בעין חדה מצליח האמן לבטא ניגוד חברתי במדינה החדשה בהתהוותה .גם את מלחמת הקוממיות הוא מבטא בקיצוניות וברגישות. בקטלוג לתערוכתו הוא כותב בײַ 1953בניו יורק" :לאחר כל התופעות המזעזעות של שנות המלחמה האחרונה ,אני מאמין כי האמן אינו יכול להימלט מלהביע את יחסו לחיים ולמאורעות סביבו ,תוך שמירה על רמת האמנות". באותן שנים רווח הוויכוח בין האמנים בארץ ,אם האמנות צריכה להיות אמנות ישראלית המגיבה על הנעשה בארץ ,או להיפתח ל"אפיקים חדשים" של אמנויות העולם הגדול ,שהופכות להיות מופשטות ואינן עוסקות בנושאים מקומיים. השפעתו של ינקו על חיי האמנות בארץ רבה .הוא היה מורה בסמינר "אורנים" ועיצב דור של אמנים גם בבית מדרשו בכפר עין הוד .הוא היה אביו הרוחני של הכפר ונמנה עם מקימיו .מרסל ינקו היה שייך לאמנים שהקימו את תנועת "אופקים חדשים" ,שקמה עם הקמת המדינה .תנועה זו קמה במגמה לפתוח את שערי האמנות הארצישראלית — האמנות הישראלית הרגיונאלית )אזורית( לכניסתה של האמנות האוניברסלית ,המושפעת מכל הזרמים המודרניים באירופה ובארה"ב בשנות הײַ .50בכך סגר ינקו המהפכן מעגל – מתנועת הדאדא האירופית לתנועה שהובילה את האמנות הישראלית בשנות הקמת המדינה. ינקו מציג כאן שני עולמות :עולם המעברה לעומת העולם שמחוצה לה ,עולמם של הוותיקים האמידים שאורח חייהם שונה לחלוטין. המשולש הימני של הציור כולל את המעברה .שימו לב שהבתים מתוארים כמו כוורת דבורים עמוסה וצפופה ,ואולי כמו מכלאות שאינן ראויות למגורי אדם .הקווים החדים והצפופים מציגים מרחב חונק ,קשה ,שלא ניתן לחיות בתוכו .ואכן האנשים כולם נמצאים מחוץ למבנים .הם מתגודדים יחד ,אינם ניתנים לזיהוי ,בני גילאים שונים ,קצתם עומדים וקצתם יושבים ,קשה להבחין בין גברים לנשים .אולם הצפיפות איננה מתוארת רק כמצב של עוני ומצוקה ,אלא יש בה גם תחושה של אחדות ,אחווה ,אחריות הדדית של האנשים אלה כלפי אלה .תושבי המעברה מתוארים גם כציבור מלוכד ,שכוחו יתגלה ,שכפי שצופה מרסל ינקו ,כאשר יתאחד ויפעל למען מטרה משותפת. לעומתם — התושבים הוותיקים מתוארים בתנוחות של מנוחה ,פינוק ,בילוי ופנאי .אלה הן נשים, אחדות מהן ערומות ,והן מבודדות זו מזו ,אינדיבידואליסטיות ,מה שמבליט את הניגוד לעומת אנשי המעברה המלוכדים .אלה הן נשים שכל אחת מהן דואגת רק לעצמה ולהנאותיה בלבד .הן נמצאות במרחב פתוח ,משוחרר ,מאחוריהן הרים ירוקים וצמחייה. תיאורי המרחב השונים בציור — המרחב הדחוס לעומת המרחב הפתוח — מצביעים לא רק על מצב של אורח חיים מסוים ,אלא גם על מצב נפשי ורגשי .המעברה — שהיא עולם סגור ,דחוס ,חסר עתיד ,עולם של מצוקה ,מתוארת בצבעוניות מוגבלת כהה ובצורות חדות וצפופות ,בחלקה התחתון של התמונה .לעומתה — העולם שמחוץ למעברה — עולם בהיר ,נרחב ,פתוח ואופטימי ,בחלקה העליון של התמונה. שימו לב לכתם הצהוב המופיע בצד ימין למטה בציור .כתם בהיר זה המופיע בחלק התמונה הכהה ,מעניק אחדות לציור ומאזן את הצבעים ,ואולי גם נותן מעט אופטימיות לחלק הפסימי של הציור. הצעה לפעילויות .1סגנון ההבעה ביצירה "המעברה" הוא חריף ועז .באילו אמצעים ציוריים נוצר סגנון זה? )צבע, קו ,משיכות מכחול( .מה משפיע עליך בציור? .2התמונה מחולקת באלכסון לשני חלקים .החלק התחתון דחוס וכהה והעליון חופשי ובהיר יותר .במה תורמת החלוקה להדגשת הנושא ולאווירה במעברה? .3המבנים הזהים והמסודרים כמו מחנה ,גורמים לשינוי באורח החיים של העולים .מה לדעתכם הרס הסדר החדש הזה במרקם המסורתי והחברתי בשנות העלייה הראשונות?
72