שונה מבעבר )לא עוד אישה פאסיבית המחכה לגואלה ,אלא אישה המכירה בערך עצמה ,בעלת יוזמה ותושיה ,חכמה ופועלת לשינוי המציאות(. אך חשוב לזכור — הספרות אינה מגיעה אל כולם והשפעתה חלקית .כאן תפקידו/ה של המורה חשוב מאוד ולהתייחסותו/ה לנושא תוך שיחה ודיון ,משקל רב .שנית ,בקבוצות שונות באוכלוסייה ,היחס למקומה ותפקידה של האישה מושפע מתפיסה דתית ותרבותית ולכן יש לעסוק בו בעדינות ובשום שכל .אין ליצור מצב בו ילד יראה באמו הבוחרת להיות עקרת בית, אישה נחשלת ומנוצלת .מבחינה חינוכית יש להדגיש את השינוי בתפיסת השוויון החברתי ומכאן את ההזדמנויות החדשות שנפתחו בפני הנשים לבחור את דרכן. חינוך הוא כמו רקמה עדינה — מי שמושך את החוט חזק מדי ,עושה קרע בבד!
Ø˙ȯ„‚Ó‰ ‰ÈÁ·‰ ÔÓ ˙¯ډ ˙¯‡‰
„ÌÁ˘ ‰¯È¯Ùˆ ¯¢
"נעים להכיר" /נורית יובל )עמ' — (34הסיפור מדגיש כי לבנות אין נותנים קרדיט מראש .כדי לזכות בהתייחסות חיובית ,הן צריכות ,לפני הכול ,להוכיח את עצמן .ההתייחסות הראשונית )"הטבעית"( אל האישה היא של חוסר אמון .היחס הזה המופנה אל נשים בחברה בדרך כלל ,ממריץ את האישה להצטיין יותר מהגבר ,על מנת להתקבל כשווה. "הנרייטה סאלד ,אם "עליית הנוער' " )עמ' — (171חשוב לזכור ולהזכיר כי מפעל העלייה של ילדים ובני נוער לארץ ישראל ,החל עוד בײַ ,1932ביוזמתה ובזכות פועלה של רחה פראייר למען עלייתם של צעירים יהודים מחוסרי עבודה בגרמניה .עם עליית הנאצים לשלטון בײַ ,1933הוקמה בברלין אגודת "עזרת הנוער היהודי" והוחל בארגון חבורות נערים לקראת עלייה .הנרייטה סאלד המשיכה במפעל זה ולקחה לידיה את ההנהגה ובײַ 1934הגיעה הקבוצה הראשונה לקיבוץ עין חרוד .אחריה הגיעו קבוצות נוער נוספות מאוסטריה ,צ'כסלובקיה ,פולין ,רומניה ועוד .עד להקמת המדינה עלו במסגרת זו 30,000בני נוער. רחה פראייר נולדה בגרמניה בײַ 1892ועבדה כמורה .כאשר התגברו הרדיפות האנטישמיות בגרמניה ,גבר זרם הבקשות לעלייה בקרב בני הנוער ומשפחותיהם .רחה פראייר פיתחה ברחבי גרמניה פעילות ענפה של נוער יהודי ואף ייסדה בית ספר בעבור בני הנוער שגורשו מבתי הספר הגרמניים .היא המשיכה בפעילותה גם לאחר פרוץ המלחמה והגיעה לארץ בײַ .1941כאן התגייסה להציל את ילדי משכנות העוני וביקשה להעביר אותם להכשרה חקלאית .לשם כך ייסדה בײַ1942 את "המפעל להכשרת ילדי א"י" אשר דאג וטיפל באלפי ילדים שחיו במצוקה. רחה פראייר נפטרה בגיל ,92היא האישה שפרופסור אלברט איינשטיין הציע כמועמדת לפרס נובל לשלום. חשוב להזכיר גם את פועלה של רבקה גובר ,כלת פרס ישראל )המכונה "אם הבנים"( ,אשר שיכלה את שני בניה במלחמת העצמאות .לאחר המלחמה התגייסו היא ובעלה לעבודה חינוכית גדולה במושבי העולים בחבל לכיש והתגוררו במקום שנים רבות .הם הקדישו את כל עתותיהם להוראה ולטיפול בנערים ובנערות שעלו מארצות המזרח ,וביתם היה פתוח לכל דורש .בן גוריון כתב לרבקה כך" :שני המושבים שבהם ישבת — נוגה ונהורה — אינם שמות מקום בלבד ,אלא קרני אור ,הבוקעים מנפש אם גדולה בישראל שיבהיקו לדורות הבאים". אישה נוספת שראוי שנזכיר בהקשר זה היא לנה קיכלרײַזילברמן )המוכרת מספרה "מאה ילדים שלי"( ,שהתגייסה בתום מלחמת העולם השנייה להצלת ילדים יהודים ,יתומים ועזובים שנותרו לבדם בפולין .היא אספה אותם מהרחובות ,מבתי גויים ,ממנזרים וממקומות מסתור אחרים ,ודאגה להם לבית ,לבגד חם ולמזון .בעזרת צוות נשים מצומצם עשתה מאמצים כבירים להצלתם ,בימים של מחסור גדול ופחד .בדרך לא דרך ,הביאה את "ילדיה" הביתה ,לארץ ישראל. לסיכום :כדאי להדגיש את העובדה ,כי המעשה הגדול והמקיף של הצלת ילדים ובני נוער הן באירופה והן בישראל ,והדאגה להם ,הוא נחלת הנשים .הן היוזמות ,הן המבצעות בפועל ,והן המקדישות לכך את מיטב שנותיהן.
115