Hebrew - 2nd Esdras

‫פרק‪1‬‬ ‫‪1‬ספר שני של הנביא אסדראס בן סריע בן עזריה בן הלכיאס בן סדמיאס בן צדוק בן אחיטוב‪.‬‬ ‫‪2‬בן אחיאס בן פיניאס בן חלי בן אמריאס בן עזעי בן מרימות בן ארנה בן אוזיאס בן בורית בן אביסי‪ ,‬בן פיניאס בן אלעזר‪,‬‬ ‫‪3‬בן אהרן משבט לוי ;אשר היה שבוי בארץ המדיים ‪,‬במלכות ארתקסרקסס מלך הפרסים‪.‬‬ ‫‪4‬ויבא אלי דבר ה 'לאמר‪:‬‬ ‫‪5‬לך ‪,‬והראה את עמי את מעשי חטאיהם ואת בניהם את רשעתם אשר עשו עלי ;שיאמרו לילדי ילדיהם‪:‬‬ ‫‪6‬כי גדלו בהם חטאי אבותיהם כי שכחו אותי והקריבו לאלהים זרים‪.‬‬ ‫‪7‬האם לא אני הוציא אותם מארץ מצרים מבית עבדים ? עאבצ ל הנ כז ֲנ ימוננ י ‪,‬ובז זו אא ת‪ֲ-‬עצצ תי‪.‬‬ ‫‪8‬סר אפוא את שערות ראשך והשליך עליהם כל רע כי לא שמעו לתורה שלי ‪,‬אבל הוא עם מורד‪.‬‬ ‫‪9‬עד מתי אסבול אותם ‪,‬בהם עשיתי טוב כל כך?‬ ‫‪10‬מלכים רבים השמדתי למענם ;פרעה עם עבדיו וכל כוחו הכיתי‪.‬‬ ‫‪11‬את כל הגויים השמדתי לפניהם ובמזרח פיזרתי את אנשי שתי המחוזות טירוס וצידון והרגתי את כל אויביהם‪.‬‬ ‫‪12‬דבר אתה אליהם לאמר כה אמר ה‪'.‬‬ ‫יג הובלתי אותך דרך הים ונתתי לך בראשית מעבר גדול ובטוח ;נתתי לך את משה למנהיג ואת אהרן לכהן‪.‬‬ ‫‪14‬הדלקתי אתכם בעמוד אש ‪,‬ונפלאות גדולות עשיתי בקרבכם ;אך שכחת אותי ‪,‬נאום ה‪'.‬‬ ‫‪ֹ15‬כ ה אצ ממ ר ה 'אֹלקנ ים ‪,‬השליו היו לכם כאות ;נתתי לכם אוהלים לשמירה ‪:‬אף על פי כן מלמלתם שם‪.‬‬ ‫‪16‬ולא ניצחו בשמי על השמדת אויביכם ‪,‬אבל עד היום הזה אתם ממלמלים‪.‬‬ ‫‪17‬היכן היתרונות שעשיתי עבורך ?כשהייתם רעבים וצמאים במדבר ‪,‬לא קראתם אלי‬ ‫‪18‬לאמר למה הבאת אותנו אל המדבר הזה להרוג אותנו ?עדיף היה לנו לשרת את המצרים מאשר למות במדבר הזה‪.‬‬ ‫‪19‬אז רחמתי על אבלותיכם ונתתי לכם את המן לאכול ;אז אכלתם לחם מלאכים‪.‬‬ ‫‪20‬בהיותכם צמאים ‪,‬האם לא בקעתי את הסלע ‪,‬ומים יצאו לשביעותכם ?על החום כיסיתי אותך בעלים של העצים‪.‬‬ ‫‪21‬חילקתי בכם ארץ פורה ‪,‬את הכנעני ואת הפרזים ואת הפלשתים גרשתי לפניכם ‪:‬מה עוד אעשה לכם ?אמר ה‪'.‬‬ ‫‪22‬כה אמר ה 'הכול יכול כשהייתם במדבר בנהר האמורי צמאים ומגדף את שמי‪.‬‬ ‫‪23‬לא נתתי לכם אש על חילול השם ‪,‬אלא השלכתי עץ במים והמתיק את הנהר‪.‬‬ ‫‪24‬מה אעשה לך יעקב ?אתה ‪,‬יהודה ‪,‬לא תשמע לי ‪:‬אפנה אותי אל גוים אחרים ‪,‬ואל אלה אתן את שמי ‪,‬למען ישמרו את חוקתי‪.‬‬ ‫‪25‬כיון שעזבתם אותי ‪,‬גם אני אעזוב אתכם ;כאשר תרצו שארחם עליכם ‪,‬לא ארחם עליכם‪.‬‬ ‫‪26‬בכל אשר תקראו אלי לא אשמע אתכם כי טמאתם את ידיכם בדם ורגלכם מהירות להרוג‪.‬‬ ‫‪27‬לא עזבת אותי כביכול כי אם את עצמך ‪,‬נאום ה‪'.‬‬ ‫‪28‬כה אמר ה 'הכול יכול ‪,‬האם לא התפללתי אתכם כאב בניו כאם בנותיה ומינקת ילדיה‪.‬‬ ‫‪29‬למען תהיו לי לעמי ואני אהיה לכם לאל ;שתהיו לי לבנים ואני אהיה לכם לאבא?‬ ‫‪30‬אספתי אתכם כתרנגולת אוספת את תרנגולותיה תחת כנפיה ‪,‬אך עתה מה אעשה לכם ?אני אוציא אותך מהפנים שלי‪.‬‬ ‫‪31‬כאשר תקריבו לי אשיב פניי מכם כי חגיכם חגיכם ‪,‬ראשיכם וברידות המילה שלכם עזבתי‪.‬‬ ‫‪32‬שלחתי אליכם את עבדי הנביאים אשר לקחתם והרגתם וקרעתם את גופם לגזרים אשר את דמם אדרוש מידכם ‪,‬נאום ה‪'.‬‬ ‫‪ֹ33‬כ ה אצ ממ ר יז הוצה אֹלהנ ים ‪,‬שמ ָצ ם בְ יתא ך ‪,‬אא גז נרישְ ך ֹמרוחמ ֹמָצ פאה‪.‬‬ ‫‪34‬ובניכם לא יפרו ;כי בזו את מצותי ועשו את הדבר הרע לפני‪.‬‬ ‫יתי‬ ‫‪35‬בתיכם אתן לעם שיבוא ;אשר עוד לא שמע עלי יאמין בי ;אעשא ר ל כא הנ ג זמד נִי אְ ֶאה אעשא ר ל כא הנ ג זמד נִי אְ ֶאה וז אמ ף ֲמל ִנ י מיֲעּו אעשא ר צנ ונ נ‬ ‫אותצ ם‪.‬‬ ‫‪36‬הם לא ראו נביאים ‪,‬ובכל זאת יזכירו את חטאיהם ויכירו בהם‪.‬‬ ‫‪37‬אני לוקח לחזות בחסד העם הבא ‪,‬אשר ילדיהם שמחים בשמחה ‪,‬ואף על פי שלא ראו אותי בעיניים גופניות ‪,‬אך ברוחם מאמינים‬ ‫בדברי‪.‬‬ ‫‪38‬ועתה אחי הנה איזו תהילה ;וראה את האנשים הבאים ממזרח‪:‬‬ ‫‪39‬לו אתן למנהיגים ‪,‬אברהם ‪,‬יצחק ויעקב ‪,‬אוסיאס ‪,‬עמוס ‪,‬ומיכיא ‪,‬יואל ‪,‬עבדיאס ויונאס‪.‬‬ ‫‪40‬נחום ואבקוק ‪,‬סופוניה ‪,‬אגאוס ‪,‬זכריה ומלאכי ‪,‬הנקרא גם מלאך ה‪'.‬‬ ‫פרק‪2‬‬ ‫‪1‬כה אמר יהוה הוצאתי את העם הזה משעבוד ונתתי לו את מצוותי בעבדים הנביאים ;אעשא ר ל כא שצ זמעו ‪ ,‬עאבצ ל בצ זו אא ת‪ֲ-‬עצצ תי‪.‬‬ ‫‪2‬האמא שילדה אותם אמרה להם ‪:‬לכו דרככם ילדים ;כי אלמנה אני ועזובה‪.‬‬ ‫‪3‬העליתי אותך בשמחה ;אבל בצער ובכבדות אבדתי אתכם ‪:‬כי חטאתם לפני ה 'אלוקיכם ועשיתם את הרע לפניו‪.‬‬ ‫‪4‬אבל מה אעשה לך עכשיו ?אלמנה ועזובת אני ‪:‬לכו דרככם בני ‪,‬ובקשו רחמים מה‪'.‬‬ ‫‪5‬באשר לי ‪,‬אבי ‪,‬אני קורא לך לעדות על אם הילדים האלה אשר לא תקיים את בריתי‪.‬‬

‫‪6‬למען תביא אותם לבלבול ואת אמם לשלל שלא יהיה מהם צאצאים‪.‬‬ ‫‪7‬יתפזרו בגוים ‪,‬ימלו שמותיהם מן הארץ כי בזו את בריתי‪.‬‬ ‫עומורה;‬ ‫צ‬ ‫יתי ל זמסדום ולז‬ ‫ח אוי לך ‪,‬עשור ‪,‬המסתיר בך רשעים ז!רשצ ֲנ ים ‪,‬זצכז רו אא ת‪-‬אעשא ר‪ ֲ-‬נצּ נ‬ ‫ט אשר אדמתו שוכבת בגבשי זפת ובערימות אפר ‪,‬כך גם אעשה לבלתי שומעי ‪,‬נאום ה 'אלקיך‪.‬‬ ‫‪10‬כה אמר ה 'לאסדרס הגיד לעמי כי אתן להם את מלכות ירושלים אשר הייתי נותן לישראל‪.‬‬ ‫‪11‬גם את כבודם אקח לי ואתן לאלה את סוכות הנצח אשר הכנתי להם‪.‬‬ ‫יב יהיה להם עץ חיים למשחת ריח מתוק ;לא יעבדו ולא ימאסו‪.‬‬ ‫יג לכו ותקבלו ‪:‬התפללו אליכם ימים מעטים למען יקצרו ‪:‬כבר ערוכה לכם המלכות ‪:‬שימו לב‪.‬‬ ‫אתי ֹנ י חמ י ‪,‬נז אאם ה‪'.‬‬ ‫‪14‬קח שמים וארץ לעדות ;ֹנ י נשבמ זר נִי אא ת הצ צרע וז אא ת המ ֹוב בז צר נ‬ ‫‪15‬אמא ‪,‬חבק את‪-‬בניך ותעלה אותם בשמחה ‪,‬עשה רגליהם כעמוד כי בחרתי בך ‪,‬נאום ה‪'.‬‬ ‫‪16‬ואת המתים אקים ממקומותיהם והוצאתי אותם מהקברות כי ידעתי את שמי בישראל‪.‬‬ ‫‪17‬אל תירא ‪,‬אם הילדים ‪,‬כי בחרתי בך ‪,‬נאום ה‪'.‬‬ ‫‪18‬לעזרתך אשלח את עבדי אסיי וג'רמי אשר קדשתי והכנתי לך בעצתם שנים עשר עצים עמוסי פירות שונים‪.‬‬ ‫‪19‬וכמזרקות זרות חלב ודבש ושבעה הרים אדירים אשר צומחים עליהם שושנים וחבצלות אשר אמלא את בניך בשמחה‪.‬‬ ‫‪20‬עשה זכות לאלמנה ‪,‬שפט ליתום ‪,‬תן לעני ‪,‬הגן על יתום ‪,‬הלבש ערומים‪.‬‬ ‫‪21‬רפא את השבור והחלש ‪,‬אל תצחק אדם צולע לזלזל ‪,‬הגן על הפגוע ‪,‬והעיוור יבוא לעיני צלילותי‪.‬‬ ‫‪22‬שמור את הזקנים והצעירים בין חומותיך‪.‬‬ ‫‪23‬בכל אשר תמצא את המתים ‪,‬קח אותם וקבור אותם ‪,‬ואתן לך את המקום הראשון בתחייתי‪.‬‬ ‫‪24‬הישארו עמי ותנוחו כי עוד תבוא שקט‪.‬‬ ‫‪25‬תזינו את‪-‬בניך ‪,‬אחות טובה ;לייצב את רגליהם‪.‬‬ ‫‪26‬באשר לעבדים אשר נתתי לך לא יאבד אחד מהם ;כי אדרוש אותם מקרבך‪.‬‬ ‫‪27‬אל תתעייף כי בבוא יום הצרה והכבדות יבכו אחרים ויצטערו ‪,‬אבל אתה תהיה שמח ושפע‪.‬‬ ‫‪28‬הגויים יקנאו בך ‪,‬אך לא יוכלו לעשות דבר נגדך ‪,‬נאום ה‪'.‬‬ ‫‪29‬ידי יכסו אותך ‪,‬למען לא יראו בניך גיהנום‪.‬‬ ‫‪30‬תשמחי ‪,‬אמא ‪,‬עם‪-‬בניך ;כי אצילך ‪,‬נאום ה‪'.‬‬ ‫‪31‬זכור את‪-‬בניך הישנים כי אוציא אותם מצדי הארץ וארחם עליהם כי רחמן נאום ה 'אלוקים‪.‬‬ ‫‪32‬חבק את בניך עד שאבוא וארחם עליהם כי בארותי נגמרו וחסדי לא יכשל‪.‬‬ ‫אותי ‪,‬ובז זו נמצז ומת יז הוצה‪.‬‬ ‫אתי עאלְיהא ם ‪,‬הְ זסלו נ‬ ‫‪33‬אני אסדר קיבלתי את מצוות ה 'על ההר עורב שאלך אל ישראל ; עאבצ ל בצ נ‬ ‫‪34‬ולפיכך אני אומר לכם ‪,‬הגויים ‪,‬השומעים והמבינים ‪,‬חפשו את רועהכם ‪,‬הוא ייתן לכם מנוחה לעולם ;כי קרוב הוא ‪,‬אשר יבוא‬ ‫בקצה העולם‪.‬‬ ‫‪35‬היה מוכן לשכר המלכות ‪,‬כי אור נצח יאיר עליך לעד‪.‬‬ ‫‪36‬ברח מצלו של העולם הזה ‪,‬קבל את שמחת תהילתך ‪:‬אני מעיד על מושיעי בגלוי‪.‬‬ ‫‪37‬הו ‪,‬קבלו את המתנה שניתנה לכם ‪,‬ושמחה ‪,‬הודו למי שהוביל אתכם אל המלכות השמימית‪.‬‬ ‫‪38‬קום ועמוד ‪,‬הנה מספר החתומים בחג ה;'‬ ‫‪39‬אשר הסתלקו מצלו של העולם ‪,‬וקיבלו בגדי ה‪'.‬‬ ‫‪40‬קח את מספרך ‪,‬ציון ‪,‬וסגר את‪-‬הלבושים ממך ‪,‬אשר קיימו את תורת ה‪'.‬‬ ‫‪41‬נתקיים מספר בניך אשר חפצת בהם ‪:‬התחנן בכוח ה 'למען יתקדש עמך אשר נקראו מראשיתם‪.‬‬ ‫‪42‬אני אסדר ראיתי על הר ציון עם גדול אשר לא יכולתי למנותו וכולם היללו את ה 'בשירים‪.‬‬ ‫‪43‬ובתוכם היה בחור רם קומה גבוה מכל השאר ‪,‬ועל כל אחד מראשיהם נתן כתרים ויתעלה ‪.‬מה שהתפעלתי ממנו מאוד‪.‬‬ ‫‪44‬שאלתי את המלאך ואמרתי ‪,‬אדוני ‪,‬מה הם אלה?‬ ‫‪45‬השיב ואמר לי אלה אשר פשטו את בגדי התמותה ולבשו את בני האלמוות והתוודו על שם אלוהים ‪:‬עתה הם מוכתרים ומקבלים‬ ‫כפים‪.‬‬ ‫‪46‬ואז אמרתי למלאך ‪,‬איזה צעיר הוא המכתיר אותם ונותן להם כפות ידיהם?‬ ‫‪47‬הוא ענה ואמר לי ‪,‬זה בן האלוהים ‪,‬אשר התוודו עליו בעולם ‪.‬ואז התחלתי לשבח מאוד את אלה שעמדו כל כך נוקשים על שם ה‪'.‬‬ ‫‪ 48‬מוֹ כאמא ר אְ למי המ ָמ לז אצ ך לְך וז אצ ממ ר אא ת ֲ נמָי אְ יזאה ָצ בצ נרים וז אְ ת ֹצדול ננ פז לצאות יז הוצה אֹלהא יך זראתצ ‪.‬‬ ‫פרק‪3‬‬ ‫‪1‬בשנה השלושים לחורבן העיר הייתי בבבל ושכבתי נסער על משכבי ומחשבותי עלו על לבי‪.‬‬ ‫‪2‬כי ראיתי את שממת ציון ואת הון יושבי בבל‪.‬‬ ‫‪3‬ותרגש רוחי ‪,‬והתחלתי לדבר דברים מלאי פחד אל עליון ‪,‬ואמרתי‪:‬‬ ‫‪4‬יהוה ‪,‬נושא השלטון ‪,‬דברת בראשית ‪,‬כאשר נטעת את הארץ ‪,‬ואת זה לבדך ‪,‬וציווית את העם‪.‬‬

‫‪5‬ונתת גוף לאדם בלא נפש ‪,‬אשר היה מעשה ידיך ‪,‬והפיח בו נשמת חיים ‪,‬והוא התקיים לפניך‪.‬‬ ‫‪6‬והובלת אותו אל גן העדן אשר נטעה ימינך בטרם יצאה הארץ‪.‬‬ ‫‪7‬ונתת לו לאהוב את דרכיך אשר עבר ‪,‬ומיד נתת בו ובתולדותיו את המוות אשר יצאו מהם גויים ‪,‬שבטים ‪,‬עמים ומלדות ‪,‬ממספרם‪.‬‬ ‫‪ 8‬מו ְֹלאך ֹצל‪ֲ-‬מם לז צפנאיך מו מֲֹעּא ה נז צפלנ ים לז צפנאיך ובז זו נמצז וצתא יך‪.‬‬ ‫‪9‬ושוב במהלך הזמן הבאת את המבול על יושבי העולם והרסת אותם‪.‬‬ ‫‪10‬ויהי בכל אחד מהם ‪,‬כי כמו המוות לאדם ‪,‬כך היה המבול לאלה‪.‬‬ ‫‪11‬אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן עזבת אחד מהם ‪,‬הוא נח עם ביתו ‪,‬אשר יצאו ממנו כל הצדיקים‪.‬‬ ‫‪12‬ויהי כאשר התחילו להרבות היושבים על הארץ והולידו להם ילדים רבים והיו לעם גדול ‪,‬שוב התחילו להיות רשעים‬ ‫מהראשונים‪.‬‬ ‫‪13‬עתה ‪,‬כאשר חיו כל כך רשעים לפניך ‪,‬בחרת בך איש מתוכם אשר שמו אברהם‪.‬‬ ‫‪14‬אותו אהבת ורק לו הראית את רצונך‪.‬‬ ‫‪15‬וכרת עמו ברית עולם והבטחת לו שלעולם לא תעזוב את זרעו‪.‬‬ ‫‪16‬ונתת לו ליצחק וגם ליצחק נתת ליעקב ולעשו ‪.‬אעשא ר אא ת מיֲעקכ ב בצ חנ יר אְ לאיך וז הנ זשִמ חז ִצ אא ת מי עֲּכו וז הצ יצה מיֲעקכ ב לז הצ מות מרב‪.‬‬ ‫‪17‬ויהי בהוצאת זרעו ממצרים העליתם אל הר סיני‪.‬‬ ‫‪18‬והשתחוה השמים קבעת את הארץ ‪,‬הרגשת את כל העולם ‪,‬ותרעיד את המעמקים והטרדת את בני העידן ההיא‪.‬‬ ‫‪19‬וכבודך עבר בארבעה שערים של אש ורעידת אדמה ורוח וקור ;למען תיתן את התורה לזרעו של יעקב ‪,‬ואת החריצות לדור‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫‪20‬ואף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן לא הוצאת מהם לב רשע למען תוליד בהם פרי‪.‬‬ ‫‪21‬כי אדם הראשון נושא לב רשע עבר והוכר ;ויהיו כל הנולדים ממנו‪.‬‬ ‫‪22‬כך נעשתה הלקות קבועה ;והדין( גם )בלב העם עם זדון השורש ;כדי שהטוב הסתלק ‪,‬והרע ישכון‪.‬‬ ‫‪23‬וחלפו הימים וקצו השנים ‪:‬אז הקמתך עבד בשם דוד‪.‬‬ ‫‪24‬אשר צוית לבנות עיר לשמך ולהקריב לך בה קטורת ותמותה‪.‬‬ ‫‪25‬כאשר נעשה זה שנים רבות ‪,‬עזבו אותך יושבי העיר‪.‬‬ ‫‪26‬ועשה בכל דבר כמו שעשו אדם וכל דורותיו כי גם לב רשע היה להם‪.‬‬ ‫‪27‬ומסרת את עירך בידי אויביך‪.‬‬ ‫‪28‬האם טוב יותר מעשיהם היושבים בבבל ‪,‬ולפיכך ישלטו על ציון?‬ ‫‪29‬כי כאשר באתי לשם וראיתי עוולות ללא מספר ‪,‬ראתה נפשי עושי רשעים רבים בשלושים הזה ‪.‬אוזן ‪,‬כך שלבי כשל בי‪.‬‬ ‫‪30‬כי ראיתי איך אתה נותן להם לחטוא וחסכת על רשעים והשמדת את עמך ושמרת את אויביך ולא סימנת זאת‪.‬‬ ‫‪31‬איני זוכר איך אפשר להשאר דרך זו ‪:‬האם הם מבבל טובים יותר מציון?‬ ‫‪32‬או יש עוד עם שמכיר אותך מלבד ישראל ?או איזה דור כה האמין בבריתך כיעקב?‬ ‫‪33‬ואף על פי כן לא נראה שכרו ולעמלם אין פרי כי הלכתי פה ושם בגוים ורואה שהם זורמים בעושר ולא חושבים על מצוותיך‪.‬‬ ‫‪34‬שקול אפוא את רשעותנו כעת במאזן ‪,‬וגם את יושבי העולם שלהם ;וכן לא יימצא שמך במקום אלא בישראל‪.‬‬ ‫‪35‬או מתי לא חטאו יושבי הארץ בעיניך ?או איזה אנשים שמרו כל כך את מצוותיך?‬ ‫‪36‬תמצא כי ישראל בשם שמר את פקודיך ;אבל לא הגויים‪.‬‬ ‫פרק‪4‬‬ ‫‪1‬וענה לי המלאך אשר נשלח אלי אשר שמו אוריאל‪.‬‬ ‫‪2‬ויאמר הרחק לבבך בעולם הזה ואתה חושב להבין את דרך העליון?‬ ‫‪3‬ואז אמרתי ‪,‬כן ‪,‬אדוני ‪ .‬מו מֲֹמן לנ י מוֹ כאמא ר ננ זשלמחז נִי לז המ זרא לז ך זשלשצ ה זד צרכנ ים ולז המ זּמכ ר לז צפנאיך זשלשצ ה נָ זמיות‪.‬‬ ‫‪4‬אשר אם תוכל להכריז עלי ‪,‬אגלה לך גם את הדרך אשר תרצה לראות ‪,‬ואגלה לך מאין יבוא הלב הרשע‪.‬‬ ‫‪ 5‬מואעממ זר נִי ‪,‬הודְ ר ‪,‬אעדכ ננ י ‪ .‬מוֹ כאמא ר אְ למי ‪,‬לְך לְך ‪,‬שקול לי את כובד האש או מדוד לי את פרץ הרוח ‪,‬או קרא לי שוב את היום שעבר‪.‬‬ ‫‪6‬אז עניתי ואמרתי ‪:‬מי יכול לעשות זאת ‪,‬כי תבקש ממני דברים כאלה?‬ ‫אשית המ ָמ ֲעלות ‪,‬או ֹמָצ ה זמֲנ ינות ֲמל‪-‬המ זרקנ י מֲ ‪,‬וז אְ ֶאה הְ ם‬ ‫‪ 7‬מוֹ כאמא ר אְ למי נאם אא זשאמ ל אא זתכאם ממ ה גצדול נמ זשֹצנות בז תוך המ ֹצם ‪,‬וז כמָצ ה ממ ֲז יוננ ים בז ְר נ‬ ‫נמצז אות ‪.‬גמן ֲאדא ן‪:‬‬ ‫‪8‬אולי היית אומר לי ‪,‬מעולם לא ירדתי לעומק ‪,‬ועדיין לא לגיהנום ‪,‬ולא עליתי מעולם לגן עדן‪.‬‬ ‫‪9‬אף על פי כן ‪,‬כעת שאלתי אותך רק על האש והרוח ועל היום שעברת בו ועל דברים שלא תוכל להיפרד מהם ‪,‬ובכל זאת אינך יכול‬ ‫לתת לי תשובה עליהם‪.‬‬ ‫‪10‬ועוד אמר אלי את‪-‬דבריך והגדלים עמך אינך יכול לדעת;‬ ‫‪11‬כיצד אמור כליך להיות מסוגל להבין את דרכו של העליון ‪,‬והעולם מושחת כעת כלפי חוץ כדי להבין את השחיתות הניכרת‬ ‫בעיני?‬ ‫‪12‬ואז אמרתי לו מוטב שלא היינו כלל ‪,‬מאשר נחיה ברשע ‪,‬ונסבול ‪,‬ולא נדע למה‪.‬‬

‫‪13‬השיב לי ואמר ‪,‬הלכתי ליער למישור ‪,‬והעצים יעצו‪.‬‬ ‫‪14‬ויאמר בוא נלך ונעשה מלחמה בים למען ירחק מלפנינו ונוצר לנו עוד יערות‪.‬‬ ‫‪15‬גם שטפונות הים יעצו בדומה ואמרו בוא נעלה ונכניע את יערות המישור למען נעשה לנו גם שם ארץ אחרת‪.‬‬ ‫‪16‬המחשבה על העצים הייתה לשווא ‪,‬כי באה האש וכילתה אותו‪.‬‬ ‫‪17‬גם המחשבה על שטפונות הים עלתה בתוהו ‪,‬כי החול קם ועצר אותם‪.‬‬ ‫‪18‬אם היית שופט עכשיו בין שני אלה ‪,‬את מי היית מתחיל להצדיק ?או את מי תגנה?‬ ‫‪19‬עניתי ואמרתי ‪,‬אמנם מחשבה טיפשית היא שהמציאו שניהם ‪,‬כי האדמה נתונה ליער ‪,‬וגם לים יש מקומו לשאת שטפונותיו‪.‬‬ ‫‪20‬וענה לי ואמר ‪:‬משפט נכון נתת ‪,‬ולמה אינך שופט גם את עצמך?‬ ‫‪21‬כי כמו שנתנתה האדמה לעצים והים לשטפונותיו ‪,‬כך לא יבינו היושבים על הארץ אלא את אשר על הארץ ‪,‬והיושב מעל השמים‬ ‫רק יבין את הדברים ‪.‬שהם מעל גובה השמים‪.‬‬ ‫‪22‬ועניתי ואמרתי נא ה 'תן לי בינה‪.‬‬ ‫‪23‬כי לא היה דעתי להסתקרן מהגבוהים ‪,‬אלא לעוברים על פנינו מדי יום ‪,‬דהיינו ‪,‬על כן נמסר ישראל כחרמה לגויים ‪,‬ובשביל מה‬ ‫ניתן העם אשר אהבת ‪.‬מעבר לגויים רשעים ‪,‬ומדוע חוק אבותינו נעלם ‪,‬והבריתות הכתובות לא באות לידי ביטוי‪,‬‬ ‫‪24‬ואנו נפטרים מן העולם כחגבים ‪,‬וחיינו תדהמה ופחד ‪,‬ואין אנו ראויים לקבל רחמים‪.‬‬ ‫‪25‬מה אם כן יעשה לשמו אשר אנו נקראים בו ?מהדברים האלה שאלתי‪.‬‬ ‫‪26‬וענה לי ואמר ‪:‬ככל שתחפש יותר תתפלא ;כי העולם ממהר לחלוף‪,‬‬ ‫‪27‬ואינו יכול להבין את הדברים המובטחים לצדיקים לעתיד לבוא כי העולם הזה מלא עוונות וחולשות‪.‬‬ ‫‪28‬אבל לגבי התי את אשר אתה שואל אותי ‪,‬אני אגיד לך ;ֹנ י הצ צרֲצה ננ ז מזרע ‪,‬וז חנ זרָו ל כא בצ א‪.‬‬ ‫‪29‬אם לא יתהפך מה שנזרע ‪,‬ואם לא יעבור מקום זרעו הרע ‪,‬לא יכול לבוא נזרע טוב‪.‬‬ ‫אשית ‪,‬וז כמָצ ה רועות הצ יצה ֲמד המ ֶאה ?וז כמָצ ה יוצְ א עוד ֲמד יצבוא ְֲת המ ָצ נשין‪.‬‬ ‫‪ֹ30‬נ י ז מארע ז מארע צרע ננ ז מזרע בז לנ בו שא ל אצ דצ ם מְ ְר נ‬ ‫‪31‬הרהר עכשיו בעצמך ‪,‬כמה פרי רשע גדול הביא גרגר זרע רע‪.‬‬ ‫‪32‬וכאשר יכרתו האוזניים אשר אין מספר ‪,‬כמה רצפה ימלאו?‬ ‫‪33‬ועניתי ואמרתי איך ומתי יתקיימו הדברים האלה ?מדוע שנותינו מעטות ורעות?‬ ‫‪34‬וענה לי לאמר אל תמהר מעל עליון כי שווא שלך חפזון להיות מעליו כי הרבה מעלית‪.‬‬ ‫‪35‬האם לא שאלו גם נפשות הצדיקים את הדברים האלה בחדריהם לאמר עד מתי אקווה לאופן הזה ?מתי בא פרי רצפת גמולנו?‬ ‫‪36‬ועל הדברים האלה ענה להם אוריאל המלאך ויאמר גם כאשר יתמלא בכם מספר הזרעים כי הוא שקל את העולם במאזן‪.‬‬ ‫‪37‬במדה מדד את הזמנים ;ובמספר מנה את הזמנים ;וז ל כא ינ ֶצז וז ל כא זמבמ חְ ש בצ הא ם ‪ֲ,‬מד שא נִ זתקמ ְָ א המ נָ​ָצ ה האמורה‪.‬‬ ‫‪38‬אז עניתי ואמרתי ‪,‬ה 'השולט ‪,‬אפילו כולנו מלאי רחמים‪.‬‬ ‫‪39‬ולמעננו אולי לא מתמלאות רצפות הצדיקים בגלל חטאי היושבים על הארץ‪.‬‬ ‫‪40‬וענה לי ואמר לך לך אל אשה הרה ושאל ממנה כשתמלא תשעת חודשיה אם תשמור עוד רחמה את הלידה בתוכה‪.‬‬ ‫‪41‬ואז אמרתי ‪,‬לא ‪,‬אדוני ‪,‬היא לא יכולה ‪ .‬מוֹ כאמא ר אְ למי ‪,‬בז קא בא ר חעדצ ְרי המ אנפאש ֹז בא טא ן נאָצ ה‪.‬‬ ‫‪42‬כי כמו אשה יולדת ממהרת להימלט מצורך הלידה ‪,‬כן ממהרים המקומות האלה להושיע את הדברים הקודמים להם‪.‬‬ ‫‪43‬מהתחלה ראה מה אתה חפץ לראות ‪,‬יראה לך‪.‬‬ ‫‪44‬אז עניתי ואמרתי אם מצאתי חן בעיניך ואם אפשר ואם אהיה נאמן‪.‬‬ ‫‪45‬הראה לי אם כן ‪,‬אם יבוא יותר מהעבר ‪,‬או יותר מהעבר‪.‬‬ ‫‪46‬מה עבר אני יודע ‪,‬אבל מה שעתיד לבוא אני לא יודע‪.‬‬ ‫‪ 47‬מוֹ כאמא ר אְ למי ֲצממ ד נמַמ ד המ יז נמיננ י וז אא פז רכ ש לצך המ נָ​ָצ ה‪.‬‬ ‫‪48‬עמדתי וראיתי והנה תנור בוער לוהט עובר על פני ‪:‬ויהי כאשר כבתה הלהבה הסתכלתי והנה העשן נשאר דומם‪.‬‬ ‫‪49‬אחרי זה עבר לפני ענן מימי וירד גשם רב בסערה ;וכשהגשם הסוער חלף ‪,‬הטיפות נותרו דוממות‪.‬‬ ‫‪ 50‬מוֹ כאמא ר אְ למי הנ זשבכ תְ ך ;ֹז שא המ גאשא ם יותְ ר נמן המ ֹמ ִצתות ‪,‬וז מכאעשא ר ֲצּצ ן אְ ש ;אבל הטיפות והעשן נשארו מאחור ‪:‬אז הכמות שעברה עלתה‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫‪51‬ואז התפללתי ואמרתי ‪:‬האם אני יכול לחיות ‪,‬אתה חושב ‪,‬עד אותה עת ?או מה יקרה בימים ההם?‬ ‫‪52‬השיב לי ואמר ‪,‬אשר את האותות אשר אתה שואל אותי ‪,‬אני יכול לומר לך אותם בחלקים ;כי אני לא יודע את זה‪.‬‬ ‫פרק‪5‬‬ ‫‪1‬אף על פי כן בבוא האותות ‪,‬הנה ימים יבואו ‪,‬כי היושבים על הארץ יילקחו במספר רב ‪,‬ודרך האמת תוסתר ‪,‬והארץ תהיה עקרה‬ ‫מאמונה‪.‬‬ ‫‪2‬אך ירבה העוון על אשר עתה אתה רואה או אשר שמעת מזמן‪.‬‬ ‫‪3‬ואת הארץ אשר אתה רואה עתה שיש לה שורש ‪,‬תראה נבילה פתאומי‪.‬‬ ‫‪4‬אבל אם עליון יתן לך לחיות ‪,‬תראה אחרי החצוצרה השלישית כי השמש תזרח פתאום בלילה ‪,‬והירח שלוש פעמים ביום‪.‬‬ ‫‪5‬ודם יירד מן העצים ‪,‬והאבן תיתן את קולו ‪,‬והעם יפגע‪.‬‬

‫‪6‬ואף הוא ימשול אשר לא יחפשו יושבי הארץ והעופות יברחו יחדיו‪.‬‬ ‫‪7‬ויוציא ים סדומי דגים וירעיש בלילה אשר לא ידעו רבים ‪,‬אבל כולם ישמעו את קולו‪.‬‬ ‫‪8‬יהיה בלבול גם במקומות רבים ‪,‬והאש תכבה שוב ‪,‬וחיות הבר ישנו את מקומם ‪,‬ונשים מחזור יביאו מפלצות‪.‬‬ ‫ט ויימצאו מים מלוחים במתוק וכל החברים ישמידו זה את זה ;אז תסתיר השנינה ‪,‬והבינה תסוג אל חדרו הסודי‪.‬‬ ‫‪10‬ויבקשו מרבים ועדיין לא יימצאו אז ירבו עוולה וחוסר שליטה על הארץ‪.‬‬ ‫‪11‬גם ארץ אחת תשאל את אחרת ותאמר האם צדקה הולכת צדיק אדם ‪.‬דרכך ?ויאמר ‪,‬לא‪.‬‬ ‫‪12‬באותו זמן יקפו בני אדם ‪,‬אך לא ישיג דבר ‪:‬הם יעבדו ודרכיהם לא יצליחו‪.‬‬ ‫‪ ִ,‬זשממ ע עוד יותְ ר‪.‬‬ ‫יג להראות לך אסימונים כאלה יש לי רשות ;וז נאם נִ זת מְִֶל עוד וז נתבז ֹמת מֲֹמִצ ה ‪,‬וצצ ם י נצמים נ‬ ‫‪14‬אז התעוררתי ‪,‬ופחד גדול עבר בכל גופי ‪,‬ונפשי נסערה ‪,‬עד שהתעלפה‪.‬‬ ‫‪15‬אז החזיק אותי המלאך שבא לדבר איתי ‪,‬ניחם אותי והעמיד אותי על רגלי‪.‬‬ ‫‪16‬ובלילה השני בא אלי סלתיאל שר העם לאמר היכן היית ?ומדוע פניך כה כבדים?‬ ‫יז עהל כא יצדמ ֲז ִצ ‪ֹ,‬נ י‪-‬ינ זּ צראְ ל זמשא חנ ים לצך בז אא ארץ זּבצ תצ ם?‬ ‫‪18‬קום ואכל לחם ואל תעזוב אותנו כרועה המשאיר את עדרו בידי זאבים אכזריים‪.‬‬ ‫‪19‬ואז אמרתי לו לך לך ממני ואל תתקרב אלי ‪.‬ומֹנ זשממ ע אא ת‪-‬אעשא ר אצ ממ זר נִי ‪ ,‬מו ְֹלאך נמָא ננ י‪.‬‬ ‫‪20‬וכך צמתי שבעה ימים ‪,‬אבל ובכי ‪,‬כמו שציווה אותי אוריאל המלאך‪.‬‬ ‫‪21‬ואחרי שבעה ימים חזרו לי מחשבות לבי מאוד‪.‬‬ ‫‪22‬והשיבה נפשי את רוח הבינה ‪,‬ושוב התחלתי לדבר עם העליון‪.‬‬ ‫‪,‬ומֹצל‪-‬הצ ְֲצנ ים בצ ה ‪,‬בז אגפאן אא חצ ד בצ חא ארת‪.‬‬ ‫‪,‬מֹצל ֲ אְרץ הצ אצ ארץ נ‬ ‫‪,‬משמ ְֶט נ‬ ‫‪ 23‬מוֹ כאמא ר ‪,‬יז הוצה ז‬ ‫‪24‬ומכל ארצות כל העולם בחרת בך בור אחד ומכל פרחיו שושן אחד‪.‬‬ ‫‪25‬ומכל מעמקי הים מלאתך נהר אחד ומכל הערים הבנויות קדשת לך את ציון‪.‬‬ ‫‪26‬ומכל העופות הנבראים קראת לך יונה אחת ומכל הבקר העשוי נתת לך צאן אחד‪.‬‬ ‫‪27‬ובתוך כל המוני העם השגת לך עם אחד ולעם הזה אשר אהבת נתת חוק טוב לכל‪.‬‬ ‫‪28‬ועתה ‪,‬ה ‪',‬מדוע מסרת את העם האחד הזה לרבים ?ועל השורש האחד הכנת אחרים ‪,‬ומדוע פיזרת את עמך היחיד ברבים?‬ ‫‪29‬ואשר נגחו בהבטחותיך ולא האמינו בבריתיך ‪,‬דרסו אותן‪.‬‬ ‫‪30‬אם כל כך שנאת את עמך ‪,‬אך האם תעניש אותם במו ידיך‪.‬‬ ‫‪31‬עתה ‪,‬כאשר דברתי את הדברים הללו ‪,‬נשלח אלי המלאך שבא אלי בלילה הקודם‪.‬‬ ‫‪ 32‬מוֹ כאמא ר אְ למי זשממ ע לנ י וז נא זד נִיך ;שמע את הדבר אשר אני אומר ‪,‬ואגיד לך עוד‪.‬‬ ‫‪33‬ואמרתי דבר ‪,‬אדוני ‪ .‬מוֹ כאמא ר אְ למי ‪ ,‬אנ ֹאבמ ֲז ִצ לז ממ ֲמן ינ זּ צראְ ל;‬ ‫‪34‬ואמרתי לא ‪,‬אדוני ‪,‬אבל על צער רב דברתי ‪:‬כי מושכי מכאיבים אותי בכל שעה ‪,‬בעוד אני עמל להבין את דרכו של עליון ולחפש‬ ‫חלק ממשפטו‪.‬‬ ‫‪35‬ויאמר אלי ‪:‬אינך יכול ‪.‬וז אצ ממ זר נִי ‪,‬לצָצ ה ‪,‬ה ?'לאן נולדתי אז או מדוע לא היה רחם אמי אז קברי ‪,‬למען לא ראיתי את עמל יעקב ואת‬ ‫עמל מלאי ישראל‪.‬‬ ‫‪36‬ויאמר אלי מנה לי את הדברים שעדיין לא באו ‪,‬אסף אותי את הסחף המפוזר ‪,‬עשה לי שוב את הפרחים הנבולים‪.‬‬ ‫‪37‬פתח לי את המקומות הסגורים והוציא לי את הרוחות הסגורות בהם הראה לי צלם קול ואז אספר לך את הדבר אשר אתה עמל‬ ‫לדעת‪.‬‬ ‫‪ 38‬מואעממ זר נִי ‪,‬יז הוצה זמשמ ְֶל ‪,‬אעשא ר יודְ מֲ אא ת‪-‬המ זָבצ נרים הצ אְ ֶאה ‪,‬אא ֶצא אְ ין שא ֶ כא זמשמ ְֹב אא ת‪-‬הצ אצ דצ ם?‬ ‫‪39‬באשר אני ‪,‬לא חכם ‪:‬כיצד אוכל לדבר על הדברים האלה אשר אתה שואל אותי?‬ ‫‪ 40‬מוֹ כאמא ר אְ למי ‪ ,‬מֹאעשא ר אְ ין אא פז שצ ר מלֲעּות אא ת‪-‬אא חצ ד מְ המ דברים הללו אשר דיברתי עליהם ‪,‬כך אינך יכול לגלות את משפטי ‪,‬או בסופו‬ ‫של דבר את האהבה אשר הבטחתי לעמי‪.‬‬ ‫‪41‬ואמרתי הנה ה 'בכל זאת קרוב אתה אל השמורים עד הסוף ומה יעשו אשר היו לפניי או אנו עתה או הבאים אחרינו‪.‬‬ ‫ת‪-‬שפ נצטי לז טמ בא לאת ‪ ,‬מֹאעשא ר אְ ין זרפנ יאצ ה לז אמ חערוננ ים ‪,‬וז כְן אְ ין זריזות הראשונים‪.‬‬ ‫‪ 42‬מוֹ כאמא ר אְ למי ‪,‬אא זשמא ה אא ז‬ ‫‪43‬ועניתי ואמרתי לא היית יכול לעשות את אלה שנעשו ויהיו עכשיו והעתידים לבוא מיד ;למען תגלה את משפטך מוקדם יותר?‬ ‫‪ 44‬מו מֲֹמן לנ י מוֹ כאמא ר ל כא ינ הז יאה המ בז נריאצ ה ֲמל המ ֹוצְ ר ;גם העולם לא יחזיק אותם מיד שייווצר בהם‪.‬‬ ‫‪45‬ואמרתי ‪,‬כמו שאמרת לעבדך ‪,‬כי אתה ‪,‬הנותן חיים לכולם ‪,‬נתת חיים מיד לנברא אשר יצרת ‪,‬והנברא נשא אותו ;עכשיו להיות‬ ‫נוכח בבת אחת‪.‬‬ ‫‪ 46‬מוֹ כאמא ר אְ למי זשאְ ל אא ת‪-‬בא טא ן נאָצ ה מואעממ ר אְ לאיהצ נאם‪-‬תצ לנ זידִצ ‪,‬לצָצ ה ל כא תמ ֲעּא ה זאה זאה זאה זאה אמ חְ ר ‪.‬התפללו לה ללדת עשרה ילדים ‪ n‬בבת‬ ‫אחת‪.‬‬ ‫‪47‬ואמרתי ‪,‬היא אינה יכולה ‪,‬אלא חייבת לעשות זאת לפי מרחק זמן‪.‬‬ ‫‪ 48‬מוֹ כאמא ר אְ למי גמם ְֹן נצתמ נִי אא ת בא טא ן הצ אצ ארץ לז מנזזרוֲנ ים בצ ה בז ֲנ ִצ ם‪.‬‬ ‫‪49‬כי כמו שילד צעיר לא יכול להביא את הדברים השייכים לזקנים ‪,‬כך גם נישלתי את העולם אשר בראתי‪.‬‬ ‫‪50‬ושאלתי ואמרתי כי עתה נתת לי את הדרך ‪,‬אמשיך לדבר לפניך ‪,‬כי אמנו אשר אמרת לי עליה כי היא צעירה ‪,‬מתקרבת עתה‪.‬‬ ‫‪51‬השיב לי ואמר שאל אשה יולדת ותספר לך‪.‬‬

‫‪52‬אמור לה למה הם אלה אשר הבאת עתה כמו אלה שהיו קודם ‪,‬אבל פחות קומה?‬ ‫‪53‬והיא תענה לך ‪,‬הנולדים בכוח הנעורים הם בעלי צורה אחת ‪,‬והנולדים בזמן הגיל ‪,‬כאשר הרחם נכשל ‪,‬הם אחרת‪.‬‬ ‫‪54‬ראה גם אתה ‪,‬איך אתה נמוך יותר מאשר אלה שהיו לפניך‪.‬‬ ‫‪55‬וכך הם הבאים אחריך פחות ממך ‪,‬כמו היצורים שמתחילים כעת להיות זקנים ‪,‬ועברו על כוח הנעורים‪.‬‬ ‫‪56‬ואז אמרתי ‪,‬אדוני ‪,‬נא ‪,‬אם מצאתי חן בעיניך ‪,‬הראה את עבדך שבאמצעותו אתה מבקר את יצורך‪.‬‬ ‫פרק‪6‬‬ ‫עומ נדים וז עולצם נשבו הרוחות‪.‬‬ ‫אשית במ ֲעּצ ה הצ אצ ארץ לנ פז נְי גז בול הצ עולצם ז‬ ‫‪ 1‬מוֹ כאמא ר אְ למי בז ְר נ‬ ‫‪2‬לפני שרעם ויאיר ‪,‬או אי פעם הונחו יסודות גן העדן‪,‬‬ ‫‪3‬לפני שהפרחים היפים נראו ‪,‬או אי פעם הוקמו הכוחות הנעים ‪,‬לפני שהמון אינספור של מלאכים נאסף יחד‪,‬‬ ‫‪4‬או אי פעם נשאו גבאי האויר ‪,‬לפני שנקראו מידות הרקיע ‪,‬או אי פעם היו ארובות בציון חמות‪.‬‬ ‫‪5‬ומפני שחיפשו את השנים הנוכחיות ‪,‬או אי פעם את המצאותיהם שעכשיו הפכו החטאים ‪,‬בטרם נחתמו ‪,‬שאספו אמונה לאוצר‪:‬‬ ‫‪6‬אז הבחנתי בדברים האלה וכולם נעשו על ידי לבד ולא על ידי אף אחד על ידי גם הם יסתיימו ולא על ידי אחר‪.‬‬ ‫‪7‬אז עניתי ואמרתי ‪:‬מה תהיה הפרידה בין הזמנים ?או מתי יהיה סוף הראשון ותחילתו הבא?‬ ‫‪ 8‬מוֹ כאמא ר אְ למי מְ אמ בז צרהצ ם ֲמד ינ צז חצ ק ֹז שא ֹולְדו צֲלציו מיֲעקכ ב וז ְֲּצ ו ‪,‬אחזה ידו של יעקב תחילה בעקב עשו‪.‬‬ ‫‪9‬כי עשו הוא סוף העולם ‪,‬ויעקב הוא תחילתו שלאחריו‪.‬‬ ‫‪10‬יד האדם בין העקב והיד ‪:‬שאלה אחרת ‪,‬אסדרס ‪,‬אל תשאל‪.‬‬ ‫‪11‬עניתי אז ואמרתי ‪,‬ה 'בעל השלטון ‪,‬אם מצאתי חן בעיניך‪.‬‬ ‫‪12‬נא ‪,‬הראה לעבדך את קץ אסימוניך אשר הכרת לי בלילה האחרון‪.‬‬ ‫יג מו מֲֹמן מוֹ כאמא ר אְ למי קום ֲמל מרגז לאיך ונ זשממ ע קול גצדול‪.‬‬ ‫‪14‬ומיז הנ י ֹז מו תנועה גדולה ; עאבצ ל אא ת‪-‬המ ָצ קום אעשא ר אמ ִצ ה עומְ ד בו ‪,‬ל כא ינ ֶצז‪.‬‬ ‫‪15‬ולפיכך כשהוא מדבר אל תפחד כי המילה היא הקץ ויסוד הארץ מובן‪.‬‬ ‫ומ זת מנְֲד ‪ֹ:‬נ י יודְ מֲ ֹנ י יְש לז המ נשנְה קְ ץ אְ ֶאה‪.‬‬ ‫‪16‬ולמה ?ֹנ י נדבור המ זָבצ נרים הצ אְ ֶאה רוְֲד נ‬ ‫‪17‬ויהי כשמעתי אתו קמתי על רגלי ושמעתי והנה קול מדבר וקולו כקול מים רבים‪.‬‬ ‫‪18‬ויאמר הנה ימים באים ואתחיל להתקרב ולבקר את יושבי הארץ‪.‬‬ ‫‪19‬ויתחיל לחקור אותם ‪,‬מה הם אשר פגעו שלא בצדק עם עוולתם ‪,‬ומתי תתקיים ייסורי ציון;‬ ‫‪20‬וכאשר יגמר העולם אשר יתחיל להיעלם ‪,‬אז אראה את האותיות הללו ‪:‬הספרים ייפתחו לפני הרקיע ויראו כולם יחדיו‪.‬‬ ‫‪21‬ומֹנ זדבז רו בז נְי שְ נצה בז קולְיהא ם ‪,‬הצ עולצדות יולנ ידו בז נְי זשלשצ ה וז אמ זרבצ ֲצה חעדצ נשים ‪,‬ומֹנ חז יו מוֹצקומו‪.‬‬ ‫‪22‬ופתאום ייראו המקומות הזרועים בלתי זרועים ‪,‬ימצאו פתאם מלאי המחסנים ריקים‪.‬‬ ‫‪23‬והחצוצרה תשמיע קול אשר ישמעו כל אדם יפחדו פתאום‪.‬‬ ‫‪24‬בעת ההיא ילחמו חברים זה בזה כאויבים ‪,‬והארץ תעמוד בפחד עם היושבים בה ‪,‬מעיינות המעיינות יעמדו ‪,‬ובעוד שלוש שעות לא‬ ‫ירוצו‪.‬‬ ‫‪25‬כל הנשאר מכל אלה אשר אמרתי לך ימלט ויראה את ישועתי ואת קץ עולמך‪.‬‬ ‫‪26‬ויראו זאת האנשים המתקבלים אשר לא טעמו את המוות מלידתם וישתנה לב התושבים ויהפוך למשמעות אחרת‪.‬‬ ‫‪27‬כי הרעה תכבה ותכבה רמאות‪.‬‬ ‫‪28‬אשר לאמונה ‪,‬היא תפרח ‪,‬השחיתות תתגבר ‪,‬והאמת ‪,‬אשר הייתה כל כך הרבה זמן ללא פרי ‪,‬תוכרז‪.‬‬ ‫יתי קז טמ ן וקז טמ ן בו שא עמדתי לפניו‪.‬‬ ‫‪29‬וכאשר דיבר איתי ‪ ,‬הנ נְה הנ זר נא נ‬ ‫‪30‬והדברים האלה אמר אלי ;באתי להראות לך את שעת הלילה שיבוא‪.‬‬ ‫‪31‬אם תתפלל עוד ועוד תצום שבעה ימים ‪,‬אספר לך ביום דברים גדולים ממה ששמעתי‪.‬‬ ‫‪32‬כי קולך נשמע לפני עליון כי ראה גבור את צדקתך ראה גם את צניעותך אשר הייתה לך מאז נעוריך‪.‬‬ ‫‪33‬ולפיכך שלח אותי להראות לך את כל הדברים האלה ולומר לך תנחם ואל תירא‪.‬‬ ‫‪34‬ואל תמהר עם הימים שעברו לחשוב דברים בטלים למען לא תמהר מהאחרים‪.‬‬ ‫‪35‬ויהי אחר כך שוב בכיתי וצמתי שבעת ימים כמוהו למלא את שלושת השבועות אשר אמר לי‪.‬‬ ‫‪36‬ובלילה השמיני שוב הציק לבי בתוכי ‪,‬והתחלתי לדבר לפני העליון‪.‬‬ ‫‪37‬כי רוחי הוצתה מאוד ונפשי בצר‪.‬‬ ‫‪38‬ואמרתי ‪,‬ה ‪',‬אתה דברת מראשית הבריאה ‪,‬ועד היום הראשון ‪,‬ואמרת כך ;ינ הז יו שצ ממ ינ ם וצאצ ארץ ;ודברך היה מלאכה מושלמת‪.‬‬ ‫‪39‬ואז הייתה הרוח ‪,‬וחושך ודממה היו מכל עבר ;קולו של האדם עדיין לא נוצר‪.‬‬ ‫‪40‬אז ציווית אור יפה לצאת מאוצרותיך למען תופיע עבודתך‪.‬‬ ‫‪41‬ביום השני עשית את רוח הרקיע וציווית אותו להיפרד ולעשות חלוקה בין המים למען יעלה החלק האחד והשני ישאר מתחת‪.‬‬ ‫‪42‬ביום השלישי ציווית לאסוף את המים בחלק השביעי של הארץ ‪:‬ששה חלקים ייבשת ושמרת אותם ‪,‬למען ישרתך מהם נטועים‬ ‫ועובדים אלהים‪.‬‬

‫‪43‬כי ברגע שיצא דברך נעשתה העבודה‪.‬‬ ‫‪44‬כי מיד היו פירות גדולים ואינספור ‪,‬ורבים ותענוגות לטעם ‪,‬ופרחים בעלי צבע בלתי משתנה וריחות של ריח נפלא ‪:‬וזה נעשה‬ ‫ביום השלישי‪.‬‬ ‫‪45‬ביום הרביעי ציווית שהשמש תזרח ‪,‬והירח יאיר לה ‪,‬והכוכבים יהיו בסדר‪.‬‬ ‫‪46‬ונתן להם פקודה לעשות שירות לאדם ‪,‬אשר יעשה‪.‬‬ ‫‪47‬ביום החמישי אמרת אל החלק השביעי שם נאספו המים שיוציאו יצורים חיים ועופות ודגים ויהי‪.‬‬ ‫‪48‬כי המים האלמים וללא חיים הולידו יצורים חיים במצוות אלוהים ‪,‬למען ישללו כל האנשים את מעשיך המופלאים‪.‬‬ ‫‪49‬אז גזרת שני יצורים חיים ‪,‬האחד קראת חנוך ‪,‬והשני לויתן;‬ ‫‪50‬והפריד זה מזה ‪:‬כי החלק השביעי ‪,‬כלומר המקום שבו נאספו המים ‪,‬לא עלול להחזיק את שניהם‪.‬‬ ‫‪51‬לחנוך נתת חלק אחד אשר יבש ביום השלישי לשכן באותו חלק אשר בו אלף גבעות‪.‬‬ ‫‪52‬אבל ללווייתן נתת את החלק השביעי ‪,‬את הלח ;ושמרת אותו לטרוף את מי תרצה ומתי‪.‬‬ ‫‪53‬ביום השישי ציווית על הארץ שתוציא לפניך בהמות ‪,‬בהמה ורמשים‪.‬‬ ‫‪54‬ואחרי אלה גם אדם אשר עשית לאדון על כל בריותיך ממנו באנו כולנו וגם העם אשר בחרת‪.‬‬ ‫‪55‬כל זה דברתי לפניך ה 'כי עשית את העולם למעננו‬ ‫‪56‬באשר לשאר העם ‪,‬אשר באים גם הם מאדם ‪,‬אמרת כי הם אינם אלא דומים לירק והשמת את שפעם לטיפה הנופלת מכלי‪.‬‬ ‫‪57‬ועתה ‪,‬ה ‪',‬הנה ‪,‬הגויים הללו ‪,‬אשר נחשבו אי פעם כאל כלום ‪,‬החלו להיות אדונים עלינו ‪,‬ולטרוף אותנו‪.‬‬ ‫‪58‬אך אנו עמך אשר קראת לבכורך ‪,‬יחידך ואוהבך הנלהב ‪,‬ניתן בידיהם‪.‬‬ ‫‪59‬אם העולם נעשה כעת למעננו ‪,‬מדוע אין לנו ירושה עם העולם ?כמה זמן זה יחזיק מעמד?‬ ‫פרק‪7‬‬ ‫‪1‬וכשסיימתי לדבר את הדברים האלה ‪,‬נשלח אליי המלאך אשר נשלח אליי הלילות שלפני כן‪.‬‬ ‫אתי לוממ ר לצך‪.‬‬ ‫‪ 2‬מוֹ כאמא ר אְ למי קום אא זסדצ ר וז שצ ממ ע אא ת‪-‬המ זָבצ נרים אעשא ר בצ נ‬ ‫‪3‬ואמרתי דבר אלוקים ‪ .‬מוֹ כאמא ר אְ למי ‪,‬המ ֹצם נצטמ ל בז מצ קום רכ חמ ב ‪,‬לז הנ זת מְֲֵ ק וז גצדול‪.‬‬ ‫‪4‬אבל הניח את המארז ‪,‬הכניסה היו צרה ‪,‬וכמו נהר;‬ ‫‪5‬מי יכול היה להיכנס לים להביט בו ולשלוט בו ?אם לא עבר דרך הצר ‪,‬איך יוכל להיכנס לרחבה?‬ ‫‪6‬יש גם דבר נוסף ;עיר נבנית ושוכנת על שדה רחב ומלאה כל טוב‪:‬‬ ‫‪7‬פתחו צר ומונח במקום מסוכן לנפילה כמו אש מימין ומשמאל מים עמוקים‪:‬‬ ‫‪8‬ושביל אחד בלבד בין שניהם ‪,‬אפילו בין האש למים ‪,‬קטן עד כדי כך שלא יכול היה אלא ‪ o‬איש לא ילך לשם בבת אחת‪.‬‬ ‫‪9‬אם העיר הזאת ניתנה עתה לאיש לנחלה ‪,‬אם לא יעבור לעולם את הסכנה המונחת לפניה ‪,‬כיצד יקבל את הנחלה הזאת?‬ ‫‪10‬ואמרתי כך הוא אדוני ‪ .‬מוֹ כאמא ר אְ למי ‪ֹ,‬צך גמם חא לז קות ינ זּ צראְ ל‪.‬‬ ‫‪11‬כי למענם עשיתי את העולם וכאשר עבר אדם על חוקיי ‪,‬נגזר עתה נעשה‪.‬‬ ‫‪12‬אז נעשו פתחי העולם הזה צרים ‪,‬מלאי צער וייסורים ‪:‬הם רק מעטים ורעים ‪,‬מלאי סכנות ‪,‬וכואבים מאוד‪.‬‬ ‫‪13‬כי פתחי העולם הישן היו רחבים ובטוחים ‪,‬והביאו פרי אלמוות‪.‬‬ ‫‪14‬אם אז החיים יעבדו לא להיכנס למצוקות ולדברים ההבלים האלה ‪,‬לעולם לא יוכלו לקבל את המונחים עבורם‪.‬‬ ‫‪15‬אם כן ‪,‬מדוע אתה מטריד את עצמך ‪,‬כי אינך אלא איש מושחת ?ולמה אתה מתרגש ‪,‬ואילו אתה רק בן תמותה?‬ ‫‪16‬מדוע לא התחשבת בנפשך בדבר הבא ‪,‬מאשר את הקיים?‬ ‫‪17‬אז עניתי ואמרתי ‪,‬ה 'נושא השלטון ‪,‬אתה קבעת בתורתך ‪,‬כי הצדיקים יירשו את הדברים הללו ‪,‬אך רשעים יאבדו‪.‬‬ ‫‪18‬אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן יסבלו צדיקים ויקפו לרחבה כי עשו רשעים סבלו את הצר ‪,‬ובכל זאת לא יראו את הרחב‪.‬‬ ‫‪19‬ויאמר אלי ‪.‬אין שופט מעל אלוהים ‪,‬ואין בעל בינה מעל העליון‪.‬‬ ‫‪20‬כי רבים הנספים בחיים האלה כי הם בזים לתורה של אלוהים המונחת לפניהם‪.‬‬ ‫‪21‬כי אלוהים נתן מצוה קשה לבאים ‪,‬מה הם צריכים לעשות כדי לחיות ‪,‬כמו שהם באו ‪,‬ומה הם צריכים לשמור כדי להימנע מעונש‪.‬‬ ‫‪22‬אף על פי כן לא צייתו לו ;אבל דיבר נגדו ‪,‬ודמיין דברים הבל;‬ ‫‪23‬והרימו את עצמם במעשיהם הרעים ;ואמר על עליון ‪,‬שאינו ;ולא ידע דרכיו‪:‬‬ ‫‪24‬אבל תורתו בזו והכחישו את בריתו ;בחוקותיו לא נאמנו ולא עשו מעשיו‪.‬‬ ‫‪25‬ולפיכך ‪,‬אסדרס ‪,‬כי הריקים הם דברים ריקים ‪,‬ולמלא הם הדברים המלאים‪.‬‬ ‫‪26‬הנה יבוא הזמן שהאותיות הללו אשר אמרתי לך יתקיימו ‪,‬והכלה תופיע ‪,‬והיא יוצאת תיראה ‪,‬כי כעת נסוגה מן הארץ‪.‬‬ ‫‪27‬וכל מי שניצל מן הרעות האמורות יראה נפלאותי‪.‬‬ ‫‪28‬כי בני ישוע יתגלה עם אלו אשר עמו ‪,‬והנותרים ישמחו תוך ארבע מאות שנה‪.‬‬ ‫‪29‬אחרי השנים האלה ימות בני המשיח וכל האנשים שיש להם חיים‪.‬‬ ‫‪30‬ויהפך העולם לשתיקה הישנה שבעת ימים ‪,‬כמו במשפטים הקודמים ‪,‬כדי שלא יישאר איש‪.‬‬ ‫‪31‬ואחרי שבעה ימים יקום העולם ‪,‬שעדיין לא מתעורר ‪,‬ואשר ימות המושחת‪.‬‬

‫‪32‬ותשיב הארץ את הנרדמים בה ‪,‬וכך ישיב העפר היושבים בדממה ‪,‬והסתר יציל את הנפשות הללו שהיו מחויבות להם‪.‬‬ ‫‪33‬והעליון יופיע על כסא הדין ‪,‬והסבל יעבור ‪,‬ולסבל הארוך יהיה קץ‪.‬‬ ‫‪34‬אך המשפט יישאר רק ‪,‬האמת תעמוד ‪,‬והאמונה תתחזק‪.‬‬ ‫‪35‬והמלאכה תבוא ‪,‬והשכר יראה ‪,‬והמעשים הטובים יהיו חזקים ‪,‬ומעשים רשעים לא ישלטו‪.‬‬ ‫‪36‬ואז אמרתי אברהם התפלל תחילה על סדומי ומשה על האבות שחטאו במדבר‪.‬‬ ‫‪37‬וישוע אחריו לישראל בזמן עכן‪.‬‬ ‫‪38‬ושמואל ודוד לחורבן ושלמה לבאים אל המקדש‪.‬‬ ‫‪39‬והליאס לבעלי הגשם ;וז ֲמל המ ְָ נתים לז חמ ֹצה‪.‬‬ ‫‪40‬ויחזקיה לעם בזמן סנחריב ורבים לרבים‪.‬‬ ‫‪41‬גם עתה בראותו השחיתות גדלה והרשע גדל וצדיקים התפללו על הרעים ‪:‬מדוע לא יהיה כן גם עתה?‬ ‫‪42‬השיב לי ואמר ‪:‬החיים הנוכחיים הללו אינם קץ ‪,‬אשר תשב כבוד רב ;לכן התפללו על החלשים‪.‬‬ ‫‪43‬אבל יום האבדון יהיה סוף הזמן הזה ‪,‬ותחילת האלמוות לבוא ‪,‬שבו עברה השחיתות‪.‬‬ ‫‪44‬אי‪-‬המתנות תמה ‪,‬הבגידה נכרתה ‪,‬הצדקה גדלה והאמת צצה‪.‬‬ ‫‪45‬אז לא יוכל איש להושיע את המושמד ולא לדכא את הנצחון‪.‬‬ ‫‪46‬עניתי אז ואמרתי ‪,‬זוהי דברי הראשון והאחרון ‪,‬כי מוטב שלא נתתי את הארץ לאדם ‪,‬אחרת ‪,‬כאשר היא ניתנה לו ‪,‬להמנע ממנו‬ ‫לחטוא‪.‬‬ ‫‪47‬כי מה תועלת לבני אדם כעת בזמן הנוכחי הזה לחיות בכבדות ‪,‬ואחרי המוות לחפש עונש?‬ ‫‪48‬הו אדם ‪,‬מה עשית ?כי אף על פי שחטאת ‪,‬לא נפלת לבד ‪,‬אלא כולנו הבאים ממך‪.‬‬ ‫‪49‬כי איזה תועלת זה לנו ‪,‬אם יובטח לנו זמן אלמוות ‪,‬ואילו האם עשינו את העבודות שמביאות את המוות?‬ ‫‪50‬וכי הובטחה לנו תקווה נצחית ‪,‬בעוד שאנו רשעים ביותר נעשים לשווא?‬ ‫‪51‬וכי מונחים לנו בתי מגורים של בריאות ובטיחות ‪,‬ואילו חיינו ברשע?‬ ‫‪52‬וכי כבודו של העליון נשמר כדי להגן עליהם אשר ניהלו חיים זהירים ‪,‬ואילו הלכנו בדרכים המרושעות מכולם?‬ ‫‪53‬וכי יש להראות גן עדן ‪,‬שפריו נמשך לנצח ‪,‬שבו בטחון ורפואה ‪,‬כי לא ניכנס אליו?‬ ‫( ‪54‬כי הלכנו במקומות לא נעימים)‪.‬‬ ‫‪55‬וכי פניהם אשר השתמשו בהתנזרות יזרחו מעל הכוכבים ‪,‬ואילו פנינו יהיו שחורים מחושך?‬ ‫‪56‬כי בזמן שהחיינו ועשינו עוון ‪,‬לא חשבנו שעלינו להתחיל לסבול על כך לאחר המוות‪.‬‬ ‫‪ 57‬מוֹ כאמא ר הוא לנ י מוֹ כאמא ר זאה ממ לז אצ כצה אעשא ר ינ הז יאה הצ אצ דצ ם יולְד ֲמל הצ אצ ארץ;‬ ‫‪58‬שאם יתגבר ‪,‬יסבול כפי שאמרת ‪:‬אבל אם ישיג את הניצחון ‪,‬הוא יקבל את הדבר שאני אומר‪.‬‬ ‫‪59‬כי אלה החיים אשר דיבר משה אל העם בעודו חי לאמר בחר לך בחיים למען תחיה‪.‬‬ ‫‪60‬אף על פי כן הם לא האמינו בו ‪,‬ולא הנביאים אחריו ‪,‬לא ולא אני אשר דיברתי אליהם‪.‬‬ ‫‪61‬שלא תהיה כבדות כזו בהשמדתם ‪,‬כמו שתהיה שמחה על המשוכנעים לישועה‪.‬‬ ‫‪62‬עניתי אז ואמרתי ‪,‬אני יודע ‪,‬אדוני ‪,‬שהעליון נקרא רחום ‪,‬בכך שהוא מרחם על אלה שעדיין לא באו לעולם‪.‬‬ ‫‪63‬וגם על הפונים אל תורתו;‬ ‫‪64‬וכי הוא סבלני ‪,‬ולאורך זמן סובל את אלה שחטאו ‪,‬כמו יצוריו;‬ ‫‪65‬וכי הוא שופע ‪,‬כי הוא מוכן לתת היכן שצריך;‬ ‫‪66‬וכי הוא בעל רחמים גדולים ‪,‬כי הוא מרבה עוד ועוד רחמים על הנוכחים ועל העבר ‪,‬וגם על הבאים‪.‬‬ ‫‪67‬כי אם לא ירבה את רחמיו ‪,‬לא ימשיך העולם עם היורשים בו‪.‬‬ ‫‪68‬והוא כפרה ;ֹנ י נאם ל כא ֲצּצ ה ֹצך נמֹובו ‪,‬לז המ פז לנ יטו מְ המ ֲעוונות ‪,‬שא ֶ כא ינ זשאצ ר חמ ֹצה עשרת אלפים בני אדם‪.‬‬ ‫‪69‬ובהיותו שופט ‪,‬אם לא יסלח לנרפאים בדברו ‪,‬ויכבה את ריבוי המחלוקות‪.‬‬ ‫‪70‬אולי יישארו מעט מאוד הרפתקאות בהמון אינספור‪.‬‬ ‫פרק‪8‬‬ ‫‪1‬וענה לי לאמר ‪,‬העליון עשה את העולם הזה לרבים ‪,‬אבל את העולם הבא למעטים‪.‬‬ ‫‪2‬אספר לך דמיון ‪,‬אסדרס ;כמו כששאלת את הארץ ‪,‬יאמר לך שהיא נותנת הרבה עובש שיוצרים ממנו כלי עפר ‪,‬אבל מעט עפר‬ ‫שממנו יוצא זהב ‪:‬כך הוא מהלך העולם הנוכחי‪.‬‬ ‫‪3‬יהיו רבים נבראו ‪,‬אך מעטים ייוושעו‪.‬‬ ‫‪4‬ועניתי ואמרתי תבלע אז נפשי בינה ותאכל חכמה‪.‬‬ ‫‪5‬כי הסכמת להאזין ואתה מוכן לנבא כי אין לך עוד מקום אלא רק לחיות‪.‬‬ ‫‪6‬ה ‪',‬אם לא תסבול את עבדך ‪,‬שנתפלל לפניך ‪,‬ונתת לנו זרע ללבנו ‪,‬ותרבות להבנתנו ‪,‬למען ייצא ממנו פרי ;איך יחיה כל אדם אשר‬ ‫מושחת ‪,‬הנושא את מקומו של אדם‪.‬‬ ‫‪7‬כי אתה לבד וכולנו מעשה ידיך אחד ‪,‬כמו שאמרת‪.‬‬

‫יתך בז אְ ש ובז ממ ינ ם ‪,‬ותשעה חודשים תחזיק עשייתך את יצורך הנברא‬ ‫‪ֹ8‬נ י מֹאעשא ר ננ זתימְַ ב המ גוף ֲמִצ ה בז בא טא ן נאם וז תצ תמ ת לו נאברים ‪,‬ננ זשמצ ר בז נר ז‬ ‫בה‪.‬‬ ‫‪9‬אבל השומר והשמר יישמר שניהם ‪,‬ובבוא העת ‪,‬הרחם השמור מוסר את הדברים שצמחו בו‪.‬‬ ‫‪10‬כי מצית מחלקי הגוף דהיינו מן השדיים לתת חלב שהוא פרי השדיים‪.‬‬ ‫‪11‬למען יזון‪-‬הדבר המעוצב לזמן‪-‬מה עד שתשליך אותו לרחמיך‪.‬‬ ‫‪12‬העלית אותו בצדקתך וטיפחת אותו בתורתך ותיקנת אותו במשפטך‪.‬‬ ‫יג ו זמתהמ חז ִצ הו ֹז בצ נריתא ך ‪,‬וז הְ חנ יתצ אותו ֹמָמ ֲעּא ה‪.‬‬ ‫‪14‬אם על כן תשמיד את אשר נוצר בעמל רב כל כך ‪,‬קל להורות על פי מצוותך ‪,‬למען ישמר הדבר אשר נעשה‪.‬‬ ‫‪15‬ועתה אדון אדבר ;נוגע באדם באופן כללי ‪,‬אתה יודע הכי טוב ;אלא נוגע בעמך ‪,‬על אשר אני מצטער;‬ ‫נורדא ת;‬ ‫טז ובז מנ עחל זמתך אעשא ר אעננ י זמ אאבא ה ֲמל‪ִ-‬נ י ;ולמען ישראל ‪,‬אשר כבד אני עליהם ;ובז גנ ין מיֲעקכ ב אעשא ר אעננ י א‬ ‫‪17‬על כן אתחיל להתפלל לפניך על עצמי ועליהם כי אני רואה את נפילותינו יושבי הארץ‪.‬‬ ‫‪18‬אבל שמעתי את זריזותו של השופט הבא‪.‬‬ ‫‪19‬על כן שמע בקולי ותבין את דברי ואדבר לפניך ‪.‬זה תחילת דברי אסדר''ה קודם שנלקח ‪ :‬ואני ס 'סיוע‪,‬‬ ‫‪20‬יהוה ‪,‬אתה יושב בעולמות הצופה מלמעלה דברים בשמים ובאויר;‬ ‫‪21‬אשר כסאו לא יסולא בפז ;שאולי אין להבין את תהילתו ;לפנים עומדים צבאות המלאכים ברעדה‪,‬‬ ‫‪22‬אשר שירותו בקי ברוח ובאש ;אשר דברו אמת ‪,‬ואמרות קבועות ;אשר מצוותו חזקה ומשפט ירא;‬ ‫‪23‬אשר מבטו יבש את המעמקים וזעם הרים את ההרים ;אשר האמת עדה‪:‬‬ ‫‪24‬שמע את תפילת עבדך והאזין לבקשת בריתך‪.‬‬ ‫‪25‬כי כל חיי אדבר וכל עוד יש לי בינה אענה‪.‬‬ ‫‪26‬אל‪-‬תראה בחטאי עמך ;אלא על המשרתים אותך באמת‪.‬‬ ‫‪27‬אל תתייחס להמצאות המרושעות של הגויים ‪,‬כי אם רצונם של השומרים על עדותיך בייסורים‪.‬‬ ‫‪28‬אל תחשוב על ההולכים לפניך במראית עין ‪,‬אלא זכור אותם אשר על פי רצונך ידעו את פחדך‪.‬‬ ‫‪29‬אל תהא רצונך להשמיד את אשר חיו כבהמות ;אלא להביט באלה שלמדו בבירור את תורתך‪.‬‬ ‫‪30‬אל תכעס על‪-‬אלה הנחשבים גרועים מבהמה ; עאבצ ל אמ העבצ ה אא ת אעשא ר זמבמ זֹחנ ים ִצ נמיד בז צנ זדקמ זתך וכז בודא ך‪.‬‬ ‫‪31‬כי אנו ואבותינו מתים על מחלות כאלה ‪,‬אבל בגללנו חוטאים תיקרא רחום‪.‬‬ ‫‪32‬כי אם חשקה נפשך לרחם עלינו ‪,‬אתה תיקרא רחום ‪,‬לנו ‪,‬שאין להם מעשה צדקה‪.‬‬ ‫‪ֹ33‬נ י צמ נָיקנ ים אעשא ר מרבנ ים ממ ֲ נעּים טובנ ים זמשא ֹז נרים ֲנ ָצ ך ‪,‬ינ קז בז לו נמָמ ֲעּצ הא ם גצמור‪.‬‬ ‫‪34‬כי מה הוא האדם ‪,‬כי תרעום עליו ?או מהו דור מושחת ‪,‬כי תמרר עליו כל כך?‬ ‫‪35‬כי באמת אין איש בקרב הנולדים ‪,‬אלא עשה רשע ;ובין הנאמנים אין מי שלא עשה רע‪.‬‬ ‫‪36‬כי בזה ‪,‬ה ‪',‬יוכרז צדקתך וטובתך ‪,‬אם תרחם על אלה שאין להם בטחון במעשים טובים‪.‬‬ ‫‪37‬וענה לי ויאמר כמה דברים דיברתם וכדבריך יהיה‬ ‫‪38‬כי אמנם לא אחשוב על טבעם של החטאו לפני המוות ‪,‬לפני הדין ‪,‬לפני החורבן‪:‬‬ ‫‪39‬אבל אשמח על טבעם של צדיקים ‪,‬ואזכור גם את עלייתם לרגל ואת הישועה והשכר שיהיה להם‪.‬‬ ‫‪40‬כמו שדיברתי עכשיו ‪,‬כך יתקיים‪.‬‬ ‫‪41‬כי כשם שהבעל זורע הרבה זרע על האדמה ונוטע עצים רבים ‪,‬ובכל זאת לא עלה הדבר הטוב בעונתו וכל הנטוע לא ישרש ‪.‬‬ ‫בעולם ;לא כולם ייוושעו‪.‬‬ ‫‪42‬עניתי ואמרתי ‪:‬אם מצאתי חן ‪,‬אדבר‪.‬‬ ‫‪43‬כמו שאבד זרע הבעל אם לא עלה ולא יקח את מטרך בעתו ;או אם ירד יותר מדי גשם ‪,‬וישחית אותו‪:‬‬ ‫‪44‬כן אבד גם האדם אשר נוצר בידך ונקרא צלםך כי אתה דומה לו אשר עשית את הכל ‪,‬ודמת אותו לזרע הבעל‪.‬‬ ‫‪45‬אל תכעסו עלינו אלא חוס על עמך ורחם על נחלתך כי רחם אתה על בריתך‪.‬‬ ‫‪ 46‬מוֹ כאמא ר הוא אְ למי מוֹ כאמא ר ‪:‬המ ננ צז בות לז המ הווה מוֹצבכ או לז בצ בות‪.‬‬ ‫‪47‬כי אתה מגיע רחוק כדי שתוכל לאהוב את היצור שלי יותר ממני ‪:‬אבל לעתים קרובות התקרבתי אליך ואליו ‪,‬אבל מעולם לא אל‬ ‫הרשע‪.‬‬ ‫‪48‬גם בזה אתה נפלא לפני עליון‪:‬‬ ‫‪49‬באשר השפלת את עצמך כפי שהייתה לך ‪,‬ולא שפטת את עצמך ראויה לתהילה רבה בקרב הצדיקים‪.‬‬ ‫‪50‬כי יסורים רבים וגדולים ייעשו להם שבאחרית הימים ישכו בעולם ‪,‬כי הלכו בגאווה רבה‪.‬‬ ‫‪51‬אבל הבין אתה בעצמך וחפש את התהילה למי שכמוך‪.‬‬ ‫‪52‬כי לפניכם נפתח גן העדן ‪,‬עץ החיים נטוע ‪,‬הזמן לבוא מוכן ‪,‬השפע מוכן ‪,‬עיר נבנית ומנוחה מותרת ‪,‬כן ‪,‬טוב וחכמה שלמים‪.‬‬ ‫‪53‬שורש הרע נחתם ממך ‪,‬חולשה ועש נסתר ממך ‪,‬והשחיתות נמלטה לגיהנום כדי להישכח‪.‬‬ ‫‪54‬יסורים עוברים ‪,‬ובסופו של דבר מוצג אוצר האלמוות‪.‬‬ ‫‪55‬ולפיכך אל תשאל עוד שאלות בנוגע להמון הנספים‪.‬‬ ‫‪56‬כי כאשר יצאו לחירות ‪,‬בזו לעליון ‪,‬חשבו לבוז לתורה ועזבו את דרכיו‪.‬‬

‫‪57‬ועוד דרסו את צדיקו‬ ‫‪58‬ויאמרו בלבם כי אין אלהים ;כן ‪,‬והידיעה שהם חייבים למות‪.‬‬ ‫‪59‬כי כפי שהדברים האמורים יקבלו אתכם ‪,‬כך נכונים להם הצמא והכאב ‪:‬כי לא היה רצונו שבני אדם יאבדו‪.‬‬ ‫‪60‬אבל אלה שנבראים יש טמא את שמו של עושה אותם ‪,‬והיו אודו למי שהכין להם חיים‪.‬‬ ‫‪61‬ולפיכך פסק הדין שלי בהישג יד‪.‬‬ ‫‪62‬את הדברים האלה לא הראיתי לכל האנשים ‪,‬כי אם לך ‪,‬ומעטים כמוך ‪.‬ואז עניתי ואמרתי‪,‬‬ ‫‪63‬הנ נְה יז הוצה ֲמִצ ה הנ זראא ת לנ י אא ת מרב המ ננ פז לות אעשא ר נִ זתחנ יל מלֲעּות בז אמ חערות המ ֹ נצמים ‪,‬ובז נמֶצה ‪,‬ל כא הנ ג זמדִצ ננ י‪.‬‬ ‫פרק‪9‬‬ ‫‪1‬הוא השיב לי ואמר ‪:‬תמדוד את הזמן בעצמו ‪,‬וכאשר תראה חלק מן האותות שעברו ‪,‬אשר אמרתי לך קודם‪.‬‬ ‫‪2‬אז תבין ‪,‬שזהו אותו זמן ‪,‬שבו יתחיל העליון לבקר את העולם אשר ברא‪.‬‬ ‫‪3‬לפיכך כשיראו רעידות אדמה וזמרות של האנשים בעולם‪:‬‬ ‫‪4‬אז תבין היטב ‪,‬כי עליון דיבר על הדברים האלה מהימים אשר לפניך ומראשית‪.‬‬ ‫‪5‬כי כמו לכל הנברא בעולם יש לו התחלה וסוף ‪,‬והסוף גלוי‪.‬‬ ‫‪6‬גם לזמנים של העליון יש התחלות ברורות בפליאה וביצירות עוצמתיות ‪,‬וסיומם בהשפעות ובסימנים‪.‬‬ ‫‪7‬וכל אשר ייוושע ויוכל להימלט במעשיו ובאמונה אשר האמנתם בה‪.‬‬ ‫ח יישמר מן הסכנות האמורות ויראה את ישועתי בארצי ובתוך גבולי כי קדשתי אותם לי מהתחלה‪.‬‬ ‫‪9‬אז יהיו ברחמים אשר התעללו עתה בדרכי ‪,‬והשליכו אותם בצער ישכו בייסורים‪.‬‬ ‫‪ֹ10‬נ י זמכז לו בז חמ ְֹיהא ם וז ל כא יצדמ ֲז נִי;‬ ‫‪11‬ואשר תיעבו את התורה שלי בעודם חירות וכאשר עוד היה פתוח להם מקום תשובה ‪,‬לא הבינו אלא בזו אותה;‬ ‫‪12‬אותו דבר חייב לדעת זאת לאחר המוות מכאב‪.‬‬ ‫יג ולפיכך אל תסקרן כיצד ייענשו רשעים ומתי ‪,‬אלא שאל כיצד ייוושע צדיקים ‪,‬של מי עולמו ולמי נברא העולם‪.‬‬ ‫‪14‬אז עניתי ואמרתי‪:‬‬ ‫‪15‬אמרתי מקודם ועתה דבר ואדבר גם מכאן כי יש הרבה יותר מהנספים מאשר מהניצולים‪.‬‬ ‫‪16‬כמו כגל גדול מטיפה‪.‬‬ ‫יז מו מֲֹמן לנ י לְאמכ ר ֹז מו המ ָצ דא ה ‪ְֹ,‬ן ז מארע ;כמו הפרחים ‪,‬כאלה הם גם הצבעים ;ֹז מו שא הצ יצה הצ עובְ ל ‪ֹ,‬צך גמם הצ יצה הצ ֲעבצ דצ ה ;וכמו שהבעל הוא‬ ‫עצמו ‪,‬כך גם הבעל שלו ‪:‬כי זה היה זמן העולם‪.‬‬ ‫‪18‬ועתה כשהכנתי את העולם אשר עוד לא נברא ‪,‬למען ישבו בחי‪-‬עכשיו ‪,‬איש לא דיבר עלי‪.‬‬ ‫‪19‬כי אז שמע כל אחד ‪,‬אבל עתה מושחתים הליכות הנבראים בעולם הזה הנעשה בזרע תמידי ובחוק שאין לחקור‪.‬‬ ‫‪20‬אז התחשבתי בעולם והנה הייתה סכנה בגלל הכלים שנכנסו אליו‪.‬‬ ‫‪21‬וראיתי וחסכתי בו מאוד ושמרתי לי ענב האשכול וצמח עם גדול‪.‬‬ ‫‪22‬יאבד אז ההמון אשר נולד לשווא ;וישמר ענבי ‪,‬וצמחי ;כי בעמל רב השלמתי אותו‪.‬‬ ‫‪23‬אף על פי כן אם תחדל עוד שבעה ימים( אבל לא תצום בהם‪.‬‬ ‫‪24‬אבל לכו אל שדה פרחים אשר אין בית בנוי בה ‪,‬ואכלו רק את פרחי השדה ;לא לטעום בשר ‪,‬לא לשתות יין ‪,‬אלא לאכול פרחים‬ ‫בלבד);‬ ‫‪25‬והתפלל אל העליון כל הזמן ‪,‬אז אבוא ואדבר איתך‪.‬‬ ‫‪26‬אז הלכתי אל השדה אשר נקרא ארדאת כמו אשר ציווה אותי ;ושם ישבתי בין הפרחים ואכלתי מעשב השדה ‪,‬ובשר אותו השביע‬ ‫אותי‪.‬‬ ‫‪27‬לאחר שבעה ימים ישבתי על העשב ולבי צר בתוכי כבעבר‪.‬‬ ‫‪28‬ופתחתי את פי והתחלתי לדבר לפני העליון ואמרתי‪.‬‬ ‫‪29‬ה 'הנראה לנו ‪,‬נראית לך לאבותינו במדבר במקום אשר איש לא ידרוך בו ‪,‬במקום עקר בצאתם ממצרים‪.‬‬ ‫‪30‬ודברת לאמר שמע לי ישראל ;וסמן את דברי ‪,‬זרע יעקב‪.‬‬ ‫‪31‬כי הנה אני זורע בכם תורתי והיא תביא בכם פרי ותכבדו בה לעולם‪.‬‬ ‫‪32‬אבל אבותינו אשר קיבלו את התורה לא שמרו אותה ולא קיימו את משפטיך ‪,‬ואף על פי שלא אבד פרי תורתך ‪,‬לא יכלו כי הוא‬ ‫שלך‪.‬‬ ‫‪33‬ואולם אלו שקיבלו אותו נספו כי לא שמרו את‪-‬הזרע בהם‪.‬‬ ‫‪34‬והנה מנהג כאשר קבלה האדמה זרע או לים ספינה או כל כלי בשר ומשקה ‪,‬כי הנספה אשר נזרע בו או הושלך בו‪.‬‬ ‫‪35‬גם הדבר שנזרע או הושלך בו או קיבל ‪,‬אבד ולא יישאר עמנו ‪,‬אבל אצלנו לא קרה כן‪.‬‬ ‫‪36‬כי אנו שקיבלנו את התורה נאבדים בחטא ‪,‬וגם לבנו אשר קיבל אותה‬ ‫‪37‬אף על פי שהחוק לא יאבד אלא נשאר בפנים הכוח שלו‪.‬‬

‫‪38‬וכאשר דיברתי את הדברים האלה בלבי ‪,‬הבטתי לאחור בעיניי ‪,‬ומצד ימין ראיתי אישה ‪,‬והנה היא אבלה ובוכה בקול רם ‪,‬וצערה‬ ‫מאוד בלב ‪,‬והיא בגדים היו קרועים ‪,‬ועל ראשה היה אפר‪.‬‬ ‫‪39‬אז עזבתי את מחשבותי אשר הייתי בה ‪,‬והפניתי אותי אליה‪.‬‬ ‫‪40‬ויאמר אליה למה את בוכה ?למה אתה כל כך עצוב בנפשך?‬ ‫‪41‬ותאמר אלי אדוני ‪,‬עזוב אותי ‪,‬כדי להתאבל על עצמי ולהוסיף על צער ‪,‬כי אני כועסת בנפשי ושפלה מאוד‪.‬‬ ‫‪42‬ואמרתי אליה מה קרה לך ?תגיד לי‪.‬‬ ‫‪43‬אמרה אליי עקר אני עבדך ולא ילדתי אף שהיה לי בעל שלושים שנה‪.‬‬ ‫‪44‬ואותן שלושים שנה לא עשיתי שום דבר אחר ביום ובלילה ובכל שעה ‪,‬אלא לעשות את התפילה שלי לעליון‪.‬‬ ‫‪45‬אחרי שלושים שנה שמע אלי אלוהים את שפחתך ‪,‬ראה את מצוקותי ‪,‬התחשב בצרתי ונתן לי בן ‪,‬ושמחתי בו מאוד ‪,‬כך גם בעלי‬ ‫וכל שכני ‪,‬וכבוד גדול נתנו לו ‪.‬הכל יכול‪.‬‬ ‫‪46‬והאכלתי אותו בעמל רב‪.‬‬ ‫‪47‬אז כאשר גדל והגיע לזמן שתהיה לו אישה ‪,‬ערכתי משתה‪.‬‬ ‫פרק‪10‬‬ ‫‪1‬ויהי כאשר נכנס בני לחדר חתונתו ‪,‬נפל ומת‪.‬‬ ‫‪ 2‬מוהעפנ ינו אֶֹצנו אא ת הצ אורות וז קצ מו ֹצל ּצ כְי לז נמחז מצ נתי מו עאנמחז נִי לז יום המ ְָ ננ י במ ֶמיז לצה‪.‬‬ ‫‪3‬ויהי כאשר עזבו כולם לנחם אותי ‪,‬עד הסוף אהיה שקט ;אז קמתי בלילה וברחתי ‪,‬ובאתי הנה אל השדה הזה ‪,‬כפי שאתה רואה‪.‬‬ ‫‪4‬ועכשיו אני מתכוון לא לחזור לעיר ‪,‬אלא כאן להישאר ‪,‬ולא לאכול ולא לשתות ‪,‬אלא להתאבל ולצום כל הזמן עד מותי‪.‬‬ ‫‪5‬אז השארתי את ההגות אשר הייתי בהם ‪,‬ודיברתי אליה בכעס לאמר‪:‬‬ ‫‪6‬אשה טיפשה מכולם ‪,‬אינך רואה את אבלנו ‪,‬ומה קורה לנו?‬ ‫‪7‬איך אותה שיאון אמנו מלאה בכל כבדות ‪,‬ושפלה הרבה ‪,‬אבלה כואב מאוד?‬ ‫‪8‬ועתה ‪,‬בראותנו כולנו מתאבלים ועצובים ‪,‬כי כולנו בכבדות ‪,‬האם אתה מתאבל על בן אחד?‬ ‫‪9‬כי שאל את הארץ ותאמר לך כי היא שצריכה להתאבל על נפילת רבים כל כך הגדלים עליה‪.‬‬ ‫‪10‬כי יצאו ממנה כולם בראשונה וממנה יבואו כל האחרים והנה הולכים כמעט כולם לחורבן ורבים מהם נשרשים כליל‪.‬‬ ‫‪11‬מי אם כן צריך להתאבל יותר ממנה ‪,‬אשר איבדה המון כל כך ;ולא אתה ‪,‬אשר מצטער אלא על אחד?‬ ‫‪12‬אבל אם תאמר אלי לא קינתי כארץ כי אבדתי את פרי בטני אשר הוצאתי בכאבים וילדתי ביגונים;‬ ‫‪13‬אך לא כן הארץ כי ההמון הנוכח בה לפי מהלך הארץ הלך בבואה‪.‬‬ ‫‪,‬מִמ חז לצה לז עוְּ ה‪.‬‬ ‫‪14‬אז אני אומר לך ‪,‬כמו הוצאתך בעמל ;וז כְן גמם הצ אצ ארץ נ זצתנצה אא ת ִז נריה ‪,‬הוא אא ת הצ אצ דצ ם נ‬ ‫‪ֲ15‬מִצ ה ‪,‬שצ זמרו אא ת‪-‬צמ ֲ צער זתך לז ך ‪,‬וז סצ ב כא בז עומא ץ‪-‬טכ ב אא ת‪-‬אעשא ר צֲלאיך‪.‬‬ ‫‪16‬כי אם תכיר בנחישותו של אלוהים להיות צודק ‪,‬גם תקבל את בנך בזמן וגם תזכה לשבח בקרב הנשים‪.‬‬ ‫‪17‬לך אז לתוך העיר אל בעלך‪.‬‬ ‫‪ 18‬מוִ כאמא ר אְ למי ֹכ ל ל כא אא ֲֹּא ה ל כא ֹאל כא אא ל‪-‬הצ ֲנ יר וז הנ נְה אא ָצ ת‪.‬‬ ‫‪19‬אז המשכתי לדבר איתה הלאה ואמרתי‪:‬‬ ‫‪20‬אל תעשה כן ‪,‬אלא יעץ לך ‪.‬על ידי ‪:‬על כמה מצוקות שיאון ?תתנחם בצער ירושלים‪.‬‬ ‫‪21‬כי אתה רואה כי קדשנו חרב ‪,‬מזבחנו נשבר ‪,‬מקדשנו חרב;‬ ‫‪22‬מזמורנו מונח על הארץ ‪,‬שירתנו נדם ‪,‬קץ שמחתנו ‪,‬כבה אור פמוטנו ‪,‬נקלקל ארון בריתנו ‪,‬קדשינו נטמאו ‪,‬והשם אשר נקרא‬ ‫עלינו כמעט מחוללת ‪:‬בנינו נבוכים ‪,‬כוהנינו נשרפו ‪,‬הלויים שלנו הלכו בשבי ‪,‬בתולותינו נטמאות ונשותינו מושחתות ;צדיקים שלנו‬ ‫נסחפו ‪,‬ילדינו הושמדו ‪,‬בחורינו הובאו לשעבוד ‪,‬ואנשינו החזקים נחלשו;‬ ‫‪23‬ואשר הוא הגדול מכולם ‪,‬חותמת ציון איבדה כעת את כבודה ;כי היא נמסרה ביד השונאים אותנו‪.‬‬ ‫‪24‬ולפיכך התנערו מעליכם את כבדותכם הגדולה ‪,‬והסר את המוני הצער ‪,‬למען ירחם עליך שוב ‪,‬והעליון ייתן לך מנוחה ונינוחות‬ ‫מעמלך‪.‬‬ ‫‪25‬ויהי בשעה שדיברתי עמה והנה פניה זרחו פתאום מאוד ופניה נצצו ופחדתי ממנה והרהרתי במה‪.‬‬ ‫‪26‬והנה פתאום קראה זעקה גדולה מאוד ויראתה הארץ מרעש האשה‪.‬‬ ‫‪27‬וראיתי והנה האשה לא נראתה אלי עוד ‪,‬אלא עיר בנויה ו מקום גדול הראה את עצמו מן היסודות ‪:‬אז פחדתי וקראתי בקול רם‬ ‫ואמרתי‪.‬‬ ‫‪28‬היכן אוריאל המלאך אשר בא אליי בתחילה ?כי הוא גרם לי לנפול בטרנסים רבים ‪,‬וסופי הפך לשחיתות ‪,‬ותפילתי לתוכחה‪.‬‬ ‫‪29‬ובעודי דברתי את הדברים האלה ‪,‬הנה הוא בא אליי והביט בי‪.‬‬ ‫‪30‬והנה שכבתי כמת ותבנתי נלקחה ממני ולקח אותי ביד ימין וינחם אותי ויעמידני על רגלי ויאמר אלי‪.‬‬ ‫‪31‬מה אכפת לך ?ולמה אתה כל כך מוטרד ?וז לצָצ ה ננ זרֲאה בנ ינצתא ך ‪,‬וממ חז זשבות לנ בז ך‪.‬‬ ‫‪32‬ואמרתי כי עזבתני ובכל זאת עשיתי כדבריך והלכתי אל השדה והנה ראיתי ובכל זאת ראיתי שאיני יכול לבטא‪.‬‬ ‫‪ 33‬מוֹ כאמא ר אְ למי קום בז ג נצדים מואעננ י מיֲעצְ ך‪.‬‬

‫‪ 34‬מואעממ זר נִי ‪ָ,‬צ במ ר ‪,‬אעדכ ננ י ‪,‬בנ י ;רק אל תעזוב אותי ‪,‬פן אמות מתסכל מתקוותי‪.‬‬ ‫‪35‬כי ראיתי כי לא ידעתי ושמעתי כי איני יודע‪.‬‬ ‫‪36‬או שמא חושתי שולל ‪,‬או נפשי בחלום?‬ ‫‪ֲ37‬מִצ ה ֲמִצ ה אעננ י נמ זתחמ נְן לז ך לז המ גנ יד לז מֲבז זָך אא ת המ חזון המ ֶאה‪.‬‬ ‫‪38‬ענה לי אז ואמר שמע אותי ואודיע לך ואומר לך למה אתה חושש כי העליון יגלה לך הרבה סודות‪.‬‬ ‫‪39‬הוא ראה כי ישרה דרכך כי אתה מצטער כל הזמן על עמך וקינה גדולה על ציון‪.‬‬ ‫‪40‬על כן פירוש החזון אשר ראית לאחרונה‪:‬‬ ‫‪41‬ראית אשה אבלה והתחלת לנחם אותה‪.‬‬ ‫‪42‬אבל עתה אינך רואה עוד את דמות האשה ‪,‬אלא נראתה לך עיר בנויה‪.‬‬ ‫‪43‬והרי היא סיפרה לך על מות בנה ‪,‬זה הפתרון‪:‬‬ ‫‪44‬האשה הזאת אשר ראית היא ציון וכי אמרה אליך היא אשר אתה רואה כעיר בנויה‪.‬‬ ‫‪45‬הואיל ואני אומרת‪-‬אמרה לך כי שלושים שנה הייתה עקרה ‪:‬אלה שלושים השנים אשר לא הקריבו בה‪.‬‬ ‫‪46‬ואחרי שלושים שנה בנה שלמה את העיר והקריב מנחה ויולד לעקר בן‪.‬‬ ‫‪47‬והרי היא אמרה לך כי מזינה אותו בעמל ‪:‬זה היה הדירה בירושלים‪.‬‬ ‫‪48‬אבל הואיל ואמרה לך ‪,‬כי נכשל בני שנכנס לחדר נישואיו ומת ‪:‬זה היה החורבן אשר בא לירושלים‪.‬‬ ‫‪49‬והנה ראית את דמותה ובגלל שהתאבלה על בנה התחלת לנחם אותה ומן המקרה הללו תפתחו לך אלו‪.‬‬ ‫‪50‬כי עתה רואה העליון כי אתה מתאבל על נפשך וסובלת מכל לבך עליה ‪,‬כך הראה לך את זוהר תהילתה ואת יופי יופיה‪.‬‬ ‫‪51‬ועל כן הוריתי לך להישאר בשדה שלא נבנה בו בית‪.‬‬ ‫‪52‬כי ידעתי שהעליון יראה לך זאת‪.‬‬ ‫‪53‬על כן פקדתי אותך ללכת אל השדה אשר לא היה בה יסוד של בניין‪.‬‬ ‫‪54‬כי במקום שבו מתחיל העליון להראות את עירו ‪,‬לא יוכל בניין אדם לעמוד‪.‬‬ ‫‪55‬ולפיכך אל תירא ‪,‬אל יפחד לבבך ‪,‬כי אם כנס פנימה וראה את יופיו וגדולתו של הבנין ‪,‬ככל שיוכלו עיניך לראות‪.‬‬ ‫‪56‬ואז תשמע כמה שאזניך יכולות להבין‪.‬‬ ‫‪57‬כי אתה מבורך על רבים אחרים ‪,‬ואתה נקרא עם העליון ;וכך גם מעטים‪.‬‬ ‫‪58‬אבל מחר בלילה תישאר כאן;‬ ‫‪59‬וכך יראה לך העליון חזיונות של דברים גבוהים ‪,‬אשר עליון יעשה ליושבים על הארץ באחרית הימים ‪.‬אז ישנתי באותו לילה ועוד‬ ‫אחד ‪,‬כמו שהוא ציווה עלי‪.‬‬ ‫פרק‪11‬‬ ‫‪1‬אז ראיתי חלום והנה עלה מן הים נשר אשר לו שתים עשרה כנפיים נוצות ושלושה ראשים‪.‬‬ ‫‪2‬וראיתי והנה היא פורשת את כנפיה על כל הארץ ‪,‬וכל רוחות השמים נשבו בה ונאספו‪.‬‬ ‫‪3‬וראיתי ומנוצותיה צמחו נוצות אחרות הפוכות ;והם הפכו לנוצות קטנות וקטנות‪.‬‬ ‫‪4‬אבל ראשיה היו נחים ‪:‬הראש בתוכו היה גדול מהשני ‪,‬אך הנח אותו עם השאריות‪.‬‬ ‫‪5‬ועוד ראיתי והנה הנשר עף בנוצותיו ומלך על הארץ ועל היושבים בה‪.‬‬ ‫‪6‬וראיתי כי כל הדברים מתחת השמים כפופים לה ‪,‬ואף אדם לא דיבר עליה ‪,‬לא ‪,‬לא יצור אחד על הארץ‪.‬‬ ‫‪7‬וראיתי והנה הנשר קם על טפריה וידבר אל נוצותיה לאמר‪.‬‬ ‫‪8‬אל תסתכל בבת אחת ‪:‬ישן כל אחד במקומו ‪,‬ותראה לפי מסלול‪:‬‬ ‫‪9‬אבל ישמרו את הראשים לסוף‪.‬‬ ‫‪10‬וראיתי והנה הקול לא יצא מראשיה כי אם מתוך גופה‪.‬‬ ‫‪11‬ואני ספרתי את נוצותיה הנגדיות והנה שמונה מהן‪.‬‬ ‫‪12‬וראיתי והנה מצד ימין קמה נוצה אחת ומלך ‪.‬ד על כל הארץ;‬ ‫יג ומיז הנ י ֹמָא לאך מו צֹב כא קז צותו ‪,‬וז ל כא ננ זראא ה זמקומו עוד ‪,‬וז קצ מו המ בצ נאים ‪.‬ומלך ‪,‬ונהנה;‬ ‫‪14‬ויהי כי במלוך ‪,‬בא גם סופו כראשון ‪,‬ולא נראה עוד‪.‬‬ ‫‪15‬אז בא אליו קול ואמר‪:‬‬ ‫‪16‬שמע אתה אשר נשלט על הארץ כל כך הרבה זמן ‪:‬זה אני אומר לך לפני שלא תתחיל להופיע עוד‪.‬‬ ‫יז לא ישיג אחריך עד זמנך ולא עד חציו‪.‬‬ ‫‪18‬אז קם השלישי ומלך כמו האחר ‪,‬ולא הופיע עוד‪.‬‬ ‫‪19‬הלך זה עם כל השאריות בזה אחר זה ‪,‬כי כל אחד מלך ‪,‬ואז לא הופיע עוד‪.‬‬ ‫‪20‬אז הבטתי ‪,‬והנה תוך זמן‪-‬מה הנוצות שבאו אחריו עומדות בצד ימין ‪,‬למען ישלטו גם הן ;וכמה מהם שלטו ‪,‬אך תוך זמן לא הופיעו‬ ‫עוד‪:‬‬ ‫‪21‬כי כמה מהם הוקמו ‪,‬אך לא שלטו‪.‬‬

‫‪22‬אחר כך הסתכלתי והנה שתים עשרה הנוצות לא נראו עוד ושתי הנוצות הקטנות‪.‬‬ ‫‪23‬ולא היו עוד על גופו של הנשר כי אם שלושה ראשים נחים ושש כנפיים קטנות‪.‬‬ ‫‪24‬אז ראיתי גם ששתי נוצות קטנות נפרדו מהשש ונשארו מתחת לראש אשר בצד ימין כי הארבע המשיכו במקומן‪.‬‬ ‫‪25‬וראיתי ‪,‬והנה הנוצות אשר מתחת לכנף חשבו להקים את עצמם ולשלוט‪.‬‬ ‫‪26‬וראיתי ‪,‬והנה אחד מוקם ‪,‬אך תוך זמן קצר לא הופיע עוד‪.‬‬ ‫‪27‬והשני יצא מוקדם יותר מהראשון‪.‬‬ ‫‪28‬וראיתי והנה השניים הנשארים חשבו גם הם למלוך‪.‬‬ ‫‪29‬וכשחשבו כך ‪,‬הנה מתעורר אחד מראשי המנוחה ‪,‬זה אשר בתוכו ;כי זה היה גדול משני הראשים האחרים‪.‬‬ ‫‪30‬ואז ראיתי ששני הראשים האחרים מחוברים אליו‪.‬‬ ‫‪31‬והנה הפך הראש עם אשר עמו ואכל את שתי הנוצות מתחת לכנף אשר תמלוך‪.‬‬ ‫‪32‬והראש הזה הכניס את כל הארץ לפחד ‪,‬ומשל בה על כל יושבי הארץ בדיכאון רב ;והיה לו שלטון העולם יותר מכל האגפים‬ ‫שהיו‪.‬‬ ‫‪33‬ואחרי זה ראיתי ‪,‬והנה הראש אשר בתוכו לא נראה עוד ‪,‬כמו הכנפיים‪.‬‬ ‫‪34‬אך נותרו שני הראשים אשר גם הם שלטו על הארץ ועל היושבים בה‪.‬‬ ‫‪35‬וראיתי והנה הראש בצד ימין אכל אותו אשר בצד שמאל‪.‬‬ ‫‪36‬אז ראשי קול אשר אמר אלי הבט לפניך וראה את הדבר אשר אתה רואה‪.‬‬ ‫‪37‬וראיתי והנה כמו אריה שואג נרדף מתוך היער וראיתי כי שלח קול אדם אל הנשר ויאמר‪.‬‬ ‫‪38‬שמע אתה ‪,‬אדבר איתך ‪,‬והעליון יאמר לך‪:‬‬ ‫‪39‬האם לא אתה זה שנותר מארבע החיות ‪,‬אשר נתתי למלוך בעולם שלי ‪,‬כדי שסוף זמנן יגיע דרכן?‬ ‫‪40‬ובא הרביעית וגברה על כל הבהמה אשר עברה וחזקה על העולם ביראה גדולה ועל כל מסביב הארץ בדיכוי רב מרושע ;וז כְן זזממ ן‬ ‫מרב שא הוא יצשמ ב ֲמל הצ אצ ארץ בז ממ זרמצ ה‪.‬‬ ‫‪41‬כי הארץ לא שפטת באמת‪.‬‬ ‫‪42‬כי ענית על ענוים ‪,‬פגעת בשלום ‪,‬אהבת שקרנים והרסת את מגוריהם של מביאי פרי ‪,‬והפלת את חומות אלו אשר לא פגעו בך‪.‬‬ ‫‪43‬על כן עלתה פסולך אל העליון וגאוותך אל האדיר‪.‬‬ ‫‪44‬גם העליון ראה את הזמנים הגאים ‪,‬והנה ‪,‬הם נגמרו ‪,‬ותועבותיו התקיימו‪.‬‬ ‫‪45‬ולפיכך אל תופיע עוד ‪,‬אתה נשר ‪,‬לא כנפיך הנוראים ‪,‬ולא נוצותיך המרושעות ולא ראשיך הזדוניים ‪,‬ולא טפריך הפוגעים ‪,‬ולא‬ ‫כל גופך ההבל‪.‬‬ ‫‪46‬למען תרענן כל הארץ ותשוב ‪,‬ניצלה מחמתך ‪,‬ותקווה למשפט ולחסד של מי שעשה אותה‪.‬‬ ‫פרק‪12‬‬ ‫‪1‬ויהי בשעה שהאריה דיבר את הדברים האלה אל הנשר ‪,‬ראיתי‪.‬‬ ‫‪2‬והנה הראש הנשאר וארבע הכנפיים לא נראו עוד ‪,‬והלכו אליו השניים ויקמו למלוך ‪,‬וממלכתם קטנה ומלאה מהומה‪.‬‬ ‫‪3‬וראיתי והנה לא נראים עוד וכל גופו של הנשר נשרף עד שהארץ פחדה גדולה ‪:‬אז התעוררתי מצרה ומשגע נפשי ומפחד גדול ‪.‬‬ ‫ואמר לרוחי‪,‬‬ ‫‪4‬הנ נְה ֹצך ֲ נצּיתצ לנ י בז חנ קז ארת ָמ זרְֹי ֲאלז יון‪.‬‬ ‫‪5‬הנני יגע בנפשי וחלש מאד ברוחי ;ומעט כוח יש בי ‪,‬על הפחד הגדול שבו נפגעתי הלילה‪.‬‬ ‫‪6‬לכן אתחנן עתה לעליון שינחם אותי עד הסוף‪.‬‬ ‫‪7‬ואמרתי ‪,‬אדוני נושא השלטון ‪,‬אם מצאתי חסד לפני ט הראייה ‪,‬ואם צדקתי עמך לפני רבים ‪,‬ואם תפילתי אכן עלתה לפניך;‬ ‫‪8‬ניחם אותי אם כן ‪,‬והראה לי עבדך את הפירוש וההבדל הפשוט של החזיון הנורא הזה ‪,‬למען תנחם לחלוטין את נפשי‪.‬‬ ‫‪9‬כי אתה שפטת אותי ראוי להראות לי את הפעמים האחרונות‪.‬‬ ‫‪10‬ויאמר אלי זה פירוש החזון‪.‬‬ ‫‪11‬הנשר אשר ראית עולה מן הים היא המלכות אשר נראתה בחזון דניאל אחיך‪.‬‬ ‫‪12‬אבל זה לא נפרש לו ‪,‬על כן עתה אני מודיע לך זאת‪.‬‬ ‫יג הנ נְה י נצמים יצבואו ִצ קום ממ לז כות ֲמל‪-‬הצ אצ ארץ וז נת זראצ ה נמֹצל‪-‬המ זָלצכות שא הצ יו לז צפנצה‪.‬‬ ‫‪14‬בו ימלכו שנים עשר מלכים בזה אחר זה‪.‬‬ ‫‪15‬אשר השני יתחיל למלוך ויהיה לו יותר זמן מכל השנים‪-‬עשר‪.‬‬ ‫טז וז זאה זמס זאמנות זשנְים ֲצּצ ר המ ֹמנז פנ ים אעשא ר צראתצ ‪.‬‬ ‫יז באשר לקול אשר שמעת מדבר וכי לא ראית לצאת מן הראשים כי אם מתוך גופו ‪,‬זה הפירוש‪.‬‬ ‫‪18‬שאחרי ימי המלכות ההיא יתעוררו התחבטויות גדולות והיא תעמוד בסכנת כישלון ‪:‬אף על פי כן לא תיפול אז ‪,‬אלא תשוב‬ ‫לראשיתו‪.‬‬ ‫יט ובעוד שראית את שמונה הנוצות הקטנות תחת כנפיה ‪,‬זה הפירוש‪:‬‬

‫‪20‬כי יקומו בו שמונה מלכים שזמניהם יהיו קטנים ושנותיהם מהירות‪.‬‬ ‫‪21‬ויתאבדו שניים מהם זמן האמצע מתקרב ארבעה ישמרו עד יתחילו להתקרב סופם ושניים ישמרו עד הסוף‪.‬‬ ‫‪22‬והרי ראית שלושה ראשים נחים ‪,‬זה הפירוש‪:‬‬ ‫‪23‬באחרית ימיו יקים עליון שלוש ממלכות ויחדש בהן הרבה ‪,‬וישלטו להן על הארץ‪.‬‬ ‫‪24‬ומן היושבים בה בדחיקה רבה מכל אלו אשר לפניהם על כן נקראים ראשי הנשר‪.‬‬ ‫ימים אא ת‪-‬קוצו‪.‬‬ ‫ת‪-‬ר זשעו וז המ זשלנ נ‬ ‫‪ֹ25‬נ י אְ ֶאה אעשא ר י זמשלנ ימו אא נ‬ ‫‪26‬ובעוד ראית שהראש הגדול לא הופיע עוד ‪,‬זה מסמל שאחד מהם ימות על משכבו ‪,‬ובכל זאת בכאב‪.‬‬ ‫‪27‬כי שני הנשארים יהרגו בחרב‪.‬‬ ‫‪28‬כי חרב האחד תאכל את רעהו ‪,‬ובסופו של דבר יפול בחרב בעצמו‪.‬‬ ‫‪29‬והרי ראית שתי נוצות מתחת לכנפיים עוברות על הראש אשר בצד ימין;‬ ‫‪30‬זה מסמל כי אלה הם אשר עליון שמר עד סופם ‪:‬זוהי הממלכה הקטנה ומלאת הצרות כפי שראית‪.‬‬ ‫‪31‬והאריה אשר ראית קם מן היער ושואג ומדבר אל הנשר ותוכח בה על עוולה בכל‪-‬הדברים אשר שמעת‪.‬‬ ‫‪32‬זה המשוח אשר עליון שמר להם ולרשעתם עד תום הוא יגמר אותם ויגמר עליהם באכזריותם‪.‬‬ ‫‪33‬כי ישים אותם לפניו חיים במשפט ויגרוף אותם ויתקן אותם‪.‬‬ ‫‪34‬כי שאר עמי יציל ברחמים את הנלחצים בגבולי וישמח אותם עד בוא יום הדין אשר דברתי אליך מלכתחילה‪.‬‬ ‫‪35‬זה החלום אשר ראית ואלו הפירושים‪.‬‬ ‫‪36‬רק נפגשת לדעת את הסוד הזה של העליון‪.‬‬ ‫‪37‬על כן כתב את כל הדברים האלה אשר ראית בספר והסתר אותם‪.‬‬ ‫‪38‬ולמד אותם לחכמי העם ‪,‬אשר את לבם אתה יודע ‪,‬יוכל להבין ולשמור את הסודות הללו‪.‬‬ ‫‪39‬אבל חכה אתה כאן בעצמך עוד שבעה ימים ‪,‬למען יווראה לך ‪,‬כל אשר ימצא חן בעיני העליון להודיע לך ‪.‬ובזה הלך לדרכו‪.‬‬ ‫‪40‬ויהי כאשר ראו כל העם כי חלפו שבעת הימים ‪,‬ולא חזרתי אל העיר ‪,‬אספו את כולם מקטן ועד גדול ‪,‬ובאו אלי ואמרו‪.‬‬ ‫‪41‬מה פגענו בך ?וממ ה צרֲצה ֲצּצ נו צֲלאיך ‪,‬אעשא ר צֲזמבז ִצ נו וז יצשמ בז ִצ ֹצאן ‪,‬במ ָצ קום המ ֶאה‪.‬‬ ‫‪42‬כי מכל הנביאים אתה רק נשארת לנו ‪,‬כמקבץ של בציר ‪,‬וכנר במקום חשוך ‪,‬וכגן עדן או ספינה נשמרת מהסערה‪.‬‬ ‫‪43‬האם אין די הרעות שבאו אלינו?‬ ‫‪44‬אם תעזוב אותנו ‪,‬כמה טוב היה לנו אילו נשרפו גם אנחנו בתוך ציון?‬ ‫‪45‬כי אין אנו טובים יותר מהמתים שם ‪.‬והם בכו בקול גדול ‪.‬אז עניתי להם ואמרתי‪:‬‬ ‫‪46‬נחמה טובה ישראל ;ואל תכבד ‪,‬בית יעקב‪.‬‬ ‫‪47‬כי עליון יש לך לזכור ‪,‬והאדיר לא שכח אותך בפיתוי‪.‬‬ ‫‪48‬באשר אני לא עזבתי אותך ולא ירדתי ממך ‪,‬אלא באתי אל המקום הזה להתפלל על שממת ציון ולבקש רחמים על נחלתך ‪.‬המקדש‬ ‫שלך‪.‬‬ ‫‪49‬ועתה לך הביתה כל אדם ‪,‬ואחרי הימים האלה אבוא אליך‪.‬‬ ‫יתי לצהא ם‪.‬‬ ‫‪ 50‬מו ְֹלאך הצ ֲצם אא ת‪-‬הצ ֲנ יר מֹאעשא ר צנ ונ נ‬ ‫‪51‬אבל אני נשארתי בשדה שבעה ימים ‪,‬כפי שציווה אותי המלאך ;ואכלתי רק בימים ההם מפרחי השדה ‪,‬ואכלתי את בשר העשבים‪.‬‬ ‫פרק‪13‬‬ ‫‪1‬ויהי לאחר שבעת ימים חלמתי חלום בלילה‪.‬‬ ‫‪2‬והנה רוח עלתה מן הים והניעה את כל גליו‪.‬‬ ‫‪3‬וראיתי והנה האיש ההוא התחזק באלפי שמים ‪,‬וכאשר הפנה פניו להביט ‪,‬רעדו כל הנראים תחתיו‪.‬‬ ‫‪4‬ובכל‪-‬אימת שיצא הקול מפיו ‪,‬כל‪-‬שרפו את‪-‬השומעים בקולו ‪,‬כמו כושלת הארץ כשהיא מרגישה באש‪.‬‬ ‫‪5‬ואחרי זה ראיתי והנה נאספים המון אנשים מארבע רוחות השמים להכניע את האיש היוצא מן הים‪.‬‬ ‫‪6‬אבל ראיתי והנה הוא קבר לעצמו הר גדול ועף עליו‪.‬‬ ‫‪7‬אבל הייתי רואה את האזור או המקום שמהם נחצבה הגבעה ‪,‬ולא יכולתי‪.‬‬ ‫‪8‬ואחרי זה ראיתי ‪,‬והנה כל הנאספים להכניע אותו פחדו מאוד ‪,‬ובכל זאת העזו להילחם‪.‬‬ ‫‪9‬והנה בראותו את תקיפות ההמון הבא ‪,‬לא הרים את ידו ולא החזיק חרב ולא כל כלי מלחמה‪.‬‬ ‫‪10‬אך רק אני ראיתי כי הוא שלח מפיו כמו אש אש ‪,‬ומשפתיו נשימה בוערת ‪,‬ומשפתו הוציא ניצוצות וסערות‪.‬‬ ‫‪11‬וכולם היו מעורבים יחדיו ;פיצוץ האש ‪,‬הנשימה הבוערת והסערה הגדולה ;ונפל באלימות על ההמון המתכונן להילחם ‪,‬ושרף את‬ ‫כל אחד ואחד ‪,‬כך שלפתע המוני אין‪-‬ספור לא נראה דבר ‪,‬אלא רק אבק וריח עשן ‪:‬כשראיתי זאת פחדתי‪. .‬‬ ‫‪12‬אחר כך ראיתי את אותו האיש יורד מההר וקורא אליו עוד המון שלום‪.‬‬ ‫‪13‬ויבואו אליו אנשים רבים אשר חלקם שמחו ‪,‬חלקם מצטערים ‪,‬ומקצתם כבולים ‪,‬ואחרים חלקם הביאו מן המקריבים;‬ ‫‪14‬הראית לעבדך את הנפלאות האלה מראשית ‪,‬וראית אותי ראוי לקבל את תפילתי‪.‬‬ ‫‪15‬הראה לי עכשיו את פירוש החלום הזה‪.‬‬

‫טז ֹנ י מֹאעשא ר אעננ י רודא ה בז בנ נז נִי ‪,‬אוי מלאעשא ר יְשורו במ ֹ נצמים הצ אְ ֶאה וז אוי מרבצ ה אא ל אעשא ר ל כא ננ זשִצ רו‪.‬‬ ‫‪17‬כי אלה שלא נותרו היו בכבדות‪.‬‬ ‫‪18‬עתה הבין את הדברים הסמוכים באחרית הימים אשר יקרה להם ואל הנשארים‪.‬‬ ‫‪19‬על כן הם הגיעו לסכנות גדולות ולצרכים רבים ‪,‬כדברי החלומות הללו‪.‬‬ ‫‪20‬אך קל יותר לבעל סכנה לבוא בדברים האלה מאשר לחלוף כענן מן העולם ‪,‬ולא לראות את המתרחש באחרית הימים ‪ .‬מו מֲֹמן אְ למי‬ ‫מוֹ כאמא ר‪.‬‬ ‫‪21‬פירוש החזון אגלה לך ופתחתי לך את הדבר אשר דרשת‪.‬‬ ‫‪22‬הואיל ודברת על הנשארים ‪,‬זה הפירוש‪.‬‬ ‫‪23‬מי שיסבול את הסכנה בזמן ההוא שמר את עצמו ‪:‬הנופלים בסכנה יש להם מעשים ואמונה אל הקב''ה‪.‬‬ ‫‪24‬דעו זאת ‪,‬כי הנשארים מאחור מבורכים יותר מהמתים‪.‬‬ ‫‪25‬זה פירוש החזון הואיל וראית אדם עולה מתוך הים‪.‬‬ ‫‪26‬הוא אשר שמר אלהים עליון עונת גדולה אשר בעצמו יציל את בריתו ויצווה את הנשארים‪.‬‬ ‫‪27‬והרי ראית כי מפיו יצאו כרוח רוח ואש וסערה;‬ ‫‪28‬וכי לא אחז בחרב ובשום כלי מלחמה ‪,‬אלא שהנהירה ממנו השמידה את כל ההמון הבא להכניעו ;זו הפרשנות‪:‬‬ ‫‪29‬הנה ימים באים אשר עליון יתחיל להציל את אשר על הארץ‪.‬‬ ‫‪30‬ויבוא לתימהון יושבי הארץ‪.‬‬ ‫‪31‬ומֹנ זתקמ בְ ש אא חצ ד לז הנ ֶצחְ ם בצ זאה ֲנ יר אא חצ ד אא חצ ד אא חצ ד אא חצ ד אא חצ ד אא ל אא חצ ד אא ת אא חצ ד במ ֲמם אא ל‬ ‫‪32‬ויהיה הזמן שבו יתקיימו הדברים האלה ויקראו האותות אשר הראיתי לך לפני כן ‪,‬ואז יוכרז בני אשר ראית כאדם עולה‪.‬‬ ‫‪33‬וכאשר ישמעו כל העם את קולו ‪,‬איש בארצו יעזוב את המלחמה ‪,‬איש אל רעהו‪.‬‬ ‫‪34‬ויתאספו המון אין‪-‬ספור כפי שראיתם ברצון לבוא ולהתגבר עליו בלחימה‪.‬‬ ‫‪35‬אבל הוא יעמוד על ראש הר ציון‪.‬‬ ‫‪36‬ותבוא ציון ויוראה לכל האנשים בהכנה ובבנה ‪.‬כמו שראית את הגבעה חצובה בלי ידיים‪.‬‬ ‫‪37‬והבני הזה יגרוף את ההמצאות המרושעות של העמים ההם ‪,‬אשר על חייהם הרעים נפלו בסערה;‬ ‫‪38‬וישים לפניהם את מחשבותיהם הרעות ואת הייסורים אשר יתחילו להתייסר בהם ‪,‬שהם כמו להבה ‪,‬וישמיד אותם בלא עמל על‬ ‫ידי התורה כמוני‪.‬‬ ‫‪39‬והואיל וראית כי אסף אליו עוד המון שלום;‬ ‫‪40‬אלה הם עשרת השבטים אשר נשאו אסירים מארצם בימי אוסיאה המלך ‪,‬אשר סלמנסר מלך אשור הוביל אותו בשבי ‪,‬ונשא‬ ‫אותם על פני המים ‪,‬וכך באו לארץ אחרת‪. .‬‬ ‫‪41‬אך העצה הזו נקטו בינם לבין עצמם ‪,‬שיעזבו את המוני הגויים ויצאו לארץ נוספת ‪,‬שבה מעולם לא ישבה האנושות‪.‬‬ ‫‪42‬למען ישמרו שם את חוקיהם אשר לא שמרו מעולם בארצם‪.‬‬ ‫‪43‬ויבאו בפרת במקומות הצרים של הנהר‪.‬‬ ‫‪44‬כי עליון הראה להם אותות ‪,‬והחזיק את המבול עד שעברו‪.‬‬ ‫‪45‬כי דרך הארץ ההיא הייתה דרך גדולה לעבור ‪,‬כלומר של שנה וחצי ‪:‬ואותו אזור נקרא ארסרת‪.‬‬ ‫‪46‬אז ישבו שם עד לאחר מכן ;ועכשיו כשהם יתחילו לבוא‪,‬‬ ‫‪47‬עליון ישוב את מעיינות הנחל למען יעברו ‪:‬על כן ראית את ההמון בשלום‪.‬‬ ‫‪48‬אבל הנשארים מעמך הם המצויים בתוך גבולי‪.‬‬ ‫‪49‬עתה כאשר ישמיד את המוני הגויים הנאספים ‪,‬יגן על עמו הנשארים‪.‬‬ ‫‪50‬ואז יראה להם נפלאות גדולות‪.‬‬ ‫‪51‬אז אמרתי ‪,‬ה ‪',‬השולט ‪,‬הראה לי את זה ‪:‬מדוע ראיתי את האיש עולה מתוך הים?‬ ‫‪52‬ויאמר אלי ‪,‬כמו שאינך יכול לחפש ולא לדעת את הדברים אשר בעומק הים ‪,‬כך אף אדם על פני האדמה לא יוכל לראות את בני‬ ‫או את אלו אשר עמו ‪,‬אלא ביום‪. .‬‬ ‫‪53‬זהו פירוש החלום אשר ראית ‪,‬ובאמצעותו אתה רק כאן מואר‪.‬‬ ‫ת‪ִ-‬ור נתי ובנ ֵמ זשִצ ה‪.‬‬ ‫צ‬ ‫‪ֹ54‬נ י צֲזמבז ִצ אא ת‪ָ-‬מ זרכאך מוֲעּא זתִצ אא ת‪ָ-‬מ זרכאך אא‬ ‫‪55‬חייך פקדת בחכמה וקראת בינה אמך‪.‬‬ ‫‪56‬ולפיכך הראיתי לך את אוצרות העליון ‪:‬לאחר שלושה ימים אחרים אדבר אליך דברים אחרים ואספר לך דברים חזקים‬ ‫ומופלאים‪.‬‬ ‫‪57‬אז יצאתי אל השדה ‪,‬הלל והודיתי מאוד לעליון על נפלאותיו אשר עשה בזמנו;‬ ‫‪58‬ובגלל שהוא מושל בו ודברים הנופלים בעונתם וישבתי שם שלושה ימים‪.‬‬ ‫פרק‪14‬‬ ‫‪1‬ויהי ביום השלישי ישבתי מתחת לאלון והנה קול יצא מסנה מולי ויאמר אסתר אסדר‪.‬‬

‫‪2‬ואמרתי הנה אני אדוני וקמתי על רגלי‪.‬‬ ‫‪ 3‬מוֹ כאמא ר אְ למי בז סמ נאה ננ גמלז נִי אא ת‪-‬מכ שא ה וז נדבמ זר נִי ֲנ ָו במ ֲעבודצ ה ֲ נמָי בז נמצז מרינ ם‪.‬‬ ‫‪4‬ושלחתי אותו והוצאתי את עמי ממצרים והעליתי אותו אל ההר אשר החזקתי אותו על ידי תקופה ארוכה‪.‬‬ ‫‪ 5‬מו מֹגְד לו זדבצ נרים מרבנ ים ‪ ,‬מוֹמגנ יד לו אא ת‪-‬סודות המ ֹ נצמים וז המ ֵצ צות ;וציווה אותו לאמר‪:‬‬ ‫‪6‬את הדברים האלה תספר ואת אלה תסתיר‪.‬‬ ‫‪7‬ועתה אני אומר לך‪:‬‬ ‫‪8‬כי תן בלבך את האותות אשר ראיתי ואת החלומות אשר ראית ואת הפירושים אשר שמעת‪.‬‬ ‫‪9‬כי תיסלק מהכל ומעתה תישאר עם בני ועם אלו כמוך עד תום הזמנים‪.‬‬ ‫‪10‬כי העולם איבד את נעוריו ‪,‬והזמנים מתחילים להזדקן‪.‬‬ ‫יא כי העולם מתחלק לשניים עשר חלקים וכבר נעלמו עשרת חלקיו וחצי עשירית‪:‬‬ ‫יב וישאר אשר אחרי חצי העשירי‪.‬‬ ‫‪13‬ועתה תסדר את ביתך וגער את עמך ‪,‬ניחם את אשר בצרה ועתה תתכחש לשחיתות‪.‬‬ ‫‪14‬שחררו מכם את מחשבות התמותה ‪,‬השליכו את משאות האדם ‪,‬דחו כעת את הטבע החלש‪,‬‬ ‫‪15‬ותניח את המחשבות הכבדות לך ביותר ‪,‬ותמהר לך לברוח מהעתים האלה‪.‬‬ ‫‪16‬כי בכל זאת רעות גדולות מאלה שראית מתרחשות תיעשה מעתה‪.‬‬ ‫‪17‬כי תראה עד כמה העולם יהיה חלש יותר מעידן ‪,‬על אחת כמה וכמה ירבו הרעות על היושבים בו‪.‬‬ ‫‪18‬כי העת נמלט רחוק והחכירה קשה ‪:‬כי עתה ממהר החזון לבוא אשר ראית‪.‬‬ ‫‪19‬אז עניתי לפניך ואמרתי‪:‬‬ ‫אותי אא ת‪-‬הצ ֲצם אעשא ר‪-‬נוכחים ‪,‬אבל הנולדים אחר‪-‬כך ‪,‬מי יעיף אותם ?כך נתון העולם בחושך ‪,‬והיושבים בו‬ ‫‪20‬הנ נְה ה 'אֹלך מֹאעשא ר צנ ו נצתי נ‬ ‫ללא אור‪.‬‬ ‫‪21‬כי תורתך נשרפה ‪,‬לפיכך איש אינו יודע את הדברים שנעשו ממך ואת המלאכה שתתחיל‪.‬‬ ‫‪22‬אבל אם מצאתי חסד לפניך ‪,‬שלח את רוח הקודש לתוכי ‪,‬ואכתוב את כל אשר נעשה בעולם מאז בראשית ‪,‬אשר נכתב בתורתך ‪,‬‬ ‫למען ימצאו בני אדם את דרכך ‪,‬ושהם ימצאו ‪.‬אשר יחיה באחרית הימים יחיה‪.‬‬ ‫‪23‬וענה לי לאמר לך לך ‪,‬אסף את העם ואמר להם כי לא יבקשו אותך ארבעים יום‪.‬‬ ‫‪24‬אבל הבט תכין לך קופסאות רבות וקח איתך את שרי ‪,‬דבריה ‪,‬סלמיה ‪,‬אקנוס ואסיאל ‪,‬את חמשת אלה המוכנים לכתוב במהירות;‬ ‫‪25‬ובא הנה והדלקתי נר בינה בלבך אשר לא יכבה עד אשר יתחילו לכתוב‪.‬‬ ‫‪26‬וכאשר תעשה כמה דברים תפרסם וכמה דברים תגלה בסתר לחכמים מחר בשעה זו תתחיל לכתוב‪.‬‬ ‫‪27‬ויצאתי כפי שציווה ואספתי את כל העם ואמרתי‪.‬‬ ‫‪28‬שמע את הדברים האלה ישראל‪.‬‬ ‫‪29‬אבותינו בראשית היו זרים במצרים ‪,‬שמשם ניצלו‪.‬‬ ‫‪30‬וקיבלתם את תורת החיים אשר לא שמרו אשר גם אתם עברתם אחריהם‪.‬‬ ‫‪31‬אז נפרדה בכם הארץ ארץ ציון בגורל אבל אבותיכם ואתם עשיתם עוולה ולא שמרתם את הדרכים אשר ציווה עליכם העליון‪.‬‬ ‫‪32‬ובגלל שהוא שופט צדיק ‪,‬לקח ממך בזמן את הדבר אשר נתן לך‪.‬‬ ‫‪33‬ועתה אתם כאן ואחיכם בקרבכם‪.‬‬ ‫‪34‬לכן אם כן תכניעו את הבנתכם ותשפרו את לבבכם ‪,‬תישמרו בחיים ואחרי המוות תקבלו רחמים‪.‬‬ ‫‪35‬כי לאחר המוות יבוא המשפט ‪,‬כשנחיה שוב ‪,‬ואז יתגלו שמות הצדיקים ויוכרזו מעשי הרשעים‪.‬‬ ‫‪36‬אל יבוא איש אלי עתה ‪,‬ואל יבקש אחריי ארבעים יום אלה‪.‬‬ ‫‪37‬ולקחתי את חמשת האנשים כפי שציווה אותי ‪,‬והלכנו אל השדה ונשארנו שם‪.‬‬ ‫‪38‬ולמחרת הנה קול קרא לי לאמר אסדרס פתח את פיך ושתה אשר אתן לך לשתות‪.‬‬ ‫‪39‬ואז פתחתי את פי והנה הוא הגיע אליי כוס מלאה אשר מלאה במים וצבעו כאש‪.‬‬ ‫‪40‬ולקחתי אותו ושתיתי ‪,‬וכששתיתי ממנו ‪,‬השמיע לבי בינה ‪,‬וחכמה גדלה בחזה ‪,‬כי רוחי חיזקה את זכרוני‪.‬‬ ‫‪41‬ויפתח פי ולא נסגר עוד‪.‬‬ ‫‪42‬ה 'עליון נתן בינה לחמשת האנשים וכתבו את חזיונות הלילה הנפלאים שנאמרו אשר לא ידעו וישבו ארבעים יום וכתבו ביום‬ ‫ובלילה אכלו לחם‪.‬‬ ‫‪43‬לגביי ‪.‬דיברתי ביום ‪,‬ולא שפתי את לשוני בלילה‪.‬‬ ‫‪44‬בארבעים יום כתבו מאתיים וארבעה ספרים‪.‬‬ ‫‪45‬ויהי כאשר מלאו ארבעים הימים ‪,‬אמר העליון לאמר את הראשון שכתבת פרסם בגלוי למען יקרא אותו הראויים והבלתי ראויים‪.‬‬ ‫‪46‬אך שמור את השבעים האחרונים למסור אותם רק לחכמים בעם‪.‬‬ ‫‪47‬כי בם מעיין הבינה מעיין החכמה וזרם הדעת‪.‬‬ ‫‪48‬ועשיתי זאת‪.‬‬

‫פרק‪15‬‬ ‫‪1‬הנה דבר אתה באזני עמי את דברי הנבואה אשר אשים בפיך נאום ה‪'.‬‬ ‫‪2‬ותגרום להם להיות כתובים בנייר כי הם נאמנים ואמיתיים‪.‬‬ ‫‪3‬אל תירא את הדמיונות נגדך ‪,‬אל תטריד חוסר האמון שלהם ‪,‬המדברים עליך‪.‬‬ ‫‪ֹ4‬נ י ֹצל המ בוגז נדים ימותו בבוגדתם‪.‬‬ ‫‪5‬הנה נאום ה 'אביא מכות על העולם ;החרב ‪,‬הרעב ‪,‬המוות וההרס‪.‬‬ ‫‪ֹ6‬נ י צרשצ ע זצכז מצ ה זמאכ ד אא ת‪ֹ-‬צל‪-‬הצ אצ ארץ ‪,‬וממ ֲעְּ ה המ צִזצלנ ים שא ננ זתל זמָאו‪.‬‬ ‫‪7‬על כן אמר ה'‬ ‫‪8‬לא אחזיק עוד את לשוני כנגע ברשעתם אשר הם חוללים ‪,‬ולא אסבול אותם בדברים אשר הם נוהגים בהם ברשע ‪:‬הנה הדם התמים‬ ‫והצדיק זועק אלי ונשמות העם ‪.‬פשוט להתלונן ללא הרף‪.‬‬ ‫‪9‬ולפיכך ‪,‬נאום ה ‪',‬בוודאי אנקום בהם ‪,‬ואקבל אלי את כל הדם התמים מתוכם‪.‬‬ ‫‪10‬הנה עמי מובל כצאן לטבח לא אתן להם לשבת עתה בארץ מצרים‪.‬‬ ‫‪11‬אבל אביא אותם ביד חזקה ובזרוע נטויה ‪,‬ואכה את מצרים במכות כמקודם ‪,‬והשמדתי את כל ארץ שלה‪.‬‬ ‫‪12‬מצרים תאבל ‪,‬ויסודה יכוה במגפה ובעונש אשר יביא עליה ה‪'.‬‬ ‫מורא‪.‬‬ ‫יג מיאעבנ ילו עובז דְ י הצ אצ ארץ ֹנ י ינ כז זזלו ז זמרְֲיהא ם בנ זת נריֲצה ובז צרד ובז נמצז למת צ‬ ‫‪14‬אוי לעולם וליושבים בו!‬ ‫‪15‬כי חרב וחורבן מתקרבים ועם אחד יעמוד וילחם נגדם לא אחר ‪,‬וחרבות בידיהם‪.‬‬ ‫טז ֹנ י ינ הז יאה זמ נרידצ ה במ עאנ נצשים ומֹנ פז לשו זאה אא ת זאה ;לא יראו במלכיהם ובנסיכים שלהם ‪,‬ומהלך מעשיהם יעמוד בכוחם‪.‬‬ ‫‪17‬יחפוץ איש ללכת לעיר ולא יוכל‪.‬‬ ‫‪ֹ18‬נ י נמִז נְי גז אותצ ם ינ זרעו הצ ֲ נצרים ‪,‬הבתים יחרבו ‪,‬ואנשים יפחדו‪.‬‬ ‫‪19‬לא ירחם אדם על רעהו כי את בתיהם ישמיד בחרב וישלל את רכושם מחוסר לחם ולצרה גדולה‪.‬‬ ‫‪20‬הנ נְה אצ ממ ר אֹלהנ ים אא קז צרא אא ת ֹצל ממ לז כְי הצ אצ ארץ לנ זראות אְ למי אעשא ר נמז מזרח המ ָא מא ש נמָצ רום נמ נָז צזרח וז לנ בז נוס ;להפנות את עצמם איש אל רעהו‬ ‫ולגמול את אשר עשו להם‪.‬‬ ‫‪21‬כמו שעושים עוד היום לבחירי כך אעשה וגומל בחיקם ‪ֹ.‬כ ה אצ ממ ר יז הוצה אֹלהנ ים;‬ ‫‪22‬יד ימיני לא תחס על החוטאים וחרב לא תפסיק על השופכים דם תמים על הארץ‪.‬‬ ‫‪23‬האש יצאה מחמתו ותכלה את יסודות הארץ ואת החוטאים כקש המבעירה‪.‬‬ ‫‪24‬אוי לחטאים ואל תשמור את מצוותיי !אמר ה‪'.‬‬ ‫‪25‬לא אחסוך עליהם לכו דרככם בני הכוח אל תטמאו את קדשי‪.‬‬ ‫חוט נאים לו ‪,‬וז ֲמל ְֹן הוצנ יאו אותצ ם אא ל מצ ואת וז למָמ עחלצה‪.‬‬ ‫‪ֹ26‬נ י יז הוצה יצדמ ע אא ת ֹצל המ ז‬ ‫‪27‬כי עתה באו המכות על כל הארץ ואתם תשארו בהם כי לא יציל אתכם אלהים כי חטאתם לו‪.‬‬ ‫‪28‬הנה חזון נורא ומראהו ממזרח‪.‬‬ ‫‪29‬היכן שייצאו אומות דרקוני ערב במרכבות רבות ‪,‬והמוניהם יינשאו כרוח על הארץ ‪,‬למען יפחדו וירעדו כל השומעים‪.‬‬ ‫‪30‬גם הכרמנים המשתוללים בכעס ילכו כחזירי הבר של היער ‪,‬ובעוצמה רבה יבואו ‪,‬ויצטרפו עמם למלחמה ‪,‬וישמידו חלק מארץ‬ ‫אשור‪.‬‬ ‫‪31‬ואז תהיה יד הדרקונים על העליונה ‪,‬לזכור את טבעם ;ואם יהפכו את עצמם ‪,‬קושרו יחדיו בכוח גדול לרדוף אותם‪.‬‬ ‫‪32‬אז יפגעו אלה מדממים וישתקו בכוחם ויברחו‪.‬‬ ‫‪33‬ומארץ אשור יצור עליהם האויב וישכל מהם ‪,‬ובצבאם יהיה פחד ואימה וריב במלכיהם‪.‬‬ ‫‪34‬הנה עננים ממזרח ומצפון ועד דרום ‪,‬והם נוראים מאוד למראה ‪,‬מלאי זעם וסערה‪.‬‬ ‫‪35‬יככו איש על רעהו ויכפו הרבה כוכבים על הארץ כוכבם ;ודם יהיה מהחרב עד הבטן‬ ‫‪36‬וגללים של אנשים עד שוק הגמל‪.‬‬ ‫‪37‬ויהי פחד ורעדה גדולה על הארץ ויראו הרואים את הכעס ויפחדו ורעדה תבוא עליהם‪.‬‬ ‫‪38‬ואז יבואו סערות גדולות מדרום ומצפון וחלק אחר ממערב‪.‬‬ ‫‪39‬ורוחות חזקות יקומו ממזרח ויפתחו אותו ;וז הצ ְֲנצן אעשא ר הצ נריא בנ זזעות ‪,‬וז המ ֹוכצב הנ זתבמ ע ‪,‬לז המ זראות ‪,‬אא ל‪-‬רוחמ המ נָז צזרח וז אא ת‪-‬המ נָ זרבצ ב ‪,‬ימחז נמיד‪.‬‬ ‫‪40‬יתנפחו העננים הגדולים והחזקים ומלאי זעם וכוכב למען יפחדו את כל הארץ ואת היושבים בה ;וישפכו על כל מקום גבוה ונעלה‬ ‫כוכב נורא‪,‬‬ ‫‪41‬אש וברד וחרבות עפות ומים רבים למען יהיו מלאים כל השדות וכל הנהרות עם שפע מים גדולים‪.‬‬ ‫‪42‬וישברו את הערים והחומות ‪,‬ההרים והגבעות ‪,‬עצי היער ‪,‬ועשב כרי הדשא ‪,‬ותירתם‪.‬‬ ‫‪43‬וילכו בבל ‪,‬ויפחדו אותה‪.‬‬ ‫‪44‬יבואו אליה ויצרו עליה הכוכב וכל זעם ישפכו עליה אז יעלה העפר והעשן אל השמים וכל אשר סביבה יקוננו עליה‪.‬‬ ‫‪45‬והנשארים תחתיה יעבדו למורי אימה‪.‬‬ ‫‪46‬ואתה אסיה המשתתף בתקוות בבל ותפארת דמותה‪.‬‬

‫‪47‬אוי לך ‪,‬עלוב אתה ‪,‬כי‪-‬דמתך לה ;ועיטשת את בנותיך בזנות ‪,‬למען ישמחו ויתפארו באוהביך ‪,‬אשר רצו תמיד לזנות עמך‪.‬‬ ‫‪48‬הלכת אחריה השנואה בכל מעשיה והמצאותיה על כן אמר אלוהים‪.‬‬ ‫‪49‬אשלח עליך מכות ;אלמנות ‪,‬עוני ‪,‬רעב ‪,‬חרב ומגפה ‪,‬להרוס את בתיך בחורבן ובמוות‪.‬‬ ‫‪50‬ותפארת כוחך יתייבש כפרח ‪,‬תקום החום שנשלח עליך‪.‬‬ ‫‪51‬תחלש כאישה ענייה בפסים וכמי שנוטפת בפצעים ‪,‬למען לא יוכלו לקבל גבורים ואוהבים ‪.‬יש לך‪.‬‬ ‫‪52‬האם בקנאה הייתי ממשיך כך נגדך ‪,‬נאום ה‪'.‬‬ ‫‪53‬אם לא היית הורג תמיד את בחירי ‪,‬מרומם את מכת ידיך ואומרת על מתיהם ‪,‬כשהיית שיכור‪.‬‬ ‫‪54‬הגדיר את היופי של פניך?‬ ‫‪55‬שכר זנותך יהיה בחיקך ‪,‬על כן תקבל תמורה‪.‬‬ ‫‪56‬כמו שעשית לבחירי ‪,‬נאום ה ‪',‬כן יעשה לך אלוהים ‪,‬וימסור אותך לרעה‪.‬‬ ‫‪57‬בניך ימותו מרעב ונפלת בחרב ערייך תישברנה וכלך בחרב בשדה יאבדו‪.‬‬ ‫‪58‬אשר בהרים ימותו מרעב ויאכלו את‪-‬בשרם וישתו את‪-‬דמם מרוב רעב ללחם וצמא למים‪.‬‬ ‫‪59‬אתה כאומלל תבוא דרך הים ותקבל שוב מכות‪.‬‬ ‫‪60‬ובמעבר ימהרו על העיר הבטלה ויהרסו חלק מארצך ויאכלו חלק מתפארתך וישובו לבבל שנחרבה‪.‬‬ ‫‪61‬והושלך על ידם כזיפים והיו לך כאש;‬ ‫‪62‬ותכלה אותך ואת עריך ארצך והריך ;כל יערך ועצי פריך ישרפו באש‪.‬‬ ‫‪63‬את בניך ישאו בשבי ‪,‬ותראה מה יש לך ‪,‬יקלקלו אותו ויפגמו ביופי פניך‪.‬‬ ‫פרק‪16‬‬ ‫‪1‬אוי לך בבל ואסיה !אוי לך מצרים וסוריה!‬ ‫‪2‬חגרו עצמכם בבדי שק ובשיער ‪,‬קבלו את ילדיכם והצטערו ;כי חורבנו בפתח‪.‬‬ ‫‪3‬חרב נשלחת עליך ומי יחזיר אותה?‬ ‫‪4‬אש נשלחת בקרבכם ומי יכבהה?‬ ‫‪5‬מכות נשלחות אליכם ‪,‬ומה הוא הגורש אותן?‬ ‫‪6‬האם כל אדם יכול לגרש אריה רעב ביער ?או שמא יכבה איש את האש בזיפים ‪,‬כשהחלה לבעור?‬ ‫‪7‬האם אפשר לסובב שוב את החץ שנורה מקשת חזק?‬ ‫‪8‬ה 'האדיר שולח את המכות ומי הוא שיכול לגרש אותן?‬ ‫‪9‬אש תצא מחמתו ‪,‬ומי הוא המכווה אותה?‬ ‫‪10‬הוא ישליך ברק ומי לא ירא ?הוא ירעם ומי לא יפחד?‬ ‫‪11‬ה 'יאים ‪,‬ומי לא יחבוט בפניו?‬ ‫יב האדמה רעדה ויסודותיה ;קם הים בגלים ממעמקים וגיליו נסערים וגם דגיו לפני ה 'ולפני כבוד כוחו‪.‬‬ ‫יג כי חזקה יד ימינו המכופפת את הקשת ‪,‬חיציו שהוא יורה חדים ולא יחמיצו ‪,‬כאשר יתחילו לירותם בקצה העולם‪.‬‬ ‫‪14‬הנה המכות נשלחות ולא ישובו עוד עד שבאו על הארץ‪.‬‬ ‫‪15‬תבערה האש ולא תכבה עד שתכלה את יסוד הארץ‪.‬‬ ‫טז ֹמחְ ץ אעשא ר‪-‬יצרו אא ת‪-‬קמ שא ת גצבול ל כא יצשוב אא חצ ד ‪:‬וז כְן ל כא יצשובו המ ָמ ֹות אעשא ר נִ זשלחו ֲמל‪-‬הצ אצ ארץ‪.‬‬ ‫‪17‬אוי לי !אוי לי !מי יציל אותי בימים ההם?‬ ‫יח התחלה של יגונים ואבלים גדולים ;ראשיתו של רעב ומוות גדול ;ראשית מלחמות ‪,‬והכוחות יעמדו בפחד ;התחלה של רעות !מה‬ ‫אעשה כשיבואו הרעות האלה?‬ ‫‪19‬הנה ‪,‬רעב ומגפה ‪,‬צרה וייסורים ‪,‬נשלחים כמכות לתיקון‪.‬‬ ‫‪20‬אבל על כל הדברים האלה לא ישובו מרשעותם ולא ישמרו תמיד לנגעים‪.‬‬ ‫‪21‬הנה ‪,‬המזונות יהיו טובים כל כך זולים על פני האדמה ‪,‬עד שהם יחשבו שהם במצב טוב ‪,‬וגם אז יצמחו רעות על הארץ ‪,‬חרב ‪,‬רעב‬ ‫ובלבול גדול‪.‬‬ ‫‪22‬כי רבים מהיושבים על הארץ יאבדו ברעב ;וז אא ת המ חא ארב ‪,‬המ ננ זמלמח נמן המ זר צֲב ‪ִ,‬מ חז נריב‪.‬‬ ‫‪23‬והמתים יושלכו כגללים ולא יהיה איש לנחם כי הארץ תישמד והערים יופלו‪.‬‬ ‫‪24‬לא ישאר אדם לעבוד את הארץ ולזרועה‬ ‫‪25‬העצים יתנו פרי ומי יאסוף אותם?‬ ‫‪26‬הענבים יבשילו ומי ידרוך אותם ?כי כל המקומות יהיו שוממות בני אדם‪:‬‬ ‫‪27‬למען ירצה איש אחד לראות את רעהו ולשמוע את קולו‪.‬‬ ‫‪28‬כי מעיר יישארו עשר ושניים מן השדה אשר יסתתרו בחורשים העבותים ובבקעי הסלעים‪.‬‬ ‫‪29‬כמו במטע זיתים על כל עץ נשארו שלושה או ארבעה זיתים;‬ ‫‪30‬או כמו כאשר נאסף כרם ‪,‬נשארו אשכולות מהם המחפשים בשקידה דרך הכרם‪:‬‬

‫‪31‬גם כן ישארו בימים ההם שלשה או ארבעה מאת המחפשים את בתיהם בחרב‪.‬‬ ‫‪32‬ותשמד הארץ ושדותיה יזדקנו ודרכיה וכל נתיבותיה ימלאו קוצים כי איש לא ייסע בה‪.‬‬ ‫‪33‬הבתולות יתאבלו ‪,‬אין להן חתנים ;הנשים יתאבלו ‪,‬אין להן בעלים ;שא לצהא ם בנות יתאבלו ‪,‬אין להן עוזרים‪.‬‬ ‫‪34‬במלחמות ישמדו חתניהם ובעליהם יאבדו ברעב‪.‬‬ ‫‪35‬שמע עתה את הדברים האלה והבין אותם ‪,‬עבדי ה‪'.‬‬ ‫‪36‬הנה דבר יהוה קבלו אותו אל תאמינו לאלים אשר דיבר ה 'עליהם‪.‬‬ ‫‪37‬הנה המכות מתקרבות ואינן נרפות‪.‬‬ ‫‪38‬כמו כאשר יולדת אשה בחודש התשיעי את בנה ‪,‬כשעתיים או שלוש מלידתה מקיפים את רחמה כאבים גדולים ‪,‬אשר מכאיבים‬ ‫ביציאת הילד אינם מרפים לרגע‪.‬‬ ‫‪39‬גם כן לא ירפה המכות לבוא על הארץ ‪,‬והעולם יתאבל ‪,‬ועגות יבואו עליו מכל עבר‪.‬‬ ‫‪40‬עמי ‪,‬שמע את דברי ‪,‬הכן אותך לקרבך ‪,‬ובאותן הרעות היו כעולים לרגל על הארץ‪.‬‬ ‫‪41‬המוכר יהיה כבורח והקונה כמי שיפסיד‪.‬‬ ‫‪42‬העוסק בסחורה כמי שאין בו תועלת ובונה כמי שלא ישכן בה‪.‬‬ ‫‪43‬הזורע כאילו לא יקצור כך גם הנוטע את הכרם כמי שלא ילקוט את הענבים‪.‬‬ ‫‪44‬הנישאים כמי שלא יביאו ילדים ;וז המ אעשא ר ל כא ינ ָצ או ‪ֹ,‬ז אְ ל זאמנות‪.‬‬ ‫‪45‬ולפיכך עמלים לשווא‪:‬‬ ‫‪46‬כי זרים יקצרו את פירותיהם וישברו את רכושם ‪,‬יפלו את בתיהם וילחו את ילדיהם בשבי ‪,‬כי בשבי וברעב יקבלו ילדים‪.‬‬ ‫‪47‬והעוסקים בסחורתם בגזל ‪,‬ככל שיתקפו את עריהם ‪,‬את בתיהם ‪,‬את נכסיהם ואת נפשם‪.‬‬ ‫‪48‬כן אכעס עליהם על חטאם ‪,‬נאום ה‪'.‬‬ ‫‪49‬כמו שזונה מקנא באשה ישרה וטובת לב‪:‬‬ ‫‪50‬כך תישנא צדקה עוון כאשר היא תקשטה את עצמה ותאשים אותה על פניה בבואו אשר יגן על החקר בכל חטא על פני האדמה‪.‬‬ ‫‪51‬ולפיכך אל תהיו דומים לו ולא למעשיו‪.‬‬ ‫‪52‬כי עוד מעט ‪,‬ויוסר עוון מן הארץ ‪,‬וצדקה תמלוך בכם‪.‬‬ ‫‪53‬אל יאמר החוטא כי לא חטא כי אלוהים ישרף גחלים של אש על ראשו אשר אומר לפני ה 'אלוה וכבודו לא חטאתי‪.‬‬ ‫‪54‬הנה ‪,‬יהוה יודע את כל מעשי האדם ‪,‬את דמיונם ‪,‬את מחשבותיהם ולבם‪.‬‬ ‫‪55‬אשר דיבר אלא את המילה תעשה הארץ ;ונעשה ‪:‬יהי שמים ;והוא נוצר‪.‬‬ ‫‪56‬בדברו נעשו הכוכבים והוא יודע את מספרם‪.‬‬ ‫‪57‬הוא חוקר את התהום ואת אוצרותיו ;הוא מדד את הים ואת מה שיש בו‪.‬‬ ‫‪58‬הוא סגר את הים בתוך המים ובדברו תלה את הארץ על המים‪.‬‬ ‫‪59‬הוא פורש את השמים ככספת ;על‪-‬המים ייסד אותו‪.‬‬ ‫‪60‬במדבר עשה מעיינות מים ובריכות על ראשי ההרים למען ישפכו המבול מן הסלעים הגבוהים להשקות הארץ‪.‬‬ ‫‪61‬הוא עשה את האדם ‪,‬ושם את לבו בתוך הגוף ‪,‬ונתן לו נשימה ‪,‬חיים ותבונה‪.‬‬ ‫‪62‬כן ורוח האל הכול יכול ‪,‬אשר עשה את כל הדברים ‪,‬וחקר את כל הדברים הנסתרים בסודות הארץ‪,‬‬ ‫‪63‬בוודאי הוא יודע את המצאותיכם ‪,‬ומה אתם חושבים בליבכם ‪,‬גם אלה שחטאים והסתירו את חטאם‪.‬‬ ‫‪64‬לפיכך חקר יהוה בדיוק את כל מעשיכם ‪,‬והוא יבייש את כולכם‪.‬‬ ‫‪65‬וכאשר יובאו חטאיכם ‪,‬תתביישו לפני בני אדם ‪,‬וחטאיכם יהיו מאשימים שלכם ביום ההוא‪.‬‬ ‫‪66‬מה תעשה ?או איך תסתיר את חטאיך לפני אלוהים ומלאכיו?‬ ‫‪67‬הנה אלוהים בעצמו הוא השופט ‪,‬פחד ממנו ‪,‬עזוב את חטאיך ושכח את עוונותייך ‪,‬לא להתערב בהם עוד לעד ‪,‬ויוליך אותך אלהים‬ ‫ויציל אותך מכל צרה‪.‬‬ ‫‪ֹ68‬נ י הנ נְה כעסו הבוער של המון גדול ניצת עליך ‪,‬והם יקחו חלק ממך ‪,‬ויאכילו אותך ‪,‬בטלים ‪,‬בדברים המוקרבים לאלילים‪.‬‬ ‫‪69‬והמסכימים להם יהיו בלעג ובחרפה ‪,‬וידרכו רגליהם‪.‬‬ ‫‪70‬כי בכל מקום ובערים הבאות תהיה התקוממות גדולה על יראי ה‪'.‬‬ ‫‪71‬הם יהיו כמו משוגעים ‪,‬לא חוסכים באף אחד ‪,‬אבל עדיין מקלקלים ומשמידים את יראי ה‪'.‬‬ ‫‪72‬כי הם יבזבזו ויקחו את רכושם וישליכו מבתיהם‪.‬‬ ‫‪73‬אז יוודע ‪,‬מי הם בוחרי ;ומֹנ זדבז עו ֹז זצהצ ב בז אְ ש‪.‬‬ ‫‪74‬שמע ‪,‬אהובי ‪,‬נאום ה ‪':‬הנה ימי צרה בפתח ‪,‬אבל אני אציל אתכם ממנו‪.‬‬ ‫‪75‬אל תפחד ולא ספק ;כי אלוהים הוא המדריך שלך‪,‬‬ ‫‪76‬ומנחה השומרים את מצוותי ומצוותיי ‪,‬נאום ה 'אלוהים ‪:‬אל תכביד על חטאיך ‪,‬ואל יגביה עוונותיך‪.‬‬ ‫‪77‬אוי להם הכבולים בחטאיהם ומכוסים ביני שלהם מידות כשדה מכוסה בשיחים ‪,‬ודרכו מכוסה קוצים ‪,‬לבל ייסע איש!‬ ‫‪78‬הוא נותר לא לבוש ‪,‬והוא מושלך לתוך האש כדי להתכלה בו‪.‬‬