COPY-17

‫סוף‬

‫תופרים‪ ,‬קופירייטרים‪ ,‬מעצבים תעשייתיים‪ ,‬צלמי וידאו‪ ,‬עורכים‪ ,‬מתקלטים‪ ,‬יחצ”נים‪ ,‬מע‬ ‫אופנה‪ ,‬קרמיקאים‪ ,‬אדריכלים‪ ,‬נגרים‪ ,‬מעצבי פס‪-‬קל‪ ,‬מקליטים‪ ,‬זמרים‪ ,‬מלחינים‪ ,‬אורגים‪ ,‬נפח‬ ‫פחחים‪ ,‬מאיירים‪ ,‬סופרים‪ ,‬ציירים‪ ,‬משוררים‪ ,‬טבחים‪ ,‬נגנים‪ ,‬הוגים‪ ,‬כותבים‪ ,‬צלמים‪ ,‬מוזיקא‬ ‫מעצבים‪ ,‬תופרים‪ ,‬קופירייטרים‪ ,‬מעצבים תעשייתיים‪ ,‬צלמי וידאו‪ ,‬עורכים‪ ,‬מתקלטים‪ ,‬יחצ”נ‬ ‫מעצבי אופנה‪ ,‬קרמיקאים‪ ,‬אדריכלים‪ ,‬נגרים‪ ,‬מעצבי פס‪-‬קל‪ ,‬מקליטים‪ ,‬זמרים‪ ,‬מלחינ‬ ‫אורגים‪ ,‬נפחים‪ ,‬פחחים‪ ,‬מאיירים‪ ,‬סופרים‪ ,‬ציירים‪ ,‬משוררים‪ ,‬טבחים‪ ,‬נגנים‪ ,‬הוגים‪ ,‬כותב‬ ‫צלמים‪ ,‬מוזיקאים‪ ,‬מעצבים‪ ,‬תופרים‪ ,‬קופירייטרים‪ ,‬מעצבים תעשייתיים‪ ,‬צלמי וידאו‪ ,‬עורכ‬ ‫מתקלטים‪ ,‬יחצ”נים‪ ,‬מעצבי אופנה‪ ,‬קרמיקאים‪ ,‬אדריכלים‪ ,‬נגרים‪ ,‬מעצבי פס‪-‬קל‪ ,‬מקליט‬ ‫זמרים‪ ,‬מלחינים‪ ,‬אורגים‪ ,‬נפחים‪ ,‬פחחים‪ ,‬מאיירים‪ ,‬סופרים‪ ,‬ציירים‪ ,‬משוררים‪ ,‬טבחים‪ ,‬נגנ‬ ‫הוגים‪ ,‬כותבים‪ ,‬צלמים‪ ,‬מוזיקאים‪ ,‬מעצבים‪ ,‬תופרים‪ ,‬קופירייטרים‪ ,‬מעצבים תעשייתיים‪ ,‬צ‬ ‫וידאו‪ ,‬עורכים‪ ,‬מתקלטים‪ ,‬יחצ”נים‪ ,‬מעצבי אופנה‪ ,‬קרמיקאים‪ ,‬אדריכלים‪ ,‬נגרים‪ ,‬מעצבי‬ ‫קל‪ ,‬מקליטים‪ ,‬זמרים‪ ,‬מלחינים‪ ,‬אורגים‪ ,‬נפחים‪ ,‬פחחים‪ ,‬מאיירים‪ ,‬סופרים‪ ,‬ציירים‪ ,‬משורר‬ ‫טבחים‪ ,‬נגנים‪ ,‬הוגים‪ ,‬כותבים‪ ,‬צלמים‪ ,‬מוזיקאים‪ ,‬מעצבים‪ ,‬תופרים‪ ,‬קופירייטרים‪ ,‬מעצ‬ ‫תעשייתיים‪ ,‬צלמי וידאו‪ ,‬עורכים‪ ,‬מתקלטים‪ ,‬יחצ”נים‪ ,‬מעצבי אופנה‪ ,‬קרמיקאים‪ ,‬אדריכל‬ ‫נגרים‪ ,‬מעצבי פס‪-‬קל‪ ,‬מקליטים‪ ,‬זמרים‪ ,‬מלחינים‪ ,‬אורגים‪ ,‬נפחים‪ ,‬פחחים‪ ,‬מאיירים‪ ,‬סופר‬ ‫ציירים‪ ,‬משוררים‪ ,‬טבחים‪ ,‬נגנים‪ ,‬הוגים‪ ,‬כותבים‪ ,‬צלמים‪ ,‬מוזיקאים‪ ,‬מעצבים‪ ,‬תופר‬ ‫קופירייטרים‪ ,‬מעצבים תעשייתיים‪ ,‬צלמי וידאו‪ ,‬עורכים‪ ,‬מתקלטים‪ ,‬יחצ”נים‪ ,‬מעצבי אופ‬ ‫קרמיקאים‪ ,‬אדריכלים‪ ,‬נגרים‪ ,‬מעצבי פס‪-‬קל‪ ,‬מקליטים‪ ,‬זמרים‪ ,‬מלחינים‪ ,‬אורגים‪ ,‬נפח‬ ‫פחחים‪ ,‬מאיירים‪ ,‬סופרים‪ ,‬ציירים‪ ,‬משוררים‪ ,‬טבחים‪ ,‬נגנים‪ ,‬הוגים‪ ,‬כותבים‪ ,‬צלמים‪ ,‬מוזיקא‬ ‫מעצבים‪ ,‬תופרים‪ ,‬קופירייטרים‪ ,‬מעצבים תעשייתיים‪ ,‬צלמי וידאו‪ ,‬עורכים‪ ,‬מתקלטים‪ ,‬יחצ”נ‬ ‫סטודיו | מגזין | רוק’נרול‬ ‫מעצבי אופנה‪ ,‬קרמיקאים‪ ,‬אדריכלים‪ ,‬נגרים‪ ,‬מעצבי פס‪-‬קל‪ ,‬מקליטים‪ ,‬זמרים‪ ,‬מלחינ‬ ‫שלכם‬ ‫לרעיונות‬ ‫אורגים‪ ,‬נפחים‪ ,‬פחחים‪ ,‬מאיירים‪ ,‬פתוח‬ ‫משוררים‪ ,‬טבחים‪ ,‬נגנים‪ ,‬הוגים‪ ,‬כותב‬ ‫ציירים‪,‬‬ ‫סופרים‪,‬‬ ‫‪af.knows@gmail.com‬‬ ‫קופירייטרים‪ ,‬מעצבים תעשייתיים‪ ,‬צלמי וידאו‪ ,‬עורכ‬ ‫צלמים‪ ,‬מוזיקאים‪ ,‬מעצבים‪ ,‬תופרים‪afknows.com ,‬‬ ‫מתקלטים‪ ,‬יחצ”נים‪ ,‬מעצבי אופנה‪ ,‬קרמיקאים‪ ,‬אדריכלים‪ ,‬נגרים‪ ,‬מעצבי פס‪-‬קל‪ ,‬מקליט‬ ‫זמרים‪ ,‬מלחינים‪ ,‬אורגים‪ ,‬נפחים‪ ,‬פחחים‪ ,‬מאיירים‪ ,‬סופרים‪ ,‬ציירים‪ ,‬משוררים‪ ,‬טבחים‪ ,‬נג‬

‫‪40‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫ת‬ ‫א‬ ‫פ‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫ז‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫ט‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫צ‬ ‫ק‬ ‫ק‬ ‫פ‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫ז‬

‫רוני אפלבוים‬ ‫‪ 17 .17‬זו הגימטרייה של המילה טוב‪ .‬לפני ‪ 17‬שנה ומשהו‪,‬‬ ‫קצת לפני שנולדה הבת הבכורה שלי נטע‪ ,‬נסענו תמי ואני‬ ‫מתל אביב לרעננה‪ ,‬עלינו לרגל לחנות המובילה בתחומה‪,‬‬ ‫טוב לי לתינוק‪ .‬מכל הארץ באו לשם‪ ,‬לקנות עגלות ולולים‬ ‫ושידות על גלגלים ומוצצים וחיתולים‪ .‬ובעשרים ואחת‬ ‫לשלישי הגענו לבית החולים בקריה בתל אביב ובשעה ‪17‬‬ ‫ומשהו אחר הצהריים עמדתי ליד מיטתה של אשתי ושרתי‬ ‫לה‪ :‬אפי דורל טו יו‪ ,‬אפי דורל טו יו‪ ,‬אפי דורל דיר תמי‪,‬‬ ‫אפי דורל טו יו‪ 17 .‬זו הגימטרייה של המילה טוב‪ .‬לסבתא‬ ‫שלי מצד אבא שלי קראו גיטל וכשהגיע לארץ הודיעו לה‬ ‫שקוראים לה טובה‪ .‬לסבתא שלי מצד אימא שלי קראו‬ ‫טוני וכשהגיעה לארץ הודיעו לה שקוראים לה טובה‪ .‬טוב‬ ‫למות בעד ארצנו אמר טרומפלדור ומת והשמועה אומרת‬ ‫שהוא בכלל קילל ברוסית אבל מי יודע‪ .‬באלף תשע מאות‬ ‫ו‪ 17‬נולד אבא שלי ו‪ 17‬שנה לאחר מכן באלף תשע מאות‬ ‫שלושים וארבע הוא עלה לארץ רגע לפני השואה ועוד ‪17‬‬ ‫שנה לאחר מכן באלף תשע מאות חמישים ואחת נולד אחי‬ ‫הבכור והיחיד ועוד ‪ 17‬שנה לאחר מכן באלף תשע מאות‬ ‫שישים ושמונה נכנסו כולם לאופוריה לאומית שלאחר‬ ‫מלחמת ששת הימים ועוד ‪ 17‬שנה לאחר מכן באלף תשע‬ ‫מאות שמונים וחמש התאוששתי אני מהדיכאון האישי שלי‬ ‫כי רק חודשים ספורים לפני כן נפטר אבא שלי והתגרשתי‬ ‫מאשתי הראשונה שנפטרה ממני ופוטרתי בפעם הראשונה‬ ‫ממשרד הפרסום השלישי שעבדתי בו ועוד ‪ 17‬שנה לאחר‬ ‫מכן בשנת אלפיים ושתיים אני שוב נשוי ופלוס שלוש‬

‫ועובד מהמשרד הקטן שלי שבחצר הקסומה שלנו ומתאושש‬ ‫מהבחירות של שרון ונערך לבחירות של מצנע וכמה טוב‬ ‫יהיה לנו בעוד ‪ 17‬דקות ושעות וימים וחודשים ושנים ואלו‬ ‫היו ‪ 17‬שורות על ‪ 17 ,17‬זו הגימטרייה של המילה טוב‪.‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫‪39‬‬

‫עופר גולן‬ ‫כפרה משקולת‬ ‫את מבט האימה התמידי שנסוך על פניה ‪ -‬רק משקף כהה‬ ‫יכול להסתיר‪ .‬את השריטות שהיא עושה על מיכל הדלק ‪-‬‬ ‫רק צבע יכול לכסות‪ .‬את ידיות הרוכב העקומות מעוצמת‬ ‫אחיזתה ‪ -‬רק מסגר יכול לתקן‪ .‬ואת העובדה שהיא חוזרת‬ ‫שוב ושוב למושב האחורי באופנוע ‪ -‬רק אלוהים יכול‬ ‫להסביר‪.‬‬ ‫כפרה משקולת‪ .‬הרוכבת הנצחית במושב האחורי‪ .‬זו‬ ‫שמתנועעת כמו לולב מאחוריך ומעמידה את יכולת‬ ‫הנהיגה שלך במבחן תמידי‪ .‬זו שתמיד תשחק אותה כאילו‬ ‫“מה זה היא אוהבת טיולי אופנועים”‪ ,‬או “מז’תומרת?! אני‬ ‫והאופנוע מיקשה אחת”‪“ ,‬מה קרה לך! המושב האחורי‬ ‫באופנוע זה הדבר הכי נוח בעולם!”‪“ ,‬הויברציות עושות‬ ‫לי אורגזמה בכל נסיעה”‪ .‬מה יש לומר‪ ,‬מזוכיזם זו כנראה‬ ‫תכונה ממכרת‪.‬‬ ‫איזה כיף ואיזה בטיח! היא יושבת שם כמו חבילה‪ ,‬עסוקה‬ ‫בכל האמצעים שיש בידיה כדי לא לעוף מהכיסא‪ .‬תיקח‬ ‫אותה לצפון – מבחינתה זה כמו שהייתם בנגב‪ .‬תעשה‬ ‫איתה את פיתולי כביש ערד סדום ‪ -‬היא תשאל אותך אם‬ ‫הגענו כבר לראש הנקרה‪ .‬כי די קשה לראות נוף כאשר‬ ‫אתה לא מסיט את המבט מן הכיתוב שעל הקסדה שלפניך‪.‬‬ ‫אבל רק כאשר כפרה נמצאת לבד בלילה במיטה‪ ,‬אחרי‬ ‫עוד שבת של סיוטים‪ ,‬שרירי ירכיה כואבים מן הלפיתה‬ ‫הממושכת‪ ,‬פצעי הלחץ מעטרים את ישבנה‪ ,‬הראש עוד‬

‫‪38‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫דחוס מהקסדה והלב עוד לא חזר לקצב פעימותיו הרגיל‪,‬‬ ‫היא תקלל את אלוהים ששלח לה את האופנוען הזה לתוך‬ ‫החיים‪ .‬כן‪ ,‬אותו אלוהים שמקבל ממנה תפילת “תודה‬ ‫לאל” אחרי כל השכבה שהתיישרה‪ ,‬אותו אלוהים שמקבל‬ ‫ממנה אלפי מברקים בכל טיול בזו הלשון‪“ :‬פליייז‪ ...‬תן‬ ‫שזה ייגמר”‪.‬‬ ‫וזה לא עוזר לה שהיא למדה את כל השטיקים איך להיות‬ ‫“משקולת טובה”‪ .‬איך “ללכת” עם הרוכב‪ ,‬איך להרים‬ ‫תחת לפני מהמורה ואיך להיות בלתי מורגשת על האוכף‪.‬‬ ‫כי בכל סיבוב‪ ,‬כאשר האוזן שלה כל כך קרובה לאדמה‬ ‫עד שהיא יכולה לשמוע את אדי האספלט הרוחשים‪ ,‬היא‬ ‫נודרת נדר שזו הפעם האחרונה שהיא עולה על הדבר הזה‪.‬‬ ‫זו הפעם האחרונה שהיא מצטרפת לטיול אופנועים!‬ ‫אבל בחיים כמו בחיים‪ .‬כאשר יישמע הצפצוף בחוץ‪ ,‬היא‬ ‫תצא מהבית בחדווה‪ ,‬מזנקת בקלילות מאחור‪ ,‬וקדימה‪...‬‬ ‫לאן היום? לפחות עכשיו אף אחד לא יגיד עליה “נקניקיה”‪,‬‬ ‫“פולניה” או “כבדה”‪ .‬היא בעניינים‪ .‬זורמת‪ .‬לגמרי‪.‬‬ ‫משקולת מושלמת‪.‬‬ ‫ואתה שם מקדימה‪ ,‬אל תחשוב לרגע שבכל פעם שכפרה‬ ‫נצמדת אליך בחוזקה עד שאין לך יותר נשימה‪ ,‬אל תחשוב‬ ‫לרגע שזהו חיבוק של אהבה‪ ,‬תשוקה או משהו שמתקרב‬ ‫לזה‪ .‬מקסימום זו “לפיתת הישרדות”‪.‬‬

‫אליסה מיל‬ ‫להפריח פרפרים‬ ‫הכי אני אוהבת‪ ,‬זה להפריח פרפרים‪ .‬פעם ביום אני‬ ‫מתיישבת ומפריחה‪ .‬זה מתחיל בהרגשה קצת מוזרה בבטן‪,‬‬ ‫כשהפרפרים כמעט מוכנים לצאת‪ ,‬ואם אני מכריחה אותם‬ ‫להישאר‪ ,‬זה אפילו קצת כואב‪ .‬אני מתיישבת על כיסא‬ ‫קסום שתמיד קר בהתחלה וחם בסוף ולוחצת‪ ,‬לוחצת‬ ‫וצועקת “צאו פרפרים שלי‪ ,‬פרפרים לא שומרים בבטן‪,‬‬ ‫פרפרים מפריחים!”‬ ‫לפעמים לוקח להם זמן‪ ,‬אז אני קוראת את האותיות‬ ‫הקטנות או אולי אפילו מציירת פרפרים‪.‬‬ ‫כל פעם הם פורחים אחרת‪ ,‬בכל מיני צורות וצבעים‪.‬‬ ‫הפרפרים שלי‪ ,‬בדיוק כמו הפרפרים של כולם‪ ,‬בתוך כיסא‬ ‫קסום משתכשכים‪.‬‬ ‫גם בחורות מפריחות פרפרים‪ .‬ואוי‪ ,‬כמה שזה נעים‪.‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫‪37‬‬

‫יוראי שושני‬ ‫איש בלי שם‬ ‫איש בלי שם הולך ברחוב עם פח ומטאטא‪ .‬מה הוא אוכל?‬ ‫מה הוא שותה?‬ ‫נדמה שהוא רק הולך ומטאטא‪.‬‬ ‫גם פנים אין לאיש‪ ,‬בלי אף‪ ,‬בלי עיניים ובלי פה‪.‬‬ ‫כל מה שרואים עליו זה פח ומטאטא‪.‬‬ ‫“אל תסתכל” אומרת אימא “ואל תיגע” אומר האב‪ ,‬מסוכן‬ ‫הוא האיש‪ ,‬אולי סוטה‪ ,‬אולי גנב‪.‬‬ ‫בטוח שאם אליו נפנה‪ ,‬לא יגיב כלל כי הרי אין לו אף‪,‬‬ ‫עיניים ופה‪.‬‬ ‫מה שחשוב הוא שימשיך בעבודתו שיטאטא שיטאטא‪.‬‬ ‫יום אחד בעודי הולך פגשתי את האיש ההוא בלי השם‪,‬‬ ‫רכון מעל פרח בוהה ומתרשם‪.‬‬ ‫עצרתי ונעמדתי לידו‪ ,‬ליד הפח וליד המטאטא‪.‬‬ ‫עיניו של האיש נישאו אליי עמוקות ונבונות ואז הבחנתי‬ ‫לא רק בעיניים אלא גם באף וגם בפה‪.‬‬ ‫“בוקר טוב” אמר האיש וחייך חיוך אחר ‪“ ,‬בוקר אור” אני‬ ‫השבתי ואז החל הוא לספר‪.‬‬ ‫על בית קטן בכפר ומשפחה קטנה אוהבת וגינת פרחים‬ ‫קטנה מטופחת ומלבלבת‪.‬‬ ‫ובגן ניצב שם פרח‪ ,‬פרח כזה בדיוק כאן כבר הבחנתי שקולו‬ ‫הופך סדוק‪.‬‬ ‫בגלל שריפה שאחזה בבית שנעלם כלא היה‪ ,‬על אישה‬ ‫שאיבדה תומה ועל בתו שנעלמה‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫על יריות לכל עבר ועל פחד ובהלה ועל החיים שהשאיר‬ ‫שם בשדה המלחמה‪.‬‬ ‫על צעדה בחשכת הליל וטיפוס גדרות של תיל אל הארץ‬ ‫המובטחת בה ירגיש סופסוף נחת‪.‬‬ ‫ואז לבש האיש חיוך כשדיבר על הדירה‪ ,‬בסמטה קטנה בצד‬ ‫עם נוף אל השדרה‪.‬‬ ‫על שפת הים האהובה והשקיעה הזהובה אותה פוגש בדרך‬ ‫קבע בתום יום העבודה‬ ‫על פרנסה “ברוך השם”‪ ,‬מעט כסף בכל יום על השפע‬ ‫והעושר הנמצא בכל מקום‪.‬‬ ‫“שיהיה שבוע טוב” בירך אותי האיש‪ ,‬הנהנתי בראשי‬ ‫וחציתי את הכביש‪.‬‬ ‫הסתכלתי לאחור והכתה בי האמת‪ ,‬הבנתי שגם אני חוטא‪,‬‬ ‫גם אני אשם‪.‬‬ ‫במחשבה שלאיש הזה אין פנים ושם‪.‬‬ ‫זהו האיש‪ ,‬שבהחלט יש לו שם‪.‬‬ ‫שמו אדם‬ ‫ויש לו פנים‪ ,‬פח ומטאטא‬

‫שלומי הוס‬ ‫יוצא לי יותר מדי להפליץ על תיירים בטיילת‪.‬‬ ‫ולא בכוונה‪.‬‬ ‫אני רוכב על האופניים‪ ,‬ותוך כדי רכיבה‪ ,‬הגוף משחרר‬ ‫גזים שהיו כלואים בגוף‪ ,‬והופך אותם לנאדים‪.‬‬ ‫תמיד זה קורה לי בטיילת‪.‬‬ ‫תמיד מול מלון דייויד אינטר קונטיננטל‪.‬‬ ‫תמיד על שני תיירים מופתעים עם מצלמה‪.‬‬ ‫בד”כ גרמנים‪.‬‬ ‫האם זה מקרי? אולי‪.‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫‪35‬‬

‫עמית צרפתי‬ ‫שכנים‬ ‫היא יוצאת עם הכלב שלה לטיול ‪ 3‬פעמים ביום‪ ,‬אני יודע‬ ‫כי אנחנו גרים דלת מול דלת‪ ,‬היא מוציאה אותו ב‪ 7-‬בבוקר‬ ‫ב‪ 5-‬בערב ו‪-‬ב‪ 11‬בלילה כל יום כמו שעון‪ .‬יש לה פעמון‬ ‫שמצלצל כל פעם שהדלת נפתחת‪ .‬אני מחכה לצלצול‬ ‫הזה כל בוקר‪ .‬אני מכוון שעון מעורר לחמישה לשבע‬ ‫ואיך שהדלת שלה נפתחת אני רץ לדלת ומציץ מהעינית‬ ‫בשביל לראות אותה יוצאת עם הפיג’מה לטייל עם הכלב‬ ‫ואם אני לא ממהר אני נשאר ליד העינית בשביל לראות‬ ‫אותה חוזרת‪ .‬היא תמיד מנקה את הרגליים ואז מסדרת את‬ ‫השטיח בדיוק בקו הדלת כמו פלס‪.‬‬ ‫אני הכי אוהב שכשהיא עושה קוקיות היא דואגת לעשות‬ ‫לכלב תסרוקת דומה‪ .‬ויש לה נקודת חן בדיוק באמצע‬ ‫העורף‪ .‬אני תמיד מדמיין איך אני מנשק לה אותה‪.‬‬ ‫בימי שישי אני מכין לי ארוחת ערב ויושב ליד העינית‬ ‫ומחכה לראות אותה יוצאת בשמלת ערב ואיפור‪ ,‬אני הכי‬ ‫אוהב את שמלת המיני האדומה שלה‪ ,‬ואת האמת אני חושב‬ ‫שהיא הרבה יותר יפה בלי איפור‪ .‬היא אף פעם לא הביאה‬ ‫גבר הביתה‪ .‬לפני יומיים היא דפקה אצלי בדלת‪ ,‬אני כבר‬ ‫הייתי דבוק לעינית ברגע ששמעתי שהדלת שלה נפתחה‪.‬‬ ‫אני לא פתחתי‪ ,‬היא הסתכלה לי ישר בעיניים ודפקה שוב‪,‬‬ ‫רציתי לפתוח לה אבל ידעתי שאז אני אאבד אותה‪.‬‬ ‫היא הסתובבה‪ ,‬נשקתי לה את נקודת החן והיא נכנסה‬ ‫הביתה‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫אתמול חזרתי מהעבודה ומהחדר מדרגות ראיתי שהדלת‬ ‫שלה פתוחה‪.‬‬ ‫ברחתי‪ .‬ישנתי באוטו במגרש חנייה כל הלילה‪.‬‬ ‫היום בבוקר שחזרתי להחליף בגדים הדלת שלה הייתה‬ ‫סגורה‪ .‬עמדתי על השטיח מול הדלת שלה‪ ,‬הסתכלתי לה‬ ‫בעניים ואמרתי שאני מעדיף שהמצב יישאר ככה‪ .‬היא‬ ‫דפקה דפיקה אחת להסכמה ונכנסתי הביתה‪.‬‬

‫לירית גיא‬ ‫הפעם הראשונה‬ ‫אומרים שבהודו כל אחד דורך על חרא לפחות פעם אחת‪.‬‬ ‫כך שבאופן טבעי הייתי עסוקה בללכת עם הראש שלי‬ ‫קבור באדמה במשך כל החודש הראשון של הטיול‪.‬‬ ‫כך הייתי מתהלכת ברחובותיה הצפופים וההומים של הודו‪,‬‬ ‫מפלסת דרכי במעין משחק מחשב שנקרא ‘לברוח מהחרא’‪:‬‬ ‫צעד קדימה‪ ,‬צעד הצידה‪ ,‬קפיצה קטנה שלא להיתקל‬ ‫בריקשה‪ ,‬טיפה אחורה ושוב חוזר חלילה‪.‬‬ ‫מדי פעם קופץ למסך בלת”ם – פרה!! ואני חומקת ממנה‬ ‫בדקה ה‪ ...90-‬כיאה לשחקנית מחשב מדופלמת‪.‬‬ ‫כעבור חודש בערך‪....‬‬ ‫גואה‪.‬‬ ‫אנחנו הולכים על החוף בלילה לאורך הים‪ .‬הגלים נשברים‬ ‫אל החוף‪ ,‬הלילה זרוע כוכבים‪ ,‬האוויר צלול ושקט‪ .‬רק אני‬ ‫והוא‪.‬‬ ‫אנחנו עוברים בדרך חלקת חוף קטנה מלאה בסירות‪.‬‬ ‫מדלגים במהירות שלא להירטב מהגלים העולים ומציפים‬ ‫את החלקה הקטנה‪.‬‬ ‫אנו עוברים את החלקה בשלום וממשיכים להתהלך על חוף‬ ‫ריק מאדם‪ ,‬המתפרש אל האופק הרחב‪ .‬לפתע‪ ,‬הוא נעצר‬ ‫ומושיט לעברי את ידו באבירות‪ .‬אני משלחת את זרועי‬ ‫ומושיטה אליו באלגנטיות מסוימת את כף ידי העקמומית‪.‬‬ ‫הוא תופס אותה‪ ,‬ומושך אותי אליו לנשיקה‪.‬‬ ‫כך אני נותרת שם‪ ,‬צנופה בזרועותיו‪“ .‬קר”‪ ,‬אני לוחשת‬

‫באוזנו‪ ,‬וזורקת תוך כדי מבט מטה‪ ,‬לעבר כף רגלי הקרירה‪.‬‬ ‫זאת בכדי לגלות‪ ,‬שלאורך כל הרגע הרומנטי סלאש קיטשי‬ ‫הזה – אני עומדת בחרא! חרא גדול‪ ,‬רטוב וטרי של פרה!‬ ‫“אהההה!!!” הצעקה שלי מפלחת בגסות משהו את הלילה‬ ‫הקר והרומנטי “אני לא מאמינה!”‬ ‫המאהב השרמנטי שלי נשאר שם‪ ,‬נבוך ומבולבל‪ ,‬בעודי‬ ‫צועדת יחפה לעבר הברז הקרוב‪ ,‬תוך שאני ממלמלת‬ ‫לעצמי בתסכול‪“ :‬אוף‪ ,‬הכול באשמתו‪ ...‬יופי‪”..‬‬ ‫וכך‪ ,‬בליל קיץ רומנטי בחוף גואה‪ ,‬איבדתי את בתולי‬ ‫החרא שלי‪.‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫‪33‬‬

‫שי זילברמן וג’וק‬ ‫תלחצי כבר את האקדח‪ ,‬אני לוחש ומצמיד אותו לקיר‪.‬‬ ‫היא מתבוננת בי באור החלש והנשימה שלה נעצרת‪ ,‬אתה‬ ‫אידיוט‪ ,‬אתה יודע את זה? אמרנו כמה שפחות דיבורים‪,‬‬ ‫נכון? אתה רוצה שיעלו עלינו? המצח שלה מנצנץ מאגלי‬ ‫זיעה קטנטנים‪ .‬כל החדרים בבית חשוכים ואנחנו נאלצים‬ ‫להסתמך על האור שחודר מהרחוב דרך חלון הסלון‪ .‬רוח‬ ‫שקטנה שיחקה עם הווילון פנימה החוצה‪ .‬את השקט‬ ‫מנסרות נחירות אישה‪ .‬נשארה לנו עוד פינה קטנה אחת‬ ‫לסגור כאן לפני שנעלם מבלי להשאיר עקבות‪ .‬אני יודע‬ ‫איך נכנסנו לזה‪ .‬לא בטוח איך נצא‪ .‬ביד רועדת היא‬ ‫מחזיקה את האקדח‪ .‬הפה שלה אומר משהו אבל אני על סף‬ ‫עילפון כי מאחוריה מופיע צל‪ .‬שלוש לפנות בוקר‪ ,‬שנייה‬ ‫לפני שסיימנו‪ .‬ידעתי שמשהו עומד להשתבש אבל זה לא‬ ‫עוזר לי מול השיתוק שאוחז בי‪ .‬אני מסמן לה עם העיניים‬ ‫להסתובב‪ .‬היא מכווצת את הגבות בניסיון לפענח מה קורה‬ ‫לי‪ ,‬אתה בסדר? היא שואלת‪ .‬אני מזיז את השפתיים אבל‬ ‫לא יוצא לי קול מהפה‪ .‬הצל מתקרב ומקבל צורה מוכרת‬ ‫של אישה עם שיער פרוע‪ .‬ידיי האישה מונפות גבוה מעל‬ ‫לראשה‪ ,‬ולא סתם‪ .‬היא מחזיקה מחבת ענק ומנחיתה אותו‬ ‫בתנופה‪ .‬אני נופל לאחור‪ .‬נדמה לי שצעקתי‪ :‬לא! אבל שוב‬ ‫לא יצא לי קול‪ ,‬רק ראיתי את רונה מסתובבת עם ידיים‬ ‫מתוחות ולוחצת על האקדח‪ .‬סיכה אחת משתחררת‪ .‬מכל‬ ‫ההמולה אני שומע רק את הרעש של אקדח הסיכות‪ .‬אני‬ ‫חושב לעצמי איך לעזאזל לא שמנו לב שהנחירות נעלמו‬ ‫והאישה התגנבה כל הדרך למטבח ובחזרה רק כדי להנחית‬

‫‪32‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫עליי מחבת‪ .‬האור נדלק‪.‬‬ ‫בפתח הסלון עומד ברוך בגופיית סבא‪ ,‬תחתונים ונעליים‪.‬‬ ‫פנינה עוצרת באמצע הדרך עם ההנחתה אבל המחבת‬ ‫השתחרר לה מהיד ופגע לי במצח‪ .‬רונה! היא צורחת‪ ,‬מה‬ ‫קורה פה?‬ ‫אמא‪...‬אבא‪ ,‬מה קמתם מה? מלמלה רונה‬ ‫אנ‪...‬אנח‪...‬רק רצינו להכין לכם הפתעה קטנה‪ ,‬ניסיתי‬ ‫להציל את המצב‪ ,‬תוך כדי מישוש הבלוטה שהתחילה‬ ‫לבצבץ בראש‪.‬‬ ‫הפתעה? בשלוש לפנות בוקר? עשיתם לי התקפת לב‬ ‫עשיתם לי‪ ,‬חשבתי פרצו לבית! ברוך עדיין עם היד על מתג‬ ‫החשמל‪ ,‬נראה ישן עם עיניים פקוחות‪“ :‬אז איך נכנסתם”?‬ ‫הוא שואל‪.‬‬ ‫מה זאת אומרת?! רונה עונה מהדלת הראשית בשקט עם‬ ‫המפתח ואז‪...‬‬ ‫אז למה החלון פתוח ויש סימני נעליים על הקיר? שואל‬ ‫ברוך ומצביע עם היד שלו על המתג לעבר החלון‪ .‬אני מביט‬ ‫ומזהה שאלו נעלי ספורט לפי הצורה‪ .‬חושב לעצמי זה בטח‬ ‫פורץ מקצועי מעניין איזו פירמה‪ .‬את חוט המחשבה קוטע‬ ‫רעש של חפצים נופלים‪ ,‬מכיוון חדר השינה‪.‬‬ ‫פנינה מתעלפת‪ ,‬אני חוטף לרונה את האקדח סיכות ומזנק‬ ‫למקור הרעש‪ ,‬אבל מהמכה של המחבת אני מאבד שיווי‬ ‫משקל‪,‬מפספס את המעבר ונכנס עם הראש בקיר‪ .‬הדבר‬ ‫האחרון שאני רואה זה שברוך נועל נעלי ספורט‪ .‬ברוך‬ ‫כיבה את האור‪.‬‬

‫נטע טובים‬ ‫תכתבי הוא אמר לי‪ ,‬תכתבי‬ ‫אבל לא סתם‬ ‫שיהיה עם מסר‪.‬‬ ‫שיהיה מדויק‪ ,‬אבל בעיקר מפתיע‪.‬‬ ‫תכתבי הוא אמר לי‪ ,‬תכתבי‬ ‫שיהיה פשוט‬ ‫שיוכלו להתחבר‬ ‫שיגידו וואלה ואולי גם יחייכו‪.‬‬ ‫תכתבי הוא אמר לי‪ ,‬תכתבי‬ ‫לא לקהל‪ ,‬למישהו מסוים‪.‬‬ ‫תדברי אליו‪ ,‬תדברי אלי‪.‬‬ ‫קחי איתך ארגז כלים צהוב‪,‬‬ ‫או לפחות תובנות מאיש עם פאוץ‬ ‫וכשרעש החצוצרה יעלם‪,‬‬ ‫תדעי שאת בדרך הנכונה‪.‬‬ ‫רק תיזהרי הוא אמר‪.‬‬ ‫תיזהרי ‪.‬‬ ‫כי הלקוח עוד עלול לאהוב את זה‪.‬‬ ‫(וכן‪ ,‬יותר נכון לכתוב ״כתבי״ ולא ״תכתבי״ אבל אף אחד‬ ‫לא מדבר ככה!)‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫‪31‬‬

‫טל פלח‬ ‫סוף קופי בתובנה תחילה‪.‬‬ ‫איפה היא מסתתרת?‪ ,‬חיפשתי בכל המגירות של הדפדפן‬ ‫האינסופי באינטרנט‪ ,‬חקרתי ערכים רבים‪ ,‬ותשאלתי בראש‬ ‫אלף קולות‪ ,‬והסתכלתי על הים‪ ,‬חקרתי אדוות‪ ,‬בלי להזיז‬ ‫את העיניים כמה דקות‪ .‬הייתי עמוק! הפשטתי תפוח אדום‬ ‫(קילפתי‪ ,‬עקרתי‪ ,‬חציתי‪ ,‬נגסתי)‪ ,‬והוא עדיין תפוח! קראתי‬ ‫ספרים‪ ,‬מצאתי הרבה דברים של אנשים אחרים‪ ,‬לקחתי כל דבר‬ ‫שאמרו שם בעירבון בלתי מוגבל וכדרך חיים‪ ,‬אבל שום דבר‬ ‫לא מתאים לצורה של התבנית‪ .‬אח‪ ..‬העמסתי בראש יותר מדי‬ ‫מחשבות על יותר מדי דברים שפחות מדי מסתדרים‪ .‬עכשיו‬ ‫נשאר לי רק לחכות‪ ...‬כמה דקות בעומס המעושן והתסכול‬ ‫המעייף‪ ,‬שהבלנדר בוחש טוב בין האוזניים‪ ,‬קצת אחרי מנוחה‬ ‫בלתי מתוכננת‪ ,‬וכמה כוסות מים‪.‬‬ ‫היא תצוץ ‪ -‬התובנה‪ .‬עכשיו אפשר להתחיל לעבוד‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫לימור גולן‬ ‫סבא אליעזר‬ ‫בפינת החדר היא עומדת‪.‬‬ ‫מפלצת מתכת על גלגלים‪.‬‬ ‫כאילו לועגת לי ‪ ,‬אתה לא בין ההולכים‪.‬‬ ‫הפיליפינית מחכה להתניע‪.‬‬ ‫מנגבת לי פליטת מרק‪.‬‬ ‫בטח בראשה מקללת ‪ ,‬הזקן שוב עלי ירק‪.‬‬ ‫מרגיש שאני גר בבית הלא נכון‪.‬‬ ‫הראש צלול ‪,‬אך הגוף מנוון ‪ ,‬לא מכוון‬ ‫מכווץ בכסא כמו ילד קטן‪.‬‬ ‫הפיליפינית כבר מקשקשת עם החברות בגינה‬ ‫ובינתיים אני תוהה ‪ ,‬בשדיה בוהה‪.‬‬ ‫לו רק יכולתי לקום מהכסא‪.‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫‪29‬‬

‫שיר נבו‬ ‫אני לא רוצה להתבכיין אבל הכלב שלי נדרס והחתול שלי‬ ‫מתאבל עליו ונגמר לי הכסף לקנות לו את האוכל הצמחוני‬ ‫שלו כי הוא שמאלי‪ ,‬אז חשבתי להתחיל שיעורי למידה לרקוד‬ ‫על עמוד אבל לא עמוד כמו שאתם חושבים‪ ,‬עמוד אש‪ ,‬אחד‬ ‫כזה כמו שאליהו נכנס בו עם המרכבה שלו או משהו כזה‪,‬‬ ‫וגם סבתא שלי שתזכה לחיים ארוכים התקשרה כדי לבקש את‬ ‫הכלים שלה בחזרה אחרי הסדר ואני לא מוצאת אותם‪ ,‬וגם‬ ‫האוכל כבר התקלקל וכל מה שנשאר לי בדירה זה חמץ שקורץ‬ ‫לי עם עין שמאל‪.‬‬ ‫ניסיתי לתת את החמץ לכלב שלי‪ ,‬הוא אכל ונהנה ממנו קצת‬ ‫אבל אז מיד רץ אל הכביש ונדרס‪.‬‬ ‫זה יכול להיות סרט אימה נפלא‪ ,‬במקום לצפות בקלטת שאחריה‬ ‫מתקשרים אלייך ואומרים לך בקול צרוד עלאק לוחש “שבעה‬ ‫ימים” (שזה בכלל עיתון‪ ,‬מה חשבתם לעצמכם) אפשר לאכול‬ ‫חמץ ולצפות לטלפון שאומר “שבעה ימי שבטא” ולנתק‪.‬‬ ‫אני לא רוצה להתבכיין אבל אני הולכת לשמוע את אימא שלי‬ ‫עכשיו מתבכיינת על כמה היא “סבלה” באילת‪ ,‬ואת דודה‬ ‫שלי כמה היא “סבלה” בחו”ל‪ ,‬ואני סביר להניח אעודד אותם‬ ‫במחשבה שעבדתי כמו חמורה בחג ובחול המועד‪.‬‬ ‫מזל שלפחות הם ישלמו לי על האוכל הלא חמץ הלא טעים‬ ‫שלי כדי שתהיה לי סיבה אחת פחות להתבכיין‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫שי מנלה‬ ‫מסך מגע‬ ‫ישבנו במרינה חמישה‪ ,‬שלושה קילומטר מהחוף‪ .‬אימא‬ ‫אמרה שפעם מהחוף ראו את הים‪ .‬ואני אמרתי לה שתסתום‪.‬‬ ‫“שיואו” אמרה אימא‪“ .‬זאת הפעם האחרונה שאת מדברת‬ ‫ככה”‪ .‬נעלבתי‪ .‬למה אימא לא יכולה לקבל אותי כמו‬ ‫שאני? ולמה שם כזה מפגר כמו שיואו‪ ,‬למה היא לא קראה‬ ‫לי מדהימה או מלכת הכיתה כמו כל השאר?!‬ ‫סבתא יעל הגיעה עם החולצה של ‪“ .zara‬מה זה הדבר‬ ‫המזעזע הזה? מי עוד הולך עם חולצה בימינו?” אמרתי‬ ‫לאימא והיא בתגובה הורידה לי כאפה מאחורי הראש‬ ‫שפגעה לי ישירות בסלולארי במוח‪ ,‬מה שגרם לשיבושי‬ ‫קליטה‪.‬‬ ‫לא אמרתי לסבתא יעל שלום והיא נעלבה‪“ .‬בתקופתך‪”...‬היא‬ ‫אמרה‪”.‬כן‪ ,‬בתקופתך בתקופתך‪ .‬אני יודעת שעה לקח לך‬ ‫לנסוע מאילת‪ .‬אז מה סבתא?! גם עם הטרטועף שלי יש‬ ‫פקקים באוויר‪”.‬‬ ‫בלילה כשהטענתי את הסלולארי במוח חשבתי על זה שמן‬ ‫הראוי שאני אטעין גם את הלב‪.‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫‪27‬‬

‫משה שמש‬ ‫אני רוצה לספר על כיתה שהייתי חלק ממנה‪ ,‬כיתה עם‬ ‫מורים מעולים‪ ,‬ותלמידים שעוזרים‪.‬‬ ‫אפילו כשיש תחרות‪.‬‬ ‫כיתה שכמעט ואין בה קלמרים ותיקים ואין מבחנים קשים‪,‬‬ ‫אבל בכל זאת למדתי בה המון גם אם לא יצא ממני גאון‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫אברימי ווינגוט‬ ‫מכירים את החיה שנקראת בונה?‬ ‫באנגלית‪ ,‬ובעוד המון שפות קוראים לו ביבר (‪.)beaver‬‬ ‫מדובר במכרסם שגר ליד בצעי מים ונחלים שוצפים‪.‬‬ ‫בכל יום פוסע לו מעדנות הביבר לנחל‪ ,‬לעבודה השוטפת‬ ‫היומית‪ .‬בין יתר העבודות בונה הביבר סכרים (אם כי‬ ‫לא ממש משוכללים)‪ ,‬צולל למים עמוקים‪ ,‬ועוד כל מיני‬ ‫עבודות שלא ממש מובנות לי‪.‬‬ ‫מנהג מעניין מאד יש לביבר היקר‪ :‬הוא כל יום חוזר‬ ‫לעבודה בדיוק באותה דרך בה הוא הלך אליה‪ .‬למה? לא‬ ‫ברור‪ ...‬אבל זה מנהגו‪ .‬שריטה עמוקה לכל עדת הביברים‬ ‫ הם לא זזים מילימטר מהשביל שהם פסעו בו לעבודה!‬‫יום אחד‪ ,‬גומר הביבר את העבודה‪ ,‬מוריד את הסרבל ואת‬ ‫השלייקעס‪ ,‬וחוזר לביתו‪ .‬כבר בתחילת הדרך‪ ,‬רואה הביבר‬ ‫מלכודת בסופה! מה חשבתם? הוא ילך בדרך אחרת? ממש‬ ‫לא! הוא נוהג כמנהג אבותיו משכבר הימים‪ ,‬וממשיך ללכת‬ ‫בלי לסור ימין ושמאל‪.‬‬ ‫לקראת המוות ‪ -‬ועיניו רואות וכלות‪ ,‬אך הוא לא מוכן לזוז‬ ‫כמלא נימה בדרכו‪.‬‬ ‫דבר אחד הוא עושה‪ :‬ממרר בבכי על כך שבעוד כמה דקות‬ ‫הוא נכנס למלכודת‪ .‬מייבב ומייבב ומתקדם לפי‪-‬פחת‪.‬‬ ‫הביבר הזה זה אני‪ .‬אני חושב לעשות כל מיני דברים‪ .‬יודע‬ ‫שלא יצא מהם טוב‪ .‬יודע שתכליתם רעה‪ ,‬אבל אני עושה‬ ‫אותם‪ .‬לצערי הרב‪ ,‬כי אני לא מצליח להתגבר‪.‬‬ ‫מה נשאר לי? לייבב בדיוק כמוהו‪.‬‬ ‫זו יבבת הביבר‪.‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫‪25‬‬

‫רונן גלבוע‬ ‫שיר‬ ‫חשבתי לשיר לך שיר‪ ,‬אז סתם קראתי לך שיר‬ ‫ואם את לא שומעת אז אני אצעק לך שיררררררר‬ ‫לא זכרתי איך קוראים לך אז חשבתי על שיר‬ ‫ואם רק תוכלי לראות לתוכי תדעי שכתבתי לך שיר‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫אימא‪ :‬ילדה שלי‪ ,‬אני חייבת לשתות משהו‪ ,‬להירגע‪.‬‬ ‫תצא מהמגירה ותתגלה כקופירייטרית‪ ,‬לפחות שתהיה‬ ‫הכנתי מרק דלעת‪ ,‬אני לא יודעת אם זה יצא כ”כ טוב‪ ,‬את קופירייטרית מוצלחת! ואם הצלחת לשכנע אותי – אז את‬ ‫רוצה לטעום מאמי?‬ ‫מצוינת‪ ,‬נשמתי! די‪ ,‬אני אפסיק להתבייש בך‪ ,‬אני אלך‬ ‫ילדה‪ :‬אימא‪ ,‬ככה את מוכרת לי את המרק שלך? תגידי – ברחוב בגאווה‪ ,‬ואחייך למראה כל שלט חוצות שאראה‬ ‫מרק עשיר וחם‪ ,‬צבעוני ומפנק!‬ ‫בידיעה שאולי את‪ ,‬יוצאת חלצי‪ ,‬כתבת אותו!‬ ‫מרק דלעת כתום וקטיפתי!‬ ‫את האלתרמן של המאה ה‪!21 -‬‬ ‫תמכרי יותר ברגש‪ .‬מי ירצה לקנות את המרק שלך?‬ ‫לא משנה מה הנטייה שלך‪ ,‬אני אוהבת אותך!‬ ‫אימא‪ :‬אבל נשמה‪ ,‬אני לא רוצה שיקנו את המרק שלי! אני חיבוקים ונשיקות דביקים‪.‬‬ ‫רוצה שאת תשתי אותו!‬ ‫ילדה‪“ :‬מרק דלעת – מרחיב את הדעת!”‬ ‫“מרק כתום” – יעשה לך את היום!”‬ ‫אני אוציא סטיקרים‪ ,‬את בינתיים תעבדי על פלאיירים‬ ‫לתיבות דואר!‬ ‫אימא‪ :‬די‪ ,‬זה רק אוכל‪ ,‬די!!‬ ‫למה את אף פעם לא יכולה להיות כמו כולם?‬ ‫ילדה‪ :‬זהו זה! מרק לכ‪-‬ו‪-‬ל‪-‬ם‪ ,‬למזרחים‪ ,‬לאשכנזים‪,‬‬ ‫לפריפריה!‬ ‫כי מרק טוב – נותן לי הרגשה של בית!‬ ‫ההבדל הדק שעושה את המרק ‪ -‬המרק הטעים של אימא‪.‬‬ ‫אימא‪ :‬כשחושבים על זה‪ ,‬אולי את באמת צודקת לגבי כמה‬ ‫המרק שלי טעים‪.‬‬ ‫תמיד אמרו לי שהמרקים שלי זה משהו דליקטס‪ ,‬אולי הגיע‬ ‫הזמן לצאת עם ליין מרקים מטעמי! הגיעה ההזדמנות שלי‬ ‫לפרוח!‬ ‫מאז ומעולם אמרתי שאם חלילה‪ ,‬יבוא יום‪ ,‬והבת שלי‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫‪23‬‬

‫מרב סלע‬ ‫איך סיפרתי לאימי שאני קופירייטרית‬ ‫ילדה‪ :‬אימא‪ ,‬אני חייבת לספר לך משהו‪.‬‬ ‫אימא‪ :‬מה בתי?‬ ‫ילדה‪ :‬אני מעדיפה‪ ..‬לא אוהבת‪ ..‬לא נמשכת למשפטים‬ ‫רגילים‪ .‬יש בי את הלהט‪ ,‬התשוקה‪..‬‬ ‫אימא‪ :‬אוי ואבוי‪ְ ..‬ל מה?‬ ‫ילדה‪ :‬למילה החדה‪ ,‬השנונה‪ ,‬לפאנצי’ם‪ .‬אני אוהבת לשחק‬ ‫ב‪ ..‬לשחק ב‪ ..‬לשחק במילים!!‬ ‫אימא‪ :‬יו‪ ,‬כמה זמן את כבר עושה את זה?‬ ‫ילדה‪ :‬מאז שאני זוכרת את עצמי‪ ,‬אבל זה התחזק בגיל‬ ‫ההתבגרות‪ ,‬כשהייתי בשיא בגרותי המילית‪ .‬ניסיתי‬ ‫להסתיר את זה‪ ,‬ניסיתי להדחיק את זה‪ ,‬בעיקר מאבא‪,‬‬ ‫אבל זה לא הרפה ממני‪ .‬זה חזק ממני‪ .‬אני חייבת כל הזמן‬ ‫להמציא סלוגנים‪ ,‬ג’ינגלים רצים לי בראש כל היום‪ ,‬אני‬ ‫אפילו חולמת עם קריינות!!‬ ‫אני מצטערת אימא‪ ,‬אני יודעת שלא כך חינכת אותי‪,‬‬ ‫שאני לא הילדה שלה ייחלת‪ ,‬בטח קיווית שאדבר שגרתי‪,‬‬ ‫שאחשוב רגיל‪ ,‬שאכתוב רק כשצריך לכתוב קו”ח או מכתב‬ ‫לביטוח לאומי או משהו בסגנון‪...‬‬ ‫אימא‪ :‬בתי‪ ,‬האמת שחשדתי קצת כשתפסתי אותך עם‬ ‫ערימת קלטות של פרסומות מתחת למיטה‪ ,‬או כשראיתי‬ ‫אותך משרבטת סיסמאות על מפיות בהיחבא‪ ,‬אבל ניסיתי‬ ‫להתכחש לכך‪ ,‬להדחיק‪.‬‬ ‫ילדה‪ :‬אימא‪ ,‬מה אני יכולה לעשות? הלהט משתלט עלי כל‬

‫‪22‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫אימת שאני מחזיקה עיפרון או נמצאת לבד עם עצמי‪ ..‬אני‬ ‫מנסה להיות כמו כולם‪ ,‬אבל אצלי כל מילה חוצבת בסלע‪,‬‬ ‫בוערת בעצמותיי‪ ,‬חודרת לנשמתי‪.‬‬ ‫אימא‪ :‬טוב‪ ,‬די! אני לא יכולה לשמוע את זה!‬ ‫בתי‪ ,‬אני מקווה שאת לא הופכת את זה למשהו מסחרי או‬ ‫חלילה שיווקי‪ .‬אני מקווה שאת לא סוחרת במילים שלך‪.‬‬ ‫מה זה‪ ,‬זה גובל בזנות‪..‬‬ ‫ילדה‪ :‬לא‪ ,‬אימא‪ .‬אל תגידי את זה! זה דבר פשוט וטבעי‪.‬‬ ‫תמיד אחוז מסוים באוכלוסייה יצא קופירייטרי‪ .‬אני חייבת‬ ‫לשווק דברים באמצעות המילים‪ .‬אם זה לא מוכֵ ר‪ ,‬זה לא‬ ‫זה‪ ,‬זה לא מספיק לי!!‬ ‫אימא‪ :‬שרק תצאי מזה בשלום‪ ,‬ילדה שלי!‬ ‫ילדה‪ :‬זה רק מילים‪ ,‬אימא‪ .‬לא הפרעה נפשית!‬ ‫אימא‪ :‬חיים ומוות בידי הלשון!‬ ‫ילדה‪ :‬אוי‪ ,‬ואני כ”כ אוהבת משחקי לשון!‬ ‫אימא‪ :‬טו מאץ’ אינפורמיישן!‬ ‫אנחנו נלך לייעוץ‪ ,‬מאמי שלי‪ .‬זה בטח יעבור‪ ,‬זו כנראה‬ ‫תקופה כזו של בלבול‪ .‬את תכתבי כמו‬ ‫כולם‪ ,‬ענייני ויבש‪ .‬אל תדאגי‪ ,‬אני אעזור לך‪ .‬חוץ מזה –‬ ‫איך תמצאי חתן אם תתנסחי יותר טוב‬ ‫ממנו? זה ילחיץ אותו!‬ ‫ילדה‪ :‬אימא‪ ,‬אנחנו בשנות ה – ‪ !2000‬העולם התקדם‪,‬‬ ‫שחרור מיני ומילולי לנשים!‬ ‫אימא‪ :‬אז זה סופי?‬ ‫ילדה‪ :‬זה סופי ומוחלט בהחלט!‬

‫עדי פרחי‬ ‫ניצוץ של געגוע מתעורר מבפנים‪ ,‬לפתע הוא חושב על‬ ‫מלאך‬ ‫השמיים‪,‬‬ ‫הוא היה נותן הכול בשביל אותן כנפיים‪.‬‬ ‫למעלה בשמיים גר מלאך מתוק‪,‬‬ ‫שום דבר לא יחזור ואף אחד לא יעזור‪,‬‬ ‫יפה ונערץ חי באושר ובצחוק‪.‬‬ ‫למלאך היו כנפיים לבנות ומדהימות איתן יכול היה לעוף הם לא רוצים מלאך‪/‬שטן ללא כנפיים‪.‬‬ ‫הוא מדיף ריח רע‪ ,‬הוא זקוק לעזרה‪,‬‬ ‫לכל החלומות‪.‬‬ ‫והיו לו חברים והיו גם אמצעים והייתה גם מלאכית הוא לא שווה אגורה ללא כנפיים‪.‬‬ ‫יפהפייה‪.‬‬ ‫מלכי השמיים לא הסכימו על כך‪,‬‬ ‫שכך יראו חייו של המלאך‪.‬‬ ‫אז הם הרעידו את השמיים‪ ,‬הם לקחו לו את הכנפיים‪,‬‬ ‫ונעלמו לאופק הרחוק‪.‬‬ ‫המלאך היה בשוק הוא בכה כמו תינוק‪,‬‬ ‫זה לא יהיה‪ ,‬זה לא יחזור הכול נראה כל כך שחור‬ ‫לחלומות הוא לא יעוף שוב לעולם‪.‬‬ ‫ונעלמו החברים ונעלמו האמצעים וברחה עם הכול‬ ‫המלאכית‪.‬‬ ‫זה עצוב הכול נגמר את מלאכינו זה שבר‪ ,‬מהשמיים הוא‬ ‫החליט להיפרד‪.‬‬ ‫את המלאך הבודד המצב הורס‪ ,‬הוא רוצה את הכנפיים‬ ‫ומתחיל להיות כועס‪.‬‬ ‫זה היה עניין של זמן‪ ,‬המלאך הפך שטן‪ ,‬הזיכרונות‬ ‫מהשמיים נעלמו כבר ממזמן‪.‬‬ ‫הוא שוכב לו בסמטה רועד וחבול‪,‬‬ ‫הוא שפל ומכוער ומסמים מסטול‪.‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫‪21‬‬

‫מור ליטבר‬ ‫לכל מאן דבעי‬ ‫לכל מאן דבעי‪ ,‬לאלו שמתעניינים‬ ‫‪ 30‬כבר לא מפחיד‪ ,‬אבל לוחץ קצת בצדדים‬ ‫כמו סיפור סינדרלה‪ ,‬בלי נסיך ועם הרבה נעליים‬ ‫סיפור סינדרלה‪ ,‬תל אביב של שנות ה‪.2000-‬‬ ‫דברים שלמדתי‪ ,‬הרגלים שהפכו בינתיים טבע שני‬ ‫פרס נובל לעובדות מיותרות‪ .‬כזו אני‪.‬‬ ‫וכמו אנג’לינה ג’ולי‪ ,‬רק עם בעיית השמנה ורגליים קצרות‬ ‫מחפשת משמעות ב‪ 45-‬מטר מרובע‪ 7 ,‬קירות‪.‬‬ ‫לכל מאן דבעי‪ ,‬למי שמסתקרן‬ ‫בתל‪-‬אביב קשה למצוא דשא של שכן‬ ‫וכמו נזירה שמכרה את הפג’ו לטובת ליסינג של גטס אומלל‬ ‫חולמת על בהונות בחול וטקילה‪ ,‬מרמת החייל‪.‬‬ ‫חיה ב‪ High Definition-‬עם בעיית תרגום קלה‬ ‫מצפה שיבינו‪ ,‬רק בלי לומר מילה‬ ‫יין זול וריאליטי כמו בוטוקס לנשמה‬ ‫חיפוש מתמיד אחר בורקס‪ ,‬ללא רגשות אשמה‪.‬‬ ‫לכל מאן דבעי‪ ,‬למי ששם זין‬ ‫אמנם בלי מקף בשם‪ ,‬אבל מרוצה בינתיים‬ ‫מחפשת את עצמי בין כל הקולות והדרמה‬ ‫יודעת שאם אני רק ציטוט אז למה?‬

‫‪20‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫טל שומרון‬ ‫במדינת תל אביב‬ ‫במדינת תל אביב הכול טוב‪ ,‬תודה‪ .‬אין ערבים‪ ,‬רקטות‪,‬‬ ‫קסאמים‪ ,‬או סכנה‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬קצת חבר’ה מפחידים שם באזור התחנה‪ ,‬אך אם‬ ‫מתרחקים אז הכול אחלה‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬גונבים אופניים בקצב שהקיוסק מתחתיי מוכר מרלבורו‬ ‫לייט‪ ,‬אבל זה כבר מפגע מוכר‪ .‬כמו הוצאה מוכרת‪ ,‬רק בלי‬ ‫החזר מס‪ ,‬או כל החזר שהוא‪.‬‬ ‫במדינת תל אביב אין מלחמה‪ ,‬את זה אנחנו משאירים‬ ‫לפריפריה‪ ,‬תודה‪.‬‬ ‫אנחנו מזדהים‪ ,‬כואבים‪ ,‬בוכים עם תושבי הדרום‪ ,‬עם תושבי‬ ‫הצפון‪ ,‬עם החיילים‪ ,‬ועם כל מי שצריך להזדהות איתו‪ ,‬ואז‬ ‫יוצאים לבר הקרוב לשתות איזה בירה‪ /‬צ’ייסר‪ /‬קאווה‪,‬‬ ‫וואט אבר‪ ,‬לקשקש עם הברמן הקבוע‪ ,‬לפלרטט עם הבחור‬ ‫הרגיל‪ ,‬וללכת לישון מבושמים עם הזדהות בתחתונים‪.‬‬ ‫במדינת תל אביב יש בעיית חניה‪ ,‬בשביל זה העירייה‬ ‫החליטה לעשות סנקציות לטובת התל אביבים שיהיה להם‬ ‫יותר‪ ,‬ולכל השאר‪ .‬טוב‪ ,‬הם לא חלק מהמדינה‪.‬‬ ‫במדינת תל אביב יש יוקר של מחיה‪ ,‬אז עושים מחאה‪,‬‬ ‫ויוצרים קרקס של אוהלים‪ ,‬וכיף חיים (תכלס היה תענוג‬ ‫בקיץ‪ ,‬לא?)‪ ,‬וצועקים ומפגינים‪ ,‬והלכים באחווה ואהבה‪,‬‬ ‫ואז בסוף כשהכול נגמר חוזרים לחיות באותה קופסת‬ ‫נעליים במחיר מופקע‪ .‬עד הקיץ הבא‪ ,‬המחאה הבאה‪ ,‬אני‬ ‫כבר את האוהל מכינה‪ .‬במדינת תל אביב הכול טוב‪ ,‬תודה‪.‬‬ ‫באמת שהכול אחלה‪.‬‬ ‫קמים בבוקר‪ ,‬קפה על הדרך בשכונה‪ ,‬עבודה‪ ,‬ברים‪ ,‬חברים‪,‬‬

‫ריאליטי חובה‪ ,‬פייסבוק‪ ,‬פה ושם הפגנה‪ ,‬פוליטיקה ככה‬ ‫בקטנה‪ ,‬ים מעבר לפינה‪ ,‬מטקות‪ ,‬שש בש‪ ,‬כוסיות‪ ,‬חתיכים‪,‬‬ ‫שבילי אופניים‪ ,‬תיירים‪ ,‬צרפתים (אויש שוב הם פה?)‪,‬‬ ‫פארק (אחד)‪ ,‬טוסטוסים עוברים כל שניה‪ ,‬אוטובוסים‪,‬‬ ‫פיח‪ ,‬זיהום‪ ,‬ריאות חנוקות מזה ומסיגריות‪ ,‬וצפוף‪ ,‬וטוב‪,‬‬ ‫ומחניק‪ ,‬וכיף‪ ,‬ויקר ומגניב‪ ,‬ואנחנו פה‪.‬‬ ‫במדינה‪ .‬בתוך מדינה‪.‬‬ ‫כי הכול טוב במדינת תל אביב‪ ,‬תודה‪.‬‬ ‫*** הכותבת היא תל אביבית גאה‪ ,‬ולא צבועה חלילה כמו‬ ‫הטקסט שהיא פה תיארה‪.‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫‪19‬‬

‫אסף רוגני‬ ‫“תלחמו על החיים שלכם‪ ,‬כל השאר כבר מתים‪ ,‬אין לנו‬ ‫מה להפסיד”‪ .‬בלה בלה בלה ‪.‬‬ ‫איך אני שונא קלישאות כאלה‪ ,‬תמיד יש לי מה להפסיד‪.‬‬ ‫“אם אין לך מספיק אומץ‪ ,‬חבל שהצטרפת לפרטיזנים”‬ ‫אמר קול נשי מזעזע‪ .‬אני? פרטיזנים? יאללה סתמי‪,‬‬ ‫את פרטיזנית בעצמך‪ .‬פתאום אני מביט על כל הבלגאן‬ ‫מסביב‪ ,‬זה מתחיל במבט חטוף אבל בהמשך האישונים שלי‬ ‫מתחילים לשדר למוח את מה שהוא מסרב לעכל ‪ -‬אנחנו‬ ‫במלחמה‪ ,‬מלא צעקות‪ ,‬גופות‪ ,‬יריות‪ ,‬יהודים‪ ,‬גרמנים‪,‬‬ ‫כלבים‪ ,‬גרמנים כלבים‪ ,‬גרביים‪ ,‬עשן ועוד מלא מוטיבים‬ ‫כאלה מהשואה‪ .‬אבל אני לא בגטו‪ ,‬אני ביער‪ ,‬אני לבוש‬ ‫מוזר ויש לי נשק כבד וחלוד‪ ,‬אההה נכון אני פרטיזן‪ ,‬אני‬ ‫? פרטיזן? איזה קטע הזוי‪ ,‬אפילו השקיעו ביער הזה ופיזרו‬ ‫בכל פינה מכונת עשן‪ ,‬זה ממש נראה כמו הסרטים האלה‬ ‫של התנגדות ביום השואה‪.‬‬ ‫“קח את הפצוע ליד העץ ותתקדם לכיוון מסילת‬ ‫הרכבת‪,‬הצרפתים מחכים שם” מי? מה?!? יאללה חדלי‬ ‫כבר (חדלי?? מה נסגר איתי?) ‪ ,‬אל תחלקי לי הוראות‪ ,‬זה‬ ‫החלום שלי ואני אבחר אם להיות גיבור או לברוח‪ .‬אגב‪,‬‬ ‫צרפתים הם מסריחים וגם הפצוע הוא בטח מסריח‪ ,‬הרבה‬ ‫יותר נעים להישאר בערפל‪“ .‬גרשון‪ ,‬תתחיל לזוז‪ ,‬אני‬ ‫לא מתכוונת לומר לך את זה שוב “את לא מתכוונת?!?‬ ‫אז תפסיקי לחפור לי בהמה‪ ,‬מה הסרט שלך? זה חלום‪,‬‬ ‫קחי שאכטה מהערפל‪,‬תנוחי‪ .‬למה להרוס? למה צרפתים?”‬ ‫“גרשון תזדרז‪ ,‬הגרמנים באים‪ ,‬הם נמצאים בכל עבר!”‬ ‫יד גדולה ושעירה אחזה בי וכאילו חיברה אותי למציאות‪.‬‬ ‫”בואו נתקדם לעבר מסילת הרכבת‪ ,‬המפקד הרוסי נמצא‬

‫‪18‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫שם” רוסים? צרפתים? פרטיזנים? עזבוני למנוחה (התחלתי‬ ‫לדבר כמוהם???) מלמלתי לעצמי‪ ,‬אבל המשכתי איתם‪,‬‬ ‫יאללה נזרום‪ ,‬זה בסך הכול חלום‪ .‬הרכבת הגיעה‪ ,‬הערפל‬ ‫ברח‪ ,‬הצרפתים מסריחים‪ .‬רגע רגע‪ .‬אם אנחנו בחלומות‬ ‫שואה וכאלה אז למה לעלות לרכבת? מה אתם לא יודעים‬ ‫לאן הן מובילות בתקופות כאלו?!? “גרשון תירגע‪ ,‬כולנו‬ ‫מתוחים‪,‬אבל חייבים להתנגד לצורר הנאצי‪ ,‬זה לא סיוט‪,‬‬ ‫זו המציאות”‪ .‬טוב נו‪ ,‬אתה במילא גדול‪ ,‬שעיר ומפחיד‪,‬‬ ‫נזרום איתך ברכבות‪ .‬הרכבת מאחרת‪ ,‬נמאס לי כבר לחכות‬ ‫לה‪ ,‬כנראה שבכל תקופות ההיסטוריה הרכבות מאחרות‪.‬‬ ‫“הרכבת מגיעה! תעלו מהר‪,‬הגרמנים באים” נזכרתי שאני‬ ‫חולם‪ ,‬בכל זאת עליתי מהר כי נלחצתי‪ .‬מסביב מלא אנשים‬ ‫עם מדים וכלבים‪ ,‬שריקות‪ ,‬דחיפות וצעקות‪ .‬רכבות‪ .‬אני‬ ‫חולם‪ ,‬כלומר אני ישן‪ ,‬אבל בכל זאת אני עייף‪ ,‬אז החלטתי‬ ‫לנמנם קצת‪“ .‬אדוני תתעורר‪ ,‬הגענו לתחנה” עזבי אותי‬ ‫בהמה! תני לי לישון‪ ,‬זה החלום שלי‪”.‬אתה גס רוח‪,‬זו תחנה‬ ‫אחרונה‪,‬רק רציתי לעזור לך”‪ .‬אני ממש מצטער גברתי‪,‬‬ ‫חשבתי שאת ההיא מהחלום‪ ,‬כנראה שבאמת ישנתי חזק‪.‬‬ ‫וואו איזה סיוט‪ ,‬כאלו שאתה מתעורר מהם וכולך מזיע‪,‬‬ ‫כאלו שנשארים איתך למשך כל היום‪,‬כאלו שאתה נוהג‬ ‫לחלום בלילות ארוכים במיטה שלך‪ .‬אבל‪ ..‬אבל‪ ..‬אני לא‬ ‫במיטה שלי‪ ,‬אני באמת ברכבת! מה קורה? איפה אנחנו?‬ ‫הגברת הסתלקה אבל קול שמימי בישר לי את הנורא מכל‬ ‫“התחנה הבאה – סוביבור מרכז‪ ,‬זו תחנה אחרונה לרכבת‬ ‫זו‪”.‬‬

‫אמרתי לה שאני אוהב אותה יותר מהכל‪ ,‬שהיא כן תלך‬ ‫איתי! אני והיא נהיה ביחד לנצח ובטח שהיא לא תצליח‬ ‫להפריד בינינו‪ .‬אני לא אשכח את המבטים של כל האנשים‬ ‫בחתונה‪ ,‬כולם רצו לקרוע אותה ממני‪ ,‬אבל מה לעשות‬ ‫שהיא הייתה שלי‪ .‬אח איזה זמנים נפלאים עברנו ביחד‪...‬‬ ‫הזמנים הנפלאים שלנו ביחד עברו‪ ,‬הרגעים היפים‪ ,‬הזמן‬ ‫חלף‪ ,‬הכל איתה היה פשוט מושלם לא יכולתי לבקש יותר‪.‬‬ ‫עם כל יום שעבר אהבתי אותה יותר אבל בסופו של דבר‬ ‫כמו כל דבר בחיים גם מערכת היחסים שלנו הגיעה אל‬ ‫סופה‪ ,‬מה לעשות‪ ,‬גם אני גדלתי‪ ,‬צמחתי לגובה ועליתי‬ ‫במשקל‪ ,‬אז כבר לא יכולתי להיות איתה‪.‬‬ ‫מה אני אעשה שגדלתי ושהיא כבר לא התאימה לי‪ .‬יואו‬ ‫אני לא אשכח איך אהבתי אותה‪.‬‬ ‫וכמה קשה היה להעביר אותה לאח שלי הקטן‪ ,‬כמה אהבתי‬ ‫את אותה חולצה של ‪.BillaBong‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫‪17‬‬

‫אסף אפלבוים‬ ‫“אל תשכח אותי” היא ביקשה שנייה לפני שהכול נגמר‪.‬‬ ‫“אל תשכח אותי” היא אמרה בדיוק לפני שעמדנו להיפרד‬ ‫לתמיד‪.‬‬ ‫“אל תשכח אותי” זה המשפט שלא אשכח ממנה לעולם‪,‬‬ ‫נישקתי אותה והלכתי‪.‬‬ ‫איזה זמנים נפלאים עברנו ביחד‪ ,‬למשל בפעם ההיא‬ ‫שיצאנו לאכול‪ ,‬אהבתי מאוד לפנק אותה‪ ,‬מה לעשות אני‬ ‫אחד שמפנק‪ ,‬לקחתי אותה לאיזה מסעדת יוקרה בהרצלייה‬ ‫פיתוח‪,‬‬ ‫אני כבר בקושי זוכר את השם של המסעדה‪.‬‬ ‫ישבנו‪ ,‬אכלנו‪ ,‬שתינו‪ ,‬צחקנו‪ ,‬היה פשוט מדהים‪.‬אני לא‬ ‫אשכח את זה שהיא התלכלכה מהספגטי‪ ,‬ישר הרטבתי את‬ ‫המפית שלי במים וניקית לה את הכתם‪ ,‬לא הייתי מוכן‬ ‫שהוא יישאר שם‪ ,‬בשום מצב! אח איזה זמנים נפלאים‬ ‫עברנו ביחד‪.‬‬ ‫אני זכור את הפעם היא שהלכנו לסרט ביחד‪ ,‬אני לא‬ ‫אשכח כמה היא אהבה קומדיות רומנטיות‪ .‬את השם של‬ ‫הסרט כבר מזמן הספקתי לשכוח אבל את הבילוי המדהים‬ ‫שהיה לנו אזכור לנצח‪.‬‬ ‫קניתי לשנינו כרטיסים לסרט שהיא מאוד רצתה לראות‬ ‫הזמנתי אותה לפופקורן ענק‪ ,‬קולה גדול ו”קליק” אדום‬ ‫כל הסרט היינו צמודים אחד לשני‪ ,‬היא ממש עלתה עליי‬ ‫ולא רצתה לרדת‪ ,‬זה היה נעים‪ ,‬הרגשתי שאני באמת‬ ‫מתאהב בה‪ ,‬וואו איזו הרגשה‪ ,‬כמה אהבתי אותה‪ ,‬אח איזה‬ ‫זמנים נפלאים עברנו ביחד‪.‬‬ ‫ביום ההולדת האחרון שלי‪ ,‬כמובן שהיא הגיעה ביחד עם‬ ‫כולם‪,‬‬

‫‪16‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫היא נראתה יפה מתמיד‪ ,‬יש לה יופי מיוחד שקשה לי‬ ‫להסביר‪.‬‬ ‫ממש כמו בפעם הראשונה שראיתי אותה‪ ,‬היא הייתה‬ ‫מושלמת‪ ,‬ישבנו ביחד אני והיא‪ ,‬צחקנו‪ ,‬נהנו‪ ,‬אכלנו עוגה‪,‬‬ ‫עשינו שטויות‪ ,‬אפילו לא התייחסתי לעובדה שהיא לא‬ ‫הביאה לי מתנה‪ ,‬היא לא הייתה צריכה‪.‬‬ ‫היא הייתה המתנה הכי מושלמת בעולם שיכולתי לבקש‪,‬‬ ‫בסוף הערב היא נשארה לישון אצלי‪ ,‬התכרבלנו ביחד על‬ ‫הלילה אני והיא במיטה שלי‪ ,‬בבוקר היא כמובן הייתה שם‬ ‫לידי צמודה אליי מתמיד‪.‬‬ ‫איזה נפלאה היא הייתה‪ ,‬אח איזה זמנים נפלאים עברנו‬ ‫ביחד‪.‬‬ ‫אני זוכר את הפעם שתכננו לנסוע ביחד לצפון‪ ,‬רק אני‬ ‫והיא‪ ,‬הודעתי להורים שלי שאני נוסע איתה לצפון‪ ,‬הם לא‬ ‫הסכימו שניסע ביחד‪ ,‬פשוט לא האמנתי‪ ,‬איך הם עושים‬ ‫לי את זה‪ ,‬היא כבר הייתה בחדר שלי‪ ,‬היא הייתה מוכנה‬ ‫לתזוזה‪ .‬תפסתי אותה בשרוול ומהר בחפזון ברחנו ביחד‬ ‫דרך החלון‪ ,‬כשהגענו לאוטו נרגענו קצת‪ ,‬שוב היינו ביחד‬ ‫רק אני והיא ואף אחד לא יכול היה להפריד בינינו‪ ,‬נסעו‬ ‫לצפון‪ ,‬היה מושלם‪.‬‬ ‫אח איזה זמנים נפלאים עברנו ביחד‪.‬‬ ‫הייתה את הפעם ההיא‪ ,‬החתונה של דוד אפריים‪.‬‬ ‫רציתי לקחת אותה איתי להשוויץ בפניי כולם שיראו את‬ ‫היפה שלי‪ .‬אימא לא הסכימה‪ ,‬היא אמרה שאני צריך‬ ‫מישהי יותר יפה‪ ,‬יותר “חגיגית”‪ .‬אמרתי לה שזה מעליב‬ ‫ושבשבילי היא הכי יפה והיא הכי חגיגית שיש בעולם‪.‬‬

‫איור‪ :‬ציון חסון‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫‪15‬‬

‫ציון חסון‬ ‫הוא שכב שם‪ .‬מביט עליה עומדת מעליו‪ .‬היא ידעה לדבר‪,‬‬ ‫תמיד היא הייתה טובה במילים‪ ,‬עוד מימיהם המשותפים‬ ‫באוניברסיטה‪ .‬כל מילת הספד שלה‪ ,‬נשאה עימה צמרמורת‬ ‫שהדביקה את כולם כמו חיידק אחוז אמוק‪ .‬היא ידעה‬ ‫לדבר‪ .‬ידעה תמיד לסחוף‪ ,‬ובעיניה התכולות לכדה את‬ ‫שארית האנשים שלא נמסו מדבריה‪ .‬היא זועקת שאהוב‬ ‫ליבה‪ ,‬חצי נשמתה‪ ,‬נקרע ממנה ללא התראה ללא אזהרה‬ ‫מוקדמת‪ ,‬איך יכלה לעזור‪ ,‬למנוע‪ ,‬להציל‪ .‬מה היא תעשה‬ ‫עכשיו‪ ,‬בלעדיו הרי‪ ,‬אין לה חיים‪ .‬החברים מהיחידה‬ ‫עומדים מהצד מחבקים אותה‪ ,‬מחזקים כמה שאפשר‪ ,‬הם‬ ‫יודעים כמה אהב אותה‪ .‬מביטים בו חסרי אונים‪ ,‬ממלמלים‬ ‫לעצמם את הריטואל המקורי‪ ,‬איך נפלו גיבורים‪ ,‬למה‬ ‫אלוהים לוקח רק את הטובים‪ .‬החבר הכי טוב שלהם‪ ,‬החיה‬ ‫שהובילה אותם בלי טיפת פחד לגיא צלמוות‪ ,‬והוציאה‬ ‫אותם בגבורה‪ ,‬שלמים וגאים‪ .‬בו ובעצמם‪ .‬הם נשבעו‪ .‬הם‬ ‫לא ינוחו עד שימצאו את הרוצח הפחדן‪ .‬הם נשבעו‪ .‬רוצח‬ ‫מקצועי ככל שיהיה‪ ,‬חייב להשאיר אחריו סימן‪ ,‬שיערה‪,‬‬ ‫סיב‪ .‬הם ימצאו אותו ולא יניחו ראשם עד שידעו בוודאות‬ ‫כי השרץ המתועב‪ ,‬ירקב בכלוב הבטון עד שארית ימיו‪.‬‬ ‫אבא שלו עומד‪ ,‬בלי דמעה‪ ,‬בלי הבעה‪ ,‬ריק‪ ,‬מביט בעיניים‬ ‫חלולות וניכר על פניו שזה עתה‪ ,‬הוציאו את תכלית נשמתו‪,‬‬ ‫תכלית חייו‪ ,‬לאחר שרעייתו האהובה נלקחה בייסורים‬ ‫לבית עולמים בגלל המחלה הארורה‪ .‬היא המשיכה לדבר‬ ‫המשיכה לסחוף את כולם אל הים הסוער של רגשותיה‪.‬‬ ‫הוא שכב שם‪ ,‬לא שם את ליבו הדומם אל חבריו או אל‬

‫‪14‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫אביו‪ .‬התמקד רק בה‪ .‬בדמעות שהציפו את עיניה‪ .‬בטיפות‬ ‫שהרטיבו את החול שנערם עליו‪ .‬במילים שכיסו את אור‬ ‫השמש‪ .‬רגע לפני שהחול יכסה גם את פניו‪ ,‬הוא רוצה‬ ‫לחרוט את התמונה הזאת‪ ,‬את העיניים שלה‪ ,‬את דמעות‬ ‫התנין שזולגות לשווא‪ .‬את הידיעה שמתפשטת בגופו‬ ‫המרקיב שכנראה‪ ,‬לעולם לא ידעו שזו היא‪.‬‬

‫עדן הורוביץ‬ ‫אני אגדל כנפיים‬ ‫אופפ‪....‬חחח‪....‬פפפפ‪.....‬אהה‪....‬‬ ‫די אני רעב‪ ,‬אבל שום דבר עדיין לא בטוח‪ .‬אני לא יכול‬ ‫להסתכל אחורה‪ .‬כואב לי כבר‪ .‬אני אמשיך‪ .‬והרוח‪ ,‬היא‬ ‫מייבשת לי את האישו‪-‬ן‪ ,‬אולי אני אעצום‪ ,‬אולי רק לרגע‪.‬‬ ‫לאאאא‪ ,‬אסור! אמרו שלא אז לא‪ .‬ומה אם רק לרגע רק‬ ‫לשנייה? מה זאת אומרת מה?!?!? אם אז יעקפו‪ ,‬אם אז‬ ‫אני אחרון‪ ,‬אם אז כלום כבר לא שווה‪.‬‬ ‫אופפפ‪....‬חחחח‪....‬פפפפפפ‪.....‬אהההה‪....‬‬ ‫אתה לא כמו כולם‪ ,‬אתה מיוחד‪ ,‬שונה‪ .‬אני? אני? אני? מי‬ ‫בכלל אמר‪ .‬אני כמו כולם‪ ,‬יש לי הכול ובעצם כלום‪ ,‬גם בי‬ ‫בסופו של דבר יהיה נחיל של זחלי מוות רעבים לתוך תוכי‪,‬‬ ‫ואני? גם אני לא יהיה שם להגן‪ .‬ומי יבוא אז?? אהה? מי‬ ‫יבוא? מי יעמוד מעליי? בכל מקרה‪ ,‬אני כבר לא אהיה שם‪.‬‬ ‫אווופפפפפ‪....‬חחחחח‪....‬פפפפפפפפפ‪......‬אהההההההה‪...‬‬ ‫אבל מה עם אימא? ואבא ?? הוא בכלל‪...‬הוא לא יצליח‪.‬‬ ‫ומה איתי? אני אגדל כנפיים ואתעופף מעל כולנו בפוזה‬ ‫של שומר‪ .‬אני שונא לשמור‪ ,‬לא סבלתי את זה בצבא ואני‬ ‫לא סובל את זה היום‪ .‬אולי קודם אני אתן להם ללכת‪ .‬סתם‬ ‫כי טוב תמיד שמישהו הולך לפניך שומר לך מקום‪ .‬אני‬ ‫אבקש מהם שיסדרו לי מקום טוב באמצע‪ ,‬שיקבלו אותי‬ ‫בחיבוק‪.‬‬ ‫אווווופפפפפפ‪..‬חחחחחח‪..‬פפפפפפפפפפ‪....‬אההההההההה‬

‫איייי‪...‬כואב‪...‬דניייי‪ .‬מה קשור שביל עכשיו? לאן? דנייייי‪...‬‬ ‫יורים עליי‪...‬סעמק‪..‬ימין או שמאל‪...‬אין לי זמן!! דנייייייי‬ ‫יאללה הגיע הזמן‪...‬איזה זמן? מי זה?‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫‪13‬‬

‫שני מועלם‬ ‫נפחא‬ ‫ליום הולדת ‪ 25‬הם קנו לי דג עם עיניים מיוחדות כאלה‪,‬‬ ‫נפוחות‪ .‬הם הביאו אותו באקווריום עגול שנראה ממש קטן‬ ‫בשבילו‪ ,‬עם כמה אבנים קטנות בתחתית‪ ,‬וגם עם שקית‬ ‫אוכל לדגים‪.‬‬ ‫השקית זה רק דוגמית‪ ,‬הם אמרו‪ .‬צריך להאכיל אותו כל‬ ‫יום וזה ייגמר לך תוך יומיים‪-‬שלושה‪ .‬אסור להאכיל יותר‬ ‫מידי‪ .‬ידעתי‪.‬‬ ‫בכיתה ג’ היה לי דג זהב שהאכלתי הרבה‪ .‬אהבתי להאכיל‬ ‫אותו ולראות איך הוא עושה מה שאני אומר לו‪ .‬תאכל‪-‬‬ ‫ציוויתי – והוא אכל‪ .‬אכל הכול‪ ,‬כמו גדול‪ .‬דג מאולף‪.‬‬ ‫עד שבוקר אחד‪ ,‬כשבאתי להאכיל אותו‪ ,‬ראיתי אותו צף‬ ‫באקווריום‪ .‬בהתחלה חשבתי שהוא פשוט עוד לא התעורר‬ ‫מהלילה‪ ,‬אבל כשחזרתי מהכדורגל והיה כבר חמש בערב‬ ‫הבנתי שהוא מת‪ .‬אבא לקח אותו במסננת של המטבח‪ ,‬כי‬ ‫אחת מיוחדת לאקווריום לא הייתה לנו‪ ,‬ושם אותו באסלה‪.‬‬ ‫אחרי שהוא הוריד את המים אמרתי יזכור‪.‬‬ ‫את המילים ידעתי מטקס יום השואה‪ ,‬אבל פה ושם‬ ‫התבלבלתי בגלל ה‪-‬יזכור של יום הזיכרון‪ .‬היה לי קטע‬ ‫כזה‪ ,‬בכיתה ג’‪ ,‬שהייתי קם להשתין כל לילה ב‪ .2-‬בלי‬ ‫להתכוון לזה‪ ,‬הייתי מתעורר והולך בעיניים חצי עצומות‬ ‫לשירותים‪ .‬את המים לא הורדתי כדי לא להעיר את אחי‪.‬‬ ‫אחרי שצחי מת‪ ,‬ככה קראו לדג הזהב שלי‪ ,‬יצא שהייתי‬ ‫מנהל איתו שיחות נפש כל לילה‪ ,‬בשירותים‪ .‬דווקא אחרי‬ ‫שהוא מת נמאס לי מכל הקטע של לאלף אותו והרגשתי‬ ‫נוח לדבר איתו על הכול‪ .‬דג שנמצא בשמיים זה כבר אחרת‬

‫‪12‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫לגמרי מדג ששוחה בתוך אקווריום‪ .‬דג מלאך‪ .‬האמת היא‬ ‫שלא הייתי בטוח אם צחי הוא דג מלאך או שהוא עדיין‬ ‫תקוע בצנרת של השירותים‪ ,‬ולכן השתדלתי מאותו יום‬ ‫שהוא מת לא לחרבן בשירותים האלה‪ .‬לפעמים הייתי‬ ‫דופק אצל השכנים או מתאפק ממש ועושה בשירותים‬ ‫של בית הספר‪ ,‬כי לא היה לי נעים אחרי כל הנאמנות של‬ ‫צחי אליי‪ ,‬והאילוף וכל זה‪ ,‬לחרבן לו על הראש‪ .‬ומי יודע‬ ‫אם הוא לא עשה את עצמו מת כדי לברוח ועכשיו הקקי‬ ‫שלי יכול ממש להרוג אותו סופית‪ .‬אבל הדג החדש‪ ,‬זה‬ ‫עם העיניים הנפוחות‪ ,‬בכלל לא הזכיר את צחי‪ .‬הוא היה‬ ‫שחור‪ ,‬ודווקא אותו האכלתי בדיוק את הכמות שצריך‪ .‬אבל‬ ‫יום אחד‪ ,‬כשחזרתי הביתה מהעבודה‪ ,‬משהו השתנה בו‪.‬‬ ‫פתאום עין אחת שלו הייתה גדולה יותר מהשנייה והוא‬ ‫התחיל לשחות במעגלים קטנים‪ .‬כשקורה דבר כזה לדג‬ ‫אתה מייד בטוח שיש שעות ספורות עד שהוא ימות‪ ,‬אבל‬ ‫אני לא התייאשתי‪ .‬ישר התקשרתי לרחמים הווטרינר‬ ‫שמטפל בדובי‪ ,‬הכלב שלי‪ ,‬כבר שנים‪ .‬רחמים צחק‪ ,‬הוא‬ ‫אמר שהעניין הזה חורג מתחומו ואני נשארתי דיי המום‬ ‫שאין מי שיעזור לדג שלי‪ .‬אולי הוא עושה את זה רק‬ ‫כדי לקבל תשומת לב‪ ,‬חשבתי‪ .‬דיי טיפשי מצידי שהוא‬ ‫אצלי כבר שבועיים ואפילו לא נתתי לו שם‪ .‬מין פחד כזה‬ ‫להיקשר לדג שלך‪ ,‬ויום אחד לראות אותו צף באקווריום‪.‬‬ ‫אז החלטתי לתת לו שם‪ ,‬שם שיתאים לו‪ ,‬נפחא‪ .‬ובכל זאת‬ ‫הוא מת‪ ,‬כעבור שעתיים בדיוק‪ .‬דובי קשקש בזנב והפיל‬ ‫את האקווריום על הרצפה‪ ,‬ונפחא ישר נפח את נשמתו‪ .‬נו‬ ‫טוב‪ ,‬לפחות הספקתי להתכונן לזה‪.‬‬

‫אריק סופר‬ ‫תמיד בסופו של כל חג או אירוע משפחתי או סתם משהו שהיה‬ ‫ונגמר‪ ,‬אנחנו מופתעים איך עובר לו מהר הזמן‪ ,‬פשוט טס‪.‬‬ ‫כשהיינו ילדים‪ ,‬אימא שלי תמיד הייתה מתקנת אותנו‪“ :‬זה לא‬ ‫הזמן שעובר זה אנחנו! החג נשאר פה‪ ,‬אנחנו עוברים‪”.‬‬ ‫אנחנו כמו אוטובוס שעובר בתחנות הזמן (אירועים‪ ,‬חגים‪,‬‬ ‫חגיגות ועוד‪ – )...‬האוטובוס עושה עוד סיבוב ועוד סיבוב ואילו‬ ‫התחנות נשארות במקום‪.‬‬ ‫כשהייתי ילד לא הבנתי כ”כ למה אימא שלי מתכוונת‪.‬‬ ‫היום‪ ,‬שאני כבר ילד גדול‪ ,‬עם שלושה ילדים מקסימים משלי‪,‬‬ ‫אני מבין טוב מאוד למה אימא שלי התכוונה‪.‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫‪11‬‬

‫אופיר רוזגוביץ‬ ‫רעיונות ומילים‪.‬‬ ‫זה הנשק שלנו‪.‬‬ ‫כמו חייל שיוצא למלחמה‪ ,‬ולוקח ‪ m16‬מקוצר‪ ,‬מחסניות‬ ‫מלאות ואמר״ל‪.‬‬ ‫ככה אנחנו‪.‬‬ ‫חיילים בצבא הקריאייטיב‪.‬‬ ‫פקודים של גנרל הפרסום הקשוח‪.‬‬ ‫המלחמה שלנו היא יומיומית‪ .‬תמידית‪.‬‬ ‫להמציא‪ ,‬לחדש‪ ,‬לרגש‪ ,‬לשכנע‪.‬‬ ‫אנחנו משתתפים קבועים במרוץ אינסופי‪ ,‬שנקודת הסיום שלו‬ ‫דיי מעורפלת‪.‬‬ ‫בעצם‪ ,‬מי צריך נקודת סיום?‬ ‫הרי כל העולם המשוגע הזה שלנו‪ ,‬הוא חסר גבולות‪.‬‬ ‫לצאת מהקופסה‪ ,‬אמרו לנו‪.‬‬ ‫אז יצאנו‪.‬‬ ‫ובינינו‪ ,‬דיי נחמד פה בחוץ‪.‬‬ ‫לפעמים קצת אפור כזה‪ ,‬שקט‪ ,‬מרגיש כאילו כיבו לנו את מתג‬ ‫היצירתיות במוח‪.‬‬ ‫אבל היי‪ ,‬מלחמה יומיומית‪ ,‬זוכרים?‬ ‫ומה שלא הורג‪ ,‬נותן לך השראה‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫ניתאי פישר‬ ‫אבא שלי זוכה ל‪ 6-‬מסיבות הפתעה כל שנה‪.‬‬ ‫נכון שזה נשמע קצת מופרך או מוגזם אבל כל מילה נכונה‪.‬‬ ‫לאבא שלי‪ ,‬איך להגיד את זה במילים יפות‪ ,‬לאבא שלי יש פה‬ ‫די גדול‪.‬‬ ‫ולא בקטע הפיזי של זה‪ .‬הוא פשוט לא יודע לשמור סודות‪.‬‬ ‫הוא לא בן אדם רע חס וחלילה‪ ,‬בדיוק להפך‪ .‬אבל כל המשפחה‬ ‫כבר יודעת שאם אתה רוצה לשמור מידע‪ ,‬שלא יגיע לאחרים‪,‬‬ ‫לקהל הרחב‪ ,‬לכל בית ישראל‪ .‬הכי בטוח יהיה שתרחיק אותו‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫התוצאה של אותו פה גדול (לא בקטע פיזי‪ ,‬רק מזכיר) שבכל‬ ‫תכנון של מסיבת הפתעה יש שני אנשים שלהם אתה לא תספר‬ ‫בשום אופן על התכנית‬ ‫הראשון‪ :‬בעל השמחה‪.‬‬ ‫השני‪ :‬אבא שלי‪.‬‬ ‫ככה יצא שבכל מסיבת הפתעה שאנחנו נמצאים בה‪ ,‬כשכולם‬ ‫מכריזים בקולי קולות ובהרמוניה מושלמת את המילה “ה פ ת‬ ‫ע ה !”‪ ,‬גם הוא לא מוצא את עצמו מרוב אושר‪.‬‬ ‫ככה זה כל פעם מחדש‪.‬‬ ‫נראה שאבא שלי הוא פשוט בחור בר מזל‪.‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫‪9‬‬

‫אילן מציק‬ ‫ביום הולדתי ה‪ ,28-‬לראשונה בחיי‪ ,‬סגרתי מעגל‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫תוכן העניינים‬

‫אילן מציק‬ ‫ניתאי פישר‬ ‫אופיר רוזגוביץ‬ ‫אריק סופר‬ ‫שני מועלם‬ ‫עדן הורוביץ‬ ‫ציון חסון‬ ‫אסף אפלבוים‬ ‫אסף רוגני‬ ‫טל שומרון‬ ‫מור ליטבר‬ ‫עדי פרחי‬ ‫מרב סלע‬ ‫רונן גלבוע‬ ‫אברימי ווינגוט‬ ‫משה שמש‬

‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬

‫שי מנלה‬ ‫שיר נבו‬ ‫לימור גולן‬ ‫טל פלח‬ ‫נטע טובים‬ ‫שי זילברמן וג’וק‬ ‫לירית גיא‬ ‫עמית צרפתי‬ ‫שלומי הוס‬ ‫יוראי שושני‬ ‫אליסה מיל‬ ‫עופר גולן‬ ‫רוני אפלבוים‬

‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪39‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר‬ ‫בוגרי קופי ‪17‬‬

‫רעיון‪ ,‬לחץ פיזי לא מתון (אבל ג’ינג’י‪ )...‬והוצאה לאור‪ :‬אליסה‪ ,‬עדן ואריק‬ ‫עיצוב‪ :‬סטודיו אף | ‪afknows.com‬‬ ‫הודפס באדיבות דפוס “העיר העתיקה” ירושלים וחברת ‪ HP‬אינדיגו‬ ‫יוני ‪ ,2012‬תשע”ב | תל אביב | הודפס דיגיטלית במכונת ‪ HP‬אינדיגו‬

‫סטודיו | מגזין | רוק’נרול‬

‫אני מתחילה להתעגל‪.‬‬ ‫הם אומרים שאנחנו כיתה מיוחדת‪.‬‬ ‫רוני מספר לנו משפט מקסים‪“ :‬רציתי לכתוב לך מכתב‬ ‫קצר‪ ,‬אבל לא היה לי זמן אז כתבתי לך מכתב ארוך‪”.‬‬ ‫ניראה לי שאמר את זה ברנרד שו‪.‬‬ ‫הזמן עובר‪ .‬אני שמה לב לכך כאשר הקור עובר מפנים‬ ‫הכיתה אל העולם שבחוץ‪ .‬ככל שהזמן עובר הכיתה‬ ‫מצטמצמת מאנשים והשיחות הבין‪-‬אישיות גדלות‪.‬‬ ‫הזמן עובר ובלי לשים לב‪ ,‬מתארגן ערב כיתה בבמת כיתה מיוחדת שלי‪,‬‬ ‫הקומיקאים החובבים של הקאמל קומדי קלאב‪ .‬ניתן היה מאחלת לכולנו המון הצלחה בהמשך‪,‬‬ ‫לזהות אותנו על‪-‬ידי מסך העשן מתחת לשלט האוסר על מור ליטבר‪.‬‬ ‫עישון במקום‪ ,‬ודרך הבדיחות על איו”ש תודות ליהוחנן‪.‬‬ ‫מרדנים החמודים האלו‪.‬‬ ‫אני מתחילה להתקלקל‪.‬‬ ‫הם אומרים שאנחנו כיתה מיוחדת‪.‬‬ ‫מולי לא מסכים‪.‬‬

‫הספר הזה הוא אנחנו‪ .‬סיפורים קצרים שמבטאים את‬ ‫הכישרון והגדילה המשותפת‪.‬‬ ‫לכתוב סיפור קצר זה הרבה יותר קשה מלכתוב סיפור‬ ‫ארוך‪.‬‬ ‫רוני פעם אמר לנו משפט מקסים‪“ :‬רציתי לכתוב לך מכתב‬ ‫קצר‪ ,‬אבל לא היה לי זמן אז כתבתי לך מכתב ארוך‪”.‬‬ ‫ניראה לי שאמר את זה יוסי גיספן‪.‬‬

‫תשעה חודשים העברנו באינקובאטור של הבצפר‪ ,‬סופרים‬ ‫את הדקות עד שנצא מוכנים ומצויידים ל”עולם האמיתי”‪.‬‬ ‫למדנו לעבור ראיון‪ ,‬איך ניראה משרד פרסום מבפנים‪,‬‬ ‫למדנו לצייר אינטואיטיבית‪ ,‬לכתוב אינטואיטיבית‪ ,‬לכתוב‬ ‫אינסטלטיבית‪ ,‬למצוא את הרלוונטי‪ ,‬להביא את האנ‪-‬‬ ‫אקספקטד‪ ,‬ללמוד מתוך הנאה ותמיד לרדוף אחרי התובנה‬ ‫הבאה‪.‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫‪3‬‬

‫פתח דבר‬ ‫לשיעור הראשון‪ ,‬אי שם ביוני ‪ ,2011‬הגעתי תוך ידיעה‬ ‫ברורה שאינני רוצה קשר עם אף אחד מתלמידי הכיתה‪.‬‬ ‫אני? יש לי מספיק חברים‪ ,‬וגם ככה ברור שכולם ילדים‪,‬‬ ‫מתלהבים ותחרותיים‪.‬‬ ‫“שלום אני לא אגיד להם” אני אומרת לעצמי ומתיישבת‬ ‫בשורה הראשונה מבלי להסתכל אחורה‪.‬‬ ‫תוך כמה דקות נכנסים שניים; זה שמתלבש כמו ליצן ובחור‬ ‫שחום ומסתורי‪ ,‬אשר שולחים אותנו למכור עוגיות‪ .‬מסתבר‬ ‫שביזוי הינו השיעור הראשון בעולם הפרסום‪ .‬טוב לדעת‪.‬‬ ‫עת חזרתי אני למדה שאחת הקבוצות גייסה ‪ 12‬שקלים‪.‬‬ ‫לא כל כך תחרותיים החמודים האלו‪.‬‬ ‫אני מתחילה להתבלבל‪.‬‬ ‫בשיעור השני כבר מתחילים להיפתח‪ :‬שמות‪ ,‬סיפורי חיים‪,‬‬ ‫והזמנות למסיבה עם נ’‪.‬‬ ‫רוני‪ ,‬הבחור שמתלבש כמו ליצן ונולד בדיוק ביום של‬ ‫אשתו של עופר‪ ,‬השחום המסתורי‪ ,‬מספר לנו משפט‬ ‫מקסים‪“ :‬רציתי לכתוב לך מכתב קצר‪ ,‬אבל לא היה לי‬ ‫זמן אז כתבתי לך מכתב ארוך‪ ”.‬ניראה לי שאמר את זה‬ ‫צ’רצ’יל‪.‬‬ ‫אנחנו ממשיכים להיפתח בפייסבוק‪ .‬הם פותחים קבוצה‬ ‫של קופי ‪ 17‬והצעות חברות מתחילות לצוף וירטואלית‪.‬‬ ‫“מעניין כמה זמן ייקח לי לחסום אותם?” אני שואלת את‬ ‫עצמי בעודי מגחכת למקרא סטטוס על אוננות תמנונים‪.‬‬ ‫מצחיקים החמודים האלו‪.‬‬ ‫אני מתחילה להתרכך‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫רציתי לכתוב לך סיפור קצר | בוגרי קופי ‪17‬‬

‫אבל נפתחים באמת רק מעל קירות המוות – המקום בו‬ ‫בריפים יקבלו סיסמאות‪ ,‬קונספטים‪ ,‬סימני קריאה‪ ,‬הוראות‬ ‫הגעה לראשון מערב‪ ,‬יד מושטת אל האופק‪ ,‬שלוש נקודות‪,‬‬ ‫נגיחות של אבי תינוק הבמבה ומחיאות כפיים סוערות‪.‬‬ ‫תמיד מוחאים כפיים החמודים האלו‪.‬‬ ‫אני מתחילה להתרגל‪.‬‬ ‫הם אומרים שאנחנו כיתה מיוחדת‪.‬‬ ‫עם הזמן‪ ,‬וכעבור עשרים מזכירות‪ ,‬מתחילים לפקוד את‬ ‫הכיתה מרצים אורחים‪ .‬אני לומדת לזהות מרצה אורח‬ ‫על פי הטייטל “יועץ בעל משרד פרטי של עובד אחד”‬ ‫והקדמה של רוני אשר מסירה את אחריות הבצפר על כל‬ ‫תביעה עתידית‪.‬‬ ‫המרצים האורחים באים בהרבה גדלים וצורות; נמוכים עם‬ ‫אף גדול‪ ,‬קירחים עם אגו גדול‪ ,‬חתיכים עם טבעת נישואין‬ ‫גדולה‪ ,‬טרנינג מוכתם שמותאם ל‪ 147-‬קילו ועוזר קטן‪,‬‬ ‫כובע מוגזם ותרגילי נשימה‪ ,‬כותבי שירים‪ ,‬שופטי זמרים‪,‬‬ ‫ממציאי קופסאות צהובות לכלים‪ ,‬פיינליסט בתחרות‬ ‫הכפילים של ליאור נרקיס ויו”ר מועדון המעריצים של דב‬ ‫חנין‪.‬‬ ‫המכנה המשותף של כולם‪ ,‬מלבד אהבה עצמית כמובן‪ ,‬הינו‬ ‫סרט הפרסומת של ‪ .DOVE EVOLUTION‬מסתבר שיש‬ ‫קונצנזוס בעולם הפרסום‪ ,‬והוא בן ‪ 6‬דקות‪.‬‬ ‫בהפסקות כולם פוקדים את מכונת הממתקים ומוציאים‬ ‫בפלות וחטיפים יפנים מהמכונה‪.‬‬ ‫אדיבים החמודים האלו‪.‬‬

‫רציתי‬

‫לכתוב לך‬

‫ס יפור קצר‬ ‫בוגרי קופי ‪17‬‬