מלחמת מים 3

‫משלוש יוצא אחד‪...‬‬

‫אין כמעט דבר שהטבע שונא יותר מוואקום‪ ,‬אומרים‪ .‬אולי בגלל זה אני מוצא את עצמי לא פעם כותב‬ ‫הקדמות מיותרות‪ .‬אבל לא היום‪.‬‬

‫הקדםה‬

‫תשעה חודשים לפחות שכב מרבית המלל הזה אצלי‪ ,‬בין שלל הזבל האחר שאני כותב ושראשו לעולם‬ ‫לא יבצבץ מתוך מגירות העץ והתיקיות הבינאריות‪ .‬הסיבות לכך רבות‪ ,‬גם אם כרגע אני לא זוכר יותר‬ ‫משתיים‪ .‬לאורך רוב שנת ‪ 2006‬שכנעתי את עצמי לא להוציא שום פאנזין עד שרכבת ההרים הרגשית לא‬ ‫תעצור‪ ,‬אבל בדיעבד אני מודה שזה היה די טיפשי; אפילו עכשיו אני לא רואה את קצה המסילה‪.‬‬

‫אני זוכר שחששתי גם מהדרך בה דברים מתקבלים במחוזותינו ‪ -‬חשש מוצדק למדי‪ ,‬לאור ניסיון העבר‪.‬‬ ‫לא פעם ניגשו אליי אנשים‪ ,‬זרים‪-‬למחצה‪ ,‬לשיחות גלויות‪ ,‬ונאלצו לסגת באמצע משפטי הפתיחה שלהם‪ ,‬אחרי‬ ‫שגילו לתדהמתם שדעותיי בקשר למה‪-‬שזה‪-‬לא‪-‬יהיה הפוכות מכל דעה שהבעתי בכתב‪ .‬מי שניסו להשתמש בדברים‬ ‫שכתבתי כנשק נגדי‪ ,‬גילו )אף הם מאוחר מדי( שהפגיון שהם חשבו שהם אוחזים עשוי בעצם מהפלסטיק הזול ביותר‪.‬‬ ‫זה לא דוקר‪ ,‬אמרתי‪ ,‬זה מדגדג‪ .‬אז חלאס‪.‬‬ ‫אני לא משורר‪ ,‬לא סופר ולא רב‪-‬אמן; ופאנזין הוא לא מקבץ שירה‪ ,‬לא ספר ולא יצירת אמנות‪ .‬אל לכם‬ ‫להתייחס לדברים הבאים בכובד ראש ‪ -‬הנה אני מעיד שלא כך הם נכתבו‪ .‬בדיוק כמו כל דבר אחר‪ ,‬הם מכילים שקרים‪ ,‬אי‪-‬דיוקים‪,‬‬ ‫התחכמויות נבובות‪ ,‬טעויות מביכות ושטויות במיץ עגבניות‪ .‬זה לא אומר שאין בהם ערך‪ ,‬רק שאין בהם את היומרנות שאנשים מסוימים‬ ‫נוטים לייחס להם‪ .‬אולי לו קראו יותר סיפורת והגות של ממש היו ציפיותיהם יורדות חזרה מטה‪ ,‬אל הצ׳קרה הנכונה‪.‬‬ ‫תודה לאדם האחד שתיקן את שגיאות הכתיב שלי ולאחר שפגשתי במקרה בתור בסניף הדואר‪ :‬שכנעתם אותי שבכל זאת יש דברים בגו‪,‬‬ ‫וששווה לפרסמם גם אחרי כל הזמן הזה‪.‬‬ ‫הפאנזין הזה מוקדש באהבה בסולם ריכטר לאותם אנשים אשר‪ ,‬לו נשאלתי כמה מהם דרושים על מנת להחליף נורה‪ ,‬הייתי משיב‬ ‫שאיש מהם בחיים לא היה שם לב שהיא נשרפה‪ ,‬כי הם משוכנעים שהם ראו את האור‪ .‬וגם‪ :‬לכל מי שעדיין רואות עצמן כפמיניסטיות;‬ ‫לעיתונאי הבריטי ג׳ון רונסון ולשדרן האמריקאי אלכס ג׳ונס; לתקליטים החדשים של ‪ Lifetime‬ו‪.Weird Al Yankovic-‬‬ ‫הנספח בסוף הפאנזין הוא גרסה שלי להאנטר ס‪ .‬תומפסון המהולל‪ ,‬זכרונו לברכה‪ ,‬והוא כמובן בדיוני לחלוטין‪ .‬מטרתו היחידה היא‬ ‫להפוך את כל העסק הזה לטיפה פחות מעיק ומעיב‪ .‬אה‪ ,‬והתמונות הכלולות בפאנזין לא נבחרו משיקולים אמנותיים‪ ,‬אלא כי אני מזהה‬ ‫בהן איכשהו את עצמי‪ ,‬גם כ״רפרנט נעדר״‪ .‬אני מקווה שזה בסדר שהשתמשתי בהן ללא אישורם של מי שצילמו ושל מי שצולמו‪.‬‬ ‫כל הרווחים ממכירת הפאנזין תרומה למאבק לשחרור בעלי־החיים‬

‫•‬

‫בשל מגבלות השפה העברית‪ ,‬כל הנאמר בלשון זכר מתייחס רק לנקבה‪ ,‬ולהפך‪.‬‬

‫אביב ‪2007‬‬

‫‪ .1‬נגן משהו עצוב‬ ‫נגן משהו עצוב‪ ,‬הוא שר‪ .‬נגן משהו עצוב‪...‬‬ ‫על פני מיתרי החושך‪ ,‬כריות האצבעות שלי נוגעות‪-‬לא‪-‬נוגעות‬ ‫בתנועה איטית‪ ,‬מובסת‪ ,‬במורד הלחי שלה‪ ,‬פורמות חוטים שקופים‬ ‫בלתי‪-‬נראים שמתוחים עדיין בינה לבין כל המקומות והדברים שעברה‪.‬‬ ‫שעברנו יחד‪ .‬משהו אכן נפרם‪ ,‬הרגשתי את זה; דמעות צרובות על‬ ‫הסדינים החדשים‪ .‬ככה היא‪ ,‬זה לא ישתנה‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ ,‬ותחושת‬ ‫היותנו רק מי מלח‪ ,‬עצבות ותווי הפנים הסלעיים האלה שקעה איתי‬ ‫בין רגע‪ ,‬לרגלי המיטה‪.‬‬ ‫מרגש האצבעות נישא מעלה‪ ,‬התנדף כבושם‪ ,‬ובמקומו הפציע בי לובן‬ ‫בוהק ומסנוור‪ ,‬כמו רגע מכת האלה בכדור‪ ,‬כמו נגעתי במשהו מעבר‪.‬‬ ‫אני הולך ומבין כמה איבדתי אותה ‪ -‬וכמה אבדתי לעצמי‪ .‬אני פוסע‬ ‫מטה בגרם מדרגות המוביל אל כלום‪ ,‬אל חושך‪ ,‬בלי שום יכולת לעצור‪.‬‬ ‫נגן משהו עצוב‪ ,‬הם אומרים‪ .‬אנחנו יודעים שאתה כואב‪ .‬ראינו‬ ‫אותך‪ ,‬וראינו גם אותה ואת אמנון‪ ,‬מחזיקים ידיים בבר‪ ,‬מאוהבים‪...‬‬ ‫נגן משהו עצוב‪ ,‬זה יהיה טוב‪ ,‬אתה הכי טוב כשאתה עצוב‪ .‬תפוס‬ ‫את הלב שלך ומחץ אותו בכל הכוח‪ ,‬כמו לימון‪ ,‬פרי באושים חלול‬ ‫בלי גלעין‪ .‬לב בגודל אגרוף‪ ,‬כואב כמותו‪ .‬סחט הכל‪ ,‬שפוך הכל‪ ,‬הם‬ ‫אומרים‪ ,‬אנחנו יודעים שהלב שלך שבור‪ ,‬שסדקים בוערים דרכך‪ .‬אתה‬ ‫כולך בוער ושבור‪ ,‬ענן צורב סביב עיניך‪.‬‬ ‫סודות לפנים סודות‪ .‬אם האישי הוא פוליטי‪ ,‬הרכילות הזאת היא‬ ‫מעין הסכם קואליציוני בינינו‪ .‬אני לא מצליח לנקות את כתם הקולות‬ ‫החרישיים‪ .‬הייה עצוב‪ ,‬הם שבים ואומרים מבעד לרטט המתקרב‪,‬‬ ‫הרווחת זאת ביושר‪.‬‬ ‫‪2‬‬

‫אני מחבק אותה חיבוק ארוך‪ ,‬חזק‪ ,‬מאחה‪ ,‬ובפנים מרצד ניצוץ‬ ‫מבוהל שהולך ומתעצם‪ .‬בכי מתגנב ולוחש עצמו ללא עזרתי‪ .‬לא משהו‬ ‫היסטרי‪ ,‬שיר ערש לעולם קורס‪ ,‬ומחוץ לחלונות הדירה החדשה תל‬ ‫אביב עוטה עדיין את אותו הלילה‪.‬‬ ‫ואז אני לבד‪.‬‬ ‫משהו בי גועש לפרקים‪ ,‬מסרב להיכנע‪ .‬מבעד למסך העייפות אני‬ ‫נלחם ‪ -‬מצמק שפתיים נרגנות ונלחם‪ .‬סוג אחר של מלחמה מזה‬ ‫שהורגלנו אליו‪ .‬אני יוצא מהמשבצת‪ ,‬משיל מעליי את התפקיד; אני‬ ‫יודע שהדוא"ל שלכם רצוף כוונות טובות‪ ,‬אבל אני לא רוצה בו‪ .‬שמרו‬ ‫אותו עבור הנדכאים‪ ,‬יחד עם המבט החד‪-‬מימדי המושת עליי מרגע‬ ‫הכניסה לסלון‪ .‬לא איהנה עוד מחסדי הכנות והסליחה ‪ -‬לא זדון ולא‬ ‫רוע‪ .‬מעט מאוד נחוץ לי כעת מלבד ההתוודעות לכך שאני הוא שרצח‬ ‫אותם‪ ,‬את הקולות‪ ,‬את הרחמים; שהערמתי על מי שהמתינו לי בחוץ‪.‬‬ ‫רצח ענייני לחלוטין‪ ,‬טמון כולו בחיוך שנשאר כשהגוף נעלם‪.‬‬ ‫קצת כמו חתול הצ'שייר מארץ הפלאות‪.‬‬

‫‪ .2‬דגל שחור שפקודה מתנוססת מעליו‬ ‫קשה להתעורר בשמונה בערב‪ ,‬בייחוד באוגוסט‪ .‬הכל רפוף‪ ,‬כמו‬ ‫צופן שפוענח לא נכון‪ .‬והנה‪ ,‬אני אפילו נועל עדיין את נעלי ההתעמלות‬ ‫האפורות‪ .‬משהו נופל בי כשאני מתעורר ואפלוליות החדר שואבת‬ ‫חושך מבחוץ‪.‬‬ ‫אני קם ער‪-‬למחצה ומיד נתיב החלום שנקטע‪ ,‬איזו אמת עריצה‬ ‫זרועה עמוק באדמת הטרשים של הדמיון‪ ,‬משליכה אותי שלוש‪-‬עשרה‬ ‫שנה אחורנית‪ ,‬אל השיחה האחרונה עם מעיין זהבי בתיכון‪ .‬הלכנו על‬

‫תוויי גדר המערכת של הקיבוץ‪ ,‬היה לילה‪ ,‬הייתי יחף‪ .‬עקרב שחור‬ ‫עקץ אותי בקשת כף הרגל‪ ,‬המשכנו ללכת‪ ,‬לא ייחסנו לזה חשיבות‪ .‬זו‬ ‫הייתה שיחה עצובה‪ ,‬אבל ריחוק מזן שעדיין לא הכרנו השתרך לאורכה‬ ‫והדביק אותה יחד‪ .‬היינו צעירים‪ .‬אני לא חושב שמישהו מאתנו אפילו‬ ‫חשב על לבכות‪ ,‬או הרגיש משהו מלבד תהום‪.‬‬ ‫"הכל פייר באהבה ומלחמה"‪ ,‬היא אמרה בחיוך כשעצרנו בפינה‬ ‫של מגרש הכדורגל ועצי האלון שעדיין שם‪ ,‬גבוהים יותר‪ .‬ואני אמרתי‬ ‫"תשמעי‪ ,‬אם הכל פייר‪ ,‬אז אהבה היא מלחמה‪ ."...‬סוג המשפטים‬ ‫שאחרי שהם יוצאים‪ ,‬כמעט מעצמם‪ ,‬מפיך‪ ,‬ונתלים בחלל האוויר‪,‬‬ ‫אתה לפתע מזהה בהם דבר‪-‬מה מעבר להתחכמות‪ ,‬כמו ניחשת בחטף‬ ‫נתח גדול ממשהו גדול עוד יותר‪.‬‬ ‫עכשיו אני קם ומתנער‪ ,‬משנה את השנים‪ ,‬משליך את ההשלכות‪,‬‬ ‫ומדליק את האור כמו שאחרים מדליקים סיגריה‪ .‬הכל בלאו הכי‬ ‫כל כך רחוק ממני עכשיו‪ ,‬למה לי לנדוד עד לשם? האור גואה‪ ,‬הנורה‬ ‫מניחה את הצללית שלי על פני החדר כמו פרחים על קבר‪ .‬אני זז לאט‪,‬‬ ‫עושה הכל כאילוץ‪ :‬הולך למקלחת‪ ,‬שם מים בקומקום‪ ,‬דוחף ערימת‬ ‫בגדים לארון‪ ,‬בודק את המבזקים בוויי‪.‬נט ‪ -‬וכל הזמן הזה אני מתיישב‬ ‫וקם‪ ,‬הולך וחוזר כאילו קנה רובה דוקר בגבי‪ ,‬כמו בשיר של בלאק‬ ‫פלאג‪ .‬כמו אסיר של דבר‪-‬מה שהסתמר בי ואיני מבין אותו‪.‬‬ ‫אני טורק מאחוריי את הפלדלת‪ ,‬יורד במדרגות‪ ,‬אל הרחוב‪ .‬השעה‬ ‫קצת אחרי שמונה בערב‪ ,‬אני צריך משהו להיוושע דרכו‪ .‬או מישהו‪.‬‬ ‫מחר בבוקר יש פעולה נגד ההפצצות בלבנון ואני שוקל להצטרף‪ ,‬אבל‬ ‫אין לי את כל הפרטים‪ ,‬ובימינו לא שואלים דברים כאלה בטלפון‪ .‬אני‬ ‫צריך למצוא מישהו שיודע‪.‬‬ ‫פתאום אני מבחין בצ'סקה עולה את קינג ג'ורג' לכיוון אלנבי‪ .‬אני‬ ‫חוצה את הכביש בלי להסתכל ומדביק אותה מאחורי המכונית שחונה‬

‫תמיד על המדרכה‪ ,‬קצת לפני חנות הסכינים ההיא שמזכירה לי בדיחה‬ ‫של סיינפלד‪.‬‬ ‫"ערב טוב"‪ ,‬אני אומר‪ .‬שום שריר בפניה לא זז‪ .‬היא ממשיכה ללכת‪,‬‬ ‫ורק העיניים שלה פוזלות חצי‪-‬שנייה לעברי‪ ,‬פרק הזמן המינימלי‬ ‫הדרוש לזיהוי‪ .‬וידוי הריגה‪.‬‬ ‫"מה כל כך טוב בו?"‪ ,‬היא רוטנת בהצלפת שוט‪ .‬שנינו שותקים‬ ‫עד רחוב העבודה‪ ,‬הולכים מהר‪ ,‬מביטים קדימה‪ .‬אני מחליט שזכות‬ ‫השתיקה תשמור עליי אם רק אשמור אני עליה‪.‬‬ ‫"תגיד"‪ ,‬היא פונה לעברי בפתאומיות‪" ,‬מה אתה עושה כל היום?"‪.‬‬ ‫אני לא בטוח ששמעתי נכון‪ ,‬אז היא חוזרת על השאלה‪ ,‬עדיין בלי‬ ‫להביט לעברי‪" .‬מה אתה עושה‪ ,‬כאילו‪ ,‬ביומיום?"‪.‬‬ ‫"מסתגר לבד בבית והולך מצד לצד‪ ,"...‬אני משיב בלי להניד עפעף‪,‬‬ ‫ואחרי כמה שניות מוסיף "‪...‬חזרתי למחתרת"‪ ,‬כאילו בתשובה‬ ‫המוכנה‪-‬מראש הזאת אני מנקה את עצמי איכשהו ממשהו‪.‬‬ ‫"אני לא מבינה למה בכלל יצאת ממנה"‪ ,‬היא מסננת בפנים חתומות‪.‬‬ ‫המשכנו ללכת‪ ,‬ולשתוק‪ .‬מצאתי עצמי מספר צעדים מאחוריה‪ ,‬הולך‬ ‫כמו על גשר רופף‪ .‬כשהגענו לפינת רחוב בעלי‬ ‫המלאכה פניתי שמאלה בלי לומר מילה‬ ‫ונכנסתי למכולת‪ .‬לא הייתה עילה לומר‬ ‫דבר‪ ,‬ולא הייתי צריך כלום‪ ,‬אבל בכל‬ ‫זאת קניתי קרטון חלב סויה‪ .‬שיהיה‪.‬‬ ‫חזרתי הביתה‪ .‬הרגשתי‬ ‫שלמרות הכל‪ ,‬שום דבר לא‬ ‫נשתבש בכללי המשחק‬ ‫המקובלים‪.‬‬ ‫‪3‬‬

‫יוֹתר ִמכּ ֹל‬ ‫ַמה ֶש ַמ ְצדּיק ֵ‬ ‫אוּש ַהגָּ דוֹל‬ ‫ֶאת ַה ְּב ִדידוּת‪ֶ ,‬את ַהיֵ ׁ‬ ‫ֶאת ַה ְּנ ִש ָיאה ַהמוּזָ רָ ה ְּבעֹל‬ ‫אוּש ַהגָּ דוֹל‬ ‫דוֹלה וְ ַהיֵ ׁ‬ ‫ַה ְּב ִדידוּת ַהגְּ ָ‬ ‫חוֹתכֶ ת‬ ‫שוּטה‪ַ ,‬ה ֶ‬ ‫עוּב ַדּה ַה ְּפ ָ‬ ‫ִהיא ָה ְ‬ ‫ֶש ֵאין ַלנוּ ְּב ֶע ֶצם ְל ָאן ָל ֶלכֶ ת‬ ‫)דוד אבידן‪" ,‬ייפוי כוח"(‬

‫‪ .3‬סיפורים מהקופסה‬ ‫היא שילמה אמנם את מלוא החוב‪ ,‬אבל חצי שנה מאוחר מדי‪ .‬את‬ ‫ההודעה על פינוי הדירה קיבלה מחוץ לדלתה בחדר המדרגות‪ ,‬מבעל‬ ‫הבית עצמו‪ ,‬בכתב ובעל פה‪ .‬משוכה אחת מני רבות‪" .‬יום טוב לך‪,‬‬ ‫גברת"‪ ,‬אמר בדרכו מטה‪ .‬שניהם ידעו שאין באמת סיבה לומר זאת‪.‬‬ ‫היא עדיין לא רצתה לאבד את הפיקדון‪ .‬היא סיידה וקנתה טפטים‬ ‫זולים שלא נדבקו טוב לקירות‪ .‬חבר של חבר עזר לה‪ ,‬ובין לבין‬ ‫הם ישבו על הרצפה תחת אור ניאון‪ ,‬במה שהיה פעם המטבח‪ ,‬בין‬ ‫הקופסאות החומות‪ ,‬נייר העיתונים הפרוס וכתמי הטיפות הלבנות‪,‬‬ ‫עישנו סיגריות שבורות ומאסו מעט בעצמם‪ .‬הוא דיבר איתה על‬ ‫פוליטיקה במונחים מופשטים‪ ,‬בשלבים‪ .‬הוא ראה הכל בשלבים )גם‬ ‫אותה‪ ,‬יסתבר(‪.‬‬ ‫משהו בה נשבר באותו יום‪ ,‬בין רגע; יש שיאמרו נכנע‪ .‬לא אני‪.‬‬ ‫היא הרימה את הדלי המאולתר ושפכה את שאריות הדבק על הקיר‪.‬‬ ‫"לעזאזל הפיקדון"‪ ,‬אמרה‪ .‬שניהם מצאו עצמם פתאום צוחקים‪.‬‬ ‫הם השפריצו זה על זו דבק‪ ,‬וסיד‪ ,‬גלגלו אחד את השנייה בטפט‬ ‫הזול‪ .‬הוא מצא צבע אדום וכתב על הקיר באותיות מברשת עבות‬ ‫"כל לב פועם הוא תא מהפכני"‪ .‬הם ציירו כוכבים אדומים מסביב‬ ‫לאותיות‪ ,‬והטביעו את כפות ידיהם על הקיר‪ ,‬וצילמו למזכרת‪ .‬היא‬ ‫השתחררה‪ ,‬נחשול של קבלה‪-‬עצמית נקרש לתוך כל הבעת פנים שלה‪.‬‬ ‫"אני מקווה שהדיירים החדשים יאהבו את זה"‪ ,‬מלמלה‪ .‬לא היה לה‬ ‫אכפת‪.‬‬ ‫בלילה נאספו שניהם כל אחד אל עצמו‪ ,‬שתו בירה על גג בניין גבוה‪,‬‬ ‫השקיפו על העיר ודיברו‪ .‬הכרך נפרש לפניהם כגוש חושך דהוי‪ ,‬כמו‬ ‫תהייה ואובדן מסחרר‪ ,‬ואורות צהובים היו מרחוק כרקומים בבטון‪.‬‬

‫היא שאלה‪" ,‬כמה אנשים חושבים לדעתך ברגע זה על מהפכה?" ‪ -‬אם‬ ‫כי במהפכה נתכוונה ודאי לשינוי תכלית‪ ,‬לזעזוע הגואל‪ ,‬למזור‪ .‬שניהם‬ ‫הביטו לשנייה מטה‪ ,‬מעבר למעקה‪ .‬הוא הרים את שעונו לעיניו והשיב‬ ‫"לא הרבה‪ ,21:45 .‬רובם יושבים עדיין מול הטלוויזיה"‪ .‬זה דיכא‬ ‫אותם לרגע‪ ,‬אבל ממילא היה משהו מדכא ועכור במעמד הזה‪ ,‬מעין‬ ‫משב קריר שהגיע ממקום שכבר הזניח אותם‪ .‬והם לא הכירו זה את זו‬ ‫טוב כל כך עדיין‪.‬‬ ‫הוא התלונן באזנה על מדבקות אנרכיה וחולצות צ'ה גווארה‬ ‫בחנויות‪ ,‬זה נשמע כמעט‪-‬אמין‪ .‬היא התוודתה בתמורה שההפגנות‬ ‫שנכחה בהן לאחרונה הרגישו עקרות ומעגליות‪ ,‬כמו הצגה גרועה ללא‬ ‫קהל‪ ,‬כמו מכת מעדר על רצפת בטון‪ .‬הם ניסו לנתח את המצב יחד‪ ,‬אך‬ ‫הגיעו רק עד מפתנן של אותן תובנות נבובות לפיהן מרד‪ ,‬כמו כל דבר‬ ‫אחר‪ ,‬היה פעם עניין פשוט יותר‪.‬‬ ‫כמה ימים אחר כך‪ ,‬החליטו לעשות מעשה‪ .‬משם הכל נשתבש‪.‬‬

‫‪ .4‬מארס טורקי‬ ‫מהי דרך ארץ? מעין קדרת ענק יצוקה שצבעה פיח‪ ,‬להבות מרצדות‬ ‫על גחונה‪ ,‬בה אנו נבחשים יחד והופכים לאט‪-‬לאט‪ ,‬בתהליך ללא‬ ‫התחלה וללא סוף‪ ,‬לעיסה אחידה‪ ,‬לחומר גלם‪ ,‬לתבשיל סמיך מבעבע‬ ‫מתובל בעשבים מרים צרובי שמש של תקוות‪-‬שווא והשלמה‪ .‬סוג של‬ ‫תל אביב דרומית‪ ,‬או "יהודי לא מגרש יהודי"‪ ,‬או שיר של ליידי סוברין‬ ‫מתנגן ממכונית חולפת‪ .‬אדם שבשעת צערו שופט אדם אחר בשעת‬ ‫צערו‪ ,‬ואי‪-‬אפשר להגיד לו על זה כלום‪ .‬ככה זה‪ .‬חור בתסריט‪ .‬חוכמת‬ ‫הבייגלה‪ .‬שוב ושוב‪.‬‬ ‫‪5‬‬

‫מהם הנאהבים? סיגול אנתרופומורפי לתמונת השחור‪-‬לבן‬ ‫המפורסמת ההיא בה‪ ,‬מבעד לסורגים במעבדת ניסויים‪ ,‬שני גורי‬ ‫קופים מחבקים זה את זה במבט אחוז אימה‪ .‬אהבה‪ ...‬צמד שנפל‬ ‫קורבן לתרבות השבי‪ ,‬נצמד זה אל זה בחוזקה‪ ,‬כמו הייתה אחיזתו‬ ‫שריר בפני עצמה‪ ,‬בפחד ממה שצופן להם העולם ‪ -‬או לפחות אותו‬ ‫חלק ממנו ששם נפשם בכפו‪ .‬נסיבות הפגישו ביניהם‪ ,‬החופש נחלה‬ ‫זרה להם‪ ,‬הזוגיות מנחמת; מהלך חייהם נקבע מראש‪ ,‬במרחק‪ ,‬מבעד‬ ‫לאפקט הפרפרים‪ .‬אינטימיות כהגנה עצמית‪ ,‬מגע כקרב מגע‪ ,‬קרבה‬ ‫כחיבוק הדוב של המורא‪ ,‬גלגל הצלה על פני קו פרשת המים שלנו‪ .‬של‬ ‫שנינו‪ .‬צרוף מקרים אבודים‪ ,‬צרוף מקרים אבוד‪ .‬אובדן ואז אבדון‪.‬‬ ‫רומנטיקה‪.‬‬ ‫מהו המרחק בין טקטיקה לאסטרטגיה? ארונדהטי רוי )אדריכלית‬ ‫בהשכלתה‪ ,‬כמה לא מפתיע( כתבה את "אלוהי הדברים הקטנים"‪,‬‬ ‫שזכה לשבחים ופרסים בעולם כולו‪ .‬אנשים ברחובות ניו דלהי היו‬ ‫עוצרים אותה לברכה ‪ -‬על התהילה ולא על הספר‪ ,‬אני מניח‪ ,‬שהוא‬ ‫יפהפה ועשיר בדימוי ושפה אבל גם מתיש ועצוב וקשה לקריאה‪ .‬לפני‬ ‫שמונה שנים‪ ,‬אחרי הניסוי הגרעיני הראשון של הודו‪ ,‬היא נשבעה שלא‬ ‫תשוב לכתוב עוד סיפורת‪ ,‬ותפרסם מעתה רק מאמרים פוליטיים‪.‬‬ ‫ספרה הבא נושא את ההקדשה "למרמיטות ולנברנים‪ ,‬ולכל דבר אחר‬ ‫עלי אדמות שמאוים ומוכחד על ידי המין האנושי"‪ .‬רוי מספרת בו כי‬ ‫אמרה פעם לחברתה שהחלום היחיד ששווה לחלומו הוא שתחיה כל‬ ‫זמן שאתה חי ושתמות רק כשאתה מת‪ .‬משבוששה חברתה להבין‪,‬‬ ‫לקחה רוי מפית נייר משולחן בית הקפה ורשמה‪" :‬לאהוב‪ .‬להיות‬ ‫נאהב‪ .‬לעולם לא לשכוח את אפסותך האישית‪ .‬לעולם לא להתרגל‬ ‫לאלימות המחרידה לאין שיעור ולאי‪-‬השוויון הוולגרי של החיים‬ ‫מסביבך‪ .‬לחפש שמחה במקומות העצובים ביותר‪ .‬לרדוף את היופי‬ ‫עד למאורה שלו‪ ...‬לכבד עוצמה‪ ,‬לעולם לא כוח‪ .‬מעל לכל‪ ,‬לפקוח עין‪.‬‬ ‫‪6‬‬

‫לנסות להבין‪ .‬לעולם לא להסב את המבט‪"...‬‬

‫‪ .5‬קילו נוצות או קילו עופרת‬ ‫אכן‪ ,‬יש כזה דבר "נתינוּת צללים"‪ ,‬אמרתי; אני מניח שזה פשוט‬ ‫צידה השני של כל ממשלת צללים‪.‬‬ ‫לפני כמה שבועות מצאתי את עצמי ביום שישי בשינקין‪ ,‬מפלס את‬ ‫דרכי סאה ואיפה בין ההמון המיוזע ובין גודש הקולות הצורמניים‬ ‫של השעות לפני כניסת השבת‪" .‬חשבתי להסתובב קצת‪ ,‬לראות‪ ,‬אתם‬ ‫יודעים שיש בניין חדש ליד העירייה‪ ."...‬בחור צעיר עם ויימרנר עמד‬ ‫מולי במעבר החצייה‪ ,‬והכלב‪ ,‬צעיר גם הוא‪ ,‬החל לנשוך ולמשוך את‬ ‫הרצועה שלו‪ ,‬נשך ומשך עד שזו השתחררה מהיד האוחזת‪ .‬אז התחיל‬ ‫הכלב לקפץ ולהשתולל כפי שכלבים עושים‪ ,‬לרוץ במעגלים ולהעיף‬ ‫את הרצועה לכל עבר‪ ,‬אך במהרה חזר בתחינה לרגלי בעליו‪ ,‬התיישב‬ ‫והמתין בעיניים כמיהות לאות מלמעלה‪" .‬זה מזכיר לי משהו"‪ ,‬חשבתי‬ ‫לעצמי‪ ,‬אבל לא היה ברור לי מה; זיכרון רגשי כלשהו‪ ,‬בלתי פתור‪,‬‬ ‫אינטואיטיבי וכבוש‪ .‬חזרתי לסלון מזל דרך רחוב מקביל‪ ,‬ורק שם‪ ,‬בין‬ ‫הסיפורת לשולחנות‪ ,‬הבנתי‪.‬‬ ‫כמשחק‪ ,‬מתוך שעמום או משובות‪-‬נעורים‪ ,‬גם אנחנו מושכים את‬ ‫הרצועה‪ ,‬מושכים בכל הכוח ומנסים להשתחרר‪ .‬אבל לא באמת‪.‬‬ ‫בכל אשר היד האדנותית מרפה )והיא הרי לא יכולה שלא להרפות‬ ‫בצמתים מסוימים‪ ,‬סואנים‪ ,‬בחיינו( אנחנו קופצים ומשתוללים‬ ‫ורצים במעגלים מגושמים לזמן מה‪ ,‬נתקעים זה בזה עם הגיטרות‬ ‫והסיסמאות והתספורות המצחיקות שלנו‪ ,‬ולאחר מכן סרים חזרה‬ ‫והרגליו של אדוננו התלם‪ .‬כי אנחנו לא באמת רוצים להימלט‬ ‫לרגליו ֶ‬ ‫‪ -‬לאן נלך? ‪ -‬ואנחנו לא באמת שואפים להשתחרר‪ .‬גם בשבילנו זה סוג‬

‫של משחק‪ .‬השאיפה היא לעד לשאוף‪ ,‬צעיר לנצח‪ ,‬כמו ששרו אלפוויל‪.‬‬ ‫כי גם אנחנו‪ ,‬דרך אלפי שנות ברירה מלאכותית‪ ,‬נוצרנו להיות עבדים‪,‬‬ ‫בני כלאיים של שבי וכניעות‪ .‬וגם אם בניגוד לעבדים ההולכים על‬ ‫ארבע‪ ,‬אנחנו עוד מסוגלים להבין את חוקי המשא ומתן‪ ,‬הם בכל זאת‬ ‫חקוקים על גופנו במקום אליו איננו יכולים להגיע‪.‬‬ ‫והנה התגנב לו חשד ‪ -‬ללא צורה‪ ,‬טעם או ריח‪ ,‬אבל יכולתי להרגיש‬ ‫את הנוכחות שלו‪ ,‬שם בין הסיפורת לשולחנות ‪ -‬שבחוגים אחרים‬ ‫מספיק שמישהו יהיה משהו בכדי שירצה להיות הכל‪ ,‬ואילו בקרבנו‬ ‫עליך להיות שום דבר אם אינך רוצה לוותר על הכל‪.‬‬ ‫מצד שני‪ ,‬אתם יודעים‪ ...‬יש להודות שאפילו שעון שבור לא יכול‬ ‫שלא להראות את השעה הנכונה פעמיים ביום‪ .‬והזמן הוא עכשיו‪.‬‬

‫‪ .6‬אם לא הענק‪ ,‬אז לפחות בגנו‬ ‫לעתים‪ ,‬אני לא יכול לומר בוודאות אם השנים שעברו שחקו אותי‪,‬‬ ‫כמו שיגידו אחדים‪ ,‬או עשו בדיוק את ההפך‪ ,‬עשו אותי חד יותר‪.‬‬ ‫ביום של מצעד הגאווה בירושלים אמרתי לרותם שרצף התמונות‬ ‫הצפוי מראש ‪ -‬אותם פעילים חוטפים את אותן מכות מאותם שוטרים‬ ‫ דומה בעיניי יותר ויותר לחג האשורה השיעי‪ ,‬בו מאמינים מצליפים‬‫ומכים עצמם עד זוב דם‪ .‬גם אלה וגם אלה בשמה של האמונה‪ ,‬מנצלים‬ ‫את נפילת נכדו של מוחמד או את תקומתו של אי‪-‬הציות האזרחי‬ ‫כמוצא לכפר על עוונותיהם‪ ,‬במעין משקה משכר ‪ -‬ומשקר ‪ -‬שחציו‬ ‫פסיכופוליטי וחציו מוסר כליות‪ .‬שייקן‪ ,‬נוט ְס ֶטרד‪.‬‬ ‫תסמונת הסמן הימני מכה שנית‪ ,‬או במקרה הזה‪ ,‬מוכה שנית‪.‬‬ ‫ושלישית‪ .‬ורביעית‪ ...‬תרבות‪-‬נגד של סרבני נשימה‪ ,‬שמעון פרסים‬

‫נצחיים בבגדים מאשפתות שוק בצלאל‪ ,‬תמיד בצידו המפסיד של‬ ‫המתרס‪ ,‬שם הדשא ירוק יותר ואדום יותר; מצטנפים ומרגישים‬ ‫בבית על כסאות חוגי העשרה‪ ,‬ערבי שירה‪ ,‬בתי מעצר ומרתפי עינויים‬ ‫בעולם כולו‪ ,‬מדור לדור )ואולי הבית הוא באמת היכן שהלב נמצא?(‪.‬‬ ‫כמו במשחק פוקר אל תוך לילה קודר ונצחי‪ ,‬בו מלכים תמיד יפסידו‪,‬‬ ‫הם אינם יכולים לחדול מהגבהת הרף בעוויתות של טיהור‪-‬עצמי‪,‬‬ ‫כפי שנרקומנים נאלצים להגדיל את המינון‪" .‬אתה רוצה שלום? אני‬ ‫רוצה שלום ושוויון! אתה שמאלני? אני אנרכיסט! אתה אנרכיסט? אני‬ ‫אנרכו‪-‬טבעוני קווירי פמיניסטי עם פירסינג בתוספתן שסובל משיער‬ ‫שמנוני ונזילות מגדרית‪ ,‬עובד בזנות‪ ,‬רוקד עם זאבים‪ ,‬לא מפספס אף‬ ‫הפגנה ותומך בהעברת אמצעי לחימה לאחים המוסלמים‪"...‬‬ ‫טד קזינסקי ‪ -‬האנרכיסט המפורסם ביותר החי כיום‪ ,‬אחרי נועם‬ ‫חומסקי כמובן ‪ -‬שלח במשך ‪ 18‬שנה מעטפות נפץ לאנשים‪ ,‬ובין מעטפה‬ ‫אחת לאחרת היה לו גם לא‪-‬מעט מה לומר על שמאלנים )לעיתים‬ ‫האוטוקריטיקה הצלולה ביותר בתנועה האנרכיסטית נוטה לבוא‬ ‫דווקא מהמעורערים והמטורללים ביותר בקרבה(‪ .‬חלק מתיאוריו‪,‬‬ ‫אם לא רובם‪ ,‬מצלצלים מוכר מספיק בכדי שלא יהיה נעים לעמוד‬ ‫מאחוריהם‪ .‬בייחוד לא במשמרת מחאה‪" .‬השמאלן עוין את מושג‬ ‫התחרות מפני שעמוק בפנים‪ ,‬הוא חש כמפסידן"‪ ,‬קובע קזינסקי בתזה‬ ‫מס' ‪ 16‬במניפסט המעייף שלו )ישנו בחור נחמד עם משקפיים שעובד‬ ‫כבר שנים על לתרגם אותו‪ ,‬והגיע בקושי לאמצע‪ .(...‬במקום אחר במלל‬ ‫הוא מרחיב‪" ,‬ראו את נטייתן המזוכיסטית של טקטיקות השמאל‪.‬‬ ‫שמאלנים מוחים בשכיבה מול גלגלי כלי רכב‪ ,‬הם מתגרים בכוונה‬ ‫בשוטרים ובגזענים על מנת שאלה יתעמרו בהם‪ ,‬וכדומה‪ .‬טקטיקות‬ ‫אלו עשויות להיות יעילות‪ ,‬אולם שמאלנים רבים אינם בוחרים בהן‬ ‫כאמצעי להשגת מטרה‪ ,‬אלא בשל העדפתם לטקטיקות מזוכיסטיות‪.‬‬ ‫שנאה‪-‬עצמית היא מאפיין שמאלני"‪.‬‬ ‫‪7‬‬

‫האם אנחנו סוג האנשים שגם לו נענו כל תביעותיהם‪ ,‬היה נדרש להם‬ ‫רק שבוע‪-‬שבועיים של שוטטות פעורת עיניים במדרכותיו של עולם‬ ‫אנרכיסטי על מנת למצוא דבר‪-‬מה חדש למחות נגדו‪ ,‬עוולה חדשה‬ ‫לתקן? יותר ויותר‪ ,‬אני משתכנע שאכן כך‪ .‬רבים מלבדי מזהים זאת‬ ‫גם‪ ,‬אבל סבורים כנראה שמדובר בפרט שולי‪ ,‬בתכונה ללא השלכות‬ ‫מהותיות‪ .‬הם טועים‪ .‬לא מדובר בבאג במערכת‪ ,‬אלא בשפת תכנות‪.‬‬ ‫ויש שיראו בדבריי מחמאה‪ ,‬אני יודע‪" .‬זה רק אומר שאנחנו רודפי צדק‬ ‫בלתי‪-‬נלאים"‪ ,‬יטענו שבעי רצון‪ .‬אבל גם הם טועים‪ .‬כי באופן בולט‬ ‫למדי‪ ,‬המרדפים שהם מנהלים נועדו רק להסוות את מה שהם בורחים‬ ‫מפניו; אולי אף את העובדה שהם בורחים כלל‪.‬‬ ‫באחד מרגעיו הפיוטיים יותר כתב אחד מראשי השב"כ לשעבר כי‬ ‫רב חובל שאינו יודע לאן הוא רוצה להשיט את ספינתו‪ ,‬אין רוח בעולם‬ ‫שתביא אותו לשם‪ .‬רבים מאתנו יודעים אולי‪ ,‬במידה כזו או אחרת‬ ‫של לכידות תיאורטית‪ ,‬לאן אנו רוצים להגיע‪ ,‬אבל לא לגמרי מבינים‬ ‫את הזרמים המשיטים אותנו‪ ,‬לא קשובים לחריקות ספינתנו‪ ,‬לרוחות‬ ‫המשליכות אותנו מזרחה ומערבה‪ ,‬למקורם של המים בהם אנו שטים ‪-‬‬ ‫ולרוגע הארעי המטעה‪ ,‬המסוכן‪ ,‬ששורר מתחת לגלים‪ ,‬בדממת מעמקי‬ ‫האוקיאנוס‪ .‬פירוש היותנו אנושיים‪...‬‬ ‫בשירו על קין והבל‪ ,‬מתאר המשורר דן פגיס את חייו של קין באופן‬ ‫שהזכיר לי רבים משותפיי הוותיקים למאבק‪" :‬הוא נע ונד בשקידה‪,‬‬ ‫מחליף בכל בוקר אופק באופק‪ .‬יום אחד הוא מגלה‪ :‬האדמה שיטתה‬ ‫בו במרוצת השנים‪ .‬היא נעה‪ ,‬אך הוא‪ ,‬קין‪ ,‬דרך במקום‪ .‬דרך‪ ,‬צעד‪ ,‬רץ‪,‬‬ ‫רק על פיסת עפר יחידה‪ ,‬גדולה בדיוק כמו סוליות סנדליו"‪.‬‬ ‫שבע שנים של טיסות סדירות בין ועידות פסגה וכינוסים נדרשו‬ ‫לתנועת האנטי‪-‬גלובליזציה המערבית עד שכחכחה מגרונה את‬ ‫ה"טראומה טים"; כמה עוד יידרשו עד שתעיד העיסה על הנחתום‬

‫ונלכלך אצבעותינו‪ ,‬לא רק בטראומות הנגרמות כתוצאה מפעילותנו‪,‬‬ ‫אלא באלו הגורמות לה?‬

‫‪ .7‬סחורות רכות‬ ‫במתמטיקה‪ ,‬אולי‪ ,‬שניים פחות אחד שווה אחד‪ ,‬אבל במערכות‬ ‫יחסים‪ ,‬כפי שאני לומד כעת‪ ,‬שניים פחות אחד משאיר אותך במקרה‬ ‫הטוב עם תוצאה )שלא לומר תחושה( של אפס‪ ,‬ובמקרה הפחות‪-‬טוב‬ ‫במינוס מפלצתי כל כך שאפילו מסגרת האשראי של הסוחר מוונציה‬ ‫לא הייתה מאשרת‪.‬‬ ‫לפני כמה לילות תפסתי את עצמי לפתע במטבח‪ ,‬מסביר בקול רם‬ ‫לתבנית תפוחי‪-‬האדמה השחומה שאני אנקה אותה מחר כי כבר‬ ‫מאוחר ואין לי כוח‪ .‬נבהלתי‪ .‬למחרת סיפרתי את זה לדוד בעבודה‬ ‫והוא צחק‪ ,‬אבל הוא ירושלמי‪ .‬באותה מידה אפשר גם לבכות מזה‪ .‬או‬ ‫להתקשר סוף סוף לאמבולנס‪.‬‬ ‫השהות בדירה הזאת גורמת לי להשתגע‪ ,‬מעין גרסת טלנובלה‬ ‫ישראלית ל"הניצוץ"‪ ,‬בה אני מככב מדי יום ובהצלחה חלקית בלבד‬ ‫בתפקיד עצמי‪ .‬לו קניתם אופניים לשניים‪ ,‬ומי שאמור היה לרכב עליהן‬ ‫איתכם היה מחליט ברגע האחרון לוותר על התענוג‪ ,‬האם לא הייתם‬ ‫מרגישים‪ ,‬בכל פעם שהייתם רוכבים עליהן ברחבי העיר‪ ,‬שעל המושב‬ ‫הריק יושבים ומפדלים כעת רגשות הבדידות והצער הצורבים ביותר‬ ‫שלכם? היעדרות משאת נפשך מעניקה צורה ותוכן למרור‪ ,‬במין תהליך‬ ‫אלכימי נוגה ששם ללעג את חמשת החושים ‪ -‬אולי אפילו את השישי‪.‬‬ ‫דירות ריקות ומושבים ריקים הרי ממש דורשים את זה‪ ,‬כמו שקע‬ ‫ברומטרי‪ ,‬או אותו חוק פרקינסון לפיו מטלות יתרחבו תמיד על מנת‬ ‫למלא את משך הזמן שהוקצב להן‪ .‬והשקט בדירה הזאת הוא לא שקט‬ ‫‪9‬‬

‫של ערב תל אביבי ברחוב צדדי‪ ,‬של כסת‪-‬עלים ורוח זן‪ ,‬אלא של צעקה‬ ‫מוחנקת‪ִ ,‬אילמוּת קטטונית; חידת היגיון בלתי‪-‬פוסקת שעד שלא אענה‬ ‫עליה לא אדע איך להיות מאושר‪:‬‬ ‫?‬ ‫סינרגיה היא לאנרגיה מה שאהבה היא ל‬ ‫דבר נוסף המקשה על השראת יציבות ותחושת המשכיות בעמק‬ ‫הבכא הזה‪ ,‬הוא העובדה שאני חי במצב של נזילות מעמדית‪ ,‬באותו‬ ‫האופן בו אחדים מסגלים לעצמם את אותה נזילות מגדרית שאופנתית‬ ‫כל כך בחוגים מסוימים‪.‬‬ ‫נזילות מעמדית אינה "מעמד ביניים" שהתכווץ במכבסת הלשונות‪.‬‬ ‫משמעותה היא היותך עני‪-‬עשיר‪ ,‬או עשיר‪-‬עני‪ ,‬אבל לא במובן של‬ ‫צפונים שמשחקים אותה ג'אנקיז או של הפאר המזויף שמאפיין‬ ‫חתונות מרוקאיות‪ .‬נזילות מעמדית היא נקודת ציון הממוקמת‪ ,‬פחות‬ ‫או יותר‪ ,‬בין הפרולטריון ללומפן‪-‬פרולטריון‪ ,‬כך שהיא לא צפויה‬ ‫לזכות להכרה מצד כלכלנים יותר משהבראנץ' צפוי לזכות להכרה מצד‬ ‫דיאטנים של קופות חולים‪ .‬אם ל"פיצה האט" נדרשו כמעט ארבעים‬ ‫שנה לגלות מקום נוסף להחביא בו גבינה על פיצות‪ ,‬אני משער שצריך‬ ‫לתת להוגי הדעות החנוטים של מק"י לפחות עוד ארבע‪-‬מאות שנה עד‬ ‫שהם יבינו על מה אני מדבר‪.‬‬ ‫במשך מספר שנים גרתי באזור הנגריות של יפו‪ ,‬בבית שאפילו‬ ‫החשמלאי משכונת הארגזים צחק עליו כשהוא נכנס‪ .‬עכשיו אני‬ ‫גר בדירה עם מעלית‪ ,‬רהיטי עץ בהירים‪ ,‬טלוויזיה ‪ 34‬אינץ' ושכנה‬ ‫אדריכלית‪ ,‬ממש בקוצב הלב של תל אביב‪ .‬לא שיניתי עבודה‪ ,‬לא‬ ‫חסכתי‪ ,‬לא קיבלתי ירושה ‪ -‬נזילות מעמדית‪ ,‬זה הכל‪ .‬מצד אחד אני‬ ‫חי מהיד לפה‪ ,‬מצד שני לא ממש חסר לי שום דבר; מצד אחד אני יכול‬ ‫לטוס לחו"ל בערך מתי שאני רוצה‪ ,‬מצד שני האופניים שלי קשורות‬ ‫בחוץ כבר חצי שנה כי אנ'לא יכול להרשות לעצמי לתקן אותן‪ .‬ככה זה‪,‬‬ ‫‪10‬‬

‫סלט של אסל עם בסל‪.‬‬

‫ואני בכלל שונא סלט‪.‬‬

‫‪ .8‬לשון סגי נהור‬ ‫ללא מאווה‪ ,‬לאט לאט‪ ,‬כמי שמביט על עצמו מבחוץ‪ ,‬ראיתי אותי‬ ‫הולך ומתרחק‪ ,‬מתרחק והולך מאותה קהילה שליבה מחולק לארגזי‬ ‫קרטון בקצה סמטה‪ ,‬בין מכבסה ובית קפה‪ .‬עוזב‪ ,‬לא באותו האופן בו‬ ‫נער זונח לאנחות את שאהב כילד אך כעת אינו לגילו‪ ,‬אלא יותר כפי‬ ‫ששועל יכרסם את רגלו עד ניתוקה אם תיתפס בלוע מלכודת‪ .‬האם‬ ‫נאמר שזו "בחירתו" להתנתק‪ ,‬תוך הקזת דמו שלו? איני חושב כך‪,‬‬ ‫ונדמה לי שרק קהי הלב בינינו יגידו אחרת‪.‬‬ ‫לצערנו‪ ,‬אין מחסור בהם‪ .‬לא לחינם נכתב כי לב טוב אחד עדיף על‬ ‫פני מאה מטובי המוחות; הלב מזהה אידיאולוגיה כמה שהיא באמת‬ ‫ צורך אנושי ‪ -‬בעוד שמאה מוחות‪ ,‬בייחוד אם למודי‪-‬אנרכיזם‪,‬‬‫פועלים עדיין בצילו של זיוף גדול כל כך עד שהם אינם מסוגלים לזהות‬ ‫את עצם קיומם של זיופים אחרים‪ ,‬כפי שדגים לא יכולים לזהות מים‪.‬‬ ‫"תיאוריה"‪ ,‬כתב פעם מחבר עלום שם‪" ,‬פירושה שיש בידך רעיונות‪.‬‬ ‫אידיאולוגיה פירושה שאתה כעת בידיהם"‪.‬‬ ‫תזה‪ ,‬אנטיתזה‪ ,‬פרוטזה‪...‬‬ ‫אני מרגיש שויטגנשטיין האוסטרי הבין זאת לעומק )או יותר נכון‬ ‫לגובה( בכתביו המאוחרים‪ ,‬האהודים הרבה פחות‪ ,‬מן התקופה בה‬ ‫הסתובב כבר במקטורנים עשויי אריג צמר מחוספס וטען‪ ,‬אם הבנתי‬ ‫אותו נכון‪ ,‬ששאלות פילוסופיות אינן דורשות תשובות אלא תראפיה‪.‬‬ ‫ואם לא כך טען‪ ,‬אטען זאת אני עכשיו‪ ,‬שכן מדובר בסוג האמיתות‬ ‫שמרוב שהן צרופות‪ ,‬בא לך פשוט לתקוף את אגרופיהן עם פניך‪.‬‬ ‫‪.Hit me baby one more time‬‬

‫מצחיק אותי )אם כי אני לא יודע אם זו בדיוק המילה הנכונה(‬ ‫להיזכר בכותרתו של הגיליון הקודם של הפאנזין הזה‪ ,‬שללא ידיעתה‬ ‫העידה על שעתיד לקרות‪" :‬אהבה‪ ,‬פוליטיקה‪ ,‬מעט מדי‪ ,‬מאוחר מדי‪:‬‬ ‫על להאמין ועל להישאר בחוץ‪ ."...‬יותר משנה מאוחר יותר‪ ,‬וזה בדיוק‬ ‫המצב‪ .‬כל מה שתצעק אל תוך היער‪ ,‬ישיב לך היער כהד‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬הייתי בדרכי החוצה ואפילו לא ידעתי את זה‪ .‬ומה עכשיו?‬ ‫נדמה שאני עדיין טרוד כל כך בלבהות בדלת שנסגרה מאחוריי‪ ,‬עד‬ ‫שאיני מסוגל לזהות היכן זו שנפתחה בפניי ‪ -‬וראיית הסביב מלמדת‬ ‫שאכן‪ ,‬במקום כלשהו‪ ,‬נפתחה דלת עבורי‪ ,‬ועבורי בלבד‪ ,‬כמו ב"לפני‬ ‫החוק" של קפקא‪ .‬איפשהו‪ ,‬בין שחר לאור‪ ,‬ברגע זה ממש‪ ,‬ישנו מקום‪,‬‬ ‫אנשים ואולי אפילו מישהי בשבילי‪ ,‬והם פשוט אינם יודעים זאת עדיין‪,‬‬ ‫המסכנים‪ .‬נכסי נטושים‪.‬‬ ‫עצוב‪ .‬סוג ההבלים שרק אדם בודד‪ ,‬בודד מדי‪ ,‬מסוגל לכתוב מדירתו‬ ‫הריקה‪ ,‬להוכיח שהבטון ממנו בנויות דל"ת אמותיו בכל זאת דליק‪.‬‬

‫‪ .9‬שעתו של האיש המתרחב‬ ‫"נשאתי תמונה זו בארנקי על מנת לשמור את שנאתי חדה"‪ ,‬כך‬ ‫הסביר לוחם גרילה גרמני בשנות השבעים את תצלום גופתו של הולגר‬ ‫מיינס‪ ,‬חבר ב"סיעת הצבא האדום" שמת בכלאו לאחר חודשיים של‬ ‫שביתת רעב‪ .‬נתקלתי בתמונה זו באחד הספרים‪ ,‬והיא אכן מבעיתה‪:‬‬ ‫גופו הערום פרוש על הרצפה‪ ,‬ראשו ענק ביחס לגופו‪ ,‬שאינו אלא‬ ‫אסופת עצמות רופפת עטופה שכבת עור דקה‪ ,‬עיניו שקועות עמוק בתוך‬ ‫פניו ואצבעות ידיו כמו טפריו הדקים והקמוצים של נוספראטו‪ .‬צלקת‬ ‫ארוכה לאורך גופו‪ ,‬תוצאה של ניתוח לאחר המוות‪ ,‬תפורה ברשלנות‪,‬‬ ‫בגסות‪ ,‬מקרינה אכזריות ‪ -‬גם אם בוצעה כנגד גוף ללא רוח חיים‪.‬‬

‫הרעיון הזה‪ ,‬של השחזת שנאתי לאי‪-‬צדק על ידי הכנסת תמונה או‬ ‫פריט כלשהו אל תוך חיי‪ ,‬אל תוך כיסיי‪ ,‬בעין זיווג אינטימי של תיעוד‬ ‫סבל עם לבוש נוח‪ ,‬סיקרן אותי משך שנים רבות‪ .‬עד שהבנתי את‬ ‫המובן מאליו‪ ,‬כלומר שאפילו ללא החיבור הפיראטי שלי ל‪ ,HOT-‬ארץ‬ ‫ישראל מספקת לי מדי יום די והותר חומר גלם על מנת להשחיז אלפי‬ ‫סכינים‪ ,‬חרבות וחולצי‪-‬פקקים‪.‬‬ ‫מעבר לכך‪ ,‬אותה אנקדוטה של לוחם הגרילה ותמונתו עקבה אחריי‬ ‫לאורך השנים‪ ,‬ובאופן טאוטולוגי למדי בעצמה השחיזה את המודעות‬ ‫שלי בנוגע לטיב רסיסי הדימויים וקורי ההקשרים שאני נושא עימי‬ ‫ ושבתורם נושאים אותי‪ ,‬כמו כל אדם אחר‪ .‬חלקם נועדו להשחיז‬‫להבים‪ ,‬נכון; אחרים להנמיך להבות‪ ,‬להציב מראות‪ ,‬לשמש לי כנפיים‬ ‫או לבעוט בליבי בעיטות עונשין מאחד‪-‬עשר סנטימטרים‪.‬‬ ‫איני מתיימר להבין בקולנוע‪ .‬איני מתיימר אפילו לאהוב אותו‪ .‬אולם‬ ‫בכל זאת ישנה סצנה מסוימת אחת ‪ -‬אפילו לא סצנה‪ ,‬כמה שניות‬ ‫בודדות ‪ -‬שאני נושא עימי מגיל צעיר‪ ,‬יחד עם נצנוץ טיפות טל על‬ ‫גבעולי דשא באורו של בוקר וקול יריית אקדח בחשכת הליל‪ .‬אני מדבר‬ ‫על הסצנה ב"נקמת היורמים" בה פוינדקסטר‪ ,‬מסטול לגמרי‪ ,‬קופא‬ ‫לפתע‪ ,‬מהופנט בכל רמ"ח איבריו‪ ,‬ובין רגע גופו נהייה מורשת קדומים‬ ‫יצרית )בהנהגת אזור החלציים המכושף שלו(‪ ,‬שבויה בצלילי "מותחן"‬ ‫של מייקל ג'קסון‪ ,‬במסיבה הכושלת של המרובעים בביתם החדש מחוץ‬ ‫לקמפוס‪.‬‬ ‫כשהייתי קטן‪ ,‬אני זוכר שצחקתי על אח שלי כשניסה לשווא להסביר‬ ‫לי כי מאחורי הגמדים‪ ,‬האיים המעופפים והסוסים המדברים ב"מסעי‬ ‫גוליבר" ישנה ביקורת חברתית‪ .‬לא אעשה את אותה טעות שוב‪ .‬על‬ ‫כן אני מכריז‪ :‬בניגוד למרבית הסרטים המטופשים שתלמידי קולנוע‬ ‫בדימוס מעירוני א' מנסים לייחס להם אמירות חברתיות )"קלולס"‪,‬‬ ‫‪11‬‬

‫מוגש כשירות‬ ‫לקהל הקוראים‬ ‫תדהמה‬

‫כאב ויבבות‬

‫תיעוב עצמי‬

‫‪ 22‬השלבים השונים‬

‫של שברון‪-‬הלב‬ ‫חוסר יכולת להאמין‬

‫הלם‬

‫קהות‪-‬חושים אלכהולית כאב ‪ +‬יבב ות ‪ +‬הנ גובר‬

‫שנאה יוקדת‬

‫דיכאון‬

‫טראח!‬

‫טריקת הדלת‬ ‫הסופית! ואז אתה‬ ‫פשוט עומד שם!‬ ‫לבד! בודד! בלי‬ ‫אף אחד! מפחיד‬ ‫קצת‪ ,‬לא? וזאת‬ ‫רק ההתחלה‪...‬‬

‫גילויי פחד ראשונים‬

‫תחושה ששוקעת לאט‬

‫כאב‬

‫כאב עצום‬

‫כאב כאב כאב‬

‫ייאוש עמוק‬

‫זעם פתאומי‬

‫ייאוש עוד יותר עמוק‬

‫רחמים עצמיים‬

‫לב עשוי מאב ן‬

‫פצוע אך עדיין בחיים‬

‫עליזות מזדמנת‬

‫מוכן לעונ ש הב א‬

‫לדוגמה(‪ ,‬הסרט "נקמת היורמים" היה ונשאר אחד הסרטים‬ ‫הפוליטיים והפילוסופיים המבריקים ביותר שנעשו אי‪-‬פעם )אני לא‬ ‫מדבר כמובן על שלושת סרטי ההמשך שלו‪ ,‬או על הגרסה המחודשת‬ ‫שאמורה לצאת ב‪ ,2007-‬שנכתבו ובוימו כולם על ידי אנשים אחרים(‪.‬‬ ‫הרגע המדויק בו גיליתי שאני נושא עימי את השתחררותו של‬ ‫פוינדקסטר ככלי המשחיז את אהבתי לחופש‪ ,‬או ליתר דיוק לחופש‬ ‫האישי העומד בבסיס זה האנושי‪ ,‬היה כשקראתי תיאור מדויק לעילא‬ ‫של אותה סצנה ממש‪ ,‬אבל שנכתב יותר משלושים שנה לפני הסרט‪,‬‬ ‫ומסיים את "האדם המורד" של קאמי‪" :‬בשעה זו‪ ,‬כאשר כל איש‬ ‫מתוכנו חייב לדרוך את קשתו כדי להוכיח את יכולתו מחדש‪ ,‬חייב‬ ‫לכבוש‪ ,‬בהיסטוריה ובניגוד לה‪ ,‬את הרכוש שבידיו‪ ,‬את תנובתם הדלה‬ ‫של שדותיו‪ ,‬את האהבה קצרת‪-‬היום על האדמה הזאת‪ ,‬בשעה זו שבה‬ ‫נולד סוף‪-‬סוף אדם‪ ,‬ראוי להניח לתקופה ולטירופי ההתבגרות שלה‪.‬‬ ‫הקשת נדרכת‪ ,‬העץ מחריק‪ .‬בשיאה של הדריכה יזדנק מעופו של חץ‬ ‫ישר‪ ,‬אשר אין קשה כמוהו ואין כמוהו חופשי"‪.‬‬ ‫לספקנים ביניכם‪ ,‬שיישאלו עדיין מה עניין שמיטה להר סיני ‪ -‬צפו‬ ‫שוב בסרט ושימו לב מה אומרת‪ ,‬כדרך אגב‪ ,‬דמותו של פוינדקסטר‬ ‫ליורמית היושבת לידו על הספה‪ ,‬שנייה לפני שהמוסיקה נוטלת שליטה‬ ‫על גופו‪ .‬הוא שואל‪" ,‬האם היית מעדיפה לחיות בתקופת עלייתה של‬ ‫ציוויליזציה‪ ,‬או בשקיעתה?"‬

‫‪ .10‬אש ידידותית‬ ‫שירי הרדקור הם לא דבר להתפלסף עליו יותר מדי‪ ,‬ובכל זאת‪:‬‬ ‫השיר "‪ "Salad Days‬הוא ללא ספק השיר הטוב ביותר של מיינור‬ ‫ת'ראט‪ .‬הישג לא קטן‪ ,‬בהתחשב בעובדה שהם מעולם לא כתבו שיר‬

‫גרוע‪ .‬אבל אולי‪ ,‬מוזר ככל שזה ישמע‪ ,‬ראוי יותר לומר כי זהו השיר‬ ‫הנכון ביותר שלהם‪ .‬שמו הוא ביטוי שייקספירי הלקוח מן המחזה‬ ‫"אנתוני וקליאופטרה"‪ ,‬ולמיטב זכרוני תורגם בעברית כ"ימי בוסר"‪.‬‬ ‫חרף שמו‪ ,‬זהו שיר רטרוספקטיבי המדבר‪ ,‬כבר מצלילי הבאס‬ ‫הראשונים העולים והיורדים שלו‪ ,‬דווקא על סופם של דברים‪ ,‬למעשה‬ ‫על סופן של התחלות‪ ,‬תוך חשבון‪-‬נפש רגשי המתכחש למלנכוליה‬ ‫ולועג מפורשות לנוסטלגיה‪ .‬לא במקרה מדובר בשיר שנוגן על ידי‬ ‫הלהקה בהופעה חיה רק פעם אחת ויחידה‪ :‬בהופעה האחרונה שלהם‪,‬‬ ‫תחת שמו המקורי‪" :‬שיר אחרון"‪ .‬חדי העין ביניכם עשויים להבחין‬ ‫בכך שהדיסקוגרפיה המלאה של הלהקה כוללת את כל שיריה בסדר‬ ‫הכרונולוגי המדויק בו הודפסו על תקליטי הויניל ‪ -‬מלבד שיר זה‪,‬‬ ‫שהוקפץ כך שיופיע אחרון בדיסק‪.‬‬ ‫מדוע יטרח איאן מק'יי להקפיד על כך? ומדוע יכתוב שוב‪ ,‬שנתיים‬ ‫אחר כך‪ ,‬שיר נוסף בשם "שיר אחרון"‪ ,‬העוסק הפעם בשכול וחרדת‬ ‫מוות ‪ -‬סוף כל הסופים ‪ -‬וסוגר את אלבומה של להקתו ֶא ְמ ְב ֶרייס?‬ ‫מדוע הרג את עצמו המחבר והקולנוען גיא דבור באמצעות יריית כדור‬ ‫בודד אחד דרך הלב‪ ,‬בכפר קטן ומבודד בדרום צרפת?‬ ‫דברים מסתיימים‪ ,‬ומשהו ממשיך לנוע‪ .‬המוטיב החוזר אכן חוזר‬ ‫ אבל לאן? ‪ -‬ולפעמים בידיים ריקות‪.‬‬‫אתמול בלילה קראתי בחיוך רשימה חדשה של מישהי שניגנה איתי‬ ‫בלהקה לפני יותר מעשר שנים‪ .‬אני נזכר בחדר שלה בבית ההורים‪,‬‬ ‫מלא מדבקות צבעוניות של להקות סטרייט‪-‬אדג' מניו יורק שבטח‬ ‫עדיין אצלה איפשהו‪ ,‬ואני מחייך‪ .‬כיום היא כותבת על ירח הדבש שלה‬ ‫בקפריסין ועל גילויה את קולו של ג'וני קאש‪ ,‬באותו האופן והסגנון‬ ‫בו כתבה בצעירותה‪ ,‬באחד הפאנזינים המטופשים שלנו‪ ,‬על היום בו‬ ‫קיבלה בדואר את התקליט של גורילה ביסקיטס‪.‬‬ ‫‪13‬‬

‫ואני תוהה‪ ,‬על מה היינו מדברים היום לו נפגשנו‪ ,‬אני והיא‪ ...‬והחיוך‬ ‫שלי מתרחב‪ .‬היינו פותחים אולי בקווי הדמיון שבין יאיר לפיד להנרי‬ ‫רולינס‪ ,‬ואחר כך הייתי ודאי אומר לה שגבי עמרני הוא פשוט ג'ורג'‬ ‫קוסטנזה תימני‪ :‬גוץ נוירוטי‪ ,‬טיפש ואגרסיבי‪ ,‬שהחיים מכבים עליו‬ ‫סיגריות‪ .‬היא הייתה אומרת נכון‪ ,‬ואז חוזרת בה‪ ,‬בטענה שבכל סרטיו‬ ‫עמרני נשוי לאשתו מינימום שלושים שנה‪ ,‬בעוד קשריו של ג'ורג'‬ ‫נמדדים במקרה הטוב בשבועות‪" .‬רלטיביזם תרבותי"‪ ,‬הייתי מסביר‪,‬‬ ‫מתבצר בעמדתי‪.‬‬ ‫והיינו מדברים ודאי גם על סופם של דברים‪ .‬היא הייתה מצטטת את‬ ‫בנזין‪ ,‬ואני הייתי מעלה את הטענה שהשיר האחרון של מיינור ת'ראט‬ ‫הוא לא באמת השיר האחרון של מיינור ת'ראט‪ ,‬ושאיאן מק'יי העלה‬ ‫אותם באוב‪ ,‬עשר שנים מאוחר יותר‪ ,‬לשיר אחד אחרון ודי ששמו "שוטר‬ ‫מעולה"‪ ,‬המופיע באלבומה הרביעי של פוגאזי; שיר ארבעה אקורדים‬ ‫רועש וצעקני המתחיל גם הוא בעליות וירידות של באס‪ ,‬ובולט בהיותו‬ ‫דקה וחמישים שניות בתקליט בו כל שיר הוא שלוש או ארבע דקות‪.‬‬ ‫"שטויות"‪ ,‬היא הייתה אומרת‪ ,‬וכשזה מגיע לפוגאזי היא ודאי יודעת‬ ‫על מה היא מדברת; "לשים את מיינור ת'ראט בתוך פוגאזי זה כמו‬ ‫להרוג את פריס הילטון רק כדי לחיות עם נועה שחר"‪ .‬והיינו צוחקים‪...‬‬

‫‪ .11‬טמפרטורת החדר‬ ‫איני יודע אם בשל שמה‪ ,‬אבל ציפור הדרור משתייכת למיעוט בקרב‬ ‫ציפורי השיר שאינו מתרגל לחיים בשבי‪ ,‬ולא ניתן לגדלו בכלוב‪ .‬לפני‬ ‫הרבה שנים )אם כי לא מספיק( היה מי שהצביע באוזניי על האירוניה‬ ‫בכך שדווקא ציפור ששמה דרור היא הציפור הנפוצה ביותר בישראל‪,‬‬ ‫ארץ המחסום והסגר‪ ,‬החומה ומעצר המנע‪ .‬נזכרתי בזה כאשר‪ ,‬שנים‬ ‫אחר כך‪ ,‬חתמתי בשפה ציורית הספד שמעולם לא הוקרא‪" :‬יש מי‬ ‫שמסתפקים בהיותם ציפור כלואה המעלה את שירתה העצובה כמנחה‬ ‫לחופש‪ ,‬בעוד אחרים נאבקים ליצור שירה זו בכנפיהם‪ ,‬במעופם‬ ‫החופשי"‪.‬‬ ‫בזמנו‪ ,‬הייתי משוכנע שאני יודע לאיזו משתי ההגדרות הללו אני‬ ‫שייך‪ ,‬ואילו כיום‪ ...‬כיום אני מוצא עצמי יושב לבד בבית‪ ,‬בשלוש‪,‬‬ ‫ארבע‪ ,‬חמש לפנות בוקר‪ ,‬בוהה בטלוויזיה‪ ,‬פורט טונים מינוריים על‬ ‫הגיטרה‪ ,‬ואני כבר לא כל כך בטוח‪ .‬לא ברור לי בדיוק למה התכוונו‬ ‫"החיפושיות"‪ ,‬אבל מאוחר בלילה‪ ,‬כשאני מנגן‪ ,‬לא הגיטרה היא זו‬ ‫שבוכה ברכות‪ .‬מילים של מים‪ ,‬חשבון עובר ושב‪...‬‬ ‫בשעות הקטנות גם אני מרגיש קטן‪ ,‬עד כמה שזה נשמע פתטי‪ .‬כמו‬ ‫חפץ שנשכח בפינה חשוכה של הבית‪ ,‬כמו צל ללא משקל‪ ,‬שירים ללא‬ ‫הלחן שלהם‪ ,‬נוכחות שמסתכמת בתנודות קלות באוויר שעומד דום‬ ‫מכובד הדממה‪ .‬ובבקרים אני משתוקק להיות משהו אחר‪ ,‬גם אם זה‬ ‫לא תמיד ניכר; תפוז בידיו של ילד קטן בכניסה לגן מאיר‪ ,‬למשל‪ ,‬כתום‬ ‫ובוהק‪ ,‬עסיסי‪ ,‬צורב‪ ,‬חי ומלא טעם‪.‬‬ ‫פתטי‪ ,‬אני יודע‪.‬‬ ‫שיר אהבה טוב‪ ,‬טוב באמת‪ ,‬אמור להיות עמיד מספיק בכדי לשרוד‬ ‫תרגום קלוקל‪ ,‬טעויות כתיב‪ ,‬ספריות שוממות‪ ,‬תוכניות טלוויזיה‪,‬‬

‫‪14‬‬

‫סרטים אמנותיים וגם סרטים מסוג אחר‪ ,‬אלימות משטרתית‪ ,‬תוספות‬ ‫של הרגע האחרון‪ ,‬אינטרנט‪ ,‬שיחות על כוס קפה‪ ,‬וידויים בשעות לילה‬ ‫מאוחרות‪ ,‬ימים שטופי שמש‪ ,‬ביקורות מחמיאות‪ ,‬ביקורות מעליבות‪,‬‬ ‫היעדר ביקורות‪ ,‬פירושים מוטעים‪ ,‬אנתולוגיות ‪ -‬וכמובן‪ ,‬גם את‬ ‫האירוניות הקטנות של החיים‪.‬‬ ‫ומה עם המושא‪ ,‬שואלת רוח הבדידות בלילות‪ ,‬בבואה לגבות ממני‬ ‫את דמי הכניסה אל היום הבא ‪ -‬מה עם האהבה עצמה? אם יגבר‬ ‫העט גם על זוג לבבות‪ ,‬אם ישרדו מילות האהבה את כל הרשימה‬ ‫הנ"ל‪ ,‬ובנוסף לכך גם את האהבה עצמה‪ ,‬האם תהיה זו אחת מאותן‬ ‫"אירוניות קטנות של החיים"? איני אדם שיכתוב שירת אהבה‪ .‬מהרבה‬ ‫סיבות‪ ,‬אבל גם מזו‪.‬‬ ‫ביום שישי בלילה ישבתי מול הטלוויזיה‪ ,‬בשעות בהן ערוצים‬ ‫משדרים אך ורק כדי למלא את המכסות שהתחייבו להן במכרזים‪,‬‬ ‫וראיתי תוכנית על תולדות המין האנושי‪ :‬ארכיאולוגית בריטית חושפת‬ ‫עקבות של זוג הומינידים מלפני מיליוני שנים שנשתמרו באבן‪ ,‬איפשהו‬ ‫במזרח אפריקה‪.‬‬ ‫לפני כ‪ 3.6-‬מיליון שנה‪ ,‬מסביר הקריין‪ ,‬זוג אוסטרלופיתקוס‬ ‫אפארנזיס התהלך לו בערבות מה שכיום הוא מדינת טנזניה‪ ,‬כאשר‬ ‫הר געש התפרץ והמטיר גשם של אפר על פני הסוואנה‪ .‬זו הייתה‬ ‫כנראה גם תחילתה של עונת הגשמים‪ ,‬וככל שזוג ההומינידים המשיך‬ ‫לצעוד‪ ,‬כפות רגליהם הוטבעו בעיסת הבוץ והאפר שיצרו הממטרים‬ ‫הקלים‪ ,‬וזו הפכה עם הזמן לאבן רכה‪ .‬התוצאה היא שביל באורך‬ ‫שבעים צעדים‪ ,‬אחד השרידים העתיקים ביותר של אבותינו הקדומים‪,‬‬ ‫המאפשר הצצה נדירה אל רגע ארעי בחייהם של זוג דמויי‪-‬אדם‪ ,‬בעולם‬ ‫ראשוני ושונה כל כך‪.‬‬ ‫ואני מביט במרקע על משקעי הליכתו של זוג פרהיסטורי זה‪,‬‬

‫אדם וחווה קדמוניים אלה‪ ,‬ורואה שצעדיה סוטים בנקודה מסוימת‬ ‫מהמסלול המשותף; והקריין מסביר שאכן‪ ,‬העקבות מראות כי בשלב‬ ‫כלשהו התרחקה בת הזוג מעט‪ ,‬התהלכה לבדה‪ ,‬עצרה לכמה רגעים‪,‬‬ ‫ואז חזרה והמשיכה לצעוד עם בן זוגה‪.‬‬ ‫"העקבות העתיקות ביותר של האדם הטביעו את חותמו של ספק"‪,‬‬ ‫כתב הסופר אדוארדו גליאנו‪.‬‬ ‫ואני יושב על הספה‪ ,‬בחושך‪ ,‬וחושב לעצמי‪ ...‬שלוש מיליון שנה‪,‬‬ ‫והנה הספק הזה עדיין חי‪ ,‬עדיין מהווה מקור לכאב‪ ,‬לפרידה ואובדן‪.‬‬ ‫הלא על בשרי למדתי בששת החודשים האחרונים שצרת רבים‪ ,‬גם אם‬ ‫היסטורית‪ ,‬ואפילו פרה‪-‬היסטורית‪ ,‬אינה חצי של שום דבר; היא מבוך‬ ‫רחב שכולו קו ישר אחד‪ ,‬בלתי‪-‬נראה ובלתי‪-‬מסתיים‪.‬‬

‫‪ .12‬נוהל אלמנת קש‬ ‫זה אינו ניכר דיו בתרגומי הוצאת פרדס‪ ,‬אבל אמה גולדמן הייתה‬ ‫אישה מדהימה‪ ,‬שגם לו נולדה היום הייתה מקדימה את זמנה שנות‪-‬‬ ‫אור‪ .‬למעשה‪ ,‬איני מכיר איש שקרא את קורות חייה ולא הושפע מהם‬ ‫עמוקות‪ .‬זו רשלנות כמעט‪-‬פושעת לשאוב השראה אנרכיסטית או‬ ‫פמיניסטית מכתביה הפוליטיים‪ ,‬כאשר הדרך בה חיה את חייה מכילה‬ ‫את שניהם במינון גבוה בהרבה‪ ,‬ובקרבה גדולה הרבה יותר לצורתם‬ ‫הגולמית‪.‬‬ ‫היא הייתה אשת עקרונות חסרת‪-‬מנוחה ורבת‪-‬פעלים‪ ,‬פרולטרית‬ ‫אצילית בעלת נשמה של אאוטסיידר‪ ,‬שחייה אופיינו בגעש וסערות‬ ‫מכל סוג‪ ,‬מין ומגדר אפשריים‪ ,‬חרף חזותה הקרירה המזכירה מורה‬ ‫מחליפה ללשון‪ .‬סיפורה מכיל די והותר בכדי לרומם את רוחו ולגרות‬ ‫‪15‬‬

‫"אל מול פני השינוי‬ ‫הסתובבה לעברי ואמרה‬ ‫היה הרגע בו היא‬ ‫'אני כבר לא בטוחה‪'...‬‬ ‫ושם‪ ,‬בין הגלים‬ ‫לשמיים נטולי העננים‬ ‫שמכסים על השנה שחלפה‬ ‫בחיי נשטפים אל החוף‬ ‫הבטתי‬ ‫ית אי־פעם חלק ממשהו‬ ‫האם הי‬ ‫בת שלעולם לא יסתיים?‬ ‫שחש‬ ‫ואז זה כמובן קרה‪"...‬‬ ‫)‪(“Everchanging”, Rise Against‬‬

‫את דמיונו של כל אדם; לא במקרה‪ ,‬היא היחידה מבין שלל הוגי‬ ‫הדעות ואנשי המעש האנרכיסטים המתים‪ ,‬שרוח הרפאים שלה רודפת‬ ‫עדיין אולם הרצאות בו הרבתה לדבר‪ ,‬בעיר מותה טורונטו שבקנדה ‪-‬‬ ‫או כך לפחות מספרים המקומיים החיים בצמוד למקום‪ ,‬שהוא כיום‬ ‫מסעדה סינית‪.‬‬ ‫‬‫וידוי קטן ולא מסעיר בעליל שלה‪ ,‬ששבה משום מה את ליבי‪ ,‬מספר‬ ‫על איום ברצח שקיבלה‪ ,‬מקופל יפה במעטפה‪ ,‬בבית מלון בעיר סיאטל‪.‬‬ ‫המאיים האלמוני הזהיר כי צלף עומד להתנקש בה מיד עם כניסתה‬ ‫לאולם ההרצאות בו אמורה הייתה לשאת את דבריה‪ .‬היא לא נרתעה‬ ‫ולא נסוגה‪ ,‬אך בהגיעה סמוך למקום הכינוס‪ ,‬הרימה אינסטינקטיבית‬ ‫את תיק היד שלה לראשה‪ ,‬מחשש שהקליע יפגע בפניה וישחית אותן‪.‬‬ ‫גם במהלך הרצאתה חשה צורך עז לעשות זאת‪ ,‬ובסיום הכינוס שבה‬ ‫והרימה אל פניה את התיק‪ ,‬בדרכה החוצה‪" .‬במשך ימים לאחר מכן‬ ‫ניסיתי למצוא הסבר מתקבל על הדעת למעשיי המטופשים עם התיק"‪,‬‬ ‫היא מתוודה באוטוביוגרפיה שלה‪" .‬מדוע דאגתי יותר לפניי מאשר‬ ‫לחזי או לכל חלק אחר בגופי? גבר ודאי לא היה חושב על מראה פניו‬ ‫בנסיבות שכאלו‪ .‬ואילו אני‪ ,‬אל מול סכנת מוות מוחשית‪ ,‬פחדתי שמא‬ ‫יושחתו פניי! היה זה הלם של ממש לגלות בי רדידות נשית שגורה‬ ‫שכזו"‪.‬‬ ‫הרשו לי להזכיר לכם שאנו מדברים על מישהי שבזמנו הייתה כבר‬ ‫מעל גיל ארבעים‪ ,‬ושכל חייה הייתה אקטיביסטית‪ ,‬עורכת כתבי‪-‬‬ ‫עת‪ ,‬מחברת ומרצה‪ ,‬מחלוצות התמיכה באהבה חד‪-‬מינית‪ ,‬באהבה‬ ‫חופשית‪ ,‬בזכות להפלה ובאמצעי מניעה‪ ,‬אנרכו‪-‬פמיניסטית רדיקלית‬ ‫ומהפכנית שנרדפה‪ ,‬נאסרה והוגלתה; מעין הכלאה משוגעת בין יונתן‬ ‫פולק‪ ,‬חנה ספרן ומדף הסטרואידים בסופר‪-‬פארם‪ .‬והרשו לי עוד‬ ‫להזכיר לכם‪ ,‬שהיא חיה לפני שהייתה טלוויזיה ולפני שהיו דוגמניות‬

‫ והרבה‪ ,‬הרבה לפני השילוב הנורא שעשה ביניהן ערוץ ‪ .10‬למעשה‪,‬‬‫היא נולדה ‪ 104‬שנים לפני מיקי בוגנים‪ .‬היא לא נאלצה להתמודד עם‬ ‫בר רפאלי בגובה ארבעים מטר במחלצות רנואר מול נתיבי איילון‪ ,‬או‬ ‫לחלוף על פני בניין שלם שכולו סנדי בר במיטב אופנת קסטרו על דרך‬ ‫ההלכה בצפון תל אביב‪.‬‬ ‫ואף על פי כן‪ ,‬אמה גולדמן לא יכלה שלא לחשוש לחזותה החיצונית‪.‬‬ ‫זה לא רק מנחם‪ ,‬מבחינה אנושית‪ ,‬אלא גם משמש לי הקדמה )מעט‬ ‫ארוכה מדי( להתמודדות בכתב ובפרהסיה עם דברים שאף פעם לא‬ ‫הצלחתי ממש לעקור מקרבי‪ ,‬לוידוי קטן ולא‪-‬מסעיר משלי‪ ,‬שכל מי‬ ‫שקרובים אליי ודאי כבר מודעים לו‪ :‬אני הומופוב‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬זה לא איזשהו שטיק ספרותי‪ ,‬ואני לא מתכוון לזה במובן של‬ ‫"בכל אחד מאתנו יש הומופוב קטן"‪ .‬אני הומופוב‪ ,‬נקודה‪ .‬אני מודה‬ ‫בזה‪ .‬אני לא אוהב פאות ורודות או נצנצים‪ ,‬וגילויי חיבה בין גבר לגבר‬ ‫או בין אישה לאישה גורמים לי להרים את תיק היד שלי ולהסתיר את‬ ‫פניי‪ .‬אז מה אם אני צועד במצעדי הגאווה‪ ,‬חילקתי פליירים ורודים‬ ‫פה ושם‪ ,‬או "חלק מידידיי הטובים ביותר הם הומואים"? זה לא אומר‬ ‫כלום‪ .‬האמת היא מה שנמצא בלב שלך‪ ,‬אותה "רדידות שגורה" שתזנק‬ ‫ברגע הקריטי כמו מרצע מן השק ותפתיע אותך‪ ,‬אם כי בחלוף השנים‬ ‫תופתע כבר פחות ופחות‪ ,‬ובערוב ימיך תאלץ אולי להעיר אותה משנתה‬ ‫כדי שהיא תפריע את שלך‪.‬‬ ‫לכל אחד הגודל של האויב בו הוא בוחר להלחם‪ ,‬אמר פעם מרקוֹס‪,‬‬ ‫מפקדם האגדי של המורדים הזאפטיסטים בהרי דרום‪-‬מזרח מקסיקו‪.‬‬ ‫אני איני מרגיש כך‪ .‬אכן‪ ,‬רבים מאתנו המזהים את כל צורות הדיכוי‬ ‫השונות ויוצאים כנגד סדרי עולם ומלואו‪ ,‬מראים בכך את רוחב לבם‬ ‫ואת שיעור קומתם מעורר הקנאה‪ .‬אבל אחרים נשארים בכל זאת‬ ‫קטנים‪ ,‬ומלחמתם בכל גוג ומגוג אפשריים אינה התווייה לכלום‪.‬‬ ‫‪17‬‬

‫במקום זאת ‪ -‬בלי שמץ גאווה אך עם הרוגע וצלילות הדעת הנובעים‬ ‫מקריאה נכונה של מפות ושל מראות ‪ -‬אני רואה את עצמי ואת מאבקי‬ ‫במילותיו של סקורסזי‪ ,‬שהסביר פעם את דמות המתאגרף האלים‬ ‫ב"השור הזועם" כמישהו ש"נלחם כמי שאינו זכאי לחיות"‪.‬‬ ‫כך אני נלחם‪ ,‬לטוב ולרע‪ .‬בעיקר לרע‪.‬‬

‫‪ .13‬אד הומינם‬ ‫איני יודע מי מבין המונטי פייטונים כתב אותו )הייתי מהמר על‬ ‫טרי ג'ונס(‪ ,‬אבל "כדורגל בינלאומי" היה ונשאר לדעתי אחד מקטעי‬ ‫ההומור המוצלחים ביותר‪ ,‬דווקא בשל עודף משקלו‪ .‬המערכון מתאר‬ ‫משחק כדורגל בין פילוסופים יוונים לגרמנים באולימפיאדת מינכן של‬ ‫‪ ,1972‬במהלכו ניטשה מקבל כרטיס צהוב לאחר האשמתו את השופט‬ ‫כי הוא אינו בעל רצון חופשי‪ ,‬סוקרטס נוגח הרמה של הרקליטוס‬ ‫אל תוך השער בדקה התשעים‪ ,‬הגל וקאנט מתווכחים עם השופט על‬ ‫טיב מציאותיותו של הגול‪ ,‬ואילו מארקס זועק שזה בכלל היה נבדל‬ ‫)בצפייה חוזרת בקטע אני רואה שאכן‪ ,‬מארקס צודק(‪ .‬ניכר כי מי‬ ‫שכתב אותו הוא‪ ,‬בלשון המעטה‪ ,‬אדם מלומד‪ ,‬כפי שמעיד גם אזכורה‬ ‫של קומונה אנרכו‪-‬סינדיקליסטית בסרטם "מונטי פייטון והגביע‬ ‫הקדוש"‪ .‬נכון שגם ב"ארץ נהדרת" היו אזכורים אנרכיסטיים אחרי‬ ‫גיל נעמתי‪ ,‬אבל "הגביע הקדוש" נכתב אפילו לפני ג'וני רוטן‪ ,‬בתקופה‬ ‫בה התנועה האנרכיסטית בבריטניה איבדה כמעט את כל כוחה‬ ‫לטרוצקיסטים‪ ,‬מה שמרמז על כך שבניגוד לכותבי "ארץ נהדרת"‪,‬‬ ‫המונטי פייטונים שאבו את השראתם מבין כריכות הספרים‪ ,‬לא‬ ‫מתחקירי רינו צרור‪.‬‬ ‫קוטביות זו בין פורמט לתוכן‪ ,‬שמאפיינת גם את ההומור היהודו‪-‬‬ ‫‪18‬‬

‫ניו‪-‬יורקי של וודי אלן ואת ה"סינמה וריטה" הייחודי של לארי‬ ‫דייויד‪ ,‬הולכת ונהיית קשה יותר לביצוע ככל שגולשים אל המקצועות‬ ‫הריאליים‪ .‬אל מול ריקוד הסלואו הנצחי שבין הומור לעומק‪ ,‬טוב‬ ‫נעשה אם נטה אוזן קשבת לאותה אזהרה פיוטית על התהום המביטה‬ ‫אל תוכך בחזרה; בייחוד החוגים האקדמאים בקרבנו‪ .‬בתעשיית‬ ‫הבידור‪ ,‬למשל‪ ,‬הדואליות הזאת סבוכה כל כך עד שמלכתחילה אלה‬ ‫שניגשים לכתת בה את חרבם הם כמעט‪-‬תמיד גאונים )לשמות שכבר‬ ‫הוזכרו ניתן להוסיף גם את כריס האנה מפרופגאנדי ואת מייק השמן‬ ‫מ‪ ,(NOFX-‬ולכן כישלונות מוחצים הם נדירים למדי בקטגוריה זו‪.‬‬ ‫בתחום כמו בישול‪ ,‬שהוא גדר ההפרדה בין ההומאני לריאלי‪ ,‬כל מה‬ ‫שדיכוטומיה כושלת מסוגלת לעולל הוא רוטב חמוץ‪-‬מתוק שסופו‬ ‫מר או גלידה בטעם בלתי‪-‬אפשרי ‪ -‬פיסטוק‪ ,‬למשל ‪ -‬שהם לא אסון‬ ‫מי‪-‬יודע‪-‬מה‪ .‬ואילו בתחום ההגות‪ ,‬בייחוד במים הטריטוריאליים של‬ ‫אסכולת פרנקפורט‪ ,‬כשלון שכזה פירושו מחלת נפש של ממש‪ :‬הפרעה‬ ‫דו‪-‬קוטבית )או כפי שזה נודע בזמני‪ ,‬מאניה דפרסיה( שתשלח אותך‬ ‫ישירות לארון התרופות לחפש את מלח הליתיום‪.‬‬ ‫אלו המחשבות שהתרוצצו במוחי כאשר קראתי לפני כמה ימים את‬ ‫"חפצון האדם" של משה צוקרמן‪ .‬אני זוכר שהייתי מאוד שליו‪ ,‬זה היה‬ ‫ביום שבת איטי שגרר את רגליו על פני מיטתי‪ ,‬ומהר מאוד שקעתי אל‬ ‫הגיגיו הפושרים של ד"ר צוקרמן‪ ,‬כפי ששוקעים אל תוך נמנום מנוחת‬ ‫צהריים‪ .‬לפתע‪ ,‬באמצע הספר‪ ,‬ללא התראה מוקדמת‪ ,‬נתקלתי בתיאור‬ ‫של הומר סימפסון )"מרדן זעיר בורגני" לדברי המחבר( "עוצם את‬ ‫עיניו‪ ,‬מתמכר לתאוותו ומהמהם ביצריות כבושה‪' :‬המממ‪ ...‬מרקוזה‪...‬‬ ‫הרברט מרקוזה'"‪ .‬קראתי את השורה הזאת וקפצתי בבהלה‪ ,‬כמו נהג‬ ‫שנרדם על ההגה ומתעורר פתאום מצפירת משאית או קטר רכבת‪ .‬ואני‬ ‫זוכר שהנחתי את הספר על השידה ותהיתי בכעס‪ ,‬כמעט בקול רם‪,‬‬ ‫האם אותה ועדה אקדמית שלטענת רסלינג מפקחת על איכות כותריה‬

‫טורחת בכלל לקרוא משהו מעבר לתאריו האקדמאים של מגיש כתב‪-‬‬ ‫היד‪.‬‬ ‫אני מניח שכשאתה מתלוצץ עם התהום דרך מקלט טלוויזיה במכון‬ ‫להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל‬ ‫אביב‪ ,‬אתה צריך להיות זהיר במיוחד שמא התהום לא תעשה ממך‬ ‫צחוק ‪ -‬במקרה הזה‪ ,‬על ידי קורס מזורז בפקולטה למשפטים דפוקים‪.‬‬ ‫איש לא מת עדיין מבדיחה גרועה‪ ,‬גלידת פיסטוק או דיכוטומיה‬ ‫כושלת‪ ,‬לפחות לא בעולם המערבי )בשנות השישים בבייג'ינג אנשים‬ ‫הוצאו להורג באשמת בגידה סביב הויכוח המטאפיזי המטופש‬ ‫האם אחד מתפצל לשניים או שמא שניים מתמזגים לאחד(‪ .‬עם‬ ‫זאת‪ ,‬להבנתם של קיטוב ודואליות יש חשיבות עליונה עבור זהותנו‬ ‫הפוליטית כ"שוליים סהרוריים"‪ ,‬ובייחוד עבור תוכנה הרגשי‪.‬‬ ‫אני מתבונן כעת במראה‪ ,‬והכיתוב על החולצה שלי‪" ,‬בשר זה רצח"‪,‬‬ ‫מופיע הפוך‪ ,‬משמאל לימין; האם זה אומר שניצבת מולי חולצה‬ ‫המצדיקה אכילת בשר? מובן שלא; אלא שכאשר הדוגמאות הן‬ ‫אחרות‪ ,‬העניין מובן פחות‪ .‬האם הקהילה האנרכיסטית הישראלית‬ ‫היא מעין ניגוד‪-‬משלים טאואיסטי למדינת ישראל וערכיה‪ ,‬ין מול‬ ‫יאנג‪ ,‬או שמא היא ניגודה הקוטבי והבלתי‪-‬תלוי? האם זו התנגדות או‬ ‫השתקפות? האם אנו אכן מה שאנו רואים בעצמנו‪ ,‬הקש שנברר מן‬ ‫התבן? ואולי מדובר בכלל בשתי גרסאות שונות לאותו הדבר עצמו‪,‬‬ ‫כמו בסרט "מלינדה מלינדה"‪ ,‬בו אותו סיפור מסופר פעמיים‪ ,‬פעם‬ ‫כקומדיה ופעם כטרגדיה?‬ ‫בניסיוני להבין זאת‪ ,‬אני משחזר את צעדיי וחוזר אחורנית לדברים‬ ‫שעשינו‪ ,‬שאמרנו ושכתבנו‪ ,‬אל ה‪ HTML-‬ואל מכונות הצילום‪ ,‬ובאותה‬ ‫הזדמנות שולף גם מהכונניות את אותם ספרים ישנים שבמרוצת‬ ‫השנים עזרו לי להבין דבר או שניים‪ .‬בכתבי השחרות של מארקס‪,‬‬

‫למשל‪ ,‬כמה פסקאות בלבד אחרי קביעתו המפורסמת כי דת היא‬ ‫האופיום של העם‪ ,‬ישנו קטע שמדבר אולי על גרמניה לפני מאה‪-‬‬ ‫חמישים שנה‪ ,‬אבל מזכיר בהחלט את ביקורת התנאים הפוליטיים‬ ‫בישראל כפי שזו מצטיירת מבעד לפגישה של "מאבק אחד"‪:‬‬ ‫"‪...‬תנאים אלו מצויים מתחת לרמתה של ההיסטוריה‪ ,‬הם מצויים‬ ‫מתחת לכל ביקורת‪ ,‬אך הם נשארים בגדר האובייקט של הביקורת‪,‬‬ ‫כאותו פושע שהוא מתחת לרמת האנושות‪ ,‬אך נשאר בגדר אובייקט‬ ‫לפעילותו של התליין‪ .‬במאבקה נגד מצב עניינים זה אין הביקורת בגדר‬ ‫תגובת הראש‪ ,‬אלא היא ראש התגובות‪ .‬אין היא איזמל‪-‬מנתחים‪ ,‬אלא‬ ‫כלי נשק‪ .‬מושאה הוא אויבה‪ ,‬ואין היא רוצה להפריכו‪ ,‬אלא לכלותו‪.‬‬ ‫]‪ [...‬כשהם לעצמם אין הם מושאים ראויים למחשבה‪ ,‬אלא הוויות‬ ‫גרידא שהן בזויות כשם שהן ראויות לבוז‪ .‬הביקורת אינה זקוקה‬ ‫לעצמה להבהרתו של מושא זה‪ ,‬שכן היא חיסלה כבר את חשבונה עמו‪.‬‬ ‫אין עוד הביקורת תכלית לעצמה‪ ,‬אלא אמצעי בלבד‪ .‬ההזדעזעות היא‬ ‫אמצעי תחושתה המהותי‪ ,‬וההוקעה תפקידה המהותי"‪.‬‬ ‫איני מתכוון לומר בכך שטעינו‪ ,‬או שאנו ממשיכים וטועים גם‬ ‫היום‪ ,‬כפי שאין בהיותך פרנויד הוכחה לכך שאיש אינו רודף אותך‪.‬‬ ‫לא מדובר בחשבון נפש אקסטרה‪-‬שמאל של "היכן טעיתי?"; באותה‬ ‫מידה ממש אני מעוניין לגלות מדוע צדקתי )בדיחה ישנה‪ :‬מה מקבלים‬ ‫כשמערבבים מאפיונר עם סיטואציוניסט? מישהו שבא אליך עם הצעה‬ ‫שאי אפשר להבין אותה(‪.‬‬ ‫הניסיון להבין מהיכן נובעת קוטביות זו‪ ,‬ולאן מועדות פניה‪ ,‬אינו‬ ‫תרגיל פילוסופי להנעמת זמננו בכנס במכון ון ליר‪ .‬מדובר מבחינתי‬ ‫במשהו אישי ביותר‪ ,‬אפילו אינטימי‪ .‬בכאבי גדילה‪ .‬כשהתחלתי לעסוק‬ ‫במונח המשונה הזה‪" ,‬שינוי חברתי"‪ ,‬הייתי יצור שונה בתכלית ממה‬ ‫שאני כעת‪ .‬הניעה אותי אמפתיה‪ ,‬מכאוב כאבם של אחרים‪ ,‬רגשות‬ ‫‪19‬‬

‫חשופים ועירומים ואמיתיים‪ ,‬כמו שבועה שאתה כותב בדמך שלך על‬ ‫קלף נייר‪ .‬אולם משהו השתנה בי במרוצת השנים‪ .‬הפסקתי לראות‬ ‫בתורי הגברים בחווארה וקלנדיה אוכלוסייה מדוכאת‪ ,‬מטורטרת‬ ‫ומושפלת‪ ,‬והתחלתי לראותם כגברים השבים לבתיהם לדכא את‬ ‫הנשים בחייהם‪ ,‬לשחוט כבשים ולהטיף לקנאות דתית מהסוג הנורא‬ ‫ביותר‪ .‬הפסקתי לראות בתמונות ההרג המתועש והבלתי‪-‬פוסק בבתי‬ ‫המטבחיים פשע מוסרי שבכל רגע ורגע הינו בלתי‪-‬נסבל‪ ,‬והתחלתי‬ ‫לראותן מבעד לשיקולים ושקלולים שונים‪ ,‬כסוג של הקלה‪ ,‬המתות‪-‬‬ ‫חסד אשר מבורכות מפני שהן לפחות גואלות את החיות האומללות‬ ‫מיסוריהן‪...‬‬ ‫בצעירותי‪ ,‬דיברתי בחיוך על אנרכיזם מתוך אהבת החופש‪ .‬במורד‬ ‫הדרך מצאתי עצמי זועם מתוך שנאת עול העבדות‪ .‬רצוני היה לעזור‬ ‫למי שנרמס‪ ,‬לא לרמוס את מי שאינו עוזר )בדיחה ישנה‪ :‬האם אתה‬ ‫צמחוני כי אתה חס על בעלי‪-‬חיים? לא‪ ,‬אני צמחוני כי אני שונא‬ ‫צמחים(‪ .‬כל השאר לא היה חלק מהתכנון‪ .‬משהו‪ ,‬כוחות כלשהם‪ ,‬דחפו‬ ‫אותי בניגוד לרצוני ‪ -‬או לכל הפחות ללא הבנתי ‪ -‬אל השרפרף בפינת‬ ‫הזירה‪ ,‬אל קוצו של יוד‪ .‬ה"משהו" הזה הוא הקוטביות שאני מנסה‬ ‫לפענח‪ .‬רוזן צרפתי כזה או אחר אמר במהפכה הצרפתית כי נוהג הקזת‬ ‫דם‪ ,‬ואף הצפייה בו לבדה‪ ,‬משחיתים כל רגש אנושיות; האם זה מה‬ ‫שבסופו של דבר קרה לי? אירוני‪ ,‬אם כן‪ ,‬אבל איני יודע‪ .‬כך או כך‪ ,‬אני‬ ‫מכיר מספיק טוב את קהילת האקטיביסטים על מנת לדעת שאני לא‬ ‫היחיד שסובל מכך‪ .‬ישנו דבר‪-‬מה הדוחף אותנו‪ ,‬הצובר תאוצה עם כל‬ ‫חוויה קשה וניזון מרפש )ביו‪-‬דיזל נפשי(‪ ,‬עד שלבסוף הוא משליך אותנו‬ ‫בכוח תחת אבן ריחיים הגורסת אהבה ותקווה לאבק חשדנות וציניות‬ ‫מיואשת‪ .‬זה לא חייב להיות כך‪ .‬אנו זקוקים למה שתוכנית ההבראה‬ ‫של "אלכוהוליסטים אנונימיים" מכנה "כוח עליון"‪ ,‬אילנות גבוהים‬ ‫להיתלות עליהם ‪ -‬במקום לתלות מהם את עצמנו‪.‬‬

‫שאלה‪ :‬כמה אנשים‪ ,‬מי חפים ומי פחות‪ ,‬קיפחו את חייהם במאות‬ ‫שעברו בשל סירובה של הדת להכיר בכך שגוף ונפש אינם מנוגדים‬ ‫זה לזה‪ ,‬אלא משלימים האחד את השני? לו רק ניתנה לו הזדמנות‬ ‫היה מוריי בוקצ'ין‪ ,‬סבא ג'פטו האנרכיסטי‪ ,‬עושה שישו ושמחו דומה‬ ‫בקרביה של התנועה האנרכיסטית‪ ,‬בשל התעקשותו לזהות "תהום‬ ‫שאינה ניתנת לגישור" בין אנרכיזם כמאבק חברתי לאנרכיזם כסגנון‪-‬‬ ‫חיים‪) .‬כאשר לומדים להכיר את בוקצ'ין‪ ,‬מבינים שלמעשה עוינותו‬ ‫כוונה כלפי המושג עצמו‪" ,‬סגנון‪-‬חיים"‪ ,‬מינוח תרבותי שמעולם לא‬ ‫הצליח כנראה לעכל‪ ,‬אולי בשל העובדה שהוא הופיע לראשונה רק‬ ‫בשנות הארבעים‪(.‬‬ ‫‬‫הרחק מן העבר השני‪ ,‬בארץ לעולם לא‪ ,‬ניצב המלל של קריימת'ינק‪,‬‬ ‫שעם גבו המטונף לקיר מבלבל בין בריחה לשינוי‪ ,‬כמו ילדי הפרחים‬ ‫לפניו‪ .‬אכילה מפחי אשפה‪ ,‬מציאת דיור בבתים נטושים‪ ,‬טיולי‬ ‫טרמפים‪ ,‬גניבה מחנויות והישרדות ללא עבודה קבועה או אמבטיות‬ ‫ דברים שאני‪ ,‬אישית‪ ,‬הייתי מעורב בהם ותומך בהם עדיין ‪ -‬כל אלה‬‫אינם מהווים איום על המערכת הקפיטליסטית‪ ,‬אלא יציאת חירום של‬ ‫מיעוט מיוחס שיכול לחיות כך אך ורק הודות לעובדה שרוב העולם עני‬ ‫ורעב ומועבד בפרך‪ .‬התפיסה לפיה מידת הרדיקליזם וערכם המהפכני‬ ‫של אנשים נמדדת על פי המרחק שהם שומרים בחייהם האישיים מן‬ ‫הניצול והדורסנות הקפיטליסטית‪ ,‬היא אם כל הכישלונות של השמאל‬ ‫החדש המחודש‪ ,‬יענו ‪.The New Wave of New Wave‬‬ ‫רדיקליזם ומהפכנות נמדדים במידת המאמץ שאנשים משקיעים‬ ‫בשינוי פני הדברים‪ ,‬בשבירת הקפיטליזם על ידי קידום מאבקים‬ ‫וחלופות חברתיות גורפות ‪ -‬לא בכמה הם וחבריהם מצליחים לחיות‬ ‫מחוצה לו‪ .‬עשרות אלפי העובדים שהשתלטו בשנים האחרונות על‬ ‫מאות מפעלים פושטי‪-‬רגל בארגנטינה והפכו אותם למקומות עבודה‬ ‫‪21‬‬

‫שיתופיים ודמוקרטיים‪ ,‬למשל‪ ,‬שקועים עד צווארם במעורבות‬ ‫במערכת הקפיטליסטית‪ :‬הם שבויים בערכיה‪ ,‬שותפים לזיהומיה‬ ‫ומגואלים בדם שהיא מקיזה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬הם מהווים איום אמיתי‬ ‫וכבד‪-‬משקל על הניצול הקפיטליסטי‪ ,‬בעוד שקהל המגניביסטים של‬ ‫קריימת'ינק ‪ -‬כולל שגריריו בישראל ‪ -‬הוא רק טפיל הנהנה להשתכשך‬ ‫בבבואתו המצוחצחת‪.‬‬ ‫משני עברי המתרס‪ ,‬ממשיכיו של בוקצ'ין ופמליית קריימת'ינק‬ ‫מציעים דיכוטומיה מוטעית‪ ,‬קיטוב סכימטי ומאולץ שמשאיר הכל על‬ ‫כנו‪ .‬יד רוחצת יד ושאר הגוף ממשיך להצחין‪.‬‬

‫?‬

‫ואולי‪ ,‬רק אולי‪" ,‬רדיקליזם" ו"מהפכנות" אינם הדברים הנשגבים‬ ‫ביותר שעלינו לשאוף אליהם‪ .‬הייתכן שיש משהו מעבר?‬

‫??‬

‫עוד שלושים שנה‪ ,‬כשאהיה באמת מבוגר‪ ,‬תקוותי הגדולה היא‬ ‫להימנע מהיות סוג של אילן שליף או יוסי שוורץ על ידי היותי סוג של‬ ‫יורם קניוק‪ ,‬רק בלי ביקורות התיאטרון‪ .‬נכון‪ ,‬הוא לא רדיקל ולא‬ ‫מהפכן‪ ,‬הוא אפילו ציוני ‪ -‬אז מה? המתופף הדגול של "נכי נאצה" נהג‬ ‫לטעון שללהקה המושלמת חייב להיות לפחות תקליט אחד גרוע‪ .‬סוג‬ ‫הגיון שכזה‪.‬‬

‫אני מעריץ את הדרך בה קניוק ממזג דברים‪ ,‬את האופן בו הוא‬ ‫מהלך בין הטיפות וחומק אפילו מהדיכוטומיה הנפוצה והנפיצה ביותר‬ ‫במחוזותינו‪ ,‬זו של ימין מול שמאל‪ .‬ייתכן והיכולות שלו נובעות מן‬ ‫האופן בו הוא כותב‪ ,‬אותו סגנון ספרותי שמכנים "זרם התודעה"‪ ,‬שלא‬ ‫פעם מוביל להתנגדות לנרטיב השלט מהסיבה הפשוטה שהוא אינו‬ ‫רואה עצמו מחויב לנרטיבים‪ ,‬בכלל‪.‬‬ ‫‬‫אין סיבה ממשית שנאלץ לבחור בין רואי שחורות לעיוורים‪ .‬עבור‬ ‫מי שמתעקשים להמשיך לצעוד בקצב כוסות הקפה הריקות שהם‬ ‫‪22‬‬

‫משאירים‪ ,‬סוף העולם תמיד יהיה שחור ובלי סוכר‪.‬‬

‫‪ .14‬סעיף נפשי עם פלשתים‬ ‫פעמים רבות אני משרבט מחשבות חולפות על פיסות נייר‪ ,‬כמו‬ ‫תווים‪ ,‬לחן של איזו סימפוניה דמיונית שאני כביכול מנצח עליה‪.‬‬ ‫פעמים רבות אף יותר‪ ,‬אני נתקל בפיסות הנייר הללו חודשים ואף שנים‬ ‫מאוחר יותר‪ ,‬ומנסה ללא הצלחה לפצח את הצפנים‪ .‬המגירות שלי‬ ‫עמוסות בהן‪ ,‬ובכל רגע נתון‪ ,‬אם רק תפתחו את הארנק או את התיק‬ ‫שלי‪ ,‬תגלו קרוב לוודאי מסרים קריפטים עם אזכורים לסוגי תאורה‪,‬‬ ‫מיקומים‪ ,‬פילוסופיה של תחושות בטן ושירי פאנק ישנים‪.‬‬ ‫לא מזמן‪ ,‬פיסת נייר בצבע תכלת נפלה מתוך אחד מספרי הקומיקס‬ ‫שלי‪ ,‬ועליה שתי מילים‪" :‬האבדה משחררת"‪.‬‬ ‫בניגוד לרוב המקרים‪ ,‬דווקא זכרתי אותה‪ ,‬והבנתי מה היא מנסה‬ ‫בדרכה שלה לומר‪ .‬כתבתי אותה על משענת ספסל עץ בשדרות בן ציון‬ ‫לפני כמה חודשים‪ ,‬בהפגנה האחרונה שהלכתי אליה‪.‬‬ ‫…‪A Long Time Ago in a Galaxy Far, Far Away‬‬ ‫אני זוכר שצעדתי לבד בין ההמון‪ .‬במרחק‪ ,‬בצד השני ממש‪,‬‬ ‫אנרכיסטים בשחור עשו רעש וקיפצו‪ .‬הייתי הכי רחוק מהם שאפשר‪,‬‬ ‫מהאנשים שלי‪ ,‬מהשבט שלי‪ ,‬ואיכשהו הרגשתי אפילו עוד יותר רחוק‪,‬‬ ‫כמו ליבו של פינוקיו‪ ,‬והלכתי בשקט עם העיניים בגובה הדשא‪ ,‬מזמזם‬ ‫שיר ישן של לייפטיים‪" :‬האם אי‪-‬פעם חשת שאידיאלים לא יכולים‬ ‫להביא אותנו למקום אליו אנחנו צריכים להגיע? לפעמים בא לי פשוט‬ ‫לשבור את ראשך‪ ,‬אולי‪ ,‬אבל בפעם הבאה שאראה אותך אני בטח‬ ‫אחייך ואומר 'שלום'; מה לא בסדר אצלי? מדוע אינך רואה? זה כל מה‬ ‫שאני רואה‪"...‬‬

‫אני חש שנעלמתי‪ ,‬וזו תחושה משונה מאוד ‪ -‬בראש ובראשונה‬ ‫מהסיבה הפשוטה שמעצם הגדרתה‪ ,‬אינך אמור לחוש בה‪ .‬אלא‬ ‫שלרגש‪ ,‬כמו לדרבי‪ ,‬חוקים משלו‪ .‬בשונה ממידע‪ ,‬תחושות הן אמיתיות‬ ‫מעצם קיומן‪ .‬גם אם הן מבוססות על הבנה מוטעית או אחיזת עיניים‪,‬‬ ‫הן עצמן עדיין אמיתיות‪ .‬ואני בהחלט חש היעלמות‪ .‬אבל יותר מוזרה‬ ‫מתחושת האובדן היא תחושת השחרור המלווה אותה‪ .‬יותר מתחושה‬ ‫היא מתנהגת כמו דרישה של ממש‪ ,‬עם ביטחון עצמי‪ ,‬הבזק זרקורים‬ ‫ועור ברווז‪.‬‬ ‫במקרה הטוב‪ ,‬לא אמור להיות לי אכפת מה אחרים חושבים;‬ ‫במקרה הרע‪ ,‬זה אמור להכעיס אותי נורא‪ ,‬שהם חושבים שהפניתי את‬ ‫גבי למאבק‪ ,‬שערקתי‪ ,‬שהפכתי לעוד אחד מאלה ש"היו פעם פעילים"‪.‬‬ ‫אבל האמת היא ‪ -‬וזה מה שאני לחלוטין לא מסוגל להסביר ‪ -‬שאני‬ ‫רוצה שיגידו את זה עליי‪ .‬אני חש סוג של הקלה כשהאקטיביסטים‬ ‫המקצועיים מביטים בי כיום מלמעלה ומרחוק‪ .‬והם אפילו לא שואלים‬ ‫"לאן נעלמת?"‪ ,‬כי זה הרי בעצם לא משנה; אם אתה לא עם הטובים‪,‬‬ ‫אתה עם הרעים‪ .‬בדיוק בגלל זה‪ ,‬אולי‪ ,‬אני חש עצמי נעלם‪.‬‬ ‫פעם )למעשה‪ ,‬לא הרבה לפני ההפגנה האחרונה ההיא( עברתי ליד‬ ‫דוכן של זכויות בעלי‪-‬חיים‪ ,‬ומישהו שלבש חולצה‪ ,‬טלאים וסיכות‬ ‫שאני עיצבתי‪ ,‬עמד מאחורי דוכן וגלריה שאני הכנתי והציע לי לקחת‬ ‫פלייר שגם הוא פרי ידיי‪ .‬הוא לא ידע את זה‪ ,‬כמובן‪ .‬חייכתי‪ ,‬אמרתי‬ ‫"לא תודה" ושוב ‪ -‬חשתי עצמי נעלם‪ ,‬אבל לא במובן הרע‪ ,‬וגם משוחרר‬ ‫יותר לפתע‪ ,‬אבל לא במובן הקל‪.‬‬ ‫אני לא רגיל לעמוד כאן‪ .‬קשה להסביר לקהל באולפן ובבית שגם‬ ‫האובדן וגם השחרור שניהם אחיזת עיניים של קוסם הבית‪ :‬נעלמתי‪,‬‬ ‫אבל לא השתניתי‪ .‬חשבתי שאני יודע איפה הלב שלי נמצא‪ ,‬אבל‬ ‫כשהיא הרימה את העיניים הכהות האלו שלה באותו לילה ‪ -‬לפני‬

‫יותר משמונה חודשים כבר ‪ -‬הכל לפתע הרגיש כמעין הפקה קטנה‬ ‫מהחיים‪ .‬זה לא אמור להפתיע אתכם; הרי אפילו ב"צופן דה וינצ'י"‬ ‫מתברר‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬שהסוד מאחורי כל הבלגאן הוא לא משהו‪,‬‬ ‫אלא מישהי‪.‬‬ ‫האבדה משחררת‪ ,‬מפני שהמרחק המתווסף אל היעד שחתרתי‬ ‫אליו כ"אקטיביסט" גדול יותר מהמרחק הנדרש עכשיו לשם בחינה‬ ‫מחודשת של מה שאני חש כאדם‪ ,‬חיה דו‪-‬רגלית‪ ,‬מדכא ומדוכא )תרתי‬ ‫משמע(‪ .‬ודברים הרי מוכרחים להבחן מחדש‪ ,‬זהו סוד השחרור‪ ,‬כמו‪-‬‬ ‫גם בסיסו; אולי לזה התכוון ז'בוטינסקי כשכתב כי שקט הוא רפש‪.‬‬ ‫לא רציתי להיות כאן‪ ,‬אבל זה מעולם לא היה עניין של רצון‪ ,‬או של‬ ‫בחירה; בטח לא של אידיאלים‪ .‬אני רוצה שתדעו שבזמן ששיפצתם‬ ‫את סלון מזל‪ ,‬בזמן שאיישתם דוכן‪ ,‬בזמן שחיכיתם מחוץ לנווה תרצה‬ ‫שטלי פחימה תשתחרר‪ ,‬בזמן שהזעתם מאחורי הדלפק בווג'י בר‪,‬‬ ‫סבלתם בפגישות אינסופיות והכנתם באנרים עד שתיים בלילה ורצתם‬ ‫בבילעין ופתחתם סקוואט בשינקין ‪ -‬אני ישבתי כאן‪ ,‬בדירה הקטנה‬ ‫הזאת‪ ,‬חמישים מטר מכם‪ ,‬ובהיתי בקירות עם לב שבור‪ ,‬ולא נקפתי‬ ‫אצבע למען שום דבר‪ .‬אני רוצה שתדעו את זה‪ .‬זאת לא התנצלות; אני‬ ‫מושיט ידי לחבר השופטים‪.‬‬ ‫מה הניקוד?‬

‫אתה יכול ללכת‪ ,‬מורים לי‪ .‬אתה משוחרר‪.‬‬

‫‪ .15‬פרחי באך‬ ‫אנסה להסביר זאת כך‪ :‬מערכת יחסים מורכבת משני קווים‬ ‫מקבילים‪ .‬דמיינו‪ ,‬למשל‪ ,‬פעימות לב חלושות על גבי צג דה‪-‬פיברילטור‬ ‫ביחידה לטיפול נמרץ‪ ,‬או תרשים גלי מוח שטוחים במכונת ‪.EEG‬‬ ‫‪23‬‬

‫יונתן‬ ‫מבעד לדוק מרחקים ‪ -‬צלם ענוג‪,‬‬ ‫נער רך בתלבושת הדר;‬ ‫לב אמונים‪ ,‬לא נטש רע בצר‪.‬‬ ‫ובקרב אחור לא נסוג‪.‬‬ ‫ועליך למות יונתן?‪ ...‬מה עגום‬ ‫נתיב אדם בעולם הזועם!‬ ‫על כולנו במחיר החיים לשלם‬ ‫את מעט הדבש הטעום‪.‬‬ ‫)רחל המשוררת(‬

‫מדובר על שני קווים מקבילים שאיש אינו יכול להעליל עליהם שהם‬ ‫לעולם לא נפגשים‪ .‬למעשה‪ ,‬הם מוכרחים להיפגש )אם כי נכון הדבר‬ ‫שהם נוטים לא לזהות זה את זה לאחר מספר שנים‪ ,‬שזה די עצוב(‪.‬‬ ‫קו אחד הוא האהבה‪ ,‬השני הוא הקשר‪ .‬שניהם מושפעים מאותם‬ ‫גורמים ‪ -‬כימיקלים‪ ,‬תכונות אופי‪ ,‬רקע תרבותי וכוכבי הרקיע ‪ -‬אם כי‬ ‫במינונים שונים‪ ,‬ויחדיו הם מרכיבים כאמור מה שאנו מכנים "מערכת‬ ‫יחסים"‪ .‬אלא שהם אינם חייבים זה לזה דבר‪ :‬האהבה בין שני אנשים‬ ‫יכולה להיות גועשת ונשגבת‪ ,‬בזמן שהקשר ביניהם יהיה קשה מנשוא‪,‬‬ ‫ולחילופין אהבתם עשויה להיות פושרת ועייפה‪ ,‬בעוד הקשר ביניהם‬ ‫איתן כמו סלע‪.‬‬ ‫בנקודה זו רובכם יאמר ודאי לעצמו שהנה‪ ,‬הוא שוב הולך לספר‬ ‫על ההיא שעזבה אותו‪ ...‬אבל לא‪ .‬אני מדבר הפעם דווקא על מערכת‬ ‫יחסים שאני סיימתי‪ ,‬בכאב רב‪ ,‬לחלוטין מיוזמתי‪.‬‬ ‫סצנת הפאנק הישראלית‪.‬‬ ‫האהבה עדיין שם‪ ,‬זאת אני נשבע‪ ,‬אבל הקשר בינינו עלה על שרטון‬ ‫שאם לשפוט על פי גודלו‪ ,‬נראה שהטביע בעברו את הטיטניק‪ .‬לעיתים‪,‬‬ ‫נדמה שהוא לא רק עלה עליו‪ ,‬אלא ממש בנה בו את ביתו‪.‬‬ ‫דוד קצין עובד איתי בבניין משרדים ליד מועדון הגדה השמאלית‬ ‫ מרחק זריקת בקבוק וודקה ממנו‪ ,‬אם לדייק‪ .‬מאוחר בלילה‪ ,‬כשרק‬‫אני והוא נמצאים במשרד‪ ,‬הוא נוהג לנסות להדפיס פליירים ופוסטרים‬ ‫של הופעות פאנק‪ ,‬לחסוך לו ולחבריו כמה גרושים‪ .‬ואני מדגיש את‬ ‫הטיית הפועל "מנסה"‪ ,‬מאחר והמדפסת במשרד שלנו שונאת אותו‬ ‫ואת הפליירים שלו שנאת‪-‬מוות‪ ,‬ואין דבר שיותר מענג אותה אחרי יום‬ ‫עבודה מפרך מאשר לקמט‪ ,‬לקרוע ולהקיא אותם מתוכה דרך כל חריץ‬ ‫אפשרי‪ ,‬כמו הילדה מ"מגרש השדים"‪ .‬לפעמים‪ ,‬אני מרגיש שאני לגמרי‬

‫מבין אותה‪ .‬את המדפסת‪ ,‬זאת אומרת )אולי גם את הילדה(‪.‬‬ ‫אני לא חושב שזו יד המקרה שדוד קצין הוא הקשר הרציף היחיד‬ ‫שנותר ביני לבין סצנת הפאנק הישראלית של היום‪ .‬בכלל‪ ,‬אני לא‬ ‫מאמין גדול ביד המקרה‪ ,‬וחושב שאפילו עצם קיומו של דוד קצין עומד‬ ‫בסתירה אליה‪ .‬אם לשפוט על פי שיר השירים‪ ,‬פירוש השם דוד הוא‬ ‫"אהוב" ‪ -‬ואכן‪ ,‬אין דרך טובה מזו לתאר אותו )פעם שאלתי אותו‬ ‫אם יש לו שונאים‪ ,‬והוא התפתל כמו שפמנון בבריכת אגירה(‪ .‬על פי‬ ‫ספר שמואל א'‪ ,‬דוד היה נגן שידע בעת הצורך גם להיות סולן )"נעים‬ ‫זמירות ישראל"(‪ ,‬נער יפה‪-‬תואר שנשא לאישה את מיכל בתו הצעירה‬ ‫של המלך שאול‪ ,‬וירש את כס המלכות אחרי שנתיים ממלך אלמוני‬ ‫בשם איש‪-‬בושת )שמה של הוצאת התקליטים של דוד קצין? "בושת‬ ‫רקורדס"(‪ .‬בשלב מסוים בחייו‪ ,‬טרם נמשח למלך‪ ,‬היה דוד מעין‬ ‫פאנקיסט תנ"כי‪ ,‬נמלט מזרחה לחיות במערות וקיבץ סביבו חבורה של‬ ‫ארבע‪-‬מאות פרחחים ועבריינים נמלטים ‪ -‬אנשים "מרי‪-‬נפש"‪ ,‬כהגדרת‬ ‫ספרי הנביאים‪ .‬לי זה נשמע כמו סצנת פאנק בירדן‪...‬‬ ‫ספר הזוהר טוען שדוד הוא האדם היחיד שגרם לאלוהים לחייך‪ ,‬אז‬ ‫מה הפלא שדוד מסוגל לגרום לי לשמור על קשר עם הפאנק בארץ?‬ ‫בסוף דצמבר ‪ 2006‬הלכתי לראות אותו מופיע עם "מחלקת חניקות‬ ‫שוטרים" באחת הקומות של בניין רעוע ברחוב שלמה )כמו בנו של דוד‪,‬‬ ‫שמלך אחריו(‪ .‬סיכום של אותו ערב אינו מותיר מקום לספק‪ :‬עמדתי‬ ‫בחוץ‪ ,‬היה קר‪ ,‬הרגשתי לא שייך‪ ,‬שני אנשים ניגשו לדבר איתי‪ ,‬דיברתי‬ ‫עם שניהם על חוץ‪-‬לארץ ועל העבר ‪ -‬על הכל מלבד הכאן ועכשיו‬ ‫ ואחרי עשרים דקות חזרתי ברגל הביתה‪ ,‬מבלי לראות אף להקה‪.‬‬‫באותה מידה יכולתי לשלוח עם קו ‪ 18‬דמות קרטון עם תמונה שלי‪,‬‬ ‫ולבקש מהנהג שיבעט אותה החוצה בפינת שדרות וושינגטון‪.‬‬

‫‪25‬‬

‫זאת לאמור‪ :‬יש הדורים שאפילו מלך‪ ,‬בין אם הוא קבור בסילואן‬ ‫במזרח ירושלים או בדירת הרווקים שלו כאן בתל אביב‪ ,‬אינו יכול‬ ‫ליישר‪.‬‬ ‫בדרך חזרה עברתי ברחוב יהודה הלוי‪ ,‬ליד איפה שניסו להתנקש‬ ‫בזאב רוזנשטיין‪ ,‬ולפתע התעורר בי זיכרון דהוי של אבי פיטשון משוחח‬ ‫איתנו שני מטר משם‪ ,‬בכניסה לפינגווין‪ ,‬לבוש חולצה לבנה עם הכיתוב‬ ‫המאולתר "‪."This margin walker wants a clear shot‬‬ ‫גם אני‪.‬‬

‫‪ .16‬הרקולס הפראייר‬ ‫בעודו יושב במשרדה המגונן‪ ,‬מואר ברכוּת‪ ,‬מתוודה טוני סופרנו בפני‬ ‫הפסיכולוגית שלו‪ ,‬ד"ר מלפי‪ ,‬שלא טוב לו‪ .‬פשוט ככה‪ .‬בתגובה‪ ,‬היא‬ ‫שואלת האם הוא עדיין מרגיש ש"כל יום הוא מתנה"‪ ,‬כפי שחש לאחר‬ ‫שהתעורר מן התרדמת שהיה שרוי בה‪ .‬טוני סופרנו מביט בה ומשיב‪,‬‬ ‫במידה ניכרת של כעס ואכזבה‪" :‬כן‪ ...‬אבל האם זה חייב להיות זוג‬ ‫גרביים?"‪.‬‬ ‫איני מבין את הדחף המקונן בי שיכירו בסבלי‪ ,‬ולא את התסכול‬ ‫המקפיא שזולף בצמרמורות במורד עמוד השדרה שלי כשזה לא קורה‪.‬‬ ‫אחרי הכל‪ ,‬אני לא חיה כלואה‪ ,‬והכרה בסבלי לא תוביל לשחרורי‪ ,‬אף‬ ‫לא לשיפור מצבי‪ .‬ואולי כל זה בכלל נובע מן ההתפעלות אחוזת‪-‬האימה‬ ‫שתוקפת אותי בעמדי‪ ,‬סוף כל סוף‪ ,‬מול כוחה האמיתי של "העמדת‬ ‫הפנים הגדולה"?‬ ‫במרחק‪ ,‬אני רואה את המרחק עצמו‪ ,‬שקר לבן בקופסה השחורה‪,‬‬ ‫מוגן ושמור לעתיד‪ ,‬אל ההתרסקות הסופית‪.‬‬ ‫‪26‬‬

‫כמו לא הייתי מעולם‪ ,‬אנשים אפילו לא מקמרים גבותיהם‪ ,‬אפילו‬ ‫לא עוצרים לרגע לאפשר לכמה שניות של שקט מהורהר להשתלט‬ ‫בכפפת קטיפה על השיחות הקצרות שאנו מנהלים‪ ,‬בהיתקלותנו‬ ‫ברחובות תל אביב‪ .‬לא שאני תר אחר רחמיהם או שארית התשפוכת‬ ‫הרגשית שלהם‪ ,‬חס וחלילה; אני בספק אם אני אפילו מסוגל לבלוע‪,‬‬ ‫פיזית‪ ,‬את כמות הגלולות המרות שאני רוצה להקיא במצבי הנוכחי‪.‬‬ ‫אבל יש בכל זאת משהו מאוד תמוה בקהות החושים הזו‪ ,‬שמתחזה‬ ‫לטלפון שבור ומזדרזת לסווג יגון כבד כל כך כבטל בשישים‪ ,‬גם כאשר‬ ‫אני ממש עונד אותו על שרוולי‪.‬‬ ‫נהגתי לחשוב שכפי שטיפות גשם מעמיקות את שורשיו של עולם‬ ‫הצומח‪ ,‬דמעות של צער ירדדו ויעלו את שורשי הזרות בינינו אל פני‬ ‫האדמה‪ .‬עכשיו אני מבין שטעיתי טעות מרה בנוגע לעולם החי‪.‬‬ ‫אני יודע ששכניו של טד בנדי תיארו אותו כ"ברנש נחמד"‪ ,‬כפי‬ ‫שעשו גם שכניהם של כמעט‪-‬כל הרוצחים הסדרתיים ומבתרי הגופות‬ ‫בעולם‪ .‬אבל במסגרת ניסיונותיי לאמוד את היקפו המלא של הכתם‬ ‫העיוור הזה‪ ,‬התחלתי לתהות כמה בני‪-‬אדם שמים קץ לחייהם מבלי‬ ‫שהאנשים הקרובים להם יצליחו אפילו לחשוד שמשהו אינו כשורה‪.‬‬ ‫במקום תשובה במספרים ואחוזים ודמוגרפיה ‪ -‬שבינינו‪ ,‬איני יודע במה‬ ‫הייתה מועילה לי ‪ -‬נקלעתי לרשימה של שינויים התנהגותיים ורגשיים‬ ‫המשויכים לאובדניות‪ .‬באופן מבהיל למדי‪ ,‬היא היוותה גם תיאור‬ ‫מדויק של מצבי שלי‪ ,‬כיום ובכל החצי שנה האחרונה‪:‬‬ ‫• כאב מופרז ‪ -‬כאב המאיים להכריע את יכולותיו של אדם להתמודד‬ ‫עם מכאוביו‬ ‫• ייאוש ‪ -‬תחושה כי הכאב יימשך או יחריף‬ ‫• חוסר אונים ‪ -‬תחושה כי כלו כוחותיו הנפשיים של האדם להתמודד‬

‫עם הכאב‬ ‫• הרגשה של חוסר‪-‬ערך ‪ -‬בושה‪ ,‬אשמה‪ ,‬שנאה‪-‬עצמית‪" ,‬לאיש לא‬ ‫אכפת"‬ ‫• אישיות עצובה‪ ,‬מכונסת בעצמה‪ ,‬עייפה‪ ,‬אדישה‬ ‫• ירידה ברמת המעורבות והתפקוד בבית הספר‪ ,‬מקום העבודה או‬ ‫פעילויות אחרות‬ ‫• התבודדות חברתית‬ ‫• התעניינות דועכת במין‪ ,‬חברים או פעילות שהייתה בעברה מהנה‬ ‫• הזנחה בריאותית וגופנית‬ ‫• שינויים לכיוון זה או אחר בהרגלי האכילה והשינה‬ ‫לא‪ ,‬איני מתכוון לרמוז שיש סיכוי כי מחר בבוקר אצלול בריש‬ ‫גלי אל מותי ממרומי מגדל שלום )הבנתי שהציבו על הגג גדרות‬ ‫מיוחדות נגד זה(‪ ,‬אלא רק שנחרדתי מכמה שמצבי אכן חמור‪ ,‬מבחינה‬ ‫אובייקטיבית‪ ,‬שלא לומר "קלינית"‪ .‬דין פרוטה כדין מאה‪.‬‬ ‫ינואר‪ ,‬סביבות שש בערב )מי סופר?(‪ ,‬יום שישי‪ .‬הגשם יורד‪ ,‬והחושך‬ ‫יורד‪ ,‬מטה מכיכר מגן דוד עד עזריאלי; אני לא רואה מעבר לנקודה‬ ‫הזאת‪ ,‬וזו בכל מקרה כבר לא תל אביב‪ .‬גם אני יורד‪ ,‬מגיע עד פינת‬ ‫הרחוב‪ ,‬מוצא מחסה בווידיאומט ליד הפיצרייה‪ .‬אני רואה את סלון‬ ‫מזל מכאן‪ .‬כמה אירוני שאני‪ ,‬דווקא אני‪ ,‬גר הכי קרוב אליו מכולם‪ .‬כל‬ ‫יום מחדש אני עובר ורואה את האופניים הקשורות בחוץ‪ ,‬את התריס‬ ‫מורם והאור דולק‪ ...‬את החיים שלהם ממשיכים במסלולם‪ ,‬מכאן‬ ‫ועד חזון המרחבים וארבעת כנפות תבל‪ .‬רק שלי לא‪ .‬מת אב‪ ,‬מת אלול‬ ‫ונאסף תשרי‪ ,‬ואני והגשם והחושך ממשיכים לרדת ולהיעלם‪.‬‬ ‫כאילו בכדי להשלים את התמונה‪ ,‬קולו של שלמה ארצי בוקע‬

‫מהדירה הסמוכה‪" .‬זה מה שנשאר‪ ,‬רק כמה רגעים‪ ,‬הרבה בדמיון‪,‬‬ ‫מעט בחיים‪ ,‬זה מה שנשאר‪ ,‬אני מדליק את האור‪ ,‬אומר לעצמי‪ ,‬מחר‬ ‫זה מחר‪ ,‬מחר היא תחזור‪ ,‬זה מה שנשאר‪"...‬‬ ‫עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה‪ ,‬מספרים‪ .‬אני דווקא כן‪ .‬למעשה‪,‬‬ ‫אני מפחד גם מעם הנצח וגם מן הדרך הארוכה‪ ,‬אבל כיום‪ ,‬יותר‬ ‫מהדרך‪ .‬לפעמים אפשר להסתכל על זה כך‪ :‬אני בן ‪ ,32‬לא נראה‬ ‫שנשארו לי יותר משלושים שנים טובות‪ .‬האם אני יכול להרשות לעצמי‬ ‫לאבד חצי שנה לדיכאון‪ ,‬ועוד להפיץ מכוס תרעלתו ברבים? שמונה‬ ‫חודשים? עשרה? שנה תמימה? היכן שמים את הגבול?‬ ‫אני מוחזק שבוי על ידי החיים שלי‪ .‬אין הוכחה טובה יותר לתסמונת‬ ‫שטוקהולם ‪ -‬או לשברון הלב ‪ -‬מצורה זו להסתכל על דברים‪ .‬אבל איני‬ ‫יכול שלא‪ .‬והשקט הזה‪ ,‬אלוהים‪ ...‬קול מחיאת כף של יד אחת הקמה‬ ‫עלינו לכלותנו‪ .‬יותר כמו כאפה מאשר מחיאת כף‪.‬‬ ‫העתיד מתחיל בכל רגע מחדש‪ ,‬והגשם ממשיך לרדת‪ .‬אני מדליק את‬ ‫המחשב כדי לכתוב את כל זה‪.‬‬ ‫"כמו להכניס את היד לשק מלא נחשים בתקווה לשלוף צלופח"‪,‬‬ ‫אמר פעם ליאונרדו דה וינצ'י‪.‬‬

‫‪ .17‬מוות לערכים!‬ ‫אהבה בימי אהבה‪ ,‬כולירה בימי כולירה ‪ -‬זו העצה שלי‪ .‬רשמתי‬ ‫אותה עם מרקר על תחנת אוטובוס‪ ,‬לילה אחד באזור הבימה‪ .‬הכתב‬ ‫דהה וכיום אי‪-‬אפשר כבר לקרוא את זה‪ ,‬אבל מבחינתי זה עדיין תקף‪.‬‬ ‫פעילי שב"י היו ודאי כועסים על שאני מבזבז את האלכוהול והדיו‬ ‫שבמרקר על כאלה דברים‪.‬‬ ‫‪27‬‬

‫לפעמים אני נמצא בחוץ בלי סיבה‪ ,‬למרות שאם תשאלו אותי‪,‬‬ ‫אמכור לכם ודאי איזה סיפור על מוצרי יסוד שאזלו או משהו כזה‪.‬‬ ‫אורז‪ ,‬שמן‪ ,‬רחמים עצמיים‪ .‬וכשתמשיכו בדרככם‪ ,‬אסובב ראשי‬ ‫לאחור‪ ,‬לוודא שאתם לא מסתכלים‪ ,‬ואז אחצה את הכביש אל‬ ‫תוך גינה קטנה או רחוב צדדי‪ ,‬היכן שהפנסים לא מאירים‪ ,‬ואשב‬ ‫שם‪ ,‬ואחשוב‪ ,‬ואהיה עצוב בצורה שבה אי‪-‬אפשר להיות כשאתה‬ ‫בבית‪ ,‬אפילו אם אתה לבד‪ .‬כי בבית‪ ,‬כמו המילים המהדהדות בסוף‬ ‫"מגנוליה"‪ ,‬העבר לא סיים איתך‪ ,‬גם אם נדמה לך שאתה כבר סיימת‬ ‫איתו‪.‬‬ ‫לפעמים אני צוחק בקול רם‪ ,‬גם כשאין איש בסביבה‪ ,‬אפילו משטות‬ ‫גמורה; העיקר לצחוק‪ .‬אבל זה לא קורה הרבה‪ .‬צחוק זה סוג של קרן‬ ‫הון סיכון‪ .‬אתמול ישבתי לקרוא את הביוגרפיה החדשה על אדולף‬ ‫היטלר‪ ,‬וגיליתי ששם החיבה שלו היה ‪" .Adi‬המממ‪ ,"...‬אמרתי‬ ‫לעצמי‪ ,‬ומלמלתי חצאי דברים‪ ,‬וחייכתי‪.‬‬ ‫לפני הרבה זמן דיברנו על הגדרות‪ .‬מישהי אמרה לי שאהבה זה מה‬ ‫שנותר אחרי שהריגוש של ההתאהבות מתנדף‪ ,‬ומיד נזכרתי באיך‬ ‫שאמא שלי הייתה מכינה ריבת חלב בארץ מוצאי‪ ,‬כשהייתי קטן‪ .‬הייתי‬ ‫מוקסם מזה‪ .‬היא הייתה ממלאה סיר ענק בליטרים של חלב וכמה‬ ‫כוסות סוכר‪ ,‬זורקת פנימה כמה גולות‪ ,‬ונותנת לזה להתבשל על אש‬ ‫קטנה במשך שעות‪ ,‬שבזמנו נדמו לנו כמו נצח‪ .‬בסוף‪ ,‬היינו מקבלים את‬ ‫הגולות שלנו חזרה‪ ,‬והחלב הלבן‪ ,‬הדליל‪ ,‬היה הופך לשכבה דקה‪ ,‬כהה‬ ‫וסמיכה‪ .‬הדלות מתאדה ונשארת המהות‪.‬‬ ‫לו היה עדיין בחיים‪ ,‬אריך פרום היה מניע ראשו מצד לצד בחוסר‬ ‫הסכמה‪ .‬הוא נמנע מלומר זאת במפורש‪ ,‬אבל רמז לא פעם כי הריגוש‬ ‫וההתעלות העזה שאנו חשים כשאנו מתאהבים‪ ,‬מעידה פחות על‬ ‫עוצמת אהבתנו ויותר על דרגת הריקנות והבדידות בה היינו שרויים‬

‫לפני כן‪ ,‬גם אם לא הבחנו בכך‪.‬‬ ‫אז הנה אני‪ ,‬ריק ובודד‪ ,‬עומד )למעשה יושב‪ ,‬אפילו שוכב(‪ ,‬מחכה‬ ‫שיבחרו בי‪ ,‬כמו רפה הידיים שתמיד נשאר אחרון כשבוחרים קבוצות;‬ ‫מימיני משבר‪ ,‬משמאלי מעבר‪ .‬קיומו של הבדל ביניהם עובדה מוגמרת‬ ‫ טיבעו תעלומה גמורה‪ .‬אני עומד וממתין‪ .‬יואיל נא בטובו אחד מהם‬‫ויבחר בי‪ ,‬סוף כל סוף‪ ,‬שהרי אני איני יכול להיות זה שבוחר‪ ,‬וכולנו‬ ‫אחוזי תמותה‪.‬‬ ‫יש כמה וכמה דברים שכל מה שאפשר לעשות להם הוא להמתין‪.‬‬ ‫עד לדמותו של פרצ'יק‪ ,‬הסוציאליסט הצעיר ב"כנר על הגג"‪ ,‬איש‬ ‫לא העז לערבב כך מולי את המאבק הרומנטי עם המאבק הפוליטי‪.‬‬ ‫שוב‪ :‬יואיל נא מישהו או משהו‪ ,‬משבר או מעבר‪ ,‬להפריד ביניהם?‬ ‫מתחיל להחשיך‪ ,‬ואני רוצה לחזור‪ .‬כשדיברנו על "מאבק אחד"‪ ,‬צדקנו‬ ‫ביותר מובנים משחשבנו‪ .‬התהלכתי פעם עם דייויד מסי ב‪ ...‬לא‪ ,‬רגע‪,‬‬ ‫אסור לי להזכיר את שמו )הסתבכתי איתו כבר פעם אחת כשהזכרתי‬ ‫אותו בפאנזין שלי(‪ .‬אז התהלכתי לי עם "מישהו" בצידו המערבי של‬ ‫גן העצמאות‪ ,‬השקפנו יחד על הים‪ ,‬והוא אמר לי שהוא לא אוהב את‬ ‫המונח "מאבק"‪ ,‬שהוא לא חושב שצריך להתבצר בתוך חפירותיה‬ ‫של הגדרה נוקשה כל כך‪ ,‬שדברים לא מוכרחים להיות מאבק‪ .‬ניסיתי‬ ‫להסביר לו שעלינו להיות מודעים למקומנו בעולם הזה‪ ,‬שזו מעיין‬ ‫השלמה עם המציאות‪ ,‬במובן הטוב‪ ,‬אבל הוא התעקש שזו דווקא‬ ‫השלמה עם המציאות במובן הרע‪.‬‬ ‫אני מניח שהתשובה ה"מציאותית" ביותר לשאלה זו‪ ,‬מי בא קודם‪,‬‬ ‫הביצה או התרנגולת‪ ,‬היא שאת ההיסטוריה כותבים המנצחים‪ .‬לא‬ ‫לחינם היגלה הצאר את פרצ'יק המסכן לסיביר‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫‪ .18‬ויפתח השם את פי האתון‬ ‫אם תשאלו אותי כיצד נהייתי מריר כל כך‪ ,‬אשאל אתכם מה אתם‬ ‫חושבים עליי‪ .‬תראו שתשובותינו יתערבבו זו בזו‪.‬‬

‫לעיתים תכופות מדי אנו מניחים מלכודות ללכוד את צירופי המקרים‬ ‫האלה‪ ,‬להגן על עצמנו‪ ...‬האוברטורה תכף מסתיימת‪ ,‬ואיפה האהבה‪,‬‬ ‫איפה הנשגבות האלוהית המדוברת‪ ,‬המסוגלת להבחין מהשמיים גם‬ ‫בנמלה שחורה מהלכת על אבן שחורה בלילה השחור ביותר?‬

‫האם לשאול מי אנחנו הוא להעיר את האתמול? תלוי את מי‬ ‫שואלים‪ ,‬אני מניח‪ .‬צרפתים‪ ,‬מסימון דה בובואר ועד לואי דה פינס‪,‬‬ ‫ינסו לשכנעך שאדם הוא סך הבחירות שלו )במקרה של פינס‪ ,‬יש כמה‬ ‫וכמה סרטים שוודאי היה בוחר לא לעשות לו רק יכל להחזיר את‬ ‫הגלגל אחורנית‪ .(...‬אנגלים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מג'ון לוק ועד אליס בארץ‬ ‫הפלאות‪ ,‬יטענו שאדם הוא רצף הזיכרונות שלו‪.‬‬

‫אני לא אובייקטיבי כרגע‪ ,‬זה נכון‪ 2006 .‬באה והלכה והנה אני‪,‬‬ ‫לראשונה עשן בלי אש; גולה נוסף ברחוב הראשי‪ ,‬שפדה את מאה‬ ‫ימי החסד שלו בתשלומים פרוסים על פני עשור שחלף‪ .‬כל הדיבור‬ ‫המקודד שבעולם ‪ -‬על שירת הברבור‪ ,‬על פארומונים או על הפרק‬ ‫ההוא ב"עניין של זמן" שבו אורי גוטליב הופך עולמות עד שמעלים‬ ‫אותו חזרה משלוש לארבע יחידות ‪ -‬לא ישנה זאת‪ .‬אבל לומר שאני‬ ‫לא אובייקטיבי זה רק חצי מהסיפור‪ ,‬שהרי העולם עצמו גם הוא "לא‬ ‫אובייקטיבי"‪ ,‬גם הוא אינו וויידסקרין מספיק‪.‬‬

‫האנרכיסט שבי מושך‪ ,‬כמובן‪ ,‬לכיוון הגדרתנו כמכלול הבחירות‬ ‫שאנו עושים‪ ,‬ואילו הזב"חניק שבי נוטה הרבה יותר להתבסס דווקא‬ ‫על רצף הזיכרון כבסיס היותנו‪ ,‬אבן יסוד במושג ה"‪ "Personhood‬של‬ ‫התנועה לשחרור בעלי‪-‬חיים‪ .‬הפסיקה הבנאלית שההוויה קובעת את‬ ‫התודעה היא חסרת ערך עבורי‪ ,‬בייחוד כרגע‪ ,‬מפני שהיא אינה מכירה‬ ‫כלל וכלל ברוח הגבית של האדם‪ ,‬או לחילופין מבלבלת בינה ובינינו‪,‬‬ ‫ועל כן היא פסיקה עיוורת‪ ,‬רוצחת ויורשת‪.‬‬

‫זיכרונות מובילים לבחירות‪ ,‬ולהפך וכיוצא בזה וחוזר חלילה‪ ,‬גם אם‬ ‫רק למספר דקות‪ .‬כמעט בכל בוקר אני מתעורר על פני מיטה הנראית‬ ‫כאילו אוגדת קוזקים חגגה עליה את כניסתה של שנה מעוברת‪ :‬כריות‬ ‫זרוקות פה ושם‪ ,‬למעלה ולמטה‪ ,‬המזרון משוחרר מאחיזת הסדין‪,‬‬ ‫השמיכה מעטיפת הציפה‪ ...‬אני נוטה לחלום דברים נוראיים‪ ,‬ממצולות‬ ‫היצריות הקמאית‪ ,‬הרבה נחשים מתפתלים בחלומות שלי‪ ,‬וגם סצנות‬ ‫כמו הסיוט של רסקולניקוב על הרג הסוסה המסכנה ב"החטא ועונשו"‪.‬‬

‫אנרכיסט? זב"חניק? ההגדרות הפוליטיות נשמעות לי כשפה אחרת‪,‬‬ ‫ניב השמור למילוי טפסים‪ .‬על פי השתקפותן כעת על צג המחשב‪ ,‬הן‬ ‫לא יותר מכיסי אוויר‪ .‬ההגדרות האישיות ‪ -‬השם "סנטיאגו גומז"‪,‬‬ ‫למשל ‪ -‬הן בתורן רק סיפור מסגרת‪ ,‬למרות שאולי גם זה די והותר‬ ‫לגלגול אחד‪.‬‬

‫בחירות? אני בוחר לאטום עצמי הרמטית לחייו של האיש הפשוט‪,‬‬ ‫כך אמרתי לה‪" .‬או שאני לא מבין אותו‪ ,‬או שאני מפחד ממנו‪ ,‬או שאני‬ ‫שונא אותו"‪ ,‬כמו שדיקלם אבי פיטשון לתוך רשמקול‪ ,‬לפני יותר מדי‬ ‫שנים‪ ,‬את דילמת האנרכיסט אל מול האדם ברחוב‪ .‬היא אמרה‪ ,‬תוך‬ ‫כדי הליכה‪ ,‬שהיא לא רוצה לחיות ככה‪ ,‬שזה לא בסדר‪ ,‬זה לא העולם‬ ‫שהיא רוצה לבנות‪ ,‬להיפך‪ .‬הניכור הזה הוא חלק מהבעיה‪ ,‬הוא הורג‬ ‫אותנו‪.‬‬

‫כולנו זוכרים מי ניצח את מי ברכס התלול בווטרלו לפני מאתיים‬ ‫שנה‪.‬‬

‫וללא ניקוד‪ַ ,‬ה ְג ַדרות יכולות גם להיות ַה ְג ֶדרות‪ ,‬כפי שכולנו יודעים‪.‬‬ ‫‪30‬‬

‫ההבדל‪ ,‬הסברתי‪ ,‬הוא שאני מודע לזה‪ .‬אני מחזיק את הקלפים‬ ‫קרוב לחזה‪ ,‬אבל מבין את המשחק‪ .‬האטימות שאני עוטה עליי היא‬ ‫שריון שאני משיל בכל הזדמנות אפשרית‪ ,‬בעזרת מיליון ואחד הרגלים‬ ‫שאימצתי‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בדיוק בשביל זה )"פוליטיקה" זה רק אחד‬ ‫מהם(‪ .‬האדם ברחוב‪ ,‬סגריר‪ ,‬בינוני‪ ,‬חוזר הביתה בדיוק בזמן לראות‬ ‫"כוכב נולד"; סומאו עיניו‪ ,‬הוא לא מבין שהניכור העירוני הזה אינו‬ ‫מי שאנחנו‪ ,‬אינו חלק מן הגנום האנושי‪" .‬שני שבילים מתפצלים ביער‬ ‫זהוב‪-‬סתיו"‪ ,‬מסכם רוברט פרוסט‪" ,‬ואני בחרתי בזה שהתהלכו בו‬ ‫פחות‪ ,‬ובכך טמון כל ההבדל"‪.‬‬

‫‪ .19‬מחלת הנשיקה‬ ‫כמו הפרוטוקולים ההם‪ ,‬כמו קנוניה ואגנריינית סודית של רבנים‬ ‫שנפגשים מדי מאה שנה בבית עלמין עתיק אי‪-‬שם במזרח אירופה‪,‬‬ ‫אני נפגש מדי לילה עם מה ‪ -‬לא עם מי ‪ -‬ששואל לשלומי מבעד למראה‬ ‫במקלחת )כן‪ ,‬אני מאותם טיפוסים שמתקלחים בלילות‪ .‬לא בבוקר‪,‬‬ ‫כדי להתכונן למה שממתין בחוץ‪ ,‬אלא בפסוקו של יום‪ ,‬על מנת לשטוף‬ ‫אותו מעליי‪ .‬אורח חיים פסימיסטי למשעי(‪ .‬אני לא מנסה לרמוז‬ ‫שאותה מראה על ארון התרופות‪ ,‬שעלה ‪ 55‬ש"ח בלבד‪ ,‬היא היחידה‬ ‫המעלה בפניי את שאלת שלומי‪ ,‬אך היא היחידה היודעת להציגה בזמן‬ ‫אמת‪ ,‬ללא סימני שאלה‪ ,‬קריאה או מצוקה‪ ,‬ויש להודות כי מפעם‬ ‫לפעם‪ ,‬תשובות נגזרות פחות מן השאלות ויותר מעצם כך שהן נשאלות‪,‬‬ ‫תופעה תמוהה המוכרת במכאניקת קוונטים כ"אפקט הצופה"‪:‬‬ ‫השפעה על תוצאות באמצעות מדידתן‪.‬‬ ‫איני מתבייש בנטיות המיסטיות שלי‪ ,‬ואיני שייך לאותו מגזר‬ ‫שמרן האומר את שמן אך ורק תוך כדי שיעול‪ .‬אולם זאת אני יודע‪:‬‬

‫שבדקדקנות המשתווה לזו של מדע מדויק )כמה אירוני(‪ ,‬קרנן עולה‬ ‫ככל שבריאותי מתדרדרת‪ .‬כמה עוד אפשר להמשיך כך? כמה לילות‬ ‫בלי רצון לישון‪ ,‬כמה ימים בלי רצון לקום? בוואקום שבין המטבח‬ ‫לחדר השינה לסלון לפרוזדור הכניסה‪ ,‬מדיניות העמימות שאני כופה‬ ‫על עצמי הופכת לחול טובעני‪ ,‬ואין מי שיאמוד את התוצאה‪ ,‬אין מי‬ ‫שישנה אותה‪ .‬העיניים צורבות ממסכי הטלוויזיה והמחשב‪ ,‬חלוף הזמן‬ ‫הרי שורף אנשים חיים‪ ...‬מסדרה לסדרה‪ ,‬מעונה לעונה‪ ,‬מפרק לפרק‪,‬‬ ‫מ‪ pause-‬ל‪.play-‬‬ ‫בדידות זו‪ ,‬המשאילה כל כמה שעות פיסת גיהינום חדשה‪ ,‬היא צרה‬ ‫שהלנת שכרה בצידה‪ :‬לעיתים בצורת גלי קור‪ ,‬שכמו נלקחו מצינת רוח‬ ‫הערב הירושלמית והשלגים בטרשי השומרון‪ ,‬ולעיתים אלה דווקא‬ ‫גליו של חום מחניק‪ ,‬כמו האוויר התל אביבי הקיצי אשר חובט בפניך‬ ‫כסמרטוט ספוג מים רותחים‪.‬‬ ‫אומללות היא אכן מדע מדויק‪ ,‬או לפחות מדויק מספיק‪ .‬אתה‬ ‫מכניס את היד אל תוך הכלוב‪ ,‬עוצם את עיניך‪ ,‬מאזין היטב ומקווה‬ ‫לטוב‪ .‬תקווה המחוברת במותניה אל אומללות היא סוג ייחודי מאוד‬ ‫של תקווה ‪ -‬האם באמת חשבתם שישנה רק אחת כזו? בת שנות‬ ‫אלפיים‪ ,‬אולי? ‪ -‬היא עצובה‪ ,‬זהירה יתר על המידה‪ ,‬היא תנופה ללא‬ ‫מעוף‪ ,‬קול יללת חתול בודד בחצרו האחורית של הבניין באמצע הלילה‪,‬‬ ‫עיני ליצן בסיום הרישום; תקווה שהגדרת תפקידה בלבד‪ ,‬מילה‪ ,‬לא‬ ‫שום דבר מעבר לכך‪ ,‬מונעת בעדה מלהיות נואשת‪.‬‬ ‫ודווקא כאשר יצא ממנה כל האוויר‪ ,‬זה בדיוק הזמן בו צריך‬ ‫שמישהו ידקור אותה במחט‪ .‬כמה מגוחך‪.‬‬ ‫בתרבות הרעה אליה הוּצאתי‪ ,‬העולם אינו גדול דיו להכיל אפילו‬ ‫אדם אחד‪ ,‬ובהתאם למיטב מסורת הנאורות והעמוס אטינגריזם‪,‬‬ ‫אתה יכול לדעת מראש‪ ,‬אפילו לקבוע‪ ,‬האם חייך יהיו או לא יהיו‬ ‫‪31‬‬

‫לשווא‪ .‬מקהלת האתרוגים שהשתלחתי בה מספיק מעל דפים אלה‪,‬‬ ‫מוצאת עצמה חסרת מילים לבטא כמה מגוחכת היא האמונה שהעולם‬ ‫נברא "יש מאין"‪ ,‬על ידי ישות כל‪-‬יכולה‪ ,‬בפרק זמן של שישה ימים‬ ‫ולפני בערך ‪ 5,800‬שנה‪ ,‬כפי שגורסת היהדות‪ .‬אני איני דתי ובוודאי‬ ‫לא יהודי‪ ,‬אבל אני עדיין מסוגל להביט בעין מוצרת ובוחנת על צד‬ ‫אחד מבלי לטבול רגליי באחר‪ ,‬ובעשותי כן אני חשדן לגבי המוחלטות‬ ‫ההומאניסטית )בייחוד בחוגים הרואים עצמם רדיקלים(‪ ,‬המקפידה‬ ‫תמיד לחפש דברים רק מתחת לפנס הרחוב בו היא מתגוררת‪ .‬האם‬ ‫תיאור הבריאה הנ"ל באמת מגוחך במידה ניכרת מן האמונה שהיקום‬ ‫נוצר לפני ‪ 13.7‬מיליארד שנה מתוך "כדור אש קדום" מיקרוסקופי‪,‬‬ ‫על ידי מפץ גדול של אנרגיה בדחיסות וטמפרטורה אינסופיות‪,‬‬ ‫שהתפוצצותה יצרה את מימדי הזמן והמרחב?!?‬ ‫איזו "רדיקליות"‪ ,‬פוליטית או אחרת‪ ,‬יש בסברה שמה שמפריד בין‬ ‫סטיבן הוקינג לאוהדי בית"ר הוא כמות ידע? עד עצם היום הזה‪ ,‬אם‬ ‫תלך להרצאה ותעלה בפני קוסמולוגים את השאלה המתבקשת ביותר‬ ‫בעולם ‪ -‬מה היה לפני אותו מפץ גדול ‪ -‬תקבל תשובות הנעות מ"עצם‬ ‫שאלה זו היא סתירה" ועד ל"לא משנה מה היה‪ ,‬זה לא רלבנטי ליקום‬ ‫בו אנו חיים"‪ .‬אכן‪ ,‬נסתרות הן דרכי האל‪.‬‬ ‫על פני ההיגיון הפומפוזי וחובש הפאה הלבנה‪ ,‬על פני מחול השדים‬ ‫הנצחי של "הרעיון האוניברסלי" עם עצמו‪ ,‬אעדיף תמיד את "קפיצת‬ ‫האמונה" הענווה‪ ,‬האינטימית‪ ,‬מושג שהטביע קירקגור הדני )אלא‬ ‫מה?( בשקט ובלי הרבה טררם‪ .‬זאת‪ ,‬גם אם ימי הכיפור שלי יהיו‬ ‫שבעה בשבוע‪.‬‬ ‫השאלה מדוע אנרכיסטים ישראלים ומעגלי השייכות המיידיים‬ ‫שלהם נוטים להיות אקדמאים‪ ,‬מעצבים גרפים או עובדים זוטרים‬ ‫ארעיים‪ ,‬בעוד חננאל‪ ,‬נקמאל ומופרעאל המתנחלים הם חקלאים‪,‬‬ ‫‪32‬‬

‫חוואים‪ ,‬שוחטים ובאופן כללי בעלי מקצועות "אמיתיים"‪ ,‬אינה שאלה‬ ‫פוליטית ‪ -‬אפילו לא במובן המרקסיסטי המסורתי‪ ,‬שהרי השמאל‬ ‫הרדיקלי והימין הרדיקלי בישראל באים שניהם מאותו מעמד כלכלי‪.‬‬ ‫זו שאלה של הנחלת חרדות קיומיות‪ ,‬של ניתוק‪ ,‬ושל דת מלשון‬ ‫"חוק"‪ ,‬יותר מאשר דעת‪ .‬אמונה‪ ,‬כן ‪ -‬אבל אמונה אמפירית; אמונה‬ ‫בכך שקיים אושר שאינו פסיכולוגי‪) .‬בל נשכח שישנם אנשים אשר‪,‬‬ ‫אם רק נרשה להם‪ ,‬יזדרזו לנתח מבחינה "מדעית" גם את העובדה‬ ‫שאילנית לוי התחילה לשיר מיד אחרי שהתחתנה עם אייל גולן‪(.‬‬ ‫כהלומות פיצוי רגשי על ניתוקו מהכל‪ ,‬מאל"ף עד ת"ו‪ ,‬האנרכיסט‬ ‫הישראלי יעדיף לארגן סימפוזיון בן שלושה ימים סביב השאלה האם‬ ‫מוישה אופניק חולה איידס מאשר להודות בקיומה של אמונה כלשהי‪,‬‬ ‫מוסתרת בחדרי ליבו כמו אנה פרנק‪ ,‬אשר אינה זרז אידיאולוגי ואינה‬ ‫ברת יישומים פוליטיים‪ .‬שהרי אפילו מילה תמימה כמו "זיקה" מהווה‬ ‫בעיניו מעין תמרור עצור‪.‬‬ ‫אני‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬דווקא מאמין בזיקה‪ .‬לו היה לי משהו הקרוב‬ ‫להמנון לאומי‪ ,‬שיר הלל לנוף בו עוצבה דמותי הרוחנית‪ ,‬הדתית‬ ‫והמדינית‪ ,‬הוא היה "לא נרדמת תל אביב" של דני רובס‪ .‬כי אני לא חי‬ ‫במדינת ישראל‪ ,‬אלא בתל אביב‪ ,‬וההבדל העצום שבין השתיים ניכר‬ ‫אפילו ברמת תחושת הבטן‪ ,‬בהתכווצות המעיים ותהפוכות הקרביים‪,‬‬ ‫בעובדה הפשוטה שיש סוג מסוים של געגועים לתל אביב שאינך חש‬ ‫בשום מקום אחר בעולם מלבד בשארית שטחה של מדינת ישראל‪.‬‬ ‫כשאתה עובר את מפעלי התעשייה האפורים של מחלף חיפה דרום‪,‬‬ ‫או רואה את בריכות המלח על כביש הערבה רגע לפני הכניסה לאילת‪,‬‬ ‫או את ניידת המשטרה הנצחית ליד גבעת שאול בכניסה לירושלים‪,‬‬ ‫אתה חש געגועים עזים לספסלי העץ הכהה בשדרות שאול המלך‪,‬‬ ‫למדרגות הבטון של רחבת קולנוע מקסים‪ ,‬לעצי הפיקוס בבוגרשוב‬

‫ופרישמן‪ ,‬ובמקרים קיצוניים אפילו לטיילת המאובנת; אלה געגועים‬ ‫שלא תחוש בניו יורק‪ ,‬באמסטרדם או אפילו ברכסי פרו או עיירות‬ ‫דייגים תאילנדיות‪" .‬גלידה אחת כנראה זה לא מספיק"‪ ,‬היטיבה לנסח‬ ‫זאת להקת פופלקס בשנות ה‪ ,80-‬בעוד שבאותן שנים בדיוק הוציאה‬ ‫להקת הנח"ל שיר איבה מיליטריסטי ואנטי‪-‬תל אביבי )"תל אביב אינה‬ ‫מודאגת"( שכתב‪ ,‬לא במקרה‪ ,‬אהוד מנור‪ ,‬אדם שבכל גופו לא הייתה‬ ‫עצם תל אביבית אחת‪ ,‬ושהיה רחוק ממנה כמרחק נהר הגנגס‪.‬‬ ‫ואם בזיקה‪ ,‬אמונה ומיסטיקה עסקינן‪ ,‬מוזר לחשוב על כך שדווקא‬ ‫נושאי דגליה הרמים ביותר של החילוניות הבועטת )ואני ביניהם(‬ ‫חושפים בהתבטאויותיהם ראייה היסטורית שהיא במהותה דתית‪,‬‬ ‫או ליתר דיוק מונותיאיסטית‪ .‬השמאל הרדיקלי מבין את ההיסטוריה‬ ‫האנושית בראש ובראשונה כהתקדמות בנתיב חד‪-‬סטרי‪ ,‬כמסלול‬ ‫ארוך ומייגע עליו נעשים בני‪-‬האדם "אנושיים" יותר ויותר בחלוף‬ ‫הדורות‪ ,‬מסלול שייעודו לתרבת את האנושות ולהוביל מתוקף הגיונו‬ ‫הפנימי לעולם טוב יותר‪ .‬אם נגרד מעט את פני השטח‪ ,‬נגלה שראייה‬ ‫זו הועתקה )ללא ציון המקור כמובן( מתפיסת העולם הדתית‪-‬‬ ‫מונותיאיסטית‪ ,‬הרואה בקצה ההיסטוריה משיחים‪ ,‬גאולה ושערי‬ ‫גן עדן שעתידים להתברר כסיבת קיומה‪ .‬תרבויות פגאניות וקדם‪-‬‬ ‫נוצריות‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬ראו בהיסטוריה מעין גלגל מסתובב‪ ,‬אסופה של‬ ‫תסריטים ידועים מראש ‪ -‬כגון מאבקים על משאבים ‪ -‬המתרחשים‬ ‫בכל תקופה ותקופה מחדש‪ ,‬על רקע תפאורה משתנה‪ .‬לכן‪ ,‬לו יכלו‬ ‫לראותנו כיום‪ ,‬לא היו מופתעות כלל וכלל מכך שגם במאה ה‪,21-‬‬ ‫עם כל הידע האנושי שהצטבר‪ ,‬עם ההתקדמות האדירה בתחומי‬ ‫הטכנולוגיה והמדע‪ ,‬אנו עדיין יוצאים למלחמות‪ ,‬מדכאים‪ ,‬מנצלים‬ ‫והורגים זה את זה כבימי קדם‪.‬‬ ‫התפיסה ההומאניסטית המופרכת אשר רואה בהיסטוריה התקדמות‬

‫ליניארית שמקרבת אותנו לאט ובטוח אל "יעדינו" )חירות? אושר?‬ ‫שלום עלי אדמות? השמנה מנחת?(‪ ,‬חוברת לתפיסה לפיה ערכים ומוסר‬ ‫כמו לקוחים מתחום המדע‪ ,‬תחום בו ידע והישגים מצטברים ונבנים‬ ‫זה על זה ואינך יכול "לאבד" את הישגי קודמיך‪ .‬שתי התפיסות הללו‬ ‫נמצאות בבסיס הכשל הלוגי המגמד אותנו ועושה אותנו ללא רציניים‪,‬‬ ‫מגושמים וחסרי יכולת התמדה אפילו בדברים שאנו בוחרים לעשותם‪.‬‬ ‫יש לחשל עצמנו‪ ,‬כולל שימוש בשטיקים "רוחניים" אם נדרש‪ ,‬על מנת‬ ‫לעקור תפיסות אלו מן השורש‪ ,‬כפי שעושים שימוש בצבת קרה על מנת‬ ‫לעקור שן‪ .‬מי שיכולות אינטואיטיביות הן מהם והלאה עשויים להיות‬ ‫אנשים טובים‪ ,‬אולם הם אינם יכולים להיות מהפכנים רדיקלים‪.‬‬ ‫החיים הם לא סלפסטיק‪ ,‬והם לא שיר של ‪ .Refused‬לעתים ראוי‪,‬‬ ‫אפילו חובה‪ ,‬לעקור את עצמך בכוח מתוך עצמך‪ .‬עם זאת‪ ,‬מובן שפנינת‬ ‫החוכמה העתיקה על כך שאיש אינו רוחץ פעמיים באותו נהר לא תהיה‬ ‫רלוונטית עבור אנשים ש‪ ,‬איך לומר זאת‪ ,‬פשוט אינם מתרחצים‪.‬‬ ‫אכזבה מרה קושרת בין היעדר הרוח שבמדע הפוליטי התקין ובין‬ ‫חוסר היכולת לאהוב‪ ,‬לאהוב באמת‪ .‬קר‪ְ ,‬ק ַרב‪ִ ,‬ק ְרבה‪ַ ,‬ה ְק ַרבה‪...‬‬ ‫מילים‪ ,‬רק מילים‪ .‬אנרכיזם‪ ,‬טבעונות‪ ,‬פאנק‪ ,‬סטרייט אדג'‪...‬‬ ‫"אמריקה זו רק מילה אבל אני משתמש בה"‪.‬‬ ‫מספרים שגבלס‪ ,‬שר התעמולה הנאצי‪ ,‬התלוצץ פעם כי בשמעו את‬ ‫המילה "תרבות" הוא שולח ידו אל האקדח‪ .‬אני יכול להעיד‪ ,‬מניסיון‪,‬‬ ‫שכאשר תועמלנים אקטיביסטים בתל אביב שומעים את המילה‬ ‫"אמונה"‪ ,‬הם נוטים לשלוח ידיהם אל ה‪.iPod-‬‬ ‫האמנם ‪ ,Aktivismus Macht Frei‬או שמא יש בכל זאת צורך‬ ‫באהבה ארוכת‪-‬טווח‪ ,‬מן העפר עד להבנה‪ ,‬שתשמש כדת ללא‬ ‫אלוהים?‬ ‫‪33‬‬

‫מניעינו האישיים והפוליטיים‪ ,‬רעיונותינו ואמונותינו‪ ,‬הם תערובת‬ ‫של מידע כוזב‪ ,‬חוסר אובייקטיביות‪ ,‬תשוקות אשר מעבר להיגיון‪,‬‬ ‫היגיון המנסה לכפות עצמו עליהן ודעות קדומות‪ .‬על פני תערובת זו‬ ‫צפים נתחי אמת זעירים המאששים‪ ,‬כביכול‪ ,‬את הרושם המוטעה לפיו‬ ‫כל התערובת כולה אמת לאמיתה‪ .‬תהליכי החשיבה שלנו הם‬ ‫מאמץ לארגן את בריכת האשליות הזאת על פי חוקי ההיגיון‬ ‫וההסתברות‪ .‬רמת מודעות זו אמורה לשקף את המציאות;‬ ‫למעשה‪ ,‬היא המפה על פיה אנו מנווטים את חיינו‪.‬‬ ‫פלא שרובנו אבד?‬ ‫"כי החפץ להציל את נפשו יאבד אותה‪ ,‬אבל המאבד‬ ‫את נפשו למעני‪ ,‬יצילנה‪ .‬מה תועלת תצמח לאדם אם‬ ‫ירויח את כל העולם והוא עצמו יאבד או ינזק?"‬ ‫)ישו‪ ,‬הבשורה על פי לוקס‪(24-25 ,‬‬

‫‪ .20‬פואמה ‪20‬‬ ‫היום‪ ,‬שיר של המשורר הקומוניסט הצ'יליאני פבלו נרודה‬ ‫הביא אותי לכדי דמעות‪ .‬מעט מאוד אנשים ראו אותי בוכה‪,‬‬ ‫בעוד מישהי אחת ראתה את זה יותר מדי‪ ,‬או במילים אחרות‪,‬‬ ‫חוק הכלים השלובים‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫למעשה‪ ,‬נדמה שחוץ ממנה )ואמא שלי ואח שלי‪ ,‬לפני הרבה‪ ,‬הרבה‬ ‫שנים(‪ ,‬איש מעולם לא ממש ראה זאת‪ .‬אולי בעצם דוד‪ ,‬לפני חצי שנה‪,‬‬ ‫במשרדים הקודמים של "טיים אאוט" בנמל הישן‪ .‬אבל כמו שאני‬ ‫תמיד אומר‪ ,‬הוא ירושלמי‪ ,‬אז אין לדעת אם הוא הבין שאני בוכה או‬ ‫שמא פשוט הניח ששתיתי קודם לכן כמות מופרזת של מים מלוחים‬ ‫וצחקתי חזק כל כך עד שהם יצאו לי מהעין‪.‬‬ ‫אם אכן ישנו שיר בעמוד הבא‪ ,‬סימן שהחלטתי בכל זאת לתרגם‬ ‫אותו מספרדית‪ ,‬מסיבה שכרגע‪ ,‬לפחות‪ ,‬אינה ברורה לי‪ .‬קשה לתרגם‬ ‫שירה באופן ראוי‪ ,‬ואין דבר עלוב משירה שלא עושה לך‬ ‫כלום‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫פואמה ‪ / 20‬פבלו נרודה‬ ‫הלילה אני יכול לכתוב את השורות העצובות ביותר‪.‬‬ ‫לכתוב‪ ,‬לדוגמה‪" :‬הלילה זרוע כוכבים‪,‬‬ ‫וּהכוכבים מרצדים‪ ,‬כחולים‪ ,‬במרחק"‪.‬‬ ‫רוח לילה חגה בשמים ומזמרת‪.‬‬ ‫הלילה אני יכול לכתוב את השורות העצובות ביותר‪.‬‬ ‫אהבתיה‪ ,‬ולפעמים‪ ,‬גם היא אהבה אותי‪.‬‬ ‫בלילות כמו זה הייתה נחה בזרועותיי‬ ‫ונישקתיה פעמים רבות כל כך תחת שמיים אינסופיים‪.‬‬ ‫היא אהבה אותי‪ ,‬ולפעמים גם אני אותה ‪-‬‬ ‫כיצד יכולתי שלא לאהוב את עיניה הגדולות‪ ,‬הנוקבות?‬ ‫הלילה אני יכול לכתוב את השורות העצובות ביותר‪.‬‬ ‫לחשוב שאינה שלי‪ ,‬להרגיש שאבדה לי‪,‬‬ ‫לשמוע את הלילה העצום‪ ,‬עצום אף יותר בלעדיה‪,‬‬ ‫והשיר יורד על הנפש כמו טל על עשב‪.‬‬ ‫מה חשוב אם אהבתי לא יכלה לשומרה?‬ ‫הלילה זרוע כוכבים והיא אינה איתי‪.‬‬ ‫זה הכל‪ ,‬במרחק מישהו שר‪ .‬במרחק‪.‬‬ ‫נפשי אינה שלמה עם אשר אבד לי‪,‬‬ ‫כאילו בכדי לקרבהּ‪ ,‬מבטי תר אחריה‪,‬‬ ‫לבי תר אחריה‪ ,‬והיא אינה איתי‪.‬‬ ‫זהו אותו לילה המלבין את אותם עצים‪,‬‬ ‫אנו‪ ,‬מי שהיינו אז‪ ,‬כבר איננו אותם אנשים‪.‬‬ ‫איני אוהב אותה עוד‪ ,‬אמת‪ ,‬אולם ‪ -‬כמה אהבתיה‪,‬‬ ‫קולי תר אז אחרי הרוח כדי לגעת באוזניה‪.‬‬ ‫של אחר‪ ,‬היא תהיה של אחר‪ ,‬כפי שהיה לפני נשיקותיי‪.‬‬ ‫קולה‪ ,‬גופה הבהיר‪ ,‬עיניה האינסופיות‪.‬‬ ‫איני אוהב אותה עוד‪ ,‬אמת‪ .‬אך לעתים עודני אוהב‪.‬‬ ‫מה קצרה האהבה‪ ,‬מה ארוכה השיכחה‪.‬‬ ‫בלילות כמו זה הייתה נחה בזרועותיי‪.‬‬ ‫נפשי אינה שלמה עם אשר אבד לי‪,‬‬ ‫גם אם יהא זה הכאב האחרון שתגרום לי‪,‬‬ ‫ואלו יהיו השורות האחרונות שאכתוב לה‪.‬‬

‫''מי מצטרף לתנועה אקטיביסטית אנטי ממסדית? קומץ של אידיאליסטים אמיתיים אשר אכפת להם מעומק ליבם‪ ,‬ואשר הם באמת ובתמים מזדהים‬ ‫עם המטרה‪ ,‬או האנשים שהם נאבקים למענם‪ .‬ועוד סוג של אנשים שמצטרף לתנועה כזאת הם ''האנטיים המקצועיים'' לסוגיהם ‪ ...‬יש שמחפשים את‬ ‫ההתלהבות‪ ,‬יש שמורדים בהורים‪ ,‬ולבסוף יש מרי נפש ובעלי נטייה לשנוא ‪ ...‬כשבוחנים מנהיג‪ ,‬דע‪ ,‬שהכשרון איננו דבר נפוץ‪ ,‬אך הכשרון איננו הדבר‬ ‫הראשון שעליך לחפש‪ .‬כשהקב''ה בחר את משה וגם דוד‪ ,‬הוא לא בחן אותם ביכולת הנאום או הארגון שלהם‪ .‬הוא לא הסתכל על המוח‪ ,‬אלא על הלב‪.‬‬ ‫שניהם היו רועי צאן‪ ,‬והקב''ה בחן איך הם טיפלו בעדר‪ .‬היו אלה הרחמנות והאכפתיות על הכבשים הרכות שהביאו את ה' לבחור בהם להיות רועים של‬ ‫אנשים ‪ ...‬כשבוחנים מנהיג אקטיביסט‪ ,‬השאלה חייבת להיות האם הוא אוהב או שונא יהודים? לעיתים קרובות מדי מאחורי הדאגה הקנאית ליהודים‬ ‫‪ ...‬לא עומדת כל כך האהבה לנדכאים כמו השנאה לממסד‪ .‬לעיתים קרובות מדי‪ ,‬היהודי המדוכא והסובל‪ ,‬מהווה לא יותר מאשר קרדום לחפור בו את‬ ‫עתידו האישי של המנהיג ‪ ...‬על כן‪ ,‬הקשב והתבונן היטב באותו אדם שטוען שהוא אוהב יהודים‪ .‬האם הוא מאיים פיזית על יהודים אחרים ‪ -‬ולו בשם‬ ‫ה''מטרה''? אותו אדם אינו אוהב‪ ,‬הוא שונא‪ .‬האם הנאומים שלו מלאים מרירות כל כך עזה‪ ,‬עד שהשומע יכול כמעט לטעום זאת? ‪ ...‬היזהר מאותו אדם‪''.‬‬ ‫)מאיר כהנא‪ ,‬מתוך "על אקטיביזם ואקטיביסטים"(‬

I WANT IT BACK AGAIN / THE SPIRIT THAT WE ONCE HAD / SHOWING ALL THESE KFAR-SABAIM / THEY'RE NOT SO FUCKING BAD / YOU AND YOUR CREW / WOULD HAVE NEVER MADE IT THROUGH / THE DAYS WE HUNG OUT / IN 1992 / THE T.A BROTHERHOOD / I CAN'T LET GO / THE T.A BROTHERHOOD / WHERE DID THEY GO? / WE CALLED IT HA’STZENA / WE CALLED IT HITOREROOT / WORE CHAINS FROM KUTNER’S STORE / AND SHIRTS FROM ANONYMOUS / GAN CHICAGO ON A SATURDAY NIGHT / AND I SEE RAN KREMER, HE'S IN A FIGHT / THEY GOT HIM DOWN, IT'S 3 ON 1 / 10 OF US SHOW, GUESS WHO WON? / WE HUNG OUT AT THE LEFT BANK SPACE / FRIENDS WORKED THE DOOR / WE DIDN'T HAVE TO PAY / ROBI CAME AROUND ONE NIGHT / PUSH CAME TO SHOVE AND / WE WERE DOWN TO FIGHT…

‫נספח‪ :‬מי רוצה להיות קריזיונר?‬ ‫בשבוע שעבר נשמעו בחוגים האלטרנטיביים התרעות לפיהן‬ ‫רותם זילברמן‪ ,‬השולף הכי מהיר במערב ואחת מאושיות סצנת‬ ‫ההרדקור של ‪ ,'96‬נצפה לראשונה זה שנים בעומק גוש דן‪ ,‬מסתובב‬ ‫בשעות הערביים כמו ג'וק בבקבוק‪ ,‬הלוך ושוב בין שבזי לכרם‬ ‫התימנים‪ .‬באחת בלילה הוא דפק על דלתי עם כת הגלוק ‪ 24‬החצי‪-‬‬ ‫אוטומטי שלו‪ ,‬וצעק שהוא זקוק בדחיפות לכמה ארגזי וויסקי בשביל‬ ‫מפגש שבטי בחיק הטבע שהוא מארגן מדרום לכינרת‪ ,‬תחת הכותרת‬ ‫"פגאניה בדגניה"‪ .‬הוא שאל אם אוכל לעזור לו להתקמבן על מחיר‬ ‫סיטונאי הודות לקשריי עם די‪.‬ג'יי מישל לה היסטריק‪ ,‬הלא הוא‬ ‫משה קוטנר‪ .‬קוטנר ניגן בעברו ב"אוי ואבוי" יחד עם דוד טור‪ ,‬מי‬ ‫שכיום ידוע כבעליו של מועדון הברקפסט קלאב בשדרות רוטשילד‬ ‫אבל בזמנו נודע פשוט כ"סיד הרזה"‪.‬‬ ‫זילברמן נשמע מוטרף ומסוכן‪ ,‬קרוב לוודאי תחת השפעת חומרי‬ ‫הדברה ותורות נסתרות כלשהן‪ ,‬אז אמרתי "אין בעיה‪ .‬כמה אתה‬ ‫רוצה?"‪ ,‬והקפדתי להשאיר את הדלת בינינו סגורה ונעולה‪.‬‬ ‫העסקה התבצעה במהירות‪ ,‬למחרת‪ .‬העמסנו את הארגזים משוק‬ ‫לוינסקי מוקדם בבוקר‪ ,‬ואחרי עיכוב קל בדירת מסתור מטונפת‬ ‫בתחנה המרכזית הישנה‪ ,‬רותם זילברמן היה בדרכו צפונה על כביש‬ ‫החוף‪ ,‬עם תא מטען מלא בקבוקי זכוכית עטופים צלופן זול‪ .‬הוא‬ ‫נעצר שש שעות לאחר מכן ליד עתלית‪ ,‬באשמת נהיגה בשכרות‬ ‫והתפרעות; ממלאי הוויסקי לא נשאר זכר‪ .‬הוא היה צריך חמש‪-‬‬

‫עשרה אלף ש"ח בשביל להשתחרר ממעצר‪ ,‬וכשהוא התקשר לסלון‬ ‫מזל לדרוש אותם‪ ,‬המתנדבת החדשה שאיתרע מזלה לענות לטלפון‬ ‫שאלה אותי מה עושים‪.‬‬ ‫"שום דבר"‪ ,‬עניתי לה‪" ,‬פשוט שום דבר‪ .‬תגידי להם להשאיר‬ ‫אותו שם עד שהפגאנים מדגניה יבואו לחתום לו ערבות"‪.‬‬ ‫זה היה לפני ארבעה ימים‪ ,‬ומאז לא שמענו עליו‪ .‬הלילות במרכז‬ ‫תל אביב מלאים טיפוסים מפוקפקים‪ .‬אתה לא יכול להשאיר את‬ ‫התריסים שלך מורמים לדקה מבלי לחשוש שאיזה הרצל אביטן או‬ ‫מוסא אלפרון או מיקי מרסה יתפרץ לדירתך ויעשה בה שמות‪.‬‬ ‫ככה אנחנו חיים כאן‪ .‬אבל לא לעוד הרבה זמן‪ .‬חייגתי למשטרת‬ ‫ישראל והודעתי להם שרותם זילברמן התוודה בפניי שחבר ותיק‬ ‫שלו מחולון‪ ,‬שוקי צרפתי‪ ,‬הוא הישראלי שהשתגע בתחילת השבוע‬ ‫בעיירה קטנה על גבול מקדוניה‪-‬בולגריה וירה למוות במספר בני‪-‬‬ ‫אדם במרכול המקומי‪ ,‬ללא הסבר או סיבה נראית לעין‪ .‬דיווחים‬ ‫ראשוניים דיברו על מניין הרוגים של ‪ 12‬בני‪-‬אדם‪ ,‬ואולי אף ‪.18‬‬ ‫איש לא ידע בוודאות‪ .‬הרוצח זוהה תחילה על ידי כתבי טלוויזיה‬ ‫מקומיים כצמד גברים לבנים עם רעמת שיער אדומה‪ ,‬שאיכשהו‬ ‫חברו יחד לאחר שנתקלו זה בזה בסופרמרקט הקטן‪ ,‬במהלך שני‬ ‫ניסיונות שוד נפרדים‪.‬‬ ‫כל זה התברר כמובן כהבל הבלים‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬הותר לפרסום‬ ‫‪37‬‬

‫שהרוצח הוא תרח זקן ואפור‪-‬שיער מן העיר סופיה‪ ,‬ללא חבר או‬ ‫מכר אחד בעולם כולו‪ ,‬בעל מנהג מגונה של צליפה ברובה אוויר‬ ‫בכל ילד או ילדה שהעזו לעבור מול חצר ביתו‪.‬‬ ‫זה היה סיפור מלא אכזריות וזילות‪ ,‬כמו רוב הסיפורים בשבוע‬ ‫שחלף‪...‬‬ ‫ביום ראשון נפגשתי בחוף הסלע עם אליאב בצלאל‪ ,‬המכונה‬ ‫"בץ"‪ ,‬בנו של מי שנודע בשנות השבעים כ"המלך‪-‬פילוסוף מרמת‬ ‫יוסף"‪ .‬בץ שמח להיות סוף‪-‬סוף חזרה בבית‪ ,‬אמר‪ ,‬אחרי שבוע נוראי‬ ‫של טיסות צ'רטר בין בחריין‪ ,‬איחוד האמיריות הערביות ומלטה‪ ,‬שם‬ ‫נאלץ להתמודד באופן אישי‪ ,‬אישי מדי‪ ,‬עם חלק מהיבטיו המכוערים‬ ‫ביותר של משבר האשפה העולמי‪.‬‬ ‫לפני מספר שנים‪ ,‬בזמן שהיה טרוד בכתיבת שירים עבור להקות‬ ‫כמו אסטרוגליידס והיהודונים‪ ,‬מינתה אותו משפחתו המורחבת‬ ‫ ללא ידיעתו ‪ -‬ליו"ר פיקטיבי בתאגיד קטן בשם קבלני אשפה‬‫בע"מ‪ ,‬חברת קש אלמונית עד לא מזמן‪ ,‬שעסקה בהעברת אשפה‬ ‫עירונית מעלה ומטה לאורך אגן הים התיכון‪ ,‬על משטחי פלדה‬ ‫ענקיים שהושכרו מן המצרים ‪ -‬ועד לשבוע שעבר זו הייתה פרנסה‬ ‫נאה שכיבדה את בעליה‪.‬‬ ‫אולם המצב באזורנו משתנה במהרה; צוות מיוחד שהוקם על‬ ‫ידי רשות הספנות והנמלים‪ ,‬משרד הבריאות‪ ,‬איגוד הערים של גוש‬ ‫דן ומשטרת ישראל‪ ,‬זיהה את חברת קבלני אשפה בע"מ כבעליהן‬ ‫החוקיים של ‪ 3,100‬טונות אשפה מרקיבה שמקורה בערי הלוויין של‬ ‫תל אביב‪ ,‬הצפות על פני המים איפשהו סמוך לחופי קפריסין‪ ,‬כמו‬ ‫‪38‬‬

‫ערימת רפש מהגיהינום שבחיים לא תורשה לעגון במקום כלשהו‪.‬‬ ‫היא גורשה בבעתה מנמלים באשדוד‪ ,‬אלכסנדריה‪ ,‬דמשק‪,‬‬ ‫ניקוסיה‪ ,‬כרתים ואנטליה‪ ...‬אפילו לוב מסרבת לתת לתפלצת‬ ‫המצחינה הזאת להתקרב לחופיה‪ ,‬בעבור שום הון שבעולם‪.‬‬ ‫זו מעבורת מוות‪ ,‬גוות‪-‬אונייה טובעת של חרפה ומחלות‪ ,‬הצולחת‬ ‫את הימות הנה והנה מאחורי ספינת‪-‬גרר שכורה‪ ,‬עם צוות על סף‬ ‫התקוממות ורב חובל ההולך ומאבד את שפיותו מרוב פחד‪ .‬המטען‬ ‫שהיא נושאת ‪ -‬מאות אלפי קילוגרמים של בשר רקוב‪ ,‬צואת‬ ‫בני‪-‬אדם ופסולת רעילה שאינה ניתנת עוד לזיהוי ‪ -‬מבחיל כל כך‬ ‫עד שאי‪-‬אפשר אפילו לקבור אותו במעמקי האוקיינוס הנסתרים‬ ‫והמרוחקים ביותר‪.‬‬ ‫רשויות ימיות משבע מדינות שונות הזהירו כל ‪ 20‬עד ‪ 30‬דקות‬ ‫את רב החובל ואת הצוות שעל כל אחד ואחד מהם תיגזר תקופת‬ ‫מאסר ממושכת אם יעזו אפילו לחשוב על לנטוש את האונייה‪ .‬ראש‬ ‫ממשלת יוון שלח ספינות קרב ומסוקי תקיפה לפטרל לרוחב הים‬ ‫האגאי ולהדוף את מעבורת הביבים מערבה‪ ,‬לכיוון חופי תוניסיה‪,‬‬ ‫שם הצהיר הנשיא המכהן כי כל אנשי הצוות יקולפו חיים כמו בננות‬ ‫אם רק יתקרבו אל מפרץ תוניס ‪ -‬גם אם יגיעו רעבים וחבולים על‬ ‫גבי ספינות הצלה מגומי‪ ,‬וינסו למכור איזה סיפור סוחט‪-‬דמעות על‬ ‫טביעתה של המעבורת בסופת הוריקן‪.‬‬ ‫המון זועם‪ ,‬שכמותו לא נראה מאז צבאות אחשוורוש מלך פרס‪,‬‬ ‫שוטט לאורכם של מיצרי ים השיש‪ ,‬מנופף בקלשונים‪ ,‬שבריות‬ ‫ומקלות הליכה‪ ,‬ואילו ראשי הכנסייה הקתולית בחצי‪-‬האי גליפולי‬

‫הבהירו דרך מכשיר קשר לרב החובל שאם‪ ,‬מסיבה כלשהי‪ ,‬תרד‬ ‫ספינתו אל המצולות בים הפתוח‪ ,‬עליו להיות נכון לרדת עמה‬ ‫לטמיון‪ .‬החוקים בנוגע לשפיכת זוהמה רעילה במימי האוקיינוס‬ ‫נוקשים ביותר‪.‬‬ ‫בינתיים‪ ,‬חזרה בבת ים‪ ,‬לא רחוק מכיכר המגינים‪ ,‬אליאב‬ ‫בצלאל ענה עדיין בעצמו לשיחות הטלפון שלו‪ ,‬תוך שהוא מתעקש‬ ‫ש"התקשורת מנפחת את כל העניין"‪ ,‬וש"עד יום שני אחר הצהריים‬ ‫נמצא פתרון מציאותי לבעיה"‪.‬‬ ‫כשדיברתי איתו ביום ראשון הוא נשמע מעט תזזיתי ומבוהל‪.‬‬ ‫מדוע מתייחסים אליו כאילו הוא גרוע מהיטלר‪ ,‬שאל בכעס‪,‬‬ ‫כשפשעו היחיד היה שמו המתנוסס על גבי ניירת של חברה קטנה‬ ‫אשר בסך הכל ניסתה להתפרנס ביושר מעבודות קבלנות?‬ ‫"טוב‪ ,‬תראה‪ ,‬אליאב"‪ ,‬אמרתי‪" ,‬אתה עומד עכשיו מול בעיה מסוג‬ ‫חדש לגמרי‪ .‬שוק האשפה משתנה"‪.‬‬

‫בסופו של דבר הייתה זו אילת‪ ,‬לא יפו‪ ,‬ששברה סופית את גבו‬ ‫של בץ‪ .‬ראש העיר יצחק הלוי‪ ,‬שבעצמו אינו זר להליכי המשפט‬ ‫הפלילי‪ ,‬גילה את קיומה של מעבורת האשפתות סמוך לים האדום‪,‬‬ ‫והצהיר כי לא יוכל לעבור על גועל נפש שכזה לסדר היום‪ .‬מדובר‬ ‫בעלבון למין האנושי כולו‪ ,‬אמר‪ .‬בתגובה‪ ,‬הרים רב החובל החצי‪-‬‬ ‫משוגע עוגן בחצות הליל ונמלט אל ים סוף דרך מיצרי טיראן‪,‬‬ ‫בחסות החשיכה‪.‬‬ ‫באותו הזמן היה אליאב על טיסה דחופה לאיי מלטה עם שק‬ ‫מלא שטרות ירוקים‪ ,‬בניסיון נואש לממן את פתיחתה של מזבלה‬ ‫חדשה‪ .‬אולם שלטונות איטליה לא היו מוכנים אפילו להקשיב‬ ‫להצעתו‪ ,‬ובנוסף לכך סירבו להמתין בנימוס עד שייצא משטחם‬ ‫טרם הכריזו עליו כעל "שקץ מתועב"‪" ,‬כלב מוכה" ו"אויב האנושות‬ ‫והריסורג'ימנטו"‪.‬‬

‫"על מה אתה מדבר"‪ ,‬התפרץ לעברי‪" .‬זה עיסוק מכובד‪ .‬אני קונה‬ ‫את האשפה ממרכז הארץ ומדרום הסהר הפורה ומוכר אותה למדינות‬ ‫הצפון כחומר גלם למילוי אתרי פסולת‪ .‬כולם מרוויחים"‪.‬‬

‫משהגיע יום ראשון‪ ,‬הוא היה כאמור חזרה בבת ים‪ ,‬שקוע‬ ‫בהתדיינויות ועסקאות לא‪-‬כשרות עם עורכי דין בחליפות זולות‬ ‫ בזמן שמעבורת האימים שלו נעלמה בערפל הדרומי אי‪-‬שם ליד‬‫חופי סודן‪ .‬היחידה לביטחון נמלים של צה"ל מאסה בכל העניין‬ ‫וגלגלה את האחריות הלאה‪ ,‬אל מפתנו של משרד הפנים‪ ,‬שם עורך‬ ‫הדין החלקלק והנידון לאלמוניות רוני בר‪-‬און יאלץ להתמודד עם זה‬ ‫כמיטב יכולתו‪.‬‬

‫"אני יודע"‪ ,‬הוא אמר‪" .‬זה נורא‪ .‬אני אפילו לא יכול לנגב חומוס‬ ‫ביפו ד'‪ .‬מתעבים אותי שם"‪.‬‬

‫"אל תדאג"‪ ,‬הרגיע אותי אליאב‪" .‬עד מחר כבר יהיה לי פתרון‪.‬‬ ‫זה כל מה שאני יכול לומר כרגע‪ .‬החוויה הזאת הייתה מסכת ייסורים‬ ‫בשביל המשפחה שלי‪ .‬תתקשר אליי מחר לנייד"‪.‬‬

‫"כבר לא"‪ ,‬אמרתי‪" .‬העורבים צווחים את שמך‪ ,‬אליאב‪ .‬המזבלות‬ ‫מלאות עד אפס מקום‪ .‬אתה כבר לא יכול למכור את הג'יפה הזאת"‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫]מבחן רורשאך[‬