פרק1 1ויהי לאחר שאלכסנדר בן פיליפוס המקדוני שיצא מארץ חתיים הכה את דריוש מלך הפרסים והמדים ומלך במקומו הראשון על יוון. 2ועשה מלחמות רבות ,וזכה בחזקה רבים ,והרג את מלכי הארץ. 3ויעבור עד קצה הארץ ולקח שלל גוים רבים ,עד ששקטה הארץ לפניו ;ַעל כבך הוא ברמב א וּ לְ ָו נְ גּ ָב ה. 4ויקבץ צבא חזק וימלט בארצות ובגוים ובמלכים אשר הפכו לו לפלחים. 5ואחרי הדברים הללו חלה וראה כי ימות. 6על כן קרא לעבדיו הנכבדים וגדלו עמו מנעוריו וחילק ביניהם את ממלכתו בעודו בחיים. 7אז אלכסנדר מלך שתים עשרה שנה ,ואחר כך מת. 8ועבדיו שלטו איש במקומו. ט ואחרי מותו כולם שמו כתרים על עצמם ;כן עשו בניהם אחריהם שנים רבות ורבו רעות בארץ. 10ויצא מהם שורש מרושע אנטיוכוס בשם אפיפנס בן אנטיוכוס המלך אשר היה בן ערובה ברומא ומלך במאה שלושים ושבעה שנה למלכות היוונים. 11באותם ימים יצאו מישראל רשעים אשר שכנעו רבים לאמר נלך ונכרתה ברית עם הגויים אשר סביבנו כי מאז הסתלכנו מהם צער רב היה לנו. 12אז המכשיר הזה שימח אותם היטב. 13ועיְ הּ יו ְמכבל-הב ַבם כבל-כבאן ,עויבבא או אְ ל-הע מְ לְך ,ונתן להם רשיון לעשות לפי פקודת הגויים. 14על כן בנו מקום התעמלות בירושלים כמנהגי הגויים. 15וערלו את עצמם ועזבו את ברית הקודש והתחברו לגויים ונמכרו לעשות רעות. 16כעת ,כאשר הוקמה הממלכה לפני אנטיוכוס ,הוא חשב למלוך על מצרים כדי שתהיה לו שליטה על שתי ממלכות. 17על כן הוא נכנס למצרים עם המון רב במרכבות ובפילים ובפרשים ובצי גדול. 18עו עיְֶַׂ ה ְמלּ חב מב ה אְ תַ-ע לּ ְמי מְ לְך ְמצּ עריְ ם ועיְ פּ ברא ְממְ ּו ,ועיְ ָב רח .ורבים נפצעו למוות. 19כך קיבלו את הערים החזקות בארץ מצרים והוא לקח את שלל. 20ואחרי היכה אנטיוכוס את מצרים ,חזר במאה ארבעים ושלושה השנה ,ועלה על ישראל וירושלים עם המון רב. 21ויבאו בגאווה אל הקדש ויקח את מזבח הזהב ואת פמוט האור ואת כל כליו. 22ושולחן לחם-ההצגה וכלי המזיגה והצפפות .ומחתות הזהב והפרוכת והכתר וקישוטי הזהב אשר לפני ההיכל ,כל אשר הוציא. 23הוא לקח גם את הכסף ואת הזהב ואת הכלים היקרים וגם את האוצרות הנסתרים לקח. 24וכאשר לקח הכל ,הלך לארצו ,לאחר שעשה טבח גדול ,וידבר בגאווה רבה. 25על כן היה אבל גדול בישראל בכל מקום אשר היו; 26אז התאבלו הנסיכים והזקנים ,הבתולות והנערים נחלשו ,ויופיין של נשים נשתנה. 27כל חתן לקח קינה ,והיושבת בחדר הנישואין הייתה כבדה. 28גם הארץ זזה ליושביה וכל בית יעקב התכסה מבוכה. 29ואחרי שתים שנים שלם שלח המלך את ראש גבאי המס שלו אל ערי יהודה אשר באו לירושלים עם המון רב. 30עוי אאמְ ר אא ְֶה ְִבּ ארי שב לום וּ הע כא ל הב יבה מע ּרמב ה כְ י נבתע ן לו אְ ת-הב ְַ יר אְ תּ ְִ-תאא ם וּ הְ כבה ָב ה ּמאא ד וּ הע ח ְׂריד ַעם-יְ ֶּ בראא ל ערְָ ים. 31וכאשר לקח את שלל העיר ,הצית אותה והוריד את הבתים ואת חומותיה מכל עבר. 32והנשים והילדים לקחו בשבי ורכשו את הבקר. 33אז בנו את עיר דוד בחומה גדולה וחזקה ובמגדלים חזקים ועשו לה חזקה. 34ושמו בו גוי חוטא רשעים ויתבצרו בו. 35גם הם אחסנו אותו בשריון ובמזון ,וכאשר אספו את שלל ירושלים ,הניחו אותו שם ,והפכו למלכודת קשה. 36כְ י-מב קום לּ הע ּרכאב אְ ת-הע קא דְ ש וּ הב יבה מב קום ערע לּ יְ ֶּ בראא ל. 37כך שפכו דם תמים בכל צד של הקדש וטמאו אותו. 38עד אשר ברחו יושבי ירושלים מפניהם :ועל כן נעשתה העיר למגורי זרים ותהיה זרה ליולדים בה ;והילדים שלה עזבו אותה. 39קדשה חרב כמדבר ,חגיה הפכו לאבל ,שבתותיה לחרדה כבודה לבוז. 40כּ הְ ֶבה כּ בודב ה ,כבך הְ ּתָע ּרַב ה ,וּ הְ ּתִעכּ ַב ה מע לּ כותב ה לּ אא בְ ל. 41ועוד כתב המלך אנטיוכוס לכל ממלכתו כי כולם יהיו עם אחד. 42ויעזוב איש את חוקיו ,כך הסכימו כל הגויים לפי ציווי המלך. 43כן ,גם רבים מבני ישראל הסכימו לדתו ,והקריבו זבחים לאלילים וחיללו את השבת. 44כי המלך שלח מכתבים בשליחים לירושלים ולערי יהודה לקיים את חוקי הארץ המוזרים. 45ואסרו עולות וזבחים ומשקה במקדש ;וכי יחללו את השבתות ואת ימי המועד: 46ויטמא את המקדש ואת העם הקדוש. 47הקימו מזבחות ומטעים וקפלות אלילים והקריבו בשר חזירים ובהמות טמאות. 48למען ישאירו גם את-בניהם ערלים ,ויעשו את נפשם תועבה בכל טומאה וחול. 49עד הסוף אולי ישכחו את החוק וישנו את כל התקנות. 50וכל אשר לא יעשה כמצוות המלך אמר ימות.
51באותו אופן כתב לכל ממלכתו ומינה משגיחים על כל העם ,ציווה על ערי יהודה להקריב ,עיר אחר עיר. 52ונאסף אליהם רבים מן העם ,למען כל העזוב את התורה ;וכך עשו רעות בארץ; 53וגירש את בני ישראל למקומות סתר ,גם בכל אשר יכלו לברוח לעזרה. 54וחמישה עשר יום לחודש קסליו ,במאה ארבעים וחמש שנה ,הקימו את תועבת השממה על המזבח ,ובנו מזבחי אלילים בערי יהודה מכל עבר; 55והקטירו קטורת בדלתות בתיהם וברחובות. 56וכאשר קרעו את ספרי התורה אשר מצאו ,שרפו אותם באש. 57וכל אשר נמצא עם ספר-הצוואה ,או אם היה מחוייב בתורה ,ציווי המלך היה להמיתו. 58כך עשו בסמכותם לבני ישראל בכל חודש ,לכל אשר נמצאו בערים. 59בחמשה ועשרים היום לחודש הקריבו על מזבח האלילים אשר על מזבח האלוהים. 60באותו זמן ,לפי המצוות ,הרגו נשים מסוימות ,אשר גרמו לבניהן ברית מילה. 61ויתלו את התינוקות על צווארם ,וישברו את בתיהם ,והרגו את הנימול אותם. 62אבל רבים מישראל קבעו לגמרי ואישרו בעצמם שלא לאכול שום דבר טמא. 63על כן ימותו למען לא יטמאו בבשר ולא יחללו את ברית הקודש ,אז מתו. 64ויהי כעס גדול מאוד על ישראל. פרק2 1באותם ימים קם מתתיהו בן יוחנן בן שמעון כהן בני יואריב מירושלים וישב במודיען. 2והיו לו חמישה בנים ,ג'ואנאן ,הנקראים קאדיס: 3שמעון ;קרא תאסי: 4יהודה ,שנקרא המכבי: 5אלעזר הנקרא אברן ויונתן אשר שם משפחתו אפפוס. 6וכאשר ראה את חילול הקודש אשר נעשו ביהודה וירושלים. 7אמר ,אוי לי !מדוע נולדתי לראות את האומללות הזאת של עמי ושל עיר הקודש ולשבת בה ,כשהיא נמסרה ביד האויב ,והמקדש ביד זרים? 8ביתה הפך לאדם ללא תפארת. 9כלי תפארתה נישאים בשבי ,תינוקותיה נהרגים ברחובות ,בחוריה בחרב האויב. 10איזה גוי לא היה לו חלק בממלכתה ויצא משלל? 11כל קישוטיה נלקחו ;של אישה חופשית היא הפכה לשפחה. 12והנה קדשנו יופינו ותפארתנו חרב וחוללו הגויים. 13לשם מה נחיה עוד? 14ויקרעו מתתיהו ובניו את בגדיהם וילבשו שק ויאבלו מאוד. 15בינתיים נכנסו קציני המלך ,כגון שהכריחו את העם למרוד ,לעיר מודיען ,להקריב אותם. 16וכאשר באו אליהם רבים מישראל התקבצו גם מתתיהו ובניו. 17ויענו שוטרי המלך ויאמרו אל מתתיהו בחכמתו אתה מושל ואיש נכבד וגדול בעיר הזאת ומתחזק בבנים ובאחים. 18ועתה תחילה תבוא ותמלא את מצוות המלך כמו שעשו כל הגויים וכן אנשי יהודה והנשארים בירושלים כך תהיה אתה וביתך במספר המלך .חברים ,ואתה ובניך תתכבד בכסף ובזהב ובגמולים רבים. 19ויען מתתיהו וידבר בקול רם אף-על-פי שנשמעו לו כל הגויים אשר בשלטון המלך ,ויפלו איש מדת אבותיהם ויתנו את הסכמתו למצוותיו. 20ואולם אני ובני ואחי נלך בברית אבותינו. 21חלילה שנוותר על התורה והמשפטים. 22לא נשמע לדברי המלך ללכת מדתנו לא מימין ולא משמאל. 23ועזב את הדברים האלה ,בא אחד מהיהודים לעיני כולם להקריב על המזבח אשר במודיען ,על פי ציווי המלך. 24אשר כאשר ראה מתתיהו ,הוא נלהב בקנאות ,ורסן שלו רעדה ,ולא יכול היה להמנע מלהשמיע כעסו לפי הדין ,על כן רץ והרג אותו על המזבח. 25גם נציב המלך ,אשר הכריח אנשים להקריב ,הרג באותה שעה ,ואת המזבח הוריד. 26כך נהג בקנאות לתורה של אלוהים כמו שעשה פיניוס לזמברי בן-שלום. 27ויצעק מתתיהו בכל העיר בקול גדול לאמר כל הקנאי בתורה ושומר הברית יבוא אחריי. 28ברחו הוא ובניו אל ההרים ועזבו את כל אשר להם בעיר. 29וירדו רבים מבקשי צדק ומשפט אל המדבר לשבת שם. 30גם הם וגם בניהם וגם נשיהם ;והבקר שלהם ;כי ייסורים גברו עליהם. 31ויאמר לעבדי המלך ולצבא אשר בירושלים בעיר דוד כי אנשים אשר הפרו את מצוות המלך ירדו אל המקומות הסודיים במדבר. 32הם רדפו אחריהם מספר רב ,והשיגו אותם ,חנו עליהם ועשו עליהם מלחמה ביום השבת. אאמרו ׂאלאיהְ ם סב קְ י אְ ת אׂשְ ר ַ ְבֶיתְ ם ַעד ַעד ;צאו ועשו כמצוות המלך ותחיו. 33עוי ּ
אאמרו ל אא נאצא א וּ ל אא ענְֶַׂ ה ְמצּ ועת הע מְ לְך לּ חע ֶאל אְ ת יום הע שע ָב ת. 34עוי ּ 35אז הם נתנו להם את הקרב בכל המהירות. 36אך לא ענו להם ,ולא זרקו עליהם אבן ,ולא עצרו את המקומות שבהם היו מסתתרים; 37אבל אמר ,הבה נמות כולנו בתמימותנו ,יעידו עלינו שמים וארץ ,כי הרגתם אותנו בעוולה. 38ויקמו עליהם במלחמה בשבת והרגו אותם עם נשותיהם וילדיהם ובקרם למספר אלף איש. 39כעת ,כאשר הבינו זאת מתתיהו וחבריו ,הם התאבלו עליהם בכאב. 40עוי אאמְ ר אְ חב ד אְ ל-אְ חב ד ְ,אם ַבֶב ה ְכֶבנו עכאׂשְ ר ַבֶב ה אׂחא ינו ,וּ ל אא נְ לּ חב ם ַעל חא ינאינו וּ חְקּ נאינו בע ֹויְ ם ַ,עַב ה יְ ֶּ ארשו לבנו מע הא ר מא הב אב ְרץ. 41בשעה ההיא גזרו לאמר כל אשר יבוא להלחם עמנו ביום השבת נלחם בו ;וּ ל אא נְ מב ת ְכֶבנו כּ ְאחא ינו שְ ְּ ּרצּ חו ָע סב תור. 42אז הגיעה אליו חבורה של אסידים ,גיבורי ישראל ,כל אלה שהתמסרו מרצון לתורה. 43גם כל הנמלטים לרדיפה התחברו אליהם והיו להם למעון. 44ועיְ ּתחע ָּ רו אְ ת-חׂלותב ם עויעכו חׂטב ְאים ָּ עכַׂמב ם ּורשב ְַ ים ָּ חב מב ם ,וּ הע שב ְרים ָב ּרחו אְ ל-הע ֹויְ ם ל ְעמזּעות. 45אז הסתובבו מתתיהו וחבריו והפילו את המזבחות. 46וכל-אשר מצאו את-הילדים בגבול ישראל ערלים--אתם מילו בגבורה. 47גם הם רדפו אחרי הגאים ,והמלאכה הצליחה בידם. 48אז הם החזירו את החוק מיד הגויים ומיד המלכים ,ולא נתנו לחוטא לנצח. 49עת התקרבה העת ימות מתתיהו ,אמר אל בניו ,עתה זכתה הגאווה והתוכחה ,ועת החורבן ,וחמת זעם. ַורה ,ו ְעַַא ן אְ ת נעפּ שא יּ כְם ָּ ַעל ָּ ְרית אׂבותא יכְם. ַ50עַב ה ַעַב ה ָּ,נְ י ,קּ נבאו אְ ת הע ב 51קרא לזכור את המעשים שעשו אבותינו בזמנם ;כך תקבלו כבוד גדול ושם עולם. 52האם לא נמצא אברהם נאמן בפיתוי ,וזה נזקף לו בצדק? 53יוסף בשעת מצוקתו קיים את המצוות ונעשה אדון מצרים. 54פיננס אבינו בהיותו קנאי ונלהב השיג את ברית כהונה נצחית. 55ישוע על הגשמת המילה הפך לשופט בישראל. 56כלב על עדות לפני שהקהילה קיבלה את מורשת הארץ. 57דוד על היותו רחמן היה בעל כס מלכות נצח. 58אליאס על היותו קנאי ונלהב לחוק נלקח לגן עדן. 59חנניה ,עזריה ומיזאל ,באמונה ,ניצלו מהלהבה. 60דניאל על חפותו ניצל מפי אריות. 61ובכך קחו בחשבון אתכם בכל הדורות ,שאף אחד ששם בו מבטחו לא יתגבר. 62אל תירא אפוא מדברי איש חוטא כי כבודו יהיה גללים ותולעים. 63היום יורם ומחר לא יימצא כי הוא חזר אל עפרו ומחשבתו עלתה בתוהו. 64לפיכך ,בני ,היו גבורים והראו לעצמכם אנשים למען החוק ;כי על ידו תשיג תהילה. 65והנה אני יודע כי שמעון אחיך הוא איש עצה ,האזן לו תמיד :הוא יהיה לך לאב. 66באשר יהודה המכבי הוא היה גבור וחזק מנעוריו :ההוא יהיה לך לשר ולמלחמה בעם. 67קח אליך גם את כל השומרים על החוק ,ונקמת את עוולת עמך. 68גמול במלואו את הגויים ,והישמר למצוות החוק. 69ויברך אותם ונאסף אל אבותיו. 70וימות במאה ארבעים ושש השנה ויקברוהו בניו בקברי אבותיו במודיען ויקינו עליו כל ישראל. פרק3 1אז קם בנו יהודה ,הנקרא מכבי ,במקומו. 2ועזרו לו כל אחיו וכן כל המחזיקים עם אביו וילחמו בשמחה את מלחמת ישראל. 3וזכה בכבוד גדול לעמו ,ולבש חושן כענק ,וחגר עליו את רתמתו המלחמתית ,ועשה מלחמות ,הגן על הצבא בחרבו. 4במעשיו היה כאריה וכגור אריה שואג על טרפו. ת-רשב ְַ ים ובְ קא ש אותב ם ועיְ ֶּ ארף אְ ת-הע מע ּרְֹ ְידים אְ תַ-עמו. 5כְ י ברדע ף אְ ּ 6על כן התכווץ הרשע מפחדו וכל פועלי עוון נלחצו כי הישועה צלחה בידו. 7הוא צער מלכים רבים ושמח את יעקב במעשיו וזכרתו לברכה לעד. 8ועוד עבר בערי יהודה והשמיד רשעים מתוכם והסיט את הכעס מישראל. 9כך הוא נודע עד קצה הארץ ,והוא קיבל אליו את המוכנים לאבדון. 10אז קיבץ אפולוניוס את הגויים ואת צבא גדול משומרון להילחם בישראל. 11אשר כאשר הבחין יהודה ,יצא לקראתו ,והיכה אותו והרגהו :גם רבים נפלו הרוגים ,והשאר ברחו. 12על כן לקח יהודה את שללם ואת חרב אפולוניוס ועמה נלחם כל ימיו. יג עתה כאשר שמע סרון ,נסיך צבא ארם ,לומר כי אסף אליו יהודה המון וחבורת מאמינים לצאת עמו למלחמה; 14אמר ,אשיג לי שם וכבוד במלכות ;כי אלך להלחם ביהודה ובאלה אשר עמו ,אשר בזים למצוות המלך. 15והכין אותו לעלות וילך עמו צבא גבור של רשעים לעזרתו ולנקום בבני ישראל.
16וכאשר קרב אל עליית בית-חורון ,יצא יהודה לקראתו עם קהל קטן. 17מי ,בראותם את הצבא בא לקראתם ,אמר ליהודה ,איך נוכל ,בהיותנו מעטים כל כך ,להילחם בהמון כה גדול וכל כך חזק ,כיון שאנו מוכנים להתעלף בצום כל היום הזה? יח ,עוי אאמְ ר יּ הודב ה ,ל אא קב שְ ה לּ ערְָ ים ,לְ ּסתא ר ָּ יעד ּמ עַט ;וְַ ם אֹלהא י הע שב מע יְ ם הע כא ל אְ חב ד ,להציל בהמון רב או בחבורה קטנה. 19כי נצחון המלחמה לא עומד ברבות צבאות ;אבל הכוח בא משמים. 20הם באים עלינו בגאווה רבה ועוון להרוס אותנו ואת נשותינו וילדינו ולקלל אותנו. 21אבל אנחנו נלחמים על חיינו ועל חוקינו. 22על כן יפיל אותם ה 'בפנינו ובאשר אתם אל תירא מהם. 23כעת ,ברגע שהפסיק לדבר ,זינק עליהם פתאום ,וסרון וצבאו הופלו לפניו. 24וירדפו אחריהם מירדת בית-חורון עד המישרה אשר נהרגו מהם כשמונה מאות איש ; עויבבב רו הע שב ְריר אְ ל-אְ ְרץ ִּ לְ ּש ְַים. 25אז התחילה פחד יהודה ואחיו ופחד גדול מאוד ליפול על הגויים סביבם. 26באשר תהילתו הגיעה אל המלך וכל העמים דיברו על מלחמות יהודה. 27ועיְ ּשמע ע הע מְ לְך אְ ּתטוכוס אְ ת-הע ִב בב ְרים הב אא ְֶה ,וּ הב יבה ּמרא ַאם ַעל-כאן ,שב לעח וּ הְ קּ ָא ץ אְ ת-כבל-הע כְ ּות שְ ל מע לּ כותו ,צּ בב א חב זבק ּמאא ד. 28הוא פתח גם את אוצרו ונתן לחייליו שכר לשנה ,וציווה עליהם להיות מוכנים בכל עת שיזדקק להם. 29אף על פי כן ,כאשר ראה שכספי אוצרותיו נכשלו ושהמסילות בארץ קטנות ,מחמת המחלוקת והמגפה ,אשר הביא על הארץ בלקיחת החוקים שהיו מימי קדם; 30הוא חשש שמא לא יוכל עוד לשאת את החיובים ,ולא לקבל מתנות כאלה לתת בנדיבות כמו קודם :כי היה רב מן המלכים אשר לפניו. 31לפיכך ,בהיותו מבולבל מאוד בדעתו ,קבע ללכת לפרס ,שם לקחת את מס המדינות ולאסוף כסף רב. 32ועזב את ליסיאס אציל ואחד מבני המלוכה לפקח על ענייני המלך מנהר הפרת עד גבול מצרים. 33ולהעלות את בנו אנטיוכוס עד שישוב. 34ועוד מסר לו את מחצית כוחותיו ואת הפילים ,ונתן לו פיקוח על כל אשר היה עושה ,גם על יושבי יהודה וירושלים. 35למען ישלח עליהם צבא להשמיד ולהשרש את עוז ישראל ואת שארית ירושלים ולהוציא את זכרם מהמקום ההוא. 36וכי ישים זרים בכל מגוריהם ויחלק את אדמתם בגורל. 37ולקח המלך את מחצית הכוחות הנשארים ויצא מאנטיוכיה עיר מלכותו במאה הארבעים ושבעה שנה ;ועבר את נהר הפרת ,עבר בארצות הגבוהות. 38אז בחר ליסיאס את תלמי בן דורימנס ,את ניקנור ואת גורגיאס ,גבורים מחברי המלך. 39ושלח עמהם ארבעים אלף רגלים ושבעת אלפים פרשים ללכת אל ארץ יהודה ולהשמיד אותה כפי שציווה המלך. 40אז הם יצאו בכל כוחם ,ובאו וחנו ליד אמאוס בארץ הפשוטה. 41וסוחרי הארץ ,בשמעו את תהילתם ,לקחו כסף וזהב מאוד ,עם עבדים ,ויבואו אל המחנה לקנות את בני ישראל לעבדים :מעצמה גם של ארם ושל ארץ פלשתים .הצטרפו אליהם. 42וכאשר ראו יהודה ואחיו כי ירבו הצרות וכי החיל חנו בגבולם כי ידעו כיצד ציווה המלך להשמיד את העם ולבטלם כליל. 43אמרו איש אל רעהו הבה נשיב את הון עמנו הנרקב ונלחם למען עמנו ולמען המקדש. 44אז נאספה העדה כדי שיהיו מוכנים למלחמה ולמען יתפללו ויבקשו רחמים וחמלה. 45עתה ירושלים בטלה כמדבר ,אין מבניה יוצאים ויוצאים ;לגויים ישבו במקום ההוא ;ונלקחה שמחה מיעקב ,ופסק המקטרת עם הנבל. 46על כן התאספו בני ישראל ובאו אל מספא מול ירושלים ;כי במספה היה המקום שבו התפללו לפני כן בישראל. 47ויצמו ביום ההוא ולבשו שק והשליכו אפר על ראשיהם וקרעו את בגדיהם. 48ופתחו את ספר התורה אשר ביקשו הגויים לצייר את דמותם. 49הם הביאו גם את בגדי הכהנים ואת הביכורים ואת המעשרות ואת הנצרים התעוררו אשר השלימו ימיהם. 50אז קראו בקול רם אל השמים לאמר מה נעשה עם אלה ולאן נשאו אותם? 51כי קדשך דרוך ומחולל ,וכהניך בכבדות והשפלו. 52והנה נאספו נגדנו הגויים להשמידנו מה הם חושבים עלינו אתה יודע. 53כיצד נוכל לעמוד מולם ,אלא שאתה ,הו אלוהים ,תהיה לעזרתנו? 54אז תקעו בחצוצרות וזעקו בקול גדול. 55ואחרי זה הסמיך יהודה שרי על העם ,שרי אלפים ומאות ,ומעל חמישים ועל עשרות. 56אך אשר בונים בתים או היו מאורסים או נוטעים כרמים או חוששים ,אשר ציווה לשוב איש לביתו על פי התורה. 57ועיְ סב ר הע מע ׂחנְה עו עיחׂנו אְ ל-הע חׂדב ְשי אְ תִ-ב רום שְ ל אְ מוס. 58ויאמר יהודה התחמשו ויהיו גברים גבורים וראו כי אתם מוכנים לקראת הבוקר ,למען תלחמו עם הגויים הללו הנאספים בנו להשמידנו ואת קדשנו. 59כי טוב לנו למות במלחמה מאשר לראות את פורענות עמנו ומקדשנו. 60אף על פי כן ,כפי שרצונו של אלוהים בשמים ,כך תן לו לעשות.
פרק4 1אז לקח את גורגיאס חמשת אלפים רגלים ואלף ממיטב הפרשים ,ויצא מן המחנה בלילה; 2עד הסוף עלול להסתער על מחנה היהודים ולהכות אותם בפתאומיות .ואנשי המבצר היו מדריכיו. 3ועיְ ּשמע ע יּ הודב ה אְ ת-הוא בַלביו וּ הע חׂבב ְרים ְַ מו לּ הע כות אְ ת-צּ בב א הע מְ לְך אׂשְ ר ָּ ְַ מוס. 4בזמן שעדיין פוזרו הכוחות מהמחנה. 5בעונה הממוצעת בא גורגיאס בלילה אל מחנה יהודה ,ולא מצא שם איש ,חיפש אותם בהרים ,כי אמר :הבחורים האלה בורחים מאיתנו. 6אך ברגע שהיה יום ,הראה יהודה את עצמו במישור עם שלושת אלפים איש ,אשר בכל זאת לא היו בדעתם לא שריון ולא חרבות. 7עוי ּעראו אְ ת-מְ חְ נְת הע ֹויְ ם כְ י-חב זבק וּ רותא ם ,וּ סובא ב אְ תּ ִ-ער ְשים ;ואלה היו מומחים למלחמה. אא-ת ּראו ְמִּ נאיהְ ם. ל ַ-ביראו אְ ת-הב בודב ם וּ ל ְ 8עוי אאמְ ר יּ הודב ה אְ ל-הב ׂאנ ְבשים אׂשְ ר ְַ מו ,אע ְ 9זכרו כיצד ניצלו אבותינו בים סוף כאשר פרעה רדף אחריהם בצבא. 10ועתה הבה נצעק אל השמים אם אולי ירחם ה 'עלינו וזכור את ברית אבותינו והשמד את הצבא הזה לפנינו היום. 11למען ידעו כל הגויים כי יש מי שמציל ומציל את ישראל. 12אז נשאו הזרים את עיניהם וראו אותם מתקרבים אליהם. יג על כן יצאו מן המחנה למלחמה ; ׂאבב ל אׂשְ ר הב יו ְַ ם יּ הודב ה ְַקּ עו ָּ חופּ רותב ם. 14אז הצטרפו לקרב ,והגויים המבולבלים נמלטו למישור. 15אבל כל האחוריים מהם נהרגו בחרב כי רדפו אותם עד עזרה ואל ערבות אדומיאה ואזוטוס וג'מניה ויהרגו מהם על שלושת אלפים איש. 16בכך חזר יהודה עם צבאו מלרדוף אחריהם. לַ-הּ יְה אְ ת-הע שב ל ,כְ י-יאש לְ פּ נאינו ְמלּ חב מב ה. יז עוי אאמְ ר אְ ל-הב ַבם ,אע ְ 18וגורגיאס וצבאו נמצאים כאן לידנו בהר ,אך עמדו עתה מול אויבינו והתגברו עליהם ,ואחרי זה תוכלו לקחת באומץ את השלל. 19בעוד יהודה דיבר את הדברים האלה ,הופיע חלק מהם מביט מההר. 20מי כאשר הבחינו כי היהודים העלו את צבאם לברוח ושורפים את האוהלים ;כי העשן שנראה הכריז מה נעשה: 21כאשר הבחינו בדברים האלה ,פחדו מאוד ,וראו גם את צבא יהודה במישור מוכן למלחמה. 22הם ברחו כל אחד לארץ הזרים. 23אז חזר יהודה לקלקל את האוהלים ,שם קיבלו הרבה זהב וכסף ומשי כחול וסגול ים ועושר רב. 24אחר כך הלכו הביתה ושרו שיר הודיה והללו את ה 'בשמים כי טוב כי לעולם חסדו. 25כך הייתה לישראל ישועה גדולה ביום ההוא. יסיס אְ ת-אׂשְ ר הב יבה. 26עויבבא או כבל הע ְּ כּ ְרים אׂשְ ר נְ ּמלו ועיְ ּסִּ רו לּ לְ ְ 27אשר בשמעו נבהל וייאש כי לא עשו לישראל כרצונו ודברים אשר ציווה אותו המלך. 28בשנה שלאחר מכן אסף ליסיאס ששים אלף איש ברגל וחמשת אלפים פרשים כדי להכניע אותם. סורה ,ועיְ פּ ֹעד אותב ם יּ הודב ה ְַ ם ֶַׂב ברה אְ לְף אב דב ם. ל-אידומְ ה עו עיחׂנו אא הב לְיהב ָּ בְ ּת ב 29עויבבא או אְ ְ 30וכאשר ראה את הצבא האדיר ההוא ,התפלל ויאמר ברוך אתה גואל ישראל אשר הדכד את אלימות הגבר ביד עבדך דוד ונתת את צבא הזרים בידיהם .יהונתן בן שאול ,ונושא כליו; 31סגר את הצבא הזה ביד עמך ישראל ,ויבוהו בכוחם ובפרשיהם. 32אל תעוז להם ,ותשמט את עוז כוחם ,וירעידו בחורבן. 33הפיל אותם בחרב אוהביך ויהללך בהודיה כל היודעים את שמך. 34אז הצטרפו למלחמה ;ויהרגו מצבא ליסיאס כחמשת אלפים איש ,ולפניהם נהרגו. 35עת ראה ליסיאס את צבאו נמלט ואת גבריותם של חיילי יהודה וכיצד הם מוכנים לחיות או למות בגבורה ,הלך לאנטיוכיה ,ואסף פלוגת זרים ,ולאחר שהגדיל את צבאו .ממה שהיה ,הוא התכוון לשוב ליהודה. 36עוי אאמְ ר יּ הודב ה וּ אְ חב יו הְ ּאה אויּ בא ינו ּמ ְבכבלְ ים ,ענ ַׂלְה לּ טע הא ר ולּ הע קּ ִא ש אְ ת הע קא דְ ש. 37על כך התאספו כל הצבא ,ועלו להר ציון. 38ועיְ ּראו אְ ת הע ְמקּ ִב ש ּמשְ מב ם וּ אְ ת הע ְמזָּא חע ּמחע ֶאל וּ אְ ת הע שע ַ ְׂרים נְ ֶּ ברפְ ים וּ אְ ת הע שב ח ְׂרים הע ֹא ּדחְ ים ָע חׂצב רות עכ עיַער או ָּ אְ חב ד הע הב ְרים וּ הע כא הׂנְ ים נְ פּ ּרצו. 39הם קרעו את בגדיהם ויקנו קינה גדולה והשליכו אפר על ראשיהם. 40ויפלו ארצה על פניהם ותקעו בשופרות וזעקו אל השמים. 41אז מינה יהודה אנשים אחדים להילחם באלה שהיו במבצר עד שטהר את המקדש. 42ובחר בכוהני שיח ללא תמים ,אשר נהנו מהתורה. 43אשר טהר את-המקדש וגילף את האבנים הטמאות למקום טמא. 44וכאשר התייעצו מה לעשות במזבח העולה אשר חולל; 45חשבו שמוטב למשוך אותו לבל יהא להם חרפה כי הטמאו אותו הגויים על כן הורידו אותו. 46וישים את האבנים בהר המקדש במקום נוח עד שיבוא נביא להראות מה לעשות בהן. 47ולקחו אבנים שלמות על פי התורה ובנו מזבח חדש כקודם. 48עויעְֹ יד אְ ת הע ְמקּ ִב ש וּ אְ ת הע ִּבב ְרים אׂשְ ר ָּ תוך הע ְמקּ ִב ש ועיְ קּ ִע ש אְ ת הע חׂצב רות.
49עשו גם כלי קודש חדשים ,והביאו אל ההיכל את המנורה ואת מזבח העולה והקטורת ואת השולחן. 50ועל המזבח הקטירו את הקטורת ואת המנורות אשר על המנורה הדליקו כדי להאיר בבית המקדש. 51ועוד הניחו את הלחמים על השולחן ,פרשו את הרעלות וסיימו את כל העבודות שהחלו לעשות. 52ועתה ביום החמישה ועשרים לחודש התשיעי ,הנקרא חודש קאסליו ,במאה הארבעים ושמונה השנה ,קמו בשעת בוקר. 53והקריבו זבחים על פי התורה על מזבח העולה החדש אשר העלו. 54תראה באיזה שעה ובאיזה יום חיללו אותו הגויים ,אפילו בזה הוקדש בשירים ובצודים ובנבלים ומצלתיים. 55אז נפלו כל העם על פניהם ,משתחוים ומשבחים את אלוהי השמים ,אשר הצליח להם. 56וכך שמרו את חנוכת המזבח שמונה ימים והקריבו עולות בשמחה והקריבו את זבח הגאולה וההלל. 57גם הם עיטרו את קדמת ההיכל בכתרי זהב ובמגנים ;ואת השערים והחדרים חידשו ,ותלו עליהם דלתות. 58כך הייתה שמחה גדולה מאוד בקרב העם ,על כך שהוסרה חרפת הגויים. 59ועוד יהודה ואחיו עם כל עדת ישראל ,קבעו את ימי חנוכת המזבח בעונתם משנה לשנה בחלוף שמונה ימים ,מיום חמשה ועשרים לחודש קאסלאו . ,בשמחה ובשמחה. 60גם באותה שעה בנו את הר ציון בחומות גבוהות ומגדלים חזקים מסביב ,פן יבואו הגויים וידרסו אותו כפי שעשו קודם. 61וישימו שם חיל לשמר אותו ,ויבצרו את ביתסורא לשמרה ;שתהיה לעם הגנה מפני אידומיאה. פרק5 1עתה שמעו הגויים מסביב כי נבנה המזבח והתחדש המקדש כמקודם ,מצא חן בעיניהם מאוד. 2על כן חשבו להשמיד את דור יעקב אשר בתוכם ,ועל כן החלו להרוג ולהשמיד את העם. 3וילחם יהודה בבני עשיו באידומיאה בערבאטין כי צררו על על-והפיל אותם גדול ,וישכך עוזם ולקח את שללם. 4וכן זכר את פציעתם של בני בין אשר היו מלכודת ועבירה לעם בהיותם מחכים להם בדרכים. 5סגר אותם במגדלים ויחנה עליהם והשמידם כליל ושרף את מגדלי המקום ההוא באש ואת כל אשר בהם. 6אחר כך עבר אל בני עמון ושם מצא כוח עצום ועם רב עם טימותאוס שריהם. 7ולחם עמם מלחמות רבות עד אשר נבלו לפניו .והוא היכה אותם. 8ועיְ כבבא ד אְ ת -ביזבר וּ אְ ת-הע ַׂיברות אׂשְ ר לבה עו ביב אא אְ ת-יּ הודב ה. 9ויאספו הגויים אשר בגלעד על בני ישראל אשר במגוריהם להשמידם ;אבל הם ברחו למצודת דאתמא. 10ושלח מכתבים ליהודה ולאחיו אספו עלינו הגויים אשר מסביבנו להשמידנו. 11והם מתכוננים לבוא ולקחת את המבצר שאליו נמלטנו ,טימותאוס שר צבאם. 12בוא ועתה והצילנו מידם כי רבים מאיתנו הרגו. יג כן ,כל אחינו אשר במקומות טובי מומתים :נשותיהם וילדיהם נשאו שבויים ונשאו את רכושם ;והשמידו שם כאלף איש. 14בעוד המכתבים האלה קראו ,הנה באו שלוחים אחרים מהגליל עם קרעי בגדיהם ,אשר דיווחו על כך. ומ ְטירוס וצְ ידון וּ כבל-גּ לְ יל הע ֹויְ ם ,נבסוף בַלאינו ,לּ עכֶאנו. 15עוי אאמְ ר ,אׂשְ ר ְמ ּתלעמא י ְ 16עכשיו כששמעו יהודה והעם את הדברים האלה ,אספה עדה גדולה להתייעץ מה עליהם לעשות לאחיהם ,שהיו בצרה ,ותקפו אותם. 17ויאמר יהודה אל שמעון אחיו בחר לך אנשים ולך והציל את אחיך אשר בגליל כי אני ויהונתן אחי נלך אל ארץ גלעד. 18והשאיר את יוסף בן זכריה ואת עזריה שרי העם ואת שארית הצבא ביהודה לשמור אותו. 19אשר ציווה לאמר קחו את מטלת העם הזה וראו כי לא תלחמו בגוים עד עת שבאנו. 20ועתה ניתנו לשמעון שלושת אלפים איש ללכת לגליל ואל יהודה שמונה אלפים איש לארץ גלעד. 21אז הלך שמעון לגליל ,ושם נלחם בקרבות רבים עם הגויים ,כך שהגויים נבלו ממנו. 22וירדף אותם עד-שער תלמי ;ויהרגו מן הגויים כשלושת אלפים איש אשר לקח את שלליהם. 23ואת אשר בגליל ובארבאטיס עם נשיהם וילדיהם וכל אשר להם לקח עמו והביאם ליהודה בשמחה רבה. 24גם יהודה המכבי ואחיו יהונתן עברו את הירדן ,ונסעו שלושה ימים במדבר. 25שם נפגשו עם הנבטים אשר באו אליהם בשלום וסיפרו להם כל אשר קרה לאחיהם בארץ גלעד. 26וכיצד היו סגורים רבים מהם בבוסורה ובבוסור ובעלמה ,כספור ,מעד וקרנים ;כל הערים האלה חזקות וגדולות: 27וכי היו סגורים בשאר ערי ארץ גלעד וכי למחר קבעו להביא את צבאם אל המבצרים ולכבושם ולהשמיד את כולם ביום אחד. 28והנה יהודה וצבאו פנו לפתע בדרך המדבר אל בוסורה ;וכאשר זכה בעיר ,הרג את כל הזכרים בקצה החרב ,ולקח את כל שלליהם ,ושרף את העיר באש. 29משם הסתלק בלילה והלך עד-בואו אל המבצר. 30ומעתים בבוקר הרימו את מבטם והנה עם אין ספור נושא סולמות וכלי מלחמה אחרים לקחת את המבצר כי תקפו אותם. 31כאשר ראה יהודה כי החלה המלחמה וזעקת העיר עלתה לשמים בשופרות ובקול גדול. 32אמר אל צבאו נלחמו היום למען אחיכם. ת-שלשב ה חׂבא רות ,אׂשְ ר ְַקּ עו ָּ חופּ רותב ם ועיְ קּ עו ְָ ּתפְ ֶבה. 33עויאצא א אע ח אׂריהְ ם אְ ּ 34ויברחו ממנו צבא טימותיוס ,אשר ידע כי המכבי הוא ,ועל כן היכה אותם בטבח גדול ;ועיְ הּ ּרגו מא הְ ם ָע יום הע הוא כּ ְש ּמנבה אְ לְף אב דב ם. 35זה עשה ,יהודה פנה אל מספה ;ואחרי שתקף אותו לקח והרג את כל הזכרים בו ,וקבל את שלל ושרף אותו באש. 36משם הלך ולקח את כספון ,את מגד ,את בשור ואת שאר ערי ארץ גלעד.
37אחר הדברים האלה אסף את טימותאוס צבא נוסף וחנה על רפון מעבר לנחל. 38ושלח יהודה אנשים לחקור את הצבא והביאו לו דבר לאמר כל הגויים אשר סביבנו נאספו אליהם צבא גדול מאוד. 39הוא גם שכר את הערבים לעזור להם והם חנו את אוהליהם מעבר לנחל ,מוכנים לבוא ולהילחם בך .על כך הלך יהודה לקראתם. 40ויאמר טימותאוס אל שרי צבאו כאשר יקרב יהודה וצבאו אל הנחל אם יעבור אלינו ראשון ,לא נוכל לעמוד בפניו .כי הוא יגבר עלינו מאוד: 41אבל אם ירא ויחנה מעבר לנהר ,נעבור אליו ונגבר עליו. 42וכאשר קרב יהודה אל הנחל הניח את סופרי העם ליד הנחל אשר צוה להם לאמר אל תשאיר איש במחנה כי יבואו כולם למלחמה. 43וניגש אליהם תחילה וכל העם אחריו ,ואחרי כל הגוים ,נבוכים לפניו ,השליכו את נשקם ונמלטו אל ההיכל אשר בכרנים. 44אבל הם לקחו את העיר ושרפו את בית המקדש עם כל אשר בו .כך נכנעו כרנים ,ולא יכלו לעמוד עוד לפני יהודה. 45ויקבץ יהודה את כל בני ישראל אשר בארץ גלעד מקטן ועד גדול נשותיהם וילדיהם ורכושם צבא גדול מאוד עד שיבואו אל ארץ ישראל .יהודה. 46עתה בבואם אל עפרון( זו הייתה עיר גדולה בדרך שהם צריכים ללכת ,מבוצרת היטב )לא יכלו לשוב ממנה ,לא מימין ולא משמאל ,אלא חייבים לעבור בתוכו .זה. 47אז סגרו אותם בני העיר ועצרו את השערים באבנים. 48ושלח אליהם יהודה בשלום לאמר הבה נעבור בארצכם ללכת לארצנו ולא יפגע בכם .רק ברגל נעבור :אך לא פתחו אליו. 49על כן ציווה יהודה להכריז בכל הצבא ,כי איש יחנה את אוהלו במקום בו הוא. 50עו עיחׂנו הע חע יְ לְ ים ועיְ ּתקע ִאף אְ ת הב ְַ יר כבל הע יום הע הוא וּ כבל הע ֶעיּ לבה הע הוא ַעד אׂשְ ר נְ ּתנבה הב ְַ יר ָּ יבדו. 51אשר הרג את כל-הזכרים בפפי-חרב ,והרס את העיר ,ולקח את שללה ,ויעבור בעיר על ההרוגים. 52אחר כך עברו את הירדן אל המישור הגדול לפני בית-סן. 53ויאסף יהודה את הבאים מאחור ויצר את העם כל הדרך עד בואו אל ארץ יהודה. 54עלו להר ציון בשמחה ובשמחה שם העלו עולות כי לא נהרג איש מהם עד שישובו בשלום. 55עתה היו יהודה ויהונתן בארץ גלעד ושמעון אחיו בגליל לפני תלמי. 56יוסף בן זכריה ועזריה שרי חיל המצב שמעו על מעשי החיל ומעשי המלחמה אשר עשו. 57על כן אמרו הבה נתנו לנו שם ונלך להילחם בגויים אשר סביבנו. 58כאשר נתנו פקודה על חיל המצב אשר איתם ,הם הלכו אל ג'מניה. 59ואז יצאו גורגיאס ואנשיו מהעיר כדי להילחם נגדם. 60ועיּ הְ י יוסא ף וּ ְַז בּרס נְ ּרדו אְ ת ֹּ בול יּ הודב ה וּ הב ּרגו ָע יום הע הוא מא ַעם יְ ֶּ בראא ל כּ אלפיים איש. 61כך הייתה מפלה גדולה בקרב בני ישראל ,כי לא צייתו ליהודה ולאחיו ,אלא חשבו לעשות מעשה גבורה כלשהו. 62ועוד האנשים האלה לא באו מזרע אלה שבידם ניתנה הגאולה לישראל. 63ואולם ,האיש יהודה ואחיו היו ידועים מאוד בעיני כל ישראל ומכל הגויים ,בכל אשר נשמע שמם; 64באשר העם התאסף אליהם בתשואות שמחה. 65אחר כך יצא יהודה עם אחיו ולחם בבני עשו בארץ לדרום ושם היכה את חברון ואת ערייה והפיל את מבצרה ושרף את מגדליה מסביב. 66משם הלך ללכת אל ארץ פלשתים ועבר בשומרון. 67באותו זמן כוהנים מסוימים ,שרצו להפגין את גבורתם ,נהרגו בקרב ,על כך הם יצאו להילחם בלי דעת. 68אז פנה יהודה אל אזוטוס בארץ פלשתים ,וכאשר הפיל את מזבחותיהם ושרף את צלמיהם המגולפים באש ,וישלל את עריהם , חזר לארץ יהודה. פרק6 1בערך באותו זמן שמע המלך אנטיוכוס ,הנוסע בארצות הגבוהות ,אומר ,כי אלימאיס במדינת פרס היא עיר ידועה מאוד בעושר , בכסף וזהב; 2וכי היה בו מקדש עשיר מאוד אשר בו כיסויי זהב וחושן ומגנים אשר השאיר שם אלכסנדר בן פיליפוס מלך מקדוניה אשר מלך ראשון בין היוונים. 3על כן בא וביקש לכבוש את העיר ולחסל אותה ;אבל הוא לא היה מסוגל ,כי בני העיר ,לאחר שהזהירו על כך. 4קם עליו במלחמה ויברח ויצא משם בכבדות רבה ושב לבבל. 5ועוד בא אחד שהביא לו בשורה לפרס ,שהצבאות אשר יצאו נגד ארץ יהודה ,בורחים. 6וכי ליסיאס ,שיצא ראשון בכוח גדול ,נדחף מהיהודים ;וּ כְ י נְ ּתחע זּקו ָּ ְש ּריונות וּ הע כא חע ובּ מע חּ סע ר הע שב ל ,אׂשְ ר שב בּ לו ְמן הע ֹּ בב אות אׂשְ ר הא חְ ידו. 7וכן שהפילו את התועבה אשר הקים על המזבח בירושלים וכי הקיפו את המקדש בחומות גבוהות כבעבר ואת עירו ביתסורא. על-מטב תו ,וּ חב לבה ְמ ּת עַֹבל ,כְ י ל אא-הב יבה לו עכאׂשְ ר-חב פעק. 8ועיְ ּשמע ע הע מְ לְך אְ ת-הע ִּבב ְרים הב אא ְֶה ,ועיְ ּתנעהא ם וּ הְ ּת עִֶאל אְ ת-הע מְ לְך ,וּ הְ ּשכְ יב אותו ַ ְ 9ושם המשיך ימים רבים כי צערו הלך וגדל ,ועשה חשבון כי ימות. 10על כן קרא לכל חבריו ואמר להם נעלמה השינה מעיני ולבי נכשל מרוב דאגה. 11וחשבתי עם עצמי ,לאיזו צרה אני בא ,ומה גדול המבול של אומללות ,שבו אני נמצא עכשיו !כי הייתי שופע ואהוב בכוחי.
12אך עתה זכרתי את הרעות אשר עשיתי בירושלים וכי לקחתי את כל כלי הזהב והכסף אשר בה ושלחתי להשמיד את יושבי יהודה ללא סיבה. 13אני מבין כי בגלל זה באות עלי הצרות הללו והנה אני אובד ביגון גדול בארץ זרה. 14ואז קרא לפיליפ ,אחד מחבריו ,שאותו קבע לשליט על כל ממלכתו. 15ונתן לו את הכתר ואת גלימתו ואת חותמו עד הסוף יעלה את בנו אנטיוכוס ויזינו אותו למלכות. 16אז מת שם המלך אנטיוכוס במאה הארבעים ותשע השנה. 17עת ידע לישיאס כי המלך מת ,הוא הקים את אנטיוכוס בנו ,אשר גידל בהיותו צעיר ,למלוך במקומו ,ואת שמו קרא אופטור. 18בשעה זו סגרו היו אשר במגדל את בני ישראל מסביב למקדש ובקשו תמיד את פגיעתם ואת חיזוק הגויים. 19על כן יהודה ,בכוונתו להשמידם ,קרא את כל העם למצור עליהם. ומנוְַ ים אׂחא ְרים. 20ועיְ ּתחע ָּ רו ועיְ צּ רו אותב ם ָּ מא אב ה עוח ְׂמ ְשים הע שב נבה עו עיְֶַׂ ה ַׂלאיהְ ם מע ֶַׂא ה יּ ְריות ּ 21אך יצאו אחדים מהנצורים אשר התחברו אליהם רשעים מישראל. 22וילכו אל המלך ויאמרו עד מתי תעשה משפט ונקמת את אחינו. 23היינו נכונים לעבוד את אביך ולעשות כרצונו ולקיים את מצוותיו; 24על כן צוררים בני עמינו על המגדל ומתנכרים אלינו :ועוד רבים מאתנו הרגו ושכלו את נחלתנו. 25ולא הושיטו ידם רק עלינו ,כי אם גם נגד גבולם. 26והנה היום צוררים על המגדל בירושלים לכבשו גם את המקדש ואת בית-שורא יבצרו. 27לפיכך אם לא תמנע אותם מהר ,הם יעשו את הדברים הגדולים מאלה ,ולא תוכל לשלוט בהם. 28ועיְ ּשמע ע הע מְ לְך כבך וּ בכ עַס ועיְ קּ ָא ץ אְ ת כבל חׂבא רו וּ אְ ת ֶב ארי צב בב או וּ אְ ת אׂשְ ר הב סוס. 29גם באו אליו ממלכות אחרות ומאיי ים חבורות חיילים שכירים. 30ומספר צבאו היה מאה אלף רגלים ועשרים אלף פרשים ושניים ושלושים פילים התעמלו בקרב. סורא ,ועיְ ֶּ ּרפו אותב ם 31עברו אלה דרך אדומיאה ועמדו על בית-סורא אשר תקפו ימים רבים ,עשו מנועי מלחמה ; ׂאבב ל יבצּ או ּמבע ּת ב ָּ אא ש ,וּ נְ לּ חׂמו בּ חב ז. 32על כך יצא יהודה מן המגדל ויחן בבת-זכריה מול מחנה המלך. 33אז צעד המלך מוקדם מאוד ,עם צבאו ,לעבר בת-זכריה ,שם הכינו אותם צבאותיו לקרב ,ותקעו בשופרות. 34ועד הסוף הם עלולים לעורר את הפילים להילחם ,הם הראו להם את דם הענבים והתותים. 35ועוד חילקו את הבהמות בין הצבאות ,ולכל פיל מינו אלף איש ,חמושים במעילים ובקסדות נחושת על ראשיהם ;ולצד זה ,על כל בהמה ,נסמכו חמש מאות פרשים מהטובים ביותר. 36אלה היו מוכנים בכל הזדמנות :כל אשר הייתה הבהמה ,וכל אשר הולכת הבהמה ,גם הם הלכו ולא הסתירו ממנו. 37ועל הבהמות היו מגדלי עץ חזקים אשר כיסו כל אחד מהם וחגורים אליהם בחשכים ;גם על כל אחד היו שניים ושלושים איש חזקים אשר נלחמו בהם ,מלבד ההודי השולט .אותו. 38באשר לשארית הפרשים ,הם הציבו אותם בצד זה ובצד זה בשני חלקי הצבא ,נותנים להם סימנים מה לעשות ,ורתומים לכל עבר בין השורות. 39עתה כאשר זרחה השמש על מגני הזהב והנחושת ,נצצו בהם ההרים וזרחו כמנורות אש. 40אז חלק מצבא המלך היה פרוש על ההרים הגבוהים וחלקו בעמקים למטה ,הם צעדו בשלום ובסדר. 41על כן התרגשו כל השומעים את רעש המוןם ואת צעדת הפלוגה ואת רעש הרתמה כי הצבא היה גדול ועצום מאוד. 42ויקרב יהודה וצבאו ויכנסו למלחמה ויהרגו מצבא המלך שש מאות איש. 43גם אלעזר ,ששמו סבארן ,ראה שאחת החיות ,חמושה ברתמת מלכות ,גבוהה מכל השאר ,ובהנחה שהמלך עליו. 44העמיד את עצמו בסכנה ,עד הסוף יוכל להושיע את עמו ולהוציא לו שם תמידי. 45על כן רץ עליו באומץ באמצע המלחמה ,הורג על ימין ועל שמאל ,ונפרדו ממנו משני הצדדים. 46אשר עשה ,הוא התגנב מתחת לפיל ,ודחף אותו ,והרג אותו; 47אך שאר היהודים ,בראותם את כוחו של המלך ואת אלימות כוחותיו ,פנו מהם. 48ויעלה צבא המלך לירושלים לקראתם ,והמלך יחם את אוהליו על יהודה ועל הר ציון. 49ועם אשר בבית-סורא עשה שלום כי יצאו מן העיר כי לא היה להם שם ממון לעמוד במצור שנת מנוחה היא לארץ. 50ולקח המלך את ביתסורא וקבע שם חיל מצב לשמור אותה. 51אשר על המקדש ,הוא מצור עליו ימים רבים ,והעמיד שם ארטילריה עם מנועים וכלים להטיל אש ואבנים ,וכלים להטיל חצים וקלעים. 52ואז הם גם עשו מנועים נגד המנועים שלהם ,והחזיקו אותם קרב עונה ארוכה. 53אך לבסוף ,כליהם ללא מזון( ,על כך הייתה זו השנה השביעית ,והם ביהודה שניצלו מן הגויים ,אכלו את שארית המאגר); 54לא נותרו אלא מעטים בקודש ,כי כך גבר עליהם הרעב ,עד אשר התפזרו ,איש אל מקומו. 55באותה שעה שמע ליסיאס אומר ,כי פיליפוס ,אשר אנטיוכוס המלך ,עוד בחייו ,מינה להעלות את בנו אנטיוכוס למען יהיה מלך. 56הושב מפרס ומדי ,וגם צבא המלך ההולך עמו ,ואשר ביקש לקחת לו את פסיקת העניינים. 57על כן הלך בכל חיפזון ויאמר אל המלך ושרי הצבא והחברה אנו מתכלים יום יום ומזנבנו אינו אלא ,וחזק המקום שאנו צוררים עליו וענייני המלכות .שכב עלינו: 58לכן ,הבה נתיידד עם האנשים האלה ונעשה שלום איתם ועם כל עמם; 59וברית עמם שיחיו אחר חוקים כקודם כי כועסו ועשו את כל הדברים האלה כי ביטלנו את חוקים.
60והסתפקו המלך והנסיכים על כן שלח אליהם לעשות שלום ;והם קיבלו את זה. 61וכן נשבעו להם המלך והנסיכים ויצאו מהמעוז. 62ויכנס המלך אל הר ציון ; ׂאבב ל עכאׂשְ ר בראב ה אְ ת ַעצּ מו שְ ל הע מב קום ,הוא ְשָא ר אְ ת ּשבוַבתו אׂשְ ר נבתע ת ,ועיְ צּ ובה לּ הְ ּתרא ץ אְ ת הע חומה מסביב. 63אחר כך הלך הוא בחיפזון ,וחזר לאנטיוכיה ,שם מצא את פיליפוס כבעל העיר :אז הוא נלחם בו וכבש את העיר בכוח. פרק7 1במאה ואחת וחמישים השנה יצא דמטריוס בן סלאוקוס מרומא ,ועלה עם כמה אנשים אל עיר חוף הים ומלך שם. 2וכאשר נכנס אל ארמון אבותיו ,כן לקח כוחותיו את אנטיוכוס ואת ליסיאס להביאם אליו. ַ3על כאן יבדע ע עוי אאמְ ר ל אא אְ ּראְ ה בִנבם. 4אז הרג אותם צבאו .עכשיו כשדמטריוס הוצב על כס מלכותו, 5באו אליו כל הרשעים והרשעים של ישראל ,עם אלקימוס ,אשר חפץ להיות כהן גדול ,לראשם. 6והאשימו את העם בפני המלך לאמר יהודה ואחיו הרגו את כל חבריך וגירשו אותנו מארצנו. 7ועתה שלח איש אשר אתה בוטח בו ,וילך ויראה מה הרע עשה בקרבנו ובארץ המלך ויענש אותם בכל המסייעים להם. 8אז בחר המלך בבקידס ,ידיד המלך ,אשר שלט מעבר למבול ,והיה איש גדול בממלכה ,ונאמן למלך. 9ושלח אותו עם אלקימוס הרשע ההוא אשר עשה כהן גדול ויצוה לנקום בבני ישראל. 10אז הלכו ובאו בכוח גדול לארץ יהודה ושם שלחו שלוחים ליהודה ואחיו בדברי שלום במרמה. 11אך לא שמו לב לדבריהם ;כי הם ראו כי באו בכוח גדול. 12אז אספה אל אלקימוס ובקכידס פלוגת סופרים לדרוש צדק. 13והאסתים היו הראשונים מבני ישראל המבקשים שלום עליהם. 14כי אמרו כהן מזרע אהרן בא עם הצבא הזה ולא יעשה לנו רע. 15עוי אאמְ ר ׂאלאיהְ ם ָּ שב לום ,וּ נְ ּשָע ע לבהְ ם לאאמא ר ,ל אא נְ גּ ְרי עַ אְ ת-אְ ת -בלכְם וּ עלחׂבא ְריך. 16על כן האמינו לו אבל לקח מהם ששים איש והרג אותם ביום אחד כדברים אשר כתב. 17בשר קדושיך הוציאו ודמם שפכו מסביב לירושלים ולא היה מי לקבור אותם. 18על כן נפלה פחדם ואימתם על כל העם אשר אמרו אין בהם אמת וצדקה .כי הם הפרו את הברית ואת השבועה אשר כרתו. 19אחר כך הוציא את בקידס מירושלים ויחן את אוהלו בבז'ט שם שלח ולקח הרבה מהאנשים שעזבו אותו וגם אחדים מהעם , וכשהרג אותם והשליך אותם לגדולים ָ.ור. 20אז העביר את הארץ לאלקימוס והשאיר עמו כוח לעזור לו :אז הלך בקידס אל המלך. 21אבל אלקימוס התמודד על הכהונה הגדולה. 22ועיְ פּ נו אא לביו כבל-הע מע כּ ְר ְידים אְ ת-הב ַבם ,אׂשְ ר-לאאמא ר אְ ת-אְ ְרץ-יּ הודב ה ,אְ ת-הב אב ְרץ אְ ת-הב אב ְרץ אְ ת-יְ ֶּ בראא ל. 23וכאשר ראה יהודה את כל העוונות אשר עשו אלקימוס וחבורתו בבני ישראל מעל הגויים. 24הוא יצא לכל חופי יהודה מסביב ונקם את המרדים בו ולא יעזו עוד לצאת אל הארץ. 25מנגד ,כאשר ראה אלקימוס שיהודה וחבורתו עלו על העליונה ,וידעו כי אינו יכול לעמוד בכוחם ,חזר אל המלך ואמר את כל הרע שבהם. 26וישלח המלך את ניקנור ,אחד מנסיכיו הנכבדים ,איש שנאת-מוות לישראל ,בציווי להשמיד את העם. 27אז בא ניקנור לירושלים בחיל גדול ;ושלח אל יהודה ואחיו במרמה בדברי ידידות לאמר: 28לא יהיה קרב ביני וביניכם ;אני אבוא עם כמה אנשים ,כדי שאראה אותך בשלום. 29הוא בא ליהודה והצדיעו זה לזה בשלום .עם זאת ,האויבים היו מוכנים לקחת את יהודה באלימות. 30אשר לאחר שנודע ליהודה כי בא אליו במרמה ,פחד ממנו מאוד ולא יראה פניו עוד. 31גם ניקנור ,כשראה שנתגלתה עצתו ,יצא להילחם ביהודה לצד קפרסלאמה: 32היכן שנהרגו מצידו של ניקנור כחמשת אלפים איש ,והשאר ברחו לעיר דוד. 33אחר כך עלה ניקנור להר ציון ,ויצאו מן המקדש כמה מהכוהנים ומי מזקני העם להצדיע לו בשלום ולהראות לו את זבח העולה אשר מוקרב למלך. 34אבל הוא לעג להם וצחק עליהם והתעלל בהם בבושת פנים ודיבר בגאווה. 35וישבע בחמתו לאמר אם לא ימסרו עתה יהודה וצבאו בידי ,אם אשוב אי פעם בבטחה ,אשרוף את הבית הזה ,ועם זה יצא בזעם גדול. 36ויכנסו הכוהנים ועמדו לפני המזבח והמקדש בוכים ואמרו. 37אתה ,ה ',בחרת בבית הזה להיקרא בשמך ולהיות בית תפילה ותחינה לעמך. 38נקמו באדם הזה ובצבאו ויפלו בחרב זכרו את חילול הקודש ואל תמשיכו עוד. 39ויצא ניקנור מירושלים ויחן את אוהליו בבית-חורון ,שם פגשו צבא מסוריה. 40אבל יהודה חנה בעדסה עם שלושת אלפים איש ,ושם התפלל לאמר: 41ה 'כאשר חיללו הנשלחים ממלך אשור יצא מלאךך ויכה מאה וחמשה ושבעים אלף מהם. 42כן השמדת את הצבא הזה לפנינו היום למען ידעו השאר כי דיבר חילול השם על קדשך ושפטת אותו לפי רשעתו. 43והיום השלושה עשר לחודש אדר הצטרפו הצבאות לקרב ,אך צבאו של ניקנור התבלבל ,והוא עצמו נהרג לראשונה במלחמה.
44כעת ,כאשר ראה צבאו של ניקנור שהוא נהרג ,הם השליכו את נשקם ונמלטו. 45ואז הם רדפו אחריהם מסע של יום ,מאדסה עד עזרה ,והשמיעו אחריהם אזעקה בשופרותיהם. רודפאי אותב ם ְ ,כֶבם הב ּרגו ָּ חְ ְרב ,וּ ל אא נְ ּשאב ר אְ חב ד מא הְ ם. 46על כן יצאו מכל ערי יהודה מסביב ויסגרו אותם ;וּ כאן שְ ְּ פּ נו אְ ל הב ּ 47אחר כך לקחו את השלל ואת הטרף ,והכו את ראשו של ניקנור ואת ידו הימנית ,אשר פשט בגאווה כה רבה ,והוציאם ותלו אותם אל ירושלים. 48בגלל זה שמחו העם מאוד ושמרו את היום ההוא יום שמחה גדולה. 49ועוד קבעו לקיים את היום הזה מדי שנה ,י"ג באדר. 50כך עמדה ארץ יהודה במנוחה מעט. פרק8 בורים וּ גבבְ ים אׂשְ ר הב יו ּמקע ָּ לְ ים ָע חׂבא בב ה אְ ת כבל הע חׂבא רות אא לְיהב ,וּ כברו בּ ְרית אודב ה ְַ ם כבל 1ועיְ ּשמע ע יּ הודב ה ַעל הב רומב ְאים ,שְ הא ם ְאיש ֹּ ְ הע ָב ְאים ׂאלאיהְ ם; 2וכי הם היו אנשי חיל גדול .נאמר לו גם על מלחמותיהם ומעשיהם האצילים אשר עשו בקרב הגלטים ,וכיצד כבשו אותם ,והביאו אותם במס; 3ומה עשו בארץ ספרד למען זכיית מכרות הכסף והזהב אשר שם; 4וכי במדיניותם ובסבלנותם כבשו את כל המקום ,אף שהיה רחוק מהם מאוד ;וּ געם הע מע לּ כְ ים הע ָב ְאים ַׂלאיהְ ם ְמקּ צע ת הב אב ְרץ ַעד שְ הְ ּתִעֶּ לו אותב ם וּ הְ ּת ענחׂנו לבהְ ם ּמפְ ילבה ֹבדול וּ הע שב ְרים יְ ּתנו לבהְ ם ְמסב ה ָּ כבל שב נבה. 5חוץ מזה ,איך הפריעו במלחמה פיליפוס ופרסאוס מלך העיר עם אחרים שהתרוממו עליהם והתגברו עליהם. 6איך גם אנטיוכוס מלך אסיה הגדול ,אשר בא עליהם במלחמה ,בעל מאה ועשרים פילים ,עם פרשים ומרכבות ,וחיל גדול מאוד , היה מבולבל מהם; 7ואיך לקחו אותו בחיים וכרתו ברית שהוא ומי שמלכים אחריו ישלמו מס גדול ויתנו בני ערובה ואת המוסכם. 8ואת ארץ הודו ואת מדי ולידיה ואת הארצות הטובות אשר לקחו ממנו ,ונתנו למלך אומנס. 9ועוד איך קבעו היוונים לבוא ולהשמידם; 10ויידעו את זה שלחו עליהם שר פלוני וילחמו איתם הרגו רבים מהם וישאו בשבי את נשותיהם ואת ילדיהם ,וישקלו אותם ,וישלטו את אדמותיהם ,והפילו את כוחותיהם .מחזיק ,והביא אותם להיות להם עבדים עד היום הזה. יא חוץ מזה נאמר לו איך השמידו והביאו לשלטונם את כל הממלכות והאיים האחרים שהתנגדו להם בכל עת; 12אך עם חבריהם ואשר סמכו עליהם הם שמרו על אחווה וכי כבשו ממלכות מרחוק וקרוב ,עד אשר כל השומעים את שמם פחדו מהם. יג וכן כי ,אשר יעזרו למלכות ,אלה מלכים ;ואת מי שוב יעקרו ,הם עקרו :לבסוף ,שהם היו מרוממים מאוד: 14אך על כל זה איש מהם לא חבש כתר ולא היה לבוש בסגול ,כדי להתגדל בזה. 15ועוד איך עשו לעצמם בית סנאט ,אשר בו ישבו שלוש מאות ועשרים איש במועצה מדי יום ,מתייעצים תמיד עם העם ,עד שיבואו לסדרם היטב. 16וכי הם הפקידו את ממשלתם לאיש אחד בכל שנה ,אשר שלט על כל ארצם ,וכי כולם היו צייתנים לאותו אחד ,ושאין בהם לא קנאה ולא חיקוי. 17בבחינת הדברים האלה בחר יהודה באפולמוס בן יוחנן בן עכו וביסון בן אלעזר ,ושלח אותם לרומא לעשות עמם ברית אחווה ואיחוד. 18ולהפציר בהם שייקחו מהם העול ;כי ראו כי ממלכת היוונים עושקת את ישראל בשעבוד. 19הם הלכו לרומא ,שהיתה מסע גדול מאוד ,ובאו אל הסנאט ,ושם דיברו ואמרו. 20יהודה המכבי עם אחיו ועם היהודים שלחו אותנו אליכם ,לעשות עמכם ברית ושלום ,ולמען נרשם לחברותיכם וידידיכם. 21אז העניין הזה מצא חן בעיני הרומאים. 22וזהו העותק של האיגרת אשר כתב הסנאט שוב בטבלאות נחושת ,ושלח לירושלים ,כדי שיהיו להם שם זכר לשלום ולקונפדרציה. 23הצלחה טובה לרומאים ולעם היהודים בים וביבשה לעד :גם החרב והאויב רחוקים מהם. 24אם תבוא קודם כל מלחמה על הרומאים או כל אחד מחבריהם בכל שליטתם, 25אנשי היהודים יעזרו להם ,ככל שיקבע ,בכל לבבם. 26ולא יתנו דבר למלחמים בהם ,ולא יעזרו להם במזון ,בנשק ,בכסף ובספינות ,כפי שנראה טוב לרומאים ;אך ישמרו את בריתם מבלי לקחת דבר. 27באותו אופן גם אם תבוא מלחמה על עם היהודים ,יעזרו להם הרומאים בכל לבם ,לפי הזמן שיקבע להם. 28גם למשתתפים נגדם לא ינתן מזונות או כלי נשק או כסף או ספינות כפי שנראה טוב לרומאים ;אְ ֶבא יְ ּש ּמרו אְ ת ָּ ְריתב ם וּ אְ ת זְה ָּ לְ י מע ּרמב ה. 29לפי מאמרים אלו כרתו הרומאים ברית עם בני היהודים. 30עם זאת ,אם לאחר מכן הצד האחד או השני יחשוב להיפגש כדי להוסיף או להפחית דבר כלשהו ,הם רשאים לעשות זאת לפי רצונם ,וכל מה שיוסיפו או ייקחו יאושר. 31ולגבי הרעות שעושה דמטריוס ליהודים כתבנו לו לאמר מדוע הכבדת עולך על ידידינו וחברינו עם היהודים?
32אם עוד יתלוננו עליך ,נעשה עמם צדק ונלחם איתך בים וביבשה. פרק9 1יתר על כן ,כאשר שמע דמטריוס את ניקנור וצבאו נהרגו בקרב ,הוא שלח את בקידס ואת אלקימוס לארץ יהודה בפעם השנייה , ועמם את עיקר צבאו: 2אשר יצאו בדרך המובילה אל גלגלה ,ויחנו אוהליהם לפני מסלות אשר בארבלה ולאחר שזכו בה ,הרגו אנשים רבים. 3וכן החודש הראשון למאה חמישים ושתים שנה חנו לפני ירושלים. 4משם נסעו וילכו לברעא ,עשרים אלף רגלים ושני אלפים פרשים. 5עו עיַען יּ הודב ה אא הב לו ָּ אְ לּ ַבאב ה ,ו -3000איש נבחרים עמו. 6אשר ראה את המוני הצבא האחר לו כל כך גדול פחדו מאוד ;ואז רבים הוציאו את עצמם מהמארח ,עד שלא התגוררו בהם אלא שמונה מאות איש. 7כאשר ראה יהודה כי צבאו חומק ושהמלחמה נלחצת עליו ,הוא היה מוטרד בנפשו ומצוקה רבה ,כי לא היה לו זמן לאסוף אותם. 8אף-על-פי-כן אל הנותרים אמר הבה נקום ונעלה על אויבינו ,אם אולי נוכל להילחם עמם. 9אך הם התייאשו אותו לאמר לעולם לא נוכל ,הבה נציל את נפשנו ומעתה נשוב עם אחינו ונלחם בהם כי מעטים אנו. 10עוי אאמְ ר יּ הודב ה חלילה אׂשְ ר ַבֶב ה אְ ת-הע ִב בב ר הע זְה ובב ערח מא הְ ם; 11עם זה יצא צבא בקידס מאוהליהם ועמד מולם ,פרשיהם מחולקים לשני כוחות ,וקלעיהם וקשתיהם הולכים לפני הצבא והצעדים מלפנים היו כולם גבורים. 12אשר בקידס ,הוא היה בכנף הימנית ,וקרב הצבא על שני החלקים ותקעו בשופרותיהם. 13גם הם מצד יהודה ,אף הם תקעו בשופרותיהם ,ורעדה הארץ מרעש הצבאות ,והמלחמה נמשכה מבוקר עד לילה. 14כאשר הבחין יהודה כי בקידס וכוח צבאו בצד ימין ,לקח עמו את כל האנשים הקשים. 15אשר הרגיז את הכנף הימני ורדף אותם עד הר אזוטוס. 16אך כאשר ראו אנשי האגף השמאלי כי הם מבני הימין נבוכים ,הם הלכו אחרי יהודה ואלה שהיו עמו חזק בעקבים מאחור. 17ואז היה קרב קשה ,עד שרבים נהרגו בשני החלקים. 18גם יהודה נהרג ,והשאריות ברחו. 19ויקחו יונתן ושמעון את יהודה אחיהם וקברו אותו בקבר אבותיו במודיען. 20ועיְ קּ נו בַלביו וּ כבל-יְ ֶּ בראא ל קְ ינו בַלביו ֹבדול ועיְ בּ כּ לו י ְבמים ערְָ ים לאאמא ר. 21איך נפל איש-החיל אשר הציל את ישראל! 22באשר לשאר הדברים ליהודה ומלחמותיו ולמעשי האצילים אשר עשה וגדולתו לא כתובים כי הם היו רבים מאוד. 23ועכשיו אחרי מות יהודה התחילו הרשעים להרים את ראשיהם בכל חופי ישראל וקמו כל עושי עוון. 24גם באותם ימים היה רעב גדול מאוד ,אשר על כן התקוממה הארץ והלכה עמם. 25אז בחר בקידס את הרשעים ועשה אותם לשרי הארץ. 26ויחקרו וחיפשו את חבריו של יהודה ,והביאו אותם אל בקידס ,אשר נקם בהם ,ופגע בהם. 27אז היה צרה גדולה בישראל ,שלא היה כמותו מאז שלא נראה נביא בקרבם. 28על כן התקבצו כל חברי יהודה ואמרו ליונתן. 29כיון שמת אחיך יהודה ,אין לנו איש כמותו לצאת נגד אויבינו והבכידס ונגד אומתנו אויבינו. 30עתה בחרנו בך היום להיות לנו לנסיך ולשרין במקומו למען תלחם את מלחמותינו. 31על כך לקח יהונתן עליו את השלטון באותה שעה וקם במקום אחיו יהודה. 32אך כאשר ידע בכידיס ,הוא ביקש להרוג אותו 33ויהונתן ושמעון אחיו וכל אשר אתו ,הבחינו בכך ,ברחו אל מדבר תקו ,ויחנו את אוהליהם במי בריכת אספר. 34אשר כאשר הבין בקידס ,הוא התקרב לירדן עם כל צבאו ביום השבת. ת-רכְבְ ת שְ הב יבה ערָב ה. ת-איחו יוחב נבן ,ר אאש הב ַבם ,לּ הְ ּת עִֶאל אְ ת-יּ ְדידב יו הע ּבבב ְתים ,שְ יאשו ְַ מב ם אְ ְ 35ועיְ ּשלעח יּ הונבתב ן אְ ְ 36עויאצּ או ָּ נאי ג ּעמבּ ְרי ְמִע ָב ה ועיְ קּ חו אְ ת יוחב ן וּ אְ ת כבל אׂשְ ר לו עויאלּ כו ְַ מו. 37אחר כך נודע ליונתן ולשמעון אחיו ,כי בני ג'מברי נישואים גדולים ,והם מביאים את הכלה מנאדבתא ברכבת גדולה ,כבת אחד מגדולי הנסיכים של חנאן. 38על כן זכרו את יוחנן אחיהם ועלו והתחבאו מתחת למסווה ההר. 39היכן שנשאו עיניהם והביטו והנה רעש רב ועגלה גדולה ויצא החתן וחבריו ואחיו לפגוש אותם בתופים ובכלי נגינה ובכלי נשק רבים. 40ויקמו יהונתן והאנשים אשר עמו עליהם ממקום שרובו במארב ,וטבחו בהם בסוג זה ,כאשר נפלו רבים מתים ,והשארים ברחו אל ההר ,ויקחו את הכל .השלל שלהם. 41כך הפכו הנישואים לאבל ,ורעש ניגונם לקינה. 42אז כאשר נקמו במלואו את דם אחיהם ,פנו שוב אל ביצת הירדן. 43עתה ,כאשר שמע בקדידס זאת ,הוא בא ביום השבת אל גדות הירדן בעוצמה רבה. 44עוי אאמְ ר יּ הונבתב ן אְ ל-חׂבא רו ,ענ ַׂלְה ַעַב ה וּ נְ לּ חע ם ַעל -ענ ׂחנאנו כְ י ל אא י ְבמיד ְַ מב נו הע יום כבעבר. 45כי הנה המלחמה לפנינו ומאחורינו ,ומי הירדן מזה ומצד זה ,הביצה וכן העצים ,ואין לנו מקום לשוב.
46על כן תצעקו עתה אל השמים למען תנצלו מיד אויביכם. 47עם זה הצטרפו למלחמה ויהונתן הושיט את ידו להכות את בקידס ,אבל הוא חזר ממנו. 48ועיְ קּ ִּ צו יּ הונבתב ן וּ הב אׂשְ ר ְַ מו אְ ת הע י ּערִא ן ועיְ ּשחו אְ ל-הע ֹבדב ה הע שב נבה וּ ל אא ַבבע ר הע זְה אְ ת-הע י ּערִא ן אא לְיהב . 49אז היו ההרוגים מהצד של בקידס באותו יום כאלף איש. 50אחר כך החזיר בקידס לירושלים ותיקן את הערים החזקות ביהודה ;את המבצר ביריחו ,ואת אמאוס ,ואת בית-חורון ,ובית-אל , ואת-תמנה ,פרתוני ,וטפון ,אלה חיזק בחומות גבוהות ,בשערים ובסורגים. 51עויבקְ ם ָב הְ ם מב קום לּ הע ֶַׂות ברַבה ַעל-יְ ֶּ בראא ל. 52גם הוא ביצר את העיר ביתסורא ואת גזרה ואת המגדל והכניס בהם כוחות ומזון. 53חוץ מזה ,הוא לקח את בני-הראשים בארץ לבני ערובה ,והכניס אותם למגדל בירושלים כדי לשמור אותם. 54ועוד במאה החמישים ושלישים השנה ,בחודש השני ,ציווה אלקימוס להפיל את חומת החצר הפנימית של הקדש ;הוא הוריד גם את מעשי הנביאים 55וכשהתחיל לרדת ,אפילו באותה שעה נפגע אלקימוס ,ועסקיו הפריעו :כי פיו נעצר ,והוא נלקח שיתוק ,כדי שלא יוכל עוד לדבר דבר ,ולא לתת פקודה בעניין .הבית שלו. 56אז אלקימוס מת באותה תקופה בייסורים גדולים. 57וכאשר ראה בכידס כי אלקימוס מת ,הוא חזר אל המלך; 58וערכו כל הרשעים מועצת לאמר הנה יהונתן וחבורתו רגועים ושוכנים בלא אכפתיות ועתה נביא לכאן את בקידס אשר יקח את כולם בלילה אחד. 59אז הלכו והתייעצו איתו. 60ואז הרחיק ,ובא עם צבא גדול ,ושלח מכתבים ביחידות לחסידיו ביהודה ,לקחת את יהונתן ואת אשר אתו ,אך לא יכלו ,כי עצתם ידועה להם. 61לפיכך לקחו מאנשי הארץ ,אשר היו מחברי העוולה ההיא ,כחמישים איש ,והרגו אותם. 62אחר כך הוציאו אותם יהונתן ושמעון והאשר עמו אל בית-בסי אשר במדבר ,ותקנו את הרקבותיה ויחזקו אותה. 63מה כאשר ידע בקידס ,הוא אסף את כל צבאו ושלח הודעה לבני יהודה. 64עו אילְך וּ הְ כבר אְ תָ-ע ּתָב ְסי ;והם נלחמו בו עונה ארוכה ועשו מנועי מלחמה. 65ויונתן השאיר את שמעון אחיו בעיר ויצא אל הארץ ועם מספר מסוים יצא. 66ויכה את אודונרקס ואת אחיו ואת בני פסירון באוהלם. 67וכשהתחיל להכות אותם ,ועלה עם כוחותיו ,יצאו שמעון וחבורתו מהעיר ,ושרפו את מנועי המלחמה. ומצְ ידב יו הב יו לבבוא. 68ועיְ לּ חב ם ָּ בע קּ ְִיס ,אׂשְ ר הְ ּת עִֶאל ְמִּ נאיהְ ם ,עו עיַׂנו אותו :כְ י ַבצב תב יו ּ 69על כן הוא כעס מאוד על הרשעים שנתנו לו עצה לבוא לארץ ,כי הוא הרג רבים מהם ,והתכוון לחזור לארצו. 70כאשר ידע יהונתן ,הוא שלח אליו שגרירים ,עד שיגמר עמו שלום וימסור להם את השבויים. 71אשר קיבל עליו ,ועשה לפי דרישותיו ,ונשבע לו שלעולם לא יעשה לו רע כל ימי חייו. 72כאשר החזיר לו את השבויים שלקח קודם לכן מארץ יהודה ,חזר והלך לארצו ,ולא בא עוד בגבולם. 73כך פסקה החרב מישראל ויהונתן ישב במחמס ויחל לשלוט בעם .עוי ּעשלְ ית אְ ת-הע מע ַ ְֶׂים ְמיְ ֶּ בראא ל. פרק10 1במאה ושישים השנה עלה אלכסנדר ,בן אנטיוכוס בשם אפיפנס ,ולקח את תלמייס כי העם קיבל אותו ,ובאמצעותו מלך שם. 2כאשר שמע המלך דמטריוס ,הוא אסף צבא גדול מאוד ויצא אליו להילחם. 3ועוד דמטריוס שלח מכתבים ליונתן במילים אוהבות ,כדי שהגדיל אותו. 4כְ י אב מע ר ,ענְֶַׂ ה ְַ מו ַּחְ ֶבה שְ יְ ּתחע ָא ר ְַ מב נו אְ ת-אלכסנדר. 5אחרת יזכור את כל הרעות אשר עשינו נגדו ונגד אחיו ועם עמו. 6על כן נתן לו סמכות לאסוף צבא ולספק כלי נשק לעזרתו במלחמה ,וכן ציווה למסור לו את בני הערובה אשר במגדל. 7אז בא יהונתן לירושלים וקרא את המכתבים בקהל כל העם ואל אשר במגדל. 8אשר פחדו מאוד בשמעו כי נתן לו המלך סמכות לאסוף צבא. 9ומסרו בני-המגדל את ערובה ליונתן והוא מסר אותם להוריהם. 10כך התיישב יהונתן בירושלים והחל לבנות ולתקן את העיר. 11ויצוה על הפועלים לבנות את החומות ואת הר ציון ומסביב באבנים מרובעות לביצור ;והם עשו זאת. 12אז נמלטו הזרים אשר במבצרים אשר בנה בכידיס; 13כי איש עזב את מקומו וילך לארצו. 14רק בבית-סורא נשארו דוממים אחדים מאלה שעזבו את התורה והמצוות כי זה היה מקום מקלטם. 15עתה ,כאשר שמע המלך אלכסנדר ,אילו הבטחות שלח דמטריוס ליונתן ,כאשר נאמר לו גם על המלחמות והמעשים הנכבדים אשר עשו הוא ואחיו ,ועל הכאבים אשר סבלו. 16אמר ,האם נמצא אדם אחר כזה ?עכשיו לכן נהפוך אותו לידידינו ולחברנו. 17על זה כתב מכתב ושלח אליו כדברים האלה לאמר: 18המלך אלכסנדר ליונתן אחיו שולח ברכה:
19שמענו עליך ,כי אתה איש כח גדול ,ונודע להיות ידידנו. 20על כן עתה היום אנו מצווים אותך להיות הכהן הגדול של עמך ,ולהיקרא ידיד המלך( ;ועם זה שלח לו חלוק סגול וכתר זהב ): וידרוש ממך לקחת חלקנו ,ולשמור עמנו ידידות. 21ובחודש השביעי למאה ושישים שנה בחג האוהל ,לבש יהונתן את חלוק הקודש ,ויקבץ כוחות וסיפק שריון רב. 22על כך כששמע דמטריוס ,הצטער מאוד ואמר: 23מה עשינו ,שאלכסנדר מנע מאיתנו לעשות אחווה עם היהודים כדי לחזק את עצמו? 24גם אני אכתוב להם דברי עידוד ,ואבטיח להם כבוד ומתנות ,למען עזרתם. 25הוא שלח אליהם לפיכך :המלך דמטריוס לעם היהודים שולח דרישת שלום. 26הואיל ושמרתם איתנו בריתות והמשכתם בידידותנו ,לא הצטרפתם לאויבינו ,שמענו זאת ושמחנו. 27על כן עתה המשיכו להיות נאמנים לנו ,ואנו נגמול לכם היטב על הדברים שאתם עושים למעננו. 28ויעניק לך חסינות רבות ויתן לך פרס. 29ועתה אני משחרר אתכם ולמענכם משחרר את כל היהודים ממס וממנהי מלח וממיסי כתר. 30ומזה שייך לי לקבל לחלק השלישי או את הזרע ואת חצי פרי העצים ,אני משחרר אותו מהיום והלאה ,כדי שלא יילקחו מארץ יהודה ,ולא .משלושת הממשלות שנוספו לו מארץ שומרון וגליל מהיום ועד עולם. 31תהי גם ירושלים קדושה וחופשית ,עם גבוליה ,הן מעשרונות והן ממס. 32ולגבי המגדל אשר בירושלים ,אני נותן עליו את הסמכות ,ונותן לכהן הגדול ,למען ישים בו אנשים אשר יבחר לשמור אותו. 33ועוד הוצאתי לחופשי כל אחד מהיהודים ,אשר נשבו בשבי מארץ יהודה לכל חלק ממלכתי ,וארצה שכל השוטרים שלי יחזירו את המס גם על בהמתם. 34יתר על כן ,אבקש שכל החגים והשבתות והירח החדשים והימים חגיגיים ושלושת הימים שלפני החג ושלושת הימים שאחרי החג יהיו כולם חסינות וחירות לכל היהודים בממלכתי. 35גם לא תהיה לאדם סמכות להתערב או להטריד איש מהם בכל דבר. 36עוד אוסיף ויהיו רשומים בקרב חיל המלך כשלושים אלף איש מהיהודים אשר יינתן להם שכר ככל חיל המלך. 37ויהיו מהם חלקם במעוזי המלך ,אשר גם חלקם יופקדו על ענייני המלכות הנאמנים :וארצה כי משגיחים ומושליהם יהיו מעצמם ויחיו לאחר מכן .חוקים משלהם ,כמו שציווה המלך בארץ יהודה. 38ולגבי שלוש הממשלות המתווספות ליהודה מארץ שומרון ,יחברו אותן עם יהודה ,כדי שיחשבו תחת אחת ,ולא יחויבו לציית לסמכות אחרת מזו של הכהן הגדול. 39אשר לתלמאיס והארץ אשר בה ,אני נותן אותה במתנה למקדש בירושלים להוצאות ההכרחיות של המקדש. 40ועוד אני נותן בכל שנה חמשה עשר אלף שקל כסף מחשבונות המלך מהמקומות הנלווים. 41וכל היתר ,אשר לא שילמו השוטרים כבעבר ,ינתן מעתה ואילך לעבודות המקדש. 42ומלבד זה חמשת אלפים שקל כסף אשר נטלו משימושי בית המקדש מהחשבונות שנה אחר שנה ,והדברים הללו ישוחררו כי הם לכהנים המכהנים. 43וכל מי שהם בורחים אל בית המקדש בירושלים ,או יהיו בתוך חירויותיה ,חייבים למלך ,או לכל דבר אחר ,שיהיו בחופש וכל אשר יש להם בממלכתי. 44גם על הבנין ותיקון מלאכות הקדש יבואו על חשבון המלך. 45כן ,ולבנין חומות ירושלים וביצורה מסביב ,יתנו הוצאות מחשבונות המלך ,וכן על בניין החומות ביהודה. 46וכאשר שמעו יונתן והעם את הדברים האלה ,לא נתנו להם כבוד ולא קיבלו אותם ,כי זכרו את הרעה הגדולה אשר עשה בישראל ; כי הוא פגע בהם מאוד. 47אבל מאלכסנדר הם היו מרוצים מאוד ,כי הוא היה הראשון שהפציר איתם לשלום אמיתי ,והם היו קשורים איתו תמיד. 48אז אסף המלך אלכסנדר כוחות גדולים וחנה מול דמטריוס. 49ואחרי ששני המלכים הצטרפו למלחמה ,ברח צבאו של דמטריוס ,ואלכסנדר הלך אחריו וגבר עליהם. 50והוא המשיך את המלחמה בכאב עד מאוד עד שקיעת השמש והיום ההוא נהרג דמטריוס. 51לאחר מכן שלח אלכסנדר שגרירים לתלמי מלך מצרים עם הודעה על כך: 52כי חזרתי למלכותי ,ושבתי בכס אבותי ,והשגתי את השלטון ,והפלתי את דמטריוס ,והשבתי את ארצנו; 53כי לאחר שהצטרפתי עמו למלחמה ,הוא וגם צבאו התבלבלו מאתנו ,ואנחנו יושבים על כסא מלכותו. 54ועתה הבה נעשה ברית אמון יחד ונתן לי עתה את בתך לאישה ואהיה לך לחתן ,ואתן לך וגם לה ככבודך. 55וענה תלמי המלך לאמר שמח היום אשר שבו אל ארץ אבותיך וישבת על כסא מלכותם. 56ועתה אעשה לך כפי שכתבת :אפוא פגוש אותי בתלמי למען נראה איש את רעהו ;כְ י אְ ָב א אא לְיך אְ ת ָע ְַי עכ ׂח עפקּ ך. 57ויצא תלמי ממצרים עם בתו קליאופטרה ויבואו אל תלמי במאה ושבעים ושניים שנה. 58היכן שהמלך אלכסנדר פגש אותו ,הוא נתן לו את בתו קליאופטרה ,וחגג את נישואיה בתלמי בפאר רב ,כדרך המלכים. 59וכתב המלך אלכסנדר ליונתן שיבוא לקראתו. 60אשר הלך לאחר מכן בכבוד אל תלמי ,שם פגש את שני המלכים ,ונתן להם ולחבריהם כסף וזהב ומתנות רבות ,ומצא חן בעיניהם. 61בעת ההיא התאספו בו איש מרע מישראל ,אנשי נפש רשעים ,להאשימו ,אך המלך לא שמע אותם. 62כן יותר מזה ציווה המלך לפשוט את בגדיו ולהלבישו ארגמן ועשו כן. 63וישב אותו לבדו ויאמר אל נסיכיו לכו עמו בתוך העיר והכריזו שלא יתלונן עליו איש בשום דבר ,ואל יטרידו אותו משום דבר. . 64עתה ,כאשר ראו מאשמיו כי הוא זוכה לכבוד על פי ההכרזה ,ולבוש סגול ,הם ברחו כולם.
65אז כיבד אותו המלך ,וכתב אותו בין חבריו הראשיים ,ועשה אותו לדוכס ושותף בשלטונו. 66אחר כך חזר יונתן לירושלים בשלום ובשמחה. 67יתר על כן ב ;מאה שנה וחמישית ושבעים בא דמטריוס בן דמטריוס מכרתים אל ארץ אבותיו. 68על כך כשהמלך אלכסנדר שמע לספר ,הוא הצטער נכון וחזר לאנטיוכיה. 69אז עשה דמטריוס את אפולוניוס מושל סלוסוריה למפקדו ,אשר אסף צבא גדול ,וחנה בג'מניה ,ושלח אל יונתן הכהן הגדול לאמר. 70אתה לבדך קם עלינו ,ואני צוחק לבוז למענך וחרפה :ומדוע אתה מתהדר בכוחך עלינו בהרים? 71ועתה אם תבטח בעצמך ירד אלינו אל השדה ושם ננסה את הדבר יחדיו כי איתי כוח הערים. 72שאל ולמד מי אני ,והשאר שלוקחים את חלקנו ,והם יגידו לך שכף רגלך אינה מסוגלת לברוח בארצם. 73לפיכך ,כעת לא תוכל לקיים את הפרשים וכוח כה גדול במישור ,היכן שאין אבן או צור ,ואין מקום לברוח אליו. 74אז כששמע יונתן את דבריו של אפולוניוס ,הוא התרגש במוחו ,ובחר עשרת אלפים איש יצא מירושלים ,שם פגש אותו שמעון אחיו כדי לעזור לו. 75ויחן את אוהלו נגד יופה .הם מיופה סגרו אותו מחוץ לעיר ,כי לאפולוניוס היה שם חיל מצב. 76ויצר עליה יהונתן ,ועל-כך הניחוהו בני-העיר מפחד ,וזכה יהונתן ביופה. 77על כך כאשר שמע אפולוניוס ,הוא לקח שלושת אלפים פרשים ,עם צבא גדול של רגלים ,והלך לאזוטוס כמי שנסע ,ומשך אותו החוצה אל המישור .כי היה לו מספר רב של פרשים ,אשר נתן בהם מבטחו. 78ואז יונתן הלך אחריו לאזוטוס ,שם הצטרפו הצבאות לקרב. 79כעת השאיר אפולוניוס אלף פרשים במארב. ,מָא קְ ר ַעד-ערב. 80ויידע יהונתן כי יש מארב מאחוריו ;כְ י הְ קּ ָּ פו ָּ צְ ָו ,וּ הְ ּטלְ יכו חְ ְֹ ים ַעל-הב ַבם ְ 81אבל העם עמד במקום כפי שציווה אותם יהונתן ,ויעיפו סוסי האויבים. 82ואז הוציא את שמעון את צבאו והעמידם על הרגלים( ,כי הפרשים אבד )שהיו נבוכים ממנו ,וברחו. 83גם הפרשים ,בהיותם מפוזרים בשדה ,ברחו לאזוטוס ,ונכנסו לבתדגון ,מקדש האליל שלהם ,ליתר ביטחון. 84ויהונתן הצית את אזוטוס ואת הערים מסביב ולקח את שלליהם ;והיכל דגון ,עם הנמלטים לתוכו ,שרף באש. 85כך נשרפו ונהרגו בחרב קרוב לשמונה אלף איש. 86ומשם הסיר יונתן את צבאו ויחנה על אסקלון אשר יצאו אנשי העיר שם ופגשו אותו בפאר רב. 87אחר כך חזר יהונתן וצבאו לירושלים ,בשלל. 88כאשר שמע המלך אלכסנדר את הדברים הללו ,הוא כיבד את יונתן עוד יותר. 89ושלח לו אבזם של זהב ,כי יש ליתן את הדם של המלך ,נתן לו גם את אכרון ואת גבוליו ברשותו. פרק11 1ויקבץ מלך מצרים צבא גדול כמו החול השוכן על חוף הים וספינות רבות ,והסתובב במרמה להשיג את ממלכת אלכסנדר ולחברה לשלו. 2עו ביב אא אְ ת-הע מְ לְך אְ ת-סע ִאד ָּ שא לום ,עכאׂשְ ר ִ ּבתחו אא לביו ְמן-הע ערים ,ועיְ פּ ֹּ דו :כְ י צְ ובה לבהְ ם הע מְ לְך אְ ְלכְדְ ר עלֶַׂות כבך כְ י הוא גבסו. 3עתה כשבא תלמי אל הערים ,קבע בכל אחת חיל מצב של חיילים לשמור אותו. 4וכאשר קרב אל אזוטוס ,הראו לו את מקדש דגון הנשרף ואת אזוטוס ואת מגרשותיו ההרוסים ואת הגופות אשר נזרקו החוצה ואת אשר שרף במלחמה ;כי עשו מהם ערימות בדרך שבה יעבור. 5וכן אמרו למלך את אשר עשה יהונתן כדי להאשים אותו והמלך שתק. 6ופגש יונתן את המלך בפאר רב ביופה ושם הצדיעו זה לזה וישנו. 7אחר כך חזר יהונתן ,כשהלך עם המלך אל הנהר הקרוי אלאותרוס ,לירושלים. 8תלמי המלך ,לאחר שהשיג את שלטון הערים דרך הים עד סלוקיה על חוף הים ,דמיין עצות רשעות נגד אלכסנדר. 9על זה שלח שגרירים אל המלך דמטריוס לאמר בוא נכרת בינינו ברית ונתתי לך את בתי אשר לאלכסנדר ותמלוך בממלכת אביך. 10כי אני מתחרט על שנתתי לו את בתי כי ביקש להרוג אותי. 11כך השמיץ אותו כי חפץ במלכותו. 12על כן לקח ממנו את בתו ונתנה לדמטריוס ועזב את אלכסנדר ,ונודע שנאתם בגלוי. 13אז נכנס תלמי לאנטיוכיה ושם הניח שני כתרים על ראשו ,עטרת אסיה ומצרים. 14בעונה הממוצעת היה המלך אלכסנדר בקיליקיה ,כי מרדו בו היושבים באזורים ההם. 15אך כאשר שמע אלכסנדר את זה ,בא למלחמה נגדו ,אז הוציא המלך תלמי את צבאו ,ופגש אותו בכוח עז והרחיקו. 16אז אלכסנדר ברח לערב שם כדי להגן עליו ;אבל תלמי המלך התעלה: 17כי זבדיאל הערבי הסיר את ראשו של אלכסנדר ושלח אותו אל תלמי. 18גם תלמי המלך מת ביום השלישי למחרת ,ואלה שהיו במעוזים נהרגו זה מזה. 19לפי זה מלך דמטריוס במאה השבעים ושבעים. 20באותה שעה אסף יהונתן את אשר ביהודה לקחת את המגדל אשר בירושלים ועשה בו מנועים רבים. 21ויבואו רשעים אשר שונאים את עמם ,הלכו אל המלך ויאמרו לו כי יונתן מצור על המגדל. 22על אשר שמע ,כעס ,ומיד התרחק ,בא אל תלמי ,וכתב ליונתן ,כי לא יצור מצור על המגדל ,אלא יבוא וידבר עמו בתלמי בחיפזון. 23אף-על-פי-כן יהונתן ,בשמע זאת ,ציווה למצור עליה ,ובחר מזקני ישראל ומהכהנים ,ויעמיד עצמו בסכנה;
24ויקח כסף וזהב ובגדים ומתנות צוללים חוץ מזה וילך אל תלמי אל המלך שם מצא חן בעיניו. 25ואף על פי שרשעים אחדים מהעם התלוננו עליו. 26ואולם המלך הפציר בו כפי שעשו קודמיו קודם לכן ,וקידם אותו לעיני כל חבריו. 27ויאשר אותו בכהונה הגדולה ובכל הכבוד אשר היה לו קודם ,ונתן לו כבוד בין ראשי חבריו. 28ויחל יהונתן למלך שישחרר את יהודה ממס וכן שלושת הממשלות עם ארץ שומרון ;והבטיח לו שלוש מאות כשרונות. 29והסכים המלך וכתב מכתבים ליונתן מכל הדברים האלה כדרך זו. 30המלך דמטריוס ליונתן אחיו ולעם היהודים שולח שלום. 31אנו שולחים לך כאן עותק של המכתב שכתבנו אל בן דודנו לאסטנס לגביך ,כדי שתראה אותו. 32המלך דמטריוס לאביו לסתנס שולח דרישת שלום: 33אנו נחושים להיטיב עם היהודים שהם חברינו ולקיים בריתות עמנו בגלל רצונם הטוב כלפינו. 34על כן אישרנו להם את גבולות יהודה עם שלושת ממשלות אפרה ולוד ורמתם המתווספות ליהודה מארץ שומרון וכל מה שנוגע להם לכל המקריבים קורבנות בירושלים .במקום התשלומים שקיבל מהם המלך מדי שנה קודם לכן מפירות האדמה והעצים. 35ובאשר לדברים אחרים השייכים לנו ,של המעשרות והמנהגים הנוגעים אלינו ,כמו גם בורות המלח ומסי הכתר ,המגיעים לנו ,אנו שוללים אותם מכולם למען הקלה. 36ודבר מזה לא יבוטל מעתה ואילך לעולמים. 37וראה עתה כי תעשה העתק מהדברים האלה ומסרו ליונתן ותניח על הר הקודש במקום בולט. 38לאחר מכן ,כאשר ראה המלך דמטריוס כי הארץ שקטה לפניו וכי אין התנגדות נגדו ,שלח את כל כוחותיו ,איש אל מקומו ,חוץ מלהקות זרים אשר אסף מהם .איי הגויים :לפיכך שנאוהו כל כוחות אבותיו. 39ועוד היה טריפון אחד ,שהיה מחלקו של אלכסנדר לפני כן ,אשר ראה כי כל הצבא ממלמל על דמטריוס ,הלך אל סימלקואה הערבי אשר העלה את אנטיוכוס בנו הצעיר של אלכסנדר. 40והשכיב עליו להצילו את אנטיוכוס הצעיר הזה למלוך במקום אביו :על כן סיפר לו את כל אשר עשה דמטריוס ,וכיצד אנשי המלחמה שלו עוינים עמו ,ושם הוא נשאר זמן רב .עונה. 41בינתים שלח יהונתן אל המלך דמטריוס ויגרש את המגדל מירושלים ואת אלו שבמבצרים כי נלחמו בישראל. 42ושלח דמטריוס אל יהונתן לאמר לא רק לך ולעמך אעשה זאת ,אלא אכבד אותך מאוד ואת עמך אם תהיה הזדמנות. 43ועתה תעשה טוב אם תשלח לי אנשים לעזור לי ;כי כל כוחותי נעלמו ממני. 44על זה שלח אותו יונתן שלושת אלפים איש חיל אל אנטיוכיה ובבואם אל המלך שמח המלך מאוד על בואם. 45ואולם אנשי העיר התאספו בתוך העיר למספר מאה ועשרים אלף איש והיו הורג את המלך. 46לפיכך ברח המלך אל החצר ,אך בני העיר שמרו על מעברי העיר והתחילו להילחם. 47ויקרא המלך לעזרה ליהודים ,אשר באו אליו בבת אחת ,והתפזרו בעיר ההרוגים ההוא בעיר למאה אלף. 48וכן הבעירו את העיר ,ושלל רב ,ביום ההוא ,והצילו את המלך. 49וראו בני העיר כי היהודים תפסו את העיר כרצונם ,נפג עוזם ,על כן התפללו אל המלך וזעקו לאמר. 50תן לנו שלום ,ויפסיקו היהודים מלתקוף אותנו ואת העיר. הודים ָּ ַאינאי הע מְ לְך ,ובּ ַאינאי כבל אׂשְ ר ָּ מע לּ כותו ;ועיְ ּשבו אְ ל-יּ רושב לעיְ ם ,שב לאל ֹבדול. 51בזה השליכו את נשקם ועשו שלום ;ועיְ כבבּ דו הע יּ ְ 52אז ישב המלך דמטריוס על כסא מלכותו והארץ שקטה לפניו. 53אף-על-פי-כן התפלץ בכל אשר דברו ,והתנכר מיהונתן ,ולא שכר לו לפי התועלת אשר קיבל ממנו ,אלא הטריד אותו מאוד. 54לאחר מכן חזר טריפון ,ועמו הילד הצעיר אנטיוכוס ,אשר מלך והוכתר. 55אז נאספו אליו כל אנשי המלחמה אשר הרחיק דמטריוס וילחמו בדמטריוס אשר הפנה עורף וברח. 56יתר על כן טריפון לקח את הפילים וזכה באנטיוכיה. 57באותה שעה כתב אנטיוכוס הצעיר ליונתן לאמר אני מאשר אותך בכהונה הגדולה וממנה אותך לשליט על ארבע הממשלות ולהיות אחד מחבריו של המלך. 58על כך שלח לו כלי זהב לשרת בהם ,ונתן לו לשתות בזהב ולהלביש בסגול וללבוש אבזם זהב. 59גם את שמעון אחיו העמיד לשרן מהמקום הנקרא סולם טירוס עד גבול מצרים. 60ויצא יהונתן ויעבור בערים מעבר למים ויאספו אליו כל כוחות ארם לעזרתו ובבואו לאסקלון פגשו אותו בני העיר בכבוד. 61מנין הוא הלך לעזה ,אבל הם מרצועת עזה סגרו אותו בחוץ ;לפיכך הטיל עליה מצור ,ושרף את מגרותיה באש ,וישלל אותם. 62אחר כך ,כאשר התפללו בני עזה ליונתן ,עשה עמם שלום ולקח את בני ראשיהם לבני ערובה ,ושלח אותם לירושלים ,ויעבור בארץ עד דמשק. 63עתה ,כאשר שמע יונתן כי נסיכיו של דמטריוס באו לקאדס אשר בגליל ,בכוח רב ,בכוונתם להוציאו מן הארץ. 64הלך לקראתם והשאיר את שמעון אחיו בארץ. 65אז חנה שמעון על בית-סורא ולחם בה תקופה ארוכה וסגר אותה. 66אך הם רצו לקיים עמו שלום ,מה שהוא העניק להם ,ואחר כך הוציא אותם משם ,ולקח את העיר ,והציב בה חיל מצב. 67באשר ליונתן וצבאו ,הם חנו במי גנסר ,ומשם ,בשעת בוקר ,עלו אותם אל מישור נצור. 68והנה צבא הזרים פגש אותם במישור ,אשר הארבו לו אנשים בהרים ,ניגשו אליו. 69וכאשר קמו ממקומותיהם המארב והצטרפו למלחמה ,ברחו כל אשר מצד יהונתן; 70כי לא נשאר אחד מהם חוץ מתתיהו בן אבשלום ויהודה בן כלפי שרי הצבא. 71ויקרע יונתן את בגדיו וישליך אדמה על ראשו והתפלל.
72לאחר מכן פנה שוב לקרב ,הוציא אותם לברוח ,וכך הם ברחו. 73וכאשר ראו זאת אנשיו הנמלטים ,וחזרו אליו ,ועמו רדפו אותם עד קאדס ,עד אוהליהם ,ושם חנו. 74ויהרגו מן הגויים ביום ההוא כשלושת אלפים איש ויונתן שב לירושלים. פרק12 1עת ראה יונתן כי הזמן משרת אותו ,הוא בחר אנשים אחדים ושלח אותם לרומא כדי לאשר ולחדש את הידידות אשר הייתה להם עמם. 2הוא שלח מכתבים גם ללקדמונים ולמקומות אחרים לאותה מטרה. 3הלכו אל רומא ונכנסו לסנאט ויאמרו יהונתן הכהן הגדול ועם היהודים שלחו אותנו אליכם ,עד תום תחדשו את הידידות אשר הייתה לכם עמם ,והחברה . ,כמו בעבר. 4על כך נתנו להם הרומאים מכתבים למושלי כל מקום שיביאו אותם לארץ יהודה בשלום. 5וזהו העתק המכתבים אשר כתב יונתן אל הלקדים: 6יהונתן הכהן הגדול וזקני העם והכוהנים ושאר היהודים אל הלקדמונים שולחים אחיהם ברכה. 7היו מכתבים שנשלחו בעבר אל אוניאס הכהן הגדול מדריוש ,אשר מלך אז בקרבכם ,כדי לציין כי אתם אחינו ,כפי שהעותק הכתוב כאן מציין. 8באותו זמן התחנן אוניאס בשגריר שנשלח בכבוד ,וקיבל את המכתבים ,שבהם הוכרזה על הליגה ועל הידידות. 9על כן גם אנו ,אף כי איננו זקוקים לאף אחד מאלה ,כי יש בידינו ספרי הכתובים הקדושים לנחם אותנו. 10בכל זאת ניסית לשלוח אליכם לחידוש האחווה והידידות ,פן נהיה זרים לכם לגמרי :כי עבר זמן רב מאז ששלחתם אלינו. 11לפיכך אנו בכל עת בלי הפסקה ,הן בחגים שלנו והן בשאר הימים הנוחים ,זוכרים אתכם בקורבנות אשר אנו מקריבים ובתפילותינו כהגיון ,וכמו שראוי לנו לחשוב על אחינו. 12ואנחנו צודקים שמחים על כבודך. 13ולעצמנו היו לנו צרות ומלחמות גדולות מכל עבר ,כי המלכים אשר סביבנו נלחמו עלינו. 14עם זאת ,לא היינו מטרידים לך ,ולא לאחרים מחברינו וידידינו ,במלחמות אלו: 15כי יש לנו עזרה מן השמים העוזרת אותנו ,כמו שניצלנו מאויבינו ,ואויבינו יורדים ברגל. 16בשל כך בחרנו את נומניוס בן אנטיוכוס ואת אנטיפטרוס בן יאסון ,ושלחנו אותם אל הרומאים לחדש את האחווה אשר הייתה לנו עמם ואת הליגה הקודמת. 17ציוונו גם אותם ללכת אליך ולהצדיע ולמסור לך את מכתבינו על חידוש אחוותינו. 18על כן עתה תעשה טוב אם תענה לנו עליה. 19וזהו העתק המכתבים אשר שלח אוניארס. 20אראוס מלך הלקדמונים לאוניאס הכהן הגדול בברכה: 21נמצא בכתב ,כי הלקדמונים והיהודים הם אחים ,וכי הם מבני אברהם. 22ועתה ,כיון שהדבר הגיע לידיעתנו ,טוב תעשו אם תכתבו לנו את שגשוגם. 23אנו כותבים לך שוב ,כי הבקר והרכוש שלך הם שלנו ,ושלנו הם שלך. 24ועיְ ּשמע ע יּ הונבתב ן שְ הְ ָב או נבֶב יביו שְ ל ּד ּמבְ יוס לּ הְ ֶבחא ם בַלביו ָּ צב בב א ֹבדול מא עולבם. 25הוא הסתלק מירושלים ופגש אותם בארץ אמתי כי לא נתן להם הפוגה להיכנס לארצו. 26גם שלח מרגלים אל אוהליהם אשר חזרו ואמרו לו כי הם נתנו לבוא עליהם בלילה. 27על כן ,כששקעה השמש ,ציווה יהונתן לאנשיו לשמור ולהיות בנשק ,למען יתכוננו כל הלילה למלחמה; 28אך כששמעו המתנגדים כי יהונתן ואנשיו מוכנים למלחמה ,פחדו ורעדו בלבם והציתו אש במחנהם. 29אך יונתן וחבורתו לא ידעו זאת עד הבוקר כי ראו את האורות דולקים. 30ויהונתן רדף אחריהם ולא השיג אותם כי הלכו על נהר אלתורוס. 31על כן פנה יהונתן אל הערבים אשר נקראו זבדים והיכה אותם ולקח את שללם. 32ויצא משם ובא לדמשק ועבר בכל הארץ. 33גם שמעון יצא ,ועבר בארץ עד אסקלון ,והמעצורים שם הסמוכים ,ומשם פנה ליופה וזכה בה. 34כי הוא שמע כי ימסרו את האחיזה ללוקחים חלקו של דמטריוס ;לפיכך העמיד שם חיל מצב לשמור אותו. 35לאחר מכן חזר יהונתן הביתה ,וקראה את זקני העם והתייעץ עמם על בניית מעוזים ביהודה. 36והגביה את חומות ירושלים והרים הר גדול בין המגדל ובין העיר להפרידה מהעיר למען תהיה לבדה ,למען לא ימכרו ולא יקנו בה אנשים. 37על כך התכנסו לבנות את העיר ,כי נפל חלק מהחומה אל הנחל ממזרח ,ותיקנו את אשר נקרא קפנתה. 38גם שמעון הקים את אדידה בספלה וחיזק אותה בשערים ובסורגים. 39עתה ניגש טריפון להשיג את ממלכת אסיה ולהרוג את אנטיוכוס המלך ,למען ישים את הכתר על ראשו. 40אך פחד כי יהונתן לא יסבול אותו ויילחם בו ;לפיכך חיפש דרך איך לקחת את יהונתן למען יהרוג אותו .ועיְ סב ארק עו ביב אא אְ תָ-ע ת-צב ן. 41ויצא יונתן לקראתו עם ארבעים אלף איש שנבחרו למלחמה ,ובא לבית-סן. 42עת ראה טריפון את יונתן בא בכוח כה גדול ,הוא לא העז למתוח את ידו אליו; 43אבל קיבל אותו בכבוד ,ושיבח אותו לכל חבריו ,ונתן לו מתנות ,וציווה על אנשי המלחמה שלו להיות צייתנים לו כמו לו.
44גם ליונתן אמר למה הבאת את כל העם הזה לצרה גדולה כל כך כי אין מלחמה בינינו? 45על כן שלח אותם עתה שוב הביתה ובחר בכמה אנשים להמתין לך ובא אתה אתי אל תלמי כי אני אתן לך ,ואת שאר המעוזים והכוחות וכל אשר יש להם .אשר לי ,אשוב ואסתלק :כי זו הסיבה לבואי. 46עו עי ׂא ְמינבה ָו יּ הונבתב ן ,עכאׂשְ ר צְ ובה לו ,ועיְ ּשלעח אְ ת צּ בא או אׂשְ ר הב לעך אְ ל-אְ ְרץ יּ הודב ה. 47ועם עצמו הוא החזיק רק שלושת אלפים איש ,מהם שלח אלפיים לגליל ,ואלף הלכו עמו. 48וכאשר נכנס יהונתן לתלמאי ,סגרו תלמי את השערים ולקחו אותו ואת כל הבאים אתו הרגו בחרב. 49אז שלח את טריפון צבא רגל ופרשים אל הגליל ואל המישור הגדול ,להשמיד את כל חבריו של יונתן. 50אך כאשר ידעו כי יהונתן והאשר עמו נלקחו ונהרגו ,עודדו איש את רעהו ;והלכו קרוב זה לזה ,התכוננו להילחם. 51לפיכך ,הבאים אחריהם ,שהבחינו שהם מוכנים להילחם על חייהם ,חזרו שוב. 52עויבבא או ְכֶבם אְ ל-אְ ְרץ-יּ הודב ה ָּ שב לום ,ועיְ בּ נו שב ם אְ ת-יּ הונבתב ן וּ אְ ת-אׂשְ ר ְַ-מו ,ועיְ פּ ערדו ּמאא ד ;וּ ַעל כבל יְ ֶּ בראא ל קְ ינבה ֹבדול. 53אז ביקשו כל-הגוים אשר מסביב להשמידם כי אמרו אין להם שר ואין להם עזר להם :עתה על כן הבה נלחם עליהם ונסיר את זכרם מקרב האנשים. פרק13 1עתה כאשר שמע שמעון כי טריפון אסף צבא גדול לפלוש לארץ יהודה ולהשמיד אותה. 2וראה כי העם רעד ופחד גדול ,עלה לירושלים ,ויקבץ את העם. 3וקרא להם לאמר אתם בעצמכם יודעים מה גדולות אני ואחי ובית אבי עשיתי למען החוקים והקדשים ,גם המלחמות והצרות אשר ראינו. 4בגלל זה נהרגו כל אחי למען ישראל ונשארתי לבד. 5ועתה הרחק ממני לחסוך על חיי בכל עת צרה כי איני טוב מאחי. 6ללא ספק אנקום את נקמת גוי ואת המקדש ואת נשותינו ובנינו כי נאספו כל הגויים להשמידנו בזדון מאוד. 7עתה ברגע ששמע העם את הדברים האלה ,התחדשה רוחם. 8ויענו בקול גדול לאמר אתה תהיה לנו למנהיג במקום יהודה ויהונתן אחיך. 9תלחם את מלחמותינו ,וכל אשר אתה מצווה עלינו ,זה נעשה. 10אז אסף את כל אנשי המלחמה וימהר לסיים את חומות ירושלים ויבצר אותה מסביב. 11וכן שלח את יהונתן בן אבשלום ועמו כח גדול אל יופה אשר גירש את אשר בה נשאר בה. 34כי הוא שמע כי ימסרו את האחיזה ללוקחים חלקו של דמטריוס ;לפיכך העמיד שם חיל מצב לשמור אותו. 35לאחר מכן חזר יהונתן הביתה ,וקראה את זקני העם והתייעץ עמם על בניית מעוזים ביהודה. 36והגביה את חומות ירושלים והרים הר גדול בין המגדל ובין העיר להפרידה מהעיר למען תהיה לבדה ,למען לא ימכרו ולא יקנו בה אנשים. 37על כך התכנסו לבנות את העיר ,כי נפל חלק מהחומה אל הנחל ממזרח ,ותיקנו את אשר נקרא קפנתה. 38גם שמעון הקים את אדידה בספלה וחיזק אותה בשערים ובסורגים. 39עתה ניגש טריפון להשיג את ממלכת אסיה ולהרוג את אנטיוכוס המלך ,למען ישים את הכתר על ראשו. 40אך פחד כי יהונתן לא יסבול אותו ויילחם בו ;לפיכך חיפש דרך איך לקחת את יהונתן למען יהרוג אותו .ועיְ סב ארק עו ביב אא אְ תָ-ע ת-צב ן. 41ויצא יונתן לקראתו עם ארבעים אלף איש שנבחרו למלחמה ,ובא לבית-סן. 42עת ראה טריפון את יונתן בא בכוח כה גדול ,הוא לא העז למתוח את ידו אליו; 43אבל קיבל אותו בכבוד ,ושיבח אותו לכל חבריו ,ונתן לו מתנות ,וציווה על אנשי המלחמה שלו להיות צייתנים לו כמו לו. 44גם ליונתן אמר למה הבאת את כל העם הזה לצרה גדולה כל כך כי אין מלחמה בינינו? 45על כן שלח אותם עתה שוב הביתה ובחר בכמה אנשים להמתין לך ובא אתה אתי אל תלמי כי אני אתן לך ,ואת שאר המעוזים והכוחות וכל אשר יש להם .אשר לי ,אשוב ואסתלק :כי תמצא לבואי. 46עו עי ׂא ְמינבה ָו יּ הונבתב ן ,עכאׂשְ ר צְ ובה לו ,ועיְ ּשלעח אְ ת צּ בא או אׂשְ ר הב לעך אְ ל-אְ ְרץ יּ הודב ה. 47ועם עצמו הוא החזיק רק שלושת אלפים איש ,מהם שלח אלפיים לגליל ,ואלף הלכו עמו. 48וכאשר נכנס יהונתן לתלמאי ,סגרו תלמי את השערים ולקחו אותו ואת כל הבאים אתו הרגו בחרב. 49אז שלח את טריפון צבא רגל ופרשים אל הגליל ואל המישור הגדול ,להשמיד את כל חבריו של יונתן. 50אך כאשר ידע כי יהונתן והאשר עמו נלקחו ונהרגו ,עודדו איש את רעהו ;והלך קרוב לזה לזה ,התכוננו להילחם. 51לפיכך ,הבאים אחריהם ,שהבחינו שהם מוכנים להילחם על חייהם ,חזרו שוב. 52עויבבא או ְכֶבם אְ ל-אְ ְרץ-יּ הודב ה ָּ שב לום ,ועיְ בּ נו שב ם אְ ת-יּ הונבתב ן וּ אְ ת-אׂשְ ר ְַ-מו ,ועיְ פּ ערדו ּמאא ד ;וּ ַעל כבל יְ ֶּ בראא ל קְ ינבה ֹבדול. 53אז ביקשו כל-הגוים אשר מסביב להשמידם כי אמרו אין להם שר ואין להם עזר להם :עתה על כן הבה נלחם עליהם ונסיר את זכרם מקרב האנשים. פרק13 1עתה כאשר שמע שמעון כי טריפון אסף צבא גדול לפלוש לארץ יהודה ולהשמיד. 2וראה כי העם רעד ופחד גדול ,עלה לירושלים ,ויקבץ את העם.
3וקרא להם לאמר אתם בעצמכם יודעים מה גדולות אני ואחי ובית אבי עשיתי למען החוקים והקדשים ,גם המלחמות והצרות אשר ראינו. 4בגלל זה נהרגו כל אחי למען ישראל ונשארתי לבד. 5ועתה הרחק ממני לחסוך על חיי בכל עת צרה כי איני טוב מאחי. 6ללא ספק אנקום את נקמת גוי ואת המקדש ואת נשותינו ובנינו כי נאספו כל הגויים להשמידנו בזדון מאוד. 7עתה שמע את הדברים האלה ,התחדשה רוחם. 8ויענו בקול גדול לאמר אתה תהיה לנו למנהיג במקום יהודה ויהונתן אחיך. 9תלחם את מלחמותינו ,וכל אשר אתה מצווה עלינו ,זה נעשה. 10אז אסף את כל אנשי המלחמה וימר לסיים את חומות ירושלים ויבצר אותה מסביב. 11וכן שלח את יהונתן בן אבשלום ועמו כח גדול אל יופה אשר גירש את אשר בה נשאר בה. 49גם הם מהמגדל שבירושלים היו מצומצמים עד שלא יכלו לצאת ולא להיכנס לארץ ולא לקנות ולא למכור ,ולכן היו במצוקה גדולה מחוסר מזונות ומספר רב מהם נספו .דרך רעב. 50ואז קראו לשמעון ,והתחננו לו להיות אחד איתם :מה הוא העניק להם ;וכאשר הוציא אותם משם ,טהר את המגדל מזיהומים. 51ויכנס לתוכו שלשת ועשרים היום לחודש השני במאה השבעים ואחת השנה בהודיה ובענפי דקלים ובנבלים ומצלתיים ובכינורות וזמירות ושירים כי שם .הושמד אויב גדול מישראל. 52הוא גם קבע שהיום הזה יישמר בכל שנה בשמחה .ועוד את גבעת המקדש אשר ליד המגדל התחזק ממנה ,ושם ישב עם חבריו. 53וכאשר ראה שמעון כי יוחנן בנו איש חיל ,העמיד אותו לראש כל הצבאות ;והוא ישב בעזה. פרק14 1במאה ושבעים ושתיים עשרה השנה אסף המלך דמטריוס את כוחותיו וילך אל מדי כדי לעזור לו להילחם נגד טריפון. 2אך כאשר שמע ארסס מלך פרס ומדי כי דמטריוס נכנס בתוך גבולותיו ,שלח אחד מנסיכיו לקחתו בחיים. 3אשר הלך ויכה את צבא דמטריוס ולקח אותו והביא אותו אל ארסאס ,אשר על ידו הוכנס. 4אשר ארץ יהודה הייתה שקטה כל ימי שמעון ;כי הוא חיפש את טובת אומתו בחכמה ,עד שסמכותו וכבודו מצאו חן בעיניהם. 5וכאשר היה מכובד בכל מעשיו ,כך בזה ,כי לקח את יופה לגן עדן ,ופתח באיי הים. 6והרחיב את גבולות אומתו והשיב את הארץ 7ויאסף מספר רב של שבויים ,וישלטו על עזרע ובתשורא ועל המגדל אשר לקח ממנו את כל הטומאה ,ולא היה מי שהתנגד לו. 8אז עבדו את אדמתם בשלום ,והארץ נתנה גידולה ועצי השדה פרים. 9האנשים הקדמונים ישבו כולם ברחובות ,שיחקו יחד בדברים טובים ,והצעירים לבשו לבוש מפואר ומלחמתי. 10הוא סיפק מזון לערים ,והניח בהן כל מיני תחמושת ,כדי ששמו המכובד נודע עד סוף העולם. 11עשה שלום בארץ וישראל שמחו בשמחה גדולה. 12כי איש ישב תחת גפנו ותאנה שלו ,ואין מי שילחמם אותם. 13ולא נותר בארץ להלחם בהם ,וכן ,המלכים עצמם נפלטו בימים ההם. ַורה וּ ברשב ע לבקע ח. 14ועוד חיזק את כל-עמו המושפלים את התורה חקר ;וּ כבל מוזאר ב 15הוא מייפה את המקדש ומרבה כלי בית המקדש. 16כאשר נשמע ברומא ,ועד ספרטה ,כי יהונתן מת ,הם הצטערו מאוד. 17אך כששמעו כי שמעון אחיו נעשה כהן גדול במקומו וישלט בארץ ובערים שבה. 18כתבו לו בלוחות נחושת לחדש את הידידות והברית אשר כרתו עם יהודה ויהונתן אחיו. יט אילו כתבים נקראו לפני הקהילה בירושלים. 20וזהו העתק המכתבים אשר שלחו הלקדמונים ;שליטי הלקדמונים ,עם העיר ,אל שמעון הכהן הגדול ,והזקנים והכוהנים ,ושארית אנשי היהודים ,אחינו ,שולחים ברכה: 21השגרירים אשר נשלחו אל עמנו הודיעו לנו על כבודך וכבודך ,על כן שמחנו לבואם. 22ורשמו את הדברים אשר דברו במועצת העם כך ;נומניוס בן אנטיוכוס ואנטיפטרוס בן יאסון ,שגרירי היהודים ,באו אלינו לחדש את הידידות שהייתה להם איתנו. 23ומצא חן בעיני העם לארח את האנשים בכבוד ולהכניס את עותק השגריר שלהם ברשומות פומביות ,כדי שבסופו של דבר יהיה לאנשי הלקדמון זיכרון שלו :ועוד כתבנו עותק ממנו לשמעון הכהן הגדול. . 24לאחר מכן שלח שמעון את נומניוס לרומא עם מגן זהב גדול במשקל אלף לירות כדי לאשר את האיחוד איתם. 25על מה כששמעו העם אמרו מה נודה לשמעון ולבניו? 26כי הוא ואחיו ובית אביו הקימו את ישראל וגירשו במלחמה את אויביהם מהם ואשרו את חירותם. 27וכתבו אותו בלוחות נחושת אשר הניחו על עמודים בהר ציון וזהו העתק הכתובה ;שמונה עשר לחודש אלול במאה ושבעים ושבעים שנה ,שנה שלישית לשמעון הכהן הגדול. 28בשארמל בקהלת הכוהנים והעם ושרי העם וזקני הארץ ,הודיעו לנו הדברים האלה. 29היות שפעמים רבות היו מלחמות בארץ ,שבהן למען שמירה על קדשם והחוק ,שמעון בן מתתיהו ,ממוצא יריב ,יחד עם אחיו , מסכנים את עצמם ומתנגדים לאויבים .מעם עשה כבוד גדול לאומה: ( 30כי אחר כך יהונתן ,אשר כינס את אומתו והיה להם כהן גדול ,צורף לעמו.
31אויביהם התכוננו לפלוש לארצם למען ישמידו אותה וישימו ידיים על המקדש. 32באותו זמן קם שמעון ולחם למען עמו ,והוציא הרבה מרכושו ,וחמוש את אנשי אומתו האמיצים ונתן להם שכר. 33ויבצרו את ערי יהודה יחד עם ביתסורא השוכנת על גבול יהודה אשר שריון האויבים היה לפנים ;אבל הוא הציב שם חיל מצב של יהודים: 34ועוד ביצר את יופה השוכנת על הים ואת עזרה הגובלת באזוטוס ,שם ישבו האויבים קודם לכן ,אבל הוא הציב שם יהודים וסיפק להם כל מה שנוח לתיקון. 35העם שרו אפוא את מעשיו של שמעון ,ולאיזו תהילה חשב להביא את עמו ,עשו אותו למושל ולכוהן ראשם ,כי עשה את כל הדברים האלה ,ולמען הצדק והאמונה ששמר לאומו .ועל כך ביקש בכל האמצעים לרומם את עמו. 36כי בתקופתו התפתחו הדברים בידיו ,והוציאו הגויים מארצם ,וגם אשר בעיר דוד בירושלים אשר עשו לעצמם מגדל אשר יצאו ממנו וזיהמו .כבל הע קא דְ ש ו בפגעע ערב ָע קא דְ ש: 37אבל הוא הניח בה יהודים .ויבצרו למען בטחון הארץ והעיר ,והרים חומות ירושלים. 38גם המלך דמטריוס אישר אותו בכהונה הגדולה לפי הדברים האלה. 39ועשה אותו לאחד מחבריו ,וכיבד אותו בכבוד רב. 40כי הוא שמע לומר ,כי הרומאים קראו ליהודים את ידידיהם ואת חבריהם ואת אחיהם ;וכי הם אירחו את שגרירי שמעון בכבוד; 41גם שהיהודים והכוהנים היו מרוצה מכך ששמעון יהיה למושל ולכוהן גדול שלהם לעולם עד שיקום נביא נאמן; 42ועוד שהוא יהיה לרב שלהם וישלוט על המקדש להעמידם על מעשיהם ועל הארץ ועל השריון ועל המבצרים ,למען ישלוט ,אני -.מקּ לבט; אומר ,על ה ְ 43חוץ מזה שישמעו לו מכל אדם ,וכל הכתבים בארץ ייעשו בשמו ,וילבש ארגמן וילבש זהב. 44גם שלא יהיה מותר לאיש מהעם או מהכהנים לשבור את כל הדברים האלה או להפר את דבריו ,או לאסוף אספה בארץ בלעדיו , או להתלבש בסגול ,או ללבוש אבזם .זהב; 45וכל מי שיעשה אחרת ,או יפר כל אחד מהדברים האלה ,צריך להיענש. 46לפיכך מצא חן בעיני כל האנשים להתמודד עם שמעון ולעשות כפי שנאמר. 47אז קיבל שמעון את זה ,והיה מרוצה להיות כהן גדול ,ומפקד ומושל של היהודים והכוהנים ,ולהגן על כולם. 48וצוו להכניס את הכתב הזה ללוחות נחושת ולהעמידם בתוך מרחב הקדש במקום בולט; 49כמו כן יש להניח את העותקים שלו באוצר ,כדי שיהיו לשמעון ולבניו אותם. פרק15 1ועוד שלח אנטיוכוס בן דמטריוס המלך מכתבים מאיי הים אל שמעון הכהן ונסיך היהודים ואל כל העם; 2תוכנם היה אלה :המלך אנטיוכוס לשמעון הכהן הגדול ונסיך אומתו ולאנשי היהודים בברכה: 3כיון שאנשי מגונה כבשו את ממלכת אבותינו ,ומטרתי היא לערער עליה שוב ,כדי להשיבה לאחוזה הישנה ,ולשם כך אספתי המון חיילים זרים והכינו ספינות של ְמלחב מב ה; 4גם כוונתי לעבור את הארץ למען נקום באלה שהחרידו אותה והשממה ערים רבות בממלכה. 5ועתה אני מאשר לך את כל התרומות אשר העניקו לך המלכים שלפני ,וכל המתנות מלבדן. 6אני נותן לך גם רשות להטביע כסף עבור ארצך בחותמתך. 7ולגבי ירושלים והקדש ,יהיו בני חורין ;וכל-השריון אשר עשית ,והמבצרים אשר בנית ושמרת בידך ,ישארו לך. 8ואם יהיה או יהיה דבר למלך ,יסלח לך מעתה ועד עולם. 9יתר על כן ,כאשר נשיג את מלכותנו ,נכבד אותך ואת עמך ואת ביתך בכבוד רב ,למען יוודע כבודך בכל העולם. 10במאה השבעים וארבע עשרה השנה הלך אנטיוכוס אל ארץ אבותיו ובזמן הזה התקבצו אליו כל הכוחות ונותרו מעטים עם טריפון. 11לפיכך נרדף על ידי המלך אנטיוכוס ,וברח אל דורה השוכנת על שפת הים. 12כי ראה כי צרות באות עליו בבת אחת וכי כוחותיו עזבו אותו. 13וחנה אנטיוכוס על דורה ,עמו מאה ועשרים אלף איש מלחמה ושמונה אלף פרשים. 14וכאשר הקיף את העיר מסביב והתחבר לאניות הקרובות לעיר על שפת הים ,הרגיז את העיר ביבשה ובים ,ולא נתן לו לצאת או להיכנס. 15בעונה הממוצעת באו נומניוס וחבורתו מרומא ,עם מכתבים למלכים ולמדינות ;שבו נכתבו הדברים האלה: 16לוציוס ,קונסול הרומאים למלך תלמי ,מברך: 17שגרירי היהודים ,ידידינו וחברינו ,באו אלינו לחדש את הידידות והליגה הישנה ,שנשלחו משמעון הכהן הגדול ומאנשי היהודים. 18והביאו מגן זהב אלף לירות. 19חשבנו כי טוב לכתוב למלכים ולמדינות שלא יעשו להם רע ולא ילחמו בהם ,בעריהם או בארצותיהם ,ולא יעזרו לאויביהם נגדם. 20טוב היה לנו גם לקבל את המגן מהם. 21אם כן יהיו בעלי מגונה אשר ברחו מארצם אליכם ,מסרו אותם אל שמעון הכהן הגדול ,למען יעניש אותם על פי תורתם. 22את אותם הדברים כתב גם לדמטריוס המלך ואל אטאלוס לאריאראתס ולארסאס. 23ולכל המדינות ואל סמפסמס והלקדמונים ואל דלוס ומינדוס וסיציון וקריה וסאמוס ופמפיליה וליקיה והליקרנסוס ורודוס וארדוס וקוס וסיד . ,וארדוס ,וגורטינה ,וקנידוס ,וקפריסין ,וקירנה.
24ואת העותק הזה כתבו לשמעון הכהן הגדול. 25אז חנה אנטיוכוס המלך על דורה ביום השני ,תקף אותה ללא הרף ועשה מנועים ,ובכך סגר את טריפון ,שלא יוכל לצאת ולא להיכנס. 26באותה שעה שלח אליו שמעון אלפיים איש נבחרים לעזור לו ;גם כסף וזהב והרבה שריון. 27אף-על-פי-כן לא יקבלו אותם ,אלא שבר את כל-הבריתות אשר כרת עמו מקודם ,והפך לו זר. 28ועיְ ּשלעח אא לביו אְ ת-אְ ּתנובְ יס ,אְ חב ד ְמחׂבא בריו ,לְ ּדָא ר ְַ מו ,עוי אאמְ ר אְ ת-יופבה וּ אְ ת -עַז בּרה .עם המגדל אשר בירושלים ,שהם ערי מלכותי. 29את גבוליו בזבזתם ופגעתם בארץ פגעתם ושלטתם במקומות רבים בתוך מלכותי. 30ועתה הציל את הערים אשר כבשתם ואת מס המקומות אשר רכשתם בהם חוץ מגבול יהודה. 31או תן לי עבורם חמש מאות ככר כסף ;ועל הנזק אשר עשיתם ועל מס הערים חמש מאות כשרונות אחרים :אם לאו ,נבוא ונלחם בכם. 32ויבא אתנוביוס ידיד המלך לירושלים ,וכאשר ראה את כבודו של שמעון ואת ארון צלחת הזהב והכסף ואת נוכחותו הגדולה ,נדהם וסיפר לו את דבר המלך. 33וענה שמעון ואמר לו :לא לקחנו את אדמת הזולת ולא תפסנו את אשר לאחרים ,כי אם את נחלת אבותינו ,אשר החזיקו אויבינו שלא כדין זמן מסוים. 34על כן ,בהזדמנות ,מחזיקים בנחלת אבותינו. 35והרי אתה דורש את יופה ואת עזרה ,אף על פי שהם עשו רע מאוד לעם בארצנו ,ובכל זאת ניתן לך מאה כשרונות עבורם .על כך אתנוביוס לא ענה לו אף מילה; 36אך חזרו בזעם אל המלך ודיווחו לו על הנאומים הללו ועל כבודו של שמעון ועל כל אשר ראה ועל כך התרעם המלך. 37בינתיים ברח טריפון בספינה אל אורתוזיאס. 38וימנה המלך את קנדביוס לשולט על חוף הים ויתן לו צבא רגל ופרשים. 39ויצוהו להרחיק את צבאו ליהודה ;וכן ציווה אותו לבנות את צדרון ולבצר את השערים ולמלחמה בעם ;אך באשר למלך עצמו , הוא רדף אחרי טריפון. 40אז בא קנדביוס לג'מניה והתחיל להתגרות בעם ולפלוש ליהודה ,לקחת את העם בשבי ולהרוג אותם. 41וכאשר בנה את צ'דרו ,העמיד שם פרשים וצבא רגלים ,עד אשר יוציאו הם יפרושו בדרכי יהודה ,כפי שציווה אותו המלך. פרק16 1אז עלה יוחנן מעזרה וסיפר לשמעון אביו מה עשה קנדביוס. 2על כן קרא שמעון לשני בניו הגדולים ,יהודה ויוחנן ,ואמר אליהם :אני ואחי ובית אבי נלחמנו מאז נעורי ועד היום הזה באויבי ישראל ;והדברים שגשגו כל כך טוב בידינו ,עד שהצלנו את ישראל פעמים רבות. 3אבל עכשיו אני זקן ,ואתם ,בחסדי ה ',בגיל מספיק :תהיו במקומי ואחי ,ולכו ונלחמו למען עמינו ,והעזרה מן השמים תהיה עמכם. 4ובחר מהארץ עשרים אלף איש מלחמה עם פרשים ,שיצאו נגד קנדביוס ,וישנו בלילה ההוא במודיען. 5וכאשר קמו בבקר וילכו במישור ,הנה צבא אדיר גדול של רגלים ופרשים בא עליהם ,אבל נחל מים היה ביניהם. 6עו עיחׂנו בַלְם הוא וּ ַעמו ,עוי ּערא אְ ת-הב ַבם נְ פּ ארד עלַׂבא ר אְ ת-נעפּ ל-הע מע יְ ם ,עו אילְך תחילה על עצמו ,ואחר-כך עברו אחריו האנשים הרואים אותו. 7אשר עשה ,חילק את אנשיו והעמיד את הפרשים בתוך הרגלים :כי פרשי האויבים רבים מאוד. 8ותקעו בשופרות הקדושים ,ועל זה נברח קנדביוס וצבאו ,והרבה מהם נהרגו ,והשארים הלכו למעצר. 9באותה עת נפצע אחיו של יהודה יוחנן ;אבל יוחנן עדיין הלך אחריהם ,עד שהגיע לקדרון ,אותו בנה קנדביוס. 10ויברחו עד המגדלים בשדות אזוטוס ;ַעל כאן ֶב ארף אותו אא ש :וּ הב לו מא הְ ם עכ ׂאלבפְ ים ׂאנ ְבשים .לאחר מכן חזר לארץ יהודה בשלום. 11ועוד במישור יריחו היה תלמיוס בן אבובוס לשליט ,והיה לו שפע של כסף וזהב. 12כי הוא היה חתן הכהן הגדול. 13לפיכך התרומם לבו ,חשב להביא את הארץ לעצמו ,ולאחר מכן התייעץ במרמה עם שמעון ובניו כדי להשמידם. 14שמעון ביקר בערים אשר בארץ ודאג לסדרן הטוב ;ובאותה עת ירד בעצמו ליריחו עם בניו ,מתתיהו ויהודה ,במאה השבעים ושבע עשרה השנה ,בחודש האחד עשר ,הנקרא שבת. 15היכן שבן אבובוס קיבל אותם במרמה למעצר קטן ,הנקרא דוקוס ,אשר בנה ,עשה להם משתה גדול ,אבל הוא החביא שם אנשים. 16כאשר שתו שמעון ובניו הרבה ,קמו תלמי ואנשיו ,ולקחו את נשקם ,ויבואו על שמעון אל מקום המשתה ,והרגו אותו ואת שני בניו ואת אחדים מעבדיו. יז ָע ֶַׂב ה ַבֶב ה בב גבדב ה גּ דולבה וּ הְ ְֹ יל ברַבה ַעל-טוב. 18וכתב תלמי את הדברים האלה ושלח אל המלך שישלח לו צבא לעזרתו ויגאל לו את הארץ והערים. 19הוא שלח גם אחרים אל עזרה להרוג את יוחנן ואל הטריבונים שלח מכתבים לבוא אליו ליתן להם כסף וזהב ושכר. 20ואחרים שלח לקחת את ירושלים ואת הר המקדש. 21עכשיו רץ אחד אל עזרה וסיפר ליוחנן כי אביו ואחיו נהרגו ,ותלמי שלח להרוג גם אותך. 22מזה בשמעו ,נדהם מאוד ,ושם ידיים על הבאים להשמידו והרג אותם ;כי ידע כי ביקשו להרחיקו. 23לשאר מעשי יוחנן ומלחמותיו ומעשיו הראויים אשר עשה ובניין החומות אשר עשה ומעשיו. 24הנה אלה כתובים בדברי הימים של כהונתו מעת שנעשה כהן גדול אחרי אביו.