Issuu on Google+

‫ויחי‬

https://telegram.me/Publications_MM


‫~ ‪~ 1‬‬

‫ליקוטים נפלאים‬ ‫פרשת וי חי‬ ‫"ויחי יעקב" (מז‪ ,‬כח)‬

‫"ועשית עמדי חסד ואמת" (מז‪ ,‬כט)‬

‫פירש רש"י למה פרשה זו סתומה לפי שביקש לגלות את הקץ‬ ‫לבניו ונסתם ממנו‪ .‬ראה יעקב אבינו שכל האותיות נמצאות‬ ‫בשמות י"ב שבטים חוץ מאותיות ח' וט'‪ ,‬אמר יעקב‪ ,‬כיון שאין‬ ‫בהם חטא‪ ,‬ראויים הם לגלות להם את הקץ‪ .‬כיון שראה שאף‬ ‫אותיות ק' וצ' אין בהם‪ ,‬אמר‪ ,‬אם כן‪ ,‬אינם ראויים לגלות להם‬ ‫את הקץ‪ ,‬סתם ולא גילה‪ ,‬לכך פרשה זו סתומה‪.‬‬ ‫(רבינו בחיי)‬

‫פירש רש"י "חסד ואמת" חסד שעושין עם המתים הוא חסד של‬ ‫אמת שאינו מצפה לתשלום גמול‪ .‬בדרך צחות‪ :‬רק אצל המת‬ ‫יודעים שהחסד הוא באמת חסד של אמת‪ ,‬בשאר מעשה‬ ‫החסדים אי אפשר להיות בטוח שזה חסד של אמת‪ ,‬שייתכן‬ ‫שהנצרך הוא לגמרי לא נצרך‪ ,‬החולה אינו חולה‪ ,‬העני אינו עני‬ ‫וכיוצא בהם‪( .‬חסדך ואמתך)‬

‫"ויחי יעקב" (מז‪ ,‬כח)‬ ‫"ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה" (רש"י)‪.‬‬ ‫יעקב ביקש לגלות לבניו את תקופת הקץ‪ ,‬את פני הדור של אותו‬ ‫זמן‪ ,‬את החוצפה והבוּרוּת שישררו אז ‪ -‬בעקבתא דמשיחא‬ ‫חוצפא יסגא ‪ -‬ונסתלקה ממנו שכינה‪ ,‬כי מן השמים לא רצו‬ ‫חלילה שידבר רע על ישראל‪.‬‬ ‫(הרה"ק רבי בונם מפשיסחא)‬

‫"ויחי יעקב" (מז‪ ,‬כח)‬ ‫"למה פרשה זו סתומה‪ ,‬שביקש יעקב אבינו לגלות את הקץ‬ ‫לבניו ונסתם ממנו" (רש"י)‪.‬‬ ‫ולמה נסתם ממנו חשבון הקץ? כי הגלות באה למרק עוונותיהם‬ ‫של ישראל כדי להטיבם באחרונה‪ ,‬ואם ייוודע זמן הקץ לא נרגיש‬ ‫כלל את הגלות ומרירותה‪ ,‬כי צרה שאדם יודע את קיצה וסופה‪,‬‬ ‫אינה בגדר צרה קשה‪.‬‬ ‫(שפת אמת)‬

‫"אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת‬ ‫ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני‬ ‫במצרים" (מז‪ ,‬כט)‬ ‫הקשה בספר "תכלת מרדכי"‪ ,‬מדוע נאמר "מצאתי" בלשון עבר‪,‬‬ ‫לכאורה היה לו לומר‪ :‬אם "אמצא" חן או אם "מוצא" אני חן‬ ‫בעיניך?‬ ‫ותירץ‪ ,‬שכאשר היה יוסף בניסיון הגדול עם אשת פוטיפר‪ ,‬צייר‬ ‫לעצמו את דמות דיוקנו של אביו‪ ,‬ועל ידי זה ניצל מן החטא‪.‬‬ ‫על זה אמר לו יעקב‪ :‬הרי אז‪ ,‬באותה שעת ניסיון‪ ,‬מצאתי חן‬ ‫בעיניך‪ ,‬אם כן ‪ -‬בעד זה מבקש אני ממך שתכיר לי טובה ותקבור‬ ‫אותי במערת המכפלה‪.‬‬ ‫וה"צפנת פענח" מוסיף‪ ,‬שיעקב בהמשך דבריו אמר לו דבר‬ ‫נוסף‪:‬‬ ‫אל תחשוב שעמדת בניסיון בזכות עצמך‪ .‬לא! עמדת בניסיון אך‬ ‫ורק עקב היותך מיוצאי ירכי‪ ,‬והרי הובטחתי על ידי הקב"ה‬ ‫שתהא מיטתי שלמה‪.‬‬ ‫זהו שאמר יעקב‪" :‬שים נא ידך" ‪ -‬את ה"כוחי ועצם ידי"‪" ,‬תחת‬ ‫ירכי" ‪ -‬עליך להכיר שהצלתך באה לך בזכותי‪ ,‬בזכות היותך אחד‬ ‫מיוצאי ירכי‪ .‬ממילא אל לך להחזיק טובה לעצמך אלא לי‪,‬‬ ‫וכגמול על כך‪ ,‬קבור אותי בארץ ישראל‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫"חסד ואמת" (מז‪ ,‬כט)‬ ‫רש"י כותב שלכן הוא חסד של אמת מאחר שאינו מצפה‬ ‫לתשלום גמול‪ ,‬ויש לפרש ביותר למה אינו מצפה לתשלום גמול‪,‬‬ ‫כיון דאיתא בגמרא שהשכר לעושה חסד עם המתים בהספדם‬ ‫ובקבורתם הוא שגם אותו יספידו ויקברוהו כשיבוא עתו וזמנו‪,‬‬ ‫ממילא מובן מאליו ששום אדם אינו מצפה לתשלום גמול זה‬ ‫ומעדיף שיגיע כמה שיותר מאוחר אם בכלל‪( ...‬בית יצחק)‬

‫"אל נא תקברני במצרים" (מז‪ ,‬כט)‬ ‫פירש רש"י‪" ,‬סופה להיות עפרה כנים‪ ,‬ושלא יעשוני מצרים‬ ‫עבודה זרה"‪ .‬הקשה על כך הרה"ק בעל 'אמרי אמת' מגור זי"ע‪,‬‬ ‫והלא יעקב ישב בארץ גושן‪ ,‬ושם לא היו הכינים‪ ,‬ששם לא שלטו‬ ‫עשר מכות‪ ,‬ותירץ דדברי רש"י בחדא מחתא נאמרו‪ ,‬והסיפא‬ ‫הוא הסבר לרישא‪ ,‬כיון שסופה של מצרים להיות עפרה כינים‪,‬‬ ‫מלבד ארץ גושן‪ ,‬ששם קבור יעקב‪ ,‬לכך חשש שמא יאמרו‬ ‫מצרים בזכות יעקב אין שם כינים‪ ,‬ועל כן יעשו אותו לע"ז‪.‬‬

‫"ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים‬ ‫וקברתני בקבורתם" (מז‪ ,‬ל)‬ ‫למה ביקש יעקב דווקא מיוסף לקבור אותו במערת המכפלה?‬ ‫תירוץ א'‪ :‬כי הוא היה מלך ובידו היה לקחת ולקבור ללא מניעות‪.‬‬ ‫תירוץ ב‪ :‬ברור לכל שאם האמא מתה וקוברים אותה ואחר עשר‬ ‫שנים האבא נפטר‪ ,‬היכן יקברוהו? בוודאי שליד האמא! אם כן‬ ‫היה ברור שיעקב ייקבר ליד האמא ‪ -‬לאה‪ .‬דבר זה היה ברור‬ ‫לשבטים האחרים‪ .‬אבל ליוסף היה ברור שיעקב ייקבר ליד אמא‬ ‫שלו בדרך בית לחם‪ ,‬שהרי את מי אהב יעקב ‪ -‬את רחל! בשביל‬ ‫מי הוא עבד? בשביל רחל‪ .‬לכן היה צורך לבקש מיוסף דווקא‬ ‫"ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם"‪.‬‬

‫"אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי"‬ ‫(מח‪ ,‬ה)‬ ‫במה זכו אפרים ומנשה להיות כחלק משנים עשר השבטים עד‬ ‫שאמר יעקב "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי?" אלא שכל‬ ‫השבטים גדלו בחממה של יצחק ויעקב‪ ,‬ואין זה פלא שהפכו‬ ‫לקדושי עליון‪ ,‬אבל כשראה יעקב אפרים ומנשה שחיו בתוך‬ ‫טומאת מצרים והצליחו להגיע לדרגת הדודים‪ ,‬זו מעלה גדולה‬ ‫ולכן הכניס אותם יעקב בנחלת הארץ‪.‬‬


‫~ ‪~ 2‬‬

‫ליקוטים נפלאים‬ ‫פרשת וי חי‬ ‫"שכל את ידיו כי מנשה הבכור" (מח‪ ,‬יד)‬

‫"וידגו לרוב בקרב הארץ" (מח‪ ,‬טז)‬

‫ולכאורה מה נתינת טעם היא זו‪ ,‬הלא באמת להיפוך הוא‪ ,‬כי שכל‬ ‫את ידיו אף על גב שמנשה הוא הבכור‪ ,‬ולא מחמת שמנשה הוא‬ ‫הבכור?‬ ‫אך יש לומר‪ ,‬דהנה יעקב רצה להניח ידיו הקדושות‪ ,‬בדרך זו‬ ‫שאת הימין ישים על אפרים מחמת חשיבותו‪ ,‬ובפשטות הי' לו‬ ‫ליעקב לומר לאפרים שיבוא על ימינו ושמנשה ילך לשמאלו‪ ,‬כדי‬ ‫שיוכל לברכם כמו שחשב הוא‪ ,‬שראוי ויאות לאפרים להיות‬ ‫בימינו כי הוא החשוב‪ ,‬אבל לא עשה כן מחמת שמנשה הוא‬ ‫הבכור‪ ,‬ואם יעשה על דרך זה יהי' צער ובושה גדולה יותר מדאי‬ ‫למנשה‪ ,‬וסגי בזה שמשים את ידו הימני על אפרים‪ ,‬ויבוש עוד‬ ‫במה שציווהו לילך שמאלו‪ ,‬ועל כן רק שיכל את ידיו‪.‬‬ ‫וזהו שכתוב "שכל את ידיו" ולא ציוום להפוך את סדר עמידתם‪,‬‬ ‫מחמת‪" ,‬כי מנשה הוא הבכור" ולא יאות לביישו‪(.‬נועם אלימלך)‬

‫"מה דגים הללו גדלים במים כיוון שיורדת טיפה אחת מלמעלה‬ ‫מקבלים אותה בצימאון כמו שלא קיבלו טיפה של מים מימיהם‪,‬‬ ‫כך הם ישראל גדלים במים בתורה‪ .‬כיוון שהם שומעים דבר‬ ‫חדש מן התורה‪ ,‬הם מקבלים אותו בצימאון כמי שלא שמעו דבר‬ ‫תורה מימיהם"‪( .‬בראשית רבה צז)‬

‫"ויברך את יוסף ויאמר‪ ...‬המלאך הגואל אותי‬ ‫מכל רע יברך את הנערים" (מח‪ ,‬טו‪-‬טז)‬ ‫יעקב ברך את יוסף‪ ,‬אומר הפסוק‪ ,‬ומה ברכו? ‪" -‬המלאך הגואל‬ ‫אותי מכל רע יברך את הנערים‪ "...‬יש כאן ברכה ל"נערים"‪ ,‬לבני‬ ‫יוסף‪ ,‬אך היכן היא הברכה האמורה ליוסף עצמו?‬ ‫ה"אוצר אפרים" מביא את דברי הזוהר הקדוש ששאל שאלה זו‪,‬‬ ‫ותירץ‪ :‬כאשר מתברכים בניו של אדם‪ ,‬הוא מתברך תחילה‪.‬‬ ‫הברכה לבניו של אדם היא ברכתו שלו‪.‬‬ ‫לפי זה מפרש בעל "חובת התלמידים" את דברי הגמרא (ברכות‬ ‫ז ע"א) "תניא‪ ,‬אמר רבי ישמעאל בן אלישע‪ :‬פעם אחת נכנסתי‬ ‫להקטיר קטורת לפני ולפנים‪ ...‬אמר לי [הקב"ה] ישמעאל בני‬ ‫ברכני‪ ,‬אמרתי לו‪ :‬יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך‬ ‫ויגולו רחמיך על מידותיך ותתנהג עם בניך במידת הרחמים‪"...‬‬ ‫הקב"ה ביקש מרבי ישמעאל‪ ,‬שיברך אותו‪ ,‬ורבי ישמעאל שמע‬ ‫וברך את בני ישראל‪ .‬הא כיצד? לפי דברי "הזוהר" פשוט וברור ‪-‬‬ ‫הברכה הגדולה ביותר לאב‪ ,‬היא כאשר מברכים את בניו‪.‬‬

‫"וייקרא בהם שמי ושם אבותי" (מח‪ ,‬טז)‬ ‫כאשר הבנים הולכים‪ ,‬חלילה‪ ,‬בדרך הרע ‪ -‬הרי הוריהם וסביהם‬ ‫בושים ונכלמים‪ ,‬לכשקוראים בהם את שם בניהם או נכדיהם‪.‬‬ ‫לפיכך ברך אותם יעקב אבינו‪ ,‬שיהיו ראויים להיקרא עליהם שם‬ ‫אבותיהם‪ ,‬לבל תהי חרפה בכך אם ייאמר‪ ,‬שהינם נכדיהם‬ ‫וניניהם של אברהם יצחק ויעקב‪( ...‬מפרשים)‬

‫"וידגו לרוב בקרב הארץ" (מח‪ ,‬טז)‬ ‫יש לומר בדרך צחות‪ ,‬שיעקב אבינו בירך שיהיו כמו דגים‪ ,‬והיינו‬ ‫כמו שהדגים יש בהם מידת השתיקה‪ ,‬שהרי אינם יכולים לדבר‬ ‫מחמת שפיהם מלא מים‪ ,‬כמו כן הם גם כן יאחזו במידת‬ ‫השתיקה ולא ידברו דברים בטלים וכל שכן דברים האסורים‪,‬‬ ‫ובפרט כאשר עוסקים בדברי תורה ותפילה שאז פיהם מלא‬ ‫"מים"‪ ,‬ודו"ק‪( .‬כאריה ישאג)‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫"וידגו לרוב בקרב הארץ" (מח‪ ,‬טז)‬ ‫אפשר לומר בדרך רמז למה המשילם יעקב אבינו ע"ה לדגים‬ ‫דייקא‪ ,‬כל שאר בהמות‪ ,‬חיות ועופות‪ ,‬אף אם המה ממינים‬ ‫הטהורים משעת לידתם‪ ,‬שייך שייטרפו או יתנבלו וכדו' במשך‬ ‫ימי חיותם או בשעת שחיטתם ויהיו פסולים מליהנות בהם איזה‬ ‫איסור‪ ,‬כי אין צורך בהם לשוחטם או למולחם או לנקר חלבם‬ ‫וכדו'‪.‬‬ ‫וזה שאמר שבירך את מנשה ואפרים שגם המה יהיו כמו הדגים‪,‬‬ ‫שאחר שנולדו בקדושה וטהרה לא ימצא היצר הרע שום מקום‬ ‫מעתה לשלוט עליהם‪ ,‬רק כל חיותם יהי' שרשרת ארוכה של‬ ‫קדושה וטהרה‪( ...‬נפש אהרן)‬

‫"וידבר יוסף אל בית פרעה לאמר אם נא‬ ‫מצאתי חן בעיניכם דברו נא באזני פרעה לאמר‬ ‫אבי השביעני לאמר וכו' ועתה אעלה נא‬ ‫ואקברה את אבי ואשובה" (נ‪ ,‬ד‪-‬ה)‬ ‫למה נצרך יוסף לשלוח שליחים לפרעה לבקש לצאת ממצרים?‬ ‫וכי אינו יכול לגשת בעצמו לדבר עמו?‬ ‫מתרץ הגר"ח קנייבסקי בספרו "טעמא דקרא" בשם אביו זצ"ל‪,‬‬ ‫שיוסף ידע שכיוון שיאמר לפרעה שברצונו לצאת ממצרים‬ ‫יאמר לו פרעה שאינו יכול לעזוב כי אין מי שימלא את מקומו‪,‬‬ ‫ואם יוסף יעזוב את ההנהגה אפי' לתקופה קצרה‪ ,‬תיחרב‬ ‫ות תמוטט כל הנהגת המדינה‪ ,‬כי הוא אינו יכול לכלכל לבדו את‬ ‫מצרים‪ .‬לכן התחכם יוסף‪ ,‬ושלח את אנשי בית פרעה שידברו‬ ‫עם פרעה בשליחותו‪ ,‬ולהם‪ ,‬יתבייש פרעה לומר שכל ההנהגה‬ ‫תלויה אך ורק ביוסף‪ ,‬ועל כרחו יסכים לשלחו ממצרים‪...‬‬ ‫(טעמא דקרא)‬

‫"אל תיראו ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים‬ ‫חשבה לטובה" (נ‪ ,‬יט‪ -‬כ)‬ ‫ואל תיראו ‪ -‬אין לכם לחשוש שאני אתנקם בכם וארצה לעשות‬ ‫לכם רעה‪ .‬כי מי כמוני יודע מן הניסיון האישי שלי‪ ,‬שלא‬ ‫מחשבותיו של האדם מחשבותיו של ה'? הרי אתם חשבתם עלי‬ ‫רעה ואלוקים חשבה לטובה‪ .‬ואם כן‪ ,‬יודע אני שגם אם ארצה‬ ‫להתנקם‪ ,‬הרי גם כך יהפוך ה' את כוונתי הרעה לטובה‪ .‬אז אין‬ ‫תועלת במה שאחשוב כך‪...‬‬

‫לקבלה במייל‪LikutimNiflaim@gmail.com :‬‬


‫בס”ד‬ ‫ס”ד‬ ‫ס”‬

‫פר˘˙ ויחי‬

‫ט"ז טב˙ ˙˘ע"ז‬

‫‚ליון ‪334‬‬

‫לפי אופק‬ ‫ירושלים‬

‫זמ‪‬י הדלקת ה‪‬רות ומוצ”ש‬

‫‪"‰„‰‬נ‬ ‫מוˆ˘"˜‬ ‫ר"˙‬

‫‪4:21‬‬ ‫‪5:36‬‬ ‫‪6:14‬‬

‫בבית דד''‬ ‫שבתי בבית‬ ‫קהילת שבתי‬ ‫ע"י קהילת‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫יו"ל‬ ‫מליאל רבי‪‬וביץ שליט"א‬ ‫ב‪‬שיאות מור‪‬ו הרה"צ ר' גמליאל‬ ‫ב‪‬ש‬ ‫מ��רכים כסלו | ר"ח יום חמי˘י‬ ‫חל˜ים‬

‫סוף זמן קריאת שמע ותפילה‬

‫סוז˜"˘ ‡'‬ ‫סוז˜"˘ ב'‬ ‫סוז"˙ ‡'‬ ‫‪9:33‬‬ ‫סוז"˙ ב'‬ ‫‪10:03‬‬

‫טיב הפרשה‬

‫‪8:26‬‬ ‫‪9:11‬‬

‫טיב ‪‰‬מערכ˙‬ ‫ואגידה לכם‬

‫הידעת? גם אתה זוכה פעמים רבות לנבואה! כך‬ ‫אומר הגאון מוילנא בפירושו על משלי‪ ,‬שבזמן‬ ‫שהיו נביאים‪ ,‬היה כל אחד הולך אצל הנביא לשואלו‬ ‫ולבקש ממנו דרך בעבודת ד'‪ ,‬והיה הנביא נותן לכל‬ ‫אחד את הנצרך לו לתיקון נשמתו‪ ,‬אבל כיום שאין‬ ‫לנו לא נביא ולא חוזה‪ ,‬לכאורה מהיכן ידע האדם‬ ‫דרך עבודתו‪ ,‬איך ידע לתקן את עצמו לפי שורש‬ ‫נשמתו? ועל כך עונה הגר"א זצוק"ל ומחדש חידוש‬ ‫עצום שכל אחד מישראל‪ ,‬החסרון שמרגיש בלבו‬ ‫בעצמו‪ ,‬ידע שזהו מעין בחינת נבואה‪ ,‬שלפי הרגשת‬ ‫הלב של האדם יכול הוא לדעת מה עליו לתקן‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫יעקב אבינו לפני פטירתו קרא לבניו ואמר 'האספו‬ ‫ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים'‪,‬‬ ‫מסביר רש"י ש'ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה‬ ‫ממנו שכינה‪ ,‬והתחיל אומר דברים אחרים'‪ ,‬ורגע‬ ‫אחד לפני שאנו כ"כ מצטערים על הגילוי שהפסדנו‪,‬‬ ‫הבה ונתבונן בגילוי העצום שקיבלנו‪ ,‬ואולי זהו‬ ‫בעצמו סוד הקץ שביקש אבינו הזקן לגלות לנו‪:‬‬ ‫לעתים אנו מרגישים כי נסתלקה השכינה מאתנו‪,‬‬ ‫ואנו חיים בהסתר פנים גדול‪ ,‬ואז הדבר אותו אנו‬ ‫עלולים לעשות הוא פשוט לא לעשות כלום‪ ,‬אבל‬ ‫יעקב אבינו מלמד אותנו שאפילו אם אדם מרגיש‬ ‫שנסתלקה ממנו שכינה ואינו יכול כעת להגיע‬ ‫למדרגות גדולות ברוחניות ולהשגות גבוהות בתורה‬ ‫ויר"ש‪ ,‬גם אז אל לו להישבר מכך‪ ,‬אלא להתחיל‬ ‫במה שהוא כן יכול 'והתחיל אומר דברים אחרים'‪,‬‬ ‫כמו שמורנו ורבנו שליט"א אומר פעמים רבות בשם‬ ‫רבו הגה"צ רבי בנימין רבינוביץ זצוק"ל שלעולם אין‬ ‫אדם פטור מלימוד התורה‪ ,‬ואם הוא נמצא במצב‬ ‫שקשה לו ללמוד גמרא בעיון‪ ,‬אפשר ללמוד גמרא‬ ‫בקיאות‪ ,‬ואם גם זה קשה לו‪ ,‬יכול הוא ללמוד‬ ‫משניות‪ ,‬ואם לא‪ ,‬אז מדרשים ואגדות חז"ל‪ ,‬ואפילו‬ ‫אם אינו יכול ללמוד בפועל‪ ,‬יכול לחשוב בדברי‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫אז בפעם הבאה שאתה מרגיש סילוק שכינה‪ ,‬זכור‬ ‫שברגעים אלו אתה זוכה לנבואה ממש‪ ,‬רק תחשוב‬ ‫על הרגשת החסרון שאתה מרגיש‪ ,‬זהו! בדיוק זה‬ ‫מה ששלחו לך משמים‪ ,‬ההרגשה הזו היא הנבואה‬ ‫שלך‪.‬‬

‫משיחותיו של מור‪‬ו ורב‪‬ו שליט"א‬

‫שוב יום אחד לפני מיתתך‬

‫ויחי יע˜ב ב‡ר‪ ı‬מˆרים ˘בע ע˘ר‪˘ ‰‬נ‪ ‰‬וי‪‰‬י ימי יע˜ב‬ ‫˘ני חייו ˘בע ˘נים ו‡רבעים ומ‡˙ ˘נ‪ :‰‬וי˜רבו ימי‬ ‫י˘ר‡ל למו˙ ו‚ו'‪) :‬מז‪ ,‬כח כט(‬

‫יש לומר כי באלו המקראות נרמז האיך היה ביכולתו של יעקב‬ ‫להתקיים בצדקותו בהיותו בארץ מצרים שהיא מקום טומאה‬ ‫ונקראת ערות הארץ‪ ,‬התשובה לכך היא 'ויקרבו ימי ישראל למות'‬ ‫כי כל אלו השנים ששהה שם זכר כי קרוב יום קיצו‪ ,‬ובזכות היותו‬ ‫זוכר תמיד מיום המיתה נתעורר ביראה ומנע עצמו מלהימשך אחר‬ ‫תענוגותיהם של מצרים‪.‬‬ ‫על אף שלא שייך כלל לומר ענין זה על יעקב בחיר האבות שיהיה לו‬ ‫איזה נטיה לערות מצרים עד שהוצרך לעורר היראה מיום המיתה‪,‬‬ ‫מכל מקום מאחר שהתורה היא נצחית‪ ,‬על כן יש בה רמזים לכל‬ ‫הדורות ולכל אחד ואחד בפרטות‪ ,‬ושפיר יכולים לומר כי כיוון הכתוב‬ ‫בזה להורות לכל אדם באשר הוא שם על ענין זה לעורר היראה בכל‬ ‫עת שהיצר מעמיד עצמו על פתחי לבבו ומעוררו לעבירה ח''ו‪ ,‬כי‬ ‫אז יזכיר לפניו את יום המיתה ובכך יתאזר בכח לעמוד מולו בעוז‬ ‫מבלי להכנע לפניו‪.‬‬ ‫על האדם לזכור תמיד כי יום קיצו קרב ובא‪ ,‬ויהיה דבר זה לתועלת‬ ‫עבורו הן בחלק של 'סור מרע' כאמור‪ ,‬והן בחלק של 'עשה טוב'‪,‬‬ ‫דכירנא כד הוינא טליא בהיותי פעם במחיצת חבורת נערים דיבר‬ ‫לפנינו הרה''ג ר' גרשון שטמר זצ''ל יו"ר הנהלת העדה החרדית‪,‬‬ ‫והיה מעורר לנו על המתנה הנפלא הנקראת 'זמן' ושעל האדם‬ ‫לחטוף מצוות כל עוד שנותנים לו הזכות מן השמים‪ ,‬אז אמר לנו‬ ‫כי העולם טועה בחשבם כי הסתלקות האדם הוא ביום אחד‪ ,‬אך‬ ‫לאמיתו של דבר נמשך הפטירה מעת לידת האדם משך כל שנות‬ ‫חייו עלי אדמות‪ ,‬כל רגע שעובר הוא בגדר פטירה‪ ,‬כי זה הרגע שוב‬ ‫לא יחזור אליו‪ ,‬ונמצא כי אם האדם לא ניצל רגע זה לעניני עבודת‬ ‫השי''ת נמצא שנאבד ממנו חיי נצח‪ ,‬ורק אחר שגומרים כל המיתה‬ ‫אז נאבד מהאדם הנשמה המחייהו‪ ,‬אבל למעשה נחשב כל רגע‬ ‫כעולם נצחי הנאבד כשאין האדם מנצלו כדבעי‪ ,‬וכשהאדם יזכור‬ ‫זאת ודאי ינצל כל רגע לעניני 'עשה טוב'‪.‬‬ ‫מסופר על הרה''ק מבלאזוב זי''ע‪ ,‬כי ביום שצאצאיו נכנסו לחופה‬ ‫סיפר לפניהם משל בכדי לעוררם ולהודיעם כי כבר מעתה עושים‬ ‫הם הכנה ליום המיתה‪ .‬וכה היה נושא משלו‪ :‬אחד מאנשי המדינה‬ ‫נתעורר אהבתו מאוד אל המלך‪ ,‬ותמיד היה משתוקק להטיב עם‬ ‫המלך‪ ,‬ויהי היום נודע לו כי המשרת שהיה ממונה לחמם את פלטרין‬ ‫המלך מת‪ ,‬ומשרתי המלך תרים אחר אדם שימלא את תפקידו‪,‬‬ ‫תיכף ומיד הציע את עצמו למלאכה זו ונתקבל בכבוד‪ ,‬וכיון שעז היה‬ ‫רצונו להטיב עם המלך‪ ,‬לכן היה עושה מלאכתו בנאמנות ובזריזות‪,‬‬ ‫ובכל יום דייק מאוד לתת את כמות העצים המדויק כראוי למזג‬ ‫האויר של אותו יום‪ ,‬כדי שלא יתרבה החמימות או הקרירות יתר‬

‫טיב‬ ‫ההודעות‬

‫על המידה הראויה‪.‬‬ ‫ויהי היום כשהבחין המלך שמצב החמימות נעשית באופן מדויק‬ ‫נתעורר לדעת מהי סיבת ההצלחה שבדבר‪ ,‬ושאל לפשר הדבר‪,‬‬ ‫ויענוהו משרתיו כי זה האיש שעסק עד כה בדבר מת‪ ,‬והביאו אדם‬ ‫אחר להתעסק בה‪ ,‬והלה מחשיב מאוד את המלך‪ ,‬וחפץ מאוד‬ ‫בטובתו‪ ,‬על כן עושה את עבודתו נאמנה‪ ,‬כשמוע המלך על כך ביקש‬ ‫להטיב למטיבו‪ ,‬וכשהלה הובא לפניו שאלו המלך במה אוכל להשיב‬ ‫לך כגמולך‪ ,‬נענה הלה ואמר‪ ,‬אינני זקוק למאומה‪ ,‬אלא אחת אבקש‬ ‫מאת המלך שיעשה סדק בקיר החוצץ בין חדרי לבין הפלטרין וכל‬ ‫אימת שארצה תהיה היכולת בפני להציץ ולחזות בזיו פני המלך‪.‬‬ ‫ויאמר המלך להיעשות כן‪ ,‬וימלאו אחר מבוקשתו‪.‬‬ ‫זה האיש מילא בתפקידו זה כמה שנים‪ ,‬ויהי כראותו כי כוחותיו‬ ‫עוזבים אותו‪ ,‬ומחמת יראתו שמא לא יטיב לשאת בתפקידו כמימים‬ ‫ימימה‪ ,‬התחיל לתור אחר אדם החפץ בתפקידו‪ ,‬כדי ללמדו האיך‬ ‫לדייק בעריכת העצים כמתכונתו‪ ,‬לתדהמתו לא מצא את האיש‬ ‫הנכסף‪ ,‬כי כל מי שהוצע לו תפקיד זה דחהו בשתי ידים‪ ,‬באמרם‬ ‫לפניו כי טרודים הם בעניניהם ואין עתותם בידם לשאת בתפקיד‬ ‫זה‪ .‬בראותו כך‪ ,‬השכיל לדעת כי המוני עם אין להם השגה בגדלות‬ ‫המלך‪ ,‬והללו לא יבינו כלל בגודל המעלה אשר נזדמן לפניהם‪.‬‬ ‫אך מחמת אהבתו העזה למלך‪ ,‬לא הבה להשלים עם המציאות שלא‬ ‫יהיה אחד אשר ימלא מקומו‪ ,‬ובראותו כי אין מי שיורד לדעתו הבין‬ ‫כי אין עצה לפניו אלא לישא אשה ולהוליד ממנה בן‪ ,‬וכשיגדלו על‬ ‫ברכיו יראה להשכילו כמה רבו זכיותיו בהיותו משמש את המלך‪,‬‬ ‫ובכך יתעורר גם בלב הנער תשוקה עזה לעמוד ולשרת לפני המלך‪.‬‬ ‫בכך סיים הרה''ק מבלאזוב את משלו‪ ,‬והתחיל לעורר את החתן עם‬ ‫הנמשל‪ ,‬באמרו‪ :‬הנה אנו בני ישראל יודעים ומכירים בגודל הזכות‬ ‫לעמוד ולשרת בעבודתינו את מלכו של עולם ולעשות נחת רוח‬ ‫לפניו‪ ,‬ורבתה כל כך הדעת בישראל עד שאין אנו חפצים בשכרה‬ ‫כי אם לחזות בנועם השי''ת‪ ,‬אך ביודעינו כי האי עלמא כבי הילולא‬ ‫דמיא‪ ,‬ובבוא היום תעלה נשמתינו בגנזי מרומים‪ ,‬מוטל עלינו לתור‬ ‫אחר זולתינו שימלא את תפקידינו אחרינו‪ ,‬אך אין שום אומה ולשון‬ ‫אשר תשכיל להבין במעלת ערכה של עבודה זו‪ ,‬על כן מוכרח כל‬ ‫איש ישראל לישא אשה ולהוליד בנים ולהשכילם בינה במעלת‬ ‫העבודה להשי''ת‪ ,‬כדי שהם ימלאו את תפקידו אחריו‪ .‬נמצא –‬ ‫סיים הרה''ק את משלו – כי תכלית הנישאין אינה כי אם הכנה ליום‬ ‫המיתה‪.‬‬ ‫באלו הדברים רצה הרה''ק לעורר את לבב הצעיר‪ ,‬כי לא יחשוב כי‬ ‫החיים עוד לפניו‪ ,‬ועוד דרך ארוכה לפניו‪ ,‬כי בכך ישתכח ממנו יומו‬ ‫האחרון‪ ,‬וימצא היצר מסילות בלבבו‪ ,‬אלא יבין כי קרוב יום קיצו‪,‬‬ ‫וכבר זה עתה עושה הוא הכנה לאותו יום‪ ,‬ובהזכירו זאת יעורר תמיד‬ ‫היראה לנגד עיניו‪ ,‬ויעסוק כל ימיו במלחמת היצר‪.‬‬

‫עדכון זמני‬ ‫ניתן לשמוע את שיחותיו של‬ ‫שיחתו השבועית של מורנו הרב שליט"א‬ ‫קבלת קהל בבית מורנו‬ ‫מורנו ורבנו שליט"א‬ ‫בכל ליל שישי בין השעות ‪10:00 - 9:00‬‬ ‫ורבנו שליט"א אך ורק‬ ‫במספר מיוחד וישיר‬ ‫תפילת ליל שבת ‪-‬מנחה‪ 15 -‬דק' לפני השקיעה‬ ‫לשיחות בלשון הקודש‪ 073-2951320 :‬בתא קולי שמספרו‬ ‫שחרית של שבת בשעה ‪8:30‬‬

‫בבית מדרשנו רח' ישעיהו ‪ 7‬י‪-‬ם‬

‫‪052-7168366‬‬

‫לשיחות באידיש‪073-2951321 :‬‬

‫יו"ר הוועדה הרוחנית‪ :‬ר' יעקב רבינוביץ | עורך‪ :‬ש‪ .‬גולדשטיין‬

‫)עפ"י טיב התורה‪-‬ויחי(‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫א‬


‫נכ˙ב ע"י ‪‰‬ר"ר מ‡יר רבינובי‪˘ ı‬ליט"‡‬

‫טיב ‪‰‰‬לכ‪‰‬‬

‫מיוס„ על לימו„ ‪‰‬יומי בספר ˜יˆור ˘ו"ע כפי ˙˜נ˙ ‪‰˜‰‬יל‪‰‬‬ ‫ערוך ומסו„ר לפי פוס˜י זמנינו‬

‫כוונת השמות וכוונת הברכות‬ ‫א‪ .‬כוונת השמות‬ ‫א‪ .‬השם הנכבד והנורא אסור לקרותו‬ ‫ככתבו‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל ההוגה את השם‬ ‫באותיותיו‪ ,‬אין לו חלק לעולם הבא‪ ,‬אלא‬ ‫צריך לקרותו כאילו היה כתוב שם אד‪-‬ני‪,‬‬ ‫וגם יקראנו בנקודת ֲאדֹ‪-‬נָ י‪ ,‬דהיינו האלף‬ ‫בחטף פתח‪ ,‬אבל לא בפתח לבד או‬ ‫בשב"א לבד‪ ,‬והד' בחולם‪ ,‬והנון בקמץ‪ ,‬ורק‬ ‫בכונה יכוין גם לשם הוי'ה )סי' ה' מ"ב סק"ב(‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אסור להגות את השם באותיותיו‪,‬‬ ‫ומפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל דאפילו‬ ‫במלואו כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י אסור להגות‪,‬‬ ‫וכ"כ החת"ס )חו"מ בהשמטות סי' קצ"ב( דהעולם‬ ‫נזהרים ואומרים יו"ד ק"י וי"ו ק"י‪ ,‬וכן מותר‬ ‫לומר‪ ,‬אות יו"ד ואות ה"י ואות וי"ו ואות‬ ‫ה"י‪ ,‬דכיון שמוסיף תיבת ואות בכל אות‬ ‫ואות‪ ,‬אין זה בכלל קורא השם ככתבו )בא"ח‬ ‫א' פ' וישלח סי"א‪ ,‬עוד יוסף חי פ' ויחי סכ"ו(‪.‬‬

‫ג‪ .‬שם אה‪-‬יה גם לא יהגה האותיות‬ ‫במלואו‪ ,‬אבל שם אד‪-‬ני אין להחמיר בו‬ ‫ויכול לאמר האותיות )כה"ח סק"ט בשם זכ"ל(‪.‬‬ ‫ד‪ .‬כשיזכיר את השם שנכתב בהוי'ה‪,‬‬ ‫יכוין כפירוש קריאתו באדנות‪ ,‬שהוא אדון‬ ‫הכל‪ ,‬ויכוין גם פירוש כתיבתו ביו"ד ה"א‪,‬‬ ‫שפירושו‪ ,‬היה הוה ויהיה )ס"א(‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אמנם בביאור הגר"א כתב‪ ,‬דלפי עומק‬ ‫הדין‪ ,‬אין צריך לכוין אלא פירוש קריאתו‬ ‫בלבד‪ ,‬דהיינו אדון הכל‪ ,‬דבכל מקום הולכין‬ ‫אחר הקריאה‪ ,‬אף שיש בהכתיבה סודות‬

‫גדולות‪ ,‬לבד בקריאת שמע דשם צריך‬ ‫לכוין ג"כ שהיה הוה ויהיה )מ"ב סק"ג(‪.‬‬ ‫ו‪ .‬ידגיש בקריאתו את היו"ד‪ ,‬שתהא‬ ‫ניכרת יפה‪ ,‬וטעם הנגינה הוא מלרע )מ"ב‬ ‫סק"ב(‪.‬‬

‫ז‪ .‬במקום שנכתב השם באותיות אד‪-‬ני‪,‬‬ ‫לכו"ע אין צריך לכוין אלא שהוא אדון הכל‬ ‫)מ"ב סק"ג(‪.‬‬

‫ח‪ .‬בהזכירו א‪-‬להים‪ ,‬יכוין‪ ,‬שהוא תקיף‬ ‫בעל היכולת ובעל הכחות כולם )ס"א(‪.‬‬ ‫ט‪ .‬במקום שנמצא שם הו"י בנקודת‬ ‫א‪-‬להים‪ ,‬לכאורה צריך לכון פירוש קריאתו‬ ‫שהוא תקיף וכו'‪ ,‬ופירוש כתיבתו היה הוה‬ ‫ויהיה )תהלה לדוד ס"א(‪.‬‬ ‫י‪ .‬מבואר ברבינו בחיי פרשת אמור )ויקרא‬ ‫כד‪ ,‬י( שקודם שיזכיר השם‪ ,‬יכוין כן )א"ר ס"ב(‪.‬‬ ‫יא‪ .‬בככל יום בבוקר קודם ברכת התורה‬ ‫יאמר זאת‪ ,‬הריני מכוין מעתה על כל פרט‬ ‫ופרט ממעשי ודיבורי ומחשבותי של כל‬ ‫היום עד למחר בעת הזאת‪ ,‬לשם יחוד‬ ‫קוב"ה ושכינתי' בשם כל ישראל‪ ,‬להכריע‬ ‫את עצמי ואת כל עם בני ישראל ואת‬ ‫כל העולם לכף זכות‪ ,‬והריני מכוין מעתה‬ ‫עד למחר בעת הזאת‪ ,‬בכל פעם שאזכיר‬ ‫השם הוי'ה הקדוש שהוא בכתיבתו היה‬ ‫הוה ויהיה‪ ,‬ובקריאתו שהוא אדון הכל‪,‬‬ ‫וכשאזכיר שם א‪-‬לקים שהוא תקיף ובעל‬ ‫היכולת ובעל הכחות כולם‪ ,‬עילת העילות‬ ‫וסיבת הסיבות )א"א סק"א(‪ ,‬ודבר זה אינו‬

‫מועיל לפסוק ראשון של שמע‪.‬‬ ‫יב‪ .‬מה טוב ומה נעים שיחרד מעט חרדת‬ ‫הלב‪ ,‬בכל פעם שמזכיר את השם הנכבד‬ ‫והנורא‪ ,‬על דרך דכתיב )תהלים לה‪ ,‬י( כל‬ ‫עצמותי תאמרנה ה'‪ ,‬וזה סיוע גדול לכוין‬ ‫בתפילותיו וברכותיו ולמודו‪ ,‬בדוק ותשכח‪,‬‬ ‫וזכור אל תשכח )חס"ל ס"ה(‪.‬‬ ‫יג‪ .‬אף שאסור להזכיר השם לבטלה‪ ,‬מ"מ‬ ‫אם מזכירו דרך לימודו מצוה להזכירו בפי'‬ ‫אד‪-‬ני‪ ,‬ולא לכנות לומר אדוש'ם וכיוצא‪,‬‬ ‫דאין דרך כבוד כלפי מעלה לכנות )כה"ח‬ ‫סקי"א בשם קי' של"ה זכ"ל(‪.‬‬

‫יד‪ .‬אם אחד מספר חסדי ה' שעשה לו‪,‬‬ ‫ומתחילה מזכיר השם ורוצה לגמור דבריו‬ ‫מה שעשה לו ה'‪ ,‬אסור להפסיקו בדברים‪,‬‬ ‫שמא מתוך כך לא יגמור דבריו‪ ,‬ונמצא‬ ‫שהזכיר שם שמים בחינם )מ"ב סק"ג(‪.‬‬ ‫טו‪ .‬אבל אם רוצה לקלל שום אדם‪,‬‬ ‫והתחיל בשם‪ ,‬מצוה להפסיקו‪ ,‬שלא יגמור‬ ‫דבריו‪ ,‬ולא יחטא )מ"ב סק"ג(‪.‬‬

‫כוונת הברכות‬ ‫טז‪ .‬יכוין בברכות פירוש המילות‪ ,‬ויברך‬ ‫בנחת )ס"א מ"ב סק"א(‪.‬‬ ‫יז‪ .‬וכן יכוין בכל ברכותיו ותפלותיו‪ ,‬שאם‬ ‫לא כן הוי האדם כעוף המצפצף שאין מבין‬ ‫מה שמצפצף )לבוש ס"א(‪.‬‬ ‫יח‪ .‬קדם שיברך איזו ברכה‪ ,‬צריך הוא‬ ‫לדעת איזו ברכה שהוא צריך לברך‪ ,‬כדי‬

‫שבשעה שהוא מזכיר השם יתברך שהוא‬ ‫עיקר הברכה ידע מה שיסיים‪ ,‬ואסור‬ ‫לעשות שום דבר בשעה שהוא מברך‪ ,‬ולא‬ ‫יברך במהירות אלא יכון פרוש המילות‬ ‫)קישו"ע סי' ו' ס"א(‪.‬‬

‫יט‪ .‬כשהוא מברך‪ ,‬יהא פיו נקי מן הרוק‪,‬‬ ‫וגם שאר דבר לא יהא בתוך פיו‪ ,‬שנאמר‪,‬‬ ‫ימלא פי תהלתך )שם ס"ב(‪.‬‬ ‫כ‪ .‬כתוב בספר חסידים )סי' מ"ו( כשהוא‬ ‫נוטל ידיו ומברך‪ ,‬או שמברך על הפירות‪,‬‬ ‫או על המצות‪ ,‬השגורות בפי כל אדם‪ ,‬יכוין‬ ‫ליבו לשם בוראו‪ ,‬אשר הפליא חסדו עמו‪,‬‬ ‫ונתן לו הפירות או הלחם ליהנות מהם‪,‬‬ ‫וציוהו על המצות )מ"ב סק"א(‪.‬‬ ‫כא‪ .‬לא יזרוק הברכה מפיו‪ ,‬וכתב הספר‬ ‫חסידים עוד שם‪ ,‬שלא יעשה כאדם‬ ‫העושה דבר במנהג‪ ,‬ומוציא דברים מפיו‬ ‫בלא הגיון הלב‪ ,‬ועל דבר זה חרה אף ה'‬ ‫בעמו‪ ,‬ושלח לנו ביד ישעיה ואמר‪ ,‬יען כי‬ ‫ניגש העם הזה‪ ,‬בפיו ובשפתיו כבדוני‪ ,‬ולבו‬ ‫רחק ממני‪ ,‬ועי"ש עוד מה שהאריך בגודל‬ ‫העונש עבור זה )מ"ב סק"א(‪.‬‬ ‫כב‪ .‬צריך ליזהר שלא ידלג שום תיבה‪,‬‬ ‫וכאילו מונה מעות‪ ,‬וכן לא יבליעם אלא‬ ‫יוציאם כולן בשפתיו )דרכי משה(‪ ,‬ולאו דווקא‬ ‫תיבה‪ ,‬דהוא הדין אות אחת )א"ר ס"א(‪.‬‬ ‫כג‪ .‬כל הברכות‪ ,‬חוץ מברכת המזון‪ ,‬אם‬ ‫נסתפק בהם אם אמרם או לא אמרם‪ ,‬אינו‬ ‫חוזר ומברך )קישו"ע סי' ו' ס"ו(‪.‬‬

‫טיב ‪˙‰‰‬חז˜ו˙‬ ‫עב„ו ‡˙ „' ב˘מח‪‰‬‬

‫ויחי יעקב בארץ מצרים וכו'‪ ,‬פרשה זו רומזת גם על כל‬ ‫איש מישראל אשר עוברים עליו כל מיני מצרים‪ ,‬כי האיך‬ ‫יוכל להתחזק ולהחזיק מעמד בתוך כל הצרות והתלאות‪,‬‬ ‫דייקא על ידי השמחה‪ ,‬ורמז זה הדבר בתיבת 'ויחי'‬ ‫שהוא ענין של שמחה‪ ,‬כי יעקב אבינו שהיה נמצא בתוך‬ ‫ערוות מצרים אשר שם היה תוקף של כל הקליפות‪ ,‬אך‬ ‫בכל זאת נשאר במעמדו כי היה תמיד בבחינת 'ויחי'‪.‬‬ ‫ודבר זה צריך להוות מקור של חיות ושמחה לכל אחד‬ ‫ואחד מישראל כאשר ידע כי בכוחה של השמחה‬ ‫להוציאו מכל המצרים‪ ,‬שיוכל להתגבר בכל הצרות‬ ‫והתלאות וטרדת הזמן‪ ,‬ויוכל להתעלות במדרגות‬ ‫גבוהות ונשגבות בכל מצב שהוא‪.‬‬ ‫וכאשר מדברים על ענין זה של שמחה של מצוה מן‬ ‫הראוי לספר סיפור יפה אשר בוודאי יוכל להפיק תועלת‬ ‫רב לכל השומעים‪ ,‬בירושלים היה גר יהודי חשוב ה"ה‬ ‫הרה"צ ר' אליהו ראטה זצ"ל שהיה משב"ק אצל הרה"ק‬ ‫ר' שלמה מזוויעהל זי"ע‪ ,‬יום אחד הגיע לתפילה בבוקר‬ ‫וראה את אחד האברכים שעומד להניח תפילין‪ ,‬ניגש‬ ‫אליו ר' אליהו ואמר לו‪ :‬בוא ונעשה עסק בינינו‪ ,‬אני‬ ‫נותן לך חמישים דולר במתנה אך בתנאי שתוותר יום‬ ‫אחד על מצוות הנחת תפילין‪ ,‬כמובן שהאברך לא אבה‬ ‫לשמוע על הצעה שכזאת‪ ,‬אך ר' אליהו לא הרפה וביקש‬ ‫לתת לו מאה ואף מאתיים‪ ,‬אך הלה סירב בכל תוקף‪,‬‬ ‫ואמר לו‪ :‬אף אם תרצה לשלם לי‬

‫ב‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫עלל כך עשרים מליון דולר לא יעלה על לבי לעשות כדבר‬ ‫הזה לוותר אפילו יום אחד בלבד מלהניח תפילין‪.‬‬ ‫מששמע ר' אליהו דברים אלו יוצאים מפיו נענה אליו‬ ‫ואמר לו‪ :‬אם כנים דבריך‪ ,‬הרי שאתה מחשיב מצוה זאת‬ ‫של הנחת תפילין יותר מעשרים מליון דולר‪ ,‬ואם כן‬ ‫השאלה נשאלת וזועקת מאליה‪ ,‬למה אין רואים עליך‬ ‫את השמחה הזאת שרואים על פני האדם בשעה שהוא‬ ‫מתבשר על זכייה בסכום של עשרים מליון דולר?!‬ ‫ושמעתי פעם סיפור מעניין אשר יש בו ג"כ לימוד‬ ‫גדול על הענין הנזכר‪ ,‬מעשה בשני בחורים שלמדו‬ ‫יחד בישיבה והיו מתייגעים בתורה יומם ולילה‪ ,‬ואף‬ ‫בעבודת התפילה לא נגרע חלקם‪ ,‬ואכן שניהם גדלו‬ ‫לשם ולתפארת‪ ,‬אך בכל זאת היה חילוק גדול ביניהם כי‬ ‫בעוד שהאחד זכה וגדל לת"ח מופלג ואף זכה לכהן כרב‬ ‫בעיירה חשובה‪ ,‬הרי חבירו עלה עליו פי כמה ונתעלה‬ ‫למדרגות גבוהות ונשגבות עד שנהיה בעל מופת גדול‬ ‫ונתקיים בו מ"ש חז"ל צדיק גוזר והקב"ה מקיים‪ ,‬והנה‬ ‫חבירו ששמע על כל זה לא הבין במה חבירו חשוב ממנו‬ ‫כל כך‪ ,‬הלא הכירו היטב כל השנים ואינו רואה שום סיבה‬ ‫שיהא חשוב יותר ממנו‪.‬‬ ‫הלה החליט בדעתו כי הוא מוכרח לבדוק את הדבר‬ ‫מקרוב‪ ,‬ארז את חפציו ונסע לעירו של חבירו זה שכבר‬ ‫היה אז רבי גדול‪ ,‬בהגיעו אל העיר פנה מיד לביתו של‬ ‫הרבי‪ ,‬וביקש ממנו אם יוכל ללון בביתו בתקופה הקרובה‬ ‫היות ונזדמן לו לשהות בעיר לצורך עסקיו‪ ,‬מובן שהרבי‬ ‫הסכים בחפץ לב‪ ,‬כמובן שהלה ניצל את משך כל ימי‬

‫שהותו בבית בכדי לתהות היטב על קנקנו של הרבי‬ ‫ולהתחקות אחר הנהגותיו‪ ,‬אך בכל זאת לא הצליח‬ ‫למצוא איזה דבר מיוחד אשר יוכל להצביע כי הרבי‬ ‫עולה עליו בחשיבותו‪ ,‬ומכיון שכן גדלה התמיהה בלבו‬ ‫לדעת פשר הדבר במה זכה יותר ממנו שמחבבין אותו‬ ‫מן השמים כל כך ומקיימין את כל מוצא פיו‪.‬‬ ‫כאשר הגיע זמנו ללכת נכנס אל הרבי והתחיל לגולל‬ ‫לפניו את אשר בלבו‪ ,‬נענה הרבי ואמר לו‪ :‬אולי תוכל‬ ‫לומר לי מתי היה לך השמחה הגדולה ביותר במשך כל‬ ‫שנות חייך‪ ,‬ענה לו‪ ,‬כי הוא עוסק לצורך פרנסתו במכירת‬ ‫יי"ש לנכרים‪ ,‬ונזדמן לו פעם שקנה כמות גדולה מאד‬ ‫של יי"ש בכדי למכרו אח"כ‪ ,‬והנה למזלו מיד לאחר מכן‬ ‫עלה מחיר היי"ש באופן מוגזם ביותר‪ ,‬כך שנתהפך בב"א‬ ‫לעשיר עצום‪ ,‬באותה שעה הוא הרגיש שמחה עצומה‬ ‫בלבו יותר ממה שהיה לו אי פעם במשך כל ימי חייו‪,‬‬ ‫מששמע הרבי כך נענה ואמר לו‪ :‬כאן תוכל לראות גודל‬ ‫החילוק שבינינו‪ ,‬כי בשעה שאני זוכה להניח תפילין כל‬ ‫יום בבוקר הריני מרגיש בלבי ממש כאותה שמחה שהיה‬ ‫לך אז‪.‬‬ ‫והדברים מדברים בעד עצמם כי אכן בכוחה של השמחה‬ ‫בעת עשיית המצוות לרומם את האדם בדרגות עילאיות‬ ‫ומופלאות אשר לא יכילנו אנוש‪.‬‬ ‫ונסיים דברינו בתפילה לבורא עולם שנזכה להרגיש את‬ ‫המתיקות והעריבות בעבודת ד' ונזכה לקיים כל מצוותיו‬ ‫מתוך שמחה אכי"ר‪.‬‬


‫טיב ‪‰‬מע˘יו˙‬

‫טיב ‪‚˘‰‰‬ח‪‰‬‬

‫ספר טיב ‪‰‬מע˘יו˙ לרבינו‬

‫סיפור ל˘ב˙‬

‫סיפורי השגחה פרטית‬

‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד'‬

‫‪‰‬ר‪ ˜"‰‬בעל בני י˘˘כר זˆו˜"ל‬

‫ב‪‬שיאות מור‪‬ו הרה"צ ר' גמליאל רבי‪‬וביץ שליט"א‬

‫"ויהי אחרי הדברים האלה‪ ,‬ויאמר ליוסף הנה אביך חולה וגו'"‬

‫במדרש פרשת השבוע )ב"ר סה‪ ,‬ט( איתא בזה"ל‪" :‬יעקב‬ ‫תבע את החולי‪ ,‬אמר לפניו‪ ,‬רבון העולמים אדם מת בלא‬ ‫חולי‪ ,‬ואינו מיישב בין בניו‪ .‬מתוך שהוא חולה שנים או‬ ‫שלשה ימים‪ ,‬הוא מיישב בין בניו‪ .‬אמר לו הקדוש ברוך‬ ‫הוא‪ ,‬חייך דבר טוב תבעת‪ ,‬וממך הוא מתחיל‪ ,‬ויאמר ליוסף‬ ‫הנה אביך חולה" ע"כ‪.‬‬ ‫•~•~•‬ ‫הרה"ק רבי צבי אלימלך ]ב"ר פסח[ מדינוב זצוק"ל בעל‬ ‫בני יששכר ]יו"ד השבוע ביום ב' ח"י טבת[‪ ,‬בהגיעו לגיל‬ ‫‪ (58‬שנים חש ברוח קדשו שקיצו קרב‪ ,‬והתפלל לפני‬ ‫ח"ן ))‪(58‬‬ ‫השי"ת ששלושה ימים לפני מותו יהיה חולה‪ .‬כדי שירגיש‬ ‫שהגיעה העת‪ ,‬ויוכל להכין עצמו בהכנה דרבה‪ ,‬לקראת‬ ‫התייצבותו לפני בית דין של מעלה‪.‬‬ ‫ואכן התקבלה בקשתו‪ ,‬ושלושה ימים לפני פטירתו‬ ‫חלה‪ ,‬והיה מכין עצמו בסילודין ובתפילות נוראות‪ .‬כל‬ ‫מעמד פרידתו מן העולם הזה היה מחזה נורא הוד‪ ,‬וזכה‬ ‫להסתלקות במוחין דגדלות ומתוך תשובה עילאה‪.‬‬ ‫באותם שלושת ימים נוראים‪ ,‬נולד נכד בביתו‪ ,‬והיתה‬ ‫השמחה לו לסימן טוב‪ .‬כאשר התייצבה היולדת עם הרך‬ ‫הנולד לפניו לברכת מזל טוב‪ ,‬הרעיף עליהם ברכות לרוב‪.‬‬ ‫אך כשביקשה ממנו להתכבד בסנדקאות בברית המילה‪,‬‬ ‫אמר שלא נראה שזה יהיה ביכולתו‪ ...‬וכששאלה לגבי השם‬ ‫שיתנו לתינוק‪ ,‬ענה תשובה עלומה‪ ,‬שזאת בוודאי תדעי‬ ‫כבר מעצמך‪] ...‬דאס וועסטו שוין אליין וויסען‪ .[...‬והוא אכן‬ ‫נפטר לפני הברית‪ ,‬ונקרא התינוק על שמו‪.‬‬ ‫שכב הבני יששכר במיטתו מחמת חוליו הכבד‪ ,‬והתלמידים‬ ‫כולם התקבצו ועלו‪ ,‬כאשר לכל מקום שהגיע דבר מחלתו‬ ‫של הצדיק‪ ,‬הזדרזו החסידים ויצאו להצטרף אל התפילות‬ ‫שהתקיימו ברוב עם בבית מדרשו הגדול שבדינוב‪.‬‬ ‫הרבי בחדרו קיבל את הבאים לפניו במאור פנים על אף‬ ‫חולשתו‪ ,‬קרא את הפתקאות בחרדת קודש‪ ,‬והיה מברך��� ‫אותם באותם ימים בברכות רבות ובהתרגשות גדולה‪,‬‬ ‫שהבינו לאחר מכן שהיה נפרד מכל אחד ואחד בפרטות‪.‬‬ ‫והנה לאחר שסיים הרבי לקבל את הקהל‪ ,‬וכבר נסגרה‬ ‫הדלת בעדו‪ ,‬ובעוד החסידים בבית המדרש מרבים בתפילה‬ ‫לשלום רבם‪ ,‬הגיע לפתע במרוצה 'סוחר' אחד בלתי מוכר‪,‬‬ ‫ושאל בנחיצות היכן הוא כאן חדרו של הרבי הקדוש‪.‬‬ ‫מלבושו היה הדור ונכבד‪ ,‬ונראה כסוחר עשיר גדול‪ ,‬הוא‬ ‫נראה לחוץ ודרש להיכנס במפגיע אל הצדיק‪.‬‬ ‫משהכניסוהו בקודש פנימה‪ ,‬החל לפתע לבכות מאין‬ ‫הפוגות‪ ,‬ואמר תוך שהוא ממרר בבכי ובדמעות‪ ,‬הייליגער‬ ‫רבי! הנה רכשתי בחורף זה 'צמר' רב מאוד‪ ,‬אבל הקור‬ ‫הגדול אינו בא‪ ,‬ונשארתי 'תקוע' עם כמויות ענק‪ ,‬שיכולים‬ ‫חלילה לרדת לטמיון!‪...‬‬ ‫הרבי נענה באהבה ובחיבה‪ ,‬והרגיע אותו‪ ,‬אל תדאג! עוד‬ ‫יהיה כאן קר מאוד ]א פרוסט[‪ ,‬וכל הסחורה כולה תיחטף‬ ‫ולא יישאר ממנה כלום!‬ ‫הסוחר הזר נרגע‪ ,‬שמח על הברכה שקיבל‪ ,‬ויצא והלך‬ ‫לדרכו‪ .‬והנה תיכף לאחר שעזב אותו סוחר את המקום‪,‬‬ ‫הגיע רגע יציאת נשמה‪ ,‬ונסתלק הבני יששכר בחטף‪,‬‬ ‫ועלתה נשמתו לעולם שכולו טוב‪.‬‬ ‫תלמידי הבני יששכר‪ ,‬שרבים מהם היו רבנים צדיקים‬ ‫מפורסמים יושבי על מדין‪ ,‬אמרו על כך‪ ,‬שכנראה אותו‬ ‫סוחר היה אליהו הנביא ז"ל או אחד מל"ו צדיקים‪ .‬וכל‬

‫)מח‪ ,‬א(‬

‫השיחה שביניהם לא היתה אלא בדרך 'משל'‪ ,‬ודיברו‬ ‫ביניהם על דברים נשגבים העומדים ברומו של עולם‪.‬‬ ‫]ויש שפירשו הכוונה גם בפשיטות‪ ,‬שהיה בוכה על רובי‬ ‫תורתו הגדולה ועבודתו העצומה של הבני יששכר שהכין‬ ‫בעולם בקדושתו‪ ,‬כדי לחמם את נשמות ישראל‪ ,‬אבל אין‬ ‫בהם מספיק 'צימאון' כדי לקבל ולהנציח כל אותו צמר הרב‬ ‫שהכין עבורם‪ – .‬ועל כך ענה‪ ,‬שעוד יהיה קר מאוד בעולם‪,‬‬ ‫ובוודאי יתעורר צימאונם של ישראל לקבל את השפעת‬ ‫הצדיק‪ ,‬ולא תלך עבודתו חלילה לאיבוד‪ ,‬וימשיך להשפיע‬ ‫מקדושתו גם לאחר פטירתו[‪.‬‬ ‫זצוק"ל‪ ,‬שקיבל‬ ‫אולם בנו אהובו‪ ,‬הרה"ק רבי דוד מדינוב זצוק"ל‪,‬‬ ‫תיכף לאחר הקבורה את שבט ההנהגה לידו‪ ,‬אמר בבירור‬ ‫שלא היה זה לא אליהו הנביא‪ ,‬וגם לא צדיק נסתר‪ ,‬אלא‬ ‫היות שכל ימי חייו היה אביו הבני יששכר זי"ע דואג מאוד‬ ‫לישראל‪ ,‬ורצה בכל נפשו להטיב עמהם‪ ,‬לכן שלחו לו מן‬ ‫השמים רגע לפני הסתלקותו אותה בקשה‪ ,‬כדי שימשיך‬ ‫שפע ברכה טובה לישראל‪ ,‬ויסתלק מן העולם מתוך עזרה‬ ‫וסיוע לישראל קדושים‪.‬‬ ‫•~•~•‬ ‫ברכתו של הבני יששכר לפני פטירתו‪ ,‬חלה ותפסה תיכף‬ ‫לאחר הסתלקותו‪ ,‬שנעשה לפתע 'קור' גדול בארץ פולין‪,‬‬ ‫ששנים רבות לא היה כמוהו‪ – .‬עד כדי כך היה אותו קור‬ ‫בעולם‪ ,‬שכשישב בנו הרה"ק רבי דוד בעריכת השולחן‬ ‫הטהור בליל שבת קודש‪ ,‬והגישו לפניו את המרק ]זועף[‪,‬‬ ‫שאל מדוע אין המרק חם?‬ ‫ענו הגבאים‪ ,‬שבדרך מעבר הקדירה עם המרק מבית‬ ‫התבשיל עד בית המדרש‪ ,‬חלפו ברחוב הפתוח לאוויר‬ ‫העולם‪ ,‬ומחמת הקור הנורא הצטנן המרק תיכף!‬ ‫כששמע הצדיק את תשובתם‪ ,‬נענה ואמר‪ :‬צאו וראו כמה‬ ‫לימוד מוסר השכל נוכל ללמוד כאן ממרק זה!‬ ‫הנה זה התבשיל אף שאין בו שום דעת‪ ,‬לא עיניים ולא לב‬ ‫ולא שום תאוות‪ ,‬כשרק העבירו אותו ברחוב תיכף הצטנן‪...‬‬ ‫קל וחומר האדם‪ ,‬שיש לו עיניים ולב‪ ,‬וייצר הרע שבקרבו‪,‬‬ ‫כמה קרירות יצטנן ויתקרר מעבדות השי"ת‪ ,‬כשייצא‬ ‫לשוטט חוצה ברחוב! מחמת המכשולות הרבים שהרחוב‬ ‫מלא מזוהמתם‪...‬‬ ‫הצדיקים היו למדין מכל דבר‪ ,‬רמזי לימוד מוסר לעבדות‬ ‫השם יתברך!‬ ‫‪[711465‬‬ ‫]מתוך שיחה מיוחדת לזכרו של הבני יששכר זי"ע‪ ,‬קובץ ‪711465‬‬

‫•~•~•‬ ‫אביו של הבני יששכר הרה"ק רבי פסח זצוק"ל הסתיר את‬ ‫עצמו‪ ,‬וכדרך הרבה צדיקים בדורו השכיר את עצמו למלמד‬ ‫באחד הכפרים‪ ,‬וכך היה עוסק תמיד בתורתו ובעבודתו‬ ‫בהשקט ובמנוחה‪.‬‬ ‫בימים ההם‪ ,‬כשהנסיעות ממקום למקום היו קשים‬ ‫ומייגעים‪ ,‬היתה עבודתם של המלמדים מתפרשת על פני‬ ‫'זמן' שלם‪ ,‬בתחילת השנה התחילו את מלאכתם בנאמנות‪,‬‬ ‫בלימוד יום יומי עם התלמידים בכל הנצרך להם‪ ,‬ורק‬ ‫לקראת חג הפסח היו שבים לעירם ולביתם‪ ,‬כשלאחר מכן‬ ‫חוזרים שוב לזמן הקיץ למלאכתם‪.‬‬ ‫רבי פסח סיים 'זמן' חורף שלם בבית הכפרי‪ ,‬ובטרם יציאתו‬ ‫לדרכו שילם לו האיש את כל שכרו משלם‪ ,‬היה זה סכום‬ ‫גדול ונכבד עבור 'זמן' שלם של עבודה נאמנה‪ ,‬ובהיותו‬ ‫מרוצה מאוד מהתקדמות בניו ולימודם‪ ,‬הוסיף עוד למלמד‬ ‫| המשך בעמוד ד' |‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫שנשלחו למערכת ע"י הקוראים‬

‫"ועתה כתבו לכם‬ ‫את השירה הזאת"‬ ‫שכרתי סופר ירא שמים בעל שם שיכתוב עבורי ספר‬ ‫תורה מהודר בתכלית ההידור כדי לקיים את המצווה של‬ ‫"עתה כתבו לכם" שכל אחד יכתוב לעצמו ספר תורה‪.‬‬ ‫שכרתי אותו אף שטרם ידעתי להיכן אתרום את ספר‬ ‫התורה בסיום הכתיבה‪.‬‬ ‫כאשר ביקרתי את חברי הטוב התעניינתי אצלו מה‬ ‫כותבים סביב לעץ חיים של הספר והוא הפנה אותי‬ ‫לחברותא שלו שישב בחדר רכון על תלמודו‪ ,‬החברותא‬ ‫שאל מספר שאלות והכין לי את הכיתוב כבקי ורגיל‬ ‫וחזר לתלמודו‪.‬‬ ‫כעבור שבוע השתתפתי בחנוכת בית עבור משרד גדול‬ ‫ומי הוא הרב? אותו חברותא!!!‬ ‫שאלתי את ידידי אודות החברותא ובמה הוא עוסק‪,‬‬ ‫השיבני ידידי כי מדובר ברב ומורה הוראה חשוב המנהיג‬ ‫קהילה גדולה‪.‬‬ ‫עתה התפעלתי מפשטותו וכיצד משיב הוא בנועם לכל‬ ‫שואל ומקבל כל אדם בסבר פנים יפות‪.‬‬ ‫כעבור שבועיים השתתפתי בשמחת ברית מילה‪ ,‬ומי‬ ‫הוא המוהל? אותו חברותא!!!‬ ‫לאחר הברית פניתי להתברך מפיו והוא ברכני בחום‪ .‬כבר‬ ‫לא התאפקתי ושאלתיו אלו עוד תפקידים הוא נושא על‬ ‫כתפיו ?! ענה בחיוך כי הוא גם בעל קורא בבית מדרש‪.‬‬ ‫פנה אלי ידידי ושאל אם יש כבר מקום אליו אני מכניס‬ ‫את הספר תורה והציע כי אתן אותו בבית מדרשו של‬ ‫הרב המדובר‪ ,‬הקהילה כבר גדולה וספר תורה אין‬ ‫ברשותם‪ .‬התפלאתי מדוע הרב בעצמו לא ביקש אך‬ ‫ידידי השיב כי כזה הוא הרב שלעולם לא יבקש מבלי‬ ‫שיציעו‪.‬‬ ‫שמחתי מהרעיון שירא שמים כזה יקרא בספרי אך עוד‬ ‫בירור קטן חסר היה לי והוא שמכבדים את התורה ולא‬ ‫מדברים שם בזמן הקריאה‪...‬‬ ‫התברר כי אין פוצה פה ומצפצף בזמן הקריאה ובאם‬ ‫מאן דהו מעז לדבר )בדרך כלל אורחים מבחוץ( עוצר‬ ‫הרב את הקריאה וממתין בנחת עד לדממה מוחלטת‬ ‫ורק אז שב לקרוא‪.‬‬ ‫עתה כבר ידעתי להיכן ייכנס הספר שלי למרות שאיני‬ ‫משויך כלל לקהילתם וישנם מקומות רבים שאני מקושר‬ ‫אליהם באופן טבעי והיה ראוי שאכניס את הספר לשם‬ ‫אך אחרי שהקב"ה סיבב פגישה אחרי פגישה עם אותו‬ ‫רב הבנתי כי משמים מרמזים לי להכניסו לשם דייקא‪.‬‬ ‫לקהילתם הייתה שמחה שבעתיים מכיוון שאיוו לספר‬ ‫משלהם ולא עלתה בידם ועתה הכניסו את הספר ברוב‬ ‫פאר והדר כאשר מאות בני הקהילה מרננים ושמחים‬ ‫בשמחת התורה‪.‬‬ ‫בעל המעשה‪ :‬ד‪ .‬ד‪.‬‬

‫המעונין לזכות את הרבים בסיפור של השגחה פרטית‬ ‫מוזמן לשלוח אל ר' שמחה סמואלס‬ ‫בפקס‪15326517922 :‬‬ ‫או ל‪o.y.wines@gmail.com :‬‬

‫ג‬


‫| טיב המעשיות | המשך מעמוד ג' |‬ ‫תוספת שכר ביד רחבה‪.‬‬ ‫ויהי בדרך‪ ,‬כשהתאכסן רבי פסח בפונדק דרכים‪ ,‬הגיע לאוזנו‬ ‫באמצע הלילה קול בכייה חרישית‪ ,‬שבקעה מן החדר הסמוך‪,‬‬ ‫והיה נשמע כבכי של צער וכאב גדול‪ .‬כשבירר למחרת אודות‬ ‫אותה בכייה נודע לו שבאותו חדר מתאכסנת נערה צדיקה בת‬ ‫טובים‪ ,‬שהיתה כלה מאורסת לחתנה הנכבד‪ ,‬ואביה הבטיח‬ ‫עבורה 'נדן' בסכום גדול ויפה‪ .‬אך לפתע הפסיד את כספו‬ ‫בעסק ביש‪ ,‬ואינו מסוגל לעמוד בהבטחת תשלום הנדן‪,‬‬ ‫והחתן ומשפחתו רוצים לעזוב השידוך‪ ,‬בטענתם שבאם אין‬ ‫'נדן' אין עתיד לפרנסת בני הזוג‪ .‬ועל כך היתה אותה ריבה‬ ‫ממררת בבכיותיה ומתפללת לפני השי"ת על ישועתה‪ ,‬שכן‬ ‫מי יקח עתה נערה שעזבה החתן ומיאן בה‪ ,‬הלא בטח יציעו‬ ‫לה הצעות שאינם טובות וכו'‪ ,‬והיתה מרבה בתפילה על כך‬ ‫תמיד‪.‬‬ ‫כששאל רבי פסח באיזה סכום מדובר? התברר שהיה זה‬ ‫בדיוק כאותו הסכום המונח‬ ‫בארנקו ממשכורת כל מחצית‬ ‫השנה עם התוספת שקיבל בשכר‬ ‫מלאכתו‪ ,‬חושבנא דדין כחושבנא‬ ‫דדין! – לא היסס הצדיק ושלף‬ ‫תיכף את הסכום כולו‪ ,‬והעניקו‬ ‫לאותה ריבה‪ ,‬שלא ידעה את‬ ‫נפשה מרוב שמחה‪ ,‬והודתה לו‬ ‫במאוד מאוד‪.‬‬ ‫לבינתיים נשאר רבי פסח בלא‬ ‫פרוטה לפורטה‪ ,‬ובהגיעו לעירו‬ ‫חישב כיצד יכלכל את צעדיו‪,‬‬ ‫ואיך ייכנס לביתו בידיים ריקניות‪,‬‬ ‫כאשר בני ביתו מצפים עליו‬ ‫בכיליון עיניים‪ ,‬שיביא עמו את‬ ‫כסף עבודתו‪ ,‬ויסיר מהם את‬ ‫חרפת הרעב!‬ ‫מתחילה נכנס רבי פסח לבית‬ ‫המדרש המקומי‪ ,‬כי לא היה‬ ‫מסוגל כך להיכנס לביתו‪ ,‬ושם‬ ‫בה' מבטחו שבוודאי יהיה בעזרו‪,‬‬ ‫וימצא הדרך כיצד לצאת מן הסבך‬ ‫הקשה‪ .‬לבו היה מלא שמחה על‬ ‫המצוה הגדולה שהזדמנה לידו‪,‬‬ ‫והוא שלף את הגמרא הקדושה‬ ‫מארון הספרים‪ ,‬וצלל תיכף אל‬ ‫תוכה בשקיקה רבה‪.‬‬ ‫תוך כדי לימודו הערב והמתוק‪,‬‬ ‫הוא לא שם לב לילד הקטן "הירש‬ ‫מיילעך"‪ ,‬שלא היה אלא בנו שלו‪...‬‬ ‫מיילעך"‪,‬‬ ‫שבעוברו במקום שמע את קולו‬ ‫הנעים של אביו בעסק תורתו‪,‬‬

‫ניתן להנציח את העלון לשמחות‪ ,‬לברכה והצלחה או ליארצייט‬ ‫לע"נ ר'‬ ‫ישראל נתן נטע ב"ר‬ ‫דוד צבי הכהן ז"ל‬ ‫דוד ב"ר‬ ‫משה ז"ל‬

‫לע"נ שמחה‬ ‫בת רחל יחזקאל‬ ‫בן עמומה‬

‫לע"נ‬ ‫הינדל בת ר'‬ ‫משה ירמיהו‬ ‫ע"ה‬

‫לע"נ רבי דוד צבי‬ ‫ב"ר יצחק ז"ל‬

‫נתרם ע"י בנו מנחם‬

‫מרדכי הי"ו‬

‫לע"נ ר' יחזקאל ב"ר‬

‫‪[500011‬‬ ‫]פרטיות‪ ,‬קובץ ‪500011‬‬

‫ברכ˙ מזל טוב‬

‫לר' אברהם יהושע בוקצ'ין‬

‫הי"ו‬

‫• לרגל הולדת הבן •‬

‫יזכו לגדלם לתורה לחופה ולמע"ט‬ ‫ולרוב נחת מכל יוצ"ח‬

‫על הברכה יעמדו‬

‫לע"נ‬ ‫האשה‬ ‫מרים בת‬ ‫ר' דוד‬

‫לע"נ ר' דב‬ ‫צבי ז"ל | ולרפואה שלמה‬ ‫ולהצלחת לאה בת איידל תחי' ב"ר אברהם יעקב ז"ל‬ ‫נתרם ע"י בנם‬ ‫נפטר ה' אלול‬ ‫יחיאל יהושע הי"ו‬

‫ובהיכנסו רץ תיכף אל אביו והתרפק עליו בשמחה גדולה‪,‬‬ ‫אחר כמחצית השנה שלא ראהו‪.‬‬ ‫עתה כבר לא נותרה ברירה בפניו של רבי פסח‪ ,‬אחר שכבר‬ ‫גילהו ילדו הקט‪ ...‬ובסיימו את חוק לימודו תחב ידו בידו‬ ‫ויצאו יחדיו הביתה‪ .‬והנה בדרכם לביתם חלפה לפתע ביעף‬ ‫'עגלת מירוץ'‪ ,‬כרכרה הדורה רתומה לסוס אביר‪ ,‬שבתוכה‬ ‫ישב 'פריץ' גוי‪ ,‬ובעוברה סמוך אליהם נפל מתוכה 'ארנק' עם‬ ‫כסף‪ ,‬ותיכף שעטה הכרכרה במרוצתה לדרכה הרחק הרחק‬ ‫מן העיר‪.‬‬ ‫כשבדק רבי פסח את תכולת הארנק‪ ,‬גילה לתדהמתו שהיה בו‬ ‫בדיוק כאותו הסכום שנתן בפונדק לכלה המסכנה‪ ,‬חושבנא‬ ‫דדין כחושבנא דדין! והיה זה אות עבורו מן השמים‪ ,‬שזה‬ ‫נשלח עבורו להביא הטרף לביתו‪ ,‬שכן אבידת עכו"ם מותרת‪,‬‬ ‫בפרט כשאין שום אפשרות למצוא את בעליה‪.‬‬ ‫עתה משכבר היו המעות בידו נכנס לביתו בשמחה‪ ,‬והחלו‬

‫בהכנות חג הפסח המתקרב‪ .‬בהיות שהיה בידו באותה שנה‬ ‫יותר מן הסכום הרגיל כאמור‪ ,‬חגגו את הפסח בהרחבה‬ ‫ובשמחה גדולה‪.‬‬ ‫והנה בליל הסדר‪ ,‬בהגיעם אל "שפוך חמתך"‪ ,‬נשלח הילד‬ ‫הקטן "הערש מיילכעל" לפתוח את הדלת לאליהו הנביא‬ ‫כנהוג‪ .‬והנה משפתח הילד את הדלת הוא חזר חיוור כסיד‪,‬‬ ‫ובהתרגשות גדולה פנה לאביו בשקט‪ ,‬ולחש לתוך אוזנו‪,‬‬ ‫שהנה הפריץ שנסע באותה כרכרה עומד עתה בפתח‪ ,‬ובטח‬ ‫בא הנה כדי לדרוש את כספו בחזרה! – אך אביו הרגיעו בחיוך‬ ‫רחב‪ ,‬ואמר לבנו ברוב חיבה‪ ,‬רוץ מהר ותברכו לשלום‪ ,‬לפני‬ ‫שילך לדרכו!‪...‬‬ ‫הילד עוד הספיק לחזור ולספר שקיבל ממנו ברכה טובה‪...‬‬ ‫אבל אביו הזהירו על אתר שלא לספר מאומה ממה שראו‬ ‫עיניו!‬ ‫ולפי דרכנו למדנו‪ ,‬שמקיום מצוה במסירות נפש לא‬ ‫מפסידים כלום‪ ,‬ורואים ניסים גלויים! – אין אדם נעשה עני מן‬ ‫הצדקה‪ ,‬ואם ראינו בעל צדקה שנעשה עני‪ ,‬כנראה שהתערבו‬ ‫פניות ואינטרסים שונים במצוותו‪ .‬אבל כשמקיימים המצוה‬ ‫בשמחה כראוי‪ ,‬בוודאי זוכים לברכה רבה‪ .‬כדמפורש בפרק‬ ‫קמא דגיטין )ז‪" :(.‬אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה‬ ‫מהן צדקה‪ ,‬וכל שכן כשהן מרובין" עי"ש‪.‬‬

‫התורמים להפצת העלון‬

‫לע"נ הרב חיים נתן בן‬ ‫יבחלט"א ר' יצחק הלוי סגל‬ ‫ר' אברהם יצחק בן ר' צבי‬ ‫דוד הכהן‬ ‫הינדא ביילא בת ר' דוב הלוי‬

‫לרפואת‬ ‫בועז בן‬ ‫מירה‬

‫~ הכל בשקל ~‬ ‫רח' בר אילן ‪ 43‬י‪-‬ם‬ ‫טל' ‪052-7619268‬‬

‫גרפצ'יק‬

‫טל‪02-5002321 :‬‬

‫לקבלת העלון במייל )דוא"ל( נא לשלוח למייל המצו"ב‬

‫‪Access Credit‬‬

‫צ'יינג' טל' ‪02-6516090‬‬ ‫רפאלי ביטוחים‬ ‫‪02-5377177‬‬

‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד' | רח' ישעיהו ‪ 7‬ירושלים טל‪05276-10455 078-3331109 :‬‬

‫|‬

‫‪shivti11@gmail.com‬‬

‫יהודי יקר! אל תחזיק טובה לעצמך‪ ,‬הנך מוזמן להדפיס ולהפיץ את העלון באזור מגוריך ולהיות שותף לזיכוי הרבים‪ .‬המעוניינים יקבלו את העלון במייל )אפשר גם ישירות לדפוס( בקובץ להדפסה‪.‬‬

‫ד‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪Anyone Interested in receiving Tiv Hakehila weekly in Hebrew or English should‬‬ ‫‪Email - Sheldon@hpins.net Or | zeligk@gmail.com or text 718-249-7173‬‬


‫יעקב החשיב יותר מידת עשה טוב‬

‫כל יום מתקן ניצוץ א' כנגד יום ההוא‬

‫ויקח יוסף את שניהם את אפרים בימינו כו'‪..‬‬ ‫עוד יתבאר הענין בדקדוק עוד אומרו ויקרבו‬ ‫בס"ד‬ ‫צריך להבין באיזה סברא נחלקו יעקב ויוסף‪.‬‬ ‫ימי‪ ,‬וכי בימים שייך לומר לשון קריבה‪.‬‬ ‫וי״ל דהנה יוסף הצדיק היתה סברא שלו דמי‬ ‫אכן כוונת הכתוב היא על פי מה שכתב איש‬ ‫שהוא רוצה לעשות תשובה צריך מקודם‬ ‫אלהים קדוש ה"ה הר"י לוריא זצוק"ל‪,‬‬ ‫לתקן מה שעוות ואח״כ יתחיל לעשות מצות‬ ‫ומצאת כי תדרשנו בספר קהלת יעקב וז"ל‬ ‫ומעש"ט‪ .‬כי כל זמן שאינו מתקן מה שחטא‬ ‫ואמנם ידעת מהתחלקות הנשמות לכמה‬ ‫זו המעשה טוב שהוא עושה אינו כראוי אבל‬ ‫ניצוצות ובכל גלגול וגלגול באים קצת מהם‪,‬‬ ‫בעניני חיזוק בעבודת השי"ת‬ ‫מלוקט מספר טעמו וראו כי טוב ה'‬ ‫יעקב אבינו ע״ה היה לו סברא אחרת דמי‬ ‫וכפי מספר הניצוצות של הצלם כך מספר ימי‬ ‫שהוא רוצה לעשות תשובה יעשה מכאן‬ ‫ניצוץ‬ ‫חייו‪ ,‬והימים שעושה בהם המצות נתקן‬ ‫נערך ע"י הגה"צ‬ ‫ולהבא מצות ומעש"ט ויעבוד השי"ת בתורה‬ ‫והיום‬ ‫אחד של הצלם ההוא כנגד היום ההוא‪,‬‬ ‫הרב יוסף נחמיה הירשלער‬ ‫שליט"א‬ ‫ותפלה ולא ימתין עד שיתקן מקודם מה‬ ‫שאין עושה בו מצוה נשאר פגום ניצוץ ההוא‬ ‫שעוות‪ .‬על כן לקח יוסף את אפרים בימינו‬ ‫של הצלם ההוא כנגד היום ההוא‪ ,‬וכן על זה‬ ‫משמאל ישראל ואת מנשה בשמאלו מימין‬ ‫הדרך וכו' ע"כ ומה מאוד האירה הקדמה זו‬ ‫ישראל כדי שיברך את מנשה בימין שלו‪ .‬כי‬ ‫עיני משכיל בכמה פרטי החקירות‪ ,‬הא'‬ ‫מנשה הוא מלשון כי נשני אלקים את כל‬ ‫האירה עינינו בסוד השינה‪ ,‬כי הוא לעלות‬ ‫עמלי‪ .‬כי סבר מדרגת מנשה הוא עיקר‪ .‬לתקן‬ ‫ניצוץ שכנגד היום ההוא‪ ,‬והוא סוד אומרו כי‬ ‫מקודם מה שחטא ולשכוח ממעשים הרעים‪ .‬אבל יעקב אבינו ע ״ה‬ ‫השינה אחד מששים מהמיתה‪ ,‬ואין יציאת הניצוץ בהחלט מוכרת‬ ‫שכל את ידיו וישת ימינו על ראש אפרים כדי לברך את מדרגת אפרים‬ ‫מהנשמה אלא שנפרד מהכל ועודנו נסרך ונסבך בנפש‪ ,‬וזה מחסד אל‬ ‫שהוא עיקר‪ .‬שהוא מלשון פרה ורבה‪ .‬שאם רוצה לעשות תשובה ירבה‬ ‫שכל ניצוץ שזכה ביומו‪ ,‬הנה הוא רחוק מההפסד‪ ,‬הגם שירשיע אדם‬ ‫בתורה ומצות מהיום והלאה ולא ימתין עד שיתקן מה שחטא‪.‬‬ ‫אחריו‪ ,‬וניצוץ אשר יעלה פגום הנה הוא יכול ליתקן על ידי תשובה ישוב‬ ‫דברי יחזקאל‬ ‫הניצוץ ויתקן‪ ,‬גם זה מחסדי המתחסד הוא אלהינו יתעלה שמו‪...‬‬ ‫וההכנה אשר הכין בידינו היא התורה ומצותיו יתברך להאיר אותם‬ ‫לחשוב שאין לו אלא אותו הרגע‬ ‫ולעשותם בתיקון אשר יאות עשות‪ ,‬על דרך אומרם ז"ל כי באמצעות‬ ‫ויקרבו ימי ישראל למות‪ ,‬בב"ר הה"ד כצל ימינו עלי ארץ‪ ,‬הלואי כצילו‬ ‫התעצמות האדם בעשות טוב וריחוק הרע על פי התורה‪ ,‬יעשה לנשמתו‬ ‫של כותל או כצילו של אילן‪ ,‬אלא כצילו של עוף בשעה שהוא עף‪ ,‬עד‬ ‫מעלה עליונה ויאיר אורה מאור תורה‪ ,‬ויכין לה כסא‪ ,‬והוא בחינת‬ ‫כאן‪ .‬ויש להבין למה נסמך זה המאמר להפסוק ויקרבו ימי ישראל‬ ‫אור החיים‬ ‫המשבצות אשר כתבנו במשל‪ ,‬גם יקנה לה כתר מלכות‪.‬‬ ‫למות דוקא‪ .‬וגם להבין איך יתכן להדמות ימינו עלי ארץ‪ ,‬לצילו של עוף‬ ‫בשעה שהוא עף‪ ,‬הלא ימי שנותינו בהם שבעים שנה‪ .‬אך כשנעמיק‬ ‫עיקר השכר על ידי התגברות ביצר הרע‬ ‫קצת יתראה ויתגלה צדקת המאמר הזה‪ ,‬כי באמת העבר אין‪ ,‬ואם כן‬ ‫שכר‬ ‫קבלת‬ ‫על‬ ‫או יאמר ויחי יעקב כו'‪ ,‬דהנה ראוי להשכיל ולהבין‬ ‫על דרך משל כששואלין על אדם כמה הוא חי‪ ,‬אם נשוב על דרך האמת‬ ‫מאחר‬ ‫כי‬ ‫‪,‬‬ ‫המצות‬ ‫המצות הנה מצד השכל והדין אינו מחמת קיום‬ ‫ראוי לחשוב רגע אחת‪ ,‬כי מה שהיה חי עד הנה כבר הוא אפס ואין כי‬ ‫להודות‬ ‫מספיקים‬ ‫אנו‬ ‫שהבורא יתברך שמו ויתעלה בראנו לכבודו ואין‬ ‫כבר חלף הלך לו‪ ,‬ומה בצע לו עתה במה שכבר היה ואיננו עתה‪ .‬והעתיד‬ ‫היותינו‬ ‫ונכון‬ ‫וראוי‬ ‫‪:‬‬ ‫עמנו‬ ‫על אחת מאלף כו' על הטובות כו' שעשה‬ ‫אשר יהיה עוד‪ ,‬מי יודע כי האדם אינו בטוח בחייו‪ .‬ואין לו רק הרגע של‬ ‫אל‬ ‫הרבה‬ ‫תורה‬ ‫למדת‬ ‫אם‬ ‫מקיימים מצותיו הקדושים כמאמר התנא‬ ‫עתה‪ ,‬והיא אינה עומדת רק מועף ביעף‪ ,‬כי אחר כל רגע מת רגע אחד‬ ‫שהבורא‬ ‫מצד‬ ‫הוא‬ ‫שכרינו‬ ‫קבלת‬ ‫תחזיק כו' כי לכך נוצרת‪ :‬אך עיקר‬ ‫מזמן אשר הוקצב לו‪ ,‬והזמן פורח תמיד ואינו עומד במקום אחד‪ ,‬ואם‬ ‫עלינו‬ ‫ומתגבר‬ ‫ורגע‬ ‫עת‬ ‫בכל‬ ‫אותנו‬ ‫המסית‬ ‫יתברך שמו נתן בנו יצר הרע‬ ‫כן תמיד אינו חי רק הרגע של עתה‪ ,‬והיא כצילו של עוף הפורח‪ .‬והוא‬ ‫כל‬ ‫רע‬ ‫רק‬ ‫מחשבותיו‬ ‫יצר‬ ‫וכל‬ ‫בעבירה‬ ‫חלילה‬ ‫להתאוות תאוה ולהרהר‬ ‫מוסר גדול לאדם שיהיה תמיד לנגד עיניו כי אין לו חיות רק עתה‪ ,‬ואם כן‬ ‫ולהשמר‬ ‫להזהר‬ ‫נגדו‬ ‫מלחמה‬ ‫יעשה‬ ‫ובתחבולות‬ ‫כנגדו‬ ‫היום‪ .‬והאדם עומד‬ ‫מי פתי יסיר לבלותו בהבל על כל פנים הרגע שיש לו עתה‪ ,‬אך ידביקהו‬ ‫והרהורים‬ ‫ותאות‬ ‫הרע‬ ‫ולשון‬ ‫וליצנות‬ ‫ושקרים‬ ‫מחניפות‬ ‫מכל דבר רע‬ ‫בחי וקיים ית"ש‪ .‬והנה זה שאמרנו כי מה שעבר כבר הוא אפס ואין‪ ,‬אינו‬ ‫היצר‬ ‫התאוות‬ ‫כח‬ ‫לשבר‬ ‫רבה‬ ‫ועבודה‬ ‫מלחמה‬ ‫צריך‬ ‫לזה‬ ‫והדומה להם‬ ‫בצדיקים‪ ,‬כי כל יום שעבר ממנו חי וקיים לעד‪ ,‬וגם בעתיד בודאי כי יחיה‬ ‫ומטהרו‬ ‫מקדשו‬ ‫הוא‬ ‫ברוך‬ ‫הקדוש‬ ‫זה‬ ‫ידי‬ ‫על‬ ‫גדול‬ ‫וסיגוף‬ ‫עינוי‬ ‫הרע וזהו‬ ‫לנצח ולא ימות‪ ,‬כי גם במותו הוא חי באמת‪ ,‬רק הימים שעל פני הארץ‬ ‫כאמור‬ ‫ומתטהרים‬ ‫מתקדשים‬ ‫אנו‬ ‫המצות‬ ‫ידי‬ ‫על‬ ‫כי‬ ‫‪,‬‬ ‫מצוה‬ ‫עשה‬ ‫כאלו‬ ‫מתים ממנו כי לא יתלבש בהן הצדיק‪ .‬והיינו ויקרבו ימי ישראל למות‪,‬‬ ‫שנתת‬ ‫זה‬ ‫'‪,‬‬ ‫כו‬ ‫לו‬ ‫נתת‬ ‫לבו‬ ‫תאות‬ ‫וזהו‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫במצותיו‬ ‫קדשנו‬ ‫אשר‬ ‫והיינו הדה"ד כצל ימינו וכו'‪ ,‬ומזה ניכר שבח הצדיקים דבצדיקים אינו כן‬ ‫לאדם הבחירה שיעשה כתאות לבו‪ .‬וארשת שפתיו בל מנעת סלה‪ ,‬שלא‬ ‫ישמח משה‬ ‫כנ"ל‪.‬‬ ‫מנעת ממנו לדבר בשפתיו כרצונו‪ :‬כל זאת עשית לטובת האדם‪ .‬כי‬ ‫תקדמנו ברכות טוב‪ ,‬פירוש על ידי זה שהבחירה לאדם והיצר הרע מסיתו‬ ‫חשיבות התפילה של כל אחד‬ ‫והוא כובש את יצרו על ידי זה יקדמנו השם יתברך ברכות ושכר גדול על‬ ‫יהודה אתה יודוך אחיך‪ .‬או יבואר מלת 'אתה'‪ .‬כי ידוע שכל אדם צריך‬ ‫ידי השם הקדוש שם הויה ברוך הוא שהוא גימטריא טוב‪ ,‬והיינו אפילו‬ ‫להתחזק בלבו אמונה זאת‪ ,‬שבוודאי אין הקדוש ברוך הוא מואס חס‬ ‫בוודאי‬ ‫בגלות המר שהשם הוא בקטנות‪ ,‬כי לעתיד שיהיה השם בגדלות‬ ‫ושלום בשום תפילת עמו ישראל‪ ,‬אף שהקב"ה נקרא 'הגדול הגבור‬ ‫אין קץ וסוף להשפעתו‪ .‬וזהו הודו לה'‪ ,‬רצה לומר להשם הויה שמו הגדול‬ ‫והנורא'‪' ,‬לו דומיה תהלה'‪ ,‬אף על פי כן יקר בעיניו דיבורים של עמו‬ ‫נועם אלימלך‬ ‫יתברך שמו‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬אפילו ממי שהוא חס ושלום בדיוטא תחתונה‪ ,‬אף על פי כן‬ ‫מגיע מזה תענוג להבורא יתברך‪ .‬ואל יחשוב אדם‪ ,‬אם כן גדול כל כך‬ ‫מדת טובו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬מה לי להתפלל בלב נשבר ונדכה‪ ,‬בלא‬ ‫אסיפת חברים היא העצה להתחזק בעקבתא דמשיחא‬ ‫זה גם כן הקדוש ברוך הוא מקבל התפלה‪ .‬אסור לאדם לחשוב כך‪ ,‬כי‬ ‫האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים‪ .‬פעם‬ ‫ראוי לכל אדם שיחשוב הדברים ההם קודם כל תפלה‪ ,‬דהיינו כמה‬ ‫בא אחד מהחסידים החשובים אל רבינו מריז'ין זי"ע‪ ,‬וביקש ממנו‬ ‫מלאכים יש לו‪ ,‬אשר כל מלאך הוא שליש עולם‪ ,‬והם כגרגיר החרדל בפני‬ ‫שיאמר לו דברי חיזוק שיהיה לו תמיד לתועלת‪ ,‬אמר לו רבינו‪ :‬דע‬ ‫אופן אחד‪ ,‬והאופנים כנ"ל לפני חיה אחת‪ ,‬והחיות כנ"ל לפני כסא הכבוד‪,‬‬ ‫לך‪ ,‬דקודם ביאת המשיח יעמוד האמונה והדת כולה על חוט‬ ‫וכולם שואלים 'איה מקום כבודו'‪ ,‬ואתה בן אדם ישמעו אזניך מה שאתה‬ ‫השערה‪ ,‬והעצה להתגבר ע"ז יהיה על ידי אסיפת חברים מקשיבים‬ ‫מוציא מפיך‪' ,‬כולם אהובים כו' וכולם עושים באימה וביראה רצון‬ ‫בכל שבת קודש ולדבר מהצדיקים‪ ,‬ויהיה זה לתועלת לחיזוק הדת‬ ‫קוניהם'‪ ,‬מעתה יחרד האיש וילפת בעמדו להתפלל לפני מלך גדול כזה‪,‬‬ ‫והאמונה‪ .‬זהו שרמז יעקב לבניו‪ :‬האספו ואגידה לכם את אשר‬ ‫ומהראוי להזדעזע בכל אבריו‪ ...‬ומזאת התפילה מגיע להבורא ברוך‬ ‫יקרא אתכם באחרית הימים‪ ,‬יקרא הוא מלשון קר וצונן‪ ,‬באחרית‬ ‫הוא תענוג‪ ,‬הוא הגורם שפע בכל העולמות‪ ,‬כי הכל תלוי במעשה‬ ‫הימים היינו בעיקבתא דמשיחא‪ ,‬שאז תהיה קרירות גדולה בעניני‬ ‫תחתונים‪ ,‬על ידי תפילתינו ושירות ותשבחות שלנו‪ .‬ונמצא מזה ניכר גודל‬ ‫אמונה‪ ,‬התרופה ע"ז הוא על ידי האספו בשבת אחים ולדבר בעניני‬ ‫טובתו יתברך‪ ,‬שאף על פי שהוא מלך גדול כמו שאמרנו למעלה‪ ,‬אף על‬ ‫אמונה בד' ובמשה עבדו‪ .‬וסיים רבינו ואמר לאותו חסיד‪ :‬אני‬ ‫פי כן יקר בעיניו מאוד דיבורנו‪ ,‬הן בעסק התורה הן בעסק התפילה‪ .‬וכמו‬ ‫מתנה אתכם ג' דברים‪ :‬א‪ .‬שתזכרו את דבריי‪ ,‬ב‪ .‬שתקיימו את‬ ‫שיסד הפייט אשר אומץ תהילתך‪ ,‬ואביתה תהילה וכו'‪ ,‬והיא תהלתך‪.‬‬ ‫נר ישראל‬ ‫דבריי‪ ,‬ג‪ .‬שתספרו זאת ברבים‪.‬‬

‫ויחי‬

‫קדושת לוי‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫הצאצאים יתנו יקר לאבותיהם‬ ‫ויקרא בהם שמי‪ .‬עוד ירצה לשון יקר וגדולה‪ ,‬פירוש שיגיע באמצעותם‬ ‫יקר לשם אבות‪ ,‬והוא על דרך אומר גיל יגיל אבי צדיק‪ ,‬וכן הוא אומר‬ ‫עטרת זקנים בני בנים‪ ,‬וזה יהיה באמצעות הכנתם ההגונה ודרכם הישר‪,‬‬ ‫אור החיים‬ ‫עד שיגיע יקר לאבות אבותם‪.‬‬

‫חביב בעיני ה' הזכרת שמם של ישראל‬ ‫עוד ירמוז כי יהיה להם חיבוב הזכרת שמם לפני ה' כחיבוב הזכרת שם‬ ‫אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬וכמו כן תמצא שאמר הנביא הבן יקיר לי אפרים‬ ‫וגו' כי מידי דברי בו וגו'‪ ,‬הרי כי שמו של אפרים נתייקר בעיני ה'‪,‬‬ ‫אור החיים‬ ‫ומזכירו בחשק וחיבה יתירה‪.‬‬

‫מצפים לגאולה שיהיה בבחי' קורא לה והיא באה‬

‫ועיין מה שפירשו בפסוק הביאני אל בית היין‪ ,‬ואמר כי באמצעותה יהיה‬ ‫אור החיים‬ ‫לבושו שהוא כינוי למלכות‪ ,‬נכון אליו ללובשו‪.‬‬

‫שכר המגיע לאדם שמשבר תאותו‬ ‫יששכר חמור גרם כו' פירוש י"ש שכ"ר לאדם על ידי שהחמור הוא הגוף‬ ‫החומר החומד ומתאווה והאדם משבר כח תאוותו הוא גורם לו לשכר‬ ‫הגדול‪ .‬רובץ בין המשפתים פירוש הלשון שהוא רובץ בין המשפתים‬ ‫שהבחירה בידו לדבר בלשונו כרצונו‪ .‬וירא מנוחה פירוש ואדם משבר כח‬ ‫תאוותו ואין רואה רק שיהיה לו מנוחה מהתאווית והמחשבות זרות על‬ ‫ידי זה גורם לו‪ .‬כי טו"ב פירוש שיש לו השפעות משם הרחמים שהוא‬ ‫גימט' טוב‪ .‬וזהו ויחי יעקב בארץ מצרים פירוש על ידי שהיה משבר כח‬ ‫התאוויות היצר הרע הנקראים ארץ מצרים שהיא הקליפה על ידי זה היה‬ ‫לו חיות והשפעה מהשם הרחמים שהוא גימ' שבע עשרה כנ"ל וק"ל‪.‬‬ ‫נועם אלימלך‬

‫האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים‪ .‬יבואר עפ"י‬ ‫מ"ש בכתוב משכני אחריך נרוצה‪ .‬פי' אנו מתפללים להקב"ה להמשיך‬ ‫בדורינו עיקר עבודה היא התפילה‬ ‫אותנו אליו במדת החסד ואנחנו נרוצה אחריו‪ .‬כי בענין קנין משיכה הוא‬ ‫בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור‪ ...‬והנה איש הישראלי‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ב' אופנים‪ .‬הא' הכישה במקל והיא תבוא‪ .‬והב' קוראה לה והיא באה‬ ‫בהתקרבו אל העבודה זו תפלה‪ ,‬שהיא גדולה מכל דבר שבעולם‪,‬‬ ‫והנה באופן הראשון בבחי' הכישה במקל הנה כבר לקינו והוצללנו‬ ‫כדאיתא בספרים הקדושים‪ .‬ובפירוש איתא בגמרא במסכת ברכות‬ ‫בכובד הגלות המר‪ .‬אך אנו מצפים להיות הגאולה וישועה‬ ‫גדולה תפלה יותר ממעשים טובים‪ ,‬עיין שם‪ .‬ובפרט‬ ‫• פניני רש"י •‬ ‫באופן השנית בבחינת קוראה לה והיא באה‪ .‬וז"ש יעקב‬ ‫בדורינו העיקר הזדככות לבוא לידע אלהותו ועבדות‬ ‫‬‫גרם‬ ‫חמור‬ ‫יששכר‬ ‫אבינו את אשר יקרא אתכם באחרית הימים‪ .‬שהיה מתפלל‬ ‫השי"ת ‪ -‬העיקר הוא התפלה‪ ,‬מעת שבא הבעש"ט הקדוש‬ ‫‪ìáåñ úåîöò ìòá øåîç‬‬ ‫על אחרית הימים קודם ביאת הגואל שאין בנו עוד כח לסבול‬ ‫זצוק"ל הציץ וזרח אור התנוצצות קדושת התפלה בעולם‪,‬‬ ‫‪÷æç øåîçë äøåú ìåò‬‬ ‫היסורים מכובד הגלות המר‪ .‬הנה יקרא אתכם בקריאה‬ ‫מאור ושמש‬ ‫אל כל מי שרוצה לגשת לעבודת השי"ת‪.‬‬ ‫‪àùî åúåà ïéðéòèîù‬‬ ‫בעלמא ויהיה המשיכה אליו בקריאה והיא בבחי' הדעת ולא‬ ‫צריך שימחול בפה מלא‬ ‫‪ :ãáë‬ויט שכמו לסבול ‪-‬‬ ‫ע"י יסורים ח"ו‪ .‬אז השיבנו ה' אליך ונשובה בתשובה שלימה‬ ‫ויבך יוסף בדברם אליו‪ .‬תיכף שהזכירו לו אביו בכה לגודל‬ ‫תפארת שלמה‬ ‫חדש ימינו כקדם‪.‬‬ ‫‪:äøåú ìåò‬‬ ‫האהבה ונכמרו רחמיו‪ ,‬והנה אחיו בקשו ממנו מחילה‪ ,‬ולא‬ ‫כל השפעות טובות על ידי אחדות‬ ‫ביאר הכתוב שמחל להם‪ ,‬וכבר ביארו חז"ל שכל מי‬ ‫הפסוק‬ ‫‪.‬‬ ‫אביכם‬ ‫הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל‬ ‫שחטא לחבירו ועשה תשובה אינו נמחל לעולם עד‬ ‫הוא כולו מקשה‪ .‬ונראה לפרש הענין הוא כך‪ ,‬כי בהתאסף עדרי צאן‬ ‫שירצה את חבירו‪ ,‬ואף על פי שהזכיר הכתוב וינחם אותם וידבר על‬ ‫קדשים אל הצדיק‪ ,‬העיקר היא של אסיפה‪ ,‬שיהיו כולם באחדות אחד‪,‬‬ ‫לבם‪ ,‬שנראה בזה שהיה להם ריצוי מיוסף‪ ,‬מכל מקום לא ראינו שיזכיר‬ ‫ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד למצוא את השם יתברך‪ ,‬דכל בי‬ ‫הכתוב מחילה ביוסף ולא שיודה להם שישא פשעם וחטאתם‪ ,‬ואם כן‬ ‫גילוי‬ ‫עשרה שכינתא שריא‪ ,‬ובודאי אם יש יותר מעשרה‪ ,‬בודאי יש יותר‬ ‫מתו בעונשם בלא מחילת יוסף ואי אפשר להתכפר עוונם רק במחילתו‪,‬‬ ‫שכינה‪ .‬וכל אחד ואחד ישמע לחבירו‪ ,‬ויהיה קטן בעיני עצמו‪ ,‬ויהיה רוצה‬ ‫ועל כן הוצרך העונש להיותו כמוס וחתום להפקד אחר זמן בענין עשרה‬ ‫לשמוע איזה דבר מחבירו איזה בחינה האיך לעבוד את השי"ת והאיך‬ ‫רבינו בחיי‬ ‫הרוגי מלכות‪.‬‬ ‫למצוא את השי"ת‪ ,‬וכן כולם יהיו כך‪ .‬וממילא‪ ,‬כשאסיפה הוא על זה‬ ‫וע"כ יש לומר נוסח "הריני מוחל" בלב שלם שאומרים לפני קשעה"מ‪.‬‬ ‫הכוונה ‪ -‬אזי ממילא יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק‪,‬‬ ‫כל‬ ‫ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם ונמצא עמהם‪ ,‬ונפתח להם ממילא‬ ‫בזכות לימוד משניות מכניסו אשר לגן עדן‬ ‫ורחמים‬ ‫הישועות וכל הברכות וכל השפעות טובות ממקור הרחמים‪,‬‬ ‫מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך‪ .‬אשר היה עוסק בתורה‬ ‫מאור ושמש‬ ‫גדולים וחסדים טובים ומגולים נמשך על כנסת ישראל‪.‬‬ ‫ובמשנה יותר מאחיו‪ ,‬ולאחר פטירתו של אדם כשדנין אותו‬ ‫לגיהנם קורא לכל שבט ושבט שיצילהו ואין קול ואין עונה‬ ‫הגאולה תהיה ע"י עסק התורה‬ ‫וכשקורא לאשר משיב לו אשר‪ ,‬קראת מימיך משנה‪ ,‬אם אומר לו‬ ‫כבס ביין וגו' יתבאר על דרך אומרם ז"ל כי גלות ד' שבו יגלה הגואל‬ ‫הן‪ ,‬מיד מוציא אותו מגיהנם בזכות המשנה‪ ,‬וזהו שאמר הכתוב‬ ‫העצום צריך שתהיה ביד ישראל מצות עסק התורה‪ ,‬וזולת זה יתעכב‬ ‫מאשר שמנ"ה לחמו‪ ,‬אותיות משנ"ה‪ ,‬בשביל שקרא המשנה הוא‬ ‫יתן מעדני‪ ,‬ר"ל עדן של מעלה עכ"ל כו' לכן ניתן היו"ד באשר‬ ‫המלבין שינים לחבירו‬ ‫שהיה עסק במשנה שהיא תורה שבע"פ הרמוזה ביו"ד דהיינו‬ ‫ולבן שיניים מחלב‪ .‬אמר רבי יוחנן טוב המלבין שינים לחבירו יותר‬ ‫מלכות‪ ,‬ועי"כ נעשה שר להוציא רשעים שבגהינום כיון שעסקו‬ ‫ממשקהו חלב שנאמר ולבן שנים מחלב אל תקרי לבן שינים אלא‬ ‫מדרש תלפיות ענף אפוד בשם האריז"ל‬ ‫במשנה ודו"ק‪.‬‬ ‫בבלי כתובות קיא‪:‬‬ ‫לבון שינים‪.‬‬ ‫מבוא‪ ,‬ולזה רמז באומרו כבס וגו'‪ ,‬פירוש כי כוחו של המלך המצופה‬ ‫שילה שמו הוא בחינת עסק התורה שיתעסקו ישראל ביינה של תורה‪,‬‬

‫מאמרים מתוך ספר אודה ה' בכל לבב‬

‫להודות להשי"ת על כל פרט עד סוף ימיו‬ ‫וישתחו ‪ -‬בגימטריא מודים על בשורה טובה‪.‬‬ ‫אברהם את דבריהם וישתחו ארצה לה'‪.‬‬

‫בעל הטורים‬

‫וישתחו ישראל‪ .‬להודות לקונו על שחננו להשיג זה מאת בנו כענין ויהי כאשר שמע עבד‬

‫ספורנו‬

‫אף שהוא מחוסר ממשאלות לבו יהיה אשוריו ותהלותיו להשי"ת‪ ,‬ושעי"ז משפיע עליו כל טוב‬ ‫מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך‪ .‬ונוכל לומר‪ ,‬שהתורה הקדושה מורה לנו דרך האיך להמתיק הדינים בשרשם‪ ,‬בכדי להמשיך שפע וברכה‬ ‫דהנה העיקר הוא להאמין באמונה שלמה שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד‪ ,‬ולברך לבורא עולם ב"ה‬ ‫ממלך מלכו של עולם לעולמות התחתונים‪.‬‬ ‫על הרעה בשמחה ובטוב לבב ממש כשם שמברך על הטובה‪ ,‬ואפילו ח"ו כשהאדם הוא מחוסר ממשאלות לבו‪ ,‬אעפ"כ יהיה אשוריו ותהלותיו של אדם‬ ‫לבורא עולם ב"ה על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך‪ ,‬כמאמר הכתוב כל הנשמה תהלל יה‪ ,‬ודרשו רז"ל על כל נשימה ונשימה תהלל‬ ‫יה‪ ,‬ואעפ"י שהוא מחוסר ממשאלות לבו אעפ"כ יאמין באמונה שלמה שכלול בזה חסד ד' באתכסיא‪ ,‬בכדי לברך על זה בשמחה ממש‪ .‬ובזה‬ ‫האמונה והתהלה גורם שנמתקו הדינין בשרשם‪ ,‬שיזל מים הוא החסד‪ ,‬ממלך עולם מקור החסד‪ ,‬לבאי עולם‪ ,‬ויהיה כל השפעות טובות ומעדני מלך‬ ‫וזהו מאשר שמנה לחמו‪ ,‬מאש"ר הוא לשון תהלה‪ .‬שמ"נה הוא אותיות נשמה‪ ,‬גם לשון נשמה מורה על לשון שממה‬ ‫באתגליא על כל העולם‪.‬‬ ‫ושממון‪ .‬היינו כשאדם הוא מהלל לבורא עולם ב"ה על הנשמה המסורה בידו‪ ,‬אעפ"י שהוא שממה‪ ,‬לח"מו היינו שהוא מחוסר לחם וממשאלות לבו‪,‬‬ ‫בית עין‬ ‫אזי‪ ,‬והוא יתן מעדני מלך‪ ,‬היינו יכול ליתן ולהשפיע מעדני מלך וכל השפעות טובות לכל באי עולם‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫תשובה בלב ע"י עיון בתוה"ק‬

‫מקוה טהרה ונמשל לאש וכל אשר יבא באש‬ ‫באש יובא וטהר וימעט מכל התענוגים ויאכל‬ ‫רק כדי קיום גופו שלא יחלש כדי שיהיה לו כח‬ ‫לעבודת השם ולא ילך לשום סעודה וכ"ש‬ ‫לסעודת מריעות וישמור שבת בכל פרטיה‬ ‫ודקדוקיה ואם אפשר יתענה עכ"פ בכל שבוע‬ ‫יום אחד או עכ"פ כל יום בה"ב עד חצות‪.‬‬ ‫והעיקר הבכיה והוידוי וגדרים שלא יעשה זאת‬ ‫לעולם וד' יראה ללבב עכ"ל‪.‬‬

‫ועפ״י זה יובן נחיצת הלימוד בהלכות שבת‬ ‫לתיקון פגם זה‪ .‬כי תיקון הברית תלוי ביותר‬ ‫בס"ד‬ ‫בלימוד התורה‪ ,‬וביותר בלימוד התודה בעיון‪.‬‬ ‫עפ׬י מה ששמעתי מאדומור זצ׬ל בפי׫ דברי‬ ‫הזוה"ק שעל חטא שז"ל אינו מועיל תשובה‬ ‫משום דתשובה היא מלב כדכתיב ולבבו יבין‬ ‫ושב וגו׫‪ .‬ופגם שבזרע הוא במוח והרי הקלקול‬ ‫למעלה ממקום התיקון‪ .‬וכן מצאתי בס׫ זרע‬ ‫מלוקט מספר‬ ‫ביאור הלכה סי' תקע"א‬ ‫קודש‪ .‬וע"כ עיון הלכה שהוא במוח‪ .‬וכ"ש מי‬ ‫טעמו וראו כי טוב ה'‬ ‫שמחדש חידושים הרי התיקון ג"כ במוח‪,‬‬ ‫זמן תשובה‬ ‫נערך ע"י הרה"ג‬ ‫וימררו‬ ‫ובזוה"ק דבגלותא בתראה אתקיים בהו‬ ‫והנה הימים האלה ימי השובב��"ם‪ ,‬הנה מקובל‬ ‫ר' יוסף נחמיה הירשלער‬ ‫את חייהם 'בעבודה קשה' זו קושיא‪' ,‬בחומר' דא‬ ‫שליטא‬ ‫בידינו מן עיר וקדיש מרן האריז"ל [שער היחודים‬ ‫ק"ו‪' ,‬ובלבנים' דא ליבון הלכה‪' ,‬ובכל עבודה‬ ‫ריש פרק ד'] אשר סגולתן לתקן עון הברית‬ ‫בשדה' דא ברייתא‪' ,‬את כל עבודתם אשר עבדו‬ ‫ולהוציא ניצוצות הנדחות מתוך עמקי‬ ‫בהם בפרך' דא תיקו‪ .‬הרי דכמו שהיה התיקון‬ ‫הקליפות‪ ,‬והנה צריכין לזה התעוררות תשובה‬ ‫במצרים מפגם הוצאת שז"ל כידוע ע"י שיעבוד‬ ‫עילאה על ידי תעניות ויחודים המבוארים‬ ‫ועבודה גופנית‪ ,‬כ"כ נעשה התיקון ע"י יגיעה‬ ‫בדברי מרן הנ"ל‪.‬‬ ‫ועיון בלימוד התורה והטעם כנ"ל מפני‬ ‫בני יששכר‬ ‫שהתיקון הוא במוח‪ .‬ומעתה יובן שהלימוד ועיון בהלכות שבת שמצות‬ ‫תהילים מסוגל לתשובה‬ ‫שבת בעצמה היא תיקון על פגם הברית על אחת כמה וכמה שהלימוד‬ ‫ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה‪ .‬הנה הר׬ת מן ש׬מות בנ׬י‬ ‫הזה תיקון עצום לחטא זה‪.‬‬ ‫י׬שראל ה׬באים מ׬צרימה הוא השבי׬ם‪ .‬וסופי תיבות תהלי׬ם‪ .‬כי‬ ‫אגלי טל בהקדמה‬ ‫מסוגל לחטא ז׬ל ר׬ל‪ .‬ובפרט בימי השובבים לומר תהלים‪ .‬ואמרו משמו‬ ‫של הרב הקדוש מוהר׬ר מרדכי מטשערנאבל זלה׬ה שסגולה לזה‬ ‫עיקר התיקון ע"י לימוד תושבע"פ‬ ‫להתענות בעש׬ק ובשבת קודש יאמר תהלים וטוב לתיקון החטא הזה‪.‬‬ ‫ויקרא יעקב אל בניו וגו' האספו וגו'‪ .‬יש לרמז בכאן בהעיר לב ושום שכל‪.‬‬ ‫דברי יחזקאל שמות‬ ‫הנה ידוע דה' הוא בינה (מזוהר הקדוש ח"ג ר ב) ובינה לבא ובה הלב מבין (תקו"ז‬ ‫בהקדמה) ומשם ההבל יוצא דרך שית עזקין דקנה אל ה' מוצאות הפה שהוא‬ ‫ע"י בירור הניצוצות בא לשמחה‬ ‫בחינת ה' תתאה‪ .‬בסוד מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה (שם)‪.‬‬ ‫לבאר מאמר חכמינו ז"ל משנכנס אדר מרבין בשמחה‪ .‬כי עיקר השמחה‬ ‫וכשאחד מישראל פוגם ח"ו בה' מוצאות הפה היינו על ידי לשון הרע‬ ‫לאדם בהעלותו הנצוצות לעבודתו יתברך‪ ,‬שהנצוצות נעשים לאדם‬ ‫ורכילות ושאר דיבורים לא טובים ר"ל‪ .‬אזי מזה נמשך כל הרעות וכל‬ ‫שמעלה אותם כמו לבוש‪ ,‬ובזה מגיע לו השמחה‪ .‬וקודם אדר הוא שובבי"ם‬ ‫הצרות וחולשות ר"ל‪ .‬וכמו שכתוב בזוהר הקדוש (משפטים קכב א) על פסוק‬ ‫שהוא העת העלאת הנצוצות לקדושה‪ ,‬ומשהגיע אדר כבר הגיע העת‬ ‫נצור לשונך מרע ודריש מרע‪ ,‬לשון מרעין בישין יעויין שם‪ .‬וכולא הוא‬ ‫שהעלה אותם מקודם בשובבי"ם‪ ,‬ועתה באדר נעשים לו מלבוש‪ ,‬וגלל כן‬ ‫בגין דה' תתאה הוא כביכול בפרודא מבעלה וה' עילאה אינה משפעת‬ ‫נקרא שמו 'אדר' לשון מלבוש‪ ,‬כמו 'אדרת אליהו'‪ .‬וזהו מאמר חכמינו ז"ל‬ ‫משפעה אליה ומזה נמשך כל הרעות ר"ל‪ .‬וגם הפגם של ברית המעור בא‬ ‫'משנכנס אדר'‪ ,‬כשהגיע אצלו הלבוש מנצוצות הקדושים שהעלה‬ ‫מפגם ברית הלשון על פי הרוב ר"ל‪ .‬ועל פגם הברית תקנו קדמונינו ז"ל‬ ‫בשובבי"ם‪' ,‬מרבין בשמחה'‪ ,‬כי בא לו השמחה שהעלה אותם‪.‬‬ ‫להתענות ולעשות תשובה בימי פרשיות של שובבי"ם כידוע מספרים‬ ‫קדושת לוי חודש אדר‬ ‫הקדושים‪ .‬והנה הגם שנתמעטו כעת כח הדורות בעוונותינו הרבים ואינם‬ ‫יכולים לעשות סיגופים ותעניות כראוי עם כל זה מי שנוגע יראת ה' בלבבו‬ ‫עיקר התיקון ע"י שמירת הפה‬ ‫צריך להתאמץ בכל יכלתו ולעשות תשובה על זה החטא כי גדול הוא‬ ‫כי עיקר כל העבודה היא בפה‪ ,‬תורה ותפילה‪ ,‬ולזה צריך האדם לשמור פיו‬ ‫מנשוא‪ .‬ובפרט בימי פרשיות של שובבי"ם המסוגלים לכך‪ .‬ומהראוי לומר‬ ‫ולשונו על דרך שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו‪ ,‬דהיינו שמירת פיו‬ ‫ברכת תקע בשופר גדול‪ .‬בכוונות הראויים כמבואר בסידור האריז"ל‪ .‬גם‬ ‫ולשונו הוא שמירת נפשו‪ ,‬ולזה יש לו לאדם שמירה לפיו שיסתום שפתיו‬ ‫היהי רצון הכתוב שם קודם חתימת הברכה‪ .‬והכל ביראת ה' וברעותא‬ ‫מלדבר דברי הבאי ושקר ולשון הרע ורכילות‪ ,‬ולזה מרמז האות מ"ם‪,‬‬ ‫דלבא‪ .‬ועיקר התשובה הוא על ידי תורה ותפלה וצדקה כל אחד ואחד לפי‬ ‫שכשאדם רוצה לדבר האות הזה פותח פיו באות מ' וסותם פיו באות מ'‪,‬‬ ‫יכולתו ובפרט בלימוד תורה שבעל פה ולברר הלכה בליבון ובירור יפה‪ .‬בזה‬ ‫ולזה קראו זה מ' פתוחה וזו מ' סתומה‪ ,‬ועל זה רמזו לנו חז"ל‪ ,‬שכל תורה‬ ‫הוא מקבץ חלקי הטוב והניצוצין קדישין ומברר אותן מתוך הקליפות‬ ‫שבעל פה ניתן לנו בין ב' הממי"ן‪ ,‬דהיינו [שמתחיל] מ'אימתי קורין‪,‬‬ ‫להוציא בולעם מפיהם‪ .‬בסוד חיל בלע ויקיאנו וזהו עיקר התיקון של פגם‬ ‫ומסיים בשלו'ם‪ ,‬לרמוז לנו שכל פטפוטין בישין חוץ מפטפוטי דאורייתא‪.‬‬ ‫הברית‪ .‬כי לימוד תורה שבעל פה בכוונת הלב וביראת שמו יתברך הנכבד‬ ‫זרע קודש וארא‬ ‫והנורא‪ .‬וכל שכן מי שזוכה ללמוד תורה לשמה ממש ועל ידי תשובה‬ ‫כראוי מאסף ומייחד כל חלקי הטוב והניצוצין קדישין למקורן ולשורשן‬ ‫לה' תתאה ומייחד אותה בבעלה‪ .‬ולאשר שאחר כוונת הלב הן הן‬ ‫תיקון המידות וקדושת החושים‬ ‫הדברים לזה מייחד לבא לפומא‪ .‬היינו ה' עילאה לה' תתאה שהם בחינת‬ ‫שובבי"ם הם כמו עשרת ימי תשובה והוא זמן שמקובל התפילה בבחי'‬ ‫לב ופה כביכול‪.‬‬ ‫כמו עשרת ימי תשובה‪ .‬והנה כלל ענין שובבים הוא לתקן המדות‬ ‫אוהב ישראל‬ ‫ולקדש החושים‪.‬‬ ‫עמל התורה במקום סיגופים‬ ‫תולדות אהרן זיטאמיר‬ ‫ת"ח וכו' ‪ -‬עיין במ"ב וראיתי להעתיק פה מה שכתב השל"ה בשם ספר‬ ‫חרידים וז"ל שמצא בתוך ספרי המקובל האלקי חסידא קדישא הרב ר"י‬ ‫לוריא אשכנזי ז"ל בספר אחד כתיבת יד כל מה שתמצא בסיגופים כו' לא‬ ‫חיזוק התורה בימי שובבי"ם‬ ‫נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה אבל מי שתורתו אומנתו ויודע דעת‬ ‫ברבוי הלימוד בארנוהו‪ ,‬ועוד נכלל בזה שילמוד בעניני הקרבנות ועונשין‬ ‫ויראת ד' לא יחלש ולא יתבטל מלימודו אך יום אחד מן השבוע יתרחק‬ ‫כי אחז"ל כל הלומד תורה כאילו הקריב כל הקרבנות וביותר הלומד‬ ‫מבני אדם ויתבודד בינו לבין קונו ויתקשר מחשבתו בו כאלו כבר עומד‬ ‫בעניינם‪ .‬ואחז"ל תורה מכפרת מגני ומצלי ות"ח אין אש של גיהנום‬ ‫לפניו ביום הדין וידבר לאל ית' כאשר ידבר העבד אל רבו ובן אל אביו‪.‬‬ ‫שולט בו‪ ,‬והקובע לו ללמוד ערך ה' שעות בלא שום הפסק ודיבור בענין‬ ‫והעתיקו זה האחרונים‪ .‬וכעין זה כתב הח"א וז"ל דאפילו על עבירות‬ ‫אחר‪ ,‬ובלא ענין טעימה בעלמא‪ ,‬וע"ד תענית שעות‪ ,‬נ"ל שדבר זה הוא‬ ‫ידועים המבואר ברוקח שצריך להתענות לכפרה כמה ימים אם ת"ח הוא‬ ‫ענין נפלא המועיל ומזכך ומכפר ומביא אותו אדם לתשובה וכפרה‬ ‫ותורתו אומנתו אפילו בזה"ז לא יסגף עצמו כ"כ רק שישוב לפני ד' בלב‬ ‫מעולה‪.‬‬ ‫שלם ויבכה מקירות הלב וילמוד יותר מאשר היה רגיל כי התורה היא‬ ‫יסוד העבודה ח"ג פרק ה'‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫תיקון הגאולה‬

‫והתיקון של הגאולה היה בימים האלו של הפרשיות שובבי"ם שבהם נכתב‬ ‫הגאולה‪ ,‬והגאולה היתה על ידי שראה ית"ש שישראל יקבלו עליהם חוקיו‬ ‫ומשפטיו‪ ,‬לכן בפרשת בשלח כתיב שם שם לו חוק ומשפט‪ ,‬ובפרשת‬ ‫יתרו כתיב י' דברות הפירוש של חוק ומשפט‪ ,‬ובמשפטים כתיב ואלה‬ ‫המשפטים אשר תשים לפניהם‪ ,‬ולכן מסיים אז שובבי"ם‪ ,‬רק על שעיקר‬ ‫התיקון היה על ידי בנין המשכן‪ ,‬ובגלות משנחרב המשכן לכן מתענים גם‬ ‫כן בפרשת תרומה ותצוה בחודש העיבור‪ ,‬ונכתב לקמן בפרשת בא‬ ‫זרע קודש שמות‬ ‫הטעם עוד באריכות‪.‬‬

‫ע"י זכירת יציאת מצרים יוצאים משיקוע הטומאות‬

‫וזהו שבשבת קודש שבו באים לקדושה‪ ,‬אף שהיו משוקעים מקודם‬ ‫בטומאה‪ ,‬כמו שמצינו באדם הראשון ששבת היה מכפר עליו כמו‬ ‫שאמרו חז"ל (מדרש שוח"ט צב)‪ ,‬אומרים אז (בקידוש) תחילה למקראי‬ ‫קודש זכר ליציאת מצרים‪ ,‬פירוש שעתה נפתח לו שער ופתח והתחלה‬ ‫להיות מכאן ואילך נקרא קודש‪ ,‬אף שהיה משוקע מקודם בעבירות‪ ,‬והגם‬ ‫שלפי השכל והטבע אי אפשר זה‪ ,‬לזה אומרים זכר ליציאת מצרים‪ ,‬שהיינו‬ ‫גם כן משוקעים עוד במ"ט שערי טומאה וכמעט נשקענו רק שהשי"ת עשה‬ ‫לנו נס‪ ,‬והנס הזה הוא שער שבכל עת שנצרך לזה לצאת משיקוע הטומאה‬ ‫לקדושה‪ ,‬יוציא אותנו השי"ת על ידי הזכר של יציאת מצרים‪ ,‬ז'כר ל'יציאת‬ ‫מ'צרים ר"ת מז"ל‪ ,‬רומז כנ"ל דכיון שהנס הוא בג' ראשונות‪ ,‬ששם נפתח‬ ‫שער של הנס בשורש‪ ,‬ומשם בא להמדות מהמזל‪ ,‬שנוזל משם שפע‬ ‫ומשתלשל הנס לעולם הזה הגשמיי‪.‬‬ ‫זרע קודש ‪ -‬בא‬

‫עיקר הקדושה היא בעינים‬

‫ב' חדשים אלו‪ ,‬טבת שבט‪ ,‬הם ע"פ המובא מהאריז"ל נגד תרין עינין‪,‬‬ ‫העינים הם עיקר האדם‪ .‬צריכים מאד לשמור אותם מהסתכלות אסורה‪,‬‬ ‫וכמרומז במאמר חז"ל כלה שעיני' יפות כל גופה אינו צריך בדיקה‪ ,‬שמי‬ ‫ששומר את עיניו הריהו כבר בבחי' שומר ברי"ק‪ ,‬ולכן בב' חדשים הללו‬ ‫חלים שבועות השובבי"ם‪ ,‬שבהם התיקון לפגמי ברי"ק‪ .‬ורמז לדבר‬ ‫מאה"כ איה הקדשה היא בעינים‪ ,‬כלומר הכין הקדושה מצוי'‪ ,‬היא‬ ‫דברי שמואל‬ ‫בעינים‪ ,‬בשמירת העינים מראות ברע‪.‬‬

‫עיקר התיקון לשעבד הילוכו בדרך התורה‬

‫וממוצא הדברים הנה ימי השובבי"ם ת"ת הם זמן התיקון לחטא הידוע‪,‬‬ ‫ויש שמתענים ועושין סיגופים‪ ,‬מוטב שיאמר כל אחד לנפשו מוטב‬ ‫להשתעבד בביתה של תורה ולצמצם את כל מעשיו ותהלוכותיו שיהיו‬ ‫בדרך התורה ולא להשתעבד לתעניתים וסיגופים‪ ,‬כמו שהגיד כ"ק זקיני‬ ‫האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק שההילוך בדרך התורה הוא הגדול‬ ‫שבסיגופים לגוף‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬ומובן שהאיש השם שכמו להשתעבד לתורה‪ ,‬הן‬ ‫ביגיעת הלימוד והן בצמצום תהלוכת מעשיו עפ"י דרכי התורה‪ ,‬מועיל‬ ‫שם משמואל‬ ‫יותר מכל סיגופי הגוף‪.‬‬

‫השבתים של שובבי"ם הם התיקון‬

‫השבתים של שובבי"ם המה תיקון למי שצריך תיקון‪.‬‬

‫הזובח את יצרו ע"י התורה אי"צ לתעניתים וסיגופים‬

‫הן אמת שדברי הרוקח דברי קבלה‪ ,‬והרי הוא נתן תשובת המשקל‪ ,‬אומר‬ ‫אני שודאי נחוץ הוא לבעל תשובה כדי לשבור לבו הזונה שיוכל להתחרט‬ ‫בלב שלם‪ ,‬וכל זמן שלא נשבר לבו אי אפשר להיות החרטה בלב שלם‬ ‫בלי ערמה‪ ,‬וכל זה מן הסתם‪ ,‬אבל מי שיוכל לזבוח יצרו על ידי התורה‪,‬‬ ‫שכבר העידו חז"ל שאם אבן הוא נמוח‪ ,‬וגם התורה מתשת כח‪ ,‬לזה אני‬ ‫מיקל מאוד בתענית וסיגופים‪ ,‬אבל החרטה ושבירת הלב והבכי זה נחוץ‬ ‫מאוד‪ ,‬והמרבה בבכי במסתרים משובח‪.‬‬ ‫שו"ת נודע ביהודה מהדו"ק או"ח סי' לה‬

‫אף אם עדיין לא תיקן נפשו לגמרי לא יבטל מלעשות מצות‬

‫באמת כל אדם אפילו עדיין לא תיקן לגמרי‪ ,‬אם קיבל עליו לתקן‪ ,‬אין לו‬ ‫להתעצל ולומר מי אני ליחד יחודים‪ ,‬הלא אני מלא בפגמים‪ ,‬והאיך ישרה‬ ‫קדושה במלא פגימות‪ ,‬דחס ושלום לומר כן רק אדרבה אם עשה חבילות‬ ‫עבירות יעשה כנגדן מצות‪ ,‬הגם שאין המצות חשובות מאיש בעל‬ ‫עבירות כמו מצדיק גמור‪ ,‬עם כל זאת לא יבטל מלעשות מצות‪ ,‬ויגלה טוב‬ ‫מחשבתו אשר אהבתו להשם יתברך ויתעלה ועושה כל מה דאפשר‪,‬‬ ‫והתיקון הוא מעט מעט‪ ,‬עד אשר יזכה להתקן לגמרי‪ ,‬ואז יעשה המצוות‬ ‫כמו צדיק גמור‪.‬‬ ‫דברי חיים תרומה ד"ה בפסוק ויקחו‬

‫עיקר תענוג להשי"ת הוא שמתגברים על יצר הרע‬

‫אם לא היה לאדם יצר הרע אשר אורב על נפשו תמיד ומסית אותו אחר‬ ‫תאות נפשו לעשות הרע בעיני ה' לא היה שום חידוש במה שהאדם עובד‬ ‫ה' ולא היה התענוג גדול כל כך אצל הבורא יתברך שמו‪ .‬וכמו על דרך‬ ‫משל‪ ,‬בעבד שעובד את אדוניו שאין שום חידוש בעבודה זו‪ ,‬כי אין לו‬ ‫שום רשות ובחירה שלא לעבוד אותו לכן אין האדון מקבל תענוג כל כך‬ ‫מעבודתו‪ ,‬כי בהכרח הוא עובד אותו‪ .‬מה שאין כן בבן הנאהב אשר לו‬ ‫ניתן הבחירה אם לעבוד את אביו או וכו' וגם יש לו מסית ומדיח אותו‬ ‫לעבור על רצון אביו ואף על פי כן הבן החכם אינו פונה לבו כלל לדברי‬ ‫המסית ומדיח הנ"ל‪ ,‬אלא אדרבה כל מגמת חפצו ורצונו לעשות רצון אביו‬ ‫ומקבל עליו עול מלכותו ועושה עבודתו בשלימות מרוב שמחה אזי אביו‬ ‫המלך מקבל תענוג גדול מזה במה שבנו החכים מאד להיות בוחר בטוב‬ ‫לעבוד עבודתו ולמאוס ברע‪ .‬כמו כן אנחנו עמו בני ישראל הנקראים בנים‬ ‫למקום אשר לנו ניתנה הבחירה ויש לנו יצר הרע מסית ומדיח מדרכי ה'‬ ‫ואף על פי כן אנחנו מקבלים עול מלכותו בתורה ומצוות לעבוד עבודת ה'‬ ‫מזה נתרבה ונתגדל כבוד ה'‪.‬‬ ‫קדושת לוי שלח‬

‫אש התורה מכבה אש היצר הרע‬

‫ולזה בתקופה זו של יסוד אש‪ ,‬מהראוי לאחוז בדרכי התשובה לתקן מדת‬ ‫יסוד ולבטל התאוות‪ ,‬ולהתחזק ביראת ה' על ידי התמדת התורה‪ ,‬כי זה‬ ‫עיקר התשובה שבתורה הנמשלה לאש מבטל כח היצר הרע‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין‪ ,‬ואש התורה מכבה אש היצר הרע‪.‬‬

‫בית אהרן ליקוטים‬

‫זרע קודש ‪ -‬בא‬

‫מאמרים מתוך ספר אודה ה' בכל לבב‬

‫סליחת עוונות ע"י הודאה‬

‫קחו עמכם דברים ושובו אל יהוה אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו‪ ,‬פרש"י דבר אחר וקח טוב וקבל הודיה מאתנו שנאמר‬ ‫טוב להודות לה'‪ .‬ונשלמה פרים‪ ,‬שהיה לנו להקריב לפניך נשלם אותם בריצוי דברי שפתינו‪:‬‬ ‫רש"י הושע פי"ד ג‬

‫הפה של האדם נברא רק להודות לה'‬ ‫כתוב בספר הכוונות ד' זכירות הם והם א' זכירת מתן תורה כמה שנאמר זכור את יום אשר עמדת וגו'‪ .‬ב' זכור את אשר עשה לך עמלק‪ .‬ג' זכור‬ ‫את אשר עשה ה' למרים וגו'‪ .‬ד' זכירת מצרים‪ .‬והד' זכירות אלו יכוין‪ .‬כשיאמר ובנו בחרת יכוין במעמד הר סיני שאז בחר בנו מכל עם וקרבנו‬ ‫לקבל ת ורתו‪ .‬לשמך הגדול יכוין מעשה עמלק כי אין השם מלא עד שימחה שם עמלק‪ .‬להודות לך יכוין שהפה והלשון נבראו כדי להודות ולהלל‬ ‫שמו ולא לדבר לשה"ר ובזה יזכור מעשה מרים‪ .‬וזכירת מצרים יכוין בפרשת ציצית בפסוק אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫מגן אברהם סי' ס' סק"א‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫גיליון מס' ‪ 211‬׀ פרשת ויחי‬ ‫תשע"ז שנה ד'‬ ‫גליון זה נודב לזכות‬ ‫רבינו הגדול מרן ראש הישיבה‬ ‫רבי אהרן יהודא ליב בן גיטל פיגא לרפו"ש‬ ‫והן קל כביר לא ימאס תפילת רבים‬

‫דבר העורך ‪‬‬

‫פשט על הפרשה ‪‬‬

‫"וישתחו ישראל על ראש המטה” )מז‪ ,‬לא(‬ ‫מפרש"י ד"א על ראש המטה על שהיתה מטתו שלימה ולא היה בה רשע‬ ‫שהרי יוסף מלך הוא ועוד שנשבה לבין הגוים והרי הוא עומד בצדקו‪ .‬וקשה‬ ‫למה דוקא עתה הודה להקב"ה על כך והלא כבר הי' י"ז שנה במצרים וראה‬ ‫שיוסף עומד בצדקו‪ .‬וי"ל עפ"מ דאיתא בפסיקתא )סי' ג'( שבכל השנים לא הי '‬ ‫יוסף רגיל לבוא לאביו כי לא רצה להתייחד עמו שמא ישאלנו יעקב היאך‬ ‫הורד למצרים ויצטרך לספר לו שאחיו מכרוהו ויקללם יעקב‪ ,‬ורק עתה‬ ‫שנפגש עמו בארוכה וביחידות עמד יעקב על כך וראה לנכון את התנהגותו‬ ‫וצדקתו ואז הודה להשי"ת‪ ,‬והוא כעין ברכת הראיה שרק כשרואה מברך‪.‬‬ ‫"וירא מנוחה כי טוב וגו'" )מט‪ ,‬טו(‬ ‫עני העוסק בתורה אין בזה כ"כ רבותא אבל על יששכר העידה התורה וירא‬ ‫מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ואעפ"כ ויט שכמו לסבול עול תורה ויהי‬ ‫למס עובד וזה הוכחה שמכיר ערך התורה‪ .‬ר' אפרים פוטולסקי ז"ל בשם מרן‬ ‫החזו"א זצ"ל‪.‬‬ ‫)טעמא דקרא(‬

‫עלי שי"ח ‪‬‬ ‫"הפיגוע שהיה בצום"‬ ‫בתחילת השבוע‪ ,‬נזדעזעו אמות הסיפים על השמועה הנוראה‪ ,‬שבירושלים עיר‬ ‫הקודש ת"ו נרצחו יהודים ונפצעו רבים על ידי ישמעאלי בן עוולה שביצע פיגוע על‬ ‫ידי אוטו בו נהג‪ ,‬דרס ולא חמל ובאכזריות נוראה קיפד את חייהם‪ .‬מעניין מאוד‬ ‫לציין‪ ,‬כי באותו יום היה זה עשרה בטבת‪ ,‬היום בו גבר המצור על ירושלים עיר‬ ‫הקודש והיה התחלת הפורענות‪.‬‬ ‫וידוע‪ ,‬כי החתם סופר )תורת משה‪ ,‬דברים‪ ,‬בסופו‪ ,‬בדרשות ח' טבת תקפ"א( כותב‪ :‬כל דור‬ ‫שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו‪ ,‬נמצא שבכל שנה ושנה נתחדש‬ ‫החורבן‪ ,‬וזהו בכל שנה בהגיע יום עשרה בטבת‪ ,‬שאז התחיל למעלה משפט החורבן‪,‬‬ ‫כמו כן בכל דור ודור יושבין בית דין של מעלה וגוזרין החורבן של כל שנה ושנה‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫הרי לכאורה‪ ,‬כי יום הצום של עשרה בטבת הוא חמור מאוד וסימנא מילתא היא‪,‬‬ ‫שאירע ביום זה פורענות כה קשה בימינו בירושלים עיה"ק‪ ,‬העיר בו היתה משוש כל‬ ‫הארץ ‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬שלחנו את הדברים לפני מרן שליט"א‪ ,‬והתעניין אימתי היה הפיגוע וכו' ואחר‬ ‫כך אמר‪ :‬אמנם יום תענית עשרה בטבת חמור משאר התעניות‪ ,‬עי' ב"י סי' תק"נ‬ ‫מש"כ בשם האבודרהם‪ ,‬אבל לא שמענו שהוא יום גרוע משאר הימים‪ ,‬ובכל דור‬ ‫ודור עומדים עלינו לכלותינו וה' מצילנו מידם‪.‬‬

‫מכתב ממרן שליט"א למתכנסים בועידת החינוך שהתקיימה השבוע‬ ‫לכבוד המחנכים מצדיקי הרבים המזהירים ככוכבים העוסקים במלאכת שמים החינוך הטהור‬ ‫של ילדי ובחורי ישראל‪ ,‬המתאספים לכינוס לש"ש ב'ועידת החינוך'‪.‬‬ ‫‪,‡ „ ˙Ó„˜ÓÎ ‰¯‰Ë· χ¯˘È ȯÂÁ·Â È„ÏÈ Í ÈÁ ˙¯ÈÓ˘Ï ˙ÂȯÁ‡‰ ˙ÏËÂÓ ÌÈÎ ÁÓ‰ ÏÚ ‰ ‰‬‬ ‫‪Í ÈÁ· ÂÓ‚ÙÈ È˙Ï·Ï ¯˙ÂÈ· ˙ ÎÂÒÓ ˙ÂȈӉ ˙ÂÚ¯ ˙ÂÁ¯ È ÙÓ ¯Ó˘Ó ÏÎÓ ¯ÂÓ˘Ï Ì‰ÈÏÚÂ‬‬ ‫‪.¯Â‰Ë‰‬‬ ‫‪„ÓÏÓ ˙Âȉ ÌÈȯ˜ÈÚ ¯˙Âȉ ÌÈ„ÈÒÙÓ‰ ÔÓ ‡"ÂÊÁ‰ Î"˘ÓÎ ,ÂÈ˙„ÈÓ· ÌÏ˘ ˙ÂÈ‰Ï Í ÁÓ‰ ÏÚÂ‬‬ ‫‪.'ÂÎ ÌÈÏÂÙÎ ÂÈ˙„ÒÙ‰ ÌÏ˘ È˙Ï·‰ Í ÁÓ‰ ,ÂÈ˙„ÈÓ· ÌÏ˘ È˙Ï· ÌÈ·¯Ï‬‬ ‫‪ÏÚ˘ ¯"·˘˙ ÌÚ ˜ÂÒÈÚ· ˙ÂȯÁ‡‰ „·ÂΠ'ÈÏÚ‰ Èί„· ÔÂ„Ï ˙ÂÙ҇ȉ‰ ˙Â·È˘Á ‰·¯ ‰Ó Î"Ú‬‬ ‫‪.„ÓÂÚ ÌÏÂÚ‰ ̉ÈÙ Ï·‰‬‬ ‫ויזכו המחנכים לברכה והצלחה רבה בשליחותם ויזכו לקדש ש"ש ולגדל דורות של צדיקים ת"ח‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪‰·ÈÁÏ ‰ÎÂÊ ‡·‡ Ï˘ ‡˙¯·Á‰‬‬ ‫הדברים שלהלן הובאו בספר החדש 'בית‬ ‫אמי' שנכתב ע"י בתו של רבינו שליט"א‪:‬‬ ‫גם ידידיו של אבא או אלו שלמדו עמו‬ ‫בחברותא היו מוכרים לסבא‪ ,‬וזכו להתקרב‬ ‫אליו בעקבות הקשר ההדוק בין אבא‬ ‫לסבא‪.‬‬ ‫אחד מהם הוא רבי ישראל יפת‪ .‬הוא היה‬ ‫בחור צעיר בישיבת פוניבז'‪ ,‬כשדפק ביום‬ ‫בהיר אחד אל דלת ביתנו ואמר לאמא‬ ‫בפשטות‪" :‬נפשי חשקה בתורה‪ ,‬ועל כן‬ ‫רוצה אני ללמוד עם הרב בחברותא"‪.‬‬ ‫אמא נכנסה לאבא ואמר לו‪" :‬בחור אחד‬ ‫נפשו חשקה בתורה רוצה ללמוד עמך"‪.‬‬ ‫אבא הורה להכניסו‪ ,‬תהה על קנקנו דקה‬ ‫או שתיים והשיב בחיוב‪ .‬מאז למדו יום‪-‬‬ ‫יום במשך כשמונה שנים רצופות‪) ...‬שנים‬ ‫רבות לאחר מכן‪ ,‬כשהיתה רעייתו מבקרת‬ ‫אצל אמא‪ ,‬ביקשה אמא להנות אותה‪ ,‬ועל כן‬ ‫היתה קוראת לעומתה‪ ,‬כמשחזרת את‬ ‫הפגישה הראשונה‪' :‬נפשו חשקה בתורה‪...‬‬ ‫נפשו חשקה בתורה‪('...‬‬ ‫בסיום לימודם היומי היה אבא יוצא אל‬ ‫הכולל‪ .‬בדרך היה נכנס לבקר את סבא‬ ‫כשישראל הבחור מתלווה אליו‪ .‬כך זכה‬ ‫ישראל לחיבה מיוחדת מצד סבא‪.‬‬ ‫פעם ביקש חברו של ישראל יפת לרכוש‬ ‫את כל ספרי 'קהילות יעקב' שחיבר סבא‪.‬‬ ‫סבא היה נמנע מלמכור סטים שלמים כדי‬ ‫שלא ישכבו הספרים בארון‪ ,‬אלא היה מוכר‬ ‫רק את הכרך על המסכת שבה עסק הקונה‬ ‫באותו זמן‪ .‬אותו חבר ביקש מישראל‬ ‫שיפעיל בעבורו 'פרוטקציה' אצל סבא כדי‬ ‫שימכור לו סט שלם‪ .‬ואכן‪ ,‬הדבר עלה‬ ‫בידו‪...‬‬ ‫באותה שעה לא היה הסכום הדרוש בידיו‬ ‫של הבחור‪ ,‬ועל כן ישראל יפת כתב בעבורו‬ ‫שטר ערבות לפירעון החוב ומסרו לסבא‪.‬‬ ‫אחר כחודשיים הגיע הבחור ושילם את‬ ‫חובו‪ ,‬אולם סבא שכח להחזיר את השטר‪,‬‬ ‫ולישראל לא היה נעים לבקש‪...‬‬ ‫כעבור מספר ימים‪ ,‬בשעה שאבא וישראל‬ ‫למדו את לימודם הקבוע‪ ,‬נשמעו לפתע‬ ‫נקישות מקלו של סבא‪ ,‬המטפס בכבדות‬ ‫במעלה המדרגות לביתנו‪ .‬הוא התנשם‬ ‫והתנשף עקב מאמץ ההליכה‪ ,‬הושיט‬ ‫לישראל את השטר ושח לו בצער רב‪" :‬אוי‬ ‫ואבוי! הלוא אסור להשהות שטר פרוע‬ ‫בבית! אוי לי שעברתי על איסור זה!"‬ ‫בברכת שבת שלו ם‬ ‫יצ ח ק גולדשטוף ) ב " ב (‬


‫מעניני הפרשה ‪‬‬

‫"זבולון לחוף ימים ישכון"‪" ...‬יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים‪ ....‬ויט שכמו לסבל"‬ ‫בענין החזקת תורה ‪ -‬ישכר וזבולון‬

‫)מ"ט‪ ,‬יג‪,‬יד‪,‬טו (‬

‫‪Ì˙‚¯„ - ‰¯Â˙ ȘÈÊÁÓ‬‬ ‫הנה מובא בשם הגר"ח מוולאז'ין זצ"ל שאמר‪ ,‬שאף שאמרו חז"ל כי גם התומך תורה זוכה לישב בישיבה של מעלה‪ ,‬מ"מ‬ ‫יש הבדל ביניהם‪ ,‬כי העניין של "שפתותיו דובבות בקבר" שייך רק בלומד עצמו‪ .‬וזה פירוש הפסוק בקהלת )ז'‪,‬י"ב( "כי בצל‬ ‫החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה את בעליה" ‪ -‬כלומר‪ ,‬יתרון הת"ח עצמו )אשר הוא "יודע" את התורה( על‬ ‫התומך‪ ,‬שגם לאחר מותו תחיה אותו כאן בעוה"ז ששפתותיו דובבות בקבר‪) .‬עיין בספר טל"א בשם מרן הגרי"ז זצ"ל(‪.‬‬ ‫ואמר רבינו שליט"א‪ :‬ה"חפץ חיים" אמר שבעוה"ב יבין האדם את התורה אף שלא הבין כאן‪ ,‬ומי שלמד כאן ילמד גם‬ ‫שם‪ ,‬ומה שלא למד כאן לא ילמוד שם כלל‪.‬‬ ‫ש‪ .‬במסכת סוטה )ז'‪,‬ב'( איתא‪" :‬ידיו רב לו ‪ -‬לא הוה קא סלקא ליה שמעתא אליבא דהילכתא"‪ ,‬וכי בעולם האמת שייך‬ ‫תורה שאינה של אמת?‬ ‫ת‪ .‬שם לומדים תורה כמו שלומדים כאן‪ ,‬ולא יותר‪ ,‬ואם כאן יש תורה שלא להלכתא ‪ -‬גם שם כן‪.‬‬ ‫ש‪ .‬יהודי מארה"ב רגיל לנדוב ממון רב לישיבה מסויימת‪ ,‬ומאז נכסיו נופלים‪ ,‬היהודי חושש שמא הדבר נובע מעין הרע‪.‬‬ ‫ת‪ .‬לא יתכן שיהא ניזוק משום המצוה‪.‬‬ ‫"‚„‪"‰˘ÚÓ‰ ÏÂ‬‬ ‫אמרתי לרבינו שליט"א מה ששמעתי שהגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל התרים גביר אחד שנתן נתינה הגונה‪ ,‬ואמר לו‬ ‫הגביר‪ :‬אני עובד על הכסף ונותן מזה‪ ,‬ואתה לא עושה כלום‪ ,‬ועוד אומר "גדול המעשה יותר מן העושה"‪ ...‬ענהו הרב‬ ‫אברמסקי‪ :‬כשדפקתי בדלת אצלך‪ ,‬לא דפקתי בדלת‪ ,‬היו לי דפיקות בלב‪ ...‬ועל זה משלמים ל" ְמ ַע ֶשׂה"‪...‬‬ ‫תשובה‪ :‬אני אמרתי פעם דרך אחרת מדוע "גדול המעשה יותר מן העושה" )ב"ב ט'‪ ,‬א'(‪ ,‬כי הנותן מרגיש שנתן משהו‪,‬‬ ‫והמקבל מרגיש שקיבל‪ ,‬אבל אצל ה"מעשה" ‪ -‬הנותן מרגיש שנתן‪ ,‬והמעשה לא מרגיש שקיבל‪ ,‬וזו הרגשה לא נעימה‪ ,‬לכן‬ ‫גדול המעשה יותר מן העושה‪.‬‬ ‫˘‪˙ˆӷ ˙ÂÙ˙Â‬‬ ‫ש‪ .‬אם יש שותפות יששכר וזבולון על "מצוות"‪ ,‬כגון הרוצה ללמוד מצות מילה‪ ,‬וזה עולה כסף‪ ,‬ואחר יתן לו כסף‪ ,‬שיהיה‬ ‫יששכר וזבולון על זה? הנה ה"חפץ חיים" כתב שענין יששכר וזבולון הוא בתורת "שותפות"‪ ,‬שהוא רוכש על ידי כך חלק‬ ‫בתורה הנלמדת‪ ,‬ולכן מסיק ה"שיטה מקובצת" )כתובות נ'‪,‬א'( שלהחזקת תורה מותר וגם מחוייבים להפריש יותר מחומש‪,‬‬ ‫ולא שייך בזה כלל תקנת אושא ‪ -‬שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש‪ ,‬ומשום שלהחזקת תורה אינו נותן בתורת "צדקה"‬ ‫אלא בתורת "שותפות"‪.‬‬ ‫ת‪ .‬זכות תהיה לו‪ ,‬אבל ענין יששכר וזבולון כתוב רק על "תורה"‪ ,‬ואי אפשר להוסיף עלה‪.‬‬ ‫יש במדרש שכאשר הקריבו הנשיאים קרבנם‪ ,‬בא ראובן ושאל‪ :‬בכור אני‪ ,‬ומדוע יהודה קודם? ענהו משה כי יהודה הוא‬ ‫מלך‪ ,‬ושוב בא ושואל מדוע יששכר קודם‪ ,‬וענהו הוא ת"ח‪ ,‬ובא שוב ושואל מדוע זבולון קודם וענהו כי אלמלא זבולון‬ ‫יששכר לא ילמד‪.‬‬ ‫ש‪ .‬בספר "פרשת דרכים" כתב שזבולון דין ת"ח עליו ואסור לנדותו‪ ,‬וראייתו מתודוס איש רומי שלא נידוהו )פסחים נ"ג‪,‬‬ ‫א'(‪ ,‬אכן שם בזיון הוא לנדותו אבל האם יש דין כבוד אליו‪ ,‬ומאידך‪ ,‬שלא לנדות צריך דין ת"ח‪ ,‬וע"כ שדינו ת"ח‪ ,‬וה" ה‬ ‫לכבוד‪.‬‬ ‫ת‪ .‬מחז"ל גבי זבולון משמע שחייבים בכבודו‪.‬‬ ‫˘‪ÔÈÈÎÊ È‡Ó· ÌÈ‬‬ ‫אמרתי לרבינו מה שסיפר לי רבי חיים שינקר שאשת הגה"צ ר' שלמה בלוך זצ"ל סיפרה לו‪ ,‬שפעם רצה בעלה לעודדה‬ ‫ולקחה להח"ח זצ"ל‪ ,‬ואמר לה הח"ח‪ :‬תדעי‪ ,‬שכאשר צדיק בא לשמים עושים חגיגה גדולה לכבודו‪ ,‬ואותה חגיגה עושים‬ ‫גם כאשר האשה באה‪...‬‬ ‫ואמר רבינו‪ :‬הרי אשת חבר כחבר‪ ,‬וגם לאחר פטירת החבר‪ ,‬עיין שבועות )דף ל' ע"ב( בתד"ה והאמר‪.‬‬ ‫ש‪ .‬בגמרא )ברכות י"ז‪ ,‬א'( אמרו נשים במאי זכיין וכו'‪ ,‬האם היא מקבלת שכר שוה בשוה עם בעלה?‬ ‫ת‪ .‬במסכת סוטה )כ"א‪,‬א'( איתא "מי לא פלגאן בהדייהו"‪ ,‬והיינו שזה פלגא ופלגא‪ .‬וראיתי בחיד"א שהקשה‪ ,‬דהנה‬ ‫כשעושה הסכם יששכר וזבולון ‪ -‬פלגא עליו ופלגא על זבולון‪ ,‬ואשתו גם פלגא‪ ,‬א"כ מה נשאר לו? וכתב שחצי שלה הוא‬ ‫מתנה וזה לא יורד‪.‬‬ ‫ש‪ .‬וכי מיששכר וזבולון יורד לו חצי?‬ ‫ת‪ .‬יש שאלה גדולה בזה‪ ,‬אחד חיבר ספר שלם ע"ז‪ ,‬ואמרו בשם החזו"א שאמר מה נפק"מ אם יורד חצי או לא‪ ,‬העיקר‬ ‫צריך לעשות רצון ה'!‬ ‫ש‪ .‬שמעתי ממרן הגרא"מ שך זצ"ל בשם הגר"א שאמר שגם אם בשביל מצוה היה גיהנום ובשביל עבירה היה גן עדן‪ ,‬היה‬ ‫עושה מצוה כי זה רצון ה'‪ ,‬א"כ מה היא קושיית החיד"א‪ ,‬ומה לי שאין שכר?‬ ‫ת‪ .‬החיד"א לא שואל מה יש לו מזה‪ ,‬רק שדן אם זה באמת כך‪.‬‬ ‫‪‚"ÓÙ‰ ÌÚ ‰˘ÚÓ‰‬‬ ‫סיפר רבינו‪ :‬היה גביר אחד שהיה מחזיק בממונו את ה"פרי מגדים"‪ .‬פ"א שאלו בענייני מסחרו‪ ,‬והבין הפמ"ג כי אם יענהו‬ ‫פ"א ישאל תמיד‪ ,‬והשיבו‪ :‬איני יודע‪ .‬שוב שאלו בענייני שידוכין‪ ,‬וגם אז ענה‪ :‬איני יודע‪ .‬בפעם הזאת כבר חרה לו לגביר‬ ‫ושאל את הפמ"ג‪ :‬האם אני משלם לך על מה שאינך יודע‪ ...‬ענהו הפמ"ג‪ :‬שוטה שכמותך‪ ,‬אם היית צריך לשלם לי על כל‬ ‫מה שאיני יודע ‪ -‬כל אוצרותיך לא יספיקו עבורם‪ ,‬אתה משלם על המקצת שאני כן יודע‪...‬‬ ‫)דרך שיחה(‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫כשראהו החזון איש אורו עיניו ואמר לו‪" :‬לייזרקה‪ ,‬לאן ברחת?‬ ‫רציתי לומר לך דבר מה ונעלמת‪ "...‬במר ליבו שב הבחור ופרץ בבכי‬ ‫מחודש‪" :‬אינני מבין מה הרב רוצה ממני?" גמגם מתוך הבכי‪.‬‬ ‫תעלומת דברי החזו''א שנאמרו לרבי אלעזר צדוק טורצ'ין זצ"ל‬ ‫הרב ישראל מאיר שושן‬ ‫ֹלהים ֲא ֶשׁר ִה ְת ַהּלְ כּו ֲאב ַֹתי לְ ָפנָ יו'' (בראשית מ''ח‪ ,‬ט''ו)‬ ‫''ה ֱא ִ‬ ‫ָ‬ ‫יעקב מברך את יוסף ומדגיש לו‪ ,‬אבותי הקדושים‬ ‫אברהם ויצחק הלכו תמיד לפני האלוקים‪ .‬בכל‬ ‫פסיעה הם ראו את הריבונו של עולם‪.‬‬ ‫בשולחן ערוך אורח חיים מובא מיד בסעיף‬ ‫הראשון‪ ,‬כיצד צריך היהודי לחיות‪.‬‬ ‫אומר הרמ"א‪" :‬שיויתי ד' לנגדי תמיד‪ .‬הוא כלל גדול בתורה ובמעלות‬ ‫הצדיקים אשר הולכים לפני האלוקים‪ .‬כי אין ישיבת האדם ותנועותיו‬ ‫ועסקיו הוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו הוא לפני מלך גדול"‪.‬‬ ‫כשאדם יושב מול מלך גדול‪ ,‬כל תנועה וכל דיבור שלו מחושב מראש‪,‬‬ ‫אך כאשר אדם נמצא בביתו‪ ,‬לא ליד מלך‪ ,‬הוא מתנהג באופן משוחרר‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫יהודי צריך לחיות ‪ 24‬שעות עם בורא עולם ממולו‪.‬‬ ‫מבאר שם הגאון מוילנא בסעיף קטן‪" ,‬מעלות הצדיקים שהולכים לפני‬ ‫אלוקים" ‪ -‬כמו שכתוב "איש צדיק תמים את האלוקים התהלך נח"‪,‬‬ ‫נח שם תמיד את האלוקים במרכז חייו‪ .‬וכן בחנוך‪" ,‬ויתהלך חנוך את‬ ‫האלוקים" ‪ -‬חנוך היה חי עם בורא עולם‪ .‬וכאמור באבות הקדושים "אשר‬ ‫התהלכו אבותי לפניו"‪ ,‬ומסיים הגאון מוילנא "וזהו כל מעלת הצדיקים!"‬ ‫חיים עם בורא העולם‪.‬‬ ‫רבי אלעזר צדוק טורצ'ין זצ"ל היה יהודי חשוב וצדיק שניהל את החיידר‬ ‫"תשב"ר" בבני ברק‪ .‬הוא חיבר את הספר "שונה הלכות" בחברותא יחד‬ ‫עם הגאון מרן רבי חיים קנייבסקי שליט"א יבדלח"א‪.‬‬ ‫בהיותו בחור למד בישיבת חברון‪ ,‬והיה מקורב מאוד לחזון איש‪ .‬יום‬ ‫אחד‪ ,‬הוא הגיע לחזון איש לדבר בלימוד כדרכו‪ .‬כאשר נכנס לביתו של‬ ‫גדול הדור‪ ,‬אמר לו החזון איש‪" :‬לייזר‪ ,‬לייזר‪ ,‬אתה באמת חושב שאת‬ ‫הכיפה זורקים בפעם אחת? זהו תהליך איטי מאוד‪ ,‬שרק בסופו מורידים‬ ‫את הכיפה מן הראש"‪ .‬נבהל רבי אליעזר‪ ,‬האם הרב חושד בו שהוא‬ ‫הולך בדרכים עקלקלות חלילה? אך אומץ לשאול אותו לכוונת דבריו‬ ‫לא היה לו‪.‬‬ ‫שבור ומדוכדך יצא מביתו של הרב‪ ,‬כשמוחו עסוק כל הזמן בשאלה‪:‬‬ ‫"מה רוצה ממני החזון איש? למה ירמזון מילותיו??" ארבע שעות לקחה‬ ‫לו הדרך מבני ברק לירושלים‪ ,‬דרך תל אביב‪ ,‬וכל אותו הזמן הוא הוגה‬ ‫בדבריו של גדול הדור‪...‬‬ ‫כאשר שב לישיבה שאל אותו אחד החברים‪" :‬לייזר‪ ,‬למה נפלו פניך?"‬ ‫הבחור פרץ בבכי וסיפר לו את דבר המעשה‪ .‬תמה החבר ושאל‪" :‬אם כך‪,‬‬ ‫מדוע מיהרת לצאת מביתו‪ ,‬למה לא שאלת את החזון איש לכוונת דבריו?‬ ‫שמע לדברי‪ ,‬שוב לביתו של הרב ובקש ממנו שיסביר לך ברורות למה‬ ‫ירמזון מילותיו‪"...‬‬ ‫התיישבו הדברים על ליבו של לייזר הבחור‪ ,‬והוא שב לאחוריו ונסע שוב‬ ‫ארבע שעות עד לבני ברק‪ .‬הוא שב ונכנס לביתו של גדול הדור‪ .‬כשראהו‬ ‫החזון איש אורו עיניו ואמר לו‪" :‬לייזרקה‪ ,‬לאן ברחת? רציתי לומר לך דבר‬ ‫מה ונעלמת‪ "...‬במר ליבו שב הבחור ופרץ בבכי מחודש‪" :‬אינני מבין מה‬ ‫הרב רוצה ממני?" גמגם מתוך הבכי‪.‬‬ ‫"חלילה"‪ ,‬מיהר החזון איש להרגיעו‪" ,‬לא חשדתי בך לרגע‪ ,‬אני הרי‬

‫מכיר אותך ויודע כי אתה צדיק וישר‪ ,‬רציתי להסביר לך דבר מה‪ .‬כיצד‬ ‫נראה יהודי טוב? מתפלל בבית הכנסת שחרית‪ ,‬תפילת שמונה עשרה‬ ‫בכוונה‪ ,‬לאחר התפילה מגלגל היהודי את התפילין‪ ,‬ניגש לפרוכת ומנשק‬ ‫אותה‪ ,‬ושופך שיח לפני בורא עולם‪ ,‬מוסיף פרק תהילים שיזכה לסייעתא‬ ‫דשמיא בעבודה ובמהלך היום כולו‪ .‬לפני צאתו מבית הכנסת הוא שב‬ ‫ומנשק את הפרוכת‪ ,‬וכביכול נפרד מרבש"ע ש"נשאר" בבית הכנסת‬ ‫עד לתפילת מנחה‪ .‬הוא פונה לעסקיו‪ ,‬מדבר ומתנהג כמו סוחר‪ ,‬ואת‬ ‫הקב"ה ישוב לפגוש בצהרים בתפילת מנחה‪ .‬מגיעה שעת מנחה‪ ,‬ושוב‪,‬‬ ‫הוא מתפלל מכל הלב‪ ,‬אך משאיר את הקב"ה בבית הכנסת עד תפילת‬ ‫ערבית‪ ,‬וחוזר חלילה"‪.‬‬ ‫ממשיך החזון איש בלהט‪" :‬זוהי אינה הדרך הנכונה בעבודת השם‪ ,‬יהודי‬ ‫חייב לקחת איתו את הרבונו של עולם עמו לכל מקום!‬ ‫כאשר הוא יוצא מבית הכנסת‪ ,‬נניח שהוא פונה לקנות עבורו נעליים‪.‬‬ ‫הוא מחפש נעל טובה‪ ,‬שתתאים למידת רגלו‪ ,‬שתהא סחורה טובה‪ ,‬זמן‬ ‫רב יכול ללכת לאיבוד בחיפוש אחר הנעל המתאימה והמחיר הנח‪ ,‬יש‬ ‫צורך בסייעתא דשמיא‪ .‬הוא נעצר ופונה בשפתו לריבונו של עולם‪ ,‬ומדבר‬ ‫איתו כדבר בן לפני אביו‪ ,‬הוא הרי הלך איתו לקנות את הנעליים‪" ,‬אנא‪,‬‬ ‫רבש"ע‪ ,‬עזור לי‪ ,‬שאמצא במהירות נעל מתאימה‪ ,‬שהסחורה תהיה טובה‬ ‫והמחיר יהיה סביר‪ ,‬שהמוכר לא ירמה אותי וכו'‪"...‬‬ ‫יהודי חייב להרגיל את עצמו לפנות לקונו בכל שעה משעות היממה‬ ‫ולא רק בזמן התפילות‪ .‬אדם שחלילה‪" ,‬משאיר" את הקב"ה רק לזמן‬ ‫התפילות‪ ,‬הוא חי ועובד את ה' כמצות אנשים מלומדה‪ ,‬הוא זה שיוריד‬ ‫לבסוף את הכיפה‪" ....‬‬ ‫על כל צעד ושעל יהודי מחובר לאביו שבשמים‪ ,‬פונה אליו ומדבר‬ ‫איתו בשפתו‪ ,‬אם יש לו קשיים נסיונות ‪ -‬יש לו אל מי לפנות‪ .‬רבים‬ ‫חושבים שלדבר עם‬ ‫הקב"ה זה רק מנהג‬ ‫ברסלב‪ ,‬אך הם טועים‪ ,‬מי‬ ‫שחי עם הקב"ה – פונה‬ ‫אליו ומדבר עמו בכל עת‬ ‫שנצרך לו‪.‬‬ ‫מספרים על חסיד אחד‬ ‫שעמד ליד הר'בה בזמן‬ ‫מרן החזון איש זצ"ל‬ ‫תפילת שמונה עשרה‪,‬‬ ‫והתבשם מתפילתו‬ ‫המיוחדת של רבו‪ .‬לפני "יהי לרצון" שומע החסיד את הר'בה מדבר‬ ‫ביידיש‪" :‬ריבונו של עולם‪ ,‬אוי‪ ,‬שהמשרתת לא תעזוב‪ .‬שהמשרתת לא‬ ‫תעזוב‪"....‬‬ ‫החסיד הנרגש הבין שהרבי מדבר כנראה על המשרתים בשמים‪ ,‬שלא‬ ‫יעזבו את השמירה על כלל ישראל‪ ,‬ומיהר לספר לחבריו החסידים על‬ ‫מה שראה ושמע‪ .‬ניגש חסיד נוסף לרבי ושאל‪" :‬ילמדנו רבנו‪ ,‬למה כוונו‬ ‫דברי הרבי שהמשרתת לא תעזוב‪ ,‬האם כוונתו היתה למשרתת של כנסת‬ ‫ישראל??"‬ ‫"מה פתאום?!" תמה הרבי‪" ,‬הרבנית סיפרה לי אתמול שעוזרת הבית‪,‬‬ ‫המנקה ומסדרת‪ ,‬עומדת לעזוב‪ ,‬והיא רגילה כבר למשרתת הזאת‬ ‫המשך בעמוד הבא >>>‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪info@dirshu.co.il | 02-560-9000‬‬

‫‪3‬‬


‫כאשר הגיע מרן הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל לגיל ‪,101‬‬ ‫החליט מנהל הביטוח הלאומי לערוך ביקור בביתו של הגאב"ד‪,‬‬ ‫וביקש שיגלה לו במה זכה לאריכות ימים שכזו?‬ ‫"וַ יְ ִהי יְ ֵמי יַ ֲעקֹב ְׁשנֵ י ַחּיָ יו" (בראשית מ''ז‪ ,‬כ''ח)‬ ‫אי אפשר להפריד בין השלום בתוך הבית‪ ,‬ובין אהבת השלום שצריכה‬ ‫לרדוף את האדם גם מחוץ לביתו‪ .‬מי שרוצה בשלום ביתו‪ ,‬ומעונין שכתלי‬ ‫מעונו יספגו את ברכת השלום‪ ,‬צריך להתנהג כך גם מחוץ לביתו‪ ,‬ולא‬ ‫להתעסק כלל בענייני מחלוקת‪.‬‬ ‫כאשר הגיע מרן הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל לגיל ‪ ,101‬החליט‬ ‫מנהל הביטוח הלאומי לערוך ביקור בביתו של הגאב"ד‪ .‬במהלך השיחה‬ ‫ביקש האורח ממארחו הדגול שיגלה לו במה זכה לאריכות ימים שכזו?‬ ‫מרן הגר"ש וואזנר השיב‪ ,‬ואת תשובתו עלינו לחרוט באותיות של‬ ‫זהב על לוח לבנו‪" :‬אם הינך רוצה לדעת במה הארכתי ימים‪ ,‬תדע לך‪,‬‬ ‫שמעולם לא התערבתי במחלוקת שאינה שייכת לי!" וכל מילה נוספת‬ ‫מיותרת!‬

‫"הייתי פעם ביחד‬ ‫עם מרן הגר"ש וואזנר‬ ‫בחתונה"‪ ,‬מספר הגר"י‬ ‫זילברשטיין שליט"א‪,‬‬ ‫"ואוזניו של הגאב"ד‬ ‫קלטו רעשים מאחת‬ ‫מפינות האולם‪ .‬הוא‬ ‫הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א‬ ‫שאל למהות הרעשים‪,‬‬ ‫וכשהשבתי לו שמדובר‬ ‫בדיבורים אודות מחלוקת מסוימת‪ ,‬אמר לי 'אם כן‪ ,‬אני עוזב את המקום‬ ‫באופן מיידי'‪ ,‬ואכן‪ ,‬מרן הגר"ש לא חשב פעמיים‪ ,‬ועזב את המקום"‪.‬‬ ‫("שמחה בבית" – הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א)‬

‫>>> המשך מעמוד קודם‬

‫שמכירה ויודעת את סדרי הבית‪ ,‬המשרתת העוזבת תביא משרתת‬ ‫אחרת‪ ,‬אך הרבנית מוטרדת מכך מאוד‪ ,‬התפללתי מעומק ליבי‪' :‬ריבונו‬ ‫של עולם‪ ,‬תרחם עלינו‪ ,‬שהמשרתת לא תעזוב!"‬ ‫זוהי עבודת ה'‪ ,‬דוקא בדברים הקטנים ביותר ‪ -‬הקב"ה אתנו! עם כל‬ ‫וירוס קטן‪ ,‬או אפילו ציפורן שכואבת פשוט לפנות אל מי שאמר והיה‬ ‫העולם‪" :‬ריבונו של עולם‪ ,‬כואב לי‪ ,‬אנא‪ ,‬קח ממני את הכאב!"‬ ‫האימהות שוטפות כלים ומתפללות על הילדים‪ ,‬לא רק בשמונה עשרה‪.‬‬ ‫"ריבונו של עולם אתה אבא רחמן‪ ,‬אבא אוהב‪ ,‬אנא ממך‪ ,‬שהילד יחזור‬ ‫מן החיידר בריא ושלם"‪.‬‬ ‫כמה מאושרים אנו! יש לנו אב רחמן בשמים!‬ ‫בפרשת השבוע פרשת ויחי‪ ,‬אומר יעקב ליוסף‪" :‬ואני נתתי לך שכם‬ ‫אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי"‪ .‬יוסף בני‬ ‫הצדיק‪ ,‬אני רוצה לתת לך את העיר שכם שלקחתי מיד האמורי בחרבי‬ ‫ובקשתי‪.‬‬ ‫נשאלת השאלה – האם יעקב הוא זה שלקח את שכם בחרבו ובקשתו‪,‬‬ ‫הלא היו אלה שמעון ולוי שטבחו את כולם בחרב‪ ,‬ויעקב אף גער בהם‪:‬‬ ‫"עכרתם אותי להבאישני"‪ ...‬הוא לא היה מרוצה מן הסיפור‪ ,‬אבל התפלל‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫ומבאר אונקלוס‪" :‬בצלותי ובבעותי" ‪ -‬יעקב הוא זה שהתפלל להצלחתם‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬מי באמת לקח את העיר?‬ ‫אומר רבי יענקל'ה גלינסקי זצ"ל שבנובהרדוק היו אומרים מכאן אנו‬ ‫לומדים שהעולם הזה הוא עולם של שקר‪ .‬הכל חושבים שהמנצח הוא זה‬ ‫שמחזיק את הנשק ביד‪ .‬אך האמת היא להיפך‪ ,‬מי שמתפלל ‪ -‬הוא זה‬ ‫שפועל את ההשתדלות האמיתית‪ .‬החיילים הם רק רובוטים‪.‬‬ ‫ידוע שבמלחמת סיני בשנת תשט"ז היתה מלחמה נוראה בארץ ישראל‪.‬‬ ‫היה זה שנים ספורות לאחר קום המדינה‪ ,‬ואויבים מכל הכיוונים קמו‬ ‫עלינו לכלותנו‪ .‬בתל אביב הכינו פארק שלם שיהיה בית קבורה ענק‬ ‫לכל החללים‪ .‬סכנה נוראה ריחפה על כל היישוב‪ ,‬אך בניסי ניסים ניצלנו‬ ‫והמלחמה הוכתרה בניצחון‪.‬‬ ‫לאחר המלחמה הגיעו מספר תלמידי חכמים לרב מבריסק בירושלים‪,‬‬ ‫וסיפרו לו על הנסים הגדולים שהיו‪" .‬מה נראה לכם?" שאל הרב‪" ,‬בזכות‬

‫מי היו לנו כאלו ניסים? האם בזכות מטוסי הקרב המשוכללים‪ ,‬או אולי‬ ‫בזכות הטנקים החזקים? מה פתאום! רבי ועלועל צ'צ'יק‪ ,‬רבי לייב‬ ‫פרידמן‪ ,‬הרב שמואל הומינר וצדיקים נוספים מירושלים ומכל הארץ‬ ‫שפכו נחלי דמעות בתפילה להצלת הארץ ויושביה‪ ,‬הם אלו שהצילו את‬ ‫ארץ ישראל!"‬ ‫"כבוד הרב"‪ ,‬שאל אחד הנאספים‪" ,‬אז למה בכל זאת היו לנו גם‬ ‫פצועים והרוגים במלחמה?"‬ ‫ענה הרב מבריסק בסיפור שהיה‪.‬‬ ‫לסבי‪ ,‬רבי חיים מבריסק בנו של ה"בית הלוי" היה אח עילוי‪ .‬גביר גדול‬ ‫לקח אותו כחתן לבתו‪ ,‬והבטיח נדוניה מכובדת לזוג הצעיר‪ .‬בין האירוסין‬ ‫לחתונה חשש אביו‪ ,‬בעל ה"בית הלוי" שתזוח עליו דעתו של החתן‪ ,‬על‬ ‫כך שקיבל שווער עשיר ונדוניה מפוארת‪ ,‬ואמר לו‪" :‬מיין טייער קינד‪ ,‬האם‬ ‫אתה חושב שקיבלת נדוניה כה גדולה בזכותך? דע לך שלא עבורך שילם‬ ‫השווער סכום כה גדול‪ ,‬אלא רק בגלל העובדה שרצה להשתדך איתי‪"...‬‬ ‫"אם כך"‪ ,‬ענה הבן בשנינות‪" ,‬מדוע נתן המחותן רק סכום כזה‪ ,‬בשביל‬ ‫להיות מחותן של בעל "הבית הלוי" היה עליו לשלם פי עשר!"‬ ‫"אכן‪ ,‬אתה צודק"‪ ,‬ענה הרב בחיוך‪" ,‬אך מה אפשר לעשות שאתה הוא‬ ‫החתן‪ ,‬לכך ירד סכום הנדוניה לעשירית מכדי שוויו‪"...‬‬ ‫הפטיר הבריסקער רב‪" :‬אמנם מצד תפילותיהם של הצדיקים היה צריך‬ ‫להיות מצב שלא יהיה הרוג אחד‪ ,‬ושערה לא תיפול מראשו של אדם‪,‬‬ ‫אך מה אפשר לעשות‪ ,‬שהחילונים עם תחושת ה"כוחי ועוצם ידי"‪ ,‬גרמו‬ ‫בהתנהלותם המוטעית למצב בו היו גם הרוגים ופצועים‪ .‬יודעים אנו‬ ‫באמונה שלמה שהנצחון לא מגיע עם החרב ולא עם המטוסים‪ ,‬אלא אך‬ ‫ורק עם תפילות‪ ,‬עם כוח של תפילה!! ליהודי יש את הכוח והעוז להתגונן‬ ‫מול כל הפגעים והמפריעים"‪.‬‬ ‫"האלוקים אשר התהלכו אבותי לפניו" ‪ -‬השם יעזור שנזכה לחיות עם‬ ‫בורא עולם באמת‪ ,‬יום יום‪ ,‬שעה שעה‪ ,‬או אז נגיע למצב של "עוז וחדוה‬ ‫במקומו"‪ .‬כשיהודי חי עם הריבונו של עולם הוא הופך להיות המאושר‬ ‫באדם‪" ,‬ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו" – זוהי מציאות‬ ‫עכשוית‪ ,‬כבר עכשיו הוא "ברוך"‪.‬‬

‫‪4‬‬ ‫'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪info@dirshu.co.il | 02-560-9000‬‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫אבא היה זה ש'הצליח' להרדים אותנו מידי ערב‪ :‬כששב מן הכולל‬ ‫היה מוצא אותנו בחדרו – חדרנו‪ ,‬כשאנו מקפצים על המיטות ועל‬ ‫המזרנים‪ ...‬הוא היה מוודא שהתפללנו מעריב‪ ,‬שקראנו קריאת שמע‬ ‫על המיטה‪ ,‬ושהכנו מים לנטילת ידיים בשחרית‪ ,‬ולאחר מכן היה‬ ‫עורך הגרלה מי יהיה הראשון שיזכה לברך את ברכת 'המפיל'‬ ‫הרבנית ר‪ .‬צביון עם זיכרונות ילדות מבית מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א‬ ‫"ה ַּמלְ ָאְך ַהּג ֵֹאל א ִֹתי" (בראשית מ"ח‪ ,‬ט"ז)‬ ‫ַ‬ ‫דירתם השלישית של אבא ואמא‪ ,‬ברחוב רשב"ם ‪ 23‬שבשיכון 'חזון‬ ‫איש'‪ ,‬הדירה בה מתגורר אבא עד היום‪ ,‬היא הדירה בה עברנו את שנות‬ ‫ילדותנו‪ ,‬וממנה יש לי זיכרונות רבים‪.‬‬ ‫עד השנים האחרונות היתה הדירה בת שני חדרים בלבד‪ :‬חדר אחד‬ ‫שימש כחדר הורים‪ ,‬והחדר השני‪ ,‬היה 'רב שימושי' ‪ -‬הוא היה ה'סלון';‬ ‫הוא היה חדר הלימוד של אבא; הוא היה חדר הילדים‪ ,‬ולמעשה הוא‬ ‫היה כל הבית‪ ...‬בחדר הלא‪-‬גדול ישנו שישה ילדים‪ ,‬ובתוספת השולחן‬ ‫והסטנדר לא נותרה בו מרצפת פנויה‪ .‬מלבד שני החדרים היו רק מטבח‬ ‫קטנטן והול קטנטן‪ .‬שאף אותו ניצלו עד תום‪ :‬היה בו שולחן קטן‪ ,‬בו‬ ‫השתמשנו כשאבא למד בחדר הספרים‪ ,‬ובלילה ישנו שם שני ילדים‪.‬‬ ‫בבית זה גדלנו כולנו ‪ -‬חנה ע"ה‪ ,‬לאה‪ ,‬אברהם ישעיהו‪ ,‬אני‪ ,‬שלמה‪,‬‬ ‫ברכה‪ ,‬דינה ויצחק שאול ‪ -‬ומעולם לא‬ ‫היה צר המקום בביתנו‪.‬‬ ‫זיכרונות נעימים‬ ‫הצפיפות הגדולה לא העיבה על שמחת‬ ‫החיים בבית‪ .‬אלא אדרבה‪ ,‬היא מהווה‬ ‫חלק מרכזי מזיכרונות הילדות הנעימים‬ ‫המלווים אותי עד היום‪ .‬עדיין מתנגן‬ ‫באוזני קול לימודו הנעים של אבא‪,‬‬ ‫היושב ליד הסטנדר סמוך למיטתי‪ ,‬ומשנן‬ ‫את דפי הגמרא ‪ -‬הן בערב בשובו מן‬ ‫ה'כולל' והן באשמורת הבוקר‪ ,‬כשרק קולו מפר את הדממה‪.‬‬ ‫אבא היה זה ש'הצליח' להרדים אותנו מידי ערב‪ :‬כששב מן הכולל היה‬ ‫מוצא אותנו בחדרו ‪ -‬חדרנו כשאנו מקפצים על המיטות ועל המזרנים‪...‬‬ ‫הוא היה מוודא שהתפללנו 'מעריב'‪ ,‬שקראנו קריאת שמע שעל המיטה‬ ‫ושהכנו מים לנטילת ידיים בשחרית‪ ,‬ולאחר מכן היה עורך הגרלה מי‬ ‫הראשון שיזכה לברך את ברכת 'המפיל'‪.‬‬ ‫את ההגרלה ערך בדרכו ‪ -‬בשמות של מסכתות‪ :‬הוא היה בוחר באחד‬ ‫הילדים ומתחיל למנות את שמות המסכתות ממנו והלאה‪ :‬ברכות‪ ,‬פאה‪,‬‬ ‫דמאי‪ ,‬כלאיים‪ ,‬שביעית‪ ,‬תרומות‪ ,‬מעשרות‪ ,‬מעשר שני‪ ,‬חלה‪ ,‬ערלה‪,‬‬ ‫ביכורים‪ .‬מי שיצא לו "ביכורים" עלה בגורל‪( .‬עם הזמן למדנו לנחש‬ ‫מראש מי יזכה‪ )...‬הזוכה ה'מאושר' התכבד לומר ראשון את הברכה‪,‬‬ ‫כולנו ענינו "אמן"‪ ,‬ואחר כך נערכה הגרלה על הבא בתור‪ ,‬כך‪ ,‬עד שאחרון‬ ‫הילדים עלה על יצועו‪...‬‬ ‫מכאן ואילך אסור היה לנו לדבר‪ ,‬אלא להביע בתנועות ידיים ו'נו נו'‪,‬‬ ‫מה שעשינו בהידור שוב ושוב‪ ...‬אבא היה מכבה את האור ונכנס למטבח‬ ‫לאכול ארוחת ערב עם אמא‪ ,‬ולאחר מכן כשאנחנו כבר הספקנו להירדם‪,‬‬ ‫היה חוזר לחדר‪ ,‬מדליק את האור ‪ -‬ומתיישב ללמוד‪.‬‬ ‫אבא עמד על כך שנכין 'נעגל וואסער' (מים לנטילת ידיים שחרית) ליד‬ ‫המיטה‪ ,‬כדי ליטול ידיים סמוך לקימה‪ ,‬ועל כן מלבד המיטות והמזרנים‬ ‫היה החדר עמוס בקערות ובספלי מים לכל ילד‪ .‬פעם אף ערך על כך‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫מבצע‪ :‬מי שיזכור להכין 'נעגל וואסער' במשך חודש שלם‪ ,‬יקבל פרס‪.‬‬ ‫עמדתי במשימה וזכיתי בחלק הראשון של הספר 'פאר הדור' על החזון‬ ‫איש‪ ,‬שיצא אז לאור‪.‬‬ ‫הקפדה על סדרים‬ ‫מידי לילה בשעה עשר היה אבא קורא קריאת שמע שעל המיטה‬ ‫ועולה על יצועו‪ ,‬ובשעה שתיים וחצי לפנות בוקר כבר שב לחדר הספרים‬ ‫(והילדים‪ )...‬חלק מן הילדים העביר למיטתו כדי לפנות מקום לחברותא‬ ‫שהגיע ללמוד עמו‪ .‬במשך השנים היו לאבא חברותות שונות‪ ,‬ועם כולם‬ ‫דקדק שיגיעו בזמן ולא יאחרו‪.‬‬ ‫אחד מהחברותות היה בחור‪ ,‬שלא היה מי שיעיר אותו בשעה מוקדמת‬ ‫כל כך‪ ,‬ומשום כך התקשה להגיע ללימוד בזמן‪ .‬אבא הציע לו כי ישן‬ ‫בהול בביתנו‪ ,‬וכך יקל עליו להשכים ללימוד המשותף‪ .‬ואכן‪ ,‬הבחור ישן‬ ‫בביתנו תקופה ארוכה‪ ,‬ואבא היה מעיר‬ ‫אותו יום יום‪.‬‬ ‫מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א‬ ‫חברותא אחד סיפר‪ ,‬כי פעם נאלץ‬ ‫להיעדר ולא הגיע ללימוד‪ ,‬ולפיכך רצה‬ ‫אבא להפסיק את הלימוד עמו‪ .‬רק‬ ‫כשדודי‪ ,‬רבי שלמה ברמן התערב ו'סנגר'‬ ‫עליו‪ ,‬ניאות אבא להמשיך בלימודם‪.‬‬ ‫לגבי הקפדתו של אבא על שמירת‬ ‫סדרים‪ ,‬מעניין לספר כי פעם הורה אבא‬ ‫לאחד משומעי שיעורו ב'ירושלמי'‪ ,‬לבל‬ ‫יחסיר ולו פעם אחת‪ .‬אבא הסביר לו‪ ,‬כי לפעמים מגיע לאדם עונש להיות‬ ‫חולה‪ ,‬אך אם הוא מקפיד שלא להיעדר מהשיעור‪ ,‬יהיה מה שיהיה‪ ,‬נקבע‬ ‫בשמים שלא יחלה‪ .‬אותו תלמיד סיפר‪ ,‬כי אכן הקפיד שלא להפסיד אף‬ ‫שיעור‪ .‬ובאמת‪ ,‬בכל אותן שנים בהן נמסר השיעור‪ ,‬לא חלה ולו פעם‬ ‫אחת‪ ,‬כי אם בימי שישי ושבת בהם לא התקיים השיעור‪...‬‬ ‫קול התורה מתנגן‬ ‫סמוך להנץ החמה יורד אבא לבית הכנסת‪( .‬אבא רגיל לקיים את כל‬ ‫המצוות בזמן הראשון שניתן לעשותן‪ ,‬בבחינת 'זריזין מקדימים למצוות'‪.‬‬ ‫משום כך מתפלל הוא את כל התפילות מיד בתחילת זמנן)‪ .‬בשובו‪ ,‬יושב‬ ‫היה ליד מיטותינו בחדר הספרים‪ ,‬כשהוא עטור בטלית ובתפילין‪ ,‬וקורא‬ ���נביא בטעמים‪.‬‬ ‫הנעימה המתוקה של פסוקי הנביא‪ ,‬שהתנגנה מדי יום ביומו בעוד‬ ‫קורי השינה על עינינו‪ ,‬נדמתה לנו כחלום מתוק‪ .‬עד היום היא מהדהדת‬ ‫באוזנינו‪ ,‬והננו מתרפקים עליה בגעגועים! בשעה זו (שבקיץ היתה‬ ‫מוקדמת מאוד)‪ ,‬התחיל הבוקר בביתנו‪ .‬התעוררנו‪ ,‬נטלנו את ידינו‪ ,‬ומשום‬ ‫שאבא נזהר לא ללמוד תורה בחדר כל עוד נמצאים בו מי נטילה‪ .‬פינינו‬ ‫אותם תכף ומיד‪ .‬סידרנו את המיטות בזריזות כדי שאבא יוכל להמשיך‬ ‫ללמוד בחדר מסודר‪.‬‬ ‫(מתוך 'בית אמי')‬

‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪info@dirshu.co.il | 02-560-9000‬‬

‫‪5‬‬


‫לרבנו היה חדר פרטי בקהילה שהיה סגור ומסוגר על מנעול ובריח‪,‬‬ ‫שנים רבות לאף אחד לא היה מושג לשם מה הרב משתמש בחדר‬ ‫הזה‪ .‬היו כל מיני התלחשויות; חדר התבודדות‪ ,‬לומד קבלה וכו'‪,‬‬ ‫ממש חידה סתומה‪ .‬עד שיום אחד התגלה‪.‬‬ ‫הגאון רבי חיים קריסווירטה זצ"ל ועסקי הצדקה‬ ‫שּכֹן'' (בראשית מ''ט‪ ,‬י''ג)‬ ‫''זְ בּולֻ ן לְ חֹוף יַ ִמּים יִ ְ ׁ‬ ‫שהתקבל תמורת כל מכנס הספיק למחיה במשך כחודש ימים‪.‬‬ ‫היה הרב נאה דורש ונאה מקיים‪ .‬כל זוכריו מעידים כי בהיותו עוסק‬ ‫אינני רואה את פני התורם‬ ‫בצדקה‪ ,‬נמנע מלבזבז דולר מיותר לצרכיו האישיים‪ .‬היה טורח‪ ,‬ולא‬ ‫כשאני מתרים יהודי לצדקה‪ ,‬אינני מסתכל כלל על פני התורם‪ ,‬ולא‬ ‫הרשה לעצמו שום נוחיות ושום דבר שלא לצורך ממש‪ .‬מעולם לא לקח‬ ‫על המטבע המושטת לי‪ .‬אינני רואה מטבע‪ ,‬אני רואה רק מעשה חסד‪.‬‬ ‫מונית‪ ,‬העדיף לנסוע ברכבת‪ ,‬בארה"ב ברכבת תחתית‪ ,‬ובארץ ישראל‬ ‫אני מעמיד אל מול פני את הנצרך שבעבורו התרמתי‪ ,‬ואין לי כל כוונה‬ ‫באוטובוסים וכדומה‪ .‬לא אחת פגשוהו בתחנת רכבת בבריסל סוחב‬ ‫אחרת מלבד הרצון להקל מעל האביון את מסכנותו ומצבו‪ .‬הסמיך רבנו‬ ‫מזוודות ורק לאחר הפצרות ניאות שיעזרו לו‪...‬‬ ‫לדבריו את הגמרא ת"ר "כיצד מרקדין לפני הכלה‪ ,‬בית שמאי אומרים‬ ‫סיפר לי אברך‪ ,‬אשר זכה לשמש את רבנו בסוף ימיו‪ ,‬שפעם קרה והביאו‬ ‫כלה כמות שהיא‪ ,‬וב"ה אומרים כלה נאה וחסודה‪ .‬אמרו עליו על רבי‬ ‫לרבנו תרופה מסוימת‪ ,‬ולרבנו נודע שמחירה היה יקר מאוד‪ ,‬כשלושת‬ ‫יהודה בן עילאי שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה‪ ,‬ואומר‬ ‫אלפים פרנקים בלגיים (בסביבות‬ ‫כלה נאה וחסודה‪ .‬רב אחא מרקיד לה אכתפיה ומרקד‪,‬‬ ‫המאה דולר)‪ .‬הרב הצטער מאוד ולא‬ ‫דדמי ליה ככשורא"‪ – .‬מכאן למדתי‪ ,‬אמר רבנו‪ ,‬שבשעת‬ ‫הפסיק להתלונן על שהוציאו כל כך‬ ‫עשיית חסד‪ ,‬אין שום ענין אחר להסתכל בו‪ ,‬מלבד טובת‬ ‫הרבה כסף לצרכיו האישיים‪ .‬האברך‬ ‫הנזקק; וכך אני נוהג בשעת מעשה ההתרמה לצדקה‪.‬‬ ‫היה נבוך ולא ידע איך לצאת מהסבך‬ ‫נביא פה דוגמה אחת מני אלף עד כמה גדל כוחו של‬ ‫ופשוט לא הגיב‪ .‬היה בטוח שעל‬ ‫רבנו זצ"ל בשכנוע בעלי אמצעים לתרום לצרכי הצדקה‬ ‫רבנו מעיקה ההוצאה עקב מחסור‬ ‫ולמעשיו הטובים והכבירים והמסועפים‪ ,‬ללא הגזמה‬ ‫במזומנים‪.‬‬ ‫והפרזה‪ ,‬בכל רחבי תבל‪.‬‬ ‫לא עברה חצי שעה ואיזה עני בן‬ ‫"מה' מצעדי גבר כוננו" – השקעה משתלמת‬ ‫טובים דפק על דלת רבנו שטח את‬ ‫סיפר לי ידידי בעל בעמיו ונגיד‪ ,‬שלפני שנים רבות‬ ‫בקשתו‪ ,‬וכנראה מצבו נגע ללבו‪ .‬על‬ ‫פגש חמיו את רבנו בירושלים‪ ,‬רבנו נתן לו מיד הרגשה‬ ‫אתר‪ ,‬בלי לחשוב פעמיים‪ ,‬הוציא‬ ‫טובה ונעימה‪ ,‬הראה לו אותות שמחה וחיבה ואחרי‬ ‫סכום של כחמש מאות דולר והושיט‬ ‫החלפת דברי נימוסין שגרתיים התעניין רבנו מה לידידי‬ ‫לו את נדבתו‪.‬‬ ‫בירושלים? חמי סיפר לרבנו שהגיע ארצה להשלים‬ ‫לרבנו היה חדר פרטי למעלה‬ ‫עסקא בנכסי דלא ניידי‪ ,‬היות ששמע מעמיתיו הסוחרים‬ ‫בקהילה שהיה סגור ומסוגר על‬ ‫שהשקיעו כספים בארץ ישראל‪ ,‬רכשו יחידות דיור‬ ‫הגאון רבי חיים קריסווירטה זצ"ל‬ ‫מנעול ובריח‪ ,‬כיום הוא משמש לחדר‬ ‫וכדומה‪ ,‬אי לכך עלה בלבו להצטרף גם הוא ליוזמה‬ ‫הפרטי של המרא דאתרא שליט"א‬ ‫והאמין בכל לבו שחוץ מהפן האידיאולוגי אשר לפי‬ ‫(הרחיבו אותו וצרפו עוד חדר) ושם הרב מקבל קהל‪ .‬לאף אחד לא‬ ‫השקפתו יש ענין נשגב להשקיע בארץ ישראל‪ ,‬מאמין הוא בכל לבו‬ ‫היתה שם דריסת רגל חוץ מאשר למנקה‪ ,‬וגם אז לא השאיר רבנו אותה‬ ‫שההשקעה כדאית גם מבחינה מסחרית ובודאי תניב גם פירות נאים‬ ‫לבדה אלא ישב בחדר ולמד‪ ,‬כמובן עם דלת פתוחה‪ ...‬שנים רבות שימש‬ ‫ומשובחים בע"ה‪" .‬עומד הנני לרכוש יחידת דיור בסכום של כמאה אלף‬ ‫החדר הזה את הרב באופן פרטי‪ ,‬ולאף אחד לא היה מושג לשם מה הרב‬ ‫דולר (סכום די מכובד בעת ההיא) בציפיה לרווחים נאותים"‪ ,‬נידב מידע‬ ‫משתמש בחדר הזה‪ .‬באופן טבעי הדבר עורר כל מיני התלחשויות; חדר‬ ‫ופרטים לרבנו‪.‬‬ ‫התבודדות‪ ,‬יושב ולומד דברי קבלה וכו'‪ ,‬ממש חידה סתומה‪ .‬עד שיום‬ ‫רבנו האזין בתשומת לב לדברי הגביר ופתאום אמר לו‪ :‬אני מציע‬ ‫אחד התגלה‪.‬‬ ‫לכבודו עסקת חיים שהנני ערב לו כי הרווח הוא מובטח וללא סיכון‬ ‫לרב היה קשר הדוק עם אחד החרשתנים (תעשיין) הגדולים בבלגיה‬ ‫בכלל‪ .‬חמי פער זוג עיניים וחשב לעצמו מה יכול כבר רבנו להציע לסוחר‬ ‫בעל בית החרושת ‪ ,Salik‬ורבנו הצליח לשכנע אותו כי כל הסחורה‬ ‫ממולח כמוני? הרב לא נתן לו הרבה זמן להגות להתעמק ולנחש‪ ,‬ומיד‬ ‫הפגומה שיוצאת מקוי היצור שלהם תנתן לרבנו למטרות צדקה‪ .‬לרב‬ ‫המשיך ופירש את שיחתו‪ .‬בונה אני היום ישיבה חדשה בירושלם‪ ,‬וכך‬ ‫היו מזוודות ענקיות‪ ,‬והן שכנו שם בחדר‪ ,‬ומדי תקופה נסע הרב לבית‬ ‫ללא טיוח ניגש ישר לענין והסביר לחמי את גודל הזכות להיות שותף‬ ‫החרושת ולקח את הסחורה‪ .‬הכל בגפו ממש ולא נתן בשו"א שיעזרו‬ ‫במפעלו החדש‪ ,‬וכך בבטחון העצמי שאפיין בכל שנותיו את רבנו מציע‬ ‫לו‪ .‬יהודי מעיד שפעם פגשו בתחנת הרכבת (אפילו מונית הוא לא לקח)‬ ‫לו ללא כחל וסרק להשקיע את מאה אלף הדולרים בבנין שהנו עומד‬ ‫והציע את עצמו לעזור לסחוב את המזוודה‪ ,‬אך הרב סירב בתוקף ולא‬ ‫להקים‪ .‬וכאן התרחש הנס‪ ,‬חמי לא התווכח ועל אתר ויתר על השקעותיו‬ ‫גילה מה תכולת המזוודה‪ .‬הסחורה הגיעה לחדר "העלום – המסתורי"‬ ‫והשליש לידי רבנו את הסכום במלואו וכך נעשה שותף פעיל באחד‬ ‫בבית הקהילה‪ ,‬ושם רבנו מיין את הסחורה‪ ,‬ארז אותה‪ ,‬כל מכנס ומכנס‬ ‫ממעשי הצדקה של רבנו‪...‬‬ ‫(קטעים מתוך הספר מים חיים)‬ ‫כחבילה נפרדת‪ ...‬הלך לבד לבית הדואר ושלח אותם לרוסיא‪ .‬הסכום‬

‫‪10‬‬ ‫'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪info@dirshu.co.il | 02-560-9000‬‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫בחשכת הליל בדרך עפר בין אופקים לחצרים‪ ,‬אי שם‬ ‫באמצע הדרך‪ ,‬במדבר שממה‪ ,‬הוריד הגר''ש פינקוס זצ''ל‬ ‫את האברך מהמכונית והותירו לנפשו‬ ‫הפקיד הציץ ושאל "מה זה?" השיב לו הרב‪" :‬אתה לא רואה מה כתוב פה? תקרא!" הפקיד התבלבל ושיחרר לו את הרכב‪.‬‬ ‫הרב אהרן כהן‬ ‫"א ֶׁשר לָ ַק ְח ִּתי ִמּיַ ד ָה ֱאמ ִֹרי ְּב ַח ְר ִּבי ְּוב ַק ְׁש ִּתי" (בראשית מ"ח‪ ,‬כ"ב)‬ ‫ֲ‬ ‫תירגם אונקלוס‪" :‬בצלותי ובבעותי" ודרשו חז"ל בגמרא (ב"ב קכג‪:).‬‬ ‫וכי בחרבו ובקשתו לקח‪ ,‬והלא כבר נאמר (תהלים מד) "כי לא בקשתי‬ ‫אבטח וחרבי לא תושיעני?! אלא "חרבי" ‪ -‬זו תפילה‪" ,‬קשתי" ‪ -‬זו בקשה‪.‬‬ ‫בתפילה יכולות להיות שני דרכים‪ :‬הדרך האחת‪ ,‬להתפלל כפי שהורו‬ ‫לנו חז"ל ככתבם‪ ,‬ולפעמים לא תמיד מבינים את פירוש המילים‪ .‬והדרך‬ ‫השניה‪ ,‬להתפלל במילים של האדם כדבר‬ ‫איש אל רעהו‪ .‬לשתי הדרכים יש מעלות‬ ‫חשובות‪ ,‬יש את המעלה של המילים‬ ‫הכתובות שזה "החרב" שישר חותכת‪,‬‬ ‫ויש את המעלה של תפילתו הפנימית של‬ ‫האדם שזה ה"בקשתי" שהורג למרחוק‪.‬‬ ‫רבי שמשון פינקוס זצ"ל סיפר על עצמו‪:‬‬ ‫"מה שהחזיק וחיזק אותי בכל המצבים‪,‬‬ ‫היה התפילה‪ ,‬תמיד הרגשתי שאני יכול‬ ‫לדבר אל אבי שבשמים כדבר בן אל אביו"‪.‬‬ ‫ידוע בשמו שהתפילה היא "נשק"‪ ,‬יורים‬ ‫וקולעים‪ ,‬גם אם לא ראויים לכך‪ .‬הרבנית‬ ‫ע"ה אמרה פעם לאחד הילדים‪" :‬תבקש‬ ‫מאבא שיתפלל עליך‪ ,‬אני לא ראיתי תפילה אחת שאבא התפלל והוא‬ ‫לא נענה"‪ .‬אף רבי שמשון העיד כך על עצמו‪" :‬מתי שהתעקשתי בתפילה‬ ‫על דבר מסוים – תמיד נעניתי"‪ ,‬והוסיף שבעקבות מקרה שאירע‪ ,‬החליט‬ ‫שלא תמיד צריך להתעקש‪ ,‬לפעמים מסבבים מן השמים אחרת‪:‬‬ ‫היה צורך לשחרר רכב מן המכס בקפריסין‪ ,‬עבור תלמיד חכם מזכה‬ ‫הרבים מופלג באחת מעיירות הנגב‪ ,‬רבי שמשון זצוק"ל הגיע למשרדי‬ ‫המכס‪ ,‬אך נתברר כי שכח את המסמכים המיועדים בבית‪ .‬הוא 'דרך את‬

‫נשקו' והתפלל שיצליח במשימה‪" ,‬ניגשתי לפקיד הוצאתי מכיסי מסמך‬ ‫סתמי והגשתי לו‪ .‬למסמך האנגלי לא היה כל קשר לעניין"‪ .‬הפקיד הציץ‬ ‫ושאל "מה זה?" השיב לו הרב‪" :‬אתה לא רואה מה כתוב פה? תקרא!"‬ ‫הפקיד התבלבל ושיחרר לו את הרכב‪ .‬אמנם‪ ,‬בשבוע הראשון שאותו‬ ‫תלמיד חכם נהג ברכב הוא נהרג בתאונת דרכים‪" .‬מזה למדתי שאם‬ ‫מעכבים אותך מן השמים אל תתעקש"‪ .‬אבל "מתי שהתעקשתי נעניתי"‪.‬‬ ‫נוסף לכך היה מעשה באברך מתושבי אופקים‪ ,‬שהיה צריך לישועה‬ ‫באיזה עניין וביקש להיוושע‪ ,‬הלך לבכות ולשפוך את‬ ‫ליבו בפני המרא דאתרא הרב פינקוס זצ"ל‪ ,‬כששמע את‬ ‫הסיפור ביקש משכנו בשעת לילה מאוחרת אם מסכים‬ ‫להשאיל לו את הרכב וכמובן הסכים‪ ,‬נסע לאברך‬ ‫ואמר לו‪" :‬בא איתי"‪ .‬נסע עמו בחשכת הליל בדרך עפר‬ ‫מאופקים לכיוון חצרים‪ ,‬בין אופקים לחצרים‪ ,‬באמצע‬ ‫הדרך אי שם‪ ,‬במדבר‪ ,‬בשממה‪ ,‬הוריד את האברך‬ ‫מהמכונית והותירו לנפשו כשהוא מצווה עליו ואומר לו‪:‬‬ ‫"לילה! חושך! אפלה! אל תנסה לחפש את דרכך חזרה‬ ‫כי לא תמצא‪ ,‬כעת אתה פה‪ ,‬רק אתה וה'ריבונו של‬ ‫עולם'‪ ,‬אני משאיר אותך כאן‪ ,‬לך תדבר עם ה'ריבונו של‬ ‫הגר''ש פינקוס זצ''ל‬ ‫עולם'‪ .‬אל תבכה‪ .‬אל תתפלל‪ .‬אלא תצעק! תצרח לה'!‬ ‫עד שישמע את קולך‪ ,‬תבכה‪ ,‬תתחנן אליו‪ ,‬כך ורק כך‬ ‫תיוושע‪ ,‬בעוד כחצי שעה אחזור לאסוף אותך"‪.‬‬ ‫כעבור מחצית השעה שב לאברך‪ ,‬הביט בו והפטיר‪" :‬לא בכית די‪ .‬תבכה!‬ ‫תתחנן! תדבר עם הקב"ה‪ ,‬תבקש"‪ .‬לאחר שעה קלה חזר הרב שמשון‬ ‫על עקבותיו‪ ,‬הביט באברך שבגדיו היו ספוגי דמעה‪ ,‬חייך אליו ואמר‪" :‬זה‬ ‫מה שהתכוונתי‪ .‬עתה תווכח לדעת שתיוושע"‪ .‬ומספר האברך שאכן זכה‬ ‫והקב"ה שמע לתפילתו‪.‬‬ ‫(רבותינו שבדרום)‬

‫האם יעקב אבינו היה יכול להעזר במשקפיים לחזק ראייתו?‬ ‫הרב צבי וינברג‬ ‫"וְ ֵעינֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ָּכ ְבדּו ִמּז ֶֹקן" (ב��אשית מח‪,‬י)‬ ‫מקשים המפרשים איך לא יוכל יעקב אבינו לראות‪ ,‬והרי כתיב‬ ‫לעיל (פסוק ח) "וירא ישראל את בני יוסף"‪ ,‬ובספורנו כתב שראה‬ ‫שהם בני אדם רק שכח ראייתו נחלש ולא ראה היטב מי הם‬ ‫כדי שתחול עליו ברכתו בראותו אותם‪[ .‬ועי' בזוהר (ח"א קמב‪).‬‬ ‫ובפסיקתא רבתי (פיסקא ג ‪ -‬ביום השמיני) שלא יוכל לראות‬ ‫ברוח הקודש]‬ ‫ובס' בינה לעתים (לרבי עזריה פיג'ו זצ"ל מרבני וונציא נפטר שנת ת"ז‪,‬‬ ‫בדרשה לר"ה שחל בשבת) כ' להעיר מדוע נכפל הלשון "כבדו מזוקן –‬ ‫לא יוכל לראות"‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫וכ' בדרך מליצה "הלא ראינו חלושי הראות‪ ,‬אשר מצד חסרון מה נופל‬ ‫בחומר העינים לא יוכלו להביט למרחוק‪ ,‬ואפילו מקרוב קצור קצרה‬ ‫ראייתם‪ ,‬והספיק השכל האנושי להמציא כלי הזכוכית [משקפיים]‪ ,‬שמים‬ ‫אותם על החוטם כנגד עיניהם ומסתייעים ונעזרים מהם להרחיב כח‬ ‫הראות‪ ,‬כל אחד ואחד לפי מה שהוא חסר בפחות ויתר‪,‬‬ ‫וכן אצל יעקב כפל הכתוב "כבדו מזוקן – לא יוכל לראות" לומר‬ ‫שגברה כל כך החולשה בכח ראותו מחמת הזקנה‪ ,‬עד שלא בלבד כבדו‬ ‫עיניו מצד עצמם‪ ,‬בהחסר מהם הראיה הטבעית‪ ,‬אלא גם לא יוכל לראות‬ ‫בשום אופן אחר‪ ,‬כי אפי' אם ירצה להעזר ולהסתייע בכלים מחוץ‪ ,‬לא‬ ‫לעזר ולא להועיל היו לו"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬

‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪info@dirshu.co.il | 02-560-9000‬‬

‫(קב ונקי)‬

‫‪11‬‬


‫בס"ד‬

‫ִמּדֹות וַ ֲהלִ יכֹות ּבִ ְר ִאי ַה ָּפ ָר ָׁשה‬ ‫ּ ָפ ָר ׁ ַשת‬ ‫וַ יְ ִחי‬

‫נ ֵֹוׂשא ַה ָּשׁב ַּוע‪ּ :‬בִ ּקּור חֹולִ ים‬

‫ְמ ֻׁש ָ ּבח‬

‫ַמ ֲא ַמר ּפְ ִת ָיחה‬ ‫יֹוסף ִהּנֵ ה ָא ִביָך חֹלֶ ה‪,‬‬ ‫ֹאמר לְ ֵ‬ ‫ִּב ְת ִחּלַ ת ָּפ ָר ַׁשת וַ יְ ִחי‪ְ ,‬מ ֻס ָּפר ַעל יַ ֲעקֹב ָא ִבינּו ֶׁשּנָ ַפל לְ ִמ ְׁשּכָ ב ֶט ֶרם מֹותֹו‪" ,‬וַ ּי ֶ‬ ‫יֹוסף‬ ‫ּדּוע נָ ַטל ֵ‬ ‫ת־א ְפ ָריִ ם"‪ ,‬וְ ָהלַ ְך לְ ַקּיֵ ם ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים‪ַּ .‬ומ ַ‬ ‫ת־מנַ ֶּשׁה וְ ֶא ֶ‬ ‫ת־ׁשנֵ י ָבנָ יו ִעּמֹו ֶא ְ‬ ‫וַ ּיִ ַּקח ֶא ְ‬ ‫ִעּמֹו ֶאת ְׁשנֵ י ָבנָ יו? ּכְ ֵדי ֶׁשּיִ ְת ָּב ְרכּו ִמּיַ ֲעקֹב לִ ְפנֵ י מֹותֹו‪ּ ,‬וכְ ֵדי לְ לַ ְּמ ָדם ּולְ ַחּנְ כָ ם ְּב ִמ ְצוָ ה זֹו‪ֶׁ ,‬ש ָעלֶ ָיה ּכָ ְתבּו‬ ‫"צ ְפנַ ת ַּפ ְענֵ ַח"‪ֶ ,‬ס ֶמְך לִ ְד ָב ָריו ַה ִּפלְ ִאּיִ ים‬ ‫"מ ְצוָ ה ּגְ דֹולָ ה"‪ִּ .‬ומּכָ אן ָמ ָצא ַהּגָ אֹון ֵמרֹוגְ ְטׁשֹוב ַּב ַעל ָ‬ ‫ֶׁש ִהיא ִ‬ ‫ֶׁשל ַרב ֲא ַחאי ּגָ אֹון ְּב ֵ'ס ֶפר ַה ְּשׁ ִאלְ ּתֹות'‪ֶׁ ,‬שּכַ ֲא ֶׁשר הֹולֵ ְך ָא ָדם לְ ַב ֵּקר חֹולֶ ה‪ֹ ,‬לא יֵ לֵ ְך לְ ַבּדֹו ֶאּלָ א יִ ַּקח ִעּמֹו‬ ‫ן־ראׁשֹון‬ ‫אתים ְּבׁשּום ֵס ֶפר ִמ ִ‬ ‫"ׁש ִּד ְב ֵרי ַר ֵּבנּו ֵאּלֶ ה‪ֹ ,‬לא ְמ ָצ ִ‬ ‫נֹוס ִפים‪ ,‬וְ ָת ַמּה ָעלָ יו ַהּנְ ִצי"ב ִמּוֹולֹוזִ 'ין ֶ‬ ‫ֲאנָ ִׁשים ָ‬ ‫ת־ּבנָ יו ִמּשּׁום ּכָ ְך‪ .‬וְ ַאף ִּב ְד ָר ַׁשת‬ ‫ּיֹוסף נָ ַטל ִעּמֹו ֶא ָ‬ ‫ד־א ֲחרֹון‪ ,‬וְ זֶ ה ֶּפלֶ א"‪ ,‬אּולָ ם ּכָ אן ַּב ָּפסּוק נֶ ֱא ַמר ֶׁש ֵ‬ ‫וְ ַע ַ‬ ‫ֲחזַ "ל ֶׁשּלָ ְמדּו ֶאת ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים ֵמ ַה ָּפסּוק‪" :‬יֵ לְ כּו – זֶ ה ִּבּקּור חֹולִ ים"‪ ,‬נִ ְר ֶאה ּכֵ ן‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי נֶ ֱא ַמר 'יֵ לְ כּו'‬ ‫יֹוסף לְ ָא ִביו ּכְ ֵדי לְ ַב ְּקרֹו‪ ,‬נֶ ֱא ַמר‪" :‬וַ ּיִ ְת ַחּזֵ ק יִ ְׂש ָר ֵאל‬ ‫ִּבלְ ׁשֹון ַר ִּבים וְ ֹלא 'יֵ לֵ ְך' ִּבלְ ׁשֹון יָ ִחיד‪ .‬וְ כַ ֲא ֶׁשר ִהּגִ ַיע ֵ‬ ‫מּובא‬ ‫ׁשֹותיו ֶׁשל־חֹולֶ ה‪ְּ .‬ב ִמ ְד ַרׁש ַּתלְ ִּפּיֹות ָ‬ ‫ל־ה ִּמ ָּטה"‪ִּ ,‬ומּכָ אן ָא ְמרּו ֲחזַ "ל ַה ְּשׁכִ ינָ ה לְ ַמ ְעלָ ה ְמ ַר ֲא ָ‬ ‫וַ ּיֵ ֶׁשב ַע ַ‬ ‫יֹוסף‬ ‫נֹוטל ֶא ָחד ִמ ִּשׁ ִּשׁים ֵמ ָחלְ יֹו‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי ְּב ֶט ֶרם ָּבא ֵ‬ ‫ת־החֹולֶ ה ֵ‬ ‫ִמּכָ אן ֶר ֶמז נִ ְפלָ א לְ ִד ְב ֵרי ֲחזַ "ל ֶׁש ַה ְמ ַב ֵּקר ֶא ַ‬ ‫ל־ה ִּמ ָּטה"‬ ‫"הּנֵ ה ָא ִביָך חֹלֶ ה" – ִהּנֵ "ה ְּבגִ ַימ ְט ִרּיָ ה ִׁש ִּשׁים‪ּ ,‬ולְ ַא ַחר ֶׁש ָּבא ֵאלָ יו נֶ ֱא ַמר "וַ ּיֵ ֶׁשב ַע ַ‬ ‫לְ ַב ְּקרֹו‪ ,‬נֶ ֱא ַמר ִ‬ ‫הּוקל ָעלָ יו ֵחלֶ ק ֶא ָחד ֵמ ָחלְ יֹו‪ .‬וְ ַעל ַה ְּת ִמ ָיהה ּכֵ ַיצד ֻמ ָּתר לְ ֶבן־ּגִ יל‬ ‫– ַה ִּמ ָּט"ה ְּבגִ ַימ ְט ִרּיָ ה נ"ט‪ִּ ,‬ומּכָ אן ֶׁש ַ‬ ‫נֹוטל ֶא ָחד ִמ ִּשׁ ִּשׁים ֵמ ָחלְ יֹו ֶׁשל ַהחֹולֶ ה‪ְ ,‬מ ָת ְר ִצים ְּב ֶד ֶרְך ִחּדּוד‪ֶׁ ,‬ש ִּמּכֵ יוָ ן ֶׁשהּוא ַרק‬ ‫לְ ִה ְס ַּתּכֵ ן ְּבכָ ְך ֶׁשהּוא ֵ‬ ‫דּוע ַהּכְ לָ ל ֶׁש ָּק ְבעּו ֲחזַ "ל ֶׁש ֶא ָחד ִמ ִּשׁ ִּשׁים ָּב ֵטל ָּברֹב‪ֵ ,‬אין ּכָ אן ַסּכָ נָ ה‪...‬‬ ‫ֵחלֶ ק ֶא ָחד ִמ ִּשׁ ִּשׁים‪ ,‬וַ ֲה ֵרי יָ ַ‬ ‫ן־צּיֹון יַ ְדלֶ ר ִס ֵּפר‪ּ ,‬כִ י ְּב ָׁש ָעה ֶׁש ְּפ ִק ֵידי ּכֹולֵ ל ַא ְמ ְׂש ֶט ְר ַּדם ָרכְ ׁשּו ֶׁש ַטח ּגָ דֹול‬ ‫רּוׁשלְ ִמי ַר ִּבי ֶּב ִ‬ ‫ַה ַּמּגִ יד ַהּיְ ַ‬ ‫רּוׁשלַ יִ ם‪,‬‬ ‫פּואה לְ ַמ ַען ְּבנֵ י יְ ָ‬ ‫ית־ר ָ‬ ‫ירּוׁשלַ יִ ם ָה ַע ִּת ָיקה‪ּ ,‬כְ ֵדי לְ ָה ִקים ָעלָ יו ֵּב ְ‬ ‫ְּב ָסמּוְך לְ ַׁש ַער ְׁשכֶ ם ֶׁש ִּב ָ‬ ‫ל־ה ָּד ָבר‪ ,‬וְ הּוא ָא ַמר לָ ֶהם ְּב ִחּיּוְך‪" :‬יְ ִהי ָרצֹון‪ֶׁ ,‬שֹּלא‬ ‫הֹוׁש ַע לֵ יְ ּב ִּד ְיס ִקין ּכְ ֵדי לְ ַס ֵּפר לֹו ַע ַ‬ ‫נִ כְ נְ סּו ֶאל ַר ִּבי יְ ֻ‬ ‫ִּת ְׁש ֶרה ְׁשכִ ינָ ה ְּב ַמ ֲע ֵׂשה יְ ֵדיכֶ ם"‪ .‬נִ ְב ֲהלּו ַהּלָ לּו‪ּ ,‬ולְ ַא ַחר ֶרגַ ע ֵה ִבינּו ֶאת ִּד ְב ֵרי ַה ִחּדּוד‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי ָא ְמרּו ֲחזַ "ל‬ ‫הֹוׁש ַע לֵ יְ ּב‪ֶׁ ,‬שֹּלא יִ ְרּבּו ַהחֹולִ ים‬ ‫ׁשֹותיו ֶׁשל־חֹולֶ ה‪ ,‬וְ לָ כֵ ן ֵּב ְרכָ ם ַר ִּבי יְ ֻ‬ ‫ֶׁש ַה ְּשׁכִ ינָ ה ְׁשרּויָ ה לְ ַמ ְעלָ ה ְמ ַר ֲא ָ‬ ‫ן־צּיֹון‪ֶׁ ,‬ש ִּד ְב ֵרי ַה ַּצ ִּדיק ָעׂשּו ר ֶֹׁשם‪ּ ,‬ולְ ַבּסֹוף‬ ‫ּומֹוסיף ַר ִּבי ֶּב ִ‬ ‫ְּב ִמ ְׁשּכָ נָ ם ִּומ ֵּמילָ א ֹלא ִּת ְׁש ֶרה ָׁשם ַה ְּשׁכִ ינָ ה‪ִ ...‬‬ ‫הּודה'‪ָ ,‬עלָ יו נִ ְבנָ ה‬ ‫יׁשת ַה ִּמגְ ָרׁש‪ ,‬וְ ַת ַחת זֹאת ָרכְ ׁשּו ִמגְ ָרׁש ַא ֵחר ְּב ָסמּוְך לִ ְׁשכּונַ ת ַ'מ ֲחנֵ ה יְ ָ‬ ‫ִה ְת ַּב ְּטלָ ה ְרכִ ַ‬ ‫רּוׁשלַ יִ ם‪.‬‬ ‫ּתֹוׁש ֵבי יְ ָ‬ ‫ּנֹודע ַ'ׁש ֲע ֵרי ֶצ ֶדק' ַהּיָ ָׁשן‪ֶׁ ,‬ש ֵּשׁ ֵרת ְּב ֶמ ֶׁשְך ָׁשנִ ים ַרּבֹות ֶאת ְ‬ ‫פּואה ַה ָ‬ ‫ית־ה ְר ָ‬ ‫ֵּב ָ‬ ‫ם־ח ֵברֹו ִּומ ְצוַ ת ַא ֲה ַבת יִ ְׂש ָר ֵאל‪ .‬וְ כָ ְך ִס ֵּפר‬ ‫ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים‪ִ ,‬היא ֵחלֶ ק ִּבלְ ִּתי נִ ְפ ָרד ִמּנְ ִׂש ַיאת עֹל ִע ֲ‬ ‫רּוׁשלַ יִ ם וְ ַצ ִּד ֶיק ָיה‪ּ ,‬כִ י ּכַ ֲא ֶׁשר נִ כְ נַ ס יֹום ֶא ָחד ֶאל ַרּבֹו ַה ֲחזֹון‬ ‫ַּפ ַעם ִס ֵּפר ַר ִּבי ַא ְב ָר ָהם ַחּיִ ים ְּב ִרים‪ִ ,‬מּגְ אֹונֵ י יְ ָ‬ ‫"צא‬ ‫ִאי"ׁש‪ִּ ,‬וב ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו ֵע ָצה ּכֵ ַיצד לְ ִה ְת ַחּזֵ ק ְּב ִמ ְצוַ ת ַא ֲה ַבת יִ ְׂש ָר ֵאל‪ֵ .‬ה ִׁשיב לֹו ַה ֲחזֹון ִאי"ׁש וְ יָ ַעץ לֹו‪ֵ :‬‬ ‫ל־איׁש ֲא ֶׁשר יִ ְהיֶ ה‪ ,‬וְ ִה ְת ַח ֵּקה ַא ַחר ְׁשמֹו‬ ‫פּואה‪ ,‬יִ ְהיֶ ה ּכָ ִ‬ ‫חֹוקה ֲא ֶׁשר זָ קּוק לִ ְר ָ‬ ‫וְ ַח ֵּפׂש ָא ָדם ֵמ ָה ִעיר ֵח ָיפה ָה ְר ָ‬ ‫ל־איׁש יִ ְׂש ָר ֵאל"‪.‬‬ ‫פּואתֹו ְּבכָ ל־לִ ֶּבָך‪ .‬וְ כָ ְך ִּת ְת ַחּזֵ ק ְּב ִק ְר ְּבָך ָה ַא ֲה ָבה לְ כָ ִ‬ ‫וְ ֵׁשם ִאּמֹו‪ ,‬וְ ִה ְת ַּפּלֵ ל לִ ְר ָ‬ ‫ּנֹודע ְּב ַא ֲה ָבתֹו ַהּגְ דֹולָ ה לְ כָ ל ֲא ֶׁשר ְּב ֵׁשם יִ ְׂש ָר ֵאל יְ כֻ ּנֶ ה‪ָ ,‬היָ ה ָרגִ יל לְ ַס ֵּפר‬ ‫ַר ִּבי ְׁשֹלמֹה זַ לְ ָמן אֹויֶ ְר ַּבְך‪ֶׁ ,‬ש ַ‬ ‫נֹותיו ֶׁש ִהּגִ ָיעה‬ ‫"ּברּוְך ַט ַעם"‪ַ .‬א ַחת ִמ ְּב ָ‬ ‫ֶאת ַה ִּסּפּור ַהּנִ ְפלָ א ֶׁש ֵא ַרע ִעם ַר ִּבי ָּברּוְך ְפ ֶרנְ ְקל ִמּלַ יְ ְּפנִ יק ַּב ַעל ָ‬ ‫אֹותּה‬ ‫רֹובה‪ְּ .‬ב ָ‬ ‫הּודי נָ גִ יד ֶא ָחד‪ְּ ,‬ובנֵ י ַה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה ִה ְתּכֹונְ נּו ּכְ ָבר לַ ֲח ֻתּנָ ה ַה ְּק ָ‬ ‫לְ ִפ ְר ָקּה‪ִ ,‬ה ְׁש ַּת ְּדכָ ה ִעם ְּבנֹו ֶׁשל יְ ִ‬ ‫ת־ע ְצמֹו ָעלָ יו ַמ ָּמׁש‪ .‬יֹום‬ ‫קֹומי לְ ִמ ְׁשּכָ ב‪ ,‬וְ ָה ַרב ִה ְצ ַט ֵער ְּב ַצ ֲערֹו וְ ֶה ֱחלָ ה ֶא ַ‬ ‫ׁשֹואב ַה ַּמיִ ם ַה ְּמ ִ‬ ‫ֵעת‪ ,‬נָ ַפל ֵ‬ ‫ת־ה ַרב‪ ,‬וְ ִה ְת ַּפּלְ אּו לִ ְראֹות ּכִ י ָּפנָ יו ֵאינָ ם ּכִ ְתמֹול ִׁשלְ ׁשֹום‪ .‬נִ ְב ֲהלּו ַהּלָ לּו‬ ‫ֶא ָחד נִ כְ נְ סּו ַה ְמ ֻח ָּתנִ ים לְ ַב ֵּקר ֶא ָ‬ ‫ב־ה ַּמיִ ם‪ִ ,‬ה ְת ַּפּלְ ָאה ַה ְמ ֻח ֶּתנֶ ת וְ ָת ְמ ָהה‪:‬‬ ‫ׁשֹוא ַ‬ ‫ּוׁש ָאלּוהּו ַעל־ּכָ ְך‪ּ ,‬וכְ ֶׁש ָּשׁ ְמעּו ֶׁש ַה ִּס ָּבה לְ כָ ְך ִהיא ַמ ֲחלָ תֹו ֶׁשל ֵ‬ ‫ְ‬ ‫ת־ה ְּד ָב ִרים‬ ‫"ּברּוְך ַט ַעם" לִ ְׁשמ ַֹע ֶא ַ‬ ‫"לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ָעלָ יו ְמ ִבינָ ה ֲאנִ י‪ ,‬אּולָ ם לְ ִה ְצ ַט ֵער ּכֹה ֲע ֻמּקֹות"?! נִ ְד ַהם ַה ָ‬ ‫ּסּורים‪ ,‬וְ ֵאינָ ּה‬ ‫הּודי ֶׁש ִּמ ְתיַ ֵּסר ְּביִ ִ‬ ‫"אם ֵאין לָ ִא ָּשׁה ַהּזֹו ַר ְח ָמנּות ַעל יְ ִ‬ ‫ת־ה ִּשּׁדּוְך‪ִ .‬‬ ‫ִמ ִּפ ָיה‪ ,‬וְ ֶה ְחלִ יט לְ ַב ֵּטל ֶא ַ‬ ‫ן־ה ָראּוי לְ ִה ְׁש ַּת ֵּדְך ִע ָּמם‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ֵאין ָּב ֶהם ַא ֲה ַבת יִ ְׂש ָר ֵאל ֲא ִמ ִּתית"‪.‬‬ ‫ְמ ִבינָ ה ֶׁשּיֵ ׁש לְ ִה ְצ ַט ֵער ַעל־ּכָ ְך‪ֵ ,‬אין זֶ ה ִמ ָ‬

‫‪ Chttps://telegram.me/Publications_MM‬לתגובות‪ :‬דוא''ל‪5806777@gmail.com :‬‬

‫ִמּתֹוְך ַה ֵּס ֶפר‬

‫" ִמ ֶׁשּיֵּד ֵצֹואת ִטיׁש"‬

‫ִמ ֵ ּבית‬ ‫יש‬ ‫ׁ ַש ָּבת ִט ׁ‬

‫לָ אֹור‬ ‫ְ‬ ‫ּב ֶעזְ ַרת ַה ֵּשׁם‬ ‫ַעל־ ָּכ‬ ‫ל‬ ‫ָ‬ ‫ּפ‬ ‫ָ‬ ‫ר‬ ‫ׁשֹו‬ ‫ת ַה ָּשׁבּו ַע‬

‫ֻמ ְד ָ ּג ׁש‬

‫ַמהּות ַה ִּמ ָּדה‬ ‫ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים‪ִ ,‬היא ַא ַחת ַה ִּמ ְצֹות ַה ֲחׁשּובֹות‬ ‫עֹוׂשה‬ ‫ֶׁש ֵּבין ָא ָדם לַ ֲח ֵברֹו‪ ,‬וְ ִהיא ֵמ ַה ִּמ ְצֹות ֶׁש ָה ֶ‬ ‫רֹות ֶיהם ָּבעֹולָ ם ַהּזֶ ה וְ ַה ֶּק ֶרן ַקּיֶ ֶמת לֹו‬ ‫אֹותן אֹוכֵ ל ֵּפ ֵ‬ ‫ָ‬ ‫לָ עֹולָ ם ַה ָּבא‪ַ .‬אף ֶׁש ֵאין ַה ִּמ ְצוָ ה ְמפ ֶֹר ֶׁשת ַּב ִּמ ְק ָרא‬ ‫ֲה ֵרי ִהיא ְרמּוזָ ה ּבֹו‪ ,‬וְ כֵ ן ִה ְס ִמיכּוהּו ַעל ַהּנֶ ֱא ַמר 'יֵ לְ כּו'‬ ‫ זֶ ה ִּבּקּור חֹולִ ים‪ ,‬וְ כֵ ן ִהיא נִ לְ ֶמ ֶדת ֵמ ַה ִּצּוּויִ ם ֶׁשל‬‫'וְ ָהלַ כְ ָּת ִּב ְד ָרכָ יו'‪' ,‬וְ ָא ַה ְב ָּת לְ ֵר ֲעָך ּכָ מֹוָך'‪ ,‬וְ ִהיא ִּבכְ לַ ל‬ ‫ּגְ ִמילּות ֲח ָס ִדים‪ֶ ,‬אּלָ א ֶׁשּנִ ְצ ַטּוִינּו ִּב ְמיֻ ָחד ַעל ִמ ְצוָ ה‬ ‫"מ ְצוָ ה ּגְ דֹולָ ה"‪ ,‬וְ ָעלֶ ָיה ָא ְמרּו‬ ‫זֹו ֶׁשּנִ ְק ֵראת ַּב ֵּשׁם ִ‬ ‫ת־החֹולֶ ה‪,‬‬ ‫עֹוׂשה ּכֵ ן ּכְ ִאּלּו ֶה ֱחיָ ה ֶא ַ‬ ‫ֲחזַ "ל ֶׁש ִּמי ֶׁש ֶ‬ ‫ׁשֹופְך ָּד ִמים‪ַ .‬מ ְּט ַרת ִּבּקּור‬ ‫ִּומי ֶׁש ֵאינֹו ְמ ַב ְּקרֹו ּכְ ִאּלּו ֵ‬ ‫פּואה‪ְּ ,‬בכָ ְך‬ ‫חֹולִ ים ִהיא לְ ָה ֵקל ֵמ ָחלְ יֹו ֶׁשל ַהּזָ קּוק לִ ְר ָ‬ ‫יֹותר ְּבכָ ְך ֶׁשהּוא ִמ ְת ַּפּלֵ ל‬ ‫ֶׁשהּוא ִמ ְת ַע ֵּסק ִּב ְצ ָרכָ יו ְּוב ֵ‬ ‫נֹוסְך ּבֹו‬ ‫לְ ַמ ֲענֹו ְּומ ַב ֵּקׁש ָעלָ יו ַר ֲח ִמים‪ְּ ,‬ובכָ ְך ֶׁשהּוא ֵ‬ ‫יֹותר‬ ‫ִּת ְקוָ ה וְ כ ַֹח‪ֶּ .‬ב ָע ָבר‪ָ ,‬היְ ָתה ִמ ְצוָ ה זֹו ְמצּויָ ה ֵ‬ ‫"ּבּקּור‬ ‫הּוקמּו ֶח ְברֹות ִ‬ ‫פּואה‪ ,‬וְ ַאף ְ‬ ‫ְּב ֶה ְע ֵּדר ָּב ֵּתי ְר ָ‬ ‫חֹולִ ים" ִּב ְק ִהּלֹות יִ ְׂש ָר ֵאל‪ּ .‬כַ ּיֹום‪ִ ,‬ה ְׁש ָּת ְר ָׁשה ַה ֲה ָבנָ ה‬ ‫פּואה נִ ְמ ָצ ִאים‬ ‫קּוקים לִ ְר ָ‬ ‫ַה ֻּמ ְט ֵעית‪ֶׁ ,‬ש ִּמּכֵ יוָ ן ֶׁש ַהּזְ ִ‬ ‫קּוקים לְ ֶעזְ ָרה ְמיֻ ֶח ֶדת‬ ‫פּואה‪ֵ ,‬אין ֵהם זְ ִ‬ ‫ְּב ָב ֵּתי ְר ָ‬ ‫חֹובה‪,‬‬ ‫ּקּורים ֶא ְצלָ ם נַ ֲע ִׂשים ַרק לָ ֵצאת יְ ֵדי ָ‬ ‫וְ ַה ִּב ִ‬ ‫ׂשּומת־‬ ‫ִאם ִּבכְ לָ ל‪ .‬אּולָ ם ֵאין ַה ָּד ָבר ּכֵ ן‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ִּב ְת ֶ‬ ‫עֹור ִרים ֶאת‬ ‫ַהּלֵ ב ֶׁש ַּמ ֲענִ ִיקים ִּב ְׁש ַעת ַה ִּבּקּור‪ְ ,‬מ ְ‬ ‫מּוסים‬ ‫יֹותר‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ֵהם ֲע ִ‬ ‫פּואי לְ ִה ְׁש ַּת ֵּדל ֵ‬ ‫ַה ֶּצוֶ ת ָה ְר ִ‬ ‫לַ ֲעיֵ ָפה לְ ַצ ֲע ֵרנּו וְ ֵאין ִס ֵּפק ְּביָ ָדם לְ ַה ֲענִ יק לְ כָ ל־‬ ‫נֹוסכִ ים ּכֹחֹות‬ ‫כּופים ְ‬ ‫ּקּורים ַה ְּת ִ‬ ‫ל־צ ְרּכֹו‪ַ .‬ה ִּב ִ‬ ‫ֶא ָחד ּכָ ָ‬ ‫ּקּורים‬ ‫ַּבחֹולֶ ה ְּומ ַׂש ְּמ ִחים ֶאת־לִ ּבֹו‪ ,‬וְ ַעל־יְ ֵדי ַה ִּב ִ‬ ‫ת־צ ָרכָ יו וְ לִ ְדאֹג לִ ְׁשלֹומֹו‪ַ .‬אְך יֵ ׁש‬ ‫ֶא ְפ ָׁשר לְ ַמּלֵ א ֶא ְ‬ ‫ת־ה ְּדרּוׁש ֶׁש ָּד ְרׁשּו‪ֶׁ ,‬שֹּלא לְ ִחּנָ ם נִ לְ ַמד ִּבּקּור‬ ‫לִ זְ ּכֹר ֶא ַ‬ ‫ּתֹורה‪ֶ ,‬אּלָ א ּכְ ֵדי לְ הֹורֹות‬ ‫חֹולִ ים ִמ ֵּת ַבת 'יֵ לְ כּו' ֶׁש ַּב ָ‬ ‫יֹותר ִמ ַּדי‪.‬‬ ‫ֶׁשּיֵ ׁש לָ בֹוא וְ לָ לֶ כֶ ת ִמּיָ ד‪ ,‬וְ ֹלא לְ ַה ְט ִר ַיח ֵ‬

‫ֲחקֹר חֹולִ ים‬ ‫זֹורים‬ ‫ת־מ ִ‬ ‫ּובַ ֵּקר ֶא ְ‬ ‫נֹוא ִׁשים ָּומ ִרים‪.‬‬ ‫וְ ַדּבֵ ר ַעל־לְ בַ ב ָ‬ ‫(רב האי גאון)‬


‫נִ ְמ ָׁשל‬ ‫ּדֹומה‬ ‫לְ ָמה ַה ָּדבָ ר ֶ‬

‫‪2‬‬

‫לּוקה‪ָ ,‬היָ ה ַמ ְר ֶאה ַהּיָ ם‬ ‫ַהּזִ ּכָ רֹון ָה ִראׁשֹון ִמ ֵימי יַ לְ דּותֹו ָה ִראׁשֹונִ ים ֶׁשל ָ‬ ‫גּוריו‬ ‫רּוח‪ּ .‬כְ ַפר ְמ ָ‬ ‫ַה ָּתכֹל ֵּומ ָימיו ַה ַּמ ְק ִצ ִיפים ַעל־ּגַ ֵּבי ַהּגַ ּלִ ים ַהּנִ ָּשׂ ִאים ָּב ַ‬ ‫ַה ָּק ָטן ָהיָ ה ָסמּוְך ְמאֹד לַ ּיָ ם‪ֶׁ ,‬ש ָהיָ ה ֵחלֶ ק ִּבלְ ִּתי נִ ְפ ָרד ֵמ ַחּיֵ ֶיהם ֶׁשל ְּבנֵ י‬ ‫ת־חלְ ָקם‪,‬‬ ‫ל־הּיָ ם ָהיָ ה ְמנַ ֶ‬ ‫ַהּכְ ָפר‪ .‬אּולָ ם ֹלא ַרק ֲהנָ ָאה ִמּיָ ְפיֹו ַה ַּמ ְר ִהיב ֶׁש ַ‬ ‫יֹור ִדים‬ ‫ת־ּפ ְרנָ ָס ָתם‪ְּ .‬ב ַא ְׁשמ ֶֹרת ַהּב ֶֹקר‪ּ ,‬כְ ָבר ָהיּו ְ‬ ‫ֶאּלָ א ִמ ֶּמּנּו ּגַ ם יָ נְ קּו ֶא ַ‬ ‫ל־ה ַּמיִ ם‪ ,‬וְ ׁשֹולִ ים ִמ ָּשׁם‬ ‫ּתֹוׁש ִבים ַהּיַ ָּמה‪ַ ,‬מ ְׁשלִ יכִ ים ִמכְ מֹורֹות ֶא ַ‬ ‫ַה ָ‬ ‫ת־הּיָ ם‪ ,‬וְ ָהיָ ה ְמ ֻסּגָ ל‬ ‫לּוקה ָא ַהב ְמאֹד ֶא ַ‬ ‫ָּדגִ ים לָ רֹב ִמּסּוגִ ים ׁשֹונִ ים‪ָ .‬‬ ‫לָ ֶׁש ֶבת ָׁשעֹות ֲא ֻרּכֹות וְ לִ ְצּפֹות ֶאל ָהא ֶֹפק ָה ָרחֹוק‪ ,‬לִ ְׁשמ ַֹע ֶאת ִאוְ ַׁשת‬ ‫ַהּגַ ּלִ ים ּולְ ִה ְת ַמּכֵ ר לַ ַּשׁלְ וָ ה וְ לָ רֹגַ ע ֶׁש ִּמ ָּס ִביב‪ַ .‬ה ַּמ ֲחזֶ ה ַה ַּמ ְפ ִעים ֶׁשל‬ ‫צֹובעֹות‬ ‫ַה ֶּשׁ ֶמׁש ַהּש ַֹׁוק ַעת ֶאל ּתֹוְך ַהּיָ ם ַה ָּתכֹל‪ ,‬וְ ַק ְרנֶ ָיה ָה ַא ֲחרֹונֹות ְ‬ ‫לֹוהט‪ִ ,‬ה ְק ִסימּו ֶאת־נַ ְפׁשֹו‪ ,‬וְ ֵעינֹו ֹלא ָׂש ְב ָעה‬ ‫ת־ה ָּשׁ ַמיִ ם ִּבגְ וָ נֵ י ַא ְרּגָ ָמן ֵ‬ ‫ֶא ַ‬ ‫יֹוצא‬ ‫ּבֹורא ָהעֹולָ ם‪ .‬לְ ִע ִּתים‪ָ ,‬היָ ה ֵ‬ ‫ִמּלִ ְראֹות ֶאת יְ ִצ ָירתֹו ַה ֻּמ ְפלָ ָאה ֶׁשל ֵ‬ ‫יׁש ָיבתֹו ָה ֲא ֻרּכָ ה ְּב ָסמּוְך לְ חֹוף ַהּיָ ם‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ָהיָ ה ָה ִראׁשֹון לְ גַ ּלֹות‬ ‫נִ ְׂשּכָ ר ִמ ִ‬ ‫ם־הּגַ ּלִ ים ַהּש ְֹׁוצ ִפים‪ ,‬אּולָ ם‬ ‫אֹוצרֹות ׁשֹונִ ים ֶׁשּנִ ְס ֲחפּו ֶאל ַהחֹוף ִע ַ‬ ‫ָ‬ ‫ל־ע ֶרְך‪ .‬יְ ִׁש ָיבתֹו ַה ְּב ֵטלָ ה לְ יַ ד חֹוף ַהּיָ ם‪ֹ ,‬לא‬ ‫ְּב ֶד ֶרְך־ּכְ לָ ל ֹלא ָהיָ ה ָּב ֶהם ּכָ ֵ‬ ‫לּוקה ּגָ ַדל ּכְ ֶבן־ּכְ ָפר נִ ְב ָער‪ֶׁ ,‬ש ָּד ָבר‬ ‫יֹון־חּיִ ים‪ ,‬וְ ָ‬ ‫הֹוס ָיפה לֹו ָחכְ ָמה וְ נִ ְס ַ‬ ‫ִ‬ ‫ּסֹוער וְ ֵס ֶדר יֹומֹו ַה ַח ְדּגֹונִ י‪.‬‬ ‫ֵאין לֹו ְּבעֹולָ מֹו‪ ,‬לְ ַמ ֵעט ַהּיָ ם ַה ֵ‬ ‫ל־החֹוף ַה ַּמזְ ִהיב‪ַ ,‬מ ֲאזִ ין לְ גַ ּלֵ י ַהּיָ ם‬ ‫יֹוׁשב ּכְ ֶה ְרּגֵ לֹו ַע ַ‬ ‫יֹום ֶא ָחד‪ְּ ,‬בעֹודֹו ֵ‬ ‫רֹוח ִׁשים וְ נֶ ֱהנֶ ה ֵמ ֲאוִ יר ַהּיָ ם ַה ָּצלּול‪ִ ,‬הּגִ ָיעה לְ ֶפ ַתע ְצוָ ָחה ַח ָּדה‬ ‫ָה ֲ‬ ‫ּגֹוע ִׁשים‪ ,‬נִ ְר ֲא ָתה‬ ‫לּוקה‪ְּ .‬ב ֶמ ְר ָחק ּגָ דֹול‪ֵּ ,‬בין ּגַ ּלֵ י ַהּיָ ם ַה ֲ‬ ‫לְ ָאזְ נָ יו ֶׁשל ָ‬ ‫ּסֹוע ֶרת‪ ,‬וְ נִ ְר ֵאית‬ ‫רּוח ַה ֶ‬ ‫רּופה‪ַ ,‬הּנֶ ֱא ֶב ֶקת ַעל־נַ ְפ ָׁשּה ָּב ַ‬ ‫ְס ִפינָ ה ְק ַטּנָ ה ְּוט ָ‬ ‫סֹוער‪ּ ,‬ולְ ֶרגַ ע‬ ‫עֹומ ֶדת לִ ְטּב ַֹע‪ .‬לְ ֶרגַ ע ִה ְתּגַ ְּב ָהה ַה ְּס ִפינָ ה ַעל־ּגַ ֵּבי ּגַ ל ֵ‬ ‫ּכְ ֶ‬ ‫לּוקה‪,‬‬ ‫ָׁש ְק ָעה ִּב ְמצּולֹות ַהּיָ ם‪ ,‬וְ נֶ ֶעלְ ָמה ֵמ ָה ַעיִ ן‪ְּ .‬ב ֵעינֹו ַה ַח ָּדה ִה ְב ִחין ָ‬ ‫ת־ה ְּס ִפינָ ה‬ ‫ּבֹודד ַה ְמנַ ֶּסה ְּבכָ ל־ּכֹחֹו לְ נַ ּוֵט ֶא ַ‬ ‫עֹומד ָא ָדם ֵ‬ ‫ּכִ י ַעל ַה ְּס ִפינָ ה ֵ‬ ‫ֹחֹותיו הֹולְ כִ ים וְ אֹוזְ לִ ים וְ הּוא צֹווֵ ַח לְ ֶעזְ ָרה‪ּ .‬כְ ַאּיָ לָ ה‬ ‫ל־החֹוף‪ ,‬אּולָ ם ּכ ָ‬ ‫ֶא ַ‬ ‫לּוקה ֶאת נֹאד ַה ַּמיִ ם וְ ֶאת ַא ְמ ַּת ַחת ַה ָּמזֹון‬ ‫לּוחה ּוכְ ֵחץ ִמ ֶּק ֶׁשת‪ ,‬נָ ַטל ָ‬ ‫ְׁש ָ‬ ‫ל־החֹוף‪,‬‬ ‫ׁשּורה ֶא ַ‬ ‫ֶׁש ָהיּו ִעּמֹו‪ָ ,‬ק ַפץ ֶאל ִס ָירתֹו ַה ְּק ַטּנָ ה ֶׁש ָע ְמ ָדה ְק ָ‬ ‫רּופה‪ֲ .‬הלִ יכֹות ַהּיָ ם ָהיּו נְ ִהירֹות‬ ‫וְ ֵה ֵחל לַ ְחּתֹר ְּב ֶמ ֶרץ לְ כִ ּוּון ַה ִּס ָירה ַה ְּט ָ‬ ‫ד־א ָּמן ִּוב ְמ ִהירּות‬ ‫ת־ס ָירתֹו ְּביַ ָ‬ ‫לּוקה ּכִ ְׁש ִבילֵ י ּכַ ף־יָ דֹו‪ ,‬וְ הּוא נִ ּוֵט ֶא ִ‬ ‫לְ ָ‬ ‫ּטֹוב ַע ַּבּיָ ם‪.‬‬ ‫ַר ָּבה‪ּ ,‬כְ ֶׁשּכָ ל־ּכֻ ּלֹו ָּדרּוְך לְ ֵה ָחלֵ ץ לְ ֶעזְ ָרתֹו ֶׁשל ָה ִאיׁש ַה ֵ‬ ‫ּטֹוב ַעת‪ּ .‬גַ ם ֲח ֵברֹו ַהּטֹוב‬ ‫לּוקה ָר ָאה ֶאת ַה ְּס ִפינָ ה ַה ַ‬ ‫אּולָ ם ֹלא ַרק ָ‬ ‫ל־ּפנֵ י ַה ַּמיִ ם‪ ,‬וְ ַאף הּוא נֶ ֱחלַ ץ‬ ‫אֹותּה ֵעת וְ ָצ ָפה ֶא ְ‬ ‫ַאנְ טֹונְ יֹו‪ָ ,‬ע ַמד ְּב ָ‬ ‫עֹומד ַעל־‬ ‫לּוקה לִ ְראֹות ֶאת ָה ִאיׁש ָה ֵ‬ ‫לְ ֶעזְ ָרה‪ .‬וְ ִהּנֵ ה הּוא ַמ ְצלִ ַיח ּכְ ָבר ָ‬ ‫נֹואׁשֹות ַּבּגַ ּלִ ים ָה ֵא ָיתנִ ים‪ָ .‬ה ִאיׁש ָהיָ ה ָּתׁשּוׁש‬ ‫ּגַ ֵּבי ַה ְּס ִפינָ ה‪ ,‬וְ נֶ ֱא ַבק ָ‬ ‫לּוטין‪ ,‬וְ ָהיָ ה נִ ְר ֶאה ּכַ ֲאחּוז יֵ אּוׁש וְ ִח ָּדלֹון‪ ,‬אּולָ ם ּכְ ֶׁש ָר ָאה ֶאת ַה ִּס ָירה‬ ‫לַ ֲח ִ‬ ‫ַה ְּק ַטּנָ ה ַה ִּמ ְת ָק ֶר ֶבת ֵאלָ יו‪ ,‬אֹורּו ֵעינָ יו‪ .‬הּוא ָר ָאה ָא ְמנָ ם ּכִ י ֹלא ְס ִפינָ ה‬ ‫ל־מ ָּמׁש ִמ ְת ָק ֶר ֶבת ֵאלָ יו‪ֶ ,‬אּלָ א ִס ָירה ְק ַטּנָ ה‪ ,‬וְ ֹלא ֲאנָ ִׁשים ְמ ֻבּגָ ִרים‬ ‫ֶׁש ַ‬ ‫טֹוב ַע נֶ ֱא ַחז‬ ‫ַּב ֲעלֵ י נִ ָּסיֹון ָּב ִאים לְ ֶעזְ ָרתֹו‪ֶ ,‬אּלָ א נַ ַער ָצ ִעיר לְ יָ ִמים‪ ,‬אּולָ ם ֵ‬ ‫לּוקה‬ ‫ל־ּפנֵ י ַהּיָ ם‪ָ .‬‬ ‫ׁשֹוטים ַה ָּצ ָפה ַע ְ‬ ‫ֲא ִפּלּו ַּב ַּקׁש‪ ,‬וְ ַקל־וָ ח ֶֹמר ְּב ִס ַירת ָמ ִ‬ ‫ם־ס ִפינָ תֹו‪ֵ ,‬אינֹו‬ ‫ל־ּד ְעּתֹו‪ּ ,‬כִ י ָה ִאיׁש ֶׁשּכִ ְמ ַעט ָט ַבע ִע ְ‬ ‫ּכְ לָ ל ֹלא ֶה ֱעלָ ה ַע ַ‬ ‫ן־ה ֶּמלֶ ְך‪ֶׁ ,‬ש ִּב ֵּקׁש לְ ִה ְׁש ַּת ֲע ֵׁש ַע ְמ ַעט ְּב ַה ְפלָ גָ ה‬ ‫ֶאּלָ א ַהּנָ ִסיְך ָה ֲא ִצילִ י ֶּב ַ‬ ‫ת־ע ְצמֹו ִּבן־‬ ‫כּותית‪ֵּ ,‬ומח ֶֹסר נִ ָּסיֹון וְ יֶ ַדע‪ָ ,‬מ ָצא ֶא ַ‬ ‫ְק ָצ ָרה ַּב ְּס ִפינָ ה ַה ַּמלְ ִ‬ ‫ֹחֹותיו ְּב ַמ ֲע ֶקה‬ ‫אֹוחז ִּב ְׁש ֵא ִרית ּכ ָ‬ ‫ֶרגַ ע ָעמֹק ְּבלֵ ב־יָ ם‪ְּ .‬ובעֹוד ַהּנָ ִסיְך ֵ‬ ‫לּוקה ֶח ֶבל ָע ֶבה ֶׁש ָהיָ ה ָקׁשּור לְ ִס ָירתֹו‪ְּ ,‬וברֹאׁשֹו ֶק ֶרס‬ ‫ַה ְּס ִפינָ ה‪ֵ ,‬ה ִטיל ָ‬ ‫ּוׁש ֵּתי ַה ִּסירֹות נִ ְק ְׁשרּו זֹו לְ זֹו ְּב ָחזְ ָקה‪.‬‬ ‫ַּב ְרזֶ ל ֵא ָיתן‪ְ ,‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫לּוקה ְּבקֹול ָרם‪ּ ,‬כְ ֵדי לְ ִה ְתּגַ ֵּבר ַעל ְׁשאֹון‬ ‫ֹאד־ה ַּמיִ ם"‪ָ ,‬צ ַעק ָ‬ ‫"קח ֶאת נ ַ‬ ‫ַ‬ ‫"ּוׁש ֵתה לִ ְרוָ יָ ה ַמיִ ם צֹונְ נִ ים ּכְ ֵדי לְ ָה ִׁשיב ֶאת־נַ ְפ ְׁשָך"‪ְּ ,‬ובעֹוד‬ ‫ַהּגַ ּלִ ים‪ְ ,‬‬ ‫לּוקה ֵאלָ יו ֶאת ַהּנֹאד‬ ‫ּתֹוהה ְּומ ֻבלְ ָּבל‪ִ ,‬ה ְׁשלִ יְך ָ‬ ‫ַהּנָ ִסיְך ַמ ִּביט ּבֹו ְּב ַמ ָּבט ֶ‬ ‫לּוקה‬ ‫ֶׁש ִעּמֹו‪ ,‬וְ זֵ ֵרז אֹותֹו לִ ְׁשּתֹות ִמ ֶּמּנּו ְמֹלא לֻ גְ ָמיו‪ֵּ .‬בינְ ַתיִ ם‪ָׁ ,‬שלָ ה ָ‬ ‫ל־הּנָ ִסיְך ֶׁש ַעל־‬ ‫אֹותּה ֶא ַ‬ ‫ֵמ ַא ְמ ַּת ְחּתֹו ּכִ ּכַ ר לֶ ֶחם ֲאפּויָ ה‪ ,‬וְ ִה ְׁשלִ יְך ַאף ָ‬ ‫ּגַ ֵּבי ַה ְּס ִפינָ ה‪ַ .‬הּלָ ה ִה ִּביט ּבֹו ְּב ַמ ָּבט מּוזָ ר‪ֶׁ ,‬ש ְּת ִמ ָיהה וְ לַ ַעג ְמ ַׁש ְּמ ִׁשים‬ ‫ת־לּוקה‪ .‬אּולָ ם ֵּבינְ ַתיִ ם ִהּגִ ַיע‬ ‫ָ‬ ‫ּבּוביָ ה‪ ,‬וְ ַה ָּד ָבר ִה ְפלִ יא ְמאֹד ֶא‬ ‫ּבֹו ְּב ִע ְר ְ‬ ‫ּטֹוב ַע‪ְּ .‬בזִ ּנּוק‬ ‫חּוׁשים לְ ַמ ַען ַה ֵ‬ ‫ּגַ ם ֲח ֵברֹו ַאנְ טֹונְ יֹו‪ֶׁ ,‬ש ִּמ ֵהר לְ ֵה ָחלֵ ץ ִ‬ ‫ן־ה ַּצד ַא ַחר ַה ִּמ ְת ַר ֵחׁש‪,‬‬ ‫ת־לּוקה ֶׁש ָע ַמד וְ ָצ ָפה ִמ ַ‬ ‫ָ‬ ‫ָמ ִהיר‪ֶׁ ,‬ש ִה ְפלִ יא ֶא‬ ‫רּופה‪,‬‬ ‫ִּדּלֵ ג ַאנְ טֹונְ יֹו ִמ ִּס ָירתֹו ַה ְּק ַטּנָ ה ֶאל ִסּפּונָ ּה ֶׁשל ַה ְּס ִפינָ ה ַה ְּט ָ‬ ‫ת־ה ֶהגֶ ה וְ ֵה ֵחל לְ נַ ּוֵט‬ ‫ּולְ ֹלא א ֶֹמר ְּוד ָב ִרים ָּת ַפס ְּביָ ַדיִ ם ֵא ָיתנֹות ֶא ַ‬ ‫ֹלׁשת ּכְ לֵ י‬ ‫ת־ה ְּס ִפינָ ה ּכְ ַס ָּפן ְמנֻ ֶּסה‪ .‬זְ ַמן ָק ָצר לְ ַא ַחר ִמּכֵ ן‪ָ ,‬עגְ נּו ְׁש ֶ‬ ‫ֶא ַ‬ ‫ַה ַּשׁיִ ט ְּב ָסמּוְך לַ חֹוף‪ ,‬וְ ַהּנָ ִסיְך יָ ַרד ִמ ְּס ִפינָ תֹו‪ּ ,‬כְ ֶׁשהּוא נִ ְת ָמְך ְּביָ ָדיו‬ ‫ֶׁשל ַאנְ טֹונְ יֹו‪ֶׁ ,‬ש ִה ִּצילֹו ֵמ ֶר ֶדת ָׁש ַחת‪ְּ .‬ובעֹוד ְׁשנֵ י ַהּנְ ָע ִרים ִמ ְתנַ ְּשׁ ִפים‬ ‫צֹוצרֹות ְּופלֻ ּגַ ת ָּפ ָר ִׁשים‬ ‫ֵמ ַה ַּמ ֲא ָמץ ָה ַרב‪ ,‬נִ ְׁש ְמעּו לְ ֶפ ַתע ְּתרּועֹות ֲח ְ‬ ‫"הּנֵ ה ַהּנָ ִסיְך"! ָצ ַעק ֶא ָחד‬ ‫ל־ה ָּמקֹום‪ִ .‬‬ ‫ְמ ִה ִירים ִהּגִ ָיעה ִּב ְמ ִהירּות ֶא ַ‬ ‫ֵמ ֶהם‪" ,‬הּוא ָּב ִריא וְ ָׁשלֵ ם"‪ָ ,‬צ ַהל ַה ֵּשׁנִ י‪ ,‬וְ ֵהם ִה ִּקיפּו ִּב ְמ ִהירּות ֶאת‬ ‫ל־החֹוף ַּב ֲא ִפ ַיסת ּכֹחֹות‪ַ .‬רק ַע ָּתה ֵה ִבינּו ַהּנְ ָע ִרים‬ ‫ַהּנָ ִסיְך ֶׁש ָּשׁכַ ב ַע ַ‬ ‫צּומה‪.‬‬ ‫ת־מי ִה ִּצילּו ִמ ָּמוֶ ת ִּב ְט ִב ָיעה‪ ,‬וְ ִׂש ְמ ָח ָתם ָהיְ ָתה ּכְ פּולָ ה וַ ֲע ָ‬ ‫ֶא ִ‬ ‫ּוׁשנֵ י ַהּנְ ָע ִרים ִק ְּבלּו ַהזְ ָמנַ ת ּכָ בֹוד לְ ִה ְתיַ ֵּצב‬ ‫ֹלא ָע ְברּו יָ ִמים ְמ ֻר ִּבים‪ְ ,‬‬ ‫לִ ְפנֵ י ַה ֶּמלֶ ְך ַהּנֶ ֱע ָרץ ֶׁשל ַה ְּמ ִדינָ ה ּכֻ ּלָ ּה‪ .‬אּולָ ם ּכָ אן ֵא ַרע ָּד ָבר ֶׁש ִה ְפלִ יא‬ ‫לּוקה ְמאֹד‪ ,‬וְ הּוא ָּד ַרׁש ַעל־ּכָ ְך ֶה ְס ֵּב ִרים ֵמ ַה ֶּמלֶ ְך‪ְּ .‬בעֹוד ַאנְ טֹונְ יֹו‬ ‫ֶאת ָ‬ ‫רֹות־ע ֶרְך‪ ,‬לְ ַרּבֹות ְּפטֹור‬ ‫ֵ‬ ‫ִק ֵּבל ֵמ ַה ֶּמלֶ ְך ַמ ָּתנֹות ַרּבֹות ְּותׁשּורֹות יִ ְק‬ ‫לּוקה ְסכּום‬ ‫ִמ ִּמ ֵּסי ַה ְּמ ִדינָ ה לְ כָ ל ְּבנֵ י ִמ ְׁש ַּפ ְחּתֹו ַה ֻּמ ְר ֶח ֶבת‪ִ ,‬ק ֵּבל ָ‬ ‫ּדּוע‬ ‫"מ ַ‬ ‫ּתֹודה וְ ַה ֲע ָרכָ ה‪ַ .‬‬ ‫ָק ָטן ְּב ַה ְר ֵּבה‪ ,‬וְ ַה ֶּמלֶ ְך ִה ְס ַּת ֵּפק ְּבכַ ָּמה ִמּלֹות ָ‬ ‫לּוקה ְּבגָ רֹון נִ ָחר‪ ,‬וְ ִה ְמ ִׁשיְך‪" :‬וַ ֲה ֵרי ֲאנִ י‬ ‫אֹותי לְ ָר ָעה"? ָצ ַעק ָ‬ ‫ַמ ְפלִ ים ִ‬ ‫רּוסת לֶ ֶחם‬ ‫ת־צ ְמאֹונֹו ְּופ ַ‬ ‫ֶה ֱענַ ְק ִּתי לַ ּנָ ִסיְך ַמיִ ם ַחּיִ ים ּכְ ֵדי לְ ַרּוֹות ֶא ִ‬ ‫ּדּוע ֹלא ָּת ִבין"? ָּפנָ ה‬ ‫"מ ַ‬ ‫ּכְ ֵדי לְ ַה ְׂש ִּב ַיע ֶאת־לִ ּבֹו‪ְּ ,‬בעֹודֹו ְּבלֵ ב־יָ ם"‪ַ ,‬‬ ‫ן־הּכְ ָפר ֶׁשּלְ ָפנָ יו‪,‬‬ ‫ֵאלָ יו ַה ֶּמלֶ ְך ַּב ֲח ִביבּות‪ּ ,‬כְ ֶׁש ֵה ִבין ּכִ י נַ ַער נִ ְב ָער הּוא ֶּב ַ‬ ‫"ה ֵרי ַהּנָ ִסיְך ָהיָ ה ָׁשרּוי ְּב ַמ ָּצב ֶׁשל ַסּכָ נַ ת ַחּיִ ים‪,‬‬ ‫ִּובינָ תֹו ֵאינָ ּה ֻמ ְפלֶ גֶ ת‪ֲ .‬‬ ‫ּסֹוע ִרים‪ .‬וְ כִ י לְ ֵמי‬ ‫ּוכְ ֶפ ַׂשע ָהיָ ה ֵּבינֹו ֵּובין ְט ִב ָיעה ָחלִ ילָ ה ֵּבין ּגַ ּלֵ י ַהּיָ ם ַה ֲ‬ ‫רּוסת לֶ ֶחם?! ָהיָ ה‬ ‫אֹותּה ָׁש ָעה? אֹו ֶׁש ָּמא לִ ְפ ַ‬ ‫ְׁש ִתּיָ ה הּוא ָהיָ ה ָצ ִריְך ְּב ָ‬ ‫אֹותּה ָׁש ָעה ַעל זּוטֹות ֶׁשּכָ ֵאּלּו‪.‬‬ ‫לְ ָך לְ ַה ִּצילֹו ִמ ְּט ִב ָיעה‪ ,‬וְ ֹלא לַ ְחׁשֹב ְּב ָ‬ ‫ֲח ֵב ְרָך לְ ֻע ַּמת זֹאת‪ ,‬יָ ַדע לְ ַה ְב ִחין ֵּבין ִע ָּקר וְ ָט ֵפל‪ ,‬וְ הּוא ִּב ְתבּונָ תֹו ִה ִּציל‬ ‫ֶאת ְּבנִ י ַהּיָ ָקר ִמ ְּט ִב ָיעה‪ ,‬וְ לָ כֵ ן ֶה ֱענַ ְק ִּתי לֹו ַמ ָּתנֹות ּכֹה ַרּבֹות"‪.‬‬

‫ַהּנִ ְמ ָׁשל‬

‫ְּב ָמ ָׁשל נִ ְפלָ א זֶ ה‪ִ ,‬ה ְׁש ַּת ֵּמׁש ַה ַּמ ְׁשּגִ ַיח ַר ִּבי ֵמ ִאיר ָח ָדׁש‪ּ ,‬כְ ֵדי לְ ַה ְס ִּביר‬ ‫עֹוׂשה ֶח ֶסד ִעם ֲח ֵברֹו‬ ‫ֶאת ַה ַּמ ָּט ָרה ָה ִע ָּק ִרית ְּב ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים‪ָ .‬ה ֶ‬ ‫פּואתֹו‪,‬‬ ‫ׁשֹופְך ְּת ִחּנָ ה לִ ְר ָ‬ ‫ְּומ ַב ְּקרֹו ְּב ָחלְ יֹו‪ַ ,‬אְך ֵאינֹו ִמ ְת ַּפּלֵ ל ָעלָ יו וְ ֵאינֹו ֵ‬ ‫טֹוב ַע ַּבּיָ ם‪,‬‬ ‫רֹואה ָא ָדם ֵ‬ ‫ּדֹומה הּוא לְ אֹותֹו נַ ַער ּכְ ִסיל‪ֶׁ ,‬ש ְּב ָׁש ָעה ֶׁשהּוא ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫הּוא ְמ ַמ ֵהר ֵאלָ יו ַּומ ֲענִ יק לֹו ַמיִ ם לִ ְׁש ִתּיָ ה ָּומזֹון לַ ֲאכִ ילָ ה‪ַ .‬ה ֶח ֶסד‬ ‫סֹוער‪ ,‬אּולָ ם‬ ‫ּדֹומה הּוא לְ כֹוס ַמיִ ם ְּבלֵ ב יָ ם ֵ‬ ‫ֶׁש ָאנּו ַמ ֲענִ ִיקים לַ ּזּולַ ת‪ֶ ,‬‬ ‫ל־ב ָׂשר ּכְ ֵדי ֶׁשּיַ ִּצילֶ ּנּו‪ ,‬יִ ְהיֶ ה‬ ‫רֹופא ּכָ ָ‬ ‫ִאם נִ ְת ַּפּלֵ ל ָעלָ יו וְ נִ ְׁשּפְֹך ִׂש ַיח לִ ְפנֵ י ֵ‬ ‫הֹוצאנּו אֹותֹו ֵמ ַה ַּמיִ ם‪ ,‬וְ זֶ הּו ַמ ֲע ֶׂשה ַה ֶח ֶסד ַה ָּשׁלֵ ם‪.‬‬ ‫ּדֹומה ּכְ ִאּלּו ֵ‬ ‫ֶ‬


‫ֻמ ְר ָ ּגל‬

‫ֲהלָ כֹות וַ ֲהלִ יכֹות‬ ‫ּתֹורה‬ ‫ן־ה ָ‬ ‫ּפֹוס ִקים ִאם ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים ִהיא ִמ ַ‬ ‫• נֶ ְחלְ קּו ַה ְ‬ ‫"מה‬ ‫וְ נִ לְ ֶמ ֶדת ֵמ ַה ִּצּוּוי "וְ ָהלַ כְ ָּת ִּב ְד ָרכָ יו" ֶׁש ְּד ָרׁשּוהּו ֲחזַ "ל ָ‬ ‫ַה ָּק ָּב"ה ְמ ַב ֵּקר חֹולִ ים‪ַ ,‬אף ַא ָּתה ַּב ֵּקר חֹולִ ים"‪ ,‬אֹו ֶׁשהּוא‬ ‫סֹופ ִרים ִּובכְ לַ ל ִמ ְצוַ ת ֲע ֵׂשה ֶׁשל וְ ָא ַה ְב ָּת לְ ֵר ֲעָך‬ ‫ִצּוּוי ִמ ִּד ְב ֵרי ְ‬ ‫אֹומ ִרים ֶׁש ִהיא ֲהלָ כָ ה‬ ‫ּכָ מֹוָך ִּומ ְצוַ ת ּגְ ִמילּות ֲח ָס ִדים‪ .‬וְ יֵ ׁש ְ‬ ‫לְ מ ֶֹׁשה ִמ ִּסינַ י‪( .‬יקרא דחיי)‬ ‫ת־החֹולֶ ה נֶ ְח ָׁשב ּכְ ִאּלּו ֶה ֱחיָ ה אֹותֹו‪ִּ ,‬ומי ֶׁש ֵאינֹו‬ ‫• ַה ְמ ַב ֵּקר ֶא ַ‬ ‫עֹוב ִרים ַעל לָ או‬ ‫ׁשֹופְך ָּד ִמים‪ּ ,‬ולְ ִע ִּתים ְ‬ ‫עֹוׂשה ּכֵ ן נֶ ְח ָׁשב ּכְ ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫ל־ּדם ֵר ֶעָך"‪( .‬אהבת חסד)‬ ‫ֶׁשל "ֹלא ַת ֲעמֹד ַע ַ‬ ‫ֹלׁשה ֲחלָ ִקים‪ְּ :‬בגּוף –‬ ‫• ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים נֶ ְחלֶ ֶקת לִ ְׁש ָ‬ ‫ַעל־יְ ֵדי ִה ְת ַע ְּסקּות ְּב ָצ ְרכֵ י ַהחֹולֶ ה‪ ,‬לְ כַ ֵּבד ּולְ ַר ֵּבץ לְ ָפנָ יו‬ ‫וְ לִ ְדאֹג לְ ַמ ֲענֹו‪ְּ .‬בנֶ ֶפׁש – ַעל־יְ ֵדי ְּת ִפּלָ ה לְ ַמ ֲענֹו ּולְ ַב ֵּקׁש ָעלָ יו‬ ‫פּואתֹו ּולְ ַסּיֵ ַע‬ ‫ַר ֲח ִמים‪ְּ .‬וב ָממֹון – לִ ְתמְֹך ּבֹו לְ צ ֶֹרְך ִחּיּותֹו ְּור ָ‬ ‫ַּב ֲעדֹו‪( .‬השל"ה הקדוש)‬ ‫• ִּבּקּור חֹולִ ים ֵאין לָ ּה ִׁשעּור‪ֲ ,‬א ִפּלּו ּגָ דֹול ֵא ֶצל ָק ָטן‪ .‬וְ ָא ַמר‬ ‫ָר ָבא‪ֲ :‬א ִפּלּו ֵמ ָאה ְּפ ָע ִמים ַּבּיֹום‪ִּ ,‬ובלְ ַבד ֶׁשֹּלא יַ ְט ִר ַיח ֶאת־‬ ‫ַהחֹולֶ ה‪( .‬מסכת נדרים)‬ ‫• ֵאין ְמ ָב ְרכִ ים ַעל ִּבּקּור חֹולִ ים‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ֶׁש ֵאינָ ּה ְּתלּויָ ה‬ ‫ּכֻ ּלָ ּה ִּב ֵידי ַה ְמ ַב ֵּקר‪ֶׁ ,‬ש ָּמא ֹלא יִ ְר ֶצה ַהחֹולֶ ה ְּב ִבּקּורֹו‪ ,‬וְ ֵאין‬ ‫אֹותּה‪.‬‬ ‫ְמ ָב ְרכִ ים ַעל ִמ ְצוָ ה ֶׁשּגַ ם ֻאּמֹות ָהעֹולָ ם ְמ ַקּיְ ִמים ָ‬ ‫(יקרא דחיי)‬

‫עֹוסק ְּב ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים‪ָּ ,‬פטּור ִמ ִּמ ְצוָ ה ַא ֶח ֶרת‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן‬ ‫• ָה ֵ‬ ‫ן־ה ִּמ ְצוָ ה‪ ,‬אּולָ ם ֵאין לְ ִה ְת ַּב ֵּטל‬ ‫עֹוסק ַּב ִּמ ְצוָ ה ָּפטּור ִמ ַ‬ ‫ָה ֵ‬ ‫ּתֹורה ִּומ ְצוָ ה ִמּשּׁום ּכָ ְך‪ ,‬וְ ַה ַּמ ְׂשּכִ יל יִ ְמ ָצא ֶּד ֶרְך‬ ‫ִמ ִּד ְב ֵרי ָ‬ ‫יהם‪( .‬שם)‬ ‫לַ ֲעׂשֹות ְׁשנֵ ֶ‬ ‫ֹלׁשה יָ ִמים‬ ‫• ֵאין ְמ ַב ְּק ִרים ֶאת ַהחֹולֶ ה‪ֶ ,‬אּלָ א לְ ַא ַחר ְׁש ָ‬ ‫ֵמ ָחלְ יֹו ֶׁש ָּמא ִמ ְק ֶרה הּוא‪ ,‬וְ ֵאין ָראּוי לְ ַה ְפ ִחידֹו וְ ֹלא לְ ַה ֲחלִ יׁש‬ ‫ַמּזָ לֹו‪ .‬אּולָ ם ִאם ִהכְ ִּביד ָעלָ יו ַהחֹלִ י ָחלִ ילָ ה‪ ,‬יֵ ׁש לְ ַב ְּקרֹו ִמּיָ ד‪.‬‬ ‫רֹובים וְ ַהיְ ִד ִידים ֶׁש ְרגִ ילִ ים לְ ִהּכָ נֵ ס לְ ֵביתֹו נִ כְ נָ ִסים ִמּיָ ד‪,‬‬ ‫ַה ְּק ִ‬ ‫ּומי ֶׁש ֵאין לֹו ִמי ֶׁשּיְ ַט ֵּפל ּבֹו‪ ,‬יֵ ׁש לְ ַב ְּקרֹו ִמּיָ ד‪( .‬שם)‬ ‫ִ‬ ‫ת־החֹולֶ ה‪ּ ,‬כְ ִאּלּו נָ ַטל ֵחלֶ ק ֵמ ָחלְ יֹו‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ֶׁשהּוא‬ ‫• ַה ְמ ַב ֵּקר ֶא ַ‬ ‫ֵמ ֵקל ָעלָ יו ַעל –יְ ֵדי ִה ְׁש ַּת ְּתפּות ְּב ַצ ֲערֹו‪ .‬וְ ַה ְמ ַב ֵּקר ֶאת ֶּבן־‬ ‫נֹותיו‪,‬‬ ‫ּגִ ילֹו‪ְּ ,‬ד ַהיְ נּו ֶׁשּנֹולַ ד ְּב ַמּזָ לֹו אֹו ֶׁשהּוא ּכְ ִמ ְס ַּפר ְׁש ָ‬ ‫נֹוטל ֶא ָחד ִמ ִּשׁ ִּשׁים ְּב ָחלְ יֹו‪ .‬וְ יֵ ׁש לְ ַס ֵּפר לַ חֹולֶ ה ְּד ָב ִרים‬ ‫ֵ‬ ‫ת־הּלֵ ב ְּומ ִס ִיחים ַּד ְעּתֹו ִמ ַּצ ֲערֹו‪ ,‬וְ ֹלא יַ ֲא ִריְך‬ ‫ַה ְמ ַׁש ְּמ ִחים ֶא ַ‬ ‫ְּב ִבּקּורֹו ֶא ְצלֹו ּכְ ֵדי ֶׁשֹּלא יִ ְהיֶ ה לְ ַמ ָּשׂא ָעלָ יו‪( .‬שם)‬ ‫חֹורי רֹאׁשֹו‬ ‫יֹותר ֵמ ַהחֹולֶ ה‪ ,‬וְ ֹלא יֵ ֵׁשב ֵמ ֲא ֵ‬ ‫בֹוּה ֵ‬ ‫• ֵאין לָ ֶׁש ֶבת ּגָ ַ‬

‫ׁשֹותיו‪ֶׁ ,‬שּנֶ ֱא ַמר "ה' יִ ְס ָע ֶדּנּו‬ ‫ִמ ְּפנֵ י ֶׁש ַה ְּשׁכִ ינָ ה לְ ַמ ְעלָ ה ְמ ַר ֲא ָ‬ ‫ל־ע ֶרׂש ְּדוָ י"‪( .‬הרמב"ם)‬ ‫ַע ֶ‬ ‫• ַה ַּמ ֲחזִ יק ּגְ ַמ"ח ְּתרּופֹות ְּב ֵביתֹו וְ ַה ְמיַ ֵעץ לְ חֹולִ ים ְּב ִענְ יְ נֵ י‬ ‫ּוׂשכָ רֹו ּגָ דֹול‬ ‫פּואה‪ְ ,‬מ ַקּיֵ ם ָּבזֶ ה ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים ְּב ִהּדּור ְ‬ ‫ְר ָ‬ ‫ן־ה ָּשׁ ַמיִ ם‪( .‬ביקור חולים)‬ ‫ִמ ַ‬ ‫מּוטלֶ ת ַעל־ּכָ ל ָא ָדם‪ ,‬וְ יֵ ׁש לְ ַב ֵּקר‬ ‫• ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים ֶ‬ ‫חֹולֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ֲא ִפּלּו ֶׁש ֵאינָ ם ַמּכִ ָירם‪ .‬אּולָ ם ְּב ִעיר ּגְ דֹולָ ה‬ ‫ֶׁש ַהחֹולִ ים ָּבּה ְמ ֻר ִּבים‪ ,‬יָ כֹול לְ ִה ָּפ ֵטר ַעל־יְ ֵדי נְ ִתינַ ת ָממֹון‬ ‫לְ ֶח ְב ַרת ִּבּקּור חֹולִ ים‪ ,‬אּולָ ם יֵ ׁש לְ כַ ּוֵן ְּב ִב ְרּכַ ת ְר ָפ ֵאנּו ַעל‬ ‫יהם ַר ֲח ִמים‪( .‬שם)‬ ‫חֹולֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ּולְ ַב ֵּקׁש ֲעלֵ ֶ‬ ‫יֹותר‬ ‫ת־החֹולֶ ה ְּב ַע ְצמֹו‪ִּ ,‬ומ ְצוָ ה ּבֹו ֵ‬ ‫• ִמ ְצוָ ה לְ ַב ֵּקר ֶא ַ‬ ‫ִמ ִּב ְׁשלּוחֹו‪ ,‬אּולָ ם ִאם נִ ְמ ָצא ְּב ִעיר ַא ֶח ֶרת‪ִּ ,‬וב ְפ ָרט ִאם יֵ ׁש‬ ‫חֹובת ִּבּקּור חֹולִ ים‪,‬‬ ‫ּתֹורה‪ֶ ,‬א ְפ ָׁשר לָ ֵצאת יְ ֵדי ַ‬ ‫ְּבכָ ְך ִּבּטּול ָ‬ ‫יח אֹו ַעל־יְ ֵדי ִמכְ ָּתב וְ ֶטלֶ פֹון‪( .‬סולת מנחה)‬ ‫ְּב ֶא ְמ ָצעּות ָׁשלִ ַ‬ ‫ל־החֹולֶ ה‬ ‫• ִע ַּקר ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים‪ ,‬הּוא ַּב ָּק ַׁשת ַר ֲח ִמים ַע ַ‬ ‫ֶׁשּיִ ְת ַר ֵּפא‪ִּ .‬ומי ֶׁש ִּב ְּקרֹו וְ ֹלא ִּב ֵּקׁש ָעלָ יו ַר ֲח ִמים‪ּ ,‬כְ ִאּלּו ֹלא‬ ‫ת־ה ִּמ ְצוָ ה‪( .‬הרמב"ן)‬ ‫ִקּיֵ ם ֶא ַ‬ ‫פּואה‪ֵ ,‬אין צ ֶֹרְך לְ ַהזְ ּכִ יר‬ ‫עֹומ ִדים ֵא ֶצל ַהּזָ קּוק לִ ְר ָ‬ ‫• ְּב ָׁש ָעה ֶׁש ְ‬ ‫"אל נָ א ְר ָפא‬ ‫ת־ׁשמֹו‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ִה ְת ַּפּלֵ ל מ ֶֹׁשה ַר ֵּבנּו ַעל ִמ ְריָ ם‪ֵ :‬‬ ‫ֶא ְ‬ ‫עֹומ ִדים ֶא ְצלֹו‪ָ ,‬צ ִריְך לְ ַהזְ ּכִ יר‬ ‫נָ א לָ ּה"‪ ,‬אּולָ ם ְּב ָׁש ָעה ֶׁש ֵאין ְ‬ ‫ְׁשמֹו‪( .‬יקרא דחיי)‬ ‫יֹוד ִעים‬ ‫נֹוהגִ ים לְ ַהזְ ּכִ יר ֶאת ַהחֹולֶ ה ְּב ֵׁשם ִאּמֹו‪ ,‬וְ ִאם ֵאין ְ‬ ‫• ֲ‬ ‫יֹוד ִעים ּגַ ם‬ ‫ת־ׁש ָמּה‪ַ ,‬מזְ ּכִ ִירים ֶאת ֵׁשם ָא ִביו‪ּ ,‬וכְ ֶׁש ֵאין ְ‬ ‫ֶא ְ‬ ‫ל־ה ִאיׁש‪ .‬וְ ֵאּלּו ֶׁש ֶה ֱחלִ יפּו‬ ‫זֹאת ַמזְ ּכִ ִירים ֶאת ֵׁשם ִעירֹו ֶׁש ָ‬ ‫קֹורי‬ ‫ֶאת ְׁש ָמם לַ ָּשׂ ָפה ַה ְמ ֻד ֶּב ֶרת‪ ,‬יֵ ׁש לְ ַהזְ ּכִ ָירם ִּב ְׁש ָמם ַה ְּמ ִ‬ ‫וְ ָה ֲא ִמ ִּתי‪ ,‬וְ כֵ ן ַה ָּד ָבר ְּב ֵׁשם ָה ֵאם‪( .‬בשם החזון אי"ש)‬ ‫לֹומר‪ּ" :‬כַ ֲא ֶׁשר‬ ‫לֹוּפיַ ן ַ‬ ‫• ָרגִ יל ָהיָ ה ַה ַּמ ְׁשּגִ ַיח ַר ִּבי ֵאלִ ּיָ הּו ְ‬ ‫ׁשֹומ ִעים ַאזְ ָע ַקת ַא ְמּבּולַ נְ ס‬ ‫פּואה‪ ,‬אֹו ְ‬ ‫ית־ר ָ‬ ‫עֹוב ִרים לְ יַ ד ֵּב ְ‬ ‫ְ‬ ‫פּואה‪ֵ ,‬איְך ֶא ְפ ָׁשר לְ ִה ְת ַעּלֵ ם ּולְ ִה ָּמנַ ע‬ ‫לְ ָא ָדם ַהּזָ קּוק לִ ְר ָ‬ ‫פּוא ָתם"? (רודף צדקה וחסד)‬ ‫ִמּלְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ְּת ִפּלָ ה ְק ָצ ָרה לִ ְר ָ‬ ‫פּואת ַע ְצמֹו‪ ,‬וְ ִהיא ֵחלֶ ק‬ ‫ל־ה ָא ָדם לְ ִה ְׁש ַּת ֵּדל לִ ְר ַ‬ ‫חֹובה ַע ָ‬ ‫• ָ‬ ‫"מן־‬ ‫ִמ ִּמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים ֶׁש ַּשּׁיֶ כֶ ת ּגַ ם לַ חֹולֶ ה ַע ְצמֹו‪ִ .‬‬ ‫פּואת ַע ְצמֹו‪ּ ,‬כְ מֹו ֶׁשהּוא‬ ‫ל־ה ָא ָדם לְ ִה ְׁש ַּת ֵּדל ִּב ְר ַ‬ ‫חֹובה ַע ָ‬ ‫ַה ָ‬ ‫פּואת ֲח ֵברֹו‪ .‬וְ לָ כֵ ן ִה ְׁש ַּת ֵּדל נָ א לְ ִה ְתּגַ ֵּבר‬ ‫ַחּיָ ב לְ ִה ְׁש ַּת ֵּדל ִּב ְר ַ‬ ‫רֹופ ִאים ְּב ַמה‬ ‫ַעל ְרצֹונֹות ַה ִּט ְב ִעּיֹות‪ּ ,‬ולְ ַמּלֵ א ַא ַחר ְּפ ֻק ַּדת ָה ְ‬ ‫פּואה‪ ,‬וְ זֹו ִמ ְצוָ ה ּגְ דֹולָ ה ֶׁשל ִּבּקּור‬ ‫ּמֹוצ ִאים לְ צ ֶֹרְך ָה ְר ָ‬ ‫ֶּשׁ ְ‬ ‫חֹולִ ים"‪( .‬החזון אי"ש)‬

‫‪3‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫ְמ ֻה ָ ּלל‬ ‫ּפּורי ֲחזַ "ל‬ ‫ִמ ִּס ֵ‬ ‫יֹוחנָ ן ֶּבן־‬ ‫ּתֹורה ִמ ִּפי ַר ָּבן ָ‬ ‫ן־ּדֹוסא‪ָ ,‬הלַ ְך לִ לְ מֹד ָ‬ ‫ַה ַּתּנָ א ַר ִּבי ֲחנִ ינָ א ֶּב ָ‬ ‫יֹוחנָ ן‪ָּ .‬פנָ ה‬ ‫זַ ּכַ אי‪ְּ ,‬וב ַא ַחד ַהּיָ ִמים ֶׁש ָּשׁ ָהה ֶא ְצלֹו‪ָ ,‬חלָ ה ְּבנֹו ֶׁשל ַר ָּבן ָ‬ ‫"חנִ ינָ א ְּבנִ י‪ַּ ,‬ב ֵּקׁש נָ א ַר ֲח ִמים ָעלָ יו וְ יִ ְחיֶ ה"‪.‬‬ ‫ֶאל ַר ִּבי ֲחנִ ינָ א וְ ָא ַמר לֹו‪ֲ :‬‬ ‫ִהּנִ ַיח ַר ִּבי ֲחנִ ינָ א ֶאת רֹאׁשֹו ֵּבין ִּב ְרּכָ יו ִּוב ֵּקׁש ָעלָ יו ַר ֲח ִמים‪ְּ ,‬ות ִפּלָ תֹו‬ ‫יֹוחנָ ן ֶּבן־זַ ּכַ אי וְ ָא ַמר‪:‬‬ ‫ִה ְת ַק ְּבלָ ה ַּב ָּשׁ ַמיִ ם וְ ַהּיֶ לֶ ד ִה ְב ִריא‪ .‬נַ ֲענָ ה ַר ָּבן ָ‬ ‫ל־הּיֹום ּכֻ ּלֹו‪ֹ ,‬לא ָהיּו‬ ‫"אלְ ָמלֵ א ֵה ִט ַיח ֶּבן־זַ ּכַ אי ֶאת־רֹאׁשֹו ֵּבין ִּב ְרּכָ יו ּכָ ַ‬ ‫ִ‬ ‫ל־ע ְצמֹו‪.‬‬ ‫ַמ ְׁשּגִ ִיחים ָעלָ יו וְ ֹלא ְמ ַק ְּבלִ ים ְּת ִפּלָ תֹו"‪ ,‬וְ כַ ּוָנָ תֹו ָהיְ ָתה ַע ַ‬ ‫ִה ְת ַּפּלְ ָאה ִא ְׁשּתֹו‪ ,‬וְ ָא ְמ ָרה לֹו‪" :‬וְ כִ י ַר ִּבי ֲחנִ ינָ א ּגָ דֹול ִמ ְּמָך"? ָא ַמר לָ ּה‬ ‫ן־ּביִ ת‬ ‫ּדֹומה ּכְ ֶע ֶבד לִ ְפנֵ י ַה ֶּמלֶ ְך‪ֶׁ ,‬שהּוא ֶּב ַ‬ ‫יֹוחנָ ן‪ֹ" :‬לא‪ֶ ,‬אּלָ א ֶׁשהּוא ֶ‬ ‫ַר ָּבן ָ‬ ‫ֶא ְצלֹו וְ יָ כֹול לְ ִהּכָ נֵ ס ֵאלָ יו ֶׁשֹּלא ִּב ְרׁשּות ּולְ ַב ֵּקׁש ַמה ֶּשּׁיִ ְר ֶצה‪ ,‬וַ ֲאנִ י‬ ‫עֹומד לִ ְפנֵ י ַה ֶּמלֶ ְך ֶׁש ֵאינֹו ָרגִ יל לָ בֹוא לְ ָפנָ יו"‪( .‬מסכת ברכות)‬ ‫ּכְ ַׂשר ָה ֵ‬ ‫ן־יֹוחאי ָהיָ ה ְמ ַב ֵּקר חֹולִ ים ְּומ ַב ֵּקׁש ֲעלֵ ֶיהם‬ ‫ַה ַּתּנָ א ַר ִּבי ִׁש ְמעֹון ֶּב ַ‬ ‫סֹובל‬ ‫ַר ֲח ִמים‪ .‬יֹום ֶא ָחד‪ ,‬נִ כְ נַ ס לְ ַב ֵּקר חֹולֶ ה ֶא ָחד‪ְּ ,‬ומ ָצאֹו ֶׁשהּוא ֵ‬ ‫ֵמחֹלִ י ֵמ ַעיִ ם ַעד ֶׁש ִּב ְטנֹו ָּת ְפ ָחה ֵמ ֲח ַמת ָחלְ יֹו‪ַ ,‬ר ְח ָמנָ א לִ ְּצלַ ן‪ָ .‬היָ ה‬ ‫אֹוביו ֹלא ָׁשלַ ט ְּב ַע ְצמֹו‪ ,‬וְ ֵה ִט ַיח‬ ‫ּסּוריו ַּומכְ ָ‬ ‫ַהחֹולֶ ה ְּב ַצ ַער ּגָ דֹול‪ֵּ ,‬ומרֹב יִ ָ‬ ‫ְּד ָב ִרים ּכְ לַ ֵּפי ַמ ְעלָ ה‪ָּ .‬פנָ ה ֵאלָ יו ַר ִּבי ִׁש ְמעֹון וְ ָא ַמר לֹו ִּבגְ ָע ָרה‪"ֵ :‬ר ָיקא‬ ‫ל־ע ְצ ְמָך‬ ‫מֹותָך! ִּב ְמקֹום לְ גַ ֵּדף ּולְ ָח ֵרף‪ָ ,‬היָ ה לְ ָך לְ ַב ֵּקׁש ַר ֲח ִמים ַע ַ‬ ‫ֶׁשּכְ ְ‬ ‫אֹותָך ִמ ַּמ ֲחלָ ְתָך"‪ִ .‬ה ְת ַק ֵּצף ַהחֹולֶ ה ַעל‬ ‫ֶׁש ַה ָּק ָּב"ה יָ חּוס ָעלֶ יָך וְ יִ גְ ַאל ְ‬ ‫אֹותּה‬ ‫ת־החֹלִ י‪ ,‬וְ יָ ִטיל ָ‬ ‫ַר ִּבי ִׁש ְמעֹון וְ ָא ַמר לֹו‪" :‬יְ ַסּלֵ ק ַה ָּק ָּב"ה ִמ ֶּמּנִ י ֶא ַ‬ ‫ָעלֶ יָך"! ִה ְת ַע ֵּצב ַר ִּבי ִׁש ְמעֹון לְ ֵׁש ַמע ַה ְּד ָב ִרים‪ ,‬וְ ִה ְתנַ ֵחם ַעל ֶׁש ָּבא‬ ‫ת־החֹולֶ ה ַהּלָ ז‪ּ ,‬כַ ֲא ֶׁשר ָהיָ ה יָ כֹול לְ ַקּיֵ ם ֶאת ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור‬ ‫לְ ַב ֵּקר ֶא ַ‬ ‫חֹולִ ים ַעל־יְ ֵדי ֲא ֵח ִרים‪ ,‬וְ ָא ַמר‪ּ" :‬כָ ל־זֹאת ָּבא ָעלַ י‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ֶׁש ִהּנַ ְח ִּתי‬ ‫ּתֹורה וְ ָהלַ כְ ִּתי לַ ֲעסֹק ִּב ְד ָב ִרים ְּב ֵטלִ ים"‪( .‬אבות דרבי נתן)‬ ‫ִּד ְב ֵרי ָ‬

‫‪4‬‬

‫מֹורא ַרב ֶחלְ ּבֹו לְ ִמ ְׁשּכָ ב‪ַ ,‬אְך ֹלא ָהיָ ה ֶא ָחד‬ ‫ַּפ ַעם ַא ַחת‪ ,‬נָ ַפל ָה ָא ָ‬ ‫ת־ה ָּד ָבר‪ִּ ,‬ומּיָ ד ָקם‬ ‫ֵמ ַה ֲחכָ ִמים ֶׁש ָהלַ ְך לְ ַב ְּקרֹו‪ָ .‬ר ָאה ַרב ּכַ ֲהנָ א ֶא ַ‬ ‫דּוע לָ כֶ ם‪ּ ,‬כִ י ַרב ֶחלְ ּבֹו‬ ‫וְ ִהכְ ִריז ִּב ְפנֵ י ּכָ ל ַּתלְ ִמ ֵידי ַהיְ ִׁש ָיבה‪" :‬לֶ ֱהוֵ י יָ ַ‬ ‫ׁשֹוכֵ ב ְּב ֵביתֹו חֹולֶ ה‪ ,‬וְ יֵ ׁש ִמ ְצוָ ה ּגְ דֹולָ ה לְ ַב ְּקרֹו ּולְ ַקּיֵ ם ּבֹו ִמ ְצוַ ֹת ִּבּקּור‬ ‫ׁשּובה ִמ ְצוָ ה זֹו‪ֲ ,‬א ַס ֵּפר‬ ‫חֹולִ ים"‪ ,‬וְ ִה ְמ ִׁשיְך‪ּ" :‬וכְ ֵדי לְ ַה ְראֹות לָ כֶ ם ּכַ ָּמה ֲח ָ‬ ‫לָ כֶ ם ַמ ֲע ֶׂשה ֶׁש ָהיָ ה ִעם ֶא ָחד ִמ ַּתלְ ִמ ָידיו ֶׁשל ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא ֶׁש ָחלָ ה‪ ,‬וְ ֹלא‬ ‫נִ כְ נְ סּו ֵאלָ יו ַה ֲחכָ ִמים ּכְ ֵדי לְ ַב ְּקרֹו‪ָ .‬ר ָאה זֹאת ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא‪ ,‬וְ ֶה ְחלִ יט‬ ‫ל־החֹולֶ ה‪ּ ,‬וכְ ֶׁשּנִ כְ נַ ס לְ ָפנָ יו ָר ָאה ֶׁש ַה ַּביִ ת ֵאינֹו נָ ִקי‬ ‫לָ לֶ כֶ ת ְּב ַע ְצמֹו ֶא ַ‬ ‫וְ לָ כֵ ן ִמ ְת ַק ֶּשׁה ַהחֹולֶ ה לִ נְ ׁשֹם‪ִּ ,‬ומּיָ ד ִה ְפ ִׁשיל ַׁש ְרוּולָ יו וְ ֵה ֵחל לְ נַ ּקֹות‬ ‫ת־ה ָע ָפר ֶׁש ַּב ַּביִ ת‪ַ ,‬עד ֶׁש ַהחֹולֶ ה ָא ַמר לֹו‪:‬‬ ‫ת־ה ַּביִ ת‪ּ .‬כִ ֵּבד וְ ִר ֵּבץ ֶא ֶ‬ ‫ֶא ַ‬ ‫ַ'ר ִּבי‪ֶ ,‬ה ֱחּיִ ָיתנִ י'! ּוכְ ֶׁש ָר ֲא ָתה ַה ֻּפנְ ָּד ִקית ַּב ֲעלַ ת ָה ַאכְ ַסנְ יָ ה ֶׁש ָּבּה ָׁש ָהה‬ ‫ּנֹודע ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא ִהּגִ ַיע לְ ַב ְּקרֹו‪ֵ ,‬ה ִבינָ ה ֶׁשהּוא‬ ‫ַה ַּתלְ ִמיד‪ּ ,‬כִ י ַה ַּתּנָ א ַה ָ‬ ‫ִאיׁש ָחׁשּוב‪ ,‬וְ לָ כֵ ן ֵה ֵחּלָ ה לִ ְטר ַֹח ַּב ֲעדֹו‪ִ ,‬ח ְּמ ָמה ַּב ֲעבּורֹו ַמיִ ם וְ ָט ְר ָחה‬ ‫ַּב ֲעבּורֹו ַעד ֶׁש ֶה ְחלִ ים‪ .‬וְ כַ ֲא ֶׁשר נִ כְ נַ ס ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא וְ ָר ָאה ֶׁש ַה ַּתלְ ִמיד‬ ‫ל־מי ֶׁש ֵאינֹו ְמ ַב ֵּקר‬ ‫ֶה ְחלִ ים‪ ,‬יָ ָצא ִמּיָ ד וְ ָד ַרׁש ִּב ְפנֵ י ַה ַּתלְ ִמ ִידים‪ֶׁ ,‬שּכָ ִ‬ ‫ׁשֹופְך ָּד ִמים‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ֶׁש ְּבנֵ י ָא ָדם ֶׁשּנִ כְ נָ ִסים לְ ַב ְּקרֹו‬ ‫חֹולִ ים‪ֲ ,‬ה ֵריהּו ּכְ ִאּלּו ֵ‬ ‫הֹוסיפּו ַעל־ּכָ ְך ַּבּגְ ָמ ָרא‪ֶׁ ,‬שּכַ ֲא ֶׁשר‬ ‫ל־צ ָרכָ יו"‪ .‬וְ ִ‬ ‫עֹוׂשים לֹו לַ חֹולֶ ה ֶאת ּכָ ְ‬ ‫ִ‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ֵאין ָּב ִאים ֶאל ַהחֹולֶ ה לְ ַב ְּקרֹו‪ִ ,‬מּתֹוְך ּכָ ְך ֵאין ִאיׁש ָׂשם ֶאל־לִ ּבֹו לִ ְראֹות‬ ‫ּסּוריו‪ִּ ,‬ומ ֵּמילָ א ֵאין ִמ ְת ַּפּלְ לִ ים ָעלָ יו ֶׁשּיִ ְחיֶ ה‪ ,‬וְ לָ כֵ ן‬ ‫ֶאת ּג ֶֹדל ַצ ֲערֹו וְ יִ ָ‬ ‫ּגֹור ֶרת ֲע ֵב ָרה‪ .‬אּולָ ם‬ ‫נֶ ְח ָׁשב ַה ָּד ָבר לִ ְׁש ִפיכּות ָּד ִמים ּכַ ֲע ֵב ָרה ַה ֶ‬ ‫עֹומד ְּומ ַב ֵּקׁש ָעלָ יו‬ ‫ת־צ ֲערֹו‪ֲ ,‬ה ֵריהּו ֵ‬ ‫רֹואה ֶא ַ‬ ‫ת־החֹולֶ ה וְ ֶ‬ ‫ַה ְמ ַב ֵּקר ֶא ַ‬ ‫ּומּתֹוְך ּכָ ְך הּוא ְמ ַחּיֵ יהּו‪( .‬מסכת נדרים)‬ ‫ַר ֲח ִמים ִ‬ ‫ַמ ֲע ֶׂשה ְּב ָע ִׁשיר ּגָ דֹול ֶא ָחד‪ֶׁ ,‬ש ָּשׁ ַמע ַעל ָא ָדם ֶא ָחד יְ ֵרא ָׁש ַמיִ ם ֶׁשּנָ ַפל‬ ‫לְ ִמ ְׁשּכָ ב‪ ,‬וְ ִהּגִ ַיע לְ ַמ ָּצב ֶׁשל ַסּכָ נַ ת ַחּיִ ים‪ .‬נֶ ְחלַ ץ ֶה ָע ִׁשיר לְ ֶעזְ ָרתֹו‪,‬‬ ‫הּובים ּכְ ֵדי לְ ַר ְּפאֹו‪ְּ ,‬וב ַח ְס ֵדי ָׁש ַמיִ ם ָעלְ ָתה לֹו‬ ‫אתיִ ם זְ ִ‬ ‫וְ ִׁשּלֵ ם ִמּכִ יסֹו ָמ ַ‬ ‫ֲארּוכָ ה‪ָׂ .‬ש ַמח ֶה ָע ִׁשיר ַעל ֶׁש ֶה ֱחיָ ה נֶ ֶפׁש ַא ַחת ִמּיִ ְׂש ָר ֵאל‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן יָ ַדע‬ ‫ֶׁשּלְ ֹלא ְּת ִמיכָ תֹו ֹלא ָהיָ ה ַהחֹולֶ ה ִמ ְת ַר ֵּפא‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ֶׁשֹּלא ִה ִּשׂיגָ ה יָ דֹו‬ ‫פּואה ֲאלֵ ֶיהם ָהיָ ה זָ קּוק‪,‬‬ ‫רֹופ ִאים וְ לִ ְקנֹות ֶאת ַס ְמ ָמנֵ י ָה ְר ָ‬ ‫לִ ְדרֹׁש ָּב ְ‬ ‫צּומה‪ַּ .‬בּלַ יְ לָ ה‪,‬‬ ‫וְ ִה ְת ָּפ ֵאר ְּבלִ ּבֹו ַעל ֶׁשּזָ כָ ה לַ ֲעׂשֹות ִמ ְצוָ ה ּכֹה ּגְ דֹולָ ה וַ ֲע ָ‬ ‫ָר ָאה ֶה ָע ִׁשיר ַּב ֲחלֹומֹו זָ ֵקן ֶא ָחד ַּב ַעל ַה ְד ַרת ָּפנִ ים‪ְּ ,‬וביָ דֹו ִּפנְ ָק ִסים‬ ‫"מה ּכָ תּוב ְּב ִפנְ ָק ִסים ֵאּלּו"? וְ ַהּזָ ֵקן‬ ‫ּגְ דֹולִ ים ְּומ ֻה ָּד ִרים‪ְׁ .‬ש ָאלֹו ֶה ָע ִׁשיר‪ַ :‬‬ ‫עֹוׂשים ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל‪ ,‬וְ כָ ל ִמ ְצוָ ה‬ ‫ֵה ִׁשיב‪ּ" :‬כָ אן ּכְ תּובֹות ּכָ ל ַה ִּמ ְצֹות ֶׁש ִ‬ ‫"איזֶ ה הּוא‬ ‫תּובה ִּב ְפנֵ י ַע ְצ ָמּה לְ ִפי סּוגָ ּה ִּומינָ ּה"‪ָׁ .‬ש ַאל ֶה ָע ִׁשיר‪ֵ :‬‬ ‫ּכְ ָ‬ ‫ילּות־ח ָס ִדים"? וְ ַהּזָ ֵקן ֶה ְר ָאה לֹו ִּפנְ ָקס‬ ‫ֲ‬ ‫ַה ִּפנְ ָקס ֶׁשל ִמ ְצוַ ת ְצ ָד ָקה ּוגְ ִמ‬ ‫ּדּוע‬ ‫"מ ַ‬ ‫יֹותר ִמ ְּשׁ ָאר ַה ִּפנְ ָק ִסים‪ִ .‬ה ְת ַּפּלֵ א ֶה ָע ִׁשיר וְ ָׁש ַאל‪ַ :‬‬ ‫ּגָ דֹול וְ ָע ֶבה ֵ‬ ‫"מ ְּפנֵ י ֶׁש ְּב ִמ ְצוַ ת‬ ‫יֹותר ִמּכֻ ּלָ ם"? וְ ַהּזָ ֵקן ִה ְס ִּביר‪ִ :‬‬ ‫ִּפנְ ָקס זֶ ה ָע ֶבה וְ גָ דֹול ֵ‬ ‫ילּות־ח ָס ִדים יֵ ׁש ֲחלָ ִקים ַר ִּבים‪ִ ,‬מ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים‪,‬‬ ‫ֲ‬ ‫ְצ ָד ָקה ּוגְ ִמ‬ ‫ַהלְ ָּב ַׁשת ֲע ֻר ִּמים‪ ,‬לֶ ֶחם לָ ְר ֵע ִבים‪ ,‬וְ לַ ֲעׂשֹות ָצ ְרכֵ י ָה ַר ִּבים‪ ,‬וְ עֹוד ֵחלֶ ק‬ ‫תֹומים ֲענִ ּיִ ים‪,‬‬ ‫ּתֹורה‪ ,‬וְ עֹוד ֵחלֶ ק לַ ַּמ ִּשׂ ִיאים יְ ִ‬ ‫לֹומ ֵדי ָ‬ ‫לַ ַּמ ֲחזִ ִיקים ְּביַ ד ְ‬ ‫וְ עֹוד ּכָ ֵהּנָ ה וְ כָ ֵהּנָ ה‪ ,‬וְ לָ כֵ ן ַה ִּפנְ ָקס ּכֹה ּגָ דֹול וְ ָע ֶבה"‪ָּ .‬פנָ ה ֶה ָע ִׁשיר ִּוב ֵּקׁש‬ ‫"אּנָ א‪ַ ,‬ה ְר ֵאה לִ י ְּב ַב ָּק ָׁשה ְּבתֹוְך ַה ִּפנְ ָקס ַהּגָ דֹול ַהּלָ זֶ ה‪ֶ ,‬את‬ ‫ֵמ ַהּזָ ֵקן‪ָ :‬‬ ‫ת־ה ִּפנְ ָקס‪,‬‬ ‫עֹוׂשי ַה ְּצ ָד ָקה לְ ַה ָּצלַ ת חֹולִ ים"‪ָּ .‬פ ַתח ַהּזָ ֵקן ֶא ַ‬ ‫ַה ֵחלֶ ק ֶׁשל ֵ‬ ‫רֹואה ָׁשם ְר ִׁש ָימה ֶׁשל ְׁשמֹות‬ ‫וְ ֶה ָע ִׁשיר ֵה ֵחל לְ ַעּיֵ ן ּבֹו‪ .‬וְ ִהּנֵ ה הּוא ֶ‬ ‫נְ ִד ִיבים ׁשֹונִ ים‪ֲ ,‬א ֶׁשר נָ ְתנּו ּכֶ ֶסף ַרב ִמּכִ ָיסם ּכְ ֵדי לְ ַה ִּציל חֹולִ ים‪,‬‬ ‫"ה ִאם ּתּוכַ ל לְ ַה ְראֹות‬ ‫ת־הּזָ ֵקן‪ַ :‬‬ ‫ּולְ ַא ַחר ֶׁש ָּק ָרא ֵׁשמֹות ַר ִּבים ָׁש ַאל ֶא ַ‬ ‫ת־ׁש ִמי? ּכִ י ּגַ ם ֲאנִ י ָע ִׂש ִיתי ִמ ְצוָ ה ּכָ זֹו ֶׁשל ַה ָּצלַ ת חֹולֶ ה וְ נָ ַת ִּתי‬ ‫ֶא ְ‬ ‫ַּב ֲעבּורֹו ּכֶ ֶסף ַרב"? ֶה ֱע ִביר ַהּזָ ֵקן ֶאת ַּד ֵּפי ַה ִּפנְ ָקס וְ ֶה ְר ָאה לֹו ֶאת ְׁשמֹו‬ ‫מֹופ ַיע ֵּבין ְׁש ָאר ַה ִּמ ְתנַ ְּד ִבים‪ֵ .‬ה ִציץ ֶה ָע ִׁשיר ְּב ַדף ֶׁשּלְ ָפנָ יו‪ ,‬וְ ִה ְת ַּפּלֵ א‬ ‫ִ‬ ‫ׁשּורה ַא ַחת לִ ְפנֵ י ְׁשמֹו‪ּ ,‬כָ תּוב ְׁשמֹו ֶׁשל ָא ָדם ֶא ָחד‪ְּ ,‬פלֹונִ י‬ ‫לִ ְראֹות ּכִ י ְּב ָ‬ ‫ן־ּפלֹונִ י ֵמ ָה ִעיר ֶׁשּלֹו‪ ,‬וְ אֹותֹו ָׁשם ָהיָ ה ֵׁשם נָ ִדיר ְּומיֻ ָחד‪ ,‬וְ ַרק ָא ָדם‬ ‫ֶּב ְ‬ ‫ֶא ָחד ָהיָ ה נִ ְק ָרא ְּב ֵׁשם זֶ ה ְּב ִעירֹו‪ ,‬וְ הּוא ִהּכִ ירֹו ֵה ֵיטב‪ָּ .‬ת ַמּה ֶה ָע ִׁשיר‬ ‫ְּת ִמ ָיהה ּגְ דֹולָ ה‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן יָ ַדע ֵה ֵיטב ֶׁשאֹותֹו ָא ָדם ֵאינֹו ֶאּלָ א ָענִ י ָמרּוד‪,‬‬ ‫"איְך יִ ָּתכֵ ן ֶׁש ָה ִאיׁש ַהּזֶ ה‬ ‫רּוטה לְ ָפ ְר ָטּה‪ ,‬וְ לָ כֵ ן ָּת ַמּה‪ֵ :‬‬ ‫וְ ֵאין לֹו ְּבכִ יסֹו ְּפ ָ‬ ‫ָרׁשּום לְ ָפנַ י ְּב ִפנְ ָקס‪ּ ,‬כְ ֶא ָחד ִמּגְ דֹולֵ י ַהּנְ ִד ִיבים ֲא ֶׁשר ָּב ָא ֶרץ? וַ ֲהֹלא‬ ‫יֹוד ַע ֲאנִ י ּבֹו ֶׁש ֵאין לֹו ֶאּלָ א ְּבק ִֹׁשי לְ ַפ ְרנָ ָסתֹו ַּופ ְרנָ ַסת‬ ‫ֲאנִ י ַמּכִ ירֹו וְ ֵ‬ ‫ַאנְ ֵׁשי ֵּביתֹו‪ְּ ,‬ובוַ ַּדאי ֶׁש ֵאין לֹו ָמעֹות ּכְ ֵדי לְ ַפּזֵ ר לִ ְצ ָד ָקה ּולְ ַה ִּציל‬ ‫ת־סּפּורֹו ֶׁשל ָא ָדם זֶ ה‪ ,‬וְ כֹה ָא ַמר‪:‬‬ ‫חֹולִ ים"?! ָּפ ַתח ַהּזָ ֵקן וְ ִס ֵּפר ֶא ִ‬ ‫"איׁש ָענִ י זֶ ה ָהלַ ְך ַּפ ַעם ָּב ְרחֹוב‪ ,‬וְ ִהּנֵ ה ִהזְ ַּד ֵּמן לֹו ְּב ַד ְרּכֹו ִאיׁש ַא ֵחר‪,‬‬ ‫ִ‬


‫ְמ ֻת ָ ּבל‬

‫ֲא ָמרֹות ּופִ ְתּגָ ִמים‬ ‫ת־ה ַּמ ֲע ֶׂשה ֲא ׁ ֶשר‬ ‫ת־הדֶּ ֶר ְך יֵ ְלכ ּו ָב ּה ְו ֶא ַ‬ ‫"והוֹ ַד ְע ָּת ָל ֶהם ֶא ַ‬ ‫• ְ‬ ‫שוּן"‪ֶ .‬את ַהדֶּ ֶר ְך ‪ -‬זוֹ ְ ּג ִמילוּת ֲח ָס ִדים‪ ,‬יֵ ְלכ ּו ‪ -‬זֶ ה ִ ּב ּקוּר‬ ‫יַ ֲע ׂ‬ ‫היא‪( .‬מסכת בבא מציעא)‬ ‫יכה ִ‬ ‫חוֹ ִלים‪ֶ ׁ ,‬ש ִ ּב ּקוּר חוֹ ִלים ִמ ְצ ָוה ׁ ֶשל ֲה ִל ָ‬

‫ל־א ָדם‪ַ :‬ה ָ ּי ַדיִ ם‪ַ ,‬ה ּ ֶפה‬ ‫ל־כ ָ‬ ‫• ׁ ְשלֹ ָשׁה ָ ּב ָרא ַה ָּק ָ ּב"ה ִ ּב ְר ׁשוּתוֹ ׁ ֶש ָּ‬ ‫יל ְך ִל ְד ַבר ִמ ְצ ָוה‪ְ ,‬ל ַב ֵּקר חוֹ ִלים‪ְ ,‬לנַ ֵחם‬ ‫ְו ָה ַרגְ ַליִ ם‪ָ .‬ה ַרגְ ַליִ ם ֵל ֵ‬ ‫ְ‬ ‫ח ָס ִדים ‪ -‬הוֹ ֵלך‪( .‬מדרש תנחומא)‬ ‫ֲא ֵב ִלים‪ִ ,‬ל ְקבּ ֹר ֵמ ִתים‪ְ ,‬ו ִלגְ ִמילוּת ֲ‬

‫יאים טוֹ ָבה ָלעוֹ ָלם‪ַּ :‬תנְ חו ֵּמי ֲא ֵב ִלים‪ּ ִ ,‬ב ּקוּר‬ ‫• ׁ ְשלֹ ָשׁה דְּ ָב ִרים ְמ ִב ִ‬ ‫ח ָס ִדים‪( .‬אבות דרבי נתן)‬ ‫חוֹ ִלים וּגְ ִמילוּת ֲ‬

‫יש ָּתם ְויָ ׁ ָשר‪ ,‬יְ ֵרא‬ ‫• ַה ְר ֵ ּבה ִמדּ וֹ ת ָהי ּו לוֹ ְל ִא ּיוֹ ב‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה ִא ׁ‬ ‫יש ֲע ֻר ִּמים‪,‬‬ ‫ֱאל ִֹקים ְו ָסר ֵמ ָרע‪ְ ,‬ו ָהיָ ה חוֹ נֵ ן ֶא ָ‬ ‫ת־ה ֲענִ ִ ּיים ו ַּמ ְל ִ ּב ׁ‬ ‫ּ‬ ‫ֵ‬ ‫ל־כל ֵא ּל ּו ָהיְ ָתה לוֹ ִמדָּ ה טוֹ ָבה ׁ ֶש ָהיָ ה ְמ ַח ֵזר ו ְּמ ַב ּקר ֶאת־‬ ‫ְו ַע ָּ‬ ‫מוֹ ‪( .‬מדרש איוב)‬ ‫ַהחוֹ ִלים‪ְ ,‬ו ֵא ֶצל ָה ֲענִ ִ ּיים ָהיָ ה ֵמ ִביא ֶאת ָהרוֹ ֵפא ִע ּ‬

‫יהנּ ֹם‪,‬‬ ‫ל־ג ִ‬ ‫ת־החוֹ ֶלה‪ ,‬נִ צּ ֹל ִמדִּ ינָ ּה ׁ ֶש ֵ ּ‬ ‫• ָא ַמר ַרב‪ָּ :‬כל ַה ְמ ַב ֵּקר ֶא ַ‬ ‫"א ׁ ְש ֵרי ַמ ְׂש ִּכיל ֶאל־דָּ ל ְ ּביוֹ ם ָר ָעה יְ ַמ ְּל ֵטה ּו ה'"‪ְ .‬ו ִאם‬ ‫ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר ַ‬ ‫יח ֵ ּיה ּו ְו ֻא ּ ׁ ַשר‬ ‫ִ ּב ְּקרוֹ ַמה ּ ְׂש ָכרוֹ ָ ּבעוֹ ָלם ַה ֶ ּזה? "ה' יִ ׁ ְש ְמ ֵרה ּו ִו ַ‬ ‫ל־ת ְּתנֵ ה ּו ְ ּבנֶ ֶפ ׁש אֹיְ ָביו"‪ .‬ה' יִ ׁ ְש ְמ ֵרה ּו ‪ִ -‬מ ֵ ּי ֶצר ָה ַרע‪,‬‬ ‫ָ ּב ָא ֶרץ‪ְ ,‬ו ַא ִּ‬ ‫ן־ה ִ ּי ּסו ִּרים‪ְ ,‬ו ֻא ּ ׁ ַשר ָ ּב ָא ֶרץ ‪ֶ ׁ -‬ש ַה ּכֹל ְמ ַכ ְ ּב ִדים אוֹ תוֹ ‪,‬‬ ‫יח ֵ ּיה ּו ‪ִ -‬מ ַ‬ ‫ִו ַ‬ ‫ּ‬ ‫ל־ת ְּתנֵ ה ּו ְ ּבנֶ ֶפ ׁש אֹיְ ָביו ‪ֶ ׁ -‬ש ִיזְ דַּ ְּמנ ּו לוֹ ֵר ִעים ְּכנַ ֲע ָמן ׁ ֶש ִר ּ ְפ ָאה ּו‬ ‫ְו ַא ִּ‬ ‫מ ְלכוּתוֹ ‪( .‬מסכת נדרים)‬ ‫ִמצָּ ַר ְע ּתוֹ ‪ְ ,‬ולֹא ֵר ִעים ִּכ ְר ַח ְב ָעם ׁ ֶש ִח ְּלק ּו ַ‬ ‫• ַּתנְ יָ א‪ּ ִ ,‬ב ּקוּר חוֹ ִלים ֵאין לוֹ ׁ ִשעוּר‪ַ .‬מאי ֵאין לוֹ ׁ ִשעוּר? ָס ַבר‬ ‫ן־ש ָכרוֹ ‪ָ ,‬א ַמר לוֹ ַא ַ ּב ֵ ּיי‪ְ :‬ו ָכל־‬ ‫ַרב יוֹ ֵסף לוֹ ַמר‪ֶ ׁ ,‬ש ֵאין ׁ ִשעוּר ְל ַמ ַּת ְׂ‬ ‫"ה ֵוי זָ ִהיר‬ ‫ן־ש ָכ ָרן? ַו ֲה ֵרי ׁ ָשנִ ינ ּו ֱ‬ ‫ַה ִּמ ְצוֹת ִמי יֵ ׁש ׁ ִשעוּר ְל ַמ ַּת ְׂ‬ ‫ן־ש ָכ ָרן‬ ‫ְ ּב ִמ ְצ ָוה ַק ָּלה ִּכ ְב ִמ ְצ ָוה ֲחמו ָּרה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵאין ַא ָּתה יוֹ ֵד ַע ַמ ַּת ְׂ‬ ‫ל־מ ְצוֹת"?! ֶא ָּלא ָא ַמר ַא ַ ּב ֵ ּיי‪ֲ :‬א ִפ ּל ּו ָ ּגדוֹ ל ֵא ֶצל ָק ָטן‪ָ .‬ר ָבא‬ ‫ׁ ֶש ִ‬ ‫ב ּיוֹ ם‪( .‬שם)‬ ‫ָא ַמר‪ֲ :‬א ִפ ּל ּו ֵמ ָאה ּ ְפ ָע ִמים ַ ּ‬ ‫ת־החוֹ ֶלה‪ ,‬נוֹ ֵטל‬ ‫ר־חנִ ינָ א‪ָּ :‬כל ַה ְמ ַב ֵּקר ֶא ַ‬ ‫• ָא ַמר ַר ִ ּבי ָח ָמא ַ ּב ֲ‬ ‫ם־כן‪ ,‬יִ ָּכנְ ס ּו‬ ‫ֶא ָחד ִמ ּ ׁ ִש ּ ׁ ִשים ְ ּב ַצ ֲערוֹ ‪ֲ .‬א ַמר ֵל ּה ַא ַ ּב ֵ ּיי ְל ָר ָבא‪ִ :‬א ֵּ‬ ‫ל־א ָחד נוֹ ֵטל ֶא ָחד‬ ‫ׁ ִש ּ ׁ ִשים ֲאנָ ׁ ִשים ְויוֹ ִציאוּה ּו ֵמ ָח ְליוֹ ? ֶא ָּלא ׁ ֶש ָּכ ֶ‬ ‫ִמ ּ ׁ ִש ּ ׁ ִשים ֵמ ַהח ִֹלי ׁ ֶשנּוֹ ַתר לוֹ ְל ַא ַחר ׁ ֶש ִ ּב ְּקר ּו ַה ּקוֹ ְד ִמים ֶא ְצלוֹ ‪,‬‬ ‫ן־גילוֹ ‪( .‬שם)‬ ‫ְו ַד ְו ָקא ְ ּב ֶב ִ ּ‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה ְ'ל ַב ֵּקר ַ ּבחוֹ ֶלה'‪ֶ ׁ ,‬ש ַה ָּק ָ ּב"ה‬ ‫"ו ֵ ּי ָרא ֵא ָליו ה' ְ ּב ֵאלֹנֵ י" ‪ּ ְ -‬בגִ ַ‬ ‫• ַ‬ ‫ילתוֹ ‪( .‬בעל הטורים)‬ ‫ישי ְל ִמ ָ‬ ‫ת־א ְב ָר ָהם ַ ּב ּיוֹ ם ַה ּ ׁ ְש ִל ׁ ִ‬ ‫ָ ּבא ְל ַב ֵּקר ֶא ַ‬ ‫ן־ה ּתוֹ ָרה ִמ ַּניִ ן? ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר‬ ‫• ָא ַמר עו ָּלא‪ֶ :‬ר ֶמז ְל ִב ּקוּר חוֹ ִלים ִמ ַ‬ ‫ל־ה ָא ָדם יִ ּ ָפ ֵקד‬ ‫ל־ה ָא ָדם יְ ֻמתוּן ֵא ֶּלה ו ְּפ ֻקדַּ ת ָּכ ָ‬ ‫ם־כמוֹ ת ָּכ ָ‬ ‫ִ‬ ‫"א ְּ‬ ‫ל־ה ָא ָדם‬ ‫ם־כמוֹ ת ָּכ ָ‬ ‫ֲע ֵל ֶ‬ ‫יהם"‪ַ .‬מאי ַמ ׁ ְש ַמע? ָא ַמר ָר ָבא‪ִ ,‬א ְּ‬ ‫יס ָתם‪ ,‬ו ְּפ ֻקדַּ ת ָּכל־‬ ‫יְ מוּתוּן ֵא ֶּלה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵהם חוֹ ִלים וּמו ָּט ִלים ַ ּב ֲע ִר ָ‬ ‫ק ִרים אוֹ ָתם‪( .‬מסכת נדרים)‬ ‫ָא ָדם ׁ ֶש ְ ּבנֵ י ָא ָדם ְמ ַב ְּ‬ ‫ת־החוֹ ֶלה גּ וֹ ֵרם לוֹ ׁ ֶש ִ ּי ְחיֶ ה‪,‬‬ ‫ימי‪ַ :‬ה ְמ ַב ֵּקר ֶא ַ‬ ‫• ָא ַמר ַרב דִּ ֵ‬ ‫ש ָ ּימוּת‪( .‬שם)‬ ‫ת־החוֹ ָלה גּ וֹ ֵרם לוֹ ׁ ֶ‬ ‫ְו ָכל ׁ ֶש ֵאינוֹ ְמ ַב ֵּקר ֶא ַ‬

‫ֶׁש ָהיָ ה חֹולֶ ה ְּב ַמ ֲחלָ ה ְּפנִ ִימית ָק ָׁשה‪ֶ ,‬אּלָ א ֶׁש ִּמ ַּבחּוץ ֹלא ָהיָ ה נִ ּכָ ר‬ ‫ל־רגְ לָ יו ּכְ ָא ָדם ָּב ִריא וְ ָׁשלֵ ם‪ִ .‬מּכֵ יוָ ן‬ ‫צֹועד ָהיָ ה ַע ַ‬ ‫ָעלָ יו ּכְ לּום‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ֵ‬ ‫רֹופ ִאים‪ּ ,‬ולְ ַא ַחר ֶׁש ְּב ָדקּוהּו ָר ְׁשמּו‬ ‫אֹוביו‪ָ ,‬הלַ ְך לִ ְדרֹׁש ָּב ְ‬ ‫ֶׁש ָחׁש ְּב ַמכְ ָ‬ ‫ל־ּפ ֶתק ֶאת ְׁשמֹות ַה ַּס ְמ ָמנִ ים ֶׁש ָעלָ יו לָ ַק ַחת ּכְ ֵדי לְ ֵה ָר ֵפא‪,‬‬ ‫לֹו ַע ֶ‬ ‫רֹופ ִאים ִהזְ ִהירּוהּו ֶׁש ָעלָ יו לְ ַמ ֵהר לָ ַק ַחת ֶאת ְמזֹורֹו ּבֹו ַּבּיֹום‪,‬‬ ‫וְ ָה ְ‬ ‫ּכִ י ִאם ֹלא יַ ֲע ֶׂשה ּכֵ ן‪ִּ ,‬ת ְת ַּפ ֵּשׁט ָחלִ ילָ ה ַמ ֲחלָ תֹו ַה ְּפנִ ִימית וְ יִ ְס ַּתּכֵ ן‬ ‫ַעד ֶׁשֹּלא ִּת ְהיֶ ה לֹו ַּת ָּקנָ ה ָחלִ ילָ ה‪ָ .‬הלַ ְך ָה ִאיׁש לְ ַח ֵּפׂש וְ לִ ְבּדֹק‬ ‫נֹותם ְּב ָפחֹות‬ ‫ּכַ ָּמה ְמ ִח ָירם ֶׁשל ַה ַּס ְמ ָמנִ ים‪ ,‬וְ ָר ָאה ּכִ י ִאי ֶא ְפ ָׁשר לִ ְק ָ‬ ‫ֵמ ֲע ָׂש ָרה ִּדינָ ִרים‪ ,‬אּולָ ם ֹלא ָהיָ ה ְּבכִ יסֹו ֶאּלָ א ִׁש ְב ָעה ִּדינָ ִרים‪ָ .‬הלַ ְך‬ ‫ל־עיר וְ ֹלא יָ ַדע לָ ִׁשית ֵע ָצה ְּבנַ ְפׁשֹו‪ֵ ,‬מ ֵהיכָ ן יַ ִּשׂיג‬ ‫חֹובּה ֶׁש ִ‬ ‫ָה ִאיׁש ִּב ְר ָ‬ ‫ֶאת ַה ָּממֹון ֶה ָח ֵסר לֹו‪ ,‬וְ ִהּנֵ ה ְּפגָ ׁשֹו אֹותֹו ָא ָדם ֶׁש ַא ָּתה ַמּכִ ירֹו וְ הּוא‬ ‫רֹופא ִהזְ ִהיר אֹותֹו לָ ַק ַחת ֶאת ַה ְּתרּופֹות ּבֹו ַּבּיֹום‪ִּ ,‬ומּכֵ יוָ ן‬ ‫יָ ַדע ֶׁש ָה ֵ‬ ‫ֹלׁשה ִּדינָ ִרים ִמ ֶּשּׁלֹו‬ ‫ֶׁש ֵה ִבין ֶׁש ֵאין לֹו ֵּדי ָממֹון ְּבכִ יסֹו‪ִ ,‬ה ְׁשלִ ים לֹו ְׁש ָ‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫• ָא ַמר ֶה ָח ָכם‪ְ :‬ט ַרח ִמיל ְל ַב ֵּקר ַהחוֹ ֶלה‪ ,‬ו ְּט ַרח ׁ ְשנַ יִ ם ְל ַה ְכנָ ַסת‬ ‫י־א ָדם‪ ,‬ו ְּט ַרח ׁ ְשלֹ ָשׁה ִל ְכבוֹ ד ַהבּ וֹ ֵרא‪.‬‬ ‫ׁ ָשלוֹ ם ֵ ּבין ְ ּבנֵ ָ‬

‫(רבי ידעיה הפניני)‬

‫ל־א ָדם ׁ ֶשאוֹ ֵהב ְצ ָדקוֹ ת ְואוֹ ֵהב ּתוֹ ָכחוֹ ת‪ ,‬וּגְ ִמילוּת ֲח ָס ִדים‬ ‫• ָּכ ָ‬ ‫ו ִּב ּקוּר חוֹ ִלים‪ֲ ,‬א ִפ ּל ּו דָּ ר ְ ּבחו ָּצה ָל ָא ֶרץ‪ֵ ,‬אין לוֹ דִּ ין ִחבּ וּט ַה ֶּק ֶבר‪,‬‬ ‫יהנּ ֹם ֵאינוֹ רוֹ ֶאה‪( .‬ספר הגן)‬ ‫ל־ג ִ‬ ‫ַו ֲא ִפ ּל ּו דִּ ין ׁ ֶש ֵ ּ‬ ‫• ַ ּב ֵּקר ַהחוֹ ִלים ְו ָה ֲאסו ִּרים‪ְ ,‬ו ִאם דַּ ִ ּלים ֵהם ַּכ ֲא ׁ ֶשר ְּת ַב ֵּקר‬ ‫יהם‪ְ .‬ו ִע ַּקר ַה ִ ּב ּקוּר ִל ְראוֹ ת ָ ּב ֲענִ ִ ּיים ְו ַל ֲחמֹל‬ ‫יל ֶ‬ ‫יהם ַו ֲא ִצ ֵ‬ ‫ֲע ׁ ִש ֵיר ֶ‬ ‫יהם‪'( .‬אגרת מוסר' לרבי שלמה אבן־לחמיש)‬ ‫ֲע ֵל ֶ‬ ‫ל־החוֹ ֶלה יוֹ ֵתר ֵמ ָח ְליוֹ ‪.‬‬ ‫• ִ ּב ּקוּר ָה ָא ָדם ַה ָּכ ֵבד ָק ׁ ֶשה ַע ַ‬

‫(מבחר הפנינים)‬

‫• ַה ֵּל ְך ִ ּב ְד ָר ָכיו ַה ּטוֹ ִבים‪ּ ַ ,‬ב ֵּקר חוֹ ִלים ְוגַ ם ֲע ֻר ִּמים‪ִּ ,‬ת ְל ַ ּב ׁש ְ ּבגָ ִדים‬ ‫ֲח ׁשו ִּבים‪ְ ּ ,‬פ ַקח ֵעינֶ ָ‬ ‫מים‪( .‬רבי יהודה אלבאז)‬ ‫יך ַעל־יְ תוֹ ִ‬ ‫ְ‬ ‫ילך ִ ּב ׁ ְש ִליחוּת ִמ ְצ ָוה ִ ּב ּקוּר‬ ‫• ִל ְ ּב ָך יִ ְהיֶ ה ָׂש ֵמ ַח ַעל ׁ ֶש ִה ְתנַ דַּ ְב ָּת ֵל ֵ‬

‫שוֹ ָת ּה ְ ּב ַא ֵחר‬ ‫חוֹ ִלים‪ ,‬וּגְ ִמילוּת ֲח ָס ִדים ִהיא‪ֶ ׁ ,‬ש ִא ֶ‬ ‫י־א ְפ ׁ ָשר ַל ֲע ׂ‬ ‫מם ָו ָליְ ָלה‪( .‬רבי יוסף זונדל מסלאנט)‬ ‫ְונֶ ְח ׁ ָשב ְל ָך ְּכ ִא ּל ּו ָע ַס ְק ָּת ַ ּב ּתוֹ ָרה יוֹ ָ‬

‫ל־א ָדם‬ ‫ל־כ ָ‬ ‫• ֵמ ִע ְּק ֵרי ִמ ְצ ַות ִ ּב ּקוּר ַהחוֹ ִלים ַה ּמו ֶּט ֶלת ַע ָּ‬ ‫יש ְ ּב ִס ְבלוֹ ‪,‬‬ ‫ִמ ִ ּי ְׂש ָר ֵאל‪ִ ,‬ל ְראוֹ ת ְ ּבמוֹ ֵעינָ יו ֶא ַ‬ ‫ת־החוֹ ֶלה‪ְ ,‬ל ַה ְר ִ ּג ׁ‬ ‫צמוֹ ָע ָליו‪( .‬רבי יחזקאל לווינשטיין)‬ ‫ָל ֵׂשאת ִע ּמוֹ ָ ּבעֹל ו ְּל ַה ֲחלוֹ ת ַע ְ‬ ‫• יוֹ ֵתר ֵמ ֲא ׁ ֶשר ָראוּי ְל ָה ִבין ַהח ִֹלי‪ָ ,‬רא ּו ְל ָה ִבין ַהחוֹ ֶלה‪ִּ ,‬כי ֵח ֶלק‬ ‫יח ְל ַת ֵּקן ֶאת־זֶ ה‪,‬‬ ‫ל־החוֹ ֶלה‪ ,‬ו ְּכ ׁ ֶש ַּת ְצ ִל ַ‬ ‫ָ ּגדוֹ ל ָ ּבא ֵמ ֲה ַל ְך־רוּחוֹ ׁ ֶש ַ‬ ‫ח ָלה‪( .‬רבי אליהו דסלר)‬ ‫ׁ ֶש ַא ָּתה ַמ ְר ֶ ּבה ִא ּתוֹ ַא ֲה ָבה ְו ַא ֲח ָוה‪ַּ ,‬ת ֲעבֹר ַה ַּמ ֲ‬ ‫יהם ָ ּבעוֹ ָלם ַה ֶ ּזה ְו ַה ֶּק ֶרן ַק ֶ ּי ֶמת‬ ‫"ד ָב ִרים ׁ ֶש ָא ָדם אוֹ ֵכל ּ ֵפרוֹ ֵת ֶ‬ ‫• ְ‬ ‫ָלעוֹ ָלם ַה ָ ּבא‪ּ ִ :‬ב ּקוּר חוֹ ִלים‪ְ ,‬ו ַה ְכנָ ַסת ַּכ ָּלה ו ְּל ָויַ ת ַה ֵּמת"‪ֶ ׁ .‬ש ִאם‬ ‫ס־ו ׁ ָשלוֹ ם‪ְ ,‬סגֻ ָּלה ָל ֵתת ְצ ָד ָקה‬ ‫יֵ ׁש ָל ָא ָדם חוֹ ֶלה ְ ּבתוֹ ְך ֵ ּביתוֹ ַח ְ‬ ‫מת‪( .‬רבי חנוך העניך מאלכסנדר)‬ ‫ְל ַה ְכנָ ַסת ַּכ ָּלה‪ְ ,‬ויִ ָּנ ֵצל ֵמ ַה ְל ָויַ ת ַה ֵּ‬

‫ֹלׁשה ִּדינָ ִרים ֶׁשּנָ ַתן‪,‬‬ ‫יֹוצא ֵאפֹוא ֶׁש ִּבזְ כּות ְׁש ָ‬ ‫וְ ַהּלָ ה נִ ְר ָּפא ִּבזְ כּותֹו‪ .‬וְ ֵ‬ ‫ֶה ֱחיָ ה נֶ ֶפׁש ַא ַחת ִמּיִ ְׂש ָר ֵאל‪ ,‬וְ לָ כֵ ן נִ ְר ַׁשם ַּב ִּפנְ ָקס ּכְ ֶא ָחד ִמּגְ דֹולֵ י‬ ‫ַהּנַ ְד ָבנִ ים"‪ִ .‬ה ְת ַר ֵעם ֶה ָע ִׁשיר וְ ָק ָרא ַּב ֲחלֹומֹו‪" :‬וְ כִ י ִּדין ֱא ֶמת הּוא?!‬ ‫ֹלׁשה ִּדינְ ֵרי‬ ‫אתיִ ם ִּדינְ ֵרי זָ ָהב‪ ,‬וְ זֶ ה נָ ַתן ַרק ְׁש ָ‬ ‫וַ ֲהֹלא ֲאנִ י נָ ַת ִּתי ָמ ַ‬ ‫"א ֶמת ֶׁשּנָ ַת ָּת ַסְך ּגָ דֹול‪,‬‬ ‫ּכֶ ֶסף‪ ,‬וְ הּוא ּכָ תּוב לְ ָפנַ י"? ֵה ִׁשיב לֹו ַהּזָ ֵקן‪ֱ :‬‬ ‫ֹלׁשה ְּד ָב ִרים‪ִ .‬מ ְּפנֵ י ֶׁש ַא ָּתה ִמ ְת ָּפ ֵאר‬ ‫חּותה ִּבגְ לַ ל ְׁש ָ‬ ‫אּולָ ם ִמ ְצוָ ְתָך ְּפ ָ‬ ‫ְּב ַמ ֲע ֶׂשה ַה ְּצ ָד ָקה ֶׁשּלְ ָך‪ִּ ,‬ומ ְּפנֵ י ֶׁש ַהחֹולֶ ה ֲא ֶׁשר ִּפּזַ ְר ָּת ַּב ֲעבּורֹו ַסְך‬ ‫י־ּביתֹו‪ִּ ,‬ומ ְּפנֵ י‬ ‫אֹותָך ִּב ְפנֵ י ּכָ ל ְּבנֵ ֵ‬ ‫רֹומם ְ‬ ‫אֹותָך ְּומ ֵ‬ ‫ּגָ דֹול ּכָ זֶ ה ְמ ָפ ֵאר ְ‬ ‫ּיֹוד ִעים ֶאת ַמ ֲע ֶׂשה ַה ְּצ ָד ָקה‬ ‫ֶׁש ַא ָּתה ִמ ְתּכַ ֵּבד ִּב ְפנֵ י ּכָ ל ְּבנֵ י ִע ְירָך ֶׁש ְ‬ ‫ׁשּובה ְּב ֵעינָ יו וְ ֵאינֹו ִמ ְת ָּפ ֵאר‬ ‫ֶׁשּלְ ָך‪ .‬אּולָ ם אֹותֹו ָענִ י‪ֵ ,‬אין נִ ְד ָבתֹו ֲח ָ‬ ‫ְּב ַע ְצמֹו‪ ,‬וְ גַ ם ַהחֹולֶ ה ְּובנֵ י ָה ִעיר ֵאינָ ם ְמכַ ְּב ִדים אֹותֹו ִּב ְׁש ִביל ּכָ ְך‪,‬‬ ‫ֹלׁשה ִּדינְ ֵרי ּכֶ ֶסף? וְ לָ כֵ ן ֹלא נִ ְפ ַחת ִמ ַּמ ֲע ֶׂשה‬ ‫ֶׁשּכֵ ן ַּב ֶּמה נֶ ְח ָׁש ִבים ְׁש ָ‬ ‫ּומ ְצוָ תֹו ְׁשלֵ ָמה"‪( .‬נפלאים מעשיך)‬ ‫אּומה ִ‬ ‫ַה ְּצ ָד ָקה ֶׁשּלֹו ְמ ָ‬

‫‪5‬‬


‫ְמ ֻס ּ ָפר‬ ‫ּפּורי צַ ִּד ִיקים‬ ‫ִס ֵ‬ ‫אקא‪ ,‬נָ ַסע ַּפ ַעם ַא ַחת ֶאל ִעיר ַה ַּמ ְר ֵּפא‬ ‫סֹופר ִמ ְּק ָר ָ‬ ‫ַר ִּבי ִׁש ְמעֹון ֵ‬ ‫ָמ ִרינְ ַּבד לְ ַה ְב ָר ָאה‪ֶ ,‬אּלָ א ֶׁש ָּשׁם ִהכְ ִּביד ָעלָ יו ָחלְ יֹו וְ נָ ַפל לְ ִמ ְׁשּכָ ב‪.‬‬ ‫דּוע ַר ִּבי ִׁש ְמעֹון וֹולְ ף‬ ‫אֹותּה ֵעת ָׁש ָהה ַּב ָּמקֹום ּגַ ם ַהּנָ ִדיב ַהּיָ ַ‬ ‫ְּב ָ‬ ‫ּנֹודע ַּב ֲח ִסידּותֹו ְּוב ִצ ְדקּותֹו‪ ,‬וְ הּוא נִ כְ נַ ס לְ ַב ֵּקר ֶאת־‬ ‫רֹוט ִׁשילְ ד‪ֶׁ ,‬ש ַ‬ ‫ְ‬ ‫ָה ַרב ּולְ ַקּיֵ ם ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים‪ .‬לְ ַא ַחר זְ ַמן ֻמ ָעט‪ָ ,‬קם ַהּנָ ִדיב ִּוב ֵּקׁש‬ ‫ּקּורָך"?‬ ‫ת־ּב ְ‬ ‫ּדּוע ַא ָּתה ְמ ַק ֵּצר ֶא ִ‬ ‫"מ ַ‬ ‫לָ ֵצאת‪ ,‬וְ ָה ַרב ְׁש ָאלֹו ִּב ְת ִמ ָיהה‪ַ :‬‬ ‫לֹומ ִדים ֲחזַ "ל ֵמ ַה ָּפסּוק ֶ'את־‬ ‫"ה ֵרי ֶאת ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים ְ‬ ‫וְ נַ ֲענָ ה‪ֲ :‬‬ ‫ַה ֶּד ֶרְך יֵ לְ כּו ָבּה'‪' ,‬יֵ לְ כּו' ־ זֶ ה ִּבּקּור חֹולִ ים‪ ,‬וְ ִאם־ּכֵ ן יֵ ׁש ּכָ אן ֶר ֶמז ֶׁש ִּמ ְצוַ ת‬ ‫ת־החֹולֶ ה‬ ‫ִּבּקּור וְ חֹולִ ים ְצ ִריכָ ה לִ ְהיֹות ַּב ֲהלִ יכָ ה‪ְּ ,‬ד ַהיְ נּו ֹלא לְ ַה ְט ִר ַיח ֶא ַ‬ ‫זְ ַמן ַרב‪ֶ ,‬אּלָ א לְ ִהּכָ נֵ ס וְ לָ לֶ כֶ ת"‪( ...‬אוצר פתגמים ושיחות)‬ ‫ּתֹולְ דֹות יְ ֵמי ַחּיָ יו ֶׁשל ַר ִּבי ַא ְריֵ ה לֶ ּוִין‪ָ ,‬היּו ִמ ְק ָׁשה ַא ַחת ֶׁשל ֲע ִׂשּיַ ת‬ ‫נֹוהג ָהיָ ה לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ִמ ֵּדי ּב ֶֹקר ּכְ וָ ִת ִיקין ְּב ֵבית־‬ ‫ם־הּזּולַ ת‪ֵ .‬‬ ‫ֶח ֶסד ִע ַ‬ ‫ּתֹורה‪ַּ .‬פ ַעם‬ ‫נֹוהג ָהיָ ה לְ ַהזְ ִמין ֶאת ָהעֹולִ ים לַ ָ‬ ‫ַהּכְ נֶ ֶסת ַה ָּסמּוְך לְ ֵביתֹו‪ ,‬וְ ֵ‬ ‫ִהכְ ִריז ִּב ְׁשמֹו ֶׁשל ַא ַחד ַה ִּמ ְת ַּפּלְ לִ ים‪ ,‬אּולָ ם ִמּיָ ד לְ ַא ַחר ֶׁש ִהזְ ּכִ יר ֶאת־‬ ‫ְׁשמֹו ֶׁשל ַהּלָ ה‪ ,‬נִ ּגַ ׁש ַא ַחד ַה ִּמ ְת ַּפּלְ לִ ים‪ִ ,‬איׁש נִ כְ ָּבד וְ ַת ִּקיף ְּב ַד ְעּתֹו‪,‬‬ ‫ּתֹורה‪ ,‬וְ כִ ּלָ ה ֶאת־‬ ‫ֶׁש ָהיָ ה לֹו ִריב ָּומדֹון ִעם אֹותֹו ָא ָדם ֶׁשּזָ כָ ה ָּב ֲעלִ ּיָ ה לַ ָ‬ ‫ת־טּלִ יתֹו ֵמ ָעלָ יו‪ִּ ,‬בּיְ ׁשֹו ָּב ַר ִּבים וְ ָק ָרא‬ ‫זַ ְעמֹו ְּב ַר ִּבי ַא ְריֵ ה‪ִ .‬ה ְׁשלִ יְך ֶא ַ‬ ‫"מי ָׂש ְמָך לְ ִאיׁש ַה ְמ ַחּלֵ ק ּכָ אן ֲעלִ ּיֹות"? ִה ְת ַאּזֵ ר ַר ִּבי ַא ְריֵ ה‬ ‫ֵאלָ יו‪ִ :‬‬ ‫אּומה‪ַ .‬אְך ּכְ ֵדי לִ ְמנ ַֹע‬ ‫ת־ּבזְ יֹונֹו ְּב ַא ֲה ָבה‪ ,‬וְ ֹלא ָענָ ה ְמ ָ‬ ‫בּורה‪ִ ,‬ק ֵּבל ֶא ִ‬ ‫ִּבגְ ָ‬ ‫ֹלקת ֵמ ֵאּלּו ֶׁשּיָ בֹואּו לְ ָהגֵ ן ַעל־ּכְ בֹודֹו‪ִ ,‬ה ְפ ִסיק ָה ֵחל ִמ ָּמ ֳח ָרת‬ ‫ַמ ֲח ֶ‬ ‫לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ְּב ֵבית־ּכְ נֶ ֶסת זֶ ה‪ ,‬וְ ִה ְר ִחיק לֶ כֶ ת ִמ ֵּדי יֹום ְּב ַא ְׁשמ ֶֹרת ַהּב ֶֹקר‪,‬‬ ‫הּודה'‬ ‫ית־הּכְ נֶ ֶסת ַהּו ִָתיק 'זָ ֳה ֵרי ַח ָּמה' ֶׁש ִּב ְׁשכּונַ ת ַ'מ ֲחנֵ ה יְ ָ‬ ‫ֶאל ֵּב ַ‬ ‫ַה ְמ ֻר ֶח ֶקת ְמ ַעט‪ .‬לְ ַא ַחר יָ ִמים ֻמ ָע ִטים‪ָ ,‬חלָ ה אֹותֹו ִאיׁש ַּת ִּקיף‬ ‫פּואה‪ּ .‬כְ ֶׁש ָּשׁ ַמע ַר ִּבי ַא ְריֵ ה ּכָ ְך‪ִ ,‬ה ְת ַע ֵּטף ַּב ֲא ִצילּות‬ ‫וְ ֻא ְׁש ַּפז ְּב ֵבית ָה ְר ָ‬ ‫ל־ה ִּמּדֹות‪ ,‬וְ ָהלַ ְך לְ ַב ֵּקר ֶאת ָה ִאיׁש ּכְ יָ ִדיד וָ ִתיק‪ֵּ ,‬ב ְרכֹו‬ ‫נֶ ֶפׁש וְ ַה ֲע ָב ָרה ַע ַ‬ ‫פּואה ְׁשלֵ ָמה וְ ֵא ֵחל לֹו ַה ְחלָ ָמה ְמ ִה ָירה‪ּ .‬וכְ ֶׁש ָר ָאה ַהּלָ ה‬ ‫ְּב ִב ְרּכַ ת ְר ָ‬ ‫ּדֹותיו וְ ֵה ֵחל לְ ִה ְת ַחּנֵ ן לְ ָפנָ יו ֶׁשּיִ ְסלַ ח‬ ‫ֶאת ַר ִּבי ַא ְריֵ ה‪ֻ ,‬ה ְפ ַּתע ִמּט ַֹהר ִמ ָ‬ ‫וְ יִ ְמ ַחל לֹו ַעל ִה ְתנַ ֲהגּותֹו ַהּנְ לֹוזָ ה ּכְ לַ ָּפיו‪ .‬וְ כָ ְך ִס ֵּפר ַא ַחד ַה ְמלַ ְּמ ִדים‬ ‫"א ָחד ִמילָ ֵדינּו ָחלָ ה ָקׁשֹות‪,‬‬ ‫ירּוׁשלַ יִ ם‪ֶ :‬‬ ‫"עץ ַחּיִ ים" ֶׁש ִּב ָ‬ ‫מּוד־ּתֹורה ֵ‬ ‫ָ‬ ‫ְּב ַתלְ‬ ‫ּומּובן ֶׁש ַה ָּד ָבר ִה ְׁש ִּפ ַיע‬ ‫וְ ָהיִ ינּו ְמ ֻר ָּת ִקים ֶאל ִמ ַּטת ָחלְ יֹו ִמ ֵּדי לַ יְ לָ ה‪ָ ,‬‬ ‫גּופנִ ית ּכְ ֶא ָחד‪ .‬לַ יְ לָ ה ֶא ָחד‪ִ ,‬הּגִ ַיע ַר ִּבי ַא ְריֵ ה‬ ‫ָעלֵ ינּו ִמ ְּב ִחינָ ה נַ ְפ ִׁשית וְ ָ‬ ‫לְ ֵב ֵיתנּו ִעם ַר ְעיָ תֹו ַה ִּצ ְד ָקנִ ית‪ ,‬וְ ִה ִּצ ַיע‪' :‬לְ כּו לִ יׁשֹן‪ ,‬וְ ָאנּו נִ ְׁש ֶהה ִעם‬ ‫מּובן ֶׁש ֵּס ַר ְבנּו לְ כָ ְך‪ ,‬אּולָ ם ַר ִּבי ַא ְריֵ ה ָּפנָ ה‬ ‫ִּבנְ כֶ ם וְ נִ ְס ַעד אֹותֹו ְּב ָחלְ יֹו'‪ָ .‬‬ ‫ּגֹור ִרים ְּב ִד ָירה ְק ַטּנָ ה ַּבת ֶח ֶדר‬ ‫אֹותנּו‪ָ ,‬אנּו ִמ ְת ְ‬ ‫ְּב ָחכְ ָמה וְ ָא ַמר‪'ֵ :‬ה ִבינּו ָ‬ ‫ׂשֹוח ַח ֵּבינֵ ינּו‪ַ ,‬אְך ֵאין לָ נּו ֵהיכָ ן‬ ‫ׁשּובים לְ ֵ‬ ‫ֶא ָחד‪ .‬יֵ ׁש לָ נּו ּכַ ָּמה ִענְ יָ נִ ים ֲח ִ‬ ‫לַ ֲעׂשֹות זֹאת‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן יְ לָ ִדים ְק ַטּנִ ים ְּב ֵב ֵיתנּו‪ ,‬וְ לָ כֵ ן ָמ ָצאנּו ּכָ אן ְׁש ַעת‬ ‫ׂשֹוח ַח ְּב ֵאין ַמ ְפ ִר ַיע'‪ּ .‬כָ ְך ִה ְצלִ ַיח ַר ִּבי ַא ְריֵ ה לְ ַק ֵּבל ֶאת־‬ ‫ַהּכ ֶֹׁשר לְ ֵ‬ ‫טֹובה ִעּמֹו ְּבכָ ְך"‪( ...‬איש חסיד היה)‬ ‫עֹוׂשים ָ‬ ‫ַה ְסּכָ ָמ ֵתנּו‪ּ ,‬כְ ִאּלּו ֲאנַ ְחנּו ִ‬ ‫עֹוב ֵרי א ַֹרח ֶאת ַר ָּבם ַהּנַ ֲע ָרץ‪ַ ,‬ר ִּבי ַחּיִ ים ִחזְ ִקּיָ הּו ְמ ִדינִ י‬ ‫יֹום ֶא ָחד‪ָ ,‬ראּו ְ‬ ‫"ׂש ֵדי ֶח ֶמד"‪ ,‬הֹולֵ ְך ָּב ְרחֹוב ּכְ חֹם ַהּיֹום‪ִ .‬ה ְת ַּפּלְ אּו ּכֻ ּלָ ם‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן‬ ‫ַּב ַעל ְ‬ ‫מּועדֹות‪.‬‬ ‫ּוׁש ָאלּוהּו לְ ָאן ָּפנָ יו ָ‬ ‫ְמ ַע ִּטים ָהיּו ַהּזְ ַמּנִ ים ָּב ֶהם יָ ָצא ִמ ֵּביתֹו‪ְ ,‬‬

‫‪6‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫"ּומיהּו ַהחֹולֶ ה"?‬ ‫"הֹולֵ ְך ֲאנִ י לְ ַקּיֵ ם ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים"‪ֵ ,‬ה ִׁשיב ָה ַרב‪ִ .‬‬ ‫"ה ֵרי ִאיׁש ֲע ַב ְריָ ן‬ ‫ָׁש ֲאלּו‪ּ ,‬וכְ ֶׁש ָה ַרב נָ ַקב ִּב ְׁשמֹו‪ ,‬נֶ ְח ְרדּו ּכֻ ּלָ ם וְ ָא ְמרּו‪ֲ :‬‬ ‫הּוא‪ ,‬וְ ַאל יַ ְרּבּו ּכְ מֹותֹו ְּביִ ְׂש ָר ֵאל‪ .‬וְ ָה ַרב ְמ ַב ְּקרֹו"?! ֵה ִׁשיב ָה ַרב וְ ָא ַמר‪:‬‬ ‫חֹוטא‪ָ ,‬מלֵ א‬ ‫ל־א ָדם ִמּיִ ְׂש ָר ֵאל ֲא ִפּלּו ֵ‬ ‫"וַ ֲה ֵרי ּכְ ָבר ָא ְמרּו ֲחזַ "ל‪ֶׁ ,‬שּכָ ָ‬ ‫הּוא ִמ ְצֹות ּכְ ִרּמֹון‪ .‬וְ ֵׁשנִ ית‪ֲ ,‬ה ֵרי ֹלא ֶאת ַהחֹולֶ ה ִּבלְ ַבד ָאנּו הֹולְ כִ ים‬ ‫ׁשֹותיו"‪ָׁ .‬ש ְמעּו זֹאת ָה ֲאנָ ִׁשים‬ ‫ת־ה ְּשׁכִ ינָ ה ֲא ֶׁשר לִ ְמ ַר ֲא ָ‬ ‫לְ ַב ֵּקר‪ֶ ,‬אּלָ א ֶא ַ‬ ‫ל־ה ִּמ ָּטה‬ ‫אֹותם ַהחֹולֶ ה‪ִ ,‬ה ְת ַחּזֵ ק וְ יָ ַׁשב ַע ַ‬ ‫וְ ָהלְ כּו ִעם ָה ַרב‪ּ ,‬וכְ ֶׁש ָר ָאה ָ‬ ‫בֹודם‪ֹ .‬לא ָע ְברּו יָ ִמים ַר ִּבים‪ ,‬וְ ָה ִאיׁש ִה ְת ַר ֵּפא וְ ִה ְת ַהּלֵ ְך ַּבחּוץ ַעל־‬ ‫לִ כְ ָ‬ ‫ל־אף‬ ‫ל־ה ַרב ֶׁש ָּבא לְ ַב ְּקרֹו ַע ַ‬ ‫ִמ ְׁש ַענְ ּתֹו‪ֵּ ,‬ומ ָאז ָר ָאה ֶאת ְמ ִסירּותֹו ֶׁש ָ‬ ‫ׁשּובה ְׁשלֵ ָמה‪ ,‬וְ ֹלא נִ ְמ ָצא‬ ‫ִה ְתנַ ֲהגּותֹו ַהּנְ לֹוזָ ה‪ִ ,‬ה ְת ַה ֵּפְך לִ ּבֹו וְ ָחזַ ר ִּב ְת ָ‬ ‫ת־ּד ָבר‪( .‬אורות ממזרח)‬ ‫ּבֹו ֶע ְרוַ ָ‬ ‫רּוׁשלְ ִמי‪ָ ,‬היָ ה‬ ‫אפיט ִמ ֻּק ְּב ִרין‪ַּ ,‬ב ַעל ַה'ּנִ יר' לַ ּיְ ַ‬ ‫ארים ַׁש ִ‬ ‫ַר ִּבי ֵמ ִאיר ַמ ִ‬ ‫ּגֹומל ֲח ָס ִדים ִעם ֶחלְ ּכָ ִאים וְ נִ ְדּכָ ִאים‪ַ ,‬אף ֶׁש ֵע ֶקב ּכָ ְך ָהיָ ה נֶ ֱאלַ ץ‬ ‫ֵ‬ ‫הּודי ָּב ִעיר ֶׁשּנָ ַפל לְ ִמ ְׁשּכָ ב‪,‬‬ ‫נֹודע לֹו ַעל יְ ִ‬ ‫ל־ּפ ַעם ֶׁש ָהיָ ה ַ‬ ‫לְ ִה ְת ַּבּזֹות‪ְּ .‬בכָ ַ‬ ‫ִהזְ ָּד ֵרז לָ בֹוא ֵאלָ יו ּכְ ֵדי לְ ַב ְּקרֹו ּולְ ַקּיֵ ם ּבֹו ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים‪ַּ .‬פ ַעם‬ ‫עֹומד לְ ַבּדֹו ְּב ַביִ ת ֻמזְ נָ ח‪ּ ,‬בֹו ָׁשכַ ב ִאיׁש ּגַ לְ מּוד וְ ָעזּוב‪ְּ ,‬ביָ דֹו‬ ‫ְמ ָצאּוהּו ֵ‬ ‫ַמ ְט ֲא ֵטא וְ הּוא ִמ ְת ַע ֵּסק ְּבנִ ְקיֹון ַה ַּביִ ת ַּב ֲח ִריצּות ַר ָּבה‪ .‬לְ ַא ַחר ִמּכֵ ן‪,‬‬ ‫ָעלָ ה לִ ְדרֹׁש ְּב ֵבית ַהּכְ נֶ ֶסת ֶׁש ָּב ִעיר‪ ,‬וְ ִה ְת ַמ ְר ֵמר לְ ָאזְ נֵ י ַהּנֶ ֱא ָס ִפים ַעל‬ ‫ּדּוע"‪ָּ ,‬ת ַמּה וְ ָׁש ַאל ְּבקֹול‪,‬‬ ‫"מ ַ‬ ‫ּנֹוהגִ ים זִ לְ זּול ְּב ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים‪ַ .‬‬ ‫ֶׁש ֲ‬ ‫"מכַ ְּב ִדים ֶאת ָה ַרב ָמ ָרא ְד ַא ְת ָרא ְּב ִמ ְצֹות ְמצּויֹות‪ּ ,‬כְ גֹון ְּב ַסנְ ְּד ָקאּות‬ ‫ְ‬ ‫ל־ה ַּד ַעת לְ כַ ְּבדֹו ְּב ִׁשּמּוׁש חֹולִ ים‬ ‫ּדּוׁשין‪ ,‬וְ ֹלא עֹולֶ ה ַע ַ‬ ‫אֹו ְּב ִסּדּור ִק ִ‬ ‫כּוחים? וַ ֲה ֵרי ּכָ ְך נָ ַהג ַה ַּתּנָ א ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא‪ֶׁ ,‬שּכִ ֵּבד וְ ִר ֵּבץ‬ ‫ּוׁש ִ‬ ‫זּובים ְ‬ ‫ֲע ִ‬ ‫ְּבמֹו־יָ ָדיו לִ ְפנֵ י ַּתלְ ִמיד ֶׁשּנָ ַפל לְ ִמ ְׁשּכָ ב"‪( ...‬מרביצי תורה)‬ ‫ּגֹורר ָע ִׁשיר ֻמ ְפלָ ג‪ֶׁ ,‬שּנִ ְמנָ ה‬ ‫ַּב ֲעיָ ָרה ְק ַטּנָ ה ַה ְּסמּוכָ ה לַ ֲאלֶ ּכְ ַסנְ ֶּדר‪ִ ,‬ה ְת ֵ‬ ‫ֵּבין ֲח ִס ָידיו ֶׁשל ַה"ּיִ ְׂש ַמח יִ ְׂש ָר ֵאל" ֵמ ֲאלֶ ּכְ ַסנְ ֶּדר‪ַ .‬ק ְמ ָצן ֻמ ְפלָ ג‬ ‫אֹור ִחים לְ ֵביתֹו‪.‬‬ ‫רּוטה לְ ִאיׁש וְ ֹלא ִהכְ נִ יס ְ‬ ‫ָהיָ ה‪ֵּ ,‬ומעֹולָ ם ֹלא נָ ַתן ְּפ ָ‬ ‫ּגֹורר ּגַ ם ַא ְב ֵרְך ֶא ָחד‪ַ ,‬אף הּוא ֵמ ֲח ִס ֵידי ֲאלֶ ּכְ ַסנְ ֶּדר‪,‬‬ ‫אֹותּה ֲעיָ ָרה ִה ְת ֵ‬ ‫ְּב ָ‬ ‫ֶׁש ִה ְת ַּפ ְרנֵ ס ּכִ ְמלַ ֵּמד ִּתינֹוקֹות‪ֶ ,‬אּלָ א ֶׁש ָענִ י ָמרּוד ָהיָ ה ְּומ ֻט ָּפל‬ ‫ְּב ִמ ְׁש ָּפ ָחה ְּברּוכָ ה ִעם ַא ְר ָּב ָעה ָע ָׂשר יְ לָ ִדים‪ֶׁ ,‬ש ֵחלֶ ק ֵמ ֶהם ִהּגִ יעּו‬ ‫לְ ִפ ְר ָקם‪ .‬יֹום ֶא ָחד‪ּ ,‬כַ ֲא ֶׁשר ּכָ ַׁשל ּכ ַֹח ַה ַּס ָּבל‪ָּ ,‬פנָ ה ַה ְמלַ ֵּמד ֶה ָענִ י ֶאל‬ ‫ֶה ָע ִׁשיר ַה ֻּמ ְפלָ ג‪ִּ ,‬וב ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו ֶעזְ ָרה לְ ַה ָּשׂ ַאת יְ לָ ָדיו‪ ,‬אּולָ ם ֶה ָע ִׁשיר‬ ‫ִה ְק ִׁש ַיח ֶאת־לִ ּבֹו וְ גֵ ְרׁשֹו ִמ ֵּביתֹו ְּבב ֶֹׁשת ָּפנִ ים‪ַ .‬ה ְמלַ ֵּמד יָ ָצא ְּב ַפ ֵחי‬ ‫ת־צ ֲערֹו ָה ַרב ָׁש ַפְך ִּב ְפנֵ י ַרּבֹו ַּב ֲאלֶ ּכְ ַסנְ ֶּדר‪ּ ,‬כְ ֶׁשהּוא ּבֹוכֶ ה‬ ‫נֶ ֶפׁש‪ ,‬וְ ֶא ַ‬ ‫ף־עיִ ן‪,‬‬ ‫ׁשּועת ה' ּכְ ֶה ֶר ַ‬ ‫לְ ֹלא ֲהפּוגֹות‪ִ .‬ה ְרּגִ יעֹו ָה ַר ִּבי וְ ִד ֵּבר ַעל־לִ ּבֹו ּכִ י יְ ַ‬ ‫ית־ה ִּמ ְד ָרׁש ַה ָּסמּוְך‪ֹ .‬לא ָחלְ פּו‬ ‫ִּוב ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו לְ ַה ְמ ִּתין ֵּבינְ ַתיִ ם ְּב ֵב ַ‬ ‫ל־ה ַר ִּבי ְּוביָ דֹו‬ ‫ָׁשעֹות ְמ ֻרּבֹות‪ ,‬וְ אֹותֹו ָע ִׁשיר ַק ְמ ָצן ִהּגִ ַיע ְּב ֶב ָהלָ ה ֶא ָ‬ ‫רֹופ ִאים‬ ‫אֹומי וְ ָה ְ‬ ‫ם־ּפ ְדיֹון‪ ,‬וְ ִס ֵּפר ּכִ י ִא ְׁשּתֹו ָחלְ ָתה ְּבא ֶֹפן ִּפ ְת ִ‬ ‫ִּפ ְת ָקה ִע ִ‬ ‫"ה ִאם ִה ְת ַּפּלַ לְ ָּת ַהּיֹום"? ְׁש ָאלֹו ָה ַר ִּבי‪,‬‬ ‫רּופה‪ַ .‬‬ ‫מֹוצ ִאים לָ ּה ָמזֹור ְּות ָ‬ ‫ֹלא ְ‬ ‫"ה ִאם ִה ְתּבֹונַ נְ ָּת ַּב ִּמ ְׁשנָ ה ֵ'אילּו ְד ָב ִרים‬ ‫ּמּובן ְּב ִחּיּוב‪ַ .‬‬ ‫וְ ֶה ָע ִׁשיר ֵה ִׁשיב ּכַ ָ‬ ‫"ה ֵרי‬ ‫רֹות ֶיהם ָּבעֹולָ ם ַהּזֶ ה וְ כּו'"? ָׁש ַאל‪ ,‬וְ ִה ְמ ִׁשיְך‪ֲ :‬‬ ‫ֶׁש ָא ָדם אֹוכֵ ל ֵּפ ֵ‬ ‫יֹוד ַע‬ ‫אֹומר ָׁשם ִ'ּבּקּור חֹולִ ים וְ ַהכְ נָ ַסת ּכַ ּלָ ה ּולְ וָ יַ ת ַה ֵּמת'���ֵ .‬‬ ‫ַה ַּתּנָ א ֵ‬


‫ּדּוע ִהזְ ּכִ יר ֶאת ַהכְ נָ ַסת ּכַ ּלָ ה ֵּבין ִּבּקּור חֹולִ ים ּולְ וָ יַ ת ַה ֵּמת?‬ ‫ַא ָּתה ַמ ַ‬ ‫רֹוצה לְ ַה ִּציל ֶאת ַהחֹולֶ ה ֶׁשֹּלא יָ בֹוא לִ ֵידי לְ וָ יַ ת‬ ‫ּכְ ֵדי לְ ַר ֵּמז‪ֶׁ ,‬ש ִּמי ֶׁש ֶ‬ ‫ַה ֵּמת‪ָ ,‬עלָ יו לְ ַקּיֵ ם ִמ ְצוַ ת ַהכְ נָ ַסת ּכַ ּלָ ה ִּובזְ כּות זֶ ה יַ ְב ִריא ַהחֹולֶ ה‪.‬‬ ‫ְרצֹונְ ָך ֶׁש ַר ְעיָ ְתָך ַּת ְב ִריא? ֵּתן ַא ְר ַּבע ֵמאֹות ֻר ַּבל־ּכֶ ֶסף לַ ְּמלַ ֵּמד‬ ‫ן־עיָ ָר ְתָך‪ּ ,‬כְ ֵדי ֶׁשּיּוכַ ל לְ ַה ִּשׂיא ֶאת־יְ לָ ָדיו‪ִּ ,‬ובזְ כּות זֶ ה ִּתּו ַָׁשע‬ ‫ֶה ָענִ י ֶּב ֲ‬ ‫פּואה ְׁשלֵ ָמה ְּב ֶד ֶרְך נֵ ס"‪ְּ .‬בלִ י א ֶֹמר ְּוד ָב ִרים ָרץ ֶה ָע ִׁשיר לִ ְקרֹא‬ ‫ִּב ְר ָ‬ ‫פּוח‬ ‫ית־ה ִּמ ְד ָרׁש‪ ,‬וְ לִ ְפלִ ָיאתֹו ִהּנִ ַיח לְ ָפנָ יו ְצרֹור ָּת ַ‬ ‫לַ ְּמלַ ֵּמד ֶה ָענִ י ִמ ֵּב ַ‬ ‫ל־ה ָע ִׁשיר‬ ‫ת־הּכֶ ֶסף" ָא ַמר ָה ַר ִּבי‪ְּ ,‬וב ִפנֹותֹו ֶא ֶ‬ ‫"קח ֶא ַ‬ ‫ם־מעֹות‪ַ .‬‬ ‫ִע ָ‬ ‫"מ ְב ִט ַיח ֲאנִ י לְ ָך‪ּ ,‬כִ י ְּב ֶעזְ ַרת ַה ֵּשׁם יִ ְת ָּב ַרְך‬ ‫ָא ַמר לֹו ְּב ֶפה ָמלֵ א‪ַ :‬‬ ‫ּמֹותר‬ ‫ן־ה ָ‬ ‫זּוגָ ְתָך ִּת ְת ַר ֵּפא ִּבזְ כּות ַה ִּמ ְצוָ ה ַהּגְ דֹולָ ה ֶׁש ָע ִׂש ָית"‪ִ .‬מ ַ‬ ‫רֹופ ִאים‬ ‫לְ ַצּיֵ ן‪ּ ,‬כִ י ָה ִא ָּשׁה נִ ְר ְּפ ָאה ְּב ֶד ֶרְך ִּפלְ ִאית‪ ,‬וְ ֹלא נִ זְ ְק ָקה ֹלא לְ ְ‬ ‫וְ ֹלא לִ ְתרּופֹות ּכָ לְ ֶׁש ֵהן‪ ,‬וַ יְ ִהי לְ נֵ ס‪( .‬תולדות ה'ישמח ישראל')‬ ‫רּומּיֹות‪.‬‬ ‫ַר ִּבי ְׁשֹלמֹה זַ לְ ָמן אֹויֶ ְר ַּבְך‪ָ ,‬היָ ה ֲא ִציל נֶ ֶפׁש וְ ֵס ֶמל לְ ִמּדֹות ְּת ִ‬ ‫ּתֹורה וְ ַהנְ ָהגַ ת ַהּדֹור‪ָ ,‬מ ָצא‬ ‫ְּבתֹוְך ֵס ֶדר יֹומֹו ֶה ָעמּוס ְּב ַה ְר ָּב ַצת ָ‬ ‫זְ ַמן ּכְ ֵדי לְ ַב ֵּקר חֹולִ ים ּוזְ ֵקנִ ים ְּב ָב ֵּתי ָאבֹות‪ּ .‬כָ ְך נָ ַהג ּגַ ם ְּבזִ ְקנּותֹו‬ ‫ַה ֻּמ ְפלֶ גֶ ת‪ ,‬וְ ַאף ּכְ ֶׁש ִה ְת ַק ָּשׁה לַ ֲעלֹות לְ קֹומֹות ּגְ בֹוהֹות‪ֹ ,‬לא ִׁשּנָ ה‬ ‫ֹאׁש־ה ָּשׁנָ ה ְּוב ֶע ֶרב‬ ‫ַ‬ ‫ת־מנְ ָהגֹו‪ ,‬וְ ִה ְק ִּפיד ַעל־ּכָ ְך ִּב ְמיֻ ָחד ְּב ֶע ֶרב ר‬ ‫ֶא ִ‬ ‫ּפּורים‪ֹ .‬לא ַּפ ַעם‪ָ ,‬ס ַפג ְּפגִ יעֹות וְ ֶעלְ ּבֹונֹות ֵמ ָה ֲאנָ ִׁשים‬ ‫יֹום־הּכִ ִ‬ ‫ַ‬ ‫ּסּוריו ְּב ַא ֲה ָבה‪.‬‬ ‫אֹותם ִּב ֵּקר‪ ,‬אּולָ ם הּוא ָׂשם לְ ִפיו ַמ ְחסֹום וְ ִק ֵּבל יִ ָ‬ ‫ָ‬ ‫הּודי זָ ֵקן ֶא ָחד‪ ,‬אֹותֹו ִהּכִ יר‬ ‫ֶע ֶרב רֹאׁש ַה ָּשׁנָ ה ֶא ָחד‪ָ ,‬הלַ ְך לְ ַב ֵּקר יְ ִ‬ ‫ר־רּוח‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫ִמ ְּצ ִעירּותֹו‪ִ .‬מּיָ ד ִעם ִהּכָ נְ סֹו‪ָּ ,‬פנָ ה ֵאלָ יו ַהּלָ ה ֶׁש ָהיָ ה ְק ַצ‬ ‫"ׁשֹלמֹה זַ לְ ָמן! נַ ֲע ֵׂש ָית לְ ָא ָדם ּגָ דֹול‪ַ ,‬עד ֶׁש ֵאין לְ ָך‬ ‫וְ ָא ַמר ְּבזִ לְ זּול‪ְ :‬‬ ‫ׁשּוטים ּכָ מֹונִ י‪ַ .‬א ָּתה ָּבא ֵאלַ י ַרק ְּפ ָע ִמים‬ ‫ְּפנַ אי לְ ַב ֵּקר ֲאנָ ִׁשים ְּפ ִ‬ ‫יֹותר"‪.‬‬ ‫ּבֹודדֹות ַּב ָּשׁנָ ה‪ְּ ,‬בעֹוד ָהיָ ה ָעלֶ יָך לְ ַב ֵּקר לְ ִע ִּתים ְקרֹובֹות ֵ‬ ‫ְ‬ ‫אּולָ ם ַר ִּבי ְׁשֹלמֹה זַ לְ ָמן ִק ֵּבל ֶאת ִּד ְב ֵרי ַהּתֹוכָ ָחה ִּב ְד ָמ ָמה‪ ,‬וְ ֹלא‬ ‫בּורת נֶ ֶפׁש‪ְּ .‬בזִ ְקנּותֹו‪ּ ,‬כְ ָבר ִה ְת ַק ָּשׁה ֲא ִפּלּו‬ ‫ֵהגִ יב ּכְ לָ ל ִמּתֹוְך ּגְ ַ‬ ‫ֹאׁש־ה ָּשׁנָ ה‪ ,‬אּולָ ם לַ ְמרֹות‬ ‫ַ‬ ‫לְ ַהּגִ ַיע לַ ֲא ִמ ַירת ְסלִ יחֹות ְּב ֶע ֶרב ר‬ ‫ל־מנְ ָהגֹו לְ ַב ֵּקר חֹולִ ים ּוזְ ֵקנִ ים ּולְ ָב ְרכָ ם ְּב ִב ְרכַ ת‬ ‫ֻחלְ ָׁשתֹו ֹלא וִ ֵּתר ַע ִ‬ ‫טֹובה‪ְ .‬מק ָֹר ָביו ִה ְת ַּפּלְ אּו ַעל־ּכָ ְך וְ ָת ְמהּו ְּב ָפנָ יו‪:‬‬ ‫ּכְ ִת ָיבה וַ ֲח ִת ָימה ָ‬ ‫"על ֲא ִמ ַירת ְסלִ יחֹות ְּב ִצּבּור ַא ָּתה ְמוַ ֵּתר‪ ,‬וְ ִאּלּו ִּב ְׁש ִביל לְ ַב ֵּקר‬ ‫ַ‬ ‫חֹולִ ים ַא ָּתה ְמ ַט ֵּפס ַעד לַ ּקֹומֹות ָה ֶעלְ יֹונֹות ִמּתֹוְך ַמ ֲא ָמץ ּגָ דֹול"?‬ ‫יֹוד ַע ֶׁש ֵאין לִ י ּכ ַֹח‬ ‫"ה ֵרי ַה ָּק ָּב"ה ֵ‬ ‫וְ ַר ִּבי ְׁשֹלמֹה זַ לְ ָמן ֵה ִׁשיב ְּב ָחכְ ָמה‪ֲ :‬‬ ‫גּופי‪ ,‬וְ לָ כֵ ן הּוא ְּבוַ ַּדאי יִ ְסלַ ח לִ י ַעל ֶׁש ֵאינִ י ִמ ְׁש ַּת ֵּתף‬ ‫וַ ֲאנִ י ָחלּוׁש ְּב ִ‬ ‫יֹוד ִעים‬ ‫מּודים ֵאינָ ם ְ‬ ‫אֹותם זְ ֵקנִ ים וְ גַ לְ ִ‬ ‫ַּב ֲא ִמ ַירת ַה ְּסלִ יחֹות‪ .‬אּולָ ם ָ‬ ‫אֹותם ֲה ֵרי ֹלא יִ ְסלְ חּו לִ י"‪( .‬ביקור חולים)‬ ‫זֹאת‪ ,‬וְ ִאם ֹלא ֲא ַב ֵּקר ָ‬ ‫לֹודז'‪ ,‬נִ כְ נַ ס ַּפ ַעם לְ ֵביתֹו‬ ‫ּנֹודע ֶׁשל ְ‬ ‫ַר ִּבי ֵאלִ ּיָ הּו ַחּיִ ים ַמיְ זְ ל‪ַ ,‬ר ָּבּה ַה ָ‬ ‫רּומה ּגְ דֹולָ ה לַ ֲענִ ּיֵ י‬ ‫ֶׁשל ָע ִׁשיר ַק ְמ ָצן ֶא ָחד‪ּ ,‬כְ ֵדי לְ ַב ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו ְּת ָ‬ ‫דּוע ּכְ ִאיׁש ָחכָ ם‬ ‫ָה ִעיר‪ָּ .‬ת ַמּה ֶה ָע ִׁשיר וְ ָׁש ַאל‪"ַ :‬ר ֵּבנּו‪ֲ ,‬ה ֵרי הּוא יָ ַ‬ ‫וְ נָ בֹון‪ָּ ,‬ומה ָר ָאה ֵאפֹוא לָ בֹוא ֵאלַ י‪ְּ ,‬ב ָׁש ָעה ֶׁש ֲאנִ י ְמ ֻפ ְר ָסם ּכְ ִמי‬ ‫יֹוד ַע‬ ‫"הֹלא ֵ‬ ‫ן־הּנַ ְד ָבנִ ים"? ִחּיֵ ְך ַר ִּבי ֵאלִ ּיָ הּו ַחּיִ ים וְ ָא ַמר‪ֲ :‬‬ ‫ֶׁש ֵאינֹו ִמ ַ‬ ‫ַמר‪ּ ,‬כִ י ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים ֲח ִב ָיבה ָעלַ י ְמאֹד‪ִּ ,‬ומּכֵ יוָ ן ֶׁש ָּשׁ ַמ ְע ִּתי‬ ‫ֶׁש ַא ָּתה חֹולֶ ה‪ ,‬נִ כְ נַ ְס ִּתי ֵאלֶ יָך ּכְ ֵדי לְ ַב ֶּק ְרָך ְּב ָחלְ יֶ ָך"‪ִ .‬ה ְת ַּפּלֵ א ַהּלָ ה‬ ‫"מ ִּפי ְׁשֹלמֹה‬ ‫"מי ִס ֵּפר לְ ַר ֵּבנּו ֶׁשחֹולֶ ה ֲאנִ י‪ָ ,‬חלִ ילָ ה"? ִ‬ ‫וְ ָׁש ַאל‪ִ :‬‬ ‫ל־א ָדם‪ ,‬לָ ַמ ְד ִּתי זֹאת"‪ָ ,‬א ַמר ָה ַרב ְּב ִחּיּוְך‪,‬‬ ‫ַה ֶּמלֶ ְך‪ֶ ,‬ה ָחכָ ם ִמּכָ ָ‬ ‫"ה ֵרי ְׁשֹלמֹה ַה ֶּמלֶ ְך ָא ַמר ְּבק ֶֹהלֶ ת‪' ,‬יֵ ׁש ָר ָעה חֹולָ ה‬ ‫וְ ִה ְמ ִׁשיְך‪ֲ :‬‬ ‫ָר ִא ִיתי ַּת ַחת ַה ָּשׁ ֶמׁש‪ ,‬ע ֶֹׁשר ָׁשמּור לִ ְב ָעלָ יו לְ ָר ָעתֹו'"‪ִ ...‬ה ְצ ַט ֵחק‬ ‫ת־ע ְצמֹו לַ ָּשׁוְ א‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן‬ ‫"חֹוׁש ַבנִ י ֶׁש ַר ֵּבנּו ִה ְט ִר ַיח ֶא ַ‬ ‫ְ‬ ‫ֶה ָע ִׁשיר וְ ָא ַמר‪:‬‬ ‫ָּב ִריא אּולָ ם ֲאנִ י"‪ ,‬אּולָ ם ַר ִּבי ֵאלִ ּיָ הּו ַחּיִ ים ֵה ִׁשיב ִמּיָ ד‪ּ" :‬כְ ִפי ַהּנִ ְר ֶאה‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫נֹוטל‬ ‫ת־החֹולֶ ה‪ֵ ,‬‬ ‫ָׁשכַ ְח ָּת ֶאת ִּד ְב ֵרי ֲחזַ "ל ִּבנְ ָד ִרים‪ֶׁ ,‬שּכָ ל ַה ְמ ַב ֵּקר ֶא ַ‬ ‫ֶא ָחד ִמ ִּשׁ ִּשׁים ְּב ָחלְ יֹו‪ .‬וַ ֲאנִ י ֹלא ִקּיַ ְמ ִּתי ֲע ַדיִ ן ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים‬ ‫ּכְ ִהלְ כָ ָתּה‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ֶט ֶרם נָ ַטלְ ִּתי ִמ ְּמָך ַמ ֶּשׁהּו ִמ ַּמ ֲחלָ ְתָך"‪ ...‬וְ ֹלא זָ ז ַר ִּבי‬ ‫רּומה‬ ‫ֵאלִ ּיָ הּו ַחּיִ ים ִמ ָּשׁם‪ַ ,‬עד ֶׁשאֹותֹו ָע ִׁשיר ַק ְמ ָצן ָׁש ַקל ְּביָ דֹו ְּת ָ‬ ‫ֲהגּונָ ה לַ ֲענִ ּיֵ י ָה ִעיר‪( .‬שרי המאה)‬ ‫ן־ּבנֹו ֶׁשל ַה ִ"ּד ְב ֵרי ַחּיִ ים"‬ ‫ַר ִּבי ְׁשֹלמֹה ַהלְ ֶּב ְר ְׁש ַטם ִמּבֹוּבֹוב‪ֶּ ,‬ב ְ‬ ‫נֹודע לֹו ַעל‬ ‫ִמ ַּצנְ ז‪ָ ,‬היָ ה ְמ ַה ֵּדר ְּב ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים‪ ,‬וְ כַ ֲא ֶׁשר ָהיָ ה ַ‬ ‫ל־מ ָּטתֹו ִּומ ְׁש ַּת ֵּדל‬ ‫יבֹות ָיה‪ָ ,‬היָ ה ָחׁש ֶא ִ‬ ‫הּודי חֹולֶ ה ָּב ִעיר אֹו ִּב ְס ִב ֶ‬ ‫יְ ִ‬ ‫נֹודע לֹו‪ּ ,‬כִ י ֶאל ָה ִעיר ַצנְ ז ִהּגִ ַיע ֵהלֶ ְך‬ ‫לְ ַס ֲעדֹו ּכְ ֵמ ַיטב יְ כָ לְ ּתֹו‪ַּ .‬פ ַעם ַ‬ ‫חֹוקה‪ִּ ,‬ומּיָ ד לְ ַא ַחר ּבֹואֹו נִ ְת ַקף ְּב ַׁש ֶח ֶפת ָה ֵראֹות‬ ‫הּודי ִמ ְּק ִהּלָ ה ְר ָ‬ ‫יְ ִ‬ ‫ּדֹואג‪ִ .‬מ ֵהר ַר ִּבי ְׁשֹלמֹה‬ ‫מּוטל ְּב ַאכְ ַסנְ יָ תֹו לְ ֹלא ֵ‬ ‫צּורה ָק ָׁשה‪ ,‬וְ הּוא ָ‬ ‫ְּב ָ‬ ‫רֹופ ִאים‪ ,‬וְ ַהּלָ לּו ָעׂשּו ַמ ֲא ַמ ִּצים‬ ‫ל־מ ָּטתֹו ֶאת ֵמ ַיטב ָה ְ‬ ‫וְ ִהזְ ִעיק ֶא ִ‬ ‫נֹואׁש לְ ַחּיָ יו ְּב ַט ֲענָ ה‬ ‫ְמ ֻר ִּבים לְ ַה ֲעלֹות לֹו ֲארּוכָ ה‪ֶ ,‬אּלָ א ֶׁש ָא ְמרּו ָ‬ ‫רֹופ ִאים‪,‬‬ ‫ל־ּת ְקוָ ה‪ .‬לְ ֵׁש ַמע ִּד ְב ֵרי ָה ְ‬ ‫אֹותיו ֲאכּולֹות וְ ֵאין לֹו ּכָ ִ‬ ‫ֶׁש ֵר ָ‬ ‫נִ זְ ַעק ַר ִּבי ְׁשֹלמֹה ֶאל זְ ֵקנֹו ַה ִ"ּד ְב ֵרי ַחּיִ ים" וְ ִה ְת ָּפ ֵרץ ִּב ְבכִ ּיָ ה ּגְ דֹולָ ה‪:‬‬ ‫הֹוׁש ָיעה‬ ‫רֹופ ִאים ֵה ִרימּו יָ ַדיִ ם ְּביֵ אּוׁש‪ִ ,‬‬ ‫נֹואׁש‪ ,‬וְ ָה ְ‬ ‫"החֹולֶ ה ְּב ַמ ָּצב ָ‬ ‫ַ‬ ‫"מה ִּת ְצ ַעק ֵאלַ י? ֲהיִ ָּפלֵ א‬ ‫ּנָ א"! ִמּיָ ד ְּת ָפסֹו ַר ִּבי ַחּיִ ים ְּב ִבגְ ּדֹו וְ ָא ַמר‪ַ :‬‬ ‫הּודי ֵראֹות ֲח ָדׁשֹות ּולְ ַר ְּפאֹו‬ ‫ֵמה' ָּד ָבר?! ֲה ֵרי ַה ָּק ָּב"ה יָ כֹול לִ ְברֹא לַ ּיְ ִ‬ ‫פּואה ְׁשלֵ ָמה"‪.‬‬ ‫ת־החֹולָ ה ָּוב ֵרְך אֹותֹו ְּב ִב ְרּכַ ת ְר ָ‬ ‫ְּב ֶד ֶרְך נֵ ס‪ֲ ,‬חזֹר ֶא ַ‬ ‫ָע ָׂשה ַר ִּבי ְׁשֹלמֹה ּכְ ִד ְב ֵרי זְ ֵקנֹו‪ּ ,‬ולְ ַא ַחר ָׁשעֹות ִמ ְס ָּפר ָר ָאה ּכִ י‬ ‫ּתֹומם לְ ַמ ְר ֵאה‬ ‫רֹופא ֶׁש ֻהזְ ַעק ׁשּוב‪ִ ,‬ה ְׁש ֵ‬ ‫ַּבחֹולֶ ה ִס ָּמנֵ י ֲה ָט ָבה‪ָ .‬ה ֵ‬ ‫ל־ט ְב ִעי‬ ‫"ה ֻא ְמנָ ם ִה ְתחֹולֵ ל ּכָ אן נֵ ס ַע ִ‬ ‫ֵעינָ יו וְ ָק ָרא ִּב ְפלִ ָיאה‪ַ :‬‬ ‫וְ ֻה ְׁש ְּתלָ ה ָּב ִאיׁש זֶ ה ֵר ָאה ֲח ָד ָׁשה? אֹו ֶׁש ָּמא ָט ַענְ ִּתי ְּב ַא ְב ָחנָ ִתי‬ ‫ָה ִראׁשֹונָ ה"?! ִס ֵּפר לֹו ַר ִּבי ְׁשֹלמֹה ַעל ִּבּקּורֹו ֵא ֶצל זְ ֵקנֹו ָה ַר ִּבי‬ ‫ׁשּובתֹו ּכִ י ַה ָּק ָּב"ה יָ כֹול לִ ְברֹא לְ ַמ ֲענֹו ֵר ָאה ֲח ָד ָׁשה‪.‬‬ ‫ַהּנַ ֲע ָרץ‪ְּ ,‬ות ָ‬ ‫"יֹוצא ִמ ְּד ָב ֶריָך‪ֶׁ ,‬שּיֵ ׁש ְּבכ ַֹח‬ ‫ֵ‬ ‫רֹופא לִ ְתהֹות וְ ָׁש ַאל‪:‬‬ ‫ִה ְמ ִׁשיְך ָה ֵ‬ ‫סֹומא‬ ‫ַה ַּצ ִּד ִיקים לִ גְ זֹר ֶׁש ִּת ָּב ֵרא יָ ד אֹו ֶרגֶ ל ֲח ָד ָׁשה ָּב ָא ָדם? ֲהגַ ם לְ ֵ‬ ‫ת־עינֹו ִּת ָּב ֵרא ַעיִ ן ֲח ָד ָׁשה"? וְ ַר ִּבי ְׁשֹלמֹה ֵה ִׁשיב ִמּיָ ד‪:‬‬ ‫ֶׁשּנִ ְּקרּו ֶא ֵ‬ ‫"אּלּו ָהיָ ה ּכ ַֹח ּכָ זֶ ה ַּב ַּצ ִּד ִיקים‪ָ ,‬היְ ָתה ִמ ְת ַּב ֶּטלֶ ת ַה ְּב ִח ָירה ָּבעֹולָ ם‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫הֹופְך‬ ‫ׁשּובה וְ ֵ‬ ‫ּתֹורה ִּומ ְצֹות ָהיָ ה חֹוזֵ ר ִמּיָ ד ִּב ְת ָ‬ ‫וַ ֲא ִפּלּו ָא ָדם ָרחֹוק ִמ ָ‬ ‫ְּב ַעל־ּכָ ְרחֹו לִ ְהיֹות יְ ֵרא ָׁש ַמיִ ם‪ .‬אּולָ ם ְּב ֵא ָיבר ְּפנִ ִימי וְ נִ ְס ָּתר ּכְ מֹו‬ ‫רֹופא לְ ִה ְׁש ַּת ְע ֵׁש ַע ְּב ַא ְׁשלָ יָ ה ּכִ י ָט ָעה ֶא ֶמׁש‬ ‫ֵר ָאה ֲח ָד ָׁשה‪ ,‬יָ כֹול ָה ֵ‬ ‫ָּב ַא ְב ָחנָ ה ֶׁשּלֹו‪ ,‬וְ הּוא ְמ ַה ְר ֵהר ֶׁש ָּמא ַהחֹולֶ ה ֹלא ָהיָ ה ּכֹה ְמ ֻסּכָ ן ּכְ ִפי‬ ‫ׁשּובה ֵמ ַא ֲה ָבה‬ ‫רֹוצה ְּת ָ‬ ‫ֶׁש ָח ְׁשבּו ַּב ְּת ִחּלָ ה‪ .‬וְ זֹאת‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ֶׁש ַה ָּק ָּב"ה ֶ‬ ‫ל־ה ָא ָדם‪ ,‬וְ ֹלא ַּת ַחת ַה ְׁש ָּפ ָעה ִחיצֹונִ ית ֶׁשל‬ ‫ִּומּתֹוְך ָרצֹון ֲא ִמ ִּתי ֶׁש ָ‬ ‫ְמא ָֹרע ַמ ְר ִעיׁש"‪ .‬לְ ַא ַחר ִמּכֵ ן‪ּ ,‬כְ ֶׁש ִּס ֵּפר ַר ִּבי ְׁשֹלמֹה ֶאת ַה ְּד ָב ִרים‬ ‫ׁשּובתֹו וְ ָא ַמר‪" :‬יָ ֶפה ָא ַמ ְר ָּת‪,‬‬ ‫ת־ּת ָ‬ ‫לִ זְ ֵקנֹו‪ִ ,‬קּלֵ ס ַה ִ"ּד ְב ֵרי ַחּיִ ים" ֶא ְ‬ ‫ֱא ֶמת ִּד ַּב ְר ָּת"‪( ...‬מרביצי תורה)‬ ‫ׁשֹור ֵרי ָמרֹוקֹו‪ָׁ ,‬ש ָהה ַּפ ַעם ָּב ִעיר‬ ‫ן־ח ִסין‪ּ ,‬גְ דֹול ְמ ְ‬ ‫ַר ָּבן ָּדוִ ד ֶּב ֲ‬ ‫אׁשי ַה ָּק ָהל‪,‬‬ ‫ַא ְמ ְׂש ֶט ְר ַּדם‪ְּ ,‬וב ַׁש ַּבת־ק ֶֹדׁש ִה ְתלַ ּוָה ֶאל ַרב ָה ִעיר וְ ָר ֵ‬ ‫יֹותיו‪ּ .‬כְ ֶׁשּנִ כְ נַ ס ַר ִּבי‬ ‫ְּבלֶ כְ ָּתם לְ ַב ֵּקר חֹולֶ ה ֶא ָחד ֶׁש ָּס ַבל ֵמ ֶא ֶבן ְּבכִ לְ ָ‬ ‫ּתֹורה 'ֹלא־יִ ְהיֶ ה לְ ָך‬ ‫"ה ֵרי נֶ ֱא ַמר ַּב ָ‬ ‫ָּדוִ ד ֵאלָ יו‪ ,‬נַ ֲענָ ה וְ ָא ַמר ְּב ַצחּות‪ֲ :‬‬ ‫ְּבכִ ְיסָך ֶא ֶבן וָ ָא ֶבן ּגְ דֹולָ ה ְּוק ַטּנָ ה'"‪ ...‬לְ ֵׁש ַמע ְּד ַבר ַה ִחּדּוד‪ָּ ,‬פ ַרץ‬ ‫ַהחֹולֶ ה ִּב ְצחֹוק ַעז‪ֵּ ,‬ומרֹב ֶׁשּגּופֹו ִה ַּטלְ ֵטל ִּב ְׂשחֹוקֹו‪ ,‬יָ ְצ ָאה ָה ֶא ֶבן‬ ‫קֹומּה וְ הּוא ִה ְת ַר ֵּפא ְּב ֶד ֶרְך נֵ ס‪( .‬מלכי רבנן)‬ ‫ִמ ְּמ ָ‬ ‫ירּוׁשלַ יִ ם‪ָ ,‬היָ ה‬ ‫מּוצ ִפי‪ִ ,‬מּגְ דֹולֵ י ַחכְ ֵמי ֲע ַדת ַּבגְ ַּדד ִּב ָ‬ ‫ַר ִּבי יַ ֲעקֹב ָ‬ ‫ִמ ְׁש ַּת ֵּדל ַרּבֹות ְּב ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים‪ ,‬וְ כַ ֲא ֶׁשר ָהיָ ה ְמ ַב ֵּקר חֹולֶ ה‬

‫‪7‬‬


‫קּוקים‬ ‫י־ּביתֹו זְ ִ‬ ‫ָהיָ ה ִמ ְת ַּפּלֵ ל ָעלָ יו‪ ,‬וְ ַאף ֵמ ִׂשים ֶאל־לִ ּבֹו לִ ְבּדֹק ִאם ְּבנֵ ֵ‬ ‫לְ ֶעזְ ָרה ּכַ ְס ִּפית‪ַּ .‬פ ַעם ָהלַ ְך לְ ַב ֵּקר חֹולֶ ה‪ ,‬וְ ָׁש ַאל ֶאת ְּבנֵ י ַה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה ִאם‬ ‫ׁשֹות ִקים‪ֵ ,‬ה ִבין ּכִ י ֶׁש ִאּיֵ ם לָ ֶהם ַמה‬ ‫ּיּוע‪ּ .‬וכְ ֶׁש ָר ָאה ֶׁש ֵהם ְ‬ ‫קּוקים לְ ִס ַ‬ ‫ֵהם זְ ִ‬ ‫אּומה ּכְ ֵדי ֶׁשֹּלא לְ ַבּיְ ָׁשם‪ִ .‬עם יְ ִצ ָיאתֹו‪ִּ ,‬ב ֵּקׁש ֵמ ֶא ָחד‬ ‫ּלֶ ֱאכֹל‪ַ ,‬אְך ֹלא ֵהגִ יב ְמ ָ‬ ‫ִמ ַּתלְ ִמ ָידיו לְ ִה ְתלַ ּוֹות ֵאלָ יו‪ָ ,‬הלַ ְך ֶאל ַהּשּׁוק וְ ָׁשם ָקנָ ה ִמ ְצ ְרכֵ י ָמזֹון ִחּיּונִ ּיִ ים‬ ‫ּוׁשלָ ָחם לַ ִּמ ְׁש ָּפ ָחה ִּב ֵידי ַּתלְ ִמידֹו‪ַ ,‬אְך ִהזְ ִהיר אֹותֹו ֶׁשֹּלא יְ ַס ֵּפר לָ ֶהם ִמי‬ ‫ְ‬ ‫לֹוח ַהּנִ כְ ָּבד‪( .‬ארי עלה מבבל)‬ ‫ת־ה ִּמ ְׁש ַ‬ ‫ָׁשלַ ח לָ ֶהם ֶא ַ‬ ‫ירּוׁשלַ יִ ם‬ ‫ַּביִ ת ָק ָטן לְ חֹולִ ים ֲחׂשּוכֵ י ַמ ְר ֵּפא‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ֶּב ָע ָבר ִּב ְרחֹוב ַח ַּב"ד ֶׁש ִּב ָ‬ ‫ת־ה ַחּיִ ים נִ לְ ְק ָחה ֵמ ֶהם‪,‬‬ ‫י־א ָדם‪ֲ ,‬א ֶׁשר ֶח ְדוַ ַ‬ ‫לּוב ָ‬ ‫ָה ַע ִּת ָיקה‪ ,‬וְ ָׁשם ָׁשכְ בּו ֲע ֵ‬ ‫הֹופכִ ין‪ּ .‬גַ ם‬ ‫ּגֹורלָ ם נֶ ְה ַּפְך ֲעלֵ ֶיהם וְ ָׁשכְ בּו ָׁשם ּכְ ֶא ֶבן ֶׁש ֵאין לָ ּה ְ‬ ‫לְ ַא ַחר ֶׁש ָ‬ ‫רֹובי ִמ ְׁש ַּפ ְח ָּתם ִמ ֲעטּו לְ ַב ְּק ָרם‪ִ ,‬מּתֹוְך ַהּכְ ֵאב וְ ַהּתּוגָ ה ֶׁש ַּמ ְׁש ִאיר ַא ֲח ָריו‬ ‫ְק ֵ‬ ‫יֹוסף‬ ‫ּכָ ל ִּבּקּור ְּב ָמקֹום ּכָ זֶ ה‪ ,‬וְ ַרק ֶק ֶרן־אֹור ַא ַחת זָ ְר ָחה לָ ֶהם‪ָ .‬היָ ה זֶ ה ַר ִּבי ֵ‬ ‫נֹוסף לְ ַה ְת ָמ ָדתֹו‬ ‫רּוׁשלַ יִ ם‪ֲ ,‬א ֶׁשר ְּב ָ‬ ‫ַחּיִ ים זֹונֶ נְ ֶפלְ ד‪ַ ,‬ר ָּבּה ַהּנַ ֲע ָרץ ֶׁשל יְ ָ‬ ‫ח־ק ַבע ְּב ֵב ָיתם‬ ‫ת־ה ִעיר ַהּגְ דֹולָ ה‪ָ ,‬היָ ה ְמ ַב ֵּקר ְּבא ַֹר ֶ‬ ‫צּומה וְ ַהנְ ָהגָ תֹו ֶא ָ‬ ‫ָה ֲע ָ‬ ‫עֹודד ְּומ ַחּזֵ ק ֶאת ַהחֹולִ ים ַּומ ְר ִעיף ֲעלֵ ֶיהם ַטלְ לֵ י ְּת ִחּיָ ה‪.‬‬ ‫ּגֹורל‪ְ ,‬מ ֵ‬ ‫ֶׁשל ֻמּכֵ י ַה ָ‬ ‫מֹופ ָיעה ְּדמּותֹו‬ ‫מֹוׁש ַיע‪ּ ,‬וכְ ֶׁש ָהיְ ָתה ִ‬ ‫ַהחֹולִ ים ָהיּו ְמ ַצ ִּפים לְ בֹואֹו ּכְ ַמלְ ָאְך ִ‬ ‫ל־ּת ְקוָ ה‪,‬‬ ‫ַה ְּת ִמ ָירה ְּב ֶפ ַתח ַה ֶח ֶדר‪ּ ,‬כְ ִאּלּו נִ ְדלְ קּו ָה ֵעינַ יִ ם ַהּכְ בּויֹות ְּבזִ יק ֶׁש ִ‬ ‫ּולְ ָׁש ָעה ַקּלָ ה נִ ְת ַחּלְ ָפה ֲאוִ ַירת ַה ַּק ְדרּות ְּבנַ ֲה ֶרה ֶׁשל א ֶֹׁשר ִרגְ ִעי‪ָ .‬ה ָאחֹות‬ ‫"מ ַתי‬ ‫אׁשית נָ ֲהגָ ה לְ ַס ֵּפר‪ּ ,‬כִ י ִצ ִּפּיָ ה ַא ַחת ָהיְ ָתה ָּת ִמיד ְּב ִפי ָה ֻא ְמלָ לִ ים‪ָ :‬‬ ‫ָה ָר ִ‬ ‫ּבֹוק ַעת ָעלֵ ינּו‬ ‫יָ בֹוא ַר ִּבי ַחּיִ ים לְ ַב ְּק ֵרנּו ֶׁשּכֵ ן הּוא ֶק ֶרן ָהאֹור ַהיְ ִח ָידה ַה ַ‬ ‫י־חֹובה'‪,‬‬ ‫ּגֹורלֵ נּו"‪ .‬וְ ֹלא ָהיָ ה זֶ ה ִּבּקּור ִׁשגְ ָר ִתי ֶׁשל 'לָ ֵצאת יְ ֵד ָ‬ ‫ִמ ַּמ ְח ַׁשּכֵ י ָ‬ ‫קֹורא ִּב ְפנֵ ֶיהם ֶאת ַה ִּמכְ ָּת ִבים‬ ‫ל־א ָחד‪ֵ ,‬‬ ‫ֶאּלָ א ָהיָ ה ִמ ְת ַענְ יֵ ן ִּב ְׁשלֹום ּכָ ֶ‬ ‫ֶׁש ִהּגִ יעּו ֲעלֵ ֶיהם‪ַ ,‬מ ְב ִט ַיח לִ זְ ֵקנִ ים ּוזְ ֵקנֹות ֲע ִר ִירים ֶׁשּיִ ְד ַאג לַ ֲא ִמ ַירת ַק ִּדיׁש‬ ‫חֹותיו וְ ָהיָ ה ְמ ַׁשּלֵ ם ִמּכַ ְס ֵּפי ַה ְּצ ָד ָקה ֶׁש ִעּמֹו‬ ‫ַא ֲח ֵר ֶיהם‪ ,‬וְ ַאף ָע ַמד ְּב ַה ְב ָט ָ‬ ‫ֹאמרּו ַק ִּדיׁש‪ ,‬לְ ִעּלּוי ַהּנְ ָׁשמֹות ַהּגַ לְ מּודֹות‪( .‬בדור תהפוכות)‬ ‫לְ ַא ְב ֵרכִ ים ֶׁשּי ְ‬ ‫ּוׁשמֹו ַר ִּבי‬ ‫יד־חכָ ם ֶא ָחד וִ ֵירא ָׁש ַמיִ ם ֻמ ְפלָ ג‪ְ ,‬‬ ‫ּגֹורר ַּתלְ ִמ ָ‬ ‫ָּב ִעיר ְּב ִר ְיסק‪ִ ,‬ה ְת ֵ‬ ‫אׁשעס"‪ַּ .‬פ ַעם נָ ַפל לְ ִמ ְׁשּכָ ב‪ ,‬וְ כָ ל‬ ‫ִמיכְ ל רֹוזֶ נְ ֶּב ְרג‪ֶׁ ,‬שּנִ ְק ָרא "ר' ִמיכְ ל ַר ֶ‬ ‫ּקּורים‬ ‫ׁשּובי ָה ִעיר ָעלּו לְ ֵביתֹו ּכְ ֵדי לְ ַב ְּקרֹו‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ִאיׁש נִ כְ ָּבד ָהיָ ה‪ַ .‬ה ִּב ִ‬ ‫ֲח ֵ‬ ‫ַה ְמ ֻר ִּבים ּכְ ָבר ָהיּו לֹו לְ זָ ָרא‪ ,‬אּולָ ם הּוא ָׁש ַתק ִמ ְּפנֵ י ּכְ בֹוד ַה ְמ ַב ְּק ִרים וְ ֹלא‬ ‫אּומה‪ .‬אּולָ ם ּכְ ֶׁש ִהּגִ ַיע ֵאלָ יו ַהּגְ ִרי"ז ִמ ְּב ִר ְיסק‪ָ ,‬א ַמר לֹו ַר ִּבי ִמיכְ ל‬ ‫ָא ַמר ְמ ָ‬ ‫"ּתנְ יָ א ִּבּקּור חֹולִ ים ֵאין לָ ּה ִׁשעּור‪ָ ,‬ר ָבא ָא ַמר‬ ‫ֶאת ִּד ְב ֵרי ֲחזַ "ל ִּבנְ ָד ִרים‪ַ :‬‬

‫פּואה ְׁשלֵ ָמה‬ ‫ּמֹוׁשבֹו‪ִ ,‬א ֵחל לֹו ְר ָ‬ ‫ֲא ִפּלּו ֵמ ָאה ְּפ ָע ִמים ַּבּיֹום"‪ִ .‬מּיָ ד ָקם ָה ַרב ִמ ָ‬ ‫וְ יָ ָצא ֵמ ַה ַּביִ ת‪ .‬לִ ְפלִ ַיאת ְמלַ ּוָיו ִה ְס ִּביר לָ ֶהם ָה ַרב‪ּ ,‬כְ נָ בֹון ַה ֵּמ ִבין ָּד ָבר ִמּתֹוְך‬ ‫ָּד ָבר ּכִ י הּוא ֵה ִבין ִמּתֹוְך ִּד ְב ֵרי ַהחֹולֶ ה ֶׁשהּוא ְמ ַב ֵּקׁש לְ ַר ֵּמז לַ ָּב ִאים‪ּ ,‬כִ י ִאם‬ ‫ת־החֹולֶ ה ֲא ִפּלּו ֵמ ָאה ְּפ ָע ִמים ַּבּיֹום‪ֲ ,‬ה ֵרי ֹלא יִ ָּתכֵ ן‬ ‫ָצ ִריְך לָ בֹוא ּולְ ַב ֵּקר ֶא ַ‬ ‫ֶׁש ַה ִּבּקּור יִ ְהיֶ ה ְמ ֻמ ָּשְׁך‪( ...‬עובדות והנהגות)‬ ‫ַּב ֲערֹב יָ ָמיו ֶׁשל ַר ִּבי ִׂש ְמ ָחה זִ ְיסל ְּברֹויְ ָּדא‪ ,‬רֹאׁש יְ ִׁש ַיבת ֶח ְברֹון‪ֹ ,‬לא ָחׁש‬ ‫ְּבטֹוב וְ כַ ָּמה ִמ ַּתלְ ִמ ֵידי ַהיְ ִׁש ָיבה ִהּגִ יעּו לְ ַב ְּקרֹו וְ לִ ְדרֹׁש ִּב ְׁשלֹומֹו‪ְּ ,‬ב ֵעת‬ ‫נֹוחה‪ָּ ,‬פ ַתח לָ ֶהם רֹאׁש ַהיְ ִׁש ָיבה‬ ‫נּוחת ַה ָּצ ֳה ַריִ ם‪ .‬לַ ְמרֹות ַה ָּשׁ ָעה ַה ִּבלְ ִּתי ָ‬ ‫ְמ ַ‬ ‫ל־ה ֻּשׁלְ ָחן‪,‬‬ ‫ת־ה ֶּדלֶ ת וְ ִהזְ ִמינָ ם לְ ִהּכָ נֵ ס ְּפנִ ָימה‪ַ .‬ה ַּתלְ ִמ ִידים ִה ְתיַ ְּשׁבּו ֶא ַ‬ ‫ֶא ַ‬ ‫ְּבא ֶֹפן ֶׁש ָהיָ ה נִ ְר ֶאה ּכִ י ֵהם ִמ ְתּכַ ּוְנִ ים לִ ְׁשהֹות זְ ַמן ַרב ַּב ַּביִ ת‪ִ ,‬מ ְּבלִ י לָ ִׂשים לֵ ב‬ ‫חּוקה זֹו‪ִּ .‬ב ֵּקׁש ַר ִּבי ִׂש ְמ ָחה זִ ְיסל לְ ַר ֵּמז לָ ֶהם ַעל־ּכָ ְך‪,‬‬ ‫ּכִ י ֵהם לְ ט ַֹרח ְּב ָׁש ָעה ְּד ָ‬ ‫בֹודם‪ָ ,‬א ַמר‪" :‬זֹוכְ ִרים ַא ֶּתם ְּבוַ ַּדאי ֶאת ִּד ְב ֵרי‬ ‫ַאְך ִמּכֵ יוָ ן ֶׁשֹּלא ָר ָצה לִ ְפּג ַֹע ִּבכְ ָ‬ ‫לֹומ ִדים‬ ‫ת־ה ֶּד ֶרְך יֵ לְ כּו ָבּה' ְ‬ ‫ַהּגְ ָמ ָרא ְּב ַמ ֶּסכֶ ת ָּב ָבא ְמ ִצ ָיעא‪ּ ,‬כִ י ֵמ ַה ָּפסּוק ֶ'א ַ‬ ‫ֲחזַ "ל 'יֵ לְ כּו' ־ זֶ ה ִּבּקּור חֹולִ ים‪ִּ .‬ומּכָ אן ַמ ְׁש ַמע‪ֶׁ ,‬ש ַעל ַה ְמ ַב ֵּקר לָ ַד ַעת ּגַ ם‬ ‫ת־ה ֶר ֶמז וְ נִ ְפ ְרדּו ִמ ֶּמּנּו‬ ‫חּורים ֵה ִבינּו ֶא ָ‬ ‫ֵא ָימ ַתי ִהּגִ ָיעה ַה ָּשׁ ָעה לָ לֶ כֶ ת"‪ַ ...‬ה ַּב ִ‬ ‫ל־ּדלְ ּתֹו ִהכְ נִ ָיסם‬ ‫לְ ָׁשלֹום‪ ,‬וְ יָ ְצאּו נִ ְפ ָע ִמים ִמּלְ ָפנָ יו‪ֶׁ .‬שּכֵ ן ְּב ָׁש ָעה ֶׁש ִה ְקׁשּו ַע ַ‬ ‫ל־ה ַּסף‪ ,‬לַ ְמרֹות ֶׁש ַה ִּבּקּור ָהיָ ה ָק ֶׁשה‬ ‫אֹותם ַע ַ‬ ‫ַא ַחר ּכְ בֹוד ַה ַּביְ ָתה וְ ֹלא ָּד ָחה ָ‬ ‫אֹותּה ָׁש ָעה‪ .‬וְ ַרק ּכְ ֶׁש ֵה ִבין ַא ַחר־ּכָ ְך ֶׁש ֵהם ִמ ְתּכַ ּוְנִ ים לְ ִהּו ֵָתר זְ ַמן ַרב‪,‬‬ ‫ָעלָ יו ְּב ָ‬ ‫ּובנְ ִעימּות ְמלַ ֶּב ֶבת‪( .‬נסיך ממלכת התורה)‬ ‫ָר ַמז לָ ֶהם ֶאת ַה ְרּגָ ָׁשתֹו ְּב ֶד ֶרְך ּכָ בֹוד ִ‬ ‫הּודה ַצ ְד ָקה לַ ֲח ָתנֹו ַר ִּבי יַ ֲעקֹב ִׁשּכְ נַ ּזִ י‪ ,‬וְ ִה ִּצ ַיע‬ ‫יֹום ִׁש ִּשׁי ֶא ָחד‪ָּ ,‬פנָ ה ַר ִּבי יְ ָ‬ ‫לֹו לְ ִה ְתלַ ּוֹות ֵאלָ יו לְ ִמ ְצוַ ת ִּבּקּור חֹולִ ים‪ֶ .‬ה ָח ָתן נַ ֲענָ ה ְּב ִחּיּוב‪ ,‬וְ ַה ְּשׁנַ יִ ם‬ ‫יָ ְצאּו לְ ַד ְרּכָ ם ְּבמֹונִ ית ֶׁש ָה ַרב ִהזְ ִמין ִּב ְמיֻ ָחד ּכְ ֵדי לְ ַהּגִ ַיע ֶאל ָה ִאיׁש ֶׁשּנָ ַפל‬ ‫י־חכָ ִמים ַר ִּבים‬ ‫לְ ִמ ְׁשּכָ ב‪" .‬הּוא ַחּיָ ט ֻמ ְמ ֶחה לְ ֶׁש ָע ַבר‪ֲ ,‬א ֶׁשר ַר ָּבנִ ים וְ ַתלְ ִמ ֵיד ֲ‬ ‫ָּבאּו ֵאלָ יו ֶׁשּיִ ְתּפֹר לָ ֶהם ֲחלִ יפֹות ְּבגָ ִדים‪ֶ .‬את ּכֻ ּלָ ם ֵׁש ֵרת ְּבנֶ ֱא ָמנּות וְ נָ ַהג‬ ‫חֹובה‬ ‫ן־הּכְ לָ ל‪ ,‬וְ לָ כֵ ן ִמ ַּצד ַהּכָ ַרת ַהּטֹוב ִה ְרּגַ ְׁש ִּתי ָ‬ ‫יֹוצא ִמ ַ‬ ‫ְך־א ֶרץ ֵ‬ ‫ִע ָּמם ְּב ֶד ֶר ֶ‬ ‫לְ ַב ְּקרֹו"‪ּ .‬כְ ֶׁשּנִ כְ נְ סּו ֶאל ָה ִאיׁש‪ֻ ,‬ה ְפ ַּתע ַהּלָ ה ְּבלִ י־גְ בּול‪ ,‬לְ ַא ַחר ֶׁשֹּלא ִּפּלֵ ל‬ ‫הּודה ִּב ְמ ִח ַּצת ַה ַחּיָ ט וְ ָד ַרׁש‬ ‫לְ ִבּקּור ּכֹה ָחׁשּוב‪ָׁ .‬ש ָעה ַקּלָ ה יָ ַׁשב ַר ִּבי יְ ָ‬ ‫פּואה ְׁשלֵ ָמה‬ ‫ִּב ְׁשלֹומֹו‪ִ ,‬ה ְת ַענְ יֵ ן ּבֹו ַּב ֲח ִביבּות‪ּ ,‬ולְ ַא ַחר ִמּכֵ ן ֵּב ְרכֹו ִּב ְר ָ‬ ‫ל־ה ַרב‪ ,‬וְ ָק ָרא‬ ‫וְ ָע ַמד לְ ִה ָּפ ֵרד ִמ ֶּמּנּו‪ְּ .‬ב ֶרגַ ע זֶ ה ָּת ַפס ַה ַחּיָ ט ִּב ְׁש ֵּתי יָ ָדיו ֶׁש ָ‬ ‫אֹותי! ֶה ֱחּיִ ָיתנִ י‪ָ ,‬ר ִא ִיתי‬ ‫הֹואלְ ָּת לְ ַב ֵּקר ִ‬ ‫"ּתֹודה‪ַ ,‬ר ִּבי‪ַ ,‬על ֶׁש ַ‬ ‫ָ‬ ‫ְּב ִה ְת ַרּגְ ׁשּות‪:‬‬ ‫ָּפנֶ יָך ַמ ָּמׁש ּכִ ְראֹות ְּפנֵ י ֵאלִ ּיָ הּו ַהּנָ ִביא"‪( ...‬וזאת ליהודה)‬

‫ְמ ֻמ ָ ּלח‬

‫יבת ַח ְכ ֵמי ֻל ְ ּב ִלין'‪ְ ,‬ו ִהזְ ִמין ֵא ָליו ֶאת ַא ַחד ָה ֲע ׁ ִש ִירים‬ ‫יבתוֹ ַהנּ וֹ ַד ַעת 'יְ ׁ ִש ַ‬ ‫יש ָ‬ ‫יע ּ ַפ ַעם ְללוֹ ְדז' ְּכ ֵדי ְלגַ ֵ ּיס ַמ ׁ ְש ַא ִ ּבים ִל ׁ ִ‬ ‫ַר ִ ּבי ֵמ ִאיר ׁ ַש ּ ִפ ָירא ִמ ֻּל ְ ּב ִלין‪ִ ,‬ה ִ ּג ַ‬ ‫ה־טיבוֹ ׁ ֶשל‬ ‫יטב ַמ ּ ִ‬ ‫ַהיְ דו ִּעים ׁ ֶש ָ ּב ִעיר‪ ,‬או ָּלם ַה ָּלה ׁ ָש ַלח ִל ְמסֹר לוֹ ‪ִּ ,‬כי הוּא חוֹ ֶלה ו ְּמ ֻר ָּתק ְל ִמ ּ ָטתוֹ ‪ְ ,‬ו ָל ֵכן נִ ְב ָצר ִמ ֶּמנּ ּו ָלבוֹ א ֵא ָליו‪ַ .‬ר ִ ּבי ֵמ ִאיר יָ ַדע ֵה ֵ‬ ‫ת־ה ָע ׁ ִשיר‪ ,‬או ָּלם הוּא ָעשָׂ ה ַע ְצמוֹ ְּכ ֵאינוֹ יוֹ ֵד ַע‪ְ ,‬ו ִה ְכ ִריז‪ָ :‬‬ ‫ַה'ח ִֹלי' ֲא ׁ ֶשר ָּת ַקף ֶא ֶ‬ ‫"ה ָבה ְו ֵא ְל ָכה ְל ַק ֵ ּים ִמ ְצ ַות ִ ּב ּקוּר חוֹ ִלים"‪ .‬מו ָּבן‪ֶ ׁ ,‬ש ַּכ ֲא ׁ ֶשר נִ ְכנַ ס ְל ֵביתוֹ‬ ‫"ע ָּתה ָע ֶל ָ‬ ‫יך ְל ַהגְ ִּדיל ֶאת ְּתרו ָּמ ְת ָך ּ ִפי ׁ ִש ְב ָעה מוֹ נִ ים"‪,‬‬ ‫ל־מ ֲח ָלה ל ֹא נִ ְר ֶאה ָע ָליו‪ַ .‬‬ ‫ל־ס ָּמן ׁ ֶש ַ‬ ‫ל־ה ָע ׁ ִשיר‪ְ ,‬מ ָצאוֹ יוֹ ׁ ֵשב ְ ּב ֵביתוֹ ָ ּב ִריא ו ְּמ ֻד ּ ׁ ַשן עֹנֶ ג‪ְ ,‬ו ָכ ִ‬ ‫ׁ ֶש ֶ‬ ‫"אמֹר ִלי ַא ָּתה‪ֵ ,‬איזֶ ה רוֹ ֵפא ָהיָ ה יָ כוֹ ל ְל ַר ּ ֵפא אוֹ ְת ָך ְל ַא ְל ַּתר ָּכמוֹ נִ י"?‪...‬‬ ‫ל־ל ְ ּב ִלין‪" .‬ו ַּמ ּדו ַּע?" ָּת ַמ ּה ֶה ָע ׁ ִשיר‪ְ ,‬ו ַר ִ ּבי ֵמ ִאיר ֵה ׁ ִשיב ְ ּב ִח ּיו ְּך‪ֱ :‬‬ ‫ָא ַמר לוֹ ַר ָ ּב ּה ׁ ֶש ֻ‬ ‫רוֹ ֵפא יְ הו ִּדי ֶא ָחד ָהיָ ה ְ ּב ֶב ְר ִלין‪ֶ ׁ ,‬ש ּל ֹא ָהיָ ה ִמן ַהיְ ֵר ִאים ִל ְד ַבר־ה'‪ ,‬או ָּלם ֻמ ְמ ֶחה ָ ּגדוֹ ל ָהיָ ה ִ ּב ְרפו ָּאה‪ְ ׁ .‬שמוֹ ָהיָ ה ַמ ְרקוּס ֶה ְרץ‪ְ ,‬ו ַעל ֶמ ְר ַּכ ְב ּתוֹ ָהי ּו ֲחרוּטוֹ ת‬ ‫"מ ְל ַא ְך־‬ ‫אשי ַה ֵּתבוֹ ת ַ‬ ‫יצד יְ הו ִּדי ֶא ָחד ַמ ְס ִ ּביר ְל ֵר ֵעה ּו ֶאת ּ ֵפ ׁ ֶשר ָהאוֹ ִת ּיוֹ ת ׁ ֶש ַעל ֶמ ְר ַּכ ְב ּתוֹ ְּכ ָר ׁ ֵ‬ ‫ל־שמוֹ מ"ה‪ַ ּ .‬פ ַעם ׁ ָש ַמע ָהרוֹ ֵפא‪ֵּ ,‬כ ַ‬ ‫אשי ַה ֵּתבוֹ ת ׁ ֶש ׁ ְ‬ ‫ָר ׁ ֵ‬ ‫ת־החוֹ ֶלה ׁ ֶש ְּל ָפנָ יו‪,‬‬ ‫ל־מ ּ ָטתוֹ ‪ַ .‬על־נְ ַק ָּלה זִ ָהה ֶא ַ‬ ‫ל־ד ַעת‪ְ ...‬ליָ ִמים‪ ,‬נָ ַפל אוֹ תוֹ יְ הו ִּדי ְל ִמ ׁ ְש ָּכב ְו ָהרוֹ ֵפא ֻה ְב ַהל ֶא ִ‬ ‫ַה ָּמ ֶות"‪ִּ ,‬כי הוּא ׁ ֶש ִּנ ְל ֶוה ֶאל אוֹ תוֹ רוֹ ֵפא ַק ַּ‬ ‫"מ ַח ֶ ּיה ַה ֵּמ ִתים"‪...‬‬ ‫ל־א ָתר נַ ֲענָ ה ְו ָא ַמר‪ְ :‬‬ ‫ת־ע ׁ ְש ּתוֹ נוֹ ָתיו‪ְ ,‬ו ַע ֲ‬ ‫ל־מ ְר ַּכ ְב ִּתי"? ל ֹא ִא ֵ ּבד ַהחוֹ ֶלה ֶא ֶ‬ ‫אשי ַה ֵּתבוֹ ת ׁ ֶש ַע ֶ‬ ‫ֹאמר ַע ְכ ׁ ָשו ְל ָר ׁ ֵ‬ ‫ְו ָא ַמר לוֹ ‪" :‬נוּ‪ ,‬ו ַּמה ּת ַ‬ ‫ר־מה ֶל ֱאכֹל‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן זֶ ה ַּכ ָּמה יָ ִמים ל ֹא ָ ּבא א ֶֹכל ֶא ּ ִ‬ ‫ֶאל ֵ ּביתוֹ ׁ ֶשל ַק ְמ ָצן ֶא ָחד‪ִ ,‬ה ְת ַּד ּ ֵפק ָענִ י ָמרוּד ׁ ֶש ִ ּב ֵּק ׁש ְּד ַב ָ‬ ‫ל־פיו‪ְ ,‬ונִ ׁ ְש ָמתוֹ עוֹ ֶמ ֶדת ִל ְפר ַֹח ִמגּ וּפוֹ ‪ .‬נָ ַתן לוֹ‬ ‫ֶה ָע ׁ ִשיר ָמזוֹ ן ְקלוֹ ֵקל ׁ ֶש ָהיָ ה לוֹ ְ ּב ֵביתוֹ ‪ ,‬אוֹ תוֹ ל ֹא ִה ׁ ְש ִל ְ‬ ‫יך ָל ַא ׁ ְש ּ ָפה ֵמרֹב ַק ְמ ָצנוּתוֹ ‪ָ .‬א ַכל ֶה ָענִ י ֶאת ַה ָּמזוֹ ן ַה ְמ ֻע ּ ָפ ׁש‪ְ ,‬ו ָל ָקה ְ ּב ַמ ֲח ַלת ֵמ ַעיִ ם ָק ׁ ָשה‪ .‬יָ ִמים‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬ ‫יתם ִלזְ רֹק‬ ‫ת־ה ָּמזוֹ ן ַה ֶ ּזה ְר ִצ ֶ‬ ‫ת־מ ׁ ְש ּ ַפ ְח ּתוֹ ‪"ְ .‬ו ֶא ַ‬ ‫ל־כך ָה ַלך ְל ַב ְּקרוֹ ‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר ׁ ֶש ִּנ ְפ ַטר ָה ַלך ְלנַ ֵחם ֶא ִ‬ ‫ִמ ְס ּ ָפר ִה ְת ַע ָּנה ַה ִּמ ְס ֵּכן ְ ּב ָח ְליוֹ ‪ ,‬ו ְּכ ׁ ֶש ּ ׁ ָש ַמע ַה ַּק ְמ ָצן ַע ָּ‬ ‫יתי ְל ַק ֵ ּים ַא ְר ַ ּבע ִמ ְצוֹת‪ַ .‬ה ְכנָ ַסת אוֹ ְר ִחים‪ּ ִ ,‬ב ּקוּר חוֹ ִלים‪ַ ,‬ה ְל ָויַ ת ַה ֵּמת ְונִ חוּם ֲא ֵב ִלים"‪...‬‬ ‫י־ביתוֹ ‪"ַ ,‬ו ֲה ֵרי ִ ּבזְ כוּתוֹ זָ ִכ ִ‬ ‫ָל ַא ׁ ְש ּ ָפה"? ׁ ָש ַאל ַה ַּק ְמ ָצן ֶאת ְ ּבנֵ ֵ‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫~ ‪~ 1‬‬

‫סיפורים נפלאים‬ ‫פרשת וי חי‬ ‫"אל נא תקברני במצרים" (מז‪ ,‬כט)‬ ‫פירש רש"י "אל נא תקברני במצרים"‪ ,‬שאין מתי חוצה לארץ‬ ‫חיים אלא בצער גלגול מחילות‪.‬‬ ‫יהודי בא בימים נכנס אצל הרבי מקוצק זי"ע‪ ,‬וסיפר לו שהוא‬ ‫מכין עצמו לעלות לארץ ישראל‪ ,‬שכן הוא רוצה למנוע מעצמו‬ ‫לעתיד לבוא‪ ,‬לעבור את הצער של גלגול מחילות‪ .‬אבוי ‪ -‬קרא‬ ‫הקוצקאי ‪ -‬אבוי‪ ,‬עד כמה אדם אוהב את גופו המלא רימה‪ ,‬שהוא‬ ‫דואג לו אפילו לימים שלאחר מותו‪( .‬בשפתי צדיקים)‬

‫"וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים‬ ‫והוא הצעיר" (מח‪ ,‬יד)‬ ‫בספר "וקראת לשבת עונג" מובא ש'החפץ חיים' שאל‪ :‬מדוע‬ ‫זכה אפרים להתברך לפני מנשה? ועונה הוא‪ :‬משום שהתורה‬ ‫העידה עליו שהוא הצעיר! כלומר‪ ,‬שלא התגאה והתנהג במידת‬ ‫הענווה‪.‬‬ ‫כל ימיו התרחק החפץ חיים מן הכבוד ובכל פעם שקיבל‬ ‫מכתבים שהיו בהם תארים המפליגים בשבחו‪ ,‬היה מזלזל בהם‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫פעם סיפר החפץ חיים בשם ר' זאב המגיד מישרים של העיר‬ ‫ווילנא‪ :‬מעשה בכפרי אחד שהיה עם הארץ גדול‪ ,‬אך למד את‬ ‫לוח השנה בעל פה‪ .‬בכל פעם ששאלו אותו מתי יהיה המולד של‬ ‫חודש מסוים? ומתי יחול חג פלוני? השיב מיד בבקיאות‬ ‫מופלאה‪.‬‬ ‫כעבור זמן מה הכתירו אותו בשם "רב"‪ ,‬ולא חלפו ימים רבים‬ ‫והוא השתכנע כי תלמיד חכם גדול הינו‪ .‬פעם אחת הזדמן כפרי‬ ‫זה לעיר ווילנא‪ ,‬ונכנס לבית כנסת "הגר"א" להתפלל מנחה‪.‬‬ ‫לאחר התפילה התקרב אל שולחן הלומדים אשר ישבו שם‬ ‫ופלפלו בדברי תורה‪ ,‬וישב ביניהם כאבל בין חתנים‪ ,‬משום שלא‬ ‫הבין אף מילה מדבריהם‪ .‬זה הוא הכבוד ‪ -‬סיים החפץ חיים ‪ -‬אך‬ ‫דמיון בלבד‪.‬‬

‫"לא כן אבי" (מח‪ ,‬יח)‬ ‫אנו למדים על מעלת השתיקה משני בני יוסף‪ .‬בזמן שהסבא‬ ‫משכל את ידיו‪ ,‬יכל מנשה לומר‪" :‬סבא‪ ,‬טעית! אני הבכור‪ ,‬שים‬ ‫את ימינך כאן על ראשי"‪ ,‬אך הוא שותק‪ .‬כשיוסף מתערב ואומר‬ ‫לאביו "לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו" יכל אפרים‬ ‫לומר‪" :‬אבא‪ ,‬מדוע אתה מתערב?! סבא יודע מה הוא עושה" ‪-‬‬ ‫אבל הוא שותק‪ .‬משל נפלא‪ :‬בעיר העתיקה בירושלים עמד ילד‬ ‫עם מגש ועליו כעכים חמים למכירה‪ .‬אחד הסוחרים זיהה‬ ‫שהמגש מזהב והוא עתיק יקר המציאות‪ ,‬וכיוון שהבין שהילד‬ ‫שמחזיק בו איננו מבין את ערכו‪ ,‬אמר לו‪" :‬ילד‪ ,‬אם אתה רוצה‬ ‫אני אקח ממך את המגש ואתן לך ‪ 100‬שקל‪ ,‬הילד אמר בלבו אם‬ ‫הוא רוצה ‪ 100‬כנראה זה שווה לפחות ‪ 200‬והשיב בשלילה‪ .‬הוא‬ ‫החליט לבדוק עד כמה האיש רוצה את המגש ואמר לו אם אתה‬ ‫רוצה נעשה החלפה‪ ,‬תביא את החמור שלך וקח את המגש‪.‬‬ ‫האיש מיד הסכים ואז הבין הנער שמגש כזה כנראה שווה כמה‬ ‫אלפים‪ ...‬והוא סירב אלא אם כן איש שיחו יראה לו כיצד עושה‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫חמור?‪ ...‬והאיש החל לנעור כחמור‪ .‬הבין הילד שאם הוא מוכן‬ ‫בשוק הומה אדם לנעור כחמור‪ ,‬משמע שמה שבידו שווה כנראה‬ ‫כמה עשרות אלפים‪ ...‬והוא אמר לאיש‪" :‬תשמע‪ ,‬לא ככה‪ ,‬חמור‬ ‫עומד על שניים? האיש מיד התכופף על ארבע והחל נוער בקולי‬ ‫קולות בזמן שתיירים מתקבצים ומצלמים ומסריטים את‬ ‫האיש‪ ...‬אמר אותו הנער אם זה מוכן לבזות את עצמו כך‪ ,‬משמע‬ ‫שיש לי כמה מיליונים ביד‪.‬‬ ‫אמר הילד לאיש‪" :‬שמע! אתה יכול לקום‪ ...‬אני עם חמורים לא‬ ‫עושה עסקים"‪ .‬חשב האיש ואמר לעצמו‪" :‬איזה טיפש אני‪ ,‬אילו‬ ‫הייתי שותק המגש היה אצלי כבר‪ .‬נערתי כחמור ‪ -‬נשארתי‬ ‫חמור"‪ .‬כן הוא הנמשל‪ :‬לא פעם אנו נתקלים באנשים שיש לנו‬ ‫הרבה מה לומר להם‪ ...‬או בשעת קטטה ומריבה אנו חושבים‬ ‫שיש לנו מה להגיד כאן‪ .‬עלינו לדעת שאם נדבר ‪ -‬נצא בסוף‬ ‫טיפשים‪ .‬תשתוק ‪ -‬תצא חכם‪ .‬גם מנשה וגם אפרים יכלו לדבר‬ ‫אבל הם העדיפו לשתוק ולכן עד היום כל בית בישראל מברך את‬ ‫ילדיו בהם‪.‬‬

‫"ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל‬ ‫לאמור ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה"‬ ‫(מח‪ ,‬כ)‬ ‫לכאורה במה שונים אפרים ומנשה שכל אב בעם ישראל מברך‬ ‫את ילדיו שיהיו כמותם? התשובה נעוצה בהנהגה שלהם‪:‬‬ ‫כשהסבא יעקב משכל את ידיו ומברך את אפרים ביד ימין מנשה‬ ‫שותק ומפרגן לאחיו שיקבל את הברכה וגם לא פוצה פה שאיננו‬ ‫מדבר בפני גדולים ממנו למרות שיכל לטעון לאפליה‪ .‬לעומתו‬ ‫אפרים כששומע את אביו מנסה לתקן את הסבא שיחליף את‬ ‫הידיים הוא לא מגיב (יכל לומר לאביו למה אתה מתערב?!‬ ‫תעזוב את סבא הוא יודע מה הוא עושה‪ )..‬הוא שותק איננו‬ ‫מדבר בפני גדולים ממנו ומפרגן לאחיו שיקבל את הברכה‪.‬‬ ‫ילדים כאלו שאינם מדברים בפני גדולים ומפרגנים אחד לשני זו‬ ‫ברכה שכל אב היה רוצה‪.‬‬ ‫לפעמים אנשים סביבנו מעכירים את האווירה בחוסר הפרגון‬ ‫שלהם ומושכים אותנו בחבלי השווא והתסכול שלהם‪.‬‬ ‫דוגמא לכך בסיפור מליצי הבא שיש ללמוד ממנו הרבה‪ :‬בחור‬ ‫יושב אצל הספר שלו ומסתפר לקראת טיול עם החבר'ה שלו‬ ‫לאמריקה‪ .‬הוא הזכיר את הטיול לספר שהגיב‪" ,‬לאמריקה! למה‬ ‫שמישהו ירצה לנסוע לשם?! זה צפוף מלוכלך ומלא אמריקנים‪.‬‬ ‫אתה מטורף אם אתה נוסע לאמריקה"…‬ ‫בהמשך שואל הספר "איך אתה טס לשם?" "אנחנו טסים‬ ‫בארקיע"‪ ,‬הייתה התשובה‪" ,‬קיבלנו מחיר מצוין"‪ ,‬הפטיר‬ ‫המסתפר‪" .‬ארקיע!" נדהם הספר‪" ,‬זו חברת תעופה נוראית‪.‬‬ ‫המטוסים שלהם ישנים והמושבים מרופטים והם תמיד‬ ‫מאחרים"‪.‬‬ ‫"‪...‬איפה אתם מתאכסנים באמריקה"? "נהיה במקום קטן‬ ‫ואקסקלוסיבי המשקיף על הנהר הפטומק ברוקוויל"‪ .‬אמר‬ ‫המסתפר בצניעות‪.‬‬ ‫"אל תמשיך!!! אני מכיר את המקום"‪ ,‬התפרץ שוב הספר‪" ,‬כולם‬


‫~ ‪~ 2‬‬

‫סיפורים נפלאים‬ ‫פרשת וי חי‬ ‫חושבים שזה הולך להיות מיוחד ואקסקלוסיבי אבל זה חור‪,‬‬ ‫המלון הגרוע ביותר בעיר‪ .‬החדרים קטנים השירות חצוף‬ ‫והמחירים מוגזמים‪.‬‬ ‫"‪...‬מה אתם מתכוונים לעשות כשתגיעו לשם?" "אנחנו נלך‬ ‫לראות את ניו‪-‬יורק ומקווים לראות את נשיא ארצות הברית!"‬ ‫מתלהב הבחור‪.‬‬ ‫"זה טוב‪ "...‬צוחק הספר‪" ,‬אתם ועוד מיליון אנשים מנסים‬ ‫לראות אותו‪ .‬נראה לך שתצליחו?! מה אני אגיד לך‪ ,‬בהצלחה‬ ‫בטיול שלך‪ ,‬אתה תזדקק לזה"‪.‬‬ ‫לאחר כחודש הבחור חוזר למספרה לתספורת‪ .‬הספר שואל‬ ‫אותו על הטיול באמריקה‪" .‬זה היה נפלא"‪ ,‬מסביר הבחור‪" ,‬לא‬ ‫רק שיצאנו בזמן באחד מהמטוסים החדשים של ארקיע‪ ,‬אבל‬ ‫היה שם "אובר‪-‬בוקינג" ושדרגו אותנו למחלקה הראשונה‪.‬‬ ‫האוכל והיין היו מעולים ודייל מנומס שירת אותי כל הטיסה‪.‬‬ ‫המלון היה נהדר‪ .‬הם רק סיימו שיפוץ של ‪ 10‬מיליון דולר והוא‬ ‫היה פנינה‪ .‬המלון הטוב ביותר בעיר‪ .‬וגם הוא היה מלא ולכן הם‬ ‫התנצלו נתנו לנו את הסוויטה של הבעלים‪ ,‬ללא תוספת מחיר‪.‬‬ ‫"נו"‪ ,‬מלמל הספר‪" ,‬זה טוב אבל אני יודע שלא הגעתם לראות‬ ‫את הנשיא"‪.‬‬ ‫"למען האמת"‪ ,‬אמר הבחור‪" ,‬היה לנו מזל משום שכשסיירנו‬ ‫בבית הלבן‪ ,‬איש המשמר טפח לי על הכתף והסביר שהנשיא‬ ‫מעוניין לפגוש כמה מהמבקרים‪ ,‬ואם אואיל בטובי להיכנס‬ ‫לחדרו הפרטי ולהמתין כדי שהנשיא יברך אותי אישית‪ .‬כמובן‬ ‫שחמש דקות אחרי זה‪ ,‬הנשיא נכנס ולחץ את ידי‪ .‬אני הרכנתי‬ ‫ראש והוא אמר לי מספר מילים"‪.‬‬ ‫"באמת? מה הוא אמר?" נלהב הספר‪" .‬הוא שאל"‪ ,‬סיים הבחור‬ ‫בתרועה "מי עשה לך את התספורת הזוועתית הזאת?!"‪...‬‬ ‫לדעת לפרגן לשני זו ברכה! לא בכדי מתברכים במנשה ואפרים‬ ‫שידעו לעשות זאת‪.‬‬

‫"האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם‬ ‫באחרית הימים" (מט‪ ,‬א)‬ ‫ר' חיים סולובייצ'יק‪ ,‬רבה של בריסק‪ ,‬השתתף פעם באסיפה‪,‬‬ ‫וממש לא אהב את המשימות והתככים ששמע כי מתנהלים‬ ‫מאחרי הפרגוד‪ .‬אמר אז למקורביו‪ :‬תמיד התקשיתי שעל‬ ‫הפסוק‪" :‬האספו לכם ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם‬ ‫באחרית הימים"‪ ,‬מובא בילקוט שמעוני מהו "האספו? היטהרו‪.‬‬ ‫כשם שאתה אומר "ותיסגר מרים ואחר תיאסף" ומניין‬ ‫ש"האספו" מלשון טהרה? אלא‪ ,‬כנראה יכול כל יהודי כשלעצמו‬ ‫להיות נקי וצדיק‪ ,‬אבל כאשר מתאספים לאסיפה‪ ,‬מיד נכנס‬ ‫לפעולה יצר הרע של מחלוקות ותככים‪ ,‬רכילויות ומזימות‪ .‬לכן‬ ‫בירך יעקב את בניו‪" :‬האספו" היטהרו‪ ,‬שייצאו טהורים מכל‬ ‫האסיפות האלה‪.‬‬

‫"כי באפם הרגו איש" (מט‪ ,‬ו)‬ ‫כשהחפץ חיים פרסם ספרו "שמירת הלשון"‪ ,‬שלחו לרב אחד‪,‬‬ ‫עלעל בספר ואמר‪ ,‬למה דווקא שמירת הלשון‪ ,‬מדוע לא חיבר‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ספר על שמירת החוטם?‬ ‫השליח סבר שהוא מתלוצץ‪ ,‬אמנם כשסיפר זאת לחפץ חיים‬ ‫אמר לו‪ ,‬הצדק עמו‪ ,‬אף בחוטם יש להיזהר‪ ,‬שכן נאמר "כי באפם‬ ‫הרגו איש"‪ ,‬בעקימת האף אפשר להביא לאסון‪.‬‬

‫"ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני יתר‬ ‫שאת ויתר עז" (מט‪ ,‬יג)‬ ‫ראובן היה ראוי לזכות לבכורה‪ ,‬כהונה ומלכות‪ ,‬אך‪" :‬פחז כמים‬ ‫אל תותר" ‪ -‬בגלל שנהג בפזיזות לאחר מות רחל אמנו (שהחליף‬ ‫מיטת בלהה בלאה‪ ,‬כי רצה שיעקב יהיה באוהל לאה אמו‪ ,‬אך‬ ‫במעשה זה פגם בעולמות העליונים‪ ,‬כי כל מעשה אצל יעקב‬ ‫אבינו היה מחושב ומדוקדק) נלקחו ממנו הבכורה‪ ,‬הכהונה‬ ‫והמלכות‪ .‬יוסף קיבל את הבכורה ושני בניו הם שני שבטים בעם‬ ‫ישראל‪ ,‬לוי קיבל את הכהונה ויהודה את המלכות‪ .‬הפזיזות היא‬ ‫השורש לכל הנפילות ולכן יש לנהוג תמיד במתינות ובסבלנות‪.‬‬ ‫צריכים אנו לחשוב ולבדוק טוב לפני כל מעשה כמו שאמרו‬ ‫חז"ל‪" :‬סוף מעשה במחשבה תחילה"‪ .‬לאדם אחד היה כלב‬ ‫ששמר על ביתו בנאמנות‪ .‬לא פעם גירש מן הבית גנבים וחיות‬ ‫רעות‪ .‬האיש לא חשש מעולם לעזוב את ביתו‪ ,‬ביודעו שכלבו‬ ‫ישמר עליו מכל משמר‪ .‬פעם הלך האיש ליער לכרות עצים‪,‬‬ ‫והשאיר את בנו הקטן בביתו‪ ,‬כשהכלב עומד לשמור עליו‪.‬‬ ‫כשחזר האיש מהיער והתקרב לדלת ביתו‪ ,‬מצא כתמי דם‬ ‫גדולים על הרצפה‪ .‬האיש נבהל וקרא בקול לבנו‪ ,‬אך הבן לא ענה‪.‬‬ ‫קרא שוב‪ ,‬ולא היה מענה‪ .‬כשניגש למיטתו‪ ,‬הילד לא היה שם‪.‬‬ ‫בפינת החדר שכב הכלב שעל פיו היו כתמי דם‪ .‬חשב האב‬ ‫שכלבו ה'נאמן' טרף את בנו‪ .‬הוא לקח את הגרזן‪ ,‬ערף לכלב את‬ ‫ראשו‪ ,‬וישב לבכות בקול בכי מר על מות בנו‪ .‬לקול בכייתו‬ ‫התעורר הבן שנרדם על הספה‪ ,‬בא אל האב הנדהם וסיפר לו על‬ ‫החסד הגדול שעשה עמו הכלב היום‪ .‬הוציא הילד את אביו‬ ‫החוצה והראה לו פגר של זאב מוטל על הרצפה בחצר‪ .‬לולא‬ ‫הכלב שהציל את הבן משיני הזאב‪ ,‬לא היה עוד בנו בחיים‪ .‬אך‬ ‫כעת לאב הפזיז כבר אין כלב נאמן שישמור לו על בנו‪.‬‬

‫"לו ישטמנו יוסף וגו' ויאמר אליהם יוסף אל‬ ‫תיראו" (נ‪ ,‬טו‪-‬יט)‬ ‫לפני שעלה על המוקד גר הצדק‪ ,‬בנו של הגרף פוטוצקי מליטא‪,‬‬ ‫ביקשו ממנו התליינים שלא ינקום בהם מעלמא דקשוט‪ .‬במקום‬ ‫להשיב הן או לאו‪ ,‬סיפר להם הגר צדק מעשה‪ ,‬בן מלך שיחק‬ ‫בצעצועים עם בן המיניסטר‪ ,‬סתר לו חברו את המגדל שהקים‬ ‫מצעצועיו‪ ,‬ובן המלך הרהר בלבו‪ ,‬כשאגדל ואהיה מלך אנקום בו‬ ‫נקמתי על שסתר את המגדל שלי‪ .‬אולם כשאביו מת והושיבוהו‬ ‫על כיסא המלוכה‪ ,‬היה צוחק בלבו מכבר לצעצועי הילדים‪,‬‬ ‫וכמובן לא עלה בדעתו כלל לזכור לידידו חטאת נעורים אותו‬ ‫דבר כאן‪ .‬כשבאים שמה‪ ,‬לעלמא דקשוט‪ ,‬הלא כל ענייני הגוף‬ ‫צער הגוף נחשבים כהחרבת אותו מגדל הצעצועים‪.‬‬

‫לקבלה במייל‪LikutimNiflaim@gmail.com :‬‬


‫גליון ר"מ‬ ‫שנה ו' תשע"ז‬

‫האספו ואגידה לכם את אשר‬

‫ועיני ישראל כבדו מזוקן וגו' ויגש‬

‫יקרא אתכם באחרית הימים‬

‫אותם אליו ויחבק להם )מ"ח – י'(‬ ‫מסופר על הרה"ק רבי שמחה‬

‫)מ"ט א'(‬ ‫מסופר ‪:‬‬

‫הגה"ק‬

‫מבריסק‬

‫זיע" א‬

‫באסיפה‬

‫והיה‬

‫המזימות‬

‫ומן‬

‫רבי‬

‫השתתף‬ ‫מדוכדך‬ ‫התככים‬

‫פיזר נתן לאביונים‪ -‬לא בשביל עצמו‬

‫פעם אחת שלחו חכמי בית המדרש‬ ‫את רבי עקיבא וחבריו לאסוף כסף‬ ‫לצדקה‪ ,‬הגיעו לפתח בית של עשיר‬

‫חיים‬

‫בונים מפרשיסח א זיע" א שהיה‬

‫פעם‬

‫בשנות חייו האחרונות סגי נהור‪,‬‬

‫הבית אומר לבנו‪ ,‬ל ך וקנה לנו ירק‬

‫מן‬

‫וכש הביאו‬

‫יום‬

‫לארוחה‪ ,‬אבל אל תקנה רך וטרי אלא‬

‫שהיו‬

‫הכיפורים‬

‫לפניו‬ ‫את‬

‫בערב‬

‫נכדיו‬

‫לברכם‪,‬‬

‫אחד‪ .‬כשרצו להיכנס‪ ,‬שמעו שבעל‬

‫ירק של אתמול שהוא יותר זול‪ .‬כיון‬ ‫ששמעו כך עזבוהו והלכו‪ .‬בדדכם‬

‫מאחורי הפרגוד‪ .‬באותה שעה‬

‫חיבקם ונישקם תחילה‪ .‬וכך אמר‪:‬‬

‫אמר למקורביו‪ ,‬תמיד התקשיתי‬

‫אצל יצחק אבינו אנו מוצאים‬

‫העיר ‪ ,‬פגשו את העשיר הנ"ל‪ ,‬אמר‬

‫בילקוט‬

‫שלאחר שכהו עיניו מראות‪ ,‬אמר‬

‫כפי‬

‫שמעוני )רמז קנ"ז ( "האספו –‬

‫ליעקב בנו‪ " :‬גשה נא ושקה לי‬

‫אומר‬

‫בני"‪ .‬כיוצא בכך אנו מוצאים אצל‬

‫)במדבר י" ב י"ד( " תסגר מרים‬

‫יעקב אבינו בעת זקנתו‪ ,‬ככתוב‪:‬‬

‫לבין ילדי אתם יודעים‪ ,‬אבל לא מה‬

‫ואחר תאסף"‪ ,‬וכוונת הילקוט‬

‫ועיני ישראל כבדו מזוקן וגו' ויגש‬

‫שביני לבין בוראי‪ .‬ואני מבקש מכם‬

‫ש"האספו " מלשון "טהרה"‪ ,‬כי‬

‫אותם אליו וישק להם ויחבק להם‪.‬‬

‫כנראה יכול כל יהודי כשלעצמו‬

‫וכל כך למה ? כי בשעה שאדם‬

‫הלכו ואמרו לה מה שציוה בעלה‪,‬‬

‫להיות נקי וצדיק‪ ,‬אבל בזמן‬

‫מבקש להתקשר עם זולתו‪ ,‬די לו‬

‫שאלה אותם איזו מדה אמר לכם‪,‬‬

‫שכל היהודים הנקיים והכשרים‬

‫לשם כך בחוש הראייה‪ ,‬כשהם‬

‫גדושה או מחוקה ? אמרו לה סתם‬

‫מתאספים באסיפה‪ ,‬מיד נכנס‬

‫מביטים‬

‫הם‬

‫לשם האורח הבלתי קרוי‪ ,‬היצר‬

‫מתקשרים זה בזה‪ .‬אולם‪ ,‬כשאדם‬

‫בעלי שכך היתה כוונתו הנה מה טוב‪.‬‬

‫תככים‬

‫מאבד‪ ,‬לא עלינו‪ ,‬חוש חשוב זה‬

‫ואם לא‪ ,‬אנכה את הגדוש מחשבון‬

‫ומזימות‪ .‬ולכן בירך יעקב את‬

‫שהקב" ה העניק לו ברוב חסדו‪.‬‬

‫בניו "האספו הטהרו" שתצאו‬

‫צריכה ההתקשרות לבוא בדרך‬

‫טהורים מכל אסיפה‪.‬‬

‫של חיבוק ונישוק‪.‬‬

‫שעל‬

‫הפסוק‬

‫הטהרו"‪,‬‬

‫הרע‬

‫"מובא‬

‫כשם‬

‫של‬

‫שאתה‬

‫מחלוקת‬

‫איש‬

‫בעיני‬

‫רעהו‬

‫חזרה לאחר שכבר גבו צדקה מבני‬ ‫להם‬

‫מדוע‬

‫לא‬

‫באתם‬

‫אלי‬

‫שהייתם נוהגים תמיד ? אמרו כך וכך‬ ‫שמענו שביקשת ירק בזול ולכן לא‬ ‫נכנסנו אליך‪ .‬אמר להם מה שביני‬

‫שתלכו‬

‫אצל‬

‫אשתי‬

‫ותאמרו‬

‫לה‪,‬‬

‫שתתן לכם מדת ליטרא מלא דינרים‪.‬‬

‫אמר לנו ‪ .‬והיא בצדקתה אמרה אני‬ ‫אתן לכם גדושה ‪ .‬ואם יאמר לכם‬

‫כתובתי ‪ .‬כששמע בעלה צדקתה כפל‬ ‫לה את כתובתה ‪.‬‬ ‫)ירושלמי פסחים ד ט(‬ ‫)ירושלמי פסחים ד ט(‬

‫זמני כניסת השבת‬ ‫ירושלים‪ 4:21 :‬ת"א‪4:35 :‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫זמני יציאת השבת‬

‫פרשת ויחי‬

‫ירושלים‪ 5:36 :‬ת"א‪ 5:38 :‬ר"ת‪6:14 :‬‬


‫ליומא דהילולא של הגה"ק ה"כתב סופר" זיע"א )י"ט טבת(‬

‫ואכן‪ ,‬ההתעניינות סביב המטבע היתה רבה מאד‪ ,‬הכל בדקו‬

‫הגה"ק רבי אברהם שמואל בנימין סופר בעל "כתב סופר "‬

‫את "שקל הקודש" בזהירות רבה ובחיבת הקודש‪ ,‬כך עברה‬

‫זיע" א רבה של פרשבורג‪ ,‬בנו של הגאון הקדוש בעל‬

‫שעה ארוכה‪ ,‬והמטבע עברה מיד ליד‪ ,‬לפתע נשמע קול‪" :‬היכן‬

‫ה"החתם סופר " זיע"א‪ ,‬פעל רבות והשתדל מאד להשפיע‬

‫השקל?"‪" ,‬היכן השקל?"‪ .‬התברר שהשקל נעלם בעת שעבר‬

‫על ממשלת הונגריה‪ ,‬שתתן רשות לקהילות החרדיות‬

‫מיד ליד‪ .‬מיד קם ה"כתב סופר " על רגליו כולו נרגש ונרעש‬

‫להתנתק מהקהילה הכללית הכפופה להשפעת הרפורמה‪,‬‬

‫מבלי להבין כיצד קרה הדבר‪ ,‬ופנה אל הנאספים ואמר‪ :‬סמוך‬

‫ולקבל מעמד מאושר ומיוחד‪ .‬מטרתו של הרב היתה‪ ,‬להקים‬

‫ובטוח אני שהשקל נעלם ללא כל כוונה רעה מצד אף אחד מן‬

‫מסגרות נפרדות הנוהגות אך ורק על פי השולחן ערוך‪ ,‬ללא‬

‫הנוכחים כאן‪ ,‬אולם אפשר שמישהו מתוך הקהל הקדוש הזה‬

‫תיקונים ושינויים‪ ,‬והתערבות מצד הרפורמים למיניהם‪.‬‬

‫החליף בטעות את המטבע הזה במטבע פרטי שלו‪ ,‬לפיכך‬

‫כאשר בסיעתא דשמיא דבר זה עלה בידו‪ ,‬ידעו הכל‬

‫מתבקש כל אחד לאחר בקשת המחילה‪ ,‬לבדוק בין המטבעות‬

‫שניצחון זה הינו פרי שנבט לאחר הזריעה שזרע אביו הגדול‬

‫שבכיסו שמא נמצא השקל העתיק ביניהם‪.‬‬

‫ה"חתם סופר"‪ ,‬ברוב יגיעתו באירגון היהודים החרדים תחת‬ ‫דגל תורתינו הקדושה‪ .‬באותה שעה כינס ה"כתב סופר " את‬ ‫כל גאוני הונגריה וצדיקיה לכנס הודיה ועצרת חגיגית‪,‬‬ ‫במטרה לחזק את החיים הרוחניים ולעמוד על המשמר‪.‬‬ ‫בכנס זה השתתפו כל סלתה ושמנה של יהדות הונגריה‪,‬‬ ‫חכמיה ורבניה‪ .‬מובן מאליו שמשא ומתן בדבר י תורה מילא‬ ‫את חלל המקום‪ ,‬ובשעה שהאוירה היתה מרוממת עלה‬ ‫ה"כתב סופר " אל הדוכן‪ ,‬וכשדממה מוחלטת השתררה‬ ‫באולם‪ ,‬פתח בדבריו ואמר‪:‬‬

‫מורי ורבותי‪ ,‬במעמד מרומם וחשוב זה כבוד הוא לי‪,‬‬ ‫להראות לכל האורחים הנכבדים והחשובים‪ ,‬דבר נדיר מאד‪,‬‬ ‫אשר נמצא בידי בירושה מאבי זצ"ל‪ ,‬והוא עצמו ירשו‬ ‫מאביו זצ"ל‪ ,‬וכן למעלה בקודש מדורי דורות‪ ,‬בן אחר בן עד‬ ‫לזמן שבית המקדש היה קיים‪ ,‬אף שאין לדבר ערך מצד‬ ‫עצמו‪ ,‬מכל מקום שומרים אנו עליו כעל אוצר יקר אשר כל‬ ‫הון לא ישווה לה‪ .‬כל הנוכחים באולם ישבו במתח רב‬ ‫ובצפיה לדעת מהו החפץ המיוחד עליו מדבר ה"כתב סופר"‪.‬‬

‫המסובים עשו כבקשתו‪ ,‬אך השקל לא נמצא‪ ,‬בראותו‬ ‫שהצעתו‬

‫הראשונה‬

‫לא‬

‫הועילה‪,‬‬

‫הציע‬

‫ה"כתב‬

‫סופר "‬

‫שבהסכמת כולם יחפש כל אחד ואחד בבגדי חברו‪ ,‬מתוך‬ ‫תקוה שבדרך זו ימצא השקל‪ ,‬אולם להצעה זו התנגד בתוקף‪,‬‬ ‫זקן אחד תלמיד חכם מופלג מתלמידי ה"חתם‬

‫סופר"‪,‬‬

‫ובתחנונים ביקש האיש שיואילו לדחות ביצוע הצעה זו ברבע‬ ‫שעה‪ .‬משום כבודו של הזקן‪ ,‬ניאות הציבור להסכים לבקשתו‪.‬‬ ‫משחלף הזמן והשקל עדיין לא נמצא‪ ,‬קם האיש וביקש עוד‬ ‫פעם להמתין עוד רבע שעה לביצוע החיפוש‪ ,‬הקהל גילה‬ ‫חוסר סבלנות‪ ,‬ו עם כל הכבוד שרחשו לתלמיד חכם זה‪ ,‬התנגד‬ ‫לבקשה המוזרה שכל הגיון לא נראה בה‪ ,‬אולם ה"כתב סופר "‬ ‫שהכיר את הזקן בתור אחד מחשובי התלמידים של אביו‬ ‫הגדול‪ ,‬ביקש מהקהל להיענות לבקשתו‪ ,‬והסכמתם לא איחרה‬ ‫לבוא‪ .‬משחלף גם פרק זמן זה והאנשים החלו להעלות בדעתם‬ ‫חשד בזקן הזה‪ ,‬חזר האיש על משאלתו‪ ,‬וכשדמעות בעיניו‬ ‫התחנן וביקש רבע שעה נוספת‪ ,‬תוך כדי הבטחה שזאת הפעם‬ ‫האחרונה ויותר לא יבקש להמתין‪.‬‬

‫לאחר שתיקה של כמה רגעים המשיך ה"כתב סופר " ואמר‪:‬‬

‫אלמלא התערבותו של ה"כתב סופר " לא היה הקהל השרוי‬

‫ובכן‪ ,‬המדובר הוא ב"שקל הקודש" אשר השתמשו בו בזמן‬

‫במתח רב מסכים להיענות לבקשתו‪ ,‬אך כאשר הוחלט על‬

‫הבית‪ .‬עד כמה שידוע לי הוסיף ה"כתב סופר " ואמר‪ ,‬מטבע‬

‫ההארכה הנוספת‪ ,‬נכנס לפתע שמשו של ה"כתב סופר " ובפיו‬

‫זה יחיד הוא מסוגו הנמצא בעולם היהודי‪ .‬בהזדמנות חגיגית‬

‫הבשורה‪" :‬המטבע נמצאה!" "המטבע נמצאה!"‪ .‬התברר שאחד‬

‫זו ברצוני להציג את המטבע בפני כל האורחים החשובים‬

‫המשרתים‪ ,‬בהורידו את המפה מעל השולחן‪ ,‬נטל יחד עם‬

‫באי הכנס‪ ,‬אשר בודאי מעוניינים לראותו‪ ,‬לשם כך הנני‬

‫המפה את המטבע‪ ,‬וכמעט השליכה אל האשפה‪ .‬עתה חזרו‬

‫מעביר אותו בין הציבור‪ ,‬וכל אחד יעביר אותו לחברו‪,‬‬

‫הכל והפנו מבטיהם לעבר אותו זקן‪ ,‬תמהים לפשר התנהגותו‬

‫וחברו לחברו‪ ,‬ולבסוף לאחר שכל הציבור יזכה לראותו‬

‫המוזרה‪ ,‬ואולי על רוח הקודש שניצנצה בו‪ ,‬ובקשו ממנו הסבר‬

‫מקרוב‪ ,‬יוחזר המטבע הנדיר אלי‪.‬‬

‫על כך‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫קם הזקן וסיפר ‪ :‬מתלמידי ה"חתם סופר " אנכי‪ ,‬בשעה‬ ‫שקיבלתי את ההזמנה לבוא ולהשתתף בכנס חשוב זה‪,‬‬

‫המשיח אלמים‬ ‫איש עסקים גדול קם בבוקרו של יום ולתדהמתו‪ ,‬הוא‬ ‫מגלה כי הפך להיות אילם‪ .‬כח דיבורו ניטל ממנו‪ .‬הוא חש‬

‫אשר בו נקהלו ובאו כל גדולי הונגריה‪ ,‬חשבתי בלבי‬

‫כמי שעולמו חרב עליו‪ ,‬אינו מסוגל לנהל את עסקיו ולדבר‬

‫שכדאי להביא עמי לכנס הגדול דבר ש בטח יעניין את‬

‫עם חבריו‪ .‬ידידיו ובני משפחתו ניסו לעזור לו בכל דרך‬

‫כולם‪ ,‬ומאחר שגם בידי נמצא "שקל הקודש " מזמן בית‬

‫אפשרית‪ .‬נדדו אל מרכזי הרפואה הגדולים‪ ,‬אל מומחים‬

‫המקדש‪ ,‬הנמצא אצלי בירושה מזה דורות רבים‪ ,‬אמרתי‬

‫בעלי שם עולמי‪ ,‬אולם הם לא הצליחו להושיע ולו במעט‪.‬‬ ‫התיישב האיש בביתו וסירב לצאת אל העולם‪ ,‬לשוב לעסקיו‬

‫לעצמי‪ ,‬אקח עמי את המטבע‪ ,‬ואראנו לכל משתתפי‬

‫ולנסות להסתדר בשפת הידיים ‪ .‬אט אט התרחקו ממנו מכריו‬

‫הכנס ‪ .‬אולם מששמעתי מבנו של מורי ורבי‪ ,‬ה"כתב‬

‫וידידיו ‪ .‬כך ישב סגור בביתו‪ ,‬פניו נכאות ולבו שבור ‪ .‬החיוך‬

‫סופר" ‪ ,‬כיצד הוא מרבה להחשיב את ערך המטבע‬ ‫שברשותו‪ ,‬ושלפי ידיעתו הינו יחיד בעולם היהודי ואין‬ ‫שני לו‪ ,‬ויתרתי על הרעיון שלי משום כבוד בן רבי זצ"ל‪.‬‬

‫שהיה נסוך על פניו דרך קבע‪ ,‬נמחה כליל ולא נותר ממנו‬ ‫זכר ‪ .‬לאחר חודשים של שברון לב עמוק‪ ,‬שבהם איש אינו‬ ‫מבקר בביתו ואין דורש בשלומו‪ ,‬נשמעה דפיקה על הדלת‪.‬‬ ‫בפתח עמד אחד מחבריו הותיקים‪ ,‬שהגיע לבשר לו‪ ,‬כי זה‬ ‫עתה שמע שלעיר הגיע רופא מומחה‪ ,‬ואולי דרכו תצמח‬

‫והנה בשעה שהמטבע אבד‪ ,‬והועלה הרעיון שכל אחד‬

‫הישועה‪ .‬האיש שכבר שבע מרופאים ותרופות סירב לשמוע‪.‬‬

‫יחפש בבגדי חברו‪ ,‬היה ברור לי שהאבידה תמצא בכיסי‪,‬‬

‫ורק לאחר שכנועים והפצרות‪ ,‬נאות לנסות את מזלו שוב‪.‬‬

‫נקל לשער את גודל חילול השם שהיה נגר ם חלילה אם‬

‫הגיע האיש אל הרופא מלווה בידידו שהיה לו לפה‪ ,‬והסביר‬ ‫לרופא את שארע לו ‪ .‬הרופא העמיק לבדוק את הגרון ואת‬

‫וכאשר המטבע היה מתגלה ביד אחד מחשובי תלמידי‬

‫קנה הנשימה‪ ,‬וגילה כי מדובר בחיידק נדיר שהתיישב על‬

‫מרן ה"חתם סופר"‪ ,‬אין ס פק שהטענה שהייתי טוען‬

‫קנה הנשימה‪" .‬אתן לך כדורים‪ .‬הקפד נא לטול שני כדורים‬

‫להגנתי שגם לי היתה מטבע כזו‪ ,‬לא היתה מתקבלת כלל‬

‫בבוקר ושניים בערב ‪ .‬בעוד שבועיים ניפגש שוב"‪ .‬אסיר‬

‫וכלל‪ ,‬לפיכך השתדלתי בכל כוחי לדחות את מועד‬

‫תודה על התקווה שנטע בו הרופא‪ ,‬ביקש האיש לשלם‪ ,‬אך‬ ‫הרופא מיאן לקבל מידיו כסף באומרו‪" :‬אם רק תשוב ותבשר‬

‫החיפוש‪ ,‬ובאותה עת נשאתי תפילה להקדוש ברוך הוא‬

‫לי כי שב אליך כח הדיבור ‪ ,‬יהיה זה בעבורי התשלום הגדול‬

‫שלא יביאני לידי הבזיון הנורא‪ ,‬ושלא תיגרם בגללי‬

‫ביותר"‪ .‬שב האיש לביתו‪ ,‬נטל את הכדורים כדברי הרופא‪,‬‬

‫תקלה גדולה וחמורה של חילול השם‪ .‬תפילתי נתקבלה‬

‫והנה‪ ,‬ראה זה פלא‪ ,‬כעבור ימים מספר שב קולו כאחד‬

‫והמטבע‬

‫אכן‬

‫נמצאה‪,‬‬

‫והנה‬

‫הוא‬

‫ה"שקל‬

‫הקדוש"‬

‫האדם ‪ .‬תחילה דיבר בלחש‪ ,‬אך אט אט גבר הקול‪ ,‬עד ששב‬ ‫להיות כבתחילה‪ .‬שמחתו לא ידעה גבולות‪ ,‬ובהודיה לבורא‬

‫שברשותי‪ ,‬סיים הזקן את דבריו בהצביעו על המטבע‬

‫עולם על כל הטוב שגמלו אסף את ידידיו ואת בני משפחתו‪,‬‬

‫שבידו‪.‬‬

‫ויחד עמם ביקש להודות ולהלל על הנס שראה‪ .‬התאספו‬ ‫הידידים שמחים יחד עמו‪ ,‬ותוך כדי המסיבה ביקשו לשמוע‬

‫משסיים האיש את דבריו פנה ה"כתב סופר " אל‬ ‫הנאספים הנדהמים ואמר ‪ :‬עלינו להודות לה' יתברך‬ ‫שהביא לסיום כה מוצלח את המעשה הזה‪ ,‬ומנע חילול‬

‫בפרוטרוט את כל פרטי התרחשות הנס ‪ .‬נענה האיש‬ ‫לבקשתם והחל מתאר את כל התהליך הארוך ‪ -‬ההלם‬ ‫הראשוני‪ ,‬ההתרוצצויות והנדודים מרופא לרופא‪ ,‬תקופת‬ ‫האכזבה הקשה והמרירות ‪ .‬תוך כדי כך החל לתאר את‬

‫שמו‪ ,‬שהרי מי היה מאמין לו‪ ,‬הכל היו בודאי משוכנעים‬

‫הרופא שהעלה ארוכה למחלתו ‪ .‬הוא תיאר בלעג את דמותו‬

‫שאין עוד מטבע כזה בעולם‪ ,‬יחד עם זאת צריך מעשה‬

‫המגוחכת‪ ,‬את עיניו הקטנות המתרוצצות בחוריהן‪ ,‬את רגליו‬

‫זה ללמדנו עד היכן מגיע ציווי חז" ל "והוי דן את כל‬

‫הארוכות ואת אפו העקום‪ .‬המשיך ותיאר את אופן דיבורו‬ ‫המצחיק והמגומגם ‪ .‬כל זאת לקול צחוקם של הנאספים‬

‫האדם לכף זכות"‪ ,‬גם במקרה שלפי כל הסימנים שבידינו‬

‫שנהנו לשמוע את ידידם‪ ,‬שכשרון דיבורו שב אליו משעשע‬

‫נראה שיש להחליט בבירור על אשמתו של מישהו‪ ,‬גם‬

‫את הנוכחים בתיאוריו העסיסיים‪ .‬העומד מן הצד ועיניו‬

‫אז יש עדיין להמשיך ולחפש לימוד זכות עבורו‪ ,‬אילו לא‬

‫פקוחות‪ ,‬משתומם על המראה ותמה‪ .‬כלום אין זה כפיות‬

‫נתאספנו כאן אלא בשביל לימוד זה דיינו‪.‬‬

‫טובה וחסר לב ללגלג על איש חסדו ?‬ ‫הנמשל‪ :‬כח הדיבור ניתן לאדם כדי למלא את יעודו‬ ‫בעולם ולהשתמש בו לצורך תורה ותפילה‪ ,‬מעשים טובים‬ ‫ועבודת השם‪ .‬ויש בני אדם‪ ,‬שנוטלים את הכח הגדול שניתן‬ ‫לו‪ ,‬והוא משתמש בו נגד מי שבראו‪ ,‬בדברי לעג וכפירה‬ ‫רח"ל‪ ,‬ובלשון הרע וברכילות‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫מששבו לביתם‪ ,‬חזרו ומצאו את רבי‬

‫מסופר‪ :‬פעם התנפל על הגה"ק רבי‬

‫שבת קודש ט"ז טבת‬ ‫הרה"ק רבי צבי הירש מדראהביטש מונקאטש‬

‫אלחנן יושב וקורן ‪ ,‬אושר נסוך היה‬

‫המכונה רבי הערשלע דראהביטש'ער )תר "ב (‬

‫יוסף זונדל מסלאנט זיע" א יהודי עני‬

‫על‬

‫מסביר‬

‫מדוכא ומיוסר ‪ ,‬וביזה אותו קבל עם‬

‫לרעייתו הרבנית‬

‫פייס את האדם שפגע בו‬

‫בחירופים‬

‫שחשבו‬

‫לממונה על כספי הצדקה‪ .‬ר' זונדל לא‬

‫נזקקנו להלין הכסף בביתנו‪ ,‬שכן‬

‫מהקהל‬

‫פריעת בעל חוב מצווה היא ככל‬

‫השיב‬

‫וגידופים‪,‬‬

‫"כמה שמחה היא‬

‫לי שיכולנו להשיב הכסף מיד ולא‬

‫לו‬

‫כלום‬

‫משום‬

‫פניו‪ ,‬והוא באצילותו‬

‫מנע‬

‫ואף‬

‫מלפגוע בו ‪ .‬ולא אמר די בכך כי אם‬

‫המצוות‪ ,‬ושמח אני לקיימה"‪.‬‬

‫)אריה דבי עילאי ‪ -‬תר"ו(‬ ‫הרה"ק רבי יעקב ב " ר זאב )המגיד מדובנא( )תקס"ו(‬ ‫הרה"ק רבי ישראל דוד בן הרה" ק רבי טובי'ה‬ ‫משענדישוב זיע"א )תשכ"ז (‬ ‫יום שני י"ח טבת‬ ‫רב הונא בר מר זוטרא )ד" א תשפ"א (‬

‫ששיער שכבר שכך כעסו של אותו מר‬

‫שבגלל הטעות שחשב אותו לממונה‬

‫לייב ) תלמיד המגיד ‪ -‬תקפ "ב (‬ ‫הרה"ק רבי אריה לייב ליפשיץ ב " ר חיים‬

‫הגה" ק רבי פינחס אפשטיין ב " ר ישעיהו )תש"ל(‬

‫באותו לילה בשעה מאוחרת‪ ,‬אחרי‬

‫נפש‪ ,‬הלך לביתו להרגיעו ולפייסו‬

‫יום ראשון י"ז טבת‬ ‫הרה"ק רבי אפרים פישל מסטריקוב ב " ר יוסף יהודה‬

‫רב משרשיא בר פקוד )ד" א תשפ"א (‬

‫לנשמה אין מנוחה בגלל שפגע באדם‬ ‫סיפר‬

‫הרה"ק‬

‫רבי‬

‫משה‬

‫צבי‬

‫על הצדקה‪ ,‬נגרמה לעני זה ההתרגזות‬

‫מסווראן זיע"א‪ :‬בזמנו נכנס לאשה‬

‫הזאת שנבעה מרוב מצוקתו ועוניו‪.‬‬

‫אחת גלגול‪ ,‬הביאו אותה לפני הרב‬ ‫מיחאדיה‪ ,‬והיה אותו רוח מדבר‬

‫הרה"ק רבי צבי אלימלך ב " ר פסח )בני יששכר ‪-‬‬ ‫תר"א (‬ ‫יום שלישי י"ט טבת‬ ‫הרה"ק רבי רבי יעקב מקאלבסוב ומעליץ ב " ר נפתלי‬ ‫צבי מרופשיץ )תקצ"ט (‬ ‫הרה"ק רבי אברהם שמואל בנימין סופר ב " ר משה‬ ‫)כתב סופר ‪ -‬תרל "ב (‬ ‫יום רביעי כ' טבת‬ ‫רבינו משה בן מיימון )הרמב " ם ‪ -‬ד" א תתקס"ה(‬

‫זריזות בקיום מצוות פירעון חוב‬

‫מתוך האישה‪ ,‬והיה מבקש שיתקנו‬

‫מסופר על הגאון רבי אלחנן ווסרמן‬

‫את נשמתו בזה שיאמר עם מנין‬

‫זיע"א‪ ,‬שנראה צועד ביום חורף קשה‬

‫אנשים תהילים לעילוי נשמתו‪ ,‬ורק‬

‫כשהוא מתעטף בצעיף מפני הקור העז‬

‫אז יצא‪ .‬ביקש ממנו הרב שיספר לו‬

‫ששרר בחוץ‪ ,‬מעטה רך של שלג צחיח‬

‫למה נענש להתגלגל בעולם ? סיפר‬

‫רק הקשה על הליכתו‪ ,‬בשובו מן‬

‫הרוח‪ ,‬בימי חיי הרביתי לחטוא‪ ,‬ברם‬

‫ב " ר יוסף ) שארית ישראל ‪ -‬תר"י (‬

‫השיעור היומי לביתו ‪ .‬אך מיד כשנכנס‬

‫התחרטתי על מעשי וחזרתי בתשובה‬

‫לביתו‪ ,‬הודיע לרעייתו הרבנית כי יש‬

‫גמורה ‪.‬‬

‫כשהגיעה‬

‫שעתי‬

‫להיפטר‬

‫יום שישי כ"ב טבת‬ ‫הרה"ק רבי שלמה מסטרעליסק ב " ר אורי )תקפ"ז(‬

‫בידו עתה מעט מהכסף שחייבים הם‬

‫מהעולם‪,‬‬

‫נפטרתי‬

‫מתוך‬

‫תשובה‪.‬‬

‫לפרוע את חובם לקצב העיר ‪ ,‬בעד‬

‫בבואי לפני‬

‫הבשר שרכשו אצלו‪ ,‬וכי הוא מתכונן‬

‫נוכחתי כי אכן תיקנתי את חטאי‪,‬‬

‫מיד לצאת ולשלם לו זאת‪ .‬משראתה‬

‫זולת חטא אחד שלא שמתי אל לבי‬

‫הרבנית את מזג האוויר הזועף ששרר‬

‫לשוב עליו‪ ,‬ודווקא חטא זה טורדני‬

‫בחוץ‪ ,‬ניסתה להניא אותו באמרה כי‬

‫מעולם האמת‪ ,‬וממנו אין לי מנוחה‬

‫ינוח קמעא והיא תלך מחר בבוקרו של‬

‫עד היום הזה‪ .‬ומעשה שהיה כך היה‪:‬‬

‫סכום ההקפה‪.‬‬

‫פעם אחת ראיתי אברך בן תורה‬

‫הבחינה‬

‫פרקי‬

‫יום להשיב ל ו את‬ ‫למרות‬

‫שידוליה‬

‫הרבים‪,‬‬

‫בית דין‬

‫יום חמישי כ"א טבת‬ ‫הרה"ק רבי אריה לייב מוכיח מפולנאה )קול אריה(‬ ‫ב " ר יחיאל מיכל )תק"ל(‬ ‫הרה"ק רבי ישראל אברהם ב " ר משולם זושא‬ ‫מאניפאלי )תקע"ד (‬ ‫הרה"ק רבי ישראל דוב בער מוילעדניק‬

‫זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬

‫של מעלה‬

‫שעמד סמוך לחותנו ואמר‬

‫הרבנית כי רבי אלחנן עומד על דעתו‬

‫תהילים‪ ,‬בהגיעו לפסוק מסוים טעה‬

‫והוא אף פתח את דלת הבית לצאת‬

‫בהגייתו‪ ,‬צחקתי ממנו בפני חותנו‬

‫לעבר בית הקצב‪ ,‬הבינה הרבנית כי‬

‫ואמרתי‪ :‬הטועה בהגייה בן תורה‬

‫מסופר‪ :‬בהיות הרה"ק רבי א��רים‬ ‫פישל‬

‫מסטריקוב‬

‫זיע"א‬

‫)יומא‬

‫דהילולא י" ז טבת ( מתקדש פעם‬ ‫בטבילותיו‪ ,‬שמע כרוז מן השמים‪:‬‬ ‫שאל בני מה אתן לך‪ .‬השיב מיד‬ ‫שאלתי ובקשתי‪ ,‬שלא תינתן לי‬

‫בנפשו הדבר‪ ,‬וביקשה מאחת מבנות‬

‫יחשב ? נכלם האברך מאוד ‪ .‬ועבירה‬

‫המשפחה ששהתה אותה עת בבית‬

‫זו שלא ייחסתי לה כל עניין‪ ,‬חוסמת‬

‫הזדמנות כזו עוד פעם‪ .‬כששאלוהו‬

‫שתתלווה אליה‪ ,‬ובמאמצי שכנוע נטלה‬

‫בעדי את הכניסה לגן עדן ‪ ,‬אף על פי‬

‫למה ? השיב ו הסביר כי חשש שמא‬

‫את הכסף מבעלה‪ ,‬ומיד יצאו השתים‬

‫שנטהרתי מכל עוונותי והנני נע ונד‬

‫יתגבר עליו יצרו ויבקש על צרכי‬

‫ומגולגל בעולם בגללה‪.‬‬

‫גופו‪.‬‬

‫לבית‬

‫הקצב‬

‫ופרעו‬

‫לו‬

‫את‬

‫החוב‪.‬‬

‫בחסות רשת חנויות‬

‫"פרדס יוסף החדש" על פורים‬

‫גל פז‬

‫עכשיו בחנויות הספרים‬

‫ר‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫הפצה ראשית‪ :‬מרכז הספרים ‪03-6194114‬‬


‫בס"ד‬

‫פרשת ויחי־חזק‪ ,‬ט"ז בטבת תשע"ז‬ ‫‪.‬‬

‫ִס ּפ ּו ִרים ְו ַא ָ ּגדוֹ ת‬

‫ּ ְפנִ ינִ ים ּו ַפ ְר ּ ְפ ָראוֹ ת‬

‫ִס ּפ ּו ִרים ַ ּב ּ ָפ ָר ׁ ָשה‬

‫ֲא ֶׁשר ָל ַק ְח ִּתי ִמ ַ ּיד ָה ֱאמ ִֹרי ְ ּב ַח ְר ִ ּבי וּ ְב ַק ׁ ְש ִּתי )מח‪ ,‬כב( – ִ ּב ְצלוֹ ִתי וּ ְב ָבעוּ ִתי )אונקלוס(‬ ‫ָה" ִא ְמ ֵרי ֱא ֶמת" ִמגּ וּר ָהיָ ה ַמ ֲא ִר ְ‬ ‫יך ִ ּב ְת ִפ ּלוֹ ת יוֹ ם ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת‪ּ ְ ,‬ב ֶמ ׁ ֶש ְך ְּכ ָח ֵמ ׁש ְו ׁ ֵש ׁש‬ ‫ק ָר ָביו‬ ‫ׁ ָשעוֹ ת‪ְ ,‬ו ַכ ֲא ׁ ֶשר ָהיָ ה ּפוֹ ֵת ַח ֶאת דֶּ ֶלת ַח ְדרוֹ ‪ָ ,‬הי ּו ּ ָפנָ יו נִ ְל ָה ִבים‪"ַ ,‬ד ׁ ֶש ְּמ ֹ‬ ‫ָהי ּו יְ ֵר ִאים ְל ַה ִ ּביט בּ וֹ ‪ִ .‬ס ּ ֵפר ְמ ׁ ַש ְּמ ׁשוֹ ַר ִ ּבי בּ ּונִ ים ִמ ַּו ְר ׁ ָשה‪ִּ ,‬כי ָה ָיה ָרגִ יל ְל ַה ְמ ִּתין‬ ‫ש‬ ‫ַ ּב ֶח ֶדר ַה ִחיצוֹ ן ְ ּב ֵ"ת ׁ ֶש ַרבּ וֹ ִה ְת ּ ַפ ֵּלל ְ ּב ַח ְדרוֹ ‪ְ ,‬ו ָהיָ ה לוֹ ֵמד ְּג ָמ ָרא ִּכ ׁ ְש ָ" ַתיִ ם ְו ׁ ָשלֹ )‬ ‫ק ֶד ׁש ַ ּבבּ ֶֹקר‪,‬‬ ‫ְ ּב ִע ּי ּון ַרב‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר־ ִמ ֵּכן ָה ָיה נָ ח ְמ ַ"ט ַ"ל־ ַה ַּס ְפ ָסל‪ַ ּ .‬פ ַ"ם‪ּ ְ ,‬ב ׁ ַש ַ ּבת־ ֹ‬ ‫ָר ָאה ַה ְמ ׁ ַש ֵּמ ׁש ִּכי ָה ַר ִ ּבי ִס ֵ ּים ֶאת־ ְּת ִפ ָּלתוֹ ְ ּב ׁ ָש ָ"ה ‪+‬מ ְקדֶּ ֶמת‪ְ ,‬ו ָ" ַמד ְ ּב ֶפ ַתח ַהדֶּ ֶלת‬ ‫ְ ּב ָפנִ ים ְמ ִאירוֹ ת‪ַ " .‬מה ְּל ָך ָּת ֵמ ַּה"? ָא ַמר ַל ְמ ׁ ַש ֵּמ ׁש‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ָר ָאה ַ"ל־ ּ ָפנָ יו אוֹ תוֹ ת‬ ‫ּ ְפ ִל ָ‬ ‫קב ָא ִבינוּ‬ ‫יאה ַ"ל זְ ִריזוּ תוֹ ַ ּב ְּת ִפ ָּלה‪ֲ " ,‬ה ֵרי ַה ַּת ְרגּ וּם ְמ ָפ ֵר ׁש ֶאת־דְּ ָב ָריו ׁ ֶשל ַי ֲ" ֹ‬ ‫עוּתי'‪ ,‬דְּ ַהיְ נ ּו ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ְּת ִפ ָּלה טוֹ ָבה ַההוֹ ֶל ֶכת ְּכ ֵחץ‬ ‫'ב ְצלוֹ ִתי ו ְּב ָב ִ‬ ‫ְּ‬ ‫'ב ַח ְר ִ ּבי ו ְּב ַק ׁ ְש ִּתי' ‪ּ ִ -‬‬ ‫יטת ַה ְּת ִפ ָּלה ְ ּבקוֹ ְצק‪ְּ ,‬כ ֵחץ‬ ‫ִמ ֶּק ׁ ֶשת וּפוֹ ֶ" ֶלת ְּגדוֹ לוֹ ת ַ ּב ּ ׁ ָש ַמיִ ם"‪ְ .‬ו ָכ ְך ָה ְי ָתה ׁ ִש ַ‬ ‫וּכ ׁ ֶשה ּוא‬ ‫ִמ ֶּק ׁ ֶשת‪ְ ,‬ו ִה ְמ ׁ ִשיל ּו ֶאת־ ַהדָּ ָבר ִליה ּו ִדי ַהנּ וֹ ֵס ַ" ְ ּב ֶמ ְר ָּכ ָבה ְ ּב ִעיר נָ ְכ ִרית‪ְ ,‬‬ ‫רוֹ ֶאה ִּכי נְ ָ" ִרים נָ ְכ ִר ִ ּיים ְמיַ דִּ ים בּ וֹ ֲא ָבנִ ים‪ ,‬הוּא ַמ ְצ ִליף ַ ּב ּסוּ ִסים ּו ְמ ַמ ֵהר‬ ‫ְל ִה ְס ַּת ֵּלק ִמן־ ַה ָּמקוֹ ם‪ְ ,‬ו ָכ ְך ְמ ַמ ֲה ִרים ַ ּב ְּת ִפ ָּלה‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ִה ָּנ ֵצל ִמ ַּמ ֲח ׁ ָשבוֹ ת זָ רוֹ ת‪.‬‬ ‫יס ָחא ֵא ֶצל‬ ‫'ה ְ ּיהו ִּדי ַה ָּקדוֹ ׁש' ִמ ּ ְפ ׁ ִש ְ‬ ‫ׁ ָשנָ ה ַא ַחת‪ּ ְ ,‬ב ׁ ַש ַ ּבת־ק ֶֹד ׁש ּ ָפ ָר ׁ ַשת ַויְ ִחי‪ָ ׁ ,‬ש ַבת ַ‬ ‫'ה ְ ּיה ּו ִדי'‬ ‫יציו ַה ּ‪+‬מ ְב ָה ִקים‪ֶ .‬אל־ ׁ ‪+‬ש ְל ָחנוֹ ׁ ֶשל ַ‬ ‫מ ֶש)ה ֵמרוֹ זְ ווֹ דוֹ ב‪ֶ ׁ ,‬ש ָה ָיה ִמ ַּמ ֲ" ִר ָ‬ ‫ַר ִ ּבי ֹ‬ ‫ֵה ֵסבּ ּו ֲח ִס ִידים ְו ַאנְ ׁ ֵשי ַמ ֲ" ֶׂשה נוֹ ָד ִעים‪ְּ ,‬גאוֹ נִ ים ‪+‬מ ְפ ָלגִ ים ו ַּב ֲ" ֵלי ַמ ְד ֵרגָ ה‪,‬‬ ‫'ה ְ ּיהו ִּדי' ְ ּב ֶד ֶר ְך ַצחוּ ת‪" :‬רוֹ ֶאה ֲאנִ י ִּכי ִה ְת ַק ֵ ּים ִ ּבי ַה ֶּנ ֱא ַמר ְ ּב ָפ ָר ׁ ַשת‬ ‫ו ִּב ְד ָב ָריו ָא ַמר ַ‬ ‫וּב ַק ׁ ְש ִּתי'‪ִּ ,‬כי ָה ְי ָתה ִלי ַה ְ ּז ִכ ָ ּיה‬ ‫ַה ּ ׁ ָשבו ַּ"‪'ֲ ,‬א ׁ ֶשר ָל ַק ְח ִּתי ִמ ַ ּיד ָה ֱאמ ִֹרי ְ ּב ַח ְר ִ ּבי ְ‬ ‫וּב ַב ָּק ׁ ָש ִתי‪,‬‬ ‫ִל ְמ ׁש ְֹך ֶאת ַה ֲח ִס ִידים ַה ּ‪+‬מ ְפ ָלגִ ים ַה ָּלל ּו ְ ּב ַח ְר ִ ּבי ו ְּב ַק ׁ ְש ִּתי‪ּ ִ ,‬ב ְת ִפ ָּל ִתי ְ‬ ‫ִ‬ ‫יהם ֲא ׁ ֶשר נוֹ ֲהגִ ים לוֹ ַמר דִּ ְב ֵרי ּתוֹ ָרה ַה ְר ֵ ּבה"‪...‬‬ ‫'מ ַ ּיד ָה ֱאמ ִֹרי' ‪ִ -‬מ ַ ּיד ַרבּ וֹ ֵת ֶ‬ ‫ֵה ָא ְספוּ ְו ַא ִ ּג ָידה ָל ֶכם ֵאת ֲא ֶׁשר־יִ ְק ָרא ֶא ְת ֶכם ְ ּב ַא ֲח ִרית ַה ָ ּי ִמים )מט‪ ,‬א(‬ ‫וּפ ַ"ם‬ ‫ִ ּב ִידידוּ ת ְּגדוֹ ָלה ָה ָיה ַה" ֵ ּבית ִי ְׂש ָר ֵאל" ִמגּ וּר ִעם ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל ַא ְב ַר ְמ ְס ִקי‪ַ ,‬‬ ‫ַּכ ֲא ׁ ֶשר נִ ְפ ְּג ׁש ּו‪ְ ׁ ,‬ש ָאלוֹ ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל ַ"ל ְמקוֹ ר ַה ִּמנְ ָהג ְ ּבגוּר‪ְ ,‬ל ַה ְרבּ וֹ ת ְ ּבנִ גּ ּונֵ י‬ ‫ְּכ ִמ ָ‬ ‫יהה ְו ִׂש ְמ ָחה ַּגם ִ ּב ְת ִפ ּלוֹ ת ַה ָ ּי ִמים ַהנּ וֹ ָר ִאים‪ִּ .‬כ ְת ׁשו ָּבה ִל ׁ ְש ֵא ָלתוֹ ‪ָ ,‬א ַמר‬ ‫ָה ַר ִ ּבי‪ָ " :‬מ ָצאנ ּו ֵא ֶצל ַי ֲ"קֹב ָא ִביו‪ֶ ׁ ,‬ש ְ ּב ׁ ָש ָ"ה ׁ ֶש ִ ּב ֵּק ׁש ְלגַ ּלוֹ ת ְל ָבנָ יו ֶאת־ ַה ֵּקץ‪,‬‬ ‫ִה ְס ַּת ְּל ָקה ִמ ֶּמנּ ּו ׁ ְש ִכינָ ה‪ּ .‬ו ַמדּ ו ַּ" ֵא ַרע לוֹ ֵּכן? ּ ֵפ ֵר ׁש ַה ַּמ ִּגיד ַר ִ ּבי ְצ ִבי ִה ְיר ׁש‬ ‫יס ָחא‪ּ ְ ,‬ב ִחבּ וּרוֹ ֲ'" ָׂש ָרה ְל ֵמ ָאה'‪ִּ ,‬כי‬ ‫ִמ ַּויְ דֶּ ְסלוֹ ב‪ָ ,‬א ִביו ׁ ֶשל ָה ַר ִ ּבי ר' בּ ּונִ ים ִמ ּ ְפ ׁ ִש ְ‬ ‫ַּכ ֲא ׁ ֶשר ָצ ָפה יַ ֲ"קֹב ְו ָר ָאה ֶאת ַהדּ וֹ רוֹ ת ַה ָ ּב ִאים ַ ּב ָּגלוּת ַה ָּק ׁ ָשה‪ִ ,‬ה ְת ַ"צֵּ ב ֶאל־ ִלבּ וֹ‬ ‫ְו ָל ֵכן נִ ְס ַּת ְּל ָקה ִמ ֶּמנּ ּו ׁ ְש ִכינָ ה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ֵאינָ ּה ׁשוֹ ָרה ֶא ָּלא ִמ ּתוֹ ְך ִׂש ְמ ָחה‪ְ .‬ורוֹ ִאים‬ ‫ָאנ ּו ִמ ּזֹאת‪ֶ ׁ ,‬ש ְ ּב ִלי ִׂש ְמ ָחה‪ַּ ,‬גם ְ ּב ִכ ּיוֹ ת וּזְ ָ"קוֹ ת לֹא יוֹ ִעיל ּו ְל ַה ׁ ְש ָר ַאת ַה ּ ׁ ְש ִכינָ ה"‪.‬‬ ‫ל ֹא־יָ סוּ ר ֵׁש ֶבט ִמיהוּ ָדה ְוגוֹ ' ַ‪%‬ד ִּכי־יָ בֹא ׁ ִשיל ֹה )מט‪ ,‬י(‬ ‫'בא ּור' ׁ ֶשל‬ ‫ׁ ָש ֲאלוּ ֶאת ַר ִ ּבי יְ רֹ ָחם ַ‬ ‫'ה ָּגדוֹ ל ִמ ִּמינְ ְסק'‪ֵ ,‬איזֶ ה ּ ְפסוּל ָמ ְצא ּו ַ ּב ֵ ּ‬ ‫מ ֶש)ה ֶמנְ דֶּ ְלסוֹ ן‪ַ ,‬ו ֲה ֵרי לֹא נִ ְמ ְצא ּו בּ וֹ דִּ ְב ֵרי ְּכ ִפ ָירה ַמ ָּמ ׁש? ְו ֵה ׁ ִשיב‪:‬‬ ‫ַה ַּמ ְׂש ִּכיל ֹ‬ ‫" ָא ְמנָ ם לֹא נִ ְמ ְצא ּו בּ וֹ דְּ ָב ִרים ְמפ ָֹר ׁ ִשים‪ ,‬או ָּלם ֶאת דִּ ְב ֵרי ַה ְּכ ִפ ָירה ֶא ְפ ׁ ָשר ִל ְלמֹד‬ ‫דַּ ְו ָקא ִמ ַּמה ּ ׁ ֶש ּלֹא ָּכתוּב‪ֶ ׁ .‬ש ֲה ֵרי ֶאת־ ַה ּ ָפסוּק 'לֹא־יָ ס ּור ׁ ֵש ֶבט ִמיהו ָּדה' ְמ ָב ֵאר‬ ‫יח‪ְ ,‬ו ִא ּלוּ ָה ַר ְמ ַ ּב"ן‬ ‫'שילֹה' ַה ַּכ ָּונָ ה ְל ֶמ ֶל ְך ַה ָּמ ׁ ִש ַ‬ ‫ַר ּ ׁ ִש"י ַ"ל דָּ ִוד ַה ֶּמ ֶל ְך ְוזַ ְרעוֹ ‪ְ ,‬ו ׁ ִ‬ ‫יח ִ ּב ְפסוּ ִקים ֲא ֵח ִרים‪ְ ,‬ו ָכ ְך ַּגם‬ ‫ְמ ָפ ְר ׁשוֹ ִּכ ְפ ׁשוּ טוֹ ‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֶש ָּמ ָצא ְר ָמזִ ים ַל ָּמ ׁ ִש ַ‬ ‫ְמ ָפ ֵר ׁש ָה ִ'א ְ ּבן־ ֶ"זְ ָרא' ִ ּב ְד ָר ִכים ׁשוֹ נוֹ ת‪ .‬או ָּלם ַ ּב ַ"ל ַה ֵ ּבאוּר ָס ַלל לוֹ דֶּ ֶר ְך ִמ ּ ׁ ֶש ּלוֹ ‪,‬‬ ‫אשוֹ נִ ים‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ּלֹא ִל ְמצֹא ֶר ֶמז ַל ְּג ‪+‬א ָּלה"‪.‬‬ ‫רוּש ַא ֵחר ֵמ ָה ִר ׁ‬ ‫ו ָּב ַחר לוֹ ְ ּב ָכל־ ּ ָפס ּוק ּ ֵפ ׁ‬

‫זמני השבת ‪ -‬ירושלים‬ ‫הדלה"נ ‪ 4.21‬צאת השבת ‪ 5.36‬רבנו תם ‪6.14‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫יש ֶּכ ֶר ְך ג'‬ ‫ָח ָד ׁש! ׁ ַש ָ ּבת ִט ׁ‬ ‫ִעם ְצרוֹ ר ַמ ְפ ְּתחוֹ ת נִ ְר ָחב‬

‫גיליון מס' ‪203‬‬ ‫שנה ‪4‬‬

‫ִמ ּדוֹ ת ַו ֲה ִליכוֹ ת‬

‫ּ ְפנִ ינִ ים‬ ‫ֹאמר ִמי־ ֵא ֶּלה )מח‪ ,‬ח(‬ ‫ַו ַ ּי ְרא יִ שְׂ ָר ֵאל ֶאת־ ְ ּבנֵ י יוֹ ֵסף ַו ּי ֶ‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה ָ‪ִ %‬תיד יָ ָר ְב ָ‪%‬ם ְו ַא ְח ָאב ֵמ ֶא ְפ ַריִ ם‪ ,‬יֵ הוּ א‬ ‫ ְ ּבגִ ַ‬‫ָ ּבנָ יו ִמ ְּמנַ ּ ׁ ֶשה‪ְּ ,‬כ ִד ְב ֵרי ַר ּ ׁ ִש"י‪) .‬מגדנות(‬ ‫שִׂ ֵּכל ֶאת־יָ ָדיו )מח‪ ,‬יד( ‪ְ -‬מנַ ּ ׁ ֶשה אוֹ ִת ּיוֹ ת נְ ָׁש ָמה‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה‬ ‫ְו ֵכן ִמ ְׁשנָ ה ‪ֶ -‬ר ֶמז ַל ּתוֹ ָרה‪ֶ ,‬א ְפ ַריִ ם ְ ּבגִ ַ‬ ‫ילה ׁ ְש ִת ָ ּיה ִלינָ ה ‪ֶ -‬ר ֶמז ַל ּ ַפ ְרנָ ָסה‪ְ .‬ו ָל ֵכן‬ ‫ֵא ׁ ֶש"ל ֲא ִכ ָ‬ ‫ימין ָא ִביו‪ִּ ,‬כי ָה ִע ָ ּקר‬ ‫ֶה ֱ" ִמיד יוֹ ֵסף ֶאת ְמנַ ּ ׁ ֶשה ִל ִ‬ ‫סק ַ ּב ּתוֹ ָרה ׁ ֶש ִהיא ְמזוֹ ן ַה ְּנ ׁ ָש ָמה‪ְ ,‬ו ַא ַחר־ ָּכ ְך‬ ‫ַל ֲ" ֹ‬ ‫ֶא ְפ ַריִ ם ׁ ֶשהוּ א ַה ֶ ּק ַמח‪ֶ ׁ ,‬ש ִאם ֵאין ּתוֹ ָרה ‪ֵ -‬אין‬ ‫ֶק ַמח‪ .‬או ָּלם יַ ֲ"קֹב ָר ַמז לוֹ ‪ִּ ,‬כי ָא ְמנָ ם ְמנַ ּ ׁ ֶשה‬ ‫י" זְ ַמן ׁ ֶש ִ ּי ְׂש ָר ֵאל לֹא ְ‬ ‫ָח ׁשוּב יוֹ ֵתר‪ֲ ,‬א ָבל יַ ִּג ַ‬ ‫יוּכלוּ‬ ‫ַל ֲ"סֹק ַ ּב ּתוֹ ָרה ְ ּב ִלי ֶק ַמח‪ְ ,‬ו ָל ֵכן ִה ְקדִּ ים ֶא ְפ ַריִ ם‬ ‫ִל ְמנַ ּ ׁ ֶשה‪ְ ,‬ו ִאם ֵאין ֶק ַמח ֵאין ּתוֹ ָרה‪) .‬מהר"ש ענגיל(‬ ‫ַה ַּמ ְל ָא ְך ַה ּג ֵֹאל א ִֹתי ִמ ָּכל־ ָרע )מח‪ ,‬טז( ‪-‬‬

‫ְ ּבגִ ַ‬ ‫שוֹ ת ְּג ‪+‬א ָּלה ַּגם‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה ְר ׁשוּ ת‪ֶ ׁ ,‬ש ֵ ּי ׁש ַל ֲ" ׂ‬ ‫שוֹ ָתם ְל ׁ ֵשם ה' ִי ְת ָ ּב ַר ְך‪ְ ,‬ו ָאז‬ ‫ְל ִד ְב ֵרי ָה ְר ׁשוּ ת‪ְ ,‬ו ַל ֲ" ׂ‬ ‫נַ ֲ" ֶׂשה ֵמ ְר ׁשוּ ת ‪ִ -‬מ ְצ ָוה‪ְ ,‬ו ִאם ְמנַ ִּכים ַר"ע ִמ ֵּת ַבת‬ ‫א ִת"י‪ ,‬נִ ׁ ְש ַאר קכ"א ְּכ ִמנְ יַ ן ִמ ְצ ָוה‪) .‬אהבת ישראל(‬ ‫ֹ‬ ‫ְ‬ ‫יְ ָב ֵרך ֶאת־ ַה ְּנ ָ‪ִ %‬רים )שם( ‪ְ -‬מ ָפ ֵר ׁש ַר ּ ׁ ִש"י ְמנַ ּ ׁ ֶשה‬ ‫ְו ֶא ְפ ַריִ ם‪ְ .‬ו ַר ִ ּבים ָּת ְמה ּו ַמה ָ ּבא ַר ּ ׁ ִש"י ְלהוֹ ִסיף‬ ‫ָּכאן‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֶש ַּכ ָּונָ תוֹ ְל ָפ ֵר ׁש ָל ָּמה נִ ְק ְרא ּו ְמנַ ּ ׁ ֶשה‬ ‫ְו ֶא ְפ ַריִ ם‪ִּ ,‬כי ְמנַ ּ ׁ ֶשה ה ּוא ְל ׁשוֹ ן ִׁש ְלטוֹ ן ְּכ ָא ָדם‬ ‫ַהנּ וֹ ֶׁשה ַ ּב ֲח ֵברוֹ ‪ְ ,‬ו ֶא ְפ ַריִ ם הוּא ְל ׁשוֹ ן ּ ִפ ְריוֹ ן ְּכמוֹ‬ ‫י־ה ְפ ַרנִ י ֱאל ִֹקים ְ ּב ֶא ֶרץ ָ"נְ ִיי'‪ְ ,‬ו ָל ֵכן‬ ‫ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר ִּ'כ ִ‬ ‫ּ ֵפ ֵר ׁש ַר ּ ׁ ִש"י ַּכדָּ גִ ים ַה ָּלל ּו‪ֶ ׁ ,‬ש ּ ָפ ִרים ְו ָר ִבים‪ְ ,‬ו ֵאין‬ ‫ַ"יִ ן ָה ַרע ׁשוֹ ֶל ֶטת ָ ּב ֶהם‪ִ ּ ,‬פ ְריוֹ ן ְו ִׁש ְלטוֹ ן‪) .‬מגדנות(‬ ‫ַו ָ ּישֶׂ ם ֶאת־ ֶא ְפ ַריִ ם ִל ְפנֵ י ְמנַ ּ ׁ ֶשה )מח‪ ,‬כ( ‪ְ -‬מ ָפ ֵר ׁש‬ ‫יאים‪.‬‬ ‫ַר ּ ׁ ִש"י‪ְ ,‬ל ַה ְקדִּ ימוֹ ַ ּבדְּ גָ ִלים וּ ַב ֲחנ‪ַּ ,‬כת ַה ְ ּנשִׂ ִ‬ ‫ְו ֶר ֶמז ָלזֶ ה‪ּ ְ ,‬ב ָרא ׁ ֵשי ַה ֵּתבוֹ ת ַו ָ ּי ֶׂשם ֶאת־ ֶא ְפ ַריִ ם‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה ֶּדגֶ ל‪ְ ,‬ו ַה ֵּתבוֹ ת ֶא ְפ ַריִ ם ִל ְפנֵ י‬ ‫ִל ְפנֵ י ְ ּבגִ ַ‬ ‫יאים‪) .‬שם(‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה ֲחנוּ ַּכת ַה ְ ּנשִׂ ִ‬ ‫ְמנַ ּ ׁ ֶשה ְ ּבגִ ַ‬ ‫יך יָ ְד ָך ְ ּבע ֶֹרף אֹיְ ֶב ָ‬ ‫הוּדה ַא ָּתה יוֹ דוּ ָך ַא ֶח ָ‬ ‫יְ ָ‬ ‫יך )מט‪ ,‬ח(‬

‫ימי ָד ִוד‪ְ ,‬וא ְֹי ַבי ַּת ָּתה ִּלי ע ֶֹרף‪.‬‬ ‫ ְמ ָפ ֵר ׁש ַר ּ ׁ ִש"י‪ּ ִ ,‬ב ֵ‬‫אשי ַה ֵּתבוֹ ת ׁ ֶשל ַא ֶח ָ‬ ‫יך יָ ְד ָך ְ ּבע ֶֹרף‬ ‫ְו ֶר ֶמז ְלזֶ ה‪ּ ְ ,‬ב ָר ׁ ֵ‬ ‫א ְי ֶב ָ‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה י"ד‪ְּ ,‬כ ִמנְ יַ ן ָּד ִוד‪) .‬שם(‬ ‫יך ְ ּבגִ ַ‬ ‫ֹ‬ ‫ַו ֵ ּיט ִׁש ְכמוֹ ִל ְס ּבֹל ַויְ ִהי ְל ַמס־ע ֵֹבד )מט‪ ,‬טו( ‪-‬‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה ְו ֵאיזֶ ה? עֹל ַה ּתוֹ ָרה‪ְּ ,‬כ ִד ְב ֵרי ַר ּ ׁ ִש"י‬ ‫ְ ּבגִ ַ‬ ‫ׁ ֶש ִה ָּטה ׁ ִש ְכמוֹ ִל ְסבּ ֹל ֶאת עֹל ַה ּתוֹ ָרה‪) .‬שם(‬ ‫ַו ִ ּיגְ ַוע ַו ֵ ּי ָא ֶסף ֶאל־ ַ‪ָּ %‬מיו )מט‪ ,‬לג( ‪ַ -‬אל ִּת ְּק ֵרי ַאל‬ ‫ֶא ָּלא לֹא‪ֶ ׁ ,‬ש ּלֹא ָּג ַוע‪ִּ ,‬כי יַ ֲ"קֹב לֹא ֵמת‪) .‬שם(‬

‫לקבלת הגיליון והנצחות‬ ‫דוא"ל‪5806777@gmail.com :‬‬


‫ית ִע ָּמ ִדי ֶח ֶסד ֶו ֱא ֶמת‬ ‫ְו ָ‪%‬שִׂ ָ‬

‫ְמאוֹ רוֹ ת‬

‫יסא‬ ‫ַר ִּבי ָ ּד ִוד ֶט ְ ּבל ִמ ִּל ָ‬

‫זַ צַּ "ל‬

‫ְליוֹ ם ַה ִה ּלוּ ָלא ט"ז ְ ּב ֵט ֵבת תקנ"ב‬

‫אשי ַה ּלוֹ ֲח ִמים נֶ גֶ ד ְּתנוּ ַ"ת‬ ‫ְ ּגאוֹ ן דּ וֹ רוֹ ‪ ,‬וּ ֵמ ָר ׁ ֵ‬ ‫ַה ַה ְׂש ָּכ ָלה ׁ ֶש ִה ְת ּ ַפ ּ ׁ ְש ָטה ְ ּבדוֹ רוֹ ‪ִ .‬מצֶּ ֱא ָצ ֵאי ַ ּב ַ"ל ַ ּב ֵאר‬ ‫יטב‪ְ ,‬ו ַר ִ ּבי ֵל ְיבּ ַה ָ ּגבוֹ ַּה ִמ ְ ּק ָר ָקא‪ִ ׁ .‬ש ּ ֵמ ׁש ְּכ ַר ָ ּבן ׁ ֶשל‬ ‫ֵה ֵ‬ ‫יסא‪ְ ,‬ונוֹ ַדע ְ ּב ַ"נְ ְו ָתנוּ תוֹ ַה ְ ּגדוֹ ָלה‪.‬‬ ‫ֶה ָ" ִרים ַה ְרחוֹ ב ְו ִל ָ‬ ‫ְ ּגדוֹ ֵלי ַהדּ וֹ ר ָסר ּו ְל ִמ ׁ ְש ַמ ְע ּתוֹ ‪ְ ,‬ו ָ" ְמד ּו ִע ּמוֹ ְ ּב ִק ׁ ְש ֵרי‬ ‫ֲה ָל ָכה‪ּ ְ .‬בנֵ י דּ וֹ רוֹ ֶה ֱ" ִריצוּ ה ּו‪ּ ,‬ו ְל ַא ַחר ּ ְפ ִט ָירתוֹ‬ ‫ִה ִ ּקיפ ּו ֶאת־ ְמקוֹ מוֹ ְ ּב ֵבית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ְ ּבגָ ֵדר‪ְ ,‬ולֹא ִה ִ ּניחוּ‬ ‫מד ִ ּב ְמקוֹ מוֹ ‪ַ .‬ל ְמרוֹ ת ׁ ֶש ּלֹא נִ ְמנָ ה‬ ‫ֲא ִפ ּלוּ ְל ַר ָ ּבנִ ים ַל ֲ" ֹ‬ ‫ַ"ל ַצדִּ ֵ‬ ‫יקי ַה ֲח ִסיד ּות‪ַ ,‬מזְ ִּכיר ְ ּב ִס ְפרוֹ "נֶ ֶפ ׁש דָּ ִוד"‬ ‫יט ׁש‪ְ ,‬ו ֵכן‬ ‫ַ"ל־ ַה ּתוֹ ָרה‪ ,‬דְּ ַבר־ ִחדּ ּו ׁש ֵמ ַה ּ ַמ ִ ּגיד ִמ ּ ֶמזְ ִר ְ‬ ‫ְמ ‪+‬ס ּ ָפר ׁ ֶש ַּכ ֲא ׁ ֶשר ִ ּב ֵ ּק ׁש ַה"נּ וֹ ָדע ִ ּביה ּו ָדה"‪ִ ,‬לגְ זֹר ֵח ֶרם‬ ‫ַ"ל ַה ֵּס ֶפר " ּת ְֹלדוֹ ת יַ ֲ"קֹב יוֹ ֵסף" ַ"ל־ ִּכי יֵ ׁש ְל ַב ֲ"רוֹ‬ ‫ֵמ ָהעוֹ ָלם‪ִ ,‬ה ׁ ְש ַּתדֵּ ל ְל ַה ׁ ְש ִּתיק ֶאת־ ַה ּ ַמ ֲחל ֶֹקת ְו ָא ַמר‬ ‫לוֹ ׁ ֶש ַאף ִּכי ֵאין דַּ ְר ֵּכנ ּו ְ ּב ֶד ֶר ְך ַה ַ ּב ַ"ל־ ׁ ֵשם־טוֹ ב‪,‬‬ ‫יח‬ ‫א ּו ָלם ִמ ֵּכ ָיון ׁ ֶש ַּכ ָּונָ ָתם ְרצ ּו ָיה ַל ּ ׁ ָש ַמ ִים‪ ,‬יֵ ׁש ְל ָהנִ ַ‬ ‫ילים‬ ‫ָל ֶהם‪ ,‬וּ ְד ָב ָריו ִה ְת ַק ְ ּבלוּ ‪ּ ְ .‬בדוֹ רוֹ ‪ֵ ,‬ה ִרימ ּו ַה ּ ַמ ְׂש ִּכ ִ‬ ‫ֹאש‪ּ ,‬ו ְל ַא ַחר ׁ ֶש ִה ְת ּ ַפ ְר ֵסם ְּכ ַתב ַה ּסוֹ ְב ָלנוּ ת ׁ ֶשל‬ ‫ר ׁ‬ ‫יסר יוֹ זֶ ף ַה ּ ׁ ֵשנִ י‪ ,‬בּ וֹ ָק ָרא ְל ַה ְחדִּ יר ַה ְׂש ָּכ ָלה‬ ‫ַה ֵ ּק ָ‬ ‫ְ ּב ֶק ֶרב יַ ְל ֵדי ַה ְּיהוּ ִדים‪ִ ּ ,‬פ ְר ֵסם ַה ּ ַמ ְׂש ִּכיל נַ ְפ ָּת ִלי ִה ְירץ‬ ‫ַויְ זֶ ל חוֹ ֶב ֶרת ְ ּב ׁ ֵשם "דִּ ְב ֵרי ׁ ָשלוֹ ם ֶו ֱא ֶמת"‪ ,‬בּ וֹ ָק ָרא‬ ‫יסר‪ַ .‬ויְ זֶ ל זֶ ה‪,‬‬ ‫ַל ְּיהו ִּדים ְל ַא ּ ֵמץ ֶאת־ ַהצָּ ָ"תוֹ ׁ ֶשל־ ַה ֵ ּק ָ‬ ‫ִק ֵ ּבל ַּכ ּ ָמה ׁ ָשנִ ים ק ֶֹדם ָל ֵכן ַה ְס ָּכמוֹ ת ִמ ְ ּגדוֹ ֵלי ַהדּ וֹ ר‪,‬‬ ‫ָ ּב ֶהם ַר ִ ּבי דָּ ִוד ֶט ְ ּבל‪"ַ ,‬ל ִס ְפרוֹ 'יֵ ין ְל ָבנוֹ ן' ְל ַמ ֶּס ֶכת‬ ‫יח ַּת ְב ׁ ִשילוֹ ‪ּ ְ .‬ב ׁ ַש ָ ּבת‬ ‫ָאבוֹ ת ּו ׁ ְש ָאר ְס ָפ ָריו‪ְ ,‬ו ַ" ָּתה ִה ְקדִּ ַ‬ ‫יפה‬ ‫ַה ָ ּגדוֹ ל תקמ"ב‪ ,‬נָ ָׂשא ַר ִ ּבי דָּ ִוד ֶט ְ ּבל דְּ ָר ׁ ָשה ֲח ִר ָ‬ ‫נֶ גֶ ד ַויְ זֶ ל‪ְ ,‬ו ָכמוֹ ה ּו ָ" ָׂשה ַ ּגם ַה" ּנוֹ ָדע ִ ּביה ּו ָדה"‬ ‫ְ ּבאוֹ ָת ּה ׁ ַש ָ ּבת ִ ּב ְפ ַרג‪ .‬דְּ ָר ׁ ָשתוֹ ִה ְּכ ָתה ַ ּג ִ ּלים‪ַ ,‬א ְך הוּ א‬ ‫ילים ַאף ׁ ֶש ִ ּנ ּס ּו ְל ַה ְל ׁ ִשין ָ" ָליו‬ ‫לֹא ָחת ִמ ּ ְפנֵ י ַה ּ ַמ ְׂש ִּכ ִ‬ ‫ִ ּב ְפנֵ י ַה ּ ׁ ִש ְלטוֹ נוֹ ת‪ְ ,‬ו ֵהגֵ ן ְ ּב ַל ַהט ַ"ל־דֶּ ֶר ְך ַה ּ ָמס ֶֹרת‪.‬‬

‫יוֹ ִסיף ַ ּד ַ‪%‬ת‬

‫בברכות יעקב נאמר על־יהודה‪" :‬כָּ ַרע ָר ַבץ כְּ ַא ְריֵ ה וּכְ לָ בִ יא‬ ‫ימנּוּ"‪ ,‬ומפרש אבן־עזרא שאחר שהאריה שבע‬ ‫ִמי יְ ִק ֶ‬ ‫ממזונו הוא רובץ תחתיו‪ ,‬וגם אם יעברו לפניו חיות לא‬ ‫יקום לטרוף אותם‪ ,‬כי אינו אוכל אלא מרעב‪ ,‬וכך כתב‬ ‫יהושע אבן־שועיב‪ ,‬והדבר כבר נכתב בזוהר בפרשתנו‬ ‫שהאריה והלביא לא נופלים על בעלי־חיים‪ ,‬אלא כדי‬ ‫למטרף טרפא‪ .‬ביטוי מעניין אמרו חכמי ישראל לדוד‪:‬‬ ‫"אין הקומץ משביע את־הארי ואין הבור מתמלא‬ ‫מחולייתו"‪ .‬מהו הקומץ ומדוע אינו משביע את־הארי?‬ ‫ובכן מהר"ץ חיות כותב‪ ,‬שרש"י בגמרא לא פירש כלום‪,‬‬ ‫אולם ברש"י שב"עין יעקב" מובאים שני הסברים‪ :‬הקומץ‬ ‫הוא דבר מועט‪ ,‬כמלוא הקומץ של שלוש האצבעות‪,‬‬ ‫להבדיל מחופן שהוא מלוא כף־יד‪ ,‬והכוונה כפשוטו שאין‬ ‫הקומץ והמזון המועט משביע את הארי הגדול‪ ,‬ולכן עם‬ ‫ישראל לא מתפרנס מן־המועט; והשני מסמיך את השם‬ ‫הארמי 'קומצא' שביאורו חגבים‪ ,‬כמו שתרגם אונקלוס‬ ‫את־הפסוק "ונהי בענינו כחגבים" ‪" -‬כקמצין"‪ ,‬והכוונה‬ ‫שהארי לא שבע מאכילת חגבים‪ ,‬שכן תאבונו גדול יותר‪,‬‬ ‫וכביאור זה מפרש הב"ח בהגהותיו‪ .‬רב האי גאון כותב‬ ‫שמקור השם 'קומץ' הוא מ'גומץ'‪ ,‬שכן כל 'פחת' מתורגם‬ ‫'קמצא'‪ ,‬והכוונה שאין הבור הקטן שהאריה נמצא בו‪,‬‬ ‫מספיק למזונו‪ ,‬והוא צריך לצאת משם אל המרחב לבקש‬ ‫טרף‪ .‬וכן היה עם בניהו בן־יהוידע שירד והכה את הארי‬ ‫שבתוך ַהבֹּאר ביום השלג‪ .‬ומדבריו עולה‪ ,‬ששני חלקי‬ ‫התשובה של דוד‪ ,‬עולים בקנה אחד ככפל לשון‪ ,‬ושניהם‬ ‫מדברים על הבור לתפארת המליצה‪ .‬יש המבארים‬ ‫שהקומץ הוא שם כללי למאכלים פשוטים‪ ,‬כגון חציר‬ ‫וגרעיני תבואה‪ ,‬והארי אינו מסתפק בכך אלא דורש מזון‬ ‫משובח כבשר‪ .‬וחידוש נפלא מובא בתוספות הרא"ש‪,‬‬ ‫שדרך הארי הרעב להכניס קומץ ידו לפיו‪ ,‬כדי להרגיע‬ ‫את רעבונו‪ ,‬וזה הביאור "אין הקומץ משביע את־הארי"‪,‬‬ ‫שאינו שבע מקומץ ידו‪ .‬ומעניין שכך מתנהגים גם‬ ‫התינוקות בשעה שהם רעבים‪ ,‬ומכניסים אגודלם לפיהם‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ישא ַל ֲ" ַדת‬ ‫ֹאש ַהדֶּ גֶ ל ׁ ֶשל ַה ֶח ְב ָרה־ ַקדִּ ׁ ָ‬ ‫ְ ּב ֶמ ׁ ֶש ְך ְּכ ׁ ִש ְב ִעים ׁ ָשנָ ה ְרצוּ פוֹ ת‪ִ ׁ ,‬ש ֵּמ ׁש ַר ִ ּבי ׁ ְשמו ֵּאל זָ א ִויל ְּכר ׁ‬ ‫יתים‪ָ "ָ ,‬ליו נִ ְק ְ ּבר ּו יְ הו ֵּדי‬ ‫ירוּש ַליִ ם‪ְ ,‬ו ָה ָיה ַה ּמוֹ ִציא ְו ַה ֵּמ ִביא ְ ּב ָכל ִענְ יְ נֵ י ַה ְּקבו ָּרה ְ ּב ַהר־ ַה ֵ ּז ִ‬ ‫ָה ַא ׁ ְש ְּכנַ ִ ּזים ִ ּב ׁ ָ‬ ‫'שם־דָּ ָבר'‬ ‫רוּש ַליִ ם ְ ּב ֶמ ׁ ֶש ְך ֵמאוֹ ת ַ ּב ּ ׁ ָשנִ ים‪ֲ .‬חמוֹ ר נֶ ֱא ָמן ָהיָ ה לוֹ ְל ַר ִ ּבי זָ א ִויל‪ְ ,‬ולֹא ְס ָתם ֲחמוֹ ר ָהיָ ה‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֵ‬ ‫יְ ׁ ָ‬ ‫ילים‬ ‫ירוּש ַליִ ם‪ִ .‬ע ּמוֹ ָהיָ ה ַר ִ ּבי זָ א ִויל ְמ ַט ּ ֵפס ְ ּב ַמ ֲ" ֵלה ָה ָהר‪ּ ְ ,‬באוֹ ָתם יָ ִמים ְרחוֹ ִקים ָ ּב ֶהם לֹא ָהי ּו ׁ ְש ִב ִ‬ ‫ָהיָ ה ִ ּב ׁ ָ‬ ‫בוּשוֹ ת‪ְ ,‬ו ַהדְּ ָר ִכים ָהיוּ זְ ר ּועוֹ ת ׁ ִש ְב ֵרי ֲא ָבנִ ים‪ְ ,‬ו ָהיָ ה ׁ ָשב ִעם־ ַה ֲחמוֹ ר ֶאל־ ֵ ּביתוֹ ׁ ֶש ָ ּב ִעיר‬ ‫ְסלו ִּלים וּ ְד ָר ִכים ְּכ ׁ‬ ‫ָה ַ" ִּת ָ‬ ‫יטב ֶאת־דַּ ְר ּכוֹ ‪ּ ,‬ו ְכ ִט ְב ָ"ם ׁ ֶשל ַ ּב ֲ" ֵלי־ ַח ִ ּיים ָה ָיה צוֹ ֵ"ד דַּ ְו ָקא ִ ּב ְמקוֹ ם‬ ‫יקה‪ַ .‬ה ֲחמוֹ ר ַה ֶּנ ֱא ָמן ִה ִּכיר ֵה ֵ‬ ‫ַה ַּס ָּכנָ ה‪ּ ְ ,‬ביַ ְר ְּכ ֵתי ַהדֶּ ֶר ְך‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ִמצִּ דּ וֹ ָה ֶא ָחד ּ ְפע ּו ָרה ַה ְּתהוֹ ם ְל ַרגְ ָליו ַמ ָּמ ׁש‪ .‬א ּו ָלם ַה ַּק ְ ּב ָרן ִה ִּכיר ֶאת נֶ ֶפ ׁש‬ ‫ְ ּב ֶה ְמ ּתוֹ ‪ּ ,‬ו ֵמעוֹ ָלם לֹא ִּכ ָהה ָ ּב ּה ְולֹא ִי ְּס ָר ּה ְ ּב ׁשוֹ ִטים ְו ַ" ְק ַר ִ ּבים‪ְ ,‬ו ִהיא ִמ ְּל ָאה ֶאת־ ַּת ְפ ִק ָיד ּה ְ ּבנֶ ֱא ָמנוּת‬ ‫רוּש ַל ִים ַ"ל ַר ִ ּבי זָ ִ‬ ‫ְ ּב ֶמ ׁ ֶש ְך ׁ ָשנִ ים ַרבּ וֹ ת‪ְ .‬מא ָֹרעוֹ ת ַרבּ וֹ ת ‪+‬ס ּ ְפר ּו ִ ּב ֵידי ַאנְ ׁ ֵשי יְ ׁ ָ‬ ‫אויל ַו ֲחמוֹ רוֹ ַה ֶּנ ֱא ָמן‪ְ ,‬ו ֶה ֱא ִריכוּ‬ ‫ירוּש ַליִ ם וּ ָמ ַסר נַ ְפ ׁשוֹ ְּכ ֵדי ַל ְחלֹק ַל ִּנ ְפ ָט ִרים ָּכבוֹ ד‬ ‫ְ ּב ׁ ִש ְבחוֹ ׁ ֶשל ַה ַּק ְ ּב ָרן ַה ָּמס ּור ׁ ֶש ֵּמעוֹ ָלם לֹא ֵה ִלין ֵמת ִ ּב ׁ ָ‬ ‫אויל ַו ֲחמוֹ רוֹ ָהיָ ה ְלמוֹ ֵפת‪ְ ,‬ו ‪+‬כ ָּלם ָסחוּ אוֹ דוֹ ָתיו ְ ּב ִה ְת ַר ְּג ׁשוּ ת‪.‬‬ ‫ַא ֲחרוֹ ן‪ ,‬א ּו ָלם ְמא ָֹרע ְמי‪ָ +‬חד ׁ ֶש ֵא ַרע ְל ַר ִ ּבי זָ ִ‬ ‫יתים ְ ּבעוֹ ָדם ַ ּב ַח ִ ּיים‪ִּ ,‬כ ְסג‪ָּ +‬לה‬ ‫ש ְל ַ" ְצ ָמם ֶח ְל ַקת ְקב ּו ָרה ְ ּב ַהר־ ַה ֵ ּז ִ‬ ‫רוּש ַל ִים ָהי ּו נוֹ ֲהגִ ים ִל ְר ּ ֹכ )‬ ‫ַר ִ ּבים ִמ ְ ּבנֵ י יְ ׁ ָ‬ ‫ישא‪ּ ְ .‬באוֹ ָתם ָי ִמים‪,‬‬ ‫ַל ֲא ִריכוּת יָ ִמים‪ְ ,‬ו ָהי ּו ְמ ַק ְ ּב ִלים ַ"ל־ ָּכ ְך ׁ ְש ַטר־ ֶמ ֶכר ֵמ ֵאת ַה ְמ ‪+‬מ ִּנים ַ"ל ַה ֶח ְב ָרה־ ַקדִּ ׁ ָ‬ ‫יש זָ ֵקן ְונִ ְכ ָ ּבד‪ּ ְ ,‬ב ׁ ֵשם ַר ִ ּבי ְי ׁ ַש ְעיָ ה‪ֶ ׁ ,‬ש ָ" ָלה ַ ּב ֲ"רֹב ָי ָמיו ִלירו ׁ ָּש ַליִ ם ֵמ ַא ְרצוֹ ת ַהגּ וֹ ָלה‪,‬‬ ‫ִה ְתגּ וֹ ֵרר ִ ּב ׁ ָ‬ ‫ירוּש ַליִ ם ִא ׁ‬ ‫ְּכ ֵדי ִלזְ ּכוֹ ת ְל ִה ָּט ֵמן ְ ּב ַא ְד ָמ ָת ּה ַה ְּקדוֹ ׁ ָשה‪ .‬יָ ִמים ַר ִ ּבים ֶה ֱא ִר ְ‬ ‫ירוּש ַליִ ם‪ְ ,‬ו ַכ ֲא ׁ ֶשר נִ ְפ ַטר ְל ֵבית‬ ‫יך ַר ִ ּבי ְי ׁ ַש ְעיָ ה ִ ּב ׁ ָ‬ ‫רוּש ַליִ ם לֹא יָ ְד ָ"ה ְּכמוֹ תוֹ ׁ ָשנִ ים ַרבּ וֹ ת‪ַ .‬ה ּקֹר ָח ַדר‬ ‫עוֹ ָלמוֹ ‪ָ ,‬היָ ה ַהדָּ ָבר ְ ּב ִעצּ ּומוֹ ׁ ֶשל ח ֶֹרף ָק ׁ ֶשה‪ֶ ׁ ,‬ש ְ ּי ׁ ָ‬ ‫ש ְך ַה ְּס ָ" ָרה‪.‬‬ ‫ָל ֲ" ָצמוֹ ת‪ַ ,‬ה ֶּג ׁ ֶשם יָ ַרד ְללֹא ֲהפ ּוגָ ה‪ְ ,‬ו ַה ְ ּב ִר ּיוֹ ת ִה ְת ַּכ ְּנס ּו ַ ּב ָ ּב ִּתים ַה ּמוּגַ ִּנים ְ ּב ַה ְמ ִּתינָ ם ְל ׁ ֹ‬ ‫ַה ֲח ֵב ִרים נִ ְק ְרא ּו ִמ ָ ּיד ֶאל־ ַהדֶּ גֶ ל ְּכ ֵדי ַל ְחלֹק ַל ִּנ ְפ ָטר ֶאת ְּכבוֹ דוֹ ָה ַא ֲחרוֹ ן‪ ,‬ו ְּל ָה ִביאוֹ ִל ְקבו ָּרה עוֹ ד ְ ּבאוֹ תוֹ‬ ‫י"ה ַ"ל‬ ‫ימה‪ִ ,‬מ ּתוֹ ְך ְמ ִסירוּ ת נִ ְפ ָל ָאה‪ַ .‬ה ִּמנְ ָהג ָה ָיה‪ֶ ׁ ,‬ש ִּמ ָ ּיד ִעם ַק ָ ּב ַלת ַה ְי ִד ָ‬ ‫ַליְ ָלה‪ְ ,‬ו ‪+‬כ ָּלם נַ ֲ"נ ּו ִמ ָ ּיד ַל ְּמ ִׂש ָ‬ ‫יכן‬ ‫יטב ֵה ָ‬ ‫אויל יוֹ ֵצא ִעם ֲחמוֹ רוֹ ַה ֶּנ ֱא ָמן ֶאל ַמ ֲ" ֵלה ָה ָהר‪ֵּ ,‬כ ָיון ׁ ֶש ָ ּז ַכר ֵה ֵ‬ ‫נִ ְפ ָטר ָ ּב ִעיר‪ָ ,‬ה ָיה ַר ִ ּבי ׁ ְשמוּ ֵאל זָ ִ‬ ‫אויל‬ ‫ָר ַכ ׁש ַה ָּמנוֹ ַח ֶאת־ ֶח ְל ָקתוֹ ֵמ ַח ִ ּיים‪ְ ,‬ו ָהיָ ה ּכוֹ ֶרה ֶאת־ ִק ְברוֹ ִ ּב ְמ ִהירוּ ת‪ּ .‬ו ִמ ֵּכ ָיון ׁ ֶש ָ ּז ִריז ָּגדוֹ ל ָה ָיה ַר ִ ּבי זָ ִ‬ ‫יש־ ַמ ֵהר‪ְ ,‬ו ַכ ֲא ׁ ֶשר ָהי ּו ָ ּב ִאים ַה ֲח ֵב ִרים ִעם־ ַה ָּמנוֹ ַח‪,‬‬ ‫ו ַּב ַ"ל נִ ָּסיוֹ ן ׁ ֶשל־ ׁ ָשנִ ים‪ָ ,‬היָ ה עוֹ ֶׂשה ֶאת־ ְמ ַל ְ‬ ‫אכ ּתוֹ ִח ׁ‬ ‫ְּכ ָבר ָה ָיה ַה ֶּק ֶבר ּ ָפתו ַּח ְו ָהי ּו קוֹ ְב ִרים אוֹ תוֹ ִמ ָ ּיד ּו ְללֹא ׁ ְש ִה ּיוֹ ת‪ַּ .‬גם ַ" ָּתה‪ּ ְ ,‬באוֹ תוֹ ַליְ ָלה ַסגְ ִר ִירי‪ִ ,‬מ ֵהר ַר ִ ּבי‬ ‫ש ְך ַה ַּמ ְב ִעית‪ְ ,‬ו ֵה ֵחל ְל ַט ּ ֵפס ְ ּב ַמ ֲ" ֵלה‬ ‫חֶ)‬ ‫זָ ִ‬ ‫אויל ְו ָ" ָלה ַ"ל ֲחמוֹ רוֹ ַה ָּמ ִהיר‪ ,‬לֹא ׁ ָשת ִלבּ וֹ ַל ֶּג ׁ ֶשם ַה ּ ׁשוֹ ֵטף ְו ַל ֹ‬ ‫ש ְך ׁשוֹ ֵלט ָ ּב ָהר ׁ ִש ְלטוֹ ן ְללֹא ְמ ָצ ִרים‪,‬‬ ‫חֶ)‬ ‫ָה ָהר‪ֶ ,‬אל ְׂש ֵדה ַה ְּקב ּו ָרה ַה ָ ּי ׁ ָשן ֲא ׁ ֶשר ְ ּב ֶמ ְר ַּכז ַהר־ ַה ֵ ּז ִ‬ ‫יתים‪ַ .‬ה ֹ‬ ‫שוּי ְללֹא ַחת‪ְ ,‬וה ּוא ֵאינוֹ יָ ֵרא לֹא‬ ‫אויל ָ" ׂ‬ ‫ימה ַ"ל ָא ָדם ִמן־ ַה ִ ּי ּ ׁשוּב‪ ,‬או ָּלם ַר ִ ּבי זָ ִ‬ ‫ילה ֵא ָ‬ ‫ְו ָה ֲא ֵפ ָלה ְמ ִט ָ‬ ‫יכ ָתם ְולֹא ַ ּב ֲחזִ ָיר ָתם‪.‬‬ ‫יח ִמ ְצ ָוה הוּ א‪ְ ,‬ו ַה ָּלל ּו ֵאינָ ם נִ ּזוֹ ִקים לֹא ַ ּב ֲה ִל ָ‬ ‫ֶאת־ ַה ֵּמ ִתים ְולֹא ֶאת־ ַה ַח ִ ּיים‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ׁ ְש ִל ַ‬ ‫אויל ְ ּב ׁ ַש ֲ" ֵרי ַה ֶח ְל ָקה ַה ְי ׁ ָשנָ ה‪ּ ,‬ו ְל ֶפ ַתע הוּ א עוֹ ֵצר ֶאת־ ֲחמוֹ רוֹ ‪ּ ,‬ו ַמ ְת ִחיל ְל ַח ֵּכ ְך‬ ‫י" ַר ִ ּבי זָ ִ‬ ‫ְו ִה ֵּנה ַמ ִּג ַ‬ ‫יכן ָר ַכ ׁש ַר ִ ּבי ְי ׁ ַש ְע ָיה ַה ָּמנוֹ ַח‬ ‫בוּכה‪ַ .‬מ ֲ" ֵׂשה ָׂש ָטן ֵא ַרע‪ּ ,‬ו ִמ ּ ׁשוּ ם־ ָמה נִ ׁ ְש ַמט ִמ ִ ּז ְכרוֹ נוֹ ֵה ָ‬ ‫ֶאת־ ִמ ְצחוֹ ִ ּב ְמ ָ‬ ‫ֶאת־ ִק ְברוֹ ֵמ ַח ִ ּיים‪ְ ,‬וה ּוא ֵה ֵחל ְל ׁשוֹ ֵטט ֵ ּבין ַה ַּמצֵּ בוֹ ת ַה ַּמ ְל ִ ּבינוֹ ת ְ ּב ִלי ָל ַד ַ"ת ָאנָ ה יִ ְפנֶ ה‪ֵ " .‬מעוֹ ָלם לֹא ֵא ַרע‬ ‫ילי ַּכף־יָ דוֹ ‪ ,‬א ּו ָלם לֹא‬ ‫ילי ָה ָהר ִּכ ׁ ְש ִב ֵ‬ ‫אויל ְל ַ" ְצמוֹ ‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן נְ ִה ִירים ָהיוּ לוֹ ׁ ְש ִב ֵ‬ ‫ִלי ַּכדָּ ָבר ַה ֶ ּזה"‪ָ ,‬א ַמר ַר ִ ּבי זָ ִ‬ ‫נִ ָּתן ָה ָיה ָל ׁשוּב ַ"ל־ ִע ְקבוֹ ָתיו ַ"ד ְל ִמ ְׂש ְר ֵדי ַה ּכוֹ ֵלל‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ַה ּ ׁ ָש ָ"ה דּ וֹ ֶח ֶקת ְועוֹ ד ְמ ַ"ט ָקט יוֹ ִפיע ּו ַה ַּק ְ ּב ָרנִ ים‬ ‫אויל ְל ָה ִאיר ִעם ָה ֲ" ׁ ָש ׁ ִשית ׁ ֶש ְ ּביָ דוֹ ‪,‬‬ ‫ִעם ִמ ַּטת ַה ִּנ ְפ ָטר‪ְ ,‬ו ַה ּ ׁ ַש ַחר ַאף הוּא ְמ ַמ ׁ ְש ֵמ ׁש ְּכ ָבר ַל ֲ"לוֹ ת‪ .‬נִ ָּסה ַר ִ ּבי זָ ִ‬ ‫ערנֶ ע'‪ ,‬א ּו ָלם ַל ּ ׁ ָש ְוא ָהיוּ ָּכל־ ַמ ֲא ַמצָּ יו‪ְ ,‬ו ַה ָּמקוֹ ם לֹא ‪+‬א ַּתר‪ְ .‬ו ִה ֵּנה‬ ‫אמ ֶט ְ‬ ‫רוּש ַליִ ם ָה ָיה ַ'ל ְ‬ ‫ׁ ֶש ִּכנּ ּויָ ּה ְ ּב ִפי יְ הוּ ֵדי יְ ׁ ָ‬ ‫הוּא ְּכ ָבר רוֹ ֶאה ְצ ָל ִלית ׁ ֶשל ׁ ַש ֶ ּי ֶרת ֲאנָ ׁ ִשים ַה ִּמ ְת ָק ְר ִבים ו ָּב ִאים ִמ ּתוֹ ְך ַה ַח ׁ ֵש ָכה‪ֵ ,‬הם ַח ְב ֵרי‬ ‫י" ָל ֶהם ִּכי ֲ" ַדיִ ן לֹא ָמ ָצא ֶאת ֶח ְל ַקת‬ ‫ישא ְו ִע ָּמם ִמ ַּטת ַה ָּמנוֹ ַח‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֶשהוּא נֶ ֱא ַלץ ְלהוֹ ִד ַ‬ ‫ַה ֶח ְב ָרה־ ַקדִּ ׁ ָ‬ ‫ַה ַּק ְר ַקע ׁ ֶשל־ ַה ִּנ ְפ ָטר‪ַ ,‬ו ֲ" ַדיִ ן לֹא ֵה ֵחל ִ ּב ְמ ֶל ֶ‬ ‫אכת ַה ְּכ ִר ָ ּיה‪ַ .‬ה ֶּג ׁ ֶשם ָה ַל ְך ְו ִה ְת ַּג ֵ ּבר‪ְ ,‬ו ַה ֲח ֵב ִרים ְּכ ָבר ֵה ֵח ּלוּ‬ ‫אויל"‪ָ ּ ,‬פנ ּו ְו ָא ְמר ּו ַּכ ָּמה ֵמ ֶהם‪" ,‬חוּ ס נָ א ָ" ֵלינ ּו‪ִּ ,‬כי ָּכ ׁ ַשל ּכ ַֹח‬ ‫ְל ַא ֵ ּבד ֶאת־ ַס ְב ָלנוּ ָתם‪ָ " .‬א ָּנא ִמ ְּמ ָך ַר ִ ּבי זָ ִ‬ ‫ָ‬ ‫אשוֹ ן ׁ ֶש ִּמזְ דַּ ֵּמן ְל ָפנֶ יך‪ַּ ,‬גם ִאם ֵאין זֶ ה ַה ָּמקוֹ ם ַה ָּנכוֹ ן‪ְ ,‬ו ָה ֵבא ֶאת ַה ָּמנוֹ ַח‬ ‫ִס ְב ֵלנוּ ‪ְ ּ .‬פ ַתח נָ א ֶק ֶבר ַ ּב ָּמקוֹ ם ָה ִר ׁ‬ ‫ילה! יְ הו ִּדי ׁ ֶש ָר ַכ ׁש לוֹ ַק ְר ַקע ֵמ ַח ָ ּייו‪,‬‬ ‫יהם‪ַ " :‬חס ְו ָח ִל ָ‬ ‫אויל לֹא ָא ָבה ִל ׁ ְשמ ַֹ" ֶאת־דִּ ְב ֵר ֶ‬ ‫ִל ְקב ּו ָרה"‪ .‬או ָּלם ַר ִ ּבי זָ ִ‬ ‫שוֹ ת ִע ּמוֹ ֶח ֶסד ֶו ֱא ֶמת ָּכ ָראוּי לוֹ ‪ְ ,‬ולֹא ִל ְמעֹל ְ ּב ַב ָּק ׁ ָשתוֹ "‪ִ .‬ק ְ ּבל ּו ְ ּבנֵ י ַה ֲחבוּ ָרה‬ ‫יֵ ׁש ְל ָק ְברוֹ ׁ ָשם ְו ַל ֲ" ׂ‬ ‫שי ׁ ֶש ַ ּבדָּ ָבר‪ִ ,‬ה ְב ִליגוּ ְו ׁ ָש ְתק ּו‪ְ ,‬ו ִק ְ ּבלוּ ֶאת־ ַהדִּ ין ְ ּב ַא ֲה ָבה‪.‬‬ ‫קִ)‬ ‫ֶאת־דְּ ָב ָריו‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן יָ ְדעוּ ׁ ֶש ָה ֱא ֶמת ִע ּמוֹ ‪ְ ,‬ו ַ"ל־ ַאף ַה ּ ֹ‬ ‫אויל‪ֵ ,‬מ ַה ֶח ֶבל ׁ ֶש ָּק ׁ ַשר אוֹ תוֹ ֶאל ֶּג ֶדר ָה ֲא ָבנִ ים‬ ‫ְו ִה ֵּנה ְל ֶפ ַתע ּ ִפ ְתאוֹ ם‪ ,‬נִ ַּתק ֲחמוֹ רוֹ ַה ֶּנ ֱא ָמן ׁ ֶשל ַר ִ ּבי זָ ִ‬ ‫אויל‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ְּל ִצדּ וֹ ‪ְ ,‬והוּא ֵה ֵחל ִל ְדהֹר ְל ֶפ ַתע ְללֹא ִס ָ ּבה ַה ִּנ ְר ֵאית ָל ַ"יִ ן ְ ּבתוֹ ְך ַה ֲח ׁ ֵש ָכה ָה ֲ" ‪+‬ב ָּתה‪ .‬נִ ְב ַהל ַר ִ ּבי זָ ִ‬ ‫ְו ֵה ֵחל ִל ְרדּ ֹף ַא ַחר ֲחמוֹ רוֹ ַה ָ ּי ִחיד‪ְ ,‬ל ַבל ֵי ָ" ֵלם ֵמ ֵ"ינָ יו ּו ְל ַבל ִי ָּק ַלע ְלתוֹ ְך ַה ְּכ ָפר ָה ַ" ְר ִבי ַה ָּס ְ‬ ‫מוּך‪ָ ׁ ,‬שם ַי ֲ" ׂ‬ ‫שוּ‬ ‫ל־ס ָ ּבה‪ָּ ,‬כ ְך ָח ַדל‬ ‫אלים ׁ ְש ָפ ִטים‪ּ .‬ו ְר ֵאה זֶ ה ּ ֶפ ֶלא‪ַ :‬ה ֲחמוֹ ר‪ְּ ,‬כ ׁ ֵשם ׁ ֶש ֵה ֵחל ּ ִפ ְתאוֹ ם ָלר ּוץ ְללֹא ָּכ ִ‬ ‫בּ וֹ ַה ִ ּי ׁ ְש ְמ ֵ" ִ‬ ‫י"‬ ‫אויל ִה ִּג ַ‬ ‫ְל ֶפ ַתע ֶאת ְמר ּו ָצתוֹ ְונֶ ֱ" ַמד ִ ּב ְמקוֹ מוֹ ‪ְּ ,‬כ ִא ּל ּו ָיד נֶ ֱ" ֶל ֶמת ִמ ְס ְמ ָרה אוֹ תוֹ ִל ְמקוֹ מוֹ ‪ַ .‬ר ִ ּבי זָ ִ‬ ‫ל־ה ֲחמוֹ ר ְו ֵה ִעיף ַמ ָ ּבט ָק ָצר ַ"ל‬ ‫ימה‪ּ+ ,‬כ ּלוֹ ָרטֹב ִמ ֶּג ׁ ֶשם וּ ִמ ֵ ּז ָ"ה‪ְ ,‬ו ַכ ֲא ׁ ֶשר ִה ְת ָק ֵרב ֶא ַ‬ ‫ל־ה ֲחמוֹ ר ְטרוּ ף־נְ ׁ ִש ָ‬ ‫ֶא ַ‬ ‫ישת ֶח ְל ָקתוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי‬ ‫ם־ר ַ"ם‪ְּ .‬כ ָב ָרק ָמ ִהיר ִה ְבזִ יק ְ ּבמוֹ חוֹ דְּ ַבר ְר ִכ ׁ ַ‬ ‫ַה ַּמצֵּ בוֹ ת ׁ ֶש ִּמ ָּס ִביב‪ַ "ָ ,‬צר ִ ּב ְמקוֹ מוֹ ַּכ ֲהלוּ ַ‬ ‫יְ ׁ ַש ְעיָ ה‪ ,‬ו ְּב ַבת־ ַא ַחת נִ זְ ַּכר ִּכי ַה ָּמקוֹ ם בּ וֹ נֶ ֱ" ַמד ַה ֲחמוֹ ר ַה ֶּנ ֱא ָמן‪ָ ׁ ,‬שם ִהיא ֶח ְל ַקת ָה ֲא ָד ָמה ׁ ֶש ַר ִ ּבי ְי ׁ ַש ְעיָ ה‬ ‫ן־ה ּ ׁ ָש ַמיִ ם ִּכ ְּונ ּו ֵאפוֹ א ֶאת־דַּ ְר ּכוֹ ׁ ֶשל ַה ֲחמוֹ ר‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ָה ִביא ֶאת ַה ָּמנוֹ ַח‬ ‫ַה ָּמנוֹ ַח ָר ַכ ׁש לוֹ ְ ּבעוֹ דוֹ ַ ּב ַח ִ ּיים‪ִ .‬מ ַ‬ ‫ֶא ִ‬ ‫ירוּש ַל ִים‪ָ ,‬ה ְמ ָתה ָה ִעיר ‪ּ+‬כ ָּל ּה‪ַ ,‬ויְ ִהי ְל ֶפ ֶלא‪.‬‬ ‫ל־ק ְברוֹ ֲא ׁ ֶשר ָּכ ָרה לוֹ ֵמ ַח ָ ּייו‪ ,‬וּ ְכ ׁ ֶשנּ וֹ ַדע ַהדָּ ָבר ְל ָמ ֳח ָרת ִ ּב ׁ ָ‬


‫ְו ׁ ָש ַכ ְב ִּתי ִעם־ ֲאב ַֹתי ּו ְק ַב ְר ַּתנִ י ִ ּב ְק ‪,‬ב ָר ָתם‬ ‫ַא ַחת ֶה ָ" ִרים ָה ַ" ִּתיקוֹ ת ְ ּבגוֹ ַלת ַא ׁ ְש ְּכנַ ז‪ִ ,‬היא ָה ִעיר ַמ ֶּגנְ ָצא‪ֲ ,‬א ׁ ֶשר יַ ַחד ִעם ׁ ְש ֵּתי ֶה ָ" ִרים ווֹ ְר ַמ ְיזָ א‬ ‫אשי ַה ֵּתבוֹ ת " ְק ִה ּלוֹ ת‬ ‫ּו ׁ ְש ּ ַפ ְי ָרא‪ ,‬נֶ ְח ׁ ְשבוּ ִּכ ׁ ְשלֹש) ַה ְּק ִה ּלוֹ ת ַה ְּגדוֹ לוֹ ת ְו ַהוָּ ִתיקוֹ ת ִ ּבנְ ַהר ָה ֵריְ ן‪ְ ,‬ונוֹ ְדע ּו ְ ּב ָר ׁ ֵ‬ ‫אתיִ ם‬ ‫ׁש ּו"ם"‪ּ ְ .‬ב ֵבית־ ַה ְּק ָברוֹ ת ַה ָּקד ּום ׁ ֶש ְ ּב ַמ ֶּגנְ ָצא‪ְ "ָ ,‬מ ָדה ַמצֵּ ָבה ַ" ִּתי ָקה‪ֶ ׁ ,‬ש ָה ְי ָתה ַק ֶ ּי ֶמת ַ"ד ִל ְפנֵ י ְּכ ָמ ַ‬ ‫יה‪ִ .‬מיהוּ ַרב ַ" ְמ ָרם‬ ‫ׁ ָשנָ ה‪"ַ .‬ל ַה ַּמצֵּ ָבה נֶ ְח ַרת ׁ ְשמוֹ ׁ ֶשל ַרב ַ" ְמ ָרם ָּגאוֹ ן‪ְ ,‬ו ִס ּפ ּור נִ ְפ ָלא ִמ ְס ַּת ֵּתר ֵמ ֲאחוֹ ֶר ָ‬ ‫ֹאש‬ ‫זֶ ה? ַהדָּ ָבר נוֹ ַתר ְ ּבגֶ ֶדר ַּת ֲ"ל ּו ָמה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן יוֹ ְד ִעים ָאנ ּו ַ"ל ַרב ַ" ְמ ָרם ָּגאוֹ ן ַ ּבר ַרב ׁ ֶש ׁ ְשנָ א‪ֶ ׁ ,‬ש ִה ְת ַמ ָּנה ְּכר ׁ‬ ‫יבת סו ָּרא ׁ ֶש ְ ּב ָב ֶבל ַ"ל־ ְמקוֹ מוֹ ׁ ֶשל ַרב נַ ְטרוֹ נַ אי ָּגאוֹ ן‪ְ ,‬ו ִה ְת ּ ַפ ְר ֵסם ִ ּבזְ כוּת ִסדּ ּורוֹ " ֵס ֶדר ַרב ַ" ְמ ָרם ָּגאוֹ ן"‪,‬‬ ‫יְ ׁ ִש ַ‬ ‫ׁ ֶשהוּא ַא ַחד ַה ִּסדּ ּו ִרים ַה ְּקדוּ ִמים ְ ּביוֹ ֵתר‪ְ ,‬ו ַ"ל־ ּ ִפיו נִ ְק ַ ּבע ֵס ֶדר ַה ְּת ִפ ָּלה ׁ ֶשל גּ וֹ ַלת ַא ׁ ְש ְּכנַ ז‪ .‬א ּו ָלם ֵמעוֹ ָלם‬ ‫לֹא נוֹ ַדע ִּכי ַרב ַ" ְמ ָרם ָי ָצא ִמ ָ ּב ֶבל‪ְ ,‬ו ִה ְפ ִליג ֶאל ֶא ֶרץ ַא ׁ ְש ְּכנַ ז ָה ְרחוֹ ָקה‪ָ ׁ ,‬שם נִ ְק ַ ּבר ְל ַא ַחר ּ ְפ ִט ָירתוֹ ִ ּב ׁ ְשנַ ת‬ ‫ד' ֲא ָל ִפים תרל"ה‪ .‬א ּו ָלם ְמ ַ"נְ יֵ ן ׁ ֶש ָּכ ְך ֵמ ִעיד ַה ֲח ַת"ם סוֹ ֵפר ְוכוֹ ֵתב ִ ּב ְת ׁשו ָּבה ִה ְל ָכ ִתית ַ"ל ִמנְ ֲהגֵ י ַא ׁ ְש ְּכנַ ז ‪:‬‬ ‫" ְורֹב ִמנְ ָהגָ ם ַ"ל־ ּ ִפי ַרב ַ" ְמ ָרם ָּגאוֹ ן‪ֲ ,‬א ׁ ֶשר ָ" ַמ ְד ִּתי ַ"ל־ ִק ְברוֹ ְ ּב ַמ ֶּגנְ ָצא"‪ְ ,‬ו ֵכן ּכוֹ ֵתב‪ַ " :‬ה ָּגאוֹ ן ַר ִ ּבי ַ" ְמ ָרם‬ ‫יתי ִק ְברוֹ ‪ְ ,‬ו ֵכן ַר ִ ּבי ַא ְמנוֹ ן ַ ּב ַ"ל ' ּונְ ַת ֶּנה ּת ֶֹקף'‪ּ ֵ ,‬ביתוֹ ֲ" ַדיִ ן‬ ‫ְמ ַסדֵּ ר ְּת ִפ ּלוֹ ת ִי ְׂש ָר ֵאל‪ְ ,‬מקוֹ מוֹ ְ ּב ַמ ֶּגנְ ָצא ְו ָר ִא ִ‬ ‫אתיִ ם ׁ ָשנָ ה‬ ‫ׁ ָשם"‪ֲ .‬א ֵח ִרים טוֹ ֲ"נִ ים‪ֶ ׁ ,‬ש ַה ָּקב ּור ְ ּב ַמ ֶּגנְ ָצא ֵאינוֹ ַרב ַ" ְמ ָרם ַה ַ ּב ְב ִלי‪ֶ ,‬א ָּלא ָּגאוֹ ן ַא ֵחר ׁ ֶש ַחי ְּכ ָמ ַ‬ ‫ְמ ‪+‬א ָחר יוֹ ֵתר‪ְ ,‬ו ָהיָ ה ַּת ְל ִמידוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי ׁ ְשמו ֵּאל ַה ּכ ֵֹהן ֶ ּבן־ ִּגילוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי יִ ְצ ָחק ַ ּבר־יְ הוּ ָדה ַרבּ וֹ ׁ ֶשל ַר ּ ׁ ִש"י‪,‬‬ ‫ְו ִע ּמוֹ ֵא ַרע ַה ַּמ ֲ" ֶׂשה ַה ּ ִפ ְל ִאי ַה ָ ּבא‪ ,‬אוֹ תוֹ ְמ ַס ּ ֵפר ַ ּב ַ"ל " ׁ ַש ְל ׁ ֶש ֶלת ַה ַּק ָ ּב ָלה" ְו ֶה ְע ִּתיקוֹ ִמ" ‪ּ+‬קנְ ְט ֵרס ָי ׁ ָשן"‪.‬‬ ‫אשית יָ ָמיו‪ִ ,‬ה ְתגּ וֹ ֵרר ַרב ַ" ְמ ָרם ְ ּב ַמ ֶּגנְ ָצא‪ּ ,‬ו ְל ַא ַחר ׁ ָשנִ ים ָ" ַבר ְלקוֹ לוֹ נְ יָ א‪ֶ ׁ ,‬ש ִהיא ַה ְּגדוֹ ָלה ֵ ּבין ֶה ָ" ִרים‬ ‫ְ ּב ֵר ׁ ִ‬ ‫יבים‪ְ ,‬ו ֶה ֱא ִר ְ‬ ‫יך ׁ ָשם‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ִלגְ דוֹ ת נְ ַהר ָה ֵריְ ן ׁ ֶש ְ ּבגֶ ְר ַמנְ יָ ה‪ּ ְ .‬ב ִעיר זוֹ ִה ְר ִ ּביץ ַרב ַ" ְמ ָרם ּתוֹ ָרה ְל ַת ְל ִמ ִידים ַמ ְק ׁ ִש ִ‬ ‫וּבא‪,‬‬ ‫יבה‪ַ .‬ויְ ִהי ַּכ ֲא ׁ ֶשר זָ ַקן ַרב ַ" ְמ ָרם ְמאֹד‪ְ ,‬ו ָי ַדע ִּכי יוֹ מוֹ ָה ַא ֲחרוֹ ן ָק ֵרב ָ‬ ‫יָ ִמים‪"ַ ,‬ד ׁ ֶש ִה ְפ ִליג ְ ּבזִ ְקנָ ה ְו ֵׂש ָ‬ ‫ש ּו נָ א ִע ָּמ ִדי ֶח ֶסד ֶו ֱא ֶמת ְו ַאל ִּת ְק ְ ּבר ּונִ י‬ ‫ת־ת ְל ִמ ָידיו ְו ִה ְפ ִציר ָ ּב ֶהם‪ָ " :‬א ָּנא ִמ ֶּכם‪ַּ ,‬ת ְל ִמ ִידים יְ ָק ִרים‪ׂ "ֲ .‬‬ ‫ִּכ ֵּנס ֶא ַּ‬ ‫יאנִ י‬ ‫ָּכאן ְ ּבקוֹ לוֹ נְ ָיה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ֶ ּבן־ ַמ ֶּגנְ ָצא ֲאנִ י ְו ׁ ָשם ִק ְב ֵרי ֲאבוֹ ַתי‪ְ .‬ו ַ"ל־ ֵּכן ְמ ַב ֵּק ׁש ֲאנִ י ִמ ֶּכם‪ְ ,‬ל ִה ׁ ְש ַּתדֵּ ל ְל ָה ִב ֵ‬ ‫ִל ְמנו ָּח ִתי ְ ּב ִק ְב ֵרי ֲאבוֹ ַתי וּ ְק ָבר ּונִ י ִ ּב ְקב ּו ָר ָתם"‪ְּ .‬כ ׁ ֶש ּ ׁ ָש ְמע ּו ַה ַּת ְל ִמ ִידים ֶאת־ ַ ּב ָּק ׁ ָשתוֹ ‪ ,‬נִ ְב ֲהל ּו ‪ּ+‬כ ָּלם ְלנַ ְפ ׁ ָשם‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ֵּכן ַה ָ ּי ִמים ָהי ּו יְ ֵמי ְר ִדיפוֹ ת ִליה ּו ֵדי ַא ׁ ְש ְּכנַ ז‪ְ ,‬ו ַס ָּכנָ ה ְּגדוֹ ָלה נִ ׁ ְש ֶק ֶפת ְל ִמי ׁ ֶש ָ ּי ִהין ְ ּבנַ ְפ ׁשוֹ ְל ַה ֲ" ִביר נִ ְפ ָטר‬ ‫יהם‪:‬‬ ‫יהם‪ָ .‬ר ָאה ַרב ַ" ְמ ָרם ֶאת־ ְמבוּ ָכ ָתם‪ְ ,‬וגָ זַ ר ֲ" ֵל ֶ‬ ‫יְ ה ּו ִדי ִמ ָּמקוֹ ם ְל ָמקוֹ ם‪ְ ,‬ו ָל ֵכן לֹא ָמ ְצא ּו ַמ ֲ"נֶ ה ְל ִפ ֶ‬ ‫" ְמ ַב ֵּק ׁש ֲאנִ י ִמ ֶּכם‪ֶ ׁ ,‬ש ְּל ַא ַחר ְמלֹאות יָ ַמי ּו ׁ ְשנוֹ ַתי‪ָ ,‬הנִ יח ּו אוֹ ִתי ְ ּבתוֹ ְך ֲארוֹ ן־ ֵ"ץ ְל ַא ַחר ׁ ֶש ְּת ַט ֲהר ּונִ י ַּכדִּ ין‬ ‫יכי ּ ִפ ׁ ְש ָּתן‪ְ ,‬ו ֶאת־ ָה ָארוֹ ן ָהנִ יח ּו ְ ּבתוֹ ְך ְס ִפינָ ה ְק ַט ָּנ�� ְ ּב ִלי ַמ ָּלח ו ַּמנְ ִהיג‪ֶ .‬את־ ַה ִּס ָירה‬ ‫ְו ַת ִּניח ּו ָ" ַלי ַּת ְכ ִר ֵ‬ ‫יכם"‪ .‬לֹא ָא ְרכ ּו ַה ָ ּי ִמים‪,‬‬ ‫הוֹ ִריד ּו ֱא ֵלי נָ ָהר‪ְ ,‬ו ִהיא ְּכ ָבר ֵּת ֵל ְך ֵמ ַ" ְצ ָמ ּה ִל ְמקוֹ ָמ ּה‪ְ ,‬ו ַא ֶּתם ַּת ְחזְ ר ּו ְ ּב ׁ ָשלוֹ ם ְל ָב ֵּת ֶ‬ ‫ְו ַרב ַ" ְמ ָרם ֵה ׁ ִשיב ֶאת־נִ ׁ ְש ָמתוֹ ַה ְּטהוֹ ָרה ְלבוֹ ְר ָא ּה‪ַ .‬ה ַּת ְל ִמ ִידים ָה ֲא ֵב ִלים ָ" ְמד ּו נְ בוֹ ִכים‪ ,‬או ָּלם ָחזְ ָקה‬ ‫יהם ְ ּב ֵד ָ"ה ְצל ּו ָלה‪ְ ,‬ו ֵהם ִק ְ ּימוּ ָה ִּכ ְכ ָת ָב ּה ְו ִכ ְל ׁשוֹ נָ ּה‪.‬‬ ‫יהם ְּגזֵ ָרתוֹ ׁ ֶשל ַר ָ ּבם ַה ַּנ ֲ" ָרץ‪ ,‬אוֹ ָת ּה ֵה ִטיל ֲ" ֵל ֶ‬ ‫ֲ" ֵל ֶ‬ ‫יה‬ ‫ְ ּב ַא ַחד ַה ָ ּי ִמים‪ִ ,‬ה ְת ּ ַפ ְּלא ּו דַּ ָ ּיגֵ י ָה ִעיר ַמ ֶּגנְ ָצא ִל ְראוֹ ת ְס ִפינָ ה ְק ַט ָּנה ַה ּ ׁ ָש ָטה ֵמ ַ" ְצ ָמ ּה ַ ּב ָּנ ָהר‪ְ ,‬ו ָ" ֶל ָ‬ ‫ֲארוֹ ן־ ֵ"ץ ָאר ְֹך‪ .‬נִ ּס ּו ַה ָּלל ּו ְל ִה ְת ָק ֵרב ֶאל־ ַה ְּס ִפינָ ה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ְ ּבטו ִּחים ָהי ּו ִּכי ָה ָארוֹ ן ֵמ ִכיל אוֹ ָצרוֹ ת ׁ ֶשל־ ָממוֹ ן‪,‬‬ ‫יה‪ָ ,‬ה ְל ָכה ַה ְּס ִפינָ ה ְו ִה ְת ַר ֲח ָקה ֵמ ֶהם ְ ּבא ַֹרח ּ ֶפ ֶלא‪ַ .‬ה ּ ׁ ְשמו ָּ"ה ִה ְת ּ ַפ ּ ׁ ְש ָטה‬ ‫או ָּלם ַּכ ֲא ׁ ֶשר נִ ּס ּו ְל ִה ְת ָק ֵרב ֵא ֶל ָ‬ ‫י" ַהדָּ ָבר ְל ָאזְ נָ יו ׁ ֶשל ַה ּמוֹ ׁ ֵשל ַה ָּנ ְכ ִרי‪ִ ,‬מ ֵהר ָל ֵצאת ַי ַחד ִעם ָׂש ָריו ְו ַח ָ ּי ָליו‪ֵ .‬הם‬ ‫יש ַמ ֵהר ָ ּב ִעיר‪ְ ,‬ו ַכ ֲא ׁ ֶשר ִה ִּג ַ‬ ‫ִח ׁ‬ ‫יהם‪ַ .‬ה ְּס ִפינָ ה ְּכ ִא ּל ּו ׁ ִש ְּט ָתה ָ ּב ֶהם ְו ָ" ְׂש ָתה אוֹ ָתם‬ ‫פס ֶאת־ ַה ְּס ִפינָ ה‪ַ ,‬א ְך ַל ּ ׁ ָש ְוא ָהי ּו ָּכל־ ַמ ֲא ַמצֵּ ֶ‬ ‫נִ ּס ּו ִל ְת ּ ֹ‬ ‫יהם ּ ַפ ַ"ם ַא ַחר ּ ַפ ַ"ם‪ּ ֵ .‬בין ָהעוֹ ְמ ִדים ַ"ל ְׂש ַפת ַה ָּנ ָהר‪ָ ,‬הי ּו ַּגם ַּכ ָּמה‬ ‫ְל ַל ַ"ג ָו ֶק ֶלס‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ִהיא ִמ ְת ַח ֶּמ ֶקת ִמ ֵיד ֶ‬ ‫פס‬ ‫ִמיהוּ ֵדי ָה ִעיר ַמ ֶּגנְ ָצא‪ְ ,‬ו ִל ְפ ִל ַ‬ ‫יאת ‪ּ+‬כ ָּלם ָה ָיה נִ ָּכר ְ ּבא ֶֹפן ָ ּברוּר‪ִּ ,‬כי ַּכ ֲא ׁ ֶשר ַה ְ ּיה ּו ִדים ְמנַ ִּסים ִל ְת ּ ֹ‬ ‫יהם‪ְ ,‬ו ַכ ֲא ׁ ֶשר ָה ֲא ֵח ִרים ְמנַ ִּסים ִל ְל ּכֹד אוֹ ָת ּה‪ִ ,‬היא הוֹ ֶל ֶכת ּו ִמ ְת ַר ֶח ֶקת‬ ‫ֶאת־ ַה ְּס ִפינָ ה‪ִ ,‬היא ִמ ְת ָק ֶר ֶבת ֲא ֵל ֶ‬ ‫ֵמ ֶהם‪ּ ַ .‬ב ְּת ִח ָּלה‪ֵ ,‬ס ַרב ַה ּמוֹ ׁ ֵשל ַהגּ וֹ י ְל ַה ֲא ִמין ְל ָכ ְך‪ ,‬א ּו ָלם ְל ַא ַחר ַּכ ָּמה נִ ְסיוֹ נוֹ ת חוֹ זְ ִרים‪ ,‬נֶ ֱא ַלץ ַאף הוּ א‬ ‫ְלהוֹ דוֹ ת‪ִּ ,‬כי דָּ ָבר ּ ִפ ְל ִאי ִמ ְת ַר ֵח ׁש ְלנֶ גֶ ד ֵ"ינָ יו‪ ,‬ו ְּב ַ"ל־ ָּכ ְרחוֹ נֶ ֱא ַלץ ְל ַב ֵּק ׁש ֵמ ַה ְ ּיהו ִּדים ָלדוּג ֶאת־ ַה ִּס ָירה‬ ‫ו ְּל ַה ֲ"לוֹ ָת ּה ֶאל־ ַה ַ ּי ָ ּב ׁ ָשה‪ּ ִ .‬בנְ ׁ ִש ָ‬ ‫ימה ֲ"צ ּו ָרה ִה ְמ ִּתינ ּו ‪ּ+‬כ ָּלם ִל ְראוֹ ת ַמה ִּנ ְמ ָצא ַ ּב ֲארוֹ ן־ ָה ֵ"ץ‪ְ ,‬ו ִה ֵּנה נִ ְמ ְצ ָאה בּ וֹ‬ ‫אתי‬ ‫יתי ִ ּב ְק ִה ַּלת־ק ֶֹד ׁש ַמ ֶּגנְ ָצא‪ִ .‬ה ֵּנה ָ ּב ִ‬ ‫גּ ו ַּפת ָמנוֹ ַח יְ הו ִּדי‪ ,‬ו ְּליָ דוֹ ִמ ְכ ָּתב ְ ּבזֶ ה ַה ָּל ׁשוֹ ן‪ַ " :‬א ַחי ְו ֵר ַ"י ַ ּב ֲ" ֵלי ְב ִר ִ‬ ‫יכם‪ִּ ,‬כי נִ ְפ ַט ְר ִּתי ְלעוֹ ָל ִמי ִ ּב ְק ִה ַּלת־ק ֶֹד ׁש קוֹ לוֹ נְ ָיא‪ּ ,‬ו ְמ ַב ֵּק ׁש ֲאנִ י ִמ ֶּכם ִּכי ִּת ְק ְ ּבר ּונִ י ְ ּב ִק ְב ֵרי ֲאבוֹ ַתי‪,‬‬ ‫ֲא ֵל ֶ‬ ‫ו ְּל ‪+‬כ ָּלם ַח ִ ּיים ֲא ‪+‬ר ִּכים‪ .‬נְ ‪+‬אם‪ְ "ַ ,‬מ ָרם"‪ְ .‬ל ִמ ְק ָרא ַה ִּמ ְכ ָּתב‪ָ ּ ,‬פ ְרצ ּו יְ הוּ ֵדי ַמ ֶּגנְ ָצא ִ ּב ְב ִכי־ ַמר‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ׁ ְשמוֹ ׁ ֶשל ַרב‬ ‫כל‪ְ ,‬ו ֵהם ִה ְת ַא ְ ּבל ּו ָמ ָרה ַ"ל־ ּ ְפ ִט ָירתוֹ ‪ .‬או ָּלם ַּכ ֲא ׁ ֶשר נִ ּס ּו ִל ּטֹל ֶאת־ ָה ָארוֹ ן‬ ‫ַ" ְמ ָרם ָּגאוֹ ן נִ ּ ָ ׂ‬ ‫שא ִל ְת ִה ָּלה ְ ּב ִפי־ ֹ‬ ‫יש ָקדוֹ ׁש הוּ א ַה ִּנ ְפ ָטר"‪,‬‬ ‫ו ְּל ָה ִביאוֹ ִל ְקבו ָּרה‪ִ ,‬ה ְתנַ ּ ְפל ּו ֲ" ֵל ֶ‬ ‫יהם ְ ּבנֵ י ָה ִעיר ְו ִה ְב ִריחוּ אוֹ ָתם ֵמ ַה ָּמקוֹ ם‪ִ " .‬א ׁ‬ ‫ָא ְמר ּו ַהגּ וֹ יִ ים‪ְ " ,‬ו ָ" ֵלינוּ ְל ָק ְברוֹ ְ ּב ֵבית־ ַה ְּק ָברוֹ ת ׁ ֶש ָּלנ ּו‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ָ ּיגֵ ן ָ" ֵלינ ּו ְו ִי ׁ ְש ְמ ֵרנוּ ִמ ָּכל־ ָצ ָרה"‪ .‬או ָּלם ָה ָארוֹ ן‬ ‫ֵמ ֵאן ָלזוּז ִמ ְּמקוֹ מוֹ ְּכ ׁ ֶש ִּניס ּו ְל ָה ִרימוֹ ‪ ,‬ו ְּב ֵלית־ ְ ּב ֵר ָרה ֵה ִקימ ּו ַהגּ וֹ יִ ים ֵמ ָ" ָליו ֵ ּבית ִּת ְפ ָלה ָּגבוֹ ַּה וּ ְמפ ָֹאר‪.‬‬ ‫י"‬ ‫ֶא ְב ָלם ׁ ֶשל ְ ּבנֵ י ַמ ֶּגנְ ָצא ָהיָ ה ָּכפ ּול וּ ְמ ‪+‬כ ּ ָפל‪ְ ,‬ו ַצ ֲ" ָרם ָה ָיה ַרב ַ"ל ׁ ֶש ַרב ַ" ְמ ָרם לֹא זָ ָכה ֵ ּבינְ ַתיִ ם ְל ַה ִּג ַ‬ ‫ִל ְקב ּו ָרה ְּכ ַדת־ ִי ְׂש ָר ֵאל‪ָּ .‬כל ַה ִה ׁ ְש ַּתדְּ ‪+‬ל ּיוֹ ת ִל ְפדּ וֹ ת ֶאת־ ֲארוֹ נוֹ ִמי ֵדי ַה ָּנ ְכ ִר ִ ּיים ָ"ל ּו ַ ּב ּתֹה ּו‪ְ ,‬ו ַה ָּלל ּו דָּ ח ּו ַּגם ֶאת‬ ‫ָּכל ַה ַהצָּ עוֹ ת ַה ַּכ ְס ּ ִפ ּיוֹ ת ַה ְּגדוֹ לוֹ ת ׁ ֶש ‪+‬הצְּ ע ּו ָל ֶהם‪ּ ְ .‬ב ֶמ ׁ ֶש ְך יָ ִמים ַר ִ ּבים לֹא ָי ְדע ּו ְ ּבנֵ י ַמ ֶּגנְ ָצא ָמנוֹ ַח‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ִמדֵּ י‬ ‫יהם ִל ְקבּ ֹר אוֹ תוֹ ִ ּב ְקב ּו ַרת‬ ‫וּבי ָה ִעיר ְו ָרא ּו ַ ּב ֲחלוֹ ָמם ֶאת ַרב ַ" ְמ ָרם‪ַ ,‬ה ִּמ ְת ַח ֵּנן ִ ּב ְפנֵ ֶ‬ ‫ַליְ ָלה ָח ְלמ ּו ַר ִ ּבים ֵמ ֲח ׁש ֵ‬ ‫ֲאבוֹ ָתיו ו ְּלהוֹ ִציאוֹ ִמ ֵידי ַה ָּנ ְכ ִרים‪ְ .‬ל ַב ּסוֹ ף‪ִ ,‬ה ְת ַח ְּכמ ּו ַּכ ָּמה ִמצְּ ִע ֵירי ְק ִה ַּלת ַמ ֶּגנְ ָצא‪ ,‬נָ ְטל ּו גּ וּ ָפה ַא ַחת ׁ ֶשל‬ ‫וּב ֲח ׁ ַשאי ֶה ֱח ִליפ ּו ֶאת־ ַהגּ וּפוֹ ת‪.‬‬ ‫יכים ְל ָבנִ ים‪ַ ,‬‬ ‫יש ּו ָה ַּת ְכ ִר ִ‬ ‫נוֹ ְצ ִרי ׁ ֶש ָה ְי ָתה ְּתלו ָּיה ַ"ל־ ָה ֵ" ִצים ָ ּב ִעיר‪ִ ,‬ה ְל ִ ּב ׁ‬ ‫ְ ּב ַח ְס ֵדי ׁ ָש ַמ ִים לֹא נוֹ ַדע ַהדָּ ָבר‪ְ ,‬ו ׁשוֹ ְמ ֵרי ַה ָּמקוֹ ם לֹא ָח ׁש ּו ַ ּב ְּתכוּנָ ה ׁ ֶש ִּמ ָּס ִביב‪ְ ,‬ו ָכ ְך ִה ְצ ִליח ּו יְ הוּ ֵדי ָה ִעיר‬ ‫ִלגְ אֹל ֶאת־ ְּג ִו ָ ּיתוֹ ׁ ֶשל ַרב ַ" ְמ ָרם ֶו ֱה ִביא ּו ָה ִל ְמנו ַּחת עוֹ ָל ִמים ְ ּב ֵבית־ ַה ְּק ָברוֹ ת ׁ ֶש ְ ּב ַמ ֶּגנְ ָצא ְ ּב ִק ְב ֵרי ֲאבוֹ ָתיו‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ּ ְפנִ ינֵ י אוֹ ר ַה ַח ִ ּיים‬

‫ִמדִּ ְב ֵרי ָהאוֹ ר ַה ַח ִ ּיים ַה ָּקדוֹ ׁש ַ"ל ַה ּ ָפ ָר ׁ ָשה‬

‫ֹאמר ַ ל־זֶ ה ַהדֶּ ֶר ְך‪ֶ ׁ ,‬ש ַה ָּכתוּב ְמ ַד ֵ ּבר‬ ‫א ְס ִרי ַל ֶ ּג ֶפן ְוגוֹ ' ‪ -‬אוֹ י ַ‬ ‫ֹ‬ ‫ִ ּב ׁ ְש ֵּתי ַה ְ ּג ‪#‬א ּלוֹ ת ַה ְמ ‪#‬פ ְר ָסמוֹ ת‪ָ .‬ה ַא ַחת ִהיא ׁ ֶשל ִמ ְצ ַריִ ם‪,‬‬ ‫ְו ַה ּ ׁ ְשנִ ָ ּיה ִהיא ְ ּג ‪#‬א ָּלה ָה ֲ ִת ָידה ְ ּב ֶ זְ ַרת ַה ּ ׁ ֵשם‪ְּ ,‬כנֶ גֶ ד ְ ּג ‪#‬א ָּלה‬ ‫א ְס ִרי ַל ֶ ּג ֶפן‪ ַ ,‬ל־דֶּ ֶר ְך אוֹ ְמרוֹ ֶ ּג ֶפן‬ ‫ָה ִר ׁ‬ ‫אשוֹ נָ ה ָא ַמר ֹ‬ ‫יהם ְ ּב ִחינָ ה ַא ַחת‬ ‫ִמ ּ ִמ ְצ ַריִ ם ַּת ִּסי ַ ‪ֶ ׁ ,‬ש ָאז ָּכ ָפה ה' ִל ְפנֵ ֶ‬ ‫ַה ִ ּנ ְק ֵראת ַ יִ ר‪ְ ,‬ו ‪#‬ה ְכנַ ע ִל ְפנֵ י ַה ֶ ּג ֶפן‪ .‬ו ְּכנֶ גֶ ד ְ ּג ‪#‬א ָּלה ַה ּ ׁ ְשנִ ָ ּיה‬ ‫ְ ּב ֶ זְ ַרת ַה ּ ׁ ֵשם ׁ ֶש ִּת ְהיֶ ה ְ ּביָ ֵמינ ּו ָא ַמר ְו ַל ּשׂ ֵֹר ָקה‪ֵ ּ ,‬פרו ּׁש ְ ּב ֵ ת‬ ‫ֲא ׁ ֶשר יִ ׁ ְשרֹק ה' דִּ ְכ ִתיב ֶא ׁ ְש ְר ָקה ָל ֶהם ַו ֲא ַק ְ ּב ֵצם‪ָ ,‬אז ְ ּבנִ י‬ ‫ֲאתֹנוֹ ‪ָ ,‬א ַמר ְל ׁשוֹ ן ַר ִ ּבים‪ ,‬לוֹ ַמר ָּכל ְ ּב ִחינַ ת ָה ‪#‬א ּמוֹ ת‪ִּ ,‬כי‬ ‫יצ ַ‬ ‫ִ ּב ִ‬ ‫ֹאש ‪#‬א ּמוֹ ת‬ ‫יאת ִמ ְצ ַריִ ם לֹא ִה ְכנִ י ַ ה' ִל ְפנֵ ֶ‬ ‫יהם ֶא ָּלא ר ׁ‬ ‫ֹאש‬ ‫ׁ ֶש ֵהם ִמ ְצ ַריִ ם וּ ְכנַ ַ ן ׁ ֶש ֵהם ׁ ִש ְב ָ ה ַ ְמ ִמין‪ֶ ׁ ,‬ש ֵהם ָהיוּ ר ׁ‬ ‫ְו ִתגְ בּ ֶֹרת ְל ָכל־ ָה ‪#‬א ּמוֹ ת‪ֲ ,‬א ָבל ׁ ִש ְב ִעים ‪#‬א ּמוֹ ת ל ֹא ‪#‬ה ְכנְ עוּ‬ ‫יח‬ ‫ְול ֹא נִ ְּתנוּ ָל ֶהם‪ֲ ,‬א ָבל ֶל ָ ִתיד ָלבוֹ א ְ ּב ֶ זְ ַרת ַה ּ ׁ ֵשם ל ֹא יַ ִ ּנ ַ‬ ‫ֵמ ָה ‪#‬א ּמוֹ ת ‪#‬א ּ ָמה ְ ּגדוֹ ָלה אוֹ ְק ַט ָ ּנה ׁ ֶש ּל ֹא ִּת ָ ּנ ֵתן ָל ֶהם‪ְ ,‬וה ּוא‬ ‫תנוֹ ‪ֵ ּ ,‬פרו ּׁש ִמ ְּל ַבד ִעירֹה ֶא ָּלא ַ ּגם ְ ּבנֵ י ֲאתוֹ נוֹ ‪.‬‬ ‫אוֹ ְמרוֹ ְ ּבנִ י ֲא ֹ‬ ‫ְוא ּו ַלי נ ּו ַכל לוֹ ַמר עוֹ ד ַ ל־דֶּ ֶר ְך ַמה ּ ׁ ֶש ָא ְמרוּ ַ ּב ּז ַֹהר‪ִּ ,‬כי‬ ‫ְ ּב ִס ְט ָרא ָא ֳח ָרא ַה ְ ּנ ֵק ָבה ִהיא יוֹ ֵתר ֲחזָ ָקה ֵמ ַה ָּז ָכר‪ִּ ,‬כי ַה ָּז ָכר‬ ‫נוֹ ֵטל יוֹ ֶת ֶרת ׁ ֶש ָּל ּה ְונִ ְק ָרא יוֹ ֶת ֶרת ַה ָּכ ֵבד‪ְ ,‬ו ַכדָּ ָבר ַה ֶּזה‬ ‫ו ַּב ִח ָּזיוֹ ן ַה ֶּזה ֶה ְראוּ נִ י ַ ּב ֲחלוֹ ם ׁ ֶש ֶה ֱא ַב ְק ִּתי ַ ּב ֲחלוֹ ם ִעם‬ ‫ַה ָּז ָכר‪ַ ,‬ויְ ִהי נָ ֵקל ְ ּב ֵ ינַ י ְל ַה ְכנִ יעוֹ ְו ִה ּ ַפ ְל ִּתי אוֹ תוֹ ְ ּבכ ִֹחי‪,‬‬ ‫ְו ַל ְ ּנ ֵק ָבה נִ ְת ַא ּ ַמ ְצ ִּתי ְ ּב ָכל־ ּכ ִֹחי ַּכ ּ ָמה ּ ְפ ָ ִמים ְו ַא ַחר ַּכ ּ ָמה‬ ‫יכ ּה ַּכ ּ ָמה ַמ ֲ לוֹ ת ְל ַמ ּ ָטה ָל ָא ֶרץ‪ַ ,‬א ְך‬ ‫ְט ָרחוֹ ת יָ כ ְֹל ִּתי ְל ַה ׁ ְש ִל ָ‬ ‫ל ֹא ְּכ ַב ְע ָל ּה ַה ָּז ָכר‪ְ .‬ו ָלזֶ ה ָא ַמר ְּכנֶ גֶ ד ְ ּג ‪#‬א ָּלה ָה ֲ ִתי ָדה‬ ‫ְו ַל ּשׂ ֹ ֵר ָקה‪ ֵ ,‬ת ֲא ׁ ֶשר יִ ׁ ְשרֹק ה' ִו ַ‬ ‫יק ְ ּב ֵצם‪ּ ְ ,‬בנִ י ֲאתֹנוֹ אוֹ ָתם‬ ‫ׁ ֶש ָ ּב ִאים ִמ ּכ ַֹח ַה ְ ּנ ֵק ָבה‪ּ ַ ,‬גם אוֹ ָתם יֶ ֱאסֹר ה' ִל ְפנֵ י ְ ּבנֵ י‬ ‫מ ֶש‪1‬ה ָ ָליו‬ ‫יִ שְׂ ָר ֵאל ְוכוּ'‪ .‬יֵ ׁש ְל ָך ָל ַד ַ ת ִּכי ְ ּב ִחינַ ת נִ ׁ ְש ַמת ֹ‬ ‫ַה ּ ׁ ָשלוֹ ם‪ִ ,‬היא ְּכלוּ ָלה ִמי"ב ׁ ִש ְב ֵטי יִ שְׂ ָר ֵאל‪ִּ ,‬כי ָּכל ַה ּ ׁ ִש ּ ׁ ִשים‬ ‫מ ֶש‪1‬ה ה ּוא ְוכוּ'‪,‬‬ ‫ִרבּ וֹ א ָהיוּ ֲ נָ ֶפ ָ‬ ‫יה ַו ֲ נַ ף ׁ ִש ְבטוֹ ׁ ֶשל דָּ ִוד ְ ּב ֹ‬ ‫מ ֶש‪1‬ה‬ ‫ְו ֶל ָ ִתיד ָלבוֹ א ִּת ְת ַ ּג ֶּלה ָ ּבעוֹ ָלם ׁש ֶֹר ׁש ַה ּ ַמ ְלכוּ ת ׁ ֶש ְ ּב ֹ‬ ‫ׁ ֶשהוּא ַ ְצמוֹ ֶמ ֶל ְך ַה ּ ָמ ׁ ִש ַ‬ ‫יח ְוה ּוא ָד ִוד ְוה ּוא יִ נּ וֹ ן ְו ׁ ִשילֹה‪:‬‬

‫ִ ּד ְב ֵרי ַה ָ ּי ִמים‬ ‫יום כ' בטבת רמ"ד‪ ,‬נחשב לציון־דרך חשוב בהנחלת‬ ‫התורה שבעל־פה לדורות‪ ,‬לאחר שביום זה נדפסה‬ ‫מסכת ברכות של התלמוד הבבלי‪ ,‬לראשונה בעולם‪.‬‬ ‫ספרים יהודיים כבר החלו לעלות על הדפוס החל‬ ‫משנת רל"ד ואילך‪ ,‬אולם התלמוד לא נדפס עד שנת‬ ‫רמ"ד‪ ,‬שאז הוחל במפעל ההדפסה הגדולה‪ ,‬אלא‬ ‫שלא נדפסו אלא כ"ה מסכתות עד שנת ר"פ‪ .‬הסיבה‬ ‫לכך היתה התנגדות הנוצרים להדפסתו‪ ,‬והם אף‬ ‫עקרו את השם 'תלמוד' וקבעו תחתיו את השם‬ ‫גמרא‪ .‬ומן־השמים היה הדבר‪ ,‬ששנת ההדפסה‬ ‫הראשונה‪ ,‬שנת רמ"ד‪ ,‬היא בגימטריה שנת גמר"א‪,‬‬ ‫כפי שכתב המדפיס הראשון רבי יהושע שלמה ב"ר‬ ‫ישראל נתן איש שונצינו‪" :‬וסיימתיה פה עיר שונצין‪,‬‬ ‫היום עשרים לחודש טבת שנת גמר"א לפ"ק"‪ .‬בחלק‬ ‫מכתבי־היד הישנים של הגמרא‪ ,‬נוסף גם פירוש‬ ‫רש"י‪ ,‬אולם מאז שר' יהושע שונצינו קבע את צורת‬ ‫הדף של הגמרא‪ ,‬נקבע הדבר לדורות‪ .‬הוא שהחליט‬ ‫להוסיף את דברי התוספות של רבי אליעזר מטוך‬ ‫ולא תוספות שאנץ ורבנו פרץ‪ ,‬שכן היה מצאצאי‬ ‫רבי משה משפירא המוזכר בתוספות טוך‪ ,���וכן הוסיף‬ ‫פסקי תוספות‪ ,‬משניות עם פירוש הרמב"ם ומרדכי‬ ‫גדול‪ .‬בהקדמה שבסוף המסכת כתב המגיה‪ ,‬כי‬ ‫המדפיס בחר להדפיס את מסכת ברכות כדי‬ ‫שיתקיימו בו דברי חז"ל‪ ,‬שהמקיים מילי דברכות‬ ‫זוכה לברכת ה' היא תעשיר‪ ,‬ומכאן משמע שבמקור‬ ‫לא היתה מסכת ברכות הראשונה במסכתות‪ ,‬אלא‬ ‫מסכת שבת‪ ,‬וכך הדבר באמת בכתב־יד מינכן שהיא‬ ‫נמצאת לאחר סדר מועד‪ ,‬מפני שהיא היחידה בכל‬ ‫סדר זרעים שיש עליה גמרא‪ .‬סדר הדפים בדפוס זה‬ ‫שונה מהסדר שיש בידינו‪ ,‬ולמשל במסכת ברכות‬ ‫יש אצלו מאה דפים ואצלנו רק ס"ו‪ ,‬וסדר הדפים‬ ‫המקובל כיום מבוסס על דפוס ונציה ודפוס וילנא‪.‬‬


‫ש ְולוֹ ַמר‪ֵ " :‬מ ָא ׁ ֵשר ׁ ְש ֵמנָ ה ַל ְחמוֹ ְוהוּ א ִי ֵּתן ַמ ֲ" ַד ֵּנ ֶ‬ ‫ָרגִ יל ָהיָ ה ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל ִמ ּקוֹ זְ ִמיר ִל ְדרֹ )‬ ‫י־מ ֶל ְך" ‪ -‬זוֹ‬ ‫ִמדָּ תוֹ ַה ּטוֹ ָבה ׁ ֶשל ָא ׁ ֵשר‪ְ ׁ " .‬ש ֵמנָ ה ַל ְחמוֹ " ‪ַ -‬ה ֶּל ֶחם ַה ָ ּי ֵב ׁש נֶ ְח ׁ ָשב ׁ ָש ֵמן ְ ּב ֵ"ינָ יו‪ִּ ,‬כי הוּא ִמ ְס ַּת ּ ֵפק ַ ּב ּ‪+‬מ ָ"ט‪.‬‬ ‫או ָּלם " ְוה ּוא ִי ֵּתן" ‪ַּ -‬כ ֲא ׁ ֶשר ָצ ִר ְ‬ ‫יך ִל ֵּתן ִמ ּ ׁ ֶש ּלוֹ ַל ּז ּו ַלת‪ֲ ,‬אזַ י " ַמ ֲ" ַד ֵּני ֶמ ֶל ְך" ‪ -‬ה ּוא נוֹ ֵתן לוֹ ַמ ֲ" ַד ֵּני־ ֶמ ֶל ְך‪.‬‬ ‫ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל ַא ְב ַר ְמ ְס ִקי‪ָ ,‬ה ָיה יָ ד ּו ַ" ְ ּב ַד ְי ָקנוּתוֹ ַה ּ‪+‬מ ְפ ֶלגֶ ת‪ ,‬וּ ֵמעוֹ ָלם לֹא ָּג ַרם ְל ֵאי־ ִמי ְל ַה ְמ ִּתין לוֹ ‪ֵ ,‬מ ֵ" ֶבר‬ ‫ְל ׁ ָש ָ"ה ׁ ֶש ִּנ ְק ְ ּב ָ"ה‪ .‬א ּו ָלם ּ ַפ ַ"ם ַא ַחת‪ּ ִ ,‬ב ְתקוּ ַפת ְּכ ‪+‬ה ָּנתוֹ ְּכ ַר ָ ּבה ׁ ֶשל־לוֹ נְ דוֹ ן‪ִ ,‬הזְ ִמינוֹ ַא ַחד ַה ְּנגִ ִידים ְל ַסדֵּ ר‬ ‫י" ַרק ְל ַא ַחר ׁ ְש ָ" ַת ִים ְּת ִמימוֹ ת‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ‪ּ+‬כ ָּלם ְּכ ָבר ָח ְרד ּו ִל ׁ ְשלוֹ מוֹ ‪.‬‬ ‫ֶאת־ ַה ִּקדּ וּ ׁ ִשין ְ ּב ‪+‬ח ּ ַפת ְ ּבנוֹ ‪ְ ,‬והוּ א ִה ִּג ַ‬ ‫ְל ַא ַחר ִמ ֵּכן ִה ְת ָ ּב ֵרר ַה ַּמ ֲ" ֶׂשה ‪ּ+‬כ ּלוֹ ‪ְ ,‬ו ַה ּ ׁשוֹ ְמ ִעים נִ ְפ ֲ"מ ּו ִמ ִּלבּ וֹ ָה ַרחוּ ם ׁ ֶשל ַר ָ ּבם ו ַּמ ֲ" ֵׂשי ַה ֶח ֶסד ׁ ֶש ּלוֹ ‪.‬‬ ‫ְ ּב ָצ ֳה ֵרי אוֹ תוֹ יוֹ ם‪ ,‬נִ ְכנַ ס ֵא ָליו ֶא ָחד ִמ ְ ּבנֵ י ַה ְּק ִה ָּלה‪ְ ,‬ו ִס ּ ֵפר לוֹ ִּכי ִ ּב ּתוֹ עוֹ ֵמד ְל ִה ָּנ ֵׂשא ָה ֶ" ֶרב‪ֶ ,‬א ָּלא‬ ‫אתיִ ם ִלירוֹ ת ְׂש ֶט ְר ִלינְ ג‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ְח ׁ ַשב ְ ּבאוֹ ָתם ָי ִמים ִּכ ְסכוּם נִ ְכ ָ ּבד‪ְ ,‬ל ַה ׁ ְש ְל ַמת דְּ ֵמי ַה ְּנ ‪+‬דנְ ָיה‬ ‫ׁ ֶש ֲח ֵסרוֹ ת לוֹ ָמ ַ‬ ‫יח‪ַ .‬צד ֶה ָח ָתן ִה ְת ַ" ֵּק ׁש ְו ֵס ַרב ְל ִה ָּכנֵ ס ַל ‪+‬ח ּ ָפה‪ָּ ,‬כל עוֹ ד לֹא ְי ‪+‬סדַּ ר ָה ִענְ יָ ן ַה ַּכ ְס ּ ִפי‪ַ ,‬ו ֲא ִבי ַה ַּכ ָּלה ָה ָיה‬ ‫ׁ ֶש ִה ְב ִט ַ‬ ‫אוּש ְוח ֶֹסר אוֹ נִ ים‪"ַ " ,‬ד ׁ ֶש ָה ַרב יִ ְד ַאג ׁ ֶש ּיו ְּכל ּו ָל ֶל ֶכת‬ ‫פה"‪ָ ,‬א ַמר ָל ַרב ִמ ּתוֹ ְך ֵי ׁ‬ ‫ְ ּב ֵמ ַצר‪" .‬לֹא ָאזוּז ִמ ּ ֹ‬ ‫י" ֲ" ֵל ֶ‬ ‫ַל ‪+‬ח ּ ָפה"‪ִ .‬ה ְת ַי ּ ׁ ֵשב ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל ְו ִה ְת ַק ּ ׁ ֵשר ִעם ֵ ּבית ַה ְמ ‪+‬ח ָּתנִ ים ְונִ ָּסה ְל ַה ׁ ְש ּ ִפ ַ‬ ‫יהם‪ ,‬או ָּלם ַה ָּללוּ‬ ‫נוֹ ְתרוּ ְ ּב ֶ" ְמדָּ ָתם ְו ֵס ְרב ּו ְל ַו ֵּתר ֲא ִפ ּלוּ ַ"ל ִל ָירה ַא ַחת‪ִ .‬לבּ וֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל לֹא נָ ַתן לוֹ ְל ִה ְת ַ" ֵּלם‬ ‫יש ׁ ֶש ָ ּי ׁ ַשב ְל ָפנָ יו‪ֲ ,‬א ׁ ֶשר ִ ּב ְמקוֹ ם ִל ְׂשמ ַֹח ְ ּביוֹ ם ֲח ‪+‬ת ַּנת ִ ּב ּתוֹ ‪ ,‬ה ּוא יוֹ ׁ ֵשב ֶא ְצלוֹ ְּכ ֶא ָחד‬ ‫ִמצַּ ֲ"רוֹ ׁ ֶשל ָה ִא ׁ‬ ‫ׁ ֶש ָח ַרב ָ" ָליו עוֹ ָלמוֹ ‪ְ ,‬ו ֶה ְח ִליט ִל ְפעֹל ְל ַמ ֲ"נוֹ ְ ּב ָכל־דֶּ ֶר ְך‪ְ .‬ל ַא ַחר ַמ ֲח ׁ ָש ָבה ְק ָצ ָרה‪ִ ,‬ה ְת ַק ּ ׁ ֵשר ַ ּב ֶּט ֶּלפוֹ ן ֶאל‬ ‫י" ֵא ָליו‪ְ .‬ל ַא ַחר ִה ָּכנְ סוֹ ‪ֵ ,‬ה ֵחל‬ ‫י" לוֹ ִּכי ּתוֹ ְך ׁ ָש ָ"ה ַק ָּלה הוּא עוֹ ֵמד ְל ַה ִּג ַ‬ ‫ֶא ָחד ֵמ ֲ" ׁ ִש ֵירי ַה ְּק ִה ָּלה‪ְ ,‬והוֹ ִד ַ‬ ‫ּ‬ ‫ְל ִה ְת ַ"נְ יֵ ן ִ ּב ׁ ְשלוֹ מוֹ ו ִּב ׁ ְשלוֹ ם ְ ּבנֵ י ֵ ּביתוֹ ‪ ,‬וּ ְל ַא ַחר ִמ ֵּכן ִס ּ ֵפר לוֹ ַ"ל ָה ָא ָדם ׁ ֶשיוֹ ׁ ֵשב ְ ּב ֵביתוֹ ‪ְ ,‬ו ַ"ל ַה ְּסכ ּום‬ ‫ֶה ָח ֵסר ְּכ ֵדי ְל ַה ְכנִ יס ַ ּבת־ ִי ְׂש ָר ֵאל ַל ‪+‬ח ּ ָפה‪ַ .‬הדְּ ָב ִרים לֹא נָ ֲ"מ ּו ְל ָאזְ נָ יו ׁ ֶשל־ ֶה ָ" ׁ ִשיר‪ְ ,‬וה ּוא ָא ַמר זֹאת‬ ‫ְ ּבגִ ּלוּי־ ֵלב ָל ַרב‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֶש ִּמ ּ ְפנֵ י ְּכבוֹ דוֹ ו ְּכ ֵדי ׁ ֶש ּלֹא ִּת ְהיֶ ה ִט ְר ָחתוֹ ׁ ֶשל ָה ַרב ַל ּ ׁ ָש ְוא‪ִ ,‬ה ְס ִּכים ִל ְתרֹם ֶ" ְׂש ִרים‬ ‫יש ִּכי‬ ‫ְו ָח ֵמ ׁש ִלירוֹ ת‪ .‬א ּו ָלם ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל לֹא ִק ֵ ּבל ֶאת־ ַה ְּסכוּם‪ְ ,‬ו ָחזַ ר ְו ִס ּ ֵפר ׁ ֵשנִ ית ֶאת ָה ִענְ יָ ן ‪ּ+‬כ ּלוֹ ‪ְ ,‬ו ִה ְד ִּג ׁ‬ ‫את ִים ִלירוֹ ת‪ֵּ .‬כ ָיון ׁ ֶש ָּכ ְך‪ִ ,‬ה ְס ִּכים ַ ּב ַ"ל־ ַה ַ ּב ִית ְל ַה ֲ"לוֹ ת ֶאת־ ְּתר ּו ָמתוֹ ַ"ד‬ ‫ַה ְּסכ ּום ֶה ָח ֵסר עוֹ ֵמד ַ"ל ָמ ַ‬ ‫פ ָר ׁשוֹ ת ִּכי ִמ ְ ּב ִחינָ תוֹ הוּ א רוֹ ֶאה ֶאת ָה ִענְ יָ ן ְּכ ָסגוּר‪ַ " .‬צר ִלי" ָא ַמר לוֹ ַר ִ ּבי‬ ‫ֲח ִמ ּ ׁ ִשים ִלירוֹ ת‪ְ ,‬ו ִה ְצ ִהיר ְמ ֹ‬ ‫ימה ְ ּבר ּו ָרה ׁ ֶש ֵאינָ ּה ִמ ׁ ְש ַּת ַּמ ַ"ת ִל ׁ ְש ֵּתי ּ ָפנִ ים‪ֲ " ,‬אנִ י רוֹ ֶצה ְל ַהזְ ִּכיר ְל ָך‪ִּ ,‬כי ֲא ִבי ַה ַּכ ָּלה יוֹ ׁ ֵשב‬ ‫יְ ֶחזְ ֵקאל ְ ּבנִ ָ‬ ‫יתי ְו ֵאינוֹ ִמ ְת ַּכ ֵּון ָל ֵצאת ִמ ּ ׁ ָשם‪ָּ ,‬כל־עוֹ ד לֹא יִ ָּנ ֵתן ְ ּביָ דוֹ ַה ְּסכ ּום ַה ָּמ ֵלא‪ְ .‬ו ִאם־ ֵּכן‪ַּ ,‬גם ֲאנִ י ַ" ְצ ִמי ֵאין‬ ‫ְ ּב ֵב ִ‬ ‫ִלי ְל ָאן ָל ֶל ֶכת‪ְ ,‬ו ָל ֵכן ֶא ּ ׁ ָש ֵאר ָּכאן ְ ּב ֵב ְ‬ ‫ית ָך‪"ַ ,‬ד ֲא ׁ ֶשר ִּת ְת ַמ ֵּלא ַ ּב ָּק ׁ ָש ִתי"‪ַ ...‬הדְּ ָב ִרים ַה ֶּנ ֱח ָר ִצים ִה ְכ ִעיסוּ‬ ‫וּב ַ"ל־ ָּכ ְרחוֹ נֶ ֱא ַלץ ְל ַה ֲ"לוֹ ת ֶאת ַה ְּסכוּ ם ַ"ד ׁ ִש ְב ִעים ְו ָח ֵמ ׁש ִלירוֹ ת‪ַ ,‬א ְך ְּכ ׁ ֶשנּ וֹ ַכח‬ ‫ֶאת ַ ּב ַ"ל־ ַה ַ ּב ִית‪ְ ,‬‬ ‫ָל ַד ַ"ת ִּכי ַּגם ֵמ ָאה ִלירוֹ ת לֹא ָיזִ יז ּו ֶאת־ ָה ַרב ִמ ְּמקוֹ מוֹ ‪ָ ,‬קם ְו ִה ְצ ִהיר ְ ּבזַ ַ"ם‪ִּ ,‬כי ֲא ִפ ּל ּו ִאם יְ ַב ֶּלה ְ ּב ֵביתוֹ‬ ‫יטב‬ ‫ֶאת ָּכל־ ַה ּיוֹ ם ְו ַה ַּליְ ָלה ׁ ֶש ְּל ַא ֲח ָריו‪ ,‬לֹא יוֹ ִציא ִמ ֶּמנּ וּ ֲא ִפ ּל ּו ּ ְפרוּ ָטה נוֹ ֶס ֶפת‪ָ .‬ה ַרב ִה ִּכיר ֵה ֵ‬ ‫ֶאת־ ֶה ָ" ׁ ִשיר‪ְ ,‬ויָ ַדע ִּכי ה ּוא מוֹ ִקיר ַמנְ ִהיגִ ים ּפוֹ ִל ִ‬ ‫יט ִ ּיים ָה ְרחוֹ ִקים ִמ ּתוֹ ָרה וּ ִמ ְצוֹת‪ְ ,‬ו ָל ֵכן ּ ָפנָ ה ְו ָא ַמר לוֹ‬ ‫ְ ּב ִה ְת ַר ְּג ׁשוּת‪ַ " :‬ה ֶּגד־נָ א‪ִ ,‬אם ָהיָ ה ַמנְ ִהיג ּ ְפלוֹ נִ י ָ ּבא ֵא ֶל ָ‬ ‫יך ִ ּב ְכבוֹ דוֹ ו ְּב ַ" ְצמוֹ וּ ְמ ַב ֵּק ׁש ִמ ְּמ ָך ׁ ֶש ִּת ְתרֹם‬ ‫ית נוֹ ֵתן לוֹ ִמ ָ ּיד"? הוֹ ָדה ַה ְּג ִביר ִּכי ָא ֵכן ָהיָ ה עוֹ ֶׂשה ֵּכן‪,‬‬ ‫אתיִ ם ִלירוֹ ת ְל ַמ ָּט ָרה ָּכ ְל ׁ ֶש ִהי‪ּ+ ,‬כ ָּלם לֹא ָהיִ ָ‬ ‫ָמ ַ‬ ‫ְו ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל ָא ַמר ִמ ָ ּיד‪" :‬דַּ ע ְל ָך‪ִּ ,‬כי ֲאנַ ְחנ ּו ְּגדוֹ ִלים ַו ֲח ׁשו ִּבים ִמ ֶּמנּ ּו ּ ִפי ַּכ ָּמה ְו ַכ ָּמה"! ִה ְת ַ ּב ֵ ּי ׁש ַה ָּלה‬ ‫ֵמ ַ" ְצמוֹ ‪ּ ,‬ו ִמ ָ ּיד ֶה ֱ"נִ יק ָל ַרב ֶאת ַה ְּסכ ּום ‪ּ+‬כ ּלוֹ ִ ּב ְמז‪ָּ +‬מן‪ְּ .‬כ ׁ ֶש ָחזַ ר ָה ַרב ְל ֵביתוֹ ‪ָ ,‬מ ָצא ֶאת ֲא ִבי ַה ַּכ ָּלה יוֹ ׁ ֵשב‬ ‫חוּש ִאי־נְ ִעימוּ ת ַ"ל־ ָּכ ְך ׁ ֶש ִה ְט ִר ַ‬ ‫ו ַּמ ְמ ִּתין‪ְ ,‬‬ ‫וּכ ֵדי ׁ ֶש ּלֹא יָ ׁ‬ ‫יח ֶאת ָה ַרב ּכֹה ַרבּ וֹ ת‪ ,‬נָ ַסע ִע ּמוֹ ַל ֲח ‪+‬ת ַּנת ִ ּב ּתוֹ‬ ‫וּשין‪" ,‬ו ַּב ֲא ׁ ֶשר ַל ֲח ‪+‬ת ָּנה ָה ַא ֶח ֶרת‪ֵ ,‬הם ְ ּב ַודַּ אי יַ ְמ ִּתינ ּו ְו ִי ְמ ֲחלוּ ִלי" ָא ַמר‪...‬‬ ‫ְו ִסדֵּ ר ׁ ָש ָּמה ‪+‬ח ּ ָפה ְו ִקדּ ׁ ִ‬ ‫יח ַהנּ וֹ ָדע ַר ִ ּבי ָּגד ַא ְיזְ נֶ ר ׁ ָש ָהה ְ ּב ָפ ִריז ְל ַא ַחר ׁ ֶש ִּנצַּ ל ֵמ ַה ּ ׁשוֹ ָאה ָה ֲאי‪ָּ +‬מה‪ָ ,‬מ ָצא ׁ ָשם‬ ‫ַ ּב ְּתקוּ ָפה ׁ ֶש ַה ַּמ ׁ ְש ִּג ַ‬ ‫יְ ה ּו ִדי נִ ְכ ָ ּבד‪ ,‬אוֹ תוֹ ִה ִּכיר ַּכ ֲ" ִדין־נֶ ֶפ ׁש‪ֶ ׁ ,‬שהוּא ְמ ‪+‬ח ָּסר ּ ַפ ְרנָ ָסה‪ָּ .‬תר ַר ִ ּבי ָּגד יַ ַחד ִעם ֲח ֵברוֹ ַר ִ ּבי יִ ְצ ָחק‬ ‫ֵליְ זֶ ר‪ַ ,‬א ַחר ְמקוֹ ר ּ ַפ ְרנָ ָסה ְמ ‪+‬כ ָ ּבד ְלאוֹ תוֹ ָא ָדם‪ְ ,‬ויוֹ ם ֶא ָחד נוֹ ַדע ָל ֶהם‪ִּ ,‬כי ְ ּב ֵבית־ ְּכנֶ ֶסת ׁ ֶש ְ ּב ַפ ֲא ֵתי ָה ִעיר‪,‬‬ ‫יהם ְו ִהצִּ יע ּו ֶאת אוֹ תוֹ ָא ָדם ַל ַּת ְפ ִקיד‪ְ ,‬ו ַה ַּג ָ ּב ִאים ִק ְ ּבלוּ ה ּו ְ ּב ִׂש ְמ ָחה‪.‬‬ ‫יש נִ ָּקיוֹ ן‪ָ .‬ה ְלכ ּו ׁ ְשנֵ ֶ‬ ‫ְמ ַח ּ ְפ ִׂשים ִא ׁ‬ ‫או ָּלם‪ֶ ,‬את ְמ ֶל ֶ‬ ‫אכת ַה ִּנ ָּקיוֹ ן ִ ּבצְּ ע ּו ׁ ְשנֵ י ַ ּב ֲ" ֵלי ַה ֶח ֶסד‪ַ ,‬ר ִ ּבי ָּגד ְו ַר ִ ּבי יִ ְצ ָחק‪ּ ְ ,‬ב ַא ׁ ְשמ ֶֹרת ַהבּ ֶֹקר‪ְ ,‬ו ִא ּלוּ‬ ‫ַל ְ ּיה ּו ִדי ַה ִּנ ְכ ָ ּבד ִס ּ ְפר ּו‪ִּ ,‬כי ְ ּב ֵבית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ַה ֶ ּזה ְמ ַב ְק ׁ ִשים ְל ַק ְ ּבלוֹ ְּכ ַרב וּ מוֹ ֶרה הוֹ ָר ָאה‪ָּ .‬כ ְך ִק ֵ ּבל ַה ָּלה ֶאת‬ ‫ַמ ְׂש ‪ּ+‬כ ְר ּתוֹ ִמ ּ ׁ ָש ֵלם‪ּ ְ ,‬בחוֹ ׁ ְשבוֹ ִּכי ַרב הוּא ִל ְבנֵ י ַה ְּק ִה ָּלה‪ְ ,‬ו ַאף ָהיָ ה מוֹ ֵסר ׁ ָשם ׁ ִשעוּ ר ִמדֵּ י יוֹ ם‪ְ ,‬ו ִא ּל ּו ׁ ְשנֵ י‬ ‫ַהצַּ דִּ ִ‬ ‫יקים ָהי ּו דּ וֹ ֲאגִ ים ְלנִ ְקיוֹ ן ֵ ּבית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ְ ּב ִלי ׁ ֶש ַאף ֶא ָחד ֵי ַדע ִמ ָּכ ְך‪ְ .‬ליָ ִמים ִס ּ ֵפר ַר ִ ּבי ָּגד ֶאת־ ַה ִּס ּפ ּור‬ ‫ְל ׁשוֹ ְמ ֵ"י ִל ְקחוֹ ‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ַה ְחדִּ יר ָ ּב ֶהם ֶאת ִמדַּ ת ַה ֶח ֶסד ִעם־ ַה ּז ּו ַלת ְ ּב ֶד ֶר ְך ָּכבוֹ ד‪ְ ,‬ו ִה ְפ ִטיר ְ ּב ִח ּי ְ‬ ‫וּך ִּכי ּ ַפ ַ"ם‬ ‫וּפנָ ה ְל ׁ ֵשם־ ָּכ ְך ֶאל אוֹ תוֹ ַ'רב'‪,‬‬ ‫ִּכ ְמ ַ"ט ְו ֵא ְר ָ"ה ַּת ָּק ָלה‪ַּ .‬ג ַ ּבאי ֵ ּבית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ָר ָצה ְל ׁ ַשנּ וֹ ת ֶאת יְ ֵמי ַה ִּנ ָּקיוֹ ן‪ָ ,‬‬ ‫ְּכ ֵדי ְל ַ" ְד ְּכנוֹ ְ ּב ִס ְד ֵרי ַה ִּנ ָּקיוֹ ן ַה ֲח ָד ׁ ִשים‪ּ ְ .‬ב ַח ְס ֵדי ׁ ָש ַמיִ ם‪ ,‬לֹא ֵה ִבין אוֹ תוֹ ַרב ָצ ְר ָפ ִתית ְו ַה ַּג ַ ּבאי לֹא דִּ ֵ ּבר‬ ‫יח ְל ַהצִּ יל ְ ּב ָח ְכ ָמתוֹ ֶאת־ ַה ַּמצָּ ב‪...‬‬ ‫יש‪ְ ,‬ו ַר ִ ּבי ָּגד נִ ְק ָרא ֵאפוֹ א ְּכ ֵדי ְל ַתוֵּ ְך ֵ ּבין ַה ּ ׁ ְשנַ יִ ם‪ְ ,‬ו ָכ ְך ִה ְצ ִל ַ‬ ‫ִא ִיד ׁ‬ ‫ְ ּב ֵביתוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי ׁ ְש ֹ‬ ‫יכה ְקב ּו ָ"ה‬ ‫מה זַ ְל ָמן אוֹ ֶי ְר ַ ּב ְך‪ִ ,‬ה ְת ַּכ ְּנסוּ ּ ַפ ַ"ם ַ" ְס ָקנִ ים ֲח ׁשו ִּבים‪ֶ ׁ ,‬ש ָ" ְסק ּו ִ ּב ְד ַבר ְּת ִמ ָ‬ ‫ל ֹ‬ ‫יהם‪ְ ,‬ו ִה ִּגיע ּו ַ"ד ּ ַפת־ ֶל ֶחם‪.‬‬ ‫יה‪ֶ ׁ ,‬ש ִּנ ׁ ְש ַ ּבר ַמ ֵּטה ַל ְח ָמם ֵ" ֶקב ּ ְפ ִט ַירת ֲא ִב ֶ‬ ‫ְל ַא ְל ָמנָ ה ִעם ַא ַחד ָ" ָׂשר ְיתוֹ ֶמ ָ‬ ‫יהם ְל ַה ֲ" ִמיד‬ ‫רוּש ָל ּה ְל ִמ ְח ָי ָת ּה‪ְ ,‬ו ִה ִּגיע ּו ַל ַּמ ְס ָקנָ ה‪ִּ ,‬כי ֲ" ֵל ֶ‬ ‫יָ ׁ ְשב ּו ָה ַ" ְס ָקנִ ים ְו ִח ּ ׁ ְשב ּו ֶאת־ ַה ְּסכוּם ַהדָּ‬ ‫ׁ‬ ‫מה זַ ְל ָמן‬ ‫ִל ְר ׁשוּ ָת ּה ַא ְל ּ ַפיִ ם ַו ֲח ֵמ ׁש ֵמאוֹ ת דּ וֹ ָלר ִמדֵּ י ח ֶֹד ׁש ְ ּב ָח ְד ׁשוֹ ‪ְ .‬ל ִמ ׁ ְש ַמ�� ַה ַה ְח ָל ָטה‪ ,‬נַ ֲ"נָ ה ַר ִ ּבי ׁ ְשלֹ ֹ‬ ‫ְו ָא ַמר‪ְ " :‬סכוּ ם זֶ ה ֲ" ַדיִ ן לֹא ַמ ְס ּ ִפיק ְל ִמ ְחיַ ת ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפ ָחה"! ְו ָהיָ ה ַהדָּ ָבר ְל ֶפ ֶלא‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ה ּוא ַ" ְצמוֹ ָה ָיה‬ ‫ְמ ‪+‬צ ָ ּין ְ ּב ִמדַּ ת ַה ִה ְס ַּת ּ ְפקוּת ַ ּב ּ‪+‬מ ָ"ט‪ְ ,‬ו ַדי ָה ָיה לוֹ ְ ּב ַקב־ ָחרו ִּבין‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֶש ַּל ֲא ֵח ִרים ִ ּב ֵּק ׁש ָל ֵתת ַמ ֲ" ַד ֵּני־ ֶמ ֶל ְך‪.‬‬

‫‪,‬מ ְט ָ‪%‬ם‬

‫ֽי־בנֶ ָ‬ ‫יך‬ ‫ְו ַ ָּתה ׁ ְשנֵ ָ‬

‫)מח‪ ,‬ה(‬

‫ישא ְק ַט ָ ּנה‪ְ ,‬ל ַר ּ ֵמז ְלגָ ל ּות ֶא ְפ ַריִ ם‬ ‫ְ ּב ַט ֲ‪ֵ %‬מי ּ ָפזֵ ר ְּת ִל ׁ ָ‬ ‫ישא‬ ‫ו ְּמנַ ּ ׁ ֶשה ׁ ֶש ָ ּגל ּו ְּת ִח ָ ּלה ְו ִה ְת ּ ַפ ְּזרוּ ֵ ּבין ָה ‪,‬א ּמוֹ ת ִּכ ְת ִל ׁ ָ‬ ‫יהם ָ ּגל ּו ּ‪,‬כ ָ ּלם‪ְ ,‬ו ֵכן ִה ְתנַ ֵ ּבא יְ ׁ ַש ְעיָ ה‬ ‫ְק ַט ָ ּנה‪ְ ,‬ו ַא ֲח ֵר ֶ‬ ‫אשוֹ ן ֵה ַקל ְוגוֹ ' ְו ָה ַא ֲחרוֹ ן ִה ְכ ִ ּביד"‪) .‬מראה יעקב(‬ ‫" ָה ִר ׁ‬

‫ד־ב ִֹאי ֵא ֶל ָ‬ ‫יך ִמ ְצ ַריְ ָמה‬ ‫ּ‬ ‫ַ‬

‫)שם(‬

‫ֵּת ַבת ּב ִֹאי ‪,‬מ ְט ֶ‪ֶ %‬מת ִמ ְ ּל ַרע‪ֶ ׁ ,‬שהוּא ְל ׁשוֹ ן ָ‪ָ %‬בר‪ֶ ׁ ,‬ש ְּכ ָבר‬ ‫ָ ּבא‪ְ ,‬ו ֵת ַבת בּ ֹ ִאי ִמ ְ ּל ֵ‪%‬יל ִ ּב ְל ׁשוֹ ן ִצוּ וּי ִלנְ ֵק ָבה ל ֹא‬ ‫י‪%‬ה ַ ּב ּתוֹ ָרה ֶא ָ ּלא ַ ּב ַ ּנ" ְך‪ְּ ,‬כגוֹ ן ֵא ֶצל ֵא ׁ ֶשת יָ ָר ָבעם‬ ‫מוֹ ִפ ָ‬ ‫שת יָ ָֽר ְב ָ " ם‪ִ ,‬מ ְ ּל ֵ‪%‬יל ְ ּב ִצ ּווּי‪) .‬אוצר הסימנים(‬ ‫א ֶׁ‬ ‫ב ִאי ֵ ‪#‬‬ ‫ֹּ‬

‫כן‬ ‫ְזבו ( )ּלן ְלחוֹ ף יַ ִּמים יִ ׁ ְש "ּ ֹ‬

‫)מט‪ ,‬יג(‬

‫ְזבו ( )ּלן ְ ּב ַט ַ‪%‬ם זָ ֵקף ָ ּגדוֹ ל ׁ ֶשצּ ּו ָר ָת ּה ְּכ ִצנּ וֹ ר ּו ׁ ְש ֵּתי‬ ‫נְ ‪,‬קדּ וֹ ת‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ַר ּ ֵמז לוֹ ׁ ֶש ַה ּ ׁ ֶש ַפע ׁ ֶשהוּא ְמ ַק ֵ ּבל ַ‪%‬ל־יְ ֵדי‬ ‫ַהצִּ נּ וֹ ר‪ֵ ,‬אינוֹ ַ ּב ֲ‪%‬ב ּורוֹ ִ ּב ְל ַבד‪ֶ ,‬א ָ ּלא ִ ּב ׁ ְש ִבילוֹ ּו ִב ׁ ְש ִביל‬ ‫שב ׁ ֶשה ּוא נוֹ ֵתן‬ ‫יִ ּ ָשׂ שׂ ָכר ַה ּלוֹ ֵמד ּתוֹ ָרה‪ְ ,‬ול ֹא יַ ְח ׁ ֹ‬ ‫ְליִ ּ ָשׂ שׂ ָכר ַמ ָּתנָ ה‪ֶ ,‬א ָ ּלא ֶאת־ ֶח ְלקוֹ ָה ָראוּי לוֹ ‪) .‬פרי יהודה(‬

‫ת־א ְב ָר ָ‪+‬הם‬ ‫ש ָּמה ָ ֽק ְב ‪,‬ר ּו ֶא ַ‬ ‫ָׁ ‪#‬‬

‫)מט‪ ,‬לא(‬

‫נִ ְמנ ּו ָּכאן ָּכל ַה ִ ּנ ְק ָ ּב ִרים ִ ּב ְמ ָ‪ַ %‬רת ַה ּ ַמ ְכ ּ ֵפ ָלה‪ַ ,‬א ְב ָר ָהם‬ ‫ְושָׂ ָרה‪ ,‬יִ ְצ ָחק ְו ִר ְב ָקה‪ְ ,‬ו ֵל ָאה ֵא ׁ ֶשת יַ ֲ‪%‬קֹב‪ .‬או ָּלם‬ ‫ְל ֶפ ֶלא הוּא‪ַ ,‬מדּ ּו ַ‪ %‬ל ֹא ִהזְ ִּכיר ֶאת ָא ָדם ְו ַחוָּ ה ׁ ֶש ִ ּנ ְק ְ ּברוּ‬ ‫ַאף ֵהם ִ ּב ְמ ָ‪ַ %‬רת ַה ּ ַמ ְכ ּ ֵפ ָלה? ֶא ָ ּלא ׁ ֶש ֵהם ְרמ ּוזִ ים ְ ּב ַט ַ‪%‬ם‬ ‫ֵ ּג ְר ׁ ַשיִ ם ׁ ֶש ַ‪%‬ל ֵּת ַבת ָ ֽק ְב ‪,‬ר ּו‪ ,‬לוֹ ַמר ׁ ֶש ּ ׁ ָשם ַ ּגם נִ ְק ְ ּברוּ‬ ‫ַה ּ ׁ ְשנַ יִ ם ׁ ֶש ּג ְֹר ׁש ּו ִמ ַ ּגן־ ֵ‪ֶ %‬דן‪ֵ ,‬הם ָא ָדם ְו ַחוָּ ה‪) .‬מירא דכיא(‬

‫‪,‬מ ְד ָ ּג ׁש‬ ‫ְ ּב ַמ ֶּס ֶכת ָ ּב ָבא־ ַב ְת ָרא ָּת ְמה ּו ַ‪%‬ל־ ַה ּ ָפסוּק ׁ ֶש ַ ּב ּ ָפ ָר ׁ ָשה‪:‬‬ ‫" ֲא ׁ ֶשר ָל ַק ְח ִּתי ִמ ַ ּיד ָה ֱאמ ִֹרי ְ ּב ַח ְר ִ ּבי וּ ְב ַק ׁ ְש ִּתי"‪ְ ,‬ו ִכי‬ ‫ְ ּב ַח ְרבּ וֹ ּו ְב ַק ׁ ְש ּתוֹ ָל ַקח? ַו ֲהל ֹא ְּכ ָבר נֶ ֱא ַמר " ִּכי ל ֹא‬ ‫ְב ַק ׁ ְש ִּתי ֶא ְב ָטח ְו ַח ְר ִ ּבי ל ֹא תוֹ ׁ ִש ֵ‬ ‫י‪%‬נִ י"?! ֶא ָ ּלא ַח ְר ִ ּבי זוֹ‬ ‫ְּת ִפ ָ ּלה‪ַ ,‬ק ׁ ְש ִּתי זוֹ ַ ּב ָ ּק ׁ ָשה‪ְ .‬ו ִאם ְל ׁשוֹ ן ֶח ֶרב ִמ ְת ָ ּב ֶא ֶרת‬ ‫ַ‪%‬ל־ ְּת ִפ ָ ּלה‪ְּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר "רוֹ ְממוֹ ת ֵאל ִ ּבגְ רוֹ נָ ם ְו ֶח ֶרב‬ ‫יצד ִמ ְת ַק ּ ׁ ֶש ֶרת ֵּת ַבת ַק ׁ ְש ִּתי ִעם‬ ‫ּ ִפי ִפיּוֹ ת ְ ּביָ ָדם"‪ֵּ ,‬כ ַ‬ ‫ַ ּב ָ ּק ׁ ָשה? ַו ֲהל ֹא ֲח ֵס ָרה ָּכאן ָהאוֹ ת ֵ ּבי"ת ׁ ֶש ִהיא ִמ ּ ׁש ֶֹר ׁש‬ ‫ִ ּב ֵ ּק" ׁש? ְו ָל ֵכן ָּכ ַתב ַר ִ ּבי ָ ּבר ּו ְך ַה ֵ ּל ִוי ֶ‪ְ ּ %‬פ ׁ ְש ֵטיְ ן ִ ּב" ְמקוֹ ר‬ ‫ָ ּבר ּו ְך"‪ֶ ׁ ,‬ש ֵ ּי ׁש ָּכאן ָטע ּות־סוֹ ֵפר ַ ּב ְ ּג ָמ ָרא ְו ָצ ִר ְ‬ ‫יך לוֹ ַמר‪:‬‬ ‫יְ‬ ‫ה‬ ‫ַ‬ ‫דְּ‬ ‫‪,‬‬ ‫ה'‬ ‫" ְ ּב ַק ׁ ְש ִּתי זוֹ ַ ּב ָ ּק ׁ ָשה" ִ ּב ְמקוֹ ם ַ'ק ׁ ְש ִּתי זוֹ ַ ּב ָ ּק ׁ ָש‬ ‫נוּ‬ ‫ׁ ֶש ֵּת ַבת ' ּו ְב ַק ׁ ְש ִּתי' ׁ ֶש ָא ַמר יַ ֲ‪%‬קֹב נִ ְק ֵראת ְּכ ִא ּלוּ‬ ‫'ו ְּב ַב ָ ּק ׁ ָש ִתי'‪ְ ,‬ו ָהאוֹ ת ֵ ּבי"ת ַה ְּכפוּ ָלה נִ ׁ ְש ְמ ָטה‪ְּ ,‬כ ׁ ִשגְ ַרת‬ ‫ַה ָ ּל ׁשוֹ ן ְל ִע ִּתים ְּכ ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ׁ ְש ֵּתי אוֹ ִתיּוֹ ת דּ וֹ מוֹ ת‪ .‬וּ ֶב ֱא ֶמת‬ ‫ָמ ָצא ֵּכן ִ ּב ְכ ַתב־יָ ד ִמינְ ְכן ִמ ּ ׁ ְשנַ ת ק"ד‪ְ ,‬ו ָה ֳ‪ַ %‬תק‬ ‫ְ ּב ִ'ד ְקדּ וּ ֵקי סוֹ ְפ ִרים'‪ ,‬ו ְּכ ֵ‪%‬ין זֶ ה ּ ֵפ ֵר ׁש ַה ּ ַמ ַה ְר ׁ ָש"א‪.‬‬

‫ְמ ‪,‬מ ָ ּלח‬

‫ֶאל ַר ִ ּבי ְצ ִבי ִה ִ ְיר ׁש אוֹ ֶרנְ ׁ ְש ֵטיְ ן‪ַ ,‬ר ָ ּב ּה ַהנּ וֹ ָדע ׁ ֶשל ָה ִעיר‬ ‫ְלבוֹ ב‪ִ ,‬ה ִ ּגיע ּו ּ ַפ ַ‪%‬ם ׁ ְשנַ יִ ם ְּכ ֵדי ְל ִה ְתדַּ ֵ ּין ְ ּב ָפנָ יו‬ ‫ְ ּב ִדין־ ּתוֹ ָרה‪ֶ .‬א ָחד ֵמ ֶהם‪ַ ,‬א ְב ֵר ְך ֲח ִס ִידי ַּת ְל ִמיד־ ָח ָכם‪,‬‬ ‫ִה ְתנַ צַּ ח ִעם־ ָה ַרב ְו ִה ְתנַ ֵהג ְּכ ַל ּ ָפיו ְ ּבזִ ְלזוּל‪ּ ְ ,‬בח ֶֹסר נִ ימ ּוס‬ ‫ו ְּב ִלי דֶּ ֶר ְך־ ֶא ֶרץ ָּכ ָראוּי ִל ְכבוֹ ד ַה ּתוֹ ָרה‪ָ ּ .‬פנָ ה ֵא ָליו ַר ִ ּבי‬ ‫ְצ ִבי ִה ְיר ׁש ְו ָא ַמר ְ ּב ִח ּי ּו ְך‪ִ " :‬מ ְס ַּת ֵ ּבר‪ִּ ,‬כי ַא ָּתה ֶה ָח ִסיד‬ ‫אשוֹ ן‬ ‫נִ ְמנֶ ה ִעם ְ ּבנֵ י ֵל ִוי‪ֶ ׁ .‬ש ֲה ֵרי הוּ א ָהיָ ה ֶה ָח ִסיד ָה ִר ׁ‬ ‫ַה ּ ‪,‬מזְ ָּכר ַ ּב ּתוֹ ָרה‪ֶ ׁ ,‬ש ֲה ֵרי נֶ ֱא ַמר ּבוֹ ‪' :‬ו ְּל ֵל ִוי ָא ַמר‪,ּ ,‬ת ּ ֶמ ָ‬ ‫יך‬ ‫ְוא ּו ֶר ָ‬ ‫יש ֲח ִס ֶיד ָך'‪ .‬וּ ִמ ְס ַּת ֵ ּבר ׁ ֶש ָ ּבנָ יו ָהי ּו ַ‪ֵּ %‬זי־ ָפנִ ים‬ ‫יך ְל ִא ׁ‬ ‫יהם‬ ‫ּכֹה ְ ּגדוֹ ִלים‪%ַ ,‬ד ׁ ֶש ַ ּי ֲ‪%‬קֹב ָא ִבינ ּו ְּכ ָבר ִה ְתאוֹ נֵ ן ֲ‪ֵ %‬ל ֶ‬ ‫ְו ָא ַמר ' ָאר ּור ַא ּ ָפם ִּכי ָ‪%‬ז ְו ֶ‪ְ %‬ב ָר ָתם ִּכי ָק ׁ ָש ָתה'"‪...‬‬

‫ש ָכר ְּתלוּ יָ ה ְ ּב ַה ְצ ָל ַחת ֲ‪ָ %‬ס ָקיו ׁ ֶשל־ ְזבוּ ‪,‬לן‪.‬‬ ‫ש ׂ‬ ‫ש ָכר? ַו ֲה ֵרי ְזבוּ ‪,‬לן ָהיָ ה ָצ ִעיר ֵמ ָא ִחיו? ֶא ָּלא ִמ ּ ְפנֵ י ֶׁש ּתוֹ ָרתוֹ ֶׁשל־ ִי ּ ָ ׂ‬ ‫ש ׂ‬ ‫ַמ ּדוּ ַ‪ִ %‬ה ְק ִ ּדים יַ ֲ‪%‬קֹב ְל ָב ֵר ְך ֶאת ְזבוּ ‪,‬לן ִל ְפנֵ י יִ ּ ָ ׂ‬ ‫ְ‬ ‫ש ָר ֵאל‪) .‬מנחם ציון(‬ ‫יהם ֶׁשל־יִ ְ ׂ‬ ‫ש ָר ֵאל ְ ּב ַטח ַ ּבה'"‪ְ ,‬ו ַא ַחר־ ָּכך " ֵ ּבית ַא ֲהרֹן ִ ּב ְטחוּ ַבה'"‪ִּ ,‬כי ּ ַפ ְרנָ ַסת ֵ ּבית ַא ֲהרֹן‪ְּ ,‬תלוּ יָ ה ְ ּב ַה ְצ ָל ַחת ִע ְס ֵק ֶ‬ ‫ְו ֵכן נֶ ֱא ַמר ִ ּב ְת ִה ִ ּלים "יִ ְ ׂ‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫אֹוצר‬ ‫ַמיין ַש ָּבת ָ‬ ‫רשה‬ ‫ׂיף ִדי ַפ ָ‬ ‫געדאנק או‬ ‫ַמיין ַ‬

‫רשה‬ ‫ׂיף ִדי ַפ ָ‬ ‫געדאנק או‬ ‫ַמיין טיעפע ַ‬ ‫אבי השביעני לאמר וגו‘‪( .‬ויחי מט‪:‬ה)‬

‫ויחי יעקב בארץ מצרים וגו‘ (ויחי מז‪:‬נח)‬

‫‏רש"י‪" :‬כאשר השביעך"—די גמרא (סוטה לו) זאגט‪ :‬פרעה האט געזאגט פאר יוסף‬ ‫זיי זיך שואל אויף דיין שבועה וואס דו האסט געשוואוירן פאר דיין טאטע‪ .‬האט יוסף‬ ‫גע'ענטפערט פאר פרעה אויב דו הייסט מיך שואל זיין אויף די שבועה פון מיין טאטע‪,‬‬ ‫וועל איך מיך אויך שואל זיין אויף דיין שבועה‪ ,‬דאס וואס איך האב דיר געשוואוירן אז איך‬ ‫וועל קיינעם נישט דערציילן אז דו קענסט נישט קיין לשון הקודש‪.‬‬

‫דארף מען פארשטיין פארוואס זאגט די תורה אז יעקב האט געלעבט‬ ‫אין מצרים און ביי יוסף זאגט נישט דער פסוק ויחי יוסף בארץ מצרים?‬ ‫נאר די הייליגע תורה וויל דערציילן דעם אונטערשייד פון יעקב און יוסף‪,‬‬ ‫אפילו יעקב און יוסף זענען געבליבן צדיקים אין מצרים אבער יעקב‬ ‫האט געקענט פיהרן זיין צדקות אפענערהייט‪ ,‬אבער יוסף האט געמוזט‬ ‫באהאלטן זיין צדקות אזוי ווי דער תרגום זאגט אויף יוסף “דקיים אורייתא‬ ‫בסיתרא“‪—,‬ער האט מקיים געווען די תורה באהאלטענערהייט‪ .‬דאס‬ ‫מיינט דער פסוק “ויחי יעקב בארץ מצרים“ אז אלע זיינע יאהרן האט ער‬ ‫זיר געפיהרט מיט זיין צדקות‏אפענערהייט‪ ,‬אפילו אין מצרים‪.‬‬

‫‏דארף מען פארשטיין מיט וואס איז פרעה געווען ביז יעצט זיכער אז יוסף‬ ‫וועט זיך נישט שואל זיין אויף זיין שבועה‪ ,‬וואס ער האט אים געשוואוירן‪.‬‬ ‫‏נאר די גמרא (גיטין לה) זאגט‪ :‬ווען איינער וויל זיך שואל זיין אויף זיין‬ ‫שבועה דארף ער ארויסזאגן וואס די שבועה איז געווען‪ ,‬און וויבאלד יוסף‬ ‫וועט דארפן ארויסזאגן די שבועה ווען ער איז זיך דערויף שואל‪ ,‬וועט דאך‬ ‫שוין יוסף עובר זיין אויף די שבועה וואס ער האט געשוואוירן פאר פרעה‬ ‫אז ער וועט קיינעם נישט דערציילן‪ .‬דערפאר האט פרעה נעוואוסט אז יוסף‬ ‫וועט זיר אויף די שבועה נישט קענען שואל זיין‪.‬‬ ‫דער טעם אבער פארוואס מען דארף ארויסזאגן די שבועה ברענגט‬ ‫תוספות בשם הירושלמי‪ ,‬ווייל אפשר איז דער נדר געווען אויף א דבר מצוה‪,‬‬ ‫וואס דאס קען מען אים נישט מתיר זיין‪.‬‏יעצט אבער ווען פרעה האט אים‬ ‫געהייסן אז ער זאל זיך שואל זיין אויף די שבועה וואס ער האט געשוואוירן‬ ‫פאר זיין טאטע‪ ,‬האט פרעה געהאלטן אז מען קען זיך יא שואל זיין אפילו‬ ‫אויף א דבר מצוה‪ ,‬קומט דאך אויס אז יוסף וועט זיך אויך קענען שואל זיין‬ ‫אויף די שבועה פון פרעה‪ ,‬און נישט דארפן ארויסזאגן די שבועה פאר מען‬ ‫איז אים מתיר‪ ,‬ווייל דער גאנצער טעם פארוואס מען דארף ארויסזאגן די‬ ‫שבועה איז‪ ,‬ווייל אפשר איז דאס א דבר מצוה‪ ,‬וואס דאס קען מען נישט‬ ‫מתיר זיין‪ ,‬אבער יעצט אז דו הייסט מיך שואל זיין אויף מיין טאטע‘ס‬ ‫שבועה‪ ,‬האלסטו דאך אז מען קען אויך מתיר זיין אויף א דבר מצוה‪ ,‬וועל‬ ‫איך שוין יעצט אויך קענען שואל זיין אויף דיין שבועה‪ ,‬און איך וועל נישט‬ ‫דארפן ארויסזאגן די שבועה‪ ,‬פאר מען איז דאס מתיר‪ .‬איז שוין זייער‬ ‫פארשטענדלעך וואס די גמרא זאגט אז יוסף האט געזאגט צו פרעה‪ ,‬אויב‬ ‫דו וועסט מיך הייסן מתיר זיין די שבועה פון מיין טאטע וועל איך שוין אויך‬ ‫קענען מתיר זיין דיין שבועה‪.‬‬

‫(אך פרי תבואה‪-‬ליסקא)‬

‫ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם‬ ‫ויאמר אנכי אעשה כדברך‪ :‬ויאמר השבעה לי וישבע לו‪.‬‬ ‫(ויחי מז‪:‬ל‪-‬לא)‬ ‫אייגענטליך איז שווער‪ ,‬אויב יוסף האט געזאגט “אנכי אעשה‬ ‫כדבריך“‪ —,‬אז ער וועט טוען אלעס וואס יעקב האט אים געהייסן‪ ,‬איז‬ ‫פארוואס האט יעקב אים געהייסן שווערן? נאר יעקב האט מורא געהאט‬ ‫אויב ס‘וועט זיין שוועריקייטן אים ארויף צו נעמען קיין ארץ ישראל‬ ‫וועט יוסף טראכטן אז די מצוה פון כיבוד אב איז נאר ביים לעבן‪ .‬האט‬ ‫יעקב געזאגט אז די מצווה פון כיבוד אב גייט אויך אהן נאכ‘ן שטארבן‪,‬‬ ‫דעריבער האט יעקב געהייסן יוסף שווערן ער זאל וויסן אז כיבוד אב איז‬ ‫שטענדיג‪.‬‬ ‫(מעגלי צדק‪ ,‬דעעש)‬

‫וירא ישראל את בני יוסף וי��מר מי אלה (ויחי מח‪:‬ח)‬ ‫רש"י‪ :‬וירא ישראל את בני יוסף‪ :‬בקש לברכם ונסתלקה שכינה ממנו‪ ,‬לפי שעתיד‬ ‫ירבעם ואחאב לצאת מאפרים‪ ,‬ויהוא ובניו ממנשה‪ :‬ועיני ישראל כבדו מזקן לא יכול‬ ‫לראות‪( :‬שם י')‬

‫מען דארף פארשטיין דעם ענין פארוואס יעקב האט נישט געקענט‬ ‫זעהן בשעת ס‘שטייט אויף משה רבינו “לא כהתה עינו ולא נס לחה“‬ ‫און ביי יעקב שטייט “לא מת“ איז דאס בפשטות אז ביי יעקב איז אויך‬ ‫געווען די זעלבע זאך?‬ ‫נאר מען קען דאס פארשטיין מיט‘ן פשט פונעם הייליג‘ן חת“ם‬ ‫סופר וואס זאגט אויפ‘ן פסוק (שמות כ‪:‬י“ב) “ויפן כה וכה וירא כי אין‬ ‫איש“ וגו‘ זאגט רש“י “וירא כי אין איש“‪—,‬משה רבינו האט נישט‬ ‫געזעהן אז ס‘וועלן ארויסקומען פון אים קינדער וואס וועלן זיך מגייר‬ ‫זיין‪ .‬איז דאך שווער‪ .‬דתן ואבירם האבן דאך געזעהן‪ ,‬ווי אזוי האט‬ ‫משה זיי נישט געזעהן ווען ס‘שטייט “וירא כי אין איש? נאר ס‘איז‬ ‫דא ראי‘ בגשמיות‪—,‬וואס מ‘זעהט בגשמיות און א ראי‘ ברוחניות‪—,‬‬ ‫וואס מ‘זעהט ברוחניות וואס דאס איז רוח הקודש‪ .‬דעריבער ווען משה‬ ‫האט מצמצם געווען זיין ראי‘ ברוח הקודש‪ ,‬צו זעהן אויב א איד וועט‬ ‫ארויס קומען פון דער מצרי‪ ,‬האט ער נישט געקוקט מיט די ראי‘ גשמי‪.‬‬ ‫עכ“ד החת“ם סופר‪ .‬דאס זעלבע קען מען זאגן ביי יעקב אבינו‪“ ,‬כבדו‬ ‫מזקן“‪—,‬מיינט זקן שקנה חכמה וואס איז מרומז ער האט נאר געקוקט‬ ‫ברוח הקודש צו זעהן ווער ס‘גייט ארויס קומען פון די קינדער‪ ,‬ממילא‬ ‫האט ער נישט געזעהן בגשמיות און דאס מיינט “לא יכול לראות“‪.‬‬

‫(‏אור תורה ‪ -‬אוסטרובצה)‬

‫רשה‬ ‫ׂיף ִדי ַפ ָ‬ ‫געדאנק או‬ ‫ַמיין ַ‬ ‫>>>>>>>‬ ‫יששכר חמור גרם וגו‘ (ויחי מט‪:‬יד)‬ ‫ווען א מענטש ווערט געבוירן אויף די וועלט‪ ,‬האט ער נאך נישט קיין‬ ‫פארשטאנד‪ ,‬ווערט ער צוגעוואוינט‪ ,‬אין די ערשטע יאהרן‪ ,‬צו תאוות‬ ‫אויף נארישע זאכן‪ .‬אבער ווען ער ווערט דרייצן יאר אלט‪ ,‬באקומט ער‬ ‫א יצר טוב‪ ,‬און ער ווערט מחויב במצוות‪ .‬איז דאך אים שווער זיך צו‬ ‫שטארקן און זיך אפצוגעוויינען פון די קינדערישע רגילות‪ .‬דערפאר אויב‪,‬‬ ‫מיט דעם אלעם‪ ,‬שטארקט ער זיך און טוהט זיך אפגעוויינען פון זיינע‬ ‫קינדער‘ישע געוואוינהייטן‪ ,‬באקומט ער ‘פאר דעם אליין‘ א באלוינונג‪.‬‬ ‫דאס שטייט דא‪ ,‬יששכ“ר‪—,‬יש שכר‪ ,‬ס‘איז דא א באלוינונג פאר אים‪,‬‬ ‫ווייל חמו“ר גר“ם‪ ,‬די חומריות‪ ,‬די עניני תאוות‪ ,‬אויף וואס ער ארבעט‬ ‫יעצט זיך אפצוגעוויינען דערפון‪ ,‬דאס איז גורם‪ ,‬אז ער זאל זוכה זיין צו‬ ‫א באלוינונג‪.‬‬

‫(קרן לדוד)‬

‫(קדושת לוי)‬

‫>>>>>>>‬ ‫אֹוצר‬ ‫ָ‬ ‫ַמיין ַש ָּבת‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ב‬

‫פ‘ ויחי ‪ -‬תשע“ו‬


‫אֹוצר‬ ‫ַמיין ַש ָּבת ָ‬ ‫ַמיין אוָׁצר פון צדיקים און חסידים‪...‬‬

‫רשה‬ ‫ׂיף ִדי ַפ ָ‬ ‫ֲשה או‬ ‫ַמיין ַמע ֶ‬

‫געבן יענעם א שמייכל‬

‫נישט געהיילט די אויגן‬ ‫כדי ער זאל קענען בלייבן לעבן‬

‫ולבן שיניים מחלב‪( .‬ויחי מט‪:‬יב)‬

‫די גמרא (כתובות קיא) זאגט‪ :‬גדול המלבין שיניים יותר ממשקהו חלב‪ ,‬דער וואס ווייזט‬ ‫פאר‘ן חבר א שמייכל‘דיגע געזיכט און מאכט אים פריילעך איז מער ווי ער גיט אים צו‬ ‫טרונקען מילך‪.‬‬

‫ועיני ישראל כבדו מזקן לא יכול לראות‪( .‬ויחי מח‪:‬י)‬ ‫אין די לעצטע יאהרן איידער זיין פטירה‪ ,‬איז כ“ק מרן מהר“ש מבעלזא‬ ‫זי“ע זייער אפגעשוואכט געווארן‪ ,‬און זיין זעה‪-‬קראפט איז אים טונקעל‬ ‫געווארן אז ס‘איז אים געווען שווער צו זעהן‪ .‬ווען מרן זי“ע האט געוואלט‬ ‫היילן זיינע אויגן ביי גרויסע דאקטורים‪ ,‬האט הרה“ק רבי יצחק פון נעשכיז‬ ‫זצוק“ל צו אים געשיקט א שליח און געבעהטן אז ער זאל נישט גיין צו‬ ‫דאקטורים זיך היילן זיינע אויגן‪ .‬ס‘האט יעדן זייער שטארק געוואונדערט‪,‬‬ ‫ווייל ס‘איז דאך נישט מעגליך אז דער הייליגער נעשכיזער זאל נישט וועלן‬ ‫דעם וואוילזיין פון מרן זי“ע‪ .‬א צייט שפעטער איז טאקע מרן זי“ע געווארן‬ ‫א סגי נהור‪ ,‬און מער נישט געקענט זעהן מיט זיינע אויגן‪.‬‬ ‫האט הרה“ק רבי יצחק נעשכיזער דערציילט די אורזאך דערפון‪ :‬ס‘איז‬ ‫באקאנט אז אין בית דין של מעלה זיצן צדיקים וואס זענען שוין נסתלק‬ ‫געווארן פון די וועלט‪ .‬איינע פון די צדיקים וואס איז לעצטענ‘ס דארט געזיצן‬ ‫איז געשטיגן צו א נאך העכערע פלאץ אין גן עדן‪ ,‬האט מען געזיכט א צדיק‬ ‫וואס לעבט נאך אויף די וועלט‪ ,‬אים צו ערזעצן אינעם בית דין של מעלה‪.‬‬ ‫נאכ‘ן פארש‘ן די זאך האט מען געפסק‘נט אין עולם העליון אז דער בעלזער‬ ‫רב איז גאר פאסיג פאר דעם פאסטן‪ .‬האט מען באשלאסן דעריבער‪ ,‬אז ער‬ ‫זאל נסתלק ווערן פון די וועלט און קומען זיצן אינעם בית דין של מעלה‪.‬‬ ‫אבער אזוי ווי איך האב געוואוסט אז מיר דארפ‘ן האבן דעם בעלזער רב‪ ,‬מיט‬ ‫אונז אויף די וועלט‪ ,‬האב איך מתפלל געווען אז מען זאל פון אים צונעמען‬ ‫זיין זעה‪-‬קראפט‪ ,‬און די גמרא (נדרים סד‪ ):‬זאגט‪ ,‬אז א בלינדער איז גערעכנט‬ ‫אזוי ווי איינער וואס איז געשטארבן‪ ,‬און אזוי וועט דער בעלזער רב קענען‬ ‫בלייבן לעבן אויף די וועלט‪ ,‬און ווייטער משפיע זיין פאר אונז גוטע השפעות‬ ‫ברוחניות ובגשמיות‪ .‬האב איך דעריבער אים געבעהטן אז ער זאל זיך נישט‬ ‫גיין היילן די אויגן‪ ,‬ווייל אין זכות וואס זיין זעה‪-‬קראפט איז אוועקגענומען‬ ‫געווארן‪ ,‬זענן מיר זוכה אז ער וועט בלייבן מיט אונז אויף נאך יאהרן און שיצן‬ ‫אויפ‘ן דור מיט זיין גרויס הייליגקייט‪.‬‬

‫ס‘ווערט דערציילט אויפ‘ן “חזון איש“ זצ“ל‪ ,‬אז איין נאכט איז‬ ‫פארגעקומען אין זיין שטוב גאר א וויכטיגע אסיפה‪ ,‬איבער דעם הארבע‬ ‫ענין פון גיוס בנות‪ .‬ס‘האבן אנטיילגענומען די גרעסטע גדולים פון ארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬און האבן דן געווען בכובד ראש וואס מ‘קען טוע ּן אפצושאפן‬ ‫די ביטערע גזירה‪ּ .‬פלוצלינג איז אריינגעקומען א געוויסער ת“ח וואס‬ ‫האט ליידער געהאט א צרה און געווען זייער צוגעלייגט און אוממוטיג‪,‬‬ ‫און איז געווען אויס געהונגערט נאך א שמייכל‪ .‬האט דער “חזון איש“‬ ‫איבערגעלאזט די גאנצע אסיפה‪ ,‬אלע רבנים און געסט‪ ,‬כאילו ער האט‬ ‫נישט קיין אנדערע דאגה‪ ,‬און זיך באנומע מיט‘ן ארעמען ת“ח‪ ,‬ארויס‬ ‫צובאקומען א שמייכל פון אים‪...‬‬ ‫אז מ‘ווערט רבי איז שוין אנדערש ווי פריער‪...‬‬

‫ויראו אחי יוסף כי מת אביהם‪ ,‬ויאמרו לו ישטמני יוסף וגו‘‬ ‫(ויחי נ‪:‬טו)‬ ‫ווען הרה“ק רבי מנחם מענדל פון ווארקא זצוק“ל איז געווארן רבי‪,‬‬ ‫זענען געווען אסאך מקורבים וואס זענען אנטוישט געווארן‪ ,‬זיי זענען‬ ‫געווען פארדעם נאהנטע ידידים מיט הרה“ק רבי מנחם מענדל‪ ,‬און‬ ‫אצינד האבן זיי שוין נישט געהאט די מעגליכקייט צו קענען פרייוויליג‬ ‫אריינגיין צו אים אין שטוב ווען נאר זיי האבן געוואלט‪.‬‏ווען הרה“ק רבי‬ ‫מענדל‘ע האט געהערט זייערע תרעומות‪ ,‬האט ער זיך אנגערופן‪ :‬מיר‬ ‫טרעפן ביי די הייליגע שבטים‪“ ,‬ויראו אחי יוסף כי מת אביהם‪ ,‬ויאמרו לו‬ ‫ישטמני יוסף וגו‘‪—,‬די ברידער האבן זיך אנגערופן נאכ‘ן פטירה פון יעקב‪,‬‬ ‫ווער ווייסט צי יוסף האט אונז נישט פיינט באקומען‪ ,‬ערקלערט רש‘‘י‪:‬‬ ‫זיי זענען געווען געוואוינט צו זיצן ביי זיין טיש‪ ,‬אבער ווען יעקב אבינו‬ ‫איז נסתלק געווארן האט ער זיי שוין נישט אזוי מקרב געווען‪ .‬‏שטעלט‬ ‫זיך די פראגע‪ ,‬פארוואס האט יוסף טאקע זיי נישט מקרב געווען? נאר‬ ‫דער תירוץ ‏איז‪ ,‬אז ווען יעקב אבינו האט געלעבט‪ ,‬איז ער געווען דער‬ ‫רבי און מנהיג‪ ,‬אבער ווען ער איז נפטר געווארן איז יוסף הצדיק געווארן‬ ‫דער רבי און דער מנהיג‪ ,‬נו‪ ,‬אז מ‘ווערט רבי קען מען שוין נישט זיין אזוי‬ ‫נאהנט ווי‏פריער‪“.‬‬

‫ַרשה‬ ‫ֶמז אויף ִדי פ ָ‬ ‫ֵמיין ֵשיינער ר ֶ‬ ‫בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור וגו‘‪( .‬ויחי‬ ‫מט‪:‬כב)‬

‫‏(עשר זכיות)‬

‫רש“י זאגט‪ ,‬אז דאס ווארט “פורת“ איז פונעם לשון “חן“‪ .‬אזוי ווי רש“י‬ ‫זאגט ווייטער‪“ :‬בן פורת עלי עין‘‪—,‬זיין חן איז געווען אויף יעדן וואס האט‬ ‫אים געזעהן“‪ .‬ס‘קען אויך זיין‪“ ,‬בן פורת“‪—,‬מיינט מען‪“ ,‬בן פותר‪ ,‬על שם‬ ‫פתרון חלומות“‪—,‬ווייל יוסף האט באשיידט פרעה‘ס חלומות‪.‬‬

‫מען טאר נישט ווערן צובראכן‬

‫לישועתך קויתי ה‘ (ויחי מט‪:‬יח)‬ ‫‏צו הרה“ק רבי משה קאברינער זצוק“ל איז אמאהל געקומען א איד‬ ‫אינגאנצן פארזויערט‪ ,‬אויף די פראגע פונעם צדיק‪ ,‬וואס איז געשעהן?‬ ‫ענטפערט דער צעבראכענער איד‪“ ,‬מיין צושטאנד איז שרעקליך‪ ,‬איך בין‬ ‫פארביטערט אינגאנצן ר“ל“‪ ,‬זאגט צו אים דער צדיק‪“ ,‬דו ווייסט וואס א‬ ‫איד דארף טוען ווען ער געפונט זיך אין א שווערן צושטאנד? ער דארף‬ ‫זאגן בלויז די ווערטער‪“ :‬לישועתך קויתי ה‘“! אויב ס‘איז נאך שווערער‪,‬‬ ‫טאר מען ווייטער נישט ווערן צובראכן‪ ,‬נאר זאגן‪“ ,‬קויתי ה‘ לישועתך“!‬ ‫און אויב ס‘איז ממש אומדערטרעגליך‪ ,‬טאהר מען ווייטער ‏נישט ווערן‬ ‫צובראכן‪ ,‬נאר מען זאל זאגן‪“ ,‬ה‘ לישועתך קויתי“!‬

‫(“בעל הטורים“)‬

‫פקוד יפקוד אלקים אתכם וגו‘‪( .‬ויחי נ‪:‬כה)‬ ‫יוסף האט איבערגעגעבן פאר זיינע ברידער א סימן‪ ,‬אז די אמת‘דיגע‬ ‫גאולה וועט זיין “פקוד יפקוד“‪—,‬צוויי גאולות‪ ,‬א גאולה גשמית און א גאולה‬ ‫רוחנית‪ .‬אויב וועט קומען א גואל‪ ,‬און ער וועט זיי אויסלייזן נאר מיט א‬ ‫גאולה גשמית‪ ,‬אזא גאולה איז א פאלטשע‪ ,‬עס דארף זיין‪“ :‬פקוד יפקוד“‪,‬‬ ‫צוויי גאולות‪.‬‬ ‫(הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ“ל)‬

‫(‏יהי אור)‬ ‫פ‘ ויחי ‪ -‬תשע“ו‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ג‬

‫אֹוצר‬ ‫ָ‬ ‫ַמיין ַש ָּבת‬


‫אֹוצר‬ ‫ַמיין ַש ָּבת ָ‬ ‫"יומא דהילולא"‬

‫(ג)‬

‫הרה“ק רבי משה סופר‬ ‫מפשעווארסק זצוק“ל‬ ‫בעמח“ס “אור פני משה“‬ ‫‪ -‬י“ב טבת תקס“ו ‪-‬‬

‫ואלה תולדות‪ :‬הרה“ק רבי משה סופר סת“ם פון פשעווארסק‬ ‫(גאליציא) איז געבוירן געווארן אין יאר ת“פ‪ ,‬צו זיין טאטע רבי יצחק‬ ‫האבן אים ערצויגן צו תורה‬ ‫הלוי און זיין מאמע מרת אסתר‪ ,‬וועלכע ָ‬ ‫און יראת שמים‪ .‬זכר צדיקים לברכה‪.‬‬ ‫זוגתו‪ :‬מרת אסתר ע“ה‪.‬‬ ‫תולדותיו‪ :‬א)‏אשת רבי ישראל דוד שלמה בן רבי מנחם נחום‬ ‫מאניפאלי‪ ,‬חתן רבי ר‘ זושא מאניפאלי‪ .‬זכר צדיקים לברכה‪.‬‬ ‫רבותיו‪ :‬המגיד ממעזריטש‪ .‬הרה“ק רבי ר‘ אלימלך מליזענסק‪.‬‬ ‫זכר צדיקים לברכה‪.‬‬ ‫מתלמידיו‪ :���הרה“ק רבי יעקב יצחק דער “חוזה“ פון לובלין‪.‬‬ ‫קראקא דער “מאור ושמש“‪ .‬הרה“ק‬ ‫הרה“ק רבי קלונימוס קלמן פון ָ‬ ‫רבי צבי הערש דער “עטרת צבי“ פון זידיטשוב‪ .‬הרה“ק רבי צבי אלימלך‬ ‫סטאלין‪ .‬הרה“ק‬ ‫פון דינוב דער “בני יששכר“‪ .‬הרה“ק רבי אשר פון ָ‬ ‫סאסוב‪ ,‬ועוד‪ .‬זכר‬ ‫רבי שמעון פון יערסלוב‪ .‬הרה“ק רבי נחמי‘ אבד“ק ַ‬ ‫צדיקים לברכה‪.‬‬ ‫על כסא מלכותו‪ :‬פשעווארסק‪.‬‬ ‫ספריו‪“ :‬אור פני משה“ על תנ“ך ומשניות ואגדות‪.‬‬ ‫פטירתו‪ :‬הרה“ק רבי משה פשעווארסקער איז נפטר געווארן‬ ‫י“ב טבת תקס“ו‪ ,‬און ער איז נטמן געווארן אויפ‘ן בית החיים אין‬ ‫האט מען געשריבן על פי צוואתו‪“ :‬מצבת‬ ‫פשעווארסק‪ .‬אויף די מצבה ָ‬ ‫קבורת משה בן יצחק הלוי‪ ,‬נפטר שנת תקס“ו י“ב טבת יום ה‘ לפ“ק‪,‬‬ ‫תנצב“ה“‪ .‬זכר צדיקים לברכה‪.‬‬

‫וויאזוי רבי משה סופר איז נתגלה געווארן‬ ‫‏איידער הרה“ק רבי משה פון פשווארסק זצוק“ל איז נתגלה‬ ‫געווארן‪ ,‬איז ער געווען א גרויסער ארימאן‪ ,‬אהן א פרוטה אין‬ ‫שטוב‪ .‬זיין רעבעצין האט אים געבעהטן אז ער זאל רחמנות האבן‬ ‫אויף זיי און גיין זעהן עפעס צו פארדינען‪ .‬רבי משה האט איר‬ ‫געפאלגט‪ ,‬און זיך ארויסגעלאזט אין וועג‪ .‬אונטערוועגענס האט‬ ‫ער געהערט אז א גרויסער בראנפין פאבריקאנט זוכט א פאכמאן‪,‬‬ ‫צו קענען אנפיהרן די ברענעריי און מאכן פיינעם בראנפין‪ .‬רבי‬ ‫משה האט נישט לאנג אריין געקלערט‪ ,‬און זיך געמאלדן ביים‬ ‫פאבריקאנט אלס א בראנפין פאכמאן‪ .‬דעם פאבריקאנט איז דאס‬ ‫געשטאלט פונ‘ם צדיק זייער געפאלן‪ ,‬און ער האט באמערקט אז‬ ‫ער איז אן עהרליכער מענטש האט ער אים באלד אויפגענומען‪.‬‬ ‫‏ווען רבי משה איז אריינגעקומען אינדערפרי אין די פאבריק‪,‬‬ ‫אלס דער בראנפין פאכמאן האבן אים די ארבייטער געפרעגט‬ ‫ווי אזוי זיי זאלן מאכן דעם בראנפין‪ ,‬וויפיהל צוקער אריינצוגיסן‪,‬‬ ‫וויפיל פראצענט אלקאהאל אאז“וו‪ .‬אבער אזוי ווי דער צדיק‬ ‫האט דאך נישט געהאט קיין שום אהנונג אין די זאכן‪ ,‬האט ער‬

‫זיי געענטפערט‪“ ,‬טוהט ווייטער פונקט אזוי ווי איר האט געטוען‬ ‫ביז יעצט“‪ .‬ער האט גענומען זיין תהלים‘ל און געזאגט תהלים‪ ,‬און‬ ‫די ארבייטער האבן געמאכט בראנפין‪.‬‏א קורצע צייט שפעטער ווען‬ ‫דער בעל הבית איז געקומען זעהן ווי אזוי דער בראנפין מאכט זיך‪,‬‬ ‫האט ער גלייך געזעהן אז זייט ער האט דאס געשעפט איז נאך‬ ‫קיינמאהל נישט ארויס געקומען אזא גרויסער מאס געשמאקע‬ ‫בראנפין מיט אזא גוטן טעם ווי יעצט‪ .‬די פרייד פונעם פאבריקאנט‬ ‫איז נאך מער געוואקסן ווען די זעלבע זאך איז געשעהן טאג נאך‬ ‫טאג‪ .‬די פאבריק האט באקומען א גוט‘ן נאמען אז זיי מאכן דעם‬ ‫בעסט‘ן בראנפין אין די געגענט‪ ,‬און דאס געלט איז אריינגעקומען‬ ‫מיט א גרויס שפע‪ ,‬אזוי אז דער פאבריקאנט איז געווארן אן אמת‘ער‬ ‫עושר‪ .‬‏דער פאבריקאנט האט געוואוסט אז די גאנצע ברכה קומט‬ ‫נאר דורך זיין “פאכמאן“ רבי משה‪ ,‬און ער האט אים געהאלטן‬ ‫זייער בכבוד‪ .‬כאטש ער האט נאך דעמאלט נישט געוואוסט וועמען‬ ‫ער האלט‪ ,‬אבער ער האט גלייך געשפירט אז ער איז נישט אזא‬ ‫פשוט‘ער מענטש ווי ער האט זיך געוויזן‪.‬‏ביז איין טאג איז רבי משה‬ ‫אנטפלעקט געווארן‪ .‬דאס האט פאסירט אין א מוצש“ק‪ .‬דער בעל‬ ‫הבית האט דעם צדיק געגעבן א שטיבל אונטער‘ן הויז ווי ער זאל‬ ‫קענען זיצן און עוסק זיין בתורה ועבודה‪ ,‬און יעדן מוצאי שבת איז‬ ‫רבי משה קומען צום בעל הבית כדי צו עסן סעודת מלוה מלכה‪.‬‏איין‬ ‫מוצש“ק האט זיך געמאכט אז דער פאבריקאנט האט געווארט און‬ ‫געווארט צו עסן די סעודת מלוה מלכה מיט רבי משה‪ ,‬אבער רבי‬ ‫משה איז נישט אנגעקומען‪ .‬איז ער געווארן אומגעדולדיג‪ ,‬און ער‬ ‫איז געלאפן צום שטיבל פון “‏זיין ארבייטער“ כדי צו זעהן וואס ער‬ ‫טוהט‪ .‬ווי דערשראקן איז ער געווארן‪ ,‬ווען ער האט געזעהן אז רבי‬ ‫משה זיצט‪ ,‬און נעבן אים שטייט א איד מיט א לאנגע ווייסע בארד‬ ‫און רעדט מיט אים‪ .‬אזוי ווי דער איד מיט די ווייסע בארד האט נישט‬ ‫געוואוינט אין די געגענט‪ ,‬און צו קענען קומען פונדערווייטנס האט‬ ‫מען נאכנישט אין אזא קורצע צייט נאך שבת געקענט קומען‪ ,‬האט‬ ‫דער בעל הבית פארשטאנען אז אליהו הנביא זיצט דא אין זיין הויז‪.‬‬ ‫פוהל מיט פארכט איז ער געגאנגען דערציילן זיין בני בית די גאנצע‬ ‫געשעעהעניש‪ .‬אינדערפרי האט ער איבערגעבעהטן רבי משה‪ ,‬וואס‬ ‫ער האט אים ווייניג כבוד אפגעגעבן‪ ,‬און דאס וואס ער האט אים‬ ‫געלאזט ארבעטן ביי זיך‪ .‬דער פאבריקאנט האט דעמאלט געגעבן‬ ‫רבי משה דעם ערשטן קוויטל‪ ,‬און ווען ער איז אהיים געפאהרן האבן‬ ‫זיך מענטשן שוין געשטופט געהאלפן צו ווערן מיט א ישועה דורכ‘ן‬ ‫צדיק‪.‬‬

‫דוד המלך ביים תהלים זאגן‬ ‫ס‘ווערט דערציילט אז ווען דער רבי ר‘ אלימלך פון ליזענסק‬ ‫זצוק“ל איז געגאנגען אין גלות‪ ,‬איז ער אנגעקומען קיין פשעווארסק‬ ‫אינמיטן די נאכט‪ ,‬און ער האט געזעהן אז פון איין הויז שיינט ארויס‬ ‫א לעכטיגקייט דורכ‘ן פענצטער‪ .‬וואס דארט האט געוואוינט הרה“ק‬ ‫רבי משה פון פשווארסק‪ .‬האט ער אנגעקלאפט אין די טיהר און‬ ‫געבעהטן צו ער קען אפשר דארט נעכטיגן? האט אים הרה“ק רבי‬ ‫משה געענטפערט איך בין ערשט אויפגעשטאנען‪ ,‬און ער קען‬ ‫נעכטיגן אין זיין בעט‪ .‬פרעגט אים דער רבי ר‘ אלימלך צו ער קען‬ ‫אים געבן עפעס צו עסן האט ער אים געגעבן צו עסן און דער רבי ר‘‬ ‫אלימלך האט זיך דערנאך געלייגט אין בעט אריין‪ .‬הרה“ק רבי משה‬ ‫האט געמיינט אז דער גאסט שלאפט שוין‪ ,‬האט ער אנגעהויבן צו‬ ‫זאגן תהלים‪ .‬ווען דער רבי ר‘ רלימלך האט געהערט דעם תהלים‬

‫זאגן איז ער אויפגעשטאנען פון בעט און זיך אוועק גשטעלט‬ ‫לעבן הרה“ק רבי משה‪ .‬האט אים הרה“ק רבי משה געוואונקן‬ ‫אז ער זאל צוריק גיין שלאפן‪ .‬אבער ווען ער האט אנגעהויבן‬ ‫נאכאמאהל צו זאגן תהלים‪ ,‬האט זיך דער רבי ר‘ אלימלך ווידער‬ ‫געשטעלט ביי די זייט פון הרה“ק רבי משה‪ ,‬האט אים הרה“ק‬ ‫רבי משה געוואונקן אז ער זאל צוריק גיין שלאפן‪ ,‬אזוי האט זיך‬ ‫דאס איבערגע‘חזר‘ט דריי מאהל ביז הרה“ק רבי משה האט אים‬ ‫אנגעשריגן‪ .‬האט אים דער רבי ר‘ אלימלך געענטפערט‪ “:‬וויאזוי‬ ‫קען איך שלאפן ווען איך זעה אז דוד המלך‪ ,‬שטייט דא נעבן אייך‬ ‫ווען איר זאגט תהלים“‪ .‬ווען הרה“ק רבי משה הא דאס געהערט‬ ‫פרעגט ער אים‪“ :‬דו ביזט דאס “מלך“?“ און זיי האבן זיך באקאנט‬ ‫געמאכט איינער דעם צווייטן‪.‬‬

‫סופר סת“ם‬ ‫הרה“ק רבי משה פשעווארסקער איז געווען ַא סופר‬ ‫האט געשריבן ספרי תורה תפילין און מזוזות מיט‬ ‫סת“ם‪ .‬ער ָ‬ ‫האבן געהאט‬ ‫געוואלדיגע הייליגקייט‪ ,‬און זיינע פרשיות ָ‬ ‫ַ‬ ‫ַא‬ ‫באוואוסט אז הרה“ק רבי משה‬ ‫גאר א גרויס חשיבות‪ .‬ס‘איז ַ‬ ‫וואס ער האט‬ ‫פשעווארסקער האט געזאגט אז די פרשיות ָ‬ ‫האבן‬ ‫געשריבן‪ ,‬וועלן בלייבן כשר אויף אייביג‪ .‬אלע צדיקי הדור ָ‬ ‫געגליסט צו האבן זיינע פרשיות אדער א ספר תורה וואס ער‬ ‫געהאט א ספר תורה‬ ‫האט ַ‬ ‫האט געשריבן‪ .‬דער “חוזה“ פון לובלין ָ‬ ‫פון הרה“ק רבי משה און ווען ער איז געפאהרן אונטערוועגנס‬ ‫האט ער די ספר תורה שטענדיג מיטגענומען‪ ,‬ווייל ער האט נישט‬ ‫געוואלט ליינען אין ַאן ַאנדערע ספר תורה‪ .‬אמאהל האט הרה“ק‬ ‫פאר זיין רבי‘ן הרה“ק רבי ר‘ אלימלך‪,‬‬ ‫רבי משה געשריבן פרשיות ַ‬ ‫האט די‬ ‫און זיי אפגעשיקט קיין ליזענסק‪ .‬א סופר אין ליזענסק ָ‬ ‫נאר‬ ‫פארנייט‪ָ .‬אבער ווי ָ‬ ‫פרשיות ַאריינגעלייגט אין די בתים און זיי ַ‬ ‫באלד‬ ‫האט ער זיי ַ‬ ‫האט ָאנגעטוהן די תפילין‪ָ ,‬‬ ‫דער רבי ר‘ אלימלך ָ‬ ‫ראפגענומעןּ‪ ,‬ווייל ס‘ איז אים ארויפגעקומען א בילד פון א צלם‬ ‫ַא ּ‬ ‫באלד צוריק געשיקט די פרשיות‬ ‫האט ַ‬ ‫ר“ל‪ .‬דער רבי ר‘ אלימלך ָ‬ ‫שעווארסק‪ ,‬אבער הרה“ק רבי משה‬ ‫צו הרה“ק רבי משה קיין ּפ ָ‬ ‫זאגנדיג ַאז ער זעהט נישט‬ ‫האט זיי צוריקגעשיקט קיין ליזענסק‪ָ ,‬‬ ‫אין זיי א פסול‪ַ .‬אזוי איז געווען עטליכע מאהל ביז הרה“ק רבי‬ ‫פאר‬ ‫געזאגט ַ‬ ‫משה איז אליין אריבערגעפארן קיין ליזענסק‪ ,‬און ָ‬ ‫וואס איז דער פשט דערפון‪.‬‬ ‫פארשטייט נישט ָ‬ ‫זיין רבי‘ן ַאז ער ַ‬ ‫האבן זיי געזעהן‬ ‫ווען זיי האבן אינאיינעם געעפענט די תפילין ָ‬ ‫פארבינדן די פעדעמער ארום‬ ‫אז דער סופר פון ליזענסק האט ַ‬ ‫האט מען‬ ‫פארם פון ַא צלם רח“ל‪ .‬דעמאלט ָ‬ ‫די פרשיות אין א ָ‬ ‫רשטאנען דעם פשט פון רבי ר‘ אלימלך‘ס הרגשה‪ .‬הרה“ק‬ ‫פא ַ‬ ‫שוין ַ‬ ‫האט דאס גלייך אליין פאראכטן‪ ,‬און דערנאך האט זיך‬ ‫רבי משה ָ‬ ‫דער רבי ר‘ אלימלך אויסגעדריקט‪“ :‬זיי זענען גוט‪ ,‬זיי זענען גוט“!‬

‫“א פאר תפילין גרייט!“‬ ‫כ“ק מרן מהר“ש מבעלזא זי“ע‪ ,‬האט צוזאמען מיט זיינ‘ס א‬ ‫חבר צוזאם געקליבן געלט און יעדע פרוטה אוועק געלייגט צו‬ ‫קענען זיך קויפן תפילין צו זייער בר מצוה ביי הרה“ק רבי משה‬ ‫פון פשעווארסק‪ .‬פאר די בר מצוה זענען זיי צוזאמען געפארן‬ ‫שעווארסק צו קויפן תפילין‪ .‬אזוי ווי מרן מהר“ש זי“ע איז‬ ‫קיין ּפ ָ‬ ‫אריינגעקומען האט אים הרה“ק רבי משה געזאגט “שלום‪ ,‬דיר‬ ‫האב איך שוין אנגעגרייט א פאר תפילין‪ ,‬אבער איך וויל ביי‬

‫>>>>>>>‬ ‫אֹוצר‬ ‫ָ‬ ‫ַמיין ַש ָּבת‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ד‬

‫פ‘ ויחי ‪ -‬תשע“ו‬


‫אֹוצר‬ ‫ַמיין ַש ָּבת ָ‬ ‫"יומא דהילולא"‬ ‫>>>>>>>‬

‫הרה“ק רבי משה סופר‬ ‫מפשעווארסק זצוק“ל‬ ‫‪ -‬י“ב טבת תקס“ו ‪-‬‬

‫דיר נישט נעמען קיין געלט“‪ ,‬און פאר‘ן חבר האט הרה“ק רבי‬ ‫משה געזאגט אז אזוי ווי ער איז שוין צו אלט און ער קען שוין‬ ‫נישט שרייבן‪ ,‬בעהט ער אז ער זאל קויפן זיינע תפילין ביי אן‬ ‫אנדער‘ן סופר‪ .‬רבי דוד‘ל לעלובער האט געפרעגט זיין רבי‘ן‪ ,‬דער‬ ‫זאל זיך קויפן נייע תפילין‪ ,‬ווייל זיינע‬ ‫“חוזה“ פון לובלין‪ ,‬וואו ער ָ‬ ‫האט אים דער “חוזה“ געזאגט‬ ‫תפילין זענען שוין זייער אלט“‪ָ .‬‬ ‫זאל פאהרן צו רבי משה ּפשעווארסקער און ביי אים קויפן‬ ‫ער ָ‬ ‫האט ַאזוי געטוען‪ ,‬און ער איז געפאהרן קיין‬ ‫תפילין‪ .‬רבי דוד‘ל ָ‬ ‫האט ער‬ ‫שעווארסק‪ .‬ווען ער איז אריינגעקומען צו רבי משה ָ‬ ‫ּפ ָ‬ ‫האט רבי דוד‘ל זיך אנגערופן‬ ‫געהאלטן אינמיטן שרייבן פרשיות‪ָ .‬‬ ‫האט אים נישט געענטפערט‪ ,‬ווייל‬ ‫מארגן! ָאבער רבי משה ָ‬ ‫א גוט ָ‬ ‫ער האט נישט מפסיק געווען אינמיטן שרייבן‪ .‬נאכדעם וואס רבי‬ ‫האט ער זיך צו אים אויסגעדרייט‪,‬‬ ‫האט געענדיגט שרייבן‪ָ ,‬‬ ‫משה ָ‬ ‫שטאט ער קומט?‬ ‫און אים געגעבן שלום און געפרעגט פון וועלכע ָ‬ ‫האט ער געענטפערט‪ ,‬פון לעלוב‪ .‬און וואס איז אייער נאהמען?‬ ‫ָ‬ ‫האט‬ ‫האט דאס געהערט‪ָ ,‬‬ ‫ענטפערט ער דוד! ווען הרה“ק רבי משה ָ‬ ‫ער זיך ָאנגערופן מיט התרגשות‪“ ,‬אויב אזוי זענט איר דאך רבי‬ ‫דוד לעלובער וואס אליהו הנביא האט מיך געהייסן שרייבן פאר‬ ‫אייך תפילין“‪ .‬און ער איז צוגעגאנגען צו די פארשפארטע שאפע‪,‬‬ ‫דאס געעפענט‪,‬און פון דארט ארויסגענומען א פאר תפילין וואס‬ ‫זענען געווען איינגעפאקט אין א פאפיר‪ ,‬וואס דערויף איז געווען‬ ‫געשריבן “געשריבן לשם רבי דוד מלעלוב“‪ ,‬און אים זאס געגעבן‬ ‫במתנה‪.‬‬

‫אן אמת‘ע תשובה‬ ‫הרה“ק ‏רבי משה פשעווארסקער‪ ,‬איז פון נאטור געווען א‬ ‫זייער שוואכער מענטש‪ ,‬טראץ דעם איז ער געווען א געוואלדיגער‬ ‫עובד ה‘‪ ,‬און זיין עבודה איז געווען העכער מענטשליכע באגריפן‪.‬‬ ‫‏ער האט אמאהל געשיקט זיינ‘ס א זוהן אויף שבת צום רבי‘ן פון‬ ‫לובלין‪ .‬דער רבי פון לובלין האט אים אויפגענומען מיט גרויס‬ ‫כבוד און אים גאר שטארק מקרב געווען‪ ,‬לכבוד זיין הייליג‘ן‬ ‫טאטן דער “אור פני משה“‪ .‬פרייטאג‪-‬צו‪-‬נאכטס‪ ,‬ווען דער זוהן‬ ‫איז אנגעקומען צום טיש‪ ,‬האט דער רבי פון לובלין אים גלייך‬ ‫ארויפגערופן און ארויסגעוויזן גאר שטארק התקרבות‪ ,‬דערנאך‬ ‫האט ער אים באפוילן צו שטעלן א פלאש וויין צום טיש פאר‬ ‫זיין טאטן‘ט געזונט‪ ,‬אויך האט ער אים געהייסן אז נאכ‘ן טיש‬ ‫זאל ער נאכאמאהל צוקומען און מזכיר זיין דעם טאט‘ן‪ ,‬זעלבטס‬ ‫פארשטענדליך אז דער זוהן איז געווארן גאר שטארק באזארגט‪,‬‬ ‫“ווער ווייסט וואס מיט‘ן טאט‘ן איז געשעהן אינדערהיים?“ ער‬ ‫האט דאך גוט געוואוסט אז דער רבי פון לובלין האט הייליגע‬ ‫אפענע אויגן און זעהט אלעס מיט רוח הקודש‪ ,‬וואס צוליעב דעם‬ ‫האט ער באקומען דעם נאמען “חוזה“‪ ,‬און אויב הייסט ער אים‬ ‫יעצט צוויי מאהל מזכיר זיין דעם טאטן קומט זיכער עפעס פאר‬ ‫ביים טאט‘ן! נאכ‘ן טיש איז דער זוהן צוגעגאנגען צום רבי‘ן פון‬ ‫פ‘ ויחי ‪ -‬תשע“ו‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫לובלין און מזכיר געווען דעם טאטן מיט די מאמע‘ס נאמען‪ ,‬ווי‬ ‫דער רבי האט אים פריער באפוילן‪ .‬עטליכע מינוט שפעטער האט‬ ‫דער רבי פוו לובלין זיך אנגערופן צו אים‪“ ,‬דארפסט נישט ז‏ארגן!‬ ‫דיין טאטע איז ברוך ה‘ נישט אין א סכנה‪ ,‬ער איז נאר אביסל נישט‬ ‫געזונט‪ ,‬און בקרוב וועט ער זיך שטארקן און ווערך צוריק געזונט‬ ‫און שטארק! און כאטש דער זוהן האט געהערט אזעלכע קלארע‬ ‫רייד‪ ,‬איז ער נאך געווען אביסל באזארגט וואס ס‘הערט זיך ביים‬ ‫טאטן‪ .‬דעריבער כאטש געווענליך פלעגט ער בלייבן ביים רבי‘ן‬ ‫עטליכע וואכן זיך מסתופף זיין בצל קדשו און איינזאפן אין זיך‬ ‫פונעם רבינ‘ס הייליגן גייסט אין תורה וחסידות‪ ,‬האט ער זיך נישט‬ ‫פארזוימט‪ ,‬נאר באלד זונטאג אינדערפרי זיר ארויסגעלאזט אויפ‘ן‬ ‫וועג אהיים קיין פשעווארסק‪.‬‏דער וועג פון פשעווארטק קיין לובלין‬ ‫האט געדויערט עטליכע שעה‪ ,‬און ווי נאר דער וואגן איז אנגעקומען‬ ‫נעבן די שטאט פשעווארסק האט זיך דער זוהן גלייך גענומעו‬ ‫נאכפרעגן ביי דורכגייער וואס דער טאטע מאכט? די מענטשן האבן‬ ‫אים אנגעקוקט מיט גרויס וואונדער‪ ,‬וואס ער איז אזוי באזארגט‬ ‫אויף זייו טאטן‘ס געזונט‪ ,‬ברוך ה‘ דער רבי דער “אור פני משה“ איז‬ ‫געזונט און איז געווען שבת ביים דאווענען אין בית המדרש אלע‬ ‫דריי תפלות‪ ,‬ס‘פעהלט אים גארנישט‪.‬‬ ‫‏ווען דער זוהן איז אריינגעקומען צום טאט‘ן אין שטוב האט זיך‬ ‫דער “אור פני משה“ גאר שטארק געוואונדערט‪ ,‬און אים געפרעגט‪,‬‬ ‫“וואס האסטו זיך אזוי געאיילט אהיים צוקומען פארוואס ביסטו‬ ‫נישט געבליבן לענגער אין לובלין אזוי ווי דו טוהסט געוועהנליך?‬ ‫האסט געדארפט בלייבן דארט ביים רבי‘ן כאטש דריי וואכן! נישט‬ ‫אזוי גרינג קומט דאס אהן זיך אריבערצוכאפן א נסיעה קיין לובלין‪,‬‬ ‫און אז דו ביסט שוין יא אנגעקומען אהין האסטו געדארפט בלייבן‬ ‫א לענגערע צייט און נישט באלד כאפן און אהיימקומעו!‏דער זוהן‬ ‫האט אנשטאט אן ענטפער אויסגעשריגן‪“ ,‬טאטע! וויאזוי פיהלט‬ ‫דער טאטע?‏“ברוך ה‘ גוט“‪ ,‬האט דער “אור פני משה“ געענטפערט‪.‬‬ ‫‏“טאטע!“‪ ,‬האט דער זוהן ווייטער געפרעגט‪“ ,‬זאג מיר וואס האט‬ ‫פאסירט דעם פרייטאג‪-‬צו‪-‬נאכטס בערך צעהן ‏אזייגער? ווייל פון‬ ‫רבינ‘ס ווערטער האב איך פארשטאנען אז עפעס האט פאסירט און‬ ‫דערפאר האב איך מיך אזוי אהיים געאיילט?“ ‏ווען דער “אור פני‬ ‫משה“ האט דאס געהערט‪ ,‬איז ער געבליבן שטיין פארוואונדערט‬ ‫און געזאגט‪“ ,‬‏יעצט זעה איך אז דער צדיק האט מרגיש געווען‬ ‫אלעס וואס האט זיך מיט מיר אפגעשפילט יענע נאכט! זאלסט‬ ‫וויסן מיין זוהן אז אזוי ווי ליל שבת קודש איז דאך די ענדע פון די‬ ‫וואך דארף זיך א מענטש דעמאלט מאכן א חשבון הנפש און זעהן‬ ‫וואס ער האט אפגעטוען די וואך‪ ,‬ווי אזוי ער האט אפגעראכטן די‬ ‫ששת ימי המעשה‪ .‬דעריבער דעם פרייטאג‪-‬צו‪-‬נאכטס האב איך מיך‬ ‫געמאכט א חשבון פון אלע מיינע מעשים וואס איך האב געטוען‬ ‫א גאנצע וואך‪ ,‬האב איך ליידער געזעהן אז דער חשבון איז זייער‬ ‫נישט גוט‪ ,‬איך בין געווארן פוהל מיט חרטה געפיהלן ביז דאס האט‬ ‫מיר ממש אנגערירט צום הארץ און איך האב געפיהלט ממש אז‬ ‫איך גיי אויס ל“ע‪ ,‬און איך האב געזעהן אז איך בין אין א געפאר‪,‬‬ ‫דאס חיות פליהט מיר ארויס ר‘ל‪ ,‬אבער קיינער איז נישט געווען‬ ‫אין הויז מיך צו דערמונטערן‪ .‬‏איך האב נישט געקענט שרייען נאך‬ ‫הילף ווייל ס‘איז מיר אוועק גענומען געווארן דעם כח הדיבור‪ .‬האב‬ ‫איך מיך דערמאנט אז אויפ‘ן טיש ליגט א פלעשל ברוינפן‪ ,‬האב‬ ‫איך באשלאסן צו נעמען אביסל ברוינפן און מיר ארויפגיסן אביסל‬

‫ה‬

‫אויפ‘ן פנים און אריין נעמען אביסל אין מויל זיך צו מונטערן‪.‬‬ ‫איך האב אבער נישט געהאט קיין כח צו גיין ביז צום טיש‪ .‬האב‬ ‫איך מיך א ווארף געטוען אין ריכטונג פונעם טיש‪ ,‬און לויט ווי‬ ‫דו דערציילסט איז דאס טאקע געווען דעם רבי‘ן פון לובלין‘ס‬ ‫כח אז איך בין געפאלן ביז צום טיש‪ ,‬און געקענט נעמען דעם‬ ‫ברוינפן‪ .‬ברוך ה‘ ס‘האט מיר געהאלפן‪ ,‬און צוביסלעך בין איך צו‬ ‫זיך געקומען‪ ,‬אינדערפרי בין איך שוין געווען אינגאנצן געזונט אוו‬ ‫שטארק‪ ,‬און איך האב שוין געקענט גיין אין בית המדרש‪ .‬דאס‬ ‫האט דער רבי פון לובלין געזעהן מיט זיינע הייליגע אויגן און אין‬ ‫זיין זכות בין איך געראטעוועט געווארן!“‬

‫די אותיות זענען קיינמאהל נישט פארברענט געווארן‬ ‫הרה“ק רבי אברהם דער טריסקער מגיד‪ ,‬איז אמאהל געווען‬ ‫ביי ש“ב דער הייליגער רבי ישראל פון רוזשין‪ ,‬נאך איידער ער‬ ‫איז אנטלאפן פון רוסלאנד‪ ,‬און ער האט אים געגעבן א מתנה‬ ‫א סידור וואס איז געווען געשריבן אויף א קלף אבער די גליונות‬ ‫ארום זענען געווען פארברענט ממש ביז צו די אותיות‪ ,‬אזאך‬ ‫וואס איז אומעגליך צו קענען אזוי שטארק מצמצם זיין‪ ,‬אז נאר‬ ‫די גליונות זאלן זיין פארברענט‪ ,‬און נישט די אותיות‪ .‬און דער‬ ‫טריסקער מגיד האט זיך דערויף זייער געוואונדערט‪ .‬האט אים‬ ‫דער הלליגער רוזשינער דערציילט אז דער סידור האט געשריבן‬ ‫הרה“ק רבי משה סופר פון פשווארסק‪ ,‬און בשעת‘ן בלבול קעגן‬ ‫דעם רוזשינער ווען די פאליציי האט געמאכט א רעוויזיע אין‬ ‫שטוב‪ ,‬האט מען באהאלטן אלע כתבי ידות‪ ,‬אין א לאך אינעם‬ ‫הייץ‪-‬אויווען‪ .‬דאס איז געווען נאך פסח און במשך פונעם זומער‬ ‫האט מען געהאט עגמת נפש‪ ,‬ווייל ס‘איז פארגעסן געווארן דורך‬ ‫די גבאים‪ ,‬און ווען מען האט איינגעהייצט דעם אויווען פאר‘ן‬ ‫ווינטער איז אלס פארברענט געווארן און אויך די גליונות ארום‬ ‫דעם סידור זענען פארברענט געווארן אויסער די אותיות וואס‬ ‫זענען געבליבן גאנץ‪ ,‬ווייל אותיות וואס הרה“ק רבי משה סופר פון‬ ‫פשעווארסק האט געשריבן האט קיין פייער נישט שולט געווען‬ ‫אויף זיי‪ .‬אזוי ווי הרה“ק רבי זושא מאניפאלי שרייבט אין די‬ ‫הסכמה אויפן ספר “אור פני משה“ אז ווען הרה“ק רבי משה סופר‬ ‫האט געשריבן האבן פינקען פייער געשפריצט פון זיין פעדער‪.‬‬ ‫(בן לאשרי ח“ד)‪.‬‬

‫געשפיהרט אז דאס זענען תפילין פון הרה“ק רבי‬ ‫משה פשעווארסקער‬ ‫הרה“ק רבי הערשע‘לע פון רודניק זצוק“ל האט געהאט א‬ ‫פאר תפילין וואס הרה“ק רבי משה סופר האט געשריבן‪ ,‬און ער‬ ‫פלעגט דאס געבן פאר בר מצוה בחורים צו לייגן אינעם טאג פון‬ ‫זייער בר מצוה‪ .‬איינמאהל איז געווען א גאר וואוילער בר מצוה‬ ‫בחור וואס הרה“ק רבי הערשעלע האט אים געגעבן צו לייגן די‬ ‫תפילין‪ ,‬און נאכ‘ן דאווענען האט אים הרה“ק רבי הערשע‘לע‬ ‫געפרעגט צו ער האט עפעס געפיהלט אין די תפילין וואס ער‬ ‫האט געלייגט?“ פרעגט דער בחור “וואס האט דער רבי געוואלט‬ ‫איך זאל שפיהרן“? האט רבי הערשע‘לע געענטפערט פאר די אלע‬ ‫ארום אים‪“ ,‬ווען איך האב געלייגט די תפילין‪ ,‬האב איך געפיהלט‬ ‫אז דאס זענען תפילין פון הרה“ק רבי משה מפשעווארסק“‪( .‬כ“ק‬ ‫האדמו“ר מצאנז קלויזנבורג זצ“ל)‪ .‬זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫(מקורות‪ :‬אור הצפון‪ ,‬עלים לתרופה‪ ,‬תולדות וסיפורי צדיקים‪ ,‬מעשי אבות‪,‬‬ ‫הילולא קדישא‪ ,‬אנציקלופדיה לחכמי גאליציה‪ ,‬ימי זכרון דברי תורה לפ‘ השבוע ועוד)‬

‫אֹוצר‬ ‫ָ‬ ‫ַמיין ַש ָּבת‬


‫אֹוצר‬ ‫ַמיין ַש ָּבת ָ‬ ‫ַמיין אוָׁצר‪ ...‬מדות טובות‬

‫מזל טוב חמה ולבבית להמחותנים היקרים‬ ‫ש“ב מוה“ר אהרן לאנגסאם ומוה“ר מענדל ביגעלאייזן ומשפ‘ שיחיו‬ ‫ולכבוד ההורים הזקנים החשובים‬ ‫מוה“ר נח לאנגסאם‪ ,‬מוה“ר שמואל חיים פריעדמאן ומוה“ר משה ביגעלאייזן שיחיו ומשפ‘‬

‫‪ J‬מעביר על מדותיו ‪L‬‬

‫דער וואס דאנקט דעם באשעפער פאר זיין שפייז דער‬ ‫קען זיין א מעביר על מדותיו‬

‫לרגל שמחת נשואי צאצאיהם ‪ -‬נכדיהם למז“ט ובשטו“מ‬

‫תזכו לרוות הרבה נחת דק‘ ולראות דורות ישרים ומבורכים עד ביאת הגואל‬

‫דער הייליגער רא“ש שרייבט אין זיין ספר‪“( ,‬ארחות חיים“ להרא“ש‬ ‫אות כ“ב)‪“ :‬לברך את בוראו שהשביע נפש שוקקה“‪—,‬מען זאל לויבן און‬ ‫בענטשן דעם באשעפער וואס ער זעטיגט די זעהלן וואס זענען הונגעריג‪.‬‬ ‫“ואם יקללהו בני אדם או יחרפוהו“‪—,‬און אויב מענטשן וועלן אים שעלטן‬ ‫אדער פארשעהמען‪“ ,‬אל ישיב להם דבר‪ ,‬אלא יהא מן הנעלבים“‪—,‬זאל ער‬ ‫גארנישט צוריק ענטפערן‪ ,‬נאר ער זאל זיין פון די וואס ווערן פארשעהמט‬ ‫און טוען נישט צוריק פארשעהמען‪.‬‬ ‫דארף מען דאך פארשטיין‪ ,‬וואס פאר א שייכות האט דאס לויבן‬ ‫און דאנקען דעם באשעפער‪ ,‬מיט נישט צוריק ענטפערן ווען מ‘ווערט‬ ‫פארשעהמט דורך א ‏צווייטן? נאר ווען א מענטש לויבט און דאנקט דעם‬ ‫באשעפער‪ ,‬ווייזט ער מיט דעם אז ער אנערקענט אז דער באשעפער‬ ‫טוהט אים שפייזן ‪,‬און באזארגט אים מיט אלע זיינע באדערפענישן‪ ,‬און‬ ‫אלעס וואס פאסירט מיט אים‪ ,‬איז נאר ווייל דער באשעפער וויל אזוי‪ ,‬און‬ ‫דאס איז נאר ווייל דער באשעפער וויל מיט אים גוט‘ס טוען‪ .‬איז ווען דער‬ ‫מענטש טוהט דאס אנערקענען‪ ,‬וועט ער שוין אויך פארשטיין אז ווען א‬ ‫צווייטער מענטש פארשעהמט אים‪ ,‬איז דאס נאר ווייל דער באשעפער‬ ‫חאט אזוי געוואלט‪ ,‬און אין אמת‘ן איז דאס פאר אים א טובה‪ .‬ממילא וועט‬ ‫ער נישט צוריק ענטפערן און צוריק פארשעהמען דעם מענטש וואס חאט‬ ‫אים פארשעהמט‪.‬‬

‫רשה‬ ‫ַמיין מוסר השכל פון ִדי ַפ ָ‬

‫>>>>>>‬ ‫פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי וגו‘ (ויחי מט‪:‬ד)‬

‫“כי עלית משכבי“‪—,‬ווען דו גייסט ארויף אויף דיין בעט צו שלאפן‪,‬‬ ‫“אביך“‪—,‬זאלסטו געדענקען דיין פאטער אין הימל!‬ ‫(‏הרה“ק רבי יעקב ארי‘ ליב מטוריסק זצוק“ל)‬

‫גד גדוד יגודנו וגו‘ (ויחי מט‪:‬יא)‬ ‫“‏גד“ ר“ת ג‘ומל ד‘לים‪—,‬ווער ס‘טוהט גמילות חסד פאר אידן מיט‘ן‬ ‫גאנצן כח‪“ ,‬גדוד יגודנו“‪—,‬וועלן גרופעס מלאכי השרת אים אלעמאהל‬ ‫ארומנעמען און היטן פון אלעס שלעכט‘ס ח“ו‪“ ,‬והוא יגוד עקב“‪‘—,‬יגוד‘ איז‬ ‫א לשון פוו פארשניידן‪ ,‬ער וועט אויך זוכה זייו אז ס‘וועט פארשניטן ווערן‬ ‫פון אים דער יצר הרע‪ ,‬וואס ווערט אנגערופן ‘עקב‘ [ווי ס‘שטייט אין פסוק‬ ‫‘ואתה תשופנו עקב‘]‪.‬‬ ‫(אור לשמים)‬

‫ַמיין עונג ַש ָבת‬

‫‪“ J‬‏תפילת ערבית שבת“‏ ‪L‬‬

‫‏(עפ“י מקור החיים על אורחות חיים)‬

‫‏נאך א טעם פארוואס דער פסוק “‏לא תקום וגו‘ ואהבת לרעך כמוך“‬ ‫ענדיגט זיך מיט “אני ה‘“‏‪ ,‬מרמז צו זיין אז פונקט אזוי ווי דער באשעפער‬ ‫האט נאך אלס ליעב די אידישע קינדער אפילו ווען זיי זינד‘יגן חלילה‬ ‫קעגן אים‪ ,‬אזוי אויך דארף מען ליעב האבן דעם חבר אפילו ער האט דיר‬ ‫שלעכט‘ס געטוען‪.‬‬

‫דאס הארבקייט פון אויסרעדן נאך די תפלה‬ ‫דער חיד״א ברענגט אין נאמען פון די גורי האריז“ל‪ ,‬אז אויך אין די וואכן‬ ‫טעג‪ ,‬אין די צייט פון ווען מען ענדיגט דאווענען די שטילע שמונה עשרה‬ ‫איידער דער שליח ציבור הויבט אן צו זאגן די הויכע שמונה עשרה‪ ,‬איז א‬ ‫הארבע עבירה אויס־צו־רעדן‪.‬‬

‫(אילנא דחיי בשם מוהרש“ח זצ“ל)‬

‫עבודת הקודש קשר גודל סי׳ יח‪:‬כ)‬

‫פארוואס זאגט מען נאכאמאהל ויכולו‬

‫רשה‬ ‫ַמיין מוסר השכל פון ִדי ַפ ָ‬

‫‏נאך די שמונה עשרה זאגט מען נאכאמאהל “ויכולו“ מיט א הויך קול‪,‬‬ ‫צוליעב יום שחל בשבת וואס דעמאלט זאגט מען ביי די שמונה עשרה‬ ‫“אתה בחרתנו“‪ ,‬און נישט “ויכולו“‪ .‬דערפאר האט מען מתקן געווען צו זאגן‬ ‫“ויכולו“ נאך שמונה עשרה אין יום טוב שחל בשבת‪ .‬און כדי נישט צו מא‏כן‬ ‫א אונטערשייד צווישן די שבתים דורכ‘ן יאהר‪ ,‬האט מען מתקן געווען צו‬ ‫זאגן יעדן פרייטאג‏צו נאכט נאך די שמונה עשרה “ויכולו“ מיט“ א‏הויך קול‪.‬‬

‫שכל את ידיו כי מנשה הבכור (ויחי מח‪:‬יד)‪.‬‬ ‫די תורה לערנט דרך ארץ‪ ,‬אז א מענטש זאל נוהג כבוד זיין מיט זיין‬ ‫חבר כראוי‪ ,‬ווייל כאטש יעקב האט געקענט טוישן און זיי אנדערש‬ ‫אוועקשטעלן‪ ,‬האט ער אבער נישט געוואלט מבייש זיין מנשה‪ ,‬און‬ ‫דעריבער שכל את ידיו‪ ,‬איבער זייער קאפ‪.‬‬

‫(‏תוספות‪ ,‬פסחים קו)‬

‫(נועם אלימלך‪ ,‬וכעי“ז בחזקוני)‬

‫‏מען זאגט “ויכולו“ שטייענדיג און מיט‏הויכע שטימע‪ ,‬ווייל מיט “ויכולו“‬ ‫זאגט מען עדות א‏ז דעד באשעפער האט בא‏ש‏אפן הימעל און ערד‪ ,‬און עדות‬ ‫דארף מען זאגן שטייענ‘דיג‪ ,‬ווי דער פסוק (דברים יט‪:‬יז) זאגט‪“ :‬ועמדו‏שני‬ ‫האנשים“ וגו‘‪.‬‬

‫האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים‬ ‫וגו‘ (ויחי מט‪:‬א)‬ ‫יעקב האט געוואלט אנטפלעקן דעם קץ‪ ,‬ווען משיח וועט קומען‪.‬‬ ‫האט ער געזאגט “האספו“‪—,‬איר זאלט זיך האלטן באסיפה ובאגודה‬ ‫אחת‪ ,‬אינאיינעם מיט אן אחדות‪ .‬ווייל דער קץ קען נישט זיין ווען ס‘איז‬ ‫דא אומזיסטיגע פיינטשאפט צווישן אידן‪,‬‬

‫(‏קדמונים)‬

‫צוליעב די מענטשן וואס קענען נישט דאווענען‪ ,‬זאגט מען “ויכולו“‬ ‫נאכאמאהל הויך כדי יעדן איינעם מוציא צו זיין‪.‬‬

‫(שלה“ק)‬

‫(ספר המנהיג)‬

‫>>>>>>‬ ‫אֹוצרר‬ ‫אֹוצ ָ‬ ‫ממיין‬ ‫בתת ָ‬ ‫יין ַש ָּ ָּב‬ ‫ֵַ‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫וח‬

‫פ‘ ויחי ‪ -‬תשע“ו‬


‫גליו‬

‫ת"ת תורה ויראה‬ ‫דרב"י מסאטמאר‬ ‫קרית יואל‬

‫תס"א‬

‫בנשיאות כ"ק מר‬ ‫אדמו"ר שליט"א‬

‫פרשת ויחי‬ ‫שנת תשע"ז לפ"ק‬

‫בעזהשי"ת‬

‫ג' תתקלח( עס דערציילט אונזער זיידע‬ ‫‪ìøòô ãåã 'ø â"äøä‬‬

‫‪'÷ä åðéúìä÷á ù"éâî à"èéìù‬‬

‫מלחמת אש דת השערה‬ ‫עס איז באקאנט איינע פו די ערשטע מסירות נפש'דיגע מערכות על קדושת‬ ‫ירושלי איז געווע בשנת תשט"ו‪ ,‬איבער דע 'מועדו'‪ ,‬דאס איז געווע א טמא'נער‬ ‫נאכט קלאב ממש נעב די היימישע מאה שערי געגענט ווי די ציוני'סטישע יונגנט‬ ‫פלעגט זי צוזאמע קומע נאכט נא נאכט מיט פריצות ל"ע‪ ,‬או די ערליכע איד‬ ‫האב געפירט דערקעג א פייערדיגע מלחמה‪ ,‬ביז ווע מ'איז בעזהשי"ת ארויס מיט א‬ ‫התגברות כוחות הקדושה אוי די כוחות הטומאה‪ .‬וויל אי דערצייל פו מיינע‬ ‫זכרונות ווי אזוי די מערכה האט זי אנגעהויב‪.‬‬ ‫עס איז געווע איי נאכט ביי מנחה מעריב אי ביהמ"ד תולדות אהר )וואס איז נא‬ ‫דעמאלטס געווע אוי רחוב עונג שבת אויפ פלא" ווי עס געפונט זי היינט דער ביהמ"ד תולדות אברה יצחק( קומט‬ ‫אריי ‪ ,Ï"ˆÊ ‡ÈÂÏ· ̯ÓÚ È·¯ Ù"ÂÁ ˆ"‰¯‰‬או ער גייט צו רעד מיט תו"א רבי'‬ ‫זצ"ל‪ ,‬דער עול האט געזעה אז עפעס גייט פאר האט מע זי ארומגעשטעלט‪ ,‬וג‬ ‫אני הקט בתוכ‪ ,‬כ'בי נא געווע א אינגל אבער עס ליגט מיר גוט אי זכרו ווי רבי‬ ‫עמר דערציילט פאר רבי' אז די 'מועדו' האט זי געעפענט ממש דא בשכינות או‬ ‫עס הייבט זי א א תערובות ר"ל מיט א פריצות‪ ,‬או מ'דאר דאס אפשטעל‪.‬‬ ‫דער רבי האט אי געזאגט אז אי א ערשט שריט זאל מע פרוביר צו רעד צו‬ ‫זיי‪ ,‬או זיי בעט אז זיי זאל דאס נישט טוה אי אונזער הייליגע שכונה‪.‬‬ ‫רבי עמר האט גענומע ארו צע איד פו תולדות אהר‪ ,‬ווי נאר מ'איז‬ ‫אנגעקומע אהי או מ'האט פרובירט צו רעד צו די איינגעשטעלטע זענע די‬ ‫צולאזטע יונגע ארויסגעלאפ או זיי האב זי גענומע ווארפ שטיינער‪ .‬צוויי‬ ‫בחורי הרה"ג ר' הערשל כהנא ז"ל סופר מומחה‪ ,‬ב הרה"ח רבי חיי כהנא ז"ל פו‬ ‫די זקני וחשובי ק"ק תו"א‪ ,‬או הרה"ח ר' גרשו לויפער שליט"א )ב הרה"ח ר' רפאל דער‬ ‫עלטערער ברודער פו הרה"ח רבי שלו לויפער ז"ל( האב געכאפט שטיינער אי קאפ‪ ,‬או מ'האט זיי‬ ‫באלד געדארפט אפפיר צו אפטייק אי מאה שערי וועלכער האט זיי באהאנדלט‪.‬‬ ‫אויפמארג איז שוי ארויסגעגאנגע א גרויסער ציבור מוחה זיי‪ ,‬באלד איז‬ ‫אנגעקומע די פאליציי וואס האט זי צולאזט איבער ערליכ ציבור וואס האב מוחה‬ ‫געווע‪ ,‬או מ'האט דעמאלטס ארעסטירט הרה"צ רבי עמר בלוי ז"ל מיט זו הרה"צ‬ ‫רבי ישעי' שליט"א‪ ,‬או הרה"ח הק' ר' יודל סאמעט הי"ד )וועלכער איז מיט צענדליגער יאר‬ ‫שפעטער גע'הרג'עט געוואר עקיה"ש ביי א הפגנה בחוצות ירושלי(‪ .‬עס איז געווע דאס ערשטע מאל‬ ‫וואס מ'האט ארעסטירט איד אי ארה"ק פאר חטא פו מוחה זיי קעג פריצות‪.‬‬ ‫אבער דאס ארעסטיר האט זיי נישט געהאלפ‪ ,‬די מערכה איז געוואר שטארקער‬ ‫או שטארקער‪ ,‬יעדע איינציגע נאכט זענע די יקירי וזקני ירושלי ארויסגעגאנגע‬ ‫מוחה זיי‪ .‬עס שטייט מיר פאר די אויג דאס געשטאלט פו הרה"צ רבי שלמה‬ ‫בראנדסדארפער זצ"ל או הרה"צ ר' רבי אלי' וויינבערגער זצ"ל ווי זיי שטייע מיט‬ ‫תהילימ'לע אי די הענט או אראפגעלאזטע אויג או שרייע מיט ווייטאג‬ ‫"פריצות!"‪...‬‬ ‫די פאליציי פלעגט דעמאלטס ארומנעמע דע גאנצ ארט מיט שטריק כדי די‬ ‫מוחי זאל נישט קענע נאנט קומע צו 'מועדו'‪ ,‬מיר ירושלימ'ער אינגלע האב‬ ‫געהאט א גאנצע עבודה טאג טעגלי זענע מיר געקומע מיט דזשילעטלע או‬ ‫צושניט די שטריק או געמאכט פליטה‪.‬‬ ‫נא א דריי פערטל יאר מערכות טאג נא טאג‪ ,‬האב די פירער פו דע מקו‬ ‫תועבה געמוזט הייב הענט‪ ,‬או זיי האב מסכי געווע צו פארקויפ דע פלא"‬ ‫פונע 'מועדו' פאר די ערליכע איד‪ .‬עס איז דעמאלטס צונויפגעשטעלט געוואר‬ ‫גרויסע געלטער פו היימישע נגידי‪ ,‬צוויש זיי הרה"ח ר' ישראל זופניק ע"ה‪ ,‬או‬ ‫מ'האט דע מקו אריבערגעברענגט צו צד הקדושה‪.‬‬ ‫אי קע נישט פארגעס די גרויסע שמחת בית השואבה וואס איז יענע יאר‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫סוכות אפגעהאלט געוואר אי יענע מקו‪ ,‬די געוועזענע 'מועדו'‪ ,‬די גדולי רבני‬ ‫ירושלי זי"ע האב באשיינט דע מעמד‪ ,‬זיי זענע געזעס אויפ דא פונע בני‪ ,‬או‬ ‫מע האט געהאלט פייערדיגע דרשות מתו שבח והודאה פאר אייבערשט אז‬ ‫מ'האט זוכה געווע אויסצורייס דע מקו טומאה פו ירושלי עיה"ק‪) .‬שלמה צבי‬ ‫טייטלבוי‪ ,‬שלמה צבי פערל‪ ,‬משה וואל פערל‪ ,‬מענדל פראנקעל‪ ,‬מענדל פריעד‪ ,‬ליפא קויפמא‪ ,‬חיי זיינוויל קויפמא‪,‬‬ ‫מענדל שפילמא‪ ,‬שלמה צבי שפילמא‪ ,‬משה צבי שוואר"(‬

‫ג' תתקלט( עס האט דערציילט אונזער זיידע‬ ‫‪ä"ò øòâøòá äðç éëãøî 'ø ç"äøä‬‬

‫‪ïàãðàì‬‬

‫דער הייליגער שינאווער רב‬ ‫אי האב געהערט פו מיי טאט הרה"ח ר' אברה ע"ה אז אמאל איז דער‬ ‫שיניאווער רב געפאר ערגע" אוי שבת‪ ,‬אונטערוועגנס דורכפארנדיג א שטאט איז‬ ‫ער אליינס אראפגעגאנגע פו וואג א די גבאי‪ ,‬או ער איז אריינגעגאנגע אי די‬ ‫שטאטישע שוהל אנדע וואס מ'זאל וויס ווער ער איז‪.‬‬ ‫עס איז געווע אי א תענית ציבור‪ ,‬או זעהנדיג א גאסט האט מע אי געוואלט‬ ‫געב א עלי'‪ ,‬האט ער געזאגט זיי נאמע 'יחזקאל שרגא ב מורה מורינו הרב ר'‬ ‫חיי'‪ ,‬דער בעל קורא וועלכער איז אוי געווע דער שוחט אבער א איש פשוט‪ ,‬האט‬ ‫א זאג געטו מיט ביטול "לאז שוי אפ מיט די מעשיות‪ ,‬יעדער וואס קומט פו פויל‬ ‫איז א ב מורה מורינו"‪ ...‬האט דער שינאווער רב געזאגט "אוי מיי כבוד קע אי‬ ‫מוותר זיי אבער נישט אוי מיי טאטנס כבוד"‪ ...‬דער ציבור האט געבעט דע בעל‬ ‫קורא זאל נאכגעב או אי אויסרופ ווי ער האט געבעט‪ ,‬או ער האט געפאלגט‪.‬‬ ‫נאכ דאווענע האט איינער פו די תושבי העיר גערופ דע שינאווער רב צו זי‬ ‫אי שטוב אוי אויספאסט‪ ,‬או ער האט אי געזאגט אז ער וועט נישט זיי אי שטוב‬ ‫אוי שבת‪ ,‬ווייל דער שינאווער רב קומט צו פאר אוי שבת אי א דערנעבנדיג‬ ‫שטאט‪ .‬פרעגט אי דער שינאווער רב צי ער קע מיטפאר מיט אי ביז יענע שטאט‬ ‫וואו דער שינאווער רב איז אוי שבת‪ ,‬או יענער האט אי גער מיטגענומע‪.‬‬ ‫אויפ וואג האט זי דער שינאווער רב געזעצט פו אונט‪ ,‬או דער שוחט דער‬ ‫בעל קורא איז דארט געזעס או גערעדט דברי בטלי מיט די אנדערע בעה"ב‪ .‬ווי‬ ‫נאר דער וואג איז אריינגעקומע אי די שטאט‪ ,‬או די פארבייגייער האב באמערקט‬ ‫דע הייליג שינאווער רב אויפ וואג האב זיי אנגעהויב נאכצולויפ דע וואג או‬ ‫אריינברענגע דע שינאווער רב מיט גרויס כבוד‪.‬‬ ‫שפעטער האט דער שינאווער רב געזאגט פאר די שטאטסלייט אז ער האט זי‬ ‫דוקא אפגעשטעלט אי די שטאט ווייל ער האט געהאט א הרגשה אז דער שוחט טויג‬ ‫נישט‪ ,‬או ער האט אי נישט געוואלט מעביר זיי ביז ווע ער וועט זי דאס אליינס‬ ‫איבערצייג‪ ,‬או יעצט האט ער באפויל אז מ'זאל איה מעביר זיי פו די שחיטה‪.‬‬ ‫מיי טאטע ע"ה האט אוי דערציילט אז ער האט געהערט פו הרה"ח ר' אשר‬ ‫זאב גרי ע"ה פו דעעש‪ ,‬וועלכער איז געווע א איידע ביי הרה"ח ר' שלמה מייער‬ ‫ע"ה‪ ,‬או ער האט זי ביי אי געלערנט שחיטה‪ .‬אזוי ווי ער האט געוואוינט אי די‬ ‫גלילות פו דעעש האט אי ‪ Ï"ˆÊ ¯Ú˘ÚÚ„ ÚÏ'‰˘Ó È·¯ ˜"‰¯‰‬געהייס אז ער זאל‬ ‫קוד גיי נעמע א ברכה פונע שינאווער רב ז"ל‪.‬‬ ‫ער איז געפאר אוי שבת קיי שינאווע‪ ,‬או ער האט געזאגט אז ער וויל ווער א‬ ‫שוחט או ער איז געקומע נעמע א ברכה‪ .‬איז דער שינאווער רב צוגעגאנגע צו‬ ‫ספרי שאנק‪ ,‬או ער האט מיט די שפי" פו די שטיוול אויפגעהויב א האלצערנע‬ ‫לעדל פונע שאנק‪ ,‬או ער האט אי געפרעגט צי ער קע דאס אוי טוה‪ ,‬ווייל א‬ ‫שוחט דאר דא זיי א בעל כח‪ ,‬האט ער געשוויג‪ .‬דערנא האט דער שינאווער רב‬ ‫געפרעגט "קענסט לערנע אליי גמרא מיט רש"י?"‪ ,‬ווייל דער תבואות שור זאגט אז‬ ‫א שוחט דאר קענע לערנע‪ ,‬ווע ער האט געענטפערט אז יא האט ער אי ווארי‬ ‫אנגעוואונטש הצלחה אי די עבוה"ק‪) .‬מרדכי חנה בערגער‪ ,‬מאיר בערגער‪ ,‬וואל בערגער‪ ,‬משה‬ ‫בערגער(‪.‬‬


‫ג' תתקמ( מ'דערציילט אוי אונזער זיידע‬ ‫‪úåéîîå÷ ì"æ ïééèùøòééô ìàøùé 'ø ç"äøä‬‬

‫דע רבי'נס שובבי" תורה ברענגט התעוררות תשובה אי חדר‬ ‫דער זיידע איז געווע א מלמד לאנגע יאר אי קוממיות‪ ,‬או ער האט‬ ‫אויפגעשטעלט במש די יאר אומצאליגע תלמידי יראי ושלימי‪ .‬אזוי אוי איז ער‬ ‫דארט געווע דער ש"" או שו"ב‪.‬‬ ‫עס האט אונז דערציילט איינער פו זיינע תלמידי הרה"ח ר' משה גוטמא הי"ו‬ ‫פו ארה"ק‪ ,‬וועלכער האט געלערנט ביי אי פיר יאר‪ ,‬צוויי יאר מס' בבא קמא או‬ ‫צוויי יאר מס' פסחי‪ ,‬איבער די געוואלדיגע השפעה וואס דער זיידע האט געהאט‬ ‫אוי די תלמידי‪.‬‬ ‫ער איז געווע א גרויסער בעל בכי‪ ,‬או אי די הייליגע טעג ווע ער איז געווע‬ ‫בעל תוקע או בעל תפילה ביי מוספי‪ ,‬אזוי אוי יעד שבת מברכי ביי ברכת החודש‬ ‫פלעגט ער פארגיס טייכ טרער‪ ,‬אבער אי חדר האט ער קיינמאל נישט געוויינט‪,‬‬ ‫אפילו נישט ווע ער האט גערעדט צו די קינדער איבער די צרות אי לאגער וואו ער‬ ‫האט ליידער איבערגעלאזט א שטוב מיט קינדער ל"ע הי"ד‪.‬‬ ‫איינמאל האט אי חדר אויסגעבראכ א מחלוקה או מ'האט געטשעפעט א‬ ‫אינגל‪ ,‬דער רבי האט מוסר געזאגט פאר די קינדער אבער נא עטליכע טעג האט מע‬ ‫יענע ווידער מצער געווע‪ ,‬או דער רבי האט געזעה אז מיט רעד טוט ער נישט‬ ‫אוי‪ ,‬או ער דאר נעמע מער דראסטישע שריט דאס אפצושטעל‪.‬‬ ‫א טאג דערוי איז ער אריינגעקומע אי חדר אי איי האנט האט ער ווי‬ ‫געווענלי געהאלט זיי טלית ותפילי מיט זיי שווארצ רענצל וואו ער האט געהאט‬ ‫זיי שחיטה מעסער מיט די שאר שטיינער‪ ,‬אי די לינקע האנט האט ער געהאלט א‬ ‫גרויס שווארצ טעיפ רעקארדער‪ ,‬וואס האט פארוואונדערט אלע קינדער‪.‬‬ ‫ער נעמט ארויס פו טאש א טעיפ וואס ער האט באקומע פו זיי זו פו‬ ‫אמעריקע‪ ,‬או ער האט געהייס אלע אינגלע זי רוק נענטער צו זיי טיש מיט די‬ ‫בענקלע‪ ,‬ווייל "מ'גייט אויסהער די שלש סעודות תורה פונע רבי' זכרונו לברכה‬ ‫פו סאטמאר"‪...‬‬ ‫דער רבי האט אנגעצינד דע טעיפ‪ ,‬או מיר האב געהערט דע רבי'נס קול‪ ,‬דער‬ ‫טעיפ איז נישט אזוי קלאר געווע‪ ,‬די קינדער האב זי געמוטשעט צו פארשטיי‪ ,‬מיר‬ ‫האב איבערגעפרעגט דע רבי' 'וואס האט דער רבי געזאגט?' אבער ער האט‬ ‫געזאגט "אי בעט איי‪ ,‬פרעגט נישט‪ ,‬נאר הערט אויס‪ ,‬הערט אויס דע רבי'‪ ,‬הערט‬ ‫אי אויס"‪.‬‬ ‫אזוי זענע מיר געזעס א שעה צייט ארו דע טיש או זי אנגעשטרענגט צו‬ ‫הער או פארשטיי כאטש עטליכע ווערטער פונע טעיפ‪ ,‬פלוצלונג באמערק מיר‬ ‫אונזער באליבט רבי' זיצט או טייכ טרער גיס זי פו זיינע אויג‪ ....‬די קינדער‬ ‫זענע שאקירט געוואר‪ ,‬מ'האט זי גענומע קלאפ איינער דע צווייטנ'ס פיס‪' ,‬דער‬ ‫רבי וויינט‪ ...‬מיר זענע געבליב זיצ דערשראק‪ ,‬דערציטערט‪ ,‬מלא אימה ופחד‪ ,‬דער‬ ‫רבי וויינט‪...‬‬ ‫ווע דער טעיפ האט זי געענדיגט‪ ,‬האט זי אונזער רבי אויפגעשטעלט או‬ ‫פארלאש דע טעיפ‪ ,‬או זי אנגערופ צו די קינדער "אי הא אז פו היינט או‬ ‫ווייטער וועט איר זי שוי נישט קריג איינער מיט צווייט" או נא עטליכע‬ ‫סעקונדעס האט ער צוגעלייגט "נישט אי הא‪ ,‬אי בי זיכער"‪ ...‬וכ הוה‪ ,‬די דיבורי‬ ‫קודש האב אריינגעברענגט הרהורי תשובה אי די יונגע הערצער פו די צא קדשי‪.‬‬ ‫)לע"נ רבי ישראל ב"ר צבי ז"ל‪ ,‬היארצייט כ"א טבת( )הילל הלוי לעווי‪ ,‬אברה מאיר בוכינגער‪ ,‬יעקב יוחנ פייערשטיי‪,‬‬ ‫שמואל זנוויל פייערשטיי‪ ,‬אהר פייערשטיי(‬

‫ג' תתקמא( עס האט דערציילט אונזער עלטער זיידע‬ ‫‪ä"ò ùèéååà÷øòá ïäëä 'éòùé äùî 'ø ç"äøä‬‬

‫והקב"ה מצילנו מיד‬ ‫אי די צייט וואס מיר זענע געווע אונטער די שווערע אומשטענד אי מונקא‪%‬‬ ‫טאבור פאר די צווייטע וועלט קריג‪ ,‬האב מיר זי צוזאמגענומע א גרופע פו בער‬ ‫דרייסיג ערליכע מסירת נפש איד‪ ,‬או מיר האב צוויש זי פעסט אפגעמאכט אז מיר‬ ‫וועל נישט עס קיי שו מאכל וועלכע האט אי זי א חשש איסור‪.‬‬ ‫מיר פלעג פארשאפ עס אוי פארשידענע אופני‪ ,‬אמאל מער או אמאל‬ ‫ווייניגער‪ ,‬או אמאל גארנישט‪ ,‬אבער קיינמאל האט מע נישט געגעס צו דער זעט‪,‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫דאס עס וואס מיר האב באקומע פו די רשעי האב מיר אוועקגעשטעלט‪ ,‬או מיר‬ ‫פלעג זי צוזאמקומע או עס אינאיינע אונזערע עס‪ ,‬אזוי האב מיר זי מחזק‬ ‫געווע ווי ווייט מעגלי‪.‬‬ ‫אמאל האט זי געמאכט אז מע האט אונז געכאפט ביי די מעשה‪ ,‬א אפיציר א‬ ‫גרויסער רשע איז אריינגעקומע או געזע ווי מיר זיצ או עס אינאיינע ‪ %‬וואס דאס‬ ‫אליי אז מע קומט זי צוזא איז אוי געווע א גרויסער פארברע ‪ %‬דער אפיציר‬ ‫האט זי אומגעקוקט מיט אויפברויז או געזוכט וועמע ער קע באשולדיג אינע‬ ‫אנפיר דע צוזאמקו‪ ,‬מיר זענע געשטאנע מיט גרויס פחד‪ ,‬או נישט געוואוסט‬ ‫וואס צו ערווארט אי די קומענדיגע מינוט‪.‬‬ ‫ביז זיי בליק איז געפאל אוי ש"ב הרה"ח ר' ליפא הכה גראס ע"ה הי"ד‪ ,‬ער‬ ‫איז געווע א חשוב'ער איד א תלמיד חכ‪) ,‬ווע דער רבי מר בעל בר משה ז"ל פלעגט אלס בחור פאר‬ ‫צו פעטער מר בעל דברי יואל זי"ע אי קראלי‪ ,‬פלעגט ער לערנע בחברותא מיט דע ר' ליפא וועלכער האט דעמאלטס‬

‫געלערנט ביי רבי' אי ישיבה( ער איז געווע א זו פו מיי עלטער פעטער הרה"ח ר' אברה‬ ‫הכה גראס )סופר( ע"ה פו קליינווארדיי‪%‬ירושלי‪ ,‬ר' ליפא איז געווע א הויכער‬ ‫געשטעל‪ ,‬או אלס זיי אויסזעה איז געווע פאסיג אז ער זאל זיי דער אנפירער פו די‬ ‫גרופע‪ ,‬דער רשע האט אי אפירגענומע או שטרענג פארגעהאלט או געסטראשעט‬ ‫מיט ארגסט אויב ער איז נישט מודה אוי זיי פארברע‪.‬‬ ‫ווע ר' ליפא האט זי דערזע אז ער איז אוי גרויסע צרות האט ער פרובירט זיי‬ ‫מזל‪ ,‬ער האט אנגעהויב זייער שטארק צו וויינע או זי איינבעט ביי דע רשע אז‬ ‫ער זאל רחמנות האב אוי אי‪ ,‬ער האט אזוי געוויינט אז אוי די גאנצע לענג פו זיי‬ ‫רעקל זענע גערינע זיינע טרער‪.‬‬ ‫ווע דער רשע האט געזע זיי ביטער געוויי איז ער ‪ %‬בחסדי ה' כי לא תמנו ‪%‬‬ ‫בארירט געוואר דערפו‪ ,‬או ער איז ארויס א רעד א ווארט או אונז גארנישט‬ ‫געטו‪ ,‬מיר האב אלע פריי אפגעאטעמט או ווייטער אנגעהאלט די פעסטע קבלה‬ ‫אומגעשטערט‪) .‬משה יודא שפיטצער‪ ,‬ישעי' גדלי' גאנדל‪ ,‬שמואל דוד גאנדל‪ ,‬משה ישעי' שפיטצער‪ ,‬משה‬ ‫שפיטצער‪ ,‬משה ישעי' עקשטיי‪ ,‬הערשל עקשטיי(‬

‫ג' תתקמב( עס דערציילט אונזער זיידע‬ ‫‪ïàîãòéøô ïäëä ìàåîù 'ø ç"äøä‬‬

‫‪÷"áùî à"èéìù‬‬

‫והיה כנג המנג‬ ‫הרה"ח בנש"ק ר' פישל פריעדמא ע"ה האט מיר אמאל דערציילט אז ווע דער‬ ‫¯·‪ χÂÈ È¯·„ ÏÚ· ˜"‰È·¯ Ï"Ê È‬איז אנגעקומע קיי אמעריקע אי חודש תשרי‬ ‫תש"ז‪ ,‬איז ידוע אז דער ציבור איז נא געווע זייער קליי‪ ,‬דאס ביסל היימישע איד‬ ‫וואס זענע בחסדי ה' ניצול געוואר פו די גרויסע צרות אי אייראפע זענע נאכנישט‬ ‫געווע דאהי‪ ,‬או דער רבי ז"ל אליי האט אוי נישט געהאלט ביי קובע זיי דא צו‬ ‫בלייב‪ ,‬ער האט נא אי יענע יאר פאר התייסדות המדינה הציונית געפלאנט צוריק‬ ‫צו פאר קיי אר" ישראל‪.‬‬ ‫עטליכע וואכ פאר חנוכה איז אריינגעקומע צו רבי' א ברודער פו רבי פישל‪,‬‬ ‫הרה"ח ר' ישראל יעקב ע"ה‪ ,‬זיי זענע געווע קינדער פו הרה"ח ר' ארו סעלישער‬ ‫ע"ה‪ ,‬וועלכער איז אינדערהיי געווע א שטארקער מקורב ביי רבי'‪ .‬דער רבי האט‬ ‫זי זייער געפריידט צו איה או ער האט אי אויסגעפרעגט ווי אזוי ער איז ניצול‬ ‫געוואר פו די צרות‪ .‬בתו הדברי רופט זי א דער רבי צו איה "דו ביסט דא א‬ ‫גוטער בעל תפילה‪ ,‬או א פיינער בעל מנג‪) ,‬דער רבי האט געדענקט אז ער איז פאר די מלחמה געווע‬ ‫שוחט אי שאמקוט‪ ,‬או דארט איז ער אוי געווע ש"צ( וויל אי דיר בעט אז דו זאלסט דיר מסדר זיי‬ ‫ניגוני אוי 'הנרות' או 'מעוז צור'‪ ,‬צו קענע אנפיר דאס זינגע חנוכה‪ ,‬כמנהג‬ ‫אבותינו הק'"‪.‬‬ ���דער רבי ז"ל האט געהאט גרויס הנאה אז ער האט געטראפ וועמע מכבד צו זיי‬ ‫מקיי צו זיי דע מנהג פו זינגע די זמירות פו חנוכה ביי די חנוכה ליכט צינד‪,‬‬ ‫להודות ולהלל לשמו הגדול בשירה ובזמרה על דר אבותיו הק'‪ ,‬אוי על אדמת‬ ‫אמעריקע‪.‬‬ ‫אי די קומענדיגע יאר איז אנגעקומע הרב החסיד ר' יקותיאל הערש‬ ‫ווערצבערגער ע"ה שו"ב פו קראלי‪ ,‬האט ער אנגעפירט מיט די ניגוני חנוכה מידי‬ ‫שנה בשנה‪) .‬יחיאל שלמה הכה גלאנ"‪ ,‬יעקב פריעדמא(‪.‬‬


‫דברי תורה וחסידות ועניני מוסר מלוקטי מספרי רבותינו הקדושי מאורי הדורות זי"ע‬ ‫יוצא לאור מדי שבוע בשבוע וליומא דפגרא להתענג בתענוג רוחני במילי דחדוותא‬

‫פרשת ויחי תשע"ז לפ"ק ‪ -‬כיתה ה' ו'‬ ‫בעזהשי"ת‬

‫לע"נ מו"ה אברה ב"ר משה זאב ז"ל )ראזענבערג( ‪ -‬נפטר ב' מנח אב תשע"ה לפ"ק‬

‫ויקרבו ימי ישראל למות‪.‬‬ ‫ס'שטייט אי די גמרא‪ ,‬יעקב‬ ‫אבינו לא מת‪ ,‬אז יעקב אבינו‬ ‫איז נישט געשטארב‪ ,‬פרעג די‬ ‫מפרשי‪ ,‬אי פסוק שטייט דא‬ ‫ויקרבו ימי ישראל למות‪ ,‬זעט דא אויס אז יעקב איז יא‬ ‫געשטארב‪.‬‬ ‫מ'קע דאס פארענטפער‪ ,‬אז ס'שטייט אי די גמרא‪ ,‬אז ווער עס‬ ‫לאזט איבער אוי די וועלט א זו וואס איז אזוי חשוב ווי ער‪ ,‬איז‬ ‫ווי גליי ער איז נישט געשטארב‪ ,‬או וויבאלד יעקב אבינו האט‬ ‫איבערגעלאזט יוס הצדיק‪ ,‬וואס ער האט אי אויסגעלערנט די‬ ‫גאנצע תורה‪ ,‬ווערט דאס גערעכנט ווי יעקב לעבט‪.‬‬ ‫ס'שטייט אי די מפרשי‪ ,‬אז דער נאמע ישראל ווייזט אוי א‬ ‫גרויסע מדריגה‪ ,‬או דער נאמע יעקב ווייזט אוי א קלענערע‬ ‫מדריגה‪ ,‬איז דאס וואס יעקב האט איבערגעלאזט א זו אזוי ווי‬ ‫אי‪ ,‬איז נאר די מדריגה פו יעקב‪ ,‬אבער נישט די מדרגה פו‬ ‫ישראל‪ ,‬דאס האט קיינער נישט איבערגענומע‪ ,‬קומט אויס אז‬ ‫לגבי די מדרגה פו ישראל ווערט יא פאררעכנט אז ער איז‬ ‫געשטארב‪.‬‬ ‫וועג דע זאגט די גמרא "יעקב" אבינו לא מת‪ ,‬אז לגבי דע‬ ‫נאמע יעקב איז ער נישט געשטארב‪ ,‬ווייל לגבי דע נאמע‬ ‫יעקב האט ער איבערגעלאזט אזא זו ווי ער‪ ,‬אבער דא אי פסוק‬ ‫שטייט דא ויקרבו ימי "ישראל" למות‪ ,‬או לגבי דע נאמע‬ ‫ישראל איז יא מת‪ ,‬ווייל די מדרגה פו ישראל האט קיינער נישט‬ ‫איבערגענומע‪.‬‬ ‫)כתב סופר(‬ ‫***‬ ‫א‪-‬ל ש‪-‬ד‪-‬י נראה אלי בלוז‪.‬‬ ‫דער בית יוס שרייבט אי הלכות שבת )סימ ש'(‪ ,‬אז אינע‬ ‫מענטש איז דא א אבר וואס ווערט אנגערופ לוּז )נסכוי(‪ ,‬או‬ ‫דער אבר האט נישט קיי הנאה פו קיי שו עס וואס דער‬

‫מענטש עסט א גאנצע ווא‪ ,‬ער‬ ‫שפייזט זי נאר פו דע וואס‬ ‫מ'עסט אי מוצאי שבת‪ ,‬או דער‬ ‫ביי בלייבט אייביג‪ ,‬דאס ווערט‬ ‫קיינמאל נישט פארפוילט‪ ,‬או‬ ‫דור דע ביי וועט מע צוריק לעבעדיג ווער ביי תחיית‬ ‫המתי‪.‬‬ ‫די גמרא זאגט‪ ,‬אז דער ש ש'ד'י ווייזט אוי די מדה פו‬ ‫ִה ְס ּת ּפקוּת‪ ,‬דאס מיינט אז מ'איז צופריד וויפיל מ'האט‪ ,‬אפילו‬ ‫אויב מ'האט ווייניג‪.‬‬ ‫דאס האט יעקב אבינו געזאגט‪ ,‬אז ער האט זי געלערנט די מדה‬ ‫פו ִה ְס ּת ּפקוּת‪ ,‬פונע ביי לוז‪ ,‬וואס ס'איז אי גענוג בלויז דאס‬ ‫עס פו מוצאי שבת‪ ,‬דאס איז פשט אי פסוק ֵא' ש'ד'י‪ ,‬דער‬ ‫מדה ִה ְס ּת ּפקוּת‪ ,‬זיי צופריד‪ ,‬וואס איז מרומז אינע ש ש'ד'י‪,‬‬ ‫נראה אלי האב אי מי אפגעלערנט‪ ,‬בלוּז‪ ,‬פונע ביי לוּז‪.‬‬ ‫)דברי ישראל(‬

‫תורות על הפרשה‬

‫גליו אז תתענג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫גוטע קינדער איז א ברכה פאר' טאט'‬ ‫ס'שטייט אי פסוק‪ ,‬ויבר את יוס‪ ,‬או תיכ נאכדע שטייט אז ער‬ ‫האט געזאגט צו די קינדער המלא הגואל וגו'‪.‬‬ ‫לכאורה איז שווער‪ ,‬ער הייבט א ויבר את יוס‪ ,‬אז ער האט‬ ‫געבענטשט יוס‪ ,‬או ס'שטייט נישט אי פסוק קיי שו ברכה פאר‬ ‫יוס‪ ,‬ס'שטייט נאר א ברכה פאר די קינדער‪.‬‬ ‫ענטפערט דער רשב"‪ ,‬אז די ברכה פו גוטע קינדער‪ ,‬איז א ברכה‬ ‫אויפ' טאט ‪ ,‬ווע די קינדער באקומע א ברכה או זיי זענע ערלי‪,‬‬ ‫דאס אליינס איז די גרעסטע ברכה פאר די עלטער ‪ ,‬אזוי ווי דער של"ה‬ ‫הקדוש שרייבט‪ ,‬וואויל איז פאר א טאטע וואס האט ערליכע קינדער‪.‬‬ ‫דאס דארפ טאקע קינדער שטענדיג געדענק ‪ ,‬אז ווע זיי פיר זי אוי‬ ‫ווי עס דאר צו זיי ‪ ,‬איז דאס די גרעסטע נחת או כבוד פאר די‬ ‫עלטער ‪.‬‬

‫ש א‪.‬‬

‫ת"ת ויואל משה קרית יואל‬


‫הריני מקבל עלי‬

‫באהבה‬ ‫ס'שטייט אי פסוק האספו ואגידה לכ את אשר יקרא‬ ‫אחרית באחרית הימי‪ ,‬יעקב האט געזאגט צו זיינע קינדער‪,‬‬ ‫זאמלט ענק איי‪ ,‬או אי וועל ענק זאג‪ ,‬וואס ס'וועט ענק‬ ‫טרעפ אי די לעצטערע טעג‪ .‬ס'שטייט אי מס' פסחי )ד נ"ו‪(.‬‬ ‫אז ווע יעקב אבינו האט צוזאמענגערופ זיינע קינדער פאר זיי‬ ‫שטארב‪ ,‬האט ער זיי געוואלט אויסזאג ווע משיח וועט‬ ‫קומע‪ ,‬או די שכינה האט זי אפגעטא פו אי‪ ,‬האט ער‬ ‫געפרעגט‪ ,‬אפשר איז ח"ו דא צוויש מיינע קינדער איינער וואס‬ ‫איז נישט ערלי‪ ,‬האב זיי אלע געזאגט דע פסוק שמע‬ ‫ישראל ה' אלקינו ה' אחד‪ ,‬אז מיר גלייב אלע אינע איינציג‬ ‫הייליג באשעפער‪ ,‬האט יעקב געזאגט‪ ,‬ברו ש כבוד‬ ‫מלכותו לעול ועד‪.‬‬ ‫די גמרא זאגט אז חז"ל האב אריינגעקלערט‪ ,‬ווי אזוי מ'זאל‬ ‫זי פיר‪ ,‬זאל מע יא זאג‪ ,‬ברו ש כבוד מלכותו לעול ועד‪,‬‬ ‫משה האט דא נישט געזאגט‪ ,‬ס'שטייט נישט אי די תורה‪,‬‬ ‫ווידער זאל מע דאס נישט זאג‪ ,‬יעקב אבינו האט דאס דא‬ ‫יא געזאגט‪ ,‬האב די חכמי געזאגט‪ ,‬אז מ'זאל דאס זאג‬ ‫שטיל‪.‬‬

‫נ מצות עשה דאורייתא ה‬ ‫פאר מ'הייבט א צו ליינע קריאת שמע‪ ,‬מוז מע אינזי האב‪,‬‬ ‫אז מ'וויל יוצא זיי די מצות עשה דאורייתא פו קריאת שמע‪,‬‬ ‫או ביי ליינע דאר מע אוי אינזי האב די טייטש פו‬ ‫קריאת שמע‪ ,‬צו ווייניגסטענס דע פסוק שמע ישראל וגו'‪,‬‬ ‫או אוי‪ ,‬ברו ש כבוד מלכותו לעול ועד‪.‬‬ ‫אויב מ'האט נישט אינזי געהאט די טייטש פונע פסוק שמע‬ ‫ישראל או ברו ש‪ ,‬האט מע נישט יוצא געווע‪ ,‬אפילו אויב‬ ‫מ'האט אינזי געהאט פאר קריאת שמע אז מ'וויל יוצא זיי די‬ ‫מצות עשה דאורייתא פו קריאת שמע‪ .‬דער פשוט'ער פשט‬ ‫פו שמע ישראל‪ ,‬איז אזוי ווי רש"י טייטשט אי פרשת ואתחנ‪,‬‬ ‫שמע ישראל ה' אלקינו‪ ,‬אז דער באשעפער וואס יעצט אי‬ ‫גלות איז ער נאר אונזער באשעפער‪) ,‬די גוי טוע נישט‬ ‫אנערקענע אז דער באשעפער פירט די וועלט(‪ ,‬ווע משיח‬ ‫וועט קומע‪ ,‬וועט זיי ה' אחד‪ ,‬דער איינציגער באשעפער‪ ,‬דאס‬ ‫מיינט אז אלע גוי וועל אוי איינזע או וויס אז ה' אחד‬ ‫ושמו אחד‪.‬‬

‫נ ליינע קריאת שמע מיט פארכט ה‬ ‫ס'איז באקאנט די מעשה‪ ,‬אז דער הייליגער רבי ר' זושא איז‬ ‫אמאל געקומע צו רבי' ר' שמעלקא פו ניקלשבורג או אי‬ ‫געבעט אז ער זאל לערנע מיט אי‪ ,‬מיט זיי גרויס עניוות‬ ‫האט ער געזאגט אז ער איז א גרויסער ע האר" או ער וויל‬ ‫לערנע משניות‪ ,‬או אי געבעט אז ער זאל אפטייטש יעדעס‬ ‫ווארט‪ ,‬האט דער רבי ר' שמעלקא אנגעהויב די ערשטע משנה‬ ‫אי מס' ברכות‪ ,‬מאימתי קורי את שמע בערבית‪ ,‬פו ווע‬ ‫מעג מע ליינע קריאת שמע ביינאכט‪ ,‬ווי נאר דער רבי ר'‬ ‫זושא האט געהערט די ווערטער מאימתי קורי את שמע‪,‬‬ ‫האט ער זי אראפגעווארפ אוי די ערד או מיט א מורא'דיג‬ ‫פחד געשריג מאימתי‪ ,‬מיט אימה או פארכט פו השי"ת‬ ‫)מאימתי איז א לשו פו אימה‪ ,‬פארכט(‪ ,‬קורי את שמע‪,‬‬ ‫דאר מע ליינע קריאת שמע‪ ,‬מ'דאר האב א מורא'דיגע‬ ‫פארכט פו השי"ת ווע מ'ליינט קריאת שמע‪.‬‬

‫גליו אז תתענג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫נ הריני מקבל עלי ה‬ ‫מ'דאר ליינע קריאת שמע מיט פארכט או ציטער‪ ,‬או‬ ‫מ'דאר מקבל זיי אוי זי עול מלכות שמי‪ ,‬או מ'זאל‬ ‫טראכט אז מ'איז זי גרייט מוסר נפש צו זיי פאר' הייליג‬ ‫באשעפער‪ ,‬אזוי ווי ס'שטייט אי פסוק ובכל נפש‪ ,‬אז מ'דאר‬ ‫זיי גרייט אוועק זי צו געב פאר' הייליג באשעפער‪ .‬אזוי ווי‬ ‫דער הייליגער רבי ר' אלימל שרייבט אי צעטיל קט‪ ,‬אז ביי‬ ‫פארשטעל ווי גליי א גרויסע פייער‬ ‫ערשט פסוק זאל מע זי ָ‬ ‫ברענט או פלאקערט ביז אינמיט הימל‪ ,‬או צוליב קדושת‬ ‫השי"ת צוברעכט ער זיי טבע או ווארפט זי אריי אי פייער‬ ‫פאר' באשעפער'ס וועג‪ .‬מ'דאר ליינע קריאת שמע מיט א‬ ‫געוואלדיגע התעוררות‪ ,‬ס'זאל נישט ווער ווי א געוואוינהייט‬ ‫וואס לאזט נא‪ ,‬או ס'איז מער נישט באליבט אויפ' מענטש‪,‬‬ ‫נאר יעד טאג זאל דאס זיי ביי אי ווי ס'איז א נייע זא וואס‬ ‫ער האט נא קיינמאל נישט געליינט‪.‬‬

‫ש ב‪.‬‬

‫ת"ת ויואל משה קרית יואל‬


‫מ'דאר ליינע קריאת שמע מיט א רואיגקייט‪ ,‬אפטייל קלאר‬ ‫איי ווארט פונע צווייט‪ ,‬מ'זאל דאס נישט ליינע שנעל או‬ ‫כאפעדיג‪ ,‬אזוי ווי חז"ל זאג‪ ,‬אז ווער ס'ליינט קריאת שמע או‬ ‫זאגט ארויס קלאר די אותיות‪ ,‬קילט מע אי אפ די גיהנ‪.‬‬

‫נ רמ"ח איברי ה‬ ‫די ווערטער פו קריאת שמע זענע קעג די צוויי הונדערט אכט‬ ‫או פערציג ווערטער )רמ"ח( איברי פו א מענטש‪ ,‬יעדעס‬ ‫ווארט פו קריאת שמע איז קעג איי אבר‪ ,‬אזוי ווי חז"ל זאג‪,‬‬ ‫אז אויב מ'ליינט ערלי קריאת שמע‪ ,‬נעמט יעדע אבר פונע‬ ‫גו‪ ,‬איי ווארט פו קריאת שמע‪ ,‬וואס דורכדע ווערט די אבר‬ ‫אויסגעהיילט‪ .‬אבער באמת אז מ'ציילט אפ די ווערטער פו‬ ‫קריאת שמע‪ ,‬זעט מע אז ס'פעלט דריי‪ ,‬צו צאל פו רמ"ח‪,‬‬ ‫דערפאר האב חז"ל מתק געווע אז נאכדע וואס דער בעל‬ ‫תפלה האט שוי איינמאל געענדיגט ביז נא אמת‪ ,‬זאל ער‬ ‫נאכאמאל איבער זאג די דריי ווערטער ה' אלקיכ אמת‪ ,‬או‬ ‫מיט דע איז ער מוציא דע גאנצ ציבור מיט דריי ווערטער‪,‬‬ ‫או אויב מ'דאווענט ביחידות או ס'איז נישטא ווער ס'זאל‬ ‫מוציא זיי מיט די דריי ווערטער‪ ,‬זאל מע זאג פאר קריאת‬ ‫שמע די דריי ווערטער‪ֵ ,‬א' מל נאמ‪.‬‬ ‫מ'פירט זי אז דע ערשט פסוק ליינט מיט א הויכ קול‪ ,‬כדי‬ ‫צו מעורר זיי די כוונה‪ ,‬ווייל דורכדע וואס מ'זאגט הויע‪ ,‬קע‬ ‫מע בעסער אינזי האב‪.‬‬ ‫אינמיט קריאת שמע טאר מע גארנישט ווינק איינער צו‬ ‫צווייט‪ ,‬אוי נישט מיט די אויג‪.‬‬ ‫מ'פירט זי ארויפצולייג די רעכטע האנט אוי די אויג ביי‬ ‫ליינע די פסוק שמע ישראל‪ ,‬כדי מ'זאל זי נישט אומקוק‬ ‫אוי אנדערע זאכ‪ ,‬וואס ס'שטערט די כוונה‪.‬‬ ‫ביי זאג דאס ווארט אחד‪ ,‬זאל מע אינזי האב ווי פאלגענד‪:‬‬ ‫ביי די אל"‪ ,‬אז הקב"ה איז דער איינציגער באשעפער אי די‬ ‫גאנצע וועלט‪ ,‬ביי די חי"ת‪ ,‬זאל ער אינזי האב‪ ,‬אז הקב"ה איז‬ ‫קעניג אוי ד�� זיב הימל או אוי די ערד‪ ,‬או ביי די דל"ת זאל‬ ‫ער טראכט‪ ,‬אז הקב"ה איז דער איינציגסטער אי די פיר זייט‬ ‫פו די וועלט‪.‬‬

‫נ סו זמ קריאת שמע ה‬ ‫א גאנצע ווא דאר מע זיי שטארק געווארנט צו ליינע‬ ‫קריאת שמע פאר' סו זמ קריאת שמע‪ ,‬או בפרט דאר‬ ‫מע אכטונג געב דערוי אי שבת קודש ווע מ'לייגט זי‬ ‫שלאפ שפעטער ווי א גאנצע ווא‪ .‬ס'שטייט אי די משנה אי‬ ‫מסכת אבות‪ ,‬רבי שמעו אומר‪ ,‬הוי זהיר בקריאת שמע‪ ,‬ר'‬ ‫שמעו זאגט אז מ'זאל זיי געווארנט צו ליינע קריאת שמע‬ ‫צייטלי‪ ,‬דער רבינו יונה שרייבט‪ ,‬אז דערפאר זאגט רבי שמעו‬ ‫דע לשו הוי זהיר‪ ,‬מ'זאל זיי געווארנט‪ ,‬ווייל דער זמ קריאת‬

‫גליו אז תתענג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫שמע איז זייער א קורצע צייט‪ ,‬דעריבער דאר מע שטארק‬ ‫אכטונג געב דאס נישט צו פארשפעטיג‪.‬‬ ‫ס'שטייט אי זוהר הקדוש‪ ,‬אז אויב מ'לייענט נישט קריאת‬ ‫שמע אי צייט‪ ,‬איז דער מענטש יענע טאג אי חר ר"ל‪.‬‬ ‫ס'שטייט פו אר"י הקדוש אז וויבאלד עס זענע דא אי קריאת‬ ‫שמע רמ"ח )‪ (248‬ווערטער‪ ,‬דאס זענע קעג די רמ"ח איברי‪,‬‬ ‫דעריבער אויב מ'ליינט נישט קריאת שמע אי צייט‪ ,‬ווערט דאס‬ ‫ווארט רמ"ח איבערגעדרייט צו חר‪) ,‬עס זענע די זעלבע‬ ‫אותיות(‪ ,‬ווערט זיי תורה או תפלה פו יענע טאג נישט‬ ‫אנגענומע אי הימל‪.‬‬ ‫ס'שטייט אי ספר קנה בינה‪ ,‬אז אויב מ'איז ח"ו נישט נזהר אי‬ ‫די מצוה פו ליינע קריאת שמע אי צייט‪ ,‬דעמאלט הערט מע‬ ‫נישט צו די תפלות וואס דער מענטש איז מתפלל ווע ער איז‬ ‫א צרה רח"ל‪ ,‬דעריבער דאר מע שטארק אכטונג געב נישט‬ ‫צו פארשפעטיג צו ליינע קריאת שמע אי צייט‪.‬‬

‫נ געשפירט אוי די בגדי אז זיי האב‬ ‫נישט געליינט קר"ש בזמנו ה‬ ‫ס'שטייט אי זוהר הקדוש )פ' בלק ד קפ"ו( רבי יצחק או רבי‬ ‫יהודה זענע געגאנגע אויפ' וועג‪ ,‬או זיי זענע אנגעקומע צו‬ ‫די הויז פו רב המנונא סבא אי די שטאט כפר סיכני‪) ,‬לויט ווי‬ ‫ס'זעט דארט אויס פו זוהר הקדוש האט ר' המנונא סבא שוי‬ ‫דעמאלט נישט געלעבט(‪ .‬רב המנונא סבא האט געהאט א‬ ‫איינציג זו וואס איז נא געווע יונג‪ ,‬ער פלעגט יעד טאג גיי‬ ‫לערנע אי חדר‪ ,‬יענע טאג ווע די חכמי זענע אהי‬ ‫אנגעקומע‪ ,‬האט דאס קינד זיי באמערקט ווע ער איז אהיי‬ ‫געקומע פו חדר‪ ,‬או זיי מאמע האט אי געזאגט‪ ,‬גיי צו די‬ ‫הייליגע חכמי או בעט פו זיי‪ ,‬אז זיי זאל די בענטש‪ .‬האט‬ ‫ער אנגעהויב אהי צו גיי‪ ,‬אבער ווע ער איז אנגעקומע‬ ‫נענטער צו זיי‪ ,‬האט ער זי צוריקגעדרייט‪ ,‬או געזאגט צו זיי‬ ‫מאמע‪ ,‬אי וויל נישט גיי צו די חכמי‪ ,‬ווייל זיי האב היינט‬ ‫נישט געליינט קיי קריאת שמע אי צייט‪ ,‬או מיר האב‬ ‫געלערנט‪ ,‬אז דער וואס ליינט נישט קיי קריאת שמע אי צייט‪,‬‬ ‫איז אי חר יענע גאנצ טאג‪ .‬ווע די חכמי האב דאס‬ ‫געהערט‪ ,‬האב זיי געזאגט‪ ,‬יא ס'איז אמת‪ ,‬מיר האב היינט‬ ‫טאקע נישט געליינט קריאת שמע אי צייט‪ ,‬דאס איז אבער‬ ‫געווע צוליב דע וואס מיר זענע געווע באשעפטיגט‬ ‫ארויסצוהעלפ א חת מיט א כלה אז זיי זאל קענע חתונה‬ ‫האב‪ ,‬או דער די איז‪ ,‬העוסק במצוה פטור מ המצוה‪ ,‬דער‬ ‫וואס איז באשעפטיגט צו טא א מצוה‪ ,‬איז פטור צו טא א‬ ‫אנדערע מצוה‪ .‬האב זיי געפרעגט דאס קינד‪ ,‬פו וואו האסטו‬ ‫געוואוסט אז מיר האב היינט נישט געליינט קיי קריאת שמע‬ ‫אי צייט‪ ,‬האט דאס קינד געענטפערט‪ ,‬כ'האב דאס געשפירט‬ ‫פו דע גערו פו אייערע מלבושי‪ ,‬די רבנ האב זי זייער‬ ‫געוואונדערט דערוי‪.‬‬

‫ש ג‪.‬‬

‫ת"ת ויואל משה קרית יואל‬


â€Ť×”×œ×›×” פו×&#x; די וו×?ך‏ m`e a` ceaik zekld hiiwkiliixt hin oiif cakn iia ,yxrcp` o`h sx`c'n f` hiihyx`t cpiw q`c aie` elit` ,fi` rn`n oe` rh`h ` obl`t oet aeig xrc (f obrw xra` fi` q`c ,oxrhlr ic iee xrqra oriihyx`t iif f` orpiin iif f` j`q` xriif q`c orn hrf xrcpiw fi` ,mrc o` elit` oe` ,o`h ev sx`c'n q`ee mi` iee xrqra oriihyx`t oxrhlr ic qphyxr liiee ,dkld ic f` hl`d xr aie` elit` oqiid rn`n oe` rh`h xrc q`ee qrl` dgny ` hin obl`t ev dxezd on aeig ` `c .yxrcp` oiif sx`c'q fi`'n f` ofiieeqiex` oe` oxrdevqie` aiiegn orn fi` ,cpiw o'x`t xqen ob`f rn`n ic xrc` rh`h xrc oree (g q`c liee'n f` ofiiee hyip oe` oriixywixev hyip qge dlilg oe` ,xreey o` hnew'q aie` elit` ,lawn q`c xr yh`k cpiw mrpet daeh obic'zn` mrc xqen ixac ic hin orpiin oxrhlr ic f` oqiee l`f'n ,oxrd hyip .hyipk`p q`c hiihyx`t l`f ,cpiw ` x`t yh`t ` oarbrb l`n` oa`d oxrhlr ic oree ,oiif hpx`eerb xriif orn sx`c i`ce` oe` (h mi` oliee oxrhlr ic oe` ,mi` x`t daeh ` fi` q`c f` oiihyx`t oe` ,ht`yail ` hin ornrpp` q`c orn .zecn rheb hin oqw`eeqie` l`f xr f` oiif jpgn q`c hree'n ohk`xh oe` ,otehyt` hyip q`c orn x`h ,o`h ev qrtr hlrt`a rn`n xrc` rh`h ` oree (i metl ,o` mi` hnew'q xreey iee welig oiiw hyip ,hiidprcixtev oe` wyg ` hin o`h skiz x`p ,xrhrty o`h .orn hnew`a xky xrn ql` ,o` jif hbpxrhy'n xrn iee ,`xb` `xrv ,sqei ev hb`frb h`d awri f` ,ayie zyxt oi` hiihy'q q`ee mrc oet orpxrlqiex` rw`h jif orn orw q`c h`d xr ,hiixb oia ji` hxrthprrb h`d sqei oe` ,mky oi` s`y ic ory`t q`ee xrcixa rpiif ev oiib l`f xr iif olree xyt` oe` hpiit mi` oa`d xrcixa rpiif f` hqe`eerb h`d xr yh`k ,lrt`a q'rh`h oiif orneprbp` .m`e a` ceaik zevn oiif ev miiwn ick zefixf hin orbp`brb xr fi` j`c ,orpr'bxd x`b mi` ic oi` orn hpitrb ,hkrpw j`q` h`drb h`d xr oe` mixvn oi` biprw oreerb oiey fi` sqei oree xrhrty jie` qpiil` h`d oe` hiif ic oi` hlrhyrb qrl` xr h`d ,a` ceaik zevn ev ornewrb fi`'q oree f` ,miweqt .awri obrw oiib ev cxrt ic hp`tyrbpii` q'pal iia bicpriif liiee ,x`i (22) bivp`eev oe` iieev awri oet hlrtrb sqei h`d x`txrc f` ,orn hpitrb jie` rpiif oet bp`lx`t ic ailev orbp`brb fi` xr yh`k ,m`e a` ceaik zevn oreerb miiwn hyip xr h`d fied .oxrhlr oe` ,m`e a` ceaik zevn oi` hpx`eerb oiif sx`c'n wx`hy iee orpxrlt`x` jif xin otx`c mrl` mrc oet .wyg qiexb hin skiz lrt`a xriif o`h

‍ת"ת ויו×?ל מ׊ה קרית יו×?×œâ€Ź

.‍׊ ד‏

â€Ť×’×œ×™×• ×?×– תתענג‏ https://telegram.me/Publications_MM


‫יארצייט פו די ווא ‬ ‫יארצייטפו פו ‬ ‫קומענדיג ‬ ‫דע‬ ‫אויסדידייארצייט‬ ‫פאלטאויס‬ ‫טבת‪,‬פאלט‬ ‫מיטוואי"זכ'טבת‬ ‫דינסטאג ‪-‬‬ ‫קומענדיג ‬ ‫מגיד זי"ע‪.‬‬ ‫דובנעררמב"‬ ‫הייליגער‬ ‫משה ב‬ ‫דער דער‬ ‫מיימו‪,‬זי"ע ‪-‬‬ ‫יעקבר'קראנ‬ ‫רבינו רבי‬ ‫הרה"קהרה"ק‬ ‫דער הייליגער רמב"‪ ,‬רבינו משה זי"ע איז געבויר אי י"ד ניס ד' אלפי תתצ"ה צו זיי פאטער ר' מיימו וועלכער איז געווע זייער א גרויסער‬ ‫חכ בחכמת התורה‪ ,‬או איז געווע דער דיי אי די שטאט קורדובא וועלכע געפינט זי אי שפאניע‪ ,‬ער האט געשטאמט פו גאר א מיוחס'דיגע‬ ‫משפחה או געצויג זיי יחוס ביז דוד המל ע"ה‪.‬‬ ‫***‬ ‫וואנדער שטעק‬ ‫גענומע דע ַ‬ ‫אי יאר ד' אלפי תתק"ח ווע דער רמב" איז אלט געוואר ‪13‬‬ ‫יאר האב די איד אי שפאניע גאר שטארק געליט פו די גוי‬ ‫וועלכע האב געצוואונגע די איד זי צו שמד' רח"ל‪ ,‬וואס צוליב‬ ‫דע זענע זייער אסא איד אנטלאפ ‪ ,‬אוי ר' מיימו או זיי ‬ ‫משפחה האב פארלאזט זייער היימלאנד או גענומע דע‬ ‫וואנדער שטעק או געגאנגע אי א אנדערע שטאט אי שפאניע‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫אבער זיי האב נישט געקענט דארט בלייב צו לאנג ווייל די רשעי‬ ‫האב איינגענומע מער או מער חלקי פו שפאניע‪ ,‬דעריבער‬ ‫האט ר' מיימו באשלאס צו גיי קיי צפו שפאניע וואו ער האט‬ ‫געוואוינט עטליכע יאר‪ ,‬ביז ווע ער האט באשלאס אינגאנצ צו‬ ‫פארלאז זיי היימלאנד שפאניע או איז געפאר קיי פאס אי ‬ ‫אפריקע‪.‬‬ ‫דארט אי פאס האב די איד נישט געטארט היט קיי אידישקייט‬ ‫אי די עפענטליכקייט‪ ,‬או האב פרובירט צו היט תורה או מצוות‬ ‫אי די באהעלטעניש‪ ,‬דארט האט דער רמב" געשריב א טרייסט‬ ‫בריוו צו די דארטיגע איד וועלכע האב געלעבט אי אזא שווערע‬ ‫מצב‪ ,‬או האט זיי מחזק געווע נישט צו פארליר די אמונה‪ ,‬דארט‬ ‫האט דער רמב" געשריב דע איגרת השמד קלארצושטעל ‬ ‫וויאזוי א איד דאר‪ #‬זי פיר ווע ער האט אזא סארט נסיו פו שמד‬ ‫רח"ל‪.‬‬ ‫צוליב די שווערע מצב האט ר' מיימו או זיי משפחה מער נישט‬ ‫געקענט פארבלייב אי די שטאט פאס‪ ,‬דעריבער האט ער‬ ‫באשלאס צו אנטלויפ ‪ ,‬או אי ג' אייר ד' אלפי תתקכ"ה אינמיט ‬ ‫די נאכט האט ער זי אויפגעהויב מיט זיי משפחה או זי‬ ‫ארויסגעלאזט אויפ' מסוכנדיגע וועג קיי אר‪ $‬ישראל‪ ,‬די רייזע איז‬ ‫געווע באגלייט מיט שווערע וועטערס או ווילדע שטורעמעס‬ ‫אויפ' י‪ ,‬או ג' סיו איז דער שי‪ #‬אנגעקומע צו פארט פו עכו‪.‬‬ ‫צוליב די גרויסע ארימקייט וואס האט געהערשט אי אר‪ $‬ישראל‪,‬‬ ‫איז ר' מיימו נישט געבליב צו לאנג אר‪ $‬ישראל נאר ער איז‬

‫גליו אז תתענג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫געפאר קיי מצרי וואו ער האט זי באזעצט אי די שטאט‬ ‫פאסטאט‪ ,‬א קורצע צייט נאכדע איז ר' מיימו נפטר געוואר ‪.‬‬ ‫***‬ ‫ר' דוד'ס פארמעג איז דערטרונקע געוואר‬ ‫ווע דער רמב" איז אנגעקומע קיי מצרי‪ ,‬איז מצרי געווע ‬ ‫אונטער די קורדישע הערשאפט‪ ,‬די איד האב דארט געהאט‬ ‫פרייהייט או האב געקענט רואיג היט תורה או אידישקייט‪ ,‬דער‬ ‫רמב" האט געהאט א ברודער ר' דוד וועלכער האט איבערגענומע ‬ ‫דע גאנצ עול פו פרנסה אי שטוב‪ ,‬אזוי ארו האט דער רמב"‬ ‫געהאט די רואיגקייט צו זיצ או לערנע אומגעשטערט‪ ,‬או האט‬ ‫געשריב זיינע הייליגע ספרי‪ ,‬איינמאל האט ר' דוד ‪ -‬וועלכער‬ ‫האט געהאנדלט מיט טייערע דימאנט שטיינער ‪ -‬זי‬ ‫ארויסגעלאזט אוי‪ #‬א ווייטע רייזע או אונטערוועגנס האט זי זיי ‬ ‫שי‪ #‬דערטרונקע או האט שאד געהאט זיי גאנצע פארמעג או ‬ ‫איז געוואר א גרויסער ארימא ‪ ,‬דעמאלט איז דער רמב" געבליב ‬ ‫א קיי שטיצער‪ ,‬או ס'איז ארויפגעפאל אוי‪ #‬אי די גאנצע עול‬ ‫צו שפייז זיי משפחה‪ ,‬פו גרויס צער איז דער רמב" קראנק‬ ‫געוואר ‪ ,‬או איז געווע צוגעבונד צו בעט א יאר צייט‪.‬‬ ‫געוואר א גרויסער דאקטאר‬ ‫ווע דער רמב" האט געזע אז ער מוז עפעס טא פאר פרנסה‪,‬‬ ‫נישט וועלענדיג הנאה האב פו זיי תורה‪ ,‬האט ער באשלאס זי‬ ‫פא וואס ער האט‬ ‫אריינצולייג אי דאקטעריי‪ ,‬דאס איז געווע א ַ‬ ‫שוי אביסל געלערנט אי זיינע יונגע יאר אי שפאניע‪.‬‬ ‫דער רמב" האט זייער שטארק מצליח געווע ‪ ,‬או ביז א קורצע‬ ‫צייט איז ער איבעראל באוואוסט געוואר אלס א אויסגעצייכענטע‬ ‫דאקטער‪ ,‬זיינע מעדעצינע זענע איבעראל באקאנט געוואר אלס‬ ‫וואונדערבאר‪ ,‬או ער האט געצויג דערפו שיי פרנסה‪ ,‬ער האט‬ ‫געארבעט זייער שווער אויפנעמענדיג מענטש פו גאנ‪ $‬פרי ביז‬ ‫גאר שפעט ביינאכט‪.‬‬

‫ש ה‪.‬‬

‫ת"ת ויואל משה קרית יואל‬


‫נישטא קיי מינוט צייט צו רעד‬ ‫אזוי ווייט איז ער געווע פארנומע אז ווע ר' שמואל אב תיבו ‪-‬‬ ‫וועלכער האט זי אפגעגעב מיט' איבערטייטש דע רמב"'ס‬ ‫ספרי ‪ -‬האט געמאלד פאר' רמב" אז ער וויל קומע קיי ‬ ‫מצרי כדי ער זאל אי ארויסהעלפ מיט עטליכע עניני איבער‬ ‫זיינע ספרי‪ ,‬האט אי דער רמב" צוריק געענטפערט מיט א‬ ‫בריוו )תשובת הרמב" סימ קמ"ג( שרייבענדיג ווי פאלגענד‪.‬‬ ‫דו וועסט גארנישט פאר��ינע פו קומע צו מיר קיי מצרי‬ ‫אויסער זעע מיי פני‪ ,‬ווייל יעד טאג פארטאגס גיי אי צו‬ ‫סולטאנס פאלא‪ ,$‬או אויב ס'איז נישטא דארט קיי שו‬ ‫פראבלע גיי אי נא א האלב טאג צוריק אריי אי שטאט‪ ,‬או ‬ ‫גליי ביי אריינגאנג ווארט מי שוי אפ זייער אסא מענטש ‪,‬‬ ‫איד או להבדיל גוי‪ ,‬חשוב'ע לייט או פשוט'ע ריכטער‪ ,‬פאליציי‬ ‫פריינט או פיינט‪ ,‬אי בעט זיי אז מ'זאל מי אויסווארט כדי אי‬ ‫זאל קענע עפעס עס ‪ ,‬דאס איז די איינציגסטע עס וואס אי בי ‬ ‫טוע במש די ‪ 24‬שעה אי טאג‪ ,‬דערנא בי אי פארנומע זיי‬ ‫אויסצוהייל או צו שרייב רעצעפט פאר זייערע קרענק‪ ,‬מ'הערט‬ ‫נישט אוי‪ #‬אריינצוקומע או ארויסצוגיי ביז ווע עס ווערט נאכט‬ ‫ווע אי בי שוי אזוי אפגעשוואכט אז אי קע שוי אפילו נישט‬ ‫רעד ‪.‬‬

‫דער רמב" האט געשריב הייליגע ספרי וועלכע זענע ‬ ‫אנגענומע געוואר אי גאנ כלל ישראל במש אלע יאר אי ‬ ‫גלות ביז' היינטיג טאג‪ ,‬טרא זיי פארנומענער סדר היו אינע‬ ‫סולטאנס הוי אלס דאקטאר או דערנא ביי זי אי שטוב וואו‬ ‫ער האט אויפגענומע מאס פאציענט ביז שפעט אויפדערנאכט‪,‬‬ ‫פונדעסטוועג האט דער רמב" באוויז צו שרייב זיינע‬ ‫וואונדערליכע חיבורי אי אלע מקצועות התורה‪.‬‬ ‫***‬

‫פירוש המשניות להרמב"‬ ‫דער רמב" האט אנגעהויב צו שרייב דע פירוש המשניות ווע ער‬ ‫איז נא געווע אי די יונגע צוואנציגער יאר ‪ ,‬ער האט געשריב דע‬ ‫געוואנדערט פו איי לאנד צו‬ ‫ַ‬ ‫וואונדערליכ פירוש בשעת ער האט‬ ‫צווייט ‪ ,‬או ער האט דאס געענדיגט זייענדיג אי מצרי‪.‬‬ ‫דער פירוש המשניות איז א הערליכע ארבעט וועלכע איז געשריב מיט‬ ‫א קורצע לשו ‪ ,‬צו מסביר די משנה מיט א קלארקייט לויט ווי ס'איז‬ ‫מבואר אי די גמרא‪ ,‬אויסער דע האט ער פאר יעדע מסכתא מוסי‬ ‫געווע א הקדמה אי וועלכע ער איז מסביר די שייכות פו די מסכתא‬ ‫צו די פריערדיגע מסכתא‪.‬‬ ‫דער פירוש המשניות איז געשריב געוואר אוי די אראבישע שפרא‬ ‫או שפעטער האט מע דאס איבערגעזעצט אוי לשו קודש‪.‬‬

‫י"ג עיקרי‬

‫ס'קומט אויס אז אינמיט די ווא קע א איד נישט רעד צו מיר‪,‬‬ ‫אויסער שבת קודש קומט כמעט דער גאנצער קהל נאכ' דאווענע ‬ ‫או אי לער זיי אויס הלכות ווי אזוי זי צו פיר ‪ ,‬מיר לערנע ביז‬ ‫מיטאג או דערנא גייט מע אהיי‪ ,‬עטליכע פו זיי קומע נאכדע‬ ‫צוריק או זיי לערנע מיט מיר פו נא מנחה ביז זמ מעריב‪.‬‬

‫צוויש די זאכ וואס דער רמב" שרייבט אי פירוש המשניות‬ ‫)סנהדרי פרק חלק( זענע די באקאנטע י"ג עיקרי האמונה‪ ,‬די דרייצ ‬ ‫יסודות וואס דער רמב" האט אראפגעשטעלט אז ווער עס גלייבט‬ ‫נישט אי איינע פו זיי‪ ,‬איז א אפיקורס או האט נישט קיי חלק אי ‬ ‫כלל ישראל רח"ל‪.‬‬

‫הוי דאקטער פונע סולטא‬

‫ספר משנה תורה‬

‫זיי בארימטער נאמע אלס דאקטאר איז שטארק באקאנט‬ ‫געוואר ‪ ,‬או איז דעריבער אויפגענומע געוואר אלס דער‬ ‫פריוואטער הוי‪ #‬דאקטער פונע סולטא ‪ ,‬ער איז באצאלט געוואר ‬ ‫פונע סולטאנס קאסע‪ ,‬דאס איז געווע א טובה פאר די איד ‪ ,‬ווייל‬ ‫ער האט געהאט גאר א שטארקע השפעה אויפ' סולטא או האט‬ ‫אסא גע'שתדל'ט לטובת די איד פו די גאנצע וועלט‪.‬‬ ‫מקרב געווע איד צו תורה‬ ‫דער רמב" איז געווע דער מנהיג פו די איד אי מצרי‪ ,‬ער האט‬ ‫זי אסא אפגעגעב צו העלפ די איד מיט אלע זייערע געברויכ ‪,‬‬ ‫אוי האט ער זי געזארגט איבער זייער רוחניות'דיג מצב‪ ,‬ער האט‬ ‫זי שאר‪ #‬ארויסגעשטעלט קעג די קראי וועלכע האב געוואלט‬ ‫אויסרייס די תורה ]זיי האב נישט געגלייבט אי תורה שבעל פה‬ ‫או האב אריינגעטיישט אי די פסוקי פו תורה שבכתב ווי אזוי‬ ‫זיי האב געוואלט[‪ ,‬או האב געהאט א שטארקע השפעה אי ‬ ‫מצרי איידער דער רמב" איז אהי אנגעקומע ‪ ,‬מיט זיי פעסטע‬ ‫קעגנערשאפט האט ער זיי אינגאנצ באזיגט‪ ,‬או האט פרובירט זיי‬ ‫מקרב צו זיי או צוריקצוברענגע צו די תורה או די אמת'דיגע‬ ‫אידישקייט‪.‬‬

‫גליו אז תתענג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫צוויש די ספרי וואס דער הייליגער רמב" האט געמאכט איז דער‬ ‫ספר משנה תורה וועלכער אנטהאלט אלע הלכות פו די גאנצע תורה‬ ‫מיט א קלארע מסודר'דיג אופ ‪ ,‬או איז פו די הויפט יסודות פאר' ‬ ‫שלח ערו‪.‬‬ ‫דער הייליגער רמב" איז פאררעכענט אלס דער רב של ישראל‪ ,‬אי ‬ ‫אלע דורות האט מע זי געפלאגט צו פארשטיי יעדעס ווארט או ‬ ‫אות וואס דער רמב" האט געמיינט‪ ,‬מ'האט פרובירט צו‬ ‫פארענטעפער יעד שווער רמב"‪.‬‬

‫איגרת תימ‬

‫אי אלע לענדער האט מע זי גערעכענט מיט א ווארט פונע הייליג ‬ ‫רמב"‪ ,‬ווע ס'איז אויפגעקומע אי לאנד תימ א פאלטשער משיח‪,‬‬ ‫האב זי די ערליכע איד געוואנד צו רמב" פרעגענדיג אויב יענער‬ ‫איז גערעכט או ווי אזוי מ'דאר זי אומגיי מיט יענע‪ ,‬האט דער‬ ‫רמב" אפגעשריב דע איגרת תימ או האט אראפגעשטעלט די‬ ‫יסודות אי די אמונה אי ביאת משיח צדקינו‪ ,‬או זיי געווארענט אז זיי‬ ‫זאל זי בשו אופ ח"ו נישט לאז פארפיר פו די פאלשע דיעות‪.‬‬ ‫דער בריוו פונע רמב" האט געהאט גאר א שטארק אפקלאנג‪ ,‬או ‬ ‫צוליב דע האב זי די איד נישט געלאזט פונע משיח שקר או ‬ ‫זענע געבליב ערלי‪.‬‬

‫ש ו‪.‬‬

‫ת"ת ויואל משה קרית יואל‬


‫דער סו פונע פאלטש משיח איז געווע זייער א ביטערער‪ ,‬ער איז‬ ‫געגאנגע צו הערשער פו תימ או זי פארגעשטעלט אלס משיח‬ ‫או אלס באווייז פו זיי שטארקקייט האט ער געזאגט‪ ,‬אז אפילו אויב‬ ‫קא ּפ‪ ,‬וועט ער נא אל‪ %‬בלייב לעב ‪ ,‬דער‬ ‫מ'וועט אי אפהאק זיי ָ‬ ‫הערשער האט דאס אויספרובירט או ווי פארשטענדלי איז ער‬ ‫געבליב טויט אויפ' פלא‪ ,%‬או א דאנק דע וואס די איד זענע ‬ ‫געווע דערווייטערט פונע פאלש משיח‪ ,‬זענע זיי ניצול געוואר אז‬ ‫דער הערשער האט זיי גארנישט געטא ‪.‬‬ ‫די ווערטער פונע הייליג רמב" זענע גאר שטארק שיי אוי‬ ‫היינטיגע צייט אי עיקבתא דמשיחא זי צו האלט מיט די קלארע‬ ‫אמונה‪ ,‬נישט צו ווער מיטגעריס מיט די ציוני ימ"ש‪ ,‬נאר מ'זאל‬ ‫ווארט מיט אמונה שלימה אוי ביאת המשיח במהרה בימינו‪.‬‬ ‫***‬

‫ספיקות אי די עקרי אמונה‬ ‫דער מחבר פונע ספר תולדות יעקב יוס )רבי יוס פו פולנאה זי"ע(‬ ‫שרייבט אי זיי ספר צפנת פענח )פרשת יתרו ד רכ"ח( וואס ער האט‬ ‫געהערט פו זיי רבי' דער הייליגער בעל ש טוב זי"ע‪ ,‬אז איינמאל איז‬ ‫געשיקט געוואר א שאלה צו הייליג רמב" פו א געוויס לאנד ‪-‬‬ ‫וואו עס האב געוואוינט זיבעציג טויזנט איד ‪ -‬ווי זיי שרייב ‪ ,‬זאל אונז‬ ‫דער רבי לערנע פו וואו לערנט מע ארויס דע עני פו תחיית‬ ‫המתי‪ ,‬כאטש די חכמי לערנע דאס ארויס פו פסוקי‪ ,‬אבער‬ ‫וויבאלד ס'שטייט נישט קלאר אי די תורה‪ ,‬קע מע דא אפשר‬ ‫לערנע אנדערש ]ח"ו[‪.‬‬ ‫ווע דער רמב" האט ערהאלט דע בריוו איז ער אויפגעשוידערט‬ ‫געוואר ‪ ,‬ער האט נישט געקענט פארשטיי ווי אזוי עס נעמט זי צו‬ ‫אידישע קינדער אזעלכע ספיקות אי די עיקרי אמונה וואס מיר האב ‬ ‫מקובל פו אונזערע עלטער ‪ ,‬ער אליי האט נישט געוואלט‬ ‫צוריקשרייב פאר זיי קיי תירו‪ ,%‬נאר ער האט געהייס פאר זיי תלמיד‬ ‫רבי יהודה אב תבו זצ"ל זאל זיי צוריקשרייב ‪.‬‬ ‫רבי יהודה האט אפגעשריב א לאנג בריוו וואו ער האט‬ ‫ארויסגעברענגט דאס גאנצע עני פו תחיית המתי‪ ,‬או ער האט זיי‬ ‫געשריב ‪ ,‬אז וויבאלד זיי האב געהאט אזא פראגע‪ ,‬איז א באווייז אז‬ ‫זייער נשמה שטאמט נישט פו אברה יצחק ויעקב‪ ,‬נאר פו סדו או ‬ ‫עמורה‪ ,‬אויב קענט עט‪ %‬לייקענע אי די ווערטער פו די הייליגע‬ ‫חכמי‪ ,‬מוז זיי אז עט‪ %‬זענט נישט אפגעהיט פו מאכלות אסורות‪,‬‬ ‫ממילא ווערט ענקער גו או שכל אנטוויקלט פו נישט כשר'ע עס ‪,‬‬ ‫או דאס איז גור אז ענקער שכל ווערט טמא או פארשטאפט‪ ,‬או ‬ ‫עט‪ %‬פארשטייט'ס נישט די ווערטער פו די הייליגע חכמי וואס זענע ‬ ‫אויסגעלייטערט הייליג‪ ,‬דערפאר זענע ענקערע נשמות אויפגעטוישט‬ ‫געוואר מיט די נשמות פו סדו ועמורה‪.‬‬ ‫או ער פירט אויס‪ ,‬אז ווייל עט‪ %‬האטס געהאט אזא ספק‪ ,‬וועט קומע ‬ ‫אוי ענק א שרעקליכע שטרא‪ ,‬א קורצע צייט נאכדע איז טאקע‬ ‫אויפגעשטאנע אוי זיי א שלעכטער קעניג או האט זיי אלע‬ ‫אויסגע'הרג'ט רח"ל‪ ,‬זיי האב אפילו פרובירט זי צו איינצובעט ‪ ,‬אז זיי‬ ‫גייע זי שמד' רח"ל‪ ,‬כדי ער זאל זיי לאז לעב ‪ ,‬אבער ער האט בשו‬ ‫אופ נישט געוואלט‪ ,‬או עס איז נישט געבליב קיי זכר פו זיי רח"ל‪.‬‬

‫גליו אז תתענג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫די פטירה פונע רמב"‬ ‫אינע טאג כ' טבת אי יאר ד' אלפי תתקס"ה איז דער הייליגער‬ ‫רמב" נפטר געוואר אי עלטער פו ‪ 69‬יאר‪ ,‬איבערלאזנדיג א‬ ‫וועלט מיט טויזענטער תלמידי‪ ,‬די וועלט איז פינסטער געוואר ‪,‬‬ ‫איבער גאנ‪ $‬כלל ישראל וואו ס'איז נאר אנגעקומע די בשורה איז‬ ‫געוואר א גרויסער טרויער‪ ,‬יעדער האט באוויינט דע גרויס ‬ ‫פארלוסט פו דע תורה ריז‪ ,‬אוי להבדיל די גוי וועלכע האב ‬ ‫שטארק הנאה געהאט פו זיי געוואלדיגע חכמה‪.‬‬ ‫דער מצרי'שער קיסר להבדיל האט געשאנקע צו די לויה א‬ ‫קעניגליכע וואג איינגעשפאנט צו זעקס פערד וועלכע זאל פיר ‬ ‫דע ארו פונע רמב" מיט גרויס כבוד אזוי ווי עס ּפ ַאסט פאר‬ ‫אזא פערזענליכקייט‪ ,‬אי די באגלייטונג פו טויזנטער תלמידי‬ ‫האט מע ארויפגעפירט דע ארו קיי אר‪ $‬ישראל אזוי ווי דער‬ ‫רמב" האט עטליכע מאל געבעט ‪ ,‬ווע מ'איז אנגעקומע קיי אר‪$‬‬ ‫ישראל זענע טויזענטער איד ארויסגעקומע אפגעב דע לעצט ‬ ‫כבוד פאר דע הייליג רמב"‪.‬‬ ‫ירושלי אדער טבריה‬ ‫ס'איז געוואר א שטארקער וויכוח צוויש די תלמידי וואו מ'זאל‬ ‫באערדיג דע הייליג רמב"‪ ,‬עטליכע תלמידי האב גע'טענה'ט‬ ‫אז אזא גרויסע פערזענליכקייט דאר‪ #‬באערדיגט ווער נעב ‬ ‫ירושלי עיר הקודש‪ ,‬נאנט צו גרעסט ישוב פו איד ‪ ,‬אבער די‬ ‫איינוואוינער פו טבריה האב גע'טענה'ט אז דער רמב" דאר‪#‬‬ ‫באערדיגט ווער אי טבריה ווייל עטליכע פו זיינע קרובי זענע ‬ ‫געווע דארט באערדיגט‪.‬‬ ‫די תלמידי האב נישט געקענט באשליס וואס צו טא ‪ ,‬דעריבער‬ ‫האט זי די קבורה פארזוימט א שטיק צייט‪ ,‬דער באשלוס איז‬ ‫אבער געקומע דור א אינטערסאנטע מעשה וואס האט דעמאלט‬ ‫פאסירט‪ ,‬אינמיט' די לויה זענע אנגעקומע א גרופע פו בער‬ ‫דרייסיג רויבער‪ ,‬ווע זיי האב געזע אז עס גייע אזויפיל מענטש ‬ ‫פירענדיג א רייכע וואג איינגעשפאנט צו זעקס פערד‪ ,‬זענע זיי��� ‫באפאל די גרופע מיט א ווילדקייט או האב באפויל אז יעדער‬ ‫זאל זיי שוי אהינגעב אלע געלטער או ווערדפולע חפצי וואס‬ ‫מ'פארמאגט מיט זי‪.‬‬ ‫געוואלט אריינווארפ אי טיי‬ ‫פו גרויס פחד זענע זי אלע באגלייטער צולאפ ‪ ,‬או בלית ברירה‬ ‫האב זיי איבערגעלאזט דע הייליג ארו פונע רמב" אי די‬ ‫הענט פו די רויבער‪ ,‬די רויבערס האב צוגעכאפט צו וואג או ‬ ‫געפירט צו טיי‪ ,‬וועלנדיג אריינווארפ דע ארו אי טיי רח"ל‪.‬‬ ‫עטליכע פו די רויבער'ס האב פרובירט אראפצונעמע דע ארו ‬ ‫פונע וואג ‪ ,‬אבער צו זייער ערשטוינונג האב דאס נישט געקענט‬

‫ש ז‪.‬‬

‫ת"ת ויואל משה קרית יואל‬


‫ריר פו פלא‪ ,$‬ווע זיי האב געזע אז זיי קענע נישט‪ ,‬האב זי‬ ‫אלע דרייסיג רויבער'ס צוזאמגענומע או אינאיינע האב זיי‬ ‫פרובירט דאס אויפצוהייב ‪ ,‬אבער זיי האב בשו אופ נישט‬ ‫געקענט‪.‬‬

‫דער ארו איז אליינס געפאר‬ ‫ווע די איד זענע צוריקגעקומע ‪ ,‬האט זי דער וואג פלוצלונג‬ ‫פאר פו זי אליי אויפ' וועג קיי טבריה‪ ,‬או דאס איז‬ ‫גענומע ָ‬ ‫געווע גענוג באווייז אז דארט דאר‪ #‬מע אי באערדיג ‪ ,‬או איז‬ ‫געקומע לקבורה ווערענדיג באגלייט דור טויזענטער איד וועלכע‬ ‫האב באוויינט די גרויסע אבידה‪.‬‬

‫די רויבער האב איינגעזע אז דאס איז נישט קיי פשוט'ע זא‪ ,‬או ‬ ‫האב זי דערשראק זאגענדיג אז ס'איז זיכער אז דער נפטר איז‬ ‫גאר א הייליגער מענטש‪ ,‬פו גרויס שרעק זענע זיי צוריקגעגאנגע ‬ ‫צו די אנטלאפענע איד או זיי געבעט אז זיי זאל צוריקנעמע ‬ ‫דע ארו או אי באערדיג ‪.‬‬

‫אוי‪ #‬די מציבה פונע הייליג רמב" שטייט‪ ,‬ממשה ועד משה לא‬ ‫ק כמשה‪ ,‬פו משה רבינו ביז רבי משה ב מיימו איז נישט געווע ‬ ‫אזא גרויסער מענטש‪.‬‬

‫זכותו הגדול יג עלינו ועל כל ישראל‬ ‫***‬ ‫ר' מיימו איז געוואר א איידע ביי קצב‬

‫מאכ פו וואס מענטש רעד ‪ ,‬נאר ער זאל חתונה האב מיט די‬ ‫טאכטער פונע קצב‪.‬‬

‫ס'שטייט אי סדר הדורות אז זיי טאטע דער גרויסער גאו או ‬ ‫אינדערפרי האט ר' מיימו באשלאס קיינע נישט צו פרעג ‪ ,‬נאר‬ ‫מתמיד ר' מיימו ז"ל האט אי זיינע יונגע יאר געטראכט אז ער וויל‬ ‫ער איז גליי געגאנגע צו קצב‪ ,‬אנקומענדיג האט זי דער קצב‬ ‫נישט חתונה האב ‪ ,‬כדי דער עול הפרנסה זאל אי נישט שטער ‬ ‫געוואונדערט וואס ער האט אזא‬ ‫פו לערנע ‪ ,‬ביז איינמאל האט ער‬ ‫זכיה אז דער גאו ר' מיימו קומט‬ ‫גע'חלומ'ט אז מ'זאגט אי פו ‬ ‫‬ ‫"‬ ‫רמב‬ ‫פונע‬ ‫שמי‬ ‫יראת‬ ‫די‬ ‫צו אי‪ ,‬האט אי ר' מיימו ‬ ‫פאר קיי שפאניא‬ ‫הימל‪ ,‬ער זאל ָ‬ ‫דערציילט אז זיי נסיעה איז נאר‬ ‫ער‬ ‫ווייל‬ ‫קורדובא‬ ‫אי די שטאט‬ ‫דער רבי זי"ע האט דערציילט‪ ,‬אז דער הייליגער ישמח משה‬ ‫צוליב אי‪ ,‬ווייל ער וויל ווער ביי‬ ‫דאר‪ #‬ווער א איידע ביי האט אמאל מתפלל געווע אז ער זאל זוכה זיי צו האב ‬ ‫אי א איידע‪ ,‬דער קצב האט‬ ‫דארטיג קצב‪.‬‬ ‫כאטש א חלק פו יראת שמי פו די אבות הקדושי‪ ,‬האט‬ ‫נישט געגלייבט וואס ער הערט‪,‬‬ ‫אינדערפרי האט ר' מיימו מע אי געענטפערט פו הימל אז ס'וועט אי זיי צו שווער‬ ‫או געזאגט אז ער שפירט אז ער‬ ‫געטראכט אז דער חלו איז א דאס אויסצוהאלט ‪ ,‬ער וועט נישט דערהייב דע גרויס ‬ ‫איז נישט ראוי צו נעמע אזא‬ ‫חלו ווי אנדערע חלומות וועלכע פחד וואס די אבות הקדושי האב געהאט פו הקב"ה‪ ,‬האט‬ ‫חשוב' איידע‪ ,‬האט אי ר'‬ ‫מיינע גארנישט‪ ,‬אבער ווע דער דער ישמח משה געבעט אז ער וויל כאטש שפיר די יראת‬ ‫חלו האט זי איבערגע'חזר'ט שמי פו די נביאי‪ ,‬האט מע אי געענטפערט דאס‬ ‫מיימו דערציילט וועג דע חלו‪.‬‬ ‫עטליכע נעכט‪ ,‬האט ער זעלבע‪ ,‬האט ער געבעט אז ער זאל שפיר די יראת שמי‬ ‫ווע דער קצב האט געזע אז ר'‬ ‫פאר קיי פו די תנאי או אמוראי האט מע אי געענטפערט די‬ ‫מיימו מיינט דאס זייער ערנסט‪,‬‬ ‫באשלאס אז ער ָ‬ ‫‪.‬‬ ‫זא‬ ‫זעלבע‬ ‫האט ער מסכי געווע צו‬ ‫שפאניא או זי אינטערסיר אוי‪#‬‬ ‫שידו‪ ,‬או נא א שטיק צייט איז‬ ‫דע קצב פו קורדובא‪ ,‬ווע ביז דער ישמח משה האט געבעט ‪ ,‬אז ער וויל האב די יראת‬ ‫פארגעקומע די חתונה‪ ,‬נא א‬ ‫ס'איז אנגעקומע די ידיעה אי שמי פונע הייליג רמב"‪ ,‬האט מע אי געזאגט אז דאס‬ ‫יאר איז אי געבויר געוואר א זו ‬ ‫קורדובא אז דער באקאנטער קע מע אי געב ‪ ,‬אבער תיכ ווע ער האט אנגעהויב צו‬ ‫למזל טוב‪ ,‬ר' מיימו האט א‬ ‫גאו ר' מיימו דאר‪ #‬אנקומע ‪ ,‬שפיר דע סארט יראת שמי‪ ,‬איז אי פו גרויס פחד‬ ‫געגעב פאר' קינד דע נאמע ‬ ‫זענע די חשוב'ע מענטש פו כמעט ארויסגעפלויג די נשמה‪ ,‬או ער האט מתפלל געווע ‬ ‫שטאט אי קעג געגאנגע או אז מ'זאל עס אוועקנעמע פו אי‪.‬‬ ‫משה‪.‬‬ ‫אויפגענומע ‪,‬‬ ‫שיי ‬ ‫זייער‬ ‫גליי נאכדע איז זיי פרוי ל"ע‬ ‫שמועסענדיג האט ר' מיימו זי‬ ‫נפטר געוואר ‪ ,‬או ר' מיימו האט‬ ‫נאכגעפרעגט איבער' קצב פו שטאט‪ ,‬האב אי די ראשי קהלה‬ ‫חתונה געהאט מיט א צווייטע פרוי או ס'איז אי געבויר געוואר ‬ ‫געפרעגט מיט וואונדער פארוואס ער פרעגט זי נא אויפ' קצב‪,‬‬ ‫עטליכע קינדער‪ ,‬אבער מיט' עלטסט קינד משה האט זי דער‬ ‫ער איז דא זייער א פשוט'ער מענטש או א גרויסער ארימא ‪,‬‬ ‫טאטע ר' מיימו שטארק מצער געווע ‪ ,‬ווייל ער האט ממש‬ ‫וואוסענדיג‬ ‫ביינאכט האט ער זי גע'חלומ'ט‪ ,‬אז ער זאל זי נישט‬ ‫גארנישט געקענט לערנע ‪ ,‬אפילו עברי האט ער נישט געקענט‪,‬‬ ‫וויפיל ער האט נאר פרובירט איז אי דאס לערנע נישט געגאנגע ‪.‬‬

‫גליו אז תתענג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ש ח‪.‬‬

‫ת"ת ויואל משה קרית יואל‬


‫דאס קינד איז אנטלאפ‬ ‫וויבאלד דאס קינד משה האט גארנישט געקענט לערנע ‪ ,‬האט אי‬ ‫זיי משפחה אביסל גע'רודפ'ט‪ ,‬פו גרויס צער איז ער אנטלאפ פו ‬ ‫שטוב או איז אנגעקומע אי א פרעמדע פלא‪ $‬וואו הרה"ק ר' יוס‪#‬‬ ‫דער אב מיגאש איז געווע רב‪ ,‬אנקומענדיג מיד או ערשעפט‬ ‫פונע וועג‪ ,‬האט ער זי געזעצט אי א ווינקל פו בית מדרש או ‬ ‫איז איינגעשלאפ ‪ ,‬ביינאכט ווע דער שמש האט צוגעשפארט דע‬ ‫טיר פו בית מדרש האט ער אי נישט באמערקט‪ ,‬או איז געבליב ‬ ‫אליינס אי בית מדרש‪.‬‬ ‫אינמיט די נאכט האט ער זי אויפגעוועקט פו זיי טיפ שלא‪,#‬‬ ‫ווע ער האט זי דערזע אליינס אי א בית מדרש‪ ,‬האט ער זי גוט‬ ‫אויסגעוויינט פאר' אויבערשט אוי‪ #‬זיי ביטער גורל אז ער איז‬ ‫אזא ע האר‪ $‬או איז אנדערש פו זיינע ברודערס וועלכע זענע ‬ ‫גרויסע תלמידי חכמי‪.‬‬ ‫אזוי וויינענדיג איז ער נאכאמאל איינגעשלאפ ‪ ,‬אינדערפרי ווע ער‬ ‫איז אויפגעשטאנע האט ער געשפירט א דערהויבענקייט‪ ,‬או איז‬ ‫צוגעגאנגע צו שמש או אי געזאגט אז ער איז יתו פו דער‬ ‫פרעמד או ער בעט אויב ס'איז מעגלי אי צוצושטעל א מענטש‬ ‫מיט וועמע ער זאל לערנע ‪ ,‬ווייל ער וויל לערנע תורה או ‬ ‫דאווענע ‪.‬‬ ‫דער שמש האט אי געפירט צו רב‪ ,‬הרה"ק ר' יוס‪ #‬דער אב ‬ ‫מיגאש‪ ,‬דער רב האט אי געדינגע א מלמד וועלכער זאל לערנע ‬ ‫מיט אי‪ ,‬או וואונדער איבער וואונדער‪ ,‬ער האט זייער שטארק‬ ‫מצליח געווע ‪ ,‬או אי א קורצע צייט האט ער שוי גוט געקענט‬ ‫עברי‪ ,‬או אנגעהויב צו לערנע חומש או גמרא‪ ,‬דע צווייט זמ ‬ ‫האט דער מלמד געזאגט אז ער שוי נישט וואס צו לערנע מיט‬ ‫אי‪ ,‬אזוי אז דער רב הרה"ק ר' יוס‪ #‬דער אב מיגאש האט אליינס‬ ‫געלערנט מיט אי‪ ,‬או איז געשטיג מער או מער‪ ,‬או איז געוואר ‬ ‫א גרויסער תלמיד חכ‪ ,‬אוי אי אנדערע חכמות האט ער געהאט‬ ‫שטארקע ידיעות‪.‬‬ ‫געהאלט א וואונדערבארע דרשה‬ ‫א צייט שפעטער האט ער חתונה געהאט‪ ,‬דערנא האט ער‬ ‫באשלאס אהיימצופאר או זי פארשטעל פאר זיי משפחה‪ ,‬ווע ‬ ‫ער איז אנגעקומע קיי קורדובא איז ער גליי צוגעפאר צו ראש‬ ‫הקהל נישט ארויסגעבענדיג ווער ער איז‪ ,‬או האט אי געבעט אז‬ ‫ער זאל אי לאז דרש'ענע אי בית מדרש‪ ,‬דער ראש הקהל‬ ‫וועלכער האט געזע אוי‪ #‬אי אז ער זעט אויס ווי א חשוב'ע איד‬ ‫האט גליי מסכי געווע דערצו‪.‬‬ ‫צו באשטימט צייט האט ער געהאלט א וואונדערבארע דרשה‬ ‫וואס האט באצויבערט אלע תלמידי חכמי פונע שטאט‬ ‫אריינגערעכענט זיי טאט ר' מיימו או זיינע ברודערס וועלכע‬ ‫זענע אוי דארט געווע בשעת די דרשה נישט האבענדיג די‬ ‫מינדענסטע השגה ווער ער איז‪.‬‬

‫גליו אז תתענג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ביי סו‪ #‬פו די דרשה האט ער געטייטשט א פסוק או ‬ ‫ארויסגעברענגט אז ס'איז דא א מציאות אז אפילו איינער וועלכער‬ ‫האט נישט געקענט לערנע ‪ ,‬ער האט אפילו נישט געקענט קיי ‬ ‫עברי אדער א פסוק חומש‪ ,‬קע ווער א גרויסער תלמיד חכ‪,‬‬ ‫כאטש זיי זיידע איז געווע א פשוט'ער קצב‪.‬‬ ‫ווע ער האט געענדיגט אויסצוטייטש דע פסוק האט ער זי‬ ‫פארגעשטעלט אז ער איז דער אייניקל פונע קצב או דער זו פו ‬ ‫ר' מיימו ‪ ,‬ס'איז געוואר א געוואלדיגע שמחה ביי ר' מיימו ‪.‬‬ ‫***‬ ‫ער וויל הרג'ענע דע קעניג‬ ‫די מיניסטאר האב זייער מקנא געווע דע רמב" אז ער איז אזוי‬ ‫חשוב ביי קעניג‪ ,‬דעריבער האב זיי געזוכט אלע ערליי בלבולי‬ ‫קעג אי‪.‬‬ ‫איינמאל זענע די מיניסטאר געקומע צו קעניג‪ ,‬או עדות‬ ‫געזאגט אז זיי האב קלאר געהערט ווי דער רמב" זאגט פאר‬ ‫איינע אז ער וויל הרג'ענע דע קעניג‪.‬‬ ‫דער קעניג האט באפויל אז מ'זאל דאס נאכפארשט ‪ ,‬או וויבאלד‬ ‫יענע וועמע מ'האט אויסגעפארשט זענע אוי געווע גרויסע‬ ‫שונאי ישראל‪ ,‬האב זיי געזאגט אז ס'איז ריכטיג‪ ,‬דער קעניג האט‬ ‫דאס אבער נישט געגלייבט או האט געזאגט אז כאטש לויט' ‬ ‫געזע‪ $‬מוז ער הרג'ענע דע רמב"‪ ,‬אבער זיי האר‪ $‬לאזט דאס‬ ‫נישט צו‪ ,‬ער קע נישט הרג'ענע בידי אזא הייליג מענטש‪,‬‬ ‫דעריבער וועט ער מאכ א גורל אזוי ארו וועט עס נישט זיי אוי‪#‬‬ ‫זיי אחריות נאר ס'וועט פאסיר לויט ווי אזוי ס'וועט זי פיר פו ‬ ‫הימל‪.‬‬ ‫געשריב אוי ביידע די זעלבע‬ ‫דער קעניג האט באפויל אז מ'זאל אריינלייג צוויי צעטלע אי א‬ ‫קעסטל‪ ,‬אוי‪ #‬איי צעטל זאל שטיי "לעב " או אוי‪ #‬די צווייטע זאל‬ ‫שטיי "טויט"‪ ,‬או מארג זאל דער רמב" ארויסציע איי צעטל‪,‬‬ ‫או מ'זאל אויספיר דאס וואס ס'שטייט אוי‪ #‬יענע צעטל‪.‬‬ ‫דער מיניסטאר וועלכער האט צוגעגרייט דע גורל האט פאר‬ ‫גרויס שנאה באשלאס אויפצושרייב אוי‪ #‬ביידע צעטלי "טויט"‪,‬‬ ‫ביינאכט ווע דער מיניסטער איז געגאנגע אי קרעטשמע זי‬ ‫��נשיכור' ‪ ,‬האט ער דערציילט פאר זיינע חברי זיי קלוג איינפאל‬ ‫או יעדער האט זי זייער געפרייט דערצו‪.‬‬ ‫צומארגענס האט דער רמב" מתפלל געווע צו הקב"ה אז זיי גורל‬ ‫זאל אויסקומע צו לעב ‪ ,‬או דערנא איז ער געגאנגע אי ‬ ‫געריכט וואו דער קעניג או די מיניסטאר זענע שוי געווע ‬ ‫פארזאמעלט‪ ,‬דער רמב" האט באמערקט ווי זיינע שונאי‬ ‫שמועס צוויש זי מיט פרייד‪ ,‬האט ער פרובירט אויפצוכאפ וואס‬ ‫זיי רעד ‪ ,‬האט ער געהערט ווי איינער זאגט פאר' צווייט אז ס'איז‬ ‫נישט קיי ספק אז דער רמב" וועט באלד זיי טויט‪.‬‬ ‫דער רמב" האט אריינגעטראכט‪ ,‬מ'גייט דא ארויסנעמע א גורל‬ ‫אויב אזוי ווי אזוי קע יענער זאג מיט אזא זיכערקייט‪ ,‬פלוצלונג‬

‫ש ט‪.‬‬

‫ת"ת ויואל משה קרית יואל‬


‫איז אי איינגעפאל וואס זיי האב געטא ‪ ,‬האט ער געטראכט ביי‬ ‫זי‪ ,‬אז אויב וועט ער פאדער פונע קעניג אז מ'זאל באקוק ביידע‬ ‫צעטלי או ס'וועט זי ארויסשטעל אז אוי‪ #‬ביידע צעטלי שטייט‬ ‫"טויט"‪ ,‬וואס וועט מע טא ‪ ,‬מ'וועט דאס פאררעכט או מ'וועט‬ ‫איבערשרייב די צעטלע או אוי‪ #‬איינס וועט שטיי "לעב " או ‬ ‫אוי‪ #‬איינס "טויט"‪ ,‬קומט דא אויס אז זיי לעב איז ווייטער אי א‬ ‫ספק‪ ,‬דעריבער וועט ער ענדערש טא א אנדערע עצה וואס וועט‬ ‫אי זיכער ראטעווע דאס לעב ‪.‬‬ ‫אראפגעשלינגע דע צעטל‬ ‫דער רמב" איז צוגעגאנגע צו קעסטל או האט ארויסגענומע ‬ ‫איי צעטל או עס שנעל אריינגענומע אי מויל או ‬ ‫אראפגעשלונגע אז קיינער זאל דאס נישט קענע זע ‪ ,‬או האט‬ ‫געזאגט‪ ,‬אז יעצט זאל זיי ארויסנעמע דע צווייט צעטל או אזוי‬ ‫ארו וועט מע וויס וואס ס'איז געשטאנע אוי‪ #‬דע ערטש ‬ ‫צעטל וואס ער האט אראפגעשלונגע ‪.‬‬ ‫די מיניסטאר זענע בלאס געוואר ווע דער קעניג האט באקוקט‬ ‫דע צווייט צעטל או געזע אז עס שטייט דערוי‪" #‬טויט" או האט‬ ‫גע'פסק'נט אז דער רמב" זאל בלייב לעב ‪ ,‬ווייל אויב אוי‪ #‬די‬ ‫צעטל שטייט "טויט" מיינט דא אז אוי‪ #‬די אנדערע צעטל איז‬ ‫געשטאנע "לעב "‪.‬‬ ‫דערנא האט דער קעניג געפרעגט דע רמב" פארוואס ער האט‬ ‫געמאכט דע גורל אוי‪ #‬אזא אינטערסאנט אופ אז ער האט‬ ‫אראפגעשלונגע דע צעטל‪ ,‬האט דער רמב" געזאגט אז לויט ווי‬ ‫ער האט זי אינטערגעהערט האט ער פארשטאנע אז די‬ ‫מיניסטאר האב געשריב אוי‪ #‬ביידע "טויט"‪ ,‬דער קעניג האט‬ ‫נאכגעפארשט די זא‪ ,‬או ער איז געוואויר געוואר אז ס'איז‬ ‫ריכטיג‪ ,‬או ער האט שטרענג באשטראפ די מיניסטאר ‪.‬‬ ‫***‬ ‫ס'איז נישט מעגלי אי אויסצוהייל‬ ‫איינמאל האט דער קעניג געבעט דע רמב" אז ער זאל‬ ‫אויסהייל א קינד פו זיי פריינט וועלכער איז געבויר געוואר ‬ ‫בלינד ל"ע‪ ,‬האט דער רמב" געענטפערט אז ווע דאס קינד וואלט‬ ‫געבויר געוואר זעענדיג או דערנא בלינד געוואר ‪ ,‬וואלט געווע ‬ ‫א האפענונג אז דאס קינד זאל צוריק ווער זעענדיג‪ ,‬אבער וויבאלד‬ ‫דאס קינד איז געבויר געוואר בלינד‪ ,‬איז אוממעגלי אי צו מאכ ‬ ‫זע ‪.‬‬ ‫ווע די אנדערע דאקטורי האב דאס געהערט‪ ,‬האב זיי באשלאס ‬ ‫צו ווייז פאר' קעניג אז דער רמב" איז נישט גערעכט‪ ,‬זענע זיי‬ ‫איי טאג אריינגעקומע צו קעניג מיט א בלינד מענטש או ‬ ‫געזאגט‪ ,‬אט דער מענטש איז געבויר געוואר בלינד או מיר קענע ‬ ‫אי יא מאכ זע ‪ ,‬אנדערש ווי דער רמב" זאגט‪.‬‬ ‫דער קעניג האט געשיקט רופ דע רמב" או אי געזאגט וואס‬ ‫די אנדערע דאקטורי זאג ‪ ,‬האט דער רמב" געזאגט אז דאס איז‬ ‫אוממעגלי צו באווייז ‪ ,‬האט דער קעניג באפויל דע רמב" אז‬

‫גליו אז תתענג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ער זאל באקוק דע מענטש צי ער איז טאקע בלינד‪ ,‬נאכדע וואס‬ ‫דער רמב" האט באשטעטיגט אז ער איז בלינד‪ ,‬איז איינער פו די‬ ‫דאקטורי צוגעגאנגע צו מענטש או באשמירט זיינע אויג מיט‬ ‫א זאלב‪ ,‬או נא עטליכע מינוט האט יענער געעפענט זיינע אויג ‬ ‫או געזאגט אז ער קע זע ‪.‬‬ ‫ווי אזוי איז דאס מעגלי צו וויס‬ ‫די אנדערע דאקטוירי שטייע אי די זייט או קוק מיט א נצחו ‬ ‫קעג דע רמב"‪ ,‬אבער דער רמב" האט זי נישט פאלויר או ‬ ‫אויפגעהויב א גרינע טיכל או יענע געפרעגט‪ ,‬וואס פארא‬ ‫קאליר איז דאס‪ ,‬ענטפערט יענער‪ ,‬גרי ‪ ,‬דערנא הייבט דער רמב"‬ ‫אוי‪ #‬א שטיקל פאפיר או פרעגט יענע‪ ,‬וואס פאר א קאליר איז‬ ‫דער פאפיר‪ ,‬ענטפערט יענער‪ ,‬ווייס‪ ,‬דער רמב" האט יענע‬ ‫געוויז אויפ' וואנט או פרעגט אי וואס פארא קאליר איז די‬ ‫וואנט געפארבט‪ ,‬ענטפערט יענער‪ ,‬געל‪.‬‬ ‫האט דער רמב" געשריג אוי‪ #‬די דאקטורי שקרני וואס איר‬ ‫זענט‪ ,‬אויב ס'איז אמת אז דער מענטש האט קיינמאל נישט געזע ‪,‬‬ ‫פו וואו ווייסט ווי אזוי די אלע קאליר זעע אויס‪ ,‬ס'איז אמת אז‬ ‫מ'האט אי געקענט דערצייל בלינדערהייט אז ס'זענע פארהא ‬ ‫אזעלכע קאליר אבער ס'איז אוממעגלי אויסצו'משל' פאר א‬ ‫מענטש וואס קע נישט זע ווי אזוי די קאליר קוק אויס‪ ,‬ס'מוז זיי ‬ ‫אז דער מענטש האט שוי אמאל געקענט זעע או ער געדענקט די‬ ‫קאליר פו פריער‪.‬‬ ‫די דאקטורי זענע געוואר זייער פארשעמט אז מ'האט זיי טאקע‬ ‫געכאפט ביי א ליגענט‪ ,‬ווייל באמת האט יענער מענטש יא אמאל‬ ‫געקענט זע ‪ ,‬או דער קעניג האט זי זייער אויפגערעגט אוי‪ #‬די‬ ‫דאקטורי‪ ,‬או זיי שאר‪ #‬אראפגעריס פאר' מאכ א בלבול אויפ' ‬ ‫הייליג רמב"‪.‬‬ ‫***‬ ‫אריינגעגאס גיפט אינע געטראנק‬ ‫די מצרישע דאקטורי וועלכע האב געדינט אינע קעניגליכ ‬ ‫הוי‪ ,#‬האב זייער מקנא געווע דע רמב"‪ ,‬זיי האב נישט געקענט‬ ‫צוקוק אז א איד איז דער הויפט דאקטער פונע קעניג‪ ,‬כאטש זיי‬ ‫האב אלע אנערקענט אז דער רמב" האט א גרויסע ידיעה אי ‬ ‫מעדיצינישע וויסענשאפט‪ ,‬האט אבער די קנאה געברענט אי זיי‪,‬‬ ‫או האב פרובירט צו פארמינער דע כבוד או רעספעקט וואס‬ ‫דער רמב" האט באקומע פונע קעניג‪ ,‬דער קעניג האט זיי‬ ‫שטענדיג אפגעשטופט או זי נישט געמאכט וואוסענדיג פו זיי‪,‬‬ ‫או האט זיי איבערצייגט אז דער רמב" איז אי יא געטריי‪.‬‬ ‫זיי האב פרובירט מיט אלע מיטלע צו קענע כאפ דע רמב"‬ ‫מיט א טעות וכדומה‪ ,‬איי טאג איז זיי אונטערגעקומע א‬ ‫געלעגענהייט זי אריינצובאקומע אינע שטוב וואו דער רמב"‬ ‫האט צוגעגרייט א מעדיצי געטראנק פאר' קעניג‪ ,‬או האב ‬ ‫באהאלטענערהייט אריינגעגאס אי דע א גיפט‪ ,‬וואס קע ‬ ‫צוברענגע אז גליי ווע מ'טריקנט דאס שטארבט מע ‪.‬‬

‫ש י‪.‬‬

‫ת"ת ויואל משה קרית יואל‬


‫די דאקטורי זענע אריי צו קעניג א קורצע צייט פאר דער‬ ‫רמב" האט געדארפט אריינברענגע דע געטראנק‪ ,‬או האב ‬ ‫אי געזאגט‪ ,‬אז אלס געטרייע איבערגעגעבענע דאקטורי פאר' ‬ ‫קעניג‪ ,‬קענע זיי נישט זיצ גלייכגילטיג נאר זיי ווארענע דע‬ ‫געשעצט קעניג‪ ,‬אז היינט זאל ער ער נישט טרונק דע מעדיצי ‬ ‫וואס דער רמב" וועט אי דערלאנגע ‪ ,‬ווייל זיי זענע געוואויר‬ ‫געוואר אז ער האט אריינגעלייגט דערי א שטארק ס וואס ווער‬ ‫ס'טרונקט נאר אביסל דערפו שטארבט אויפ' פלא‪.$‬‬ ‫דער רמב" וועלכער האט נישט געוואוסט וואס זיינע שונאי‬ ‫האב געטא ‪ ,‬האט אריינגעברענגט דע געטראנק או עס‬ ‫דערלאנגט פאר' קעניג‪ ,‬דער קעניג האט באפויל זיינע באדינער‬ ‫אז מ'זאל קוד דערלאנגע אביסל פאר א הונט‪.‬‬ ‫ווי נאר דער הונט האט געטרונקע דערפו ‪ ,‬איז ער באלד‬ ‫געשטארב ‪ ,‬ווע דער רמב" איז געוואויר געוואר דערפו האט ער‬ ‫זי זייער דערשראק ‪ ,‬כאטש דער קעניג האט באלד פארשטאנע ‬ ‫אז דער רמב" האט נישט אריינגעלייגט דע ס נאר דאס איז די‬ ‫ארבעט פו די אנדערע דאקטורי וועלכע זענע אי מקנא‪ ,‬האט‬ ‫אבער דער קעניג דאס מאל נישט געקענט פארגיטיג דע רמב"‬ ‫ווייל למעשה האט די געטראנק געהאט אי זי ס‪.‬‬ ‫ער זאל זי אליינס אויסוועל‬ ‫דער קעניג איז געזעצ פארטראכט נישט וואוסענדיג וואס צו טא ‪,‬‬ ‫די דאקטורי וועלכע זענע דארט געווע האב זי שוי געריב די‬ ‫הענט פו צופרידנקייט‪ ,‬נא עטליכע מינוט רופט זי א דער קעניג‬ ‫צו רמב"‪ ,‬לויט די רעגירונג געזעצ קומט דיר טויט שטרא‪,#‬‬ ‫אבער אלס אנערקענונג וואס דו האסט מיר אזויפיל‬ ‫ארויסגעהאלפ ‪ ,‬בי אי מסכי אז דו זאלסט דיר אליינס‬ ‫אויסקלויב אוי‪ #‬וועלכ אופ דו ווילסט מ'זאל אויספיר דיי טויט‬ ‫אורטייל‪ ,‬דער רמב" האט געבעט דע קעניג אי צו געב דריי‬ ‫טעג איבערצוטראכט דע עני ‪ ,‬דער קעניג האט מסכי געווע או ‬ ‫דער רמב" האט פארלאזט דע קעניגליכ פאלא‪.$‬‬ ‫אנקומענדיג אהיי האט דער רמב" אריינגערופ עטליכע פו ‬ ‫זיינע תלמידי או זיי דערציילט וואס ס'האט פאסירט מיט אי אי ‬ ‫קעניג'ס פאלא‪ ,$‬או זיי דערציילט אז דער קעניג האט אי‬ ‫פאראורטיילט צו טויט‪ ,‬אבער האט אי געגעב דע‬ ‫געלעגענהייט אז ער קע זי אויסוועל וועלכע סארט מיתה ער‬ ‫וויל‪.‬‬ ‫דער רמב" האט געזאגט פאר די תלמידי אז ער פלאנט צו זאג ‬ ‫פאר' קעניג אז ער זאל באפעל פאר די דאקטורי אז זיי זאל ‬ ‫ארויסציע אלע בלוט פו זיינע אדער ‪ ,‬או א מענטש וועלכע האט‬ ‫נישט קיי בלוט קע דא נישט לעב ‪.‬‬ ‫זיי וויס נישט פו איי אדער‬ ‫האט דער רמב" צוגעלייגט‪ ,‬ס'איז טאקע אמת אז אויב ס'בלייבט‬ ‫נישט קיי בלוט קע מע נישט לעב ‪ ,‬אבער נעב די האר‪ $‬איז דא‬

‫גליו אז תתענג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫איי באהאלטענער אדער וואס אפילו אויב זיי וועל ארויסציע די‬ ‫בלוט פו אלע אדער ‪ ,‬וועל זיי אבער פו דע אדער נישט‬ ‫ארויסציע די בלוט ווייל זיי וויס נישט דערפו ‪ ,‬או דאס וועט אי"ה‬ ‫ראטעווע זיי לעב ‪ ,‬או ער האט זיי פונקטלי אנגעוויז וועלכע‬ ‫רפואה זיי זאל אי טא תיכ‪ #‬נאכ' אהיימברענגע ‪.‬‬ ‫אינע דריט טאג איז דער רמב" צוריקגעגאנגע צו קעניג או ‬ ‫האט געזאגט‪ ,‬אז זיי אורטייל זאל ווער אויסגעפירט דור די‬ ‫דאקטורי וועלכע זאל אי ארויסציע די גאנצע בלוט פו די‬ ‫אדער ‪ ,‬דער קעניג האט זי זייער שווער געקענט שייד פונע‬ ‫רמב" או האט מיט טרער אי די אויג אי איבערגעבעט או ‬ ‫געזאגט אז ער איז גארנישט שולדיג‪ ,‬ער קע זי פשוט נישט קיי ‬ ‫עצה געב מיט' געזע‪ $‬כאטש ער ווייסט אז דאס איז געווע די‬ ‫ארבעט פו די אנדערע דאקטורי‪.‬‬ ‫ווע די קעניג האט אריינגערופ די אנדערע דאקטורי או זיי‬ ‫געזאגט דע אורטייל וואס דער רמב" פארלאנגט‪ ,‬האב זיי זי‬ ‫מיט גרויס פרייד צוגעכאפט דערצו‪ ,‬וואוסענדיג אז מ'קע נישט‬ ‫בלייב לעב א קיי בלוט‪ ,‬או צו באשטימט צייט האב זיי מיט‬ ‫גרויס פארגעניג אויסגעפירט די בלוט צאפונג‪.‬‬ ‫גליי ווע זיי האב געענדיגט או ס'האט זיי שוי אויסגעקוקט אז‬ ‫דער רמב" לעבט מער נישט‪ ,‬האב די געטרייע תלמידי‬ ‫איבערגענומע דע הייליג גו‪ #‬פו זייער רבי' ‪ ,‬או אי שנעל‬ ‫אהיימגעטראג או גליי אויסגעפירט די אנווייזונגע וואס ער האט‬ ‫זיי אויסגעלערנט פו פריער‪ ,‬או בעזרת הש איז ער צוריק‬ ‫לעבעדיג געוואר ‪.‬‬ ‫עטליכע טעג נאכ' פאסירונג ווע דער רמב" איז שוי ‬ ‫צוריקגעקומע צו זיינע כוחות‪ ,‬איז ער שטילערהייט ארויס פו זיי ‬ ‫הויז או זי באהאלט אי א הייל וואו ער האט זי אויפגעהאלט ‬ ‫‪ 12‬יאר‪ ,‬או דארט האט ער מחבר געווע דע באקאנט ספר משנה‬ ‫תורה להרמב"‪) .‬סדר הדורות(‪.‬‬

‫ברכת מזל טוב‬ ‫לכבוד הרה"ח המפואר‬ ‫הר"ר זרח שפירא שליט"א‬ ‫בעמח"ס חזרת פרשיות ‪ -‬כתר תורה‬

‫בוח כללי במוסדותינו הק'‬

‫לרגל נישואי בתו למזל טוב‬ ‫השי"ת זאל העלפ ער זאל זוכה זיי צו שמחה ונחת‬ ‫פו אלע זיינע קינדער‪ ,‬וכל טוב וחסד‪ ,‬עדי ביאת‬ ‫הגואל צדק אמ ‪.‬‬

‫ש יא ‪.‬‬

‫ת"ת ויואל משה קרית יואל‬


‫שנה ב' ‪ -‬גליון ס"ח‬

‫פרשת‬

‫ויחי‬

‫א אוצר פון דברי תורה און‬ ‫דערציילונגען פון צדיקים‬

‫תשע"ז‬

‫מכון‬

‫כרם בית‬ ‫שמואל‬ ‫אלכסנדר‬

‫יו"ל בס"ד ע"י‬ ‫מכון כרם בית שמואל‬ ‫שע"י חסידי אלכסנדר‬ ‫בנשיאות כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬

‫מכרם רבותינו‬ ‫וַ יְ ָב ֲרכֵ ם ַּביֹום ַההּוא לֵ אמֹור‬ ‫א איד דארף טראכטן‬ ‫אז ער האט נאר איין טאג געבליבן‬ ‫לכאורה דארף מען פארשטיין די כוונה פון די ווערטער‬ ‫"ביום ההוא לאמר" וואס זעהט אויס ווי אן איבריגע לשון‪,‬‬ ‫עס וואלט דאך געקענט סתם שטיין "ויברכם" אז יעקב‬ ‫אבינו האט זיי געבענטשט‪ .‬מרן דער תפארת שמואל זי"ע‬ ‫איז מסביר די כוונה‪ ,‬לויט די ווערטער פונעם אלשיך הקדוש‬ ‫אויף די פסוקים אין ספר מלכים א' (קאפיטל ב') "וַ יְ ַצו ֶאת ְׁשֹלמֹה‬ ‫בְ נֹו לֵ אמֹר‪ָ .‬אנֹכִ י הֹלֵ ְך ּבְ ֶד ֶרְך ּכָ ל ָה ָא ֶרץ"‪ ,‬זאגט דער אלשיך אז‬ ‫דוד המלך ע"ה האט באפוילן זיין זוהן שלמה‪ ,‬אז "לֵ אמֹר"‬ ‫שלמה המלך זאל שטענדיג אזוי זאגן און טראכטן צו זיך‬ ‫"אנֹכִ י הֹלֵ ְך ּבְ ֶד ֶרְך ּכָ ל ָה ָא ֶרץ" א מענטש‬ ‫אליינס א מחשבה אז ָ‬ ‫לעבט נישט אויף אייביג און ער ווייסט נישט וואס עס וועט‬ ‫זיין מיט איהם מארגן‪ ,‬און דעריבער ווער ווייסט צו ער האט‬ ‫נאך מער ווי די יעצטיגע מינוטן געבליבן פאר זיך‪( .‬אזויווי חז"ל‬ ‫לערנען אונז "שוב יום אחד לפני מיתתך" אז א מענטש זאל שטענדיג טראכטן אז‬ ‫ער גייט ח"ו שטארבן‪ ,‬און ממילא וועט ער כסדר תשובה טוהן ווייל ער האט נישט‬

‫קיין סאך צייט פארבליבן)‪.‬‬ ‫אזוי האט אויך האט דער רבי רבי בונם פון פרשיסחא‬ ‫זי"ע געטייטשט דעם פסוק אין תהלים (קאפיטל ל"ט) ִ"הנֵה‬ ‫נָת ָּתה יָ ַמי" דאס ווארט 'טפחות' איז א לשון פון 'טפח'‬ ‫ְט ָפחֹות ַ‬ ‫וואס דאס איז דער שיעור פון די האנט פון א מענטש (ווען‬ ‫מ'מאכט צו דעם פויסט איז דא דארט די שיעור פון א טפח)‪ .‬און דער רבי‬ ‫רבי בונם האט דאס ערקלערט מיט א משל צו א מענטש‬ ‫וואס וויל ָא ְּפמעסטן א לאנגע שטריק‪ ,‬און ער כאפט אהן די‬ ‫שטריק אין זיין האנט‪ ,‬און פאנגט אהן צו מעסטן א טפח נאך‬ ‫דערנאך ציהט ער ווייטער‬ ‫ָ‬ ‫א טפח‪ ,‬ער כאפט ָאן דעם שטריק‪,‬‬ ‫נאך א טפח און נאך א טפח כדי צו וויסן וויפיל טפחים עס‬ ‫געפונען זיך אינעם שטריק‪ ,‬קומט אויס אז יעדער רגע האט‬ ‫איינמאל‪ .‬אזוי דארף א‬ ‫ָ‬ ‫ער אין זיין האנט נאר איין טפח אויף‬ ‫מענטש וויסן אז זיינע טעג זענען געציילט‪ ,‬און עס דארף‬ ‫דאכטן אז ער האט נאר די יעצטיגע ֶרגַ ע‬ ‫זיך איהם שטענדיג ַ‬ ‫צום לעבן ‪-‬ווי יענער וואס האלט נאר איין טפח שטריק‬ ‫יעצט אין די הענט‪ -‬און פארשטייט זיך אז דעמאלטס וועט‬ ‫ער אויסנוצן דעם רגע צום גוטן‪ .‬דאס מיינט ִ"הנֵה ְט ָפחֹות‬ ‫נָת ָּתה יָ ַמי" מיינע טעג זענען צוגעגליכן צו דעם טפח שטריק‬ ‫ַ‬ ‫איימאל‪ ,‬אזוי‬ ‫ָ‬ ‫וואס איך האב נישט מער ווי איין טפח אויף‬ ‫אויך האב איך נאר דער יעצטיגער טאג און די יעצטיגע רגע‪.‬‬

‫גליון עוללות הכרם ‪ /‬אלכסנדר‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫וויינגארטן‬ ‫ָ‬ ‫פון אונזער הייליגער‬ ‫און דאס איז געווען דא די ברכה פון יעקב אבינו צו‬ ‫מנשה און אפרים ‪-‬זאגט דער תפארת שמואל זי"ע‪ -‬ויברכם‬ ‫זאגן און טראכטן‬ ‫"ביום ההוא לאמר" אז זיי זאלן שטענדיג ָ‬ ‫צו זיך אז "ביום ההוא" מיר האבן נאר דעם יעצטיגן טאג‬ ‫געבליבן צו דינען דעם אייבישטער‪ .‬און אז א איד טראכט‬ ‫אזוי וועט ער באמת דינען השי"ת און זיך פירן ערליך און‬ ‫אויסשטייגן ווי עס דארף צו זיין‪ ,‬און דעמאלטס וועט מען‬ ‫זיך בענטשן און וואונטשן אין זיי און זאגן "ישימך אלקים‬ ‫כאפרים וכמנשה"‪.‬‬ ‫(ספה"ק תפארת שמואל ו')‬

‫וַ יַ ְרא ְמנֻ ָחה ּכִ י טֹוב וְ ֶאת ָה ָא ֶרץ ּכִ י נָ ֵע ָמה‬ ‫די תורה הק' איז די בעסטע זאך‬ ‫חז"ל זאגן אין מדרש און אין זוהר הקדוש אז 'מנוחה'‬ ‫איז מרמז אויף די תורה הקדושה‪ ,‬ווייל די תורה ווערט‬ ‫אנגערופן מנוחה‪ .‬דער אלטער רבי פון ווארקא הרה"ק‬ ‫רבי יצחק זי"ע זאגט אונז אז א איד דארף ַאנערקענען און‬ ‫פארשטיין די חילוק פון תורה און אנדערע גשמיות'דיגע‬ ‫זאכן‪ ,‬ווייל וועלטליכע זאכן זענען טאקע אסאך מאל זיס‬ ‫בא'ט ֲעמ'ט פארן מענטש‪ ,‬אבער זיי זענען נישט באמת‬ ‫און ַ‬ ‫דאכט זיך איהם נאר אז עס איז גוט ווייל‬ ‫'גוט' בעצם‪ ,‬עס ַ‬ ‫עס קוקט אויס זיס און געשמאק פון אינדרויסן‪ .‬פארקערט‬ ‫איז אבער די תורה הקדושה‪ ,‬וואס טייל מאל איז זי שווער‬ ‫פארן מענטש‪ ,‬ער פילט נישט קיין טעם דערין און ער דארף‬ ‫ּפלאגן צו קענען לערנען און צו פארשטיין‬ ‫זיך מוטשענען און ָ‬ ‫ריכטיג‪ ,‬אבער די תורה איז דאס אמת'ע גוטס פאר א איד‪,‬‬ ‫און אפילו ער שפירט נישט קיין טעם‪ ,‬דארף ער לערנען‬ ‫און פראבירן לויט זיין מעגליכקייט‪ ,‬און נאכדעם וועט איהם‬ ‫שוין השי"ת העלפן צוצוקומען צום טעם‪ .‬און דאס איז‬ ‫פשט דא אין פסוק "וירא מנוחה כי טוב" די תורה (וואס ווערט‬ ‫ָאנגערופען מנוחה) איז באמת א גוטע זאך‪" ,‬ואת הארץ" אבער‬ ‫גשמיות'דיגע זאכן‪ ,‬דאס איז נאר "כי נעמה" עס זעהט נאר‬ ‫אויס זיס און געשמאק‪ ,‬אבער עס איז נישט 'גוט' בעצם‪ ,‬און‬ ‫ממילא "ויט שכמו לסבול" לייגט ער אונטער א פלייצע צו‬ ‫שלעפן און צו סובל זיין דעם עול תורה ווי רש"י ברענגט‪,‬‬ ‫אפילו עס איז איהם שווער און אן עול‪...‬‬ ‫(ספה"ק ישמח ישראל פרשת נשא ד')‬

‫ענבי הכרם‬ ‫ְמ ַת ֵקן זיין דעם היינטיגן טאג‬ ‫דער אור החיים הקדוש אין אונזער פרשה איז מאריך איבער די‬ ‫נשמה פון א איד און איר מהות‪ ,‬ווי ער ערקלערט א יסוד נפלא וואס ווערט‬ ‫געברענגט אין די כתבי האריז"ל‪ ,‬אז א נשמה איז צוזאמגעשטעלט פון‬ ‫אסאך 'ניצוצות' וואס זענען ווי קליינע חלקים‪ ,‬און לויט וויפיל ניצוצות מען‬ ‫האט צוגעטיילט פון הימל פאר א נשמה‪ ,‬אזוי לאנג וועט דער מענטש לעבן‪.‬‬ ‫ווייל די ניצוצות זענען געאייגנט קעגן די טעג פון א מענטש'נס לעבן‪ ,‬יעדן‬ ‫טאג האט זיך זיין ספעציעלער פינק וואס האט שייכות מיט דעם טאג‪ ,‬און‬ ‫לויט וויפיל טעג מ'האט צו לעבן אין דעם גלגול – אזויפיל ניצוצות באקומט‬ ‫פאראויס פון הימל אז עס זאלן זיין אנגעהאנגן אין די נשמה‪ .‬און אזוי‬ ‫מען ָ‬ ‫גייען אדורך די טעג פונעם מענטש'ס לעבן‪ ,‬אין א טאג וואס ער פירט זיך‬ ‫דאן האט ער 'מתקן' געווען און פארראכטן דעם‬ ‫אויף ווי עס דארף צו זיין‪ַ ,‬‬ ‫געוויסן חלק אין זיין נשמה וואס האט באלאנגט צו דעם טאג‪ ,‬אבער ח"ו‬ ‫אין א טאג וואס מ'פירט זיך נישט ווי עס דארף צו זיין‪ ,‬דעמאלטס האט מען‬ ‫פארפאסט די געלעגנהייט און נישט פארראכטן דעם ניצוץ פונעם היינטיגן‬ ‫טאג‪( .‬אבער דער אוהחה"ק לייגט צו‪ ,‬אז מיט דעם אלעמען טוט דער אייבישטער א‬ ‫חסד מיט'ן מענטש אז אויב טוט ער תשובה קען ער פאררעכטן אויך אלטע ניצוצות‬ ‫פון אמאל וואס ער האט נישט מתקן געווען אין זייער צייט)‪.‬‬

‫'שלאף' וואס מענטשן דארפן שלאפן‬ ‫ָ‬ ‫דאס איז אויך דער ענין פון‬ ‫ביינאכט –ערקלערט דער אוהחה"ק‪ -‬ווייל דעמאלטס גייט ארויף די‬ ‫נשמה פונעם מענטש אויבן אין הימל‪ ,‬און עס לאזט איבער איין חלק‪,‬‬ ‫דער היינטיגער 'ניצוץ' ווערט אפגעטיילט פונעם נשמה און בלייבט אין‬ ‫הימל‪ .‬און דאס איז דער פשט וואס חז"ל זאגן (ברכות נ"ז‪ ):‬אז דאס שלאף‬ ‫איז א ווי זעכציגסטל פונעם טויט‪ ,‬ווייל ביים שלאפן פון א מענטש‪ ,‬גייט‬ ‫באמת אוועק פון איהם א קליין חלק פון זיין נשמה‪ ,‬און דערפאר ווערט עס‬ ‫גערעכנט ווי מיתה‪.‬‬ ‫און דעריבער זעהט מען טאקע אז וואס עלטער א מענטש ווערט‪,‬‬ ‫ווערט ער מער אפגעשוואכט און ער פארלירט פארשידענע כוחות פונעם‬ ‫לעבן‪ ,‬דאס איז צוליב דעם וואס רוב חלקים פון זיין נשמה זענען שוין‬ ‫נסתלק געווארן במשך זיינע טעג‪ ,‬און ער איז שוין געבליבן מיט גאר א‬ ‫קליינע נשמה‪.‬‬ ‫און צוליב די סיבה געפונען מיר אויך אז די שפעטערדיגע דורות האבן‬ ‫אנגעפאנגן צו לעבן אסאך ווייניגער יארן ווי די ערשטע דורות פון אדם‬ ‫הראשון ביז די אבות האבן געלעבט‪ ,‬וויבאלד די מענטשן פון די וועלט האבן‬ ‫נישט געטון זייער פליכט‪ ,‬און זיי האבן נישט מתקן געווען זייערע ניצוצות‬ ‫ווי עס דארף צו זיין‪ ,‬דערפאר האט השי"ת אנגעהויבן צוצוטיילן ווייניגער‬ ‫ניצוצות פאר יעדע נשמה‪ ,‬אז אפשר אזוי וועט זיך א מענטש צופלייסן און‬ ‫אויסנוצן זיינע טעג בעסער‪ ,‬וויסענדיג אז די צייט איז קורץ‪.‬‬ ‫ווען עס קומט די צייט פון א מענטש נפטר צו ווערן פון די וועלט‪,‬‬ ‫דעמאלטס קומען זיך צוריק צוזאם אלע חלקים און ניצוצות פון זיין נשמה‪,‬‬ ‫און זיין נשמה גייט ארויס גאנצערהייט מיט אלע פינקן‪ .‬מיט דעם טייטשט‬ ‫דער אור החיים הק' דאס וואס עס שטייט "ויקרבו ימי ישראל למות" עס‬ ‫זענען געקומען צו גיין אלע 'טעג' פון יעקב‪ ,‬ער האט געשפירט ווי אלע‬ ‫ניצוצות פון די פארגאנגענע טעג קומען צוריק און דערנענטערן זיך צו זיין‬ ‫נשמה‪ ,‬פון דעם האט יעקב אבינו באגרייפט אז זיין פטירה איז נאנט‪ ,‬און‬ ‫דערפאר האט ער שנעל געלאזט רופן יוסף צו זיך‪.‬‬

‫א‬


‫פירותיך מתוקים‬ ‫וַ יְ ִחי יַ ֲעקֹב ְּב ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם ְשׁבַ ע ֶע ְש ֵׂרה ָשׁנָ ה‬ ‫הרה"ק דער רבי רבי בונם פון פרשיסחא זי"ע האט‬ ‫געטייטשט "ויחי יעקב בארץ מצרים ‪ -‬יעקב האט‬ ‫געלעבט אין גרויס צער‪ ,‬אבער ביי איהם איז אלעס גוט‬ ‫געווען און ער האט אלעס מקבל געווען באהבה‪ ,‬ווי עס‬ ‫איז מרומז אין די ווערטער "שבע עשרה שנה" וואס‬ ‫זיבעצן איז בגימטריא 'טוב'‪.‬‬ ‫(תפארת שמואל‪ ,‬חדות שמחה)‬

‫וַ יָ ֶשׁת ַעל רֹאׁש ֶא ְפ ַריִ ם וְ הּוא ַה ָצ ִעיר‬ ‫הרה"ק רבי יהודה לייב פון גור – דער שפת אמת‬ ‫זי"ע האט געטייטשט "וישת על ראש אפרים" כאטשיג‬ ‫יעקב האט געלייגט זיינע הענט אויפן קאפ פון אפרים‪,‬‬ ‫דאך "והוא הצעיר" איז‬ ‫און ער האט איהם מכבד געווען‪ָ ,‬‬ ‫ער נאך אלס געבליבן קליין ביי זיך און ער איז נישט‬ ‫צוגעקומען צו קיין גאוה‪.‬‬ ‫(שפת אמת ליקוטים)‬

‫וַ יָ ֶשׂם ֶאת ֶא ְפ ַריִ ם לִ ְפנֵ י ְמנַ ֶשה‬ ‫עס איז באקאנט פון ספרים הקדושים אז מנשה‬ ‫און אפרים זענען מרמז אויף צוויי ענינים אין עבודת‬

‫וְ הוּא‬ ‫יִ ֵּתן‬ ‫ַמ ֲע ַדנֵ י‬ ‫ֶמלֶ ְך‬

‫עס‬ ‫איז באקאנט‬ ‫טייטש‬ ‫דער‬ ‫ווערט‬ ‫וואס‬ ‫געברענגט אין‬ ‫ספרים הקדושים‪,‬‬ ‫"מ ָא ֵשׁר ְש ֵׁמנָה‬ ‫ֵ‬ ‫לַ ְחמֹו" פאר אשר אליין איז אפילו‬ ‫א שטיקל ברויט אויך געווען פעט‬ ‫און גוט‪ ,‬ער איז געווען צופרידן מיט‬ ‫וואס ער האט געהאט און נישט‬ ‫געדארפט קיין סאך‪ ,‬אבער "וְ הּוא‬ ‫יִ ֵּתן" ווען ער פלעגט געבן פאר‬ ‫דאן איז ער נישט געווען‬ ‫אנדערע‪ַ ,‬‬ ‫מּועט' און ער האט‬ ‫קיין ִ'מ ְס ַּת ֵּפק ְּב ָ‬ ‫זיך נישט באגנוגט מיט אביסל‪ ,‬נאר‬ ‫"מ ֲע ַדנֵי‬ ‫דעמאלטס האט ער געגעבן ַ‬ ‫ֶמלֶ ְך" קעניגליכע שפייזן פאר‬ ‫אנדערע‪.‬‬ ‫דער צדיק און קדוש רבי‬ ‫פישעלע סטריקובער זי"ע (יארצייט‬

‫א נקודה‬

‫‪...‬‬

‫דברי תורה אויף פרשת השבוע און ענינא דיומא‬

‫השי"ת‪ ,‬מנשה איז מרמז אויף די עבודה פון 'סור מרע'‬ ‫זיך אפצוקערן און פאררעכטן די אלטע שלעכטע‬ ‫וועגן‪ ,‬ווי עס איז מרומז אינעם נאמען מנשה ווי עס‬ ‫שטייט אין די תורה "כי נשני אלקים את כל עמלי"‪ ,‬וואס‬ ‫פלאג און שלעכטס‪ ,‬און‬ ‫ווייזט אויף פארגעסן די גאנצע ָ‬ ‫אפרים איז מרמז אויף דאס פארקערטע‪ ,‬צו פארמערן‬ ‫און צולייגן גוט'ס‪ ,‬די עבודה פון 'עשה טוב'‪ ,‬ווי עס איז‬ ‫מרומז אינעם פסוק "כי הפרני אלקים בארץ עניי"‪( ,‬וואס‬ ‫'פרוכטבארן' און פארמערן‪ ,‬א רמז אויף מוסיף זיין גוטע מעשים)‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫איז א לשון פון‬

‫מיט דעם איז מסביר הגה"ק רבי יצחק מאיר פון‬ ‫גור ‪ -‬דער חידושי הרי"ם זי"ע וואס עס זענען געווען‬ ‫די צוויי ֵדיעות צווישן יעקב אבינו און יוסף הצדיק‬ ‫איבער די סדר פון אויסשטעלן מנשה און אפרים‪.‬‬ ‫וויבאלד יוסף האט געוואלט שטעלן מנשה אויף די‬ ‫רעכטע זייט‪ ,‬צו ווייזן אז א מענטש דארף קודם זיין‬ ‫'סור מרע' און תשובה טוהן אויף זיינע עבירות‪ ,‬און נאר‬ ‫נאכדעם קען מען צוקומען צו די בחינה פון עשה טוב‪.‬‬ ‫אבער יעקב אבינו האט אנדערש געוואלט ווייזן‪ ,‬און‬ ‫ער האט מקדים געווען אפרים "וישם את אפרים לפני‬ ‫מנשה" אז מען קען אויך אנהייבן דורך טוהן גוטס און‬ ‫פארמערן גוטע מעשים‪ ,‬אפילו אויב מ'האט נאכנישט‬ ‫דאך‬ ‫אינגאנצן תשובה געטוהן אויף די אלטע מעשים‪ָ ,‬‬ ‫קען מען אנפאנגען מיט די גוטע‪.‬‬

‫י"ז טבת) איז געווען ברייט באקאנט‬ ‫מיט זיין גרויס פרישות און‬ ‫אפגעשיידקייט פון אלע עניני‬ ‫עולם הזה‪ ,‬און איז שטענדיג‬ ‫געווען אויסגעטוהן פון די וועלט‬ ‫נישט האבענדיג קיין שייכות מיט‬ ‫גשמיות'דיגע זאכן (זעה באריכות אינעם‬ ‫קומענדיגן עמוד)‪.‬‬

‫א ביישפיל ווי ווייט ער איז‬ ‫בכלל נישט געווען באהאוונט אין‬ ‫וועלטליכע ענינים‪ ,‬איז באקאנט‬ ‫אז ער האט נישט געקענט קיין‬ ‫צורה פון געלט און ער האט נישט‬ ‫געוואוסט די חילוק פון די ַמ ְט ֵּבעות‬ ‫וועלכע איז מער ווערד און וועלכע‬ ‫ווייניגער‪ .‬אין זיינע שפעטערדיגע‬ ‫יארן ווען ער איז שוין געווען א רבי‬ ‫און אידן פלעגן קומען צו איהם‬ ‫פאר ברכות און ישועות‪ ,‬פלעגט ער‬ ‫בעטן אז מען זאל איהם געבן אלס‬ ‫א פדיון די 'גרויסע רויטע מטבע'‪,‬‬

‫(חידושי הרי"ם)‬

‫און ווען מען האט איהם געפרעגט‬ ‫פארוואס ער דארף דוקא די גרויסע‬ ‫רויטע‪ ,‬האט ער געזאגט אז ער‬ ‫ווייסט נישט פארוואס‪ ,‬נאר ער נוצט‬ ‫דאס געלט אויף צו טיילן צדקה פאר‬ ‫די ארימעלייט‪ ,‬און די ארימעלייט‬ ‫נעמען ָאן די גרויסע רויטע מיט‬ ‫גרויס חשק און שמחה‪ ,‬און דערפאר‬ ‫בעט ער דוקא די מטבע‪ .‬עס האט זיך‬ ‫ארוסגעשטעלט אז די ארימעלייט‬ ‫האבן שנעל דערקענט אז דער רבי‬ ‫האט נישט קיין אהנונג אין די ווערד‬ ‫פון געלט‪ ,‬און ממילא פלעגן זיי‬ ‫איהם בעטן פאר צדקה אז ער זאל‬ ‫זיי געבן די גרויסע רויטע רענדלעך‬ ‫וואס זענען געווען א טייערע מטבע‪,‬‬ ‫און דער צדיק האט זיי דאס גערן‬ ‫געגעבן נישט וויסענדיג זייער ווערד‪,‬‬ ‫און דעריבער פלעגט ער אלץ זוכן צו‬ ‫האבן די 'גרויסע רויטע' רענדלעך צו‬ ‫קענען געבן פאר די ארימעלייט‪.‬‬

‫דער בעל שם טוב הקדוש זי"ע האט געטייטשט‪:‬‬ ‫יעקב אבינו האט געזאגט "את אשר 'יקרא' אתכם באחרית הימים" ‪ -‬משיח וועט‬ ‫קומען צו גיין ווי א ִ'מ ְק ֶרה' פלוצלינג‪ָ ,‬אן קיין שום הכנה פון פריער‪.‬‬

‫ב‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫אוצר‬ ‫הכרם‬

‫אן אוצר פון ידיעות וענינים‪,‬‬ ‫בענינא דיומא ובפרשת השבוע‬ ‫ויאמר מי אלה‬

‫רש"י ברענגט פון מדרש אז יעקב אבינו האט געוואלט‬ ‫בענטשן מנשה און אפרים‪ ,‬אבער די שכינה הק' האט זיך‬ ‫אפגעקערט פון איהם‪ ,‬וויבאלד ער האט געזען אז עס‬ ‫גייען ארויסקומען רשעים פון זייערע קינדער‪ ,‬ירבעם בן‬ ‫נבט וועלכער איז געווען אן אייניקל פון אפרים‪ ,‬און יֵהוּא‬ ‫בן נמשי פון מנשה‪ ,‬און דערפאר האט ער געפרעגט "מי‬ ‫אלה" ווער זענען די קינדער וואס זענען נישט ראוי לברכה‪.‬‬ ‫אין ספר ילקוט הגרשני ווערט געברענגט א שיינער רמז‬ ‫אויפן פסוק "וירא ישראל את בנ"י יוסף" די ווארט 'בני'‬ ‫איז ראשי תיבות י'רבעם ב'ן נ'בט און אזוי אויך יֵ'הוּא ב'ן‬ ‫נ'משי‪ ,‬וואס דאס זענען געווען די שלעכטע אייניקלעך פון‬ ‫מנשה און אפרים‪ .‬און אויף דעם האט יוסף געענטפערט‬ ‫פאר יעקב‪ ,‬אנשטאט צו קוקן אויף די רשעים וואס וועלן‬ ‫ארויסקומען פון זיי‪ ,‬קוק בעסער אויף די גוטע חלק‪ ,‬אויף‬ ‫די צדיקים וואס וועלן ארויסקומען פון זיי‪ ,‬און דאס איז‬ ‫י'הושע ב'ן נ'ון וועלכער איז געווען אן אייניקל פון אפרים‬ ‫ווי רש"י ברענגט שפעטער אויפן פסוק וזרעו יהיה מלא‬ ‫הגויים‪ ,‬און ער האט אויך די זעלבע ראשי תיבות‪ ,‬און איז‬ ‫אויך מרומז אין בנ"י יוסף‪.‬‬

‫די הענט פון יעקב‬ ‫די תורה הק' דערציילט אונז אז יעקב אבינו האט געטוישט‬ ‫די סדר פון זיינע הענט‪ ,‬און ער האט געלייגט זיין רעכטע‬ ‫האנט אויף אפרים און די לינקע אויף מנשה‪ .‬אין מדרש‬ ‫תנחומא שטייט אז יוסף הצדיק ווען ער האט פראבירט‬ ‫צו ריקן יעקב'ס הענט און זיי צוריק טוישן האט ער נישט‬ ‫הארט‬ ‫געקענט וויבאלד די הענט פון יעקב זענען געווארן ַ‬ ‫ווי צוויי שטיינערנע זוילן און ער האט זיי נישט געקענט רירן‬ ‫פון ָארט‪ .‬דעריבער שטייט טאקע קודם אין פסוק "ַו ּי ְִתמ ְֹך‬ ‫יַד ָא ִביו ְל ָה ִסיר א ָֹת ּה" אז יוסף האט אנגעכאפט די הענט פון‬ ‫זיין טאטע ווייל ער האט זיי געוואלט טוישן‪ ,‬אבער ווען ער‬ ‫האט געזען אז ער קען נישט‪ ,‬האט ער גערעדט מיט זיין‬ ‫מויל און געבעטן פון יעקב אז ער זאל טוישן‪ ,‬ווי עס שטייט‬ ‫ֹאמר יו ֵֹסף ֶאל ָא ִביו לֹא כֵן ָא ִבי" וגו'‪.‬‬ ‫שפעטער "ַוי ֶ‬ ‫אין ספר תרומת הדשן ברענגט ער בשם זיין זיידע הגאון‬ ‫רבי חיים ז"ל פשט אינעם פסוק "שכל את ידיו כי מנשה‬ ‫הבכור" אז די סיבה פארוואס יעקב אבינו האט געקליגט‬ ‫זיינע הענט און געטוישט זייער סדר‪ ,‬און נישט געטוישט‬ ‫מנשה און אפרים פון זייערע פלעצער‪" ,‬כי מנשה הבכור"‬ ‫דאך געווען דער בכור און ממילא‬ ‫וויבאלד מנשה איז ָ‬ ‫האט ער איהם נישט געוואלט פארשעמען‪ ,‬נאר ער האט‬ ‫ענדערש פאדרייט זיינע הענט פון אויבן ווי איידער זיי‬ ‫ארומטוישן‪( .‬אזוי שטייט אויך אין ספה"ק נועם אלימלך)‬ ‫דער תרומת הדשן זעלבסט לייגט צו‪ ,‬לויט די ווערטער פון‬ ‫חז"ל אז "כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף – אלעס וואס‬ ‫האט פאסירט צו יעקב האט אויך פאסירט צו יוסף"‪ ,‬און‬ ‫אזויווי יעקב איז געווען די צווייטע זוהן פון יצחק און ער‬ ‫האט באקומען די ברכות פון זיין טאטן אנשטאט עשו דער‬ ‫בכור‪ ,‬אזוי אויך האט ער געוואלט איבערגעבן די ברכות‬ ‫פאר אפרים און נישט פאר מנשה דער בכור‪ ,‬און דערפאר‬ ‫זאגט די תורה דער טעם פארוואס ער האט געטוישט זיינע‬ ‫הענט "כי מנשה הבכור" און ממילא קומען זיינע ברכות‬ ‫פאר אפרים‪.‬‬ ‫גליון עוללות הכרם ‪ /‬אלכסנדר‬


‫המשך מעמוד ד'‬

‫תפארת שמואל געהייסן שפאנען עטליכע‬ ‫פאראויס‪ ,‬ווען מיט זיינע הייליגע אויגן‬ ‫טריט ָ‬ ‫שטייט דער צדיק און באטראכט איהם ווי‬ ‫ער גייט‪ ,‬און דערנאך גיבט ער א זאג "ניין‪,‬‬ ‫דו ביסט נישט פעהיג צו זיין א סאלדאט‬ ‫ביי זיי"‪ .‬אויך האט דער תפארת שמואל‬ ‫צוגעלייגט אז דער אייבישטער שלאגט נישט‬ ‫מיט צוויי ריטן‪ ,‬און וויבאלד זייער משפחה‬ ‫איז דאן אריבערגעגאנגען א אנדערע צרה‬ ‫ל"ע‪ ,‬דעריבער וועט ער נישט גענומען ווערן‬ ‫אין מיליטער‪.‬‬ ‫נאך האט איהם דער תפארת שמואל‬ ‫באפוילן אז ער זאל באצאלן געלט פארן‬ ‫מיליטערישן דאקטער וואס וועט איהם‬ ‫אונטערזוכן‪ ,‬און איהם אונטערקויפן מיט‬ ‫שוחד‪" .‬איך ווייס אז דו טראכסט ביי זיך‪ ,‬איך‬ ‫דאך א הבטחה פונעם רבי'ן‪ ,‬אויב אזוי‬ ‫האב ָ‬ ‫פארוואס זאל איך באצאלן געלט אומזיסט‪,‬‬ ‫דערפאר זאג איך דיר ָאן בפירוש אז דו‬ ‫זאלסט יא באצאלן פארן דאקטער" האט‬ ‫איהם דער תפארת שמואל געהייסן‪.‬‬ ‫דערווייל האט פאסירט אן אינטערסאנטע‬ ‫אנטוויקלונג‪ ,‬ווען ר' בצלאל איז אנגעקומען‬ ‫אינעם שטאט ווי ער האט זיך געדארפט‬ ‫שטעלן פארן דאקטער‪ ,‬האט א געוויסע‬ ‫שדכן איהם אנגעטראגן פאר א משפחה אין‬ ‫יענע שטאט‪ ,‬דער שדכן האט נישט געוואוסט‬ ‫אז בצלאל איז שוין א חתן‪ .‬ביני לביני איז דער‬ ‫'שידוך' געפעלן פארן מיידל'ס טאטע‪ ,‬און‬ ‫הערנדיג אז דער בחור איז געקומען דא אין‬ ‫שטאט צוליב א מיליטערישע אונטערזיכונג‬ ‫ביים דאקטער‪ ,‬איז דער טאטע תיכף ארויף‬ ‫צום ָארטיגן דאקטער וואס האט געוואוינט‬ ‫מיט איהם אינעם זעלבן בנין‪ ,‬און געבעטן‬ ‫מיט תחנונים אז ער זאל מסכים זיין צו נעמען‬ ‫געלט און באפרייען דעם בחור‪.‬‬ ‫ווען בצלאל האט זיך געשטעלט פארן‬ ‫דאקטער און איהם אונטערגעריקט א מטבע‬ ‫ווי דער רבי האט איהם באפוילן‪ ,‬האט עס‬ ‫דער דאקטער אנגענומען מיט אפענע הענט‪.‬‬ ‫נאכן אונטערזוכן‪ ,‬רופט זיך ָאן דער דאקטער‬ ‫הויעך צו די ארומיגע‪" ,‬באמת וואלט איך‬ ‫איהם געדארפט געבן די הארבסטע צייכן‬ ‫צוליב זיין שוואכע געזונט צושטאנד‪ ,‬נאר צו‬ ‫וואס זאל ער זיך שלעפן אין שפיטאל אריין‬ ‫און אדורכגיין נאך אן אונט��רזיכונג‪ ,‬דערפאר‬ ‫וועל איך איהם פארשרייבן א צ‪..."2-‬‬ ‫גליון עוללות הכרם ‪ /‬אלכסנדר‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫הילולא‬ ‫דצדיקיא‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר הרה"ק‬

‫רבי אפרים פישל‬ ‫שפירא זי"ע פון סטריקוב‬ ‫יארצייט‪:‬‬

‫י"ז טבת תקפ"ב‬ ‫דער צדיק און קדוש רבי אפרים פישל פון סטריקוב‬ ‫זי"ע איז געבוירן געווארן אין יאהר תק"ג צו זיין פאטער‬ ‫דער גאון און חסיד רבי יוסף יהודא לייב פון באלטא זצוק"ל‬ ‫וואס איז געווען רב אינעם שטעטל נאוויפאלע‪ ,‬און פון‬ ‫די חשוב'ע תלמידים פונעם מעזריטשער מגיד ‪ -‬דער רבי‬ ‫רבי בער זי"ע‪.‬‬ ‫שוין פון זיינע יונגע יארן האט רבי פישל'ע מקיים‬ ‫געווען די ווערטער פון די הייליגע חכמים "הוי גולה‬ ‫למקום תורה" און ער האט ארומגעוואנדערט צו די‬ ‫צדיקים אין זיין דור מקבל צו זיין פון זיי תורה און יראת‬ ‫שמים און חסידות‪ .‬ער האט נאך זוכה געווען צו זיין ביים‬ ‫מעזריטשער מגיד‪ ,‬ווי אויך שפעטער איז ער געווען א‬ ‫נאנטער תלמיד פונעם רבי רבי אלימלך פון ליזענסק‪,‬‬ ‫פונעם קאזניצער מגיד‪ ,‬פונעם יוד הקדוש פון פרשיסחא‪,‬‬ ‫און פון הרה"ק רבי עוזיאל מייזליש פון ריטשוואל (מחבר ספר‬ ‫עץ הדעת טוב) זכותם יגן עלינו‪.‬‬

‫דער צדיק רבי פישל'ע איז געווען מפורסם און‬ ‫באקאנט מיט זיין גרויס קדושה און פרישות‪ ,‬ער איז געווען‬ ‫גענצליך אפגעשיידט פון אלע ענינים און תאוות עולם‬ ‫הזה‪ ,‬ער איז געווען א שטיק יראת שמים און הייליגקייט‬ ‫און גארנישט אויסער דינען דעם אייבישטער איז איהם‬ ‫נישט אנגעגאנגען‪ .‬איבערהויפט נאכדעם וואס ער פלעגט‬ ‫זיך צוריק קערן נאך א 'נסיעה' צו איינע פון זיינע רבי'ס‬ ‫איז ער געווען אינגאנצן דערהויבן פאר א לאנגע צייט‪ ,‬און‬ ‫גענצליך אויסגעטוהן פון די וועלט‪ ,‬אזוי אז מ'האט קוים‬ ‫געקענט רעדן צו איהם איבער גשמיות'דיגע זאכן‪.‬‬ ‫זיין עבודה איז שטענדיג צוגעגאנגען מיט א‬ ‫מאס פשטות און תמימות‪ ,‬און צדיקים האבן‬ ‫געוואלדיגע ָ‬ ‫עדות געזאגט אויף זיין תמימות און ערליכקייט אז רבי‬ ‫פישל'ע איז א "עֹולָ ה תמימה"‪.‬‬ ‫ווי אויך האט דער רבי פון לובלין ‪ -‬דער חוזה זי"ע‪,‬‬ ‫מעיד געווען אויף רבי פישל'ע אז עס איז נישטא נאך‬ ‫איינער וואס געפונט זיך אין אזא גרויסע מדריגה פון‬ ‫דביקות אינעם אייבישטער‪ ,‬ווי דער צדיק רבי פישל'ע‬ ‫וואס איז שטענדיג ָדבּוק אינעם רבונו של עולם‪.‬‬

‫אמאל האט זיך געמאכט אז דער צדיק הרה"ק רבי‬ ‫משה לייב סאסובער זי"ע איז געווען אונטערוועגנס‪ ,‬און עס‬ ‫איז אויסגעקומען אז ער האט נישט געקענט אהיימפארן‬ ‫אויף ראש השנה‪ ,‬און דעריבער האט ער געפראוועט די‬ ‫ימים נוראים אינעם שטאט סטריקוב‪ .‬פארשטייט זיך אז‬ ‫עס האבן געשטראמט חסידים פון די גאנצע אומגעגענט‬ ‫וואס האבן געוואלט זיין ביים צדיק רבי משה לייב‪ .‬צווישן‬ ‫די חסידים איז אויך געקומען רבי פישל'ע וועלכער האט‬ ‫דאן געוואוינט אין ברעזין וואס איז נאנט צו סטריקוב‪ ,‬נאך‬ ‫יום טוב ווען רבי פישל'ע איז זיך געגאנגען געזעגענען‬ ‫פון רבי משה לייב‪ ,‬האט איהם רבי משה לייב געזאגט‬ ‫"אייער פלאץ איז דא‪ ,‬פון יעצט און ווייטער זענט איר‬ ‫דער סטריקובער רבי"‪ ,‬און מיט דעם האט איהם רבי משה‬ ‫לייב מכתיר געווען אלס א רבי‪ .‬דעמאלטס האט זיך רבי‬ ‫פישל'ע באזעצט אין סטריקוב‪ ,‬ווי זיין נאמען איז שנעל‬ ‫פארשפרייט געווארן און ער איז באקאנט געווארן אלס א‬ ‫צדיק און קדוש און א פועל ישועות פאר אידן‪.‬‬

‫צווישן די צדיקים וואס זענען געפארן צום‬ ‫סטריקובער צדיק זענען געווען דער רבי רבי בונם פון‬ ‫פרשיסחא זי"ע‪ ,‬דער תפארת שלמה פון ראדאמסק זי"ע‪,‬‬ ‫דער רבי רבי העניך פון אלכסנדר זי"ע‪ ,‬דער טשעכענאווער‬ ‫גאון הרה"ק רבי אברהם זי"ע‪ ,‬און נאך אסאך צדיקים און‬ ‫קדושים‪.‬‬

‫עס איז באקאנט אז רבי פישל'ע איז געווען‬ ‫אויסגעצייכנט מיט זיין זעלטענע אהבת ישראל‪ ,‬ער האט‬ ‫ליב געהאט אידישע קינדער ָאן קיין גרעניץ‪ ,‬ער האט‬ ‫שטענדיג מליץ יושר און מלמד זכות געווען אויף אידישע‬ ‫קינדער‪ ,‬און ער האט קיינמאל נישט געקענט הערן‬ ‫שלעכטס אויף א איד‪.‬‬ ‫זיין תלמיד דער תפארת שלמה פון ראדאמסק זי"ע‬ ‫שרייבט אין זיין ספר תפארת שלמה (אויף פרקי אבות) "דער‬ ‫געטליכער צדיק רבי פישל'ע פון סטריקוב האט קיינמאל‬ ‫נישט געקענט גלייבן אז א איד קען זינדיגן און עובר זיין‬ ‫אן עבירה ח"ו‪ ,‬און אויב מ'האט איהם דערציילט פון א‬ ‫איד וואס האט געטוהן אן עבירה האט ער דאס שטענדיג‬ ‫אוועקגעמאכט ווייל ער האט נישט געגלייבט אז איד‬ ‫קען טוהן אן עבירה‪ .‬און דאס איז געקומען פון זיין גרויס‬ ‫דביקות אין השי"ת וואס האט ליב זיינע אידישע קינדער‬ ‫ווי עס שטייט אין פסוק (במדבר כ"ג) לא הביט און ביעקב ולא‬ ‫ראה עמל בישראל"‪...‬‬

‫אין ספר שיח שרפי קודש ווערט געברענגט אז אין‬ ‫סטריקוב האט געוואוינט גאר אן אלטע איד‪ ,‬א זקן מופלג‬ ‫גלאז‪ .‬דער איד האט‬ ‫וואס זיין פרנסה איז געווען פון מאכן ָ‬ ‫מאריך ימים געווען ביז בערך הונדערט און פערצן יאר‬ ‫אלט‪ ,‬און עס איז געקומען צוליב א ברכה וואס ער האט‬ ‫אמאל באקומען פונעם צדיק רבי פישל'ע אז ער זאל זוכה‬ ‫זיין צו אריכות ימים ושנים‪.‬‬ ‫ג‬


‫בס"ד‬

‫דברי תורה‬ ‫ֵרה ׁ ָשנָ ה‪) .‬מז‪ ,‬כח(‬

‫וַ יְ ִחי יַ ֲעקֹב ְּב ֶא ֶרץ ִמצְ ַריִ ם ׁ ְשבַ ע ֶעשְׂ‬ ‫‪.epÓôÌô óÔzнÌòÐî î−ÖòÖëÐñ ±ÑšÔí ³Óê ³ÒîñÔèÐñ LÑšÌa‬‬ ‫יעקב אבינו האט געזעהן אז אין די נעמען פון זיינע‬ ‫קינדער די שבטים זענען נישט דא די אותיות ח' און ט'‪,‬‬ ‫וואס זיי ווייזן אויף דאס ווארט 'חטא'‪ ,‬דעריבער‬ ‫וויבאלד זיי האבן נישט קיין זינד‪ ,‬זענען זיי ווערד אז ער‬ ‫זאל זיי אנטפלעקן דער קץ ווען משיח וועט קומען‪.‬‬ ‫אבער דערנאך האט ער געזעהן אז אין זייער נאמען‬ ‫זענען אויך נישט דא די אותיות ק' און צ'‪ ,‬וואס איז‬ ‫נוטריקון דאס ווארט 'קץ'‪ ,‬דעריבער האט ער זיי נישט‬ ‫אנטפלעקט דער קץ פון גלות‪.‬‬ ‫)‪(−"¾þ‬‬

‫)ספר רבינו בחיי(‬

‫ִה ֵּנה ִּבנְ ָך יוֹ ֵסף ָּבא ֵאלֶ ָ‬ ‫יך וגו' וַ ֵ ּי ׁ ֶשב ַעל ַה ּ ִמ ּ ָטה‪) .‬מח‪ ,‬ב(‬ ‫די גמרא זאגט )נדרים לט‪ (:‬אז ווען איינער קומט מבקר‬ ‫חולה זיין א קראנקע מענטש‪ ,‬נעמט ער אוועק פון עם‬ ‫איין זעכציג'סטל פון זיין קרענק‪ .‬דאס איז מרומז אין‬ ‫פסוק 'הנה בנך יוסף בא אליך'‪ ,‬דאס ווארט 'הנה'‬ ‫באטרעפט ‪ ,60‬ווייל איידער יוסף איז געקומען האט‬ ‫נאך יעקב געהאט אלע ‪ 60‬טיילן פון זיין קרענק‪ ,‬אבער‬ ‫נאכדעם וואס יוסף איז שוין געקומען מבקר חולה זיין‬ ‫יעקב‪ ,‬שטייט ווייטער אין פסוק 'ויתחזק ישראל וישב‬ ‫על המטה'‪ ,‬דאס ווארט 'המטה' באטרעפט ‪ ,59‬ווייל‬ ‫עס איז נאר איבער געבליבן בלויז ‪ 59‬טיילן פון זיין‬ ‫קרענק‪ ,‬ווייל יוסף האט דורך זיין מבקר חולה זיין‬ ‫אוועקגענומען פון יעקב איין טייל‪.‬‬ ‫)דער הייליגער 'אמרי נועם' פון דז'יקוב זי"ע(‬ ‫שִׂ ֵּכל ֶאת יָ ָדיו ִּכי ְמנַ ׁ ּ ֶשה ַה ְ ּבכוֹ ר‪) .‬מח‪ ,‬יד(‬ ‫פארוואס שטייט 'כי מנשה הבכור' ווייל מנשה איז דער‬ ‫בכור‪ ,‬עס וואלט געדארפט שטיין 'אפילו מנשה הבכור'‬ ‫כאטש מנשה איז דער בכור‪ ,‬דאך האט ער געלייגט דער‬ ‫רעכטע האנט אויף דער יונגערע ברודער?‬ ‫נאר באמת וואלט יעקב געדארפט הייסן מנשה און‬ ‫אפרים זיי זאלן זיך בייטן פלעצער‪ ,‬אז אפרים זאל‬ ‫שטיין אויף זיין רעכטע זייט און מנשה אויף זיין לינקע‬ ‫זייט‪ ,‬אבער וויבאלד ער האט נישט געוואלט‬ ‫פארשעמען מנשה דער עלטערע ברודער‪ ,‬דעריבער‬ ‫האט ער געקלוגט זיינע הענט כדי מנשה זאל נישט‬ ‫פארשעמט ווערן‪.‬‬

‫דאס זאגט דער פסוק 'כי מנשה הבכור'‪ ,‬ווייל מנשה איז‬ ‫דער בכור‪ ,‬דערפאר 'שכל את ידיו' האט ער געקלוגט‬ ‫זיינע הענט‪ ,‬און ער האט זיי נישט געהייסן צו בייטן‬ ‫פלעצער‪ ,‬כדי מנשה זאל נישט פארשעמט ווערן‪.‬‬ ‫)דער הייליגער רבי אלימלך פון ליז'ענסק זי"ע(‬

‫ַה ַּמלְ ָא ְך ַה ּג ֵֹאל א ִֹתי ִמ ָּכל ָרע יְ בָ ֵר ְך ֶאת ַה ְּנ ָע ִרים וְ יִ ָּק ֵרא‬ ‫בָ ֶהם ׁ ְש ִמי‪) .‬מח‪ ,‬טז(‬ ‫יעקב אבינו האט נישט אין אנהייב געוואלט בענטשן‬ ‫אפרים און מנשה‪ ,‬זעהענ'דיג אז פון זיי וועלן ארויס‬ ‫קומען גרויסע רשעים‪ ,‬אבער דאך האט ער זיי דא‬ ‫געבענטשט אז זייערע קינדער זאלן יא זיין ערליך‪ .‬ער‬ ‫האט זיי געוואונטשן 'המלאך הגואל אתי מכל רע'‪ ,‬דער‬ ‫מלאך וואס האט מיר אייביג געראטעוועט פון יעדע‬ ‫סארט 'רע'=שלעכט'ס‪' ,‬יברך את הנערים'‪ ,‬ער זאל‬ ‫יעצט אויך טוהן די זעלבע מיט די קינדער‪ ,‬און ער זאל‬ ‫ארויסנעמען די אותיות 'רע' פון דאס ווארט 'רשעים'‪,‬‬ ‫אז זייערע קינדער זאלן נישט זיין קיין רשעים‪' ,‬ויקרא‬ ‫בהם שמי'‪ ,‬אז עס זאלן בלויז איבערבלייבן די אותיות‬ ‫'שמי' פון דאס ווארט 'רשעים'‪.‬‬ ‫)ספר מגיד תהלות(‬ ‫ְמ ָך ֱאל ִֹקים וכו'‪) .‬מח‪ ,‬כ(‬

‫ְּב ָך יְ בָ ֵר ְך יִ שְׂ ָר ֵאל לֵ אמֹר יְ שִׂ‬ ‫פארוואס האט יעקב געזאגט‪ ,‬די אידן וועלן זיך בענטשן‬ ‫אין אפרים און מנשה‪ ,‬נישט אין די אנדערע שבטים?‬ ‫נאר יעקב אבינו האט געזעהן אז אפילו ער האט‬ ‫דערמאנט אפרים פאר מנשה‪ ,‬און ער האט געבענטשט‬ ‫אפרים מיט מער ברכות פון מנשה‪ ,‬דאך האט מנשה‬ ‫גארנישט מקנא געווען‪ ,‬און זיי זענען געבליבן גוטע און‬ ‫פריינט'ליכע ברידער און זיך ווייטער ליב געהאט‪ ,‬נישט‬ ‫אזוי ווי די שבטים וואס האבן מקנא געווען זייער‬ ‫ברודער יוסף און עם געוואלט הרג'ענען‪.‬‬ ‫דעריבער האט יעקב אבינו געזאגט‪" :‬אין דיר זאלן זיך‬ ‫די אידן בענטשן‪ ,‬זיי זאלן זיך אפלערנען פון אייך ווי‬ ‫אזוי ברידער דארפן זיך ליב האבן"‪.‬‬ ‫)דער הייליגער 'בני יששכר' זי"ע(‬

‫א נָ א ּ ֶפ ׁ ַשע ַא ֶח ָ‬ ‫יך‪) .‬נ‪ ,‬טז(‬

‫ָאבִ ָיך צִ ָ ּוה לִ ְפנֵ י מוֹ תוֹ וגו' ָא ָּנא שָׂ‬ ‫רש"י פרעגט אז מען זעהט דאך נישט וואו יעקב האט‬ ‫געזאגט פאר די ברידער אז זיי זאלן איבערבעטן יוסף?‬

‫נאר יעקב אבינו האט דאך איבערגעבעטן יוסף אויף‬ ‫דאס וואס ער האט באגראבן רחל אינמיטן וועג‪ ,‬און‬ ‫באמת וואלט ער נישט געדארפט איבערבעטן יוסף‪,‬‬ ‫ווייל עס איז דאך ארויסגעקומען דערפון א גרויסע‬ ‫טובה פאר די אידן ווען זיי זענען געגאנגען אין גלות‪,‬‬ ‫ממילא האט יעקב אבינו דא געוויזן אז אויב עס ווערט‬ ‫געטוהן א נישט גוטע זאך פאר איינעם‪ ,‬כאטש עס וועט‬ ‫דערפון שפעטער ארויסקומען א גרויסע טובה‪ ,‬דאך‬ ‫דארף מען עם נאך אלס איבערבעטן‪.‬‬ ‫דאס האבן די ברידער יעצט געזאגט פאר יוסף‪' :‬אביך‬ ‫צוה לפני מותו'‪ ,‬דיין טאטע האט דאך דיר‬ ‫איבערגעבעטן פאר זיין שטארבן‪ ,‬אויף דאס וואס ער‬ ‫האט באגראבן דיין מאמע אינמיטן וועג‪ ,‬וו��ס פון דעם‬ ‫האבן מיר זיך אפגעלערנט אז מען דארף איבערבעטן‬ ‫אויף א נישט גוטע זאך‪ ,‬כאטש עס קומט שפעטער‬ ‫ארויס דערפון א טובה‪.‬‬ ‫דעריבער וויבאלד מיר האבן דיר פארקויפט פאר א‬ ‫קנעכט‪ ,‬כאטש עס איז ארויסגעקומען דערפון א גרויסע‬ ‫טובה‪ ,‬דאך דארפן מיר דיר איבערבעטן דערפאר‪.‬‬ ‫)דער 'גאון' רבי מאיר שפירא פון לובלין זצ"ל(‬

‫אתם וגו' וְ ַע ָּתה שָׂ א נָ א‬ ‫ָא ָּנא שָׂ א נָ א ּ ֶפ ׁ ַשע ַא ֶח ָיך וְ ַח ּ ָט ָ‬ ‫לְ ֶפ ׁ ַשע‪) .‬נ‪ ,‬יז(‬ ‫עס זענען דא פיר 'רגלי מרכבה'‪ ,‬פני 'אדם'‪ ,‬פני 'שור'‪,‬‬ ‫פני 'נשר' און פני 'אריה'‪ .‬יוסף הצדיק איז געווען די‬ ‫בחינה פון 'שור'‪ ,‬ווי עס שטייט ביי עם )דברים לג‪ ,‬יז( 'בכור‬ ‫שורו הדר לו‪ .‬קומט אויס אז אויב וואלטן די שבטים‬ ‫ח"ו אומגעברענגט יוסף‪ ,‬דאן וואלט געפעלט דער 'פני‬ ‫שור' ביי די מרכבה ח"ו‪ ,‬און דאס האט יעקב מרמז‬ ‫געווען אין פסוק )בראשית מט‪ ,‬ו( 'ברצונם עקרו שור'‪.‬‬ ‫יעצט האבן די ברידער געבעטן פון יוסף‪' ,‬אנא שא נא‬ ‫פשע'‪' ,‬אנא' איז די ראשי תיבות פון 'אדם נשר אריה'‪,‬‬ ‫מיר האבן געוואלט צוברענגען אז די בחינה פון 'שור'‬ ‫זאל פעלן אין די מרכבה‪ ,‬ווייל עס וועלן נאר זיין 'אדם‬ ‫נשר אריה'‪ .‬אבער 'ועתה שא נא לפשע'‪' ,‬ועתה' איז א‬ ‫לשון פון תשובה‪ ,‬דורך אונזער תשובה אויף מכירת‬ ‫יוסף ווילן מיר דאס מתקן‪ ,‬אז יעצט זאל זיין 'שא נא'‪,‬‬ ‫וואס איז די ראשי תיבות פון 'שור אדם נשר אריה'‪.‬‬ ‫)דער הייליגער רבי ישראל פון רוז'שין זי"ע(‬

‫נאכדרוקן פארבאטן • צו באקומען אדער צו מנדב זיין א גליון אדער צו שרייבן הארות און הערות ביטע שיקט צו ‪koreioneg@gmail.com‬‬ ‫כל הזכויות שמורות ©‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫סיפורי צדיקים‬ ‫וקברתני בקבורתם‪.‬‬

‫אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי‪.‬‬

‫באלד נאכ'ן פטירה פון דער הייליגער רבי מנחם נחום‬ ‫פון טשערנאביל זי"ע‪ ,‬האט זיין זוהן דער הייליגער‬ ‫'מגיד' רבי מרדכי פון טשערנאביל זי"ע אנגעהויבן‬ ‫פארן איבער די שטעט און דערפער‪ ,‬צו מתקן‬ ‫ארום ָ‬ ‫זיין נשמות פון לעבעדיגע און נישט לעבדיגע‪.‬‬ ‫ביי איינע פון זיינע נסיעות‪ ,‬ווען ער איז אנגעקומען‬ ‫צום שטאט קאריסטשוב‪ ,‬איז דאן געווען שפעט‬ ‫ביינאכט‪ ,‬האט ער זיך באלד נאכגעפרעגט ווער עס‬ ‫איז דער גבאי פון די חברה קדישא אין שטאט‪ ,‬האט‬ ‫מען עם גע'ענטפערט אז דאס איז א איד מיט'ן נאמען‬ ‫ר' פנחס‪ .‬האט דער טשערנאביל'ער מגיד באפוילן אז‬ ‫מען זאל שוין גיין אריבער רופן דעם ר' פנחס‪.‬‬ ‫עטליכע חסידים זענען אריבער צום שטוב פון ר'‬ ‫פנחס וועלכער איז שוין דאן געשלאפן‪ ,‬זיי האבן עם‬ ‫אויפגעוועקט און געזאגט אז דער טשערנאביל'ער‬ ‫מגיד איז אנגעקומען אין שטאט און ער רופט עם‪.‬‬ ‫איז ר' פנחס באלד אריבער געקומען צום‬ ‫טשערנאביל'ער מגיד‪ ,‬און דער מגיד האט עם‬ ‫געפרעגט‪ ,‬צי ער האט געקענט עפעס א איד וואס איז‬ ‫נפטר געווארן פאר צוויי וואכן צוריק‪.‬‬ ‫האט ר' פנחס גע'ענטפערט אז ער האט עם נישט‬ ‫געקענט‪ ,‬אבער די שמשים פון חברה קדישא האבן‬ ‫עם יא געקענט‪.‬‬ ‫האט דער טשערנאביל'ער מגיד באלד געלאזט רופן‬ ‫די שמשים און זיי געפרעגט צי זיי האבן געקענט דעם‬ ‫איד‪ ,‬האבן זיי גע'ענטפערט אז זיי האבן עם געקענט‪.‬‬ ‫פרעגט זיי דער מגיד‪" :‬אויב אזוי‪ ,‬פארוואס האט איר‬ ‫באגראבן דעם איד אין איין קבר צוזאמען מיט א‬ ‫פרוי?"‬ ‫די שמשים האבן אין אנהייב נישט געוואלט מודה‬ ‫זיין‪ ,‬ביז דער טשערנאביל'ער מגיד האט זיי געזאגט‪:‬‬ ‫"אויב איר וועט נישט מודה זיין פון אייער גוטע ווילן‪,‬‬ ‫דאן וועט איר מוזן מודה זיין מיט געוואלד"‪.‬‬ ‫הערנדיג די ווערטער‪ ,‬איז זיי באפאלן א שרעק‪ ,‬און זיי‬ ‫האבן באלד מודה געווען אויף דעם‪ ,‬און זיך‬ ‫פארענטפערט אז די צוויי לוויות זענען פארגעקומען‬ ‫שפעט ביינאכט‪ ,‬און עס איז געווען זייער א גרויסע‬ ‫קעלט‪ ,‬אז עס איז ממש נישט געווען מעגליך צו‬ ‫גראבן צוויי קברים‪ ,‬דעריבער האבן זיי באגראבן‬ ‫ביידע נפטרים אין איין קבר‪.‬‬ ‫האט דער טשערנאביל'ער מגיד זיי באפוילן אז זיי‬ ‫זאלן שוין יעצט גיין און אויפגראבן נאך א קבר‪ ,‬און‬ ‫ארויסנעמען דעם איד פון דעם ערשטן קבר‪ ,‬און עם‬ ‫לייגן אין דעם נייעם קבר‪ ,‬ווי עס דארף צו זיין‪.‬‬ ‫דערנאך האט דער טשערנאבלער מגיד אויסגעפירט‪:‬‬ ‫"זייט מען האט באגראבן דעם איד אין איין קבר‬ ‫מיט'ן פרוי‪ ,‬קומט ער צו מיר און ער בעט זיך אז איך‬ ‫זאל עם א טובה טוהן‪ ,‬מען זאל עם באגראבן‬ ‫באזונדער‪ .‬דעריבער בין איך דא אהער געקומען צו‬ ‫זיכער מאכן אז מען וועט דאס שוין מתקן זיין"‪.‬‬ ‫”””‬

‫ווען דער הייליגער 'מגיד' רבי מרדכי פון טשערנאביל‬ ‫זי"ע איז אלט געווען דריי יאר איז ער א חתן געווארן‬ ‫מיט די כלה חי' שרה ע"ה‪ ,‬די טאכטער פון דער‬ ‫הייליגער רבי אהרן 'הגדול' פון קארלין זי"ע‪ ,‬וועלכע‬ ‫איז געווען איינע פון די גאר גרויסע תלמידים פון דער‬ ‫הייליגער 'מגיד' רבי דוב בער פון מעזריטש זי"ע‪.‬‬ ‫די גרויסע חתונה איז געפראוועט געווארן באלד נאך‬ ‫זיין בר מצוה‪ ,‬און די רעביצין האט געבוירן דריי‬ ‫הייליגע זיהן און א טאכטער‪ ,‬און איז באלד דערנאך‬ ‫נפטר געווארן יונגערהייט‪.‬‬ ‫די דריי זיהן זענען געווען‪ ,‬א( דער הייליגער רבי אהרן‬ ‫פון טשערנאביל זי"ע‪ ,‬ב( דער הייליגער רבי משה פון‬ ‫קאריסטשוב זי"ע‪ ,‬ג( דער הייליגער רבי יעקב ישראל‬ ‫פון טשערקאס זי"ע‪.‬‬ ‫ווען עס איז אריבער א קורצע צייט נאך איר פטירה‪,‬‬ ‫האט דער טשערנאביל'ער מגיד באקומען א בריוו פון‬ ‫זיין שוואגער דער הייליגער רבי אשר פון סטאלין‬ ‫זי"ע‪ ,‬דער זוהן פון דער הייליגער רבי אהרן 'הגדול' פון‬ ‫קארלין זי"ע‪ .‬אין דעם בריוו פרעגט רבי אשר‬ ‫סטאלינ'ער פונעם טשערנאביל'ער מגיד‪ ,‬פארוואס‬ ‫ער האט נישט נאכאמאל חתונה?!‬ ‫מען האט פונקט דאן אנגעטראגן פאר'ן‬ ‫טשערנאביל'ער מגיד אז ער זאל חתונה האבן מיט די‬ ‫רעביצין פייגא ע"ה‪ ,‬די טאכטער פון דער הייליגער‬ ‫'מגיד' רבי דוד לאה'קעס פון ּב ַאר זי"ע‪ ,‬וועלכע איז‬ ‫געווען איינע פון די גאר גרויסע תלמידים פון דער‬ ‫הייליגער רבי ישראל 'בעל שם טוב' זי"ע‪.‬‬ ‫רבי דוד לאה'קעס איז אלט געווען דריי און זיבעציג‬ ‫יאר ווען זיין ערשטע רעביצין איז נפטר געווארן‪ ,‬ער‬ ‫האט דערנאך חתונה געהאט מיט די רעביצין חי'‬ ‫שיינצי' ע"ה‪ ,‬וועלכע איז דאן געווען אינגאנצן אכצן‬ ‫יאר אלט‪ ,‬און ער האט איר צוגעזאגט אז זיי וועלן‬ ‫האבן קינדער‪ ,‬און ער וועט זיין נאך פירן צו די חופה‪.‬‬ ‫זי האט טאקע געבוירן דריי זיהן מיט א טאכטער‪ ,‬די‬ ‫טאכטער איז די רעביצין פייגא ע"ה‪ ,‬וועלכע מען‬ ‫האט אנגעטראגן פאר'ן טשערנאביל'ער מגיד זי"ע‪.‬‬ ‫רבי דוד לאה'קעס האט שטארק מאריך ימים געווען‪,‬‬ ‫ער איז געווען איבער די הונדערט יאר ווען ער איז‬ ‫נסתלק געווארן‪.‬‬ ‫ווען מען האט פארגעשלאגן פאר רבי דוד לאה'קעס‬ ‫אז זיין טאכטער זאל זוכה זיין חתונה צו האבן מיט'ן‬ ‫הייליגער טשערנאביל'ער מגיד‪ ,‬האט ער אין אנהייב‬ ‫נישט מסכים געווען צום שידוך‪ ,‬זאגנ'דיג אז ער האט‬ ‫געזעהן מיט רוח הקודש אז דער טשערנאביל'ער‬ ‫מגיד דארף געבוירן צוועלף הייליגע זיהן‪ ,‬וועלכע‬ ‫וועלן זיין אקעגן די צוועלף הייליגע שבטים‪ ,‬און זיין‬ ‫טאכטער דארף נאר געבוירן פינף זיהן‪ ,‬אויב אזוי וועט‬ ‫זי דארפן נפטר ווערן יונגערהייט‪ ,‬כדי דער‬ ‫טשערנאביל'ער מגיד זאל חתונה האבן מיט א דריטע‬ ‫רעביצין צו קענען געבוירן נאך פיר זיהן‪) ,‬ווייל דריי זיהן‬ ‫האט ער שוין געהאט פון די ערשטע רעביצין‪ ,‬ווי פריער דערמאנט(‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫האט דער טשערנאביל'ער מגיד געבעטן פון רבי דוד‬ ‫לאה'קעס אז ער זאל עם געבן א צייט פון דריי טעג‬ ‫זיך איבער צו טראכטן דערויף‪.‬‬ ‫נאך די דריי טעג האט דער טשערנאביל'ער מגיד‬ ‫געזאגט פאר רבי דוד לאה'קעס‪" :‬איך האב געפרעגט‬ ‫אייער רבי'ן דער הייליגער 'בעל שם טוב' זי"ע‪ ,‬און ער‬ ‫האט צוגעשטימט דערצו זאג'נדיג‪" :‬אזוי ווי יעקב‬ ‫אבינו האט געזאגט פאר יוסף הצדיק 'אפרים ומנשה‬ ‫כראובן ושמעון יהיו לי'‪ ,‬אז ער וועט רעכענען אפרים‬ ‫און מנשה אלס זיינע אייגענע קינדער‪ ,‬און ער האט זיי‬ ‫אריינגערעכנט צווישן די הייליגע שבטים‪ ,‬אזוי אויך‬ ‫וועט אייער טאכטער טאקע געבוירן נאר פינף זיהן‪,‬‬ ‫אבער איך וועל רעכענען צו די חשבון פון צוועלף‬ ‫קינדער‪ ,‬פיר פון מיינע אייניקלעך‪ ,‬וועלכע וועלן‬ ‫געבוירן ווערן פון אירע זיהן‪ ,‬ווילאנג איך וועל לעבן"‪.‬‬ ‫פון די צווייטע רעביצין האט דער טשערנאביל'ער‬ ‫מגיד טאקע געבוירן פינף הייליגע זיהן‪ ,‬און צוויי‬ ‫טעכטער‪ .‬אלעס צוזאמען האט ער געהאט אכט‬ ‫הייליגע זיהן‪ .‬די פינף זיהן זענען געווען‪ ,‬ד( דער‬ ‫הייליגער רבי מנחם נחום פון מאקארוב זי"ע‪ ,‬ה( דער‬ ‫הייליגער 'מגיד' רבי אברהם פון טריסק זי"ע‪ ,‬ו( דער‬ ‫הייליגער רבי דוד פון טאלנא זי"ע‪ ,‬ז( דער הייליגער‬ ‫רבי יצחק פון סקווירא זי"ע‪ ,‬ח( דער הייליגער רבי‬ ‫יוחנן פון ראחמיסטריווקא זי"ע‪.‬‬ ‫דער טשערנאביל'ער מגיד האט טאקע דערלעבט‬ ‫דאס געבוירן פון פיר אייניקלעך‪ ,‬ביי זיינע פיר זיהן‬ ‫וועלכע זענען געווען פון זיין צווייטע רעביצין‪.‬‬ ‫די פיר אייניקלעך זענען געווען‪ ,‬א( דער הייליגער רבי‬ ‫יעקב יצחק פון מאקארוב זי"ע‪) ,‬זוהן פון דער הייליגער‬ ‫רבי מנחם נחום פון מאקארוב זי"ע(‪ ,‬ב( דער הייליגער רבי‬ ‫מנחם נחום פון טריסק זי"ע‪) ,‬זוהן פון דער הייליגער‬ ‫'מגיד' רבי אברהם פון טריסק זי"ע(‪ ,‬ג( דער הייליגער רבי‬ ‫אברהם יהושע העשיל פון סקווירא זי"ע‪) ,‬זוהן פון דער‬ ‫הייליגער רבי יצחק פון סקווירא זי"ע(‪ ,‬ד( דער הייליגער רבי‬ ‫דוד פון זלאטיפאלי זי"ע‪) ,‬זוהן פון דער הייליגער רבי יוחנן‬ ‫פון ראחמיסטריווקא זי"ע(‪.‬‬ ‫”””‬

‫שיכל את ידיו כי מנשה הבכור‪.‬‬ ‫צו דער הייליגער רבי אהרן פון קארלין בעל 'בית‬ ‫אהרן' זי"ע איז אמאל אריינגעקומען די פרוי פון איינע‬ ‫פון זיינע גרויסע חסידים‪ ,‬וועלכע איז אויך געווען דער‬ ‫שוחט אינעם רבי'נס הויף‪.‬‬ ‫זי האט דערציילט פאר'ן 'בית אהרן' אז זי גייט‬ ‫געבוירן א קינד‪ ,‬דעריבער קומט זי פרעגן פונעם רבי'ן‬ ‫וועלכע נאמען איר מאן זאל געבן פאר'ן ניי געבוירן‬ ‫קינד‪.‬‬ ‫דער 'בית אהרן' האט געבעטן אז מען זאל עם‬ ‫ברענגען א חומש‪ ,‬ער האט גע'עפנט דעם חומש און‬ ‫אריינגעקוקט דערין‪.‬‬ ‫דערנאך רופט ער זיך אן צום פרוי‪" :‬ווען דאס קינד‬ ‫וועט געבוירן ווערן זאלט איר עם ביים ברית א נאמען‬ ‫געבן 'מנשה'!"‬


‫סיפורי צדיקים‬ ‫ד�� פרוי האט ווידער געפרעגט פונעם רבי'ן‪" :‬און‬ ‫וועלכע נאמען זאלן מיר געבן פאר'ן ניי געבוירן קינד‪,‬‬ ‫אויב דאס וועט זיין א מיידל?"‬ ‫האט דער 'בית אהרן' איר גע'ענטפערט‪" :‬דאן זאלט‬ ‫איר פאר'ן ניי געבוירן קינד א נאמען געבן 'אפרים'!"‬ ‫די פרוי האט נישט פארשטאנען די פארמאכטע רייד‬ ‫פונעם רבי'ן‪ ,‬זי האט דאך געפרעגט פאר א נאמען פון‬ ‫א מיידל? אבער איין זאך האט זי געוואוסט‪' ,‬אויף א‬ ‫רבי'ן פרעגט מען נישט קיין קושיות'!‪...‬‬ ‫עטליכע וואכן זענען פארביי געגאנגען‪ ,‬און דאס פרוי‬ ‫האט אומגעראכטן געבוירן 'צווילינג אינגלעך'‪ .‬יעצט‬ ‫האט זי שוין פארשטאנען די פארמאכטע רייד פונעם‬ ‫הייליגן 'בית אהרן'‪.‬‬ ‫מיט גרויס שמחה האבן זיי געפראוועט דעם גרויסן‬ ‫'ברית מילה'‪ ,‬וואו פאר'ן ערשטן קינד האבן זיי א‬ ‫נאמען געגעבן 'מנשה'‪ ,‬און פאר'ן צווייטן קינד האבן‬ ‫זיי א נאמען געגעבן 'אפרים'‪.‬‬ ‫”””‬ ‫האספו ואגידה לכם ‪ -‬ביקש לגלות את הקץ‪) .‬רש"י(‬

‫אין די צייטן פון דער הייליגער רבי מנחם נחום פון‬ ‫טשערנאביל זי"ע איז געווען א רבי וואס האט געזאגט‬ ‫פאר זיינע מענטשן א צייט ווען משיח וועט קומען‪.‬‬ ‫ווען זיינע רייד זענען אנגעקומען צום הייליגן 'מאור‬ ‫עינים'‪ ,‬האט ער זיך אנגערופן‪" :‬דער וואס ווייסט‪,‬‬ ‫זאגט נישט‪ ,‬און דער וואס זאגט יא‪ ,‬ווייסט נישט"‪...‬‬ ‫"איך ווייס אבער יא" ‪ -‬האט דער 'מאור עינים'‬ ‫אויסגעפירט ‪" -‬און איך זאג טאקע נישט"‪.‬‬ ‫דאן האט דער 'מאור עינים' אנגעהויבן צו דערציילן‬ ‫ווי אזוי עס איז עם אנטפלעקט געווארן דער צייט פון‬ ‫גאולה‪" :‬איך האב זיך שטענדיג געפירט ביים לערנען‬ ‫קיינמאל נישט דורך צו לאזן ַאן ענין וואס איך האב‬ ‫נישט גוט פארשטאנען‪ ,‬נאר איך האב זיך געפלאגט‬ ‫דערויף און פארגאסן אסאך טרערן‪ ,‬ביז עס איז מיר‬ ‫קלאר געווארן דער פשט אין דעם ענין‪.‬‬ ‫איינמאל ווען איך האב געלערנט אין דעם ספר זוהר‬ ‫הקדוש‪ ,‬בין איך צוגעקומען צו א שטיקל וואס איך‬ ‫האב נישט געקענט פארשטיין‪ ,‬האב איך זיך ווי מיין‬ ‫שטייגער שטארק געפלאגט דערויף‪ ,‬און שטארק‬ ‫געוויינט צום אייבערשטער אז איך זאל זוכה זיין צו‬ ‫פארשטיין די הייליגע ווערטער פונעם זוהר הקדוש‪.‬‬ ‫אבער פון הימל האט מען מיר געלאזט וויסן אז דאס‬ ‫מאל וועל איך מוזן ווייטער גיין‪ ,‬וויבאלד מען קען מיר‬ ‫נישט ערקלערן דעם שטיקל זוהר הקדוש‪ ,‬ווייל דא‬ ‫ליגט באהאלטן דער טיפע סוד ווען עס וועט זיין די‬ ‫גאולה שלימה‪.‬‬ ‫האב איך זיך נישט געלאזט און גע'טענה'עט אז‬ ‫וויבאלד איך האב נאך קיינמאל נישט דורך געלאזט א‬ ‫שטיקל ָאן צו פארשטיין די כוונה דערפון‪ ,‬דעריבער‬ ‫קען איך דא אויך נישט ווייטער גיין‪ ,‬ביז מען וועט מיר‬ ‫אנטפלעקן דעם פשט‪ ,‬כאטש מען וועט מיר מוזן‬ ‫דערצו אנטפלעקן ווען עס וועט זיין די גאולה שלימה‪.‬‬ ‫זעה'ענדיג אז איך האב א גערעכטע טענה‪ ,‬האט מען‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫מיר פון הימל געשיקט אליהו הנביא‪ ,‬און ער האט מיר‬ ‫אנטפלעקט דעם ריכטיגן פשט אינעם זוהר הקדוש‪,‬‬ ‫וואס דערפון איז מיר אנטפלעקט געווארן ווען עס‬ ‫וועט זיין די גאולה שלימה!"‬ ‫”””‬ ‫אמאל ווען אין שטוב פונעם הייליגן 'מאור עינים' זי"ע‬ ‫האט געהערשט א שווערע לאגע אין געלט‪ ,‬אז עס‬ ‫איז ממש נישט געווען קיין געלט אויף שבת‪ ,‬איז פאר‬ ‫א גביר פונקט איינגעפאלן צו פארן אויף שבת קיין‬ ‫טשערנאביל‪ ,‬מיטנעמענ'דיג מיט זיך פון אלעם גוטן‪.‬‬ ‫ווען דער גביר איז אנגעקומען קיין טשערנאביל‪ ,‬איז‬ ‫דער 'מאור עינים' געווארן מלא שמחה‪ ,‬אז דער‬ ‫אייבערשטער האט עם נישט פארלאזט און ער האט‬ ‫שוין אלעס וואס ער דארף האבן אויף שבת‪ .‬אז ער‬ ‫האט זיך אנגערופן צום גביר‪" :‬וויבאלד דו האסט מיר‬ ‫פארשאפט אזא שמחה און הרחבת הדעת‪ ,‬קענסט‬ ‫דו דעריבער בעטן פון מיר וואס דו ווילסט"‪.‬‬ ‫זאגט דער גביר פאר'ן 'מאור עינים'‪ :‬עס פעלט מיר‬ ‫ב"ה גארנישט‪ ,‬פרנסה האב איך מיט א שפע‪ ,‬נחת פון‬ ‫די קינדער האב איך אויך‪ ,‬איין זאך בעט איך פון אייך‪,‬‬ ‫דער רבי זאל מיר זאגן ווען משיח וועט קומען!"‪...‬‬ ‫ווען דער 'מאור עינים' האט דערהערט זיין פארלאנג‬ ‫איז ער דערציטערט געווארן‪ ,‬ער האט אנגעהויבן צו‬ ‫גיין אין זיין שטוב אהין און צוריק עטליכע מאל‪ ,‬ביז‬ ‫ער האט זיך אפגעשטעלט און זיך אנגערופן‪:‬‬ ‫"גענוי ווען דאס וועט זיין‪ ,‬קען איך דיר נישט זאגן‪,‬‬ ‫אבער וויסן זאלסט דו‪ ,‬אז די צדיקים וואס וועלן זיין‬ ‫אין די צייט פאר משיח‪ ,‬וועלן דארפן האבן אייזענע‬ ‫הערצער‪ ,‬קופער'נע קעפ און גלאז'ענע אויגן‪,‬‬ ‫אויסצוהאלטן די שווערע צייט וואס וועט דאן זיין!"‬ ‫”””‬

‫ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה‪.‬‬ ‫דער הייליגער רבי מרדכי פון נעשכיז זי"ע האט זייער‬ ‫געוואלט באקומען א געוויסע סחורה פאר א טלית‬ ‫קטן פון ארץ ישראל‪ ,‬אבער אין יענע צייטן איז דאס‬ ‫זייער שווער אנגעקומען‪ ,‬ווייל זייער ווייניג מענטשן‬ ‫זענען געפארן אויף אזא נסיעה פון ארץ ישראל קיין‬ ‫חוץ לארץ‪.‬‬ ‫דער צדיק האט טאקע געווארט א לאנגע צייט‬ ‫דערויף‪ ,‬ביז ענדליך האט זיך געמאכט אז א געוויסע‬ ‫חסיד איז געקומען צו פארן פון ארץ ישראל‪ ,‬און האט‬ ‫מיטגעברענגט מיט זיך די סחורה אויף וואס דער‬ ‫צדיק האט אזוי לאנג געווארט‪.‬‬ ‫דער צדיק האט דאס געגעבן פאר זיין תלמיד וועלכע‬ ‫איז אויך געווען א שניידער‪ ,‬אז ער זאל פון די סחורה‬ ‫אויסשניידן א טלית קטן‪.‬‬ ‫ווען ער האט גע'ענדיגט צו אויסשניידן דעם טלית‬ ‫קטן האט ער אויסגעשניטן א לאך אין דעם טלית‬ ‫קטן‪ ,‬וואו דער רבי זאל קענען אריינלייגן זיין קאפ‪ ,‬און‬ ‫ער האט צוריק געברענגט דעם טלית קטן צום רבי'ן‬ ‫מיט גרויס שמחה‪.‬‬ ‫ווען דער רבי האט אויפגע'עפנט דעם טלית קטן‪,‬‬

‫האט ער באמערקט אז זיין תלמיד האט אנשטאט‬ ‫מאכן א לאך אויבן פונעם טלית קטן‪ ,‬ווען עס איז‬ ‫צוזאמען געלייגט אין צוויי‪ ,‬האט ער געמאכט דעם‬ ‫לאך ווען עס איז געווען צוזאמען געלייגט דריי מאל‪,‬‬ ‫וואס דאן איז אויסגעקומען אז עס זענען געווען צוויי‬ ‫לעכער אין דעם טלית קטן‪.‬‬ ‫באלד האט דעם תלמיד אנגעכאפט א שרעק‪,‬‬ ‫וויסנ'דיג אז אויף די סחורה האט דער רבי געווארט‬ ‫אזוי פיל יאר‪ ,‬און יעצט האט ער דאס קאליע‬ ‫געמאכט צוליב זיין שרעקליכן טעות‪.‬‬ ‫ווי ערשטוינט איז ער אבער געווארן‪ ,‬זעה'ענדיג ווי‬ ‫דער צדיק רופט זיך אן מיט א שמייכל‪" :‬נו‪ ,‬עס פעלט‬ ‫דאך אויס צוויי לעכער אינעם טלית קטן‪ ,‬איין לאך‬ ‫דורכצולייגן דעם קאפ‪ ,‬דער צווייטע לאך‪ ,‬צו‬ ‫אויספרובירן אויב מרדכי וועט ווערן אין כעס!"‪...‬‬ ‫”””‬

‫ובדם ענבים סותה‪.‬‬ ‫אמאל האט פאסירט אינעם ביהמ"ד פונעם הייליגער‬ ‫רבי פינחס פון קאריץ זי"ע‪ ,‬אז נאכ'ן דאווענען שחרית‬ ‫איז איינע פון די מתפללים ל"ע געשלאגן געווארן‬ ‫מיט ַאן ערנסטע בלוט פליסונג פונעם נאז‪.‬‬ ‫וויפיל די מתפללים וואס האבן זיך דארט געפונען‬ ‫האבן פרובירט דאס אפצושטעלן‪ ,‬האט קיין שום‬ ‫עצה נישט געהאלפן‪ .‬מען האט עם אראפגעלייגט‬ ‫אויף א באנק אין בית המדרש און אנגעהאלטן זיין‬ ‫נאז‪ ,‬אז דאס בלוט זאל זיך אפשטעלן‪ ,‬אבער זיי זענען‬ ‫געווען אומבאהאלפן‪ ,‬ביז דער איד האט זיך שוין‬ ‫ממש געפונען אין א גרויסע סכנה‪.‬‬ ‫איינע פון די חסידים האט פארגעשלאגן ַאן המצאה‪,‬‬ ‫אז מען זאל עם געבן צו טרינקן פון די וויין וואס דער‬ ‫רבי האט ערשט יעצט געטרונקען פאר 'לחיים' נאכ'ן‬ ‫דאווענען‪ .‬מיט גרויס וואונדער האט דאס באלד‬ ‫געהאלפן‪ ,‬און די בלוט האט זיך ביי עם תיכף‬ ‫אפגעשטעלט‪.‬‬ ‫די חסידים האבן באלד גענומען שמועסן צווישן זיך‪,‬‬ ‫אז דאס מוז זיין א מופת וואס איז געפראוועט‬ ‫געווארן דורך זייער גרויסע רבי'ן‪ ,‬רבי פנחס‬ ‫קאריצ'ער זי"ע‪.‬‬ ‫ווען די ווערטער האבן דערגרייכט צו די אויער'ן פון‬ ‫זייער רבי'ן‪ ,‬האט ער זיך צושמייכלט און דערביי זיך‬ ‫אנגערופן און געזאגט‪" :‬בעצם די רפואה וואס יענער‬ ‫האט פארגעשלאגן אז מען זאל עם געבן צו טרינקן‬ ‫פון די וויין‪ ,‬דאס שטייט שוין אין די הייליגע תורה אין‬ ‫פרשת ויחי ביי די 'ברכת יעקב'‪ ,‬ביי די ברכה וואס‬ ‫יעקב אבינו האט געבענטש יהודה‪' ,‬ובדם ענבים‬ ‫סותה'‪ ,‬מען וועט טייטשן די ווערטער פון דעם פסוק‬ ‫אזוי‪' :‬ובדם'‪ ,‬ווען עס פליסט ביי איינעם בלוט‪,‬‬ ‫'ענבים'‪ ,‬וויין פון טרויבן‪' ,‬סותה'‪ ,‬איז זיין רפואה פאר‬ ‫די מכה!‪ ...‬ווייל דאס ווארט 'סותה' איז דאס זעלבע‬ ‫ווי דאס ווארט 'אסותא' וואס ווערט געברענגט אין די‬ ‫גמרא‪ ,‬וואס דאס מיינט א רפואה!"‪...‬‬ ‫”””‬


‫אמרות חכמים‬ ‫ועשית עמדי חסד ואמת‪.‬‬ ‫דער הייליגער רבי ישראל פון מאדז'יץ זי"ע האט‬ ‫געזאגט‪" :‬ווי אזוי ווערט מען א 'חסיד'? ווען א 'איד'‬ ‫טוט א 'חסד' מיט א צווייטע איד‪ ,‬דאן ווערט ער א‬ ‫'חסיד'‪ ,‬ווייל דאס ווארט 'חסד' מיט'ן אות 'י' )איד( איז‬ ‫נוטריקון 'חסיד'!"‪...‬‬ ‫”””‬

‫אל נא תקברני ‪ -‬שלא יעשוני‬

‫עבודת אלולים‪) .‬רש"י(‬

‫צום הייליגער רבי משולם זוסיא פון אניפאלי זי"ע איז‬ ‫געקומען א איד און געוויינט אז עס זענען שוין‬ ‫אריבער עטליכע נעכט פון זיין טאטע'ס פטירה‪ ,‬און‬ ‫ער קומט צו עם יעדע נאכט אין חלום און הייסט עם‬ ‫זיך צו שמד'ן ח"ו‪ ,‬און ער האט נישט קיין מנוחה‪.‬‬ ‫האט עם דער צדיק געזאגט‪" :‬ווען דער גוי האט‬ ‫געגראבן דעם קבר פאר דיין פאטער איז פון עם‬ ‫אראפגעפאלן זיין 'שתי וערב' ) ֵצ ֶלם(‪ ,‬און עס איז‬ ‫אריינגעפאלן אין דיין פאטער'ס קבר‪ ,‬דעריבער בעט‬ ‫ער פון דיר זיך צו שמד'ן רח"ל‪ ,‬אבער אויב דו וועסט‬ ‫אויפגראבן דעם קבר און דאס ארויסנעמען פון דארט‬ ‫וועסט דו דאן האבן רואיגע נעכט"‪.‬‬ ‫ווען מען האט אויפגעגראבן זיין פאטער'ס קבר‪ ,‬האט‬ ‫מען טאקע געפונען דעם שתי וערב‪.‬‬ ‫ווען די רייד זענען אנגעקומען צום הייליגן ווילנא‬ ‫'גאון' זי"ע‪ ,‬האט ער געזאגט‪" :‬דאס איז נישט קיין‬ ‫מופת‪ ,‬ווייל דאס שטייט שוין אין 'תלמוד ירושלמי'‪,‬‬ ‫נאר דער מופת איז‪ ,‬ווי אזוי האט רבי זוסיא‪ ,‬דער רבי‬ ‫פון חסידים‪ ,‬געוואוסט פון דער ירושלמי?!"‪...‬‬ ‫ווען דער הייליגער רבי זוסיא האט געהערט די‬ ‫ווערטער פונעם ווילנא גאון‪ ,‬האט ער געזאגט‪" :‬אמת‪,‬‬ ‫דעם ירושלמי האב איך קיינמאל נישט געזעהן‪ ,‬נאר‬ ‫וואס דען? איך האב דאס גענומען פון דעם זעלבן‬ ‫ארט‪ ,‬פון וואו דער ירושלמי האט דאס גענומען!"‪...‬‬ ‫”””‬

‫ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם‪.‬‬ ‫ַאן עלטערע איד איז אמאל געקומען צום הייליגער‬ ‫רבי מנחם מענדל פון קאצק זי"ע‪ ,‬און עם דערציילט‬ ‫אז ער גרייט זיך ארויף צו פארן קיין ארץ ישראל‪.‬‬ ‫פרעגט עם דער קאצק'ער רבי‪" :‬אויב עס ברענט אין‬ ‫דיר דאס ליבשאפט צו ארץ ישראל‪ ,‬אז דעריבער‬ ‫ביסט דו מקיים זיין די מצוה פון 'ישוב ארץ ישראל'‪,‬‬ ‫דאן פארוואס האסט דו זיך פארזוימט אזוי פיל יארן‬ ‫פון צו מקיים זיין די גרויסע מצוה? וואס האסט דו זיך‬ ‫דערמאנט דערין ערשט אין דיינע עלטערע יארן?"‬ ‫ענטפערט דער איד‪" :‬מיר געפינען דאך אויך ביי יעקב‬ ‫אבינו‪ ,‬ווי ער האט געבעטן פון יוסף צו באגראבן ווערן‬ ‫איינשפ ָארן נישט צו‬ ‫ּ‬ ‫אין ארץ ישראל‪ ,‬ווייל ער וויל זיך‬ ‫דארפן דורכגיין די ווייטאג פון זיך ארום קוילערן‬ ‫אונטער די ערד ביי תחיית המתים!"‬ ‫האט זיך דער קאצק'ער רבי צופייערט און‬ ‫אויסגערופן‪" :‬קוקט נאר וואס הייסט א בשר ודם‪ ,‬ער‬ ‫האט אזוי שטארק ליב זיין אייגענעם גוף‪ ,‬אז ער‬ ‫זארגט זיך שוין יעצט אויף דער ווייטאג וואס וועט עם‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫זיין יארן שפעטער‪ ,‬נאך זיין טויט!"‪...‬‬ ‫”””‬ ‫א יונגערמאן איז אמאל אריינגעקומען מיט א קוויטל‬ ‫צום הייליגער רבי דוד פון טאלנא זי"ע‪ ,‬וואו ער בעט‬ ‫אז דער רבי זאל מתפלל זיין פאר עם‪ ,‬אזוי ווי ער‬ ‫גרייט זיך ארויף צו פארן קיין ארץ ישראל‪ ,‬ער זאל‬ ‫אנקומען בשלום‪.‬‬ ‫רבי דוד'ל וועלכע איז נאר געווען געוואוינט צו‬ ‫שווערע קוויטלעך‪ ,‬מיט שווערע און ביטערע בקשות‪,‬‬ ‫ווי צום ביישפיל‪ :‬רפואות פאר קראנקע‪ ,‬פרנסה פאר‬ ‫ארימעלייט‪ ,‬קינדער פאר עקרות אד"ג‪ .‬האט מיט‬ ‫גרויס שמחה און התרגשות אנגעוואונטשן דעם‬ ‫יונגערמאן‪ ,‬ער זאל זוכה זיין צו אנקומען קיין ארץ‬ ‫ישראל בשלום‪.‬‬ ‫דער יונגערמאן זעהענ'דיג אז רבי דוד'ל איז זייער‬ ‫פריילאך‪ ,‬האט ער זיך דערוואגט צו פרעגן‪" :‬אויב מיין‬ ‫פארן קיין ארץ ישראל מאכט אזוי פריילאך דעם‬ ‫רבי'ן‪ ,‬דאן פארוואס פארט נישט דער רבי אליין קיין‬ ‫ארץ ישראל?"‬ ‫רבי דוד'ל האט עם גע'ענטפערט‪" :‬דו זאלסט וויסן‪,‬‬ ‫אז נאר דער וואס האט א ריינע און הייליגע נשמה‪,‬‬ ‫דער איז זוכה אז נאך זיין פטירה פון די וועלט‬ ‫ברענגען די מלאכי השרת ארויף זיינע ביינער קיין‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬צו ווערן דארט באגראבן"‪.‬‬ ‫דער יונגערמאן האט זיך ווייטער דערוואגט צו פרעגן‬ ‫פונעם רבי'ן‪" :‬די נסיעה קיין ארץ ישראל קאסט‬ ‫אינגאנצן ארום הונדערט רובל‪ ,‬איז אויב א איד קען‬ ‫מקיים זיין די מצוה פון ארויף גיין קיין ארץ ישראל‬ ‫אין זיין לעבן‪ ,‬און אויסגעבן דערפאר נאר הונדערט‬ ‫רובל‪ ,‬פארוואס זאל ער מטריח זיין די מלאכים אז זיי‬ ‫זאלן עם דארפן טראגן נאך זיין פטירה?"‬ ‫רבי דוד'ל האט עם מיט זיין געוואלדיגע חכמה‬ ‫גע'ענטפערט מיט א ווערטל‪" :‬חלילה‪ ,‬איך וועל נישט‬ ‫מטריח זיין די מלאכים‪ .‬נאר עס זענען דא אזעלכע‬ ‫וואס כאטש זיי זענען באגראבן געווארן אין ארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬דאך האבן זיי אבער נישט דער זכות דארט צו‬ ‫פארבלייבן‪ ,‬און די מלאכים פירן זיי אריבער קיין חוץ‬ ‫לארץ‪ .‬אויב אזוי‪ ,‬די זעלבע מלאכים וואס וועלן פירן‬ ‫דיינע ביינער פון ארץ ישראל קיין חוץ לארץ‪ ,‬זיי וועלן‬ ‫מיר שוין דאן פירן קיין ארץ ישראל!"‪...‬‬ ‫”””‬

‫אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל ‪ -‬אין לך עניים‬ ‫ומלמדי תינוקות אלא משמעון‪) .‬רש"י(‬ ‫דער גרויסע 'גאון' רבי יוסף תאומים בעל 'פרי מגדים'‬ ‫זי"ע איז אלע זיינע יארן געווען א גרויסע ארימאן‪,‬‬ ‫האט ער זיך דעריבער פארדונגען אלס א מלמד‬ ‫תינוקות‪ ,‬וואו מיר געפונען טאקע אין עטליכע פון‬ ‫זיינע כתבים‪ ,‬ווי ער שרייבט זיך אונטער 'יוסף מלמד'‪.‬‬ ‫אמאל ווען דאס ארימקייט אין שטוב איז געווען‬ ‫נישט אויסצוהאלטן‪ ,‬עס איז ממש גארנישט געווען‬ ‫וואס צו עסן פאר די קליינע קינדער‪ ,‬האט עם זיין‬ ‫פרוי גאר שטארק דערקוטשעט פארוואס ער זעהט‬

‫נישט עפעס מער צו טוהן פאר פרנסה‪ ,‬אז זיי זאלן‬ ‫קענען לעבן אין א נארמאלע שטייגער‪.‬‬ ‫האט דער 'פרי מגדים' זיך דאן אנגערופן צו זיין פרוי‬ ‫און געזאגט‪" :‬עס איז מיר יעצט פארענטפערט‬ ‫געווארן א שווערע רמב"ם )הלכות אישות פרק ח' הל' ג'(‪,‬‬ ‫וואס שרייבט אז ווען א מאן זאגט פאר א מיידל‪" :‬דו‬ ‫זאלסט זיין מקודשת צו מיר אויף דעם תנאי אז מיין‬ ‫נאמען איז נאר 'יוסף'!" און זי ווערט שפעטער‬ ‫געוואויר אז אויסער זיין נאמען 'יוסף' האט ער נאך א‬ ‫נאמען‪ ,‬ער הייסט באמת 'יוסף שמעון'‪ ,‬איז די‬ ‫קידושין גארנישט און זי איז נישט מקודשת‪.‬‬ ‫איז מיר אלעמאל שווער געווען‪ ,‬וואס איז איר א‬ ‫נפקא מינה צי ער הייסט נאר 'יוסף' אדער ער הייסט‬ ‫אויך 'שמעון'‪ ,‬פארוואס אויב ער הייסט נאר 'יוסף'‬ ‫וויל זי חתונה האבן מיט עם‪ ,‬אבער אויב ער הייסט‬ ‫'יוסף שמעון' איז זי נישט מסכים צו חתונה האבן?‬ ‫נאר יעצט פארשטיי איך שוין דעם רמב"ם‪ ,‬ווייל‬ ‫'יוסף' איז דאך געווען א קעניג און א גרויסע עושר‬ ‫וועלכע האט געטיילט עסן פאר גאנץ מצרים‪ ,‬אבער‬ ‫'שמעון' האט דאך יעקב געזאגט אז זיינע קינדער‬ ‫וועלן זיין ארימע מלמדים‪ ,‬וועלכע וועלן ארומגיין אין‬ ‫די שטעט צו לערנען מיט קינדער‪ .‬דעריבער וויל א‬ ‫פרוי נאר חתונה האבן מיט איינער וואס הייסט 'יוסף'‪,‬‬ ‫אבער מיט א 'שמעון' וויל זי נישט חתונה האבן‪ ,‬ווייל‬ ‫זי וויל נישט קיין מאן ַאן ארימאן‪.‬‬ ‫אויך ביי מיר ‪ -‬האט דער 'פרי מגדים' אויסגעפירט ‪-‬‬ ‫האט מיין פרוי נעבאך געמיינט אז זי האט חתונה‬ ‫געהאט מיט א 'יוסף'‪ ,‬ווייל אין הייס דאך אזוי‪ ,‬אבער‬ ‫ביז דערווייל האט זי איינגעזעהן אז איך בין געווארן‬ ‫נישט מער ווי א 'שמעון' ‪ַ -‬אן ארימע מלמד!"‪...‬‬ ‫”””‬

‫עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים‪.‬‬ ‫דער דובנא מגיד זצ"ל האט אמאל אנגעטראפן א‬ ‫גרופע אפיקורסים‪ ,‬וועלכע גלייבן נישט אין ביאת‬ ‫המשיח און האבן געטריבן שפאס דערפון רח"ל‪.‬‬ ‫האט זיי דער מגיד דערציילט‪" :‬אמאל איז געווען א‬ ‫הונגעריגער פוקס וואס האט זיך ארום געדרייט אין‬ ‫וואלד זוכן עסן צו שטילן זיין הונגער‪ ,‬האט ער‬ ‫באמערקט א פויגל זיצן אויף א בוים‪ .‬רופט ער זיך ָאן‬ ‫צום פויגל‪" :‬עס איז שוין משיח'ס צייטן‪ ,‬אלע חיות‬ ‫פארטראגן זיך שוין אינאיינעם‪ ,‬דו דארפ'סט מער‬ ‫נישט מורא האבן אראפצוקומען פון בוים"‪.‬‬ ‫פלוצלינג הערט דער פוקס א באנדע גרויסע הונט‬ ‫בילן פון דערווייטנ'ס‪ ,‬איז ער אנטלאפן פון גרויס‬ ‫פחד‪ ,‬שפעטער ווען דער פוקס איז צוריק געקומען‪,‬‬ ‫פרעגט עם דער פויגל‪" :‬דו האסט מיר דאך געזאגט‬ ‫אז עס איז שוין משיח'ס צייטן‪ ,‬און מען דארף שוין‬ ‫מער נישט מורא האבן פון אנדערע חיות‪ ,‬אויב אזוי‬ ‫פארוואס ביזט דו אנטלאפן פון די הונט?"‬ ‫"וואס זאל איך טוהן" ‪ -‬ענטפערט צוריק דער פוקס ‪-‬‬ ‫"אז די הונט גלייבן נישט אין ביאת המשיח?!"‪...‬‬ ‫”””‬


‫בס"ד‬

‫פרשת ויחי תשע"ז לפ"ק‬

‫ויט שכמו לסבול‬

‫ווען די זמן האט זיך געענדיגט האט דער דארפסמאן באצאלט פאר רבי‬ ‫יצחק‪ ,‬און ער האט אים געבעטן זיך צוריק צו קערן דעם קומענדיגן זמן‪ .‬האט‬ ‫אים רבי יצחק געזאגט‪" :‬איך בין געקומען דא אהער לויט'ן באפעהל פונעם רבי'ן‪,‬‬ ‫און איך וועל נאר צוריק קומען אויב דער רבי וועט מיר דאס הייסן טון"‪ .‬ווען רבי‬ ‫יצחק איז אנגעקומען קיין לובלין האט אים דער חוזה געפרעגט‪" :‬נו האסטו‬ ‫דארף?" רבי יצחק האט זיך געוואונדערט‪" :‬א‬ ‫געהערט עפעס א דבר תורה אינעם ָ‬ ‫דארט געקענט הערן א דבר‬ ‫דארף? פון וועמען האב איך ָ‬ ‫דבר תורה אינעם ָ‬ ‫תורה?" אבער דער רבי האט אים נאכאמאל געפרעגט‪" ,‬אפשר קענסטו פרובירן‬ ‫זיך צו דערמאנען"‪.‬‬ ‫צום סוף האט זיך רבי יצחק דערמאנט וואס ער האט געהערט פונעם‬ ‫דארפסמאן אויף די פסוק "ויט שכמו לסבול"‪ ,‬און ער האט דאס איבערגעזאגט‬ ‫פאר'ן רבי'ן‪ .‬אויף דעם האט אים דער רבי פון לובלין געענטפערט‪" :‬אויב אזוי‬ ‫האסטו געהערט זייער אסאך!"‬ ‫אינצווישן האט זיך דער שווער פון רבי יצחק צוריק געקערט צו זיין‬ ‫פריערדיגע מצב‪ ,‬און ער געהאט שיין פרנסה‪ .‬רבי יצחק האט זיך צוריק געקערט‬ ‫וואוינארט‪ ,‬און ער האט פארגעזעצט עוסק צו זיין בתורה ועבודה‪ ,‬אבער‬ ‫ָ‬ ‫צו זיין‬ ‫אין דעם 'דבר תורה' וואס ער האט געהערט פונעם דארפסמאן האט ער זיך‬ ‫באשעפטיגט כל ימיו‪'( .‬בית יצחק' עמ' קע"ו‪ .‬יגדיל תורה)‬

‫ווען הרה"ק רבי יצחק פון ווארקא זי"ע איז געווען א יונגערמאן נאכ'ן חתונה‪,‬‬ ‫האט ער געגעסן קעסט ביי זיין שווער וועלכע האט אים אויסגעהאלטן בדרך‬ ‫כבוד בהרחבה‪ ,‬און ער איז געזעצן על התורה ועל העבודה בייטאג און ביינאכט‬ ‫אהן קיין דאגות איבער'ן קאפ‪ .‬אמאל ווען ער איז געווען ביי הרה"ק דער רבי‬ ‫פון לובלין זי"ע האט אים דער רבי געזאגט ביים געזעגענען‪" :‬אויב וועט דיר‬ ‫נטראגן צו דינען אלס 'מלמד'‪ ,‬זאלסטו‬ ‫אינטערקומען אז איינער וועט דיר ָא ָ‬ ‫וויסן אז דאס איז א גוטע זאך פאר דיר‪ ,‬און דו זאלסט דאס אננעמען"‪.‬‬ ‫רבי יצחק האט זיך זייער געוואונדערט אויף וואס דער רבי האט אים‬ ‫‪‬‬ ‫געזאגט‪ .‬ער האט דאך נישט קיין דאגות פון פרנסה‪ ,‬איז וואס פעהלט אים אויס‬ ‫ווען הרה"ק רבי יצחק פון ווארקא זי"ע איז נאך געווען א יונגער יונגערמאן‬ ‫דאס מלומדות‪ .‬ווילאנג ער איז נאך געשטאנען אזוי פארטראכט‪ ,‬איז אריין צום‬ ‫אין פרשיסחא האט מען אים אויסגערימט מיט די געוואלדיגע מידה טובה אז‬ ‫כא ּפן גארנישט‬ ‫רפסמאן‪ ,‬און ער האט זיך באקלאגט אז זיינע זוהן ַ‬ ‫ַ‬ ‫דא‬ ‫רבי'ן א ָ‬ ‫קיין שום מענטש קען אים נישט דערצערענען און אים מאכן אויפגערעגט‪.‬‬ ‫ממש‬ ‫האב‬ ‫"איך‬ ‫געזאגט‪:‬‬ ‫לובלין‬ ‫פון‬ ‫רבי‬ ‫דער‬ ‫אים‬ ‫האט‬ ‫לערנען‪.‬‬ ‫זיי‬ ‫אויף וואס‬ ‫ס'זענען אבער געווען דארט עטליכע מענטשן וועלכע האבן אים געוואלט‬ ‫אויב‬ ‫מלמד‪.‬‬ ‫א‬ ‫ווערן‬ ‫צו‬ ‫'יצחק'‬ ‫יונגערמאן‬ ‫דעם‬ ‫פאר‬ ‫באפוילן‬ ‫רגע‬ ‫אין דעם‬ ‫אויספריוון צו זעהן אויב דאס איז טאקע ריכטיג‪ .‬ווען דער ווארקער רבי האט‬ ‫זאך"‪.‬‬ ‫פיינע‬ ‫א‬ ‫זיין‬ ‫דאס‬ ‫וועט‬ ‫זמן‪,‬‬ ‫פאר'ן‬ ‫גילדן‬ ‫פערציג‬ ‫באצאלן‬ ‫אים‬ ‫וועסטו‬ ‫געדאווענט שחרית‪ ,‬און ער האט געהאלטן אינמיטן די ברכה פון "יוצר אור"‪,‬‬ ‫אז‬ ‫יצחק‬ ‫רבי‬ ‫פאר‬ ‫געזאגט‬ ‫האט‬ ‫ער‬ ‫און‬ ‫שוהל‪,‬‬ ‫אין‬ ‫ריין‬ ‫א‬ ‫איז‬ ‫דארפסמאן‬ ‫דער‬ ‫האבן חסידים געשיקט א פשוט'ער מענטש אז ער זאל צו גיין צו אים‪ ,‬און אים‬ ‫רשלאג‪ ,‬און ער גייט אים באצאלן לויט וויפיל‬ ‫ַ‬ ‫פא‬ ‫ער וויל אננעמען דעם רבי'נס ָ‬ ‫בעטן א שמעק טאביק‪ .‬דער מענטש איז צוגעגאנגען‪ ,‬און ער האט אים ג��זאגט‪:‬‬ ‫פארשטאנען‬ ‫נישט‬ ‫האט‬ ‫יצחק‬ ‫רבי‬ ‫אז‬ ‫אפילו‬ ‫כאטש‬ ‫דער רבי האט אים געהייסן‪.‬‬ ‫"יצחק‪ ,‬געב מיר א שמעק טאביק"‪ .‬דער רבי האט אריינגעשטעקט זיין האנט אין‬ ‫געהייסן‬ ‫דאס‬ ‫אים‬ ‫פארוואס דער רבי האט‬ ‫זיין טאש‪ ,‬און ער האט אים גלייך דערלאנגט‬ ‫ן‬ ‫מיט'‬ ‫מיטגעפארן‬ ‫טון‪ ,‬איז ער אבער‬ ‫די טאביק פושקע‪ .‬ווען דער רבי איז‬ ‫א‬ ‫אהיימגעשריבן‬ ‫האט‬ ‫דארפסמאן‪ ,‬און ער‬ ‫אנגעקומען צו "קריאת שמע" האבן זיי‬ ‫פונעם‬ ‫באפעהל‬ ‫לויט'ן‬ ‫אז‬ ‫בריוו צו זיין פרוי‬ ‫געשיקט דער מענטש אז ער זאל נאכאמאל‬ ‫איינער האט געפרעגט פון כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א וואס איז די‬ ‫מלמד‪.‬‬ ‫א‬ ‫געווארן‬ ‫ער‬ ‫איז‬ ‫רבי'ן פון לובלין‬ ‫בעטן פונעם רבי'ן א שמעק טאביק‪ .‬דער‬ ‫טעם פון ד י מנהג ישראל וואס איז איינגעפירט אז מען מאכט א‬ ‫בריוו‬ ‫א‬ ‫אנגעקומען‬ ‫איז‬ ‫ענטפער‬ ‫אלס אן‬ ‫מענטש איז צוגעגאנגען א צווייטע מאל און‬ ‫גרויסע עסק פון די "ואני" און פרשת ויחי‪ ,‬און מען חזר'ט דאס איבער‬ ‫געטון‪,‬‬ ‫פיין‬ ‫זייער‬ ‫האט‬ ‫ער‬ ‫אז‬ ‫שטוב‬ ‫פון זיין‬ ‫ער האט אים געזאגט‪" :‬יצחק‪ ,‬דיין טאביק‬ ‫מיט די קינדער אויף אויסענווייניג מיט א זעלטענע התלהבות‪.‬‬ ‫זענען‬ ‫טן‬ ‫לדא‬ ‫ַ‬ ‫סא‬ ‫ָ‬ ‫נצויזישע‬ ‫פרא‬ ‫ַ‬ ‫די‬ ‫וויבאלד‬ ‫איז גאר געשמאק‪ ,‬געב מיר נאך איין שמעק‬ ‫פארוואס האט דער "ואני" זוכה געווען מער ווי אנדערע חלקים פון די‬ ‫אריבערגעפארן זייער שטאט אויפ'ן וועג‬ ‫טאביק"‪ .‬דער רבי האט אריינגעשטעקט זיין‬ ‫תורה?‬ ‫צוריק פון זייער מלחמה מיט רוסלאנד און‬ ‫האנט אין זיין טאש‪ ,‬און ער האט אים‬ ‫האט כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א געזאגט‪ :‬בדרך אפשר קען מען זאגן‬ ‫זיי האבן צוגערויבט זייער גאנצע פארמעגן‪.‬‬ ‫געגעבן‪ .‬ווען ער איז אנגעקומען צו די ברכה‬ ‫אזוי‪ .‬יעקב אבינו די בחיר האבות האט געבעטן א טובה פון זיין זוהן‬ ‫מיט‬ ‫רבי יצחק האט פרובירט צו לערנען‬ ‫פון "גאל ישראל" האבן זיי נאכאמאל‬ ‫יוסף הצדיק די משנה למלך פון מצרים אז ער זאל אים ארויפטראגן‬ ‫גארנישט‬ ‫די קינדער‪ ,‬אבער זיי האבן‬ ‫געשיקט דער מענטש‪ ,‬און ער האט געזאגט‬ ‫און באגראבן אין ארץ ישראל‪ .‬יוסף הצדיק האט געהאט די‬ ‫לובלין‪,‬‬ ‫קיין‬ ‫פארשטאנען‪ .‬איז ער געפארן‬ ‫פאר'ן רבי'ן‪" :‬יצחק עס זאל דיר גארנישט‬ ‫מעגליכקייט דאס צו טון זייענדיג די משנה למלך‪ ,‬אזויווי רש"י זאגט‬ ‫אים‬ ‫האט‬ ‫לובלין‬ ‫און הרה"ק דער רבי פון‬ ‫פארדריסן‪ ,‬אבער אזוי א טאביק ווי דו‬ ‫"למי שהי' יכולת בידו לעשות'‪.‬‬ ‫וועלן‬ ‫זיי‬ ‫און‬ ‫‪,‬‬ ‫זיי‬ ‫געזאגט‪" :‬דאווען פאר‬ ‫האסט איז גאר נישט בנמצא! זיי אזוי גוט‬ ‫געווען‪.‬‬ ‫איז‬ ‫מצליח זיין"‪ .‬און אזוי‬ ‫יוסף‬ ‫פון‬ ‫געבעטן‬ ‫נישט‬ ‫דאס‬ ‫האט‬ ‫אבינו‬ ‫יעקב‬ ‫אז‬ ‫מען‬ ‫זעהט‬ ‫ך‬ ‫דא‬ ‫געב מיר נאך א שמעק טאביק"‪ .‬און דער‬ ‫אין‬ ‫געווען‬ ‫איז‬ ‫יצחק‬ ‫רבי‬ ‫איין טאג ווען‬ ‫ער‬ ‫נאר‬ ‫טון‪.‬‬ ‫דאס‬ ‫מוז‬ ‫ער‬ ‫און‬ ‫אים‬ ‫קומט‬ ‫דאס‬ ‫אז‬ ‫אופן‬ ‫אן‬ ‫אויף‬ ‫הצדיק‬ ‫רבי האט אים געגעבן‪.‬‬ ‫של‬ ‫חסד‬ ‫א‬ ‫מיר‬ ‫מיט‬ ‫טו‬ ‫‪,‬‬ ‫ואמת"‬ ‫חסד‬ ‫עמדי‬ ‫"ועשית‬ ‫געזאגט‬ ‫אים‬ ‫האט‬ ‫קריגעריי‬ ‫א‬ ‫אויסגעבראכן‬ ‫שוהל האט‬ ‫נאך שמונה עשרה האט דער ווארקער‬ ‫יעקב‬ ‫האט‬ ‫שפעטער‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫ארץ‬ ‫קיין‬ ‫ארויף‬ ‫מיר‬ ‫טראג‬ ‫און‬ ‫אמת‬ ‫זיי‬ ‫פון‬ ‫איינער‬ ‫דארפסלייט‪.‬‬ ‫עטליכע‬ ‫צווישן‬ ‫רבי געבעטן אז מען זאל רופן יענער‬ ‫אבינו געהאלטן פאר וויכטיג זיך צו פארענטפערן‪" ,‬ואני בבואי מפדן"‪,‬‬ ‫חבר‪,‬‬ ‫זיין‬ ‫אויף‬ ‫אויפגערעגט‬ ‫זייער‬ ‫זיך‬ ‫האט‬ ‫מענטש‪ .‬די מענטשן האבן געמיינט אז‬ ‫איך בין דיר טאקע מטריח מיט מיין קבורה כאטש אפילו אז מיט דיין‬ ‫אנגערופן‬ ‫זיך‬ ‫ער‬ ‫האט‬ ‫כעס‬ ‫גרויס‬ ‫מיט‬ ‫און‬ ‫אוודאי גייט דער רבי זיך אויפרעגן אויף אים‬ ‫מאמע רחל האב איך נישט אזוי געטון‪ .‬דאס איז נאכנישט גענוג נאר‬ ‫בית‬ ‫צום‬ ‫קומען‬ ‫נישט‬ ‫ער‬ ‫מ‬ ‫גייט‬ ‫ער‬ ‫אז‬ ‫און אים אנשרייען‪ .‬אבער ווען דער מענטש‬ ‫צום סוף האט אים יעקב אלס א באלוינונג פאר דעם אונטערנעמונג‬ ‫וועט‬ ‫דעם‬ ‫דורך‬ ‫אויב‬ ‫אפילו‬ ‫הכנסת‪,‬‬ ‫איז אנגעקומען האט דער רבי אים געזאגט‪:‬‬ ‫געזאגט "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך"‪ ,‬ווייל דו ביסט זיך מטריח‬ ‫צושטערט ווערן די ענגע מנין וואס זיי‬ ‫"איך זעה אז איר זענט א גרויסע טאביק‬ ‫מיט מיין קבורה וועל איך דיר געבן איין טייל מער ווי דיינע ברידער‪.‬‬ ‫דארפסלייט אים‬ ‫האבן‪ .‬האט איינער פון די ָ‬ ‫שמעקער‪ .‬איך שמעק אבער נישט אזוי פיל‬ ‫"וירא‬ ‫פסוק‬ ‫אין‬ ‫געזאגט אזוי‪ .‬עס שטייט‬ ‫די‬ ‫אין‬ ‫יסוד‬ ‫וויכטיגע‬ ‫א‬ ‫גאר‬ ‫דעם‬ ‫מיט‬ ‫אונז‬ ‫לערנט‬ ‫הקדושה‬ ‫תורה‬ ‫די‬ ‫טאביק‪ .‬דעריבער נעמט אייך מיין טאביק‬ ‫"וירא‬ ‫‪.‬‬ ‫לסבול"‬ ‫שכמו‬ ‫מנוחה כי טוב ויט‬ ‫ל‬ ‫זא‬ ‫צווייטן‬ ‫א‬ ‫פון‬ ‫טובה‬ ‫א‬ ‫בעהט‬ ‫מען‬ ‫ווען‬ ‫אז‬ ‫‪,‬‬ ‫טובות‬ ‫מידות‬ ‫פון‬ ‫ענין‬ ‫פושקעלע‪ ,‬און אז איך וועל דארפן א שמעק‬ ‫נישט‬ ‫מ'זאל‬ ‫און‬ ‫זיין‪,‬‬ ‫צו‬ ‫מטריח‬ ‫יענעם‬ ‫לייכט‬ ‫פאר‬ ‫געפינען‬ ‫נישט‬ ‫מען‬ ‫צו‬ ‫זיין‬ ‫זוכה‬ ‫ס'וויל‬ ‫ווער‬ ‫מנוחה כי טוב" ‪-‬‬ ‫טאביק‪ ,‬וועל איך אייך שוין אויפזיכן‪ ,‬און‬ ‫ר‬ ‫דע‬ ‫אט‬ ‫טובה"‪.‬‬ ‫דעם‬ ‫טון‬ ‫צו‬ ‫מיר‬ ‫מחויב‬ ‫איז‬ ‫"יענער‬ ‫אז‬ ‫זיך‬ ‫ביי‬ ‫האלטן‬ ‫"ויט‬ ‫דעם‬ ‫אויף‬ ‫עצה‬ ‫די‬ ‫האבן מנוחה‪ ,‬איז‬ ‫איר וועט מיר שוין געבן א שמעק טאביק"‪.‬‬ ‫לימוד איז גאר א וויכטיגע לימוד אויסצולערנען פאר די צאן קדשים‬ ‫ער‬ ‫'סבלן'‪,‬‬ ‫א‬ ‫זיין‬ ‫זאל‬ ‫ער‬ ‫שכמו לסבול" ‪-‬‬ ‫(בית יצחק עמ' קע"ח)‬ ‫אין זייערע יונגע יארן‪ ,‬און דאס גוט אריינבאקן אין די תינוקות של בית‬ ‫ווערן‬ ‫נישט‬ ‫יעדעם‪,‬‬ ‫פארנעמען‬ ‫זאל קענען‬ ‫‪‬‬ ‫רבן אז מען זאל דאס גוט געדענקן אלע יארן‪ .‬דערפאר מאכט מען אן‬ ‫מען‬ ‫ווען‬ ‫ענטפערן‬ ‫נישט‬ ‫און‬ ‫אנגעהיצט‬ ‫הרה"ק רבי רפאל פון בערשיד זי"ע האט‬ ‫עסק פון די פסוקים וואו ס'ווערט כסדר ארויסגעברענגט די לימוד פון‬ ‫ער‬ ‫וועט‬ ‫דעם‬ ‫דורך‬ ‫און‬ ‫אים‪,‬‬ ‫דערצערענט‬ ‫אלע יארן זייער משתוקק געווען צו מקיים‬ ‫דעם מידה טובה‪ ,‬נישט מטריח צו זיין א צווייטע איד‪.‬‬ ‫זוכה זיין צו האבן א לעבן פון מנוחה‪.‬‬ ‫זיין די מצוה פון ציצית מיט גרויס הידור‪,‬‬

‫די מוסר השכל פון 'ואני' ‪ -‬נישט מטריח‬ ‫זיין א צווייטע איד‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫וואל פון ארץ ישראל‪ .‬נאך פיהל אנשטרענגונג האט זיך איינער‬ ‫מיט ספעציעלע ָ‬ ‫פון זיינע חסידים צוריקגעקערט פון ארץ ישראל‪ ,‬און ער האט אים געברענגט א‬ ‫וואל פון ארץ ישראל!‬ ‫טייערע מתנה‪ ,‬א בינטל ריינע מהודר'דיגע ָ‬ ‫דער צדיק האט זיך גאר שטארק געפרייט מיט דעם מתנה‪ ,‬און ער האט‬ ‫וואל צו איינער פון זיינע חשוב'ע חסידים‪ ,‬אז ער זאל‬ ‫איבערגעגעבן די בינטל ָ‬ ‫מאכן פון דעם א שיינע מהודר'דיגע טלית קטן‪ .‬דער חסיד האט געוואוסט ווי‬ ‫חשוב דער זאך איז אין די אויגן פון זיין רבי'ן‪ ,‬און ער האט זיך געגרייט צו די‬ ‫עבודת הקודש מיט א געוואלדיגע הכנה‪ .‬אבער נישט באמערקנדיג האט דער‬ ‫חסיד געמאכט א גרויסע טעות‪ ,‬אז ווען ער האט צוזמאגעלייגט די טלית קטן‬ ‫קא ּפ‪ ,‬האט ער בטעות צוזמאגעלייגט די‬ ‫לאך אריינצולייגן דעם ָ‬ ‫כדי צו מאכן די ָ‬ ‫איינמאל‪ ,‬און ווען ער האט געעפענט די טלית‬ ‫ָ‬ ‫נשטאט‬ ‫ָ‬ ‫טלית קטן צוויי מאל ַא‬ ‫קטן איז אים פינסטער געווארן פאר זיינע אויגן‪ ...‬ער האט נישט געגלייבט וואס‬ ‫ער זעהט‪ :‬ער האט בטעות געמאכט צוויי לעכער אין דעם טלית קטן‪.‬‬ ‫קא ּפ האט זיך דער חסיד געשטעלט פאר זיין‬ ‫מיט אן אראפגעבויגענעם ָ‬ ‫רבי'ן און ער האט אראפגעלייגט די קאליעדיגע טלית קטן אויפ'ן טיש‪ .‬פאר‬ ‫גרויס בושה און ווייטאג ער האט נישט געקענט עפענען זיין מויל‪ ,‬און ער האט‬ ‫געווארט אויף וואס ס'קומט אים‪...‬‬ ‫ַ‬ ‫אבער הרה"ק מבערשיד האט זיך צושמייכלט‪ ,‬און ער האט אים געזאגט‪:‬‬ ‫"זייער פיין! דער טלית קטן דארף טאקע האבן צוויי לעכער! פארוואס? איין‬ ‫לאך כדי‬ ‫לאך דארף זיין כדי איך זאל דאס קענען ָאנטון‪ ,‬און די צווייטע ָ‬ ‫ָ‬ ‫אויסצולערנען רפאל נישט צו ווערן אין כעס!‪( ."...‬שרפי קודש עמ' רמ"ז‪ .‬וע"ע 'אמרות‬ ‫טהורות' ויקרא עמ' שט"ו)‬

‫‪‬‬

‫הרה"ק רבי יעקב זצוק"ל זוהן פון הרה"ק רבי דוד לייקעס זי"ע איז געווען א‬ ‫גרויסע עובד ה'‪ ,‬און אן אויסגערופענעם בעל מידות‪ .‬ער האט קיינמאל בשום‬ ‫אופן נישט מקפיד געווען אויף קיינעם‪ ,‬אזוי ווייט אז מען האט געזאגט אויף‬ ‫אים אז ער איז א שורש נשמה פון הלל הזקן‪ .‬רבי יעקב פלעגט פארן צו זיין‬ ‫שוואגער הרה"ק דער טשענאביל'ער מגיד זי"ע‪ .‬אמאל ווען ער איז געווען אין‬ ‫טשערנאביל‪ ,‬האט הרה"ק רבי דוד'ל טאלנער זי"ע ‪ -‬וועלכע איז דאן געווען א‬ ‫קינד פון זיבן אכט יאר אלט ‪ -‬געוואלט אויספריוון זיין פעטער אין די ענין פון‬ ‫הקפדה‪ ,‬צו זעהן אויב ס'איז ריכטיג וואס מ'דערציילט אויף אים אזאנע‬ ‫וואונדערליכע זאכן‪.‬‬ ‫ווען רבי יעקב איז געזעצן און געלערנט זיינע שיעורים קבועים פאר'ן‬ ‫דאווענען כדרכו בקודש‪ ,‬האט דאס קינד געשיקט א מענטש אז ער זאל גיין‬ ‫בעטן פון רבי יעקב אביסל טאביק‪ ,‬ווייל ער האט געהערט אז ער האט זייער א‬ ‫פיינע טאביק‪ .‬ווען דער מענטש איז צוגעגאנגען צו אים‪ ,‬האט אים רבי יעקב‬ ‫געענטפערט רוהיגערהייט בסבר פנים יפות‪" :‬מיין קינד איך האב בכלל נישט‬ ‫קיין טאביק‪ ."...‬דער קינד האט געשיקט נאך צענדליגע מענטשן מיט'ן זעלבן‬ ‫געבעהט‪ ,‬און פאר אלע האט ער געענטפערט מיט'ן זעלבן ווייעכן ענטפער‪:‬‬ ‫"אוי מיין קינד איך האב בכלל נישט קיין טאביק"‪( .‬מאמר מרדכי עמ' כ"ט)‬ ‫‪‬‬

‫צום שטוב פון הגה"ק רבי אביש'ל פון פראנקפורט זצוק"ל איז אמאל‬ ‫אנגעקומען א גאסט איינצושטיין ביי אים אויף שבת קודש‪ .‬זיין געשטאלט איז‬ ‫געווען געפערליך‪ ,‬ס'האט גערינען פאכטקייט פון זיינע אויגן‪ ,‬און שפייעכץ פון‬ ‫זיין מויל‪ ,‬און ער איז געגאנגען אנגעטון מיט פארשמירטע קליידער‪ .‬כדרכו‬ ‫בקודש האט אים רבי אביש'ל אויפגענומען בסבר פנים יפות‪ .‬ביים סעודה‬ ‫פרייטאג‪-‬צו‪-‬נאכט'ס האט דער גאסט אויפגעגעסן אלעס וואס ס'איז געווען‬ ‫אויפ'ן טיש‪ ,‬און ער האט זיך אויפגערעגט אויף רבי אביש'ל ווייל ער האט שוין‬ ‫לאנג נישט געגעסן און ער איז זייער הונגעריג‪ .‬רבי אביש'ל האט אים בארואיגט‬ ‫אז ער וועט אים ברענגען נאך עסן‪ ,‬אבער דער גאסט האט זיך נישט בארואיגט‪,‬‬ ‫נאר ער האט פארגעזעצט צו שעלטן און פארשעמען‪.‬‬ ‫האט רבי אביש'ל באפוילן אז מ'זאל ארויסברענגען פון די אויווען די‬ ‫ווארימע טשאלענט וואס מ'האט צוגעגרייט פאר שבת צופרי‪ ,‬און דער גאסט‬ ‫ַ‬ ‫האט אלעס אויפגעגעסן ביז עס איז גארנישט איבערגעבליבן‪ .‬ווער ס'האט דאס‬ ‫געזעהן האט זיך נישט געקענט גלייבן אז דאס איז עפעס א מענטשליכע‬ ‫הונגערגקייט‪ ,‬אבער רבי אביש'ל האט אים געגלייבט אז ער איז הונגעריג‪ ,‬און‬ ‫ווארטן ביז מארגן‪ ,‬און דעמאלס וועט ער אים‬ ‫ער האט אים געבעטן אז ער זאל ַ‬ ‫פיין געבן צו עסן‪ ,‬אזוי אז ער זאל טאקע פיין זאט ווערן‪.‬‬ ‫צומארגנס האט רבי אבישל ארויסגעגעבן א באפעהל אינעם שטאט אז‬ ‫שטאטסלייט האבן‬ ‫ָ‬ ‫יעדער זאל ברענגען עסן צו זיין שטוב פאר זיין גאסט‪ .‬די‬ ‫טאקע אזוי געטון‪ ,‬אבער מיט דעם אלעמען האט דער גאסט גע'טענה'ט און‬ ‫געשריגן אז ער איז נאכאלס הונגעריג‪ .‬האט אים רבי אביש'ל געזאגט אז מוצאי‬

‫שבת וועט ער אים צושטעלן וואס ער דארף נאר האבן‪ .‬מוצאי שבת האט ער‬ ‫געהייסן שחט'ן ַאן ָאקס פאר'ן גאסט‪ ,‬און ס'זענען געפינען געווארן טריפה ביז‬ ‫דרייצן ָאקסן‪ ,‬און די דרייצנסטע איז געפינען געווארן כשר‪...‬‬ ‫דעמאלס האט דער גאסט געזאגט פאר רבי אביש'ל‪" :‬וויסן זאלסטו אז איך‬ ‫בין נישט פון די הונגעריגע מענטשן‪ ...‬נאר איך בין געקומען פון הימל דיר‬ ‫אויסצופריוון אויב דו וועסט ווערן אין כעס‪ ...‬און דו זאלסט וויסן אז אין הימל‬ ‫ביסטו זייער חשוב"‪( .‬רבנן קדישי עמ' ל"ח)‬ ‫‪‬‬

‫הרה"ק רבי שלמה'קע פון זוועהיל זצוק"ל פלעגט נישט רעדן קיין סאך‬ ‫ענינים פון חסידות אבער וועגן די ענין פון "מעביר על מידותיו" ‪ -‬מוותר זיין און‬ ‫נישט צוריקענטפערן א‪.‬ד‪.‬ג‪ - .‬איז ער אייביג געווען גרייט צו רעדן‪ ,‬און ער האט‬ ‫געזאגט דער יסוד פון א איד איז נישט צו זיין אין כעס‪ ,‬ווייל כעס איז נוגע צו‬ ‫אמונה‪( .‬שיח זקנים‪ ,‬ח"ה עמ' שפ"ט)‬ ‫‪‬‬

‫איינער פון די חשוב'ע חסידים פון הרה"ק רבי שלמה'קע פון זוועהיל זצוק"ל‬ ‫טא ּפ פון טשאלענט לכבוד שבת קודש‬ ‫פלעגט יעדע וואך צוגרייטן א גרויסע ָ‬ ‫פאר'ן רבי'ן און פאר זיינע פיהלע געסט‪ .‬דער חסיד און זיין פרוי האבן געארבעט‬ ‫אויף דעם יעדן דאנערשטאג‪ .‬איינמאל שבת אינדערפרי האט אים הרה"ק‬ ‫מזוועהיל געזאגט‪" :‬עס איז דא איין גאסט וואס ער טראכט אייביג אז ער האט די‬ ‫ווייניגסטע טשאלענט‪ ,‬און יעדער באקומט מער פון אים‪ ,‬און ער קוקט אריין אין‬ ‫אלע טעלערס‪ .‬דאס טוט מיר זייער וויי‪ .‬דעריבער האב איך געקלערט אז מען‬ ‫טא ּפ נעבן אים‪ ,‬און ער וועט נעמען פאר זיך וויפיל ער וויל‪,‬‬ ‫זאל לייגן די גאנצע ָ‬ ‫און נאכדעם וועלן מיר נעמען פאר זיך"‪ .‬אזוי האט מען טאקע געטון‪ .‬ווען מ'האט‬ ‫אראפגעלייגט דעם גאנצע אנגעפולטן טאפ פון טשאלענט פארנט פון דער‬ ‫מענטש האט דער מענטש אריינגעשפיגן אין דעם טאפ כדי די גאנצע טאפ זאל‬ ‫זיין זיינס! אזוי וועט ער שוין איינמאל פאר אלעמאל האבן די מערסטע פון‬ ‫יעדעם!‬ ‫דער חסיד ‪ -‬וועלכע פלעגט צוגרייטן די טשאלענט יעדע וואך ‪ -‬האט זיך‬ ‫זייער אויפגערעגט‪ ,‬און ער האט געזאגט צו הרה"ק דער זוועהילער רבי‪" :‬וואס‬ ‫לערנט מען פון אייך? מען הערט נישט קיין דברי תורה‪ ...‬דאס הייסט א טיש?"‬ ‫האט הרה"ק מזוועהיל אים געזאגט‪" :‬בארואיגט אייך‪ ,‬בארואיגט אייך‪ .‬מ'קען זיך‬ ‫יא אפלערנען דא‪ .‬קודם כל אז מ'וועט נישט ווערן אין כעס‪ ,‬און אז מיר וועלן‬ ‫אים פארגינען‪ ,‬און אז מיר וועלן אים וואונטשן אז ס'זאל אים נישט שאטן‪ .‬און‬ ‫דאך געבליבן אהן טשאלענט? מיר וועלן גיין צום‬ ‫אויב וועסטו פרעגן מיר זענען ָ‬ ‫שכן‪ ,‬און מיר וועלן אים פרעגן אויב ער האט טשאלענט פאר אונז‪ ,‬און אויב‬ ‫נישט וועלן מיר נישט האבן"‪( .‬שיח זקנים ח"ה עמ' שפ"ז)‬ ‫‪‬‬

‫איך האב געהערט פון הגה"צ רבי נטע פריינד זצ"ל‪ ,‬אז ער האט געהערט פון‬ ‫זיין שווער הרה"ח ר' שמעון הלל שלעזינגער זצ"ל פון די מקורבים ביי הרה"ק‬ ‫רבי שלמה'קע פון זוועהיל זצוק"ל‪ ,‬אז הרה"ק מזוועהיל פלעגט זיך זייער ָאפט‬ ‫פארטיפן מיט א דביקות אין זיינע הייליגע מחשבות‪ .‬איינמאל ראש השנה ווען‬ ‫ער איז געווען אין א דביקות איז א מענטש אריבערגעגאנגען און ס'האט אים‬ ‫אויסגעזעהן אז הרה"ק מזוועהיל שלאפט‪ .‬איז דער מענטש צוגעגאנגען צו אים‪,‬‬ ‫דאך ראש‬ ‫און ער האט אים אויפגעוועקט פון זיין דביקות זאגנדיג‪" :‬עס איז ָ‬ ‫השנה היינט‪ ,‬מען שלאפט נישט היינט"! האט אים הרה"ק מזוועהיל בארואיגט‪,‬‬ ‫און ער האט אים געזאגט‪" :‬איך שלאף נישט‪ ,‬איך שלאף נישט"‪.‬‬ ‫עס זענען אריבער עטליכע מינוט‪ ,‬און הרה"ק מזוועהיל איז ווייטער געווען‬ ‫איינגעהילט אין א דביקות‪ .‬יענער איד האט געוואלט מקיים זיין די מצוה פון‬ ‫'הוכח תוכיח אפילו מאה פעמים'‪ ,‬איז ער נאכאמאל צוגעגאנגען און ער האט‬ ‫מ'שלאפט נישט ראש השנה!" ווידער‬ ‫ָ‬ ‫אים געגעבן א שטיפ אויסרופנדיג‪" :‬רבי!‬ ‫שלאף נישט‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫האט אים הרה"ק מזוועהיל בארואיגט מיט א זיסע שטימע‪" :‬איך‬ ‫שלאף נישט"‪ .‬אזוי האט זיך דאס איבערגע'חזר'ט עטליכע מאל‪( .‬כ"ק מרן אדמו"ר‬ ‫ָ‬ ‫איך‬ ‫מירושלים שליט"א‪ ,‬מילין קדישין עמ' של"ה)‬

‫(חלק ממאמר זה נלקט מהספר היקר "מעדנים לנפשך חלק ב')‬

‫אוצר הידיעות‬ ‫ווי אלט איז געווען רחל אמנו ווען זי איז נפטר געווארן?‬ ‫תשובה לפרשת ויגש‪ :‬יעקב אבינו איז אנגעקומען קיין מצרים ט"ו ניסן‪.‬‬ ‫מדרש רבה שמות יח‪ ,‬יא)‬

‫געווינער'ס פרשת ויגש‪ :‬פנחס קארניצער – כתה ח'‪.‬‬ ‫הערשי ניימאן – כתה ח'‪ .‬משה וואזנער – כתה ו'‬

‫תלמוד תורה "אהל יוחנן" ראחמיסטריווקא ‪ ‬ע"י המלמד מוה"ר אליעזר זאב קליין הי"ו ‪ ‬להארות והערות‪ 917-474-5119 :‬פאקס‪:‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪718-633-4384‬‬

‫(מקור‪:‬‬


‫‪éçéå‬‬ ‫טבת תשע"ז‬

‫שנה י"א גליו תל"ח‬

‫נו דיי קאפ‬

‫שאלה אי פרשה או הלכה‬

‫"א גוט מארג ‪ ",‬האט פיגא‪-‬דבורה געזאגט אריינקומענדיג אי קי‪ ,‬מיט א בעיבי‬ ‫אי די הענט‪" .‬דאס איז די לעצטע מאל וואס אי האב מסכי געווע צו‬ ‫'בעיביסיט ' דוד‪-‬דוב ביינאכט‪ ".‬אירע אויג זענע געווע אינגאנצ רויט‪.‬‬ ‫"האסט עס פאריגע מאל אוי געזאגט‪ ",‬האט יוס‪-‬אליעזר איר דערמאנט‪" .‬דו‬ ‫זעסט אויס אינגאנצ אנגעטרינקע ‪ ,‬וואס איז געשע ?"‬ ‫"אנגעטרינקע ? פארוואס זאגסטו אזוי? אי בי פשוט זייער מיד‪ ",‬האט פיגא‪-‬‬ ‫דבורה געענטפערט‪" .‬אי בי אויפגעווע כמעט די גאנצע נאכט‪ .‬ער האט געוויינט‬ ‫או געוויינט‪ ,‬או מיר נישט געגעב קיי מנוחה‪".‬‬ ‫פונקט דא איז אריי אי שטוב די שכנ'טע‪" .‬א גרויס ש'כח פאר' אכטונג געב ‬ ‫אוי דוד‪-‬דוב! דו ביסט א גרויסע צדיקת! די חתונה האט זי געענדיגט פיר אזייגער‬ ‫פארטאגס‪ ,‬נאכ'א'מזל דו האסט אי גענומע פאר די נאכט‪".‬‬ ‫"זיכער‪' ,‬עניטיי'!" האט פיגא‪-‬דבורה געזאגט‪ ,‬איבערגעבנדיג דאס קינד‪.‬‬ ‫"אמת'דיג? ווילסט אי נעמע אוי שבת‪-‬שבע‪-‬ברכות?"‬ ‫"המממ‪"...‬‬ ‫פארוואס האט יוס‪-‬אליעזר געפרעגט צי זי איז אנגעטרינקע ?‬ ‫"אזא מעכטיגע לאלי‪-‬פאפ!" האט שמואלי הער זי אנגערופ צו זיי ברודער‬ ‫יואל‪-‬יושע‪ ,‬זעענדיג ווי ער לעקט אזא גרויסע‪ ,‬זיסע לאלי‪.‬‬ ‫"דו מיינסט אז דאס איז מעכטיג?" האט יואל‪-‬יושע אי געענטפערט‪" ,‬קוק‬ ‫וואס אשר‪-‬אנשיל האלט‪ ...‬אונזער מנהל האט דאס געטיילט היינט אי חדר‪".‬‬ ‫"אה‪ ,‬ביי אונזער חנוכה מסיבה האט דער רבי נישט געלאזט ברענגע קיי נאש‪",‬‬ ‫האט שמואלי געזאגט‪" .‬נאר פרוכט או גרינצייג‪".‬‬ ‫"אונזער רבי לאזט אוי נישט ברענגע קיינע 'גארבידזש נאש'‪ ",‬האט דער‬ ‫קליינער משול‪-‬זאב זי אריינגעמישט‪.‬‬ ‫"ס'איז גראדע געווע זייער ַא אינטערעסאנטע מסיבה‪ .‬מיר האב אפילו געהאט‬ ‫א הלכה'דיגע שמועס וועלכע ברכות צו מאכ אוי עטליכע פו זיי‪ ,‬ווייל קיינער‬ ‫האט נישט געוואוסט צי זיי זענע פרוכט אדער גרינצייג‪".‬‬ ‫"אי וואלט געדארפט דארט זיי ‪ -‬אי וואלט זיי געקענט זאג דע ענטפער!‬ ‫נאטס?"‬ ‫דא ַ‬ ‫אבער ענק האב אפילו נישט געהאט קיי חנוכה‪ָ -‬‬ ‫נאטס האב מיר גראדע יא געהאט‪ ".‬האט שמואלי געזאגט‪.‬‬ ‫דא ַ‬ ‫" ָ‬ ‫"איז עס נישט געווע אזוי געפערלי‪ ,‬או אייזקרע?"‬ ‫"יא‪ ,‬דאס אוי‪".‬‬ ‫"איז עס בכלל נישט געווע אזוי 'געזונט'‪ "...‬האט יואל‪-‬יושע געלאכט‪.‬‬ ‫"ס'איז יא געווע ‪ .‬אונז האב נישט געהאט אזעלכע לאלי‪-‬פאפס או ‬ ‫טשאקלאד וואס ענק עס דא‪".‬‬ ‫"קענסט עס האב ‪ ,‬ס'איז אפילו נישט גוט‪".‬‬ ‫וואספארא ברכה וואלט יואל‪-‬יושע זיי געהייס מאכ ?‬

‫לעי"נ הב' מאיר ע"ה ב"ר מרדכי שי'‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫עבודת הלב‬ ‫אדו עול ‬

‫דער פזמו איז פול מיט לויב פאר' הייליג באשעפער‪ ,‬או קבלת עול‬ ‫מלכות שמי‪ .‬מיר טוע מודה זיי או קלאר‪-‬מאכ אז דער הייליגער‬ ‫באשעפער איז דער מל מלכי המלכי‪ ,‬ער איז דער כל‪-‬יכול‪ .‬ער איז געווע ‪,‬‬ ‫ער איז או ער וועט זיי אוי אייביג‪ ,‬או דעריבער האב די חכמי מתק ‬ ‫געווע עס צו זאג ביי אנהויב פונע דאוונע ‪ ,‬ווי עס פאסט זי פאר יעדער‬ ‫וואס בעט פאר זיינע באדערפעניש ‪ -‬צו אנהויב מיט לויב או דאנק או ‬ ‫דאנקע דע צו וועמע ער ווענדט זי‪ ,‬אז ער זאל ערפיל זיינע בקשות‪.‬‬ ‫נישט אומזיסט האב רבי יהודה החסיד או רב האי גאו געשריב ‪ ,‬אז‬ ‫יעדער וואס האט אינזינע ביי דע אנהויב פו דע פזמו ‪ ,‬ווערט זיי תפילה‬ ‫געהערט או דער שט קע נישט מקטרג זיי אוי זיי תפילה!‬ ‫פו אלע נעמע או טיטלע פונע אייבערשט ‪ ,‬האט דער פארפאסער פו ‬ ‫דע פזמו אויסגעקליב זי צו ווענד צו דע באשעפער מיט' טיטל‪ :‬אדו ‪.‬‬ ‫פארוואס?‬ ‫אינדערצייט וואס דער בית‪-‬המקדש איז געשטאנע ‪ ,‬איידער דער ממונה‬ ‫וואס איז געשטעלט געווע צו מקריב זיי דע קרב תמיד איז צוגעגאנגע ‬ ‫מקריב זיי ‪ ,‬האט ער זי געוואנד צו די כהני או זיי געפרעגט צי עס איז‬ ‫שוי טאג‪ ,‬או זיי האב אי געזאגט‪" :‬האיר פני כל המזרח‪ ".‬האט ער זיי‬ ‫געפרעגט‪" :‬עד שבחברו ?" איז שוי דער מזרח זייט ליכטיג‪ ,‬ביז חברו ?‬ ‫פארוואס האט דער כה דערמאנט דווקא חברו ? כדי צו דערמאנע דע‬ ‫זכות פו אברה אבינו‪ ,‬וועלכער ליגט באהאלט אי חברו ‪.‬‬ ‫וויבאלד דער תפילת שחרית איז מכוו קעג דע קרב תמיד פו צופרי‪,‬‬ ‫האט דער מחבר פונע פזמו געוואלט מרמז זיי אוי אברה אבינו או ‬ ‫דערמאנע זיי זכות‪ ,‬או דעריבער האט ער אויסגעקליב אנצוהייב דע‬ ‫פזמו מיט' טיטל 'אדו '‪ .‬וויאזוי טוט דער טיטל 'אדו ' מרמז זיי אוי אברה‬ ‫אבינו? די גמרא דערציילט‪ ,‬אז אברה אבינו איז געווע דער ערשטער וואס‬ ‫האט זי געוואנד צו הייליג באשעפער מיט דע נאמע ‪ ,‬מיט זיי פראגע‪:‬‬ ‫"במה אדע כי אירשנה" )בראשית טו‪/‬ח(‪.‬‬ ‫א ווארט פו דאוונע‪ :‬להחבירה‬ ‫ביי איינע פון די פסוקים פון דעם פזמון זאגן מיר‪" :‬והוא אחד ואין שני‬ ‫להמשיל לו להחבירה‪ ".‬דאס ווארט 'להחבירה' איז א לשון פון 'חיבור' און‬ ‫'חבר'‪ ,‬און דער פשט דערפון איז‪ :‬דער באשעפער איז איין‪ .‬מען קען זיך נישט‬ ‫צוגלייכן צו אים אין קיין שום וועג‪ ,‬און קיין שום זאך קען זיך נישט‬ ‫באהעפטן צו אים‪ ,‬צו זיין פאר אים א חברותא‪.‬‬ ‫‪ äøé‬איז מער אינאנהויב‬ ‫לייגט צו קאפ‪ :‬דער 'טראפ' ביי דעם ווארט ‪È aÄ çÀ äÇ ìÀ‬‬ ‫‪.äøé‬‬ ‫פון דעם ווארט‪ ,‬דאס מיינט אז מען דארף דריקן דעם ' ‪È aÄ çÀ äÇ ìÀ - 'éaÄ‬‬


‫צדיקי‬ ‫סיפורי‬ êéæ 'èééðàá' ïòî ñàåå ùãåç éã

ïòâðåìééöøò òëéìøòä ìëùä øñåî à èéî øåãä éìåãâå é÷éãö éã ïåô

!‫עס איז דא כיבוד‬

‫ דער 'לב שמחה' זצ"ל‬- ‫ערציילונג איבער הרה"ק רבי שמחה בונ אלתר‬ ñòåîù ïééæ úòùá èðàä øòã åö ïééèù íéà ïìàæ òëìòåå ,íéøôñ òëéìèò ïáéåäòâðà âðéìöåìô øò èàä øòîéö ïééæ åö âòåå ï'ôéåà øòáà ,èñàâ ï'èéî òñéæ ,ï'éáø ï'øàô èééøâòâðà êéæ êéà áàä ìåôìô íòðééù à !ééååéåà' :ïèëàøè ïééù èùéð æéà ñò ?ãåáéë ìñéáà èéî êéæ èåè ñàåå øòáà ,äøåú-éøáã ïåà ïñò ìñéáà íéà øàô ïâàìùøàô èùéð ïåà èñàâ à ïòðòãàìåöðééà ïåà '?ï'éáø ï'øàô ïáòâ êéà ìòåå ñàåå ,ïééìà øòðééà àã ïéá êéà ïåà ,ïò÷ðéøè åö èùéð ï'éáø ï'øàô ïâàæ èöòé êéà ìàæ :ïòì÷ðòåå÷ ïáéåäòâðà èàä øò .ïééù èùéð êéåà æéà ,ãåáéë òðà ï'éáø íòã ïòîòðôéåà .ïééù èùéð æéà ,ïòîå÷ "?ïééæ àã èòåå ñàåå æéåä éã èùéð æéà ñàã æà èñåàååòâ èàä øòëìòåå íðåá äçîù éáø øòáà øàô èâøàæòâ ïéåù èàä ,ãîòøô øòã ïéà êéåà êéæ èðåôòâ øò ,èñàâ ïééæ ïåô ïééæ íòðòâðà èùéð êéìâòî èòåå ñò æà ïòðàèùøàô èàä øò .êéåà íòã øò ïåà ,èðòä òâéãééì èéî ïòîòðôéåà åö íéà ,øòáòâèñàâ øòã ,áø ï'øàô .êàæ øòã åö ïåè åö ïñàìùàá øò èàä .ïòîòùøàô êéæ ïò÷ ,êåæàá íòðåô ïîæ ïèñòåîùòâôà íòã øàô èøàä ,óðéô-åö-ïòö êøòá ïéà ïòåå ,áø íòðåô øéè ïéà èôàì÷òâðà ,íéãéñç øòøòâ éã ïåô øåçá à èàä èðàä òøòãðà éã ïéà ïåà ,úåðåæî ïåà èëåøô èéî õàè à øò èìàä èðàä ïééæ .ïééåå òèåâ ìùòìô à øò èìàä ñàåå âéãðòòæ ïøàååòâ èðéåèùøò æéà ïåà øéè éã èðôòòâ èàä áø øòã "?øòäà è÷éùòâ õìà ñàã èàä øòåå" .èâðòøáòâ íéà åö èàä øåçá øòã .èøòãðåàååòâ êéæ øò èàä ïééæ ïòâðàâòâ êéæ æéà ïåà ,èøòôèðòòâ øåçá øòã èàä ",íðåá äçîù éáø" .âòåå ïòååòâ æéà ùéè ï'ôéåà .ïòîå÷òâðà éáø øòã æéà øòâééæà óðéô .ùéè íåö èöòæòâ êéæ ïáàä òãééá ïåà ,õàè øòëéìøòä øòã èìòèùòâ÷òååà ,ïòðøòì ïéà ïééæ ìôìôî êéæ ïáéåäòâðà ïåà íéøôñ òðééæ èðôòòâ èàä áø øòã ïééà øòáà .ïòååòâ ùãçî èðééä èàä øò ñàåå íéùåãéç éã èøòì÷øò øò ïòåå íéùåãéç éã øòñéåà ,ïøàååòâ ùãåçî ìòéöòôñ èðééä íéà æéà êàæ òâéèëéåå òëìòåå ,ì"æç ïåô øòèøòåå éã óéåà ùåøéô øòëéìøòãðåàåå à :àøîâ éã ïéà ."úåéøáä ãåáë ìåãâ" èâàæòâ ïáàä ïîà ìàøùé ìë ìòå åðéìò ïâé åúåëæ

èééèù ,æàøâ òðéøâ ïéà êéæ è÷ðéè ñàåå ,èøà-øå÷ íòðåô øòèðòö íòðéà ïåà ,áåèù íòã åö ïèôàäàá æéà ãìéù øòâé'ãáåëî à .ò÷æééä øòðééù à êéæ ïöéùàá åö äëåæ æéà àéðñëà øòã .èñòâ øàô æéåäèñàâ à æéà àã æà èãìòî ïåà úåçåë èéî ïòìîàæðà êéæ ïôøàã òëìòåå íéðáø ïåà äøåú éìåãâ êéæ ïéà ïééâðà åö ïåà øåáéö ï'øàô úåìåòô òøòééæ ïéà ïééæ êéùîî åö éãë ï÷øàèù êéæ .äâäðä øòééæ èéî èàä øò øòãééà êàð ,øúìà íðåá äçîù éáø ,éáø øòøòâ øòã êéåà êéùîî øò èàä àã .àéðñëà íòã åö ïòîå÷ èâòìô ,úåãéñç øòøòâ éã èøéôòâ èåè èôåì òøàì÷ ïåà òèåâ éã ïòåå ,èøòèùòâîåà íùä úãåáò èéî ïòååòâ .ïøòèðåîôéåà ïåà ï÷øàèù íéà ãéà øò'áåùç à .ìòèàä íòðéà ïòîå÷òâðà çøåà øòééð à æéà âàè ïééà òìà .ò÷éøòîà ïéà úåìéä÷ éã ïåô òðééà ïéà áø ñìà èðéãòâ èàä øòëìòåå òîòøàåå à êàð .èñéøâàá íéà ïåà áø íòã ïòååòâ ãáëî ïáàä èñòâ æéà ïåà øòîéö ïééæ ïéà íéöôç òðééæ ïòååòâ øãñî áø øòã èàä ,òîàðôéåà ïééæ èéî ïééæ êéùîî ,ìòèàä íòðéà ùøãîä-úéá íòã åö ïòâðàâòâøòáéøà ïåà ,íðåá äçîù éáø èéî èðâòâàá êéæ øò èàä ùøãîä-úéá íòðéà .ïòðøòì ïáàä ééæ åàåå ,ñòåîù øòâéã'äøåú à ééæ ïùéååö ïâéåöøàô êéæ èàä ñò .úåáåùú ïåà úåéùå÷ ,ïòðøòì ïéà úåéâåñ ïåèòâëøåã ïåô ïåà íðåá äçîù éáø ïåô úåìãâ éã ïåô èðéåèùøò ïòååòâ æéà áø øòã èâàæòâ íéà øò èàä ùéðòâòâàá éã ïåô òãðò íòã ééá .äøåú ïéà úåòéãé òðééæ íéà åö ïòîå÷ èòåå éáø øòã áéåà èãééøôòâ êéæ èìàåå øò æà ,èééäøòìéèù .øòîéö ïééæ ïéà êåæàá à óéåà

òåáùä úùøô çð úùøô

"?ïòåå" .ïòååòâ íéëñî ïåà èåðéî à èëàøèòâ ,èøòäòâ èàä éáø øòã .èâòøôòâ øò èàä .èøòôèðòòâ áø øòã èàä ",øòâééæà óðéô ïééæ ñò ìàæ ,ìéåå éáø øòã ïòåå" ,âðåðòãàìðééà íòã ïòîåðòâðà èàä éáø øòã æà èãééøôòâ øòééæ êéæ èàä øò íéøôñ èðôòòâ èàä øò .èðøòìòâ øòèééåå ïåà àøîâ íòã èðôòòâ èàä øò à èééøâòâåö ïåà çî ïééæ èâðòøèùòâðà ,íéðåøçà ïåà íéðåùàø éã ïåô .íéùåãéç èéî ïèëàìôòâëøåã øåòéù øòëéìøòä ïéà êéæ åö ïòâðàâòâ æéà ïåà èìòèùòâôéåà áø øòã êéæ èàä øòâééæà øéô èâðòøáòâèéî êéæ èàä øò .íå÷ðà ñð'éáø ï'ôéåà ïèééøâåö åö ñò éãë ,øòîéö ‫פארזעצונג פו קומענדיגע זייט‬

‫וייש ויחלו שנית‬

.‫ארגאניזאציעס‬-‫ אי די לעצטערע יאר האב זי שוי געעפנט שפיטעלער וואס געהער פאר פארשידענע היל‬.‫מיט אי‬

‫אידישע שפיטעלער‬

‫ או ספעציעל פאר די‬,‫ האב זי אויסגעצייכנט מיט זייערע זארג פאר די אלע קראנקע‬,‫ ווי באוואוסט‬,‫ אונזערע עלטער‬.‫אוי אידישע שפיטעלער זענע דא‬ ‫ אוי געפינע מיר אי נ" )מלכי( דע באזו פו אחזיה‬.‫ אי די הייליגע תורה געפינע מיר דע באזו פו הקדוש ברו הוא ביי אברה אבינו‬.‫מצות ביקור חולי‬ ‫ אוי געפינע מיר דע באזו פו יהואש דער מל ישראל ביי‬.‫ וועלכער איז דא געלעג קראנק‬,‫ דער מל ישראל‬,‫ ביי יהור ב אחאב‬,‫ דער מל יהודה‬,‫ב יהור‬ .‫ איז ער געזעס אי ַא הויז ענלי צו א שפיטאל‬,‫ ווע עוזיהו ב אמציה דער מל יהודה איז געשלאג געוואר מיט קרע‬.‫נביא אלישע‬ ‫ או האב געדינט פאר‬,‫ זענע געווע הייזער וואס זענע געשטאנע נאנט צו בית הכנסת‬,‫ וועלכע זענע דא געווע די שפיטעלער‬,'‫די שטאטישע 'הקדשי‬ ‫ אבער מיט איבער‬,‫ כאטש עס פלעגט דארט הערש ַא אומ'מסודר'קייט או עס איז געווע ריינונגסלאז‬.‫ארעמעלייט או קראנקע וועלכע זענע געווע אי די געגנט‬ -‫דייטשלאנד או אי פאריז‬-‫ אי בערלי‬,‫ אי לאנדא‬,‫הונדערט יאר צוריק האב די איד שוי געוואוסט אויפצושטעל הערליכע אויפגערוימטע שפיטעלער‬ -‫ דער גרעסטער או באוואוסטער פו זיי איז דער שפיטאל "מאנט סיינאי" )בארג סיני( דא אי ניו‬.‫ היינט זענע שוי דא אידישע שפיטעלער איבעראל‬.‫פראנקריי‬ .‫ וועלכער איז באוואוסט אלס איינע פו די אויסגעצייכנסטע שפיטעלער אוי דער וועלט‬,‫יארק‬ ‫ א‬,‫ או צו די ענדע‬.‫ או מיר זאל נאר הער גוטע בשורות‬,‫ אז קיינער זאל נישט דארפ אנקומע דערצו‬,‫אונז איז נאר געבליב צו וואונטשע פו טיפ הארצ‬ - ‫ " ַא עפל יעד טאג‬:‫ וואס מיר פלעג כסדר הער פו אונזערע זיידעס או באבעס או מיר דארפ דאס איבערגעב פאר אונזערע קינדער‬,‫קורצע או קלוגע זא‬ "!‫דערווייטערט דע דאקטאר אוי שטענדיג‬ (‫יב‬/‫ )רש"י מט‬.‫ האב רויטע אויג‬,‫ די וואס טרינקע וויי‬:‫ענטפער אוי שאלה אי די פרשה‬

https://telegram.me/Publications_MM


‫שפיטעלער אמאל או היינט‬

‫ח ֵרי ַה ְ ָב ִרי ָה ֵא ֶ ה‪,‬‬ ‫ו ְַי ִהי‪ֲ ,‬‬ ‫י ח ֶֹלה;‬ ‫ב ָ‬ ‫יס‪ִ ,‬הֵה ִ‬ ‫ֹאמר ְל ֵ‬ ‫ַו ֶ‬ ‫ו ִַ ַח ֶאת! ְ‪#‬נֵי ָבנָיו‪ִ ,‬ע‪ֶ $‬את!‬ ‫ַ&ה‪ ,‬וְ ֶאת! ֶא ְפ ָר ִי ‪.‬‬ ‫ְמנ ֶ‬

‫אמאליגע שפיטעלער ‪ -‬היינטיגע האטעל‬

‫די אמאליגע דאקטורי האב אויסגעהיילט נאר די רייכע וועלכע‬ ‫האב זי ערלויבט צו באצאל די שווערע קאסט ‪ .‬די אמאליגע‬ ‫שפיטעלער האב געדינט אלס האטעל פאר די געסט וועלכע זענע ‬ ‫געקומע אהי אינמיט וועג או האב געברענגט מיט זי קראנקע‪...‬‬ ‫היינט‪-‬צוטאג‪ ,‬ווע אלעס איז אזוי סאפיסטקירט‪ ,‬איז שווער צו גלייב ‬ ‫אז אינע פארגאנגענהייט האט מע געקענט האלט צוויי קראנקע‬ ‫אוי איי בעט‪ ,‬או דורכפיר ַא אפעראציע אנדע וואס מע זאל‬ ‫איינשלעפ דע מענטש‪ ...‬דער רופא חולי זאל העלפ ‪ ,‬מיר זאל ‬ ‫דארט אריינטרעט נאר פאר שמחות!‬ ‫א רפואה נאר פאר רייכע‬

‫אי אלע צייט האב מענטש זי געזארגט פאר די קראנקע או‬ ‫פארוואונדעטע וועלכע האב זי געפינע צוויש זיי‪ .‬די קראנקע האב ערוועקט‬ ‫רחמנות‪ ,‬או די געזונטע האב פרובירט זיי גרינגער צו מאכ או זיי צו העלפ‬ ‫זי הייל‪ .‬אי די ערשטע יאר ווע רפואות זענע נאכנישט געווע באקאנט‪ ,‬איז‬ ‫די היילונג געווע נאר דור העכערע כוחות ווי חז"ל זאג אז א טייערע‬ ‫דיימאנט‪-‬שטיי האט געהאנגע אוי אברה אבינו'ס האלז‪ ,‬או יעדער‬ ‫קראנקער וואס האט דאס אנגעקוקט איז אויסגעהיילט געוואר‪.‬‬ ‫די גוי‪ ,‬להבדיל‪ ,‬האב אוי פרובירט ביי זייערע כוחות הטומאה‪ ,‬או ווי‬ ‫חז"ל זאג האט דאס פיל מאל געהאלפ‪ ,‬פשוט זיי צו פארנאר אז זיי זאל‬ ‫מיינע אז זייער עבודה‪-‬זרה האט עפעס א כח‪.‬‬ ‫צוביסלע אבער‪ ,‬מיט די יאר‪ ,‬זענע אויפגעשטאנע קלוגע מענטש וועלכע‬ ‫האב געלערנט וויאזוי די קערפער פונע מענטש או די אברי ארבעט‪ ,‬או זיי‬ ‫האב פרובירט נאכצופארש אוי די אורזאכ וואס פארשאפ די קרענק‪ ,‬כדי‬ ‫צו געפינע די ריכטיגע רעצעפט‪ .‬דאקטורי זענע געווע זייער ווייניג‪ ,‬או זיי‬ ‫האב זי בדר כלל אפגעגעב מיט די קראנקע וועלכע האב געהאט די‬ ‫מעגליכקייט צו באצאל‪ ,‬ווי צו ביישפיל‪ :‬הער‪ ,‬גענעראל או די רייכע לייט‪.‬‬ ‫די ארעמעלייט האב נישט געהאט קיי אנדערע ברירה‪ ,‬נאר זענע ליידער‬ ‫אפגעשטארב פו זייער קרענק‪ ,‬ווייל זיי האב זי נישט געקענט ערלויב צו‬ ‫באקומע מעדעצינישע היל‪ ,‬או קיי שפיטאל פאר' ציבור האט דא נישט‬ ‫עקזיסטירט‪) ...‬או פשוט ווייל ס'איז זיי נישט געווע באשערט צו לעב‪(...‬‬

‫די געסט או די קראנקע ‪-‬שוועסטער‬

‫די רומיי זענע געווע די ערשטע וועלכע האב פארשטאנע‪ ,‬אז מע דאר‬ ‫אויפשטעל א שפיטאל פאר' פאלק‪ ,‬נאכדע וואס ביי זייערע פילע מלחמות‬ ‫זענע זיי געצווינגע געווע זי אפצוגעב מיט די אלע פארוואונדעטע או זיי צו‬ ‫הייל‪ ,‬אז זיי זאל ווידער קענע איינגעשפאנט ווער צו די ארבעט‪ ,‬או‬ ‫צוריקקומע אי מלחמה‪.‬‬ ‫זייער שנעל איז אויפגעשטעלט געוואר נא שפיטעלער אי די רוימישע‬ ‫געגנטער‪ ,‬וואס זיי האב איינגענומע פו אייראפע‪ .‬עס שטייט אי חז"ל "חכמה‬ ‫בגויי תאמי" )אויב קומט איינער זאג אז די גוי זענע באהאוונט אי‬ ‫געוויסע חכמות‪ ,‬זאלסטו דאס גלייב(‪ ,‬או אזוי איז טאקע געווע‪ ,‬אוי פאר‬ ‫אנדערע פעלקער איז געלונגע אויפצושטעל שפיטעלער‪ .‬די גלחי האב זי‬ ‫כסדר אפגעב מיט די זאכ‪ ,‬ווייל מ'פלעגט דא קומע צו זיי מיט אלע בקשות‪,‬‬ ‫או אי די קלויסטער האט מע געעפנט געוויסע שטיבער פאר שפיטעלער‪ ,‬וואו‬ ‫די גלחי או נאנעס זענע געווע דאקטורי או קראנקע‪-‬געשוויסטער‪.‬‬ ‫אגב‪ ,‬פו דא נעמט זי די נאמע "שוועסטער" פאר א פרוי וואס גיבט זי אפ‬ ‫מיט קראנקע‪ ,‬אוי היינטיגע צייט‪ .‬א קורצע צייט נאכדע וואס די אלע‬ ‫שפיטעלער זענע אויפגעבויעט געוואר‪ ,‬זענע די אכסניות אינמיט וועג פול‬ ‫געוואר מיט דורכגייער‪ ,‬וועלכע האב געברענגט פיל קראנקע‪ .‬די אכסניות‪,‬‬ ‫וועלכע זענע געוואר ווי האטעל פאר די געסט‪ ,‬האט מע אנגערופ‬ ‫"האספיטאל" )וואס אי רוימיש מיינט "האספ" ‪" -‬געסט"(‪ ,‬או פו דא נעמט זי‬ ‫די נאמע פו שפיטעלער‪.‬‬

‫צוויי קראנקע אי איי בעט‬

‫ווע מע גלייכט צו די אמאליגע שפיטעלער צו די היינטיגע מער מאדערנע‬

‫או סאפיסטיקירטע‪ ,‬פארשטייט מע ווי ווייט נישט פאסיג זענע געווע די‬ ‫אמאליגע שפיטעלער פאר זייער נאמע או טיטל‪ .‬די שפיטעלער זענע געווע‬ ‫אויפ' נידעריגסט שטאפל‪ .‬די מעדעצינע וואס מע האט אויספרובירט‪,‬‬ ‫אמאל צו ערשט מאל גאר‪ ,‬אוי די אומגליקליכע קראנקע‪ ,‬זענע געווע‬ ‫מאדנע או האב אממערסטנס מאל נישט געהאלפ פאר די קראנקע‪ ,‬נאר‬ ‫געשעדיגט או אפטמאל נאנטגעברענגט דע טויט‪ ...‬די שפיטאל איז געווע‬ ‫פארשמוצט‪ ,‬נאכדע וואס מע האט נא דא נישט געוואוסט אז איינע פו די‬ ‫הויפט יסודות וועלכע האלט דאס געזונט‪ ,‬איז אויב מע איז ריי‪ .‬דאס נישט‪-‬‬ ‫סדר או די שמו האב פשוט צוגעגעב צו טויט פו די פאציענט‪.‬‬ ‫צו ביישפיל‪ ,‬אי ַא אלט שפיטאל זענע געשלאפ צוויי קראנקע אי איי‬ ‫בעט‪ .‬דאס האט זי געטוישט ווע די דאקטורי זענע געוואויר געוואר אז‬ ‫דער עיקר וואס מע ברוי פאר די קראנקע‪ ,‬איז צו היט אוי די ריינקייט‪,‬‬ ‫פונקט אזויווי מע דאר זארג צו געב די ריכטיגע מעדעצינע‪ .‬אוי האב זיי‬ ‫דא אנטפלעקט דע 'סוד'‪ ,‬אז א ווארעמע באציאונג או ַא אויפגעלויכטענע‬ ‫שמייכל‪ ,‬האב די כח צוצוהעלפ צו היילונג‪.‬‬ ‫געווע אמאל ַא אלטע שפיטאל וואס מ'האט באמערקט אז די קראנקע‬ ‫באקומע צו פרישע קרענק‪ .‬ווע מ'האט דאס נאכגעפארשט איז מע געוואויר‬ ‫געוואר אז די ווענט זענע אזוי איינגעזאפט געווע מיט באציל אז ס'איז‬ ‫פשוט אריינגעגאנגע אי די פאציענט‪ .‬מ'האט דא צעווארפ דע שפיטאל‬ ‫או פארברענט אלעס וואס איז געווע אי איר אוי אש‪ ,‬דערנא האט מע‬ ‫דאס צוריק אויפגעבויעט‪.‬‬

‫אפעראציע ָא איינשלעפ ‬

‫אי די אמאליגע אפעראציע צימער‪ ,‬האט מע נישט איינגעשלעפט די‬ ‫קראנקע‪ ,‬או די אפעראציעס זענע געווע באגלייט מיט געפערליכע יסורי‪.‬‬ ‫אבער אדאנק די היינטיגע שלא‪-‬מיטלע וואס ווער געגעב‪' ,‬לייגט זי' דער‬ ‫פאציענט איידער' אפעראציע‪ ,‬או ער שפירט גארנישט‪ .‬דער ערשטער וואס‬ ‫האט איינגעשלעפט א פאציענט‪ ,‬איז געווע ַא אמעריקאנער דאקטאר‬ ‫לאנג"‪ ,‬וועלכער האט אי יאר ‪' 1842‬געווארפ א שלא' אוי א‬ ‫פארד ָ‬ ‫קרא ָ‬ ‫" ָ‬ ‫קראנקע‪ ,‬מיט די היל פו ספעציעלע איינשלע‪-‬פיל מיט' נאמע "עסער"‪.‬‬ ‫דער דאקטאר האט נישט ארויסגעגעב זיי סוד‪ ,‬או די אנדערע דאקטורי‬ ‫האב אי נישט געקענט נאכמאכ‪ ,‬ביז דער סוד איז באזונדער ערפינדע‬ ‫רטא"‪ ,‬וועלכער האט געדינט‬ ‫מא ָ‬ ‫וויליא ָ‬ ‫ַ‬ ‫געוואר דור ַא אנדער מענטש‪" ,‬‬ ‫אלס 'דענטיסט'‪ .‬אוי מארטא האט זי באנוצט מיט די "עסער" איינשלעפונג‪,‬‬ ‫או מיט פיר יאר שפעטער )‪ (1846‬האט ער דאס גענוצט אוי איינע‪ .‬אבער‬ ‫צוליב וואס האט זיי געבענטשטע אנטפלעקונג ‪ -‬וואס דור איר איז דער‬ ‫מענטש אויסגעלייזט געוואר פו שווערע ווייטאג ‪ -‬געברענגט פאר'‬ ‫ערפינדער שווערע צרות‪ ,‬או ער איז א קורצע צייט דערנא געשטארב‪.‬‬ ‫צוערשט פלעגט מע איינשלעפ דע גאנצ קערפער פונע מענטש‪ ,‬אבער‬ ‫היינט שלעפט מע שוי איי נאר דע באטרעפנדע אבר וואס קע האב‬ ‫דערפו יסורי‪ ,‬או דער מענטש בלייבט דא ביי פול זינע או קע רעד‪,‬‬ ‫הער או ריר די אנדערע אברי‪ ,‬או דאס אלעס נישט פילנדיג דע חלק פו‬ ‫זיי קערפער וואס שלאפט‪...‬‬ ‫מ'דערציילט אוי צדיקי אז זיי האב נישט געוואלט מע זאל זיי‬ ‫איינשלעפער‪ ,‬האב זיי זי אריינגעלייגט אי א דביקות או זיי האב גארנישט‬ ‫געשפירט‪ .‬עס איז באקאנט א מעשה איבער הרה"ק רבי דוד'ל סקווערער זי"ע‪,‬‬ ‫וואס האט זי איינמאל גאר טי צושניט‪ .‬ווע דער דאקטאר האט געדארפט‬ ‫עס צונייע או ארומשנייד‪ ,‬איז דער רבי ר' דוד'ל געזעס או אריינגעקוקט אי‬ ‫א חק‪ ,‬או אויפ' פני האט זי גארנישט דערקענט‪...‬‬ ‫היינטיגע צייט זענע שוי דא צוויי סארט שפיטעלער‪ :‬גרויסע שפיטעלער‬ ‫פאר אלע סארט קרענק‪ ,‬וועלכע פארמאג אפטיילונגע פאר פארשידנארטיגע‬ ‫קרענק )או אוי פאר בשורות טובות‪ ,‬אריינגערעכנט ַא אפטיילונג פאר‬ ‫קינדער וועלכע ווער דארט געבויר בשעה טובה ומוצלחת(‪ ,‬או ספעציעלע‬ ‫שפיטעלער פאר א געוויסע קרענק‪ .‬די שפיטעלער זענע פאר' פאבליק‪ ,‬או עס‬ ‫ווערט אויסגעהאלט דור די רעגירונג‪ .‬יעדע פרעמדער ‪ -‬מיט געלט אדער ָא ‪-‬‬ ‫ווערט אנגענומע אי שפיטאל ווע עס פעלט זי אויס או מע גיבט זי אפ‬ ‫פארזעצונג אוי פריערדיגע זייט‬

‫ענטפער אוי שאלה אי די הלכה‪ :‬אויב ווייסט עמיצער נישט זיכער צי די עס וואקסט פו דער ערד אדער אוי א בוי‪ ,‬זאל ער מאכ א 'האדמה' )ווייל ביידע קומע ‬ ‫דא פו דער ערד(‪) .‬משנה ברורה רו‪/‬ד(‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫תורה'דיגע שמועס‬

‫‪íéàðú ééøã èéî èøàåå ïééà‬‬

‫איבער דער פרשת השבוע אדער עניני דיומא‬

‫‪æéà ,ò"éæ ïéùæåø ïåô ìàøùé éáø ÷"äøä ééá úåëìîá äðåùàø íéáùåé éã ïåô‬‬ ‫‪éáø ÷éãö øòã ïòîòåå ãéñç øòã .ì"æ ïåàâ ùøéä éáö éáø ãéñç øòã ïòååòâ‬‬ ‫‪ïåà ïøéôà÷ ïåô èòáøà éã ïáòâòâøòáéà èàä ò"éæ õéðîòø÷ ïåô éëãøî‬‬ ‫‪íéî øàá' íòðåô ,'äìéôúä øòù' øôñ ïâéìééä íòã ïåô ãé-éáúë éã ï÷åøãôà‬‬ ‫‪êéæ èàä øòðéùæåø øòã ñàåå íòãëàð äôå÷ú òöøå÷ à .ò"éæ 'íééç‬‬ ‫‪èàèù éã ïéà èöòæàá êéæ ïåà èôàùøòä òùéñåø éã ïåô èòååòèàøòâ‬‬ ‫‪úåøéñî ñéåøâ èéî ï'éáø ïééæ åö 'äòéñð' à èëàîòâ ùøéä 'ø èàä ,àøåâéãàñ‬‬ ‫‪.ùôð‬‬ ‫‪èâøàæòâ êéæ èàä øò ïåà ,ãéà øòøòèìò ïàÇ ïòååòâ ïéåù æéà ùøéä éáö 'ø‬‬ ‫‪ïòîå÷òâ êéæ æéà øò ïòåå .äòéñð àæà ïëàî åö ïòâðåìòâ èùéð íéà èòåå ñò æà‬‬ ‫‪äëåæ ìàîà êàð ìòåå êéà éö èñééåå øòåå ,éáø" :èâàæòâ øò èàä ,ïòðòâòæòâ‬‬ ‫‪øéî èâàæ ,êééà ïåô èòá êéà .ïáòì ïééî ééá äøåö øòâéìééä øòééà ïòæ åö ïééæ‬‬ ‫‪ùøéä 'ø "...ïèééìâàá ïòðò÷ ìàîòìà øéî ìàæ ñàåå 'èøàåå èåâ à' ñòôò êàð‬‬ ‫‪ïñééä øàð ,õàìô ï'ôéåà ïøòôèðò èùéð íéà èòåå éáø øòã æà èðééîòâ èàä‬‬ ‫‪.íåøà ééååö-âàè à ïéà ïòîå÷÷éøåö‬‬ ‫‪øòã èàä ,øåáéã éãë êåú ,õàìô ï'ôéåà èøàã .ïòååòâ æéà éåæà èùéð øòáà‬‬ ‫‪èåâ à ïøòä èìéåå øéà" :èâàæòâ ïåà íéà åö ïãðàååòâ êéæ øòðéùæåø øòâéìééä‬‬ ‫‪êééà èòåå ñàåå èøàåå à ,èðééøô øòøòééè ïééî ,ïâàæ êééà ìòåå êéà ?èøàåå‬‬ ‫‪ïòîå÷ èòåå ñò øàôòá æà ïñéåå èìàæ øéà .íùä úãåáò ïéà ïôìòä ìàîòìà‬‬ ‫‪äöò øòâéöðééà øòã .øàä à óéåà ïòâðòä èéé÷ùéãéà èòåå ,÷ãö ìàåâ øòã‬‬

‫‪íé÷éãö ïåô êòìèøòåå äçîùá ãéîú‬‬

‫‪ééá ïåà úáù òãòé íå÷îàæåö êéæ ï'ëøåã æéà ,ïèìàä ïòðò÷ êéæ èòåå ïòî éåæàéåå‬‬ ‫‪ïòðò÷ êéæ ïòî èòåå éåæà øàð ,íé÷éãö òâéìééä ïåô ïñòåîù ,èééäðâòìòâ òãòé‬‬ ‫‪.íéîéä úéøçàá äðåîà ïéà ïééæ ÷æçî‬‬ ‫"‪òðééæ åö åðéáà á÷òé ïåô øòèøòåå éã ïéà ,äùøô éã ïéà æîåøî æéà ñàã ïåà‬‬ ‫÷‪úéøçàá 'åâå àø÷é øùà úà íëì äãéâàå åôñàä' ,(à/èî úéùàøá) øòãðé‬‬ ‫‪,ïòîàæåö êééà èîå÷ ,úåôéñà èëàî ,'åôñàä' ,ïééæ æîøî ïòî ïò÷ '.íéîéä‬‬ ‫'‪,ïãðéáòâ ,ïòîàæåö ïèìàä êéæ ïìàæ ñàåå ,ñòôåøâ êééà èëàî ,'íëì äãéâàå‬‬ ‫'‪ïøéáåøô êééà èòåå øáã-ìòá øòã ìééåå ,'íéîéä úéøçàá íëúà àø÷é øùà‬‬ ‫‪.åãáò äùîáå 'ãá äðåîà éã ïéà ,íéîéä úéøçàá ïìé÷åöôà‬‬ ‫"‪åöá÷ä ,íëì äãéâàå åôñàä' æéà äöò øòã æà ,êééà êéà âàæ øòáéøòã ïåà‬‬ ‫‪øòééà ñàåå ,'íëéáà ìàøùé ìà' ?ïøòä øéà èòåå ñàåå ïåà ,'á÷òé éðá åòîùå‬‬ ‫‪øåã ìëá íé÷éãö ïåô úåéùòî éã øòáéà èãòø ,ïåèòâ èàä ìàøùé øòèàô‬‬ ‫‪ïìééöøòã ïåà ïñòåîù øéà èòåå áéåà .øåã íòðåô úåáà éã ïòðòæ òëìòåå ,øåãå‬‬ ‫‪ïéöòãòî òèñòá éã ïééæ ñàã èòåå ,íé÷éãö éã ïåô ñîå÷îàæåö òøòééà ééá‬‬ ‫‪".íéîéä úéøçàá‬‬ ‫‪êééà áàä êéà" :ïåùìä äæá èøéôòâñéåà èàä øòðéùæåø øòâéìééä øòã ïåà‬‬ ‫‪íéà èìàæ øéà :íéàðú ééøã ñéåà êéæ íòð êéà ïåà èøàåå íòã èâàæòâ‬‬ ‫‪ïãòé ãéîú íéà èìàæ øéà ,ïééù ïééæ íéé÷î ñò èìàæ øéà ,ïò÷ðòãòâ‬‬ ‫‪".ïìééöøòã‬‬

‫‪íùä êéùòî åáø äî‬‬

‫‪òøä ïéòå áåè ïéò‬‬

‫תחח"ל להרב‬ ‫תחח"ל‬ ‫להרבשי'‬ ‫מייזעלס‬ ‫אברה ‬ ‫אברה מייזעלס שי'‬

‫יש דיי‬ ‫אי זיינע יונגע יאר איז רבי חיי בריסקער געווע‬ ‫זייער א ווילדער יונגל‪.‬‬ ‫איינמאל האט אי דער שטאטס‪-‬דיי אנגעשריג‪:‬‬ ‫"וואס וועט זיי דער ענדע פו דיר‪ ,‬חיימ'קע? א גאנצע‬ ‫טאג טוסטו ארומווילדעווע‪ .‬דיי טאטע רבי יאשע בער‪,‬‬ ‫ווע ער איז געווע יונג‪ ,‬איז ער געזעס או געלערנט‪ ,‬או‬ ‫זע וויאזוי ער איז אויסגעוואקס א גאו בישראל‪ .‬אבער‬ ‫דו‪ ,‬לערנסט נישט קיי תורה‪ ,‬וואס וועט פו דיר‬ ‫אויסוואקס?"‬ ‫האט חיימ'קע א קוק געגעב אוי אי או געזאגט‪:‬‬ ‫"אויב וועל אי נישט זיי קיי גאו‪ ,‬וועל אי זיי א דיי‪"...‬‬

‫דער אבות דרבי נת )פט"ז מ"א( גיבט צו פארשטיי דע עני פו 'עי הרע' למעשה‪ ,‬בזה‪-‬‬ ‫הלשו‪" :‬עי הרע כיצד‪ ,‬מלמד שכש שאד רואה את ביתו של עצמו‪ ,‬כ יהא רואה ביתו של‬ ‫חברו‪ ",‬מיט' זעלב אויגנבליק וויאזוי ער באטראכט זיי אייג הויז‪ ,‬אוי וואס ער וויל זע בלויז‬ ‫גוטס‪ ,‬אזוי זאל ער אוי קוק מיט א גוט אויג אוי זיי חבר'ס הויז‪ .‬ער זאל יענע פארגינע‬ ‫אלעס גוטס‪.‬‬ ‫"וכש שאד רוצה שלא להוציא ש רע על אשתו ובניו‪ ",‬או אזויווי דער מענטש וויל נישט‬ ‫מ'זאל מוציא ש רע זיי אוי זיי ווייב או קינדער‪ .‬אזוי זאל ער נאר וועל הער גוטס אוי‬ ‫זיינע חבר'ס ווייב או קינדער‪.‬‬ ‫"דבר אחר עי הרע כיצד‪ ,‬שלא תהא עינו של אד צר במשנתו של חבירו‪ ",‬ער זאל נישט‬ ‫האב קיי שלעכט אויג אוי זיי חבר מיט דע וואס ער איז עוסק בתורה ובמצוות בהתמדה‬ ‫מער פו אי‪ .‬דהיינו‪ ,‬ער זאל פארגינע דע חבר וואס שטייגט אי לערנע‪.‬‬

‫על השחיטה‬ ‫ַא ע‪-‬האר האט משד געווע זיי טאכטער מיט א‬ ‫ישיבה‪-‬בחור‪ .‬ער האט געוואלט פארהער דע חת או‬ ‫זע ווי גוט ער קע לערנע‪.‬‬ ‫"וועלכע פרק לערנסטו יעצט?" האט ער אי‬ ‫געפרעגט‪.‬‬ ‫"הכל שוחטי‪ ",‬האט דער חת געענטפערט‪.‬‬ ‫"הכל שוחטי?" האט זי דער מחות דערשראק‪.‬‬ ‫"וואס? מע שחט יעד איינע? אוי מיר?"‬ ‫"לאז געמאכט‪ ",‬האט דער חת אי בארואיגט‪" ,‬די‬ ‫משנה זאגט גליי‪ :‬חו מחרש שוטה וקט‪"...‬‬

‫באפרייט ווער פו תפיסה‪ :‬ס'איז א סגולה גדולה בעת צרה ח"ו צו לערנע די פרשת‬ ‫הקרבנות פו פרשת פינחס‪ ,‬אנגעהויב פו פרשת התמיד ביז סו פרשה‪ ,‬וינצל בעזהשי"ת‪ ,‬ווייל‬ ‫ס'איז באוואוסט אז די סגולת הקרבנות פו חג הסוכות זענע די זיבעציג פרי קעג די ע'‬ ‫שרי‪" ,‬שמתמעטי והולכי וסימ כלי' לה"‪) .‬רש"י כט‪/‬יח(‬ ‫די סגולה האב אי געזאגט פאר איינע וואס איז פארכאפט געוואר אי תפיסה איבער א‬ ‫תביעה‪ ,‬או אי האב אי געהייס לערנע יעד טאג אי תפיסה די פרשת הקרבנות‪ ,‬דאס איז‬ ‫געווע אי חודש אלול‪ ,‬או השי"ת האט געהאלפ אז אי טאג פו הושענא רבא האט מע אי‬ ‫באפרייט‪ .‬דאס איז דער טאג וואס האט זי געענדיגט די קרבנות פו די ע' שרי‪ ,‬או יעדער‬ ‫האט איינגעזע אז דאס איז בדוק ומנוסה‪ ,‬לנס ולפלא‪) .‬מועד לכל חי‪ ,‬סי' ה' אות ח'(‬

‫הרה"ק רבי רפאל פו בערשיד זי"ע פלעגט זאג ‪:‬‬ ‫"מיר מאכ קאליע‪ ,‬או דער אייבערשטער פאררעכט‪".‬‬

‫‪äìåâñ íúééäå‬‬

‫‪íé÷éãö ìù ïúçéù‬‬

‫)אוי די פראבלעמע וואס זענע דא אוי דער וועלט‪ ,‬זענע מיר אחראי‪ .‬יעדע פלא וואו דו טרעפסט פראבלעמע אוי דער וועלט‪ ,‬איז עס א תוצאה פו עפעס וואס א מענטש האט געטו ‪ .‬פו דער‬ ‫אנדערער זייט איז דער כח התיקו א געטליכער כח‪ .‬א מענטש קע זי נישט מתק זיי מיט זיינע אייגענע כוחות‪ ,‬ווי חז"ל זאג ‪' ,‬אלמלי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו‪ '.‬איז מיט וואס קע ער זי גרויסהאלט ?(‬

‫להארות והערות נא להתקשר אל מספר טל‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪985.464.9446‬‬


‫ב | בשבילי הפרשה | ויחי‬

‫ על הפרשה ‬

‫ ד"ת אויפן פרשה‬

‫וַ יְ ִחי יַ ֲעקֹב ְּב ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם ְׁש ַבע ֶע ְׂש ֵרה‬ ‫ָׁשנָ ה וגו' (מז‪ ,‬כח)‬ ‫ויחי יעקב‪ .‬למה פרשה זו סתומה? לפי שכיון‬ ‫שנפטר יעקב אבינו‪ ,‬נסתמו עיניהם ולבם של ישראל‬ ‫מצרת השעבוד‪ ,‬שהתחילו לשעבדם (רש"י)‪.‬‬ ‫וועלכע שעבוד האט דאן געפייניגט די‬ ‫אידן‪ ,‬מיר ווייסן אז שעבוד מצרים האט זיך‬ ‫אנגעהויבן הערשט נאך פטירת יוסף?‬ ‫איידער דוד המלך איז נפטר געווארן‪,‬‬ ‫האט ער בעאויפטראגט שלמה המלך צו‬ ‫פאר'משפט'ן שמעי בן גרא צוליב די מרידה‬ ‫אין אים‪ ,‬בחיוב מיתה כעונש על מעשיו‪.‬‬ ‫אומר ועושה (מלכים א‪ ,‬ב‪ ,‬לו‪-‬מו)‪ :‬וַ ִ ּי ׁ ְש ַלח ַה ֶּמ ֶל ְך‬ ‫ֹאמר לוֹ ְ ּבנֵ ה לְ ָך ַביִ ת ִ ּבירו ׁ ָּש ַ ִלם‬ ‫וַ ִ ּי ְק ָרא לְ ׁ ִש ְמ ִעי וַ ּי ֶ‬ ‫וְ יָ ׁ ַש ְב ָּת ׁ ָשם וְ ל ֹא ֵת ֵצא ִמ ׁ ּ ָשם ָאנֶ ה וָ ָאנָ ה‪ ,‬און‬ ‫את ָך‬ ‫אים שארף אנגעווארענט‪ :‬וְ ָהיָ ה ְ ּביוֹ ם ֵצ ְ‬ ‫וְ ָע ַב ְר ָּת ֶאת נַ ַחל ִק ְדרוֹ ן יָ ד ַֹע ֵּת ַדע ִּכי מוֹ ת‬ ‫ֹאש ָך! שלמה המלך האט‬ ‫ָּתמוּת דָּ ְמ ָך יִ ְהיֶ ה ְבר ׁ ֶ‬ ‫געשטעלט א באגרעניצונג פאר שמעי בן‬ ‫גרא‪ ,‬און דערמיט האט ער געוואלט אויספירן‬ ‫זיין פאטער'ס צוואה‪ .‬וואס ענטפערט אבער‬ ‫שמעי בן גרא אויף דעם? טוֹ ב ַהדָּ ָבר ַּכ ֲא ׁ ֶשר‬ ‫דִּ ֶ ּבר ֲאדֹנִ י ַה ֶּמ ֶל ְך ֵּכן יַ ֲעשֶׂ ה ַע ְבדֶּ ָך וַ ֵ ּי ׁ ֶשב ׁ ִש ְמ ִעי‬ ‫ִ ּבירו ׁ ָּש ַ ִלם יָ ִמים ַר ִ ּבים‪ .‬ווי עס קוקט אויס‬ ‫ארבעט נישט די פלאן?‬ ‫אבער דער חכם מכל אדם האט געוואוסט‬ ‫אז דאס באגרעניצן א מענטש אין איין‬ ‫געוויסע ארט איז א געפערליכע פיין‪ ,‬און‬ ‫אפילו געדראעט מיטן לעבן וועט יענער וועלן‬ ‫אנטלויפן‪ .‬וכך הוה; וַ יְ ִהי ִמ ֵ ּקץ ׁ ָשל ֹׁש ׁ ָשנִ ים‬ ‫וַ ִ ּי ְב ְרח ּו ׁ ְשנֵ י ֲע ָב ִדים לְ ׁ ִש ְמ ִעי ֶאל ָאכִ ׁיש ֶ ּבן ַמ ֲעכָ ה‬ ‫ֶמ ֶל ְך ַ ּגת וַ ַ ּי ִ ּגיד ּו לְ ׁ ִש ְמ ִעי ֵלאמֹר ִה ֵ ּנה ֲע ָב ֶד ָ‬ ‫יך ְ ּבגַ ת‪.‬‬ ‫ער פארקוקט פון זיין צוזאג אדער דעם עונש‬ ‫וואס ווארט אים אפ‪ ,‬און‪ :‬וַ ָ ּי ָקם ׁ ִש ְמ ִעי וַ ַ ּי ֲחב ֹׁש‬ ‫ֶאת ֲחמֹרוֹ וַ ֵ ּי ֶל ְך ַ ּג ָתה וגו'‪ .‬איבעריג אויסצופירן‬ ‫אז ווען שלמה האט דאס דערהערט האט ער‬ ‫זיך געפריידט‪ ,‬און אצינד האט ער געקענט‬ ‫אויספירן זיין פאטער'ס באפעל‪.‬‬ ‫ווען יוסף האט געבעטן פרעה ָא ִבי‬ ‫ִה ׁ ְש ִ ּב ַיענִ י ֵלאמֹר וגו' ׁ ָש ָּמה ִּת ְק ְ ּב ֵרנִ י‪ ,‬וְ ַע ָּתה‬

‫ֶא ֱע ֶלה ָ ּנא וְ ֶא ְק ְ ּב ָרה ֶאת ָא ִבי וְ ָא ׁשו ָּבה‪ ,‬האט אים ועשה טוב‪ :‬מנשה צייגט אויף סור מרע‪ ,‬דען‬ ‫פרעה פרעך געענטפערט‪ :‬ואם לא בשביל זיין נאמען פארמאגט א לשון פון פארגעסן‬ ‫השבועה לא הייתי מניחך‪ .‬וואס האט ער שון – כי נשני אלקים את כל עמלי – און פון‬ ‫געבעטן; בלויז ערלויבעניש ארויסצוגיין פון אפרים'ס נאמען זעט מען דעם ועשה טוב –‬ ‫לאנד – א רעכט וואס געהערט יעדן מענטש? זייענדיג א לשון פון פארמערן‪.‬‬ ‫יוסף הצדיק האט געהאלטן אז ענדערש‬ ‫נו‪ ,‬ווען דאס ווערט צוגענומען – אדער אפילו‬ ‫געטשעפעט מיט – שפירט דאס שוין פארן זאל מען קודם תשובה טון אויף די זינד און‬ ‫מענטש ווי אן אונטערדריקונג‪ ,‬און איז שוין הערשט דערנאך מרבה זיין במצוות ומעשים‬ ‫פארשטענדליך פארוואס נסתמו עיניהם טובים‪ ,‬דעראיבער האט ער געשטעלט‬ ‫את אפרים בימינו‬ ‫ולבם של ישראל‬ ‫משמאל ישראל דעם‬ ‫דען ס'נישטא קיין‬ ‫עשה טוב – זייענדיג‬ ‫גרעסערע שעבוד ווי‬ ‫ֹּאל א ִֹתי ִמ ָּכל ָרע‬ ‫ַה ַּמ ְל ָא ְך ַהג ֵ‬ ‫נומער צוויי אינעם‬ ‫דאס פארלוסט פון די‬ ‫ִד ּג ּו ָלרֹב ְּב ֶק ֶרב ָה ָא ֶרץ (מח‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ְ‬ ‫וגו'‬ ‫מהלך התשובה –‬ ‫פרייהייט‪( .‬המלקט)‬ ‫טז)‪.‬‬ ‫געבענטשט‬ ‫זאל‬ ‫וידגו‪ ,‬כדגים (רש"י);‬ ‫ווערן נאר מיטן‬ ‫יֹוסף ֶאת‬ ‫ֵ‬ ‫וַ ּיִ ַּקח‬ ‫פארוואס פונקט צו פיש?‬ ‫לינקן האנט‪ ,‬ואת‬ ‫ווייל א בהמה‪ ,‬זאל עפעס‬ ‫יהם ֶאת ֶא ְפ ַריִ ם‬ ‫ְׁשנֵ ֶ‬ ‫פאסירן צו איר‪ ,‬קען זי‬ ‫מנשה‪ ,‬דעם סור‬ ‫ִמ ְּׂשמֹאל‬ ‫ימינֹו‬ ‫ִּב ִ‬ ‫טריפה ווערן‪ .‬א פיש‪ ,‬וואס‬ ‫מרע‪ ,‬האט ער‬ ‫יִ ְׂש ָר ֵאל וְ ֶאת ְמנַ ֶּׁשה‬ ‫גיין‪,‬‬ ‫אריבער‬ ‫נישט‬ ‫ס'זאל‬ ‫געשטעלט בשמאלו‬ ‫ימין‬ ‫ִמ ִ‬ ‫ִב ְׂשמֹאלֹו‬ ‫וועט דאס אלס בלייבן‬ ‫מימין ישראל כדי צו‬ ‫יִ ְׂש ָר ֵאל וַ ּיַ ּגֵ ׁש ֵא ָליו‪:‬‬ ‫כשר‪ .‬דאס זעלבע מיטן‬ ‫פארשטערקערן איר‬ ‫איד; 'ישראל‪ ,‬אע"פ שחטא‬ ‫וַ ּיִ ְׁש ַלח יִ ְׂש ָר ֵאל ֶאת‬ ‫ישראל היא' און ווערט‬ ‫מאכט‪.‬‬ ‫יְ ִמינֹו וַ ּיָ ֶׁשת ַעל רֹאׁש‬ ‫(החת"ס‬ ‫‪.‬‬ ‫‬ ‫פסול‬ ‫נישט‬ ‫קיינמאל‬ ‫אבינו‬ ‫יעקב‬ ‫ֶא ְפ ַריִ ם וְ הּוא ַה ָּצ ִעיר‬ ‫עתיקים)‬ ‫בשם ספרים‬ ‫אבער‪ ,‬קענענדיג די‬ ‫וְ ֶאת ְׂשמֹאלֹו ַעל‬ ‫שוואכפונקט פונעם‬ ‫רֹאׁש ְמנַ ֶּׁשה ִׂש ֵּכל‬ ‫דור‪ ,‬האט געהאלטן‬ ‫ֶאת יָ ָדיו ִּכי ְמנַ ֶּׁשה‬ ‫פארקערט ווי זיין‬ ‫ַה ְּבכֹור‪( .‬מח‪ ,‬יג‪-‬יד)‬ ‫ווי עס שיינט פונעם פסוק‪ ,‬אז צווישן יעקב זוהן‪ ,‬טענה'נדיג אז אויב וועט מען צו‪-‬ווארטן‬ ‫אבינו און יוסף הצדיק איז מ'שטיינס געזאגט פארן חוטא תשובה צו טון בשלימות‪ ,‬איז‬ ‫אנטשטאנען א ויכוח; ווען עס קומט צו טון מעגליך אז ער וועט אהין קיינמאל נישט‬ ‫תשובה‪ ,‬איז פארהאן צוויי מהלכים‪ :‬איינס‪ ,‬דערגרייכן און פונעם פלאנטער ארויסקריכן‪.‬‬ ‫סור מרע‪ ,‬און הערשט דאן ועשה טוב – אויף דערפאר האט ער געערט דעם עשה טוב‪,‬‬ ‫א פרישע בלאט‪ .‬דאס איז איין גאנג‪ .‬אדער‪ ,‬שטיצענדיג דעם גאנג פון אנהייבן מיטן טון‬ ‫פארקערט‪ :‬קודם לאז דעם ביסלעכווייז טון גוטס – נישט קיין נפק"מ און וועלכע מצב‬ ‫גוטע טאטן‪/‬פעולות‪ ,‬און דערנאך‪ ,‬שטאפל זיין נשמה געפונט זיך‪ ,‬טאקע דערפאר‪:‬‬ ‫שטאפל‪ ,‬וועט ער זיך פונעם שלעכטן וועג וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש‬ ‫אפרים והוא הצעיר‪ ,‬די רעכטע האנט האט‬ ‫אויסלייטערן‪.‬‬ ‫די צוויי קינדער פון יוסף הצדיק טוען ער געלייגט אויפן עשה טוב ואת שמאלו על‬ ‫סימבאליזירן די צוויי נקודות פון סור מרע ראש מנשה וואס סימבאליזירט סור מרע‪.‬‬

‫יום ראשון‪ ,‬י"ז טבת‪:‬‬ ‫[ה'תקס"ה] רבי יעקב ב"ר זאב קראנץ זצ"ל המגיד מדובנא‪.‬‬ ‫[ה'תקפ"ב]רבי אפרים פישל ב"ר יוסף יהודה אריה לייב זצ"ל‬ ‫מסטריקוב‪.‬‬ ‫[ה'תר"ו– בריגל‪ ,‬פוילן] רבי אריה לייבוש ב"ר חיים ליפשיץ זצ"ל‬ ‫מווישניצא‪ ,‬בעל 'אריה דבי עילאי'‪.‬‬ ‫[ה'תר"פ]רבי אברהם ב"ר משה הלל זצ"ל ראב"ד בגדאד וחכם‬ ‫באשי בבבל‪.‬‬ ‫[ה'תש"ל– הר הזיתים‪ ,‬ירושלים] רבי פנחס ב"ר ישעיה עפשטיין זצ"ל‬ ‫ראב"ד ירושלים‪ ,‬בעל 'אוריין תליתאי'‪' ,‬מנחת ירושלם'‬ ‫'מנחה חריבה' ועוד‪.‬‬ ‫[ה'תשל"ה– הר המנוחות‪ ,‬ירושלים] רבי סלמאן ב"ר מאיר ציון מוצפי זצ"ל‬ ‫בעל 'שפתי צדיקים'‪.‬‬ ‫[ה'תשנ"א– הר הזיתים‪ ,‬ירושלים] רבי אהרן משה ב"ר שמואל שמעלקע‬ ‫לייפער זצ"ל אדמו"ר מחוסט‪.‬‬ ‫יום שני‪ ,‬י"ח טבת‪:‬‬ ‫[ה'תר"א– דינאוו‪ ,‬פוילן] רבי צבי אלימלך ב"ר פסח שפירא זצ"ל מדינוב‪,‬‬ ‫בעל 'בני יששכר'‪.‬‬ ‫[ה'תרי"ח] רבי יעקב ב"ר נחמיה זצ"ל מלעלוב‪.‬‬ ‫[ה'תרכ"ו– קאריסטשאוו‪ ,‬אוקריינע] רבי משה ב"ר מרדכי (המגיד מטשערנוביל)‬ ‫טווערסקי זצ"ל המגיד מקאריסטשאוו‪.‬‬ ‫[תרע"ו– קיעלץ‪ ,‬פוילן] רבי חיים שמואל ב"ר אליעזר הלוי האראוויץ‬ ‫זצ"ל מחאנטשין‪.‬‬ ‫[ה'תש"י– הר המנוחות‪ ,‬ירושלים] רבי כלפון משה ב"ר שלום הכהן‬ ‫מוהרמ"ך זצ"ל מדשערבא‪ ,‬בעל 'שואל ונשאל'‪.‬‬ ‫[ה'תשס"ז– הר הזיתים‪ ,‬ירושלים] רבי אריה לייבוש ב"ר סיני‬ ‫האלבערשטאם זצ"ל אדמו"ר מצאנז זשמיגראד‪.‬‬ ‫יום שלישי‪ ,‬י"ט טבת‪:‬‬ ‫[ה'תקע"ג– סטרי‪ ,‬אוקריינע] רבי אריה לייב ב"ר יוסף הכהן העלער זצ"ל‬ ‫בעל 'קצות החושן'‪.‬��� ‫[ה'תקצ"ז]רבי יעקב ב"ר נפתלי צבי מרופשיץ האראוויץ זצ"ל אב"ד‬ ‫קולבסוב ומעליץ‪ ,‬בעל 'זרע יעקב'‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫און מיט דעם מהלך טייטשט דער‬ ‫הייליגער שינאווער רב זי"ע אויך די‬ ‫ווייטערדיגע פסוקים‪ ,‬די דין ודברים ווי‬ ‫טאטע און זוהן פרובירן אויסארבעטן דעם‬ ‫ריכטיגן דרך התשובה‪ ,‬עיין שם ותמצא נחת‪.‬‬ ‫(דברי יחזקאל)‬ ‫‬ ‫יֹוסף ֵלאמֹר ָא ִביָך ִצּוָ ה ִל ְפנֵ י‬ ‫וַ יְ ַצּוּו ֶאל ֵ‬ ‫מֹותֹו ֵלאמֹר (נ‪ ,‬טז)‬ ‫לכאורה‪ ,‬ווי שטייט אז יעקב האט געבעטן‬ ‫יוסף מוחל זיין די ברודער אויף די מכירה?‬ ‫נאר די גמ' (יומא פ"ח‪ ,‬מ"ט) לערענט ארויס‬ ‫און אזוי ווערט אויך גע'פסק'ענט אין שו"ע;‬ ‫ֲ'ע ֵברוֹ ת ׁ ֶש ֵ ּבין ָא ָדם ַל ֲח ֵברוֹ ֵאין יוֹ ם ַה ִּכ ּפו ִּרים‬ ‫ְמכַ ּ ֵפר ַעד ׁ ֶש ְ ּי ַפ ְ ּי ֶס ּנוּ' (או"ח סי' תר"ו סעי' א‪-‬ב)‪.‬‬ ‫זענען די ברודער געווען אין א פארלעגענהייט;‬ ‫אויב איז פון די עוולה ארויסגעקומען א טובה‬ ‫– וויבאלד דורך די מכירה עלה יוסף לגדולה‬ ‫כמשנה למלך וכמשביר – צו דארף מען נאך‬ ‫אלס איבערבעטן?‬ ‫נאר ווען די ברודער האבן געזען זייער‬ ‫פאטער‪ ,‬איידער ער איז נסתלק געווארן‪ ,‬בעט‬ ‫מחילה פון יוסף וָ ֶא ְק ְ ּב ֶר ָה ּׁ ָשם ְ ּב ֶד ֶר ְך ֶא ְפ ָרת‬ ‫אויף דעם וואס ער האט באגראבן זיין מאמע‬ ‫אין א פעלד אויפן וועג‪ ,‬וואס כאטש פון דעם‬ ‫וועט ארויסקומען א טובה פאר כלל ישראל‬ ‫– ווען נבוזראדן האט פארטריבן די אידן פון‬ ‫ארץ ישראל און זיי האבן זיך אפגעשטעלט‬ ‫אויפן וועג ביי קבר רחל איינרייסן רחמים –‬ ‫האט ער פארט געדארפט זיך אנטשולדיגן‬ ‫פאר יוסף‪.‬‬ ‫אויפן דעם סמך האבן די ברודער זיך‬ ‫ערלויבט זאגן פאר יוסף‪ָ :‬א ִב ָ‬ ‫יך ִצ ָּוה לִ ְפנֵ י‬ ‫מוֹ תוֹ ‪ ,‬אז וואס? אז פארט וואס פון די‬ ‫שלעכטס איז א טובה ארויסגעקומען‪ ,‬דארף‬ ‫מען נאך איבערבעטן‪ ,‬און דערפאר געזאגט‪:‬‬ ‫ָא ָ ּנא שָׂ א נָ א ּ ֶפ ׁ ַשע ַא ֶח ָ‬ ‫אתם ִּכי ָר ָעה‬ ‫יך וְ ַח ָּט ָ‬ ‫(אמרי דעת)‬ ‫גְ ָמלו ָּך‪...‬‬

‫זכרונם לברכה‬

‫[ה'תר"ט– סוקולוב‪ ,‬פולין] רבי אלימלך ב"ר מנחם יששכר בער ויסבלום‬ ‫זצ"ל מרודניק‪.‬‬ ‫[ה'תרל"ב– פרעשבורג (בראטיסלאווא)‪ ,‬סלאוואקיע] רבי אברהם שמואל בנימין‬ ‫ב"ר משה סופר זצ"ל אב"ד פרעשבורג‪ ,‬בעל 'כתב סופר'‪.‬‬ ‫[ה'תרל"ה– סאלוניקי‪ ,‬גריכנלאנד] רבי רפאל אשר ב"ר אברהם קובו זצ"ל‬ ‫אב"ד סלוניקי‪ ,‬בעל 'שער אשר'‪.‬‬ ‫[ה'תרנ"ד– ווארשע‪ ,‬פוילן] רבי יעקב ב"ר אברהם מטשעכנוב לאנדא‬ ‫זצ"ל מיעזוב‪.‬‬ ‫[ה'תרצ"א]רבי משה ב"ר שמואל סוקולובסקי זצ"ל ר"מ בריסק‬ ‫דליטא‪ ,‬בעל 'אמרי משה'‪.‬‬ ‫[ה'תשע"ג– נחלת יצחק‪ ,‬גבעתיים] רבי אברהם יעקב ב"ר מרדכי שלום‬ ‫יוסף פריעדמאן זצ"ל אדמו"ר מסדיגורה‪ ,‬בעל 'עקבי‬ ‫אבירים'‪.‬‬ ‫יום רביעי‪ ,‬כ' טבת‪:‬‬ ‫[ד'תתקס"ה– טבריה] רבי משה ב"ר מימון זצ"ל הרמב"ם‪ ,‬בעל 'היד‬ ‫החזקה' ועוד‪.‬‬ ‫[ה'תקל"ח]רבי מרדכי ב"ר אפרים זלמן היילפרין זצ"ל החזן‬ ‫מזאסלאב [דער 'זאסלאווער חזן']‪ ,‬תלמיד הבעש"ט‪.‬‬ ‫[ה'תר"מ– דאמאנהור‪ ,‬עגיפטן] רבי יעקב ב"ר מסעוד אבוחצירא זצ"ל‬ ‫אביר יעקב‪.‬‬ ‫[ה'תר"מ– מונקאטש‪ ,‬אוקריינע] רבי אהרן צבי ב"ר ישראל חנינא‬ ‫טערקעלטויב זצ"ל מבריד‪.‬‬ ‫[ה'תרמ"א– סאדיגורא‪ ,‬אוקריינע] רבי שלמה ב"ר אברהם יעקב פריעדמאן‬ ‫זצ"ל מסאדיגורה‪.‬‬ ‫[ה'תרע"ד– ציעשינאוו‪ ,‬פוילן] רבי שמחה יששכר דב ב"ר יחזקאל שרגא‬ ‫האלבערשטאם זצ"ל אדמו"ר מציעשינוב‪.‬‬ ‫[ה'תר"פ] רבי משה מרדכי ב"ר יעקב יצחק זצ"ל מקארוב‪.‬‬ ‫[ה'תשמ"א– הר הזיתים ירושלים] רבי רפאל אליהו אליעזר ב"ר חזקיה‬ ‫יוסף מישקובסקי זצ"ל ראש ישיבת כפר חסידים‪.‬‬ ‫יום חמישי‪ ,‬כ"א טבת‪:‬‬ ‫[ב'קצ"ד‪/‬ה – ארבל] שמעון בן יעקב ולאה‪.‬‬ ‫[ה'תק"ל– פולנאה‪ ,‬אוקריינע] רבי יהודה אריה לייב ב"ר יחיאל מיכל זצ"ל‬ ‫המוכיח מפולנאה‪ ,‬בעל 'קול אריה'‪.‬‬

‫[ה'תקע"ד– טשארני אוסטראה‪ ,‬פוילן] רבי ישראל אברהם מז"ל ב"ר משולם‬ ‫זושא מאנפולי זצ"ל אב"ד טשארנא‪-‬אוסטראה‪ ,‬בעל 'נזר‬ ‫ישראל ועטרת אברהם'‪.‬‬ ‫[ה'תר"י– ווילעדניק‪ ,‬אוקריינע] רבי ישראל דב בער ב"ר יוסף זצ"ל המגיד‬ ‫מווילעדניק‪ ,‬בעל 'שארית ישראל'‪.‬‬ ‫[ה'תשל"א– הר הזיתים‪ ,‬ירושלים] רבי מצליח חיים כצ'יר ב"ר רפאל מאזוז‬ ‫הי"ד מג'רבה‪ ,‬בעל 'איש מצליח'‪.‬‬ ‫[ה'תשע"ג]רבי שלום מאיר ב"ר יחיאל מיכל יונגערמאן זצ"ל בעל‬ ‫'ממגד שמים'‪.‬‬ ‫יום שישי‪ ,‬כ"ב טבת‪:‬‬ ‫[ה'ת"נ]רבי הלל ב"ר נפתלי הירץ זצ"ל אב"ד המבורג‪ ,‬בעל 'בית‬ ‫הלל' על השו"ע‪.‬‬ ‫[ה'תקכ"ה] רבי יצחק זרחיה ב"ר ישעיה אזולאי זצ"ל אבי החיד"א‪.‬‬ ‫[ה'תקפ"ז]רבי שלמה ב"ר אורי קלוגהויפט זצ"ל אדמו"ר‬ ‫מסטרעליסק‪.‬‬ ‫[ה'תרי"ז– הר הזיתים‪ ,‬ירושלים] רבי שמריהו שמר'ל ב"ר יעקב בראנדריס‬ ‫זצ"ל אב"ד ברומילוב‪ ,‬בעל 'עיון תפילה'‪.‬‬ ‫[ה'תרל"ג]רבי ראובן חיים ב"ר בנימין אליעזר אונגאר‪-‬אוירבאך‬ ‫קליין זצ"ל אב"ד גליל דאווידקאף‪ ,‬בעל 'שנות חיים'‪.‬‬ ‫[ה'תרמ"ד– צפת] רבי שמואל ב"ר ישראל העלער זצ"ל רבה של צפת‪,‬‬ ‫בעל 'דרך נשר'‪.‬‬ ‫[ה'תרע"ד– לובלין‪ ,‬פולין] רבי אברהם ב"ר יהודה אריה לייב אייגער זצ"ל‬ ‫בעל 'שבט מיהודה'‪.‬‬ ‫[ה'תשי"ח– לאנדאן‪ ,‬ענגלאנד] רבי שלום ב"ר מרדכי יוסף משה‬ ‫מאשקאוויטש זצ"ל אדמו"ר משאץ‪-‬לאנדאן‪.‬‬ ‫[ה'תשע"ה]רבי הלל ב"ר מנחם מענדל זאקס זצ"ל ראש ישיבת‬ ‫כנסת הגדולה‪.‬‬ ‫שבת קודש‪ ,‬כ"ג טבת‪:‬‬ ‫[ה'ק"כ] רבי וידאל די טולוזא זצ"ל בעל 'מגיד משנה' על הרמב"ם‪.‬‬ ‫[ה'תרנ"ט]רבי אברהם ב"ר חיים פאלאג'י זצ"ל רבה של איזמיר‪,‬‬ ‫טערקיי‪ ,‬בעל 'פדה את אברהם' ועוד‪.‬‬ ‫[ה'תשס"ד– קרית אתא‪ ,‬ארץ ישראל] רבי שמואל ב"ר יצחק הלוי שולזינגער‬ ‫זצ"ל רבה של קרית אתא‪ ,‬בעל 'עטרות שמואל'‪.‬‬


‫בשבילי הפרשה | ויחי | ג‬

‫ יומא דנשמתא ‬

‫[ה'תק"א ‪ -‬תקס"ה] רבי יעקב ב"ר זאב קראנץ זצ"ל דער 'דובנער מגיד'‬ ‫עס איז שווער צו טרעפן עמיצן וואס‬ ‫ווייסט נישט נאכצוזאגן כאטש איין 'משל'‬ ‫פונעם לעגענדארער 'דובנער מגיד'‪.‬‬ ‫רבי יעקב איז געבוירן אין שטעטל‬ ‫זשעטל‪ ,‬נישט ווייט פון ווילנא‪ ,‬אין ליטא‪.‬‬ ‫ביז די אכצן יאר האט ער געלערענט‬ ‫תורה פון זיין פאטער‪ ,‬און דערנאך איז‬ ‫ער געפארן קיין מעזריטש‪ ,‬ווי ער האט‬ ‫זיך איבערגעגעבן על התורה ועל העבודה‬ ‫יומם וליל‪.‬‬

‫ווערטלען‪ ,‬אזש ער האט אים געלאזט רופן‬ ‫צו זיך‪ ,‬ווי דעם פאלגענדן בריעוו צייגט אן‪:‬‬

‫יום ב' פ' וישב תקנ"א‬ ‫"שלום רב לא"נ‪ ,‬ה"ה הרב המופלא‬ ‫ומופלג בתורה המפורסם לשבח‪ ,‬כבוד‬ ‫מוהר"ר יעקב נ"י מ"מ דק"ק דובנא‪.‬‬ ‫אחרי דרישת שלום כמשפט לאהו'‪,‬‬ ‫אבקשה את שאהבה נפשי שיבוא‬ ‫אצלי‪ ,‬ונפלאת היא בעיני אשר לא בא‬

‫אינמיטן פונעם צילברעט‪ ,‬און דערנאך נאך‬ ‫איינס און נאך איינס‪ .‬די מערקווירדיגקייט‬ ‫דערפון‪ ,‬אז די פייל ליגט פונקט גענוי‬ ‫אינמיטן‪' .‬מוז זיין א מייסטער‪-‬יעגער'‬ ‫קלערט דער שפאצירער צו זיך‪.‬‬ ‫ביים עק פון וואלד‪ ,‬זעט ער שטיין א‬ ‫קינד מיט א בויגן אין האנט‪" :‬זאג נאר‪ ,‬דאס‬ ‫ביסטו דער ציל‪-‬שיסער?"‬ ‫"יא" ענטפערט דאס קינד‪.‬‬

‫מושלי משלים‬ ‫נאך פון קינדווייז אן איז ער שוין‬ ‫אויסגעשטאנען מיט זיין אויסטערלישן‬ ‫צינג‪ .‬דאס האט זיך נאר פארבעסערט און‬ ‫פארשענערט ווי אלטע וויין צום צונג‪.‬‬ ‫ביי די אכצן האט ער שוין אויפגעטרעטן‬ ‫אינעם בית המדרש צו רעדן פארן ציבור‪,‬‬ ‫און זיך ערווארבן א שיינעם נאמען‪.‬‬ ‫גענומען פאר אן איידעם האט אים אן‬ ‫ארטיגער איד‪ ,‬און זיך דארט באזעצט‪.‬‬ ‫אנגעהויבן זיין "קאריערע" האט ער גלייך‬ ‫נאכן חתונה האבן‪ ,‬ווען אין מעזריטש האט‬ ‫ער געלערענט מיט בחורים אינעם לאקאלן‬ ‫בית המדרש‪ .‬אין אנהויב‪ ,‬ווען ער איז נאך‬ ‫געזעסן אויף קעסט‪ ,‬פלעג ער אפט מאל‬ ‫אויפטרעטן אין שוהל פאר שמועסן אויפן‬ ‫פרשה‪ ,‬געוועבט מיט מעשיות און משלים‬ ‫שלא על מנת לקבל פרס‪ .‬איז אבער געשען‬ ‫און זיין שווער ל"ע ירד מנכסיו‪ ,‬און ר'‬ ‫יעקב איז געצוואונגען געווארן צו טון פאר‬ ‫פרנסה‪ ,‬האט ער בלית ברירה באקומען א‬ ‫געהאלט פון קהל פאר זיינע דרשות‪.‬‬ ‫דערנאך איז ער אריבער וואוינען קיין‬ ‫זאלקווא‪ ,‬און דערנאך קיין דובנא‪ ,‬ווי ער‬ ‫האט געוואוינט אכצן יאר – און על שמה‬ ‫ווערט ער גערופן ביז היינט‪.‬‬ ‫זיין רואיגער און אנגענעהמער וועג פון‬ ‫רעדן האט אים געברענגט פיל אנהענגער‬ ‫און צוהערער‪ .‬אנדערש פון אנדערע מגידים‬ ‫אין זיין צייט‪ ,‬האט ער נישט געגליכן צו‬ ‫רעדן און סטראשען מיט גיהנום וכו'‪ ,‬נאר‬ ‫האט ענדערש גענומען א מער פאזיטיווער‬ ‫גאנג‪ .‬אויך האט ער נישט ליב געהאט צו‬ ‫צוען מיט פלפולים נאר גערעדט פשוט'ע‬ ‫ווערטער צום ציל‪ ,‬דעראיבער האבן זיינע‬ ‫ווערטער אין מערהייט פעלער געהאט א‬ ‫שנעלע ווירקונג‪.‬‬ ‫ער האט נושא חן געווען ביים ווילנא'ער‬ ‫גאון וועלכער האט אים זייער מכבד‬ ‫געווען און זיך משתעשע געווען מיט זיינע‬

‫לשון מצבת קבורתו‪:‬‬ ‫נפטר בטו"ב בטבת שנת יבא יעקב שלם ‪ /‬פ"נ הרב הדרשן הגדול המפורסם ‪ /‬אשר שמעו הלך‬ ‫בכל המדינות ‪ /‬לפניו לא הי' ואחריו לא יהי' כמוהו ‪ /‬איש אשר רוח אלקים דבר בו ‪ /‬מ"ו יעקב‬ ‫מ"מ דפה ‪ /‬במ"ו זאב ז"ל‪.‬‬

‫אלי עד הנה זה שלש עשרה שנה‪ ,‬עתה‬ ‫באתי לעוררו‪ ,‬כנפש א"נ הד"ש וטובתו‪.‬‬ ‫אליהו במהרש"ז זלל"הה‪.‬‬ ‫ער האט געהאט א שנעלע תפיסה‪ ,‬און‬ ‫שארפן קאפ‪ :‬מען זאגט נאך אז איינער‬ ‫האט אים אמאל געפרעגט; 'פארוואס‬ ‫וועט דער גביר ענדערש צדקה געבן דעם‬ ‫בלינדער אדער קראנקן איידער ווי פאר‬ ‫א תלמיד חכם?' האט ער געענטפערט‪:‬‬ ‫"ס'פארכט אים אז אפשר וועט ער נאך‬ ‫אמאל זיין א קראנקער‪ ,‬דעראיבער געט ער‬ ‫פאר זיי – אבער פון ווערן א תלמיד חכם‬ ‫האט ער נישט מורא‪"...‬‬ ‫ווען איינער האט אים אמאל געפרעגט‬ ‫וויאזוי ער טרעפט א יעדעס מאל א‬ ‫משל אויף זיין געדאנק‪ ,‬האט ער דאס‬ ‫ערקלערט‪ ...‬מיט א משל‪:‬‬ ‫געווען איינער וואס האט שפאצירט אין‬ ‫וואלד‪ ,‬און זעט אויף א בוים א געפארבטן‬ ‫צילברעט‪ ,‬ווען גענוי אינמיטן ליגט‬ ‫אריינגעשאסן א פייל‪ .‬נישט לייגענדיג קיין‬ ‫סאך געוויכט‪ ,‬גייט ער ווייטער‪ .‬עטוואס‬ ‫ארויפציר באמערקט ער נאכאמאל; א פייל‬

‫"דעם אמת זאג‪ ,‬האסטו זיי‬ ‫אריינגעשאסן מיטן בויגן אדער האסטו‬ ‫דאס אריינגעשטאכן מיט די הענט?‪"...‬‬ ‫פרעגט ער מיט חשד'נות‪.‬‬ ‫"מיטן בויגן‪".‬‬ ‫"אויב אזוי‪ ,‬וויאזוי האסטו מצליח‬ ‫געווען טרעפן אין ציל יעדן איינציגן‬ ‫מאל?" פרעגט ער מיט וואונדער‪.‬‬ ‫"כ'וועל די�� ערקלערן‪ ",‬זאגט דער‬ ‫קליינער יעגער‪" ,‬קודם האב איך‬ ‫אריינגעשאסן דעם פייל אינעם בוים‪,‬‬ ‫און דערנאך געפארבט א צילברעט ארום‬ ‫איר‪"...‬‬ ‫ארויסברענגענדיג; אנדערע וועלן‬ ‫ברענגען א מעשה אדער א געשיכטעלע‪,‬‬ ‫און דערצו פרובירן צושטעלן זייער‬ ‫ווענדונג‪ .‬ער‪ ,‬רבי יעקב‪ ,‬וועט צונייען א‬ ‫מעשה ארום די נקודה‪.‬‬ ‫ווי די אנדערע מגידים אין זיין צייט‪ ,‬איז‬ ‫אויך ער שטענדיג געווען אונטערוועגענס‬ ‫ארומפארענדיג אין ארומיגע שטעט מעורר‬ ‫זיין אידישע קינדער צו תשובה‪ ,‬אזוי‪,‬‬ ‫פון די אלע רייזעס האט ער קונה געווען‬

‫ספריו‪:‬‬ ‫אהל יעקב‪ :‬דרושים על התורה‪.‬‬ ‫קול יעקב‪ :‬דרושים על חמש מגילות‪.‬‬ ‫כוכב מיעקב‪ :‬דרושים על ההפטרות‪.‬‬ ‫אמת ליעקב‪ :‬פירוש על ההגדה של פסח‪.‬‬ ‫ספר המידות‪ :‬ביאורים והערות בתכונת המידות‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫געדאנקען און פאקטן פון דאס אידישע‬ ‫לעבן אין אנדערע ערטער – וועלכע ער‬ ‫האט שפעטער געניצט צו געבן פארב און‬ ‫משמעות צו זיינע משלים‪.‬‬ ‫ווי א גרויסע מתמיד און ת"ח ער איז‬ ‫נאר געווען‪ ,‬האט ער דאך געהאלטן אז‬ ‫יעדער איד‪ ,‬אפילו די פשוטי עם קענען‬ ‫לערנען און פארשטיין‪ ,‬לשמור ולעשות‪,‬‬ ‫דען די תורה איז פארשטענדליך און לייכט‬ ‫מקיים צו זיין פאר אלע אידן צוגלייך‪.‬‬ ‫אפגערעדט אז ער פערזענליך האט די דברי‬ ‫תורה איבערגעגעבן מיט א פשטות דורך‬ ‫זיינע משלים און מעשה'לעך‪ ,‬האט ער‬ ‫אויך דעם געדאנק ערקלערט מיט א משל‪:‬‬ ‫א סוחר האט געשיקט זיין שליח צום‬ ‫בארטן ברענגען א פעקל וואס ער האט‬ ‫דערהאלטן‪ .‬נאך א קורצע וויילע קומט‬ ‫דער שליח צווריק א פארסאפעטער און‬ ‫רופט אויס‪" :‬כ'האב דעם פעקל!" אבער‬ ‫נאך איידער דער סוחר איז ארויסגעקומען‬ ‫פון געשעפט זען די סחורה‪ ,‬האט ער‬ ‫ארויסגעשריגן‪" :‬האסט געברענגט א‬ ‫צווייטענס ווארע!" דער שליח‪ ,‬אינגאנצן‬ ‫צעמישט‪ ,‬פרעגט מיט וואונדער‪" :‬פון‬ ‫וואנעט ווייסטו‪ ,‬ביסט דאך נאך אפילו‬ ‫נישט ארויס זען?"‬ ‫"ווייל מיין פעקל איז א קליינער‪ ,‬און‬ ‫אויב ביסטו אזוי פארסאפעט – איז זי‬ ‫נישט מיינס‪"...‬‬ ‫די נמשל‪ :‬די דרך תורה איז לייכט און‬ ‫פשוט‪ ,‬און אויב דארף זיך דער מענטש‬ ‫אזוי אנשטרענגען איר איינצוהאלטן – דאן‬ ‫שלעפט ער די נישט‪-‬ריכטיגע פעקל‪...‬‬ ‫ויבא יעקב שלם‬ ‫אין י"ז טבת תקס"ה‪ ,‬זייענדיג פיר‪-‬אין‪-‬‬ ‫זעכציג יאר אלט‪ ,‬עלתה נשמתו בסערה‬ ‫השמימה‪ ,‬און ער ליגט אין זאמושטס‪,‬‬ ‫פוילן‪.‬‬ ‫רבי יעקב האט נישט ארויסגעגעבן זיינע‬ ‫ספרים בחייו‪ ,‬זיי זענען געדרוקט געווארן‬ ‫דורך רבי אברהם דב בער פלאם (וועלכע‬ ‫פארופט זיך א תלמיד פונעם רבי'ן) וועלכע איז‬ ‫גלייכצייטיג געווען א רעדנער און מגיד‪,‬‬ ‫אין שטאט מעזריטש‪ .‬דארט האט ער‬ ‫געפונען עטליכע כתבי יד פון רבי יעקב אין‬ ‫גניזה‪ ,‬און נאך וואס ער האט רשות געבעטן‬ ‫פונעם מגיד'ס זון רבי יצחק‪ ,‬האט מען זוכה‬ ‫געווען און די ספרים זענען ארויסגעקומען‬ ‫לאור‪ .‬ווי עס שטייט בשער הספר אהל‬ ‫יעקב‪' :‬כל אלה פעל ועשה תלמידו רבי‬ ‫אברהם דב בער פלאם'‪.‬‬


‫ﬦ‬ ‫תענה אמוניﬦ‬ ‫תע‬

‫א בבליק לויטן סדר פון דאווענען‬

‫נשמת כל חי תברך‬ ‫דער יסוד פון דער לויב 'נשמת'‬ ‫אין די קומענדיגע ארטיקלען וועלן מיר ארום רעדן איבער די געהויבענע תפילה וואס‬ ‫מיר זאגן שבת‪ ,‬אין ימים טובים און אין יעדע פאסיגע צייט‪' :‬נשמת כל חי'‪ .‬אויף די‬ ‫דערהויבענע מעלה און די הייליגקייט פון די תפילה האבן שוין די ראשונים און די‬ ‫אחרונים מאריך געווען אן קיין ענדע‪ ,‬און מיר וועלן נישט אראפברענגען נאר אביסל פון‬ ‫זייערע ווערטער‪ ,‬ישמע חכם ויוסף לקח‪.‬‬ ‫דער יסוד פון 'נשמת' איז פון גאר א הייליגן מקור‪ .‬אין גמרא )פסחים קיח א( טרעפן מיר‬ ‫אז רבי יוחנן זאגט אז דאס מיינט די 'ברכת השיר' וואס ווערט געזאגט פסח ביינאכט‬ ‫אזוי ווי עס שטייט אין משנה )שם קיז ב(‪ ,‬און עס ווערט אנגערופן 'ברכת השיר' ווייל עס‬ ‫ווערט געזאגט יעדן שבת נאך די פסוקי דזמרה )תוספות שם(‪ .‬אזוי אויך אין זוהר הקדוש‬ ‫)תרומה קלח א( איז ער מאריך אויסרעכענען אירע סודות‪.‬‬ ‫אין די ראשונים )'מרדכי' שם ועוד( ווערט ערקלערט אז די אנשי כנסת הגדולה האבן עס‬ ‫מתקן געווען‪ ,‬און אין 'רוקח' שטייט נאך מער אז זיי האבן עס מתקן געווען בעפאר זיי‬ ‫האבן מתקן געווען צו זאגן די ברכות השחר‪ ,‬און צוליב דעם ווערט דארט דערמאנט‬ ‫עטליכע פון די זאכן אויף וואס מיר לויבן ביי די ברכות השחר‪ ,‬צ‪.‬ב‪.‬ש‪' :.‬וה' לא ינום ולא‬ ‫יישן' אקעגן די ברכה פון 'אלוקי נשמה'‪' ,‬המעורר ישנים והמקיץ נרדמים' וכו'‪ ,‬אקעגן‬ ‫די אנדערע ברכות השחר‪ ,‬און אין יענע צייטן האט מען יעדן טאג געזאגט 'נשמת'‪,‬‬ ‫אנשטאט די ברכות השחר‪.‬‬

‫די מעלה פון נשמת‬ ‫די מורא'דיגע קדושה פון די תפילה קענען מיר זיך לערנען פון די פייערדיגע ווערטער‬ ‫וואס דער רוקח שרייבט אין זיין סידור‪" :‬יעדער מענטש וואס האט אין זיך א גייסט פון‬ ‫לעבן זאל אינזין האבן ביי 'נשמת' מיט זיין גאנצן כח‪ ,‬ווייל דאס איז א לויב וואס איז מער‬ ‫פון אלע אנדערע לויבן‪ ,‬און וואויל איז דער וואס האט אינזין ביי יעדע ווארט און זאגט‬ ‫עס הויעך מיט זיין גאנצן כח און מיט א געזאנג"‪.‬‬ ‫ענליך צו דעם שרייבט אויך דער של"ה הקדוש און לייגט צו‪" :‬דער לויב פון 'נשמת' איז‬ ‫זייער גרויס‪ ,‬עס רעדט פון די מעלה פון די נפש‪ ,‬רוח און נשמה וואס לייכטן אין אונז‪...‬‬ ‫און כאטש מיר קענען אים נישט לויבן אויך אויף איין טייל פון צענדליגער טויזנטער‬ ‫זאכן וכו'‪ ,‬פון דעסוועגן אלע אונזערע ביינער זאלן לויבן דעם אויבערשטן‪ ...‬ווייל דער‬ ‫קערפער איז אזוי ווי דער טאש פון די נשמה‪ ,‬זי ווערט געהייליגט פון איר הייליגקייט‪,‬‬ ‫דעריבער דארפן מיר זיך הייליגן אין אלע אונזערע גלידער‪ ...‬דאס איז דער כלל פון דער‬ ‫לויב 'נשמת'" )סידור השל"ה(‪.‬‬ ‫געוואלדיגע ווערטער איבער די לויב פון נשמת שרייבט דער בעל יסוד ושורש העבודה‬ ‫)שער ח' שער העליון פ"ח(‪:‬‬ ‫"דער גרויסער לויב‪ ,‬זאל א מענטש אריינטראכטן אויף זיין פלאץ אין זוהר הקדוש‬ ‫)תרומה קלח א( וואו ער רעכנט אויס די צאל פון אלע ווערטער פון דער לויב אז עס איז‬ ‫לויט די צאל פון די שמות הקדושים והנוראים פון די הייליגע עולמות עליונים‪ .‬און ענק‬ ‫זעהן וויאזוי האבן די אנשי כנה"ג אויסגערכענט אז דער לויב זאל זיין אנטקעגן אירע‬ ‫דערהויבענע מעלות אין די הייליגע עולמות עליונים‪...‬‬ ‫און עס זיכער פאסיג אז ווען דער מענטש זאגט די ווערטער זאל ער ברענען ווי א פייער‬ ‫וואס פלאקערט און עס ארויס זאגן מיט א שטארקייט און מיט א געוואלדיגע שמחה‪,‬‬ ‫אזוי ווייט אז ער זאל אנקומען צו התפשטות הגשמיות"‬

‫פארוואס האט מען עס מתקן געווען צו זאגן שבת קודש‬

‫וואס האט געווארט צעהן יאר‬ ‫די קאנווערט וו‬ ‫"מיסטער גרשון דאווידאוויטש‪ ,‬ס'טוהט מיר וויי דיר צו‬ ‫זאגן אז צוליב וואס די שקל איז געווארן ווייניגער ווערד‬ ‫דארפסטו צולייגן נאך אכציג טויזנט שקלים"‪ .‬ר' גרשון‪,‬‬ ‫א אינזשעניר אין א קליינע פאבריק‪ ,‬איז נישט געווען‬ ‫קיין גרויסער עושר‪ .‬אין לויף פון לאנגע יארן האט ער‬ ‫אפגעשפארט פון זיין ביסן ביז עס איז אים געלונגען צו‬ ‫פארווירקליכן זיין לעבנ'ס חלום; האבן א גרויסן הויז‬ ‫אין צענטער פון ירושלים‪ .‬אבער יעצט‪ ,‬הערנדיג דעם‬ ‫צוגעלייגטן סומע האט ער געשפירט אז זיין חלום ווערט‬ ‫פארשווינדן‪.‬‬ ‫מיט שוואכע טריט האט ער געמאכט די באקאטנע וועג‬ ‫צווישן די שמאלע געסלעך פון די גאולה געגנט‪ ,‬אויפן‬ ‫וועג צום שוהל 'זכרון משה'‪ ,‬דארט האט ער געוואלט‬ ‫דאווענען מנחה און מעריב‪ .‬אויפן וועג‪ ,‬נעבן די סופער‪-‬‬ ‫מארקעט האבן אים די געדאנקען אנגעהויבן צו לויפן‬ ‫אין זיין מח‪...‬‬ ‫ער האט זיך דערמאנט אין די ערשטע מינוטן זיינע‬ ‫ווען ער האט זוכה געווען צו טרעטן דעם ערשטן‬ ‫מאל אין ארץ ישראל‪ ,‬פאר עטליכע יאר‪ ,‬ווען ער איז‬ ‫אנגעקומען מיט זיין פרוי און צוויי יונגע קינדער‪ ,‬אן‬ ‫צו וויסן גארנישט אויף זיין עתיד‪ .‬עטליכע טעג נאכן‬ ‫זיך אויפהאלטן אין די געגנט וואס די רעגירונג האט‬ ‫צוגעשטעלט פאר די ניי ארויפגעקומענע איז אים שוין‬ ‫געווען קלאר אז דא איז נישט זיין פלאץ‪ ...‬כאטש ער‬ ‫האט נישט צופיל געוואוסט איבער אידישקייט‪ ,‬דאך‬ ‫איז אים געווען קלאר אז די אויפפירונג פון זיינע שכנים‬ ‫זענען נישט לויט די תורה‪ ,‬און נישט וועגן דעם איז ער‬ ‫ארויף קיין ארץ ישראל‪...‬‬ ‫נאכן זיך אסאך פלאגן איז אים געלונגען צו באקומען‬ ‫א קליינע הויז פון איין צימער נאנט צו איינס פון די‬ ‫פרומע צענטערן אין ירושלים‪ ,‬דארט האט ער געהאפט‬ ‫אנצוהויבן זיין לעבן פון דאסניי‪.‬‬ ‫כאטש וואס זייענדיג אין רוסלאנד‪ ,‬פון וואו ער איז‬ ‫ארויף געקומען‪ ,‬האט ער געהאט א גרויסן פאסטן‪ ,‬דאך‬ ‫ווען מ'האט אים אנגעטראגן צו ארבעטן מיט עלטערע‬ ‫מענטשן‪ ,‬האט ער נישט אפגעזאט‪ .‬דער אויבישטער‬ ‫האט אזוי צוגעפירט אז באלד ביים אנהויב פון זיין‬ ‫ארבעט האט מען אים געשיקט ארבעטן ביי א עלטערער‬ ‫פרומער איד מיטן נאמען ר' זלמן הערשבערג‪ ,‬וואס די‬ ‫אלצהיימער קראנקהייט פון וואס ער האט געליטן האט‬ ‫אויף אים שטארק געווירקט גייסטיש און פיזיש‪ ,‬אזוי‬ ‫ווייט אז מ'האט נישט געקענט גלייבן אז אין זיינע גוטע‬ ‫יארן האט ער געפירט גרויסע געשעפטן און פארדינט‬ ‫אסאך געלט‪.‬‬ ‫די קינדער פון ר' זלמן האבן זיך זייער געפריידט ווען‬ ‫גרשון האט אנגעהויבן צו באדינען זייער פאטער‪.‬‬ ‫אויסער זיין קערפערליכער שטארקהייט‪ ,‬האבן זיי זיך‬ ‫שטארק איבערגעצייגט אין דעם ספעציעלן גראדקייט‬ ‫וואס ער האט פארמאגט‪ ,‬וואס דאס איז זייער וויכטיג‬ ‫געווען אין זייערע אויגן‪ ,‬ווייל אין זייער פאטער'ס הויז‬ ‫זענען געווען אסאך ווערדפולע זאכן‪.‬‬ ‫אבער ר' זלמן‪ ,‬האט זיך ווייניגער געפריידט‪ ,‬זייענדיג‬ ‫א געראטעוועטער פון די ביטערע צווייטע וועלט'ס‬ ‫מלחמה‪ ,‬האט ער געזעהן אין דעם גרשון א געשטאלט‬ ‫פון איינעם וואס וויל אים שטערן זיין רוהיגקייט פון‬ ‫זיין לעבן און אין צוריק ברענגען צו יענע טעג וואס‬ ‫ער פראבירט א גאנץ לעבן זיי צו פארגעסן‪ .‬פון צייט‬ ‫צו צייט האט ער הויעך ארויסגעזאגט פון וואס ער‬ ‫ציטערט‪ ,‬וואס דאס האט צוגעברענגט דעם גרשון צו‬ ‫אומאנגענעמע סיטואציעס‪.‬‬ ‫אבער גרשון האט אויך געהאט גוטע מינוטן‪ .‬אין יענע‬ ‫אויסטערלישע מינוטן וואס ר' זלמן'ס קאפ איז געווען‬ ‫קלאר‪ ,‬האט אים גרשון געטראגן צו א גארטן דערנעבן‬ ‫און זיך אראפ געזעצט אויפן באנק און מיט אים‬ ‫געשמועסט טיפע שמועסן אין הויכע ענינים‪ .‬גרשון‬ ‫האט זיך געפריידט מיט די מינוטן אזוי ווי ער טרעפט‬ ‫ווען א גרויסן פארמעגן‪ ,‬זיין זעהל וואס איז דארשטיג‬ ‫געווען אויף רוחניות‪ ,‬איז אין די מינוטן אנגעטרינקען‬ ‫געווארן מיט א טל של תחיה וואס צוביסלעך איז עס‬ ‫אויך אנגעקומען לכלל מעשה‪.‬‬ ‫יעצט ווען גרשון האט באמערקט פון דערווייטנס דעם‬ ‫בנין פון די שוהל‪ ,‬האט ער זיך דערמאנט וויאזוי איז‬ ‫געווארן זיין טויש אין לעבן‪ .‬זיינע געדאנקען האבן אים‬ ‫גענומען יארן אויף צוריק‪ ,‬צו די ערשטע מאל וואס זיינע‬ ‫פוס האבן זוכה געווען אריינצוגיין אין א שוהל‪ ,‬אלץ‬ ‫א באגלייטער פון ר' זלמן דעם קראנקן‪ .‬אויך ווען עס‬ ‫זענען אדורך אסאך יארן פון דעמאלטס איז נאך אריבער‬ ‫א סקרוך אין גרשון ווען ער האט זיך דערמאנט אין די‬ ‫פארלעגנהייט וואס האט אים אנגעכאפט ווען ער האט‬ ‫באמערקט דעם גרויסן דיפערענץ צווישן אים און די‬ ‫אנדערע מתפללים‪.‬‬ ‫אין יענע מינוטן האט ער פשוט געוואלט אז די ערד זאל‬ ‫אים איינשלינגען‪ .‬אבער דעמאלטס איז צוגעקומען צו‬ ‫אים א עלטערער איד מיט פריינדליכע אויגן און האט‬

‫אים פריינדליך געפרעגט‪" :‬פארוואס דאוונסטו נישט?"‬ ‫די פריינדליכע שטימע וואס האט זיך ארויסגעהערט‬ ‫פון די פראגע האט צוגערירט צו די הארץ פון גרשון‪.‬‬ ‫פלוצלינג האט ער זיך שוין געשפירט ווי א טייל פון דעם‬ ‫אייביגן פאלק‪.‬‬ ‫זיינע אויגן זענען געווען אראפגעלאזט ווען ער האט‬ ‫געענטפערט פאר דעם פריינדליכן איד‪" :‬איך ווייס נישט‬ ‫וויאזוי מ'דאוונט!"‬ ‫"נישט קיין פראבלעם‪ ,‬מיר וועלן דיר אויסלערנען" –‬ ‫האט דער באליבטער מענטש געענטפערט ווען זיינע‬ ‫שמייכלדיגע אויגן ווערן אביסל ערנסט‪ .‬אזוי האט זיך‬ ‫אנגעהויבן די רייזע פון גרשון צו די אידישקייט‪ .‬א‬ ‫שטאטע רייזע‪ ,‬אבער מיט א פעסטקייט‪ ,‬אין לויף פון די‬ ‫וועג האט ער געטראפן אין זיין הארץ שיינע דיאמאנטן‬ ‫וואס האבן זיך פארדעקט אונטער א דיקע בלאטע‪ .‬זיין‬ ‫דארשט צו אידישקייט וואס האט נישט געהאט קיין‬ ‫גרעניצן האט אים צוגעברענגט אז זאל אוועק געבן מער‬ ‫און מער שעות אויף לימוד התורה און אירע מצוות‪.‬‬ ‫אויך ווען ר' זלמן איז נסתלק געווארן לעולם שכולו‬ ‫טוב און גרשון האט שוין געטראפן א נייע ארבעט ווי‬ ‫א אינזשעניר אין א נייע פאבריק‪ ,‬האט ער זיך ווייטער‬ ‫געשפירט ווי א טייל אין די פאמיליע פון די מתפללים‬ ‫פון די שוהל‪.‬‬ ‫צוליב וואס אין א שוהל איז ער צום ערשטן מאל‬ ‫דערנענטערט געווארן צו אידישקייט‪ ,‬איז נאטורליך‬ ‫אז די ענין פון תפילה איז אים געווען נאנט צום הארצן‬ ‫מער פון אלעס‪ .‬אין יעדע צייט וואס ער האט געדארפט‬ ‫א ישועה‪ ,‬אפילו אויף גאר קלייניקייטן‪ ,‬האט ער באלד‬ ‫באהאלטן זיין קאפ צווישן די בלעטער פון די סידור און‬ ‫מיט זיין איינפאכע שפראך האט ער געבעהטן פונעם‬ ‫באשעפער אז ער זאל שיקן זיין הילף‪ ,‬נישט בעפאר ווען‬ ‫ער לויבט פון פריער פון טיפן הארץ אויף אלעם וואס‬ ‫דער אויבישטער האט אים געשאנקען ביז יעצט‪.‬‬ ‫אויך יעצט‪ ,‬בעפאר ער גייט טוהן עפעס השתדלות‪ ,‬האט‬ ‫זיך גרשון אויפגעהאלטן לאנגע מינוטן נאכן דאווענען‪,‬‬ ‫ווען ער דאוונט פון טיפן הארץ צו זיין טאטע אין הימל‪:‬‬ ‫"מיין טאטע אין הימל" – האט זיך גרשון געבעהטן‪" ,‬איך‬ ‫וויל זייער שטארק אפקויפן די הויז וואו דארט וועל איך‬ ‫קענען גרינגעהערהייט ערציעהן מיינע קינדער‪ ,‬איך‬ ‫בעהט פון דיר‪ ,‬אויב דאס איז דיין רצון‪ ,‬העלף מיר איך‬ ‫זאל עס קענען אויספירן"‪.‬‬ ‫נאר ווי ער האט געענדיגט צו דאווענען האט זיך‬ ‫צושפרייט אין זיין קערפער א געפיהל פון א הימלישן‬ ‫רוהיגקייט‪ .‬ער איז צוריק צו זיין הויז ווען ער איז רוהיג‪,‬‬ ‫ער איז זיכער אז זיין תפילה איז אנגענומען געווארן‪.‬‬ ‫אין דעם קליינעם קאך ביי אים אין הויז האט אים‬ ‫שוין אפגעווארט די נאכטמאל‪ ,‬די קינדער זענען שוין‬ ‫אנגעטוהן מיט די שלאף‪-‬קליידער און געווארט מיט‬ ‫געדולד אז זייער פאטער זאל ענדיגן די נאכטמאל און‬ ‫זיי גיין לייגן שלאפן‪.‬‬ ‫אבער נאך בעפאר ער האט אנגעיאגט צו וואשן זיינע‬ ‫הענט האט מען שוין געהערט קלאפן אויף דעם טיר‪ ,‬און‬ ‫עטליכע סקונדעס נאכדעם האט זיך געהערט די שטימע‬ ‫פון איינער פון די קינדער‪" :‬טאטי‪ ,‬איינער רופט דיר‪."!....‬‬ ‫ביים טיר איז געשטאנען א שליח און זין האנט איז געווען‬ ‫א ברוינע קאנווערט‪" .‬חתמ'ע מיר דא און דא און דא‪– "...‬‬ ‫האט ער געזאגט‪ ,‬און זיך געגאנגען ווייטער אויף זיין וועג‬ ‫ווען ער לאזט איבער דעם קאנווערט ביים באלעבאס‪.‬‬ ‫נאר דעמאלטס האט גרשון אנגעהויבן צו באטראכטן‬ ‫אין די פרטים פון דער וואס האט געשיקט‪' .‬פאמיליע‬ ‫הערשבערג' – אזוי איז געווען אויפגעשריבן אויף די‬ ‫קאנווערט מיט שווארצע אותיות‪.‬‬ ‫גרשון'ס הענט האבן געציטערט ווען ער האט געעפענט‬ ‫די קאנווערט און פון דארט איז ארויסגעקומען א קליינע‬ ‫צעטל וואס צו דעם איז געווען באהאפטן א טשעק מיט‬ ‫די סומע פון‪ ...‬אכציג טויזנט שקלים‪ .‬נישט מער און‬ ‫נישט ווייניגער‪.‬‬ ‫די שווארצע אותיות האבן געציטערט אקעגן זיינע אויגן‬ ‫ווען ער האט געליינט די אינהאלט פונעם בריוו‪:‬‬ ‫'טייערער גרשון‪ ,‬נאר יעצט‪ ,‬ענדליך‪ ,‬האט דער‬ ‫אדוואקאט געענדיגט צו זיך אפגעבן מיט די צוואה‬ ‫פון אונזער טאטע זכרונו לברכה‪ ,‬אין די צוואה איז‬ ‫געשטאנען אז ער וויל דיר שענקען די סומע פון אכציג‬ ‫טויזנט שקלים צוליב וואס ער האט געשעצט דיין‬ ‫איבערגעגעבענע ארבעט‪ .‬מיר האפן אז דו וועסט געניסן‬ ‫פון די געלט‪ .‬ווי עס שעצן און דאנקען די פאמיליע‬ ‫הערשבערג'‪.‬‬ ‫ארום צעהן יאר האט די געלט געווארט אויף די‬ ‫ווארעמע תפילה אז עס זאל פארווירקליכט ווערן דעם‬ ‫ווילן פון דער נפטר‪ ,‬און ווען עס איז אנגעקומען‪ ,‬איז די‬ ‫געלט באלד אנגעקומען צו זיין באלעבאס‪.‬‬ ‫)געהערט פון דער בעל המעשה(‬

‫‪ 102 https://telegram.me/Publications_MM‬בני ברק | פקס‪ | 08-9746102 .‬מייל‪ | 9139191@gmail.com .‬ניתן לקבל עלון זה במייל מידי שבוע‬ ‫"בני אמונים" ת‪.‬ד‪.‬‬

‫‪ shay‬עיצובים‬

‫אזוי ווי עס איז שוין אויבן דערמאנט געווארן אין נאמען פון תוספות אין מסכת פסחים‬ ‫)קיח א ד"ה ר"י( אז אין די צייט פון די משנה האט מען זיך שוין געפירט צו זאגן 'נשמת'‬ ‫שבת בייטאג‪ ,‬אבער פון רבינו יונה )ברכות לד ב( זעהט אויס אז דער מקור פון דער מנהג‬ ‫איז פון די תקנות הגאונים‪ .‬עטליכע ערקלערונגען טרעפן מיר אויף דעם‪:‬‬ ‫א‪ .‬אין 'תשובות הגאונים החדשות' )סי' לו( ווערט געברענגט אז 'נשמת' איז אזוי ווי 'הלל'‪,‬‬ ‫און עס ווערט געזאגט אלץ א לויב אויף די גוטע מתנה וואס דער אויבישטער האט אונז‬ ‫געגעבן‪ ,‬וואס דאס מיינט דעם 'שבת' )ראה שבת י ב(‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אין 'שיטה מקובצת' )ברכות לד ב( שרייבט ער אז דאס זענען ספעציעלע לויב ווערטער‬ ‫וואס מיר לייגן צו לכבוד שבת‪ .‬און אין ספר התמיד )לרבו של המאירי‪ ,‬מהד' טולידנו עמ' ‪(29‬‬ ‫ווערט ערקלערט אז דער קאפיטל זאגן מיר אין שבת ווייל דעמאלטס איז דא די נשמה‬ ‫יתירה און רוב פון די תפילה פון 'נשמת' איז אויף די טייל פון די נשמה‪ .‬און נאך "עס איז‬ ‫פאסיג מ'זאל אין דעם טאג צולייגן און אראפנעמען פון די געווענליכע נוסח התפילה‬ ‫און די ברכות כדי עס זאל זיין אנדערשט פון אנדערע טעג‪ ,‬און דער מענטש זאל נתעורר‬ ‫ווערן אז יעצט איז א אנדערע צייט‪ ,‬אזוי ווי א מענטש ווערט נתעורר דורך דעם טויש‬ ‫פון אנדערע קליידער און פון אנדערע עסן"‪.‬‬ ‫אזוי אויך שטייט אין סידור השל"ה‪" :‬זיין צייט צו זאגן איז שבת‪ ,‬ווייל דעמאלטס האט‬ ‫דער מענטש אויך א נשמה יתירה"‪ ,‬און אין ספר 'חסד לאברהם' )מעיין ב נהר מט( לייגט‬ ‫ער צו‪ ,‬אז ווען דער חזן זאגט 'נשמת כל חי' ביי שחרית דעמאלטס גייט אריין די נשמה‬ ‫יתירה אין דעם מענטש‪.‬‬ ‫ג‪ .‬רבי חיים וויטאל )שער הכוונות דרוש א( שרייבט אז דאס זאגן אין שבת איז אנשטאט די‬ ‫מצוה פון תפילין וואס מיר טוהן אן אינמיטן וואך‪ .‬און ער לייגט צו אז דער וואס ליינט‬ ‫קריאת שמע אום שבת אן צו זאגן 'נשמת'‪ ,‬איז אזוי ווי איינער ליינט קריאת שמע אן‬ ‫קיין תפילין‪.‬‬

‫אמוניﬦ‬ ‫ﬦ‬ ‫מעשה ני‬ ‫מע‬

‫א וועכנטליכע ערציילונג‬ ‫אויף אמן און תפילה‬ ‫א‬


‫פשוט מורא געהאט צו קומען נאנט‪ ,‬טאמער דעם מאמר פון גמרא‪" :‬תנא‪ ,‬היכא קאי? אקרא‬ ‫געפרעגט וי אזוי ס'איז אריבער די נאכט‪ ,‬צו‬ ‫דער רבי וועט אנטפלעקן זייערע עבירות ‪ .‬קאי!"‬ ‫קאמפאניע אים נישט געשטערט‪ ,‬האט‬ ‫דער קל ינער האט‬ ‫חתונה‬ ‫א‬ ‫אפילו ב י די גוים פון ויעליפאלי איז גע וען שפעטער האט מען זיך געכאפט אז דאס‬ ‫דער מאור ושמש געענטפערט‪' ,‬זייער גוט! מיט‬ ‫בא ואוסט אז דער אידישער ראבין האט אפענע האט מרמז גע וען אויף דער שטאט קראקא‪.‬‬ ‫דעם קינד איז גוט צו רוען!'"‬ ‫אויגן‪ .‬וען ביים פריץ פון שטעטל איז גע'גנב'עט מען האט אים געברענגט ק ין פאדגורזש‪ ,‬א‬ ‫דער רבי האט דאן מסביר גע וען די‬ ‫געווארן אן אוצר מיט צירונגען‪ ,‬איז ער געקומען פארשטאט פון קראקא‪ ,‬אבער ז ין מצב האט‬ ‫באהאלטענע כ ונה אין די ווערטער פונ'ם מאור‬ ‫צום רבי'ן אין שטוב און פשוט געבעטן ער זאל זיך אלץ פארערגערט‪ .‬א ינער פון די חסידים‬ ‫ושמש‪ ,‬אז וען עס וועט קומען די צייט זאל מען‬ ‫אים אנטפלעקן ווער עס איז דער גנב‪ .‬דער רבי איז אר ין אים פרעגן צו מען זאל מאכן פאר'ן‬ ‫אים מקבר ז ין נעבן אים‪.‬‬ ‫צ‬ ‫האט אביסל געטראכט און אים געזאגט דעם רבי'ן א פדיון נפש‪" .‬נ ין"‪ ,‬האט דער רבי פעסט‬ ‫דער גבאי פון דער חברה קדישא האט גלייך‬ ‫נאמען‪ .‬דער פריץ האט‪ ,‬אן דעם מינדעסטן ספק געענטפערט‪" ,‬שוין דר י מעת לעת וואס ס'גייט‬ ‫מסכים גע וען דערצו‪ ,‬און פארזיכערט אז ער‬ ‫אינ'ם רבי'נס ווערטער‪ ,‬גערופן די פאליצ י צו א רעגן אן אויפהער‪ ,‬צו וייסט איר פארוואס?‬ ‫וועט ממלא ז ין ז ין רצון‪.‬‬ ‫יענעמ'ס הויז‪ ,‬און נאך א קורצע אונטערזוכונג די הימלען ו ינען וייל ס'איז שוין נגזר געווארן‬ ‫הערנדיג אז ז י ג יען פאר'יתום'ט ווערן פון‬ ‫אויף מיר אוועקצוג ין פון דער וועלט‪".‬‬ ‫האט מען געפונען די גניבה ‪.‬‬ ‫זייעררבי'ן‪,‬האבןדיחסידיםארוםאויסגעבראכן‬ ‫דער ה יליגער צאנזער רב זי"ע איז גע וען די נאכט פון י"ג כסליו תרי"ח‪ ,‬איז דער‬

‫דימיט מוזיק!‬ ‫טייערע‬

‫מנורה‬

‫וויעליפאלי איז א קליין שטעטל אין‬ ‫גאליציע‪ ,‬צווישןן ראפשיץ און רימינאוו‪ ,‬נעבן‬ ‫ריישא‪ ,‬ל��נצהוט‪ ,‬און סטריזשוב‪ .‬אויף דער‬ ‫ערדישער מאפע פארנעמט זי כמעט נישט קיין‬ ‫פלאץ‪ ,‬און איר נאמען וואלט זיכער פארגעסן‬ ‫געווארן גלייך ווי הונדערטער אירס גלייכן‪ .‬איז‬ ‫זי אבער אין דער חסיד'ישער וועלט פון גאליציע‬ ‫און אומגעגנט געווען ברייט בארימט צוליב די‬ ‫גרויסע צדיקים וועלכע האבן איר באשיינט מיט‬ ‫זייער אנוועזנהייט הונדערטער יארן‪.‬‬ ‫דער גרינדער פון דער וויעליפאלער גזע איז‬ ‫געווען דער צדיק און קדוש רבי שלמה זלמן‬ ‫פערל‬ ‫פון‪ :‬ק‪.‬‬ ‫זלמן איז געבוירן‬ ‫שלמה‬ ‫פרענקל זי"ע‪ .‬רבי‬ ‫געווארן פאר איבער ‪ 200‬יאר צוריק‪ ,‬שנת תקס"ב‪.‬‬ ‫ווישן די ווארטנדע אריינצוגיין‬ ‫זיין פאטער‪ ,‬רבי אברהם פרענקל‪ ,‬איז געווען פון‬ ‫צום הייליגן צדיק דער קאזניצער‬ ‫די גרויסע תלמידים פון הייליגן קאזשניצער‬ ‫מגיד זי"ע‪ ,‬איז געזעצן א רייכער‬ ‫בידידות‬ ‫שטארק‬ ‫גביר‪,‬געווען‬ ‫אברהם איז‬ ‫מגיד‪ .‬רבי‬ ‫אויס‬ ‫ווייזט‬ ‫וואס איז‬ ‫אומבאקאנטער‬ ‫אויף‬ ‫האט‬ ‫וועלכער‬ ‫ושמש‪,‬‬ ‫מאור‬ ‫הייליגן‬ ‫מיט'ן‬ ‫געקומען צו פארן פונדערווייטנ'ס‪ ,‬און אין‬ ‫א‬ ‫דערגרייכט‬ ‫האט‬ ‫ער‬ ‫אז‬ ‫געווען‬ ‫מעיד‬ ‫אים‬ ‫זיינע הענט האט ער געהאלטן א שטערבליך‬ ‫פון רוח הקודש‪.‬‬ ‫מדריגה‬ ‫קינד ל"ע‪.‬‬ ‫איידעם‬ ‫געווארן אן‬ ‫שלמה זלמן‬ ‫רבי‬ ‫וועג‪,‬‬ ‫לאנגע‬ ‫איזפארן די‬ ‫געקומען צו‬ ‫ער איז‬ ‫איבער‬ ‫איז‬ ‫אים‬ ‫פון‬ ‫און‬ ‫רב‪,‬‬ ‫וויעליפאלער‬ ‫ביים דער רבי זאל אים אנווינטשן ער זאל‬ ‫כדי‬ ‫שלמה זלמן‪.‬‬ ‫רבנותאצו ר'‬ ‫די‬ ‫שלימה‪ ,‬נאך וואס אלע‬ ‫רפואה‬ ‫האבן‬ ‫געווארן‬ ‫באוואוסט‬ ‫וויעליפאלערזיךרבי‬ ‫דער‬ ‫פון‬ ‫געווען‬ ‫שוין מייאש‬ ‫דאקטוירים האבן‬ ‫אים‪.‬אפענער בעל רוח הקודש און בעל מופת‪,‬‬ ‫אלס‬ ‫ווען ער‬ ‫פריערדיגע דורות‪.‬‬ ‫צדיקים פון‬ ‫ווי די‬ ‫די‬ ‫קוקט צו‬ ‫די גביר און‬ ‫דער‬ ‫זיצט זיך‬ ‫אלעס‬ ‫געזען‬ ‫עס ער‬ ‫סצענע;האט‬ ‫אינטרעסאנטעקוויטל‪,‬‬ ‫האט געליינט א‬ ‫אין‬ ‫אריין‬ ‫גייען‬ ‫גאנץ לעבן‪,‬‬ ‫אויפ'ן מענטש זיין‬ ‫איז אריבער‬ ‫וואס‬ ‫אידן‪,‬‬ ‫פארטרויערטע‬ ‫צובראכענע‪,‬‬ ‫צימער‬ ‫קומען‬ ‫אויסגערעכנטאון זיי‬ ‫איינגעבויגענע פלייצע‪,‬‬ ‫אלע זיינע‬ ‫א האט אים‬ ‫מיטער‬ ‫און‬ ‫שטראלנדער‬ ‫טריט און‬ ‫מעשים‪,‬מיט‬ ‫ארויס‬ ‫א בשעת מעשה‪.‬‬ ‫געווען‬ ‫לייכטעוואלט‬ ‫אזוי ווי ער‬ ‫געזיכט‪.‬האט דערציילט אז דער וויעליפאלער‬ ‫מען‬ ‫ער‬ ‫אנגעקומען‪.‬‬ ‫ענדליך‬ ‫איז‬ ‫רייע‬ ‫זיין‬ ‫אויך‬ ‫רבי שטייט ביי א נידריגן פענסטער און מענטשן‬ ‫שטרויכלדיגע‬ ‫צימער מיט‬ ‫הייליגן‬ ‫גייעןאריין אין‬ ‫איז‬ ‫געהאלפן מיט כל מיני‬ ‫ווערן‬ ‫פארביי און‬ ‫האנט‪,‬‬ ‫אויפן‬ ‫קינד‬ ‫א‬ ‫און‬ ‫הארץ‬ ‫שווער‬ ‫א‬ ‫פיס‪,‬‬ ‫רפואות און ישועות‪ .‬פיל מענטשן האבן אבער‬ ‫וועט‬ ‫נאנט‪,‬ער‬ ‫הארצן אז‬ ‫מוראמיטן‬ ‫האפנ'דיג‬ ‫טאמער‬ ‫גאנצן קומען‬ ‫געהאט צו‬ ‫פשוט‬ ‫געהאלפענער‪.‬‬ ‫א‬ ‫דא‬ ‫פון‬ ‫ארויסגיין‬ ‫וועט אנטפלעקן זייערע עבירות‪...‬‬ ‫דער רבי‬ ‫פארן‬ ‫האט‬ ‫איידער‬ ‫פארגעלייגטגעווען‬ ‫וויעליפאלי איז‬ ‫ערפון‬ ‫גוים‬ ‫אבערביי די‬ ‫אפילו‬ ‫קאזניצ'ער‬ ‫דער‬ ‫זיך‬ ‫האט‬ ‫בקשה‪,‬‬ ‫מגיד זיין‬ ‫באוואוסט אז דער אידישער ראבין האט אפענע‬ ‫איך‬ ‫אוועק‪,‬‬ ‫אים‪" :‬זעץ‬ ‫אנגערופן צו‬ ‫גע'גנב'עט‬ ‫שטעטלזיךאיז‬ ‫פריץ פון‬ ‫מגיד ווען ביים‬ ‫אויגן‪.‬‬ ‫מעשה"‪.‬‬ ‫א‬ ‫דערציילן‬ ‫וויל‬ ‫דיראן אוצר מיט צירונגען‪ ,‬איז ער געקומען‬ ‫געווארן‬ ‫רייד‬ ‫די‬ ‫אז‬ ‫געגלויבט‬ ‫נישט‬ ‫האט‬ ‫גביר‬ ‫דער‬ ‫צום רבי'ן אין שטוב און פשוט געבעטן ער זאל‬ ‫זענען געווענדעט צו אים‪ ,‬אבער זעהענדיג‬ ‫אים אנטפלעקן ווער עס איז דער גנב‪ .‬דער רבי‬ ‫אז א צווייטער געפינט זיך נישט אין צימער‪,‬‬ ‫האט אביסל געטראכט און אים געזאגט דעם‬ ‫האט ער זיך שטיל שווייגנדיג אוועק געזעצט‪.‬‬ ‫נאמען‪ .‬דער פריץ האט‪ ,‬אן דעם מינדעסטן ספק‬ ‫און דער מגיד האט אנגעהויבן דערציילן‪:‬‬ ‫אינ'ם רבי'נס ווערטער‪ ,‬גערופן די פאליציי צו‬ ‫"דער הייליגער רבי ר' זושא פון אניפולי‪,‬‬ ‫יענעמ'ס הויז‪ ,‬און נאך א קורצע אונטערזוכונג‬ ‫האט מען געפונען די גניבה‪...‬‬ ‫דער הייליגער צאנזער רב זי"ע איז געווען‬

‫‪4‬‬

‫‪42‬‬

‫פרשת ויגש תשע"ג‬

‫העדה‬

‫מקץתשע"ג‬ ‫פרשת ויגש‬ ‫תשע"ז‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫קעגן זיין התנהגות צו אנטפלעקן אלעס וואס ער‬ ‫זעט מיט זיינע אפענע אויגן‪ ,‬אבער רבי מאיר'ל‬ ‫פרימישלאנער‪ ,‬וועלכער האט זיך אויך געפירט‬ ‫דרך‪ ,‬האט אים שטארק מחזק געווען‬ ‫אויף דעם דרך‬ ‫געווען‪.‬‬ ‫"מיר האט מען אויך גע'רודפ'ט דערוועגן און‬ ‫כ'האב זיך נישט צוגעהערט צו זיי‪ ",‬האט ער אים‬ ‫געשיקט זאגן‪" ,‬און דו זאלסט אויך נישט מורא‬ ‫האבן‪ ,‬נאר ממשיך זיין אויף דעם דרך‪".‬‬ ‫אין יענער צייט האבן די בייזע ווינטן פון‬ ‫השכלה אנגעהויבן פארזייען חורבנות אין‬ ‫גאליציע‪ ,‬און דורך ווייזן אפענע מופתים‪ ,‬האבן‬ ‫די צדיקים געשטארקט די אמונה ביים המון‬ ‫נאמעןצויהודה‬ ‫זייער מיטן‬ ‫מקורב‬ ‫געהאט א‬ ‫ווייזן‬ ‫גאנצער ציל‪:‬‬ ‫געווען‬ ‫האטדאס איז‬ ‫עם‪.‬‬ ‫וועלט‪.‬א גרויסער‬ ‫געווען‬ ‫אויףאיז‬ ‫ג‪-‬טלייב‬ ‫יהודה‬ ‫לייב‪.‬‬ ‫דער‬ ‫דערדא א‬ ‫ס'איז‬ ‫אז‬ ‫בעל מידות‬ ‫אלטער און‬ ‫תלמיד חכם‬ ‫געדרייט‬ ‫עקסטערער נאך‬ ‫אידאוואס האט זיך‬ ‫אן‬ ‫געזעהן זיך‬ ‫וויעליפאלערהאט‬ ‫טובות‪ ,‬שטענדיג‬ ‫האט‬ ‫איםשטוב‪,‬‬ ‫מעןאין‬ ‫רבי'ן‬ ‫ביים‬ ‫ארומדרייען מיט א פרייליכן געזיכט‪ ,‬וואס‬ ‫דערציילט אז דער רבי האט אים אמאל געזאגט‪,‬‬ ‫האט פרייליך געמאכט זיינע ארומיגע‪ .‬ר'‬ ‫"ווען איך וואלט געווען ביי די כוחות‪ ,‬וואלט‬ ‫יהודה לייב איז אויך געווען א משיב פאר די‬ ‫איך ארומגעפארן פון איין ארט צום צווייטן‬ ‫בחורים אין שול‪.‬‬ ‫און געוויזן גרויסע מופתים‪ ,‬ביז אלע אידן‬ ‫ער האט געוואוינט אין א שטעטל נאנט‬ ‫וואלטן אויסגערופן‪' ,‬ה' הוא האלוקים! ה' הוא‬ ‫צו אניפולי‪ ,‬יעדע ענדע וואך האט דער רבי ר'‬ ‫האלוקים!'"‬ ‫זושא אים געגעבן זיין געהאלט‪ ,‬און נאכדעם‬ ‫געזאגט‬ ‫פאראויס‬ ‫האט‬ ‫רבי‬ ‫וויעליפאלער‬ ‫דער‬ ‫איז ר' יהודה לייב צוריק אהיימגעפארן צו זיין‬ ‫יאר‬ ‫קומענדיגן‬ ‫"אין‬ ‫פטירה‪.‬‬ ‫פריצייטיגער‬ ‫זיין‬ ‫שבת אין דערהיים‪ .‬זעלבסטפארשטענדליך‬ ‫ער‬ ‫האט‬ ‫הימל‪",‬‬ ‫אין‬ ‫ארויפגיין‬ ‫איך‬ ‫וועל‬ ‫תרי"ח‬ ‫אז קיין גרויס הרחבה האט ער נישט געהאט‪,‬‬ ‫שמח יאר‪.‬‬ ‫אמת'ער‪'57‬סטן‬ ‫א אין זיין‬ ‫אנגערופן‬ ‫אפטמאל‬ ‫זיך‬ ‫בחלקו‪.‬‬ ‫איז געווען‬ ‫אבער ער‬ ‫איבערמענטשליכע‬ ‫מיט‬ ‫ער‬ ‫האט‬ ‫נוראים‬ ‫ימים‬ ‫ר' יהודה לייב האט געהאט א עקסטערער‬ ‫האט‬ ‫האטעמוד‪ .‬נאך‬ ‫ערפאר'ן‬ ‫געדאוונט‬ ‫כוחות‬ ‫טוב נאך‬ ‫געמאכטיוםוואך‬ ‫מנהג‪ ,‬וואס‬ ‫קראקא‬ ‫קיין‬ ‫אים‬ ‫מיט‬ ‫פארן‬ ‫זאל‬ ‫מען‬ ‫געבעטן‬ ‫ער‬ ‫וואך‪ :‬אויסער די פילע צדקות וואס ער‬ ‫"היינט‬ ‫שטייגער‪.‬‬ ‫זיין‬ ‫ווי‬ ‫נישט‬ ‫דאקטוירים‪,‬‬ ‫צו‬ ‫האט פארטיילט‪ ,‬האט ער יעדע וואך אוועק‬ ‫זיינע‬ ‫פאר‬ ‫געזאגט‬ ‫ער‬ ‫האט‬ ‫אנדערש‪",‬‬ ‫עפעס‬ ‫איז‬ ‫געלייגט א זילבערנע מטבע אויף זייער א‬ ‫זיין‬ ‫מיטנעמען‬ ‫האטדיאויך‬ ‫חסידים‪ .‬ער‬ ‫האבן‬ ‫געהייסןמטבעות‬ ‫זילבערנע‬ ‫צוועק‪.‬‬ ‫חשוב'ן‬ ‫קיטל‪.‬‬ ‫אים געהאט א באזונדערע חשיבות‪,‬‬ ‫ביי‬ ‫גע'חזר'ט‬ ‫זענען כסדר‬ ‫דאסהאט ער‬ ‫יענעראזצייט‬ ‫אין‬ ‫געבענטשטע‬ ‫שפירנדיג‬ ‫פון רבי'ן‬ ‫באקומען‬ ‫גמרא‪:‬האט‬ ‫וועלכע ער‬ ‫מטבעות‬ ‫אקרא‬ ‫קאי?‬ ‫"תנא‪ ,‬היכא‬ ‫מאמר פון‬ ‫דעם‬ ‫זושא'ס הייליגע הענט אליין‪.‬‬ ‫ר'‬ ‫קאי!"‬ ‫ביז ער‬ ‫האט ער‬ ‫יארן האט‬ ‫פיל‬ ‫דאס‬ ‫געפירט‪,‬אז‬ ‫אזויגעכאפט‬ ‫מעןזיךזיך‬ ‫שפעטער‬ ‫מטבעות‬ ‫גענוג‬ ‫האט שוין‬ ‫זילבערנעקראקא‪.‬‬ ‫דער שטאט‬ ‫געהאטאויף‬ ‫מרמז געווען‬ ‫האט‬ ‫ווילן‪ .‬ער‬ ‫מיט דעם‬ ‫האטא‬ ‫פאדגורזש‪,‬‬ ‫זייןקיין‬ ‫געברענגט‬ ‫אויספירן אים‬ ‫צו מען האט‬ ‫מצבפלאץ‬ ‫פארשטעקטע‬ ‫ארויסגענומען פון די‬ ‫האט‬ ‫קראקא‪ ,‬אבער זיין‬ ‫פארשטאט פון‬ ‫און‬ ‫פארמעגן‪,‬‬ ‫אפגעשפארטע‬ ‫גאנצע‬ ‫פארערגערט‪ .‬איינער פון די חסידים‬ ‫זיין אלץ‬ ‫זיך‬ ‫גאלדשמיד‬ ‫צום‬ ‫דעם‬ ‫מיט‬ ‫געגאנגען‬ ‫איז איז‬ ‫ער‬ ‫אריין אים פרעגן צו מען זאל מאכן פאר'ן‬ ‫אויסמאכן פון‬ ‫נפש‪.‬ער‬ ‫געבעטן‪,‬‬ ‫און‬ ‫פעסט‬ ‫אים דער רבי‬ ‫זאלהאט‬ ‫"ניין"‪,‬‬ ‫איםפדיון‬ ‫רבי'ן א‬ ‫זילבערנע‬ ‫שיינע‬ ‫עקסטער‬ ‫א‬ ‫‬‫זילבער‬ ‫די‬ ‫געענטפערט‪" ,‬שוין דריי מעת לעת וואס ס'גייט‬ ‫מנורה‪ ,‬ער זאל קענען מקיים זיין 'זה ק‪-‬לי‬ ‫א רעגן אן אויפהער‪ ,‬צו ווייסט איר פארוואס?‬ ‫ואנוהו'‪.‬‬ ‫הימלען וויינען ווייל ס'איז שוין נגזר געווארן‬ ‫די‬ ‫אויף מיר אוועקצוגיין פון דער וועלט‪".‬‬ ‫די נאכט פון י"ג כסליו תרי"ח‪ ,‬איז דער‬

‫וויעלעפאלער‬ ‫אלער‬ ‫וויעלעפ‬ ‫רבי געלעגן‬ ‫עגן שוואך‪,‬‬ ‫ידים זענען געווען‬ ‫די תלמידים‬ ‫אים‪ .‬מען האט דערקענט אז ער‬ ‫ארום ים‬ ‫וויל עפעס זאגן‪ ,‬נאר עס קומט אים אן שווער‪.‬‬ ‫ענדליך האט ער זיך געשטארקט און מיט‬ ‫אנשטרענגונג געבעטן מען זאל רופן די חברה‬ ‫קדישא פון קראקא‪ .‬זיי האבן זיך געאיילט צום‬ ‫רבי'ן אין פאדגורזש‪ ,‬און דער רבי האט גענומען‬ ‫דערציילן‪:‬‬ ‫גאלדשמיד האט גוט געוואוסט פון‬ ‫דער‬ ‫פלעגט‬ ‫ושמש‬ ‫מאור‬ ‫הייליגער‬ ‫דער‬ ‫"וועןיהודה לייב פארמאגט די זילבערנע‬ ‫וואו ר'‬ ‫פלעגט‬ ‫לובלין‪,‬‬ ‫חוזה פון‬ ‫רבי'ן‪ ,‬דער‬ ‫מטבעות‪,‬זיין‬ ‫פארן צו‬ ‫געפרייט‬ ‫שטארק‬ ‫האט זיך‬ ‫און ער‬ ‫אין‬ ‫בייאאונז‬ ‫אפשטעלן‬ ‫אונטערוועגנס‬ ‫מנורה‪,‬‬ ‫דערפון‬ ‫צו מאכן‬ ‫זיךהאט די זכיה‬ ‫ערער‬ ‫אז‬ ‫אויף‬ ‫איבערנעכטיגן‪.‬דערין; ער האט‬ ‫צו אינוועסטירט‬ ‫פיל‬ ‫שטובער‬ ‫האט‬ ‫איז‬ ‫הערליכע געווען פינף‬ ‫ווען איך בין‬ ‫"אמאל‪,‬‬ ‫יאר‪ ,‬און‬ ‫אויסקריצונגען‬ ‫אויסגעקריצט‬ ‫האב‬ ‫אונז‪ .‬איך‬ ‫אנגעקומען צו‬ ‫מאור‬ ‫איינס אין‬ ‫מנורה ‪-‬‬ ‫ושמשארויס א‬ ‫טאקע‬ ‫דעראיז‬ ‫עס‬ ‫פראכט!צורה און‬ ‫באזונדערערהייליגער‬ ‫איינגעקוקט אין זיין‬ ‫זיך‬ ‫דער וועלט‪ ,‬א‬ ‫האב‬ ‫ווען איך‬ ‫צופלאקערט‪.‬‬ ‫האט זיך‬ ‫הארץ‬ ‫מיין‬ ‫הערליכע‬ ‫געזעהן די‬ ‫לייב האט‬ ‫יהודה‬ ‫ווען ר'‬ ‫מטבעות‪ ,‬איז‬ ‫זיינע‬ ‫צדיקפון‬ ‫דערארויס‬ ‫אז איז‬ ‫וואס‬ ‫מנורה‬ ‫אונז‪,‬‬ ‫שלאפן ביי‬ ‫גייט‬ ‫געהערט‬ ‫איבעראשט‪,‬‬ ‫פרייליך און‬ ‫געווארן זייער‬ ‫ער‬ ‫געבעטן‬ ‫שמחה און‬ ‫געשטראלט פון‬ ‫האב איך‬ ‫אויסגעווארט אויף‬ ‫שטארק‬ ‫האט‬ ‫און‬ ‫צוזאמען‬ ‫וויל גיין שלאפן‬ ‫שויןאז איך‬ ‫עלטערן‬ ‫מיינע‬ ‫קומענדיגן חנוכה‪ .‬אויך זיינע הויזגעזינד‬ ‫דעם‬ ‫מיט'ן צדיק‪.‬‬ ‫התפעלות‪,‬‬ ‫זייער‬ ‫ארויסגעבן‬ ‫געמוזט‬ ‫האבן‬ ‫"ווי פארשטענדליך‪ ,‬האבן מיינע עלטערן עס‬ ‫לעבן‬ ‫זייער‬ ‫האבן‬ ‫נישטאזא‬ ‫ווייל‬ ‫זיי‬ ‫האבן‬ ‫איןדיר?‬ ‫איזזיימיט‬ ‫פראכטוואס‬ ‫צוגעלאזט‪.‬‬ ‫נאר‬ ‫אז‬ ‫באשלאסן‬ ‫האבן‬ ‫זיי‬ ‫באגעגנט‪.‬‬ ‫נישט‬ ‫גע'טענה'עט‪ ,‬דו ווילסט שטערן דעם צדיק פון‬ ‫הייליגן רבי'ן‪ ,‬האט געקענט‬ ‫הייליגערדעם‬ ‫זייןזכות פון‬ ‫אין‬ ‫עבודה?‬ ‫ארבעט‪.‬‬ ‫קונצליכע‬ ‫אזא‬ ‫ארויסקומען‬ ‫איך האב אנגעהויבן שטארק צו וויינען‪ ,‬און‬ ‫דער מאור ושמש האט *‬ ‫געפרעגט פארוואס איך‬ ‫הייליגער‬ ‫דער‬ ‫אנגעקומען‬ ‫ענדליך‬ ‫איזמיין בקשה‪ ,‬האט דער צדיק נישט‬ ‫הערנדיג‬ ‫וויין‪.‬‬ ‫א‬ ‫מיט‬ ‫האט‬ ‫לייב‬ ‫יהודה‬ ‫ר'‬ ‫חנוכה‪.‬‬ ‫יום טוב‬ ‫פארשטאנען וואס איז דער אפהאלט‪' .‬אדרבה‪,‬‬ ‫עקסטערע איבעראשונג אנגעצונדן אין‬ ‫איך וועל רוען אין בעט צוזאמען מיט אים!'‬ ‫זיין מנורה‪ ,‬ווען דער גאנצער ארום ווערט‬ ‫אינדערפרי‪ ,‬ווען די שטוב מענטשן האבן‬ ‫הערליך באשיינט פון די פראכט‪.‬‬ ‫געפרעגט ווי אזוי ס'איז אריבער די נאכט‪ ,‬צו‬ ‫געקומען‬ ‫זענען‬ ‫מענטשן‬ ‫אסאך‬ ‫דער קליינער האט אים נישט געשטערט‪ ,‬האט‬ ‫באטראכטן די מנורה‪ ,‬און צווישן זיי אויך ר'‬ ‫דער מאור ושמש געענטפערט‪' ,‬זייער גוט! מיט‬ ‫ישראל דער גביר‪.‬‬ ‫דעם קינד איז גוט צו רוען!'"‬ ‫זעהענדיג די מנורה ‪ -‬אז מען האט נישט‬ ‫דער רבי האט דאן מסביר געווען די‬ ‫מגזים געווען מיטן פארשטעלן זיין שיינקייט‬ ‫מאור‬ ‫באהאלטענע כוונה אין די ווערטער פונ'ם‬ ‫ האט ער געטראכט ביי זיך אז ער וועט מוזן‬‫מען‬ ‫זאל‬ ‫צייט‬ ‫קומען די‬ ‫ושמש‪,‬דיאז ווען‬ ‫ער האט‬ ‫פרייז‪...‬‬ ‫וועט יעדן‬ ‫עספאר‬ ‫מנורה‪,‬‬ ‫האבן‬ ‫זיין נעבן אים‪.‬‬ ‫אים מקבר‬ ‫בארעכטיגן‪ ,‬קלערנדיג ביי‬ ‫פראבירט‬ ‫זיך‬ ‫גלייך‬ ‫האט‬ ‫וועטפון דער‬ ‫'וואוגבאי‬ ‫זיך‪:‬דער‬ ‫מנורה‬ ‫קדישא די‬ ‫חברה האלטן‬ ‫יהודה לייב‬ ‫ער‬ ‫פארזיכערט‬ ‫דערצו‪ ,‬און‬ ‫מסכים‬ ‫בוידעם?אזעס‬ ‫קעלער? אין‬ ‫געוועןאין‬ ‫חנוכה?‬ ‫נאך‬ ‫דאך זיין זיין‬ ‫פאסטממלא‬ ‫וועט‬ ‫רצון‪.‬זיין פאלאץ וועט ער‬ ‫נישט‪ ...‬ביי‬ ‫הערנדיג אז זיי גייען פאר'יתום'ט ווערן פון‬ ‫זייער רבי'ן‪ ,‬האבן די חסידים ארום אויסגעבראכן‬


‫אין א גרויס געוויין‪.‬‬ ‫בארואיגן זיך‬ ‫נאכ'ן בארו‬ ‫האבן זיי‬ ‫אביסל‪ ,‬הא‬ ‫געפרעגט‪ ,‬וואו עס‬ ‫קענען באקומען א חשוב'ן פלאץ‪,‬‬ ‫"דער‬ ‫האט‬ ‫ער‬ ‫וועט עקסטער‬ ‫פארבאט צו‬ ‫ארויסשיינען'‪ ...‬פאר‬ ‫געזעץ‬ ‫ער‬ ‫אז‬ ‫באשלוס‬ ‫פעסטן‬ ‫א‬ ‫זיך‬ ‫געמאכט ביי‬ ‫פירן א ננפטר פון‬ ‫אים‬ ‫זאל‬ ‫ער‬ ‫לייב'ן‬ ‫יהודה‬ ‫ר'‬ ‫איינרעדן‬ ‫מוז‬ ‫פלאץ צום‬ ‫איין פל‬ ‫מנורה‪...‬‬ ‫די‬ ‫פארקויפן‬ ‫צווייטן‪ ,‬ווי אזוי‬ ‫מיריהודה‬ ‫ר'‬ ‫נאך חנוכה איז ער געקומען‬ ‫קענען‬ ‫וועלןצומי‬ ‫לייב און געזאגט‪" :‬דו ווייסט אז מיין פארמעגן‬ ‫אריבערפירן‬ ‫איז זייער גרויס‪ ...‬א שיינער טייל קען געהערן‬ ‫קיין‬ ‫רבי'ן‬ ‫דעם רב‬ ‫צו דיר‪ ,‬ווען דו וועסט באוויליגט זיין מיר צו‬ ‫קראקא?"‬ ‫קראקא?‬ ‫פארקויפן די מנורה!"‬ ‫"איר זאלט‬ ‫אבער ר' יהודה לייב האט נישט‬ ‫ארויפלייגן מיין‬ ‫ארויפל‬ ‫געוואלט הערן‪" .‬די מנורה איז ווערד‬ ‫תהלים'ל אויף‬ ‫תהלים'‬ ‫מער ווי אלע געלט‪ ,‬עס האט‬ ‫ארון‪ ",‬האט‬ ‫מיין אר‬ ‫א עקסטערע הייליגקייט פון‬ ‫רבי זיי באפוילן‪,‬‬ ‫דער‬ ‫נישט‬ ‫רבי'ן ר' זושא‪ .‬איך בין‬ ‫פארקויפן!"דעם ארון זאלן גיין‪ .‬די‬ ‫צווואס טראגן‬ ‫עסדי‬ ‫גרייטנאר‬ ‫"און‬ ‫גיין שפעטער‪".‬‬ ‫זאלן‬ ‫באגלייטער‬ ‫אנדערע‬ ‫ר' ישראל האט געזעהן‬ ‫הייליגע נשמה פון רבי‬ ‫איז איז די‬ ‫צומארגנס‬ ‫נישט די‬ ‫אז עס‬ ‫רעדןזי"ע ארויף אין הימל‪,‬‬ ‫וויעליפאלער‬ ‫פאסיגעזלמן‬ ‫שלמה‬ ‫צייט צו‬ ‫זעקס און פופציג יאר‪.‬‬ ‫בלויז‬ ‫פון‬ ‫עלטער‬ ‫אין‬ ‫דערפון‪ ,‬איז ער אהיים‬ ‫צובראכן הארץ זענען די חסידים‬ ‫א‬ ‫מיט‬ ‫מיט ליידיגע הענט‪.‬‬ ‫ממלא זיין די צוואה און לעצטע‬ ‫צוגעגאנגען *‬ ‫מקבר צו זיין נעבן ציון‬ ‫אים‬ ‫רבי'ן‪,‬‬ ‫פונ'םנישט אריבער‬ ‫בקשה איז‬ ‫עס‬ ‫קראקא‪.‬‬ ‫אין‬ ‫ושמש‬ ‫מאור צייט און ר' יהודה‬ ‫פוןלאנגע‬ ‫א‬ ‫כלהזיך אריבערצופירן א‬ ‫גרייט‬ ‫טאכטערמען‬ ‫לייב'סשמועה אז‬ ‫די‬ ‫איז א‬ ‫דערגרייכט צו די אויערן‬ ‫קראקא האט‬ ‫נפטר‬ ‫עקסטערער‬ ‫קייןמיט א‬ ‫געווארן‬ ‫עסאון זיי האבן זיך‬ ‫פארוואלטונג‪,‬‬ ‫שטאט‬ ‫דער‬ ‫פון‬ ‫בחור‪ ,‬א כליל המעלות ווי‬ ‫צו ר' יהודה‬ ‫פאר‬ ‫פאסט‬ ‫לייב'ס אספעציעלע וואך‬ ‫אוועקשטעלן א‬ ‫געאיילט‬ ‫וואס לייב‬ ‫יהודה‬ ‫דעם ר'‬ ‫טאכטער‪.‬‬ ‫האט אין שטאט‪.‬‬ ‫פירט אריין‬ ‫בריק‬ ‫ארום‬ ‫זענעןגרויסע‬ ‫צוזאגן א‬ ‫געדארפט‬ ‫סומעאויף זייערע‬ ‫געשטאנען‬ ‫וועכטער‬ ‫די‬ ‫פארלאזט‬ ‫האט זיך‬ ‫באשטימטע ער‬ ‫נדן‪ ,‬אבער‬ ‫באפאלן די וואס‬ ‫גרייט צו‬ ‫ערטער‪,‬‬ ‫אים‬ ‫וועט‬ ‫ער‬ ‫אז‬ ‫באשעפער‪,‬‬ ‫אויפן קעגן געזעץ‪ .‬די קליינע גרופע מענטשן‬ ‫טוען‬ ‫זענען פארלאזן‪.‬‬ ‫נישט‬ ‫פארבייגעגאנגען פאר זייערע אויגן‪ ,‬און‬ ‫צוויי‪,‬‬ ‫אריבער א חודש‬ ‫גייט‬ ‫זייעס‬ ‫אוןמיט‬ ‫מטה‬ ‫דורכגעלאזט די‬ ‫שווייגנדיג‬ ‫האבן‬ ‫באגלייטער‪ .‬פאדערט דעם נדן‪ ,‬עס‬ ‫דער מחותן‬ ‫די‬ ‫דער יום‬ ‫גאנצערשוין‬ ‫דערנענטערט זיך‬ ‫החופה‪...‬האבן‬ ‫פונדערווייטנס‬ ‫עולם‬ ‫ווען דער‬ ‫געוואוסט‬ ‫האט‬ ‫ר'‬ ‫אן קיין‬ ‫נישטדעם בריק‬ ‫אריבער‬ ‫לייבאיז‬ ‫יהודהמטה‬ ‫געזען אז די‬ ‫יעצט‬ ‫ער‬ ‫זאל‬ ‫וואו‬ ‫פון‬ ‫טאן‪,‬‬ ‫צו‬ ‫וואס‬ ‫שום פראבלעם און די סכנה איז שוין אריבער‪,‬‬ ‫זיין ווייב‬ ‫האט אים‬ ‫זייגעלט?!‪...‬‬ ‫שאפן די‬ ‫מאסנווייז צו‬ ‫שטראמען‬ ‫אנגעהויבן‬ ‫האבן‬ ‫גע'עצה'ט ער זאל פארקויפן עפעס‬ ‫דער לוי' ביז דעם בית החיים אין קראקא‪ ,‬וואו‬ ‫א ווערדפולע זאך פון‬ ‫שטוב‪ .‬ריזיגער עולם צו‬ ‫פארזאמלט א‬ ‫עס האט זיך‬ ‫זיי האבן געקוקט אויף זייער‬ ‫באוויינען די גרויסע אבידה‪.‬‬ ‫גאנצער פארמעגן‪ ,‬ר' יהודה לייב האט‬ ‫אויפצומארגנס האט די גאנצע שטאט‬ ‫גענומען אפאר ווערדפולע זאכן און ארויס‬ ‫גערעדט פון דעם נס‪ ,‬ביז עס איז אנגעקומען‬ ‫אין מארק עס צו פארקויפן‪ .‬אבער די געלט‬ ‫צו די אויערן פון דער פאליציי‪ .‬זיי האבן זיך‬ ‫איז נישט געווען גענוג‪ ,‬עס איז אויך נישט‬ ‫הויז וואו‬ ‫געאיילט צום אייגנטימער פון דעם‬ ‫געווען האלב פון די געפאדערטע סומע‪.‬‬ ‫אים‬ ‫האבן‬ ‫דער רבי איז נסתלק געווארן און‬ ‫זעהענדיג אז עס איז נישטא קיין אנדער‬ ‫געברענגט צום‬ ‫געריכט‪ .‬ווייב שטיל אנגערופן‪:‬‬ ‫האט זיך זיין‬ ‫אויסוועג‪,‬‬ ‫פאר'משכונ'ען?‪"...‬אזא פארברעכן‬ ‫אזוי האסטו צוגעלאזט‬ ‫"די "ווי‬ ‫מנורה‪...‬‬ ‫אים‬ ‫ריכטער‬ ‫דער‬ ‫האט‬ ‫הויז?!"‬ ‫אין‬ ‫דיר‬ ‫בייר' יהודה לייב איז פארציטערט געווארן‪:‬‬ ‫פארגעהאלטן‪.‬‬ ‫טייערע מנורה וואס איך בין אזוי‬ ‫"וואס? די‬ ‫תמ'עוואטע‪.‬‬ ‫געמאכט‬ ‫זיך‬ ‫האט‬ ‫צוגעבונדןאיד‬ ‫דער‬ ‫צו דעם? איך קען נישט!!!"‬ ‫וואס‬ ‫קאפ‬ ‫האלטן‬ ‫געקענט‬ ‫איך‬ ‫האב‬ ‫אזוי‬ ‫"וויעס איז אבער אריבער נאך א וואך און‬ ‫ס'טוט זיך ארום מיר‪ ,‬ווען מיין רבי איז פון מיר‬ ‫אוועקגענומען געווארן? איך וואונדער זיך אבער‬ ‫אויף אייך‪ ,‬ווי אזוי האט איר נישט אכטונג‬

‫גרויס‬ ‫געגעבן אויפ'ן בריק אז די אין‬ ‫געוויין‪ .‬געגעבן אויפ'ן בריק אז די לויה פון רבי'ן זאל‬ ‫רבי'ן זאל‬ ‫לויהאפון‬ ‫נאכ'ן בארו‬ ‫בארואיגן זיך נישט אריבערגיין?!"‬ ‫נישט אריבערגיין?!"‬ ‫לויה!"זיי‬ ‫האבן‬ ‫הא‬ ‫"א לויה?! איך האב נישטאביסל‪,‬‬ ‫"א לויה?! איך האב נישט געזען קיין לויה!"‬ ‫געזען קיין‬ ‫איזוועסט‬ ‫אז דו‬ ‫סומע‪,‬‬ ‫גרויסע‬ ‫"דער אויף‬ ‫געווען‪ .‬ר'‬ ‫נישט‬ ‫קיין‬ ‫געפרעגט‪,‬‬ ‫האבןביים‬ ‫געשטאנען‬ ‫וואס‬ ‫וועכטער‬ ‫אזאדער‬ ‫האט‬ ‫ביים‬ ‫געשטאנען‬ ‫איזאיז‬ ‫אויסוועגוואס‬ ‫אנדערוועכטער‬ ‫האט דער‬ ‫געענטפערט‪.‬זיבן טעכטער‪"...‬‬ ‫פאר דיינע אלע‬ ‫נדן‬ ‫מיט‬ ‫און‬ ‫מנורה‬ ‫די‬ ‫גענומען‬ ‫האט‬ ‫לייב‬ ‫יהודה‬ ‫געזעץ פאר‬ ‫פארבאט צו בריק‬ ‫בריק געענטפערט‪.‬‬ ‫געגאנגען‬ ‫ער‬ ‫פון און פיס‬ ‫הענט‬ ‫ציטערדיגע‬ ‫גרויסע‬ ‫געריכט?!"אין‬ ‫איז אריין‬ ‫יהודה‬ ‫דערננפטר‬ ‫האט א‬ ‫איזפירן‬ ‫ריכטער‬ ‫א דער‬ ‫האט‬ ‫לייבפון‬ ‫לאכסט‬ ‫פון ר' "דו‬ ‫ריכטער‬ ‫געריכט?!"‬ ‫לאכסט‬ ‫"דו‬ ‫דיר‬ ‫ברענגט‬ ‫"וואס‬ ‫גביר‪.‬‬ ‫דער‬ ‫ישראל‬ ‫צו ר'‬ ‫פארלעגנהייט‪ .‬וואס זאל ער טאן?! אבער‬ ‫איין פל‬ ‫פלאץ צום געשריגן‪.‬‬ ‫געשריגן‪.‬‬ ‫מיט‬ ‫געפרעגט‬ ‫ישראל‬ ‫ר'‬ ‫אים‬ ‫האט‬ ‫אהער?"‬ ‫אין‬ ‫שטייט‬ ‫עס‬ ‫וואס‬ ‫דערמאנט‬ ‫זיך‬ ‫האט‬ ‫ער‬ ‫צווייטן‪ ,‬ווי‬ ‫וועכטער‬ ‫איין זיך‬ ‫האט‬ ‫וועכטער‬ ‫"חלילה‪ ",‬האט זיך דער‬ ‫דערס'האט זיך‬ ‫קבר‪ ,‬נאר‬ ‫"חלילה‪ ",‬פאר‬ ‫אזוי שמאל אפילו‬ ‫א ברייטן שמייכל‪ ,‬זעהענדיג די מנורה אין זיין‬ ‫פארקויפן‪,‬‬ ‫זאל אלעס‬ ‫מענטש‬ ‫קענען גמרא‪ ,‬אז א‬ ‫מיר‬ ‫וועלן‬ ‫מי‬ ‫לויה‬ ‫די‬ ‫איז‬ ‫אזייגער‬ ‫"וויפיל‬ ‫פארענטפערט‪.‬‬ ‫לויה‬ ‫די‬ ‫איז‬ ‫פארענטפערט‪" .‬וויפיל אזייגער‬ ‫אויסגעברייטערט אז ר' שלמה זלמן זאל דארט‬ ‫האנט‪.‬‬ ‫כדי צו האבן איידעמער תלמידי חכמים‪ ,‬האט‬ ‫ן‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ע‬ ‫אריבער?"‬ ‫אריבער?"‬ ‫קענען ליגן‪ .‬אויב אזוי‪ ,‬קען השי"ת אויסברייטערן‬ ‫ער מיט א צובראכן הארץ צוגעשטימט‪...‬‬ ‫"עה‪...‬‬ ‫רבי'ן‬ ‫ווען ער האט געהערט די דעם‬ ‫צייט‪ ,‬רב‬ ‫געהערט די צייט‪ ,‬האט ער‬ ‫האט‬ ‫קיין דעם ווען‬ ‫האט ער‬ ‫דיר אויך!"‬ ‫פלאץערפאר‬ ‫ר' ישראל איז געווען אויסער זיך פון גליק‪.‬‬ ‫קראקא?"‬ ‫ארויסגענומען זיין ביכל און קראקא?‬ ‫מיט‬ ‫גירסא‪,‬און‬ ‫זיין ביכל‬ ‫ארויסגענומען‬ ‫פארגעליינט מיט‬ ‫פארגעליינט אין‬ ‫האט דער רבי‬ ‫אנדער‬ ‫)לויט א‬ ‫די מנורה איז שוין ביי זיין באזיץ‪ ,‬די מנורה‬ ‫א זיגרייכע שטימע‪" :‬ביי מיר איז "איר‬ ‫פארשריבןאזאז‬ ‫מיר איז‬ ‫שטימע‪" :‬ביי‬ ‫זיינעזיגרייכע‬ ‫זאלט א‬ ‫פארשריבן אז‬ ‫זיינעם א חסיד‬ ‫באפוילן‬ ‫לעצטע שעות‬ ‫וואס ער האט צו דעם אזוי געגלוסט‪ ,‬איז‬ ‫מיין‬ ‫ארויפלייגן‬ ‫ארויפל‬ ‫צייט‪,‬א‬ ‫באשטימטע בריק‬ ‫איז אאריבער אויפן‬ ‫נעכטן אין‬ ‫בריק א‬ ‫נעכטן אין דער צייט איז אריבער אויפן‬ ‫צייטאין‬ ‫דערטאג‪,‬‬ ‫געוויסן‬ ‫א‬ ‫אין‬ ‫זיינע‪...‬‬ ‫תהלים'ל אויף‬ ‫חתונה קאמפאניע מיט מוזיק!" תהלים'‬ ‫מוזיק!"‬ ‫קאמפאניע מיט‬ ‫חתונה‬ ‫אויךרבי‬ ‫קראקא‪,‬‬ ‫פון‬ ‫רב‬ ‫פאר'ן‬ ‫שטעלן‬ ‫זיך‬ ‫ער‬ ‫זאל‬ ‫אין די חנוכה טעג‪ ,‬ווי‬ ‫"יעצט פארשטיי איך שויןמיין אר‬ ‫האט‬ ‫אלעס!"‬ ‫אויבאיךמעןשוין‬ ‫פארשטיי‬ ‫"יעצט‬ ‫ארון‪",‬האט‬ ‫אלעס!"‬ ‫נישט‬ ‫וועט אים‬ ‫סופר זצ"ל‪,‬‬ ‫האט שמעון‬ ‫במשך דעם יאהר ווען די מנורה‬ ‫באפוילן‪,‬‬ ‫רבי עסזיי‬ ‫זיך‬ ‫רעדט‬ ‫טייערן עס‬ ‫זיך "אויב‬ ‫אויסגערופן‪.‬‬ ‫ריכטער‬ ‫דער‬ ‫זיך‬ ‫רעדט‬ ‫דער"אויב‬ ‫דער ריכטער אויסגערופן‪.‬‬ ‫בופעט‪,‬ער‬ ‫איינשפארן ביז‬ ‫ער‬ ‫זאל‬ ‫אריינלאזן‬ ‫וועלן‬ ‫באשיינט זיין‬ ‫די‬ ‫גיין‪.‬‬ ‫זאלן‬ ‫ארון‬ ‫דעם‬ ‫טראגן‬ ‫"און נאר‬ ‫פון‬ ‫אויגן‬ ‫די‬ ‫פארבלענדן‬ ‫קען‬ ‫וואס‬ ‫נפטר‬ ‫א‬ ‫פון‬ ‫פון‬ ‫אויגן‬ ‫די‬ ‫פארבלענדן‬ ‫וואסקען‬ ‫נפטרדיוואס‬ ‫פון א‬ ‫פאר'ן‬ ‫דערציילן‬ ‫ער‬ ‫זאל‬ ‫דאן‬ ‫און‬ ‫אריינגיין‪,‬‬ ‫וועט‬ ‫האט ר' ישראל זיך נישט‬ ‫שפעטער‪".‬‬ ‫גיין‬ ‫זאלן‬ ‫באגלייטער‬ ‫אנדערע‬ ‫אוןדי‬ ‫איז‬ ‫חתונה‪,‬‬ ‫א‬ ‫אויף‬ ‫לויה‬ ‫א‬ ‫פון‬ ‫שומרים‬ ‫די‬ ‫די‬ ‫איז‬ ‫חתונה‪,‬‬ ‫א‬ ‫אויף‬ ‫לויה‬ ‫א‬ ‫פון‬ ‫שומרים‬ ‫די‬ ‫גערעדט‪,‬‬ ‫דא‬ ‫יעצט‬ ‫האט‬ ‫מען‬ ‫וואס‬ ‫אלעס‬ ‫רב‬ ‫געענדיגט טשאטשקען מיט‬ ‫רבי‬ ‫פון‬ ‫נשמה‬ ‫הייליגע‬ ‫די‬ ‫איז‬ ‫צומארגנס‬ ‫ומבוטל!"‬ ‫בטל‬ ‫באשולדיגונג‬ ‫ומבוטל!"‬ ‫בטל‬ ‫באשולדיגונג‬ ‫לויט‬ ‫געווען‬ ‫איז‬ ‫ושמש‬ ‫מאור‬ ‫נעבן‬ ‫קבורה‬ ‫די‬ ‫אז‬ ‫'זיין' זילבערנע מנורה‪ ,‬און ער‬ ‫דערזי"ע ארויף‬ ‫וויעליפאלער‬ ‫הסתלקותאזפונ'ם‬ ‫פון דער‬ ‫בקשהפון‬ ‫ידיעה‬ ‫הימל‪ ,‬דער ווען די‬ ‫איןפונ'ם‬ ‫הסתלקות‬ ‫זלמןידיעה פון‬ ‫שלמה די‬ ‫ווען‬ ‫רבי'ן‪.‬‬ ‫בפירוש'ער‬ ‫איבערגליקליך‬ ‫געווען‬ ‫איז‬ ‫יאר‪.‬‬ ‫פופציג‬ ‫און‬ ‫זעקס‬ ‫בלויז‬ ‫פון‬ ‫עלטער‬ ‫אין‬ ‫צאנזער‬ ‫א‬ ‫איז‬ ‫געווארן‪,‬‬ ‫פארשפרייט‬ ‫איז‬ ‫רבי'ן‬ ‫צאנזער‬ ‫א‬ ‫איז‬ ‫געווארן‪,‬‬ ‫פארשפרייט‬ ‫איז‬ ‫רבי'ן‬ ‫גענוי‬ ‫קומען‬ ‫צו‬ ‫אויסגערעכנט‬ ‫האט‬ ‫חסיד‬ ‫דער‬ ‫יא‪ ,‬ער האט דערגרייכט וואס‬ ‫חסידים‬ ‫די‬ ‫זענען‬ ‫הארץ‬ ‫צובראכן‬ ‫א‬ ‫מיט‬ ‫אים‬ ‫געוואלט‪...‬חיים‬ ‫דברי‬ ‫צום‬ ‫אריין‬ ‫חסיד‬ ‫אים‬ ‫און‬ ‫חיים‬ ‫דברי‬ ‫הייליגן‬ ‫צום‬ ‫אריין‬ ‫חסיד‬ ‫און רב‪.‬‬ ‫קראקאווער‬ ‫הייליגןצום‬ ‫צייט‬ ‫באשטימטער‬ ‫די‬ ‫צו‬ ‫ער האט‬ ‫צוגעגאנגען‬ ‫דערוועגן‪.‬‬ ‫דערציילט‬ ‫אזוי‬ ‫אריינלאזן‪,‬‬ ‫געוואלט‬ ‫דערציילטאים נישט‬ ‫ממלא זיין די צוואה און לעצטע מען האט‬ ‫יארן‪,‬‬ ‫פארביי פיל‬ ‫דערוועגן‪ .‬איז‬ ‫אזוי‬ ‫ציון‬ ‫נעבן‬ ‫זיין‬ ‫צו‬ ‫מקבר‬ ‫אים‬ ‫רבי'ן‪,‬‬ ‫פונ'ם‬ ‫בקש