פס רחב
נקודת מוצא
www.broadband.co.il
אפריל 2013
דיוי בראל \ 4אנה פולנסקי \ 16פיונה ירון-פילד 29 \ איתי דוידיאן \ 38קרן זלץ \ 56שירה איגל 70
נקודת מוצא המלים “נקודה” ו”מוצא” ,כל אחת מהן בפני עצמה ,מתממשות במציאות רק כשמעגנים אותן במקום או במרחב שנבחר .ביחידת הזמן שבה נקבע מיקומן במרחב ,הן מתחילות להתקיים. הצירוף “נקודת מוצא” קושר את שני המושגים המופשטים הללו יחדיו ומבהיר :כאן נקבעה נקודה .ממנה מתחילים משהו .מכאן יוצאים .מכאן אנו מתייחסים למקום (היינו בו ,ראינו אותו ,אנו מזהים אותו ,יש לנו משהו לאמר עליו) וגם לזמן (שהיה ,שהווה ,שיהיה) .אנחנו יכולים להחליט לצאת מנקודה מסוימת – נקודה שסימנו על דף ,נקודת מבט ,נקודה למחשבה – וגם לשים אותה בסוף המשפט .סיימנו יחידה שבה נעו מלים על פני הדף ,או בדיבור – במשך יחידת זמן קצובה :זו של הקריאה ,זו של הדיבור. אנחנו נמצאים בעמדת מוצא ,כמו באמנויות לחימה או על לוח השחמט ,ומסמנים נקודות על תוואי הדרך :קורה שהתנועה מסתיימת באין-מוצא .נקודה .לפעמים מצאנו מוצא מן הסבך (נקודה לטובתנו). נקודת המוצא של הגיליון הראשון של פס-רחב Broadbandהיא היותו הראשון .בעבודות שאספנו בו נקודת המוצא היא לפעמים בית ,לפעמים תנועה של וילון ,לפעמים סוף הדבר הוא תהי ָה על ראשיתו (לפני היות העובש היתה הבננה) .לפעמים קיר לבן ,דף ומספריים, קירות של בית ,ביוגרפיה ,או זיכרון. זוהי נקודת המוצא שלנו ,בקביעת הנקודה על רצף הזמן .יצאנו לאור.
דיוי בראל נקודת המוצא היא גם נקודת הסוף. השייטים תקועים .במקום .לתמיד. לגזור מים .לחתור באבן .לשוט על חרסינה .לעוף אל תוך הקיר. כיף פה. לשים את השייט במקום שבא לי .לקרוע אותו מהמציאות שלו. לשתול אותו מחדש במציאות אחרת .מעולם אחר. להפוך אותו לגיבור .להטיל בו מום. להתגבר על מגבלות הצילום. לערער על הסדר הקיים .לשנות סדרי בראשית .לעצור את הזמן .פעמיים. לנצח את החומר .להפסיד לחומר. לבנות עולם משלי. כיף פה. מייסד בית הספר העצמאי לצילום בתל-אביב “ -צילום בעם” ,אמן ומורה.
אנה פולנסקי הכל החל כששכחתי קופסא שבה פסטה עם רוטב עגבניות ופרמזן במשך חמישה ימים ולילות בתוך קופסת פח לוהט -האוטו שלי. כשפתחתי את מכסה הקופסא גיליתי על גבי הפסטה פלומה עדינה של עובש. שמונה חודשים עברו עד הפריים הבא בסדרה .נזכרתי שאי שם במעמקי המקרר שלי ראיתי לא מזמן קופסת שימורים של פטריות – ואולי הגיע הזמן לשחרר אותה מייסוריה .בשר ,גבינה צהובה ,קופסה של תפוזים ננסיים ומרק אפונה היו קורבנות הניסוי המצולם הבאים שלי. צלמת עצמאית ,בוגרת המחלקה לצילום במכללת ספיר ,עוסקת בתיעוד פרויקטים אישיים ומשתתפת בתערוכות.
Abdul
פיונה ירון-פילד כאשר בישרו לי כי לבתי שזה עתה נולדה יש תסמונת דאון ,התבוננתי בה כשישנה בזרועותי ובמקום לראות תינוקת ראיתי את דמותה של אישה מבוגרת ,גרביים לבנים ,שיער גזור קצר ,אוחזת בידה של אמה המזדקנת באיזשהו סופרמרקט .קשה היה לי להיפטר מהתמונה המיידית הזאת .אז ,זו היתה נקודת ההתייחסות היחידה שלי. היום ,כשבתי בת ,16אני צופה בה ובחבריה מנסים לעצב את זהותם ,מתאמצים לסגל לעצמם אותם דימויים של יופי ,אהבה ופופולאריות שמאמצים מתבגרים בני גילם. ‘ ’Becomingהיא סדרת פורטרטים אחת מתוך גוף עבודה גדול שנוצר בשמונה השנים האחרונות שכולל ,בין השאר ,את העבודות ‘.’Safe Haven‘, ’Ordinary Love‘ ,’Portraits‘ ,’Close Up‘ ,’Disclosure העבודה הוצגה באנגליה ומחוצה לה במסגרת .Shifting Perspectives חיה ופועלת בלונדון.
Hannah
Angelica
India
Sarah
Ophir
Ravi
Tanya
Annalie
איתי דוידיאן סטודנט בחוג לתקשורת צילומית ,מכללת הדסה ,ירושלים
הורי עלו מאיראן ב .1986
קרן זלץ הסדרה Munsterlandנוצרה בזמן ששהיתי בגרמניה במסגרת תכנית שהות של אמנים .הנוף הזר ,הארכיטקטורה השונה ,האטמוספרה הייחודית של המקום – כל אלו נגעו במקומות הראשוניים ביותר של הצילום עבורי. אני עוסקת במעבר בין מקומות השונים במהותם אחד מן השני ,במבט מהפנים אל החוץ ולהיפך ,ובניסיון להשיב דברים שנעלמו ולהעלים דברים אחרים. תהליך העבודה שלי מבוסס על יציאה החוצה ,שיטוט בלתי-פוסק וחיפוש אחר מערכות יחסים רגעיות של אובייקט עם סביבתו .הסביבה בעבורי היא תפאורה מתחלפת ,סט שנמצא בתהליך מתמיד של בנייה ופירוק. חיה ועובדת בישראל .בוגרת “המדרשה” .עוסקת בצילום ווידאו-ארט.
Rue Maurice Utrillo
שירה איגל העבודה ‘רחוב ואן גוך – לוינסנט’ צולמה בשנת 2009במהלך תכנית-שהות בעיירה ניורט ( )Niort בצרפת. בעודי משוטטת ברחובותיה של העיירה ,הגעתי באקראי לרחוב על שמו של גוגן .עמדתי בשכונה רגילה מוקפת בתים לבנים ,פרחים ,גדרות ומכוניות ,רשימת מצאי צפויה של חיי יומיום .משועשעת המשכתי להסתובב בשכונה ולהפתעתי מצאתי את עצמי ברחוב סזאן ,טולוז-לוטרק ,רנואר וכו’. התחלתי לצלם .בשלב מסויים שמתי לב שמישהו חסר – לא מצאתי את רחוב ואן גוך. צרפת לקראת סוף הקיץ ,והעולם מוקף בשדות צהובים ושמיים כחולים במיוחד .התחלתי לראות את עקבותיו של ואן גוך בכל פינה .נזכרתי במאמץ האמנותי שלו ,בתיסכול ,בקושי ובחוסר ההכרה. הבנתי ששוב הוא נשכח -הוא נשאר בחוץ -לא קיים רחוב ואן גוך .החלטתי להקדיש לו את העבודה. גם תושבי המקום שהגיעו לתערוכה שהוצגה בעיירה ,הופתעו לגלות שואן גוך נשכח בשנית. העבודה מבקשת להעלות הרהור אודות הזיכרון התרבותי-חזותי .מהו מקומה של החשיבה על אמנות בתוך הסביבה היומיומית? מה מעורר המפגש הזה? מי נחרט? מי נשכח? ובעיקר מי קובע?
בוגרת מכללת הדסה ובעלת תואר שני מהאוניברסיטה לאומנות בהלסינקי ,פינלנד.
Rue Paul Gauguin
To Vin
ncent
To Vi
incent
To Vi
incent
Rue Claude Monet
Rue Toulouse-Lautrec
Rue Gabriel Domergue
Rue Augus
ste Renoir
Rue Paul CĂŠzanne
שער קדמי :קרן זלץ שער אחורי :דיוי בראל
*חומרים לגליון הבא ולבלוג ,אתם מוזמנים לשלוח בהתאם להנחיות באתר.
© 2013כל הזכויות שמורות למגזין פס-רחב | את המגזין מפיקים ,עורכים ואוצרים בחוג לתקשורת צילומית -מכללת הדסה