משה זולטן שטרולי ז"ל יהודי שהציל יהודים בפלוגת שירות העבודה ההונגרית בשואה

‫‪1‬‬

‫משה זולטן שטרולי ז"ל‬ ‫יהודי שהציל יהודים בפלוגת שירות העבודה ההונגרית בשואה‬ ‫ד' אייר תרע"ח ‪ -‬כ"ז טבת תשמ"ח‬

‫‪17/1/1988 - 16/4/1918‬‬

‫‪1‬‬

‫‪2‬‬ ‫בס"ד‬

‫הוצאה לאור‪ :‬אברהם שלמה קולט‬ ‫רחוב עמנואל קוז'ידלו ‪ 3‬פתח תקוה‬ ‫מהדורה שניה‪31/1/2020 :‬‬ ‫עריכה‪ :‬אברהם שלמה קולט‬ ‫טלפון‪054-6226898 :‬‬

‫©כל הזכויות שמורות למוציא לאור‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫"לפיכך נברא אדם יחידי בעולם‪ ,‬ללמד שכל המאבד נפש אחת‪,‬‬ ‫מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת‪ ,‬מעלים‬ ‫עליו כאילו קיים עולם מלא"‬ ‫(משנה‪ ,‬סנהדרין ד ה)‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫תוכן העניינים‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪.8‬‬

‫משה זולטן שטרולי ז"ל בפלוגת שירות העבודה ההונגרית‬ ‫העלייה לישראל‬ ‫לנקה לאה שטרולי לבית שניצר ז"ל‬ ‫פלוגות שירות העבודה ההונגריות בשואה‬ ‫חסיד אומות העולם ‪ -‬ראול ולנברג (ג‪(Raoul Wallenberg‬‬ ‫שורשי משפחת שטרולי‬ ‫הקדושים ממשפחות שטרולי ושניצר שנספו בשואה‬ ‫ביבליוגרפיה ומקורות‬

‫‪4‬‬

‫‪5‬‬

‫‪ .1‬משה זולטן שטרולי ז"ל בפלוגת שירות העבודה ההונגרית‬ ‫חמי משה זולטן שטרולי ז״ל בן יהודה אויגן שטרולי הי״ד ורחל הלנה חנה לבית ויסברגר‬ ‫הי״ד נולד בישוב באנד וגר אח"כ בטרגו מורש )‪ (Târgu Mureș‬שבטרנסילבניה (כיום‬ ‫רומניה) בתאריך ‪ .16.4.1918‬למשה זולטן ז״ל היו שתי אחיות‪ ,‬לילי לבית לגמן ז"ל ואלה‬ ‫נויה הי״ד‪ .‬זולטן היה בן הזקונים במשפחה‪ .‬משפחת שטרולי מיוחסת לשושלת משפחת‬ ‫רבנים ידועה‪.‬‬ ‫אביו של זולטן‪ ,‬יהודה אויגן הי״ד היה סוחר עצים ובנו עזר לו במסחר כבר מגיל צעיר בהיותו‬ ‫כבן ‪ .12‬לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה נעצר זולטן שטרולי בתאריך ‪ 1/4/1942‬ונשלח‬ ‫לפלוגת שירות העבודה של הצבא ההונגרי‪ ,‬ביחד עם שאר הצעירים היהודים מהונגריה‪.‬‬ ‫(באוגוסט ‪ 1940‬במהלך מלחמת העולם השנייה‪ ,‬העניק היטלר את חצייה הצפוני של‬ ‫טרנסילבניה להונגריה על פי תכתיב וינה)‪.‬‬ ‫שטרולי גויס לפלוגת שירות העבודה ההונגרית ‪ 108/24‬שעברה ממקום למקום‪:‬‬ ‫‪, Miskolo , Kaschu , Baia Mer ,Großwardein‬סטניסלב‪Stanisławów ,‬‬ ‫)אז פולין בסמוך לגבול רומניה‪-‬הונגריה) ולבסוף ‪. Sarospotok‬‬ ‫במחנה עבדו ‪ 213‬יהודים בעבודות כפייה ביערות ובבניית מסילת ברזל עבור הצבא הגרמני‪.‬‬ ‫ביום הראשון שהגיעו למחנה מסרו את היהודים לחזקתו של מפקד המחנה ההונגרי‪,‬‬ ‫אנטישמי‪ ,‬שהחזיק אותם שעות רבות בקור העז ורצה לדעת עליהם הכל‪ .‬אחרי הבדיקה‬ ‫הארוכה הוא בחר לבסוף את הבחור הצעיר ביותר ביניהם‪ ,‬זולטן שטרולי‪ ,‬לעבודה משרדית‬ ‫במחנה‪ .‬זולטן שטרולי הגיע לעמדת השפעה אצל מפקד המחנה ההונגרי‪ ,‬בין השאר בזכות‬ ‫היותו דובר גרמנית‪ .‬כך ניתנה לו ההזדמנות למנוע את גרוש יהודי המחנה ‪ -‬הוא עיכב‬ ‫בערמה את הקרונות שנועדו להסיעם לחזית‪.‬‬ ‫עם נסיגת הגרמנים‪ ,‬ההונגרים היו צריכים להעביר את הפועלים היהודים מהמחנה לכיוון‬ ‫חזית המלחמה בין גרמניה לרוסיה‪ .‬לנסיעה זאת הם היו צריכים לקבל מתחנת הרכבת ‪14‬‬ ‫קרונות‪ .‬זולטן יצר קשר עם הנהלת הרכבת וסידר את דחיית הקבלה של הקרונות הדרושים‬ ‫לנסיעה עד שלבסוף‪ ,‬במקום לנסוע קדימה לחזית‪ ,‬הם נסעו לגבול הונגריה‪-‬צ׳כיה ובכך נצלו‬ ‫חייהם‪ .‬הם הגיעו לעיירה קטנה ובתחנת הרכבת של העיירה עברו כל הרכבות שנסעו יומם‬ ‫ולילה לאושוויץ‪ .‬באחת מהן זיהה משה זולטן את הוריו ואחותו בדרכם לאושוויץ ולא היה יכול‬ ‫להושיע‪ .‬לאחר זמן קצר כונסו כל יהודי העיירה בגטו ומשם הובלו לאושוויץ‪.‬‬ ‫כמה ימים לאחר שהגטו רוקן מיהודים‪ ,‬הופיע צעיר יהודי ממחנה עבודה שכן‪ ,‬וסיפר שעל גג‬ ‫בבניין בגטו נמצאים תשעה בחורים יהודים בני ‪ 15-16‬שהתחבאו שם ולא גורשו לאושוויץ‬ ‫יחד עם כל יהודי העיירה‪ .‬מצבם היה מאוד קריטי‪ ,‬ואם היו תופסים אותם השוטרים‬ ‫הפשיסטים ההונגרים‪ ,‬הם היו הורגים אותם בו במקום‪ .‬לא היה הרבה זמן למחשבה‪ .‬זולטן‬ ‫החליט מיד לעזור להם ולהצילם‪ .‬עוד באותו הלילה הוא הצליח להגיע לעיירה‪ ,‬מצא את‬ ‫הצעירים המסתתרים והבריח אותם מהגטו בעיירה למחנה העבודה‪ ,‬הבטוח יחסית‪ ,‬ללא‬ ‫שום ניירת וללא קבלת אישור כלשהוא‪ ,‬על אחריותו ותוך סיכון אישי עצום ‪ -‬אם היו תופסים‬ ‫אותו‪ ,‬היו הורגים אותו מיד במקום‪.‬‬ ‫בכך הציל זולטן את חיי הצעירים ממוות בטוח‪ .‬תשעת הצעירים היהודים היו דתיים חרדים‪,‬‬ ‫בנים של רבנים ושוחטים‪ ,‬ומלבד מהצלת חייהם‪ ,‬זולטן גם השיג עבור הצעירים אוכל כשר‬ ‫ואירגן מניין לתפילה כל בוקר במחנה‪.‬‬ ‫בינואר ‪ 1944‬היו שמועות שבבודפשט מחולקים שוצפאס ‪ -‬תעודות מעבר ‪ -‬ע״י הקונסוליות‬ ‫השוודית והשוויצרית‪ ,‬להצלת יהודים מגירוש לאושוויץ‪ .‬זולטן שמע את השמועה ותוך ‪24‬‬ ‫שעות הוא נסע‪ ,‬יחד עם חייל הונגרי‪ ,‬לקונסוליה השוודית בבודפשט‪ .‬שם הוא הצליח להשיג‬ ‫תעודות חסות של הממשלה השוודית מחסיד אומות העולם ראול ולנברג עבור כל ‪ 213‬יהודי‬ ‫המחנה ותשעת הצעירים המסתננים מהעיירה ובכך הציל את חיי כולם‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫‪6‬‬

‫זולטן שטרולי‪-‬שאלון עדות ‪)1( ITS AROLSEN‬‬

‫‪6‬‬

‫‪7‬‬

‫זולטן שטרולי‪-‬שאלון עדות ‪)2( ITS AROLSEN‬‬

‫‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫זולטן שטרולי‪-‬שאלון כרטיס עדות ‪ITS AROLSEN‬‬

‫‪8‬‬

‫‪9‬‬

‫מפת הנדודים של זולטן שטרולי ועם פלוגת העבודה ‪108/24‬‬

‫‪9‬‬

‫‪10‬‬

‫עדותו של אנדרי שניצר ‪22.2.1987‬‬

‫‪10‬‬

‫‪11‬‬

‫עדותו של אנדרי שניצר כפי שפורסמה בעתונות‬

‫‪11‬‬

‫‪12‬‬

‫כתבתו של אברהם פלד בעתון "ידיעות פתח תקוה" לזכרו של זולטן שטרולי ז"ל‬ ‫ביום השלושים לפטירתו ‪16/2/1988‬‬

‫‪12‬‬

‫‪13‬‬

‫זולטן שטרולי במשרד פלוגת העבודה ההונגרית ‪108/24‬‬

‫‪13‬‬

‫‪14‬‬

‫רשימות עובדי פלוגת שירות העבודה ההונגרית ‪ ,108/24‬יד ושם‬

‫‪14‬‬

15

15

16

16

17

17

18

18

19

19

‫‪20‬‬

‫עדותו של גיורגי גרוף ) ‪ 8/71945 (GYORGY GROF‬מהנדס בפלוגה ‪108/24‬‬

‫‪20‬‬

‫‪21‬‬

‫המשך ‪ -‬עדותו של גיורגי גרוף ) ‪ 8/71945 (GYORGY GROF‬מהנדס בפלוגה ‪108/24‬‬

‫‪21‬‬

‫‪22‬‬

‫כתבה בעתון "אוי קלט" ‪3/4/1987‬‬

‫‪22‬‬

23

13/3/1987 VIATA NOSTRA" ‫כתבה בעתון‬

23

‫‪24‬‬

‫כתבה נוספת בעתון "אוי קלט"‬

‫‪24‬‬

‫‪25‬‬

‫‪ .2‬העלייה לישראל‬ ‫לאחר המלחמה נישא משה זולטן שטרולי ז״ל לאשתו לאה לנקה‪ ,‬ניצולת אושוויץ‪.‬‬ ‫הם גרו בטרגו מורש ונולדו להם שתי בנות‪ ,‬לילי אלה ומרגלית (אדית)‪ ,‬איתן עלו‬ ‫לישראל בשנת ‪ .1961‬זולטן היה במקצועו מהנדס יערות‪.‬‬ ‫לזולטן שטרולי היתה דודה במכסיקו בשם מאשה צימרמן‪ ,‬ששלחה ויזות מכסיקניות‬ ‫לכל בני המשפחה‪ .‬הם יצאו כולם מרומניה בדרכם לוינה וכשהגיעו לבירת אוסטריה‪,‬‬ ‫בישראל השתקעו‪ ,‬לאחר נדודים‪ ,‬בפתח תקווה ושם נולדו להם‪ ,‬עד היום‪ ,‬חמישה‬ ‫נכדים ושמונה נינים‪ ,‬שיהיו כולם בריאים‪.‬‬ ‫זולטן שטרולי עסק בישראל במסחר מכשירי חשמל והצליח בעסקיו‪.‬‬ ‫משה זולטן שטרולי ז"ל נפטר בתאריך ‪ 17.1.1988‬כ״ז טבת תשמ״ח ונטמן בבית‬ ‫העלמין סגולה בפתח תקוה‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫זולטן ולנקה שטרולי ז"ל בטיול בפירנצה‬

‫‪25‬‬

‫‪26‬‬

‫‪ .3‬לנקה לאה שטרולי לבית שניצר ז"ל‬ ‫‪ 3.1‬טרגו מורש ‪ -‬סובטה‬ ‫לנקה לאה שטרולי לבית שניצר (ששם החיבה שלה הוא זוזו)‪ ,‬אמא של אשתי לילי‪,‬‬ ‫נולדה בתאריך ‪( 22.3.1926‬ז' בניסן תרפ״ו) בטרגו מורש אשר ברומניה (מחוז‬ ‫טרנסילבניה) לאביה ארתור שניצר ז״ל בן עמליה ז״ל (נפטר כ״ה באייר תש״ט ‪1949‬‬ ‫בטרגו מורש)‪ ,‬ולאמה רוזליה רחל ז״ל הי״ד בת גיולה ואסתר ל״ב (נספתה באושוויץ‬ ‫בשנת ‪ 1944‬תשמ״ד)‪ .‬ללנקה היה אח בוגר בשם ד״ר ארנסט שניצר ז"ל‪.‬‬ ‫בהיותה בערך בגיל שנתיים וחצי עברה משפחת שניצר לסובטה‪ ,‬עיירת נופש לחוף‬ ‫האגם‪ .‬בסובטה ניהל ארתור שניצר מיני כלבו שהיה בבעלותו וכמו כן היה בבעלותו‬ ‫פנסיון בן ‪ 35‬חדרים‪ ,‬בשם טרנסילבניה‪ ,‬שעומד עדיין על תילו‪ .‬בסובטה סיימה זוזו‬ ‫את בית הספר היסודי ולאחר מכן נסעה לעיר קלוז ללמוד בבית הספר התיכון שם‪.‬‬

‫‪ 3.2‬לנקה באושוויץ ‪ -‬בירקנאו‬ ‫בחודש מרץ ‪ ,1944‬לאחר פלישת ההונגרים לטרנסילבניה‪ ,‬כשהייתה לנקה בת ‪,18‬‬ ‫נלקחה כל המשפחה לגטו בטרגו מורש‪.‬‬ ‫בגטו עבדה לנקה עבור הצבא ההונגרי בבית חרושת ללבנים ועסקה במיון בגדים‪.‬‬ ‫הם שהו בגטו בטרגו מורש כחודשיים‪ ,‬עד סוף מאי ‪ ,1944‬ומשם נשלחו כולם‬ ‫לאושוויץ‪-‬בירקנאו‪ .‬לנקה נשלחה לאושוויץ בירקנאו ברכבת יחד עם אחיה ארנסט‬ ‫שניצר ז"ל‪ ,‬אביה אליעזר ארתור שניצר ז״ל‪ ,‬אימה רוזליה רחל הי״ד בת גיולה ואסתר‬ ‫לייב ז"ל‪ ,‬סבתה (אם אמה) אסתר לייב הי"ד בת לואיזה ז״ל לבית פרידמן וסבתה‬ ‫(אם אביה) עמליה שניצר לבית שפיצר הי״ד‪ .‬הגרמנים לא הרשו להם לקחת דבר‬ ‫לרכבת מלבד מעט בגדים‪ .‬הנסיעה לאושוויץ בקרון הרכבת ארכה כחמישה ימים‬ ‫והיתה לסיוט אכזרי כמעט ללא אוכל ומים‪ .‬בבואם לאושוויץ בירקנאו הפרידו ביניהם;‬ ‫שתי הסבתות נלקחו מיד להשמדה בתאי הגזים ולנקה נלקחה עם אמה רוזליה‬ ‫למחנה הנשים ‪ ,C reg L‬שהיה מחנה ההשמדה הגרוע ביותר‪ .‬רוזליה היתה מאוד‬ ‫חולה ורזה וסבלה משלשולים בלתי פוסקים‪ .‬אחרי שבוע לקחו את רוזליה לתאי הגזים‬ ‫בבירקנאו‪ .‬לנקה בכתה מאוד כי נשארה לבדה ורצתה ללכת אחרי אמה‪ ,‬אולם הקאפו‬ ‫דחק אותה חזרה למחנה‪..‬‬ ‫אסתר לייב הי״ד בת לואיזה ז״ל לבית פרידמן נרצחה בתא הגזים בבירקנאו בהיותה‬ ‫בת ‪ .77‬עמליה שניצר הי״ד לבית שפיצר נרצחה בתא הגזים בבירקנאו בהיותה בת‬ ‫‪ .70‬רוזליה רחל שניצר הי״ד בת גיולה ואסתר לייב הי״ד היתה בת ‪ 40‬בעת הרצחה‬ ‫בתא הגזים ע"י הנאצים‪ .‬רוזליה רחל היתה אשה טובת לב ויפת תואר‪ .‬לנקה תבדל‬ ‫לחיים ארוכים‪ ,‬ירשה מאמה תכונות אלו‪ ,‬טוב לב ויופי פנימי וחיצוני‪ .‬בצריף המחנה‬ ‫שהתה ליד לנקה אשה מבוגרת‪ ,‬שמה גיזלה ויסברגר ז״ל‪-‬או בשם החיבה שלה גיזי‪.‬‬ ‫‪26‬‬

‫‪27‬‬

‫היא שאלה את לנקה לסיבת הבכי ואמרה לה בהונגרית‪" :‬אל תבכי‪ ,‬מעתה ואלך אני‬ ‫אהיה לך לאמא"‪ .‬גיזי ולנקה התחברו והיו יחד בצריף כל העת‪ .‬לנקה‪ ,‬שהיתה בחורה‬ ‫מאוד יפה‪ ,‬מצאה מאוד חן בעיני גיזי‪ ,‬שאמרה לה באחד הימים‪" :‬יש לי בן אחות‬ ‫והייתי רוצה שתכירי אותו ותינשאי לו ‪ ."...‬לנקה התפלאה מאוד ‪ -‬זו היתה אמירה‬ ‫משונה במחנה ההשמדה‪ ,‬כאשר לא היתה ידיעה באם ישרדו עוד שניה אחת‪ .‬לאחר‬ ‫כשבועיים נלקחה גיזלה לעבודה ולנקה נשארה במחנה לבדה‪.‬‬ ‫סה״כ שהתה לנקה בתופת ששמה אושוויץ כחמישה חודשים ‪ -‬אין אפשרות לשכל‬ ‫האנושי להבין את מה שעברה שם‪ ,‬איך הצליחה לשרוד‪ ,‬לשמור על שפיות דעתה‪,‬‬ ‫להקים משפחה ולעלות לישראל‪.‬‬ ‫בצריף‪ ,‬שהיה כולו מלא בדרגשים לאורכו עד לגובה התקרה‪ ,‬שכבו חמש נשים‬ ‫בדרגש אחד‪ ,‬וכולן הסתובבו כל הזמן בעת ששכבו על הדרגשים‪ .‬לנקה שהתה‬ ‫בבירקנאו בבלוקים ‪ 30 ,28 ,27‬בלאגר ‪.C‬‬ ‫לנקה חרטה וסימנה בעץ הדרגש את שמה (בביקורי בבירקנאו בשנת ‪ 2004‬לא‬ ‫הצלחתי למצוא את הצריפים הנ״ל והסימון‪ -‬א‪.‬ק)‪.‬‬ ‫באושוויץ היו כל יום מסדרים (צלאפלים) מ‪ 2-‬בלילה עד ‪ 8‬בבוקר‪ ,‬ומ‪ 2-‬אחה״צ עד ‪8‬‬ ‫בערב‪ .‬כמעט ולא קיבלו אוכל‪ ,‬נתנו להם ככר לחם קטנה אחת לחמש נשים‪.‬‬ ‫כולן קפאו מקור כל הזמן ‪ -‬מאחר שכל חפציהן נלקחו מהן‪ ,‬גם בגדים כמעט ולא היו‬ ‫להן והן חפשו כל הזמן חתיכות ניירות ועיתונים כדי לשים בתוך הבגדים ובנעלים‪ .‬עם‬ ‫הגיען לבירקנאו ‪ -‬אושוויץ גם גילחו את כל שערות ראשן כך שהיה להן מאוד קר‬ ‫בראש בגלל הקרחת‪.‬‬ ‫מפחד הסלקציות היומיות לנקה ברחה יחד עם חברותיה בכל פעם ועברה מבלוק‬ ‫לאחד לבלוק אחר‪.‬‬ ‫לאחר מספר חודשים של שהות במחנה נודע ללנקה כי רוצחים שם את היהודים בתאי‬ ‫הגזים‪ .‬בלילות אסור היה לצאת מהצריף‪ .‬באחד הלילות יצאו לנקה לחברותיה‬ ‫מהצריף ‪ -‬קאפו פולניה תפסה אותן והרביצה להן בגב ובברכיים ‪ -‬והן ברחו ממנה‬ ‫בחזרה לצריף‪ .‬מהבלוקים במחנה נלקחו הנשים ששהו שם לעבודת פרך כשחסרו‬ ‫נשים לעבודות כפיה במחנה‪ .‬בסלקציות בחרו את החזקים לעבודה ואת החולים‬ ‫והחלשים שלחו להשמדה בתאי הגזים‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫‪28‬‬

‫‪ 3.3‬נס הצלתה של לנקה‬ ‫יום אחד בסלקציה שאלו הגרמנים מי יודעת גרמנית ואמרו שמי שדוברת טוב גרמנית‪,‬‬ ‫תילקח למפעל של מכשירי רדיו‪ .‬לנקה‪ ,‬שמאוד רצתה לצאת משם‪ ,‬אמרה שהיא‬ ‫יודעת גרמנית למרות שלא דיברה את השפה‪.‬‬ ‫אולם הנאצים הגרמנים שיקרו באמרם שלוקחים את דוברי הגרמנית למפעל רדיו‪.‬‬ ‫במקום מפעל רדיו‪ ,‬מצאה את עצמה לנקה בתא הגזים בבירקנאו‪ .‬הן נלקחו בקבוצה‬ ‫למקלחת בבירקנאו‪ ,‬כאילו לפני העבודה‪ .‬לנקה מספרת‪" :‬היינו צריכות להתפשט‬ ‫ולהשאיר את הבגדים בחוץ‪ .‬היינו המון נשים והכניסו אותנו למקלחת‪ .‬במקלחת‬ ‫למעלה על התקרה היו טושים‪ .‬עמדנו בשורות של חמש נשים בכל שורה‪ .‬ספרו אותנו‬ ‫בתור למקלחת ‪ -‬ד״ר מנגלה ימ״ש בא והתחיל לספור אותנו‪ ,‬ואז התברר שיש יותר‬ ‫מידי נשים בתא ואז הוציאו את שתי השורות הקיצוניות מהתא ‪ -‬ואני בתוכן"‪ .‬לנקה‬ ‫מוסיפה עוד‪" :‬אני בכיתי בעת שהוציאו אותי החוצה מהתא כי חשבתי שזאת‬ ‫ההזדמנות לצאת מאושוויץ‪ ...‬האנשים שמיינו את הבגדים בחוץ אמרו לי‪ ,‬אל תבכי‪,‬‬ ‫לכי מפה מהר ותצילי את עצמך‪ ,‬זה תא גזים ולא מקלחת ‪ -‬כך נודע לי שהייתי בתא‬ ‫הגזים ‪ -‬וחזרנו לאושוויץ"‪.‬‬ ‫לנקה ניצלה מתא הגזים לאחר שהיתה בתוכו ‪ -‬מחוסר מקום!‬ ‫נס ההצלה הגלוי של לנקה מתא הגזים‪ ,‬בעזרת השם ובהשגחה פרטית‪ ,‬הינו סיפור‬ ‫הצלה שלא יאומן ושלא נשמע כמעט כמוהו‪.‬‬ ‫כל מי שהכיר את לנקה ידע שהיא כמלאך עלי אדמות‪ ,‬אישה יפה מבחוץ וטובת לב מבפנים‪,‬‬ ‫אישה שכל כולה נתינה ואהבת הזולת צרופה ואמיתית ללא אגו וללא כל מחשבה על תועלת‬ ‫אישית‪ .‬כל בני משפחתה‪ ,‬מכריה וידידיה אהבו אותה אהבת נפש ויודעים שלא פגעה מעולם‬ ‫באיש‪ ,‬וכל זאת למרות כל מה שעברה וסבלה בשואה‪ .‬אחרי מספר שבועות הוציאו את לנקה‬ ‫לעבודה בבית חרושת לפצצות במחנה הריכוז פלוסנבירג )‪ ,(Flossenbürg‬שהיה מחנה‬ ‫ריכוז שהקימו הנאצים ב ‪ 1938‬ביישוב בעל אותו השם ליד העיר ויידן‪ ,‬ביער פפאלץ העילי‬ ‫)‪(Oberpfälzer Wald‬בבוואריה ‪,‬קרוב לגבול עם חבל הסודטים‪ .‬העבודה שם היתה מאוד‬ ‫מאוד קשה‪ .‬היו אלו פצצות גז מסוכנות לבריאות‪ .‬אחרי ‪ 24‬שעות עבודה השפתיים‬ ‫והציפורניים הפכו כחולות‪ .‬העבודה היתה במשמרות של ‪ 24‬שעות עבודה ו‪ 24-‬שעות שהיה‬ ‫במחנה‪ .‬בסך הכל היתה לנקה באושוויץ חמישה חודשים‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫‪29‬‬

‫‪ 3.4‬השחרור של לנקה‬ ‫לאחר חמישה חודשים הגיעו הרוסים ושיחררו את אושוויץ‪.‬‬ ‫לנקה מספרת‪" :‬בתאריך ‪ 6.6.1945‬השתחררתי מאושוויץ יחד עם עוד עשר נשים‬ ‫מעירי ע״י הרוסים והעבירו אותנו לטרזיינשטט אשר בצ'כיה‪ .‬היתה שם מחלת טיפוס‬ ‫קשה‪ ,‬ולכן היה הסגר ‪ -‬אין יוצא ואין בא ‪ -‬ולא נתנו לנו לצאת משם‪ .‬רצינו מאוד לברוח‬ ‫ולהשתחרר ולא ידענו איך‪ .‬לבסוף ברחנו מטרזיינשטט והלכנו כמה קילומטרים ברגל‬ ‫לעיר הסמוכה ליטומריץ כדי לקנות אוכל ובגדים‪ .‬העיר היתה נטושה כי התושבים‬ ‫ברחו‪ .‬נאלצנו להכנס לבתים ריקים ולקחת משם אוכל בכדי לשרוד‪ .‬מצאנו חפצים‬ ‫שונים‪ ,‬אוכל וגבינות‪ ,‬אולם לקחנו רק אוכל כי היינו מאוד רעבות‪.‬‬ ‫הלכנו ברחוב ולפתע ראיתי חלון נמוך ואמרתי‪ :‬אני מוכרחה להכנס לשם‪ .‬נכנסנו בעד‬ ‫החלון לבית והיה שם חדר ענק עם פסנתר‪ .‬החברות שלי נכנסו לחדרים אחרים‬ ‫בבית‪ ,‬ואני‪ ,‬שלמדתי לנגן על פסנתר‪ ,‬בטרגו מורש‪ ,‬רציתי מאוד לנגן בפסנתר‪.‬‬ ‫פתחתי את הפסנתר והתחלתי לנגן‪ ...‬פתאום הופיע אדם והתחיל לצעוק עלינו‪:‬‬ ‫החוצה‪ ,‬זה בית צ׳כי‪ .‬נבהלנו מאוד וברחנו דרך החלון חזרה לרחוב‪".‬‬ ‫בדרך חזרה לטרזיינשטט הן ראו לפניהן חייל רוסי שלקח בשבי חייל גרמני‪ ,‬שהלך‬ ‫לפניו ונשא תיק עם רוכסן‪ .‬חברתה של לנקה בקשה וקבלה מהחייל הרוסי את התיק‬ ‫של הגרמני‪ .‬בתוך התיק היה כיכר לחם גדול‪ .‬כשפתחה חברתה של לנקה את הלחם‬ ‫עם סכין‪ ,‬היא מצאה בתוכו מלא זהב ושעונים מוסתרים ‪ -‬היא קיבלה את הכל ‪ -‬אולם‬ ‫כל בקשתן היתה לאכול‪ ...‬לאחר מכן הן חזרו לטרזיינשטט‪.‬‬ ‫איש אחד הציע להראות להן איך לצאת מטרזיינשטט‪ .‬הוא ביקש כסף או זהב‬ ‫בתמורה לעזרתו‪ ,‬וחברתה של לנקה נתנה לו את אחד השעונים שמצאה בתיק של‬ ‫הגרמני‪ .‬למחרת בבוקר האיש הראה להן את הדרך החוצה שהיתה ביצה טובענית‪- .‬‬ ‫הוא לא הלך איתן‪ ,‬אלא רק הראה להן את הדרך לכביש‪ .‬הן הלכו כמה שעות בבוץ עד‬ ‫שהגיעו לכביש הראשי‪ .‬משם הן הלכו לתחנת הרכבת ושם הן יכלו לרחוץ את‬ ‫הרגליים מלאות הבוץ‪ .‬הן רצו לעלות על הרכבת ולנסוע לפראג‪ ,‬אולם התברר להן כי‬ ‫הרכבת יוצאת רק למחרת בבוקר‪ ,‬אז הן תכננו להעביר את הלילה בתחנת הרכבת‪.‬‬ ‫פתאום הופיע אדם דובר הונגרית כמוהן ושאל אותן לאן פניהן מועדות‪ .‬לנקה‬ ‫וחברותיה סיפרו לו את סיפורן ואמרו שהן רוצות לנסוע הביתה‪ .‬הוא שאל מתי יוצאת‬ ‫הרכבת בבוקר‪ ,‬והציע ללנקה‪ ,‬שכנראה מצאה חן בעיניו‪ ,‬אוכל ומקום ללון בו‪ .‬לנקה‬ ‫אמרה "לא תודה"‪ ,‬כי פחדה ללכת אתו לבד‪ .‬חברתה של לנקה אמרה שהיא תתלווה‬ ‫אליה ואז הציע האיש לכל החברות לבוא אתו‪ ,‬כי ראה שלנקה פחדה ללכת אתו‪.‬‬ ‫לבסוף לנקה וכל חברותיה הלכו אתו והגיעו לארמון‪ .‬בכניסה לשם עמדו שני שוטרים‬ ‫עם רובים‪ ,‬האיש נכנס והן בעקבותיו‪ .‬במשרד שבארמון הוא אירגן להן מסמכים ואמר‪:‬‬ ‫"יש פה עשר נשים ‪ -‬תנו להן מקום ללון‪ ,‬בגדים ואוכל"‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫‪30‬‬

‫הוא שאל את לנקה מה היא עושה ומה תוכניותיה ולנקה ענתה שהיא רוצה ללמוד‬ ‫נגינה בקונסרבטוריון‪ .‬האיש אמר ללנקה‪" :‬אל תסעי‪ ,‬הישארי כאן‪ ,‬ואני אסדר‬ ‫שתלמדי באקדמיה למוסיקה בפראג ללא תשלום"‪.‬‬ ‫לנקה השיבה שהיא צריכה לחזור הביתה למשפחתה‪ .‬האיש אמר שהוא נוסע לשבוע‬ ‫ימים ואז חוזר וביקש שימתינו לשובו ‪ -‬עד אז הן יכולות להישאר שם לאכול ולנוח‪ .‬הוא‬ ‫נתן ללנקה הרבה כסף לפני שנסע ‪ -‬לנקה לא רצתה לקחת ‪ -‬אבל חברתה לקחה‪,‬‬ ‫ואמרה לו שהיא תיתן את הכסף ללנקה‪ .‬הן נשארו שם חמישה ימים‪ ,‬נחו‪ ,‬אכלו‬ ‫לשובע‪ ,‬זללן עוגות‪ ,‬קנו נעלים‪ ,‬עלו במשקל ונראו הרבה יותר טוב‪ .‬אחרי חזרתן‬ ‫מאושוויץ הן נראו כולן כשלדים מהלכים וסבלו מתת תזונה ותת משקל‪.‬‬ ‫אחרי חמישה ימים לנקה אמרה שהיא רוצה לחזור הביתה ולא רוצה לחכות יותר‪ ,‬אז‬ ‫הן הלכו לתחנת הרכבת ונסעו ברכבת לברנו שבצ׳כיה‪.‬‬ ‫בתחנת הרכבת בברנו הגיע חייל רוסי‪ ,‬שאל לאן הן נוסעות וביקש לקבל מהן‬ ‫מסמכים‪ .‬הוא לקח מלנקה את המסמך שקבלה מהאיש דובר ההונגרית בפראג‬ ‫(שעדיין ברשותה עד היום) ושפוטר אותה מתשלומים כלשהם‪ .‬החייל הרוסי לקח את‬ ‫המסמך‪ ,‬שם אותו בכיסו ולא רצה להחזירו ללנקה אלא אם היא תלך אתו‪ .‬לנקה‬ ‫התחילה לבכות‪ .‬אז הגיע המפקד הרוסי ושאל למה לנקה בוכה‪ .‬כשלנקה סיפרה לו‬ ‫מה קרה והוא הבין‪ ,‬הוא הורה לחייל להחזיר ללנקה את המסמך‪ .‬מברנו הן נסעו‬ ‫ברכבת לבודפשט‪ .‬בבודפשט קיבלה לנקה תעודה (רצ"ב) ומשם המשיכה ברכבת‬ ‫לטרגו מורש‪ ,‬משם נסעה באוטובוס לעיירת מולדתה סובטה‪.‬‬

‫‪ 3.5‬בחזרה הביתה‬ ‫בנסיעה מטרגו מורש לסובטה‪ ,‬נהג האוטובוס הכיר את לנקה ואמר‪" :‬ריבונו של עולם‪,‬‬ ‫את עדיין חיה?" הוא סיפר ללנקה שאביה ואחיה נצלו וחזרו הביתה מהמחנות‪.‬‬ ‫לאביה של לנקה היתה חנות מכולת ועם שובו לסובטה אחרי השואה הוא פתח מחדש‬ ‫את החנות יחד עם אחיה של לנקה‪ .‬עם הגיעם לתחנה סמוך לביתה‪ ,‬הציע נהג‬ ‫האוטובוס ללנקה לחכות באוטובוס‪ .‬הוא נכנס לחנות ואמר לאביה ולאחיה של לנקה‪:‬‬ ‫"בואו לעזור‪ ,‬יש לי חבילה גדולה עבורכם״‪ .‬הם הגיעו לאוטובוס וראו את לנקה‬ ‫האהובה בחיים‪ .‬הם התחילו לבכות ולצעוק משמחה ואושר‪ .‬באו הרבה אנשים וכולם‬ ‫צעקו ובכו מהתרגשות על נס שיבתה של לנקה הביתה‪ .‬מיד סגרו את החנות‪ ,‬הלכו‬ ‫הביתה לחגוג ותקופה שלמה נגמרה‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫‪31‬‬

‫‪3.6‬‬

‫החתונה‬

‫לאחר הגיעה של לנקה לביתה בסובטה‪ ,‬היא חשבה להמשיך בלימודי הנגינה‬ ‫בפסנתר בקונסרבטוריון למוסיקה‪ .‬היא נסעה עם אביה לטרגו מורש כדי להירשם‬ ‫ללימודים להשלמת מה שהפסידה בקיץ הנורא בו שהתה באושוויץ‪ .‬בערב הם נכנסו‬ ‫למסעדה כדי לאכול‪ .‬ליד השולחן מישהי החלה לצעוק‪" :‬זוזו‪ ,‬זוזו"‪ ,‬זו היתה גיזי‬ ‫(גיזלה ויסברגר ז״ל)‪ ,‬אותה פגשה לנקה באושוויץ ואמרה לה‪" :‬אל תבכי‪ ,‬מעתה ואלך‬ ‫אני אהיה לך לאמא‪ "...‬מיד שאלה גיזי‪" :‬האם יש לך מישהו בחייך?" הכוונה היתה‬ ‫לבן זוג‪ .‬לנקה השיבה בשלילה ואמרה שהיא רוצה ללמוד ואינה רוצה איש‪ .‬שתיהן‬ ‫סיפרו זו לזו במשך שעות את כל קורותיהן מאז שנפרדו‪...‬‬ ‫גיזי שאלה את לנקה היכן היא מתכננת לשהות ומתי היא מתחילה ללמוד‪ .‬לנקה‬ ‫אמרה שיש לה חברת ילדות טובה בשם מרתה מאיר (אמו של המנצח אורי מאיר)‪,‬‬ ‫שאיתה היתה יחד באושוויץ וגם בעת השחרור‪ ,‬ואצלה היא תגור‪ .‬לנקה הלכה‬ ‫למרתה‪ ,‬ומרתה אמרה שהיא רוצה להגיד לה דבר מה‪ .‬לנקה חשבה שיש מסיבת יום‬ ‫הולדת או דבר דומה ‪ -‬ואז נכנס לחדר בחור גבוה ומרשים ‪ -‬זה היה זולטן משה‬ ‫שטרולי ז״ל (בעלה לעתיד של לנקה ובן אחותה של גיזי)‪ ,‬ומרתה אמרה ללנקה‪:‬‬ ‫"תכירי‪ ,‬זה יהיה בעלך לעתיד‪...‬״‬ ‫לנקה ענתה ‪":‬איזה שטויות הן אלו? אינני מכירה אותו כלל"‪ ,‬ומרתה ענתה‪" :‬בבקשה‪,‬‬ ‫תכירי אותו"‪ .‬זולטן מיד אמר‪" :‬זו תהיה אשתי לעתיד‪."...‬‬ ‫זולטן משה שטרולי היה יליד שנת ‪ ,1918‬כך שהפרש הגילאים בינו לבין לנקה היה ‪8‬‬ ‫שנים‪ .‬זולטן היה נראה ללנקה מבוגר מאוד‪ ,‬מכיוון ששערו החל להלבין כבר בגיל‬ ‫צעיר‪ .‬זולטן היה בן ‪ 27‬ולנקה היתה בת ‪ 19‬כשהכירו‪.‬‬ ‫מאז הם נפגשו כל שבוע כשהיה ללנקה שיעור פסנתר‪ .‬יום אחד זולטן הצטרף ללנקה‬ ‫לנסיעה באוטובוס חזרה הביתה מטרגו מורש לסובטה‪ .‬לנקה שאלה אותו מדוע הוא‬ ‫נוסע איתה‪ ,‬וזולטן ענה שיש לו עסק בסובטה‪ .‬הוא שאל אם היא יודעת היכן יש מלון‬ ‫בסובטה‪ ,‬ולנקה ענתה שלמשפחתה יש שם מלון שנקרא טרנסילבניה‪ ,‬בו הוא יכול‬ ‫ללון לפני שהוא ממשיך הלאה בנסיעה‪ .‬זולטן השיב שהוא יורד בתחנה עם לנקה‪.‬‬ ‫בתשובה לשאלה של לנקה מדוע‪ ,‬ענה זולטן שיש לו עסק עם אביה (שלא פגש מעולם‬ ‫קודם לכן)‪ .‬אביה של לנקה עסק‪ ,‬מלבד המכולת‪ ,‬גם במסחר עצים‪ ,‬כמו זולטן עצמו‪,‬‬ ‫שהיה סוחר עצים גדול ומצליח‪ .‬זולטן נכנס למכולת‪ ,‬ביקש לקנות עצים‪ ,‬לא התמקח‬ ‫על המחיר וסגר עם אביה של לנקה על עסקה גדולה של כמה קרונות עצים‪ .‬מאותו‬ ‫יום‪ ,‬זולטן הגיע אליהם הביתה לבקר בכל שבוע‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫‪32‬‬

‫יום אחד אמר זולטן ללנקה‪" :‬אני רוצה שתהיי אשתי"‪ ,‬ולנקה ענתה‪" :‬תלוי מה יגיד‬ ‫אבי"‪ .‬באחד מביקוריו שאל זולטן את אביה של לנקה‪" :‬מה דעתך שאני אתחתן עם‬ ‫זוזו? האם אתה מסכים?"‪ .‬אביה של לנקה אמר שהוא מסכים ושאל את לנקה‪" :‬מה‬ ‫את אומרת?" לנקה השיבה שהיא תיתן תשובה בעוד שבועיים‪ .‬זולטן קם ואמר שזה‬ ‫לא עסק ונהיה ברוגז‪ .‬בשבוע שאחרי זה הלכה לנקה לחברתה מרתה אחרי השיעור‬ ‫בפסנתר‪ .‬זולטן הגיע לביתה של מרתה לבוש חליפה לבנה ולנקה בקשה ממרתה‬ ‫שתגיד לו שהיא לא נמצאת שם ‪ -‬אולם זולטן ידע שלנקה נמצאת שם ‪ -‬נכנס לחדר‬ ‫ואמר ‪":‬אני יודע שאת נמצאת כאן"‪ .‬משם נסעו כולם לארוחת ערב במלון ובדרך לנקה‬ ‫אמרה לזולטן‪" :‬אני אהיה אשתך ‪ -‬אני מסכימה"‪ .‬זולטן מאוד שמח כמובן ונתן ללנקה‬ ‫שעון זהב‪ .‬למחרת הם הלכו לחנות תכשיטים להזמין טבעת נישואין‪ .‬לאחר זמן לא‬ ‫ארוך זולטן ולנקה נישאו בשנת ‪.1945‬‬ ‫הם גרו בטרגו מורש ונולדו להם שתי בנות‪ ,‬לילי אלה ומרגלית אדית‪ ,‬איתן עלו‬ ‫לישראל בשנת ‪.1961‬‬ ‫בישראל נולדו להם ברבות הימים חמישה נכדים ושמונה נינים‪ ,‬שיהיו בריאים כולם‪.‬‬ ‫לנקה לאה שטרולי ז"ל נפטרה בתאריך ‪( 8.4.2018‬כ"ג ניסן תשע"ח) ונטמנה בבית‬ ‫העלמין סגולה בפתח תקווה ליד קבר בעלה‪ ,‬משה זולטן שטרולי ז"ל‪.‬‬

‫לנקה וזולטן שטרולי ז"ל בטרגו מורש לאחר המלחמה‬

‫‪32‬‬

‫‪33‬‬

‫משפחת שטרולי בטרגו מורש ליד קברה של לילי לגמן ז"ל (שטרולי) לפני העלייה‬ ‫לישראל ‪1961‬‬

‫‪33‬‬

‫‪34‬‬

‫‪ .4‬פלוגות שירות העבודה ההונגריות בשואה‬

‫)‪)Kisegit Szolgalat‬‬

‫באביב ‪ 1940‬החמירו שלטונות הונגריה את הפקוח לאורך הגבולות‪ ,‬ועונש חמור‬ ‫הוטל על תושבים שניסו להחביא פליטים בבתיהם‪ .‬במקרים רבים הובאו יהודים‬ ‫שנאסרו בעוון זה למחנות הסגר‪.‬‬ ‫באותה העת נדון בצמרת הצבא ההונגרי‪ ,‬מעמדם של היהודים‪ .‬ראש המטה הכללי‪,‬‬ ‫הגנרל ורט דרש לחייב את היהודים בשירות צבאי ובביצוע עבודות הנדסיות מיוחדות‪.‬‬ ‫באותה תקופה נעשו הכנות לקראת המערכה נגד רומניה‪ ,‬שנועדה להחזיר את שטחי‬ ‫טרנסילבניה הצפונית שהשתייכו להונגריה לפני מלחמת העולם הראשונה ובתוכם‬ ‫ישבו למעלה מ‪ 130,000-‬יהודים‪.‬‬ ‫בתאריך ‪ 25‬במאי ‪ 1940‬הוכרז על גיוס חלקי‪ ,‬ועקב המצב הפוליטי הוחלט להעסיק‬ ‫את כל היהודים‪ ,‬שלא גויסו לצבא‪ ,‬במסגרת "פלוגות שירות עבודה" שכך נוצרו‪.‬‬ ‫לפלוגות גויסו מלבד היהודים סרבים‪ ,‬סלובקים‪ ,‬צוענים‪ ,‬וקומוניסטים‪.‬‬ ‫מקרב היהודים גויסו בני ‪ 25-48‬ובני ‪ .49-60‬לפי מפקד האוכלוסין שנערך בהונגריה‬ ‫בשנת ‪ 1941‬מספר היהודים בני דת משה היה ‪ .725,007‬למעשה מספר היהודים‬ ‫לפי העקרונות הגזעניים נאמד בכמיליון יהודים‪.‬‬ ‫ב‪ 17-‬במרס ‪ 1942‬יצאה הוראה על "העסקת היהודים לצרכי מלחמה" ובין השאר‬ ‫נקבעה צורת הלבוש‪ :‬בגדים אזרחיים‪ ,‬כובע צבאי‪ ,‬וסרט צהוב‪.‬‬ ‫סגל הפיקוד הורכב מקציני וחיילי מילואים ברובם‪ .‬דבריו של סגן אלוף מוראי ‪,Moray‬‬ ‫משקפים את מהותן של ההנחיות בעל פה שניתנו על ידי המפקדה הצבאית הראשית‪:‬‬ ‫"מפקד טוב הוא זה המחזיר מעט יהודים"‪.‬‬ ‫שר ההגנה ההונגרי נאגבאצוני‪-‬נאג (‪ )Nagybaczoni-Nagy‬כתב בזיכרונותיו‪" :‬אנשי‬ ‫שירות העבודה שהובאו לאוקראינה נשאו עמם בתרמיליהם את פסק דין המוות‬ ‫שלהם"‪ .‬אז הוקמו כתריסר גדודי עבודה שמנו כ‪ 12,000-‬איש‪ .‬לאחר מסע מייגע‬ ‫בקרונות בקר הגיעו המגויסים ליעדם בקרבת הנהר דון‪ .‬במשך המסע סבלו‬ ‫המגורשים משרירות ליבם של מפקדיהם שערכו חיפושים בחפצי היהודים והחרימו‬ ‫אות הכנתם כרצונם‪ ,‬ואף הטילו עליהם עונשים על החזקת חפצים אסורים‪ .‬חלק ניכר‬ ‫מן הדרך‪ ,‬לעתים מרחק של מאות קילומטרים‪ ,‬נאלצו לעשות ברגל‪ .‬העבודות בחזית‬ ‫היו קשות מנשוא‪ :‬הכנת ביצורים‪ ,‬הובלת ציוד צבאי ותחמושת‪ ,‬כשהיהודים רתומים‬ ‫לא אחת לעגלות הכבדות כתחליף לסוסים‪ ,‬סלילת כבישים וחפירת תעלות‪ ,‬ובעיקר‬ ‫גילוי‪ ,‬פרוק ופינוי שדות מוקשים בשעות הלילה לעתים תחת אש מהצד הרוסי‪ .‬מצבם‬ ‫הפיזי של המגויסים הלך ורע עם התקרב החורף‪ .‬מפקדים רבים השאירום בזדון בקיץ‬ ‫ובחורף תחת כיפת השמים ושעות המנוחה שניתנו להם היו מעטות מידי‪ .‬אך הגורם‬ ‫העיקרי לחולשתם היה הרעב‪ .‬המזון שהוקצב לפלוגות העבודה ניתן בידי המפקדים‬ ‫שעשו בו כרצונם‪ ,‬ואף מכרו אותו לפקודיהם היהודים תמורת סכומים מוגזמים‪ ,‬שעוני‬ ‫זהב או שטר (‪ ,)bon‬שנמסר לפירעון לקרובים חופשתו של החייל ההונגרי במולדתו‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫‪35‬‬

‫יותר מכל הציקו לאנשי פלוגות העבודה היחס האכזרי והעינויים שהיו מנת חלקם‬ ‫מידי המפקדים‪ .‬יש את השפעתן של "עוצבות המבצע" )‪ )Einsatzgruppen‬הנאציות‬ ‫האכזריות‪ ,‬שפעלו בשטח הרוסי וערכו טבח ביהודי המקומיים לעיני החילים‬ ‫ההונגרים‪ .‬לעומת זאת ידועים מקרים‪ ,‬בהם עוררה אכזריותם של ההונגרים כלפי‬ ‫היהודים בשעות העבודה את זעמם של מפקדים גרמנים שקרא לעברם‪" :‬עליכם‬ ‫להחליט מה עדיף ‪ -‬להכות או להעביד; אי אפשר לעשות את שני הדברים גם יחד"‪.‬‬ ‫בינואר ‪ ,1943‬עם פריצת קו החזית על ידי הצבא האדום‪ ,‬פוזרה הארמיה ההונגרית‬ ‫השניה; בחלקה הושמדה ובחלקה נסוגה בבהלה גמורה‪ .‬האבדות היו כבדות מאד‬ ‫ומתוך ‪ 200,000‬חיילים נפלו ‪ .140,000‬מעריכים כי מתוך ‪ 50,000‬היהודים נפלו‬ ‫בעת הנסיגה ‪ .40,000 – 43,000‬האכזריות ומעשי האלימות לא חדלו אף במצב זה‪,‬‬ ‫והיהודים הותקפו בלי הרף על ידי חיילים גרמנים וגם על ידי המיליציה האוקראינית‪.‬‬ ‫לא ניתן להם ללון תחת קורת גג‪.‬‬ ‫כמה מאות נפלו בשבי הרוסים‪ .‬רבים מהחולים והחלשים שביניהם מתו בעת‬ ‫העברתם לעורף ואחרים אושפזו בבתי חולים‪ .‬בשיקומם טפלו במסירות כמה יהודים‬ ‫מהונגריה שמצאו מקלט מדיני ברוסיה הסובייטית‪ .‬החוזרים מחזית המזרח נכללו‬ ‫בחלקם ביחידות העבודה‪ ,‬וכ‪ 6,000-‬איש נשלחו בהתאם לדרישת הרייך בקיץ ‪,1943‬‬ ‫המנגנון הפנימי של המחנה‪ ,‬אך מבחינה ארגונית הועמדו היהודים תחת פיקוחו של‬ ‫)‪ ,(Todt‬כלומר הצבא הגרמני והועסקו בעבודות פרך‪.‬‬ ‫בספטמבר ‪ 1944‬פונה מחנה בור‪ ,‬משום שהגרמנים שוב לא יהיו מסוגלים להחזיק‬ ‫מעמד בחזית הבלקן‪ .‬לעובדי הכפייה נאמר שהם מוחזרים הביתה‪ ,‬אך תוך כדי המסע‬ ‫המפרך בהגיעם לגבולות הונגריה‪ ,‬נמסרו כמה יחידות לידי אנשי ס‪.‬ס שרצחו אותם‬ ‫במכונות יריה בצרוונקה (‪ ,)Cservenka‬בונהאד (‪ )Bonyhad‬וסנטקיראיסאבאדיא‬ ‫(‪ .)SzntkiraIyszabadja‬את הנשארים בחיים הריצו החיילים ההונגרים הלאה‪ ,‬עינו‬ ‫אותם באכזריות וירו בנכשלים בדרך‪ ,‬עד שהעבירום לידי הגרמנים‪ .‬מסעם נגמר‬ ‫במחנה ריכוז באוסטריה‪.‬‬ ‫לאחר התמנותו של מ‪ .‬קאלאי (‪ )Kallay‬לראש הממשלה ההונגרית ב‪10.3.1942 -‬‬ ‫חלה הפשרה ביחס אל היהודים ואל בעלות הברית‪ ,‬עד ‪ 9.3.1944‬יום כניסתו של‬ ‫הוורמאכט להונגריה‪ .‬הממשלה ההונגרית החדשה בראשותו של ד‪ .‬סטויאי‬ ‫)‪ )Sztojay‬הורכבה ב‪.22.3.1944-‬‬ ‫המשלוח הראשון לאושוויץ יצא ב‪ 24-‬באפריל ‪ 1944‬ובעוד שבבודפשט החל המו"מ‬ ‫בין ד"ר קסטנר לאייכמן בעסקת "סחורה תחת דם"‪ ,‬התחילו באמצע מאי ‪1944‬‬ ‫הגירושים ההמוניים‪.‬‬ ‫כמה אנשי פלוגות העבודה שדוברם היה ד"ר אימרה וארגא (‪ ,)Varga‬דרשו‬ ‫מהמועצה היהודית פעולה נמרצת והתנגדות בכוח ובנשק‪ .‬גישה זאת לא נתקבלה על‬ ‫דעתם של אנשי המועצה וד"ר וארגא עצמו התאבד למחרת היום מתוך ייאוש שדבריו‬ ‫לא נתקבלו‪.‬‬ ‫‪35‬‬

‫‪36‬‬

‫הגירושים לאושוויץ מערי השדה בוצעו בארבעה שלבים בין ‪ 15‬במאי וה‪ 7-‬ביוני‬ ‫‪ .1944‬למגורשים נאמר שהם נשלחים לעבודה בפנים הונגריה‪.‬‬ ‫אנשי הזאנדארמריה נהגו בקרבנותיהם באכזריות רבה‪ .‬קשישים‪ ,‬נשים וטף נדחסו‬ ‫לתוך קרונות משא בעיצומו של קיץ‪ 80 ,‬איש בכל קרון כשלרשותם דל אחד ריק ודלי‬ ‫אחד עם מים‪ .‬במחנה ההשמדה אושוויץ נעשו סידורים כדי שיוכל לקלוט את יהודי‬ ‫הונגריה לקראת מבצע הס‪ .‬לאחר מיון בין נשים וגברים מעל גיל ‪ , 50‬ילדים עד גיל‬ ‫‪ 14‬וכן חולים ואנשים לא היו כשרים לעבודה – אלה נלקחו מיד לתאי הגזים‪.‬‬ ‫עד ה‪ 20-‬ביוני ‪ 1944‬גורשו מהונגריה לאושוויץ ‪ 434,351‬יהודים‪ .‬הנושא הוסתר‬ ‫מפני הקרובים‪ ,‬העיתונות ודעת הקהל המקומית והעולמית‪.‬‬ ‫אחד הצעדים שנקטה אז ממשלת הונגריה היה גיוסם של צעירים יהודים שהיו‬ ‫מרוכזים בגיטאות‪ ,‬לשירות בפלוגות העבודה‪ .‬כך נשארו בהונגריה כמה אלפי בחורים‬ ‫צעירים עד סתיו ‪ 1944‬גם לאחר שראשי משפחותיהם גורשו‪ .‬מלבדם נותרו‬ ‫בבודפשט עד תום המלחמה עוד מספר פלוגות עבודה‪.‬‬ ‫ביוני ‪ 1944‬יצא משלוח מיוחד לברגו בלזן עם ‪ 1684‬יהודים‪ .‬משלוח זה אורגן‬ ‫במסגרת המו"מ בי אייכמן לקבוצת קסטנר‪ .‬בתמורה לשחרור המשלוח היה על‬ ‫קהילת בודפשט להפקיד בידי הס‪.‬ס‪ ,‬עוד לפני צאת הרכבת מהונגריה מזוודות מלאות‬ ‫יהלומים‪ ,‬כסף וזהב‪ .‬לאחר מספר חדשים בברגן בלזן הגיעו נוסעי הרכבת לשוויץ‬ ‫בשתי קבוצות‪.‬‬ ‫הפלישה לנורמנדיה ב‪ 6-‬ביוני ‪ 1944‬המריצה את אייכמן לפעולה קדחתנית בפינוי‬ ‫מוחלט של הונגריה מיהודים‪ .‬באמצע יולי ‪ 1944‬הוקמה מחלקה להגירה ליד הצירות‬ ‫השוויצרית בבית הזכוכית בראשות הקונסול ק‪ .‬לוץ )‪.(Lutz‬‬ ‫עם עלייתו של סאלאשי לשלטון ב‪ 15-‬באוקטובר ‪ 1944‬וכניעתה של הונגריה‪ ,‬הוצאו‬ ‫קבוצות של יהודי בודפשט (כ‪ ,)76,000 -‬במצעד המוות לכיוון אוסטריה כשבדרך‬ ‫אלפים גוועו מהתלאות ואלפים אחרים שהתקשו בהליכה נורו למוות‪ .‬אז גם נחרץ‬ ‫גורלם של אנשי פלוגות העבודה שנשארו בבודפשט‪ .‬ב‪ 21-‬באוקטובר ‪ 1944‬יצאה‬ ‫הוראה שחייבה בעבודות כפייה את הגברים היהודים בגיל ‪ 16-60‬ואת הנשים בגיל‬ ‫‪ ,16-40‬אך למעשה הוחלט על השאלתם לגרמנים‪ ,‬ובשעה שהצבא האדום התקרב‬ ‫לגבולות הונגריה‪ ,‬הריצו את אנשי פלוגות העבודה מערבה בהליכה של ‪ 30-40‬ק"מ‬ ‫ביום‪ .‬בתחילת נובמבר ‪ 1944‬הגיעו היהודים בשיירות לגבולות אוסטריה ושם נמסרו‬ ‫לרשות הצבא הגרמני‪ .‬רבים נפלו קורבנות בדרך ונרצחו בדם קר‪ .‬הנותרים הועברו‬ ‫חלקם לעבודות בבניית הקו נידר‪-‬דונאו וחלקם למחנות ריכוז לרבות דכאו‬ ‫ומאוטהאוזן‪.‬‬ ‫בבודפשט נמשכו הטרור והאנדרלמוסיה‪ .‬רבבות יהודים ללא תעודות חסות של‬ ‫נציגויות ניטרליות רוכזו בגטו‪ .‬האספסוף השתלט על הרחוב ועל הרכוש היהודי‪.‬‬ ‫בכל שעות היום נראו יהודים מובלים בכוח על ידי אנשי צלב החץ למקום בלתי ידוע –‬ ‫מרתף חשוך‪ ,‬בניין המפלגה או לשפת הדנובה – שם נורו בהמוניהם והושלכו לנהר‪.‬‬ ‫‪36‬‬

‫‪37‬‬

‫המאמצים להצלת שרידי היהודים הלכו וגברו‪ .‬הנציגויות הניטרליות ובראשן שוויץ‬ ‫(‪ 7,800‬תעודות חסות) ושבדיה (ראה להן) הוסיפו להעניק תעודות חסות‪.‬‬ ‫ב‪ 72-‬בניינים מוגנים בבודפשט התרכזו קרוב ל‪ 90,000-‬יהודים בעלי תעודות חסות‬ ‫אמיתיות ומזויפות (שוויצריות‪ ,‬שבדיות‪ ,‬ספרדיות‪ ,‬פורטוגזיות‪ ,‬מסאן סלבדור ומטעם‬ ‫נציגות האפיפיור)‪.‬‬ ‫בנובמבר הוקמה מחלקה שעסקה בהצלת ילדים יהודים ביוזמתו של אוטו קומוי‬ ‫(שנרצח בידי אנשי צלב החץ) ובחסות הצלב האדום הבינלאומי‪.‬‬ ‫ב‪ 18-‬בינואר ‪ 1945‬כבש הצבא הסובייטי את פשט' שם שכן הגיטו עם כ‪100,000-‬‬ ‫יהודים ששרדו‪ .‬בודא שוחררה רק כעבור חודש ימים‪ ,‬ושחרור הונגריה כולה הושלם‬ ‫ב‪ 4-‬באפריל ‪.1945‬‬

‫‪37‬‬

‫‪38‬‬

‫‪ .5‬חסיד אומות העולם‪ :‬ראול ולנברג ‪Raoul Wallenberg‬‬ ‫ביולי ‪ ,1944‬לאחר שכ‪ 437,000-‬יהודים מרחבי הונגריה נשלחו להשמדה‬ ‫באושוויץ‪ ,‬נשלח ראול ולנברג מטעם משרד החוץ השוודי לבודפשט כדי לעזור‬ ‫בהצלת יותר מ‪ 200,000-‬היהודים שנשארו בבירת הונגריה‪ .‬בודפשט היתה‬ ‫הקהילה האחרונה שנותרה באירופה‪.‬‬ ‫ראול ולנברג נולד ב‪ ,1912 -‬שלושה חדשים לאחר מות אביו שהיה קצין בחיל הים‬ ‫של שבדיה‪ ,‬וגדל בבית אביו החורג‪ ,‬פרדריק פון דרדל‪ .‬ראול למד אדריכלות‬ ‫בארה"ב בעיר מישיגן וסיים לימודיו בהצטיינות ב‪ ,1935-‬אולם לא עסק בכך ועבר‬ ‫לעסקים ב‪.1936-‬‬ ‫למשפחתו היה ייחוס רב והשפעה‪ .‬המשפחה העניקה לשבדיה בישופים‪ ,‬בנקאים‪,‬‬ ‫שרים‪ ,‬דיפלומטים‪ ,‬קצינים ויועצים‪ .‬אמו הייתה נינה של סוחר תכשיטים יהודי בשם‬ ‫בנדיקס שהיה ליועצם הפיננסי של מלכי שבדיה‪.‬‬ ‫סבו‪ ,‬גוסטב ולנברג שהיה שגריר שבדיה ביפן‪ ,‬סין וטורקיה דאג להשכלתו רחבת‬ ‫האופקים של נכדו שהיה יתום מאב‪ ,‬לחינוך קוסמופוליטי והכשרה בין לאומית‬ ‫בתחומי משפטים‪ ,‬אדריכלות‪ ,‬בנקאות ומסחר בין‪ -‬לאומי‪ .‬במסגרת תכנית לימודים‬ ‫מקיפה ואינטנסיבית למד בצרפת‪ ,‬בארצות הברית‪ ,‬סייר במכסיקו‪ ,‬בדרום אפריקה‬ ‫ובטורקיה‪.‬‬ ‫ראול ולנברג היה אדם עדין נפש‪ ,‬אוהב חיים ואהוד על הבריות‪ .‬ידע לשיר ולשמוח‪,‬‬ ‫הצטיין בחוש הומור והבנת נפש האדם‪ .‬היה מוכשר מאוד‪ .‬קיבל פרסים‬ ‫באדריכלות‪ ,‬ידע לצייר‪ ,‬לרשום ולשרטט‪ .‬שלט בשפות רבות‪ ,‬כמו שבדית‪ ,‬אנגלית‪,‬‬ ‫צרפתית‪ ,‬רוסית וגרמנית‪ .‬למד הונגרית בבודפשט ועברית בארץ ישראל‪ ,‬בה נהג‬ ‫לסייר הרבה‪ .‬כשחזר מחיפה לשבדיה ושירת בצבא זמן מה‪ ,‬התבלט כקצין מוכשר‪,‬‬ ‫ומפקד מעולה וגילה כושר מנהיגות‪ ,‬כוח המצאה ואלתור ויחסי אנוש טובים‪.‬‬ ‫ב‪ ,1936-‬גר ולנברג כמחצית השנה בחיפה והועסק בשלוחה של בנק הולנדי‬ ‫שבבעלות מכר של סבו‪ .‬בשנה זו‪ ,‬הגיעו רבים מיהודי גרמניה שסבלו ממשטר של‬ ‫היטלר בגרמניה לארץ‪-‬ישראל וכמובן‪ ,‬גם לעיר חיפה‪ .‬ולנברג התעניין בגורלם וחש‬ ‫אמפטיה כלפיהם והתקומם נגד העוול והדיכוי שנעשה ליהודים‪.‬‬ ‫שבדיה הייתה מדינה ניטראלית במלחמת העולם השנייה‪ .‬היא הייתה מוקפת‬ ‫ארצות שנכבשו בידי הגרמנים‪ ,‬וניסתה לשמור עצמה מחוץ למעגל המלחמה‪ .‬היא‬ ‫מכרה לגרמנים במשך המלחמה עפרות ברזל‪ ,‬מהם יוצרו התותחים הגרמנים‪ ,‬וכן‬ ‫מסבי כדורים‪.‬‬ ‫לאחר סיפוח אוסטריה לרייך השלישי‪ ,‬וכשלון ועידת אוויאן שניסתה לעזור‬ ‫לפליטים‪ ,‬הטילו השבדים הגבלות על כניסת מהגרים יהודים‪ ,‬ובמיוחד לאלה‬ ‫שהדרכון שלהם מוחתם באות ‪ - J‬יהודי (גם שוויץ אסרה כניסת יהודים לתחומה)‪.‬‬ ‫בחורף ‪ 1943-1942‬החל שינוי במדיניותה של שבדיה כלפי הפליטים היהודים‪.‬‬ ‫‪38‬‬

‫‪39‬‬

‫תחילה נקלטו בשבדיה פליטים מנורבגיה שכנתה‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬אפשרו לחזור‬ ‫לשבדיה ליהודים שיכלו לטעון לקשרי משפחה או קשרים אחרים עם אזרחי הארץ‪.‬‬ ‫ככל שהידיעות על השמדת היהודים גברו‪ ,‬כן הוכיחה שוודיה סולידאריות ונכונות‬ ‫לסיוע כלפי יהודים תושבי המדינות השכנות‪ .‬לאחר פלישת בנות הברית לנורמנדיה‬ ‫ב‪ - 6.6.44 -‬הייתה שבדיה מעוניינת‪ ,‬כמו מדינות רבות אחרות‪ ,‬להראות כי היא‬ ‫בצד בנות הברית במלחמה‪.‬‬ ‫פנייתו של מלך שבדיה לראש ממשלת הונגריה ‪ -‬הוראטי להפסיק את השילוחים‬ ‫לאושוויץ‪ ,‬גרמה בין שאר הפניות ‪ -‬להפסקת השילוחים בראשית יולי ‪.1944‬‬ ‫החלטה זו גרמה למאמצים של הנציגויות הניטרליות להציל את יהודי בודפשט‪.‬‬ ‫אח"כ עבד ולנברג בחברה מסחרית מרכז אירופאית‪ .‬החברה הייתה בבעלותו של‬ ‫יהודי הונגרי בשם קלמן לאוור שחי בשבדיה‪ ,‬תוך זמן קצר הוא התיידד עימו ונהיה‬ ‫שותפו‪ .‬במסגרת עבודתו זו שוב נסע ברחבי מדינות אירופה ובכללם להונגריה‪.‬‬ ‫אולסן‪ ,‬נציג "המועצה לפליטי מלחמה" בשבדיה הציג את ולנברג לפני הרשל‬ ‫ג'ונסון‪ ,‬שגריר ארה"ב בשבדיה‪ ,‬שהביע את רצונו "להכיר את הצעיר הנועז המוכן‬ ‫להתנדב כדי להיכנס למערת החיה הטורפת"‪ .‬ג'ונסון התלהב מראול ולנברג‬ ‫והמליץ עליו שיקבל את התפקיד‪.‬‬ ‫ולנברג דרש יד חופשית‪ .‬הוא ידע היטב שבענייני הצלה קשה לערוך התייעצויות‪.‬‬ ‫כאשר רוצים להציל חיים יש לפעול במהירות‪ .‬יש לציין‪ ,‬שמשרד החוץ השבדי חשש‬ ‫מחוסר ניסיונו הדיפלומטי של ולנברג‪ ,‬שמא אינו מכיר את כללי ההתנהגות‬ ‫המחייבים בעלי דרכון דיפלומטי‪ ,‬אך לבסוף אישר את שליחותו‪.‬‬ ‫ולנברג הגיע לבודפשט ב‪ 9 -‬ביולי ‪ .1944‬יום אחד לאחר שהגירושים הופסקו‬ ‫בפקודת ראש ממשלת הונגריה ‪ -‬הוראטי‪ .‬במשך שלושה חודשים‪ ,‬עד ליום ‪15‬‬ ‫באוקטובר‪ ,‬בו התקיימה מהפכת צלב החץ‪ ,‬והשלטון עבר לידי מפלגה אנטישמית‬ ‫זו‪ ,‬היו החיים ליהודי בודפסט שקטים יחסית‪ .‬ולנברג עסק בהנפקת דרכוני חסות‪,‬‬ ‫שזה היה נוסחם‪:‬‬ ‫הצירות המלכותית השבדית בבודפסט מאשרת שהנ"ל ייסע לשבדיה במסגרת‬ ‫הריפאטריאציה המאושרת בידי משרד החוץ המלכותי השבדי‪ .‬הנ"ל גם רשום‬ ‫בדרכון קולקטיבי‪ .‬עד ליציאתו‪ ,‬הנ"ל ודירתו נתונים לחסותה של הצירות המלכותית‬ ‫השבדית‪.‬‬ ‫תוקף‪ :‬מתבטל ‪ 14‬יום לאחר הכניסה לשוודיה‪.‬‬ ‫לאור החמרת המצב הורשתה הצירות השבדית בבודפשט להוציא דרכונים זמניים‬ ‫עבור קרובים של אזרחי שבדיה בהונגריה‪.‬‬ ‫התברר כי תעודה זו מצליחה להציל את בעליה‪ .‬הצירות השבדית הייתה עסוקה‬ ‫יום ולילה בהנפקת תעודות כאלה‪ ,‬והם בקשו שיבוא משבדיה מישהו שיעסוק‬ ‫במיוחד בנושא הדרכונים‪.‬‬ ‫‪39‬‬

‫‪40‬‬

‫חודש ספטמבר היה רגוע‪ .‬היהודים ועמם ולנברג חשבו כי אפשר יהיה להמשיך עד‬ ‫לרגע בו יכבשו הרוסים את הונגריה‪ .‬רומניה‪ ,‬הארץ השכנה‪ ,‬נכבשה‪ ,‬ובעקבות‬ ‫הכיבוש עברה לצד בנות הברית‪ .‬הוראטי הכין גם הוא את המעבר לצד בנות‬ ‫הברית המנצחים‪ ,‬וניסה להודיע על כך לעמו ביום ‪ 15‬באוקטובר‪ .‬אבל ניסיונו‬ ‫נכשל‪ .‬באותו יום הייתה הפיכת אנשי צלב החץ ‪ ,‬בבודפסט‪ ,‬וכ‪ 200,000 -‬יהודים‬ ‫נכנסו לשלב הנורא ביותר של המלחמה‪ :‬שלושת חודשי שלטון אנשי צלב החץ‪.‬‬ ‫אייכמן חזר לבודפסט יומיים לאחר ההפיכה‪ :‬ב‪ 17 -‬לאוקטובר‪ .‬אייכמן התחיל לרכז‬ ‫את היהודים בגטו‪ .‬ב‪ 8 -‬בנובמבר החלו צעדות המוות לכיוון גבול אוסטריה‪ .‬ולנברג‬ ‫החל לפעול במלוא התנופה כדי להציל יהודים‪.‬‬ ‫ולנברג החל לחלק תעודות חסות ללא הגבלה‪ ,‬וללא קשר בין מקבל התעודה‬ ‫לשבדיה‪ .‬הוא חילק אלפי תעודות‪ ,‬הקים ‪ 53‬בנייני חסות‪ ,‬שנקראו "בתים שבדיים"‪,‬‬ ‫בהם נאספו היהודים בעלי תעודות החסות בצל הדגל השבדי‪ ,‬והיו אמורים להיות‬ ‫מוגנים מגיוס לפלוגות העבודה או לשילוח למצעדי המוות‪ .‬תחילה נאספו בהם‬ ‫‪ 4,500‬יהודים‪ ,‬אך במהרה גדל מספרם בהרבה‪ .‬ולנברג התרוצץ בבודפשט‪ ,‬רדף‬ ‫אחרי שיירות של יהודים‪ ,‬והציל ככל שיכל‪ .‬הוא הוציא עשרות ולעתים מאות יהודים‬ ‫משיירות שעמדו להישלח למוות‪.‬‬ ‫הנציגויות של המדינות הניטראליות הגישו מחאה חריפה לסאלאשי‪ ,‬שהיה ראש‬ ‫הממשלה מטעם צלב החץ‪ ,‬על הפרת זכויותיהם של בעלי דרכונים זרים‪ .‬גם‬ ‫הנציגויות של שוויץ בראשות הקונסול לוץ הנפיקו דרכונים‪ .‬כתוצאה ממחאה זו‬ ‫הוקמו בפשט‪ ,‬מעברו השני של הדנובה‪ ,‬שני גטאות‪ :‬גטו בינלאומי‪ ,‬עבור בעלי‬ ‫דרכוני חסות‪ ,‬וגטו מרכזי‪ ,‬עבור כל יתר היהודים‪.‬‬ ‫הצלב האדום התעשת‪ .‬הארגון החל לשתף פעולה עם ולנברג‪ .‬מנהל הצלב האדום‪,‬‬ ‫פרדריק בורן‪ ,‬הקים צוות הצלה גדול‪ ,‬בראשו העמיד את ג'ורג' וילהלם‪ ,‬יהודי‬ ‫הונגרי בוגר קיימברידג'‪ .‬הוא לבש מדים של קצין ס‪.‬ס‪ ,‬ובגרמנית השוטפת שלו נתן‬ ‫הוראות‪ ,‬הציג מסמכים מזויפים ותבע שחרורם של יהודים שנתפסו בידי אנשי צלב‬ ‫החץ‪.‬‬ ‫בחודש דצמבר ‪ 1944‬העביר ולנברג את משרדיו לפשט‪ ,‬מהעבר השני של‬ ‫הדנובה‪ ,‬סמוך לגטו‪ .‬הוא הגדיל את צוות עובדיו‪ ,‬עד ל‪ 600 -‬איש‪ .‬ולנברג היה‬ ‫עסוק עכשיו גם באספקת מזון ליהודים שבגטו‪ .‬ולנברג מדווח דיווח כספי מדויק על‬ ‫השימוש שלו בכסף‪.‬‬ ‫ולנברג תיעד את פעולותיו‪ ,‬שלח מזכרים לאנשי צלב החץ ולס‪.‬ס כאילו היו ממשלה‬ ‫מסודרת שפונים אליה באופן מסודר‪ ,‬ואף שכר צלם מיוחד‪ ,‬שצילם עבורו את‬ ‫הפרעות שעשו ההונגרים ביהודים‪ .‬לצילומים אלה הייתה משמעות פוליטית‬ ‫חשובה‪ :‬שלטון צלב החץ‪ ,‬בראשותו של סאלאשי‪ ,‬רצו הכרה בין לאומית בשלטונם‪,‬‬ ‫ובין השאר בהכרתה של שבדיה‪ .‬ולנברג היה מציג את התמונות שצילמו עבורו‬ ‫ומאיים כי אם ימשכו מעשי הרצח‪ ,‬יעביר את התמונות לשבדיה‪ ,‬ובכך יימנע את‬ ‫הכרתה בשלטון ההונגרי‪.‬‬ ‫‪40‬‬

‫‪41‬‬

‫הרוסים החלו במצור על בודפשט ב‪ 8 -‬בדצמבר ‪ .1944‬העיר כולה הייתה לשדה‬ ‫קרב‪ .‬הרוסים התקדמו לאט‪ ,‬היכו בעיר בתותחים‪ ,‬מטוסים רוסיים הפציצו את‬ ‫בודה‪ ,‬ואילו מטוסים גרמניים הפציצו את פשט‪ ,‬שם היו הגטאות‪.‬‬ ‫אייכמן הצליח לרכז יותר מ‪ 60,000 -‬יהודים בגטו המרכזי‪ .‬הגטו של ולנברג ‪ -‬הגטו‬ ‫הבינלאומי‪ ,‬כלל ‪ 30,000‬יהודים‪ .‬בנייני החסות לא היו מוגנים עוד‪ :‬אנשי צלב החץ‬ ‫היו מתפרצים אליהם‪ ,‬לוקחים את יהודים ורוצחים אותם על הדנובה‪.‬‬ ‫אייכמן ידע היטב שראול ולנברג פועל נמרצות כדי למלט מידיו את היהודים‪ .‬פקיד‬ ‫הצלב האדום מדוח שאייכמן אמר לו שיש "לירות בכלב היהודי ולנברג"‪.‬‬ ‫יום לפני ערב חג המולד בא אייכמן עם אנשי ס‪.‬ס לבניין המועצה היהודית‪ .‬לפני‬ ‫בריחתו מבודפשט‪ ,‬רצה לרצוח את חברי המועצה‪ .‬הבניין היה ריק‪ ,‬ורק השוער‬ ‫היה בו‪ .‬ולנברג ידע על התוכנית‪ ,‬והורה לחברי המועצה להעלם‪.‬‬ ‫למחרת עם שחר עזבו אייכמן ואנשיו את בודפשט‪ ,‬לפני שהרוסים יסגרו על העיר‬ ‫מכל צדדיה‪ .‬הם ברחו לכיוון וינה‪ .‬בבודפשט נותרו קרוב ל‪ 100,000 -‬יהודים‪.‬‬ ‫‪ 30,000‬בגטו הבינלאומי‪ .‬עשרה ימים היו עתידים לעבור עד שהרוסים יכבשו את‬ ‫בודפשט‪ .‬ועשרה ימים אלה היו גורליים לחיי היהודים‪.‬‬ ‫ולנברג עשה עסקה עם אנשי צלב החץ‪ :‬הוא יספק להם מזון‪ ,‬אם יחדלו מפשיטות‬ ‫על הגטו‪ .‬ארנו ויינה‪ ,‬מפקד צלב החץ‪ ,‬הסכים לעסקה‪.‬‬ ‫בחמישי לינואר הוצעדו ‪ 5,000‬יהודים מבתי החסות של ולנברג לגטו‪ .‬ולנברג‬ ‫הודיע לויינה‪ ,‬כי אל לו לצפות לחבילות המזון שהובטחו‪ .‬העברת היהודים לגטו‬ ‫הופסקה‪ .‬המפקד הגרמני של הס‪.‬ס‪ ,‬גנרל שמידטובר‪ ,‬הכין את השמדתם של יהודי‬ ‫הגטו‪ 500 .‬מחיילי הרייך‪ ,‬ו‪ 22 -‬מאנשי צלב החץ נאספו במלון רויאל‪ ,‬כדי לרצוח‬ ‫את יהודי הגטו‪ .‬הם בקשו סיוע ממאתיים הונגרים‪ ,‬מן הז'נדרמריה‪ .‬ולנברג ציווה‬ ‫לומר לגנרל הגרמני‪ ,‬כי אם לא יימנע זאת‪ ,‬ידאג השבדי אישית לכך שבית הדין‬ ‫לפשעי מלחמה יאשים אותו ברצח ובהשמדת עם‪.‬‬ ‫שמידטובר הרים טלפון והזעיק את איש צלב החץ‪ ,‬מפקד חיל המצב הגרמני ואת‬ ‫נציג הממשלה ההונגרית‪" .‬פזרו את אנשיכם"‪ ,‬הורה‪" ,‬לא יהיה פוגרום"‪ .‬הוא שלח‬ ‫את מפקד חיל המצב הגרמני למעצר‪ .‬שארית יהדות הונגריה ניצלה‪.‬‬ ‫ב‪ 16 -‬בינואר הגיעו הרוסים אל הגטו הבינלאומי בפשט‪ .‬למחרת הגיעו אל הגטו‬ ‫המרכזי‪ .‬ולנברג רצה ליצור קשר עם הרוסים‪ ,‬וביקש להיפגש עם המפקדה הרוסית‬ ‫ועם הממשלה ההונגרית החדשה‪ .‬הרוסים לקחו אותו לדברצן‪ ,‬שם הייתה‬ ‫המפקדה הרוסית‪ .‬משם הועבר לידי הנ‪.‬ק‪.‬ו‪.‬ד‪( .‬שנקרא יותר מאוחר ק‪.‬ג‪.‬ב)‪ ,‬הוסע‬ ‫למוסקבה‪ ,‬ונעלם‪.‬‬ ‫תחילה לא התעניינה הממשלה השבדית בגורלו‪ .‬מעט מעט החלה ההתעניינות‬ ‫גוברת‪ ,‬ובמקביל לה הכחישו הרוסים את קיומו‪ .‬לאחר שנים הודו כי נאסר ואף‬ ‫מסרו למשפחה את תעודותיו שהיו שמורות בארכיון הק‪.‬ג‪.‬ב‪.‬‬ ‫‪41‬‬

‫‪42‬‬

‫ראול ולנברג‪ ,‬שהציל עשרות אלפים מיהודי הונגריה ‪ -‬נעלם לבלי שוב‪.‬‬ ‫ב‪ 1966-‬הוכר ראול ולנברג בידי יד ושם כחסיד אומות העולם‪.‬‬ ‫זולטן שטרולי ז"ל היה מנהל המכירות הראשי של תנורי שביט שמפעלם שכן‬ ‫ברמת החייל בתל אביב‪ .‬הוא פנה לעירית תל אביב בבקשה להנציח את שמו של‬ ‫ראול ולנברג‪ .‬שנים לאחר מותו של שטרולי הונצח שמו של ראול ולנברג ברחוב בו‬ ‫שכן מפעל תנורי שביט‪ ,‬והוקם פסל לזכרו בכניסה לרחוב זה ברמת החייל‪.‬‬

‫פסל לזכר ראול ולנברג בכניסה לרחוב ראול ולנברג ברמת החייל בתל אביב‬

‫‪42‬‬

‫‪43‬‬

‫‪ .6‬שורשי משפחת שטרולי‬ ‫משה זולטן שטרולי ז"ל‪ ,‬האבא של לילי אלה קולט (שטרולי) ושל מרגלית אדית מנדלמן‬ ‫(שטרולי)‬ ‫משה זולטן שטרולי ז"ל‪ ,‬בעלה של לאה לנקה שטרולי ז"ל (שניצר)‬ ‫יהודה אויגן שטרולי הי"ד‪ ,‬האבא של משה זולטן שטרולי ז"ל‬

‫אברהם צבי שטראהלי ז"ל האבא של יהודה אויגן שטרולי הי"ד‬ ‫משה שטראהלי ז"ל‪ ,‬אביו של אברהם צבי שטראהלי ז"ל‬ ‫הרב יחיאל מיכל שטראהלי מפילד זצ"ל (תלמיד הכתב סופר)‪ ,‬בנו של משה שטראהלי ז"ל‬ ‫הרב משה חיים שטראהלי זצ"ל‪ ,‬בנו של הרב יחיאל שטראהלי מפילד זצ"ל‬ ‫גיטל שטראהלי ז"ל‪ ,‬אשתו של הרב יחיאל מיכל שטראהלי מפילד זצ"ל‬ ‫הרב יהודה שטראהלי מהאניאד זצ"ל (תלמיד מרן הכתב–סופר) ‪,‬בנו של‬ ‫משה שטראהלי ז"ל‬ ‫הרב ישראל שטראהלי (משאהי) זצ"ל‪ ,‬של משה שטראהלי ז"ל‬ ‫הרב יהודה שטראהלי‪ ,‬זצ"ל מרביץ‪-‬תורה בקלויזנבורג‪ ,‬בנו של הרב ישראל שטראהלי‬ ‫(משאהי) זצ"ל‬ ‫הרה"ג פרץ טוביה שטראהלי הי"ד (מג"מ דקלויזנבורג)‪ ,‬בנו של הרב ישראל שטראהלי‬ ‫(משאהי) זצ"ל‬

‫‪43‬‬

‫‪44‬‬

‫הספר "אמונת אומן"‪ :‬צוואתו של הרב יחיאל שטראהלי בן הרב משה שטראהלי זצ"ל‬

‫‪44‬‬

‫‪45‬‬

‫‪ .7‬הקדושים ממשפחות שטרולי ושניצר שנספו בשואה‬ ‫שמות בני משפחתם של משה זולטן שטרולי ז״ל ולנקה לאה שטרולי ז"ל שנספו‬ ‫בשואה הי"ד‪:‬‬ ‫ר’ יהודה אויגן הי"ד ב״ר אברהם צבי שטרולי ז״ל נספה בשואה (אושוויץ)‬ ‫רחל הלנה שטרולי הי"ד לבית ויסברגר נספתה בשואה (אושוויץ)‬ ‫אלה נויה הי״ד בת ר’ יהודה אויגן שטרולי הי״ד נספתה בשואה (אושוויץ)‬ ‫אלה לגמן הי״ד בת לילי לבית שטרולי ז"ל נספתה בשואה (אושוויץ)‬ ‫אדית נויה הי״ד בת משה נויה הי"ד ואלה לבית שטרולי הי"ד נספתה בשואה‬ ‫(אושוויץ)‬ ‫משה נויה הי"ד (אושוויץ)‬ ‫רוזליה רחל הי״ד בת גיולה ז"ל ואסתר לייב הי"ד נספתה בשואה (אושוויץ)‬ ‫אסתר לייב הי"ד בת לואיזה ז״ל לבית פרידמן נספתה בשואה (אושוויץ)‬ ‫עמליה שניצר הי"ד לבית שפיצר נספתה בשואה (אושוויץ)‬

‫ת‬

‫נ‬

‫צ‬

‫‪45‬‬

‫ב‬

‫ה‬

‫‪46‬‬

‫‪ .8‬ביבליוגרפיה ומקורות‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬

‫מכתב עדותו של אנדרי שניצר לעתונות ‪.22/2/1987‬‬ ‫זולטן שטרולי‪-‬שאלון עדות ‪ITS AROLSEN‬‬ ‫כתבתו של אברהם פלד בעתון "ידיעות פתח תקוה" לזכרו של זולטן שטרולי‬ ‫ביום השלושים לפטירתו ‪16/2/1988‬‬ ‫ז"ל‬ ‫רשימות של עובדי הכפייה היהודים במחנה העבודה ‪ GEDOB,108/24‬יד ושם‪,‬‬

‫‪List of‬‬

‫‪LASZLO ERŐS PAPERS, 1991-1994, 1995.A.0143.1‬‬ ‫‪members of labor battalion 108/24‬‬

‫‪5. United States Holocaust Memorial Museum Archives,‬‬

‫‪Washington, DC‬‬ ‫‪ .6‬עדותו של גיורי גרוף ‪ ,GYORI GROF‬מהנדס בפלוגה ‪1945 ,108/24‬‬ ‫‪ GEDOB‬יד ושם‬ ‫‪ .7‬זולטן שטרולי בפלוגת העבודה ההונגרית ‪ ,108/24‬תמונה‬ ‫‪ .8‬כתבה בעתון "אוי קלט"‪.3/4/1987 ,‬‬ ‫‪ .9‬כתבה בעתון " ‪13/3/1987 , "VIATA NOSTRA‬‬ ‫‪ .10‬כתבה בעתון "אוי קלט"‪.‬‬ ‫‪ .11‬יהודי הונגריה בתקופת השואה‪ ,‬ליוויה רוטקירכן‪ ,‬הנהגת יהודי הונגריה‬ ‫במבחן השואה‪ ,‬תשל"ו‪ ,‬יד ושם‬ ‫‪KOLET20 WEB SITE ,MY HERITAGE .12‬‬ ‫‪TE VAGY A UKARANATOL AUSCHWITZIG NAGY VILMOS TANU .13‬‬

‫‪ .41‬ראול ולנברג‪ ,‬יד ושם‬ ‫‪ .41‬ראול ולנברג‪ ,‬דעת‬

‫‪ .41‬לני יחיל‪ ,‬ראול ולנברג‪ ,‬שליחותו ופועלו בהונגריה‪ ,‬לני יחיל‪ ,‬יד ושם‪ ,‬קובץ‬ ‫מחקרים טו‪ ,‬תשמ"ד‬

‫‪ .17‬דם לאדם‪-‬אדם‪ ,‬חסידי אומות העולם תושבי חיפה‪ ,‬גדעון רפאל בן‬ ‫מיכאל‪ ,‬המכון ללימודי השואה‪ ,‬עירית חיפה‬ ‫‪ .18‬חידת ואלנברג‪ ,‬אלכס קרשו‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן ‪2012‬‬ ‫‪ .19‬ארכיון משפחת שטרולי‪ ,‬לילי ואברהם קולט‪ ,‬פתח תקווה‬ ‫‪GOOGLE MAPS .20‬‬

‫‪46‬‬