לנצח געגוע

‫‪1‬‬

‫לנצח געגוע‬ ‫רויטל הדר‬

‫‪2‬‬

‫‪ ‬לדלג על חלוקי הכוכבים הנוצצים‪,‬‬ ‫להתפלש‪ ,‬או רק לנגוע –‬ ‫בעפר הארצות‪.‬‬ ‫לצחק ולהשתעשע עם הכדורים‪,‬‬ ‫עם הנגיעות‪,‬‬ ‫להיות רחבה עד אין קץ‪,‬‬ ‫גדולה עד אין גבולות‪,‬‬ ‫עד אין קווי מתאר‪,‬‬ ‫עד אין קצוות‪,‬‬ ‫להיות גדולה עד אין קץ‪,‬‬ ‫השמיים – להיות‪.‬‬ ‫להשתעשע‪ ,‬לצחק‪,‬‬ ‫להיטמע‪ ,‬לשחק‪...‬‬ ‫ומכאן – רק עיניים מביטות‪.‬‬ ‫עיניים קטנות‪...‬‬ ‫מביטות על ההתרחשויות‪...‬‬ ‫דילוג על חלוקי כוכב נוצץ‪,‬‬ ‫והעיניים מתרגשות‪.‬‬ ‫שוחקות‪ ,‬מצחקות‪,‬‬ ‫ובוכות‬ ‫דמעות בוערות‪,‬‬ ‫מכוכב לבן‪-‬‬ ‫של אש‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫‪ ‬שם (בקמץ)*‬ ‫א'‬ ‫ושם היו‪– ...‬‬ ‫כל השמים‪( .‬בקמץ)*‬ ‫כל השמים‪( .‬בצירה)*‬ ‫כל השמיים‪.‬‬ ‫כל נקודות היעד‪.‬‬ ‫כל נקודות המטרה‪.‬‬ ‫כל התמציות‪.‬‬ ‫כל השמות‪.‬‬ ‫בוועידה אחת גדולה‪.‬‬ ‫במקבץ של נקודות‪.‬‬ ‫והסתווה הכול –‬ ‫במסכת שקופה‪– ...‬‬ ‫במסכת תכולה‪– ...‬‬ ‫כמו יריעה חלקה כל‪-‬כך –‬ ‫ללא ולו נקודה‪...‬‬ ‫כי אם היינו רואים‬ ‫את כל נקודות השמיים‪...‬‬ ‫היינו –‬ ‫מים‪.‬‬

‫ב'‬ ‫והארץ‪...‬‬ ‫והרצונות‪...‬‬ ‫שורצי אדם – מים‪– ...‬‬ ‫כמעט נפלו ארצה אפיים‪,‬‬ ‫בניסיונות נואלים‪,‬‬ ‫לשם –‬ ‫לעלות‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫‪ ‬אנשי נדנדה‬ ‫אנשי נדנדה – זיקיות נצחיות‪.‬‬ ‫בועות רגש ‪ -‬בתבניות בשר‪ ,‬מתפזרות ומתאדות‪,‬‬ ‫שבות לתבניות הבשר שונות‪.‬‬ ‫ומה על הציפיות?‬ ‫וחבלי הנדנדות עשויים להיקרע מההתנדנדות היתרה‪.‬‬ ‫ומה על הנשען‪ ,‬הנסמך על הנדנדה?‬ ‫ועליה עצמה?‬ ‫לשונות בוני מגדל בבל ‪ -‬היו לפחות שונות‪.‬‬

‫‪ ‬זונה בצלם האלוהים‬ ‫חיות לא משחקות!‬ ‫וגם זה ‪ -‬לא נכון‪...‬‬ ‫צדק מי שאמר‪" :‬העולם במה – ואנשיו – שחקניו"‪.‬‬ ‫לא צדק מי שאמר‪ :‬נדיר האדם בעל כושר משחק‪,‬‬ ‫שהרי הוא הכושר הנפוץ והזול ביותר‪.‬‬ ‫אדם זונה בצלם האלוהים‪.‬‬ ‫מתערטל ומתעטף במיני אריגי אשפתות‪.‬‬ ‫מידמה לאטמוספרות השונות הנקרות בדרכו‪ ,‬ומתאפר בהתאם למצוא חן‪.‬‬ ‫וכשהחן יימצא – יתמיד בתחפושת שלכדהו‪,‬‬ ‫נטול מנוחה‪ ,‬מתועתע‪ ,‬עד אשר יאכלו התולעים –‬ ‫אותה‪ ,‬ואת הבשר עליו נתלתה‪.‬‬ ‫את הבשר התחתון לא יזכה להכיר האדם‪.‬‬ ‫מה לו‪ ,‬לחרגול – אדם‪ ,‬המקפץ מתוך אריג לאחר בחייו?‬ ‫אך אריגים כובשי לבב‪ ,‬שיעברו עם בוא התולעים לאחר‪,‬‬ ‫קלילים וריקים מתוכן‪.‬‬ ‫רוחות רפאים ללא אטב‪.‬‬ ‫אלוהים – פסל מלא מחשבה‪...‬‬ ‫מיליארדי פנים שונות‪ ,‬להן מוקצים אך כמה רפאים‪.‬‬ ‫כמה עבודה‪...‬‬ ‫מי אמר‪ :‬נדיר האדם בעל כושר משחק?‬ ‫מי שאמר זאת ‪ -‬טעה‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫‪ ‬עולמות חבויים‬ ‫א'‬ ‫תופסן הרוכסן‬ ‫כל‪-‬כך פשוט‪...‬‬ ‫תופסים תופסן –‬ ‫סוגרים רוכסן‪.‬‬ ‫עולם שלם‪,‬‬ ‫שהיה שם בפנים‪,‬‬ ‫פתוח –‬ ‫נסגר‪.‬‬ ‫בפס‪.‬‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫מידי‪.‬‬ ‫נקי‪.‬‬ ‫ישר‪.‬‬ ‫פשוט‪.‬‬ ‫אלגנטי‪.‬‬ ‫מעלים‪.‬‬ ‫דוחק לנסתרים‪.‬‬ ‫ומה אם‪– ...‬‬ ‫מישהו‪– ...‬‬ ‫יתפוס תופסן‪– ...‬‬ ‫יפתח רוכסן‪– ...‬‬ ‫אילו עולמות‬ ‫יתגלו‬ ‫שם‬ ‫בפנים‪...‬‬

‫‪6‬‬

‫ב'‬ ‫אמבטיית המפתחות‬ ‫שגם המפתחות יעשו אמבטיה‪...‬‬ ‫למה לא?‪...‬‬ ‫הם הרי –‬ ‫בעמדות המפתח –‬ ‫הכי בכירות‪...‬‬ ‫הם פותחים עולמות‪.‬‬ ‫נועלים‪.‬‬ ‫הם בעמדות המפתח‬ ‫הכי בכירות‪.‬‬ ‫כי המפתח‪...‬‬ ‫פותח‪...‬‬ ‫חושף עולמות‪...‬‬ ‫מעלים‪...‬‬ ‫במנעולים‪...‬‬ ‫מי לא יסכים‪– ...‬‬ ‫שראוי‪– ...‬‬ ‫לערוך‪– ...‬‬ ‫אמבטיית קצף ראויה –‬ ‫למפתחות‪...‬‬ ‫העולמות‪...‬‬ ‫הנסתרים‪...‬‬

‫‪ ‬האור הזכיר לי את החושך‪,‬‬ ‫והחושך הזכיר לי את האור‪.‬‬ ‫לא שיש הרבה הבדל ביניהם‪.‬‬ ‫הם הרי חלק ממעגל אחד גדול‪.‬‬ ‫ובכל‪-‬זאת‪...‬‬ ‫כשהיה אור – היה חושך‪,‬‬ ‫וכשהיה חושך – היה אור‪.‬‬ ‫מדהים איזה‬ ‫אור החושך‪.‬‬ ‫איזה אור משחור‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫‪ ‬מול ספסלים ריקים ‪-‬‬ ‫בוהה‪.‬‬ ‫אבשת העלים‪,‬‬ ‫נצח‪.‬‬ ‫עם הרוח ‪ -‬גיבובי דיבובים‪,‬‬ ‫ועם זאת המראה‪,‬‬ ‫כבדה ומעיקה‪.‬‬ ‫‪ ‬במדים ירוקים –‬ ‫מביטה באחרים ירוקים‪.‬‬ ‫נפש שקופה‪,‬‬ ‫אל מול ירוקות‪.‬‬

‫‪ ‬תוכן‪.‬‬ ‫שתיל באדמה פורייה‪,‬‬ ‫שתיה על בטן מלאה‪,‬‬ ‫כשהוא תוכן‪.‬‬ ‫מהו תוכן החודר לחדר אפל‪,‬‬ ‫לנשמה אובדת וריקה?‬ ‫גז‪,‬‬ ‫מתועתע‪ ,‬חסר נשימה‪.‬‬ ‫דפנות הנשמה האוורירית –‬ ‫חלקות הנה –‬ ‫היכן יכה שורשיו?‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫‪ ‬המיית החיים –‬ ‫כפלג מים‪ ,‬נטול נשימה‪,‬‬ ‫ודומם‪.‬‬ ‫אינסוף אספקלריות‪:‬‬ ‫מראות הזמן‪ ,‬האדם‪ ,‬התקופה‪.‬‬ ‫מבוכת המגוון‪.‬‬ ‫‪ ‬כשהלב של העולם‬ ‫פצוע‪,‬‬ ‫הוורידים של השמיים –‬ ‫נוטפים‬ ‫דם‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫‪ ‬מאוהבת באהבה‬ ‫אולי זה לא היית אתה‪.‬‬ ‫אולי הייתי ‪ -‬באהבה מאוהבת‪.‬‬ ‫אולי זה בכלל לא היית אתה‪.‬‬ ‫כי באמת‪...‬‬ ‫איזה נציג היית לה?‬ ‫לא ידעת אפילו ‪ -‬מאיפה אתה בא‪.‬‬ ‫והאהבה‪...‬‬ ‫צריכה שיידעו אותה‪.‬‬ ‫שתהיה שלווה‪.‬‬ ‫שתהיה שותקת‪ ,‬וודאית‪ ,‬רוגשת‪,‬‬ ‫שתהיה אוהבה‪.‬‬ ‫אהובה‪.‬‬ ‫אולי לא בך הייתי מאוהבת‪.‬‬ ‫אולי הייתי –‬ ‫מאוהבת באהבה‪.‬‬

‫‪ ‬ערב של קיץ‪.‬‬ ‫מתוק‪.‬‬ ‫משכר‪.‬‬ ‫מטיילים בלטיפה הפלאית‪.‬‬ ‫קולות מעברים –‬ ‫גבר‪ ,‬אישה‪,‬‬ ‫ילדים‪.‬‬ ‫קולות רוגעים‪ ,‬יפים‪.‬‬ ‫כלב מטייל בהנאה‬ ‫באוויר החם‪,‬‬ ‫ברוח הקלילה‪.‬‬ ‫ערב של אוהבים‪.‬‬ ‫הקולות בוקעים‪,‬‬ ‫חלקי דברים‪,‬‬ ‫ובחלונות דגלים‪.‬‬ ‫מדינתנו האהובה עצמאית‪.‬‬ ‫ערב של קיץ‪,‬‬ ‫מתוק וחם‪,‬‬ ‫ולטיפה פלאית‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫‪ ‬יש שמיים‪.‬‬ ‫יש אופק רחוק‪.‬‬ ‫יש ים‪ ,‬ומים‪.‬‬ ‫יש פרחים‪ ,‬כוכבים‪,‬‬ ‫נהרות וימים‪.‬‬ ‫פסגות הרים‪.‬‬ ‫רוח מנשבת‪.‬‬ ‫עננים בשמיים‪,‬‬ ‫והרבה מים‪...‬‬ ‫שקיעות בצבעים‪,‬‬ ‫אופק רחוק‪,‬‬ ‫ושמיים‪...‬‬ ‫יש שמיים‪...‬‬

‫‪ ‬המעיר – מאיר‬ ‫המעיר – מאיר‪...‬‬ ‫המאיר – מעיר‪...‬‬ ‫ולי‪...‬‬ ‫נשאר רק להודות‪..‬‬ ‫למי‪,‬‬ ‫שאת תרדמתי הארוכה ‪-‬‬ ‫העירה‪,‬‬ ‫ובאש נשמתו‪,‬‬ ‫בחשכת לילי –‬ ‫העלה אורה‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫‪ ‬סוכריות הימים‬ ‫סוכריות הימים‪– ...‬‬ ‫מתוקות הנה‪...‬‬ ‫ארוזות‪,‬‬ ‫באריזת הבוקר‪,‬‬ ‫והלילה‪.‬‬ ‫וכולן היו שלי‪,‬‬ ‫לפתע‪.‬‬ ‫כמו קיבלתי מתנה‬ ‫פתאומית‪...‬‬ ‫שהונחה לה‪.‬‬ ‫בשקט‪.‬‬ ‫כמו מתנה אמיתית‪,‬‬ ‫על מפתן חיי‪.‬‬ ‫והקופסא הייתה‬ ‫צבעונית‪,‬‬ ‫ומשובבת‪.‬‬ ‫וסוכריות ימים אלה –‬ ‫מתוקות היו –‬ ‫בריאות היו מדבש‪.‬‬ ‫והן היו פתאום –‬ ‫כולן שלי‪.‬‬ ‫מבוקר האריזה‪,‬‬ ‫ועד לילה‪.‬‬ ‫ולא יכולתי להודות יותר‪.‬‬ ‫זו הייתה מתנה‪.‬‬ ‫וטעמתי את הסוכריות‪,‬‬ ‫מראשית ועד סוף‪,‬‬ ‫וידעתי את הטעמים‪.‬‬ ‫טעם לכל יום‪...‬‬ ‫מתוק–חמוץ‪...‬‬ ‫מריר–מלוח‪...‬‬ ‫גוונים‪.‬‬ ‫ויש אף ששמרתי את האריזה‪...‬‬ ‫שם היה לי מתוק‪-‬חמוץ‪,‬‬ ‫שם מריר‪-‬מלוח‪...‬‬ ‫ומלח החיים‪...‬‬ ‫והדבש‪...‬‬ ‫היו מונחים לפניי‪.‬‬ ‫כולם‪.‬‬ ‫שקטים‪ .‬נדיבים‪.‬‬ ‫הייתי צריכה רק להושיט יד‪,‬‬

‫‪11‬‬

‫ולטעום‪.‬‬ ‫ולדעת‪.‬‬ ‫את המתוק‪-‬חמוץ‪...‬‬ ‫את המריר‪-‬מלוח‪...‬‬ ‫ולחבק‪.‬‬ ‫לחבק את כל הסוכריות בזרועותיי‪.‬‬ ‫להביט בקופסא הצבעונית‪,‬‬ ‫ולדעת‪.‬‬ ‫ולחייך‪.‬‬ ‫סוף סוף לחייך‪.‬‬ ‫הן רק שלי – סוכריות הימים‪.‬‬ ‫כולן – הנה‪...‬‬ ‫וטעמן‪ - ...‬איך לתאר‪– ...‬‬ ‫יהא חמוץ‪– ...‬‬ ‫יהא מלוח‪– ...‬‬ ‫יהא מריר‪– ...‬‬ ‫יהא –‬ ‫בכל הטעמים –‬ ‫מראשית ועד סוף –‬ ‫מתוק‪.‬‬ ‫מתוק‪.‬‬ ‫ואין אחר‪...‬‬

‫‪ ‬אדון ירח‪– ...‬‬ ‫מה אתה עושה?‬ ‫מה עשית כל הזמן הזה?‬ ‫אתה קטן כל הזמן‪...‬‬ ‫אתה גדל‪...‬‬ ‫אתה כל הזמן‬ ‫משתנה‪...‬‬ ‫איך אפשר לסמוך עליך‪...‬‬

‫‪12‬‬

‫‪ ‬לפעמים מנקודה‪- ...‬‬ ‫נמשך קו לאורך‪...‬‬ ‫כמו דמעה‪...‬‬ ‫כמו רצף של דמעות‪...‬‬ ‫שיוצאות מנקודה‪...‬‬ ‫לפעמים מנקודה‪...‬‬ ‫נמשך קו לאורך‪...‬‬ ‫קו לאינסוף‪...‬‬ ‫ישר‪ ...‬אינסופי‪...‬‬ ‫במין עצבות‪...‬‬ ‫כמו גלי הים‪.‬‬ ‫וכמו נבט היוצא מגרעין –‬ ‫ניזון ממנה‪,‬‬ ‫מדלדל אותה‪...‬‬ ‫עד שאיננה נקודה עוד‪...‬‬ ‫היא נקודה‪,‬‬ ‫עם קו ישר הנובע ממנה‪.‬‬ ‫נמתח לאורך‪...‬‬ ‫ישר‪...‬‬ ‫רציני‪...‬‬ ‫עצוב‪...‬‬ ‫אומר את דברו‪...‬‬ ‫לאינסוף‪...‬‬

‫‪ ‬עט‪...‬‬ ‫יקר שלי‪...‬‬ ‫זו העת‪...‬‬ ‫להישפך‪...‬‬ ‫לשפוך את דם הלב‪.‬‬ ‫ולצייר בו ציור‪.‬‬ ‫ולמתוח קו‪.‬‬ ‫עט‪...‬‬ ‫אוהבת‪...‬‬ ‫הדיו שלך‪...‬‬ ‫דמי‪...‬‬ ‫ודמך ‪ -‬הוא דיו‬ ‫ליבי‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫‪ ‬ואצבעות המים שלי‪...‬‬ ‫השקופות‪...‬‬ ‫הטהורות‪...‬‬ ‫המוארות‪...‬‬ ‫ארוכות היו מלספר‪.‬‬ ‫ונוזלות היו‪...‬‬ ‫זורמות‪...‬‬ ‫לכל פינה‪.‬‬ ‫לכל עבר‪.‬‬ ‫וכמו יודעות‪...‬‬ ‫כמו עם חיוך‪...‬‬ ‫כמו בשקט‪...‬‬ ‫מיני דברים‪.‬‬ ‫סודות‪.‬‬ ‫שגם אני –‬ ‫לא ידעתי‪,‬‬ ‫שהן יודעות‪...‬‬ ‫גילויים‪...‬‬ ‫רזי פינות‪...‬‬ ‫ארוכות היו מלספר‪– ...‬‬ ‫ידי המים שלי‪...‬‬ ‫והן נזלו ממני‪...‬‬ ‫ואני עמן‪...‬‬ ‫כמו משתרכת‪...‬‬ ‫כמו –‬ ‫ענן‪...‬‬ ‫משתרכת אחריהן‪,‬‬ ‫ידי המים הבוטחות שלי‪...‬‬ ‫והן ידעו את הדרך‪...‬‬ ‫וזרמו‪...‬‬ ‫בטבעיות רבה‪,‬‬ ‫ובידיעה גדולה‪...‬‬ ‫אל נתיבי עולם‪...‬‬ ‫והן הובילו בבטחה‪...‬‬ ‫ונטפו בשבילי הדרך‪...‬‬ ‫וריחפו בהתמזגות‪...‬‬ ‫בלטיפה‪...‬‬ ‫מעל הנגלה‪...‬‬ ‫הנסתר‪...‬‬ ‫ובם‪...‬‬ ‫מחלחלות לשמיים‪...‬‬ ‫מתקבצות לעננים‪...‬‬

‫‪14‬‬

‫נוטפות גשם – מים‪...‬‬ ‫וכך‪– ...‬‬ ‫נגעו בכל‪...‬‬ ‫אצבעות המים שלי‪...‬‬ ‫כל מה –‬ ‫שדיבר‪,‬‬ ‫בשפתם האלמותית –‬ ‫של מים‪...‬‬ ‫ושמיים‪...‬‬ ‫‪ ‬למשוך חוט‬ ‫מהכביסה –‬ ‫אל הירח‪.‬‬ ‫רק שם לא יטפסו‬ ‫חרקים‪.‬‬ ‫למשוך חוט‬ ‫ממני‪,‬‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫גם‪.‬‬ ‫חוט של דם‪.‬‬ ‫רק כך לא יטפסו‪,‬‬ ‫בני אדם‪.‬‬

‫‪ ‬אם שני הקווים‬ ‫דקים –‬ ‫הם יפגשו‪.‬‬ ‫בנקודה‪.‬‬ ‫אם קו אחד עבה –‬ ‫הם יפגשו‪.‬‬ ‫בכמה‪.‬‬ ‫אם יתעבה –‬ ‫המספר רק יתרבה‪.‬‬ ‫לקו‪.‬‬ ‫אם קו שני גם –‬ ‫ההתרבות – תתרבה‪...‬‬ ‫לשטח‪.‬‬ ‫ואם "יעבה" לצדדים –‬ ‫קווים עבים‪,‬‬ ‫לאינסוף למפגש‪...‬‬ ‫זה כל הסיפור‪,‬‬ ‫וזאת כל השאיפה ‪-‬‬ ‫עיבוי הקו‪...‬‬

‫‪15‬‬

‫‪ ‬סוכריות לבנות עטופות בשחור‪,‬‬ ‫סוכריות שחורות עטופות בלבן‬ ‫יש בלבלת‪.‬‬ ‫יש לבלוב‪.‬‬ ‫ולבלבת‪.‬‬ ‫לב ועוד לב‪.‬‬ ‫סוכריה ועוד סוכריה‪.‬‬ ‫ועטיפה‪.‬‬ ‫פנים כווץ‪.‬‬ ‫חמוץ‪.‬‬ ‫מחמיצים פנים לבן‪,‬‬ ‫ו‪ -‬מחמיצים פנים –‬ ‫לשחורה‪ ,‬הלבנה‪.‬‬ ‫ללבנה בטעם שחור‪...‬‬ ‫לבנים – לשחורים‪,‬‬ ‫שחורים – ללבנים –‬ ‫משחירים‪ ...‬שוכחים –‬ ‫מחמיצים‪– ...‬‬ ‫ש‪ -‬כולן – לבנות‪.‬‬ ‫כולם – לבנים‪.‬‬ ‫כולנו – בונים‪,‬‬ ‫כולנו – בנים‪,‬‬ ‫ללבן ‪-‬‬ ‫ה‪ -‬אחד‪,‬‬ ‫ה‪ -‬יחיד‪,‬‬ ‫ו‪-‬ה‪ -‬מיוחד‪,‬‬ ‫כל‪-‬כך‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫‪ ‬שעון קווקווי לובן‪ ,‬וזמן‬ ‫קו אחר קו‪.‬‬ ‫טיפה אחר טיפה‪.‬‬ ‫נקודה אחר נקודה‪.‬‬ ‫מתחילות‪.‬‬ ‫תמות‪.‬‬ ‫קיימות‪.‬‬ ‫נעלמות‪.‬‬ ‫משקיפות‪.‬‬ ‫לאט‪.‬‬ ‫ביסודיות‪,‬‬ ‫ובעקביות‪.‬‬ ‫זו אחר זו‪.‬‬ ‫שעון קווקווי לובן‪ ,‬וזמן‪.‬‬ ‫אבל רק כאן‪.‬‬ ‫רק עכשיו‪.‬‬ ‫רק במה‪ ,‬שהופך ללבן‪...‬‬ ‫כי ללבן‪...‬‬ ‫אין זמן‪...‬‬ ‫אבל כאן‪– ...‬‬ ‫קו אחר קו‪.‬‬ ‫טיפה אחר טיפה‪.‬‬ ‫נקודה אחר נקודה‪.‬‬ ‫מתחילות‪.‬‬ ‫תמות‪.‬‬ ‫קיימות‪.‬‬ ‫נעלמות‪.‬‬ ‫משקיפות‪.‬‬ ‫לאט‪.‬‬ ‫ביסודיות‪,‬‬ ‫ובעקביות‪.‬‬ ‫זו אחר זו‪.‬‬ ‫מצטרפות‬ ‫לים הצחור‪.‬‬ ‫לים הלבן‪,‬‬ ‫שמחכה‪.‬‬ ‫להיות מושלם‪.‬‬ ‫עד תום‪.‬‬ ‫צבע – לא מתקבל בעולם‪.‬‬ ‫ללבן –‬

‫‪17‬‬

‫אי אפשר להגיד לא‪.‬‬ ‫הוא תמיד מחכה‪.‬‬ ‫הוא תמיד שליו‪.‬‬ ‫הוא תמיד שלם‪.‬‬ ‫הוא תמיד מנצח בסוף‪.‬‬ ‫הוא תמיד השאיפה‪.‬‬ ‫הוא תמיד המאחד‪,‬‬ ‫בין הכול;‬ ‫כל הצבעים‪,‬‬ ‫כל התכונות‪.‬‬ ‫הוא תמיד הכי פחות‪.‬‬ ‫הוא תמיד הכי יותר‪.‬‬ ‫הוא תמיד התחלה‪.‬‬ ‫הוא תמיד תום‪.‬‬ ‫הוא תמיד הכי חזק‪.‬‬ ‫הוא תמיד מחכה‪.‬‬ ‫תמיד מחייך‪,‬‬ ‫בטוב גדול‪.‬‬ ‫הוא תמיד מטהר הכול‪.‬‬ ‫הוא הכי עשיר‪.‬‬ ‫הכי חזק‪.‬‬ ‫חכם כל‪-‬כך‪.‬‬ ‫מסכם הכול‪.‬‬ ‫ותמיד מחכה‪.‬‬ ‫בהתחלה‪,‬‬ ‫באמצע‪,‬‬ ‫ובסוף‪,‬‬ ‫של כל ‪-‬‬ ‫סף‪,‬‬ ‫וסוף‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫‪ ‬קופסת סוכריות הכאב‬ ‫כל יום‪,‬‬ ‫מהקופסא‪,‬‬ ‫סוכריית כאב‪.‬‬ ‫צבעונית‪ ,‬משובבת‪.‬‬ ‫מתוקה‪.‬‬ ‫שובבה‪.‬‬ ‫סוכריית כאב‪.‬‬ ‫כל יום אחת‪.‬‬ ‫בצבעה‪.‬‬ ‫נלעסת‪.‬‬ ‫עד המתיקות‪,‬‬ ‫מתיקותה‪,‬‬ ‫מותה‪.‬‬

‫‪ ‬הרוח ליטפה‪,‬‬ ‫והעצים גוננו‪,‬‬ ‫ובאופק עברה משאית קטנה‪.‬‬ ‫פעם הייתי ילדה‪.‬‬ ‫שנים עברו‪.‬‬ ‫הרבה‪.‬‬ ‫אז הרוח ליטפה‪,‬‬ ‫והעצים גוננו‪.‬‬ ‫והיית איתי בכל זה‪.‬‬

‫‪19‬‬

‫‪ ‬דואגת לאשליה‬ ‫דואגת לאשליה‪- ...‬‬ ‫שלא תהיה‪...‬‬ ‫דואגת לאשליה‪- ...‬‬ ‫שלא תישכח‪.‬‬ ‫דואגת לאשליה‪,‬‬ ‫שנזכור ביחד אתה –‬ ‫מי היא‪...‬‬ ‫מהו שמה‪...‬‬ ‫מאין באה‪.‬‬ ‫לאן הולכת‪.‬‬ ‫דואגת לה‪- ...‬‬ ‫שלא תישכח‪...‬‬ ‫שתמיד תהא קיימת‪,‬‬ ‫בתודעה‪.‬‬ ‫כשאת כאן‪,‬‬ ‫הכול נחמד כל‪-‬כך‪,‬‬ ‫כל‪-‬כך שמח‪,‬‬ ‫פשוט‪.‬‬ ‫כשאת כאן –‬ ‫ודווקא אז –‬ ‫אפשר כל‪-‬כך‬ ‫בקלות –‬ ‫לשכוח‪...‬‬ ‫אותך‪...‬‬ ‫לחשוב שאינך קיימת‪,‬‬ ‫שהכול אמת מוחלטת‪,‬‬ ‫שאפשר בלעדייך –‬ ‫להסתדר‬ ‫מצוין‪.‬‬ ‫ודווקא כשאת עוזבת‪,‬‬ ‫נוטשת‪ ,‬הולכת –‬ ‫פתאום‪ ,‬ודווקא אז –‬ ‫נזכרים בך‪...‬‬ ‫קוראים בשמך‪...‬‬ ‫מודעים לקיומך‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫יש שרוצים שתחזרי –‬ ‫ללכת‪...‬‬ ‫יש שרוצים‬ ‫שתלכי‪– ...‬‬ ‫לחזור‪...‬‬ ‫שתהיי כאן‪,‬‬ ‫כשאת אינך‪.‬‬ ‫שלא תהיי‪,‬‬ ‫כשאת הנך‪.‬‬ ‫ואני‪- ...‬‬ ‫דואגת לך‪...‬‬ ‫שלא יישכח‪...‬‬ ‫שלא יישכח‪...‬‬ ‫שמך‪...‬‬ ‫קיומך‪...‬‬ ‫שתהיי כאן –‬ ‫כל הזמן –‬ ‫כדי שנוכל –‬ ‫לשכוח ממך‪.‬‬

‫‪ ‬לשורר שיר‪.‬‬ ‫לשורר שריר‪.‬‬ ‫להשאיר שריר‪.‬‬ ‫לחזק‬ ‫שירים‬ ‫שרירים‬ ‫שרירים‪.‬‬ ‫להשאיר שירים‪,‬‬ ‫להשאיר שיירים‪,‬‬ ‫לרש‪-‬רש‪,‬‬ ‫לשר‪-‬שר‪...‬‬ ‫לשרר‪,‬‬ ‫לשורר‬ ‫שיירים‬ ‫רשים ‪-‬‬ ‫של‬ ‫שירים‪.‬‬

‫‪21‬‬

‫‪ ‬להאלים מילים‬ ‫להאלים מילים‪.‬‬ ‫לאלם אלומות ‪-‬‬ ‫אלומות‪,‬‬ ‫עלומות ‪-‬‬ ‫של‬ ‫דממה‪.‬‬

‫‪ ‬כמה התגעגעתי אליה‪,‬‬ ‫כשלרגע לא הייתי יכולה‪.‬‬ ‫וכשלא ידעתי אם אוכל‪,‬‬ ‫עוד‪.‬‬ ‫פשוט לגעת בה‪.‬‬ ‫פשוט להתנהל בתוכה‪.‬‬ ‫בשקט‪ ,‬ברוגע‪,‬‬ ‫ששייכים רק לה‪.‬‬ ‫כל‪-‬כך‪ ,‬בעצם‪,‬‬ ‫נהייתה פתאום –‬ ‫יקרה‪.‬‬ ‫היא החיים‪.‬‬ ‫הפעולות הקטנות‪,‬‬ ‫הרחיצות‪,‬‬ ‫הניקיונות‪,‬‬ ‫הדברים הקטנים‪.‬‬ ‫היומיומיים‪.‬‬ ‫היא החיים‪.‬‬ ‫ואין בילתה‪.‬‬ ‫ואין מלבדה‪.‬‬ ‫היא העיקר‪.‬‬ ‫המוץ‪.‬‬ ‫היא העדינות‪.‬‬ ‫בשיאה‪.‬‬ ‫המקלט‪.‬‬ ‫השלווה‪.‬‬ ‫הגשר‪.‬‬ ‫ההווה‪.‬‬ ‫ההוויה‪.‬‬ ‫זוהי –‬ ‫ואיך אפשר לראות בה אפורה –‬ ‫שיגרה‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫‪ ‬שלא יעז העז‪,‬‬ ‫או השה‪...‬‬ ‫כשטורפו הזאב‪– ...‬‬ ‫להיות‬ ‫טועה‪ ,‬פועה‪...‬‬ ‫להגיד‬ ‫מה‪...‬‬ ‫כי הוא בסוף ‪-‬‬ ‫יוצא –‬ ‫הקשה‪...‬‬

‫‪ ‬הרגע‬ ‫מה לנשימותיי הבאות‪,‬‬ ‫ללא הנשימה‬ ‫של‬ ‫הרגע‪,‬‬ ‫והרגע‪,‬‬ ‫והרגע‪...‬‬ ‫מה לרגעיי הבאים‪,‬‬ ‫ללא הרגע‪...‬‬ ‫ורק אז –‬ ‫עוד רגע‪...‬‬ ‫ועוד רגע‪...‬‬ ‫ועוד רגע‪...‬‬ ‫זה הדבר היחיד‪,‬‬ ‫שאפשר וצריך לדאוג בשבילו‪– ...‬‬ ‫הרוגע‪.‬‬ ‫והרגע‪,‬‬ ‫והרגע‪...‬‬

‫‪23‬‬

‫‪ ‬דברי הבל‪.‬‬ ‫דברי בלה‪.‬‬ ‫דברי בלע –‬ ‫דברי לבה‪.‬‬ ‫דברי להב‪...‬‬ ‫דברי בהל‪...‬‬ ‫דברי ליבה‪...‬‬ ‫דברי הבל‪.‬‬ ‫דברי בלה‪.‬‬ ‫דברי בלבלה‪...‬‬ ‫נבילה‪...‬‬ ‫דברים‪...‬‬ ‫הבלים‪...‬‬ ‫בלה‪...‬‬ ‫בלהה‪...‬‬ ‫דיבורים‪...‬‬ ‫בלבולים‪...‬‬ ‫בולעים‪...‬‬ ‫דברי לב‪,‬‬ ‫דברי ליבה‪...‬‬ ‫דברי לבה‬ ‫ובהלה‪,‬‬ ‫דברי הבל‪...‬‬ ‫דברי בלה‪...‬‬ ‫דברי בלבלה‪...‬‬ ‫דיבורים‪...‬‬ ‫הבל‪.‬‬ ‫בלה‪.‬‬ ‫נבילה‪.‬‬ ‫בלי יה –‬ ‫בבל‪.‬‬ ‫בלילה‪.‬‬ ‫בלייה‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫‪ ‬אלה לא יהיו אותם רעשי רקע‪...‬‬ ‫לא אותם רעשי תוכן‪...‬‬ ‫בשום צורה ואופן‪.‬‬ ‫אלה יהיו ‪ -‬אותם רעשי רקע‪.‬‬ ‫אותם רעשי תוכן‪.‬‬ ‫בשינוי –‬ ‫צורה‪.‬‬ ‫ואופן‪.‬‬

‫‪ ‬היה‪ ,‬היות‪ ,‬או ‪ -‬לא להיות‬ ‫אם הייתי‪,‬‬ ‫והם היו –‬ ‫היה‪ ,‬או – לא היה‪.‬‬ ‫או כן‪.‬‬ ‫או לא‪.‬‬ ‫או – אז‪:‬‬ ‫להיות‪ ,‬או ‪ -‬לא להיות –‬ ‫עולה השאלה‪.‬‬

‫‪ ‬מילים – באנה!‬ ‫מילים – סייענה!‬ ‫פתחנה שערי כלאי הפצוע!‬ ‫ אי אפשר לנגוע –‬‫ אי אפשר לנגוע!‪– ...‬‬‫אתן כוזבות כ"כ‪...‬‬ ‫לכנה!‪ ..‬לא‪ ,‬באנה‪...‬‬ ‫הטו חסד אשליה‪,‬‬ ‫שיש הבנה‪.‬‬ ‫שיש אהבה‪.‬‬ ‫שיש נגיעה‪.‬‬ ‫שיש ישנו‪,‬‬ ‫ושאין איננו‪.‬‬ ‫שקמים‬ ‫משינה‪.‬‬

‫‪25‬‬

‫‪ ‬ידי הפרחים‬ ‫איזה מזל‪- ...‬‬ ‫שאפשר‪ ,‬כל יום מחדש ‪-‬‬ ‫להרים את ידי הפרחים‪...‬‬ ‫למעלה‪,‬‬ ‫אל – על‪...‬‬ ‫את ידי הפרחים‪...‬‬ ‫המתוקות‪ ,‬החמודות‪ ,‬הבונות‪ ,‬היוצרות ‪-‬‬ ‫בתוך כל המהומות‪.‬‬ ‫כל המלחמות‪.‬‬ ‫להרים אותן‪.‬‬ ‫אל – על‪.‬‬ ‫להיכנע‪.‬‬ ‫בכל לילה מחדש‪.‬‬ ‫בשקט בשקט‪.‬‬ ‫באין רואים‪.‬‬ ‫להיכנע‪.‬‬ ‫לכל הלוחמים‪.‬‬ ‫לכל המלחמות‪.‬‬ ‫להניף אותן‬ ‫אל – על‪.‬‬ ‫ולהירגע‪.‬‬ ‫איזה מזל –‬ ‫שכל בוקר –‬ ‫יש כח חדש‪,‬‬ ‫ליום נוסף של –‬ ‫מלחמות‪...‬‬ ‫כניעות‪,‬‬ ‫ו‪ -‬ידי פרחים‪,‬‬ ‫אל – על –‬ ‫מורמות‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫‪ ‬גם לא נר‬ ‫גם נר – מתעמעם‪.‬‬ ‫לפני שדועך‪.‬‬ ‫לפני שכבה‪.‬‬ ‫לפני שנגמר‪.‬‬ ‫אפשר לראות זאת –‬ ‫בעין‪ ,‬ממש‪.‬‬ ‫הולך‪ ,‬והולך‪,‬‬ ‫ונחלש‪.‬‬ ‫עד – העלטה‪.‬‬ ‫החושך המת הזה‪.‬‬ ‫הקפוא‪ ,‬החד‪ ,‬המנוכר‪.‬‬ ‫מי ייתן‪,‬‬ ‫ולא אראה‪,‬‬ ‫לעולם יותר ‪-‬‬ ‫דברים דועכים‪,‬‬ ‫נגמרים‪.‬‬ ‫גם לא נר‪.‬‬ ‫זה –‬ ‫מצמרר‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫‪ ‬אני מוכנה‬ ‫אני מוכנה‬ ‫לקבל לידיי‪,‬‬ ‫על ידיי –‬ ‫את קוצי הסברס המתוקים‪,‬‬ ‫את קוצי השושנים‪,‬‬ ‫את צריבות הסירפדים‪,‬‬ ‫את עקיצות היתושים‪,‬‬ ‫והדבורים‪,‬‬ ‫את קוצי עץ הרימונים‪,‬‬ ‫והקלמנטינות‪,‬‬ ‫את הרימונים הזועקים‪,‬‬ ‫הענבים‪,‬‬ ‫הלימונים‪,‬‬ ‫השסקים‪,‬‬ ‫הדובדבנים‪,‬‬ ‫השזיפים‪,‬‬ ‫הזיתים‪...‬‬ ‫ועוד‪– ...‬‬ ‫מוכנה לקבל הכול‪.‬‬ ‫רק שאהיה –‬ ‫תמיד קרוב לידך‪.‬‬ ‫על – ידך‪.‬‬ ‫גבוה‪,‬‬ ‫על צמרות העצים‪.‬‬ ‫גבוה‪,‬‬ ‫על ‪-‬‬ ‫העננים‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫‪ ‬לנצח געגוע‬ ‫געגוע לשמש‪.‬‬ ‫לשקט‪.‬‬ ‫לשם‪.‬‬ ‫לשמיים‪.‬‬ ‫תמיד איתם‪,‬‬ ‫תמיד בלעדיהם‪.‬‬ ‫לנצח פרידה‪.‬‬ ‫לנצח פגישה‪.‬‬ ‫לנצח געגוע ‪-‬‬ ‫לאין – עולם‪.‬‬ ‫‪ ‬נקודת הלובן –‬ ‫הנקודה הלבנה –‬ ‫נקודת הסוף‪.‬‬ ‫נקודת ההתחלה‪.‬‬ ‫וחוזר החלל‪.‬‬ ‫וחוזר החלול‪.‬‬ ‫וחוזר חלילה‪.‬‬ ‫כי מ – אור – אויר ‪-‬‬ ‫באנו‪,‬‬ ‫ו‪ -‬ל ‪ -‬אור – אויר –‬ ‫נחזור‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫‪ ‬קצה‬ ‫בסוף הסוף‪,‬‬ ‫בקצה הקצה –‬ ‫על קוצו של‪– ...‬‬ ‫צוק המצוקים –‬ ‫בקץ המועקה‪ ,‬המצוקה –‬ ‫היקיצה‪.‬‬ ‫בה –‬ ‫אין קץ ‪-‬‬ ‫לטוב‪,‬‬ ‫לחום‪,‬‬ ‫לקיץ‪,‬‬ ‫לשמש‪,‬‬ ‫לאור‪...‬‬ ‫מי צד אור במצודה?‬ ‫מי הקצה קצה ‪ -‬לקצה?‬ ‫אור אינסוף –‬ ‫נטול קצוות‪.‬‬ ‫כמו בנקודה‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫נביעה‬ ‫לגמוע אהבה‪.‬‬ ‫לזון אור‪.‬‬ ‫להנביט מבט –‬ ‫מלטף‪,‬‬ ‫חובק‪.‬‬ ‫לנבוע הבעה‪.‬‬ ‫לעטוף עפרון‪,‬‬ ‫עט‪ ,‬נובע‪...‬‬ ‫שוקק‪,‬‬ ‫משתוקק‪,‬‬ ‫לאות‪...‬‬ ‫ללא לאות‪...‬‬ ‫ללא עת‪.‬‬ ‫מהעין –‬ ‫אל המעיין‪.‬‬ ‫אל העין‪.‬‬ ‫בריצוד הנר‪,‬‬ ‫בריצוד האור‪,‬‬ ‫ידיי שטות‪,‬‬ ‫מושטות‪,‬‬ ‫לאהוב‪.‬‬ ‫לגמוע גלי נפשך‪.‬‬ ‫נשמתך‪.‬‬ ‫רוחך‪.‬‬ ‫ריחך‪,‬‬ ‫המתוק כל‪-‬כך‪,‬‬ ‫המשכר ‪-‬‬ ‫מתוק ‪-‬‬ ‫כשל תינוק‪.‬‬ ‫לגמוע‬ ‫כל נקודה בים שלך‪.‬‬ ‫להרחיב אותה‪.‬‬ ‫להשקות‪.‬‬ ‫להרוות‪.‬‬ ‫להציף אותה –‬ ‫במימי המעיין‪,‬‬ ‫הנביעה‪,‬‬ ‫השפע‪.‬‬ ‫להרגיע‪.‬‬ ‫להשקות‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫לנשקה‪,‬‬ ‫באותיות‪.‬‬ ‫לצקת סימני חיים‪,‬‬ ‫אותות‪.‬‬ ‫ניצוצות‪.‬‬ ‫להשתוקק‪...‬‬ ‫אליך –‬ ‫רק אליך ‪-‬‬ ‫בגעגוע רציף ‪-‬‬ ‫תמידי ‪ -‬נצחי – אינסופי –‬ ‫רצוף‪...‬‬ ‫לא מחכה לאות‪,‬‬ ‫בלי פסיקים‪,‬‬ ‫בלי הפסקות‪,‬‬ ‫כל העת‪...‬‬ ‫כל העט‪...‬‬ ‫רק מתגעגע‪- ...‬‬ ‫ללא לאות‪– ...‬‬ ‫לצקת לתוכי ‪-‬‬ ‫גם כשלידך‪,‬‬ ‫גם כשאתך –‬ ‫ממך ‪-‬‬ ‫עוד ועוד‪.‬‬ ‫לנשק אותך‪.‬‬ ‫לחבק‪.‬‬ ‫לעטוף‪.‬‬ ‫לגעת יחדיו‬ ‫ברוגע‪.‬‬ ‫ברגע‪.‬‬ ‫לרקוד אותו‪,‬‬ ‫לעוף אתו‪.‬‬ ‫לנוע אותו‪.‬‬ ‫בכדור תנועה ‪-‬‬ ‫מתפקע מצחוק‪,‬‬ ‫פועם‬ ‫בקווי אור ‪-‬‬ ‫פורצים‪,‬‬ ‫בוזקים‪,‬‬ ‫מוארים ‪-‬‬ ‫מתערסל‪.‬‬ ‫מתערטל‪.‬‬ ‫בפעימת חיים‪,‬‬ ‫כמו נשימה‪,‬‬

‫‪32‬‬

‫של גלים –‬ ‫הולכים ועולים‪.‬‬ ‫לומר‪,‬‬ ‫בפה מלוא לוגמה –‬ ‫אוהבת אותך‪.‬‬ ‫אוהבת אותך‪.‬‬ ‫בלי סייגים‪,‬‬ ‫הגבלות‪,‬‬ ‫הגבלה‪.‬‬ ‫בצניחה חופשית‪,‬‬ ‫חייכנית‪,‬‬ ‫נטולת הגנות‪.‬‬ ‫היישר אל החיים‪,‬‬ ‫זרועותיך‪- ...‬‬ ‫הזרועות החובקות‪,‬‬ ‫של הבריאה‪.‬‬ ‫לחוש אותך‪...‬‬ ‫להתמלא‬ ‫כל כולי ‪-‬‬ ‫בפעימת החיים‪...‬‬ ‫כמו נשימה‪...‬‬ ‫של גלים‪...‬‬ ‫הולכים ועולים‪,‬‬ ‫הולכים ומגלים‪...‬‬ ‫בתנועה‬ ‫נצחית‪,‬‬ ‫אינסופית‪,‬‬ ‫עגולה‪,‬‬ ‫מתמשכת‪,‬‬ ‫בלתי פוסקת‪,‬‬ ‫צומחת והולכת‪,‬‬ ‫הולכת ונובטת‪,‬‬ ‫ומובעת‪,‬‬ ‫ונובעת‪,‬‬ ‫פשוטה‪,‬‬ ‫רחבה‪ ,‬מתרחבת‪,‬‬ ‫הולכת וזוהרת –‬ ‫אינסופית‪...‬‬ ‫משמחת‪...‬‬ ‫משחקת‪...‬‬ ‫צוחקת‪...‬‬ ‫מצחיקה‪...‬‬ ‫מתוקה‪...‬‬ ‫לאינסוף‪...‬‬

‫‪33‬‬

‫מתוקה‪...‬‬ ‫מתוקה‪...‬‬

‫‪ ‬הבה נגילה ל‪ -‬א'‪,‬‬ ‫ש‪-‬ב‪ -‬א ה ב ה‪...‬‬ ‫אלף – אלף‪...‬‬ ‫ש‪ -‬שני‪ ,‬או – ב' –‬ ‫אין לה‪...‬‬ ‫האלף המאלפת‪.‬‬ ‫האלופה‪.‬‬ ‫זהובה‪.‬‬ ‫מופלאה‪.‬‬ ‫פלאית‪.‬‬ ‫כל – יכולה‪.‬‬ ‫אלופו של העולם‪- ...‬‬ ‫הבה לנו‪...‬‬ ‫אליפות ההבנה‪,‬‬ ‫ההכרה‪,‬‬ ‫בך‪.‬‬ ‫ב‪ -‬א'‪,‬‬ ‫האחת‪.‬‬ ‫היחידה‪.‬‬ ‫נקודת הפתיחה‪.‬‬ ‫הפתיחות‪,‬‬ ‫ההתפתחות‪.‬‬ ‫מוליכה‪,‬‬ ‫מובילה‪,‬‬ ‫פורצת דרך‪.‬‬ ‫תמיד חוזרים אליה‪,‬‬ ‫לנקודת ההתחלה‪.‬‬ ‫מבקיעה כל חומה‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫הבה לנו –‬ ‫אותה‪,‬‬ ‫אותך‪.‬‬ ‫שנזדכך לכבודה‪.‬‬ ‫לכבודך‪.‬‬ ‫שנבוא אליך –‬ ‫אלופים‪.‬‬ ‫מאולפים‪...‬‬ ‫נטולי הב – הב‪...‬‬ ‫או‪ :‬הבה‪...‬‬ ‫שנידמה לך‪.‬‬ ‫שנגלה –‬ ‫את הגילה‪.‬‬ ‫שנתמזג‪,‬‬ ‫ב‪ -‬א ה ב ה‪,‬‬ ‫שאין שני‪ ,‬או ב' לה‪...‬‬ ‫אלף – אלף‪...‬‬ ‫זהובה‪.‬‬ ‫זוהרת‪.‬‬ ‫לבנה‪.‬‬ ‫לוטפת‪.‬‬ ‫עוטפת‪.‬‬ ‫חמימה‪.‬‬ ‫נעימה‪.‬‬ ‫מוארת‪.‬‬ ‫שניטמע‪,‬‬ ‫שנתמזג –‬ ‫ב‪ -‬א ה ב ה‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫‪ ‬דגדוג הדג‬ ‫‪1‬‬ ‫דגים אוהבים דגדוגים‪.‬‬ ‫מהם‪.‬‬ ‫מהמים‪.‬‬ ‫מהאור‪.‬‬ ‫מהאהבה‪.‬‬ ‫מ‪-‬‬ ‫גלי ‪-‬‬ ‫מימי –‬ ‫המיית –‬ ‫החיים‪.‬‬

‫‪2‬‬ ‫הדגים המדוגדגים‪,‬‬ ‫הזהרוריים‪,‬‬ ‫היפהפיים‪,‬‬ ‫הנעימים –‬ ‫נאכלו‬ ‫על‪-‬ידי‬ ‫שלדגים‪.‬‬ ‫כמה גדיים נישלנו?‬ ‫כמה עורות השלנו?‬ ‫כמה דגים שלינו?‬ ‫כי שלנו‪...‬‬ ‫כמה נתפסו ברשת‪,‬‬ ‫בקרס‪ ,‬ועוד קרס‪ ,...‬ועוד קרס‪,‬‬ ‫הכול בשביל הכרס‪...‬‬ ‫כי הכול שלנו‪...‬‬ ‫כמה ינושלו?‬ ‫ינשרו?‬ ‫כמה יינצלו?‬ ‫מהניצול?‬ ‫ויישארו‪,‬‬ ‫ויהיו‪,‬‬ ‫בנחת ‪-‬‬ ‫זהרוריים‪,‬‬ ‫יפהפיים‪,‬‬ ‫נעימים‪...‬‬

‫‪36‬‬

‫שלהם‪,‬‬ ‫של המים‪,‬‬ ‫של הדג‪,‬‬ ‫של השלדג‪.‬‬ ‫שיבוא זה היום‪,‬‬ ‫העדין‪.‬‬ ‫עידן‪,‬‬ ‫שכולו –‬ ‫חג‪.‬‬

‫‪3‬‬ ‫על מי נישען?‬ ‫על השעון‪.‬‬ ‫הדחקני‪.‬‬ ‫על השינוע‪.‬‬ ‫המנוע‪.‬‬ ‫על עשן הארובות‪,‬‬ ‫הנראה לעין‪.‬‬ ‫נילחם בשמש‪,‬‬ ‫נילחם באש‪,‬‬ ‫בעש‪.‬‬ ‫נעלה אובש‪.‬‬ ‫נהיה במצב נואש‪.‬‬ ‫נענש‪...‬‬ ‫כי נישען –‬ ‫על השעון‪.‬‬ ‫כי ננוע –‬ ‫ממנוע‪.‬‬ ‫כי נאמין ‪-‬‬ ‫לעין ‪ -‬רואים‪.‬‬

‫ניוושע –‬ ‫כשנלמד ‪-‬‬ ‫מהדגים‬ ‫הנסתרים‪.‬‬ ‫הנגלים‬ ‫בגלים ‪-‬‬ ‫ומגלים‪.‬‬

‫‪37‬‬

‫‪ ‬שמי‪ :‬רויטל הדר (מתתיהו)‪.‬‬ ‫מגוריי‪ ,‬מלידה ועד היום‪ :‬ירושלים‪.‬‬ ‫סיימתי בתיכון בהצטיינות‪ :‬לימודי ספרות‪ ,‬אמנות‪ ,‬תאטרון‪.‬‬ ‫המלצה של יעלי גורי (בתו של חיים גורי) ‪ -‬מורתי לספרות –‬ ‫יכולה להימסר – במידת הצורך – בהמשך‪.‬‬ ‫שרתתי בצבא‪ .‬בדרכים – התחלתי לכתוב ‪ -‬על פיסות נייר ‪ -‬שירים‪,‬‬ ‫לעצמי‪ ,‬ולמגרה‪.‬‬ ‫סיימתי בהצטיינות‪ :‬בית ‪-‬הספר למשחק – בית צבי‪.‬‬ ‫במשך ‪ 10‬שנים – הייתי בובנאית בתאטרון הקרון‪ ,‬עם ההצגה‪:‬‬ ‫"על שלושה דובים וזהבה אחת"‪ ,‬שזכתה להצלחה מרובה‪.‬‬ ‫הוצאתי לאור‪ ,‬בהוצאת "סער"‪ -‬את ספר שיריי הראשון ‪ :‬התעברות שיר‪,‬‬ ‫שיצא בתמיכה מלאה של מפעל הפיס‪.‬‬ ‫יש לי עוד הרבה שירים שלא שלחתי‪ .‬וכל העת – כותבת‪ ,‬ממשיכה‪...‬‬ ‫ידי‪ ,‬בע"ה – עוד נטויה‪ .‬גם סיפורי ילדים‪ ,‬ומחזה‪ .‬מתהווה‪.‬‬

‫בתור ילדה לאם חד‪-‬הורית – חוויתי הרבה מאד קושי כלכלי בחיי‪.‬‬ ‫תקוותי‪ ,‬ששיריי יהיו ראויים‪ ,‬שיינשאו‪ ...‬שייתמכו‪ ...‬שאוכל להמשיך‪.‬‬ ‫* הספר יעבור תהליך של ניקוד‪.‬‬

‫פרטי התקשרות‪:‬‬ ‫מס' פלאפון‪050-6395764 :‬‬ ‫אימייל‪hadarvital@gmail.com :‬‬

38