נ ע ל י י ם
...2657 ,2656 ,2655 ,2654 ,2653 ,2662 ,2661 ,2660 ,2659 , 2658 ,2657 טעות בספירה חוזרת ,הייתי קרוב ל ,3000-סה"כ פחות או יותר. טרם הגעתי לידי החלטה האם להכליל עקבים ,סוליות ,רפידות ושאריות נוספות. הוא נועל נעליים שחורות עם ברזלים ,היא נועלת סנדלים וגרביים ואני נעלי חרדל ,גם כן עם ברזלים בתוכם .אי נוחות בסלקציה ,את תהליך המיון הם כבר עברו .לאמנות המיון תקף ,לשחזור ושימור ? קטינים/בוגרים/נשים/ גברים/עפ"י צבע/שחוקות בצורה מרתקת/מרקם מעניין/פריטים מיוחדים.... התנתקתי מכל קשר למציאות ,אזני חפויות באוזניות ,עיני במשקפת, אפי ופי במסיכה ,גופי עטוי חלוק .ניטרלתי את האוזניות :כלי נושף ,שפשוף בסולמות שונים וקומפרסור ,הסתכלתי סביבי :ארגזי משלוח מעץ ,שקי יוטה, משטחים ,חלל גדול מאובק וערימות נעליים בלויות ,ריח מעופש ,דחוס ומחניק. באחת מהן מתחבא טקסט ביידיש אך איני מבין .הכפפות שחורות ,השחור דחוס בציפורניים ,עתיק ונוסטלגי. טבליות בטון ענק אפור סוגרות על הנוף ועליי ,תחושה מוכרת משיטוטיי בפסליו של ריצ'רד סרה ,אובדן תחושת מרחב זמן ומקום .כעת אופוריה, בילדות מאיימת -ביקור בין שורות הבתים בקיבוץ ,מעולם לא מצאתי את חדר סבי .פאניקה והיסטריה. הפעולה החוזרת משחררת מכבלי המודע ונותנת דרור לדימיון ,איבוק ,צחצוח, איבוק ,מי הנועל מאחורי הנעל ,צחצוח ,איבוק ,מה היו מחשבותיו בזמן הפרידה מהנעל ,איבוק ,צחצוח ,האם ידע את גורלו ,צחצוח ,צחצוח ,צחצוח
מורן גוטמן
כשבישרנו לשכנינו ולחברינו למחצה—הסוג היחידי שהיה לנו שם, בגן עדן האנתרופוסופי של טבעון—שאנחנו חוזרים ,הם חייכו. על פי רוב תנועת השפתיים היתה מלווה בכמה מיצמוצים עזים, בשביל לקנות זמן ,לכסות על התדהמה ,עד שהצליחו לייצר משפט שכלל את המילים 'או שאוהבים או ששונאים '.ואלו היו המפרגנים .אלו שפחות ,אמרו— וכן ,נשארתי אמיריקאי :לעולם יפתיע אותי כשאומרים לי את האמת לפנים, ללא שום קישוט—'עיר גוססת'' ,ערבים ודוסים' ,והאהוב עלי ,מאקס- ירושלמית—'לבנטינית מדי ,לא?' ויש בזה משהו ,כי בשנים האחרונות התחלתי לראות את העיר דרך העיניים שלהם .התבוננתי בנר התמיד של השלט הדיגיטלי המכריז על זמני כניסת השבת בשערי העיר ,וגיחכתי .בירת ישראל נראית כבית חב''ד אוזבקי ,חשבתי. ראיתי את החרדים ,בחיפזון האניגמתי שלהם ,ממהרים לחצות את הכביש, מובילים טור של ילדים מאושרים ואחיות גדולות ,נוגות ,ונשים עמוסות שנושאות את שנותיהן כבמדינות מתפתחות ,והתחלחלתי .לראשונה ,הנבדלות המופגנת שלהם גירדה את עור הסבלנות שלי ,חשפה את שלדת האנטישמיות שיש בי ובנו .ובדרך לבית של ההורים ,כשחלפנו על הפתח הלא מפתה של אגריפס והמנגלים והחניה על הכביש ו''הישיבה פוטבול'' של גן סאקר ,ההרגשה היתה לא נעימה .אנחנו לא אנשים שהולכים נגד הזרם .מי חוזר לירושלים בימינו? חצי מהחברים שלנו—וזה כולל דתיים—חיים בתל אביב .פתאום הם אוהבים ים, פיותיהם מלאים שירי הלל לעיר שצידה המערבית פתוחה. ביום המעבר שלנו ,התנועה זרמה לקראתנו .המדינה ,בשיא הקיץ ,הצפינה. עמדו בוואדי ערה .נלחמו על חנייה בסגפרדו .ואילו אצלנו הכביש היה כמו נהר פתוח .אבל שטנו לאט ,כי המוביל מאחורינו והוא מפחד .מתקשר כל חמש דקות ,מבקש בקול רך ומתחנן ,שלא הולם את מימדיו או את מוצאו ,שניסע לאט .שלא נאבד אותו .שלא נאלץ אותו להכנס לירושלים לבד. נכנסים לאט ,באיזי ,מתווכחים את הוויכוח המוכר ליד בנייני האומה :ישר לבן-צבי או דרך בית המשפט? נחמד להכיר את המקום ,לדעת בדיוק לאיזה נתיב להכנס .ונחמד גם להחליט .ישר לבן-צבי .לטשרניחובסקי ,לרב חן ,לרב ברלין ,לברודי .וכבר זה עושה לי טוב שלרחובות לא קוראים הגפן ,התאנה, האורנים ,הכלניות .רוצה שמות היסטוריים ,גאו-פוליטיים וכן—דתיים. בבית החדש ,השכנים מחכים לנו .סליחה ,הם במקרה מטאטאים כל אחד בקומתו את מסדרונות הבית .זקנים וזקנות ,בחולצות משובצות ושמלות פרחוניות. בגלוי ובהנאה יתרה הם בוחנים אותנו .וגם זה עושה לי טוב ,כי בשובי הביתה שמתי לב למובן מאליו :לאחר שעזבתי את החיים ההלכתיים ,והפניתי גב למקדשים התרבותיים של הוריי—בית הכנסת ובית האופרה—אני ,כמו האנשים האלה ,וכמו הוריי ,מאמין שהליכה ארוכה ויומיומית פותרת כל בעיה, ושעדיף להקדים ,ולהצמד לימין ,ולהצביע שמאל ,ובקיצור אני מבין שהתפוח התגלגל בין הענפים ,חטף כמה מהלומות בדרך למטה אבל התיישב לבסוף כמו טאטעל'ה ליד העץ .וגם זה עושה לי טוב .באופן מפתיע.
מיץ' גינזבורג
"בפרברואר כדאי לקנות פילים" ,זוהי כתובת הגרפיטי שקישטה את קירות ירושלים בתיכון .היום התגלה לי שזהו ספר ילדים של יואל הופמן .כיצד יתכן ששנים אף אחד לא עלה הקשר בין השניים? היו טענות שאם נעקוב אחרי הכתובת נגיע למקום שמוכרים בו סמים .אף אחד לא קישר אותנו ליואל הופמן.
פעם בתיכון לא היה מנוע חיפוש טוב כמו גוגל ,כך שאם הייתי רושם 'בפברואר כדאי לקנות פילים' ב'אלטה ויסטה' )נאמר( לא בטוח שהייתי מקבל את הקישור המתבקש ,אבל בכל מקרה לא תיארת שבאינטרנט באמת תקבל תשובה למשהו.
אני רוצה ליצור את הקישור הבא על גבי הרשת)התמליל הזה יתועד על הרשת
וישמר במטמון של גוגל( יאפים עם ג'יפים ויואל הופמן.
אני --יכול להגיב- ,לא רק למיין ולחת==וך .אבל אני ב ו ח ר שלא*
בחיפוש בגוגל אם תכתבו ב'בפברואר כדאי לקנות פילים' תגיעו לסיפור שאוליב י' כתבה והוא מתחיל כך:
גרפיטי על גשר ,ועוד גשר ,ועוד גשר .הגרפיטים היום הפכו לחלוטין לא מובנים. אני פעם כתבתי שיר והוא הולך כך:
"אומרים שאהבה זה כמו פרח ,אני שואל מה זה פרח? פרח זה כמו עץ ,דשא ,מים. עץ אני מבין פרח לא".
אפשר לשמוע אותו בmyspace.com/amirbol:
http://www.youtube.com/watch?v=wVInGv1tBtc אמיר בולצמן
מותם של ילדי האור. או חוויות ביניים מירושלים. בדיוק כמו מנוף ללא שאקל כמו די וי די ללא שלט כמו כוס ללא יין אדום
בדיוק כמו אתמול. אני זוכר את המסך מרצד על פאווז פרסומת גלויה על מסכים יקרים שעולים הרבה. העיקר אריזות המתנות עטופות סרטים צבעוניים והרוח לא מפסיקה לנשוב. אני אוחז את ידיה של האורחת שלי בחוזקה ומאלץ אותה להביט ,מוביל אותה בשביל הברור. היא מקבלת ממישהו לפיד כבוי ,נייר קמוט ונכנסת לבית נטוש. הבית חשוך והנייר מואר באינפרא אדום. לקצינים שממלאים כרגע את המדרחוב יש אמצעים מיוחדים על הקסדה כדי לקלוט את האור של הנייר והם טורחים להמחיש זאת לכל ילד בן 16שרק מסכים לשבת בצד השני של השולחן. בסוף כל סוכות המלחמה והשכנוע פרוסה במה ענקית מלאה בתוכן דיגיטלי, עם כל אנשי המקצוע הנדרשים שלושה על כל תחום ,חשמל ,אור ,סאונד ופירוטכניקה. במקביל להכל מישהו צועק ברמקול מאולתר "בואו להרגיש את הדבר האמיתי רק אצלנו ירי ברובי צבע "...ורמקול אחר מסביר בפעם ה 163איך הכלב המיומן מזנק על החשוד ישירות ליד שלו ולא משחרר ללא פקודה. האורחת שלי שלמזלי לא הגיע לפה כרגע ועדיין מגששת את דרכה בבית הנטוש נהנית מהריגוש המאולתר של חוסר הוודאות שבית כזה מעניק לאנשים ָא נורמליים ,אבל עשרות מצלמות מכל המותגים המובילים מתעדים בנתיים את האופנוען שמסרב לחבוש קסדה לטובת יחסי ציבור של הגדוד. הוא הרי איש מחתרת מיומן. ואנחנו סתם צמאי דם.
בבת אחת הכל פורץ כאילו אפשר אחרת.
אש דמיונית עולה מהלפיד הכבוי של אורחתי הנייר שלה ושל כל השלטים ההזויים מתיישר באופן מופלא ללא אמצעי מתוחכם ועשרות גלגלי שיניים מתקתקים בחלל הצפוף והארוך של המבואה. עוד אדם נכנס. תיק. עוד אדם נכנס. תיק. עוד אשה נכנסת. תיק. הטיימר לא מפסיק לתקתק בקצב כפול מהגלגלים ,המאבטחים לא מפסיקים לבדוק תיקים ,הרוחב מתקצר לאורכים צרים ורק אורך הרוח מתמלא. הטלוויזיה פורצת את הפאווז ומקרינה רעש לבן בצבעים רנדומליים. ההולכים ושבים מרוקנים ארנקיהם לקבצנים המקומיים )רק אלו שמגולחים(. אלפי החיילים הצעירים המגוהצים והמוארים ע"י שלישית התאורנים רצים אל הבמה משתמשים בחשמל ובסאונד ומתחילים לצרוח ללא כל צורך בפירוטכניקה כלשהי.
אני לא מבין מה קורה ויוצא למרפסת. לא מבין למה כיבו לי את הטלוויזיה. לא מבין לאן הלכו המוזמנים המכובדים. לא מבין איפה המאפרת ,איפה הצלם והיכן שחקני המשנה שבחרנו להקרנת חצות.
לא מבין היכן הכיבוד הקפה השחור העוגות של מרציפן הקבנוסים המנוילנים ולאיפה לעזאזל נעלמו כל ארגזי היין הוורד שקניתי כל כך בזול??? אני לא שומע כבר דבר מלבד פידבקים של סאונדים שעולים וכל השחקנים במופע החדש הופכים אצלי לתרכובות כלאיים. הרח מכבה שוב את הלפיד החושך שוב שולט הדף שוב קמוט השלט עדיין זרוק ורק הפרחים זרוקים על הכביש ואנשים במקום לקחת מונית לוקחים פרחים בצבעים. בדיוק בדיוק כמו מחר.
יעקב ברהב
היא מגלגלת מרווה יבשה ומעשנת אותה .הריח מתוק ,זה גשם שלישי . בחלון הראווה הוא מטפטף מבפנים של בניין מפואר .הדיירים שם ארמנים. שני אנשים נכנסים לקולנוע .במקרה זה אני ואתה. הוא נוגע לה ביד כאילו במקרה .כשהיא נכנסת לבנק היא נופלת לבור וכך היא מגיעה לעולם הפקידים. כולם שם מחייכים ,ולכולם יש משקפיים .היא מספרת להם על אמנות ,הם מנסים לתרגם את זה למספרים &^8921989479374%!@@#$$ 29887176 :היא לא
מבינה את המשוואה .הם קוראים למנהל .שלייקס תיק צד .ריח הבירוקרטיה חריף כמו יין תוסס .היא מנסה להסתובב ומגלה שהראש שלה יכול לנוע רק בתנועות חדות ,מצד לצד ,ולמעלה למטה .היא מתחילה לבכות וכל דמעה שנוגעת ברצפה הופכת לחמש אגורות .היא קוראת את השם של הפקיד ,קוראים לו אדם .המנהל עסוק אז באה הסגנית ,חסרה לה רגל ושד אחד כרות .גם לה יש שלייקס ,והשפה שלה שסועה .קוראים לה חווה .בינתיים סביבה נערמת ערמה נוצצת של חמש אגורות ,היא לא מצליחה להפסיק לבכות ,והפקידים
מרוצים ,רצים ומביאים שקים ואוספים את המטבעות בפיזור דעת ובהתרגשות עצומה.
היא בורחת .לא מצליחה למצוא את האור של השלט יציאה. פוחלץ חולה בוכה בחשיכה .היא משקה אותו בשוט של תרכיז מיץ פטל אדום. הסיגריה הפכה לאפר בצורה מדוייקת .הקפה השחור התהפך על הרצפה. על הכוס נשאר דימוי של איבר מין גברי בגודל בינוני.
נטלי לוין
חפש מי ינענע אותך- זה רוקנרול בעברית.
נטלי לוין
אבנגרד= נויס= אגרסיביות על הופעתם של אמברצ'י ואבנאל ( אוקטובר )2009 כשילד מתבקש לנגן יותר מהר הוא גם מנגן יותר חזק ,דבר שאינו מחויב המציאות .ההרגל הזה של הרמת ווליום הקשורה לקצב מלווה אותנו בבגרותנו. לכך מצטרפת הרמת ווליום כשמנגנים צליל גבוה יותר .יש כלים בהם אין ברירה .איך תנגן חצוצרה ברגיסטר גבוה בשקט? אבל הרצון לצאת קדימה עם ווליום ) גם בשיחה( הוא עתיק מאוד .המהפכה התעשייתית יצרה סאונדים תעשייתיים חדשים ,אלימים ביותר ,אשר הטריפו את דעתם של הפועלים בבתי החרושת וגם איפשרה לבנות כלים רועשים יותר כדוגמת הטובה אשר שוכללה ביזמת המלחין ווגנר .ווליום הושג במאה ה 19על ידי הכפלות )8חצוצרות 8 טרומבונים( ושיפור יכולת השירה והנגינה. המאה העשרים המציאה את הסאונד הגדול שאינו זקוק ליכולת הפקה פיזית אלא לחשמל .היוצרים הגדולים של ראשית המאה ,שינברג וווברן וברג לא היו אלימים יותר מהיוצרים בזרם המרכזי וגם ביצועים של אדגאר וארז ,חלוץ האלקטרוניקה לא כאבו באוזן אלא בהרגלי ההאזנה .הפוטוריסטים פגעו ברגישויות של הקהל ובציפיותיו לחוויה אסתתית על ידי הבאת מנועים ושרשראות לאולם במקום כלי מוסיקה והרעש בקונצרט לא עלה על רעש של תחנת רכבת .אותו קהל היה מרחם על עובדי בתי חרושת אבל לא היה נוקט אמצעים להקטנת הרעש בעבודה .גם אמני הדא -דא שניסו לפגוע בכל דבר יצרו פרובוקציות מילוליות .באיזה שלב החלה ההתקפה הפיזית על האוזן? בעולם הג'ז ,נוצר קשר ישיר בין המחאה החברתית האגרסיבית וההתפתחות של הג'ז החופשי בשנות השישים .חלק מהבוטות ,הנגינה ללא הרמוניה ברורה, הליכה לקצה גבול היכולת של כלי הנשיפה ) אורנט קולמן ,למשל( מתן חופש לתופים להתפרע-סממנים האופייניים לפרובוקציות המודרניזם של המאה העשרים ,אבל הווליום כנושא עניין אותם פחות .מה כן עניין אותם -ויתור על הטונאליות ,ההרמוניה והקצב ,אלתור חופשי באמת ומסר חברתי שהתבטא מידי פעם בהקצנת עצמת הנגינה .אבל היו אלה נגני הרוק אשר ניצלו את כניסת החשמל כגורם מרכזי .החשמל היכול לייצר רעש בכמויות נדיבות ללא מאמץ פיזי וללא שהים של אימון גופני .הרעש הטוטאלי המבקש לדכא כל מה שקיים מלבדו מאפיין את נגני ה" נוייס" הראשונים ,בעיקר את האירופאים, הקבוצות המשוגעות שבאו מגרמניה .ברגע שהעוצמה ולא הקצב היא המטרה הראשית אנחנו מתרחקים מאוד מהקישור הישן בין קצב לתנועה ולריקוד. הנוייס האמיתי הוא תופעה אקוסטית "המחקה את הטבע בדרך פעולתו" כפי שהגדיר קייג' את העיסוק באמנות .לא עומדים ליד מפלי הניאגרה וסופרים את הקצב שלהם .הצורך בווליום גבוה לא נועד ,כפי שהיה במקורו למחות, להעביר מסר ,לזעזע את הבורגנים ,לבדל את המרעישן מהמוסיקאים האחרים ולאחד אותו עם חברים לנשק.
הנוייס של אמברוצ'י המשתמש בגוף הגיטרה כדי לייצר סאונד חדש זקוק לווליום חזק כדי לייצר בסיס לפידבק .בכך הוא מקביל לאמנים רבים )שאת חלקם ניתן לשמוע באופן קבוע ב"צימר"( היוצאים מבסיס של מגבר )שיטת ה ,No Imputשל ערן זקס( או פטפון ,או טייפ סלילים או כל סאונד חשמלי אחר כבסיס אקוסטי למחקר .כשהרעש הופך לתוכן מרכזי צריך הרבה אומץ לב כדי לנגן יותר בשקט .בלי ספק מפסידים חלק מסולם הצבעים ,ממרחב הצליל, אבל מרוויחים את מניעת הפגיעה הפיזית האקוטית ,הבלתי הפיכה שנגרמת על ידי ישיבה צמודה למקור הצליל .חלק גדול מהנוכחים בקונצרט הנוייס האחרון ובתוכם גם אני ,שמו אטמי אוזניים או צמר גפן .האטמים יוצרים פילטרציה מעניינת המקבילה לשמיעת הקונצרט מאחורי קיר )אופציה זולה ומתאימה לסטודנטים( והם מהווים אמצעי התגוננות .באותו קונצרט הופיע המתופף אבנאל והרכיב ,בנוסח הפוטוריסטי 6מנועים על 6תופים ,אותם הפעיל בצמוד לנגינתו .מפלס הרעש לא איפשר לקראת סוף המופע לשמוע את הפרטים הקטנים .המסקנה שלי– חלק גדול מאנשי הנוייס שופכים את התינוק יחד עם המים משל האמבטיה .מי שמע אי פעם קונצרט נוייס שקט? אני שמעתי אבל לא בארץ .תחשבו על קונצרט בו שומעים בהתחלה רק את המזגן ורעש המחשב וזה יהיה מקסימום ווליום .שקט מוחלט מהפנט כמו רעש טוטאלי. תגידו בצדק כי הרעש שיקים הקהל יגבר על המסר השקט .אולי כן ואולי לא. אבל שווה לנסות .אני זורק כפפה לאנשי הנוייס. לעבוד על מינימום סאונד כאידיאל ,נראה אתכם.
יוסי מר חיים
אגדה /דויד טופ מתוך "אקזוטיקה" אמיתית או לא. אבל יש אגדה מעורפלת אשר מתארת את הסיפור המפותל של הגעת הגיטרה החשמלית לארה"ב. החפץ שטוח ,דמוי מחבת ,נישא מהוואי מעל שאגות האוקינוס השקט, נולד באוויר על ידי ארבע גולשי על ,מתגרים בהתקפות כריש וסופות. עשוי מאלומניום ,הגיטרה זהרה כל כך בלהט השמש שהגולשים לבשו משקפי שמש עשויות מעצמות לוויתן, שהשגו מסוחרים מהחוג הארקטי ,איתם סחרו כדי להגן מעיוורון, הגולשים נחתו בחוף וונטורה קליפוניה ,הלכו ללוס אנג'לס. מרוששים ומותשים ,הגולשים השיגו קצת כסף מהצגת ההמצאה החדשה וניגון הסגנון החדש ש"המציאו" ,הקיקוקו ,בבקתת טיקי ,בקצה ווטס לוס אנג'לס. דבר כזה נראה לעיתים נדירות בארה"ב: הגלשת שני קצוות קרש, סכין צמודה לבטן לאורך מיתרים מוגברים ,כדי לעלות סרטים של מתח גבוה מתפרץ בתודעה, נישא באש,עשן מיתמר, ברקים ורעמים מעל אגם פירמיד ,מפולת בעמק המוות ,טייפון יפני. עותקים יוצרו ,צופו בפלסטיק וכרום ,בגימור וורוד צועק ,כחול מטאלי, קרניים של השמש, הצורות נמשכו בהתכה. החידוש נתן השראה לדרך חיים חדשה, איכשהו. העתיד נראה כרוך בהמצאת המחבת האלומניום הקורעת לפרוץ החוצה. בכנס תורת הנסתר ,חבורת אופנוענים מביקרספיילד נתקלה באגדה והתחילה לרכוב דרומה. פותו לטקס פיוטה ,הגולשים נפלו לעולם התחתון ,האופנוענים גנבו את הגיטרה וחזרו הביתה, אבל האגדה מספרת שמנהיג האופנענים התעוור על ידי אורותיו הזוהרים של עב"ם שריחף מעל מדבר המוהב. מזועזע עד סוליות מגפי הרכיבה שלו ,הוא דחף את הגיטרה לבוקר מבולבל בבר בקצה טיאפצי. משוגע מאלכוהל ונחשים, הבוקר הכין הופעה מחשמלת שגרמה לעולי הרגל של מדבר דרום קליפוניה לדבר בלשון השטן. הבוקר ,שמו אסיל ,באמת האמין שפרט משהו חדש ומקורי לאוויר. אבל השמועה על החידוש התפשטה מחוץ לבקתת הטיקי ,כגלי הדף של פיצוץ תת מימי.
היו שמעות על כנר מדרום שיקאגו שבנה לעצמו גיטרה מרובעת מרופדת בפרוות נילון וורודה. אחרים לחשו מעשיות וודו ,הגיטרות מלמלו וצעקו, נוגנו בפה על ידי פאפא לגבו ,שומר הצומת הקדושה. כשהרוסים שיגרו את ספוטניק ,1אש נדלקה בצד האחורי של כל חונק גיטרה בעולם. היו גיטריסטים שכיוונו לפי האוקינוס מנועים ,אחרים רופפו את מנורות המגבר, מחדדים ומעוותים את קול מיתרי המתכת לתייל. אחרי תאונת דרכים גיטריסט אחד קיבע את היד השבורה בזווית כדי להמשיך לנגן. אבל החלל הריק והכוכבים הרחוקים...החלל החיצון היה לחזית המרוחקת מכל. המחבת החשמלי וצאצאיו חלחלו לכל אזור בכדור ,מתאילנד לקונקו, מאנגליה לקלימנטה ,עוקבים אחרי הזוהר של ספוטניק כשנפל לקצה העולם, גיטריסטים לבשו חליפות חלל מול מגברי דור החלל שלהם ,מצפצפים ,שואגים במחוות כבוד כך התחיל העידן המודרני
תרגום WD
להתנדבות ,א י מ ו ץ ותרומות .054-7700225צער בעלי חיים
עמית בכרך