Issuu on Google+

https://telegram.me/Publications_MM


‫~‪~1‬‬

‫ליקוטים נפלאים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה‬ ‫זה אנכי" (כה‪ ,‬כב)‬ ‫אפשר לומר דהנה לא ידעה רבקה שיש ב' ילדים בקרבה‪ ,‬רק‬ ‫חשבה שהוא ילד אחד וזה הילד האחד יש בו יצר הרע ויש בו יצר‬ ‫טוב ובפעם האחת כשהיא הולכת אצל פתחי עבודה זרה‪ ,‬היצר‬ ‫הרע מתגבר‪ ,‬אצל פתחי בית המדרש היצר טוב מתגבר‪.‬‬ ‫וזהו ששאלה שהנה אנו יודעין כי האדם נברא עם ב' יצרים‪ ,‬אך‬ ‫יש לו גם כח שלישי של "אנכי"‪ ,‬היינו מה שהוא בעצמו רוצה‬ ‫לבחור בטוב או ברע‪ ,‬וזהו שתמהה לדעת "אם כן למה זה אנכי"‪,‬‬ ‫היכן ה וא האנכי העצמי של האדם‪ ,‬הרי חזינן כאן אצלי שהאדם‬ ‫אינו בוחר כלל‪ ,‬רק בכל פעם כפי שמפתין אותו‪...‬‬

‫"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה‬ ‫זה אנכי ותלך לדרוש את ה'" (כה‪ ,‬כב)‬ ‫ופרש"י "לבית מדרשו של שם" הלכה‪ ,‬וקשה הלה גם רבקה‬ ‫נביאה הייתה‪ ,‬ולמה הוצרכה לילך למדרשו של שם‪ ,‬ולא ידעה‬ ‫בעצמה‪ ,‬ויש לומר דרבקה הבינה שיש רשע במעיה‪ ,‬שהרי‬ ‫כשעוברת על פתחי עבודה זרה מפרכס לצאת‪ ,‬ועל כן הלכה‬ ‫לדרוש את ה'‪ ,‬היינו מה שדרשו חז"ל 'את ה' אלוקיך תירא' 'את'‬ ‫לרבות תלמידי חכמים‪ ,‬וגם אמרו חז"ל מאן דרחים רבנן הויין ליה‬ ‫בנין רבנין‪ ,‬ועל כן הלכה לבית מדרשו של שם לקיים 'את' לרבות‬ ‫תלמידי חכמים‪ ,‬ואולי בזכות שמכבדת תלמידי חכמים‪ ,‬יהיו לה‬ ‫בנין רבנן‪.‬‬ ‫(אור לשמים)‬

‫"ותאמר אם כן למה זה אנכי" (כה‪ ,‬כב)‬ ‫אומר רבי שלמה קלוגר‪ :‬כשחשה רבקה שפרי בטנה מפרכס‬ ‫לצאת בשעה שהיא חולפת על פתחי עבודה זרה‪ ,‬באה בטרוניה‬ ‫כלפי מעלה ושאלה‪" :‬אם כן"‪ ,‬בשביל ללדת ליצחק בן לעבודה‬ ‫זרה‪" :‬למה זה אנכי"? לשם מה טרח אברהם ושלח להביא אותי‬ ‫ממרחקים? בשביל בן כזה‪ ,‬יכול היה אברהם לקחת ליצחק בנו‬ ‫גם אשה כנענית‪.‬‬

‫"ותלך לדרוש את ה'" (כה‪ ,‬כב)‬ ‫ופירש רש"י שהלכה לבית מדרשו של שם‪ .‬וקשה‪ ,‬מדוע הלכה‬ ‫לבית מדרשו של שם ולא לבית אברהם חמיה‪ ,‬הלא גם הוא היה‬ ‫נביא? והנה במדרש מבואר שהטעם שאברהם נפטר מן העולם‬ ‫קודם זמנו ‪ -‬כדי שלא יראה שנכדו עשו יוצא לתרבות רעה‪ .‬וודאי‬ ‫שלא רצו משמים שידע שיש לו נכד כזה‪ ,‬והרי אם רבקה הייתה‬ ‫הולכת לשאול את אברהם חמיה ‪ -‬הייתה מספרת לו כשהיא‬ ‫עוברת ליד בית עבודה זרה ולדה מפרכס לצאת‪ ,‬ואז אברהם היה‬ ‫יודע שיש לו נכד רשע‪ ,‬וכיון שמשמים רצו להסתיר ממנו את‬ ‫זאת ‪ -‬סיבבו שרבקה לא תלך אליו‪.‬‬ ‫(תפארת יהונתן)‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫"שני גויים בבטנך" (כה‪ ,‬כג)‬ ‫היצר טוב והיצר הרע הם שני גויים כי היצר טוב יש לו עם של‬ ‫מלאכים הנבראים מהמצוות‪ ,‬והיצר הרע יש לו עם של‬ ‫משחיתים שנבראו מעברות‪ ,‬וזה תלוי בבטנך ‪ -‬בתאוות‪ ,‬כי מי‬ ‫שהולך אחר תאוותיו נדבק בו יצר הרע‪.‬‬

‫"ורב יעבוד צעיר" (כה‪ ,‬כג)‬ ‫הדברים הללו לא נאמרו לה כנבואה בלבד אלא גם כתרופה‬ ‫להקל על מכאוביה‪ .‬כי לפי חז"ל (מדרש הגדול) "היו עולין ויורדין‬ ‫במעיה כגלי הים‪ ,‬זה אומר אני יוצא תחילה וזה אומר אני יוצא‬ ‫תחילה"‪ .‬כיוון ששמעו "ורב יעבוד צעיר"‪ ,‬לא רצה אף אחד‬ ‫לצאת תחילה‪ ,‬ונחו‪ .‬וע"י כך הוקל לה לרבקה‪( .‬רי"ח זוננפלד)‬

‫"ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש‬ ‫תם יושב אהלים" (כה‪ ,‬כז)‬ ‫"איש תם ‪ -‬מי שאינו חריף לרמות קרוי תם" (רש"י)‪.‬‬ ‫מקשין העולם דהא יעקב שפיר ידע לרמות את עשו ולבן‪ ,‬ולמה‬ ‫קרוי תם‪.‬‬ ‫ויש לומר דהנה "איש" נקרא מי שמושל על הדבר כמו "איש‬ ‫מלחמה"‪ ,‬ויעקב נקרא אכן "איש תם" שהי' מושל על התמימות‪,‬‬ ‫והי' יודע היאך ומתי להשתמש בו ועם עיקש תתפתל‪ ,‬וזהו שאכן‬ ‫דייק רש"י בלשונו המתוק "מי שאינו חריף לרמות קרוי תם"‪,‬‬ ‫היינו מי שאינו יודע כלל היאך לרמות איש הוא קרוי "תם" בלבד‪,‬‬ ‫אבל באמת יעקב אינו קרוי תם בלבד רק "איש תם"‪ ,‬ששפיר ידע‬ ‫מתי להיות רמאי כשצריך‪...‬‬

‫"ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה‪ ,‬ויעקב איש‬ ‫תם יושב אהלים" (כה‪ ,‬כז)‬ ‫ולכאורה צריך ביאור מדוע שינה הכתוב בלשונו‪ ,‬ואמר גבי עשו‬ ‫יודע ציד‪ ,‬ואילו גבי יעקב לא אמר יודע תורה‪ ,‬וביאר הגאון‬ ‫ה'שבט לוי' זצוק"ל דהנה זכור לו משנות עלומיו כאשר למד‬ ‫בישיבת 'חכמי לובלין' המעטירה‪ ,‬בא רב אחד לדרוש בישיבה‪,‬‬ ‫ובתוך דבריו אמר‪ ,‬ראיתי בני עלייה ומועטים מהם הינם בעלי‬ ‫כישרונות‪ ,‬כי לא הכישרונות יעמדו לאדם בדרכו להצליח‬ ‫בתורה‪ ,‬אלא מידת התמדתו ויגיעתו‪ ,‬וכן העיד הגר"ש בעצמו‬ ‫שכל גדולי תורה שנתגדלו בישיבה דשם היו העמלים והיגעים‪,‬‬ ‫ועל כן בבוא התורה לשבח את יעקב אבינו‪ ,‬לא שיבחוהו בכך‬ ‫שהיה יודע תורה‪ ,‬אלא בכך שהיה יושב אהלים בהתמדה רבה‬ ‫ועצומה‪.‬‬

‫"ויאהב יצחק את עשו" (כה‪ ,‬כח)‬ ‫עשו לא היה איכר מגושם‪ ,‬הלובש חולצה משובצת‪ ,‬הולך יחף‬ ‫ורועה חזירים‪ .‬עשו היה מגדל זקן ופאות‪ ,‬מנהיג עדה ומשמיע‬ ‫תורה בסעודה שלישית‪ ,‬אלא שחלק על יעקב‪ ,‬צדיק הדור‪,‬‬ ‫וסירב להיכנע לו‪( .‬הרה"ק מקוצק)‬


‫~‪~2‬‬

‫ליקוטים נפלאים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫מנהג העולם‪ ,‬שהעשירים ככל שעשרם גדל‪ ,‬כך ה'איש' שבהם‬ ‫פוחת והולך ולבם נאטם משוועת הזולת‪ .‬אולם אצל יצחק‬ ‫נאמר‪" :‬ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד"‪ ,‬על אף‬ ‫שהלך יצחק וגדל ברכושו‪ ,‬הלך גם ה'איש' שבו וגדל כעשרו‪.‬‬

‫יעקב‪ ,‬ואותי לא? "ברכני גם אני אבי"! אבל הרה"ק בעל הצמח‬ ‫צדיק מוויז'ניץ זי"ע פירש בלשון ניחותא וכך אמר‪ :‬שבע פעמים‬ ‫י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה בגימטריה 'יעקב'‪ ,‬ושמונה פעמים י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה בגימטריה‬ ‫'יצחק'‪ ,‬וזה מה שאומר עשו לאביו‪ :‬הרי ברכת את יעקב בשם ה'‬ ‫שבע מתוך שמונה הפעמים של שם י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה שבשמך‪ ,‬ואם כן‬ ‫נשאר לך עוד אחד‪ ,‬אז ברך גם אותי‪ ,‬וזה‪" ,‬הברכה אחת היא לך‬ ‫אבי" – הרי נשאר לך עוד שם אחד‪ ,‬בשבילי!‬

‫"הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי" (כז‪ ,‬ב)‬

‫"וישא עשו קולו ויבך" (כז‪ ,‬לח)‬

‫מה טעם נתיירא דווקא באותו יום מפני יום המיתה?‬ ‫שכן אמר תרגום יונתן‪ ,‬כי ערב פסח היה אותו היום ולפיכך ציוה‬ ‫להביא שני גדיים‪ ,‬אחד לקרבן פסח ואחד לקרבן חגיגה‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫הגמרא אומרת‪ ,‬כי "בפסח נולד יצחק" (ראש השנה י') ‪ ,‬והלא‬ ‫כלל הוא‪ ,‬כי "הקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם של‬ ‫צדיקים מיום ליום" (ראש השנה י"א) – הרי ידע יצחק שימות‬ ‫בפסח‪ ,‬אך לא ידע באיזה פסח ימות‪ ,‬ולפיכך אמר באותו יום של‬ ‫ערב פסח‪" :‬לא ידעתי יום מותי"‪.‬‬ ‫(יסוד התורה)‬

‫במדרש איתא בשביל דמעות שבכה עשו ואמר 'ברכני גם אני‬ ‫אבי' זכה לכל הטוב הזה‪ .‬לכאורה הלא אנו בני ישראל בוכים‬ ‫בכיות פי כמה‪ ,‬בוכים כל הימים‪ ,‬והרי דין הוא שכל דבר בטל‬ ‫בשישים‪ ,‬מדוע אין הדמעות שלנו מבטלין דמעות של פעם אחת‬ ‫שבכה עשו‪ .‬אלא יש לבאר על פי הדין של 'מין במינו אפילו‬ ‫באלף אינו בטל'‪ ,‬ודא עקא‪ ,‬דמעותינו ודמעותיו של אותו רשע‬ ‫הן מאותו סוג‪ ,‬הוא בכה מתוך ששאף לכל חמודות עולם הזה‪,‬‬ ‫אף אנו בוכים על שום שחסרים לנו צרכי עולם הזה‪ ,‬או שאנו‬ ‫שואפים ליתר ממה שבידינו‪ .‬אלמלי היו בכיותינו לשם שמים‪,‬‬ ‫והיינו מבקשים את כל הצרכים רק בכדי שנוכל לעבוד בהם את‬ ‫ד'‪ ,‬ואפילו כשבוכים על צער הגוף מתכוונים לצער השכינה‬ ‫שמצטערת כביכול אתנו‪ ,‬כי אז היו דמעותיו של עשו בטלות‬ ‫ומבוטלות בשישים ויותר‪.‬‬ ‫(הרה"ק ר' שמעלקא מניקלשבורג זי"ע)‬

‫"ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד"‬ ‫(כו‪ ,‬יג)‬

‫"ותקח רבקה את בגדי עשו‪...‬ותלבש את‬ ‫יעקב" (כז‪ ,‬טו)‬ ‫אומר רבי יצחק מאיר מגור‪ :‬יעקב אבינו נתברך על ידי יצחק‪,‬‬ ‫בהיותו לבוש בבגדי עשו‪ .‬להורות לדורות הבאים‪ ,‬שגם כאשר‬ ‫יהודים מחליפים את לבושם היהודי בבגדי עשו ונראים כגויים‪,‬‬ ‫גם אז הם ראויים לברכה‪.‬‬

‫"הוה גביר לאחיך" (כז‪ ,‬כט)‬ ‫אם הנך גביר‪ ,‬כלומר עשיר‪ ,‬אל תהנה מזאת לבדך‪ ,‬אלא הוה גביר‬ ‫לאחיך ובעת מצוקתם סייע בידם‪.‬‬

‫"ויבא לאביו" (כז‪ ,‬לא)‬ ‫אמרו בעלי הרמז שב' תיבות אלו יחדיו נקראים ישר והפוך‪,‬‬ ‫מתחילתם לסופם ומסופם לתחילתם‪ ,‬כי כך הטביע הבורא‬ ‫בעולמו שבן אשר יכבד אב‪ ,‬ישנה הדבר אצלו ‪ -‬שבניו יכבדוהו‪,‬‬ ‫ומי שאינו מכבד אב ואם‪ ,‬גם אליו יחזרו הדברים ‪...‬‬ ‫(באר הפרשה)‬ ‫בספר נחל אליהו מובא רמז נחמד‪ :‬דהרי כל כיבוד עשו לאביו לא‬ ‫היה כדי לקיים מצוות כיבוד אב‪ ,‬אלא בכדי לקבל חזרה את מה‬ ‫שהוא חפץ‪ ,‬הברכות‪ ,‬וזה נרמז במילים "ויבא לאביו" שנקראות‬ ‫ישר והפוך‪...‬‬

‫"ויאמר עשו אל אביו הברכה אחת היא לך אבי‬ ‫ברכני גם אני אבי וכו'" (כז‪ ,‬לח)‬

‫"ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה‬ ‫את יעקב אחי" (כז‪ ,‬מא)‬ ‫הטעם שרצה עשו להמתין בהריגת יעקב עד אחר מיתת יצחק‪,‬‬ ‫רש"י מפרש‪ :‬כמשמעו‪ ,‬שלא אצער את אבא‪ .‬והרמב"ן כתב‬ ‫שפחד עשו שאם ימיתנו בחיי אביו‪ ,‬אז יקלל אותו יצחק ויהפוך‬ ‫ברכתו לקללה‪ .‬ובתרגום יונתן כתב שאמר עשו‪ :‬הלא גם קין הרג‬ ‫את אחיו הבל‪ ,‬אבל אחר כך ילד אביו את שת‪ ,‬וכן אני אם אמית‬ ‫את יעקב עכשיו‪ ,‬יחזור אבי ויוליד בן‪ ,‬מה שאין כן כשאמיתנו‬ ‫אחר מיתת אבי‪ ,‬אז אהיה אני היורש היחידי‪.‬‬

‫"ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו ויאמר לו לא‬ ‫תקח אשה מבנות כנען" (כח‪ ,‬א)‬ ‫אומר ה"חפץ חיים"‪ :‬כאשר אדם מבקש להשפיע על ילדיו ללכת‬ ‫בדרך טובים‪ ,‬ולמנוע אותם מללכת בדרך חטאים‪ ,‬ינהג כמו שנהג‬ ‫יצחק‪ ,‬בנועם וברכות ולא יעשה זאת ברוגזה ובכעס‪ .‬תחילה‪:‬‬ ‫"ויברך אותו"‪ ,‬אחר כך פנה אליו בבקשה‪" :‬לא תקח אשה מבנות‬ ‫כנען"‪ .‬אחר כך חזר והרעיף עליו אהבה וברכות‪" :‬ואל שדי יברך‬ ‫אותך ויפרך וירבך"‪.‬‬

‫בפשטות הכוונה היא שעשו שאל את אביו בלשון תמיהה‪,‬‬ ‫"הברכה אחת היא לך אבי" – יש לך רק ברכה אחת‪ ,‬לברך את‬

‫לקבלה במייל‪LikutimNiflaim@gmail.com :‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫פר˘˙ ˙ול„ו˙‬

‫בס”ד‬ ‫ס”ד‬ ‫ס”‬

‫‚' כסלו ˙˘ע"ז‬

‫‚ליון ‪328‬‬

‫לפי אופק‬ ‫ירושלים‬

‫זמ‪‬י הדלקת ה‪‬רות ומוצ”ש‬

‫‪"‰„‰‬נ‬ ‫מוˆ˘"˜‬ ‫ר"˙‬

‫‪3:59‬‬ ‫‪5:16‬‬ ‫‪5:52‬‬

‫ת דד''‬ ‫בבית‬ ‫שבתי בבי‬ ‫קהילת שבתי‬ ‫ע"י קהילת‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫יו"ל‬ ‫ב‪‬שיאות מור‪‬ו הרה"צ ר' גמליאל‬ ‫מליאל רבי‪‬וביץ שליט"א‬ ‫ב‪‬ש‬ ‫מברכים כסלו | ר"ח יום חמי˘י‬ ‫חל˜ים‬

‫סוף זמן קריאת שמע ותפילה‬

‫סוז˜"˘ ‡'‬

‫טיב הפרשה‬

‫‪8:08‬‬

‫סוז˜"˘ ב' ‪8:53‬‬ ‫סוז"˙ ‡'‬ ‫‪9:15‬‬ ‫‪09:45‬‬ ‫סוז"˙ ב'‬

‫טיב ‪‰‬מערכ˙‬

‫ויאהב יצחק את עשיו‬ ‫למלך אחד לא היו ילדים ולצערו הרב לא היה‬ ‫מי שיירש אותו וימשיך את מלכותו‪ ,‬לעת זקנתו‬ ‫הודיע המלך כי יבחר ילד אחד מכל ילדי הממלכה‬ ‫שיהיה יורש העצר וכמובן יהיה המלך הבא‪ ,‬לשם‬ ‫כך נקראו כל ילדי הממלכה לבוא ביום מסויים‬ ‫לכיכר העיר‪ ,‬ביום המיועד הגיעו אלפי ילדים‪,‬‬ ‫המלך חילק לכולם זרעים ועציץ קטן וביקשם‬ ‫לשתול את הזרעים בעציץ ולטפחו במשך‬ ‫שלושה חודשים‪ ,‬ובעוד שלושה חודשים יבואו‬ ‫שוב לאותו מקום עם העציץ ואז יבחר המלך את‬ ‫ממשיך דרכו‪ .‬בתום שלושת החודשים הופיעו‬ ‫אלפי ילדים עם עציצים בידיהם‪ ,‬חלקם גדולים‬ ‫וחלקם יפים‪ ,‬המלך מתהלך בין הילדים ומחפש‬ ‫ומחפש‪ ,‬עד שלפתע ראה ילד אחד עם עציץ ריק‬ ‫בידו‪ ,‬ניגש אליו המלך ושאלו 'מדוע העציץ שלך‬ ‫ריק'? ענה הילד ואמר 'אדוני המלך שתלתי את‬ ‫הזרעים שקיבלתי ממך‪ ,‬והשקיתי אותם יום יום‬ ‫ובכל יום הייתי מתפלל עליהם שיצמחו ויפרחו‪,‬‬ ‫אך כלום לא קרה'‪ ,‬אמר המלך 'ילד זה יהיה יורש‬ ‫העצר שלי'‪ ,‬ולתדהמת כולם הסביר 'הזרעים‬ ‫שקיבלו כולם היו מבושלים ולכן לא יכלו לנבוט‪,‬‬ ‫כל הילדים החליפו את הזרעים באחרים‪ ,‬אך ילד‬ ‫זה ניחן במידת האמת ולא החליף את הזרעים‬ ‫אלא האמין בכל יום כי אלו הזרעים הנכונים‪.‬‬ ‫יעקב אבינו היה 'איש תם יושב אוהלים' ולמרות‬ ‫זאת היה אביו הצדיק אוהב דווקא את אחיו עשיו‬ ‫שהיה רשע גדול‪ ,‬וכבר ביום הבר מצוה עבר על כל‬ ‫העבירות החמורות שבתורה‪ ,‬ולכאורה היה יעקב‬ ‫יכול להישבר מזה ולחשוב שמא אין דרכו נכונה‪,‬‬ ‫אולי עדיף ללכת ח"ו בדרך של האח הרשע‪ ,‬אך‬ ‫הוא לא נשבר ודבק בדרך האמת‪.‬‬ ‫לפעמים נראה לנו שדרך רשעים צלחה‪ ,‬ודבר זה‬ ‫יכול להחליש את דעתנו‪ ,‬כשרואים את ההצלחה‬ ‫)כביכול( של אנשי שקר ורשע‪ ,‬אך זאת עלינו‬ ‫לזכור כי סוף האמת לצאת לאור‪ ,‬ואז המרוויח‬ ‫הגדול יהיה מי שהלך כל חייו במסירות עם האמת‪,‬‬ ‫וכך זה מרומז בפסוק 'ויאהב יצחק את עשיו'‬ ‫בלשון עבר‪ ,‬אבל 'ורבקה אוהבת את יעקב' בלשון‬ ‫הווה‪ ,‬שכן סוף האמת לנצח‪.‬‬

‫משיחותיו של מור‪‬ו ורב‪‬ו שליט"א‬

‫האמונה התמימה‬

‫ויאמר יצחק אל יעקב גשה נא ואמשך בני האתה זה בני עשו אם לא‪) :‬כז‪ ,‬כא(‬

‫ופרש"י אמר יצחק בלבו אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו‪ ,‬וזה‬ ‫אמר )פסוק כ( כי הקרה ה' אלה‪-‬יך‪:‬‬ ‫מדברי רש''י רואים אנו כי תמיהתו של יצחק נתעוררה כאשר שמע‬ ‫את יעקב מזכיר שם שמים על פיו‪ ,‬ומוכח מכאן כי לולא זאת לא היה‬ ‫ביכולתו של יצחק להכיר איזה שינוי בין יעקב לעשיו‪ ,‬כי שווים היו‬ ‫בקולם‪ ,‬וגם עורות העיזים עשו את שלהם‪ ,‬ורק מפני שהזכיר שם‬ ‫שמים על פיו הבין יצחק כי יתכן שאין זה עשיו‪.‬‬ ‫והקשה בני הרה''ג ר' דוב שליט''א‪ ,‬כי לכאורה מוכח שמלכתחילה‬ ‫היתה יראתו של יעקב מזה הדבר‪ ,‬כי אחרת לא היה שום סיבה שיביא‬ ‫את יצחק לידי ספק‪ ,‬ואם כן מן הראוי להבין מה הכריח את יעקב‬ ‫לענות תשובה כזאת‪ ,‬הלוא יכול היה לענות תשובה כעין אלו שעשיו‬ ‫היה רגיל בהם‪ ,‬ובכך היה פותר כל חששותיו‪ ,‬ולמה לו לענות דוקא‬ ‫תשובה מעין זה ולהביא עצמו לידי סכנה מהקפדת יצחק‪.‬‬ ‫ותירץ בני הנ''ל‪ ,‬כי אכן מוכן היה יעקב לשנות כל הרגל שהיה מורגל‬ ‫בו לטובת הברכות‪ ,‬אך לשנות הרגלו הבא מחמת אמונה לזה לא היה‬ ‫יעקב מסוגל‪ ,‬כי כשמעלימים דבר השייך לאמונה מוכיחים הדברים כי‬ ‫אין האדם איתן באמונתו‪ ,‬ולדבר זה לא היה יעקב מסוגל כלל ועיקר‪.‬‬ ‫ומה גם שכל תכלית רצונו של יעקב בברכות היה האמונה‪ ,‬כי מאמין‬ ‫היה בבוראו ורצה להוציא רצונו ית' אל הפעל‪ ,‬כי אמו גילתה לו כי זהו‬ ‫רצונו של מקום שהוא יטול את הברכות‪ ,‬גם יודע היה אותו צדיק כי‬ ‫בכח אלו הברכות יהיה ביכולתו להעמיד י''ב שבטי י''ה‪ ,‬ולהעמיד על‬ ‫ידם את האומה הישראלית‪ ,‬וכיון שכן לא היה מסוגל להעלים את‬ ‫אמונתו דוקא לעת כזאת כשעוסק הוא בענין המשך האמונה לדורות‪,‬‬ ‫כי היה זה בחינה של הליכה בשליחותו של מקום והאיך יעלה על‬ ‫הדעת להסתיר אמונתו דוקא לעת כזאת‪.‬‬ ‫ענין זה הוא לימוד גדול בעניני אמונה‪ ,‬כי לפעמים מתעורר אדם‬ ‫לעשות איזה מצוה גדולה לשם שמים‪ ,‬ורואה הוא כי כדי להוציא‬ ‫פעולתו אל הפועל עליו לעשות איזה פעולה הנוגד לרצון השי''ת‪,‬‬ ‫והיצר מסיתו לאמר‪ ,‬עשה פעולה זו‪ ,‬גם אם אין רוח המקום נוחה‬ ‫הימנו‪ ,‬כי על אף שעצם הפעולה אינה הגונה‪ ,‬מכל מקום הלוא‬ ‫תשמש כאמצעי למעשה טוב שרווחיה הרוחניים יהיו פי כמה מהפסד‬ ‫העבירה‪ .‬אך כל מי שאמונתו איתנה יודע הוא כי דברי הבל המה‪ ,‬כי‬ ‫אינו משים עינו וליבו על פעולת המצוה בלבד‪ ,‬אלא גם לשם מי הוא‬ ‫עושה זאת‪ ,‬ויודע הוא שאותו בורא המצפה לקיום רצונו וגורמים לו‬ ‫נחת רוח בעשיית מצוותיו‪ ,‬אותו בורא מצטער למאוד כשמפרים רצונו‬ ‫אף אם היא עבירה קלה לעומת המצוה הגדולה שחפץ הוא לקיימה‪.‬‬ ‫ולכן בכח האמונה לא יהיה ביכולת היצר לפתותו בכגון דא‪.‬‬ ‫האדם החדור באמונה תמימה‪ ,‬ניצל הוא מכמה וכמה בלבולי היצר‪,‬‬ ‫ולדוגמא‪ ,‬באם בא היצר לפתותו להתפלל בחיפזון מאחר והשעה‬ ‫התאחרה ועליו למהר כדי לבוא בזמן במקום בו עובד הוא לפרנסתו‪,‬‬

‫טיב‬ ‫ההודעות‬

‫)עפ"י טיב התורה‪-‬תולדות(‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫האדם שאין האמונה תקועה בלבבו אכן ישמע לעצתו‪ ,‬ויעבור‬ ‫במרוצה על כל התפילה‪ ,‬מבלי לכוון אף באלו המקומות שההלכה‬ ‫מחייבת ושמבלעדה אינו יוצא ידי חובתו‪ ,‬ואילו זה החדור באמונה‬ ‫רוח אחרת עימו‪ ,‬וכה יאמר‪ :‬הלוא באמצעות התפילה יכול אני‬ ‫לשפוך שיחי לבוראי‪ ,‬ועל ידה מתעורר השפע בתחתונים‪ ,‬והלוא אם‬ ‫אתפלל במרוצה ודאי אפסיד את השפע היורד מאותה תפילה‪ ,‬ואף‬ ‫אם לעיני הבשר נראה כי רק ע''י החיפזון ארוויח את לחמי‪ ,‬אין זה‬ ‫אמת‪ ,‬כי הרבה שלוחים למקום‪ ,‬ואיני יודע איזה סיבה הזמין לצורך‬ ‫השתלשלות פרנסתי‪ ,‬מאידך אם אמהר יתכן כי מאחר ולא התפללתי‬ ‫כהוגן אפסיד גם את אלו הפרוטות שהרווחתי ע''י החיפזון‪ ,‬כי יתכן‬ ‫מאוד שאיני ראוי להם מאחר שלא התפללתי כהוגן‪ ,‬ומשום כך תזדמן‬ ‫לפני איזה סיבה שעל ידה אפסיד את אלו המעות‪ .‬ונמצא שבכח‬ ‫האמונה אין ביכולת היצר לפתותו‪.‬‬ ‫וזה היה השקפת גדולי ישראל בענין זה‪ ,‬האמונה היתה נר לרגלם‪,‬‬ ‫ולכל יעד שאליה שמו עיניהם‪ ,‬היו בוחנים אם אין האמצעים נוגדים‬ ‫את האמונה‪ ,‬הן אם היו אלו עבור מטרה רוחנית והן אם היו לשם‬ ‫מטרה גשמית‪ ,‬ומסופר על החפץ חיים‪ ,‬שפעם הגיע אליו אחד מגדולי‬ ‫המשפיעים בדורו‪ ,‬ובשורה בפיו כי נתקבל כמשגיח ומשפיע בישיבה‬ ‫מסויימת‪ ,‬ומנהלי הישיבה סיכמו עמו על סכום מסוים למשכורתו‪,‬‬ ‫והוא נענה לבקשתם‪ ,‬וקיבל עליו את התפקיד‪ .‬אך מבקש הוא מהחפץ‬ ‫חיים שהיות והוא בעל משפחה גדולה‪ ,‬והוצאותיו מרובות‪ ,‬על כן‬ ‫יואיל נא בטובו לשלוח איגרת למנהלי הישיבה ובה ימליץ עליו שראוי‬ ‫להוסיף על משכורתו כדי שיהיה לבו פנוי לעבודת הקודש‪.‬‬ ‫החפץ חיים שמע את בקשתו‪ ,‬אך במקום לכתוב ההמלצה המבוקשת‪,‬‬ ‫שלח תיכף טלגרם למנהלי הישיבה‪ ,‬ובה כתב שהיות ושמע שחפצים‬ ‫הם למנות את אותו נכבד כמשפיע בישיבתם‪ ,‬על כן מודיעם כי לדעתו‬ ‫אין הוא ראוי לאותה איצטלא‪ ,‬ויראו לנכון לחפש אחד הראוי לזה‪.‬‬ ‫כשנודע הדבר‪ ,‬נדהמו קרוביו ובני ביתו של החפץ חיים על מעשהו‪ ,‬על‬ ‫מה ולמה ראה לנכון לעשות כזאת? נענה החפץ חיים ואמר‪ :‬מטרתו‬ ‫של משפיע בישיבה הוא להחדיר את מסורת היהדות בבני הישיבה‪,‬‬ ‫ויסוד העיקרי של היהדות הלוא הוא האמונה‪ ,‬וכדי שיעשו דבריו‬ ‫רושם צריכים שיהיו דבריו יוצאים מן הלב‪ ,‬וכדי שיהיו יוצאים מן הלב‬ ‫צריכים שיהיו הדברים חדורים היטב בלב המשפיע‪ .‬וכיון שהופיע זה‬ ‫בביתי ובפיו בקשה לעשות עבורו השתדלות מיותרת הבנתי שאין‬ ‫העומד לפני חדור באמונה אמיתית‪ ,‬כיון שכן ידעתי כי אין הוא ראוי‬ ‫להיות משפיע כי דבריו לא יפעלו את פעולתן‪ .‬וכיון שיהיה זה הפסד‬ ‫רוחני למאות תלמידים נאלצתי להודיע על כך להנהלת הישיבה‪.‬‬ ‫כך היתה השקפת גדולי ישראל‪ ,‬בכל דבר בחנו אם אין הפעולה נוגדת‬ ‫את האמונה וראוי לעשותה אם לאו‪.‬‬ ‫מבקשים אנו שהשי"ת יהיה לנו לעזר שנוכל לכלכל את מעשינו על‬ ‫פי האמונה הצרופה‪.‬‬

‫עדכון זמני‬ ‫ניתן לשמוע את שיחותיו של‬ ‫שיחתו השבועית של מורנו הרב שליט"א‬ ‫קבלת קהל בבית מורנו‬ ‫מורנו ורבנו שליט"א‬ ‫בכל ליל שישי בין השעות ‪10:00 - 9:00‬‬ ‫ורבנו שליט"א אך ורק‬ ‫במספר מיוחד וישיר‬ ‫תפילת ליל שבת ‪-‬מנחה‪ 15 -‬דק' לפני השקיעה‬ ‫לשיחות בלשון הקודש‪ 073-2951320 :‬בתא קולי שמספרו‬ ‫שחרית של שבת בשעה ‪8:30‬‬

‫בבית מדרשנו רח' ישעיהו ‪ 7‬י‪-‬ם‬

‫‪052-7168366‬‬

‫לשיחות באידיש‪073-2951321 :‬‬

‫יו"ר הוועדה הרוחנית‪ :‬ר' יעקב רבינוביץ | עורך‪ :‬ש‪ .‬גולדשטיין‬

‫א‬


‫נכ˙ב ע"י ‪‰‬ר"ר מ‡יר רבינובי‪˘ ı‬ליט"‡‬

‫טיב ‪‰‰‬לכ‪‰‬‬

‫מיוס„ על לימו„ ‪‰‬יומי בספר ˜יˆור ˘ו"ע כפי ˙˜נ˙ ‪‰˜‰‬יל‪‰‬‬ ‫ערוך ומסו„ר לפי פוס˜י זמנינו‬

‫יראת ד'‬ ‫א‪ .‬שויתי ה' לנגדי תמיד‪ ,‬הוא כלל גדול‬ ‫בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים‬ ‫לפני האל‪-‬הים‪ ,‬דהיינו שיצייר בנפשו תמיד‬ ‫איך שהוא עומד לפני ה' יתברך‪ ,‬כי הקדוש‬ ‫ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו )ס"א ומ"ב סק"ד(‪.‬‬ ‫ב‪ .‬והוא כי אין ישיבת האדם ותנועותיו‬ ‫ועסקיו והוא לבדו בביתו‪ ,‬כישיבתו‬ ‫ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול‪ ,‬וכן‬ ‫אין דיבורו והרחבת פיו כרצונו‪ ,‬והוא עם‬ ‫אנשי ביתו וקרוביו‪ ,‬כדיבורו במושב המלך‪,‬‬ ‫וכ"ש כשישים האדם אל לבו‪ ,‬שהמלך הגדול‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אשר מלא כל הארץ כבודו‪,‬‬ ‫עומד עליו ורואה במעשיו‪ ,‬כמו שנאמר אם‬ ‫יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'‪,‬‬ ‫מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת‬ ‫ובושתו ממנו תמיד )ס"א(‪.‬‬ ‫ג‪ .‬גם בהצנע לכת‪ ,‬ר"ל אף בשעה שהוא‬ ‫בביתו יהיה לכתו עם ה' אלהיו‪ ,‬ובשכבו על‬ ‫משכבו ידע לפני מי הוא שוכב )ס"א ומ"ב סק"ז(‪.‬‬ ‫ד‪ .‬כתבו בשם האר"י ז"ל‪ ,‬שיצייר שם הוי"ה‬ ‫תמיד נגד עיניו בניקוד יראה‪ ,‬כזה יִ ְ‪-‬ה ‪-‬וָ ‪-‬ה‪,‬‬ ‫וזהו סוד שויתי ה' לנגדי תמיד‪ ,‬וזה תועלת‬ ‫גדול לענין היראה )מ"ב סק"ד(‪.‬‬ ‫ה‪ .‬והוא גם כן סגולה לזיכרון‪ ,‬וזה מידה‬ ‫כנגד מידה‪ ,‬דכיון שהוא זוכר את בוראו‬ ‫לצייר שם הוי'ה תמיד לנגד עיניו‪ ,‬לפי‬ ‫מדתו ישלם ה' גמולו‪ ,‬והאלוקים אינה לידו‬ ‫שיהיה זכרן בתלמודו )יפה ללב ח"א סי' א' אות י'(‪.‬‬ ‫ו‪ .‬ויש שהיו רגילין מחמת זה לעשות‬ ‫מנורות של קלף מצויירים להניח בסידורים‪,‬‬

‫וכותבים בהם שויתי ה' וגו'‪ ,‬וכותבים בו שם‬ ‫בן ד' אותיות וכן שארי שמות הקדושים‪,‬‬ ‫ומנורה כזה היתה נקראת בשם שויתי‪,‬‬ ‫והטעם הוא בכדי שיהיה נזכר שלא לשיח‬ ‫שיחה בטלה בתוך התפילה מאימת השם‪.,‬‬ ‫ז‪ .‬וראוי לאזור חיל לבטל המנהג‪ ,‬כי ע"פ‬ ‫הרוב אינם משמרים את הקלף כראוי‬ ‫ותשתפכנה בראש כל חוצות‪ ,‬וגם כמה‬ ‫פעמים בא לידי מחיקת השם‪.‬‬ ‫ח‪ .‬ונראה דבמנורות הגדולות המצויירות‬ ‫על קלף‪ ,‬שקובעים בבית הכנסת לפני‬ ‫העמוד תחת טבלא של זכוכית מותר‪ ,‬שאין‬ ‫שייך בזה טעם הנ"ל‪.‬‬ ‫ט‪ .‬אמנם הקובעין בעמוד בלא טבלא‬ ‫יש למחות בידם‪ ,‬כי ע"י הנרות שקובעין‬ ‫בעמוד בא ברוב העתים לידי מחיקת השם‬ ‫ח"ו )מ"ב סק"ד(‪.‬‬ ‫י‪ .‬צריך האדם לקבוע לו עת ללמוד ספרי‬ ‫מוסר בכל יום ויום‪ ,‬אם מעט ואם הרבה‪ ,‬כי‬ ‫הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו‪ ,‬ותבלין היצר‬ ‫הרע הוא תוכחת מאמרי חז"ל‪ ,‬והוא יותר‬ ‫חיוב מלימוד משניות )מ"ב סקי"ב שעה"צ סקכ"ו(‪.‬‬

‫שש מצוות תמידיות‬

‫יא‪ .‬הרוצה לקיים שויתי כראוי‪ ,‬יזדרז לקיים‬ ‫שש המצוות התמידיות‪.‬‬ ‫יב‪ .‬שש מצות חיובן תמידי לא יפסקו מעל‬ ‫האדם אפילו רגע אחד כל ימיו‪ ,‬וכל זמן וכל‬ ‫רגע שיחשוב בהן קיים מצות עשה‪ ,‬ואין‬ ‫קץ למתן שכר המצות‪ ,‬ואשרי המקיימם‬ ‫כראוי‪.‬‬

‫יג‪ .‬הראשונה‪ ,‬להאמין שיש אלוה אחד‬ ‫בעולם שהמציא כל הנמצאות‪ ,‬ומחפצו‬ ‫ורצונו הוא כל מה שהוא עכשיו ושהיה‬ ‫ושיהיה לעדי עד‪ ,‬ושהוא הוציאנו ממצרים‪,‬‬ ‫ונתן לנו התורה‪ ,‬וזהו מצות עשה דכתיב‬ ‫אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו'‪ ,‬ופירושו‪,‬‬ ‫תדעו ותאמינו שיש לעולם אלוה המשגיח‪,‬‬ ‫שהרי הוצאתיך מארץ מצרים‪.‬‬ ‫יד‪ .‬השניה‪ ,‬שלא נאמין בשום אלהים‬ ‫זולתו‪ ,‬שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים‬ ‫על פני‪ ,‬ואפילו מודה שהקב"ה שולט על‬ ‫הכל‪ ,‬רק שידמה בדעתו שמסר הנהגת‬ ‫העולם למלאך או לכוכב‪ ,‬הרי זה מודה‬ ‫בעבודה זרה‪ ,‬ועובר על לא יהיה לך אלהים‬ ‫אחרים על פני‪ ,‬אלא יאמין שהקב"ה בעצמו‬ ‫ובכבודו משגיח בכל העולמות‪ ,‬ואין לשום‬ ‫נברא כח לעשות דבר בלתי רצונו‪ ,‬ולכן‬ ‫נקרא הקדוש ברוך הוא אלהי האלהים‪.‬‬ ‫טו‪ .‬השלישית‪ ,‬לייחדו‪ ,‬שנאמר שמע‬ ‫ישראל ה' אלהינו ה' אחד‪ ,‬ופירושו‪ ,‬שמע‬ ‫ישראל‪ ,‬ודע‪ ,‬כי ה' שהווה את הכל ברצונו‪,‬‬ ‫והוא אלהינו המשגיח בכל העולמות‪ ,‬הוא‬ ‫ה' אחד בלי שום שיתוף‪.‬‬ ‫טז‪ .‬הרביעית‪ ,‬לאהוב המקום ברוך הוא‪,‬‬ ‫שנאמר ואהבת את ה' אלהיך‪ ,‬וכיצד יגיע‬ ‫האדם לאהבה‪ ,‬הוא על ידי התורה‪ ,‬כלומר‬ ‫שע"י ההתבוננות בתורה יכיר את גדולתו‬ ‫של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שאין לו ערך ולא‬ ‫קץ‪ ,‬ותתיישב האהבה בלבו בהכרח‪ .‬וענין‬ ‫המצוה שיראה האדם להשים כל מגמתו‬

‫וכל מחשבתו אחר אהבת הש"י‪ ,‬ויעריך‬ ‫בלבו כי כל מה שיש בעולם מעושר ובנים‬ ‫וכבוד‪ ,‬הכל הוא כאין נגד אהבתו יתברך‪,‬‬ ‫וְ יִ יגַ ע תמיד בבקשת חכמת התורה‪ ,‬למען‬ ‫ישיג ידיעה בה'‪ .‬והקובע את מחשבתו‬ ‫בעניינים הגשמיים ובהבלי העולם שלא‬ ‫לשם שמים‪ ,‬רק להתענג ולהשיג כבוד‪,‬‬ ‫ביטל עשה זו ועונשו גדול‪.‬‬ ‫יז‪ .‬החמישית‪ ,‬להיות יראת הש"י על פניו‬ ‫תמיד לבלתי יחטא‪ ,‬וע"ז נאמר‪ ,‬את ה'‬ ‫אלהיך תירא‪ ,‬ומי שבא דבר עבירה לידו‪,‬‬ ‫חייב להעיר רוחו ולתת אל לבו באותו הפרק‪,‬‬ ‫שהקב"ה משגיח בכל מעשי בני אדם‪ ,‬אף‬ ‫אם יהיו במחשך מעשיהם‪ ,‬וישיב להם נקם‬ ‫לפי רוע המעשה‪ ,‬וכדכתיב‪ ,‬אם יסתר איש‬ ‫במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' וגו'‪.‬‬ ‫יח‪ .‬השישית‪ ,‬שלא נתור אחר מחשבת הלב‬ ‫וראיית העינים‪ ,‬שנאמר‪ ,‬ולא תתורו אחרי‬ ‫לבבכם וגו'‪ ,‬ואמרו חכמים‪ ,‬אחרי לבבכם זו‬ ‫אפיקורסות‪ ,‬ואחרי עיניכם זו זנות‪.‬‬ ‫יט‪ .‬ובכלל אפיקורסות הוא כל מחשבות‬ ‫זרות שהם היפך דעת התורה‪ ,‬ובכלל זנות‬ ‫הוא מי שהוא רודף אחר תאות העולם‪,‬‬ ‫מבלי שיכוין בהם כלל לכוונה טובה‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫שלא יעשה אותם כדי שיעמוד בריא ויוכל‬ ‫להשתדל בעבודת בוראו‪ ,‬רק כוונתו תמיד‬ ‫להרבות תענוגים גדולים לנפשו )ביה"ל ד"ה הוא(‪.‬‬ ‫כ‪ .‬אלו מצות שיכול אדם לקיים בכל רגע‪,‬‬ ‫וממילא מקיים עוד מצות עשה ולדבקה בו‬ ‫)חי"א כלל א ס"ה(‪.‬‬

‫טיב ‪‰‬פטרו˙‬ ‫‪‰‰‬ליכ‪ ‰‬ב„רכי ‡בו˙ מיסו„ו˙‬ ‫ל‬ ‫‪‰‬עי˜ריים ˘ל ‪‰‬י‪„‰‬ו˙‬ ‫אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק‪.‬‬ ‫הנה כבר עמדו המפרשים על דקדוק הכתוב שבמקום‬ ‫להתחיל בתולדותיו של יצחק חזר על תולדותיו של‬ ‫אברהם‪.‬‬ ‫ונראה שבא הכתוב לרמז לימוד והוראה לדורות שיזכור‬ ‫האדם תמיד להתייחס אחר אביו‪ ,‬שישתדל תמיד‬ ‫להתחקות ככל האפשר אחר כל תהלוכותיהם והנהגותיהם‬ ‫של אבותיו ואבות אבותיו‪ ,‬ויתגאה במורשת אבותיו‪ ,‬וכל‬ ‫מגמתו יהיה להנחיל גם לבניו אחריו את דרכם המפוארת‬ ‫של היהדות הנאמנה שהלכו בה אבותינו ואבותינו בדורות‬ ‫שעברו‪ ,‬ולא כאלו הנבערים מדעת שחושבים בחכמתם‬ ‫המדומה שכבר תמו הזמנים הישנים ואין אנו צריכים‬ ‫להיות מצומצמים כל כך‪.‬‬ ‫ודוגמא לדבר אנו מוצאים גם בהמשך הפרשה‪ :‬וישב‬ ‫יצחק ויחפור את בארות המים וגו' ויקרא להן שמות‬ ‫כשמות אשר קרא להן אביו‪ .‬ללמדנו כי אף שלא היו כי‬ ‫אם בארות מים בעלמא אעפ"כ הקפיד יצחק שלא לשנות‬ ‫בהן מן השמות שהיה אביו קוראן‪ .‬וזל"ק של הרבינו בחיי‪:‬‬ ‫וקרא להן כשמות אשר קרא להן אביו ועשה כן לכבוד‬ ‫וממה שהתורה הודיעה זה נראה‬ ‫אביו‪,‬‬

‫ב‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫שנחשב לו לזכות ויש בזה התעוררות‪ ,‬וק"ו שאל ישנה‬ ‫אדם מדרך אבותיו שהרי יצחק אפילו שמות הבארות‬ ‫שקרא אותן אביו לא רצה לשנותן‪ ,‬וזה ק"ו לדרכי האבות‬ ‫ומנהגותיהם ומוסר שלהם‪ ,‬ואולי מפני זה לא נשתנה שמו‬ ‫כמו שאר האבות וזו מדה כנגד מדה‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫ומכאן ילמד האדם מוסר והתעוררות שלא לזוז כמלוא‬ ‫נימא מדרכי אבותיו ורבותיו‪ ,‬ואף אם הוא מהדברים‬ ‫שאינו רואה בהם נחיצות כל כך‪ ,‬אעפ"כ ישתדל מאד‬ ‫שלא להתרחק מדרכם ותהלוכתם כי מי יודע לאן הוא‬ ‫יגיע בסופו של דבר‪.‬‬ ‫ובמיוחד יש להדגיש מה שנלמד כאן בפרשה על הזהירות‬ ‫מלשנות מן השמות של אבותינו‪ ,‬כאשר כהיום לדאבונינו‬ ‫חדשים מקרוב באו שחושבים שבושה היא להם לקרוא‬ ‫ליוצאי חלציהם בשמות הקדושים של אבותינו ואימותינו‬ ‫שהיו נהוגות לקרות בהן מדורי דורות‪ ,‬וברוב פקחותם‬ ‫חושבים המה כי לכבוד ולשבח יחשב להם אם ישתוו‬ ‫לעולם המודרני גם בקריאת השמות‪ ,‬או לכל הפחות‬ ‫לשנות מן השם המקורי בכינויים שונים ומשונים שהצד‬ ‫השוה שבהם להתרחק מן השם היהודי המקורי והטהור‪.‬‬ ‫ואם כי יש בזה גם מצד הזהירות בכבוד האב‪ ,‬כי ברצותו‬ ‫לשנות את השם ממה שהם היו נקראים הרי יש בזה‬ ‫זלזול עמוק בכבודם‪ ,‬אך בנוסף לכך הרי הוא מנתק את‬ ‫כל הקשר עם הדורות הקודמים‪ ,‬ואל לנו לשכוח כי כל‬ ‫עיקר זכות קיומינו אינו אלא מצד זכות אבות שמגן‬

‫עלינו‪ ,‬וכמו שאנו אומרים שלש פעמים בכל יום בתפילת‬ ‫שמונה עשרה 'אלוקינו ואלוקי אבותינו'‪ ,‬כל הקשר שיש‬ ‫לנו עם אברהם יצחק ויעקב הוא כעין שרשרת ארוכה‬ ‫שמשתלשלת מאבותינו ואבות אבותינו עד לדורות‬ ‫הראשונים של ראשוני האומה‪ ,‬אך אם ירצה לנתק את‬ ‫הקשר באמצע ורואה בושה לעצמו להמשיך עם מסורת‬ ‫אבותיו עד כדי כך שכבר אינו ראוי לו להיקרא בשמם כי‬ ‫אם בכינויים מכינויים שונים‪ ,‬לא כאלו שהיו נהוגים בקרב‬ ‫בית ישראל במשך כל הדורות‪ ,‬באיזה זכות יבוא אח"כ‬ ‫לבקש שיחונו לו בזכות אבותיו אם הוא עצמו במו ידיו‬ ‫ניתק את כל הקשר והיחס עמם‪.‬‬ ‫דוגמא נוספת אנו מוצאים בפרשה שלפנינו בפירש"י על‬ ‫הפסוק‪ :‬ויצחק בן ששים בלדת אותם‪ ,‬וז"ל‪ :‬עשר שנים‬ ‫משנשאה עד שנעשית בת שלש עשרה שנה וראויה‬ ‫להריון ועשר שנים הללו צפה והמתין לה כמו שעשה‬ ‫אביו לשרה‪ ,‬כיון שלא נתעברה ידע שהיא עקרה והתפלל‬ ‫עליה‪ .‬והרי לנו דוגמא חיה ומוחשית של הליכה בדרכי‬ ‫אבות‪ ,‬שבכל קורותיו ומאורעותיו היה חושב מיד מה היה‬ ‫אביו עושה במצב כזה‪ ,‬עד כדי כך שכל עשר שנים לא‬ ‫היה מתפלל להקב"ה על הבנים‪ ,‬כיון שגם אביו ציפה עשר‬ ‫שנים עד שנשא את הגר לאשה‪.‬‬ ‫ויה"ר שנזכה אף אנו לילך בדרכי אבות שלא לזוז כמלוא‬ ‫נימא מן הדרך הישרה המסורה לנו מדור דור וזכות אבות‬ ‫יגן עלינו שנזכה להיוושע בקרוב בתשועת עולמים אכי"ר‪.‬‬


‫טיב ‪‰‬מע˘יו˙‬

‫טיב ‪‚˘‰‰‬ח‪‰‬‬

‫ספר טיב ‪‰‬מע˘יו˙ לרבינו‬

‫סיפור ל˘ב˙‬

‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד'‬

‫סיפורי השגחה פרטית‬

‫ב‪‬שיאות מור‪‬ו הרה"צ ר' גמליאל רבי‪‬וביץ שליט"א‬

‫בל תשקצו‬

‫חינוך ‪‰‬בנים‬

‫"ויגדלו הנערים‪ ,‬ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה‪,‬‬ ‫ויעקב איש תם ישב אוהלים‪ .‬ויאהב יצחק את עשיו כי‬ ‫ציד בפיו‪ ,‬ורבקה אוהבת את יעקב" )כה‪ ,‬כז‪-‬כח(‬ ‫במדרש רבה ריש ספר שמות )א‪ ,‬א( מגלה דברים נפלאים‬ ‫בטעם שנעשה עשיו איש שדה‪ ,‬ויעקב איש תם יושב‬ ‫אוהלים‪ – .‬שהכל לפי מידת החינוך שהתחנכו הנערים‬ ‫בקטנותם‪.‬‬ ‫ויש להדגיש כאן בפה מלא‪ ,‬שבוודאי ובוודאי אין לנו‬ ‫שום השגה במעשי האבות עצמם‪ ,‬וכבר מילתי אמורה‬ ‫כמה פעמים שאין אנו באים לדרוש במעשי אבות‪ ,‬כי‬ ‫אם ללמוד את הנצרך לנו ללמוד‪.‬‬ ‫והיינו‪ ,‬באשר למד המדרש מכאן‪ ,‬עד כמה רעה היא‬ ‫מחלת הפינוק‪ ,‬שיש בו הרס לחינוך הילדים רחמנא‬ ‫ליצלן‪ ,‬כאשר מבאר המדרש שכל הרשעים שבעולם‬ ‫יצאו מחמת הפינוק שפינקו אותם בילדותם‪ .‬וכבר‬ ‫זצ"ל‪ ,‬מרבה להוכיח מדברי‬ ‫היה הגה"צ רבי חיים ברים זצ"ל‪,‬‬ ‫המדרש הללו‪ ,‬עד כמה מחלת הפינוק היא רעה חולה‬ ‫לילדים‪.‬‬ ‫וז"ל המדרש‪" :‬חושך שבטו שונא בנו‪ ,‬ואוהבו שחרו‬ ‫מוסר )משלי יג‪ ,‬כד(‪ .‬בנוהג שבעולם‪ ,‬אדם שאומר לו‬ ‫חבירו פלוני הכה לבנך‪ ,‬יורד עמו עד לחייו‪ ,‬ומה תלמוד‬ ‫לומר 'חושך שבטו שונא בנו'? – ללמדך שכל המונע‬ ‫בנו מן המרדות‪ ,‬סוף בא לתרבות רעה ושונאהו‪ .‬שכן‬ ‫מצינו בישמעאל‪ ,‬שהיו לו געגועים על אברהם אביו‪,‬‬ ‫ולא רידהו‪ ,‬ויצא לתרבות רעה ושנאהו‪ ,‬והוציאו מביתו‬ ‫ריקם"‪.‬‬ ‫"כיוצא בו 'ויאהב יצחק את עשיו'‪ ,‬לפיכך יצא לתרבות‬ ‫רעה‪ ,‬על אשר לא רידהו‪ .‬כמו ששנינו חמש עבירות עבר‬ ‫עשיו הרשע באותו היום וכו'‪ .‬כיוצא בו דוד‪ ,‬שלא ייסר‬ ‫לאבשלום בנו‪ ,‬ולא רידהו‪ ,‬יצא לתרבות רעה וכו'"‪.‬‬ ‫"וכל המייסר את בנו מוסיף הבן אהבה על אביו‪ ,‬והוא‬ ‫מכבדו וכו'‪ .‬אתה מוצא שאברהם ייסר את יצחק בנו‪,‬‬ ‫ולמדו תורה והדריכו בדרכיו כו'‪ ,‬וכתיב )כה‪ ,‬יט( 'ואלה‬ ‫תולדות יצחק בן אברהם'‪ ,‬ללמדך שהיה דומה לאביו‬ ‫בכל דבר וכו'"‪.‬‬ ‫"כיוצא בו היה יצחק משחר מוסר ליעקב‪ ,���שלמדו יצחק‬ ‫תורה ויסרו בבית תלמודו‪ ,‬שנאמר 'ויעקב איש תם וגו''‪,‬‬ ‫ולמד מה שלמדו אביו וכו'‪ .‬ואף יעקב אבינו ייסר את‬ ‫בניו‪ ,‬ורידה אותם ולמדם דרכיו‪ ,‬שלא היה בהם פסולת‬ ‫וכו'" עכ"ל המדרש עי"ש‪.‬‬ ‫]ספר "טיב הנישואין" חלק האברכים‪ ,‬שער הבית פרק ו'‪ ,‬חינוך הילדים עי"ש[‬

‫•~•~•‬ ‫מעשה בבחור ממשפחה טובה של יהודים יראים‬ ‫ושלימים‪ ,‬שלדאבון כל לב ירד מדרך האמת‪ ,‬והלך‬ ‫לרעות בשדות זרים ומפוקפקים וכו'‪.‬‬ ‫בחור זה על אף שהתנהג כפורק עול גמור‪ ,‬וחילל שבת‬ ‫רחמנא ליצלן‪ ,‬ועברו עליו תקופות קשות ביותר‪ ,‬עם כל‬ ‫זאת על הנהגה אחת המשיך לשמור בקפידה‪ :‬בכל לילה‬ ‫לפני שהלך לישון הקפיד מאוד לקרוא קריאת שמע‬ ‫שעל המיטה‪ ,‬ויהי מה!‬ ‫הנהגה זו היתה חדורה בנפשו מעת היותו ילד קטן‪,‬‬ ‫שהיתה אמו הצדקנית מקפידה על כך תמיד‪ ,‬וחינכה‬ ‫את ביתה שדבר זה חובה וחיוב על כל בני ישראל‪ ,‬לפני‬ ‫המיטה!!‬ ‫שהולכים לישון לקרוא קריאת שמע שעל המיטה‬ ‫הדברים חדרו מאוד לעומק לבו‪ ,‬עד שאף לאחר שפרק‬ ‫מעליו עול תורה ומצוות‪ ,‬עדיין נשאר בו זה הענין תמיד‪.‬‬

‫ברור הדבר‪ ,‬שאם היתה אמו רק אומרת לקרוא קרי"ש‪...‬‬ ‫ולא היתה מחזיקה ומאמינה בדבריה בבירור‪ ,‬לא היו‬ ‫הדברים חודרים כל כך ללב הילדים‪ .‬אך הנער זכר מזה‬ ‫גם אחר זמן רב‪ ,‬והדברים חדרו לעומק נפשו‪ ,‬משום‬ ‫שכך ראה בפועל אצל אביו ואמו‪ ,‬איך שהם עצמם קראו‬ ‫קריאת שמע שעל המיטה ברצינות עם יראת שמים‪,‬‬ ‫ומכוח מעשיהם הושפע גם הוא לעשות כן‪.‬‬ ‫חבר ילדות היה לו לבחור זה‪ ,‬גם הוא היה בתחילה‬ ‫שומר תורה ומצוות‪ ,‬אך לדאבון לב ירד אף הוא מדרך‬ ‫השם רחמנא ליצלן‪ ,‬וגם הוא שורשיו היו ממשפחה‬ ‫טובה‪.‬‬ ‫והנה אף לאחר שנטש את כל מה שקיבל מבית הוריו‪,‬‬ ‫נשאר לו מנהג אחד מן הבית‪ ,‬שעליו הקפיד מאוד כל‬ ‫הימים‪ .‬והוא‪ ,‬לצחצח שיניים כל לילה לפני שהולך‬ ‫לישון! – הוא שמר על כך באדיקות‪ ,‬משום שכשהיה‬ ‫ילד קטן היתה אמו מקפידה על כך מאוד‪ ,‬ותמיד‬ ‫מחנכת את הילדים על החשיבות שבצחצוח השיניים‬ ‫בכל ערב‪ ,‬שבכך נשמרים השיניים היטב‪.‬‬ ‫והנה לאחר כמה שנים שהתגלגלו אלו השניים בכל מיני‬ ‫מקומות‪ ,‬הבחור הראשון שהקפיד לקרוא קריאת שמע‬ ‫שעל המיטה בכל לילה‪ ,‬זכה לבסוף לשוב בתשובה‬ ‫שלימה‪ ,‬והקים בית כשר בישראל‪ ,‬וכיום הוא בעל‬ ‫משפחה לתפארת כדת משה וישראל‪ .‬ואילו החבר‬ ‫השני שהקפיד מאוד על צחצוח השיניים בכל לילה‪,‬‬ ‫עדיין נשאר במצבו עד היום רחמנא ליצלן!‬ ‫בטיב זה המעשה טמון הרבה מוסר השכל‪ ,‬שהרי‬ ‫ההורים של שני הבחורים שניהם בגדר יראי השם‪ ,‬ואף‬ ‫על פי כן כל אחד מהבחורים הרגיש ברור מה חשוב‬ ‫יותר אצל הוריו בתוך לבם‪ ,‬ומה פחות חשוב‪...‬‬ ‫]ספר "טיב החינוך"[‬

‫•~•~•‬ ‫רב אחד מגדולי ירושלים‪ ,‬בלכתו פעם בדרכו באחת‬ ‫מסמטאות העיר‪ ,‬פגש בו נכדו הצעיר ילד בגיל בר‬ ‫מצוה‪ ,‬שהיה בדרך חזרתו מן החיידר‪ ,‬ובידו החזיק‬ ‫תעודה מיוחדת וממוסגרת על הצלחתו במבחן קשה‪,‬‬ ‫שהתכונן אליו שבועות וחדשים רבים‪.‬‬ ‫כראות הנער את הסבא ניגש אליו בשמחה‪ ,‬וכשפניו‬ ‫קורנות מאושר הציג בפניו את התעודה המיוחלת‪– .‬‬ ‫הסבא בראותו את גודל השמחה של נכדו על תעודה‬ ‫זו‪ ,‬שמח עמו מאד‪ ,‬ולאות על גודל הנאתו ושמחתו בו‪,‬‬ ‫עמד ונשקו על ראשו! כך בצידי הרחוב‪...‬‬ ‫ואמר אחר כך אותו נכד לאימו‪ ,‬שהנשיקה הקדו' של‬ ‫הסבא עודדה וחיזקה אותו עד מאד‪ ,‬והיא היתה המתנה‬ ‫היפה ביותר שקיבל בימי חייו‪...‬‬ ‫]קונטרס "טיב המעשה" ח"ד עמו' לג[‬

‫•~•~•‬ ‫באחד מבתי הכנסת שבירושלים עיה"ק חיו יחדיו שני‬ ‫חברים‪ ,‬בעלי בתים העמלים קשות לפרנסתם כל אחד‬ ‫בעבודתו‪ ,‬הם היו ידידים קרובים רבות בשנים‪.‬‬ ‫והנה לאחר שנים כשגדלו הילדים של שניהם‪ ,‬היו‬ ‫בניו של אחד מהם מוצלחים ביותר‪ ,‬משמשים בקודש‬ ‫כמרביצי תורה ויושבי על מדין‪ .‬ואילו בניו של החבר‬ ‫השני היו יהודים פשוטים בעלי בתים וסוחרים‪.‬‬ ‫| המשך בעמוד ד' |‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫שנשלחו למערכת ע"י הקוראים‬

‫בני בכורי חזר הביתה ממסיבת חברים שאורגן לכבוד הבר‬ ‫מצוה שלו עם חברי כיתתו שמח ומאושר‪.‬‬ ‫כאם דואגת‪ ,‬התעניינתי על כל פרט ופרט כיצד התנהל ואיך‬ ‫היה‪ ,‬הכל היה מושלם ב''ה עד שהגיע לסיפור של המדורה‬ ‫עם תפוחי האדמה‪ ,‬הוא סיפר כי הכינו מדורה קטנה בשביל‬ ‫האוירה ושמו במדורה תפוחי אדמה עטופים בנייר כסף‪,‬‬ ‫כשהוציאו את התפוחי אדמה סיפר‪:‬‬ ‫"לא יודע למה אבל נכנסה באחד החברים רוח שטות והוא‬ ‫רמס ברגלו את כל התפוחי אדמה ששמנו בצד כדי שיתקררו‪.‬‬ ‫הוא בדרך כלל בחור נורמאלי אבל היום הוא פשוט התנהג‬ ‫בצורה מרגיזה‪"...‬‬ ‫לשאלתי מי הביא את התפוחי אדמה‪ ,‬השיב כי לקח אותם‬ ‫מהבית‪.‬‬ ‫לשמע תשובתו נבהלתי מאוד כיוון שהתפוחי אדמה שהיו לי‬ ‫בבית היו כולם נגועים עם תולעים ולא הספקתי לזרוק אותם‬ ‫אחרי שבת‪ .‬תיכף שאלתיו בלב הולם אם אכל מהתפוחי‬ ‫אדמה‪ ,‬לשמחתי השיב כי הילד מחץ את כולם לגמרי ולא היה‬ ‫אפילו אחד שנשאר לפליטה‪.‬‬ ‫נרגעתי והסברתי לבני את טיב ההשגחה שליוותה אותם‬ ‫במסיבת החברים והחסד שעשה עמם החבר בלא יודעין ע"י‬ ‫רוח שטות לכאורה על מנת להצילם מאיסור חמור‪...‬‬ ‫למחרת סיפר לחברים את הנס שנעשה עימם וכולם סלחו‬ ‫לאותו חבר ואף הודו לו‪...‬‬ ‫בעל המעשה‪ :‬ל‪.‬י‪.‬ס‪.‬‬

‫מנהיג לבירה‬

‫התארגנתי עם ידיד ירושלמי לנסוע לבקר חולים בבית חולים‬ ‫שיקומי הממוקם בעיר יפו‪ ,‬לפני הנסיעה בקשתי מהחבר‬ ‫שיברר בדיוק את הכתובת ודרכי ההגעה ליעד‪ ,‬חברי העובד‬ ‫בשיטת הסמוך ושיטת ה'יהיה בסדר' התיישב ברכב ללא כל‬ ‫בדל של מידע מדרכי ההגעה‪ ,‬ואמר‪" :‬מה אתה מודאג‪ ,‬בוא‬ ‫נצא לדרך ובדרך כבר נברר פרטים מדוייקים!"‬ ‫בלית ברירה התחלתי בנסיעה‪ ,‬בדרך ניסיתי להתקשר לחברים‬ ‫אבל אפילו את שם הרחוב לא ידע חברי להגות נכון‪ ,‬כך שכל‬ ‫הדרך היינו עסוקים בלברר את שם הרחוב המדוייק‪.‬‬ ‫כאשר כבר הגענו לעיר והסבירו לנו בערך את מסלול ההגעה‬ ‫למקום נתקלנו בצומת האחרונה הפונה לרחוב במחסום‬ ‫משטרתי שחסם את הגישה לרחוב‪ ,‬עשיתי חשבון כי בפניה‬ ‫הבאה אפנה ואשוב לכיוון מרחוב אחר‪ ,‬אך לרוע מזלינו ארבעה‬ ‫צמתים זה אחר זה היו חסומים לתנועה‪ ,‬בפנייה החמישית כבר‬ ‫איבדתי את הכיוון ולא ידעתי איך לשוב לרחוב לפי ההוראות‪.‬‬ ‫ליד הצומת ראיתי נהג מונית עומד בצד‪ ,‬פתחתי חלון ושאלתי‬ ‫אותו כיצד מגיעים לכתובת‪ ,‬הנהג התנצל בחן והשיב כי בכלל‬ ‫אינו מקומי ורק סיים עכשיו נסיעה בין עירונית‪ ,‬אבל הוא היה‬ ‫‪..G.P.S‬‬ ‫נחמד ואמר‪ :‬וואלה כבוד הרב בשבילך אשאל את ה ‪G.P.S‬‬ ‫איך מגיעים לרחוב הזה‪ ".‬עודנו ממתינים לתשובה ולפתע‬ ‫קפץ הנהג בפליאה גדולה ואמר בהתרגשות שהרגע קיבל‬ ‫קריאה בדיוק לאותו רחוב לאסוף נוסע חזרה לעירו והוא אפילו‬ ‫לא מהעיר הזו‪.‬‬ ‫עודו אחוז התרגשות אמר‪" :‬סעו אחרי!!!"‬ ‫נסענו אחריו בסבך הרחובות עד הגיענו ליעד‪ .‬כשחנינו את‬ ‫הרכב הודיתי לו ואמרתי לו‪" :‬נו‪ ,‬מה אתה אומר?!"‬ ‫השיב בהתרגשות תוך שהוא שולף כיפה לבנה קטנה מכיסו‪:‬‬ ‫"וואלה כבוד הרב‪ ,‬יש בורא לעולם!!!"‬ ‫בעל המעשה‪ :‬ש‪.‬פ‪.‬‬

‫המעונין לזכות את הרבים בסיפור של השגחה פרטית‬ ‫מוזמן לשלוח אל ר' שמחה סמואלס‬ ‫בפקס‪15326517922 :‬‬ ‫או ל‪o.y.wines@gmail.com :‬‬

‫ג‬


‫| טיב המעשיות | המשך מעמוד ג' |‬ ‫בהזדמנות אחת שאל האיש את חבירו‪ ,‬אמור נא לי כיצד‬ ‫זה הצליחו בניך כל כך‪ ,‬שכולם רבנים ראשי ישיבות? הרי‬ ‫שנינו גדלנו באותו מקום ובאותו מעמד‪ ,‬מה סוד הצלחתם‬ ‫של ילדיך?‬ ‫ענה האיש ואמר‪ ,‬וכי מה יודעים אנו חשבונות שמים?‬ ‫מכיר אתה אותי היטב‪ ,‬יהודי פשוט ביותר הנני‪ .‬אולם זאת‬ ‫נהגתי בעצמי תמיד‪ ,‬להאריך מאוד בתפילות ובקשות על‬ ‫הילדים‪ .‬מטעם זה רכשתי מקום פינתי בבית המדרש‪ ,‬כדי‬ ‫שאוכל להתפלל תמיד באריכות תפילת שמונה עשרה‪.‬‬ ‫שלוש פעמים ביום מאריך אני הרבה בתפילות ובדמעות‬ ‫להצלחת הילדים בכל דרכיהם‪.‬‬ ‫כמו כן גם זוגתי‪ ,‬תמיד שגורה תפילתה בפיה להצלחת‬ ‫הילדים בתורה וביראת שמים‪ ,‬ובכל מידה נכונה‪ .‬בעת‬ ‫הדלקת הנרות מדי שבת בשבתו‪ ,‬עומדת היא שעה ארוכה‬ ‫ושופכת דמעות כמים‪ ,‬ובודאי מלך שומע תפילה מאזין‬ ‫לקול תפילות אבות ואמהות על בנים!‬

‫צריך הרבה שכל וחכמה כיצד ומה ומתי להעניק לילד‪,‬‬ ‫ולהמציא סיבה על נתינה חריגה‪ ,‬שיתרגל הילד לדרכי‬ ‫המוסר‪ ,‬שצריך גם 'לתת' בשביל לקבל‪ ,‬ואי אפשר כל‬ ‫היום תמיד רק לקבל‪.‬‬ ‫]מתוך שיחת קודש לחתנים ביסוד החינוך ובנין הבית[‬

‫‪[130713-2‬‬ ‫]פרטיות‪ ,‬קובץ ‪130713-2‬‬

‫ניתן להנציח את העלון לשמחות‪ ,‬לברכה והצלחה או ליארצייט‬ ‫לע"נ ר'‬ ‫ישראל נתן נטע ב"ר‬ ‫דוד צבי הכהן ז"ל‬ ‫דוד ב"ר‬ ‫משה ז"ל‬

‫לע"נ שמחה‬ ‫בת רחל יחזקאל‬ ‫בן עמומה‬

‫לע"נ‬ ‫הינדל בת ר'‬ ‫משה ירמיהו‬ ‫ע"ה‬

‫לע"נ רבי דוד צבי‬ ‫ב"ר יצחק ז"ל‬

‫נתרם ע"י בנו מנחם‬

‫מרדכי הי"ו‬

‫הבה נא נחשוב בינינו כמי שכבר זרקו אותך זה עידן מן‬ ‫הישיבה‪ ...‬ותתחיל כבר מעתה לקחת את עצמך בידיים‬ ‫כאן ועכשיו‪ ,‬וללמוד בהתמדה גדולה! ובכך נמצא שאנחנו‬ ‫בישיבה זו שעברנו עמך את כל התהליך‪ ,‬נהנה גם מן‬ ‫הפירות היפים‪ ...‬ואף אתה תמנע מעצמך וממשפחתך את‬ ‫כל הצער ועגמת הנפש הכרוכים בכך!‬ ‫הדברים נכנסו ללב התלמיד‪ ,‬והוא אכן שינה את דרכו‬ ‫מקצה לקצה‪ ,‬ונעשה מן הבחורים הטובים ביותר‬ ‫שבישיבה!‬ ‫•~•~•‬ ‫ג( הגה"ק בעל שפע חיים מצאנז קלויזנבורג זצוק"ל‬ ‫התבטא פעם‪ ,‬לפני המלחמה הייתי זורק בחור מן הישיבה‬ ‫יותר בקלות‪ ,‬כי ידעתי שתיכף ימצא לו ישיבה אחרת‪.‬‬ ‫אך כיום נשתנו העתים‪ ,‬ואינני זורק בחור החוצה בשום‬ ‫אופן! כי מי ערב לי בדבר שילך הבחור ללמוד בישיבה‬ ‫אחרת? שמא יחל להסתובב ברחובות‪ ,‬ובכל מיני מקומות‬ ‫מקולקלים ומפוקפקים?‪ – ...‬בימינו אין עצה בדבר‪ ,‬כי אם‬ ‫על ידי קירוב ואהבה‪ ,‬וחינוך בדרך הטובה והישרה‪.‬‬ ‫]מתוך שיחת חינוך בפני צוות מחנכים[‬

‫•~•~•‬ ‫בזמנינו מתרגלים הילדים מקטנותם לקבל ולקבל‪...‬‬ ‫לקחת ולקחת‪ ...‬לפני שהאבא יוצא מן הבית‪ ,‬באים עם‬ ‫מבוקשם בפיהם‪ ,‬אבא תקנה לי‪ ...‬תביא לי‪ ...‬ומשאך נכנס‬ ‫לביתו‪ ,‬אבא מה הבאת לי‪ ,‬מה קנית לי‪...‬‬ ‫ע"ה‪ ,,‬שהיתה פיקחת‬ ‫מאמר נוקב ויורד אמרה אמי מורתי ע"ה‬ ‫מאד‪ ,‬וכשראתה דרכי ההתנהגות עם הילדים בדורנו‪,‬‬ ‫אמרה שלפי מה שהיא רואה בעיניה כיצד ההורים עובדים‬ ‫בשביל הילדים‪ ,‬זהו הרי‪" :‬כבד את ב��ך ואת בתך"‪ ...‬ולא‬ ‫את אביך ואת אמך‪...‬‬

‫על הברכה יעמדו‬

‫לע"נ‬ ‫האשה‬ ‫מרים בת‬ ‫ר' דוד‬

‫לע"נ ר' יחזקאל ב"ר‬

‫לע"נ ר' דב‬ ‫צבי ז"ל | ולרפואה שלמה‬ ‫ולהצלחת לאה בת איידל תחי' ב"ר אברהם יעקב ז"ל‬ ‫נתרם ע"י בנם‬ ‫נפטר ה' אלול‬ ‫יחיאל יהושע הי"ו‬

‫התורמים להפצת העלון‬

‫לע"נ הרב חיים נתן בן‬ ‫יבחלט"א ר' יצחק הלוי סגל‬ ‫ר' אברהם יצחק בן ר' צבי‬ ‫דוד הכהן‬ ‫הינדא ביילא בת ר' דוב הלוי‬

‫לרפואת‬ ‫בועז בן‬ ‫מירה‬

‫~ הכל בשקל ~‬ ‫רח' בר אילן ‪ 43‬י‪-‬ם‬ ‫טל' ‪052-7619268‬‬

‫גרפצ'יק‬

‫טל‪02-5002321 :‬‬

‫טיב ‪˘‰‬מחו˙‬

‫ברכ˙ מזלל טוב‬ ‫לר' זעלי‚ ˜ר‡‪‰‬ן הי"ו‬

‫לרגל נישואי בתו בשעטו"מ‬ ‫יה"ר שיעלה הזיווג יפה ויהיה זה‬ ‫הבית בנין עדי עד‬ ‫ויזכו לרוב נחת מכל יוצ"ח‬

‫דפוס הדר ‪Email: hadarpri@zahav.net.il 02-5385575‬‬

‫•~•~•‬ ‫שלשה מעשיות שהתגלגלו לפתחי‪ ,‬שיש בטיבם לימוד‬ ‫גדול כיצד לקרב לב הבחורים צעירי הצאן לתורה‪.‬‬ ‫הנגב‪ ,‬נשלח ללמוד‬ ‫א( ילד ממשפחת טובים באחד מערי הנגב‪,‬‬ ‫ברק‪ ,‬עם פנימייה מסודרת‪ ,‬והיה‬ ‫בתלמוד תורה חשוב בבני ברק‪,‬‬ ‫ממורמר מאוד על כך‪ ,‬בהיותו רחוק מן הבית והמשפחה‪.‬‬ ‫פעם כשנערך מבחן בכיתה‪ ,‬נטל הילד את המבחן וברוב‬ ‫כלום!"‪ ,,‬וניגש כך‬ ‫מרירותו כתב עליו תיכף‪" :‬אינני יודע כלום!"‬ ‫ראשון למלמד והגיש את המבחן‪...‬‬ ‫בטוח היה הילד שהמלמד יכעס עליו‪ ,‬ואולי אף יזרוק אותו‬ ‫החוצה‪ ...‬אך להפתעתו קרא לו הרבי שיגש אליו‪ ,‬ונשקו‬ ‫על ראשו‪ ,‬תחב בידו ממתק טעים ויוקרתי‪ ,‬ואמר לילד‬ ‫ההמום‪ :‬בטוח אני שבמבחן הבא תדע בודאי לענות לפחות‬ ‫על שאלה אחת! שהרי אני מתפלל כל יום להצלחתך!‬ ‫התנהגות זו של המלמד גרמה לכך‪ ,‬שבסופו של דבר גדל‬ ‫הילד וצמח לאילנא רברבא! עד שכיום הוא ראש ישיבה‬ ‫גדול בישיבה חשובה‪.‬‬ ‫ללמדך כיצד ואיך להתנהג עם ילד ממורמר‪.‬‬ ‫•~•~•‬ ‫ב( בחור צעיר השתולל מאוד בישיבה‪ ,‬התנהגותו היתה‬ ‫מתחת לכל ביקורת‪ ,‬ולאחר כמה התראות שלא הועילו‬ ‫כלום‪ ,‬נאלץ צוות הישיבה לזרוק את הבחור מן הישיבה!‬ ‫ניגש אפוא ראש הישיבה אל הבחור‪ ,‬ואמר‪ :‬האמת‪ ,‬שלפי‬ ‫החלטת הצוות מוכרח אני ועומד לזרוק אותך לאלתר‬ ‫מהישיבה! – והנה אז בודאי מכה זו תפגע בך‪ ,‬ותבין‬ ‫שמוכרח אתה להשתנות‪ ,‬ואז תיכנס לישיבה אחרת‬ ‫ותתחיל ללמוד בהתמדה גדולה עד שתיעשה לתלמיד‬ ‫חכם חשוב!‪...‬‬ ‫וכי היכן היושר שבדבר? הנה אנו סבלנו ממך כאן בישיבה‬ ‫זה שנתיים ימים‪ ,‬אכלנו כאן מרורות‪ ...‬והישיבה ההיא‬ ‫תאכל את הפירות‪ ,‬ותרוויח בחור מתמיד גדול בתורה‬ ‫וביראת שמים?!‬

‫לקבלת העלון במייל )דוא"ל( נא לשלוח למייל המצו"ב‬

‫‪Access Credit‬‬

‫צ'יינג' טל' ‪02-6516090‬‬ ‫רפאלי ביטוחים‬ ‫‪02-5377177‬‬

‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד' | רח' ישעיהו ‪ 7‬ירושלים טל‪| 05276-10455 078-3331109 :‬‬

‫‪shivti11@gmail.com‬‬

‫יהודי יקר! אל תחזיק טובה לעצמך‪ ,‬הנך מוזמן להדפיס ולהפיץ את העלון באזור מגוריך ולהיות שותף לזיכוי הרבים‪ .‬המעוניינים יקבלו את העלון במייל )אפשר גם ישירות לדפוס( בקובץ להדפסה‪.‬‬

‫ד‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪Anyone Interested in receiving Tiv Hakehila weekly in Hebrew or English should‬‬ ‫‪Email - Sheldon@hpins.net Or | zeligk@gmail.com or text 718-249-7173‬‬


‫עיקר תולדות הצדיקים מעשים טובים‬

‫ואלה תולדות‪ .‬עוד ירמוז על עיקר תולדות‬ ‫הצדיקים שהם מצות ומעשים טובים‪ ,‬כי‬ ‫להיות שיצחק לא נודעו נסיונותיו וגדר‬ ‫צדקתו‪ ,‬והגם שפשט צוארו על גבי המזבח‬ ‫אין דבר זה מבואר בתורה‪ ,‬ועד היום יש‬ ‫מפרשים כי בעל כרחו נעקד‪ ,‬לזה מודיע‬ ‫הכתוב באומרו ואלה תולדות יצחק בן‬ ‫אברהם הבט וראה המוליד והמורם כיוצא בו‪,‬‬ ‫ורמז גם כן בתיבת בן אברהם על דרך אומרו‬ ‫בן חכם פירוש כי הוא אברהם בבחינת‬ ‫הצדקות והפלגת חיבתו יתברך וכפי זה ידוייק‬ ‫ג"כ אומרו ואלה בתוספת וא"ו לומר מוסיף על‬ ‫תולדותיו של אברהם המפורסם לטובה בכמה‬ ‫נסיונות גם תולדותיו של יצחק בדומין‪.‬‬

‫בס"ד‬

‫בעניני חיזוק בעבודת השי"ת‬ ‫מלוקט מספר טעמו וראו כי טוב ה'‬

‫נערך ע"י הגה"צ‬ ‫הרב יוסף נחמיה הירשלער‬ ‫שליט"א‬

‫תולדות‬

‫אור החיים‬

‫תפארת שלמה‬

‫אברהם התעטר ביצחק‬

‫ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬פי' מתחלה היה‬ ‫יצחק מתעטר שהוא בן אברהם ולבסוף נתעלה ונתקדש עד שאברהם‬ ‫מתעטר שהוא אבי יצחק כמו אבוה דשמואל‪ ,‬וכמו אבי מלכה ואבי יסכה‪,‬‬ ‫והיינו אברהם הוליד את יצחק ‪ -‬וכמדומה לי שנתכוון לזה רבינו בחיי‬ ‫חתם סופר‬ ‫למעיי' שם בדבריו‪.‬‬

‫תפלה בשמחה מתקבלת ביותר‬

‫ויעתר יצחק לד' לנכח אשתו וגו' ויעתר לו ד'‪ .‬למה לו ולא לה ? (עי' רש"י‬ ‫ז"ל)‪ ,‬וי"ל דבכדי שהתפלה תעלה ותתקבל לרצון מן ההכרח הוא‬ ‫שהתפלה תהיה בשמחה והתלהבות‪ ,‬להודות להשי"ת על העבר ולבקש‬ ‫על העתיד‪ ,‬אבל אם מתפללים מתוך עצבות הרי אז לא ילקטו פירות‪.‬‬ ‫וידוע שדרך הנשים לבקש רחמים בבכיה‪ ,‬וכדאיתא בגמ' שדמעתה‬ ‫מצויה‪ ,‬ומן הסתם גם רבקה התפללה כך‪ ,‬אבל יצחק התפלל מתוך‬ ‫שמחה היפך מתפלתה‪ ,‬ו"נוכח" הוא מלשון צד והיפך‪ ,‬ולכן היות‬ ‫ש"ויעתר יצחק לד' לנכח אשתו" רק בשמחה‪ ,‬לכן "ויעתר לו" ולא לה‪.‬‬ ‫נר ישראל –רוזי'ן‬

‫שיהיה השי"ת תמיד לנגד עיניו ולהודות תמיד על הטובות‬

‫ועוד י"ל ויעתר וכו'‪ .‬נקדים לפרש פירוש אדוני אבי זלה"ה על פסוק ה'‬ ‫רועי לא אחסר‪ ,‬שאדם הישר מחוייב שיהיה תמיד פחד אלהים לנגד עיניו‬ ‫לעובדו יתברך‪ ,‬וצריך תמיד להודות לה' על הטובות שמטיב עמו בכל‬ ‫שעה‪ ,‬בכל מיני טובות נגליים וטובות נעלמים‪ ,‬כמאמר חז"ל כמה לא חלי‬ ‫ולא מרגיש גברא דמארי סייעיה‪ ,‬ועל זה היה מתפלל דוד המלך ע"ה‬ ‫שלא יחסר לו תמיד מחשבה זו שה' [הוא] הרועה אותו מעודו‪ ,‬וזהו ה'‬ ‫רועי לא אחסר התפלל שלא יחסר לו ה' רועי‪ ,‬ודפח"ח ויראת שמים‪ .‬ועל‬ ‫דרך זה ויעתר יצחק לה' ומה היה תפלתו‪ ,‬לה' לנוכח אשתו כנ"ל שיהיה‬ ‫זרע קודש‬ ‫תמיד נגד עיני כנס"י‪ ,‬ה' נוכח עיניהם‪.‬‬

‫שאדם יהי' חזק בעבודת השי"ת בלי הפסק‬

‫לעבוד על ענוה ושפלות‬

‫ורב יעבד צעיר‪ .‬פירש רבינו מרוזי'ן זי"ע בג' אופנים‪ ,‬א‪" .‬ורב" ווער‬ ‫ס'איז ביי זיך גרויס‪" ,‬יעבד צעיר" טוהט דער אייבירשטער‪ ,‬און‬ ‫מאכט איהם קליין‪ .‬ב‪" .‬ורב יעבד" וועמין טוהט דער אייבירשטער‬ ‫גרויס מאכן? "צעיר" דער וואס איז ביי זיך קליין‪ .‬ג‪" .‬ורב יעבד צעיר"‬ ‫מ'דארף אסאך טוהן און ארבעטין אז מ'זאל זיין ביי זיך קליין‪.‬‬ ‫נר ישראל‬

‫עוד י"ל "ורב יעבד צעיר" שצריך לעבוד הרבה שיחזיק עצמו צעיר‬ ‫המו"ל‬ ‫כימי הנעורים לעבודת השי"ת‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫לצנן התאוות‬

‫ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך‪ .‬פירש רש"י שני גאים זה אנטונינוס ורבי‬ ‫שלא פסקה מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת וכו'‪ .‬יש לרמז בדבריו‬ ‫הקדושים על פי מאמר חז"ל עכשיו שולחנו של אדם מכפר‪ .‬ונראה‬ ‫שהוא על דרך זה דהנה הדרך הצדיקים ההולכים בתורת ה' ואינם רודפים‬ ‫אחר התאוות ואינם אוכלים רק מה שצריך להם מההכרח לקיום גופם‬ ‫לעבודת ה' יתברך‪ ,‬ממילא באכלם על שולחנם המה מושכים את ידם אף‬ ‫באמצע אכילתם‪ ,‬ואף שהיצר בוער להסיתם ולעשות להם חשק לאיזה‬ ‫דבר טוב מהמאכל או מהמשקה הערב יותר‪ ,‬הם מצננים את יצרם שלא‬ ‫לאכול ולשתות עוד‪ ,‬ואדרבה דואגים וחוזרים בתשובה על אשר כבר‬ ‫אכלו פן ואולי אכלו או שתו יותר מכדי קיום גופם‪ ,‬וזה צנון וחזרת לשון‬ ‫צינון וחזרה כנ"ל שמצננין את יצרם וחוזרים בתשובה על אשר עשו‪ ,‬לא‬ ‫כן הרשעים שאף אם יזדמן להם שעשו איזה מצוה בהתלהבות וחשק‬ ‫גדול מחמת תאות האכילה ושתיה הם מצננים עצמם וחוזרים‬ ‫מהתלהבותם זה מחמת תאותם ההבל‪ .‬והן אצל הצדיקים והן אצל‬ ‫מאור ושמש‬ ‫הרשעים יוצדק הצינון והחזרה‪ ,‬וקל להבין‪.‬‬

‫עיקר האהבה הרוחנית‬

‫ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב‪ .‬בכאן רמוז הא‬ ‫דתנן כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל הדבר בטל כו'‪ ,‬וכל שאינה‬ ‫תלויה בדבר האהבה מתקימת‪ .‬על כן יצחק שאהב את עשו בשביל‬ ‫עניני עולם הזה‪ ,‬כתיב 'ויאהב' לשון עבר‪ ,‬כי כשלא הביא ציד בטלה‬ ‫האהבה‪' .‬רבקה אהבת את יעקב' בשביל עולם הבא הנצחי‪ ,‬אומר‬ ‫'אהבת'‪ ,‬שאוהבת תמיד ולא פוסק‪ .‬וזהו מוסר גדול שלא יאהב האדם‬ ‫עניני עולם הזה באהבה רבה וחשיקה‪ ,‬אבל התורה והמצות‪' ,‬אהבתי‬ ‫השל"ה הקדוש‬ ‫תורתך כל היום היא שיחתי'‪.‬‬

‫לאכול בקדושה‬

‫ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי וגו'‪ .‬ופרש"י עוברת‬ ‫על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת‪ .‬עוברת על פתחי‬ ‫ע"ג עשו מפרכס לצאת‪ .‬הנה בפרשה זו מורה לנו התורה הקדושה דרך‬ ‫הישרה לעבודת הבורא ב"ה שיהיה באמת ובתמים ולא יהיה דרכו דרך‬ ‫הפכפך וזר עד ארגיעה לשון שקר‪ .‬כאשר נמצא רבים מעמי הארץ כי‬ ‫בשעה שעוסק בתורה ותפלה לבבו כלפיד יבער‪ .‬וכאשר התעיף בו ואיננו‬ ‫כי אחר התפלה תיכף הולך בשרירות לבו חומד ומתאוה‪ ...‬אך הרמז בזה‬

‫עבודת השי"ת בחיות ובהתלהבות‬

‫כי דרכי התורה ועבודה המה רומזים לאור‪.‬‬ ‫ותאוות העולם השפל והנבזה הם דומים‬ ‫לחשך‪ .‬והאדם צריך לשמור מזה לבל יהיה‬ ‫בערבוביא פוסח על שני הסעיפים פעם הולך‬ ‫בדרכי התורה ופעם פונה לדרכי החשך ח"ו‪...‬‬ ‫לכן עתה כאשר ראתה רבקה אמנו שהתרוצצו‬ ‫הבנים סברה כי הוא אדם אחד אשר פעם‬ ‫חשקו ללכת לבהמ"ד ופעם חשקו ללכת‬ ‫לפתחי ע"ג כדרך אנשי רשע כאשר יבוא בין‬ ‫הצדיקים יתלוה עמהם לעשות כמעשיהם‪.‬‬ ‫וכאשר פונה מהם ופגעו בו אנשים פוחזים‬ ‫וריקים הנה הוא כאחד מהם‪ .‬לכן ותלך לדרוש‬ ‫את ה' מה יהיה בסופו‪ .‬כי לא זה הדרך ישכון‬ ‫אור רק כיתד שלא תמוט‪ .‬לזה כתיב ויאמר ה'‬ ‫לה שני גוים בבטנך‪ .‬כי באמת הם שנים יעקב‬ ‫ועשו זה פונה לרשעו ותאוותו הרעה‪ .‬וזה פונה‬ ‫לתומו וצדקתו לעד עומדת בל ימוט לנצח‪.‬‬

‫הלעיטני נא מן האדם האדם הזה‪ .‬יש מוסר גדול מענין אכילתו של אדם‬ ‫שיהיה מצד קדשה ובצניעות‪ ,‬כאוכל לפני מלך‪ .‬וסימנך 'ויאכלו וישתו‬ ‫ויחזו את האלהים'‪ ,‬שאף בשעת אכילתו לא יזוז מדבקות אלהים‪.‬‬ ‫והארכתי במאד בענין זה בסוד השלחן באות קדושה‪.‬‬ ‫השל"ה הקדוש‬

‫יעקב רצה את תאות לבו של עשו ולהשתמש בו לעבוהשי"ת‬

‫מכרה כיום את בכורתך לי‪ ,‬שמעתי ממ"ו הגאון בעל הפלאה נ"י פי'‬ ‫שרצה שיהיה לו כחו חזק ואמיץ לעבודת ה' כמו שהיה בוער אש תאות‬ ‫עשו באותו היום לעבירה‪ ,‬וזהו מכרה כיום את בכורתך לי‪.‬‬ ‫חתם סופר ‪ -‬ליקוטים‬

‫יצחק רצה שיכניס עשו כל תשוקתו בעבודת ה'‬

‫שא נא כליך תליך וגו' מטעמים וגו' אהבתי‪ .‬ותמיה וכי יצחק אע"ה אוהב‬ ‫מטעמים הי'‪ ,‬והעולם מספרים על ה��דוש בעל קדושת לוי ז"ל שהי' אחד‬ ‫שואלו איזהו מאכל אוהב‪ ,‬צווח מאכל אני אוהב‪ ,‬אני אוהב השי"ת לבד‪,‬‬ ‫ומכל שכן אבות הקדושים‪ ,‬אכן י"ל על פי מאמר חז"ל כל מקום שנאמר‬ ‫ועתה מרמז על פתח תשובה‪ ,‬ויצחק הרגיש שעשו צריך תיקון‪ ,‬אך יכול‬ ‫להיות שבזכות כיבוד אב זכה שלא יתגלה לאביו כל קלונו‪ ,‬אבל ידע‬ ‫שצריך תשובה‪ ,‬על כן אמר ועתה‪ ,‬רצה להאיר לו דרך תשובה שיכניס כל‬


‫כליו מצודתו וכל תשוקתו בשדה יכניס הכל בקדושה לצורך כיבוד אב‪,‬‬ ‫ועל ידי שיתקן כל מעשיו ופעולותיו שיוצמח מכל רגילותו בשדות צורך‬ ‫מצות כיבוד אב‪ ,‬מה שלא הי' אפשרות על פי דרך הטבע כשהי' לומד‬ ‫תמיד‪ ,‬על ידי זה יתוקנו המטעמים שיצחק יוכל לעמוד באש אהבתו‬ ‫להשי"ת‪ ,‬כענין מאכל המלאכים בסעודת אאע"ה‪ ,‬ומדויק לשון והביאה‬ ‫לי‪ ,‬שלכאורה מיותר‪ ,‬והיינו שיביא לו למקום מדריגת קדושתו‪ ,‬שלא‬ ‫שפתי צדיק‬ ‫יוצרך לירד מעט להאכילה‪ ,‬אזי ואוכלה וגו' תברכך וגו'‪.‬‬

‫בקשת המטעמים היה כדי שתחול הברכה ע"י שמחה‬

‫ועשה לי מטעמים וגו' בעבור תברכך נפשי‪ .‬אין כוונת יצחק בשאלת‬ ‫המטעמים בתענוג הגוף וחוש הטעם‪ ,‬אלא כדי שתהיה נפשו שמחה‬ ‫ומתענגת‪ ,‬כי בהתחזק כוחות הגוף יתעוררו כוחות הנפש ומתוך שמחת‬ ‫הנפש תחול עליו רוח הקודש‪ ,‬והוא שאמרו חז"ל אין השכינה שורה לא‬ ‫מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה שנאמר והיה כנגן‬ ‫המנגן ותהי עליו יד ה'‪ ,‬ומטעם הזה יזכיר הנפש בכל פעם ופעם עם‬ ‫הברכה‪ ,‬ואמר בעבור תברכך נפשי‪ ,‬בעבור תברכני נפשך‪ ,‬למען תברכך‬ ‫רבנו בחיי‬ ‫נפשי‪.‬‬ ‫ושמעתי שזהו הטעם שבבכל שמחה מכבדים במאכלים ומשקאות כדי‬ ‫המו"ל‬ ‫שיחולו הברכות מתוך שמחה וטוב לב‪.‬‬

‫ממידות הרעות יקח דרך לעבודת ה'‬

‫צריך להיות כגר בעולם הזה‬

‫כלל גדול‪ ,‬גר הוא בארץ 'התעיף עיניך בו ואיננו'‪' ,‬וימינו כצל עובר' ופרשו‬ ‫רבותינו ז"ל‪ ,‬לא כצל אילן‪ ,‬ולא כצל כתל‪ ,‬אלא כצל עוף העובר‪ :‬האבות‬ ‫הקדושים היו גרים בארץ‪ .‬אברהם אמר 'גר ותושב אנכי עמכם'‪ .‬ביצחק‬ ‫נאמר 'גור בארץ הזאת'‪ .‬יעקב אמר 'שני מגורי'‪ .‬דוד‪ ,‬רגל רביעי במרכבה‪,‬‬ ‫אמר 'גר אנכי בארץ'‪ .‬על כן יהיה לזכרון בין עיניכם תמיד הגרות בארץ‪,‬‬ ‫ושלא להתעסק בענין השייך לקביעת דירה בארץ הזו‪ ,‬כי במדור העליון‬ ‫שם ביתו‪ ,‬ואז אל ידאג על עולם שאינו שלו‪ ,‬רק ידאג תמיד אולי מקצר‬ ‫הוא בעבודת השם יתברך‪ ,‬ויהיה ירא וחרד לשמר ולעשות ולקים‪ ,‬לא‬ ‫ינוח ולא ישקט אפלו רגע כמימרא מעבודת השם יתברך ודבקותו‪.‬‬ ‫של"ה הקדוש שער האותיות ג' גירות‬

‫הבגדים משפיעים על האדם‬

‫הלא אצלת לי ברכה‪ .‬יל"ד איך פשיט לי' שהאציל לו ברכה‪ ,‬גם אומרו‬ ‫תחלה ויעקבני זה פעמים‪ ,‬גם דברי יצחק בא אחיך במרמה מה טענה‬ ‫הוא זה הלא על זה צעק עשו‪ .‬הנה כתי' את בגדי עשו בנה החמודות‪,‬‬ ‫מה משמיענו בזה‪ ,‬אבל נלע"ד דמשמע בירושלמי ר"פ ואלו מגלחין‬ ‫דבמלבושיו של אדם נאצלים מקדושתו של הלובש וה"ה בהיפוך‬ ‫והלובש אותם אחריו יאצל עליו מאותו הרוח לטוב ולמוטב בסוד אשר‬ ‫ילבשם תחתיו מבניו‪ .‬והנה טומאתו של עשו הי' בלאו דלא תחמוד אשת‬ ‫רעך וביתו עבדו ואמתו וכל אשר לרעך‪ ,‬וידוע כי כבד מכוון בלוח ראשון‬ ‫נגד לא תחמוד בלוח שני לכן הי' קצת ניצוץ קדושה בעשו מעשה דכבד‬ ‫אבל כל טומאת לא תחמוד היה בו‪ ,‬ומזה היו בגדיו מטומאי' וקראו‬ ‫החמודו"ת דייקא‪ ,‬ולפי שעה כשבא יעקב איש תם לרמאות אביו והוא‬ ‫לא יכול להוציא דבר מפיו שאינו כולו אמת אך צורך שעה הי'‪ ,‬ע"כ‬ ‫הלבישתו אמו בגדי החמודות כדי שלפי שעה יאציל עליו מבגדי עשו‬ ‫חתם סופר‬ ‫אותה מדה לבוא במרמה‪.‬‬

‫ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות וגו' ותלבש את יעקב בנה‬ ‫הקטן‪ .‬הנה בזה מורה לנו הכתוב דרך העבודה להש"י כאשר הקדמנו‬ ‫לעיל בעניני התפלה בגשתו אל הרנה ואל התפלה ולבו יודע מרת נפשו כי‬ ‫המרה את רוחו והלך בדרכי תעתועים בתאוות רעות וירא לנפשו לפתוח‬ ‫פיו‪ .‬כמ"ש אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע וגו' אולם העצה‬ ‫הנכונה לזה עפ"י מ"ש בשם הבעש"ט ע"פ מאת כל איש אשר ידבנו לבו‬ ‫תקחו את תרומתי היינו שכל אדם צריך לשית עצות בנפשו להפוך‬ ‫לעשות מדות טובות מכל אשר ידבנו לבו מהתאוות החיצוניות ומדות‬ ‫הרעות אשר הרגיל בהם מהם יקח דרך לעבודת הבורא ב"ה‬ ‫באותו חשק ובאותה התאווה ביתר שאת‪ ...‬וזה ג"כ הרמוז‬ ‫• פניני רש"י •‬ ‫כאן ותקח רבקה את בגדי עשו וגו' החמודות‪ .‬הם התאוות אמר גשה נא ואמשך ‪-‬‬ ‫והחמדות רעות של עשו כנ"ל‪ .‬ותלבש את יעקב בנה אמר יצחק בלבו אין דרך‬ ‫הקטן‪ .‬הם הצדיקים שהם קטנים בעיניהם ומורא על עשו להיות שם שמים‬ ‫ראשם לגשת אל הקודש‪ .‬והם מלבישים אותו החשק שגור בפיו וזה אמר כי‬ ‫והרצון של תאוות עוה"ז לקחת אותו חשק לעבודת הבורא הקרה ה' אלהיך‪:‬‬ ‫תפארת שלמה‬ ‫ב"ה‪.‬‬

‫תפילתו של ישראל משנה הטבע‬

‫ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ‪ .‬בזוהר הקדוש מקשה מה‬ ‫עדיפא ברכתא דיעקב מברכתא דעשו כי ביעקב כתיב ויתן לך האלקים‬ ‫מטל השמים ובעשו כתיב גם כן הנה משמני הארץ יהיה מושבך עד‬ ‫כאן‪ ,‬ונראה לפי עניות דעתי שיש בזה חילוק גדול כאשר נדקדק‬ ‫בלישנא של יעקב אמר ויתן לך האלקים מטל השמים‪ ,‬ולעשו אמר‬ ‫משמני הארץ סתם ולא אמר כלל תיבת אלקים‪ ,‬והענין הוא שלעשו‬ ‫בירך שיהיה לו ארץ שמינה ואם יהיה כוכב או מזל הארץ או מדינה הלז‬ ‫רע על רעב או על צמא לא ישתנה בודאי וליעקב הוסיף בדבריו תיבת‬ ‫אלקים ויתן לך אלקים היינו שיתפלל אל המקום בעת הצורך ויתן לו‬ ‫מטל השמים ומשמני הארץ אף שמצד הכוכבים ומזלות יחויב שלא יהיה‬ ‫להם ח"ו נתן ליעקב ולבניו כח זה שיוכלו לשנות המזל ולשדד המערכות‬ ‫על ידי תפלתן ומעשים טובים‪ ...‬וזהו ויתן לך האלקים מטל השמים‬ ‫דגל מחנה אפרים‬ ‫ומשמני הארץ וקל להבין‪.‬‬

‫ראש חודש כסלו‬

‫ר"ח כסלו יום תשובה כיוהכ"פ‬

‫עוד נקדים מה דכתיב בירמי' קפיטל ל"ו ויהי' בשנה‬ ‫החמישית ליהויקים וגו' בחודש התשיעי קראו צום‪ ,‬וכ'‬ ‫שם בסוד משרים בהגהת רש"י שהי' יום צום בר"ח כסלו‪,‬‬ ‫משום דמר"ח אלול עד יה"כ יש מ' יום והוא בחדש‬ ‫השביעי‪ ,‬כאשה היולדת לשבעה‪ ,‬ומי שלא שב אז בתשובה‬ ‫שלימה אזי יש מהושענא רבה עד ר"ח כסליו מ' יום‪ ,‬והוא‬ ‫יה"כ שבחדש התשיעי כאשה יולדת לט' חדשים‪[ ,‬ע"ש כי‬ ‫נדפס בטעות]‪ ,‬הנה כי כן נ"ל שגם בימי זכריה אחרי שהתענו ביה"כ‬ ‫השני הזה בחודש התשיעי המתינו עוד ד' ימים כנגד ד' אותיות הוי' כמו‬ ‫ד' ימים שבין יה"כ לסוכות ואז זמן את פניך ה' אבקש ובקשו את פני ה'‪,‬‬ ‫ובאותה התשובה אחר שכבר נתכפרו עוונותיהם בזה יה"כ מעתה יעשו‬ ‫טוב צדקה מתנת עניים כבסוכות שבחודש השביעי וגם אמת והשלום‬ ‫דרשות חת"ס דף שעט‬ ‫אהבו כי סוכות שלום הוא‪.‬‬

‫פעם בר"ח כסליו כשהקיץ הרה"ק המגיד מטשערנאביל זצוק"ל‪ ,‬אמר‬ ‫שהיה בעולם העליון וראה שם רעש גדול‪ ,‬ושאל מה היום מיומיים‪ ,‬אמרו‬ ‫לו שהיום ר"ח כסלו הוא בחי' יוהכ"פ‪ ,‬והוא יום מחילה סליחה וכפרה‬ ‫לישראל‪ ,‬יען שחנוכה הוא הגמר‪ ,‬מתחילה ההארה כבר מתחילת החודש‪.‬‬ ‫ילקוט מאורי אור‬

‫מאמרים מתוך ספר אודה ה' בכל לבב‬

‫כל השפעות באים ע"י מאה ברכות‬

‫בפסוק וימצא מאה שערים‪ .‬הגיד אמו"ז ז"ל כי אלה המאה שערים נפתחים בכל יום בכח מאה ברכות וכ"ה בריקאנטי ע"ש‪ .‬והנה בזה נתקיים הפסוק‬ ‫מה רב טובך אשר צפנת ליראיך‪ .‬ולכן יצחק עמוד היראה נגלה לו המאה שערים כמו שדרשו חז"ל בפסוק מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה‪.‬‬ ‫ואמרו אל תקרי מה אלא מאה‪ .‬כמו כן מה רב טובך הוא מאה‪ .‬וגמר אומר כי אם ליראה שע"י היראה זוכין לקבל הברכות שהם צפון ליראיו‪ .‬ונמסר‬ ‫מפתחא דמאה ברכאין ביד האדם‪ .‬כדאיתא בזוה"ק לך‪ .‬ריש הסדר‪ .‬ולכן ה' אלקיך שואל מעמך‪ .‬כי משמים רוצין להשפיע כל הברכות תמיד רק‬ ‫שפת אמת [תרנ"ז]‬ ‫שיהי' אדם כלי לקבל הברכות והוא בכח המאה ברכאין‪.‬‬

‫ע"י הודאה נפתחו אוצרות שמים‬

‫ורבקה אמרת ליעקב ברה למימר הא ליליא הדין עלאי משבחין למרי עלמא ואוצרי טלין מתפתחין ביה ושמעית ית אבוך ממליל עם עשו אחוך‬ ‫פי' דע"י הודאה נפתחו אוצרות שמים והשפעות טובות וטוב הזמן הזה לקבל הברכות מיצחק אביך‪.‬‬ ‫למימר‪ .‬תרגום יונתן‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫גיליון מס' ‪ 205‬׀ פרשת תולדות‬ ‫תשע"ז שנה ד'‬ ‫גליון זה יוצא לע"נ‬

‫הרה"ח ר' מרדכי בן יקותיאל ז"ל שמחה‬ ‫נלב"ע כ"ט מר חשוון תשע"ה‬ ‫תנצב"ה‬

‫פשט על הפרשה ‪‬‬

‫"הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי " )כז‪ ,‬ב(‬

‫וברש"י‪ ,‬אמר ריב"ק אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהן‬ ‫וחמש לאחר כן וכו'‪ .‬ומקורו במ"ר כאן פס"ה סי"ב‪ .‬ואמר אאמו"ר זללה"ה‬ ‫שעיקר העצה לזה שילמד בהתמדה יותר‪ ,‬וכדתנן באבות פ"ב מ"ח מרבה תורה‬ ‫מרבה חיים‪ ,‬וכן הוא במ"ש בשבת ק"ו א' אחד מן האחין שמת ידאגו כל האחין‬ ‫כולן אחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה כולה‪ ,‬ועמש"כ אאמו"ר זללה"ה‬ ‫בקרד"א ח"א סי' קצ"ו‪.‬‬

‫" ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד וגו' ואוכל‬ ‫מכל" )כז‪ ,‬לג(‬ ‫ולכאורה הן אמת דבתחילה לא ידע יצחק מי הוא וכדכתיב ולא הכירו כי היו‬ ‫ידיו כידי עשו אחיו שעירות אבל אח"כ כשהריח את ריח בגדיו שנכנסה עמו‬ ‫ריח גן עדן כדמפרש"י וא"כ מזה כבר היה יכול להבין שזה יעקב ולא עשו‪ .‬וי"ל‬ ‫שיצחק סבר שמזה אין ראי' דאפשר דמכיון שבא עשו ממצות כיבוד אב שא"ל‬ ‫צודה לי ציד לכן בא עמו ריח גן עדן‪.‬‬ ‫)טעמא דקרא(‬

‫עלי שי"ח ‪‬‬

‫"הרב צבי נתנזון זצ"ל"‬ ‫ביום שישי האחרון‪ ,‬פניא דמעלי שבתא נלב"ע אחד מחשובי וותיקי בית הכנסת 'לדרמן'‪,‬‬ ‫הרה"ג רבי צבי נתנזון זצ"ל‪ .‬במשך עשרות שנים השכים קום דבר יום ביומו‪ ,‬בלי להחסיר‬ ‫אף יום ‪ ,‬לתפילת וותיקין עם הנץ החמה במנין של רבינו ‪ ,‬ובדיוק מופתי היה מגיע בזמן‬ ‫קבוע‪ ,‬ומכין את המקומות לכמה מבוגרים שישבו בקרבתו‪ ,‬לאחר מכן היה טורח בין‬ ‫המתפללים כדי 'לחטוף' עוד כמה מאות אמנים של ברכות התורה והשחר‪ .‬בנוסף היה‬ ‫מהקבועים גם במנין מנחה ומעריב עם רבינו שליט"א‪.‬‬ ‫דקדוק ההלכה שלו היה מהמופלאים ביותר‪ .‬ספרי המשנה ברורה היו שגורים על לשונו‬ ‫בעל פה ממש‪ ,‬ולא היה זז כמלא נימה מקיום ההלכה‪ ,‬בנוסף זכה גם להרביץ תורה בכמה‬ ‫מקומות וזכה להחזיר רבים למוטב‪ ,‬מעשים רבים ומופלאים מאוד סיפרו עליו בימים‬ ‫האחרונים אך אנו נתמקד כאן בקשר עם רבינו שליט"א‪.‬‬ ‫במשך הזמן הוציא הג"ר צבי זצ"ל ספרים של חידושי תורתו )מאמרי הלכה ודקדוק בפסוקים‬ ‫שבתורה שבכתב ועוד נושאים( ורבינו שליט"א מאוד התפעל מהם‪ ,‬ובאחד הפעמים ביקש‬ ‫ממנו שכל ספר שהוא מוציא שיתן לו‪.‬‬ ‫נאמנותו לרבינו והתבטלותו לחכמי הדור היה מדהים‪ .‬היות וידע שרבינו שליט"א מאוד‬ ‫לא ניחא ליה שמצלמים אותו )וכמו שהקפיד אביו רבנו בעל הקהילות יעקב(‪ ,‬ומכיון שרבים‬ ‫באים מכל רחבי תבל להתפלל עם רבינו ומהם מבקשים גם לצלם אותו‪ ,‬לכן אם היה‬ ‫רואה אי מי מצלם באמצע התפילה‪ ,‬היה ניגש בנועם ומסמן לו כי אין לו לעשות כאן‪.‬‬ ‫בפרט‪ ,‬אם היה רואה צלם מקצועי שבא במיוחד לצלם‪ ,‬היה רבי צבי זצ"ל מתמלא בחרדה‬ ‫על חילול בית המדרש שכביכול זהו 'אתר' שבאים לצלמו והיה דואג למנוע את הדבר‪.‬‬ ‫כשנודע לו על אי מי מידידיו שדיבר שלא בכבוד על אחד מגדולי ישראל שליט"א או‬ ‫שהמרה את פיהם‪ ,‬היה מוכיח אותו כדין ואם לא היה מועיל היה מנתק איתו כל קשר‪ ,‬וכל‬ ‫מעשיו היו לשם שמים ממש‪.‬‬ ‫בשנים האחרונות חלה רח"ל ועם זאת לא שינה מאום מסדר היום והיה מגיע כרגיל לכל‬ ‫התפילות וממשיך במעשיו ובלימודו כבכל יום‪ .‬לפני כמה חודשים הוא ניגש אל רבינו ‪,‬‬ ‫ואמר לו בשלוות נפש לא רגילה‪ ,‬כי הרופאים הודיעו לו שאין להם מה לרפאות יותר‪,‬‬ ‫אלא שהוא אכן לא יודע אם הקב"ה מסכים להם‪ ...‬לכן הוא בא לבקש את ברכת רבינו ‪.‬‬ ‫כמובן רבינו בירכו וחיזקו‪.‬‬ ‫שבועיים ימים לפני פטירתו נסע רבינו לבית החולים לבקרו‪ ,‬ורבי צבי שמח מאוד‬ ‫והתאמץ מאוד על אף חולשתו הנוראה‪ ,‬להקשיב לכל מילה ולהגיב‪ .‬רבינו בירכו שיהיה‬ ‫לו רפואה שלימה ויחזור לאיתנו‪ ,‬רבי צבי הודה מאוד על הברכה‪ .‬כשיצא רבינו מהחדר‬ ‫התבטא כי 'ממש מפליא הדבר שרבי צבי בכל הכוח משתדל לנהוג כמו בריא' והתפעל‬ ‫ממנו‪ .‬בהלוויתו השתתף רבינו‪.‬‬ ‫וזכה למה שכתוב באבות דרבי נתן סימן כ"ה ''מת בערב שבת סימן יפה לו''‪.‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫דבר העורך ‪‬‬ ‫‪ÔÈÏÈÙ˙‰ ˙‡ Á"¯‚‰ Ô¯Ó Ô˙ ÈÓÏ‬‬ ‫˘‪¯ÚÏÙÈÈËÒ‰ Ï‬‬ ‫על גדלותו של רבינו שר התורה‪ ,‬מרן הגר"ח‬ ‫קניבסקי שליט"א‪ ,‬סופרו כבר אינספור‬ ‫סיפורים‪ ,‬ולמרות זאת יש בכל סיפור נופך‬ ‫מסוים‪ ,‬שכדאי לחרטו על לוח‪-‬הלב‪.‬‬ ‫הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א‬ ‫סיפר לחתנו הגאון רבי אליעזר רוט שליט"א‪,‬‬ ‫על מעשה שהיה בתקופה שבה ישנו בביתו‬ ‫כמה נכדים לבית הגאון רבי דב קוק מטבריה‪,‬‬ ‫שלמדו בישיבות בבני ברק‪ .‬בבוקר אחד‬ ‫התברר שלאחד הנכדים אבדו התפילין‪ .‬הדבר‬ ‫הסב לי צער‪ ,‬סיפר הרב שליט"א‪ ,‬וכשנכנסתי‬ ‫ללימוד הקבוע עם גיסי שליט"א‪ ,‬ביום שישי‪,‬‬ ‫סיפרתי לו מה שאירע‪.‬‬ ‫בלי לחשוב פעמיים‪ ,‬קם מרן הגר"ח ממקומו‪,‬‬ ‫ניגש לארון שם היו מונחים התפילין של‬ ‫אביו‪ ,‬רבן של כל בני הגולה‪ ,‬מרן הסטייפלער‬ ‫זצ"ל‪ ,‬ואמר‪' :‬הנה יש לו תפילין‪ ,‬הוא יכול‬ ‫להניחם'! ‪- - -‬‬ ‫הנכד אכן הניח את התפילין של הסטייפלער‬ ‫במשך שנה תמימה‪ .‬צריך לחשוב באיזו גדלות‬ ‫ענקית מדובר!!! שהרי לא דבר פשוט הוא‬ ‫להוציא את התפילין היקרות כל‪-‬כך‪ ,‬שהיו על‬ ‫ראשו של קדוש‪-‬ישראל‪ ,‬וליתנם לבחור צעיר‪,‬‬ ‫ולמשך תקופה ארוכה! אבל כשמדובר בקיום‬ ‫מצוות חסד‪ ,‬שוברים את כל הכלים‪.‬‬ ‫ולסיפור נוסף על גדלותו של מרן הגר"ח‪,‬‬ ‫שסיפר הגר"י זילברשטיין לחתנו הרב רוט‪.‬‬ ‫היה זה כאשר מרן הסטייפלער זצ"ל‪ ,‬סיים את‬ ‫חיבורו על מסכת שבת‪ ,‬ואמר לבנו הגר"ח‬ ‫שברצונו להוסיף לספר קונטרס קטן שלו )של‬ ‫הגר"ח(‪ ,‬וביקש ממנו לכתוב על כמה עניינים‬ ‫במסכת שבת‪ .‬הגר"ח‪ ,‬שמצוות הכיבוד‪-‬אב‬ ‫שלו‪ ,‬היתה מן המפורסמות‪ ,‬עזב את כל‬ ‫לימודיו‪ ,‬והחל לכתוב‪ ...‬ספר שלם על מסכת‬ ‫שבת‪ .‬כאשר הביא את הספר לאביו‪ ,‬התפלא‬ ‫הסטייפלער ואמר‪' :‬התכוונתי לקונטרס קטן‬ ‫ואתה הספקת לחבר ספר שלם'??? ספר זה‬ ‫יצא לאור לפני כ ‪ -10‬שנים‪ ,‬בשם 'שיח השדה‬ ‫על מסכת שבת'‪ .‬ואגב‪ ,‬גם הגר"י זילברשטיין‬ ‫שליט"א היה שותף לחיבורו של הספר )והגר"ח‬ ‫הביא בספר זה עשרות ציטוטים מהגר"י זילברשטיין(‪..‬‬ ‫)˜‪(‰Ó¯· ÏÂ‬‬

‫בברכת שבת שלו ם‬ ‫יצחק גולדשטוף‬

‫)ב "ב(‬


‫דרכי החינוך במשנתו של מרן הגר"ח קניבסקי שליט" א‬ ‫‪Í ÈÁ· ‰˘È Ú‰‬‬ ‫בטעמא דקרא )תהילים קכז‪,‬ד( ביאר את הדמיון שנאמר שם‬ ‫כחצים ביד גבור כן בני הנעורים שיש לפרש עפ"י דברי הרמב"ם‬ ‫)פ"ג מרוצח ה"ב( שהזורק אבן בקרוב ביותר או ברחוק ביותר אין‬ ‫כוחה חזק אלא א"כ זורקה במידה בינונית‪ ,‬לא רחוק מדאי ולא‬ ‫קרוב מדאי‪.‬‬ ‫והכי נמי בחינוך בני הנעורים יש ליזהר מאד שלא לקרב‬ ‫מדאי ולא לרחק מדאי‪ ,‬כמו שאמרו בסוטה מז‪ - .‬יצר תינוק‬ ‫ואשה‪ ,‬תהא שמאל דוחה וימין מקרבת‪ .‬ואשרי אדם שימלא את‬ ‫אשפתו מהם לחנכם במדה הראויה‪..‬‬ ‫‪„Ïȉ Ï˘ ÂÈ˙ÂÏÂÎÈ ÈÙ ÏÚ Í ÈÁ‰‬‬ ‫כתיב "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה"‪,‬‬ ‫פי' הרלב"ג על פי הדרך אשר מנהגו וטבעו ללכת בה לחשבו‬ ‫והשגתו‪ ,‬והיינו שאין לדרוש מהילד וללחוץ עליו יותר מיכלתו‪.‬‬ ‫‪ÂÈ · ÌÚ ¯ÒÂÓ È¯ÙÒ „ÂÓÈÏ‬‬ ‫אאמו"ר זללה"ה הי' מייעץ ללמוד עם ילדים מגיל שבע‬ ‫מוסר אפי' חמש דקות בכל יום כדי שידעו שהעולם אינו הפקר‪,‬‬ ‫ואדם אין חי לעולם‪ ,‬ויש גן עדן וגיהנם כו'‪ .‬ויש ללמוד איתם‬ ‫בספר קל שגם ילדים יבינו כגון ארחות צדיקים וכה"ג‪ ,‬ובמשך‬ ‫הזמן ידבק בהם יראת שמים ויראו תועלת‪ ,‬וכשיהי' בהן יראת‬ ‫שמים יהי' הכל טוב בעזה"י‪.‬‬ ‫‪˙·‰Ï˙‰· '‰ ˙„·ÚÏ Í ÈÁ‰‬‬ ‫הנה בערב שבת קודש פרשת אחרי מות )י"ח ניסן ה'תשע"ד(‬ ‫שאל רבינו המרא דאתרא הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א‬ ‫את מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א‪ ,‬במעשה בתלמיד שבא‬ ‫לשבות אצל רבו‪ ,‬ואחר התפילה שאל הרב את התלמיד‬ ‫להתרשמותו‪ ,‬ויען התלמיד שהכל טוב מאוד‪ ,‬אך היה קשה לו‬ ‫על המנהג שראה בבית הכנסת שהעם צועק בשעת התפילה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬במוצאי שבת כאשר ביקש התלמיד להיפרד מרבו‪,‬‬ ‫ביקש מהרב לתת לו את כספו שהפקיד אצלו‪ ,‬והרב הכחיש מכל‬ ‫וכל את פקדון הכסף‪ .‬ויקם התלמיד ויצעק בקול לכספו‪ ,‬ויען‬ ‫רבו ויאמר‪ ,‬אמת הדבר‪ ,‬והנה לך כספך‪ ,‬אבל מדוע צעקת?‪...‬‬ ‫אלא מאי‪ ,‬כי כאב לך! וכן נוהגים אותם אנשים שצועקים‬ ‫בתפילה‪.‬‬ ‫והקשה הגר"י זילברשטיין‪ ,‬וכי כיצד הותר לרב לגנוב על‬ ‫מנת לחנך את תלמידו? והסכים מרן הגר"ח לטענה זו‪ ,‬והוסיף‬ ‫שבמ"ב )קא ס"ק ז( כתב שגם בפסוקי דזמרה טוב שלא להרים קול‬

‫כי הקב"ה שומע בלחש ולא כאותם המגביהים קולם יותר‬ ‫מדאי‪.‬‬ ‫אלא ששאל המרא דאתרא מהמסופר על רבי חיים מבריסק‬ ‫זצ"ל ששלח את בנו לראות את אותם אנשים שמתפללים בקול‬ ‫רם בדבקות‪ ,‬משמע שסבר שראוי להתפלל כך‪.‬‬ ‫וענה הגר"ח שאין זו סתירה‪ ,‬שגם אם נחליט שהמתפללים‬ ‫בקול רם אינם עושים טוב‪ ,‬מ"מ יש לנו ללכת וללמוד מהם את‬ ‫צורת התפילה בהתלהבות באמת ובדבקות‪ ,‬ואת זה יש לנטוע‬ ‫בבנינו‪.‬‬ ‫והביא רבינו שליט"א בספרו החשוב 'ארחות יושר' )ערך‬ ‫חינוך( את דברי התנא דבי אליהו וז"ל‪ :‬מעשה באדם אחד שהי'‬ ‫מתחרט בעצמו שלא קרא ולא שנה‪ ,‬פעם אחת הייתי עומד אני‬ ‫והוא בביהכ"נ‪ ,‬כיון שהגיע ש"ץ לקדושת השם הגביה אותו בן‬ ‫אדם את קולו וענה אחריו בקול רם קדושת השם ואמר קדוש‬ ‫קדוש קדוש כו'‪ .‬אמרתי לו‪ ,‬בני‪ ,‬מה ראית שהגבהת את קולך עד‬ ‫מאד? ואמר לי‪ ,‬לא די שלא קריתי ולא שניתי אלא עכשיו‬ ‫שניתן לי רשות אגביה את קולי ותנוח עלי נפשי‪ .‬אמרו‪ ,‬לא‬ ‫יצתה אותה שנה ולא שני' ולא שלישית עד שעלה אותו האיש‬ ‫מבבל לא"י‪ .‬עמדו ועשאוהו ממונה מבית קיסר ומינוהו על כל‬ ‫הבירניות של א"י‪ ,‬ונתנו לו מקום ובנה לו בית וישב בה כל ימי‬ ‫חייו והניח לבניו ולבני בניו ממון הרבה עד סוף כל הדורות‪,‬‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫‪Í ÈÁ‰ ÏÚ ˙È·· Ìȯ‰‰ ˙‚‰ ˙‰ ˙ÚÙ˘‰‬‬ ‫חלק גדול מהחינוך נקבע על פי הנהגת ההורים בבית‪,‬‬ ‫ובדרך כלל בבית שזהירין שם במצוות‪ ,‬וההורים מפחדים מאוד‬ ‫מעבירה וממכשול‪ ,‬והאב שוקד על התורה בהתמדה‪ ,‬כל זה‬ ‫משפיע ממילא על הילדים‪ ,‬כי רוב הבנים דרכם לחקות את‬ ‫האבות‪ ,‬וע"פ רוב יוצאים בנים טובים מבית כזה‪.‬‬ ‫‪‰Â‡‚ „ÏÈ· ÒÈ Î‰Ï ‡Ï È„Î - ‰„ÈÓ‰ ÏÚ ¯˙È „„ÈÚ· ˙¯ȉÊ‬‬ ‫הורים שמכניסים בלב בניהם שהם בעלי כשרון ומצוינים‪,‬‬ ‫והם הטובים והמוצלחים ביותר‪ ,‬אע"ג שזה נכון‪ ,‬ואע"ג‬ ‫שכוונתם לטובה‪ ,‬כדי לזרזם ללמוד‪ ,‬אעפ"כ יצא שכרם בהפסדם‬ ‫כי מכניסים בלבם גאוה ומדות רעות‪ ,‬וגורמים שמתנכלים‬ ‫לחבריהם ופוגעים בהם וסופם שיהיו שנואים מכולם‪ ,‬והנערים‬ ‫האלו כשנכנסים אח"כ לישיבה‪ ,‬ושם יש הרבה טובים מהם‪,‬‬ ‫ואין מסתכלים עליהם כמו שהיו רגילים‪ ,‬נכנסים למשבר‪ ,‬כידוע‪,‬‬ ‫ומהם מפסיקים ללמוד ומהם נכנסים לשגעון וכו'‪ ,‬וכידוע כל‬ ‫זה‪ ,‬ואח"כ יש מהם צרות צרורות‪.‬‬

‫‪‡"ËÈÏ˘ È˜Ò·È ˜ Á"¯‚‰ Ô¯Ó Ï˘ Â˙ ˘ÓÓ - ‰Îω· Í ÈÁ‰‬‬ ‫‪˙ȯÁ˘ È"Ë Ï ·ÂÈÁ‰ ÔÓÊ‬‬ ‫משעה שנוגעים באוכל או בעינים‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫)דעת נוטה ח"א עמוד קמא(‪.‬‬ ‫‪‰ÙÈΉ Í ÈÁÏ ·ÂÈÁ‰ ÔÓÊ‬‬ ‫משעה שלא זורקה מהראש‪.‬‬ ‫)דעת נוטה ח"א עמוד עב(‪.‬‬ ‫‪ÔÈÓÈ ÌÈ„˜‰Ï‬‬ ‫כל דבר שהוא מדין ימין תחילה שייך‬ ‫גם בקטן‪ ,‬ואין בזה דין חינוך ולכן יקדים‬ ‫נעילת ימין של קטן ויקשור קודם של‬ ‫שמאל שהחינוך הוא להרגילו למה שיהיה‬ ‫חייב בגדלותו‪.‬‬ ‫)דעת נוטה ח"א עמוד סב(‪.‬‬ ‫˘‪‰ÏË·Ï ‰Î¯·Â Û ÂËÓ Ì˜ӷ ͯ·Ï ‡Ï‬‬ ‫משעה שמבין שאומרים לו שאסור‬ ‫לברך‪.‬‬ ‫)דעת נוטה ח"א רכח(‪.‬‬ ‫כתב המ"ב )רטז‪,‬טז( בשם הפרמ"ג דקטן‬ ‫שלא הגיע לחינוך שמברך ברכת האכילה‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫וכדומה‪ ,‬אין לענות עליו אמן )ומשמע שאסור ויידע איך לעשותם‪ ,‬ויעשם עימו כמה‬ ‫לענות עליו אמן כמש"כ המ"ב שם סקכ"א דהוי פעמים‪ ,‬ולפ"ז מה שאנו עונין אמן אחר‬ ‫כברכה לבטלה(‪ .‬ושאלוני‪ ,‬הרי העולם אין התינוק הוא להרגיל הקטן וללמדו שצריך‬ ‫נוהגין כן‪ ,‬שמברכין עם תינוק ברכה‪ ,‬לענות אמן על ברכה‪ ,‬ומש"כ הפרמ"ג‬ ‫שאין לענות אמן על ברכותיו זהו כשאין‬ ‫ועונין אחריו אמן!‬ ‫והשבתי שיש ב' מיני חינוך‪ .‬אחד הקטן שומע האמן ואין בזה משום חינוך‪.‬‬ ‫)אגרות וכתבים אגרת פז(‪.‬‬ ‫חינוך פרטי ואחד חינוך כללי‪ .‬החינוך‬ ‫הפרטי הוא‪ ,‬כשהגיע הקטן לזמנים‬ ‫המנויים בסוכה )דף מ"ב(‪ ,‬ואז הקטן מחויב ‪‰ÏÈÙ˙Ï Í ÈÁ‬‬ ‫לא נהגו להקפיד כ"כ לחנכם בגיל‬ ‫מדרבנן בכל החיובים ששם‪ ,‬כגדול‪ ,‬כתו'‬ ‫בברכות מ"ח )מלבד המצוה שיש על אביו לחנכו שש ‪-‬שבע להתפלל את כל התפילה‪.‬‬ ‫שע"ז מברך בבר מצוה ברוך שפטרני מעונשו(‪.‬‬ ‫)דעת נוטה ח"א עמוד רלח(‪.‬‬ ‫אבל יש עוד חיוב כללי על אביו‬ ‫נהגו להקל להעיר לבנו באמצע‬ ‫לחנכו וללמדו לפני שהגיע לחינוך‬ ‫כדי ת��ילה י"ח‪ ,‬שיתפלל כמו שצריך‪.‬‬ ‫שיידע איך לקיים המצווה לכשיגיע לחינוך‬ ‫)דעת נוטה ח"א עמוד רחצ(‬ ‫וכו'‪ ,‬ולזה יש לאביו ללמדו ולהרגילו בכל‬ ‫דבר מצווה שיידע מזה‪ ,‬וחינוך זה אין לו‬ ‫קצבה‪ ,‬ואין חייב לחנכו בכל פעם‪ ,‬ואם‬ ‫)‪'‰ÁÓ˘· Í ÁÏ' ¯ÙÒ‰Ó Â˘ÂÏ ÏÈÚÏ Ìȯ·„‰‬‬ ‫אין לו פנאי אין חייב עתה בזה‪ ,‬אלא‬ ‫·‪(‡"ËÈÏ˘ ԯˆ χÎÈÓ ‰˘Ó '¯ Â È„È„È ˙ÎȯÚ‬‬ ‫שבכללות ידאג שהנער יעשה המצות‬


‫האדמו"ר בעל ה'בית אהרן' מקרלין אמר‪" :‬יש בידך לבחור להיות‬ ‫עמי במחיצתי בגן עדן‪ ,‬או לבחור בעשירות מופלגת לך ולזרעך‪"...‬‬ ‫השיב הזקן שהוא בוחר בעשירות!‬ ‫רבי ישראל גרוסמן‪ ,‬עם הסיפור המדהים על האדם שבחר בעשירות במקום בגן עדן‬ ‫"הוֵ ה גְ בִ יר לְ ַא ֶחיָך" (בראשית כ"ז‪ ,‬כ"ט)‬ ‫ֱ‬ ‫הרה"ח רבי נחמן יוסף וילהלם זצ"ל סיפר‪ ,‬שקודם עלותו לארץ ישראל‬ ‫הוא נסע להרבה מצדיקי הדור לקבל מהם ברכת 'צאתכם לשלום'‪.‬‬ ‫במהלך נסיעותיו‪ ,‬הגיע לחצר הקודש של הרבי מקרלין‪ ,‬האדמו"ר רבי‬ ‫ישראל מסטאלין זי"ע‪ ,‬המכונה בפי חסידי קרלין ‪" -‬הפרנקפורטר"‪ ,‬על‬ ‫שם מקום מנוחתו‪ .‬כשהגיע‬ ‫רבי נחמן לבית הרבי‪ ,‬מצא‬ ‫את דלת חדרו פתוחה‬ ‫לרווחה‪ ,‬הציץ פנימה וראה‬ ‫את הרבי יושב בראש‬ ‫השולחן‪ ,‬וסמוך אליו יושב‬ ‫אדם זקן‪ .‬הזקן סיפר לרבי‬ ‫עובדות ומעשים מצדיקים‬ ‫שזכה להכירם‪ ,‬הוא דיבר‬ ‫בקול וניתן היה לשמוע את‬ ‫כל מהלך שיחתו‪" .‬בדידי‬ ‫הוי עובדא"‪ ,‬סיפר הזקן‪:‬‬ ‫"מעשה אירע אצל זקנו‬ ‫רבי ישראל גרוסמן זצ״ל‬ ‫של הרבי‪ ,‬האדמו"ר בעל‬ ‫ה'בית אהרן' זי"ע‪ .‬שנה‬ ‫אחת הקדים החורף לבוא‪ ,‬ומראש השנה החלו לרדת גשמים עזים‪,‬‬ ‫רוחות סוערות השתוללו בחוצות‪ ,‬וכפור עז שרר‪ .‬תוך ימים ספורים‬ ‫התכסתה העיר קרלין והסביבה במעטה לבן‪ .‬שלג כבד הצטבר על גגות‬ ‫הבתים והפך עד מהרה לקרח מעוצמת הקור‪.‬‬ ‫חג הסוכות עמד בשער‪ ,‬ובאזור לא ניכרה שום תכונה לקראת החג‪ .‬גם‬ ‫אותם בתים שהיו להם סוכות מוכנות‪ ,‬ומעל הסכך היה צריך רק להזיז‬ ‫את ה"שלאק" ‪ -‬לא ניתן היה להזיזם‪.‬‬ ‫בליבי גמלה ההחלטה‪ ,‬סיפר הזקן‪ ,‬לעשות כל שביכולתי כדי שה'בית‬ ‫אהרן' יוכל לקיים את מצות הסוכה‪ .‬נעמדתי על הגג בקור העז‪ ,‬וחרפתי‬ ‫את נפשי‪ .‬עמלתי ויגעתי במשך שעות וימים לשבור את ערימות הקרח‬ ‫שהצטברו‪ .‬גירדתי עוד קצת שלג ועוד קצת‪ ,‬עד שלאחר עמל ויגיעה‬ ‫עלה בידי לנקות את כל הגג‪ .‬הזזתי את ה"שלאק"‪ ,‬וכיסיתי את הסוכה‬

‫בסכך כשר‪ .‬בדיוק באותו היום ערב סוכות היה‪ ,‬השמים התבהרו והשמש‬ ‫יצאה להאיר‪ .‬כשהסוכה היתה מוכנה ומקושטת ‪ -‬נכנסתי לבשר לרבי את‬ ‫הבשורה הטובה שהסוכה מוכנה‪.‬‬ ‫האדמו"ר הבית אהרן קם מכסאו‪ ,‬יצא לחצר‪ ,‬וכשראה את הסוכה‬ ‫מוכנה ‪ -‬קרנו פניו הטהורות מאושר ושמחה‪ .‬הוא פנה אלי ואמר‪' :‬יש‬ ‫בידך לבחור אחת משתי האפשרויות‪ :‬לזכות להיות "עמי במחיצתי בגן‬ ‫עדן"‪ ,‬או לבחור בעשירות מופלגת לך ולזרעך‪ ,‬ולעולם לא יחסר לך ממון‪.‬‬ ‫אפילו כשתהיה בדרכים‪ ,‬תכניס את היד לכיס ותמצא כסף'‪ .‬על אתר‬ ‫עניתי שאני בוחר בעשירות!" סיים הזקן ואמר‪" :‬מה אומר ומה אדבר‪,‬‬ ‫ברכתו של הצדיק התקיימה במלואה‪ .‬מעולם לא היה חסר לי כסף‪ ,‬שפע‬ ‫רב הושפע לי ולבניי!!"‬ ‫אבא זצ"ל‪ ,‬כשהיה מספר את הסיפור היה מסיים ואומר‪" :‬הרבה‬ ‫שנים לא הסכמתי ולא ירדתי לסוף דעתו של אותו זקן וחסיד‪ .‬היתה‬ ‫לו האפשרות לבחור בדבר הגדול ביותר‪ ,‬לשהות במחיצת הרה"ק הבית‬ ‫אהרן‪ ,‬מי יוכל לתאר את גודל התענוג והאושר לשהות בהיכלו של הרבי?!‬ ‫איככה העדיף‪ ,‬את העשירות‪ ,‬תענוג חולף ועובר‪ ,‬על תענוג רוחני לנצח‬ ‫נצחים???"‬ ‫לאחר שנים‪ ,‬סיפר את המעשה למחותנו הרה"ח רבי יוסף קנובליך‬ ‫זצ"ל‪ ,‬מחשובי חסידי בעלזא וממקורבי הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע‪.‬‬ ‫להפתעתו‪ ,‬הגיב רבי יוסף ואמר‪" :‬הצדק עמו וטוב עשה שבחר בעשירות‪.‬‬ ‫גם אני‪ ,‬אמר רבי יוסף‪ ,‬אם היו נותנים לי לבחור בין שתי הברירות‪ ,‬הייתי‬ ‫בוחר בעשירות"‪ .‬אבא הרים את גבות עיניו בהבעת פליאה‪...‬‬ ‫אולם ר' יוסף קרא את מחשבותיו ואמר‪" :‬אם היה בוחר להיות "עמי‬ ‫במחיצתי" הרי את נפשו הציל‪ ,‬ולעצמו היה "מסודר" במנוחה נכונה‪ .‬מה‬ ‫שייך יותר טוב מזה? אבל איזו תועלת היתה צומחת מזה לאחרים?!‬ ‫אבל בזה שבחר בעשירות‪ ,‬יכול היה לגרום הנאה להרבה יהודים‪ .‬לעזור‬ ‫לאלמנות וליתומים‪ ,‬לסייע בהכנסת כלה‪ ,‬ועוד הרבה הרבה צדקות וחסד‪,‬‬ ‫נו‪ ...‬הפטיר ר' יוסף‪ ,‬מה יותר טוב "עמי במחיצתי" או לעזור לעשרות‬ ‫ומאות אנשים בצדקה וחסד!"‬ ‫"בתשובה זו"‪ ,‬אמר אבא‪" ,‬הבנתי את עומק מחשבתו ומהלך חייו של‬ ‫מחותני רבי יוסף קנובליך זצ"ל"‪.‬‬ ‫(מתוך לב ישראל)‬

‫שיעורים‬ ‫מידע עדכונים‬ ‫עכשיו בקו השיעורים של דרשו‪:‬‬

‫‪077-2613337‬‬

‫‪ https://telegram.me/Publications_MM‬עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪info@dirshu.co.il | 02-560-9000‬‬ ‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן‬

‫‪7‬‬


‫והחזון איש‪ ,‬שהבחין בבחור המתפלל בקול‪ ,‬נתפעל מזה‬ ‫ואחר התפילה שאל אותו‪" :‬מי אתה ומה תבקש כאן?"‬ ‫וסיפר לו שהגיע לכאן כי חפץ היה ללמוד בישיבת סלבודקא‬ ‫אך לא קבלוהו ונשאר ללון פה‬ ‫כ"ק מרן האדמו"ר מראחמסטריווקא שליט"א על השקיעות בלימוד התורה‬ ‫"וְ יַ ֲעקֹב ִאיׁש ָּתם" (בראשית כ"ה‪ ,‬כ"ז)‬ ‫הרה"ח רבי חיים הערש אייזנבאך למד עם חתנו הרה"ח ר' ישראל‬ ‫רוזנצווייג בחברותא‪ .‬פעם‪ ,‬באמצע לימודם‪ ,‬ניגש ר' ישראל אל אחד ורמז‬ ‫לו שיעיין מה מעשיו של ר' חיים הערש עתה‪ .‬התקרב הלה וראהו בוכה‬ ‫בדמעות שליש‪ ,‬תמה האיש לדבר‪ ,‬והסביר לו ר' ישראל שמתקשה הוא‬ ‫עתה בהבנת דברי התוס' ובוכה הוא לפני ד' שיאיר את עיניו‪.‬‬ ‫התורה היתה חייהם‪ ,‬לא היה לנגד עיניהם‬ ‫עוד דבר‪ .‬כשלא הבינו תוס'‪ ,‬זה כאב להם‬ ‫בחיים ונתיישבו לבכות בדמעות שליש‪,‬‬ ‫"רבש"ע! זכני להבין את התוס'‪ ".‬הר"ר יעקב‬ ‫טרייצקי סיפר שהיה בשעת מעשה‪ ,‬ור'‬ ‫ישראל (רוזנצווייג) הראה לו איך שר' חיים‬ ‫הערש יושב ובוכה‪ ,‬כך היתה נראית אצלם‬ ‫התורה‪ ,‬זה היה החיים‪ ,‬לא היה דבר אחר כי‬ ‫הוא חייך ואורך ימיך‪ .‬אומרים בכל יום "כי‬ ‫הם חיינו ואורך ימינו"‪ ,‬אצל היהודים האלו‬ ‫זה היה ממש כל חייהם ‪ -‬התורה‪...‬‬ ‫סיפר הרה"ח ר' לייבל (ברוך אריה)‬ ‫אייזנבאך ז"ל‪ ,‬שכשהיה בחור‪ ,‬הלך לישון‬ ‫פעם אצל זקנו ר' חיים הערש‪ ,‬והבחין בו‬ ‫הסב שהוא שוכב במיטה ומתהפך מצד לצד‪.‬‬ ‫שאל אותו הסב‪" :‬למה אתה שוכב כך?! אם אינך יכול לישון ‪ -‬לך‬ ‫ללמוד!" ושלח אותו לביהמ"ד שהיה סמוך לביתו של ר' חיים הערש‪.‬‬ ‫מובן שכאשר נתיישב והתחיל ללמוד‪ ,‬התעייף תיכף וחזר הביתה לישון‪...‬‬ ‫ר' חיים הערש רצה לללמדו כי "הוא חייך ואורך ימיך"‪ ,‬ואמר לו‪" :‬שלאפן‬ ‫קומסטע? גיי לערנען!" ("אתה בא לישון‪ ,‬לך ללמוד!!") הוא רצה לחנכו‪,‬‬ ‫ואכן ר' לייבל עסק בתורה כל ימיו‪ ,‬אף שעבד ביגיע כפיו אבל בשאר‬ ‫הזמן היה יושב ועמל בתורה‪.‬‬ ‫הכרתיו היטב‪ ,‬הוא היה מלמד שיעורי תורה והיכן שבקשו ממנו לומר‬ ‫שיעורים היה בא ומוסר שיעור‪ .‬נוכחתי בביהמ"ד זכרון משה‪ ,‬שם היה‬ ‫ר' לייב מוסר שיעור בגמ' בשעה חמש לפנות בוקר‪ ,‬ולאחר מכן התפלל‬ ‫ופנה לעבודתו‪ .‬הוא היה עוסק בחברה קדישא‪ ,‬והיה אומר שיעור בגמ'‬ ‫ובחומש רש"י‪.‬‬ ‫כשיהודי רוצה לעסוק בתורה‪ ,‬הקב"ה עוזר לו ונותן בידו היכולת‪.‬‬ ‫שמעתי לאחרונה מאחיו של ר' לייבל‪ ,‬שבבחרותו חפץ ר' לייב להיכנס‬ ‫לישיבת סלבודקא‪ ,‬מאחר ששמע שהיא ישיבה טובה שלומדים שם‬ ‫היטב‪ .‬הוא נסע לבני ברק והגיע לסלבודקא עם התפילין ורצה להתקבל‬ ‫לישיבה‪ ,‬אך בישיבה שם לא רצו לקבלו כי לא הכירוהו‪.‬‬ ‫השעה היתה מאוחרת בלילה‪ ,‬ולא היו שיירות מצויות כמו בזמננו‪ .‬באותם‬ ‫ימים‪ ,‬אם רצו לנסוע לב"ב היו צריכים לנסוע לתל אביב ומתל אביב לבני‬ ‫ברק‪ ,‬וזו היתה אריכות גדולה‪ .‬בלית ברירה נאלץ ללון שם‪ .‬קודם שפנה‬ ‫לשינה חקר ובירר היכן יש ביהמ"ד שמתפללים ותיקין‪ ,‬מאחר שהקפיד‬ ‫תמיד להתפלל בנץ‪ .‬אמרו לו שברחוב מסוים ימצא בית כנסת שמתפללים‬ ‫שם כותיקין והוא לא ידע שמדובר בבית מדרשו של החזו"א‪.‬‬

‫חיפש אחר בימ"ד פתוח‪ ,‬שיוכל ליתן תנומה לעפעפיו ונשכב לנוח מעט‪.‬‬ ‫הקור שחדר לעצמותיו ‪ -‬לא הניחו לישון זמן רב מידי‪ .‬הוא קם והלך‬ ‫לבית הכנסת‪ ,‬ונעמד להתפלל‪ .‬דרכו היה להתפלל בקול‪ ,‬מילה במילה‪.‬‬ ‫החזון איש‪ ,‬שהבחין בבחור המתפלל בקול‪ ,‬נתפעל מזה ואחר התפילה‬ ‫שאל אותו‪" :‬מי אתה ומה תבקש כאן?"‬ ‫סיפר לו הבחור שהגיע לכאן כי חפץ היה ללמוד בישיבת סלבודקא‪,‬‬ ‫אך לא קבלוהו ונשאר ללון פה‪ .‬אמר לו‬ ‫החזו"א‪" :‬ווייסט איר וואס‪ ,‬הנה יש לי כאן‬ ‫גם גיס ושמו ר' יעקב ישראל קנייבסקי‪,‬‬ ‫והוא פתח עכשיו ישיבה לתלמידים‪ ,‬ואני‬ ‫סובר שראוי אתה ללמוד שם ותהנה מזה‪,‬‬ ‫סורה נא אליו ואמור לו שאני שלחתיך"‪.‬‬ ‫עדיין לא ידע ר' לייבל שזה היה החזו"א‪,‬‬ ‫כי בימים ההם הוא עוד לא היה מפורסם‬ ‫כל כך‪ .‬הוא הלך לתומו לסטייפלער ואמר לו‬ ‫שהוא רוצה להתקבל לישיבתו‪ ,‬ואכן קיבל‬ ‫אותו לישיבה‪.‬‬ ‫בשנה אחת למדו שם עם הסטייפלער כל‬ ‫כ"ק מרן האדמו"ר מראחמסטריווקא שליט"א מסכת חולין ויורה דעה עם כל ההלכות‪.‬‬ ‫הסטייפלער שהיה ענוותן ושפל רוח אמר‬ ‫להם 'הקדמה' קודם שהתחילו ללמוד שם‬ ‫בישיבה‪" :‬דעו נא‪ ,‬שאינני רבי עם תלמידים‪ ,‬אלא אף אני חברותא עמכם‪,‬‬ ‫וזכו ללמוד עם הסטייפלער שהיה גדול וגאון מאד" (הסטייפלער הלא‬ ‫נולד מברכת הרה"ק רבי מרדכי דוב מהורנסטייפל שבירך לאביו שיהיה‬ ‫לו בן שיאיר את העולם)‪ ,‬והספיקו אז בשנה אחת כל מסכת חולין עם‬ ‫יורה דעה וכל ההלכות‪ ,‬הלכות טריפות שחיטה ובשר בחלב‪.‬‬ ‫וסיפרו לי שאחר שסיימו ללמוד את ההלכות חפצו הבחורים לסור‬ ‫לבית השחיטה‪ .‬צריכים הם לראות במו עיניהם את המציאות בריאה מה‬ ‫טריפה ומה לא‪ ,‬שהרי למדו הלכות טריפה‪ ,‬ובית השחיטה היה בתל אביב‬ ‫ובקשו התלמידים מרבם הסטייפלער שיצטרף עמהם במסעם‪ ,‬אך הוא‬ ‫השתמט באומרו שזה קשה לו מאוד שהנסיעה תארך כמה שעות ויהיה‬ ‫לו ביטול תורה ואינו יכול‪.‬‬ ‫אבל התלמידים כן רצו שיבוא עמהם‪ ,‬שהלא מובן שאם יבוא ויראה‬ ‫להם יבינו ויתבררו להם הדברים טוב יותר‪ .‬ביקשו הבחורים מר' לייבל‪,‬‬ ‫שהיה בעל תושיה‪ ,‬שיראה לפעול אצלו שיצטרף אליהם‪ .‬הלך ר' לייב‬ ‫לסטייפלער וביקש שוב שיבוא עמהם‪ ,‬וכשאמר לו שקשה לו מאד‪ ,‬נענה‬ ‫ואמר לו‪" :‬רבי‪ ,‬בשעה שהתחלנו ללמוד‪ ,‬מסר לנו הרבי הקדמה‪ ,‬שהוא לא‬ ‫רבי עם תלמיד��ם אלא חברותא‪ ,‬ובכן‪ ,‬החברותות רוצים לנסוע‪ ,‬ומאחר‬ ‫והרבי הוא גם אחת מן החברותות‪ ,‬משום כך יואיל נא לבוא איתנו‪"...‬‬ ‫הסטייפלער‪ ,‬בשמעו זאת‪ ,‬הביע תיכף הסכמתו לדבר‪ .‬מצד רבי עוד יכול‬ ‫היה לסרב אבל מצד חברותא הרי הוא שוה עם השני והחברותות רוצים‬ ‫לנסוע ולכן נסע‪...‬‬ ‫(מילין קדישין תשס"ז)‬

‫‪ https://telegram.me/Publications_MM‬עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪info@dirshu.co.il | 02-560-9000‬‬ ‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן‬

‫‪9‬‬


‫ת"ח גדול הציע לאברך‪ ,‬שלא זכה כמה שנים לזש"ק‪ ,‬שיוסיף שם‬ ‫לבעל או לאשה‪ ,‬לבעל "חיים"‪ ,‬או "חיה" לאשה‪ ,‬וביקש האברך‬ ‫לשאול את רבינו‪ ,‬והשיב בזה כי אמנם יש בספרים להוסיף שם‪,‬‬ ‫אבל לידע דבר זה ‪ -‬אבא זצ"ל סבר שצריך לזה רוח הקודש‬ ‫הגאון רבי אליהו מן שליט"א‪ ,‬בשיחות עם מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א על סגולות לזש"ק‬ ‫"וַ ּיֶ ְע ַּתר יִ צְ ָחק לַ ה' לְ נֹכַ ח ִא ְׁשּתֹו ּכִ י ֲע ָקָרה ִהוא" (בראשית כ"ה‪ ,‬כ"א)‬ ‫להדפיס חידושי תורה‬ ‫פעמים רבות‪ ,‬הציע מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א‪ ,‬לאנשים שבקשו‬ ‫להיפקד‪ ,‬להדפיס חידושי תורה כסגולה לזש"ק‪ ,‬והדבר הועיל‪ ,‬אך אינו‬ ‫יודע אם זה מה שהועיל‪ ,‬והמקור לזה על פי דברי הגמרא במסכת חולין‬ ‫(נ"ט ב') "קרי אנפשיה מפרי פי איש תשבע בטנו"‪ ,‬וקאי על דברי תורה‪,‬‬ ‫וכיון ש'פרי איש' נקרא על דברי תורה ‪ -‬סגולה היא לדבר זה‪ .‬גם העסק‬ ‫עצמו בהדפסת החידושי תורה ‪ -‬סגולה הוא‪.‬‬ ‫לאברך אחד יעץ הרב להדפיס חידושי תורה‪ ,‬ולאחר כשבועיים באה‬ ‫לו ישועה‪ ,‬בגמר ההדפסה נולד לו ילד בריא ושלם ב"ה‪ ,‬והגיע לתת את‬ ‫הקונטרס לרב‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬אברך מתמיד גדול‪ ,‬שכבר הדפיס‬ ‫חידושי תורה ‪ -‬האם ידפיס שוב‪ ,‬אם ההתעסקות‬ ‫בהדפסה תפריע לו בסדרי הלימוד?‬ ‫תשובה‪ :‬יש עניין להדפיס עוד‪ ,‬ויכול לעשות‬ ‫קימעא קימעא‪ ,‬אבל אם זה מפריעו – שיעשה‬ ‫שילוח הקן‪ ,‬זה הרי כתוב במדרש על הפסוק‬ ‫"ואת הבנים תיקח לך" שסגולה הוא לזש"ק‬ ‫(הובא בס' החינוך מצוה תקמ"ה)‪.‬‬ ‫שילוח הקן‬ ‫הובאו לעיל דברי המדרש‪ ,‬ששילוח הקן סגולה‬ ‫הוא לזש"ק‪.‬‬ ‫נשאל רבינו‪ :‬עשינו כבר כמה פעמים "שילוח‬ ‫הקן" ועדיין לא זכינו לזש"ק ‪ -‬האם להמשיך בעניין?‬ ‫והשיב‪ :‬אם זה מין אחר‪ ,‬או אופן שיתכן שלא קיים – יעשה עוד‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬מציעים לי לבוא לעיר אחרת כדי לעשות שילוח הקן ‪ -‬האם‬ ‫אבטל מתלמודי בשביל כך?‬ ‫תשובה‪ :‬ללמוד התורה היא הסגולה הגדולה לזש"ק‪ ,‬ומה גם שסגי‬ ‫שאשתו תיסע לשם והיא תעשה – זה היינו הך‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬ת"ח גדול הציע לאברך שלא זכה כמה שנים לזש"ק‪ ,‬שיוסיף‬ ‫שם לבעל או לאשה‪" ,‬חיים" לבעל או "חיה" לאשה‪ ,‬וביקש האברך‬ ‫לשאול את רבינו‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬אמנם יש בספרים להוסיף שם‪ ,‬אבל כדאי לידע דבר זה ‪ -‬אבא‬ ‫(מרן הסטייפלר) זצוק"ל סבר שצריך לזה רוח הקודש‪ .‬אפשר להוסיף שם‪,‬‬ ‫ואם לא יועיל ‪ -‬לא יזיק‪ ,‬ואף שרבים מתפללים עליו‪ ,‬ועתה שלא ידעו‬ ‫מהוספת שמו יפסיד תפילתם ‪ -‬כיון שלא הוחזק על שם השני ‪ -‬סגי‬ ‫תפילתם בשם הישן שלו‪.‬‬

‫הוסיף הרב סגולה לזש"ק‪ ,‬דהנה בפ' נח (י'‪ ,‬כ"ה) נאמר‪" :‬ושם אחיו‬ ‫יקטן"‪ ,‬וברש"י‪" :‬שהיה עניו ומקטין עצמו‪ ,‬לכך זכה להעמיד כל המשפחות‬ ‫הללו"‪ ,‬ילדים רבים עלולים להביא לידי גאווה‪ ,‬אבל אם הוא עניו יכול‬ ‫להיות לו הרבה‪.‬‬ ‫לעסוק בגמ"ח‬ ‫בספר "אהבת חסד" (סוף פרק ה' בהג"ה) כתב החפץ חיים סגולה‬ ‫לזש"ק ‪ -‬להתעסק בגמילות חסדים‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬אברך מתמיד שרוצה להיפקד‪ ,‬לומד בכולל שיש בו גמ"ח‪,‬‬ ‫ומציעים לו לנהל את הגמ"ח אחת לחודש‪ ,‬ברבע שעה האחרונה של‬ ‫הסדר ובין הסדרים‪ ,‬מה יעשה?‬ ‫תשובה‪ :‬כשהעניין גורם לביטול‬ ‫תורה ‪ -‬קשה לומר לו שיקבל את‬ ‫ניהול הגמ"ח‪ .‬גם הלימוד הינו‬ ‫סגולה טובה‪ ,‬ויש לומר לאברך‬ ‫המתמיד‪ ,‬שללמוד הוא הדבר הכי‬ ‫חשוב‪.‬‬ ‫ולעצם העניין‪ ,‬קביעות של פעם‬ ‫אחת בחודש ‪ -‬גם הוא בכלל גמ"ח‬ ‫קבוע‪ ,‬שכתב הח"ח שסגולה הוא‪,‬‬ ‫ועיקר הסגולה היא שמתעסק‬ ‫מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א בזה‪ ,‬ומהני העסק בגמ"ח מכספי‬ ‫אחרים‪ ,‬וגם גמ"ח לדברי חפצים‬ ‫שהוא גמ"ח גם לעשירים‪ ,‬וסגי‬ ‫בנותן כספו לגמ"ח ומלוים לאחרים‪.‬‬ ‫סגולות ורפואות שהובאו בגמרא‬ ‫אמר הרב שליט"א לעניין מה שכתב הגרע"א (יו"ד סי' של"ו ס"א)‪ ,‬בשם‬ ‫מהרי"ל שאין לעשות היום סגולות ורפואות שנזכרו והובאו בגמרא‪ ,‬כי‬ ‫יש הבדל בין הרפואה עליה מדבר מהרי"ל‪ ,‬שאין ידוע בדיוק כיצד עושין‬ ‫אותה ונשתנו הטבעים‪ ,‬לבין סגולות שזה אפשר לעשות‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬כתוב שמותר לעשות רק את הסגולה של הוצאת עצם מהגרון‬ ‫(במסכת שבת ס"ז‪ ,‬א'‪ ,‬לומר‪" :‬חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד")‪,‬‬ ‫שהוא בדוק ומנוסה‪ ,‬למרות שזה סגולה‪ ,‬ומשמע שסגולה אחרת אין‬ ‫לעשות?‬ ‫תשובה‪ :‬גם בסגולה יש חילוק‪ ,‬הרי עניין של מלוגמא במוצ"ש זהו‬ ‫משום שעל ידי זה מכבד את השבת‪ ,‬ובזה הוי סגולה שלכן ירפא‪ ,‬אם כן‬ ‫יש לזה מהלך טבעי ומובן‪ ,‬כל כה"ג שייך גם בזמננו‪.‬‬

‫‪10‬‬ ‫לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪info@dirshu.co.il | 02-560-9000‬‬ ‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫(מתוך 'דרך שיחה')‬


‫בבוקר התקשר הגר"ח קמיל לרבינו‪ ,‬ואמר לו שהלילה הופיע‬ ‫בחלומו הגאון רבי אליעזר יהודה זצ"ל ושאל אותו‪" :‬מדוע אתה‬ ‫מעכב את רבי נתן צבי מלצאת לחו"ל לצורך קיום הישיבה?"‬ ‫הגאון רבי נתן צבי פינקל זצוק"ל מקבל על עצמו את העול של מבצר התורה הגדול ישיבת מיר‬ ‫בחלום והורה לי שיסע‪ .‬אגב אורחא‪ ,‬באותה פעם שב רבינו עם סכום גדול‬ ‫"וַ ּיִ גְ ַּדל ָה ִאיׁש וַ ּיֵ לֶ ְך ָהלֹוְך וְ גָ ֵדל ַעד ּכִ י גָ ַדל ְמאֹד" (בראשית כ"ו‪ ,‬י"ג)‬ ‫המושכל הראשון של הגאון רבי נתן צבי פינקל זצוק"ל בכל מה שנוגע מאוד‪ ,‬עד כדי כך שהיה צד לרכוש בסכום זה מבנה גדול בסביבות הישיבה‪.‬‬ ‫לעול הנהגת הישיבה היה אחריות וכובד ראש‪ .‬כל דבר שפעל ועשה‪ ,‬קטן הארון נושא את נושאיו‬ ‫זו היתה גם גישתו לעול הכספי הכבד של החזקת מבצר התורה הגדול‪,‬‬ ‫כגדול היה מתוך מחשבה רבה‪ .‬שום דבר לא פסק כלאחר יד‪ .‬בכל דבר‬ ‫בו למדו באותה שעה למעלה מאלף תלמידים‪ ,‬שהוטל באחת על כתפיו‪.‬‬ ‫הכריע רק לאחר מחשבה מעמיקה‪ ,‬מתוך הרגשת האחריות של הנהגת‬ ‫ראש הישיבה‪ ,‬הגאון רבי ביינוש‪ ,‬מעולם לא גילה לאיש‬ ‫ממלכת התורה של ישיבת מיר‪.‬‬ ‫מנין הוא משיג את הכסף למימון הישיבה‪ .‬משתמו‬ ‫באותן שנים היה מרבה להיוועץ עם רבו‪ ,‬הגאון רבי‬ ‫ימי השבעה עליו ‪ -‬לא ברור היה מהיכן משלמים‬ ‫חיים קמיל זצ"ל‪ ,‬שהיה מנחה אותו בעניינים רבים‬ ‫את מילגות החודש הראשון‪ .‬אולם רבינו היה‬ ‫ומסר לו מסורות רבות בדרכי הישיבה‪ ,‬כפי‬ ‫חדור בהרגשה שקיבל משמים שליחות קודש‪,‬‬ ‫שקיבל מרבו הגרא"י פינקל זצ"ל‪ .‬במקרים‬ ‫להנהיג את ממלכת התורה של ישיבת מיר‪,‬‬ ‫רבים התייעץ עם מרן הגרא"מ שך זצ"ל‪,‬‬ ‫בידיעה ברורה שהארון נושא את נושאיו‪,‬‬ ‫אשר הכרעות רבות בענייני הישיבה‬ ‫וכל שעליו לעשות הוא לקיים את חובת‬ ‫והנהגתה נפסקו על שולחנו‪ .‬בני ביתו של‬ ‫ההשתדלות‪.‬‬ ‫הגרא"מ שך סיפרו שלמרות שמרן הכירו‬ ‫וכ ך‪ ,‬ביום בו קמו מן השבעה על‬ ‫והעריכו מאוד עוד קודם לכן‪ ,‬התפעל‬ ‫הגאון רבי ביינוש זצוק"ל‪ ,‬החל לעשות‬ ‫מאד מהנהגתו‪ ,‬הליכותיו‪ ,‬יראת השמים‬ ‫השתדלות להחזקת הישיבה‪ .‬הוא פנה‬ ‫והערלכקייט שראה בכל דרכיו‪ ,‬ועל‬ ‫לגיסיו הגאונים רבי נחמן ליוואוויץ‬ ‫כולם ממסירות הנפש להרים את קרן‬ ‫שליט"א ורבי בנימין קרליבך שליט"א‪,‬‬ ‫התורה‪ .‬כל אימת שהיה רבינו נכנס אליו‬ ‫שעמדו לימינו במשך כל שנות כהונתו‬ ‫היה הגרא"מ שך קם לכבודו‪ ,‬וכשיצא היה‬ ‫בראשות הישיבה‪ ,‬וביקשם להצטרף אליו‬ ‫אומר לבני הבית‪" :‬למה הוא מטריח את‬ ‫לנסיעה לבתי כמה נדיבים ברחבי הארץ‪.‬‬ ‫עצמו אלי? אני אבוא אליו"‪.‬‬ ‫כשסיים את פגישותיו‪ ,‬אמר בקורת רוח‪" :‬עשינו‬ ‫בעניין מסוים שלגביו התלבט‪ ,‬זכה לקבל‬ ‫את ההשתדלות המוטלת עלינו‪ ,‬מעתה עלינו‬ ‫תשובה בחלום מהגאון רבי אליעזר יהודה פינקל‬ ‫לחכות לסייעתא דשמיא שבוודאי תעמוד לנו"‪ .‬מחד‪,‬‬ ‫עצמו‪ .‬רבינו התלבט באותם הימים‪ ,‬האם עליו לבטל‬ ‫הגאון רבי נתן צבי פינקל זצוק"ל‬ ‫הכיר באחריות הכבדה של החזקת הישיבה‪ ,‬מאידך‪ ,‬הכיר‬ ‫מתלמודו ולנדוד לחוץ לארץ בעצמו‪ ,‬או שדי לו להשתדל‬ ‫בהכרה ברורה שהארון הוא זה שנושא את נושאיו‪.‬‬ ‫בתחומי ארץ ישראל ולהסתמך על כך שבחו"ל תיעשה מלאכתו‬ ‫בהיותו דבוק באמת ובתמים באמונת אומן בשליחותו‪ ,‬הצליח למעלה‬ ‫בידי אחרים‪ .‬הוא התייעץ בעניין זה עם רבו הגר"ח קמיל‪ .‬הגר"ח התלבט‪,‬‬ ‫והציע שיסעו יחדיו לבני ברק לשאול את דעת תורתו של יבדלחט"א שר מהמשוער‪ ,‬והדביק את כל שומעיו במעוף שלו‪ .‬בדינר הראשון שערכה‬ ‫הישיבה בארה"ב‪ ,‬לאחר שנתמנה רבינו לראש הישיבה‪ ,‬כבר ניכר היה‬ ‫התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א כדת מה לעשות‪.‬‬ ‫בבוקר התקשר הגר"ח קמיל לרבינו ואמר לו שאינו צריך לצאת לבני שאינו בקו הבריאות‪ .‬עשו לו היכרות עם הנדיבים שהגיעו לדינר‪ ,‬והוא‬ ‫ברק‪ ,‬שכן הלילה הופיע בחלומו הגאון רבי אליעזר יהודה זצ"ל ושאל דיבר בפניהם בשפה פשוטה‪ ,‬על מצות לימוד התורה ונחיצותו של כל‬ ‫אותו‪" :‬מדוע אתה מעכב את רבי נתן צבי מלצאת לחו"ל לצורך קיום אחד שיהיה לו חלק בתורה‪ .‬לאחר מכן הסביר‪ ,‬עד כמה זקוקה הישיבה‬ ‫הישיבה?" רבי חיים ראה בכך פסק ברור של הגרא"י‪ ,‬שעל רבינו לנסוע לעזרתם של נדיבי עם‪ ,‬כדי להחזיק את המוסדות‪ ,‬ואף להרחיב ולבסס‬ ‫את הישיבה ואת עולם התורה בארץ הקודש‪.‬‬ ‫לחו"ל לגייס כספים כדי להרים את קרנה של תורה‪.‬‬ ‫כשנשאל פעם הגר"ח אם הסיפור נכון‪ ,‬אמר שכן‪ .‬והוסיף‪ ,‬שלא היתה‬ ‫למרות שאותם נדיבים לא הכירו את רבינו עד לאותו יום‪ ,‬הוא הצליח‬ ‫זו הפעם היחידה שהגרא"י הופיע בחלומו בקשר להנהגת הישיבה לכבוש את ליבם‪ ,‬הם נשבו בקסמו‪ ,‬נקשרו אליו בלב ונפש ופתחו את‬ ‫בראשות רבינו‪.‬‬ ‫ליבם וכיסם להחזקת הישיבה‪.‬‬ ‫על מקרה נוסף‪ ,‬סיפר חתנו של הגר"ח רבי דוב סלומון זצ"ל‪ .‬היה זה‬ ‫לימים סיפר אחד התורמים‪ ,‬שלאחר אותה פגישה עם רבינו‪ ,‬הוא יצא‬ ‫בתקופה שהישיבה היתה שרויה במצב כלכלי קשה‪ .‬רבינו סבר שעליו לנסוע מהחדר‪ ,‬ופרץ בבכי‪ .‬הוא כל כך התרגש כששמע את דבריו היוצאים מן‬ ‫לחוץ לארץ לקיים את חובת ההשתדלות‪ ,‬אלא שמצב בריאותו באותם ימים הלב של רבינו‪ ,‬וחש בכנות כוונתו העמוקה‪ ,‬שאכן משאלתו האמיתית‬ ‫היה קשה‪ ,‬והיו שניסו להניאו מנסיעה זו‪ .‬כדרכו‪ ,‬התייעץ עם הגר"ח קמיל ומשאת חייו היא הרחבת גבולות התורה והקמת דור העתיד של עמלי‬ ‫זצ"ל והוא הורה לו לנסוע‪ .‬אחד מבני המשפחה שדאג לשלומו‪ ,‬התקשר התורה‪ .‬מאז החליט אותו נדיב לעמוד לימינו של רבינו בכל כוחו‪.‬‬ ‫להגר"ח ושאלו אם ידוע לו מצב בריאותו המדויק של רבינו‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬במסעותיו של רבינו לפתחי נדיבים‪ ,‬נפגשו מלוויו בתופעה שחזרה‬ ‫השיב רבי חיים‪" :‬יתכן שאתם צודקים‪ ,‬אלא שהגרא"י עצמו בא אלי על עצמה שוב ושוב וכל נדיב שאליו הגיעו‪ ,‬התבטא שהוא מצטער שרק‬ ‫המשך בעמוד הבא >>>‬

‫‪12‬‬ ‫לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪info@dirshu.co.il | 02-560-9000‬‬ ‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫התברר‪ ,‬כי אותו יהודי לא נזקק כלל‪ ,‬וכי הוא רמאי ונוכל!‬ ‫אין לו שום צרה ושום הוצאה כספית‪ ,‬ובמרמה הוציא כספים‬ ‫מקופת הצדקה שמיועדת לעניים‪ ...‬באותו יהודי פגעה מידת הדין‬ ‫והוא נותר עירום וחסר כל‪ ,‬הוא שלח מכתב לאותה קופה‪,‬‬ ‫עם בקשה ל‪ ...‬תמיכה כספית‬ ‫מרן רבי חיים קנייבסקי שליט"א בהכרעה מעניינת על הנוכל שביקש תמיכה‬ ‫"ּכִ י צַ יִ ד ּבְ ִפיו" (בראשית כ"ה‪ ,‬כ"ח)‬ ‫שאלה מרתקת עלתה על שולחנו של הגאון רבי חיים קנייבסקי‬ ‫שליט"א‪ ,‬ובצידה הכרעה מעניינת מאוד‪ .‬השאלה הגיעה על ידי גבאי של‬ ‫אחת מקופות הצדקה המפורסמות‪ ,‬וכך סיפר‪:‬‬ ‫אל הקופה הגיעה בקשה‪ ,‬מאחד שכותב שהוא נצרך לעזרה כספית‪ ,‬ויש‬ ‫לו כמה בעיות רפואיות והוצאות שונות‪ ,‬ועל כן הוא חייב עזרה גדולה‬ ‫בכל חודש‪ ,‬וברצונו שהקופה תעזור לו‪ .‬היהודי אף ציין כי אפשר לברר‬ ‫עליו אצל מספר אנשים‪ ,‬ושכנע כי אכן הוא נצרך‪ .‬בישיבת הנהלת רבני‬ ‫הקופה‪ ,‬בדקו את הבקשה ומכיון שהיה נראה‪ ,‬כי אכן נצרך הוא‪ ,‬אישרו לו‬ ‫סכום גדול למשך חודשים ארוכים‪ ,‬כאשר כל חודש מקבל הלה תמיכה‬ ‫הגונה מאוד‪ ,‬בהתאם למצבו‪ .‬עבר זמן‪ ,‬והתברר כי לא דובים ולא יער‪.‬‬ ‫אותו יהודי כלל לא היה 'נזקק'‪ ,‬וכי הוא רמאי ונוכל! אין לו שום צרה‬ ‫ושום הוצאה כספית‪ ,‬ובמרמה הוציא כספים מקופת הצדקה‪ ,‬שמיועדת‬ ‫לעניים‪ .‬בהנהלה‪ ,‬פנו אל אותו רמאי‪ ,‬וביקשו ממנו שיחזיר את הכסף‬ ‫שקיבל‪ ,‬כי לא לכך מיועד הכסף‪ .‬הרמאי סירב להחזיר את הכסף‪ ,‬כשבפיו‬ ‫טענות שונות ומשונות‪ .‬לא היתה שום אפשרות מעשית להוציא ממנו‬ ‫את הכסף‪.‬‬ ‫חלף זמן‪ ,‬ובאותו האיש התקיימה המשנה במסכת פאה‪'' :‬כל מי שאינו‬ ‫צריך ליטול (צדקה) ונוטל‪ ,‬אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות''‪,‬‬ ‫ואכן‪ ,‬באותו יהודי פגעה מידת הדין והוא נותר עירום וחסר כל‪ ,‬בלי כסף‬ ‫כלל‪ ,‬ולא עוד אלא שנזקק להוצאות רפואיות שונות‪ .‬כעת הוא שלח‬ ‫מכתב לקופה‪ ,‬עם בקשה ל‪...‬תמיכה כספית‪ ,‬היות ואין לו כסף לכלכל את‬

‫עצמו‪ .‬בישיבת רבני הקופה דנו בכך‪ ,‬וצידדו לכאן ולכאן‪ ,‬מהם אמרו כי‬ ‫היות וכעת הוא מחוסר כל ‪ -‬עלינו לדון אותו לפי מצבו כעת ולסייע בידו‪,‬‬ ‫מאידך‪ ,‬אחרים סברו כי אין לנו לסייע לרמאים‪ ,‬והיות ולקח כסף שלא‬ ‫כדין‪ ,‬ויכול היה להחזיר ולא רצה‪ ,‬אל לנו לשוב ולהתעסק עמו‪.‬‬ ‫מכיון שלא הגיעו ביניהם לעמק השווה‪ ,‬העלו את השאלה עם כל‬ ‫הפרטים לפני מרן שליט"א‪ .‬מרן שליט"א הרהר בדעתו‪ ,‬ואחר פסק את‬ ‫פסוקו‪" :‬הקופה לא צריכה לתמוך באיש שכזה‪ ,‬לא צריכים להתעסק עם‬ ‫רמאי ונוכל‪ .‬והקב"ה כבר יסובב את העזרה מכיוונים אחרים‪( .‬אין להקיש‬ ‫ממקרה זה למקרים אחרים‪ ,‬וכל מקרה נדון לגופו)‪.‬‬ ‫(דברי שי''ח)‬

‫בבוקר התקשר הגר"ח קמיל לרבינו‪ ,‬ואמר לו שהלילה הופיע בחלומו הגאון רבי אליעזר יהודה זצ"ל‬ ‫ושאל אותו‪" :‬מדוע אתה מעכב את רבי נתן צבי מלצאת לחו"ל לצורך קיום הישיבה?"‬

‫>>> המשך מעמוד קודם‬

‫עכשיו הוא מכיר את רבינו‪ ,‬את פעלו ואת שלל מעלותיו‪ ,‬ומהיום והלאה‬ ‫יעמוד לימינו בכל אשר יוכל‪.‬‬ ‫מלך בגדוד‬ ‫סיפר אחד מראשי ישיבת מיר שליט"א‪" :‬מהרגע הראשון לכהונתו‪ ,‬עמדנו‬ ‫מתבוננים ומשתאים‪ :‬איך יתכן שיקח על כתפיו את הנהגת הישיבה‪ ,‬הלא‬ ‫הוא אברך חלוש וחולה במחלה כה קשה‪ ,‬שבר כלי של ממש ואיך יצליח‬ ‫בתפקידו? אבל כבר בימים הראשונים‪ ,‬כשראינו את המרץ וההתלהבות‬ ‫שלו‪ ,‬והדביקות במטרה הבנו שיצליח למעלה מהמשוער‪ .‬ואכן‪ ,‬למרות‬ ‫מחלתו והשלכותיה היומיומיות על תפקודו בחולשה‪ ,‬והתקפות של כאבי‬ ‫ראש עזים‪ ,‬ובתקופה הראשונה אף לקה בצהבת‪ ,‬למרות זאת לקח על‬ ‫כתפיו את האחריות על כל הקורה בישיבה‪ .‬הוא התמסר בלב ונפש לכל‬ ‫ענייני הישיבה‪ ,‬ושום דבר לא נעשה בלי לקבל את הכרעתו המוקדמת‬ ‫בצורה ישירה וברורה‪ ,‬כאילו הוא בריא ובשיא כוחו"‪.‬‬

‫מספר גיסו הג"ר בנימין קרליבך‪" :‬במסעו הראשון של רבינו לארה"ב‪,‬‬ ‫נפגשנו עם אחד הנגידים הנודעים בארה"ב שבאותם ימים היה‬ ‫מהמפורסמים ביותר‪ ,‬והיה צורך במאמצים רבים לפגוש אותו‪ .‬רבינו‬ ‫דיבר אתו כדרכו על מעלת לומדי התורה‪ ,‬ועל השותפות החשובה שיש‬ ‫למחזיקי התורה בעמלם‪ .‬כשיצאנו את החדר קרא לי הנגיד‪ ,‬והביע את‬ ‫פליאתו על כך שהפקידו את הישיבה הגדולה "ישיבת מיר" בידיו של אדם‬ ‫כה חלוש וחולה‪ ,‬ותהה איך יוכל בכוחותיו הדלים להחזיק את הישיבה"‪.‬‬ ‫"עשרים שנה לאחר מכן‪ ,‬ביקר אותו נגיד בארץ‪ ,‬וביקש לבקר בישיבה‬ ‫ולהתקבל אצל רבינו‪ .‬כשהגיע וראה את כל מה שהקים‪ ,‬ספק את ידיו‬ ‫בהתרגשות‪ ,‬ואמר‪' :‬איך יכולתי להתפלא‪ ,‬איך הפקידו את הישיבה בידיו‪ .‬הרי‬ ‫הוא הגבר‪ ,‬שיכול היה לרומם ולהעצים את המפעל הגדול של ישיבת מיר'‪".‬‬ ‫(מתוך 'בכל נפשך')‬

‫‪ https://telegram.me/Publications_MM‬עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪info@dirshu.co.il | 02-560-9000‬‬ ‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן‬

‫‪13‬‬


‫לא עבר זמן רב‪ ,‬והראשון מת משחמת הכבד‪ ,‬מחלת השיכורים‪.‬‬ ‫כעבור כמה ימים התגלה לחבריו‪ ,‬ופניו שחורים כשולי הקדרה‪,‬‬ ‫מפויחים מאש הגיהנום‪" .‬מה קרה??" נבעתו‪" .‬חבר׳ה" הודיעם‪,‬‬ ‫"הכל בסדר‪ ,‬תמשיכו לבלות ולשתות‪ .‬רק ויסקי אל תשתו!"‬ ‫רבי יעקב גלינסקי זצ״ל על האדם שלא חי לעולם‪ ,‬והמעטים שהגיעו לגיל מאתיים‪...‬‬ ‫"וַ ּיֹאכַ ל וַ ּיֵ ְׁש ְּת וַ ּיָ ָקם וַ ּיֵ לַ ְך" (בראשית כ"ה‪ ,‬ל"ד)‬ ‫יודעים אתם‪ ,‬בחצרי מסתובבים חתולים‪ .‬אני מוריד להם לפרקים‬ ‫צלוחיות חלב‪ .‬באיזו להיטות הם מלקקים את החלב עד תום‪ .‬אני‬ ‫מתכופף ומייעץ‪" :‬לאט לכם‪ ,‬תשתו מעט מעט‪ ,‬ותשאירו לעוד שעה"‪.‬‬ ‫הם מסתכלים עלי במבט אטום‪ ,‬כאילו לא הבינו‪ .‬אין אצלם כזה מושג‪.‬‬ ‫אבל בני אדם ‪ -‬מכיר אני יהודים שאינם משופעים בממון‪ .‬ברוך ה'‪,‬‬ ‫מתפרנסים בכבוד‪ .‬אבל מצטמצמים‪ ,‬חוסכים‪ .‬בעוד עשרים שנה‪ ,‬תהיה‬ ‫להם קרן פנסיה‪ .‬להם‪ ,‬או לילדים‪ .‬מי יודע מה יהיה בעוד עשרים שנה?!‪...‬‬ ‫אז לזיקנה אתה דואג‪ ,‬וליום שלאחריה אינך דואג?‬ ‫והרי זה ממש כדברי רבנו יונה ב"שערי תשובה" (שער א' אות י') ‪:‬‬ ‫"ויאמר בלבבו מה עשיתי‪ ,‬איך לא היה פחד אלוקים לנגד עיני ולא יגורתי‬ ‫מתוכחות על עוון ומן השפטים הרעים‪ ,‬כי רבים מכאובים לרשע ‪ -‬איך‬ ‫לא חמלתי על גופי ולא חסה עיני עליו משחתו מפני הנאת רגע אחד‪,‬‬ ‫ונמשלתי לאיש שיגזול ויחמוס ויאכל וישבע‪ ,‬ויודע כי אחרי אוכלו ושתה‬ ‫יגרוס השופט בחצץ שיניו‪ ,‬כעניין שנאמר‪ :‬ערב לאיש לחם שקר‪ ,‬ואחר‬ ‫ימלא פיהו חצץ!" (משלי כ‪ ,‬יז)‪ .‬אלו שלומדים "שערי תשובה" חושבים‬ ‫על כך‪ ,‬אבל אלו שלא‪ ,‬אכן מקיימים פסוק ככתבו‪" :‬ערב לאיש לחם‬ ‫שקר" גם ביודעו כי "אחר כך‪ ,‬ימלא פיהו חצץ!"‬ ‫בנובהרדוק‪ ,‬היו מספרים על כך סיפור‪ :‬מעשה בחברת מבלי עולם‪,‬‬ ‫ריקים ופוחזים‪ ,‬שהיו שותים ומשתכרים בחבורה ומבלים ימיהם בליצנות‬ ‫ובטלה‪ .‬יום אחד תהו ואמרו‪" :‬מה יהיה‪ ,‬הלא פעם נצטרך למסור דין‬ ‫וחשבון על מעשינו‪ .‬מה נצטדק ומה נאמר?!" נבוכו‪ ,‬והסכימו בתקיעת כף‪,‬‬ ‫שהראשון מבני החבורה שיעלה למרום יתגלה לחבריו ויספר להם מה‬ ‫נעשה בדינו‪ .‬כך יוכלו להתכונן לקראת הבאות‪ .‬לא עבר זמן רב‪ ,‬והראשון‬ ‫מת משחמת הכבד‪ ,‬מחלת השיכורים‪ .‬כעבור כמה ימים התגלה לחבריו‪,‬‬ ‫ופניו שחורים כשולי הקדרה‪ ,‬מפויחים מאש הגיהנום‪.‬‬ ‫"מה קרה???" נבעתו‪.‬‬ ‫"חברה"‪ ,‬הודיעם‪" ,‬הכל בסדר‪ ,‬תמשיכו לבלות ולשתות‪ .‬רק ויסקי אל‬ ‫תשתו!"‬ ‫"ויסקי‪ ,‬אח‪ ,‬ויסקי! השיכר הסקוטי המר והחריף‪ ,‬לשמו ולזכרו תאות‬ ‫נפש! הכל נשתה חוץ ממנו?! מדוע???"‬ ‫"אומר לכם"‪ ,‬הסביר בעגמומיות – "עליתי למרום‪ ,‬והתייצבתי לפני‬ ‫בית דין של מעלה‪ .‬השאלה הראשונה היתה‪" :‬עסקת בתורה הקדשת לה‬ ‫עיתים?!"‬ ‫עניתי‪" :‬לא‪ ,‬וכי מדוע היה עלי לעסוק בתורה‪ ,‬לקבוע עיתים ללימודה?"‬ ‫תמהו לתמיהתי‪" :‬מה פרוש? הלא חייב היית לחשוב על עתידך בעולם‬ ‫הנצח!"‬ ‫אמרתי‪" :‬עזבו‪ ,‬אותי עניין רק הרגע‪ ,‬לא חשבתי על העתיד‪ ,‬כל מעיני‬ ‫היו בהנאות ההווה!"‬ ‫השתאו‪ .‬שאלו בעניין‪" :‬כגון מה?"‬ ‫עניתי‪" :‬ביליתי בחבורה‪ ,‬שוחחנו בענייני הבאי‪ ,‬שתינו להנאתנו"‪...‬‬ ‫חקרו‪" :‬מה שתיתם‪ ,‬יין?"‬ ‫עניתי‪" :‬ודאי‪ ,‬יין! מכל סוג – אדום‪ ,‬לבן‪ ,‬מתוק‪ ,‬יבש‪ ,‬אח ‪ -‬יין!"‪...‬‬ ‫"ומה עוד?" שאלו‪.‬‬

‫עניתי‪" :‬ליקר‪ ,‬עראק‪ ,‬ויסקי!"‬ ‫תהו‪" :‬מילא היין‪ ,‬טעים‪ .‬הליקר‪ ,‬מתוק‪ .‬גם העראק‪ ,‬טעים‪ .‬אבל הויסקי –‬ ‫פוי‪ ,‬מריר הוא‪ ,‬איך יכולת לשתות?!"‬ ‫הצחיקו אותי‪ ,‬מה הם מבינים בויסקי‪ ...‬אמרתי‪" :‬נכון‪ ,‬בהתחלה מר‬ ‫הוא‪ ,‬אבל אחר כך – הא‪ ,‬אחר כך נעשה חם בכל הגוף‪ ,‬הנפש מתרוננת‪,‬‬ ‫והתחושה נפלאה!"‬ ‫אזי נתנו עלי בקולם‪" :‬אם כך‪ ,‬חשבת על העתיד! מוכן היית לשתות‬ ‫ויסקי מריר בשביל הרגשה שאחר כך‪ ,‬אז מדוע לא הקצבת שעת לימוד‬ ‫בשביל העולם שאחר כך?!"וקבעו את דיני לגיהנום‪...‬‬ ‫לכן‪ ,‬אני אומר לכם‪ :‬חברה‪ ,‬תמשיכו לשתות‪ ,‬רק לא ויסקי‪...‬‬ ‫לקחו של שיכור! ומי‬ ‫אינו כמוהו?‪...‬‬ ‫כתוב במדרש (דברים‬ ‫רבה ה'‪ ,‬ב')‪" :‬לך אל‬ ‫נמלה עצל‪ ,‬ראה דרכיה‬ ‫וחכם" (משלי ו'‪ ,‬ו')‪.‬‬ ‫הנמלה אינה חיה אלא‬ ‫ששה חודשים‪ ,‬ומאכלה‬ ‫כל חייה חיטה ומחצה‪.‬‬ ‫רבי יעקב גלינסקי זצ״ל‬ ‫והיא הולכת ואוגרת כל‬ ‫מה שמוצאת‪ .‬מעשה‬ ‫היה ומצאו בבור שלה שלוש מאות כור‪ .‬ולמה היא עושה כן‪ ,‬שאמרה‪:‬‬ ‫שמא יגזור עלי הקדוש ברוך הוא חיים ויהיה לי מוכן לאכול!‬ ‫כבר ראיתי כלב מנמנם‪ ,‬חתול רובץ‪ ,‬ציפור נחה‪ ,‬זבוב עומד‪ .‬מישהו ראה‬ ‫מימיו נמלה נחה?! היא ישנה בכלל?! כל העת בתזוזה‪ ,‬חופזת ורצה! למה?‬ ‫לאגור‪ ,‬עוד ועוד‪ .‬לא��ר‪ ,‬ולסחוב‪ ,‬ולגרור‪ ,‬ולאגור ‪-‬‬ ‫טיפשה שכמותך! הלא כל חייך ‪ -‬ששה חודשים‪ ,‬תהני מהחיים הקצרים!‬ ‫כל מאכלך חיטה ומחצה‪ ,‬וכבר אגרת כהנה וכהנה ‪ -‬כן‪ ,‬אבל שמא יגזור‬ ‫ה' חיים‪ ...‬אז מה? "מאן דיהיב חיי‪ ,‬יהיב מזוני" (יעוין תענית ח ע"ב)! וכי‬ ‫יעשה נס לחינם?! אבל לך תשכנע נמלה כפייתית‪...‬‬ ‫וכמה אגרה? מעשה ומצאו בבור שלה שלוש מאות כורין‪ .‬כמה זה? בואו‬ ‫חשבון‪ :‬הסאה היא מידת זריעה של חמישים אמה על חמישים אמה‪.‬‬ ‫כשש מאות וחמישים מטרים רבועים‪ .‬כמה "חיטה ומחצה" יש במטר‬ ‫מרובע? וכמה בשש מאות וחמישים מטרים רבועים? ובכן‪ ,‬הכור הוא‬ ‫שלושים סאין‪ .‬כעשרים אלף מטרים רבועים‪ .‬כמה "חיטה ומחצה" אפשר‬ ‫לזרוע בשטח זה? אבל היא בשלה‪ :‬אולי ייעשה לה נס‪...‬‬ ‫אדם לא חי לעולם‪ ,‬מעטים הגיעו לגיל מאתיים‪ .‬אבל אולי ייעשה לנו‬ ‫נס‪ .‬נו‪ ,‬אז כמה‪ ,‬פי כמה? שלוש חיטים‪ ,‬לשנה‪ .‬שלוש מאות‪ ,‬לשלוש מאות‬ ‫שנה‪ .‬שלושת אלפים‪ ,‬לאלף שנה‪ .‬בעשרה מטרים‪ ,‬במאה מטרים רבועים‪,‬‬ ‫גדלים שלושת אלפים שיבולים? כמה בעשרים אלף מטרים רבועים‪,‬‬ ‫לכמה רבבות שנות חיים?‬ ‫אז לא כדאי היה לאגור קצת פחות‪ ,‬וללכת לשיעור תורה?!‬ ‫לדאוג קצת פחות לגשמיות‪ ,‬ויותר לרוחניות?!‬ ‫(מתוך והגדת ‪ -‬אלול וראש השנה)‬

‫‪14‬‬ ‫לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪info@dirshu.co.il | 02-560-9000‬‬ ‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫פעם בשהותו בבית החולים‪ ,‬שמעוהו בוכה בכי רב‪,‬‬ ‫וכל צוות הרופאים מיהרו להגיע‪ ,‬בחששם‬ ‫שמצב בריאותו החמיר‪ ,‬אבל באמת היה באמצע‬ ‫ברכת 'אשר יצר' אשר אמר בהתעוררות רבה‪...‬‬ ‫גאב''ד ירושלים הגאון רבי יצחק טוביה וייס שליט"א בתיאור דמותם של בעלי בתים חשובים מ'לונדון'‬ ‫"וַ יִ ּגְ ַּדל ָה ִאיׁש וַ יֵ ּלֶ ְך ָהלֹוְך וְ גָ ֵדל ַעד ּכִ י גָ ַדל ְמאֹד" (בראשית כ''ו‪ ,‬י''ג)‬ ‫בבית מדרשו של הרה"צ רבי משולם אשכנזי זצ"ל הרבי מסטאניסלאוו‪,‬‬ ‫בסמיכות למקום מגורי התגורר יהודי בשם רבי שלמה שוואב ז"ל‪ ,‬וכשגמרו את התפילה ומתפללי בית המדרש כבר הלכו לביתם‪ ,‬היה עדין‬ ‫שהיה עוסק במסחר בתמימות ובאמונה‪ ,‬והיה הרבה מה להתפעל ממנו אחוז בהתלהבות באמצע שמונה עשרה‪ ,‬וקרא לי הרבי זצ"ל ואמר לי‬ ‫ומיראת השמים שלו‪ .‬פרנסתו היתה בממכר ברזלים ישנים (‪scrap‬‬ ‫בהתפעלות‪" :‬געט א קוק ווי אזוי דער יוד דאווענט" (הבט וראה‬ ‫‪ metal‬בלע"ז)‪ ,‬ועד השעות המאוחרות של לפני הצהריים‬ ‫איך שיהודי זה מתפלל)‪.‬‬ ‫היה יושב בבית מסחרו כשהוא עטור בתפילין‪ .‬פעם‬ ‫עובדא ידענא שפעם בשהותו בבית החולים‪,‬‬ ‫שאלתי אותו לפשר הנהגה זו‪ ,‬והשיב לי שבאם‬ ‫שמעוהו בוכה בכי רב‪ ,‬וכל צוות הרופאים מיהרו‬ ‫מלובשים בתפילין בעת המסחר "מאכען‬ ‫להגיע בחששם שמצב בריאותו החמיר‪ ,‬אבל‬ ‫זיך די געשעפטען אינגאנצען אנדערש"‬ ‫באמת היה באמצע ברכת 'אשר יצר' אשר‬ ‫(עושים את המסחר באופן אחר לגמרי)‪,‬‬ ‫אמר בהתעוררות רבה‪...‬‬ ‫כי אז אינם מסיחים דעת מהשי"ת גם‬ ‫פעם הלכתי לאסוף כסף עבור הישיבה‪,‬‬ ‫כשעסוקים במשא ומתן‪.‬‬ ‫ובאתי גם לביתו‪ ,‬ואמרתי לו שיש‬ ‫דכירנא שאחרי פטירתו ביקשו‬ ‫לישיבה חובות גדולים בגלל המשכנתא‪,‬‬ ‫הגויים מבני משפחתו שימשיכו עמהם‬ ‫וסיפר לי שפעם היה רב שרצה לקנות‬ ‫המסחר כמקודם‪ ,‬ונימוקם עמם שרוצים‬ ‫דירה‪ .‬וחיפש אדם שיסכים לחתום לו‬ ‫לעסוק במסחר עם "אזעלכע געהויבענע‬ ‫ערבות על הלוואה‪ ,‬וביקש מ'בעל ‪ -‬הבית'‬ ‫מענטשען"‪.‬‬ ‫אחד שיחתום עבורו‪ ,‬אך ההוא אמר לו‬ ‫סיפרו עליו כי בתקופת מלחמת העולם‬ ‫שאינו אוחז מלחתום ערבויות‪ ,‬ויהי למחרת‬ ‫הראשונה היה חייל בצבא האנגלי‪ ,‬והגרמנים‬ ‫בא אותו 'בעל ‪ -‬הבית' ונתן לרב ההוא את כל‬ ‫תפסו אותו‪ ,‬והיה בשבי במשך ארבע שנים‪ ,‬ולמד‬ ‫הכסף שהיה נצרך לו‪ .‬בשעת מעשה לא הבנתי‬ ‫שם את כל הש"ס בלילות לאור הלבנה!‬ ‫מה הוא רוצה בסיפור הזה‪ ,‬אולם מאותו יום ואילך‬ ‫גאב''ד ירושלים הגאון רבי יצחק טוביה וייס שליט"א‬ ‫בכל לילה מסר שיעור בביתו לכל מי שרצה לבוא‪ ,‬ולפני‬ ‫היה מגיע אל הישיבה כסף באופן קבוע בעילום שם‪ ,‬עד‬ ‫השיעור היה שולחנו ערוך עם ארוחת ערב לכל אחד‪ .‬ביתו היה‬ ‫שבמשך הזמן נתוודע לי שה'בעל ‪ -‬הבית' ההוא שנתן את הכסף‬ ‫פתוח לרווחה עד שעה אחד בלילה לכל מאן דבעי‪ .‬זכורני כי בשבת לאותו רב היה הוא בעצמו‪...‬‬ ‫קודש אחרי התפילה היה שואל את מתפללי בית המדרש בנעימות‪,‬‬ ‫כשהיה זקן נסע על 'בייסיקעל' (אופניים)‪ ,‬ופעם כשראיתי אותו‬ ‫אם רוצים הם לבוא לביתו לסעודת השבת‪ ,‬כי באותה תקופה‪ ,‬אחרי התלבטתי במחשבתי אם דבר זה לפי כבודו‪ ,‬אך הוא תפס את מחשבתי‬ ‫המלחמה הנוראה‪ ,‬הסתובבו הרבה פליטים בלונדון ולא תמיד היה להם ואמר לי בלע"ז ‪( !there is nothing wrong‬זהו שום דבר‪ ...‬אין בכך‬ ‫היכן לאכול סעודת שבת‪.‬‬ ‫שום חסרון‪.)...‬‬ ‫(מתוך רבינו הגדול אמרו)‬ ‫בלילה שקודם חתונת אחת מבנותיו‪ ,‬התפלל מעריב בדביקות נפלאה‬

‫בין השעות ‪ 7:30‬ל‪ 10:30 -‬בערב‬

‫‪ https://telegram.me/Publications_MM‬עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪info@dirshu.co.il | 02-560-9000‬‬ ‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן‬

‫‪15‬‬


‫בס"ד‬

‫ִמּדֹות ֲוַהלִ יכֹות ּבִ ְר ִאי ַהּפָ ָר ָׁשה‬ ‫ּ ָפ ָר ַׁשת‬ ‫ּתוֹלְ דֹת‬

‫נ ֵֹוׂשא הַ ָּשׁב ַּוע‪ְּ :‬תפִ ּלָ ה‬

‫ְמ ֻׁש ָ ּבח‬

‫ַמאֲ ַמר ּפְ ִתיחָ ה‬ ‫ל־ה ָּפסּוק ֶׁשּבִ ְת ִחּלַ ת ַה ָּפ ָר ָׁשה‪" :‬וַ ּי ְֶע ַּתר יִצְ ָחק לַ ה' לְ נֹכַ ח ִא ְׁשּתֹו ּכִ י ֲע ָק ָרה ִהוא‪ ,‬וַ ּי ֵָע ֶתר לֹו ה' וַ ַּת ַהר‬ ‫ַע ַ‬ ‫ִרבְ ָקה ִא ְׁשּתֹו"‪ְ ,‬מ ָפ ֵרׁש ַר ִּשׁ"י‪" :‬לֹו וְ ֹלא לָ ּה‪ֶׁ ,‬ש ֵאין ּד ָֹומה ְּת ִפּלַ ת צַ ִּדיק ּבֶ ן־צַ ִּדיק‪ ,‬לִ ְת ִפּלַ ת צַ ִּדיק ּבֶ ָן־ר ָׁשע‪,‬‬ ‫לְ ִפיכָ ְך לֹו וְ ֹלא לָ ּה"‪ְּ .‬וׁש ִתי ְּת ִמיהֹות עֹולֹות ּבַ ָּדבָ ר‪ַ ,‬מּד ַּוע ָּתלּו ֶאת־י ְִתרֹונֹו ֶׁשל־יִצְ ָחק ּבִ ְהיֹותֹו צַ ִּדיק‬ ‫ֹלׁשים וְ ָׁשבַ ע‬ ‫ּבֶ ן־צַ ִּדיק? וַ ֲה ֵרי הּוא ַעצְ מֹו ָעבַ ר ֶאת־נִ ְסיֹון ָה ֲע ֵק ָדה ּבִ ְמ ִסירּות נֶ ֶפׁש‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי ָהיָה ָאז ּבֶ ן ְׁש ִ‬ ‫ל־רבְ ָקה ֶׁשֹּלא ָעבְ ָרה נִ ָּסיֹון ּכָ זֶ ה‪ ,‬וְ ַדי ָהיָה לִ ְתלֹות ּבְ כָ ְך ֶאת‬ ‫ָׁשנָ ה‪ ,‬וְ ִאם־ּכֵ ן יֶׁש לֹו ַמ ֲעלָ ה ַעצְ ִמית וְ י ְִתרֹון ַע ִ‬ ‫ַּד ְרּגַ ת ְּת ִפּלָ תֹו ַה ְמי ֶֻח ֶדת‪ .‬וְ עֹוד ְּתמ ִּוהים ַה ְּדבָ ִרים‪ֶׁ ,‬ש ְּת ִפּלַ ת צַ ִּדיק ּבֶ ן־צַ ִּדיק ּגְ דֹולָ ה ִמ ְּת ִפּלַ ת צַ ִּדיק ּבֶ ן־‬ ‫ת־ּד ֶרְך ַה ֶּשׁ ֶקר ּוב ֵֹוחר לְ ִה ְסּת ֵֹופף‬ ‫ָר ָׁשע‪ ,‬וַ ֲהֹלא לִ כְ א ָֹורה ָהיָה צָ ִריְך לִ ְהיֹות לְ ֵה ֶפְך‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ָה ָר ָׁשע ֶׁשעֹוזֵ ב ֶא ֶ‬ ‫ל־רבְ ָקה ְמ ָפ ֵרׁש ַר ִּשׁ"י "לְ ַהּגִ יד‬ ‫ּבְ צֵ ל ַהּת ָֹורה‪ּ ,‬גָ דֹול ּבְ ֶע ְרּכֹו ִמּזֶ ה ֶׁשהֹולֵ ְך ּבְ ֶד ֶרְך ֲאב ָֹותיו ַהּצַ ִּד ִיקים‪ ,‬וַ ֲה ֵרי ַע ִ‬ ‫ֹות־ר ָׁשע‪ְּ ,‬ומק ָֹומּה ַאנְ ֵׁש ֶי־ר ַׁשע‪ ,‬וְ ֹלא לָ ְמ ָדה ִמ ַּמ ֲע ֵׂש ֶיהם"‪ .‬וְ ַעל־ּכָ ְך ָהיָה‬ ‫ת־ר ָׁשע וַ ֲאח ָ‬ ‫ִׁשבְ ָחּה‪ֶׁ ,‬ש ָהי ְָתה ּבַ ָ‬ ‫ַה ָ'ּסבָ א' ִמ ֶּקלֶ ם ְמבָ ֵאר‪ֶׁ ,‬שּזֶ ה ָהיָה סֹוד ּכֹחֹו ֶׁשל יִצְ ָחק ָאבִ ינּו‪ּ ,‬בְ כָ ְך ֶׁשּלַ ְמרֹות ֱהיֹותֹו צַ ִּדיק ּבֶ ן־צַ ִּדיק‪ֶׁ ,‬ש ָהיָה‬ ‫ָיכֹול לִ צְ עֹד ּבְ ֶד ֶרְך ָאבִ יו ַאבְ ָר ָהם ֶׁש ָהיָה ַעּמּוד ַה ֶח ֶסד‪ּ ,‬בָ ַחר לֹו לְ ַא ַחר יְגִ ָיעה ֶּד ֶרְך ִמ ֶּשּׁלֹו לַ ֲעב ַֹודת ה'‪,‬‬ ‫וְ ִה ְת ַעּלֶ ה לִ ְהיֹות ַעּמּוד ּגְ ב ָּורה וְ י ְִר ַאת ָׁש ַמיִם‪ּ ,‬כְ ִפי ֶׁשהּוא ְמכֻ ּנֶ ה ּבַ ּת ָֹורה ַ'ּפ ַחד יִצְ ָחק'‪ .‬וְ ַא ַחר ֶׁשּבָ ַחר לֹו‬ ‫ל־אף ֶׁש ָּיכֹול‬ ‫ת־ּד ְרּכֹו‪ִ ,‬ה ְתי ֵַחד ּבְ ַמ ֲעלַ ת ָאב לְ ַעצְ מֹו‪ .‬וְ זֹו ַמ ֲעלָ תֹו ַהּגְ דֹולָ ה ֶׁשל צַ ִּדיק ּבֶ ן־צַ ִּדיק‪ֶׁ ,‬ש ַע ַ‬ ‫ּבְ ָע ָמל ֶא ַ‬ ‫לַ ֲעבֹד ֶאת־ה' ּבַ ֶּד ֶרְך ַה ְּסלּולָ ה לֹו ַעל־י ְֵדי ָאבִ יו‪ְ ,‬מ ַח ֵּפׂש הּוא ּבְ צִ ָּמאֹון ּגָ דֹול ּובְ ָע ָמל לַ ֲעבֹד ֶאת־ה' ּבְ ַד ְרּכֹו‬ ‫ַה ְמי ֶֻח ֶדת ּכְ ִפי ּכֹחֹו‪ּ .‬ולְ ֻע ַּמת זֹאת‪ ,‬צַ ִּדיק ּבֶ ָן־ר ָׁשע ר ֶֹואה לְ ָפנָ יו ִמ ַּד ְעּתֹו ֶאת ֶּד ֶרְך ָה ֱא ֶמת ּכְ י ְִתרֹון ָהאֹור‬ ‫ן־הח ֶֹׁשְך‪ ,‬וְ לָ כֵ ן ַקל לֹו י ֵֹותר לְ ִה ְתנַ ֵּתק ֵמ ֲעבָ רֹו ַה ִּשׁ ְק ִרי ּולְ ִה ְס ַּת ֶּפ ַח ֶאל נַ ֲחלַ ת־ה'‪ .‬זֹו ָהי ְָתה ֵאפֹוא ַמ ֲעלָ תֹו‬ ‫ִמ ַ‬ ‫ַהּגְ דֹולָ ה ֶׁשל יִצְ ָחק ָאבִ ינּו‪ֶׁ ,‬ש ִּמ ְּפנֵ י ּכָ ְך "וַ ּי ֵָע ֶתר לֹו ה'" – לֹו וְ ֹלא לָ ּה‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ֶׁש ָע ַמד לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ּבְ כ ַֹח ַעצְ מֹו‪,‬‬ ‫ל־א ָדם ֶׁש ֵאינֹו ס ֵֹומְך ַרק‬ ‫ִמּתֹוְך יְגִ ָיעה וְ ָע ָמל ִמ ֶּשּׁלֹו ּכְ ֵדי לְ ַהּכִ יר ֶאת־ּב ְֹוראֹו ּבְ ַד ְרּכֹו‪ּ ,‬וגְ דֹולָ ה ַמ ֲעלָ ה זֹו ֶׁש ָ‬ ‫ַעל זְ כּות ֲאב ָֹותיו וְ ֵאינֹו ִמ ְת ַּפּלֵ ל ּכְ ִמצְ וַ ת ֲאנָ ִׁשים ְמלֻ ָּמ ָדה ּכְ ִפי ֶׁש ֻה ְרּגַ ל ִמּנַ ֲערּותֹו‪ ,‬י ֵֹותר ֵמ ֲא ֶׁשר ָא ָדם ֶׁשֹּלא‬ ‫ל־ּד ְעּתֹו ֵה ֵחל לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ּבַ ֲהבָ נָ ה ִׂשכְ לִ ית‪.‬‬ ‫י ַָדע ְּת ִפּלָ ה ַמ ִהי‪ ,‬וְ כַ ֲא ֶׁשר ָע ַמד ַע ַ‬ ‫ל־אב ֵֹותינּו‪ּ ,‬כְ ִפי ֶׁש ָהיָה‬ ‫וְ ִאם זֹו ָהי ְָתה ַּד ְרּגָ תֹו ֶׁשל יִצְ ָחק ָאבִ ינּו‪ֲ ,‬ה ֵרי ֶׁש ָאנּו ּבְ ֶע ְרּכֵ נּו ִמ ְס ַּת ְּמכִ ים ּבַ ְּת ִפּלָ ה ַע ֲ‬ ‫ַרּבִ י ַחּיִים ָמ ְר ְּדכַ י ִמּנֵ ַיא ְמץ ְמבָ ֵאר ַמּד ַּוע ֵאינָ ּה ּד ָֹומה ְּת ִפּלַ ת צַ ִּדיק ּבֶ ן־צַ ִּדיק לְ בֶ ָן־ר ָׁשע‪ ,‬וְ ָא ַמר‪ּ" :‬כֵ יצַ ד‬ ‫ְמ ֻסּגָ ל ָא ָדם ֶׁשּסֹופֹו ִר ָּמה וְ תֹולֵ ָעה‪ ,‬לַ ֲעמֹד ּולְ ִה ְת ַּפּלֵ ל לִ ְפנֵ י ַה ָּקּבָ "ה‪ֶׁ ,‬שּכְ בֹודֹו ָמלֵ א עֹולָ ם? ֶאּלָ א ֶׁשּכַ ֲא ֶׁשר‬ ‫ת־עצְ מֹו ֶט ֶרם ע ֵֹומד לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל‪ּ ,‬כְ מֹו ֶׁש ָא ְמרּו ֲחזַ "ל ַעל ַה ֲח ִס ִידים ָה ִראׁשֹונִ ים ֶׁש ָהיּו‬ ‫ְמבַ ֵּטל ָה ָא ָדם ֶא ַ‬ ‫ׁש ִֹוהים ָׁש ָעה ַא ַחת ק ֶֹדם ַה ְּת ִפּלָ ה‪ּ ,‬כְ ֵדי לְ ִה ְתּבֹונֵ ן ּבְ ִׁש ְפלּות ַעצְ ָמם ּובְ גַ ְדלּות ַהּב ֵֹורא י ְִתּבָ ַרְך‪ֲ ,‬אזַ י הּוא‬ ‫ע ֵֹומד וְ א ֵֹומר לַ ָּקּבָ "ה‪'ִ ,‬רּבֹונֹו ֶׁשל־עֹולָ ם! ּבֶ ֱא ֶמת ֵאינִ י ָראּוי לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל לְ ָפנֶ יָך ּבְ כֹחֹות ַעצְ ִמי‪ֲ ,‬אבָ ל ס ֵֹומְך‬ ‫ֲאנִ י ַעל זְ כּות ֲאב ַֹותי ֶׁש ָעׂשּו ְרצֹונֶ ָך‪ ,‬וְ ַאף ֲאנִ י ֶא ֱעמֹד לִ ְׁשּפְֹך ִׂש ַיח לְ ָפנֶ יָך ּבְ כ ָֹחם'‪ .‬אּולָ ם צַ ִּדיק ּבֶ ָן־ר ָׁשע ּבָ א‬ ‫ת־ּת ִפּלָ ִתי"‪ִּ .‬ומּכֵ יוָ ן ֶׁשּזְ כּות‬ ‫ּבְ כ ַֹח ַעצְ מֹו וְ א ֵֹומר ִ'רּבֹון ָהעֹולָ ִמים! ּבִ זְ כּות ּת ָֹור ִתי וַ ֲעב ָֹוד ִתי לְ ָפנֶ יָך‪ַ ,‬קּבֵ ל נָ א ֶא ְ‬ ‫ַעצְ מֹו ֵאינָ ּה ֲחׁשּובָ ה לִ ְפנֵ י ַה ָּקּבָ "ה ּכִ זְ כּות ָאבֹות‪ ,‬לָ כֵ ן ְּת ִפּלַ ת צַ ִּדיק ּבֶ ן־צַ ִּדיק ֲחׁשּובָ ה י ֵֹותר"‪...‬‬ ‫ְמ ֻס ָּפר ַעל ַרּבִ י נַ ְפ ָּתלִ י ֵמר ְֹוּפ ִׁשיץ‪ֶׁ ,‬ש ָּפגַ ׁש ַּפ ַעם ֶאת ַרּבִ י ְמ ֻׁשּלָ ם ַפ ְיבּוׁש ֶהלֶ ר ּבַ ַעל "י ֶֹׁשר ִּדבְ ֵרי ֱא ֶמת"‪,‬‬ ‫ּובִ ְדבָ ָריו ִהזְ ּכִ יר ֶאת ִיחּוסֹו ַה ְמפ ָֹאר‪ָּ .‬ת ַמּה ַרּבִ י ַפ ְיבּוׁש וְ ָׁש ַאל‪" :‬וְ כִ י לַ ֲעב ַֹודת ה' צָ ִריְך ִיחּוס"? וְ ַרּבִ י נַ ְפ ָּתלִ י‬ ‫ִה ְסּבִ יר‪"ָ :‬הבָ ה וְ ַא ְסּבִ יר לְ ָך לְ ֵׁשם ָמה ָחׁשּוב ַה ִּיחּוס‪ַ .‬מר ַמ ְׁשּכִ ים קּום ּבַ ֲחצֹות ַהּלַ יְלָ ה‪ ,‬ע ֵֹורְך ִּתּקּון ֲחצֹות‬ ‫ל־הּלַ יְלָ ה ּבַ ּת ָֹורה‪ִ .‬עם ֲעלֹות ַה ַּשׁ ַחר הּוא ִמ ְת ַּפּלֵ ל ָׁש ָעה ֲא ֻרּכָ ה ּבְ ִה ְתלַ ֲהבּות ְּודבֵ קּות‪ּ ,‬בְ כַ ּוָנֹות‬ ‫וְ ע ֵֹוסק ּכָ ַ‬ ‫וְ ִיח ִּודים‪ּ ,‬ולְ ַא ַחר ַה ְּת ִפּלָ ה ּכַ ֲא ֶׁשר הּוא ס ֵֹועד ֶאת־לִ ּבֹו‪ָ ,‬חׁש הּוא ּבְ ק ַֹרת־ר ַּוח‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ֲאב ָֹותיו ֹלא צָ ֲעדּו ּבְ ֶד ֶרְך‬ ‫ת־ּת ִפּלָ ִתי‪ּ ,‬גַ ם‬ ‫זֹו ֶׁשל ֲעב ַֹודת ַה ֵּשׁם ּבְ ִסּל ִּודין‪ .‬אּולָ ם ֶאצְ לִ י ַה ְּדבָ ִרים ֲהפּוכִ ים‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ּכַ ֲא ֶׁשר ֲאנִ י ְמ ַסּיֵם ֶא ְ‬ ‫ִאם ָהי ְָתה ְּת ִפּלָ ה ּכַ ֲהלָ כָ ה‪ ,‬ע ֵֹומד לִ ּבִ י וְ נ ְֹוק ַפנִ י‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי ַמ ִהי ְּת ִפּלָ ִתי לְ ֻע ַּמת ְּת ִפּלָ ָתם ַהּי ֶֹוק ֶדת ֶׁשל ֲאב ַֹותי‬ ‫וַ ֲאב ַֹותי ֲאב ַֹותי? וְ נִ ְמצָ א ֵאפֹוא ֶׁש ַה ִּיחּוס ֵאינֹו צ ֶֹרְך ֲעב ַֹודת ַה ֵּשׁם‪ֶ ,‬אּלָ א צ ֶֹרְך לְ גִ ָימה ֶׁשּלְ ַא ַחר ַה ְּת ִפּלָ ה"‪...‬‬

‫‪5806777@gmail.com https://telegram.me/Publications_MM‬‬ ‫‪ C‬לתגובות‪ :‬דוא''ל‪:‬‬

‫ִמּתֹוְך ַה ֵּס ֶפר‬

‫" ִמ‬ ‫ּדֹואת ִטיׁש"‬ ‫ֶׁש ֵּי ֵצ‬

‫ִמ ֵּבית‬ ‫ַׁש ָּבת ִט ׁיש‬

‫לָ אֹור‬ ‫ְ‬ ‫ּב ֶעזְ ַרת ַה ֵּשׁם‬ ‫ַעל־ּכָ ל ָּפ ָ‬ ‫רׁשֹות ַה ָּשׁבּועַ‬

‫ֻמ ְד ָ ּג ׁש‬

‫ַמהּות הַ ִּמּדָ ה‬ ‫ַה ְּת ִפּלָ ה ִהיא ַה ֵחלֶ ק ֶה ָחׁשּוב ּבַ ֲעב ַֹודת ַה ֵּשׁם‪ּ ,‬ובָ ּה‬ ‫זֹוכֶ ה ָה ָא ָדם לְ ִה ְת ָק ֵרב לְ ב ְֹוראֹו וְ לִ ְׁשּפְֹך ּבְ ָפנָ יו‬ ‫ת־מ ְׁש ֲאל ָֹותיו ּוצְ ָרכָ יו‪ֶ .‬את‬ ‫ת־ׂשיחֹו‪ּ ,‬ולְ ַהּבִ ַיע ֶא ִ‬ ‫ֶא ִ‬ ‫זְ ַמּנֵ י ַה ְּת ִפּלָ ה ִּת ְּקנּו ָה ָאבֹות ַה ְּקד ִֹוׁשים‪ַ ,‬אבְ ָר ָהם‬ ‫יִצְ ָחק וְ י ֲַעקֹב‪ֶׁ ,‬ש ִּת ְּקנּו לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ּבַ ּב ֶֹקר‪ּ ,‬בַ ּצָ ֳה ַריִם‬ ‫ּובָ ֶע ֶרב‪ ,‬וְ ַאנְ ֵׁשי ּכְ נֶ ֶסת ַהּגְ דֹולָ ה ִּת ְּקנּו ֶאת נֻ ַּסח‬ ‫ַה ְּת ִפּלָ ה‪ָ .‬ה ַר ְמּבַ "ם ּפ ֵֹוסק לַ ֲהלָ כָ ה ֶׁש ַה ְּת ִפּלָ ה ּבְ כָ ל־‬ ‫"ׁשּנֶ ֱא ַמר 'וַ ֲעבַ ְד ֶּתם‬ ‫ן־הּת ָֹורה‪ֶ :‬‬ ‫יֹום ִהיא ִמצְ וָ ה ִמ ַ‬ ‫ֹלקיכֶ ם'‪ִ ,‬מ ִּפי ַה ְּשׁמ ָּועה לָ ְמדּו‪ֶׁ ,‬ש ֲעב ָֹודה‬ ‫ֵאת ה' ֱא ֵ‬ ‫זֹו ִהיא ְּת ִפּלָ ה‪ֶׁ ,‬שּנֶ ֱא ַמר 'ּולְ ָעבְ דֹו ּבְ כָ ל־לְ בַ בְ כֶ ם'‬ ‫וְ ָא ְמרּו‪'ֵ :‬איז ִֹוהי ֲעב ָֹודה ֶׁשּבְ לֵ ב? זֹו ְּת ִפּלָ ה'‪ֶׁ .‬שּי ְֵהא‬ ‫ָא ָדם ִמ ְת ַּפּלֵ ל ִּומ ְת ַחּנֵ ן ּבְ כָ ל־יֹום‪ַּ ,‬ומּגִ יד ִׁשבְ חֹו ֶׁשל‬ ‫ַה ָּקדֹוׁש־ּבָ רּוְך־הּוא‪ ,‬וְ ַא ַחר־ּכָ ְך ׁש ֵֹואל צְ ָרכָ יו ֶׁשהּוא‬ ‫צָ ִריְך לָ ֶהם ּבְ בַ ָּק ָׁשה ּובִ ְת ִחּנָ ה‪ ,‬וְ ַא ַחר־ּכָ ְך נ ֵֹותן ֶׁשבַ ח‬ ‫ל־א ָחד ּכְ ִפי‬ ‫ל־הּטֹובָ ה ֶׁש ִה ְׁש ִּפ ַיע לֹו‪ּ ,‬כָ ֶ‬ ‫וְ ה ָֹודיָה לַ ה' ַע ַ‬ ‫ּכֹחֹו"‪ .‬אּולָ ם לְ ַד ַעת ָה ַר ְמּבַ "ן ֵאין חֹובַ ת ַה ְּת ִפּלָ ה‬ ‫ן־הּת ָֹורה‪ ,‬וְ ַרק ּבְ ֵעת צָ ָרה יֵׁש ִמצְ וָ ה‬ ‫ּבְ כָ ל־יֹום ִמצְ וָ ה ִמ ַ‬ ‫י־תבֹאּו ִמלְ ָח ָמה‬ ‫לִ ְפנֹות ֶאל־ה' ּבִ ְת ִפּלָ ה‪ֶׁ ,‬שּנֶ ֱא ַמר "וְ כִ ָ‬ ‫ּבְ ַא ְרצְ כֶ ם וְ גֹו' וַ ֲה ֵרע ֶֹתם ּבַ ֲחצֹצְ רֹת וְ נִ זְ ּכַ ְר ֶּתם לִ ְפנֵ י‬ ‫ֹלקיכֶ ם וְ נ ַֹוׁש ְע ֶּתם ֵמאֹיְבֵ יכֶ ם"‪ַ .‬אנְ ֵׁשי ּכְ נֶ ֶסת‬ ‫ה' ֱא ֵ‬ ‫ַהּגְ דֹולָ ה ִּת ְּקנּו ֶאת נֻ ַּסח ַה ְּת ִפּלֹות‪ ,‬וְ ָקבְ עּו ָׁשֹלׁש‬ ‫ְּת ִפּלֹות ּכְ נֶ גֶ ד ָק ְרּבְ נֹות ַהּצִ ּבּור‪ַׁ ,‬ש ֲח ִרית ִּומנְ ָחה ּכְ נֶ גֶ ד‬ ‫עֹולֹות ַה ָּת ִמיד‪ ,‬וְ לָ כֵ ן ֵהן ְּת ִפּלֹות חֹובָ ה‪ְּ ,‬ות ִפּלַ ת‬ ‫ַע ְרבִ ית ֶׁש ִהיא ּכְ נֶ גֶ ד ֶה ְק ֵטר ֲחלָ בִ ים וְ ֵאיבָ ִרים‪ ,‬וְ לָ כֵ ן‬ ‫נִ ְת ְקנָ ה ְּת ִחּלָ ה ּכִ ְת ִפּלַ ת ְרׁשּות‪ּ ,‬ובְ נֵ י י ְִׂש ָר ֵאל ִקּבְ לּו‬ ‫א ָֹותּה ֲעלֵ ֶיהם ּכְ חֹובָ ה‪ִ .‬מּכֵ יוָ ן ֶׁש ַה ְּת ִפּלָ ה ִהיא ֲעב ָֹודה‬ ‫ֶׁשּבַ ּלֵ ב‪ָּ ,‬תלּוי ִע ָּק ָרּה ּבְ כַ ּוָנַ ת ַהּלֵ ב‪ַ ,‬הּכֹולֶ לֶ ת ּגַ ם ּכַ ּוָנָ ה‬ ‫ֶׁשל ֲע ִמ ָידה ּבְ י ְִר ָאה וְ ַא ֲהבָ ה לִ ְפנֵ י ַהּב ֵֹורא‪ ,‬וְ כֵ ן ּכַ ּוָנַ ת‬ ‫ּבְ ֵפרּוׁש ַה ִּמּלֹות‪ִּ ,‬ומ ְּפנֵ י זֶ ה ַה ְּת ִפּלָ ה ִהיא ֶא ָחד ִמן־‬ ‫ַה ְּדבָ ִרים ֶׁשּצְ ִריכִ ים ִחּזּוק ּבְ כָ ל־יֹום‪.‬‬

‫אֵ ָימ ַתי הַ ְּתפִ ּלָ ה ְנִׁש ַמ ַעת?‬ ‫ּכַ אֲ ֶׁשר הַ ּנֶפֶ ׁש נִכְ ַנַעת‪ ,‬הָ ַעיִן ּד ַֹומ ַעת‪,‬‬ ‫וְ הַ ְּתלָ אָ ה לְ ִקירֹות הַ ּלֵ ב נֹוגַ ַעת‪.‬‬ ‫(רבי יהודה אלחריזי)‬


‫ְנִמ ָׁשל‬ ‫לְ ָמה הַ ּדָ בָ ר ּד ֶֹומה‬

‫‪2‬‬

‫ֶּפ ֶטר‪ָ ,‬היָה נַ ַער ר ִּוסי ּבֶ ן־ּכְ ָפר‪ֶׁ ,‬שֹּלא ָק ָרא וְ ֹלא ָׁשנָ ה ִמּי ָָמיו‪ ,‬וְ כָ ל עֹולָ מֹו‬ ‫ִהצְ ַט ְמצֵ ם ּבַ ּכְ ָפר ַה ָּק ָטן ּבֹו ִה ְתּג ֵֹורר‪ .‬א ָֹותם י ִָמים‪ָ ,‬היּו י ְֵמי ִׁשלְ טֹונֹו‬ ‫ֶׁשל ַהּצַ אר ָהר ִּוסי ַהּנ ָֹודע נִ יקֹולַ אי‪ֶׁ ,‬ש ָּשׁלַ ט ַעל ר ְּוסיָה ָה ַא ִּד ָירה‬ ‫ּבְ ִׁשלְ טֹון לְ ֹלא ְמצָ ִרים‪ָׁ .‬שנִ ים ֶׁשל ּכְ ִמ ָיהה וְ צִ ִּפּיָה לִ ְהיֹות ִמּבֵ ין ֵאּלּו‬ ‫ל־הּמֹולֶ ֶדת‪ִ ,‬הּגִ יעּו לְ ִקּצָ ם‬ ‫ל־הּצַ אר ּולְ ָהגֵ ן ַע ַ‬ ‫ֶׁשּיִזְ ּכּו לְ ָׁש ֵרת ּבִ צְ בָ אֹו ֶׁש ַ‬ ‫ּבְ ֵעת ֶׁש ֶּפ ֶטר נִ כְ נַ ס ּבְ ַׁש ֲע ֵרי ַה ַּמ ֲחנֶ ה ַהּצְ בָ ִאי‪ ,‬וְ ָׁשם ִה ְת ַקּבֵ ל ּכְ ַחּיָל ִמן־‬ ‫ַהּשׁ ָּורה‪ְ .‬מ ַפ ְּק ָדיו ֹלא ָהיּו צְ ִריכִ ים לְ ִה ְת ַא ֵּמץ ַה ְרּבֵ ה‪ּ ,‬כְ ֵדי לְ ָהבִ ין ֶׁשהּוא‬ ‫ֹלא נֵ ַחן ּבְ בִ ינָ ה י ְֵת ָרה‪ ,‬אּולָ ם ִאם רֹאׁשֹו ֹלא ָהיָה ְמב ָֹרְך‪ֲ ,‬ה ֵרי ֶׁשּגּופֹו‬ ‫ל־סכְ לּותֹו‪ֶּ .‬פ ֶטר ָהיָה ִאיׁש ְר ַחב ּכְ ֵת ַפיִם‪ָ ,‬חסֹון‬ ‫ָהיָה ּכְ ֵעין ִּפּצּוי ַע ִ‬ ‫ּובַ ַעל־ּכ ַֹח‪ּ ,‬ובְ נ ָֹוסף לְ כָ ְך ָהיָה זָ ִריז ָּומ ִהיר ֵמ ֵאין ּכָ מֹוהּו‪ .‬הּוא ֹלא ּבָ ַחל‬ ‫ּבְ ׁשּום ְמ ִׂש ָימה ּבְ ֵעת ָה ִאּמּונִ ים ַה ְמ ָפ ְרכִ ים‪ ,‬וְ ַה ְמ ַפ ְּק ִדים נָ ְטלּו אֹותֹו‬ ‫ּכְ ֵס ֶמל וְ ֻדגְ ָמה לְ ַחּיָל ָמסּור‪ֲ ,‬א ֶׁשר מּוכָ ן לַ ֲעׂשֹות ַהּכֹל לְ ַמ ַען ַהּמֹולֶ ֶדת‬ ‫וַ ֲהגַ ּנַ ת ָה ָעם‪ .‬אּולָ ם ֵסבֶ ל ַרב ָסבַ ל ֶּפ ֶטר ִמ ְּמ ַפ ְקּדֹו ַהּי ִָׁשיר‪ֶׁ ,‬ש ֵּמ ֵרר ֶאת־‬ ‫ַחּיָיו וְ ִעּנָ ה אֹותֹו לַ ָּשׁוְ א‪ַ .‬הּלָ ה ָהיָה ּכַ ְפ ִרי ְמגֻ ָּשׁם‪ּ ,‬וכְ ֶעבֶ ד ּכִ י י ְִמֹלְך ָר ָדה‬ ‫ּבְ ַחּיָלָ יו ּבְ ַאכְ זָ ִרּיּות וְ ִהנְ ִהיג א ָֹותם ּבְ יָד ָק ָׁשה‪ִּ ,‬ומּכָ ל ַה ַחּיָלִ ים ֶׁשּבַ ְּפלֻ ּגָ ה‪,‬‬ ‫ל־ה ְמ ַפ ֵּקד‪ּ .‬כָ ל ַה ְּמ ִׂשימֹות ַה ָּקׁשֹות‬ ‫ָהיָה ֶּפ ֶטר ַה ָּשׂ ִעיר לָ ֲעזָ אזֵ ל ֶׁש ַ‬ ‫וְ ַה ְמ ָפ ְרכֹות‪ ,‬ה ְּוטלּו ַעל־ּכְ ֵת ָפיו‪ ,‬הּוא ָהיָה זֶ ה ֶׁשּנָ ָׂשא ַעל־ּגַ ּבֹו ּבְ כָ ל־‬ ‫ַמ ָּסע ֶאת־ּכָ ל ַהּצִ ּיּוד ַהּכָ בֵ ד ֶׁשל ַה ְּפלֻ ּגָ ה‪ָ ,‬עלָ יו ֵה ִטיל ַה ְמ ַפ ֵּקד ֶאת־‬ ‫ַה ְּמ ִׂש ָימה לִ ְדאֹג לְ נִ ְקיֹון ַה ַּמ ֲחנֶ ה‪ ,‬וְ הּוא ּגַ ם ָהיָה זֶ ה ֶׁש ָּד ַאג לִ ְמזֹונָ ם ֶׁשל־‬ ‫ּכָ ל ַה ֲחבֵ ִרים‪ .‬וְ גַ ם ֶּפ ֶטר‪ֶׁ ,‬שֹּלא ָהיָה ְמחֹונָ ן ּבְ בִ ינָ ה י ְֵת ָרה ֵהבִ ין‪ּ ,‬כִ י הּוא‬ ‫ֻמ ְפלֶ ה לְ ָר ָעה ֵמ ֲחבֵ ָריו‪ ,‬וְ ָחׁש ּכִ י ַה ְמ ַפ ֵּקד ִמ ְת ַאּנֶ ה לֹו לְ ֹלא ׁשּום ִסּבָ ה‬ ‫ַהּנִ ְר ֵאית לָ ַעיִן‪ֶ .‬אּלָ א ֶׁשהּוא י ַָדע וְ ֵהבִ ין ּבְ ח ָּוׁשיו ַה ְמ ֻח ָּד ִדים‪ּ ,‬כִ י מ ָּוטב לֹו‬ ‫ת־סבְ לֹו ּבְ ֵחרּוק ִׁשּנַ יִם‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ִאם י ֵָעז לְ ִה ְתלֹונֵ ן ּבִ ְפנֵ י‬ ‫לִ ְׁשּתֹק וְ לָ ֵׂשאת ֶא ִ‬ ‫ִמ ֶיׁשהּו‪ ,‬י ִָּפ ַרע ַה ְמ ַפ ֵּקד ִמ ֶּמּנּו ּבְ כֵ ֶפל ּכִ ְפלַ יִם‪.‬‬ ‫וְ ִהּנֵ ה יֹום ֶא ָחד‪ֻ ,‬ה ְרּגְ ָׁשה ְּתכּונָ ה ַק ַּד ְח ָּתנִ ית ּבַ ַּמ ֲחנֶ ה ּכֻ ּלֹו‪ָ .‬היָה זֶ ה‬ ‫אׁשי‪ּ ,‬ובָ ּה ה ָֹוד ָעה ַעל‬ ‫ּבְ ִע ְקבֹות ִאּגֶ ֶרת ְקצָ ָרה ֶׁש ִהּגִ ָיעה ֶאל ַה ְמ ַפ ֵּקד ָה ָר ִ‬ ‫ּבִ ּקּורֹו ַה ָּקרֹוב ֶׁשל ַהּצַ אר נִ יקֹולַ אי ּבִ כְ בֹודֹו ּובְ ַעצְ מֹו ּבַ ַּמ ֲחנֶ ה‪ֵ .‬מאֹותֹו‬ ‫ֶרגַ ע ֶׁשל ַקּבָ לַ ת ַהה ָֹוד ָעה‪ָ ,‬היָה נִ ְר ֶאה ַה ָּמקֹום ּכְ כַ ּו ֶֶרת ְּדב ִֹורים ר ֶֹוח ֶׁשת‪.‬‬ ‫ֻהכְ ַרז ַעל ִמבְ צַ ע נִ ָּקיֹון נִ ְר ָחב‪ ,‬וְ ַה ָּמקֹום ִה ְׁש ַּתּנָ ה לְ ֹלא ֶהּכֵ ר‪ַ .‬ה ַחּיָלִ ים‬ ‫ּכֻ ּלָ ם ָע ְמלּו לְ ֹלא ֶה ֶרף‪ָּ ,‬ד ֲאגּו לְ ִׁשּפּור ה ָֹופ ָע ָתם ַה ִחיצֹונִ ית‪ּ ,‬כְ מֹו ּגַ ם‬ ‫ּבְ ִד ַיקת ְּת ִקינ ָּותם ֶׁשל ּכְ לֵ י נִ ְׁש ָקם‪ ,‬וְ ִה ְתּכֹונְ נּו ּבְ ֶמ ֶרץ ַרב לִ ְק ַראת ּבִ ּקּורֹו‬ ‫ֶׁשל ַהּצַ אר‪ַ .‬ה ְמ ַפ ְּק ִדים ֵה ִאיצּו ּבָ ֶהם לְ ֹלא ֶה ֶרף לְ ַה ְמ ִׁשיְך ּבַ ֲהכָ נֹות‬ ‫ַה ַּק ְּפ ָדנִ ּיֹות‪ּ ,‬וכְ ֵדי לְ זָ ְרזָ ם ִס ְּפרּו לָ ֶהם ַעל ּבִ ּק ֵּורי ֶּפ ַתע ֲא ֵח ִרים ֶׁשּבִ ּצַ ע‬ ‫ַהּצַ אר ּבִ ְמקֹומֹות ֲא ֵח ִרים‪ּ ,‬ולְ ִע ִּתים ֶה ֱענִ יׁש ּבְ ֻח ְמ ָרה ֶאת ַה ְמ ַפ ְּק ִדים‬ ‫וְ ַחּיָלֵ ֶיהם‪ַ ,‬על לִ ּקּויִים ׁשֹונִ ים ֶׁש ָּמצָ א‪ּ .‬בֵ ין ַה ְּשׁ ָאר ֻס ַּפר ָעלָ יו‪ּ ,‬כִ י ַּפ ַעם‬ ‫ִה ְתּכֹונְ נּו ַאלְ ֵפי ַחּיָלִ ים לִ ְק ַראת ּבִ ּקּורֹו‪ ,‬נִ ּקּו וְ צִ ְחצְ חּו ֶאת ַה ַּמ ֲחנֶ ה ּכֻ ּלֹו‬ ‫ַעד ֶׁש ִהבְ ִריק ּכְ ַמ ְר ָאה ְמלֻ ֶּט ֶׁשת‪ ,‬אּולָ ם ַהּצַ אר ֹלא ֵה ִעיף ֲא ִפּלּו ַמּבָ ט‬ ‫ל־ּפּנָ ה‪ּ .‬בִ ְמקֹום זֹאת‪,‬‬ ‫ֶא ָחד ַעל ַה ֵּס ֶדר ַהּמ ְֹופ ִתי וְ ַהּנִ ָּקיֹון ֶׁשּזָ ַעק ִמּכָ ִ‬ ‫ל־ה ַּמ ֲחנֶ ה‪ִּ ,‬ומּיָד ִעם ִהּכָ נְ סֹו‬ ‫אׁשי ֶׁש ַ‬ ‫צָ ַעד ק ְֹומ ִמּיּות ֶאל ַה ִּמ ְטּבָ ח ָה ָר ִ‬ ‫ּבַ ֶּפ ַתח‪ֶ ,‬ה ֱעבִ יר ֶאת־ּכַ ף ָידֹו ֵמ ַעל ַמ ְׁשקֹוף ַה ֶּדלֶ ת‪ ,‬וְ גִ ּלָ ה ָׁשם ִׁשכְ בַ ת‬ ‫ל־ּד ְעּתֹו לְ נַ ּקֹות ָׁשם‪ֹ .‬לא ָעזְ רּו לָ ֶהם‬ ‫ף־א ָחד ֹלא ֶה ֱעלָ ה ַע ַ‬ ‫ָאבָ ק ֶׁש ַא ֶ‬ ‫לִ ְמ ַפ ְּק ֵדי ַה ַּמ ֲחנֶ ה ּכָ ל ַּת ֲחנּונֵ ֶיהם וְ ַה ְפצָ ר ֵֹות ֶיהם‪ ,‬וְ הּוא ֶה ֱענִ ָיׁשם ָקׁשֹות‬ ‫ל־מלְ כּות‪ .‬נָ ֵקל ֵאפֹוא לְ ַׁש ֵער‬ ���ַעל ַקּלּות ַּד ְע ָּתם וְ זִ לְ זּולָ ם ּבִ כְ ב ָֹודּה ֶׁש ַ‬ ‫ת־ה ֲח ָר ָדה ָה ֲע ֻמ ָּקה ֶׁש ָהי ְָתה נַ ֲחלָ ָתם ֶׁשל ַה ַחּיָלִ ים ֶׁשּצִ ּפּו לִ ְק ַראת‬ ‫ֶא ַ‬ ‫ַהּבִ ּקּור ַהּצָ פּוי‪ ,‬וְ ָה ֲאוִ ָירה ּכֻ ּלָ ּה ָהי ְָתה ְמת ָּוחה ְּודרּוכָ ה‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫וְ ִהּנֵ ה ִהּגִ ַיע ַהּיֹום ַה ְמי ָֹחל‪ּ ,‬ובָ א ֶֹפק ּכְ בָ ר נִ ְר ֲא ָתה ָּפ ַמלְ ָיתֹו ֶׁשל ַהּצַ אר‪.‬‬ ‫ּכְ מֹו ּכֻ ּלָ ם‪ָ ,‬ע ַמד ּגַ ם ֶּפ ֶטר ּבְ ִמ ְס ַּדר ַהּכָ בֹוד‪ ,‬וְ י ַַחד ִעם ַאלְ ֵפי ַה ַחּיָלִ ים‬ ‫ָע ַמד ּבִ ְד ָמ ָמה ּכְ ֵדי לַ ְחֹלק ּכָ בֹוד לָ א ֵֹור ַח ַה ָּדגּול‪ּ .‬בַ ֲהנָ ָאה ּגְ לּויָה ָס ַקר‬ ‫ַהּצַ אר ֶאת ׁשּורֹות ַה ַחּיָלִ ים ֶׁש ָע ְמדּו ּבְ ֵס ֶדר מ ְֹופ ִתי‪ַ ,‬ה ְּד ָמ ָמה נִ ְׁש ְמ ָרה‬ ‫ּבְ ַק ְּפ ָדנּות‪ ,‬וְ ד ֶֹומה ָהיָה ּכִ י ַהּבִ ּקּור י ֲַעבֹר ּבְ ַהצְ לָ ָחה י ְֵת ָרה‪ .‬אּולָ ם לְ ֶפ ַתע‬ ‫ִה ְת ַה ְּפכּו ַהּיֹוצְ רֹות‪ ,‬וְ ַה ָּמקֹום ּכֻ ּלֹו ָה ַפְך לְ י ָֹורה ר ַֹות ַחת‪ּ .‬בְ לִ י ׁשּום‬ ‫ַה ְת ָר ָעה ֵמרֹאׁש‪ ,‬זִ ּנֵ ק לְ ֶפ ַתע ֶּפ ֶטר ְמי ָֻּד ֵענּו ִמּבֵ ין ַהּשּׁורֹות‪ִ ,‬ה ְתנַ ֵּפל‬ ‫ל־הּצַ אר וְ ִה ְׁשּכִ יבֹו ַא ְרצָ ה‪ּ ,‬כְ ֶׁשהּוא ְמגֹונֵ ן ָעלָ יו ּבְ גּופֹו ֶה ָחסֹון וְ ָה ֲענָ ק‪.‬‬ ‫ַע ַ‬ ‫ל־הּצַ אר עֹוד ֹלא ִה ְס ִּפיקּו ֲא ִפּלּו לְ ָהנִ יד ַע ְפ ַעף‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן‬ ‫ׁש ְֹומ ֵרי רֹאׁשֹו ֶׁש ַ‬ ‫ְמ ִהירּותֹו ֶׁשל ֶּפ ֶטר ָהי ְָתה ּכְ בַ ְר ְּדלָ ס ָּדרּוְך‪ּ ,‬ולְ ֶפ ַתע נִ ְׁש ְמעּו קֹולֹות י ְִרי‪,‬‬ ‫ֶׁש ִה ְׁש ַּת ְּתקּו ּבְ ַא ַחת לְ ַא ַחר ְׁשנִ ּיֹות ִמ ְס ָּפר‪ַ .‬ה ַחּיָלִ ים ִהּבִ יטּו זֶ ה ַעל־‬ ‫זֶ ה נִ ְד ָה ִמים‪ַ ,‬אְך ֹלא ָעבְ רּו ַּדּקֹות ֲא ֻרּכֹות וְ ַה ְּדבָ ִרים ֵה ֵחּלּו לְ ִה ְתּבַ ֵהר‬ ‫ט־אט‪ִ .‬ה ְתּבָ ֵרר‪ּ ,‬כִ י ּבֵ ין ׁשּורֹות ַה ַחּיָלִ ים ֶׁש ָע ְמדּו ּבְ ִמ ְס ַּדר ַהּכָ בֹוד‪,‬‬ ‫ַא ַ‬ ‫ל־הּצַ אר ֶׁש ִה ְתנַ ּגְ דּו לֹו ָקׁשֹות‪,‬‬ ‫ִה ְת ַחּבְ אּו ּגַ ם ּכַ ָּמה ִמ ְּמבַ ְק ֵׁשי ָר ָעתֹו ֶׁש ַ‬ ‫וְ ַהּלָ לּו ֶה ְחלִ יטּו לְ ִה ְתנַ ֵּקׁש ּבְ ַחּיָיו ּבִ ְׁש ַעת ּבִ ּקּורֹו ּבַ ַּמ ֲחנֶ ה‪ַ .‬אף ֶא ָחד ֹלא‬ ‫ָח ַׁשד ּבְ א ָֹותם ִמ ְתנַ ְּק ִׁשים‪ ,‬וְ ֵהם ּכִ ְמ ַעט ִהצְ לִ יחּו לְ הֹוצִ יא ֶאת־זְ ָמ ָמם‬ ‫ל־הּפ ַֹעל‪ִ ,‬אּלּולֵ א ֵע ָרנּותֹו וְ ת ִּוׁש ָּיתֹו ֶׁשל ֶּפ ֶטר‪ַ .‬הּלָ ה ָחׁש ּבַ ְּתכּונָ ה‬ ‫ֶא ַ‬ ‫ת־ה ַחּיָל ֶׁשע ֵֹומד לְ צִ ּדֹו וְ ֶא ְק ָּדח‬ ‫ֶׁשּלְ צִ ּדֹו‪ ,‬וְ כַ ֲא ֶׁשר ָר ָאה לְ ֶח ְר ָּדתֹו ֶא ַ‬ ‫ָׁשלּוף ּבְ ָידֹו‪ֵ ,‬ה ִר ַיח ֶאת ַה ַּסּכָ נָ ה ַהּגְ דֹולָ ה ַה ְמ ַר ֶח ֶפת ַעל־רֹאׁשֹו ֶׁשל־‬ ‫ַהּצַ אר‪ּ ,‬ובִ זְ ִריזּותֹו ַה ְמ ֻפ ְר ֶס ֶמת ִהצְ לִ ַיח לְ ָה ִסיטֹו ִמ ַּמ ְעּגַ ל ַהי ְִרי‪ ,‬וְ כָ ְך‬ ‫ת־חּיָיו‪.‬‬ ‫ּבְ ֶעצֶ ם ִהּצִ יל ֶא ַ‬ ‫ת־חּיַי"? ָׁש ַאל ַהּצַ אר‪ּ ,‬כְ ֶׁשּקֹולֹו‬ ‫"ּבַ ָּמה אּוכַ ל לִ גְ מֹל לְ ָך‪ַ ,‬על ֶׁש ִהּצַ לְ ָּת ֶא ַ‬ ‫ר ֵֹועד ֵמ ִה ְת ַרּגְ ׁשּות‪ּ .‬כֻ ּלָ ם ִהּבִ יטּו ַעל ֶּפ ֶטר ּכְ ַעל ּגִ ּבֹור וְ ַא ִּמיץ־לֵ ב‪ֶ ,‬אּלָ א‬ ‫ת־הזְ ַּד ְּמנּות ַחּיָיו‪"ֲ .‬אדֹונִ י ַהּצַ אר"‪,‬‬ ‫ֶׁש ָּסכָ ל זֶ ה ֹלא ִה ְׂשּכִ יל לְ נַ ּצֵ ל ֶא ִ‬ ‫ָא ַמר ּבְ טֹון ִמ ְתנַ ּצֵ ל‪" ,‬סֹובֵ ל ֲאנִ י ָמרֹות ִמ ְּמ ַפ ְּק ִדי ַהּי ִָׁשיר‪ֶׁ ,‬ש ִּמ ְת ַעּלֵ ל‬ ‫ת־חּיַי‪ ,‬יְצַ ּוֶה נָ א ַהּצַ אר ָעלָ יו לְ ַׁשּנֹות ֶאת־י ֲַחסֹו ֵאלַ י‬ ‫ּבִ י לַ ָּשׁוְ א ְּומ ָמ ֵרר ֶא ַ‬ ‫ל־הּצַ אר‪ּ ,‬ובְ ִחּיּוְך‬ ‫ּולְ ַה ְפ ִסיק לְ ַעּנ ֵֹותנִ י ִחּנָ ם"‪ .‬צְ חֹוק ַעז ָּפ ַרץ ִמּגְ רֹונֹו ֶׁש ַ‬ ‫ֶׁשל־לַ ַעג ָא ַמר לְ ֶפ ֶטר‪"ָ :‬סכָ ל ֶׁשּכָ מֹוָך! ָהי ְָתה לְ ָך ַעכְ ָׁשו ִהזְ ַּד ְּמנּות ָּפז‬ ‫ל־מ ְׁש ָאלָ ה ֶׁש ִּת ְרצֶ ה‪ּ ,‬ובְ מֹו י ֶָדיָך ָּד ִח ָית א ָֹותּה ִמּלְ ָפנֶ יָך‪ֲ .‬ה ֵרי‬ ‫לְ בַ ֵּקׁש ּכָ ִ‬ ‫ָהי ִָית ָיכֹול לְ בַ ֵּקׁש ִמ ֶּמּנִ י ֶׁש ֲא ַמּנֶ ה א ְֹותָך ּבְ ַעצְ ְמָך לִ ְמ ַפ ֵּקד ֶעלְ יֹון ּולְ גֵ נֵ ָרל‬ ‫ם־ּד ֶרג‪ ,‬וְ ַא ָּתה ּבִ ְמקֹום זֹאת ְמבַ ֵּקׁש ּבַ ָּק ָׁשה ּכֹה ְּפע ָּוטה‪ ,‬לְ ַה ְמ ִׁשיְך‬ ‫ַר ֶ‬ ‫ּות־ּד ְרּגָ ה‪ ,‬וְ ַרק ּד ֵֹואג ֶׁש ַה ְמ ַפ ֵּקד ֹלא יְצַ ֵער א ְֹותָך"?!‬ ‫לִ ְהיֹות ַחּיָל נְ ח ַ‬ ‫ֵּומ ָאז‪ָ ,‬ה ַפְך ֶּפ ֶטר לִ ְהיֹות לְ ָמ ָׁשל וְ לִ ְׁשנִ ינָ ה ּבְ ֶק ֶרב ּבְ נֵ י ַה ְּמ ִדינָ ה‪ ,‬וְ ָהיָה‬ ‫לְ ֵס ֶמל וְ ֻדגְ ָמה ֶׁשל ָסכָ ל ֲא ֶׁשר ִאּבֵ ד ֶאת־ּכָ ל עֹולָ מֹו ּבְ רֹב ִט ְּפׁשּותֹו‪.‬‬

‫ַהּנִ ְמ ָׁשל‬

‫ּבְ ָמ ָׁשל נִ ְפלָ א זֶ ה‪ִ ,‬ה ְׁש ַּת ֵּמׁש ַרּבִ י נַ ְפ ָּתלִ י ֵמר ְֹוּפ ִׁשיץ ּכְ ֵדי לְ ַה ְסּבִ יר ֶאת־‬ ‫ל־ה ְּת ִפּלָ ה‪ .‬ע ֵֹומד ָא ָדם לִ ְפנֵ י ַה ָּקדֹוׁש־ּבָ רּוְך־הּוא‪ ,‬יֹוצֵ ר ָהעֹולָ ם‬ ‫ּכ ָֹחּה ֶׁש ַ‬ ‫ל־מ ְׁש ָאלָ ה‪ַ .‬אְך ֶמה ע ֶֹוׂשה‬ ‫ַּומנְ ִהיגֹו‪ ,‬וְ יֶׁש לֹו ִהזְ ַּד ְּמנּות ָּפז לְ בַ ֵּקׁש ּכָ ִ‬ ‫ַה ָּסכָ ל? ְמבַ ֵּקׁש ַעל ַּפּכִ ים ְק ַטּנִ ים‪ַ ,‬על ִענְ יָנִ ים ּגַ ְׁש ִמּיִים ְּופע ִּוטים וְ ַעל‬ ‫ת־ה ִהזְ ַּד ְּמנּות ּכְ ֵדי לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל‬ ‫ְּדבָ ִרים ֶׁשל ַמה־ּבְ כָ ְך‪ּ ,‬בִ ְמקֹום לְ נַ ּצֵ ל ֶא ַ‬ ‫לִ גְ ֻאּלַ ת ּכְ לַ ל י ְִׂש ָר ֵאל וְ לִ יׁש ַּועת ַהּכְ לָ ל וְ ַה ְּפ ָרט‪ ,‬וַ ֲה ֵרי ּד ֶֹומה הּוא ּבְ כָ ְך‬ ‫לְ אֹותֹו ַחּיָל ִט ֵּפׁש ֶׁש ִה ְפ ִסיד ּבְ מֹו י ָָדיו ֶאת ִהזְ ַּד ְּמנּות ַחּיָיו‪ .‬אּולָ ם ִמי‬ ‫ת־הּזְ ַמן ֶׁשהּוא ְמ ַדּבֵ ר ִעם ּב ֵֹורא ָהעֹולָ ם‪,‬‬ ‫ֶׁש ֵעינָ יו ּבְ רֹאׁשֹו‪ְ ,‬מנַ ּצֵ ל ֶא ַ‬ ‫וְ ׁש ֵֹופְך לְ ָפנָ יו ְּת ִפּלָ ה ִמ ִּקירֹות לִ ּבֹו לְ ִהּו ַָׁשע ּבִ ְתׁש ַּועת עֹולָ ִמים‪.‬‬


‫ֻמ ְר ָ ּגל‬

‫הֲ לָ כֹות וַ הֲ לִ יכֹות‬ ‫• ֵאין ע ְֹומ ִדים לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל‪ֹ ,‬לא ִמּתֹוְך ַעצְ בּות‪ ,‬וְ ֹלא ִמּתֹוְך‬ ‫ַעצְ לּות‪ ,‬וְ ֹלא ִמּתֹוְך ְׂשחֹוק‪ ,‬וְ ֹלא ִמּתֹוְך ִׂש ָיחה‪ ,‬וְ ֹלא ִמּתֹוְך‬ ‫ַקּלּות רֹאׁש‪ ,‬וְ ֹלא ִמּתֹוְך ְּדבָ ִרים ּבְ ֵטלִ ים‪ֶ ,‬אּלָ א ִמּתֹוְך ִׂש ְמ ָחה‬ ‫ל־מצְ וָ ה; וְ ֵאין ע ְֹומ ִדים לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ֶאּלָ א ִמּתֹוְך ּכֹבֶ ד רֹאׁש‪.‬‬ ‫ֶׁש ִ‬ ‫(מסכת ברכות)‬

‫• ַה ִּמ ְת ַּפּלֵ ל צָ ִריְך ֶׁשּי ְִר ֶאה ַעצְ מֹו ּכְ ִאּלּו ְׁשכִ ינָ ה ּכְ נֶ גְ ּדֹו‪,‬‬ ‫ִיתי ה' לְ נֶ גְ ִּדי ָת ִמיד"‪( .‬מסכת סנהדרין)‬ ‫"ׁשּו ִ‬ ‫ֶׁשּנֶ ֱא ַמר ִ‬

‫ֹלקי ַאבְ ָר ָהם ּבְ ֶעזְ רֹו‪( .‬מסכת‬ ‫וְ גֹו'"‪ .‬וְ ַהּקֹובֵ ַע ָמקֹום לִ ְת ִפּלָ תֹו ֱא ֵ‬ ‫ברכות)‬

‫ל־רּבִ ים? ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‬ ‫• ִמּנַ יִן ֶׁש ֵאין ַה ָּקּבָ "ה מ ֵֹואס ּבִ ְת ִפּלָ ָתם ֶׁש ַ‬ ‫ן־אל ּכַ ּבִ יר וְ ֹלא י ְִמ ָאס"‪ּ ,‬וכְ ִתיב ָ"ּפ ָדה בְ ָׁשלֹום נַ ְפ ִׁשי‬ ‫ֶ"ה ֵ‬ ‫ִמ ְּק ָרב־לִ י ּכִ י־בְ ַרּבִ ים ָהיּו ִע ָּמ ִדי"‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּקּבָ "ה ּכָ ל ָהע ֵֹוסק‬ ‫ם־הּצִ ּבּור‪ַ ,‬מ ֲעלֶ ה ֲאנִ י‬ ‫ּבַ ּת ָֹורה ּובִ גְ ִמילּות ֲח ָס ִדים ִּומ ְת ַּפּלֵ ל ִע ַ‬ ‫ָעלָ יו ּכְ ִאּלּו ְּפ ָד ַאנִ י לִ י ּולְ בָ נַ י ִמּבֵ ין ֻאּמֹות ָהעֹולָ ם‪( .‬שם)‬

‫ר־חנִ ינָ א ָא ַמר‪ְּ :‬ת ִפּלֹות ָאבֹות ִּת ְּקנּום‪ .‬וְ ַרּבִ י‬ ‫• ַרּבִ י י ֵֹוסי ּבַ ֲ‬ ‫ְיה ֹֻוׁש ַע ּבֶ ן־לֵ וִ י ָא ַמר‪ְּ :‬ת ִפּלֹות ּכְ נֶ גֶ ד ְּת ִמ ִידים ִּת ְּקנּום‪.‬‬ ‫לְ עֹולָ ם ֵא ָימא לָ ְך ְּת ִפּלֹות ָאבֹות ִּת ְּקנּום‪ ,‬וְ ַא ְס ְמכִ ינְ הּו ַרּבָ נָ ן‬ ‫ַא ָּק ְרּבָ נֹות‪( .‬מסכת ברכות)‬

‫• צָ ִריְך ַה ִּמ ְת ַּפּלֵ ל לְ ִהּזָ ֵהר ּבְ ִתּקּון ַה ַּמלְ ּב ִּוׁשים‪ ,‬וְ ֹלא י ֲַעמֹד‬ ‫ּבִ ְת ִפּלָ ה ּבַ ֲא ֻפנְ ָּדתֹו‪ ,‬וְ ֹלא ּבְ רֹאׁש ְמגֻ ּלֶ ה‪ ,‬וְ ֹלא ּבְ ַרגְ לַ יִם‬ ‫ְמגֻ ּלֹות‪ ,‬וְ י ְִת ַע ֵּטף ּבִ בְ גָ ָדיו ּכְ ֶד ֶרְך ֶׁשהֹולֵ ְך לִ ְפנֵ י ַׂשר‪ֶׁ ,‬שּנֶ ֱא ַמר‬ ‫ֹלקיָך י ְִׂש ָר ֵאל"‪( .‬חיי אדם)‬ ‫ִ"הּכֹון לִ ְק ַראת ֱא ֶ‬

‫• ּבְ ָׁש ָעה ֶׁש ַא ָּתה ע ֵֹומד ּבַ ְּת ִפּלָ ה‪ְּ ,‬תכַ ּוֵן ֵעינֶ יָך וְ לִ ּבְ ָך לְ ָאבִ יָך‬ ‫ית ּכֵ ן‪ַ ,‬ע ְפ ַע ֶּפיָך ַיי ְִׁשירּו נֶ גְ ֶּדָך‪( .‬שוחר טוב)‬ ‫ֶׁשּבַ ָּשׁ ַמיִם‪ִ .‬אם ָע ִׂש ָ‬

‫• טֹוב ֶׁש ִּת ְת ַּפּלֵ ל ַהּכֹל ִמּתֹוְך ַה ִּסּדּור וְ ֹלא ּבַ חּוץ‪ּ ,‬כִ י זֶ הּו ּגַ ם‬ ‫ִה ְתע ְֹוררּות ּגְ דֹולָ ה לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ּבְ כַ ּוָנָ ה‪( .‬יש נוחלין)‬

‫ּו־הן‪ּ :‬ת ָֹורה ַּומ ֲע ִׂשים‬ ‫• ַא ְרּבָ ָעה ְדבָ ִרים צְ ִריכִ ים ִחּזּוק וְ ֵאּל ֵ‬ ‫טֹובִ ים‪ְּ ,‬ת ִפּלָ ה וְ ֶד ֶרְך ֶא ֶרץ‪ְּ .‬ת ִפּלָ ה ִמּנַ יִן? ֶׁשּנֶ ֱא ַמר ֲ'חזַ ק‬ ‫וֶ ֱא ָמץ'‪( .‬מסכת ברכות)‬

‫ל־ּת ִפּלָ ה ֶׁש ֵאינָ ּה ּבְ כַ ּוָנָ ה‪ֵ ,‬אינָ ּה ְּת ִפּלָ ה‪( .‬הרמב"ם)‬ ‫• ּכָ ְ‬

‫ית־הּכְ נֶ ֶסת ּכְ ֵדי ֶׁשּיִזְ ּכֶ ה וְ י ְִמנֶ ה ִעם‬ ‫• לְ עֹולָ ם י ְַׁשּכִ ים ָא ָדם לְ בֵ ַ‬ ‫ֲע ָׂש ָרה ָה ִראׁשֹונִ ים‪ֶׁ ,‬ש ֲא ִפּלּו ֵמ ָאה ּבָ ִאים ַא ֲח ָריו‪ ,‬נ ְֹותנִ ים לֹו‬ ‫ָׂשכָ ר ּכְ נֶ גֶ ד ּכֻ ּלָ ם‪( .‬מסכת ברכות)‬ ‫ית־הּכְ נֶ ֶסת‪ ,‬יִּכָ נֵ ס ִׁשעּור ְׁשנֵ י ְּפ ָת ִחים וְ ַא ַחר־‬ ‫• ּכְ ֶׁשּיִּכָ נֵ ס לְ בֵ ַ‬ ‫ּכָ ְך י ְִת ַּפּלֵ ל‪( .‬הרמב"ם)‬ ‫ית־הּכְ נֶ ֶסת‪,‬‬ ‫ל־א ָדם נִ ְׁש ַמ ַעת ֶאּלָ א ּבְ בֵ ַ‬ ‫• ֵאין ְּת ִפּלָ תֹו ֶׁש ָ‬ ‫ל־ה ְּת ִפּלָ ה"‪ּ ,‬בִ ְמקֹום ִרּנָ ה ָׁשם‬ ‫ל־ה ִרּנָ ה וְ ֶא ַ‬ ‫ֶׁשּנֶ ֱא ַמר "לִ ְׁשמ ַֹע ֶא ָ‬ ‫ְּת ֵהא ְּת ִפּלָ ה‪( .‬מסכת ברכות)‬ ‫ית־הּכְ נֶ ֶסת ּבְ ִעירֹו‪,‬‬ ‫ל־מי ֶׁשּיֶׁש־לֹו ּבֵ ַ‬ ‫• ָא ַמר ֵריׁש לָ ִקיׁש‪ּ :‬כָ ִ‬ ‫וְ ֵאינֹו נִ כְ נָ ס ָׁשם לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל‪ ,‬נִ ְק ָרא ָׁשכֵ ן ָרע‪ ,‬וְ ֹלא עֹוד ֶאּלָ א‬ ‫ֶׁשּג ֵֹורם ּגָ לּות לֹו ּולְ בָ נָ יו‪( .‬שם)‬ ‫• ָא ַמר ַרּבִ י י ָֹוחנָ ן ִמּשּׁום ַרּבִ י ִׁש ְמעֹון ּבֶ ן־י ַֹוחאי‪ַ :‬מאי ִּדכְ ִתיב‬ ‫"וַ ֲאנִ י ְת ִפּלָ ִתי־לְ ָך ה' ֵעת ָרצֹון"‪ֵ ,‬א ָימ ַתי ֵעת ָרצֹון? ּבְ ָׁש ָעה‬ ‫ֶׁש ַהּצִ ּבּור ִמ ְת ַּפּלְ לִ ים‪( .‬שם)‬ ‫יקם‪( .‬ילקוט שמעוני)‬ ‫• ְּת ִפּלַ ת ַרּבִ ים ֵאינָ ּה חֹוזֶ ֶרת ֵר ָ‬

‫• ַה ִּמ ְת ַּפּלֵ ל צָ ִריְך ֶׁשּיְכַ ּוֵן ּבְ לִ ּבֹו ֵּפרּוׁש ַה ִּמּלֹות ֶׁשּמֹוצִ יא‬ ‫ּבִ ְׂש ָפ ָתיו‪ ,‬וְ י ְַחׁשֹב ּכְ ִאּלּו ְׁשכִ ינָ ה ּכְ נֶ גְ ּדֹו‪ ,‬וְ י ִָסיר ּכָ ל ַה ַּמ ֲח ָׁשבֹות‬ ‫ַהּט ְֹורדֹות אֹותֹו‪ַ ,‬עד ֶׁש ִּת ָּשׁ ֵאר ַמ ֲח ַׁשבְ ּתֹו וְ כַ וָ ּנָ תֹו זַ ּכָ ה‬ ‫ּבִ ְת ִפּלָ תֹו‪ ,‬וְ י ְַחׁשֹב ִאּלּו ָהיָה ְמ ַדּבֵ ר לִ ְפנֵ י ַה ֶּמלֶ ְך‪ָ ,‬היָה ְמ ַס ֵּדר‬ ‫ְּדבָ ָריו ְּומכַ ּוֵן ּבָ ֶהם י ֶָפה לְ בַ ל יִּכָ ֵׁשל‪ַ ,‬קל־וָ ח ֶֹמר לִ ְפנֵ י ֶמלֶ ְך‬ ‫ל־ה ַּמ ֲח ָׁשבֹות‪( .‬שולחן‬ ‫ַמלְ כֵ י ַה ְּמלָ כִ ים ַה ָּקּבָ "ה ֶׁשהּוא ח ֵֹוקר ּכָ ַ‬ ‫ערוך)‬ ‫• ְּת ִפּלָ ה ּבְ ֹלא כַ ּוָנָ ה‪ּ ,‬כְ גּוף ּבְ לִ י נְ ָש ָׂמה‪( .‬אברבנאל)‬

‫ם־ה ֵּס ֶפר ָיׁשּוב ַמ ֲח ַׁשבְ ּתֹו ָה ָר ָעה" ‪ִ -‬אם ַּתּבִ יט‬ ‫• ָ"א ַמר ִע ַ‬ ‫ּבַ ֵּס ֶפר ָּתׁשּוב ִמ ְּמָך ּכָ ל ַמ ֲח ָׁשבָ ה זָ ָרה ּבְ ֶא ְמצַ ע ַה ְּת ִפּלָ ה‪ ,‬וְ כָ ְך‬ ‫ּתּוכַ ל לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ּבְ כַ ּוָנַ ת ַה ִּמּלִ ים‪( .‬הגר"א מוילנא)‬ ‫• ִראׁשֹון לַ ּכֹל‪ ,‬צָ ִריְך ֶׁשּי ְִת ַּפּלֵ ל ִמּתֹוְך ַה ִּסּדּור‪( .‬החפץ חיים)‬

‫ל־ה ָּדם" ‪ֹ -‬לא ּתֹאכְ לּו ק ֶֹדם ֶׁש ִּת ְת ַּפּלְ לּו‬ ‫• "ֹלא תֹאכְ לּו ַע ַ‬ ‫ל־ּד ְמכֶ ם‪ ,‬וְ כָ ל ָהאֹוכֵ ל וְ ׁש ֶֹותה וְ ַא ַחר־ּכָ ְך ִמ ְת ַּפּלֵ ל‪ָ ,‬עלָ יו‬ ‫ַע ִ‬ ‫ַהּכָ תּוב א ֵֹומר "וְ א ִֹתי ִה ְׁשלַ כְ ָּת ַא ֲח ֵרי גַ ּוֶָך"‪ַ ,‬אל ִּת ְּק ֵרי ּגַ ּוֶָך‬ ‫ֶאּלָ א ּגֵ ֶאיָך‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּקּבָ "ה‪ :‬לְ ַא ַחר ֶׁשּנִ ְתּגָ ָאה זֶ ה ִקּבֵ ל ָעלָ יו‬ ‫ַמלְ כּות ָׁש ַמיִם‪( .‬מסכת ברכות)‬ ‫ֹומ ַע ְּת ִפּלָ ה‪( .‬שם)‬ ‫• ׁש ֵֹואל ָא ָדם צְ ָרכָ יו ּבְ ׁש ֵ‬

‫ל־ּת ִפּלָ ה? ִאם ֵאינָ ּה ע ָֹוׂשה ּכֻ ּלָ ּה‪,‬‬ ‫• ְרצֹונְ ָך לָ ַד ַעת ּכ ָֹחּה ֶׁש ְ‬ ‫ֹוׂשה‪)?( .‬‬ ‫ֶחצְ יָה ִהיא ע ָ‬

‫יעה ּגַ ָּסה‪( .‬שם)‬ ‫ית־הּכְ נֶ ֶסת‪ַ ,‬אל י ְַפ ִס ַיע ְּפ ִס ָ‬ ‫• ַהּיֹוצֵ א ִמּבֵ ַ‬

‫• ָא ַמר ַרּבִ י י ָֹוחנָ ן ִמּשּׁום ַרּבִ י ִׁש ְמעֹון ּבֶ ן־י ַֹוחאי‪ּ :‬כָ ל ַהּקֹובֵ ַע‬ ‫ָמקֹום לִ ְת ִפּלָ תֹו‪ ,‬אֹויְבָ יו נ ְֹופלִ ים ַּת ְח ָּתיו‪ֶׁ ,‬שּנֶ ֱא ַמר "וְ ַׂש ְמ ִּתי‬ ‫י־עוְ לָ ה לְ ַעּנֹותֹו‬ ‫ָמקֹום לְ ַע ִּמי לְ י ְִׂש ָר ֵאל וְ גֹו' וְ ֹלא־י ִֹסיפּו בְ נֵ ַ‬

‫• ִאם ַהּבֵ ן ר ֶֹואה ֵאצֶ ל ָאבִ יו ִה ְתנַ ֲהגּותֹו ּבְ ִה ְתלַ ֲהבּות ִר ְׁש ֵּפי־‬ ‫ֵאׁש ַׁשלְ ֶהבֶ ת־יָּה‪ָ ,‬אז ּגַ ם ַהּבֵ ן י ְִתלַ ֵהב ּבֹו ֵאׁש ַה ְּק ֻד ָּשׁה‬ ‫ֶׁשּנִ ְׁש ָרׁש ּבְ תֹוכֹו‪ ,‬וְ ַעל־י ְֵדי זֶ ה י ְַרּגִ יל ַעצְ מֹו לַ ֲעבֹד ֶאת־ה'‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪3‬‬


‫בס"ד‬

‫תהלתו בקהל‬

‫ח ס י ד ים‬

‫תלמוד תורה‬

‫קהל חסידים‬

‫אלעד‬

‫גליון קמ"ב‬ ‫ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד פורקן מן שמיא' זרעה חיה וקימא זרעא די לא יפסוק ממעשיהם‪ ,‬הרי רואים מכאן דאדרבה צדיק בן‬ ‫ודי לא יבטול מפתגמי אורייתא‪ ,‬דהיינו שהבנים יהיו רשע עדיף טפי‪.‬‬ ‫את יצחק‬ ‫במד"ר איתא זהו שאמר הכתוב 'גיל יגיל אבי צדיק בריאים חיים וקיימים‪ ,‬שלא יפסיקו ולא יבטלו את אמנם יש לומר דאין הכי נמי‪ ,‬דצדיק בן רשע עדיף‬ ‫ויולד חכם ישמח בו'‪ ,‬גילה אחר גילה בזמן שהצדיק הוריהם בתפילתם ובתורתם‪.‬‬ ‫טפי‪ ,‬אולם לענין תפלה שאני‪ ,‬דהרי אמרו חכמינו ז"ל‬ ‫(תפארת שלמה) (סוטה ד‪ ):‬אמר ר' יהושע בן לוי בא וראה כמה גדולים‬ ‫נולד בעולם‪ .‬וצריך הדבר ביאור‪.‬‬ ‫נמוכי הרוח לפני הקב"ה‬ ‫ונראה לפרש ע"פ דברי‬ ‫וכו' שאין תפלתו נמאסה‬ ‫חז"ל ב"מ פ"ה‪ ,‬א"ר פרנך‬ ‫השכל‬ ‫מוסר‬ ‫שנא' (תהלים נ"א) לב‬ ‫א"ר יוחנן כל שהוא ת"ח‬ ‫הבגדים‬ ‫היו‬ ‫עיניו‬ ‫נפלו‬ ‫שעליו‬ ‫הראשון‬ ‫המטען‬ ‫ה'‬ ‫את‬ ‫לדרוש‬ ‫ותלך‬ ‫נשבר ונדכה אלקים לא‬ ‫ובנו ת"ח ובן בנו ת"ח‬ ‫ואת‬ ‫לחנה‪,‬‬ ‫היו‬ ‫יתומים‬ ‫שבעה‬ ‫האלמנה‪.‬‬ ‫חנה‬ ‫של‬ ‫את שמר'ל העגלון הוותיק הכירו כולם בעיירה‪,‬‬ ‫תבזה‪ .‬וידוע מה שאמר‬ ‫שוב אין התורה פוסקת‬ ‫כל פרנסתה מצאה מהבגדים שתפרה בחודשי‬ ‫לעולם שנאמר ואני זאת הוא לא היה חכם גדול אבל את עבודתו כבעל החורף על מנת למוכרם ביריד‪' .‬את המטען הגה"ק מראפשיץ זצ"ל‬ ‫ברחובות‬ ‫עובר‬ ‫היה‬ ‫הוא‬ ‫כאשר‬ ‫היטב‪.‬‬ ‫עשה‬ ‫עגלה‬ ‫הזה אינני יכול להשליך'‪ ,‬אמר שמר'ל לעצמו‪ ,‬דצדיק בן צדיק תמיד לבו‬ ‫בריתי וכו' לא ימושו‬ ‫העיירה עם עגלתו החדשה‪ ,‬היו כולם מביטים‬ ‫מפיך ומפי זרעך ומפי אחריו‪ .‬זו היתה עגלה גדולה וחזקה שכמוה 'רחמנות על האלמנה‪ '...‬בסמוך היה ארגז גדול נשבר בקרבו כי בהעלות‬ ‫זרע זרעך אמר ה' מעתה טרם נראתה בעיירה‪ ,‬רתומה לשני סוסים וכבד‪ ,‬שמר'ל פתח אותו ומצא בו כמות גדולה על זכרונו מעשה אבותיו‬ ‫חסונים‪ ,‬ולה ארבעה גלגלי ברזל גדולים ורחבים‪ .‬של כלי עץ‪ ,‬מעשה ידיו של יוסף חרש העץ‪ .‬אז נחשב בעיניו כאפס‬ ‫ועד עולם‪.‬‬ ‫לעגלוני העיירה האחרים היו עגלות עץ פשוטות 'גם את זה לא אוכל לזרוק'‪ ,‬חשב שמר'ל‪' ,‬יוסף ואין‪ ,‬לא כן צדיק בן רשע‬ ‫ועפ"ז מבואר המדרש‬ ‫את‬ ‫ימכור‬ ‫לא‬ ‫אם‬ ‫ילדיו‪.‬‬ ‫את‬ ‫להשיא‬ ‫וצריך‬ ‫חולה‬ ‫עגלתו‬ ‫אך‬ ‫בדרך‪,‬‬ ‫להישבר‬ ‫עלולות‬ ‫היו‬ ‫שלפעמים‬ ‫אין לבו נשבר כל כך‪,‬‬ ‫הכלים ביריד‪ ,‬לא יהיה לו אוכל בבית‪ ,‬ולא כסף‬ ‫הנ"ל 'גיל יגיל אבי צדיק'‬ ‫החדשה של שמר'ל‪ ,‬כך אמרו השמועות‪ ,‬יכולה לחתן את ילדיו'‪ .‬שמר'ל העמיק אל תוך העגלה‪ ,‬שהרי בהעריך מעשיו נגד‬ ‫זה אברהם שהיה יגל עם‬ ‫לנסוע בכל דרך ובכל שביל‪,‬‬ ‫אפילו בשלג ובבוץ‪ ,‬ועיניו נפלו על שני השקים הגדולים והכבדים מעשה אבותיו אדרבה‬ ‫ושום דבר לא יכול לעצור אותה‪.‬‬ ‫בנו יצחק הצדיק אבל לא‬ ‫הר ְשל שהיו מלאים במגפיים‪ .‬להרשל לא יגבה לבו‪ .‬ומעתה שפיר‬ ‫של ְ‬ ‫היתה שמחתו שלמה עד‬ ‫אין פלא אפוא שלקראת היריד השנתי‬ ‫ביקשו היה חסר כסף‪ ,‬אך הוא היה בריון ואיש לא העז יובנו דברי רש"י‪ ,‬דרק‬ ‫הכול לשלוח את סחורתם העירה עם שמר'ל‪.‬‬ ‫'ויולד חכם' היינו כשנולד‬ ‫העגלונים האחרים עם עגלותיהם המקרטעות להתעסק איתו‪ .‬שמר'ל חשש מתגובתו האלימה לענין תפלה עדיף תפלת‬ ‫ליצחק בן חכםשזה יעקב‬ ‫עלולים להתעכב בדרך‪ ,‬ומי שמפסיד את היריד‪ ,‬אם ישליך את סחורתו‪ ,‬ולא נגע גם במטען הזה‪ .‬צדיק בן צדיק מטעם‬ ‫אז היה אברהם שמח‬ ‫גם לשאר השקים והארגזים מצא שמר'ל‬ ‫סיבות הנ"ל‪ ,‬שלבו נשבר בקרבו‬ ‫השנה‬ ‫עד‬ ‫הסחורה‬ ‫עם‬ ‫תקוע‬ ‫להישאר‬ ‫עלול‬ ‫טובות שלא להשליכם‪ .‬אלו היו של אנשים‬ ‫שמחה גמורה‪ ,‬כיון שבן‬ ‫הבאה‪.‬‬ ‫בתפלתו‪.‬‬ ‫עניים‪ ,‬והאחרים היו רכוש ציבורי‪.‬‬ ‫בנו גם ת"ח א"כ מובטח‬ ‫(ליקוטי כרם שלמה)‬ ‫עם‬ ‫העיירה‬ ‫סוחרי‬ ‫להגיע‬ ‫החלו‬ ‫בבוקר‬ ‫השכם‬ ‫שמר'ל לא ידע מה לעשות‪ .‬הוא חשב וחשב עד‬ ‫לו שלא תיפסק התורה‬ ‫הגדולה‬ ‫העגלה‬ ‫שמר'ל‪.‬‬ ‫של‬ ‫לביתו‬ ‫מטענם‬ ‫שחיוך גדול התפשט על פניו‪ :‬מדוע שישליך ויתרוצצו הבנים בקרבה‬ ‫מזרעו ומזרע זרעו‬ ‫בדמי‬ ‫התמלא‬ ‫ארנקו‬ ‫וגם‬ ‫במהירות‬ ‫הועמסה‬ ‫משהו של אדם אחר? עדיף שיוותר על רכושו‪ ,‬ותאמר אם כן למה זה‬ ‫עד עולם וזהו שאמר הנסיעה ששולשלו לידו‪ .‬כאשר העגלה היתה וכך איש לא יפסיד‪ .‬הוא החל לבחון את העגלה‪ .‬אנכי ותלך לדרוש את‬ ‫המדרש 'גילה אחר‬ ‫עמוסה לעייפה‪ ,‬עלה שמר'ל למושבו‪,‬‬ ‫הצליף מה הדבר הכבד ביותר שאפשר להסיר ממנה? ה'‬ ‫בסוסים‪ ,‬ויצא למסע הארוך אל העיר‪ .‬את‬ ‫גילה בזמן שהצדיק נולד‬ ‫במשך‬ ‫דקות ארוכות אימץ את מוחו עד שהרעיון ופרש"י לבית מדרשו של‬ ‫ועתה‬ ‫שנה‪,‬‬ ‫עשרה‬ ‫חמש‬ ‫כבר‬ ‫עושה‬ ‫הוא‬ ‫הדרך‬ ‫בעולם' ואז רואה האב‬ ‫המבריק צץ‪:‬‬ ‫עם עגלתו ‪ -‬החדשה‪ ,‬הדרך תהיה בוודאי קלה‬ ‫שם הלכה‪ ,‬וקשה הלה‬ ‫שבני בניו צדיקים אז‬ ‫הגלגלים גדולים וכבדים‪ ,‬והם מעיקים על‬ ‫ומהירה יותר‪.‬‬ ‫העגלה‪ .‬גם רבקה נביאה היתה‪,‬‬ ‫נתמלא שמחה שרואה‬ ‫נטל שמר'ל פטיש גדול‪ ,‬ובארבע מכות חזקות‬ ‫החורף‬ ‫בחשבון‪:‬‬ ‫לקח‬ ‫לא‬ ‫שמר'ל‬ ‫אחד‬ ‫דבר‬ ‫אך‬ ‫הסיר את הגלגלים הכבדים והמכבידים מהעגלה‪ .‬ולמה הוצרכה לילך‬ ‫שכל עמלו בבניו לא‬ ‫את‬ ‫והותיר‬ ‫במיוחד‬ ‫קשה‬ ‫היה‬ ‫שנה‬ ‫באותה‬ ‫כמובן שליריד הוא כבר לא הגיע‪ ,‬והסחורה של למדרשו של שם‪ ,‬ולא‬ ‫היה לריק ח"ו ומכאן‬ ‫נמס‬ ‫השלג‬ ‫וגם‬ ‫ירד‬ ‫רב‬ ‫גשם‬ ‫הדרכים‪.‬‬ ‫על‬ ‫רישומו‬ ‫ידעה בעצמה‪ ,‬ויש לומר‬ ‫כל תושבי העיירה נותרה ביער ללא דורש‪.‬‬ ‫ואילך התורה מחזרת על‬ ‫והוסיף רטיבות לאדמה‪ .‬שלוליות גדולות נקוו‪,‬‬ ‫והבוץ היה טובעני מאי פעם‪ .‬העגלה הגדולה המעשה של שמר'ל נראה מגוחך ומטופש‪ ,‬אבל דרבקה הבינה שיש רשע‬ ‫אכסניא שלה‪.‬‬ ‫(מרן שבט הלוי זצוק"ל) התקדמה באיטיות רבה‪' .‬בקצב הזה'‪ ,‬הרהר אנשים רבים נוהגים בדיוק כמותו‪ .‬כאשר מישהו במעיה‪ ,‬שהרי כשעוברת‬ ‫שמר'ל בדאגה‪' ,‬אאחר ליריד‪ ,‬וכל המוניטין שלי לחוץ בזמן‪ ,‬הוא מוותר לפעמים על שיעור על פתחי עבודה זרה‬ ‫ויעתר יצחק לה'‬ ‫ירדו לטמיון'‪ .‬הוא הצליף בסוסים כדי לזרזם‪ ,‬אך התורה או על תפילה במניין‪ ,‬ושוכח שכל השפע מפרכס לצאת‪ ,‬וע"כ‬ ‫והברכה שהוא מקבל מבורא עולם‪ ,‬הם‬ ‫אמרו חז"ל מפני מה‬ ‫גם הם לא יכלו לתנאי הדרך הקשים‪.‬‬ ‫בזכות הלכה לדרוש את ה' היינו‬ ‫התורה והמצוות‪ .‬אדם אחר חווה קשיים בפרנסה‬ ‫היו אמותינו עקרות‪ ,‬חשב שמר'ל וחשב עד שהבין היכן הבעיה‪ :‬ומחליט להפחית במתן צדקה‪ ,‬והוא שוכח מה שדרשו חז"ל 'את‬ ‫מפני שהקב"ה מתאווה הוא העמיס על העגלה מטען רב מדי ולכן היא שהצדקה והחסד הם הצינור שבאמצעותו זוכים ה' אלוקיך תירא' 'את'‬ ‫לתפלתן של צדיקים‪.‬‬ ‫שוקעת בבוץ‪ .‬אין ברירה‪ ,‬חשב שמר'ל‪ ,‬עלי‬ ‫לרבות תלמידי חכמים‪,‬‬ ‫לכל ההשפעות‪.‬‬ ‫להשליך חלק מהסחורה כדי להקל על‬ ‫הנה דרך העולם הוא‬ ‫המשא‪ .‬הבה נזכור מה העיקר ומה הטפל‪ :‬לא נשבור את וגם אמרו חז"ל מאן‬ ‫עצר שמר'ל את העגלה בצד הדרך‪ ,‬קשר את‬ ‫שהבנים הקטנים שבאים הסוסים לעץ‪ ,‬והסיר את המכסה שעל הסחורות‪ .‬גלגלי העגלה כדי שלא נישאר תקועים באמצע דרחים רבנן הויין ליה בנין‬ ‫עם אביהם לתפילה‬ ‫הדרך‪.‬‬ ‫רבנין‪ ,‬ועל כן הלכה לבית‬ ‫בבית הכנסת גורמים‬ ‫מדרשו של שם לקיים‬ ‫ה'‬ ‫לו‬ ‫ויעתר‬ ‫להם הפרעות בשעת התפלה‪ ,‬וצריך להפסיק‬ ‫'את' לרבות תלמידי חכמים‪ ,‬ואולי בזכות שמכבדת‬ ‫בשבילם ולטפל בהם בצרכיהם‪ ,‬אבל הקב"ה רוצה אומר רש"י לו ולא לה‪ ,‬שאין דומה תפלת צדיק בן תלמידי חכמים‪ ,‬יהיו לה בנין רבנין‪.‬‬ ‫(אור לשמים)‬ ‫שהצדיקים יתפללו בלי הפרעות‪ ,‬ולכן לא נותן צדיק לתפלת צדיק בן רשע‪.‬‬ ‫להם איזה תקופה ילדים כדי שיוכלו להתפלל ללא ומקשים המפרשים‪ ,‬הלא רש"י בעצמו הביא לעיל ויצא הראשון אדמוני‬ ‫הפרעות‪,‬‬ ‫על הפסוק בת בתואל‪ ,‬להגיד שבחה שהיתה בת הקשה המגיד מדובנא בפירושו על מגילת רות‪ ,‬כיון‬ ‫וכן אנו מתפללים במוסף של שבת‪ ,‬בתפלת 'יקום רשע ואחות רשע ומקו��ה אנשי רשע ולא למדה שעשו מוכרח להיות שופך דמים‪ ,‬כי נולד ארמוני‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫א"כ מדוע יענש על כך‪ ,‬אלא התירוץ הוא שעשו‬ ‫נולד הראשון והבכור‪ ,‬ומוכן לעבודת המקדש‪ ,‬לכן‬ ‫נולד במזל מאדים המורה על דם‪ ,‬והוא דם הקרבנות‪,‬‬ ‫וזה כונת הפסוק ״ויצא הראשון״ כיון שהוא ראשון‬ ‫נולד ״אדמוני״‪ ,‬אולם אחר שמאס בעבודה ומכרה‬ ‫ליעקב אחיו‪ ,‬לא נשאר לפניו עוד למלאת ידיו על פי‬ ‫מזלו אלא להיות רוצח ולכן יענש על כך‪.‬‬

‫ויעקב איש תם יושב אהלים‬ ‫יש לדייק למה נאמר "אהלים" לשון רבים‬ ‫ונראה דאהלים תרתי משמע‪ ,‬א‪ .‬אוהל תורה‪ ,‬ב‪ .‬אהל‬ ‫ביתו‪ ,‬דהנה אם אדם רוצהשאוהל ביתו הגשמי יהיה‬ ‫עיקר ושיהיה לו כל תענוגי עוה"ז זה סתירא גמורה‬ ‫לאהל התורה דאם אינו רוצה להיות מסתפק במועט‬ ‫אז בהכרח צריך לפרוק מעליו עול תורה ולקבל עליו‬ ‫עול הפרנסה ועול דרך ארץ ונמצא שאינו יושב בשני‬ ‫אהלים רק באוהל אחד דהיינו אהל ביתו‪ ,‬אבל אצל‬ ‫יעקב אבינו היה ההיפך שעשה אהל ביתו לאהל‬ ‫עראי ואז יכול לישב באהל תורה‪ ,‬ובזכות זה קיבל‬ ‫יעקב הברכות שברכו אביו‪ ,‬וזהו 'מה טובו אהליך‬ ‫יעקב' פירושו מה טוב למי שיש ב' אהלים ועולה‬ ‫אהל ביתו ארעי ואוהל התורה עיקר‪.‬‬ ‫(מרן שבט הלוי זצוק"ל)‬

‫ויעקב איש תם יושב אהלים‬ ‫וברש"י הק' איתא 'אהלים' לשון רבים אהלו של‬ ‫שם ואהלו של עבר‪ ,‬יש להבין בשביל מה צריך שני‬ ‫ישיבות ללמוד תורה‪ ,‬ויש ליישב על פי דברי השל"ה‬ ‫הק' במסכת שבועות‪ :‬אשרי מי שיבחר ללמוד בכל‬ ‫יום משני מסכתות‪ ,‬מסכת אחת במרוצה בלי עיון‬ ‫גדול‪ ,‬ומסכת אחת מעט הכמות אבל בעיון גדול‬ ‫ובפלפול‪ ,‬וא"כ יש לומר שיעקב למד בישיבה אחת‬ ‫בעיון‪ ,‬ובישיבה השניה בקיאות‪ ,‬ולכן כתיב 'אהלים'‬ ‫לשון רבים‪.‬‬ ‫(האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל)‬

‫ויעקב איש תם יושב אהלים‬ ‫ופרש"י מי שאינו חריף לרמות קרוי תם‪ ,‬ולכאורה‬ ‫קשה שהלא מצאנו כשהלך אצל לבן‪ ,‬ידע היטיב‬ ‫איך לעשות תחבולות עם לבן 'הארמי'‪ ,‬וכמו שאמר‬ ‫'אחיו אני ברמאות'‪ ,‬ואיך יקרא א"כ תם‪ ,‬אלא‬ ‫יש לומר דאין הכי נמי‪' ,‬תם' הוא מי שאינו יודע‬ ‫לרמות‪ ,‬ואולם יעקב אבינו ע"ה נקרא 'איש תם'‬ ‫היינו שהיה בעל הבית על תמימותו‪ ,‬כשהוצרך היה‬ ‫יכול להשתמש ברמאות‪ ,‬וכשלא היה צורך היה תם‪,‬‬ ‫הולך בתמימות‪ ,‬דכתיב 'עם תמים תתמם ועם עקש‬ ‫תתפתל'‪.‬‬ ‫(דברי יחזקאל)‬

‫ויאהב יצחק את עשו וכו' ורבקה אוהבת את יעקב‬ ‫יש לדקדק מדוע אצל יצחק כתוב 'ויאהב' לשון עבר‪,‬‬ ‫ואילו אצל רבקה כתוב 'אוהבת' לשון הווה‪ ,‬ויש‬ ‫לפרש על פי המשנה במסכת אבות‪ ,‬כל אהבה שהיא‬ ‫תלויה בדבר‪ ,‬בטל דבר בטלה אהבה‪ ,‬ואהבה שאינה‬ ‫תלויה בדבר‪ ,‬בטל דבר לא בטל אהבה לעולם‪ ,‬על‬ ‫כן אהבת יצחק את עשו היה כי ציד בפיו‪ ,‬הוי אהבה‬ ‫שתלויה בדבר‪ ,‬לכן כשעשו לא הביא ציד לא היה‬ ‫אהבת יצחק אליו‪ ,‬לכן כתיב לשון עבר‪ ,‬אבל רבקה‬ ‫אהבה את יעקב מפני התורה שלומד והמצוות‬ ‫שמקיים‪ ,‬וא"כ אהבתה לא היתה תלויה בדבר של‬ ‫עניני עולם הזה‪ ,‬אלא מפני הרוחניות שבו‪ ,‬וקיים‬ ‫בעצמו 'מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי' ולכן‬ ‫כתוב לשון הווה 'אוהבת' אהבתה לא פסקה לעולם‪.‬‬ ‫(של"ה הק')‬

‫וישמור משמרתי מצוותי חקתי ותורתי‬ ‫בגמרא (יומא כח) דרשו חז"ל קיים אברהם אבינו כל‬ ‫התורה כולה‪ .‬והראשונים מסתפקים איזה דין היה‬ ‫לאברהם אבינו‪ ,‬האם היה דינו כבן נח או כישראל‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫אברהם‪ ,‬ויצחק היה צריך לשבת שבעה‪ ,‬ויש‬ ‫הלכה שכאשר חוזרים מהלויה צריך לאכול סעודת‬ ‫הבראה דווקא מסעודה שאינו שלו אלא משל‬ ‫אחרים‪ ,‬ולכן הקנה יצחק את נזיד העדשים במתנה‬ ‫ליעקב בנו שיבשל עבורו לסעודת הבראה‪ ,‬ואז יכל‬ ‫לקנות בזה גם את הבכורה של אחיו‪ ,‬כי היום יש לו‬ ‫מה ליתן עבור הבכורה‪ ,‬אבל באמת ביום אחר לא‬ ‫היה לעצמו שום דבר שיכול לקנות בו משהו‪ ,‬ולכן‬ ‫אמר יעקב 'מכרה כיום' רק היום יש לי אפשרות‬ ‫לקנות את הבכורה‪.‬‬ ‫(חתם סופר)‬

‫גמור‪ ,‬ולכאורה אם היה דינו כבן נח‪ ,‬הרי למדנו 'גוי‬ ‫ששבת חייב מיתה' ואם תימצי לומר שלא שבת‪,‬‬ ‫איך אפשר לומר עליו שקיים כל התורה כולה‪,‬‬ ‫ויש ליישב שהיות שאצל הגויים מתחיל היום מבוקר‬ ‫עד בוקר שני‪ ,‬ואצל ישראל מתחיל היום מערב עד‬ ‫ערב שני שלאחריו‪ ,‬וא"כ עשה אברהם מלאכה‬ ‫במוצאי שבת‪ ,‬שאם הוא ישראל אז כבר מותר‬ ‫במלאכה‪ ,‬ואם הוא בן נח אז לא נקרא ששבת בשבת‪,‬‬ ‫כי עשה מלאכה בערב‪ ,‬ואצל הגוים זה נקרא עדיין‬ ‫שבת עד יום א' בבוקר‪.‬‬ ‫(פנים יפות)‬ ‫עוד יש לומר שיצא‬ ‫לרשות הרבים עם בגד‬ ‫'ציצית' לגופו‪ ,‬ואם‬ ‫בשעה שביקשו לעטר את הגה"ק רבי שמעון סופר זצ׳׳ל בכתר רבנותה של‬ ‫ישראל הוא הרי מקיים‬ ‫העיר המיוחסת קראקא‪ ,‬שימש כרב ואב״ד העיר מאטערסדארף‪ ,‬והיה רב‬ ‫מצוה‪ ,‬ואין זה הוצאה‬ ‫צעיר כבן שלושים ותשע שנים‪.‬‬ ‫מרשות לרשות‪ ,‬כי אין‬ ‫אביו של הגאון מטשעבין‪ ,‬הגאון רבי יעק׳לע זצ׳׳ל אב״ד הרימלוב‪ ,‬מח״ס 'כוכב‬ ‫זו משא שלא לצורך‪,‬‬ ‫מיעקב' התגורר באותו הזמן בקראקא‪ ,‬שהיתה כפי המליצה הידועה 'כרכא'‬ ‫אלא מלבוש הוא‪ ,‬ואם‬ ‫דכולה ביה‪ ,‬העיר הגדולה לאלוקים הכילה בקרבה אברכים רבים גדולים‬ ‫הוא בן נח שאינו מחויב‬ ‫בתורה‪ ,‬שבקיאותם ולמדנותם היתה לשם דבר‪ ,‬ואף היו ביניהם למדנים כאלו‬ ‫במצוות הרי זה לא נחשב‬ ‫שגדלותם בתורה לא נפלה מגדולתו של המועמד הצעיר לרבנות העיר רבי‬ ‫ללבוש של מצוה‪ ,‬ויש‬ ‫שמעון סופר‪.‬‬ ‫לו דין משא ומחויב על‬ ‫בשמעם על דבר המינוי‪ ,‬חרה להם הדבר עד מאוד על בזיון כבוד חכמי‬ ‫טלטול ברשות הרבים ד'‬ ‫גאליציא ורבניה‪ ,‬לאמר‪ :‬מה לנו להרחיק נדוד ולהביא לעירנו רב ממדינת‬ ‫אמות‪ ,‬וכן הוצאה מרשות‬ ‫אונגארן; כלום פסקה תורה ממדינתינו? האם חסרים גדולי תורה בגאליציא‬ ‫הראויים לשבת על מדין ולהתעטר באיצטלא דרבנן?!‬ ‫לרשות‪.‬‬ ‫(חידושי הרי"מ)‬ ‫אך מאחר שגדולי ישראל תמכו בהכתרתו של רבי שמעון סופר‪ ,‬גברה דעת‬ ‫התומכים בו‪ ,‬ולבסוף נתמנה רבי שמעון ברוב פאר והדר למשרה הרמה של‬ ‫הלעיטני נא מן האדום‬ ‫רב אב"ד קראקא‪ ,‬חרף התנגדות לומדי העיר‪ ,‬אשר קנאתם לא שככה וארבו‬ ‫האדום הזה‬ ‫לשעת הכושר שבה יוכלו להוכיח את גדלותם לעומתו‪.‬‬ ‫יש להבין הרי כידוע‬ ‫לקראת השבת הראשונה לשבתו על כס הרבנות‪ ,‬פורסמו ברחבי העיר מראי‬ ‫שעשיו לא דיבר בלשון‬ ‫מקומות של המקורות‪ ,‬לדרשת ההכתרה שאותה ישא הרב החדש‪ ,‬כפי שהיה‬ ‫תחנונים‪ ,‬וא"כ איך אמר‬ ‫נהוג‪ .‬למדני קראקא הכינו עצמם היטב לקראת אותה דרשה‪ ,‬במטרה להביך‬ ‫הלעיטני 'נא' הרי אין נא‬ ‫את הרב החדש בקושיות ובפירכות‪.‬‬ ‫אלא לשון בקשה‪ ,‬ועוד‬ ‫הדבר גונב לאזני אנשיו של הרב הצעיר‪ ,‬שמיהרו להודיעו על כך‪ ,‬ואף ביקשוהו‬ ‫קשה הרי במציאות אחרי‬ ‫שידחה את הדרשה למספר שבתות‪ ,‬עד אשר יעבור זעם‪ .‬אך רבי שמעון לא‬ ‫שנתבשלו העדשים כל‬ ‫הסכים לזאת‪ ,‬והודיע כי בעז"ה ידרוש בשבת הראשונה לשבתו בעיר‪ ,‬כנהוג‬ ‫מאז ומקדם‪.‬‬ ‫צרכם מאבדים הם את‬ ‫הצבע האדום שלהם‪,‬‬ ‫את הדרשה היה אמור רבי שמעון לשאת בביהמ״ד העתיק והמיוחס של‬ ‫הרמ״א‪ ,‬שהינו קטן מאד וצר מהכיל רוב עם‪ .‬אך בהיוודע דבר המזימה להביך‬ ‫ונהיים צבע חום בהיר‬ ‫את הרב החדש בשאלות‪ ,‬קושיות ופירכות‪ ,‬התאסף במקום קהל רב ועצום‪,‬‬ ‫ולא אדום‪ ,‬וא"כ איך אמר‬ ‫מנער ועד זקן כל העם מקצה‪ ,‬כדי לחזות במשא הדרשה‪ ,‬ולדעת איך יפול‬ ‫עשיו מן האדם האדם‬ ‫דבר‪.‬‬ ‫הזה בהדגישו 'אדום'?‬ ‫בהגיע השעה המיועדת להתחלת הדרשה‪ ,‬הגיע הרב החדש רבי שמעון סופר‬ ‫ויש לתרץ כי יש עוד‬ ‫לבית המדרש‪ ,‬עלה על הבימה המוגבהת שאצל ארון הקודש‪ ,‬פתח פיו ואמר‪:‬‬ ‫פירוש למלה 'נא' והוא‬ ‫מורי ורבותי! קודם שאתחיל בדברי הדרשה‪ ,‬אספר לכם מעשה רב‪ ,‬שאומר‬ ‫חצי מבושל‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫דרשני‪ .‬הנה לבטח הגיע לאזנכם שמעו של אבי‪ ,‬מרנא ורבנא ה׳חתם סופר׳‬ ‫אב׳׳ד פרעשבורג זי״ע‪ .‬בחור אחד מתלמידי ישיבתו‪ ,‬בן למשפחה מנכבדי‬ ‫בקרבן פסח 'אל תאכלו‬ ‫העיר‪ ,‬הקדיח תבשילו ל״ע‪ ,‬ונהג שלא בדרך התורה‪ .‬הגם שאבי הקדוש זי״ע‬ ‫ממנו נא' שעדיין לא‬ ‫לא אבה לשלוח אף תלמיד מן הישיבה‪ ,‬אך אותו תלמיד לא הותיר בידיו‬ ‫התבשל כל צרכו‪ ,‬וזה‬ ‫ברירה‪ ,‬באשר התנהגותו חייבה את שילוחו‪.‬‬ ‫אמר עשיו ליעקב‪,‬‬ ‫בתחילה עורר הדבר מהומה גדולה‪ ,‬עקב פגם משפחה‪ ,‬אך עם הזמן‬ ‫'הלעיטני נא' דהיינו אין לי‬ ‫שקטה המריבה‪ ,‬ובסופו של דבר עזב אותו התלמיד את הישיבה ואת העיר‬ ‫זמן לחכות עד שיתבשל‬ ‫לגמרי אלא תן לי מיד‪ ,‬ואז‬ ‫הצבע שלהם עדיין אדום כי לא הספיקו להתבשל ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר גו' שמעתי את‬ ‫כל צרכם‪ ,‬וזנו מן האדם האדם‪ ,‬וממילא מתורץ ב' אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר‬ ‫הקושיות גם יחד‪ ,‬כי באמת לא דיבר בלשון בקשה להבין כוונת השני פעמים 'לאמר' שבפסוק זה‪.‬‬ ‫שמעתי בשם הרב הק' מ' נחמן קאסוויר זללה"ה‪.‬‬ ‫וכנ"ל‪.‬‬ ‫דהנה מסתמא דיבורים של יעקב אבינו ע"ה‬ ‫מכרה כיום את בכורתך לי‬ ‫ואמירותיו היו תמיד בלשון רכה כדרכן של צדיקים‪.‬‬ ‫יש להבין מה בא ללמדנו המילה "כיום"‪ ,‬ולמה‬ ‫דברי חכמים בנחת נשמעים‪ .‬ודיבוריו ואמירותיו של‬ ‫לא כתוב 'מכרה את בכורתך לי'‪ ,‬ויש ליישב דהנה‬ ‫עשו היה מסתמא בלשון מדברת גדולות כדרך דברי‬ ‫יעקב אבינו היה אז בחור הסמוך על שולחן אביו‪ ,‬כל‬ ‫עתק בגאוה ובוז‪ .‬והנה עשו בודאי היה מתירא מפני‬ ‫הצטרכותו היה על חשבון אביו‪ ,‬ולעצמו לא היה שום‬ ‫יעקב אבינו ע"ה שלא יעשה איזה תחבולה בחכמתו‬ ‫רכוש כי ישב ולמד ולא עבד‪ ,‬ואם כן איך יכל לקנות‬ ‫כדי שהוא יטול את הברכות מאביו הצדיק‪ .‬ולזה‬ ‫את הבכורה הרי גם הנזיד עדשים שנתן בתמורה‬ ‫התחכם יצחק והשיא לעשו עצה הוגנת וטובה לפניו‪.‬‬ ‫לעשו לא היה שלו אלא של אביו יצחק‪,‬‬ ‫היינו בעת שיבוא לפניו עם הצידה ידבר עמו בלשון‬ ‫אלא צריך לומר 'היום הזה' שהיה יום פטירתו של‬

‫א מעשה‬


‫רכה ובתחנונים וידבר בלשון יעקב‪ ,‬וזהו יהיה סימן‬ ‫מובהק ליצחק לידע שעשו הוא המדבר‪ .‬דמסתמא‬ ‫כשיבוא יעקב בתחבולותיו לפניו עם צידתו ידבר‬ ‫עמו כאלו הוא עשו וישנה טעמו ודיבורו לדבר‬ ‫גדולות בלשון עשו‪ ,‬כדי שלא יבין אביו שהוא יעקב‬ ‫וידמה לו שהוא עשו ממש באמת‪ .‬ועכשיו שמסר‬ ‫סימן זה לעשו שידבר דוקא בלשון רכה‪ ,‬יתוודע‬ ‫ליצחק בבירור מי הוא המדבר‪.‬‬ ‫אמנם רבקה אמנו ע"ה ידעה מסימן זה שמסר‬ ‫יצחק לעשו‪ .‬לזה אמרה אל יעקב בנה 'לאמר'‪.‬‬ ‫היינו כשיבוא אל אביו לדבר עמו אז ידבר עמו רכה‬

‫כמו הסימן שעשה ולכן ויברכהו‪.‬‬

‫מדוע רצה יצחק לברך את עשו‪ ,‬ורבקה שינתה‬ ‫הדבר‪,‬‬

‫בספרים כתוב הרבה טעמים‪ ,‬ואחד מהם הוא‪ ,‬כי‬ ‫כוונת יצחק היה שיהיה הסדר בין יעקב ועשו כמו‬ ‫בין יששכר לזבולון‪ ,‬שעשו יהיה לו ברכות בענינים‬ ‫גשמיים‪ ,‬והוא יתן ליעקב כל הצטרכותו‪ ,‬שיוכל‬ ‫לשבת על התורה ועל העבודה בלי שום טרדות‬ ‫הפרנסה‪ ,‬עשו יהיה הזבולון ויעקב היששכר‪ ,‬אבל‬ ‫רבקה שהכירה טוב את עשו והבינה שלא יתן כלום‬ ‫ליעקב‪ ,‬וא"כ ממה יחיה יעקב‪ ,‬אם ישב בבית המדרש‬ ‫כל ימי חייו‪ ,‬ולכן עשתה‬ ‫את כל המאמצים שיעקב‬ ‫יקבל את הברכות‪ ,‬וכל זה‬ ‫פרעשבורג‪ ,‬הרחיק נדוד וירד מטה מטה עד הדיוטא התחתונה‪ .‬לאחר זמן‬ ‫ראתה ברוח הקודש‪.‬‬ ‫נשא אשה‪ ,‬וחזר לעיר אבותיו פרעשבורג‪ ,‬והיה מחלל את השבת הקדושה‬ ‫עוד יש לומר שאילו‬ ‫בפרהסיא ולעין כל‪ ,‬ואף פתח חנותו בריש‪-‬גלי בעיצומו של יום השבת קודש‪.‬‬ ‫היה יצחק מברך ליעקב‬ ‫כאשר הופיעו עדים נאמנים לפני אבי הק׳ וסיפרו לו את רוע מעלליו של‬ ‫בכוונה תחילה‪ ,‬א"כ כל‬ ‫זה אשר חנותו פתוחה בשבת בפרהסיא‪ ,‬שלח אבי הק' את אחי הגדול רבי‬ ‫מי שלא בדרגתו של‬ ‫שמואל וואלף [ה'כתב סופר'] להעירו ולהתרות בו שינעל את חנותו בימים‬ ‫המקודשים‪ ,‬שבתות וימים טובים ואם יפרוץ גדר‪ ,‬ידע בנפשו שהוא משחק‬ ‫יעקב‪ ,‬לא יחול עליו‬ ‫באש ולא יינקה‪.‬‬ ‫הברכות‪ ,‬ולכן רצה לברך‬ ‫אחי עשה את שליחותו כמצווה עליו‪ ,‬בא לפני אותו פוקר ומסר לו את דברי‬ ‫את עשו‪ ,‬ואם הברכות‬ ‫אבי הק׳ והתראתו‪ .‬אבל אותו רשע לא התרגש במיוחד למשמע הדברים‪,‬‬ ‫חלים על אדם כעשו‪ ,‬כל‬ ‫תפסו בידיו הטמאות‪ ,‬והשליכו חוצה בשאט נפש‪.‬‬ ‫שכן שיכול לחול על כל‬ ‫בשבת הבאה‪ ,‬באו שוב לאבי הק' ה'חתם סופר' וסיפרו לו על אותו בן בליעל‬ ‫מי שפחות רשע ממנו‪,‬‬ ‫שעודנו עומד במריו‪ ,‬וחנותו עודנה פתוחה גם בשבת זו‪ .‬שלח אליו אבי זי״ע‬ ‫כלומר כל עם ישראל בכל‬ ‫בשנית את אחי‪ ,‬להעיד בו פעם נוספת שיסגור את חנותו‪ ,‬ולהזהירו כי הוא‬ ‫מצב שהם‪.‬‬ ‫משחק באש‪.‬‬ ‫אולי ימשני אבי וגו'‬ ‫אך אותו זד יהיר חזר על מעשהו כבראשונה‪ ,‬לעג לדבריו והשליכו החוצה גם‬ ‫והבאתי עלי קללה ולא‬ ‫הפעם‪ .‬אלא שבפעם הזאת הגדיל לעשות‪ ,‬והזהיר את אחי לבל יהין שוב אליו‬ ‫ברכה‬ ‫עוד‪ ,‬כי בפעם הבאה יכבדהו בסטירה עזה על פניו‪.‬‬ ‫וקשה דהתינח שלא‬ ‫לשבת הבאה‪ ,‬בפתחו שוב את חנותו‪ ,‬שלח אבי זי״ע אותי‪ ,‬יחד עם אחי‬ ‫הגדול‪ ,‬אל אותו נבל‪ ,‬להזהירו בפעם האחרונה על קדושת השבת ולהתרות‬ ‫יזכה לברכות אם יכירהו‬ ‫בו שיסגור את חנותו‪ ,‬בהוסיפו‪' :‬והיה אם ירהיב רשע זה להרים את ידו על‬ ‫אביו‪ ,‬אבל מהיכא תיתי‬ ‫אחד מכם‪ ,‬תכוונו בשם הקדוש שהנני מוסר לכם‪ ,‬ואז דמו בו מות יומת‪ ,‬וכל‬ ‫שיקללהו והרי גדולים‬ ‫העם ישמעו וייראו'‬ ‫רחמי האב על הבן‪,‬‬ ‫הלכנו כדבר אבינו‪ ,‬באנו לאותו רשע ששנה ופירש‪ ,‬התייצבנו לפניו‪ ,‬והתרינו‬ ‫ובפרט צדיק נשגב כיצחק‬ ‫בו והוא שמר הבטחתו וסטר בכף ידו המגושמת על פניו הקדושות של אחי‬ ‫אבינו‪,‬‬ ‫רבי שמואל וואלף‪ .‬אזי יצאנו אל מחוץ לדלת חנותו של מנוול זה‪ ,‬וכווננו‬ ‫באותו השם שמסר לנו אבינו הקדוש‪ ,‬ואותו מחלל שבת עז פנים לא הוציא‬ ‫ונראה לומר דהנה בפרשת‬ ‫שבתו זו‪ ,‬ולא יצא מחנותו בפעם הזו כי אם פגר מת‪.‬‬ ‫נצבים כתיב 'ארור משגה‬ ‫״ועתה שמעו נא רבותי״ ‪ -‬המשיך רבי שמעון בדבריו ‪ -‬״שמעתי שבין‬ ‫עור בדרך'‪ ,‬והיה יעקב‬ ‫הנוכחים כאן ישנם כאלו המבקשים להפריעני בדרשתי‪ .‬התיישבו בדעתכם‬ ‫סובר שפירוש הפסוק‬ ‫הדק היטב‪ :‬אם כוונתכם רצויה לאמיתה של תורה ‪ -‬אדרבה‪ ,‬מיני ומינייכו‬ ‫הוא כפשוטו שהמרמה‬ ‫תסתיים שמעתתא‪ ,‬אבל אם יש כאן מי שאין כוונתו לשמה אלא לקנטר‪ ,‬ידוע‬ ‫את העיוור מקולל הוא‪,‬‬ ‫תדעו שעדיין אותו השם הקדוש שמור אצלי‪ ,‬וטרם נמחה מזכרוני!‬ ‫וכיון שיצחק היה סומא‬ ‫הדברים הפילו פחד נורא על כל קהל הנוכחים‪ ,‬עד כדי כך‪ ,‬שהיתה תחושה‬ ‫ויעקב ירמהו בלקיחת‬ ‫של סכנת נפשות מתוחה בהיכל בית המדרש בכל משך אמירת הדרשה‪ ,‬שהיו‬ ‫הברכות‪ ,‬א"כ יקוים בו‬ ‫עומדים צפופים‪ ,‬ראש על ראש‪ ,‬וכל ציבור השומעים לא זעו ולא זזו כמלוא‬ ‫ח"ו ארור משגה עור‪,‬‬ ‫נימה‪ ,‬מפחד ואימה שמא יפרש זאת הרב כהתגרות ופגיעה בכבודו‪ ,‬אז נוכחו‬ ‫וזה שאמר והבאתי עלי‬ ‫בני העיר להכיר ברוב חילו של הרב הצעיר‪ ,‬ובסייעתא דשמיא אשר לו בזכותו‬ ‫ובזכות אבותיו הקדושים‪ ,‬ולא יספו עמוד בפניו עוד‪.‬‬ ‫קללה‪ ,‬דהיינו מה שכתוב‬ ‫בתורה‪ ,‬אבל רבקה סברה‬ ‫(ספרא דמלכא בשם רשומים בשמך)‬ ‫דהפירוש במשגה עור‬ ‫ותחנונים בלשון עצמו כמאז וקדם‪ .‬וטעמו של דבר‪ .‬הוא כדברי חז"ל המשיא עצה רעה למי שהוא סומא‬ ‫היות 'שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך 'לאמר' בדבר‪ ,‬וכיון שכאן היתה עצה טובה שיזכה יעקב‬ ‫‪ ,‬היינו שפקד עליו שבבואו לפניו עם צידתו ידבר לברכות‪ ,‬לכן אין כאן ארור‪ ,‬ולכן אמרה עלי קללתך‪,‬‬ ‫עמו בלשון רכה‪ ,‬שיהא לו ליצחק בזה סימן מובהק שקללה כזו אני מקבלת עלי מכיון שיודעת אני שאין‬ ‫לידע מי הוא המדבר‪ .‬לזה תדבר גם אתה בלשון כאן ארור כלל‪.‬‬ ‫(חנוכת התורה)‬ ‫רכה ויסבור אביך שעשו הוא המדבר‪ .‬כדי שתקבל‬ ‫ממנו הברכות‪ .‬עכ"ל הזהב של מוהרנ"ק ז"ל הנ"ל‪ .‬ותקח רבקה את בגדי עשו וגו'‪.‬‬ ‫ודפח"ח‪:‬‬ ‫(אוהב ישראל) מקשים העולם‪ ,‬אם הקב"ה רצה שיברך יצחק את‬ ‫יעקב‪ ,‬מדוע נתקיים הדבר ע"י מרמה‪ ,‬הלא יצחק‬ ‫ולפי"ז גם מתורץ מה שאמר יצחק 'הקל קל יעקב‬ ‫נביא היה‪ ,‬והקב"ה יכל לומר לו לברך את יעקב ולא‬ ‫והידים ידי עשו ויברכהו'‪ ,‬ומקשים העולם אם רואה‬ ‫את עשו‪ ,‬ויש לומר דהנה אמרו רז"ל במסכת שבת‬ ‫יצחק שמשהו אינו כשורה כי הידים כעשו והקול‬ ‫(דף ל‪ ):‬אין השכינה שורה לא מתוך עצבות אלא‬ ‫כיעקב למה מברך אותו‪ ,‬אבל לפי מה שאמרנו ניחא‪,‬‬ ‫מתוך שמחה של מצוה‪ .‬והנה יצחק חשב שעשו‬ ‫כי בגלל שהידיים ידי עשו והקול קול יעקב‪ ,‬הרי זה‬

‫אויף שבת‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫הוא צדיק‪ ,‬ובשמחה רצה לברך אותו‪ .‬אבל אם‬ ‫היה הקב"ה אומר לו לברך את יעקב ולא את עשו‪,‬‬ ‫היה חוקר ודורש בסיבת הדבר עד שהיה מתגלה‬ ‫לו שעשו הוא רשע‪ ,‬והיה מצטער כל כך על זה עד‬ ‫שהיה נופל בעצבות מרה‪ .‬ואז כאשר היה מברך‬ ‫את יעקב היתה ברכתו מתוך עצבות ובלי השראת‬ ‫השכינה‪ .‬ולכן עשה הקב"ה שיצחק יחשוב שהוא‬ ‫מברך את עשו‪ ,‬והברכה תהא מתוך שמחה ומתוך‬ ‫השראת השכינה‪ ,‬ועי"ז תחול ברכה זו יפה על יעקב‪.‬‬ ‫(דרשות הר"ן)‬

‫ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול וגו' ותלבש‬ ‫את יעקב בנה הקטן‪.‬‬ ‫למה אמר כאן גדול וקטן‪ ,‬וכי לא ידענו שעשו הוא‬ ‫הגדול ויעקב קטן ממנו‪ ,‬ועוד הרי נולדו באותו יום‬ ‫ומה הדיוק 'הקטן'‪,‬‬ ‫אלא אמרה לו רבקה ליעקב עלי קללתך בני כתרגום‬ ‫עלי יתאמר בנבואה‪ ,‬רצתה לבחון נבואתה בבגדיו‬ ‫של עשו‪ ,‬לפי שעשו היה יותר ארוך מיעקב והכל‬ ‫היו אומרים זה גדול מזה‪ ,‬ולזה קראוהו עשו שהיה‬ ‫גדול ועשוי‪ ,‬והלבישה בגדיו של עשו ליעקב לראות‬ ‫אם יבואו כמדתו של יעקב‪ ,‬אז יתאמת לה נבואתה‪,‬‬ ‫כמו שאירע לדוד שאמר וילבישהו מדיו אמרו ז"ל‬ ‫(יבמות ע"ו ‪ ):‬שבאו כמדתו ושאול היה משכמו‬ ‫ומעלה גבוה וכו'‪ ,‬ובכ"ז כשדוד הלביש את הבגדים‬ ‫התאימו למדתו‪ ,‬לזה אמר הכתוב 'בגדי עשו בנה‬ ‫הגדל' שלא היה גדול במעלה‪( ,‬לזה הגדל כתיב‬ ‫חסר) אלא בקומה‪' ,‬ותלבש את יעקב בנה הקטן'‬ ‫לראות אם יתאים למידתו של יעקב‪ ,‬וכשראתה‬ ‫שבאו כמדתו אז נתאמת נבואתה‪ ,‬מיד ותתן את‬ ‫המטעמים‪.‬‬ ‫(ש"ך עה"ת)‬

‫ויאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו‪.‬‬ ‫ודרשו רז"ל (בראשית רבה ס"ה‪ ,‬ט"ז) שהוא רמז‬ ‫כשהקול של יעקב בתורה אז אין ידים של עשו‬ ‫שולטות‪ ,‬ומקשין העולם הרי לפי הלשון הוא להיפוך‬ ‫כשהקול קול יעקב אז והידים ידי עשו משמע אדרבה‬ ‫שאז שולטות ח"ו‪,‬‬ ‫ונראה לפרש הפסוק על דרך הגמרא (ברכות ל"ה‪):‬‬ ‫ולרמז אחר‪ ,‬והוא‪ ,‬כי ידוע כשישראל עושים רצונו‬ ‫של מקום אז מלאכתן נעשית על ידי אחרים כמו‬ ‫שכתוב (ישעיה ס"א‪ ,‬ה') ועמדו זרים ורעו צאנכם‬ ‫היינו שהאומות מתעסקים בצרכי ישראל ומכינים‬ ‫להם‪ ,‬כעבדים אל אדוניהם‪ ,‬וגם בזוה"ק (פרשת‬ ‫שלח ק"ס‪ ):‬איתא כן על הפסוק (במדבר י"ד‪,‬‬ ‫ט') 'אל תיראו את עם הארץ כי לחמינו הם' אינון‬ ‫בגרמייהו מזמנים לאינון דמשתדלין באורייתא‪ ,‬ולפי‬ ‫זה יש לומר שזה מרמז הפסוק הקול קול יעקב היינו‬ ‫כמאמרם ז"ל (בראשית רבה ס"ה‪ ,‬ט"ז) כשקולו‬ ‫של יעקב בתורה ומשתדלין בה‪ ,‬אז והידים שלהם‬ ‫שצריכים לעשות עסקיהם ידי עשו‪ ,‬היינו שהאומות‬ ‫עוסקים בצרכי ישראל ומכינים להם כל צרכיהם‬ ‫כעבד אל אדוניו‪ ,‬וממילא ח"ו להיפוך‪ ,‬ודי למבין‪.‬‬ ‫(דגל מחנה אפרים)‬

‫הקול קול יעקב והידים ידי עשו‬ ‫ודרשו חכמינו ז"ל בזמן שקולו של יעקב מצוי וכו'‬ ‫אין הידים וכו'‪ .‬וקשה היכן רמיזא זאת בקרא דלמא‬ ‫לעולם הקול קול יעקב והידים ידי עשו‪ .‬ויש לפרש‬ ‫דהכי קאמר בזמן שעושין רצונו של מקום הקול קול‬ ‫יעקב וגם הידים‪ ,‬ד'והידים' נמשך למעלה‪ .‬ובזמן‬ ‫שאין קולו של יעקב אז נשארו והידים לעשו ח"ו‪.‬‬ ‫ויש לפרש גם כן דזה כונת המשנה 'והיה כאשר ירים‬ ‫משה את ידו וגבר ישראל וגו' וכי ידיו של משה‬ ‫עושין מלחמה אלא בזמן שמכונים לבם וכו' דהיינו‬ ‫כשמשה היה יכול לקרוא והידים למעלה כשעשו‬


‫~‪~1‬‬

‫סיפורים נפלאים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫"ויעתר יצחק לה'" (כה‪ ,‬כא)‬

‫"ויתרוצצו הבנים בקרבה" (כה‪ ,‬כב)‬

‫"הרבה והפציר בתפילה" (רש"י)‪.‬‬ ‫מספרים על הגאון ר' יעקב ישראל קנייבסקי‪ ,‬הסטייפלער זצ"ל‪,‬‬ ‫כי פעם אחת‪ ,‬שח לו אחד מנכדיו על כי עומד הוא לנסוע לכותל‬ ‫המערבי‪.‬‬ ‫"בעמדך שם‪ ,‬תזכיר גם אותי בתפילתך"‪ .‬ביקש הסטייפלער‪.‬‬ ‫הנכד היה המום‪" ,‬האם אני צריך להזכיר את הסבא לפני הקב"ה?‬ ‫הלא הקשר שלך עם ריבונו של עולם הרבה יותר חזק‪ ,‬וכי‬ ‫בשמים לא יודעים מיהו בעל "קהילות יעקב" עד שאני אזכירנו‬ ‫בתפילתי?" תמה הנכד‪.‬‬ ‫כששמע מרן את הדברים‪ ,‬הזדקף והרעים את קולו‪" :‬דע לך‪ ,‬אין‬ ‫שום תפילה החוזרת ריקם‪ ,‬כך טבע הקב"ה בבריאתו‪ .‬כל מילה‬ ‫של תפילה ותחנונים היוצאת מפיו של יהודי פועלת את‬ ‫פעולתה‪ ,‬אם לא היום אז מחר‪ ,‬אם לא מחר אז מחרתיים‪ ,‬ואפילו‬ ‫בעוד מאה שנה‪ .‬גם התפילה שתתפלל עלי‪ ,‬תעזור!" אמר מרן‬ ‫הסטייפלער לנכדו‪.‬‬

‫מביאים בשם הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצוק"ל‪ ,‬ששאל למה לא‬ ‫קמים לפני אישה בהריון‪ ,‬הרי יש מישהו שיודע את כל התורה‬ ‫כולה בתוך בטנה‪ ,‬ותירץ שבגלל שהוא לא למד לשמה לכן לא‬ ‫קמים לפניה‪.‬‬ ‫והוסיף‪ ,‬איך יודעים שהוא לא למד לשמה? כי אם ב'פליק' אחד‬ ‫הוא שוכח הכל זה סימן שלא למד לשמה‪...‬‬

‫"ויעתר יצחק לה'‪ ...‬כי עקרה היא" (כה‪ ,‬כא)‬ ‫הרב יעקב שכטר שליט"א‪ ,‬סיפר למגיד המישרים רבי שלמה‬ ‫לוונשטיין שליט"א‪ ,‬כי פעם הזמינו אותו לישיבה מסויימת לדבר‬ ‫בפני הבחורים‪ .‬בין הדברים סיפר להם‪ ,‬כי בקהילת אופקים‪,‬‬ ‫בתקופת הגה"צ רבי שמשון דוד פינקוס זצ"ל כמרא דאתרא‪,‬‬ ‫התגורר שם אברך ל"ע חשוך ילדים‪ .‬השנים חלפו‪ .‬צערו ויגונו‬ ‫של אותו אברך ורעייתו היו עצומים‪ .‬הם ניסו לעשות כל סגולה‬ ‫שנאמרה להם – אך מאומה לא הועיל‪ .‬באחד הימים קרא לו הרב‬ ‫פינקוס ואמר‪" :‬יודע אתה‪ ,‬ישנה סגולה אחת שעדיין לא עשינו‪,‬‬ ‫אולם כעת אין לי זמן‪ ,‬תבוא אלי בבקשה בשעה שתים‪-‬עשרה‬ ‫בלילה‪ ."...‬הלה תמה לשעה המאוחרת‪ ,‬שבה התבקש להגיע‬ ‫לרב‪ ,‬אולם מה לא יעשה האדם כדי לזכות בפרי בטן? בשתים‪-‬‬ ‫עשרה נקש מיודענו בדלת ביתו של הרב פינקוס‪ .‬הרב הוביל‬ ‫אותו אל הרכב‪ ,‬וכששניהם התיישבו‪ ,‬החל בנסיעה‪" .‬מה‬ ‫הסגולה?" ניסה האברך להבין‪" .‬חכה"‪ ,‬השיב הרב‪ .‬הרכב דהר‬ ‫לכיוון באר שבע‪ ,‬ומשם לכיוון ירוחם‪ ...‬שלושים‪-‬ארבעים‬ ‫קילומטר של מדבר למלוא כל האופק‪ .‬להפתעתו המרובה הרב‬ ‫עוצר באמצע השום‪-‬מקום‪" .‬כאן תרד"‪ ,‬אומר לאברך‪ ,‬שמנסה‬ ‫למצוא איזה אות חיים בין החולות והשיממון‪" .‬מה צריך לעשות?‬ ‫מהי הסגולה?" ‪ -‬הוא תוהה ומבקש מהרב הבהרות‪ .‬והרב פינקוס‬ ‫עונה‪" :‬כעת השעה שתים‪-‬עשרה וחצי בלילה‪ ,‬אני אגיע בע"ה‬ ‫בשלוש וחצי לאסוף אותך‪ ...‬יש לך שלוש שעות לבכות‬ ‫ולצעוק‪ ...‬אף אחד לא שומע אותך כאן – רק הקב"ה‪ .‬תבכה‪,‬‬ ‫תצעק ותתחנן‪."...‬‬ ‫"סופו של הסיפור הוא"‪ ,‬הרים הרב שכטר את קולו לפני‬ ‫הבחורים‪" ,‬שתשעה חודשים מאוחר יותר‪ ,‬נולד לבני הזוג הללו‬ ‫בן‪ ."...‬כשיצאתי מן הישיבה‪ ,‬סיים הרב שכטר‪ ,‬ניגש אלי אחד‬ ‫הבחורים ואמר לי‪" :‬אני הוא אותו הבן‪ ,‬שנולד לבני הזוג שהרב‬ ‫דיבר עליהם!‪"...‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫"ויקראו שמו עשו" (כה‪ ,‬כה)‬ ‫מספרים על הרה"ק רבי משה חיים אפרים מסדילקוב זיע"א‬ ‫בעל "דגל מחנה אפרים" נכדו של הבעש"ט הקדוש זיע"א‪,‬‬ ‫שנזדמן פעם לפונדק אחד עם סופר משכיל‪ ,‬הקניטו הלה ואמר‬ ‫לו‪ :‬כבודו הוא אמנם נכד הבעש"ט‪ ,‬אך דומני שלי יש יותר‬ ‫חסידים מאשר לכבודו‪ .‬נענה הצדיק ואמר‪ :‬אין תימה בדבר‪,‬‬ ‫בפרשתנו כתוב "ויקראו שמו עשו" פירש רש"י הכל קראו לו כן‪,‬‬ ‫ואילו "ויקרא שמו יעקב" הקב"ה קראו כן‪ .‬את עשו הכל מכירים‪,‬‬ ‫ואילו את יעקב מכיר רק הקב"ה‪...‬‬

‫"ויגדלו הנערים" (כה‪ ,‬כז)‬ ‫פירש רש"י‪ ,‬שכל זמן שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם‪,‬‬ ‫אולם כיון שנעשו בני שלוש עשרה זה פירש לבתי מדרשות‪ ,‬וזה‬ ‫פירש לעבודת גילולים‪ .‬להרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב היה‬ ‫בן‪ ,‬זאב שמו‪ .‬היה הילד זאב ככל הילדים בני גילו‪ ,‬כמותם למד‪,‬‬ ‫וכמותם השתובב ושיחק‪ .‬כאשר התקרב לגיל שלוש עשרה‪ ,‬פנה‬ ‫אביו הצדיק לסופר סת"ם מומחה‪ ,‬בבקשה כי יכתוב תפילין‬ ‫עבור בנו יקירו‪ .‬ניגש הסופר למלאכה בקדושה ובטהרה וברוב‬ ‫רגש‪ ,‬לא בכל יום מזדמן לו לסופר לכתוב תפילין לבנו של צדיק‬ ‫הדור‪ .‬כאשר סיים‪ ,‬בא הסופר לרבי יחיאל מיכל והראה לו את‬ ‫הפרשיות‪ .‬שמח רבי יחיאל מיכל בפרשיות המהודרות‪ ,‬אולם‬ ‫בקשה אחת הייתה בפיו לפני שתכניס את הפרשיות לבתים‪,‬‬ ‫הבא אותן אלי שוב‪ .‬כעבור זמן בא הסופר ובידיו הבתים‬ ‫והפרשיות‪ .‬נטל רבי יחיאל מיכל את הבתים בידיו והחל בוכה‪,‬‬ ‫בכי חרישי מעומק הלב‪ .‬והדמעות‪ ,‬דמעות קודש‪ ,‬גולשות לתוך‬ ‫בתי התפילין‪ ,‬והסופר רואה ומשתומם‪ .‬כאשר נרגע הרבי מבכיו‪,‬‬ ‫היו בתי התפילין מלאים מדמעותיו‪ .‬רוקן הרבי את הבתים‪ ,‬ייבש‬ ‫אותם פנה ואמר לסופר‪ ,‬עתה רשאי אתה להכניס את הפרשיות‬ ‫אל תוך הבתים‪ .‬בהגיע היום והנער זאב החל להניח תפילין‪ ,‬חל‬ ‫שינוי בנער ללא הכר‪ ,‬ליבו התמלא באהבת תורה ויראת שמים‪,‬‬ ‫ומאז עלה ונתעלה עד שהיה לאחד מצדיקי הדור‪ ,‬ה"ה הרה"ק ר'‬ ‫זאב מז'אבריז' זי"ע‪.‬‬

‫"ורבקה אוהבת את יעקב" (כה‪ ,‬כח)‬ ‫"ואת עשו שנאתי" (מלאכי א‪ ,‬ג)‬ ‫רבי עקיבא הרבה להתווכח עם הנציב טורנוסרופוס‪ .‬פעם שאלו‬ ‫הלה מדוע שונאנו הקדוש ברוך הוא שכך כתוב ואת עשו‬


‫~‪~2‬‬

‫סיפורים נפלאים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שנאתי? ביקש ממנו רבי עקיבא שיתן לו ארכה עד למחרת היום‪,‬‬ ‫אז ישיבהו דבר‪ .‬ניאות טורנוסרופוס להמתין‪ .‬למחרת לגלג עליו‬ ‫ואמר לו בהיתול‪ :‬רבי עקיבא מה חלמת זה הלילה ומה ראית?‬ ‫אמר לו ראיתי בחלומי שני כלבים‪ ,‬שם האחד רופוס ושם השני‬ ‫רופינא‪ .‬קצף הנציב מאוד לשמע התשובה והגיב בחריפות‪ ,‬מות‬ ‫תמות כי ביזית את שמי‪ ,‬וכי לא מצאת לך שמות לכלביך זולת‬ ‫שמי ושם אשתי? אמר רבי עקיבא ומה הבדל ביניכם? אתה אוכל‬ ‫ושותה והם אוכלים ושותים‪ ,‬אתה פרה ורבה והם פרים ורבים‪,‬‬ ‫אתה מת והם מתים‪ ,‬ובכל זאת פגעתי בנימי נפשך בקראי לכלבי‬ ‫בשמך‪ ,‬ואילו אתה נוטל בול עץ קורא לו אלהים‪ ,‬כשם אלוקים‬ ‫הנוטה ארץ ושמים‪ ,‬ובידו להמית ולהחיות‪ ,‬ואחר כל זאת הינך‬ ‫מתפלא עד אשר אלקינו שונא אתכם באמרו ואת עשו שנאתי?‬ ‫(תנחומא תרומה ג)‬

‫"וישמור משמרתי" (כו‪ ,‬ה)‬ ‫"גזירות להרחקות על אזהרות שבתורה‪ ...‬שבות לשבת" (רש"י)‪.‬‬ ‫החזון איש זצ"ל הקים עולה של תורה בכלל‪ ,‬כמו כן העיר את‬ ‫רוח האנשים לשמור על המצוות התלויות בארץ ואת מצות‬ ‫השמיטה בפרט‪ ,‬באחד הימים נכנס אליו איש בעל שאר רוח‬ ‫שלא הפנים את חשיבותה של המצוה‪ ,‬וכשהתעוררה שאלה‬ ‫שראה בה צדדים להקל אמר לחזון איש‪ ,‬הרי שמיטה בזמן הזה‬ ‫היא דרבנן‪ ...‬נענה לו החזון איש במתק שפתיו ושאל‪ ,‬האם אוכל‬ ‫אתה נקניק עוף בחמאה? הזדעזע השומע ואמר חס ושלום‪ ,‬ענה‬ ‫לו החזון איש נקניק בחמאה זה תרי דרבנן‪ ,‬ראשית‪ ,‬בישול עוף‬ ‫בחלב מותר מן התורה ובמקומו של התנא רבי יוסי אף היו נוהגים‬ ‫כך למעשה‪ ,‬ויתירה מכך הרי רק דרך בישול אסרה תורה ונקניק‬ ‫בחמאה אינו בדרך בישול‪ ,‬והם נאסרו רק כדי שלא יבואו‬ ‫להיכשל בבשר וחלב דאורייתא‪.‬‬

‫"הכי קרא שמו יעקב" (כז‪ ,‬לו)‬ ‫ראוי לדקדק וכי יעקב עצמו קרא שמו יעקב אלא אביו קרא לו‬ ‫השם הזה‪ ,‬ואם כן היה לו לומר ליצחק הכי קראת שמו יעקב‪,‬‬ ‫בלשון נוכח‪ .‬אבל הנראה בזה‪ :‬משל על דרך עני בן טובים‪ ,‬היה לו‬ ‫קרובים במרחקים‪ ,‬ונתנו לו יקירי העיר המלצה מפוארת‬ ‫בחתימת ידיהם‪ ,‬כי זה האיש יוסף בן שמעון הוא מגזעם‬ ‫וממשפחתם‪ ,‬אשר היה להם בעיר הזאת‪ ,‬וירחמו עליו ויתנו לו‬ ‫מתנת יד‪ ,‬ויהי בדרך התחבר עמו עוד עני אחר ללכת עמו‪ .‬ויהי‬ ‫בלילה גנב מכיסו את כתב המליצה הזאת ויעש ברמאות ויבוא‬ ‫אל הקרובים הנ"ל‪ ,‬כאילו הוא קרובם‪ ,‬ויהי נחפז ללכת טרם בא‬ ‫העלוב הנזכר‪ ,‬והקרובים נתנו לו כסף הרבה כי לא ידעו מי הוא ‪,‬‬ ‫יען לא הכירו במראה פניו של קרובם ולפי כתב ההמלצה נתנו לו‪,‬‬ ‫ויהי כאשר הקריב העלוב הזה לבוא אל העיר אשר קרוביו שמה‪,‬‬ ‫והנה רעהו בא לקראתו בחזרה מבית קרוביו‪ ,‬וידע את אשר עשה‬ ‫לו הגנב הרמאי הזה‪ ,‬ויתפוש בו להוליכו לפני הבית דין‪ .‬ויאמר לו‬ ‫הגנב מה עשיתי לך גם עתה‪ .‬הנה אני אתן ואשיב לך את‬ ‫ההמלצה ותוכל לנסוע אליהם כנפשך‪ ,‬ויבך העני ויאמר הוי נבל‬ ‫אם אתה לא היית משנה‪ ,‬והיית אומר בפניהם אשר שמך‬

‫טודרוס‪ ,‬השם אשר קרא לך אביך‪ ,‬הייתי נוסע ובא לקרובי אבי‬ ‫ואתן להם את כתב המליצה‪ ,‬כי אני יוסף בן שמעון אחי אביהם‪,‬‬ ‫אבל אחר אשר קראת את עצמך לפני קרובי בשמי ולקחת‬ ‫הכסף‪ ,‬עתה אנה אני בא‪ :‬והנמשל מובן דזאת הייתה טענת עשו‪,‬‬ ‫כי יעקב עשה מרמה‪ ,‬ואמר אנכי עשו בכורך‪ ,‬כשמוע צעק צעקה‬ ‫גדולה ואמר הכי קרא שמו יעקב‪ ,‬כי כאשר בא לפניך אם היה‬ ‫אומר לך כי הוא יעקב‪ ,‬ודאי לא היית מברך אותו‪ ,‬עם הברכות‬ ‫אשר הכינות עבורי‪ ,‬אכן הלא הוא לא קרא עצמו בשם יעקב‬ ‫וכיזב ואמר כי הוא עשו‪ ,‬אם כן כבר נתת לו הברכות אשר היו‬ ‫שמורות עבורי‪ .‬וזהו הכי קרא (יעקב) את שמו יעקב הלא הוא‬ ‫קרא את עצמו עשו אם כן ויעקבני זה פעמים‪( .‬משלי יעקב)‬

‫"וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת‬ ‫אחיך עד שוב אף אחיך עמך" (כז‪ ,‬מד‪-‬מה)‬ ‫ולכאורה הרי אלו כפילות הלשון‪.‬‬ ‫אך יש לומר דהנה אם האדם יושב עם שונאו בעיר אחת‪ ,‬הרי‬ ‫יכול לראות במו עיניו בכל יום האם כבר חלפה השנאה ממנו‬ ‫ויוכל להרצות עמו‪ ,‬אבל כשהמה בשתי עיירות רחוקות אין עצה‬ ‫זו שייך‪ ,‬רק יש עצה אחרת מה שכתוב בפסוק "כמים הפנים אל‬ ‫הפנים כן לב האדם אל האדם"‪ .‬ועל כן אם אתה מרגיש ששב‬ ‫אפך ממנו יהי' לך לסימן מובהק שגם חברך כבר מחל לך על‬ ‫חטאתך‪.‬‬ ‫וז"ש רבקה "וישבת עמו ימים אחדים"‪ ,‬וכי תימא אם כן תהי'‬ ‫בעיר אחרת ומנא תדע אם כבר סלח לך אחיך‪ ,‬ועל זה אומר "עד‬ ‫אשר תשוב חמת אחיך"‪ ,‬והעצה לידע את זה הוא "עד שוב אף‬ ‫אחיך ממך"‪...‬‬

‫"וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת‬ ‫ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו‬ ‫לאשה" (כח‪ ,‬ט)‬ ‫כתב רש"י "על נשיו ‪ -‬הוסיף רשעה על רשעתו (ר"ל מרשעת על‬ ‫מרשעיות שהיו לו כבר וק"ל) שלא גירש את הראשונות"‪ .‬למה‬ ‫הדבר דומה? היה אחד שהגיע אל הרופא להיבדק‪ ,‬אמר לו‬ ‫הרופא שלפי תוצאות בדיקות הדם‪ ,‬חייב הוא להתחיל בדיאטה‬ ‫כבר מהיום‪ ,‬ואם לא הרי שהוא בסכנת חיים‪ .‬שואל אותו אחד‬ ‫את הרופא מה עלי לעשות בשביל זה? אומר לו הרופא‪ ,‬הנה אכין‬ ‫לך תפריט מסודר‪ ,‬לארוחות בוקר צהריים וערב‪ ,‬בבוקר תאכל‬ ‫שתי פרוסות של לחם מקמח מלא עם כך וכך ירקות‪ ,‬בצהריים‬ ‫מנה אחת של עוף עם תוספת אחת בלבד ובערב ג"כ שתי‬ ‫פרוסות של לחם מקמח מלא עם קצת גבינה‪ ,‬וירקות ללא‬ ‫הגבלה‪ .‬שמע אותו אדם‪ ,‬ורשם את הדברים‪ .‬כשעמד בפתח‬ ‫לצאת מן החדר‪ ,‬שאל את הרופא‪" ,‬רק דבר אחד אני רוצה‬ ‫לדעת‪ ,‬את התפריט שהכנת לי‪ ,‬לאכול לפני הארוחה או אחרי‬ ‫הארוחה?"‪ ...‬כך גם עשו‪ ,‬שהיו לו כבר כמה רשעיות‪ ,‬הלך ונשא‬ ‫את מחלת בת ישמעאל כי אביו מקפיד שיינשאו דווקא‬ ‫למשפחה זו‪( ...‬ציוני תורה)‬

‫לקבלה במייל‪LikutimNiflaim@gmail.com :‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫גליון רל"ד‬ ‫שנה ו' תשע"ז‬

‫ואלה תולדות יצחק בן אברהם‬

‫שיבאר לו את פירוש הפסוק "עקב‬

‫אברהם הוליד את יצחק )כ"ה י"ט(‬

‫אשר שמע אברהם בקולי" נענה בעל���

‫מסופר על הגה"ק רבי אליהו‬

‫התניא ואמר‪ :‬אברהם אבינו פעל על‬

‫מוילנא זיע"א שכאשר היה ילד בן‬

‫עצמו על ידי ניסיון העקדה ושאר‬

‫ארבע שנים היה כבר בקי בחמישה‬

‫הניסיונות‪ ,‬שציווי של ה' יורגש אצלו‬

‫חומשי תורה‪ .‬פעם אחת כשהיה‬

‫בכל קומתו‪ ,‬ראש‪ ,‬גוף ורגל‪ .‬על כך‬

‫ואם הרבה יאכל‪ .‬משל למה הדבר‬

‫בבית הכנסת בחג הסוכות יחד עם‬

‫רומז הפסוק "עקב אשר שמע אברהם‬

‫דומה‪ ,‬למלך שהיה לו כרם‪ ,‬ושכר‬

‫שאר הילדים שלמדו אתו בחדר‪,‬‬

‫בקולי" אפילו עקב רגלו של אברהם‬

‫פועלים לעבוד בכרם‪ ,‬והיה בין‬

‫עמד אחד מזקני חכמי וילנא ופנה‬

‫הרגיש באלקות‪.‬‬

‫לי‬

‫ילדים‬

‫אהובים‪,‬‬

‫היכן‬

‫שנים‪ ,‬נכנס ר' זירא והספיד עליו‬ ‫ההספד הזה וכך אמר‪ :‬נאמר בספר‬ ‫קהלת‪ ,‬מתוקה שנת העובד אם מעט‬

‫הפועלים‬

‫אל הילדים ואמר להם‪ :‬הגידו נא‬ ‫אנו‬

‫מעשה היה כשנפטר ר' בון בקוצר‬

‫גם ברוך יהיה )כ"ז ‪ -‬ל"ג(‬

‫אחר‬

‫שהיה‬

‫מוכשר‬

‫במלאכתו יותר מכולם‪ ,‬והספיק בזמן‬

‫מוצאים בחומש את שמו של‬

‫מסופר על הרה"ק רבי מנחם‬

‫קצר לעשות מה שפועל אחר צריך‬

‫אברהם כפול זה אחר זה "אברהם‬

‫מענדל מפרימישלאן זיע"א מתלמידי‬

‫לעשות כל היום‪ .‬וכשראה המלך‬

‫אברהם" מלבד פרשת העקדה‬

‫הבעל שם טוב הקדוש זיע"א‪ ,‬שנסע‬

‫שסיים מלאכתו‪ ,‬נטלו המלך בידו‬

‫שכתוב שם ויקרא אליו מלאך ה'‬

‫לראות כיצד מנהיג המגיד הקדוש‬

‫והיה מטייל עמו‪ ,‬לעת ערב באו‬

‫מן השמים ויאמר אברהם אברהם?‬

‫ממעזריטש זיע"א את עדת החסידים‪.‬‬

‫עוד טרם שהספיקו הפעוטים יחד‬

‫מסיבה כלשהי החליט להסתיר את‬

‫הפועלים ליטול שכרם ובא אותו‬ ‫הפועל עמם‪ ,‬ונתן לו המלך כל שכרו‬

‫עם הצעירים שמסביב להם להרהר‬

‫זהותו וביקש ממשרתו שיקרא לו‬

‫בשאלה זו‪ ,‬קפך אליהו הפעוט וענה‬

‫ברוך‪ .‬בבואם למעזריטש נכנסו לקבל‬

‫כאילו‬

‫והלא כך כתוב בפרשת תולדות‬

‫ברכה מהמגיד‪ .‬כשראה המגיד את‬

‫הפועלים מצטערים ואמרו למלך‪ :‬הרי‬

‫"ואלה תולדות יצחק בן אברהם‬

‫האורח אורו פניו והוא קידם אותו‬

‫אנו יגענו כל היום‪ ,‬וזה יגע רק שתי‬

‫אברהם הוליד את יצחק"‪.‬‬

‫בברכה "שלום עליכם רבי מנחם‬ ‫מענדל מפרימישלאן"‪ .‬שמו של אדוני‬

‫עקב אשר שמע אברהם בקולי‬

‫הוא ברוך הזדרז לתקנו המשרת‪ .‬חיוך‬

‫עבד‬

‫כל‬

‫היום‪.‬‬

‫התחילו‬

‫שעות‪ ,‬למה זכה לשכר שלם‪ .‬אמר‬ ‫להם המלך‪ ,‬למה אתם מצטערים‪ ,‬זה‬ ‫יגע בשתי שעות מה שלא יגעתם‬

‫)כ"ו ‪ -‬ה'(‬

‫קל עלה על פני המגיד והוא השיב‪:‬‬

‫בילדותו גדל הרה"ק רבי מנחם‬

‫כולם מכנים אותי המגיד הגדול‪ ,‬וכי‬

‫אתם כל היום‪ .‬והנמשל‪ :‬שר' בון‬

‫מענדל ה"צמח צדק" מליובאוויטש‬

‫עלה בדעתך שהמגיד הגדול לא‬

‫שהיה שוקד על התורה ביגיעה‬

‫זיע"א בבית סבו הגדול הרה"ק‬

‫ירגיש‬

‫מענדל‬

‫עצומה למד בכ"ח שנה מה שאין‬

‫בעל התניא זיע"א‪ ,‬לא אחת היה‬

‫מפרימישלן מתכנן לבוא לבקרו?‬

‫מבקש מסבו לבאר לו דברים‬

‫וסיים‪ :‬אמרת שברוך שמו‪ ,‬נו אם כן‬

‫מוקשים‬

‫בלימודו‪.‬‬

‫פעם‬

‫ביקש‬

‫כי‬

‫רבי‬

‫מנחם‬

‫אברך אותו ש"גם ברוך יהיה"‬

‫זמני כניסת השבת‬ ‫ירושלים‪ 3:59 :‬ת"א‪4:14 :‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫תלמיד ותיק יכול ללמוד במאה שנה‪.‬‬ ‫)קהלת רבה(‬

‫זמני יציאת השבת‬

‫פרשת תולדות‬

‫ירושלים‪ 5:15 :‬ת"א‪ 5:16 :‬ר"ת‪5:52 :‬‬


‫הקבצן שהפך לחוכר‬

‫שאל יעקב את היהודי לשמו והלה השיב לו כי שמו משה‬

‫סיפור זה התרחש לפני למעלה ממאתיים שנה‪ .‬בעיר‬

‫לייב‪ ,‬מה? כבודו הוא רבי משה לייב הצדיק מסאסוב? שאל‬

‫ברוד התגורר יהודי פשוט‪ .‬שמו היה יעקב ועיסוקו היה‬

‫יעקב בשמחה והתפעלות‪" .‬שמי משה לייב" השיב היהודי‬

‫מוביל טיט‪ .‬פרנסתו היתה קשה ומייגעת הוא היה עושה‬

‫בשקט וללא כל התפעלות עצמית‪ .‬אולם יעקב כבר ידע‬

‫טיט או חופר וכורה זיפזיף‪ ,‬ומוביל אותו העירה‪ ,‬כדי‬

‫את אשר ידע‪ ,‬והוא שמח שמחה גדולה‪ ,‬על כי ה' זימן לו‬

‫למכור את חומר הגלם לאלה שעושים לבנים לבניית‬

‫מצווה גדולה שכזו‪ ,‬לעשות טובה לצדיק הגדול‪.‬‬

‫בתים‪ .‬מובן מאליו כי יעקב היה עני מרוד ובקושי הרוויח‬ ‫כדי לקנות לחם בשביל אשתו וילדיו‪ ,‬הוא עבד קשה‬ ‫מאד‪ ,‬אפילו יותר קשה מאשר להבדיל‪ ,‬שני סוסיו‬ ‫הכחושים‪ ,‬בעצם לא היו אלה סוסים של ממש‪ ,‬אלא צל‬ ‫של סוסים‪ ,‬זוג של פגרים צנומים‪ ,‬שבקושי חיו וסחבו את‬ ‫העגלה בכוח ההרגל‪ .‬סוסים אלה לעולם לא ראו שיבולת‬ ‫שועל וכל מאכלם היה חציר מעופש‪ ,‬וגם זה בכמות‬ ‫בלתי מספקת‪ .‬אולם מנהגו של יעקב היה לא להיאנח‬ ‫ולא לקבול על מר גורלו‪ ,‬הוא היה אמנם יהודי פשוט‪ ,‬אך‬ ‫מלא בטחון בה'‪.‬‬ ‫פעם אחת הוא נהג בעגלתו והוביל זיפזיף העירה‪ ,‬רוח‬ ‫חזקה נשבה וגשם שוטף ירד‪ .‬הדרך היתה מוצפת ומלאה‬ ‫בוץ עד הברכיים ולמעלה מהן‪ .‬כך התנהלו בכובד‪ ,‬יעקב‬ ‫ושני סוסיו עקב בצד אגודל‪ .‬לפתע פתאום הבחין יעקב‬ ‫ביהודי שהיה מהלך בדרך ומדשדש בבוץ‪ ,‬מבלי שיוכל‬ ‫להתקדם בגלל הגשם החזק ומזג האויר הסוער‪ .‬היהודי‬

‫כשהגיע הביתה מאוחר יותר מתמיד‪ ,‬שאלה אותו אשתו‬ ‫לסיבת האיחור‪ ,‬כשהיא מוסיפה‬

‫כי וודאי הרוויח טוב‪,‬‬

‫ומשום כך הוא איחר כל כך הרבה‪ .‬יעקב סיפר לה כיצד‬ ‫הוא פגש בדרך את הרה"ק רבי משה לייב הצדיק מסאסוב‬ ‫זיע"א‪ ,‬כיצד הוביל אותו הביתה ואיזו מצווה גדולה היא זו‪.‬‬ ‫האם קיבלת לפחות איזו מטבע הגונה בעד הטובה הגדולה‬ ‫שעשית לצדיק? שאלה האשה שהיתה מחוננת בחוש מעשי‬ ‫יותר מאשר בעלה‪ .‬מה את שחה? השיב לה יעקב‪ ,‬וכי אני‬ ‫אבקש מהצדיק שישלם לי תמורת הטובה שעשיתי לו?‬ ‫והרי גם המצווה שווה משהו‪ ,‬האין זאת? וברכה כן ביקשת‬ ‫ממנו לפחות? הוסיפה האשה להקשות‪ .‬כאן נאלץ יעקב‬ ‫להודות כי גם ברכה הוא לא ביקש‪ .‬ובכן‪ ,‬סע אל הצדיק‬ ‫ותבקש ממנו ברכה בשבילנו‪ ,‬כבר הגיע הזמן שנפסיק‬ ‫לסבול בצורה כזאת‪ ,‬ומי יודע אולי בזכות הצדיק ניוושע‬ ‫וה' יעזור לנו‪ ,‬אמרה האישה וניגבה את דמעות עיניה‪.‬‬

‫שמח לקראת יעקב ושאל אותו‪ ,‬אם יהיה מוכן לקחת‬

‫יעקב שמע בקול אשתו ונסע אל הצדיק רבי משה לייב‬

‫אותו עמו? "עם כל הרצון הטוב‪ ,‬הסוסים שלי לא יחזיקו‬

‫מסאסוב‪ .‬כאשר הגיע לעיר חקר לכתובתו של הצדיק רבי‬

‫מעמד" השיב יעקב בעצב‪ ,‬הנך רואה כי אך בקושי הם‬

‫משה לייב‪ .‬עד מהרה הובילו אותו כמה יהודים טובים‬

‫סוחבים את העגלה הטעונה בזיפזיף גם כך‪ ,‬אולם היהודי‬

‫לביתו של הרבי‪ .‬כשנכנס לחדר של הרבי הקדוש רבי משה‬

‫לא ויתר ואמר כי יש לו עצה‪ ,‬הוא שאל את יעקב כמה‬

‫לייב זיע"א‪ ,‬הגיש את הקוויטעל והפ"נ וביקש ברכה‪ ,‬שאלו‬

‫כסף הוא אמור לקבל תמורת הזיפזיף שהוא מוביל?‬

‫הצדיק מה יש לו בבית? השיב יעקב כי בבית אין לו‬

‫וכאשר יעקב נקב בסכום‪ ,‬הודיע היהודי כי הוא מוכן‬

‫מאומה‪ ,‬אך ברפת יש לו שני סוסים כחושים ומסכנים‪.‬‬

‫לשלם יותר‪ .‬הבה נרוקן את העגלה אמר היהודי‪ ,‬אני‬

‫"ובכן‪ ,‬יהיה לך אחד לפורים ואחד לפסח" אמר לו הצדיק‪.‬‬

‫אשלם לך תמורת הזיפזיף ותוכל להוביל אותי הביתה‪.‬‬

‫כשיצא יעקב מחדרו של הרבי‪ ,‬היה מבולבל משהו‪ ,‬אולם‬

‫כך עשו‪ ,‬בכוחות משותפים רוקנו את העגלה‪ .‬ומיד‬ ‫הרגישו הסוסים כי משאם נהיה הרבה יותר קל‪ .‬בדרך‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫עם אמונתו הפשוטה והאיתנה האמין בלב שלם שהמילים‬ ‫הסתומים של הצדיק יתגשמו לטובה‪.‬‬


‫כשחזר הביתה וסיפר לאשתו על דבריו של רבי‬ ‫משה לייב‪ ,‬אמרה אשתו כשהיא קובלת על מר גורלה‪:‬‬ ‫"יופי של ברכה נתן לך הצדיק‪ ,‬פירושה של ברכה זו‬ ‫היא ודאי ‪,‬שאחד הסוסים שלך יתפגר בפורים והשני‬

‫שבת קודש‪-‬ברכו במטעמים‬ ‫על שבת קודש איתא במדרש נאמר ברכו במטעמים‪,‬‬ ‫ויש להבין מה הקשר בין ברכת השבת למטעמים‪ ,‬וי"ל‬ ‫עפ"י משל‪ :‬מלך אחד שלח את בנו עם פמליית חיילים‬

‫בפסח‪ .‬וכך זה באמת ארע כפי שניבאה זאת אשתו של‬

‫כדי לבדוק את מצב הגבול בין מדינתו למדינת האויב‪.‬‬

‫יעקב‪ ,‬בסביבות פורים התפגר לפתע אחד הסוסים‬

‫הבחינו חיילי האויב בפמליה הגדולה והבינו כי בוודאי‬

‫ואילו בימי חג הפסח הלך השני בעקבותיו‪ .‬יעקב מכר‬

‫שר חשוב נמצא שם‪ ,‬והגבירו את ההתקפה על‬

‫את העורות שלהם ובכסף שקיבל‪ ,‬כיסה איכשהו את‬

‫הפמליה‪ ,‬הניסו את החיילים ולקחו את בן המלך בשבי‪,‬‬ ‫מכיון שידעו חיילי אויב כי המלך לא יחסוך כל מאמץ‬

‫הוצאות הפורים והפסח‪ .‬לאחר החג נסע יעקב שוב אל‬

‫כדי להציל את בנו‪ ,‬החביאו אותו בכפר נידח כשהוא‬

‫הרבי מסאסוב‪ ,‬ועם דמעות בעיניו סיפר לו את‬

‫לבוש בגדי איכר‪ ,‬והעמידו שומרים על כל צעד שלו‪.‬‬

‫הקורות אותו מאז ביקורו הקודם‪ .‬נו ר' יעקב אל נא‬ ‫תדאג‪ ,‬הרגיע אותו הצדיק‪ ,‬כל מה שעליך לעשות הוא‬

‫אביו המלך לא חסך גם הוא תחבולות ועד מהרה גילו‬ ‫מרגליו היכן נמצא בן המלך‪ ,‬בדרך לא דרך העביר‬ ‫המלך לבנו איגרת סתרים‪ ,‬בה כתב לו שלא ידאג כלל‬

‫לקחת תרמיל ומקל נדודים‪ ,‬ולצאת לדרך כדי לקבץ‬

‫כי עד מהרה יצא לחפשי‪ .‬שמח בן המלך למקרא‬

‫נדבות וה' יעזור לך עד שתהפך במרוצת הזמן לחוכר‪.‬‬

‫המכתב אולם לא רצה להראות את שמחתו כלפי חוץ‪,‬‬ ‫כי חשש ששומריו יבחינו בכך ויעמדו על משמרתם‬

‫יעקב נסע הביתה‪ ,‬כשהוא תוהה ומשתומם כיצד זה‬

‫ביתר שאת‪ ,‬אולם מאידך השמחה בלבו עמדה‬

‫יקרה שהוא הקבצן הגדול יהפוך ביום בהיר אחד‬

‫להתפרץ‪ ,‬מה עשה‪ ,‬הלך לבית המרזח של הכפר שם‬

‫לחוכר‪ ,‬קפיצת דרך שכזו אין לו מושג איך זה אפשרי‬ ‫לעשותה‪ ,‬אולם אם הצדיק אמר לו לעשות כך בודאי‬ ‫יודע הוא את אשר הוא אומר‪ .‬נטל יעקב את מקלו‬

‫ישבו כפריים שכורים ששרו ורקדו מתוך שכרות‪,‬‬ ‫הצטרך אליהם בן המלך ורקד גם הוא בכל עוז‪ ,‬הוא‬ ‫בסיבתו‪ ,‬והם בסיבתם‪.‬‬ ‫כן הוא הנמשל‪ ,‬נשמה היא כבן מלך‪ ,‬כיון שבאה‬

‫ותרמילו ויצא את העיר בחשאי הוא התבייש לקבץ‬

‫ממקור עליון ומעולם האצילות שם נהנתה מזיו‬

‫נדבות בעירו שבה כולם הכירו אותו‪ ,‬והעדיף לצאת‬

‫השכינה‪ ,‬ואילו הגוף הוא חומר גשמי הכובל את‬

‫ולערוך גלות במקומות שאין מכירים אותו‪ .‬הוא נדד‬ ‫ממקום למקום‪ ,‬מעיר לכפר קיבץ נדבות‪ ,‬רעב הרבה‬

‫הנשמה לרצונותיו‪ .‬ביום השבת קודש מבקשת הנשמה‬ ‫להתרומם ולהתעלות בקדושת היום‪ ,‬אולם מכיון‬ ‫שהיא אסורה בכבלי הגוף הגשמי איננה יכולה‬

‫ללחם‪ ,‬וכל מה שהצליח לאסוף היו פרוטות עלובות‪,‬‬

‫להתעלות כחפצה‪ .‬משום כך חובה על כל אדם לענג‬

‫מצבו היה רע ומר ועולמו חשך בעדו‪ .‬אולם יעקב לא‬

‫את השבת במטעמים הגורמים לגוף שמחה‪ ,‬ועל ידי‬

‫התייאש‪ ,‬ברכתו של הרבי נתן לו כוחות להמשיך‬ ‫בהשתדלות שלו‪.‬‬

‫המשך בשבוע הבא אי"ה‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫כך זוכה גם הנשמה להתעלות כרצונה‪.‬‬ ‫)בשם הבעש"ט הקדוש זיע"א(‬


‫עזרה לזולת‬

‫מייזל זיע"א ושפך את לבו‪ .‬אמר‬

‫מידת טוב לבו של הגה"ק רבי‬

‫הרב‪ :‬איני מאמין שיהודי יתאכזר‬

‫חיים עוזר גרודזינסקי זיע"א היתה‬

‫כל כך‪ ,‬אני מבטיחך כי בעל‬

‫מופלגת ביותר‪ .‬פעם אחת בתום‬

‫הבית לא יגרש אותך‪ .‬ניסה הלה‬

‫אסיפה של ראשי הישיבות עם‬

‫להסביר לרב שאין הדברים כך‬

‫מנהל הגוינט‪ ,‬פנה מנהל הגוינט‬

‫וכי בעל הבית עומד בתוקף על‬

‫אל הגאון זצ"ל ואמר לו עד עכשיו‬

‫הפינוי‪ ,‬ואילו הוא אין לו לשלם‬

‫ישבנו ודאגנו לצורכי הכלל‪ ,‬עתה‬

‫שכר דירה‪ ,‬ואף לשבת אין לו‬

‫חשקה נפשי להטיב עם הרבי טובה‬

‫לקנות מאומה‪ ,‬אולם הרב הפטיר‬

‫אישית‪ ,‬יאמר לי מר מה חסר‬

‫בתוקף‪ :‬בעל הבית לא יעשה את‬

‫שבת קודש ג' כסלו‬ ‫רבי מאיר ב"ר משה כ"ץ אביו של הש"ך )ת"ג(‬ ‫יום ראשון ד' כסלו‬ ‫הרה"ק יעקב דוב מאמשינוב ב"ר ישראל יצחק‬ ‫מווארקי )תרל"ז(‬ ‫יום שני ה' כסלו‬ ‫רבי שמואל אליעזר ב"ר יהודה הלוי )המהרש"א‬ ‫ שצ"ב(‬‫הרה"ק רבי אשר אנשיל הלוי אב"ד טשענגער‬ ‫)מנחת אשר( ב"ר שמואל )תרל"ד(‬ ‫הגה"ק רבי ברוך בער ליבוביץ‬ ‫ב"ר שמואל דוד )ת"ש(‬ ‫יום שלישי ו' כסלו‬ ‫הרה"ק רבי יחזקאל שרגא מסטראפקוב ב"ר‬

‫בביתו ואני אשתדל לטפל בדבר‪.‬‬

‫הנבלה הזאת‪ ,‬ועתה קח לך‬

‫השיב לו רבי חיים עוזר ואמר‪ :‬אכן‬

‫ארבעה רובל בעד צרכי שבת‪,‬‬

‫זקוק אני לטובה אישית‪ .‬שמח‬

‫וארבעים קופיקות חציים בעד‬

‫ישכר דוב ‪ -‬תשנ"ה(‬ ‫יום רביעי ז' כסלו‬ ‫הרה"ק רבי אהרן מקראקא ב"ר קלונימוס קלמן‬

‫ניאות‬

‫דמי נסיעה חזרה לביתך‪ ,‬וחציים‬

‫)בעל מאור ושמש( תרמ"ב‬

‫להיעזר בו בענין אישי ושאלו מיד‬

‫בעד נסיעה אלי שוב ביום שני‬

‫במה יוכל לעזור? ענה לו ר' חיים‬

‫הבא‪ .‬ביום ראשון הזמין הרב‬

‫עוזר‪ ,‬לזוג' הרבנית יש עוזרת בית‪,‬‬

‫לביתו את בעל הבית והשפיע‬

‫יום חמישי ח' כסלו‬ ‫רבי משה ב"ר יצחק )חידושי מהרש"א מהדו"ב ‪-‬‬ ‫תכ"ט(‬

‫וכאן בוילנא קשה לה להשיג‬

‫עליו לבל יעיז להפיק את זממו‪,‬‬

‫לפי‬

‫ולא נתן לו אף להצטדק‪ ,‬כעבור‬

‫שמידות רגליה גדולות‪ ,‬ובעירנו‬

‫רגעים הפסיק לדבר עמו ועזב‬ ‫בא‬

‫מנהל‬

‫נעליים‬

‫הגוינט‬

‫שהגאון‬

‫ההולמות‬

‫אותה‪,‬‬

‫אין נעליים בגודל הדרוש לה‪ ,‬כיוון‬

‫אותו לנפשו‪ .‬ביום שני‬

‫ששמעתי שכבודו עומד לנסוע‬

‫החולה שנית לרב כמדובר‪ ,‬הרב‬

‫מכאן לקובנא‪ ,‬ושם יש בית חרושת‬

‫אמר לו‪ ,‬חשבתי אודות ידך‬

‫לנעלים יואיל נא לסור לשם כדי‬

‫הפצועה האם לא כדאי שתיסע‬

‫לקנות זוג נעליים לעוזרת ולשולחן‬

‫לברסלוי בגרמניה להתייעצות‬

‫בדואר‪.‬‬

‫עם‬ ‫והחזקת בו‬

‫פרופסור‬

‫מפורסם?‬

‫הרה"ק רבי אהרן מטשערנאבל ב"ר מרדכי‬ ‫)תרל"ב(‬ ‫הרה"ק רבי דוד מסוכטשוב ב"ר שמואל‬ ‫יום שישי ט' כסלו‬ ‫הרה"ק רבי דובער ב"ר שניאור זלמן )האדמו"ר‬ ‫האמצעי מליובאוויטש ‪ -‬תקפ"ח(‬ ‫הרה"ק רבי משה מסלוויטא ב"ר פינחס מקאריץ‬ ‫)תקצ"ח(‬

‫זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬

‫רבי‪,‬‬

‫הריני אביון ואין לי מאומה‬

‫בימי מהומות המהפכה בשנת‬

‫להוצאות הדרך ולביקור אצל‬

‫תרס"ה‪ ,‬נפצע יהודי תושב לודז'‬

‫הפרופסור‪ ,‬השיב החולה‪ .‬חייך‬

‫בידו וברגלו‪ .‬לימים רגלו התרפאה‬

‫הרב ואמר‪ :‬אם כן לפי דבריך עני‬

‫ואילו את ידו החליטו הרופאים‬

‫חייב להפקיר את חייו‪ ,‬מחר‬

‫לקטוע אותה‪ ,‬אחרת צפויה הרעלה‬

‫תקבל חמישים רובל להוצאות‬

‫פעם ביקר האדמו"ר האמצעי‪ ,‬הרה"ק‬ ‫רבי‬

‫דובער‬

‫מליובאוויטש‪,‬‬

‫)יומא‬

‫דהילולא ט' כסלו( אצל רבי יצחק אייזיק‬ ‫מהומיל שהיה אחד מגדולי החסידים‪.‬‬

‫בכל הגוף רח"ל‪ ,‬אחרי ישוב הדעת‬

‫הדרך ומכתב לפרופסור‪ .‬וכך‬

‫החליט החולה לא לקטוע את היד‬

‫היה‪ ,‬החולה נסע לברסלוי שם‬

‫ויהי מה‪ .‬מאותה עת חדל לעבוד‬

‫נתרפא וחזר הביתה בריא ושלם‪,‬‬

‫לא מקרב אותם ותמיד עסוק עם עצמו‪.‬‬ ‫"רבי אייזיק‪ ,‬מדוע אינך מקרב את‬

‫והדוחק בביתו היה גדול‪ .‬בעל‬

‫כל‬

‫הרב‬

‫האברכים ולומד עמם חסידות?" שאל‬

‫דירתו השכורה הבין שהמשפחה‬

‫למשפחתו ששה רובלים מדי‬

‫תיפול עליו למעמסה‪ ,‬הלך והגיש‬

‫שבוע בשבוע‪ ,‬בחזרתו לביתו‬

‫הרבי‪" .‬בקושי יש לי זמן לעסוק בעבודת‬ ‫השם האישית שלי‪ ,‬איך אוכל להתעסק‬ ‫עם אחרים?" השיב בשאלה‪".‬אייזיל‪,‬‬

‫צו פינוי‪ .‬ביום ששי בא החולה‬

‫מצא את פרנסתו ממשרת שמש‬

‫לביתו של הגה"צ רבי אליהו חיים‬

‫בבית הכנסת הגדול בלודז'‪.‬‬

‫אייזיל"‪ ,‬אמר לו הרבי‪" ,‬למד ממני‪.‬‬ ‫כשאני רואה שעם עצמי אינני מסוגל‬

‫אותה‬

‫עת‬

‫שלח‬

‫אברכי העיר התלוננו לפניו שרבי אייזיק‬

‫לעשות מאום‪ ,‬אשתדל לפחות לעשות‬ ‫טובה לזולת‪".‬‬

‫בחסות רשת חנויות‬

‫גל פז‬ ‫ר‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫נדבת הר"ר מאיר רכניצר הי"ו‬ ‫לע"נ אמו מרת מלכה בלומה ע"ה‬ ‫ב"ר משה הכהן הי"ו‬ ‫נלב"ע ב' כסלו תשע"ה‬


‫בס"ד‬

‫פרשת תולדות‪ ,‬ג' בכסלו תשע"ז‬

‫גיליון מס' ‪196‬‬ ‫שנה ‪4‬‬

‫‪.‬‬

‫ִס ּפ ּו ִרים וְ ַא ָ ּגדוֹ ת ּ ְפנִ ינִ ים ּו ַפ ְר ּ ְפ ָראוֹ ת ִמ ּדוֹ ת וַ ֲה ִליכוֹ ת‬

‫ִס ּפ ּו ִרים ַ ּב ּ ָפ ָר ָׁשה‬

‫וַ ִ ּי ְתר ֲֹצצ ּו ַה ָ ּבנִ ים ְ ּב ִק ְר ָ ּב ּה )כה‪ ,‬כב(‬ ‫עוֹ ד ְ ּביַ ְלדוּתוֹ ‪ִ ,‬ה ְת ַ ּב ֵּלט ַה ַּמ ֲה ַר"ל ִמ ּ ְפ ַרג ְ ּב ָחכְ ָמתוֹ ַהיְ ֵת ָרה‪ ,‬יַ ַחד ִעם ַא ֲהבַ ת‬ ‫יִ שְׂ ָר ֵאל ׁ ֶשבּ וֹ ‪ּ ִ .‬ב ְהיוֹ תוֹ ְּכבֶ ן ָח ֵמ ׁש‪ ,‬יָ ׁ ַשב ִעם ֲחבֵ ָריו ֵא ֶצל ַה ְמ ַל ֵּמד‪ ,‬ו ְּכ ׁ ֶש ִה ִּגיע ּו‬ ‫ְ ּב ָפ ָר ׁ ַשת ּתוֹ ְלדֹת ֶאל־ ַה ּ ָפסוּק "וַ ִ ּי ְתר ֲֹצצ ּו ַה ָ ּבנִ ים ְ ּב ִק ְר ָ ּב ּה"‪ִ ,‬ה ְס ִ ּביר ָל ֶהם ַר ָ ּבם‬ ‫ֶאת־דִּ בְ ֵרי ַר ּ ׁ ִש"י ִּכי ֲחזַ "ל דָּ ְר ׁש ּו ֶאת 'וַ ִ ּי ְתר ְֹצצוּ' ִמ ְּל ׁשוֹ ן ִרי ָצה‪ֶ ׁ ,‬ש ַּכ ֲא ׁ ֶשר ָ*בְ ָרה‬ ‫ִרבְ ָקה ַ*ל ּ ִפ ְת ֵחי ּתוֹ ָרה‪ָ ,‬היָ ה יַ ֲ*קֹב ָרץ ו ְּמ ַפ ְר ֵּכס ָל ֵצאת‪ ,‬ו ְּכ ׁ ֶש ָ*בְ ָרה ַ*ל ּ ִפ ְת ֵחי‬ ‫ֲ*בוֹ ָדה־זָ ָרה ִ ּב ֵּק ׁש ֵ*שָׂ ו ָל ֵצאת‪ָ ּ .‬פנָ ה ַה ֶ ּי ֶלד ֶאל־ ַה ְמ ַל ֵּמד וְ ׁ ָש ַאל‪ִ " :‬אם ֶאת־יַ ֲ*קֹב‬ ‫ֶא ְפ ׁ ָשר ְל ָהבִ ין ָל ָּמה לֹא יָ ָצא ֶאל ֵ ּבית־ ַה ִּמ ְד ָר ׁש‪ִ ,‬מ ּ ׁשוּם ׁ ֶש ֵ*שָׂ ו ָמנַ ע זֹאת ִמ ֶּמ ּנ ּו‪.‬‬ ‫או ָּלם ַ*ל ֵ*שָׂ ו ֲאנִ י ָּת ֵמ ַּה‪ִ ,‬מי ָהיָ ה ְמ ַ* ְּכבוֹ ָל ֵצאת ַל ֲ*בוֹ ָדה־זָ ָרה"? נֶ ֱהנָ ה‬ ‫ַה ְמ ַל ֵּמד ֵמ ַה ּ ׁ ְש ֵא ָלה ַה ְמ ‪/‬ח ֶּכ ֶמת‪ ,‬וּבְ ַה ִּכירוֹ ֶאת־ ַה ֶ ּי ֶלד ֶה ָח ִריף‪ָ ,‬א ַמר לוֹ ‪" :‬או ַּלי יֵ ׁש‬ ‫ְל ָך ַּגם ְּת ׁשוּבָ ה ִל ׁ ְש ֵא ָל ְת ָך ַה ּטוֹ בָ ה"? וְ ַה ֶ ּי ֶלד ֵה ׁ ִשיב ְל ַא ַחר ׁ ֶש ִה ְר ֵהר ְמ ַ*ט ַ ּבדָּ בָ ר‪:‬‬ ‫"חוֹ ׁ ְשבַ נִ י‪ֶ ׁ ,‬ש ֵ*שָׂ ו לֹא ָר ָצה ָל ֵצאת ְ ּב ִלי יַ ֲ*קֹב‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן יָ ַדע ׁ ֶשלּ ֹא ִּת ְהיֶ ה לוֹ‬ ‫ָּכל־ ַמ ָּט ָרה ְ ּב ַח ָ ּייו‪ֶ ׁ .‬ש ֲה ֵרי ֶאת־ ִמי יְ ַצ ֵ*ר וְ ֶאת־ ִמי יִ ְרדּ ֹף? ַ*ל־ ִמי יַ ֲ* ִליל ֲ* ִלילוֹ ת‬ ‫ׁ ְש ָפלוֹ ת וְ ַ*ל־ ִמי יִ גְ זֹר ְּגזֵ רוֹ ת ָק ׁשוֹ ת‪ִ ,‬אם יַ ֲ*קֹב לֹא יִ ְהיֶ ה יַ ַחד ִע ּמוֹ ? הוּא ָהיָ ה‬ ‫ֶ ּב ֱא ֶמת ִמ ְתרוֹ ֵצץ ו ְּמ ַפ ְר ֵּכס ָל ֵצאת‪ֲ ,‬אבָ ל לֹא ְ ּבגַ ּפוֹ ‪ֶ ,‬א ָּלא ַרק ִעם יַ ֲ*קֹב ָא ִחיו"‪...‬‬ ‫ישב א ָֹה ִלים )כה‪ ,‬כז( ‪ָ -‬א ֳהלוֹ ֶׁשל־ ֵׁשם וְ ָא ֳהלוֹ ֶׁשל־ ֵ ֶבר )רש"י(‬ ‫יש ָּתם ֵׁ‬ ‫וְ יַ ֲ קֹב ִא ׁ‬ ‫ישיבָ תוֹ ׁ ְשנֵ י ְס ָד ִרים ְקבו ִּעים ְ ּב ִל ּמוּד‬ ‫ַה ּ ׁ ֶ'ש ַפע ַח ִ ּיים' ִמ ַּצנְ ז־ ְקלוֹ יְ זֶ נְ בּ ו ְּרג ִהנְ ִהיג ִ ּב ׁ ִ‬ ‫ַה ְּג ָמ ָרא‪ֶ ,‬א ָחד ְ ּב ִע ּיוּן וְ ַה ּ ׁ ֵשנִ י ִ ּבבְ ִקיאוּת‪ ,‬וְ ָת ַמ ְך יְ ֵתדוֹ ָתיו ְ ּב ִדבְ ֵרי ַה ּ ׁ ְש ָל"ה ַה ָּקדוֹ ׁש‬ ‫ׁ ֶש ָּכ ַתב ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ִלנְ הֹג ֵּכן‪ַ ּ .‬פ ַ*ם ָא ַמר‪ִּ ,‬כי ֶא ְפ ׁ ָשר לוֹ ַמר ַ*ל יַ ֲ*קֹב ָאבִ ינ ּו ָל ָּמה ָל ַמד‬ ‫ִ ּב ׁ ְש ֵּתי יְ ׁ ִשיבוֹ ת‪ֶ ׁ ,‬של־ ׁ ֵשם וְ ׁ ֶשל־ ֵ*בֶ ר? ְּכ ֵדי ִל ְהיוֹ ת ִסינַ י וְ עוֹ ֵקר ָה ִרים ְּכ ֶא ָחד‪...‬‬ ‫ַה ּקֹל קוֹ ל יַ ֲ קֹב וְ ַה ָ ּי ַדיִ ם יְ ֵדי ֵ שָׂ ו )כז‪ ,‬כב(‬ ‫ַר ִ ּבי יוֹ ֵסף ׁ ָשא ּול נָ ָתנְ זוֹ ן ַ ּב ַ*ל " ׁשוֹ ֵאל ו ֵּמ ׁ ִשיב"‪ַ ,‬ר ָ ּב ּה ַהנּוֹ ָדע ׁ ֶשל־ ְלבוֹ ב‪ַ *ָ ,‬מד‬ ‫ְּכחוֹ ָמה ְ ּבצו ָּרה ַ*ל ׁ ְש ִמ ַירת ַה ּתוֹ ָרה וְ ַה ִּמ ְצוֹת‪ ,‬וְ הוֹ כִ י ַח ֶאת ּפוֹ ְר ֵקי ָהעֹל ַ*ל‬ ‫יהם ַה ְּנלוֹ זִ ים‪ .‬וְ יַ ַחד ִעם־זֹאת ָהיָ ה מוֹ כִ ַ‬ ‫יח ַּגם ֶאת־ ַההוֹ ְלכִ ים ְ ּב ֶד ֶר ְך ה'‪,‬‬ ‫ַמ ֲ*שֵׂ ֶ‬ ‫יהם ִ ּבנְ ִק ּיוּת ִמ ָּכל ֲח ׁ ַש ׁש ָּגזֵ ל‪ּ ְ .‬ב ָפ ָר ׁ ַשת‬ ‫מר ַ*ל־יְ ֵד ֶ‬ ‫ִל ְהיוֹ ת זְ ִה ִירים ְ ּב ָממוֹ נָ ם וְ ִל ׁ ְש ֹ‬ ‫ּתוֹ ְלדֹת נָ שָׂ א ּ ַפ ַ*ם דְּ ָר ׁ ָשה ְ ּבבֵ ית־ ַה ְּכנֶ ֶסת‪ ,‬וְ כֹה ָא ַמר‪ֲ " :‬חזַ "ל דָּ ְר ׁש ּו ֶאת־ ַה ּ ָפסוּק‬ ‫ׁ ֶש ַ ּב ּ ָפ ָר ׁ ָשה ַ'ה ּקֹל קוֹ ל יַ ֲ*קֹב וְ ַה ָ ּי ַדיִ ם יְ ֵדי ֵ*שָׂ ו'‪ ,‬וְ ָא ְמר ּו ׁ ֶש ַ ּי ֲ*קֹב ִמ ׁ ְש ַּת ֵּמ ׁש ְ ּב ִע ָּקר‬ ‫ְ ּבקוֹ לוֹ ְלתוֹ ָרה ו ְּת ִפ ָּלה‪ ,‬וְ ֵ*שָׂ ו ִמ ׁ ְש ַּת ֵּמ ׁש ְ ּביָ ָדיו‪ .‬או ָּלם ֲאנִ י אוֹ ֵמר‪ֶ ׁ ,‬ש ֵ ּי ׁש ְ ּבנֵ י ָא ָדם‬ ‫יהם יַ ַחד‪ַ ,‬מ ְר ִ ּבים ֵהם ִ ּב ְת ִפלּ וֹ ת וּבְ ַת ֲחנוּנִ ים‪ּ ִ ,‬ב ְת ִה ִּלים‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ִמ ׁ ְש ַּת ְּמ ׁ ִשים ִ ּב ׁ ְשנֵ ֶ‬ ‫יהם יְ ֵדי ֵ*שָׂ ו וְ ֵאין ֵהם נִ זְ ָה ִרים ְ ּב ָממוֹ ן ַה ּז ּו ַלת"‪.‬‬ ‫ו ַּמ ֲ* ָמדוֹ ת‪ ,‬או ָּלם יְ ֵד ֶ‬ ‫ַר ִ ּבי או ִּרי ִמ ְּס ְט ֶר ִל ְיסק‪ָ ,‬חזַ ר ּ ַפ ַ*ם ִמ ֵ ּבית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ְלבֵ יתוֹ ‪ְ ,‬ל ַא ַחר ְּת ִפ ַּלת ֵליל‬ ‫ׁ ַש ָ ּבת‪ ,‬וּבַ דֶּ ֶר ְך ׁ ָש ַמע נָ כְ ִרי ֶא ָחד ַה ְמזַ ֵּמר ִמ ּתוֹ ְך ׁ ִשכְ רוּת וְ אוֹ ֵמר‪ַ " :‬לגּ וֹ יִ ים יֵ ׁש‬ ‫יה ּנֹם"‪ְ .‬ל ׁ ֵש ַמע ַהדְּ בָ ִרים‪ָ ,‬ח ְל ׁ ָשה דַּ ְע ּתוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי או ִּרי‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן‬ ‫ַּגן־ ֵ* ֶדן‪ ,‬וְ ַל ְ ּיהו ִּדים ֵּג ִ‬ ‫ְ ּבוַ דַּ אי ִמן־ ַה ּ ׁ ָש ַמיִ ם זִ ְּמנ ּו לוֹ ִל ׁ ְשמ ַֹ* ֶאת־ ַהדָּ בָ ר‪ָ ׁ .‬ש ָ*ה ֲא ‪/‬ר ָּכה ָ* ַמד וְ ִה ְר ֵהר‪*ַ ,‬ד‬ ‫ׁ ֶשלּ ֹא ָהיָ ה ְמ ‪/‬ס ָּגל ְל ַה ְת ִחיל ַ ּב ִּקדּ ו ּׁש‪ַ ,‬א ְך ְלבַ ּסוֹ ף ִה ְתיַ ּ ׁ ְשבָ ה דַּ ְע ּתוֹ ָ* ָליו‪ֲ " .‬ה ֵרי‬ ‫ַהגּ וֹ י צוֹ ֵדק ִ ּב ְדבָ ָריו"‪ָ ,‬א ַמר ְל ַ* ְצמוֹ ‪ַ " ,‬לגּ וֹ י יֵ ׁש ָא ְמנָ ם ֵמ ֵ*ין ַּגן־ ֵ* ֶדן‪ֲ ,‬אבָ ל זֶ ה ַרק‬ ‫ָ ּבעוֹ ָלם ַה ּ ׁ ָש ָפל ַה ֶ ּזה‪ ,‬וְ ִאלּ ּו ַל ְ ּיהו ִּדי ‪/‬מבְ ָטח ֵח ֶלק ְ ּבגַ ן־ ֵ* ֶדן ָ ּבעוֹ ָלם ַה ָ ּבא‪ .‬וַ ֲה ֵרי ָּכ ְך‬ ‫נִ זְ ַּכר ְ ּב ָאבוֹ ת דְּ ַר ִ ּבי נָ ָתן‪ֶ ׁ ,‬ש ַ ּי ֲ*קֹב וְ ֵ*שָׂ ו ִח ְּלק ּו ֵ ּבינֵ ֶ‬ ‫יהם ֶאת נַ ֲח ַלת ׁ ְשנֵ י ָהעוֹ ָלמוֹ ת‪,‬‬ ‫יַ ֲ*קֹב נָ ַטל ֶאת ָהעוֹ ָלם ַה ָ ּבא וְ ֵ*שָׂ ו ֶאת ָהעוֹ ָלם ַה ֶ ּזה‪ .‬נִ ְמ ָצא ׁ ֶש ָהעוֹ ָלם ַה ֶ ּזה ֵאינוֹ‬ ‫ׁ ַש ָ ּי ְך ַל ְ ּיהו ִּדי‪ ,‬וְ הוּא ְמ ׁ ַש ֵּמ ׁש לוֹ ַרק ִּכ ְפרוֹ זְ דוֹ ר ָלעוֹ ָלם ַה ָ ּבא"‪.‬‬

‫זמני השבת ‪ -‬ירושלים‬ ‫הדלה"נ ‪ 3.59‬צאת השבת ‪ 5.15‬רבנו תם ‪5.52‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫יש ֶּכ ֶר ְך ג'‬ ‫ָח ָד ׁש! ַׁש ָ ּבת ִט ׁ‬ ‫ִעם ְצרוֹ ר ַמ ְפ ְּתחוֹ ת נִ ְר ָחב‬

‫ּ ְפנִ ינִ ים‬ ‫וְ ֵא ֶּלה ּתוֹ ְלדֹת יִ ְצ ָחק )כה‪ ,‬יט( ‪ְ -‬מ ָפ ֵר ׁש ַר ּ ׁ ִש"י‪,‬‬ ‫יַ ֲ קֹב וְ ֵ שָׂ ו ָה ֲאמו ִּרים ַ ּב ּ ָפ ָר ָׁשה‪ .‬וְ נִ ְת ַח ְ ּבט ּו‬ ‫ַה ְמ ָפ ְר ׁ ִשים ְל ָהבִ ין ֶאת־ ַּכ ָ ּונָ תוֹ ‪ַ ,‬א ְך ָר ַמז ָּכאן ַ*ל‬ ‫ֵּתבַ ת ּתוֹ ְלדֹת ׁ ֶש ִּנ ְכ ְּתבָ ה ֲח ֵס ָרה וָ א"ו‪ִּ ,‬כי ַה ּתוֹ ָל ָדה‬ ‫ׁ ֶשל־ ֵ שָׂ ו ָה ָר ׁ ָשע ּ ְפגו ָּמה וַ ֲח ֵס ָרה‪) .‬דברי שי"ר(‬

‫ַא ְב ָר ָהם הוֹ ִליד ֶאת־יִ ְצ ָחק )שם( ‪ -‬הוֹ ִליד‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה דּ וֹ ֶמה‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה יִ ְצ ָחק דּ וֹ ֶמה ְל ָאבִ יו‬ ‫ְ ּבגִ ַ‬ ‫ַא ְב ָר ָהם‪*ַ ,‬ד ׁ ֶש ‪ּ/‬כ ָּלם ָהי ּו אוֹ ְמ ִרים ַא ְב ָר ָהם הוֹ ִליד‬ ‫ֶאת־יִ ְצ ָחק‪ .‬הוֹ ִליד נוֹ ָט ִריקוֹ ן ּו ְדמוּת יִ ְצ ָחק ָהיְ ָתה‬ ‫דּ וֹ ָמה ְל ַאבְ ָר ָהם‪ּ ,‬תוֹ ְלדֹת נוֹ ָט ִריקוֹ ן ְּתמ ּונָ תוֹ‬ ‫ימה‪) .‬שמחת התורה(‬ ‫וְ צ ּו ָרתוֹ ְל ַאבְ ָר ָהם דּ וֹ ָמה ְּת ִמ ָ‬ ‫וַ ֶ ּי ְע ַּתר יִ ְצ ָחק ַלה' ְלנֹכַ ח ִא ְׁש ּתוֹ )כה‪ ,‬כא( ‪ָ -‬א ְמר ּו‬ ‫ֲחזַ "ל ַ ּב ְּג ָמ ָרא‪ֶ ׁ ,‬ש ַאנְ ׁ ֵשי ְּכנֶ ֶסת ַה ְּגדוֹ ָלה ָקבְ ע ּו‬ ‫ְל ֵאיזֶ ה ַצד ְל ִה ְת ּ ַפ ֵּלל‪ ,‬וְ ָלכֵ ן ָ* ְמד ּו יִ ְצ ָחק וְ ִרבְ ָקה‬ ‫ְ ּב ֶק ֶרן זָ וִ ית‪ֶ ׁ ,‬ש ָ ּבה יֵ ׁש ְׁש ֵּתי רוּחוֹ ת‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ְ ּב ָכ ְך‬ ‫יַ ַ* ְמד ּו ַ ּבצַּ ד ַה ָּנכוֹ ן ֵמ ַא ְר ַ ּבע ָהרוּחוֹ ת‪) .‬מים חיים(‬ ‫ַ ּב ִּמ ְד ָר ׁש דָּ ְר ׁש ּו‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה יִ ְצ ָחק דּ וֹ ֶמה ְל ָאבִ יו ְ ּבנוֹ י‪,‬‬ ‫ְ ּב ָח ְכ ָמה‪ּ ְ ,‬ב ֹע ֶש‪3‬ר וּבְ ַמ ֲ*שִׂ ים‪ .‬וְ ָלכֵ ן ִה ְת ּ ַפ ֵּלל יִ ְצ ָחק‬ ‫ְל ֹנכַ "ח ִא ׁ ְש ּתוֹ ‪ ,‬נוֹ ָט ִריקוֹ ן נוֹ י‪ ,‬כּ ֹ ַח‪ָ ,‬ח ְכ ָמה‪ַ .‬א ְך‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ָר ֲא ָתה ִרבְ ָקה ׁ ֶש ַה ָ ּבנִ ים ִמ ְתר ְֹצ ִצים ְ ּבלֹא‬ ‫ָחכְ ָמה‪ָ ,‬א ְמ ָרה ִאם ֵּכ"ן ‪ִ -‬אם יֵ ׁש ַרק כּ ֹ ַח וְ נוֹ י וְ לֹא‬ ‫ָחכְ ָמה‪ָ ,‬ל ָּמה ֶ ּזה ָאנ ִֹכי‪) .‬ארחות צדיק(‬ ‫ָל ָּמה ֶ ּזה ָאנֹכִ י וַ ֵּת ֶל ְך ִל ְדרֹ ׁש )כה‪ ,‬כב( ‪ -‬סוֹ ֵפי‬

‫ימ ְט ִר ָ ּיה ֵׁשם‪ְ ,‬ל ַר ֵּמז ׁ ֶש ִרבְ ָקה ָה ְלכָ ה‬ ‫ַה ֵּתבוֹ ת ְ ּבגִ ַ‬ ‫יה‪) .‬מגדנות(‬ ‫ְלבֵ ית־ ִמ ְד ָר ׁשוֹ ׁ ֶשל־ ֵׁשם ִל ׁ ְשאֹל ָ* ֶל ָ‬ ‫יש י ֵֹד ַ ַציִ ד )כה‪ ,‬כז( ‪ -‬י"ג אוֹ ִתיּוֹ ת‪,‬‬ ‫וַ יְ ִהי ֵ שָׂ ו ִא ׁ‬ ‫ישב א ָֹה ִלים ֵהן י"ג אוֹ ִתיּוֹ ת‪ְ ,‬ל ַר ֵּמז‬ ‫יש ָּתם ֵׁ‬ ‫וְ כֵ ן ִא ׁ‬ ‫יהם ֶהבְ דֵּ ל זֶ ה‪) .‬שם(‬ ‫ׁ ֶש ְ ּבגִ יל י"ג ָהיָ ה נִ ָּכר ֵ ּבינֵ ֶ‬

‫ַה ּקֹל קוֹ ל יַ ֲ קֹב )כז‪ ,‬כב( ‪ָ -‬האוֹ ִת ּיוֹ ת ַה ִּנ ְס ָּתרוֹ ת ׁ ֶשל‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה קוֹ ל‪ִּ ,‬כי‬ ‫ֵ שָׂ ו‪*ַ ,‬־יִ "ן‪ ,‬שִׂ ־י"ן‪ ,‬וָ ־י"ו‪ּ ְ ,‬בגִ ַ‬ ‫ַּכ ֲא ׁ ֶשר קוֹ לוֹ ׁ ֶשל־יַ ֲ*קֹב נִ ׁ ְש ָמע‪ ,‬נִ כְ נָ ע קוֹ לוֹ ׁ ֶשל‬ ‫ֵ*שָׂ ו‪ ,‬וְ זֶ ה ֵ ּבאוּר ַה ּ ָפסוּק ֵא ְ‬ ‫יך נֶ ְח ּ ְפשׂ ּו ֵ שָׂ ו נִ בְ ע ּו‬ ‫יצד ֶא ְפ ׁ ָשר ַל ֲחשׂ ֹף ֶאת ֵ*שָׂ ּו‬ ‫ַמ ְצ ּ *פנָ יו‪ֵּ ,‬כ ַ‬ ‫ישוֹ ? ַ*ל־יְ ֵדי ׁ ֶש ִּנבְ ע ּו ַמ ְצ ּפ ּונָ יו‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ְּנגַ ֶּלה‬ ‫ו ְּל ַה ֲח ִל ׁ‬ ‫ֶאת ַהצְּ פוּנוֹ ת ָ ּבאוֹ ִת ּיוֹ ת ֵ שָׂ ו ָהעוֹ לוֹ ת ְּכ ִמנְ יַ ן‬ ‫קוֹ ל‪ ,‬וּנְ ַח ֵ ּזק ֶאת קוֹ ל יַ ֲ קֹב‪) .‬לחם לפי הטף(‬ ‫יח שָׂ ֶדה ֲא ֶׁשר ֵ ּב ֲרכוֹ ה' )כז‪ ,‬כז( ‪-‬‬ ‫יח ְ ּבנִ י ְּכ ֵר ַ‬ ‫ְר ֵאה ֵר ַ‬ ‫יח ַ ּגן־ ֵ ֶדן‪ִּ ,‬כי ָא ְמר ּו‬ ‫ְמ ָפ ֵר ׁש ַר ּ ׁ ִש"י ׁ ֶש ִּנכְ נַ ס ִע ּמוֹ ֵר ַ‬ ‫ַ ּב ֲ* ֵלי ַה ּתוֹ ָספוֹ ת ׁ ֶש ַה ַּמ ְל ָא ְך ִמיכָ ֵאל ֵהבִ יא לוֹ יַ יִ ן‬ ‫יח ִמ ּ ׁ ָשם‪) .‬מגדנות(‬ ‫ִמ ַ ּגן־ ֵ ֶדן‪ ,‬וְ נִ כְ נַ ס ִע ּמוֹ ַּגם ָה ֵר ַ‬

‫לקבלת הגיליון והנצחות‬ ‫דוא"ל‪5806777@gmail.com :‬‬


‫וַ ִ ּי ְמ ּכֹר ֶאת־ ְ ּבכ ָֹרתוֹ ְליַ ֲ קֹב‬

‫ְמאוֹ רוֹ ת‬

‫"פ ִמ ּסו ַּב ְלק־יְ רו ָּׁש ַליִ ם‬ ‫ַר ִּבי יִ ְצ ָחק ַח ְר ַל ּ‬

‫זַ ַ ּצ"ל‬

‫ְליוֹ ם ַה ִה ּל ּו ָלא ג' ְ ּב ִכ ְס ֵלו תרט"ו‬

‫ֲאבִ י ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפ ָחה ַה ַּמ ֲ* ִט ָירה ְּב ֶא ֶרץ יִ שְׂ ָר ֵאל‪ִ ,‬מ ֶּז ַרע‬ ‫ִמ ׁ ְש ּ ַפ ַחת ַח ְר ַל" ּפ ָה ַ* ִּת ָיקה‪ַ ,‬ה ְמי‪ֶ /‬ח ֶסת ְלזֶ ַרע ֵּבית‬ ‫ֹאש ַהגּ וֹ ָלה ׁ ֶש ָ*בַ ר ִל ְס ָפ ַרד‬ ‫דָּ וִ ד‪ֶ ,‬צ ֱא ָצ ֵאי ִח ָ ּיא ר ׁ‬ ‫ְל ַא ַחר ׁ ֶש ָאבִ יו נִ ְר ַצח ְּבבָ בֶ ל‪ ,‬וְ ֵח ֶלק ִמצֶּ ֱא ָצ ָאיו ִה ִּגיע ּו‬ ‫ְלס ּובַ ְלק ׁ ֶש ְּבפוֹ ִלין‪ ,‬ו ִּמ ָּכאן ׁ ְש ָמם ַח ְר ַל" ּפ ‪ִ -‬ח ָ ּיא‬ ‫ֹאש ְלגוֹ ַלת ּפוֹ ִלין‪ָ *ָ .‬לה ְל ֶא ֶרץ יִ שְׂ ָר ֵאל ִּב ׁ ְשנַ ת‬ ‫ר ׁ‬ ‫יהם‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר יָ ָצא ֵמ ִעיר‬ ‫תר"י ִעם ִא ׁ ְש ּתוֹ ּו ׁ ְשנֵ י יַ ְל ֵד ֶ‬ ‫‪/‬ה ַּל ְד ּתוֹ ס ּובַ ְלק‪ ,‬יָ ְצא ּו ְּבנֵ י ָה ִעיר ְל ַל ּווֹ תוֹ וְ הוּא יָ ָצא‬ ‫ְּב ָמחוֹ ל ַ*ל־זְ כִ ָ ּיתוֹ ִלנְ ס ַֹ* ְל ֶא ֶרץ ַה ּק ֶֹד ׁש‪*ַ ,‬ד ׁ ֶש ָּכל‬ ‫ְמ ַל ָ ּויו ִה ׁ ְש ָּתא ּו ְל ַמ ְר ֵאה ַא ֲהבַ ת ָה ָא ֶרץ ׁ ֶשבּ וֹ ‪ְּ .‬ב ֶא ְמ ַצע‬ ‫ַמ ָּס ָ*ם ָה ָאר ְֹך‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ָ*גְ נָ ה ָה ֳאנִ ָ ּיה ְּב ַא ַחד ָה ִא ִ ּיים‬ ‫ׁ ֶש ְּליַ ד ּ‪/‬ת ְר ִּכ ָ ּיה‪ ,‬יָ ְר ָדה ִא ׁ ְש ּתוֹ ) ׁ ֶש ָהיְ ָתה ַאף ִהיא‬ ‫ִמ ִּמ ׁ ְש ּ ַפ ַחת ַח ְר ַל" ּפ‪ַּ ,‬בת ַר ִּבי יְ ה ּו ָדה ֵליְ בּ ַר ָּב ּה ׁ ֶש ל‬ ‫ָמ ִר ַיא ְמ ּפוֹ ל‪ָ ,‬ח ָתן ַר ִּבי ַח ִ ּיים ּ ֶפ ֶר ְלמ ּו ֶטר ַּב ַ*ל " ֶא ֶלף‬ ‫א ֶֹמר" וְ " ׁ ִש ָירה ַל ַח ִ ּיים"(‪ִ ,‬עם ְּבנָ ּה ׁ ֶש ָהיָ ה ָאז ְּכבֶ ן‬ ‫ֵּת ׁ ַשע ׁ ָשנִ ים‪ְּ ,‬כ ֵדי ָלפ ּו ׁש ְמ ַ*ט ָּב ִאי וְ ֶל ֱא ֹכל‬ ‫ִמ ּ ֵפרוֹ ָתיו‪ ,‬וְ ָה ָאב נוֹ ַתר ָּב ֳאנִ ָ ּיה ִעם ִּב ָּתם ַּבת ָה ַא ְר ַּבע‬ ‫ֶ*שְׂ ֵרה‪ְ .‬ל ֶפ ַתע‪ ,‬יָ ְצ ָאה ָה ֳאנִ ָ ּיה ְל ַד ְר ָּכ ּה ְּב ִלי הוֹ ָד ָ*ה‪,‬‬ ‫וְ ָה ֵאם ִעם ְּבנָ ּה נוֹ ְתר ּו ָּב ָדד ָּב ִאי ַה ִּנדָּ ח‪ָ ּ .‬פ ְר ָצה ָה ֵאם‬ ‫יש ֶאת יְ ׁשו ָּ* ָת ּה‪,‬‬ ‫ִּבבְ כִ י ַמר וְ ִה ְת ַח ְּננָ ה ַל ָּק ָּב"ה ׁ ֶש ָ ּי ִח ׁ‬ ‫וְ ִל ְפ ִל ָיא ָת ּה הוֹ ִפ ָי*ה ְל ֶפ ַתע ֳאנִ ָ ּיה ִמ ְס ּתוֹ ִרית‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ַּל ְמרוֹ ת ֱהיוֹ ָת ּה ְמ ֵל ָאה ְּבנוֹ ְס ִעים שָׂ ְר ָרה ָּב ּה‬ ‫דּ ו ִּמ ָ ּיה ְּכבֵ ָדה‪ ,‬וְ ָה ֳאנִ ָ ּיה הוֹ ִל ָיכה אוֹ ָתם ֶאל ָה ִאי‬ ‫ׁ ֶש ְּל ַא ֲח ָריו‪ָ ׁ ,‬שם ָ*גְ נָ ה ַּגם ְס ִפינָ ָתם ָּב ּה נָ ְסע ּו‪ ,‬ו ִּמ ָ ּיד‬ ‫ְל ַא ַחר ִמ ֵּכן נֶ ֶ* ְל ָמה ִמן־ ָה ַ*יִ ן‪ ,‬וַ יְ ִהי ְל ֶפ ֶלא‪ַ .‬ה ֵּבן ַר ִּבי‬ ‫"פ‪ָ ,‬היָ ה ֶא ָחד ִמ ְּגאוֹ נֵ י יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם‪ ,‬וְ ׁ ִש ֵּמ ׁש‬ ‫זְ ב ּו ‪/‬לן ַח ְר ַל ּ‬ ‫ְּכ ָחבֵ ר ְּבבֵ ית־דִּ ינוֹ ׁ ֶשל ַמ ֲה ִרי"ל דִּ ְיס ִקין‪ַ .‬ר ִּבי יִ ְצ ָחק‬ ‫"פ נִ ְפ ַטר ְּבג' ְּבכִ ְס ֵלו תרט"ו‪ ,‬וְ נִ ְק ַּבר ְּבבֵ ית‬ ‫ַח ְר ַל ּ‬ ‫ַה ְּקבָ רוֹ ת ָה ַ* ִּתיק ַ'ס ְמבּ ּו ְס ִקי' ֲא ׁ ֶשר ְּבמוֹ ַרד ַהר־ ִצ ּיוֹ ן‪.‬‬

‫יוֹ ִסיף ַ ּד ַ ת‬

‫מה הם 'בגדי החמודות' שהלבישה רבקה את־יעקב? ובכן‪,‬‬ ‫רש"י מביא את תרגום אונקלוס 'דכיתא'‪ ,‬דהיינו הנקיות‪,‬‬ ‫ומוסיף‪" :‬דבר אחר‪ ,‬שחמד אותן מן־נמרוד"‪ .‬ומקור הדבר‬ ‫בפרקי דרבי אליעזר‪ ,‬שם מובא שהכוונה לכתנות עור‬ ‫שהקב"ה הכין לאדם הראשון אחר החטא‪ ,‬ועליהן היו‬ ‫מצוירים כל החיות והעופות‪ .‬ממנו הגיע הבגד לחנוך‪,‬‬ ‫וממנו עבר למתושלח שהעבירו לנח‪ ,‬והוא הכניסו לתיבה‬ ‫והיה לובשו בשעה שהאכיל את החיות והעופות כדי‬ ‫שלא יזיקוהו‪ ,‬וכשיצא משם גנבם חם בנו ונתנו לכוש‬ ‫בכורו‪ ,‬והוא נתנו לנמרוד בנו‪ ,‬וכשיצא עם הבגד לצוד‬ ‫חיות‪ ,‬נפלו כולם לפניו מפני שהיה הבגד מעשה שמים‪,‬‬ ‫ולכן המליכו כולם את נמרוד בחושבם שהחיות יראות‬ ‫ממנו מכוח גבורתו‪ .‬עשו חמד את הבגד לעצמו‪ ,‬וכשהלך‬ ‫פעם נמרוד אל השדה‪ ,‬הרג את נמרוד עם שומריו ולקח‬ ‫לעצמו את הבגד והחביאו אצל יעקב אחיו‪ .‬אך במדרש‬ ‫רבה מובא שאדם מסרו לשת‪ ,‬והוא מסרו למתושלח‬ ‫שמסרו לנח‪ ,‬והוא מסרו לשם שמסרו לאברהם‪ ,‬וממנו‬ ‫עבר ליצחק ולבנו יעקב‪ .‬מאידך‪ ,‬מובא בירושלמי מסכת‬ ‫מגילה‪ ,‬שבגדי עשו החמודות נקראו כן‪ ,‬מפני שהיו בגדי‬ ‫כהונה‪ ,‬שהרי עשו היה בכור והיה משתמש בבגדי כהונה‪,‬‬ ‫ולפי זה מובן מדוע רבקה הלבישה את יעקב בבגדים אלו‪,‬‬ ‫שהרי הכינה שני גדיי עזים‪ ,‬אחד לקרבן פסח ואחד‬ ‫לקרבן חגיגה‪ ,‬ולכן לבש בגדי כהונה להקריבם לפני‬ ‫יצחק‪ .‬על סופם של הבגדים מובא במדרש‪ ,‬שאחר שיעקב‬ ‫השתמש בהם‪ ,‬אמר שאין עשו ראוי ללבוש אותם‪ ,‬ולכן‬ ‫גנזם באדמה‪ .‬אולם במדרש אחר מובא שבגד זה היה‬ ‫כתונת הפסים שעשה יעקב לבנו יוסף‪ .‬במסכת עבודה‬ ‫זרה מובא‪ ,‬שכתנות העור השתמרו בגנזי מלכות רומי‪,‬‬ ‫ואחת לשבעים שנה הם מלבישים אדם עם הבגדים האלו‬ ‫ומרכיבים אותו על אדם חיגר‪ ,‬ומניחים לו בראשו את‬ ‫קרקיפלו ‪ -‬עור פניו המשומר של רבי ישמעאל‪ ,‬ומכריזים‬ ‫כי חשבונו של יעקב על גאולת ישראל כוזב‪ ,‬אולם לבסוף‬ ‫הם אומרים 'אוי לו לְ ֵע ָשׂו כאשר יקום יעקב עליו'‪.‬‬

‫יטא"‪ָ ,‬היָ ה ַה ְּג ָר"א‪ַ ,‬ר ִ ּבי‬ ‫הוֹ ָד ּה וַ ֲה ָד ָר ּה ׁ ֶשל וִ ְילנָ א ַה ַּמ ֲ* ִט ָירה‪ֶ ׁ ,‬ש ‪ּ/‬כ ְּנ ָתה ְ ּב ִפי ַה ְ ּיהו ִּדים "יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם דְּ ִל ָ‬ ‫ֵא ִל ָ ּיה ּו ִמ ִ ּו ְילנָ א‪ֶ ׁ ,‬ש ַּל ְמרוֹ ת ׁ ֶש ּלֹא ָּת ַפס ׁשוּם ִמשְׂ ָרה ַר ָ ּבנִ ית וְ ִצבּ ו ִּרית ְ ּבוִ ְילנָ א‪ָ ,‬היְ ָתה ַה ׁ ְש ּ ָפ ָ*תוֹ ֲ*צו ָּמה ַ*ל‬ ‫יְ הו ֵּדי ָה ִעיר ְ ּב ַח ָ ּייו וְ ַאף ְל ַא ַחר ּ ְפ ִט ָירתוֹ ‪ְ ׁ .‬שמוֹ נִ ּ ָשׂ א ְל ׁ ֵשם וְ ִל ְת ִה ָּלה ְ ּב ִפי יְ ה ּו ֵדי וִ ְילנָ א ַ*ד ‪/‬ח ְר ַ ּבן יַ ֲהדוּת‬ ‫ֵאירוֹ ּ ָפה‪ ,‬וְ רוּחוֹ ַה ְּגדוֹ ָלה ָהיְ ָתה חוֹ ֶפ ֶפת ַ*ל־ ָה ִעיר ְ ּבהוֹ ד ְקדו ִּמים‪ּ ְ .‬בבֵ ית־ ִמ ְד ָר ׁשוֹ ׁ ֶשל ַה ְּג ָר"א‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה נִ ְק ָרא‬ ‫יהם ִה ְס ּתוֹ ְפפ ּו ְ ּב ִצלּ וֹ ׁ ֶשל ַה ְּג ָר"א‬ ‫יהם וַ ֲאבוֹ ת־ ֲאבוֹ ֵת ֶ‬ ‫ישים ׁ ֶש ֲאבוֹ ֵת ֶ‬ ‫יש ׁ ִ‬ ‫ַ'ה ְּקלוֹ יְ ז ׁ ֶשל־ ֶה ָח ִסיד'‪ ,‬יָ ׁ ְשב ּו זְ ֵקנִ ים וִ ׁ ִ‬ ‫וְ זָ כ ּו ��ל ְהיוֹ ת ֵמרוֹ ֵאי ּ ָפנָ יו‪ ,‬וְ ֵהם ֶה ֱ*בִ יר ּו ְלדוֹ רוֹ ת ּ ֵפרו ׁ ִּשים נִ ְפ ָל ִאים וִ ָיק ִרים ׁ ֶש ִּנ ׁ ְש ְמע ּו ִמ ּ ִפיו ִמ ּ ַפ ַ*ם ְל ַפ ַ*ם‪.‬‬ ‫ַה ִּס ּפוּר ֵא ַרע ִ ּב ׁ ְשנַ ת תרנ"ב‪ִ ,‬ל ְפנֵ י ְל ַמ ְע ָלה ִמ ֵּמ ָאה וְ ֶ*שְׂ ִרים ׁ ָשנָ ה‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ֵמ ָאז ּ ְפ ִט ָירתוֹ ׁ ֶשל ַה ְּג ָר"א‬ ‫ִ ּב ׁ ְשנַ ת תקנ"ח‪*ָ ,‬בְ ר ּו ִּת ׁ ְש ִעים וְ ַא ְר ַ ּבע ׁ ָשנִ ים‪ּ ְ .‬באוֹ ָתם יָ ִמים‪ ,‬נוֹ ַתר ַרק שָׂ ִריד ֶא ָחד ְלאוֹ תוֹ דּ וֹ ר נְ ִפ ִילים‬ ‫יש ‪/‬מ ְפ ָלג‪ֶ ׁ ,‬ש ַּל ְמרוֹ ת ׁ ֶש ִה ְפ ִליג ְ ּב ׁ ָשנִ ים‪ָ ,‬היָ ה‬ ‫יש זָ ֵקן וְ יָ ׁ ִש ׁ‬ ‫ׁ ֶש ָ ּזכ ּו ִל ְראוֹ ת ֶאת ַה ְּג ָר"א ְ ּב ַח ִ ּיים ִח ּיוּתוֹ ‪ָ .‬היָ ה זֶ ה ִא ׁ‬ ‫ָ ּב ִריא ְ ּבגוּפוֹ וְ ֵא ָיתן ְ ּבכֹחוֹ ָתיו ְּכ ֶ* ֶלם ָצ ִעיר‪ .‬וְ ָהיָ ה אוֹ תוֹ זָ ֵקן ִמ ׁ ְש ַּת ֵ ּב ַח ָּכל־יָ ָמיו‪*ַ ,‬ל־ ָּכ ְך ׁ ֶש ָ ּזכָ ה ְל ַה ִּכיר ֶאת‬ ‫ַה ְּג ָר"א ְ ּב ַח ָ ּייו‪ ,‬וְ הוּא ַאף ׁ ִש ֵּמ ׁש ְּכ ַסנְ דָּ קוֹ ְ ּב ׁ ָש ָ*ה ׁ ֶש ִּנכְ נַ ס ַל ְ ּב ִרית‪ ,‬ו ַּמ ֲ*שֶׂ ה ׁ ֶש ָהיָ ה ָּכ ְך ָהיָ ה‪ְ .‬להוֹ ָריו ׁ ֶשל‬ ‫אוֹ תוֹ זָ ֵקן‪ ,‬נוֹ ְלד ּו ׁ ְשנֵ י יְ ָל ִדים ְ ּב ֶט ֶרם נוֹ ַלד הוּא‪ ,‬או ָּלם ְל ַמ ְר ֵ ּבה ַה ַּצ ַ*ר לֹא ֶה ֱא ִריכ ּו ַה ּ ׁ ְשנַ יִ ם יָ ִמים‪ ,‬וְ נִ ְפ ְטר ּו‬ ‫ישי‪ְ ,‬ל ָמ ֳח ָרת יוֹ ם ַה ִּכ ּפו ִּרים ׁ ֶשל‬ ‫ְ ּבעוֹ ָדם ִּתינוֹ קוֹ ת ַר ִּכים‪ִ .‬ה ְת ַא ְ ּבל ּו ַההוֹ ִרים ְמאֹד‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר נוֹ ַלד יַ ְלדָּ ם ַה ּ ׁ ְש ִל ׁ ִ‬ ‫יח ִל ְפנֵ י קוֹ נָ ם‪ֶ ׁ ,‬ש ִ ּינְ צֹר ֶאת־ ְ ּבנָ ם יַ ִּק ָירם וְ יַ ֲא ִר ְ‬ ‫יך ֶאת יָ ָמיו‬ ‫ׁ ְשנַ ת תקנ"ח‪ָ ,‬הי ּו ֲח ֵר ִדים ְמאֹד ְלגוֹ ָרלוֹ וְ ׁ ָש ְפכ ּו שִׂ ַ‬ ‫ימים‪ .‬יוֹ ם ִמ ָילתוֹ ׁ ֶשל ַה ֶ ּי ֶלד ָחל ְ ּביוֹ ם ׁ ֵשנִ י ׁ ֶשל ַחג ַה ּ‪/‬סכּ וֹ ת‪ֶ ׁ ,‬ש ָאז ָהיָ ה ַה ּיוֹ ם ַה ּ ׁ ְש ִמינִ י ְל ֵל ָדתוֹ ‪,‬‬ ‫ַ ּב ּטוֹ ב וּבַ ְּנ ִע ִ‬ ‫וְ ָהיָ ה זֶ ה יוֹ ם ֶא ָחד ִל ְפנֵ י יוֹ ם ּ ְפ ִט ָירתוֹ ׁ ֶשל ַה ְּג ָר"א‪ֶ ׁ ,‬ש ִּנ ְפ ַטר ְ ּבי"ט ְ ּב ִת ׁ ְש ֵרי תקנ"ח‪ּ ְ .‬באוֹ ָת ּה ׁ ָש ָ*ה ְּכבָ ר ָהיָ ה‬ ‫ַה ְּג ָר"א מ ּו ָטל ְ ּב ִמ ָּטתוֹ ַ ּב ֲא ִפ ַיסת ַהכּ ֹחוֹ ת‪ ,‬נֵ ר ֱאל ִֹקים ֶט ֶרם יִ ְכ ֶ ּבה‪ ,‬או ָּלם ָה ָאב ַה ְמ ‪/‬א ּ ׁ ָשר ִה ׁ ְש ּתוֹ ֵקק‬ ‫יש ְל ַה ְפ ִציר ִ ּבבְ נֵ י ֵ ּביתוֹ ׁ ֶשל ַה ְּג ָר"א ְל ַה ְס ִּכים‬ ‫ְ ּבכָ ל־ ְמאוֹ דוֹ ‪ִּ ,‬כי ַה ְּג ָר"א יְ ׁ ַש ֵּמ ׁש ְּכ ַסנְ דָּ ק ִלבְ נוֹ ַהנּוֹ ָלד‪ֵ .‬ה ֵחל ָה ִא ׁ‬ ‫ְל ָכ ְך‪ ,‬או ָּלם ַה ָּלל ּו ִ ּב ְּטל ּו ֶאת־ ַהדָּ בָ ר ִמכּ ֹל וָ ֹכל‪*ַ ,‬ד ׁ ֶש ְּלבַ ּסוֹ ף ּ ָפנָ ה ֶאל ַר ִ ּבי ַאבְ ָר ָהם וִ ְילנֶ ר‪ּ ְ ,‬בנוֹ ׁ ֶשל ַה ְּג ָר"א‪,‬‬ ‫וְ ַה ָּלה ּ ָפנָ ה ִל ׁ ְשאֹל ֶאת־ ָאבִ יו ַ*ל־ ָּכ ְך‪ .‬נִ ְכנַ ס ַה ֵ ּבן ֶאל־ ָאבִ יו‪ ,‬ו ְּמ ָצאוֹ ׁשוֹ ֵכב ְ ּב ִמ ָּטתוֹ ְּכ ׁ ֶשהוּא אוֹ ֵחז ְ ּביָ דוֹ ֶאת‬ ‫ַא ְר ַ ּב ַ*ת ַה ִּמינִ ים ְּכ ִמנְ ַהג ַאנְ ׁ ֵשי יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם ַה ָ ּו ִת ִיקים ַּכ ּמוּבָ א ְ ּב ַמ ֶּס ֶכת ‪/‬ס ָּכה‪ ,‬וְ ִס ּ ֵפר לוֹ ַ*ל־ ַה ִּמ ְצוָ ה ׁ ֶש ִהזְ דַּ ְּמנָ ה‬ ‫יצ ָּנה‪ִּ ,‬כי ַרק ְ ּבעוֹ ַלם ַה ַּמ ֲ*שֶׂ ה‬ ‫ְליָ דוֹ ‪ְ .‬ל ׁ ֵש ַמע ַהדָּ בָ ר‪ ,‬נַ ֲ*נָ ה ַה ְּג ָר"א וְ ָא ַמר‪ִ " :‬מ ְצוָ ה ׁ ֶש ָ ּב ָאה ְליָ ְד ָך ַאל־ ַּת ְח ִמ ֶ‬ ‫י* ֶאת־ ַה ְס ָּכ ָמתוֹ ְל ׁ ַש ֵּמ ׁש ְּכ ַסנְ דָּ ק‬ ‫ַה ֶ ּזה ֶא ְפ ׁ ָשר ְל ַק ֵ ּים ִמ ְצוֹת ָּכ ֵאלּ ּו‪ ,‬וְ לֹא ְ ּבעוֹ ַלם ַה ְּנ ׁ ָשמוֹ ת"‪ ,‬ו ִּמ ָ ּיד ִה ִ ּב ַ‬ ‫ַ ּב ְ ּב ִרית‪ .‬וּבְ ׁ ָש ָ*ה ׁ ֶש ִ ּו ְילנָ א ‪ּ/‬כ ָּל ּה ָהיְ ָתה ֲח ֵר ָדה ִל ׁ ְשלוֹ מוֹ ׁ ֶשל ְמאוֹ ר יִ שְׂ ָר ֵאל‪ ,‬הוּבָ א ַה ִּתינוֹ ק ִ ּבבְ ִריתוֹ ׁ ֶשל‬ ‫ַאבְ ָר ָהם ָאבִ ינ ּו‪ּ ְ ,‬בבֵ יתוֹ ׁ ֶשל־ ַה ְּג ָר"א‪ ,‬וְ ָהיָ ה ַה ִּתינוֹ ק ָה ַא ֲחרוֹ ן ׁ ֶש ָ ּזכָ ה ִל ְהיוֹ ת נִ ּמוֹ ל ַ*ל־ ִ ּב ְר ָּכיו‪ְ .‬ל ַא ַחר ַה ְ ּב ִרית‪,‬‬ ‫ּ ָפנָ ה ָה ָאב ֶאל ַה ְּג ָר"א וּבִ ֵּק ׁש ְל ִה ְת ָ ּב ֵר ְך ִמ ּ ִפיו‪ ,‬וְ הוּא ָא ַמר לוֹ ָּכ ְך‪ֲ " :‬ה ֵרי ֲחזַ "ל ְ ּב ִמ ְד ַר ׁש ַּתנְ חו ָּמא דָּ ְר ׁש ּו‬ ‫ֶאת־ ַה ּ ָפסוּק 'וְ ַא ָּתה יִ שְׂ ָר ֵאל ָמה'‪ַ ,‬אל־ ִּת ְּק ֵרי ָמה ֶא ָּלא ֵמ ָאה‪ ,‬וּבְ כֵ ן יְ ִהי־ ָרצוֹ ן‪ֶ ׁ ,‬ש ִ ּבנְ ָך זֶ ה יַ ֲא ִר ְ‬ ‫יך יָ ִמים ַ*ד‬ ‫ֵמ ָאה ׁ ָשנָ ה"‪ .‬וְ ָאכֵ ן ִה ְת ַק ְ ּי ָמה ְ ּבאוֹ תוֹ ִּתינוֹ ק ִ ּב ְר ָכתוֹ ׁ ֶשל־ ַה ְּג ָר"א‪ ,‬וְ הוּא ֶה ֱא ִר ְ‬ ‫ימים ַ*ד‬ ‫יך יָ ִמים ַ ּב ּטוֹ ב וּבַ ְּנ ִע ִ‬ ‫ֵמ ָאה ׁ ָשנָ ה‪ּ ְ ,‬ב ִלי ָל ַד ַ*ת ַמ ֲח ָלה וְ ‪/‬ח ְל ׁ ָשה ָמה ֵהן‪ ,‬וְ ָהיָ ה ָ ּב ִריא או ָּלם וְ ָחזָ ק ְ ּבכֹחוֹ ָתיו ְּכנַ ַ*ר ע ּול יָ ִמים‪.‬‬ ‫ָּכ ָאמוּר‪ָ ,‬היָ ה אוֹ תוֹ זָ ֵקן ִמ ְת ּ ָפ ֵאר ָּכל־יָ ָמיו ִ ּבזְ כִ ָ ּיתוֹ ַה ְּגדוֹ ָלה‪ ,‬וְ הוּא ָהיָ ה ַאף דּ וֹ ֶלה ו ַּמ ׁ ְש ֶקה ִמ ּתוֹ ַרת‬ ‫ַה ְּג ָר"א ִמ ַּמה ּ ׁ ֶש ּ ׁ ָש ַמע ֵמ ֲאבוֹ ָתיו וְ ַרבּ וֹ ָתיו‪ ,‬וְ ָהיָ ה ַמנְ ִח ָילם ַלדּ וֹ רוֹ ת ַה ָ ּב ִאים‪ַ ּ .‬פ ַ*ם‪ ,‬יָ ׁ ַשב ַה ָ ּז ֵקן וְ ִס ּ ֵפר‬ ‫ֵמ ִחדּ ּו ׁ ָשיו ׁ ֶשל ַה ְּג ָר"א ַ*ל ּ ָפ ָר ׁ ַשת ּתוֹ ְלדֹת‪ ,‬וְ כֹה ִס ּ ֵפר‪ּ ְ :‬ב ׁ ָש ָ*ה ׁ ֶש ַה ְּג ָר"א יָ ׁ ַשב ּ ַפ ַ*ם וְ ָל ַמד ְ ּב ָפ ָר ׁ ַשת ּתוֹ ְלדֹת‬ ‫יצד‬ ‫ֶאת ַה ִּס ּפוּר ַ*ל־דְּ בַ ר ַה ְ ּבכוֹ ָרה ׁ ֶש ָּמכַ ר ֵ*שָׂ ו ְליַ ֲ*קֹב ִ ּבנְ זִ יד ֲ* ָד ׁ ִשים‪ַ *ָ ,‬מד ֶא ָחד ֵמ ַהלּ וֹ ְמ ִדים וְ ׁ ָש ַאל‪ֵּ " :‬כ ַ‬ ‫יש־ ָּתם‪ֶ ׁ ,‬ש ִה ׁ ְש ַּת ֵּמ ׁש ְ ּב ַר ֲ*בוֹ נוֹ ׁ ֶשל ֵ*שָׂ ו ְּכ ֵדי ָל ַק ַחת ִמ ֶּמ ּנ ּו ֶאת ַה ְ ּבכוֹ ָרה‪ּ ִ ,‬ב ְמ ִחיר‬ ‫נ ּוכַ ל ְל ַה ְצדִּ יק ֶאת־יַ ֲ*קֹב ִא ׁ‬ ‫כּ ֹה זָ עוּם ו ָּפעוּט ׁ ֶשל נְ זִ יד ֲ* ָד ׁ ִשים"? ׁ ָש ַמע ַה ְּג ָר"א ֶאת־ ַהדָּ בָ ר‪ ,‬ו ִּמ ָ ּיד ֵה ׁ ִשיב‪ָ " :‬ח ִל ָילה ָלנ ּו לוֹ ַמר‪ִּ ,‬כי יַ ֲ*קֹב‬ ‫שב א ָֹה ִלים‪ ,‬וְ ָ* ָליו נֶ ֱא ַמר ' ִּת ֵּתן ֱא ֶמת ְליַ ֲ*קֹב'‪ִ ,‬ר ָּמה ֶאת־ ֵ*שָׂ ו וְ ָל ַקח ִמ ֶּמ ּנ ּו‬ ‫יש ָּתם יֹ ֵ ‪3‬‬ ‫ָאבִ ינ ּו‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה ִא ׁ‬ ‫ֶאת־ ַה ְ ּבכוֹ ָרה ִ ּב ְמ ִחיר ׁ ֶשל נְ זִ יד ֲ* ָד ׁ ִשים‪ .‬וַ ֲה ֵרי ְּכבָ ר ָא ְמר ּו ֲחזַ "ל ַ ּב ִּמ ְד ָר ׁש ׁ ֶש ַ ּי ֲ*קֹב ָח ַמד ֶאת־ ַה ְ ּבכוֹ ָרה‬ ‫ּו ְל ָק ָח ּה ֵמ ֵ*שָׂ ו ְ ּב ָד ִמים‪ ,‬וְ כֵ ן ָא ְמר ּו ְ ּב ִמ ְד ַר ׁש ֶל ַקח־טוֹ ב ׁ ֶש' ָה ָאדֹם ָה ָאדֹם ַה ֶ ּזה'‪ְ ,‬מ ַר ֵּמז ַּגם ַ*ל זְ הוּבִ ים‬ ‫ֲא ‪/‬ד ִּמים ׁ ֶש ָּנ ַתן יַ ֲ*קֹב ְל ֵ*שָׂ ו ִ ּב ְמ ִחיר ַה ְ ּבכוֹ ָרה‪ִּ ,‬כי ֲה ֵרי ְ ּב ַתבְ ׁ ִשיל ְלבַ ד ׁ ֶש ְּמ ִחי ָר ּה ‪/‬מ ָ*ט‪ ,‬לֹא ָהיָ ה ֵ*שָׂ ו נוֹ ֵתן‬ ‫ֹאמר יַ ֲ*קֹב ִה ּ ׁ ָשבְ ָ*ה‬ ‫לוֹ אוֹ ָת ּה‪ .‬וְ ִדבְ ֵרי ֲחזַ "ל ֵאלּ ּו‪ְ ,‬מ ‪/‬ד ָ ּי ִקים ַּגם־ ֵּכן ַ ּב ּ ָפסוּק ַ* ְצמוֹ ‪ֶ ׁ .‬ש ֲה ֵרי ַ ּב ּתוֹ ָרה נֶ ֱא ַמר "וַ ּי ֶ‬ ‫ִּלי ַּכ ּיוֹ ם‪ ,‬וַ ִ ּי ּ ׁ ָשבַ ע לוֹ ‪ ,‬וַ ִ ּי ְמכּ ֹר ֶאת־ ְ ּבכ ָֹרתוֹ ְליַ ֲ*קֹב"‪ .‬וַ ֲה ֵרי ְל ִפי דִּ ְקדּ וּק ְל ׁשוֹ ן ַה ּק ֶֹד ׁש‪ָ ,‬היָ ה ָצ ִר ְ‬ ‫יך לוֹ ַמר 'ו ָּמ ַכר‬ ‫ֶאת־ ְ ּבכ ָֹרתוֹ ְליַ ֲ*קֹב' ִ ּב ְל ׁשוֹ ן ִס ּפוּר דְּ בָ ִרים ׁ ֶש ָהיָ ה ֶ ּב ָ*בָ ר‪ ,‬וְ לֹא ִ ּב ְל ׁשוֹ ן 'וַ ִ ּי ְמכּ ֹר' ׁ ֶש ּמוֹ ֶרה ְ ּב ֶד ֶר ְך־ ְּכ ָלל ַ*ל ִס ּפוּר‬ ‫אמר'‪' ,‬וַ יְ ַד ֵ ּבר'‪ .‬ו ִּמ ָּכאן ֵהבִ ינ ּו ֲחזַ "ל‪ֶ ׁ ,‬ש ַה ְּמ ִכ ָירה לֹא ָהיְ ָתה ִמ ָ ּיד ִ ּב ׁ ְש ַ*ת ַמ ֲ*שֶׂ ה‪ֶ ,‬א ָּלא‬ ‫ִענְ יָ ן ָח ָד ׁש‪ְּ ,‬כמוֹ 'וַ ּיֹ ֶ‬ ‫ְל ַא ַחר זְ ַמן‪ ,‬וְ ָאז ׁ ִש ֵּלם יַ ֲ*קֹב ְל ֵ*שָׂ ו ָממוֹ ן ַה ְר ֵ ּבה ְ ּב ַ*ד ַה ְ ּבכוֹ ָרה‪ ,‬וְ ָאז 'וַ ִ ּי ְמכּ ֹר ֶאת־ ְ ּב ֹכ ָרתוֹ ְליַ ֲ*קֹב'"‪.‬‬ ‫וְ ִס ֵ ּים ַה ְּג ָר"א ֶאת־דְּ בָ ָריו וְ ָא ַמר‪" :‬וְ ַאף דִּ בְ ֵרי ֲחזַ "ל ׁ ֶש ַ ּי ֲ*קֹב ָח ַמד ֶאת־ ַה ְ ּבכוֹ ָרה מוּבָ נִ ים ַ*ל־ ּ ִפי זֹאת‪.‬‬ ‫ִמ ּ ְפנֵ י ׁ ֶש ְ ּבאוֹ ָתם יָ ִמים ׁ ִש ְּמ ׁ ָשה ַה ְ ּבכוֹ ָרה ִ ּב ְמקוֹ ם ַה ְּכ ‪/‬ה ָּנה‪ ,‬וְ ַה ֵ ּבן ַה ְ ּבכוֹ ר ָהיָ ה ְמ ‪/‬מ ֶּנה ַ*ל־ ֵ ּבית ָאבִ יו וְ דוֹ ֵאג‬ ‫ְלכָ ל־ ְצ ָר ָכיו‪ .‬וַ ֲה ֵרי יִ ְצ ָחק ָהיָ ה ָ* ׁ ִשיר ‪/‬מ ְפ ָלג‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ָא ְמר ּו ֲחזַ "ל 'זֶ בֶ ל ּ ִפ ְרדוֹ ָתיו ׁ ֶשל־יִ ְצ ָחק‪ ,‬וְ לֹא ַּכ ְס ּפוֹ וּזְ ָהבוֹ‬ ‫ימ ֶל ְך'‪ ,‬ו ַּמדּ ו ַּ* ֵאפוֹ א ָהיָ ה יַ ֲ*קֹב ָצ ִר ְ‬ ‫יך ְלבַ ּ ׁ ֵשל ְ ּב ַ* ְצמוֹ ֶאת־ ַה ָּנזִ יד וְ לֹא ִ ּב ֵּק ׁש ֵמ ָה ֲ*בָ ִדים ׁ ֶש ְ ּיבַ ּ ׁ ְשל ּו‬ ‫ׁ ֶשל־ ֲאבִ ֶ‬ ‫יש שָׂ ֶדה‪,‬‬ ‫ַ ּב ֲ*בוּרוֹ ? ֶא ָּלא ִמ ּ ְפנֵ י ׁ ֶש ֵ*שָׂ ו ָהיָ ה ַה ְ ּבכוֹ ר‪ ,‬וְ הוּא ִהזְ נִ ַ‬ ‫יח ֶאת־ ִענְ יְ נֵ י ַה ַ ּביִ ת וְ ָהיָ ה יֹ ֵד ַ* ַציִ ד ִא ׁ‬ ‫י* לוֹ יַ ֲ*קֹב ׁ ֶשהוּא‬ ‫יש ַה ָ ּי ׁ ָשר ְ ּב ֵ*ינָ יו יַ ֲ*שֶׂ ה‪ָ .‬ל ֵכן ִה ִּצ ַ‬ ‫וְ כָ ל־ ַה ַ ּביִ ת ִה ְתנַ ֵהל ְ ּבא ֶֹפן ְקלוֹ ֵקל ו ְּמ ‪ּ ָ */‬ות ַ*ד ׁ ֶש ִא ׁ‬ ‫יִ ְהיֶ ה ַה ְ ּבכוֹ ר וְ הוּא יִ ְת ַמ ֶּנה ַ*ל־ ַה ַ ּביִ ת‪ ,‬וּבִ ֵּק ׁש ִמ ֶּמ ּנ ּו ' ִה ּ ׁ ָשבְ ָ*ה ִּלי ַּכ ּיוֹ ם'‪ֶ ׁ ,‬ש ְ ּב ֶמ ׁ ֶש ְך ַה ָ ּי ִמים ַה ָ ּב ִאים ִּת ְמכּ ֹר ִלי‬ ‫ֶאת־ ְ ּבכוֹ ָר ְת ָך‪' ,‬וַ ִ ּי ּ ׁ ָשבַ ע לוֹ '‪ ,‬וְ ַא ַחר־ ֵּכן 'וַ ִ ּי ְמכּ ֹר ֶאת־ ְ ּב ֹכ ָרתוֹ ְליַ ֲ*קֹב'‪ּ ִ ,‬ב ְמ ִחיר ָמ ֵלא ׁ ֶשל זְ הוּבִ ים ֲא ‪/‬ד ִּמים"‪...‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫ֹאמר ּו לוֹ ָמ ָצאנ ּו ָמיִ ם‬ ‫וַ ּי ְ‬ ‫יט ׁשוֹ ב‪*ַ ,‬ל ִמ ׁ ְש ַקל ַה ּ ָפסוּק 'שַׂ ר‬ ‫"שַׂ ר ֵ ּבית־ ַה ּזֹ ַהר"‪ָּ ,‬כ ְך ָהיָ ה ִּכ ּנ ּויוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי ְצבִ י־ ִה ְיר ׁש ִמ ִ ּז ִיד ְ‬ ‫ֵ ּבית־ ַה ּס ַֹהר' ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר ְ ּביוֹ ֵסף ַה ַּצדִּ יק‪*ַ ,‬ל־ ׁ ֵשם ְ ּב ִקיאוּתוֹ ַה ְּגדוֹ ָלה ְ ּבתוֹ ַרת ַה ִּנ ְס ָּתר‪*ַ .‬ל־ ִלבּ וֹ נָ שָׂ א ֶאת ַמ ּ ָשׂ א‬ ‫ָה ָ*ם‪ ,‬וּבְ בֵ ית־ ִמ ְד ָר ׁשוֹ ִה ְס ּתוֹ ְפפ ּו ּ ְפ ׁש ּו ֵטי־ ָ*ם יַ ַחד ִעם ָר ֵמי ַמ ְע ָלה וְ ַאנְ ׁ ֵשי ַמ ֲ*שֶׂ ה‪ּ ְ .‬באוֹ ָתם יָ ִמים‪,‬‬ ‫ִה ְת ּ ַפ ְרנְ ס ּו יְ הו ִּדים ַר ִ ּבים ֵמ ֲחכִ ַירת ָ ּב ֵּתי ְמזִ יגָ ה ַ ּב ְּכ ָפ ִרים‪ ,‬וְ ַ*ל־ ַאף ֱהיוֹ ָתם יְ הו ִּדים בּ וֹ ְד ִדים ְ ּביִ ּ ׁש ּובָ ם‪ָ ׁ ,‬ש ְמר ּו‬ ‫ִ ּב ְמ ִסיר ּות נֶ ֶפ ׁש ַ*ל צ ּו ָר ָתם ַה ְ ּיהו ִּדית‪ .‬יוֹ ם ֶא ָחד נָ פוֹ ָצה ַה ּ ׁ ְשמו ָּ*ה‪ִּ ,‬כי ַה ֶּמ ְמ ׁ ָש ָלה ָהרו ִּסית ְמבַ ֶּק ׁ ֶשת ְל ָה ִטיל‬ ‫ְּגזֵ ָרה ֲח ָד ׁ ָשה‪ ,‬ו ְּל ִפי ָה יְ ג ְֹר ׁש ּו ָּכל ַהחוֹ כְ ִרים ַה ְ ּיהו ִּד ִ ּיים ֵמ ַה ְּכ ָפ ִרים‪ ,‬וּבָ ֵּתי ַה ְּמזִ יגָ ה י‪ְ /‬ח ְּכר ּו ְל ֶאזְ ְר ֵחי ָה ָא ֶרץ‬ ‫ׁ ֶש ֵאינָ ם ִמ ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל‪ַ .‬ה ְּגזֵ ָרה ִא ְ ּי ָמה ְלמוֹ ֵטט ֶאת ַמ ֵּט�� ַל ְח ָמם ׁ ֶשל ַהחוֹ כְ ִרים ַה ְ ּיהו ִּדים‪ ,‬וְ ַה ָּלל ּו נִ ְק ְ ּבצ ּו יַ ַחד‬ ‫יט ׁשוֹ ב‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ַח ּלוֹ ת ֶאת ּ ְפנֵ י ַה ַּצדִּ יק‪ְ ,‬ל ַה ְע ִּתיר ַ ּב ֲ* ָדם ַ*ל ִ ּב ּטוּל ַה ְּגזֵ ָרה‪.‬‬ ‫יש וְ ָ*ל ּו ְלזִ ִיד ְ‬ ‫ִּכ ׁ ְשלֹש‪ֵ 3‬מאוֹ ת ִא ׁ‬ ‫ְּת ִח ָּלה‪ָ ,‬סבַ ר ָה ַר ִ ּבי ִּכי ֵמ ַ*ז יֵ ֵצא ָמתוֹ ק‪ ,‬וְ ַת ַחת ֲא ׁ ֶשר ַה ָּלל ּו ׁ ְשרוּיִ ים ְ ּבגַ ּ ָפם ֵ ּבין ֲ* ֵר ִלים‪ ,‬וְ ֵאינָ ם זוֹ כִ ים‬ ‫יש ו ְּק ‪/‬ד ּ ׁ ָשה‪ ,‬יוּכְ ל ּו ֵמ ַ* ָּתה ָלד ּור ֵ ּבין ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל‪ .‬או ָּלם ַה ַּכ ְפ ִר ִ ּיים ָצ ֲ*ק ּו‬ ‫ְל ִה ְת ּ ַפ ֵּלל ְ ּב ִצבּ וּר וְ ִל ׁ ְשמ ַֹ* ַקדִּ ׁ‬ ‫ָמ ָרה ְל ׁ ֵש ַמע דְּ בָ ָריו‪ ,‬וְ ָט ֲ*נ ּו ִּכי ַה ְּגזֵ ָרה ְמ ַה ָ ּוה ַ ּב ֲ*בו ָּרם ַמ ַּכת ָמוֶ ת‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן לֹא יַ ֲ* ֶלה ְ ּביָ ָדם ְל ִה ְת ּ ַפ ְרנֵ ס ָ ּב ִעיר‬ ‫ׁ ֶש ָ ּב ּה ַה ּ ַפ ְרנָ ָסה דְּ חו ָּקה ְ ּב ָלאו ָהכֵ י‪ ,‬וְ ַאף לֹא יַ ֲ* ֶלה ְ ּביָ ָדם ִלגְ בּ וֹ ת ֶאת־ ַהחוֹ בוֹ ת ָה ֲ*צו ִּמים ׁ ֶש ֲ* ֵר ֵלי ַה ְּכ ָפ ִרים‬ ‫י* ָל ֶהם ֶמה ָ* ָלה‬ ‫ַח ָ ּיבִ ים ָל ֶהם‪ָ .‬ר ָאה ָה ַר ִ ּבי ֶאת־ ְמצ ּו ָק ָתם‪ ,‬וּבִ ֵּק ׁש ֵמ ֶהם ָללוּן ְ ּב ִק ְרבַ ת ָמקוֹ ם וּבַ בּ ֹ ֶקר יוֹ ִד ַ‬ ‫ְ ּביָ דוֹ ‪ַ .‬ה ַּכ ְפ ִר ִ ּיים ִה ְת ּ ַפ ְ ּזר ּו ְ ּב ַפ ֵחי־נֶ ֶפ ׁש ֶאל ַאכְ ַסנְ יוֹ ֵת ֶ‬ ‫יהם ׁ ֶש ָ ּב ִעיר‪ּ ,‬ובַ בּ ֹ ֶקר ַה ׁ ְש ֵּכם ִה ְת ַּכ ְּנס ּו ׁשוּב ְ ּבבֵ יתוֹ‬ ‫ישוֹ ן ַליְ ָלה דָּ ַפ ְק ִּתי ַ*ל‬ ‫יש ְ ּבשׂ וֹ ָרה ָאנ ִֹכי ַ ּב ֲ*ב ּו ְרכֶ ם‪ּ ְ .‬ב ִא ׁ‬ ‫ׁ ֶשל־ ַה ַּצדִּ יק‪ְ .‬לשִׂ ְמ ָח ָתם‪ ,‬נַ ֲ*נָ ה ָה ַר ִ ּבי וְ ָא ַמר‪ִ " :‬א ׁ‬ ‫ימינְ ֶכם‪ ,‬או ָּלם ‪ּ/‬כ ָּלם ָט ֲ*נ ּו ֶאת ַמה‬ ‫מד ִל ִ‬ ‫ׁ ַש ֲ* ֵרי ַר ֲח ִמים ַ ּב ּ ׁ ָש ַמיִ ם‪ ,‬וְ ִה ְת ַח ַּננְ ִּתי ִל ְפנֵ י ָּכל ַצדִּ ֵיקי ֶ* ְליוֹ ן ַל ֲ* ֹ‬ ‫ּ ׁ ֶש ָא ַמ ְר ִּתי ָל ֶכם ֶא ֶמ ׁש‪ִּ ,‬כי מו ָּטב ׁ ֶש ָּתגוּר ּו ֵ ּבין יְ הו ִּדים וְ לֹא ֵ ּבין ֲ* ֵר ִלים‪ ,‬וְ ַאף ֶא ָחד לֹא ִה ָּטה ָאזְ נוֹ ִל ְפעֹל‬ ‫אתי ִלי ֵ*זֶ ר וְ ֶס ֶמ ְך ַ ּב ַּת ָּנא ָה ֱאלֹ ִקי ַר ׁ ְש ִ ּב"י‪ֶ ׁ ,‬ש ּ ֹלא ִה ְס ִּכים ְלבִ ּצו ַּ* ַה ְּגזֵ ָרה‬ ‫ְלבִ ּטוּל ַה ְּגזֵ ָרה‪ .‬או ָּלם ְלבַ ּסוֹ ף ָמ ָצ ִ‬ ‫וְ ָט ַ*ן‪ִּ ,‬כי ֵמ ַ* ָּתה וָ ֵאי ַל ְך‪ָּ ,‬כל יְ הו ִּדי ׁ ֶש ִ ּי ָּק ַלע ֶאל ַא ַחד ַה ְּכ ָפ ִרים ׁ ֶש ְ ּב ֵאם ַהדֶּ ֶר ְך‪ ,‬וְ לֹא יִ ְהי ּו ְ ּביָ דוֹ ַט ִּלית‬ ‫ו ְּת ִפ ִּלין‪ ,‬לֹא יַ ֲ* ֶלה ְ ּביָ דוֹ ְל ִה ְת ּ ַפ ֵּלל ָ ּב ֶהם‪ ,‬וְ ַאף לֹא יִ ְהיֶ ה לוֹ ֵהיכָ ן ִל ְסעֹד ֶאת־ ִלבּ וֹ ‪ ,‬וְ ָלכֵ ן יֵ ׁש ְל ַה ׁ ְש ִאיר ֶאת‬ ‫ַהחוֹ כְ ִרים ַה ְ ּיהו ִּדים ַ*ל־ ַּכ ָּנם‪ֶ .‬ה ְח ִליט ּו ְ ּבבֵ ית־דִּ ין ׁ ֶשל־ ַמ ְע ָלה ִל ׁ ְשאֹל ְ ּב ַד ְע ּתוֹ ׁ ֶשל ֶא ָחד ִמ ְ ּבנֵ י ָהעוֹ ָלם ַה ֶ ּזה‪,‬‬ ‫וְ כַ ֲא ׁ ֶשר ׁ ָש ֲאל ּו אוֹ ִתי ָא ַמ ְר ִּתי ְּכ ִדבְ ֵרי ַר ׁ ְש ִ ּב"י‪ ,‬ו ִּמ ָ ּיד הוֹ ִדיע ּו ַ*ל ִ ּב ּטוּל ַה ְּגזֵ ָרה‪ .‬וְ ַ* ְכ ׁ ָשו יְ כוֹ ִלים ַא ֶּתם ָל ׁשוּב‬ ‫י* ְּגזֵ ָרה זוֹ ֵמת ַה ַּליְ ָלה ְ ּב ִמ ָיתה ֲחטו ָּפה‪ ,‬וְ ַה ְּגזֵ ָרה ‪ּ /‬ב ְּט ָלה"‪ .‬וְ כִ ְדבָ ָריו ֵּכן ָהיָ ה‪.‬‬ ‫ְלבֵ ְיתכֶ ם‪ִּ ,‬כי ַה ּ ַשׂ ר ׁ ֶש ִה ִּצ ַ‬ ‫י* ְל ַר ִ ּבי ְצבִ י־ ִה ְיר ׁש וּבִ ֵּק ׁש ְל ַק ֵ ּבל ֵ* ָצה וְ ַה ְד ָר ָכה‬ ‫ָ*בְ ר ּו ׁ ָשנִ ים‪ ,‬וְ ֶא ָחד ֵמאוֹ ָתם חוֹ כְ ִרים יְ הו ִּד ִ ּיים‪ִ ,‬ה ִּג ַ‬ ‫ִמ ּ ִפיו‪" .‬עוֹ ֶמ ֶדת ְ ּב ָפנַ י ַה ָּצ ָ*ה‪ַ ,‬ל ְחכּ ֹר ֵא ֶצל ָה ָאדוֹ ן ּ ְפלוֹ נִ י ֶאת ֵ ּבית־ ְמלוֹ נוֹ ׁ ֶשעוֹ ֵמד ַ*ל ּ ָפ ָר ׁ ַשת דְּ ָרכִ ים‪,‬‬ ‫וְ ַה ּ ׁ ַש ָ ּירוֹ ת ְמצוּיוֹ ת ׁ ָשם‪ֶ .‬א ָּלא ׁ ֶש ֶח ְסרוֹ ן ָּגדוֹ ל יֵ ׁש ׁ ָשם‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ֵאין ַה ַּמיִ ם ְמצוּיִ ים ַ ּב ָּמקוֹ ם‪ִ .‬א ּל ּו ָהיִ ִיתי יָ כוֹ ל‬ ‫ְל ִה ְת ָ ּב ֵר ְך ְ ּב ַמיִ ם ַח ִ ּיים‪ָ ,‬הי ּו ָּכל סוֹ ֲח ֵרי ַה ְ ּב ֵהמוֹ ת ְמ ַק ְּצ ִרים ֶאת־דַּ ְר ָּכם דֶּ ֶר ְך ֵ ּבית ַה ָּמלוֹ ן ַה ֶ ּזה‪ַּ ,‬ת ַחת ֲא ׁ ֶשר‬ ‫ֵהם עוֹ שִׂ ים ֶאת־דַּ ְר ָּכם ְסחוֹ ר־ ְסחוֹ ר‪ ,‬וְ ָכ ְך א ּוכַ ל ְל ִה ְת ּ ַפ ְרנֵ ס ְ ּב ָכבוֹ ד"‪ .‬יָ ַ*ץ לוֹ ָה ַר ִ ּבי ַל ְחכּ ֹר ֶאת־ ַה ָּמלוֹ ן‬ ‫ַה ּ‪/‬מ ָּצע‪ ,‬וְ ִצ ָ ּוה ָ* ָליו ַל ְח ּ ֹפר ָ ּב ֲא ָד ָמה ְ ּב ָסמו ְּך ְלבֵ ית־ ַה ָּמלוֹ ן ַ*ד ע ֶֹמק ְמ ‪/‬ס ָ ּים‪ ,‬ו ְּכ ׁ ֶש ְ ּי ַס ֵ ּים ֶאת־ ַה ֲח ִפ ָירה יָ בוֹ א‬ ‫יש וְ ָ*שָׂ ה ְּכ ִמ ְצוַ ת ָה ַר ִ ּבי‪ּ ,‬ו ְל ַא ַחר ׁ ֶש ָח ַפר ֶאת ִמדַּ ת ָהע ֶֹמק ׁ ֶש ִה ְצ ַט ָ ּוה‪ָ ,‬חזַ ר וְ נָ ַסע ׁשוּב‬ ‫ֵא ָליו‪ָ .‬ה ַל ְך ָה ִא ׁ‬ ‫יט ׁשוֹ ב‪ָּ *ַ " .‬תה ׁשוּב ְלבֵ ְית ָך‪ ,‬טֹל ּ ֶפ ֶתק ּו ְכ ֹתב ָ* ָליו ֶאת־ ַה ּ ָפסוּק 'וַ יְ ִהי ַ ּביּוֹ ם ַההוּא וַ ָ ּיבֹא ּו ַ בְ ֵדי יִ ְצ ָחק‬ ‫ְלזִ ִיד ְ‬ ‫ֹאמר ּו לוֹ ָמ ָצאנ ּו ָמיִ ם'‪ ,‬וְ ַה ׁ ְש ֵל ְך ֶאת־ ַה ּ ֶפ ֶתק ֶאל־ ּתוֹ ְך ַהבּ וֹ ר‬ ‫וַ ַ ּי ִ ּגד ּו לוֹ ַ ל־אֹדוֹ ת ַה ְ ּב ֵאר ֲא ֶׁשר ָח ָפר ּו‪ ,‬וַ ּי ְ‬ ‫יש ְּכ ִמ ְצוָ תוֹ ‪ ,‬ו ִּמ ָ ּיד ִה ְת ַר ֵח ׁש ַה ֵּנס ֶאל מוּל ֵ*ינָ יו ַה ִּנ ְד ָהמוֹ ת‪ִ .‬מ ַּק ְר ָק ִעית ַהבּ וֹ ר ֵה ֵח ּל ּו‬ ‫ׁ ֶש ָח ַפ ְר ָּת"‪*ָ .‬שָׂ ה ָה ִא ׁ‬ ‫ְלבַ ְצ ֵ ּבץ ּו ְל ַפכּ וֹ ת ַמיִ ם ַח ִ ּיים‪*ַ ,‬ד ׁ ֶש ִה ְת ַמ ֵּלא ַהבּ וֹ ר ‪ּ/‬כלּ וֹ ְ ּב ַמיִ ם ַר ִ ּבים‪ִ .‬ס ּפוּר ְמ ִצ ַיאת ַה ַּמיִ ם ִה ָּכה ַּג ִּלים ָ ּב ֵאזוֹ ר‬ ‫‪ּ/‬כלּ וֹ ‪ ,‬וְ כָ ל סוֹ ֲח ֵרי ַה ְ ּב ֵהמוֹ ת ֵה ֵח ּל ּו ַל ֲ*שׂ וֹ ת ֶאת־דַּ ְר ָּכם דֶּ ֶר ְך ְ ּב ֵאר ַה ַּמיִ ם‪ ,‬וְ ָלנ ּו ְ ּבבֵ ית־ ַה ָּמלוֹ ן ַה ָּסמו ְּך‪ָ ׁ ,‬שם‬ ‫יש ָהלוֹ ְך וְ גָ ֵדל‪*ַ ,‬ד ִּכי־גָ ַדל ְמאֹד‪.‬‬ ‫ָר ְכ ׁש ּו ֶּתבֶ ן ו ִּמ ְס ּפוֹ א ְלבַ ֲהמוֹ ֵת ֶ‬ ‫יהם וְ ֵצי ָדה ַלדֶּ ֶר ְך‪*ַ ,‬ד ׁ ֶש ָה ַל ְך ָה ִא ׁ‬ ‫לֹא ָא ְרכ ּו ַה ָ ּי ִמים‪ ,‬וּבַ ַ*ל ַה ָּמלוֹ ן ַה ָ ּו ִתיק ׁ ֶש ָ* ַמד ַ*ל־ ֵאם ַהדֶּ ֶר ְך ָה ֲא ‪/‬ר ָּכה ָר ָאה ִּכי ָח ְדל ּו ֳא ָרחוֹ ת‪ ,‬וְ ה ְֹל ֵכי‬ ‫יש ַל ְחקֹר ַ ּבדָּ בָ ר‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ִּג ָּלה ֶאת־דְּ בַ ר ְמ ִצ ַיאת ַה ַּמיִ ם‬ ‫נְ ִתיבוֹ ת לֹא יֵ ְלכ ּו ֳא ָרחוֹ ת ֲ* ַק ְל ַקלּ וֹ ת‪ֵ .‬ה ֵחל ָה ִא ׁ‬ ‫ַ ּבדֶּ ֶר ְך ַה ְּקרוֹ בָ ה‪ִ ,‬ה ְת ַמ ֵּלא ִקנְ ָאה ַ* ָ ּזה ַ ּבחוֹ כֵ ר ַה ְ ּיהו ִּדי‪*ַ ,‬ד ׁ ֶשלּ ֹא ׁ ָש ַלט ְ ּב ַ* ְצמוֹ וְ ֶה ְח ִליט ְל ַה ִּסיג ֶאת־ ְּגבוּלוֹ ‪.‬‬ ‫" ֲאדוֹ נִ י ַה ּ ָפ ִריץ"‪ָ ,‬א ַמר ֶאל ֲאדוֹ ן ַה ְּכ ָפר‪" ,‬דַּ ע ְל ָך‪ֶ ׁ ,‬ש ַהחוֹ כֵ ר ַה ְ ּיהו ִּדי ׁ ֶש ָחכַ ר ִמ ְּמ ָך ֶאת ֵ ּבית־ ַה ָּמלוֹ ן‪ִ ,‬ה ְט ָ*ה‬ ‫וְ ִר ָּמה אוֹ ְת ָך ַ ּב ִּמ ָּקח‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן הוּא ְמ ׁ ַש ֵּלם ְל ָך ְסכוּם ְמג‪ָ /‬ח ְך וְ זָ עוּם‪ַ .‬א ְך ֲאנִ י מוּכָ ן ַל ְחכּ ֹר ֶאת ֵ ּבית־ ַה ָּמלוֹ ן‬ ‫ִ ּב ְמקוֹ מוֹ ‪ּ ִ ,‬ב ְמ ִחיר ְמ ‪/‬פ ְל ּ ָפל ָּכ ֵה ָּנה וְ ָכ ֵה ָּנה"‪ִ .‬מ ָ ּיד ֵּג ַר ׁש ָה ָאדוֹ ן ֶאת ַהחוֹ כֵ ר ַה ְ ּיהו ִּדי‪ ,‬וְ ֶה ֱ* ִמיד ִ ּב ְמקוֹ מוֹ ֶאת‬ ‫יט ׁשוֹ ב‪ ,‬וְ ִס ּ ֵפר ָל ַר ִ ּבי ְ ּב ׁ ִשבְ רוֹ ן־ ֵלב ַ*ל ָה ָאסוֹ ן ׁ ֶש ֵא ַרע ִע ּמוֹ ‪ ,‬וְ ָה ַר ִ ּבי ִצ ָ ּוה‬ ‫ַמ ִּסיג ְּגבוּלוֹ ַה ָּנבָ ל‪ָ ׁ .‬שב ַה ְ ּיהו ִּדי ְלזִ ִיד ְ‬ ‫יה ֶאת־ ַה ּ ָפסוּק "וְ כָ ל־ ַה ְ ּב ֵארֹת ֲא ֶׁשר ָח ְפר ּו ַ ְב ֵדי ָאבִ יו ִ ּב ֵימי‬ ‫ָ* ָליו ִמ ָ ּיד ָל ַק ַחת ּ ִפ ְת ָקה ַא ֶח ֶרת‪ִ ,‬ל ְכ ּ ֹתב ָ* ֶל ָ‬ ‫ַא ְב ָר ָהם ָאבִ יו ִס ְּתמ ּום ּ ְפ ִל ְׁש ִּתים וַ יְ ַמ ְלאוּם ָ ָפר"‪ ,‬ו ְּל ַה ׁ ְש ִליכָ ּה ֶאל־ ּתוֹ ְך ַה ְ ּב ֵאר‪*ָ .‬שָׂ ה ַה ְ ּיהו ִּדי ֵּכן‪ ,‬ו ְּל ַמ ְר ֵ ּבה‬ ‫י*ה‪,‬‬ ‫ַה ּ ֶפ ֶלא ִה ְפ ִסיק ּו ַה ַּמיִ ם ְ ּבבַ ת־ ַא ַחת ִלנְ בּ ֹ ַ*‪ ,‬וְ ַה ְ ּב ֵאר ָה ְפכָ ה ִל ְהיוֹ ת ֲח ֵרבָ ה וִ יבֵ ׁ ָשה‪ִ .‬עם ַה ְפ ָס ַקת ַה ְּנבִ ָ‬ ‫ִה ְת ַא ְ ּבל ּו ָה ֲ* ֵר ִלים ֲא ׁ ֶשר ַ ּב ְּכ ָפר ָמרוֹ ת‪ ,‬וְ זָ ֲ*ק ּו ָח ָמס ִ ּב ְפנֵ י ֲאדוֹ ן ַה ְּכ ָפר ַ*ל ֲא ׁ ֶשר ֵּג ַר ׁש ֶאת ַה ְ ּיהו ִּדי ַהחוֹ כֵ ר‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ִ ּבזְ ַמן ְמגו ָּריו ַ ּב ָּמקוֹ ם ָהיָ ה ַה ַּמ ְעיָ ן נוֹ בֵ ַ* ַמיִ ם ַח ִ ּיים‪ ,‬ו ִּמ ָ ּיד ְּכ ׁ ֶש ָ ּבא ַהחוֹ כֵ ר ֶה ָח ָד ׁש‪ִ ,‬ה ְפ ִסיק ַה ַּמ ְעיָ ן ְל ַפכּ וֹ ת‬ ‫י* לוֹ ָל ׁשוּב ִל ְמקוֹ מוֹ ‪,‬‬ ‫אשוֹ ן‪ ,‬וְ ִה ִּצ ַ‬ ‫וּבֵ ית־ ַה ָּמלוֹ ן ָ* ַמד ְ ּב ׁ ִש ְּממוֹ נוֹ ּובַ ֲ* ִליב ּותוֹ ‪ָ ׁ .‬שב ָה ָאדוֹ ן ֶאל ַהחוֹ כֵ ר ָה ִר ׁ‬ ‫וְ ַה ְ ּיהו ִּדי ָ*שָׂ ה ֵּכן ְל ַא ַחר ׁ ֶש ִ ּב ֵּק ׁש ֶאת־ ֲ* ָצתוֹ ׁ ֶשל ָה ַר ִ ּבי‪ ,‬וְ הוּא ִצ ָ ּוה ָ* ָליו ְל ַה ׁ ְש ִל ְ‬ ‫יך ֶאל־ ַה ְ ּב ֵאר ּ ִפ ְת ָקה‬ ‫ֹאמר ִּכי־ ַ ָּתה ִה ְר ִחיב ה'‬ ‫יה‪ ,‬וַ ִ ּי ְק ָרא ְׁש ָמ ּה ְרחֹבוֹ ת‪ ,‬וַ ּי ֶ‬ ‫יה ַה ּ ָפסוּק "וַ ַ ּי ְח ּפֹר ְ ּב ֵאר ַא ֶח ֶרת וְ לֹא ָרב ּו ָ ֶל ָ‬ ‫ֲח ָד ׁ ָשה וְ ָ* ֶל ָ‬ ‫ָלנ ּו ּו ָפ ִרינ ּו ָב ָא ֶרץ"‪ ,‬ו ִּמ ָ ּיד ֵה ֵח ּל ּו ַה ַּמיִ ם ׁשוּב ִלנְ בּ ֹ ַ*‪ .‬יָ ׁ ַשב ַהחוֹ כֵ ר ַ ּב ָּמקוֹ ם ַ*ד סוֹ ף יָ ָמיו‪*ָ ,‬שָׂ ה ַחיִ ל ַ ּב ֲ* ָס ָקיו‬ ‫יש ַמ ִּסיג ֶאת־ ְּגבו ָּלם‪.‬‬ ‫וְ ָר ָאה ָ ּב ֶהם ְ ּב ָרכָ ה‪ ,‬וְ ַאף ָ ּבנָ יו וּבְ נֵ י־בָ נָ יו יָ ׁ ְשב ּו ׁ ָשם ַא ֲח ָריו ְללֹא ּ ֶפגַ ע‪ ,‬וְ ֵאין ִא ׁ‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ּ ְפנִ ינֵ י אוֹ ר ַה ַח ִ ּיים‬

‫ִמדִּ ְב ֵרי ָהאוֹ ר ַה ַח ִ ּיים ַה ָּקדוֹ ׁש ַ*ל ַה ּ ָפ ָר ׁ ָשה‬

‫וַ ִ ּי ְׁש ַלח יִ ְצ ָחק וְ גוֹ ' ‪ָ -‬צ ִר ְיך ָל ַד ַ ת‪ָ ,‬ל ָּמה ה ְצ ַר ְך לוֹ ַמר ֲא ִחי‬ ‫ִרבְ ָקה‪ִ ,‬מי לֹא יֵ ַדע ָּבזֶ ה? ּו ַמה־ ַ ּגם ׁ ֶש ְּב ָסמו ְּך ָא ַמר ֵּכן‪ .‬וְ עוֹ ד‬ ‫אוֹ ְמרוֹ ֵאם יַ ֲ קֹב וְ ֵ שָׂ ו ֵהם דְּ בָ ִרים יַ ִּת ִירים‪ָ .‬א ֵכן ָּבא‬ ‫ַה ָּכתוּב ָל ֵתת ַט ַ ם ְליִ ְצ ָחק ָא ִבינ ּו‪ֶ ׁ ,‬ש ּ ׁ ָש ַלח ֵּבן ַצדִּ יק ְל ָא ָדם‬ ‫ָר ׁ ָשע ְמפ ְר ָסם‪ָ ,‬לבָ ן ָה ֲא ַר ִּמי‪ .‬וַ ֲהגַ ם ׁ ֶש ַאבְ ָר ָהם ׁ ָש ַלח ְו ָל ַקח‬ ‫ִרבְ ָקה‪ ,‬לֹא ָהיָ ה ְּבתו ֵּאל ְמפ ְר ָסם ְּב ֶר ׁ ַשע ְּכ ָלבָ ן‪ְ .‬ועוֹ ד‪ֶ ׁ ,‬ש ּלֹא‬ ‫ָא ַמר ְּב ֵפרו ּׁש ַאבְ ָר ָהם ׁ ֶש ִ ּי ַּקח ַּבת־ ְּבתו ֵּאל‪ַ ,‬מה־ ּ ׁ ֶש ֵאין־ ֵּכן‬ ‫יִ ְצ ָחק ׁ ֶש ִ ּצ ָּוה ְליַ ֲ קֹב ׁ ֶש ִ ּי ַּקח ִא ּ ׁ ָשה ִמ ְּבנוֹ ת ָלבָ ן ָה ָר ׁ ָשע‪ָ ,‬לזֶ ה‬ ‫ָא ַמר ֲא ִחי ִר ְב ָקה ו ׁ ְּשנֵ ֶיהם יָ ְצא ּו ִמ ְּבתו ֵּאל ָה ָר ׁ ָשע‪ ,‬ו ְּכמוֹ ־ ֵכן‬ ‫יֵ ֵצא ִמ ָּלבָ ן ַּבת ַצדֶּ ֶקת‪ּ ַ ,‬גם ֵאין ְלהוֹ ִכ ַיח ׁ ֶש ּלֹא יֵ ֵצא ׁ ַש ְל ׁ ֶש ֶלת‬ ‫ׁש ֶֹר ׁש ְקד ּ ׁ ָשה ֵמ ָא ָדם ָר ׁ ָשע‪ָ .‬לזֶ ה ָא ַמר ֵאם יַ ֲ קֹב וְ ֵ שָׂ ו‪,‬‬ ‫ּ ֵפרו ּׁש ֲה ֵרי ׁ ֶש ָ ּי ְצ ָתה ׁ ַש ְל ׁ ֶש ֶלת ַה ְּקד ּ ׁ ָשה ֵמ ָאב ָר ׁ ָשע���ּ ַ ,‬גם־ ֵּכן‬ ‫ֵאין ְל ַה ֲח ִליט וְ לוֹ ַמר ִּכי ִל ְהיוֹ ת ָלבָ ן ָר ׁ ָשע לֹא יֵ ֵצא ִמ ֶּמ ּנ ּו‬ ‫ָּבנוֹ ת ְּכ ִרבְ ָקה‪ .‬וְ יֶ ׁש ְל ָך ָל ַד ַ ת‪ִּ ,‬כי דַּ וְ ָקא ַּב ָ ּי ִמים ָה ֵהם‬ ‫ׁ ֶש ֲ ַדיִ ן לֹא נִ ְת ָּב ְרר ּו ַה ְּנ ׁ ָשמוֹ ת ַה ְּקדוֹ ׁשוֹ ת ִמ ְּמקוֹ ם ׁ ִשבְ יֵ ֶהם‪,‬‬ ‫וְ ה ְּכ ָרה ִמ ׁ ְש ּ ַפ ַחת ַאבְ ָר ָהם ִּכי ׁ ָשם ָקנְ ָתה ָל ּה ַה ְּקד ּ ׁ ָשה‬ ‫ָמקוֹ ם‪ ,‬וְ ָהיָ ה ָל ּה ְלאוֹ ת עוֹ ָלם ַאבְ ָר ָהם וְ שָׂ ָרה‪ִּ ,‬כי ֵהם ֵ ּג ִרים‬ ‫אשוֹ נִ ים‪ְ ,‬ו ֹכל ֲא ׁ ֶשר יִ ְת ַ ּג ֵ ּיר ֵמ ָהא ּמוֹ ת ְּב ָכל־זְ ַמן יִ ָּק ֵרא‬ ‫ִר ׁ‬ ‫ַאבְ ָר ָהם ּונְ ֵק ָבה שָׂ ָרה‪ָ .‬לזֶ ה ִמין ַה ְּקד ּ ׁ ָשה יְ ַח ּ ֵפשׂ ַא ַחר ִמינוֹ ‪,‬‬ ‫ִּכי ֶא ָחד ָהיָ ה ַאבְ ָר ָהם ְולֹא ה ׁ ְש ַלם ִּבנְ יַ ן ַה ְּקד ּ ׁ ָשה ִּבזְ ָכ ִרים‬ ‫וּבִ נְ ֵקבוֹ ת ִּכי לֹא הוֹ ִליד ֶא ָּלא ֶאת־יִ ְצ ָחק וְ לֹא הוֹ ִליד נְ ֵקבוֹ ת‬ ‫ִע ּמוֹ וְ כוּ'‪ ,‬ו ְּכמוֹ ־ ֵכן יִ ְצ ָחק לֹא ָהיָ ה לוֹ ָּבנוֹ ת ִּכי נִ יצוֹ צוֹ ת‬ ‫ַה ְּקד ּ ׁ ָשה ַה ְּנ ֵקבוֹ ת עוֹ ָדם ְּב ֶא ֶרץ ׁ ֶש ִבי‪ָ ,‬לזֶ ה ׁ ְש ָלחוֹ יִ ְצ ָחק‬ ‫ְל ַח ֵּזר ַא ַחר ֲאבֵ ָדתוֹ ‪ַ .‬א ְך זֶ ה ַהיּוֹ ם ׁ ֶש ִּק ִּו ּנ ּוה ּו‪ִּ ,‬כי ּ ָפ ְרח ּו‬ ‫ׁ ָש ְר ׁ ֵשי ַה ְּקד ּ ׁ ָשה ֵהן ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל‪ ,‬ו ָּפ ַרח ַמ ּ ֵטה עֹז וְ ִת ְפ ָא ָרה‪,‬‬ ‫וְ ה ַּכר ִא ַילן ַה ַח ִ ּיים ֵח ֶלק ה' ַ ּמוֹ יַ ֲ קֹב ֶחבֶ ל נַ ֲח ָלתוֹ ‪ֵ ,‬הן‬ ‫ֵה ָּנה ַה ּמ ְב ָה ִקים ַּב ּק ֶֹד ׁש ְולֹא יִ ּסֹב ָא ָדם ִמ ַּמ ּטוֹ ת ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל‬ ‫ְל ִמ ׁ ְש ּ ְפחוֹ ת ָה ָא ֶרץ‪ ,‬וְ ִאם נִ ׁ ְש ַאר ִמ ִּניצוֹ ֵצי ַה ְּקד ּ ׁ ָשה ְּבתוֹ ְך‬ ‫ָה ַ ִּמים‪ֲ ,‬ה ֵרי ֵהם ִּב ִיצ ָיא ָתם ָלעוֹ ָלם ִמ ְת ַא ְּס ִפים וּבָ ִאים‬ ‫וְ ַא ַחר ֵ ּגר ּו ָתם יֵ ָא ְמנ ּו ִּכי ֲאבו ִּדים ָהי ּו וְ ָלנ ּו ֵהם‪:‬‬

‫ִ ּד ְב ֵרי ַה ָ ּי ִמים‬ ‫בז' בכסלו שנת ג'תשס"א‪ ,‬מת המלך הורדוס‪,‬‬ ‫שהמליך את־עצמו על ירושלים לאחר שושלת‬ ‫מלכי בית חשמונאי‪ ,‬ובימיו השתלטה רומא על ארץ‬ ‫ישראל‪ .‬יום זה נקבע במגילת תענית כיום־טוב‪ ,‬על‬ ‫מותו של הורדוס העריץ שהחשיך את עיני ישראל‪.‬‬ ‫הורדוס היה מצאצאי האדומים‪ ,‬שהם צאצאי ֵע ָשׂו‬ ‫שישבו בארץ אדום בעבר הירדן‪ ,‬ואביו אנטיפטרוס‬ ‫היה יועצו של המלך הורקנוס השני‪ .‬מצד אמו היה‬ ‫צאצא לשבטים נבטים מחצי האי ערב‪ ,‬וחז"ל‬ ‫החשיבוהו כעבד כנעני שחייב במצוות כאשה‪.‬‬ ‫במסכת בבא בתרא מסופר עליו‪ ,‬שנשא את הנצר‬ ‫האחרון מבית חשמונאי‪ ,‬אולם היא ביכרה למות‬ ‫ואמרה שמעתה כל האומר שהוא מבית חשמונאי‪,‬‬ ‫אינו אלא עבד‪ .‬הורדוס רדף את חכמי ישראל והרג‬ ‫רבים מהם באכזריות‪ ,‬מפני שידע את הנאמר "מקרב‬ ‫אחיך תשים עליך מלך"‪ ,‬אך לאחר שגילה את‬ ‫צדקותו של התנא בבא בן־בוטא‪ ,‬שמע לקולו ובנה‬ ‫מחדש את בית־המקדש בפאר והדר‪ ,‬עד שאמרו‬ ‫חז"ל שמי שלא ראה בניין הורדוס‪ ,‬לא ראה בניין‬ ‫יפה מימיו‪ .‬שטח הר הבית הוכפל על־ידו‪ ,‬כך גם‬ ‫גובה בית המקדש ונוספו לו אולמות פאר‪ .‬בנוסף‬ ‫בנה נמלים ומצודות‪ ,‬את העיר סבסטיה בשומרון‬ ‫ואת קיסריה העתיקה‪ ,‬והחדיר את תרבות יון‬ ‫הטמאה בארץ ישראל באמצעות תיאטראות ומרכזי‬ ‫שעשוע‪ .‬חז"ל מספרים עלו‪ ,‬שמרוב גאוותו גידל‬ ‫יונים מאולפות שהיו קוראות אחריו 'קירי קירי'‬ ‫דהיינו 'אדון'‪ ,‬כדי להבליט את אדנותו למרות היותו‬ ‫עבד כי ימלוך‪ ,‬ויונים אלו נקראו בפי חז"ל 'יוני‬ ‫הרדסיאות' על־שמו‪ .‬לפני מספר שנים התגלו קברו‬ ‫של הורדוס ב'הר הורדוס' הוא ההרודיון אשר‬ ‫מדרום לירושלים בגבול מדבר יהודה‪ ,‬אותה בנה‬ ‫הורדוס כדי שישמש בעבורו כמבצר שמור מאויבים‪.‬‬


‫ְּב ׁ ָש ָ*ה ׁ ֶש ּ ׁ ָשב יַ ֲ*קֹב ָאבִ ינ ּו ִמ ְּלוָ יָ תוֹ ׁ ֶשל ַאבְ ָר ָהם ָאבִ ינ ּו‪ַ *ָ ,‬מד ְלבַ ּ ׁ ֵשל נָ זִ יד ׁ ֶשהוּא ַמ ֲאכַ ל ֲאבֵ ִלים‪ .‬וּבַ ִּמ ְד ָר ׁש ַה ָּגדוֹ ל‬ ‫יח ֶאת־ ַה ּז ּו ַלת‪ֶ ׁ ,‬ש ֲה ֵרי ַּכ ָּמה ֲ*בָ ִדים ּו ׁ ְש ָפחוֹ ת ָהי ּו לוֹ ְל ָאבִ יו יִ ְצ ָחק‬ ‫ָל ְמד ּו ִמ ָּכאן‪ַּ ,‬כ ָּמה לֹא ָר ָצה יַ ֲ*קֹב ָאבִ ינ ּו ְל ַה ְט ִר ַ‬ ‫ׁ ֶש ָהיָ ה ָ* ׁ ִשיר ‪/‬מ ְפ ָלג‪ ,‬וְ ַ*כְ ׁ ָשו ׁ ֶש ָר ָאה ׁ ֶש ֵהם יְ ׁ ֵשנִ ים‪ַ *ָ ,‬מד וּבִ ּ ׁ ֵשל ְל ַ* ְצמוֹ ‪.‬‬ ‫יח ִּבבְ נֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ר ּו ַח‬ ‫ָרגִ יל ָהיָ ה ַר ִּבי יִ שְׂ ָר ֵאל ַס ַּלנְ ֶטר ִלנְ ס ַֹ* ַ*ל־ ּ ְפנֵ י ְק ִה ּלוֹ ת יִ שְׂ ָר ֵאל‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ַה ְר ִּביץ ּתוֹ ָרה וּמ ּו ָסר ּו ְל ָה ִפ ַ‬ ‫ַח ִ ּיים‪ִ .‬מנְ ָהג ׁ ֶשל־ ֶקבַ ע ָ*שָׂ ה ּלוֹ ‪ ,‬וּכְ ׁ ֶש ָהיָ ה ַמ ִּג ַי* ִלכְ ָפר ֶא ָחד‪ָ ,‬היָ ה ִמ ְת ַאכְ ֵסן ׁ ָשם ֵא ֶצל יְ הו ִּדי ָהגוּן‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה מוֹ ִקיר‬ ‫ַר ָּבנָ ן וְ ָהיָ ה ְמ ַכ ְּבדוֹ ְּביוֹ ֶת ֶרת ַה ָּכבוֹ ד‪ַ ּ .‬פ ַ*ם‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ִה ִּג ַי* ֵא ָליו‪ ,‬יָ ָצא ַה ָּלה ִל ְק ָראתוֹ וְ ָא ַמר לוֹ ְּבשִׂ ְמ ָחה‪ֵ " :‬מ ַ* ָּתה י ּו ַכל‬ ‫ַמר ִל ּטֹל ֶאת־יָ ָדיו ְּב ׁ ֶש ַפע וּבְ ִלי ִצ ְמצוּם‪ִּ ,‬כי ִהכְ נַ ְס ִּתי ְלבֵ ִיתי ְמ ׁ ָש ֶר ֶתת ִעבְ ִר ָ ּיה וְ ִהיא ְמ ַס ַ ּי ַ*ת ָלנ ּו ִּב ׁ ְש ִאיבַ ת ַמיִ ם‬ ‫ֵמ ַה ְּב ֵאר ַה ְמ ‪/‬ר ֶח ֶקת"‪ .‬א ּו ָלם ִל ְפ ִל ַיאת ַה ְמ ָא ֵר ַח‪ִ ,‬צ ְמ ֵצם ַר ִּבי יִ שְׂ ָר ֵאל ֶאת־ ַ* ְצמוֹ ִּב ׁ ְשנַ ת נְ ִט ַילת יָ ָדיו וְ ִה ׁ ְש ַּת ֵּמ ׁש ְּב ִמדָּ ה‬ ‫‪/‬מ ֶ* ֶטת ְמאֹד‪ְּ ,‬כ ֵדי ְרבִ ִיעית ִּב ְלבַ ד‪ִ .‬ל ְפ ִל ַיאת ַה ְמ ָא ֵר ַח‪ָ ,‬א ַמר לוֹ ַר ִּבי יִ שְׂ ָר ֵאל‪ָ " :‬א ְמנָ ם יְ דו ִּעים ִלי דִּ בְ ֵרי ֲחזַ "ל ׁ ֶש ֵ ּי ׁש‬ ‫ִל ּטֹל ֶאת־ ַה ָ ּי ַדיִ ם ְּב ׁ ֶש ַפע‪ ,‬וְ כֵ ן נֶ ֱא ַמר ַּב ּז ַֹהר ׁ ֶש ַה ּנוֹ ֵטל יָ ָדיו ְּב ִלי ִצ ְמצ ּום ֲה ֵריה ּו ִמ ְת ַ* ּ ׁ ֵשר‪ ,‬א ּו ָלם ֵאינִ י רוֹ ֶצה ְל ִה ְת ַ* ּ ׁ ֵשר‬ ‫יה ְל ָהבִ יא ַמיִ ם ֵמ ָרחוֹ ק"‪.‬‬ ‫יה ְל ַכ ֵּתת ֶאת־ ַרגְ ָל ָ‬ ‫ַ*ל־ ֶח ׁ ְשבּ וֹ ן ִט ְר ָח ָת ּה ׁ ֶשל יְ תוֹ ָמה ֲ*לוּבָ ה ִמ ְּבנוֹ ת יִ שְׂ ָר ֵאל‪ֶ ׁ ,‬ש ָ* ֶל ָ‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ָהיָ ה ַה ְּג ִרי"ז ִמ ְּב ִר ְיסק נוֹ ֵס ַ* ִל ׁ ְשוַ יְ ץ ְלצ ֶֹר ְך ְמנו ָּחה וְ ַה ְח ָל ַפת ּ ֹכ ַח‪ָ ,‬היָ ה ִמ ְת ַאכְ ֵסן ְּב ֶד ֶר ְך ֶקבַ ע ֵא ֶצל ַר ִּבי ווֹ ְלף‬ ‫אשוֹ נָ ה ׁ ֶש ִה ִּג ַי* ֵא ָליו יַ ַחד ִעם־ ָּבנָ יו‪ִ ,‬הזְ דַּ ֵּמן לוֹ ְלבַ ַ*ל‬ ‫יש ֲא ׁ ֶשר ר ּו ַח בּ וֹ וּמוֹ ִקיר ַר ָּבנָ ן‪ַּ .‬ב ּ ַפ ַ*ם ָה ִר ׁ‬ ‫רוֹ זֶ נְ ַּג ְר ֶטן‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה ִא ׁ‬ ‫מד ַ*ל־ ִמדָּ תוֹ ַה ִּנ ְפ ָל ָאה ׁ ֶשל אוֹ ְרחוֹ ַה ָּגדוֹ ל‪ֶ ׁ ,‬ש ּלֹא ִל ְהיוֹ ת ְל ִט ְר ָחה ְּכ ָלל ַ*ל־ ַה ּזו ַּלת‪ִ .‬עם ִה ָּכנְ סוֹ ‪ָ ,‬ח ַרד‬ ‫ָה ַאכְ ַסנְ יָ ה ַל ֲ* ֹ‬ ‫ַּב ַ*ל־ ַה ַּביִ ת ַה ִּנ ְר ָּג ׁש ִל ְק ָראתוֹ ‪ ,‬וְ ֵהבִ יא ְל ָפנָ יו ְק ָ* ָרה וְ ֵס ֶפל ִלנְ ִט ַילת יָ ַדיִ ם‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ַּמ ֶּגבֶ ת ַ*ל־ ְּכ ֵתפוֹ ‪ ,‬וְ הוּא נָ כוֹ ן ְל ׁ ַש ֵּמ ׁש‬ ‫ַּת ְל ִמיד ָח ָכם ְּכ ַ*בְ דָּ א ַק ֵּמי ָמ ֵר ּה‪ ,‬א ּו ָלם ָה ַרב ּ ָפנָ ה וְ ָא ַמר ְּבנֶ ֱח ָרצוּת‪ְ ׁ " :‬שב ּו נָ א ְּב ָמט ּו ָתא‪ ,‬וְ ִאם ָּתבִ יא ּו ִלי עוֹ ד‬ ‫דְּ בַ ר־ ָמה‪ֲ ,‬ה ֵרי ֲאנִ י ִמ ְס ַּת ֵּלק ִמ ָ ּיד ִמ ֵּב ְית ָך"‪ ...‬וְ ַא ַחר הוֹ ִסיף וְ ָא ַמר‪ָּ " :‬בנַ י נִ ְמ ָצ ִאים ִע ִּמי‪ ,‬וְ ָל ֶהם יֵ ׁש ְּב ָכ ְך ִמ ּ ׁשוּם ִמ ְצוַ ת‬ ‫יח ְּב ׁש ּום א ֶֹפן"‪.‬‬ ‫ימינִ י ּו ְמ ַס ְ ּי ִעים ִלי‪ ,‬א ּו ָלם ֶאת ָה ֲא ֵח ִרים ֵאינִ י רוֹ ֶצה ְל ַה ְט ִר ַ‬ ‫ִּכבּ וּד ָאב ְּב ׁ ָש ָ*ה ׁ ֶש ֵהם עוֹ ְמ ִדים ִל ִ‬ ‫ְּב ִהזְ דַּ ְּמנוּת ַא ֶח ֶרת‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר יָ ָצא ֵמ ַה ַּביִ ת ו ְּמ ָא ְרחוֹ ָר ָצה ְל ַס ֵ ּי ַ* לוֹ ִל ְלבּ ֹש‪ֶ 3‬את־ ְמ ִעילוֹ ‪ֵ ,‬ס ַרב ְּבנִ ימוּס‪ ,‬וְ ִה ְס ִּביר לוֹ ‪ִּ ,‬כי‬ ‫יח ֶאת־ ַה ּזו ַּלת ַּב ֲ*בוּרוֹ ‪.‬‬ ‫ִמ ִּס ָּבה זוֹ ֵאין הוּא ְמ ‪/‬ס ָּגל ְל ִה ְת ָא ֵר ַח ֵא ֶצל ֲא ֵח ִרים‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ֵאינוֹ ְמ ‪/‬ס ָּגל ְל ַה ְט ִר ַ‬ ‫ָה" ִא ְמ ֵרי ַח ִ ּיים" ִמ ִ ּויזְ 'נִ יץ ִס ּ ֵפר ּ ַפ ַ*ם ַ*ל־ ָאבִ יו ָה" ַא ֲהבַ ת יִ שְׂ ָר ֵאל"‪ֶ ׁ ,‬ש ּנוֹ ֵהג ָהיָ ה ְל ַק ֵּבל ַ*ל־ ַ* ְצמוֹ ִמדֵּ י ׁ ָשנָ ה ִמדָּ ה‬ ‫יש ּו לוֹ ָמ ָרק ֶל ֱא ֹכל‪ ,‬א ּו ָלם הוּא לֹא ָאכַ ל‬ ‫ַא ַחת‪ ,‬וְ ָ* ֶל ָ‬ ‫יה ָהיָ ה ָ* ֵמל ְּב ֶמ ׁ ֶש ְך ַה ּ ׁ ָשנָ ה ְּכ ֵדי ְל ַת ְּקנָ ּה ו ְּל ׁ ַש ּ ְפ ָר ּה‪ַ ּ .‬פ ַ*ם ִה ִּג ׁ‬ ‫יש לוֹ ַּכף ַל ֲאכִ ָילה‪ָּ .‬ת ְמה ּו ַה ְמ ׁ ַש ְּמ ׁ ִשים וְ ׁ ָש ֲאל ּו ֶאת־ ָה ַר ִּבי ַמדּ ו ַּ* לֹא‬ ‫ִמ ֶּמ ּנ ּו‪*ַ ,‬ד ׁ ֶש ַה ְמ ‪/‬ס ִּבים ִהבְ ִחינ ּו ִּכי ׁ ָשכְ ח ּו ְל ַה ִּג ׁ‬ ‫יח ֲא ֵח ִרים‪ ,‬וְ ָלכֵ ן ׁ ָש ַת ק‬ ‫ֵה ִעיר ָל ֶהם ַ*ל־ ָּכ ְך‪ ,‬א ּו ָלם הוּא ֵה ׁ ִשיב וְ ִה ְס ִּביר‪ִּ ,‬כי ְּבאוֹ ָת ּה ׁ ָשנָ ה ִק ֵּבל ַ*ל־ ַ* ְצמוֹ ׁ ֶשלּ ֹא ְל ַה ְט ִר ַ‬ ‫וְ ִה ְמ ִּתין ַ*ד ׁ ֶש ֵּמ ַ* ְצ ָמם יָ שִׂ ימ ּו ֵלב ַלדָּ בָ ר‪.‬‬ ‫ימי ַה ַּקיִ ץ‪ֶ ,‬אל ִצ ּיוּן ַה ַּת ָּנא ַר ׁ ְש ִּב"י ְּב ִמירוֹ ן‪.‬‬ ‫ֹאש־ח ֶֹד ׁש ֱאלוּל תש"ל‪ ,‬נָ ַסע ָה" ִא ְמ ֵרי ַח ִ ּיים" ִמ ְּצ ַפת ָּב ּה ׁ ָש ָהה ִּב ֵ‬ ‫ְּב ֶ* ֶרב ר ׁ‬ ‫מד ְּב ִמ ְר ּ ֶפ ֶסת ַהכּ ֲֹהנִ ים ׁ ֶש ִּמ ַּבחוּץ‪.‬‬ ‫ְּב ַה ִּגיעוֹ ‪ִּ ,‬ב ֵּק ׁש ִמ ְּמ ַל ָ ּויו ׁ ֶש ּלֹא ְל ִה ָּכנֵ ס ֶאל־ ַה ְּמ ָ* ָרה ְּב ָסמו ְּך ַל ִּצ ּיוּן‪ֶ ,‬א ָּלא ַל ֲ* ֹ‬ ‫ִל ְפ ִל ָיא ָתם ִה ְס ִּביר ָה ַר ִּבי וְ ָא ַמר‪ֲ " :‬ה ֵרי עוֹ ְמ ִדים ָּכאן יְ הו ִּדים ַר ִּבים ַהדְּ ב ּו ִקים ַּב ַּת ָּנא ַר ִּבי ׁ ִש ְמעוֹ ן‪ ,‬וְ כִ י יָ כוֹ ל ֲאנִ י‬ ‫אתי‬ ‫יח אוֹ ָתם וְ ִלגְ רֹם ְלכָ ְך ׁ ֶש ִ ּי ְד ֲחק ּו אוֹ ָתם ִמ ְּמקוֹ ָמם ְּב ׁ ָש ָ*ה ׁ ֶש ֶא ָּכנֵ ס"? וְ הוֹ ִסיף ְל ַס ּ ֵפר‪" :‬זְ כו ַּרנִ י‪ֶ ׁ ,‬ש ְּב ֵ*ת ׁ ֶש ָּב ִ‬ ‫ְל ַה ְט ִר ַ‬ ‫ְל ִמירוֹ ן ִּב ׁ ְשנַ ת תרצ"ה‪ ,‬נִ ְד ֲחק ּו ֲאנָ ׁ ִשים ַר ִּבים ִל ְכבוֹ ִדי‪ ,‬ו ְּל ֶפ ַתע ׁ ָש ַמ ְע ִּתי ִא ּ ׁ ָשה זְ ֵקנָ ה ַא ַחת ׁ ֶש ָּצ ֲ* ָקה ַ'ר ִּבי‪ ,‬ר' ׁ ִש ְמעוֹ ן‬ ‫ָ‬ ‫ׁ ַש ָ ּי ְך ַּגם ִלי וְ לֹא ַרק ְלך'"‪...‬‬ ‫נֶ כְ דּ וֹ ׁ ֶשל ַר ִּבי יִ שְׂ ָר ֵאל יַ ֲ*קֹב ַקנְ יֶ בְ ְס ִקי ַ'ה ְּס ַטיְ ּ ֶפ ֶלר' ִס ּ ֵפר‪ִּ ,‬כי ְּב ֶמ ׁ ֶש ְך ֲח ֵמ ׁש ֶ*שְׂ ֵרה ׁ ָשנָ ה ׁ ָש ָהה ְּבבֵ יתוֹ ‪ ,‬וַ ֲא ִפ ּל ּו ּ ַפ ַ*ם‬ ‫יש לוֹ ּכוֹ ס ַמיִ ם אוֹ ְל ׁ ָש ֵרת אוֹ תוֹ ְּב ָדבָ ר ָּכ ְל ׁ ֶשה ּו‪ֲ .‬א ִפ ּל ּו ְּכ ֵדי ְל ָק ֵרב ֵא ָליו ּכוֹ ס ׁ ֶש ַ*ל־ ׁ ‪/‬ש ְל ָחנוֹ ‪,‬‬ ‫ַא ַחת לֹא ִּב ֵּק ׁש ִמ ֶּמ ּנ ּו ְל ַה ִּג ׁ‬ ‫ֵס ַרב ְל ֵה ָ*זֵ ר בּ וֹ ‪ ,‬וְ ָהיָ ה ָרגִ יל לוֹ ַמר‪ַ " :‬מה־ ּ ׁ ֶש ֲאנִ י יָ כוֹ ל‬ ‫יש"‪ַּ .‬כ ֲא ׁ ֶשר‬ ‫ַל ֲ*שׂ וֹ ת ְּב ַ* ְצ ִמי‪ֵ ,‬אינֶ ִּני רוֹ ֶצה ְל ַה ְט ִר ַ‬ ‫יח ִא ׁ‬ ‫ָהיָ ה ּ ַפ ַ*ם ַּב ֲא ִפ ַיסת ּכֹחוֹ ת‪ִּ ,‬ב ֵּק ׁש ִמ ֶּנ ְכדּ וֹ ְל ָהבִ יא לוֹ‬ ‫ַמ ֶּס ֶכת ּ ְפ ָס ִחים ֵמ ָה ָארוֹ ן‪ּ ,‬ו ְל ַא ַחר ׁ ֶש ַה ֶּנ ֶכד ָ*שָׂ ה‬ ‫ְּכבַ ָּק ׁ ָשתוֹ ‪ ,‬הוֹ ָדה לוֹ ַ*ל־ ָּכ ְך ְּכ ִפי ׁ ֶש ּמוֹ ִדים ְל ִמי‬ ‫ׁ ֶש ָּט ַרח ִט ְר ָחה ְמ ‪/‬ר ָּבה‪.‬‬ ‫ׁ ָשנָ ה ַא ַחת‪ָ ,‬היָ ה ַר ִּבי ִא ָיסר זַ ְל ָמן ֶמ ְל ֶצר ַח ָּל ׁש ְּביוֹ ֵתר‪,‬‬ ‫וְ ָהרוֹ ֵפא ָא ַסר ָ* ָליו ָל ֶל ֶכת ְלבֵ ית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ְּביוֹ ם‬ ‫ַה ִּכ ּפו ִּרים ׁ ֶשל אוֹ ָת ּה ׁ ָשנָ ה‪ִּ .‬ב ְּק ׁש ּו ְמ ֹק ָרבָ יו ְל ַק ֵ ּים‬ ‫ִמנְ יָ ן ְּבבֵ יתוֹ ‪ַ ,‬א ְך הוּא ֵס ַרב‪ ,‬וַ ֲא ִפ ּל ּו ִל ְת ִפ ַּלת ִמנְ ָחה‬ ‫ִּב ְלבַ ד ִה ְתנַ ֵּגד‪ֲ " .‬ה ֵרי ַה ִּמ ְת ּ ַפ ְּל ִלים ִה ָּנם ַח ָּל ׁ ִשים‬ ‫ֵמ ַה ַּת ֲ*נִ ית"‪ָ ,‬א ַמר‪" ,‬וְ ִאם ָ* ַלי ִצ ָ ּוה ָהרוֹ ֵפא ְל ִה ְת ּ ַפ ֵּלל‬ ‫ַּב ַּביִ ת‪ֲ ,‬ה ֵרי ׁ ֶש ִּמן־ ַהדִּ ין ֵאינִ י ַח ָ ּיב ָל ֶל ֶכת ְלבֵ ית‬ ‫יח ֲאנָ ׁ ִשים ִּבגְ ָל ִלי"?‬ ‫ַה ְּכנֶ ֶסת‪ ,‬וְ ָל ָּמה ִאם־ ֵּכן ַא ְט ִר ַ‬ ‫ַר ִּבי יוֹ ֵסף ַח ִ ּיים זוֹ נֶ נְ ֶפ ְלד‪ַ ,‬ר ָּבה ׁ ֶשל־יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם‪ָ ,‬היָ ה‬ ‫יח ֶאת־ ַה ּז ּו ַלת‪ ,‬וַ ֲא ִפלּ ּו יֶ ֶלד‬ ‫זָ ִהיר ְמאֹד ׁ ֶש ּלֹא ְל ַה ְט ִר ַ‬ ‫ָק ָטן‪ֵ .‬מעוֹ ָלם לֹא ִה ְר ׁ ָשה ְל ַאף ֶא ָחד ְל ַל ּווֹ תוֹ ‪ְ ּ ,‬פ ָרט‬ ‫ִל ְמ ׁ ַש ְּמ ׁשוֹ ַה ָּקבו ַּ* ׁ ֶש ָהיָ ה ְמ ַל ֵ ּוה ּו ַרק ַ*ד ְּג ַמר‬ ‫יהן ֵמ ֲח ַמת‬ ‫ַה ַּמ ְד ֵרגוֹ ת‪ִ ,‬מ ּתוֹ ְך ֲח ׁ ָש ׁש ׁ ֶש ּלֹא יִ ְמ ַ*ד ֲ* ֵל ֶ‬ ‫זִ ְקנוּתוֹ ‪ַ ּ .‬פ ַ*ם נִ כְ נַ ס ְלבֵ ית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ְּכ ׁ ֶש ּ ָפנָ יו מ ּו ָ*דוֹ ת ֶאל־ ֵ*בֶ ר ְמקוֹ מוֹ ‪ ,‬א ּו ָלם ַּבדֶּ ֶלת יָ ׁ ַשב יֶ ֶלד ֶא ָחד ׁ ֶש ִע ֵּכב‬ ‫ֶאת־ ַה ִּנכְ נָ ִסים‪ַ *ָ .‬מד ַר ִּבי ַח ִ ּיים וְ לֹא ֵה ִקים ֶאת־ ַה ֶ ּי ֶלד ִמ ְּמקוֹ מוֹ ‪*ַ ,‬ד ׁ ֶש ֲאבִ י ַה ֶ ּי ֶלד ָח ׁש ַּבדָּ בָ ר וְ גָ ַ*ר בּ וֹ ‪ַ " :‬ה ֵאינְ ָך רוֹ ֶאה‬ ‫ׁ ֶש ָה ַרב עוֹ ֵמד ו ַּמ ְמ ִּתין‪ ,‬וְ ַא ָּתה לֹא־ ָקם וְ לֹא־זָ ע ִמ ֶּמ ּנ ּו"? ִה ְר ִּג ַי* ַר ִּבי ַח ִ ּיים ֶאת־ ָה ָאב וְ ָא ַמר לוֹ ‪ֵ " :‬א ְ‬ ‫יח יֶ ֶלד ָק ָטן‬ ‫יך ַא ְט ִר ַ‬ ‫ׁ ֶש ָ* ִתיד ִל ְהיוֹ ת ָּגדוֹ ל ְּביִ שְׂ ָר ֵאל? בּ וֹ ַּב ְּז ַמן ׁ ֶש ֲאנִ י ְּכבָ ר ֵא ַח ְר ִּתי ִל ְהיוֹ ת ַמה ּ ׁ ֶשעוֹ ד ָהיִ ִיתי יָ כוֹ ל ִל ְהיוֹ ת?!"‪...‬‬

‫*מ ְט ָ ם‬

‫אכל ּו וַ ִ ּי ׁ ְש ּֽת ּו‬ ‫וַ ַ ּי ַ שׂ לָ ֶהם ִמ ׁ ְש ֶּתה וַ ֹֽ ּי ְ‬

‫)כו‪ ,‬ל(‬

‫אכל ּו ְּב ַט ַ ם ִט ּ ְפ ָחא ַה ַּמ ְפ ִסיק‪ּ ,‬ו *מ ְפ ֶר ֶדת‬ ‫ֵּתבַ ת וַ ֹֽ ּי ְ‬ ‫אכל ּו וַ ִ ּי ׁ ְש ּת ּו‬ ‫ִמ ֵּתבַ ת וַ ִ ּי ׁ ְש ּֽת ּו‪ ,‬וְ ִא ּל ּו ֶּב ֱא ִלי ֶ זֶ ר נֶ ֱא ַמר וַ ֹֽ ּי ְ‬ ‫אכל ּו‬ ‫ר־ע ּמוֹ ‪ ,‬וְ ַה ֵּתבוֹ ת וַ ֹֽ ּי ְ‬ ‫‪#‬הוּא וְ ָ ֽה ֲאנָ ׁ ִ !שים ֲא ׁ ֶש ִ‬ ‫וַ ִ ּי ׁ ְש ּת ּו ְמ *ח ָּברוֹ ת ִּב ְט ָ ִמים ְמ ַח ְּב ִרים *מ ַּנח ְר ִב ִיעי‪ ,‬וְ ֵכן‬ ‫אכל וַ ֵ ּי ׁ ְש ְּת וַ ָּי ָקם וַ ֵ ּי ַ &ל ְך‬ ‫ֵא ֶצל ֵ שָׂ ו נֶ ֱא ַמר ְּב ָפ ָר ָׁש ֵתנ ּו וַ ּ ֹי ַ‬ ‫ַּגם־ ֵּכן ִּב ְט ָ ִמים ְמ *ח ָּב ִרים *מ ַּנח זָ ֵקף ָקטֹן‪ .‬וְ ִס ַּבת‬ ‫ַהדָּ בָ ר‪ִּ ,‬כי ִּב ְס * דָּ תוֹ ֶׁשל ֱא ִלי ֶ זֶ ר וְ ֵ שָׂ ו ֶׁש ּלֹא נִ זְ ַּכר‬ ‫ֶׁש ּ ָׁשת ּו יַ יִ ן‪ֲ ,‬ה ֵרי ַה ַּמ ְׁש ֶקה ָהיָ ה ָט ֵפל ַל ּ ַפת וְ ָל ֵכן ֵאין‬ ‫ְמבָ ְר ִכים ָ ָליו ַּב ְּס * דָּ ה‪ֲ ,‬אבָ ל ַּב ְּס * דָּ ה ֶׁש ֵה ִכין יִ ְצ ָחק‬ ‫ַל ֲא ִב ֶימ ֶל ְך נֶ ֱא ַמר וַ ַ ּי ַ שׂ ָל ֶהם ִמ ְׁש ֶּתה‪ ,‬וְ ִע ַּקר ַה ִּמ ְׁש ֶּתה‬ ‫הוּא ַ ל־ ֵׁשם ַה ַ ּייִ ן ֶׁשהוּא ָה ִע ָּקר‪ ,‬וְ ָל ֵכן ָהיָ ה ָצ ִר ְ‬ ‫יך‬ ‫ְלבָ ֵר ְך ַּגם ַ ל־ ַה ַ ּייִ ן ֶׁש ֵאינוֹ ָט ֵפל ַל ּ ַפת‪ ,‬וְ ָל ֵכן *מ ְפ ֶס ֶקת‬ ‫אכל ּו ִמ ֵּתבַ ת וַ ִ ּי ׁ ְש ּֽת ּו‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ַר ֵּמז ֶׁש ָהי ּו‬ ‫ָּכאן ֵּתבַ ת וַ ֹֽ ּי ְ‬ ‫ׁ ְשנֵ י ְדבָ ִרים נִ ְפ ָר ִדים וַ ֲח ׁשו ִּבים‪ַ ּ ,‬פת וָ יָ יִ ן‪) .‬ברכת איש(‬

‫וַ ָ ּי ִ ‪+‬ריב ּו ֹר ֵ י גְ ָרר‬

‫)כו‪ ,‬כ(‬

‫ֵּתבַ ת וַ ָ ּי ִ ‪+‬ריב ּו *מ ְט ֶ ֶמת ְּב ַט ַ ם ַאזְ ָלא ֵּג ֵר ׁש‪ִּ ,‬כי רֹ ֵ י גְ ָרר‬ ‫ָה ְלכ ּו וְ גֵ ְר ׁש ּו ֶאת רֹ ֵ י יִ ְצ ָחק ִמ ּ ׁ ָשם‪) .‬דברי יחיאל(‬

‫ֶאת־ ֵ שָׂ ו ׀ ְ ּבנוֹ ַה ָ ּג ֹדל‬

‫)כז‪ ,‬א(‬

‫ֵּתבַ ת ֵ שָׂ ו *מ ְפ ֶס ֶקת ֵמ ַה ֵּתבוֹ ת ְ ּבנוֹ ַה ָ ּגדֹל ְּב ָפ ֵסק ׀‪,‬‬ ‫ְל ַר ֵּמז ְל ִדבְ ֵרי ַה ִּמ ְד ָר ׁש ָאבִ יו ְק ְָראוֹ ָּגדוֹ ל‪ִ ,‬א ּמוֹ ְק ָר ַא ּת ּו‬ ‫ָּגדוֹ ל‪ָ ,‬א ַמר ָל ֶהם ַה ָּק ָּב"ה ִאם ְּב ֵ ינֵ ֶיכם ָּגדוֹ ל ְּב ֵ ינַ י‬ ‫ָק ָטן‪ֶׁ ,‬ש ֶּנ ֱא ַמר ִה ֵּנה ָקטֹן נְ ַת ִּת ָ‬ ‫יך ַּבגּ וֹ יִ ם‪ ,‬וְ ַאף ֵּתבַ ת‬ ‫דל ֲח ֵס ָרה וָ א"ו‪ֶ ׁ ,‬ש ְּכבָ ר ָמ ַכר ְ ּבכוֹ ָרתוֹ ‪) .‬טעמי המקרא(‬ ‫ַה ָ ּג ֹ‬

‫*מ ְד ָ ּג ׁש‬ ‫ַ ל ֵ שָׂ ו נֶ ֱא ַמר ַּב ּ ָפ ָר ָׁשה ֶׁש ָ ּי ָצא " ַא ְדמוֹ נִ י ּ*כלּ וֹ ְּכ ַאדֶּ ֶרת‬ ‫שֵׂ ָ ר"‪ְּ .‬ב ִפי ַר ִּבים ְׁשגו ָּרה ַה ֲהבָ נָ ה ַה ּ*מ ְט ֵ ית‪ִּ ,‬כי ֵ שָׂ ו‬ ‫ָהיָ ה ַא ְדמוֹ נִ י ִּבשְׂ ָ רוֹ ‪ַ ,‬ה ְמ *כ ֶּנה ַהיּוֹ ם ִּג'ינְ ִּג'י ְּב ַה ְׁש ּ ָפ ַ ת‬ ‫ֶצ ַמח ַה ַּזנְ ְּג ִביל ֶׁש ִּנ ְק ָרא ְּב ַאנְ ְּג ִלית ִּג'ינְ ֵּג'ר וְ ִצבְ עוֹ ָּכתֹם‪.‬‬ ‫או ָּלם ַה ּ ֵפר ּו ׁש ַה ָּנכוֹ ן הוּא‪ֶׁ ,‬ש ְּבשָׂ רוֹ ֶׁשל־ ֵ שָׂ ו ָהיָ ה‬ ‫ַא ְדמוֹ נִ י וְ לֹא שְׂ ָ רוֹ ‪ ,‬ו ְּכ ִפי ֶׁש ּ ֵפ ְר ׁש ּו ַּב ֲ ֵלי־ ַה ּתוֹ ָספוֹ ת‬ ‫ְּב ֵׁשם ַה ִּמ ְד ָר ׁש‪ֶׁ ,‬ש ִ ּי ְצ ָחק ָח ַׁשב ֶׁש ֲ ַדיִ ן ל ֹא נִ ְב ַלע דָּ מוֹ‬ ‫וְ ָל ֵכן לֹא ָר ָצה ְלמוּלוֹ ‪ ,‬ו ְּכ ֶׁש ָּג ַדל וְ ָר ָאה ֶׁשצִּ בְ עוֹ ל ֹא‬ ‫ִמ ְׁש ַּת ֶּנה‪ֵ ,‬הבִ ין ֶׁש ֵּכן ִטבְ עוֹ וְ ָר ָצה ְלמוּלוֹ ‪ַ ,‬א ְך ֵ שָׂ ו ל ֹא‬ ‫ִה ְס ִּכים ְל ָכ ְך ַּגם ְּבגִ יל ְׁשלֹש‪ ֶ 3‬שְׂ ֵרה ְּכיִ ְׁש ָמ ֵ אל‪ .‬וְ ָכ ְך‬ ‫ּ ֵפ ֵר ׁש ָה ַרדַּ "ק ֶׁש ֵ שָׂ ו נוֹ ַלד ָאדֹם ִּבבְ שָׂ רוֹ יוֹ ֵתר ִמ ָּכל‬ ‫ַה ִּתינוֹ קוֹ ת‪ .‬ו ְּר ָאיָ ה ְל ָכ ְך ִמדִּ בְ ֵרי ְׁשל ֹ ֹמה ַה ֶּמ ֶל ְך ְּב ִׁשיר‬ ‫ַה ּ ִׁש ִירים "דּ וֹ ִדי ַצח וְ ָאדוֹ ם דָּ גוּל ֵמ ְר ָב ָבה"‪ ,‬וְ לֹא יִ ָּת ֵכן‬ ‫ֶׁש ַּכ ָ ּונָ תוֹ ַ ל־ ַה ּ ֵשׂ ָ ר‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי ָא ַמר ַּגם " ְק *וצּוֹ ָתיו‬ ‫ַּת ְל ַּת ִּלים ְׁשחֹרוֹ ת ָּכעוֹ ֵרב"‪ .‬וְ זֶ ה ַּגם ַה ֵּבאוּר ְּב ָדוִ ד‬ ‫ַה ֶּמ ֶל ְך "וְ הוּא ַא ְדמוֹ נִ י ִעם־יְ ֵפה ֵ ינַ יִ ם וְ טוֹ ב ר ִֹאי"‪.‬‬

‫ְמ *מ ָּלח‬

‫ָרגִ יל ָהיָ ה ַר ִּבי ִיְ ה ּו ָדה ַא ְריֵ ה דֶּ י־מוֹ ֵדינָ א ִמ ֶ ּו ֶּנ ְציָ ה לוֹ ַמר‪,‬‬ ‫ִּכי ֵּתבַ ת ְּ'ב ַק ְח ּתוֹ ' מוֹ ִפי ָ ה ַּב ַּת ַּנ" ְך ּ*כלּ וֹ ּ ַפ ֲ ַמיִ ם ִּב ְלבַ ד‪.‬‬ ‫ּ ַפ ַ ם ַא ַחת ְּב ָפ ָר ָׁש ֵתנ ּו ַּב ּ ָפסוּק "וַ יְ ִהי יִ ְצ ָחק ֶּבן־ ַא ְר ָּב ִעים‬ ‫ָׁשנָ ה ְּב ַק ְח ּתוֹ ֶאת־ ִר ְב ָקה ַּבת־ ְּבתו ֵּאל ָה ֲא ַר ִּמי"‪ ,‬וְ ַה ּ ְׁשנִ ָ ּיה‬ ‫ְּב ֵס ֶפר יִ ְר ְמיָ ה " ַהדָּ בָ ר ֲא ֶׁשר־ ָהיָ ה ֶאל־יִ ְר ְמיָ ה ּו ֵמ ֵאת ה'‪,‬‬ ‫ַא ַחר ַׁש ַּלח אֹתוֹ נְ בוּזַ ְר ֲא ָדן ַרב־ ַט ָּב ִחים ִמן־ ָה ָר ָמה‪,‬‬ ‫ְּב ַק ְח ּתוֹ אֹתוֹ וְ הוּא־ ָאסוּר ָּבאזִ ִּקים"‪ ,‬וְ ֶר ֶמז ְּב ֶד ֶר ְך ַצח ּות‬ ‫יֵ ׁש ָּכאן ָל ָא ָדם‪ִ ,‬מ ָ ּיד ְל ַא ַחר ְּ'ב ַק ְח ּתוֹ אוֹ ָת ּה' ַּכ ֲא ֶׁשר‬ ‫ֶׁשהוּא נוֹ שֵׂ א ִא ּ ָׁשה‪ֲ ,‬אזַ י ִמ ְת ַק ֵ ּים בּ וֹ ְּ'ב ַק ְח ּתוֹ אוֹ תוֹ ' וְ ָאז‬ ‫'וְ הוּא ָאסוּר ָּבאזִ ִּקים'‪ֶׁ ,‬ש ֵאין הוּא ָא ָדם ָח ְפ ִׁשי ְל ַ ְצמוֹ‬ ‫ֶא ָּלא ָאסוּר ָּבאזִ ִּקים ְל ִא ְׁש ּתוֹ ו ְּל ִמ ְׁש ּ ַפ ְח ּתוֹ ‪...‬‬

‫"וַ יְ ִהי ַא ְך יָ צֹא יָ ָצא יַ ֲ קֹב ֵמ ֵאת ּ ְפנֵ י יִ ְצ ָחק ָא ִביו‪ ,‬וְ ֵ שָׂ ו ָא ִחיו ָ ּבא ִמצֵּ ידוֹ " ‪ִ -‬מ ָּכאן ָל ַמ ְדנ ּו‪ִּ ,‬כי ַ ּב ּתוֹ ָרה ַה ְ ּקדוֹ ָׁשה ֵאין דֶּ ֶר ְך ֶא ְמ ַצע וְ נָ ִתיב ֶׁשל־ ּ ְפ ָׁש ָרה‪.‬‬ ‫ֶׁש ֵּכן ַא ְך יָ צֹא יָ ָצא יַ ֲ קֹב ֵמ ֵאת ּ ְפנֵ י יִ ְצ ָחק ָא ִביו‪ַ ,‬א ְך עוֹ זֵ ב ָה ָא ָדם ֶאת־ ָמס ֶֹרת ֲאבוֹ ָתיו‪ ,‬ו ִּמ ָ ּיד ָ ּבא ֵ שָׂ ו ָא ִחיו ִמצֵּ ידוֹ ‪ ,‬וְ הוּא נוֹ ֵפל ְ ּב ִר ְׁש ּתוֹ ‪) .‬ה'סבא' מנובהרדוק(‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫אֹצ‬ ‫אֹצרר‬ ‫יין ַ ַשש ָּ ָּבבת ָ‬ ‫ַמ ַמיין‬

‫בס“ד‬

‫מיט ווערטער שיינע‪ ,‬פאר גרויסע און קליינע‪.‬‬ ‫פ‪ .‬מאזעסזאהן ‪“ -‬המחנה החרדי“‬

‫ֶרטער ‪ -‬פ‘ תולדות תשע“ז‬ ‫ֶפערל ווע ֶ‬

‫ַרשה ‪ -‬תולדות‬ ‫מתוׁרת רבוׁתינו אוׁיף דִ י פ ָ‬

‫תלך לדרוש את ד‘ וגו‘‪( .‬תולדות כה‪:‬כב)‬

‫ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה ה‘‬ ‫אלקיך לפני (תולדות כז‪:‬כ)‬

‫רש"י‪ :‬זי האט געפרעגט ביי שם‪ ,‬וואס ס'וועט דא געשעהן"‪.‬‬

‫רבקה האט געמיינט‪ ,‬אז זי האט נאר איין קינד‪ ,‬און ווען זי איז‬ ‫אדורכגעגאנגען א בית מדרש‪ ,‬האט ער געוואלט ארויסגיין‪ ,‬און דאס זעלבע‬ ‫איז געווען ווען זי איז אדורכגעגאנגען אן עבודה זרה‪ .‬איז זי געגאנגען פרעגן‪,‬‬ ‫אויף וואס פאר א וועג וועט דאס קינד גיין‪ .‬האט מען איר געענטפערט‪“ :‬שני‬ ‫גוים בבטנך“‪—,‬ס‘איז דא צוויי קינדער איינער שלעכט און איינער גוט‪.‬‬

‫דערפאר שטייט “ה‘ אלקיך“‪ ,‬און נישט “ה‘ אלקינו“‪ ,‬ווייל ווען יצחק אבינו‬ ‫האט מרגיש געווען ברוח קדשו‪ ,‬אז יעקב האט אים געברענגט מטעמים‪ ,‬האט‬ ‫ער אים געפרעגט‪“ ,‬מה זה מהרת למצא בני“‪—,‬פארוואס האסטו זיך געאיילט‬ ‫מיר צו ברענגען די מטעמים‪ ,‬איך האב דאך דאס דיר נישט באפוילן‪ ,‬ד‪.‬ה‪ .‬א‬ ‫בחינה פון אינו מצוה ועושה‪“ .‬ויאמר כי הקרה ה‘ אלקיך לפני“‪ —,‬יעקב‪,‬‬ ‫זאגענדיג “ה‘ אלקיך“ האט ער מרמז געווען אויף “אנכי ה‘ אלקיך“‪ ,‬פון מתן‬ ‫תורה‪ .‬ער האט געענטפערט פאר יצחק‪ ,‬אז ער האט געלערנט די חשובות פון‬ ‫‘אינו מצוה ועושה‘‪ ,‬פון מתן תורה‪ ,‬וואס דארט האבן אידן געזאגט‪“ ,‬נעשה“ פאר‬ ‫“נשמע“‪—.‬און דאס איז פשט פון “כי הקרה ה‘ אלקיך לפני“‪—,‬דער מעמד הר‬ ‫סיני איז מיר געשטאנען פאר די אויגן‪ ,‬און פון דארט האב איך דאס געלערנט‪.‬‬ ‫אויך קען מען פארשטיין וואס ס‘שטייט ווייטער (כז‪:‬כז)‪“ ,‬ויברכהו ויאמר‬ ‫ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה‘“‪ ,‬זאגט רש“י‪“ :‬כריח שדה“‪—,‬ער האט אים‬ ‫געבענטשט מיט א גוטן ריח‪—,‬וואס דאס איז “שדה תפוחים“‪ ,‬אזוי ווי ס‘שטייט‬ ‫“כתפוח בשדה יער“‪—,‬פארוואס זענען אידן געגליכן צו אן עפעל [תפוח]‪ ,‬ווייל‬ ‫פונקט ווי אן עפעל‪ ,‬וואקסט די פרוכט פאר‘ן בלעטל‪ ,‬אזוי האבן אידן געזאגט‬ ‫‘נעשה‘ פאר ‘נשמע‘‪ .‬דאס איז פשט פון “ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר‬ ‫ברכו ה‘“‪—,‬יצחק אבינו האט געזא��ט אז ער שפיהרט אין יעקב די קדושה פון‬ ‫מתן תורה וואס איז מרומז אין ‘שדה תפוחים‘‪—,‬וואס די פרוכט וואקסט פאר‘ן‬ ‫בלעטל‪ ,‬אזוי ווי אידן האבן געזאגט ‘נעשה‘ פאר ‘נשמע‘‪ ,‬ביי מתן תורה‪ .‬אויך‬ ‫שטייט ווייטער (כז‪:‬לה) “ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך“‪—,‬זאגט דער‬ ‫תרגום אונקלוס און רש“י‪“ :‬במרמה“‪—,‬מיט קלוגשאפט‪ .‬אין מדרש (ב“ר סז‪:‬ד)‬ ‫שטייט‪“ ,‬בא אחיך במרמה“‪ ,‬רבי יוחנן‪ ,‬בא בחכמת התורה‪—,‬יעקב אבינו האט‬ ‫דאס געלערנט פון די תורה‪ ,‬צו זיין אין א בחינה פון ‘אינו מצוה ועושה‘‪.‬‬

‫(“ליקוטי אברהם“)‬

‫והנה תומם בבטנה וגו‘‪( .‬תולדות כה‪:‬כד)‬ ‫דאס ווארט “תומים“ וועלכעס שטייט אין אונדזער פסוק‪ ,‬איז געשריבן‬ ‫חסר‪ ,‬אהן א יו“ד‪ .‬דאס קומט מרמז זיין‪ ,‬אז נישט בלויז ווען זיי זענען געבוירן‬ ‫געווארן‪ ,‬זענען זיי געווען אנדערש איינער פון צווייטן‪ ,‬נאר אויך איידער זיי‬ ‫זענען געבוירן געווארן‪“ ,‬תומם בבטנה“‪—,‬זענען זיי געווען אנדערשט‪.‬‬ ‫(“עמק דבר“)‬

‫ויקרא שמו יעקב וגו‘‪( .‬תולדות כה‪:‬כו)‬

‫רש"י‪" :‬ויקראו שמו עשו"‪—,‬אלע האבן אים אזוי גערופן‪.‬‬

‫עשו איז דער סימבאל פון שקר‪ ,‬אזוי ווי ס‘שטייט (מד“ר סג‪:‬ח)‪“ :‬הא‬ ‫שוא שבראתי בעולמי״‪ ,‬דער שקר ציהט צו זיך זייער א סאך מענטשן‪ ,‬אלע‬ ‫ווערן נאכגעשלעפט נאכ‘ן שקר‪ .‬יעקב איז אבער דער סימבאל פון אמת‪—,‬‬ ‫“תתן אמת ליעקב“‪ .‬אין פסוק שטייט ״ויקרא שמו יעקב״‪—,‬א לשון יחיד‪,‬‬ ‫ווייל דער אמת האט ווייניג אנהענגער און נאכלויפער‪ .‬יחידים זענען דאס‬ ‫וואס ווערן נאכגעצויגן נאך יעקב‪.‬‬ ‫(“דגל מחנה אפרים“)‬

‫ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד וגו‘‪( .‬תולדות כו‪:‬יג)‬ ‫אין פסוק שטייט אויסגערעכנט דריי גדולות‪ ,‬מיט וועלכע יצחק איז‬ ‫גרויס געווארן‪“ :‬ויגדל האיש“‪“ ,‬וילך הלוך וגדל“‪ ,‬און נאכדעם “עד כי גדל‬ ‫מאד“‪ .‬די דאזיקע דריי גדולות זענען כנגד די דריי ברכות‪ ,‬מיט וועלכע יצחק‬ ‫איז געבענטשט געווארן ביי די עקדה‪“ :‬כי ברך אברכך“ און “והתברכו בזרעך“‪.‬‬

‫(כ“ק מרן מהר“א מבעלזא זי“ע)‬

‫ֶרטער ‪ -‬פ‘ תולדות תשע“ז‬ ‫ֶפערל ווע ֶ‬

‫(“בעל הטורים“)‬

‫ויגדל האיש וילך הלוך וגדל וגו‘‪( .‬תולדות כו‪:‬יג)‬

‫ויתן לך האלוקים מטל השמים וגו‘ (תולדות כז‪:‬כח)‬

‫אימעטום ווערט יצחק אנגערופן מיט זיין נאמען‪ ,‬נאר דא אין פסוק‬ ‫שטייט‪“ ,‬ויגדל האיש“‪ .‬נאר דער פסוק טוהט באטאנען‪“ :‬ויגדל האיש“‪—,‬ווען‬ ‫יצחק איז געווארן אן “איש“‪ ,‬ביי דרייצעהן יאהר‪“ ,‬וילך הלוך וגדל“‪—,‬איז ער‬ ‫געשטיגן העכער אין זיינע מדריגות‪.‬‬

‫רש"י‪" :‬ייתן ויחזור וייתן"‪—,‬געבן און נאכאמאהל געבן‪.‬‬

‫עשירות איז א גרויסער נסיון פאר‘ן מענטש; און דער נסיון איז נאך‬ ‫גרעסער ווען מ‘באקומט דאס עשירות פלוצלונג מיט אמאהל‪ .‬אזא עשירות‬ ‫קען חלילה פארדארבן דעם מענטש‪ .‬דעריבער איז די ברכה‪“ ,‬ייתן ויחזור‬ ‫וייתן“‪—,‬אז דאס עשירות זאל קומען צוביסלעך‪ ,‬אין קליינע פארציעס‪.‬‬

‫(הרה“ק רבי בער פון מעזריטש זצוק“ל)‬

‫לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד וגו‘‪( .‬תולדות כו‪:‬טז)‬

‫(דער הייליגער ‘חתם סופר‘ זצוק“ל)‬

‫אבימלך האט געזאגט פאר יצחק‪ ,‬ער זאל פארלאזן דאס לאנד‪ ,‬ווייל‪“ ,‬כי‬ ‫עצמת ממנו מאד“‪—,‬ער האט בעטאנט פאר יצחק‘ן‪“ ,‬ואין גדולת המלכות‬ ‫ניכרת לפני גדולתך‪ ,‬ואין לך בזיון המלך כזה“‪.‬‬

‫ויאמר עשו הנה אנכי הלך למות ולמה זה לי בכורה (תולדות‬ ‫כה‪:‬לב)‬

‫(“אור החיים“ הק‘)‬

‫‘אנכי‘‪ ,‬איז מרמז אויף די תוה“ק‪“ ,‬אנכי ה‘ אלוקיך“‪ .‬חז“ל זאגן אויפ‘ן‬ ‫פסוק (במדבר יט‪:‬יד) “אדם כי ימות באהל“‪—,‬אז די תורה האט נישט קיין‬ ‫קיום נאר ווען איינער איז זיך ‘ממית‘‪ ,‬ער איז זיך מוסר נפש אויף צו לערנען‬ ‫תורה‪ .‬דאס האט עשיו געזאגט‪“ :‬הנה ‘אנכי‘ הלך למות“‪—,‬איך גיי שטארבן‪,‬‬ ‫ווייל ‘אנכי‘‪ ,‬וואס מיינט תורה‪ ,‬האלט זיך נאר ווען איינער אז זיך מוסר נפש‬ ‫פאר תורה‪ ,‬און איך האב נישט די מדה‪ ,‬איז וואס דארף איך די בכורה?‬

‫ראה ריח בני‪...‬ויתן לך האלוקים וגו‘ (תולדות כז‪:‬כז‪-‬כח)‬ ‫מען קען זאגן א רמז‪ ,‬פארוואס מ‘שמעקט בשמים ביי הבדלה פאר‬ ‫מ‘זאגט ‘ויתן לך‘‪ .‬ווייל אין פסוק שטייט פריער‪“ ,‬ראה ריח בני“‪ ,‬און דערנאך‬ ‫“ויתן לך“‪...‬‬

‫(צמח צדק)‬ ‫>>>>>>>‬

‫פ‘ תולדות ‪ -‬תשע“ז‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫א‬

‫אֹצר‬ ‫ַמיין ַש ָּבת ָ‬


‫אֹצר‬ ‫ַמיין ַש ָּבת ָ‬ ‫ַרשה‬ ‫געדאנק אוׂיף דִ י פ ָ‬ ‫ַמיין ַ‬

‫ַרשה פ' תולדות‬ ‫ֲשה אוׂיף דִ י פ ָ‬ ‫ַמיין ַמע ֶ‬

‫ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו וגו‘ (תולדות כה‪:‬כח)‬

‫ויתן לך מטל השמים ומשמני הארץ‪...‬וגו‘ (תולדות כז‪:‬כח)‬

‫תרגום אונקלוס‪‘ :‬ארי מצידיה היה אכיל‘‪—,‬יצחק האט געגעסן פון דאס וואס‬ ‫עשו האט געפאנגען‪.‬‬

‫“די פרייזן וועלן נאך ארויפגיין אין ארויפגיין“‬ ‫הרה“ח ר‘ אברהם אהרן בורשטין פון קראקא‪ ,‬איז געווען אן אגענט פון‬ ‫די “שיכט“ אויל פירמא‪ ,‬דער גרעסטער פאבריקאנט פון פעטנ’ס און אויל אין‬ ‫פוילן‪ .‬איין טאג איז די פרייז פון אויל שרעקליך געפאלן‪ ,‬און פיהל סוחרים האבן‬ ‫באנקראטירט מיט זייער געלט‪ .‬ר‘ אברהם אהרן איז געווען זייער פארזארגט‪,‬‬ ‫ווייל ער האט געהאט א פוהלן מאגאזין אנגעפוהלט מיט פעסער פעטנ’ס‪ ,‬און‬ ‫ער וואלט געקענט דערלייגן צעהן טויזנט דאלער‪ ,‬א גאר באדייטנדע סומע אין‬ ‫יענע טעג‪ .‬איז ער געפאהרן צו מרן מהר“א זי“ע צו פרעגן אן עצה וואס צו טוען‪.‬‬ ‫געראטן ער זאל דערווייל גארנישט פארקויפן צולייגנדיג‪:‬‬ ‫האט אים מרן זי“ע ָ‬ ‫“וואס שרעקסטו זיך אז די פרייזן זענען געפאלן‪ ,‬זיי וועלן נאך ארויפגיין און‬ ‫ארויפגיין‪“.‬‬ ‫צופרידן איז ר‘ אברהם אהרן אהיים געפאהרן‪ ,‬און געטוען וואס מרן זי“ע‬ ‫געראטן‪ ,‬און גארנישט פארקויפט‪ .‬אין יענע טעג איז אנטשטאנען‬ ‫האט אים ָ‬ ‫א מיינונג‘ס פארשידנהייט צווישן די אויל פאבריקאנטן און די רעגירונג‪,‬‬ ‫וואס האט געפאדערט פון די פאבריקן א ספעציעלער שטייער פאר די רויע‬ ‫מאטריאלן וואס די אויל פאבריקאנטן האבן אימפארטירט פון אויסלאנד‪ ,‬און‬ ‫די אויל פאבריקן האבן פארשטייט זיך נישט געוואלט איינשטימען דערצו‪.‬‬ ‫אין די ענדע האבן זיך די אויל פאבריקן אונטערגעגעבן צו די רעגירונג‘ס‬ ‫פארלאנג‪ ,‬דאס האט געברענגט א שטארקע העכערונג‪ ,‬און די פרייזן פון אויל‬ ‫און פעטענס האבן זיך מיט איינמאהל שטארק געהויבן‪ .‬ר‘ אברהם אהרן האט‬ ‫אויספארקויפט די גאנצע אויל וואס איז אים געשטאנען אין מאגאזין‪ ,‬פאר א‬ ‫הויכע פרייז‪ ,‬אין די צייט וואס ער האט דערויף באצאהלט די אלטע נידריגע‬ ‫פרייז‪ ,‬און ער האט דעפון פארדינט א גאר גרויסע סומע געלט‪.‬‬

‫וויאזוי האט יצחק געגעסן פון וואס עשו האט גע‘שחט‘ן‪ ,‬שחיטה פון א‬ ‫רשע איז דאך טריפה? נאך איז שווער‪ ,‬וויאזיי האט יצחק נישט געשפיהרט‬ ‫ביים עסן דאס פלייש‪ ,‬אז עשו איז נישט עהרליך‪ ,‬ווייל צדיקים ווען זיי עסן‪,‬‬ ‫שפיהרן זיי דאך פון דאס עסן אליין‪ ,‬אויב דער שוחט איז עהרליך אדער‬ ‫נישט? נאר עשו האט געוואוסט אז אויב וועט ער אליין שחט‘ן וועט יצחק‬ ‫אויסגעפונען אז ער איז א רשע‪ ,‬דעריבער פלעגט ער קומען יעדן טאג צו‬ ‫יעקב‪ ,‬אז יעקב זאל שחט‘ן פאר אים‪ ,‬און יעקב האט דאס גע‘שחט‘ן מיט‬ ‫קדושה וטהרה‪ .‬ווען יצחק האט דאס געגעסן‪ ,‬האט ער געשפיהרט אזא טעם‬ ‫פון קדושה אין די פלייש‪ ,‬אז ער האט געמיינט אז עשו איז עהרליך‪ ,‬דעריבער‬ ‫האט יצחק געגעסן כשר‘ע פלייש‪ ,‬און פון די פלייש האט ער טאקע נישט‬ ‫געשפיהרט אז עשו איז א רשע‪ ,‬ווייל עשו האט דאס נישט גע‘שחט‘ן‪.‬‬ ‫(“ישמח משה“)‬

‫ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך‪( .‬תולדות כז‪:‬לה)‬ ‫רש“י אויפ‘ן פסוק (כז‪:‬ט) “וקח לי משם שני גדיי עזים“ פרעגט‪ ,‬צו האט‬ ‫דען יצחק געגעסן צוויי ציגעלעך? נאר ס‘איז געווען פסח‪ ,‬איינס איז געווען‬ ‫פאר א קרבן פסח‪ ,‬און פון די אנדערע האט ער געמאכט מטעמים‪( .‬פרקי‬ ‫דר“א)‪ .‬איך האב געהערט פון א זקן וחכם‪ ,‬אז יעקב האט געגעבן פאר יצחק‬ ‫אפיקומן נאכ‘ן עסן‪ .‬און דאס זאגט דער פסוק‪“ :‬בא אחיך במרמה“‪ .‬במרמ“ה‬ ‫איז בגימטריא “אפיקומן“ (‪ ,)287‬און יעקב‘ס כוונה איז געווען‪ ,‬אז יצחק זאל‬ ‫נישט קענען דערנאך עסן פון עשיו‘ס מטעמים‪ ,‬וויבאלד ער האט שוין‬ ‫געגעסן דעם אפיקומן‪ ,‬און מ‘טאר נישט עסן נאכ‘ן אפיקומן‪.‬‬

‫(אדמור“י בעלזא)‬

‫(“מנחת אליהו“‪-‬לבעל “שבט מוסר“ פרק לג)‬

‫משמני הארץ יהי‘ מושבך ומטל השמים מעל (תולדות כז‪:‬לט)‬

‫ַרשה‬ ‫געדאנק אוׂיף דִ י פ ָ‬ ‫ַמיין ַ‬

‫רש"י‪ :‬משמני הארץ זו איטליאה של יון‪.‬‬

‫רש“י וויל באווארענען‪ ,‬פארוואס ביים בענטשן עשו האט יצחק פריער‬ ‫געזאגט “ומשמני הארץ“ און דערנאך “מטל השמים“‪ ,‬און ביים בענטשן‬ ‫יעקב האט ער פריער געזאגט “מטל השמים“‪ ,‬און דערנאך “ומשמני הארץ“?‬ ‫נאר די גמרא (שבת נ“ו‪ ):‬זאגט‪“ :‬בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירר‬ ‫גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בה שרטון ועליו נבנה כרך של רומי וזו היא‬ ‫איטליא של יון“‪—,‬און פון דעם איז שפעטער ארויסגעקומען דער חורבן בית‬ ‫המקדש‪ .‬דערפאר‪ ,‬ביי עשו‪ ,‬האט יצחק פריער געזאגט “משמני הארץ“‪ ,‬וואס‬ ‫רומי קומט דאך ארויס פון עשו‪ ,‬וואס מיינט איטליא של יון‪ ,‬און דערנאך‬ ‫“מטל השמים“‪ .‬אבער ביי יעקב איז נישט שייך געווען פריער צו זאגן “משמני‬ ‫הארץ“‪ ,‬וואס מיינט איטליא של יון‪ ,‬ווייל דאס געהערט דאס צו עשו‘ן‪.‬‬

‫וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב‬ ‫ועשו‪( .‬תולדות כח‪:‬ה)‬ ‫פארוואס איז די תורה מאריך דא מיט‘ן יחוס פון לבן אז ער איז געווען‬ ‫דער זוהן פון בתואל‪ ,‬דער ברודער פון רבקה וואס איז די מוטער פון יעקב און‬ ‫עשו? נאר חז“ל זאגן אז מענטשן האבן געזאגט‪ ,‬רבקה האט צוויי זוהן און‬ ‫לבן האט צוויי טעכטער‪ ,‬וועט דער עלטערער‪ ,‬עשו‪ ,‬חתונה האבן מיט לבנ‘ס‬ ‫עלטערע טאכטער‪ ,‬לאה‪ ,‬און דער יונגערער זוהן‪ ,‬יעקב וועט חתונה האבן‬ ‫מיט לבנ‘ס יונגערע טאכטער רחל‪ .‬האט יצחק מורא געהאט‪ ,‬אז יעקב וועט‬ ‫יעצט קומען צו לבן‪ ,‬וועט לבן זאגן‪ ,‬דו ביסט דאך דער יונגערער זוהן און איך‬ ‫גיב דיר נישט מיין יונגערע טאכטער איידער מיין עלטערע טאכטער וועט‬ ‫חתונה האבן מיט עשו‪ ,‬ווארט דעריבער ביז עשו וועט קומען און נעמען לאה‪,‬‬ ‫און אז עשו וועט קומען וועט ער דאך הרג‘ענען יעקב‘ן‪ ,‬און דאס האבן יצחק‬ ‫און רבקה געוואלט פארהיטן‪ ,‬דעריבער האבן זיי געהייסן יעקב‘ן נישט זאגן‬ ‫לבנ‘ען אז רבקה איז די מאמע “פון עשו און יעקב“‪ ,‬נאר “אם יעקב ועשו“‪ ,‬און‬ ‫ער איז דער בכור‪ ,‬נישט עשו‪ ,‬וועט אים לבן באלד געבן די עלטערע טאכטער‬ ‫פאר א ווייב‪.‬‬

‫(פנינים יקרים)‬

‫ותהר רבקה אשתו וגו‘ (תולדות כח‪:‬כא)‬ ‫פארוואס שטייט אין פסוק‪“ ,‬ותהר רבקה אשתו“‪ ,‬און נישט “ותהר אשתו“‪,‬‬ ‫אזוי ווי ס‘שטייט פריער “לנוכח אשתו“? נאר די תורה וויל ארויסברענגען אז‬ ‫כאטש‪ ,‬וואס שרה האט נאר געקענט האבן קינדער‪ ,‬ערשט נאכדעם וואס‬ ‫מ‘האט געטוישט איר נאמען פון ‘שרי‘ צו ‘שרה‘‪—,‬אבער רבקה איז געהאלפן‬ ‫געווארן מיט קינדער כאטש מ‘האט נישט געטוישט איר נאמען‪ .‬דעריבער‬ ‫זאגט דער פסוק‪“ ,‬ותהר רבקה אשתו“‪—,‬אז זי איז געהאלפן געווארן כאטש‬ ‫זי איז געבליבן מיט‘ן נאמען רבקה‪.‬‬

‫(גן רוה‪ ,‬בשם ספר צנצנת המן)‬

‫לעי“נ האשה החשובה והיקרה‪ ,‬יהללוהו בשערים מעשי‘‬

‫מרת רחל פרומט בת רבי אברהם צבי ע“ה‬

‫(חיד“א זצוק“ל)‬

‫אֹצר‬ ‫ַמיין ַש ָּבת ָ‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫נפ‘ בשיבה טובה • ביום כ“ט סיון תשע“ו • ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫ב‬

‫פ‘ תולדות ‪ -‬תשע“ז‬


‫אֹצר‬ ‫ַמיין ַש ָּבת ָ‬ ‫ַמיין אוׁצָר פון צדיקים און חסידים‪...‬‬

‫מיר וואונטשן אלע טייערע קינדערלעך און אלע אונזערע ליינער‬ ‫א פרייליכ‘ן חודש און א געזונט‘ן ווינטער‬ ‫מיר זאלן אלע בקרוב זוכה זיין אקעגן צו גיין משיח צדקינו בב“א‬

‫ווער האט מער חסידים‪...‬‬

‫ויקראו שמו עשו‪...‬ויקרא שמו יעקב וגו‘ (תולדות כה‪:‬כה‪-‬כו)‬

‫ַרשה‬ ‫ַמיין מוסר השכל פון דִ י פ ָ‬

‫דער הייליגער “דגל מחנה אפרים“ זצוק“ל‪ ,‬איז אמאל אנגעקומען קיין‬ ‫לבוב (לעמבערג) און איז דארט איינגעשטאנען ביי א חשוב‘ן מכניס אורחים‬ ‫וואו ס‘האט זיך פונקט דעמאלט אויפגעהאלטן א געוויסע פארדארבענע‬ ‫משכיל‪ .‬דער משכיל האט זיך געוואלט טשעפן מיט‘ן הייליגן ‘דגל‘‪ ,‬זאגט‬ ‫ער צום רבי‘ן‪“ :‬אמת טאקע‪ ,‬איר זענט אן אייניקל פונעם ‘בעל שם טוב‘‬ ‫זצוק“ל‪ ,‬אבער ווי איר ווייסט דאך האבן מיר משכילים מער חסידים און‬ ‫נאכפאלגער‪ ,‬פון די צאהל חסידים און נאכפאלגער וואס איר האט“‪...‬‬ ‫ענטפערט אים דער צדיק‪“ :‬ס‘איז בכלל נישט קיין וואונדער‪ ,‬ווייל ביי עשו‬ ‫שטייט ‘ויקראו שמו עשו‘ זאגט רש“י ‘הכל קראו לו כן‘‪ ,‬אבער ביי יעקב‬ ‫שטייט ‘ויקרא שמו יעקב‘‪ ,‬מיט א לשון יחיד‪ ,‬זאגט רש“י‪‘ :‬הקב“ה‘‪—,‬‬ ‫ווייל יעקב דער צדיק האט נאר דער באשעפער געוואוסט זיין גרויסקייט‪,‬‬ ‫דעריבער האט ער טאקע געהאט ווייניג חסידים‪ ,‬אבער דאס מערהייט פון‬ ‫די וועלט זענען טאקע געווען נאכפאלגער פון עשו!“ ‪...‬‬

‫זיין אפגעשיידט פונעם רשע‪...‬‬

‫ואלה תולדות יצחק בן אברהם וגו‘‪( .‬תולדות כה‪:‬יט)‬

‫רש"י‪ :‬יעקב ועשיו האמורים 'בפרשה'‪.‬‬ ‫וויאזוי האט יעקב מצליח געווען זיך צו שטארקן איבער עשיו? דער‬ ‫תירוץ איז‪ ,‬דורך ‘הפרשה‘‪—,‬דאס וואס ער האט זיך אפגעשיידט פון עשיו‪.‬‬ ‫ווייל ווען מ‘איז דעווייטערט און אפגעשיידט פון א רשע העלפט דאס פאר‘ן‬ ‫צדיק ס‘זאל אים נישט שאדן‪.‬‬ ‫(‘אהבת ישראל‘)‬

‫דער “קול“ איז געהעריג‪ ,‬אבער די “ידים“ נישט‪...‬‬

‫הקל קול יעקב והידים ידי עשו (תולדות כז‪:‬כב)‬ ‫אויפ‘ן פסוק “הקול קול יעקב‪ ,‬והידים ידי עשו“ וגו‘ האט דער דובנער‬ ‫מגיד אזוי געזאגט‪ :‬ס‘זענען פארהאן אזעלכע אידן‪ ,‬וואס ווען ס‘קומט צום‬ ‫“קול“‪—,‬זענען זיי גענצליך אין ארדענונג‪ ,‬זיי דאווענען און לערנען געהעריג‬ ‫און היטן אפ דעם “קול קול יעקב“ ווי ס‘דארף צו זיין‪ .‬אבער ווען ס‘קומט צו‬ ‫די “ידים“‪—,‬צדקה‪ ,‬מצוות און האנדלן עהרליך באמונה‪ ,‬דעמאלט איז ליידער‬ ‫“הידים ידי עשו“‪—,‬זענען זיי גרייט צו ‘הרג‘ענען‘ זיך און יענעם פאר א קליין‬ ‫ביסל געלט‪...‬‬

‫דעריבער שטייען נישט די עשר מכות אין ויתן לך‪...‬‬

‫ויתן לך האלקים וגו‘ (תולדות כז‪:‬כח)‬ ‫דער דובנער מגיד‪ ,‬האט אמאהל גייענדיג אין גאס אנגעטראפן אין‬ ‫א גרופע משכילים וועלכע האבן נישט געקענט פארטראגן ווי דער מגיד‬ ‫שפאצירט זיך אזוי רואיג‪ .‬האט אים איינער מיט א ּשפאטיש געלעכטער‬ ‫געפרעגט‪“ ,‬רבי‪ ,‬שוין יאהרן וואס ס‘פלאגט מיך שטארק מיין געוויסן‪,‬‬ ‫פארוואס שטייט נישט אויסגערעכענט די עשר מכות אין אין די פרשה פון‬ ‫“ויתן לך“‪ ,‬און זאגנ‘דיג דאס ווארט “לך“ האט ער‪ ,‬מיט‘ן פינגער‪ ,‬אנגעוויזן‬ ‫אויפ‘ן מגיד‪ ,‬ווי איינער זאגט‪ ,‬אויף דיר זאל דאס קומען‪ .‬דער מגיד האט זיך‬ ‫נישט פארלוירן פון זייער פרעכקייט‪ ,‬און באלד געענטפערט‪“ ,‬ווען די עשר‬ ‫מכות וואלטן געשטאנען אין די פרשה פון ‘ויתן לך‘‪ ,‬וואלט געווען דער‬ ‫פשט‪“ ,‬לך ולא לאחרים“‪—,‬נאר פאר דיר‪ ,‬און נישט פאר אנדערע‪ .‬דערפאר‬ ‫שטייען די עשר מכות אין די הגדה‪ ,‬וואס דארט זאגט דער בעל הגדה‪“ ,‬לך‬ ‫ולך‪ ,‬לך כי לך‪ ,‬לך אף לך“‪ .‬דערביי האט דער מגיד אנגעוויזן אויף די גאנצע‬ ‫גרופע‪ ,‬אויף יעדן באזונדער‪...‬‬

‫מ‘דארף אהנעמען יסורים מיט ליעבשאפט‪...‬‬

‫אם כן למה זה אנכי וגו‘‪( .‬תולדות כה‪:‬יט)‬ ‫דער מדרש זאגט אז רבקה האט געדארפט געבוירן צוועלף שבטים‪ ,‬נאר‬ ‫אזוי ווי זי האט געזאגט “אם כן למה זה אנכי“‪—,‬און זי האט נישט אנגענומען‬ ‫די יסורים מיט ליעבשאפט האט זי דעריבער נישט זוכה געווען צו האבן‬ ‫צוועלף שבטים‪.‬‬

‫ַמיין אוׁצָר פון צדיקים און חסידים‪...‬‬ ‫אפילו אויב דער חתן איז אזוי ווי ‘עשו‘‪...‬‬

‫ווער זאל דאווענען פאר‘ן עמוד‪?...‬‬

‫וילך עשו ויקח את מחלת בת ישמעאל וגו‘ (תולדות כח‪:‬ט)‬

‫ויקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי וגו‘ (תולדות‬ ‫כז‪:‬מא)‬

‫ווען הרה“ק רבי יחזקאל‘ע קאזמירער זי“ע איז אמאהל געווען אין‬ ‫ווארשא‪ ,‬איז געקומען צו אים א חתן ביום חופתו‪ ,‬באפיצט און אנגעטוהן‬ ‫מיט מאדערנע קליידער‪ .‬האט רבי יחזקאל‘ע זיך אנגערופן צו די חסידים‪:‬‬ ‫“ס‘איז באקאנט אז פאר א חתן ביום חופתו איז מען מוחל אלע זינד‪,‬‬ ‫און מען לערנט דאס ארויס פון פסוק ‘וילך עשו ויקח את מחלת בת‬ ‫ישמעאל‘‪‘—,‬מחלת‘ איז א לשון מחילה‪ .‬דארף מען לכאורה פארשטיין‬ ‫וואס פארא שייכות האט דאס מיט דעם פסוק‪ ,‬און פארוואס לערנט מען‬ ‫ארויס אזא געהויבענע זאך פון עשו‘ס חתונה? נאר טאקע דאס לערנט מען‬ ‫ארויס אז אפילו אויב דער חתן איז אזויווי ‘עשו‘ ח“ו און די כלה ווי ‘מחלת‘‪,‬‬ ‫פונדעסטוועגן אויב טוען זיי תשובה‪ ,‬זענען זיי זוכה צו מחילה‪!...‬‬

‫אין די גרויסע שוהל אין בריסק האט אמאהל אויסגעבראכן א‬ ‫קריגעריי צווישן צוויי ברידער‪ ,‬וואס זענען געווען אבלים‪ ,‬אין יאהר פון‬ ‫זייער פאטער‪ .‬יעדער פון זיי האט געוואלט צוגיין צום עמוד‪ ,‬ביז איינער פון‬ ‫די ברידער איז צוגעגאנגען צום צווייטן און אים דערלאנגט א פראסק אין‬ ‫פנים‪...‬ווען דער בית הלוי זצ“ל האט דאס דערזעהן‪ ,‬האט ער זיך אנגערופן‪:‬‬ ‫“עשו האט געזאגט ‘יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי‘‪ ,‬פארוואס‬ ‫האט דען עשו געדארפט ווארטן ביז ווען יצחק וועט נפטר ווערן‪ ,‬צו קענען‬ ‫הרג‘ענען יעקב? נאר עשו האט געטראכט‪“ :‬איך וויל נישט אויסקוקן אין‬ ‫גאס ווי א קאלט‪-‬בלוטיגע מערדער‪ ,‬בעסער וועל איך ווארטן ביז ווען מיין‬ ‫טאטע וועט שטארבן‪ ,‬דאן וועט זיכער אויסברעכן א קריגעריי צווישן אונז‬ ‫ביידע‪ ,‬ווער ס‘זאל דאווענען פאר‘ן עמוד‪ ,‬ערשט דעמאלט וועל איך האבן‬ ‫א פאסיגע געלעגנהייט צו באפאלן מיין ברודער און אים הרג‘ענען!“‪...‬‬ ‫>>>>>>‬ ‫פ‘ תולדות ‪ -‬תשע“ז‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫(“דברי ישראל“ כללי אורייתא‪ ,‬דף כז‪):‬‬ ‫לעי“נ האדם היקר באנשים‪ ,‬שייף עייל ושייף נפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשי‘‬

‫מוה“ר יהודא ב“ר משה ע“ה‬ ‫נפ‘ ח‘ סיון תשע“ו ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫ג‬

‫אֹצר‬ ‫ַמיין ַש ָּבת ָ‬


‫אֹצר‬ ‫ַמיין ַש ָּבת ָ‬ ‫"יומא דהילולא"‬

‫(ג)‬

‫טריסקער מגיד זצוק“ל אויף אים גאר גרויסע לויב ווערטער‬ ‫און טיטלען‪...‬מר מרנן ורב רבנן מבטן מקודש‪ ,‬אחריו כל העם‬ ‫עונים עליו אומרים ברוך וקדוש‪ ...‬ווען דער טשערנאבלער‬ ‫מגיד איז נסתלק געווארן זענען די חסידים געגאנגען זוכן א‬ ‫רבי‘ן‪ .‬ווען זיי זענען אנגעקומען צו הרה“ק רבי אהרן‪ ,‬איז ער‬ ‫געשטאנען אויסגעדרייט מיט‘ן פנים צום פענסטער און ער‬ ‫האט זיך אנגערופן‪“ ,‬צו א צדיק דארף מען קומען מיט איין‬ ‫מחשבה‪ ,‬נישט מיט קיין צוויי מחשבות‪ .‬מען דארף גלויבן אז‬ ‫צדיק איז אלקית (געטליכקייט) און אלקות איז צדיק“‪ .‬אזוי‬ ‫ואלה תולדות‪ :‬הרה“ק רבי אהרן (טווערסקי) מטשערנאביל ווי די חסידים האבן געזעהן אז רבי אהרן האט אויפגעכאפט‬ ‫איז געבוירן געווארן אין יאר תקמ“ד צו זיין הייליגן פאטער רבי זייערע געדאנקען‪ ,‬זענען זיי שוין פארבליבן ביי אים‪.‬‬

‫הרה“ק רבי אהרן‬ ‫מטשערנאביל זצוק“ל‬ ‫‪ -‬ח‘ כסלו תרל“ב ‪-‬‬

‫מרדכי‪ ,‬דער טשערנאבלער מגיד‪ ,‬און זיין מוטער הרבנית חי‘ שרה‬ ‫די טאכטער פון הרה“ק רבי אהרן הגדול פון קארלין‪ .‬זיין זיידע‬ ‫הרה“ק רבי מנחם נחום פון טשערנאבל דער “מאור עינים“ איז‬ ‫געווען זיין סנדק און ער האט אים געבענטשט מיט אריכות ימים‪.‬‬ ‫ער האט זוכה געוועהן אז דער זיידע דער “מאור עינים“ האט אים‬ ‫אהנגעטוהן די תפילין צום ערשטן מאל‪ .‬זכר צדיקים לברכה‪.‬‬ ‫זוגתו‪ :‬בזו“ר‪-‬הרבנית בת הרה“ק רבי גדלי‘ לינצער בעמח“ס‬ ‫“תשואות חן“‪ .‬בזו“ש‪-‬הרבנית בת רבי צבי קאריסטשובער (אן‬ ‫איידים פון רבי אהרן מטיטוב דער זוהן פון רבי צבי דער זוהן‬ ‫פונעם בעש“ט הק‘) בן הרה“ק רבי אברהם קאריסטשובער דער‬ ‫איידעם פונעם זיידן דער “מאור עינים“‪ .‬זכר צדיקים לברכה‪.‬‬ ‫תולדותיו‪ :‬מזי“ר‪-‬א) הרבנית חי‘ אשת הרה“ק רבי ישראל‬ ‫מברסלב‪ .‬ב) הרבנית פערל אשת הרה“ק רבי יצחק פיטשעניק‬ ‫מברעזנא‪ .‬מזו“ש‪-‬ג) הרה“ק רבי מנחם נחום מטשערנאביל (ער איז‬ ‫נפטר געווארן בחייו פון זיין טאטן)‪ .‬ד) הרה“ק רבי ישעי‘ משולם‬ ‫זושא מטשערנאביל‪ ,‬דער שווער (בזו“ר) פון כ“ק מרן מהרי“ד‬ ‫מבעלזא‪ .‬ה) הרה“ק רבי ברוך אשר מטשערנאביל‪ .‬ו) הרבנית פייגא‪,‬‬ ‫אשת רבי דוד משה מטשארטקוב‪ .‬זכר צדיקים לברכה‪.‬‬ ‫על כסא מלכותו‪ :‬טשערנאביל‪.‬‬ ‫פטירתו‪ :‬הרה“ק רבי אהרן איז נפטר געווארן ח‘ כסליו‬ ‫תרל“ב און איז נטמן געווארן אין א אוהל אויפ‘ן בית החיים אין‬ ‫טשערנאביל‪ .‬זכר צדיקים לברכה‪.‬‬

‫להגיד שבחו של אהר“ן‬ ‫אין לויף פון די אלע יאהרן וואס ער האט זיך ערצויגן‬ ‫ביים זיידן דער “מאור עינים“ זי“ע‪ ,‬האט ער געזאגט אויף זיין‬ ‫יונג אייניקל הרה“ק רבי אהרן גאר גרויסע און וואונדערליכע‬ ‫זאכן‪ .‬הרה“ק רבי אהרן איז געווען דער עלטסטער פון די אכט‬ ‫ברידער‪ ,‬די זוהן פון הרה“ק רבי מרדכי‪ ,‬דער טשערנאבילער‬ ‫מגיד‪ .‬חסידים דערציילן‪ ,‬אז דער טשערנאבלער מגיד האט‬ ‫זיך אמאל אויסגעדריקט וועגן די גרויסקייט פון זיינע‬ ‫הייליגע אכט זוהן‪ ,‬אז זיי זענען “שבעה קני המנורה ואהרן‬ ‫עומד ומדליק ומטיב את הנרות“‪ ,‬זיי זענען אקעגן די זיבן‬ ‫רערן פון די הייליגע מנורה אין בית המקדש‪ ,‬און דער‬ ‫עלטסטער זוהן הרה“ק רבי אהרן איז אזוי ווי דער כהן גדול‬ ‫וואס פוצט אויס די רערן פון די מנורה און רייניגט זיי אויס‬ ‫און דערנאך צינדט ער זיי אן פונדאסניי און פלאקערט זיי‬ ‫אויף‪ ...‬דער טשערנאבילער מגיד האט אים זייער געלויבט‬ ‫און געשעצט און אויף אים געשריבן גרויסע טיטלען‪ .‬זיין‬ ‫ברודער הרה“ק מטשערקאס זצוק“ל האט אמאהל געזאגט‪:‬‬ ‫“אויף מיין ברודער רבי אהרן זענען מלאכים ושרפים נישט‬ ‫געווען קיין מבינים“‪ .‬אזוי אויך שרייבט זיין ברודער דער‬ ‫אֹצר‬ ‫ַמיין ַש ָּבת ָ‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫נישט געקענט איינשלאפן‬

‫הרה“ק רבי אהרן איז אמאהל געפאהרן אויפ‘ן וועג‪ .‬ער‬ ‫האט זיך אפגעשטעלט אין עטליכע שטעט און שטעטלעך‪.‬‬ ‫אומעטום האבן אידן אים מקבל פנים געווען‪ .‬די לעצטע‬ ‫נאכט איידער ער האט געדארפט צוריקפאהרן אהיים קיין‬ ‫טשערנאביל‪ ,‬איז ער געווען אין א געוויסע שטעטל און דארט‬ ‫איבערגענעכטיגט‪ .‬חז“ל זאגן (כתובות קה‪ ,):‬ווער ס‘ברענגט‬ ‫א געשאנק פאר א תלמיד חכם‪ ,‬איז אזוי ווי ער איז מקריב‬ ‫ביכורים‪ .‬האבן אידן טאקע אומעטום געברענגט מתנות פאר‘ן‬ ‫צדיק‪ ,‬אזוי אז ס‘האט זיך דעמאלט שוין געהאט אנגעזאמלט‬ ‫עטליכע פעקלעך מיט זילבערנע כלים וואס אידן האבן אים‬ ‫געברענגט אלס מתנות‪ .‬די כלים זענען געווען פארפאקט אין‬ ‫די פעקלעך און זענען געלעגן דארט אין הויז‪ .‬אינמיטן די נאכט‪,‬‬ ‫און הרה“ק רבי אהרן האט זיך שוין געוואלט גיין לייגן‪ ,‬אבער‬ ‫ער האט נישט געקענט איינשלאפן‪ ,‬האט ער געבעהטן דעם‬ ‫משמש‪“ ,‬עפן אויף די פעקלער‪ ,‬איך וויל זעהן די זילבערנע‬ ‫כלים וועלכע ליגן דארט פארפאקט“‪ .‬דעם שמש האט זייער‬ ‫נישט געשמעקט זיך צו נעמען אויפפאקן די פעקלעך ס‘איז‬ ‫שוין געווען אינמיטן די נאכט‪ ,‬ער איז געווען מיד פון וועג‬ ‫און ער האט זיך שוין געוואלט גיין לייגן שלאפן‪ .‬האט ער‬ ‫געענטפערט‪“ :‬אי“ה מארגן ווען מען וועט אנקומען אהיים קיין‬ ‫טשערנאביל וועט מעם שוים עפענען די פעקלעך‪ ,‬דעמאלט‬ ‫וועט דער רבי קענען זעהן די כלים“‪ .‬אבער הרה“ק רבי אהרן‬ ‫האט זיר איינגע‘עקשנ‘ט‪ ,‬אז ער וויל דוקא יעצט זעהן די‬ ‫זילבערנע כלים‪ .‬האט דער משמש נישט געהאט קיין ברירה‬ ‫און געמוזט עפענען די פארמאכטע פעקלעך‪ .‬דער שמש האט‬ ‫געעפנט איין פעקל נאכ‘ן אנדערן‪ ,‬הרה“ק רבי אהרן האט‬ ‫באטראכט די כלים וועלכע זענען דארט געלעגן‪ ,‬ביז מ‘האט‬ ‫געטראפן צווישן די כלים א הערליך שיינע זילבערנע בשמים‬ ‫ביקסל‪ ,‬גאר מייסטעריש אויסגעארבעט‪ .‬ווען הרה“ק רבי אהרן‬ ‫האט געזעהן דאס בשמים ביקסל האט ער זיך אפנעשטעלט‪,‬‬ ‫און גענומען אויספרעגן דעם משמש‪“ ,‬פון וואו האבן מיר דאס‬ ‫באקומען? ווער האט דאס אונז געגעבן?“ האט דער משמש‬ ‫געזאגט דעם נאמען פון דעם געבער‪ ,‬דאס איז געווען א איד‬ ‫אן איינוואוינער פון א געוויסן דארף עטליכע מייל ווייט פונעם‬ ‫שטעטל וואו זיי האבן זיך דעמאלט געפונען‪ .‬האט הרה“ק רבי‬ ‫אהרן געזאגט צום משמש‪“ ,‬נעם דעם בשמים ביקסל און שטעל‬ ‫דאס ארויס אינדרויסן‪ ,‬און מארגן באלד אינדערפרי‪ ,‬פאהר‬ ‫אריבער אין יענעם דארף און רוף מיר אהער דעם איד וואס‬ ‫האט געגעבן די מתנה דאס בשמים ביקסל“‪.‬‬ ‫דער משמש האט נישט פארשטאנען וואס דא גייט פאהר‪,‬‬ ‫ער האט אבער געפאלגט און ארויסגעלייגט דאס בשמים‬ ‫ביקסל‪ .‬ערשט דעמאלט איז הרה“ק רבי אהרן אנטשלאפן‬ ‫געווארן‪ .‬אינדערפרי איז דער משמש אריבערגעפאהרן צו‬

‫ד‬

‫יענעם דארף‪ ,‬און אריבער גערופן דעם איד צו הרה“ק‬ ‫רבי אהרן‪ .‬ווען דער איד איז געקומען האט אים הרה“ק‬ ‫רבי אהרן געפרעגט‪“ :‬זאג מיר נאר פון וואו האסטו דאס‬ ‫בשמים ביקסל וואס דו האסט מיר געגעגבן?“ האט דער איד‬ ‫דערציילט‪“ ,‬דאס בשמים ביקסל האט א גלח באשטעלט ביי‬ ‫א גאלדשמיד ביי מיר אין שטעטל פאר זיין תיפלה‪ .‬אבער‬ ‫נאכ‘ן פארטיג ווערן‪ ,‬האט דער גלח דאס נישט געוואלט‬ ‫נעמען ווייל ס‘איז אים נישט געפאלן‪ ,‬ווען איך האב געזעהן‬ ‫דאס בשמים ביקסל איז דאס מיר יא שטארק געפאלן‪ ,‬האב‬ ‫איך געקלערט אז דאס איז פאסיג צו געבן פאר‘ן רבי‘ן אלס‬ ‫א מתנה‪ .‬ערשט האט דער גאלדשמיד דאס נישט געוואלט‬ ‫פארקויפן‪ ,‬אבער נאכדעם וואס איך האב אים אנגעטראגן‬ ‫דערפאר גאר א גוטן פרייז‪ ,‬האט ער מסכים געווען מיר דאס‬ ‫צו פארקויפן“‪ .‬האט הרה“ק רבי אהרן גענומען דאס בשמים‬ ‫ביקסל‪ ,‬און צוריק געגעבן פאר דעם איד‪ ,‬און דערציילט‪:‬‬ ‫“נעכטן נאכט ווען איך האב זיך געוואלט גיין לייגן‪ ,‬האב‬ ‫איך געפיהלט זייער א שלעכטן גערוך און נישט געקענט‬ ‫איינשלאפן‪ .‬איך האב נישט געוואוסט וואס דאס איז‪ ,‬האב‬ ‫איך מהרהר געווען בתשובה‪ ,‬אבערה דער שלעכטער גערוך‬ ‫איז נישט אוועקגעגאנגען‪ ,‬ביז איך האב געפיהלט אז דער‬ ‫גערוך קומט פון יענעם קאסטן וואו ס‘ליגן די זילבערווארג‪.‬‬ ‫יעצט פארשטיי איך שוין פארוואס דער בשמים ביקסל האט‬ ‫געהאט אזא שלעכטן גערוך‪ ,‬ווייל ס‘איז געווען געמאכט‬ ‫פאר‘ן גלח פאר זיין תיפלה“‪ .‬אזוי גרויס איז געווען זיין‬ ‫הייליגע הרגשה‪ ,‬אז א בשמים ביקסל וואס איז נאר געווען‬ ‫באשטעלט דורכ‘ן גלח‪ ,‬אפילו ער האט דאס קיינמאהל‬ ‫נישט געהאט אין די האנט‪ ,‬האט אים אזוי געשטערט‪,‬‬ ‫אז ער האט נישט געקענט איינשלאפן ביז ער האט דאס‬ ‫ארויסגעשטעלט אינדרויסן‪.‬‬

‫ער בעהט דעם מלאך רפאל‬ ‫הרה“ק רבי אהרן פלעגט סוף ימיו זיצן ביי זיך אין שטוב‬ ‫שטארק פאר‘דביקה‘ט‪ .‬צדיקים האבן געזאגט אויף אים אז‬ ‫כאטש ער לעבט נאך דא אויף דער וועלט‪ ,‬דאך האט ער‬ ‫שוין נישט קיין שום שייכות מיט דער וועלט‪ ,‬נאר ער איז‬ ‫אינגאנצן אויסגעטוען פון די גשמיות פון דער וועלט‪ .‬האט‬ ‫אמאהל פאסירט אז אין הויף פון הרה“ק רבי אהרן איז אן‬ ‫אייניקל זייער שלאף געווארן ל“ע‪ ,‬דער געזונט צושטאנד‬ ‫איז געווען זייער קריטיש‪ .‬געווענליך ביי אזא צושטאנד‬ ‫וואלט מען באלד געלאפן צום רבי‘ן מזכיר זיין ער זאל‬ ‫מעורר רחמים זיין‪ ,‬אבער אז הרה“ק רבי אהרן זיצט זיך אזוי‬ ‫פאר‘דביקה‘ט‪ ,‬ווער וואגט זיך אים צו שטערן? האט מען‬ ‫זיך מחזק געווען און געווארט אויף די ישועה‪ ,‬אבער דער‬ ‫צושטאנד ביים קינד איז ערגער געווארן און ער האט שוין‬ ‫געהאלטן ביי די לעצטע מינוטן‪ ,‬האט מען שוין נישט געהאט‬ ‫קיין ברירה נאר ארייצונגיין צום רבי‘ן מזכיר זיין דאס קינד‪,‬‬ ‫אבער ווער וועט זיך דערוואגן אריינצוגיין?‬ ‫דארט איז געווען דער אלטער משמש ‘חלאבנע‘‪,‬‬ ‫וועלכער איז נאך געווען משמש בקודש ביים הייליג‘ן‬ ‫טשערנאבלער מגיד זצוק“ל‪ .‬ער איז געווען א חסיד און א‬ ‫ירא שמים‪ ,‬אבער גאר א פשוט‘ער תמימות‘דיגער איד (נישט‬ ‫קיין גרויסער בעל השגה)‪ .‬האט ער זיך אנגערופן‪ ,‬אז ער‬ ‫וועט אריינגיין‪ .‬ער איז טאקע אריינגעגאנגען צום רבי‘ן אין‬ ‫שטוב און האט זיך אוועק געשטעלט קעגן איבער דעם רבי‘ן‪.‬‬ ‫הרה“ק רבי אהרן האט אבער אלס נישט באמערקט‪ ,‬נעמט‬ ‫זיך ‘חלאבנע‘ רעדן ווי צו זיך און זאגט‪“ ,‬דער רבי זיצט זין‬

‫>>>>>>>‬

‫פ‘ תולדות ‪ -‬תשע“ז‬


‫אֹצר‬ ‫ַמיין ַש ָּבת ָ‬ ‫"יומא דהילולא"‬ ‫>>>>>>>‬

‫הרה“ק רבי אהרן‬ ‫מטשערנאביל זצוק“ל‬ ‫‪ -‬ח‘ כסלו תרל“ב ‪-‬‬

‫דא‪ ,‬און דארט האלט א קינד ביי אויסגיין ר“ל“‪ ,‬הרה“ק רבי‬ ‫אהרן זיצט אבער אין א דביקות און הערט אפילו נישט וואס‬ ‫ער זאגט‪ .‬חזר‘ט חלאבנע איבער זיינע פריער‘דיגע ווערטער‬ ‫עטליכע מאהל‪ ,‬ביז פלוצלינג האט זיך הרה“ק רבי אהרן‬ ‫דערוועקט‪ ,‬און פרעגט‪“ ,‬וואס ווילסטו זאל איך טוען?“ האט‬ ‫‘חלאבנע‘ געזאגט‪“ ,‬וואס הייסט‪ ,‬דאס קינד האלט ביי די‬ ‫לעצטע מינוטן‪ ,‬און דער רבי זיצט רואיג אזוי ווי ס‘וואלט‬ ‫גארנישט געווען?“ האט הרה“ק רבי אהרן געזאגט‪“ ,‬נו‪ ,‬מיר‬ ‫וועלן גיין זעהן!“‬ ‫הרה“ק רבי אהרן האט זיך אנגעטוהן דעם פעלץ און‬ ‫איז געגאנגען צום קינד‪ .‬דער קריטישער צושטאנד פונעם‬ ‫קינד האט שוין געהאלטן אט אט‪ ...‬האט הרה“ק רבי אהרן‬ ‫אנגעוואונטשן‪“ ,‬דער באשעפער זאל העלפן מיט א רפואה‬ ‫שלימה“‪ ,‬און גלייך געוואלט אוועקגיין‪ ,‬זאגט ‘חלאבנע‘‬ ‫ווייטער‪“ ,‬פארוואס נעמט דער רבי דאס אן אזוי גרינג?‪,‬‬ ‫מ‘וואונטשט און מ‘גייט ווייטער?“ פרעגט אים הרה“ק רבי‬ ‫אהרן‪“ ,‬נו וואס נאך זאל איך טוען?“ זאגט ‘חלאבנע‘ מיט אן‬ ‫ערנסטקייט‪“ ,‬וואס הייסט? ביי אייער פאטער‪ ,‬אז ס‘האט זיך‬ ‫אמאהל געמאכט אז א קינד איז נישט געווען געזונט און‬ ‫ס‘האט געהאלטן ביי די לעצטע מינוטן‪ ,‬איז ער געקומען‬ ‫צום קינד און געזאגט‪“ ,‬מלאך רפאל‪ ,‬איך בין גוזר‪ ,‬אז דו‬ ‫זאלסט קומען היילן דאס קינד‪ ,‬און דאס קינד האט געהאט א‬ ‫רפואה שלימה“‪ .‬זאגט דער רבי מיט אן עניוות‘דיגן שמייכל‪,‬‬ ‫דאס קענען מיר נישט זאגן‪ ,‬מיר קענען נאר זאגן‪“ ,‬מלאך‬ ‫רפאל איך בעט אז דו זאלסט שויך קומען היילן דאס קינד“‪.‬‬ ‫ס‘איז איבריג צו זאגן אז דאס קינד האט באלד געהאט א‬ ‫רפואה שלימה‪.‬‬

‫דער ראש ישיבה בעולם העליון‬ ‫ס‘האט דערציילט הרה“ח ר‘ חיים שפאקלמאן ע“ה וואס‬ ‫ער האט געהערט פון א איד וואס האט דאס געהערט פון זיין‬ ‫פאטער דער שוחט פון די חסידים פון הרה“ק רבי אהרן און‬ ‫דער שוחט איז געשטאנען דערביי ביי די מעשה‪ .‬אמאהל איז‬ ‫דער שוחט געווען אין טשערנאביל האט ער באמערקט א‬ ‫נייער אינגערמאן וואס איז געזיצן און געלערנט אין ביהמ“ד‬ ‫עטליכע וואכן מיט גרויס התמדה‪ ,‬נאך א שטיק צייט איז‬ ‫דער אינגערמאן צוגעקומען צום שוחט און האט אים‬ ‫געפרעגט צו מ‘קען יעצט אריינגיין צום רבי‘ן ��רה“ק רבי‬ ‫אהרן‪ .‬האט אים דער שוחט געזאגט יא! מ‘קען אריינגיין צום‬ ‫רבי‘ן‪ .‬וויבאלד דער שוחט האט געזעהן די גרויסע הכנות מיט‬ ‫וואס דער אינגערמאן גרייט זיך צו פאר‘ן אריינגיין צום רבי‘ן‬ ‫האט ער געהאט חשק אריינצוגיין צום רבי‘ן צוזאמען מיט‬ ‫דעם אינגערמאן‪ .‬האט ער געפרעגט פון דעם אינגערמאן‬ ‫אויף וואס פארא בקשה גייט איר צום רבי‘ן גשמיות אדער‬ ‫עניני רוחניות? האט דער אינגערמאן געזאגט ער גייט אריין‬ ‫וועגן א בקשה אין עניני רוחניות‪ .‬האט דער שוחט געפרעגט‬ ‫צי ער איז מסכים אז ער זאל מיט אים מיטגיין צום רבי‘ן?‬ ‫דער אינגערמאן האט מסכים געווען‪ .‬ווען זיי זענען אריין‬ ‫צום רבי‘ן האט דער רבי געפרעגט פון דעם אינגערמאן‬ ‫פ‘ תולדות ‪ -‬תשע“ז‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫עולם העליון און נאך דערצו אז דער רבי האט מיך געפרעגט‬ ‫צי איך פארשטיי שוין דעם תוספות‪ ,‬בין איך געפאלן אין‬ ‫חלשות פון גרויס שרעק און איבערראשונג‪.‬‬

‫“פארשטייסט שוין דעם תוספות?“ ווי דער אינגערמאן האט‬ ‫דאס דערהערט איז ער געפאלן חלשות‪.‬‬ ‫שפעטער האט דער שוחט געבעהטן דעם אינגערמאן ער‬ ‫זאל אים ערקלעהרן וואס איז דא געווען‪ .‬האט דער אינגערמאן‬ ‫כ“ק מרן מהרי“ד מבעלזא זי“ע‬ ‫אנגעהויבן צו פארציילן‪“ :‬איך וואוין זייער ווייט פון דא און איך‬ ‫כ“ק מרן מהרי“ד מבעלזא זי“ע האט חתונה געהאט‬ ‫האב קיינמאהל נישט געהערט פון טשערנאביל‪ .‬איך פלעג‬ ‫מיך פיהרן עוסק מו זיין אין תורה און לערנען צוזאמען מיט מיט די רעבעצין בתיה רוחמה ע“ה‪ ,‬א טאכטער פון הרה“ק‬ ‫מיין זוהן‪ ,‬און מיין פרוי מיט די טעכטער האבן אריינגעברענגט רבי ישעי‘ משולם זושא‪ ,‬א זוהן פון הרה“ק רבי אהרן‬ ‫מטשערנאביל‪ .‬דער זיידע הרה“ק‬ ‫פרנסה אין שטוב‪ .‬אמאהל לערנענדיג‬ ‫רבי אהרן האט ארויסגעוויזן א‬ ‫א תוספות איז מיר זייער שווער‬ ‫ער האט געזאגט‪:‬‬ ‫געוואלדיגער ליעבשאפט און‬ ‫געווען צו דערגיין דעם ריכטיג‘ן פשט‬ ‫שעצונג צו זיין אייניקל‪ ,‬און ווען‬ ‫אין תוספות‪ ,‬און איך האב מיר זייער‬ ‫מ‘דארף זיך בייגן‪...‬‬ ‫ער האט אים געהערט לערנען‪,‬‬ ‫מצער געווען דערויף‪ .‬נאך עטליכע‬ ‫פלעגט ער זאגן‪“ :‬איך הער א קול‬ ‫מאהל איז אן אייניקל‬ ‫וואכן האט זיך געמאכט אז אינמיטן‬ ‫פון לימוד תורה לשמה!“‬ ‫לערנען האב איך געכאפט א דרימל‬ ‫כ“ק מרן מהר“י מבעלזא זי“ע‬ ‫פון הרה“ק רבי אהרן‬ ‫און איך האב גע‘חלומ‘ט אז איך בין‬ ‫האט אמאהל געשיקט א בריוו‬ ‫שוין אויפ‘ן עולם העליון אין גן עדן‬ ‫צום מחותן הרה“ק רבי אהרן‪ ,‬אז‬ ‫מטשערנאביל זצוק“ל אריינגעקומען‬ ‫אויף מיין פלאץ‪ ,‬פלוצלינג דערהער‬ ‫ער זאל זעהן מקרב צו זיין‪ ,‬זיין‬ ‫איך א גרויס געטומל און מען זאגט‬ ‫אביסל שפעט צום טיש‪ .‬ווען ער איז‬ ‫זוהן‪ ,‬מרן מהרי“ד זי“ע‪ .‬האט רבי‬ ‫אז דער ראש ישיבה של מעלה‬ ‫אהרן געלאזט רופן מרן זי“ע און‬ ‫הרה“ק רבי אהרן פון טשערנאביל‬ ‫אדורך געגאנגען די הענג לייכטער האט אים געזאגט‪“ :‬דיין טאטע האט‬ ‫וועט יעצט אריינקומען אין גן עדן‪ ,‬און‬ ‫מיך געבעהטן איך זאל דיך מקרב‬ ‫אלע פון גן עדן האבן זיך צוגעגרייט‬ ‫די‬ ‫פון‬ ‫פארשמירט‬ ‫שטריימל‬ ‫זיין‬ ‫זיך‬ ‫זיין‪ .‬אבער ווען זאל איך דיך מקרב‬ ‫צו פרעגן פון דעם ראש ישיבה וואס‬ ‫זיין? דו ביזט דאך כסדר אין בית‬ ‫אויל‪ .‬ווען ער איז אנגעקומען צו זיין‬ ‫ס‘איז זיי אלץ שווער געווען אין‬ ‫המדרש און די לערנסט בהתמדה!“‬ ‫לערנען‪ ,‬און איך האב מיך צוגעגרייט‬ ‫רבי‬ ‫הרה“ק‬ ‫זיך‬ ‫האט‬ ‫טיש‬ ‫ביים‬ ‫פלאץ‬ ‫צו פרעגן פשט אין דעם תוספות וואס‬ ‫הסתלקותו‬ ‫איז מיר שוין לאנג שווער‪ .‬ווען דער‬ ‫הרה“ק רבי אהרן האט זוכה‬ ‫אהרן אויסגעדרייט צו אים און געזאגט‪:‬‬ ‫ראש ישיבה איז אריינגעקומען האב‬ ‫געווען צו א ברכה פון זיין זיידן‬ ‫איך אים געפרעגט פשט אין דעם‬ ‫דער “מאור עינים“ זי“ע אויף‬ ‫“זעסט מיין קינד‪ ,‬אז מ‘בייגט זיך‬ ‫תוספות? האט דער ראש ישיבה מיר‬ ‫אריכות ימים‪ ,‬און אז ער זאל זוכה‬ ‫באלד געזאגט דעם ריכטיגן פשט‬ ‫פארשמירט מען זיך ניט!“‬ ‫זיין מקבל צו זיין פני משיח צדקנו‪.‬‬ ‫און מיינע אויגן האבן אויפגעלאכטן‬ ‫הרה“ק רבי אהרן האט טאקע‬ ‫דערפון‪ .‬ווען איך האב מיך שפעטער‬ ‫שטענדיג געהאט גרייט מיט זיך‬ ‫אויפגעכאפט פונעם חלום‪ ,‬האב‬ ‫א שטעקן צו גיין אקעגן משיח‪.‬‬ ‫איך שנעל גענומען א גמרא און‬ ‫ווען ער איז געווען לעת זקנתו‪ ,‬אין די הויכע שמונים‪ ,‬האט‬ ‫נאכגעקוקט דעם תוספות וואס איז מיר געווען שווער און איך ער געשיקט א שליח צום ציון פון “מאור עינים“‪ ,‬ער זאל‬ ‫האב געזעהן אז דער פשט פונעם ראש ישיבה איז ריכטיג‪.‬‬ ‫זאגן פאר‘ן זיידן אז ער איז שוין מוחל די ברכה‪ ,‬ווייל ער‬ ‫דערציילט ווייטער דער אינגערמאן צום שוחט‪ ,‬איך קען שוין מער נישט אויסהאלטן פון די וועלט‪ ,‬און נאך א‬ ‫האב געמיינט אז דער ראש ישיבה של מעלה וואס האט‪ ,‬מיר קורצע צייט איז ער נסתלק געווארן ח‘ כסלו שנת תרל“ב‪.‬‬ ‫פארענטפערט דעם פשט אינעם תוספות‪ ,‬הרה“ק רבי אהרן פון נאך די פטירה פון הרה“ק רבי אהרן‪ ,‬ווען מען האט שוין‬ ‫טשערנאביל איז פון די צדיקים וואס געפינען זיך שויז לאנג געהאלטן פאר סתימת הגולל‪ ,‬איז פלוצלינג מרן מהרי“ד‬ ‫אויפ‘ן עולם האמת‪ ,‬און ס‘איז מיר גארנישט געקומען אין זי“ע אריינגעשפרינגען אין אפענעם קבר און אויפגעדעקט‬ ‫באטראכט אז דער ראש ישיבה איז גאר איינער וואס געפינט דאס געזיכט פונעם זיידן‪ .‬שפעטער האט מרן זי“ע געגעבן‬ ‫זיך אויף דעם עולם‪ .‬נאר אמאהל בין איך געפאהרן אויף צו פארשטיין זיין אקט‪ ,‬זאגענדיג‪“ :‬ווען איך בין געשטאנען‬ ‫די באהן האב איך געפרעגט פון עמיצען צי ער האט אמאל ביים אפענעם קבר פונעם זיידן‪ ,‬און וויסענדיג אז איך וועל‬ ‫געהערט פון אזא נאמען הרה“ק רבי אהרן מטשערנאביל‪ ,‬האט מער נישט קענען זעהן זיין ליכטיגע געזיכט‪ ,‬האט מיך‬ ‫יענער מיר געענטפערט אז הרה“ק רבי אהרן פון טשערנאביל אנגעכאפט א אויסערגעווענליכע בענקעניש צו וועלן זעהן‪,‬‬ ‫לעבט נאך און ער איז פון די צדיקי הדור און ער וואוינט אין אין אזא צייט‪ ,‬דאס הייליג געזיכט כאטש נאך איינמאהל“‪.‬‬ ‫טשערנאביל‪ .‬הערנדיג די רייד האט מיך אנגעכאפט א גרויס‬ ‫דער אוסטילע רב‪ ,‬רבי פינא‘לע זצוק“ל‪ ,‬האט זיך אויף‬ ‫גלוסטעניש צו זעהן דעם פנים פון הרה“ק רבי אהרן‪ ,‬האב דעם אויסגעדריקט‪“ :‬א פלא! א וואונדער! דער שווער [מרן‬ ‫איך מיך צוגעגרייט עטליכע וואכן מיט די ריכטיגע הכנות מהרי“ד] איז דעמאלט אלט געווען בלויז צוואנציג יאר‪ ,‬און‬ ‫און איך בין געפאהרן קיין טשערנאביל‪ ,‬און ווען איך בין ער האט שוין געהאט אזעלכע השגות“‪ .‬זכר צדיק לברכה‪,‬‬ ‫שוין אנגעקומען קיין טשערנאביל האב איך מיך נאך מער זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫צוגעגרייט אריינצוגיין צו אזא הייליגן מאן‪ ,‬און איצט ווען איך‬ ‫(מקורות‪ :‬אור הצפון‪ .‬עלים לתרופה‪ .‬זכרונם לברכה‪ .‬תולדות וסיפורי צדיקים‪“-‬נר‬ ‫האב געזעהן די ליכטיגע צורה וואס איך האב געזעהן אויפ‘ן יהושע“‪ .‬מעשי אבות‪ .‬הילולא קדישא‪ .‬ימי זכרון‪ .‬דברי תורה לפ‘ השבוע‪ .‬ועוד ותש“ח להם)‪.‬‬

‫א‬

‫ה‬

‫אֹצר‬ ‫ַמיין ַש ָּבת ָ‬


‫אֹצר‬ ‫ַמיין ַש ָּבת ָ‬ ‫ַמיין אוׁצָר‪...‬חודש כסלו‬

‫שטֶענדיג ִמיט ַא שמייכל‪...‬‬

‫ראש חודש‬

‫כי עקרה היא‪( .‬תולדות כה‪:‬כא)‬

‫דער נאמען כסלו‪ .‬נעמט זיך פון די בבלי'שע שפראך‪ .‬אין די תורה ווערט‬ ‫דאס גערופן‪' ,‬החודש התשיעי'‪—,‬ווייל דאס איז דער ניינטער מאנאט פון‬ ‫ניסן‪ ,‬וואס איז דער ראשי חדשים‪ .‬ראש חודש כסלו איז אמאהל איין טאג‪ ,‬און‬ ‫אמאהל צוויי טאג‪ .‬חשון וואס איז דער פריער'דיגע מאנאט‪ ,‬איז אמאהל חסר‬ ‫און אמאהל מלא‪ .‬אויב חשון איז חסר איז כסלו איין טאג‪ ,‬און אויב חשון איז‬ ‫מלא איז ראש חודש כסלו צוויי טעג‪ ,‬און דער ערשטער טאג פוז ראש חודש‪,‬‬ ‫ציילט זיך נאך מיט חשון‪ ,‬ס'איז דער דרייסיגסטער טאג פון חשון‪.‬‬

‫די גמרא (יבמות סד‪ ).‬זאגט‪“ :‬א“ר יצחק אונזערע אבות זענען געווען עקורים‪—,‬‬ ‫קינדערלאז‪ ,‬ווייל דער באשעפער גליסט צו די תפילות פון צדיקים“‪ .‬קען מען דאס‬ ‫ערקלעהרן בדרך מליצה‪ :‬געוועהנליך טוען קינדער שטערן זייערע עלטערן פון‬ ‫לערנען און דאווענען‪ ,‬ווייל די עלטערן זענען שטענדיג פארנומען צו זארגן פאר‬ ‫זייערע קינדער‪ ,‬ס‘זאל זיי גארנישט פעהלן‪ .‬און דאס בעהטן מיר‪“ ,‬זרעא חיא וקיימא‬ ‫די לא יפסוק מפתגמי אורייתא“‪ —,‬דער באשעפער זאל געבן קינדער וואס זאלן‬ ‫נישט שטערן די עלטערן‪ ,‬פון צו קענען לערנען און טוען מצוות ומעש“ט‪ ,‬זיי זאלן‬ ‫שטענדיג זיין געזונט און שטארק‪ ,‬און נישט דארפן באלעסטיגן זייערע עלטערן מיט‬ ‫זייערע זארגן‪ .‬דאס איז די כוונה “כי עקרה היא“‪—,‬די אבות זענען געווען קינדערלאז‪,‬‬ ‫כדי זיי זאלן קענען דאווענען‪ ,‬ווי ס‘באדאף צו זיין אהן ווערן געשטערט פון די‬ ‫קינדער‪ ,‬ווייל דער באשעפער גליסט צו די תפילות פון צדיקים‪...‬‬

‫דער מזל פון חודש‬ ‫דער מזל פון חודש חשון איז א ‘בויגן‘‪ .‬ווי דער רעגן‪-‬בויגן וואס באווייזט‬ ‫זיך אין וואלקן אין א רעגנ'דיגן טאג‪ .‬ווייל אין דעם חודש זענען דא אסאך טעג‬ ‫וואס רעגן און זין ערשיינען צומישט‪ ,‬און פון די ביידע צוזאמען זעהט זיך דער‬ ‫רעגן‪-‬בויגן‪.‬‬

‫(תפארת שלמה)‬

‫הקל קל יעקב והידיים ידי עשו וגו‘ (תולדות כז‪:‬כב)‬

‫דער "רעגן בויגן" האט זיך באוויזן‬

‫בדרך צחות קען מען זאגן‪“ :‬הקול קול יעקב“‪—,‬צייגט אויף א וועקער זייגער‪,‬‬ ‫וואס וועקט דעם מענטש אינדערפרי כדי ער זאל גיין לערנען און דאווענען‪,‬‬ ‫“והידיים ידי עשו“‪—,‬זענען די הענט וואס פאכן דעם זייגער‪ ,‬מען זאל קענען ווייטער‬ ‫רואיג שלאפן‪.‬‬

‫אויך דער ערשטער רעגן בויגן‪ ,‬וואס האט זיך באוויזן באלד נאכ'ן מבול‪ ,‬איז‬ ‫געווען אין דעם מאנאט‪ .‬ווי ס'שטייט (בראשית ט‪:‬יג) "ויאמר אלקים זאת אות‬ ‫הברית אשר אני נותן ביני ובינכם‪...‬את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני‬ ‫ובין הארץ"‪—,‬דאס איז דער צייכן פון דעם בונד‪ ,‬וואס איך געב צווישן מיר און‬ ‫צווישן אייך‪...‬מיין בויגן האב איך געגעבן אין דעם וואלקן‪ .‬ס'וועט זיין אלס א‬ ‫צייכן פון א בונד צווישן מיר און צווישן די [איינוואוינערס] פון די ערד‪" .‬זאת אות‬ ‫הברית" (ט‪:‬יז)—זאגט רש"י‪" :‬הרי האות שאמרתי"‪ .‬דער באשעפער האט געזאגט‬ ‫צו נח‪ ,‬די דא��יגע [דער רעגן בויגן] איז דער צייכן פון דעם בונד וואס איך האב‬ ‫אויפגעשטעלט צווישן מיר און צווישן יעדע לייב וואס געפינו זיף אויף די ערד‪.‬‬

‫ַרשה‬ ‫ַמיין ֵשיינער ֶרמֶז אויף דִ י פ ָ‬ ‫הלעיטני נא מן וגו'‪( .‬תולדות כה‪:‬ל)‬ ‫ה'לעיטני נ'א מ'ן‪ ,‬איז די ר"ת המ"ן‪ .‬אזוי ווי יעקב האט אפגעקויפט די בכורה פון‬ ‫עשו‪ ,‬מיט ברויט און לינזין‪ ,‬אזוי האט מרדכי הצדיק געקויפט המן פאר א קנעכט‪,‬‬ ‫מיט'ן געבן אים ברויט צו עסן‪ ,‬און המן האט אפגעשריבן די מכירה אויף מרדכי'ס‬ ‫שיך‪ ,‬אז ער האט זיך פארקויפט פאר א קנעכט צו אים‪( .‬מדרש אגדת אסתר ה‪:‬ט)‪.‬‬

‫אין חודש כסלו האט דער באשעפער געבענטשט נח‬ ‫די פרשה איז געזאגט געווארן צו נח ראש חודש כסלו‪ .‬דעם אכט און‬ ‫צוואנציגסטן טאג אין חשון איז ער ארויס פון די תיבה‪ ,‬נאכדעם שטייט (ח‪:‬כ) "ויבן‬ ‫נח מזבח לה' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח"‪—,‬‬ ‫נח האט געבויט א מזבח פאר‘ן באשעפער‪ .‬און ער האט גענומען פון יעדע כשר‘ע‬ ‫בהמה און פון יעדע כשר'ע פויגל‪ ,‬און דאס אויפגעברענגט‪—,‬מקריב געווען אלס‬ ‫קרבנות עולות פאר'ן באשעפער‘ס וועגן‪ .‬חודש חשון האט זיך געענדיגט‪ ,‬און‬ ‫ס'איז געקומען כסלו‪ .‬אין חודש כסלו האט דער באשעפער געבענטשט נח‪ ,‬און‬ ‫אים ערלויבט צו עסן פלייש‪ .‬דער באשעפער האט אים פארבאטן צו פארגיסן‬ ‫מענטשן'ס בלוט‪ ,‬אים באוויזן דעם רעגן בויגן‪ ,‬און געשלאסן מיט אים א בונד‪.‬‬

‫(בעל הטורים)‬

‫ותכהין עיניו מראת וגו' (תולדות כז‪:‬א)‬ ‫רש"י ברענגט דריי טעמים פארוואס די אויגן פון יצחק זענען טונקל געווארן?‬ ‫א) צוליעב די רויעך פון עבודה זרה פון עשיו'ס ווייבער‪ .‬ב) צוליעב די טרערן פון‬ ‫די מלאכים אין יצחק'ס אויגן ביי די עקידה‪ .‬ג) כדי יעקב זאל באקומען די ברכות‪.‬‬ ‫די דריי טעמים זענען מרומז אינעם ווארט 'עי"ן'‪ ,‬וואס זענען די ראשי תיבות פון‬ ‫ע'קידה‪ ,‬י'עקב‪ ,‬נ'שי‪.‬‬ ‫(מגדנות)‬

‫ַמיין אוׁצָר‪...‬חודש כסלו‬

‫קידוש החודש‬ ‫נאך פון די טעג פון די חשמונאים און די גאנצע צייט דערנאך‪ ,‬וואס‬ ‫בית דין האט מקדש געווען דעם חודש‪ ,‬לויט די עדים וואס האבן געזעהן די‬ ‫באנייאונג פון די לבנה‪ ,‬זענען שלוחים פון בית דין ארויס צו די ווייטע פלעצער‬ ‫פון ירושלים‪ ,‬ווען ס'איז מקודש געווארן דער חודש‪ .‬זיי זענען נאר ארויס ביי‬ ‫אזעלכע חדשים וואס ס'איז דא אין זיי ימים טובים‪ ,‬כדי מען זאל וויסן ווען‬ ‫ס'איז חול המועד‪ ,‬און ביי חדשים‪ ,‬וואו ס'איז נישט דא קיין ימים טובים זענען‬ ‫נישט ארויסגעגאנגען שליחים‪ ,‬ווען דער בית דין האבן מקדש געווען דעם חודש‬ ‫כסלו‪ ,‬לויט די רעכנונג ווי ס'איז געפאלן חשון‪ ,‬חסר אדער מלא‪ ,‬זענען שליחים‬ ‫דירעקט ארויסגעגאנגען‪ ,‬צו פארשטענדיגן ווען מ'האט מקדש געווען דעם‬ ‫חודש‪ ,‬און ווען ס'וועט אויסקומען חנוכה‪ ,‬ווייל חנוכה ווערט אריינגערעכנט‬ ‫צווישן די ימיס טובים‪ ,‬טראץ וואס אלע מצוות פון חנוכה זענען מדרבנן‪.‬‬ ‫אֹצר‬ ‫ַמיין ַש ָּבת ָ‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫מ'זעהט שוין די לעכטיגקייט פון חנוכה‬ ‫ס'איז דא א משל פון א מענשט וואס האט געבלאנדזשעט ביינאכט אין‬ ‫א וואלד און נישט געוואוסט דעם ריכטיג'ן וועג וויאזוי ארויסצוגיין‪ .‬פלוצלינג‬ ‫האט ער געזעהן פונדערווייטנס‪ ,‬ווי ס'בליטשקעט א לעכטיגקייט פון א לעכטל‪.‬‬ ‫זעעהנ'דיג דאס איז ער געווארן פריילעך‪ ,‬וואוסנ'דיג אז ווען ער וועט נאכגיין‬ ‫די לעכטיגקייט‪ ,‬וועט ער טרעפן דעם ריכטיגן וועג ארויס‪ .‬אזוי איז אויך ראש‬ ‫חודש כסלו‪ ,‬נאך אזעלכע דערהויבענע טעג פון די ימי נוראים‪ ,‬גייט מען אריין‬ ‫אין וואכענ'דיגע טעג‪ ,‬און צומאהל קען מען פארבלאנדזשן פונעם ריכטיגן וועג‪,‬‬ ‫אבער ווען ס'קומט ר”ח כסלו און מ'זעהט שוין פון דערווייטענס די לעכטיגקייט‪,‬‬ ‫"מ'זעהט די קליינע לעכטעלעך פון חנוכה‪ ,‬ווערט שוין פריילעך אויפ'ן הארצן"‪.‬‬ ‫***‬

‫ו‬

‫פ‘ תולדות ‪ -‬תשע“ז‬


‫אֹצר‬ ‫ַמיין ַש ָּבת ָ‬ ‫ַמיין אוׁצָר‪...‬די לאנגע ווינטער נעכט‬

‫ַרשה‬ ‫געדאנק אוׂיף דִ י פ ָ‬ ‫ַמיין טיעפע ַ‬

‫די ווינטער חדשים לייכטן מער‬

‫אם תעשה עמני רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק‬ ‫טוב ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך ה‘‪( .‬תולדות כו‪:‬כט)‬

‫מען דארף זעהן מיט צו נעמען מיט זיך פון די דערהויבענע הייליגע טעג‬ ‫מיט אלע גוטע קבלות וואס מ'האט אויף זיך גענומען‪ ,‬און ווען מ'נוצט אויס‬ ‫די לאנגע ווינטער נעכט אויף צו לערנען תורה‪ ,‬מאכט מען א כלי צו קענען‬ ‫אנהאלטן די אלע זאכן‪ ,‬און אזוי וועט מען זוכה זיין צו א זמן פוהל מיט הצלחות‬ ‫און סייתא דשמיא‪.‬‬ ‫הגה"צ רבי חיים מאיר יחיאל שפירא זצ"ל אב"ד נאראל‪ ,‬האט אמאהל‬ ‫דערציילט‪ :‬צו כ"ק מרן ה"שר שלום" מבעלזא זי"ע זענען געקומען צו פאהרן‬ ‫אויף די ימים נוראים עטליכע חסידים פון רוסלאנד‪ .‬ביים זיך געזעגענען‪ ,‬האבן‬ ‫זיי געפרעגט פון מרן זי"ע‪" :‬רבי! ווי אזוי פאהרט מען יעצט צוריק צו די רוסישע‬ ‫קעלטן‪ ,‬נאכ'ן פראווען דא ביים רבי'ן אזעלכע הייליגע טעג? (זיי האבן געמיינט‬ ‫די קעלטן ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬בגוף ובנשמה‪ ,‬ס'איז קאלט פון אלע זייטן)‬ ‫האט זיי מרן זי"ע געענטפערט‪ :‬די 'חכמים' פון די שטאט חעלם‪ ,‬האבן אמאהל‬ ‫צונויפגערופן אן אסיפה‪ ,‬היות ביינאכט איז זייער קאלט‪ ,‬איז ווי געבט מען זיך‬ ‫אן עצה מיט די שטארקע קעלטן? זענען די חעלמער מענטשן געפאלן אויף‬ ‫אן "עצה"‪ .‬זיי האבן אריינגעלייגט גרויסע טעפ אין דער ערד‪ ,‬און וויבאלד די‬ ‫חכמי ישראל זאגן דאך אז די זון גייט אראפ יעדע נאכט אונטער דער ערד‪,‬‬ ‫וועלן די טעפ דארט צוריק האלטן די ווארימע זון‪...‬ביינאכט‪ ,‬אבער זענען די‬ ‫טעפ פוהל געווארן מיט שניי‪ ...‬איז‪ ,‬וואס טוהט מען? זענען זיי געגאנגען צום‬ ‫'ראש החכמים'‪ ,‬און געפרעגט אן עצה וואס צו טוען כדי אנצוהאלטן די זון‪,‬‬ ‫ס'זאל נישט זיין קאלט ‪ .‬האט דער 'ראש החכמים' זיי געגעבן א פשוט'ע עצה‪:‬‬ ‫די זון גייט דאך אראפ‪ .‬אלזא‪ ,‬זאלן זיי צוברעכן דעם שניי‪ ,‬און אזוי וועלן זיי‬ ‫אנקומען צו די זון‪ ...‬אזוי האבן זיי געטוען‪ .‬זיי האבן געהאקט און געהאקט‬ ‫אינעם שניי‪ ,‬און פונעם עצם אריינארבעטן און האקן אויפ'ן שניי זענען זיי‬ ‫געווארן דערווארימט‪ ...‬האט מרן זי"ע אויסגעפיהרט‪ :‬האט איר פארשטאנען‬ ‫די חכמה פון די חכמי חעלם? אז אין די גרעסטער קעלט‪ ,‬אויב מ'האקט און‬ ‫מען קנאקט‪[ ,‬אין רוחניות] ווערט מען ווארעם‪...‬‬

‫ס‘איז שווער דער דאפלטער לשון‪ ,‬ווייל אויב זיי האבן אים געטוען נאר‬ ‫גוט‘ס‪ ,‬האבן זיי דאך זיכער נישט געטוען מיט אים קיין שלעכטס? נאך איז‬ ‫שווער‪‘ ,‬רק‘ איז דאך א מיעוט‪ ,‬וואס קומען מען דא ממעט זיין מיט‘ן זאגן‬ ‫‘רק‘ טוב? אויך איז שווער‪ ,‬מיר טרעפן נישט אז זיי האבן אים געטוען א טובה‬ ‫די גאנצע צייט וואס ער איז דארט געווען?‬ ‫נאר די גמרא (יבמות קג‪ ).‬זאגט‪“ :‬כל טובתן של רשעים רעה היא אצל‬ ‫הצדיקים“‪—,‬דאס גוט‘ס פונעם רשע איז שלעכט פאר‘ן צדיק‪ .‬ווייל פון א‬ ‫רשע קען קיין גוט‘ס נישט ארויסקומען‪ .‬ס‘איז אבער דא איין טובה וואס‬ ‫דער רשע קען יא טוען פאר‘ן צדיק‪ ,‬אויב ער טיילט זיך אפ און גייט אוועק פון‬ ‫אים‪ ,‬מיט דעם אליין טוהט ער אים שוין א טובה‪ ,‬ווי חז“ל זאגן אויפ‘ן פסוק‬ ‫(בראשית יג‪:‬יד) “וה‘ אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו“‪—,‬אזוי לאנג ווי‬ ‫לוט איז געווען מיט אברהם האט די שכינה זיך נישט באוויזן צו אים‪ ,‬און ער‬ ‫איז געבענטשט געווארן נאר נאכדעם ווי לוט איז פון אים אוועק געגאנגען‪.‬‬ ‫דאס האט אבימלך געזאגט צו יצחק‪“ ,‬כאשר לא נגענוך“‪—,‬מיר האבן דיר‬ ‫גארנישט געטוען קיין שלעכט‘ס‪“ ,‬וכאשר עשינו עמך רק טוב“‪—,‬א זאך‬ ‫וואס איז בלויז גוט‘ס‪ ,‬נישט קיין שלעכט‘ס‪ ,‬און ער גיט צו‪ ,‬וואס פאר א‬ ‫טובה קען דער רשע אבימלך טוען פאר יצחק‪“ ,‬ונשלחך בשלום“‪—,‬איך האב‬ ‫דיך אוועק געשיקט כדי דו זאלסט נישט זיין מיט מיר‪ ,‬און דורכדעם ביסטו‬ ‫געבענטשט געווארן‪“ ,‬אתה עתה ברוך ה‘‪.‬‬ ‫(קדושת ציון)‬

‫ַמיין אוׁצָר‪ ...‬מדות טובות‬ ‫>>>>>‬ ‫פאר זיין ווייב און ער שעהמט זיך דאס צו זאגן‪ ,‬דעריבער זאגט ער וועגן דעם‬ ‫טלית און דעם שטריימל‪ .‬וואס האסטו געטוען‪ ,‬דו האסט פארשעהמט א איד‪,‬‬ ‫ווי אזוי וועסט דר אפגעבן א דין וחשבון פאר'ן בית דין של מעלה"?‬ ‫ווען דער שיניווער רב האט געהערט די ווערטער פון זיין הייליגער פאטער‪,‬‬ ‫איז ער שנעל ארויסגעלאפן נאך דעם מלמד‪ .‬ער האט אים געטראפן אינדרויסן‬ ‫און אים געוואלט איבערבעהטן‪ .‬אבער דער מלמד האט אים נישט געוואלט‬ ‫מוחל זיין‪ ,‬נאר געזאגט פאר'ן שיניווער רב אז ער זאל קומען מיט אים צו א דין‬ ‫תורה ביים צאנזער רב‪ .‬זענען זיי ביידע צוריק אריינגעגאנגען צום צאנזער רב‪,‬‬ ‫און דער שיניווער רב האט אים נאכאמאהל איבערגעבעהטן‪ .‬האט דער צאנזער‬ ‫רב זיך אנגערופען צו דעם מלמד‪" ,‬דו זאלסט דעם שיניווער רב נישט מוחל זיין‬ ‫ביז ער וועט אויף זיך נעמען צו קויפן דעם טלית און דעם שטריימל‪ ,‬און ער‬ ‫זאל צוגעבן אלע באדערפענישן פאר די חתונה"‪ .‬דער שיניווער רב האט דאס‬ ‫גלייך אויף זיך גענומען אויסצופיהרן‪ .‬ערשט דעמאלט האט דער מלמד געזאגט‬ ‫"יעצט בין איך אייך מוחל"‪ .‬און דער צאנזער רב איז געווארען פוהל מיט שמחה‪.‬‬

‫ַמיין אוׁצָר‪ ...‬מדות טובות‬ ‫‪ J‬מעביר על מדותיו ‪L‬‬

‫דער טייערע איבערבעטונג פונעם הייליג'ן‬ ‫שיניווער רב זצוק"ל‬ ‫דער הייליגער שיניווער רב זי"ע איז אמאהל געווען ביי זיין פאטער דער‬ ‫הייליגער "דברי חיים" פון צאנז זצוק"ל‪ ,‬ווען ס'איז אריינגעקומען איינער א‬ ‫מלמד פון די שטאט צאנז‪ .‬דער צאנזער רב האט געפרעגט דעם מלמד ווען ער‬ ‫קלערט חתונה צו מאכן זיין טאכטער‪ .‬האט יענער מלמד געענטפערט אז ער‬ ‫קען נאך נישט מאכן די חתונה ווייל ער האט נאך נישט גענוג געלט צו קויפן‬ ‫א טלית און א שטריימל פאר'ן חתן‪ .‬האט דער שיניווער רב געזאגט צו זיין‬ ‫פאטער‪" ,‬ס'איז ביי מיר א וואונדער‪ ,‬איך האב אליין געזעהן ווי אזוי דער איד‬ ‫קויפט א טלית און א שטריימל מיט א פאר טעג צוריק"‪ .‬דער מלמד איז געווארן‬ ‫זייער פארשעהמט‪ ,‬און ער איז ארויסגעלאפן פונעם צאנזער רב'ס שטוב‪ .‬האט‬ ‫זיך דער צאנזער רב אנגעכאפט זיין בארד‪ ,‬און געזאגט מיט ווייטאג‪" :‬וויי איז‬ ‫מיר אז דו האסט פארשעהמט א איד‪ .‬אפשר האט ער נאר געהאנדלט צו קויפן‬ ‫דעם טלית און דעם שטריימל‪ ,‬אבער ער האט נישט געהאט קיין געלט מיט‬ ‫וואס דאס צו באצאהלן‪ .‬אדער אפשר דארף ער האבן געלט צו קויפן א קלייד‬ ‫>>>>>‬ ‫פ‘ תולדות ‪ -‬תשע“ז‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫(ספר 'מקור חיים' אות קפ"ט)‬

‫דער מעביר על מדותיו איז מאריך ימים‬ ‫די גמרא (מגילה כח‪).‬דערציילט‪ :‬מ‘האט געפרעגט רבי נחוניא בן הקנה אין‬ ‫וועלכ‘ן זכות האט ער זוכה געווען צו אריכת ימים? איינס פון די זאכן וואס ער‬ ‫האט אויסגערעכענט איז געווען‪ ,‬וואס יעדע נאכט איידער ער איז ארויף אויף‬ ‫זיין געלעגער האט ער מוחל געווען יעדן איינעם וואס האט אים געשאלטן‪.‬‬ ‫(מתוך קונטרס "מעביר על מדותיו" ותשח"ל)‬

‫ז‬

‫אֹצר‬ ‫ַמיין ַש ָּבת ָ‬


‫אֹצר‬ ‫ַמיין ַש ָּבת ָ‬ ‫מעשה'לעך פון רבותה"ק‬

‫איחולים לבביים להבה“ח המופלג בתוי“ש ובמדות טובות‬

‫כמר עזריאל פסח הכהן הערמאן הי“ו‬

‫“מילא די בעלי בתים‪...‬אבער ווי וועלן די בחורים גיין?‪“...‬‬

‫לשמחת הנשואין עב“ג שתחי‘ למז“ט ובשטו“מ‬

‫מז“ט להמחונים החשובים הרה“ח ר‘ חיים הכהן הערמאן‪ ,‬והרה“ח ר‘ שלמה אונגאר שיחיו‬

‫ווען כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע איז געווען אין האלאשיץ פאר'ן אהיים קומען‬ ‫צוריק קיין בעלזא‪ ,‬נאך די ערשטע וועלט'ס קריג‪ ,‬זענען דעמאלט געקומען‬ ‫צו פאהרן אויף פסח צום סדר אסאך בחורים און מ'האט אויפגעשטעלט א‬ ‫גרויסע שאטער אינדרויסן‪ ,‬ס'זאל זיין פלאץ פאר יעדן‪ .‬יענעם פסח איז געווען‬ ‫א שווערע קאלטער וועטער‪ ,‬האט דער גבאי געבעהטן פון מרן זי"ע אז מ'זאל‬ ‫פיהרן דעם סדר אינעווייניג אין שטוב כדי ס'זאל נישט שאטן פאר'ן געזונט‬ ‫פון מרן זי"ע‪ ,‬אבער מרן זי"ע איז בשום אופן נישט באשטאנען דערויף‪ ,‬ווייל‬ ‫ס'וועט נישט זיין קיין פלאץ פאר די בחורים‪ ,‬זאגנדיג "מילא אויב מ'רעדט‬ ‫פון בעלי בתים‪ ,‬קען איך מיך נאך אן עצה געבן‪ ,‬אבער די בחורים‪ ,‬וואס וועל‬ ‫איך טוען מיט זיי‪ ,‬ווי וועלן זיי גיין?'‪ ,‬און ער האט טאקע געפיהרט דעם סדר‬ ‫אינדרויסן אינען שאטער טראץ דער שווערע וועטער‪.‬‬

‫מעשה'לעך פון רבותה"ק‬ ‫ווי נעמט מען און מ'לאזט נישט איבער פיאות?"‬ ‫הרה"ח המופלג רבי מנחם מענדל איגל ז"ל שו"ב פון קריסנאפאלי‪-‬‬ ‫קרוינהייטס‪ ,‬האט אמאהל דערציילט‪ :‬ווען מ'האט אים געברענגט צו מאןט‬ ‫פיאות ביי כ"ק מרן מהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ ,‬איז דארט אויך געווען אן אנדער‬ ‫אינגל וואס די מאמע האט אים געברענגט צום רב ז"ל און ער האט נישט געהאט‬ ‫קיין פיאות ווי געהעריג‪ ,‬האט דער פריערדיגע רב ז"ל זיך אויסגעדריקט מיט‬ ‫ווייטאג‪" ,‬ווי נעמט מען און מ'לאזט נישט איבער פיאות פאר'ן קינד ווען ער‬ ‫פארשטייט נאך נישט"‪ .‬אבער נאכדעם ווען ער [ר' מענדל] איז אריינגעקומען‪,‬‬ ‫האט מען געזעהן די געוואלדיגע שמחה אויפ'ן געזיכט פון רב ז"ל אז ער האט‬ ‫ב"ה יא שיינע אראפגעלאזטע פאות‪.‬‬

‫מכניע געווען די התנגדות דקדושה‬ ‫אגב וועגן די שטאט האלאשיץ דערציילט הרה"ח שו"ב ר' נפתלי חיים איגל‬ ‫ז"ל מירוסלוב‪-‬בני ברק אן אינטערעסאנטע ערשיינונג‪ .‬דאס ערשטע מאהל‬ ‫וואס ער האט געזעהן מרן מהרי"ד זי"ע איז געווען אין האלאשיץ‪ ,‬ווען ער איז‬ ‫געקומען אויף שבת פאר פורים‪ .‬ס'איז געווען דער ערשטער שבת‪ ,‬פון ווען מרן‬ ‫זי"ע האט זיך דארט באזעצט‪ ,‬פאר'ן צוריק אהיים פאהרן קיין בעלזא‪ ,‬נאך די‬ ‫ערשטע וועלט קריג‪ .‬אויף שבת איז געקומען קיין האלאשיץ א גאר גרויסער‬ ‫עולם‪ ,‬פון גאנץ גאליציע‪ .‬ס'איז געווען נאכדעם וואס מרן זי"ע איז אסאך יאהרן‬ ‫נישט געווען אין גאליציע‪ .‬זענען טויזענטער אידן אים געקומען מקבל פנים‬ ‫זיין‪ ,‬און ס'איז נישט צו גלויבן וויפיהל אידן האבן זיך אריינגעשטופט אין בית‬ ‫המדרש צום דאווענען און ביים אפרעכטן די הייליגע טישן‪.‬‬ ‫יענעם שבת האט פאסירט א וואונדערליכע פאסירונג‪ ,‬וואס ער איז געווען‬ ‫עדות דערצו‪ .‬די גוים אין שטאט האבן ווארשיינדליך‪ ,‬זיך נישט געפריידט‬ ‫מיט'ן אנקומען פון מרן זי"ע‪ ,‬צוזאמען מיט מאסן חסידים ואנשי מעשה זיך‬ ‫צו באזעצן אין הולושיץ‪ .‬די שטאט וואס האט ביז אצינד גענאסן פון א רוהיגע‬ ‫לעבענסשטייגער‪ ,‬איז פלוצלונג געווארן רוישיג און אנגעהויבן שפרודלן מיט‬ ‫א אידישע לעבנסשטייגער‪ ,‬און טויזענטער זענען געקומען באזוכן די שטאט‪.‬‬ ‫דעריבער גלייך מוצאי שבת‪ ,‬האבן די גוים געוואלט קליא מאכן די‬ ‫געהויבענע שטימונג‪ ,‬פונעם פייער'דיגן שבת קודש‪ ,‬און האבן אנגעהויבן‬ ‫קלינגען מיט די גלאקען פון זייער תיפלה אהן אויפהער‪ .‬דאס איז געשעהן‬ ‫פונקט ווען מ'האט געענדיגט דאווענען מעריב און זיך געגרייט אהיים צו גיין‪.‬‬ ‫האט מרן זי"ע באפוילן‪" :‬אזוי ווי דאס איז דער ערשטער שבת וואס מ'געפונט‬ ‫זיך דא‪ .‬און אוודאי‪ ,‬די קדושה וואס די מאסן האבן מיט זיך דא געברענגט‪,‬‬ ‫שטעכט אין די אויגן פון די סטרא אחרא‪ ,‬און ס'שטערט זיי די קדושה‪ ,‬דעריבער‬ ‫גייט'ס אלע ארויס אינדרויסן‪ ,‬זינגט און טאנצט‪ ,‬ביז די גלעקער וועלן אויפהערן‬ ‫צו קלינגען"‪ .‬מ'איז גלייך ארויס געגאנגען אינדרויסן‪ ,‬און מאסן מענטשן האבן‬ ‫געטאנצט און געזינגען אויף די גאסן פון די שטאט‪ ,‬אז ס'האט זיך געהערט‬ ‫אין די גאנצע געגענט‪ .‬מיט די צייט זענען די גוים מיעד געווארן און די גלאקען‬ ‫האבן אויפגעהערט צו קלינגען‪ .‬ערשט דערנאך איז מרן זי"ע ארויסגעגאנגען‬ ‫אין הויף און קוקענ'דיג אויפ'ן גרויס'ן ציבור אידן‪ ,‬וואס האבן שוין אויפגעהערט‬ ‫צו טאנצן‪ ,‬האט ער געזאגט‪" :‬איר זאלט וויסן אז די התנגדות דקדושה וויל‬ ‫מכניע זיין די קדושה‪ ,‬זיי זאלן זיין אויבן און די קדושה פון אונטן‪ .‬אבער מיט‬ ‫דעם וואס מיר האבן זיך קעגן געשטעלט‪ ,‬האבן מיר זיי געמאכט אונטערטעניג‪,‬‬ ‫און אצינד פאהרט אהיים לשלום יעדער צו זיין שטוב"‪.‬‬

‫ַמיין עונג ַשבָת‬

‫‪“ J‬מנהגי ליל שבת קודש“ ‪L‬‬

‫ל‬

‫(מחצית השקל שם‪ ,‬ועי‘ מחזיק ברכה להחיד“א סי׳ רס׳׳ב ס״ב)‬

‫ט‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫צוויי אנדערע מלאכים קומען אראפ אים צו היטן‬

‫ייל אחרונים זאגן אז די צוויי מלאכים וואס באגלייטן אהיים בלייבן‬ ‫נישט א גאנץ שבת‪ ,‬נאר באלד נאכ‘ן באגלייטן גייען זיי צוריק אין‬ ‫הימל‪ .‬און אנדערע מלאכים קומען אין שטוב און פאר זיי זאגן מיר שלום‬ ‫עליכם‪ .‬דעריבער זאגן מיר גלייך נאך שלום עליכם דעם פסוק [תהלים צא‪:‬יא]‬ ‫״כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך״‪—,‬צו ווייזן אז אויסער די מלאכים‬ ‫וואס האבן אונז אהיים באגלייט האבן מיר אצינד נאך אנדערע מלאכים אונז‬ ‫צו היטן גאנץ שבת‪.‬‬ ‫(‘ליקוטי מהרי“ח‘ בשם ספר מאורי אור עמ“ס שבת דף צח)‬

‫א‬

‫ס‘איז דא וואכנ‘דיגע און שבת׳דיגע מלאכים‬

‫נדערע אחרונים זאגן אז פונקט ווי יעקב אבינו האט געהאט צוויי‬ ‫מחנות מיט מלאכים‪ ,‬ארץ ישראל׳דיגע מלאכים און חוץ לארץ׳דיגע‬ ‫מלאכים‪ ,‬אזוי אויך איז דא וואכנ‘דיגע מלאכים און שבת׳דיגע מלאכים‪.‬‬ ‫דעריבער זאגן מיר שלום עליכם פאר די שבת׳דיגע מלאכים וואס בלייבן מיט‬ ‫אונז גאנץ שבת‪ ,‬און צאתכם לשלום פאר די וואכנ‘דיגע מלאכים‪ ,‬וואס בלייבן‬ ‫נישט מיט אונז אויף שבת‪.‬‬ ‫(“נאות הדשא“ ח“א בשם ה“אבני נזר“)‬

‫“מיין שבת אוצר“ און נאך קענט איר געפונען יעדע וואך‬ ‫אין די וועכענטליכע אויסגאבע פון “המחנה החרדי“‬

‫>>>>‬ ‫אֹצר‬ ‫ַמיין ַש ָּבת ָ‬

‫ווילאנג בלייבן די מלאכים‬

‫ויט‘ן מהרש״א וואס זאגט אז די צוויי מלאכים זענען שבת׳דיגע‬ ‫מלאכים וואס זאגן עדות אויב מ‘היט דעם שבת קומט אויך אויס‬ ‫אז זיי ווארטן ביז מוצאי שבת כדי צו זעהן אויב מ‘היט דעם גאנצן שבת‪.‬דער‬ ‫מחצית השקל [או׳׳ח סי׳ רס׳׳ב סק״א] ברענגט אין נאמען פון מהרי״ו אז די‬ ‫מלאכים בלייבן ביז מוצאי שבת‪.‬‬

‫‪T:718-438-1263 • F:718-569-6440 • e-mail: otzar@hamachne.com‬‬

‫וח‬

‫פ‘ תולדות ‪ -‬תשע“ז‬


‫דברי תורה וחסידות ועניני מוסר מלוקטי מספרי רבותינו הקדושי מאורי הדורות זי"ע‬ ‫יוצא לאור מדי שבוע בשבוע וליומא דפגרא להתענג בתענוג רוחני במילי דחדוותא‬

‫פרשת תולדות תשע"ז לפ"ק ‪ -‬כיתה ו'‬ ‫בעזהשי"ת‬

‫לע"נ מו"ה אברה ב"ר משה זאב ז"ל )ראזענבערג( ‪ -‬נפטר ב' מנח אב תשע"ה לפ"ק‬

‫ורבקה אמרה אל יעקב בנה "לאמר" הנה שמעתי את אבי מדבר‬ ‫אל עשו אחי "לאמר"‪.‬‬ ‫ס'שטייט אי פסוק‪ ,‬אז רבקה האט געזאגט צו יעקב איר זו‬ ‫אזוי צו זאג‪ ,‬אי האב געהערט אז דיי טאטע רעדט צו עשו‬ ‫דיי ברודער אזוי צו זאג‪.‬‬ ‫לכאורה דאר מע פארשטיי‪ ,‬פארוואס שטייט צוויי מאל דאס‬ ‫ווארט לאמר‪.‬‬ ‫מ'קע דאס פארענטפער‪ ,‬לויט ווי ס'איז באקאנט‪ ,‬אז דאס‬ ‫ווארט לאמר‪ ,‬מיינט א ווייכע לשו‪) ,‬אנדערש ווי וידבר‪ ,‬וואס‬ ‫ס'מיינט‪ ,‬שטרענגע רייד(‪.‬‬ ‫יעקב האט מסתמא גערעדט מיט א ווייע או איידל לשו‪ ,‬אזוי‬ ‫ווי ס'איז דער סדר פו צדיקי‪ ,‬או עשו האט גערעדט מיט א‬ ‫הויע או שטרענגע לשו‪.‬‬ ‫קע מע זאג‪ ,‬אז יצחק האט געגעב א עצה פאר עשו‪ ,‬אז‬ ‫יעקב זאל אי נישט קענע צוכאפ די ברכות‪ ,‬אז ער זאל רעד‬ ‫מיט א ווייע לשו‪ ,‬אנדערש ווי געווענלי וואס ער פלעגט‬ ‫רעד הויע‪ ,‬ווייל אויב יעקב וועט אויסכאפ די ברכות וועט ער‬ ‫זי דא זיכער מאכ אזוי ווי עשו‪ ,‬או רעד הויע‪ ,‬דעריבער‬ ‫אלס סימ‪ ,‬זאל ער )עשו( רעד ווייע‪ ,‬אזוי וועט יצחק וויס אז‬ ‫ס'איז עשו‪.‬‬ ‫רבקה איז מיט רוח הקודש געוואויר געוואר פו דע סוד‪,‬‬ ‫דערפאר האט זי געזאגט צו יעקב‪ ,‬אז ווע ער וועט אריינגיי צו‬ ‫יצחק‪ ,‬זאל ער נישט נאכמאכ דע קול פו עשו וואס רעדט‬ ‫הויע‪ ,‬נאר ער זאל רעד ווייע פונקט ווי ער רעדט אייביג‪ ,‬ווייל‬ ‫יצחק האט אפגעשמיסט מיט עשו‪ ,‬אז ער )עשו( זאל רעד‬ ‫ווייע‪ ,‬ממילא ווע יעקב וועט רעד ווייע‪ ,‬וועט יצחק מיינע‬ ‫אז דאס איז עשו‪.‬‬ ‫דאס קע זיי פשט אי פסוק‪ ,‬ורבקה אמרה אל יצחק בנה‬ ‫"לאמר"‪ ,‬או רבקה האט געזאגט צו יעקב איר זו‪ ,‬אז לאמר‪ ,‬ער‬ ‫זאל רעד מיט א ווייע לשו‪ ,‬אזוי ווי ער רעדט געווענלי‪,‬‬ ‫פארוואס טאקע זאל ער נישט רעד הויע או נאכמאכ עשו‪,‬‬

‫גליו אז תתענג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ווייל‪ ,‬הנה שמעתי את אבי מדבר אל עשו אחי "לאמר"‪ ,‬כ'האב‬ ‫געהערט אז דיי טאטע יצחק האט אפגעשמועסט מיט עשו אז‬ ‫לאמר‪ ,‬ער זאל רעד ווייע‪ ,‬דערפאר זאלסטו אוי אזוי רעד‪.‬‬ ‫)אוהב ישראל(‬ ‫דאס קע זיי פשט אי פסוק )וואס ס'שטייט ווע יעקב איז‬ ‫אריינגעקומע צו יצחק(‪ ,‬אז יצחק האט געזאגט‪ ,‬הקול קול‬ ‫יעקב והידי ידי עשו‪ ,‬אז ס'זעט אויס אז דאס איז עשו‪ ,‬ווייל‬ ‫דער קול איז ווייע אזוי ווי יעקב'ס קול‪ ,‬אזוי ווי מ'האט‬ ‫אפגעשמועסט אז ער זאל רעד ווייע‪ ,‬או די הענט איז אזוי ווי‬ ‫עשו'ס‪.‬‬ ‫אבער למעשה מיט' רשע עשו קע מע גארנישט אפשמועס‪,‬‬ ‫ער טוט ממילא ווי אזוי ער פארשטייט‪ ,‬אזוי ווי ס'איז טאקע‬ ‫געווע‪ ,‬ווע ער איז אריינגעקומע צו יצחק האט ער גערעדט‬ ‫הויע‪ ,‬אנדערש ווי מ'האט אפגעשמועסט אז ער וועט רעד‬ ‫ווייע‪.‬‬ ‫***‬ ‫משמני האר יהי' מושב‪.‬‬ ‫רש"י שרייבט‪ ,‬זו איטליא של יו‪ ,‬אז נאכדע וואס יעקב האט‬ ‫צוגעכאפט די ברכות‪ ,‬האט יצחק געזאגט פאר עשו‪ ,‬אי קע‬ ‫דיר שוי גארנישט געב‪ ,‬נאר איטליא של יו‪.‬‬ ‫דאר מע פארשטיי אויב יצחק האט שוי אלעס געגעב פאר‬ ‫יעקב‪ ,‬ווי אזוי קע ער געב איטליא‪ ,‬פאר עשו‪.‬‬ ‫נאר די גמרא זאגט אי מס' שבת‪ ,‬אז ווע שלמה המל האט‬ ‫חתונה געהאט מיט די טאכטער פו פרעה‪ ,‬האט דער מלא‬ ‫גבריאל אריינגעשטעקט א שטעק אי י‪ ,‬וואס אוי דע איז‬ ‫שפעטער אויפגעבויעט געוואר די שטאט רו‪ ,‬וואס דארט איז‬ ‫איטליא של יו‪ ,‬קומט אויס אז איטליא איז נאכנישט געווע‬ ‫ווע יצחק האט געזאגט פאר יעקב‪ ,‬מטל השמי ומשמני‬ ‫האר‪ ,‬ממילא האט ער דאס געקענט געב פאר עשו‪.‬‬ ‫)חנוכת התורה(‬

‫שא‪.‬‬

‫ת"ת ויואל משה קרית יואל‬


‫‪ ,‬ער האט געלערנט נאר סו ווא‪ ,‬כדי צו קענע ביי פארהער ‬ ‫ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש ת יושב אוהלי‪.‬‬ ‫הגה"ק ר' משה ארי' פריינד זצ"ל‪ ,‬דער ירושלימ'ער רב‪ ,‬האט דערציילט‪ ,‬אז דער רבי זי"ע האט אמאל געזאגט בדר צחות‪ ,‬אז עס זענע אסא‬ ‫געשאנק‪ ,‬או לכבוד דע לערנע זיי נישט פלייסיג א‬ ‫מאל פארא תלמידי וואס פארלאז זי אוי זייער גוטע קאפ וואס הקב"ה האט זיי ָ‬ ‫גאצע ווא‪ ,‬זיי שמועס אפ די גאנצע צייט‪ ,‬או זענע פארנומע מיט נארישקייט‪ ,‬או פארלאז זי אז סו ווא ווע מ'וועט פארהער וועל זיי‬ ‫שוי עפעס מאכ א פאפעריי‪ ,‬או וועל שוי פרעג א חבר‪ ,‬אדער וועל זיי שוי דעמאלט אריינקוק אי די גמרא‪ ,‬או מ'וועט מיינע אז ער‬ ‫האט געלערנט פלייסיג‪.‬‬ ‫אבער דער אמת איז‪ ,‬אז דאס הייסט נישט געלערנט‪ ,‬או דאס איז נישט דער דר פו יעקב‪ ,‬וואס זיי מדה איז אמת‪ ,‬וואס האט זי‬ ‫אנגעשטרענגט א גאנצע ווא צו לערנע פלייסיג‪ ,‬או נישט פארברענגט די צייט מיט דברי בטלי‪.‬‬ ‫פא ּפ זיי טאטע‪ ,‬ער‬ ‫דאס איז פשט אי פסוק‪ ,‬ויהי עשו איש יודע ציד‪ ,‬ווי רש"י טייטשט‪ ,‬יודע לצוד ולרמות את אביו‪ ,‬עשו האט גוט געקענט ָ‬ ‫האט געלערנט נאר סו ווא כדי צו קענע פאפ זיי טאטע ביי פארהער‪ ,‬כאילו ער האט געלערנט‪ ,‬ממילא איז ער געווע א איש שדה‪ ,‬א‬ ‫ליידיגער מענטש וואס דרייט זי אי די פעלדער‪ ,‬א גאנצע ווא האט ער געטראכט‪ ,‬אז ער האט נא צייט ביז סו ווא‪ ,‬אבער יעקב איז געווע‬ ‫איש ת‪ ,‬א תמימות'דיגער‪ ,‬יושב אהלי ער איז געזעס או געלערנט א גאנצע ווא לש שמי‪.‬‬ ‫)עטרת יהושע(‬ ‫ואלה תולדות יצחק‪.‬‬ ‫הגה"ק דער חקל יצחק פו ‬ ‫ספינקא זצ"ל פלעגט דערצייל ‬ ‫בש הרה"ק רבי מענדל‬ ‫מרימנוב זצ"ל‪ ,‬אז ס'שטייט‬ ‫דא אז יעקב או עשו האב זי צוטיילט מיט די צוויי וועלט ‪ ,‬יעקב‬ ‫האט גענומע עול הבא או עשו‪ ,‬עול הזה‪.‬‬ ‫עשו‪ ,‬ווייל ער האט גענומע עול הזה‪ ,‬איז ער ארויסגעגאנגע אויפ' ‬ ‫גאס או זי געדרייט אי די וועלדער או אי די פעלדער‪ ,‬עול הזה‬ ‫איז דא זיינ'ס‪ ,‬או יעקב אבינו האט זי געזעצט אי בית המדרש‪,‬‬ ‫או געמאכט א ישיבה צו לערנע מיט תלמידי‪ ,‬ער האט דא נישט‬ ‫וואס צו זוכ אויפ' גאס‪ ,‬עול הזה איז דא נישט זיינ'ס‪.‬‬ ‫אמאל האט פאסירט‪ ,‬אז עשו איז געגאנגע אי וואלד פאנגע חיות‪,‬‬ ‫ער האט זי פארזוימט ביז שפעט אי די נאכמיטאג שעות‪ ,‬או ס'איז‬ ‫געוואר נאכט‪ ,‬או פלוצלונג דערזעט ער זי אי א טונקעל וואלד‪,‬‬ ‫או ער טרעפט נישט קיי וועג ארויס‪ ,‬ס'ווערט אי קאלט‪ ,‬ער איז‬ ‫הונגעריג או מיד או ער האלט דאס נישט אויס‪.‬‬ ‫נא לאנגע שעות פו קלעטער ‪ ,‬באמערקט ער פונדערווייטענס‬ ‫עפעס א ליכטיגקייט‪ ,‬ער שלעפט זי אהי מיט זיינע לעצטע כוחות‪,‬‬ ‫ער גייט אריי או דערכאפט זי דאס לעב מיט עפעס ווארעמס‪ ,‬או ‬ ‫קומט צו זי‪ ,‬נא א קורצע צייט קוקט ער זי או וואו ער איז‬ ‫אריינגעפאל ‪ ,‬זעט ער ווי ער זיצט גאר אי א בית המדרש‪ ,‬וואו‬ ‫מ'זיצט או מ'לערנט‪ ,‬ס'איז צוגעשטעלט הייצונג פאר די חשובע‬ ‫תלמידי‪ ,‬או פיינע ווארעמע קאווע צו טרינקע ‪ ,‬או זיי ברודער‬ ‫יעקב זיצט אויב ָא ‪ ,‬או איז פארטיפט אי לערנע ‪.‬‬ ‫עשו איז געוואר ווילד‪ ,‬או באפאלט יעקב מיט טענות‪ ,‬מיר האב זי‬ ‫דא צוטיילט אי די צוויי וועלט ‪ ,‬אי האב גענומע עול הזה או דו‬ ‫עול הבא‪ ,‬או דערווייל איז פונקט פארקערט‪ ,‬אי ווער ממש‬ ‫פארפרויר אי די גאס ‪ ,‬או דו זיצט דא באקווע אי א ווארע בית‬ ‫המדרש‪.‬‬

‫האט אי יעקב געזאגט‪ ,‬דו‬ ‫ביסט גערעכט‪ ,‬אזוי ווי עול‬ ‫הזה איז דיינס‪ ,‬געב אי דיר‬ ‫טאקע שוי איבער דאס‬ ‫ווארעמע בית המדרש‪ ,‬או דו‬ ‫געב מיר דיי פערד או וואג ‪ ,‬יעקב האט איבערגעגעב זיי פלא‬ ‫פאר עשו‪ ,‬או ער האט זי געזעצט אויפ' וואג ‪ ,‬או איז אוועק פו ‬ ‫בית המדרש‪.‬‬ ‫עשו האט זי געזעצט אויב ָא מיט א ווארעמע קאווע‪ ,‬עול הזה‬ ‫איז דא זיינס‪ ,‬מיטאמאל באמערק די תלמידי וואס דא איז‬ ‫געשע ‪ ,‬יעקב איז נישטא מער‪ ,‬או עשו זיצט גאר אויב ָא ‪ ,‬ס'איז‬ ‫מער נישט דא וועמע צו פרעג פשט אי תוספות‪ ,‬צוביסלע האב ‬ ‫די תלמידי אנגעהויב ארויסצוגיי פו בית המדרש‪ ,‬או אז דאס‬ ‫בית המדרש איז געוואר ליידיג‪ ,‬האב די גבאי אויפגעהערט‬ ‫צוצושטעל הייצונג או ווארעמס צו טרינקע ‪ ,‬או די ליכט איז‬ ‫אויסגעגאנגע ‪.‬‬ ‫ס'איז דור א קורצע צייט‪ ,‬טרעפט זי עשו אי א טונקלע קאלטע‬ ‫בית המדרש‪ ,‬טראכט ער צו זי‪ ,‬דאס איז דא ווייט פו עול הזה‪,‬‬ ‫לויפט ער שנעל ארויס או ער זוכט אוי! יעקב‪ ,‬או ער זאגט אי‪,‬‬ ‫ס'איז א טעות‪ ,‬א קאלט טונקל בית המדרש איז נישט קיי עול‬ ‫הזה‪ ,‬דו קענסט צוריק גיי אי בית המדרש‪ ,‬אי דאר! עול הזה‪.‬‬ ‫האט אי יעקב געענטפערט‪ ,‬אי גיי צוריק אי בית המדרש‪ ,‬אבער‬ ‫די פערד או וואג בלייבט ביי מיר‪ ,‬או יעקב איז צוריקגעגאנגע אי ‬ ‫בית המדרש‪.‬‬ ‫דער חקל יצחק האט אויסגעפירט‪ ,‬אז זיי פאטער דער אמרי יוס!‬ ‫זצ"ל האט צוגעלייגט‪ ,‬אז דעמאלטס ווע יעקב האט נישט געוואלט‬ ‫צוריקגעב די פערד או וואג פאר עשו‪ ,‬איז געבליב די פערד או ‬ ‫וואג ביי די צדיקי‪ ,‬או זיי פאר ארו אי די שטעט מתק צו זיי ‬ ‫די ניצוצי הקדושי‪.‬‬ ‫***‬

‫מעשה על הפרשה‬

‫גליו אז תתענג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫שב‪.‬‬

‫ת"ת ויואל משה קרית יואל‬


‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫ס'שטייט די ווא אי די סדרה‪ ,‬אז ֵש האט געזאגט פאר רבקה‪ ,‬שני‬ ‫גוי בבטנ‪ ,‬זי וועט געבויר צוויי פעלקער‪.‬‬ ‫רש"י שרייבט‪ ,‬אז דערפאר איז דער כתיב אי ספר תורה גיי‪,‬‬ ‫)ס'שטייט אי ספר תורה מיט צוויי יודי" (‪ ,‬ווייל ס'איז א לשו פו גאי‪,‬‬ ‫גרויס‪ ,‬אז פו רבקה וועל ארויסקומע צוויי גרויסע עשירי‪,‬‬ ‫אנטונינוס או רבי‪ ,‬פו עשו וועט ארויסקומע אנטונינוס‪ ,‬או פו יעקב‬ ‫וועט ארויסקומע רבי‪ ,‬זיי זענע געווע זייער גרויסע עשירי‪ ,‬אז האב ‬ ‫לאט )דאס וואס רש"י חזרת מיינט‬ ‫סא ָ‬ ‫אייביג געהאט רעטע או ַ‬ ‫לאט‪ ,‬דאס וואס מ'עסט פסח ביי סדר פאר מרור(‪ ,‬סיי ווינטער‬ ‫סא ָ‬ ‫ַ‬ ‫או סיי זוממער‪ ,‬נישט ווי אנדערע מענטש וועלכע קענע נישט האב ‬ ‫אלע סארט עס א גאנ‪ $‬יאר‪ ,‬צוליב דע וואס ס'וואקסט אי ווייטע‬ ‫פלעצער‪ ,‬או ס'איז זייער טייער צו ברענגע ‪.‬‬ ‫רבינו הקדוש‪ ,‬וועלכער איז געווע א אייניקל פו יעקב אבינו‪ ,‬איז‬ ‫געווע דער רבי פו כלל ישראל‪ ,‬ער האט מסדר געווע די משניות‪ ,‬או ‬ ‫אנטונינוס‪ ,‬עשו'ס אייניקל‪ ,‬איז געווע דער רוימישער קעניג‪ ,‬או איז‬ ‫געווע זייער נאנט צו רבי ווי ווייטער ערקלערט‪.‬‬

‫נ געבויר געוואר אי זעלב טאג ה‬ ‫ס'שטייט אי סדר הדורות אז אינע יענע טאג וואס מ'האט‬ ‫גע'הרג'עט דע הייליג תנא ר' עקיבא‪) ,‬וועלכער איז געווע דער‬ ‫לעצטער פו די עשרה הרוגי מלכות(‪ ,‬זענע געבויר געוואר ‬ ‫אנטונינוס או רבי‪.‬‬ ‫אי יענע צייט האב געהערשט די רומישע קעניגריי‪ ,‬או האב ‬ ‫אונטערדרוקט די איד מיט זייער שוועריגקייט ‪ ,‬או אפילו שפעטער‬ ‫ווע אנטונינוס האט געקעניגט או איז געווע זייער נאנט מיט רבינו‬ ‫הקדוש‪ ,‬דא האט געהערשט א געוואלדיגע שנאה קעג די איד ‪ ,‬אז‬ ‫דערפאר האט דער קייסער געשטעלט שומרי או ּפ ָאליציי וועלכע‬ ‫זאל אכטונג געב אוי& רבינו הקדוש‪ ,‬או מ'זאל באשטראפ די וואס‬ ‫טשעפענע מיט אי‪.‬‬

‫נ אויפגעטוישט די קינדער ה‬ ‫ס'שטייט אי תוספות אי מסכת עבודה זרה )י'‪ (:‬אז איינמאל האב די‬ ‫גוי גוזר געווע א גזירה אוי& די איד ‪ ,‬אז קיינער טאר נישט מאכ קיי ‬ ‫ברית פאר א נייע געבוירענע קינד‪.‬‬ ‫פונקט אי יענע צייט‪ ,‬האט רבי שמעו ב גמליאל געבויר זיי זו רבינו‬ ‫הקדוש )רבי יהודה הנשיא(‪ ,‬זיי טאטע האט זי נישט דערשראק או ‬ ‫האט געזאגט‪ ,‬הקב"ה האט באפויל אז מיר מוז מאכ א ברית פאר‬

‫גליו אז תתענג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫אונזערע קינדער‪ ,‬דעריבער כאטש די גוי האב גוזר געווע אוי& אונז‪,‬‬ ‫אז מיר זאל נישט מאכ קיי ברית‪ ,‬קענע מיר נישט מבטל זיי די‬ ‫מצוה פו הקב"ה צוליב די די גזירה פונע קעניג‪ ,‬או רבי שמעו ב ‬ ‫גמליאל האט יא געמאכט א ברית אוי& זיי ניי געבויר קינד רבינו‬ ‫הקדוש‪.‬‬ ‫ווע דער הער פונע שטאט איז געוואויר געוואר אז רבי שמעו ב ‬ ‫גמליאל האט נישט אויסגעפאלגט דע געזע‪ $‬פונע קעניג‪ ,‬האט ער‬ ‫געשיקט רופ רבי שמעו ב גמליאל‪ ,‬או אי געפרעגט‪ ,‬פארוואס‬ ‫האסטו עובר געווע אוי& דער גזירה פונע קעניג או האסט געמאכט‬ ‫א ברית פאר דיי זו ‪ ,‬האט רבי שמעו געענטפערט זייער קלאר‪ ,‬אז‬ ‫וויבאלד הקב"ה האט אונז באפויל אז מיר זאל יא מאכ א ברית‪,‬‬ ‫האב אי אי געמוזט פאלג ‪.‬‬ ‫האט אי דער שר געזאגט‪ ,‬ביי מיר ביסטו טאקע זייער חשוב‪ ,‬אי‬ ‫ווייס אז דו ביסט דער פירער פו די איד ‪ ,‬או אי אליינס וועל דיר‬ ‫גארנישט טא ‪ ,‬אבער אי קע די נישט אינגאנצ פריי לאז ‪ ,‬ווייל‬ ‫מסתמא וועט דער קעניג געוואויר ווער דערפו ‪ ,‬דעריבער וועל אי‬ ‫די שיק צו קעניג‪ ,‬או ער וועט טא מיט דיר וואס ער וויל‪ ,‬האט רבי‬ ‫שמעו ב גמליאל געזאגט צו שר‪ ,‬אי האב נישט קיי מורא‪ ,‬פו טא ‬ ‫די מצוות פו הקב"ה‪ ,‬דערלייגט מע נישט‪.‬‬ ‫דער שר האט גענומע רבי שמעו מיט זיי פרוי או דאס נייע געבויר ‬ ‫קינד‪ ,‬או זיי געשיקט צו קעניג‪ ,‬אינמיט גיי איז געוואר נאכט‪ ,‬או ‬ ‫זיי האב געמוזט נעכטיגע ערגע‪ $‬אינמיט וועג‪ ,‬זיי זענע אריי אי די‬ ‫הויז פו דער טאטע פו אנטונינוס‪ ,‬או פונקט אי יענע צייט איז‬ ‫אנטונינוס געבויר געוואר ‪ ,‬די מאמע פו אנטונינוס האט געפרעגט די‬ ‫מאמע פו רבינו הקדוש‪ ,‬וואו זי גייט מיט איר ניי געבויר קינד‪ ,‬האט זי‬ ‫געענטפערט‪ ,‬אז זי גייט צו קעניג‪ ,‬ווייל ער האט גוזר געווע א גזירה‬ ‫אז מ'טאר נישט מאכ קיי ברית‪ ,‬או מיר האב יא געמאכט א ברית‪,‬‬ ‫דעריבער פירט מע אונז צו קעניג וועלכער וועט אונז באשטראפ ‪.‬‬ ‫ווע די מאמע פו אנטונינוס האט דאס געהערט‪ ,‬האט זי געזאגט צו‬ ‫די מאמע פו רבינו הקדוש‪ ,‬אויב דו ווילסט‪ ,‬בי אי גרייט זי צו‬ ‫טויש ‪ ,‬טראג צו קעניג מיי קינד וואס איז נישט גע'מל'ט‪ ,‬או געב‬ ‫מיר אהער דיי קינד‪ ,‬או ווע דו וועסט קומע צו קעניג‪ ,‬או ער וועט‬ ‫זע אז דאס קינד איז נישט גע'מל'ט‪ ,‬וועט ער די באפרייע ‪ ,‬או דו‬ ‫וועסט מיר צוריקברענגע מיי קינד‪ ,‬אזוי וועסטו ראטעווע דיי לעב ‬ ‫או דיי קינד'ס לעב ‪ ,‬די מאמע פו רבי האט אנגענומע דע עצה‪,‬‬ ‫או זי איז געגאנגע צו קעניג מיט' קינד אנטונינוס‪ ,‬או דער שר‬

‫שג‪.‬‬

‫ת"ת ויואל משה קרית יואל‬


‫וועלכער איז מיטגעגאנגע מיט זיי‪ ,‬האט נישט געוואוסט פונע טויש‬ ‫וואס די מאמע האט געמאכט אינמיט די נאכט‪.‬‬

‫דער צווייטער שומר איז געווע א בלינדער ל"ע‪ ,‬וועלכער האט‬ ‫גארנישט געקענט זע ‪.‬‬

‫ווע דער שר איז אנגעקומע צו קעניג‪ ,‬האט ער געזאגט אדוני‬ ‫המל‪ ,‬אי ברענג דיר דא רב שמעו ב גמליאל מיט זיי פרוי‪ ,‬וועלכע‬ ‫האב עובר געווע אוי& דיי גזירה‪ ,‬או האב געמאכט א ברית פאר‬ ‫זייער קינד‪ ,‬דער קעניג איז געוואר אי כעס‪ ,‬או האט באפויל פאר‬ ‫זיינע באדינערס אז זיי זאל אי אריינברענגע דאס קינד‪ ,‬ווע די‬ ‫באדינערס האב אי געברענגט‪ ,‬האט מע געזע אז ס'איז שקר‪,‬‬ ‫מ'האט אי נישט גע'מל'ט‪ ,‬דער קעניג איז געוואר אי כעס אויפ' ‬ ‫שר‪ ,‬או האט געשריג אוי& אי‪ ,‬פארוואס מאכסטו חוזק פו מיר‪ ,‬אי‬ ‫זעע אז זיי האב יא געפאלגט די גזירה‪ ,‬או נישט גע'מל'ט זייער קינד‪.‬‬

‫איינמאל זאגט דער הינקעדיגער פאר' בלינדער‪ ,‬אי זע זייער פרישע‬ ‫פייג ‪ ,‬אבער אזוי ווי אי קע נישט גיי ‪ ,‬דעריבער הייב מיר אוי& אוי&‬ ‫דיי אקסל‪ ,‬או אי וועל דיר זאג וואו דו זאלסט מי פיר ‪ ,‬או מיר‬ ‫וועל זי צוטייל מיט די פרישע פירות‪ ,‬זיי האב טאקע אזוי געטא ‪,‬‬ ‫או האב זי מחיה געווע מיט די פרישע פייג ‪.‬‬

‫נ די גזירה איז בטל געוואר ה‬ ‫דער שר האט געענטפערט‪ ,‬אי זאג דיר‪ ,‬אז זיי האב יא גע'מל'ט‬ ‫דאס קינד‪ ,‬זעט אויס אז הקב"ה האט זיי געמאכט א נס אז ס'זאל‬ ‫נישט אויסזע אז ער איז גע'מל'עט‪ ,‬אבער דער קעניג האט נישט‬ ‫געוואלט הער קיי תירוצי‪ ,‬או האט באפויל אז מ'זאל הרג'ענע ‬ ‫דע שר וואס האט געברענגט רבינו הקדוש מיט זיי מאמע‪ ,‬או ער‬ ‫האט אוי מבטל געווע די גזירה‪ ,‬או האט געזאגט‪ ,‬אז פו היינט או ‬ ‫ווייטער מעג מע שוי יא מאכ א ברית‪ ,‬דער קעניג האט‬ ‫אהיימגעשיקט רבינו הקדוש מיט זיי מאמע מיט דאס קינד‪.‬‬ ‫אויפ וועג אהיי‪ ,‬איז די מאמע פו רבינו הקדוש געגאנגע צו די‬ ‫מאמע פו אנטונינוס אפצונעמע איר אמת'דיגע זו ‪ ,‬או אפגעבע ‬ ‫אנטונינוס צו זיי מאמע‪ ,‬האט די מאמע פו אנטונינוס געזאגט‪ ,‬אז‬ ‫ווייל הקב"ה האט געמאכט א נס צו דיי קינד דור מיי זו ‪ ,‬דעריבער‬ ‫זאל די צוויי קינדער זיי גוטע פריינד ביז אייביג‪.‬‬

‫נ מ'וועט זיי באשטראפ צוזאמע ה‬ ‫אנטונינוס פלעגט זי אדורכשמועס אסא ענייני מיט רבינו‬ ‫הקדוש‪ ,‬איינמאל האט אנטונינוס געפרעגט רבינו הקדוש‪ ,‬אז לכאורה‬ ‫ווע מע משפט א מענטש נאכ' שטארב אוי& די עבירות וואס ער‬ ‫האט געטא ‪ ,‬וואלט זי דער גו& מיט די נשמה געקענט ארויסדרייע ‬ ‫מיט א גוט תירו‪ ,$‬דער גו& קע טענה' אז די נשמה האט געזינדיגט‪,‬‬ ‫ווייל מ'זעט דא אז פו ווע די נשמה האט אי איבערגעלאזט‪) ,‬נאכ' ‬ ‫נפטר ווער (‪ ,‬ליגט דער גו& ווי א שטיי ‪ ,‬או זינדיגט נישט‪ ,‬או די נשמה‬ ‫קע טענה' פארקערט‪ ,‬אז נישט ער האט געזינדיגט‪ ,‬ווייל מ'זעט דא‪,‬‬ ‫אז פו ווע ער האט אפגעלאזט דע גו&‪ ,‬זינדיגט ער מער נישט‪.‬‬ ‫האט רבי אי געענטפערט מיט א משל‪ ,‬ס'איז אמאל געווע א קעניג‪,‬‬ ‫וועלכער האט געהאט א הערליכע שיינע גארט מיט פרישע‬ ‫געצייטיגטע פייג ‪ ,‬או ער האט געשטעלט צוויי שומרי וועלכע זאל ‬ ‫אפהיט דע גארט אז קיינער זאל דאס נישט גנב'ענע ‪ ,‬איי שומר‬ ‫איז געווע א הינקעדיגער ל"ע‪ ,‬וועלכער האט נישט געקענט גיי ‪ ,‬או ‬

‫גליו אז תתענג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ווע דער קעניג האט געזע אז עס פעל זייער אסא פירות‪ ,‬האט ער‬ ‫געפרעגט די שומרי‪ ,‬וואו זענע די שיינע פרוכט‪ ,‬ווער האט דאס‬ ‫גע'גנבע'ט‪ ,‬אפשר האט עט‪ $‬דאס אויפגעגעס ‪ ,‬האט דער בלינדער‬ ‫געענטפערט‪ ,‬אז ס'קע נישט זיי אז ער האט דאס געטא ‪ ,‬ווייל ער‬ ‫קע דא נישט זע ‪ ,‬האט דער קעניג געפרעגט דע הינקעדיג אויב‬ ‫ער האט דאס גע'גנב'עט‪ ,‬האט ער אוי זי ארויסגעדרייט זאגענדיג‪,‬‬ ‫אז ס'קע נישט זיי אז ער איז דער גנב‪ ,‬ווייל ער קע דא נישט גיי ‪.‬‬ ‫דערנא איז דער קעניג געוואויר געוואר אז זיי האב זי‬ ‫צוזאמענגעשטעלט או האב אינאיינע גע'גנב'עט‪ ,‬האט דער קעניג‬ ‫געזאגט‪ ,‬אזוי ווי איר האט גע'גנב'עט‪ ,‬אזוי וועל אי איי באשטראפ ‪,‬‬ ‫מ'וועט ענק צוזאמענשטעל אינאיינע‪ ,‬או אזוי וועט מע איי‬ ‫הרג'ענע ‪.‬‬ ‫דער נמשל איז פארשטענדלי‪ ,‬דער גו& אליינס או די נשמה אליינס‬ ‫קענע טאקע נישט זינדיג ‪ ,‬אבער מ'וועט זיי צוזאמענשטעל ‬ ‫אינאיינע‪ ,‬או אזוי וועט מע זיי באשטראפ ‪.‬‬

‫נ נאר בעט אז מ'זאל מאכ זיי זו קעניג ה‬ ‫די גמרא דערציילט אי מסכת עבודה זרה )ד& י'( אנטונינוס האט‬ ‫געזאגט צו רבי‪ ,‬אי וויל אז נא מיי שטארב זאל מיי זו אסוירוס זיי ‬ ‫קעניג אנשטאט מיר‪ ,‬ער האט דאס געבעט ‪ ,‬ווייל אי רוי פלעגט‬ ‫מע געווענלי נישט איבערגעב די קעניגריי פאר דע זו פונע‬ ‫פריערדיג קעניג‪ ,‬אדער פאר איינע פו די משפחה‪ ,‬אזוי ווי מע ‬ ‫פירט זי ביי אלע אנדערע לענדער‪ ,‬נאר מ'האט צוזאמענגערופ אלע‬ ‫מענטש פו די שטאט אי א גרויסע שטוב‪ ,‬או מ'האט‬ ‫אריינגעברענגט א פויגל וואס זאל דארט ארו פליע ‪ ,‬ס'איז נישט‬ ‫געווע קיי שו פלא‪ $‬וואו די פויגל זאל זי קענע אפרוע ‪ ,‬או די‬ ‫פייגעל איז ארומגעפלויג א גאנצ צייט‪ ,‬ביז זי איז געוואר מיד פו ‬ ‫פליע ‪ ,‬או זי האט זי אפגעשטעלט אויפ' קאפ פו איינע פו די‬ ‫מענטש אי שטוב‪ ,‬או אוי& וועמע די פויגל האט גערוט‪ ,‬דער איז‬ ‫געווארע קעניג אי רוי‪ ,‬אפילו ער איז נישט געווע פאסיג אלס א‬ ‫קעניג‪ ,‬דעריבער האט אנטונינוס געוואלט אז ביי אי זאל מע יא‬ ‫מאכו א אויסנא או זיי זו זאל ווער קעניג‪.‬‬ ‫אוי האט אנטונינוס געוואלט איינפיר ‪ ,‬אז די שטאט טבריה זאל זיי ‬ ‫פריי פו צאל שטייער‪ ,‬ווייל ער האט געהאט א געוואלדיגע ליבשאפט‬ ‫צו די מענטש פו טבריה‪ ,‬ווייל זיי זענע געווע גרויסע תלמידי‬ ‫חכמי‪.‬‬

‫שד‪.‬‬

‫ת"ת ויואל משה קרית יואל‬


‫האט אנטונינוס געזאגט פאר רבי‪ ,‬אי קע נישט פארלאנגע ביי די‬ ‫הער פו רוי ביידע זאכ ‪ ,‬אי שפיר אז נאר איי זא וועל זיי מיר‬ ‫נאכגעב אבער נישט קיי צוויי‪ ,‬דעריבער האט ער געפרעגט רבי א ‬ ‫עצה‪ ,‬וועלכע פו די צוויי ער זאל ענדערש פארלאנגע ‪.‬‬ ‫האט רבי געענטפערט פאר אנטונינוס מיט א רמז‪ ,‬רבי האט גענומע ‬ ‫א מענטש‪ ,‬או האט אי ארויפגעלייגט אוי& זיי חבר‪ ,‬אזוי ווי איינער‬ ‫זיצט אוי& א פערד‪ ,‬או פאר' מענטש וואס איז געזעצ אויב ‪ ,‬האט‬ ‫רבי אריינגעגעבע אי זיי האנט א פויגל‪ ,‬או דערנא האט רבי‬ ‫געזאגט פאר' אונטערשטע מענטש‪ ,‬זאג פאר' מענטש וואס זיצט‬ ‫העכער דיר‪ ,‬אז ער זאל ארויסלאז פו זיי האנט די פויגל‪ ,‬אז זי זאל‬ ‫קענע פליע וואו זי וויל‪ .‬האט אנטונינוס געזאגט צו רבי‪ ,‬אי‬ ‫פארשטיי דע רמז וואס דו מיינסט‪ ,‬אי זאל בעט ביי הער פו רוי‬ ‫נאר אז זיי זאל מאכ מיי זו אסוירוס פאר קעניג‪ ,‬או אי זאל זאגע ‬ ‫פאר מיי זו אסוירוס‪ ,‬אז ווע ער וועט זיי קעניג‪ ,‬זאל ער פריי מאכ ‬ ‫די שטאט טבריה פו צאל שטייער‪.‬‬

‫נ יעד טאג נאר איי רעטע ה‬ ‫נא דערציילט די גמרא‪ ,‬איינמאל האט אנטונינוס געזאגט פאר רבי‪,‬‬ ‫אז די גרויסע הער פו רוי זענע מי מצער‪ ,‬האט רבי אוי& דע‬ ‫אוי געענטפערט מיט א רמז‪ ,‬רבי האט אריינגעפירט אנטונינוס אי ‬ ‫גארט ‪ ,‬יעד טאג האט רבי ארויסגעריס פונע גארט איי ‬ ‫זיי ָ‬ ‫רעטע‪ ,‬האט אנטונינוס געזאגט‪ ,‬אי פארשטיי וואס דו מיינסט מיט‬ ‫דע רמז‪ ,‬אי זאל הרג'ענע די אלע גרויסע הער צוביסלע‪ ,‬או ‬ ‫נישט אוי& איי מאל‪.‬‬

‫נ גע'הרג'עט זיינע צוויי באגלייטער ה‬ ‫די פריינטשאפט פו אנטינונס מיט רבי איז געוואר זייער שטארק‪ ,‬אז‬ ‫אנטונינוס האט געבויט א הייל אונטער זיי שטוב ביז צו די שטוב פו ‬ ‫רבי‪ ,‬או יעדע טאג פלעגט אנטונינוס גיי צו רבי דור דע הייל כדי‬ ‫צו לערנע תורה‪ .‬אנטונינוס האט נישט געוואלט גיי אליינס‪ ,‬דעריבער‬ ‫האט ער יעד טאג מיט גענומע מיט זי צוויי קנעכט‪ ,‬וואס זאל אי‬ ‫באגלייט ‪ ,‬או כדי די קנעכט זאל נישט דערצייל פאר קיינע אז ער‬ ‫לערנט תורה‪ ,‬האט ער יעד טאג גע'הרג'עט זיינע צוויי באגלייטער‪,‬‬ ‫איי קנעכט האט ער גע'הרג'עט נעב די טיר פו רבי‪ ,‬פאר' אריינגיי ‬ ‫לערנע ‪ ,‬או דער אנדערער האט געווארט ביז ער האט געענדיגט‬ ‫לערנע ‪ ,‬או נאכ' לערנע ‪ ,‬איז אנטונינוס צוריקגעגאנגע מיט אי‬ ‫דע גאנצ וועג ביז זיי שטוב‪ ,‬או ווע ער איז אנגעקומע נעב די טיר‬ ‫פו זיי שטוב‪ ,‬האט ער אוי גע'הרג'עט‪.‬‬

‫נ דער קנעכט איז לעבעדיג געוואר ה‬ ‫אנטונינוס האט אנגעזאגט פאר רבי‪ ,‬ווע אי וועל קומע צו דיר‪ ,‬זאל‬ ‫זי נישט געפונע ביי דיר קיי שו מענטש‪ ,‬איינמאל ווע אנטונינוס‬ ‫איז געקומע צו רבי האט ער געפונע דארט רבי חנינא בר חמא‪ ,‬האט‬ ‫אנטונינוס געפרעגט רבי‪ ,‬כ'האב דיר דא אנגעזאגט אז ווע אי וועל‬

‫גליו אז תתענג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫קומע צו דיר‪ ,‬זאל אי נישט טרעפ ביי דיר קיי שו מענטש‪ ,‬האט‬ ‫רבי געענטפערט‪ ,‬אז רבי חנינא בר חמא איז נישט קיי מענטש‪) ,‬ער‬ ‫איז אזוי ווי א מלא(��� ,‬אנטונינוס האט זי דאס געוואלט איבערצייג ‪,‬‬ ‫האט ער געזאגט צו רבי חנינא בר חמא ער זאל גיי רופ דע קנעכט‬ ‫וואס שלאפט דא אינדרויס ביי טיר‪) ,‬ער האט געמיינט צו זאג דע‬ ‫גע'הרג'ט קנעכט(‪.‬‬ ‫רבי חנינא בר חמא איז ארויסגעגאנגע ‪ ,‬או האט געזע אז דער‬ ‫קנעכט איז טויט‪ ,‬האט רבי חנינא בר חמא געטראכט צו זי וואס ער‬ ‫זאל טא ‪ ,‬זאל ער זאג ‪ ,‬אז דער קנעכט איז טויט‪ ,‬וויל ער נישט‪ ,‬ווייל‬ ‫מ'טאר נישט זאג שלעכטע נייעס‪ ,‬זאל ער אוועקגיי או גארנישט‬ ‫ענטפער ‪ ,‬וויל ער אוי נישט‪ ,‬ווייל ער וויל נישט פארשעמע דע‬ ‫קעניג‪ ,‬האט רבי חנינא בר חמא מתפלל געווע צו הקב"ה‪ ,‬או דער‬ ‫קנעכט איז צוריק לעבעדיג געוואר ‪ ,‬או רבי חנינא האט געזאגט צו‬ ‫קנעכט‪ ,‬גיי אריי ווייל דער דער קעניג אנטונינוס רופט דיר‪.‬‬ ‫ווע אנטונינוס האט דאס געזע ‪ ,‬האט ער געזאגט צו רבי‪ ,‬אי ווייס אז‬ ‫אפילו דער קלענסטער פו איי קע אוי לעבעדיג מאכ די טויטע‪,‬‬ ‫אבער פו דעסטוועגע ‪ ,‬וויל אי אז ווע אי קו צו דיר זאל קיינער‬ ‫זי נישט געפינע ביי דיר‪.‬‬

‫נ שבת האב די עס א אנדערע טע ה‬ ‫איינמאל שבת קודש‪ ,‬איז אנטונינוס געקומע באזוכ רבינו הקדוש‪,‬‬ ‫או רבי האט מכבד געווע דע קעניג אנטונינוס או האט אי געגעב ‬ ‫שבת'דיגע מאכלי‪ ,‬ווע דער קעניג אנטונינוס האט דאס געגעס ‪,‬‬ ‫האט ער זייער הנאה געהאט פו די געשמאקע עס ‪.‬‬ ‫עטליכע וואכ שפעטער‪ ,‬איז דער קעניג אנטונינוס נאכאמאל‬ ‫געקומע צו רבי‪ ,‬אבער דעמאלט איז דאס געווע אי א וואכ טאג‪,‬‬ ‫נישט אי שבת‪ ,‬או די באדינערס האב אריינגעברענגט די בעסטע‬ ‫מאכלי פאר' קעניג אנטונינוס‪ ,‬ווע דער קעניג האט דאס געגעס ‪,‬‬ ‫האט ער געפרעגט רבי‪ ,‬פארוואס איז דאס עס נישט אזוי גוט ווי די‬ ‫עס וואס כ'האב געגעס ביי דיר עטליכע וואכ צוריק‪.‬‬ ‫האט ע רבי געענטפערט‪ ,‬ווייל דעמאלט האב איז געווע ‬ ‫אריינגעלייגט אי די עס א זא וואס היינט האב אי דאס נישט‪ ,‬האט‬ ‫אי דער קעניג געפרעגט‪ ,‬פארוואס האסטו דאס נישט היינט‬ ‫אריינגעלייגט‪ ,‬ס'איז דא געווע זייער גוט‪ ,‬האט אי רבי‬ ‫געענטפערט‪ ,‬דאס וואס כ'האב דעמאלט אריינגעלייגט ווערט‬ ‫אנגערופ שבת קודש‪ ,‬או דאס האב אי נישט היינט‪ ,‬ווייל היינט איז‬ ‫נישט שבת‪.‬‬ ‫אנטונינוס איז זייער פארוואונדערט געוואר דאס צו הער ‪ ,‬או האט‬ ‫אי געפרעגט‪ ,‬וואס האט צו טא דער טאג פו שבת מיט די עס וואס‬ ‫מ'עסט‪ ,‬האט רבי געענטפערט‪ ,‬ווייל ווע מ'עסס שבת'דיגע מאכלי‬ ‫לכבוד שבת‪ ,‬קומט אריי א ספעציעלע הייליגע או גוטע טע אי ‬ ‫דאס עס ‪.‬‬

‫שה‪.‬‬

‫ת"ת ויואל משה קרית יואל‬


‫יארצייט פו די ווא ‬ ‫פונע‬ ‫אויסדידייארצייט‬ ‫פאלטאויס‬ ‫כסלו פאלט‬ ‫מאנטאג ה' כסלו‪,‬‬ ‫קומענדיג ‬ ‫דע‬ ‫פו ‬ ‫יארצייט‬ ‫דינסטאג ‪-‬‬ ‫קומענדיג ‬ ‫זי"ע‪.‬‬ ‫איידליש‬ ‫אליעזר‬ ‫שמואל‬ ‫ר'‬ ‫הרה"ק‬ ‫מהרש"א‪,‬‬ ‫הייליג ‬ ‫הרה"ק רבי אשר אנשיל יונגרייז זי"ע ‪ -‬אב"ד טשענגער‬ ‫דער הייליגער מהרש"א איז געבויר געוואר אי יאר שט"ו‪ ,‬אי די שטאט קראקא‪ ,‬צו זיי פאטער רבי יהודה הלוי‪.‬‬ ‫האר מיט א שטריק‬ ‫צוגעבינד זיי ָ‬ ‫פו זיינע יונגע יאר האט מע שוי דערקענט אוי אי אז ער וואקסט א גאו‪ ,‬גרויסע תלמידי חכמי פלעג הנאה האב זי צו טענה' מיט אי אי‬ ‫לערנע‪ ,‬או אלע האב עדות געזאגט אז ער וואקסט א גאו עול ‪ ,‬קוד האט ער געלערנט אי די ישיבה פונע הייליג רמ"א וואו ער איז באקאנט‬ ‫געוואר אלס דער עילוי פו שטאט קראקא‪ ,‬זיי התמדה איז געווע זייער גרויס‪ ,‬מ'דערציילט‪ ,‬אז ער פלעגט לערנע תורה א גאנצע נאכט או כדי ער זאל‬ ‫נישט איינשלאפ‪ ,‬האט ער צוגעבינד זיי האר מיט א שטריק צו דא‪ ,‬אז אויב ער וועט איינדרימל אינמיט לערנע זאל ער דאס תיכ שפיר או זי‬ ‫אויפוועק‪.‬‬ ‫אויפ' נאמע פו זיי שוויגער‬ ‫ער האט חתונה געהאט מיט די טאכטער פו א פרוי א גרויסע עשירה‪ ,‬מרת איידל אשכנזי ע"ה‪ ,‬וועלכע איז געווע די אלמנה פו הגאו ר' משה אשכנזי‬ ‫זי"ע דער רב אי שטאט בריסק‪ ,‬פו די תלמידי פו מהרש"ל או רמ"א‪ ,‬או זי האט זי אונטערגענומע אי אויסצוהאלט נא די חתונה‪ ,‬זי האט אי ‬ ‫טאקע צוגעשטעלט פו דאס שענסטע או דאס בעסטע‪ ,‬זי האט געהאט א גרויסע חלק אי זיי לערנע דורכ' אויסהאלט זיי משפחה או זיי ישיבה‪ ,‬או‬ ‫נאר א דאנק איר היל‪ ,‬האט ער פארשפרייט תורה אוי אזא גרויסע פארנע ‪ ,‬או צוליב דע האט מע אי גערופ אויפ' נאמע פו זיי שוויגער הרה"ק‬ ‫ר' שמואל אליעזר "איידליש"‪) ,‬איידל'ס(‪.‬‬ ‫דער הייליגער מהרש"א איז געווע א גדול הדור‪ ,‬ער האט געלערנט מיט תלמידי אוי א זעלטענע פארנע ‪ ,‬ער האט געפירט גאר א גרויסע ישיבה‪ ,‬או‬ ‫ביז היינט איז נא פארבליב זיי הייליגער ספר מהרש"א‪ ,‬וואס באלייכט די אויג פאר אלע וואס לערנע דאס‪.‬‬ ‫מיט רוח הקודש‬ ‫דער הייליגער בעל ש טוב‪ ,‬או דער הייליגער פרי מגדי ‪ ,‬או נא צדיקי ‪ ,‬האב עדות געזאגט‪ ,‬אז אלע רייד פו מהרש"א איז געשריב געוואר מיט רוח‬ ‫הקודש‪ ,‬או ס'איז קלאר אז ָא רוח הקודש איז נישט מעגלי אז א מענטש זאל מאכ אזא ספר‪.‬‬ ‫דער הייליגער ישמח משה שרייבט פאר זיי זו הרה"ק ר' אלעזר ניס זצ"ל‪ ,‬אז ער זאל לערנע גמרא‪ ,‬תוספות‪ ,‬או רא"ש‪ ,‬או אוי די חידושי פונע ‬ ‫זייד דער מהרש"א‪ ,‬או דאס איבער'חזר' עטליכע מאל‪.‬‬ ‫פויזנע‪ ,‬כעלע‪ ,‬לובלי ‪ ,‬אוסטראה‬ ‫צוואנציג יאר האט ער געפירט זיי ישיבה אי די שטאט פויזנע‪ ,‬אי די שטאט וואו זיי שוויגער האט געוואוינט‪ ,‬או אי יאר שס"ה ווע זיי שוויגער איז‬ ‫נפטר געוואר זייענדיג הונדערט יאר‪ ,‬איז בלויז געבליב פו איר פארמעג אויסצוהאלט די ישיבה אוי דרייסיג טעג‪ ,‬נישט מער‪ ,‬דעריבער האט ער‬ ‫דעמאלט אנגענומע דאס רבנות אי די שטאט כעלע ‪ ,‬ווי ער האט אויפגעשטעלט א גרויסע ישיבה‪ ,‬או פערצ יאר שפעטער אי יאר שע"ד האט ער‬ ‫איבערגענומע די רבנות אי די שטאט לובלי‪ ,‬או על יאר אי יאר שפ"ה איז ער געוואר רב או ראש ישיבה אי די גרויסע שטאט אוסטראה‪.‬‬ ‫אי די שטאט אוסטראה האט ער אויסגעברייטעט זיי ישיבה אוי א גרויסע פארנע ‪ ,‬טויזנעטער תלמידי האב געלערנט ביי אי ‪ ,‬או זיי ישיבה האט‬ ‫געהאט גאר א ווייטע אפקלאנג‪ ,‬זייער אסא גדולי הדור זענע אהינגעקומע אי פרעג שאלות‪.‬‬ ‫הכנסת אורחי‬ ‫אויסער זיי געוואלדיגע גאונות או קדושה‪ ,‬איז ער געווע שטארק פארנומע מיט צדקה או חסד‪ ,‬זיי שטוב איז געווע שטענדיג אפ פאר יעד ארימא‪,‬‬ ‫יעדער דורכגייער האט געוואוסט אז אי שטוב פו מהרש"א קע מע אייביג אריינקומע או מ'באקומט ברייט צו עס או א פיינע געלעגער צו נעכטיג‪.‬‬ ‫דער הייליגער מהרש"א איז נפטר געוואר געוואר מוצאי שבת‪ ,‬ה' כסלו אי יאר שצ"ב‪ ,‬זייענדיג זיב או זיבעציג יאר‪.‬‬ ‫זכותו הגדול יג עלינו ועל כל ישראל‪.‬‬ ‫***‬

‫גליו אז תתענג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫שו‪.‬‬

‫ת"ת ויואל משה קרית יואל‬


‫די וועלט איז נישט הפקר‬ ‫די שותפי האב אפגעקויפט די סחורה‬ ‫אי די צייט ווע דער הייליגער מהרש"א זי"ע איז געווע רב אי די‬ ‫שטאט אוסטראה‪ ,‬האב געוואוינט דארט צוויי סוחרי וועלכע האב ‬ ‫געפירט א גרויס שי געשעפט‪ ,‬או האב זי זייער גוט פארטראג ‪,‬‬ ‫איי טאג זענע זיי געוואויר געוואר ‪ ,‬אז אי א דערנעבנדיג דאר‬ ‫איז דא צו פארקויפ גאר אסא סחורה פאר זייער א ביליגע פרייז‪ ,‬די‬ ‫סחורה ליגט ביי א אלמנה )נישט קיי אידישע( וואס האט‬ ‫גע'ירש'נט די סחורה פו איר מא וועלכער איז געשטארב מיט א‬ ‫קורצע צייט פריער‪ ,‬או אזוי ווי די פרוי האט זי שטארק גענויטיגט‬ ‫אי געלט‪ ,‬האט זי געקענט באשטיי צו פארקויפ די סחורה פאר‬ ‫זייער א ביליגע פרייז‪.‬‬ ‫די שותפי וועלכע האב געשפירט אז מ'קע פארדינע אסא געלט‪,‬‬ ‫האב באשלאס נישט ארויסצולאז אזא געלעגנהייט או זיי זענע ‬ ‫אהי געפאר אפצוקויפ די סחורה‪.‬‬ ‫די אלמנה האט אריינגערופ די צוויי סוחרי וועלכע זענע געווע ‬ ‫זייער שיי אנגעטא או האב אויסגעזע ווי חשוב'ע מענטש ‪,‬‬ ‫איינער פו זיי‪ ,‬דער וועלכער האט געקענט די שפרא וואס די‬ ‫אלמנה האט גערעדט‪ ,‬האט אנגעהויב צו רעד או פארהאנדל ‬ ‫וועג די סחורה וואס זיי זענע געקומע אפקויפ ‪ ,‬ווע די פרוי האט‬ ‫געזע אז זיי זענע זייער ארינטליכע מענטש ‪ ,‬האט זי גליי מסכי‬ ‫געווע זיי דאס צו פארקויפ ‪.‬‬ ‫די סוחרי האב אהינגעגעב דאס גאנצע געלט‪ ,‬או האב זי‬ ‫ארויפצולאדענע די סחורה אוי זייערע וועגענער‬ ‫ָ‬ ‫געגרייט‬ ‫אהיימצופיר צו זי אי שטאט‪ ,‬די פרוי האט זיי ארויסגעוויז א‬ ‫ספעציעלע פריינדשאפט‪ ,‬או אנדערש ווי איר שטייגער האט זי‬ ‫ארויסגעהאלפ די סוחרי איינצופאק די סחורה‪.‬‬ ‫איינער איז צוריקגעפאר ברענגע וועגענער‬ ‫אינמיט די ארבעט האב זיי געזע אז זיי האב נישט קיי גענוג‬ ‫וועגענער אריינצולייג די סחורה‪ ,‬דעריבער האב זיי באשלאס אז‬ ‫איינער פו זיי וועט צוריקפאר אי שטאט או ברענגע נא‬ ‫וועגענער‪ ,‬או דער צווייטער וועט דארט בלייב איבערשלאפ או ‬ ‫צופרי וועל זיי צוזאמע אהיימפאר ‪.‬‬ ‫פארנאכטס האט די פרוי ‪ -‬וועלכע האט זי שטארק באפריינדעט‬ ‫מיט די סוחרי ‪ -‬גערופ דע סוחר וועלכער איז דארט געבליב ‪ ,‬או ‬ ‫אי אנגעפאנגע צו צורעד אז זי זאל עס פו די פיינע סעודה וואס‬ ‫זי האט אי צוגעגרייט‪ ,‬פארשטייט זי‪ ,‬אז ער האט נישט געוואלט‬ ‫עס פו אירע מאכלות אסורות‪ ,‬אבער זי האט נישט נאכגעלאזט‪ ,‬או ‬ ‫האט געזאגט‪ ,‬אז זי איז גרייט נא מער אראפצולאז די פרייז פו די‬ ‫סחורה‪ ,‬או זי האט זי געשטארקט אוי אי‪ ,‬או ער איז ליידער‬ ‫דורכגעפאל או געגעס מאכלות אסורות או געטא נא עבירות‪.‬‬

‫גליו אז תתענג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫דע אנדער אינדערפרי‪ ,‬ווע דער שות איז צוריקגעקומע מיט‬ ‫וועגענער‪ ,‬האב זיי צוזאמע ארויפגעלייגט די איבריגע סחורה אוי‬ ‫די וועגענער‪ ,‬או זיי זענע אהיימגעפאר מיט די גאנצע סחורה‪.‬‬ ‫ער האט זי נישט געקענט מוחל זיי‬ ‫אויפ' וועג אהיי האט דער סוחר שטארק חרטה געהאט אוי די‬ ‫עבירה וואס ער האט נעכט געטא ‪ ,‬או האט אויסגעבראכ אי א‬ ‫גרויס געוויי ‪ ,‬אוי די פראגע פו זיי חבר פארוואס ער וויינט אי א‬ ‫צייט וואס ער וואלט זי געדארפט פרייע אוי דע געלונגענע‬ ‫געשעפט וואס זיי האב געמאכט‪ ,‬האט דער חבר זי ארויסגעדרייעט‬ ‫פו ענטפער ‪.‬‬ ‫אבער דער חבר האט נישט נאכגעלאזט או האט געמוט��עט אז ער‬ ‫זאל אי אויסזאג דע אמת פארוואס ער וויינט‪ ,‬זעענדיג אז ער‬ ‫האט נישט קיי ברירה‪ ,‬האט ער אי אויסגעזאגט דע אמת‪ ,‬או ‬ ‫געזאגט‪ ,‬אז די עבירה לאזט אי נישט קיי מנוחה‪.‬‬ ‫ווע דער חבר האט דאס געהערט‪ ,‬האט ער אויסגעבראכ אי א‬ ‫געלעכטער‪ ,‬זאגענדיג‪ ,‬פארוואס טראכסטו יעצט פו אזעלכע‬ ‫נארישקייט ‪ ,‬דער עיקר איז אז דו האסט געמאכט אסא געלט‪ ,‬אויב‬ ‫דו ווילסט אפמעק דיי עבירות‪ ,‬וועסטו קענע טייל פו די געלט‬ ‫אסא צדקה‪.‬‬ ‫ער האט אפגעקויפט די עבירה‬ ‫אבער דער סוחר האט נישט אנגענומע זיינע ווערטער או ס'האט‬ ‫אי זייער געשטערט‪ ,‬או האט נישט אויפגעהערט צו וויינע ‪ ,‬ווע ‬ ‫דער חבר האט געזע אז ער קע זי נישט בארואיג ‪ ,‬האט ער זי‬ ‫אנגערופ ‪ ,‬ווייסטו וואס‪ ,‬אי בי גרייט אפצוקויפ די עבירה וואס דו‬ ‫האסט געטא ‪ ,‬או ער פרעגט אי וויפיל געלט ווילסטו פאר די‬ ‫עבירה‪ ,‬האט ער אי געענטפערט‪ ,‬אויב דו ביזט באמת גרייט‬ ‫אפצוקויפ די עבירה‪ ,‬בי אי מוותר אוי דע גאנצ געלט פונע‬ ‫ריווח וואס קומט זי מיר פו דע געשעפט וואס מיר האב געמאכט‬ ‫דור די פרוי‪.‬‬ ‫זיי האב געמאכט א תקיעת כ )אזוי ווי א שבועה(‪ ,‬או דער חבר‬ ‫האט אפגעקויפט די עבירה‪ ,‬או זיי זענע ווייטער געפאר ‬ ‫פרייליכערהייט‪ ,‬איינער האט געהאט א שמחה פו דע וואס ער‬ ‫האט פארדינט אסא געלט‪ ,‬או דער צווייטער איז געווע בשמחה‬ ‫אז ער איז פטור געוואר פו די עבירה‪ ,‬או ס'האט אי בכלל נישט‬ ‫געשטערט אז צוליב דע האט ער פארלויר זיי פארדינט חלק‪.‬‬ ‫מקח בלייבט מקח‬ ‫א מענטש בלייבט נישט אייביג לעב ‪ ,‬או ס'האט זי געפירט פו ‬ ‫הימל אז דער שות וועלכער האט אפגעקויפט די עבירה איז פריער‬ ‫געשטארב ‪ ,‬ווע ער איז ארויפגעקומע צו בית די של מעלה‪ ,‬האט‬ ‫מע אפיר גענומע אלע זיינע מעשי וואס ער האט געטא אוי די‬ ‫וועלט‪ ,‬די גוטע או חלילה דאס פארקערטע‪ ,‬או צוויש די עבירות‬ ‫וואס מ'האט אויסגערעכנט איז אוי געווע די עבירה וואס ער האט‬

‫שז‪.‬‬

‫ת"ת ויואל משה קרית יואל‬


‫אפגעקויפט פו זיי שות‪ ,‬דער איד וועלכער האט בכלל נישט‬ ‫געדענקט פו די גאנצע מעשה האט דאס קוד געלייקנט‪ ,‬אבער‬ ‫מ'האט אי מסביר געווע אז וויבאלד ער האט געזאגט פאר זיי חבר‬ ‫אז ער קויפט אפ די עבירה‪ ,‬ווערט דאס גערעכנט אוי זיי חשבו ‪.‬‬ ‫ער האט זי פרובירט ארויסצודרייע ‪ ,‬זאגנדיג‪ ,‬אז ער האט קיינמאל‬ ‫נישט געמיינט ערנסט צו נעמע די עבירה אוי זי‪ ,‬ער האט פשוט‬ ‫געוואלט בארואיג זיי שות‪ ,‬אבער זיינע טענות האב גארנישט‬ ‫געהאלפ ‪ ,‬מ'האט אי געזאגט‪ ,‬וויבאלד דו האסט אזוי געזאגט פאר' ‬ ‫שות‪ ,‬איז יענער געוואר רואיג‪ ,‬וואוסענדיג אז די עבירה איז שוי ‬ ‫מער נישט זיינס‪ ,‬דעריבער האט ער נישט תשובה געטא דערוי‪ ,‬או ‬ ‫מקח בלייבט מקח‪ ,‬נאר מ'האט אי געזאגט‪ ,‬אז אויב ער וויל קע ער‬ ‫רופ זיי שות צו די תורה‪.‬‬ ‫ער רופט אי צו די תורה‬ ‫איי נאכט האט זי דער שות גע'חלומ'ט‪ ,‬אז זיי חבר וועלכער איז‬ ‫נישט לאנג צוריק נפטר געוואר ‪ ,‬רופט אי צו די תורה ביי בית די ‬ ‫של מעלה‪ ,‬אינדערפרי ווע ער האט זי אויפגעוועקט‪ ,‬האט ער זי‬ ‫זייער דערשראק פו דע שלעכט חלו‪ ,‬אבער ער האט גליי‬ ‫געטראכט אז דאס איז גארנישט‪ ,‬ס'איז זיכער דברי בטלי‪ ,‬אבער‬ ‫ווע דער חלו האט זי איבערגע'חזר'ט עטליכע מאל‪ ,‬האט ער‬ ‫געטראכט אז זיכער מיינט דאס עפעס‪ ,‬דעריבער האט ער באשלאס ‬ ‫אז ער וועט אריבערגיי צו רב פו שטאט‪ ,‬דער הייליגער מהרש"א‬ ‫זי"ע‪ ,‬או אי פרעג וואס צו טא ווייטער‪.‬‬ ‫דער הייליגער מהרש"א האט אי בארואיגט או געזאגט‪ ,‬אז אויב‬ ‫דער שות וועט נאכאמאל קומע די רופ צו די תורה‪ ,‬זאלסטו אי‬ ‫זאג אז דו ביזט גרייט צו גיי צו די תורה אוי די וועלט צו‬ ‫מהרש"א‪.‬‬ ‫דע קומענדיג נאכט האט ער זי ווידער געחלומ'ט ווי דער שות‬ ‫רופט אי צו בית די של מעלה‪ ,‬האט ער אי געזאגט וואס דער‬ ‫מהרש"א האט באפויל ‪ ,‬האט דער שות געזאגט‪ ,‬אז ער איז גרייט צו‬ ‫קומע צו די תורה צו הייליג מהרש"א‪ ,‬מ'האט באשטימט די צייט‬ ‫פו די די תורה אוי עטליכע וואכ שפעטער‪ ,‬או פו יענע טאג‬ ‫איז דער שות מער נישט געקומע צו אי חלו‪.‬‬ ‫די וועלט איז נישט הפקר‬ ‫צו באשטימט טאג‪ ,‬האט דער הייליגער מהרש"א באפויל אז די‬ ‫גאנצע שטאט‪ ,‬מענער‪ ,‬פרויע ‪ ,‬או קינדער זאל זי צוזאמקומע אי ‬ ‫בית המדרש‪ ,‬כדי יעדער זאל וויס אז די וועלט איז נישט הפקר‪ ,‬או ‬ ‫אוי אלע דאר מע געב א די וחשבו ‪ ,‬ס'איז טאקע אזוי געווע ‪,‬‬ ‫דאס גאנצע בית המדרש איז געווע איבערגעפילט‪ ,‬או דער‬ ‫מהרש"א האט באפויל פאר' שמש‪ ,‬ער זאל גיי צו קבר פונע‬ ‫נפטר או אי מעלד אז ס'איז שוי אנגעקומע דע טאג פונע די ‬ ‫תורה‪ ,‬או ער זאל גליי קומע אי בית המדרש‪.‬‬

‫גליו אז תתענג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ביי איי ווינקל פונע בית המדרש האט מע אויפגעשטעלט א‬ ‫מחיצה‪ ,‬וואו ס'וועט זיי דאס פלא‪ $‬פאר' נפטר‪ ,‬ס'האט געהערשט‬ ‫א געוואלדיגע שטילקייט אינע גאנצ בית המדרש‪ ,‬או דער‬ ‫מהרש"א האט געווינק אז מ'זאל אנהייב די טענות‪ ,‬דער‬ ‫לעבעדיגער שות האט מיט א ציטערדיגע שטימע אנגעהויב צו‬ ‫זאג ‪ ,‬ס'איז אמת אז אי בי דורכגעפאל מיט א הארבע עבירה‪,‬‬ ‫אבער כ'האב גליי חרטה געהאט או אי האב זי נישט געקענט‬ ‫בארואיג ‪ ,‬או נאר נאכדע וואס מיי שות האט אפגעקויפט די‬ ‫עבירה האב אי געשפירט ווי א שווערע שטיי איז אראפ פו מיי ‬ ‫האר‪ ,$‬או דער מקח איז געטא געוואר מיט א תקיעת כ )ווי א‬ ‫שבועה(‪ ,‬או יעצט קע ער נישט צוריקציע דערפו ‪.‬‬ ‫דערנא האט מע געהערט א קול פו די אנדערע זייט מחיצה פונע‬ ‫געשטארבענע שות‪ ,‬או זאגט‪ ,‬ס'איז אמת אז כ'האב געטא א‬ ‫גרויסע נארישקייט אז אי האב אפגעקויפט די עבירה‪ ,‬אבער אי‬ ‫האב דאס נאר געטא כדי צו בארואיג מיי שות‪ ,‬או נישט ווייל‬ ‫כ'האב באמת געוואלט נעמע די עבירה אוי מיר‪ ,‬או אי בי אי‬ ‫ס הכל נאר שולדיג געלט‪ ,‬או אי דאר נישט לייד קיי יסורי‬ ‫פאר א עבירה וואס כ'האב קיינמאל נישט געטא ‪.‬‬ ‫ווע ער האט געענדיגט זיינע טענות האט ער אויסגעבראכ אי א‬ ‫שרעקליכ געוויי או געזאגט‪ ,‬וויי איז פאר א מענטש וואס ווע ער‬ ‫לעבט טראכט ער נישט אריי אז צו סו וועט ער דארפ אפגעב ‬ ‫די וחשבו אוי אלע וואס ער האט געטא ‪ ,‬אלע מענטש אי בית‬ ‫המדרש זענע גאר שטארק דערציטערט געוואר דאס צו הער ‪ ,‬או ‬ ‫פו יעדעמ'ס אויג האט זי געגאס טייכ טרער ‪.‬‬ ‫דער לעבעדיגער שות איז גערעכט‬ ‫האט דער הייליגער מהרש"א איבערגעהאקט או אויסגערופ ‪ ,‬נאכ' ‬ ‫דורכטראכט דע עני האב מיר באשלאס אז דער לעבעדיגער‬ ‫שות איז גערעכט‪ ,‬או געשעפט בלייבט געשעפט‪ ,‬דער‬ ‫געשטארבענער שות האט נישט געדארפט גרינגשעצ אי די‬ ‫עבירה‪ ,‬או נאר דאס האט צוגעברענגט אז דער חבר זאל נישט‬ ‫ריכטיג תשובה טא ‪ ,‬טראכטנדיג אז דורכדע וואס ער האט עס‬ ‫פארקויפט איז עס אינגאנצ נישט זיי עבירה‪ ,‬דער מהרש"א האט‬ ‫צוגענדיגט‪ ,‬אז כדי צו פארגרינגער דע עונש פונע‬ ‫געשטארבענע שות‪ ,‬וועל אי ארויסגעב א געוויסע תשובה‬ ‫פאר' לעבעדיג שות‪ ,‬וואס דורכדע וועט מע יענע‬ ‫פארגרינגער דע שטרא‪ ,‬ווע דער מהרש"א האט פארענדיגט‬ ‫זיינע ווערטער‪ ,‬האט מע געהערט וויינע פו אונטער די מחיצה‪.‬‬ ‫די מעשה האט איבערגעלאזט א מורא'דיג רוש אוי אלע‬ ‫פארזאמלטע וואס זענע דארט געווע ‪ ,‬וועלכע האב קלאר געזע אז‬ ‫די וועלט איז נישט הפקר‪ ,‬או אלעס ווערט פארשריב ‪ ,‬או דער‬ ‫עיקר האט מע געזע ווי גרויס ס'איז דער כח פו תשובה‪ ,‬או ‬ ‫ווילאנג דער מענטש לעבט קע מע אלעס פאררעכט ‪.‬‬ ‫***‬

‫שח‪.‬‬

‫ת"ת ויואל משה קרית יואל‬


‫די תיפלה איז איינגעזונקע‬ ‫גלאק‬ ‫געקלונגע מיט די ָ‬ ‫אי די שטאט אוסטראה וואו דער הייליגער מהרש"א איז געווע רב‪,‬‬ ‫האט מע נישט צוקומע צו בית החיי אי שטאט נאר אויב מ'איז‬ ‫אריבערגעגאנגע א קלויסטער‪ ,‬ס'איז נישט געווע קיי שו אנדערע‬ ‫וועג אנצוקומע צו בית החיי‪ ,‬די גלחי פונע קלויסטער וועלכע‬ ‫האב געזוכט צו שטער די איד פו אדורכצוגיי מיט זייערע‬ ‫נפטרי‪ ,‬זענע אויפגעקומע מיט א פלא ‪ ,‬אז יעדעס מאל ווע די‬ ‫איד וועל אריבערפיר א נפטר צו בית החיי‪ ,‬וועל זיי קלונגע ‬ ‫גלאק פו די תיפלה או הויע זינגע ‪ ,‬כדי צו שטער די איד ‬ ‫מיט די ָ‬ ‫וועלכע באגלייט די מטה צו בית החיי‪.‬‬ ‫זיי האב טאקע אזוי געטא ‪ ,‬ביי יעדע לויה וואס די איד האב ‬ ‫באגלייט א נפטר צו בית החיי‪ ,‬האב זי די גלאק צוקלינגע ‬ ‫הויע או דאס האט שטארק געשטערט די איד ‪ ,‬די איד האב זי‬ ‫נישט געקענט קיי עצה געב ‪ ,‬ווייל אי יענע צייט זענע די‬ ‫באציאונגע צוויש די איד או להבדיל די גוי געווע גאנ‪ $‬רואיג‪,‬‬ ‫או די איד האב געוואוסט אז אויב וועל זיי מאכ א געוואלד‪ ,‬וועל ‬ ‫די גלחי אונטערהעצ די גוי'אישע איינוואוינער קעג זיי‪.‬‬ ‫פאר דער הייליגער מהרש"א איז נפטר געוואר ‪ ,‬האט ער געלאזט‬ ‫צוואה‪ ,‬אז ביי זיי לויה זאל מע ארויפלייג א ספר תורה אוי זיי ‬ ‫בעט‪.‬‬ ‫ווע דער הייליגער מהרש"א איז נפטר געוואר האב די חברה‬ ‫קדישא אויסגעפאלגט די צוואה‪ ,‬או האב ארויפגעלייגט א ספר‬ ‫תורה אוי זיי בעט‪ ,‬ביי די לויה האב זי באטייליגט טויזענטער‬ ‫מענטש וועלכע זענע געקומע אפגעב דע לעצט כבוד פאר' ‬ ‫באלאכט די וועלט מיט זיי תורה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫גרויס נפטר וועלכער האט‬ ‫זי אויפגעזעצט או געליינט א פסוק‬ ‫ווע די לויה איז אדורכגעגאנגע די תיפלה האב די גלחי‬ ‫געקלינגע מיט די גלאק ווי געווענלי‪ ,‬פלוצלונג זעט מע ווי די‬ ‫בעט פונע הייליג מהרש"א שאקלט זי‪ ,‬דער נפטר רירט זי‪ ,‬א‬ ‫שרעק האט באנומע אלע באטייליגטע‪ ,‬דערנא האט זי דער‬ ‫הייליגער נפטר אויפגעזצט אויפ' בעט‪ ,‬או אויפגעמאכט די ספר‬ ‫תורה או געליינט הויע דע פסוק אי פרשת עקב‪ ,‬שק‪ $‬תשקצנו‬ ‫ותעב תתעבנו כי חר הוא )זאלסט אי פאר'מיאוס' או ‬ ‫פאראומווערדיג ‪ ,‬ווייל ער איז וויסט(‪ ,‬גליי נאכדע וואס דער‬ ‫מהרש"א האט געענדיגט דע פסוק‪ ,‬האט ער זי צוריקגעלייגט אזוי‬ ‫ווי פריער‪ ,‬דער פחד פו יעד איז געווע זייער גרויס‪.‬‬ ‫די איד האב אויפגעהויב די בעט או ווייטער געגאנגע ‪ ,‬או צו‬ ‫יעדנס וואונדער האט דער הויעכער קלויסטער אנגעהויב ‬ ‫איינצוזינק אי דער ערד‪ ,‬או נא די לויה ווע די איד זענע ‬ ‫צוריקגעגאנגע דע זעלב וועג האב זיי געזע אז דער פלא‪ $‬פו ‬ ‫פלא‪ ,‬ס'איז נישט געווע ‬ ‫דע קלויסטער איז שוי געווע אינגאנצ ַ‬

‫גליו אז תתענג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫דארט קיי זכר פו קיי קלויסטער‪ ,‬או פו דעמאלט או ווייטער‬ ‫האב די איד מער נישט געהאט קיי שו פראבלעמע ביי לויות צו‬ ‫טראג די נפטרי צו בית החיי‪.‬‬ ‫***‬ ‫א געוואלדיגע ליכטיגקייט‬ ‫אריינגעשיקט א ארימא‬ ‫פאר דער הייליגער מהרש"א פלעגט לערנע מיט זיינע תלמידי‪,‬‬ ‫האט ער זי איינגעשפארט אליינס אי זיי שטוב‪ ,‬או הערשט‬ ‫דערנא איז ער ארויסגעקומע צו לערנע ‪.‬‬ ‫די תלמידי זענע געווע שטארק נייגעריג צו וויס וואס דער‬ ‫מהרש"א טוט אי צימער פאר' לערנע ‪ ,‬מיט וואס גרייט ער זי צו‬ ‫פארלערנע ‪ ,‬אבער זיי האב בשו אופ נישט געקענט געוואויר‬ ‫געוואר ‪.‬‬ ‫דער איינציגסטער וועג צו דערגיי איז געווע ‪ ,‬אז איינער זאל זי‬ ‫באהאלט אי דע צימער פונע מהרש"א או צוזע פו דער נאנט‬ ‫געוואגט צו טא ‬ ‫ַ‬ ‫די עבודה פונע רבי' ‪ ,‬אבער קיינער האט זי נישט‬ ‫אזא שריט וואוסענדיג אז זייער רבי איז זיכער נישט מסכי דערצו‪.‬‬ ‫ביז ס'איז איינגעפאל פאר די תלמידי צו רופ א ארימא וועלכער‬ ‫נויטיגט זי אי געלט‪ ,‬או אי בעט אז ער זאל זי באהאלט אי ‬ ‫שטוב או זע וואס דער מהרש"א טוט או מ'וועט אי צאל א‬ ‫שיינע סכו געלט‪ ,‬זיי האב טאקע שנעל געטראפ א ארימא ‬ ‫וועלכער האט נישט געהאט קיי ברויט צו עס ‪ ,‬או האט זי געלאזט‬ ‫איבעררעד זי צו באהאלט אינע שטוב פונע הייליג מהרש"א‪.‬‬ ‫געשפירט אז ער האלט דאס נישט אויס‬ ‫יענער האט געטא אזוי ווי מ'האט אפגעשמועסט או זי באהאלט ‬ ‫אינע צימער בשעת דער מהרש"א איז נישט דארט געווע ‪ ,‬גליי‬ ‫ווע דער מהרש"א איז אריינגעקומע אי צימער או האט אנגעהויב ‬ ‫עוסק צו זיי אי זיי הייליגע עבודה‪ ,‬איז דער צימער געוואר ‬ ‫אנגעפולט מיט א גרויסער ליכטיגקייט‪ ,‬או פו דע שטארק ‬ ‫ליכטיגקייט האט דער ארימא געשפירט אז ער ווערט ממש בלינד‪.‬‬ ‫דער ארימא האט נא פרובירט צו ווארט עטליכע מינוט אי זיי ‬ ‫באהעלטעניש‪ ,‬אבער נאכדע וואס ער האט געשפירט אז ער האלט‬ ‫דאס מער נישט אויס‪ ,‬איז ער ארויסגעקומע או איז צוגעגאנגע ‬ ‫צו מהרש"א או האט אנגעהויב צו וויינע ‪ ,‬זאגענדיג אז ער איז‬ ‫גארנישט שולדיג‪ ,‬די תלמידי האב אי איבערגערעדט אז ער זאל‬ ‫אריינקומע ‪ ,‬ער האט געבעט פונע מהרש"א אז ער שפירט ער איז‬ ‫ממש בלינד‪ ,‬או ער זאל מתפלל זיי פאר אי אז ער זאל‬ ‫צוריקבאקומע זיי זעע קראפט‪.‬‬ ‫דער הייליגער מהרש"א האט אי באפויל זי צו זעצ ‪ ,‬או נאכדע‬ ‫וואס ער האט זי אראפגעזעצט‪ ,‬איז דער הייליגער מהרש"א‬ ‫ארומגעגאנגע זיי בענקל או דער ארימא איז צוריק געזונט‬ ‫געוואר אוי זיינע אויג או געקענט זע געהעריג‪.‬‬ ‫***‬

‫שט‪.‬‬

‫ת"ת ויואל משה קרית יואל‬


‫דער שט וויל אי אומברענגע‬ ‫ער האט גערופ דע תלמיד צו די תורה‬

‫אי אוי מיי חשבו אסא תורה‪ ,‬דערפאר רו אי צו די תורה דע‬ ‫תלמיד וועלכער האט מי פארשעמט‪.‬‬

‫דער הייליגער חת סופר האט דערציילט‪ ,‬אז אי די צייט פונע‬ ‫מהרש"א איז געווע א באקאנטער רשע וועלכער פלעגט טא ‬ ‫גרויסע עבירות ברבי‪ ,‬ווע ער איז געשטארב האט איינער פו די‬ ‫תלמידי פונע מהרש"א אי שטארק פארשעמט‪.‬‬

‫פאר דיי אייגענע טובה זיי אי מוחל‬

‫דע קומענדיג נאכט האט דער תלמיד פונע מהרש"א געזע דע‬ ‫רשע אי חלו או ער זאגט אי אז ער רופט צו די תורה צו בית‬ ‫די של מעלה צוליב די בזיונות וואס ער האט אי פארשעמט‪.‬‬ ‫צופרי האט דער דערשראקענער תלמיד דאס דערציילט פאר זיי ‬ ‫טאטע‪ ,‬זיי טאטע האט אי בארואיגט אז ער דאר זי נישט מאכ ‬ ‫וואוסענדיג פונע חלו‪ ,‬אבער ווע דער חלו האט זי‬ ‫איבערגע'חזר'ט נאכט נא נאכט‪ ,‬האב זיי געזע אז דאס איז נישט‬ ‫קיי פשוט'ע זאכ ‪ ,‬דעריבער זענע זיי אריבערגעגאנגע צו הייליג ‬ ‫מהרש"א או אי דערציילט וועג דע חלו‪.‬‬ ‫האט דער מהרש"א געזאגט פאר' תלמיד‪ ,‬אז דע קומענדיג נאכט‬ ‫זאל ער נעכטיג אי זיי הויז‪ ,‬דער מהרש"א האט אנגעזאגט פאר זיי ‬ ‫משפחה אז אויב דער בחור וועקט זי אוי אינמיט די נאכט מיט א‬ ‫שרעק‪ ,‬זאל מע אי גליי רופ ‪ ,‬ס'איז טאקע אזוי געווע ‪ ,‬דער בחור‬ ‫האט זי אויפגעוועקט אינמיט די נאכט מיט קולות או מ'האט תיכ‬ ‫מודיע געווע פאר' מהרש"א‪.‬‬ ‫דער הייליגער מהרש"א איז צוגעגאנגע צו בעט פונע תלמיד‪ ,‬או ‬ ‫האט אנגעפאנגע צו רעד צו די נשמה פונע מת‪ ,‬או אי‬ ‫געפרעגט וואס ער וויל פו זיי תלמיד‪ ,‬האט דער געשטארבענער‬ ‫געענטפערט‪ ,‬דער תלמיד האט מי שטארק פארשעמט‪ ,‬האט דער‬ ‫מהרש"א אי געפרעגט‪ ,‬איז דאס דיר דע נישט געקומע ‪ ,‬דו ביזט‬ ‫דא געווע א רשע אלע דיינע יאר ‪ ,‬האט דער געשטארבענער‬ ‫געענטפערט‪ ,‬אז ער וויל דערצייל א מעשה‪.‬‬ ‫ער האט געראטעוועט א איד‬ ‫דערציילט ער‪ ,‬אז אמאל האט ער געזע ווי א תלמיד חכ פאלט‬ ‫דערטראנקע ‪ ,‬איז ער מיט א‬ ‫ָ‬ ‫אריי אי א טיי או זי כמעט‬ ‫שטארקייט אריינגעשפרינגע אי וואסער כדי אי צו ראטעווע ‪ ,‬פו ‬ ‫דעמאלט או ווייטער זענע זיי געוואר גוטע חברי‪ ,‬או האב ‬ ‫געמאכט א יששכר וזבולו געשעפט‪ ,‬אי האב אי אויסגעהאלט ‬ ‫מיי גאנצ לעב או אי געשטיצט כדי יענער זאל קענע לערנע ‬ ‫מיט הרחבת הדעת‪.‬‬ ‫דערציילט ער‪ ,‬ווע ער איז ארויפגעקומע אויב אי הימל‪ ,‬האט מע ‬ ‫אי אויפגענומע מיט כבוד אזוי ווי עס ּפ ַאסט פאר א תלמיד חכ‪,‬‬ ‫מ'האט גארנישט דערמאנט פו קיי עבירות‪ ,‬דאס איז צוליב וואס‬ ‫אי האב געראטעוועט אזא גרויס תלמיד חכ פו שטארב ‪ ,‬או אי‬ ‫האב אי אויסגעהאלט אז ער זאל קענע לערנע ‪ ,‬דעריבער האב‬

‫גליו אז תתענג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫האט דער הייליגער מהרש"א אי געזאגט‪ ,‬באמת האסטו דא‬ ‫געטא גאר גרויסע עבירות אי דיי לעב ‪ ,‬או עס קומט דיר‬ ‫שרעקליכע עונשי אי גיהנ‪ ,‬אבער וויבאלד דו האסט‬ ‫געראטעוועט א איד או אי געשטיצט‪ ,‬איז געוואר א מחיצה צוויש ‬ ‫דיר או דיינע שלעכטע מלאכי וועלכע קענע נישט צוקומע צו‬ ‫דיר‪ ,‬זאלסט אבער וויס אז דיינע עבירות זענע בכלל נישט‬ ‫אפגעמעקט געוואר ‪ ,‬ווייל דו האסט קיינמאל נישט תשובה געטא ‬ ‫דערוי‪ ,‬דעריבער כדי צו ברענגע אוי דיר די ריכטיגע שטראפ ‪ ,‬וויל‬ ‫דער שט די שטרויכל או די צוברעכ ‪ ,‬דערפאר זאגט ער דיר אז‬ ‫דו זאלסט הרג'ענע דע תלמיד וועלכער האט די פארשעמט‪ ,‬וואס‬ ‫אזוי ארו וועסטו שוי נישט האב קיי שו זכות פו ראטעווע א‬ ‫איד‪.‬‬ ‫דעריבער פאר דיי טובה איז בעסער אז דו לאזט די נישט‬ ‫איבעררעד פונע שט וועלכער וויל די אריינכאפ אי גיהנ‬ ‫אריי ‪ ,‬או זיי מוחל פאר' תלמיד או אזוי ארו וועט דיר זיי אסא‬ ‫בעסער‪ ,‬דער געשטארבענער האט טאקע מוחל געווע פאר' בחור‪,‬‬ ‫או פו דעמאלט או ווייטער איז ער מער נישט געקומע צו אי אי ‬ ‫חלו‪.‬‬ ‫***‬ ‫ס'איז בלויז א בלבול‬ ‫עטליכע מאל ארויסגעפאל פו שאנק‬ ‫דער הייליגער מהרש"א פלעגט נישט לערנע ניטל ביינאכט אזוי ווי‬ ‫ס'איז דער מנהג ישראל‪ ,‬איינמאל איז א מסור געגאנגע דערצייל ‬ ‫פאר די רעגירונג אז דער מהרש"א לערנט נישט קיי תורה נאר כדי‬ ‫צו מזלזל זיי אי זייער חגא‪.‬‬ ‫פו די רעגירונג האט מע געשיקט א שליח געוואויר צו ווער אויב‬ ‫ס'איז אמת אז דער מהרש"א לערנט נישט ניטול‪ ,‬פונקט עטליכע‬ ‫מינוט פאר יענער איז אנגעקומע איז דער מהרש"א געזעצ ביי זי‬ ‫אי צימער או ס'איז ארויסגעפאל א ספר פו זיי שאנק‪ ,‬האט ער‬ ‫עס אויפגעהויב או צוריקגעשטעלט אויפ' פלא‪ ,$‬א קורצע צייט‬ ‫נאכדע איז דער ספר ווידער אראפגעפאל ‪ ,‬האט ער עס נאכאמאל‬ ‫אויפגעהויב או צוריקגעשטעלט‪ ,‬דא האט דאס פאסירט א דריטע‬ ‫מאל‪ ,‬האט דער מהרש"א זי שטארק געוואונדערט דערוי‪ ,‬ער האט‬ ‫גענומע דע ספר אי די האנט או געעפנט ווילנדיג זע וואס פאר‬ ‫א ספר דאס איז‪ ,‬פונקט אי יענע מינוט האט דער שליח פו די‬ ‫רעגירונג אריינגעקוקט דורכ' פענסטער‪ ,‬או האט געזע דע‬ ‫מהרש"א מיט א ספר אי האנט‪ ,‬איז ער צוריקגעגאנגע זאג ‪ ,‬אז‬ ‫ס'איז שקר וכזב‪ ,‬ס'איז נישט מער ווי א בלבול‪ ,‬ער האט אליי געזע ‬ ‫ווי דער מהרש"א לערנט יא‪.‬‬

‫שי‪.‬‬

‫ת"ת ויואל משה קרית יואל‬


‫דאס יאר תשע"ז הייבט מע א צו זאג "ות טל ומטר"‬

‫זונטאג נאכט פרשת ויצא‬ ‫דעריבער וועל מיר דא ברענג די הלכות אוי "ות טל ומטר"‬

‫מ'הייבט א צו זאג ות טל ומטר )אינמיט די ברכה פו בר עלינו(‪ ,‬ביי מעריב פונע זעכציג'סט טאג נא תקופת‬ ‫תשרי‪) ,‬דאס קומט אויס דעצעמבער ‪ 5‬או אמאל קומט דאס אויס דעצעמבער ‪.(6‬‬ ‫די באדייט פו די בקשה איז‪ ,‬מ'בעט פו הקב"ה וואס שפייזט די גאנצע וועלט‪ ,‬אז ער זאל געב טוי מיט רעג‪ ,‬כדי‬ ‫די תבואה וואס מ'האט אנגעזייט‪ ,‬זאל גוט וואקס‪ ,‬או מיר זאל געזעטיגט ווער פו די גשמי ברכה‪.‬‬ ‫אויב מ'האט פארגעס צו זאג ות טל ומטר‪:‬‬ ‫א( אויב מ'דערמאנט זי אינמיט די ברכה פו בר עלינו‪ ,‬זאל מע אנהייב פו ות טל ומטר לברכה או ענדיג‬ ‫ווייטער די גאנצע ברכה‪ ,‬על פני האדמה וכו' )פרמ"ג(‪.‬‬ ‫ב( אויב מ'האט שוי געענדיגט די ברכה פו בר עלינו‪ ,‬או מ'האלט פאר תקע בשופר‪ ,‬זאל מע דארט זאג די פיר‬ ‫ווערטער‪ ,‬ות טל ומטר לברכה‪.‬‬ ‫ג( אויב מ'האט שוי אנגעהויב די ברכה פו תקע בשופר‪ ,‬זאל מע זאג די פיר ווערטער ות טל ומטר לברכה ביי‬ ‫די ברכה שומע תפלה‪ ,‬פאר כי אתה שומע‪.‬‬ ‫ד( אויב מ'האט שוי געענדיגט די ברכה פו שומע תפלה‪ ,‬זאל מע זאג די פיר ווערטער ות טל ומטר לברכה פאר‬ ‫די ברכה פו רצה‪.‬‬ ‫ה( אויב מ'האט שוי אנגעהויב די ברכה פו רצה‪ ,‬דאר" מע נאכאמאל אנהייב פו בר עלינו‪.‬‬ ‫ו( אויב מ'דערמאנט זי נאכדע וואס מ'האט שוי געזאגט דע צווייט יהיו לרצו‪ ,‬דאר" מע נאכאמאל איבער‬ ‫דאווענע די גאנצע שמונה עשרה‪.‬‬ ‫ז( אויב מ'דאר" נאכאמאל איבער דאווענע גאנ‪ #‬שמונה עשרה‪ ,‬איז דער די אז פאר מ'הייבט א נאכאמאל‪,‬‬ ‫דאר" מע ווארט אזוי לאנג ווי עס נעמט צו גיי פיר אייל‪.‬‬ ‫ח( אויב מ'האט נאר געזאגט ות טל לברכה‪ ,‬או נישט געזאגט מטר‪ ,‬האט מע נישט יוצא געווע‪ ,‬אבער אויב‬ ‫מ'האט נאר געזאגט ות מטר‪ ,‬או מ'האט נישט געזאגט טל לברכה‪ ,‬האט מע יא יוצא געווע‪.‬‬ ‫ט( אויב מ'איז מסופק צי מ'האט געזאגט ות טל ומטר‪ ,‬איז דער די‪ ,‬אז אי די ערשטע דרייסיג טעג פו ווע‬ ‫מ'הייבט א צו זאג ות טל ומטר‪ ,‬דאר" מע איבער דאווענע‪ ,‬ווייל מסתמא איז ער נא געוואוינט צו זאג‬ ‫אזוי ווי פארדע‪ ,‬אבער אויב ס'איז שוי נא דרייסיג טעג‪ ,‬דאר" מע נישט איבער דאווענע‪.‬‬ ‫י( ס'איז פארא א עצה‪ ,‬וואס דורכדע וועט מע נישט דארפ איבער דאווענע אויב מ'איז מסופק צי מ'האט‬ ‫געזאגט ות טל ומטר‪ ,‬אז מ'זאל איבערזאג ניינציג )‪ (90‬מאל‪ ,‬די ווערטער‪ ,‬ואת כל מיני תבואתה לטובה ות‬ ‫טל ומטר לברכה‪ ,‬וואס דעמאלט ווערט מע צוגעוואוינט אזוי זאג‪) ,‬אי חת סופר שטייט‪ ,‬אז ס'איז בעסער‬ ‫מ'זאל דאס זאג הונדערט או איי )‪ (101‬מאל(‪.‬‬

‫גליו אז תתענג ש יא ‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ת"ת ויואל משה קרית יואל‬


‫גליו‬

‫ת"ת תורה ויראה‬ ‫דרב"י מסאטמאר‬ ‫קרית יואל‬

‫תנ"ה‬

‫בנשיאות כ"ק מר‬ ‫אדמו"ר שליט"א‬

‫פרשת תולדות‬ ‫שנת תשע"ז לפ"ק‬

‫בעזהשי"ת‬

‫ג' תתצח( עס דערציילט אונזער זיידע‬ ‫‪å"éä ñééåå óñåé 'ø ç"äøä‬‬

‫מרשמי רשוותא‬ ‫אלס בחור אי די יאר תשכ"דכ"ז‪ ,‬פלעג אי ארויסהעלפ אי די אפיס פו "חברה‬ ‫קופת בחורי"‪ ,‬וואס איז געוואר אנגעפירט דור הרה"ח גרשו )ב"ר שלמה( גפ ע"ה‪ ,‬וועלכער‬ ‫האט דאס זייער געטריי אנגעפירט‪ ,‬וואס דער עיקר ארבעט איז געווע צו איינטייל די‬ ‫בחורי פו די ישיבה צו גיי נא געלט אי אלע בתי מדרשי‪.‬‬ ‫עס פלעגט ארויספאר יעד טאג פיר געדונגענע קאר סערוויסעס‪ ,‬מיט פיר בחורי אי‬ ‫יעדע קאר‪ ,‬צו פיר געגענטער פו די שטאט‪ ,‬וויליאמסבורג‪ ,‬בארא פארק‪ ,‬קרוינהייטס‪ ,‬או‬ ‫איסט סייד‪ ,‬או מ'האט זיי ארו געטראג צו אלע מניני ביי אלע בתי מדרשי‪.‬‬ ‫עס איז אפטמאל אויסגעקומע פארשידענע שאלות איבער גיי נא געלט‪ ,‬או ר' גרשו‬ ‫ע"ה פלעגט אריינגיי צו ¯·‪ Ú"ÈÊ Ï‡ÂÈ È¯·„‰ ˜"‰È‬פרעג או ברענגע תשובה‪.‬‬ ‫יעדע ווא נא שב"ק איז די חידושי תורה פו שב"ק געוואר אפגעשריב דור הרה"ח‬ ‫ר' מאיר ישראל גאלדבערגער הי"ו‪ ,‬או הרה"ח ר' נפתלי לעבאוויטש הי"ו‪ ,‬או יעד מיטווא‬ ‫ביינאכט זענע זיי אריינגעגאנגע צו רבי' או איבערגעגאנגע די געשריבענע תורות‪.‬‬ ‫איינמאל האט זיי דער רבי געזאגט אז אסא מאל האט ער שוועריגקייט זי מצמצ‬ ‫זיי אוי" די תורה בשעת ווע ער גייט דאס איבער‪ ,‬ווייל ער מוז זי אנשטרענגע צו‬ ‫פארשטיי דע כתב יד‪ ,‬האב זיי געזוכט איינע וואס זאל יעדע ווא אפטייפ די תורה מיט‬ ‫א טייפרייטער‪ ,‬או אזוי וועט זיי גרינגער צו ליינע פאר רבי'‪.‬‬ ‫אי אפיס פו די 'קופה' איז געווע א טייפרייטער‪ ,‬או אי האב גוט געקענט טייפ‪,‬‬ ‫האט מע מי מכבד געווע דערמיט‪ ,‬או יעד מיטווא פארנאכט ווע זיי זענע פארטיג‬ ‫געוואר מיט שרייב די תורה‪ ,‬האט מע עס געברענגט צו מיר‪ ,‬או אי האב דאס שנעל‬ ‫אפגעטייפט‪ ,‬כדי ס'זאל זיי גרייט אריינצוטראג צו רבי'‪) .‬כ'האב געבעט אלס שכר טירחא צוויי בקשות‪,‬‬ ‫אי זאל קענע ארויפטייפ מיי נאמע או מאמע'ס נאמע פו אויב‪ ,‬או אי זאל מעג אריינלייג א 'קארבא פאפיר' אונטער‬

‫בלעטל כדי ס'זאל בלייב א קאפיע ביי מיר(‪.‬‬ ‫בשנת תשכ"ה איידער דער רבי איז געפאר קיי אר‪ #‬ישראל‪ ,‬האט ער געזאגט אז אוי"‬ ‫די שי" וועט ער האב מער צייט איבער צו ליינע די תורות פו א גאנ‪ #‬סדר )ויקרא אדער במדבר‪,‬‬ ‫וועלכע איז דעמאלט געגאנגע צו דרוק( אי האב דא באקומע די כתבי‪ ,‬או אי האב דאס‬ ‫אפגעטייפט אי די איילעניש בעפאר דער רבי האט אפגערייזט קיי אר‪ #‬ישראל‪.‬‬ ‫אי האב שפעטער באקומע די גריס זיי האב מיר געזאגט אז דער רבי איז זי מחי'‬ ‫מיט די געטייפטע תורות‪ ,‬אזוי האב אי געהאט די זכי' מחי' זיי דע צדיק‪ ,‬זיעועכי"א‪) .‬יואל‬ ‫בערגער‪ ,‬יעקב משה רובינשטיי‪ ,‬ארי' קאה‪ ,‬מרדכי אהר ווייס(‪.‬‬

‫ג' תתצט( עס דערציילט אונזער זיידע‬ ‫‪å"éä õøàååù éáö 'éîçð 'ø ç"äøä‬‬

‫'ג כי יזקי ' מיינט דע טאט ‪...‬‬ ‫מיי שוואגער הרה"ח ר' משה וועבערמא הי"ו או זיי ברודער הגה"ח ר' מאיר זצ"ל‬ ‫זענע געווע תלמידי פונע 'מלא' זצ"ל‪ ,‬או זיי האב שוי געוואוינט אי אמעריקע נא‬ ‫איידער דער היימישער עול איז אהערגעקומע נא די קריג‪.‬‬ ‫האט מיר מיי שוואגער דערציילט אז ווע דער ¯·‪ Ú"ÈÊ È"¯·„‰ Ô¯Ó È‬איז אנגעקומע קיי‬ ‫אמעריקע ר"ה תש"ז‪ ,‬האט ער יענע יאר חוהמ"ס געפירט טיש אינע דעמאלטסדיג סטאלינער‬ ‫ביהמ"ד אוי" ראדני סט‪ .‬או זיי זענע געגאנגע צו טיש‪.‬‬ ‫אי יענע תקופה זענע די 'מלאכי' געווע די איינציגסטע אי אמעריקע וואס זענע‬ ‫געגאנגע אויפ גאס מיט לאנגע פיאות‪ ,‬גרויסע ציצית א קיי בושה פו קיינע‪ .‬ווע זיי זענע‬ ‫אריינגעקומע צו טיש האט זיי דער רבי באטראכט‪ ,‬או געפרעגט ווער זיי זענע‪ .‬האט מע‬ ‫געזאגט פאר רבי' אז דאס זענע אמעריקאנער בחורי‪.‬‬ ‫דער רבי האט הנאה געהאט זיי צו זעה‪ ,‬או ער האט געזאגט "די וועלט פרעגט פארוואס‬ ‫האט דער אייבערשטער דוקא געגעב די תורה אי מדבר או נישט אי א באוואוינט פלא‪ ?#‬נאר‬ ‫ווע דער אייבערשטער וואלט געגעב די תורה אי א מקו מושב וואלט מע געזאגט אז דאס‬ ‫איז נאר נוגע פאר די מענטש פו יענע מדינה או נישט פאר די גאנצע וועלט‪ ,‬וועג דע האט‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫זיי דער אייבערשטער ארויסגענומע אי מדבר ווי קיינער וואוינט נישט‪ ,‬איז דאס הפקר‪ ,‬עס‬ ‫באלאנגט פאר אלעמע גליי"‪.‬‬ ‫האט דער רבי אויסגעפירט ווייזנדיג אוי" די בחורי "ווייזט אויס אז די תורה באלאנגט אי‬ ‫אמעריקע אוי"‪...‬‬ ‫אי האב אמאל געהערט פונע רבי' ז"ל ביי א דינער אי קראונהייטס‪ ,‬האט ער געזאגט‬ ‫אויפ פסוק "חנו לנער על פי דרכו ג כי יזקי לא יסור ממנו"‪ ,‬אז מ'קוקט עפ"י דקדוק גייט‬ ‫ארוי" דער 'ג כי יזקי' אויפ טאט‪ ,‬נישט ווי מ'לערנט פשוט אז עס מיינט דאס קינד‪.‬‬ ‫האט דער רבי געזאגט אז מ'קע דאס טייטש "חנו לנער על פי דרכו" אויב וועט א טאטע‬ ‫אויפציעה א קינד אויפ דר האמת‪ ,‬דעמאלטס 'ג כי יזקי' ווע דער טאטע וועט עלטער ווער‬ ‫'לא יסור ממנו' וועט דער טאטע נישט אוועק גיי פו גוט וועג‪ ,‬ווייל זיי ערליכער קינד וואס‬ ‫ער האט אויפגעצויג וועט אי דערמאנע דע דר הישר אוי" וואס דער טאטע האט אי מחנ‬ ‫געווע‪) .‬יהוס" קרויס‪ ,‬נפתלי קרויס‪ ,‬משה דוד שוואר‪(#‬‬ ‫ג' תתק( עס האט דערציילט אונזער זיידע‬ ‫‪÷"äáéùéá î"ø ì"öæ ïäà÷ ãåã éëãøî 'ø â"äøä‬‬

‫א אקסענע סברא‬ ‫אי די בראשית יאר איז געווע א שרייבער אי 'דער איד' הרה"ח ר' אוריאל צימער ז"ל‪,‬‬ ‫ער איז געווע א בעל תשובה‪ ,‬א ליובאוויטשער חסיד‪ ,‬א טיפער בעל מחשבה או א שטארקער‬ ‫קנאי‪ ,‬א מושל אי מערערע השלמות‪ ,‬ער האט געדינט אלס א דאלמעטשער אי די יו‪ .‬ע‪.‬‬ ‫אי יענע יאר האט ער געשריב הערליכע ארטיקלע אי קנאות אונטער נאמע 'א‪.‬‬ ‫באסיק' וואס האט ארויסגעברענגט די טומאה פו ציונית אוי" א מורא'דיג אופ‪.‬‬ ‫איינמאל האט ער געשריב א ארטיקל אונטער קעפל 'וואס מיינט א אקסענער סברא'‪ .‬או‬ ‫ער האט מסביר געווע אינע מאמר‪ ,‬אז אמאל קע זיי א פאסטו‪ ,‬א פערצ יעריגער שייגעצל‪,‬‬ ‫וואס פירט אליי א סטאדע מיט פינ" הונדערט אקס‪ ,‬וואס באמת יעדע איינע פו די ‪ 500‬אקס‬ ‫קע אוועקלייג דע פאסטו אי א מינוט‪ ,‬איז די שאלה ווי אזוי קע טאקע איי קליינער‬ ‫שייגעצל פיר אזא סטאדע?‬ ‫נאר דער תירו‪ #‬איז אז 'א אקס טראכט נישט'‪ ,‬ער האלט נישט אז ער גייט נא דע‬ ‫פאסטו‪ ,‬ער טראכט איי זא אויב ‪ 499‬אקס גייע אינאיינע גיי אי אוי מיט זיי‪ ,‬או ער גיט‬ ‫נישט אוועק קיי ברעקל מחשבה איבערצוטראכט אפשר קע מע אנדערש קלער‪.‬‬ ‫האט ער דאס ארויסגעברענגט איבער די מענטש וואס זייער מהל המחשבה גייט מיט א‬ ‫אקסענע סברא‪ ,‬מ'פרעגט אי אוי" עפעס וואס ער האט געטו‪ ,‬איז זיי תשובה "ווייל יעדער‬ ‫טוט אזוי‪ "...‬אבער אז מ'וועט אריינטראכט פארוואס 'יעדער' טוט אזוי‪ ,‬וועט זי ארויסשטעל‬ ‫אז איי צייטונגס שרייבער‪ ,‬א לייכטזיניגער מענטש האט עפעס מחליט געווע‪ ,‬ער האט אזוי‬ ‫געשריב‪ ,‬או דער דעת הקהל לויפט אי נא‪ ,‬אנע געב א איבריגע מינוט מחשבה‪ ,‬פארוואס‬ ‫או פארווע‪ ,‬אלעס בלויז ווייל 'יעדער' טוט אזוי‪...‬‬ ‫אגב‪ ,‬רבי אוריאל האט אמאל געשריב אי זיינע מאמרי איבער לשונ הטמא העברעאיש‪,‬‬ ‫אז דער מנהג העול ווע מ'פרעגט עמיצ אוי" אידיש "וואס הערט זי"‪ ,‬ענטפערט ער "ברו‬ ‫ה'‪ ,‬או ווע מ'פרעגט איינע אוי" עברית "מה נשמע?"‪ ,‬ענטפערט ער "הכל בסדר‪ ,"...‬או דער‬ ‫ש ה' ווערט נישט דערמאנט אי זייער לשו הטמא‪.‬‬ ‫דער זיידע ז"ל איז געווע זייער א גרונטליכער לערנער אויפ בלאט‪ ,‬או ער האט אלס‬ ‫געפאדערט פו זיינע תלמידי אי די ישיבה‪ ,‬אז זיי זאל לערנע אוי" דע אלט דר הלימוד‪,‬‬ ‫או ער פלעגט אוועקמאכ מיט א שטארק ביטול דע נייע דר הלימוד וואס ער האט געזאגט‬ ‫אז דאס איז ביטול הזמ‪ ,‬ווי ‪ Ú"ÈÊ È"¯·„‰ ˜"‰È·¯ ˜"Î‬שרייבט איבער דע אי ספה"ק ויואל‬ ‫משה )מאמר ג'(‪.‬‬ ‫אוי" זיי אייגנארטיג וועג האט ער אמאל געזאגט אז ביי די ליטווישע מגידי שיעור איז דא‬ ‫דריי סארט מהלכי‪ ,‬אונס‪ ,‬מפתה‪ ,‬או מוציא ש רע‪ .‬אוי" די חידושי פו א געוויס גדול האט‬ ‫ער געוויז ווי דאס איז בבחינת 'מאנס' ער צווינגט אריי זיי פשט אי די גמרא צי דו ווילסט יא‬ ‫צי נישט‪ ...‬א צווייטער איז א 'מפתה'‪ ,‬ער דרייט אזוי גוט אריי דע פשט אז דער תלמיד זאל‬ ‫מיינע אז דאס מיינט טאקע די גמרא‪ ,‬או די אנדערע זענע סת 'מוציא ש רע' אוי" די גמרא‪,‬‬ ‫זיי לערנע אריי פשטי וואס לא עלתה על דעת חכמינו ז"ל מעול‪) .‬יושע הערש לעווי‪ ,‬שמעו טויב(‪.‬‬


‫ג' תתקא( עס דערציילט אונזער זיידע‬ ‫‪à"èéìù ïàîãòéøô ïäëä äçîù íäøáà 'ø â"äøä‬‬

‫גמילות חסדי מיט די קאר‬ ‫אי האב געהערט פו הרה"ח ר' אברה יעקב גלאנצער ע"ה אז ער האט אמאל‬ ‫געפירט דע ¯·‪ ‰"‰ÏÊ Ï‡ÂÈ È¯·„‰ Ô¯Ó Ô'È‬מיט זיי קאר פו וויליאמסבורג קיי בארא‬ ‫פארק‪ ,‬ווע ער האט זי איינגעדרייט ביי בעדפארד ביי קיעפ זענע געשטאנע עטליכע‬ ‫איד או געווארט אוי" א היטש‪ ,‬ווי פארשטענדלי איז ער ווייטער געפאר‪.‬‬ ‫פרעגט אי דער רבי "וואו וויל פאר די איד?"‪ ,‬זאגט ער קיי בארא פארק‪ ,‬פרעגט‬ ‫דער רבי "נו‪ ,‬מיר פאר דא קיי בארא פארק‪ ,‬פארוואס זאלסטו זיי נישט מיטנעמע?!"‪.‬‬ ‫ר' אברה יעקב האט פרובירט צו זאג אז עס איז נישט שיי מיטצונעמע מענטש‬ ‫ווע דער רבי איז דא‪ .‬אבער עס האט אי נישט געהאלפ‪ ,‬או ער האט זי געמוזט צוריק‬ ‫דרייע או אריינעמע וויפיל מענטש עס האב נאר געהאט פלא‪ #‬אי די קאר צוזאמע‬ ‫מיט רבי'‪) ...‬שמעו ווייס(‬ ‫ג' תתקב( עס דערציילט אונזער זיידע‬ ‫‪å"éä âøòáð��éèù ïøäà äùî 'ø ç"äøä‬‬

‫דער 'פארגער' אתרוג פאר רבי' ‬ ‫מיי טאטע הרה"ח רבי חיי מרדכי שטיינבערג ע"ה האט זי געהאט געקענט מיט די‬ ‫'בעלי פרדסי' פו די אתרוגי‪ ,‬איינער האט געהייס ר' משה לוטנער ע"ה דער צווייטער‬ ‫האט געהייס ר' בערל לוטנער ע"ה‪ ,‬ער האט זיי געקענט פו ירושלי‪ ,‬וואו ער האט‬ ‫געוואוינט דריי יאר בער‪.‬‬ ‫האט מיי טאטע דערציילט "פאר סוכות האב זיי געברענגט די אתרוגי‪ ,‬וויבאלד אי‬ ‫בי זייער נאנט געווע מיט זיי האב זיי מיר געגעב רשות זי אויסצעוועל א אתרוג פו‬ ‫צוויש דריי הונדערט אתרוגי‪ .‬פארשטייט זי אז כ'האב געהאט די געלעגענהייט האב‬ ‫אי טאקע געוועלט א שיינע אתרוג מיט אלע מעלות עס איז געווע אינגאנצ ריי פו‬ ‫אויב ביז אראפ"‪.‬‬ ‫"אי געדענק דעמאלטס איז צו מיר אריבערגעקומע ר' ישראל דרעזנער‪ ,‬ער האט‬ ‫געהאנדלט מיט דימאנט‪ ,‬ער איז אריבערגעקומע צו מיר ערב סוכות‪ ,‬מיט א ‪'10‬נער ל‪+,‬‬ ‫)מיט וואס מ'קוקט דימאנט( או ער האט געקוקט דערוי" אנדערטהאלב שעה‪ ,‬או ער האט‬ ‫באשטעטיגט אז דער אתרוג איז "לאפ ריי"‪.‬‬ ‫רופט ער זי א צו מיר "חיי מרדכי אי געב דיר הונדערט דאלאר אוי" דע אתרוג‬ ‫)הונדערט דאללער אי יענע צייט איז געווע א הו רב(‪ .‬אבער אי האב אי געזאגט "אי געב דיר נישט‬ ‫דע אתרוג"‪ .‬ר' ישראל האט זי צובייזערט אוי" מיר‪ :‬אי וויל דא עס געב פאר‬ ‫רבי'‪"...‬‬ ‫האב אי אי געזאגט "מהאי טעמא וויל אי עס טאקע נישט געב‪ ,‬ווייל אי וויל עס‬ ‫געב פאר' רבי'‪"...‬‬ ‫די ערשטע נאכט סוכות נאכ דאווענע האב אי אהיימבאגלייט דע רבי' פו 'נעפ‬ ‫מענשא' ביז צו רבי' אהיי‪ .‬אונטערוועגענס האב אי געזאגט פאר רבי'‪ :‬אי האב א‬ ‫אתרוג וואס האט אלע מעלות וואס א אתרוג קע פארמאג‪ ,‬או ישראל דרעזנער האט עס‬ ‫היינט נאכמיטאג באקוקט מיט א ‪ 10‬לאפ‪ ,‬או ס'איז ריי פו אויב ביז אראפ"‪.‬‬ ‫פרעגט מי דער רבי‪" :‬נו‪ ,‬פארוואס ביסטו נישט געקומע בייטאג?"‬ ‫אי האב באמת דוקא נישט געוואלט גיי געב דע אתרוג פאר רבי' בייטאג‪ ,‬ווייל‬ ‫דער רבי וואלט זיכער נישט גענומע פו מיר דע אתרוג במתנה‪ ,‬או ער וואלט זי ווע‬ ‫געשפארט צו באצאל‪ ,‬או אי האב דאס דוקא געוואלט געב פאר רבי' במתנה‪.‬‬ ‫פאר רבי' אבער האב אי דאס נישט געוואלט זאג‪ ,‬האב אי גענטפערט אז כ'האב‬ ‫נישט געקענט אריינגיי ווייל ס'איז געווע געשפארט די טיר‪) .‬אי האב נישט מורא געהאט צו זאג דע‬ ‫תירו‪ #‬ווייל כ'האב געוואוסט די טיר איז טאקע פארשפארט געווע‪ ,‬ווייל ביי בינד דע לולב האט דער רבי געהאלט די טיר‬ ‫פארשפארט‪ ,‬ער האט דערביי געהאט א גאנצע עבודה וואס קיינער האט נישט געטארט מיטהאלט(‪.‬‬

‫זאגט מיר דער רבי "דא וועסטו קומע מארג אינדערפרי איידער אתרוג בענטש‪,‬‬ ‫כ'וועל דיר דעמאלטס געב א צווייט אתרוג"‪.‬‬ ‫מארג‪ ,‬דע ערשט טאג סוכות אינדערפרי ווע ס'איז נאר טאג געוואר‪ ,‬בי אי שוי‬ ‫געשטאנע אונט ביי די טיר פו רבי'נס הויז‪ ,‬דער רבי עפענט די טיר‪ ,‬או פרעגט מיר‪ :‬נו‪,‬‬ ‫האסטו געברענגט די אתרוג?‪ ,‬זאג אי 'יא'‪.‬‬ ‫דער רבי איז אריינגעגאנגע אי זיי קליינע סוכה'לע‪ ,‬עס איז געווע פול מיט‬ ‫לעקטערלע‪ .‬דער רבי נעמט דע אתרוג אי די האנט אריי או ער באטראכט דאס גוט‪ ,‬ער‬ ‫רופט זי א‪" :‬ס'האט דא גארנישט קיי צורה פו קיי אר‪ #‬ישראל אתרוג"‪.‬‬ ‫האב אי געזאגט פאר רבי' אז ס'האט א צורה פו א פארגער אתרוג‪ .‬זאגט דער רבי‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫"דאס קוק אי טאקע‪ ,‬ס'זעהט אויס ווי א פארגער אתרוג"‪) .‬פארגער‪ ,‬איז א געגענט אי גריכנלאנד‪ ,‬דער‬ ‫שינאווער רב זי"ע האט מקפיד געווע צו נעמע פו דארט א אתרוג(‪.‬‬

‫פרעגט מי דער רבי‪" :‬פו וואנעט ווייסטו פו א פארגער אתרוג" האב אי‬ ‫גענטפערט "אז דער הוניאדער רב ז"ל האט מי געוויז די סימני פו א טערקישע טלית‬ ‫או פו א פארגער אתרוג"‪.‬‬ ‫פרעגט מי דער רבי "וואס זענע די סימני?" אי בי צוגעגאנגע צו רבי' או אי‬ ‫האב אי געוויז די סימני‪ .‬דער אתרוג וואס אי האב געהאט געגעב פאר רבי' איז‬ ‫נישט געווע קיי 'פארגער'‪ ,‬ס'איז געווע פו אר‪ #‬ישראל‪ ,‬א אר‪ #‬ישראל'דיגער אתרוג‬ ‫וואס האט אוי געהאט די סימני פו די בלעטערלע פו א פארגער אתרוג‪ ,‬עס האט‬ ‫סימני אויב או אונט‪.‬‬ ‫דער רבי קוקט או ער רופט זי א "דא קע מע דא נישט אזוי זעה לאמיר‬ ‫ארויפגיי אי שטוב‪ ,‬או דארט לאמיר זע"‪.‬‬ ‫דער רבי איז ארויפגעגאנגע אי שטוב‪ ,‬או זי געשטעלט ביי איי פענסטער‪ .‬ער האט‬ ‫דארט געהאט צוויי פענסטער איינס קעג צווייט ביי די ווינקלע פו שטוב‪ ,‬דער רבי איז‬ ‫געגאנגע צו איי פענסטער או געשטאנעע דארט אפשר א האלבע שעה דערנא‬ ‫געגאנגע צו אנדער פענסטער או געשטאנע דארט או געקוקט דערנא האט זי דער‬ ‫אנגערופ‪" :‬דאס איז טאקע א שיינער אתרוג‪ ,‬נו‪ ,‬דו האסט דע א אנדער אתרוג?"‬ ‫האב אי געענטפערט "ניי‪ ,‬דער רבי האט דא אסא אתרוגי"‪.‬‬ ‫זאגט דער רבי "נו‪ ,‬וועסט אריינקומע נאכ אתרוג בענטשע‪ ,‬וועל מיר זעה"‪ .‬אי‬ ‫האב צוגעווארט ביז נאכדע וואס דער רבי האט אתרוג געבענטשט‪ ,‬ס'איז שוי געווע‬ ‫האלב על"‪ ,‬אדער על"‪ ,‬אויפ טיש איז דארט געלעג אסא אתרוגי‪ ,‬אריינגעלייגט אי די‬ ‫קלאטש‪ ,‬אי די ווארע‪.‬‬ ‫דער רבי איז צוגעגאנגע צו טיש או זי ארומגעקוקט אוי" די אתרוגי‪ ,‬או האט‬ ‫פו דארט ארויסגענומע א אתרוג‪ ,‬או ער האט עס מיר געגעב‪ ,‬או זי אנגערופ‪" :‬אבער‬ ‫נאכ דאווענע זאלסטו מיר עס צוריקברענגע"‪.‬‬ ‫יעד טאג בי אי געקומע צו רבי' נא א אתרוג‪ ,‬דער רבי האט מיר אלס געגעב‬ ‫א אנדער אתרוג‪ ,‬או יעדע מאל באזונדער האט ער מיר געזאגט‪ :‬נאכ דאווענע זאלסטו‬ ‫מיר עס צוריקברענגע"‪...‬‬ ‫אי האב דעמאלטס אפגעציילט די אתרוגי וואס זענע געלעג אויפ טיש‪ ,‬אי האב‬ ‫געזעה ניי אתרוגי‪ ,‬דער רבי האט אלס געהאט ‪ 98‬אתרוגי‪ ,‬קיינער האט נישט געזעה‬ ‫אוי" וואס דער רבי האט באמת אתרוג געבענטשט‪ ,‬דער רבי האט זייער מקפיד געווע אז‬ ‫קיינער זאל נישט זעה זיי עבודה ביי אתרוג בענטש‪ ,‬ער פלעגט פארשליס די טיר‪ ,‬או‬ ‫פארדעק אפילו דע שליסל לא‪ ,‬ער האט בכונה זייער באהאלט זיי עבודה בשעת'‬ ‫אתרוג בענטש‪ ,‬אזוי אז קיינער האט נישט געוואוסט אוי" וועלכע פו די ניי אתרוגי דער‬ ‫רבי האט געבענטשט‪) .‬חיי מרדכי שטיינבערג(‬ ‫ג' תתקג( עס דערציילט אונזער עלטער באבע תחי' אשת‬ ‫‪ì"æ ùèéååà÷øòá ïäëä ùøòä ïéîéðá 'ø ç"äøä‬‬

‫‪ìçø úéá ìäðî‬‬

‫וברית אבות לבני תזכור‬ ‫מיי עלטער זיידע ‪ ȇ˜Â· „"·‡ Ï"Ê Ò‡¯‚ ԉΉ ‰˘Ó '¯ ˆ"‰‚‰‬איז אלס בחור‬ ‫אמאל געווע אונטערוועגנס גייענדיג צופיס אהיי פו די ישיבה‪ ,‬אויפ וועג האט ער‬ ‫געדארפט אדור גיי א וועלדל‪ ,‬זייענדיג אי וואלד האט ער זי פלוצלינג געזע שטיי‬ ‫נעב א גוי‪ ,‬דער גוי גיט אי א קלאפ אי די פלייצע או בעט אי אז ער זאל אי געב‬ ‫אביסל פייער‪ ,‬דער זיידע האט אי געענטפערט אז זיי טאטע האט אי אויסגעלערנט‬ ‫נישט צו געב פייער פאר א אומבאקאנט מענטש‪.‬‬ ‫האט דער גוי אי געפרעגט "ווער איז דיי טאטע?" האט ער געענטפערט אז זיי‬ ‫טאטע איז ר' וואל" גראס פו טיסאלאדאני‪ ,‬פרעגט אי דער גוי מיט א פריינטליכקייט‬ ‫"אה‪ ,‬דו ביסט דאס משה?!" זאגט ער אז יא‪ ,‬האט אי דער גוי דערציילט אז זיי נאמע‬ ‫איז 'ראזשא שאנדאר'‪ ,‬דער נאמע וואס איז געווע באוואוסט אי די גאנצע געגנט אלס‬ ‫הויפט רויבער‪ ,‬אלע האב געציטערט פו דע נאמע‪ ,‬או דא שטייט ער פאר אי פני אל‬ ‫פני‪.‬‬ ‫אבער וויבאלד דער רויבער איז באאיינדרוקט געוואר פונע ענטפער פו דע‬ ‫בחור'ל‪ ,‬או ווי עס ווייזט אויס האט ער אי געדענקט פו ווע ער איז געווע דער שבת גוי‬ ‫ביי זיי אי דאר"‪ ,‬האט זי אי אי ערוועקט א געפיל פו רחמנות‪ ,‬או ער האט אי‬ ‫ארויסבאגלייט ביז אינדרויס פו וואלד‪ ,‬מאכנדיג זיכער אז ער ווערט נישט באפאל אויפ‬ ‫וועג פו א אנדער רויבער‪ ,‬אזוי איז דער זיידע אנגעקומע אהיי בשלו אי זכות פו‬ ‫כיבוד אב‪) .‬ארי' לייבוש גלאנ‪ ,#‬שמואל עמר גלאנ‪(#‬‬


‫שנה ב' ‪ -‬גליון ס"ב‬

‫פרשת‬

‫תולדות‬ ‫תשע"ז‬

‫א אוצר פון דברי תורה און‬ ‫דערציילונגען פון צדיקים‬

‫מכון‬

‫כרם בית‬ ‫שמואל‬ ‫אלכסנדר‬

‫יו"ל בס"ד ע"י‬ ‫מכון כרם בית שמואל‬ ‫שע"י חסידי אלכסנדר‬ ‫בנשיאות כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬

‫מכרם רבותינו‬ ‫וְ יִ ֶּתן לְ ָך הָ ֱא ִֹלקים‬ ‫ְׂשכַ ר און ברכות ָאן א שיעור‬ ‫וְיַחזֹור‬ ‫ֹלקים ‪ֵ -‬יִּתן ְ‬ ‫"וְיִּתן לְָך הָ אֱ ִ‬ ‫רש"י זאגט אויפן פסוק ֶ‬ ‫וְיִּתן" אז דער אייבישטער וועט האלטן אין איין געבן‬ ‫ֵ‬ ‫איינמאל און נאכאמאל‪ .‬רש"י איז אבער נישט מסביר‬ ‫וואס די כוונה פון דעם איז‪ ,‬און וואס איז דער פשט אז דער‬ ‫אייבישטער וועט געבן נאך און נאך‪.‬‬ ‫מרן דער תפארת שמואל זי"ע איז מפרש דער ענין‪,‬‬ ‫לויט ווי עס איז באקאנט פון ספרים הקדושים אז דער‬ ‫אייבישטער וויל שטענדיג נאר געבן גוטס פאר א איד‪ ,‬און‬ ‫פון הימל שיקט מען טאקע אראפ שטענדיג נאר גוטע‬ ‫השפעות‪ ,‬ווי עס שטייט אין פסוק (איכה ג') מפי עליון לא תצא‬ ‫הרעות‪ .‬נאר אויב א איד פירט זיך נישט אויף ווי עס דארף‬ ‫צו זיין ח"ו‪ ,‬און עס קומט איהם אן עונש‪ ,‬ווערט די גוטע‬ ‫השפעה איבערגעדרייט אויף שלעכטס רח"ל‪ ,‬כאטשיג‬ ‫עס האט זיך אנגעהויבן אלס א גוטע השפעה‪ ,‬דאָ ך איז‬ ‫עס דורך די עבירות פונעם מענטש 'נ ְִתגַ ֵׁשם' געווארן און‬ ‫געטוישט געווארן צו א עונש ח"ו‪ .‬און באמת האט כביכול‬ ‫דער אייבישטער גרויס צער פון דעם אז די השפעות ווערן‬ ‫געטוישט צו שלעכטס‪ ,‬ווייל דער אייבישטער וויל נאר די‬ ‫טובה פון זיינע קינדער‪ ,‬און ער וויל און ער האָ פט אז די אידן‬ ‫זאל יא זיין ווערד צו באקומען די ברכות און די שכר פון‬ ‫הימל‪ ,‬און אז עס זאל אנקומען צו זיי גאנצערהייט‪.‬‬ ‫דאס לערנט אונז דער תנא (אבות פרק ד') ְ"ׂשכַ ר מִ צְ וָה‬ ‫מִ צְ וָה" אז ווען דו פירסט זיך ווי עס דארף צו זיין און דו‬ ‫באקומסט די שכר מצוה וואס דער אייבישטער האט דיר‬ ‫געשיקט‪ ,‬דאס אליין איז א מצוה‪ ,‬ווייל מיט דעם אליין אז‬ ‫מ'האט באקומען די גוטע השפעה‪ ,‬מאכט מען א נחת רוח‬ ‫און א תענוג פאר השי"ת אז ער האט אונז געקענט גוטס‬ ‫טוהן‪ .‬און דאס זעלבע איז פארקערט ח"ו ְ"ׂשכַ ר עַ בֵ ָירה‬ ‫עַ בֵ ָירה" אז מ'טוט אן עבירה און מ'ברענגט אויף זיך אן עונש‬ ‫רח"ל‪ ,‬דאס אליין האט אין זיך נאך א עבירה דאס וואס מ'איז‬ ‫מצער די שכינה הק' מיט דעם אז מיר דארפן באקומען‬ ‫עונשים‪.‬‬ ‫"יִּתן וְ ְיַחזֹור וְ ֵיִּתן"‬ ‫און דאס איז דער ענין וואס שטייט דא ֵ‬ ‫ווייל אז א איד איז וואויל און ערליך‪ ,‬און ער איז גורם אז דער‬ ‫אייבישטער וועט איהם קענען געבן ברכות און שכר‪ ,‬וועט‬ ‫ער דאָ ך מיט דעם אליין טוהן א מצוה און שאפן א נחת רוח‬

‫גליון עוללות הכרם ‪ /‬אלכסנדר‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫וויינגארטען‬ ‫ָ‬ ‫פון אונזער הייליגער‬ ‫פארן אייבישטער‪ ,‬און ממילא וועט איהם דער אייבישטער‬ ‫געבן שכר אויף דעם אויך‪ ,‬און ווילאנג ער פירט זיך ערליך‬ ‫און ער איז ווערד צו באקומען שכר‪ ,‬וועט ער שטענדיג‬ ‫באקומען נאך און נאך שכר אויף דעם אליין‪ ,‬און ס'האט‬ ‫נישט קיין סוף און קיין עק‪ ,‬ווייל מיט יעדע שכר וואס ער איז‬ ‫ראוי צו באקומען‪ ,‬איז ער מקיים דערמיט א פרישע מצוה‬ ‫און א נחת רוח צו השי"ת און ער ווערט באזונדער באלוינט‬ ‫אויף דעם אויך‪.‬‬ ‫(עפ"י ספה"ק תפארת שמואל ח')‬

‫ּבָ א ָא ִחיָך ּבְ ִמ ְר ָמה וַ יִ ַקח ּבִ ְרכָ ֶתָך‬ ‫די ברכות פאר אלע דורות‬ ‫עס איז באקאנט די קשיא וואס די וועלט פרעגט‪,‬‬ ‫פארוואס טאקע האט דער אייבישטער געמאכט אז די‬ ‫ברכות פון יצחק זאלן אנקומען צו יעקב אבינו אויף דעם‬ ‫אופן בגניבה‪ ,‬אז יצחק זאל מיינען אז ער בענטשט עשו און‬ ‫דערווייל איז עס גאר געווען יעקב‪ ,‬פארוואס האט נישט‬ ‫דער אייבישטער געמאכט לכתחילה אז יצחק זאל בענטשן‬ ‫יעקב מיט כוונה‪ ,‬און וויסן אז ער בענטשט יעקב‪.‬‬ ‫דער אלטער רבי פון ווארקא הרה"ק רבי יצחק זי"ע‬ ‫האט געזאגט א טעם‪ ,‬ווייל די ברכות זענען נישט נאר‬ ‫געגעבן געווארן פאר יעקב אבינו אליין‪ ,‬נאר אויך פאר זיינע‬ ‫קינדער און קינדס קינדער און אלע זיינע דורות ווייטער‪,‬‬ ‫און דעריבער אויב וואלט יצחק געבענטשט יעקב מיט א‬ ‫כוונה פאר יעקב אבינו‪ ,‬קומט אויס אז מיר וואלטן באקומען‬ ‫די ברכות נאר אויב מיר פירן זיך אויף אינגאנצן ערליך אזוי‬ ‫ווי 'יעקב' און מיר זענען ווערד צו באקומען די ברכות וואס‬ ‫זענען געגעבן געווארן פאר אזא צדיק ווי יעקב‪ .‬דעריבער‬ ‫האט דער אייבישטער געטוהן א חסד און געמאכט אז יצחק‬ ‫זאל וועלן בענטשן דוקא עשו‪ ,‬און ער האט געגעבן די ברכות‬ ‫מיט א כוונה צו 'עשו הרשע'‪ ,‬אויב אזוי‪ ,‬זענען מיר שטענדיג‬ ‫ווערד צו באקומען די ברכות‪ ,‬ווייל דער שוואכסטער איד‬ ‫איז אלעמאל בעסער ווי עשו הרשע‪ ,‬און ממילא איז עס‬ ‫פאר אונז א טובה אז מיר וועלן שטענדיג קענען זוכה זיין‬ ‫צו די ברכות‪ ,‬אפילו מיר זענען טאקע נישט פונקט ווי יעקב‪,‬‬ ‫אבער מיר זענען נאך אלץ בעסער ווי עשו וואס צו איהם‬ ‫האט יצחק אינזין געהאט ווען ער האט געטיילט די ברכות‪.‬‬ ‫(עפ"י ספה"ק ישמח ישראל י"ב)‬

‫ענבי הכרם‬ ‫זהירות פון פאלשע מצוות‬ ‫איינס פון די וועגן וויאזוי דער יצר הרע קומט צו א מענטש איהם‬ ‫איינרעדן צו טוהן אן עבירה‪ ,‬איז דורך דעם וואס דער יצר הרע זאגט איהם‬ ‫"עס איז א מצוה אזוי צו טוהן"‪ ,‬ער נעמט די עבירה און וויקלט דאס איין‬ ‫אין א מלבוש פון א 'מצוה' כאילו עס איז יעצט דער רצון ה' אז מ'זאל אזוי‬ ‫טוהן‪ ,‬און מיט דעם לאזט זיך דער מענטש גרינג פאַ רנאַ רן איהם צו פאלגן‪.‬‬ ‫און אזוי איז באקאנט דער טייטש פונעם בעל שם טוב הקדוש זי"ע‬ ‫אויף די ווערטער פון די גמרא אין מסכת שבת (ע"ה‪" ).‬שוחט משום מאי‬ ‫חייב? רב אמר משום צובע" [פשוט פשט מיינט דאס אז דער איסור פון‬ ‫שחט'ן א בהמה אין שבת‪ ,‬איז צוליב דעם וואס מ'פאַ רבט איר פעל רויט‬ ‫מיט די בלוט וואס קומט ארויס דורך די שחיטה]‪ ,‬האט דער בעש"ט‬ ‫געזאגט אז דאס גייט ארויף אויפן יצר הרע וואס ער וועט אנגערופן‬ ‫'שוחט' (וויבאלד ער איז דער מלאך המות וואס הרג'עט די מענטשן‪ ,‬זעה אין תוספות‬ ‫דארט אז מ'רעדט פון 'שוחט דעלמא' וואס דאס איז א רמז אויפן יצר הרע וואס ֶׁשחט אלע‬

‫מענטשן פון די וועלט)‪ ,‬און חז"ל וואונדערן זיך פארוואס וועט דער יצר הרע‬ ‫זיין חייב מיתה לעתיד לבוא ווען משיח וועט קומען און השי"ת וועט‬ ‫איהם משפט'ן‪ ,‬לכאורה קומט איהם נישט קיין עונש‪ ,‬וויבאלד ער האט‬ ‫ערליך אויסגעפירט זיין תפקיד און צוגערעדט מענטשן צו טון עבירות‪,‬‬ ‫וואס צו דעם איז ער באשאפן געווארן‪ .‬נאר דער תירוץ איז ‪-‬זאגן אונז‬ ‫חז"ל‪" -‬משום צובע" וויבאלד ער 'פאַ רבט' אפ די עבירות און ער מאכט זיי‬ ‫אויסזען ווי מצוות‪ ,‬דאס איז שוין נישט געווען א חלק פון זיין אויפגאבע!‬ ‫דער יצה"ר דארף טאקע צורעדן מענטשן צו טוהן עבירות‪ ,‬אבער נישט‬ ‫'פארבן' די עבירה אז דער מענטש זאל מיינען אז דאס איז גאר א מצוה‪.‬‬ ‫אין ספר קדושת לוי שטייט‪ ,‬אז דאס איז דער פשט אין די תפלה וואס‬ ‫יעקב אבינו האט געבעטן אין פרשת וישלח "הַ צִ י ֵלנִי נָא מִ יַד אָ חִ י מִ יַד עֵ ָׂשו"‪,‬‬ ‫אז דער אייבישטער זאל איהם ראטעווען פונעם יצר הרע וואס קומט צו‬ ‫גיין פאַ רשטעלט ווי א 'ברודער' וואס דעמאלטס דארף מען א באזונדערע‬ ‫סייעתא דשמיא‪ ,‬ווען דער יצה"ר מאכט זיך ווי מיין ברודער וואס מיינט‬ ‫מיין טובה און וויל מיך 'מְ זַּכֶ ה' זיין מיט א פאלשע מצוה‪ ,‬זאלסטו מיר‬ ‫ראטעווען פון איהם‪.‬‬ ‫אין ספר תורי זהב שרייבט ער אויפן פסוק אין אונזער פרשה וְהָ יָה‬ ‫ָארָך‪ :‬זייער אסאך מאָ ל קומט דער יצר‬ ‫ּכַאֲ ֶׁשר ָּת ִריד ּופָ ַר ְק ָּת עֻ לֹו מֵ עַ ל צַ ו ֶ‬ ‫הרע צום מענטש און ער רעדט איהם איין פארשידענע נייע 'מִ צְ וֹות' וואס‬ ‫ער זאל לויפן מקיים זיין‪ ,‬ווי צום ביישפיל "יענער איז א רשע און ס'איז‬ ‫ממש א מצוה איהם צו רודפ'ן און טשעפענען" און אזוי איז פארהאן פיל‬ ‫מיט זאכן וואס דער יצר הרע איז מחדש פארן מענטש אז עס איז מצוה‬ ‫צו טוהן‪ .‬דאס זאגט אונז דא די תורה הק' אז א איד זאל זיך שטענדיג‬ ‫האלטן נאר צו די אלטע תרי"ג מצוות וואס דער אייבישטער האט געגעבן‪,‬‬ ‫און מער פון דעם זאל ער קיינמאל נישט טוהן‪" .‬וְהָ יָה ּכַאֲ ֶׁשר ָּת ִריד" אז‬ ‫דו וועסט פלוצלינג טרעפן נאך מצוות‪ ,‬ווי עס איז מרומז אינעם ווארט‬ ‫תרי"ד וואס איז איינס מער פון תרי"ג‪ּ" ,‬ופָ ַר ְק ָּת עֻ לֹו" זאלסטו וויסן אז ס'איז‬ ‫נישט קיין מצוה‪ ,‬נאר ס'איז בלויז 'פריקת עול' ווי דער יצה"ר פראבירט‬ ‫אראפצּווואַ רפן פון דיר דער עול פון השי"ת‪.‬‬ ‫א‬


‫פירותיך מתוקים‬ ‫וַ יֵעָ ֶתר לֹו ה'‬ ‫די תורה הק' דערציילט אונז אז יצחק און רבקה האבן‬ ‫ביידע מתפלל געווען צום באשעפער‪ ,‬אבער "וַיֵ עָ ֶתר לֹו"‬ ‫דער אייבישטער האט אויסגעהערט זיין תפלה ‪ -‬די תפלה‬ ‫פון יצחק‪ ,‬ווי רש"י זאגט "לֹו וְֹלא לָּה"‪.‬‬ ‫דער אלטער רבי הרה"ק רבי יצחק פון ווארקא זי"ע‬ ‫האט געזאגט פשט‪ ,‬ווייל א איד דארף דאווענען מיט א‬ ‫שמחה און א געשמאק‪ .‬זיין תפלה דארף ווערן געזאגט מיט‬ ‫לויב און דאנק צו השי"ת אויף אלעס וואס ער האט געהאט‬ ‫ביז אהער‪ ,‬און בעטן און דאווענען אויף ווייטער‪ .‬די צדיקת‬ ‫רבקה האט אבער מתפלל געווען מיט א געוויין און מיט‬ ‫טרערן‪ ,‬ווי עס איז די טבע פון פרויען איז אז זיי דאווענען‬ ‫מיט א געוויין און מיט טרערן‪ ,‬און כאטשיג דאס איז גאר‬ ‫דאך האט אבער יצחק אבינו'ס‬ ‫א חשוב'ע זאך אין הימל‪ָ ,‬‬ ‫תפלה געהאט א גרעסערע מעלה ווייל עס איז געזאגט‬ ‫געווארן מיט שמחה און נישט מיט צער‪ ,‬און דעריבער האט‬ ‫דער אייבישטער געהערט זיין תפלה "לֹו וְֹלא לָּה"‪.‬‬ ‫(שלשה ספרים נפתחים)‬

‫ַהקֹל קֹול יַעֲ קֹב וְ ַה ַיָדיִם ֵיְדי עֵ ָׂשו‬ ‫דער רבי פון לובלין ‪ -‬דער חוזה זי"ע האט געטייטש‬ ‫ַ"הקֹל קֹול יַ עֲ קֹב" ווען עס הערט זיך דער קול פון תורה און‬ ‫תפלה אין די בתי מדרשים און אידן פירן זיך ווי עס דארף‬ ‫צו זיין‪ ,‬דעמאלטס וועלן זיי נישט דארפן אליינס ארבעטן‬ ‫אין א קליין‬ ‫דערפל מיט'ן נאמען‬ ‫זעלען נישט ווייט‬ ‫פון לעלוב‪ ,‬האט‬ ‫געוואוינט א איד א‬ ‫צדיק מיט'ן נאמען‬ ‫רבי דוד‪ ,‬רבי דוד איז‬ ‫געווען גאר שטארק‬ ‫באפריינדעט מיט‬ ‫הרה"ק רבי דוד'ל לעלובער זי"ע‪ ,‬און‬ ‫אינאיינעם פלעגן די צוויי חברים פארן‬ ‫ָאפט קיין לובלין צום חוזה זי"ע‪.‬‬

‫ְּכ ֵר ַיח‬ ‫ָש ֶׁדה‬ ‫ֲא ׂ ֶשר‬ ‫ֵ ּברֲ כ ֹו ה'‬

‫אמאל ווען זיי האבן‬ ‫האט פאסירט ָ‬ ‫געוואלט פארן קיין לובלין‪ ,‬איז רבי‬ ‫דוד'ל לעלובער געקומען קיין זעלען‬ ‫אפצונעמען זיין פריינט רבי דוד און‬ ‫ממשיך זיין מיט איהם ווייטער זיין‬ ‫נסיעה קיין לובלין‪ .‬רבי דוד זעלענער‬ ‫האט מודיע געווען פאר זיין ווייב אז‬ ‫היינט וועלן זיי האבן א חשוב'ער גאסט‬ ‫אין זייער הויז‪ ,‬זיין פריינט רבי דוד'ל‬ ‫לעלובער‪ ,‬און אז זי זאל אנגרייטן א‬ ‫סעודה פארן גאסט‪.‬‬ ‫אינעם הויז פון רבי דוד זעלענער‬ ‫האט געהערשט א גרויס ארימקייט‪,‬‬ ‫דער צדיק מיט זיין ווייב האבן געלעבט‬ ‫אין גרויס דחקות און נויט‪ ,‬און האבן‬

‫א נקודה‬

‫‪...‬‬

‫ב‬

‫דברי תורה אויף פרשת השבוע און ענינא דיומא‬ ‫שווער אויף פרנסה‪ ,‬ווי חז"ל זאגן אין מסכת ברכות (ל"ה‪):‬‬ ‫אז ווען אידן טוען דעם רצון ה' וועט זייער ארבעט געטוהן‬ ‫ווערן דורך אנדערע‪ .‬און עס וועט מקויים ווערן ביי זיי‬ ‫"וְהיָ ַדיִ ם יְ ֵדי עֵ ָׂשו" אז די הענט פון עשו וועלן ארבעטן פאר‬ ‫ַ‬ ‫זיי‪ ,‬וויבאלד יצחק האט געבענטשט יעקב אז ער וועט זיין‬ ‫האר איבער זיין ברודער‪ ,‬און עשו איז דער קנעכט‪,‬‬ ‫דער ַ‬ ‫פארמאגט‬ ‫ָ‬ ‫דאך אז אלעס וואס א קנעכט‬ ‫און די הלכה איז ָ‬ ‫האר‪ ,‬און ממילא קומט זיך פאר די‬ ‫באלאנגט פאר זיין ַ‬ ‫קינדער פון יעקב אלעס וואס עשו ארבעט‪ ,‬פארדינט‪ ,‬און‬ ‫(זאת זכרון)‬ ‫ ‬ ‫פארמאגט‪ .‬‬ ‫ָ‬

‫ְיִק ְרבּו ֵיְמי ֵאבֶ ל ָאבִ י‬ ‫נאכדעם וואס יעקב אבינו האט אוועקגענומען די‬ ‫ברכות פון עשו‪ ,‬האט עשו געטראכט ביי זיך אין הארצן אז‬ ‫ווען ס'וועלן קומען די טעג פון ַאבֵ לּות נאך יצחק'ס פטירה‬ ‫דעמאלטס וועט ער נקמה נעמען און הרג'ענען יעקב‪ .‬דער‬ ‫כלי יקר זאגט אז דערפאר האט עשו געוואלט ווארטן דוקא‬ ‫אויף די טעג פון אבלות און טרויער‪ ,‬וויבאלד די הלכה אזי‬ ‫דאך אז א ָאבֵ ל טאר נישט לערנען קיין תורה‪ ,‬ווייל תורה‬ ‫ָ‬ ‫ברענגט שמחה ווי עס שטייט אין פסוק "פקודי ה' ישרים‬ ‫משמחי לב"‪ .‬און די תורה באשיצט אויף א מענטש און היט‬ ‫איהם אפ פון אלע שלעכטס‪ ,‬און דעריבער אין יענע טעג‬ ‫ווען יעקב וועט נישט קענען עוסק זיין אין תורה‪ ,‬וועט ער‬ ‫(כלי יקר)‬ ‫זיך קענען נוקם זיין אין איהם‪ .‬‬

‫זיך שטענדיג באגנוגט מיט כמעט‬ ‫גארנישט צו עסן‪ .‬הערנדיג אז זיי וועלן‬ ‫האבן אזא געהויבענעם גאסט‪ ,‬איז די‬ ‫רעביצין ארויסגעלאפן אין וואלד צו‬ ‫קלויבן עטליכע העלצער אז זי זאל‬ ‫האבן מיט וואס צו הייצן דעם אויוון‪.‬‬ ‫און דערנאך איז זי אהי��מגעקומען און‬ ‫גענומען דאס לעצטע ביסל מעל וואס‬ ‫פארמאגט אין שטוב‪ ,‬און זי‬ ‫ָ‬ ‫זיי האבן‬ ‫האט דאס אויסגעמישט מיט וואסער‬ ‫און געשטעלט קאכן אויפן פייער‪ ,‬און‬ ‫פון די מאכל האט זי דערלאנגט פאר‬ ‫רבי דוד'ל לעלובער און פאר איר מאן‪.‬‬ ‫נאכ'ן עסן און בענטשן האבן זיך די צוויי‬ ‫צדיקים ארויסגעלאזט אויפן וועג קיין‬ ‫לובלין‪.‬‬ ‫אהיימקומענדיג פון לובלין‪ ,‬האט‬ ‫רבי דוד'ל לעלובער דערציילט פאר זיין‬ ‫רעביצין אז אינעם הויז פון זיין פריינט‬ ‫רבי דוד אין זעלען האט ער געגעסן‬ ‫א זעלטן גוטע מאכל אין וועלכע ער‬ ‫האט ממש געשפירט א טעם גן עדן‪.‬‬ ‫די רעביצין פון רבי דוד'ל לעלובער‬ ‫וואס האט גוט געקענט איר מאן און‬ ‫געוואוסט ווי ווייט ער איז אפגעזינדערט‬ ‫פון הנאת עולם הזה און שפירט כמעט‬ ‫נישט קיין טעם אין קיין עסן‪ ,‬האט זיך‬ ‫שטארק געוואונדערט וואס איז געווען‬

‫דער אויסערגעווענליכע מאכל וואס‬ ‫איר מאן האט אזוי ליב געהאט‪ .‬איז‬ ‫זי אריבערגעגאנגען צום שכינות'דיגן‬ ‫זעלען צו פרעגן דארט פון רבי דוד'ס‬ ‫ווייב וואס איז געווען די גוטע שפייז‬ ‫וואס זי האט אנגעגרייט‪.‬‬ ‫ווען רבי דוד זעלענער'ס ווייב‬ ‫האט געהערט די פראגע האט זי‬ ‫געענטפערט מיט א פשטות‪ ,‬כ'וועל‬ ‫דיר זאגן דעם אמת‪ ,‬היות איך האב‬ ‫גארנישט געהאט אינדערהיים‪ ,‬אפילו‬ ‫נישט אביסל געווירצן אדער פעטנס‬ ‫מיט וואס אריינצוגעבן א טעם אין‬ ‫דאס עסן‪ ,‬האב איך אויפגעהויבן מיינע‬ ‫אויגן מיט א געבעט צו השי"ת און‬ ‫געזאגט "רבונו של עולם די ווייסט אז‬ ‫איך וואלט געוואלט צושטעלן פון דאס‬ ‫שענסטע און דאס בעסטע פאר אזא‬ ‫צדיק צו עסן‪ ,‬נאר וואס זאל איך טוהן אז‬ ‫איך האב גארנישט אין מיין הויז‪ ,‬אבער‬ ‫דאך א גן עדן‪,‬‬ ‫דו רבוש"ע דו האסט ָ‬ ‫בעט איך דיר שיק אריין א טעם גן עדן‬ ‫אין דאס עסן אז דער צדיק זאל הנאה‬ ‫האבן"‪ ...‬דעמאלטס איז נתגלה געווארן‬ ‫דער סוד פון דעם גוטן טעם וואס רבי‬ ‫דוד'ל לעלובער האט טועם געווען אין‬ ‫(קודש הילולים)‬ ‫די ארימע עסן‪.‬‬

‫הרה"ק דער רבי רבי העניך פון אלכסנדר זי"ע האט געזאגט‪:‬‬

‫האלטן און‬ ‫לֹוקת" אז דו וועסט עס נישט ַ‬ ‫"אין ַמ ֲחזִ ִיקין ּבְ ַמ ְח ֶ‬ ‫חז"ל זאגן ֵ‬ ‫באטראכטן ווי א מחלוקת‪ ,‬וועסטו קענען שלום מאכן מיט יענעם‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫אוצר‬ ‫הכרם‬

‫אן אוצר פון ידיעות וענינים‪,‬‬ ‫בענינא דיומא ובפרשת השבוע‬ ‫ויזד יעקב נזיד‬

‫ווען עשו איז אהיימגעקומען פונעם פעלד‪ ,‬האט ער‬ ‫געפונען יעקב קאכן לינזן‪ .‬אין פסיקתא (רבתי י"ב ד') שטייט‬ ‫אז וויבאלד עשו האט זיך אנגעהויבן אויפפירן שלעכט‬ ‫און געטוהן עבירות‪ ,‬האט דער אייבישטער דעמאלטס‬ ‫אוועקגענומען די נשמה פון אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬וויבאלד‬ ‫דאך צוגעזאגט (בראשית ט"ו) ואתה תבא‬ ‫ער האט איהם ָ‬ ‫אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה‪ ,‬און כדי ער זאל‬ ‫טאקע האבן א גוטע עלטער און נישט דארפן צוקוקן‬ ‫וויאזוי זיין אייניקל פירט זיך אויף‪ ,‬דעריבער איז ער‬ ‫דעמאלטס נפטר געווארן‪ .‬ווען עשו איז אריינגעקומען‬ ‫און געזען אז זיין ברודער שטייט און קאכט‪ ,‬האט ער‬ ‫איהם געפרעגט פארוואס עפעס זיצסט דו דא און די‬ ‫קאכסט לינזן‪ ,‬האט איהם יעקב דערציילט אז דער‬ ‫זיידע אברהם איז נפטר געווארן‪ ,‬און זייער טאטע יצחק‬ ‫טרויערט יעצט נאך איהם‪ ,‬און דערפאר קאך איך איהם א‬ ‫מאכל פון ַאב ִֵלים פאר 'סעודת הבראה' איהם צו טרייסטן‬ ‫(ווי די הלכה איז ביי אן אבל ל"ע אז מ'גיבט איהם צו עסן‪ ,‬און מ'פירט‬

‫זיך אז ס'זאל זיין א רינדעכיגע מאכל)‪ ,‬און איך טו דאס צוליב‬ ‫דעם ווייל איך וויל אז דער זיידע אברהם זאל וויסן ווי‬ ‫שטארק איך האב געהאט צער ווען ער איז נפטר געווארן‪,‬‬ ‫און לעתיד לבוא ווען ער וועט אויפשטיין תחיית המתים‬ ‫וועט ער מיך ליב האבן‪.‬‬ ‫ווען עשו האט געהערט די רייד פון יעקב אז ער רעדט‬ ‫איבער תחיית המתים‪ ,‬האט ער איהם געזאגט מיט‬ ‫שפאס "דו שוטה דו האלטסט אז ווען א מענטש איז‬ ‫ַ‬ ‫שוין געשטארבן און ער איז שוין געענדיגט געווארן אין‬ ‫זיין קבר‪ ,‬וועט ער נאך אמאל קענען לעבן?"‪ ,‬און ער‬ ‫האט אפגעלייקנט אין דער ענין פון תחיית המתים‪ .‬און‬ ‫דערפאר האט ער געזאגט "הנה אנכי הולך למות" אז ער‬ ‫גייט שטארבן אויף אייביג און נישט אויפשטיין ביי תחיית‬ ‫המתים רח"ל‪ .‬אויך האט ער דעמאלטס אפגעלאכט פון‬ ‫די בכורה און געזאגט פאר יעקב‪ ,‬די גאנצע בכורה וואס‬ ‫דו מיינסט אז עס איז עפעס ווערד‪ ,‬גיב מיר איין טעלער‬ ‫לינזן און איך פארקויף עס דיר‪ ,‬און דערפאר שטייט "ויבז‬ ‫עשו את הבכורה"‪.‬‬

‫נישט אויפוועקן יענעם‬ ‫אין מדרש הגדול שטייט א דבר נפלא‪ ,‬אז פון דא‬ ‫לערנען מיר ארויס די עניווּת פון יעקב אבינו‪ ,‬ווייל‬ ‫באמת איז געווען ביי יצחק און רבקה אינדערהיים‬ ‫עבדים און שפחות‪ ,‬נאר פונקט דעמאלטס ווען ער איז‬ ‫אהיימגעקומען האט ער געזען אז זיי שלאפן‪ ,‬און ער‬ ‫האט זיי נישט געוואלט אויפוועקן און דעריבער האט ער‬ ‫זיך געשטעלט אליין קאכן‪.‬‬

‫א ביליגע מאכל‬ ‫דער רד"ק שרייבט אז די תורה דערציילט אונז דא די‬ ‫לויב פון יעקב אבינו ע"ה אז ער האט נישט ליב געהאט‬ ‫תענוגי עולם הזה‪ ,‬און ווען ער האט זיך שוין יא געקאכט‬ ‫עפעס צו עסן איז עס געווען בלויז איינפאכע לינזן וואס‬ ‫ס'איז נישט פארהאן קיין שוואכערע מאכל פון דעם‪.‬‬

‫גליון עוללות הכרם ‪ /‬אלכסנדר‬


‫הילולא‬ ‫דצדיקיא‬ ‫הגאון הקדוש‬

‫רבי שמואל‬ ‫איידלס זי"ע‬ ‫דער מהרש"א‬ ‫יארצייט‪:‬‬

‫ה' כסלו שצ"ב‬ ‫דער מהרש"א ‪ -‬הגאון הקדוש רבי שמואל אליעזר‬ ‫הלוי זצוקללה"ה‪ ,‬איז געבוירן געווארן אינעם שטאט‬ ‫קראקא בערך אין יאהר שט"ו‪ ,‬צו זיין פאטער רבי יהודה‬ ‫הלוי סג"ל‪ ,‬וועלכער איז געווען אן אייניקל פון רבי‬ ‫יהודה החסיד דער מחבר פונעם ספר חסידים‪ ,‬און צו‬ ‫זיין מאמע די צדיקת גיטל ע"ה וועלכע איז געווען פון‬ ‫די זעלבע משפחה ווי דער מהר"ל פון פראג זי"ע‪ .‬דער‬ ‫מהרש"א האט מקבל געווען תורה פון זיין טאטע‪ ,‬און‬ ‫ער דערמאנט זיין נאמען און ברענגט חידושי תורה פון‬ ‫איהם עטליכע מאל צווישן זיינע חידושים אויף ש"ס‪.‬‬ ‫ווען ער איז געקומען אין די יארן האט דער‬ ‫מהרש"א חתונה געהאט מיט זיין רעביצין‪ ,‬א טאכטער‬ ‫פון הגאון רבי משה אשכנזי היילפערין און זיין ווייב‬ ‫מרת איידל‪ .‬דער מהרש"א האט דאן געוואוינט אינעם‬ ‫שטאט פויזנא‪ ,‬און שפעטער געגרינדעט דארט א‬ ‫פארגעלערנט און מרביץ תורה‬ ‫ישיבה ווי ער האט ָ‬ ‫געווען פאר תלמידים‪ .‬זיין שוויגער מרת איידל וואס איז‬ ‫געווען א רייכע פרוי‪ ,‬זי האט אויסגעהאלטן די ישיבה‬ ‫און געשפייזט די תלמידים פאר א תקופה פון צוואנציג‬ ‫קאסטן פונעם‬ ‫יאר‪ ,‬ווי אויך האט זיך געצאלט די ָ‬ ‫ערשטן קונטרס חידושי תורה וואס איר איידעם דער‬ ‫מהרש"א האט געדרוקט‪ .‬א דאנק די ברייטהארציגקייט‬ ‫פון זיין שוויגער און איר החזקת התורה‪ ,‬האט מען‬ ‫אנגערופן דער מהרש"א מיט דעם נאמען‪ ,‬וועלכער איז‬ ‫די ראשי תיבות פון מ'ורינו ה'רב ר'בי ש'מואל א'יידלס‪,‬‬ ‫וואס ווי געזאגט האט זי איהם געשטיצט און געהאט א‬ ‫גרויס חלק אין זיין הרבצת התורה‪[ .‬עס איז אבער אינטערסאנט‬ ‫צו באמערקן‪ ,‬אז אין ספר אמרי פנחס פון הרה"ק רבי פנחס'ל קאריצער זי"ע‪,‬‬ ‫שרייבט ער אז דאס איז א טעות גָ מּור דאס וואס מ'מיינט אז דער מהרש"א‬ ‫האט געהייסן איידלס אויף זיין שוויגער'ס נאמען‪ ,‬נאר די אמת'ע ראשי תיבות‬ ‫פון מהרש"א איז מ'ורינו ה'רב ר'בי ש'מואל א'ליעזר וואס דאס איז געווען דער‬ ‫נאמען פונעם מהרש"א זעלבסט (און ער באטראכט דאס אלס א געוויסע‬ ‫פחיתות הכבוד פארן מהרש"א אז מ'רופט איהם אויף זיין שוויגער'ס נאמען)‪.‬‬ ‫און ער שרייבט א דבר פלא‪ ,‬אז דאס אנרופן די חידושים פונעם מהרש"א מיט‬ ‫זיין קורצער נאמען "מהרש"א" האט זיך אנגעהויבן טאקע אין די צייטן פון רבי‬ ‫פנחס'ל קאריצער‪ ,‬ווייל ביז אהין פלעגט יעדער ארויסזאגן דעם פילן נאמען‬ ‫נאמען "רבי שמואל איידלס"‪ ,‬אבער פון ווען רבי פנחס'ל קאריצער האט מגלה‬ ‫געווען אז מהרש"א איז די ר"ת פון זיין אייגענער נאמען ָאן זיין שוויגער'ס‬ ‫נאמען‪ ,‬האט די וועלט טאקע אנגעהויבן צו רופן די חידושים מיט'ן נאמען‬ ‫מהרש"א]‪.‬‬

‫ווי לאנג זיין שוויגער האט געלעבט‪ ,‬האט דער‬ ‫מהרש"א נישט געהאט קיין דאגה פון פרנסה און ער‬ ‫גליון עוללות הכרם ‪ /‬אלכסנדר‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫איז געזעצן על התורה ועל העבודה במנוחה‪ ,‬און נישט‬ ‫געדארפט אננעמען קיין רבנות שטעלע‪ .‬נאכדעם וואס‬ ‫זיין שוויגער איז נפטר געווארן‪ ,‬האט דער מהרש"א‬ ‫געמוזט אננעמען אויף זיך דאס עול פון רבנות‪ ,‬און‬ ‫אזוי האט ער טאקע אנגעהויבן צו דינען אלס רב אין‬ ‫עטליכע קהלות‪ ,‬קודם אינעם שטאט חעלעם‪ ,‬דערנאך‬ ‫אין לובלין און טיקטין‪ .‬אין יאר שפ"ה איז דער מהרש"א‬ ‫אויפגענומען געווארן אלס רב אינעם שטאט אסטראה‪,‬‬ ‫ווי ער האט אויך געגרינדעט א גרויסע ישיבה און‬ ‫אנגעהויבן שטארק צו פארשפרייטן זיין גרויסע‬ ‫ליכטיגקייט אין תורה‪.‬‬ ‫אין צוגאב האט די רעביצין פונעם מהרש"א‬ ‫עוסק געווען אין מסחר ווי זי האט שיין פארדינט און‬ ‫געברענגט פרנסה אין שטוב אריין‪ .‬מיט זייער געלט‬ ‫האבן זיי געטוהן גאר אסאך מצוות און חסד מיט א‬ ‫ברייטקייט‪ ,‬געטיילט צדקה פאר ארימעלייט‪ ,‬און‬ ‫מקיים געווען הכנסת אורחים מיט גרויס הידור‪.‬‬ ‫אין די תולדות פונעם אסטראהער קהלה ווערט‬ ‫דערציילט אז העכערן טויער פונעם מהרש"א'ס הויז‬ ‫איז געווען דארט א ספעציעלער שטיין אין וועלכע עס‬ ‫איז געווען אריינגעקריצט א פסוק פון ספר איוב "ּבַ חּוץ‬ ‫ֹלא יָ לִ ין גֵ ר‪ְ ,‬דלָ ַתי לָ א ַֹרח ֶאפְ ָּתח" אז קיין שום פרעמדע‬ ‫מענטש זאל נישט בלייבן נעכטיגן אינדרויסן‪ ,‬נאר‬ ‫זיינע טירן זענען שטענדיג אפן פון געסט‪ .‬און נישט‬ ‫בלויז האבן זיי מקיים געווען הכנסת אורחים מיט‬ ‫ארייננעמען די געסט‪ ,‬נאר דער מהרש"א אליין פלעגט‬ ‫שטיין און באדינען מיט זיינע אייגענע הענט די פילע‬ ‫געסט און ארימעלייט און זיי צושטעלן פונעם שענסטן‬ ‫און בעסטן‪.‬‬

‫אן אלטע בילד‬ ‫וואס איז מיוחס צום מהרש"א זי"ע‬

‫זיינע חידושים אויף ש"ס האט דער מהרש"א‬ ‫געדרוקט נאר די אלע חידושים וואס ער האט מחדש‬ ‫געווען לערנענדיג אין ישיבה ברבים‪ ,‬און די חידושים‬ ‫זענען 'אויסגעארבעט' געווארן מיט זיינע תלמידים‪ .‬ווי‬ ‫דער מהרש"א אליין שרייבט אויף עטליכע פלעצער‬ ‫אין ש"ס אז ער דרוקט נישט זיינע חידושים וואס ער‬ ‫האט מחדש געווען אין די געוויסע סוגיות‪ ,‬וויבאלד‬ ‫ער איז דעמאלטס געווען אפוועזנד פון זיין ישיבה‪ .‬ווי‬

‫אויך שרייבט דער חיד"א אין זיין ספר שם הגדולים אז‬ ‫ער האט געהערט אז דער מהרש"א האט מחבר געווען‬ ‫א גאנצע ספר פון שאלות ותשובות‪ ,‬פון פארשידענע‬ ‫הלכה'דיגע אנגעלגנהייטן אין וועלכע ער האט זיך‬ ‫געשריבן מיט די גדולים און די פוסקים אין זיין תקופה‪,‬‬ ‫אבער רוב פון די תשובות זענען פארלוירן געגאנגען‪,‬‬ ‫און בלויז געציילטע פון זיי זענען פארבליבן‪.‬‬ ‫אין ספר שארית ישראל פון הרה"ק רבי ישראל‬ ‫בער פון ווילעדניק זי"ע ווערט געברענגט אז דער בעל‬ ‫שם טוב הק' זי"ע האט עֵ דּות געזאגט אז דער חיבור‬ ‫מהרש"א איז געשריבן געווארן מיט רוח הקודש‪ .‬ווי‬ ‫אויך האט דער בעש"ט גאר שטארק משבח געווען די‬ ‫גרויסע צדקות פונעם מהרש"א‪ ,‬און געזאגט "אז ווען‬ ‫וואלט געוואוסט די גרויס צדקות פונעם‬ ‫די וועלט ָ‬ ‫מהרש"א וואלט מען אפגעלעקט מיט'ן מויל און‬ ‫געגעסן די ערד פון זיין קבר"‪...‬‬ ‫אויך אין ספר ראש יוסף פון הגאון בעל פרי מגדים‬ ‫זי"ע שרייבט ער מיט א טענה קעגן א געוויסער גדול‬ ‫וואס פרעגט א קשיא אויפן מהרש"א‪ ,‬אז ער וואלט‬ ‫געדארפט בעסער ְמ ַעיֵ ין זיין און אריינטראכטן אין די‬ ‫ווערטער פונעם מהרש"א וואס זענען אלע געשריבן‬ ‫געווארן מיט רוח הקודש‪.‬‬ ‫איבער די גרויסע קדושה פונעם מהרש"א און זיין‬ ‫תורה‪ ,‬האט אמאל דערציילט הרה"ק רבי שלום ‪ -‬דער‬ ‫שר שלום פון בעלזא זי"ע‪ ,‬אז אנקעגן איבער דער בית‬ ‫המדרש ווי דער מהרש"א פלעגט לערנען און מרביץ‬ ‫תורה זיין פאר זיינע תלמידים אינעם שטאט אסטראה‪,‬‬ ‫איז געשטאנען א תיפלה וואס אירע גלעקלעך האבן‬ ‫שטענדיג געקלינגען און געמאכט א רעש און א טומל‬ ‫אין שטאט במשך אלע שעות פונעם טאג‪ .‬אבער א‬ ‫וואונדערליכע זאך איז געווען‪ ,‬אז שטענדיג ווען דער‬ ‫פארגעלערנט זיינע שיעורים פאר די‬ ‫מהרש"א האט ָ‬ ‫תלמידים‪ ,‬האט מען נישט געהערט קיין שום קול‬ ‫פון די תיפלה‪ ,‬די גלעקלעך האבן געשוויגן און נישט‬ ‫ארויסגעלאזט קיין קלאנגען‪.‬‬ ‫ביי די תלמידים איז דאס געווען א שטארקע‬ ‫וואונדער‪ ,‬ווייל זיי האבן פארשטאנען אז די גויים‬ ‫האבן נישט קיין איבעריגע דרך ארץ פאר זייער רב‪ ,‬און‬ ‫ס'איז זיכער אז זיי רעכענען זיך אינגאנצן נישט מיט'ן‬ ‫מהרש"א און זיינע שיעורים‪ ,‬און אויב אזוי וואס איז‬ ‫פשט אז די גלעקלעך קלינגען נישט בשעת'ן לערנען‬ ‫ווי געווענליך‪ .‬עטליכע תלמידים האבן באשלאסן‬ ‫צו דערגיין די סיבה דערצו‪ ,‬און זיי האבן אנגעהויבן‬ ‫ָנאכצוקוקן וואס עס פאסירט אין יענע שעות ווען‬ ‫פאר זיינע הייליגע שיעורים‪ .‬צו‬ ‫דער מהרש"א לערנט ָ‬ ‫זייער גרויס ערשטוינונג האבן זיי באמערקט אז די‬ ‫גלעקלעך ארבעטן אויך דעמאלטס אזויווי אייביג‪ ,‬זיי‬ ‫שאקלען זיך אהין און צוריק‪ ,‬און די מיטלסטע אייזן‬ ‫קלאפט זיך ָאן אין די זייטן פונעם גלאק ווי געהעריג‪,‬‬ ‫דאך קומט נישט ארויס פון דארט קיין שום קֹול‪,‬‬ ‫אבער ָ‬ ‫די טמא'נע גלעקלעך זענען ווי פארשוויגן געווארן פון‬ ‫הימל דורך די קדושה פון די תורה וואס דער מהרש"א‬ ‫האט געלערנט‪ ,‬און האבן נישט געהאט קיין כוח איהם‬ ‫צו שטערן‪.‬‬ ‫ג‬


‫בס"ד‬

‫דברי תורה‬ ‫ִּכי עֲ ָק ָרה הִ וא‪) .‬כה‪ ,‬כא(‬ ‫פארוואס שטייט 'הוא' מיט א וא"ו‪ ,‬נישט מיט א יו"ד?‬ ‫ווייל ווען רבקה האט חתונה געהאט איז זי אלט געווען‬ ‫‪ 3‬יאר‪ 20 ,‬יאר שפעטער ווען יעקב און עשו זענען‬ ‫געבוירן געווארן‪ ,‬איז זי אלט געווען ‪ 23‬יאר‪.‬‬ ‫די גמרא זאגט )יבמות יב‪ ,(:‬ביז די ‪ 11‬יאר קען מען נישט‬ ‫האבן קיין קינדער‪ ,‬קומט אויס אז רבקה איז נאר געווען‬ ‫ַאן עקרה ‪ 12‬יאר‪ ,‬פון די ‪ 11‬יאר ביז די ‪ 23‬יאר‪.‬‬ ‫דעריבער שטייט 'כי עקרה הוא'‪ ,‬ווייל 'הוא' איז‬ ‫בגימטריא ‪ ,12‬אז ‪ 12‬יאר איז זי געווען ַאן עקרה‪.‬‬

‫)ספר משך חכמה(‬ ‫וַ ַּתהַ ר ִרבְ ָקה אִ ׁ ְש ּת ֹו‪) .‬כה‪ ,‬כא(‬ ‫פארוואס שטייט 'ותהר רבקה אשתו'‪ ,‬זאל שטיין נאר‬ ‫'ותהר אשתו'‪ ,‬ווי עס שטייט פריער 'לנוכח אשתו'?‬ ‫נאר די תורה וויל ארויסברענגען אז כאטש וואס שרה‬ ‫האט נאר געקענט געהאלפן ווערן מיט קינדער‪ ,‬נאר‬ ‫נאך מען האט פארענדערט איר נאמען פון 'שרי' צו‬ ‫'שרה'‪ ,‬רבקה אבער איז געהאלפן געווארן מיט קינדער‬ ‫כאטש זי איז געבליבן מיט איר נאמען‪ .‬דעריבער זאגט‬ ‫דער פסוק 'ותהר רבקה אשתו'‪ ,‬אז זי איז געהאלפן‬ ‫געווארן כאטש זי איז געבליבן מיט'ן נאמען 'רבקה'‪.‬‬

‫כדי זיך אפצושיידן פון דעם שלעכט'ן שכן‪.‬‬ ‫)דער הייליגער רבי שמחה בונם פון פרשיסחא זי"ע(‬ ‫וַ ּיֶאֱ הַ ב יִצְ חָ ק אֶ ת עֵ ָׂשו ִּכי צַ יִד ְ ּבפִ יו‪) .‬כה‪ ,‬כח(‬ ‫דער תרגום אונקלס זאגט 'ארי מצידיה הוה אכיל'‪,‬‬ ‫יצחק האט געגעסן פון דאס וואס עשו האט געפאנגען‪.‬‬ ‫איז שווער‪ ,‬ווי אזוי האט יצחק געגעסן פון וואס עשו‬ ‫האט גע'שחט'ן‪ ,‬שחיטה פון א רשע איז דאך טריפה?‬ ‫נאך איז שווער‪ ,‬ווי אזוי האט יצחק נישט געשפירט‬ ‫ביים עסן דאס פלייש‪ ,‬אז עשו איז נישט ערליך‪ ,‬ווייל‬ ‫צדיקים ווען זיי עסן‪ ,‬שפירן זיי דאך פון דאס עסן אליין‪,‬‬ ‫אויב דער שוחט איז ערליך אדער נישט?‬ ‫נאר עשו האט געוואוסט אז טאמער וועט ער אליין‬ ‫שחט'ן וועט יצחק אויסגעפונען אז ער איז א רשע‪,‬‬ ‫דעריבער פלעגט ער קומען יעדן טאג צו יעקב‪ ,‬אז יעקב‬ ‫זאל שחט'ן פאר עם‪ ,‬און יעקב האט עס גע'שחט'ן מיט‬ ‫קדושה און טהרה‪ .‬ווען יצחק האט דאס געגעסן‪ ,‬האט‬ ‫ער געשפירט אזא טעם פון קדושה אין די פלייש‪ ,‬אז‬ ‫ער האט געמיינט אז עשו איז ערליך‪ .‬ממילא‪ ,‬האט‬ ‫יצחק געגעסן כשר'ע פלייש‪ ,‬און פון די פלייש האט ער‬ ‫טאקע נישט געשפירט אז עשו איז א רשע‪ ,‬ווייל עשו‬ ‫האט דאס נישט גע'שחט'ן‪.‬‬

‫)דער הייליגער חיד"א זי"ע(‬

‫)דער הייליגער 'ישמח משה' פון אוהעל זי"ע(‬

‫וַ ּי ְִתרֹצֲ צ ּו הַ ָ ּבנִים ְ ּב ִק ְר ָ ּבהּ ‪) .‬כה‪ ,‬כב(‬ ‫זאגט רש"י‪ ,‬ווען רבקה איז אריבער די ישיבה פון שם‬ ‫ועבר האט יעקב געוואלט ארויסגיין‪ ,‬ווען זי איז אריבער‬ ‫א הויז פון עבודה זרה האט עשו געוואלט ארויסגיין‪.‬‬ ‫די גמרא זאגט )נדה ל‪ ,(:‬איידער א קינד ווערט געבוירן‬ ‫לערנט א מלאך מיט'ן קינד תורה‪ .‬אויב אזוי איז שווער‪,‬‬ ‫עשו פארשטיין מיר אז ער האט נישט געוואלט לערנען‬ ‫תורה‪ ,‬נאר ער האט געוואלט דינען עבודה זרה‪,‬‬ ‫דעריבער האט ער געוואלט ארויסגיין‪ .‬אבער פארוואס‬ ‫האט יעקב אזוי שטארק געוואלט ארויסגיין צום בית‬ ‫המדרש לערנען תורה‪ ,‬ער האט דאך געהאט א מלאך‬ ‫וואס האט מיט עם געלערנט די הייליגע תורה?‬ ‫נאר יעקב אבינו האט געוואוסט אז כאטש ער האט‬ ‫זייער א גוט'ן רבי'ן‪ ,‬א מלאך‪ ,‬איז דאס גארנישט ווערד‪,‬‬ ‫אויב דארף ער דערפאר בלייבן נעבן זיין שלעכט'ן שכן‬ ‫'עשו'‪ ,‬דעריבער האט יעקב שוין געוואלט ארויסגיין‪,‬‬

‫די גמרא זאגט )שבת פט‪ ,(:‬לעתיד לבוא וועט דער‬ ‫אייבערשטער זאגן פאר די הייליגע אבות‪ ,‬דיינע קינדער‬ ‫האבן געזינדיגט‪ .‬וועלן אברהם און יעקב ענטפערן‪ ,‬אויב‬ ‫זיי האבן געזינדיגט‪ ,‬זאל מען זיי באשטראפן צוליב דיין‬ ‫הייליגע נאמען‪ .‬אבער יצחק וועט זיי דן זיין לכף זכות‬ ‫און ענטפערן‪ ,‬לאמיר מאכן א חשבון‪ ,‬האלב פון זייער‬ ‫לעבן איז נאכט ווען מען שלאפט‪ ,‬טייל פון זייער לעבן‬ ‫איז מען נאך קליין‪ ,‬ווען מען רעכנט נישט די עבירות‪,‬‬ ‫מיט די איבריגע צייט וועלן מיר זיך צוטיילן‪ ,‬אז זיי זאלן‬ ‫נישט באשטראפט ווערן‪ .‬און דער אייבערשטער וועט‬ ‫מקבל זיין די טענה פון יצחק‪ ,‬און וועט זיי מוחל זיין‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬פארוואס וועט יצחק אבינו זיך אנ'נעמען פאר‬ ‫די אידישע קינדער מער פון די אנדערע אבות? נאר‬ ‫ווייל יצחק וועט האבן א שטארקע טענה‪" :‬איך האב‬ ‫דאך אויך געהאט א זוהן עשו‪ ,‬וואס האט זיך נישט גוט‬ ‫אויפגעפירט‪ ,‬און דאך האב איך עם ליב געהאט‪ ,‬און‬

‫איך האב עם מוחל געווען‪ ,‬און איך בין דאך נאר א בשר‬ ‫ודם‪ ,‬דו רבונו של עולם‪ ,‬דער בעל הרחמים‪ ,‬דארפסט‬ ‫דאך זיכער ליב האבן דיינע קינדער און זיי מוחל זיין‪,‬‬ ‫אפילו אויב זיי פירן זיך נישט אויף דאס בעסטע‪.‬‬ ‫דאס איז מרומז דא אין פסוק 'ויאהב יצחק את עשו'‪,‬‬ ‫דעריבער האט יצחק ליב געהאט עשו‪' ,‬כי ציד בפיו'‪,‬‬ ‫כדי ער זאל קענען האבן א טענה אין זיין מויל לעתיד‬ ‫לבוא‪ ,‬ווען די אידן וועלן חלילה זינדיגן‪ ,‬זאל ער זיי‬ ‫קענען דן זיין לכף זכות‪ ,‬אזוי ווי ער האט ליב געהאט זיין‬ ‫זוהן עשו‪ ,‬אפילו ווען ער האט געזינדיגט‪.‬‬ ‫)דער הייליגער רבי מאיר פון פרעמישלאן זי"ע(‬

‫וְ ִרבְ ָקה אָ ְמ ָרה אֶ ל יַעֲ קֹב ְּבנָהּ לֵ אמֹר הִ ּנֵה ׁ ָש ַמעְ ִּתי אֶ ת‬ ‫אָ בִ ָיך ְמ ַד ֵּבר אֶ ל עֵ ָׂשו אָ חִ ָ‬ ‫יך לֵ אמֹר‪) .‬כז‪ ,‬ב(‬ ‫פארוואס שטייט אין פסוק צוויי מאל 'לאמר'?‬ ‫נאר מיר ווייסן אז 'לאמר' ווייזט אויף א ווייכע לשון‪ ,‬און‬ ‫יעקב האט דאך שטענדיג גערעדט ווייך און איידל‪,‬‬ ‫אבער עשו האט שטענדיג גערעדט הויך און ווילד‪.‬‬ ‫וויבאלד עשו האט מורא געהאט אז יעקב וועט קומען‬ ‫און אויסכאפן די ברכות‪ ,‬דעריבער האט עשו געזאגט‬ ‫פאר יצחק‪ ,‬אז ער וועט דעמאלט רעדן ווי יעקב ווייך‬ ‫און איידל‪ ,‬ווייל אויב יעקב וועט קומען צו אויסכאפן די‬ ‫ברכות וועט ער זיך דאך זיכער מאכן אזוי ווי ער איז‬ ‫עשו‪ ,‬און ער וועט רעדן הויך און ווילד‪ ,‬דעריבער אלס א‬ ‫סימן אז ער איז באמת עשו‪ ,‬וועט ער דאן רעדן ווייך און‬ ‫איידל‪ ,‬אזוי וועט יצחק וויסן אז דאס איז באמת עשו‪.‬‬ ‫אבער רבקה איז מיט רוח הקודש געוואויר געווארן פון‬ ‫דעם סוד‪ ,‬דערפאר האט זי געזאגט פאר יעקב‪ ,‬אז ער‬ ‫זאל נישט נאכמאכן דעם קול פון עשו און רעדן הויך‪,‬‬ ‫נאר ער זאל רעדן ווייך און איידל פונקט ווי ער רעדט‬ ‫שטענדיג‪ ,‬אזוי וועט יצחק מיינען אז ער איז עשו‪.‬‬ ‫דאס זאגט דער פסוק 'ורבקה אמרה אל יעקב בנה‬ ‫לאמר'‪ ,‬רבקה האט געזאגט צו יעקב אז 'לאמר'‪ ,‬ער‬ ‫זאל רעדן מיט א ווייכע לשון‪ ,‬אזוי ווי ער רעדט‬ ‫שטענדיג‪ ,‬פארוואס זאל ער טאקע נישט רעדן הויך ווי‬ ‫עשו‪ ,‬ווייל 'הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך‬ ‫לאמר'‪ ,‬איך האב געהערט ווי יצחק האט געזאגט פאר‬ ‫עשו אז 'לאמר'‪ ,‬ער זאל רעדן ווייך און דיר נאכמאכן‪,‬‬ ‫דעריבער זאלסט דו יעצט רעדן מיט א ווייכע לשון‪.‬‬ ‫)דער הייליגער רבי נחמן פון קאסוב זי"ע(‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬באקומען אדער צו מנדב זיין א גליון אדער צו שרייבן הארות און הערות ביטע שיקט צו ‪koreioneg@gmail.com‬‬ ‫כל הזכויות שמורות © נאכדרוקן פארבאטן • צו‬


‫סיפורי צדיקים‬ ‫ויחפרו עבדי יצחק באר‪.‬���

‫וימלאום עפר'‪ ,‬און האט עם באפוילן צו אריינווארפן והיה כאשר תריד ופרקת‪.‬‬

‫אמאל איז געקומען א איד צו דער הייליגער רבי צבי‬ ‫הירש פון זידיטשוב בעל 'עטרת צבי' זי"ע‪ ,‬און האט‬ ‫זיך באקלאגט אז ער האט נישט קיין פרנסה‪ ,‬און‬ ‫יעצט האט ער א געלעגנהייט צו דינגען א קרעטשמע‬ ‫וואס געפינט זיך אויפ'ן הויפט גאס‪ ,‬וואו עס גייען‬ ‫דארט אריבער פול אקס'ן סוחרים‪ ,‬אבער וויבאלד עס‬ ‫האט איין גרויסע חסרון‪ ,‬אז דערנעבן איז נישט דא‬ ‫קיין מעגליכקייט צו גראבן א ברונען וואסער‪ ,‬וואס‬ ‫צוליב דעם וועלן די סוחרים פון די אקס'ן נישט‬ ‫איינשטיין דארט‪ .‬אבער דער פריץ איז וועגן דעם‬ ‫גרייט צו פארדינגען די קרעטשמע פאר זייער ביליג‪.‬‬ ‫דער צדיק האט עם געזאגט אז ער זאל אפדינגען די‬ ‫קרעטשמע פונ'עם פריץ‪ ,‬און ער זאל אנהייבן גראבן‬ ‫א ברונען‪ ,‬און נאכדעם וואס ער האט שוין געגראבן‬ ‫עטליכע אמות טיף אין די ערד זאל ער קומען צו עם‬ ‫אויף שבת קודש‪.‬‬ ‫דער איד האט אזוי געטוהן‪ ,‬ער האט אפגעקויפט די‬ ‫קרעטשמע און האט אראפגעגראבן עטליכע אמות‬ ‫אין די ערד‪ ,‬און איז געפארן צום רבי'ן אויף שבת‪.‬‬ ‫ווען ער איז אריין צום צדיק‪ ,‬האט עם דער צדיק‬ ‫געזאגט‪ ,‬אז ער זאל גראבן נאך אביסל טיפער‪ ,‬און‬ ‫דער צדיק האט עם געגעבן א צעטל וואו ער האט‬ ‫דערויף געשריבן דעם פסוק 'ויחפרו עבדי יצחק באר‬ ‫ויבואו ויגידו לו ויאמרו מצאנו מים'‪ ,‬און האט עם‬ ‫באפוילן ער זאל דאס צעטל אריין ווארפן אין גרוב‪.‬‬ ‫דער איד האט טאקע אזוי געטוהן‪ ,‬און תיכף האט‬ ‫אנגעהויבן ארויף צו קומען וואסער פונעם ברונען‪ ,‬ביז‬ ‫עס איז אינגאנצן פול געווארן‪.‬‬ ‫אזוי ווי די גוים האבן זיך דערוואוסט דערפון‪ ,‬האבן זיי‬ ‫זיך זייער געפריידט אז עס געפינט זיך שוין וואסער‬ ‫נעבן יענע קרעטשמע‪ ,‬יעצט קענען זיי זיך איינשפארן‬ ‫די אומוועג וואס זיי האבן געמאכט צוליב די חסרון‬ ‫פון די וואסער‪ ,‬און אלע סוחרים האבן אנגעהויבן‬ ‫איינצושטיין ביי עם אין קרעטשמע‪ ,‬ביז ער איז‬ ‫געווארן א גרויסער עושר‪ ,‬וויבאלד ער האט געצאלט‬ ‫זייער ביליג פאר'ן פריץ‪ ,‬און עס זענען געווען אסאך‬ ‫אקס'ן סוחרים וואס זענען דארט אריבער געפארן‪.‬‬ ‫אין יענעם דארף איז געווען א גוי‪ ,‬וואס איז געגאנגען‬ ‫און געזאגט צום פריץ‪ ,‬אז דער איד וואס האט‬ ‫געדונגען די קרעטשמע באצאלט אזוי ביליג און איז‬ ‫געווארן דערפון א גרויסע עושר‪ ,‬און דער גוי האט‬ ‫פארגעשלאגן פאר'ן פריץ א העכערע פרייז‬ ‫אפצודינגען די קרעטשמע‪.‬‬ ‫דער פריץ זייענדיג א גרויסע שונא ישראל‪ ,‬האט‬ ‫טאקע פארדונגען די קרעטשמע פאר דעם גוי‪ ,‬און‬ ‫דער איד איז געבליבן אן קיין פרנסה‪ .‬איז ער באלד‬ ‫צוריק געלאפן צום צדיק רבי הערשעלע‬ ‫זידיטשוב'ער‪ ,‬און האט זיך באקלאגט אויף זיין מצב‪.‬‬ ‫האט עם דער צדיק געגעבן א נייע צעטל מיט'ן‬ ‫אויפשריפט די ווערטער פון דעם פסוק 'וכל הבארות‬ ‫אשר חפרו עבדי אברהם אביו סתמום פלשתים‬

‫דעם צעטל אינעם ברונען‪.‬‬ ‫ווען דער איד איז אהיים געקומען האט ער אזוי‬ ‫געטוהן‪ ,‬און באלד האט אויפגעהערט צו קומען‬ ‫וואסער‪ .‬זענען די סוחרים געקומען מיט טענות צום‬ ‫פריץ‪ ,‬אז ווען די קרעטשמע איז געווען פארדונגען‬ ‫פאר דער איד איז געווען וואסער צו טרינקן‪ ,‬און זייט‬ ‫ער האט פארדונגען די קרעטשמע פאר'ן גוי איז מער‬ ‫נישט דא קיין וואסער‪ ,‬און זיי האבן פארלאנגט אז‬ ‫דער פריץ זאל עס צוריק געבן פאר דעם איד‪.‬‬ ‫דער פריץ האט געלאזט רופן דעם איד‪ ,‬און האט עם‬ ‫געבעטן אז ער זאל ווייטער דינגען די קרעטשמע פון‬ ‫עם‪ ,‬האט דער איד געזאגט‪ ,‬אז ער מוז קודם פארן‬ ‫צום צדיק און הערן וואס ער זאגט אויף דעם‪.‬‬ ‫ווען דער איד איז אריין צום צדיק און געפרעגט וואס‬ ‫צו טוהן‪ ,‬האט דער צדיק גע'ענטפערט‪" :‬אויב דער‬ ‫פריץ איז מסכים צו פארדינגען די קרעטשמע פאר'ן‬ ‫זעלבן פרייז ווי פריער‪ ,‬זאלסט דו דאס אפדינגען"‪.‬‬ ‫דער צדיק האט עם געגעבן א נייע צעטל מיט'ן‬ ‫אויפשריפט פונעם פסוק 'ויחפרו באר אחרת ולא רבו‬ ‫עליה ויקרא שם המקום רחובות לאמר כי עתה‬ ‫הרחיב ד' לנו ופרינו בארץ'‪.‬‬ ‫דער פריץ האט מסכים געווען צום פריער'דיגן פרייז‪,‬‬ ‫דער איד האט אריינגעווארפן דעם צעטל אינעם‬ ‫ברונען‪ ,‬און די סוחרים האבן אנגעהויבן ווייטער צו‬ ‫קומען‪ ,‬און דער איד מיט זיינע קינדער און אייניקלעך‬ ‫האבן יארן לאנג געהאט דערפון פרנסה בריוח‪.‬‬ ‫”””‬

‫גם ברוך יהיה‪.‬‬ ‫דער הייליגער רבי מנחם מענדל פון פרעמישלאן‬ ‫זי"ע‪ ,‬פון די געהויבענע תלמידים ביים הייליגער 'בעל‬ ‫שם טוב' זי"ע‪ ,‬איז אמאל געפארן באזוכן דעם‬ ‫גרויסער 'מגיד' רבי דוב בער פון מעזריטש זי"ע‪.‬‬ ‫אויפ'ן וועג האט רבי מענדל געבעטן פון זיין משרת‬ ‫אז ער זאל קיינעם נישט דערציילן ווער ער איז‪ ,‬און‬ ‫ער זאל עם רופן מיט'ן נאמען 'ברוך'‪.‬‬ ‫אנקומענ'דיג קיין מעזריטש זענען זיי אריין צום גרויסן‬ ‫מגיד צו נעמען 'שלום'‪ ,‬ווען דער גרויסער מגיד האט‬ ‫דערזעהן זיין גאסט‪ ,‬רופט ער זיך ָאן הויך אויפ'ן קול‪:‬‬ ‫"שלום עליכם‪ ,‬רבי מנחם מענדל פון פרעמישלאן!"‬ ‫האט זיך דער משרת אנגערופן צום מגיד ‪-‬‬ ‫"אנשולדיגט רבי! אבער זיין נאמען איז 'ברוך'!"‪...‬‬ ‫דער מגיד האט זיך צושמייכלט און זיך אנגערופן‪:‬‬ ‫"יעדער רופט מיר 'דער גרויסער מגיד'‪ ,‬וואס האסט‬ ‫דו דען געמיינט‪ ,‬אז דער גרויסער מגיד וועט נישט‬ ‫שפירן פון פריער אז דער הייליגער רבי מנחם מענדל‬ ‫פון פרעמישלאן קומט עם באזוכן?!"‪...‬‬ ‫דערנאך האט דער מגיד אויסגעפירט צום משרת‪,‬‬ ‫זאגנ'דיג‪" :‬דו זאג'סט אז זיין נאמען איז 'ברוך? אויב‬ ‫אזוי וועל איך עם בענטשן מיט'ן ברכה 'גם ברוך‬ ‫יהיה'!"‪...‬‬ ‫”””‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫אין א שטעטל נישט ווייט פון לובלין האט געוואוינט‬ ‫א גרויסע גביר‪ ,‬אבער א גרויסע עם הארץ‪ ,‬גלייך נאכ'ן‬ ‫חתונה האט ער זיך אריינגעלייגט אין מסחר און ער‬ ‫האט זייער שיין מצליח געווען‪ ,‬א גוט הארץ האט ער‬ ‫אבער יא געהאט און ער פלעגט טאקע שטענדיג‬ ‫פארטיילן גרויסע סומעס פאר צדקה‪.‬‬ ‫איינמאל א יאר אויף די הייליגע טעג פלעגט ער פארן‬ ‫צום הייליגער 'חוזה' פון לובלין זי"ע‪ ,‬קומענ'דיג קיין‬ ‫לובלין האט ער אלעמאל מיטגעברענגט מיט זיך א‬ ‫שיינע סומע געלט פאר א פדיון פאר'ן רבי'ן‪.‬‬ ‫עשירות איז אבער ווי א רעדל וואס דרייט זיך‪ ,‬און עס‬ ‫איז געקומען דער צייט ווען דאס רעדל פון זיין מזל‬ ‫האט זיך א דריי געגעבן אויף אראפ‪ ,‬און ער האט‬ ‫אנגעהויבן ליידן איין פארלוסט נאכן צווייטן רח"ל ביז‬ ‫ער איז געווארן א גרויסער ארימאן‪.‬‬ ‫זייענ'דיג א טויגליכער‪ ,‬האט ער נישט געוואלט ווערן‬ ‫מאכטלאז פון נישט ארבעטן‪ ,‬איז ער בלית ברירה‬ ‫געווארן א טרעגער‪ ,‬ער פלעגט שלעפן פעקלעך פאר‬ ‫מענטשן‪ ,‬דערפון האט ער אבער קוים פארדינט אויף‬ ‫אהיים צו ברענגען ברויט פאר זיינע קינדער'לעך‪.‬‬ ‫איינמאל בשעת ווען ער איז געשטאנען אין מארק און‬ ‫געווארט אויף ארבעט‪ ,‬איז פארביי געגאנגען דער‬ ‫גלח‪ ,‬וואס האט עם נאך געקענט פון ווען ער איז נאך‬ ‫געווען ַאן עושר‪ ,‬דער גלח האט עם פריינט'ליך‬ ‫באגריסט און האט אויסגעדרוקט זיין מיטלייד אז ער‬ ‫איז נעבעך געווארן אזא ארימאן‪.‬‬ ‫דער גלח האט עם אנגעטראגן צו קומען צו עם אין‬ ‫שטוב וואו ער וועט עם געבן דארט ארבעט פון וואס‬ ‫ער וועט קענען פארדינען שיין געלט‪.‬‬ ‫לכתחילה האט ער נישט געוואלט אננעמען דעם‬ ‫פארשלאג‪ ,‬ער האט נישט געוואלט האבן צו טוהן‬ ‫מיט'ן גלח‪ ,‬ער האט גוט געוואוסט אז ער איז נישט‬ ‫קיין אידן פריינט‪ ,‬אבער ווען דער הונגער אין שטוב‬ ‫איז געווארן שווערער‪ ,‬האט ער באשלאסן צו גיין צום‬ ‫גלח‪ ,‬צו זעהן וואס פאר א ארבעט ער קען עם געבן‪.‬‬ ‫דער גלח האט עם פריינט'ליך אויפגענומען‪ ,‬און האט‬ ‫עם טאקע פארשאפט ַאן ארבעט ביים פריץ אין הויף‪.‬‬ ‫גלייכצייטיג האט דער גלח אנגעהויבן צו אריינציען‬ ‫דעם ארימאן אין זיין נעץ‪ ,‬מיט זיין געמאכטע‬ ‫פריינדשאפט און גלאטע צונג האט ער עם‬ ‫איבערגערעדט אז ווען ער וואלט זיך נישט געהאלטן‬ ‫ביי אידישקייט וואלט ער זיך געקענט ארויף ארבעטן‬ ‫דא ביים פריץ און עס וועט עם ווידער אויפבליען זיין‬ ‫עשירות‪ ,‬נאך מער ווי פריער‪.‬‬ ‫דער גלח האט איבער גערעדט דעם ארימאן יעדן‬ ‫טאג זיך צו שמד'ן רח"ל‪ ,‬ביז איין טאג האט דער גלח‬ ‫גערעדט מיט'ן ארימאן אפענע ווערטער‪:‬‬ ‫"דער אידישער גא‪-‬ט האט שוין פון דיר פון לאנג‬ ‫פארגעסן‪ ,‬ער האט דיר שוין פון לאנג פארלאזט‪ ,‬אויב‬ ‫דו וועסט זיך שמד'ן‪ ,‬וועל איך זעהן ביים פריץ אז עס‬ ‫זאל דיר שוין גארנישט פעלן"‪.‬‬


‫סיפורי צדיקים‬ ‫ליידער האט זיך דער ארימאן צוגעהערט צו די רייד‬ ‫פונעם גלח‪ ,‬און האט שוין ליידער געלאזט שפריצן‬ ‫אויף זיך פון די שמד וואסער‪.‬‬ ‫ביז א קורצע צייט האט ער אבער באשלאסן אז ער‬ ‫קען דאס נישט פועל'ן ביי זיך‪ ,‬דעריבער האט ער‬ ‫באשלאסן אז איידער ער גייט ווייטער מיט זיין‬ ‫געמאכטע גוי'אישקייט‪ ,‬וועט ער צום ערשט‬ ‫איבערבעטן דעם אייבערשטער אז ער זאל עם מוחל‬ ‫זיין אויף דעם שריט‪.‬‬ ‫ער איז געגאנגען אין ביהמ"ד ווען קיינער איז נישט‬ ‫דארט געווען‪ ,‬ער איז צוגעגאנען צום ארון הקודש און‬ ‫האט מיט א צובראכן הארץ זיך געבעטן ביים‬ ‫אייבערשטער אז ער זאל עם מוחל זיין‪ ,‬ווייל ער‬ ‫מיינט נישט צו טוהן די גאנצע זאך חלילה‪ ,‬ער וועט‬ ‫באמת נישט זיין קיין אמת'ע גוי‪ ,‬אבער ער קען שוין‬ ‫מער נישט אויסהאלטן די אלע צרות‪.‬‬ ‫ווען ער איז אהיים געקומען און האט דערציילט פאר‬ ‫זיין פרוי וואס ער פלאנט צו טוהן‪ ,‬האט זי עם‬ ‫גע'עצה'ט אז אפשר איז כדאי אז ער זאל זיך קודם‬ ‫איבערשמועסן מיט דער הייליגער 'חוזה' פון לובלין‬ ‫וועלכע איז א קלוגער איד און אפשר וועט ער האבן‬ ‫פאר עם ַאן עצה‪.‬‬ ‫ער האט זיך ארויסגעלאזט קיין לובלין‪ ,‬און‬ ‫פארשטייט זיך אז דער צדיק איז אויפגעציטערט‬ ‫געווארן הערנ'דיג וואס ער וויל דא טוהן‪ ,‬דער 'חוזה'‬ ‫האט עם אנגעהויבן אויפצוקלערן אז אזא זאך קומט‬ ‫נישט אין באטראכט‪.‬‬ ‫דער איד האט אבער גע'טענה'עט‪" :‬היתכן דער‬ ‫אייבערשטער האט מיר צוגענומען מיין גאנצע‬ ‫פארמעגן? פארוואס האט ער זיך נישט גערעכנט מיט‬ ‫מיינע אלע גוטע זאכן וואס איך פלעג טוהן ווען איך‬ ‫בין נאך געווען אן עושר?"‬ ‫"אויב דו האסט טענות צום אייבערשטער‪ ,‬דאן רוף‬ ‫עם צו א דין תורה" ‪ -‬האט דער צדיק עם גע׳עצה׳ט‪,‬‬ ‫זעה'ענדיג אז מען קען גארנישט מאכן און מ��פיע זיין‬ ‫אויף דעם איד‪ ,‬וועלכער איז נאך שייך אז ער זאל זיך‬ ‫טאקע שמד׳ן ח״ו און גענצליך פארלוירן ווערן אויף‬ ‫אייביג‪.‬‬ ‫דער ארימאן האט זיך דערפרייט‪ ,‬זאגנ'דיג‪" :‬איך האב‬ ‫נישט געוואוסט אז מען קען רופן דעם אייבערשטער‬ ‫צו א דין תורה? איך וויל טאקע א דין תורה מיט דעם‬ ‫אייבערשטער!"‬ ‫"גוט! איך וועל באשטימען א בית דין וואס וועט‬ ‫אויסהערן דיינע טענות" ‪ -‬האט דער 'חוזה געזאגט ‪-‬‬ ‫"און איך וועל ענטפערן אויף זיי פאר דעם‬ ‫אייבערשטער‪ ,‬דאן וועט דער בית דין ארויסגעבן א‬ ‫פסק דין"‪.‬‬ ‫דער צדיק האט באשטימט דריי חשוב'ע חסידים‬ ‫אלס בית דין‪ ,‬זיי האבן אויסגעהערט דעם טרעגער'ס‬ ‫טענות‪.‬‬ ‫דערנאך האט דער צדיק גע'ענטפערט‪" :‬אמת טאקע‬ ‫דער בעל דין האט געגעבן צדקה און געטוהן מצות‪,‬‬

‫אבער ער איז אויך באגאנגען געוויסע עבירות"‪.‬‬ ‫דערביי האט ער אויסגערעכנט עטליכע עבירות וואס‬ ‫יענער איז באגאנגען‪ .‬דער טרעגער האט מודה געווען‬ ‫אז ער איז טאקע באגאנגען די עבירות‪ ,‬אבער ער‬ ‫האט גע׳טענה׳ט‪" :‬איך האב זיי געטוהן בשוגג‪ ,‬נישט‬ ‫ווילנ'דיג און נישט וויסנ'דיג אז דאס זענען עבירות"‪.‬‬ ‫דער צדיק האט אבער געזאגט‪ ,‬אז דאס איז קיין‬ ‫תירוץ נישט‪ ,‬ער האט געדארפט לערנען מער‪ ,‬און‬ ‫וויסן ווי א איד דארף זיך אויפ'פירן אין אלע פרטים‪.‬‬ ‫אויף דעם האט דער טרעגער גע'טענה'ט‪ ,‬אז ער קען‬ ‫אנדערע אידן וועלכע זענען נישט בעסער פון עם און‬ ‫עס גייט זיי זייער גוט אין לעבן‪.‬‬ ‫האט דער צדיק גע'ענטפערט אז פון דער עוה"ז איז‬ ‫בכלל קיין ראיה נישט‪ ,‬אידן האבן דאך נאך א וועלט‪,‬‬ ‫ַאן אייביגע וועלט‪ ,‬און עס קען דאך זיין אז די וועלכע‬ ‫האבן מער עבירות ווי מצות באקומען זייער שכר‬ ‫אויף דעם וועלט און פארלירן דערביי זייער שכר אויף‬ ‫דער אייביגע וועלט‪ ,‬בשעת די וועלכע האבן מער‬ ‫מצות ווי עבירות‪ ,‬קומען אפ פאר די עבירות אויף‬ ‫דער וועלט‪ ,‬אבער דערפאר באקומען זיי א פיל‬ ‫גרעסערע שכר אויף דער אייביגע וועלט‪.‬‬ ‫נאכדעם וואס דער בית דין האבן אויסגעהערט די‬ ‫טענות פון ביידע צדדים‪ ,‬האט דער בית דין געפרעגט‬ ‫דעם טרעגער אויב ער איז גרייט מוחל צו זיין דעם‬ ‫אייבערשטער‪.‬‬ ‫דער טרעגער איז אבער געשטאנען ביי זיינע‪ ,‬זאגנ'דיג‪:‬‬ ‫"אויב דער אייבערשטער וועט מיר אומקערן מיין‬ ‫פארמעגן‪ ,‬וועל איך עם מוחל זיין פאר די ליידן וואס‬ ‫איך האב געהאט אין די צייט פון מיין ארימקייט"‪.‬‬ ‫דאן האבן די דיינים זיך איבער געשמועס מיט ישוב‬ ‫הדעת‪ ,‬און האבן ארויסגעגעבן זייער פסק דין‪" :‬דער‬ ‫אייבערשטער איז גערעכט‪ ,‬אבער אזוי ווי דער‬ ‫אייבערשטער פאדערט אז מען זאל זיך פירן לפנים‬ ‫משורת הדין‪ ,‬פונקט ווי ער אליין פירט זיך‪ ,‬דעריבער‬ ‫זאגן מיר אז דער אייבערשטער זאל צוריק אומקערן‬ ‫צום טרעגער זיין פארמעגן‪ ,‬מיט'ן תנאי אז דער‬ ‫טרעגער האט חרטה אויף זיינע עבירות און איז מקבל‬ ‫אויף זיך‪ ,‬זיך צו פירן אין דעם דרך פון זיינע עלטערן‬ ‫און זיידע'ס‪ ,‬ער זאל לערנען תורה און זיך פירן לויט‬ ‫די תורה און מצות"‪.‬‬ ‫די דיינים האבן פארשריבן און גע׳חתמ׳עט דעם פסק‬ ‫דין‪ ,‬און האבן דערביי באשטימט א צייט פון דרייסיג‬ ‫טעג‪ ,‬וואס דער פסק דין דארף ווערן אויסגעפירט‪.‬‬ ‫דער טרעגער איז אהיים געגאנגען א צופרידענער‪ ,‬ער‬ ‫האט זיך תיכף ארויסגעשלאגן פון קאפ אלע‬ ‫איינרעדענישן פונעם גלח און האט באשלאסן מקיים‬ ‫צו זיין‪ ,‬זיין חלק פון דעם פסק דין‪ .‬זייענ'דיג זיכער‪ ,‬אז‬ ‫אויך דער אייבערשטער וועט מקיים זיין‪ ,‬זיין חלק‪.‬‬ ‫ער האט זיך ווידער געשטעלט אין מארק זיך צו‬ ‫פארדינגען אויף ַאן ארבעט‪ ,‬און האט געציילט די‬ ‫קומענ'דיגע טעג‪ ,‬ביז צו דרייסיג טעג‪ ,‬ווען דער פסק‬ ‫דארף אויסגעפירט ווערן‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫אט איז אנגעקומען דער דרייסיג'סטער טאג‪ ,‬און ער‬ ‫איז נאך דערווייל נישט געהאלפן געווארן‪.‬‬ ‫א גאנצן טאג איז ער געשטאנען אין מארק און קיין‬ ‫שום ארבעט נישט געפונען‪.‬‬ ‫איז עם איינגעפאלן א פלאן צו גיין צו דער באן‬ ‫סטאנציע העלפן רייזנדע מיט זייערע פעקלעך‪.‬‬ ‫עס איז אנגעקומען דער באן‪ ,‬אבער יעדער איינער‬ ‫האט געטראגן זיין פעקל‪.‬‬ ‫דער טרעגער האט זיך שוין כמעט ווי מייאש געווען‪,‬‬ ‫זעה'ענדיג ווי עס שטייגט אראפ דער לעצטע‬ ‫פאסאנדז'שיר‪ ,‬א רייכער פריץ מיט א שווערן פעקל‪.‬‬ ‫דער פריץ גייט צו צום טרעגער און בעט פון עם‪ ,‬צו‬ ‫איבערנעמען דעם שווערן פעקל און ווארטן אויף עם‪.‬‬ ‫איז ער געשטאנען ביים פעקל און האט געווארט און‬ ‫געווארט‪ ,‬אבער 'והילד איננו' דער פריץ איז נישט דא‪,‬‬ ‫ער איז ערגעץ וואו נעלם געווארן‪.‬‬ ‫אט האלט שוין די זון ביים אונטערגיין‪ ,‬דער טרעגער‬ ‫האט נישט געוואלט פארשפעטיגן מנחה‪ ,‬כאטש דער‬ ‫יצה"ר האט גענומען ברענען ער זאל נישט גיין צו‬ ‫מנחה‪ ,‬עס וועט סיי ווי גארנישט ווערן‪ ,‬ער האט זיך‬ ‫געראנגלט מיטן יצה"ר‪ ,‬זאל זיין וואס עס זאל זיין‪ ,‬ער‬ ‫וועט שוין בלייבן ביי די אידישקייט אין אלע‬ ‫אומשטענדן און ער גייט דאוונען מנחה‪.‬‬ ‫אבער ער האט זיך מיישב געווען‪ ,‬אז איבערלאזן דעם‬ ‫גרויסן פעקל אויף הפקר קומט נישט אין באטראכט‪,‬‬ ‫דעריבער וועט ער דאס צום ערשט אהיים נעמען‪ ,‬און‬ ‫באלד דערנאך גיין אין שוהל צו דאוונען מנחה‪ ,‬און‬ ‫דערנאך וועט ער שוין זעהן וואס צו טוהן מיט'ן‬ ‫שווערן פעקל‪.‬‬ ‫א מידער און א פארסאפעטער פון טראגן דעם‬ ‫שווערן פעקל‪ ,‬איז דער טרעגער אנגעקומען אהיים‬ ‫און דער פעקל איז עם אראפגעפאלן פון פלייצע און‬ ‫האט זיך אויפגעריסן‪.‬‬ ‫און אט זעהט ער ווי א מאסן גאלדענע רענדלאך‬ ‫האבן זיך אויסגעגאסן אויף דער ערד‪...‬‬ ‫דער טרעגער מיט זיין פרוי און קינדער האבן זיך‬ ‫גענומען צונויף זאמלען די פילע צושפרייטע גאלדענע‬ ‫רענדלאך‪.‬‬ ‫ווען דער טרעגער האט זיי איבערגעציילט‪ ,‬האט זיך‬ ‫ארויסגעוויזן אז זיי באטרעפן גענוי דעם זעלבן‬ ‫פארמעגן וואס ער האט געהאט פארלוירן‪.‬‬ ‫יעצט האט דער טרעגער שוין געוואוסט אז דער‬ ‫אייבערשטער האט שוין אויך מקיים געווען זיין טייל‬ ‫פון דעם פסק דין‪...‬‬ ‫דער ארימער טרעגער איז צוריק געווארן א גביר אזוי‬ ‫ווי פריער‪ ,‬אבער יעצט איז ער שוין געווען פיל‬ ‫קלוגער‪ ,‬ער האט געדונגען א מלמד וואס זאל מיט עם‬ ‫לערנען תורה און דינים כדי ער זאל נישט נכשל ווערן‬ ‫מיט קיין עבירה‪ .‬ער האט שוין מער קיין טענות נישט‬ ‫געהאט אויפ'ן אייבערשטער‪ ,‬און איז געבליבן א‬ ‫שומר תורה און מצות מיט אלע דקדוקים‪.‬‬ ‫”””‬


‫אמרות חכמים‬ ‫ויתרוצצו הבנים בקרבה ‪ -‬מפרכס לצאת‪) .‬רש"י(‬

‫אידישע קליידונג‪ ,‬אינצווישן האט ער געפרעגט פון והיה כאשר תריד ופרקת עולו‪.‬‬

‫דער 'גאון' רבי שלמה קלוגער זי"ע האט געזאגט‪:‬‬ ‫"יעקב האט געוואלט און נישט געקענט ארויסגיין פון‬ ‫זיין מוטער‪ ,‬ווייל ער איז געלעגן דער לעצטער‪ ,‬און‬ ‫עשו האט עם פארשטעלט דעם וועג‪ .‬אבער עשו‪,‬‬ ‫אויב האט ער ווירקליך אזוי געוואלט ארויסגיין‪,‬‬ ‫פארוואס האט ער דאס נישט געטוהן‪ ,‬ווער האט עם‬ ‫דען געשטערט‪ ,‬ער איז דאך געלעגן דער ערשטער?‬ ‫נאר ָאן יעקב האט עשו נישט געהאט קיין חשק‬ ‫ארויסצוגיין אויף דער וועלט‪ ,‬ווייל וואס וועט ער‬ ‫דארט טוהן אויפ'ן וועלט ָאן יעקב‪ ,‬אויף וועמען וועט‬ ‫ער הערשן‪ ,‬מיט וועמען וועט ער זיך ראנגלען‪ ,‬וועמען‬ ‫וועט ער פארביטערן דאס לעבן?!"‪...‬‬ ‫”””‬ ‫דער הייליגער רבי יחזקאל פון קאזמיר זי"ע האט‬ ‫אמאל געזאגט‪" :‬פארוואס ווען רבקה איז אריבער‬ ‫דאס הויז פון ַאן עבודה זרה‪ ,‬איז עשו טאקע דעמאלט‬ ‫נישט ארויס געגאנגען?‬ ‫ווייל יעקב פארשטייען מיר פארוואס ער איז נישט‬ ‫ארויס‪ ,‬ווען זי איז אריבער א בית המדרש‪ ,‬ווייל עשו‬ ‫האט עם פארשטעלט דער וועג ארויס‪ ,‬און נישט‬ ‫געלאזט ארויסגיין צום בית המדרש‪ ,‬אבער ווער האט‬ ‫געשטערט פאר עשו ארויסצוגיין צום עבודה זרה?‬ ‫נאר עשו האט געטראכט‪" :‬ענדערש וועל איך בלייבן‬ ‫דא נעבן יעקב‪ ,‬כדי עם צו פארשטעלן דער וועג‪ ,‬אז‬ ‫ער זאל נישט קענען ארויסגיין צום בית המדרש!"‪...‬‬ ‫”””‬

‫רבי בונם‪" :‬פארוואס זאלן די אידן נישט מעגן גיין‬ ‫אנגעטוהן אזוי ווי די גוים? ווייל מיט וועלכע‬ ‫מלבושים האט זיך יעקב אבינו אנגעטוהן? איז דען‬ ‫שוין דאן געווען ספעציעלע אידישע מלבושים?"‬ ‫האט עם רבי בונם גע'ענטפערט‪" :‬יעקב אבינו האט‬ ‫זיך צוגעקוקט ווי אזוי עשו גייט אנגעטוהן‪ ,‬און ער‬ ‫האט זיך אנגעטוהן פונקט פארקערט"‪...‬‬ ‫"דאס זעלבע איז אויך היינט" ‪ -‬האט רבי בונם‬ ‫אויסגעפירט ‪" -‬מיר אידן זעהן ווי די גוים טוהן זיך ָאן‪,‬‬ ‫און מיר גיין אנגעטוהן דאס פארקערטע"‪...‬‬ ‫וישטום עשו את יעקב על הברכה‪.‬‬ ‫”””‬ ‫מען האט אמאל געפרעגט פון דער הייליגער 'גאון'‬ ‫עשו בנה הגדול וגו' יעקב בנה הקטן‪.‬‬ ‫דער הייליגער רבי צבי הירש פון סוקולוב זי"ע איז רבי יהונתן אייבשיץ זי"ע‪" :‬פארוואס ווען דער רב‬ ‫אמאל געקומען אויף שבת 'תולדות' צום הייליגער פסק'נט אויף ַאן עוף אז עס איז טריפה‪ ,‬דאן נעמט‬ ‫רבי מנחם מענדל פון רימאנוב זי"ע‪ ,‬און רבי מענדל מען ָאן דעם פסק הלכה‪ ,‬אבער ווען דער זעלבע רב‬ ‫האט מכבד געווען רבי צבי הירש צו זאגן תורה‪.‬‬ ‫פסק'נט פאר איינעם אז ער איז שולדיג געלט פאר א‬ ‫האט רבי צבי הירש געזאגט‪" :‬עס שטייט אין פסוק אז צווייטן‪ ,‬דאן גייט ער ארויס מיט פיל טענות אויפ'ן‬ ‫רבקה האט גענומען די קליידער פון 'עשו בנה הגדול'‪ ,‬פסק הלכה פונעם רב?"‬ ‫און אנגעטוהן פאר 'יעקב בנה הקטן'‪ .‬לכאורה וואס האט רבי יהונתן גע'ענטפערט‪" :‬מיר זעהן ביי עשו‪,‬‬ ‫פעלט אויס דא צו דערמאנען אז עשו איז געווען דער כאטש וואס ער האט באקומען די ברכה 'ועל חרבך‬ ‫תחיה'‪ ,‬דאך האט ער פיינט באקומען יעקב‪ ,‬ווייל ער‬ ‫גרויסע זוהן און יעקב דער קליינער זוהן?‬ ‫נאר באמת דארף מען פארשטיין‪ ,‬עשו איז דאך זיכער האט נישט פארגינען יעקב אז ער איז ארויס מיט מער‬ ‫געגאנגען אנגעטוהן מיט גוי'אישע קורצע קליידער‪ ,‬ברכות ווי עם‪ .‬ווי עס שטייט אין פסוק 'וישטום עשו‬ ‫און יעקב איז זיכער געגאנגען אנגעטוהן ווי מיט את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו'‪ ,‬דער עיקר‬ ‫לאנגע קליידער‪ ,‬אויב אזוי ווי האט יעקב געקענט שנאה וואס עשו האט צו יעקב איז צוליב דעם וואס‬ ‫יעקב האט באקומען די ברכות‪ ,‬אבער נישט אויף‬ ‫באשטיין צו אנטוהן די קליידער פון עשו?‬ ‫נאר דעריבער שרייבט די תורה ארויס אז עשו איז דעם וואס ער האט דאס נישט באקומען‪.‬‬ ‫געווען א גרויסער‪ ,‬און יעקב א קליינער‪ ,‬צו ווייזן אז די דער זעלבע זאך איז דא‪ ,‬עס שטערט יענעם נישט‬ ‫קורצע קליידער פון עשו זענען גאר געווען לאנגע אזוי שטארק אז ער האט דא פארלוירן געלט‪ ,‬נאר אז‬ ‫דער צווייטער האט דא פארדינט געלט"‪...‬‬ ‫קליידער פאר יעקב"‪...‬‬ ‫”””‬ ‫”””‬

‫ויקראו שמו עשו ‪ -‬ויקרא שמו יעקב‪.‬‬ ‫דער הייליגער 'דגל מחנה אפרים' זי"ע‪ ,‬איז אמאל‬ ‫אנגעקומען קיין לעמבערג )לבוב( און איז דארט‬ ‫איינגעשטאנען ביי א חשוב'ע 'מכניס אורח'‪ ,‬וואו עס‬ ‫האט זיך דארט פונקט דאן אויפגעהאלטן א געוויסע‬ ‫פארדארבענע משכיל‪.‬‬ ‫דער משכיל האט זיך געוואלט טשעפען מיט דעם‬ ‫הייליגן 'דגל מחנה אפרים'‪ ,‬גייט ער צו צום רבי'ן און‬ ‫זאגט‪" :‬אמת טאקע‪ ,‬איר זענט ַאן אייניקל פונעם 'בעל‬ ‫שם טוב' זי"ע‪ ,‬אבער ווי איר ווייסט דאך האבן מיר‬ ‫משכילים מער חסידים און נאכפאלגער‪ ,‬פון די צאל‬ ‫חסידים און נאכפאלגער וואס איר האט"‪...‬‬ ‫ענטפערט עם דער צדיק צוריק‪" :‬עס איז בכלל נישט‬ ‫קיין וואונדער‪ ,‬ווייל ביי עשו שטייט 'ויקראו שמו‬ ‫עשו' זאגט רש"י 'הכל קראו לו כן'‪ ,‬אבער ביי יעקב‬ ‫שטייט 'ויקרא שמו יעקב'‪ ,‬מיט א לשון יחיד‪ ,‬זאגט‬ ‫דערויף רש"י‪' ,‬הקב"ה'‪ .‬ווייל יעקב דער צדיק האט‬ ‫נאר דער אייבערשטער געקענט און געוואוסט זיין‬ ‫גרויסקייט‪ ,‬דעריבער האט ער טאקע געהאט ווייניג‬ ‫חסידים‪ ,‬אבער דאס מערהייט פון דער וועלט זענען‬ ‫טאקע געווען נאכפאלגער פון 'עשו'!"‪...‬‬ ‫”””‬

‫דער הייליגער קאז'ניצער מגיד זי"ע האט אמאל‬ ‫געזאגט‪" :‬אזוי קוקט מען אויס ווען די פרויען מישן‬ ‫זיך אריין‪ .‬ווייל ווען רבקה וואלט נישט גערופן יעקב‬ ‫צו אויסכאפן די ברכות פון עשו‪ ,‬און עשו וואלט‬ ‫באקומען די ברכות‪ ,‬וואלט יצחק דאן נישט געזאגט‬ ‫פאר עשו די ווערטער‪' :‬והיה כאשר תריד ופרקת עולו‬ ‫מעל צוארך'‪ ,‬אז אויב אידן וועלן אראפנעמען פון זיך‬ ‫דעם עול התורה וועלן זיי גארנישט האבן פון די‬ ‫ברכות!"‪...‬‬ ‫”””‬

‫עורות גדיי העזים הלבישה וגו' ועל חלקת צואריו‪.‬‬

‫דער הייליגער 'בני יששכר' זי"ע האט זיך אמאל‬ ‫געטראפן מיט'ן הייליגער רבי צבי הירש פון זידיטשוב‬ ‫זי"ע‪ ,‬איז דארט געווען איינער וואס איז געגאנגען מיט‬ ‫קראגן וואס די סוחרים פלעגן גיין אנגעטוהן‪.‬‬ ‫שיינע ָ‬ ‫ווען יענער האט זיך צוגעבויגן צום 'בני יששכר' צו‬ ‫געבן לחיים‪ ,‬האט דער 'בני יששכר' אזוי געגלעט זיינע‬ ‫קראגן ווי ער וואונדערט זיך דערויף‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫דער הייליגער זידיטשובער האט זיך אנגערופן צום‬ ‫הייליגער 'בני יששכר'‪" :‬נו? ברענג עם א ראי' פון די‬ ‫תורה אז דאס איז נישט אויסגעהאלטן?!"‬ ‫האט זיך אנגערופן דער זוהן פונעם 'בני יששכר'‪ ,‬דער‬ ‫הייליגער רבי דוד'ל פון דינוב זי"ע‪" :‬איך האב א ראי'‬ ‫פון די תורה אז די אבות הקדושים זענען זיכער נישט‬ ‫געגאנגען דערמיט‪ ,‬ווייל אויב וואלטן זיי יא געגאנגען‬ ‫דערמיט‪ ,‬דאן פארוואס האט רבקה געדארפט‬ ‫קראגן פון ציגן פעל? נאר‬ ‫אנטוהן פאר יעקב פאלשע ָ‬ ‫קראגן‪,‬‬ ‫מוז זיין אז נאר עשו איז געגאנגען מיט ָ‬ ‫את בגדי עשו בנה הגדול החמודות‪.‬‬ ‫א משכיל האט זיך אמאל גע'טענה'ט מיט דער דעריבער האט יעקב עם דאן געמוזט נאכמאכן"‪...‬‬ ‫הייליגער רבי בונם פון פרשיסחא זי"ע איבער די‬ ‫”””‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי‪.‬‬ ‫אינעם גרויסן שוהל אין בריסק האט אמאל‬ ‫אויסגעבראכן א קריגעריי צווישן צוויי ברידער‪,‬‬ ‫וועלכע זענען געווען אבלים‪ ,‬אין יאר פון זייער‬ ‫פאטער‪ ,‬יעדער פון זיי האט געוואלט צוגיין צום‬ ‫עמוד‪ ,‬ביז איינער פון די ברידער איז צוגעגאנגען צום‬ ‫פראסק אין פנים‪...‬‬ ‫צווייטן און עם דערלאנגט א ַ‬ ‫ווען דער 'בית הלוי' זי"ע האט דאס דערזעהן‪ ,‬האט‬ ‫ער זיך אנגערופן‪" :‬עשו האט געזאגט 'יקרבו ימי אבל‬ ‫אבי ואהרגה את יעקב אחי'‪ ,‬פארוואס האט דען עשו‬ ‫געדארפט ווארטן ביז ווען יצחק וועט נפטר ווערן‪ ,‬צו‬ ‫קענען הרג'ענען יעקב?‬ ‫נאר עשו האט געטראכט‪" :‬איך וויל נישט אויסקוקן‬ ‫אין גאס ווי א קאלט‪-‬בלוטיגע מערדער‪ ,‬בעסער וועל‬ ‫איך ווארטן ביז ווען מיין טאטע וועט שטארבן‪ ,‬דאן‬ ‫וועט זיכער אויסברעכן א קריגעריי צווישן אונז ביידע‪,‬‬ ‫ווער עס זאל דאווענען פאר'ן עמוד‪ ,‬ערשט דאן וועל‬ ‫איך האבן א פאסיגע געלעגנהייט צו באפאלן מיין‬ ‫ברודער און עם הרג'ענען!"‪...‬‬ ‫”””‬


‫‪úåãìåú‬‬ ‫כסליו תשע"ז‬

‫שנה י"א גליו תל"ב‬

‫אותיות הקדושות‬

‫נו דיי קאפ‬

‫שאלה אי פרשה או הלכה‬ ‫"ס'גיסט אינדרויס!" האט אאא געזאגט‪ ,‬אריינקומענדיג אי קלאס‪.‬‬ ‫"א מזל אז אי בי געקומע גענוג פרי היינט; דעמאלטס האט נא נאר‬ ‫געדריזלט‪ ",‬האט בבב געזאגט‪ ,‬זעענדיג זיי אריינקומע דורכגענעצט‪.‬‬ ‫"די ערגסטע פו אלע איז‪ ",‬האט אאא געזאגט‪ ,‬אויסטוענדיג זיי מאנטל‪.‬‬ ‫"אז אי האב היינט אנגעטו מיי שבת מאנטל‪".‬‬ ‫"יוי! פארוואס?"‬ ‫"אי האב נישט געקענט טרעפ מיי וואכנדיגע‪ ,‬או עס איז געוואר‬ ‫שפעט‪ ,‬האב אי דאס אנטו או געלאפ‪".‬‬ ‫"האסט א מזל אז ס'איז נישט געמאכט פו עפעס אנדערש‪ ,‬ווייל‬ ‫דעמאלטס וואלט עס נא שטארקער געשמעקט‪".‬‬ ‫"וואס קע שמעק ערגער ווי א נאסע‪ ,‬וואלענע מאנטל?"‬

‫וואס האט די ערגסטע גערו ?‬

‫"הבדלה!" האט גרשו אויסגערופ אריינגייענדיג אינע הויז‪" .‬קאצנשטיי‬ ‫פאמיליע‪ ,‬שטעלט איי ארו מיר‪".‬‬ ‫"וואו איז טאטי?" האט אסתי געפרעגט‪ ,‬אריינקומענדיג אי קי‪.‬‬ ‫"דער רב האט געבעט טאטי ער זאל מאכ הבדלה פאר מרת וויינשטיי‪,‬‬ ‫דעריבער מא אי הבדלה אינדערהיי‪ ",‬האט גרשו שטאל אויסגערופ‪.‬‬ ‫"וואו איז מאמי או יעדער איינער?"‬ ‫"זיי זענע נא ביי באבי'ס הויז‪ .‬מאמי האט געזאגט אז זיי הער הבדלה‬ ‫דארט‪ .‬אי האב מורא אז אי בי דער איינציגער אי דיי אוידיענ‪"...‬‬ ‫גרשו האט אויסגעזע אנטוישט‪" .‬נו נו‪ ,‬זעט אויס אז איינער איז בעסער‬ ‫ווי קיינער‪ ...‬גיב מיר א מינוט; לאמיר נעמע א זאגערל או די הבדלה‪-‬זאכ‪".‬‬ ‫"דאס האט גענומע פיל לענגער ווי א מינוט‪ ",‬האט אסתי געזאגט‪ ,‬ווע‬ ‫גרשו איז צוריק אריי אי קי‪.‬‬ ‫"אנטשולדיג‪ ,‬אי האב פארגעס אז אי האב גארנישט געזאגט‪ ",‬האט‬ ‫גרשו ערקלערט‪" .‬אי האב עס געדארפט זאג פאר הבדלה‪".‬‬ ‫"וואס האסטו געזאגט?" האט אסתי געפרעגט נייגעריג‪" .‬טאטי זאגט‬ ‫קיינמאל גארנישט פאר הבדלה‪".‬‬ ‫"ער זאגט יא‪ ,‬אבער אונז זאג עס געווענלי אי שול נא מעריב‪ ,‬או‬ ‫ס'איז א גרויסע סגולה פאר פרנסה‪".‬‬ ‫וואס זאגט מע בעפאר הבדלה?‬

‫לעי"נ הב' מאיר ע"ה ב"ר מרדכי שי'‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫די סודות פו דער אות ק'‬

‫איר באדייט‬ ‫דער קו" טוט רעפרעזענטיר 'קדושה'‪ ,‬הייליגקייט‪ .‬ווער פארשפרייט‬ ‫הייליגקייט‪ ,‬או וואס מיינט הייליגקייט? הייליגקייט איז איינער אדער א זא‬ ‫וואס איז אפגעשיידט פאר א העכערע מדריגה‪ .‬ס'איז אפגעטיילט פו אלעס‬ ‫אנדערש‪ ,‬או ס'איז געוואר פאר זי אליי‪ ,‬א העכערע שטאפל‪ .‬צוריק צו‬ ‫אונזער אריגינאל פראגע? ווער איז דער מערסטער אפגעשיידט? דער‬ ‫הייליגער באשעפער‪.‬‬ ‫מיר האב א מצוה‪' ,‬קדושי תהיו כי קדוש אני' ‪ -‬הייליג זאלט איר זיי‪ ,‬ווייל‬ ‫אי בי הייליג‪ .‬מיר פרוביר צו קומע נענטער צו באשעפער‪ ,‬דורכ' זי‬ ‫דערווייטער פו אומריינקייט או גשמיות‪.‬‬ ‫מיר ווייס אז דער נומער צע טוט רעפרעזענטיר הייליגקייט‪ .‬מיר זענע‬ ‫באפויל‪' ,‬העשירי יהיה קודש לד' ‪ -‬דער צענטער דאר זיי הייליג פאר'‬ ‫באשעפער‪ '.‬קו" ‪ ,‬וועלכעס באטרעפט הונדערט‪ ,‬רעפרעזענטירט די גרעסטע‬ ‫קדושה‪ ,‬ווייל צע מאל צע איז דא הונדערט‪.‬‬ ‫איר פארע‬ ‫מיט דער אות ק' הייבט זי ָא דע ווארט קרב‪ .‬אי די צייט פו די בית‪-‬‬ ‫המקדש‪ ,‬אויב א ק' איז געשריב געוואר אוי א כלי‪ ,‬האט מע זי‬ ‫פארגעשטעלט אז דאס געהערט אדער איז באשטימט פאר' באשעפער‪.‬‬ ‫דער קו" איז צוזאמגעשטעלט פו א כ" או ַא ענדע נו"‪ .‬די‬ ‫גמטריא פו כ' )‪ (20‬או  )‪ (50‬קומט אויס זיבעציג ‪ -‬קעג די‬ ‫זיבעציג קרבנות‪ ,‬וואס מיר ברענגע אינע יו‪-‬טוב סוכות‪ ,‬צו‬ ‫באשיצ די זיבעציג פעלקער אוי דער וועלט פו לייד‪ ,‬או צו‬ ‫ברענגע שלו או פריד אוי דער וועלט‪.‬‬ ‫ דער גימטריא ‪-‬‬‫די גימטריא פו קו" ‪ -‬געשריב ק )‪ ,(100‬ו )‪ ,(6‬או  )‪ (80‬קומט אויס ‪.186‬‬ ‫דאס איז אזויווי די גימטריא פונע ווארט מקו )מ ‪ ,40 -‬ק ‪ ,100 -‬ו ‪.(40 -  ,6 -‬‬ ‫מקו איז איינע פו די נעמע פונע באשעפער‪ .‬זעע מיר נאכאמאל‪ ,‬ווי דער‬ ‫קו ווייזט אויפ' הייליג באשעפער‪.‬‬ ‫מערקווירדיג‬

‫קו" או ה' זענע די איינציגע אותיות וואס זענע צוזאמגעשטעלט פו‬ ‫צוויי באזונדערע שטיקלע‪.‬‬ ‫קו" מיינט אמאל 'ארומגיי'‪ ,‬ווי ביי הקפות‪ .‬דער אממערסטענס‪-‬בולט'ער‬ ‫ארט וואו מיר זעע דע באשעפער'ס קעניגריי‪ ,‬איז אי די מחזור פונע‬ ‫נאטור‪ ,‬וואס גייט ארו אזוי פונקטלי או גענוי‪.‬‬


‫צדיקי‬ ‫סיפורי‬ êéæ 'èééðàá' ïòî ñàåå ùãåç éã

ïòâðåìééöøò òëéìøòä ìëùä øñåî à èéî øåãä éìåãâå é÷éãö éã ïåô

‫א שאד די צייט‬

‫ערציילונג איבער דער גאו רבי חיי פינחס שיינבערג זצ"ל‬ .ïøòãðà íòðåô èâòøôòâ èàìéô ïééà èàä "?èâøàæàá èñéá" ".ïâéåöòâðà ïåà æòååøòð ùáéä øéî èëàî ñò ...ìñéáà ,àé ?èâøàæàá" èñééåå åã ïåà" .ïòååòâ äãåî èàìéô øòèùøò øòã èàä ",øéî êéåà" "?ñàåå ïèàìéô éã .ïáòâòâ óøàåå òùéøô à øòâéìô øòã êéæ èàä òâø òðòé ïéà

úéöéö øòã" ñìà ïòååòâ èðà÷àá æéà âøòáðééù ñçðéô íééç éáø ïåàâ øòã ïééà .øòôøò÷ ïééæ óéåà úéöéö øòâéìãðòö èéî ïåèòâðà âéãðòééâ - "øòâàøè øòáà èøàã äçôùî èàäòâ èàä øò ,ò÷éøòîà ïéé÷ ïøàôòâ øò æéà ìàî ïééæ øàô èâøàæòâ èàä øò .êåæàá ïééæ ïåô ÷òååö øòã ïòååòâ æéà ñàã èùéð ïåà èìòèùòâôéåà èàä øò ñàåå 'øåà äøåú' äáéùé øòã ,äáéùé æéà øò ïòåå åìéôà .ïáòì øòöðàâ ïééæ øéà øàô èâøàæòâ ïåà ,èòéåáòâôéåà

ïìòèù÷éøåö ïåà øòâéìô íòã ïëééìâñéåà ï'èéî ïøàååòâ ïòîåðøàô ïòðòæ éã øàô èìòâ ïôàù åö ,ò÷éøòîà ïéé÷ ïâéåìôòâ øò æéà ,èìà øàâ ïòååòâ ïéåù

ïáòâòâ ÷å÷ à ééæ ïáàä ïåè åö ïæéååàá ñàã ïáàä ééæ ïòåå ïåà ,òéðéì øéà óéåà

.ïøòãðà ï'ôéåà øòðééà .èâàæòâ øòðééà èàä "...ìéôòâ à áàä êéà"

.äáéùé èåè ñàåå .äòù óìòååö èøòéåã ò÷éøòîà ïéé÷ ìàøùé-õøà ïåô òæééø øòã èàä øò .èðøòì øò ?äòù óìòååö éã ïéà âøòáðééù áøä éåå ÷éãö ïåà ïåàâ àæà

.èééö òáìòæ éã ïéà èâàæòâ øòèééååö øòã èàä "...æà ïééî êéà"

éã ��éåàëøåã àúëñî òìòéöòôñ à ïòðøòì åö ,âäðî øòèîéèùàá à èàäòâ

êéæ òãééá ïáàä ïàã ïåà ,ìàîàôéåà ïãòø ïáéåäòâðà ïáàä òãééá

ñò ïåà ,ïéäà âòåå ï'ôéåà àúëñî íòã èðøòìòâëøåã èàä øò .äòéñð

åèñàä ñàåå" .øåáéãä úåùø øòã ïøòãðà íòã ïáòâ âéãðìòåå èìòèùòâôà

.÷éøåö âòåå ï'ôéåà è'øæç'òâøòáéà

"?ïâàæ èìàååòâ 'ïéø÷ñ' íòã øòâéìô ï'ôéåà ïãðéöòâðà ïòî èàä ,ñòæééø éã ïåô òðééà ééá ï'øàô èøòèùòâ øòééæ èàä ñàã .ïëàæ òñéååòâ èìéôùòâôéåà èàä ïòî åàåå øòáà" ,èâàæòâ èàìéô øòøòèìò øòã èàä ",øéî ïåô ïëàì èñòåå åã" ,ïàî øòèìà øòðòé èéî ïãðéáøàô ïòðòæ ïòîòìáàøô éã æà ïééî êéà ïòî æà ïèòáòâ èàä øò ïåà ïøéøèðòöðà÷ èðò÷òâ èùéð êéæ èàä øò .ïåàâ íééá ñòéöàèðòæòøô éã ïìéôù ïøòäôéåà ïìàæ øéî æà ïèòáòâ èàä øòëìòåå

.ïùòìñéåà ñò ìàæ

".òæééø ïâéèðééä ñàã" ,øòãðåàååòâ òèìòèùòâðééà-øòâéìô éã êéæ ïáàä "?ñàååøàô" øòééæ ,úåîäá ïåà úåéç øòáéà êéæ ïãòø ñàåå ñòéöàèðòæòøô æéåìá ïòðòæ ".òáìòæ éã èëàøè êéà ,èðàñòøòèðéà" ïåà ìéèù ïøàååòâ æéà ñò .'ïéø÷ñ' íòã ïùàìøàô ãìàá èàä ïòî

"!ñèëòìù íåù ïéé÷ èùéð èøàã èòæ ïòî .ïøåèàð ïåà ïáòì

òåáùä úùøô çð úùøô

øòã ,äòéñð òâéàåø à ïòååòâ ñò æéà èåðéî øòðòé ïåô ?òæééø éã ïåà ,øòâéìô éã øòáà ,èâàæòâ áø øòã èàä ",ïëàîåö ñò ìàæ ïòî æà êéà èòá êàã" .ìéö øòèîéèùàá øéà åö ïòîå÷òâðà æéà ñò æéá êééìâ ïøàôòâ æéà øòâéìô éã .úåù÷á òðééæ ïåô èëàîòâ ïåèåö èùéð êéæ ïáàä èôàùðàî-éìô ïåà àøîâ éã ïéà ïâéåà òðééæ ,èééö òöðàâ à ïñòæòâ æéà ñçðéô íééç 'ø ïåà

.'ïéø÷ñ' ï'ôéåà ïôàìòâ øòèééåå ïòðòæ ñòéöàèðòæòøô

.äùòé åéàøé ïåöø .àúëñî à èâéãðòòâ øò èàä òæééø íòã ééá êéåà .èðøòìòâ :ïèòáòâ øòãéåå ééæ èàä ïåà ,ïòååòâ øúååî èùéð øòáà èàä íééç 'ø ".øéî èøòèù ñò .òèéá ,øòìéèù ùèàë ñò èëàî" íéà èàä øòôòùàá øòâéìééä øòã ïåà ,÷éãö øòñéåøâ à ïòååòâ æéà øò .èééö ïééæ óéåà ãàù à êàã æéà ñò ìééåå ,èéé÷âéàåø à èéî ïòðøòì ïôìàäòâ -éìô éã ïåô âðåìòèù éã èùéåèòâ èùéð èàä äù÷á òèééååö éã êéåà ïáàä ééæ ïòåå ïåà ,ìàî òèéøã à ïèòáòâ ééæ èàä ñçðéô íééç 'ø .èôàùðàî ïîà ìàøùé ìë ìòå åðéìò ïâé åúåëæ

æéà øòôèðò øòã .ìàî òèøòô à èøéáåøô øò èàä èøòäòâñéåà èùéð íéà ï'ôéåà òãðòæééø êàð àã ïòðòæ ñò ,ïééð .ïèùøò íééá éåå è÷ðåô ïòååòâ øòáà

áà ãåáéë

.ééæ øàô åö ñàã ïìòèù øéî ïåà ,øòâéìô

ïñòæòâ ìàîà æéà à"òéæ õéð'æéåî 'øæòéìà ÷ùîã' øòã ÷"äøä ,íåâøú ãçàå àø÷î íéðù ïòååòâ äøãñ øéáòî ïåà úáù áøò ïàÇ ïéà ,äùøô éã ïåô ÷åñô ïèöòì íòã ééá ïèìàäòâ ïéåù èàä øò ïòåå ïåà íéà ïåà ïòîå÷òâðééøà ,'ìàøùé úáäà' øòã ÷"äøä ,òèàè ïééæ æéà ,èøòôèðòòâ ãìàá íéà èàä 'øæòéìà ÷ùîã' øòã .èâòøôòâ ñòôò ãéô÷î èàä øò ìééåå ,ùéøô ïåô ïééæ äøãñ øéáòî ïáéåäòâðà ïåà .ïééæ äøãñ-øéáòî ïèéîðéà ïééæ ÷éñôî åö èùéð ïòååòâ øòééæ êéæ ïáàä èééæøòãðåô ïòðàèùòâ ïòðòæ òëìòåå íéãéñç éã èôøàãòâ èàä øò ñàååøàô èâòøôòâ íéà ïáàä ïåà ,èøòãðåàååòâ èôøàãòâ ùøòãðò èùéð øò èàä ,ïáééäðà øòãéåå ïåà ïééæ ÷éñôî èòåå øò æéá èåðéî òáìàä à ïèøàåå èòåå òèàè øòã ïåà ïâéãðòåö òèàè ïééî áéåà" :èøòôèðòòâ ééæ 'øæòéìà ÷ùîã' øòã èàä .ïâéãðò ïéåù æéà ñàåå ,èåðéî òáìàä à åìéôà ,øéî øàô ïèøàåå óøàã "...?ïééæ äøãñ-øéáòî òöðàâ éã ãøòåå

íòðéà ïòîòìáàøô ïòîå÷ôéåà ïáéåäòâðà ïáàä ,ñàåå áéìåö ,ïàã ïåà -éìô éã ,ïèòáøà åö èøòäòâôéåà ñòôò èàä øòëìéäëéåä øòã .øòâéìô êéæ èàä øòâéìô øòã øòáà ,ïèëòøøàô åö èøéáåøô ñàã èàä èôàùðàî øòâéàåø øòã .ïöòæ÷òååà èæåîòâ êéæ ïáàä ééæ ïåà ïôøàåå ïáéåäòâðà ñòôò ïåà ñèëòø óéåà ïòâðåìëéåøèù ïâéø÷ ïáéåäòâðà èàä òæééø øòîòðòâðà ïåà .òèééååö à ïôàøèòâ êéæ èàä ,íòìáàøô ïééà ïèëàøøàô èàä ïòî .ñ÷ðéì êéæ ùøòãðà ñòôò èàä ïàã ïåà ,ïèëàøøàô ïòî èàä ñàã êéåà .èøòèðàìôøàô èôàùðàî-éìô éã ïáàä ",ãðòìàôôéåà ïåà òðãàî øòééæ æéà ñàã" èåâ æéà øòâéìô øòã .àã èùéð èôàì÷ ñòôò" .ïøòãðà íåö øòðééà èâàæòâ ïáàä ïòðéùàî òìà ïåà ,äòéñð éã øàôòá ïøàååòâ èëåæòâøòèðåà ïòååòâ æéà òæééø íòðåô áéåäðà øòã êéåà .èòáøàòâ êéìøòãðåàåå èùéð ,ïòîòìáàøô òùéðëòè òðéé÷ èàäòâ èùéð ïáàä øéî .èðëééöòâñéåà "?ïòùòâ âðéìöåìô àã æéà ñàåå .ïñéåøãðåô ïèðéåå ïåà íòøåèù ïéé÷ ïòååòâ

(‫כז‬/‫ )רש"י כז‬.‫ אויסגעוואשענע פעל פו ציג האט די ערגסטע גערו‬:‫ענטפער אוי שאלה אי די פרשה‬

https://telegram.me/Publications_MM


‫ל ל מארצ ‪ /‬ד‬

‫וואונדערליכע ערציילונגע איבער צדיקי וואס זענע געגאנגע אי גלות‬

‫אחי הק'‪ :‬ר"ר אלימל או ר"ר זושא‬

‫מיר זענע געבליב די זעלבע‪ ,‬נאר די פערד האב זי געטוישט‬ ‫איינע פו די ערציילונגע פו דער תקופה וואס די הייליגע ברידער זענע‬ ‫געווע אי גלות‪ ,‬ווע זיי זענע געגאנגע פו שטאט צו שטאט אנגעטו אי‬ ‫צעריסענע קליידער‪ ,‬אויסזעענדיג ווי צוויי ארעמע שלעפער‪ ,‬איז געווע ווע‬ ‫זיי זענע אנגעקומע אמאל צו דער שטעטל לודמיר‪ .‬דער גביר פו שטעטל‪,‬‬ ‫וועלכער איז געווע זייער ריי‪ ,‬האט זיי נישט געוואלט ארייננעמע צו זי אי‬ ‫שטוב‪ ,‬טענה'נדיג אז עס איז נישט לפי כבודו צו זיי דער גאסטגעבער פו‬ ‫שלעפער וועלכע זעע אויס אזוי אפגעריס‪ .‬איז אבער געווע ַא אנדערער‬ ‫איד אי שטעטל‪ ,‬וועלכער איז געווע א גרויסער ארעמא אבער האט‬ ‫פארמאגט א גאלדענע האר או א ריינע נשמה‪ ,‬או יענער האט געפילט פאר‬ ‫א זכי' אריינצונעמע די צוויי הייליגע צדיקי צו זי אי שטוב‪.‬‬ ‫יאר שפעטער‪ ,‬ווע די צוויי ברידער ר"ר אלימל או ר"ר זושא זענע‬ ‫באוואוסט געוואר איבער די וועלט‪ ,‬או אסא זענע געקומע צו זיי פאר‬ ‫ברכות‪ ,‬הדרכות או עצות‪ ,‬האב זייערע חסידי געקויפט פאר זייערטוועג א‬ ‫שיינע וואג איינגעשפאנט צו גרויסע פערד‪ ,‬או זיי זענע ווייטער געגאנגע‬ ‫פו שטאט צו שטאט צו פארשפרייט די תורת החסידות‪ .‬איי טאג זענע זיי‬ ‫ווידער אנגעקומע צו שטעטל לודמיר‪ .‬ווע דער גביר פו שטאט האט‬ ‫געהערט איבער די אנקו פו די צוויי גרויסע צדיקי צו זיי שטאט‪ ,‬איז ער‬ ‫זיי אנטקעג געגאנגע או פארבעט צו זיי שטוב‪.‬‬ ‫האב אי די הייליגע ברידער געענטפערט‪" :‬אפשר קענט איר נעמע צו‬ ‫זי אהיי אונזער וואג או פערד‪ ,‬ווייל מיר גייע צו דע איד וואס האט‬ ‫אונז אריינגענומע ביז היינט‪ "...‬ווע דער עושר האט זי געוואונדערט אוי‬ ‫זייער ענטפער‪ ,‬האב זיי אי ערקלערט‪" :‬מיר האב זי דא נישט געטוישט‪,‬‬ ‫מיר זענע פארבליב די זעלבע 'אלימל' או 'זושא' ווי פאריגע מאל ווע מיר‬ ‫זענע דא געווע‪ .‬וואס האט זי יא געטוישט ביי אונז‪ ,‬אז איר לאדנט אונז‬ ‫איי צו זי אי שטוב? געוויס ווייל מיר האב שוי יעצט א וואג מיט פערד‪,‬‬ ‫נו אויב אזוי‪ ,‬נעמט דע וואג או פערד צוגאסט ביי איי אי שטוב‪"...‬‬

‫הגה"ק בעל ה'חפ חיי' זי"ע‬ ‫דער מיסטעריעזער שליח‬

‫דער וואס קוקט אריי אינע ספר 'חפ חיי ' ווערט ערשטוינט צו זע‬ ‫וויאזוי דער מחבר ברענגט אלע ביישפיל או בילדער וואס ווער גענומע‬ ‫פונע טאג‪-‬טעגליכ לעב‪ ,‬עס דערקענט זי אז ער האט זי אויסגעקענט אי‬ ‫די אלע וועג וואס קענע אראפפיר א מענטש פונע גלייכ וועג או אי ‬ ‫אריינפיר אינע בלאטע פו לשו‪-‬הרע או רכילות‪ ,‬מחלוקת או שנאת חנ ‪.‬‬ ‫וועט עמיצער פרעג‪ :‬פו וואו האט דער חפ‪-‬חיי גענומע די אלע ידיעות‬ ‫איבער אזעלכע נידעריגע אויפפירונגע? וויאזוי האט דער זק הדור או גאו‬ ‫התורה געוואוסט ארויסצוברענגע די אלע שוואכע נאטור פו אנשי בליעל?‬ ‫דער ענטפער דערוי איז‪ :‬דער הייליגער 'חפ חיי ' איז געגאנגע אי גלות‬ ‫פאר א לאנגע תקופה‪ .‬שוי אי זיינע יונגע יאר האט ער פארלאזט זיי שטוב‬ ‫או געוואנדערט אי גלות אריי‪ .‬זייענדיג ַא אומבאקאנטער ארעמא איז ער‬ ‫אנגעקומע צו א דערפל‪ ,‬זי באזעצט אי בית‪-‬המדרש‪ ,‬פארבליב דארט‬ ‫דורכאויס די נאכט או עוסק געווע בתורה ועבודה‪ .‬אזוי גייענדיג אי גלות‪,‬‬ ‫האט דער חפ‪-‬חיי באטראכט דאס לעב פו פארשידנארטיגע מענטש‪,‬‬ ‫באטראכט וויאזוי זיי פיר זי אוי‪ ,‬זייערע סכסוכי או קריגערייע‪ ,‬או‬ ‫ווע ער האט זי אומגעקערט אהיי איז ער געזעס או געטראכט עצות‬ ‫וויאזוי מע קע טרעפ די פאסיגע מעדעצינע פאר די רוחניות'דיגע‬ ‫ליידעניש או פראבלעמע פו די פשוט'ע מענטש וועלכע ווייס נישט די‬ ‫הארבקייט פו די עבירות שבי אד לחבירו‪ ,‬די מצוות שאד דש בעקביו‪.‬‬ ‫ווע ער האט אנגעהויב ארויסגעב זיינע ספרי ‪ ,‬איז דער חפ‪-‬חיי ‬ ‫אליי ארומגעגאנגע צוויש די שטעט או דערפער‪ ,‬ווי א משולח וועמענ'ס‬ ‫נאמע איז נישט באוואוסט או איז געקומע פארקויפ ספרי פו איינער‬ ‫ענטפער אוי שאלה אי די הלכה‪ :‬מע דאר זאג 'וית ל ' בעפאר הבדלה‪) .‬משנה ברורה רצה‪/‬ה(‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫צדיקי או גדולי ישראל‬ ‫וועלכע זענע געגאנגע אי ‬ ‫גלות או געוואנדערט פו איי ארט‬ ‫צו אנדער ‬

‫וואס האט זיי ארויסגעגעב או האט געבעט אז ער זאל יענע העלפ זיי צו‬ ‫פארקויפ‪ .‬אומצאליגע מעשיות ווער דערציילט איבער אי פו יענער צייט‪,‬‬ ‫וויאזוי מע האט געזע ביי אי געהויבענע הנהגות וואס האב אפגעשפילט‬ ‫די צדקות פו דע מיסטעריעז משולח וועלכער האט זי הערשט שפעטער‬ ‫ארויסגעשטעלט צו זיי נישט קיי צווייטער ווי דער רב של ישראל‪ ,‬דער‬ ‫'חפ חיי '‪ .‬ווע דער 'חפ חיי ' האט געזע אז אי די שטעט נעב ראדי‬ ‫ווייסט מע שוי אז ער איז דער מחבר פו די ספרי 'חפ חיי ' או 'שמירת‬ ‫הלשו'‪ ,‬האט ער זי ביי זיינע נסיעות צו די ווייטע שטעט פארגעשטעלט‬ ‫אלס איינער פו דע דערפל זשעטיל‪ ,‬די שטאט וואו ער איז געבויר געוואר‬ ‫או ער האט פארברענגט זיינע קינדערישע‪-‬יאר‪.‬‬ ‫אי בטאו 'ההד' )חשו תרצ"ד( שילדערט הרב מאיר ברלי ז"ל‪ ,‬וויאזוי‬ ‫ער האט צו ערשט מאל באגעגנט דע חפ‪-‬חיי אי יאר תרנ"ג אינע ‬ ‫בית‪-‬המדרש פו די חברת ש"ס אי ווארשא‪... :‬איי צופרי האט זי געזע ַא‬ ‫איינגעבויגענער אידל‪ ,‬הינטער' באלעמער‪ ,‬דאווענענדיג רואיג‪ ,‬מיט א‬ ‫געשמאק או זיסקייט‪ ,‬או מיט גרויס כוונה‪ .‬נעב יענע גאסט איז געלעג א‬ ‫פעקל ספרי ‪ .‬ווער איז דער איד? א מחבר? פארוואס שטייט ער נישט אוי‬ ‫מזרח? או אפשר איז ער א ספרי ‪-‬פארקויפער? זיי אויסזע ווייזט נישט‬ ‫אזוי‪ .‬ער זעט אויס ווי א זעכציג‪-‬יעריגער‪ ,‬אבער פול מיט כח‪ .‬זיי פני ‬ ‫שטראלט‪ ,‬באוועגט זי שנעל‪ ,‬או מיט זיי גאנצער רואיגקייט ‪ -‬זעט מע‬ ‫זיי פלייס‪ .‬בכלל זעט זי אוי זיי פני א געלאסנקייט‪ ,‬געדולד או‬ ‫לעכטיגקייט‪ .‬גאר שנעל האט זי דער סוד אנטפל��קט‪ :‬דאס איז דער‬ ‫הייליגער חפ‪-‬חיי ‪ ...‬אינע בית‪-‬המדרש האט מע געשפירט‪ ,‬אז אוי דע ‬ ‫איינגעבויגענע אידל שוועבט א העכערע גייסט‪ ,‬א סארט כתר כהונה ‪-‬‬ ‫נישט דווקא צוליב דע וואס ער איז געווע א כה ‪ -‬ווייל ער פארמאגט אי‬ ‫זי עפעס פו די כהונה או כהונה‪ ,‬אי אלע זיינע פירונגע‪"...‬‬

‫דער אפגעשליסענער ארעמא וואס האט געקריג ששי‬ ‫דער עלטסטער זו פו הרה"ק דער 'אמרי נוע' זי"ע פו דזשיקוב‪ ,‬איז‬ ‫געווע דער וואונדערליכער צדיק רבי נפתלי חיי פו דזשיקוב זי"ע‪ .‬כל ימיו‬ ‫האט ער געלעבט באהאלט או איינזא‪ ,‬עס איז כמעט גארנישט באוואוסט‬ ‫איבער אי‪ .‬כאטש וואס לויט דער סדר ביי רבי'סטיווע‪ ,‬האט ער געזאלט‬ ‫ממלא‪-‬מקו זיי‪ ,‬זיי טאטע וועלכער איז נפטר געוואר אי יאר תרל"ז אי‬ ‫דזשיקוב‪ ,‬האט ער נישט געוואלט זיי קיי רב‪ ,‬או ענדערש האט ער‬ ‫געוואנדערט פו איי ארט צו אנדער או אפגעראכט גלות ווע ער‬ ‫באהאלט זיי אמת'ער נאמע‪ .‬מע דערציילט אז ווע ער איז אנגעקומע צו‬ ‫א געוויסע שטעטל‪ ,‬האט רבי נפתלי חיי נישט געוואלט נעכטיג ביי דע רב‬ ‫פו שטאט או איז געגאנגע איבערשלאפ ביי דע בעקער אדער ַא‬ ‫אנדערער פשוט'ער איד‪ .‬ווע ער האט פארלאזט דע שטאט‪ ,‬האט ער‬ ‫פארצייכנט בלויז נ"ח ב דבורה‪ ,‬די ראשי‪-‬תיבות זענע נ'פתלי ח'יי‪.‬‬ ‫רבי נפתלי חיי האט אלעמאל ליב געהאט צו זיי באהאלט פו‬ ‫מענטשנ'ס אויג‪ ,‬אבער איינמאל האט פאסירט אז זיי אמת'ער אידענטיטעט‬ ‫איז באוואוסט געוואר או דאס האט אי זייער געשטערט‪ .‬דאס איז געווע‬ ‫ווע ער איז אנגעקומע אינע שטעטל זידיטשוב אוי א שבת‪ ,‬דארט האט‬ ‫ווי באוואוסט געוואוינט הרה"ק רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב זי"ע‪ ,‬וועלכער‬ ‫פלעגט אליי לייענע די תורה או אוי אויסרופ פאר די עליות‪ .‬דער‬ ‫זידיטשובער רבי האט ברוח‪-‬קדשו מרגיש געווע אז דער גאסט וואס זיצט‬ ‫הינטער' אויוו איז א ב‪-‬קדושי‪ ,‬או ווע מע איז אנגעקומע צו 'ששי'‪,‬‬ ‫האט ער מיט א הויכע קול אויסגערופ‪' :‬יעמוד מורה מורנו רבי נפתלי חיי‬ ‫ב מורה מורנו רבי מאיר‪ '.‬אלע מתפללי זענע פארוואונדערט געוואר צו‬ ‫זע וויאזוי פו הינטער דע אויוו גייט ארויס ַא ארעמא‪ ,‬געקליידעט אי א‬ ‫צעריסענע או פארלאטעטע לבוש‪ ,‬או איז עולה לתורה מיט אזא חשוב'ע‬ ‫עליה‪ .‬ווע ער האט געענדיגט דאס לייענע‪ ,‬האט רבי נפתלי חיי געזאגט‬ ‫פאר רבי אייזיק'ל‪' :‬אי בי איי נישט מוחל בזה ובבא‪ ',‬או באלד מוצאי‬ ‫שבת‪-‬קודש האט ער פארלאזט דע שטאט‪ ,‬פארווייטאגט או בייז דערוי‬ ‫וואס מע האט אנטדעקט זיי אידענטיטעט בשער בת רבי‪.‬‬


‫תורה'דיגע שמועס‬

úøæçå ïåðö äî íù ìò

‫איבער דער פרשת השבוע אדער עניני דיומא‬ ñìà ñåðéðåèðà ïåà éáø ïåô øòèøòåå éã à÷ååã é"ùø èâðòøá ñàååøàô ,ñðòèùøò" êìîä ãåã ìùîì èùéð øò èðàîøòã ñàååøàô .øò÷ìòô ééååö ïåô ïøòä åö ìéôùééá à øòùéà'éåâ à øàô ìéôùééá ñìà ïåã÷åî øãðñëìà âéðò÷ íòã øòãà ,äîìù ïåæ ïééæ ïåà êòèòø ïéé÷ ùéè øòééæ ïåô ôàøà èùéð æéà ñò æà ùåãéç øòã æéà ñàåå ,êéåà ïåà ?êìî ééååö éã ïåô èéé÷ñéåøâ éã ÷åøãñéåà íåö èîå÷ äãå÷ð íòã èéî ,ïééøë ïåà ?ïèéé÷ëéìðòæøòô

øåà" ìáéèù òùé'ãéñç íòðéà ïòîå÷òâøàô æéà á"ðùú àöéå úùøô úáù éàöåî à èéî âðàäðòîàæåö ïéà ,äëìî-äåìî úãåòñ à ,÷øá-éðá ïéà ïéùæåø ïåô "ìàøùé âøòáîòì-ïéèàéñåä ïåô íåçð íçðî éáø ÷éãö ïâéìééä íòðåô åøëæì äãåòñ èééöøàé ïåô âðåâéìééèàá éã èéî ,äîçìî-èìòåå òèééååö éã ïéà ïòîå÷òâîåà æéà øòëìòåå ,ã"éä ïåô 'íéøéáà éá÷ò'ä ø"åîãàä ÷"ë ïåô õéôù ïéà ïåà ,íéãéñç øòðéùæåø òøòèìò éã .ò"éæ àøåâéãàñ

èàä èñéæîåà èùéð" ,èøòôèðòòâ 'íéøéáà éá÷ò' ìòá øòã èàä ",ïòã ñàåå øàð" øòøàì÷ øòã ÷åøãñéåà íåö èîå÷ àã à÷ååã ìééåå ,ìéôùééá íòã èôàëòâðà é"ùø éåå ïòðòæ ñåðéðåèðà ïåà éáø .íìåòä úåîåà éìåãâ éã ïåà ìàøùé éìåãâ éã ïùéååö ÷åìéç ïáàä ééæ ,èìòâ êàñà èâàîøàô ïáàä òãééá ,øòèìò ïáìòæ íòðéà ïòååòâ èñåàååàá .èñòåîùòâ êàñà øàâ ïåà èòãðééøôàá êàñà ïåà ïøàé òâðåé éã ïåô èðò÷òâ êéæ

ïééæ ïéà ñèìàîòã èìééöøòã ì"öæ éáø øòøòâéãàñ øòã èàä ",÷ðòãòâ êéà" -øòèìò ïééî ééá ,âøòáîòì ïéà ïòååòâ ïøàé òâðåé òðééî ïéà ïéá êéà ïòåå" ,ñòåîù òðòñ÷àååøò ñàåå è÷øòîàá - ãðé÷ ñìà - êéà áàä ,ã"éä ò"éæ åéð'îåçð éáø øòèòô ,ééè ìæòìâ à íéà øàô èâðàìøòã ïòî èàä äãåòñ øòã êàð ...ïòæòâ éåæà èùéð ïáàä æéà íéà øàô ùéè ï'ôéåà .ïò÷ðéøè åö ñàã èìééàòâ èùéð êéæ èàä åéð'îåçð éáø øòáà ïåà èðàä ïééæ è÷òøèùòâñéåà èàä øò ,øòèìàä-õìàæ òñéåøâ à ïâòìòâ âéãðòééæ ,èùéîòâñéåà ñò ïåà ééè éã ïéà õìàæ êòìôòì òëéìèò èâééìòâðééøà èàä êàðøòã .äòù ìèøòô à øàô ïåèòâ øò èàä éåæà .ïò÷ðàãòâ òðééæ ïéà èôéèøàô òñéæ êòìôòì òëéìèò ïéøòã èâééìòâðééøà èìàåå øò éåå ,ééè íòã ïò÷ðéøèòâñéåà øò ...øò÷åö

òøòãðà øàâ øàô øòáà ,ïééøë ïåà êàèòø ïâòìòâ ò÷àè æéà ïùéè òøòééæ óéåà" èàä øò æà äøéèô ïééæ øàôòá ïòååòâ ãéòî èàä øòëìòåå ,ùåã÷ä åðéáø ééá .ï÷òååö éã ïáàä ,èðàä éã ïåô øòâðéô íòðééì÷ ïééæ èéî åìéôà èìòåå øòã ïåô ïòååòâ äðäð èùéð ,ìëàî íòðåô ÷àîùòâ éã èéé÷ôøàù øòééæ èéî ïééæ ìèáî åö èðéãòâ ïééøë ïåà êàèòø ñò æéà ñåðéðåèðà ééá ïåà ,ã"éä ì"öæ øòéèðàéñåä ïâéìééä ï'ôéåà èìééöøòã ïáàä øéî éåå ïééæ ïòðòôò ïåà èéèòôà ïééæ ïöééøðà åö ,÷òååö òøòãðà ïàÇ øàâ øàô ùéè ï'ôéåà ïòååòâ .øòî ñàåå ïñò ïòðò÷ ìàæ øò éãë ,èééöìàî òùéøô éã øàô ïâàî íéîåàì éðùå êðèáá íééåâ éðù' ÷åñô ï'ôéåà ìéôùééá íòã é"ùø èâðòøá øòáéøòã" òãðééîòâ ééååö éã ïåô ÷åìéç íòã äøåö ïèñòá ï'ôéåà ïééæ ùéçîî åö ',åãøôé êééòîî .øòøéô

‫תחח"ל להרב‬ ‫תחח"ל‬ '‫להרבשי‬ ‫מייזעלס‬ ‫אברה‬ '‫אברה מייזעלס שי‬

úùøô ïéà ÷åñô íòã èðééìòâ øéî ïáàä" ,èâééìòâåö éáø øòã èàä ",âòè éã ïéà" éø÷ú ìà' ,èøòì÷øò é"ùø ïåà ',åãøôé êééòîî íéîåàì éðùå êðèáá íééåâ éðù' ,úåãìåú àì ,úøæç àìå ïåðö àì íðçìåù ìòî å÷ñô àìù ñåðéðåèðàå éáø åìà ,íéàâ àìà - íééåâ ïàÇ é"ùø ïåô øòèøòåå éã ïôøàã äøåàëì ïåà '.íéîùâä úåîéá àìå äîçä úåîéá .âðåøòì÷øò

íéìåâðøúå úåôåò íùä êéùòî åáø äî

‫ דער סדר פו די ווידער איז אז זיי גייע‬.‫ א ווידער‬,‫• נא דרייצ חדשי הייסט א לעמעלע ַא איל‬ ‫ די וועל‬. ‫ זיי קוק מיט זייערע אויג פו ביידע זיייט‬, ‫אינאיינע מיט אויפגעהויבענע קעפ ווי די בער‬

‫ צוליב דע בינד‬.‫ ווייל זיי מיינע אז די אילי וויל מלחמה האלט מיט זיי‬,‫ווער זייער אויפגעברויזט‬ ‫ כדי די וועל וועלכע כאפ געווענלי די בהמות‬,‫די פאסטוכער ארו א שטיקל הויט ביי זייער האר‬ (:‫ )שבת עג‬. ‫ביי האר זאל זיי נישט קענע באפאל‬ ‫ או ווע די זו שיינט אוי איר טוישט זי‬,' ‫• ס'איז פארהא ַא עו ביי די אינזלע וואס הייסט 'רו‬ (:‫ )ברכות ו‬. ‫איר קאליר אוי פילע פארב‬ ‫ אפילו אויב‬,‫ מייל אוועק‬25 ‫• דער עו 'איה' קע זי אונטערהייב או זע זיי שטיקל ברויט ביז‬ ,‫ )פסיקתא דר"כ‬. ‫דאס עס ליגט אי א גרוב עטליכע טפחי אי דער ערד קע ער עס אוי באמערק‬ (‫ ילקוט שמעוני ח"ב רמז תתק"כ‬- ‫פכ"ט‬

äìåâñ íúééäå

'â ãåîò ïåô êùîä êöøàî êì êì

‫ָא א שותפות‬ ‫א דיי אויפוועמע מע פלעגט רעד אז ער נעמט‬ ‫המדרש‬-‫ האט אמאל געדאוונט אינע בית‬,‫שוחד‬ ‫ או ער האט זייער‬,'‫פונע גאו בעל 'ישועות יעקב‬ .‫שמע‬-‫מארי געווע ביי דע 'אחד' פו קריאת‬ :‫האט דער גאו ה'ישועות יעקב' געזאגט‬

‫""עס פאסט טאקע פאר יענע צו אויסציע‬ ‫ 'כל הד די אמת‬: ‫ ווייל די חז"ל זאג‬,'‫דע 'אחד‬ ‫לאמיתו נעשה שות להקדוש ברו הוא במעשה‬ ‫' קומט אויס אז א דיי וואס פסק'נט נישט‬.‫בראשית‬ ,‫ ווערט דא אויס שות מיט' באשעפער‬,‫ריכטיג‬ ,'‫או ממילא בלייבט דער באשעפער 'אחד ויחיד‬ ‫ דעריבער איז ער אזוי‬.‫ ָא א שות‬, ‫איינער אליי‬ "... ‫ ווייל ער האט א חלק אי דע‬...'‫מארי ביי 'אחד‬

-‫ דער הייליגער חוזה פו לובלי זצ"ל האט געזאגט אז ביי יעדע זא ווע מ'זאגט ברו‬:‫ברו הש‬ ‫ כ תחיינו‬,‫ "אזוי זאל השי"ת העלפ אוי ווייטער‬: ‫ זאל מע תיכ מוסי זיי או זאג‬, ‫הש‬ ‫דאר א ישועה‬ ‫ איז אזויווי ער האט אפגעשטעלט דע מקור הברכה ס'זאל נישט נמש‬,‫" ווייל אויב נישט‬.‫ ותקיימנו‬, ‫א משכיל האט אמאל געפרעגט פו רבי שלו‬ .‫ווער אוי ווייטער‬ :‫דער מגיד פו רייצא‬ ‫" זאגט‬,'‫ "הפע אודה את ד‬:‫מיר געפונע טאקע אז באלד נאכדע ווי לאה אמנו האט געזאגט‬ ‫ 'אד ובהמה‬, ‫"דוד המל זאגט אי תהלי‬ .('‫ חלק א' אות י‬,‫ מונקאטש‬- ‫" )דברי תורה‬.‫ "ותעמוד ללדת‬: ‫דער פסוק אוי דע‬ ‫' היתכ אז דוד המל שטעלט דע‬,'‫תושיע ד‬ "?‫מענטש נעב א בהמה‬ ,‫ הרה"ק רבי אהר זי"ע‬,‫ איינער האט זי מזכיר געווע ביי בעלזער רב‬:‫שמירעכ פאר א מכה‬ :‫האט אי רבי שלו געענטפערט‬ ‫ "גיי צו א היימישע‬:‫ האט אי דער רבי געזאגט‬.‫אז ער ליידט שטארק פו ַא אויסשלאג אוי די הענט‬ ‫א‬ ‫ובהמה‬ ‫אד‬ : ‫אזוי‬ ‫איז‬ ‫"פשט אי פסוק‬

‫ אבער אנשטאט די פעטנס מיש אריי‬.‫אפטייק או בעט אי ער זאל דיר געב עפעס א שמירעכ‬ ‫ או דאס‬, ‫ ער האט אזוי געטו‬.‫ או אזוי זאלסטו דאס אנשמיר אוי די מכה‬,‫ נויטיגט זי אביסל פוטער‬,'‫ 'תושיע ד‬,‫מענטש וואס איז א בהמה‬ ".‫שטארק אי א ישועה פו באשעפער‬ (‫ חלק ו' ד קה‬,‫ בעלזא‬- ‫ )שיח זקני‬.‫געשווילעכ איז אוועק פו די הענט‬

íé÷éãö ìù ïúçéù

:‫הרה"ק רבי זאב וואל פו זיטאמיר זי"ע האט געזאגט‬ ".‫ טו פאררעכט וואס דו האסט געטו נעכט‬,‫"אנשטאט זארג וואס דו וועסט טו מארג‬

985.464.9446

.‫להארות והערות נא להתקשר אל מספר טל‬

https://telegram.me/Publications_MM


‫ﬦ‬ ‫תענה אמוניﬦ‬ ‫תע‬

‫א בבליק לויטן סדר פון דאווענען‬

‫אשר יצר – פארזעצונג‬ ‫א סגולה צו רפואה‬

‫ווי א השלמה צו דעם פריערדיגן ארטיקל‪ ,‬וועלן מיר אין דעם ארטיקל זיך באציעהן אויף די ספעציעלקייט פון‬ ‫די ברכה 'אשר יצר' און אויף איר באקאנטע סגולה אויף רפואות און ישועות‪.‬‬ ‫מיר וועלן אנהייבן מיטן באטאנען אז די ברכה 'אשר יצר' איז א ברכה וואס האט א דירעקטע פארבינדונג מיט‬ ‫אלע חלקים פון דער קערפער‪ ,‬אזוי ווי די חכמים האבן גע'דרש'נט )תנחומא שמיני ח( בדרך רמז‪ ,‬אז די ווערטער‬ ‫'חלולים חלולים' זענען בגימטריה רמ"ח אזוי ווי די צאל רמ"ח גלידער וואס דער מענטש פארמאגט‪.‬‬ ‫צוליב איר חשיבות איז נישט קיין וואונדער אז די גדולי ישראל האבן געגעבן גאר א גרויסן חשיבות אויף איר‬ ‫אופן פון עס זאגן – אינעווייניג‪ ,‬גוט אינזין האבן און הייליגע געפיהלן‪ ,‬און עטליכע האבן געזאגט אז אין דעם ליגט‬ ‫גאר באהאלטן א סגולה אויף רפואה‪.‬‬ ‫אזוי דערציילט מען אויף מרן החפץ חיים אז ער האט שטענדיג אכטונג געגעבן עס צו זאגן אינעווייניג‪ ,‬ווען מיט‬ ‫זיין פינגער גייט ער נאך יעדע ווארט )'מאין יבוא עזרנו' עמ' ‪.(17‬‬ ‫אויף הרה"ק דער דברי יחזקאל פון שינאווא זצ"ל ווערט דערציילט אז זיינע חסידים וואס פלעגן צוקומען צו‬ ‫פארן צו אים פונדערווייטנ'ס‪ ,‬ווען זיי האבן געזעהן וויאזוי ער זאגט די ברכה 'אשר יצר' מיט א געוואלדיגע כוונה‪,‬‬ ‫ווארט ביי ווארט‪ ,‬האבן זיי זיך אונטערגעזאגט שטילערהייט‪' :‬מיר קענען שוין אהיים פארן‪ ,‬נאר פון קוקן אויפן‬ ‫צדיק וויאזוי ער זאגט די ברכה האבן מיר זיך שוין אנגעזאפט מיט גענוג קדושה אויף א גאנץ יאר'‪ .‬אין יענע צייטן‬ ‫איז געווען באקאנט אז ווער עס באטראכט וויאזוי דער שינאווער רב זאגט די ברכה האט געשפירט אז ערשט‬ ‫יעצט האט ער פארשטאנען די אמת'דיגע טייטש פון די ברכה‪ .‬אזוי אויך אסאך וואס האבן געדארפט א ישועה‬ ‫אדער א רפואה פלעגן צו קומען פונדערווייטנ'ס כדי צו הערן וויאזוי דער צדיק זאגט די ברכה 'אשר יצר' און‬ ‫ענטפערן דערויף 'אמן' אלץ א סגולה צו געהאלפן ווערן )'יסוד יוסף' ‪' -‬טהרת יום טוב' סי' פח(‪.‬‬ ‫ווען מ'האט מזכיר געווען פאר הרה"ק רבי מאיר'ל פון פרימישלאן א קראנקן וואס האט געדאפט געהאלפן מיט‬ ‫א ישועה‪ ,‬האט ער געראטן מ'זאל מקפיד זיין צו זאגן אשר יצר מיט א געוואלדיגע כוונה‪ ,‬זאגנדיג אז דאס איז א‬ ‫סגולה בדוקה ומנוסה אויף א ישועה )שם(‪.‬‬ ‫אויך דער משגיח רבי יחזקאל לעווינשטיין זצ"ל איז געווען געוואוינט צו זאגן אז די ברכה אויב מ'זאגט עס מיט‬ ‫כוונה‪ ,‬איז עס א גרויסע סגולה אויף רפואת הגוף )'תפילת חנה' עמ' סו(‪.‬‬ ‫דער באקאנטער מגיד רבי שמשון פינקוס זצ"ל פלעגט אסאך מעורר זיין ביי זיינע שמועסן איבער די מעלה פון‬ ‫די ברכה און אויף דעם גרויסן חיוב עס צוזאגן מיט כוונה‪ .‬ווען איינער האט אים נאכגעזאגט די ווערטער פון‬ ‫די גדולי ישראל אז אין דעם איז פארהאן א סגולה אויף רפואות‪ ,‬האט הרב פינקוס באלד רעאגירט‪ :‬וואס? א‬ ‫'סגולה? ווען דו עפנ'סט די קראן און עס קומט ארויס וואסער וועסטו עס אויך אנרופן א 'סגולה'? עס איז דאך א‬ ‫קלארע און איינפאכע זאך אז ווען א מענטש זאגט די ברכה 'אשר יצר' ווי עס דארף צו זיין‪ ,‬עפנט ער אין הימל‬ ‫די צינורות פון רפואה און ער ברענגט אראפ רפואות און ישועות אויף דער וועלט!'‬ ‫האט צוגעלייגט הרב פינקוס‪' :‬עס איז פשוט און קלאר פאר יעדן בר דעת אז אויב מיר וואלטן געזאגט די ברכה‬ ‫ווי עס דארף צו זיין‪ ,‬וואלטן מיר נישט קראנק געווארן‪ ,‬נאר ווייל מיר געבן נישט אכטונג צו לויבן און דאנקען‬ ‫מיט כוונה און מיט א ערנסקייט‪ ,‬צוליב דעם זעהן מיר געוויסע קראנקהייטן אין אונזער געגנט' )'תפארת שמשון'‬ ‫בראשית; בשלח(‪.‬‬

‫א וואונדערליכע ישועה אויפן באהן‬

‫עס איז פאר אלעמען באקאנט די געשיכטע וואס האט פאסירט מיט דעם משגיח דער צדיק רבי אליהו לופיאן‪,‬‬ ‫ווען ער איז איינמאל געפארן אויפן באהן און ער האט געדארפט זאגן די ברכה 'אשר יצר'‪ ,‬האט ער געבעהטן‬ ‫פון די וואס זענען געזיצן אין זיין וואגאן‪ ,‬צווישן זיי אויך נישט קיין שומרי תורה ומצוות‪ ,‬אז זיי זאלן ענטפערן‬ ‫אמן נאך זיין ברכה‪ ,‬ווען ער ערקלערט זיי דעם גרויסן כח פון די ברכה אויף ישועות און ווערן געראטעוועט פון‬ ‫שווערע געשעהענישן‪.‬‬ ‫אלץ זיין כבוד און זיין הדרת פנים‪ ,‬האבן אסאך פון די מיטרייזנדע אנגענומען זיין געבעהט‪ .‬מיט הייליגע ציטער‬ ‫האבן זיי צוגעהערט צו די ברכה וואס איז געזאגט געווארן דורך אים מיט גרויס כוונה און מיט א שטארקע‬ ‫קאנצענטרירונג‪ ,‬און אין איר ענדע האבן זיי צוזאמען געענטפערט 'אמן' מיט געפיהל און מיט התעוררות‪.‬‬ ‫די גרויסע איבערראשונג האט זיי אפגעווארט עטליכע מינוטן נאכדעם‪ ,‬ווען די באהן האט זיך פלוצלינג‬ ‫אפגעשטעלט עטליכע סענטימעטער'ס בעפאר עס איז ארויף געפארן אויף א גרויסע באמבע ווי די נידריגע‬ ‫אראבער האבן אראפגעלייגט מיט א ציל צו צוברענגען צו צעהנדליגע און הונדערטער געשעדיגטע מיטרייזנדע‪.‬‬ ‫די באמבע האט מען אזוי קונצליך אונטערגעלייגט אז מ'זאל עס נישט קענען באמערקן‪ ,‬און עס איז געווען ממש‬ ‫א נס אז דער קאנדאקטאר האט עס מצליח געווען צו באמערקן און זיך אפשעטלן אין די לעצטע סקונדע‪ ,‬אזוי‬ ‫זענען די רייזנדע אויפן באהן געראטעוועט געווארן פון א שרעקליכן אומגליק אין די זכות פון די ברכה 'אשר‬ ‫יצר' )'לב אליהו – חכמה ומוסר' בהקדמה(‪.‬‬

‫די בעסטע ברכה‬

‫טייערע ברודער!‬

‫מיר אלע נויטיגן זיך אין א ישועה‪ ,‬יעדן טאג הערן מיר אויך אויף נאך און נאך וואס זענען אריין אין די רינג פון די‬ ‫חולי ישראל‪ ,‬לאמיר זיך מקבל זיין אויף אונז מער מקפיד זיין אויף די ברכה‪ ,‬לויבן און דאנקען דעם באשעפער‪,‬‬ ‫מיט א שטארקע כוונה און אינעווייניג‪ ,‬ויהי רצון אז מיט דעם זאלן מיר זוכה זיין אז אלע שלעכטע גזירות זאלן‬ ‫בטל ווערן‪ ,‬און ווי אין גיכן זאלן מיר צוריק גיין קיין ירושלים געזונט און שטארק בגוף און בנפש‪.‬‬

‫א פלוצליגדיגעע שטורעם וואס האט ערפילט די וואונטש‬ ‫דערציילט דער‬ ‫לט‬ ‫די ערציילונג וואס מיר האבן דא האט‬ ‫צאנזער רבי זי"ע דער בעל 'שפע חיים'‪ ,‬אין איינס פון‬ ‫זיינע סאך שמועסן וואס ער האט גע'דרש'נט פאר זיין‬ ‫עולם איבער דעם גרויסן כח פון א אמת'דיגע תפילה‬ ‫וואס קומט ארויס פון טיפן הארץ‪ ,‬אז ס'זאל ברענגען‬ ‫א גרויסע ישועה אויף אלע וואס עס פעהלט אויס‪.‬‬ ‫אין די שטאט קראקא האבן די אידן זיך אנגעהויבן‬ ‫צו באזעצן פאר ארום ניין הונדערט יאר‪ ,‬און פון‬ ‫דעמאלטס האט זיך עס קיינמאל נישט אפגעשטעלט‪.‬‬ ‫שוין פון לאנג איז די קהילה געווען פון די חשובע און‬ ‫שיינע קהילות אין איירופא‪ ,‬אויף איר רבנות שטוהל‬ ‫זענען געזיצן די גדולי עולם ווי דער רמ"א און נאך‬ ‫און פון אירע איינוואוינער זענען געווען די וואס האבן‬ ‫אויפגעשטעלט דאס אידישקייט אין גאנץ פוילן‪.‬‬ ‫צוויי גרויסע בתי חיים זענען געווען אין קראקא‪,‬‬ ‫דער ערשטער איז געווען 'דער אלטער בית החיים'‬ ‫וואס אין איר ערד זענען באערדיגט געווארן נישט‬ ‫ווייניג פון די גדולי ישראל‪ ,‬קדושי עליון וואס האבן‬ ‫געוואוינט אין קראקא אין די ערשטע הונדערטער‬ ‫יארן פון ווען עס האט זיך באזעצט‪ .‬אויסער דעם‬ ‫איז געווען אין קראקא 'דער נייער בית החיים'‪ ,‬דארט‬ ‫זענען אויך באהאלטן געווארן קדושי עליון‪ ,‬נאר צוליב‬ ‫וואס דאס איז באנייט געווארן אין די שפעטערע יארן‪,‬‬ ‫איז אין די אויגן פון די מענטשן איז די מדריגה פון איר‬ ‫קדושה געווען ווייניגער וואו די מדרגה פונעם אלטן‬ ‫בית החיים‪.‬‬ ‫כאטש וואס יארן לאנג האט מען שוין נישט געקענט‬ ‫נוצן דעם אלטן בית החיים אלץ א פלאץ צו באערדיגן‬ ‫די טויטע פון די שטאט קראקא‪ ,‬ווייל עס איז שוין‬ ‫געווען זייער שטארק פול און צוזאם געשטופט מיט‬ ‫גאר אלטע מצבות‪ ,‬פון דעסוועגן איז דאס געווען‬ ‫דאס גלוסטעניש פון יעדן איינעם פון די חשובע‬ ‫מענטשן אין קראקא‪ ,‬אלע האבן גע'חלום'ט זוכה זיין‬ ‫צו באערדיגט ווערן ‪ -‬ווען עס קומט אן די צייט ‪ -‬נעבן‬ ‫די קדושים וואס זענען דארטן באערדיגט‪ ,‬אבער זייער‬ ‫ווייניג האבן צו דעם זוכה געווען‪.‬‬ ‫אויף די ביסל ליידיגע פלעצער וואס זענען דארט נאך‬ ‫איבערגעבליבן‪ ,‬האבן זיך די גרויסע נגידים געשלאגן‬ ‫ווען זיי ווילן קויפן דארט א 'חלקה' וואו דארט וועט‬ ‫ער רועהן בשלום נאך די הונדערט און צוואנציג‪.‬‬ ‫די 'חברא קדישא' האבן פון זייער זייט געוואלט‬ ‫פארקויפן אזעלעכע חלקות נאר פאר א גוטן פרייז‪,‬‬ ‫מער ווי צעהן מאל דאפלט פון דעם פרייז אין דעם‬ ‫נייעם בית החיים‪.‬‬ ‫אויב אזוי‪ ,‬איז געווען קיין וואונדער אז ווען רעכל די‬ ‫אלטישקע האט געזאגט איר ווילן פאר אירע שכנים‬ ‫און נאנטע אז זי וויל זייער שטארק באערדיגט ווערן‬ ‫אין דעם אלטן בית החיים נאך איר הונדערט און‬ ‫צוואנציג‪ ,‬האבן אלע געשאקלט די קאפ מיט רחמנות‪.‬‬ ‫רעכל די אלטע איז געווען באקאנט פאר אלע‬ ‫איינוואוינער אין קראקא אלץ 'רעכל די בעלת חסד'‪,‬‬ ‫און נישט אומזינסט‪ .‬זי טאקע געווען פאסיג אויף‬ ‫דעם מכובד'יגן טיטול‪ ,‬ווייל שוין פון איר יוגנט איז זי‬ ‫געווען געוואוינט אוועק צו געבן אירע ליידיגע צייטן‬ ‫אויף צו טוהן גמילות חסד מיט אלע אירע ארומיגע‪.‬‬ ‫כאטש וואס זי איז געווארן א אלמנה אין אירע יונגע‬ ‫יארן און זי האט ערצויגן אירע פיר קינדער מיט‬ ‫מסירות נפש‪ ,‬זייענדיג ארים נישט האבנדיג גארנישט‪,‬‬ ‫דאך האט זי שטענדיג געהאט פלאץ ביי איר אין‬ ‫הארץ פאר די עלנדע פרויען וואס האבן געטראפן ביי‬ ‫איר ארימע הייזקע א בארוהיג'נס פלאץ פאר זייערע‬ ‫צוקלאפטע זעהל‪.‬‬ ‫יעדן ערב שבת איז זי געווען געוואוינט ארום צו גיין‬ ‫צוישן די הייזער פון די רייכע אידן וואס האבן איר‬ ‫געגעבן פון די גוטע שבת'דיגע עסנווארג וואס זיי‬ ‫האבן פארמאגט‪ ,‬כדי אז זי זאל עס איבערגעבן פאר די‬ ‫ארימעליט און נויט‪-‬באדערפטיגע וואס זענען נעבעך‬ ‫געווען אסאך אין די שטאט קראקא‪.‬‬ ‫אויב אזוי איז נישט קיין וואונדער אז רעכל האט זוכה‬ ‫געווען צו א גרויסע שעצונג צווישן די איינוואוינער‬ ‫פון קראקא‪ ,‬וואס דאס האט זיי צוגעברענגט זיי‬ ‫זאלן אויפהייבן זייערע ברעמען הערנדיג איר מאדנע‬ ‫געבעהט‪ :‬זי זאל זוכה זיין נאך אירע הונדערט און‬ ‫צוואנציג באערדיגט ווערן אין דעם אלטן בית החיים‪.‬‬ ‫אזוי שטארק איז עס געווען איר וואונטש‪ ,‬אז אויך‬ ‫ווען זי האט געמאכט שמחות ביי איר אין שטוב‪ ,‬ווען‬ ‫זי האט חתונה געמאכט אירע איניקלעך‪ ,‬ווען אירע‬ ‫באקאנטע זענען איר געקומען וואונטשן 'מזל טוב'‪,‬‬ ‫האט זי פון זיי געבעהטן אז זיי זאלן צולייגן צו די‬ ‫ברכה אז זי זאל אויך זוכה זיין באערדיגט צו ווערן‬ ‫אין דעם אלטן בית החיים‪ .‬זיי‪ ,‬כאטש דעם טרייסל‬ ‫וואס האט זיי ארום גענומען‪ ,‬האבן צוגעשטימט צו‬ ‫איר וואונטש אזוי ווי איר ווילן איז געווען‪ ,‬און זי פון‬ ‫איר זייט האט מקפיד געווען צו ענטפערן 'אמן' הויעך‬ ‫און מיט כוונה‪.‬‬ ‫זייער שנעל איז דאס געווארן די נייעס ‪ -‬געשפרעך אין‬ ‫קראקא; וואס האט 'רעכל די בעלת חסד' איינגעזעהן‬ ‫צובעהטן צו ווערן באערדיגט אין דעם אלטן בית‬ ‫החיים‪ ,‬איז זי אפשר אראפ פון זינען רחמנא ליצלן?!‬ ‫אבער נאך א שטיק צייט האבן זיך אלע צו דעם‬ ‫צוגעוואוינט‪ ,‬און נאך בעפאר זי האט דאס געבעהטן‬ ‫האבן איר אלע ווארעם אנגעוואונטשן‪' :‬דו זאלסט‬ ‫זוכה זיין באערדיגט צו ווערן אין דעם אלטן בית‬ ‫החיים'‪ ,‬און ווי פארשטענדליך האט זי געענטפערט‬ ‫נאך זיי אמן‪.‬‬ ‫די נאנטע מיטגלידער וואס זענען געפרעגט געווארן‬ ‫אויף דעם‪ ,‬האבן נישט געוואוסט צו ענטפערן‪ ,‬נאר‬ ‫דאס האבן זיי געוואוסט צו זאגן‪ ,‬אז אויסער די‬ ‫קאפיטלעך תהלים וואס זי איז געווען געוואוינט‬ ‫צו זאגן שוין צענדליגער יארן טאג טעגליך‪ ,‬האט זי‬ ‫צוגעלייגט עטליכע קאפיטלעך אלץ א תפילה אויף‬ ‫איר וואונטש זוכה צו זיין באערדיגט צו ווערן אויפן‬

‫אלטן בית החיים‪.‬‬ ‫פאר די יונגוואר פון קראקא איז עס געווארן ממש‬ ‫א אטרעקשן‪ ,‬יעדעס מאל ווען די אלטע רעכל איז‬ ‫אריבער אין גאס‪ ,‬זענען די קליינע איר נאכגעלאפן‬ ‫און געשריגן צו איר ריכטונג‪' :‬מומע‪ ,‬איר זאלט ליגן‬ ‫אין דעם אלטן בית החיים!'‪ ,‬און זי‪ ,‬נישט נאר אז זי‬ ‫איז נישט באליידיגט געווארן פון דעם‪ ,‬נאר זי האט‬ ‫מיט א פריינדליך פנים אויך צוריק געענטפערט פאר‬ ‫יעדן איינעם מיט א תמימות‪' :‬אמן כן יהי רצון‪ ,‬דער‬ ‫אויבישטער זאל העלפן אז איך זאל טאקע זוכה זיין‬ ‫צו דעם!'‬ ‫אזוי זענען אדורך עטליכע יאר וואס די אלטישקע‬ ‫האט נישט אויפגעגעבן איין טאג אויך נישט פון צו‬ ‫דאווענען אויף דעם‪ ,‬און אט איז אנגעקומען דער‬ ‫טאג‪ .‬אין א העלן טאג האט רעכל געמאלדן פאר איר‬ ‫הויזגעזונד אז זי פילט זיך נישט אזוי גוט‪ ,‬און נאך‬ ‫געציילטע שעות האט זי צוריק געגעבן איר ריינע‬ ‫נשמה פאר איר באשעפער‪.‬‬ ‫די גאסן פון די שטאט קראקא זענען געווען פול פון‬ ‫מענטשן וואס האבן געשטראמט צו די לוויה פון‬ ‫'רעכל די בעלת חסד'‪ ,‬עס איז זיך איר געקומען אזא‬ ‫גרויסן כבוד אין זכות פון אירע גוטע מעשים‪ ,‬אבער‬ ‫מ'קען נישט אפלייקענען אז אסאך פון די באגלייטער‬ ‫זענען געקומען אלץ זייער נייגעריגקייט צו זעהן‬ ‫וויאזוי עס גייט זיך אויסלאזן‪.‬‬ ‫די שמועות האבן געזאגט אז אין לויף פון די יארן האט‬ ‫רעכל און איר פאמיליע נישט ווייניג מאל געבעהטן‬ ‫פון די 'חברא קדישא' אז זיי זאלן צושטימען צו די‬ ‫געבעהט פון זייער מאמע און איר צוזאגן די פלאץ‬ ‫וואס זי וויל אזוי שטארק‪ ,‬אבער זיי האבן געפאדערט‬ ‫אויף דעם א ריזן סומע און זיי האבן נישט געוואלט‬ ‫נאכלאזן‪.‬‬ ‫אויך יעצט האבן זיך די 'חברא קדישא' געהאלטן פעסט‬ ‫אין זייער באשלוס צו פירן די לוויה ווי געווענליך‪ ,‬צו‬ ‫דעם נייעם בית החיים‪ ,‬און איר פאמיליע האבן שוין‬ ‫צוגעשטימט מיט דעם וואס זייער מאמע'ס וואונטש‬ ‫וועט נישט פארווירקליכט ווערן‪ ,‬און ווער ווייסט דען‬ ‫די חשבונות פון הימל‪...‬‬ ‫די הספדים האט זיך אנגעהויבן מיטן הספד פונעם רב‬ ‫פון שטאט וואס האט דערמאנט די גרויסע מעשים‬ ‫פון די נפטרת‪ ,‬אבער בעפאר ער האט אנגעיאגט צו‬ ‫זאגן עטליכע זאצן‪ ,‬איז פלוצלינג פארדעקט געווארן‬ ‫די הימל מיט וואלקענעס‪ ,‬א שטארקע ווינט האט‬ ‫אנגעהויבן צו בלאזן און נאך עטליכע מינוט האט‬ ‫אנגעהויבן אראפ צו גיין א שטארקער רעגן און א‬ ‫איבערראשנדע‪.‬‬ ‫די אלע באגלייטער האבן זיך צושפרייט אונטער‬ ‫די דערנעבנדיגע הייזער צו טרעפן א שוץ פון דעם‬ ‫שטארקן רעגן‪ ,‬און די מיטה האט מען אריינגעטראגן‬ ‫אין דעם דערנעבנדיגן שוהל‪ ,‬האפנדיג אז ביז עטליכע‬ ‫מינוט וועט זיך בארוהיגן די פלוצלינגדיגע שטורעם‬ ‫און די לוויה וועט ווייטער אפגעראכטן ווערן‪.‬‬ ‫א לאנגע צייט איז אריבער ביז דער שטורעם האט זיך‬ ‫בארוהיגט‪ .‬די זון וואס האט ארויס געקוקט פון צווישן‬ ‫די וואלקענעס האט דערציילט פאר די באגלייטער אז‬ ‫מ'קען שוין פארזעצן מיט די לוויה‪ .‬די מספידים האבן‬ ‫מקצר געווען אין זייערע הספדים און ביז א קורצע‬ ‫צייט האט מען אנגעהויבן צו טראגן די מיטה אין די‬ ‫זומפיגע גאסן אויפן וועג צום נייעם בית החיים‪.‬‬ ‫אבער ווען די באגלייטער האבן זיך דערנענטערט צו‬ ‫די ריכטונג פון דעם בית החיים‪ ,‬איז פאר זיי קלאר‬ ‫געווארן די גרויסקייט פון דעם רעגן‪ .‬פון די שפיץ‬ ‫בארג האבן זיי געקענט זעהן די שפיצן פון די מצבות‬ ‫וואס האבן זיך ארויסגעשטעקט העכער די וואסער‬ ‫וואס האבן אינגאנצן פארפלייצט דעם נייעם בית‬ ‫החיים‪.‬‬ ‫די לוויה האט זיך מיטאמאל אפגעשטעלט‪ .‬די‬ ‫באגלייטער האבן אנגעצויגענערהייט געווארט‬ ‫אויף די באשלוס פון די 'חברא קדישא' וואס נאכן‬ ‫זיך באראטן איינס צוויי האבן זיי געווינקען פאר די‬ ‫באגלייטער זיי זאלן טוישן זייער וועג‪ .‬קיינער האט זיך‬ ‫נישט איינגערעדט אז אין דעם דאזיגן צושטאנד וועט‬ ‫מען קענען באערדיגן אין דעם נייעם בית החיים און‬ ‫זיי האבן נישט געהאט קיין אנדערע וועג נאר איר צו‬ ‫באערדיגן אין איינע פון די לעצטע פלעצער אין דעם‬ ‫אלטן בית החיים‪.‬‬ ‫"די ערציילונג איז ביי מיר געווען ווי א 'חידוש'" – האט‬ ‫דער 'שפע חיים' געענדיגט זיין ערציילונג‪" ,‬וויאזוי‬ ‫יעדער איד קען פויעלן ביים באשעפער וואס עס‬ ‫גלוסט זיך אים אין הארץ‪ ,‬אויך אזעלעכע זאכן וואס‬ ‫האבן נישט קיין פארבינדונג מיט עבודת ה'‪ .‬ווייל‬ ‫דער אויבישטער איז א 'שומע תפילת כל פה'‪ ,‬פשוטו‬ ‫כמשמעו‪ ,‬אויב מ'בעהט נישט חלילה קיין דברים‬ ‫אסורים‪.‬‬ ‫דעריבער‪ ,‬ווען דער טאטע און די מאמע דאווענען‬ ‫און בעהטן פון השי"ת ביים צינדן די שבת ליכט‪ ,‬ביים‬ ‫דאווענען שמונה‪-‬עשרה און אין יעדע צייט‪ ,‬אז ער‬ ‫זאל זיי העלפן ערציהען קינדער תלמידי חכמים וואס‬ ‫זענען עוסק אין תורה‪ ,‬וועלן זיי זיכער זוכה זיין צו א‬ ‫הילף פון הימל און דער אויבישטער וועט ממלא זיין‬ ‫משאלות ליבם לטובה"‪.‬‬ ‫'שפע חיים' ‪ -‬דרשות חומש רש"י‪ ,‬פר' ויצא‬

‫פקס‪ | 08-9746102 .‬מייל‪ | 9139191@gmail.com .‬ניתן לקבל עלון זה במייל מידי שבוע‬ ‫"בני אמונים" ת‪.‬ד‪ 102 .‬בני ברק |‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪ shay‬עיצובים‬

‫א וואונדערליכע עדות אויף מרן החזון איש ווערט געברענגט אין ספר 'מעשה איש' )ח"ג עמ' קנו; רכה(‪ :‬דער חזון‬ ‫איש האט ספעציעל מקפיד געווען אויף די ברכה 'אשר יצר' עס צו זאגן מיט גרויס כוונה‪ ,‬שטאט און מיט ישוב‬ ‫הדעת‪ .‬ער האט אויך אכטונג געגעבן אנצוטוהן זיין אויבער‪-‬רעקל און פארמאכן דעם גארטל לכבוד די ברכה‪.‬‬ ‫אין איין אינדערפריה‪ ,‬ווען דער חזון איש האט געהאלטן אינמיטן די ברכה 'אשר יצר'‪ ,‬זיין פנים איז געווען‬ ‫אויסגעדרייט צו די וואנט און זיין מויל זאגט ארויס די ווערטער פון די ברכה לויט זיין שטייגער ווי איינער וואס‬ ‫ציילט געלט‪ .‬פלוצלינג איז אריין אין זיין צימער א דערשראקענער יונגערמאן און האט אנגעהויבן צו פארפירן אז‬ ‫זיין קליין פיצל טאכטער איז שרעקליך קראנק געווארן‪ .‬דאס איז געווען אין די תקופה וואס האט אויסגעבראכן‬ ‫די קראנקהייט פון 'פאליו' מיט איר פולן שטארקהייט‪ ,‬די ציטער פון דעם האט אנגעפיהלט יעדנ'ס הארץ‪ ,‬און‬ ‫ווען די טאכטער פון דעם יונגערמאן האט פלוצינג באקומען הויעך פיבער צוזאמען מיט שטארקע צייכנ'ס‬ ‫וואס איז געווען כמעט א קלארע באווייז אז זי האט זיך אנגעשטעקט פון די קראנקהייט האט ער זיך געאיילט‬ ‫צובעהטן א ברכה פונעם חזון איש‪.‬‬ ‫עס האט אויסגעזעהן אז דער חזון איש האט נישט באמערקט וואס עס טוהט זיך אפ ארום אים‪ ,‬נאר נאנט צום‬ ‫אויספיר פון די ברכה זעען די ארומיגע איבערראשט געווארן צוזעהן ווי ער בליק'ט צו דעם דערשראקענעם‬ ‫יונגערמאן און ענדיגט‪' :‬ברוך אתה‪ ...‬רופא כל בשר ומפליא לעשות'‪ .‬דער יונגערמאן האט שנעל געענטפערט‬ ‫'אמן' מיט א געשריי‪ ,‬און נאך בעפאר ער האט געעפנט זיין מויל האט דער חזון איש זיך אנגערופן צו אים‪:‬‬ ‫'האסט דאך שוין געהערט די ברכה‪ .'...‬דער יונגערמאן האט פארשטאנען און איז אהיים צו זיך אין שטוב‬ ‫פרייליכערהייט‪ .‬עס איז נישט געווען קיין וואונדער אז אנקומענדיג אהיים האט מען אים דערציילט אז זיין‬ ‫טאכטער איז מיטן אויבערשטנ'ס הילף געזונט געווארן‪.‬‬ ‫די ברכה 'אשר יצר' פון די אנדערע זייט פון דער ליין‬ ‫נאך ווערט דערציילט אויף הרה"ק רבי איציק'ל ז"ל פון פשעווארסק‪ :‬ווען ער איז געווען אויף אפרוה‪ ,‬איז אים‬ ‫פלוצלינג אנגעקומען די ידיעה אז זיין אייניקל איז זייער שווער קראנק געווארן און איז אנגעוויזן אויף גרויסע‬ ‫רחמים‪ .‬רבי איציק'ל וואס איז געווען באקאנט איבעראל אלץ א פועל ישועות האט בארוהיגט די ארומיגע אז‬ ‫די ישועה וועט שוין אנקומען‪.‬‬ ‫עטליכע מינוט נאכדעם האט ער געבעטן פון איינער פון זיינע נאנטע ער זאל קלינגען אין שפיטאל ווי דארט‬ ‫איז געווען די קראנקע‪ ,‬פון די אנדערע זייט האט איינער פון די משפחה אויפגעהויבן‪ ,‬רבי איציק'ל האט פון אים‬ ‫געבעהטן אז ער זאל דערנענטערן דעם טעלעפאון צו די אויער פון די קראנקע‪ ,‬און האט באלד ארנגעהויבן צו‬ ‫זאגן די ברכה פון 'אשר יצר' מיט א ברען ווען ביים ענדע האט מען פון די אנדערע זייט געהערט א שוואכע און‬ ‫א שטילע 'אמן'‪.‬‬ ‫אזוי אויך אין לויף פון די קומענדיגע טעג ביז ווען זי איז געזונט געווארן מיטן אויבערשטנ'ס הילף‪ ,‬ווען רבי‬ ‫איציק'ל האט געדארפט זאגן 'אשר יצר'‪ ,‬האט ער זיך פריער פארבינדן צום שפיטאל כדי עס צוזאגן אין די‬ ‫אויערן פון די קראנקע און איר מזכה זיין מיט ענטפערן אמן נאכדעם‪ .‬די בני המשפחה זענען נישט איבערראשט‬ ‫געווארן אז ווען אנדערשט פון וואס די דאקטורים האבן געזאגט איז זי נאך עטליכע טעג געזונט געווארן און איז‬ ‫אהיים געזונט און שטארק )'נפלאים מעשיך'‪ ,‬ח"ב עמ' תכז(‪.‬‬

‫אמוניﬦ‬ ‫ﬦ‬ ‫מעשה ני‬ ‫מע‬

‫א וועכנטליכע ערציילונג‬ ‫אאויף אמן און תפילה‬


‫ערציילונג אויפן פרשה‬ ‫והוי גביר לאחיך (כד‪ .‬לז‪).‬‬

‫צוריק געווארן אן עושר‬ ‫אין א שטעטל נישט ווייט פון לובלין האט אין שטוב ווי ער וועט אים געבן דארט ארבעט‬ ‫געוואוינט א גרויסע גביר‪ ,‬אבער א גרויסע פון וואס ער וועט קענען פארדינען שיין געלט‪.‬‬ ‫עם הארץ‪ ,‬גלייך נאכן חתונה האט ער זיך לכתחילה האט ער נישט געוואלט אננעמען דעם‬ ‫אריינגעלייגט אין מסחר און ער האט זייער פארשלאג‪ ,‬ער האט נישט געוואלט האבן צו טוהן‬ ‫שיין מצליח געווען‪ ,‬א גוט הארץ האט ער אבער מיט דעם גלח‪ ,‬ער האט גאנץ גוט געוויסט אז‬ ‫יא געהאט און ער פלעגט טאקע שטענדיג ער איז בכלל נישט קיין אידן פריינט‪ ,‬אבער ווען‬ ‫פארטיילן גרויסע סומעס פאר צדקה‪.‬‬ ‫דער הונגער אין שטוב איז געווארן שווערער און‬ ‫איינמאל א יאר אויף די הייליגע טעג פלעגט ער‬ ‫פארן קיין לובלין צו די הייליגע חוזה פון לובלין‬ ‫ז"ל‪ ,‬קומענדיג קיין לובלין האט ער אלעמאל‬ ‫מיטגעברענגט מיט זיך א שיינע סכום פאר פדיון‬ ‫פארן צדיק‪.‬‬

‫אייבערשטן אז ער זאל אים מוחל זיין אויף דעם‬ ‫שריט‪ ,‬ער איז געגאנגען אין ביהמ"ד ווען קיינער‬ ‫איז נישט דארט געווען‪ ,‬ער איז צוגעגאנען צום‬ ‫ארון הקודש און האט מיט א צובראכן הארץ‬ ‫זיך געבעטן ביים אייבערשטן אז ער זאל אים‬ ‫מוחל זיין‪ ,‬ער מיינט נישט צו טוהן די גאנצע זאך‬ ‫חלילה‪ ,‬ער וועט באמת נישט זיין קיין אמת'ע‬ ‫גוי‪ ,‬אבער ער קען שוין מער נישט אויסהאלטן‬ ‫די אלע צרות‪.‬‬

‫שווערער‪ ,‬האט ער באשלאסן צו גיין צום גלח‬ ‫און זען וואספארא ארבעט ער קען אים געבן‪,‬‬ ‫דער גלח האט אים פריינטליך אויפגענומען‪ ,‬און ווען ער איז אהיים געקומען און האט פארציילט‬ ‫האט אים טאקע פארשאפט אן ארבעט ביים פאר זיין ווייב וואס ער פלאנט צו טוהן‪ ,‬האט‬ ‫זי אים ג'עצה'ט אז אפשר איז כדי אז ער זאל‬ ‫פריץ אין הויף‪.‬‬ ‫גלייכצייטיג האט דער גלח אנגעהויבן אריינציען זיך קודם איבערשמועסן מיט די הייליגע חוזה‬ ‫דער ארימאן אין זיין נעץ‪ ,‬מיט זיין געמאכטע וועלכע איז א קלוגער איד און אפשר וועט ער‬ ‫פריינטשאפט און גלאטע צונג האט ער אים האבן פאר אים אן עצה‪.‬‬

‫עשירות איז אבער ווי א ראד וואס דרייט זיך‪ ,‬און‬ ‫עס איז געקומען דער צייט ווען דאס רעדל פון‬ ‫זיין מזל האט זיך א דריי געגעבן אויף אראפ‪ ,‬און‬ ‫ער האט אנגעהויבן ליידן איין פארלוסט נאכן איבערגערעדט אז ווען ער וואלט זיך נישט‬ ‫צווייטן ה"י ביז ער איז געווארן אן ארימאן‪ ,‬אן געהאלטן ביי אידישקייט וואלט ער זיךל‬ ‫געקענט ארויף ארבעטן דא ביים פריץ און עס‬ ‫עני ואביון‪.‬‬ ‫זייענדיג א טויגליכער האט ער נישט געוואלט וועט אים ווידער אויפבליען זיין עשירות‪ ,‬דער‬ ‫ווערן מאכטלאז פון נישט ארבעטן‪ ,‬איז בלית גלח האט גערעדט מיט אים יעדן טאג‪ ,‬ביז איין‬ ‫ברירה געווארן א טרעגער‪ ,‬ער פלעגט שלעפן טאג האט דער גלח גערעדט מיט אים אפענע‬ ‫פעקלעך פאר מענטשן‪ ,‬דערפון האט ער אבער ווערטער‪ :‬דער אידישער ג‪-‬ט האט שוין פון דיר‬ ‫קוים פארדינט אויף אהיים צוברענגען ברויט פארגעסן‪ ,‬און ער האט דיר שוין פארלאזט‪ ,‬און‬ ‫אויב די וועסט זיך שמד'ן וועל איך שוין זעהן אז‬ ‫פאר זיינע קינדערליך‪.‬‬ ‫עס זאל דיר שוין גארנישט פעלן‪.‬‬ ‫איינמאל בשעת ווען ער איז געשטאנען אין מארק‬ ‫און געווארט אויף ארבעט‪ ,‬איז פארבייגעגאנגען ליידער ליידער האט ער זיך צוגעהערט צו די‬ ‫דער גלח‪ ,‬וואס האט אים האך געקענט ווען ער רייד פונעם גלח‪ ,‬און ער האט זיך שוין רח"ל‬ ‫איז נאך געווען אן עושר‪ ,‬דער גלח האט אים געלאזט שפריצן אויף זיך די שמד וואסער‪ ,‬פון‬ ‫פריינטליך באגריסט און האט אויסגעדרוקט זיין דאך האט ער נישט געקענט פויעלן ביי זיך‪,‬‬ ‫מיטלייד אז ער איז נעבעך געווארן אזא ארימאן‪ ,‬ממילא האט ער באשלאסן אז איידער ער טוט‬ ‫דער גלח האט אים אנגעטראגן צו קומען צו אים אזא שריט וועט ער ערשט איבערבעטן דעם‬

‫ער האט זיך ארויסגעלאזט קיין לובלין‪ ,‬און‬ ‫פארשטייט זיך אז דער צדיק איז אויפגעציטערט‬ ‫געווארן הערענדיג וואס ער וויל דא טוהן‪ ,‬דער‬ ‫חוזה האט אים אנגעהויבן אויפקלערן אז אזא‬ ‫זאך קומט ניטאמאל אין באטראכט‪ ,‬אבער ער‬ ‫האט געהאט טענות היתכן דער באשעפער האט‬ ‫מיר צוגענומען מיין גאנצע פארמעגן? פארוואס‬ ‫האט ער זיך נישט גערעכענט מיט מיינע אלע‬ ‫גוטע זאכן וואס איך פלעג טוהן ווען איך בין נאך‬ ‫געווען א גביר?‪.‬‬ ‫אויב דו האסט טענות צום אייבערשטן נו‬ ‫רוף אים צו א דין תורה האט דער צדיק אים‬ ‫גע׳עצה׳ט‪ ,‬זעהענדיג אז מען קען גארנישט‬ ‫מאכן און משפיע זיין אויף דעם איד וועלכער‬ ‫איז נאך שייך אז ער זאל זיך שמד׳ן ח״ו און‬ ‫גענצליך פארלוירן ווערן אויף אייביג‪.‬‬ ‫פארזעצונג אויף זייט ג'‬

‫די פרשה לערנט אונז‬ ‫ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שערות ויברכהו‬ ‫ווען יצחק האט חושד געווען יעקב אז ער וויל אים דא אויסנארן מיט‬ ‫פארשידנע מיטלען‪ ,‬און ער האט זיך געכאפט אז ער האט אים אומזינסט‬ ‫חושד געווען‪ ,‬האט ער אים באלד געבענטשט בנוסף צו די ברכות מיט וואס‬ ‫ער האט שפעטער געבענטשט‪.‬‬

‫די ברכות ווערן ערשט שפעטער דערמאנט אין פסוק‪ ,‬נו פארוואס שטייט‬ ‫טאקע דא ויברכהו‪.‬‬ ‫"חז"ל זאגן אין מס' ברכות‪ :‬החושד את חברו במה שאין בו צריד לברכו״‪ ,‬אויב‬ ‫איינער איז חושד זיין חבר אויף א זאך וואס איז נישט אמת‪ ,‬דארף ער אים‬ ‫בענטשן‪.‬‬

‫א בריליאנט‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫(ספרוני)‬

‫ב‬

‫פרשת תולדות‬


‫דער ארימאן האט זיך דערפרייט‪ .‬איך האב נישט‬ ‫געוואוסט אז מען קען רופן דעם אייבערשטן צו‬ ‫א די תורה האט ער געזאגט יא‪ ,‬איך וויל טאקע‬ ‫א דין תורה מיט דעם אייבערשטן‪.‬‬

‫פירן לפנים משורת הדין‪ ,‬ווי ער אליין פירט זיך אהיים און דער זעקל איז אים אראפגעפאלן פון‬ ‫דעריבער זאגן מיר אז דער אייבערשטער זאל פלייצע און האט זיך צעריסן‪ .‬א מאסן גאלדענע‬ ‫צוריק אומקערן צום טרעגער זיין פארמעגן‪ ,‬רענדלאך האבן זיך אויסגעשאסן אויף דער ערד‪.‬‬ ‫בתנאי אז דער טרעגער האט חרטה אויף זיינע דער טרעגער און זיין ווייב און די קינדער האבן‬ ‫עבירות און איז מקבל אויף זיך ‪ ,‬זיך צו פירן אין גענומען צוזאמענשארן די רענדלאך‪ ,‬און ווען‬ ‫דעם דרך פון זיינע עלטערן און זיידעס‪ ,‬ער זאל דער טרעגער האט זיי איבערגעציילט‪',‬האט זיך‬ ‫לערנען תורה און זיך פירן‪ ,‬לויט דער תורה און ארויסגעוויזן‪ ,‬אז זיי באטרעפן גענוי דעם ריזן‬ ‫מצוות‪.‬‬ ‫פארמעגן וואס ער האט געהאט פארלוירן‪.‬‬

‫גערעדט און געטוהן! דער צדיק האט באשטימט‬ ‫דריי עלטערע חסידים אלס א בית דין‪ ,‬און זיי‬ ‫האבן אויסגעהערט דעם טרעגערס טענות‪,‬‬ ‫דערנאך האט דער צדיק געענטפערט אויף‬ ‫די טענות‪ ,‬זיין ענטפער איז געווען אז אמת‬ ‫טאקע דער בעל דין האט געגעבן צדקה און‬ ‫געטוהן מצוות‪ ,‬אבער ער איז אויך באגאנגען‬ ‫געוויסע עבירות‪ .‬דערביי האט ער אויסגערעכנט‬ ‫עטליכע הארבע עבירות וואס דער טרעגער איז‬ ‫באגאנגען‪ ,‬דער טרעגער האט מודה געווען אז‬ ‫ער איז טאקע באגאנגען די עבירות‪ ,‬אבער ער‬ ‫האט גע׳טענה׳ט‪ :‬אז ער האט זיי געטוהן נישט‬ ‫ווילענדיג‪ ,‬און נישט וויסענדיג‪ ,‬אז דאס זענען‬ ‫עבירות‪ ,‬דער צדיק האט אבער געזאגט‪ ,‬אז דאס‬ ‫איז קיין תירוץ נישט‪ ,‬ער האט געדארפט לערנען‬ ‫מער און וויסן ווי א איד דארף זיך אויפפירן אין‬ ‫אלע פרטים‪.‬‬

‫די דיינים האבן פארשריבן און גע׳חתמ׳עט דעם יעצט האט דער טרעגער שוין געוואוסט אז דער‬ ‫פסק דין און האבן דערביי באשטימט א צייט פון אייבערשטער האט אויך מקיים געווען זיין חלק‬ ‫‪ 30‬טעג וואס דער פסק דארף ווערן אויסגעפירט‪ .‬פון דעם פסק‪...‬‬ ‫דער טרעגער איז אהיים געגאנגען א דער ארעמער טרעגער איז געווארן א גביר ווי‬ ‫צופרידענער‪ .‬ער האט זיך תיכף ארויסגעשלאגן פריער‪ ,‬אבער איז שוין געווען פיל קליגער‪ .‬ער‬ ‫פון קאפ אלע איינרעדענישן פונעם גלח און האט האט געדונגען א מלמד וואס זאל מיט אים‬ ‫באשלאסן מקיים צו זיין‪ ,‬זיין חלק פון דעם פסק לערנען תורה און דינים כדי ער זאל נישט‬ ‫דין‪ .‬זייענדיג זיכער‪ ,‬אז אויך דער אייבערשטער נכשל ווערן מיט קיין עבירה‪ .‬ער האט שוין מער‬ ‫וועט מקיים זיין זיין חלק‪ .‬האט ער זיך ווידער קיין טענות נישט געהאט צום אויבערשטן אין‬ ‫געשטעלט אין מארק זיך צו פארדינגען אויף אן שוין געבליבן א שומר תורה ומצוות מיט אלע‬ ‫ארבעט‪ ,‬און האט געציילט די טעג‪ .‬ביז דרייסיג דקדוקים‪.‬‬ ‫טאג ווען דער פסק דארף אויסגעפירט ווערן‪.‬‬

‫גוט! איך וועל באשטימען א בית דין וואס וועט‬ ‫אויסהערן דיינע טענות‪ ,‬און איך וועל ענטפערן‬ ‫אויף זיי פאר דעם אויבערשטן‪ ,‬דאן וועט דער‬ ‫בית דין ארויסגעבן א פסק דין‪.‬‬

‫און אט איז געקומען דער דרייסיגסטער טאג און‬ ‫ער איז נאך דערווייל נישט געהאלפן געווארן‪.‬‬ ‫א גאנצן טאג איז ער געשטאנען אין מארק און‬ ‫קיין שטאך ארבעט נישט געפונען‪ .‬איז אים‬ ‫איינגעפאלן צו גיין צו דער באן סטאנציע העלפן‬ ‫רייזנדע מיט זייערע פעקלעך‪ .‬ס׳איז אנגעקומען‬ ‫דער באן‪ ,‬אבער יעדער איינער האט געטראגן‬ ‫זיין פעקל‪ .‬דער טרעגער האט זיך שוין כמעט‬ ‫ווי מייאש געווען‪ ,‬ערשט עס שטייגט אויס דער‬ ‫לעצטער פאסאזשיר‪ .‬א רייכער פריץ מיט א‬ ‫שווערן זעקל‪ .‬ער האט געבעטן דעם טרעגער‬ ‫צו נעמען דעם זעקל און ווארטן אויףאיהם‪ ,‬איז‬ ‫ער געשטאנען ביים זעקל און האט געווארט און‬ ‫געווארט און געווארט‪ ,‬אבער הילד איננו דער‬ ‫פאסאזשיר איז נעלם געוואר‪.‬‬

‫אויך דערויף האט דער טרעגער געטענה׳ט‪.‬‬ ‫אז ער קען אידן וואס זענען נישט בעסער פון‬ ‫אים און עס גייט זיי גוט‪ ,‬און דער צדיק האט‬ ‫געענטפערט אז פון דער וועלט איז בכלל קיין‬ ‫ראיה נישט‪ ,‬אידן האבן דאך נאך א וועלט א‬ ‫אייביגע וועלט‪ ,‬און עס קען דאך זיין אז די‬ ‫וועלכע האבן מער עבירות ווי מצוות באקומען‬ ‫זייער שכר אויף דער וועלט און פארלירן דערביי‬ ‫זייער שכר אויף דער אייביגער וועלט‪ ,‬בשעת‬ ‫די וועלכע האבן מער מצוות ווי עבירות קומען‬ ‫אפ פאר די עבירות אויף דער וועלט‪ . ,‬אבער די זון האט שוין געהאלטן ביים אונטערגיין‪ ,‬און‬ ‫דערפאר באקומען זיי א פיל גרעסערן שכר אויף דער טרעגער האט נישט געוואלט פארשפעטיגן‬ ‫דער אייביגער וועלט‪...‬‬ ‫מנחה‪ .‬כאטש דער יצר הרע האט גענומען‬ ‫נאכדעם וואס די דיינים האבן אויסגעהערט די ברענען ער זאל נישט גיין צו מנחה‪ ,‬עס וועט‬ ‫טענות ומענות פון ביידע צדדים‪ ,‬האט דער בית סיי ווי גארנישט ווערן‪ ,‬ער האט זיך געראנגלט‬ ‫דין געפרעגט דעם טרעגער אויב ער איז גרייט מיטן יצר הרע‪ .‬זאל זיין וואס עס זאל זיין‪ ,‬ער‬ ‫מוחל צו זיין דעם אויבערשטן‪ .‬דער טרעגער וועט שוין בלייבן ביי די אידישקייט אין אלע‬ ‫איז אבער געשטאנען ביי זיינס‪ :‬אויב דער אומשטענדן און ער גייט דאוונען מנחה‪ ,‬אבער‬ ‫אייבערשטער וועט אים אומקערן זיין פארמעגן‪ ,‬ער האט זיך מיישב געווען‪ .‬אז איבערלאזן דעם‬ ‫וועט ער אים מוחל זיין פאר די ליידן וואס ער זעקל אויף הפקר איז נישט קיין ענין‪ .‬וועט ער‬ ‫האט געהאט און דער צייט פון זיין ארעמקייט‪ ...‬אים אוועקטראגן און דאוונען מנחה‪ .‬דערנאך‬ ‫דאן האבן די דיינים געהאט א ישוב הדעת וועט ער זען וואס צו טוהן דערמיט‪.‬‬ ‫צווישן זיך און האבן ארויסגעגעבן זייער פסק א מידער און א פארסאפעטער פון טראגן דעם‬ ‫דין‪ :‬דער אויבערשטער איז גערעכט‪ ,‬אבער היות שווערן זעקל‪ .‬איז דער טרעגער אנגעקומען‬ ‫ווי דער אייבערשטער פאדערט אז מען זאל זיך‬

‫א בריליאנט‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ג‬

‫הקול קול יעקב‬ ‫צו הרה"ק ר׳ ישעיה׳לע קערעסטירער איז‬ ‫אמאל געקומען א חסיד וועלכער האט געהאט‬ ‫א גרויסע געשעפט פון ברען קוילן‪ ,‬און ער האט‬ ‫זיך שטארק באקלאגט‪ ,‬אז מיט עטליכע חדשים‬ ‫צוריק האט א קריסט אויך געעפנט אזא קוילן‬ ‫געשעפט און ער קאנקורירט איהם זייער און ער‬ ‫דערלייגט צוליב דעם זייער אסאך געלדט‪.‬‬ ‫ר׳ ישעיה׳לע האט אויסגעהערט ווי זיין חסיד‬ ‫באקלאגט זיך‪ ,‬און ער האט איהם ווי זיין‬ ‫שטייגער פלעגט זיין געענטפערט מיט א פסוק‪:‬‬ ‫הקול קול יעקב! אז עם קומט צו א קוילן‬ ‫געשעפט‪ ,‬געהערט דאס צו יעקב׳ן‪ ,‬דאס הייסט‬ ‫צום איד‪ .‬קוילן איז א אידישער מסחר‪ ,‬אבער‬ ‫נישט קיין גויאישער ‪. . .‬‬ ‫וכך הוה‪ .,‬באלד ווען דער חסיד איז‬ ‫אהיימגעקומען פונ׳ם רבי׳ן‪ ,‬האט איהם זיין‬ ‫קריסטליכער קאנקירענט אפגעהאלטן א וויזיט‬ ‫און איהם דערציילט אז כאטש ער מאכט גאנץ‬ ‫גוט אין זיין קוילן־געשעפט‪ ,‬איז עם איהם‬ ‫אבער זייט די לעצטע עטליכע טעג פשוט נמאס‬ ‫געווארן‪ ,‬ער קען דערויף נישט קוקן און ער האט‬ ‫דערפאר באשלאסן דערפון פטור צו ווערן און‬ ‫עס אינגאנצן אויפגעבן‪.‬‬ ‫עס איז טאקע מקוים געווארן ר׳ ישעיה׳לעס‬ ‫ברכה און הבטחה‪ ,‬אז‪ :‬הקול קול יעקב!‬

‫פרשת תולדות‬


‫יארצייט פון די וואך‬ ‫דער מהרש"א‪ ,‬רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס‬ ‫אחאב מלך ישראל‬ ‫אמאל פלעגט זיין דער מנהג אזאין יעדע‬ ‫שטאט איז געווען א קרייז רב‪ ,‬א רב הכולל‪,‬‬ ‫וועלכער פלעגט זיך אפגעבן מיט כלל זאכן‪ ,‬ער‬ ‫פלעגט אויפנעמען די רבנים אין זיין געגענט‪,‬‬ ‫און יעדעס מאל ווען מען האט אויפגענומען‬ ‫א רב אין א שטאט אונטער זיין פירערשאפט‪,‬‬ ‫האט זיך דער רב געדארפט קומען באווייזן‬ ‫פארן קרייז רב‪.‬‬ ‫און ווען דער מהרש"א איז אויפגענומען‬ ‫געווארן אין אויסטראה איז ער נישט געגאנגען‬ ‫צום קרייז רב‪ ,‬דער קרייז רב וועלכע האט‬ ‫געווארט פאר זיין אנקום‪ ,‬האט אים דן געווען‬ ‫אז געוויס איז ער א גרויסער מתמיד און ער‬ ‫וויל נישט אוועק געבן זיין צייט פון לערנען‬ ‫צו דארפן אוועק פארן צום קרייז רב‪ ,‬ממילא‬ ‫האט דער קרייז רב עס מוותר געווען‪ ,‬און האט‬ ‫זיך אנגעטראגן אז אנשטאט דער מהרש"א‬ ‫זאל דארפן קומען צו אים וועט ער פארן צו די‬ ‫מהרש"א‪.‬‬ ‫דער גאנצע שטאט איז ארויסגעגאנגען מקבל‬ ‫פנים זיין דער קרייז רב וועלכע איז אנגעקומען‬ ‫אין שטאט‪ ,‬אויסער דער מהרש"א‪ ,‬וועלכע‬ ‫איז געבליבן זיצן אין ביהמ"ד‪ ,‬און אויך יעצט‬ ‫האט אים דער קרייז רב דן געווען לכף זכות אז‬ ‫ער זיצט אין ביהמ"ד און לערנט און וויל נישט‬ ‫מבטל תורה זיין‪.‬‬ ‫דער קרייז רב איז אריין אין ביהמ"ד‪ ,‬ווי מען‬ ‫האט אים אפגעגעבן גרויס כבוד‪ ,‬אבער דער‬ ‫מהרש"א איז געבליבן זיצן אויף זיין פלאץ ווי‬ ‫גארנישט וואלט יעצט פאסירט‪.‬‬ ‫פלוצלונג איז אבער אריין געקומען אין ביהמ"ד‬ ‫א בחור וועלכע איז געווען שיין אנגעטוהן מיט‬ ‫פארשידנע טייערע צירונגען‪ ,‬און ווען דער‬ ‫מהרש"א האט באמערקט דעם בחור האט ער‬ ‫זיך באלד אויפגעשטעלט און צוגעגאנגען צו‬ ‫דעם בחור און פארפירט מיט אים א לענגערע‬ ‫שמועס‪.‬‬ ‫דאס האט שוין זייער פארדראסן פארן קרייז‬ ‫רב‪ ,‬ער האט זיך שוין נישט געקענט איינהאלטן‪,‬‬ ‫און ער איז צוגעגאנגען צום מהרש"א און אים‬ ‫געפרעגט‪ :‬היתכן אז ווען ער איז אריינגעקומען‬ ‫אין ביהמ"ד איז ער ווייטער געזעצן אין‬ ‫געלערנט‪ ,‬און ווען דער בחור איז אריין‬

‫געקומען האסטו דיר גלייך אויפגעשטעלט און מען נעמען מיין ספר "מהרש"א" און עס ארויף‬ ‫לייגן אויף מיר‪.‬‬ ‫אים אפגעגעבן פיל כבוד?‬ ‫ווען דער מהרש"א האט פארלאזט די וועלט‪,‬‬ ‫האבן אלע איינוואוינער פון אויסטראהא‬ ‫באגלייט און אפגעגעבן דאס לעצטע כבוד פאר‬ ‫זייער באליבטע רב דער הייליגער מהרש"א‪ ,‬און‬ ‫מען איז אויך דורך געגאנגען יענע קלויסטער‪.‬‬

‫האט זיך דער מהרש"א אנגערופן צום קרייז‬ ‫רב‪ :‬וויסן זאלט איר אז דער בחור וועלכע איז‬ ‫אריינגעקומען‪ ,‬איז א גלוגל פון "אחאב מלך‬ ‫ישראל"!‪ ...‬און פאר א מלך ישראל דארף מען‬ ‫זיך אויפהייבן און אפגעבן דאס גרעסטע מאס‬ ‫כבוד‪ ...‬און כדי אייך צו געבן א סימן אז מיינע‬ ‫רייז זענען אמת‪ :‬דער בחור וועט אין צוויי שעה ווי נאר מען איז אנגעקומען נעבן די קלויסטער‬ ‫האבן די גלחים ווי אייביג אנגעהויבן קלאפן‬ ‫דער'הרג'ט ווערן!‪...‬‬ ‫מיט די גלעקליך‪ ,‬די חברה קדישא האבן באלד‬ ‫דער קרייז רב איז דאס געווען אביסל ארויף געלייגט די ספר אויפן מהרש"א און א‬ ‫אינטרעסאנט‪ ,‬און ער איז געווען נייגעריג צו וואונדערליכע זאך האט פאסירט‪.‬‬ ‫זעהן וואס דא גייט פאסירן‪ ,‬איז ער צוגעגאנגען‬ ‫צו דעם בחור און אים פארפירט אין א שמועס‪ ,‬פלוצלונג האט זיך דער ארון געפענט! און דער‬ ‫מיט די כוונה אז די צוויי שעה זאל אריבער מהרש"א האט זיך אויפגעזעצט און גענומען‬ ‫גיין און מען וועט זעהן וואס עס וועט טאקע מישן די בלעטער פון זיין ספר‪ ...‬און בשעת‬ ‫דער מהרש"א האט געמישט די ספר האט‬ ‫פאסירן‪.‬‬ ‫דער קלויסטער אנגעהויבן זינקען אין די ערד‬ ‫צוויי שעה שפעטער איז א פריץ דורך געפארן צוזאמען מיט די גלחים‪ ...‬און ווען ער האט‬ ‫נעבן די ביהמ"ד‪ ,‬און ער האט געזעהן א שיינע גענדיגט מישן איז שוין דער קלויסטער געווען‬ ‫פייגל פליען העכערן ביהמ"ד‪ ,‬און דער פריץ אינגאנצן אין דער ערד‪.‬‬ ‫האט געוואלט שיסן די פייגל‪ ,‬אבער אנשטאט‬ ‫אז די פייל זאל פליען אויפן אויפן פייגל איז עס פיר טירן‬ ‫געלונגען אויפן בחור פון וואס ער איז אוועק‬ ‫די מהרש"א האט געהאט ביי זיין הויז פיר טירן‬ ‫געפאלן א טויטער‪.‬‬ ‫און אויף זיי איז געשטאנען "בחוץ לא ילין גר‬ ‫דלתי לאורח אפתח"‪.‬‬

‫איינגעזינקען די קלויסטער‬

‫און זכות פון לערנען מהרש"א‬

‫אין די שטאט אויסטראהא ווי דער מהרש"א‬ ‫האט געפירט די רבנות‪ ,‬איז געווען א קלויסטער‬ ‫נעבן די בית הקברות‪ ,‬און אזוי ווי עס איז נישט‬ ‫געווען קיין אנדערע וועג צום בית הקברות נאר‬ ‫דורכן קלויסטער‪ ,‬איז דארטן שטענדיג געווען‬ ‫צרות‪ ,‬ווען אידן זענען דארט דורך מיט א נפטר‪,‬‬ ‫האבן די גלחים גענומען קלינגען מיט זייערע‬ ‫גלעקער‪ ,‬און פון גרויס פחד זענען זיך אלע‬ ‫צולאפן‪ ,‬און די קריסטן האבן געמאכט פאר די‬ ‫נפטרים גרויסע בזיונות‪ ,‬דאס האט אנגעהאלטן‬ ‫זייער א לאנגע צייט און מען האט זיך נישט‬ ‫געקענט קיין עצה געבן דערמיט‪.‬‬

‫דער זוהן פון הגאון ר' עזרא עטיה זצ"ל‪ ,‬איז‬ ‫קראנק געווארן מיט א שווערע מחלה ל"ע‪,‬‬ ‫אז ער איז ממש געווען צווישן לעבן אין טויט‪,‬‬ ‫זיין טאטע איז געשטאנען העכער אים און‬ ‫פארגאסן טרערן פאר די רפואה פון זיין זוהן‪.‬‬

‫אזוי וויינענדיג איז דער גאון איינגעשלאפן‪,‬‬ ‫און זיין חלום האט זיך באוויזן פאר אים דער‬ ‫הייליגער מהרש"א‪ ,‬און אים געזאגט אז‬ ‫וויבאלד די לערענסט כסדר מיין ספר‪ ,‬און‬ ‫די מוטשעסט דיר אויף יעדע ווארט ביז די‬ ‫פארשטייסט עס‪ ,‬בין איך דיר מבטיח אז איך‬ ‫וועל מתפלל זיין פאר די רפואה פון דיין זוהן‬ ‫ווען דער מהרש"א האט געפילט ווי זיינע טעג כדי די זאלסט קענען ווייטער לערנען מיין ספר‬ ‫אויף דער וועלט זענען שוין געציילטע האט ער אן קיין שון שטער‪.‬‬ ‫אריינגערופן די חברה קדישא און זיי אנגעזאגט‬ ‫אז ווען ער וועט גיין פון די וועלט‪ ,‬זאל מען און טאקע ווען ער האט זיך אויפגעוועקט איז‬ ‫אים ווי אייביג דורך פירן יענע וועג‪ ,‬און ווען זיין שוין געווען פיל בעסער‪ ,‬און א צייט דערנאך‬ ‫די גלחים וועלן קלינגן מיט די גלעקלעך זאל איז ער שוין געווען גענצליך אויגעהיילט‪.‬‬

‫צו באקומען דער גליון‪ ,‬אדער איבערצוגעבן אייערע הערות‪ ,‬אדער מנדב צו זיין דער גליון שיקט צו‪gilyon.a.brilyant@gmail.com :‬‬

‫א בריליאנט‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫גד‬

‫פרשת תולדות‬


‫ישועה‬ ‫א‬ ‫ישועה‬ ‫דעםדעם‬ ‫רךדורך‬ ‫משפט‬ ‫ושןחושן‬ ‫משפט‬

‫עס רוקט‬ ‫רוקטנאך די‬ ‫עס יאגט‬ ‫אנדערע‪,‬טאג‬ ‫גט נאך די איין‬ ‫לערנען‪,‬‬ ‫זעצן און‬ ‫אוןדאך‬ ‫זעצןאים‬ ‫האט‬ ‫ער אין טונקלקייט האט ער‬ ‫גייענדיג‬ ‫אין ווען אזוי‬ ‫לערנען‪,‬‬ ‫געהייסן זיך‬ ‫אנדערע‪,‬דאך‬ ‫האט אים‬ ‫טונקלקייט האט‬ ‫גייענדיג‬ ‫זיך אזוי‬ ‫געהייסןווען‬ ‫ר'‬ ‫ביי‬ ‫וואס‬ ‫וואך‬ ‫א‬ ‫נאך‬ ‫און‬ ‫וואך‬ ‫א‬ ‫נאך‬ ‫דעם?‬ ‫ווי‬ ‫בעסער‬ ‫זיין‬ ‫דען‬ ‫קען‬ ‫וואס‬ ‫איז‬ ‫באמערקט עפעס שיינען אויף דער‬ ‫פלוצלונג‬ ‫און נאך אזיךוואך וואס ביי ר' איז וואס קען דען זיין בעסער ווי דעם?‬ ‫פלוצלונג באמערקט עפעס שיינען אויף דער‬ ‫וואס צו‬ ‫איןצושטוב‬ ‫הערשל‬ ‫ווייטער האט‬ ‫יענעם טאג‬ ‫עסן‪.‬ווייטערפון‬ ‫הויפן מיסט און שמוץ האט‬ ‫ערד‪.‬אוןצווישן‬ ‫וואס‬ ‫וב איז נישטא‬ ‫האט ר'‬ ‫טאג און‬ ‫נישטאיענעם‬ ‫עסן‪.‬איז פון‬ ‫שמוץאהאט‬ ‫הערשל מיסט‬ ‫צווישןר'א הויפן‬ ‫הערשלאון ערד‪.‬‬ ‫זיין‬ ‫אונטער‬ ‫טאג‪,‬‬ ‫יענעם‬ ‫ביז‬ ‫ער‪,‬‬ ‫איז‬ ‫ביז יענעםגעווען‬ ‫רוהיג‬ ‫און‬ ‫געזעצט‬ ‫זיך‬ ‫למדן‬ ‫גרויסער‬ ‫דער‬ ‫וואסארויסצונעמען דאס וואס‬ ‫געזוכט‬ ‫הערשל‬ ‫ר'‬ ‫טאג‪ ,‬אונטער זיין דער גרויסער למדן זיך געזעצט און רוהיג ר' הערשל געזוכט ארויסצונעמען דאס‬ ‫פארגעזעצטקייןצודאגות‬ ‫ווען ער קען אן‬ ‫שטיצע‪,‬‬ ‫צו זיך‬ ‫לייגט‬ ‫לערנען‪,‬עסווען ער‬ ‫פארגעזעצט‬ ‫האטצוערזיין איבעראשונג האט ער‬ ‫לייכט‪ ,‬און‬ ‫זיין עס‬ ‫דאגות‬ ‫שווער'סקיין‬ ‫ע‪ ,‬ווען ער קען אן‬ ‫לייגטצו זיך‬ ‫לערנען‪ ,‬ווען ער‬ ‫איבעראשונג‬ ‫לייכט‪ ,‬און‬ ‫אצינד‪ ,‬אז‬ ‫אבערלערנען‬ ‫זיצן און‬ ‫כוחותקאפ מיט זיינע‬ ‫אלעגאנצע‬ ‫זיינעזיין‬ ‫קאפ מיטאריין‬ ‫פאר אים ליגט א מטבע‪ .‬ער‬ ‫באמערקט אז‬ ‫א גאנצן טאג‪,‬‬ ‫אבערגאנצע‬ ‫טאג‪ ,‬זיין‬ ‫אצינד‪,‬אאזגאנצןאריין‬ ‫מטבע‪ .‬ער‬ ‫כוחותאים ליגט א‬ ‫אלע פאר‬ ‫באמערקט אז‬ ‫וועלט איז‬ ‫נישטא אויף‬ ‫וועלטמער‬ ‫שווער איז‬ ‫מער נישטאזיין‬ ‫האטוויעסדער רבי‬ ‫ממונות ‪-‬‬ ‫אויפגעהויבן און אהיימגעגאנגען‪ .‬ער‬ ‫האטאון האט עס‬ ‫אויף די‬ ‫דיניהאט‬ ‫לערנעןרבי‬ ‫ממונות ‪-‬צוווי דער‬ ‫לערנעןדידיני‬ ‫איז צו‬ ‫אהיימגעגאנגען‪ .‬ער‬ ‫אויפגעהויבן‬ ‫חשוב'ןקיין געלד‬ ‫דעםנישטא‬ ‫פארמער‬ ‫אויך‬ ‫דעם חשוב'ן געהייסן טאן‪.‬‬ ‫מטבע און אפגעווישט די מטבע‬ ‫געמאכט‬ ‫האט ריין געמאכט און האט‬ ‫א קיין געלד‬ ‫פארטאן‪.‬‬ ‫געהייסן‬ ‫ריין די‬ ‫אפגעווישט‬ ‫און‬ ‫שטרעבט‬ ‫וועלכער‬ ‫הערשל‪,‬‬ ‫ר'‬ ‫איידעם‬ ‫מאל‬ ‫צו‬ ‫מאל‬ ‫פון‬ ‫ער‬ ‫איז‬ ‫זייט‬ ‫אין‬ ‫אויףאיז געווען אנגעקלעפט אויף‬ ‫וואס‬ ‫שמ��ץ‬ ‫די‬ ‫פון‬ ‫רשל‪ ,‬וועלכער שטרעבט און‬ ‫אין זייט איז ער פון מאל צו מאל פון די שמוץ וואס איז געווען אנגעקלעפט‬ ‫לערנען‪.‬‬ ‫לערנען‪ .‬צו קענען זיצן און‬ ‫און ווייטער‬ ‫לעכצעט‬ ‫איר אוןקליינע‬ ‫פארקויפן‬ ‫האט ער געזעהן‪ ,‬אז אין זיין‬ ‫זאכןער איר‬ ‫ר צו קענען זיצן‬ ‫ארויסגעפארן זאכן‬ ‫פארקויפן קליינע‬ ‫ארויסגעפארן‬ ‫אצינדזיין‬ ‫אוןאז אין‬ ‫געזעהן‪,‬‬ ‫אצינד האט‬ ‫ארויספארן‬ ‫געמוזט‬ ‫הערשל‬ ‫ר'‬ ‫האט‬ ‫ער‬ ‫פרוטה‪.‬‬ ‫צו‬ ‫פרוטה‬ ‫צוזאמענקלייבנדיג‬ ‫ווייניגער ווי גאנצע צען רובל‬ ‫נישט‬ ‫ליגט‬ ‫האנט‬ ‫הערשל געמוזט‬ ‫האטארויספארן צוזאמענקלייבנדיג פרוטה צו פרוטה‪ .‬ער האט האנט ליגט נישט ווייניגער ווי גאנצע צען רובל‬ ‫אז צו‬ ‫אנהויבן‬ ‫דערפל און‬ ‫דערפל אוןפון זיין‬ ‫דעם‬ ‫געוואוסט‪ ,‬אז‬ ‫וועט קומען זיין פון גאלד‪.‬‬ ‫קליין זוכן‬ ‫אנהויבן צו‬ ‫קומען זיין‬ ‫זוכןפון דעם וועט‬ ‫נישט‬ ‫געוואוסט‪,‬‬ ‫גאלד‪.‬‬ ‫נישט פוןפון‬ ‫אבערביידיוועלכע‬ ‫געלד‪,‬אבער‬ ‫וועלכע פרנסה‪,‬‬ ‫קוואל פון‬ ‫פון פרנסה‪,‬עפעס‬ ‫געווען‬ ‫ארעמקייט איז‬ ‫איז אבער‬ ‫ארעמקייטגעלד‪,‬‬ ‫געלדער געשטאנען מיט די געלד‬ ‫פארגאפטדיאיז‬ ‫אבערא ביי‬ ‫געווען דיזייער‬ ‫זייערגעשטאנען מיט‬ ‫איז ער‬ ‫פארגאפט‬ ‫אנגעקומען‬ ‫און ער איז‬ ‫שטאט‬ ‫נישטהאבן‬ ‫משפחה‬ ‫אין זיין‬ ‫הערשל מיט‬ ‫שווער און ר'‬ ‫טאןוויסנדיגט וואס צו טאן‬ ‫האנט צונישט‬ ‫אנגעהויבן‬ ‫אנגעקומען‬ ‫משפחה האבן‬ ‫אנגעהויבןמיט זיין‬ ‫און ר' הערשל‬ ‫שווער און‬ ‫אין וואס‬ ‫וויסנדיגט‬ ‫האנט‬ ‫פרנסה האט‬ ‫אינטרעסירן‬ ‫ן אויף א זיך‬ ‫אייןזאל‬ ‫רבי'ן‬ ‫אויסגעווארט‬ ‫געוואוסט‪ ,‬זייט האט ער געוואוסט‪,‬‬ ‫דעם‪ .‬פון איין‬ ‫זייט מיט‬ ‫קיינער‬ ‫פרנסה האט‬ ‫שוין פון רבי'ן‬ ‫קיינערדי ברכה‬ ‫אויסגעווארט‬ ‫אויף אשוין‬ ‫האט ער‬ ‫פון פון‬ ‫ברכהדעם‪.‬‬ ‫זאל די מיט‬ ‫אנווייזן‬ ‫העלפן‬ ‫אוסט צו אים‬ ‫זאלן שוין‬ ‫מקוים ווערן‪,‬‬ ‫און זיישוין‬ ‫טעג איז שבת און עס איז‬ ‫ענדליךאיז אז‬ ‫נישט אנווייזן‬ ‫העלפן און‬ ‫זאלן שוין‬ ‫אוןווערן‪,‬‬ ‫מקוים‬ ‫געוואוסט צושוין‬ ‫צוויי איז‬ ‫שבתנאךאון עס‬ ‫צוויי טעג‬ ‫זיי נאך‬ ‫ענדליך און אז‬ ‫ברענגען‬ ‫ברענגעןזיך באשעפטיגן צו‬ ‫וואסצוער קען‬ ‫ען זיך מיט‬ ‫והצלחה‬ ‫ברכה‬ ‫והצלחה מיט א שפע‬ ‫אויפגעראכטן ווערן‬ ‫שבת‪,‬איין פרוטה צו מאכן שבת‪,‬‬ ‫אפילו‬ ‫נאכנישטא‬ ‫באשעפטיגן‬ ‫מיט א שפע ברכה‬ ‫אויפגעראכטן ווערן‬ ‫מאכן‬ ‫איין פרוטה צו‬ ‫אפילו‬ ‫נאכנישטא‬ ‫געטראגן‬ ‫ווי ער‬ ‫זיינע האט‬ ‫געלד‪ .‬אזוי‬ ‫אביסל‬ ‫אנגעוואונטשן‪ ...‬רבי האט‬ ‫האט זיינע ווי דער‬ ‫חלות און קידוש‪ ,‬און אצינד‬ ‫אויף‬ ‫געטראגן‬ ‫אזוי האט ער‬ ‫דער רבי‬ ‫אצינד‬ ‫איינקויפןאון‬ ‫אנגעוואונטשן‪ ...‬אויף חלות און קידוש‪,‬‬ ‫איינקויפן‬ ‫צווייטן‪,‬‬ ‫צווייטן‪ ,‬איין‬ ‫טעטל צום פיס פון‬ ‫דערר' הערשל'ס‬ ‫האטווען‬ ‫הערשל'סדי נעכט‬ ‫אין ר'איינע פון‬ ‫אויבערשטער צוגעשיקט צו אים א‬ ‫אויבערשטער האט‬ ‫געזוכט און‬ ‫אוןנעכט ווען‬ ‫געזוכט די‬ ‫איינע פון‬ ‫שטעטל צום אין‬ ‫דערצו אים א‬ ‫צוגעשיקט‬ ‫אנגעקומען‬ ‫איז אין א‬ ‫געפרעגט ביז ער‬ ‫סכוםטיפן‬ ‫בכבוד'יגעראין א‬ ‫טיפןאיינגעזונקען‬ ‫איזא שוין‬ ‫דעםגעלד צו אריינברענגען דעם‬ ‫סכום‬ ‫געלד צובכבוד'יגער‬ ‫אנגעקומען‬ ‫ר איז אין א טאג‬ ‫משפחהאין‬ ‫איינגעזונקען‬ ‫טאגאיז שוין‬ ‫משפחה‬ ‫אריינברענגען‬ ‫אים‬ ‫האט‬ ‫דא‬ ‫אויך‬ ‫וואלברוז'‪.‬‬ ‫שטעטל‬ ‫נאר‬ ‫מונטער‬ ‫און‬ ‫זאט‬ ‫נישט‬ ‫אבער‬ ‫שלאף‪,‬‬ ‫וועגןפאסט‪ ,‬אבער טאקע וועגן‬ ‫ווי עס‬ ‫אזוי‬ ‫שבת‬ ‫צום דא‬ ‫אלברוז'‪ .‬אויך‬ ‫האט אים שלאף‪ ,‬אבער נישט זאט און מונטער נאר שבת אזוי ווי עס פאסט‪ ,‬אבער טאקע‬ ‫און אויף‬ ‫עצה'ן‬ ‫געוואוסט צו‬ ‫עצה'ןנישט‬ ‫קיינער‬ ‫וואס זיי‬ ‫דעםא‪ -‬טאג‬ ‫מיהד נאך‬ ‫הונגעריג און‬ ‫פאסיגהערשל ‪ -‬איז נישט פאסיג‬ ‫טראכט ר'‬ ‫הערשל ‪-‬דעם‬ ‫אויף א‬ ‫עוואוסט צו‬ ‫וואס זיי‬ ‫מיהדאנאך א טאג‬ ‫הונגעריג‬ ‫איז‪ -‬נישט‬ ‫טראכט ר'‬ ‫אלסמיט‬ ‫געצויגן‬ ‫עסןזייער‬ ‫זעטיגן‬ ‫געהאט צו‬ ‫צו נאך‬ ‫האבן‬ ‫אויף שבת קודש מיט געלד‬ ‫מיטעסן‬ ‫צוגרייטן‬ ‫און די‬ ‫פרנסהמיט‬ ‫גוטעגעצויגן‬ ‫ן יעדער האט‬ ‫אלסזייער‬ ‫זעטיגן‬ ‫נישטדיגעהאט‬ ‫האט נאך‬ ‫יעדערהאבן‬ ‫געלד‬ ‫צו קודש‬ ‫אויף שבת‬ ‫צוגרייטן‬ ‫נישט צו‬ ‫דערקען‬ ‫וואס ער‬ ‫וויסנדיג פון‬ ‫אקסלען‬ ‫געפונען אויך‬ ‫זארגאיזמוטשעט‬ ‫הונגער‪ .‬דער‬ ‫וויילגעווארן צווישן מיסט‪ ,‬ווייל‬ ‫געפונען‬ ‫צווישןאיז‬ ‫געווארן וואס‬ ‫נישטעפעס‬ ‫ער קען‬ ‫ויסנדיג פון וואס‬ ‫מוטשעט אויך‬ ‫עפעסאון זארג‬ ‫הונגער‬ ‫הונגער‪.‬‬ ‫מיסט‪,‬‬ ‫הונגער אוןוואס‬ ‫פארדינען‬ ‫ווידער די פראגע‬ ‫עגבערט שוין‬ ‫אויבערשטער וואלט אים געוואלט‬ ‫וואלט דער‬ ‫אויבערשטער אויב‬ ‫הערשל‪,‬דיעספראגע‬ ‫ר' ווידער‬ ‫ר' הערשל‪ ,‬עס עגבערט שוין‬ ‫אים געוואלט‬ ‫אויב דער‬ ‫געהערט‪,‬‬ ‫מיטהאט‬ ‫מענטשן‬ ‫רעדנדיג מיט‬ ‫שבת וואס‬ ‫שענקעןדעם‬ ‫גייט צושטעלן‬ ‫אנגרייטן א שבת‪ ,‬וואלט עס‬ ‫שבת‪,‬געלד‬ ‫שענקען‬ ‫געהערט‪,‬‬ ‫ט מענטשן האט ער‬ ‫מעןוואס‬ ‫וואסשבת‬ ‫מיטדעם‬ ‫צושטעלן‬ ‫וואסערמען גייט‬ ‫צו עס‬ ‫וואלט‬ ‫אנגרייטן א‬ ‫געלד צו‬ ‫קומט זיך‬ ‫שטאט געפינט‬ ‫אין די‬ ‫שלאפט‬ ‫געדארפט דעם‬ ‫אבער נישט צוליב‬ ‫דעםאן‪.‬‬ ‫צוליבשוין‬ ‫צדיקנישטקומט‬ ‫קומעןאוןאויף א שענערער וועג און‬ ‫אויף א געדארפט‬ ‫דער צדיק‬ ‫אז זיך‬ ‫טאט געפינט‬ ‫שלאפט‬ ‫דעראבער‬ ‫שוין אן‪.‬‬ ‫שענערער וועג‬ ‫קומען‬ ‫פון‬ ‫רבי‬ ‫הייליגער‬ ‫דער‬ ‫דוב‬ ‫יששכר‬ ‫ר'‬ ‫הרה"ק‬ ‫פארנומען און‬ ‫איז‬ ‫ער‬ ‫הערשל‪,‬‬ ‫ר'‬ ‫‬‫נישט‬ ‫ער‬ ‫נישטנישט ריינעם אויפן‪ ,‬נישט‬ ‫אויפן‪,‬אזא‬ ‫ריינעם אויף‬ ‫נישט נישט‬ ‫כר דוב דער הייליגער רבי פון ער נישט ‪ -‬ר' הערשל‪ ,‬ער איז פארנומען און נישט אויף אזא‬ ‫צוגעגאנגען אצום‬ ‫צום הערשל‬ ‫איז ר'‬ ‫ר' הערשלוואלברוז'‪,‬‬ ‫נושא‪ ,‬א‬ ‫שווערע טיפער‬ ‫פארקלערט אין א‬ ‫דעם רבינ'ס ברכה‪ ...‬אבער‬ ‫געווען‬ ‫דאס איז‬ ‫צוגעגאנגען‬ ‫טיפער נושא‪ ,‬א‬ ‫פארקלערט אין‬ ‫אבער‬ ‫ברכה‪...‬‬ ‫שווערע רבינ'ס‬ ‫געווען דעם‬ ‫דאס איז‬ ‫אין פרנסה‬ ‫יילט זיין צדיק‬ ‫נישטזיך‬ ‫שאקלט‬ ‫ממונות‪ .‬ר'‬ ‫הערשלאין דיני‬ ‫ממונות‪ .‬ר' שאלה‬ ‫נישט קיין אנדערע געלד‪ ...‬האט‬ ‫האב דאך‬ ‫קיין איך‬ ‫אוןאין פרנסה‬ ‫ענגשאפט‬ ‫שאקלט זיך‬ ‫ענגשאפטדיני‬ ‫דערציילט זייןשאלה אין‬ ‫געלד‪ ...‬האט‬ ‫אנדערע‬ ‫הערשלדאך‬ ‫איך האב‬ ‫זייערתשובה‬ ‫צדיק'ס‬ ‫שטערן ‪-‬‬ ‫הערשלדעם‬ ‫רייבט זיך‬ ‫שולחן‬ ‫געקלערט‪.‬ר' הערשל ווידער געקלערט‪.‬‬ ‫דעראים‬ ‫'ס תשובהאוןהאט‬ ‫שטערן ‪-‬‬ ‫איבערןדעם‬ ‫זייעררייבט זיך‬ ‫איםערוך‪,‬‬ ‫האטשולחן‬ ‫איבערן‬ ‫ווידער‬ ‫ערוך‪ ,‬ר'‬ ‫"גיי און טוה‬ ‫די זייט‪,‬‬ ‫ערפון‬ ‫וועןאון‬ ‫פון די זייט‬ ‫קלערן‬ ‫פראבירט‬ ‫איבער געקלערט ווידער און‬ ‫געקלערטער‬ ‫ווען‬ ‫פארוואונדערט‪:‬אין‬ ‫"גיי און טוה זיך אריין‬ ‫זייט‪,‬‬ ‫פון די‬ ‫איןדי זייט און‬ ‫ארייןפון‬ ‫פראבירטזיךקלערן‬ ‫האטאון‬ ‫ווידער‬ ‫איבער‬ ‫האט‬ ‫געענטפערט‪.‬‬ ‫רבי‬ ‫דער‬ ‫אים‬ ‫האט‬ ‫ממונות" ‪-‬‬ ‫ער‬ ‫האט‬ ‫ענטפער‪,‬‬ ‫אן‬ ‫נישט‬ ‫טרעפט‬ ‫ער‬ ‫אבער‬ ‫געדאנקען‪ ,‬האט ער באשלאסן‬ ‫זיינע‬ ‫ווידער‬ ‫דינירבי‬ ‫האט אים דער‬ ‫געענטפערט‪ .‬אבער ער טרעפט נישט אן ענטפער‪ ,‬האט ער ווידער זיינע געדאנקען‪ ,‬האט ער באשלאסן‬ ‫אלע דקדוקים‬ ‫דקדוקיםמשפט מיט‬ ‫גוט חושן‬ ‫פוןצושטוב‪,‬‬ ‫באשלאסן‬ ‫צוםדי געלד צו צוגעהערן צום‬ ‫קויפן פון‬ ‫נישט צו‬ ‫"לערןאלע‬ ‫ן משפט מיט‬ ‫שטוב‪ ,‬אפשר‬ ‫ארויסצוגיין פון‬ ‫באשלאסן‬ ‫צוגעהערן‬ ‫אפשר געלד צו‬ ‫קויפן פון די‬ ‫ארויסצוגייןנישט‬ ‫אויףאוןדידער‬ ‫דינים‬ ‫קענען קלאר אלע‬ ‫ענען קלאר ביז‬ ‫זיין מוח‬ ‫וועט‬ ‫מוחפרישע‬ ‫אויף די‬ ‫אינדרויסן‬ ‫האטהאבנדיג בעפאר ער האט‬ ‫און ערמורא‬ ‫האבנדיגשבת‪,‬‬ ‫וועסטאון דער‬ ‫אלעדודינים‬ ‫וועט זיין‬ ‫פרישע לופט‬ ‫אינדרויסן‬ ‫בעפאר‬ ‫מורא‬ ‫לופטאון‬ ‫שבת‪,‬‬ ‫וואס‬ ‫קלארערהילף‬ ‫וואסזיין צו דיין‬ ‫אין זאל‬ ‫אויבערשטער‬ ‫פארענטפערן די‬ ‫די ער וועט‬ ‫פארענטפערןאון‬ ‫קלארער ווערן‬ ‫צוגעזאגט די געלד צו געבן‬ ‫אל זיין צו דיין הילף‬ ‫ער וועט‬ ‫איןאון‬ ‫ווערן‬ ‫האטצוערגעבן‬ ‫חרטה‪,‬געלד‬ ‫צוגעזאגט די‬ ‫חרטה‪ ,‬האט ער‬ ‫דער און א‬ ‫און שפע‬ ‫זעהן א‬ ‫ווענדן‪ ,‬וועסט‬ ‫וועסט זיך‬ ‫ער און‬ ‫ליכטיג‬ ‫וועט אים‬ ‫אים און‬ ‫פראגע‪,‬‬ ‫פוןזאל נישט קענען געניסן פון‬ ‫געניסןער‬ ‫צדקה‪ ,‬אז‬ ‫אויף‬ ‫שפע און א‬ ‫ענדן‪ ,‬וועסטדוזעהן א‬ ‫דעראון‬ ‫ליכטיג‬ ‫נושא וועט‬ ‫פראגע‪,‬‬ ‫קענען‬ ‫זאל נישט‬ ‫צדקה‪ ,‬אז‬ ‫נושא אויף‬ ‫אלעס וואס דו וועסט‬ ‫ברכה אין‬ ‫דעם‪.‬‬ ‫טאן"‪.‬‬ ‫וואס דו וועסט‬ ‫טאן"‪.‬ווערן‪.‬‬ ‫פארענטפערט‬ ‫פארענטפערט ווערן‪ .‬דעם‪.‬‬ ‫ארויס פון‬ ‫ער ארויס‬ ‫הערשל‬ ‫פארוואונדערט‬ ‫שפאצירט‬ ‫לאנגזאם ער ארויס‬ ‫איז‬ ‫דערציילט אין שטוב וועגן די‬ ‫שטובהאט‬ ‫דערציילט איןווען ער‬ ‫רט איז ר' הערשל ארויס‬ ‫און‬ ‫פוןאיז ר' איז‬ ‫וועגן די‬ ‫לאנגזאם האט‬ ‫שפאצירט און ווען ער‬ ‫איבעראשונג‪ ,‬דער רבי‬ ‫ט גרויס רבי'ן‪,‬‬ ‫אינטרעסאנטעלערנען‪,‬‬ ‫פארטראכט אין זיין‬ ‫פארטראכט אין‬ ‫מציאה‪ ,‬און‪ ,‬אז ער האט עס‬ ‫אינטרעסאנטע‬ ‫מיטרבי‬ ‫אבערדער‬ ‫איבעראשונג‪,‬‬ ‫דערפל לערנען‪,‬‬ ‫אין זיין‬ ‫גרויס אין דערפל‬ ‫האט עס‬ ‫מציאה‪ ,‬און‪ ,‬אז ער‬

‫‪24‬‬

‫העדה‬

‫פרשת ויצא תשע"ב‬

‫תשע"ב‬ ‫פרשת‬ ‫תשע"ז‬ ‫ויצא שרה‬ ‫פרשת חיי‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫א ישועה‬ ‫ורך דעם‬ ‫חושן משפט‬

‫צוגעזאגט אויף צדקה ‪ -‬האבן עס זיין הויז‪-‬‬ ‫"ברוכים הבאים" ‪ -‬האט זיי ר' הערשל צווייטן און ער האט גלייך צוגעשטימט צום‬ ‫געזינד נישט געקענט פארשטיין "מיט די געלד אויפגענומען "זיכער און זיכער מיט גאנצן איינפאל‪ .‬זיי האבן באשלאסן גלייך צו טאן‬ ‫וואלטן מיר דאך געקענט איינקויפן אלעס הארצן קענט איר אריינקומען און נעכטיגן למעשה און אים גיין פרעגן‪.‬‬ ‫גוט'ס אויף שבת‪ ,‬און עס וואלט אונז נאך אויך דא ביי מיר‪ ,‬אבער עסן און טרינקען וועל איך‬ ‫זיי האבן זיך אויפגעהויבן פון זייערע‬ ‫איבערגעבליבן אויף די פיל וויכטיגע זאכן אייך ליידער נישט קענען צושטעלן‪ ,‬ווייל קוים געלעגערס און אריין אין די צומער פון ר'‬ ‫וואס מען דארף קויפן? פארוואס אויב אזוי וואס איך האב פאר מיין משפחה"‪.‬‬ ‫הערשל‪.‬‬ ‫האט עס דער טאטע צוגעזאגט אויף צדקה?"‬ ‫"ניין מיר דארפן נישט קיין עסן און טרינקען‪,‬‬ ‫"מיר האבן צו אייך א בקשה" ‪ -‬האבן‬ ‫אבער עס איז געווען קלאר פאר ר' הערשל‪ ,‬מיר ווילן נאר א ארט זיך צו אראפלייגט זיי גלייך אנגעהויבן "אזוי ווי מיר הערן‪,‬‬ ‫אז דאס איז וואס ער האט געדארפט טאן‪ ,‬און אויסרוהען אונזערע מיהדע ביינער ביז אז דו קעסנסט גוט דיני ממונות און שוין‬ ‫ווייל נישט דאס איז די כוונה פון דעם רבינ'ס אויפצומארגנס ווען אונז וועלן אהיימפארן" ‪ -‬יארן וואס מיר האבן צווישן אונז עפעס א‬ ‫ברכה‪.‬‬ ‫האבן אים די סוחרים ערקלערט‪...‬‬ ‫אומפארשטענדעניש‪ ,‬ווילן מיר אייך פרעגן די‬ ‫גאר שנעל האט זיי ר' הערשל צוגעגרייט שאלה און אזוי ווי איר וועט זאגן וועלן מיר‬ ‫•••‬ ‫אוואו צו שלאפן‪ ,‬זיי האבן זיך צוגעלייגט זיך פירן"‪.‬‬ ‫די צוויי סוחרים האבן געמאכט זייער וועג און ר' הערשל האט פארגעזעצט ווייטער זיין‬ ‫זיי האבן אראפגעלייגט די שאלה פאר ר'‬ ‫פון יריד צו זייער שטעטל אהיימצוגיין אין לערנען‪.‬‬ ‫הערשל און ר' הערשל האט זיי געזאגט‪ ,‬אז‬ ‫דער "קול תורה" פון ר' הערשל האט זיך נישט אויף איין מינוט קען ער ענטפערן‪ ,‬זיי‬ ‫שטוב‪ .‬באגלויבט איינער צום צווייטען זענען‬ ‫שוין די צוויי שותפים יארן יארן‪ .‬פון מאל געהערט און אנגעפילט די לופט פון די קליין זאלן זיך גיין צולייגן‪ ,‬און ביז דער ווייל וועט‬ ‫לערנען‪,‬‬ ‫זעצן און‬ ‫שטובזיך‬ ‫אג יאגט נאך די אנדערע‪ ,‬עס רוקט האט אים דאך געהייסן‬ ‫ענטפערער‬ ‫טונקלקייט האט‬ ‫ווען אזוי‬ ‫איינגעשלאפן‬ ‫זענען נישט‬ ‫סוחרים‬ ‫און די‬ ‫און וועט זיי עס גלייך‬ ‫אין טראכטן א‬ ‫גייענדיג ער‬ ‫צו מאל פארן זיי ביידע ארויס אויף א יריד‪,‬‬ ‫בעסער ווי דעם?‬ ‫א וואך און נאך א וואך וואס ביי ר' איז וואס קען דען זיין‬ ‫ענטפערן‪...‬דער‬ ‫שיינען אויף‬ ‫באמערקט עפעס‬ ‫איינגעהערט די זיסעפלוצלונג‬ ‫שטימע פון ר'‬ ‫און זיך‬ ‫אינדערפרי‬ ‫איינצוקויפן סחורה און פארקויפן מיט שיינע‬ ‫ין שטוב איז נישטא וואס צו עסן‪.‬‬ ‫הערשל‬ ‫האט ר'‬ ‫ווייטער‬ ‫פון יענעם‬ ‫האטהאט‬ ‫שעהשמוץ‬ ‫אפאר און‬ ‫געשמאק‪.‬צווישן א הויפן מיסט‬ ‫אזוי ערד‪.‬‬ ‫לערנט‬ ‫ווי ער‬ ‫טאג אוןהערשל‬ ‫ר' הערשל געקלערט‬ ‫פארדינסטן ביי זייער גרויסער אויספארקויף‬ ‫רוהיג‬ ‫און‬ ‫געזעצט‬ ‫זיך‬ ‫למדן‬ ‫ז ער‪ ,‬ביז יענעם טאג‪ ,‬אונטער זיין דער גרויסער‬ ‫וואס‬ ‫דאס‬ ‫ארויסצונעמען‬ ‫געזוכט‬ ‫הערשל‬ ‫ר'‬ ‫אזוי ליגנדיג איז איינגעפאלן פאר איינעם אויף די שאלה וואס די צוויי סוחרים האבן‬ ‫אין די שטאט לוד'ז וואו זיי וואוינען‪.‬‬ ‫לייגט זיך‬ ‫ווען ער‬ ‫שטיצע‪ ,‬ווען ער קען אן קיין דאגות פארגעזעצט צו‬ ‫פארגעלייגט‪,‬האט‬ ‫איםאיבעראשונג‬ ‫שטילצו זיין‬ ‫לייכט‪ ,‬און‬ ‫געדאנק עס‬ ‫און האט‬ ‫בליציגער‬ ‫לערנען‪,‬זיי א‬ ‫פארן פון‬ ‫דערערדין תורה וואס איז‬ ‫שוין אפאר טעג וואס די צוויי סוחרים‬ ‫ערנען א גאנצן טאג‪ ,‬אבער אצינד‪ ,‬אז‬ ‫כוחות‬ ‫אלע‬ ‫זיינע‬ ‫מיט‬ ‫קאפ‬ ‫גאנצע‬ ‫זיין‬ ‫ער‬ ‫מטבע‪.‬‬ ‫א‬ ‫ליגט‬ ‫אים‬ ‫פאר‬ ‫אז‬ ‫באמערקט‬ ‫אריין ביינאכט‪ ,‬אריינגערוימט אין אויער פון זיין שותף‪ :‬צוגעברענגט געווארן צו זיין שטוב‪.‬‬ ‫זייער וועג און אצינד דאנערשטיג‬ ‫ר איז מער נישטא אויף די וועלט‬ ‫האט‬ ‫רבי‬ ‫דער‬ ‫ווי‬ ‫‬‫ממונות‬ ‫דיני‬ ‫לערנען‬ ‫צו‬ ‫ער‬ ‫אהיימגעגאנגען‪.‬‬ ‫און‬ ‫אויפגעהויבן‬ ‫עס‬ ‫האט‬ ‫איז פארצוזעצן ווייטער "געדענקסט זיכער אז שוין יארן לאנג וואס‬ ‫מיטן אויפשיינען פון די זון נייגעריג וואס‬ ‫האבן זיי באשלאסן נישט‬ ‫נישטא קיין געלד פאר דעם חשוב'ן געהייסן טאן‪.‬‬ ‫ענטפערדיפוןמטבע‬ ‫אפגעווישט‬ ‫געמאכט און‬ ‫האט‬ ‫פארענטפערןרייןאונזער‬ ‫נאכט‪ ,‬מיר ווייסן נישט צו‬ ‫זייער מכניס אורח דער‬ ‫איז דער‬ ‫דעם וועג אויף די טונקלקייט פון די‬ ‫ר' הערשל‪ ,‬וועלכער שטרעבט און‬ ‫מאל צו‬ ‫אין זייט איז ער‬ ‫אנגעקלעפט אויף‬ ‫שמוץ‬ ‫מאל מירפון די‬ ‫יעדער‬ ‫טענה'ען‬ ‫געלד וואס‬ ‫פראגעפוןאין די‬ ‫דאווענען זענען זיי גלייך‬ ‫געוועןחכם‪ ,‬נאכן‬ ‫וואס איזתלמיד‬ ‫נאר נעכטיגן אין דעם נאנטן דערפל און גלייך‬ ‫וייטער צו קענען זיצן און לערנען‪.‬‬ ‫זאכן‬ ‫קליינע‬ ‫פארקויפן‬ ‫ארויסגעפארן‬ ‫זיין‬ ‫אין‬ ‫אז‬ ‫געזעהן‪,‬‬ ‫ער‬ ‫האט‬ ‫אצינד‬ ‫און‬ ‫איר‬ ‫פרייטיג אינדערפרי וועלן זיי ווייטער פארזעצן צו וועמען עס געהערט‪ ,‬צו מיר אדער צו דיר צוגעגאנגען צו ר' הערשל וועלכער איז נאך אלס‬ ‫ר' הערשל געמוזט ארויספארן‬ ‫זיך האט‬ ‫פרוטה‪ .‬ער‬ ‫צען רובל‬ ‫אוןגאנצע‬ ‫געזעצןווי‬ ‫נישט ווייניגער‬ ‫נישט האנט‬ ‫ליגטנישט‬ ‫אויסקומען‬ ‫צו קענען‬ ‫פרוטהמיר‬ ‫צוזאמענקלייבנדיג און‬ ‫געלערנט דיני ממונות‪.‬‬ ‫ווייטער‬ ‫צו די שטאט לאד'ז וועלכע איז שוין נישט אזוי‬ ‫וועמעןזיין‬ ‫פאר קומען‬ ‫וויסן'דיג וועט‬ ‫קליין דערפל און אנהויבן צו זוכן געוואוסט‪ ,‬אז נישט פון דעם‬ ‫עסגאלד‪.‬‬ ‫טאקעפון‬ ‫קומט זיך‪,‬‬ ‫ר' הערשל האט זיי מיט קלארקייט‬ ‫ווייט‪...‬‬ ‫זייער‬ ‫געווען‬ ‫ארעמקייט איז‬ ‫קוואל פון פרנסה‪ ,‬אבער ביי וועלכע געלד‪ ,‬אבער די‬ ‫מיט די‬ ‫פארגאפט‬ ‫אויף די‬ ‫ווען מיר ליגן‬ ‫נאכט‬ ‫אינמיטן‬ ‫דארף‪ ,‬און דא‬ ‫געלדפונקטליך וויפל געלד‬ ‫פסק דין‬ ‫געשטאנעןדעם‬ ‫איז ערערקלערט‬ ‫זיי האבן זיך אפגעשטעלט אין נאנטן‬ ‫אנגעהויבן‬ ‫און‬ ‫אנגעקומען‬ ‫ר איז‬ ‫האבן‬ ‫משפחה‬ ‫זיין‬ ‫מיט‬ ‫הערשל‬ ‫ר'‬ ‫און‬ ‫שווער‬ ‫וואס צו‬ ‫וויסנדיגט‬ ‫געלדהאנט‬ ‫ערד דערמאן איך זיך פון יענעאין‬ ‫וואס מיר‬ ‫טאןווען זייערע פנים'ער‬ ‫געהערט‬ ‫וועמען עס‬ ‫נישט צו‬ ‫אבער די שעה איז שוין געווען זייער שפעט‬ ‫קיינער‬ ‫האט‬ ‫פרנסה‬ ‫א‬ ‫אויף‬ ‫רעסירן‬ ‫זאל‬ ‫רבי'ן‬ ‫פון‬ ‫ברכה‬ ‫די‬ ‫אויסגעווארט‬ ‫שוין‬ ‫געוואוסט‪,‬‬ ‫ער‬ ‫האט‬ ‫זייט‬ ‫איין‬ ‫פון‬ ‫דעם‪.‬‬ ‫מיט‬ ‫און פון קיין שטוב האט נישט ארויסגעשיינט האבן זיך נאכנישט אויסגעקומען אויף דעם‪ ,‬לייכטן‪ ,‬ענדליך וועלן זיי שוין ענדיגן מיט די‬ ‫זאלן‬ ‫ט געוואוסט צו העלפן און אנווייזן שוין מקוים ווערן‪ ,‬און‬ ‫צווייפלונגען און‬ ‫לערנטטעג איז שבת‬ ‫אורח צוויי‬ ‫מכניס נאך‬ ‫ענדליך אז‬ ‫שוין אונזער‬ ‫הער ווי‬ ‫וויילזייאיך‬ ‫איז אויסוקמען לויט די‬ ‫עס שוין‬ ‫און זיך‬ ‫קיין ליכט‪ .‬איבעראל איז שוין געווען טונקל‬ ‫והצלחה‬ ‫ברכה‬ ‫שפע‬ ‫א‬ ‫מיט‬ ‫ס ער קען זיך באשעפטיגן צו ברענגען אויפגעראכטן‬ ‫פרוטה צו מאכן שבת‪,‬‬ ‫איין‬ ‫אפילו‬ ‫נאכנישטא‬ ‫ווערן פון געלד זאכן‪ ,‬און ווי ער זעהט מיר אויס הלכה‪.‬‬ ‫און שטיל‪ .‬זיי זענען פארצווייפלט אריבער‬ ‫אנגעוואונטשן‪...‬‬ ‫האט‬ ‫עלד‪ .‬אזוי האט ער געטראגן זיינע ווי דער רבי‬ ‫אצינד‬ ‫און‬ ‫קידוש‪,‬‬ ‫און‬ ‫חלות‬ ‫אויף‬ ‫איינקויפן‬ ‫ביז א דארף ער זיין א גרויסער תלמיד חכם און‬ ‫די צוויי סוחרים זענען ארויס פון צימער‬ ‫געפארן איין הויז און נאך א הויז‬ ‫יין שטעטל צום צווייטן‪ ,‬געזוכט און‬ ‫הערשל'ס‬ ‫ר'‬ ‫ווען‬ ‫נעכט‬ ‫די‬ ‫פון‬ ‫איינע‬ ‫אין‬ ‫א‬ ‫אים‬ ‫צו‬ ‫צוגעשיקט‬ ‫אויבערשטער‬ ‫דער‬ ‫האט‬ ‫אויפגענומען‪ .‬פארשטיין די ענין‪ ,‬איז אפשר זאלן מיר צוגיין און מיט זייער גרויס איבערראשונג האבן זיי‬ ‫ליכטיגקייט האט זיי פלוצלונג‬ ‫אים א‬ ‫איינגעזונקען אין‬ ‫ביז ער איז אין א טאג אנגעקומען משפחה איז‬ ‫צו דעם‬ ‫אריינברענגען‬ ‫סכום געלד צו‬ ‫בכבוד'יגערווי ער‬ ‫טיפןדי פראגע און‬ ‫פרעגן‬ ‫שוין צו אים און‬ ‫געבן פאר ר' הערשל א‬ ‫באשלאסן יעדער‬ ‫פון א פאררוקטע הייזקע האט ארויסגעשיינט‬ ‫זאט און‬ ‫טל וואלברוז'‪ .‬אויך דא האט אים שלאף‪ ,‬אבער‬ ‫געלדוועגן‬ ‫טאקע‬ ‫גרויסעאבער‬ ‫פירן?"ווי עס פאסט‪,‬‬ ‫טאקע אזוי‬ ‫נארזיך שבת‬ ‫מונטערמיר‬ ‫ענטפערן וועלן‬ ‫הערשלנישטוועט‬ ‫אלס א באלוין פארן זיי‬ ‫סומע פון‬ ‫א ליכט‪ .‬געווען איז עס די שטוב פון ר'‬ ‫זיי‬ ‫וואס‬ ‫טאג‬ ‫א‬ ‫נאך‬ ‫מיהד‬ ‫ישט געוואוסט צו עצה'ן אויף א הונגעריג און‬ ‫פאסיג‬ ‫נישט‬ ‫איז‬ ‫‬‫הערשל‬ ‫ר'‬ ‫טראכט‬ ‫‬‫דעם‬ ‫די רייד פון דעם שותף האט גערעדט צום אויפנעמען און קלאר מאכן זייער שאלה‪.‬‬ ‫וועלכע איז נאך געווען אויף און געלערנט דיני‬ ‫זייער‬ ‫זעטיגן‬ ‫צו‬ ‫געהאט‬ ‫נישט‬ ‫אלס‬ ‫נאך‬ ‫סה און יעדער האט געצויגן מיט די האבן‬ ‫געלד‬ ‫מיט‬ ‫קודש‬ ‫שבת‬ ‫אויף‬ ‫עסן‬ ‫צוגרייטן‬ ‫צו‬ ‫און מיט א אינטרעסאנטער פארשלאג‬ ‫ממונות‪ ,‬ער האט געוואוסט אז קיין שום‬ ‫ישט וויסנדיג פון וואס ער קען עפעס‬ ‫אויך‬ ‫מוטשעט‬ ‫זארג‬ ‫און‬ ‫הונגער‬ ‫דער‬ ‫הונגער‪.‬‬ ‫ווייל‬ ‫מיסט‪,‬‬ ‫צווישן‬ ‫געווארן‬ ‫געפונען‬ ‫איז‬ ‫וואס‬ ‫האבן זיי זיך געוואונדן צו ר' הערשל‪" :‬אזוי‬ ‫ארבעט אדער מסחר ווארט אים נישט אויף‬ ‫וואלט‬ ‫ר' הערשל‪ ,‬עס עגבערט שוין ווידער די פראגע אויב דער‬ ‫געוואלטאיר אליין האט אונז‬ ‫איםאון ווי‬ ‫זעהען‪,‬‬ ‫אויבערשטערמיר‬ ‫ווי‬ ‫מארגן אינדערפרי‪ ,‬און איז זיך רוהיג געזעצן‬ ‫וואלט עס‬ ‫יג מיט מענטשן האט ער געהערט‪ ,‬מיט וואס מען גייט צושטעלן דעם שבת וואס שענקען געלד צו אנגרייטן א‬ ‫ארעמקייט וואס הערשט ביי‬ ‫שבת‪ ,‬די‬ ‫דערציילט‪ ,‬אין‬ ‫זיך געמוטשעט און דורכגעטאן דאס וואס‬ ‫און‬ ‫וועג‬ ‫שענערער‬ ‫די שטאט געפינט זיך דער צדיק קומט שוין אן‪ .‬אבער נישט צוליב דעם שלאפט געדארפט קומען אויף‬ ‫אייך‪,‬א האבן מיר באשלאסן אייך צו צושליסן‬ ‫דער רבי האט געהייסן‪...‬‬ ‫און‬ ‫פארנומען‬ ‫איז‬ ‫ער‬ ‫הערשל‪,‬‬ ‫' יששכר דוב דער הייליגער רבי פון ער נישט ‪ -‬ר'‬ ‫נישט‬ ‫אויפן‪,‬‬ ���ריינעם‬ ‫נישט‬ ‫אזא‬ ‫אויף‬ ‫נישט‬ ‫צו א דריטער שותף אין אונזער מסחר‪ ,‬אזוי‬ ‫די צוויי סוחרים האבן צוגעפירט‬ ‫‪ ,‬איז ר' הערשל צוגעגאנגען צום פארקלערט אין א טיפער נושא‪ ,‬א שווערע דאס איז געווען דעם‬ ‫אבערדארפן אזוי מוטשען‪,‬‬ ‫ברכה‪...‬נישט‬ ‫רבינ'סזיך מער‬ ‫וועט איר‬ ‫זייערע וועגענער ביזן שטוב וואו עס האט‬ ‫דערציילט זיין ענגשאפט אין פרנסה שאלה אין דיני‬ ‫געלד‪ ...‬האט‬ ‫פרנסה אויף א גרינגן און‬ ‫אנדערעברענגען‬ ‫קייןקענען‬ ‫אראפממונות‪ .‬ר' הערשל שאקלט זיך איך האב דאך נישט און‬ ‫ארויסגעשיינט די ליכט און זענען‬ ‫‬‫שטערן‬ ‫דעם‬ ‫זיך‬ ‫רייבט‬ ‫ערוך‪,‬‬ ‫צדיק'ס תשובה האט אים זייער איבערן שולחן‬ ‫געקלערט‪.‬‬ ‫ווידער‬ ‫הערשל‬ ‫ר'‬ ‫בכבודיג'ן אופן!"‬ ‫אנקלאפן אויף די טיר‪ .‬ביז א מינוט איז שוין‬ ‫דערט‪" :‬גיי און טוה זיך אריין אין פראבירט קלערן פון די זייט און פון די זייט‪,‬‬ ‫ווידער‬ ‫אוןגעגלויבט וואס זיינע‬ ‫נישט‬ ‫געקלערטהאט‬ ‫ווען ער האט איבערר' הערשל‬ ‫ר' הערשל געשטאנען ביים עפענונג און זיי שיין‬ ‫אויערןהאט‬ ‫ות" ‪ -‬האט אים דער רבי געענטפערט‪ .‬אבער ער טרעפט נישט אן ענטפער‪ ,‬האט ער ווידער זיינע געדאנקען‪,‬‬ ‫באשלאסןהערצליך באדאנקט‬ ‫ער ער האט‬ ‫הערן‪,‬‬ ‫אויפגענומען‪.‬‬ ‫ט חושן משפט מיט אלע דקדוקים באשלאסן‬ ‫צוגעהערן‬ ‫צום שענקען אים אלס‬ ‫וואס זיי‬ ‫געלדדיצוגעלד‬ ‫ארויסצוגיין פון שטוב‪ ,‬אפשר נישט צו קויפן פון דיאויף‬ ‫"צו קענען מיר נעכטיגן ביי אייך" ‪ -‬האבן‬ ‫סט קענען קלאר אלע דינים און דער‬ ‫מוח‬ ‫זיין‬ ‫וועט‬ ‫לופט‬ ‫פרישע‬ ‫די‬ ‫אויף‬ ‫אינדרויסן‬ ‫האט‬ ‫ער‬ ‫בעפאר‬ ‫האבנדיג‬ ‫מורא‬ ‫און‬ ‫שבת‪,‬‬ ‫מתנה און גליקליך געדאנקט און געלויבט דעם‬ ‫די צוויי סוחרים געפרעגט ר' הערשל'ן "מיר‬ ‫טער זאל זיין צו דיין הילף אין וואס קלארער ווערן און ער וועט פארענטפערן די חרטה‪ ,‬האט ער צוגעזאגט‬ ‫געבןזוכה אריינצוברענגען‬ ‫געלדערצואיז‬ ‫די אז‬ ‫באשעפער‪,‬‬ ‫קומען יעצט צו פארן פון א לאנגע וועג און‬ ‫געניסן‬ ‫אוןנישט‬ ‫זיך ווענדן‪ ,‬וועסט זעהן א שפע און א פראגע‪ ,‬און דער נושא וועט אים ליכטיג און אויף צדקה‪ ,‬אז ער זאל‬ ‫פון מיט ריינע געלד‪ ,‬אז‬ ‫שבת‬ ‫קענעןדעם‬ ‫מכבד זיין‬ ‫זעענדיג‪ ,‬אז עס ווערט טונקל און מיר האבן‬ ‫אלעס וואס דו וועסט טאן"‪.‬‬ ‫פארענטפערט ווערן‪.‬‬ ‫דעם‪.‬‬ ‫אט איז מקוים געווארן די ברכה פון רבי'ן און‬ ‫נאך גאנץ אסאך צו פארן ווילן מיר נעכטיגן‬ ‫אונדערט איז ר' הערשל ארויס פון‬ ‫איז ער ארויס און לאנגזאם שפאצירט‬ ‫די‬ ‫וועגן‬ ‫שטוב‬ ‫אין‬ ‫דערציילט‬ ‫האט‬ ‫ער‬ ‫ווען‬ ‫ער וועט זיך מער נישט דארפן אזוי מוטשען‬ ‫דא אין דארף און גלייך אינדערפרי פארזעצן‬ ‫און‪ ,‬אז ער‬ ‫ער מיט גרויס איבעראשונג‪ ,‬דער רבי אין דערפל פארטראכט אין זיין לערנען‪ ,‬אינטרעסאנטע מציאה‪,‬‬ ‫עס זיינע קינדער‪...‬‬ ‫האטפאר‬ ‫ברענגען עסן‬ ‫אויף צו‬ ‫דעם וועג"‪...‬‬

‫דער "קול תורה" פון ר'‬ ‫הערשל האט זיך געהערט‬ ‫און אנגעפילט די לופט‬ ‫פון די קליין שטוב און‬ ‫די סוחרים זענען נישט‬ ‫איינגעשלאפן און זיך‬ ‫איינגעהערט די זיסע‬ ‫שטימע פון ר' הערשל ווי‬ ‫ער לערנט אזוי געשמאק‬

‫פרשת ויצא תשע"ב‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫תשע"ב‬ ‫ויצאתשע"ז‬ ‫פרשתשרה‬ ‫פרשת חיי‬

‫העדה‬

‫‪35‬‬


‫א‬ ‫זעלטענע‬

‫מצוה‬ ‫פון ק‪ .‬פערל‬

‫ווען ער האט געזעהן אז קיין אנדער‬ ‫ברירה איז נישט פארהאן‪ ,‬דער גרויסער‬ ‫יריד דערנענטערט זיך מיט שנעלע‬ ‫טריט‪ ,‬און ער האט נישט קיין צווייטער‬ ‫אויסוועג‪ ,‬איז ער אריין צום הייליגן רב‪,‬‬ ‫דער הייליגער חתם סופר זצ"ל‪.‬‬ ‫איבעראל איז ער באקאנט אלץ "פיניע‬ ‫דער גביר"‪ ,‬קיינער ווייסט נישט אז יעצט‬ ‫פאסט אים שוין פיל מער דער טיטל‬ ‫"פיניע ארעמאן"‪ ...‬אדער גאר "פיניע דער‬ ‫בעל חוב"‪...‬‬ ‫אבער ווילאנג עס איז נאך נישט געווען‬ ‫באוואוסט אין שטאט ווי שמאל זיין מצב‬ ‫איז‪ ,‬האט ער נאך פראבירט האלטן דעם‬ ‫קאפ העכער די וואסער‪ ,‬דער סוד זאל‬ ‫נישט ארויסרינען‪ ,‬אפשר אזוי וועט אים‬ ‫געלונגען זיך צוריק שטעלן אויף זיינע‬ ‫פיס‪ .‬ווייל טאמער די פרעשבורגער אידן‬ ‫וועלן וויסן אז ער איז א אנזעצער‪ ,‬וועלן‬ ‫זיי קומען מאנען פון אים אלע געלט‬ ‫וואס מען האט איינגעשטעקט ביי אים‪,‬‬ ‫און דאן וועט שוין זיין דערנאך‪ ,‬ער וועט‬ ‫מוזן ווערן א "מחזר על הפתחים"‪ ,‬גיין פון‬ ‫טיר צו טיר ווי א אמת'ער אפגעריסענער‬ ‫שנארער‪...‬‬ ‫יעצט‪ ,‬אז דער יריד דערנענטערט זיך‬ ‫מיט גרויסע טריט‪ ,‬אין דעם יריד פלעגט‬ ‫ער אלעמאל מאכן די געלונגנסטע‬

‫‪4‬‬

‫העדה‬

‫פרשת חיי שרה תשע"ז‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫געשעפטן‪ ,‬אלע האבן אים דארט געקענט‪,‬‬ ‫אזוי אז עס איז בכלל נישט געווען קיין‬ ‫מעגליכקייט ער זאל דארט נישט גיין‪.‬‬ ‫אבער ווי קען ער פארן אהין‪ ,‬ווען אפילו‬ ‫די געלט פארן בעל עגלה פארמאגט ער‬ ‫שוין נישט?‬ ‫אין זיין פארצווייפלונג איז ער אריין‬ ‫צום הייליגן חתם סופר‪ ,‬און מיט טרערן‬ ‫אין די אויגן האט ער אים דערציילט זיין‬ ‫מצב‪" .‬הייליגער רב‪ ,‬איך וויל אז דער‬ ‫רב זאל מיר אויסלייען וויפל עס איז‬ ‫נאר מעגליך‪ .‬איך קען נישט לייען פון א‬ ‫צווייטן ווייל אזוי וועט ארויסרינען מיין‬ ‫געהיימניס" האט ער זיך געבעטן‪.‬‬ ‫דער הייליגער חתם סופר האט‬ ‫אויסגעהערט מיט גרויס רחמנות‪ ,‬ער האט‬ ‫געעפנט דעם שופלאד און ארויסגענומען‬ ‫דערפון הונדערט גאלדענע מטבעות‪,‬‬ ‫א שיינע סומע אין יענע טעג‪ ,‬און עס‬ ‫דערלאנגט פאר פיניע‪ ,‬אנווינטשנדיג אים‪:‬‬ ‫"דער אויבערשטער וועט העלפן אז דו‬ ‫זאלסט האבן גרויס הצלחה‪ .‬דאס ערשטע‬ ‫געשעפט וואס מען וועט דיר אנטראגן‪,‬‬ ‫זאלסטו גלייך אנעמען‪ ,‬און דו וועסט‬ ‫זעהן אין דעם פיל ברכה"‪.‬‬ ‫פיניע איז ארויס פון חתם סופר'ס הויז‬ ‫א אנדער מענטש‪ ,‬א געשטארקטער און א‬ ‫זיכערער‪ ,‬אז "צדיק גוזר והקב"ה מקיים"‪,‬‬ ‫זיין ישועה איז שוין נאנט‪ .‬און ער האט‬ ‫שוין אויך געלט מיט וואס צו גיין צום‬

‫טיש‪.‬‬ ‫אין דעם באשטימטן טאג האט ער זיך‬ ‫באוויזן ביים גרויסן יריד‪ .‬פון אלע זייטן‬ ‫טוט זיך א טומל‪ ,‬יעדער איינער שרייט‬ ‫אויס זיין סחורה‪ ,‬יעדער איינער וויל‬ ‫מאכן וואס מער געלט‪ ,‬פיניע דרייט זיך‬ ‫ארום אין דעם אוה‪-‬אה‪ ,‬אין דעם גרויסן‬ ‫באלאגאן‪ ,‬און פראבירט ווארטן מען‬ ‫זאל אים מציע זיין עפעס צו אפקויפן‪.‬‬ ‫ער דרייט זיך אזוי עטליכע שעה‪ ,‬ווען‬ ‫פלוצלונג דערזעהט ער פונדערווייטנ'ס‬ ‫זיין אלטער גוטער חבר‪ ,‬וואס ער פלעגט‬ ‫יעדן יאהר האנדלען מיט אים‪.‬‬ ‫"אה‪ ,‬דיר זוך איך!" ‪ -‬איז זיין חבר אים‬ ‫אנטקעגן געלאפן מיט פרייד ‪" -‬דו מוזסט‬ ‫עפעס הערן! עס איז יעצט אנגעקומען‬ ‫ביים פארט א שיף פול מיט קאווע‪.‬‬ ‫דער אייגנטימער וויל עס פארקויפן‬ ‫פאר שפאט ביליג‪ ,‬און ער איז גרייט צו‬ ‫ווארטן מיטן צאלונג‪ ,‬יעצט וויל ער נאר‬ ‫‪ 70‬גאלדענע מטבעות אלץ איינגאבע‪ ,‬און‬ ‫די איבעריגע וועסטו אים צאלן ווען דו‬ ‫וועסט עס פארקויפן‪ .‬זאלסט וויסן אז עס‬ ‫איז א גאלדן‪-‬גרוב! קאווע פון א עקסטער‬ ‫גוטע קוואליטעט!"‬ ‫פיניע האט נישט לאנג געווארט‪ ,‬מען‬ ‫האט אים נישט געדארפט צורעדן‪ ,‬ביי‬ ‫אים איז געווען קלאר‪ ,‬דער חתם סופר‬ ‫האט געזאגט די ערשטע ‪ -‬איז די ערשטע‪.‬‬ ‫אפילו ער ווייסט בכלל נישט וואס ער‬


‫וועט טאן מיט אזויפיל קאווע‪ .‬אין די‬ ‫פריערדיגע יארן וואלט ער זיך בכלל נישט‬ ‫וויסנדיג געמאכט פון אזא פארשלאג‪ ,‬און‬ ‫ער וואלט עס זיכער נישט אנגענומען‪...‬‬ ‫זיין חבר איז אויך געווען גליקליך צו‬ ‫זיין אזא גרינגער מעקלער‪ ,‬מען האט‬ ‫נישט געדארפט צו לאנג ווארטן‪ ,‬ביידע‬ ‫זייטן האבן זיך גוט אויסגעקומען‪ ,‬פיניע‬ ‫האט געגעבן פארן קאווע סוחר זיבעציג‬ ‫גאלדענע מטבעות‪ ,‬און אלע דריי זייטן‬ ‫זענען ארויס צופרידן‪.‬‬ ‫כאטש וואס פיניע האט נאך נישט‬ ‫געוואוסט וואס צו טאן מיט דעם‪...‬‬ ‫נישט האבנדיג בעסער'ס וואס צו טאן‪,‬‬ ‫איז פיניע צוריק צו זיין האטעל‪ ,‬ווארטנדיג‬ ‫צו זעהן ווי די זאך וועט זיך אויסלאזן‪.‬‬ ‫גלייך אויפצומארגנ'ס‪ ,‬איידער וואס‬ ‫און ווען‪ ,‬הערט ער האסטיגע קלאפערייען‬ ‫אויף זיין טיר‪ .‬ער עפנט אויף‪ ,‬זעהט ער א‬ ‫חשוב'ע דעלעגאציע פון סוחרים‪ ,‬דער‬ ‫עלטסטער פון צווישן זיי האט‬ ‫גלייך אנגעהויבן רעדן‪" :‬די‬ ‫פרייז פון קאווע איז‬ ‫דראסטיש געשטיגן‪,‬‬ ‫מיר ווילן אפקויפן‬ ‫פון אייך די גאנצע‬ ‫קאווע אויף דאפלט‬ ‫געלט פון וואס איר‬ ‫האט עס נעכטן‬ ‫אפגעקויפט!"‬ ‫"ישועת ה' כהרף‬ ‫עין!" ‪ -‬האט פיניע‬ ‫געטראכט ביי זיך‪ ,‬אבער‬ ‫ער האט נישט ארויסגעוויזן זיין‬ ‫איבעראשונג; א סוחר בלייבט א סוחר‪,‬‬ ‫און ער האט אנגעהויבן פארהאנדלען‪.‬‬ ‫אינמיטן קומט צו לויפן זיין חבר‪ ,‬דער‬ ‫נעכטיגער מעקלער און שרייט‪" :‬ווארט!‬ ‫ווארט! איך בין גרייט צו צאלן דאפלט פון‬ ‫זיי!" ‪ -‬האט ער געשריגן צו פיניע‪ ,‬אזוי איז‬ ‫די פרייז געשטיגן פון מינוט צו מינוט‪ ,‬ווען‬ ‫יעדער וויל די קאווע פאר זיך‪...‬‬ ‫ענדע האט א רייכער סוחר געוואונען‬ ‫און ער האט אפגעקויפט די גאנצע קאווע‪,‬‬ ‫אויף צען מאל דאפלט מער געלט ווי וואס‬ ‫פיניע האט עס נעכטן אפגעקויפט‪ ...‬אין‬ ‫אפאר מינוט איז ער פארוואנדלט געווארן‬ ‫צו א גביר‪...‬‬ ‫ער האט גענומען זיינע געלט מיט שבח‬ ‫והודיה צום באשעפער‪ ,‬און די ערשטע זאך‬ ‫איז ער געגאנגען צאלן די געלט פאר דעם‬ ‫קאווע סוחר‪.‬‬ ‫די צווייטע זאך איז ער געגאנגען אין‬

‫מארק קויפן א מתנה פארן חתם סופר‪,‬‬ ‫ווייל נאר אין זיין זכות איז ער אזוי‬ ‫וואונדערליך געהאלפן געווארן‪ ...‬און ער‬ ‫האט טאקע געקויפט א עקסטער שיינער‬ ‫און טייערער בריליאנט‪.‬‬ ‫גלייך ווען ער איז צוריק געקומען קיין‬ ‫פרעשבורג איז ער אריין צום הייליגן חתם‬ ‫סופר‪ ,‬ער האט אים געגעבן די הונדערט‬ ‫גאלדענע מטבעות צוזאמען מיטן טייערן‬ ‫בריליאנט‪.‬‬ ‫דער חתם סופר האט גענומען דעם‬ ‫בריליאנט און האט עס באטראכט פון‬ ‫אלע זייטן‪ ,‬פול מיט התפעלות‪" :‬אזא‬ ‫שיינער בריליאנט‪ ,‬ממש א זעלטנהייט!"‬ ‫האט ער אויסגערופן מיט שמחה‪" ,‬זיכער‬ ‫קאסט עס א שיינע סומע געלט" האט ער‬ ‫צוגעגעבן מיט א שמייכל‪.‬‬ ‫נאכן זיך טשאטשקען מיטן בריליאנט‬

‫עטליכע מינוט‪ ,‬האט ער עס צוריק‬ ‫דערלאנגט פאר פיניע'ן‪" :‬א עקסטערן יישר‬ ‫כח פארן מיר וועלן עס געבן‪ ,‬אבער איך‬ ‫נעם עס נישט!" ‪ -‬האט אים דער חתם סופר‬ ‫געזאגט‪.‬‬ ‫"פארוואס?" ‪ -‬האט פיניע נישט‬ ‫געקענט פארשטיין‪ ,‬דער רב פריידט‬ ‫זיך אזוי שטארק מיטן בריליאנט‪ ,‬איז‬ ‫פארוואס'זשע קען ער עס נישט נעמען?‬ ‫"הער זיך איין א מעשה פיניע‪ ,‬וועסטו‬ ‫פארשטיין פארוואס איך בין געווען אזוי‬ ‫פרייליך‪ ,‬און פארוואס איך קען עס נישט‬ ‫נעמען‪.‬‬ ‫מיין הייליגער רב‪ ,‬רבי נתן אדלער זי"ע‪,‬‬ ‫איז אמאל געפארן מיט מיר צו א ברית‪.‬‬ ‫עס איז דאן געווען א שווערער וועטער‪,‬‬ ‫שרעקליך פראסטיג‪ .‬עס איז געפאלן א‬ ‫הויכער שניי‪ ,‬אבער נישט איינער ווי מיין‬

‫רבי וועט מוותר זיין אויף די זכיה צו זיין‬ ‫סנדק ביי א ברית‪.‬‬ ‫אזוי זענען מיר געפארן א גרויסע‬ ‫שטרעקע‪ ,‬ווען אינמיטן האט זיך איין‬ ‫פערד אויסגעצויגן‪ ,‬ווייזט אויס אז ער‬ ‫האט נישט געקענט אויסהאלטן די‬ ‫פראסט‪ .‬מיר זענען אבער געבליבן שטעקן‬ ‫אין די שניי‪ ,‬ווייל מיט איין איינגעדארטן‬ ‫פערדל איז נישט געווען מעגליך צו פירן‬ ‫דעם וואגן‪ ,‬בפרט אין אזא וועטער‪...‬‬ ‫מיט השגחה פרטית זענען מיר דאן‬ ‫געווען נעבן א דארף‪ .‬דער בעל עגלה‪ ,‬א‬ ‫גוי‪ ,‬איז צוגעגאנגען צום דארף צו קויפן‬ ‫אדער לייען נאך א פערד‪ .‬מיר ווארטן‬ ‫אין דעם אפענעם וואגן‪ ,‬וואו די קעלט‬ ‫דרינגט אריין‪ ,‬א צאן קלאפט זיך צו א‬ ‫צאן‪ ,‬אבער גאנץ שנעל האבן מיר שוין‬ ‫געזעהן דעם בעל עגלה פונדערווייטנ'ס‪.‬‬ ‫דא האט פאסירט א אינטרעסאנטע‬ ‫זאך‪ ,‬מיין הייליגער רבי האט‬ ‫אראפגעטאנצט פון וואגן‪ ,‬נישט‬ ‫באמערקנדיג אז זיינע שיך‬ ‫זענען אים ארויסגעפאלן‪ ,‬און‬ ‫ער האט גענומען טאנצן‬ ‫אויף די שניי מיט גרויס‬ ‫שמחה‪.‬‬ ‫איך האב נישט‬ ‫פארשטאנען ולשמחה‬ ‫מה זו עושה? וואס איז‬ ‫די שמחה? אבער דער רבי‬ ‫האט מיר ערקלערט‪" :‬וואס‬ ‫פארשטייסטו נישט? זעהסט‬ ‫מיט וואס דער בעל עגלה שלעפט‬ ‫זיך? ער שלעפט זיך מיט א אקס‪ ,‬קומט‬ ‫אויס אז מיר האבן יעצט צו מקיים זיין‬ ‫א זעלטענע מצוה‪ ,‬ווייל דער וואגן איז‬ ‫איינגעשפאנט צו א פערד‪ ,‬און אויב ער‬ ‫וועט צושפאנען צו דעם אויך דעם אקס‪,‬‬ ‫קענען מיר חלילה מיר עובר זיין אויפן‬ ‫לאו פון "לא תחרוש שור וחמור יחדיו"‪,‬‬ ‫און אז מיר וועלן נישט פארן מיט דעם‪,‬‬ ‫וועלן מיר קענען מקיים זיין די זעלטענע‬ ‫מצוה וואס קען אויספאלן זעלטענע מאל‬ ‫אין לעבן‪ ,‬אויב בכלל‪ .‬זאל איך נישט זיין‬ ‫פרייליך און טאנצן?!?‬ ‫"די זעלבע איז מיט מיר" ‪ -‬האט‬ ‫דער חתם סופר פארענדיגט ‪" -‬ווען דו‬ ‫האסט מיר געוויזן דעם בריליאנט‪ ,‬האב‬ ‫איך געהאט א עקסטערע געלעגנהייט‬ ‫צו מקיים זיין די מצוה פון נישט נעמען‬ ‫"ריבית" ‪ -‬דיין חוב צוזאמען מיטן‬ ‫בריליאנט ‪ -‬זאל איך דען נישט זיין אזוי‬ ‫פרייליך?!?"‬ ‫פרשת חיי שרה תשע"ז‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫העדה‬

‫‪5‬‬


‫בס"ד‬

‫גליון תורני‬

‫שערי‬

‫מדע‬

‫הרחבת הדעת בהיסטורי' וידיעות טבעיות‬ ‫סביבות תבל ומלואה בהשקפה תלמודית‬

‫פארווארט‬

‫א‬

‫קינד‪ ,‬שרייבט רב דעסלער זצ”ל (מכתב מאליהו ח”א המשל והנמשל)‬ ‫וועט זיך משתעשע זיין מיט זיינע שפילצייגן‪ ,‬פון א‬ ‫צובראכענע באקסל וועט ער מאכן א שיף‪ ,‬און ער וועט דמיונ'ען‬ ‫ווי ער אליין‪ ,‬יא ער איז די שיפ'ס קאפיטאן‪ ,‬און בשעת ער איז‬ ‫פארנומען דערמיט איז דמיון אין זיינע אויגן ווי א מציאות‪.‬‬ ‫אויף אזוי ווייט‪ ,‬ווי הגאון רבי ישראל סאלאנטער זצ”ל האט זיך‬ ‫אויסגעדריקט‪ :‬אז איינער וואס נעמט אוועק א שפילצייג פון א‬ ‫קינד (הגוזל צעצוע מן התינוק) הריהו כמטביע ספינותיו ומחריב בתי‬ ‫החרושת של המבוגר‪ ,‬איז עס ווי ער דערטרענקט די שיפן און‬ ‫מאכט חרוב א פעקטאר”י פון אן ערוואקסענעם‪.‬‬

‫א מבוגר‪ ,‬א ערוואקסענער שפילט זיך שוין נישט מיט קיין‬ ‫שיפעלעך‪ ,‬אבער איז גארנישט אונטערשטעליג מיט זיין דמיון‬ ‫– שרייבט רב דעסלער – א מענטש וויל ‘כבוד'‪ ,‬אפילו דעם וואס‬ ‫איז אים ברור אז ער רודפ'ט נישט נאך‪ ,‬נאך קיין כבוד‪ ,‬איז אבער‬ ‫נהנה אויב זיינע ארומיגע שעצן אים‪ ,‬און ער איז זיך מצטער אויב‬ ‫זיין שעצונג איז אונטערגעשאצט ביי זיינע ארומיגע לפי זיין‬ ‫מיינונג‪.‬‬ ‫אך באמת‪ ,‬מה יוסיף לו זה שהוא אדער נישט? און אויב איז‬ ‫די עצם זאך נישט קיין חשובע זאך‪ ,‬דאן וואס פארדינט ער אז‬ ‫אנדערע שעצן אים ווען באמת איז נישטא פארוואס? אין זה אלא‬ ‫כח הדמיון! שרייבט רבי אליעזר‪ ,‬דאס איז די כח פון דמיון‪ ,‬אויב‬ ‫פארמאגט ער חשיבות אין די אויגן פון אנדערע‪ ,‬דאן וועט ער זיך‬ ‫האלטן פאר א בעל מעלה באמת‪ ,‬און דער וואס פארמאגט ווייניג‬ ‫שעצונג אין זיך‪ ,‬דער איז זקוק לתנחומין של כבוד בעיני זולתו‪,‬‬ ‫דארף צוקומען צו די קאמפלימענטן פון אנדערע‪.‬‬ ‫איז ער ממשיך‪ ,‬עס זענען דא וואס זענען געצווינגן לפתח את‬ ‫כח דמיונו עוד יותר‪ ,‬די וואס קויפן כבוד מיט געלט! הכל יודעים‪,‬‬ ‫ולפעמים גם הוא‪ ,‬אז די וואס געבן אים די כבוד ווילן נישט זיין‬ ‫כבוד נאר זיין געלט‪ ,‬און זיי שטעלן נאר אן א פנים ווי זיי זעהן‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫פרשת‬

‫חיי שרה‬ ‫תשע"ז לפ"ק‬

‫נושא השבוע‬

‫כבוד‬ ‫הרב‬

‫משה נחום קרויס‬ ‫עורך‬


‫זיינע מעלות אבער מ'מיינט נישט די זופ נאר די קניידלעך‪ ,‬ווי עס קענען עדות‬ ‫זאגן געווזענע עשירים אז זייער חכמה‪ ,‬חן‪ ,‬און תורה איז מיטגעגאנגן מיט די‬ ‫געלט! עכתו”ד‪.‬‬

‫איז די נוטיגקייט פון כבוד פאר די וועלט? לאמיר זיך אביסל פארטיפן אין‬ ‫די מאכטופלע כח פון כבוד וואס ווערט פאררעכענט אלס איינע פון די דריי‬ ‫שטערקסטע כוחות אין די וועלט צוזאמען מיט קנאה און תאוה‪ ,‬ווי די תנא אין‬ ‫אבות (פ”ד) לערנט אונז‪ :‬הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם‪.‬‬

‫היוצא מדבריו ‘כבוד' איז א מציאות א לעבנ'ס מיטל פאר מענטשן און אפילו‬ ‫פאלשע כבוד ווען מען זוכן צו ערייכן‪ ,‬פארוואס איז עס טאקע אזוי? וואס‬

‫‪gG‬‬ ‫כבוד‪ ,‬צורך טבעי‬

‫חן אף בעיני השפל שבשפלים ממש‪ .‬א טורף וואס וועט לויפן אין די גאסן‬ ‫מחמת טירוף‪ ,‬ווען מ'געפונט זיך מיט אים אינדערהיים וועט ער זיך אנדערש‬ ‫אויפפירן‪ ,‬און נישט ווי אזוי מ'וואלט זיך אויפגעפירט אויב וואלט מען געווען‬ ‫אליינ'ס אינדערהיים‪ .‬דאס איז די כח פון כבוד‪ ,‬מ'איז נושא חן אפילו פון אזא‬ ‫מענטש‪.‬‬

‫‘כבוד' איז א צורך טבעי פאר די מענטש‪ ,‬דאס בעצם אז א מענטש איז א‬ ‫יצור כפיו פון הקב”ה די העכסטע דרגה פון די נבראים שפירט ער באזוך א‬ ‫שעצונג און גוטע געפיל ווען ער ווערט געשעצט‪ ,‬און דערקעגן א מצוקה ווען‬ ‫זיין כבוד ווערט פארשעמט פאר אנדערע מענטשן‪ .‬און דעריבער לערנען אונז‬ ‫חז”ל אין אבות “יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך' די כבוד פון דיין חבר זאל ביי‬ ‫דיר זיין באליבט ווי דיין אייגענע‪.‬‬

‫כבוד שלילי‬ ‫אין תיקון המדות שולל מהאדם אהבת עצמו‪ ,‬שרייבט דער חזון איש‪ :‬עס‬ ‫איז א טעות וואס מאנכע טראכטן אז פאררעכטן מידות נעמט אוועק פונעם‬ ‫מענטש זיינע געשמאקייטן‪ ,‬כי מציאות הנטיות לכבוד ולעונג היא מציאות‬ ‫חיובית בהרכב המכונה של זה החי הנקרא אדם‪ ,‬ווייל די נייגונגען צו כבוד און‬ ‫עונג איז א פאזיטיווע זאך אינעם מאשין וואס הייסט מענטש‪ .‬ואין שלילת‬ ‫הנטיות האלה בנין בנפש אדם אלא סתירת הויתו‪ ,‬נישט צו האבן די מושגים פון‬ ‫כבוד און עונג איז נישט קיין בנין נאר עס צושטערט די עצם מהות פון 'אדם'‪,‬‬ ‫המוסר אומר לאדם אהוב את עצמך ורכוש כבוד‪ ,‬אבל דע לך מה אשרך עלי‬ ‫חלד‪ ,‬ומה כבודך‪ ,‬אין כבוד אלא תורה‪ ,‬אין כבוד אלא ענוה‪ ,‬אין כבוד אלא עזיבת‬ ‫הכבוד! ערקלערט דער חזון איש‪ ,‬מוסר זאגט פארדעם מענטש האב דיך ליב‪,‬‬ ‫איינקאסיר כבוד‪ ,‬אבער די שאלה איז נאר וואס מיינט כבוד‪ ,‬צווישן אנדערע‬ ‫שרייבט די חזון איש "אין כבוד אלא עזיבת הכבוד" דאס אפלאזן און נישט‬ ‫נאכלויפן און פארלאנגן כבוד אז דאס הייסט כבוד‪ ,‬ווי מיר וועלן ערקעלרן‪.‬‬ ‫מיר וועלן שרייבן שארף און איך בעהט פארגעבונג מראש‪ .‬עס איז א בושה‬ ‫צו זעהן די אופנים ווי אזוי מענטשן זיכן כהיום כבוד און אנערקענונג און‬ ‫מחמת א סיבה שאינו ידוע להם טוען עס זיי נישט עררייכן‪ .‬נקוט האי כללא‬ ‫בידך‪ ,‬נעם אן די כלל‪ :‬כבוד קען מען נישט קויפן כבוד דארף מען פארדינען‬ ‫אויב טראכט איר אז מיט פארלאנגן כבוד וועט איר עס עררייכן האט איר א‬ ‫ביטערן טעות ווייל די טבע פון כבוד איז גאר פארקערט‪ ,‬וואס פסיכילאגן‬ ‫האבן זיך איבערצייגט די לעצטערע דרייסיג יאר לערנען אונז שוין להבדיל‬ ‫די הייליגע חז"ל‪.‬‬ ‫איזהו מכובד? המכבד את הבריות! חז"ל אין אבות לערנען אונז ווי אזוי‬ ‫מ'פארדינט כבוד‪ ,‬פארקערט ווי מ'וואלט זיך ווען פארגעשטעלט‪ ,‬די שכל‬ ‫זאגט אז מיטן פארלאנגן כבוד וועט מען עס עררייכן‪ ,‬אבער חז"ל זאגן אונז‬ ‫ניין‪ ,‬אויב ביסטו מכבד אנדערע און די פארלאנגסט נישט קיין כבוד דאן‬ ‫וועט די מציאות זיין אז די וועסט זיין א מכובד אין די אויגן פון די מענטשן‪.‬‬ ‫פסיכילאגן האבן אנדעקט די מיטל פאר לערער'ס צו קענען פארדינען‬ ‫רעספעקט ביי זייערע תלמידים‪ ,‬און זיי פירן אויס אויב צייגט מען שעצונג‬ ‫פאר די תלמידים מ'צייגט זיי אז מ'האלט זיי פאר מענטשן ווען די לערער‬ ‫אטאמאטיש פארדינען רעספעקט‪ ,‬אט דאס איז להבדיל וואס חז"ל לערנען‬ ‫אונז‪ ,‬איזהו מכובד‪ ,‬המכבד את הבריות‪.‬‬ ‫לאמיר נעמען א דוגמא און זעהן אז עס איז א פאקט ווי עס איז געברענגט‬ ‫בספר שעורי דעת (בלאך)‪ :‬מ'קען זעהן ביי א מסיבה אדער פארזאמלונג ווען‬ ‫אינמיטן קומט אריין א פרישע מענטש‪ ,‬ווער וועט זיך אויפשטעלן פאר‬

‫די צורך טבעי און דאס דארפן די כבוד איז אזוי שטארק אינעם מענטש‪,‬‬ ‫ווי די הייליגע רמב”ם ערקלערט עס (הקדמה לפרק חלק)‪ :‬וזה כי אתה מוצא רוב בני‬ ‫האדם כולם מיגעים נפשותיהם וגופותיהם בעמל ויגיעה שאין למעלה מהם כדי‬ ‫שיגיע לו מעלה וכבוד ושינשאוהו בני אדם‪ .‬די רמב”ם וויל דארט ערקלערן‬ ‫אז מ'זאל משיג זיין הנאות וואס זענען נישט קיין פיזישע הנאות ווי עסן און‬ ‫טרינקן‪ ,‬נוצט ער ‘כבוד' פאר א ביישפיל‪ ,‬און ער שרייבט‪ ,‬מענטשן וועלן זיך‬ ‫פלאגן מיט די מערסטע פלאגעניש וואס עס איז שייך אלס כדי עררייכן כבוד‬ ‫און ‘ריספעקט' אין די אויגן פון אנדערע‪.‬‬ ‫די חזון איש ברענגט עס אויך ארויס בעמקות לשונו‪ :‬אהבת הכבוד המוכרחת‬ ‫להשלמת דמות האדם וצורותו לדעת לכבד את נשמתו בבדידותו ואת הבריות‬ ‫בחברתו‪ .‬סחפה כל תלמי לבבו ואהוב להשתרר על ראשי עם‪ ,‬למשול בארץ‬ ‫ולהשליך חתיתו‪ .‬באידיש‪ :‬דאס כבוד ליבהאבן איז מוכרח פאר די השלמה‬ ‫פונעם מענטש‪ ,‬צו וויסן מכבד צו זיין זיין נשמה ווען מ'איז אליין און די‬ ‫מענטשהייט ווען מ'איז צוזאמען וכו'‪.‬‬

‫כבוד‪ ,‬בעל עת ובכל שעה‬ ‫דער משגיח רבי ירוחם פון מיר זצ"ל (בספריו דעת תורה) ברענגט ארויס די‬ ‫מאכטפולע כח פון 'כבוד' און ווי אזוי עס נעמט ארום דעם מענטש כסדר‪:‬‬ ‫בין דבריו ברענגט ער פונעם הייליגן גר"א‪  :‬אף על פי שכל פעולות האדם אף‬ ‫תנועה קלה שבקלות‪ ,‬יש לכל דבר ודבר כח מיוחד באדם שהוא המוליד לאותה‬ ‫הפעולה‪ ,‬אבל התאוה והכבוד הם המקור לכל הכחות כולם‪ .‬אפילו אז אלע‬ ‫פעולות פון א מענטש‪ ,‬פארמאגט יעדע פעולה א כח מיוחד פאר זיך‪ ,‬אבער‬ ‫'תאוה און כבוד' זענען די מקור פאר אלע כוחות‪.‬‬ ‫רבי ירוחם ברענגט ארויס די מושג פון כבוד מיט גאר שארפע ווערטער‪ :‬א‬ ‫טריט וועט א מענטש נישט געבן אן די כונה פון געפונען חן אין די אויגן פון‬ ‫אנדערע‪ ,‬א מענטש וואס גייט ארויס אויפן גאס‪ ,‬ראשית דבר איז ער מכוון צו‬ ‫געפונען חן אין די אויגן פון די גאס‪ ,‬ווען ער רעדט מיט איינעם טראכט ער‬ ‫כסדר צו געפונען חן‪ ,‬און בלויז מיט די חשש וואס זאל אים נאר דורכפליען‬ ‫במחשבה אז ער האט נישט געפונען קיין חן ביי פלוני אלמוני‪ ,‬הלא יחלה‬ ‫וידאב עד נפש‪ ,‬עס וועט אים גאר שטארק וויי טון‪ ,‬ומה בכך? וואס איז אז ער‬ ‫געפונט נישט קיין שעצונג אין יענעמ'ס אויגן‪ ,‬נאר דאס נישט צו געפונען קיין‬ ‫שעצונג אין אנדערעמס אויגן קומט נישט און באטראכט‪ ,‬ווייל דאס איז דאך‬ ‫זיין לעבן! שרייבט רבי ירוחם‪ :‬והסוד הזה הוא כל כך נורא‪ ,‬עד שרוצים למצוא‬ ‫ב‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫דעם מענטש? די מציאות צייגט אז ער הנכבד ביותר די חשובע וועלן זיך‬ ‫אויפשטעלן און מכבד זיין שפירענדיג יענעמס דילעמע‪ ,‬אבער די פשוטע‬ ‫וועלן בלייבן אויף זייערע ערטער ווייל זיי זענען חס על כבודם אז עס זאל‬ ‫נישט פארמינערט ווערן מיט דעם וואס ער שטעלט זיך אויף פאר א אנדערעם!‬ ‫שמשים און גבאים רעדן זיך אפ איבער די קאמפליצירטע כבוד זיכער וואס‬ ‫טוען באליידיגט ווערן אויב זיי האלטן אז עס קומט זיי אן עליה‪ ,‬אדער אז זיי‬ ‫ווערן נישט גענוג מכובד לפי דעתם ווי זיי האלטן פון זיך אליינ'ס‪ ,‬די חברה‬ ‫כבוד זיכערס געפונט מען אין יעדע יארגאנגן און אין אלע מינע פערזאנען‪ .‬און‬ ‫צומאל קוקן זיי מיט בייזע אויגן ווי אנדערע מענטשן זענען אזוי באליבט ביים‬ ‫ציבור און מ'האט הנאה צו זיין אין זייער סביבה‪ ,‬און זיי וואונדערן זיך איך בין‬ ‫דאך אסאך מער ווערט פון יענעם אויב אזוי פארוואס איז יענער מער מכובד‬ ‫ווי מיר? די תירוץ דערויף איז‪ ,‬איזהו מכובד המכבד את הבריות‪ ,‬זיי געבן‬ ‫שעצונג פאר אנדערע מענטשן און זענען נישט פארנומען מיט זעך אגאנצן‬ ‫טאג‪ ,‬דעריבער זענען זיי געשעצט אין די אויגן פון אנדערע‪.‬‬ ‫רבי נחמן זצוק"ל שרייבט אין ליקוטי מוהר"ן (רב)‪ :‬כל מי ששכלו קטן‬ ‫ביותר צריך לחלוק לו כבוד ביותר‪ ,‬כי כל מה ששכלו יותר קטן הוא יותר חפץ‬ ‫בכבוד‪ ,‬וכמו שאנו רואים בחוש‪ ,‬שהנשים מקפידין מאד על כבודם‪ ,‬ורוצים מאד‬ ‫את הכבוד‪ ,‬וזה מחמת שהנשים דעתן קלה וקטנה מאד‪ .‬די וואס זייער שכל איז‬ ‫קלענער (קליינע מוחות) דארף מען זיי צוטיילן מער כבוד‪ ,‬ווייל ווי קלענער די שכל‬ ‫איז אלס מער כבוד דארפן זיי‪ ,‬און ווי מ'זעהט בחוש אז נשים וואס דעתן קלות‬ ‫זענען מער מקפיד אויף זייער כבוד!‬

‫מיט שרעקעדיגע בכיות‪ ,‬ער הייסט מיר אנטון מיין אויבערמאנטל און גיין מיט‬ ‫אים‪ ,‬פלוצים דרייט ער זיך אויס און פרעגט מיר‪ ,‬וועלכע ספרים פארמאגסטו?‬ ‫די בייבע”ל‪ ,‬די תנ”ך האב איך אים גענטפערט‪ ,‬אה זאגט ער‪ ,‬אין די תנ”ך‬ ‫שטייט אז מ'דארף אויסהארגענען אלע עמלקים די דייטשען‪ .‬דערנאך האט‬ ‫ער מיר געהייסן עפעס זאגן וועגן יהדות‪ ,‬האב איך מסביר געווען די פסוק‬ ‫‘שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד'‪ ,‬ער האט אנגפאנגן צו שרייען ‘שמע ישראל'‬ ‫ענק אידן מאכט א מונופאל אויפן אויבערשטן‪ ,‬איך האב אים פראבירט צו‬ ‫ערלקערן ניין‪ ,‬כביכול איז אחד ומיוחד פאר אלע פעלקער אריינגערעכענט‬ ‫די דייטשן (ימח שמם)‪ ,‬האסט דאך אבער געזאגט שמע ‘ישראל'‪ ,‬נאכן אים‬ ‫איבערטיישן גאנץ קריאת שמע האט ער מיר פריי געלאזט‪.‬‬ ‫די דייטשן וואס האבן זיך געהאלטן פאר די העכסטע ראסע און ערנידערט‬ ‫די כבוד האדם פון אנדערע‪ ,‬זענען ווילד געווארן הערענדיג די אמת'ע‬ ‫ווערטער אז שמע ישראל‪ ,‬אידן זענען עולה על כולנה‪.‬‬

‫כבוד‪ ,‬ענינים‬ ‫די ציל פון ‘כבוד' האדם איז וויבאלד די מענטש פארמאגט א צלם אלקים‪,‬‬ ‫דעריבער איז די חיובים פון כבוד‪ ,‬ווי כיבוד אב ואם‪ ,‬כבוד המקדש אד”ג אלס‬ ‫נאר ווילאנג עס ברענגט כבוד פאר הקב”ה‪ ,‬אבער אויב עלטערן צב”ש הייסן‬ ‫עובר זיין על מה שכתב בתורה‪ ,‬איז נישטא קיין חיוב פון כיבוד‪ ,‬ווייל די תכלית‬ ‫פון כבוד איז הקב”ה‪ ,‬יהי כבוד ה' לעולם‪ .‬אתם חייבים בכבודי‪.‬‬ ‫כבוד הבריות איז אזוי גרויס אז מיר געפונען פארשידענע הלכות ווי חז”ל‬ ‫האבן געדרשנ'ט אז צוליב כבוד הבריות מעג מען זיי עובר זיין‪ ,‬זעה גמרא (ברכות‬ ‫יט) אז אויף לאוין דאורייתא זאגט מען אין עצה ואין תבונה‪ ,‬אבער צב”ש פאר א‬ ‫מת מצוה וואס איז אויך כבוד הבריות איז מען עובר אויף פסח און מילת בנו‪,‬‬ ‫און אויך אויף לא יטמא‪ .‬אלסדונג וועגן כבוד הבריות‪.‬‬ ‫הגרש”ר הירש זצ”ל בפירשו לחומש (שמות כא‪ ,‬יא) ערקלערט‪ :‬הפשע והעוני‪,‬‬ ‫בנוהג שבעולם אלה הם שני הגרומים שבכוחם להשפיל את האדם עד דכא‪:‬‬ ‫דער זינדיגער און דער ארימער אט די צוויי זענען פון די צוויי שטערקסטע‬ ‫מיטלען וואס קענען אראפברענגן די כבוד און עהרע פון א מענשט ביז אונטן‬ ‫ממש‪ .‬דעריבער האט די הייליגע תורה געשטעלט דעם פושע און דעם בת‬ ‫הקבצן בראש המשפט האישי אנפאנג פון פרשת משפטים‪ ,‬און מיט דעם האט‬ ‫די תורה געצייגט ווי ווייט ‘כבוד האדם' איז ווערד‪ ,‬און ווי אזוי מ'דארף כבוד‬ ‫געבן אפילו פאר די נידריגסטע און שוואכסטע פון די סאסייעטי‪.‬‬ ‫עפילאג‪ :‬כבוד איז געמאכט געווארן צו געבן פאר אנדערע‪ ,‬מכבדה יותר‬ ‫מגופו‪ ,‬און אזוי ווערט מען מכובד‪ ,‬טאטע פארן קינד‪ ,‬רבי פארן תלמיד אד”ג‬ ‫פארדינען כבוד מיטן שעצן די קלענערע פון זיי‪ .‬אבער א מענטש דארף האבן‬ ‫א ערך עצמי אויך‪ ,‬אויב האלט מען זיך פאר גארנישט איז נישט מעגליך צו‬ ‫שעצן יענעם‪ ,‬דאס אליין אז מ'איז א ‘מענטש' מיט א צלם אלקים איז שוין‬ ‫גענונג ווערד זיך נישט אונטערצושאצן‪ .‬און דערביי געדענקט כבוד קען‬ ‫מען פארדינען און נישט קויפן‪ ,‬פאנגט אן צו רעספעקטירן אנדערע מענטשן‬ ‫אייער ארומיגע וועלן די רעזולטאטן זיין אז איר וועט ווערן רעספעקיטירט‬ ‫ביי אנדערע‪.‬‬ ‫דער עלי שור שרייבט שוין אז כהיום איז כל המרבה לזלזל הרי זה משובח‪,‬‬ ‫ווי מער מ'פארשעמט יענעם אלס מער וואקסט די שעצונג צו דעם מבייש‪.‬‬ ‫עס איז א בושה וחרפה נידריגער ווי נידריג אז כדי אנצוקומען צו די העכסטע‬ ‫אמט קען מען נאר דורך פערזענליך פארשעמן און מענטשן עד דכא‪ ,‬יא יא‬ ‫פני הדור כפני הכלב‪.‬‬ ‫און מיר אידן זאגן און דענקן ‘יהי כבוד ה' לעולם'! ובהיכלו כולו אומר כבוד!‬

‫כבוד האדם‪ -‬ראסע – שמע ישראל‬ ‫נאך די צווייטע וועלט מלחמה ווען די וועלט האט געזעהן די מיאוסע‬ ‫פרצוף פון די דייטשן ימ”ש ווי זיי האבן געצילט צו רייניגן די וועלט פון נידריגע‬ ‫ראסע'ס‪ ,‬ווי זיי האבן באשאלסן ווער עס איז ווערד און ווער נישט‪ ,‬האט די‬ ‫וועלט קערפערשאפט באקאנט אלס די יוען דערקעלרט זייער פודעמאנט‬ ‫אלס “כבוד האדם וחירותו” אז א מענטש בלויז צוליב דעם וואס ער איז א‬ ‫מענטש האט ער רעכטן און פרייהייט נישט קיין חילוק זיין פיזישע מצב‪ ,‬זיין‬ ‫רעליגיע און ראסע‪ .‬להבדיל דאס איז א תורהדיגע בליק אז חביב אדם שנברא‬ ‫בצלם‪ ,‬און ווי חז”ל ערקלערן (סנהדרין) לפיכך נברא אדם יחידי‪ ,‬דעריבער איז א‬ ‫מענטש באשאפן געווארן אליין‪ ,‬נישט ווי אנדערע ברואים ווי העלצער און‬ ‫דשאים וואס זענען ארויסגעקומען עטליכע אויף אמאל‪ ,‬וכו' ומפני שלום‬ ‫הבריות שאל יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך‪ ,‬א מענטש זאל נישט זאגן‬ ‫פארן צווייטן מיין טאטע איז חשובער ווי דיין‪ ,‬דעריבער אב אחד לכלנו מיר‬ ‫האבן אלע געהאט איין טאטע אדם הראשון‪.‬‬ ‫אט די מושג איז קעגן די דייטשע געדאנקענגאנג אז די איירישע ראסע איז‬ ‫העכער ווי אלע אנדערע‪ ,‬און די אידישע האט נישט קיין רעכט צו עקזעסטירן‪.‬‬ ‫אבער בתוך תוכו האבן די דייטשן געוויסט אז מיר אידן זענען די בחרנו‬ ‫מכל עם די העכערע דרגא‪ ,‬ניין נישט צוליב ראסע נאר צוליב קיום התורה‬ ‫וואס טוט אונז מאכן נכבדים בעיני העמים‪ ,‬די פאלגענדע מעשה האט מיר‬ ‫עס איבערצייגט‪.‬‬ ‫עס דערצילט א רב אין א בוך ‘עלי מרורות'‪ ,‬ענדע זומער ‪ 1941‬שב”ק‬ ‫אויפדערנאכט איך זיץ ביי די גמרא‪ ,‬איך הער שטארקע קלאפן אויפן טיר‪ ,‬איך‬ ‫באהאלט שנעל די ספרים‪ ,‬איך עפן די טיר‪ ,‬א דייטשע קאמענדאט באגלייט‬ ‫מיט סאלדאטן ברעכן אויף די שאנק און זעהן די ספרים‪ ,‬אה‪ ,‬די ביסט דער רב‬ ‫שרייט דער קאמענדאט‪ ,‬קום מיט אונז‪ ,‬איך האב אים געבעטן און געוויינט‬ ‫צו אים אז איך בין נישט קיין רב‪ ,‬מיין פרוי און קידנער האבן מיטגעוויינט‬ ‫ג‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫יוסיף‬

‫דעת‬ ‫ד‬ ‫מכון שערי מדע‬ ‫הרב משה נחום קרויס‬ ‫עורך ראשי‬

‫להערות והארות און אזוי אויך‬ ‫פאר סיי וועלכע אינפארמאציע‬ ‫אדער צו ערהאלטן אונזער‬ ‫וועכנטליכע גליון דורך אימעיל‬ ‫פארבינדט אייך מיט'ן מכון אויף‪:‬‬ ‫‪Moshe@dermentch.com‬‬

‫אדער פעקסט צו‪:‬‬ ‫‪718.228.4311‬‬

‫כל הזכויות שמורות‬ ‫‪© Copyright '15 by:‬‬

‫‪Mechon Sharei Mada‬‬ ‫‪No part of this Gilyon may be reproduced‬‬ ‫‪in any form, without written permission‬‬ ‫‪from the copyright holder.‬‬

‫‪Graphics done by:‬‬

‫‪718.218.4583‬‬ ‫‪Jobs@GedankProductions.com‬‬

‫‪Weekly Page Layout by:‬‬

‫מערכת להתענג‬ ‫‪Lehisaneg@gmail.com‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫אתה מתלונן‪ ,‬משום שאתה מקנא!‬

‫ער משגיח הגה"צ רבי שלמה וועלבה זצ"ל האט פארציילט א מעשה‬ ‫וואס ער האט געהערט פון הגאון רבי אייזיק שר‪ .‬רבי אייזיק איז‬ ‫אמאל געווען צוזאמען מיטן סבא דער אלטער פון סאלאבאדקא זצ"ל‬ ‫אין דייטשלאנד לצורך רפואה‪ .‬זיי זענען דארט אריין אין א געשעפטעל‬ ‫צו קויפן עפעס וואס איז געווען זייער נוטיג פאר זיי‪ .‬כמובן‪ ,‬אז די לופט‬ ‫דארט אין געשעפט איז נישט געווען די לופט פון א ב��ת המדרש ווי די‬ ‫צוויי גדולים זענען געווען געוואוינט‪ ,‬רבי אייזיק האט זיך אפגערעדט‬ ‫פארן אלטען פון סאלאבאדקא אויף עפעס א ענין אז עס איז חוסר‬ ‫צניעות וכו' האט זיך דער אלטער אנגערופן צו רבי אייזיק מיט גאר‬ ‫שארפע ווערטער דברים נוקבים‪ :‬די רעדסט דיר אפ ווייל די ביסט‬ ‫מקנא די מענטשן! ס'פארלאנגט זיך אסאך עומק און דקות הנפש עס צו‬ ‫פארשטיין‪ .‬ב'ממעין החיים ערקלערט ער‪ :‬לכאורה האט רבי אייזיק גוט‬ ‫געטון מיטן זיך אפרעדן און מוחה זיין אויף די פירצה‪ ,‬ער האט דאך מיט‬ ‫דעם געוויזן אז עס שטערט אים‪ ..‬נאר די כוונה פונעם סבא אי