פאר הליקוטים - מודעת פרסום

Page 1

‫בס"ד‬

‫"אשרי‪ ...‬ההולכים בתורת ה'" ‪ -‬לקראת השנה הבעל"ט מתחזקים 'ללכת עם תורה'‬

‫ליקוטי מוהר"ן‪,‬‬ ‫תורה סה‪ ,‬ב‬

‫מי יפאר גודל‬

‫"מה שאפשר‬ ‫לזכות מספרי‬ ‫רבינו‪ ,‬זה אי‬ ‫אפשר בשום‬ ‫אופן‪ ,‬רק ע"י‬ ‫לימוד התורה‬ ‫בליקוטי מוהר"ן‬ ‫בעיון כמו‬ ‫שאפשר ללמוד‬ ‫כשהכל מודפס‬ ‫על המקום‬ ‫מסביב"‬

‫פאר הליקוטים‬

‫בעז"ה ובשעה טובה ומוצלחת‪ ,‬יצא לאור הספר החשוב "פאר‬ ‫הליקוטים" שבעזרתו יוכל כל לומד לקיים את רצון רביה"ק ללכת‬ ‫עם התורות שגילה‪ ,‬וללומדם בעיון‪ .‬הספר מאסף סביב לשון ליקוטי‬ ‫מוהר"ן‪ ,‬בטורים שונים ‪ -‬כעין נושאי כלים‪ ,‬את כל השייך להתורה‬ ‫הנלמדת‪ ,‬ממראי המקומות (פסוקים‪ ,‬מאמרי חז"ל וזוה"ק)‪ ,‬ועד‬ ‫לפירוש הפשוט שבדברי מוהרנ"ת ותלמידיו‪ ,‬בתוספת התפילות‬ ‫והעצות למעשה ושאר מגדים‪ ,‬הכל יחד בעימוד מפואר בצורת הדף‬ ‫המסורתית‪ ,‬כעין גמרא ומלווה בהסכמות חשובות‪.‬‬

‫הרה"ח ר' שמואל‬ ‫הורביץ זצ"ל‬

‫מתחזקים 'ללכת עם תורה'!‬

‫להשיג בחנויות‬ ‫וישיבות ברסלב‬

‫ברסלב‬

‫בעכשיו!‬ ‫מ מחיר‬ ‫יוחד‬ ‫"מכאן נתחיל‬ ‫לחפש כראוי‬ ‫באופן אמיתי את‬ ‫אור הרב"י‪ ...‬כי‬ ‫זאת ידענו שרבינו‬ ‫רצה שנלך עם‬ ‫תורה לעבוד בה‬ ‫ולילך עמה‪ ,‬ולזכות‬ ‫לזה נצרך רק צורת‬ ‫לימוד כזאת"‬ ‫הרה"ח ר' ניסן דוד‬ ‫קיוואק שליט"א‬

‫הפצה ראשית‪052-76-22-148 :‬‬

‫בעמודים הבאים תוכלו לקרוא‪:‬‬ ‫מאמר על הספר ומהותו תורה ו' "קרא את יהושע" מתוך 'פאר הליקוטים'‬


‫בס"ד‬

‫"‪...‬כשהכל מודפס על‬ ‫המקום מסביב"‬

‫הרה"ח ר' שמואל הורביץ זצ"ל‬

‫מאמרי חז"ל וזוהר לצד ביאורו הפשוט של מוהרנ"ת‪ ,‬חוברים לתפילות‪ ,‬עצות ועיונים כל אלה הם רק חלק משלל‬ ‫המגדים המובאים בספר החדש "פאר הליקוטים" והכל סובב‪ ,‬ומכתיר את הספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן "מכאן‬ ‫נתחיל לחפש כראוי באופן אמיתי את אור הרב"י" כותב הרה"ח ר' ניסן דוד קיוואק שליט"א בהסכמתו לספר חברותא‬ ‫חיה ואמיתית המזמינה כל לומד לצלול לעומקי הליקוטי מוהר"ן מעתה מתחזקים 'ללכת עם תורה'!‬

‫להיפגש פנים בפנים‬ ‫עם אור רביה"ק‬ ‫ביד נרגשת ומלאת שמחה אני מקבל‬ ‫לידיי את אחד הכרכים הראשונים‬ ‫שיצאו אך עתה ממזבח הדפוס‬ ‫ומכבש הכרכיה‪ ,‬הספר עוד חם‬ ‫כמעט מהביל – ואני מוצא‬ ‫את עצמי כדרכם של חסידים‬ ‫ראשונים עוד קודם שאני פותח‬ ‫לעיין בו‪ ,‬עוצם עיניי ונושק את‬ ‫כריכתו‪ .‬בכריות אצבעותיי אני‬ ‫מרפרף על גבי הכריכה וחש‬ ‫בתבליט המרשים המוטבע עליה‪ ,‬כסאו‬ ‫של רבינו הק' חקוק ביד אומן‪ ,‬על כל פרטיו‬ ‫ודקדוקיו‪ .‬אם אינכם‬ ‫יודעים עדיין באיזה ספר‬ ‫מדובר‪ ,‬כדאי לכם מאוד‬ ‫להזדרז ולחפש את הספר‬ ‫הנהדר שיצא לאור ממש‬ ‫בימים אלו בשם "פאר‬ ‫הליקוטים ‪ -‬חברותא לליקוטי מוהר"ן"‪.‬‬ ‫ספר זה כשמו כן הוא‪ ,‬מהווה סיוע ועזר‬ ‫למעוניינים ללמוד את תורותיו הנפלאות‬ ‫והנוראות של רבינו הקדוש בעיון ובעומק‬ ‫ "שזה העיקר" (כמובא בהקדמת הספר‬‫"ביאור הליקוטים")‪ .‬דרך הלימוד הנקנית‬ ‫ע"י הספר הנוכחי‪ ,‬בוודאי תדריך כל לומד‪,‬‬ ‫לרבות את המנוסים‪ ,‬בנתיבי לימוד העיון‬ ‫בליקוטי מוהר"ן‪ ,‬ועי"ז יתגלה יותר ויותר‬ ‫כוחו הגדול להושיע ולעודד את נפשות‬ ‫ישראל עד ביאת גואל‪.‬‬ ‫"פאר הליקוטים" מאסף סביב דברי רביה"ק‪,‬‬ ‫בטורים שונים ‪ -‬כעין נושאי כלים‪ ,‬את‬ ‫השייך להתורה הנלמדת‪ ,‬ממראי המקומות‬ ‫(פסוקים‪ ,‬מאמרי חז"ל וזוה"ק) המוזכרים‬ ‫בה‪ ,‬ועד לפירוש הפשוט שבדברי מוהרנ"ת‬ ‫ותלמידיו‪ ,‬יחד עם התפילות והעצות‬

‫"לזכות להתקדש ולזכות בשלימות‬ ‫במה שאפשר לזכות מספרי רבינו‪ ,‬זה אי‬ ‫אפשר בשום אופן‪ ,‬רק ע"י לימוד התורה‬ ‫בליקוטי מוהר"ן בעיון כמו שאפשר‬ ‫ללמוד כשהכל מודפס על המקום‬ ‫מסביב" הרה"ח ר"ש הורביץ זצ"ל‬ ‫למעשה ושאר מגדים‪ ,‬הכל יחד בעימוד‬ ‫מפואר סביב לשונו הקדושה‪ ,‬בצורת הדף‬ ‫המסורתית‪ ,‬כעין גמרא‪ .‬הלומדים בספר זה‬ ‫יזכו להיפגש בכל פעם מחדש‪ ,‬פנים אל פנים‬ ‫בצורה עוצמתית ואדירה יותר ויותר עם‬ ‫הגבהים השמימיים והעומקים התהומיים‬ ‫של התורות האינסופיות‪ ,‬ש"הן הן סתרי‬ ‫תורה ופנימיותה המוכרחים לגאולתינו‬ ‫הנצחית"‪.‬‬

‫ללכת עם התורות ולעיין בהם‬ ‫"רבינו ז"ל שהוא הצדיק האמת והרופא‬ ‫נפשות עד ביאת משיח‪ ,‬הניח כל הרפואות‬ ‫של כל חולי הנפשות‪ ,‬וכל האוצרות הגנוזים‬

‫העליונים שאין כל מלאך‬ ‫ושרף ולא שום אינש‬ ‫די ביבשתא הגיע להם‬ ‫בשלימות‪ ,‬הניח זאת בתוך‬ ‫תורתו וספריו הקדושים‪.‬‬ ‫ובאמת מי שנוגע בהם‪ ,‬איך‬ ‫שהוא רק נוגע בהם‪ ,‬זה כבר‬ ‫מרפא אותו הרבה וזוכה בזה‬ ‫הרבה‪ .‬אבל זה הבדל גדול‪,‬‬ ‫לקחת את התרופות בדיוק על‬ ‫פי הכוונת הרופא‪ ,‬ולנצל את‬ ‫האוצרות באופן ההכי מועיל‬ ‫שאפשר לנצל‪ ,‬היינו לזכות‬ ‫להתקדש ולזכות בשלימות‬ ‫במה שאפשר לזכות מספרי‬ ‫רבינו‪ ,‬זה אי אפשר בשום אופן‪ ,‬רק ע"י לימוד‬ ‫התורה בליקוטי מוהר"ן בעיון כמו שאפשר‬ ‫ללמוד כשהכל מודפס על המקום מסביב"‬ ‫(מכתבי שמואל‪ ,‬מכתב ו')‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬דבר ידוע הוא שכל אנ"ש מדור דור‬ ‫עמלו ויגעו להשריש בלבבם את דברי רביה"ק‪,‬‬ ‫ובפרט ע"י לימוד בעיון (כמובא בחיי"מ שמ"ו)‪,‬‬ ‫וע"פ הדרך הקדושה שהִ נחה רביה"ק בשיחתו‬ ‫הידועה (שיהר"ן רצז)‪" :‬שרצונו חזק מאד שנלך‬ ‫עם התורות שגילה‪ ...‬דהיינו שיהיו כל עבודתו‬ ‫והילוכו ביראת ה' על פי הנאמר באותה‬ ‫התורה‪ ,‬וכל תפילתו ושיחתו יהיה לזכות‬ ‫להגיע למה שנאמר באותה התורה וכו' "‪.‬‬ ‫בעקבות שיחות אלו ומאמרים נוספים‬ ‫פסעו גדולי התלמידים‪ ,‬החל בגאון עוזנו‬ ‫מוהרנ"ת‪ ,‬דרך הרה"ק מטשעהרין‪ ,‬הרה"ק‬ ‫ראבר"נ (שזכה ללכת עם כל תורות ליקוטי‬ ‫מוהר"ן כנשמע מפיו בעצמו)‪ ,‬החסיד הנודע‬ ‫ר' שמואל הורביץ ועוד ועוד‪ ,‬עד לבני דורינו‬ ‫אנו‪ ,‬בחיפוש מתמיד אחר רוה"ק של הצדיק‬ ‫הגנוזה בספריו‪ .‬בסדר עבודתם ודרך הילוכם‬ ‫עמלו ועיינו בתורות‪ ,‬דקדקו במקראות‪,‬‬

‫בדרושי חז"ל‪ ,‬ובהלכות שייסד מוהרנ"ת על‬ ‫כל תורה ותורה‪ ,‬והכל על מנת לדלות מתוכם‬ ‫מכמנים יקרים אשר יזַכו את ההולכים עם‬ ‫תורותיו לחיים נצחיים לעד‪.‬‬

‫דרך כבושה לרבים‬ ‫אך דא עקא‪ ,‬מחמת מצוקי העיתים וירידת‬ ‫הדורות נשארה דרך זו נחלת בודדים בלבד‬ ‫ורק אחד מעיר ושניים ממשפחה זכו לראות‬ ‫את האור כי טוב‪ ,‬ואף שרבים וטובים כוספים‬ ‫לכך‪ ,‬הרי שעדיין נשארה דרך זו חתומה‬ ‫בפניהם‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬לפני מספר שנים (תשס"ו) כאשר‬ ‫יצא לאור כחלוץ הספר הנפלא 'מסילת‬ ‫הקשרים' (מהדורה שלימה ומקוצרת)‬ ‫שחיבר הרה"ח ר' ישראל יצחק בזאנסון‬ ‫שליט"א‪ ,‬המתמצת ומבאר בטוב טעם‬ ‫ודעת את שיטת הלימוד בעיון‪ ,‬צעד אחר‬ ‫צעד באופן פשוט ובהיר‪ ,‬החלה התעוררות‬ ‫גדולה לחזור ולהתחזק בדרך לימוד זו‪.‬‬ ‫בעקבות התעוררות זו‪ ,‬ומתוך אמונה עמוקה‬ ‫בחשיבות העיון בליקוטי מוהר"ן‪ ,‬יזם הרב‬ ‫בזאנסון שליט"א פרויקט חדש‪ ,‬שמטרתו‬ ‫לאפשר לרבים נוספים מלומדי הספה"ק‬ ‫ליקוטי מוהר"ן לחתור ולצלול לעומק התורות‪,‬‬ ‫ובכך להפוך את הלימוד בעיון להיות דרך‬ ‫כבושה לרבים‪ .‬תהילה לא‪-‬ל בשעה טובה‬ ‫ומוצלחת לאחר כארבע שנים ומחצה מאז‬ ‫החלה העבודה‪ ,‬יצא עתה לאור הספר "פאר‬ ‫הליקוטים"‪.‬‬

‫כך השקענו עמל רב ודמים מרובים תרתי‬ ‫משמע" כותבים עורכי הספר בהקדמת‬ ‫המוציאים לאור‪.‬‬

‫הייתכן פירוש לליקוטי מוהר"ן?‬ ‫"בילדותי"‪ ,‬מתאר הרה"ח ר' בצלאל פרידמן‬ ‫שליט"א (עורך כתבי הגרי"מ שכטער שליט"א)‪,‬‬ ‫"כאשר עמדו כמה מאברכי אנ"ש לערוך ספר‬ ‫פירוש על ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬אמר לי אחד מגדולי‬ ‫זקני אנ"ש ע"ה‪ ,‬שלא יתכן לעשות פירוש על‬ ‫ליקו"מ‪ ,‬כי תורות רבינו הם אורות גדולים‬ ‫היורדים מלמעלה וכל אחד כפום דמשער‬ ‫בליביה וכפי כליו כן יכול לקבלם‪ ,‬ואיך יבוא‬ ‫אחד ויאמר שפירושו הוא הנכון‪ .‬אי לזאת‬ ‫שפר חלקו של חיבור זה‪ ,‬שהציג מכלול של‬ ‫פירושים כ"נושאי כלים" תרתי משמע‪ ,‬וכל‬ ‫אחד בדרכו יבחר ויוציא את הפירוש הנכון‬ ‫הקרוב לדעתו‪ ".‬ומוסיף וכותב במכתבו‬

‫כמו גמרא עם מפרשים רש"י ותוספות‬ ‫"פאר הליקוטים"‪ ,‬הולך בעקבותיו של הספר‬ ‫החשוב "יעלת חן" שהו"ל החסיד הנודע‬ ‫(בעמודר' "‪...‬והעיקר אמרתי תיכתב זאת זיכרון לדור‬ ‫שמואל הורוויץ זצ"ל‪ ,‬ובהקדמתו‬ ‫ממילא היטב אחרון ועם נברא יהלל יה‪ ,‬עתיד להיבראות‬ ‫כ"ו) הוא כותב‪" :‬מכל זאת מובן‬ ‫כמה טובה וישועה נפלאה יהא הקונטרס הזה דור‪ ...‬שילמדו תורות רבינו עם השורש ולדקדק‬ ‫המודפס עם כל אשר נמצא השייך להתורה בהתורות על כל אות ואות‪ ,‬על פי הביאור‬ ‫הזאת ‪ -‬הכל מסודר על מקומו‪ ,‬כדי שלא הליקוטים‪ ,‬ולעשות כל עבודתם והנהגתם‬ ‫יצטרכו לחפש במקומות אחרים‪ ,‬ויוכלו ללמוד בקודש ובחול על פי הפנימיות מתורות‬ ‫ולעיין היטב בהתורה"‪ .‬בהמשך דבריו הוא רבינו ומוהרנ"ת‪ ,‬על פי דברי רבי אברהם‬ ‫מביא דיבור פלאי מרביה"ק שלא נודע בשערים ז"ל‪ ,‬ויתנו כל כוחותם ומאמצי נפשותם לזכך‬ ‫עד כה‪ ,‬וזה לשונו‪" :‬וכבר נשמע דיבור מרבינו הגוף‪ ,‬ולהכניס בו כל העצות והטובות של‬ ‫הקדוש זצ"ל‪ ,‬שיהיה זמן שידפיסו ספרו‬ ‫עם רבינו ז"ל‪ ,‬אשרי מי שיהיה לו חלק בזה‪"...‬‬ ‫פירושים סביב‪ ,‬כמו גמרא עם מפרשים רש"י‬ ‫הרה"ח ר"ש הורביץ זצ"ל‪' ,‬ימי שמואל' ח"ב‪ ,‬שנד‪.‬‬ ‫ותוספות וכו' "‪.‬‬ ‫"אכן‪ ,‬מי יתיימר להגשים את נבואת הצדיק‬ ‫כהווייתה?‪ ...‬אמנם טעימה ובחינה של החזון‪ ,‬לעורכי הספר‪" :‬מה יפית ומה נעמת ‪' -‬מה‬ ‫כעין מקדמה לימות גאולת עולם שאז יתקיים יפית' ‪ -‬על יופי והדר של עמודי הספר‪ ,‬שכל‬ ‫הכל כפשוטו וכרצונו‪ ,‬זוהי תוחלתנו‪ ,‬ועל הרואה אומר 'ברקאי'‪ .‬ויחד עם זאת גם 'מה‬

‫להשיג בחנויות‬ ‫וישיבות ברסלב‬

‫ברסלב‬

‫נעמת' ‪ -‬לא רק פאר ויופי חיצוני אלא בעיקר‬ ‫נועם ומתיקות פרשני ועמקני הליקוטי מוהר"ן‬ ‫לדורותיהם‪ ,‬הנפרשים לנגד עינינו‪ ,‬אשר כולם‬ ‫נקבצו ובאו מכונסים יחד עלי גליון‪ ,‬דבר‬ ‫דבור על אפניו‪ ,‬מועט המחזיק את המרובה"‪.‬‬

‫לחפש כראוי את אור הרב"י‬ ‫וכך כותב הרה"ח ר' ניסן דוד קיוואק שליט"א‬ ‫בהסכמתו לספר‪" :‬מכאן יוכל להיות פתח‬ ‫ושער להתחיל לבקש הבנה עמוקה בדברי‬ ‫רבינו‪ ,‬מכאן נתחיל לחפש כראוי באופן‬ ‫אמיתי את אור הרב"י‪ "...‬ומוסיף‪" ,‬הנה‬ ‫עד הלום היה אפשר לחשוב שאין זה אלא‬ ‫הילכתא למשיחא‪ ,‬וכי שייך דבר כזה שרבים‬ ‫יבואו וישוטטו בעומק מי הדעת והרי צריך‬ ‫חיפוש ובקשה גדולה לחקור ולבדוק ולעמוד‬ ‫על שורשו של כל פסוק וכל מאחז"ל וזוה"ק‪,‬‬ ‫ואיך מתפרש בדברי אדונינו מוהרנ"ת ז"ל‪,‬‬ ‫וגם לב מבין מבקש אמת איך יזכה לזאת‬ ‫איך נמצא המסילה לעבור המים העמוקים‬ ‫ידלם איש תבונה‪ .‬ועל כל פועל תהלה ערוכה‬ ‫עלינו להודות לה' אשר הגענו הלום לראות‬ ‫פאר ויופי חיבור הזה "פאר הליקוטים"‪...‬‬ ‫ומעתה שערי תירוצים ננעלו כי כל הרוצה‬ ‫ליכנס לדברי רבינו פותחין לו וכל הרוצה‬ ‫ליטול יבוא ויטול‪ ,‬כי זאת ידענו שרבינו רצה‬ ‫שנלך עם תורה לעבוד בה ולילך עמה‪ ,‬ולזכות‬ ‫לזה נצרך רק צורת לימוד כזאת‪ ,‬ואפילו מי‬ ‫שזוכה ומצליח ללמוד כראוי תורה אחת‬ ‫הרי זה כבר יוכל להיות מספיק לכל החיים‪,‬‬ ‫לחיות חיים טובים ונצחיים לידבק באורו"‪.‬‬

‫****‬ ‫את הספר הגיהה מראשית ועד אחרית הרה"ח‬ ‫ר' אברהם שלום שישא שליט"א‪ ,‬ומלווה‬ ‫בהסכמות חשובות‪.‬‬ ‫עיצוב הספר ועימודו מפואר ומהודר‪ ,‬קל‬ ‫ובהיר לקריאה ונוח מאוד ללומד (כדוגמת‬ ‫עימודי הגמרות החדשות עוז והדר‪ ,‬מתיבתא‬ ‫וכדו')‪ .‬גם כריכת הספר מושקעת ומהודרת‬ ‫ומוטבע בה בהבלטה מרשימה מעשה ידי‬ ‫אומן כסאו של רביה"ק‪.‬‬ ‫לרגל ההוצאה ‪ -‬כרך ראשון מהסידרה יוצא‬ ‫כעת לאור בשני פורמטים‪ ,‬ובמחיר השווה‬ ‫לכל נפש‪( ₪ 50 :‬מחיר מסובסד) לפורמט‬ ‫בגודל של גמרא (גדולה)‪ ,‬ו‪ ₪ 80-‬לפורמט‬ ‫בגודל של "טור" חתנים‪.‬‬ ‫הפצה ראשית‪052-76-22-148 :‬‬ ‫בימי רה"ש באומן ניתן להשיג את הספר‬ ‫בדוכן "פאר הליקוטים"‪.‬‬

‫הפצה ראשית‪052-76-22-148 :‬‬


‫המתרגם‬ ‫בּ‬

‫מקור חכמה‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫נחל נובע‬

‫ערכים‬ ‫וכינויים‬ ‫‪‬‬ ‫בּ‬

‫קרא את יהושע‪ .‬מאמר זה נאמר בשבת שובה שאחר רה״ש תקס״ג‪,‬‬ ‫ומיוסד על המקרא בו נצטווה משה למנות את יהושע תחתיו‪,‬‬ ‫כדכתיב בדברים )לא‪ ,‬יד–טו‪ ,‬כג(‪ַ :‬ויֹּאמֶר ה׳ אֶל משֶׁה ֵהן ָקרְבוּ ָימֶי‪‬‬

‫על מאמר זה ייסד מוהרנ״ת את ההלכות הבאות‪ :‬שבת ז׳‪ ,‬ספירת העומר‬ ‫א׳‪ ,‬חול המועד ב׳‪ ,‬ראש השנה ד׳‪ ,‬שחיטה א׳‪ ,‬שליחות והרשאה ב׳‪ ,‬הונאה‬ ‫ג׳‪ ,‬אבידה ומציאה ב׳‪ ,‬ברכת הפירות ה׳‪.‬‬ ‫ויאמר ה׳ אל משה קרא את יהושע‪ .‬כתב בזה בביאה״ל )ו(‬ ‫בזה״ל‪ :‬זה הכתוב הוא בפרשת ׳וילך׳‪,‬‬

‫מילואי חכמה‬

‫ילקוט הנחל‬

‫ֻע ו ְִה ְתיַצְּבוּ ְבּאֹהֶל מוֹעֵד ַו ֲאצַוֶּנּוּ ַוֵיּלֶ‪ ‬משֶׁה‬ ‫לָמוּת ְקרָא אֶת יְהוֹשׁ ַ‬ ‫ֻע ַויּ ְִתיַצְּבוּ ְבּאֹהֶל מוֹעֵד‪ַ :‬וֵיּרָא‬ ‫וִיהוֹשׁ ַ‬ ‫ה׳ ָבּאֹהֶל ְבּעַמּוּד ָענָן ַוַיּ ֲעמֹד עַמּוּד‬ ‫שהיתה קריאת הפרשה הזאת בשבת‬ ‫תורה ו‬ ‫ה ֶָענָן עַל פֶּתַח ָהאֹהֶל‪ַ (...) :‬ו ְיצַו אֶת‬ ‫הפטרת ש׳ו׳ב׳ה‪ ,‬אשר גילה השגתו‬ ‫קרא את יהושע‬ ‫הזאת‪ ,‬שעיקר התשובה הוא‬ ‫ֱמץ כִּ י‬ ‫ֻע ִבּן נוּן ַויֹּאמֶר ֲחזַק וֶא ָ‬ ‫יְהוֹשׁ ַ‬ ‫ה׳ב׳ו׳ש׳ה‪ .‬למעט בכבוד עצמו‬ ‫ַאתָּה תּ ִָביא אֶת ְבּנֵי י ְִשׂ ָראֵל אֶל ָה ָארֶץ‬ ‫ולהרבות בכבוד המקום‪ .‬ביאר גבי‬ ‫ַע ִתּי ָלהֶם ְו ָאנ ִֹכי א ְֶה‬ ‫ֲאשֶׁר נ ְִשׁבּ ְ‬ ‫יֶה ויאמר ה' אל משה קרא את יהושע וכו'‬ ‫ִע ָמּ‪ :‬ופירש רבינו בחיי )שם(‪ :‬הן קרבו‬ ‫זה בליקו״ה )או״ח תפילה ד‪ ,‬ג( שהכבוד‬ ‫)דברים לא( ‪:‬‬ ‫ימיך למות‪ .‬הגיע ִש ְמשך לערוב‪,‬‬ ‫הוא שורש כל הבריאה‪ ,‬כדאיתא שם‬ ‫בזה״ל‪ :‬כי יש כבוד דקדושה‪ ,‬שהוא‬ ‫ובאה ממשלת הלבנה‪ ,‬וזה ירמוז‬ ‫למדריגת משה ולמדריגת יהושע‪ ,‬א‪ ‬כי צריך‪ ‬כבוד השי״ת וכבוד תורתו‬ ‫שזאת נמשלת לחמה וזאת ללבנה‪       .‬הקדושה וצדיקיו האמיתיים‪ ,‬שכל‬ ‫וזהו שאמר לו הקב״ה ׳הנך שוכב ‪      ‬העולמות נבראו בשביל זה הכבוד‪,‬‬ ‫וגו׳ וקם׳‪ ,‬כלומר אע״פ שאתה‬ ‫כמו שאמרו רז״ל )יומא לח( כל‬ ‫שוכב עם אבותיך‪ ,‬הכח שלך שמשם מעלת נבואתך הרי הוא מה שברא הקב״ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו‪ ,‬שנאמר כל‬ ‫קיים ועומד‪ ,‬שיאיר ללבנה‪ ,‬כשם שהשמש המשקע אינו משקע הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו‪ (...) .‬ומחמת‬ ‫אלא להאיר ללבנה‪ .‬וזהו לשון ׳ואצונו׳‪ ,‬כי המצוה היא תושבע״פ שכבוד דקדושה הוא שורש כל הבריאה שנברא בשביל הכבוד‪,‬‬ ‫והוא כח הלבנה‪ ,‬ועל כן אמר ואצונו‪ ,‬אשפיע כוחי בלבנה‪ .‬וראה על כן מעת שהיה שבירת כלים ומיתת המלכים‪ ,‬שאז נפלו כל‬ ‫עוד ביאור לפסוק זה להלן בסוף אות ו׳‪ ,‬שם רבינו דורשו ומלביש בו את המידות הקדושות למטה‪ ,‬ואז נתבלבלו כל העולמות כולם‬ ‫כידוע‪ (...) .‬שעי״ז טעו והפכו האמת מהיפך אל היפך‪,‬‬ ‫כלל השגתו בדרכו הפנימית‪.‬‬ ‫למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום‪ .‬ענין זה איתא ואמרו שעיקר התכלית הוא כבוד‪ ,‬מה שבאמת אדרבא הדבר‬ ‫בבמדב״ר )ד‪ ,‬כ( בלשון קרובה לזו‪ ,‬וז״ל‪ :‬אליהו אומר‪ ,‬כל הוא בהיפך ממש‪ ,‬כי עיקר התכלית של הבריאה הוא רק‬ ‫המרבה כבוד שמים וממעט כבוד עצמו‪ ,‬כבוד שמים מתרבה כבוד השי״ת ותורתו וצדיקיו האמיתיים‪ ,‬שאי אפשר לזכות‬ ‫וכבודו מתרבה‪ ,‬וכל הממעט כבוד שמים ומרבה כבוד עצמו‪ ,‬כבוד לזה כי אם כשממעטין בכבוד עצמו לגמרי ובורחים מן‬ ‫שמים במקומו וכבודו מתמעט‪ (...) .‬אתה למד‪ ,‬שלא ינהג אדם הכבוד לגמרי באמת‪ ,‬ויודעין פחיתותו ושפלותו והוא נבזה‬ ‫גאוה לפני המקום‪ ,‬שכל המתגאה לפניו מתבזה‪ ,‬וכן הוא אומר בעיניו נמאס‪ ,‬ואת יראי ה׳ יכבד‪ ,‬אז דייקא יזכה להגיע אל‬ ‫)שמ״א ב( ׳כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו׳‪ ,‬וכן אתה מוצא בדוד מלך התכלית האמיתי לעתיד להיכלל בכבוד ה׳ באמת‪ ,‬בבחינת‬ ‫ישראל‪ ,‬שלא נהג עצמו בגאוה לפני המקום‪ ,‬אלא ביזה עצמו לפניו )ישעיה נח( כבוד ה׳ יאספך‪ ,‬בחינת )שמואל א ב( כי מכבדי‬ ‫אכבד וכו׳‪ ,‬שאין אדם זוכה לזה כי אם כפי מה שמבטל‬ ‫כהדיוט להרבות כבודו של מקום‪ ,‬ועי״ע בתנדא״ר פי״ג‪.‬‬ ‫כבודו באמת לגמרי‪ ,‬ומשתדל ומתייגע כל ימיו להרבות כבוד‬ ‫המקום שהוא כבוד התורה והצדיקים האמיתיים‪ ,‬ואינו חושש על כבוד עצמו כלל‪.‬‬ ‫ולהרבות בכבוד המקום‪ .‬כדאיתא בליקו״מ )ח״ב‪ ,‬יב( בזה״ל‪ :‬עיקר היהדות הוא רק לילך בתמימות ובפשיטות‪ ,‬בלי שום חכמות‪ ,‬ולהסתכל‬ ‫בכל דבר שעושה‪ ,‬שיהיה שם השי״ת‪ .‬ולבלי להשגיח כלל על כבוד עצמו‪ ,‬רק אם יש בזה כבוד השי״ת יעשה‪ ,‬ואם לאו לאו‪,‬‬ ‫ואזי בוודאי לא יכשל לעולם‪ .‬מי שרודף אחר הכבוד‪ .‬ביאר בזה בספר באבי הנחל )ו( בזה״ל‪ :‬ר״ל‪ ,‬כשמגיע לו איזה כבוד‪ ,‬אינו יכול להעלות‬ ‫הכבוד להשי״ת‪ ,‬רק שמקבל לעצמו הכבוד ומתגאה בזה הכבוד‪ ,‬וזה נקרא ׳כבוד מלכים׳‪ .‬אבל מי שבורח מן הכבוד‪ ,‬אזי כשמגיע לו איזה‬ ‫כבוד בעולם‪ ,‬אזי הוא מקבל הכבוד בשביל השי״ת‪ ,‬כדי שיתגדל כבודו ית׳ עי״ז הכבוד‪ ,‬ולא בשביל עצמו כלל‪ ,‬וזה נקרא ׳כבוד אלקים׳‪.‬‬

‫בּ‬ ‫ואני תפלה‬ ‫ְו ָעזְ ֵר ִני ֶשׁ ֶא ְהיֶה בּוֹ ֵר ַח‬ ‫ִמ ן ַה ָכּ בוֹד ֶבּ ֱא ֶמ ת‪,‬‬ ‫ו ְֶא ז ְֶכּ ה ְל ַמ ֵע ט ִבּ ְכ בוֹד‬ ‫ַע ְצ ִמי ְוּל ַה ְרבּוֹת ִבּ ְכבוֹד‬ ‫ַה ָמּ ק וֹ ם ‪ְ .‬ו ַת ְשׁ ִפּ י ַע‬ ‫בוֹד ‪ַ ‬ה גָּדוֹל‪,‬‬ ‫ָע לַי ִמ ְכּ ְ‬ ‫ַבּים‬ ‫ֲמי‪ָ ‬הר ִ‬ ‫וּתזַ ֵכּנִי ְבּ ַרח ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ֱ‪‬הים‪ֶ ,‬שׁ ֶאז ְֶכּה‬ ‫ִל ְכבוֹד א ִ‬ ‫ֻשּׁה ְל ַמ ַענְ‪‬‬ ‫ְל ָכבוֹד ִדּ ְקד ָ‬ ‫ְל ַב ד‪ ,‬וְ‪‬א ֵא ָה נֶה ִמ ן‬ ‫ַה ָכּ בוֹד ְכּ ָל ל ְל ַמ ֲע נִי‪,‬‬ ‫ְו ‪‬א ֶא ְשׁ ַתּ ֵמּ שׁ ִע ם‬ ‫ַה ָכּבוֹד ִכּי ִאם ְל ִשׁ ְמ‪‬‬ ‫בוֹד ְת ‪ֶ ‬בּ ֱא ֶמ ת‪.‬‬ ‫ְו ַל ֲע ָ‬ ‫ִשׁאֹל וְ‪‬א‬ ‫ו ְָע ְז ֵרנִי ֶשֹּׁלא י ְ‬ ‫י ְַחקֹר שׁוּם ְבּ ִריָּה ַעל‬ ‫ְכּ ִ‬ ‫בוֹדי )ליקו״ת ו(‪.‬‬

‫למעט בכבוד עצמו וכו׳‪ .‬כתב גבי ענין זה ברבינו בחיי )ויקרא ו‪ ,‬ג( בזה״ל‪ :‬ידוע למעט בכבוד עצמו וכו׳‪ .‬ביאר בזה במכתבי שמואל )מכתב יט( בזה״ל‪ :‬ולמעט‬ ‫בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום‪ ,‬אפשר לומר זאת גם על‬ ‫מדרך חכמת ההגיון‪ ,‬כי האדם אינו נקרא עבד עד שיהיה לו אדון‪,‬‬ ‫ואין שֵם האדון ראוי אלא למי שיש לו עבד‪ .‬והנה הם שני שמות )עבד ואדון(‪ ,‬האדם שהיה רוצה שילך לו רק טוב ולמלאות כל הרצונות הטובות‪ ,‬זה‬ ‫אין אחד מהם קודם לחבירו‪ .‬וכיון שהאדם עבד להקב״ה ונתחייב לעבוד אותו‪ ,‬נקרא כבוד עצמו )עצמו נקרא הנשמה‪ ,‬לא הגוף‪ ,‬כמו שרבינו ז״ל מביא‬ ‫אי אפשר שתהיה העבודה שלימה עד שיקבל העבד עליו כל מידות העבדות‪ ,‬בתורה כ״ב ׳חותם בתוך חותם׳ שהנשמה נקרא עצם(‪ ,‬אבל בכל זאת לכבוד‬ ‫והם ההכנעה והשפלות לפניו‪ ,‬לא שיתנהג לפניו במידת אדנות ושררה‪ ,‬כי יהיה המקום צריך למעט אפילו בכבוד עצמו‪ ,‬נשמתו‪ ,‬כדי להרבות כבוד המקום‪,‬‬ ‫מבזה כבוד אדוניו‪ ,‬ואמר שלמה ע״ה )משלי כה( ׳אל תתהדר לפני מלך׳‪ ,‬וכל שכן היינו כשאפשר לעבוד הש״י ולמלאות כל הרצונות ביהדות‪ ,‬זה נקרא כבוד‬ ‫לפני מלך מלכי המלכים הקב״ה‪ ,‬לפי שהגאוה היא לבושו‪ ,‬וכענין שכתוב נשמתו‪ ,‬כבוד עצמו‪ ,‬אבל אם ה׳ אינו עושה זאת לאדם ולא הולך לו ויש‬ ‫)תהלים צג( ׳ה׳ מלך גאות לבש׳‪ ,‬והעוטה לבוש המלך הרי הוא מבזה את המלך‪ .‬לו מניעות‪ ,‬זה נקרא ממעט בכבוד עצמו ונשמתו‪ ,‬אבל זה כבוד המקום‪,‬‬ ‫שהשי״ת רוצה כך ומנהיג כך‪ ,‬הרי כבוד המקום כך‪ ,‬וצריך להיות מרוצה‪,‬‬ ‫ולא ליפול‪ ,‬אדרבא רק להתחזק בכיסופין ורצונות‪ ,‬ולא להרהר אחר השי״ת‪ .‬שרודף אחר הכבוד‪ .‬איתא גבי ענין זה בליקו״ה )יו״ד תערובות ב‪ ,‬ב( בזה״ל‪:‬‬ ‫וזה בחינת כל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו‪ ,‬כי הרודף אחר הכבוד זה בחינת עבודה זרה‪ ,‬כי כל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה )כמו‬ ‫שאמרו רז״ל סוטה דף ד(‪ ,‬ועל כן כל מה שרודף ביותר אחר כבוד עצמו‪ ,‬שהוא בחינת עבודה זרה‪ ,‬הכבוד בורח ממנו‪ ,‬כי הכבוד דקדושה בורח ומסתלק‬ ‫ממנו‪ ,‬כי אינו מקבל חיות מכבוד דקדושה‪ .‬בבחינת וכבודי לאחר לא אתן‪.‬‬

‫סיפור התגלות המאמר‬ ‫התורה ׳קרא את יהושע' בסימן וא"ו אמר בשבת תשובה שאחר ראש השנה‬ ‫הנזכר לעיל )שנת תקס"ג(‪ .‬ואז הזכיר בהתחלת התורה בסמוך את הפסוק‬ ‫)יחזקאל א( 'ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה' )ואח"כ בכתב ידו‬ ‫הקדוש לא נזכר פסוק זה עד סמוך בסוף כמבואר בספר‪ ,‬עיין שם(‪ ,‬ואז אחז‬ ‫בשתי ידיו בשתי ידות הכסא שישב עליו‪ ,‬והיה מתנועע עם הכסא‪ ,‬ואמר באימה‬ ‫וביראה ובמסירת נפש עצום מאד בזו הלשון‪' ,‬כשיושבין על הכסא אז הוא אדם'‬ ‫)ואמר בלשון אשכנז בזו הלשון‪' ,‬אז מען זיצט אויף דער שטיל דעמאלט איז מען‬ ‫אמענטש'(‪ ,‬והדברים סתומים מאד )אמר המעתיק עיין זהר תזריע דף מח(‪.‬‬ ‫ואח״כ גמר כל התורה הנוראה הזאת הנדפס בספר‪ .‬ובשעת אמירת התורה‬ ‫לא דיבר כלל מענין כוונות אלול‪ ,‬רק אח"כ כשגמר אמירת התורה הזאת‪ ,‬אחר‬ ‫שהתפלל ערבית והבדיל‪ ,‬אח"כ חזר ודיבר מהתורה הזאת כדרכו תמיד‪ ,‬ואז ענה‬ ‫ואמר לאנשים חשובים זקנים שישבו אצלו אז שהיו מתפללים מתוך סידור האר"י‬ ‫ז"ל‪' ,‬תאמרו לי איך מרומז בהתורה הנ"ל כל הכוונות של אלול'‪ ,‬והחרישו ולא ענו‪,‬‬ ‫כי באמת אי אפשר בשום אופן להבין מעצמן סוד הכוונות של אלול איך מרומזים‬

‫כבוד‬ ‫החכמה נקרא כבוד‪ ,‬כמ"ש‬ ‫ואם אב אני איה כבודי‬ ‫)ליקו"מ עד(‪.‬‬ ‫רצונו של אדם זהו כבודו‬ ‫)ירושלמי פאה פ"א(‪.‬‬ ‫מתן שכרן של צדיקים‬ ‫נקרא כבוד‪ ,‬שנאמר 'כבוד‬ ‫חכמים ינחלו'‪ ,‬וכן הוא אומר‬ ‫)ישעיה כד( 'ונגד זקניו כבוד'‬ ‫)שמו"ר פ' מה(‪.‬‬ ‫הקב״ה נקרא כבוד‪,‬‬ ‫שנאמר 'ויבא מלך הכבוד'‪,‬‬ ‫ואף כסאו נקרא כבוד‪,‬‬ ‫שנאמר 'כסא כבוד מרום‬ ‫מראשון מקום מקדשינו'‪,‬‬ ‫יבוא מלך הכבוד‪ ,‬וישב על‬ ‫כסא הכבוד בהיכל כבוד‪,‬‬ ‫שנאמר 'ובהיכלו כולו אומר‬ ‫כבוד' )בתי מדרשות ח"א‪,‬‬ ‫ברייתא דמעשה מרכבה פ"א(‪.‬‬ ‫כתר נקרא כבוד‪ ,‬והוא‬ ‫שליט על הספירות שהם‬ ‫למטה מן כתר‪ ,‬שהכתר‬ ‫הוא כבודו של הקב"ה )ספר‬ ‫הפליאה ד"ה וכשם שגזר(‪.‬‬ ‫הכבוד יגיע מכשרון‬ ‫המעשה‪ְ ,‬ו ט ּו ב ההנהגה‪,‬‬ ‫ושפלות הרוח )רבינו יונה על‬ ‫משלי יא‪ ,‬טז(‪.‬‬

‫אהבת‬

‫הכבוד ענינו הוא‬

‫בקשת מיני הממשלה בקניני‬ ‫העולם הזה )רבינו בחיי‬ ‫במדבר טז‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫הכבוד היינו היותו הומה‬ ‫אחר שרירות בלתי אמיתיות‬ ‫)המאירי על אבות פ"ד‪ ,‬מכ"ח(‪.‬‬ ‫הכבוד נקרא כאשר‬ ‫'אחרים' נוהגים בו כבוד‬ ‫ומכבדין אותו )דרך חיים‬ ‫פ"ו מ"ו(‪.‬‬

‫הכבוד האמיתי אינו אלא‬ ‫ידיעת התורה באמת‪ ,‬וזולתה‬ ‫אינו אלא כבוד מדומה‬ ‫וכוזב‪ ,‬הבל ואין בו מועיל‬ ‫)מסילת ישרים פי"א(‬ ‫כבוד לשון לבוש‪' ,‬ותחת‬ ‫כבודו' שדרשו רז"ל )ברכות‬ ‫כח( לבוש‪ ,‬ועניין הלבוש הוא‬ ‫למען הצנע אור העליון‪ ,‬וזה‬ ‫סוד 'והצנע לכת עם אלקיך'‬ ‫)קה"י‪ ,‬אל(‪.‬‬ ‫הנשמה נקרא כבוד‪,‬‬ ‫שנאמר 'לכן שמח לבי‬ ‫ויגל כבודי'‪ ,‬עבור שהוא‬ ‫כלולה מל"ב נתיבות חכמה‬ ‫)קה"י‪ ,‬כב(‪.‬‬ ‫הנפש נקראת בשם כבוד‬ ‫בכתבי הקודש‪ ,‬כי היא כבוד‬ ‫האדם האמתי )מלבי"ם תהלים‬ ‫עג‪ ,‬כד(‪.‬‬

‫כבוד אלקים‬ ‫׳כבוד אלקים הסתר‬ ‫דבר'‪ ,‬מותר להסתיר דברי‬ ‫תורה לכבוד שמים )רש"י‬ ‫שבת קנג‪.(:‬‬ ‫ידיעת השי"ת היא בשני‬ ‫חלקים‪ ,‬החלק האחד נמנע‪,‬‬ ‫וזהו שאמר 'כבוד אלקים‬ ‫הסתר דבר'‪ ,‬והחלק השני‬ ‫אפשר‪ ,‬ויכול אדם לחקור‬ ‫עליו‪ ,‬וזהו 'וכבוד מלכים‬ ‫חקור דבר'‪ ,‬כלומר חקירת‬ ‫מלכותו מצד פעולותיו )רבינו‬ ‫בחיי שמות לג‪ ,‬יג(‪.‬‬

‫בהתורה הנ"ל‪ .‬וציוה להביא לפניו סידור האר"י ז"ל‪ ,‬ופתח אותו‪ ,‬והראה לפניהם‬ ‫הכוונות של אלול‪ .‬ואח"כ פתח פיו הקדוש והנורא והתחיל לגלות פלאות איך כל‬ ‫הכוונות של אלול מרומזים שם בדרך נפלא ונורא מאד‪ ,‬כמבואר מזה בספר‪,‬‬ ‫אבל אי אפשר לצייר בכתב את השיעור שבלב את כל הנעימות והנפלאות תמים‬ ‫דעים שהרגשתי אז בעת שזכיתי לשמוע כל זה‪.‬‬ ‫גם דיבר אחר שבת מהתורה הנ"ל שמדברת שם ממשה ויהושע ואהל מועד שהם בשביל צניעות של‬ ‫בחינת נקודה העליונה ונקודה התחתונה ווא"ו‪ ,‬ואז אמר לי בזו הלשון‪' ,‬שבכל מקום משה להסתיר פניו‪ ,‬זכה‬ ‫לקלסתר פנים‪ ,‬שיהיה‬ ‫שמתוועדין יחד רבי ותלמיד נעשה בחינה זאת בחינת משה ויהושע ואהל מועד'‪.‬‬ ‫האור האלקי שהוא כבוד‬ ‫והנה כל זה היה בהתחלת התקרבותי אליו‪ ,‬ואז לא זכיתי עדיין לכתוב לפניו‬ ‫אלקים על פניו‪ ,‬ומפני‬ ‫התורות הגדולות‪ ,‬רק המאמרים הקצרים כתבתי בעצמי שלא בפניו‪ ,‬והייתי מתגעגע שהוא נוהג בצניעות וכבוד‪,‬‬ ‫זמן הרבה לקבל זאת התורה אצלו בכתיבת ידו הקדושה‪ ,‬ולא זכיתי לזה עד אחר בא לו הכבוד הפנימי הוא‬ ‫פורים‪ ,‬שהייתי אז אצלו במעדוועדיווקע‪ ,‬ואז ישבתי לפניו והעתקתי התורה הזאת אור אלקים על פניו‪ ,‬כי‬ ‫הכבוד הוא אור )יחזקאל‬ ‫לפניו‪ ,‬ומפיו יקרא אלי מתוך ספרו בכתב ידו הקדושה‪ ,‬ואני כותב על הנייר‪.‬‬ ‫ואח״כ באיזה עת בסמוך בלילה עמדתי לפניו כשכבר ישב על מיטתו ורצה לישון‪ ,‬מג( 'והארץ האירה‬

‫מכבודו'‪ ,‬והבן זה היטב‬ ‫מאוד )גבורות השם פכ"ד(‪ .‬מידת מהותו ועצמותו נמנעת‪ ,‬ואי אפשר לעמוד עליה‪ ,‬ועליה נאמר 'כבוד אלקים הסתר דבר'‪ .‬ומפני שאין ענין האלקות שישיגנו האדם בשכל בתחילת מחשבתו‪ ,‬לכך הזכיר בו 'והשבות אל לבבך'‪ ,‬כאדם‬ ‫שמתבונן בדבר ויצטרך לחזור ולהתבונן )ש"ך עה"ת דברים ד‪ ,‬לט(‪ .‬כל מה שיסתיר האדם הסודות מלגלותם למי שאינו ראוי‪ ,‬הוא משובח ומכובד בפמליא של מעלה )שער הכוונות דרושי הפסח דרוש יב(‪ .‬כבוד אלקים‪ ,‬הוא ההנהגה שבו‬ ‫מנהיג ומסדר ומשגיח‪ ,‬שהיא מיוחסת לשם אלקים או שדי או צבאות‪ .‬לא כן כבוד ה' המתגלה בשם הוי"ה שהוא שם העצם‪ ,‬המורה על כבודו מצד עצמו ומהותו )מלבי"ם ישעיה מ‪ ,‬ה(‪.‬‬

‫ערכים‬ ‫וכינויים‬ ‫בּ ‪‬‬

‫חכמה‬ ‫מקורנובע‬ ‫נחל‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫מקור חכמה‬

‫כבוד מלכים כבוד מלכים חקור דבר‪ .‬כתיב במשלי )כה‪ ,‬ב‪ ,‬ו–ז(‪ְ :‬כּבֹד א ִ‬ ‫ֱ‪‬קים טוּב הנהגתם‪ ,‬כי ההעלם בזה יורה כי הנהגתם אינם ביושר ועל כן‬ ‫כל הכבוד שיש לאיזה אדם‬ ‫ַס ֵתּר ָדּבָר ְוּכבֹד ְמל ִָכים ֲחקֹר ָדּבָר‪ (...) :‬אַל ִתּ ְת ַהדַּר ְ‬ ‫הְ‬ ‫לִפנֵי יעלימו דרכם‪ ,‬והחקר הוא כבודם‪ (...) .‬אל תתהדר לפני מלך‪ .‬אל‬ ‫שבעולם הוא בחי'‬ ‫ֲמר לְ‪ֲ ‬עלֵה ֵהנָּה תראה שום הידור לפני מלך‪ ,‬כי כבודך בטל לפני כבוד המלך שאין‬ ‫כבוד ֶמלֶ‪ִ ‬וּב ְמקוֹם גְּ דֹלִים אַל ַתּ ֲעמֹד‪ :‬כִּ י טוֹב א ָ‬ ‫מלכים‪ ,‬שהוא כבוד עולם‬ ‫לִפנֵי נ ִָדיב ֲאשֶׁר רָאוּ ֵעינֶי‪ :‬ודוק וראה‪ ,‬שגם הפסוקים לו שיעור‪ְ ,‬וּכשֶׁ ַתּ ְראֶה הידור כאילו גם כבודך נחשב למאומה‪ ,‬הנך‬ ‫הזה‪ ,‬שהוא בחי' נקודה ֵמ ַה ְשׁ ִפּילְ‪ְ ‬‬ ‫התחתונה בחי'‬ ‫מקלה כבוד המלך‪ ,‬וכמ״ש דוד‬ ‫מלכות הסמוכים מוסיפים ומבארים את כוונת‬ ‫)ליקו"ה ברכת הפירות ה‪ ,‬כב(‪.‬‬ ‫ַק ִתּי לפני ה׳ וכו׳׳‪ ,‬שהיה מפזז‬ ‫׳כבוד מלכים חקור דבר'‪ ,‬רבינו‪ ,‬כמובא בכלל ה׳ )מן ח״י הכללים ‪) ‬משלי כה( ׳ו ְִשׂח ְ‬ ‫כבוד דברי תורה שנמשלו שבביאה״ל(‪ .‬ופירש בזה המצו״ד )שם(‪       :‬ומכרכר כהדיוט לפני ה׳‪ ,‬ואמר‬ ‫במלכים‪ ,‬שנאמר 'בי מלכים‬ ‫דבר כבוד אלקים‪ .‬כבוד ה׳ הוא להסתיר ‪      ‬בירושלמי פ״ק דברכות‪ ,‬׳עורה כבודי׳‬ ‫ימלוכו'‪ ,‬לחקור‬ ‫א‬ ‫אתעיר יקרי מן קמי יקרי דבריי‪,‬‬ ‫ְדבַר גדולת רוממותו‪ ,‬כי אי אפשר‬ ‫)ב"ר פ' ט(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫׳ברוב עם הדרת מלך'‪ ,‬הרי לבוא עד התכלית‪ ,‬ומוטב להמעיט‬ ‫יקרי לא חשיב כלום קמי יקרי דבריי‪.‬‬ ‫המלך כאשר יש לו עם הם מלהרבות וכמ״ש ׳לך דומיה תהלה׳‪  .‬מי הוא זה ואיזהו‪ .‬והוא כלשון‬ ‫כבודו‪ ,‬וכאשר אתה‬ ‫הכתוב במגילת אסתר )ז‪ ,‬ה–ו(‪:‬‬ ‫חוקר )תהלים סה(‪ ,‬אבל כבוד מלכים הוא ‪     ‬‬ ‫על הנהגה ההיא איך מנהיג‬ ‫למלך‪,‬‬ ‫אותם‪ ,‬הוא כבוד‬ ‫לחקור דבר גדולת רוממותם‪ ,‬הואיל ‪ַ ‬ויֹּאמֶר ַה ֶמּלֶ‪ֲ ‬א ַח ְשׁ וֵרוֹשׁ ַויֹּאמֶר‬ ‫במה שיש לו עם והוא‬ ‫מנהיג אותם )גבורות השם‪ ,‬ואפשר לבוא עד התכלית‪ ,‬אם כן ‪        ‬לְ א ְֶס ֵתּר ַה ַמּלְ כָּה ִמי הוּא זֶה ְו ֵאי זֶה‬ ‫הקדמה ראשונה(‪.‬‬ ‫הוּא ֲאשֶׁר ְמלָאוֹ לִבּוֹ ַלעֲשׂוֹת כֵּן‪:‬‬ ‫הממעיט יחשב כאילו כבר בא עד‬ ‫עיקר כבוד המלך הוא התכלית‪ ,‬ומוטב להרבות מלהמעיט‪)        .‬שם(‪ַ ‬ותֹּאמֶר א ְֶס ֵתּר ִאישׁ צַר וְאוֹיֵב ָה ָמן‬ ‫כשיש בחירה לכבדו‪,‬‬ ‫לִּפנֵי ַה ֶמּלֶ‪‬‬ ‫ָמן נ ְִב ַעת ִמ ְ‬ ‫דהיינו אל תתהדר‪ .‬אל תעשה עצמך הדר ‪ָ       ‬הרָע ַהזֶּה וְה ָ‬ ‫שיש ביד האדם אם לכבדו‬ ‫ו ְַה ַמּלְ כָּה‪ :‬ואיתא באסת״ר )ז‪ ,‬ה(‪ :‬׳אחר‬ ‫אם לאו‪ ,‬ואעפ"כ הוא מכבדו‪ ,‬ויפה להתגאות כאשר תעמוד לפני‬ ‫‪‬‬ ‫זהו כבודו של מלך‪ ,‬מה‬ ‫הדברים האלה גידל המלך אחשורוש‬ ‫שאיןר המלך‪ ,‬ואל תדחוק עצמך לעמוד‬ ‫כן כשהמכבדו מוכרח ַל ָּד ָב‬ ‫ההוא לכבדו ואין בו בחירה‪ ,‬במקום שהגדולים והחשובים עומדים שם‪ .‬כי טוב‪ .‬יותר טוב לך את המן בן המדתא האגגי וינשאהו׳‪ ,‬וצוה המלך שיהיו כורעים‬ ‫אין זה‬ ‫שמות(‪.‬כבודו )קדושת לוי‪ ,‬לשבת במקום השפלים‪ ,‬והאומר יאמר לך ֲעלֵה ֵהנָּה ָלשֶׁבֶת במקום ומשתחוים לו‪ .‬מה עשה המן‪ ,‬עשה לו צלם מרוקם על בגדיו ועל‬ ‫פ'‬ ‫כבוד מלך אין לו שיעור‪ ,‬הגדולים‪ ,‬משתגביה לשבת‪ ,‬ויאמר לך ַה ְשפֵּל‪ ,‬רֵד לפני הנדיב ואל לבו‪ ,‬וכל מי שהיה משתחוה להמן היה משתחוה לעבודת כוכבים‪.‬‬ ‫וכשת ראה הידור כאילו תשב במקומו‪ .‬ועוד הוסיף לפרש בזה במלבי״ם )שם(‪ ,‬וז״ל‪ :‬כבוד אלקים‬ ‫ואפשר לומר בזה‪ ,‬שרבינו בדקדוק ומליצת לשונו רימז בזה דייקא על ָה ָמן‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫גם כבודך נחשב‪ ,‬הנך‬ ‫)מלבי"ם הסתר דבר‪ .‬בעניינים האלקיים הכבוד הוא ההסתר וההעלם‪ ,‬כי‬ ‫כדוגמא למי שרודף אחר כבוד עצמו )ועי׳ בילקוה״נ ד״ה ׳מי הוא זה׳(‪.‬‬ ‫מקלה כבוד המלך‬ ‫ועוד אפשר לומר‪ ,‬שאולי רימז גם לפס׳ מתהלים )כד‪ ,‬ט–י( המובא בהמשך‬ ‫השכל לא ישכיל רק דברים הנתונים תחת הזמן והמקום‪ ,‬ואשר יש‬ ‫משלי כה‪ ,‬ו(‪.‬‬ ‫ָאשׁיכֶם ְוּשׂאוּ ִפּ ְת ֵחי‬ ‫לחוש מבוא בהם‪ ,‬לא דברים הנעלים מחוקי ההשגה האנושיית‪ ,‬וכל המאמר בסוף אות ו׳‪ ,‬כדכתיב שם‪ְ :‬שׂאוּ ְשׁ ָע ִרים ר ֵ‬ ‫חקירה‪ ,‬חקור דבר אשר ידובר בהם הוא רק בדרך משל ובלבוש‪ ,‬והתווך צפון ונעלם‪ ,‬עוֹלָם ְוָיבֹא ֶמלֶ‪ַ ‬הכָּבוֹד‪ִ :‬מי הוּא זֶה ֶמלֶ‪ַ ‬הכָּבוֹד ה׳ צְ בָאוֹת הוּא‬ ‫׳וחקרת׳ )‪ (...‬היינו לעמוד ועל כן אין דורשים במעשה בראשית ובמרכבה‪ ,‬והחכמים מלבישים‬ ‫סלָה‪ :‬עי׳ שם במזמור כולו ובמפרשיו‪ ,‬שמדבר מכבוד מלכות‬ ‫ֶמלֶ‪ַ ‬הכָּבוֹד ֶ‬ ‫על אמיתת הדבר )פיהמ"ש הדברים ומסתירים אותו בחידות וברמזים‪ ,‬כלהט הברק יציץ ויעלם‪,‬‬ ‫הש״י דייקא‪ ,‬בבחי׳ ׳להרבות בכבוד המקום׳‪ ,‬והוא ממש זלע״ז )כלל ו׳( של‬ ‫להרמב"ם סנהדרין פ"ה מ"א(‪ .‬אבל כבוד מלכים‪ .‬בעניני הנהגתם‪ ,‬לחקור דבר‪ .‬ושלא להעלים‪ ,‬כי‬ ‫׳מי הוא זה ואיזהו׳‪ ,‬שהכל חוקרים אחריו‪ .‬ועי׳ להלן בילקוה״נ אות ו׳ ד״ה‬ ‫חקירה‪ ,‬לבוא עד‬ ‫תכונתו אחר שהנהגתם נימוסיית ומושגת ע״י הבחינה והחוש‪ ,‬טוב לפרסם‬ ‫׳מלך הכבוד׳‪ ,‬מה שמבואר שם גבי ענין זה‪.‬‬ ‫)מאמר על דרשות חז"ל לרבי‬ ‫אברהם בן הרמב"ם(‪.‬‬ ‫ענין חקירה הוא כצורף‬ ‫הבוחן כסף לחקור הטובה‬ ‫)מצו"י תהלים קלט‪ ,‬כג(‪.‬‬ ‫ענין חיפוש ודרישה )מצו"ד‬ ‫משלי כה‪ ,‬ב(‪.‬‬

‫חקר היא מלכות‪ ,‬כאשר‬ ‫היא תחת התפארת‪ .‬וכתב‬ ‫בפרדס הטעם כי אין חקירה‬ ‫לתפארת כי אם על ידה‬ ‫)המלכות(‪ ,‬כי היא הפתח‬ ‫שנכנסו בה )קה"י‪ ,‬חקר(‪.‬‬ ‫הנבון הוא החוקר עליהם‬ ‫ולהבינם‪ ,‬ולהוציא דבר מדבר‬ ‫)מלבי"ם משלי י‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫בדברי מחקר יש רשות‬ ‫לכל אדם לבחון אותו‬ ‫ולשקול דעתו‪ ,‬ואם לא ייטב‬ ‫בעיניו טעם זה לא יקבלהו‬ ‫)מלבי"ם איוב ה‪ ,‬כז(‪.‬‬

‫הסתרה‬ ‫לשון הסתרה הוא בחי' דין‪,‬‬ ‫בחי' ואנכי הסתר אסתיר‬ ‫)ליקו"ה ברכת הריח וברכת‬ ‫הודאה ד‪ ,‬ד(‪.‬‬

‫אם אסק שמים שם אתה‪,‬‬ ‫'שם אתה' דייקא‪ .‬שהוא‬ ‫לשון הסתרה והעלמה‪ ,‬היינו‬ ‫שאתה מתעלם ממני כי שם‬ ‫אתה בריחוק מקום ממני‬ ‫)ליקו"ה פדיון בכור ג‪ ,‬ח(‪.‬‬ ‫הנהגה ע"י שליח אף הוא‬ ‫בחי' הסתרה )ליקו"ה כח‬ ‫והרשאה ב‪ ,‬ד(‪.‬‬ ‫הסתרה והטמנה היא‬ ‫לשון 'אוצר'‪ ,‬שמטמינים‬ ‫שם דברים יקרים )דגל מחנה‬ ‫אפרים‪ ,‬פ' עקב(‪.‬‬ ‫לצדיקים‪ ,‬ההסתרה היא להם‬ ‫כדי להתווסף להם אור גדול‪,‬‬ ‫'אור פני המלך חיים' )דגל‬ ‫מחנה אפרים‪ ,‬הפטרת תבא(‪.‬‬

‫ילקוט הנחל‬

‫מילואי חכמה‬

‫מי הוא זה ואיזהו‪ .‬איתא בספר מסילת הקשרים )עמוד מז( דוגמא נפלאה ללימוד‬ ‫ועיון במקורות הנזכרים במאמר‪ ,‬וז״ל‪ :‬בתורה ו׳ סעיף א׳ כתוב שמי שרודף‬

‫מי שבורח מן הכבוד )‪ (...‬הוא זוכה לכבוד אלקי‪ .‬כעין זה איתא במסכת‬ ‫עירובין )יג ע״ב(‪ :‬אמר רבי אבא אמר שמואל‪ ,‬שלוש שנים נחלקו בית‬

‫שמאי ובית הלל‪ ,‬הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו‪,‬‬ ‫יצאה בת קול ואמרה‪ ,‬׳אלו ואלו דברי אלקים חיים הן‪ ,‬והלכה כבית הלל׳‪ .‬וכי‬ ‫מאחר שאלו ואלו דברי אלקים חיים‪ ,‬מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה‬ ‫כמותן‪ ,‬מפני שנוחין ועלובין היו‪ ,‬ושונין דבריהן ודברי בית שמאי‪ ,‬ולא עוד‬ ‫אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן‪ (...) ,‬ללמדך שכל המשפיל עצמו‬ ‫הקב״ה מגביהו‪ ,‬וכל המגביה עצמו הקב״ה משפילו‪ ,‬כל המחזר על הגדולה‬ ‫גדולה בורחת ממנו‪ ,‬וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו‪ ,‬וכל הדוחק‬ ‫את השעה שעה דוחקתו‪ ,‬וכל הנדחה מפני שעה שעה עומדת לו‪ .‬ועוד איתא‬ ‫כעין זה בילקו״ש )שמ״א רמז קיא(‪ :‬אמר הכתוב‪ ,‬׳גאות אדם תשפילנו ושפל רוח‬ ‫יתמוך כבוד׳‪ .‬כל מי שבורח מן השררה השררה רודפת אחריו‪ ,‬שאול ברח מן‬ ‫השררה בשעה שבא למלוך‪ ,‬שנאמר ׳וישאלו עוד בה׳ הבא עוד הלום איש‬ ‫ויאמר ה׳ הנה הוא נחבא אל הכלים׳‪ ,‬כשבאו ואמרו לו דבר המלוכה‪ ,‬א״ל‪,‬‬ ‫אין אני ראוי למלכות‪ ,‬אלא שאלו באורים ותומים אם ראוי אני‪ ,‬ואם לאו‬ ‫הניחו אותי‪ ,‬מיד וישאלו עוד‪ ,‬מיד החביא עצמו‪ ,‬עד ששאלו באורים ותומים‪,‬‬ ‫׳ויאמר ה׳ הנה הוא נחבא אל הכלים׳‪ ,‬אלו אורים ותומים‪ .‬ברח מן השררה‬ ‫ורדפה אחריו‪ ,‬שנאמר ׳הראיתם אשר בחר בו ה׳ כי אין כמוהו בכל העם׳‪.‬‬ ‫ואבימלך בן ירובעל רודף אחר השררה וברחה ממנו‪.‬‬

‫אחר הכבוד‪ ,‬הכל חוקרים אחריו ושואלים ׳מי הוא זה ואיזהו?׳‪ .‬והנה‪ ,‬כדי‬ ‫להטעים את דבריו משתמש רביה״ק בביטוי מוכר‪ :‬׳מי הוא זה ואיזהו׳‬ ‫המתרגם כאן את ערעור העולם כנגד זה שרודף אחר הכבוד‪ .‬כיון שלכאורה‪,‬‬ ‫לשון זו באה רק לתפארת המליצה‪ ,‬לא מצא מוהרנ״ת צורך בהזכרת מראה‬ ‫המקום של ביטוי זה‪ ,‬שהרי אינו מובא לכאורה כראיה כל שהיא‪ .‬היות‬ ‫ומודעים אנו לדייקנותו של רביה״ק )כפי שמבואר בכלל השני מח״י הכללים של‬ ‫ראבר״נ(‪ ,‬חיפשנו את מקורו של הביטוי ומצאנו אותו במגילת אסתר פרק ז‪,‬‬ ‫פסוק ה‪ :‬׳ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה מי הוא זה ואי זה‬ ‫הוא אשר מלאו לבו לעשות כן׳‪ .‬פתחנו את המפרשים השייכים לענין בו נמצא‬ ‫הפסוק‪ ,‬החל מרש״י המפרש בזה״ל‪ :‬׳כל מקום שנאמר ויאמר ויאמר שני‬ ‫פעמים אינו אלא למדרש‪ .‬ומדרשו של זה‪ ,‬בתחילה היה מדבר עימה על ידי‬ ‫שליח‪ ,‬עכשיו שידע שממשפחת מלכים היא‪ ,‬דיבר עימה הוא בעצמו׳‪ .‬הרי‬ ‫שבאותו הפסוק שאחשורוש מערער כנגד המן הרשע )שהינו רודף הכבוד‬ ‫המפורסם ביותר(‪ ,‬במילים ׳מי הוא זה ואי זה הוא׳‪ ,‬ישנה בו זמנית הן מפלה‬ ‫להמן הרשע והן עלייה ושיקום לאסתר המלכה‪ ,‬שכפי הוראת שמה )אסתר‪,‬‬ ‫הסתר( מסמלת היא דווקא את ההפך מרדיפת הכבוד‪ .‬והנה‪ ,‬כיון שפירושו‬ ‫של רש״י מזכיר בדרך רמז את שתיקתה של אסתר שלא הגידה את עמה‪ ,‬את‬ ‫מוצאה המלכותי‪ ,‬כפי שציווה עליה מרדכי שלא להגיד‪ ,‬הרי שפירוש זה יוצר‬ ‫קשר בין סעיף א׳ שבתורה זו שבו הפסוק מצוטט )בסעיף זה מדובר מרדיפת הכבוד או בריחה ממנו(‪ ,‬לבין התחלת סעיף ב׳ בו רביה״ק אומר ש׳עיקר‬ ‫התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק׳‪ .‬האם היה אי פעם מי ששתק לעלבון כאסתר המלכה‪ ,‬כשהמלך הגס זלזל בה כל כך ולא דיבר עימה אלא ע״י שליח‪,‬‬ ‫וכל זה בעקבות שתיקתה והסתרת מוצאה המלכותי? בנוסף לזה‪ ,‬מה נפלא לראות שאסתר המלכה מרומזת גם בפסוק המובא בסוף סעיף א׳‪ :‬׳כבוד אלקים‬ ‫הסתר דבר׳‪ .‬נמצא‪ ,‬שענין ׳ידום וישתוק׳‪ ,‬שהוא יסוד גדול בתורה ו׳‪ ,‬מקבל ביאור והמחשה מסיפורה של אסתר המלכה‪ ,‬אליו הגענו מהקשר שעשינו דרך‬ ‫הפסוק ׳מי הוא זה ואי זה הוא׳‪ .‬והיה כאשר נחזור למאמר‪ ,‬מועשרים במידע זה‪ ,‬נוכל לפתח את הענין שבו אנו עסוקים ולקשרו לנקודות נוספות‪ .‬כגון‪ ,‬מה‬ ‫שמובא בסעיף ה׳ לגבי הנקודה העליונה והנקודה התחתונה )ולעניינינו מרדכי הצדיק ואסתר המלכה( והייחוד שביניהם שדרכו נכנעת קליפת עמלק כמובא‬ ‫בסוף סעיף ז׳‪ ,‬הלא היא קליפת המן‪ ,‬רודף הכבוד‪ ,‬שאותו אנו מעוניינים למחות‪ .‬נמצא שדרך הקישור שעשינו‪ ,‬הופכת המלכה לדוגמא מעולה לכל המעלות‬ ‫החיוביות המובאות בתורה ו׳‪ ,‬עד שמצד אחד דרך לימוד זה נפתח לנו חלון דרכו נכנס אור המגילה המאיר נקודות רבות בתורה ו׳‪ ,‬דבר התורם נצורות להבנת‬ ‫ההשגות הנעלות אותן גילה רביה״ק במאמר זה‪ ,‬כפי שהוכחנו זה עתה‪ .‬ומצד שני‪ ,‬במחזור חוזר‪ ,‬הופכת תורה ו׳ למפתח יסודי ופנימי שאיתו ניתן יהיה לחזור‬ ‫למגילה ולהשיג בה הבנה מחודשת להפליא‪ .‬הלא אין כתורה זו להסביר לנו את הטעם לפקודת מרדכי על אסתר‪ ,‬שלא להגיד את עמה ואת מולדתה‪ .‬על פי‬ ‫היוצא מתורה ו׳‪ ,‬הלא זו היא השיטה הטובה ביותר דרכה אפשר להכניע את עמלק‪ ...‬הלא היא הענווה האמיתית המתבטאת במידת השתיקה‪.‬‬ ‫בורח מן הכבוד‪ .‬איתא בספר המידות )נפילה טו( בזה״ל‪ :‬מי שבורח מן הכבוד והכבוד רודף אחריו‪ ,‬בוודאי לא ירד ולא ייפול מכבודו‪ .‬הסתר דבר‪ .‬איתא‬ ‫בשיש״ק )ו‪ ,‬רנג( בזה״ל‪ :‬וזה בחי׳ ׳הסתר דבר׳‪ ,‬היינו שעושה כל מעשיו בהסתר ובהצנע‪ ,‬כי זה הסימן שעושה הכל בשביל כבוד אלקים‪.‬‬

‫סיפור התגלות המאמר‬ ‫ודיברתי עימו אז הרבה‪ ,‬ואז גילה לי שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ‬ ‫ששייך לזה כנדפס במקומו שם עיין שם‪ .‬וסיים אז ואמר כי כל שלוש מצוות אלו‬ ‫הם בחינת תשובה כנדפס שם‪ .‬ואז שאלתי אותו‪' ,‬איך שלוש מצוות אלו הם בחינת‬ ‫תשובה'‪ ,‬ענה ואמר‪' ,‬זה תאמר אתה' )'דאס זאג דוא שוין'(‪ .‬ובזה הלכתי אז מלפניו‬ ‫ז"ל‪ ,‬ותיכף התחלתי לחשוב בזה‪ ,‬ותיכף בדרך הליכתי מביתי לאכסניא שלי הזמין לי‬ ‫השי"ת בזה חידושים נאים‪ ,‬ובבואי לאכסניא שלי מצאתי בעזרת השי"ת כלי כתיבה‪,‬‬

‫עצה ותושיה ‪‬‬

‫וכתבתי מיד מה שחנני ה' בזה‪ .‬וזה היה בתחילת חינוכי לחדש בתורתו הקדושה‪,‬‬ ‫שחינך אותי ברחמיו ודרכיו הנפלאים‪ .‬וביום שלאחריו הבאתי לפניו מה שכתבתי‪,‬‬ ‫והוטב בעיניו‪ ,‬ושחק מחמת שמחה‪ ,‬וענה ואמר‪' ,‬תוכל ללמוד אם תהיה מתמיד' )'דו‬ ‫וועסט קענען לערנען אז דוא וועסט בגערין'(‪ .‬אך אעפ"כ אח"כ הוכרחתי להפסיק‬ ‫מלחדש עד שאלמד פוסק הרבה‪ ,‬ואח"כ ספרי קבלה וכו'‪ ,‬עד שאח"כ ציוה לי לחדש‪,‬‬ ‫ואח"כ ציוה לי לכתוב‪ ,‬כאשר מבואר מזה במקום אחר )חיי"מ ב(‪.‬‬

‫צריך כל אדמ למעט בכבוד עצמו‪ ,‬ולהרבות בכבוד המקומ ית'‪ .‬ולא יהיה רודפ אחר הכבוד‪ ,‬רק יברח מהכבוד )קיצור ליקו"מ ו‪ ,‬א(‪.‬‬

‫המתרגם‬ ‫בּ‬ ‫א יתעורר כבודי מלפני‬ ‫כבוד בוראי‪ ,‬כי כבודי‬ ‫אינו חשוב כלל מלפני‬ ‫כבוד בוראי‪.‬‬

‫בּ‬ ‫ואני תפלה‬ ‫ָא נָּא ַה ֵשּׁ ם ַה נּ ְִכ ָבּ ד‬ ‫נּוֹרא‪ֶ ,‬מ ֶל‪ַ ‬ה ָכּבוֹד‪,‬‬ ‫ו ְַה ָ‬ ‫את ָכּ ל‬ ‫ֲא ֶשׁ ר ָבּ ָר ָ‬ ‫ָה עוֹ ָל ם כֻּלּוֹ ִבּ ְשׁ ִב יל‬ ‫ְכּ ְ‬ ‫בוֹד‪ ‬י ְִת ָבּרַ‪ְ ,‬כּמוֹ‬ ‫ֶשׁ ָכּתוּב ״כֹּל ַהנּ ְִק ָרא‬ ‫אתיו‬ ‫בוֹדי ְבּ ָר ִ‬ ‫ִב ְשׁ ִמי ו ְִל ְכ ִ‬ ‫ֲשׂ ִיתיו״‪.‬‬ ‫ַר ִתּיו ַאף ע ִ‬ ‫ְיצ ְ‬ ‫ֲמי‪‬‬ ‫ְוּבכֵן ַתּ ַע ְז ֵרנִי ְבּ ַרח ֶ‬ ‫ֶשׁ ֶא ְז ֶכּ ה‬ ‫ָה ַר ִבּ ים‪,‬‬ ‫ִשׁ ַתּ ַבּ ח‬ ‫ִת ַגּ ֵדּ ל ְו י ְ‬ ‫ֶשׁ יּ ְ‬ ‫בוֹד‪ַ ‬על‬ ‫ְוי ְִת ַע ֶלּה ְכּ ְ‬ ‫י ִָד י‪ ,‬ו ְִת ְה יֶה ְב ֶע ז ְִר י‬ ‫ֶשׁאוּכַל ְל ַב ֵטּל ַע ְצ ִמי‬ ‫בוֹדי‪,‬‬ ‫ַמרֵי ְוּל ַמ ֵעט ִבּ ְכ ִ‬ ‫ְלג ְ‬ ‫בוֹד י ְל ַא יִן‬ ‫ֶשׁ יּ ְִה יֶה ְכּ ִ‬ ‫ו ֶָאפֶס‪ ,‬וְ‪‬א ַא ְשׁגִּי ַח ַעל‬ ‫ְכּבוֹד ַע ְצ ִמי ְכּ ָלל‪ ,‬רַק‬ ‫ְל ַה ְרבּוֹת ְכּבוֹד ַה ָמּקוֹם‪,‬‬ ‫ֲשׂיּ ִָתי‬ ‫ֲס ַקי וַע ִ‬ ‫ְוי ְִהיוּ ָכּל ע ָ‬ ‫וּר צוֹ ִנ י‬ ‫ְ‬ ‫וּמ ֲח ַשׁ ְב ִתּ י‬ ‫ַ‬ ‫ֻכּ ָלּ ם ַר ק ִבּ ְשׁ ִב יל‬ ‫בוֹד‪ַ ‬הגָּדוֹל י ְִת ָבּרַ‪‬‬ ‫ְכּ ְ‬ ‫)ליקו״ת יא(‪.‬‬ ‫ֶמ ֶל ‪ַ ‬ה ָכּ בוֹד‪ ,‬זַ ֵכּ נִי‬ ‫ֶשׁ ֶא ְה יֶה בּוֹ ֵר ַח ִמ ן‬ ‫ַה ָכּ בוֹד ְבּ ַת ְכ ִל ית‪,‬‬ ‫ֱמת‪ .‬ו ְִת ְהיֶה ִע ִמּי‬ ‫ֶבּא ֶ‬ ‫ְת ֶתּ ן ִל י‬ ‫ָת ִמ יד‪ ,‬ו ִ‬ ‫ָח ְכ ָמ ה ִבּ י נָה ָו ַד ַע ת‬ ‫ֲמ ִתּי‪ .‬ו ְֶאז ְֶכּה ָל ַד ַעת‬ ‫אִ‬ ‫מוּת ‪‬‬ ‫ְרוֹמ ְ‬ ‫ְגּ ֻד ָלּ ְת ‪ ‬ו ְ‬ ‫ֲשׁר ְמ‪‬א‬ ‫ֶוּמ ְמ ַשׁ ְל ְתּ‪ ‬א ֶ‬ ‫בוֹד ‪.‬‬ ‫ָכ ל ָה ָא ֶר ץ ְכּ ְ‬ ‫ַחם ָעלַי‪ ,‬ו ְֵתן‬ ‫)‪ (...‬ר ֵ‬ ‫ֲמ ִתּי לֵי ַדע‬ ‫ִלי ַד ַעת א ִ‬ ‫ֱמת‪ ,‬וְ‪‬א‬ ‫ָכּל זֶה ֶבּא ֶ‬ ‫ֶא ְר דֹּף ַא ַח ר ַה ָכּ בוֹד‬ ‫ְכּ ָל ל‪ַ ,‬ר ק ַא ְד ַר ָבּ א‬ ‫ֶא ְת ַר ֵח ק ו ְֶא ְב ַר ח ִמ ן‬ ‫ְבּ ַת ְכ ִל ית‬ ‫ַה ָכּ בוֹד‬ ‫ֶבּ ֱא ֶמ ת‪ ,‬ו ְֶא ְמ סֹר ָכּ ל‬ ‫ֵאי‪‬‬ ‫ַה ָכּבוֹד ֵא ֶלי‪ ‬ו ְִליר ֶ‬ ‫ֲשׁר‬ ‫ֲמ ִתּיִּים ְל ַבד א ֶ‬ ‫ָהא ִ‬ ‫בוֹד ם‬ ‫ַא ָתּ ה ָח ֵפ ץ ִבּ ְכ ָ‬ ‫ֱמת‪ ,‬וִי ֻקיַּם ִמ ְק ָרא‬ ‫ֶבּא ֶ‬ ‫״שׂאוּ ְשׁ ָע ִרים‬ ‫ֶשׁ ָכּתוּב ְ‬ ‫אשׁ י ֶכ ם ְו ִה ָנּ ְשׂ אוּ‬ ‫ָר ֵ‬ ‫ִפּ ְת ֵח י עוֹ ָל ם ְו יָבוֹא‬ ‫ֶמ ֶל‪ַ ‬ה ָכּבוֹד‪ִ .‬מי זֶה‬ ‫ֶמ ֶל‪ַ ‬ה ָכּבוֹד יי ִעזּוּז‬ ‫ְוגִבּוֹר יי גִּבּוֹר ִמ ְל ָח ָמה‪.‬‬ ‫אשׁי ֶכם‬ ‫ְשׂאוּ ְשׁ ָע ִרים ָר ֵ‬ ‫וּשׂ אוּ ִפּ ְת ֵח י עוֹ ָל ם‬ ‫ְ‬ ‫ְוָיבֹא ֶמ ֶל‪ַ ‬ה ָכּבוֹד‪ִ .‬מי‬ ‫הוּא זֶה ֶמ ֶל‪ַ ‬ה ָכּבוֹד‬ ‫יי ְצ ָבאוֹת הוּא ֶמ ֶל‪‬‬ ‫ַה ָכּבוֹד ֶס ָלה‪ָ .‬בּרוּ‪ ‬יי‬ ‫ִשׂ ָר ֵאל‬ ‫ֱ‪‬הי י ְ‬ ‫ֱ‪‬הים א ֵ‬ ‫א ִ‬ ‫ע ֵֹשׂה נ ְִפ ָלאוֹת ְל ַבדּוֹ‪,‬‬ ‫וּב רוּ‪ֵ ‬שׁ ם ְכּ בוֹדוֹ‬ ‫ָ‬ ‫עוֹלם‪ְ ,‬וי ִָמּלֵא ְכבוֹדוֹ‬ ‫ְל ָ‬ ‫ֶאת כֹּל ָה ָא ֶרץ‪ָ ,‬א ֵמן‬ ‫ו ְָא ֵמן״ )ליקו״ת קלב(‪.‬‬


‫המתרגם‬ ‫בּ‬ ‫ב שיעור סוכה אינה‬ ‫פחותה מעשרה טפחים‬ ‫גובה‪ ,‬שהיא המלכות‪,‬‬ ‫שהיא העשירית מכל‬ ‫הדרגות‪ .‬ולא למעלה‬ ‫מעשרים‪ ,‬שהיא כ׳ כתר‬ ‫עליון‪ ,‬שלא שולטת בו‬ ‫העין‪ ,‬והכתר הוא כבוד‬ ‫העליון‪ ,‬על זה אמר משה‬ ‫׳הראני נא את כבודך׳‪,‬‬ ‫והשיב לו הקב״ה ׳לא‬ ‫תוכל לראות את פני׳‪,‬‬ ‫ואין כבוד בלא כ׳‪.‬‬ ‫ג כ׳ כתר‪ ,‬הוא עילת‬ ‫העילות על הכל‪ ,‬שאין‬ ‫העין שולטת בו‪(...) ,‬‬ ‫שהוא כ׳ כתר‪ ,‬למעלה‬ ‫מכתר אין אדם שהוא‬ ‫המרכבה אל הכתר דר‬ ‫תוך הסוכה‪ ,‬שאין העין‬ ‫שולטת ומשיגה שם‪.‬‬ ‫ד ראש המלך שהוא‬ ‫הכתר‪ ,‬הוא שם אהי״ה‪,‬‬ ‫וכל המלאכים והממונים‬ ‫מצד שמות הויו״ת‬ ‫)שחותם שמם הוא י״ה(‬ ‫מכאן הם תלויות‪ ,‬ובשם‬ ‫אהי״ה שואלים המלאכים‬ ‫איה מקום כבודו‬ ‫להעריצו‪ ,‬אי״ה רשום‬ ‫בשם אהי״ה )שבכתר(‪.‬‬ ‫ושם )בשם אהי״ה( יש‬ ‫אותיות הי״ה שעולים‬ ‫כמספר כ׳ שהוא כתר‪.‬‬ ‫)‪ (...‬שם אהי״ה הרשום‬ ‫אל״ף ה״א יו״ד ה״א‪,‬‬ ‫הוא סוד עשר אותיות‬ ‫מלמעלה למטה‪ ,‬והשם‬ ‫הזה הוא הכתר בראש‬ ‫כל השמות של העשר‬ ‫ספירות‪ ,‬ולמעלה ממנו‬ ‫הוא השם יו״ד ה״י וא״ו‬ ‫ה״י‪ .‬ועוד אמר‪ ,‬שהשם‬ ‫אל״ף דל״ת נו״ן יו״ד‪,‬‬ ‫למעלה ממנו הוא שם‬ ‫יו״ד ה״א וא״ו ה״א‪ ,‬וכל‬ ‫אלו הד׳ שמות עולים‬ ‫למ״ב אותיות‪ ,‬ואלו הם‬ ‫האותיות שנבראו בהם‬ ‫השמים העליונים וארצות‬ ‫החיים‪ ,‬שאלו נקראים‬ ‫שמי השמים‪ .‬ומי שברא‬ ‫באלו השמות את הכל‪,‬‬ ‫שהוא האומן של הכל‪,‬‬ ‫הוא עילת העילות‬ ‫המתעלה על הכל‪ ,‬הוא‬ ‫מברך ומשפיע לכל‬ ‫הספירות‪ ,‬והוא למעלה‬ ‫מכל הברכות‪ ,‬כמ״ש‬ ‫׳ומרומם על כל ברכה‬ ‫ותהלה׳‪ ,‬והוא אינו‬ ‫צריך ברכות מאחר‪ ,‬כי‬ ‫אין למעלה ממנו מי‬ ‫שישפיע לו‪.‬‬

‫מקור חכמה‬

‫כי‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫לית כבוד בלא כ״ף‪ .‬כדאיתא בזהר )פנחס‪ ,‬רנה ע״ב( בזה״ל‪:‬‬

‫ועיקר‬

‫נחל נובע‬

‫ערכים‬ ‫וכינויים‬ ‫‪‬‬ ‫בּ‬

‫התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק‪ .‬איתא בליקו״ה‬

‫)או״ח בה״פ ה‪ ,‬טו( בזה״ל‪ :‬עיקר דרך התשובה הוא ע״י‬ ‫בשיעור סוכה לא פחות מעשר‪ ,‬דאיהי מלכות‪ ,‬עשיראה דכל‬ ‫דרגין‪ .‬ולא למעלה מעשרין דאיהי כ׳ כתר עליון‪ ,‬דלא שלטא ביה בושה ושפיכות דמים‪ ,‬שישמע בזיונו וישתוק‪ ,‬ומכל שכן כשמבזין‬ ‫עינא‪ ,‬כבוד עלאה‪ ,‬עליה אמר משה )שמות לג( ׳הראני נא את אותו ושופכין דמו בשביל שרוצה להתקרב אל האמת‪ .‬ואם אין לו‬ ‫בזיונות ושפיכות דמים מאחרים‪,‬‬ ‫כבודך׳‪ ,‬ואתיב ליה קודשא בריך הוא‬ ‫׳לא תוכל לראות את פני׳‪ ,‬ולית כבוד ב‪ ‬ואי אפשר‪     ‬צריך לבזות את עצמו ולשפוך את‬ ‫דמו בעצמו‪ ,‬ולהתבייש בעצמו על‬ ‫והכ"ף הוא‬ ‫בלא כ׳‪.‬‬ ‫כתרכ׳‪     .‬‬ ‫כדאיתא בתיקו״ז )ח ע״א( בזה״ל‪ :‬ג‬ ‫מעשיו‪ ,‬וכמו שאמרו רז״ל כל‬ ‫כתר‪ ,‬איהו עילת העילות על כולא‪  ,‬העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין‬ ‫דלית עינא שליט עליה‪  (...) ,‬לו על כל עוונותיו‪ .‬כי הבושה עיקר‬ ‫דאיהו כ׳ כתר‪ ,‬לעילא ִמכֶּתֶר לית‬ ‫התשובה‪ .‬ועוד איתא שם )ספירת‬ ‫אדם דמרכבה דר ביה גו סוכה‪ ,‬דלית עינא שליט עליה‪.‬‬ ‫העומר א‪ ,‬א( גבי ענין ענין ד׳ידום וישתוק׳ בזה״ל‪ :‬עיקר התשובה‪,‬‬ ‫כתר בחינת אהיה‪ .‬איתא בתיקו״ז )תיקון ע׳‪ ,‬קלא ע״ב( בזה״ל‪ :‬כשמתבייש לפניו יתברך ועושה עצמו כבהמה שאינה מדברת‪ ,‬כי‬ ‫דרישא‪ ,‬איהו כנויא דשם אהי״ה‪ ,‬וכל מלאכין וממנן אין לו פה לדבר ולא מצח וכו׳ מחמת בושה‪ ,‬כמו שאיתא ברעיא‬ ‫דהויו״ת מהכא תליין‪ ,‬וביה שאלין מלאכין איה מקום כבודו מהימנא‪ ,‬שזה עיקר התשובה כשאדם אומר אין לי פה להשיב‬ ‫וכו׳ מחמת בושה ועושה עצמו כבהמה‪ ,‬אזי נחשב כקרבן‪.‬‬ ‫להעריצו‪ ,‬אי״ה רשים באהי״ה‪ .‬ותמן הי״ה דסליק בחושבן כ׳‬ ‫דאיהו כתר‪] (...) .‬אקי״ק[ אל״ף ה״א יו״ד ה״א איהו רזא דעשר‬ ‫ועיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק‪ .‬ביאר בזה בספר‬ ‫באבי הנחל )ו( בזה״ל‪ :‬אי אפשר לזכות לזה שיהיה כבודו‬ ‫אתוון מעילא לתתא‪ ,‬האי איהו כתר בריש כלהו שמהן‪ ,‬ולעילא‬ ‫מניה יו״ד ה״י וא״ו )נ״א וי״ו( ה״י‪ .‬אל״ף דל״ת נו״ן יו״ד‪ ,‬לעילא כבוד אלקים‪ ,‬כי אם כשישמע בזיונו ידום וישתוק‪ ,‬ולא ידקדק כלל‬ ‫מניה יו״ד ה״א וא״ו ה״א‪ ,‬וכלהו סלקין לארבעין ותרין אתוון‪ ,‬על בזיון כבודו כי הוא בעיניו נבזה ושפל באמת‪ ,‬אזי יוכל לקבל‬ ‫ואלין אינון אתוון דאתבריאו בהון שמיא עלאין וארצות החיים‪ ,‬אח״כ הכבוד בשביל השי״ת לבד‪ ,‬ולא יהנה כלל מהכבוד‪ .‬אבל כל‬ ‫דאלין אתקריאו שמי השמים‪ .‬ומאן דברא בהון כולא‪ ,‬אומנא זמן שיש לו איזה קפידא בליבו כשמבזין אותו‪ ,‬נמצא שיש לו אחיזה‬ ‫דכולא‪ ,‬עילת העילות מתעלה על כולא‪ ,‬הוא בריך לכולא‪ ,‬ולעילא‬ ‫בהגאוה והכבוד מלכים‪ ,‬אזי אינו יכול לזכות לכבוד אלוקים‪ .‬וכן‬ ‫מכל ברכאן‪ ,‬הדא הוא דכתיב )נחמיה ט׳( ׳ומרומם על כל ברכה כתב בזה בביאה״ל )ו( בזה״ל‪ :‬מבאר בזה יותר בדבריו הקדושים הנ״ל‬ ‫ותהלה׳‪ ,‬ולא צריך איהו ברכאן מאחרא‪ ,‬דלית עליה מאן דאשפע ׳למעט בכבוד עצמו׳ )לעיל אות א׳(‪ ,‬כי לא זה בלבד שלא יחפוץ‬ ‫האדם ַבּכָּבוֹד להתכבד מזולתו‪ ,‬עוד גם אם זולתו מבזה ומחרף‬ ‫ליה‪ .‬עי׳ במילוא״ח ד״ה ׳בחי׳ אהיה׳‪ ,‬שם מבואר ענין שם אהי״ה‪.‬‬ ‫אותו יהיה מן השומעים חרפתם ואינם משיבים‪.‬‬ ‫ועיקר התשובה‪ .‬בביאה״ל )ו( הקשה ותירץ בזה‪ ,‬וז״ל‪ :‬ויש להתפלא בשני פליאות‪ ,‬פליאה ראשונה הוא‪ ,‬שכפי רוממות התשובה הכוללת‬ ‫לכל העוונות שצריך לשוב עליהם‪ ,‬ומשה רבינו בעצמו יודיענו מזה בתורתו בפרשת התשובה‪ ,‬ואיך נעלם ונתעלם עד ֵהנָּה‬ ‫הודעת ההכרח והעיקר שבה‪ ,‬שהיא הדמימה על הבזיונות כמוב״פ‪ .‬ופליאה השניה הוא‪ ,‬בעצם הענין‪ ,‬אשר לכאורה נמצא התשובה‬ ‫והתיקון בדבר כזה שאינו תלוי בהחוטא והפושע בעצמו‪ ,‬אשר בהתעוררותו והזדרזו לתקן מה שעיוות‪ ,‬מוכרח להתעכב עד שיהיו‬ ‫לו בזיונות‪ .‬ואולם כפי ביאור מורנ״ת ז״ל בדבריו הקדושים‪ ,‬תבין מרחוק שזה דבר הכתוב ׳והתוודו את עוונם׳ וכן חיוב הווידוי‬ ‫ביום התשובה והכיפורים‪ ,‬כי כל פירוש הוידוי הוא‪ ,‬שהאדם יבזה ויחרף את עצמו‪ ,‬ויבוש ויתבייש לפני השי״ת בהתוודותו חטאתי‬ ‫עויתי וכו׳‪ ,‬עד שבאמת יהיה נשפך דמו בקרבו‪ .‬כי לפי זה מבואר היטב דבריו הקדושים‪ ,‬בעשיית תשובה על תשובה שבריחוק הלב‬ ‫)לקמן באות ג׳( לא יתבייש‪ ,‬ולא יזכה כלל לתיקון החלל שבלב ומי יאמר וכו׳‪.‬‬ ‫מילואי חכמה‬

‫ילקוט הנחל‬

‫והכ״ף הוא כתר‪ .‬כתב גבי ענין זה רבי יצחק אייזיק מקאריץ בספרו ברית כהונת עולם‬ ‫)מאמר תריג‪ ,‬לט( בזה״ל‪ :‬דסוד אות כ׳ איהו רזא דכתר‪ ,‬והוא בחינת כף‬

‫כשישמע בזיונו ידום וישתוק‪ .‬ביאר בזה בקונטרס חלוקי הנחל )שארית יצחק‪,‬‬ ‫עמ׳ סט( להרה״ח ר׳ יצחק ברייטער זצ״ל‪ ,‬בזה״ל‪ :‬ענין ישמע בזיונו‬ ‫ידום וישתוק והוא עיקר התשובה )ליקו״מ ח״א סי׳ ו׳(‪ ,‬הוא לידע כי כל מה‬

‫הדמיון‪ ,‬שהתחתון מתדמה לעליון‪ ,‬והדמיון הוא סוד כ׳ רזא דכתר‪ ,‬שהוא‬ ‫לעולם ראשית לעולם תחתון‪ ,‬ומשתנה בזה לבחי׳ מלכות מעולם העליון‪ ,‬כנודע‪.‬‬ ‫בחינת אהיה‪ .‬מקור השם אהיה הוא מן הכתוב בשמות )ג‪ ,‬יא–טו(‪ַ :‬ויֹּאמֶר משֶׁה‬ ‫ֱ‪‬קים ִמי ָאנ ִֹכי ִכּי ֵאלֵ‪ ‬אֶל ַפּ ְרעֹה ו ְִכי אוֹצִיא אֶת ְבּנֵי י ְִשׂרָאֵל‬ ‫אֶל ָהא ִ‬ ‫ִמ ִמּצְ ָריִם‪ַ :‬ויֹּאמֶר ִכּי א ְֶהיֶה ִע ָמּ‪ ‬וְזֶה לְּ‪ָ ‬האוֹת ִכּי ָאנ ִֹכי ְשׁל ְַח ִתּי‪ְ ‬בּהוֹצִיאֲ‪ ‬אֶת‬ ‫ֱ‪‬קים‬ ‫ֱ‪‬קים עַל ָה ָהר ַהזֶּה‪ַ :‬ויֹּאמֶר משֶׁה אֶל ָהא ִ‬ ‫ַבדוּן אֶת ָהא ִ‬ ‫ָהעָם ִמ ִמּצְ ַריִם תַּע ְ‬ ‫ָמרוּ‬ ‫ָמר ְִתּי ָלהֶם אֱ‪‬קֵי אֲבוֹתֵיכֶם ְשָׁל ַחנִי ֲאלֵיכֶם וְא ְ‬ ‫ִהנֵּה ָאנ ִֹכי בָא אֶל ְבּנֵי י ְִשׂרָאֵל וְא ַ‬ ‫ֱ‪‬קים אֶל משֶׁה א ְֶהיֶה ֲאשֶׁר א ְֶהיֶה ַויֹּאמֶר‬ ‫לִי ַמה ְשּׁמוֹ ָמה א ַֹמר ֲאֵלהֶם‪ַ :‬ויֹּאמֶר א ִ‬ ‫כֹּה ת ַ‬ ‫ֱ‪‬קים אֶל משֶׁה כֹּה‬ ‫ֹאמר ְלִבנֵי י ְִשׂרָאֵל א ְֶהיֶה ְשָׁל ַחנִי ֲאלֵיכֶם‪ַ :‬ויֹּאמֶר עוֹד א ִ‬ ‫ֹאמר אֶל ְבּנֵי י ְִשׂרָאֵל ה׳ אֱ‪‬קֵי ֲאבֹתֵיכֶם אֱ‪‬קֵי א ְַברָהָם אֱ‪‬קֵי יִצְ חָק וֵא‪‬קֵי ַי ֲעקֹב‬ ‫ת ַ‬ ‫ְשָׁל ַחנִי ֲאלֵיכֶם זֶה ְשּׁ ִמי לְ עֹלָם וְזֶה ז ְִכ ִרי לְ דֹר דֹּר‪ :‬וכתב בזה הבעל הטורים עה״ת )שם(‪:‬‬ ‫אהיה‪ .‬ג׳ פעמים אהיה‪ ,‬כנגד ג׳ אבות‪ ,‬והם אברהם יצחק ויעקב‪ .‬אברהם‪,‬‬ ‫׳והיה ברכה׳ )בראשית יב(‪ .‬יצחק‪ ,‬׳גור בארץ הזאת ואהיה עמך׳ )שם כו(‪ .‬יעקב‪,‬‬ ‫׳שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך׳ )שם לא(‪ .‬אהיה‪ .‬עולה כ״א‪ .‬וכן‬ ‫התחלת ג׳ שמות של י״ג מדות‪ ,‬׳ה׳ ה׳ אל׳ )שמות לד(‪ .‬וכן ר״ת א׳ברהם י׳יצחק‬ ‫י׳יעקב‪ .‬וכן התחלת ה׳ חומשי תורה ב‪ ,‬ו‪ ,‬ו‪ ,‬ו‪ ,‬א‪ .‬ב׳ אהיה עולה בחשבון מ״ב‪,‬‬ ‫שמסר לו שם של מ״ב אותיות‪ .‬ג׳ פעמים אהיה עולה ס״ג‪ ,‬והם י״ב אותיות כנגד י״ב שבטים‪ .‬והם נ׳ אותיות‪ ,‬צרף עימהם י״ג אותיות של שמות האבות‪ ,‬ויהיה‬ ‫חשבון ס״ג אותיות‪ .‬ועוד ביאר בזה ברבינו בחיי )שם( בזה״ל‪ :‬א״ה רמז לכתר עליון‪ ,‬י״ה רמז לחכמה‪ ,‬הרי שתי ספירות נכללות בשם אהיה‪ ,‬ועוד שם אהיה רמז לתשובה‪.‬‬ ‫ונקראת בשם שתי הספירות הקודמות לה‪ ,‬לפי שהיא נאצלת מכוחם‪ .‬והנה אהיה הראשון בכתוב הוא התשובה‪ ,‬והשני על שתי הספירות הקודמות לה‪ ,‬ויהיה פירוש‬ ‫׳אהיה אשר אהיה׳‪ ,‬המאושר מן אהיה הראשון‪ ,‬והכל דבר אחד‪ .‬והשם הזה הוא העליון שבכל מידותיו של הקב״ה‪ (...) ,‬ולפי שלא היו ראוין ישראל לגלות להם מה‬ ‫שנכלל בשני שמות אלו‪ ,‬גילה אותו למשה‪ ,‬וציוה אותו שיודיע לישראל ׳אהיה שלחני אליכם׳‪ ,‬לא גילה להם בשמות אלו כי אם הכח הנאצל להם שהוא פנימיות‬ ‫הרחמים‪ ,‬וקרא אותו אהיה‪ ,‬וגילה אותו ליחידי הדור‪ ,‬אותם שהיו מוסרין עצמם על הציבור‪ ,‬והיו סובלין המכות בשעבוד החומר והלבנים כדי להקל עול אחיהם‪.‬‬

‫שעושה הבעל בחירה הכל הוא מהשי״ת‪ ,‬ולכן כששומע דברי חירוף וגידוף‬ ‫מיד איש מיד רעהו‪ ,‬או בקבלו נזק ממנו‪ ,‬ידע אשר הכל מהשי״ת הוא‪ ,‬ולכן‬ ‫בהקצפו על רעהו ובזעפו עליו מסיר נשמתו הקדושה ממנו בעצמו‪ ,‬כי איננו‬ ‫מאמין בהשגחה פרטית אשר האדם הוא רק שליח המקום‪ ,‬בחי׳ ׳למשפטיך‬ ‫עמדו היום כי הכל עבדיך׳ )נדרים מ״א(‪ ,‬אבל באמת הכל הוא מהשי״ת‬ ‫לטובתו ולמרק עוונותיו‪ ,‬והוא מסיר אזנו ומטה שכמו מלהתתקן‪ ,‬אשר אז‬ ‫הוא עת לזה‪ ,‬כי אי אפשר להתתקן כי אם כשעולין לסוד התשובה ושורשה‪,‬‬ ‫לידע כי הכל מאת ה׳ היתה לנו כנ״ל‪ ,‬וזהו לשון ׳תשובה׳‪ ,‬לשוב הכל להשי״ת‪,‬‬ ‫לידע שהכל מאיתו ית׳‪ ,‬וזהו הדעת נתגלה אז בהכאיב אותו חבירו‪ ,‬והוא‬ ‫שותק לו‪ ,‬בידעו כי הכל מאיתו יתברך למרק עוון ולהתם החטאת וללמד‬ ‫לאדם דעת‪ ,‬ועי״ז נתבטלה הקליפה וההסתרה כולה‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫כי לית כבוד בלא כ״ף‪ .‬ביאר בזה בקובץ מבועי הנחל )אייר–סיון תשל״ט( בשם‬ ‫הרה״ח ר״י ברייטער זצ״ל בזה״ל‪ :‬א״א לזכות לכבוד האמיתי בחי׳ ׳כבוד אלקים׳‪,‬‬ ‫בלא כף‪ ,‬היינו בלא כפיפה ושפלות בחי׳ הבושה‪ ,‬וקבלת הבזיונות וידום וישתוק‪.‬‬

‫תשובה‬ ‫תשובה הוא בחי' חיים‪ ,‬בחי'‬ ‫)יחזקאל יח( והשיבו וחיו‪ ,‬בחי'‬ ‫חיים נצחיים של עולם הבא‪,‬‬ ‫בחי' שבת )ליקו"מ ח"ב‪ ,‬עב(‪.‬‬ ‫יום שהאדם עושה תשובה‬ ‫הוא למעלה מהזמן‪ ,‬ומעלה‬ ‫כל הימים למעלה מהזמן‪ ,‬וכן‬ ‫יוה"כ הוא למעלה מהזמן )ספר‬ ‫המידות‪ ,‬תשובה ח"ב א(‪.‬‬ ‫עיקר התשובה השלימה הוא‬ ‫כשאדם עובר באלו המקומות‬ ‫ממש שהיה קודם התשובה‪,‬‬ ‫כל אחד לפי מה שעבר עליו‬ ‫בימים הקודמים‪ ,‬וכשעובר‬ ‫באלו המקומות והעניינים‬ ‫שהיה מתחילה ממש‪ ,‬ועכשיו‬ ‫פונה עורף מהם וכופה יצרו‬ ‫לבלי לעשות עוד מה שעשה‪,‬‬ ‫זהו עיקר התשובה השלימה‪,‬‬ ‫ורק זה נקרא תשובה )ליקו"ע‪,‬‬ ‫תשובה ל(‪.‬‬ ‫תשובה הוא בבחינה למעלה‬ ‫מהתורה‪ ,‬ששם נתהפך הכל‬ ‫לטובה וזדונות נתהפכין‬ ‫לזכויות )השתפכות הנפש פה(‪.‬‬ ‫עיקר התשובה שלימה הוא‬ ‫ע"י תפילה‪ ,‬דהיינו שיתפלל‬ ‫תמיד לה' יתברך‪ ,‬שימחל‬ ‫ויסלח לו על מה שפגם‪ ,‬וירחם‬ ‫עליו מעתה ויצילהו מעוונות‬ ‫)השתפכות הנפש פה(‪.‬‬ ‫תשובה עיקרה ע"י הבושה‪,‬‬ ‫גם בשת אותיות תשב‪ ,‬בחי'‬ ‫תשב אנוש עד דכא ותאמר‬ ‫שובו בני אדם‪ ,‬שאפילו אם‬ ‫האדם כמו שהוא‪ ,‬אפילו‬ ‫אם נפל חס ושלום לבחינת‬ ‫מקומות המטונפים שזהו בחי'‬ ‫דכדוכה של נפש‪ ,‬גם אז צריכין‬ ‫לחפש ולבקש עד שישוב‬ ‫להשי"ת‪ ,‬בבחינת תשב אנוש‬ ‫עד דכא )ליקו"ה ר"ה ו‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫אם זכה ועשה תשובה נקרא‬ ‫בן משה‪ ,‬ואם לאו בן מנשה‬ ‫)בתי מדרשות ח"ב‪ ,‬מדרש חסרות‬ ‫ויתרות‪ ,‬פ' תבא(‪.‬‬

‫טעם התשובה הוא‪ ,‬התקנת‬ ‫האדם לעבודת הבורא יתברך‬ ‫אחר יציאתו ממנה וחטאו‬ ‫בה‪ ,‬ו ְַה ָׁש ַבת מה שאיבד ממנה‪,‬‬ ‫אם בעבור סכלותו באלקים‬ ‫ובעניני עבודתו‪ ,‬או שגבר‬ ‫יצרו על שכלו‪ ,‬או להתעלמותו‬ ‫ממה שהוא חייב בו לאלקים‪,‬‬ ‫או בעבור התחברותו לחברים‬ ‫רעים‪ ,‬פיתוהו וחטא בעבורם‪,‬‬ ‫וכיוצא בזה )חובות הלבבות‪,‬‬ ‫השער השביעי פ"א(‪.‬‬ ‫התשובה הוא שיעזוב החוטא‬ ‫חטאו‪ ,‬ויסירו ממחשבתו‪,‬‬ ‫ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד‪,‬‬ ‫שנאמר 'יעזוב רשע דרכו וגו''‪,‬‬ ‫וכן יתנחם על שעבר‪ ,‬שנאמר‬ ‫'כי אחרי שובי נחמתי'‪ ,‬ויעיד‬ ‫עליו יודע תעלומות שלא ישוב‬ ‫לזה החטא לעולם‪ ,‬שנאמר 'ולא‬ ‫נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו‬ ‫וגו''‪ ,‬וצריך להתודות בשפתיו‪,‬‬ ‫ולומר עניינות אלו שגמר בלבו‬ ‫)היד החזקה תשובה ב(‪.‬‬ ‫נקרא 'תשובה'‪ ,‬ששב אל‬ ‫מקורו‪ ,‬כי הכל הוא ניצוצי‬ ‫השכינה‪ ,‬בסוד )תהלים קג(‬ ‫'ומלכותו בכל משלה'‪ ,‬שקשרה‬ ‫ודבקה אל חי החיים לשרשה‬ ‫)בעש"ט עה"ת‪ ,‬פ' מצורע(‪.‬‬

‫העיקר הוא החרטה בלב‬ ‫שלם‪ ,‬שהוא תיקון קומה‬ ‫הרוחניות‪ ,‬שעי"ז משיב האות של שורש נשמתו לכלל התורה‪ ,‬שעל כן נקרא 'תשובה'‪ ,‬תשוב ה'‪ ,‬שהן כלל עשרים ושתים אותיות התורה‪ ,‬ה' מוצאות הפה‪ ,‬שע"י ההרהור וחרטה ישובו להיות אחדות אחד‪ ,‬ושלימות תורה שלימה בלי חסרון בכל כ"ב אותיות‬ ‫התורה שהן כלל התורה )מאור עינים‪ ,‬פ' ואתחנן(‪ .‬הבעל תשובה נקרא בריה חדשה‪ ,‬שהקב"ה בראו מחדש )ערוך לנר סוכה נב‪ .(:‬תשובה נקרא דרך‪ ,‬כמו שמצינו בכתבי האר"י ז"ל על פסוק 'הנותן בים דרך'‪ ,‬שמפרש כך‪' ,‬בים'‪ ,‬הם הם החמישים שערים‬ ‫שבבינה שהם שערי תשובה‪ ,‬שכל החמשים שערים נקראו דרכים‪ ,‬שע"י התשובה יכול אדם לבא לעבודת ה' ברוך הוא באמת )מאור ושמש‪ ,‬פ' כי תשא(‪ .‬תשובה הוא סוד הבינה‪' ,‬ולבבו יבין ושב'‪ ,‬שכאשר הבינה שבה על הבנים ומשפעת עליהם‪ ,‬נקרא‬ ‫'תשובה' סתם‪ ,‬וכאשר תשוב ותתקן גם שאר המדריגות לתוכה לקבל ממקומם העליון‪ ,‬אז נקרא 'תשובה שלימה' )קה"י‪ ,‬תשובה(‪ .‬המלכות נקראת תשובה‪ ,‬שע"י החטא היא מסתלקת מעל ְּבנִין קדישין‪ ,‬ומשפעת ח"ו לחיצונים‪ ,‬וכשמתקנים מעשיהם‬ ‫דמימה דום לשון המתנה‪ ,‬כמו )ש"א יד‪ ,‬ט( 'אם כה יאמרו אלינו‬ ‫ושבים‪ ,‬אזי גם היא שבה להשפיע לחיילותיה הקדושים‪ ,‬ומונעת שפעה מן החיצונים )קה"י‪ ,‬תשובה(‪ .‬כשם שתתעורר לשוב אל ה' לעומת זה ישוב ה' אליך )מלבי"ם דברים ל‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫דומו'‪ ,‬וכן 'דום לה'' )רש"י יהושע י‪ ,‬יב(‪ .‬וידום‪ ,‬לשון המתנה כמו )ש"א יד( 'אם כה יאמרו אלינו דומו' )רש"י איכה ג‪ ,‬כח(‪ .‬׳והמשכיל ידום'‪ ,‬כי אין להרהר אחר מדת הדין )רקאנאטי כד‪ ,‬ג(‪ .‬וידום לשון מחשבה‪ ,‬כמו 'כאשר דמיתי'‪ ,‬כלומר שהוא מחשב‬ ‫בדבר )מגן אבות על אבות פ"ג‪ ,‬מ"ו(‪ .‬וידום‪ ,‬לשון 'קול דממה דקה'‪ ,‬כדרך השונה יחידי שהוא שונה בלחש )רע"ב אבות‪ ,‬פ"ג מ"ב(‪ .‬המתים נקראו יורדי דומה מלשון דמימה‪ .‬ויותר מזה‪ ,‬כי המלאך הממונה על הרוחות שהם המתים‪ ,‬דו ָּמה‪ ,‬וכל זה כי הדיבור‬ ‫שתיקה שתיקה‪ ,‬בחי' השגת דרי מעלה )ליקו"ה קריאת שמע ג‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫חסר מן המתים )דרך חיים פ"ו מ"ט(‪ .‬עולם הדומיה‪ ,‬שם 'אין אומר ואין דברים'‪ ,‬והוא עולם המחשבה‪ ,‬ששם אין דינין כלל‪ ,‬רק טוב גמור בלא סיגי רע כלל‪) .‬מאור עינים‪ ,‬פ' ויצא(‪.‬‬ ‫׳גם אויל מחריש חכם יחשב'‪ ,‬ומכיון שהאויל כשמחריש יחשב לחכם‪ ,‬שמעינן מינה דכל השותק הרי הוא חכם‪) .‬תוי"ט אבות פ"ג‪ ,‬מי"ג(‪ .‬בכמה מקומות טובה שתיקה‪ ,‬כגון אדם שפוגע בו מדת הדין‪ ,‬כמו באהרן דכתיב‪' ,‬וידום אהרן'‪ .‬ואם שמע בני אדם‬ ‫שמחרפין אותו ישתוק‪ ,‬וזאת היא מעלה גדולה‪ ,‬לשתוק למחרפין‪ .‬ואם הוא יושב בין החכמים ישתוק וישמע דבריהם‪ ,‬כי כשהוא שותק שומע מה שלא ידע‪ .‬אך אם הוא מספק בדברי החכמים ישאל מהם‪ ,‬כי זאת השתיקה רעה היא מאד‪ .‬ואמר החכם‪,‬‬ ‫כשלא תמצא אדם שמלמדך מוסר‪ ,‬הדבק בשתיקה‪ ,‬פן תדבר שטות )ארחות צדיקים‪ ,‬שער כא(‪ .‬מי שהוא רגיל בשתיקה נצול מכמה עברות‪ ,‬מחניפות ומליצנות‪ ,‬מלשון הרע‪ ,‬משקרים וגדופים‪ .‬כשהכסיל חולק עם החכם והחכם שותק‪ ,‬תשובה גדולה היא‬ ‫לכסיל‪ .‬ועוד‪ ,‬אדם יכול לגלות סודות‪ ,‬אך כיון שאינו רגיל ברוב דברים לא יגלה‪ .‬השתיקה יפה לחכמים‪ ,‬קל וחמר לטפשים )ארחות צדיקים‪ ,‬שער כא(‪ .‬סייג לחכמה שתיקה‪ ,‬שהם גדר שיזכה ליכנס לחכמה עליונה‪ ,‬הוא שתיקה שבגוף )תוי"י‪ ,‬פ' קדושים(‪.‬‬ ‫נראה‪ ,‬שע"י השתיקה מתדבקת בבינה‪ ,‬ששם בחי' שתיקה‪ ,‬שאין לנו רשות לדבר בה )קה"י‪ ,‬שתיקה(‪ .‬מי ששותק מתדבק במידת מלכות‪ ,‬ואף דהמלכות הוא עולם הדיבור‪ ,‬מכל מקום אדרבא בשביל זה בשמירת הדיבור זוכה למדת מלכות )קה"י‪ ,‬שתיקה(‪.‬‬ ‫כתר כתר הוא לשון המתנה‪ ,‬כמ"ש כתר לי זעיר‪ ,‬כי כששואלין את האדם איזהו שכל‪ ,‬אומר המתן עד שאתישב )ליקו"מ כד‪ ,‬ז(‪ .‬הכתר הוא על הראש‪ ,‬כי הוא למעלה מהראש והמוחין‪ ,‬כי‬ ‫שתיקה הוא בל"ב נתיבות חכמה )קה"י‪ ,‬חשמל(‪.‬‬

‫ערכים‬ ‫וכינויים‬ ‫בּ ‪‬‬ ‫)המשך(‬ ‫הוא המסדר והמיישב את‬ ‫המוחין‪ .‬ושם עיקר השמחה‪,‬‬ ‫בחי' ושמחת עולם על ראשם‬ ‫)ליקו"ה נפילת אפים ד‪ ,‬ט(‪.‬‬

‫למה נקרא 'כתר'‪ ,‬כי הוא‬ ‫לשון כותרת וסובבת‪ ,‬כמו‬ ‫העטרה המקפת ומסבבת‬ ‫ומלבשת ראש האדם‪ ,‬והוא‬ ‫דבר זולתו‪ ,‬כנראה בחוש‬ ‫הראות שהעטרה דבר‬ ‫הנבדל מן גוף האדם )ע"ח‬ ‫שער כג‪ ,‬פ"ב(‪.‬‬ ‫כמו שהכתר אינו מכלל‬ ‫גופו דז"א‪ ,‬רק בחי' מקפת‬ ‫עליו זולתו‪ ,‬כך הוא באדם‬ ‫התחתון‪ ,‬שהכתר שלו הוא‬ ‫אור רוחני מקיף עליו‪ ,‬ואינו‬ ‫נגלה וניכר לעין כל )ע"ח‬ ‫שער כג‪ ,‬פ"ב(‪.‬‬ ‫כתר לשון המתנה‪ ,‬כמו‬ ‫'כתר לי זעיר'‪ .‬והכוונה‪ ,‬אל‬ ‫תחשוב במקום הזה כלל‪,‬‬ ‫אמנם המתן עד שיתפשט‪,‬‬ ‫ואז תוכל להבין )פרד"ר‬ ‫כג‪ ,‬כתר(‪.‬‬ ‫כתר כמשמעו‪ ,‬והטעם‪ ,‬כמו‬ ‫שהכתר ראש לכל לבושי‬ ‫הגוף‪ ,‬כן מידה זו ראש לכל‬ ‫האצילות )פרד"ר כג‪ ,‬כתר(‪.‬‬ ‫כתר מלשון מכתיר‪ ,‬שהוא‬ ‫לשון סיבוב שמסבב לכל‬ ‫האצילות בתוכו‪ .‬ונקרא כן‪,‬‬ ‫לרמוז אל תר"ך עמודי אור‬ ‫המאירים ממנו ובעצמותו‪,‬‬ ‫והם כוחות נעלמות‬ ‫השופעים האור הנעלם‬ ‫אל הנאצלים התחתונים‪.‬‬ ‫אמנם ראוי לדעת כי כתר‬ ‫הוא לשון נקביות‪ ,‬לרמוז‬ ‫אל צד המקבל ממנו בעצמו‬ ‫בסוד ]אור[ החוזר )פרד"ר‬ ‫כג‪ ,‬כתר(‪.‬‬ ‫וזה סוד כתר מלכות‪,‬‬ ‫שמלכות כלולה בכתר וכתר‬ ‫כלול במלכות‪ ,‬בסוד אור ישר‬ ‫ואור חוזר )פרד"ר כג‪ ,‬כתר(‪.‬‬ ‫כתר‪ ,‬נודע דאיהו באמצע‬ ‫חכמה ובינה ולמעלה מהן‬ ‫)פרד"ר כג‪ ,‬כתר(‪.‬‬ ‫פעולת הכתר הוא סוד אור‬ ‫מקיף‪ ,‬הפורס עלינו סוכת‬ ‫שלום להצילנו מאומות‬ ‫העולם וממזיקים )קה"י‪ ,‬כתר(‪.‬‬

‫א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‬ ‫עפ״י תרגום דמייתי רמב"ן‬ ‫לפס' 'אהיה אשר אהיה'‪' ,‬אהא‬ ‫עם מאן דאהא'‪ ,‬פירושו‪,‬‬ ‫אדם שכל מגמתו וכוונותיו‬ ‫לש"ש הוא נקרא אהיה‪ ,‬כי‬ ‫בכל אתר ובכל זמן ועידן‬ ‫הוא עם ה'‪ ,‬וה' עמו בעינא‬ ‫פקיחא )חתם סופר על‬ ‫שמות ג‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫׳אהיה אשר אהיה'‪ ,‬פירוש‬ ‫שם המיוחד של ארבע‬ ‫אותיות הנכתב בכל התורה‬ ‫)בכור שור שמות ג‪ ,‬יד(‪.‬‬ ‫אהיה משמע אשר‬ ‫אהיה לאין תכלית‪ ,‬ואהיה‬ ‫עמם בצרתם‪ ,‬והוא אחד‬ ‫ממשמעות השם )בכור שור‬ ‫שמות ג‪ ,‬יד(‪.‬‬

‫אהי"ה‬

‫נחל נובע‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫היינו שיהיה לו הוויה בעולם‪ .‬איתא בזה בביאה״ל )ו‪ ,‬ג(‬

‫אהיה‬

‫מקור חכמה‬

‫דא אנא זמין למיהוי‪ .‬כדאיתא בזהר )אחרי מות‪ ,‬סה ע״ב(‬

‫בזה״ל‪ :‬ה רזא דמלה הכי הוא‪ ,‬אהי״ה דא כללא דכולא‪ ,‬דכד‬ ‫בזה״ל‪ :‬לכאורה יש להתפלא בדבריו הקדושים באות ב׳‬ ‫שהתשובה נקראה בשם ׳אהיה׳ ובשם ׳כתר׳‪ ,‬כי הלא באמצעות שבילין סתימין ולא מתפרשן‪ ,‬וכלילן בחד אתר‪ ,‬כדין אקרי אהי״ה‬ ‫התשובה יגיע האדם להויה אמיתיית‪ ,‬ולמה קראה בשם ׳אהיה׳‪ ,‬כללא כלא‪ ,‬סתים ולא אתגלייא‪ .‬בתר דנפק מניה שירותא‪ ,‬וההוא‬ ‫נהר אתעבר לאמשכא כלא‪ ,‬כדין‬ ‫שאין זה רק ההכנה וההזמנה להיות‬ ‫להויה אמיתיות‪ .‬וכן בדבר הכתוב ‪ ‬אקרי ׳אש״ר אהי״ה׳‪ ,‬כלומר על כן‬ ‫)׳כתר לי זעיר׳(‪ ,‬אשר גם הוא לא ‪       ‬אהי״ה‪ ,‬אהי״ה זמין לאמשכא‬ ‫יסובב רק על ההמתנה וההכנה ‪        ‬ולאולדא כלא‪ .‬׳אהי״ה׳‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫לתשובה‪ ,‬ולמה נקרא מפני זה‬ ‫השתא אנא הוא כלל כלא‪ ,‬כללא דכל‬ ‫בשם ׳כתר׳ לעצם התשובה‪ .‬ואולם ‪ ‬פרטא‪ ,‬׳אש״ר אהי״ה׳‪ ,‬דאתעברת‬ ‫מעומק והכרח אחיזת האדם ‪ ‬אימא וזמינת לאפקא פרטין כלהו‪,‬‬ ‫בתשובה תמיד המובא לקמן באות ג׳‪        ,‬ולאתגלייא שמא עלאה‪ .‬לבתר בעא‬ ‫שמבאר בדבר הכתוב ׳ושבת עד‬ ‫משה למנדע פרטא דמלה מאן הוא‪,‬‬ ‫ה׳׳‪] ,‬ונחלקה בכל מדריגה לשנים‪ ,‬השגות עולם הזה ועולם עד דפריש ואמר אהי״ה )ס״א יהו״ה( דא הוא פרטא‪ ,‬והכא לא‬ ‫הבא‪ ,‬כאשר יבואר לקמן[‪ ,‬תבין מרחוק שהבעל תשובה מוכרח כתיב ׳אשר אהי״ה׳‪ (...) .‬תא חזי‪ ,‬היך נחית מדרגא לדרגא‪,‬‬ ‫תמיד להיקרא בשם ׳אהיה׳ ובשם ׳כתר׳‪ ,‬ולהיות רצוא ונתעלה לאודעא רזא דשמא קדישא למשה‪ ,‬בקדמיתא אהי״ה‪ ,‬כללא דכלא‪,‬‬ ‫בכל עת בכתר והכנה להוויית אדם ביתרון יותר כנ״ל‪.‬‬ ‫סתים‪ ,‬דלא אתגלייא כלל‪ ,‬כמה דאמינא‪ ,‬וסימן )משלי ח( ׳ואהי״ה‬ ‫אצלו אמון וגו׳׳‪ ,‬וכתיב )איוב כח( ׳לא ידע אנוש ערכה וגו׳׳‪ .‬לבתר‬ ‫אפיק ההוא נהרא אימא עלאה‪ ,‬אתעברת וזמינא לאולדא‪ ,‬ואמר ׳אש״ר אהי״ה׳‪ ,‬זמינא לאולדא ולתקנא כלא‪ .‬לבתר שארי לאולדא‪ ,‬ולא‬ ‫כתיב אשר‪ ,‬אלא ׳אהי״ה׳‪ ,‬כלומר השתא יפיק ויתתקן כלא‪ .‬בתר דנפיק כלא‪ ,‬ואתתקן כל חד וחד באתריה‪ ,‬שבק כלא ואמר ׳יהו״ה׳‪ ,‬דא‬ ‫פרטא‪ ,‬ודא קיומא‪ .‬ובההיא שעתא ידע משה רזא דשמא קדישא‪ ,‬סתים וגליא‪ ,‬ואתדבק מה דלא אתדבקו שאר בני עלמא‪ ,‬זכאה חולקיה‪.‬‬ ‫טוב לו שלא נברא משנברא‪ .‬והוא כלשון הסוגיא דעירובין )יג ע״ב(‪ :‬תנו רבנן‪ ,‬שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל‪ ,‬הללו אומרים‬ ‫נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא‪ ,‬והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא‪ ,‬נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא‬ ‫יותר משנברא‪ ,‬עכשיו שנברא יפשפש במעשיו‪ ,‬ואמרי לה ימשמש במעשיו‪ .‬ופירש רש״י )שם(‪ :‬יפשפש מעשיו‪ .‬שעשה כבר‪ ,‬ויבדוק עבירות‬ ‫שבידו‪ ,‬ויתוודה וישוב‪ .‬ימשמש במעשיו‪ .‬כגון אם בא מצוה לידו יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה‪ ,‬ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד‪,‬‬ ‫שהרי שכרה עתיד לבוא‪ ,‬ואם באת לידו עבירה‪ ,‬יחשב שכרו שמשתכר בה עכשיו‪ ,‬כנגד הפסדה העתיד ליפרע ממנו‪ .‬ועוד ביאר‬ ‫גבי ענין זה בספר מסילת ישרים )פ״ג( לרמח״ל בזה״ל‪ :‬׳ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו‪ ,‬ואיכא דאמרי ימשמש במעשיו׳‪ .‬ותראה ששני‬ ‫הלשונות הם שתי אזהרות טובות ומועילות מאד‪ ,‬כי הנה הפשפוש במעשים הוא לחקור על כלל המעשים ולהתבונן בו‪ ,‬הנמצא‬ ‫בהם מעשים אשר לא יעשו‪ ,‬אשר אינם הולכים ע״פ מצות ה׳ וחוקיו‪ ,‬כי כל אשר ימצא מאלה יבערם מן העולם‪ .‬אך המשמוש‬ ‫היא החקירה אפילו במעשים הטובים עצמם‪ ,‬לחקור ולראות היש בענינם איזה פניה אשר לא טובה או איזה חלק רע שיצטרך‬ ‫להסירו ולבערו‪ .‬והרי זה כממשמש בבגד לבחון הטוב וחזק הוא או חלש ובלוי‪ ,‬כן ימשמש במעשיו לבחון תכונתם בתכלית‬ ‫ההבחנה‪ ,‬עד שישאר זך ונקי‪ .‬וראה כי בסוגיא זו רמוזה מצוות הוידוי והתשובה כמו שפרש״י כאן‪ ,‬וכמובא להלן באות ג׳‪.‬‬ ‫ילקוט הנחל‬ ‫דא‬

‫אנא זמין למיהוי‪ .‬איתא בליקו״ה )או״ח הודאה ו‪ ,‬כט( גבי ענין זה בזה״ל‪:‬‬

‫המתרגם‬ ‫בּ‬

‫מילואי חכמה‬ ‫וכשבא לטהר את עצמו ולעשות תשובה )‪ (...‬היינו שיהיה לו הוויה‬ ‫בעולם‪ .‬וכעין זה איתא בספר פרי הארץ )פ׳ עקב(‪ ,‬וז״ל‪ :‬ידוע מה‬ ‫שאמרו רז״ל בש״ס )פסחים נד ע״א( ובזהר )ח״ג סט ע״ב‪ ,‬ובז״ח רות קג ע״ב( כי‬ ‫התשובה נבראה קודם בריאת העולם‪ ,‬ובה נברא העולם‪ ,‬מפני קטרוג‬ ‫המלאכים על בריאת האדם‪ ,‬ואמרו‪ ,‬וזמין הוא לארגזא קמך ולמחטי קמך‪ ,‬לכן‬ ‫באה התשובה‪ ,‬שיברא העולם בה‪ ,‬שאם ישוב מיד יקבלו‪ ,‬יהיה איך שיהיה‪,‬‬ ‫בלתי הבנת הענין לעומקו‪ .‬על כל פנים שמענו שהעולם נברא במידת‬ ‫התשובה‪ ,‬נמצא מוכרח ממילא על כל פנים שכח התשובה תקוע בכל בריאת‬ ‫העולם‪ ,‬וכמו כן ועיקר בתוך האדם שהוא עולם קטן )ת״ז תיקון ע׳ קל ע״ב(‪,‬‬ ‫כלול מכל העולמות המשתלשלים מאיתו יתברך‪ ,‬שהרי כח הפועל בנפעל )עי׳‬ ‫זח״ב פ ע״ב(‪ ,‬ולכן בכל מקום אשר ימצא האדם את נפשו אפילו בעומק‬ ‫הקליפות ר״ל‪ ,‬כשיזכור את עצמו איך התשובה קדמה לעולם והעולם נברא‬ ‫עימה‪ ,‬וכמו כן האדם‪ ,‬נמצא על כל פנים שכח התשובה תקוע בו‪ ,‬ואם יעורר‬ ‫בעצמו את כח התשובה להתקשר אליו ולהימשך אל שורשה שהיא שורש‬ ‫בריאתו וטבעו ומידותיו והיא קודמת אליו‪ ,‬ממילא יתהפך וישתנה מטבעו‬ ‫והרגלו‪ ,‬שהרי נתעלה למעלה מן הטבע‪ ,‬ונעתק אל שורש בריאתו ובריאת כל‬ ‫העולמות כולם‪ .‬נמצא שתחילתו וסופו מן השי״ת‪ ,‬כמאמר הבא לטהר מסייעין‬ ‫אותו‪ ,‬רק ההתעוררות צריך להיות מן האדם‪ ,‬ואחר שמתעורר ומתקשר בכח‬ ‫עליון ומניח מעשות מעשיו הקודמים‪ ,‬עי״ז חל עליו מידת התשובה וקדושתה‬ ‫עליו‪ ,‬וישנהו לטוב‪ ,‬כידוע שענין ההשתנות תלוי במידת התשובה‪ ,‬כי אין‬ ‫מעצור לה׳ להושיע‪ ,‬כי נורא הוא‪ .‬וזהו‪ ,‬׳שובה אלי׳‪ ,‬בכח התשובה שבכם‪,‬‬ ‫׳ואשובה אליכם׳‪ ,‬לסייע אתכם‪ ,‬וזהו )יחזקאל א( ׳והחיות רצוא ושוב׳‪ ,‬שכח‬ ‫התשובה שבכם תקוע בכל חיות הקודש‪ ,‬ומכל שכן באדם שהוא עולם מלא‪.‬‬ ‫ואחר שמגיע במעלת התשובה למעלה וקודם בריאת העולמות והמידות‪,‬‬ ‫ממילא הוא שעכשיו נולד הוא‪ ,‬וזהו שהבעל תשובה כקטן שנולד דמי‪ ,‬בתולדה‬ ‫ישרה‪ ,‬כאשר ברא אלקים את האדם ׳ישר׳ על הארץ‪.‬‬

‫היינו שזה בחינת השמחה שבלב שסוף כל סוף אנא זמין למיהוי‪,‬‬ ‫שבוודאי יתהוה ממני איזה הויה‪ .‬כי כל ההתהוות של האדם עתה בזה‬ ‫העולם הכל הבל וריק אפילו בחייו‪ ,‬כידוע לכל‪ ,‬מכל שכן שמוכרח למות‬ ‫ולשוב לעפר ויתבלה הכל‪ ,‬ועל כן אין זה שום הויה כלל‪ ,‬רק אנא זמין‬ ‫למיהוי‪ ,‬שבוודאי אני מוכן ומזומן שיהיה ממני איזה הויה לעתיד לנצח‪ ,‬כי‬ ‫בוודאי ישאר ממני אז מה שישאר‪ ,‬וכמו ששמעתי מפיו הקדוש ז״ל ענין זה‬ ‫לענין התחזקות בשמחה וכו׳‪ .‬וכל ההשארה הוא נקודת המצוות כנ״ל‪ .‬וזה‬ ‫בחינת אהיה‪ ,‬אנא זמין למהוי‪ ,‬שזה עיקר השמחה כנ״ל‪ .‬וזה בחינת מה‬ ‫אנו מה חיינו וכו׳‪ ,‬כי הכל הבל לבד וכו׳‪ ,‬היינו כנ״ל שאין להאדם שום‬ ‫הויה כלל‪ ,‬רק מה שישאר ממנו נקודת התורה והמצוות‪.‬‬ ‫טוב לו שלא נברא משנברא‪ .‬איתא גבי ענין זה בליקו״מ )ח״ב לט( בזה״ל‪ :‬מה‬ ‫שאמרו רז״ל נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא‪ ,‬וכן מה שכתוב‬ ‫וטוב משניהם את אשר עדן לא היה‪ ,‬הדבר תמוה‪ ,‬ואם כן על מה נברא‪.‬‬ ‫ובוודאי אין הדברים נאמרין כי אם בעוה״ז‪ ,‬שכפי צרות עוה״ז והיסורין‬ ‫שסובלין בני אדם בזה העולם כל אחד ואחד‪ ,‬בוודאי היה טוב יותר אם לא‬ ‫היה נברא כלל‪ .‬אבל בעוה״ב בוודאי טוב יותר מה שנברא‪ ,‬כי עי״ז דייקא‬ ‫באין אל התכלית כנ״ל‪ .‬וגם אפילו בעולם הזה‪ ,‬יפה שעה אחת בתשובה‬ ‫ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא‪ .‬טוב לו שלא נברא‬ ‫משנברא‪ .‬בענין סוגיא זו מעירובין המובאת במקו״ח ד״ה ׳טוב לו שלא נברא וכו׳׳‪,‬‬ ‫איתא בזה בקובץ מבועי הנחל )אייר–סיון תשל״ט( בזה״ל‪ :‬ונראה לדברי רביז״ל‪,‬‬ ‫שהנמנו וגמרו הוא‪ ,‬שאליבא דאמת בחי׳ ה׳לא נברא׳‪ ,‬דהיינו בחי׳ אקי״ק זמין‬ ‫למיהוי‪ ,‬גדולה יותר מבחי׳ ׳נברא׳‪ ,‬דהיינו תשובת עוה״ז‪ ,‬בחי׳ שוב בחי׳ הויה‬ ‫)כל אלו מובאים בהמשך המאמר‪ ,‬עי״ש(‪ .‬שתשובת עוה״ב עדיפא וטובה יותר‪ ,‬ונוח‬ ‫לו לאדם שאוחז במדריגת הלא נברא יותר משנברא‪ ,‬אבל מכיוון שאי אפשר‬ ‫להיות תמיד בבחי׳ רצוא בחי׳ לא נברא‪ ,‬שעי״ז יוכל ליפול לגמרי‪ ,‬שלא יהיה‬ ‫לו במה להחזיק עצמו אם יהיה תמיד בבחי׳ ׳אם אסק שמים׳ ולא יראה‬ ‫בעצמו שום הויה‪ ,‬לכן אומרים לו‪ ,‬׳ועכשיו שנברא׳‪ ,‬שאתה אוחז בתשובת עוה״ז בבחי׳ הויה בחי׳ שוב‪ ,‬עכ״פ יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש‪ ,‬שזה בחי׳‬ ‫תשובה על תשובה‪ ,‬שאפילו על התשובה גופא שעשה אותך לנברא‪ ,‬מ״מ עליך לראות שתשובה זו תהיה בשלימות‪ ,‬כי ׳מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי׳‪.‬‬

‫ה סוד הדבר כך‬ ‫הוא‪ ,‬השם אהי״ה‬ ‫הוא הכלל של כל‬ ‫ההשפעות‪ ,‬שכאשר‬ ‫השבילים סתומים ואינם‬ ‫מתפשטים להשפיע‪,‬‬ ‫וכלולים במקום אחד‪ ,‬אז‬ ‫זה נקרא אהי״ה הכולל‬ ‫את הכל‪) ,‬ומוכן להתגלות‬ ‫אלא שכעת הוא עדיין( סתום‬ ‫ולא נגלה‪ .‬אחר שיצא‬ ‫ממנו ההתחלה‪ ,‬ואותו‬ ‫נהר נתעבר להמשיך‬ ‫את כל השפע‪ ,‬אז נקרא‬ ‫׳אש״ר אהי״ה׳‪ ,‬כלומר‬ ‫על כן אהי״ה‪ ,‬אהי״ה‬ ‫מזומן להמשיך השפע‬ ‫ולהוליד הכל‪ .‬׳אהי״ה׳‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬עכשיו )טרם‬ ‫התפשטות השפע( אני הוא‬ ‫הכלל של הכל‪ ,‬הכלל‬ ‫של כל הפרטים‪ ,‬׳אש״ר‬ ‫אהי״ה׳‪ ,‬שמתעברת‬ ‫אימא ומזומנת להוציא‬ ‫את כל הפרטים‪,‬‬ ‫ולהתגלות על ידה השם‬ ‫העליון )שם הוי״ה(‪ .‬אח״כ‬ ‫רצה משה לדעת פרט‬ ‫הדבר מי הוא )העתיד‬ ‫לצאת מן אהי״ה( ‪ ,‬עד‬ ‫שפירש ואמר אהי״ה‬ ‫)ס״א יהו״ה( זה הוא‬ ‫הפרט‪ ,‬וכאן לא כתוב‬ ‫׳אשר אהי״ה׳‪(...) .‬‬ ‫בוא וראה‪ ,‬איך ירד‬ ‫הידיעה מדרגה לדרגה‪,‬‬ ‫להודיע למשה סוד השם‬ ‫הקדוש )הוי״ה(‪ ,‬בראשונה‬ ‫אהי״ה‪ ,‬הכלל של הכל‪,‬‬ ‫סתום‪ ,‬שלא מתגלה‬ ‫כלל‪ ,‬כמו שאמרתי‬ ‫למעלה‪ ,‬וסימן ׳ואהי״ה‬ ‫אצלו אמון וגו׳׳‪ ,‬וכתוב‬ ‫׳לא ידע אנוש ערכה‬ ‫וגו׳׳‪ .‬אח״כ הוציא‬ ‫את אותו נהר שהוא‬ ‫אימא עלאה‪ ,‬ומתעברת‬ ‫ומוכנה להוליד‪ ,‬ואמר‬ ‫אש״ר אהי״ה‪ ,‬מוכן‬ ‫להוליד ולתקן הכל‪ .‬ואחר‬ ‫שהתחילה להוליד‪ ,‬ואז לא‬ ‫כתוב ׳אשר׳ )כמו קודם‬ ‫שכתוב ׳אשר אהי״ה׳‪ ,‬אלא‬

‫כתוב ׳אהי״ה שלחני אליכם׳(‪,‬‬ ‫אלא ׳אהי״ה׳‪ ,‬כלומר‬ ‫עכשיו יוציא ויתוקן הכל‪.‬‬ ‫אחר שיצא הכל‪ ,‬ונתקן‬ ‫כל אחד ואחד במקומו‪,‬‬ ‫הניח הכתוב את כל‬ ‫השמות ואמר ׳יהו״ה׳‪,‬‬ ‫זה הפרט שנולד‪ ,‬וזה‬ ‫קיום כל העולם‪ .‬ובאותה‬ ‫שעה ידע משה סוד‬ ‫השם הקדוש‪ ,‬סתום‬ ‫וגלוי‪ ,‬והשיג מה שלא‬ ‫השיגו שאר בני העולם‪,‬‬ ‫אשרי חלקו‪.‬‬ ‫ו‬

‫מזומן הוא להרגיזך‬ ‫ולחטוא לפניך‪.‬‬

‫בּ‬ ‫ואני תפלה‬

‫ר׳ יצחק סבר )עי' בשמו"ר ג‪,‬‬ ‫חּו�ה‬ ‫ָ‬ ‫ָמ ֵל א ַר ַח ִמימ‪,‬‬ ‫ו( כי שם אהיה הוא התחלת‬ ‫נָ א ָע לַ י ְּב ַר ַח ֶמ יָכ‬ ‫שמ ן‬ ‫ִ‬ ‫וסיבת הנמצאים‪,‬‬ ‫ּלּותי‬ ‫ָה ַר ִּבימ‪ְּ ,‬ור ֵאה ַּד ִ‬ ‫מציאותו יתברך מתקיימים‪,‬‬ ‫לּות י‪ ,‬וְ ַע ל ַמ ה‬ ‫וְ ִש ְפ ִ‬ ‫והוא נמצא בכל הזמנים עבר‬ ‫אתנִ י‪ִּ ,‬כי ַע ָּתה‬ ‫ָּשוְ א ְּב ָר ַ‬ ‫הוה ועתיד‪ ,‬ובכל הזמנים הוייתו ומציאותו סיבת כל הנמצאים‪ .‬ור' יוחנן מפרש‪ ,‬כי 'אהיה' משמע שהוא יתברך נמצא לנמצאים‪ ,‬אמנם 'אהיה אשר אהיה' מורה על מציאות הוייתו הנסתר‪ ,‬שכן משמע 'אשר אהיה'‪ ,‬רצה לומר מי שהוא‪ ,‬וזהו לשון‬ ‫נסתר )גבורות השם פכ"ה(‪ .‬שם אהי"ה הוא תשובה‪ ,‬שלשון 'אהיה' פירושו אהיה עובד ה' מעתה‪ ,‬ומעתה רצוני לתקן מעשי המקולקלים )מאור ושמש‪ ,‬הפטרת שבת שובה(‪ .‬אהיה‪ ,‬א"ה סוד הכתר‪ ,‬י"ה חכמה‪ ,‬גם אהיה בכללות הוא דבינה‪ ,‬הרי ֵאינ ַאנִ י נֶ ֶח ָשב ְּב ֵשמ‬ ‫ּוכ ִא ּלּו‬ ‫רמוז בו כתר חכמה בינה‪ .‬וזה סוד 'אהיה אשר אהיה'‪ ,‬אהיה הראשון בינה‪ ,‬אהיה ב' כתר חכמה )קה"י‪ ,‬אהיה(‪ .‬הוא סוד המחשבה על הבריאה‪ ,‬והוא האמצע בין המאציל ובין גילוי האצילות‪ ,‬ובחינה הקרובה אל האצילות הוא אהיה ב' )קה"י‪ ,‬אהיה(‪ְּ .‬ב ִר ּיָ ה ְּכ לָ ל‪ְ ,‬‬ ‫ַע ַדיִ נ ֵאינ לִ י שּומ ַהוָ יָ ה‬ ‫אֹותמ לְ ָכ לְ ָעמ וְ לַ ַה ִש ָיבמ‬ ‫את ְּב ֵעת ֶש ִה ְת ַחלְ ָּת לִ גְ אֹל ֶאת ָּבנֶ יָכ ִמ ִּמ ְצ ַריִ מ לַ ַעשֹות ָ‬ ‫ֹלהי‪ֶ ,‬ש ַּת ַעזְ ֵרנִ י ְּבכ ַֹח ִש ְמָכ ַהּגָ דֹול ֶא ְהיֶ "ה‪ַ ,‬א ֶשר ּבֹו נִ ְק ֵר ָ‬ ‫אתי לְ ָפנֶ יָכ יי ֶא ַ‬ ‫עֹותי ֶאת ַמ ַע ַשי‪ְּ .‬וב ֵכנ ָּב ִ‬ ‫אתי‪ֵ ,‬מ ַא ַחר ֶש ַה ֵר ִ‬ ‫ָּבעֹולָ מ ְּכלָ ל‪ִּ ,‬כי טֹוב לִ י ֶשֹּלא נִ ְב ֵר ִ‬ ‫הֹוד ְע ָּת לְ מ ֶֹשה ַּב ְּנֶ ה‪ְּ ,‬כמֹו ֶש ָּכתּוב "ּכֹה ת ַ‬ ‫ֵאלֶ יָכ ִמ ֻּט ְמ ַאת ִמ ְצ ַריִ מ‪ְּ ,‬כמֹו ֶש ַ‬ ‫ֹאמר לִ ְבנֵ י יִ ְש ָר ֵאל ֶא ְהיֶ ה ְשלָ ַחנִ י ַאלֵ ֶיכמ"‪ְּ ,‬וב ֵכנ ְּבכ ַֹח ַה ֵּשמ ַה ָּקדֹוש ַהּזֶ ה‪ְּ ,‬תזַ ֵּכנִ י ְּב ַר ַח ֶמיָכ ָה ַר ִּבימ‪ֶ ,‬ש ַא ְת ִחיל לְ ָה ִכינ ַע ְצ ִמי ֶשּיִ ְהיֶ ה לִ י ַהוָ יָ ה ָּבעֹולָ מ‪ַ ,‬על יְ ֵדי‬ ‫וֹונֹותי ַה ְּמֻר ִּבימ‪ ,‬וְ לָ שּוב ִּב ְת ָ‬ ‫ֶש ְּתזַ ֵּכנִ י ְּב ַר ַח ֶמיָכ ָה ַר ִּבימ לָ שּוב ֵאלֶ יָכ ֶּב ֶא ֶמת‪ֶ ,‬ש ֶאזְ ֶּכה לְ ַה ְרּגִ יש ְּכ ֵאב ַח ָט ַאי וַ ַע ַ‬ ‫שּובה ְשלֵ ָמה לְ ָפנֶ יָכ )ליקו"ת ו(‪.‬‬


‫המתרגם‬ ‫בּ‬

‫מקור חכמה‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫נחל נובע‬

‫ערכים‬ ‫וכינויים‬ ‫‪‬‬ ‫בּ‬

‫כתר לשון המתנה בחי׳ תשובה‪ .‬איתא בליקו״ה )או״ח שבת ז‪ ,‬לא(‬ ‫גבי ענין ההמתנה בזה״ל‪ :‬ובפרט עתה בשעת החורבן ואריכת‬

‫הבא לטהר מסייעין לו‪ .‬איתא במסכת יומא )לח ע״ב(‪ :‬אמר ריש‬ ‫לקיש‪ ,‬מאי דכתיב ׳אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן׳‪,‬‬ ‫בא ַ‬ ‫לִטּ ֵמּא פותחין לו‪ ,‬בא לִּ ָטּ ֵהר מסייעין אותו‪ .‬תנא דבי רבי הגלות בכלליות ובפרטיות אצל כל אחד ואחד‪ ,‬שצריכין להמתין‬ ‫ישמעאל‪ ,‬משל לאדם שהיה מוכר נפט ואפרסמון‪ ,‬בא למדוד נפט‪ ,‬הרבה‪ ,‬כמ״ש אם יתמהמה חכה לו‪ ,‬וכמ״ש לכן יחכה ה׳ לחננכם‬ ‫וכו׳‪ ,‬וכתיב לכן חכו לי עד יום קומי‬ ‫אומר לו‪ ,‬מדוד אתה לעצמך‪ ,‬בא‬ ‫למדוד אפרסמון‪ ,‬אומר לו‪ ,‬המתן לי ‪ ‬וכו׳‪ ,‬וכן כל אחד ואחד לענין גלות‬ ‫עד שאמדוד עמך‪ ,‬כדי שנתבסם אני ‪)   ‬יומא לח‪ :‬לט‪  (.‬המר של נפשו שנתעה ע״י עוונותיו‬ ‫למקום שנתעה‪ ,‬ונפשו נבהלה מאד‪,‬‬ ‫ואתה‪ .‬תנא דבי רבי ישמעאל‪,‬‬ ‫עבירה מטמטמת לבו של אדם‪  ,‬וחפץ ומשתוקק מאד לשוב להשי״ת‬ ‫שנאמר ׳ולא תטמאו בהם ונטמתם ‪ ‬ועדיין לא עלתה בידו‪ ,‬שצריך ליזהר‬ ‫בם׳‪ ,‬אל תקרי ונטמאתם אלא ‪)  ‬איוב לו(‪     ‬מאד לבלי לייאש את עצמו בשום‬ ‫אופן‪ (...) ,‬כי כל אחד מישראל נבהל‬ ‫ונטמטם‪ .‬תנו רבנן‪ ,‬׳ולא תטמאו‬ ‫בהם ונטמתם בם׳‪ ,‬אדם מטמא עצמו מעט‪ ,‬מטמאין אותו הרבה‪ ,‬מאד לשוב להשי״ת‪ ,‬אבל מי שרוצה באמת לשוב בתשובה להש״י‪,‬‬ ‫מלמטה‪ ,‬מטמאין אותו מלמעלה‪ ,‬בעולם הזה‪ ,‬מטמאין אותו אע״פ שצריך לזרז את עצמו מאד ולרוץ בכל כוחו לצדיקי אמת‬ ‫לעולם הבא‪ .‬תנו רבנן‪ ,‬׳והתקדשתם והייתם קדושים׳‪ ,‬אדם מקדש והנלווים עליהם לקרבו אליו יתברך‪ ,‬אבל אעפ״כ ההכרח שימתין‬ ‫עצמו מעט‪ ,‬מקדשין אותו הרבה‪ ,‬מלמטה‪ ,‬מקדשין אותו מלמעלה‪ ,‬כנ״ל‪ .‬וכן ביאר בזה במי הנחל )ו( בזה״ל‪ :‬כי כשרוצה לעשות תשובה‪ ,‬אף‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬מקדשין אותו לעולם הבא‪ .‬ופירש רש״י )שם(‪ :‬אם ללצים שצריך למהר מאד לברוח מתוך חשכת עוונותיו‪ ,‬אעפ״כ צריך להיות‬ ‫הוא יליץ‪ .‬אם ללצים הוא בא להתחבר‪ ,‬הוא יליץ‪ ,‬לא ימנעוהו ולא מתון מתון‪ ,‬ואל יבהלוהו רעיוניו כשרואה ריחוקו מהשי״ת מתורה‬ ‫יעזרוהו‪ .‬אם לענוים‪ .‬הוא בא להתחבר‪ ,‬יתן לו חן‪ ,‬מי שבידו ליתן‪ .‬ותפלה ומכל הדברים שבקדושה‪ ,‬כי ההכרח להמתין ולילך בהדרגה‬ ‫פותחין לו‪ .‬פתח הטומאה ליכנס בו‪ ,‬מספיקין בידו‪ ,‬ואין מונעין כפי אשר יורהו הצדיק האמת‪ ,‬עד שיזכה לתיקון גמור‪ ,‬כי א״א‬ ‫ממנו מן השמים לעכבו‪ .‬בא‪ .‬הלוקח למדוד נפט‪ ,‬מפני שריחו רע‪ ,‬ליכנס בפעם אחת אל הקדושה‪ .‬ועל כן תשובה הוא בחי׳ המתנה‪.‬‬ ‫אומר לו המוכר מדוד לעצמך‪ .‬מטמטמת‪ .‬אוטמת וסותמת מכל‬ ‫חכמה‪ .‬ונטמתם‪ .‬חסר א׳‪ .‬מטמאין אותו הרבה‪ .‬מניחין אותו ליטמא הרבה‪ ,‬והכי קאמר קרא‪ ,‬אל תטמאו בהן‪ ,‬ואם תטמאו סוף ונטמתם‪.‬‬ ‫והתקדשתם‪ .‬מעט‪ ,‬והייתם קדושים הרבה‪ ,‬הבא ליטהר מסייעין אותו‪ .‬ודייק בזה הרמ״ק בפרד״ר )שער כב פ״ד( בזה״ל‪ :‬מאי פותחים‪ ,‬פי׳ למה‬ ‫לא אמר מסייעין‪ ,‬כדאמר הבא ליטהר מסייעין‪ .‬אלא הטעם‪ ,‬כי כשבא אדם ליטהר אז פותחין לו פתחים יותר מן הראוי‪ ,‬כענין )בראשית‬ ‫כה( ׳ויעתר לו ה׳׳‪ ,‬ויחתור לו‪ ,‬שפתח לו פתח )עי׳ בזהר תולדות קלז ע״א(‪ ,‬וכן במנשה שחתר לו הקב״ה פתח מתחת כסא הכבוד )בסנהדרין‬ ‫ַמּא אין פותחים לו‪ ,‬אלא הפתחים נפתחים מעצמם‪ ,‬שבהם ֵיצֵּא אם ירצה‪ .‬וזהו פותחים לו‪ ,‬ר״ל יש לו‬ ‫קג(‪ ,‬וזהו ׳מסייעין׳‪ .‬אבל כשבא לִטּ ֵ‬ ‫פתחים פתוחות שבהם יצא‪ .‬ועי׳ בזהר המובא במילוא״ח ד״ה ׳הבא לטהר מסייעין לו׳ בסוד ענין זה‪ .‬כתר לי זעיר‪ .‬כתיב בספר איוב )לו‪ ,‬ב(‬ ‫בענין תוכחת אליהוא‪ַ :‬כּ ַתּר לִי ז ְֵעיר ַו ֲא ַחוֶָּךּ כִּ י עוֹד לֶא ַ‬ ‫ֱלוֹהּ ִמלִּ ים‪ :‬וביאר בתרגום יונתן )שם(‪ :‬אמתן לי‪ .‬ופירש רש״י )שם(‪ :‬כתר לי זעיר ואחוך‪ .‬כולו‬ ‫לשון ארמי הוא‪ ,‬הוחֵל לי מעט ואגידך‪ ,‬כתר לשון הוחֵל‪ .‬וכן פירש המצו״ד )שם(‪ :‬כתר לי‪ .‬אמר עוד המתן לי מעט זמן‪ ,‬ואגיד לך אמרים‪,‬‬ ‫כי יש עוד עימדי מלים בעבור אלוה ובמקומו‪ .‬ואיתא בפרד״ר )שער כ‪ ,‬פ״א( בזה״ל‪ :‬מטעם העלם הכתר‪ ,‬אינו מתגלה בו שם כלל המגביל‬ ‫ומגדיר רוחניותו בהגיונו‪ ,‬כשם בן ד׳ ושאר השמות‪ ,‬אבל שם אהיה הגיונו מורה העלם‪ ,‬שפירושו הא אנא קאים למהוי )ולהתגלות(‪.‬‬ ‫ֹאמר ספירת כתר אינו מפני שיש בו השגה כלל‪ ,‬אלא מפני שעתיד להתגלות למטה בחכמה ובבינה‪ ,‬וכן פירשו‬ ‫והכוונה‪ ,‬כי עם היות שֶׁנּ ַ‬ ‫הגאונים )מובא בספר היחוד לרב חמאי גאון וכן איתא בתיקו״ז קלה ע״א(‪ ,‬כי פי׳ כתר לשון המתן‪ ,‬מלשון )איוב לו( ׳כתר לי זעיר ואחוך׳‪ .‬והכוונה‬ ‫מילואי חכמה‬ ‫הבא‬

‫לטהר מסייעין לו‪ .‬ענין זה ִהינוֹ סוד גדול‪ ,‬כדאיתא בזהר מדה״נ )פ׳ נח(‬ ‫בזה״ל‪ :‬תא חזי‪ ,‬מה כתיב באדם‪ ,‬׳לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו‬

‫ילקוט הנחל‬ ‫הבא‬

‫לטהר מסייעין לו )‪ (...‬אומרים לו המתן‪ .‬איתא במכתבי שמואל )מכתב יט(‬ ‫בזה״ל‪ :‬ההמתנה היא טובה גדולה‪ ,‬שבכך הוא מוציא את ניצוצות‬

‫עזר כנגדו׳‪ .‬א״ר‪ ,‬זו היא הנשמה שהיא אצלו עזר‪ ,‬להוליכו בדרכי קונו‪ .‬והיינו הקדושה‪ ,‬ועושה כלים גדולים‪ ,‬ומרוויח הרבה מאד בזה שהוא משתוקק‪ ,‬יותר‬ ‫דתנן בא ליטהר מסייעין אותו‪ .‬ת״ר‪ ,‬כשהאדם הולך בדרכי קונו‪ ,‬הרבה ממה שהיה מרויח אם היה הולך לו כסדר משום שאצל השי״ת חשוב יותר‪,‬‬ ‫מסייעין אותו‪ .‬נשמתו מסייעת אותו‪ ,‬מלאכי השרת מסייעין אותו‪ ,‬שכינתו של קצת עם מניעות‪ ,‬מאשר הרבה בלי מניעות‪ .‬ועוד כתב שם )מכתב כז( בזה״ל‪ :‬עיקר‬ ‫מקום מסייעת אותו‪ ,‬וכולם מכריזין לפניו ואומרים‪ ,‬׳בלכתך לא יצר צעדך ואם התשובה זה ההמתן‪ ,‬כלומר להמתין‪ ,‬כשרוצים לעשות תשובה צריכים לדעת‬ ‫תרוץ לא תיכשל׳‪ .‬רבי נתן אומר‪ ,‬נשמתן של צדיקים מסייעין אותו‪ .‬ועוד איתא שמוכרחים להמתין‪ ,‬אי אפשר לקפוץ לתוך הקדושה בבת אחת‪ ,‬חייבים להמתין‬ ‫בזה בספר עמק המלך )שער יג‪ ,‬פל״ו( בזה״ל‪ :‬וכזה אירע מעשה בימי האר״י )כל החיים של האדם(‪ ,‬ומוכרח שיעבור על האדם הרבה‪ ,‬ומורידים אותו לנסיונות‪.‬‬ ‫זלה״ה‪ .‬פעם אחת ישב הרב רבי יצחק לוריא ע״ה בביתו‪ ,‬ותלמידיו ישבו אומרים לו המתן‪ .‬איתא בליקו״ה )חו״מ חלוקת שותפים ה‪ ,‬ו( גבי ענין ההמתנה‬ ‫הנדרשת ַלבָּא ליטהר בזה״ל‪ :‬כי בתחילה כשאדם רוצה ליכנוס בעבודת‬ ‫לפניו‪ ,‬ונכנס כבוד מורנו הר״ר שמואל אוזידא‪ ,‬שחיבר ספר מדרש שמואל על‬ ‫פרקי אבות‪ ,‬לדבר עם הרב עסק אחד‪ ,‬והוא היה עדיין בחור רך בשנים‪ .‬ה׳‪ ,‬אזי השי״ת ברחמיו חומל עליו ומיקל עליו ומניח אותו ליכנס אל הקדושה‪,‬‬ ‫וכראותו הרב ז״ל שנכנס‪ ,‬קם מלפניו מלוא קומתו‪ ,‬ואמר לו ברוך הבא‪ ,‬כי הבא ליטהר מסייעין לו‪ .‬ואזי הולך לו קצת כסדר‪ ,‬ואזי ע״י עבודתו הוא‬ ‫ולקחו בידו והושיבו לימינו‪ ,‬ודיבר עימו כל צרכו‪ ,‬ואח״כ יצא כבוד מורנו הר׳ מתחיל לעלות מדרגא לדרגא‪ ,‬ומתחיל ליכנוס קצת מחוץ לפנים‪ ,‬אבל אע״פ‬ ‫שמואל מלפניו‪ .‬וכבוד מורנו הר״ר חיים קליפיריז ע״ה )הוא מוהרח״ו(‪ ,‬להיות שנכנס לפנים‪ ,‬לא נכנס כי אם לבחינת חצר‪ .‬ועדיין הוא עומד מחוץ לבית‪.‬‬ ‫שהיה חקרן גדול‪ ,‬אמר להרב‪ ,‬אדוני לא אוכל להתאפק מלשאול למעלת כבוד וכשרוצה ליכנס לתוך הבית שהוא העיקר‪ ,‬אין מניחים אותו השומרים שהם‬ ‫תורתו‪ ,‬למה קמת לפני הבחור מלוא קומתך‪ ,‬ואמרת לו ברוך הבא‪ ,‬מה שלא נטורי תרעא‪ ,‬ואז אי אפשר לו ליכנס לתוך הבית‪ ,‬עד שיחזור ויצא לחוץ‬ ‫נהגת כן מקודם‪ .‬אמר לו‪ ,‬חייך‪ ,‬לא מלפני זה בחור קמתי מלא קומתי‪ ,‬ולא לו לברר ניצוצות קדושים מעמקי הקליפות‪ ,‬ויתקן מהם תיקונים גדולים בבחינת‬ ‫אמרתי ברוך הבא‪ ,‬אלא לרבי פנחס בן יאיר כיבדתי‪ ,‬שנכנס עימו למעלה מעל קטורת‪ ,‬ואז דייקא יכנס לפנים לתוך הבית‪ ,‬כי ליכנוס לפנים לתוך הבית‬ ‫ראשו‪ ,‬שנשמתו נתלבשה היום הזה בזה הבחור‪ ,‬מפני שעשה היום הזה איזה אין מניחין אותו‪ ,‬עד שיחזור ויברר ויעלה ויתקן מה שפגם‪ ,‬דהיינו שיעלה‬ ‫מצוה שנהג רבי פנחס בן יאיר לקיימה‪ ,‬ועל כן נתעברה היום בו נשמתו הניצוצות מעמקי הקליפות שהורידם לשם בעוונותיו‪ .‬אבל זהו מחמלת ה׳‬ ‫להחזיקו ולעוזרו במצוות כאלו‪ ,‬וזהו סוד ׳הבא ליטהר מסייעין אותו׳ מלמעלה‪ .‬מה שלא גזר עליו מתחילה שיברר ויתקן תחילה לגמרי מה שפגם‪ ,‬ואח״כ‬ ‫)‪ (...‬וכשמוע מורנו הר״ר חיים זלה״ה את דברי הרב‪ ,‬קם ורדף אחרי רבי יתחיל ליכנוס לחצרות הקדושה‪ ,‬כי אם כן היה קשה מאד לכל אדם‬ ‫שמואל הנזכר‪ ,‬לשאול לו אם צדקו דברי הרב ע״ה‪ ,‬וכשהשיגו אמר לו‪ ,‬חייך להתקרב‪ ,‬כי בתחילה בוודאי אין בו שום כח להתחיל ללחום מלחמה כזאת‬ ‫רבי שמואל‪ ,‬שתאמר לי מה מצוה באה היום לידך‪ ,‬שכך וכך אמר לי הרב‪ .‬לברר הניצוצות העשוקות בעמקי הקליפות‪ ,‬ובפרט שעדיין לא ראה מאורות‬ ‫אמר לו ר׳ שמואל‪ ,‬חייך המצוה שקיימתי היום הוא‪ ,‬שהיום באשמורת הבוקר מימיו‪ ,‬ואין בו שום תשוקה עדיין לעבודת ה׳ באמת כראוי‪ ,‬על כן מחמלת‬ ‫קמתי והלכתי לבית הכנסת להתפלל‪ ,‬ובהליכתי בדרך עברתי על בית אחד‪ ,‬ה׳ שמניח אותו תחילה ליכנוס לעבודת ה׳ אע״פ שלא תיקן עדיין מה‬ ‫ושמעתי קול בכייה גדולה מבפנים‪ ,‬ואמרתי אסורה נא ואראה על מה הם שקלקל‪ ,‬עד שנמצאים קצתם שנכנסים בתוך שערי הקדושה עד שבאים לתוך‬ ‫בוכים‪ ,‬וראיתי אותם כולם ערומים‪ ,‬שבאו גונבי לילה וגנבו כל אשר להם‪ ,‬וגם בחינת החצר‪ ,‬ואז כבר ראו קצת יופי ונועם ויקרת קדושתו וחפצים‬ ‫מלבושיהם הפשיטו מעליהם‪ .‬מיד נכמרו רחמי עליהם‪ ,‬ופשטתי את מלבושי ומשתוקקים ליכנוס לבית‪ ,‬שזהו עיקר התכלית‪ ,‬אבל אין מניחין אותם ליכנס‬ ‫מעלי‪ ,‬והלבשתים מעלי לבעל הבית‪ ,‬ואני חזרתי לביתי והלבשתי בגדי שבת‪ ,‬לבית‪ ,‬עד שיחזרו ויצאו לחוץ לברר הניצוצות מעמקי הקליפות‪ ,‬ואז דייקא‬ ‫והנך רואה בעיניך שאני לבוש בגדי שבת‪ ,‬מיד נשקו ר׳ חיים על פיו‪ ,‬וחזר יכנסו לתוך הבית לפנים ממש‪ ,‬כי לתוך הבית לפנים אי אפשר ליכנוס כי‬ ‫לרבו וסיפר לו המעשה‪ .‬אמר לו האר״י ז״ל‪ ,‬ודאי כך היה‪ ,‬ובעבור זאת המצוה‬ ‫אם כשמעלין הניצוצות ממרחקים מעמקי הקליפות‪.‬‬ ‫זכה שנתלבשה בו נשמת ר׳ פנחס בן יאיר‪ ,‬שאף כן תמיד נהג לילך לפדיון לאחד שבא לקנות אפרסמון אומרים לו המתן‪ .‬איתא בזה במעדני מלך )ו‪,‬‬ ‫לד( בזה״ל‪ :‬וצריך עיון‪ ,‬מה היא עבודת ההמתנה עד שהיא היא עיקר‬ ‫שבויים )חולין ז ע״א(‪ ,‬ולגמול חסד עם האומללים והנדכאים‪.‬‬ ‫התשובה‪ ,‬הלא לכאורה אין שום עבודה ועשייה בהמתנה‪ .‬אכן ענין ההמתנה‬ ‫הוא עצם הדבר מה שהאדם עומד על עמדו אע״פ שאין רואה ומרגיש בעצמו שום התעלות‪ ,‬ואעפ״כ אינו ניסוג אחור‪ ,‬רק עומד וממתין‪ ,‬ומצפה וכוסף‬ ‫ומשתוקק ומתגעגע מתי אבוא ואראה פני אלקים‪ ,‬כי יודע שכל זמן שעדיין אין מקרבין אותו מלמעלה זהו כי עדיין אינו ראוי לזה‪ ,‬וע״י הרצונות והכיסופין‬ ‫עצמן יזדכך ויתעלה‪ ,‬עד שיזכה להגיע להמדריגה העליונה שהיא בחי׳ האפרסמון‪ ,‬ולפום צערא אגרא )הרה״ח רל״י בנדר ז״ל בשם אנ״ש(‪.‬‬

‫ערכים‬ ‫וכינויים‬ ‫בּ ‪‬‬

‫אפרסמון‬

‫הסתרת פנים‬

‫מובחר שבשמנים הוא‬ ‫אפרסמון )רש"י עמוס ו‪ ,‬ו(‪.‬‬

‫בגלותנו‪ ,‬כביכול הקב"ה‬ ‫בהסתרת פנים‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫הסתרת פניך‪ ,‬שהוא בחינות‬ ‫רחמים‪ ,‬ופנה עורף שהוא‬ ‫בחינות דין )ליקו"מ ב‪ ,‬ו(‪.‬‬

‫שמן אפרסמון )בלסמון(‪,‬‬ ‫שהוא מצוי בארץ ישראל‪,‬‬ ‫שנאמר 'יהודה וישראל המה‬ ‫רוכליך בחטי מנית ופנג'‪.‬‬ ‫וראיתי בספר יוסיפון‪ :‬פנג‬ ‫הוא אפרסמון‪ ,‬וגדל ביריחו‪,‬‬ ‫ועל שם הריח נקרא יריחו‬ ‫)רש"י מ"ב כ‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫נהר אפרסמון הוא מושך‬ ‫והולך‪ ,‬נותן ריח‪ ,‬ומריחין כל‬ ‫המתקרבין אליו )ש"ך עה"ת‪,‬‬ ‫בראשית כה‪ ,‬ז(‪.‬‬

‫אפרסמון הוא סוד החסדים‬ ‫דאמא‪ ,‬וזה סוד י"ג נהרי‬ ‫אפרסמונא‪ ,‬שהן החסדים‬ ‫שביסוד דבינה שנקרא 'חי‬ ‫עולמים'‪ ,‬זהר שמות ט"ו‬ ‫ע"א‪ ,‬וכמו שכתב במקדש‬ ‫מלך שם‪ .‬גם תיקונא דיקנא‬ ‫קדישא נקרא אפרסמונא‪ ,‬וזה‬ ‫סוד תליסר נהרי אפרסמונא‬ ‫דכיא‪ ,‬שהן הי"ג תיקוני‬ ‫דיקנא )קה"י‪ ,‬אף(‪.‬‬ ‫בחי׳ בושם הוא בינה‬ ‫כנודע‪ ,‬שבה בחי' ריח‪ ,‬בסוד‬ ‫אפרסמון שהוא כינוי לבינה‬ ‫)קה"י‪ ,‬בושם(‪.‬‬ ‫כשנכנסים נשמות ישראל‬ ‫לגן עדן‪ ,‬טובלים אותן‬ ‫ברמ"ח נהרי אפרסמון‬ ‫ובלסמין‪ ,‬ומכניסים אותה‬ ‫אח"כ לגן עדן )קה"י‪ ,‬גן(‪.‬‬

‫הטלטול והגלות ליחיד או‬ ‫לעם יורה על הסתר פנים‪,‬‬ ‫כמי שהוא בלתי מושגח‬ ‫מבעליו )רבינו בחיי בראשית‬ ‫ד‪ ,‬יד(‪.‬‬ ‫בהיות שמו בישראל‬ ‫הנה הם מושגחים ממנו‪,‬‬ ‫ובהסתלקו מהם הנה תסתלק‬ ‫השגחתו‪ ,‬וזו היא הסתרת‬ ‫פנים האמורה בתורה‪ .‬וזה‬ ‫סוד 'וחרה אפי בו ביום‬ ‫ההוא ועזבתים והסתרתי פני‬ ‫מהם והיה לאכול'‪ ,‬ותרגם‬ ‫אנקלוס 'וארחקינון ואסלק‬ ‫שכינתי מנהון ויהון למיכל'‬ ‫)עבודת הקודש ח"ג‪ ,‬פנ"ה(‪.‬‬ ‫כל המציאות הוא ממציאותו‬ ‫יתברך‪ ,‬ותכלית המציאות‬ ‫הוא האדם‪ ,‬שיקיים התורה‬ ‫והמצוות‪ .‬כי התורה היא‬ ‫שמו יתברך‪ ,‬נמצא המקיים‬ ‫אותה דבוק הוא במאוד‬ ‫בשמו יתברך והוא שוכן‬ ‫בתוכו‪ ,‬על כן יזכור את שמו‪.‬‬ ‫אבל המרחיק את עצמו‪,‬‬ ‫וכביכול דוחה רגלי השכינה‪,‬‬ ‫אז לפי ההתרחקות הוא חוזר‬ ‫לתוהו ובוהו‪ ,‬כי מסלק את‬ ‫מציאות עצמו ממציאותו‬ ‫יתברך‪ ,‬ואז הוא מסולק‬ ‫מהטוב ויאונה לו רע‪ ,‬זהו‬ ‫סוד הסתרת פנים‪ .‬ואז מגיע‬ ‫הרעה לעושה רע‪ ,‬לפי רע‬ ‫שעושה כן הוא ההסתרה‬ ‫)של"ה שבועות‪ ,‬תורה אור נא(‪.‬‬ ‫הסתרת פנים הוא העדר‬ ‫השגחתו‪ ,‬כי כל מי שאינו‬ ‫רואה דבר אין משגיח בו‬ ‫)שפתי חכמים דברים לא‪ ,‬יז(‪.‬‬ ‫בעבור רוב הסתר הפנים‬ ‫נפסדו הדיעות ונתקלקלו‬ ‫כל המעשים‪ ,‬ומזה נמשך גם‬ ‫כן בבריות עצמם הקלקול‬ ‫והפסדות )דעת תבונות א‪ ,‬מב(‪.‬‬ ‫הנבראים הגסים העכורים‬ ‫לא נבראו אלא בהסתר פנים‪,‬‬ ‫כי לא האיר להם פני קודשו‪,‬‬ ‫והרוחניים הנכבדים ברואים‬ ‫בהארת פנים‪ .‬וע"פ יסודות‬ ‫אלה נעשה החיבור הזה של‬ ‫הגוף והנשמה‪ ,‬שהגוף עניניו‬ ‫בכל דרכיהם בהסתר הפנים‬ ‫נמשכים ובאים‪ ,‬והנשמה וכל‬ ‫עניניה בהארת הפנים )דעת‬ ‫תבונות עא‪ ,‬צו(‪.‬‬ ‫בעת שהקב"ה מוכרח‬ ‫להסתיר הנס בתוך טבע‬ ‫העולם נקרא הסתרת פנים‪,‬‬ ‫שמסתיר פניו כביכול‬ ‫מלהביט ולהכיר אותו ע"י‬ ‫נפלאותיו )באר מים חיים‪ ,‬פ'‬ ‫וארא(‪.‬‬ ‫הסתרת פנים‪ .‬נקרא סיבת‬ ‫הסיבות‪ ,‬פירוש שהקב"ה‬ ‫מסתיר הנס בסיבות העולם‪,‬‬ ‫שיוכלו בני אדם לתלות‬ ‫הנס בהסיבה‪ ,‬לומר מפני‬ ‫שכך אירע )באר מים חיים‪,‬‬ ‫פ' וארא(‪.‬‬

‫נחל נובע‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫ובוזי יקלו‪ .‬איתא בזה בביאה״ל )ו( בזה״ל‪ :‬רישא דקרא‪ ,‬׳כי מכבדי‬ ‫אכבד וכו׳׳‪ ,‬אכבד להגיע להם כבוד אלקים‪.‬‬

‫כי‬

‫עדיין הדם שבחלל השמאלי וכו׳‪ .‬דייק בזה בביאה״ל )ו( בזה״ל‪:‬‬

‫כדרכו הקדושה מביא ג׳ ראיות בהכרח הבזיונות ושפיכות‬ ‫דמים להבא להיטהר לעשות תשובה‪,‬‬ ‫שהם קשורים ומשולבים יחד לראיה ‪‬‬ ‫אחת )ע״פ כלל ט״ז(‪ .‬ראיה א׳‪ ,‬כי ‪  ‬‬ ‫קודם התשובה נסתר האדם‬ ‫מפני ‪ ‬‬ ‫אהיה שהוא גי׳ דם‪ ,‬וכל התשובה‬ ‫להפוך דם לדום שידום וישתוק‪    .‬‬ ‫ראיה ב׳‪ ,‬מהכתוב ׳ובוזי יקלו׳‪   .‬‬ ‫ראיה ג׳‪ ,‬הוא מחמת שקודם ‪ ‬‬ ‫התשובה עדיין הדם שבחלל‬ ‫ועוז‪ .‬השמאלי ‪ ‬‬ ‫שבלב בתוקף‬ ‫*‬

‫ולב‬

‫כסיל לשמאלו‪ .‬כתב בזה במי‬

‫אל תעמיק בו שאין בו השגה‪ ,‬והשגתו הוא בשאר הספירות‪ ,‬וא״כ‬ ‫נמצא כי הגיונו הוא סיבת רוממותו והעלמו‪ .‬ועוד איתא גבי ענין זה‬ ‫בעבודת ישראל )פ׳ ראה( בזה״ל‪ :‬ההמתנה מורה על הרצון שנכלל בכתר‪,‬‬ ‫שדרשוהו מענין ׳כתר לי זעיר׳‪ ,‬כי ע״י המתנה והשתלשלות מכח בלי‬ ‫גבול‪ ,‬בא לגבול‪ .‬ועי״ע שם באיוב כל‬ ‫* פירוש‪ ,‬כי אחורי שם‬ ‫אהיה הוא בגימטריא דם‪,‬‬ ‫כמובא‪ .‬היינו כשכותבין השם‬ ‫באחוריים‪ ,‬דהינו א אה אהי‬ ‫אהיה‪ ,‬שחוזרין בכל פעם‬ ‫לאחור‪ ,‬הוא בגימ׳ דם‪ .‬וזהו‬ ‫בחי׳ החזרת והסתרת פני‬ ‫אהיה שעולה דם ‪:‬‬

‫אהיה‪  ‬דם ‪   ‬‬ ‫‪)   ‬שמו״א‪ ,‬ב( ‪  ‬‬ ‫‪    ‬‬ ‫‪)    ‬קהלת י(‪ ‬‬ ‫‪     ‬‬

‫הנחל )ו( בזה״ל‪ :‬כדרכו בקודש‬ ‫בכל הספר מביא כאן רק סוף‬ ‫הפסוק )ע״פ כלל ה(‪ ,‬וגם בתחילת‬ ‫הפסוק ׳לב חכם לימינו׳‪ ,‬מרומז‬ ‫שאחר התשובה ששומע חרפתו ושותק‬ ‫שאז הוא חכם‪ ,‬כמו שמבואר בסוף‬ ‫)לקמן באות ו׳( שעל שם השתיקה נקראין חכמים כי סיג לחכמה‬ ‫שתיקה‪ ,‬וזה בחי׳ ׳לב חכם׳ דייקא ׳לימינו׳‪ ,‬כי ימין הוא מרמז על‬ ‫דרך התשובה‪ ,‬כאשר מבואר בכוונות אלול שימין במילואו עולה דרך‬ ‫)כמובא לקמן באות ז׳( ועל כן ימין ה׳ דייקא פשוטה לקבל תשובתו‪.‬‬

‫מקור חכמה‬

‫הפסוקים הסמוכים ומפרשיהם )כלל ה(‪,‬‬ ‫וראה‪ ,‬כי מלבד שבא רבינו ללמדנו על כך‬ ‫ש׳כתר׳ לשון המתנה‪ ,‬גם כל המקרא מדבר‬ ‫מענין ׳כי מי יאמר זיכיתי לבי׳‪ ,‬המובא‬ ‫להלן באות ג׳‪.‬‬

‫והסתרת פני אהיה גימ׳ דם‪.‬‬

‫כדאיתא בשער הכוונות‬ ‫)דרושי הפסח דרוש א( בזה״ל‪ :‬צריך‬

‫שתדע‪ ,‬כי לעולם כל מה שהוא‬ ‫למעלה בבחי׳ אחוריים‪ ,‬ברידתם‬ ‫למטה נעשים שם בחי׳ פנים‪.‬‬ ‫ונמצא‪ ,‬כי בחי׳ הפנים והפנימיות‬ ‫הם שמות אהי״ה כסדרן‪ ,‬אבל בחי׳‬ ‫חיצוניותם שהם בחי׳ האחוריים הם‬ ‫הריבוע של שם אהיה‪ ,‬כזה‪ ,‬א׳ א״ה‬ ‫אה״י אהי״ה‪ ,‬העולה מ״ד‪.‬‬

‫ובוזי יקלו‪ .‬׳בוזי׳ הם אלו שֶׁיִּצְ רָם עודנו בתוקפו והם בבחי׳ מבזי ה׳‪,‬‬ ‫ועל כן יקל כבודם וִיבוּזֶה‪ ,‬והוא מלשה״כ בקללת ְבּנֵי עלי על‬ ‫ָמּה ִת ְבעֲטוּ ְבּז ְִב ִחי‬ ‫שפגמו בכהונה‪ ,‬כדכתיב בשמואל א )ב‪ ,‬כט–ל(‪ :‬ל ָ‬

‫ֵאשׁית‬ ‫ִיתי מָעוֹן ו ְַתּ ַכבֵּד אֶת ָבּנֶי‪ִ ‬מ ֶמּנִּי לְה ְַב ִרי ֲאכֶם ֵמר ִ‬ ‫ָתי ֲאשֶׁר צִ וּ ִ‬ ‫ְוּב ִמ ְנח ִ‬ ‫ֵית‪‬‬ ‫ָמר ְִתּי בּ ְ‬ ‫ַמּי‪ָ :‬לכֵן ְנאֻם ה׳ אֱ‪‬קֵי י ְִשׂ ָראֵל אָמוֹר א ַ‬ ‫כָּל ִמ ְנחַת י ְִשׂ ָראֵל לְע ִ‬ ‫לְפנַי עַד עוֹלָם ו ְַעתָּה ְנאֻם ה׳ חָלִילָה לִּי כִּ י ְמכ ְַבּדַי ֲא ַכבֵּד וּבֹזַי ֵיקָלּוּ‪ :‬ופירש המצו״ד )שם(‪ :‬כי מכבדי‪ .‬מי שהיה מכבד אותי‪,‬‬ ‫וּבֵית א ִָבי‪ ‬י ְִתהַלְּכוּ ָ‬ ‫אכבדו גם אני‪ ,‬רצה לומר‪ ,‬אחזיר שימוש הכהונה לבני פנחס בן אלעזר‪ ,‬שכיבד אותי בשיטים בקנאו את קנאתי‪ .‬ובוזי‪ .‬הם בני עלי‪ ,‬שביזו‬ ‫את המקום‪ ,‬יקל כבודם‪ .‬ועל פסוק זה דרש בן זומא במשנה דאבות )פ״ד‪ ,‬מ״א(‪ :‬איזהו מכובד‪ ,‬המכבד את הבריות‪ ,‬שנאמר )שמ״א ב(‪ ,‬׳כי מכבדי‬ ‫אכבד ובוזי יקלו׳‪ .‬ופירש הרע״ב )שם(‪ :‬כי מכבדי אכבד‪ .‬והדברים קל וחומר‪ ,‬ומה הקב״ה שהוא מלך הכבוד וכל מה שברא בעולמו לא ברא‬ ‫אלא לכבודו‪ ,‬מכבד את מכבדיו‪ ,‬ק״ו לבשר ודם‪ .‬ובוזי יקלו‪ .‬למדנו ענוותנותו של הקב״ה‪ ,‬לא אמר ׳ובוזי אקלל׳‪ ,‬אלא ׳יקלו׳ מעצמם‪ .‬ובכבוד‬ ‫הצדיקים הקפיד יותר‪ ,‬שנאמר )בראשית יב( ׳ומקללך אאור׳‪ .‬ועוד איתא בבמדב״ר )ח‪ ,‬ג(‪ :‬׳כי מכבדי וגו׳׳‪ ,‬מדבר בגרים‪ ,‬הם מכבדים להקב״ה‪,‬‬ ‫שמניחים מעשיהם הרעים ובאים וחסים תחת כנפי השכינה )בבחי׳ הבא לטהר את עצמו ולעשות תשובה(‪ ,‬הקב״ה מכבדם‪ .‬ללמדך שכל המיישר‬ ‫אורחותיו הוא מכבד להקב״ה‪ ,‬שנאמר )תהלים נ( ׳זובח תודה יכבדנני׳‪ ,‬ואומר )ירמיה יג( ׳תנו לה׳ אלקיכם כבוד בטרם יחשיך וגו׳׳ ׳ובוזי‬ ‫יקלו׳‪ ,‬אלה הרשעים שהרי סרים מאחרי המקום‪ ,‬הקב״ה מקילם‪ .‬ודוק וראה‪ ,‬איך דברי מדרש זה מקושרים הם היטב למאמר זה‪.‬‬ ‫לִימינוֹ ְולֵב ְכּ ִסיל‬ ‫יע שֶׁמֶן רוֹ ֵק ַח ָי ָקר ֵמח ְָכ ָמה ִמכָּבוֹד ִס ְכלוּת ְמ ָעט‪ :‬לֵב ָחכָם ִ‬ ‫ולב כסיל לשמאלו‪ .‬כתיב בקהלת )י‪ ,‬א–ב(‪ :‬זְבוּבֵי ָמוֶת י ְַב ִאישׁ י ִַבּ ַ‬ ‫ְבוּבין כח והם קרובים למות‪ ,‬גם אם בא לתוך‬ ‫לִשׂמֹאלוֹ‪ :‬ופירש רש״י )שם(‪ :‬זבובי מות יבאיש יביע וגו׳‪ .‬כגון בימי החורף שאין ַבּזּ ִ‬ ‫ְ‬ ‫שמן רוקח ומתערב בבשמים הוא מבאישו‪ ,‬והוא מעלה קצף שקורין אשקומ״א בלע״ז‪ ,‬ונראה בו כמין אבעבועות‪ ,‬וזה משמעו של‬ ‫׳יביע׳‪ .‬הרי דבר קל שהפסיד דבר חשוב‪ ,‬כך יקר מחכמה ומכבוד הסכלות מעט‪ ,‬שהרי הכריע את כולם‪ ,‬הרי שהיה אדם זה שקול‬ ‫במחצה עבירות ומחצה זכויות‪ ,‬ובא ועבר עבירה אחת והכריעתו לכף חובה‪ ,‬נמצאת סכלות זה שהוא דבר מועט‪ ,‬יקר ושוקל וכבד‬ ‫יותר מכל החכמה והכבוד שהיה בו‪ ,‬שהרי הכריע את כולם‪ .‬יקר‪ .‬לשון כובד‪ ,‬הוא כבד ושקול יותר מן החכמה וכבוד שבו‪ .‬ומדרש‬ ‫אגדה‪ ,‬מושלים יצה״ר לזבובי מות‪ .‬יבאיש יביע‪ .‬שם טוב שהוא ָערֵב משמן רוקח‪ .‬לב חכם לימינו‪ .‬חכמתו מזומנת להטותו אל דרך המיומנת‬ ‫לטובתו‪ .‬ולב כסיל לשמאלו‪ .‬לעקשו מן הדרך המיומנת שהיא תפארת ונוחה לו‪ .‬ע״פ כלל ה׳‪ ,‬כשמביא מקרא מסויים‪ ,‬הרי כוונתו גם על כלל‬ ‫הפסוקים הסובבים וביאוריהם‪ .‬ודוק וראה‪ ,‬כי זה שיצרו הרע עדיין בתוקף ועוז‪ ,‬ולא זו בלבד אלא אפילו אם כבר בא לטהר את עצמו ולעשות תשובה‬ ‫ויצרו ׳קרוב למות׳ בבחי׳ ׳זבובי מוות׳‪ ,‬אעפ״כ כשנופל ומתערב ב׳שמן רוקח׳ בחי׳ ׳שמן אפרסמון׳‪ ,‬הרי מבאישו‪ ,‬ועל כן צריך להמתין ולהפוך דם לדום‪.‬‬ ‫ואיתא בעץ חיים )שער נ פ״ד( בזה״ל‪ :‬ענין ׳לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו׳‪ ,‬כי הלב יש לו ב׳ חללים‪ ,‬ומן א׳ מהם יוצא רוח החיות‬

‫של האדם‪ ,‬והב׳ הוא מלוכלך בדם‪ ,‬וגם הוא מתפשט בכל הגוף‪ .‬ומלאך היצה״ט מתלבש בחלל ימין‪ ,‬ומשם מתפשט בכל הגוף בפנים‪,‬‬ ‫מלאך היצה״ר הבא מגבורות בחלל השמאל‪ ,‬ומשם מתפשט לכל הגוף‪ ,‬וז״ש בתיקונים ק״א עץ הדעת‪ ,‬מימינא חיי ומשמאלא מותא‪,‬‬ ‫כי יצה״ט שהוא מן החסד הנקרא ימין‪ ,‬הוא גורם חיים לאדם כנ״ל‪ ,‬כי הוא דוגמת ליחות השרשים המשקה את האילן‪ ,‬והיצה״ר‬ ‫הוא החום הטבעי שבאדם‪ ,‬המייבש את הליחות השרשים‪ ,‬ואז מת האדם‪ ,‬וזהו כאשר יעשה ויעבור על שס״ה מצוות לא תעשה‪ ,‬כי‬ ‫אז זה האש של הגבורות יתדבק בהם אש של גהינם הרע‪ ,‬וימיתהו‪ .‬ועי׳ לקמן במקו״ח בהמשך אות זו‪ ,‬ד״ה ׳ולבי חלל בקרבי׳‪.‬‬ ‫ילקוט הנחל‬ ‫אהיה בהסתרת פנים‪ .‬כתב בזה בליקו״ה )או״ח בה״פ ה‪ ,‬ו( בזה״ל‪ :‬וזהו בחי׳‬ ‫יציאת מצרים‪ ,‬כי יציאת מצרים הוא בחינת תשובה שהיא בבחינת‬ ‫בינה‪ ,‬שמשם כל בחינת יציאת מצרים‪ ,‬שהיא בחינת שיוצאין ונולדין המוחין‬ ‫שהיו בהעלם ובעיבור ע״י החטאים שמשם כל הגלויות‪ ,‬ועכשיו יוצאין‬ ‫ונולדין ונתגלין המוחין והדעת‪ ,‬דהיינו שמתחילין לידע להכיר את מי שאמר‬

‫והיה העולם‪ .‬ואז נתגלה בחינת אקי״ק‪ ,‬כמ״ש אקי״ק שלחני אליכם‪ .‬אבל‬ ‫בגלות היה בבחינת אחורי פני אקי״ק שהוא בגימטריא דם‪ ,‬שמשם היה כל‬ ‫הגלות‪ ,‬כמ״ש ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך‪ ,‬כמבואר בכוונות פסח‬ ‫עיין שם‪ ,‬שעיקר הגלות היתה ע״י בחינת התגברות הדמים הנ״ל שנאחזין‬ ‫מבחינת אחורי פני אקי״ק כל זמן שאין זוכין לתשובה‪.‬‬

‫מורה על‬ ‫׳פנים׳‪,‬‬ ‫הרצון‪ ,‬כדכתיב 'ישא ה'‬ ‫פניו אליך'‪ ,‬והוא מ"ש‬ ‫דהע"ה 'אל תסתר פניך‬ ‫ממני'‪ .‬וענין 'הסתר פנים'‪ ,‬הוא מניעת הרצון‪ ,‬כדכתיב 'ויהיו לאחור ולא לפנים' )פנים יפות שמות כא‪ ,‬א(‪ .‬הירידה היא חיותו בהסתר פנים‪ ,‬והעליה היא בהתגלות )פרי הארץ‪ ,‬פ' בא(‪.‬‬ ‫דם עיקר החיות נמשך אל הלב‪ ,‬ושם כל‬ ‫רתיחת הדמים )ליקו"ה שבת ז‪ ,‬נא(‪ .‬ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וכו'‪ ,‬כי הדיבור הוא מהדמים‪ ,‬כי הדם הוא הנפש‪ ,‬ועיקר הדיבור הוא מהנפש‪ ,‬כמ"ש ויהי האדם לנפש חיה‪ ,‬ותרגומו‪ ,‬לרוח ממללא‪ ,‬וכשמתגברים הדמים‬ ‫דסטרא אחרא חס ושלום‪ ,‬אזי אין יכולין לדבר כלל‪ ,‬ואזי הוא בבחינת נאלמתי דומיה‪ ,‬לשון דמים )ליקו"ה חלב ודם ד‪ ,‬ט(‪ .‬הדם הוא הנפש והנפש היא בדם‪ ,‬ששניהם מעורבין יחד‪ ,‬יהיה זה כענין יין המזוג במים‪ ,‬שהמים ביין והיין במים‬ ‫כל אחד בחבירו‪ .‬כי הדם הוא הנפש עצמו‪ ,‬לומר שהיו לבשר אחד לא יתפרדו‪ ,‬לא ִי ָּמ ֵצא דם בלא נפש‪ ,‬ולא נפש בלא דם כידוע‪ ,‬ברוח אשר תחילתו מן הלב שהוא ִה ּי ּו ִלי לרוחות כולן‪ ,‬וממנו יבא הזן שעושה הדם‪ ,‬והדם הוא המולידו‬ ‫והמקיימו‪ ,‬כענין הגולם והצורה בכל בעלי הגוף‪ ,‬שלא ִי ָּמ ֵצא האחד בלתי האחר )רמב"ן ויקרא יז‪ ,‬יד(‪ .‬כנודע דיש נפש רוח נשמה באדם‪ ,‬הנפש הוא הדם‪ ,‬ומתפשט בכוחות הפעולה שבאדם‪ ,‬והרוח בלב‪ ,‬והנשמה במוח )ליקוטי אמרים‪,‬‬ ‫יהושע א(‪ .‬דם‪ ,‬דהוא רמז על הבינה בהיותה סתומה במ' סתומה שלא להשפיע‪ ,‬ואז המלכות בצורת דלת‪ .‬ומטעם זה דם מורה דין‪ ,‬וע"פ פשוטה דם מורה על בינה שהיא בחי' אהיה בריבוע גי' דם‪ ,‬וע"כ הוא דין‪ ,‬שכל ריבוע הוא דין‬ ‫אחוריים כל עוד שיתקרבו אל המאציל הם נקראים פנים‪,‬‬ ‫)קה"י‪ ,‬דם(‪ .‬דם האדם בא מיסוד אהיה בריבוע גי' דם‪ ,‬וכשתסיר ממנו ארבע אותיות פשוטים דאהיה נשאר חלב‪ ,‬וזה שאמר 'דם נעכר ונעשה חלב' )קה"י‪ ,‬אהיה(‪.‬‬ ‫וכל עוד שיתרחקו נקראים אחוריים‪ .‬ולכן כמה פנים לפנים הנראים‪ ,‬וכמה אחוריים לאחוריים ]דלאו[ נראים‪ ,‬כי אין הספירה עצם אחד שלא ישפוט בו כי אם ענין אחד‪ ,‬אמנם בכל ספירה וספירה כמה מציאיות כמה עולמות‬ ‫כמה עניינים‪ ,‬שאין השכל יכול להשיגם )פרד"ר יד‪ ,‬א(‪ .‬מלת פנימיות וחיצוניות‪ ,‬ר"ל פנים ואחור )פע"ח הקדמה לשער השבת ח(‪ .‬החיצונים שהם אחור הם נקראו אחוריים )של"ה בשלח‪ ,‬דרך חיים תוכחות מוסר(‪ .‬השפע שמשפיע בחינם‬ ‫על שאינו חפץ בהשחתת עולם‪ ,‬זה נקרא אחוריים ודין‪ ,‬אף ששרשו בא ונמשך מרצון עליון )מקור מים חיים‪ ,‬פ' בשלח(‪ .‬במשה נאמר 'ותמונת ה' יביט'‪ ,‬זה מראה אחוריים‪ ,‬שמשה היה הולך תמיד ממדריגה למדריגה‪ ,‬ותמיד היה משיג‬ ‫בחי' אחוריים‪ ,‬שיש השגה יותר גדולה ממה שישיג עתה‪ .‬ולכן אמר 'מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה'‪ ,‬השגתו אין לו סוף‪ ,‬כי איננו נשאר ונח בשום השגה‪ ,‬אלא הולך ומוסיף‪ ,‬והכל אצלו מראה אחוריים‪ ,‬והבן )מאור עינים‪ ,‬השמטות(‪.‬‬ ‫יצה״ר הבעל דבר והיצה"ר צריכין לקרות אותו בשם אחר‪ ,‬דהיינו שלא לקרותו עוד בשם יצה"ר‪ ,‬רק בשם כח המדמה )ליקו"מ כה‪ ,‬ה(‪ .‬יש כמה בחינות ביצה"ר‪ ,‬כי יש בני אדם נמוכים מגושמים‪ ,‬שהיצה"ר שלהם הוא גם כן יצה"ר נמוך ומגושם‪ ,‬והרוב‬

‫עצה ותושיה‬

‫המתרגם‬ ‫בּ‬

‫‪ ‬עיקר התשובה‪ ,‬כשישמע בזיונו ידומ וישתוק‪ ,‬וי�בול בזיונות ושפיכות דמימ הבאינ עליו )קיצור ליקו"מ מוהרנ"ת ו‪ ,‬א(‪.‬‬

‫בּ‬ ‫ואני תפלה‬ ‫ֹלהימ‪ַ ,‬א ָּתה יָ ַד ְע ָּת‬ ‫יי ֶא ִ‬ ‫מֹותי ִמ ְּמָכ‬ ‫לְ ִאּוַ לְ ִּתי וְ ַא ְש ַ‬ ‫ֹלא נִ ְכ ָחדּו‪ .‬וְ ַע ָּתה‪ָ ,‬א ִבי‪,‬‬ ‫ָא ִבי‪ָ ,‬מלֵ א ַר ַח ִמימ‪ָ ,‬מה‬ ‫ֶא ֶע ֶש ה‪ָ ,‬א ּנָ א ָא נּו�‬ ‫לְ ֶעזְ ָרה‪ ,‬וְ ֵאיְכ ַא ַב ֵּקש‬ ‫רּופ ה וְ ַת ְח ּבּולָ ה‬ ‫ְּת ָ‬ ‫וְ ֵע ָצה לְ ִה ָּמלֵ ט ַעל נַ ְפ ִשי‬ ‫לְ ַה ִּציל נַ ְפ ִשי ִמּנִ י ָש ַחת‪,‬‬ ‫"א ָּשא ֵעינַ י ֶאל ֶה ָה ִרימ‬ ‫ֶ‬ ‫ֵמ ַאיִ נ יָ בֹא ֶעזְ ִרי"‪ָ .‬עזְ ֵרנִ י‬ ‫ָע זְ ֵר נִ י‪ָ ,‬ח ּנֵ נִ י ָח ּנֵ נִ י‪,‬‬ ‫יע נִ י ְּב ַר ַח ֶמ יָכ‬ ‫הֹוש ֵ‬ ‫ִ‬ ‫וַ ַח ָ� ֶד י ָכ‬ ‫ָה ַר ִּב י מ‬ ‫יע ה‬ ‫הֹופ ָ‬ ‫צּומ ימ‪ ,‬וְ ִ‬ ‫ָה ַע ִ‬ ‫ָעלַ י ִמ ְּמעֹונ ְק ֻד ָּש ְתָכ‬ ‫ּוב ינָ ה‪,‬‬ ‫רּוח ָח ְכ ָמ ה ִ‬ ‫ַ‬ ‫רּוח ְק ֻד ָּשה וְ ָט ָה ָרה‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫ֶש ֶא זְ ֶּכ ה לְ ִה ְת ַק ֵּד ש‬ ‫ֶּב ֶא ֶמ ת‪,‬‬ ‫ּולְ ִה ָּט ֵה ר‬ ‫וְ לָ שּוב ֵאלֶ יָכ ֶּב ֶא ֶמת‬ ‫ְש לֵ ָמ ה‪.‬‬ ‫שּוב ה‬ ‫ִּב ְת ָ‬ ‫וְ ֶאּדֹמ וְ ֶא ְשּתֹק לִ ְמ ָח ְר ֵפי‬ ‫וְ לִ ְמ ַבּזֵ י נַ ְפ ִשי‪ ,‬וְ ֶאזְ ֶּכה‬ ‫לְ ַקּיֵ מ ִמ ְק ָרא ֶש ָּכתּוב‬ ‫"ּדֹומ לַ יי וְ ִה ְתחֹולֵ ל לֹו"‪,‬‬ ‫וְ לִ ְ�ּבֹל ִּבזְ יֹונֹות ּובּושֹות‬ ‫ּוש ִפ יכּות ָּד ִמ ימ ַע ל‬ ‫ְ‬ ‫וֹונֹותי‪ּ ,‬ולְ ַק ֵּבל ַהּכֹל‬ ‫ַע ַ‬ ‫ְּב ַא ַה ָבה )ליקו"ת ו(‪.‬‬


‫המתרגם‬ ‫בּ‬

‫מקור חכמה‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫ז שתוק לפני ה׳ והמתן לו‪ .‬השומעים חרפתם ואינם משיבים‪ .‬והוא מלשון חז״ל במסכת דרך‬ ‫ח מר בנו של רבינא‪,‬‬ ‫כשהיה מסיים תפילתו‬ ‫אמר כך‪.‬‬

‫בּ‬ ‫ואני תפלה‬ ‫ִרבּוֹנוֹ ֶשל עֹולָ מ‪ָ ,‬עזְ ֵרנִ י‬ ‫ֶש ֶא זְ ֶּכ ה‬ ‫יע נִ י‬ ‫הֹוש ֵ‬ ‫ִ‬ ‫וְ‬ ‫לִ ְשּתֹק וְ לִ ּדֹמ לִ ְמ ָח ְר ֵפי‬ ‫וְ לִ ְמ ַבּזֵ י נַ ְפ ִשי‪ ,‬וְ לִ ְמ ַקּלְ לַ י‬ ‫נַ ְפ ִשי ִתּדֹומ‪ ,‬וְ ֶא ְהיֶ ה ִמנ‬ ‫ַהּנֶ ֶעלָ ִבימ וְ ֵאינָ מ עֹולְ ִבימ‪,‬‬ ‫שֹומ ִעימ ֶח ְר ָּפ ָתמ וְ ֵאינָ מ‬ ‫ְ‬ ‫עֹושימ ֵמ ַא ַה ָבה‬ ‫ְמ ִש ִיבימ‪ִ ,‬‬ ‫ּ​ּור ימ‪.‬‬ ‫ְּב יִ ִ‬ ‫ּוש ֵמ ִח ימ‬ ‫ְ‬ ‫ּות זַ ֵּכ נִ י ֶש ֹּלא ַא ַכ ּוֵ נ‬ ‫ְ‬ ‫לְ ַצ ַע ָרמ ַעל יְ ֵדי ְש ִת ָיק ִתי‬ ‫ֶש ֶא ְשּתֹק לָ ֶהמ‪ַ ,‬רק ָּכל‬ ‫ַּכּוָ נָ ִתי ִּב ְש ִת ָיק ִתי יִ ְהיֶ ה‬ ‫ֵמ ַא ַה ָבה ֶּב ֶא ֶמת‪ .‬וְ ִת ְהיֶ ה‬ ‫ְב ֶעזְ ִרי ָת ִמיד ֶש ֶא ְהיֶ ה‬ ‫נִ זְ ָה ר ִּב זְ ִה ירּות ּגָ דֹול‬ ‫ֶש ֹּלא לְ ַב ּיֵ ש ּולְ ָח ֵרפ‬ ‫ְּפנֵ י ַח ֵב ַרי‪ ,‬וְ ֹלא שּומ‬ ‫ָא ָדמ ֶש ָּבעֹולָ מ‪ַ ,‬א ִפּלּו‬ ‫אֹותי‪,‬‬ ‫ַה ְמ ָח ְר ִפינ ְּומ ַבּיְ ִשינ ִ‬ ‫אֹותמ ֶש ֵאינָ מ‬ ‫ִמ ָּכל ֶש ֵּכנ ָ‬ ‫ִ‬ ‫ְמ ַבּיְ ִשינ‬ ‫אֹותי‪ָ .‬אּנָ א יי‪,‬‬ ‫ָש ְמ ֵרנִ י וְ ַה ִּצילֵ נִ י ֵמ ָעוֹונ‬ ‫ֶה ָחמּור ַהּזֶ ה ֶשל ַה ַּמלְ ִּבינ‬ ‫ְּפנֵ י ַח ֵברֹו ָּב ַר ִּבימ ֶש ֵאינ‬ ‫לֹו ֵחלֶ ק לָ עֹולָ מ ַה ָּבא‪,‬‬ ‫וְ ָש ְמ ֵרנִ י וְ ַה ִּצילֵ נִ י ְּב ָכל‬ ‫ֵעת ֶשֹּלא ַא ַבּיֵ ש שּומ‬ ‫ָא ָדמ ֶש ָּבעֹולָ מ ִמּגָ דֹול‬ ‫וְ ַע ד ָק ָט נ‪ִּ ,‬כ י ְכ ָב ר‬ ‫נִ לְ ַּכ ְד ִּת י ָּב זֶ ה ַּכ ָּמ ה‬ ‫ְפ ָע ִמימ‪ְּ ,‬בשֹוגֵ ג ְּוב ֵמזִ יד‬ ‫"א ְמנָ ה‬ ‫ּוב ָרצֹונ‪ָ .‬‬ ‫ְּבאֹנֶ � ְ‬ ‫ֹלה י‬ ‫את י לַ ה' ֶא ֵ‬ ‫ָח ָט ִ‬ ‫יִ ְש ָר ֵאל" ּולְ ַכ ָּמה ַאנָ ִשימ‬ ‫ִמּיִ ְש ָר ֵאל‪ַ ,‬א ֶשר ֻּכּלָ מ‬ ‫יקימ ְּכנֶ גְ ִּדי‪,‬‬ ‫ְּכ ֵש ִרימ וְ ַצ ִּד ִ‬ ‫אֹות מ ַּכ ָּמ ה‬ ‫ָ‬ ‫ּוב ּיַ ְש ִּת י‬ ‫ִ‬ ‫יהמ‬ ‫ְפ ָע ִמימ‪ ,‬וְ ִהלְ ַּבנְ ִּתי ְּפנֵ ֶ‬ ‫ָּב ַר ִּבימ‪ ,‬וְ ָש ַפ ְכ ִּתי ָּד ָממ‬ ‫ַּכ ָּמיִ מ‪ָ .‬א ִבי ֶש ַּב ָּש ַמיִ מ‬ ‫ָש ְמ ֵרנִ י ֵמ ַע ָּתה ַה ִּצילֵ נִ י‬ ‫ֵמ ַע ָּתה ֵמ ָעוֹונ ֶה ָחמּור‬ ‫ּומ ָּכ ל ָה ַע וֹונֹות‬ ‫ַה ּזֶ ה ִ‬ ‫ֶש ָּבעֹולָ מ‪ ,‬וְ ָעזְ ֵרנִ י וְ זַ ֵּכנִ י‬ ‫לְ ַת ֵּקנ ָּכל ַמה ֶּש ָּפגַ ְמ ִּתי‬ ‫עֹודי ַעד‬ ‫ְּב ָעוֹונ זֶ ה ֵמ ִ‬ ‫ַהּיֹומ ַהּזֶ ה‪ְּ .‬ות ַ� ֵּבב ִ�ּבֹות‬ ‫טֹובה ְּב ַר ַח ֶמיָכ‪ְּ ,‬בא ֶֹפנ‬ ‫לְ ָ‬ ‫ֶש ֶאזְ ֶּכה לְ ִה ְתוָ ֵעד יַ ַחד‬ ‫ִעמ ָה ַאנָ ִשימ ֶש ִּבּיַ ְש ִּתי‬ ‫אֹותמ ּולְ ַפּיְ ָ�מ ֶּב ֶא ֶמת‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫ַעד ַא ֶשר ֻּכּלָ מ יִ ְמ ַחלּו לִ י‬ ‫מּורה ֶּב ֶא ֶמת‪,‬‬ ‫ִּב ְמ ִחילָ ה גְ ָ‬ ‫ְּב ָרצֹונ טֹוב‪ְּ ,‬ובלֵ ב ָשלֵ מ‪,‬‬ ‫ּוב נֶ ֶפ ש ַח ֵפ ָצ ה‪ .‬וְ ֹלא‬ ‫ְ‬ ‫יִ ָּש ֵאר ָעלַ י שּומ ִשנְ ָאה‬ ‫ּוק ֵפ ָד א ִמ ּשּומ ָא ָד מ‬ ‫ְ‬ ‫ֶש ָּב עֹולָ מ‪ ,‬וְ ֹלא שּומ‬ ‫ּומ ַע ָּת ה‬ ‫ִט ינָ א ַּבּלֵ ב‪ֵ ,‬‬ ‫ִּת ְש ְמ ֵרנִ י וְ ַת ִּצילֵ נִ י ָת ִמיד‬ ‫ֶשֹּלא ַאלְ ִּבינ וְ ֹלא ַא ַבּיֵ ש‬ ‫שּומ ָא ָד מ ֶש ָּב עֹולָ מ‬ ‫ַא ִפּלּו ֵּבינִ י לְ ֵבינֹו‪ִ ,‬מ ָּכל‬ ‫ֶש ֵּכנ ָּב ַר ִּבימ‪ ,‬וְ ֹלא ַאזַ לְ זֵ ל‬ ‫ַּב ָּכבֹוד ֶשל שּומ ַּבר‬ ‫יִ ְש ָר ֵאל ֶש ָּבעֹולָ מ‪ ,‬וְ ֹלא‬ ‫ֶא ְהיֶ ה ָּבז לְ ָכל ָא ָדמ‪ַ ,‬רק‬ ‫ֶאזְ ֶּכה לְ ִה ָּכלֵ ל ִּב ְכלָ לִ ּיּות‬ ‫יִ ְש ָר ֵאל ַע ֶּמָכ‪ ,‬לֶ ֶאהֹב‬ ‫ֶאת ָּכל ֶא ָחד וְ ֶא ָחד‬ ‫ּומא ִֹדי‪,‬‬ ‫ִמּיִ ְש ָר ֵאל ְּכנַ ְפ ִשי ְ‬ ‫ְּב ָכ ל לְ ָב ִב י ֶּב ֶא ֶמ ת‪,‬‬ ‫ּולְ ַקּיֵ מ ִמ ְצוַ ת "וְ ָא ַה ְב ָּת‬ ‫לְ ֵר ַעָכ ָּכמֹוָכ" ֶּב ֶא ֶמת‬ ‫ִּב ְשלֵ מּות ִּכ ְרצֹונְ ָכ ַהּטֹוב‬ ‫)ליקו"ת צו(‪.‬‬

‫ובשביל‬

‫נחל נובע‬

‫ערכים‬ ‫וכינויים‬ ‫‪‬‬ ‫בּ‬

‫זה באין עליו בזיונות‪ .‬איתא בזה בלקוטי אב״ן )תפילין‬

‫א( בזה״ל‪ :‬עיקר הבזיונות הבאים על האדם‪ ,‬הוא ע״י‬ ‫ארץ רבה )פ״ב(‪ :‬הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן‬ ‫ואינן משיבין‪ ,‬עושין מאהבה‪ ,‬ושמחין ביסורין‪ ,‬עליהם הכתוב אומר שרוצה להרבות בכבוד עצמו ולמעט בכבוד המקום‪ ,‬כמו שכתב‬ ‫אדמו״ר ז״ל על פסוק ׳כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו׳‪ .‬ועוד איתא שם‬ ‫)שופטים ה( ׳ואוהביו כצאת השמש בגבורתו׳‪ ,‬והמאוסין בעיניהם‬ ‫והנבזים בפניהם והכובשין את יצרן‬ ‫)תפילין ב( בזה״ל‪ :‬ע״י כל עבירה‬ ‫והמשפילין את רוחם‪ ,‬עליהם הכתוב ‪      ‬ועבירה שעושה חס ושלום האדם‪,‬‬ ‫אומר )ישעיה מט( ׳כה אמר ה׳ גואל ‪       ‬עי״ז מביא על עצמו חרפות‬ ‫ובזיונות‪ .‬וזה ׳כל היום כלימתי נגדי‬ ‫ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי‬ ‫לעבד מושלים מלכים יראו וקמו ‪ַ      ‬דם‪ ‬ובושת פני כסתני מקול מחרף‬ ‫שרים וישתחוו׳‪ .‬וכן נ ְִשׁ ְנּ ָתה בקיצור ‪‬דֹם‪      ‬ומגדף מפני אויב ומתנקם׳‪ ,‬שזה‬ ‫ברייתא זו במסכת שבת )פח ע״ב( ‪      ‬נאמר על היצה״ר‪ ,‬שהוא העיקר‬ ‫‪       ‬החולק והשונא הגדול של האדם‪,‬‬ ‫ובגיטין )לו ע״ב( עי״ש‪.‬‬ ‫דם לה׳ והתחולל לו‪ .‬מזמור זה ‪) ‬תהלים לז(‪ ‬שרוצה לעקור את האדם משני‬ ‫דם לה׳‪ .‬ביאר בזה‬ ‫עולמות‪.‬‬ ‫מדבר כולו מהצלחת הרשעים‬ ‫בעוה״ז‪ ,‬ומאמץ ומחזק את ההולכים בדרכי ה׳ ובאמונה‪ .‬כדכתיב בתהלים בליקו״ה )או״ח רה״ש ד‪ ,‬ב( בזה״ל‪ :‬בתחילת התשובה כשאדם מתחיל‬ ‫ַמּר ִֵעים אַל ְתּ ַקנֵּא ְבּע ֵֹשׂי ַע ְולָה‪ :‬כִּ י להתקרב אליו יתברך‪ ,‬אז הקיטרוג גדול מאד רחמנא ליצלן‪ ,‬מחמת‬ ‫)לז‪ ,‬א–יא(‪ :‬לְ ָדוִד אַל ִתּ ְת ַחר בּ ְ‬ ‫כֶחָצִיר ְמ ֵהרָה י ִָמּלוּ ְוּכיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן‪ְ :‬בּ ַטח בַּה׳ ַועֲשֵׂה טוֹב ְשׁכָן שעדיין עוונותיו מבדילים בינו לבין קונו‪ ,‬והם מקטרגים עליו ואינם‬ ‫אֶרֶץ ְוּר ֵעה אֱמוּנָה‪ :‬ו ְִה ְת ַענַּג ַעל ה׳ ְו ִיתֶּן לְ‪ִ ‬מ ְשׁאֲ‪‬ת לִ בֶּ‪ :‬גּוֹל ַעל מניחים אותו להתקרב‪ .‬ואז מגודל הקיטרוג אי אפשר לדבר שום‬ ‫ה׳ דּ ְַרכֶּ‪ְ ‬וּב ַטח ָעלָיו וְהוּא ַי ֲעשֶׂה‪ :‬וְהוֹצִ יא כָאוֹר ְצִדקֶ‪ִ ‬וּמ ְשׁ ָפּטֶ‪ ‬דיבור לפניו יתברך‪ ,‬כי עדיין הדם שבחלל השמאלי בתקפו‪ ,‬והדיבור‬ ‫ַכּ ָצּ ֳה ָריִם‪ :‬דּוֹם לַה׳ ו ְִה ְתחוֹלֵל לוֹ אַל ִתּ ְת ַחר ְבּ ַמצְלִי ַח דּ ְַרכּוֹ ְבּ ִאישׁ עֹשֶׂה הוא מהדמים‪ ,‬ומחמת שהדם שבחלל השמאלי בתוקפו עדיין‪ ,‬אי‬ ‫ֵע‪ :‬כִּ י ְמר ִֵעים אפשר לדבר שום דיבור הגון כראוי‪ ,‬כי הדיבור מבולבל מאד מחמת‬ ‫לְהר ַ‬ ‫ֵמה אַל ִתּ ְת ַחר ַא‪ָ ‬‬ ‫ְמזִמּוֹת‪ :‬הֶרֶף ֵמ ַאף ַו ֲעזֹב ח ָ‬ ‫ִירשׁוּ ָארֶץ‪ :‬וְעוֹד ְמ ַעט ְו ֵאין ר ָ‬ ‫ִי ָכּרֵתוּן ְוקֹוֵי ה׳ ֵה ָמּה י ְ‬ ‫ָשׁע ו ְִה ְתבּוַֹנ ְנ ָתּ הדם שבחלל השמאלי‪ ,‬ועל כן ע״י הדיבור יוכל חס ושלום הקיטרוג‬ ‫ַעל ְמקוֹמוֹ ְו ֵאינֶנּוּ‪ַ :‬ו ֲעָנוִים י ְ‬ ‫ִירשׁוּ ָארֶץ ו ְִה ְת ַע ְנּגוּ ַעל רֹב שָׁלוֹם‪ :‬להתגבר יותר‪ (...) .‬ועל כן עיקר התשובה ע״י בחינת דם לה׳‪ ,‬כי‬ ‫וביאר בתרגום יונתן )שם(‪ :‬זשתוק קדם ה׳ ואוריך ליה‪ .‬ופירש רש״י צריכין לעשות עצמו כבהמה שאין לה פה לדבר‪ ,‬וע״י זאת השתיקה‬ ‫)שם(‪ :‬דום לה׳‪ .‬המתן לישועתו‪ ,‬כמו )שמואל א( ׳אם כה יאמרו אלינו והדמימה השי״ת מרחם עליו‪ ,‬וזוכה ע״י שתיקה זו לבחינת תשובה‬ ‫דומו׳‪ ,‬דיהונתן‪ .‬ומנחם חברו לשון דממה‪ ,‬כמו ׳וידום אהרן׳ )ויקרא שהיא בחינת כתר שהוא ג״כ בחינת שתיקה כי הוא למעלה‬ ‫י( וגם כן פתר‪ ,‬׳טוב ויחיל ודומם׳ )איכה ג(‪ .‬והתחולל‪ .‬לשון תוחלת‪ .‬מהדיבור‪ .‬וזה עיקר בחינת תשובה‪ ,‬שזוכין שיתהפך הירידה לעליה‪,‬‬ ‫דהיינו מה שנפגם הדיבור ויצא מגדר האדם לגדר בהמה ע״י‬ ‫אל תתחר‪ .‬לאמר ארשיע כמותו ואצליח כמותו‪.‬‬ ‫מילואי חכמה‬ ‫ובשביל‬

‫זה באין עליו בזיונות‪ .‬איתא בספר מקור מים חיים )פ׳ נח( בזה״ל‪:‬‬

‫ילקוט הנחל‬ ‫ותיקון‬

‫לזה שיהפך דם לדם‪ .‬איתא בעל״ת )רסד‪ ,‬ר״ח אלול תקצ״ט( בזה״ל‪:‬‬

‫והתיקון ע״י שיהפוך מדם לדם‪ ,‬לסבול בזיונות ושפיכות דמים‬ ‫מכמה צדדים‪ .‬כי גם מה שמונח כל אחד בעיני עצמו ונדמה לו כאילו‬ ‫חס ושלום חס ושלום אפס תקווה‪ ,‬גם זה בחינת שפיכת דמים‪ ,‬שצריכין‬ ‫לסבול הכל ויעבור עלי מה‪ ,‬ואם חס ושלום לא יהיה עולם הבא‪ ,‬אעפ״כ‬ ‫האמת הוא אמת‪ ,‬ואני חפץ ומשתוקק רק להאמת לאמיתו‪ ,‬כי סוף כל‬ ‫סוף יבוא יום פקודתי‪ ,‬וההכרח לשכב על הארץ‪ ,‬והחרסים יניחו על‬ ‫העיניים‪ ,‬והגוף יתבלה בהקבר ויהיה נעשה עפר רמה ותולעה‪.‬‬

‫שמעתי ממורי‪ ,‬כי נר״ן של אדם נתגלגל בזיי״ן ספירות‪ ,‬הנפש‬ ‫נתפשט אורו בסוד עבדיו ומשרתיו ובהמותיו‪ .‬ואם פגם בנפש ע״י מעשים‬ ‫רעים‪ ,‬גורם שיהיה לו צער מעבדיו ובהמותיו‪ ,‬שמתים לו הסוסים או‬ ‫השוורים‪ ,‬ועבדיו אינם עושים לו כרצונו‪ (...) .‬ואם פגם ברוח ממללא ובדיבור‪,‬‬ ‫לשון הרע או באבק לשון הרע‪ ,‬או שדיבר באיזה צד דבר מגונה על איש‬ ‫ישראלי‪ (...) ,‬אזי מזה עומדים עליו אנשים רעים ומדברים עליו מה שלא עלה‬ ‫במחשבתו ומשברים לבו‪ ,‬וגם יש לו יסורים מאישתו‪ ,‬שנעשית לו כנגדו לצער‬ ‫אותו‪ ,‬ולפי ערך הפגם כך הוא הצער‪ ,‬ובזה נתפייס למעלה אותו שדיבר עליו‬ ‫ומוחל לו‪ .‬וכל זה אם הוא צדיק‪ ,‬ועבר במקרה שדיבר על חבירו‪ ,‬אבל רשע המדבר‪ ,‬יש לו מנוחה בעולם הזה‪ ,‬ונכרת שרשו ואין לו חלק בחיים‪ .‬ואם פגם‬ ‫בנשמה‪ ,‬והנשמה שוכנת במוח ומחשבת האדם‪ ,‬שמזה נמשך טפה זרעיית והם בניו‪ ,‬ואם פגם במחשבה שבמוח גורם לו צער מבניו‪ .‬ובכל הספירות והמידות‬ ‫יכולין להעלות משם נר״ן שלו אל הקדושה‪ ,‬מה שאין כן בספירת מלכות‪ ,‬אשר משם יונקות קליפות נגה‪ ,‬קשה להעלות ולברר משם חלק הקדושה של נר״ן‬ ‫שלו‪ ,‬כי צריכין אמונה גדולה ולעמוד בנסיונות הרבה‪ ,‬ולהיות חזק באמונתו‪ ,‬אשר בכל החשכות וייסורים והסתרות והקטנות‪ ,‬שם הוא אלופו של עולם איתו‬ ‫עימו‪ ,‬כלומר אליו‪ ,‬ויאמין באמונה שלימה ויבטח בשם ה׳ וישען באלקיו בכל דבריו‪ ,‬ובזה יסבול רעת חבירו‪ ,‬וישתוק ויקבל באהבה‪ .‬וכלל העולה‪ ,‬כי בני אדם‬ ‫השונאים אותו‪ ,‬באו ע״י פגם דיבורו‪ ,‬לכך צריך להעלותן ולתקנם ע״י דיבור התפילה‪ ,‬להתפלל עליהם שישובו ויתוקנו‪ ,‬כמו שאמר רבינו יהודה החסיד‪ ,‬כל‬ ‫איש ישראל שעשה לו צער ויסורין ודיבר עליו לשון הרע‪ ,‬בהכרח נעשה בעל תשובה‪ ,‬אפילו גוי נתגייר‪ ,‬ואם אינו עושה כך‪ ,‬רק שדוחה אותן ומעורר עליהם‬ ‫דינים‪ ,‬נעשו חומריות ועב‪ ,‬ושונאים אותו ביותר‪ ,‬וזהו )משלי יז( ׳ענוש לצדיק לא טוב׳‪) ,‬היינו( לו‪ ,‬כי הרי כל השונאים אותו ומחלישין דעתו ומגדילים עליו‪,‬‬ ‫הם משורש נשמתו‪ ,‬והם בחינת רוחו ממש של הצדיק‪ ,‬והם נבראו לצערו ולייסרו בהכנעה‪ ,‬שלא יגביה דעתו חלילה ויפול לרשת קליפות נגה‪ ,‬אם כן למה ידחה‬ ‫אותם‪ ,‬הרי הם גורמים לו חיים בעולם הזה ובעולם הבא‪ ,‬על כן צריך לתקנם בכל כוחו‪ ,‬ולרדוף אחריהם להאיר עליהם מאורו‪ ,‬ולהעלותן בתפלתו‪ ,‬וע״י‬ ‫התפילה נמתקין הדינין בשורשן‪ ,‬ומוציא את רוחו מהם‪ ,‬והרע גמור כלה מאליו‪ .‬ואל יעורר עליהם דינין אפילו בינו לשמים‪ ,‬אלא אדרבה יתפלל עליהם ויראה‬ ‫נפלאות‪ ,‬והטובים יחזרו להיות אוהביו‪ .‬וזהו ענין משה רבינו עליו השלום שהיה רועה צאן‪ ,‬ואח״כ נתן להם התורה ונעשו תלמידיו כו׳‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ולא ידקדק על בזיון כבודו‪ .‬כתב הרמב״ם ביד החזקה )ת״ת פ״ז‪ ,‬יג( בזה״ל‪ :‬אע״פ שיש רשות לחכם לנדות לכבודו‪ ,‬אינו שבח לתלמיד חכם להנהיג עצמו בדבר‬ ‫זה‪ ,‬אלא מעלים אזניו מדברי עם הארץ‪ ,‬ולא ישית לבו להן‪ ,‬כענין שאמר שלמה בחכמתו‪ ,‬׳גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך׳‪ .‬וכן היה דרך‬ ‫חסידים הראשונים‪ ,‬שומעים חרפתם ואינן משיבין‪ ,‬ולא עוד אלא שמוחלים למחרף וסולחים לו‪ ,‬וחכמים גדולים היו משתבחים במעשיהם הנאים‪ ,‬ואומרים‬ ‫שמעולם לא נידו אדם ולא החרימוהו לכבודן‪ ,‬וזו היא דרכם של תלמידי חכמים שראוי לילך בה‪ .‬במה דברים אמורים‪ ,‬כשביזהו או חרפהו בסתר‪ ,‬אבל‬ ‫תלמיד חכם שביזהו או חרפו אדם בפרהסיא‪ ,‬אסור לו למחול על כבודו‪ ,‬ואם מחל נענש‪ ,‬שזה בזיון תורה‪ ,‬אלא נוקם ונוטר הדבר כנחש‪ ,‬עד שיבקש ממנו‬ ‫מחילה ויסלח לו‪ .‬ועוד איתא בזה בראשית חכמה )שער הענוה פ״ג( בזה״ל‪ :‬עוד כתב מורי דרך לקניית הענוה‪ ,‬והוא שישתדל לעולם לברוח מן הכבוד‪ ,‬ויבחר השפל‬ ‫שבמקומות‪ .‬וכן ישתדל לכבד כל הבריות‪ ,‬כדלים כעשירים יהיו שוים‪ ,‬כי אין הפרש בין העשיר ובין העני אלא במעות‪ ,‬אבל שניהם נבראו בצלם ודמות‪,‬‬ ‫והמכבד את הבריות מכבד לאומן העליון שעשאם בכמותו‪ ,‬ואם חס ושלום מבזם‪ ,‬הוא כמבזה האומן שעשאם‪ ,‬על דרך שאמרו במסכת תעניות על רבי‬ ‫אלעזר שפגע באדם מכוער הרבה וכו׳‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬לך אל האומן שעשאני‪ ,‬ואמור לו‪ ,‬מה מכוער כלי זה שעשית‪ ,‬עד שהוצרך לשאול ממנו מחילה‪ ,‬ואמר‬ ‫לו‪ ,‬נעניתי לך מחול לי‪ (...) .‬ולכך דוד המלך עליו השלום לכפרת עוונו שתק כאשר חרפו שמעי בן גרא שקראו איש הדמים ונ׳ואף ומ׳מזר ר׳שע צ׳ורר‬ ‫ת׳ועבה‪ ,‬כדפירש רש״י ז״ל על )מלכים א ב‪ ,‬ח( ׳והוא קללני קללה נמרצ״ת׳‪ ,‬נוטריקון כמבואר‪ ,‬שידע היות שמעי שליח מלמעלה להלקותו בלשונו‬ ‫ובמעשיו שעפר בעפר וכו׳‪ ,‬ואמר כי ה׳ אמר לו קלל את דוד‪ ,‬ומי יאמר מדוע עשית כן‪ ,‬לכן ידאג על עונותיו ולא ישיב על חרפתו‪ (...) .‬וכאשר יתן‬ ‫האדם אל ליבו שכל הסיבות שיסתבבו לו הכל באים מאיתו יתברך‪ ,‬כי הוא משגיח על כל הפרטים‪ ,‬שהרי אמרו אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא‬ ‫אם כן מכריזין עליו מלמעלה‪ ,‬לא יכעוס על מעשה ה׳‪ .‬ועל כיוצא בזה אמר שלמה המלך ע״ה )משלי טז‪ ,‬ג( ׳גול אל ה׳ מעשיך ויכונו מחשבותיך׳‪.‬‬ ‫דם לה׳‪ .‬והוא כעין הנאמר בתפילה ומובא בגמ׳ במסכת ברכות )יז ע״א(‪ :‬חמר בריה דרבינא‪ ,‬כי הוה מסיים צלותיה אמר הכי‪ ,‬׳אלקי נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר‬ ‫מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה׳‪ .‬וכתב בזה השל״ה )תורה אור עקב( בזה״ל‪ :‬מה שאנו מתפללין ׳ולמקללי נפשי תדום׳‪ ,‬וקשה‪ ,‬ולמקללי אדום‬ ‫היה לו לומר ומאי נפשי‪ ,‬וכן אח״כ חזר ואמר ׳ונפשי כעפר כו׳׳‪ .‬אלא הכונה להשמיענו שיהיה השפלות מוטבע בנפש‪ ,‬באופן שהנפש תהיה בדוממתה‪ ,‬כי בכך‬ ‫אפשר שלא ישיב על חרפתו וישאר לו השנאה שמורה בלבו‪ ,‬כענין )בראשית כז( ׳וישטום עשו את יעקב ויאמר וגו׳׳‪ ,‬ואמר הכתוב )משלי טז( ׳תועבת ה׳ כל גבה‬ ‫לב׳‪ ,‬אפילו שתהיה הגאוה בלב ולא הוציא בפיו‪ ,‬לכן אמר נפשי תדום‪ ,‬שהנפש מצד עצמה תדום‪ .‬ונלמד מהעפר‪ ,‬שכל זמן שהוא גס לא יועיל למלאכה כל שכן‬ ‫לעשות ממנה כלי‪ ,‬וכל יותר שהוא שׁחוּק הוא יותר טוב‪.‬‬

‫)המשך(‬ ‫היצה"ר שלהם הם הדמים‬ ‫בעצמם‪ ,‬היינו הדם שבחלל‬ ‫השמאלי‪ ,‬שהוא בתוקפו‪.‬‬ ‫ועיקר בלבולים שלהם‪,‬‬ ‫מעכירת ומבלבול הדמים‪.‬‬ ‫ובאמת מי שיש לו דעת צח‬ ‫כל שהוא‪ ,‬היצה"ר הזה הוא‬ ‫אצלו שטות גדול ושגעון‪,‬‬ ‫ואין צריך שום התגברות‬ ‫לנצח אותו‪ (...) .‬רק שיש‬ ‫בחי' יצה"ר שהוא מלאך‬ ‫הקדוש‪ ,‬ואעפ"כ הוא יצה"ר‪,‬‬ ‫וצריך להתגבר ולהימלט‬ ‫מאד ממנו‪ ,‬היינו בחינות‬ ‫גבורות‪ ,‬בחינות דינים‪.‬‬ ‫וזה הבר דעת‪ ,‬יש לו זה‬ ‫היצה"ר הנ"ל‪ ,‬היינו גבורות‬ ‫ודינים‪ .‬וצריך להתגבר עליו‪,‬‬ ‫ולהמתיק הדינים‪ ,‬שיהיה רק‬ ‫כולו טוב )ליקו"מ עב(‪.‬‬ ‫אין מלך אלא יצה"ר‪,‬‬ ‫שנאמר 'טוב ילד מסכן‬ ‫וחכם ממלך זקן וכסיל'‪ ,‬זה‬ ‫יצה"ר הנקרא מלך זקן וכסיל‬ ‫)תנדא"ר לא(‪.‬‬ ‫׳לא יהיה בך אל זר ולא‬ ‫תשתחוה לאל נכר'‪ ,‬איזהו אל‬ ‫זר שיש בגופו של אדם‪ ,‬הוי‬ ‫אומר זה יצה"ר )שבת קה‪.(:‬‬ ‫שבעה שמות יש לו‬ ‫ליצה"ר‪ ,‬רע ערל טמא שונא‬ ‫מכשול אבן צפוני‪ .‬ת"ר‪' ,‬ואת‬ ‫הצפוני ארחיק מעליכם'‪ ,‬זה‬ ‫יצה"ר שצפון ועומד בליבו‬ ‫של אדם )סוכה נב‪.(.‬‬ ‫הוא שטן‪ ,‬הוא יצה"ר‪ ,‬הוא‬ ‫מלאך המוות )ב"ב טז‪.(.‬‬ ‫מצינו שאמר שלמה 'עיר‬ ‫קטנה ואנשים בה מעט ובא‬ ‫אליה מלך גדול וסבב אותה‬ ‫ובנה עליה מצודים גדולים'‬ ‫)קהלת ט(‪' .‬עיר קטנה' זה‬ ‫הגוף‪' ,‬ואנשים בה מעט' אלו‬ ‫האברים שבו‪' ,‬ובא אליה‬ ‫מלך גדול' זה יצה"ר‪' ,‬ובנה‬ ‫עליה מצודים גדולים'‪ ,‬מפני‬ ‫שיצה"ר מחשב על האדם‬ ‫לצוד אותו במצודים גדולים‬ ‫)מדרש אגדת בראשית א(‪.‬‬ ‫יצה״ר תמיד שוקק ומתאוה‬ ‫להכשילך )רש"י בראשית ד ‪,‬ז(‪.‬‬ ‫הפשע הוא יצה"ר‪ ,‬האומר‬ ‫לרשע שלא יהא פחד אלקים‬ ‫לנגד עיניו ובקרב ליבו‪,‬‬ ‫כאדם שאומר כמדומה אני‬ ‫)רש"י תהלים לו‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫הוסיף הקב"ה יצה"ר‬ ‫לטובתו ולרעתו‪ ,‬כדי לבחנו‬ ‫ולנסותו בין טוב ובין רע‪,‬‬ ‫וכדי להתנאות‪ ,‬לבנות‬ ‫ולנטוע‪ ,‬ולהרוס ולעקור‬ ‫נטוע‪ .‬ואם לא היה היצה"ר‪,‬‬ ‫בשביל אימת המות לא‬ ‫היה עוסק בפריה ורביה‪,‬‬ ‫ולא היה בונה בנין‪ ,‬ולא‬ ‫היה מתאווה לקנות מקנה‬ ‫וקנין‪ .‬ואם יתגבר ביצרו‬ ‫הטוב לכבוש את יצה"ר‬ ‫שלא יחטא לפני יוצרו‪ ,‬כי‬ ‫ישתמש ביצרו הרע לעשות‬ ‫הכל ביראת השם‪ ,‬ברוך‬ ‫הוא‪ ,‬בלא עוון ופשע‪ ,‬זו היא‬ ‫טובתו‪ ,‬אשריו ואשרי יולדתו‬ ‫)ארחות צדיקים שער כח(‪.‬‬

‫יש יצה"ר לעריות‪ ,‬ויש‬ ‫יצה"ר לעבודה זרה‪,‬‬ ‫כדאיתא ביומא )סט‪ (:‬תרי‬ ‫יצרא הוי‪ ,‬יצרא דעבודה‬ ‫זרה ויצרא דעריות )גור אריה‬ ‫בראשית ו‪ ,‬יא(‪.‬‬

‫יצה״ר לא נברא אלא‬ ‫לשרת הנשמה‪ ,‬כמו הנחש‬ ‫הנברא לשרת האדם‪ ,‬והיינו‬ ‫כקליפת האגוז לתועלת‬ ‫שמירת מוח הפנימי‪ ,‬וכן‬ ‫היצה"ר לשרת הנשמה כלי‬ ‫מוכן לעבודתו‪ ,‬וכן קראו‬ ‫הכתוב עבד‪ ,‬כאומרו 'מפנק‬ ‫מנוער עבדו'‪ ,‬ויצה"ר יכריח הנשמה שתתלבש בגוף ברצון קונה )חסד לאברהם מעין ז‪ ,‬נהר ט(‪ .‬תדע‪ ,‬כשאדם זוכה לעשות תשובה שלימה לפני בוראו‪ ,‬הנה הוא נהפך לאיש אחר ובריה אחרת גמור מכאשר היה‪ ,‬כי כאשר היה מוטבע ברעות‬ ‫והיה יצה"ר שופטו‪ ,‬והוא אשר מלך על כל האברים והגידים שיעשו רצונו‪ ,‬כמאמר חז"ל )ב"ר לד( 'הרשעים ברשות לבן וגו''‪ ,‬ותאוות לבו ממשיכין אותו לכל אשר יחפצו ואין כח בו לשבור תאות הלב אז )באר מים חיים‪ ,‬פ' בראשית(‪.‬‬

‫ערכים‬ ‫וכינויים‬ ‫בּ ‪‬‬ ‫לב‬ ‫עיקר הדעת הוא בלב‪ ,‬כמו‬ ‫שכתוב ולא נתן לכם לב‬ ‫לדעת‪ .‬גם שם עיקר היראה‬ ‫)ליקו"מ טו‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫כל התאוות ומידות הם בלב‬ ‫)ליקו"ע‪ ,‬דעת(‪.‬‬ ‫׳ומל ה' אלקיך את לבבך‬ ‫וגו''‪ ,‬כי מילת הלב הוא ביטול‬ ‫יצה"ר‪ ,‬וכשיתבטל היצה"ר‬ ‫נמצאו איבריו של אדם כולם‬ ‫נמשכים ומדובקים בשם‬ ‫המיוחד‪ ,‬ויעשו בטבע מה‬ ‫שהשכל מחייב )רבינו בחיי‬ ‫דברים ל‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫כאשר הלב הוא טוב‪ ,‬בו‬ ‫נמצא הכל בשלימות‪ ,‬הן‬ ‫כחות הנפשיות בשלימות‪,‬‬ ‫הן הגופניות‪ ,‬כי הלב הוא‬ ‫המקור והשורש של בעל‬ ‫חי‪ .‬מורה על זה מה שהוא‬ ‫באמצע הגוף‪ ,‬כי כל דבר‬ ‫שהוא באמצע הוא שורש‬ ‫והתחלה אל הכל‪ ,‬ולפיכך‬ ‫הלב שהוא באמצע האדם‪,‬‬ ‫הוא שורש והתחלה אל‬ ‫האדם בכלל‪ ,‬דהיינו אל כל‬ ‫כחות האדם‪ ,‬ולפיכך כאשר‬ ‫הלב הוא טוב נמצא הכל‬ ‫בטוב )דרך חיים פ"ב‪ ,‬מ"ט(‪.‬‬ ‫הלב הוא המלך לכל חלקי‬ ‫הגוף ונוהג בם‪ ,‬ואם הוא‬ ‫אינו מביא עצמו אל עבודתו‬ ‫יתברך‪ ,‬אין עבודת שאר‬ ‫האברים כלום‪ ,‬כי 'אל אשר‬ ‫יהיה שמה רוח הלב ללכת‬ ‫ילכו'‪ .‬ומקרא כתוב בפירוש‬ ‫)משלי כג( 'תנה בני לבך לי'‬ ‫)מסילת ישרים טז(‪.‬‬ ‫כל דבר פנימי נקרא לב‪,‬‬ ‫והוא קרוב לפירוש הזוה"ק‬ ‫ע"פ 'לך אמר ליבי'‪ ,‬כי על ה'‬ ‫אמר שהוא ליבו‪ ,‬היות הוא‬ ‫פנימיות של כל דבר )פרי‬ ‫הארץ‪ ,‬מכתב ח(‪.‬‬

‫נחל נובע‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫מקור חכמה‬

‫מעשה הבהמיות שעשה‪ ,‬וע״י שמכיר את מקומו וכשבא לשוב והוא יפיל לך חללים‪ .‬כדדרשו חז״ל במסכת גיטין )ז ע״א(‪ :‬שלח‬ ‫בתשובה אין לו פה להשיב‪ ,‬וע״י דמימה ושתיקה זו השי״ת מרחם‬ ‫ליה מר עוקבא לרבי אלעזר‪ ,‬בני אדם העומדים עלי‬ ‫עליו וזוכה לעלות בתכלית העליה‪ ,‬כי זוכה לתשובה שהוא בחינת ובידי למסרם למלכות מהו‪ .‬שרטט וכתב ליה ׳אמרתי אשמרה‬ ‫כתר בחינת שתיקה שלמעלה מהדיבור‪ ,‬וכשזוכה לעלות לשם אזי דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי׳‪,‬‬ ‫חוזר ונעשה אדם כנ״ל‪ ,‬דהיינו‬ ‫אע״פ שרשע לנגדי אשמרה לפי‬ ‫שנעשה בחינת אלף‪ ,‬כי לית אדם ‪)    ‬כשדרז״ל גיטין ז‪  (.‬מחסום‪ .‬טשלח ליה‪ ,‬קא מצערי לי‬ ‫טובא‪ ,‬ולא מצינא דאיקום בהו‪.‬‬ ‫בלא אלף וכו׳‪) ,‬כמבואר שם לקמן באות‬ ‫‪) ‬תהלים קט(‬ ‫‪ ‬שלח ליה‪ ,‬׳דום לה׳ והתחולל לו׳‪,‬‬ ‫ה(‪ .‬ואזי בוודאי חוזר ונבנה הדיבור‬ ‫בשלימות‪ ,‬כי גדר האדם הוא הדיבור‪       .‬דום לה׳‪ ,‬והוא יפילם לך חללים‬ ‫חללים‪ ,‬השכם והערב עליהן לבית‬ ‫המדרש‪ ,‬והן כלין מאיליהן‪ .‬הדבר יצא מפי ר״א‪ ,‬ונתנוהו לגניבא בקולר‪ (...) .‬אמר ליה רב הונא בר נתן לרב אשי‪ ,‬מאי דכתיב ׳קינה‬ ‫ודימונה ועדעדה׳‪ .‬אמר ליה‪ ,‬מתוותא דארץ ישראל קחשיב‪ .‬אמר ליה‪ ,‬אטו אנא לא ידענא דמתוותא דארץ ישראל קא חשיב‪ ,‬אלא‬ ‫רב גביהא מארגיזא אמר בה טעמא‪ ,‬כל שיש לו קנאה על חבירו ודומם‪ ,‬שוכן עדי עד עושה לו דין‪ .‬אמר ליה‪ ,‬אלא מעתה ׳צקלג‬ ‫ומדמנה וסנסנה׳ הכי נמי‪ .‬אמר ליה‪ ,‬אי הוה רב גביהא מבי ארגיזא הכא הוה אמר בה טעמא‪ .‬רב אחא מבי חוזאה אמר בה הכי‪,‬‬ ‫כל מי שיש לו צעקת לגימא על חבירו‪ ,‬ודומם‪ ,‬שוכן בסנה עושה לו דין‪ .‬ופירש רש״י )שם(‪ :‬העומדים עלי‪ .‬לחרף ולגדף‪ .‬ובידי למוסרן‪.‬‬ ‫כח בידי להלשין עליהן‪ .‬לנגדי‪ .‬מריבני ומקניטני‪ .‬גניבא‪ .‬היה חולק עליו‪ .‬קולר‪ .‬שלשלת של ברזל שנותנין שם המוכתבים למלכות להריגה‪.‬‬ ‫מארגיזא‪ .‬שם מקום‪ .‬קנאה‪ .‬כעס מחמת צער שצערו‪ .‬קנאה‪ .‬הוא לשון שאדם מתעבר על ריבו או על ריב אחרים‪ ,‬כמו ׳קנא קנאתי׳ )מלכים‬ ‫א(‪ ,‬וכמו ׳בקנאו את קנאתי׳ )במדבר כה(‪ .‬צעקת לגימא‪ .‬שגוזל ממנו ויורד לחייו לשערי מזונותיו‪ .‬ועוד ביארו התוספות )שם( בדרך אחרת שעולה‬ ‫גם היא בקנה אחד‪ ,‬וז״ל‪ :‬והוא יפילם חללים‪ .‬בפ׳ בתרא דזבחים )דף קטו ע״א( דרשינן דום בענין אחר‪ ,‬גבי ׳וידום אהרן׳ )ויקרא י(‪ ,‬אע״פ‬ ‫שהפיל לך חללים אתה דום‪ .‬השכם והערב עליהן‪ .‬דריש דום כמו דמדומי חמה )שבת קיח ע״ב(‪ .‬אע״ג דאמר בבבא קמא )דף צג ע״א( המוסר‬ ‫דינו לשמים הוא נענש תחילה‪ ,‬הא אמר ה״מ דאית ליה דינא בארעא‪ .‬אי נמי‪ ,‬השכם עליהם לבית המדרש קאמר‪ ,‬לעסוק בתורה‪.‬‬ ‫ולבי חלל בקרבי‪ .‬כתיב בתהלים )קט‪ ,‬א–ה‪ ,‬כ–כב(‪ :‬ל ְַמַנֵצּ ַח לְ ָדוִד ִמזְמוֹר אֱ‪‬קֵי ְת ִהלּ ִָתי אַל תֱֶּחרַשׁ‪ :‬כִּ י ִפי רָשָׁע ִוּפי ִמר ְָמה ָעלַי ָפּתָחוּ ִדּ ְבּרוּ‬ ‫ָתי י ְִשׂ ְטנוּנִי ַו ֲאנִי ְת ִפלָּה‪ַ :‬ויּ ִָשׂימוּ ָעלַי רָעָה ַתּ ַחת טוֹבָה ו ְִשׂ ְנאָה ַתּ ַחת‬ ‫ִא ִתּי לְשׁוֹן ָשׁקֶר‪ :‬ו ְִד ְברֵי ִשׂ ְנאָה ְסבָבוּנִי ַו ִיּ ָלּחֲמוּנִי ִחנָּם‪ַ :‬תּ ַחת ַא ֲהב ִ‬ ‫ַס ְדּ‪ַ ‬הצִּי ֵלנִי‪ :‬כִּ י ָענִי‬ ‫לְמ ַען ְשׁמֶ‪ ‬כִּ י טוֹב ח ְ‬ ‫ֱ‪‬קים ֲאדֹנָי עַשֵׂה ִא ִתּי ַ‬ ‫שׂטנַי ֵמ ֵאת ה׳ ו ְַהדּ ְֹב ִרים רָע עַל נ ְַפ ִשׁי‪ :‬ו ְַאתָּה א ִ‬ ‫ָתי‪ (...) :‬זֹאת ְפּ ֻעלַּת ְ‬ ‫ַא ֲהב ִ‬ ‫ְוא ְֶביוֹן ָאנ ִֹכי ו ִ‬ ‫ְלִבּי ָחלַל ְבּ ִקר ְִבּי‪ :‬ופירש בזה במצו״ד )שם( על דרך הפשט בזה״ל‪ :‬תחת אהבתי‪ .‬במקום האהבה שאני אוהב אותם‪ ,‬המה נוטרים‬ ‫עלי שנאה בלב‪ .‬ואני תפלה‪ .‬עכ״ז אני איש תפלה להם‪ (...) .‬כי עני‪ .‬אני נכנע ומושפל כעני ואביון‪ ,‬וליבי נעשה חלל בקרבי מגודל הפחד‬ ‫והתוגה‪ .‬׳וליבי חלל בקרבי׳‪ ,‬היינו מלשון חָלול וריקן‪ ,‬כדכתב הש״ך עה״ת )ויקרא כא‪ ,‬ז(‪ :‬על כן נקרא ההרוג חלל‪ ,‬שהוא חלול מהנשמה‪ .‬ועי׳ בכל‬ ‫המזמור )ע״פ כלל ה(‪ ,‬וראה‪ ,‬כי כולו סובב על ענין ד׳ישמע בזיונו ידום וישתוק׳‪ ,‬כמ״ש ׳תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה׳‪ ,‬וכן ׳זאת פעולת שוטני מאת‬ ‫ה׳׳‪ ,‬׳מאת ה׳׳ דייקא‪ ,‬ולא מאת בשר ודם‪ ,‬ועל כן ׳אדום ואשתוק׳‪ .‬ועוד דרשו באופן אחר בירושלמי סוטה )כה ע״א(‪ :‬אברהם עשה יצ״ר טוב‪ ,‬ומה‬ ‫טעמא )נחמיה ט( ׳ומצאת את לבבו נאמן לפניך׳׳‪ .‬אמר רבי אחא‪ ,‬והפשיר עמו‪ ,‬׳וכרות עמו הברית׳ )שם(‪ .‬אבל דוד לא היה יכול בו‪,‬‬ ‫והרגו בלבבו‪ ,‬מה טעמא )תהלים קט( ׳וליבי חלל בקרבי׳‪ .‬וכעין זה איתא גם בזהר )פנחס‪ ,‬רכז ע״ב(‪ ,‬וז״ל‪ :‬יובהון ׳ורוח אלקי״ם מרחפת על‬ ‫פני המים׳‪ ,‬האי איהו קליפה לרוחא דקודשא‪ ,‬לשמאלא רוח סערה‪ ,‬עלייהו אתמר )קהלת י( ׳לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו׳‪ .‬דוד אעבר‬ ‫ליה מלבוי וקטיל ליה‪ ,‬הדא הוא דכתיב ׳ולבי חלל בקרבי׳‪ ,‬ובגין דא זכה לנשבא רוח צפונית בכינור דיליה‪ .‬ופירש המתוק מדבש )שם(‪:‬‬

‫סוד לב הוא ל"ב נתיבות‬ ‫דחכמה‪ ,‬ומהן יוצא ש"ך‬ ‫ניצוצין‪ ,‬י' פעמים ל"ב גי'‬ ‫ש"ך‪ ,‬וכן לב בא"ת ב"ש הוא‬ ‫ש"ך )קה"י‪ ,‬לב(‪.‬‬

‫וברוחות שבלב נאמר ׳ורוח אלקי״ם מרחפת על פני המים׳‪ ,‬והוא רוח הקדושה שבחלל הימני שבלב שהוא היצה״ט‪ ,‬זה הרוח סערה היא‬ ‫קליפה ולבוש לרוח הקודש הפנימי‪ ,‬לשמאל דהיינו בחלל השמאלי שבלב האדם שורה הרוח סערה שהוא היצה״ר‪ ,‬והלב יש לו בחירה לשמוע‬ ‫ליצה״ט או ליצה״ר‪ ,‬עליהם נאמר ׳לב חכם לימינו׳‪ ,‬פירוש‪ ,‬רוה״ק שבחלל הימני שבלבו של אדם מטה אותו לדרך הימין לטובתו‪ ,‬׳ולב‬ ‫כסיל לשמאלו׳‪ ,‬ורוח הסערה שבחלל השמאלי שבלבו מעקם אותו לדרך השמאל לרעתו‪ .‬וממשיך ואמר כי דוד העביר את הרוח סערה‬ ‫מלבו והרג אותו‪ ,‬זהו שכתוב שאמר דוד ׳ולבי חלל בקרבי׳‪ ,‬כי העביר את היצה״ר מלבו ונשאר בלב מקום חלל וריק במקומו‪ ,‬ולכך זכה‬ ‫שתנשב רוח צפונית בכינור שלו‪ ,‬ר״ל שזכה שנעשה מרכבה לרוה״ק שהוא השכינה שהיה מנשב בלבו‪ ,‬שהוא דוגמת הכינור המנגן מאליו‪.‬‬

‫בינה נקרא 'לב מבין'‬ ‫)קה"י‪ ,‬לב(‪.‬‬

‫מילואי חכמה‬

‫זה ביהמ"ק‪ ,‬שנאמר 'והיה‬ ‫עיני וליבי שם כל הימים‬ ‫שם' )קה"י‪ ,‬לב(‪.‬‬

‫והוא יפיל לך חללים‪ .‬איתא במקור מים חיים )פ׳ נח( בזה״ל‪ :‬שמעתי בשם‬

‫התורה למעלה‪ ,‬ויש עלייה ג״כ לאותיות הנפולין של מקום הדינים‪ ,‬שנכללו‬ ‫בהטוב בשורשן‪ ,‬כנודע שכל התפעלות היורד הן לטוב והן למוטב‪ ,‬הכל הוא‬ ‫ע״י צירופי אותיות‪ ,‬וע״י עלייתן לשורשן פנימיות הדינים אל הטוב‪ ,‬נפרד‬ ‫מהם הרע שהיה מעורב בהם‪ ,‬ונעשה הכל בחינת טוב‪ ,‬כי הרע נופל למטה‪,‬‬ ‫ונהפכין גם אותן בני אדם שנתלבשו בהן בתחילה אותן הדינים‪ ,‬להיות לו‬ ‫לאוהבים‪ ,‬כי בלעדי הדינין שלמעלה לא יפעלו שום פעולה רעה‪ .‬וזהו והוא‬ ‫יפילם לפניך חללים חללים‪ ,‬שהרע שבהדינים יהיה נופל למטה‪ ,‬וייקרא בשם‬ ‫׳חלל׳‪ ,‬עבור שניטל מהם החיות שהוא הטוב שהיה מעורב בהם‪ ,‬ונעשה ונתקן‬ ‫מן חלק הטוב שהיה בהם הטוב גמור‪ ,‬יראת אלקים‪ ,‬והתכללות בדעת לעולם‬ ‫המחשבה‪ .‬וזהו כוונת הפסוק ׳דום לה׳ והתחולל לו׳‪ ,‬שהוא לשון דומיה‪,‬‬ ‫שפירושו‪ ,‬שיביא אלו האותיות של התלבשות הדינים‪ ,‬לעולם הדומיה ששם אין‬ ‫אומר ואין דברים‪ ,‬עולם המחשבה‪ ,‬כאמור ששם אין דינין כלל רק טוב גמור‪,‬‬ ‫עכ״ל‪ .‬ובס׳ רשפי אש השלם בליקוטי משלי אות קפ״ג וז״ל‪ ,‬אמר מרן הבעל‬ ‫שם טוב הקדוש זצוק״ל זי״ע על הפסוק )משלי כ״ד( ׳בנפול אויביך אל תשמח׳‪,‬‬ ‫כי ע״י ששמח בו‪ ,‬ממתיק הדינין‪ ,‬ולכן הוטבע בטבע ישראל ששוחקין על‬ ‫נפילה‪ ,‬כי בודאי היה עליו איזה דין ח״ו‪ ,‬וע״י השחוק נמתק‪ .‬לכן הזהיר‬ ‫שלא לשמוח בנפילת האויב‪ ,‬רק ׳דום לה׳ והתחולל לו׳ )תהלים ל״ז( וישכים‬ ‫ויעריב עליהם לבית המדרש )גיטין ד״ז ע״א( לעבוד את הש״י ביתר אומץ‪ ,‬והם‬ ‫כלים מאליהם דייקא‪ ,‬מה שאין כן כששמח בו‪ ,‬או מכל שכן כשעושה לו ג״כ‬ ‫ח״ו איזה רדיפה כל שהוא‪ ,‬אזי עושה טובה להאויב ח״ו‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬

‫המתרגם‬ ‫בּ‬ ‫ט שלח לו‪ ,‬הרי הם‬ ‫מצערים אותי הרבה‪,‬‬ ‫ואיני יכול לעמוד‬ ‫כנגדם‪ .‬שלח לו ׳דום‬ ‫לה׳ והתחולל לו׳‪ ,‬דום‬ ‫לה׳‪ ,‬והוא יפילם לך‬ ‫חללים חללים‪ ,‬עסוק‬ ‫בתורה בבוקר ובערב‬ ‫על אף מעשיהם‪ ,‬והן‬ ‫כלין מאליהן‪ .‬הדבר יצא‬ ‫מפי ר״א‪ ,‬ונתנו את‬ ‫גניבא שהיה חולק עליו‬ ‫בשלשלת של ברזל‪(...) .‬‬ ‫אמר ליה רב הונא בר‬ ‫נתן לרב אשי‪ ,‬מה זה‬ ‫שכתוב ׳קינה ודימונה‬ ‫ועדעדה׳‪ .‬ענה לו‬ ‫בערים של ארץ ישראל‬ ‫הפסוק מדבר‪ .‬אמר לו‪,‬‬ ‫כלום איני יודע שפס׳‬ ‫זה מדבר בערי ארץ‬ ‫ישראל?! אלא רב גביהא‬ ‫מארגיזא אמר בזה טעם‪,‬‬ ‫שפי׳ הפסוק הוא‪ ,‬שכל‬ ‫מי שיש לו קנאה על‬ ‫חבירו ושותק‪ ,‬שוכן עדי‬ ‫עד עושה לו דין‪ .‬אמר‬ ‫לו‪ ,‬אלא מעתה הפסוק‬ ‫׳צקלג ומדמנה וסנסנה׳‬ ‫גם כן כך?! אמר לו אם‬ ‫היה רב גביהא מארגיזא‬ ‫כאן היה אומר בזה‬ ‫טעם‪ .‬רב אחא מחוזאה‬ ‫אמר בזה כך‪ ,‬כל מי‬ ‫שיש לו טענות על חבירו‬ ‫שיורד לחייו וגוזל ממנו‬ ‫מזונותיו‪ ,‬ושותק‪ ,‬שוכן‬ ‫בסנה היינו הקב״ה עושה‬ ‫לו דין‪.‬‬ ‫י ובהם נאמר ׳ורוח‬ ‫אלקי״ם מרחפת על‬ ‫פני המים׳‪ ,‬זה הרוח‬ ‫סערה היא קליפה לרוח‬ ‫הקודש‪ ,‬לשמאל הלב רוח‬ ‫סערה‪ ,‬עליהם נאמר ׳לב‬ ‫חכם לימינו ולב כסיל‬ ‫לשמאלו׳‪ .‬דוד העביר‬ ‫אותו מליבו והרג אותו‪,‬‬ ‫כמ״ש ׳ולבי חלל בקרבי׳‪,‬‬ ‫ומפני זה זכה שנשבה‬ ‫רוח צפונית בכינור שלו‪.‬‬

‫בּ‬ ‫ואני תפלה‬

‫ְו ַז ֵכּ ִנ י ִל ְה יוֹת ִמ ן‬ ‫הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים‪ ,‬פירוש הש״ס דגיטין )ז ע״א(‬ ‫עוֹל ִבים‬ ‫ֱל ִבים ו ְֵאינָם ְ‬ ‫ַה ֶנּע ָ‬ ‫שלח ליה מר עוקבא לר״א‪ ,‬בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות‬ ‫שׁוֹמ ִעים ֶח ְר ָפּ ָתם ו ְֵאינָם‬ ‫ְ‬ ‫כו׳‪ ,‬שרטט וכתב ליה ׳דום לה׳ והתחולל לו׳ )תהלים לז( השכם והערב עליהם‬ ‫יב ים‪ְ ,‬ו ִל ְמ ַק ְל ַל י‬ ‫ְמ ִשׁ ִ‬ ‫לבית המדרש‪ ,‬והוא יפילם לפניך חללים חללים‪ ,‬והם כלים מאליהם‪ .‬ופירש‬ ‫ְעל ָכּל‬ ‫נ ְַפ ִשׁי ִתדּוֹם‪ ,‬ו ַ‬ ‫הוא זלה״ה‪ ,‬שר״א נתן לו עצה גדולה זו‪ ,‬שע״י שישכים ויעריב עליהם לבית‬ ‫רוּפים‬ ‫ִמינֵי ִבּזְיוֹנוֹת ו ְֵח ִ‬ ‫המדרש‪ ,‬יתמתקו הדינים ההם המלובשין באותן בני אדם שקמו עליו להצר‬ ‫ְו ִג דּ וּ ִפ י ם ֶשׁ ֶא ְשׁ ַמ ע‬ ‫לו‪ ,‬כי מה שיש לאדם צרים למטה הוא ע״י הדינים שיש עליו למעלה‬ ‫ֵמ ֵא י זֶה ָא ָד ם ֶשׁ ְיּ ַב זֶּה‬ ‫מהתערבות והתגברות סיגי הדינים והגבורות‪ ,‬ומתלבשין בבני אדם למטה‬ ‫ְא ְשׁ תֹּק‬ ‫אוֹת י‪ֶ ,‬א דֹּם ו ֶ‬ ‫ִ‬ ‫שהם ראויים לכך שיגלגלו חוב על ידם‪ ,‬והעצה הוא לבל יתגרה בהם‪ ,‬אלא‬ ‫לוֹ‪ְ ,‬כּמוֹ ֶשׁ ָכּתוּב ״דּוֹם‬ ‫להשכים ולהעריב עליהם לבית המדרש בפנימיות התורה שהוא סוד הדעת‪,‬‬ ‫ַל יי ְו ִה ְת חוֹ ֵל ל לוֹ״‪.‬‬ ‫ָו ֱא ִה י ְכּ ִא ישׁ ֲא ֶשׁ ר‬ ‫ע״י שילמוד ויתפלל בדחילו ורחימו שזהו בחינת דעת ממש‪ ,‬וע״י הדעת‬ ‫ְא ין ְבּ ִפ יו‬ ‫שׁוֹמ ַע ו ֵ‬ ‫‪‬א ֵ‬ ‫והדיבורים נתעלה למעלה‪ ,‬להתאחד בעולם המחשבה‪ ,‬מקום שאין שם דינים‬ ‫תּ ָֹכ חוֹת‪ְ ,‬כּ ֵח ֵר שׁ ‪‬א‬ ‫ואין שטן ואין פגע רע ח״ו רק הטוב הגמור‪ ,‬ונכלל הוא‪ ,‬עם אותן הגבורות‬ ‫וּכ ִא ֵלּ ם ‪‬א‬ ‫ֶא ְשׁ ָמ ע ְ‬ ‫נפולין בחינת דינים‪ ,‬בהטוב‪ ,‬וכל זה ע״י שנותן אל ליבו כי גם אותן הגבורות‬ ‫ֱמת‬ ‫י ְִפ ַתּח ִפּיו‪ִ ,‬כּי ֶבּא ֶ‬ ‫נפולין הם אותיות כנודע‪ ,‬שאם בא עליו איזה דינים הם אותיות נפולין‪,‬‬ ‫ָי ַד ְע ִתּי יי‪ִ ,‬כּי ָכּל ִמינֵי‬ ‫שלכך מספרים ועוסקים בענייני המאורע שבא עליו באותיות‪ ,‬ע״י שבאים‬ ‫עוֹלם ֵאינָם‬ ‫ִבּזְיוֹנוֹת ֶשׁ ָבּ ָ‬ ‫מאותיות נפולין‪ ,‬והאותיות שמדברין מן המאורע ההוא הן הן ממש אלו‬ ‫ַמ ְס ִפּ ִיקים ִלי ְל ִפי ג ֶֹדל‬ ‫האותיות הנפולין שמהם באו אלו הדינים‪ ,‬ועל כן באוחזו באותיות התורה‬ ‫ֻבּים‪ִ ,‬כּי ֲאנִי‬ ‫ֲט ַאי ַה ְמּר ִ‬ ‫חָ‬ ‫באהבה ויראה שהם בחינת דעת‪ ,‬נמשך עי״ז עם האותיות שבתורה למקור‬ ‫ְיוֹתר ִמ ָכּל‬ ‫יוֹתר ו ֵ‬ ‫נ ְִבזֶה ֵ‬ ‫עוֹלם‬ ‫ִמינֵי ִבזְיוֹנוֹת ֶשׁ ָבּ ָ‬ ‫אלי ֶשׁ ַבּלֵּב‪ַ .‬על כֵּן‬ ‫ָת ִתּי ת ֶֹקף ְל ַה ָדּם ֶשׁ ֶבּ ָח ָלל ַה ְשּׂ ָמ ִ‬ ‫ֲווֹנוֹתי‪ְ ,‬ונ ַ‬ ‫ִיתי ֶאת נ ְַפ ִשׁי ְמאֹד ַעל י ְֵדי ע ַ‬ ‫ַד ִתּי ֶאת ִשׁ ְמ‪ַ ‬הגָּדוֹל‪ָ ,‬וּבז ִ‬ ‫בוֹד‪ַ ‬הגָּדוֹל ו ְַה ָקּדוֹשׁ‪ ,‬וְ‪‬א ִכבּ ְ‬ ‫ַמ ִתּי ִבּ ְכ ְ‬ ‫ַבּים ָפּג ְ‬ ‫ֲווֹנוֹתי ָהר ִ‬ ‫ַמה ֶשּׁ ַה ֶפּה יָכוֹל ְל ַדבֵּר‪ִ ,‬כּי ַבּע ַ‬ ‫ַפּ ָרה ַעל ָכּל ע ַ‬ ‫ֱ‪‬הי‪ֶ ,‬שֹּׁלא ָא ִשׁיב ָדּ ָבר ִל ְמ ָח ְרפֵי ו ְִל ְמ ַבזֵּי נ ְַפ ִשׁי‪ְ ,‬ל ַמ ַען י ְִהיֶה ִלי ְלכ ָ‬ ‫וּשׁ ִפיכוּת ָדּ ִמים‪ָ .‬לכֵן ָע ְז ֵרנִי יי א ַ‬ ‫חוֹבה ָעלַי ִל ְסבֹּל ִבּזְיוֹנוֹת גְּדוֹלוֹת ְ‬ ‫ְבּוַדַּאי ָ‬ ‫ֲווֹנוֹתי )ליקו״ת ו(‪.‬‬


Issuu converts static files into: digital portfolios, online yearbooks, online catalogs, digital photo albums and more. Sign up and create your flipbook.