Edut issue 1 -Hebrew

Page 1

‫אנשים רגילים ‪ -‬סיפורים יוצאי דופן‬

‫בעדן‬

‫סיפור מוכר המסופר בדרך‬ ‫שלא נשמעה עד כה‬

‫מחושך‬

‫לאור‬ ‫מפגש של אומן‬ ‫עם אור מסתורי‬

‫מן‬ ‫אל‬

‫האש‬

‫המכלה‬ ‫המחייה‬

‫שינוי גדול מאוד בחיי צלם תל אביבי צעיר‬ ‫‪1‬‬


‫מ לון גילגל‪ ,‬פנינ ה א מיתית ב ל ב ת ל א ב י ב‪.‬‬

‫מיקום מרכזי ליד הים • שירות אדיב ולבבי • מלון בוטיק עם אווירה שלווה‬

‫‪2‬‬


‫‪4‬‬ ‫‪10‬‬

‫‪12‬‬ ‫דבר העורכת‪,‬‬

‫‪18‬‬

‫‪22‬‬

‫‪24‬‬ ‫‪26‬‬

‫‪29‬‬

‫דברים רבים ונפלאים מתרחשים כיום בעולמנו‪,‬‬ ‫כאן ממש בארץ התנ"ך‪ .‬לא מלכים ולא שליטים‬ ‫זוכים לאור הזרקורים אלא אנשים פשוטים‪,‬‬ ‫שלהם דבר אחד משותף והוא ‪ -‬מפגש משנה‬ ‫חיים עם היוצא דופן‪ .‬משה רבנו היה אדם פשוט‬ ‫שרעה צאן במדבר ארבעים שנה‪ ,‬עד שנפגש‬ ‫יום אחד במפתיע בתופעה מוזרה שהסבה‬ ‫את תשומת ליבו וגרמה לו לסור מעמל יומו‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬בסנה הבוער הוא נפגש עם העל‪-‬טבעי‬ ‫ועם אלוהים קדוש‪ ,‬מפגש ששינה את חייו ואת‬ ‫עתידו לנצח‪ ,‬מפגש שהביא בסופו של דבר‬ ‫ללידה של אומה‪.‬‬ ‫כתב עת זה אינו מגולל סיפור חדש אלא מהווה‬ ‫במידת מה המשכיות לרצף סיפור ההתגלות‬ ‫של אלוהי אברהם יצחק ויעקב ולמה שהוא‬ ‫עושה בחיי עם פשוט ובאמצעותו כאן בארץ‬ ‫הזו‪.‬‬ ‫גיליון "עדות" הוא אוסף של סיפורים‪ ,‬מאמרים‪,‬‬ ‫תמונות ויצירות אומנות המהווים עדות לקיומו‬ ‫של אלוהי ישראל! מחבר הסיפורים הנפלאים‬ ‫ומעוררי ההשראה של התנ"ך והברית החדשה‬ ‫ממשיך לפעול בדרכים מסתוריות גם בדור‬ ‫הזה ולפי תכניתו הנעלה‪ .‬זהו הסיפור שלו!‬ ‫אני שמחה להציג בפניכם את כתב העת‬ ‫הזה ומאחלת לכם שתקבלו השראה בקריאת‬ ‫הגיליון הראשון של "עדות" ‪.‬‬

‫‪3‬‬


‫מחושך‬

‫לאור‬ ‫ברוך מעיין‪ ,‬אומן יהודי מוכשר מדרום אפריקה‪,‬‬ ‫חושף את סיפורו המופלא בעוד שהיה היפי מכור‬ ‫לסמים שמצא אוצר יקר אשר שינה את חייו לחלוטין‪.‬‬

‫נולדתי בדרום אפריקה‪ ,‬בן שני למשפחה בת ארבעה‬ ‫ילדים‪ .‬גדלתי בפרוורי יוהנסבורג‪ ,‬בשכונה מוגנת‬ ‫ומעורבת בה התגוררו משפחות יהודיות רבות‪ .‬נהנתי‬ ‫לשחק משחקי ילדות עם ילדי השכונה ולחגוג את החגים‬ ‫היהודים עם קרובי היהודים‪ .‬אף כי הוריי היו אנשים‬ ‫חילונים וחופשיים בדעותיהם‪ ,‬כבר בילדותי האמנתי‬ ‫בעמקי לבי שיש אלוהים‪ ,‬גם אם לא חשתי בנוכחותו וגם‬ ‫אם הוא נראה לי רחוק‪.‬‬ ‫כאמן צעיר נחשפתי לתנועת ההיפים של שנות השישים‬ ‫ואיתה גם אל הסמים‪ .‬חיפשתי בכל כוחי אחר האמת‪,‬‬ ‫התעניינתי בפילוסופיה ורוחניות וקראתי ספרי הגות‬ ‫רבים‪ .‬הייתי בן ‪ 14‬כשהתחלתי לצרוך סמים וזה פגע‬ ‫לי מאוד בלימודים‪ .‬מהר מאוד עברתי מסם אחד לאחר‪,‬‬ ‫צרכתי ל‪.‬ס‪.‬ד‪ ,‬כדורי מרץ‪ ,‬סמים מדכאים וקוקאין‪ ,‬אהבתי‬ ‫יותר מכול מריחואנה ול‪.‬ס‪.‬ד שהפכו לחלק מהחיים שלי‬ ‫למשך שנים רבות לצד המוזיקה והאומנות‪ .‬נרשמתי‬ ‫לבית ספר לאומניות ובשנת הלימודים השנייה הושעיתי‬ ‫ארבע פעמים מבית הספר‪ .‬בכל פעם שהושעיתי דיבר‬ ‫אבי עם הנהלת בית הספר וביקש להחזיר אותי לספסל‬ ‫הלימודים אך בפעם החמישית כבר לא היה לי סיכוי‬ ‫לחזור לבית הספר‪.‬‬ ‫החלטתי להתגייס לשירות הצבאי בדרום אפריקה אך גם‬ ‫במסגרת הצבא המשכתי לצרוך סמים כרגיל‪ .‬אף על פי‬

‫‪4‬‬

‫שניסיתי לשמור על גישה חיובית ולהנות מהחיים‪ ,‬הייתי‬ ‫בעצם מבולבל ופשוט לא הצלחתי למצוא את עצמי‪.‬‬

‫לבסוף נשלחתי לכלא הצבאי‪ ,‬ולפני‬ ‫שהושלכתי לצינוק נמסר לידי מזרן‪,‬‬ ‫סיר לילה‪ ,‬עט וספר תנ"ך עם ברית‬ ‫חדשה‪ .‬בצינוק התחלתי לקרוא בספרי‬ ‫הבשורה‪ ,‬ובדפים החלקים של הספר‬ ‫איירתי סיפורים מחייו של ישוע‪.‬‬ ‫התאהבתי בישוע כאדם וכיהודי ותהיתי‬ ‫מדוע שונאים אותו היהודים כל כך‪.‬‬ ‫הוא לא התקבל בעין יפה בקרב הקהילה והמשפחה‬ ‫המורחבת שלי‪ .‬תוך כדי קריאה פתאום הבנתי שכל‬ ‫המהפכה ההיפית הייתה בעצם ניסיון כושל להשתחרר‬ ‫מהשחיתות של החברה ורק חיקוי של הדבר האמיתי‪.‬‬ ‫האדם שתואר בספרי הבשורה היה "ההיפי האידיאלי"‪,‬‬ ‫אלא שלא היה לו כל צורך להתמכר לסמים‪ .‬כשהחזרתי‬ ‫את ספר כתבי הקודש עם הסיר והמזרן‪ ,‬התרשם הקצין‬ ‫במחסן מהרישומים שציירתי וקרא לקצין בכיר יותר‪.‬‬ ‫הקצין הבכיר יותר הביט באיורים ודמעות הופיעו בעיניו‪.‬‬ ‫הוא ביקש ממני לשמור את האיורים שלי ולאחר מכן‬ ‫שוחררתי מהכלא‪.‬‬


‫"משיחת דוד" מאת ברוך מעיין‬

‫לאחר השחרור מהצבא הצטרפתי לחווה שהשתייכה‬ ‫לתנועה הרוחנית של הניו אייג' והייתה בבעלותם של‬ ‫זוג כריזמטי מאוד‪ .‬האישה קיבלה "מסרים רוחניים"‬ ‫והעבירה אותם אלינו‪ .‬החווה שכנה בין נופים מרהיבים‪,‬‬ ‫מוקפת הרים ועמקים‪ ,‬ובעלי חיים מדהימים כמו נמרים‬ ‫וקופי בבון למיניהם‪ .‬ההתעסקות ביוגה ובפילוסופיה של‬ ‫הניו אייג' ושל רודולף שטיינר ותרגילי הנשימה בשיטת‬ ‫הפראניאמה לצד העבודה בגינה ובבנייה באבן‪ ,‬נועדו‬ ‫לעזור לנו להשתחרר מהסמים‪ .‬אני זוכר איך הייתי בוהה‬ ‫בכוכב השחר ומדמה שדמותו ליוותה אותי לאורך היום‪.‬‬ ‫הייתי נכנס לויבראציות קוסמיות ומאמין שאני מתאחד‬ ‫עם היקום‪.‬‬ ‫יום אחד הורשה לי ולחברי לצאת אל "העולם האמיתי"‬ ‫כדי לעשות כסף ולהביא אותו ל"מנהיגי הכת" שלנו‪ .‬אך‬ ‫לאחר שהרווחנו כסף השגתי לנו בעזרתו סם הזיות בעל‬ ‫השפעה רבה‪ .‬החלטנו לחזור לחווה דרך ההרים ושם‬ ‫לצרוך את הסם‪ .‬האמנו שהסם הזה יוכל לגרום לנו לראות‬ ‫באופן אובייקטיבי את מה שאנחנו נתונים תחת מרותו‪.‬‬ ‫כשהגענו להרים לקחנו את הסם ולפתע עיני הפרות‬ ‫נראו לנו גדולות ויפות‪ ,‬והסלעים הפכו לדמויות משבט‬ ‫האינקה אך בן רגע הכול השתנה ונראה נורא ומאיים‪.‬‬ ‫פרצופו של חברי לבש מסיכות של כיעור גרוטסקי‪.‬‬

‫ב כל כ ו ח י נ י ס ית י לה י כ נ ס ל מצב‬ ‫של מ ד יטצ יה י וג ית ו ל ח ש וב ע ל‬ ‫אהבה‪ ,‬אבל כל מה שיכולתי‬ ‫לשמוע היה‪ :‬שנאה! שנאה! שנאה!‬ ‫העננים נראו לי כמו הילולה של דמויות מיניות סוטות‬ ‫הסובבות אותי ומסתחררות מעליי‪ .‬מראות האימה האלה‬ ‫לא עזבו אותי ונמשכו ארבע עשרה שעות‪ .‬לא היוגה ולא‬ ‫טכניקות הנשימה הצליחו להוציא אותי מהחור הזדוני‬

‫הזה‪ .‬כשהכול חלף הבנתי שמנטרות הניו אייג' ואימוני‬ ‫יוגה היו חסרי תועלת ולא יכלו לשחרר אותי מהדברים‬ ‫שהיו בתוך תוכי‪ .‬הסמים האלה פשוט פרצו בתוכי מקום‬ ‫שהיה מכוסה היטב‪ .‬חזרתי לחווה כדי להיפרד‪ ,‬אספתי‬ ‫את החפצים שלי ויצאתי אל עתיד אקזיסטנציאלי‪ ,‬ללא‬ ‫כל אמונה בה אוכל להיאחז‪.‬‬ ‫מהרגע ההוא והלאה האמנתי בפילוסופיה שאותה‬ ‫כיניתי בשם "קופסת הכל דבר"‪ .‬לקופסה הזו לא היו‬ ‫גבולות‪ ,‬לא תחתית ולא דפנות‪ ,‬לא התחלה ולא סוף‪ .‬כל‬ ‫המיתוסים‪ ,‬התרבויות‪ ,‬הדתות‪ ,‬הרעיונות וכדומה יצאו‬ ‫מאותה קופסה‪ .‬האמנתי שניתן ליצור כל דבר משום דבר‬ ‫ופשוט לכנות אותו בשם‪ .‬קראתי בהתלהבות את הספרים‬ ‫של הרמן הסה‪ ,‬ניטשה‪ ,‬סארטר‪ ,‬קאמו וכל סופר אחר‬ ‫של הפילוסופיה האקזיסטנציאלית‪ .‬באותה התקופה לא‬ ‫אחזתי בדוקטרינה מסוימת‪ ,‬ובכל זאת עמוק בליבי האמנתי‬ ‫שאלוהים קיים אבל לא חשתי בקיומו‪ .‬אמרתי לעצמי‪:‬‬

‫"האמת היא האמת ולא ניתן לשנות‬ ‫אותה‪ ,‬וכמונו גם היא אינה יפה"‪.‬‬ ‫עברתי תקופה בה כתבתי כל דבר רע‬ ‫שהיה בי‪ ,‬במטרה לנסות להתמודד‬ ‫בכנות עם הדברים שהיו חבויים בלבי‬ ‫אותם דברים מכוערים שלא הייתי רוצה לכלול‬ ‫באוטוביוגרפיה שלי‪ .‬כך גם עשיתי עם אנשים אחרים‬ ‫כולל עם החברה שלי‪ .‬זה נתן לי איזו הצדקה כלשהי‬ ‫שגם אחרים נאבקים עם אותם הדברים כמוני‪ .‬האמנתי‬ ‫שעומדים בפניי שני שערים‪ .‬שער אחד פתוח למלכות‬ ‫שמיים אך חשתי שדרכו לא יכולתי לעבור משום שהרוע‬ ‫שבי היה הופך אותי לצבוע‪ .‬דרך השער השני יכולתי‬ ‫לעבור ואף לעשות כל מה שבא לי‪ ,‬אבל חששתי לעבור‬ ‫דרכו כי ידעתי שהתשוקות שגיליתי בתוכי היו כמו‬

‫‪5‬‬


‫פגשתי שם בחור לא יהודי‬ ‫שהאמין בילדותו בישוע‪ ,‬אך‬ ‫כשהתבגר בחר לעשן סמים ואף‬ ‫בילה זמן מה בכלא ברודזיה‪.‬‬ ‫היתה לו אהבה מיוחדת לתנ"ך‬ ‫והוא עורר בי קנאה כי ראיתי‬ ‫שהוא מצא תשובות בספר היהודי‬ ‫שלי‪ ,‬שהרי התנ"ך שייך ליהודים‪.‬‬

‫החלטתי להתחיל לקרוא‬ ‫בתנ"ך כדי להתחרות‬ ‫באותו גוי שהכיר היטב‬ ‫את "הספר שלי"‪.‬‬ ‫כל פעם שהייתי חייב לו טובה‬ ‫הוא היה מבקש כתגמול שאקרא‬ ‫לו בקול מספרי הברית החדשה‬ ‫כגון מהאיגרת אל הרומים או‬ ‫מהאיגרת אל העברים ופסוקים‬ ‫מהתנ"ך כגון ישעיה ט'‪ ,‬זכריה‬ ‫י"ב ‪ ,10‬ישעיהו נ"ג‪ .‬אפילו המוח‬ ‫היהודי שלי הבין שהפסוקים‬ ‫האלה דיברו בברור על ישוע‪.‬‬ ‫כשקראתי אני בכתובים נשמעו לי‬ ‫הפסוקים משעממים מאוד‪ ,‬אבל‬ ‫כשהוא קרא הכול נשמע הגיוני‬ ‫וזה שיגע אותי‪.‬‬

‫מפלצת שתבלע אותי‪ .‬ניסיתי להישאר במצב של מה‬ ‫שכיניתי אפס משולש (‪ )000‬באמצעות יומן שבו תיעדתי‬ ‫בכנות את המעשים שלי ואת המחשבות שלי‪.‬‬ ‫באותם הימים פגשתי בחורה משיחית‪ .‬ניהלתי מערכות‬ ‫יחסים אינטימיות עם הרבה בחורות אבל עם אותה בחורה‬ ‫העזתי ללכת רק יד ביד‪ .‬זו הייתה מערכת יחסים טהורה‪.‬‬

‫היא הייתה נחמדה כל כך‪ .‬היא דיברה‬ ‫הרבה על ישוע‪ ,‬ואילו אני דיברתי רק‬ ‫על עצמי‪ .‬לבסוף ניתקתי איתה יחסים משום שלא‬ ‫יכולתי לשאת במחשבה שאוכל להרוס דבר כזה יפה‪ .‬זה‬ ‫היה כמו לשאת פרפר לאורך שדה להשליך אותו הצידה‬ ‫ולרמוס אותו לאחר שדבר או עניין אחר מתגלים‪ .‬ידעתי‬ ‫שלא אוכל לעשות לה את זה‪.‬‬ ‫היה לי הרגל לנסוע באופן קבוע לאחד מחופי דרום‬ ‫אפריקה ולצייר שם דיוקנאות‪ .‬באחד מהפעמים שנסעתי‬

‫‪6‬‬

‫יום אחד מצאתי ספר של כתבי‬ ‫הקודש שניתן לאחי בבית הספר‬ ‫היסודי‪ .‬קראתי בו מההתחלה‬ ‫ועד הסוף וכמה שבועות לאחר‬ ‫מכן כתבתי ביומני בעל שלושת‬ ‫בראשית‬ ‫"מספר‬ ‫האפסים‪:‬‬ ‫ועד לספר ההתגלות חבויה‬ ‫כל ההיסטוריה של האנושות‬ ‫ואין מנוס ממנה‪ ,‬וישוע המשיח‬ ‫הוא החוט המקשר לאורכה"‪.‬‬ ‫ארבעה ימים לאחר מכן כתבתי‬ ‫שוב ביומן‪" :‬יש רק דרך אחת‬ ‫לישועה עבור האנושות והיא‪:‬‬ ‫ישוע המשיח מת עבור החטאים‬ ‫שלנו‪ ,‬נקבר וקם לתחייה"‪ .‬ואז אמרתי לעצמי "אוי לא‪,‬‬ ‫אני מאמין"‪" .‬קופסת הכל דבר" נדחקה הצידה ועכשיו‬ ‫האמנתי באמת אחת של כתבי הקודש‪ .‬האמת הזו הפכה‬ ‫להיות עוגן לנפשי אבל עדיין לא הייתי מוכן להיכנס אף‬ ‫כנסיה או בית קהילה‪ .‬אמרתי לעצמי‪..." :‬אני לא יכול‪ ,‬אני‬ ‫לא יכול!"‬ ‫כשסיפרתי לחברי הגוי על האמונה החדשה שלי הוא‬ ‫לא ממש האמין לי‪ ,‬אפילו כשהתעקשתי ואמרתי‪" :‬זוהי‬ ‫האמת‪ ,‬זוהי האמת‪ ,‬מספר בראשית ועד ספר ההתגלות‪.‬‬ ‫ישוע הוא המשיח"‪ .‬הוא הגיב בציניות‪" ,‬מצבך כל כך‬ ‫גרוע עד שאתה מוכן לעשות הכול כדי לקבל אצלי חדר"‪.‬‬ ‫חבר זה נהג לסייע לכל מיני אנשים ולהשכיר חדרים‬ ‫בבית שלו לטיפוסים מוזרים‪ ,‬לחברים בכת עובדי‬ ‫השטן‪ ,‬לסכיזופרניים וכדומה בכדי לעודד את האנשים‬ ‫ששהו בביתו באמונה בישוע ובאמת קיבלתי חדר אך‬ ‫רק לאחר שבוע חברי השתכנע שבאמת האמנתי שישוע‬


‫הוא המשיח‪ .‬דיברתי באופן גלוי על האמונה שלי אך‬ ‫אף כי האמנתי עם שכלי עדיין לא נולדתי מחדש ברוח‪.‬‬ ‫ניסיתי בהתחלה בכוחות עצמי לחיות נכון‪,‬‬ ‫לאהוב כל אחד‪ ,‬להפסיק לעשן‪ ,‬להימנע‬ ‫ממערכות יחסים עם נשים ואפילו‬ ‫לעזור לנשים זקנות לחצות את‬ ‫הכביש‪ .‬אך פעם אחת במסיבה היה‬ ‫לי איזה רומן עם בחורה מגרמנייה‬ ‫ואחר כך לא יכולתי עוד לדבר על‬ ‫ישוע עם דיירי הבית והעדות שלי‬ ‫לגמרי נהרסה‪ .‬המשכתי לחיות‬ ‫את חיי כרגיל‪ ,‬רק שהאמנתי‪.‬‬ ‫הגיע הזמן להמשיך הלאה‪ .‬מכרתי‬ ‫יצירות אומנות רבות והצלחתי‬ ‫לממן לעצמי לימודים במכללה‬ ‫לאומנות ובכך שימחתי מאוד את‬ ‫ההורים שלי‪ .‬תחום ההתמחות שלי‬ ‫היה בפיסול‪ .‬בסמסטר האחרון של‬ ‫שנת הלימודים השנייה הרגשתי‬ ‫מתוסכל מאוד מהאומנות המודרנית‪.‬‬ ‫מכל הסטודנטים במכללה היו רק‬ ‫שניים שהאמינו באלוהים ואני הייתי‬ ‫אחד מהם‪ .‬הייתה ציפיה מאומנים‬ ‫להיות אתיאיסטיים‪ ,‬ניהיליסטיים‪,‬‬ ‫אגנוסטיים‪ ,‬הדוניסטיים המעורבים‬ ‫בפילוסופיה מודרנית ובפילוסופית‬ ‫העידן החדש‪ .‬הייתי מאוד מתוסכל‬

‫ואז עלה לי רעיון לכסות‬ ‫את העיניים לשבעה ימים‪.‬‬ ‫הסברתי לדיקן הפקולטה שלימדו‬ ‫אותי לבחון דברים בדרכים מסוימות‬ ‫עד שאיבדתי את התמימות שהייתה‬ ‫לי כילד‪ .‬בכיסוי העיניים יפותחו‬ ‫יכולות חוש המישוש על ידי ביטול‬ ‫מה שנראה לעין‪ .‬ושעתה אמנם‬ ‫אוכל ליצור יצירות בסגנון פיסולו‬ ‫הקלאסי של מיכאל אנג'לו‪ ,‬או‬ ‫הסגנון הנטורליסטי של רובין או‬ ‫הסגנון המינימליסטי של ברנקוזי‪ ,‬אבל‬ ‫איפה סגנון שלי? הרעיון שלי התקבל‪,‬‬ ‫וסטודיו הוכן במרתף הפקולטה‬ ‫לאומנויות ליצירה מחימר‪ .‬ביום שני‬ ‫בבוקר קיבלתי מפתח‪ ,‬מזרן ושק‬ ‫שינה‪ .‬בסטודיו היה מיכל עם חימר‪,‬‬ ‫כמה שולחנות ורשמקול ששימש לי‬ ‫כיומן‪ .‬מישהו דאג להביא לי מזון ומדי‬ ‫פעם גם נכנסה דוגמנית‪ .‬בעזרת חוש‬ ‫המישוש זיהיתי את הדמות והבעתי‬ ‫אותה באמצעות החימר‪ .‬זו הייתה‬ ‫חוויה יוצאת דופן ויצרתי עבודות רבות‪.‬‬ ‫פיסלתי כאחת עשרה יצירות‪ .‬הקלטתי‬ ‫ברשמקול תיאור הגון לגמרי‪.‬‬ ‫התוצאה הייתה ברורה מאוד ‪-‬בדיכוי אחד‬ ‫החושים נוצר מצב של פיצוי החושים האחרים‬ ‫והשיפור שלהם‪ .‬בימים של אימוני יוגה ישבתי בישיבת‬

‫לוטוס והתרכזתי בכל החושים בבת אחת בלי לחשוב על‬ ‫שום דבר אחר‪ .‬זה היה תרגיל של מודעות‪ .‬ביום השלישי‬ ‫בעיניים עצומות שאלתי את עצמי מה יקרה אם אחסום‬ ‫גם את היכולת לשמוע? ומה יקרה אם לא יהיו לי‬ ‫חושים כלל? האם אני עדיין אתקיים? ידעתי‬ ‫בבירור שהתשובה היא חיובית‪ .‬הקיום‬ ‫שלי הוא לא רק סכום של כל החושים‬ ‫שלי‪ .‬בלילה הרביעי הקלטתי ברשמקול‪:‬‬

‫"בעודי שוהה בחושך‬ ‫אני מדמה את עצמי‬ ‫אליך‪ ,‬האדם הנמצא‬ ‫בחשכה‪ ,‬אבל ה יי תי‬ ‫מעדיף שאתה תידמה‬ ‫אליי כי אני יודע שאני‬ ‫עומד לראות את האור"‪.‬‬ ‫ואז הרגשתי שעלי לחדד את‬ ‫התובנה הזו ואמרתי‪" :‬לחיות את‬ ‫החיים ללא אלוהים זה לחיות‬ ‫בחושך‪ .‬ישוע המשיח הוא האור"‪.‬‬ ‫באותו הרגע שאמרתי את זה‬ ‫נוכחותו הקדושה של אלוהים‬ ‫מילאה את החדר! הוד קדושתו‪,‬‬ ‫כבודו המרומם ואהבתו‪ ,‬ואני‬ ‫נשברתי! חיי המבוזבזים נחשפו‬ ‫באור כבודו ורציתי למות‪ ,‬רציתי‬ ‫להיהפך לגרגר של אבק‪ .‬ידעתי שאני‬ ‫כבר מת אז איך אוכל למות עוד יותר‪,‬‬ ‫ידעתי שאני כמו גרגר של אבק אז איך‬ ‫אוכל להיהפך למשהו חסר משמעות‬ ‫וקטן עוד יותר‪ .‬לא יכולתי לברוח‬ ‫מהנוכחות הנפלאה של הוד קדושתו‪.‬‬ ‫הייתי חשוף ושבור לחלוטין‪ .‬הייתי‬ ‫זקוק לחסד‪ .‬זה היה הרגע שבו כל מה‬ ‫שהאמנתי במשך שנה הפך לדרך‬ ‫הבריחה היחידה שלי‪ .‬פרשתי את‬ ‫חיי לפני ישוע המשיח באמונה שהוא‬ ‫מת עבורי כקורבן ולקח את החטאים‬ ‫שלי כמו שכתוב בישעיהו נ"ג ‪:5‬‬

‫ׁש עֵ נ ּו ‪,‬‬ ‫ּפ ָ‬ ‫מ ְ‬ ‫מ חֹ ל ָל ִ‬ ‫" ו ְה ּו א ְ‬ ‫ת י נ ּו‬ ‫מ עֲ ֹו נֹ ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫מ דֻ ּכ ָ א‬ ‫ְ‬ ‫מ נ ּו עָ ל ָ י ו ‪,‬‬ ‫ׁש ל ֹו ֵ‬ ‫ְ‬ ‫סר‬ ‫מ ּו ַ‬ ‫ח בֻ רָתו ֹ נ ִרְ ּפָא־ ל ָנּו"‪.‬‬ ‫ּו בַ ֲ‬ ‫ביום למחרת התמלאתי בשלום‬ ‫תמידי‪ ,‬שלום שבעבר זכיתי לו רק‬ ‫לשבריר של שנייה‪ ,‬אבל עכשיו‬ ‫הוא נשאר איתי כל הזמן‪ .‬בעיניים‬ ‫מכוסות יצאתי לטיול קצר ברכב‬ ‫עם אחת הדוגמניות‪ .‬הייתי עטוף‬ ‫כולי באהבתו של אלוהים‪ .‬חזרתי‬ ‫בלילה ההוא מאוחר לסטודיו‪ ,‬נכנסתי‬ ‫למקלחת והלכתי לישון‪ .‬חשבתי שהאורות עוד היו‬ ‫דולקים לכן קמתי לכבות שוב את האור‪ .‬בחדר זהר‬ ‫אור בהיר יותר מהאור של השמש אך הוא לא הכאיב‬

‫‪7‬‬


‫שאלו וינתן‬ ‫לכם דרשו‬ ‫ותמצאו דפקו‬ ‫ויפתח לכם‪.‬‬ ‫כי כל‪-‬השואל‬ ‫יקבל והדורש‬ ‫ימצא והדופק‬ ‫יפתח לו‬

‫‪8‬‬


‫לעיני‪ .‬קמתי שוב וכיביתי את המתג הראשי של החשמל‬ ‫ודבר לא השתנה‪ .‬התגלגלתי אל בטן שק השינה‬ ‫כדי לוודא שאני נמצא בחשכה מוחלטת ובכל זאת‬

‫זהר אור סביבי‪ .‬האור היה בי וממני‬ ‫ומסביבי‪ .‬ב ל י ל ה ה ה ו א ח ז י ת י‬ ‫חזיונות וחלמתי חלומות על כפרה‪ ,‬על‬ ‫סליחה ועל דברים שעתידים לבוא‪.‬‬ ‫בבוקר למחרת ידעתי שאני צריך לספר את זה לכולם‪.‬‬ ‫הקלטתי שני שירי הלל על ישועתו הנהדרת של המשיח‪.‬‬ ‫כל מי שנכנס לחדר שמע ממני על ישוע‪ .‬ביום ראשון‬ ‫בערב כשאני עדיין חבוש בשתי רטיות של משה דיין על‬ ‫העיניים‪ ,‬בסרבל כחול‪ ,‬עם שאריות של חימר על הזקן‬ ‫ויחף הלכתי לבית קהילה‪ .‬לאחר המסר צעדתי קדימה‬ ‫אל הבמה ואמרתי שאני רוצה לעשות טבילה‪ .‬נאמר‬ ‫לי שלפי כתבי הקודש זה צעד אמונה שיש להשלימו‪.‬‬ ‫כשעמדתי לצאת המטיף שאל אותי‪" ,‬האם אפשר‬ ‫להתפלל עבור העיניים שלך?" אמרתי‪" ,‬לא‪ ,‬מחר הן‬ ‫יהיו בסדר"‪.‬והוא קרא בקול‪" ,‬הללויה‪ ,‬השבח לאל!"‪.‬‬

‫הגוף‪ ,‬כשהוא ממלא אותי בשלום ובאהבה המובטחים‬ ‫של אלוהים‪ .‬עברתי מממלכת החושך אל ממלכת האור‪,‬‬ ‫הייתי אבוד ועכשיו נמצאתי‪ ,‬הייתי עיוור ועכשיו אני יכול‬ ‫לראות‪ .‬הבטתי על כל דבר בעיניים חדשות‪.‬‬ ‫מהיום ההוא עברתי הרבה עליות וירידות‪ ,‬אך שני דברים‬ ‫נותרו יציבים‪ :‬הדבר הראשון הוא שלעולם לא אוכל‬ ‫להתכחש למשיח בשום אופן ולא לאמת שבדברו‪ .‬והדבר‬ ‫השני הוא שהוא נשאר נאמן‪ ,‬הוא לא עזב אותי מעולם‬ ‫גם בתקופות שאני לא הייתי נאמן‪ ,‬הוא נשאר נאמן שהרי‬ ‫הוא לא יכול להתכחש לעצמו‪.‬‬

‫מאוחר בערב פשטתי את הרטיות‪ .‬בתחילה הראייה‬ ‫הייתה כמו צפייה בטלוויזיה שחור לבן‪ ,‬שטוחה וציורית‪,‬‬ ‫לאט לאט התחילה התמונה לקבל עומק וצבעים‪ .‬הרגשתי‬ ‫כאילו זרם של נוזל סמיך הציף אותי מהראש ולאורך כל‬

‫יצירות האומנות של ברוך בכתב העת‪:‬‬ ‫עמ' ‪" :5‬משיחת דוד"‪ ,‬ציור שמן על קנווס‬ ‫עמ' ‪" :6‬יוסף"‪ ,‬ציור שמן על בד קנבס‬ ‫עמ' ‪" :8‬בשר אחד"‪ ,‬פסל אבן‬ ‫עמ' ‪" :9‬סולם יעקב"‪ ,‬ציור שמן על בד קנבס‬ ‫עמ' ‪" :27-26‬רות ובועז"‪ ,‬זוג ציורי שמן על בד קנבס‬

‫ברוך‪ ,‬אשתו קרן וחמשת ילדיהם עלו לארץ ב‪ 1999-‬וגרים כעת בירושלים‪.‬‬ ‫חלק מיצירותיו של ברוך בהשראת הכתובים מוצגות במלון גילגל בתל אביב‪.‬‬ ‫ליצירת קשר עם האומן כתבו אל‪maayanbmidbar@gmail.com :‬‬

‫‪www.baruchmaayan.com‬‬

‫"סולם יעקב" מאת ברוך מעיין‬

‫‪9‬‬


‫ליזה מאי‬

‫ה יֹה הָי ָה לפני שנים רבות עולם ובו הרים זקופים ברום‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫אפיקי מים פתלתולים‪ ,‬אגמים שקופים כבדולח ושדות‬ ‫פורחים בשלל צבעים ומינים; והעולם התמלא שפעת‬ ‫חיים של בריות גדולות כקטנות‪ ,‬אשר רבצו בנעימים‬ ‫יחדיו; זאב השתובב עם שה בעוד אריה רעב השביע‬ ‫את תאבונו הרב באחו ומפרי כל עץ מאכל; עולם שלא‬ ‫ארבה בו כל סכנה או כך זה נראה לפחות למראית עין!‬

‫"לא! הינך טועה!" מיהרה חווה להשיב‪" .‬ויאמר לנו‬ ‫שמפרי עץ הגן נאכל‪ ,‬אך מהפרי אשר בתוך הגן לא‬ ‫תאכלו!" הנחש נעלם לרגע והגיח שוב מחדש לצדו של‬ ‫פרי מיותם תלוי בדיוק מעליה‪" .‬ישנה סיבה באומרו‬ ‫כך‪ ,‬שהרי יודע הוא כי פרי זה נושא כוחות נסתרים!‬ ‫ביום אוכלכם ממנו נפקחו עיניכם והייתם לאלוהים‬ ‫ותהיו יודעי דבר!"‬

‫בצלו של עץ עבות פיזזו להם בחדווה איש ואישה‬ ‫צעירים לקול ציוץ מקהלת ציפורים זעירות‪ .‬למראה‬ ‫העוויות המגוחכות של אדם צנחה חווה בעליצות‬ ‫ובכבדות לאדמה ופיה התמלא שחוק‪ .‬בהתהפכה על‬ ‫גבה כדי להסדיר את נשימתה לכדו עיניה את בבואתו‬ ‫של פרי מט לנפול המזמן לאוכלו‪ .‬כהרף עין זיהתה‬ ‫חווה את הפרי שכונה בפיה‪' :‬לא‪-‬לא'‪ .‬לא לגעת‪,‬‬ ‫לא לאכול! הלא אבא אסר זאת! מהו רזו של הפרי?‬ ‫מדוע אסר האב לאכלו? פעם אחת שאלתהו והוא אך‬ ‫הזכירּה להשלכות הרות האסון למעשה של אי ציות‪,‬‬ ‫רעדה אחזה בה אז לשמע קולו הסמכותי‪.‬‬

‫האם לא בראנו אבא בצלמו? האין האצילנו סמכות‬ ‫וחוכמה שדי בהן כדי לשלוט בבריאה? היא הרימה‬ ‫ראשה אל הנחש ונעצה מבט חודר בעיניו‪ ,‬ושוב‬ ‫נתערפלו מחשבותיה‪ .‬המסתיר אביה דבר ממנה? היא‬ ‫בהתה בפרי משובב הנפש ושאפה אל קרבה את ניחוח‬ ‫מתיקותו‪ .‬הפרי המיותם קיבל לפתע חיים; מזמן אותה;‬ ‫קורא לה להתכבד בדעת ובהנאה הטמונים בו‪ .‬ברגע‬ ‫אחד של חולשה‪ ,‬לא יכלה עוד לשאת בפיתוי‪ ,‬חטפה‬ ‫את הפרי מהענף ונעצה בו את שיניה בנגיסה גדולה‪.‬‬ ‫מרקמו הקטיפתי נימוח בפיה כטעמו של גן עדן‪ .‬אבוי‪,‬‬ ‫בו ברגע הוצף ליבה בדברים שלא הכירה קודם‪ :‬אשם‪,‬‬ ‫בושה ופחד‪ .‬היא פנתה אל אדם שבחן בשקט את‬ ‫המתרחש‪ .‬בפנותה אליו הרחיק הוא צעד לאחור‪ .‬היא‬ ‫חשה במורת רוחו‪ .‬היא הבחינה זאת בעיניו! בעדינות‬ ‫קרבה אליו שוב‪ ,‬מבטה מפתה‪ ,‬אחזה בידו ונשקה לה‬ ‫ברכות‪" .‬הכול בסדר‪ ,‬אדם"‪ .‬קולה היה כעת קטיפתי ורך‬ ‫כפרי‪ּ ,‬ו ל ְכ ָדֹו ברשתה של הונאה ואי ציות‪ .‬הוא נותר קרוע‬ ‫בין אשתו היפה לבין אביו האוהב‪ .‬ביד אחת גיפפה את‬ ‫גופו ובשנייה תחבה את הפרי הניחוחי אל פיו‪" .‬זוהי‬ ‫תשובתנו‪ ,‬אדם; נוכל להשתוות לאלוהים‪ .‬ברצונו לשמרנו‬ ‫כנועים ותחת מרותו – הפרי הזה יביאנו לידי עצמאות‪,‬‬ ‫לשחרור אמיתי‪ .‬העולם הזה לנו הוא‪ ,‬אדם‪ ,‬נקרתה‬ ‫בידינו הזדמנות לשלוט בו‪ .‬איש לא יוכל לצוותנו עוד מה‬ ‫נוכל או לא נוכל לעשות! העולם שלנו‪ ,‬אדם!"‬

‫לפתע נשמעה אוושת עלים בזמורות העץ שהיתמרו‬ ‫מעל‪ .‬היא נזדקפה בזריזות ונעצה מבט מעלה בפניו‬ ‫המעוותות והכעורות של יצור חלקלק מגיח מבין‬ ‫העלים‪ .‬כמקשיב לרחשי ליבה שאלּה היצור‪" ,‬אף כי‬ ‫אמר אלוהים לא תאכלו מכל עץ הגן?" מחשבותיה‬ ‫נתערפלו בן רגע‪ .‬האם זאת אמר אבא? זיכרונה‬ ‫שילחה אל הערב האביבי הקריר כשצעדה עם אדם‬ ‫לצדו של אבא בגן העדן היפיפה שלהם‪ .‬הוא הראם‬ ‫באהבתו את הגן שברא במיוחד עבורם‪ ,‬מלא תענוגים‪,‬‬ ‫פירות וצמחים מעודנים מכל מין ומין‪ .‬בהירות הציפה‬ ‫את מחשבותיה בהיזכרה לדבריו של האב ביום ההוא‬ ‫בדיוק במקום הזה כשהתקדרה הבעת פניו הנפלאים!‬

‫‪10‬‬


‫בהתקרבו לפרי נראה הוא אף מושך יותר‪ ,‬אך יותר‬ ‫מכול משכוהו כוחותיו הנסתרים‪ .‬וברגע האיום ההוא‬ ‫של ההיסטוריה‪ ,‬אדם‪ ,‬מאבות אבותינו הקדמונים‪ ,‬פתח‬ ‫ה עָ צ ֵב פסיעות‪,‬‬ ‫את פיו ונגס בפרי‪ .‬בו ברגע שמע הזוג ֶ‬ ‫ומתוך יצר טבעי מיהרו השניים לחפש כיסוי לעירום‬ ‫שאליו נודעו לראשונה‪ .‬אשם‪ ,‬בושה‪ ,‬כעס‪ ,‬תרעומת‬ ‫מילאו את ליבם ואת מחשבותיהם‪ ,‬רגשות שלא הכירו‬ ‫קודם הציפום בזה אחר זה‪.‬‬ ‫"אדם‪ ,‬אייכה?" לא היה זה משחק משובב של מחבואים‪.‬‬ ‫"עירום אני לכן נחבאתי"‪ ,‬ענה אדם בהיחבאו מאחורי‬ ‫שיח‪.‬‬ ‫"עירום? מי גילה לך על היותך עירום? אדם‪ ,‬האם‬ ‫אכלת מהפרי שאסרתי עליך לאכול?"‬ ‫חווה התחבאה מאחורי אדם לופתת לגופה הרועד‬ ‫עלה תאנה שאותו אחתה בחופזה‪ .‬אולם ביום ההוא‬ ‫לא מצאה היא נחמה‪ ,‬הגנה או ביטחון מאחורי אישּה‪.‬‬ ‫אדם השיב במהירות‪" ,‬זו האישה‪"...‬‬ ‫הלא הייתה תמיד איילת אהבים בפי אדם‪ ,‬מלכתו‪,‬‬ ‫רֵ עָתֹו הטובה ביותר‪ ,‬אהובתו ורעייתו! אבא אמר לה‬ ‫שבראּה באהבה מצלעו של אדם‪ ,‬קרובה לליבו‪ .‬בשר‬ ‫מבשרו‪ ,‬שהרי דבקו והיו לבשר אחד‪ .‬קולו הרועד של‬ ‫אדם קטע את חוט מחשבותיה‪" ,‬האישה אשר נתת‬ ‫עימדי‪ ,‬היא נתנה לי מן העץ ואוכל!" השכח את הברית‬ ‫ביניהם? בגידתו הושלמה‪ .‬דמעות חמות בצבצו בזוויות‬ ‫עיניה הירוקות‪ ,‬מתגלגלות במורד פניה היפים והרכים‬ ‫אשר נעוו מכעס ויגון‪ .‬הפער בין עוינות לבגידה חדר‬ ‫עמוק לליבה‪.‬‬

‫"הכיצד אוכל להורגך?‬ ‫הוי אדם‪ ,‬הוי חווה‪"...‬‬ ‫אלוהים ברחמיו עשה לילדיו‬ ‫החוטאים ביום ההוא שני‬ ‫דברים הראויים לתשומת לב!‬ ‫האחד‪ ,‬הוא אמר את ההבטחה‬ ‫המשיחית הראשונה‪ :‬ביום מן‬ ‫הימים ייצא מזרעה של חווה‬ ‫האחד אשר ישוף את ראשו‬ ‫של הנחש ובכך יבטל את מלוא‬ ‫העונש של החטא‪.‬‬ ‫והשני‪ ,‬חרבו של אבא פסחה על אדם וחווה ובמקומם‬ ‫נטבחו ביום ההוא שני בעלי חיים‪ ,‬ומעורותיהם ובמו‬ ‫ידיו עשה לילדיו העירומים כותנות‪.‬‬ ‫בלילה ההוא בפעם הראשונה בחייה השתופפה חווה‬ ‫לבדה בברכיים כפופות‪ ,‬גחנה על סנטרה ופרצה בבכי‬ ‫תמרורים‪ .‬ואדם ישוב בדומייה על ידה ומבטו חסר‬ ‫אונים‪" .‬מה עשיתי?" האשים את עצמו! רק ברבות‬ ‫הימים יתגלה מלוא עוצמת אותו רגע טיפשי של חולשה!‬ ‫אך הזמן חשף גם דבר אחר ‪ .‬זרע נזרע שנישא לדורי‬ ‫דורות עד ליום שבו אלוהים עצמו ינביטהו ויפריחהו‪.‬‬ ‫מלך ייוולד ותקום מלכות מפוארת ונצחית‪ .‬זהו ראשית‬ ‫סיפור ישועתנו!‬

‫יום שחור נחתם בהיסטוריה כשהטיל אלוהים את‬ ‫עונשו על ילדיו הסוררים בקללו את האדמה‪ ,‬זו ולא‬ ‫אחרת‪ ,‬שכלכלה אותם‪.‬‬ ‫בחטאם לא יוכלו עוד לחיות לעד‪ .‬הם גורשו מגן ביתם‬ ‫הנפלא ונאסר עליהם להתקרב אל עץ החיים שעמד‬ ‫באמצע הגן!‬

‫‪11‬‬


‫אלמן האש‬ ‫כשחזרנו הביתה רעבים לאחר שעות אחר הצהרים‬ ‫העמוסות בבית הקפה המאולתר שלנו ברחובות תל‬ ‫אביב‪ ,‬הבטנו בירון קוצץ בזריזות כמה ירקות‪ ,‬זורק‬ ‫אותם אל תוך הסיר ובוזק עליהם תבלינים‪ .‬איך זה‬ ‫שהמרק יצא כל כך טעים? ישבנו לשולחן לאכול את‬ ‫הארוחה הערבה‪ ,‬ואני הייתי סקרנית לדעת איזה סיפור‬ ‫עומד מאחורי הבחור הישראלי הזה‪ ,‬צעיר מוכשר‬ ‫להפליא ובעל מרץ רב‪ .‬כאיש עסקים‪ ,‬צלם אופנה הולך‬ ‫ומתפרסם ובשלן מוכשר בפאב שבבעלותו‪ ,‬חי ירון את‬ ‫החיים להנאתו‪ .‬עד שיום אחד חווה ירון מפגש יוצא‬ ‫דופן ששינה את חייו לתמיד‪...‬‬

‫‪12‬‬

‫המכלה‬ ‫המחייה‬

‫במבט לאחור על ילדותך‪ ,‬איך זה לגדול בתל אביב?‬ ‫"גדלתי בלב תל אביב‪ .‬הייתה לי ילדות נפלאה‪ ,‬חיים של‬ ‫ילד ישראלי ממוצע‪ .‬סיימתי שתים עשרה שנות לימוד‬ ‫ויצאתי אל העולם בלי לדעת שלעולם יש תוכניות אחרות‬ ‫עבורי‪ .‬כשהתבגרתי הרגשתי כמו נמלה במרוץ גדול‪ ,‬לכל‬ ‫אחד יש לוח זמנים משלו ולאיש לא אכפת ממני‪ .‬מה‬ ‫יכולתי לעשות?‪ ...‬החלטתי להצטרף לתחרות"‪.‬‬ ‫איך עבר עליך השירות הצבאי?‬ ‫"לא רציתי להתגייס לצבא! הרגשתי כאילו ברחתי מכל‬ ‫מה שהכרתי עד עכשיו‪ .‬היה עליי לעזוב את הקן הנוח‬


‫שלי והיה לי קשה מאוד‪ .‬לבסוף הבנתי שאין ברירה‬ ‫והכול הסתדר לטובה‪ .‬הגעתי להבנה שהיה עליי לקחת‬ ‫חלק בשירות המדינה והעם שלי‪ .‬כל אחד מאיתנו צריך‪.‬‬ ‫הצבא לימד אותי הרבה על משמעת ועל כבוד לאחרים‪,‬‬ ‫אך ברגע שהסתיים השירות הצבאי עזבתי מיד‪ ...‬בלי‬ ‫כוונה לחזור"‪.‬‬

‫תחום ההתעניינות שלי היה צילום אופנה‪ .‬חשבתי‬ ‫לעצמי‪' ,‬מצאתי את ייעודי בחיים‪ ,‬וכמה נפלא הוא!'‬ ‫ושוב טיפסתי בסולם המדרגות אבל הפעם טיפסו איתי‬ ‫הרבה אנשים שרמסו זה את זה כדי להגיע למעלה‪ .‬כל‬ ‫כך הרבה אנשים על סולם צר‪ .‬לי זה לא הפריע‪ ,‬עשיתי‬ ‫את שהיה עליי לעשות‪ .‬טיפסתי בכוח‪ ,‬נעזרתי בשקרים‪,‬‬ ‫בחיוכים איפה שהיה צריך ואמרתי את מה שנעם לאוזן‪.‬‬ ‫ושוב החיים האירו לי פנים‪ .‬השתתפתי במירוץ הגדול‪.‬‬

‫"לאחר השירות הצבאי אפשרו לי הוריי לעשות ככל‬ ‫העולה על רוחי‪ ,‬בלי לחץ מצידם‪ .‬הרגשתי כמו ציפור‬ ‫ששוחררה מהכלוב‪ .‬התחלתי לעשות מה שבא לי ולא‬ ‫קשה לנחש מה זה היה‪.‬‬

‫'אני מוכר‪ ,‬אני חשוב‪ ...‬אבל עבור‬ ‫מי?' זה היה הרגע בחיים שהבנתי כי הכול אשליה‪.‬‬

‫מה היו התכניות והשאיפות שלך לאחר הצבא?‬

‫"התחלתי להפיק מוזיקה אלקטרונית ולעבוד בתור די‪-‬‬ ‫ג'יי‪ .‬כך יכולתי לטייל ברחבי העולם‪ .‬הייתי אדם עם‬ ‫הרבה שאיפות וראיתי את עצמי מטפס בסולם ההצלחה‪.‬‬ ‫בתקופה ההיא בחיים הרגשתי טוב‪ .‬החיים עשו לי טוב‪.‬‬ ‫הרבה מסיבות‪ ,‬הרבה הנאות‪ ,‬די‪-‬ג'יי בהרים ביפן‪ ,‬בטן‬ ‫גב בחופים בברזיל ופסטיבלים באירופה‪...‬‬ ‫"אפשר להגדיר את התקופה ההיא כתקופת 'החיים‬

‫הטובים'! לא היה לי צורך לחשוב על‬ ‫העתיד כי ההווה היה כל כך משכר‪.‬‬ ‫אך כפי שכולנו יודעים לאחר מסיבה טובה בא ההנגאובר‪.‬‬ ‫מהר מאוד הבנתי שלסולם הזה נגמרו השלבים עבורי‪...‬‬ ‫"הגעתי לגובה המרבי והחלטתי לעצור‪ ,‬להסתדר קצת‬ ‫בחיים ולמצוא סגנון חיים קצת רגוע יותר‪.‬‬ ‫"בנקודה הזו בחיים התחלתי לעבוד בתעשיית‬ ‫המזון ומהר מאוד הבנתי‬ ‫שהשאיפה החדשה שלי‬ ‫הייתה לנהל מסעדה בעצמי‪.‬‬ ‫התחלתי לטפס בסולם הזה‪.‬‬ ‫חסכתי המון כסף ותוך שלוש‬ ‫שנים התגשם חלומי‪ .‬פתחתי‬ ‫מסעדה קטנה‪ .‬הייתי מאושר‪.‬‬ ‫סוף לכל הבוסים! כל החלטה‬ ‫הייתה נתונה עכשיו בידי‬ ‫ושוב התחלתי להריח את‬ ‫החופש‪ ..‬לא היה לי שום‬ ‫מושג ששינוי כבר חיכה לי‬ ‫בפינה‪.‬‬

‫אך מה יכולתי לעשות? המשכתי לחיות את חיי וחיכיתי‬ ‫להזדמנות הבאה‪.‬‬ ‫"נקודת המבט שלי על החיים החלה להשתנות‪.‬‬ ‫הפסקתי לשתות משום שהרגשתי שאין לי צורך עוד‬ ‫באלכוהול‪ .‬נהייתי צמחוני רציתי לחיות חיים בריאים‬ ‫יותר‪ .‬אמנם הפאב היה עוד בבעלותי אבל רציתי לבחור‬ ‫בדרך אחרת‪ ,‬הפוכה מחיי הפאב המטעים שחייתי‪.‬‬ ‫בתקופה הזו בחיים פגשתי את איימי‪ ,‬בחורה יהודייה‬ ‫יפהפייה ממינסוטה שצעדה אל תוך הפאב שלי וצדה‬ ‫את עיניי‪ .‬מערכת היחסים בינינו התפתחה במהירות‪.‬‬ ‫התקרבנו זה לזה והחלטנו לגור יחד‪ .‬מלכתחילה שמתי‬ ‫לב שאיימי הייתה שונה‪ .‬היא זרחה רוב הזמן‪ ,‬אהבה‬ ‫כל אחד וחייכה הרבה‪ .‬כשהיא צעדה אל תוך החדר‬ ‫נוכחותה הייתה מורגשת‪ .‬אהבתי את זה ואהבתי אותה‪.‬‬

‫"בואו נראה מה יש לנו עד כה‪ ,‬בעל פאב‪ ,‬צלם‬ ‫אופנה‪ ,‬אישה יפה – מה עוד אני צריך?‬

‫לאחר שנה במסעדה הבנתי‬ ‫שאין פרי לעמלי לכן נאלצתי‬ ‫להיות יצירתי יותר משום שלא‬ ‫רציתי לחזור להיות שכיר‬ ‫ולהיות שוב תלוי במשכורת‪.‬‬ ‫הפכתי את המסעדה לפאב‪.‬‬ ‫איזה צעד גדול!‬ ‫"פתאום היה לי זמן לעצמי‪,‬‬ ‫כסף החל לזרום לכיסי‪,‬‬ ‫טעמו של העתיד היה כטעם‬ ‫מרטיני ורוד למרות ש‪...‬‬ ‫היה ורוד יבש‪ .‬בזמני הפנוי‬ ‫אימצתי תחביב חדש שהפך‬ ‫במהרה לתשוקה הגדולה‬ ‫שלי‪ .‬השגתי לי מצלמה וזו‬ ‫הייתה אהבה ממבט ראשון‪.‬‬

‫‪13‬‬


‫לכאורה נראה הכול מושלם אך בלי לשים לב טבעתי‬ ‫בעולם של צרות‪ .‬חובות החלו להיערם ואיתם המתח‬ ‫והמאבקים של כל יום‪ .‬הייתי מצוברח ולא ידעתי לאיזה‬ ‫מצב רוח אתעורר בבוקר‪ .‬הייתי זקוק לעזרה אבל הגאווה‬ ‫שלי מנעה ממני להודות בכך‪ .‬הרגלי העישון שלי גרמו‬ ‫לי להיראות רגוע ושליו‪ .‬זו הייתה הדרך שלי לברוח מכל‬ ‫דבר‪ .‬כשהגעתי הביתה מהעבודה נהגתי לרבוץ מול מסך‬ ‫הטלוויזיה‪ ,‬מצית משהו חזק לעישון כדי לשכוח את לחצי‬ ‫היום‪ .‬לא הייתי שם לב אפילו שיש עוד מישהו בדירה‬ ‫שזקוק לתשומת הלב שלי‪ .‬הגישה שלי הייתה כזו‪' ,‬למי‬ ‫אכפת‪ ,‬קודם אני צריך לדאוג לעצמי'‪ .‬במשך השנים‬ ‫הפכתי להיות מרוכז מאוד בעצמי‪ .‬חשבתי שהדרך‬ ‫לאהוב את עצמי היא לשים את עצמי במקום הראשון‪.‬‬ ‫רציתי לשמור על שליטה עצמית בחיי כי חשבתי‪' ,‬מי‬ ‫מכיר אותי טוב יותר ממני?'‬ ‫"הגיע הזמן ואיימי נאלצה לחזור למינסוטה כדי לסיים‬ ‫את לימודיה‪ .‬ידענו שעלינו לחצות גשר גדול אם ברצוננו‬ ‫להמשיך ולהישאר יחד ולמען האמת‪ ,‬לא ידעתי למה‬ ‫לצפות‪ .‬ככל שהתקרב היום שהיה על איימי לעזוב שמתי‬ ‫לב שהיא התחילה להתפלל הרבה‪ .‬אלוהים משך אותה‬ ‫אליו‪ .‬היא דיברה המון על נושא האמונה‪ ,‬ולמען האמת‪,‬‬ ‫לא היה לי ממש אכפת‪ .‬לא היה לי מושג על אלוהים וגם‬ ‫לא היה לי אכפת לדעת מיהו‪ .‬כל מה שידעתי הוא שאני‬ ‫לא מעוניין בדבר שיטלטל את עולמי‪ .‬חשבתי לעצמי‬ ‫שאני בסדר‪ ,‬יש לי פילוסופיה פשוטה מאוד‪ .‬אם אני‬ ‫עושה טוב גם אקבל טוב ואם אני עושה רע אני אקבל‬ ‫רע‪ .‬לכן אני מנסה לחיות על הצד הטוב ביותר – על פי‬ ‫אמות המידה שלי‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫"אחרי כמה שיחות הבנתי שדעותינו חלוקות‪ ,‬וכמו כדי‬ ‫להחמיר את המצב‪ ,‬היא אמרה לי שהיא מאמינה שאם‬ ‫אני רוצה להיות בקשר עם אלוהים‪ ,‬אני צריך להכיר‬ ‫את בנו‪" ...‬ישוע!!?? היא הסבירה לי שמישהו היה צריך‬ ‫לשלם את המחיר על מעשיי הרעים‪ ,‬ובמקום שאני‬ ‫אשלם על החטאים שלי‪ ,‬עשה זאת ישוע עבורי‪ .‬הוא‬ ‫מת ככפרה עבור החטאים שלי‪ ,‬ואחרי שלושה ימים‪,‬‬ ‫לטענתה‪ ,‬הוא קם לתחייה מן המתים! עכשיו נשמע‬ ‫לי הכול באמת מוזר! בכל זאת‪ ,‬המשכנו לדון בנושא‬ ‫ולאט לאט התחלתי להבין והנושא נהיה לי פחות מוזר‪.‬‬ ‫איימי התחילה לבקר באספות של קהילה בתל אביב‪.‬‬ ‫לא היה לי מושג מהי קהילה‪ .‬הייתי בחור עסוק מאוד‬ ‫ולא היה לי זמן לחשוב על זה‪ .‬כמה ימים לפני שעזבה‬ ‫איימי את הארץ היא נכנסה הביתה זורחת כתמיד‬ ‫ובידה ספר‪ .‬היא אמרה לי שהיא התפללה עבורי עם‬ ‫חבר מהקהילה והוא מסר לה את הספר הזה עבורי‪.‬‬

‫הבטתי בספר שנקרא 'למה דווקא אני?'‬ ‫המחשבה הראשונה שעלתה במוחי‬ ‫הייתה‪' ,‬מה אעשה עם הספר הזה?‬ ‫אני אפילו לא זוכר מתי קראתי ספר בפעם האחרונה!‬ ‫למי יש זמן לזה?' המוח שלי היה עסוק כל כך בדברים‬ ‫אחרים‪ ,‬אבל החלטתי לכבד אותה והודיתי לה על הספר‪.‬‬ ‫השלכתי אותו על הספה בלי שום כוונה לקרוא בו‪ .‬פלטתי‬ ‫אנחת רווחה בהרגשה שכאילו בזה הרגע נמלטתי‬ ‫מכדור תועה‪ .‬הזמן חלף ומועד הטיסה שלה הגיע‪ .‬הייתי‬ ‫ברגשות מעורבים ולא ידעתי מה לחשוב‪ .‬ניסיתי לשכנע‬ ‫את עצמי שהכול יהיה בסדר‪ .‬היא תהיה שם ואני פה‬


‫והחיים ממשיכים כרגיל וכמו שאימא שלי אומרת‪' ,‬אם זה‬ ‫כתוב אז היא תהיה שלך‪ ,‬ואין לך מה לדאוג'‪.‬‬ ‫'תוכל להצטרף אליי לאספה בקהילה לפני שניסע לשדה‬ ‫התעופה? 'השאלה שלה כאילו נפלה מן השמיים‪' .‬בוודאי‪,‬‬ ‫מותק'‪( .‬אחרי הכול מה כבר יכול לקרות?) עם כל התיקים‬ ‫הארוזים עצרנו בבית הקהילה בדרכנו לשדה התעופה‪.‬‬ ‫כשנכנסנו לבית הקהילה ראיתי קבוצה של אנשים‬ ‫שרים וידיהם מורמות מעלה‪ .‬כל אחד שונה מן האחר ‪.‬‬

‫מיד הרגשתי כאילו מישהו נתן לי אגרוף‬ ‫בבטן לאחר ארוחה דשנה‪ .‬חשבתי‬ ‫לעצמי‪' ,‬אני לא שייך למקום הזה!'‬ ‫הרגשתי כל כך לא שייך וההרגשה הזו רק התעצמה‪.‬‬ ‫הבטתי בעיניה של איימי וראיתי את הרכות שהכרתי‬ ‫כל כך‪' .‬הכול בסדר'‪ ,‬היא הרגיעה אותי‪' .‬בוא ניכנס'‪.‬‬ ‫נאבקתי בתוכי‪ .‬לא! אל תיכנס פנימה! זה לא בשבילך!‬ ‫אך רציתי להיות עם איימי לפני שהיא עוזבת ונשארתי‪.‬‬ ‫ברגע שצעדתי פנימה הבחנתי במשהו מוזר וחלקתי‬ ‫אותו עם איימי‪ .‬היה שם בחור אחד בקבוצה המוזרה‬ ‫הזו שישב לידי יום קודם במרפאת השיניים כשחיכיתי‬ ‫בתור לרופא השיניים‪ .‬איימי הייתה המומה ומיד‬ ‫פנתה אליי ואמרה‪' ,‬ירון‪ ,‬זה הבחור שהתפלל עבורך‬ ‫ונתן לך את הספר!' הרגשתי כאילו קיבלתי סטירת‬ ‫לחי בפרצוף‪ .‬משהו עורר אותי בתוך תוכי ואמר לי‪...‬‬

‫"התעורר ירון‪ ,‬פקח את עיניך! האם‬ ‫אתה חושב שזהו צירוף מקרים?‪...‬‬

‫"לא!‪...‬כן!‪...‬לא!‪...‬אני לא יודע! הייתי מבולבל מאוד‪ .‬דבר‬ ‫אחד היה לי ברור‪ ,‬אני חייב לדעת הכול על הספר הזה‬ ‫'למה דווקא אני?'‪.‬‬ ‫"לאחר שנפרדתי מאיימי חזרתי הביתה והספר חיכה‬ ‫לי על הספה בדיוק במקום שהנחתי אותו‪ .‬פתחתי אותו‬ ‫והתחלתי לקרוא‪ .‬שוב הוצפתי באותה הרגשת מחנק‬ ‫וחוסר נוחות ולא יכולתי לקרוא בו‪ .‬משהו בתוכי אמר‪,‬‬ ‫'תן לזה צ'אנס'‪ .‬המשכתי בכוח לקרוא ובהצלחה מועטה‪.‬‬ ‫למחרת הייתי טרוד במחשבות על הספר בזמן העבודה‪.‬‬ ‫רציתי לחזור הביתה ולנסות שוב‪ .‬כשחזרתי הביתה קרה‬ ‫דבר חריג‪ .‬פתחתי את הספר כמו כשעשיתי יום קודם‪...‬‬ ‫אלא שהפעם הקריאה החלה לזרום‪ .‬במקום לצפות‬ ‫בטלוויזיה או להתעסק בענייניי הקבועים הייתי מרוכז‬ ‫כל כולי בספר‪ .‬הספר 'תפס' אותי ולא יכולתי להניח אותו‬ ‫בצד‪ .‬ביום למחרת מיהרתי הביתה לאחר יום העבודה‬ ‫כדי לגמור לקרוא את הספר‪ ,‬אבל כשהתחלתי לקרוא‬ ‫קרה לי דבר מוזר‪...‬‬ ‫"הרגשתי בנוכחות חזקה מאוד בבית והתחלתי לפחד!‬ ‫לא ידעתי מה לעשות‪ .‬התמלאתי פחד גדול ואיתו הגיעה‬ ‫החרדה‪ .‬התקשרתי לאיימי‪ .‬היא שמעה את הפחד בקולי‬ ‫ומיד ידעה שמשהו לא כהלכה‪ .‬ניסיתי להסביר לה מה‬ ‫קרה והיא נרגעה כשהבינה את שהתרחש‪' .‬בקש ממנו‬ ‫להיכנס אל חייך‪ ,‬ירון! הוא ייקח ממך את ההרגשה‬ ‫הרעה‪'...‬‬ ‫"לפתע מצאתי את עצמי כורע על הברכיים ומבקש‬ ‫מאלוהים‪' :‬בבקשה! בבקשה! בבקשה! עזור לי!' אמרתי‬ ‫לו שאני מאמין בבנו ישוע ששילם כקרבן את מלוא‬

‫‪15‬‬


‫המחיר עבור החטאים שלי‪ .‬כחמש דקות אחרי כן הרגשתי‬

‫טוב‪ .‬נרגעתי והלכתי לישון‪ .‬בבוקר למחרת‬ ‫חיכתה לי הפתעה‪ .‬הרגשתי שונה‬ ‫לגמרי‪ .‬הרגשה שלא חשתי מעודי‬ ‫עד כה‪ .‬הייתי רגוע ושלום שרר בלבי‪.‬‬ ‫יצאתי החוצה לשאוף אוויר צח‪ ,‬וכעת ידעתי שחיי השתנו‬ ‫לעד‪ .‬אלוהים תפס מקום בלבי ולא אחזור עוד לעולם‬ ‫להיות מי שהייתי‪ .‬איזה שינוי גדול! הייתי מאושר!‬ ‫אלוהים טיהר אותי"‪.‬‬ ‫ובכן ירון‪ ,‬מה תכניותיך לעתיד?‬

‫"הגעתי למסקנה מהי האמת בחיים‬ ‫ישוע הוא הסולם‪ ,‬הסולם היחידי‬ ‫שמוביל למעלה‪ ,‬הסולם היחידי לכל‬ ‫איש‪ .‬מצאתי בו את הייעוד שלי ואת‬

‫מהות קיומי‪ .‬החיים כבר לא חסרי‬ ‫טעם ותכלית‪ .‬יצאתי מהמרוץ ההוא‬ ‫שלא הוביל לשום מקום‪...‬‬ ‫"האש הישנה שלי של האנוכיות ושל החטא שבערה בי‬ ‫כבתה‪ .‬חוויתי אש חדשה של אהבתו והיא מילאה את‬ ‫חיי לחלוטין‪ .‬אני כבר לא אותו אדם‪ .‬אני רוצה לבשר‬ ‫לעולם על מושיעי‪ ,‬על המלך הזה‪ ,‬על שה האלוהים‬ ‫היקר ורב העוצמה שנשא על עצמו את חטאי העולם‪.‬‬ ‫הוא משיח ישראל‪ .‬היום אני חי בצפייה לשמוע את‬ ‫קריאתו בחיי"‪.‬‬ ‫האם יש דבר כלשהו שלמדת מהניסיון שלך ואתה‬ ‫רוצה לחלוק אותו עם אחרים?‬ ‫"למדתי שבשחרור כל אשר לנו‪ ,‬נקבל הכול! ואני‬ ‫יודע שהבטחתו לכל אחד ואחד מאיתנו היא פשוטה‪:‬‬ ‫מ צ ֵא תִי‬ ‫ׁש נ ִי ּבְ כ ָל ל ְבַ בְ כ ֶם ו ְנ ִ ְ‬ ‫ת דְ רְ ֻ‬ ‫מ צ ָא תֶם ּכ ִי ִ‬ ‫ׁש ּתֶם אֹתִי ּו ְ‬ ‫ּק ְ‬ ‫'ּו בִ ַ‬ ‫ל ָכ ֶם נ ְאֻם י ְהֹו ָה [‪( ']...‬ירמיהו כ"ט ‪")14 ,13‬‬

‫ׁשרֲתָיו אֵׁש לֹהֵט"‬ ‫מ ָ‬ ‫אכ ָיו רּוחֹות ְ‬ ‫מל ְ ָ‬ ‫"עֹׂשֶה ַ‬ ‫(תהלים ק"ד ‪)4‬‬

‫אם הנך מעוניין לקבל בחינם בדואר‬ ‫עותק של הספר "למה דווקא אני?"‬ ‫סיפור חייו של יעקב דמקני‬ ‫אנא שלח שם וכתובת למייל‪:‬‬ ‫‪RuachChadasha@gmail.com‬‬

‫הספר "למה דווקא אני?"‬ ‫תורגם ‪ -17‬שפות‪.‬‬ ‫ספר זה הוא מקור השראה לסרט‬ ‫החדש‪" :‬רוח חדשה"‬

‫‪16‬‬


‫ירון‬ ‫צלם מוכשר ובעל פאב בתל אביב שחייו‬ ‫השתנו חלוטין על ידי כוחו של אלהים‬ ‫הפועל אף בימינו‪.‬‬

‫ברוך‬ ‫אומן יהודי מוכשר מדרום אפריקה‬ ‫שבעקבות אמונתו עלה לארץ‪ ,‬גר בתל‬ ‫אביב ויוצר יצירות בהשראת התנ"ך‪.‬‬

‫אתה‬ ‫הסיפור שלך‬ ‫הוא הכול על סיפורים של אנשים רגילים עם סיפורים בלתי רגילים‪.‬‬ ‫גיליון‬ ‫האם אתם מאמינים שאלוהי התנ"ך והברית החדשה פועל גם בעולם של ימינו?‬ ‫האם חווית את נוכחותו בחייך?‬ ‫נשמח לשמוע ממך כיצד חייך הושפעו ממפגש על‪-‬טבעי עם אלהים! אנא שילחו לנו את סיפורכם‪.‬‬ ‫בכל גיליון נפרסם סיפור אחד או שניים לפי בחירתנו‪.‬‬ ‫שילחו לנו את סיפורכם בקובץ של עד אלף מילים לכתובת‪:‬‬ ‫‪edut.editor@gmail.com‬‬ ‫שים לב לא לשכוח לציין את שמך ואת פרטיך‪.‬‬

‫‪17‬‬


‫כי כה אהב אברהם‪...‬‬

‫שירלי זנתי‬

‫שמו של אברהם אבינו מצויין בתנ"ך ‪235‬‬ ‫פעמים (בנוסף ל‪ 57-‬פעמים בשם אברם)‪ .‬אין‬ ‫ספק שזוהי דמות מרכזית וחשובה בתנ"ך‪.‬‬

‫אדני‪ ,‬בורא השמיים והארץ וכל‬ ‫צבאם‪ ,‬בוחר שוב ושוב לאורך התנ"ך‬ ‫כולו להזדהות כאלהי אברהם‪.‬‬ ‫אברהם מתואר כאיש אמונה שהתהלך בציוט מלא‬ ‫לה' מהעת ששמע את ה' דובר אליו‪ .‬אך הוא מפורסם‬ ‫במיוחד בעבור סיפור עקדת יצחק‪ ,‬בו הוא למעשה הוכיח‬ ‫במעשיו את גודל האמונה שהיתה לו באלוהים‪.‬‬ ‫ה' נראה אל אברהם שלוש פעמים (בראשית יב‪:‬ז; יז‪:‬א‪,‬כב;‬ ‫יח‪:‬א) ודיבר אליו שבע פעמים (בראשית יב‪:‬א‪ ,‬ז; יג‪:‬א; טו‪:‬א;‬ ‫יז‪:‬א; יח‪:‬יג; כב‪:‬א)‪ .‬שבע פעמים ניתנה לאברהם ההבטחה‬ ‫לזרע (בראשית יב‪:‬ב‪ ,‬ז; יג‪:‬טז; טו‪:‬ה; יח‪:‬י; כא‪:‬יב; כב‪:‬יז)‪,‬‬ ‫ה‬ ‫ש בֶ ָ‬ ‫חׁ ְ‬ ‫א מִן בַּיהו ָה; ו ַי ּ ַ ְ‬ ‫ה ֱ‬ ‫ובפעם הרביעית נאמר לנו שאברהם " ֶ‬ ‫ּלֹו צ ְדָקָה"‪ .‬ה' בונה את אמונתו של אברהם מכיוון שהוא חוזר‬ ‫ש ךָ ל ְגֹוי ג ָּדֹול" (בראשית יב‪:‬ב)‪,‬‬ ‫א עֶ ְ ׂ‬ ‫ומחזק את הבטחתו "ו ְ ֶ‬

‫‪18‬‬

‫שר‬ ‫אׁ ֶ‬ ‫א רֶץ; ֲ‬ ‫ה ָ‬ ‫ת י אֶת־ ז ַרְעֲךָ כּ ַעֲפַר ָ‬ ‫מ ִּ‬ ‫ש ְ‬ ‫"ו ְ ַ ׂ‬ ‫א רֶץ‪,‬‬ ‫ה ָ‬ ‫אִם־יּו כ ַל אִיׁש‪ ,‬ל ִמְנֹות אֶת־ עֲפַר ָ‬ ‫מ נ ֶה׃" (בראשית יג‪:‬טז)‪ .‬אך למרות‬ ‫גַּם־ ז ַרְעֲךָ י ִ ּ ָ‬ ‫כל ההבטחות השנים עוברות אברהם מזדקן ואין לו ילד‪.‬‬ ‫בשיחה נוספת עם אדני אברהם אומר‪ ..." :‬הֵן ל ִי‪ ,‬לא‬ ‫ה נ ֵּה בֶן־ בֵּי תִי יֹו רֵׁש אֹתִי׃" (בראשית טו‪:‬ג)‪.‬‬ ‫ת ה ז ָרַע; ו ְ ִ‬ ‫ת ָּ‬ ‫נָ ַ‬ ‫ה' חוזר על ההבטחה בפסוק המפורסם‪" :‬ו ַיא מֶר‬ ‫ס פֹר הַּכֹו כ ָבִים‪ ,‬אִם־ּתּו כ ַל ל ִסְפר א תָם;‬ ‫ש מַי ְמָה‪ּ ,‬ו ְ‬ ‫ה ׁ ָּ‬ ‫ה בֶּט־ נ ָא ַ‬ ‫ַ‬ ‫ו ַיא מֶר לֹו‪ ,‬כה י ִהְי ֶה ז ַרְעֶ ךָ׃" (בראשית טו‪:‬ה)‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ש בֶ ָ‬ ‫חׁ ְ‬ ‫א מִן בַּיהו ָה" ותגובת אדני‪" :‬ו ַי ּ ַ ְ‬ ‫ה ֱ‬ ‫תגובת אברהם‪" :‬ו ְ ֶ‬ ‫ּלֹו צ ְדָקָה" (בראשית טו‪:‬ו)‪ .‬אם כן ה' החשיב את אברהם‬ ‫מוצדק מכיוון שהוא האמין לדברו‪ .‬אף על פי כן בפרק‬ ‫הבא אמונתו של אברהם לא עומדת במבחן‪ .‬מכיון‬ ‫ששנים נוספות עברו ועדיין לא היה לאברם ושרי ילד‪.‬‬ ‫שרי הציעה לאברם לשכב עם שפחתה בכדי שהיא‬ ‫ה נ ֵּה־ נ ָא עֲ צ ָרַנ ִי‬ ‫א בְ רָם‪ִ ,‬‬ ‫ש רַי אֶל־ ַ‬ ‫תלד לו ילד כי‪" :‬ו ַתא מֶר ָ ׂ‬ ‫מ לּ ֶדֶת" (בראשית טז‪:‬ב)‪ .‬שרי בעצם מסדרת לה'‬ ‫י ְהו ָה ִ‬


‫את העניינים ולוקחת את המצב לידיים שלה‪ .‬אברהם‪,‬‬ ‫שה' נראה אליו ודיבר איתו אישית והבטיח לו זרע‪,‬‬ ‫חושב לרגע שאולי זו הדרך בה ההבטחה תתגשם‪.‬‬

‫הדבר המרגש ביותר בסיפור אברהם הוא הענותו המלאה‬ ‫לרצון ה'‪ .‬הוא הראה הקרבה אולטימטיבית וטוטאלית‪.‬‬ ‫אברהם הקריב לא רק את יצחק אלא גם את ישמעאל‪.‬‬

‫במקום לבטוח בכוח של ה' לתת לו‬ ‫את הצאצא המובטח‪ ,‬הוא בוחר בעת‬ ‫זו לבטוח בכוח שלו להגשים את‬ ‫הבטחת ה'‪ .‬היה זה רגע של חולשה שאמנם‬

‫הוא למעשה הקריב לה' את שני בניו‪ .‬הקרבת ישמעאל‬ ‫נעשתה בניגוד לרצונו בעקבות דרישת שרה‪" :‬ו ַתא מֶר‬ ‫בְ נ ָּה; כִּי לא‬ ‫א מָה הַזאת ו ְאֶת־ ּ‬ ‫ה ָ‬ ‫א בְ רָהָם‪ ,‬ג ּ ָרֵש ָ‬ ‫(שרה) ל ְ ַ‬ ‫ה ּדָבָר‬ ‫בְ נ ִי עִם־י ִצ ְחָק׃ ו ַי ּ ֵרַע ַ‬ ‫א מָה הַזאת‪ ,‬עִם־ ּ‬ ‫ה ָ‬ ‫י ִי רַׁש בֶּן־ ָ‬ ‫א בְ רָהָם; עַל אֹודת בְּנֹו"‪( .‬בראשית כא‪:‬י‪-‬יא)‬ ‫בְ עֵי נ ֵי ַ‬ ‫מְאד ּ‬ ‫אך אברהם אינו נענה לבקשת שרה כי אם להוראת ה'‪:‬‬ ‫ה נ ּ ַעַר‬ ‫בְ עֵי נ ֶי ךָ עַל־ ַ‬ ‫א בְ רָהָם‪ ,‬אַל־י ֵרַע ּ‬ ‫"ו ַיא מֶר אֱל הִים אֶל־ ַ‬ ‫ש מַע בְּק ל ָּה; כִּי‬ ‫ש רָה ׁ ְ‬ ‫א ל ֶי ךָ ָ ׂ‬ ‫ש ר תא מַר ֵ‬ ‫אׁ ֶ‬ ‫ת ךָ‪ ,‬כל ֲ‬ ‫מ ֶ‬ ‫א ָ‬ ‫ו ְעַל־ ֲ‬ ‫שׂי מֶּנּו;‬ ‫א ִ‬ ‫א מָה ל ְגֹוי ֲ‬ ‫ה ָ‬ ‫ק רֵא ל ְךָ ז ָרַע׃ ו ְג ַם אֶת־ בֶּן־ ָ‬ ‫בְי ִצ ְחָק‪ ,‬י ִ ּ ָ‬ ‫כִּי ז ַרְעֲ ךָ הּוא׃" (בראשית כא‪:‬יב‪-‬יג)‪ .‬אל לנו להקל ראש‬ ‫בגודל הבקשה ובהקרבה שנדרשה מאברהם בכדי לשלח‬ ‫את בנו האהוב שגידל במשך ‪ 14‬שנים אל המדבר‪ .‬בנו‬ ‫הבכור אף על פי שהוא בכור השיפחה‪ .‬אין ספק שהיה‬ ‫זה דבר קשה מאוד עבורו לגרש את בנו ולתת לו לחוות‬ ‫דחייה מאת המשפחה כולה‪ ,‬אך הוא לא התמהמה‪:‬‬ ‫ת ן אֶל־‬ ‫ח מַת מַי ִם ו ַי ּ ִ ּ ֵ‬ ‫קּח־ ל ֶחֶם ו ְ ֵ‬ ‫א בְ רָהָם בַּב קֶר ו ַי ּ ִ ַ‬ ‫ש כֵּם ַ‬ ‫"ו ַי ּׁ ַ ְ‬ ‫ח הָ‪( ".‬בראשית כא‪:‬יד)‬ ‫ש לּ ְ ֶ‬ ‫ש כ ְמָּה ו ְאֶת־ הַי ּ ֶל ֶד ו ַי ׁ ְ ַ‬ ‫שׂם עַל־ ׁ ִ‬ ‫ה ג ָר ָ‬ ‫ָ‬

‫הוביל לצאצא המיוחל אך מתוך התגשמות עצמית ולא‬ ‫מתוך התגשמות אלהית ולכן הוביל גם לסבל רב של כל‬ ‫הנפשות הפועלות (אברהם‪ ,‬שרה‪ ,‬הגר וישמעאל)‪.‬‬ ‫אברהם היה בן ‪ 86‬כאשר נולד לו ישמעאל‪ .‬לפי השם‬ ‫שהעניק אברהם לבנו ניתן להבין את רחשי ליבו‪ .‬הוא היה‬ ‫האב המאושר שסוף סוף זכה לבן זכר‪ ,‬מענה לתפילות‬ ‫רבות ללא ספק‪ ,‬ולכן גם קרא לו ישמע‪-‬אל‪ .‬יהיה זה‬

‫בנו יחידו‪ ,‬בנו האהוב‪,‬‬

‫למשך ‪ 14‬השנים‬ ‫הבאות בחייו‪ .‬כשאברהם היה בן ‪ ,99‬שלוש עשרה שנים‬ ‫לאחר הולדת ישמעאל‪ ,‬ה' נראה אליו שוב‪" :‬ו ַי ּ ֵרָא י ְהו ָה‬ ‫פ נ ַי ו ֶהְי ֵה‬ ‫ה לּ ֵךְ ל ְ ָ‬ ‫ת ַ‬ ‫ה ְ‬ ‫ש דַּי‪ִ ,‬‬ ‫א נ ִי־ אֵל ׁ ַ‬ ‫א ל ָיו ֲ‬ ‫א בְ רָם‪ ,‬ו ַיא מֶר ֵ‬ ‫אֶל־ ַ‬ ‫ת מִים" (בראשית טז‪:‬ב)‪ .‬ה' מבקש מאברהם אמונה‬ ‫ָ‬ ‫תמימה שאינה מביטה אל הנסיבות אלא אל ה'‪ .‬אמונה‬ ‫שאינה מנסה לסדר לה' את העניינים‪ .‬ה' שוב חוזר על‬ ‫הבטחת הצאצא אך הפעם מבהיר שבן זה יולד לשרה‬ ‫כי מבן שרה הוא יקים את בריתו‪ ,‬היא ברית עולם לזרעו‬ ‫אחריו‪ .‬האמונה התמימה המתבקשת מאברהם מוצאת‬ ‫ביטוי באופן מידי בהיענות אברהם לבקשת ה' התמוהה‬ ‫ה ז ֶּה‪,‬‬ ‫בְ עֶ צ ֶם הַּיֹום ַ‬ ‫שׂר עָ רְל ָתָם‪ּ ,‬‬ ‫בְ ַ‬ ‫לימול כל זכר "ו ַי ּ ָמָל אֶת־ ּ‬ ‫ש ר ּדִבֶּר אִּתֹו אֱל הִים" (בראשית יז‪:‬כג)‪ .‬המילים "בעצם‬ ‫אׁ ֶ‬ ‫כּ ַ ֲ‬ ‫היום הזה" מעידים על היענות מידית בלא שהות‪.‬‬ ‫ה' למעשה מביא את אברהם למצב של תלות גמורה בו‪.‬‬ ‫הבן המובטח לו יהיה נס גמור‪ ,‬ואין כל בסיס הגיוני לבואו‬ ‫מלבד אמונה מלאה באל שהבטיח את הבן‪ .‬לא רק שבן‬ ‫זה יולד לאשה עקרה אלא גם זקנה בת ‪ ,90‬בנוסף לזאת‬ ‫אברהם הזקן בן ‪ 100‬מתבקש כעת לחתוך חלק מאבר‬ ‫מינו‪ ,‬דווקא אותו איבר שדרכו אמור ה' להגשים את‬ ‫ההבטחה‪ .‬תחשבו על זה‪ ,‬היום המנהג הוא ידוע ומובן‬ ‫מאליו בקרב היהודים‪ ,‬אך באותה העת סביר להניח שהוא‬ ‫היה מוזר וחסר תקדים‪ ,‬ואף על פי כן אברהם נענה בלא‬ ‫היסוס ובחיפזון‪ .‬בלי להישען על הבנתו‪ .‬מי יודע‪ ,‬אולי‬ ‫הוא אף חשב לעצמו שדבר זה עלול להיות מכשול נוסף‬ ‫לעיבור שרה‪ ,‬אך דבר לא מנע מבעדו מלעשות את רצון‬ ‫אדני‪ .‬גם אברהם וגם שרה צחקו למשמע ההבטחה לבן‬ ‫בעוד שנה (בראשית יז‪:‬יז; יח‪:‬יב)‪ ,‬מכיון שדבר זה היה‬ ‫בלתי נתפס על הדעת על סמך המציאות ולכן קראו לבן‬ ‫הנולד יצחק‪.‬‬

‫דָבָר"‬ ‫פ ל ֵא מֵי ְהו ָה ּ‬ ‫" הֲי ִ ּ ָ‬

‫(בראשית יח‪:‬יד)‪.‬‬

‫ה' קיים את הבטחתו לאברהם באורח פלא‪ .‬אברהם‬ ‫שהאמין בה' מלכתחילה עכשיו לומד שהמבטיח גם‬ ‫מסוגל לקיים את הבטחתו! אמונת אברהם שהיתה‬ ‫מבוססת על דבר ה' בלבד‪ ,‬עכשיו מתבססת גם על מעשי‬ ‫ה' שקיים את דברו‪ ,‬אמונה זו תעמוד במבחנים הבאים!‬

‫‪19‬‬


‫הפעם אברהם אינו מנסה לסדר לה' את העניינים‪ ,‬הוא‬ ‫בוטח בה' באופן מלא ומאמין להבטחתו‪ ,‬ולכן משלח‬ ‫את בנו ואת הגר‪ ,‬נער ואשה חסרי ישע‪ ,‬עם צידה קלה‬ ‫בלבד‪ .‬בטוחני שעבור אברהם היה זה כמו לשלחם‬ ‫אל מותם‪ .‬אך הפעם אברהם בוטח בה' ובכוחו לקיים‬ ‫את הבטחתו (כי לגוי אשימנו) ולהגן עליהם בדרך‪.‬‬

‫אברהם פועל לפי הוראות ה'‬ ‫בלי להתמקח או לשאול שאלות‬ ‫וללא ספק מתוך כאב גדול! היה‬ ‫עליו להאמין שה' יכול למלא את‬ ‫הבטחתו אף על פי שבמציאות‬ ‫נראה שבנו הולך למות במדבר ‪.‬‬ ‫אם נדמה למישהו שהיה זה דבר קל לוותר על ישמעאל‬ ‫כי הוא בן השפחה הרי שה' לא מותיר כל מקום‬ ‫א חַר‬ ‫לספק ומבקש מאברהם הקרבה טוטאלית‪" :‬ו ַי ְהִי‪ַ ,‬‬ ‫א בְ רָהָם; ו ַיא מֶר‬ ‫סּה אֶת־ ַ‬ ‫ה אֱל הִים‪ ,‬נ ִ ָ‬ ‫א לֶּה‪ ,‬ו ְ ָ‬ ‫ה ֵ‬ ‫ה ּדְבָ רִים ָ‬ ‫ַ‬ ‫בִ נ ְךָ אֶת־‬ ‫ה נ ּ ֵנ ִי׃ ו ַיא מֶר קַח־ נ ָא אֶת־ ּ‬ ‫א בְ רָהָם ו ַיא מֶר ִ‬ ‫א ל ָיו‪ַ ,‬‬ ‫ֵ‬ ‫א רֶץ הַמ רִי ָּה;‬ ‫ת אֶת־י ִצ ְחָק‪ ,‬ו ְל ֶךְ־ ל ְךָ‪ ,‬אֶל־ ֶ‬ ‫ה בְ ָ ּ‬ ‫א ַ‬ ‫ש ר־ ָ‬ ‫אׁ ֶ‬ ‫י ְחִי דְךָ ֲ‬ ‫א ל ֶי ךָ׃"‬ ‫ש ר א מַר ֵ‬ ‫אׁ ֶ‬ ‫ה רִים‪ֲ ,‬‬ ‫ה ָ‬ ‫א חַד ֶ‬ ‫ש ם ל ְע ל ָה‪ ,‬עַל ַ‬ ‫ה עֲ ל ֵהּו ׁ ָ‬ ‫וְ ַ‬ ‫(בראשית כב‪:‬ב) שוב אנו רואים את הענותו המלאה‬ ‫של אברהם וציוטו להוראת ה'‪ .‬גם הפעם הוא אינו‬ ‫מתמהמה אלא משכים בבוקר ויוצא לדרך להר מוריה‪.‬‬ ‫אברהם כבר יודע שה' ראוי לאמון ושדברו אמת והוא‬ ‫ק רֵא ל ְךָ ז ָרַע" ולכן יכל‬ ‫יקיים את הבטחתו‪ " :‬כִּי בְי ִצ ְחָק‪ ,‬י ִ ּ ָ‬

‫‪20‬‬

‫ה חֲמֹור‪,‬‬ ‫ש בּו־ ל ָכ ֶם פה עִם־ ַ‬ ‫לומר בביטחון אל נעריו‪ְ ׁ " :‬‬ ‫א ל ֵי כ ֶם׃"‬ ‫ת חֲו ֶה ו ְנ ָׁשּו בָה ֲ‬ ‫ש ַּ‬ ‫ה נ ּ ַעַר‪ ,‬נ ֵל ְכ ָה עַד־כה; ו ְנ ִׁ ְ‬ ‫א נ ִי ו ְ ַ‬ ‫וַ ֲ‬ ‫(בראשית כב‪:‬ה) כלומר אברהם האמין שאם ה' מבקש‬ ‫ממנו להקריב את בנו הוא גם מסוגל להקימו לתחייה‬ ‫מן המתים ולכן אומר נשתחווה ונשובה אליכם‪ .‬שוב‬

‫אברהם פועל לפי הוראות ה'‬ ‫בלי להתמקח או לשאול שאלות‬ ‫וללא ספק מתוך כאב גדול! היה‬ ‫עליו להאמין שה' יכול למלא את‬ ‫הבטחתו אף על פי שבמציאות‬ ‫נראה שבנו הולך למות כקורבן‪.‬‬ ‫שאר הסיפור כמובן ידוע‪ ,‬ה' עוצר מבעד אברהם ברגע‬ ‫ש ל ַח י ָדְךָ אֶל־‬ ‫תׁ ְ‬ ‫האחרון מלפגוע ביצחק ואומר לו‪ " :‬אַל־ ּ ִ‬ ‫ת י‪ ,‬כִּי־י ְרֵא‬ ‫ת ה י ָדַעְ ּ ִ‬ ‫מ ה; כִּי עַ ּ ָ‬ ‫ת עַׂש לֹו מְאּו ּ ָ‬ ‫ה נ ּ ַעַר‪ ,‬ו ְאַל־ ּ ַ‬ ‫ַ‬ ‫מ נ ִּי׃"‬ ‫מ ֶּ‬ ‫בִ נ ְךָ אֶת־י ְחִי דְךָ ִ‬ ‫ת אֶת־ ּ‬ ‫שכְ ָּ‬ ‫ח ַׂ‬ ‫ת ה‪ ,‬ו ְלא ָ‬ ‫א ָּ‬ ‫אֱל הִים ַ‬ ‫(בראשית כב‪:‬יב)‬ ‫הקרבה משמעה ויתור על משהו שאנו אוהבים בעבור‬ ‫משהו שאנו אוהבים אפילו יותר‪ .‬ואברהם היה מוכן‬ ‫לוותר על הבנים האהובים עליו ביותר בעבור ה' אותו‬ ‫הוא אהב אפילו יותר‪ .‬אברהם היה מוכן להקריב את בנו‬ ‫ישמעאל בשלחו למדבר‪ ,‬ואף היה מוכן להקריב את בנו‬ ‫יצחק לה' על המזבח‪ .‬זה מזכיר לי את ההקרבה שהיה‬ ‫ש נ ֵי‬ ‫על הכהן הגדול לבצע ביום הכיפורים‪" :‬ו ְל ָקַח אֶת־ ׁ ְ‬


‫פ תַח א הֶל מֹו עֵד׃ ו ְנ ָתַן‬ ‫פ נ ֵי י ְהו ָה‪ֶ ּ ,‬‬ ‫ה עֱ מִיד א תָם ל ִ ְ‬ ‫ש עִי רִם; ו ְ ֶ‬ ‫ה ְּ ׂ‬ ‫ַ‬ ‫א חָד ל ַיהו ָה‪ ,‬ו ְגֹו רָל‬ ‫ש עִי רִם ּגֹו רָלֹות; ּגֹו רָל ֶ‬ ‫ה ְּ ׂ‬ ‫ש נ ֵי ַ‬ ‫א הֲרן עַל־ ׁ ְ‬ ‫ַ‬ ‫ש ר עָ ל ָה עָ ל ָיו‬ ‫אׁ ֶ‬ ‫ש עִיר‪ֲ ,‬‬ ‫ה ָּ ׂ‬ ‫א הֲרן אֶת־ ַ‬ ‫ק רִיב ַ‬ ‫ה ְ‬ ‫א חָד ל ַעֲ ז ָא ז ֵל׃ ו ְ ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ש ר עָ ל ָה עָ ל ָיו‬ ‫אׁ ֶ‬ ‫ש עִיר‪ֲ ,‬‬ ‫ה ָּ ׂ‬ ‫טּאת׃ ו ְ ַ‬ ‫ח ָ‬ ‫שׂהּו ַ‬ ‫הַּגֹו רָל ל ַיהו ָה; ו ְעָ ָ‬ ‫ש לַּח‬ ‫פּר עָ ל ָיו; ל ְ ׁ ַ‬ ‫פ נ ֵי י ְהו ָה ל ְכ ַ ֵ‬ ‫הַּגֹו רָל ל ַעֲ ז ָא ז ֵל‪ ,‬י ָעֳ מַד־ חַי ל ִ ְ‬ ‫בָ רָה׃" (ויקרא טז‪:‬ז‪-‬י) עזאזל הוא שם‬ ‫מ דְ ּ‬ ‫ה ִּ‬ ‫אתֹו ל ַעֲ ז ָא ז ֵל ַ‬ ‫של מקום במדבר הירדני אליו נשלח התיש וכך הפך‬ ‫להיות מה שנקרא השעיר לעזאזאל‪ .‬כיום הביטוי שעיר‬ ‫לעזאזאל הפך לניב לאדם חף מפשע המואשם בפשעי‬ ‫אחרים ונענש במקומם‪ .‬ישמעאל היה השעיר לעזאזאל‬ ‫בסיפור אברהם‪ ,‬הוא למעשה נשא אשמה בשל מעשי‬ ‫שרה‪ ,‬הגר ואברהם‪ .‬ישמעאל הוא אותו הבן עליו אמר‬ ‫אברהם בעת שה' נראה אליו והבטיח לו שוב את יצחק‪:‬‬ ‫פ נ ֶי ךָ׃"‬ ‫מ עֵאל י ִחְי ֶה ל ְ ָ‬ ‫ש ָ‬ ‫ה אֱל הִים; לּו י ׁ ִ ְ‬ ‫א בְ רָהָם אֶל־ ָ‬ ‫"ו ַיא מֶר ַ‬ ‫(בראשית יז‪:‬יח)‪.‬‬ ‫הקרבת אברהם אכן משתקפת בשני התישים שהיו‬ ‫מוקרבים בעבור חטאי עם ישראל כל שנה ביום כיפור‪,‬‬ ‫אחד נשלח אל המדבר חי והשני הוקרב על המזבח‪.‬‬ ‫אך אל לנו להחמיץ את העניין החשוב ביותר בסיפור‬ ‫אברהם והוא השה שהוקרב לבסוף על המזבח במקום‬ ‫א בִי‪ ,‬ו ַיא מֶר‬ ‫א בִיו ו ַיא מֶר ָ‬ ‫א בְ רָהָם ָ‬ ‫יצחק‪" :‬ו ַיא מֶר י ִצ ְחָק אֶל־ ַ‬ ‫שׂה ל ְע ל ָה׃‬ ‫ה ֶּ‬ ‫ה עֵ צ ִים‪ ,‬ו ְאַי ֵּה ַ‬ ‫ה אֵׁש ו ְ ָ‬ ‫ה נ ֵּה ָ‬ ‫ה נ ּ ֶנ ִּי בְ נ ִי; ו ַיא מֶר‪ִ ,‬‬ ‫ִ‬ ‫בְ נ ִי; ו ַי ּ ֵל ְכּו‬ ‫שׂה ל ְע ל ָה ּ‬ ‫ה ֶּ‬ ‫א בְ רָהָם‪ ,‬אֱל הִים י ִרְאֶה־ּלֹו ַ‬ ‫ו ַיא מֶר ַ‬ ‫ח דָּו׃" (בראשית כב‪:‬ז‪-‬ח)‪ .‬השה הזה הוא סמל‬ ‫ש נ ֵי הֶם י ַ ְ‬ ‫ׁ ְ‬ ‫וסימן מבשר להקרבת ה' בעבורנו! באותו היום ה' סיפק‬ ‫א בְ רָהָם אֶת‪ -‬עֵי נ ָיו‪ ,‬ו ַּי ַרְא‬ ‫ּׂש א ַ‬ ‫איל תחת יצחק לעולה‪ :‬ו ַּי ִ ָ‬ ‫א בְ רָהָם ו ַּי ִּקַח‬ ‫ק רְנ ָיו; ו ַּי ֵל ֶךְ ַ‬ ‫ּס בַ ךְ ּבְ ַ‬ ‫א חַז ּבַ ְ‬ ‫א חַר‪ ,‬נ ֶ ֱ‬ ‫ה ּנ ֵה‪ -‬אַי ִל‪ַ ,‬‬ ‫וְ ִ‬ ‫ּת חַת ּבְנֹו‪( ".‬בראשית כב‪:‬יג)‪,‬‬ ‫ה אַי ִל‪ ,‬ו ַּי ַעֲל ֵהּו ל ְעֹל ָה ַ‬ ‫אֶת‪ָ -‬‬ ‫אך נבואת אברהם על השה שה' יראה מצביעה על‬ ‫קורבן מאת ה' שיכפר עלינו בעתיד הרי הוא המשיח‪,‬‬ ‫בנו יחידו של אלהים המכונה בדברו שה האלהים‪.‬‬

‫אלהים רק בחן את אמונת אברהם‬ ‫אך הקרבן האמיתי בא ממנו! הוא‬ ‫זה שכה אהב אותנו עד כי לא‬ ‫חשך מאיתנו את בנו‪ ,‬את יחידו‪,‬‬ ‫אשר אהב‪ ,‬אלא הקריבו בעדנו‬ ‫באהבה בכדי לכפר על עוונותינו‪.‬‬ ‫אלוהים היה זה שנתן לבנו להידחות על ידי בני‬ ‫משפחתו‪ ,‬כי בני ישראל לא קיבלוהו‪ .‬הוא היה זה‬ ‫שהעלה את בנו כעולה תחתינו! המשיח הוא אכן השה‬ ‫שה' יראה כדברי אברהם הנביא בבראשית כ‪:‬ז‪ " .‬כִּי־‬ ‫תן‬ ‫שר נ ָ ַ‬ ‫אׁ ֶ‬ ‫ה אֱל הִים אֶת־ הָעֹו ל ָם עַד־ ֲ‬ ‫א הַב ָ‬ ‫ה בָה רַ בָּה ָ‬ ‫א ֲ‬ ‫ַ‬ ‫א מִין ּבֹו‬ ‫מ ֲ‬ ‫ה ַּ‬ ‫ש ר לא־יא בַד כָּל־ ַ‬ ‫אׁ ֶ‬ ‫מ עַן ֲ‬ ‫אֶת־ בְּנֹו אֶת־י ְחִידֹו ל ְ ַ‬ ‫כִּי אִם־י ִחְי ֶה חַי ֵּי עֹו ל ָם׃" (יוחנן ג‪ )16 :‬אם כן באמונתו‬ ‫הוצדק אברהם ואמונה זו הוכיחה את עצמה במעשיו‪.‬‬ ‫ש בָה לֹו זאת ל ִצ ְדָ קָה‪(.‬בראשית טו' ו') ו ְלא‬ ‫חׁ ְ‬ ‫" ל ָכ ֵן נ ֶ ְ‬ ‫מ עֲ נ ֵנּו;‬ ‫ש בָה לֹו‪ ,‬כִּי אִם ג ַּם ל ְ ַ‬ ‫חׁ ְ‬ ‫ש נ ֶּ ְ‬ ‫תב ׁ ֶ‬ ‫בִ ל ְבַד נ ִכ ְ ּ ַ‬ ‫מ עֲנֹו ּ‬ ‫לְ ַ‬ ‫ה קִים‬ ‫ש ֵ‬ ‫בְ מִי ׁ ֶ‬ ‫א מִי נ ִים ּ‬ ‫מ ֲ‬ ‫ה ַּ‬ ‫ש ב ל ָנּו ‪ַ --‬‬ ‫חׁ ֵ‬ ‫ה ָ‬ ‫ת י דָה ל ְ ֵ‬ ‫ו ְהִיא עֲ ִ‬ ‫מ ו ֶת‬ ‫מ סַר ל ַ ּ ָ‬ ‫שר נ ִ ְ‬ ‫אׁ ֶ‬ ‫ת ים‪ ,‬הּוא ֲ‬ ‫מ ִ‬ ‫ה ֵּ‬ ‫אֶת י ֵׁשּו עַ אֲדֹו נ ֵנּו מִן ַ‬ ‫ת חִי ָּה כּ ְדֵי‬ ‫ט אֵינּו (ישעיהו נג' ד'‪-‬ה') ו ְהּו קַם ל ִ ְ‬ ‫ח ָ‬ ‫פ נ ֵי ֲ‬ ‫מ ְּ‬ ‫ִ‬ ‫ה צ ְדִּי קֵנּו‪( ".‬רומים ד‪)25-22 :‬‬ ‫לְ ַ‬

‫כי כה אהב אלהים‬ ‫את‪-‬העולם‬

‫עד כי נתן‬

‫את בנו יחידו‬

‫למען לא יאבד‬ ‫המאמין בו אלא יחיה‬ ‫כל‬

‫חיי עולם‬

‫שירלי זנתי היא אמנית ישראלית משיחית‬ ‫המוצאת השראה לציוריה בין דפי המקרא‪.‬‬ ‫‪shirleyznaty@aol.com‬‬

‫‪21‬‬


‫יומנו של יצחק‬ ‫אבא הקימני מוקדם בבוקר בחיפזון מה‪ .‬קולו שהיה שליו על פי רוב‪ ,‬בגד בו כשנאנח‬ ‫בכבדות בלחשו באוזני‪" ,‬בני‪ ,‬עלינו למהר להר מוריה לשרת את אדוני!" למדתי לא‬ ‫לשאול את אבא שאלות כשמדובר בענייני אמונה‪ .‬הוא בטח באדוני ללא סייג ואני‬ ‫בטחתי בו! עוד בהיותי ילד הרגשתי בטוח מאוד איתו וטרם קרה דבר שגרם לי לאבד‬ ‫את האמון בו‪ .‬ידעתי שהוא מוכן למות למעני אם יהיה עליו לעשות זאת כדי להצילני‪.‬‬ ‫אהבני אבי אהבה עזה‪ .‬עוד בינקותי סיפרה לי אמי כיצד נולדתי בדרך נס‪ .‬אלוהים‬ ‫הבטיח בן להוריי‪ ,‬שלא יכלו להביא ילדים לעולם כדרך הטבע‪ ,‬בזמן שלאמי כבר לא‬ ‫היה אורח כנשים‪ .‬אני הבן המובטח‪ .‬נאמר להם שמזרעי יצמח גוי חדש דרכו תהיה‬ ‫ברכה לכל העמים האחרים‪.‬‬ ‫שמנו פעמינו להר מוריה‪ ,‬אבא בראש ונעריו בעקבותיו נושאים מעט צידה ומים לדרך‪,‬‬ ‫גרזן מושחז וחבל‪ .‬בהגיע החמה אל צהרי היום הבחנתי בדבר מה מנצנץ בקפלי‬ ‫כותונתו של אבא‪ .‬זו הייתה המאכלת ששימשה את אבא לציד! בהמשיכנו בדרך היו‬ ‫פניו של אבי ממוקדים לעיר שלם‪ .‬אבא נראה זקן יותר מכל יום אחר‪ .‬עצב ניבט בפניו‬ ‫שהיו שלווים בדרך קבע‪ .‬בהתקרבנו להר מוריה נראה ראשו של אבא מושפל וכתפיו‬ ‫נטו שפופות קדימה‪ .‬הוא לא האט את צעדיו ולו לרגע‪ .‬חלפנו בדרך על פניו של עץ‬ ‫נמוך קומה‪ .‬אבא לקח את הגרזן מנערו‪ ,‬כיוון אותו אל שורשי העץ והכה בכל כוחו‪.‬‬ ‫למרות גילו המופלג היה כוחו עוד במותניו והעץ כרע תחתיו בכל קומתו‪ .‬הוא בקע‬ ‫את הגזע לגזרי עצים וצררם לאגודה אחת‪.‬‬ ‫בהתיישבנו בצלו של עץ למנוחה קלה הרכין אבי בידיו האוהבות את ראשי אל חזהו‬ ‫ויכולתי לשמוע את פעימות ליבו הקצובות‪ .‬וכמו בפעמים רבות אחרות חזר אבא על‬ ‫הבטחות אלוהים להוריי חשוכי הילדים והבאים בימים‪ :‬אלוהים ייתן להם בן‪ ,‬דרכו יהיה‬ ‫אבי אב המון גויים ואלוהים ירבה את זרעו ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים‪.‬‬ ‫הוא הטה את פניי אל פניו ובנימת קולו ההחלטית וספוגת האמונה אמר‪" :‬בני‪ ,‬אני מאמין‬ ‫לאלוהים"‪ .‬ובאומרו כך‪ ,‬קם הוא על רגליו שילח את נעריו שלא כהרגלו‪ ,‬ביקשני לצעוד‬ ‫צעד אחד קדימה ורתם את אגודת העצים אל גבי‪ .‬מסענו במעלה ההר החל‪ .‬גזרי‬ ‫העץ המחוספסים הכבידו על גבי ושרטוהו בכאב‪ .‬נאבקתי במשא הכבד בנחישות לא‬ ‫לאכזב את אבי‪ .‬למרות הכאב נשאתיו עד לסוף המסע‪.‬‬

‫‪22‬‬


‫לפתע‪ ,‬כמו נר מודלק באוהל חשוך‪ ,‬התחוור לי דבר מה ונעצרתי מלכת‪" ,‬אבא! הנה‬ ‫האש והעצים ואיה השה לעולה?" אבי דחק בי להמשיך בדרכי וענה לי בפשטות‪,‬‬ ‫"אלוהים יראנו את השה לעולה‪ ,‬בני"‪ .‬הגענו אל ראשו של ההר ואבי הסיר מעליי את‬ ‫אגודת העצים‪ .‬הוא הצביע על מקום מוצל תחת עץ ואמר‪" ,‬תנוח כאן‪ ,‬בני"‪ .‬ישבתי‬ ‫והבטתי בו בבנותו את המזבח‪ .‬הוא ערם את גזרי העצים זה על גבי זה‪ .‬סקרתי את‬ ‫הסביבה בתורי אחר בעל חיים שיוכל לשמש כעולה‪ .‬הבטתי לאחור אל אבי וראיתיו‬ ‫רכון עמוק בתפילה‪ .‬פניו מופנים השמיימה‪ ,‬זרועותיו מושטות לצדדים בכניעה גמורה‬ ‫ושפתיו נעות בלחישה‪.‬‬ ‫בפנותו אליי איבדו פניו את צבעם הרגיל‪ ,‬העצב שניכר בהם הוחלף בצער עמוק ודם‬ ‫כמו אגלי זיעה בצבץ על מצחו חרוש הקמטים‪ .‬הוא התכופף כדי להרים את החבל‬ ‫ואותת לי בתנועת ידו לעבר המזבח‪ .‬מעולם לא הטלתי ספק בהחלטותיו אולם כעת‬ ‫נתבלבלו מחשבותיי‪ .‬האם יצא מדעתו? לא ייתכן שאתן לו להעלותני על המזבח‪ .‬נסוגותי‬ ‫לאחור מפני מגע ידו‪ .‬הוא קרא בשמי יצחק‪ ,‬שם הבן המובטח‪ ,‬ואמונתי נעורה בקרבי‪.‬‬ ‫בוטח אני באלוהי אבי אברהם‪ .‬הוא עקד אותי בדומייה ובעדינות והניחני על המזבח‪ .‬לא‬ ‫היה ביכולתי להיות לי עזר לעצמי‪ .‬לבי פעם בחוזקה כששלף את המאכלת מתערה‪.‬‬ ‫הוא כיסה את עיניי ביד אחת רועדת ובאחרת ידעתי שאחז במאכלת המונפת מעל‬ ‫לחזי‪ .‬הידקתי את עצמי בחוזקה כשלפתע נשמע קול מן השמיים‪" ,‬אברהם‪ ,‬אברהם‪,‬‬ ‫אל תשלח ידך אל הנער כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה ולא חשכת את בנך את‬ ‫יחידך ממני!" אבי נפל על פניו ופרץ בבכי‪ .‬דמעות זלגו על פניי ולבי נמלא בשמחת‬ ‫אדוני‪ .‬אבא הסיר ממני את החבלים‪ .‬עינינו הופנו אל עבר סבך שיחים מאחורינו לשמע‬ ‫רשרוש שנישא מתוכו‪ .‬מן הסבך נראה איל שנאחז בו בקרניו‪ .‬אחרי ככלות הכול סיפק‬ ‫אלוהים את הקורבן‪.‬‬

‫‪23‬‬


24


‫שׁלָים‬ ‫עֹו מְדוֹת הָיוּ רַ גְ לֵינוּ בִּ שְׁעָרַיִךְ יְרוּ ָ‬ ‫שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּ שָׁ לָים יִ שְׁ לָיוּ אֹוהֲבָיִ ְ‬ ‫ך‬ ‫יְ הִי‪ -‬שָׁלוֹם בְּחֵי לֵ ךְ שַׁ לְוָה בְּאַרְ מְנוֹתָיִךְ‬ ‫בּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּך‬ ‫לְ מַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַ ְ‬ ‫פסוקים ממזמור קכ"ב‬

‫‪25‬‬


‫חיים‬ ‫שינאה‬ ‫ליזה מאי‬

‫ישבנו בפינת בית קפה ברחוב יפו על יד העיר העתיקה‬ ‫צופים בחייה הצבעוניים‪ ,‬הזוהרים והתוססים של העיר‬ ‫המיוחדת ביותר בעולם; העיר שבה יהודים וערבים‪ ,‬דתיים‬ ‫וחילונים מתמזגים בבליל של תיירים מארצות שונות –‬ ‫זוהי העיר ירושלים‪ ,‬האחת והיחידה!‬ ‫אהבתה של דבורה ותשוקתה לעמה היקר ניכרים‬ ‫על פניה היפים‪ .‬בעודי תוהה מה מסתתר מאחורי‬ ‫כל הרעש וההמולה שמעוררת פיסת הקרקע השנויה‬ ‫במחלוקת יותר מכול‪ ,‬העיב ענן קודר של דאגה על‬ ‫מתיקות ארשת פניה והיא קטעה את מחשבותיי‪,‬‬

‫"אנשים נהרגים כאן כל יום"‪ ,‬היא‬ ‫אמרה‪" .‬יש פה כל כך הרבה שנאה‪,‬‬ ‫שעל רובה לעולם לא שומעים"‪.‬‬ ‫כהרף עין היא הפנתה את תשומת ליבי אל הייעוד אשר‬ ‫ידעה כי אלוהים קרא לה אליו‪ ,‬לחיות בקרב החרדים‬ ‫ולהראות להם בחייה את אהבתו של אלוהים ואת האמת‬ ‫על המשיח‪" .‬זוהי תקופה מיוחדת בה אלוהים מושך‬ ‫את עמו חזרה אליו"‪ ,‬דבורה מסבירה‪" .‬לפני מספר‬ ‫שנים יעקב דמקני אמר לי דבר שנותר עימי עד היום‪.‬‬ ‫הוא הסביר שהרבה גויים המאמינים שישוע הוא המשיח‬ ‫באים לישראל‪ ,‬מלאים בכוונות טובות לספר ליהודים‬ ‫שישוע אוהב אותם‪ ,‬אך מילים אלו רק מרתיעים אותם‪.‬‬ ‫הרבה ישראלים מכירים את המקרא טוב מאוד ואפילו‬ ‫כבר שמעו על אמונתם בישוע וזה לא ממש מזיז להם‪.‬‬ ‫אבל לעומת זאת כשהם רואים בחייהם את השמחה‪ ,‬את‬ ‫הקירבה לאלוהים והאהבה האמתית והכנה שיש להם‬ ‫עבור עם ישראל זה אומר הכול‪ .‬אני מנסה לעודד מכרים‬

‫‪26‬‬

‫באמצעות פסוקים מהתנ"ך שאלוהים שם לי על הלב‪ .‬רבי‬ ‫אחד סיפר לי לאחרונה שפסוקים שחלקתי איתו נפחו בו‬ ‫תקווה בזמנים בהם הוא חש מיואש‪ .‬אני מאמינה שכאשר‬ ‫אנחנו שמים את החיים של הזולת לפני החיים שלנו‪ ,‬לא‬ ‫מתוך דחיפות דתית אלא מתוך חמלה ואהבה אנו מניבים‬ ‫פרי למלכות אלוהים"‪.‬‬ ‫סיפורה שובה את לבי ככל שהיא ממשיכה לספר‪ .‬אמונתה‬ ‫הפשוטה אך הבלתי מעורערת באלוהים ורצונה העז‬ ‫לישועת עמה מדבקים ואני תוהה כיצד הגיעה להאמין‬ ‫בישוע המשיח‪ .‬כשסיימנו את הארוחה והנחנו את הצלחות‬ ‫בצד ביקשתי ממנה לספר לי‪.‬‬

‫"גדלתי בבית של נ י צ ול י ש וא ה ‪.‬‬ ‫לאמי היו הרבה זיכר ונ ו ת רעי ם‬ ‫מה תקופה של שלט ו ן הנאצי ם ‪.‬‬ ‫היא הוכתה ועברה התעללות‪ .‬היא איבדה בני‬ ‫משפחה וחברים‪ .‬החוויות האלה גרמו לה להפנות‬ ‫עורף לאלוהים‪ .‬שמעתי אותה הרבה פעמים מדברת‬ ‫רעה על אלוהים‪ .‬כבר בצעירותי לא הרגשתי‬ ‫כמוה‪ .‬הייתי מדברת עם אלוהים ומתפללת‬ ‫אליו‪ .‬תמיד עודדתי את אמי לסלוח לנאצים‪.‬‬

‫אפילו מגיל צעיר הבנתי שרצון‬ ‫אלוהים עבורנו הוא שנסלח לאחרים‪.‬‬ ‫ידעתי שהמפתח לרפואת נפשנו‬ ‫הוא הסליחה‪" .‬לאחר שסיימתי את השירות‬ ‫הצבאי נמשכתי לירושלים‪ .‬עזבתי את בית הוריי‬


‫בחיפה ונסעתי לעיר העתיקה בפעם הראשונה‬ ‫בחיי ומשהו השתנה בי‪ .‬ביום שהגעתי פרצה‬ ‫האינתיפאדה הראשונה‪ .‬ביום ההוא נכנסתי לחנות‬ ‫והמוכר אמר לי‪' ,‬לכי מפה‪ ,‬אנחנו לא מכירים אותך!‬

‫'תמיד שאלתי את אלוהים‪' ,‬למה יש‬ ‫כל כך הרבה שנאה?' שבתי לבית הורי אבל לא‬

‫דרכון‪ .‬לכל מקום שהלכתי נשאתי איתי תמיד את‬ ‫הדרכון ואת החסכונות בתיק‪ .‬התיידדתי עם המשטרה‬ ‫בתחנת האוטובוס והם הרשו לי להשאיר את התיק‬ ‫שלי אצלם מדי יום‪ .‬יום אחד בתקופת האינתיפאדה‬ ‫התחלפו השוטרים בתחנה והם לא הכירו אותי‪,‬‬ ‫כשהשארתי שם את התיק אותו היום כהרגלי‬

‫יכולתי לשכוח את העיר שנגעה ללבי‪ .‬עם עשרים שקלים‬ ‫ותיק בגדים יצאתי שוב לירושלים‪ ,‬שם מצאתי מהר מאוד‬ ‫עבודה באכסניה בהסעת אנשים מתחנת האוטובוס‬ ‫לאכסניה‪.‬‬ ‫"באותה תקופה צרכתי די הרבה סמים‪ ,‬שתיתי‬ ‫אלכוהול ועישנתי המון‪ ,‬אבל המשכתי לשוחח‬ ‫עם אלוהים‪ .‬עדיין חיפשתי אותו‪ .‬כמה מהאנשים‬ ‫שהבאתי מתחנת האוטובוס היו תיירים קתולים‪ .‬הם‬ ‫הזכירו את השם של ישוע וזו הייתה הפעם הראשונה‬ ‫בחיי ששמעתי עליו! אלוהים הכין את לבי‪.‬‬ ‫"היו עוד כמה נהגים אחרים מאכסניות אחרות אבל‬ ‫אני הייתי הכי מוכרת‪ .‬אנשים נמשכו אליי‪ .‬האמנתי‬ ‫שזה היה טובו של אלוהים אליי‪ .‬הוא עזר לי לשבות‬ ‫בני אדם‪ .‬יום אחד הבחנתי שאחד הנהגים מתבונן‬ ‫בי כשהתקרבו אנשים אל הרכב שלי‪ .‬הוא ניגש אליי‬ ‫והציע לי חדר ועבודה אצלו בחצר‪ .‬הייתה לו אכסניה‬ ‫מחוץ לבית בסביבה יפהפייה תחת עץ יסמין על יד‬ ‫השוק‪ .‬יהיה לי חדר משלי ותהיה לי אפשרות להרוויח‬ ‫כסף ממכירת ארוחות בוקר או כל מזון אחר‪ .‬אז בלי‬ ‫להסס כמובן‪ ,‬לקחתי את‬ ‫העבודה‪.‬‬ ‫"באווירה הזו המשכתי‬ ‫בין‬ ‫ולעשן‪,‬‬ ‫לשתות‬ ‫השאר גם מריחואנה‪,‬‬ ‫אבל בו בזמן פתחתי‬ ‫אלוהים‬ ‫על‬ ‫בשיחות‬ ‫ועל משמעות החיים עם‬ ‫אנשים‪ .‬למרות שהייתי‬ ‫המנהלת תמיד מצאתי לי‬ ‫הזדמנויות לאסוף אנשים‬ ‫מתחנת האוטובוס‪ .‬יום‬ ‫אחד ניגשה אליי בחורה‬ ‫לי‬ ‫'קוראים‬ ‫ואמרה‪,‬‬ ‫שרה'‪ .‬היא דיברה אתי‬ ‫על המשיח ישוע ונתנה‬ ‫לי ספר בשם 'הבגידה'‪.‬‬ ‫לא קראתי את הספר‬ ‫אבל גם לא יכולתי‬ ‫לזרוק אותו מפני שהוא‬ ‫ניתן לי עם כל כך הרבה‬ ‫אותו‬ ‫הנחתי‬ ‫אהבה‪.‬‬ ‫בחדר בפינה כלשהי‪.‬‬ ‫שרה ידעה את שמי‬ ‫וכשהיא נסעה לאילת‬ ‫לאכסניה בשם 'המקלט'‬ ‫היא ביקשה מהרבה מאמינים להתפלל עבורי‪ .‬הם‬ ‫שלחו לי ספרים על הבשורה וניסו לשכנע אותי לרדת‬ ‫לאילת‪ ,‬אבל לא הייתי מעוניינת‪" .‬כשהגיע החורף הם‬ ‫שוב הזמינו אותי לבוא אבל כבר תכננתי לנסוע ליוון‪,‬‬ ‫חסכתי כסף וציפיתי לנסיעה הזו ואפילו הוצאתי לי‬

‫‪27‬‬


‫השוטרים חשבו שהתיק שלי הוא‬ ‫חפץ חשוד וירו בו‪ .‬הנזק היחיד‬ ‫שנגרם היה לדרכון שלי‪ .‬הכדור חירר‬ ‫את הדרכון בדיוק במקום בו הופיעה‬ ‫תמונת הפנים שלי וכבר לא יכולתי לטוס‬ ‫ליוון כפי שרציתי‪" .‬פגשתי עוד בחורה בשם מרים‬ ‫שבאה ללון באכסניה שבה עבדתי‪ .‬במשך יומיים‬ ‫היא הסבירה לי על תכנית הישועה של אלוהים דרך‬ ‫המשיח ישוע‪ .‬לפני שהיא עזבה‪ ,‬גם היא הזמינה‬ ‫אותי לבוא לאילת ואז ידעתי שאני חייבת ללכת לשם!‬

‫אותו הלילה כשהלכתי לישון‪ ,‬כיביתי‬ ‫א ת הא ור ‪ .‬עצ מת י את ע י נ י י אב ל‬ ‫הרגשתי שהאור עדיין דולק‪' .‬אולי‬ ‫אני חולמת'‪ ,‬חשבתי‪ .‬ידעתי ללא ספק‬ ‫שכיביתי את האור‪ .‬אך האור האיר בחוזקה‬ ‫בחדר‪ .‬גם כשעצמתי את עיניי הוא המשיך להאיר‪.‬‬ ‫האמנתי שהמחזה הזה אישר לי שדברי מרים היו אמת!‬ ‫אך בכל זאת לא הייתי בטוחה שישוע הוא המשיח‪.‬‬ ‫"נסענו כמה חבר'ה לאילת‪ ,‬אבל במקום ללון באכסניית‬ ‫'המקלט'‪ ,‬החלטנו לישון על החוף סביב למדורה כאשר‬ ‫כולם נהנים מעישונים‪ ,‬שתייה וצלילי גיטרה‪ .‬הייתי‬ ‫חצויה בין שני עולמות‪ .‬מצד אחד רציתי ללכת לאכסניית‬ ‫'המקלט'‪ ,‬אבל מצד שני רציתי להישאר עם החבר'ה‬ ‫וליהנות‪ .‬בלילה ההוא התחיל להתעורר בי משהו‪' .‬מה‬ ‫אני עושה?' קמתי והתחלתי להסתובב באזור‪ ,‬מקשיבה‬ ‫לצחוקים מסביב ואז שמעתי קול שאומר לי‪' ,‬הכול מזויף‪,‬‬ ‫זה לא אמיתי‪ ,‬הכול תלוי בסמים ובאלכוהול‪ .‬יש שמחה‬ ‫מלמעלה ואני רוצה לתת לך את השמחה הזו'‪ .‬אמרתי‪,‬‬

‫‪28‬‬

‫'אלוהים‪ ,‬אני לא יודעת אם ישוע הוא המשיח‪ ,‬אבל אם‬ ‫הוא כן אז אלך את כל הדרך איתך'‪ .‬נפלתי על הקרקע‬ ‫כשרוח אלוהים מילאה אותי‪ .‬זה היה בדיוק בלילה של‬ ‫ראש השנה האזרחי‪ .‬איך שפגעתי באדמה הגיעה שעת‬ ‫חצות וזיקוקי די‪-‬נור נורו לאוויר‪.‬‬ ‫"עדיין לא הכרתי במשיח אבל ידעתי שפגשתי את‬ ‫אלוהים‪ .‬נמאס לי מהחיים שהיו לי עד עכשיו וידעתי כעת‬ ‫שעליי ללכת לאכסניית 'המקלט'‪ .‬ידעתי שאלוהים יכוון‬ ‫אותי משם הלאה‪.‬‬ ‫"הגעתי לאכסניית 'המקלט' והאנשים שם קיבלו‬ ‫אותי בברכה‪ .‬מישהו נתן לי את ספר הברית החדשה‬ ‫ומאוחר יותר כשהתפללתי בחדר שלי‪ ,‬פתחתי‬ ‫את הספר ורוח אלוהים שבקירבי האירה לי את‬

‫הפסוקים מהאגרת אל הגלטי ם ‪ " :‬אֵין י ְהּו דִי‬ ‫ח‬ ‫ׁש י ַ‬ ‫ּמ ִ‬ ‫א חָד ּבַ ָ‬ ‫אַף לֹא ּגֹוי [‪ּ ]...‬כ ֻּל ְכ ֶם ֶ‬ ‫י ֵׁשּו עַ"‪ .‬כן! כן! כן! זו הייתה התשובה‬ ‫בשבילי‪ ,‬דרך חיים ללא שנאה!‬ ‫הגעתי למסקנה שישוע הוא הדרך‪ ,‬האמת והחיים‪.‬‬ ‫בחסדו עזבתי את חיי הקודמים מאחור ולעולם לא אשוב‬ ‫אליהם‪ .‬באכסניית 'המקלט' לימדו אותי את הכתובים‬ ‫ועודדו אותי לאפשר לאחרים לעזור לי לעמוד באחריות‬ ‫והם תמכו בי עם בוא הפיתויים‪.‬‬ ‫"היחסים שלי עם אלוהי ישראל קיבלו חיים בצורה‬ ‫נפלאה ואהבתי לחלוק את הבשורה על המשיח עם‬ ‫אחרים‪ .‬לבסוף נסעתי לתל אביב להתנדב בבית עמנואל‪.‬‬ ‫התחלתי לבקר בקבוצת לימוד של כתבי הקודש ושם‬ ‫פגשתי שוב את שרה‪ ,‬אותה הבחורה שנתנה לי בעבר‬ ‫את הספר 'הבגידה' בתחילת הדרך‪ .‬המתנדבת הזו‬ ‫הייתה כלי עזר מקשר בשרשרת שהביאה אותי לאמונה‬ ‫החיה באלוהי אברהם יצחק ויעקב"‪.‬‬


‫בית לחם‬ ‫זיו גוטמאכר‬

‫לפני שנים רבות‪ ,‬כך מסופר‪ ,‬האיר אור מסתורי את שמי‬ ‫הערב‪ ,‬אור מכוכב אשר כבש את תשומת ליבם של חכמים‬ ‫מכובדים ממדינה רחוקה במזרח‪ ,‬אשר הוביל אותם‬ ‫במסע מפרך וארוך אל עיירה קטנה ליד ירושלים‪ ,‬אל‬ ‫מקום שבו התאכסנו נגר צנוע ואשתו‪ .‬מה היה משמעותי‬ ‫כל כך בכוכב זה שדחף אנשים חשובים ורבי השפעה אלו‬ ‫לצאת למסע ארוך ומסוכן שכזה? מה היה מיוחד כל כך‬ ‫במשפחה פשוטה זו שהיה עליהם לקבל את פניהם של‬ ‫אורחים מלכותיים אלה אל מקום משכנם? בעיר קטנה‬ ‫השוכנת עד היום בהרי יהודה בשם בית לחם‪ ,‬העיר‬ ‫החשובה בהיסטוריה‪ ,‬בה נולד דוד המלך האהוב‪.‬‬

‫יעקב אבינו במסעו חזרה אל בית אביו קבר את אשתו‬ ‫רחל באפרת‪ ,‬שהיא בית לחם‪ .‬גם היום ניתן בבית לחם‬ ‫לבקר באתר המיוחד הזה שעל פי האמונה היהודית‬ ‫נחשב למקום קבורתה של רחל‪.‬‬ ‫בתקופת השופטים לאחר שנכנסו בני ישראל אל‬ ‫הארץ המובטחת מוזכרת שוב העיר בית לחם בהקשר‬ ‫למאורעות המצוינים במגילת רות‪.‬‬ ‫מ ּבֵית‬ ‫א רֶץ ו ַּי ֵל ֶךְ אִיׁש ִ‬ ‫פ טִים ו ַי ְהִי רָעָב ּבָ ָ‬ ‫ה ּׁשֹ ְ‬ ‫ׁש פֹט ַ‬ ‫"ו ַי ְהִי ּבִי מֵי ְ‬ ‫ׁש נ ֵי בָ נ ָיו"‬ ‫ׁש ּתֹו ּו ְ‬ ‫א ְ‬ ‫ׂש דֵי מֹו אָב הּוא ו ְ ִ‬ ‫ל ֶחֶם י ְהּו דָה ל ָגּור ּבִ ְ‬ ‫(רות א' ‪.)1‬‬ ‫למרבה הצער פוקדת את המשפחה טרגדיה בזמן‬ ‫שחיפשו מקלט בשדה מואב‪ .‬שני בניה של נעמי ובעלה‬ ‫מתים‪.‬‬

‫א ל ְפֵי י ְהּו דָה‬ ‫פ רָתָה צ ָעִיר ל ִהְיֹות ּבְ ַ‬ ‫א ְ‬ ‫א ּתָה ּבֵית‪ -‬ל ֶחֶם ֶ‬ ‫"ו ְ ַ‬ ‫מ ּקֶ דֶם‬ ‫ׂש רָאֵל ּומֹו צ ָאֹתָיו ִ‬ ‫ׁש ל ּבְי ִ ְ‬ ‫ּמ ךָ ל ִי י ֵצ ֵא ל ִהְיֹות מֹו ֵ‬ ‫מ ְ‬ ‫ִ‬ ‫א חָיו‬ ‫ּת נ ֵם עַד עֵת יֹו ל ֵדָה י ָל ָדָה ו ְי ֶתֶר ֶ‬ ‫מִי מֵי עֹו ל ָם‪ .‬ל ָכ ֵן י ִ ְ‬ ‫ׁש ם‬ ‫ׂש רָאֵל‪ .‬ו ְעָמַד ו ְרָעָה ּבְ עֹז י ְהֹו ָה ּבִ ג ְאֹון ֵ‬ ‫י ְׁשּובּון עַל ּבְ נ ֵי י ִ ְ‬ ‫א רֶץ" (מיכה‬ ‫פ סֵי‪ָ -‬‬ ‫א ְ‬ ‫ׁש בּו ּכ ִי עַּתָה י ִג ְּדַל עַד ַ‬ ‫א לֹהָיו ו ְי ָ ָ‬ ‫י ְהֹו ָה ֱ‬ ‫ה' ‪.)3-1‬‬

‫ּׂש דֵי‬ ‫מ ְ‬ ‫ּׁש בָה ִ‬ ‫ה ָ‬ ‫א בִּי ָה כ ַּל ָתָּה עִּמָּה ַ‬ ‫ׁש ב נ ָעֳמִי ו ְרּות הַּמֹו ֲ‬ ‫ּת ָ‬ ‫"ו ַ ָ‬ ‫ׂש עֹרִים" (רות‬ ‫ח ּל ַת קְ צ ִיר ְ‬ ‫ת ִ‬ ‫ה ּמָה ּבָאּו ּבֵית ל ֶחֶם ּבִ ְ‬ ‫מֹו אָב ו ְ ֵ‬ ‫א' ‪.)22‬‬

‫בפסוקים הללו מכריז מיכה הנביא על חשיבותה של בית‬ ‫לחם לכל הדתות ולכל האמונות‪ .‬העיר הקטנה הזו בית‬ ‫לחם מוזכרת בכתבי הקודש בכמה מקומות‪ ,‬כשכל מקום‬ ‫נותן לנו פיסת פאזל נוספת של בית לחם‪ .‬סיפורים אלה‬ ‫גוללים מספר אמיתות משמעותיות מאוד‪.‬‬

‫לאחר מות אבי המשפחה ושני הבנים חוזרות שתי‬ ‫האלמנות‪ ,‬נעמי ורות‪ ,‬אל בית לחם יהודה‪ .‬שתי הנשים‬ ‫מגיעות לבית לחם בתחילת קציר השעורים‪ .‬לחם רב‬ ‫נאפה בתקופה הזו של השנה ומכאן כנראה נגזר שם‬ ‫העיר‪ .‬כמו שמות של ערים רבות אחרות גם לשם הזה‬

‫‪29‬‬


‫משמעות רבה‪ .‬לאחר ששתי הנשים חוזרות לבית לחם‬ ‫במטרה לשרוד‪ ,‬מתחילה האלמנה הצעירה רות ללקט‬ ‫שיבולים בשדה של איש בשם בועז‪ .‬הגוייה שהגיעה‬ ‫מארץ אוייבי ישראל מוצאת חן בעיני בועז‪ ,‬קרוב‬ ‫משפחתה‪ .‬בועז הופך להיות הגואל שלה ונושא אותה‬ ‫לאישה‪ .‬רצף זה של אירועים הביאו את רות להיות חלק‬ ‫מישראל‪ .‬בזכות הנישואים לבועז השיבה רות לחמותה‬ ‫נעמי את שמחת אמונתה באלוהי ישראל‪.‬‬ ‫ּת הִי לֹו‬ ‫ׁש תֵהּו בְ חֵי קָּה ו ַ ְ‬ ‫ּת ִ‬ ‫ּת ּקַח נ ָעֳמִי אֶת הַּי ֶל ֶד ו ַ ְ‬ ‫"ו ַ ִ‬ ‫ׁש ם ל ֵא מֹר י ֻּל ַד ּבֵן ל ְנ ָעֳמִי‬ ‫ּׁש כ ֵנֹות ֵ‬ ‫ה ְ‬ ‫ּת קְ רֶא נ ָה לֹו ַ‬ ‫מ נ ֶת‪ .‬ו ַ ִ‬ ‫ל ְאֹ ֶ‬ ‫א בִי דָו ִד" (רות ד'‬ ‫ׁש י ֲ‬ ‫א בִי י ִ ַ‬ ‫ׁש מֹו עֹו בֵד הּוא ֲ‬ ‫ּת קְ רֶא נ ָה ְ‬ ‫וַ ִ‬ ‫‪.)17-16‬‬ ‫הצאצא של רות ובועז אינו אלא דוד המלך האהוב‪ .‬בית‬ ‫לחם היא עיר הולדתו‪ ,‬העיר שבה גדל והפך לרועה צאן‬ ‫בגבעות של בית לחם‪ .‬מאוחר יותר הוא הגיע לעמק‬ ‫האלה נלחם בגולית וניצחו‪ .‬זהו אותו דוד עליו אמר‬ ‫מ צ ָא תִי אִיׁש ּכ ִל ְבָ בִי והוא האחד שלו הבטיח‬ ‫אלוהים ָ‬ ‫אלוהים שהמשיח יהא משושלתו‪ .‬בהביטנו בכל הפסוקים‬ ‫האלה נפרש לפנינו סיפור המוביל אותנו לקראת‬ ‫המאורעות שהתרחשו בתקופה של בוא בן דוד‪ ,‬משיח‪,‬‬ ‫המלך הנמשח‪.‬‬ ‫קצת לפני הבטחת הברית החדשה לבית ישראל ולבית‬ ‫יהודה אנחנו שבירמיהו פרק ל"א אנו קוראים בפסוק ‪14‬‬ ‫על רחל המבכה והממאנת להינחם‪ .‬נבואה זו מתקיימת‬

‫‪30‬‬

‫בתקופת לידתו של ישוע בן דוד כמצוטט בבשורה על פי‬ ‫מתי פרק ב'‪:‬‬ ‫מ בַ ּכ ָה עַל‬ ‫ת מְרּו רִים‪ ,‬רָחֵל ְ‬ ‫ׁש מָע‪ ,‬נ ְהִי ּבְ כ ִי ַ‬ ‫"קֹול ּבְ רָמָה נ ִ ְ‬ ‫ה ּנ ָחֵם ּכ ִי אֵי נ ָם" (מתי ב' ‪.)18‬‬ ‫א נ ָה ל ְ ִ‬ ‫מ ֲ‬ ‫ּבָ נ ֶי הָ‪ֵ ,‬‬ ‫לפי הנביא מיכה היה על המשיח להיוולד בבית לחם‪.‬‬ ‫יד אלוהים פעלה סביב להתרחשויות שהובילו ללידתו‬ ‫של ישוע באופן כזה שמרים‪ ,‬אם ישוע‪ ,‬בעודה בשלב‬ ‫מתקדם של ההריון ובעלה יוסף‪ ,‬נאלצו ללכת לבית‬ ‫לחם בכדי להתפקד לפי צו הקיסר אוגוסטוס והלידה‬ ‫התרחשה בעודם שם‪ ,‬ככתוב בבשורה על פי לוקס פרק‬ ‫ג' פסוקים ‪ .7-1‬הפסוק מירמיהו ל"א ‪ 14‬הפך להיות אחד‬ ‫מני פסוקים רבים המדברים על המשיח שהתגשמו בחייו‬ ‫של ישוע‪.‬‬ ‫לאחר שהגיעה שמועה אל הורדוס הגדול על לידתו של‬ ‫המלך משיח בבית לחם‪ ,‬ולאחר שהוא גילה ממלומדי‬ ‫הכתובים שבית לחם אכן הייתה העיירה שממנה יבוא‬ ‫המשיח‪ ,‬הוא שלח את חייליו להרוג את כל התינוקות‬ ‫שבבית לחם מבני גיל שנתיים ומטה ובכך נתקיימה‬ ‫הנבואה הטרגית מירמיהו‪ .‬התוכלו לדמיין את האסון‬ ‫הנורא לאימהות? לא פלא שמיאנו להינחם!‬ ‫א ל ַי‬ ‫ה ּבָא ֵ‬ ‫ה חַּי ִים‪ּ .‬כ ָל ַ‬ ‫א נ ִי הּוא ל ֶחֶם ַ‬ ‫א מַר ל ָהֶם י ֵׁשּו עַ‪ֲ " :‬‬ ‫" ָ‬ ‫א מִין ּבִי לֹא י ִצ ְמָא עֹוד" (יוחנן ו' ‪.)35‬‬ ‫ּמ ֲ‬ ‫ה ַ‬ ‫לֹא י ִרְעַב‪ ,‬ו ְ ַ‬ ‫לאור כל זאת אפשר להבין את החשיבות של בית לחם‬


‫לכל הדתות המונותיאיסטיות‪ ,‬בעיקר עבור הנצרות‪ .‬אחד‬ ‫האתרים המתוירים ביותר בבית לחם הוא כנסיית המולד‪.‬‬ ‫על פי המסורת מאמינים שזהו מקום הולדתו של ישוע‪.‬‬ ‫כנסיית המולד היא אחת מארבע הכנסיות הראשונות‬ ‫שנבנו בארץ הקודש‪ .‬המלכה הלנה‪ ,‬אמו של קונסטנטין‬ ‫הקימה את הכנסייה בשנת ‪ 327‬לספירה‪ .‬במבנה הזה‬ ‫עדיין ניתן לראות את רצפות הפסיפס המקוריות והיפות‪.‬‬ ‫ורק מסיבה זו שווה לבקר בכנסייה הזו‪ .‬רוב המבנה‬ ‫שנראה כיום הוא מהתקופה הביזנטית שחלה בין המאה‬ ‫החמישית למאה השישית לספירה‪ ,‬בעיקר מתקופתו‬ ‫של הקיסר יוסטיניאנוס ומן התקופה הצלבנית‪ .‬המקום‬ ‫מחולק בין מתחם קתולי ומתחם אורתודוקסי‪ ,‬מעל‬ ‫למערה עתיקה שנחשבת עד היום על פי ארכיאולוגים‬ ‫רבים למקום לידתו של ישוע המשיח‪ .‬אפשר לבקר‬ ‫בכנסייה בכל ימות השבוע והכניסה היא חינם‪.‬‬

‫בימים ההם כן גם הכנסייה מאוחר יותר נכשלו להבין‬ ‫זאת‪ .‬אלוהים לא חפץ עוד לשכון בבתים אלא באנשים‪,‬‬ ‫לא מדובר עוד במקדש עשוי מלבנים‪ ,‬כסף וזהב אלא‬ ‫באבנים חיות‪ ,‬בשר ודם החיים לכבוד אלוהים ולתפארת‬ ‫שמו‪.‬‬ ‫האם יכול להיות שישוע הוא אכן המשיח המיוחל‪ ,‬אותה‬ ‫בוחן ּיקרה שהניח אלוהים בציון‪ ,‬בעיר הקטנה הזו בית‬ ‫לחם לפני אלפיים שנה? האם הוא האבן שמאסו הבונים‬ ‫שהייתה לראש פינה (מזמור קיח‪:‬כב) של המקדש האמתי‬ ‫והחי שבונה אלוהים עלי אדמות?‬ ‫אחרי הכול הרי היה זה אלוהים שציווה‪:‬‬ ‫א בֶן‬ ‫א בֶן ֶ‬ ‫ה נ ְנ ִי י ִּסַד ּבְ צ ִּיֹון ָ‬ ‫א דֹנ ָי י ֱהֹו ִה ִ‬ ‫א מַר ֲ‬ ‫" ל ָכ ֵן ּכֹה ָ‬ ‫א מִין לֹא י ָחִיׁש"‬ ‫ּמ ֲ‬ ‫ה ַ‬ ‫ּפ ּנ ַת י ִקְ רַת מּו סָד מּו ּסָד ַ‬ ‫ּבֹחַן ִ‬ ‫(ישעיהו כ"ח ‪.)16‬‬

‫כשהגענו לבית לחם עם הצלם שלנו גילינו שהכנסייה‬ ‫בשיפוצים‪ .‬במקום להרגיש מאוכזבים‪ ,‬הבנו שעבורנו לא‬ ‫מדובר במבנה ‪ -‬ויהיה יפה ומעניין ככל שיהיה ‪ -‬אלא‬ ‫בסיפור נפלא שהתרחש במקום הקטן הזה לפני יותר‬ ‫מאלפיים שנה‪.‬‬ ‫ּת ל ֵכּו‬ ‫ח ּקַי ֵ‬ ‫ׁש ר ּבְ ֻ‬ ‫א ֶ‬ ‫ׂש י תִי אֵת ֲ‬ ‫א ּתֵן ּבְ קִ רְּבְ כ ֶם ו ְעָ ִ‬ ‫"ו ְאֶת רּו חִי ֶ‬ ‫ׂש י תֶם" (יחזקאל ל"ו ‪.)27‬‬ ‫ׁש מְרּו ו ַעֲ ִ‬ ‫ּת ְ‬ ‫ּפ טַי ִ‬ ‫ׁש ָ‬ ‫מ ְ‬ ‫ּו ִ‬ ‫אלוהים מזכיר לנו בפי הנביא יחזקאל שכוונתו תמיד‬ ‫הייתה לשכון בקרב עמו על ידי רוחו‪ .‬אך כמו עם ישראל‬

‫זיו גוטמאכר הוא מאמין ישראלי משיחי‪,‬‬ ‫מורה לכתובים ומורה דרך‪.‬‬

‫בועז ורות מאת ברוך מעיין‬

‫‪31‬‬


‫"דמקני כשלעצמו הוא דמות‬ ‫מרתקת וכריזמטית‪ ,‬כך שניתן‬ ‫להבין כיצד הוא מצליח לחדור‬ ‫לליבם ולנפשם של רבים‪".‬‬ ‫מור קומפני ‪seret.co.il -‬‬

‫"תעודה פרובוקטיבית בוחן‬ ‫שליחות משיחית של אדם אחד‪".‬‬ ‫כל מה שמעניין‪-‬חדשות מישראל‬

‫“המבשר ‪ -‬תופעה שעשויה‬ ‫להסביר לנו מדוע אנשים מוותרים‬ ‫על הכל בעבור האמת הפנימית‪,‬‬ ‫ומה כוחה החברתי של אותה‬ ‫אמת‪".‬‬ ‫אלי יזרעאלי ‪ -‬בכיוון הרוח‬ ‫‪bkiovnhroh1.com‬‬

‫הדת היא האויבת מספר אחת של האמת‪.‬‬ ‫"סרט עבור כל מי ששאל עצמו שאלות על אמונה וזהות בעידן המודרני" (מור קומפני)‬ ‫‪32‬‬


Issuu converts static files into: digital portfolios, online yearbooks, online catalogs, digital photo albums and more. Sign up and create your flipbook.