Hebrew - The Book of Daniel

‫דניאל‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫‪1‬בשנה השלישית למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים ויצור עליה‪.‬‬ ‫־גִנכ ָהר א־ לגֵב ית אֹלהה יו ּוָהבב א א־ תגהּ ְכ לל ים א־ לגֹונהס ֹאלהה יו׃‬ ‫‪2‬וּיכ תּ ן יכ הוהה א־ תגיכ הויּקל ים מ־ ל־־גיכ הודה ה ֵכ יהדו וכ ַּ לגכלי ביתגהאלהים ּוָהבב א א־ ־ר ל‬ ‫ומןגהּ ָה לרים‬ ‫ומַ ּ־רעגהּ מ־ ל־־ ל‬ ‫בגס לריסה יו לֵּה א למֵכ נביגיל כְ הראב ל ל‬ ‫לגאִ ־ֶנּז ּר כ‬ ‫כ‬ ‫ג ּוָ יאמ־ ר הּ מ־ ל־־ א־‬ ‫ד בנים אשר לא היה בהם מום כי אם יוֶי מראה וידעו בכל ַכמה וידעו בדעת ומביני מדע ואשר יכלו לעמוד בהם בבית המלך‬ ‫וללמדם תורה ולשון כשדים‪.‬‬ ‫ה ּוָּצכ והה להה־ ם הּ מ־ ל־־ א־ תגהּ ָהן ‪,‬מב א־ תגהּ מ־ ל־־ ומב הּ ָבין אחִ־ רגהוא ִה ֶ־ ה ‪ּ ,‬ו ַָּחסב ד אי תה ם כִלִ ִה נל ים ‪,‬לכ בּ ֵב ־ אב ל־הגלל ֶכ נביגה־ מ־ ל־־‪.‬‬ ‫ו ובין אלה היו מבני יהודה דניאל וַנניה מישאל ועזריה‬ ‫ז אשר נתן להם שר הסריסים שמות כי נתן לדניאל את שם בלטשאצר ולַנניה שדרך ולמישאל מישך ולעזריה עבד נגו‬ ‫יסים ‪,‬ל יא יל כטמה א‪.‬‬ ‫ַ ּו ָּ​ָחְ־ ה דניאל ֵכ לל ֵו ‪,‬ל יא יל כטמה א ֵכ מּ חאכהל הּ מ־ ל־־ ובכ יּין אחִ־ ר ִ־ ֶה ה ; ּוָ כִּאב ל מב א־ ת ְה ר הּ כס לר ל‬ ‫‪ּ 9‬וֵָּב א אֹלהל ים א־ ת דניאל ַן ואהבה ‪,‬עם שר הסריסים‪.‬‬ ‫י ויאמר שר הסריסים אל דניאל אני ירא את אדני המלך אשר קבע את מאכלכם ואת שתייתכם כי למה יראה את ֶניכם רעים מן‬ ‫הילדים אשר ממינכם ותסכנו אותי את ראשי לֶני המלך‬ ‫יא ויאמר דניאל אל‪-‬מלצר אשר מינה שר הסריסים על דניאל וַנניה מישאל ועזריה‬ ‫יב נסה נא את עבדיך עשרת ימים ויתנו לנו עוף לאכול ומים לשתות‬ ‫יג וָּל כרא־ ה פכ נבינו לכ הֶנ־יך וכ מּ כראב י הּ הָ​ָ להרים הּ ֹי ככ לל ים לממּ חאכהלגהּ מ־ ל־־ וכ ּכאחִ־ ר לֶ כרא־ ה ָחבה ד־ יך׃‬ ‫‪ּ 14‬ו ָּ​ָחְ־ ה להה־ ם ֵּ ָה בה ר הּ ַ־ה וּיכ נֵּב ה אי תה ם ָ כ־ְ ־רת י להמים׃‬ ‫‪15‬וכ לל קכ ־ ָחִ־ ר י להמים נל כראו מּ כראב ה־ ם וכ ִה מב ן ֵכ ְה ר למְהל הּ ָכ ָ להרים אחִ־ ר חאכהל א־ ת‪-‬מ־ ל־־ הּ מ־ ל־־‪.‬‬ ‫טז וָּל ֵּ ַ מּ לכ צה ר א־ ת‪-‬מּ חא הכלהם וכ א־ ת‪-‬הּ ָּיל ן אחִ־ ר כִתו ּוֶָּב ן‪-‬להה־ ם הלָ החרב׃‬ ‫יז וכ לֵּּ ָּת הּ ָהנל ים הּ אֹלהל ים נהתּ ן להה־ ם ָּ ָכ ֶה ה ובכ כי ל ַה ככ מה ה וַה ככ מה ה כודנל ָבאל ֵל ין ְהל ַחזון וכ ַה לום׃‬ ‫‪18‬ובק־ הימים אשר אמר המלך להביאם ויביאם שר הסריסים לֶני נבוכדנצר‬ ‫‪ּ 19‬וָ כּדֵּ ר הּ מ־ ל־־ אב ל־ה־ ם ‪,‬וכ ל יא מה נכ הְלהם ְכ דה נל ָבאל ַנניה למיִּ ָּל ּו חָז כהריהה ּו ָּ​ָ כחמדו לל ֶכ נבי הּ מ־ ל־־‪.‬‬ ‫‪20‬ובכל דבר ַכמה ותבונה אשר שאל המלך אותם ‪,‬מצא אותם טובים עשר ֶעמים מכל הַרטומים והאסטרולוגים אשר בכל‬ ‫ממלכתו‪.‬‬ ‫‪ּ 21‬וָ כִֶּה כדנל ינל יל ָּד ִה נהה א־ תגהּ ָה נהה הּ אחִה הרה לּמ־ ל־־ ְי ־רִ‪.‬‬ ‫פרק ‪2‬‬ ‫‪1‬ובשנת שתיים למלכות נבוכדנצר ַלם נבוכדנצר ַלומות ‪,‬וכ הנָ ההרה רוַו ‪,‬וכ ּנָחבי הרה לממ־ ָו‪.‬‬ ‫‪2‬וּיכ צּ והה הּ מ־ ל־־ לל קכ הרא א־ ל‪-‬הּ ַּ כר למים וכ א־ ל‪-‬הּ ְ כִֶּל ים וכ א־ ל‪-‬הּ ְ כִּ לדים לכ גָּב ה לּמ־ ל־־ א־ ת‪ַ-‬חלומותה יו ּוָהבי או ּו ָּ​ָ כחמדו לל ֶכ נבי הּ מ־ ל־־‪.‬‬ ‫ג ּוָ יאמ־ ר אב ל־יהם הּ מ־ ל־־ ‪ַ,‬ה ל להמי ַה להם וכ נל כתָ ההרה רוַל י לל ָּ ע א־ ת‪-‬הּ ַחלום‪.‬‬ ‫‪4‬אז אמרו הכשדים אל המלך שארמית ‪ַ,‬י עולם המלך ‪,‬סֶר לעבדיך את הַלום ‪,‬ואנַנו נגיד את הֶשר‪.‬‬ ‫ה ויען המלך ויאמר אל הכשדים ‪,‬הדבר הלך ממני ‪,‬אם לא תודיעו לי את הַלום ואת ֶשרו ‪,‬ותַתכו ‪,‬ובתיכם יהיו לגל‪.‬‬ ‫ו וכ לאם כֶגל ידו א־ ת‪-‬הּ ַחלום וכ ֶל כִרו וכ קּ בכ לו מב אּ כתיהן מּ כתנהנות וכ גהבוד גהדול וכ הּ ֹל דונל י א־ ת‪-‬הּ ַחלום וכ ֶל כִרו׃‬ ‫‪7‬ויענו עוד ואמרו ‪,‬יגיד המלך את הַלום לעבדיו ‪,‬ואנַנו נגיד את ֶשרו‪.‬‬ ‫ַ ויען המלך ויאמר ידעתי כי תנצלו זמן כי ראו את הדבר ממני‬ ‫ט וכ לאם ל יא ֶּ ֹל ידו לל י א־ תגהּ ַחלום א־ ַה ד יל הכ י־ה הלכ־ם ְל י ְל בכ נ כּתכ־ם כָבה לרים ִה קה ר וכ ִולל ים לכ דּ ֵב ר לכ הֶנּי ָּדגיכ ִוב הּ ָבת וכ גל לָי לל י א־ תגהּ ַחלום והא־ כדָּן ְל י‬ ‫ֶוככ לו לל י פכ ִורו׃‬ ‫יאמרו אב ין אה דה ם ָּלגהה אה ־ר־ אחִ־ ר יוכול לכ גָּות א־ תגָה בה ר א־ תגהּ מ־ ל־־ לכ כהלגמ־ ל־־ אה דה ם אה דה ם ְ כִּ לָים׃‬ ‫‪ּ 10‬ו ָּ​ָחנו ְ כִּ לָים לל ֶכ נבי הּ מ־ ל־־ ּוָ כ‬ ‫ָורִ וכ אב ין אּ ַב ר יוכי ל לכ הּ ֹל יָה הו לל ֶכ נבי הּ מ־ ל־־ ‪,‬א־ להא הה אֹלהל ים אחִ־ ר ל יא ָל ם ֵה ְה ר ִה ככ בה תה ם‪.‬‬ ‫‪11‬וכ דה בה ר ּנָ לחריר הוא אחִ־ ר הּ מ־ ל־־ ב‬ ‫‪12‬על כן כעס המלך וַמתו רבה ‪,‬וציווה להשמיד את כל ַכמי בבל‪.‬‬ ‫‪ּ 13‬וָבצב א הּ הֹזהר ּלהחרי ג א־ ת הּ חַכ להמים ּוַָּכ סו א־ ת דניאל וכ א־ תגַּ בכ הריו ּלהחרי ג׃‬ ‫יד וּיכ ָּן דניאל ֵכ עי צה ה וכ ַה ככ מה ה א־ ל‪-‬אּ כריו־ ְה ד־ ר טּ ֵה ַּ הּ מ־ ל־־ ‪,‬אחִ־ ר יהצה א ּלהחרי ג א־ ת‪ ַּ-‬ככ מב י ֵה ב־ ל‪.‬‬ ‫‪15‬ויען ויאמר לאריוך שר המלך למה ֶַוז כל כך הגזירה מאת המלך ויגיד אריוך את הדבר לדניאל‬ ‫טז ּו הָב יא כדנל ינל יל ּוָ כִּאב ל א־ תגהּ מ־ ל־־ יל ֶ־ ןגלו מה עות וכ יֹּל יד לּמ־ ל־־ א־ תגהּ פכ ִה ר׃‬ ‫יז ּו בָל־־ כָנל ינל י א־ לגֵב יתו וּיכ גל י ָּ א־ תגהּ ָה בה ר לכ ַּ נכ נכ יהה ‪,‬לל למ כִאב ל וכ ּל חָז כּריהה ‪ַ,‬חבה הריו‪.‬‬ ‫‪18‬למען יבקשו רַמים מאת אלוהי השמים על הסוד הזה ‪ֶ,‬ן לא יאבדו דניאל וַבריו עם שאר ַכמי בבל‪.‬‬ ‫‪19‬אז נגלה הסוד לדניאל בַזון לילה וּיכ בה ּר־ דניאל א־ ת‪-‬אֹלהב י הּ ָה מּ יל ם‬ ‫‪20‬ענה דניאל ויאמר ברוך שם אלהים לעולם ועד כי לו ַכמה וגבורה‬ ‫‪21‬והוא משנה עתים ומועדים יסיר מלכים ומקים מלכים יתן ַכמה לַכמים ודעת ליודעי תבונה‪.‬‬

‫דניאל‬

‫‪22‬מגלה עמוקות וסודות ידע מה בַושך ואור שוכן עמו‪.‬‬ ‫‪23‬אודה לך ואשבַ אותך אלהי אבותי אשר נתנת לי ַכמה וגבורה ועתה הודעת לי את אשר בקשנו ממך כי עתה הודעת לנו את דבר‬ ‫המלך‬ ‫‪ּ 24‬ו הָב יא כדנל ינל י א־ לגאּ כריו־ אחִ־ ר צל והה הּ מ־ ל־־ לכ הּ כִמּ ת א־ תגַכמי ֵה ב־ ל הּ לב־ ּוָ יאמ־ ר לו כי ה אּ לגֶּ כִמּ ת א־ תגַכמי ֵה ב־ ל הּ ֵל יאנל י לל ֶכ נבי הּ מ־ ל־־‬ ‫והאוגל יא לּמ־ ל־־ א־ תגהּ פכ ִה ר׃‬ ‫אתי לאיִ למֹולבי יכ הודה ה אחִ־ ר יכ גל י ָּ לּמ־ ל־־ א־ ת‪-‬הּ פכ ִה ר׃‬ ‫‪ּ 25‬וָהבל יא אחרויוך א־ ת‪ָ-‬ה נל ָבאל לל ֶכ נבי הּ מ־ ל־־ ֵכ מה הה ר ּוָ יאמ־ ר לו כי ה מה צה ל‬ ‫‪26‬ויען המלך ויאמר אל דניאל אשר שמו בלטשאצר היכלת להודיע לי את הַלום אשר ראיתי ואת ֶשרו‬ ‫‪27‬דניאל ענה לֶני המלך ויאמר את הסוד אשר דרש המלך לא יוכלו הַכמים ‪,‬האסטרולוגים ‪,‬הַרטומים והעתידים לגלות למלך‬ ‫כַ כי יש אלהים בשמים מגלה סתרות והודיע למלך נבוכדנצר את אשר יהיה באַרית הימים ַלמך וַזונות ראשך על משכבך אלה‬ ‫הם‬ ‫‪29‬ואתה מלך ‪,‬על משכבך עלו מַשבותיך ‪,‬מה יהי אַרית ;ומגלה סתרות הודיע לך את אשר יהי‪.‬‬ ‫‪30‬ואותי ‪,‬לא לגלות לי הסוד הזה בגלל כל ַכמה אשר לי מכל הַיים ‪,‬כי אם למען יודיעו את הֶשר למלך ‪,‬ולמען תדע את מַשבות‬ ‫לבך‪.‬‬ ‫‪31‬אתה המלך ראית והנה תמונה גדולה התמונה הגדולה הזאת ‪,‬אשר זהרה רב ‪,‬ניצבת לֶניך ‪,‬ומראהה נורא‪.‬‬ ‫‪32‬ראש הצלם הזה היה זהב טוב ‪ַ,‬זהו וזרועותיו כסף ‪,‬בטנו וירכיו נַושת‪.‬‬ ‫‪33‬רגליו ברזל ‪,‬רגליו ַלקן ברזל וַלקן ַרס‪.‬‬ ‫‪34‬ראית עד אשר נגזר אבן ללא ידיים ותֶגע את הצלם על רגליו אשר היו מברזל וַימר ותשב־ אותן לגזרים‪.‬‬ ‫‪35‬אז יתנֶ־ הברזל ‪,‬הַמר ‪,‬הנַושת ‪,‬הכסף והזהב ‪,‬יַד ‪,‬והיו כמו־ גורן הקי־ ;ותשאם הרוַ ‪,‬ולא נמצא להם מקום ;והאבן אשר‬ ‫ֶגעה את הֶסל הייתה להר גדול ‪,‬ותמלא את כל האר־‪.‬‬ ‫‪36‬זה הַלום ;ואנַנו נגיד את ֶשרונו לֶני המלך‪.‬‬ ‫‪37‬אתה מלך מלך מלכים כי לך נתן אלהי השמים ממלכה וכוַ ועוצמה ותֶארת‪.‬‬ ‫‪38‬וכל אשר ישבו בני האדם את‪ַ-‬יית השדה ואת‪-‬עוף השמים נתן בידך ויתנך למשליט על כולם אתה ראש הזהב הזה‪.‬‬ ‫‪39‬ואַריך תקום ממלכה אַרת ֶַותה ממך ‪,‬וממלכה שלישית אַרת של נַשת ‪,‬אשר תמשול בכל האר־‪.‬‬ ‫‪40‬והממלכה הרביעית תהיה ַזקה כברזל כי ברזל ישבר ויכניע את כל הדברים וכברזל שישבר את כל אלה ‪,‬כך תשבר ותשבור‪.‬‬ ‫‪41‬וכ כבן ִ־ ּרֶה ה א־ תגהה ּרגכ לל ים וכ א־ תגא־ צכ ֵה נל ים כמַּ ל־ה ַב ־רס וכ מּ חַלהתה ה ֵה ־רז־ל לֶ כתפכ לּג וכ הה יהה ֵה ה מּ ָחזי ר הּ ֵה ־רז־ל למָחְ־ ה ִ־ הר לאיתה א־ תגהּ ֵה ־רז־ל כמָ החרב‬ ‫ֵכ ַב ־רס ֵל כט לרית׃‬ ‫‪42‬וכאשר אצבעות הרגליים היו ַלקן ברזל וַלקן ַרס ‪,‬כן תהיה הממלכה ַלקה ַזקה ומַלקה שבורה‪.‬‬ ‫עורב ֵכ לטר וכ ָּלגז ּ־רעגאה דה ם יל כתָ כּרבו וכ ל יאגיל כדֵכ קו לאיִ ֵכ א־ ַה ד ְכ מה ה ִ־ ל יא יל כתָ ההרב ֵּ כרז־ל׃‬ ‫‪43‬וכ כבן ִ־ הר לאיתה ֵּ כרז־ל כמ ה‬ ‫‪44‬ובימב י המלכים האלה יקים אלוהי השמים ממלכה אשר לא תַרב לעולם ולא תותיר הממלכה לעם אַר כי אם תשבור ותכלה את‬ ‫כל הממלכות האלה והיא תעמוד לעד‪.‬‬ ‫י‪-‬ר לאיתה ְל י‪-‬נל כתֹהָב ל הה א־ ב־ ן למן‪-‬הּ הּ ר ֵכ ל יא‪-‬י להדים וכ הל כת ּרֵב ֶ־ת א־ ת‪-‬הּ ֵה הרז־ל א־ ת‪-‬הּ ָכ ַי ִ־ ת א־ ת‪-‬הּ ַי ר א־ ת‪-‬הּ ְ־ס־ ף וכ א־ ת‪-‬הּ ַההה ב הה אב ל הּ ֹהדול הּ ֹהדול‬ ‫‪ְ45‬ל ה‬ ‫הּ ֹל יד לּמ־ ל־־ אחִ־ ר‪-‬יכ הל י אּ ַ בחרי‪-‬הּ ַחלום נל כמָה ע וכ ֶל כִרו נל כמָה ע׃‬ ‫‪46‬וָּל ֶכ ל הּ מ־ ל־־ נכ בוכ כּדנַּּ ר ָּל הפנהיו ּוָ כִֶּּ חַוהה לכ דה נל ָבאל וּיכ צום לכ הּ קכ לריב לו למנכ ַה ה וכ לריַות׃‬ ‫‪47‬ויען המלך אל דניאל ויאמר אמן כי אלהיך אלהי האלהים ואדון מלכים ומגלה סתרות הוא כי ידעת לגלות את הסוד הזה‬ ‫הל‪-‬מ לדינהה ֵה ב־ ל וכ לל כְאב ר הּ פכ סה כל ים ָּל ְהל‪ -‬חַכבי ֵה ב־ ל‬ ‫‪48‬וּיכ גָּב ל הּ מ־ ל־־ א־ ת דניאל ל להאיִ ּוֶָּב ן לו מּ כתנהתות ֹכ דולות ּוָ לּמָבהו לכ למ כְלהַ ָּל ְ כ‬ ‫‪ּ 49‬וָ כִּאב ל דניאל א־ תגהּ מ־ ל־־ ּוָ לּמ כִכ־ם א־ תגִּ כד ּר־ מב ישּ ־ ּו חאבּ דגנכ גו ָּלגָחבה דב י למ לָיגֵה ב־ ל ודניאל ישב ֵּ ָּ ָּרגהּ מ־ ל־־‬ ‫פרק ‪3‬‬ ‫א ויעש נבוכדנצר המלך צלם זהב אשר גובהו ששים אמה ורוַבו שש אמה והקים אותו בערב דורא במדינה בבל‪.‬‬ ‫‪2‬וּיכ ִּ לַּ נכ בוכ כּדנַּּ ר הּ מ־ ל־־ לכ הּ קכ ֵב ־ א־ ת הּ ָה לרים הּ פכ ַה לדים הּ פכ ַה לדים הּ ָה הפ לטים הּ ֹוזכבה לרים הּ ָוָחצה לרים הּ ָה הפ לטים הּ מּ חָלהכל ים הּ מה ל־־ לכ בוא לכ ְַנכ ְּת‬ ‫הּ ַ־ ל־ם אחִ־ ר הל ֵל ים נכ בוכ כּדנַּּ ר הּ מ־ ל־־׃‬ ‫ג וָּל קכ החבו הּ ָה לרים הּ פכ ַה לדים וכ הּ כס הפ לטים הּ ֹוזכֵב לרים הּ ָוָחצה לרים הּ ָה ֶכ לטים הּ ֹוזכֵב לרים הּ ָוָחצה לרים הּ ָה הפ לטים הּ ֹוזכֵב לרים הּ מ־ ל־־ הּ ֵל ים נכ בוכ כּדנ־א־ ַּ ר‬ ‫הּ מ־ ל־־ ּו ָּ​ָ כחמדו לל ֶכ נבי הּ ַ־ בה ל הּ ֵל ים נכ בוכ כּדנ־א־ ַּ ר׃‬ ‫‪4‬אז קרא כרוז בקול רם ‪,‬לכם מצווה ‪,‬עמים ‪,‬גויים ולשונות‪,‬‬ ‫ה אשר בעת שמעכם את קול השוֶר ‪,‬הַליל ‪,‬הנבל ‪,‬הנבל ‪,‬הנבל ‪,‬וכל מיני המנגנים ‪,‬תיֶלתם ותשתַוו לצלם הזהב אשר הקים‬ ‫נבוכדנצר המלך‪.‬‬ ‫‪6‬וכל אשר לא יכרע ולא ישתַווה ‪,‬באותה שעה יושלך אל תוך כבשן אש בוער‪.‬‬ ‫ז לכן בעת ההיא ‪,‬כאשר שמעו כל העם את קול השוֶר ‪,‬הַליל ‪,‬הנבל ‪,‬השרביט ‪,‬הנבל וכל מיני המנגנים ‪,‬נֶלו כל העמים ‪,‬הגויים‬ ‫והלשונות ‪,‬וישתַוו לצלם הזהב אשר הקים נבוכדנצר המלך‪.‬‬ ‫הודים׃‬ ‫‪8‬וכ בּ ָבת הּ הל יא נל גכ ִה בו ְ כִּ לָים ּוָ כּר כִמו ָּלגהּ יכ ל‬ ‫יאמרו א־ לגנכ בוכ כּדנַּּ ר הּ מ־ ל־־ ‪ ַּ:‬י להעולהם הּ מ־ ל־־‪.‬‬ ‫ט ּוָ כ‬ ‫‪10‬אתה המלך נתת צו כי כל איש אשר ישמע את קול השוֶר ‪,‬הַליל ‪,‬הנבל ‪,‬הנבל והדולצימר וכל מיני כלי נגינה ‪,‬יכרע וישתַו‬ ‫לצלם הזהב‪.‬‬

‫דניאל‬

‫‪11‬וכל אשר לא ישתַווה וישלך אל תוך כבשן אש בוער‪.‬‬ ‫‪12‬יש יהודים אשר שמית על ענייני מַוז בבל ‪,‬שדרך ‪,‬מישך ועבד נגו ;האנשים האלה ‪,‬המלך ‪,‬לא הביטו אליך ;לא עבדו את אלהיך‬ ‫ולא משתַוו לצלם הזהב אשר הקמת‪.‬‬ ‫‪13‬וָּל צכ והה נכ בוכ כּדנַּּ ר ֵכ ַב מו וכ ַב מו ּוֵָּל יא א־ ת‪ ִּ-‬כד ּר־ מב ישּ ־ ּואחבּ ד‪-‬נכ גו ּוֵָּל יאו אחִ־ ר חאלבי הּ מ־ ל־־‬ ‫יד ויאמר נבוכדנצר ויאמר אלהם האמת שדרך מישך ועבד נגו הלוא אתם עובדים את אלהיי ולא תשתַוו לצלם הזהב אשר הקמתי‬ ‫‪15‬ועתה אם תהיו מוכנים כי בעת שתשמעו את קול השוֶר ‪,‬הַליל ‪,‬הנבל ‪,‬הנבל והדולצימר וכל מיני כלי נגינה ‪,‬תכוֶ​ֶו ותשתַוו‬ ‫לצלם אשר עשיתי ‪,‬ובכן ‪,‬אם לא תשתַוו ‪,‬תושלכו בשעה ההיא אל תוך כבשן אש בוער ;ומי האלוהים אשר יציל אתכם מידי?‬ ‫יאמרו א־ לגהּ מ־ ל־־ נכ בוכ כּדנ־צּ ר ל יא נל זכָּ קכ נו לכ ָּנכ ך ֵּ ָה בה ר הּ ַ־ה׃‬ ‫טז ִּ כד ּר־ מב ישּ ־ ּואחבּ ד נכ גו ָהנו ּוָ כ‬ ‫‪17‬אם כן ‪,‬אלוהינו אשר אנו עובדים אותו יכול להצילנו מן הכבשן הבוער ‪,‬והוא יצילנו מידך המלך‪.‬‬ ‫‪18‬וכ לאם ל יא יכ דּ ע לה־ מ־ ל־־ ְל י ל יא ּנָחבי ד א־ ת‪-‬אֹלה־ יך וכ ל יא נל כִֶּ חַוהה לכ צ־ ל־ם הּ ַההה ב אחִ־ ר הל ֵל כמֶה ‪.‬‬ ‫‪ּ 19‬וָּמה ל נכ בוכ כּדנַּּ ר ַב מה ה ּוָ כִָּ־ה צּ רג הפנהיו ָּלגִּ כד ּר־ מב יִּ ־ ּוָ כּדֵּ ר וּיכ צוה ּלַחמב ם א־ תגהּ ְכ בור לִבכ ָהה פכ הָ למים לממּ ה ִ־ הה יהה ַחמב ם׃‬ ‫בורים אחִ־ ר ֵכ צּ ֵה או ּלָחבי ר א־ תגִה דה ּר־ ‪,‬מב ישּ ־ ּו חאבּ דגנכ גו ‪,‬וכ ל כִּלל יקב ם א־ לגְכ בור הּ אב ִ הּ ֵי ־ר־‪.‬‬ ‫‪20‬וּיכ צּ והה א־ תגהּ ֹכ ל‬ ‫‪21‬אז נקשרו האנשים האלה במעיליהם ‪,‬בַולצותיהם ‪,‬בכובעם ובבגדיהם האַרים ‪,‬והושלכו אל תוך כבשן האש הבוערת‪.‬‬ ‫‪22‬לכן ‪,‬משום ַר־ היה מצות המלך והתנור לוהט מאוד ‪,‬להבת האש הרגה את האנשים אשר נשאו את שדרך ‪,‬מישך ועבד נגו‪.‬‬ ‫‪23‬ושלושת האנשים האלה ‪,‬שדרך ‪,‬מישך ועבד נגו ‪,‬נֶלו כבולים אל תוך כבשן האש הבוערת‪.‬‬ ‫יאמרו א־ ל‪-‬הּ מ־ ל־־‬ ‫‪ּ 24‬וָּבכ ֶה מּ ם נכ בוכ כּדנַּּ ר הּ מ־ ל־־ ּוֵָּב ם ֵכ מּ ה החרה וּיכ דּ ֵב ר ּוָ יאמ־ ר א־ ל‪-‬יוָחצה יו חהל יא כִלשה ה חאנ להִים חאס לְרים א־ ל‪ֶ-‬ו־ הה אב ִ ּו ָּ​ָחנו ּוָ כ‬ ‫נכ כון מ־ ל־־׃‬ ‫‪25‬ויען ויאמר הנה אני רואה ארבעה אנשים משוַררים הולכים בתוך האש ואין בהם ֶגע ודמות הרביעי כבן האלהים׃‬ ‫‪26‬וָּל ִֹּ נכ בוכ כּדנַּּ ר א־ לגפ־תגְכ בור הּ אב ִ הּ ֵי ־ר־ ּוָ יאמ־ ר ִּ כד ּר־ למִ־ ־ ּו חאבּ דגנכ גו ָּבכ דב י אֹלהל ים ָּלגָחדה נל ים צה או וכ בי או הל ָהה ּוָבצכ או ִּ כד ּר־ למֶוך‬ ‫הה אב ִ׃‬ ‫‪27‬וָּל קכ הו הּ ָה לרים הּ פכ לס לידים הּ ָה לרים הּ פכ לס לידים וכ יוָחצב י הּ מ־ ל־־ וָּל כראו א־ תגהה חאנ להִים אחִ־ ר ל יא הל כִ ּרַּ ת אב ל־הגאב ִ וכ ל יאגנל כִ ּרב ִ־ לגר יאִה ם‬ ‫וכ ל יאגנל כִ ּרב ִ־ מּ כראי תה ם וכ ל יאגנל כִַ החרה לממה כראי תה ם וכ ל יאגנל כִנּףגמ־ כת הלנביה־ ם וכ ל יאג הָלהה הָלההה ם לאִ‪.‬‬ ‫‪28‬ויאמר נבוכדנצר ויאמר ברוך אלהי שדרך מישך ועבד נגו אשר שלַ מלאכו והציל את עבדיו אשר בטַו בו ושנו את דבר המלך‬ ‫ומסרו את גוֶם לבלתי עבדו ולא ישתַוו לאל כי אם לאלהיהם׃‬ ‫‪29‬לכן אנכי מצות כי כל עם גוי ולשון אשר ידבר דבר רע על אלהי שדרך מישך ועבד נגו יגזר ובתיו יהיו לערימה כי אין אלהים‬ ‫אַרים אשר יושיע כזו‬ ‫‪30‬אז קידם המלך את שדרך ‪,‬מישך ועבד נגו במדינה בבל‪.‬‬ ‫פרק ‪4‬‬ ‫‪1‬נבוכדנצר המלך אל כל העמים ‪,‬הגויים והלשונות ‪,‬היושבים בכל האר־ ‪:‬ירבה לכם שלום‪.‬‬ ‫‪ַ2‬שבתי לטוב להראות את האותות והמוֶתים אשר עשה לי האל העליון‪.‬‬ ‫‪3‬מה גדלו אותותיו ומה עצומים נֶלאותיו מלכותו ממלכת עולם ושלטונו לדור ודור‪.‬‬ ‫ימנל י‪.‬‬ ‫יתי ‪,‬וכ ִה גּל ֵכ הב כ‬ ‫‪4‬אני נבוכדנצר ִה לַּכ לֶי ֵכ בב ל‬ ‫‪5‬ראיתי ַלום אשר הֶַיד אותי ‪,‬ומַשבות על משכבי וַזונות ראשי הבהילו אותי‪.‬‬ ‫ו לכן נתתי צו להביא את כל ַכמי בבל לֶניי ולהגיד לי את ֶשר הַלום‪.‬‬ ‫ז ּוָהבי או הּ ַּ כרטה למים הּ ְ כִּ לָים וכ הּ מּ ָחדה נל ים וכ א־ כספּר לל ֶכ נביה־ ם א־ תגהּ ַחלום וכ ל יאגהוגל יעו לל י א־ תגפכ ִה רו׃‬ ‫ַ ּו הָב יא כדנל יאב ל אּ ַחרונהה ּו הָב יא לכ הֶנּי ‪,‬אחִ־ ר ֵ־ לכ ִּ צּ ר כִמו אֹלהל י ‪,‬וכ אחִ־ ר ֵה ה רוַּ אֹלהב י הּ ֵה דה לִים ;ו להא כספּר לל ֶכ נהיו א־ ת‪-‬הּ ַחלום לבאמי ר‪.‬‬ ‫ט בלטשאצר רב הַרטומים כי ידעתי כי רוַ אלהי הקדושים בך ולא סוד מטריַ אותך הגיד לי את ַזונות ַלומי אשר ראיתי ואת‬ ‫ֶשרם‬ ‫יאִי ֵל כמ כְִ לֶּי א־ כרא־ ה וכ הל ָבה ָב־ ֵכ תו־ הה אה ־ר־ וכ גי בה והה ֹהדול׃‬ ‫‪ְ10‬בן הה יו חַזבי ר ל‬ ‫יא הע־ גדל וַזק וגבהו הגיע עד השמים ועד קצה כל האר־ נראהו‪.‬‬ ‫‪12‬עליה יֶה וֶריה רב ובו מאכל לכל ַיות השדה צללו תַתיה ועוף השמים ישנו בענֶיה וכל בשר ניזון ממנו‪.‬‬ ‫‪13‬וארא בַזיונות ראשי על משכבי והנה צוֶה וקדוש ירד מן השמים‬ ‫יד ּוָ יאמ־ ר ְי ה ְכ תי כתבו א־ ת‪-‬הה ָב־ וכ כ כהתרו ָּנכ ֶהיו וכ ּנ חָלהיו וכ ֶל ַכרו ֶכ לריו ֶה בה לו הּ ֵכ הב מה ה למֶּ ַכ ֶה יו וכ עוף מב ָּנכ ֶהיו׃‬ ‫‪15‬וכ ג־ד־ ל כִ כרִה יו הּ ָה למיב ֵה אה ־ר־ ֵכ כּב ֵּ כרז־ל וכ נכ ַי ִ־ ת ֵכ ָ כ־ְֵה ה ְה ד־ ה וכ יל כרטּ ב מּ כטל הּ ָה מּ יל ם וכ הה יהה ַ־ לכ קו ֵכ ָ כ־ְֵה ה הה אה ־ר־׃‬ ‫טז י כִָּ־ה לל ֵו לממה נוִ וכ נל ֶה ן לו לל ב ֵכ הל ֶה ן וכ ָהבכ רו הָלהיו לִבכ ָהה ָל לֶים‪.‬‬ ‫‪17‬גזירת צוֶים הדבר הזה ‪,‬ודרשת דבר קדשים ‪:‬למען ידעו הַיים כי עליון מושל בממלכת האדם ‪,‬ולכל אשר יֶַו־ ‪,‬יתנה ‪,‬ואת‪-‬‬ ‫הזניַים שבאדם יתמנה עליה‪.‬‬ ‫‪18‬את הַלום הזה ראיתי אני המלך נבוכדנצר ועתה אתה בלטשאצר הגיד את ֶשרו כי כל ַכמי מלכותי לא יכלו להודיע לי את‬ ‫הֶשר ואתה יכול כי רוַ אלהי הקדשים בך‬ ‫‪ִ,‬מו ‪ּ ,‬וָּבכ ָהרו אי תו ּרבכ ָהתו ‪.‬וּיכ דּ ֵב ר הּ מ־ ל־־ ּוָ יאמ־ ר ֵ־ לכ ִּ צּ ר ‪,‬אּ ל‪-‬יכ הל כירך הּ ַחלום וכ אּ ל‪ֶ-‬כ ִה רו ‪ .‬הָנהה ֵ־ לכ ִּ צּ ר‬ ‫יט ּוֶָּה מב ם דניאל ‪,‬אשר שמו ֵ־ לכ ִּ צּ ר כ‬ ‫ּוָ יאמ־ ר ‪,‬אחדי נל י ‪,‬הּ ַחלום לכ ִי נהא־ יך וכ ֶכ ִה רו לכ אויכ ב־ יך‪.‬‬ ‫‪20‬הע־ אשר ראית ‪,‬אשר גדל וַזק ‪,‬וגובהו הגיע עד השמים ‪,‬וכל האר־ נראה‪.‬‬

‫דניאל‬

‫‪21‬אשר עליו יֶה וֶריו רב ובו מזון לכל אשר תַתיו שכנו ַיות השדה ועל ענֶיו נכנו עוף השמים‬ ‫‪22‬אתה הוא המלך ‪,‬גדל וַזק ‪,‬כי גדלה גדלתך ‪,‬ועד השמים תגיע ‪,‬ועד קצה האר־ משלטתך‪.‬‬ ‫יורד למן‪-‬הּ ָה מּ יל ם וכ אה מּ ר ְכ תי ת א־ ת‪-‬הה ָב־ וכ הּ כִַל יתו וכ גהדב ל ִה כרִה יו הּ ָה ד־ ה הּ ָה ד־ ה הּ ָה ד־ ה הּ ָה ד־ ה הּ כרעובה ה וכ יל כרטּ ב‬ ‫‪23‬וכ הּ מ־ ל־־ הראה ה א־ ת‪-‬צי ֶ־ה וכ קי דוִ ב‬ ‫מב טּ ל הּ ָה מּ יל ם וכ יל הכ י־ה ַ־ לכ קו ָּד‪ָ-‬חבי רו לִבּ ע ָל לֶים‬ ‫‪24‬זאת הֶירוש ‪,‬מלך ‪,‬וזה גזירת עליון ‪,‬אשר באה על אדוני המלך‪.‬‬ ‫‪25‬ויגרשך מאדם ועם ַיות השדה יהיה מושבך ויאכלך עשב כבקר וטל השמים ירטיבך ושבעה עתים יעברו עליך עד שתדע כי עליון‬ ‫מושל בממלכת האדם ולכל אשר יֶַו־ יתןנה‪.‬‬ ‫כותך לֶהכ י־ה לה־ הְנ־ה כֶדּ ָּת ְל י הּ ָה מּ יל ם ִה להכל ים׃‬ ‫‪26‬וכ כל י צל וההו ל כִּ לאיר א־ ת‪-‬ג־ד־ ם ִה כרִ הה ָב־ מּ לכ כ‬ ‫‪27‬לכן מלך ‪,‬תהא עצתי רצונה לֶניך ‪,‬והֶסק ַטאיך בצדקה ‪,‬ועונותיך בַסד עניים ;אם יוכל להאריך שלוותך‪.‬‬ ‫‪28‬כל זאת בא על המלך נבוכדנצר‪.‬‬ ‫‪29‬ולק־ שנים עשר ַדשים התהלך בהיכל ממלכת בבל‪.‬‬ ‫הודי‪.‬‬ ‫‪30‬ויאמר המלך ‪,‬הלוא היא בבל הגדולה ‪,‬אשר בניתי לבית מלכות בכוַ כַי ‪,‬ולכבוד ל‬ ‫‪31‬והדבר בֶי המלך ויֶל קול מן השמים לאמר המלך נבוכדנצר לך נאמר המלוכה נעלמה ממך‬ ‫‪32‬וגירשו אותך מאדם ‪,‬ועם ַית השדה יהיה מושבך ;כבקר יאכלו אותך עשב ‪,‬ושבעה עתים יעברו עליך ‪,‬עד שתדע כי עליון מושל‬ ‫בממלכת האדם ‪,‬ולכל אשר יֶַו־ ‪,‬יתנה‪.‬‬ ‫‪33‬בשעה ההיא נמלא הדבר על נבוכדנצר ויגרש מאדם ויאכל עשב כבקר וטל השמים רטב גוֶו עד אשר צמַו שערותיו כנוצות‬ ‫נשרים וציֶריו כטֶרי ציֶורים‬ ‫‪34‬ובק־ הימים אני נבוכדנצר נשא עיני השמים ותשב בינתי אלי ואברך את העליון ואשבַ ואכבד את ַי עולם אשר שלטונו שלטון‬ ‫עולם ומלכותו לדור ודור׃‬ ‫‪35‬וכל יושבי האר־ נַשבים לאֶס ‪,‬והוא עושה כרצונו בצבא השמים ובישבי האר־ ;ואין יוכל לעצור את ידו ‪,‬ולא לומר לו מה אתה‬ ‫עושה‪.‬‬ ‫בודי וכ זי ה לחרי אב לּי וכ ַה קכ שו אב לּי יועצל י וכ אחדה נּי הואחכי נכ לֶי ֵּ מּ לכ ְל י וכ הּ מה דון נוסּ ף לל י׃‬ ‫‪ָ ֵּ36‬בת הּ אחִ־ ר ִה בכ לֶי אב לּי ולכ לתבכ ּרת מּ לכ ְל י ִה ב ְכ ל‬ ‫‪37‬עתה אני נבוכדנצר משבַ ‪,‬מרמיא ומכבד את מלך השמים ‪,‬כל מעשיו אמת ודרכיו משֶט ;ואת ההולכים בגאון הוא יכול להשֶיל‪.‬‬ ‫פרק ‪5‬‬ ‫‪1‬בלשאצר המלך עשה משתה גדול לאלף אדניו ‪,‬וישתה יין לֶני האלף‪.‬‬ ‫‪2‬ויצוה בלשאצר ‪,‬בעודו טועם את היין ‪,‬להביא את כלי הזהב והכסף אשר הוציא נבוכדנצר אביו מן ההיכל אשר בירושלים ‪,‬למען‬ ‫ישתו בהם המלך ושריו ‪,‬נשיו וֶילגשיו‪.‬‬ ‫ג ּוָהבל יאו א־ ת‪ְ-‬כ לבי‪-‬הּ ַההה ב אחִ־ ר הוצה או למ למקכ ָה ִ ֵב ית הה אֹלהל ים אחִ־ ר ֵל ירוִה להם ּוָ כִֶּה ֵה ה־ ם הּ מ־ ל־־ וכ ְה הריו נ כִּיו וכ ֶּלכ גכ ִ־ יו׃‬ ‫‪4‬שתו יין ‪,‬וישבַו את אלוהי הזהב והכסף ‪,‬הנַשת ‪,‬הברזל ‪,‬הע־ והאבן‪.‬‬ ‫ה בשעה ההיא יצאו אצבעות יד איש וכתבו על‪ֶ-‬ני המנורה ‪,‬על‪-‬לוַ קיר בית המלך ;וירא המלך את‪ַ-‬לק היד הכותבת‪.‬‬ ‫ו ּוָ כִּנו פכ נבי הּ מ־ ל־־ ּוָ כּרָו אי תו מּ ַכ כִבותה יו וָּל כתרוֶו מב כתנהיו ּוָּככ ַו בכ הרכהיו א־ תגא־ ַה ד׃‬ ‫ז וָּל קכ הרא הּ מ־ ל־־ קה להה לֵּל יא א־ ת‪-‬הּ ְ כִּ לָים וכ א־ ת‪-‬הּ מּ ָ לחדים ּוָ כּדֵּ ר הּ מ־ ל־־ ּוָ יאמ־ ר א־ ל‪ ַּ-‬ככ מב י ֵה ב־ ל ְהל‪ָ-‬הִה ר א־ ת‪-‬הּ ְכ תה ב הּ ַ־ה וכ הּ ֹל יד לל י פכ ִורו וכ יל להבב ִ‬ ‫ִה נַּ וכ הה יהה ל כִּל להִי ֵּ כמ הלכהה‪.‬‬ ‫יא‪-‬יודעו לּמ־ ל־־ א־ ת‪-‬פכ ִה רו‪.‬‬ ‫כ‬ ‫ַ ּוָהבי או ְהל ַכמי המלך ‪,‬וכ ל יא יהככ לו לל קכ ר יא א־ ת‪-‬הּ ְכ תה ב ‪,‬וכ ל‬ ‫ט אז נבהל המלך בלשאצר מאוד ‪ּ ,‬וָ כִּנו פכ נהיו ‪ּ ,‬וָ כִּמו אחדה נהיו‪.‬‬ ‫י ותבוא המלכה ‪,‬על דברי המלך ואדניו ‪,‬אל בית המשתה ;ותדבר המלכה ותאמר ‪,‬המלך ַי לעולם ;אל‪-‬תבעירך מַשבותיך ‪,‬ואל‪-‬‬ ‫תשנה ֶניך‪.‬‬ ‫יא איש בממלכתך אשר בו רוַ אלהי הקדשים ובימי אביך אור ותבונה וַכמה כַכמת אלהים נמצא בו אשר המלך נבוכדנצר אביך‬ ‫המלך אביך מינה אותו לאדון הַרטומים והאסטרולוגים והכשדים והעתידים‬ ‫יב יען אשר נמצאו בדניאל ההוא אשר קרא המלך שמו בלשאצר רוַ עצומה ודעת ותבונה ֶתר ַלומות וסבר סֶקות ועתה יקרא‬ ‫לדניאל והוא יגיד את הֶשר‬ ‫‪ּ 13‬ו הָב יא כדנל יאב ל לל ֶכ נבי הּ מ־ ל־־ ּוָ יאמ־ ר הּ מ־ ל־־ א־ ל כדנל יאב ל הּ חאנהא למֵכ נבי ֹול יכ הודה ה אחִ־ ר הוצל יא אי תה ם הּ מ־ ל־־ אה בל י מב הּ יכ הודה ה׃‬ ‫יד וגם שמעתי עליך כי רוַ אלהים בך וכי אור ותבונה וַכמה עצומה נמצאת בך‪.‬‬ ‫‪15‬ועתה הובאו לֶני הַכמים האסטרולוגים למען יקראו את הכתב הזה והודיעו לי את ֶשר הדבר ולא יכלו להראות את ֶשר הדבר‪.‬‬ ‫טז ושמעתי עליך כי אתה יודע לֶרש ולבטל סֶקות ועתה אם תוכל לקרוא את הכתב והודיע לי את ֶשרו ותלבש שני ושרשרת זהב‬ ‫תהיה על צואריך והיית לשלישי בממלכה‪.‬‬ ‫יז ויען דניאל ויאמר לֶני המלך יהי מתנתך לך ותן את גמוליך לאַר ואקרא את הכתב למלך ואודיע לו את הֶירוש‪.‬‬ ‫‪18‬המלך ‪,‬האל עליון נתן לנבוכדנצר אביך ממלכה והוד ותֶארת וכבוד‪.‬‬ ‫‪19‬ובכ גֵּב ל הּ הּ ָה ר אחִ־ ר נהתּ ן לו ‪ְ,‬הל‪ ָּ -‬למים ֹויל ם וכ לל כִ הפנל ים הרָחדו וכ ֶהגכ דו למפכ נהיו ‪:‬אחִ־ ר ַה ֶה־ הּ מה גבה וכ אחִ־ ר ַה ֶה־ הּ חַיהה וכ אחִ־ ר ַה ֶה־ הּ כמ חָזליב וכ אחִ־ ר‬ ‫ַה ֶה־ הּ כִכל יב׃‬ ‫‪20‬וכאשר גבה לבו ‪,‬וקשה נֶשו בגאון ‪,‬וּיכ סּ ר למְל ֵה א מּ לכ כותו ‪,‬וָּל קכ ַו לממ־ ָו א־ תגְכ בודו‪.‬‬

‫דניאל‬

‫‪21‬ויגרש מבני אדם ‪,‬ולבו נהיה כבהמה ‪,‬ועם‪-‬ברא‪-‬אתונות היה מעונו ‪.‬כבקר ירבו עשב ‪,‬ומטל השמים רטבה גוֶו ‪,‬עד שידע כי‪-‬‬ ‫אלוהים עליון מושל בממלכת האדם ‪,‬וכי‪-‬את אשר‪ֶַ-‬־ הוא ממנה עליה‪.‬‬ ‫‪22‬ואתה בנו בלשאצר לא השֶילת את לבך כי ידעת את כל זאת‬ ‫‪23‬וכ ָּלגיכ הוהה הּ ָה מּ יל ם ֹהמּ ה וכ הל ֵל יאו ְכ לבי ֵב יתו לכ הֶנ־יך וכ אּ ֶה ה כורדי נ־יך נ כִּך וכ ֶּלכ גכ ִ־ לֶי ֵה ה־ ם יּיל ן וכ הל כִלַּכ ֶה א־ תגאֹלהל ים ְ־ס־ ף וכ הּ ַהבה ן וכ ּנַחִ־ ת ֵכ הרז־ל‬ ‫הלגד הרכ־יך ֵה ו ל יאגהל ֶכ ּרַכ ֶה ‪.‬‬ ‫וכ הה ָב־ וכ הה א־ ב־ ן אחִ־ ר ל יאגרי לאים וכ ל יאגיכ דּ ָכ ֶה וכ א־ תגהה אב ל אחִ־ רגנל כִך ֵל ידו וכ כ כ‬ ‫‪24‬אז נשלַ ממנו ַלק היד ‪,‬וייכתב הכתב הזה‪.‬‬ ‫‪25‬וזה הכתוב אשר נכתב מנע מנע תכל וֶרסין‬ ‫‪26‬זאת ֶשר הדבר מנע סֶר אלהים את ממלכתך וכלתה׃‬ ‫כז תקל נשקלת במאזניים ונמצאת ַסר‪.‬‬ ‫‪ֶ28‬רס ;ממלכתך ַולקה וניתנה למדים ולֶרסים‪.‬‬ ‫‪29‬אז צוה בלשאצר ּוָּלכ ֵל יִ א־ ת דניאל ֵה ִור ּוָ כִּמו כִ ּרת זההה ב ָּל צּ והארו ּוָ כְּרו הָלהיו לל הכ יות כִלל יִ ֵּ כמ הלכהה׃‬ ‫‪30‬בלילה ההוא נהרג בלשאצר מלך הכשדים‪.‬‬ ‫ןגִיםגוכ ִה נל ים‪.‬‬ ‫‪ּ 31‬וֵָּב ִ דה לריו־ִ מּ כד ברי א־ תגהּ כמ הלכהה ‪ְ,‬כ ב־ ל‬ ‫פרק ‪6‬‬ ‫‪ּ 1‬ו ָּ​ָּל ָה לריוכ ִ ל כּמ לִיכו ָ כ־ְ לרים וכ מב אה ה נכ לְיאים אחִ־ ר יל הכ יו ָּל ְהלגהּ למ כְ​ְהל׃‬ ‫‪2‬ועל שלשת הנשיאים האלה ‪,‬אשר דניאל היה הראשון להם ‪,‬למען ייתנו להם השרים דין וַשבון ‪,‬ולא יזיק למלך‪.‬‬ ‫ג אז דניאל זה היה גדול על הנשיאים והשרים כי רוַ טובה הייתה בו ויַשב המלך להֶקידו על כל הממלכה‬ ‫‪4‬אז בקשו הנשיאים והנסיכים למצוא עילה נגד דניאל על הממלכה ‪,‬אך לא יכלו למצוא עילה ולא ֶסול ;כי נאמן היה ‪,‬ולא נמצא בו‬ ‫כל עוולה ולא ֶסול‪.‬‬ ‫תורת אֹלהה יו‪.‬‬ ‫יאמרו הה חאנ להִים הּ להה ל יא נל כמצה א ָהם ֵכ דניאל הּ ַ־ה ‪ ,‬חאבה ל למ כמצה אב ן בו ֵכ ּ‬ ‫ה ּוָ כ‬ ‫ו אז יתאסֶו הנשיאים והנסיכים האלה אל המלך ויאמרו לו כה‪-‬אמרו לו המלך דריוש יַי לעולם‪.‬‬ ‫ז כל‪-‬נשיאי הממלכה ‪,‬הנגידים והנסיכים ‪,‬היועצים והשרים ‪,‬יעצו יַד לַוקק ַוק מלכותי ולגזר צו איתן ‪,‬כי כל אשר ישאל בקשה‬ ‫מאת אל או אדם שלושים יום ‪,‬זולת ממך המלך ‪,‬יושלך אל‪-‬מאורת האריות‪.‬‬ ‫ַ ועתה המלך ‪,‬קבע את הצו ‪,‬וַתום את הכתב ‪,‬ולא ישנה ‪,‬כַוק מדי וֶרס ‪,‬אשר לא ישנה‪.‬‬ ‫ט ּוַָּּ ֶב ם הּ מ־ ל־־ דה לריוכ ִ א־ תגהּ ְכ תה ב וכ א־ תגהּ ַה ו׃‬ ‫‪10‬וּיכ דּ ע דניאל ְל י נהתּ ם הּ ְכ תה ב ּו הָב יא ֵב יתו ּו ַָּחלונו פכ תוַל ים ֵכ ַל ָה תו לל נכ ַּ ת יכ רוִה להם ּוָּככ ּרע ָּלגֵּ כרְל יו כִלִ פכ הָ למים ֵּ ָום ּוָ כּת ּפלבל וּיכ ָי ה לל ֶכ נבי‬ ‫אֹלהה יו ְכ ָהְה ה למלהַה נהם׃‬ ‫‪11‬וָּל קכ החלו חאלביה־ ם ּוָּמה צה א א־ ת דניאל למ כת ּפלבל וכ תּ ַחנון לל ֶכ נבי ֹאלהה יו׃‬ ‫‪12‬ויגשו וידברו לֶני המלך על דבר המלך הלוא ַתמת דבר כי כל איש אשר ישאל בקשה מאת אלהים או איש בתוך שלשים יום‬ ‫מלבד ממך המלך יושלך אל מאורת האריות ויען המלך ויאמר אמת הדבר על ֶי ַוק מדי וֶרס אשר אינו ניתן לשנוי‬ ‫‪13‬ויענו ויאמרו לֶני המלך דניאל אשר מבני גלות יהודה אינו שם לב אליך המלך ולא אל הצו אשר ַתמת כי שלוש ֶעמים ביום‬ ‫הוא מבקש את בקשתו׃‬ ‫יד ּו ָּ​ָחמי ד הּ מ־ ל־־ ְכ כִמּ ע א־ ת הּ כָבה לרים הּ אחלהל ים ּו ָּ​ָחמּ ל ָּל דניאל לכ הוצל יעו ּו ָּ​ָחמּ ל ָּד‪-‬מוא־ ת הּ ִ־ מ־ ִ לכ הוצל יעו׃‬ ‫יאמרו א־ לגהּ מ־ ל־־ דע מ־ ל־־ ְל יגַות מב דּ י וכ ֶ ּהרס ְל יגיכ הל יגכהלגצּ ו וכ ַה ק אחִ־ רגהּ מ־ ל־־ יל כִנהה׃‬ ‫‪15‬וָּל קכ החלו הה אב ל־ה א־ לגהּ מ־ ל־־ ּוָ כ‬ ‫אריות וּיכ דּ ֵב ר הּ מ־ ל־־ ּוָ יאמ־ ר א־ ל‪ָ-‬ה נל ָבאל אֹלה־ יך אחִ־ ר אּ ֶה ה ָּבכ ָה ה ֶה למיד הוא יכ לִיָב־׃‬ ‫טז וּיכ צּ ו הּ מ־ ל־־ ּוָהבל יא א־ ת‪ָ-‬ה נל ָבאל ּוָ כִּלל יכו א־ ל‪-‬מור הּ כ‬ ‫יז וֶּה ב יא א־ ב־ ן ו לֶּ כִמי ת ָּל פ־ה הּ מּ ָ החרה ּוַָּכ ֶה מה ה הּ מ־ ל־־ ֵכ ַה כתמו ֵכ ַה כתמו אחדי נהיו לכ מּ ָּן ל יא לתָה נ־ה הּ ָחצה ה א־ ל כָנל ָבאל׃‬ ‫ותָ כהרדה ה לממ־ ָו‪.‬‬ ‫יַ ּו בָל־־ הּ מ־ ל־־ א־ לגהּ החרו וּיכ לּל ֵכ צום לל ילהה וכ ל יא החבל יאו ְכ לביגז כלמ הרה כ‬ ‫אריות׃‬ ‫‪ּ 19‬וָהקה ם הּ מ־ ל־־ ֵּ ֵי ק־ ר כמאי ד ּו בָל־־ ֵכ מּ החרות א־ ל‪-‬מוב הּ כ‬ ‫‪ּ 20‬ו הָב יא א־ לגהּ מּ ָ החרה וָּל קכ ּרע א־ לגדניאל קולגנהעור ּוָ כּדֵּ ר הּ מ־ ל־־ ּוָ יאמ־ ר א־ לגדניאל דניאל עבדגאלהל יםגַּ י הּ ָומב ד אֹלה־ יך אחִ־ ר אּ ֶה ה ָחבּ ד‬ ‫הלכ־ם ֶה למיד ּלה לחִילב־ מב אב כריות׃‬ ‫‪21‬אז אמר דניאל אל המלך ‪ַ,‬י לעולם המלך‪.‬‬ ‫‪22‬אלהי שלַ מלאכו ויסגר ֶי האריות ולא רעו בי כי לֶניו נמצא בי תמימות וגם לֶניך המלך לא עשיתי רעה‬ ‫‪23‬אז שמַ עליו המלך מאוד ‪,‬ויצוה להעלות את דניאל מן המורה ‪.‬ויילקַ דניאל מן המורה ‪,‬ולא נמצא בו כל ֶגע ‪,‬כי האמין באלהיו‪.‬‬ ‫‪24‬ויצוה המלך ויביאו את האנשים אשר השמיעו את דניאל וישליכו אותם אל מאורת האריות אותם ‪,‬בניהם ונשיהם ‪,‬והאריות גברו‬ ‫עליהם ‪,‬וישברו את כל עצמותם עד אשר הגיעו אל תַתית המאור‪.‬‬ ‫‪25‬אז כתב המלך דריוש לכל העמים ‪,‬הגויים והלשונות ‪,‬היושבים בכל האר־ ‪:‬ירבה לכם שלום‪.‬‬ ‫‪26‬אנכי מצות ‪,‬כי בכל ממלכת ממלכתי ירעדו וייראו מֶני אלהי דניאל ‪:‬כי הוא אלוהים ַי ויציב לעד ‪,‬וממלכתו לא תַרב ‪,‬ומלכותו‬ ‫תהיה עד ק־‪.‬‬ ‫‪27‬הוא מציל ומציל ‪,‬והוא עושה אותות ומוֶתים בשמים ובאר־ ‪,‬אשר הציל את דניאל מיד האריות‪.‬‬ ‫‪28‬וּיכ ִּ ֹבל דניאל זה ֵכ מּ לכ כות כד לריוהִ ובכ מּ לכ כות ְי ־רִ הּ פכ ּר לסי׃‬

‫דניאל‬

‫פרק ‪7‬‬ ‫‪1‬בשנה הראשונה לבלשאצר מלך בבל ַלם דניאל וַזיונות ראשו על משכבו אז כתב את הַלום ויסֶר את ראש הדברים‪.‬‬ ‫‪2‬דניאל אמר ‪,‬ראיתי בַזוני בלילה ‪,‬והנה ארבע רוַות השמים מתנֶלות על הים הגדול‪.‬‬ ‫‪3‬וארבע ַיות גדולות עלו מן הים ‪,‬שונות זו מזו‪.‬‬ ‫‪4‬הראשון היה דומה לאריה וכנֶי נשר היו לו והבטתי עד אשר נקטֶו כנֶיו ונישאה מן האר־ ועמדה על רגליו כאדם ולב אדם נתן‬ ‫לו‪.‬‬ ‫יאמרו לה כה ‪,‬קום ‪,‬תאכל בשר‬ ‫ה והנה ַיה אַרת ‪,‬שנייה ‪,‬דומה לדוב ‪,‬ותקום מצד אַד ‪,‬ושלוש צלעות היו לה בֶיה בין שיניה ; ּוָ כ‬ ‫הרבה‪.‬‬ ‫‪6‬אַרי כן ראיתי והנה אַר כנמר אשר על גבו ארבע כנֶי עוף וגם לַיה ארבעה ראשים וניתן לה שלטון‪.‬‬ ‫‪7‬אַרי כן ראיתי בַזיונות הלילה והנה ַיה רביעית נוראית ונוראית וַזקה מאוד ושיני ברזל גדולות טרֶה ותשב־ ותרקס את‬ ‫השארית ברגליה והיא שונה מכל הַיות אשר היו לֶניה ועשר קרנים לה‪.‬‬ ‫‪8‬ואראה את הקרניים ‪,‬והנה קרן קטנה אַרת עלתה בתוכן ‪,‬אשר שלש קרנות ראשונות נעקרו לֶניה ;והנה בקרן הזאת עיני כעיני‬ ‫אדם ‪,‬וֶה מדבר דברים גדולים‪.‬‬ ‫‪9‬ראיתי עד אשר הוטלו כסאות ועתיק ימים ישב ‪,‬אשר לבנה כשלג בגדו ושער ראשו כצמר טהור ‪,‬כסאו כלהבת אש וגלגליו כאש‬ ‫בוערת‪.‬‬ ‫‪10‬נַל אש יצא ויצא מלֶניו אלֶים אלֶים שירתו אותו ועשרת אלֶים עשרת אלֶים עמדו לֶניו משֶט ישב וסֶרים נֶתַו‪.‬‬ ‫יתי ָּד הּ ַּ ָהה הּ מה רְ ֹהה וכ גוֶהה אחִ־ ר נל ֶה ן ּלאחִה הרה׃‬ ‫ֵורן א־ כרצל ל‬ ‫יתי אה ז למפכ נבי קול הּ כָבה לרים הּ ֹכ דה לל ים אחִ־ ר לָבכ הרה הּ ־‬ ‫‪11‬א־ כרצל ל‬ ‫‪12‬אשר לשאר הַיות ‪,‬שלטונן נלקַ מהם ;אך ַייהן הוארכו לזמן ולעת‪.‬‬ ‫‪13‬וארא בַזיונות הלילה והנה כבן אדם בא עם ענני השמים ויבוא אל עתיק ימים ויגשוהו לֶניו‪.‬‬ ‫‪14‬ונתן לו שלטון ותֶארת וממלכה ‪,‬ועבדוהו כל העמים ‪,‬האומות והלשונות ;שלטונו שלטון עולם ‪,‬אשר לא יעבור ‪,‬וממלכתו ‪,‬אשר‬ ‫לא תַרב‪.‬‬ ‫‪15‬אני דניאל נעצבתי ברוַי בתוך גוֶי ‪,‬ומראות ראשי הבהילו אותי‪.‬‬ ‫טז ואגש אל אַד העמדים ואשאל אותו את אמת כל אלה ויגיד לי ויגיד לי את ֶשר הדברים‪.‬‬ ‫‪17‬הַיות הגדולות האלה ‪,‬אשר ארבע הן ‪,‬ארבעה מלכים הם ‪,‬אשר יקומו מן האר־‪.‬‬ ‫‪18‬אבל קדושי עליון יקַו את המלכות ויירשו את המלכות לנצַ עולם ונצַ נצַים‪.‬‬ ‫‪19‬אז ֶַצתי לדעת את אמת הַיה הרביעית אשר שונה מכל האַרות ‪,‬נוראית מאוד ‪,‬שיניה ברזל וציֶורניה נַושת ;אשר טרֶה ‪,‬‬ ‫שברה ‪,‬ורמסה את השארית ברגליה‪.‬‬ ‫‪20‬ועל עשר הקרנים אשר בראשו ועל האַרת אשר עלתה ולֶניה נֶלו שלוש ועל הקרן ההיא אשר לה עיניים וֶה דברת דברים‬ ‫גדולים מאוד ‪,‬אשר מראהו כבד מרעייתו‪.‬‬ ‫‪21‬ראיתי ‪,‬והקרן ההיא ניהלה מלַמה עם הקדושים ‪,‬ותגבר עליהם;‬ ‫‪22‬עד אשר בא עתיק ימים ‪,‬וניתן משֶט לקדושי עליון ;ובא העת אשר ירשו הקדושים את המלכות‪.‬‬ ‫‪23‬כה אמר ‪,‬הַיה הרביעית תהיה ממלכה רביעית על האר־ ‪,‬אשר תהיה שונה מכל הממלכות ‪,‬ותאכל את כל האר־ ‪,‬ותרדום אותה ‪,‬‬ ‫ותשבור אותה‪.‬‬ ‫‪24‬ועשר הקרניים מן הממלכה הזאת עשרה מלכים הם אשר יקומו ואַר יקום אַריהם והוא יהיה שונה מהראשונים ושלושה מלכים‬ ‫יכניע‪.‬‬ ‫‪25‬והוא ידבר דברים גדולים על העליון ‪,‬ויכעס את קדושי העליון ‪,‬ויַשוב לשנות עתים ומשֶטים ;והם יינתנו בידו עד עת ועתים‬ ‫וַלק עתים‪.‬‬ ‫ת‪-‬מלהטונו לכ כי ל־ת וכ ּלה לחרידה ה ָּד קי ־׃‬ ‫‪26‬וכ הּ כִ הפט יבִב וכ הל קכ ַו א־ כ‬ ‫‪27‬והממלכה והשלטון וגדולת הממלכה תַת כל השמים תינתן לעם קדושי עליון אשר מלכותו ממלכה עולם וכל הממלכות יעבדו‬ ‫ויצייתו לו׃‬ ‫‪28‬עד כאן ק־ הדבר ואותי דניאל רעבוני הבהילו אותי מאוד וֶניי נשתנו בי ואשמור את הדבר בלבי‪.‬‬ ‫פרק ‪8‬‬ ‫‪1‬בשנה השלישית למלכות המלך בלשאצר נראה אליי ַזון אליי דניאל ‪,‬אַרי אשר נראה אליי בראשונה‪.‬‬ ‫‪2‬וארא בַזון ויהי כראיתי כי אני בשושן בארמון אשר במדינה עילם וארא בַזון ואני על נהר עולאי‬ ‫ג ואשא עיני וארא והנה איל עמד לֶני הנהר ולו שתי קרנות ושתי הקרנות גבוהות ואַת גבוהה מהשנייה והגבוהה עלתה אַרונה‬ ‫‪4‬ראיתי את האיל דוַף ימה וצֶונה ונגבה ולא תעמוד ַיה לֶניו ולא היה מי שיציל מידו ויעשה כרצונו ויגדל‪.‬‬ ‫ה וכ הל ָבה ִה ָל יר ֵה א מב ָ ־הרב ָּל פכ נבי ְהלגהה אה ־ר־ וכ ל יאג הגָּם ֵה אה ־ר־ וכ להִה ָל יר ק־ ־רן נל בכ הרה ֵב ין ָבינהיו׃‬ ‫יתי עומב ד לל ֶכ נביגהּ ָההה ר ‪ּ ,‬וָ כּר־ אב להיו ֵכ ַּ םגכי ַו‪.‬‬ ‫ו ּו הָגהִ א־ לגאב יל הּ כִ לֶיםגהּ ֵכ הרנל ים ‪,‬אחִ־ ר הר לא ל‬ ‫ז וארא אותו קרב אל האיל ויתמרמר עליו ויכה את האיל וישבר את שתי קרניו ולא היה כַ באיל לעמוד לֶניו ּוָ כִּלל יכ־הו א־ ת הה אה ־ר־‬ ‫ּוָ כּרס־ ה הָלהיו וכ אב ין מּ ה יכ צל י ָּ א־ ת הה איל לממה ה׃‬ ‫ַ ּוָּגכ ָּ ל הּ ִ־ ָל יר כמאי ד ּו ַָּחזי ק הוא ו לֶּ כִֵב ר הּ ֵ־ ־רן הּ ֹכ די להה ּו ָּ חָלהה לו אּ כרֵּ ע נל בכ הרעות ָּלגאּ כרֵּ ע רוַות הּ ָה מּ יל ם׃‬

‫דניאל‬

‫‪9‬ומאַד מהם יצאה קרן קטנה וגדלה מאוד ‪,‬אל נגבה ואל מזרַ ואל אר־ הַמדה‪.‬‬ ‫ומן הּ הְכהבל ים א־ ל הה אה ־ר־ ּוָ כּרס־ ה חָלביה־ ם׃‬ ‫‪10‬וּיכ גָּב ל ָּד צכ בה א הּ ָה מּ יל ם ּוָ כּרס למן הּ צכ בה א ל‬ ‫יא כן ‪,‬הוא התגאו גם לשר צבא ‪,‬ובו נלקַ זבַ התמיד ‪,‬ומקום מקדשו הושלך‪.‬‬ ‫יב וָּל ֶב ן לו צל ָהא ָּלגהּ ֶה לדים ֵכ גל ין פ־ִה ע ּוָ כִּלַּ א־ תגהה ֹאמ־ ת א־ ־ר־ ּו ָּ​ָחְ־ ה וּיכ ִּ ַֹּ׃‬ ‫‪13‬אז שמעתי קדוש אַד מדבר ‪,‬וקדוש אַר אמר אל הקדוש ההוא אשר מדבר ‪,‬עד מתי ַזון התמיד וַטא השממה לתת גם את‬ ‫המקדש וגם את הצבא לרמסה?‬ ‫יד ּוָ יאמ־ ר אב לּי ָּד‪-‬א־ ל־ֶל ים וכ ִה לּש מב אה ה יום וכ יל ָה הב ר הּ ֵה דה ִ‬ ‫‪15‬ויהי כאשר ראיתי אני ‪,‬אני דניאל ‪,‬את הַזון ואבקש את הֶשר והנה עמד לֶני כמראה איש‪.‬‬ ‫טז ואשמע קול איש בין גדות נהר עולי ויקרא ויאמר גבריאל הבן לאיש הזה את הַזון‬ ‫יז וָּל ֹ ּהרִ א־ לגמה ִ־ ה ִ־ ָהמּ כד לֶי ּו הָב יא הו חא הֶלהה ָּלג הפנּי ּוָ יאמ־ ר אב לּי הל ֵב ן ֵ־ ןגאה דה ם ְל יגָּתגק־ ־ הּ ַחזון׃‬ ‫‪18‬וכ הוא לֵָב ר אב לּי וכ נהִּ ָכ לֶי ָּלגפהנל י א־ לגא־ ־ר־ ּו ָּ בֹ ָּ ֵל י ּו ָּ​ָ לחמ כידנל י׃‬ ‫‪ּ 19‬וָ יאמ־ ר הל ָבה אה ני כל י אודב ָּ־ מּ ה‪-‬יכ הל י ֵּ ק־ ־ הּ ַ־ה ְל י‪-‬בכ ָבת הּ הָ​ָחדה ן יל הכ י־ה קב ־‪.‬‬ ‫‪20‬האיל אשר ראית בעל שתי קרניים הם מלכי מדי וֶרס‪.‬‬ ‫‪21‬והשעיר הקשוַ הוא מלך יוון והקרן הגדולה אשר בין עיניו היא המלך הראשון‪.‬‬ ‫‪22‬וכ הּ כִֵב ר ‪,‬וכ אּ כרֵּ ע קה מו ֵכ ָּלגהו ‪,‬אּ כרֵּ ע כמלּככ לֶים יכ קה מו למןגהּ ֹוי ‪,‬וכ ל יא ֵכ ָחזי רו‪.‬‬ ‫‪23‬ובאַרית ימי מלכותם ‪,‬כאשר ימלאו הֶושעים ‪,‬יעמוד מלך ַצוף ֶנים ומבין משֶטים אֶלים‪.‬‬ ‫‪24‬וּיכ הל י כי ַו ֹהדור ‪ ,‬חאבה ל ל יא ֵכ כי ַו ;וכ הוא יֶּכ להאות וכ יּצכ לַּ וכ ּיָחְ־ ה ‪,‬וכ הּ כִַל ית אחדה למים וכ ָּם קי ד־ ִ‪.‬‬ ‫‪25‬וגם בתכסיסו יגשים בידו ערמה וגדל בלבו ובשלום ישמיד רבים וגם על שר שרים יעמוד ובלי יד ישבר‪.‬‬ ‫‪26‬וַזון הערב והבוקר אשר סוֶר אמת הוא לכן סגר את הַזון כי לימים רבים יהיה‪.‬‬ ‫‪27‬ואני ‪,‬דניאל ‪,‬התעלֶתי וַלי ימים אַדים ‪,‬ואַרי כן קמתי ואעשה את מלאכת המלך ‪,‬ואשתמה על המראה ‪,‬ואיש לא הבין‪.‬‬ ‫פרק ‪9‬‬ ‫א בשנה הראשונה לדריוש בן אַשוורוש מזרע מדי אשר המלך על ממלכת כשדים‬ ‫‪2‬בשנת מלכותו הראשונה ‪,‬אני דניאל ‪,‬ידעתי בסֶרים את מסֶר השנים ‪,‬אשר היה דבר ה 'אל ירמיהו הנביא ‪,‬למלא שבעים שנה‬ ‫בַרבות ירושלים‪.‬‬ ‫ג ואשימתי ֶני אל יהוה אלהים לבקש בתֶילה ובתַנונים בצום ובשק ובאֶר‬ ‫נורא ִי מב ר ֵכ לרית וכ ַ־ ס־ ד לכ אה החבה יו ולכ ִי כמ ברי למצכ והתה יו‬ ‫ד הואחתּ ֶכ ל לֶּי א־ לגיכ הוהה אֹלהל י הו חאו לָּי והאי מּ ר יכ הוהה אֹלהל ים ֹהדול וכ ה‬ ‫ה ַטאנו ועשינו עוון ורשעו ומרדו וסורנו מצותיך וממשֶטיך‪.‬‬ ‫ו ולא שמענו אל עבדיך הנביאים אשר דברו בשמך אל מלכינו שרינו ואבותינו ואל כל עם האר־‪.‬‬ ‫‪7‬יהוה ‪,‬לך צדק ‪,‬ולנו כלום ֶנים כיום הזה ‪:‬לאנשי יהודה ולישבי ירושלים ולכל ישראל הקרובים והרַוקים בכל הארצות אשר‬ ‫דַקתם שמה ‪,‬על מעללם אשר מעלו בך‪.‬‬ ‫‪8‬יהוה ‪,‬לנו כלמת ֶנים ‪,‬למלכינו ‪,‬לשרינו ולאבותינו ‪,‬כי ַטאנו לך‪.‬‬ ‫‪9‬ליהוה אלהינו ַסדים וסליַות כי מרדנו בו;‬ ‫‪10‬ולא שמענו בקול יהוה אלהינו ללכת בתורותיו אשר נתן לֶנינו ביד עבדיו הנביאים‬ ‫יא כן ‪,‬כל ישראל עברו את תורתך ‪,‬גם לסור ‪,‬לבלתי שמעו בקולך ;על כן נשֶך עלינו הקללה והשבועה הכתובה בתורת משה עבד‬ ‫האלוהים ‪,‬כי ַטאנו לו‪.‬‬ ‫ת‪ָ-‬בה הריו אחִ־ ר לָב־ ר הָלבינו וכ ָּל‪ִ-‬י ֶכ טב ינו הּ כִפכ לטים אי תה נו לכ בּ א הָלבינו הרָהה גכ די להה ְל י ל יא‪ -‬הנָהְה ה ֶּ ַּ ת ְהל‪-‬הּ ָה מּ יל ם ְּאחִ־ ר הנָהְה ה‬ ‫‪ּ 12‬וֵָּב ים א־ כ‬ ‫לל יכ רוִה להמה ה׃‬ ‫‪13‬ככתוב בתורת משה כל הרעה הזאת באה עלינו ולא התֶללנו לֶני יהוה אלהינו לשוב מעונותינו ולהבין את אמתך‪.‬‬ ‫יאגִמּ ָכ נו ֵכ קולו׃‬ ‫יד לכן ִה מּ ר יכ הוהה ָּלגהה הרָהה ּוָהבב אתה ה הָלבינו ְל י צּ לָיק יכ הוהה אֹלהב ינו ֵכ כהלגמּ ָחְה יו אחִ־ רגהוא עי ְ־ ה ְל י ל כ‬ ‫‪15‬ועתה יהוה אלהינו אשר הוצאת את עמך מאר־ מצרים ביד ַזקה ועשית לך שם כיום הזה ַטאנו רעענו‬ ‫טז יהוה ‪ְ,‬כ כהל צל כדק־ ך ‪,‬נהא א־ ת‪ -‬חאֶ־ך וכ ַ־ כמך ‪,‬יכ ִוב א־ ֶכ ִ־ ך וכ ַ־ כמך מב ָל כירך ‪,‬יכ רוִה להם הּ ר קכ כדִ־ ך ‪ְ:‬ל י ֵכ ַּ טה אב ינו וכ ָּל‪ -‬חָוְנות אחבותב ינו ‪,‬יכ רוִה להם וכ ָּ כמך‬ ‫הל‪-‬סבל יבב ינו‪.‬‬ ‫הה יו לכ ַ־ כרפהה לכ כ כ‬ ‫יז ועתה אלהינו שמע את תֶילת עבדך ואת תַנוניו והאר ֶניך על מקדשך השממה למען יהוה׃‬ ‫‪18‬אלהי ‪,‬הטה אזנך ושמע ‪ֶ,‬קַ עיניך וראה שממותינו ‪,‬ואת העיר אשר נקראת שמך ‪:‬כי לא על צדקתנו אנו מגישים תַנונינו לֶניך ‪,‬‬ ‫כי על רַמיך הרבים‪.‬‬ ‫‪19‬יהוה ‪,‬שמע ;יהוה ‪,‬סלַ ;יהוה ‪,‬שמע ועשה ;אּ ל ֶּ ַכ ָּ ה ‪,‬למענך אלוהי ‪:‬כי שמך נקרא על עירך ועל עמך‪.‬‬ ‫אתי וכ ַּ ָה את ָ לּמי יל כְ הראב ל וכ נל כִפהַּ ת כֶַל ינ לֶּי לל ֶכ נבי יכ הוהה אֹלהל י ָּל הּ ר קי ד־ ִ אֹלהל י׃‬ ‫‪20‬וכ אחִ־ ר אחנל י ָה בה ר וכ הל כת ּפלבל וכ הל כתוָּה ר ַּ ָה ל‬ ‫‪21‬ויהי בהיותי מדבר בתֶילה ‪,‬וגם האיש גבריאל אשר ראיתי בַזון בראשית ‪,‬נעף במהירות ‪,‬נגע בי בעת הקרבת הערב‪.‬‬ ‫‪22‬וּיכ גל ידב נל י וּיכ דּ ֵב ר הָלּי ּוָ יאמ־ ר דניאל ֶָּה ה יהצה אתי לכ הּ כְִל ין ולכ הּ ֵל ין׃‬ ‫‪23‬בראשית תַנוניך יצאה מצווה ואבוא להודיעך כי אהוב אתה לכן הבנת הדבר וראה את הַזון‬ ‫‪24‬שבעים שבועות נקבעו על עמך ועל עיר קדשך לכלות ֶשע ולכלות ַטאות ולכֶר עוון ולהביא צדק עולם ולַתום ַזון ונבואה‬ ‫ולמשוַ קדש הקדשים‪.‬‬

‫דניאל‬

‫‪25‬דע וכ הל ֵל ין ְל י מב צב את הּ למצכ והה לכ הּ כִקל ימו ולכ בונהה א־ ת‪-‬יכ רוִה להם ָּד‪-‬מה לִיַּ הּ ָכ לסיַּ לִבכ ָהה כִבה ָל ים כִבה ָל ים כִבה ָל ים נל ֵוֶהה וכ ַומה ה יל ֵה נ־ה וכ ָּד‬ ‫צה הרר׃‬ ‫‪26‬ואַרי שבעים ושנים שבועות ייכרת המשיַ ולא לו ועמו הנשיא הבא ישַית את העיר ואת המקדש והיה אַריתה במבול ועד‬ ‫אַרית מלַמה נַרצות‪.‬‬ ‫‪ּ 27‬וָּככ ּרק ֵכ לרית ּרֵל ים לל כִבו ָּ א־ ַה ד ובכ עול הּ כִבו ָּ י כִֵּב ַּ א־ ת הּ ַ־ב־ ל וכ א־ ת הּ כמנהַה ה ‪,‬ובכ גל ין ֶוָחבי ת י כִּמי ר ָּד הּ מה להה ;וכ הּ ֹהעוד יכ כִֶך ָּל‬ ‫הּ כִמי לרים‪.‬‬ ‫פרק ‪10‬‬ ‫‪1‬בשנה השלישית לכורש מלך ֶרס נגלה דבר לדניאל אשר נקרא שמו בלטשאצר והדבר אמת היה והמועד רב ויבין את הדבר והבין‬ ‫את הַזון‪.‬‬ ‫‪2‬בימים ההם אני ‪,‬דניאל ‪,‬התאבלתי שלושה שבועות תמימים‪.‬‬ ‫ימים‪.‬‬ ‫‪3‬ל יא אי כ־לכ לֶי לַּ־ ם טּ ֵה ע ‪,‬וכ ל יא ֵה א ֵּ ָה ר וכ יּין ֵכ ֶל י ‪,‬וכ ל יא מּ כִַּ ת א־ תגָּדגמה להא כִלִה ָּ כִבועות כֶ למ ל‬ ‫ד וביום עשרים וארבעה לַדש הראשון ‪,‬והייתי על שֶת הנהר הגדול ‪,‬הוא ַדקל‪.‬‬ ‫חגורים זההה ב טה הור מה אוֶּז׃‬ ‫ה והא־ כְאב ה ָבינל י והא־ כרא־ ה וכ הל ָבה לאיִ להבה ִ ֶ־ִ־ ן וכ מה כתנהיו ַ ל‬ ‫ו וגוֶו היה כע־ תרשיש ‪,‬וֶניו כמראה ברק ‪,‬ועיניו כנר אש ‪,‬וזרועותיו ורגליו כצבען נַשת מלוטש ‪,‬וקול דבריו כקול המון‪.‬‬ ‫‪7‬ואני ‪,‬דניאל ‪,‬לבדי ראיתי את הַזון ‪,‬כי האנשים אשר היו עמי ‪,‬לא ראו את הַזון ‪,‬ורעש גדול נֶל עליהם ‪,‬וינסו להסתתר‪.‬‬ ‫יתי א־ ת‪-‬הּ מּ כרא־ ה הּ ֹהדול הּ ַ־ה וכ ל יא נהִה ר ֵל י כי ַּ ְל י נל הכ פ־־ ֵל י לכ ִּ חַלהה וכ ל יא ָהְה ר ֵל י כי ַּ ‪.‬‬ ‫ַ ּו הָנ להתי לל כד לָי וכ הר לא ל‬ ‫‪9‬וכ א־ כִמּ ָכ לֶי א־ ת‪-‬קול כדבה הריו וכ א־ כִמּ ע א־ ת‪-‬קול כדבה הריו וכ לא כתנָּב ם ָּל‪-‬פהנל י וכ ֶהנל י א־ ל‪-‬א־ ־ר־׃‬ ‫‪10‬וכ הל ָבה יהד הנגּע ֵל י וֶּּ ָ לחמידב נל י ָּלגברכיי וכ ָּלגכֶותגידיי‪.‬‬ ‫יא ּוָ יאמ־ ר אב לּי דניאל לאיִ ַה בב ר הּ ֵב ר א־ ת הּ כָבה לרים אחִ־ ר אחנל י ָי ב־ ר אב ל־יך וכ קומב ד ְל י אב ל־יך ֶָּה ה כִלַּכ לֶי ּוָ כּדב־ ר אב לּי א־ ת הּ ָה בה ר הּ ַ־ה ּו ָּ​ָחמי ד אב לּי‬ ‫־רָ־ד׃‬ ‫‪12‬ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבבך להבין ולַסר את עצמך לֶני אלהיך נשמעו דבריך ואני באתי‬ ‫לדבריך‬ ‫‪13‬ושר ממלכת ֶרס עמד נגדי עשרים ואַד יום והנה מיכאל אַד השרים בא לעזרתי ואשאר שם עם מלכי ֶרס‪.‬‬ ‫‪14‬עתה באתי להסביר לך את אשר יהי לעמך באַרית הימים כי עוד הַזון לימים רבים‪.‬‬ ‫‪ּ 15‬וָ כּדֵּ ר אב לּי א־ תגהּ כָבה לרים ְהלגהּ ְה־ ּואחנל י ִה מב ת פהנל י א־ לגא־ ־ר־ ּואֹלם׃‬ ‫טז והנה כדמות בני אדם נגע בשֶתי ואֶתַ ֶי ואדבר ואאמר אל העמד לֶני אדני במראה נֶנו עליי צרותי ולא עצרתי כוַ‪.‬‬ ‫‪17‬כי איך יוכל עבד אדוני זה לדבר עם אדוני זה כי אני עוד לא נשאר בי כוַ ולא נשאר בי נשמתו‬ ‫‪ּ 18‬וָהִוב ּו ָֹּבע ֵל י למ כראב ה לאיִ ּו ָּ חַזלקב נל י‬ ‫ל‪ ֶ-‬הירא ‪,‬לה־ ִה לום ‪ ,‬חהוהה ַה זהק ‪,‬וָּל כדֵּ ר אב לּי ּואחַּ ַבק ‪ּ ,‬וָ יאמ־ ר ‪,‬יכ דּ ֵב ר אחדי נל י ‪ְ,‬ל י ַל זכק־ נכ ֶה נל י‪.‬‬ ‫‪ּ 19‬וָ יאמ־ ר ל‪,‬איִ יהדוב ‪,‬אּ ל‬ ‫‪20‬ויאמר ‪,‬הידעת למה באתי אליך ?ועתה אשוב להילַם עם שר ֶרס ‪,‬וכשאצא הנה שר יוון יבוא‪.‬‬ ‫לגמיכהל ְה בריכ־ם‪.‬‬ ‫‪21‬וכ אה ה בחרי א־ ־רתגְהלגהּ ָהתוב ֵכ כּתג ֹאמ־ ת וכ אב יןגיכ ִה מב ־ ָל למי ֵּ כָבה לרים הּ ַ־ה ‪,‬א־ לגכי ל‬ ‫פרק ‪11‬‬ ‫‪1‬וגם אני בשנה הראשונה לדריוש המדי ‪,‬אני עמדתי לַזקו ולַזקו‪.‬‬ ‫‪2‬ועתה אראה לך את האמת הנה עוד שלושה מלכים יקומו בֶרס והרביעי יהיה עשיר מכולם ובכוַו בעושרו יסית את כולם על‬ ‫ממלכת יוון‬ ‫‪3‬וכ קה ם מ־ ל־־ ֹל יבור ‪,‬וכ מה כִלַּ ֹהדול ‪,‬וכ ָהְה ה ְכ הרצו‪.‬‬ ‫‪4‬וכאשר יעמוד ‪,‬ותשב־ מלכותו ‪,‬ותַולק לארבע רוַות השמים ;ולא לזרעו ‪,‬ולא כשלטונו אשר מלך ‪:‬כי תיתקע מלכותו ‪,‬גם‬ ‫לאַרים ‪,‬מלבד אלה‪.‬‬ ‫ה וּיכ הל י מ־ ל־־ הּ ָל כרֵה ה ָהזור וכ א־ ַה ד למ כְ הריו וּיכ ָהזור לממה לב־ וּיכ ִה לו כמ הללהה גכ דולהה לֶהכ י־ה׃‬ ‫ו ובאַרית השנים יתַברו יַד כי בת מלך הנגב תבוא אל מלך הצֶון לעשות ברית ולא תשמור את כוַ הזרוע ולא יעמוד הוא ולא‬ ‫זרועו כי היא תימסר ואלו שהביאו אותה והוליד אותה והַזק אותה בימים האלה‪.‬‬ ‫ז ומן ענף שרשיה יקום אַד באַוזתו ‪,‬אשר יבוא בַיל ‪,‬ובא אל מבצר מלך הצֶון ‪,‬ועשה בהם ‪,‬ויגבר‪.‬‬ ‫‪8‬וגם את אלוהיהם ואת שריהם ואת כלי הכסף והזהב הַכמים שלהם ישבו שבים למצרים וימשיכו שנים רבות ממלך הצֶון‪.‬‬ ‫‪ּ 9‬ו הָב יא מ־ ל־־ הּ ָהמון א־ ל‪-‬מּ לכ כותו ‪,‬וָּוִ־ ב א־ ל‪-‬אּ כרצו‪.‬‬ ‫לגמבוצה תו׃‬ ‫‪10‬וכ הל כתָּמו בה נהיו וכ הל קכ ֵכ צו הּ מה ה ַּ ָהלל ים ֹכ דולל ים וכ הה ב יא א־ ַה ד וכ הל כתֵָּב ר וכ הל כִבו וכ הל כתָּמו וכ א־ כ‬ ‫יא וכ הל כת ָּס מ־ ל־־ הּ ָל ָה ם וכ יהצה א וכ נל ַה ם ָל מו מ־ ל־־ הּ ָל צכ ֶון וכ הל חָזליר הּ מה ה גהדול וכ הּ מה ה לֶָהן ֵכ יהדו׃‬ ‫‪12‬וכאשר יסיר את ההמון ‪,‬יגבה לבו ;והוא יֶיל רבבות רבות ;אך לא יתַזק בו‪.‬‬ ‫‪13‬כי ישוב מלך הצֶון ‪,‬ויקים המון גדול מן הראשון ‪,‬ובא אַרי שנים מסוימות עם צבא גדול ועם עושר רב‪.‬‬ ‫‪14‬ובעתים ההם יעמדו רבים על מלך הדרום וגם שודדי עמך יתנשאו למלא את הַזון ונֶלו‪.‬‬ ‫‪ּ 15‬ו הָב יא מ־ ל־־ הּ ַה ֶון ּוֵָּב ם סּ ל וָּל להכי ד א־ ת הּ ָ לחרים הּ ֵכ צורות וכ ל יא היָחמי דו זכרובב י הּ ָל גכ רוב וכ ל יא יכ הל יר כי ַּ לכ ָּמי ד׃‬

‫דניאל‬

‫טז וכ הּ ֵה א הָלהיו ּיָחְ־ ה ְכ לרַו וכ אב ין יל ָחמי ד לכ הֶנהיו וכ הוא יכ ָהמי ד ֵכ א־ ־ר־ הּ ָכ בה הרה אחִ־ ר ֵל ידו יל הְלבה׃‬ ‫יא‪-‬תהל י לו‪.‬‬ ‫יא‪-‬תֶה נ־ה לל צכ ָו וכ ל כ‬ ‫וִַל יתה ה וכ ל ל‬ ‫יז וכ יל כִמּ ן הפנהיו לל ֵה א ֵכ עי ז ְהל‪-‬מּ לכ כותו וכ צה לרים ָל מו ְבן ּיָחְ־ ה וכ נל ֶה ן‪-‬לו ֵּ ת‪-‬נ להִים כ‬ ‫‪18‬אַרי כן ישב ֶניו אל האיים וילכד רבים ונשיא למענו ישבית את הַרֶה שלו בלי ַרֶתו ישוב עליו‪.‬‬ ‫לגמבוד אּ כרצו וכ למָול וכ הנֶּל וכ ל יאגיכ מה צה א׃‬ ‫‪19‬וּיכ ִּ ב הפנהיו א־ כ‬ ‫‪20‬אז יקום על נַלתו גובה מסים לתֶארת הממלכה ;ובעוד ימים מעטים יושמד ‪,‬לא באף ולא במלַמה‪.‬‬ ‫‪21‬וכ ָהמי ד ֵכ מּ ָחדה תו נל ַהל ‪,‬ל יא יכ תּ ָההו הלוהה ְהבוד מּ לכ כות ;וכ הוא היב יא ֵכ ִה לום וכ הה לִיג א־ ת הּ מּ לכ כות ֵכ ַל ָהול ים‪.‬‬ ‫יִֵכ רו וכ גּם נכ לִיך ֵכ לרית׃‬ ‫‪22‬ובזרועות שטף יל כִטּ ֶו למפכ נהיו ול כ‬ ‫‪23‬ואַרי הברית שכרת עמו יעשה מרמה כי יעלה וַזק בעם מעט‪.‬‬ ‫‪24‬יבוא בשלום גם אל‪-‬המשמנים במדינה ‪,‬ועשה אשר לא עשו אבותיו ואבות אבותיו ;טרף ‪,‬שלל ועושר יֶזר ביניהם ;וגם על‪-‬‬ ‫המבצרים יתכנן מזימותיו ‪,‬גם לזמן‪.‬‬ ‫‪ּ 25‬ו ָּ​ָחרי ר א־ ת‪-‬כי ַו וכ א־ ת‪ֹ-‬כ בי רו ָּל‪-‬מ־ ל־־ הּ ָל כרֵה ה ֵכ ַל יל גהדול ‪ּ ,‬ו ָּ​ָחרי ר מ־ ל־־ הּ ָל כרֵה ה ל לּמלכ ַה מה ה ֵכ ַל יל גהדול ּו ָּ​ָחרי ר כמאי ד ‪,‬וכ ל יא היָחמי ד ‪ְ,‬ל י‪-‬י־ַכ כִמו‬ ‫הָלהיו מּ זכֵה לל ים‪.‬‬ ‫‪26‬וכ הּ ָוככ לל ים למַ־ ל־בו יל כִַל ידו וכ צל ָההו היָחלף וכ ּרֵל ים יהֶכ לו ַ החרגל ים‪.‬‬ ‫ּל‪ִ-‬לַּּ ן א־ ַה ד יכ דּ ֵכ רו ִה קה ר וכ ל יא יּצכ לַּ ְל י עוד הּ ק־ ־ יל הכ י־ה הלָבת מוָבד׃‬ ‫‪27‬וכ הה יהה לבב כִנבי הּ כמלהכל ים הה אב ל־ה ּלָחְות הרָהה וכ ָ כ‬ ‫‪ּ 28‬וָהִה ב א־ לגאּ כרצו בכ עוִ־ ר ֹהדול וכ הה יהה לל בו ָּלגֵכ לריתגהּ ֵי ד־ ִ ּו ָּ​ָחְ־ ה ֹּלכ לות ּוָהִה ב א־ לגאּ כרצו׃‬ ‫‪29‬בעת המועיד ישוב ויבוא נגב ולא יהיה כראשון ולא כאַרון׃‬ ‫‪30‬כי יבאו עליו אניות כיתים ויתעצב וישוב וקצף על ברית הקודש כן יעשה וישוב והבין את עזבי ברית הקודש‬ ‫‪31‬וכ ָ כהמדו זכרועות למַכ דה והה וכ ַל להאו א־ ת‪-‬הּ למ כְִהל הּ מה צור וכ לסירו א־ ת‪-‬הּ ֶּ לָיק וכ הל כִ למידו א־ ת‪ֶ-‬וָחבי ת הּ כִמות‪.‬‬ ‫לב ואת אשר יעשו ברשע את הברית ישַית בַנוֶה ועם יודעי אלהיו יהיה ַזק ויעשו מעללים‬ ‫‪33‬והמבינים בעם ילמדו רבים ונֶלו בַרב ובלהבה בשבי ובבזז ימים רבים‪.‬‬ ‫‪34‬וכאשר יֶלו ‪,‬יעזרו להם בעזרה קטנה ;ורבים ידבקו בהם בַנוֶה‪.‬‬ ‫‪35‬וכ כהל מב אב לבי הּ ֵל ינהה יל ֶכ לו לּבכ ני סב ם ולכ טּ הב ר ולכ לֵּב ן ָּד ָבת ק־ ־ ְל י עוד ָּד ָבת נוָבד׃‬ ‫‪ּ 36‬ו ָּ​ָחְ־ ה הּ מ־ ל־־ ְכ הרצו וּיכ גָּב ל למְהלגאֹלהל ים וָּל כדֵּ ר נל ֶכ להאות ָּלגאֹלהל ים וּיכ צכ לַּ ָּדגכי לגכי לגהּ ַ־ ס־ ם ְל יגיכ ָחְ־ ה אחִ־ רגנל הָֹּר ּיָחְ־ ה׃‬ ‫לז ולא יבט אל אלהי אבותיו ולא אל ֶַצי נשים ולא יבט אל כל אלהים כי על הכל יגדל‪.‬‬ ‫‪38‬ובמעמדו יכבד את אלוהי הַיל ואת אלוה אשר לא ידעו אבותיו יכבד בזהב ובכסף ובאבנים יקרות ובדברי ַן‪.‬‬ ‫‪39‬כן יעשה במעוזים עם אל זר ‪,‬אשר יכיר בו וירב כבוד ;והוא ישלוט על רבים ‪,‬ואת האר־ יַלק לרווַ‪.‬‬ ‫‪40‬ובעת הק־ ידַק בו מלך הדרום ומלך הצֶון יבוא עליו כסערה ברכב ובֶרשים ובאניות רבות ובא בארצות ‪,‬ושטף ויעבר‪.‬‬ ‫‪41‬והוא יבוא אל האר־ התֶארת ‪,‬וארצות רבות יֶלו ;ואלה ימלטו מידו ‪:‬אדום ומואב ‪,‬וראשית בני עמון‪.‬‬ ‫יאגת כמלּט׃‬ ‫‪42‬וכ יל טּ ת יהדו ָּלגהּ ארצות וכ א־ ־ר־ למצכ ּריל ם ל ל‬ ‫‪43‬וכ הה יהה לו כרִון ֵכ אוצכ ברי זההה ב וכ כ־ס־ ף ובכ כהל ַחמה ברי למצכ ּריל ם וכ לוב וכ כוֶל ים יל הכ יו ָּל ּפָחדה תו׃‬ ‫ומָל צכ ֶון ֶּ הכ לריצו וכ יהצה א ֵכ ַב מה ה גכ דול לכ הּ כִ למיד ולכ הּ ַ לחרית ּרֵל ים׃‬ ‫‪44‬וכ כִמה עות למקכ ָה ם ל‬ ‫ת‪-‬מכי לו ֵב ין‪-‬י להמים ‪ֵ,‬כ הּ ר‪-‬קי ד־ ִ הּ ֶודה ר ‪,‬וכ היב יא קה צו ‪,‬וכ אב ין‪-‬יכ עוזבר לו‪.‬‬ ‫‪45‬וכ נָּב ָּ א־ כ‬ ‫פרק ‪12‬‬ ‫‪1‬ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול אשר עמד לבני עמך והייתה עת צרה אשר לא הייתה כמוה מאז היה גוי ועד העת ההיא ובעת‬ ‫ההיא ינצל עמך כל אשר יימצא כתוב בסֶר‪.‬‬ ‫‪2‬ורבים מן הישנים בעֶר האר־ יתעוררו ‪,‬מיהם לַיי עולם ומעליהם לבושה ולבוז עולם‪.‬‬ ‫‪3‬וכ ַה כ להמים יכ הל ירו ְכ זי הּ ר הרקל י ָּ וכ צּ כָקל ים ּרֵל ים ְכ כוכבים להעולהם והעולהם׃‬ ‫‪4‬ואתה דניאל ‪,‬סתום את הדברים ‪,‬וַתום את הסֶר עד‪-‬עת ק־ ;רבים ירוצו הלוך ושוב ‪,‬ודעת תתרבה‪.‬‬ ‫ה אז אני ‪,‬דניאל ‪,‬ראיתי ‪,‬והנה ‪,‬שנים אַרים עומדים ‪,‬אַד מזה של שֶת הנהר ‪,‬והשני מזה של שֶת הנהר‪.‬‬ ‫ּלגמי הּ ָההה ר ‪ָּ,‬דגמה לתי יכ הל י ָּדגקי ־ הּ כמֶֶּה א הה אב ל־ה‪.‬‬ ‫ו ּוָ יאמ־ ר א־ לגהה לאיִ להבב ִ ֵּ ד ‪,‬אחִ־ ר ָ ל‬ ‫‪7‬ואשמע את האיש לבוש ֶשתן אשר על מימי הנהר בהרים ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בַי עולם כי למועד ומועדים וַצי יהיה‬ ‫וכאשר יבזר את גדוד עם הקדש וכל אלה יהיו׃‬ ‫‪8‬וכ א־ כִמּ ע וכ ל יא הל ֵל ין וכ אה מּ ר אחדי נל י מּ ה לֶהכ י־ה קּ ־ הּ כָבה לרים הה אב ל־ה׃‬ ‫תומים הּ כָבה לרים ָּד ָבת ק־ ־‪.‬‬ ‫תומים וכ ַה ל‬ ‫‪ּ 9‬וָ יאמ־ ר ‪,‬לב־ כדנל ינל י ְל י כס ל‬ ‫‪10‬רבים יטהרו ויבינו וינסו ורשעים יעשו רשע ושום רשעים לא יבין וַכמים יבינו‪.‬‬ ‫‪11‬ומן העת אשר יסיר את התמיד והוקם את תועבת השממה אלף מאתיים ותשעים יום‪.‬‬ ‫לִים יום‪.‬‬ ‫‪12‬אשרי כמַּ ְהה וכ בה א ָּד א־ ל־ף כִלִ מב אה ה וכ ַּ מה ה וכ כִ ל‬ ‫‪13‬אבל לך אתה דרכך עד ק־ כי נוַת ועמדת לגורלך באַרית הימים‪.‬‬