Page 1

‫לפרשת ויחי‬ ???????????????????????????? ????????????????????? ?????????????????????????

https://telegram.me/Publications_MM


‫‪‬‬

‫© כל הזכויות שמורות למו"ל‪ .‬אין לקרוא בזמן התפילה וקריה"ת‬

‫בס"ד‪ ,‬בכל ענייני הגיליון ניתן לפנות לדוא"ל‪g.agedank@gmail.com :‬‬

‫ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק ישראל וישב על המטה (מח‪ ,‬ב)‬ ‫יש לפרש על פי רמז‪ ,‬דהנה חז"ל אמרו במס' נדרים (דף ל"ט) "המבקר את החולה נוטל‬ ‫אחד מששים מחליו"‪ ,‬וזהו דוקא באם המבקר הינו 'בן גילו' (בן מזלו) של החולה ע"ש‪,‬‬ ‫וידוע שיוסף היה בן גילו של יעקב כדאיתא במדרש הובא ברש"י בפ' וישב על הפסוק‬ ‫כי בן זקונים הוא לו שכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף‪.‬‬ ‫והנה מלת הנ"ה בגימטריא ס'‪ ,‬ומלת המט"ה בגימטריא נ"ט‪ ,‬וזהו שאמר‪ :‬הנ"ה בנך‬ ‫יוסף בא אליך לבקר אותך‪ ,‬והוא יטול אחד מששים מחוליך‪ ,‬כי בכל בני יעקב לא היה‬ ‫אחד בן גילו‪ ,‬רק יוסף‪ ,‬לכן ויתחזק ישראל מעצמו על ידי שנחסר לו אחד מששים‬ ‫מחליו‪ .‬וישב על המטה המט"ה גימטריא נ"ט שנשארו לו רק נ"ט חלקים מחליו‪.‬‬ ‫(קול אליהו)‬ ‫וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס עבד (מט‪ ,‬טו)‬ ‫ידועה השאלה‪ ,‬שאם ראה שהמנוחה כי טוב וכו' למה א"כ "ויט שכמו לסבול"?‬ ‫בספר "שיח שרפי קודש" מביא לתרץ בשם הרה"ק הר"ר בונים מפרשיסחא זצ"ל‪ :‬אם‬ ‫רוצה אדם שיהי' לו מנוחה‪ ,‬ירגיל את עצמו לסבול כל דבר הבא עליו‪ ,‬ואיך שיהי' ‪-‬‬ ‫ישוה בעיניו‪ .‬אז יהי' לו מנוחה תמיד‪ .‬וזה הכוונה וירא מנוחה כי טוב‪ ,‬דוקא לכן הט את‬ ‫שכמו לסבול כל דבר ולהתאזר במדת הסבלנות שתמיד יהיה במנוחה‪.‬‬ ‫בספר "טעמא דקרא" להגר"ח קנייבסקי‪ ,‬מביא בשם החזון איש‪ :‬עני שאינו מכיר‬ ‫בתאוות העולם הזה – אין כ"כ רבותא אם יושב ולומד‪ .‬עיקר החכמה היא אצל אחד‬ ‫שיודע ומכיר בפיתויי העוה"ז ואעפ"כ יושב ולומד‪ .‬וזה שאמר הכתוב ושבח את‬ ‫יששכר שאע"פ שראה מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ‪ -‬אעפ"כ ויט שכמו לסבול‪.‬‬ ‫וזוהי אכן גדולה מיוחדת‪.‬‬ ‫בספר "לב שלום" מובא‪ :‬פירוש הדבר‪ :‬שהאדם צריך למסור את כל מה שיש לו עבור‬ ‫כבודו יתברך‪ ,‬וכשמוסרים דבר למען כבוד ה' צריך ליתן מן המובחר‪ ,‬כדכתיב "כל חלב‬ ‫לה'" ולכן‪ ,‬ישכר שרואה "מנוחה כי טוב"‪ ,‬רואה ומתבונן בטוב המנוחה‪ ,‬כמה כל אנשי‬ ‫תבל בכל הדורות כל שאיפת חייהם וכל מעשיהם ומרצם ורדיפתם אחרי הכסף‪ ,‬הוא‬ ‫הכל כדי שיבואו בסוף למנוחה קצת‪ ,‬והרי זה "חלב" ההנאה שבאדם‪ ,‬ומעתה "ויט‬ ‫שכמו לסבול" – נתן מנוחה זו לכבוד ה' יתברך‪ ,‬לעמול בתורה יומם ולילה‪ ,‬כחמור גרם‬ ‫הרובץ רק בין המשפתיים‪ ,‬וכדאמרו (סוף ברכות) ת"ח אין להם מנוחה בעוה"ז‪ ,‬ולפיכך‪,‬‬ ‫מתוך עמל ומסירות כזו‪" ,‬ומבני ישכר יודעי בינה לעיתים" (דה"א יב)‪.‬‬ ‫פירוש זה‪ ,‬אמר הרב אשלג ז"ל לפני החזו"א‪ ,‬והחזו"א התפעל מאוד מזה‪ ,‬והיה אומר‬ ‫כמה וכמה פעמים במשך היום את הפירוש הזה בשמו‪ ,‬לכל מי שנכנס אליו!‬ ‫ושמעתי סיפור נפלא על האדמו"ר מגור בעל האמרי אמת זצ"ל שהיה לו תפילין שהיו‬ ‫חשובים לו‪ ,‬כי ירושה היה לו מאבותיו‪ ,‬וגם שהיו אלו התפילין מכתבו של הסופר‬ ‫הרה"ק רבי משה מפשווערסק זי"ע‪ ,‬ופעם אחת ראו איך שאיש פשוט עומד ומניח את‬ ‫התפילין האלו‪ ,‬ושאלו אותו לפשר הדבר‪ ,‬מאין בא לו התפילין האלו‪ ,‬וענה‪ ,‬שהוא נכנס‬ ‫אל הרבי ואמר לו‪ ,‬מאחר שאין לו תפילין‪ ,‬האם יוכל להלוות לו תפילין‪ ,‬והאדמו"ר זצ"ל‬ ‫נתן לו את התפילין האלו‪ ,‬כדי להניחם‪ ,‬ונכנסו החסידים אל האדמו"ר ושאלו לפשר‬ ‫הדבר הלא האדמו"ר בעצמו אינו מניח את התפילין כי אם בערב יום הקדוש‪ ,‬ומפני מה‬ ‫ראה לתת לאותו יהודי דוקא את התפילין היקרות‪ ,‬ענה ואמר בפשטות‪ ,‬הלא נאמר‬ ‫"כל חלב לה'"‪.‬‬ ‫בספר "זרע יצחק" מבאר על פי משל‪ :‬אדם שעובד כמה ימים בשבוע‪ ,‬ויודע שעל כל‬ ‫עבודה שעובד יקבל שכר הרבה מבעל הבית‪ ,‬ואחר כך גם ימי חופשה‪ ,‬אך העבודה‬ ‫עצמה היא קשה ומפרכת‪ ,‬ואומר בלבו‪ ,‬עם כל זה אעבוד כמה שאני יכול‪ ,‬שהרי היום‬ ‫שלמחרת הוא יום חופשה ואנוח טוב מכל העמל‪ ,‬לכך כדאי לי לנצל היום ולעבוד הגם‬ ‫שזה קשה מאוד‪.‬‬ ‫והנמשל‪ :‬בכדי לזכות לעולם הבא יש להתייגע בעולם הזה הרבה בתורה במצוות‬ ‫ולהתגבר על היצר הרע ולפום צערא אגרא‪ ,‬והיצר מפתה האדם שלא כדאי לטרוח‬ ‫ולהתייגע מידי‪ ,‬ויש לנוח קצת ולזה יש לומר לו שבכדי לזכות לעולם הבא אשר נאמר‬ ‫עליו עין לא ראתה אלקים זולתך יש להתייגע בעולם הזה וכדברי הכתוב אדם לעמל‬ ‫יולד היינו בכדי שיזכה לעולם הבא ואז נחים ומתענגים תענוג שאין כמוהו‪ ,‬וזהו מה‬ ‫שאמר כאן‪ ,‬יששכר שהוא סמל של בן תורה הוא רואה שבעולם הבא המנוחה היא‬ ‫טובה כי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה ואת הארץ כי‬ ‫נעמה וידוע שארץ זה משל לעולם הבא שנקרא ארץ החיים וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ג‬ ‫מהל' תשובה והיא נעמה‪ ,‬ולכך מטה שכמו בעולם הזה לסבול ולעבוד‪.‬‬ ‫ומהו ההמשך של "ויהי למס עובד"?‬ ‫בספר "ציוני תורה" מבאר עפ"י הגמרא (שבת קד‪ ,‬א)"מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו‬ ‫עומדים"‪ ,‬והנה מ' וס' זה אותיות "סם"‪ ,‬ובגמרא איתא (יומא עב‪ ,‬ב) "אמר רבי יהושע‬ ‫בן לוי מאי דכתיב "וזאת התורה אשר 'שם' משה" זכה ‪ -‬נעשית לו סם חיים‪ ,‬לא זכה‪,‬‬ ‫נעשית לו סם המוות"‪ ,‬דהיינו שהתורה נקראת "סם"‪ ,‬וזה הרמז שמ' וס' וכו' בנס היו‬ ‫עומדים שמי שדבוק בתורה מתקיים ע"י הנס ואינו צריך לעמול לפרנסתו‪ ,‬וכמאמר‬ ‫חז"ל "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול דרך ארץ"‪.‬‬ ‫לפי"ז אמר הכתוב "ויט שכמו לסבול" שקיבל על עצמו עול תורה‪ ,‬אם כן "ויהי למ"ס‬ ‫עובד" שנעשה לו דרך נס העבודה שלו כיון שמעבירין ממנו עול דרך ארץ‪.‬‬

‫וידבר יוסף אל בית פרעה לאמר אם נא מצאתי חן בעיניכם דברו נא באזני פרעה לאמר‪:‬‬ ‫אבי השביעני לאמר וכו' ועתה אעלה נא ואקברה את אבי ואשובה (נ‪ ,‬ד ה)‬ ‫למה נצרך יוסף לשלוח שליחים לפרעה לבקש לצאת ממצרים? וכי אינו יכול לגשת‬ ‫בעצמו לדבר עימו?‬ ‫מתרץ הגר"ח קנייבסקי בספרו "טעמא דקרא" בשם אביו זצ"ל‪ ,‬שיוסף ידע שכיוון‬ ‫שיאמר לפרעה שברצונו לצאת ממצריים יאמר לו פרעה שאינו יכול לעזוב כי אין מי‬ ‫שימלא את מקומו‪ ,‬ואם יוסף יעזוב את ההנהגה אפי' לתקופה קצרה‪ ,‬יחרב ויתמוטט‬ ‫כל הנהגת המדינה‪ ,‬כי הוא אינו יכול לכלכל לבדו את מצרים‪ .‬לכן התחכם יוסף‪ ,‬ושלח‬ ‫את אנשי בית פרעה שידברו עם פרעה בשליחותו‪ ,‬ולהם‪ ,‬יתבייש פרעה לומר שכל‬ ‫ההנהגה תלויה אך ורק ביוסף‪ ,‬ועל כרחו יסכים לשלחו ממצרים‪( ...‬טעמא דקרא)‬ ‫וידגו לרוב בקרב הארץ (מח‪ ,‬טז)‬ ‫פעם שמעתי הסבר לברכה של "וידגו" לרוב‪ ,‬לא ממש פשט‪ ,‬אבל זו אמת גדולה‪:‬‬ ‫כששוחטים למשל פרה או תרנגולת‪ ,‬לא תמיד אפשר לאכול אותה‪ ,‬וזאת מחמת‬ ‫תקלה כלשהי שארעה בעת השחיטה‪ ,‬כגון הגרמה‪ ,‬חלדה‪ ,‬עיקור‪ .‬במקרה כזה דינה‬ ‫של הבהמה שהיא נבילה‪ ,‬ונאלצים למוכרה לערבי ביפו‪ .‬את כל הבהמה השלימה הזו‬ ‫שהיתה שוה תרפ"ט אלפים‪ ,‬מוכרים במחיר מוזל לנכרי‪ .‬הבהמה אמנם היתה טהורה‪,‬‬ ‫נכון‪ ,‬אבל בשחיטה היה פנצ'ר ושוב אינה ראויה לאכילת יהודי‪.‬‬ ‫בשעה טובה ומוצלחת השוחט שחט את הבהמה והכל בסדר‪ ,‬חלק‪ ,‬גלאט‪ .‬אפשר‬ ‫לאכול אותה? עדיין לא‪ .‬הבהמה צריכה לעבור בדיקה‪ .‬בדיקה חיצונית ובדיקה פנימית‪.‬‬ ‫מממשים‪ ,‬ואם מצאו משהו – סירכא‪ ,‬זה לא גלאט‪ ,‬לא חלק‪ .‬שוב מוכרים לערבי ביפו‪.‬‬ ‫הבהמה היתה כשרה והשחיטה כשרה‪ ,‬אבל נפסלה בבדיקה‪.‬‬ ‫גם כשהשחיטה והבדיקה עברו בשלום עדיין א"א לאכול עד שיכשירו אותה‪.‬‬ ‫ברוך ה' כבר הכשירו את הבשר והכל בסדר‪ ,‬עכשיו צריכים לבשל אותו‪ ,‬ואם בטעות‬ ‫נכנס כף חלבי בן יומו אין פי שישים כנגד זה‪ ,‬אוי ואבוי! התבשיל נטרף‪ ,‬וכאן א"א אפילו‬ ‫למוכרו לערבי ביפו‪ ,‬אסור בהנאה! ישר לפח האשפה‪.‬‬ ‫כל זה כששוחטים פרה או תרנגולת‪ .‬אבל אם לוקחים דג מהמים‪ ,‬צריכים רק לבדוק‬ ‫האם יש לו סימני טהרה – סנפיר וקשקשת‪ .‬אם כן? אפשר מיד לבשל ולאכול אותו‪.‬‬ ‫אין בעיות לא בשחיטה‪ ,‬לא במליחה‪ ,‬לא בבדיקה ואין בו איסור בשר בחלב‪ .‬אם הדג‬ ‫טהור – הוא טהור עד הסוף‪ ,‬בלי פנצ'רים!‬ ‫יש ילד שהמלמדים כל כך נהנים ממנו‪ ,‬משתעשעים איתו‪ .‬כזה פיינע'ר בוחר'ל‪ ,‬אבל‬ ‫כשהוא גדל קצת והולך לישיבה קטנה‪ ,‬לפתע מגלים שהתחבר שם עם בחור מקולקל‪,‬‬ ‫מתחיל להתגלש החוצה‪ ,‬מאבד את הטעם בלימוד‪.‬‬ ‫לפעמים קורה שברוך ה' בשיעור א' וב' עדין הבחור במצב של עליה‪ ,‬ובשיעור ג'‬ ‫מתחילה לה התדרדרות‪.‬‬ ‫לפעמים הכל בסדר בישיבה קטנה‪ ,‬אבל בישיבה גדולה מתחילות הצרות‪ ...‬פתאום‬ ‫מתחשק לו מחשבים‪ ,‬ופה ושם‪...‬‬ ‫זו היתה הברכה שבירך יעקב את יוסף – "וידגו לרוב"‪ ,‬שצאצאיו יהיו כמו הדגים‪,‬‬ ‫שסימני הטהרה שלהם הינם תמידיים‪ ,‬הם נשארים טהורים עד הסוף‪ ,‬וכך גם‬ ‫(יחי ראובן)‬ ‫הצאצאים לעולם לא יתדרדרו‪ ,‬וישארו בקדושתם לאורך ימים‪.‬‬ ‫ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלקים כאפרים וכמנשה (מח‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫כתב רש"י‪ :‬הבא לברך את בניו יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו 'ישימך אלקים כאפרים‬ ‫וכמנשה'‪.‬‬ ‫מנהג ישראל שההורים מברכים את ילדיהם בערב שבת‪ ,‬ויש הנוהגים רק פעם בשנה‪,‬‬ ‫ואומרים "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה"‪.‬‬ ‫ולכאורה‪ ,‬מנהג זה הוא נגד גמרא מפורשת (מגילה כח‪ ,‬א) שכל פסוק שמשה רבינו לא‬ ‫חילק אותו‪ ,‬אנו לא יכולים לחלקו‪ .‬כיצד‪ ,‬אם כן‪ ,‬מברכים בחצי פסוק? צריכים היו לומר‬ ‫את הפסוק בשלימותו!‬ ‫שלמה המלך אומר‪" :‬לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם‪ ,‬אשר אין לה קצין שוטר‬ ‫ומושל" (משלי ו‪ ,‬ו‪-‬ז) והכונה שהעצל ילך ויראה שהנמלה אוגרת כמות אוכל לפרק זמן‬ ‫הגדול ממשך חייה‪ ,‬וזאת על אף שאין לה עולם הבא‪ .‬ואתה שיש לך עולם הבא‪ ,‬מדוע‬ ‫שלא תאגור לעצמך תורה ומצוות!‬ ‫הגמרא מספרת שרב משרשיא החליט לבדוק זאת לבדו‪ ,‬הלך ביום קיץ חם כשהנמלים‬ ‫בתוך הקן שלהם‪ ,‬האפיל עם מעילו מעליהן‪ .‬יצא נמלה אחת החוצה‪ ,‬רב משרשיא תפס‬ ‫אותה וקשר לה חוט אדום‪ .‬שחרר אותה והיא חזרה לקן‪ ,‬הודיעה לכולם שיש צל‪ ,‬כולן‬ ‫יצאו ואז הסיר רב שרשיא את מעילו‪ ,‬התרגזו הנמלים על אותה נמלה ששיקרה שיש‬ ‫צל בחוץ‪ ,‬התנפלו עליה והרגו אותה‪ .‬אמר רב משרשיא‪ :‬באמת אין לה קצין ומושל‪.‬‬ ‫שהנה הרגו אותה בלי משפט! וצדק שלמה המלך בדבריו‪.‬‬ ‫שואלים שם התוספות איך עשה כן רב משרשיא? הרי הגמרא מספרת שרבי יוחנן אמר‬ ‫שיהיו אבני ענק של יהלום בשערי ירושלים‪ ,‬אמר איזה תלמיד לעצמו שודאי זו גוזמא‬ ‫כי מהיכן ימצאו אבנים בגודל כזה? יום אחד הפליג התלמיד בים וראה מלאכי השרת‬ ‫שחוצבים יהלומים גדולים מאוד‪ ,‬שאל אותם עבור מה היהלומים וענו לו שהם בשביל‬ ‫שערי ירושלים לעתיד לבא‪ .‬חזר אל רבי יוחנן ואמר לו‪ :‬צדקת בדבריך‪ .‬אמר לו רבי‬ ‫יוחנן‪" :‬ועד עכשיו לא האמנת?" נתן בו את עיניו ועשאו גל של עצמות!‬

‫א‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫פרשת ויחי תשע"ז‬

‫‪‬‬


‫שואל‪ ,‬אם כן‪ ,‬תוספות – אם התלמיד שלא האמין לרבי יוחנן נענש‪ ,‬איך יתכן שרב‬ ‫משרשיא לא האמין לשלמה המלך?!‬ ‫התוספות מתרץ את השאלה‪ ,‬אבל המהר"ם שיף כתב שאין כאן שאלה כלל! הלא‬ ‫שלמה המלך בעצמו אמר "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם"‪ .‬וזה בדיוק מה שעשה‬ ‫רב משרשיא‪ ,‬הלך אל הנמלה וראה את דרכיה!‬ ‫גם כאן בפסוק שלנו אומר רש"י שהמילה "לאמור" נראית‪ ,‬לכאורה‪ ,‬מיותרת‪ :‬ויברכם‬ ‫ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה"‪.‬‬ ‫ועל ה אומר רש"י‪ " :‬הבא לברך את בניו יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו 'ישימך אלקים‬ ‫כאפרים וכמנשה' כלומר התורה עצמה אמרה בעצמה שהבא לברך את בניו יאמר"‬ ‫ישימך אלקים כאפריים וכמנשה"‪ ,‬ושוב לא שייך כאן הכלל ש'כל פסוק שלא פסקו‬ ‫(ומתוק האור)‬ ‫משה אנן לא פסקינן‪.‬‬ ‫ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר‬ ‫גמלנו אותו" (נ טו)‬ ‫הלשון "לו ישטמנו יוסף" לכאורה לא מובן‪ ,‬דנשמע מזה שרצונם הוא שיוסף ינקום‬ ‫בהם‪ ,‬דתיבת "לו" מתפרשת מלשון 'הלואי' כגון "לו יהי כדבריך"‪ ,‬וכי רצונם היה שיוסף‬ ‫ינקום בהם אתמהה?! [עיין ברש"י שפירש "לו ישטמנו" שמא ישטמנו ד"לו" מתחלק‬ ‫לענינים הרבה וכו' ע"ש]‪.‬‬ ‫כתב "בעל הטורים" יש מפרשים לו ישטמנו יוסף הלואי ישטמנו יוסף בלבו ולא יעשה‬ ‫לנו מעשה‪ ,‬ואם חפץ לעשות ישיב לנו "כל" הרעה שגמלנוהו כי מה עשינו לו? גרמנו‬ ‫שנעשה מלך מחמת שמכרנוהו ונתגלגל הדבר שנעשה מלך במצרים כן יעשה לנו‬ ‫עכ"ל‪ .‬מוכנים הם שינקום בהם‪ ,‬אבל בתנאי שיעשה להם בדיוק כפי שהם עשו לו‬ ‫שנצמח מהרעה טובה‪.‬‬ ‫מה ענה להם יוסף? "ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלוקים אני ואתם‬ ‫חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטבה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב" ( יט כ)‬ ‫מה כוונתו שאמר "כי התחת אלהים אני"?‬ ‫אלא ביארו "בעל העקידה" והמלבי"ם‪ ,‬אמר יוסף לאחיו "אל תיראו"‪ ,‬כיון שאין ביכלתי‬ ‫להתנקם בכם דאפילו אם נאמר שמותר לי לעשות לכם רעה‪ ,‬אבל לא יותר ממה‬ ‫שאתם עשיתם לי והנה אתם עשיתם לי רעה שגרמה לטובה ואם אני רוצה להתנקם‬ ‫עלי גם כן לעשות רעה שתגרום לכם לטובה אך דבר זה אין ביכולת אדם לעשות רק‬ ‫אלוקים לכן אמר "התחת אלוקים אני" וכן ביאר בספר "פרדס יוסף"‪.‬‬ ‫מעשה בנפוליאון בונפרטה קיסר צרפת‪ ,‬שהיה הולך וכובש מדינה אחר מדינה‪ ,‬והנה‬ ‫בעת עומדו להלחם עם מלכות רוסיה‪ ,‬הגיע אל עיר אחת אשר היתה מבוצרת מאד‪,‬‬ ‫ולא עלה בידו להבקיע את חומת העיר‪ .‬על כן בנה עליה מצור סביב והקיף את העיר‬ ‫בחילותיו‪ ,‬אין יוצא ואין בא עד שיכנעו אליו‪ ,‬וכל צבאותיו התחפרו סביבות העיר וישבו‬ ‫שם ימים רבים‪.‬‬ ‫ויהי כי הקיפו הימים‪ ,‬ואין כל הכנעה‪ ,‬כמה מקציניו פנו בדרישה לנפוליאון לנטוש את‬ ‫המערכה ולשוב אל ביתם‪ .‬הציע נפוליאון שהוא בכבודו ובעצמו עם מפקד הגדוד‬ ‫יכנסו לעיר בלבוש כפריים חקלאים וירגלו את העיר‪.‬‬ ‫וכן עשו‪ .‬נפוליאון והמפקד נכנסו לעיר והתחילו לרגלה‪ .‬בדרכם הגיעו לבית מרזח‬ ‫ששם נמצאו אנשי צבא רוסיא‪ .‬נכנסו לשם ישבו ליד שולחן בקצה המרזח והזמינו יין‬ ‫כמו כולם‪ ,‬ושמו אוזנם כאפרכסת לשמוע שיחת החיילים‪ .‬שמעו אותם אומרים כי‬ ‫המצב הכלכלי בעיר ללא נשוא‪ ,‬והרעב כבד עד כי עוללים שאלו לחם ופורש אין להם‪,‬‬ ‫ולא נשארה להם ברירה כי אם להכנע בפני צבא נפוליאון‪ .‬דברים אלו הרנינו את ליבו‬ ‫של נפוליאון והמפקד אשר אתו‪.‬‬ ‫לפתע הסתכל בהם חייל רוסי אחד‪ ,‬והכירו שהוא נפוליאון‪ ,‬ויאמר אל חביריו הביטו‬ ‫אל הכפרי היושב בקצה החנות‪ ,‬זהו נפוליאון שצר עלינו את העיר‪ .‬ויחרדו ליבותם של‬ ‫נפוליאון והמפקד כי כרגע קט יתפשו ברשת אויביהם‪ ,‬אולם‪ ,‬למזלם דבריו לא נתקבלו‬ ‫באזני שומעיו‪.‬‬ ‫המפקד שליוה את נפוליאון ברצותו להסיר כל ספק‪ ,‬חשב להוריד מהם מחשבותם‬ ‫באופן החלטי כי חשש שעדיין לא סר מר המות‪ ,‬פן יגשו אליהם ויחקרו אותם מאין‬ ‫באתם וכו'‪ ,‬לכן פקד בקול נגיד וצוה את נפוליאון להגיש לו כוס שכר‪ .‬נפוליאון הבין‬ ‫כונתו בזה‪ ,‬ניגש אל המוזג והביא את מבוקשו‪ ,‬בהגישו את הכוס עשה תנועה רשלנית‪,‬‬ ‫וכוס השכר נפל ונשפך על בגדי המפקד‪ ,‬המפקד קם בחמת זעם והכהו והפילו לארץ‬ ‫וצעק עליו‪ :‬שוטה‪ ,‬מה עשית? וינס נפוליאון ויצא החוצה‪ .‬כשנמלט נפוליאון ניגש‬ ‫המפקד למוזג ושילם לו על ארוחתם‪ ,‬בעודו שומע איך חביריו של החייל הרוסי לועגים‬ ‫לו באומרם אליו‪ ,‬אילו היה זה נפוליאון‪ ,‬מי היה מעיז להרים יד עליו ולהכותו כאחד‬ ‫הרקים‪ .‬ואז עזב המפקד והלך בעקבות הקיסר‪ ,‬והגיעו שניהם אל צבאם חיים‪.‬‬ ‫ויהי בהגיעם שם נפל המפקד אל רגליו ויבקש על נפשו שימחל לו על מעשיו‪ ,‬כי הוראת‬ ‫שעה היתה לבל יפול הקיסר ביד שונאיו‪ .‬ויען הקיסר ויאמר לו אלמלי יכולתי להענישך‬ ‫ולהשיב לך מדה כנגד מדה לתת לך מכות כאלו אשר יצילוך ממות ולהביאך לידי חיים‬ ‫טובים של מלך הייתי עושה זאת ברצון‪ ,‬כי כן עשית אתה‪ ,‬על ידי מכותך הגעתי ממות‬ ‫לחיים טובים‪ ,‬והשבת אותי אל מלכותי‪ ,‬אבל אין ביכולתי לעשות זאת‪ .‬ויצו המלך‬ ‫והעלוהו בדרגה ונתנו לו מתנות רבות‪ ,‬וכעבור מספר ימים הובקעה העיר‪.‬‬ ‫זה שאמר יוסף "התחת אלוקים אני" הרי רק ביכולתו של הקב"ה לעשות רע שממנו‬ ‫('אוצרות התורה' בשם "איל המילואים")‬ ‫תצמח הטובה‪.‬‬

‫‪ ‬מאוצרות המגידים ‪‬‬ ‫"נפתלי אילה שלוחה" (מט‪ ,‬כא)‬ ‫"נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר‪ ,‬א"ר אבהו‪ :‬אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר‪.‬‬ ‫חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אורניה (כבדו אזניו משמוע‪ ,‬רש"י)‪ ,‬אמר להו‪ :‬מאי האי‬ ‫(למה אינכם קוברים אותו)? ואמרו ליה‪ :‬קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים‪.‬‬ ‫אמר להו‪ :‬ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון? שקל קולפא (מקל)‬ ‫מחייה ארישיה‪ ,‬נתרן עיניה ונפלו עכרעא דיעקב‪ ,‬פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך‪ .‬והיינו‬ ‫דכתיב‪ :‬ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע‪ .‬באותה שעה נתקיימה נבואתה‬ ‫של רבקה‪ ,‬דכתיב למה אשכל גם שניכם יום אחד‪ ,‬ואע"ג דמיתתן לא ביום אחד הואי‪,‬‬ ‫קבורתן מיהא בים אחד הואי" (סוטה י"ג)‬ ‫למה אתה צועק?‬ ‫אספר לכם דבר מענין‪ .‬היה בעולם צדיק שהיה מכונה השרף מטריסק‪ .‬בלשון החסידים הוא‬ ‫נקרא "השרף" ‪ -‬שהוא היה יותר גדול ממלאך‪.‬‬

‫ב‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫אמרו שבשעה שעמד בתפילה‪ ,‬ראו שבוער אש מעליו ‪ -‬והיה מתפלל בצעקות‪ ,‬בקול רעש‬ ‫גדול‪ - ,‬איזו דביקות‪ ,‬איזו התלהבות!‪.‬‬ ‫יום אחד בא לביתו יהודי תושב גרמניה‪ .‬תושבי אותו אזור בגרמניה ‪ -‬שקטים בטבעם‪ .‬והנה‬ ‫לקראת הימים האחרונים לשהותו אצל הרבי שאלה אותו הרבנית‪ :‬איך אתה מרגיש כאן?"‬ ‫"הכל בסדר‪ .‬אבל דבר אחד אני לא מבין"‪.‬‬ ‫"מה אתה לא מבין?"‬ ‫"מדוע הרבי עושה סקנדלים‪ ,‬באמצע התפילה? צועק ודופק‪ .‬שיגיד את התפילה בשקט"‪.‬‬ ‫אמרה לו הרבנית‪" :‬מפני שהלב שלו בוער‪ .‬לבו שורף באש‪ .‬הוא מוכרח לצעוק"‪.‬‬ ‫אמר היהודי‪" :‬גם לי בוער‪ ,‬וגם אצלי הלב רותח‪ ,‬ואינני צועק‪ .‬אני מתפלל בשקט"‪.‬‬ ‫"לא‪ ,‬אם הלב בוער‪ ,‬מוכרחים לצעוק‪ .‬אם אתה לא צועק‪ ,‬סימן שהלב שלך קר" השיבה‬ ‫הרבנית‪.‬‬ ‫"לא‪ ,‬רבנית!‪ ,‬הלב בוער‪ ,‬ואני לא צועק"‪.‬‬ ‫לויכוח כזה אין סוף‪ .‬היא אומרת שהלב לא בוער‪ ,‬והוא חושב ואומר שהלב כן בוער‪ .‬הרבנית‬ ‫שמעה לדבריו בנחת‪ ,‬ועזבה את המקום‪.‬‬ ‫היה זה ערב שבת‪ .‬היהודי לקח את כל כספו והפקידו בידי הרבנית‪ .‬במוצש"ק תכף אחרי‬ ‫הבדלה ניגש לרבנית‪" :‬רבנית‪ ,‬את הכסף בבקשה"‪.‬‬ ‫הרבנית שהייתה מאד פקחית‪" :‬איזה כסף?" שאלה‪.‬‬ ‫"הכסף שלי!"‬ ‫"אולי‪ ,‬אולי‪ ,‬יש לך טעות?"‬ ‫"רבעצן‪ ,‬רבנית‪ ,‬אל תעשי קונצים!"‬ ‫"אולי התבלבלת?"‬ ‫"רבנית‪ ,‬רבנית‪ ,‬אל תמתחי את העצבים שלי! וכי את יודעת מה יש שם בנרתיק שהנחתי‬ ‫בידיך‪ ,‬מונח בו כל כספי‪ .‬יש שם גם הלוואות‪ .‬נסעתי ליריד לקנות סחורה‪ .‬במה אקנה?"‬ ‫"אולי נתת לאדם אחר?"‬ ‫"רבנית!!!" החל לצעוק "רבנית מה את עושה לי?!!"‪.‬‬ ‫אמרה לו הרבנית‪ :‬תסלח לי‪ ,‬ר' יהודי‪ ,‬תדבר בנימוס‪ ,‬בשקט‪ .‬מה אתה צועק? מה אתה‬ ‫צועק?"‬ ‫"מה אני צועק? הלב שלי בוער"‪.‬‬ ‫אה‪ ,‬הלב שלך בוער‪ ,‬אתה צועק? קח את הכסף‪ .‬אבל דע לך‪ ,‬אם הלב בוער‪ ,‬כן צועקים‪ .‬רק‬ ‫תלוי איפה הלב בוער‪ .‬אם הוא לוהט בתפילה בוער ביראת שמים‪ ,‬או בדברים בטלים‪ ."...‬אי‪,‬‬ ‫אי‪.‬‬ ‫כשחושים בן דן ראה שלא נותנים לקבור את יעקב אבינו‪ ,‬לקח בידו מקל ‪ -‬ונטל את ראשו‬ ‫של עשו מעליו‪ .‬הראש התגלגל לבין רגליו של יעקב‪ .‬באותו הרגע יעקב אבינו חייך‪ .‬שמעתם‬ ‫פעם מתים מחייכים? נו‪" ,‬יעקב אבינו לא מת" פוסק רבי שבתי את פסוקו‪ ,‬ומתחיל את‬ ‫הדרשה בכיכר השבת בירושלים‪.‬‬ ‫כאשר אמרו לחושים בן דן שהעיכוב נובע מעשו‪ ,‬הוא שאל בקול "ועד דאתי נפתלי מארעא‬ ‫דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון?!" מיד שקל קולפא (מקל) מחייה ארישיה‪ ...‬הוריד את‬ ‫ראשו מעליו‪.‬‬ ‫רבותי‪ ,‬ישנה כאן שאלה‪.‬‬ ‫היו שם שמעון ולוי הקנאים הגדולים שהרגו את כל שכם בגלל שפגעו בדינה‪ ,‬ועמהם היו‬ ‫עוד כל שבטי קה‪ ,‬ואף אחד מהם לא הרג את עשו‪ ,‬למה ומדוע הנכד חושים בן דן‪ ,‬דווקא‬ ‫הוא היה הקנאי להרוג את עשו הרשע‪ ,‬למה?!‬ ‫בכדי להבין‪ ,‬נסביר גמרא במסכת כתובות דף ס"ב‪.‬‬ ‫הגמרא מספרת שרבי חנינא בן חכינאי נסע ללמוד תורה‪ .‬כמה זמן למד? ‪ -‬שלוש עשרה‬ ‫שנה ברציפות למד תורה בישיבה‪.‬‬ ‫כששב לעירו לאחר שלוש עשרה שנה‪ ,‬השתנו שבילי המקום ‪ -‬הרחובות קיבלו שמות‬ ‫אחרים‪ ,‬בנו בהם בניינים‪ ,‬סללו כבישים חדשים‪ .‬עד שרבי חנינא פשוט לא הכיר את הדרך‬ ‫לחזור לביתו‪.‬‬ ‫הרבי הגדול רבי חנינא בן חכינאי נעמד על פרשת דרכים והבין שכל העיר השתנה‪ .‬מה‬ ‫עושים? ללכת ולשאול את העוברים ושבים איפה אני גר? זה משונה‪ .‬מה עשה? עמד על יד‬ ‫מעין באר המים והמתין אולי ישמע שמזכירים את שמות בני משפחתו ‪ -‬כאשר יבואו‬ ‫לשאוב מים‪.‬‬ ‫לפתח הוא אכן שמע אומרים שבתו של רב חנינא בן חכינאי מגיעה לדלות מים‪ .‬כשהבין‬ ‫שזו בתו (הוא לא הכירה שהרי שלוש עשרה שנה לא ראה אותה) המתין לה‪ ,‬וכאשר סיימה‬ ‫לדלות ונטלה את הפח עם המים ‪ -‬צעד אחריה‪ ,‬עד שהגיעו לביתם‪.‬‬ ‫ובבית?‪ ,‬אומרת הגמרא שהרבנית עסקה בניפוי קמח לאפיית חלות‪ .‬היא הייתה כפופה‬ ‫לעבר קערת הקמח בשעת הניפוי‪ .‬ופתאום "סוי ליבה" ‪ -‬ומרוב ההתרגשות מתה‪.‬‬ ‫מה הפירוש "סוי ליבה"? רש"י מבאר‪" :‬ראה ליבה‪ ,‬כלומר נדמה לליבה פתאום שזה בעלה"‪.‬‬ ‫מה פירוש הלב ראה?‬ ‫אם היתה עומדת ישר עם מבט העיניים‪ ,‬אזי עד שהעיניים היו נותנות את הטלגרמה ללב‬ ‫(מליונית השניה) בינתיים‪ ,‬ההרגש היה מסתנן ומצטנן מעט‪ ,‬אבל אצלה פעל הלב ‪ -‬הרגשת‬ ‫הלב פעלה אצלה יותר מהר מהרגשת העיניים‪ ,‬העיניים היו בקמח אבל הלב הרגיש‪.‬‬ ‫בפתאומיות‪ .‬לפני שהעיניים השלימו את ראייתן‪ .‬לא היה רגע של הצטננות‪ ,‬וכיון שלא היה‬ ‫שבריר שניה של הצטננות ‪ -‬מתה במקום‪ .‬הזדעזע רבי חנינא ו"אמר‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬עניה‬ ‫זו זה שכרה‪ ,‬בעי עלה רחמי וחיה" כאשר ראה שמתה התפלל ועשה לה תחיית המתים‪.‬‬ ‫רבותי‪ .‬כשהאחים עמדו על עשיו‪ ,‬התחילו להתווכח אתו‪" :‬אה‪ ,‬למה אתה לא נותן לקבור‬ ‫את אבא שלנו?"‬ ‫עשו השיב‪" :‬אני בכור"‪.‬‬ ‫אמרו לו‪" :‬הרי מכרת את המקום‪ .‬בנדיט שכמותך!‪ ,‬הרי כתבתם חוזה"‪.‬‬ ‫"היכן החוזה?"‬ ‫"במצרים"‪.‬‬ ‫"נו‪ ,‬תביאו"‪.‬‬ ‫שלחו את נפתלי‪.‬‬ ‫הם החלו לנסות לדון עם עשו‪ ,‬להכנס עמו למשא ומתן בדרכים אחרות (להראות לעשיו‬ ‫את החוזה אולי כך יתחרט) ואז ההרגש הצטנן (דק מן הדק) אבל חושים בן דן שלא שמע‬ ‫את הטענות של עשיו כיון ש"יקירא אודניה" חרש באוזניו‪ ,‬הוא נשאר אם הרגע הראשון‬ ‫של הצער‪ ,‬הוא לא שמע כלום אלא רק ראה איך שעשיו לא נותן לקבור את הסבא‪ ,‬דמו‬ ‫רתח ‪ -‬ונטל את ראשו מעליו‪ .‬אצלו לא היה אפילו שבריר שניה של צינון‪( .‬אנו לא באים‬ ‫להבין באבותינו הקדושים‪ ,‬אלא רק התעוררות לעצמינו)‪.‬‬ ‫רבותי‪ ,‬הלב שלנו צריך לבעור ביראת אלוקים‪ - ,‬מסיים רבי שבתי את הדרשה הלוהטת ‪-‬‬ ‫ואיך אמרה הרבנית מטריסק‪" :‬דע לך‪ ,‬אם הלב בוער‪ ,‬כן צועקים‪ .‬רק תלוי איפה הלב בוער‪.‬‬ ‫(להגיד)‪.‬‬ ‫אם הוא לוהט בתפילה‪ ,‬בוער ביראת שמים‪ ,‬או דברים בטלים‪ ."...‬אי‪ ,‬אי‪.‬‬


‫‪‬‬

‫באולם גלה הוא את הזקן‪ ,‬זורח מאשר‪" ,‬הנה‪ ,‬כבוד הרב זהו נכדי היקר "יעקב משה אהרן‬ ‫דוד יהונתן גביראל לייב"‪ ,‬ב"ה זוכים אנו כעת לשמחת בר המצוה שלו‪ .‬רבותי!" קרא הזקן‬ ‫תוך שהוא מפנה פניו לנוכחים‪" ,‬זהו האיש שהציל את חיי נכדי‪ ,‬וברוב עדינותו סרב אף‬ ‫ליטול תשלום על כך"‪.‬‬ ‫"אבל למה?" ‪ -‬שאל הרב‪" ,‬למה קראתם לילד בשמות רבים כל כך?'‬ ‫"הרי הרב בעצמו צוה כך! נחון אני ב"ה בזכרון טוב‪ ,‬זוכר אני היטב אף את דרשתו של הרב‬ ‫לפני שנים רבות‪ ,‬ויכולני לחזור עליה לפניו בעל פה‪"...‬‬ ‫כעת כבר היתה לרב ליהמן סבלנות להקשיב במשך שעה ארוכה לכל ספוריו של הזקן על‬ ‫הקורות עמו בכל ימי חייו‪...‬‬ ‫אומר הרב צדקה‪" :‬ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק"‪ ,‬מה רצה יעקב? שיקראו‬ ‫לבני יוסף בכמה שמות‪ :‬מנשה אברהם יצחק וישראל? מה חסר היה להם בשם אחד?‬ ‫יעקב אבינו לא חפש שיקראו להם בכמה שמות‪ ,‬הוא רצה שהסגולות שישנן בשמות‬ ‫האבות הקדושים ‪ -‬תורה עבודה וגמילות חסדים‪ ,‬יהיו באפרים ומנשה‪ ,‬ועל כך מברכם‬ ‫(ומתוק האור)‬ ‫'ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק'‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫קושי הפרנסה‬ ‫דרשו רבותינו (בראשית רבה צז‪ ,‬ג)‪" :‬המלאך הגאל אתי מכל רע" (בראשית מח‪ ,‬טז)‪ ,‬קשה‬ ‫היא הפרנסה כפלים כלידה‪ .‬בלידה כתיב‪" :‬בעצב תלדי בנים" (בראשית ג‪ ,‬טז)‪ ,‬ובפרנסה‬ ‫כתיב‪" :‬בעצבון תאכלנה כל ימי חייך" (בראשית ג‪ ,‬יז)‪ .‬וגדולה פרנסה מן הגאולה‪ ,‬שהגאולה‬ ‫על ידי מלאך‪" ,‬המלאך הגאל אתי"‪ ,‬ופרנסה על ידי הקדוש ברוך הוא‪" :‬פותח את ידך‬ ‫ומשביע לכל חי רצון" (תהלים קמה‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫רבי יהושע בן לוי אמר‪ ,‬קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף‪ ,‬שנאמר‪" :‬לגזר ים סוף‬ ‫לגזרים" (תהלים קלו‪ ,‬יג)‪ ,‬ונאמר שם‪" :‬נתן לחם לכל בשר" (שם‪ ,‬כה)‪.‬‬ ‫ונשאלתי‪ ,‬מדוע באמת לא יכולה להיות הפרנסה על ידי שליח‪ ,‬באמצעות מלאך‪ ,‬וצריך‬ ‫שתהיה על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו‪ ,‬ומה ההשואה בין הפרנסה לקריעת ים סוף ‪-‬‬ ‫ועוד‪ ,‬מה הקושי לקדוש ברוך הוא בקריעת הים‪ ,‬הלא "אלקי עולם ה'‪ ,‬בורא קצות הארץ‪,‬‬ ‫לא ייעף ולא ייגע" (ישעיה מ‪ ,‬כח)‪ ,‬ומלבד זאת‪ ,‬הרי מראש הותנה עם הים שיקרע לפני בני‬ ‫ישראל (בראשית רבה ה‪ ,‬ה)!‬ ‫נטעים את התשובה‪ ,‬בסיפור מעשה‪.‬‬ ‫העניות בפולין היתה נוראה‪ .‬לחם לאכול לא היה‪ .‬קם בחור נמרץ‪ ,‬ואמר להוריו‪" :‬במקום‬ ‫להיות עלי כם לנטל‪ ,‬אנסה לעזור לכם‪ .‬אפליג לארצות הברית‪ .‬מספרים‪ ,‬שהכסף מתגלגל‬ ‫שם ברחובות‪ .‬ארוויח‪ ,‬ואשלח לכם"‪.‬‬ ‫דווה ליבם‪ ,‬והיססו‪ .‬שמעו שמצב היהדות שם בשפל המדרגה‪ .‬רבים לא עמדו בנסיון‬ ‫שמירת השבת‪.‬‬ ‫הבטיח נאמנה שישמור תורה ומצוות ויעמוד בכל הנסיונות‪ .‬בחשש נתנו הסכמתם‪ ,‬בתנאי‬ ‫שיכתוב להם לעתים תכופות‪.‬‬ ‫הבטיח‪ ,‬והפליג‪.‬‬ ‫וכאשר חשש הוריו‪ ,‬כן היה‪ .‬בכל מקום דרשו עבודה בשבת‪ .‬נאמן להבטחתו‪ ,‬סרב‪ .‬הרויח‬ ‫פרוטות מעבודות מזדמנות‪ ,‬שליחויות וסבלות‪ .‬סבל חרפת רעב‪ ,‬בגדיו התרפטו ובלו‪,‬‬ ‫מפרוטותיו חסך לשלוח אגרות להוריו‪ .‬לא רצה להדאיגם‪ ,‬סיפר שהכל כשורה‪ .‬פרנסתו‬ ‫מצויה‪ ,‬אבל מרויח הוא כפועל מתחיל‪ .‬עוד מעט יעלו את משכורתו‪ ,‬ויוכל לשלוח להם‬ ‫כספים‪.‬‬ ‫שמחו ההורים בצלחתו‪ ,‬אך דאגו לרוחניותו‪ .‬אם מצא עבודה‪ ,‬האמנם שובת המפעל‬ ‫בשבת? האם עדיין עטור הוא זקן ופאות? בקשו שישלח תמונה‪.‬‬ ‫הבין לחששם‪ ,‬ושמח שיוכל להרגיעם‪ .‬ירא ושלם הוא‪ ,‬שמר על דמותו היהודית‪ .‬אך כיצד‬ ‫יוכל לשמחם‪ ,‬והוא לבוש קרעים? הלך ושאל בגדי כבוד מאחד מחבריו‪ ,‬והצטלם בהם‪ .‬כמה‬ ‫הדור נראה בבגדיו השאולים! כמה שמחו הוריו לתמונתו‪.‬‬ ‫סיפר להם אחד מבני העירה‪ ,‬שבן משפחתו מפליג לארצות הברית‪ .‬מיד ארזו מכל הבא ליד‪,‬‬ ‫שתורה לבנם‪ .‬אח‪ ,‬כמה נזקק לכל מצרך‪ ,‬לכל בגד שנשלח!‬ ‫אמר השליח‪" :‬איך אמצאהו בכרך הגדול?"‬ ‫מסרו לו את השם והכתובת‪ ,‬וליתר בטחון‪ ,‬גם את הצילום‪.‬‬ ‫הגיע הלה לארצות הברית וזכר את שליחותו‪ .‬איתר את הכתובת ונקש בדלת‪ .‬פתח לו נער‬ ‫מזה רעב‪ ,‬לבוש קרעים‪.‬‬ ‫"אתה בעל הדירה?" שאל‪.‬‬ ‫"אני הדייר כאן"‪ ,‬ענה‪.‬‬ ‫"אה‪ ,‬סליחה"‪ ,‬כנראה שהלה החליף כתובת‪ ,‬אין זה אותו אדם‪.‬‬ ‫משל הוא‪ ,‬כמובן‪ .‬והנמשל‪ ,‬קריעת ים סוף‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם הים‪ ,‬שיקרע לפני בני ישראל‪ .‬הגיעו בני ישראל אל‬ ‫הים‪ ,‬ודרשו מימוש התנאי‪ .‬הביט בהם הים‪ ,‬ולא הכירם‪ .‬אלו בני ישראל? לא יתכן! כה דומים‬ ‫הם למצרים‪ ,‬ושרו של מצרים אכן טען‪" :‬מה נשתנו אלו מאלו‪ ,‬הללו עובדי עבודה זרה‪,‬‬ ‫והללו" (ילקוט שמעוני רמז רלד)‪ ,‬והם ביקש לבלעם‪ ,‬שנאמר‪" :‬והמים להם חומה" (שמות‬ ‫יד‪ ,‬כט)‪ ,‬אל תקרי חומה אלא חימה (מכילתא בשלח ו)‪ ,‬אינם דומים לאותו 'צילום' של בני‬ ‫ישראל‪ ,‬צאצאי אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬בני השבטים הקדושים ‪-‬‬ ‫אלו אחרים הם‪ ,‬לא אותם ש'בתצלום'‪...‬‬ ‫והיה הקדוש ברוך הוא צריך להתערב ולסכור פי המקטרג‪ ,‬לומר לו‪" :‬שוטה שבעולם וכי‬ ‫לדעתם עבדו עבודה זרה‪ ,‬והלא לא עבדוה אלא מתוך שעבוד ומתוך טירוף הדעת‪ ,‬ואתה‬ ‫דן שוגג כמזיד ואונס כרצון!" כיון ששמע שר של ים‪ ,‬אותה חמה שנתמלא על ישראל‬ ‫החזירה על מצרים‪ ,‬שנאמר "וישבו המים" (שמות יד‪ ,‬כו)‪ ,‬ששבו מישראל על מצרים (ילקוט‬ ‫שמעוני‪ ,‬רמז רלד)‪.‬‬ ‫והוא הדין במזונותיו של אדם‪.‬‬ ‫עומד הוא בראש השנה‪ ,‬עם כל קבלות חודש אלול‪ ,‬עם יראת הדין וחרדת השופר‪ ,‬בתפילה‬ ‫ותשובה וחרטה כנה ‪ ,‬ונקצבים לו מזונות ברוחב יד‪" ,‬כי חק לישראל הוא" (תהלים פא‪ ,‬ה)‪,‬‬ ‫לשון לחם חק ומזונות (ביצה טז ע"א)‪.‬‬ ‫מורה הקדוש ברוך הוא למלאך לרדת ולמסור לו מזונותיו‪ .‬איך ידע לזהותו‪ ,‬מוסרים לו‬ ‫תמונה‪ :‬כך נראה כששוע למזונות‪.‬‬ ‫יורד המלאך‪ ,‬ופוגש באדם זר‪ ,‬אינו נראה אותו דבר‪ ,‬אינו דומה לתמונה‪.‬‬ ‫נבוך המלאך‪ ,‬והבורא יתברך צריך לשכנעו שהוא הוא ‪-‬‬ ‫הוי‪" :‬קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף"‪...‬‬ ‫לפיכך אין הפרנסה על ידי מלאך כגאולה‪ .‬כלומר‪ ,‬גם כאן נשלח מלאך‪ ,‬אבל אינו מזהה‬ ‫(והגדת)‬ ‫אותנו‪ ,‬והקדוש ברוך הוא צריך להתערב ולהעיד שאלו באמת אנחנו‪...‬‬ ‫‪‬‬ ‫אשרינו בעולם הזה‬

‫ברכת יעקב ‪ -‬שבניו ינחלו את הסגולות שבשמות האבות‬ ‫רבי יהודה צדקה זצ"ל בספרו 'קול יהודה' באר את משמעותה של ברכת יעקב לבניו‪ ,‬על פי‬ ‫מעשה שארע עם הרב מאיר להמן זצ"ל‪ ,‬רבה של קהלת החרדים במיינץ‪.‬‬ ‫ביום מן הימים עמד רבי מאיר ליהמן לנסוע עם שנים מראשי קהילתו‪ ,‬לפגישה עם ראש‬ ‫ממשלת גרמניה בנוגע לענין חשוב של הקהילה‪.‬‬ ‫הפגישה החשובה‪ ,‬אשר תוכננה זמן רב מראש‪ ,‬נועדה לשעה אחת עשרה בבוקר‪ ,‬וכיון‬ ‫שידע הרב ליהמן שהנסיעה לעיר הבירה ברכבת לוקחת כשעה‪ ,‬סיכם עם ראשי הקהילה‬ ‫שיצאו יחדיו ברכבת העומדת לצאת בשעה שמונה ארבעים וחמש בבקר‪.‬‬ ‫הרב ליהמן השכים קום באותו בוקר‪ ,‬ולאחר התפלה פנה לאכול ארוחת בקר חפוזה בטרם‬ ‫יצא הוא למסע‪.‬‬ ‫כשסים לאכול‪ ,‬לבש את מעילו העליון‪ ,‬ועמד לצאת את העגלה אשר המתינה לו בחוץ‬ ‫והיתה אמורה לקחתו לתחנת הרכבת‪ .‬אך בטרם הספיק לצאת מן החדר שמע הוא קול‬ ‫נרגש מבעד לדלת‪" :‬אני חייב לדבר דחוף עם הרב"‪.‬‬ ‫"לא תוכל לדבר כעת עם הרב' שומע הוא את בני ביתו‪' ,‬הוא נוסע עכשיו‪ ,‬ויחזור רק למחר"‪.‬‬ ‫'לא שייך לחכות למחר!' אומר הזר בתקיפות‪" ,‬מדובר כאן בשאלה של פקוח נפש!"‬ ‫כששמע הרב ליהמן שמדבר בענין של פקוח נפש‪ ,‬פתח מיד את הדלת והזמין את הזר‬ ‫להכנס‪ .‬אל החדר נכנס איש מבוגר‪.‬‬ ‫"האם כבוד הרב מכיר אותי?"‬ ‫"לא אדוני‪ ,‬לא זכיתי‪ .‬מה הענין?" שואל הרב בחפזון‪.‬‬ ‫"כבוד הרב אולי לא מכיר אותי‪ ,‬אולם אני מכירו היטב‪ ,‬לפני זמן רב זכיתי לשמוע את‬ ‫דרשתו‪"...‬‬ ‫"אדוני‪ ,‬תסביר לי בבקשה‪ ,‬ומהר‪ ,‬כיצד יכול אני להציל חיי אדם?"‬ ‫"מיד‪ ,‬מיד‪ .‬אבל כבוד הרב דרש אז כל כך יפה‪ ,‬דמעות זלגו מעיני לאחר הדרשה‪ .‬נחון אני‬ ‫בזכרון טוב‪ ,‬ברוך ה'‪ ,‬וכששבתי לביתי חזרתי על דבריו מלה במלה‪ .‬האם רוצה כבוד הרב‬ ‫שאחזור עכשיו על דרשתו?"‬ ‫"אדוני" ‪ -‬אמר הרב ליהמן תוך שנעמד על מקומו‪" ,‬אני חייב לנסוע מיד! התעכבתי רק משום‬ ‫שהבנתי שמדבר בפיקוח נפש"‬ ‫"טוב‪ ,‬אקצר‪ .‬רציתי לספר לכבודו רק עד כמה עוררה בי דרשתו הנפלאה‪ ,‬ולכך באתי כעת‬ ‫עד לכאן‪ .‬כעת ישמע כבודו למה באתי אליו‪ .‬נישאתי למזל טוב לפני כשלשים שנה'‪.‬‬ ‫'מזל טוב! בנין עדי עד! ומה זה קשור לפקוח נפש?'‬ ‫'עשרים וארבע שנים חייתי עם אשתי המנוחה‪ ,‬עד שמתה לפני שש שנים‪ ,‬אוי‪ ,‬רבי‪ ,‬איזו‬ ‫אשה מיוחדת היתה היא‪'...‬‬ ‫הרב ליהמן שראה כי עומד הוא להפסיד את הרכבת‪ ,‬קם בחפזה ממקומו ונגש לדלת‪.‬‬ ‫להוותו‪ ,‬נעמד האיש מלוא קומתו וחסם את הפתח‪' .‬הלא אמרתי לרב שמדבר בפקוח נפש‪,‬‬ ‫כיצד חושב הוא לעזוב אותי כך?!'‬ ‫"מה פקוח נפש? וכי יכול אני יכול אני להחיות את אשתך עליה השלום? אני מ‪-‬א‪-‬ד ממהר!"‬ ‫"לא‪ ,‬לא אליה התכונתי‪ ,‬מדבר כאן באדם חי"‬ ‫"נו אמור בקיצור‪ ,‬במה מדבר?"‬ ‫"ובכן‪ ,‬אשתי מתה לפני כשש שנים‪ ,‬לאחר מותה נסעתי לאמריקה לאור בקשת בני שאדור‬ ‫לצדו לעת זקנתי‪ ,‬כמה סבל בני זה במהלך המלחמה‪ ,‬אבל על כך אאריך הדבור במועד‬ ‫אחר‪ ...‬בתי אמנם גרה כאן בגרמניה‪ ,‬ואף היא בקשתני לדור לצדה‪ ,‬אך בני הוא עשיר גדול‪,‬‬ ‫ובכן‪ ,‬נסעתי לאמריקה‪"...‬‬ ‫"אדוני"‪ - ,‬קרא הרב ביאוש ‪" -‬מה בעצם אתה רוצה ממני?"‬ ‫"מיד אגיע ללב הענין‪ ,‬נסעתי לאמריקה באניה‪ ,‬הנסיעה היתה נוחה‪ ,‬זכינו אפילו לקדש את‬ ‫הלבנה על האניה‪ ,‬אבל כבודו ממהר‪ ,‬מה מאריך אני בדבורים‪ ,‬החיים באמריקה לא מצאו‬ ‫חן בעיני‪ ,‬ועל כן שבתי לגרמניה‪ ,‬ואז שמעתי את הדרשה ההיא‪"...‬‬ ‫"שוב הדרשה?!"‬ ‫"סבלנות‪ ,‬אני מיד מסים‪ .‬כשחזרתי נולד בן לבתי‪ ,‬זו שכזכור דרה כאן‪ .‬כובדתי בסנדקאות‪,‬‬ ‫הכל היה מוכן לברית‪ ,‬אך לפתע אבד התינוק נשימתו ומת‪".‬‬ ‫"זה ספור מצער" ‪ -‬אמר הרב ליהמן ‪ -‬אך במה יכול אני להועיל?"‬ ‫"בבקשה לשמוע עד הסוף‪ .‬לפני שבוע ילדה בתי בן אחר"‬ ‫"אה‪ ,‬באת להזמין אותי להיות סנדק? אני לא יכול להיות מחר סנדק! שלום!"‬ ‫"לא‪ ,‬לא באתי להציע לרב סנדקאות! מחר ‪ -‬אם ירצה ה' עומד הוא להכנס בבריתו של‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬האם יכול אני שוב לקבל את הסנדקאות‪ ,‬ואם חלילה ימות התינוק? מה‬ ‫אעשה‪ ,‬כבוד הרב?"‬ ‫"אל תקבל על עצמך את הסנדקאות! עכשיו תן לי כבר ללכת!"‬ ‫הרב החל לרוץ לעבר המדרגות‪ ,‬אך האיש אחז בו בחזקה‪" .‬עוד שאלה אחת! איך נקרא‬ ‫לילד?"‬ ‫"איך תקראו לו?" ענה הרב ‪ -‬שהצליח בינתיים להחלץ מלפיתתו ‪ -‬תוך שהוא מדלק‬ ‫במדרגות בחפזון וקופץ לתוך העגלה‪" ,‬ומה אכפת לי? תקרא לו‪ :‬יעקב‪ ,‬משה‪ ,‬אהרן‪ ,‬דוד‪,‬‬ ‫יהונתן‪ ,‬גבריאל‪ ,‬לייב או כל שם שתמצא לנכון"‪.‬‬ ‫טרם נעלמה העגלה בעקול הרחוב הספיק הרב עוד לשמוע את הזקן קורא לעברו‪" :‬כמה‬ ‫חיב אני לשלם לכבודו? כמה יעלה לי היעוץ‪"?...‬‬ ‫כצפוי‪ ,‬כשהגיע הרב לתחנת הרכבת‪ ,‬לא נותר לו אלא לשמוע את שאון גלגליה המתרחקים‪.‬‬ ‫הוא שב לאחוריו ביאוש‪ ,‬וגילה את שני ראשי הקהילה אשר בכרו שלא לנסוע בלעדיו‪.‬‬ ‫הרכבת הבאה היה אמורה לצאת רק בשעה אחת עשרה ‪ -‬שעה שבה אמורה היתה הפגישה‬ ‫להיות בעצומה‪ .‬למרות זאת נדברו הם לשוב לתחנה בסמוך למועד זה‪ ,‬תוך תקוה שיקבלם‬ ‫ראש הממשלה במועד מאחר יותר‪.‬‬ ‫מששבו לתחנת הרכבת‪ ,‬גילו המוני בני אדם נרגשים הסובבים בתחנה‪ .‬מה קרה? אסון‬ ‫מחריד! הרכבת שיצאה בשמונה ארבעים וחמש ירדה מהפסים‪ ,‬לא ידועים כרגע פרטים‬ ‫מדויקים‪ ,‬אך ישנם ודאי כמה עשרות הרוגים‪.‬‬ ‫הזקן היה בעצם שליח ההשגחה להצילם!‬ ‫ברכבת של השעה אחת עשרה הגיעה המשלחת בשלום לעיר הבירה‪ .‬ראש הממשלה‬ ‫הסכים לקבלם בשעה מאחרת יותר‪ .‬מתוך שחשש קודם לגורלם‪ ,‬משום שידע שאמורים‬ ‫היו הם לנסוע ברכבת שירדה מהפסים‪ ,‬האזין כעת לדבריהם ביתר תשומת לב‪ ,‬והענין‬ ‫שלשמו הגיעו סודר מהרה על הצד היותר טוב‪.‬‬ ‫שנים עברו‪ ,‬הרב ליהמן הספיק כבר לשכוח מהמעשה‪ .‬והנה ביום אחד מגיע אל ביתו של‬ ‫הרב יהודי מכר‪ ,‬יחד עם בנו ‪ -‬נער בר מצוה‪" .‬כבוד הרב" ‪ -‬אומר האיש‪" ,‬באתי בזה להזמינו‬ ‫לשמחת בר המצוה של בני זה שחי בזכות עצתו החכמה"‪.‬‬ ‫לקח לרב ליהמן כמה דקות להזכר‪ ,‬אך משנזכר‪ ,‬הסכים ‪ -‬למרות הטרחה לבוא לשמחה‪,‬‬ ‫מתוך רגשות הכרת הטוב על הנס שארע עמו באותו היום‪.‬‬

‫ג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫הגעתי לארצות הברית‪ ,‬להתרים למוסדות התורה‪ .‬להיכן אפנה‪ ,‬מי ומי בנותנים‪ .‬יש יהודים‬ ‫טובים שנחלצים לעזור ולסייע‪ .‬מכירים את כולם‪ ,‬את אורחם ושיגם‪ ,‬מסיעים אותך ואף‬ ‫מדריכים ומזהירים‪ :‬פלוני חסיד נלהב‪' ,‬תקנה' אותו ב'ווארט' של רבו‪ .‬פלוני תלמיד של‬ ‫המשגיח‪ ,‬ראוי לצטט משהו מספרו‪ .‬זה אוהב אמרה על פרשת השבוע וזה חקירה מהדף‬ ‫היומי‪ .‬ובאמת‪ ,‬עצותיו של ה'דרייבר' היו שוות זהב‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪ .‬שאלתי אודות גביר‬ ‫פלוני‪ ,‬אולי כדאי לפנות אליו‪ .‬אמר לי לשון הרע לתועלת‪ :‬אינו נותן פרוטה להחזקת תורה‪.‬‬ ‫בקי הוא בפרקי אבות‪ ,‬ויצטט באזניך את המשנה על "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה‬ ‫בטלה וגוררת עוון" (אבות פ"ב מ"ב)‪ ,‬ו"יפה תורה עם דרך ארץ‪ ,‬שיגיעת שניהם משכחת‬ ‫עוון" (שם)‪ ,‬ו"כך היא דרכה של תורה‪ ,‬פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ‬ ‫תישן וחיי צער תחיה" (אבות פ"ו מ"ד)‪...‬‬ ‫אמרתי‪ :‬בוא ננסה‪ ,‬אבל בתנאי אחד ‪-‬‬ ‫שאתה בא אתי‪ ,‬אינך נשאר ברכב‪.‬‬ ‫תמה לתנאי‪ .‬מה שי שלו לעשות שם‪ ,‬לראות בבזיוני‪ ,‬איך משיבים פני ריקם? אבל הסכים‪,‬‬ ‫ועלינו‪ .‬קיבל פנינו בכבוד‪ ,‬שמע והתענין‪ ,‬אבל הבהיר‪ :‬זה עקרון אצלו‪ .‬מי שטרח‪ ,‬יאכל‪ .‬מי‬ ‫שלא טרח‪ ,‬מה יאכל‪ .‬אין הוא מפרנס אוכלי לחם חסד‪ .‬הלל הזקן היה חוטב עצים‪ ,‬רבי יוחנן‬ ‫סנדלר ורבי יצחק נפח‪ .‬רש"י סחר ביינות‪ ,‬הרמב"ם והרמב"ן היו רופאים‪ .‬ה"חפץ חיים" עזר‬ ‫לאשתו בחנות ולרבי מנחם זעמבא היתה חנות לפרזול‪ .‬הרש"ש היה בנקאי‪ ,‬ורבי אפרים‬ ‫זלמן מרגליות סוחר‪ .‬גם ה"חיי אדם" עסק במסחר‪ ,‬וליעב"ץ היה בית דפוס‪ .‬הכין שעורי בית‪,‬‬ ‫לא תשבע האוזן לשמוע‪ ,‬לא ידע‪ ,‬שהתכוננתי לכך‪.‬‬ ‫אמרתי‪ :‬אני שמח לשמוע שאתה איש עקרונות‪ .‬למי שמגיע מגיע‪ ,‬למי שלא לא‪ .‬אז אולי‬ ‫תשפוט ביני לבין ה'דרייבר' שיושב פה ‪-‬‬ ‫הביט בסקרנות‪ ,‬וגם ה'דרייבר' הופתע‪ .‬לא ידע שיש בינינו סכסוך‪.‬‬ ‫אמרתי‪ :‬אני אוסף כסף להחזקת תורה‪ ,‬ואנשים תורמים בידיעה שכספם קודש למטרה‬ ‫הנעלה‪ .‬ה'דרייבר' גם הוא מוקיר תורה ומסיע אותי בהתנדבות‪ ,‬אבל ביקש שאחזיר לו‬ ‫לפחות את הוצאות הדלק‪ .‬מילא‪ ,‬אינו מרויח‪ ,‬תורם מזמנו‪ .‬אבל להפסיד‪ ,‬אינו חייב‪ .‬ואני‬ ‫אומר‪ ,‬מהיכן יש לי כסף‪ ,‬מהתמיכות של התורמים‪ .‬והם תורמים לתורה‪ ,‬לא לדלק למכונית!‬ ‫איש עקרונות אתה‪ ,‬נכון שאני צודק? לא‪ ,‬אל תענה מיד‪ .‬שהוא לא יחשוב שפסקת לחובתו‬ ‫בלי מחשבה‪ .‬תעיין בדבר‪ ,‬ותפסוק‪.‬‬ ‫שניהם הביטו בי בפליאה‪ .‬ה'דרייבר'‪ ,‬שלא בקש הוצאות הדלק‪ ,‬והמארח‪ ,‬שפסק פסקו‪:‬‬ ‫ודאי שהוא צודק! התרומות שנתנו לך נתנו בזכותו‪ .‬צדיק הוא‪ ,‬שאינו תובע אחוזים ואינו‬ ‫מבקש שכר‪ .‬הדלק‪ ,‬ודאי מגיע לו!‬ ‫זה הצדק? שאלתי‪.‬‬ ‫זה הצדק‪ ,‬וזה היושר! ענה נחרצות‪ .‬אם לא יהיה לו דלק‪ ,‬איך יוכל להמשיך ולהסיע אותך?!‬ ‫גם אני חשבתי כך‪ ,‬הפתעתי אותו‪ .‬אפשר לקבל מסכת ברכות?‬ ‫מצחו התקדר‪ ,‬התחיל לחשוד‪ .‬פתחתי בסוף פרק שני‪ .‬הקראתי‪" :‬שמעו אלי אבירי לב‬ ‫[לטובה‪ .‬אשר אמצתם לבכם ודבקתם בי (רש"י)] הרחוקים מצדקה" (ישעיה מו‪ ,‬יב)‪ .‬שכל‬ ‫העולם כלו נזון בזכותם‪ ,‬והם אפילו בזכות עצמם אינם נזונים‪ .‬שבכל יום יוצאת בת קול מהר‬ ‫חורב ואומרת‪ :‬כל העולם כלו נזון בשביל חנינא בני‪ ,‬וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת‬ ‫לערב שבת!‬ ‫וספרו בגמרא (חלין פה ע"ב) שתולעת נפלה בפשתנו של רבי חייא ואכלה בו‪ .‬שאל בעצת‬ ‫רבנו הקדוש‪ .‬אמר לו‪ :‬שדה של הפשתן במים ושחט לתוכם עוף‪ .‬התולעת אינה סובלת דם‬ ‫העוף‪ ,‬ותברח‪[ .‬והגמרא דנה בעצה זו‪ ,‬מצד מצות כיסוי הדם‪ ].‬ושאלו‪ :‬כיצד יתכן שעלתה‬ ‫תולעת בפשתנו של רבי חייא‪ ,‬והלא שנינו שמשעה שעלו רבי חייא ובניו מבבל פסקו‬ ‫הרעמים והברקים‪ ,‬הסערות והרעידות האדמה‪ ,‬היין לא החמיץ והפשתן לא לקה! וענו‪:‬‬ ‫זכותם הגנה על כל העולם‪ ,‬ולא עליהם בעצמם!‬ ‫אמרתי‪ :‬אמת‪ ,‬שאתה עמל ואתה מרויח ‪-‬‬ ‫אבל לומדי התורה הם ה'דרייבר'‪ ,‬בזכותם אתה מרויח ‪-‬‬ ‫ואינם תובעים ממך אחוזים‪ ,‬גם לא שכר‪ .‬תן להם את ה'דלק'‪ ,‬כדי להמשיך ולסייע לך‪ ,‬ולכל‬ ‫העולם!‬ ‫נצחתני‪ ,‬הודה‪ ,‬ותרם בעין יפה‪ .‬אבל‪ ,‬אמר‪ ,‬איני מבין‪ :‬אם כל העולם נזון בזכותם‪ ,‬מדוע נגזר‬ ‫עליהם להסתפק בקב חרובים?!‬ ‫הו‪ ,‬זו שאלה טובה‪ .‬התשובה עליה כתובה בפרשת השבוע‪ ,‬ונסביר אותה בספור ‪-‬‬ ‫בוינה בירת הממלכה האוסטרו הונגרית התגורר הגביר האדיר שמעון רוטשילד‪ .‬אביו‪,‬‬ ‫שלמה מאיר‪ ,‬ממן הקמת מסילת הברזל מוינה‪ ,‬צפונה לוורשה ומערבה לגרמניה‪ .‬תדירות‬ ‫הנסיעה‪ ,‬פעמיים בשבוע‪ ,‬מי נסע מארץ לארץ באותם ימים‪ .‬גם מחיר הנסיעה לא היה זול‪.‬‬ ‫יום אחד הגיע מברק‪ ,‬שרשת בתי עסק בפולין עומדת בפני פשיטת רגל‪ ,‬ואפשר לקנות את‬ ‫הסחורה בחצי המחיר ואף בפחות‪ ,‬אך בתנאי אחד‪ :‬התשלום במזומנים‪ .‬רוטשילד החליט‬ ‫לנסוע ולנצל את ההזדמנות‪ .‬אבל לסוד היה שותף‪ ,‬פקיד המברקה‪ .‬בעד חופן שטרות‪ ,‬שיתף‬ ‫כנופית שוד בוינה‪ .‬אף מסר את תוכן מברק התשובה‪ :‬הוא מגיע לורשא ברכבת של יום‬ ‫רביעי‪.‬‬ ‫עשרה אנשים קנו כרטיסים למחלקה הראשונה ברכבת‪ ,‬לקרון הפאר‪ .‬שמונה יעוררו‬ ‫מהומה‪ ,‬ושניים ישדדו את העשיר וירדו בתחנה הראשונה שם תמתין להם כרכרת מילוט‪.‬‬ ‫ליתר בטחון‪ ,‬עלו שלושה למחלקה השניה‪ ,‬המחלקה העממית‪ ,‬בה לא היו המושבים‬ ‫מרופדים בקטיפה‪ ,‬מרווחים ונוחים‪ ,‬ועוד שלושה למחלקה השלישית‪ ,‬בה נסעו העניים‬ ‫והצטופפו עם צרורותיהם בספסלים נוקשים‪ .‬כולם סקרו את הנוסעים‪ ,‬והתאכזבו‪.‬‬ ‫רוטשילד לא היה ביניהם‪ .‬שינה תכניתו‪ ,‬או התל בהם‪.‬‬ ‫הרכבת הגיעה לתחנתה הראשונה‪ ,‬והם השקיפו בעד החלונות וסקרו את הרציף‪ :‬אולי הגיע‬ ‫לכאן בכרכרה‪ ,‬וכאן יעלה לרכבת‪ .‬אך לא‪ .‬נוסעים ירדו ונוסעים אלו‪ ,‬והוא לא נמנה עליהם‪.‬‬ ‫הרכבת חצתה את צ'כיה והגיעה לקראקוב‪ .‬חברי הכנופיה ירדו‪ ,‬מאוכזבים‪ ,‬ושבו על‬

‫עקבותיהם‪ .‬הרכבת המשיכה לוורשה‪ .‬העשירים ירדו מהמחלקה הראשונה‪ ,‬הסוחרים‬ ‫מהשניה‪ ,‬העניים מהשלישית‪ .‬הקרונות האחוריים הסיעו בהמות‪ :‬סוסים‪ ,‬פרות וחזירים‪.‬‬ ‫כמה דלפונים קמו ונערו את הקש שדבק בהם‪ .‬אבל הריח‪ ,‬איזו צחנה! אחד מהם ירד מקרון‬ ‫הבהמות ומזודתו בידו‪ ,‬כשהוא מעוה את פניו בסלידה‪ .‬הסיר את הסדין הארוך שלבש‪,‬‬ ‫וחליפה מהודרת התגלתה תחתיו‪ .‬עצר כרכרה ונקב בשמו של מלון פאר‪ .‬שם יתרחץ וישלוף‬ ‫ממזוודתו בגדים נקיים‪ .‬אך אבוי‪ ,‬לא הביא בחשבון שהכרכרה היתה של הכנופיה! בפינת‬ ‫הרחוב עלו עליה שנים‪ ,‬תפסו במזוודה ואילצוהו לרדת בלעדיה!‬ ‫המרכבה המשיכה בלעדיו‪ ,‬והוא התעשת מיד‪ .‬עצר מרכבה אחרת‪ ,‬ונסע למלון‪ .‬עלה לחדרו‪.‬‬ ‫שם בחדר כבר המתין לו מנהל חשבונותיו שנסע עמו בקרון הבהמות ויצא כשהם רדפו‬ ‫אחרי רוטשילד‪ ....‬וכעת כבר הגיע למלון עם מזוודת בגדים בידו האחת‪ ,‬ומזוודת המזומנים‬ ‫בשניה‪...‬‬ ‫ומה למדת מזה? שעולמנו מלא ב'שודדים'‪ ,‬פיתויים ומדוחים‪ .‬ואנו עוברים את העולם הזה‪,‬‬ ‫'נוסע האדם אל בית עולמו'‪ ,‬והפיתויים קורצים והנוכלים אורבים‪ .‬בן תורה מבקש להשקיע‬ ‫עצמו בעולמה של תורה‪ ,‬לצבור ולאגור עוד ועוד נכסים רוחניים‪ ,‬אוצרות פז היקרים מאלפי‬ ‫זהב וכסף‪ .‬אבל מה יעשה ולא ילכד בכף‪ ,‬ולא יאבד הכל בהתמכרות להנאות כלות ונפסדות‬ ‫‬‫הוא נוסע במחלקה האחרונה והמרוחקת‪ ,‬המובדלת ומופרשת‪ ,‬בין האביונים והקבצנים‪,‬‬ ‫בקרון הבהמות‪ .‬וכך יגיע עם אוצרותיו בשלום‪ ,‬ויעשה את עסקת חייו‪ ,‬ויממש את עשרו!‬ ‫אלו דברי המשנה (אבות פ"ו מ"ד) כך היא דרכה של תורה‪ ,‬פת במלח תאכל ומים במשורה‬ ‫תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה‪ ,‬אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך‪ ,‬אשריך בעולם‬ ‫הזה וטוב לך לעולם הבא ‪-‬‬ ‫טוב לך לעולם הבא‪ ,‬מובן‪ .‬אבל אשריך בעולם הזה‪ ,‬הכיצד?!‬ ‫אבל‪ ,‬כשנתבונן בדבר ‪-‬‬ ‫איך חש רוטשילד‪ ,‬העשיר המופלג‪ ,‬כשישב על הקש בין הסוסים והפרות והשתקשק עם‬ ‫שקשוקי הרכבת‪ ,‬בידעו שהוא מוליך את השודדים שולל ופניו לעסקת חייו ‪-‬‬ ‫וכמו שספר ה"חפץ חיים" זצ"ל‪ ,‬מעשה בסוחר באבני חן בפטרבורג‪ ,‬שנסע ליריד אבני החן‬ ‫בדנציג וכספו עמו‪ ,‬לקנות אבנים טובות במחירי מציאה‪ ,‬ולהתעשר‪ .‬וברוך השם‪ ,‬מצא אשר‬ ‫חפש‪ .‬רכש בכל כספו אבנים טובות במחיר נפלא‪ ,‬והשאיר ברשותו שלוש מאות רובלים‬ ‫בלבד‪ ,‬דמי נסיעה לביתו ושהיה באכסניות דרכים בתנאים מרווחים‪ ,‬כיאה למעמדו‪.‬‬ ‫עמד לצאת לדרך‪ ,‬וזכה לביקור‪ .‬סוחר מבוהל ומבועת סגר בחשש את הדלת אחריו‪ :‬מתחרה‬ ‫פרש רשת לרגליו‪ .‬רקם עלילה ועומדים לעצרו ולאסרו‪ ,‬להחרים כל רכושו ולהעמידו‬ ‫למשפט‪ .‬עליו לברוח‪ ,‬ומיד‪ .‬הוא מציע לסוחר שיקנה את כל יהלומיו בעשרת אלפים רובלים‬ ‫במזומן‪ ,‬מחיר מציאה!‬ ‫"אין ברשותי"‪ ,‬אמר בהשתתפות בצערו‪.‬‬ ‫הלה רעד כעלה נדף‪" .‬חמשת אלפים"‪ ,‬אמר‪.‬‬ ‫"אין לי"‪ ,‬ענהו‪.‬‬ ‫פתח הלה את הקופסה שעמו‪ ,‬והחדר התמלא אור מזהרורי היהלומים‪ .‬שווים היה כפל‬ ‫כפלים מהרבבה המבוקשת‪" .‬עשה עמי חסד" התחנן‪" ,‬אני חייב להמלט‪ ,‬לברוח‪ ,‬לנוס‪ .‬אלף‪,‬‬ ‫והאוצר שלך"‪.‬‬ ‫הצטדק‪" :‬כל הוני במזומנים‪ ,‬שלוש מאות רובלים בלבד‪ ,‬להוצאות דרך"‪.‬‬ ‫"תן‪ ,‬וקח" ‪ -‬דחק בו הסוחר הנרדף‪.‬‬ ‫נתן‪ ,‬והלה נמלט‪.‬‬ ‫נטל הסוחר את צרורו‪ ,‬והלך רגלי ‪-‬‬ ‫היש לך מושג מה המרחק מדנציג לפטרבורג?!‬ ‫הלך?! רקד! אבל הרגלים כבדו והמעיים המו‪ .‬באין ברירה‪ ,‬הסתפח לחבורת קבצנים‪ .‬פשט‬ ‫עמהם יד‪ ,‬אכל שירים ולן בצדי דרכים ‪-‬‬ ‫אבל ידע‪ ,‬שעשיר מופלג הוא‪ ,‬ועשרו יתגלה כשיגיע למחוז חפצו‪ .‬ובכל עת שדאבה רוחו‬ ‫וקצרה נפשו‪ ,‬חמק לקרן זוית ופתח את הקופסה‪ ,‬ואורו עיניו ‪-‬‬ ‫כמה "אשרי בעולם הזה"‪ ,‬כאן‪ ,‬מלבד ה"טוב לך לעולם הבא"!‬ ‫וזהו שנאמר בפרשה‪" :‬זבולו ן"‪ ,‬הסוחר ותומך התורה‪" ,‬לחוף ימים ישכן‪ ,‬וירכתו על צדון"‪,‬‬ ‫עסוק במסחרו ושמח בו‪ ,‬ואלו "יששכר"‪ ,‬לומד התורה‪" ,‬חמר גרם"‪ ,‬סובל עולה כחמור חזק‬ ‫שמטעינים אותו משא כבד‪" ,‬רבץ בין המשפתים"‪ ,‬כחמור המהלך ביום ובלילה ואין לו לינה‬ ‫באורווה‪ ,‬אלא רובץ בדרך בין תחומי העיירות שהוא מוליך לשם סחורה‪ .‬למה‪ ,‬וכי אינו‬ ‫שואף לנוח‪ ,‬ולחיות חיים טובים? ודאי! "וירא מנחה כי טוב‪ ,‬ואת הארץ כי נעמה"‪ .‬ומה? "ויט‬ ‫שכמו לסבל" עול תורה‪" ,‬ויהי" לכל אחיו בני ישראל "למס עבד" לפסוק להם הוראות של‬ ‫תורה (בראשית מט‪ ,‬יד‪-‬טו) ‪-‬‬ ‫מה כתוב כאן? כל מה שאמרנו!‬ ‫יודע הוא להעריך כל מנעמי העולם‪ .‬ואדרבה‪ ,‬הלא כל העולם נזון בזכותו‪ .‬אבל יודע הוא‬ ‫שאין ערוך לכל מנעמי העולם מול הנאתו‪ ,‬אשרו ועשרו מן התורה!‬ ‫ואספר ‪-‬‬ ‫ה"חפץ חיים" זצ"ל התגורר בבקתה דלה‪ ,‬רצפתה עפר‪ ,‬ורהיטיה דלים‪ .‬יום אחד התאוננה‬ ‫אשתו הרבנית‪" :‬ראה נא‪ ,‬אצל השכן עורכים שפוצים‪ .‬מרצפים בפרקטים‪ ,‬מסידים‪,‬‬ ‫מחליפים רהיטים!"‬ ‫ענה לה‪" :‬הקדוש ברוך הוא חננך בבעל בן תורה‪ ,‬ובילדים מוצלים ההוגים בתורה‪ ,‬ובבית של‬ ‫תורה ואורה‪ .‬ואותם‪ ,‬ליידער‪ ,‬לא חנן בידיעת התורה ובלימודה‪ ,‬ובבנים המסיבים נחת‬ ‫יהודית‪ .‬לפחות יחליפו ריהוט‪ ,‬יסיידו וירבדו"‪...‬‬ ‫שיהיה גם להם‪ ,‬ולו משהו‪ ,‬מ"אשריך בעולם הזה"‪...‬‬ ‫(והגדת)‬

‫‪ ‬בדרך הדרוש ‪‬‬ ‫וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה‪ .‬ויאמר יוסף אל אביו בני הם‬ ‫אשר נתן לי אלוקים בזה וגו' (מח‪ ,‬ח ט)‬ ‫פרש"י מי אלה שאינם ראוין לברכה‪ ,‬הראה לו יוסף שטר אירוסין ושטר‬ ‫כתובה וביקש יוסף רחמים על הדבר ונחה עליו רוח הקודש ע"ש‪ .‬וצל"ב לשון‬ ‫אומרו 'בזה' וגם להבין בעי מה זה סיבה להיותם ראויים לברכה‪ ,‬ומ"ש רש"י‬ ‫שביקש יוסף רחמים וגו' עיקר חסר מן הספר‪.‬‬ ‫וכד הוינא טליא בהיותי אצל הגה"ק מאוסטרובצא זי"ע‪ ,‬אמרתי לפניו‬ ‫לבאר באופן זה‪ ,‬דיעקב אמר מי אלה שאינם ראוים לברכה משום שלא היו‬ ‫במצרים ישראלים כשרים לעדות‪ ,‬ונמצא שבניו נולדו בלא קידושין‪ .‬אמנם יש‬ ‫לומר להמבואר בקידושין (ס"ה ע"ב) המקדש בעד אחד אין חוששין‬ ‫לקידושיו ואפילו בשניהם מודים משום דחב לאחריני וברש"י שם‪.‬‬ ‫שקרובותיה נאסרו בו וקרוביו בה ולפי זה יש לומר דכיון דבבני נח לא שייך‬

‫קורבה דאף מי שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא היו שם במצרים ישראלים‬ ‫זולתו לא היה חב לאחריני ושפיר מהני הודאת בעל דין‪.‬‬ ‫והנה הך דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי‪ ,‬אתינן עלה מקרא דכי יאמר‬ ‫כי הוא זה וכמ"ש רש"י ושאר ראשונים בקידושין שם‪ .‬וזה שאמר יוסף לאביו‬ ‫'בני הם אשר נתן לי אלוקים "בזה"' רמז לו שהקידושין היו מטעם הודאת בעל‬ ‫(יציב פתגם)‬ ‫דין ושפיר ראוין לברכה ודו"ק‪.‬‬ ‫ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר‪( :‬נ‪ ,‬טז)‬ ‫אביך צוה לפני מותו‪ ,‬נראה ליישב שלא כזבו השבטים ויש להם על מה‬ ‫שיסמכו‪ ,‬דהנה כתיב ויאמר מי אלה ויאמר בני הם אשר נתן לי אלקים בזה‬ ‫ויאמר קחם נא אלי ואברכם ופירש"י שהראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה‪,‬‬ ‫והענין בזה נראה כי ישראל הבא על הגוי' ולדה כמותה כדילפי חז"ל‬ ‫מפסוק כי יסיר בקידושין ס"פ האומר‪ ,‬וא"כ איך יחשבו אפרים ומנשה כבני‬

‫ד‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫יעקב‪ ,‬אמנם אי אמרי‪ ,‬שהי' להם דין ישראל ויוסף גיירה והיתה גרות גמורה‬ ‫הוה שפיר בניו של יוסף ועל שם יעקב יקראו‪ ,‬וידוע שאין קידושין תופסין‬ ‫בגוי' וזהו שאמר מי אלה ויאמר בני הם דייקא על שמי יקראו שהרי ניתנו לי‬ ‫בזה בשטר קידושין‪ .‬היוצא מדברינו פה נפסקה ההלכה מפי יעקב ויוסף שיש‬ ‫להם דין ישראל ולא ב"נ‪ ,‬והנה ב"נ נידון על המחשבה ולא ישראל [קידושין‬ ‫ל"ט‪ .].‬והא"ש כי הם חשבו רעה על יוסף ונהפכה לטובה כאשר אמר יוסף‬ ‫בעצמו ואתם חשבתם עלי רעה אלקים חשבה לטובה‪ ,‬וא"כ כשיש להם דין‬ ‫ישראל אין ראוי לענוש אותם‪ ,‬אך מדאגה מדבר פן ידון אותם כב"נ ע"כ שלחו‬ ‫אליו אביך ציוה לפני מותו וגו'‪ ,‬וסיימו ורמזו בדבריהם עבדי אלקי אביך‪ ,‬פי'‬ ‫שאנחנו עבדי ה' כישראל וזה ציוה אביו לפני מותו באמת מדבירך בניו של‬ ‫יוסף כנ"ל ודו"ק‪.‬‬ ‫(חתם סופר)‬


‫בס”ד‬ ‫ס”ד‬ ‫ס”‬

‫פר˘˙ ויחי‬

‫ט"ז טב˙ ˙˘ע"ז‬

‫‚ליון ‪334‬‬

‫לפי אופק‬ ‫ירושלים‬

‫זמ‪‬י הדלקת ה‪‬רות ומוצ”ש‬

‫‪"‰„‰‬נ‬ ‫מוˆ˘"˜‬ ‫ר"˙‬

‫‪4:21‬‬ ‫‪5:36‬‬ ‫‪6:14‬‬

‫בבית דד''‬ ‫שבתי בבית‬ ‫קהילת שבתי‬ ‫ע"י קהילת‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫יו"ל‬ ‫מליאל רבי‪‬וביץ שליט"א‬ ‫ב‪‬שיאות מור‪‬ו הרה"צ ר' גמליאל‬ ‫ב‪‬ש‬ ‫מברכים כסלו | ר"ח יום חמי˘י‬ ‫חל˜ים‬

‫סוף זמן קריאת שמע ותפילה‬

‫טיב הפרשה‬

‫סוז˜"˘ ‡' ‪8:26‬‬ ‫סוז˜"˘ ב' ‪9:11‬‬

‫סוז"˙ ‡'‬ ‫סוז"˙ ב'‬

‫‪9:33‬‬ ‫‪10:03‬‬

‫טיב ‪‰‬מערכ˙‬ ‫ואגידה לכם‬

‫הידעת? גם אתה זוכה פעמים רבות לנבואה! כך‬ ‫אומר הגאון מוילנא בפירושו על משלי‪ ,‬שבזמן‬ ‫שהיו נביאים‪ ,‬היה כל אחד הולך אצל הנביא לשואלו‬ ‫ולבקש ממנו דרך בעבודת ד'‪ ,‬והיה הנביא נותן לכל‬ ‫אחד את הנצרך לו לתיקון נשמתו‪ ,‬אבל כיום שאין‬ ‫לנו לא נביא ולא חוזה‪ ,‬לכאורה מהיכן ידע האדם‬ ‫דרך עבודתו‪ ,‬איך ידע לתקן את עצמו לפי שורש‬ ‫נשמתו? ועל כך עונה הגר"א זצוק"ל ומחדש חידוש‬ ‫עצום שכל אחד מישראל‪ ,‬החסרון שמרגיש בלבו‬ ‫בעצמו‪ ,‬ידע שזהו מעין בחינת נבואה‪ ,‬שלפי הרגשת‬ ‫הלב של האדם יכול הוא לדעת מה עליו לתקן‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫יעקב אבינו לפני פטירתו קרא לבניו ואמר 'האספו‬ ‫ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים'‪,‬‬ ‫מסביר רש"י ש'ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה‬ ‫ממנו שכינה‪ ,‬והתחיל אומר דברים אחרים'‪ ,‬ורגע‬ ‫אחד לפני שאנו כ"כ מצטערים על הגילוי שהפסדנו‪,‬‬ ‫הבה ונתבונן בגילוי העצום שקיבלנו‪ ,‬ואולי זהו‬ ‫בעצמו סוד הקץ שביקש אבינו הזקן לגלות לנו‪:‬‬ ‫לעתים אנו מרגישים כי נסתלקה השכינה מאתנו‪,‬‬ ‫ואנו חיים בהסתר פנים גדול‪ ,‬ואז הדבר אותו אנו‬ ‫עלולים לעשות הוא פשוט לא לעשות כלום‪ ,‬אבל‬ ‫יעקב אבינו מלמד אותנו שאפילו אם אדם מרגיש‬ ‫שנסתלקה ממנו שכינה ואינו יכול כעת להגיע‬ ‫למדרגות גדולות ברוחניות ולהשגות גבוהות בתורה‬ ‫ויר"ש‪ ,‬גם אז אל לו להישבר מכך‪ ,‬אלא להתחיל‬ ‫במה שהוא כן יכול 'והתחיל אומר דברים אחרים'‪,‬‬ ‫כמו שמורנו ורבנו שליט"א אומר פעמים רבות בשם‬ ‫רבו הגה"צ רבי בנימין רבינוביץ זצוק"ל שלעולם אין‬ ‫אדם פטור מלימוד התורה‪ ,‬ואם הוא נמצא במצב‬ ‫שקשה לו ללמוד גמרא בעיון‪ ,‬אפשר ללמוד גמרא‬ ‫בקיאות‪ ,‬ואם גם זה קשה לו‪ ,‬יכול הוא ללמוד‬ ‫משניות‪ ,‬ואם לא‪ ,‬אז מדרשים ואגדות חז"ל‪ ,‬ואפילו‬ ‫אם אינו יכול ללמוד בפועל‪ ,‬יכול לחשוב בדברי‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫אז בפעם הבאה שאתה מרגיש סילוק שכינה‪ ,‬זכור‬ ‫שברגעים אלו אתה זוכה לנבואה ממש‪ ,‬רק תחשוב‬ ‫על הרגשת החסרון שאתה מרגיש‪ ,‬זהו! בדיוק זה‬ ‫מה ששלחו לך משמים‪ ,‬ההרגשה הזו היא הנבואה‬ ‫שלך‪.‬‬

‫משיחותיו של מור‪‬ו ורב‪‬ו שליט"א‬

‫שוב יום אחד לפני מיתתך‬

‫ויחי יע˜ב ב‡ר‪ ı‬מˆרים ˘בע ע˘ר‪˘ ‰‬נ‪ ‰‬וי‪‰‬י ימי יע˜ב‬ ‫˘ני חייו ˘בע ˘נים ו‡רבעים ומ‡˙ ˘נ‪ :‰‬וי˜רבו ימי‬ ‫י˘ר‡ל למו˙ ו‚ו'‪) :‬מז‪ ,‬כח כט(‬

‫יש לומר כי באלו המקראות נרמז האיך היה ביכולתו של יעקב‬ ‫להתקיים בצדקותו בהיותו בארץ מצרים שהיא מקום טומאה‬ ‫ונקראת ערות הארץ‪ ,‬התשובה לכך היא 'ויקרבו ימי ישראל למות'‬ ‫כי כל אלו השנים ששהה שם זכר כי קרוב יום קיצו‪ ,‬ובזכות היותו‬ ‫זוכר תמיד מיום המיתה נתעורר ביראה ומנע עצמו מלהימשך אחר‬ ‫תענוגותיהם של מצרים‪.‬‬ ‫על אף שלא שייך כלל לומר ענין זה על יעקב בחיר האבות שיהיה לו‬ ‫איזה נטיה לערות מצרים עד שהוצרך לעורר היראה מיום המיתה‪,‬‬ ‫מכל מקום מאחר שהתורה היא נצחית‪ ,‬על כן יש בה רמזים לכל‬ ‫הדורות ולכל אחד ואחד בפרטות‪ ,‬ושפיר יכולים לומר כי כיוון הכתוב‬ ‫בזה להורות לכל אדם באשר הוא שם על ענין זה לעורר היראה בכל‬ ‫עת שהיצר מעמיד עצמו על פתחי לבבו ומעוררו לעבירה ח''ו‪ ,‬כי‬ ‫אז יזכיר לפניו את יום המיתה ובכך יתאזר בכח לעמוד מולו בעוז‬ ‫מבלי להכנע לפניו‪.‬‬ ‫על האדם לזכור תמיד כי יום קיצו קרב ובא‪ ,‬ויהיה דבר זה לתועלת‬ ‫עבורו הן בחלק של 'סור מרע' כאמור‪ ,‬והן בחלק של 'עשה טוב'‪,‬‬ ‫דכירנא כד הוינא טליא בהיותי פעם במחיצת חבורת נערים דיבר‬ ‫לפנינו הרה''ג ר' גרשון שטמר זצ''ל יו"ר הנהלת העדה החרדית‪,‬‬ ‫והיה מעורר לנו על המתנה הנפלא הנקראת 'זמן' ושעל האדם‬ ‫לחטוף מצוות כל עוד שנותנים לו הזכות מן השמים‪ ,‬אז אמר לנו‬ ‫כי העולם טועה בחשבם כי הסתלקות האדם הוא ביום אחד‪ ,‬אך‬ ‫לאמיתו של דבר נמשך הפטירה מעת לידת האדם משך כל שנות‬ ‫חייו עלי אדמות‪ ,‬כל רגע שעובר הוא בגדר פטירה‪ ,‬כי זה הרגע שוב‬ ‫לא יחזור אליו‪ ,‬ונמצא כי אם האדם לא ניצל רגע זה לעניני עבודת‬ ‫השי''ת נמצא שנאבד ממנו חיי נצח‪ ,‬ורק אחר שגומרים כל המיתה‬ ‫אז נאבד מהאדם הנשמה המחייהו‪ ,‬אבל למעשה נחשב כל רגע‬ ‫כעולם נצחי הנאבד כשאין האדם מנצלו כדבעי‪ ,‬וכשהאדם יזכור‬ ‫זאת ודאי ינצל כל רגע לעניני 'עשה טוב'‪.‬‬ ‫מסופר על הרה''ק מבלאזוב זי''ע‪ ,‬כי ביום שצאצאיו נכנסו לחופה‬ ‫סיפר לפניהם משל בכדי לעוררם ולהודיעם כי כבר מעתה עושים‬ ‫הם הכנה ליום המיתה‪ .‬וכה היה נושא משלו‪ :‬אחד מאנשי המדינה‬ ‫נתעורר אהבתו מאוד אל המלך‪ ,‬ותמיד היה משתוקק להטיב עם‬ ‫המלך‪ ,‬ויהי היום נודע לו כי המשרת שהיה ממונה לחמם את פלטרין‬ ‫המלך מת‪ ,‬ומשרתי המלך תרים אחר אדם שימלא את תפקידו‪,‬‬ ‫תיכף ומיד הציע את עצמו למלאכה זו ונתקבל בכבוד‪ ,‬וכיון שעז היה‬ ‫רצונו להטיב עם המלך‪ ,‬לכן היה עושה מלאכתו בנאמנות ובזריזות‪,‬‬ ‫ובכל יום דייק מאוד לתת את כמות העצים המדויק כראוי למזג‬ ‫האויר של אותו יום‪ ,‬כדי שלא יתרבה החמימות או הקרירות יתר‬

‫טיב‬ ‫ההודעות‬

‫על המידה הראויה‪.‬‬ ‫ויהי היום כשהבחין המלך שמצב החמימות נעשית באופן מדויק‬ ‫נתעורר לדעת מהי סיבת ההצלחה שבדבר‪ ,‬ושאל לפשר הדבר‪,‬‬ ‫ויענוהו משרתיו כי זה האיש שעסק עד כה בדבר מת‪ ,‬והביאו אדם‬ ‫אחר להתעסק בה‪ ,‬והלה מחשיב מאוד את המלך‪ ,‬וחפץ מאוד‬ ‫בטובתו‪ ,‬על כן עושה את עבודתו נאמנה‪ ,‬כשמוע המלך על כך ביקש‬ ‫להטיב למטיבו‪ ,‬וכשהלה הובא לפניו שאלו המלך במה אוכל להשיב‬ ‫לך כגמולך‪ ,‬נענה הלה ואמר‪ ,‬אינני זקוק למאומה‪ ,‬אלא אחת אבקש‬ ‫מאת המלך שיעשה סדק בקיר החוצץ בין חדרי לבין הפלטרין וכל‬ ‫אימת שארצה תהיה היכולת בפני להציץ ולחזות בזיו פני המלך‪.‬‬ ‫ויאמר המלך להיעשות כן‪ ,‬וימלאו אחר מבוקשתו‪.‬‬ ‫זה האיש מילא בתפקידו זה כמה שנים‪ ,‬ויהי כראותו כי כוחותיו‬ ‫עוזבים אותו‪ ,‬ומחמת יראתו שמא לא יטיב לשאת בתפקידו כמימים‬ ‫ימימה‪ ,‬התחיל לתור אחר אדם החפץ בתפקידו‪ ,‬כדי ללמדו האיך‬ ‫לדייק בעריכת העצים כמתכונתו‪ ,‬לתדהמתו לא מצא את האיש‬ ‫הנכסף‪ ,‬כי כל מי שהוצע לו תפקיד זה דחהו בשתי ידים‪ ,‬באמרם‬ ‫לפניו כי טרודים הם בעניניהם ואין עתותם בידם לשאת בתפקיד‬ ‫זה‪ .‬בראותו כך‪ ,‬השכיל לדעת כי המוני עם אין להם השגה בגדלות‬ ‫המלך‪ ,‬והללו לא יבינו כלל בגודל המעלה אשר נזדמן לפניהם‪.‬‬ ‫אך מחמת אהבתו העזה למלך‪ ,‬לא הבה להשלים עם המציאות שלא‬ ‫יהיה אחד אשר ימלא מקומו‪ ,‬ובראותו כי אין מי שיורד לדעתו הבין‬ ‫כי אין עצה לפניו אלא לישא אשה ולהוליד ממנה בן‪ ,‬וכשיגדלו על‬ ‫ברכיו יראה להשכילו כמה רבו זכיותיו בהיותו משמש את המלך‪,‬‬ ‫ובכך יתעורר גם בלב הנער תשוקה עזה לעמוד ולשרת לפני המלך‪.‬‬ ‫בכך סיים הרה''ק מבלאזוב את משלו‪ ,‬והתחיל לעורר את החתן עם‬ ‫הנמשל‪ ,‬באמרו‪ :‬הנה אנו בני ישראל יודעים ומכירים בגודל הזכות‬ ‫לעמוד ולשרת בעבודתינו את מלכו של עולם ולעשות נחת רוח‬ ‫לפניו‪ ,‬ורבתה כל כך הדעת בישראל עד שאין אנו חפצים בשכרה‬ ‫כי אם לחזות בנועם השי''ת‪ ,‬אך ביודעינו כי האי עלמא כבי הילולא‬ ‫דמיא‪ ,‬ובבוא היום תעלה נשמתינו בגנזי מרומים‪ ,‬מוטל עלינו לתור‬ ‫אחר זולתינו שימלא את תפקידינו אחרינו‪ ,‬אך אין שום אומה ולשון‬ ‫אשר תשכיל להבין במעלת ערכה של עבודה זו‪ ,‬על כן מוכרח כל‬ ‫איש ישראל לישא אשה ולהוליד בנים ולהשכילם בינה במעלת‬ ‫העבודה להשי''ת‪ ,‬כדי שהם ימלאו את תפקידו אחריו‪ .‬נמצא –‬ ‫סיים הרה''ק את משלו – כי תכלית הנישאין אינה כי אם הכנה ליום‬ ‫המיתה‪.‬‬ ‫באלו הדברים רצה הרה''ק לעורר את לבב הצעיר‪ ,‬כי לא יחשוב כי‬ ‫החיים עוד לפניו‪ ,‬ועוד דרך ארוכה לפניו‪ ,‬כי בכך ישתכח ממנו יומו‬ ‫האחרון‪ ,‬וימצא היצר מסילות בלבבו‪ ,‬אלא יבין כי קרוב יום קיצו‪,‬‬ ‫וכבר זה עתה עושה הוא הכנה לאותו יום‪ ,‬ובהזכירו זאת יעורר תמיד‬ ‫היראה לנגד עיניו‪ ,‬ויעסוק כל ימיו במלחמת היצר‪.‬‬

‫עדכון זמני‬ ‫ניתן לשמוע את שיחותיו של‬ ‫שיחתו השבועית של מורנו הרב שליט"א‬ ‫קבלת קהל בבית מורנו‬ ‫מורנו ורבנו שליט"א‬ ‫בכל ליל שישי בין השעות ‪10:00 - 9:00‬‬ ‫ורבנו שליט"א אך ורק‬ ‫במספר מיוחד וישיר‬ ‫תפילת ליל שבת ‪-‬מנחה‪ 15 -‬דק' לפני השקיעה‬ ‫לשיחות בלשון הקודש‪ 073-2951320 :‬בתא קולי שמספרו‬ ‫שחרית של שבת בשעה ‪8:30‬‬

‫בבית מדרשנו רח' ישעיהו ‪ 7‬י‪-‬ם‬

‫‪052-7168366‬‬

‫לשיחות באידיש‪073-2951321 :‬‬

‫יו"ר הוועדה הרוחנית‪ :‬ר' יעקב רבינוביץ | עורך‪ :‬ש‪ .‬גולדשטיין‬

‫)עפ"י טיב התורה‪-‬ויחי(‬

‫א‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫נכ˙ב ע"י ‪‰‬ר"ר מ‡יר רבינובי‪˘ ı‬ליט"‡‬

‫טיב ‪‰‰‬לכ‪‰‬‬

‫מיוס„ על לימו„ ‪‰‬יומי בספר ˜יˆור ˘ו"ע כפי ˙˜נ˙ ‪‰˜‰‬יל‪‰‬‬ ‫ערוך ומסו„ר לפי פוס˜י זמנינו‬

‫כוונת השמות וכוונת הברכות‬ ‫א‪ .‬כוונת השמות‬ ‫א‪ .‬השם הנכבד והנורא אסור לקרותו‬ ‫ככתבו‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל ההוגה את השם‬ ‫באותיותיו‪ ,‬אין לו חלק לעולם הבא‪ ,‬אלא‬ ‫צריך לקרותו כאילו היה כתוב שם אד‪-‬ני‪,‬‬ ‫וגם יקראנו בנקודת ֲאדֹ‪-‬נָ י‪ ,‬דהיינו האלף‬ ‫בחטף פתח‪ ,‬אבל לא בפתח לבד או‬ ‫בשב"א לבד‪ ,‬והד' בחולם‪ ,‬והנון בקמץ‪ ,‬ורק‬ ‫בכונה יכוין גם לשם הוי'ה )סי' ה' מ"ב סק"ב(‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אסור להגות את השם באותיותיו‪,‬‬ ‫ומפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל דאפילו‬ ‫במלואו כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י אסור להגות‪,‬‬ ‫וכ"כ החת"ס )חו"מ בהשמטות סי' קצ"ב( דהעולם‬ ‫נזהרים ואומרים יו"ד ק"י וי"ו ק"י‪ ,‬וכן מותר‬ ‫לומר‪ ,‬אות יו"ד ואות ה"י ואות וי"ו ואות‬ ‫ה"י‪ ,‬דכיון שמוסיף תיבת ואות בכל אות‬ ‫ואות‪ ,‬אין זה בכלל קורא השם ככתבו )בא"ח‬ ‫א' פ' וישלח סי"א‪ ,‬עוד יוסף חי פ' ויחי סכ"ו(‪.‬‬

‫ג‪ .‬שם אה‪-‬יה גם לא יהגה האותיות‬ ‫במלואו‪ ,‬אבל שם אד‪-‬ני אין להחמיר בו‬ ‫ויכול לאמר האותיות )כה"ח סק"ט בשם זכ"ל(‪.‬‬ ‫ד‪ .‬כשיזכיר את השם שנכתב בהוי'ה‪,‬‬ ‫יכוין כפירוש קריאתו באדנות‪ ,‬שהוא אדון‬ ‫הכל‪ ,‬ויכוין גם פירוש כתיבתו ביו"ד ה"א‪,‬‬ ‫שפירושו‪ ,‬היה הוה ויהיה )ס"א(‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אמנם בביאור הגר"א כתב‪ ,‬דלפי עומק‬ ‫הדין‪ ,‬אין צריך לכוין אלא פירוש קריאתו‬ ‫בלבד‪ ,‬דהיינו אדון הכל‪ ,‬דבכל מקום הולכין‬ ‫אחר הקריאה‪ ,‬אף שיש בהכתיבה סודות‬

‫גדולות‪ ,‬לבד בקריאת שמע דשם צריך‬ ‫לכוין ג"כ שהיה הוה ויהיה )מ"ב סק"ג(‪.‬‬ ‫ו‪ .‬ידגיש בקריאתו את היו"ד‪ ,‬שתהא‬ ‫ניכרת יפה‪ ,‬וטעם הנגינה הוא מלרע )מ"ב‬ ‫סק"ב(‪.‬‬

‫ז‪ .‬במקום שנכתב השם באותיות אד‪-‬ני‪,‬‬ ‫לכו"ע אין צריך לכוין אלא שהוא אדון הכל‬ ‫)מ"ב סק"ג(‪.‬‬

‫ח‪ .‬בהזכירו א‪-‬להים‪ ,‬יכוין‪ ,‬שהוא תקיף‬ ‫בעל היכולת ובעל הכחות כולם )ס"א(‪.‬‬ ‫ט‪ .‬במקום שנמצא שם הו"י בנקודת‬ ‫א‪-‬להים‪ ,‬לכאורה צריך לכון פירוש קריאתו‬ ‫שהוא תקיף וכו'‪ ,‬ופירוש כתיבתו היה הוה‬ ‫ויהיה )תהלה לדוד ס"א(‪.‬‬ ‫י‪ .‬מבואר ברבינו בחיי פרשת אמור )ויקרא‬ ‫כד‪ ,‬י( שקודם שיזכיר השם‪ ,‬יכוין כן )א"ר ס"ב(‪.‬‬ ‫יא‪ .‬בככל יום בבוקר קודם ברכת התורה‬ ‫יאמר זאת‪ ,‬הריני מכוין מעתה על כל פרט‬ ‫ופרט ממעשי ודיבורי ומחשבותי של כל‬ ‫היום עד למחר בעת הזאת‪ ,‬לשם יחוד‬ ‫קוב"ה ושכינתי' בשם כל ישראל‪ ,‬להכריע‬ ‫את עצמי ואת כל עם בני ישראל ואת‬ ‫כל העולם לכף זכות‪ ,‬והריני מכוין מעתה‬ ‫עד למחר בעת הזאת‪ ,‬בכל פעם שאזכיר‬ ‫השם הוי'ה הקדוש שהוא בכתיבתו היה‬ ‫הוה ויהיה‪ ,‬ובקריאתו שהוא אדון הכל‪,‬‬ ‫וכשאזכיר שם א‪-‬לקים שהוא תקיף ובעל‬ ‫היכולת ובעל הכחות כולם‪ ,‬עילת העילות‬ ‫וסיבת הסיבות )א"א סק"א(‪ ,‬ודבר זה אינו‬

‫מועיל לפסוק ראשון של שמע‪.‬‬ ‫יב‪ .‬מה טוב ומה נעים שיחרד מעט חרדת‬ ‫הלב‪ ,‬בכל פעם שמזכיר את השם הנכבד‬ ‫והנורא‪ ,‬על דרך דכתיב )תהלים לה‪ ,‬י( כל‬ ‫עצמותי תאמרנה ה'‪ ,‬וזה סיוע גדול לכוין‬ ‫בתפילותיו וברכותיו ולמודו‪ ,‬בדוק ותשכח‪,‬‬ ‫וזכור אל תשכח )חס"ל ס"ה(‪.‬‬ ‫יג‪ .‬אף שאסור להזכיר השם לבטלה‪ ,‬מ"מ‬ ‫אם מזכירו דרך לימודו מצוה להזכירו בפי'‬ ‫אד‪-‬ני‪ ,‬ולא לכנות לומר אדוש'ם וכיוצא‪,‬‬ ‫דאין דרך כבוד כלפי מעלה לכנות )כה"ח‬ ‫סקי"א בשם קי' של"ה זכ"ל(‪.‬‬

‫יד‪ .‬אם אחד מספר חסדי ה' שעשה לו‪,‬‬ ‫ומתחילה מזכיר השם ורוצה לגמור דבריו‬ ‫מה שעשה לו ה'‪ ,‬אסור להפסיקו בדברים‪,‬‬ ‫שמא מתוך כך לא יגמור דבריו‪ ,‬ונמצא‬ ‫שהזכיר שם שמים בחינם )מ"ב סק"ג(‪.‬‬ ‫טו‪ .‬אבל אם רוצה לקלל שום אדם‪,‬‬ ‫והתחיל בשם‪ ,‬מצוה להפסיקו‪ ,‬שלא יגמור‬ ‫דבריו‪ ,‬ולא יחטא )מ"ב סק"ג(‪.‬‬

‫כוונת הברכות‬ ‫טז‪ .‬יכוין בברכות פירוש המילות‪ ,‬ויברך‬ ‫בנחת )ס"א מ"ב סק"א(‪.‬‬ ‫יז‪ .‬וכן יכוין בכל ברכותיו ותפלותיו‪ ,‬שאם‬ ‫לא כן הוי האדם כעוף המצפצף שאין מבין‬ ‫מה שמצפצף )לבוש ס"א(‪.‬‬ ‫יח‪ .‬קדם שיברך איזו ברכה‪ ,‬צריך הוא‬ ‫לדעת איזו ברכה שהוא צריך לברך‪ ,‬כדי‬

‫שבשעה שהוא מזכיר השם יתברך שהוא‬ ‫עיקר הברכה ידע מה שיסיים‪ ,‬ואסור‬ ‫לעשות שום דבר בשעה שהוא מברך‪ ,‬ולא‬ ‫יברך במהירות אלא יכון פרוש המילות‬ ‫)קישו"ע סי' ו' ס"א(‪.‬‬

‫יט‪ .‬כשהוא מברך‪ ,‬יהא פיו נקי מן הרוק‪,‬‬ ‫וגם שאר דבר לא יהא בתוך פיו‪ ,‬שנאמר‪,‬‬ ‫ימלא פי תהלתך )שם ס"ב(‪.‬‬ ‫כ‪ .‬כתוב בספר חסידים )סי' מ"ו( כשהוא‬ ‫נוטל ידיו ומברך‪ ,‬או שמברך על הפירות‪,‬‬ ‫או על המצות‪ ,‬השגורות בפי כל אדם‪ ,‬יכוין‬ ‫ליבו לשם בוראו‪ ,‬אשר הפליא חסדו עמו‪,‬‬ ‫ונתן לו הפירות או הלחם ליהנות מהם‪,‬‬ ‫וציוהו על המצות )מ"ב סק"א(‪.‬‬ ‫כא‪ .‬לא יזרוק הברכה מפיו‪ ,‬וכתב הספר‬ ‫חסידים עוד שם‪ ,‬שלא יעשה כאדם‬ ‫העושה דבר במנהג‪ ,‬ומוציא דברים מפיו‬ ‫בלא הגיון הלב‪ ,‬ועל דבר זה חרה אף ה'‬ ‫בעמו‪ ,‬ושלח לנו ביד ישעיה ואמר‪ ,‬יען כי‬ ‫ניגש העם הזה‪ ,‬בפיו ובשפתיו כבדוני‪ ,‬ולבו‬ ‫רחק ממני‪ ,‬ועי"ש עוד מה שהאריך בגודל‬ ‫העונש עבור זה )מ"ב סק"א(‪.‬‬ ‫כב‪ .‬צריך ליזהר שלא ידלג שום תיבה‪,‬‬ ‫וכאילו מונה מעות‪ ,‬וכן לא יבליעם אלא‬ ‫יוציאם כולן בשפתיו )דרכי משה(‪ ,‬ולאו דווקא‬ ‫תיבה‪ ,‬דהוא הדין אות אחת )א"ר ס"א(‪.‬‬ ‫כג‪ .‬כל הברכות‪ ,‬חוץ מברכת המזון‪ ,‬אם‬ ‫נסתפק בהם אם אמרם או לא אמרם‪ ,‬אינו‬ ‫חוזר ומברך )קישו"ע סי' ו' ס"ו(‪.‬‬

‫טיב ‪˙‰‰‬חז˜ו˙‬ ‫עב„ו ‡˙ „' ב˘מח‪‰‬‬

‫ויחי יעקב בארץ מצרים וכו'‪ ,‬פרשה זו רומזת גם על כל‬ ‫איש מישראל אשר עוברים עליו כל מיני מצרים‪ ,‬כי האיך‬ ‫יוכל להתחזק ולהחזיק מעמד בתוך כל הצרות והתלאות‪,‬‬ ‫דייקא על ידי השמחה‪ ,‬ורמז זה הדבר בתיבת 'ויחי'‬ ‫שהוא ענין של שמחה‪ ,‬כי יעקב אבינו שהיה נמצא בתוך‬ ‫ערוות מצרים אשר שם היה תוקף של כל הקליפות‪ ,‬אך‬ ‫בכל זאת נשאר במעמדו כי היה תמיד בבחינת 'ויחי'‪.‬‬ ‫ודבר זה צריך להוות מקור של חיות ושמחה לכל אחד‬ ‫ואחד מישראל כאשר ידע כי בכוחה של השמחה‬ ‫להוציאו מכל המצרים‪ ,‬שיוכל להתגבר בכל הצרות‬ ‫והתלאות וטרדת הזמן‪ ,‬ויוכל להתעלות במדרגות‬ ‫גבוהות ונשגבות בכל מצב שהוא‪.‬‬ ‫וכאשר מדברים על ענין זה של שמחה של מצוה מן‬ ‫הראוי לספר סיפור יפה אשר בוודאי יוכל להפיק תועלת‬ ‫רב לכל השומעים‪ ,‬בירושלים היה גר יהודי חשוב ה"ה‬ ‫הרה"צ ר' אליהו ראטה זצ"ל שהיה משב"ק אצל הרה"ק‬ ‫ר' שלמה מזוויעהל זי"ע‪ ,‬יום אחד הגיע לתפילה בבוקר‬ ‫וראה את אחד האברכים שעומד להניח תפילין‪ ,‬ניגש‬ ‫אליו ר' אליהו ואמר לו‪ :‬בוא ונעשה עסק בינינו‪ ,‬אני‬ ‫נותן לך חמישים דולר במתנה אך בתנאי שתוותר יום‬ ‫אחד על מצוות הנחת תפילין‪ ,‬כמובן שהאברך לא אבה‬ ‫לשמוע על הצעה שכזאת‪ ,‬אך ר' אליהו לא הרפה וביקש‬ ‫לתת לו מאה ואף מאתיים‪ ,‬אך הלה סירב בכל תוקף‪,‬‬ ‫ואמר לו‪ :‬אף אם תרצה לשלם לי‬

‫ב‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫עלל כך עשרים מליון דולר לא יעלה על לבי לעשות כדבר‬ ‫הזה לוותר אפילו יום אחד בלבד מלהניח תפילין‪.‬‬ ‫מששמע ר' אליהו דברים אלו יוצאים מפיו נענה אליו‬ ‫ואמר לו‪ :‬אם כנים דבריך‪ ,‬הרי שאתה מחשיב מצוה זאת‬ ‫של הנחת תפילין יותר מעשרים מליון דולר‪ ,‬ואם כן‬ ‫השאלה נשאלת וזועקת מאליה‪ ,‬למה אין רואים עליך‬ ‫את השמחה הזאת שרואים על פני האדם בשעה שהוא‬ ‫מתבשר על זכייה בסכום של עשרים מליון דולר?!‬ ‫ושמעתי פעם סיפור מעניין אשר יש בו ג"כ לימוד‬ ‫גדול על הענין הנזכר‪ ,‬מעשה בשני בחורים שלמדו‬ ‫יחד בישיבה והיו מתייגעים בתורה יומם ולילה‪ ,‬ואף‬ ‫בעבודת התפילה לא נגרע חלקם‪ ,‬ואכן שניהם גדלו‬ ‫לשם ולתפארת‪ ,‬אך בכל זאת היה חילוק גדול ביניהם כי‬ ‫בעוד שהאחד זכה וגדל לת"ח מופלג ואף זכה לכהן כרב‬ ‫בעיירה חשובה‪ ,‬הרי חבירו עלה עליו פי כמה ונתעלה‬ ‫למדרגות גבוהות ונשגבות עד שנהיה בעל מופת גדול‬ ‫ונתקיים בו מ"ש חז"ל צדיק גוזר והקב"ה מקיים‪ ,‬והנה‬ ‫חבירו ששמע על כל זה לא הבין במה חבירו חשוב ממנו‬ ‫כל כך‪ ,‬הלא הכירו היטב כל השנים ואינו רואה שום סיבה‬ ‫שיהא חשוב יותר ממנו‪.‬‬ ‫הלה החליט בדעתו כי הוא מוכרח לבדוק את הדבר‬ ‫מקרוב‪ ,‬ארז את חפציו ונסע לעירו של חבירו זה שכבר‬ ‫היה אז רבי גדול‪ ,‬בהגיעו אל העיר פנה מיד לביתו של‬ ‫הרבי‪ ,‬וביקש ממנו אם יוכל ללון בביתו בתקופה הקרובה‬ ‫היות ונזדמן לו לשהות בעיר לצורך עסקיו‪ ,‬מובן שהרבי‬ ‫הסכים בחפץ לב‪ ,‬כמובן שהלה ניצל את משך כל ימי‬

‫שהותו בבית בכדי לתהות היטב על קנקנו של הרבי‬ ‫ולהתחקות אחר הנהגותיו‪ ,‬אך בכל זאת לא הצליח‬ ‫למצוא איזה דבר מיוחד אשר יוכל להצביע כי הרבי‬ ‫עולה עליו בחשיבותו‪ ,‬ומכיון שכן גדלה התמיהה בלבו‬ ‫לדעת פשר הדבר במה זכה יותר ממנו שמחבבין אותו‬ ‫מן השמים כל כך ומקיימין את כל מוצא פיו‪.‬‬ ‫כאשר הגיע זמנו ללכת נכנס אל הרבי והתחיל לגולל‬ ‫לפניו את אשר בלבו‪ ,‬נענה הרבי ואמר לו‪ :‬אולי תוכל‬ ‫לומר לי מתי היה לך השמחה הגדולה ביותר במשך כל‬ ‫שנות חייך‪ ,‬ענה לו‪ ,‬כי הוא עוסק לצורך פרנסתו במכירת‬ ‫יי"ש לנכרים‪ ,‬ונזדמן לו פעם שקנה כמות גדולה מאד‬ ‫של יי"ש בכדי למכרו אח"כ‪ ,‬והנה למזלו מיד לאחר מכן‬ ‫עלה מחיר היי"ש באופן מוגזם ביותר‪ ,‬כך שנתהפך בב"א‬ ‫לעשיר עצום‪ ,‬באותה שעה הוא הרגיש שמחה עצומה‬ ‫בלבו יותר ממה שהיה לו אי פעם במשך כל ימי חייו‪,‬‬ ‫מששמע הרבי כך נענה ואמר לו‪ :‬כאן תוכל לראות גודל‬ ‫החילוק שבינינו‪ ,‬כי בשעה שאני זוכה להניח תפילין כל‬ ‫יום בבוקר הריני מרגיש בלבי ממש כאותה שמחה שהיה‬ ‫לך אז‪.‬‬ ‫והדברים מדברים בעד עצמם כי אכן בכוחה של השמחה‬ ‫בעת עשיית המצוות לרומם את האדם בדרגות עילאיות‬ ‫ומופלאות אשר לא יכילנו אנוש‪.‬‬ ‫ונסיים דברינו בתפילה לבורא עולם שנזכה להרגיש את‬ ‫המתיקות והעריבות בעבודת ד' ונזכה לקיים כל מצוותיו‬ ‫מתוך שמחה אכי"ר‪.‬‬


‫טיב ‪‰‬מע˘יו˙‬

‫טיב ‪‚˘‰‰‬ח‪‰‬‬

‫ספר טיב ‪‰‬מע˘יו˙ לרבינו‬

‫סיפור ל˘ב˙‬

‫סיפורי השגחה פרטית‬

‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד'‬

‫‪‰‬ר‪ ˜"‰‬בעל בני י˘˘כר זˆו˜"ל‬

‫ב‪‬שיאות מור‪‬ו הרה"צ ר' גמליאל רבי‪‬וביץ שליט"א‬

‫"ויהי אחרי הדברים האלה‪ ,‬ויאמר ליוסף הנה אביך חולה וגו'"‬

‫במדרש פרשת השבוע )ב"ר סה‪ ,‬ט( איתא בזה"ל‪" :‬יעקב‬ ‫תבע את החולי‪ ,‬אמר לפניו‪ ,‬רבון העולמים אדם מת בלא‬ ‫חולי‪ ,‬ואינו מיישב בין בניו‪ .‬מתוך שהוא חולה שנים או‬ ‫שלשה ימים‪ ,‬הוא מיישב בין בניו‪ .‬אמר לו הקדוש ברוך‬ ‫הוא‪ ,‬חייך דבר טוב תבעת‪ ,‬וממך הוא מתחיל‪ ,‬ויאמר ליוסף‬ ‫הנה אביך חולה" ע"כ‪.‬‬ ‫•~•~•‬ ‫הרה"ק רבי צבי אלימלך ]ב"ר פסח[ מדינוב זצוק"ל בעל‬ ‫בני יששכר ]יו"ד השבוע ביום ב' ח"י טבת[‪ ,‬בהגיעו לגיל‬ ‫‪ (58‬שנים חש ברוח קדשו שקיצו קרב‪ ,‬והתפלל לפני‬ ‫ח"ן ))‪(58‬‬ ‫השי"ת ששלושה ימים לפני מותו יהיה חולה‪ .‬כדי שירגיש‬ ‫שהגיעה העת‪ ,‬ויוכל להכין עצמו בהכנה דרבה‪ ,‬לקראת‬ ‫התייצבותו לפני בית דין של מעלה‪.‬‬ ‫ואכן התקבלה בקשתו‪ ,‬ושלושה ימים לפני פטירתו‬ ‫חלה‪ ,‬והיה מכין עצמו בסילודין ובתפילות נוראות‪ .‬כל‬ ‫מעמד פרידתו מן העולם הזה היה מחזה נורא הוד‪ ,‬וזכה‬ ‫להסתלקות במוחין דגדלות ומתוך תשובה עילאה‪.‬‬ ‫באותם שלושת ימים נוראים‪ ,‬נולד נכד בביתו‪ ,‬והיתה‬ ‫השמחה לו לסימן טוב‪ .‬כאשר התייצבה היולדת עם הרך‬ ‫הנולד לפניו לברכת מזל טוב‪ ,‬הרעיף עליהם ברכות לרוב‪.‬‬ ‫אך כשביקשה ממנו להתכבד בסנדקאות בברית המילה‪,‬‬ ‫אמר שלא נראה שזה יהיה ביכולתו‪ ...‬וכששאלה לגבי השם‬ ‫שיתנו לתינוק‪ ,‬ענה תשובה עלומה‪ ,‬שזאת בוודאי תדעי‬ ‫כבר מעצמך‪] ...‬דאס וועסטו שוין אליין וויסען‪ .[...‬והוא אכן‬ ‫נפטר לפני הברית‪ ,‬ונקרא התינוק על שמו‪.‬‬ ‫שכב הבני יששכר במיטתו מחמת חוליו הכבד‪ ,‬והתלמידים‬ ‫כולם התקבצו ועלו‪ ,‬כאשר לכל מקום שהגיע דבר מחלתו‬ ‫של הצדיק‪ ,‬הזדרזו החסידים ויצאו להצטרף אל התפילות‬ ‫שהתקיימו ברוב עם בבית מדרשו הגדול שבדינוב‪.‬‬ ‫הרבי בחדרו קיבל את הבאים לפניו במאור פנים על אף‬ ‫חולשתו‪ ,‬קרא את הפתקאות בחרדת קודש‪ ,‬והיה מברך‬ ‫אותם באותם ימים בברכות רבות ובהתרגשות גדולה‪,‬‬ ‫שהבינו לאחר מכן שהיה נפרד מכל אחד ואחד בפרטות‪.‬‬ ‫והנה לאחר שסיים הרבי לקבל את הקהל‪ ,‬וכבר נסגרה‬ ‫הדלת בעדו‪ ,‬ובעוד החסידים בבית המדרש מרבים בתפילה‬ ‫לשלום רבם‪ ,‬הגיע לפתע במרוצה 'סוחר' אחד בלתי מוכר‪,‬‬ ‫ושאל בנחיצות היכן הוא כאן חדרו של הרבי הקדוש‪.‬‬ ‫מלבושו היה הדור ונכבד‪ ,‬ונראה כסוחר עשיר גדול‪ ,‬הוא‬ ‫נראה לחוץ ודרש להיכנס במפגיע אל הצדיק‪.‬‬ ‫משהכניסוהו בקודש פנימה‪ ,‬החל לפתע לבכות מאין‬ ‫הפוגות‪ ,‬ואמר תוך שהוא ממרר בבכי ובדמעות‪ ,‬הייליגער‬ ‫רבי! הנה רכשתי בחורף זה 'צמר' רב מאוד‪ ,‬אבל הקור‬ ‫הגדול אינו בא‪ ,‬ונשארתי 'תקוע' עם כמויות ענק‪ ,‬שיכולים‬ ‫חלילה לרדת לטמיון!‪...‬‬ ‫הרבי נענה באהבה ובחיבה‪ ,‬והרגיע אותו‪ ,‬אל תדאג! עוד‬ ‫יהיה כאן קר מאוד ]א פרוסט[‪ ,‬וכל הסחורה כולה תיחטף‬ ‫ולא יישאר ממנה כלום!‬ ‫הסוחר הזר נרגע‪ ,‬שמח על הברכה שקיבל‪ ,‬ויצא והלך‬ ‫לדרכו‪ .‬והנה תיכף לאחר שעזב אותו סוחר את המקום‪,‬‬ ‫הגיע רגע יציאת נשמה‪ ,‬ונסתלק הבני יששכר בחטף‪,‬‬ ‫ועלתה נשמתו לעולם שכולו טוב‪.‬‬ ‫תלמידי הבני יששכר‪ ,‬שרבים מהם היו רבנים צדיקים‬ ‫מפורסמים יושבי על מדין‪ ,‬אמרו על כך‪ ,‬שכנראה אותו‬ ‫סוחר היה אליהו הנביא ז"ל או אחד מל"ו צדיקים‪ .‬וכל‬

‫)מח‪ ,‬א(‬

‫השיחה שביניהם לא היתה אלא בדרך 'משל'‪ ,‬ודיברו‬ ‫ביניהם על דברים נשגבים העומדים ברומו של עולם‪.‬‬ ‫]ויש שפירשו הכוונה גם בפשיטות‪ ,‬שהיה בוכה על רובי‬ ‫תורתו הגדולה ועבודתו העצומה של הבני יששכר שהכין‬ ‫בעולם בקדושתו‪ ,‬כדי לחמם את נשמות ישראל‪ ,‬אבל אין‬ ‫בהם מספיק 'צימאון' כדי לקבל ולהנציח כל אותו צמר הרב‬ ‫שהכין עבורם‪ – .‬ועל כך ענה‪ ,‬שעוד יהיה קר מאוד בעולם‪,‬‬ ‫ובוודאי יתעורר צימאונם של ישראל לקבל את השפעת‬ ‫הצדיק‪ ,‬ולא תלך עבודתו חלילה לאיבוד‪ ,‬וימשיך להשפיע‬ ‫מקדושתו גם לאחר פטירתו[‪.‬‬ ‫זצוק"ל‪ ,‬שקיבל‬ ‫אולם בנו אהובו‪ ,‬הרה"ק רבי דוד מדינוב זצוק"ל‪,‬‬ ‫תיכף לאחר הקבורה את שבט ההנהגה לידו‪ ,‬אמר בבירור‬ ‫שלא היה זה לא אליהו הנביא‪ ,‬וגם לא צדיק נסתר‪ ,‬אלא‬ ‫היות שכל ימי חייו היה אביו הבני יששכר זי"ע דואג מאוד‬ ‫לישראל‪ ,‬ורצה בכל נפשו להטיב עמהם‪ ,‬לכן שלחו לו מן‬ ‫השמים רגע לפני הסתלקותו אותה בקשה‪ ,‬כדי שימשיך‬ ‫שפע ברכה טובה לישראל‪ ,‬ויסתלק מן העולם מתוך עזרה‬ ‫וסיוע לישראל קדושים‪.‬‬ ‫•~•~•‬ ‫ברכתו של הבני יששכר לפני פטירתו‪ ,‬חלה ותפסה תיכף‬ ‫לאחר הסתלקותו‪ ,‬שנעשה לפתע 'קור' גדול בארץ פולין‪,‬‬ ‫ששנים רבות לא היה כמוהו‪ – .‬עד כדי כך היה אותו קור‬ ‫בעולם‪ ,‬שכשישב בנו הרה"ק רבי דוד בעריכת השולחן‬ ‫הטהור בליל שבת קודש‪ ,‬והגישו לפניו את המרק ]זועף[‪,‬‬ ‫שאל מדוע אין המרק חם?‬ ‫ענו הגבאים‪ ,‬שבדרך מעבר הקדירה עם המרק מבית‬ ‫התבשיל עד בית המדרש‪ ,‬חלפו ברחוב הפתוח לאוויר‬ ‫העולם‪ ,‬ומחמת הקור הנורא הצטנן המרק תיכף!‬ ‫כששמע הצדיק את תשובתם‪ ,‬נענה ואמר‪ :‬צאו וראו כמה‬ ‫לימוד מוסר השכל נוכל ללמוד כאן ממרק זה!‬ ‫הנה זה התבשיל אף שאין בו שום דעת‪ ,‬לא עיניים ולא לב‬ ‫ולא שום תאוות‪ ,‬כשרק העבירו אותו ברחוב תיכף הצטנן‪...‬‬ ‫קל וחומר האדם‪ ,‬שיש לו עיניים ולב‪ ,‬וייצר הרע שבקרבו‪,‬‬ ‫כמה קרירות יצטנן ויתקרר מעבדות השי"ת‪ ,‬כשייצא‬ ‫לשוטט חוצה ברחוב! מחמת המכשולות הרבים שהרחוב‬ ‫מלא מזוהמתם‪...‬‬ ‫הצדיקים היו למדין מכל דבר‪ ,‬רמזי לימוד מוסר לעבדות‬ ‫השם יתברך!‬ ‫‪[711465‬‬ ‫]מתוך שיחה מיוחדת לזכרו של הבני יששכר זי"ע‪ ,‬קובץ ‪711465‬‬

‫•~•~•‬ ‫אביו של הבני יששכר הרה"ק רבי פסח זצוק"ל הסתיר את‬ ‫עצמו‪ ,‬וכדרך הרבה צדיקים בדורו השכיר את עצמו למלמד‬ ‫באחד הכפרים‪ ,‬וכך היה עוסק תמיד בתורתו ובעבודתו‬ ‫בהשקט ובמנוחה‪.‬‬ ‫בימים ההם‪ ,‬כשהנסיעות ממקום למקום היו קשים‬ ‫ומייגעים‪ ,‬היתה עבודתם של המלמדים מתפרשת על פני‬ ‫'זמן' שלם‪ ,‬בתחילת השנה התחילו את מלאכתם בנאמנות‪,‬‬ ‫בלימוד יום יומי עם התלמידים בכל הנצרך להם‪ ,‬ורק‬ ‫לקראת חג הפסח היו שבים לעירם ולביתם‪ ,‬כשלאחר מכן‬ ‫חוזרים שוב לזמן הקיץ למלאכתם‪.‬‬ ‫רבי פסח סיים 'זמן' חורף שלם בבית הכפרי‪ ,‬ובטרם יציאתו‬ ‫לדרכו שילם לו האיש את כל שכרו משלם‪ ,‬היה זה סכום‬ ‫גדול ונכבד עבור 'זמן' שלם של עבודה נאמנה‪ ,‬ובהיותו‬ ‫מרוצה מאוד מהתקדמות בניו ולימודם‪ ,‬הוסיף עוד למלמד‬ ‫| המשך בעמוד ד' |‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫שנשלחו למערכת ע"י הקוראים‬

‫"ועתה כתבו לכם‬ ‫את השירה הזאת"‬ ‫שכרתי סופר ירא שמים בעל שם שיכתוב עבורי ספר‬ ‫תורה מהודר בתכלית ההידור כדי לקיים את המצווה של‬ ‫"עתה כתבו לכם" שכל אחד יכתוב לעצמו ספר תורה‪.‬‬ ‫שכרתי אותו אף שטרם ידעתי להיכן אתרום את ספר‬ ‫התורה בסיום הכתיבה‪.‬‬ ‫כאשר ביקרתי את חברי הטוב התעניינתי אצלו מה‬ ‫כותבים סביב לעץ חיים של הספר והוא הפנה אותי‬ ‫לחברותא שלו שישב בחדר רכון על תלמודו‪ ,‬החברותא‬ ‫שאל מספר שאלות והכין לי את הכיתוב כבקי ורגיל‬ ‫וחזר לתלמודו‪.‬‬ ‫כעבור שבוע השתתפתי בחנוכת בית עבור משרד גדול‬ ‫ומי הוא הרב? אותו חברותא!!!‬ ‫שאלתי את ידידי אודות החברותא ובמה הוא עוסק‪,‬‬ ‫השיבני ידידי כי מדובר ברב ומורה הוראה חשוב המנהיג‬ ‫קהילה גדולה‪.‬‬ ‫עתה התפעלתי מפשטותו וכיצד משיב הוא בנועם לכל‬ ‫שואל ומקבל כל אדם בסבר פנים יפות‪.‬‬ ‫כעבור שבועיים השתתפתי בשמחת ברית מילה‪ ,‬ומי‬ ‫הוא המוהל? אותו חברותא!!!‬ ‫לאחר הברית פניתי להתברך מפיו והוא ברכני בחום‪ .‬כבר‬ ‫לא התאפקתי ושאלתיו אלו עוד תפקידים הוא נושא על‬ ‫כתפיו ?! ענה בחיוך כי הוא גם בעל קורא בבית מדרש‪.‬‬ ‫פנה אלי ידידי ושאל אם יש כבר מקום אליו אני מכניס‬ ‫את הספר תורה והציע כי אתן אותו בבית מדרשו של‬ ‫הרב המדובר‪ ,‬הקהילה כבר גדולה וספר תורה אין‬ ‫ברשותם‪ .‬התפלאתי מדוע הרב בעצמו לא ביקש אך‬ ‫ידידי השיב כי כזה הוא הרב שלעולם לא יבקש מבלי‬ ‫שיציעו‪.‬‬ ‫שמחתי מהרעיון שירא שמים כזה יקרא בספרי אך עוד‬ ‫בירור קטן חסר היה לי והוא שמכבדים את התורה ולא‬ ‫מדברים שם בזמן הקריאה‪...‬‬ ‫התברר כי אין פוצה פה ומצפצף בזמן הקריאה ובאם‬ ‫מאן דהו מעז לדבר )בדרך כלל אורחים מבחוץ( עוצר‬ ‫הרב את הקריאה וממתין בנחת עד לדממה מוחלטת‬ ‫ורק אז שב לקרוא‪.‬‬ ‫עתה כבר ידעתי להיכן ייכנס הספר שלי למרות שאיני‬ ‫משויך כלל לקהילתם וישנם מקומות רבים שאני מקושר‬ ‫אליהם באופן טבעי והיה ראוי שאכניס את הספר לשם‬ ‫אך אחרי שהקב"ה סיבב פגישה אחרי פגישה עם אותו‬ ‫רב הבנתי כי משמים מרמזים לי להכניסו לשם דייקא‪.‬‬ ‫לקהילתם הייתה שמחה שבעתיים מכיוון שאיוו לספר‬ ‫משלהם ולא עלתה בידם ועתה הכניסו את הספר ברוב‬ ‫פאר והדר כאשר מאות בני הקהילה מרננים ושמחים‬ ‫בשמחת התורה‪.‬‬ ‫בעל המעשה‪ :‬ד‪ .‬ד‪.‬‬

‫המעונין לזכות את הרבים בסיפור של השגחה פרטית‬ ‫מוזמן לשלוח אל ר' שמחה סמואלס‬ ‫בפקס‪15326517922 :‬‬ ‫או ל‪o.y.wines@gmail.com :‬‬

‫ג‬


‫| טיב המעשיות | המשך מעמוד ג' |‬ ‫תוספת שכר ביד רחבה‪.‬‬ ‫ויהי בדרך‪ ,‬כשהתאכסן רבי פסח בפונדק דרכים‪ ,‬הגיע לאוזנו‬ ‫באמצע הלילה קול בכייה חרישית‪ ,‬שבקעה מן החדר הסמוך‪,‬‬ ‫והיה נשמע כבכי של צער וכאב גדול‪ .‬כשבירר למחרת אודות‬ ‫אותה בכייה נודע לו שבאותו חדר מתאכסנת נערה צדיקה בת‬ ‫טובים‪ ,‬שהיתה כלה מאורסת לחתנה הנכבד‪ ,‬ואביה הבטיח‬ ‫עבורה 'נדן' בסכום גדול ויפה‪ .‬אך לפתע הפסיד את כספו‬ ‫בעסק ביש‪ ,‬ואינו מסוגל לעמוד בהבטחת תשלום הנדן‪,‬‬ ‫והחתן ומשפחתו רוצים לעזוב השידוך‪ ,‬בטענתם שבאם אין‬ ‫'נדן' אין עתיד לפרנסת בני הזוג‪ .‬ועל כך היתה אותה ריבה‬ ‫ממררת בבכיותיה ומתפללת לפני השי"ת על ישועתה‪ ,‬שכן‬ ‫מי יקח עתה נערה שעזבה החתן ומיאן בה‪ ,‬הלא בטח יציעו‬ ‫לה הצעות שאינם טובות וכו'‪ ,‬והיתה מרבה בתפילה על כך‬ ‫תמיד‪.‬‬ ‫כששאל רבי פסח באיזה סכום מדובר? התברר שהיה זה‬ ‫בדיוק כאותו הסכום המונח‬ ‫בארנקו ממשכורת כל מחצית‬ ‫השנה עם התוספת שקיבל בשכר‬ ‫מלאכתו‪ ,‬חושבנא דדין כחושבנא‬ ‫דדין! – לא היסס הצדיק ושלף‬ ‫תיכף את הסכום כולו‪ ,‬והעניקו‬ ‫לאותה ריבה‪ ,‬שלא ידעה את‬ ‫נפשה מרוב שמחה‪ ,‬והודתה לו‬ ‫במאוד מאוד‪.‬‬ ‫לבינתיים נשאר רבי פסח בלא‬ ‫פרוטה לפורטה‪ ,‬ובהגיעו לעירו‬ ‫חישב כיצד יכלכל את צעדיו‪,‬‬ ‫ואיך ייכנס לביתו בידיים ריקניות‪,‬‬ ‫כאשר בני ביתו מצפים עליו‬ ‫בכיליון עיניים‪ ,‬שיביא עמו את‬ ‫כסף עבודתו‪ ,‬ויסיר מהם את‬ ‫חרפת הרעב!‬ ‫מתחילה נכנס רבי פסח לבית‬ ‫המדרש המקומי‪ ,‬כי לא היה‬ ‫מסוגל כך להיכנס לביתו‪ ,‬ושם‬ ‫בה' מבטחו שבוודאי יהיה בעזרו‪,‬‬ ‫וימצא הדרך כיצד לצאת מן הסבך‬ ‫הקשה‪ .‬לבו היה מלא שמחה על‬ ‫המצוה הגדולה שהזדמנה לידו‪,‬‬ ‫והוא שלף את הגמרא הקדושה‬ ‫מארון הספרים‪ ,‬וצלל תיכף אל‬ ‫תוכה בשקיקה רבה‪.‬‬ ‫תוך כדי לימודו הערב והמתוק‪,‬‬ ‫הוא לא שם לב לילד הקטן "הירש‬ ‫מיילעך"‪ ,‬שלא היה אלא בנו שלו‪...‬‬ ‫מיילעך"‪,‬‬ ‫שבעוברו במקום שמע את קולו‬ ‫הנעים של אביו בעסק תורתו‪,‬‬

‫ניתן להנציח את העלון לשמחות‪ ,‬לברכה והצלחה או ליארצייט‬ ‫לע"נ ר'‬ ‫ישראל נתן נטע ב"ר‬ ‫דוד צבי הכהן ז"ל‬ ‫דוד ב"ר‬ ‫משה ז"ל‬

‫לע"נ שמחה‬ ‫בת רחל יחזקאל‬ ‫בן עמומה‬

‫לע"נ‬ ‫הינדל בת ר'‬ ‫משה ירמיהו‬ ‫ע"ה‬

‫לע"נ רבי דוד צבי‬ ‫ב"ר יצחק ז"ל‬

‫נתרם ע"י בנו מנחם‬

‫מרדכי הי"ו‬

‫לע"נ ר' יחזקאל ב"ר‬

‫‪[500011‬‬ ‫]פרטיות‪ ,‬קובץ ‪500011‬‬

‫ברכ˙ מזל טוב‬

‫לר' אברהם יהושע בוקצ'ין‬

‫הי"ו‬

‫• לרגל הולדת הבן •‬

‫יזכו לגדלם לתורה לחופה ולמע"ט‬ ‫ולרוב נחת מכל יוצ"ח‬

‫על הברכה יעמדו‬

‫לע"נ‬ ‫האשה‬ ‫מרים בת‬ ‫ר' דוד‬

‫לע"נ ר' דב‬ ‫צבי ז"ל | ולרפואה שלמה‬ ‫ולהצלחת לאה בת איידל תחי' ב"ר אברהם יעקב ז"ל‬ ‫נתרם ע"י בנם‬ ‫נפטר ה' אלול‬ ‫יחיאל יהושע הי"ו‬

‫ובהיכנסו רץ תיכף אל אביו והתרפק עליו בשמחה גדולה‪,‬‬ ‫אחר כמחצית השנה שלא ראהו‪.‬‬ ‫עתה כבר לא נותרה ברירה בפניו של רבי פסח‪ ,‬אחר שכבר‬ ‫גילהו ילדו הקט‪ ...‬ובסיימו את חוק לימודו תחב ידו בידו‬ ‫ויצאו יחדיו הביתה‪ .‬והנה בדרכם לביתם חלפה לפתע ביעף‬ ‫'עגלת מירוץ'‪ ,‬כרכרה הדורה רתומה לסוס אביר‪ ,‬שבתוכה‬ ‫ישב 'פריץ' גוי‪ ,‬ובעוברה סמוך אליהם נפל מתוכה 'ארנק' עם‬ ‫כסף‪ ,‬ותיכף שעטה הכרכרה במרוצתה לדרכה הרחק הרחק‬ ‫מן העיר‪.‬‬ ‫כשבדק רבי פסח את תכולת הארנק‪ ,‬גילה לתדהמתו שהיה בו‬ ‫בדיוק כאותו הסכום שנתן בפונדק לכלה המסכנה‪ ,‬חושבנא‬ ‫דדין כחושבנא דדין! והיה זה אות עבורו מן השמים‪ ,‬שזה‬ ‫נשלח עבורו להביא הטרף לביתו‪ ,‬שכן אבידת עכו"ם מותרת‪,‬‬ ‫בפרט כשאין שום אפשרות למצוא את בעליה‪.‬‬ ‫עתה משכבר היו המעות בידו נכנס לביתו בשמחה‪ ,‬והחלו‬

‫בהכנות חג הפסח המתקרב‪ .‬בהיות שהיה בידו באותה שנה‬ ‫יותר מן הסכום הרגיל כאמור‪ ,‬חגגו את הפסח בהרחבה‬ ‫ובשמחה גדולה‪.‬‬ ‫והנה בליל הסדר‪ ,‬בהגיעם אל "שפוך חמתך"‪ ,‬נשלח הילד‬ ‫הקטן "הערש מיילכעל" לפתוח את הדלת לאליהו הנביא‬ ‫כנהוג‪ .‬והנה משפתח הילד את הדלת הוא חזר חיוור כסיד‪,‬‬ ‫ובהתרגשות גדולה פנה לאביו בשקט‪ ,‬ולחש לתוך אוזנו‪,‬‬ ‫שהנה הפריץ שנסע באותה כרכרה עומד עתה בפתח‪ ,‬ובטח‬ ‫בא הנה כדי לדרוש את כספו בחזרה! – אך אביו הרגיעו בחיוך‬ ‫רחב‪ ,‬ואמר לבנו ברוב חיבה‪ ,‬רוץ מהר ותברכו לשלום‪ ,‬לפני‬ ‫שילך לדרכו!‪...‬‬ ‫הילד עוד הספיק לחזור ולספר שקיבל ממנו ברכה טובה‪...‬‬ ‫אבל אביו הזהירו על אתר שלא לספר מאומה ממה שראו‬ ‫עיניו!‬ ‫ולפי דרכנו למדנו‪ ,‬שמקיום מצוה במסירות נפש לא‬ ‫מפסידים כלום‪ ,‬ורואים ניסים גלויים! – אין אדם נעשה עני מן‬ ‫הצדקה‪ ,‬ואם ראינו בעל צדקה שנעשה עני‪ ,‬כנראה שהתערבו‬ ‫פניות ואינטרסים שונים במצוותו‪ .‬אבל כשמקיימים המצוה‬ ‫בשמחה כראוי‪ ,‬בוודאי זוכים לברכה רבה‪ .‬כדמפורש בפרק‬ ‫קמא דגיטין )ז‪" :(.‬אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה‬ ‫מהן צדקה‪ ,‬וכל שכן כשהן מרובין" עי"ש‪.‬‬

‫התורמים להפצת העלון‬

‫לע"נ הרב חיים נתן בן‬ ‫יבחלט"א ר' יצחק הלוי סגל‬ ‫ר' אברהם יצחק בן ר' צבי‬ ‫דוד הכהן‬ ‫הינדא ביילא בת ר' דוב הלוי‬

‫לרפואת‬ ‫בועז בן‬ ‫מירה‬

‫~ הכל בשקל ~‬ ‫רח' בר אילן ‪ 43‬י‪-‬ם‬ ‫טל' ‪052-7619268‬‬

‫גרפצ'יק‬

‫טל‪02-5002321 :‬‬

‫לקבלת העלון במייל )דוא"ל( נא לשלוח למייל המצו"ב‬

‫‪Access Credit‬‬

‫צ'יינג' טל' ‪02-6516090‬‬ ‫רפאלי ביטוחים‬ ‫‪02-5377177‬‬

‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד' | רח' ישעיהו ‪ 7‬ירושלים טל‪05276-10455 078-3331109 :‬‬

‫|‬

‫‪shivti11@gmail.com‬‬

‫יהודי יקר! אל תחזיק טובה לעצמך‪ ,‬הנך מוזמן להדפיס ולהפיץ את העלון באזור מגוריך ולהיות שותף לזיכוי הרבים‪ .‬המעוניינים יקבלו את העלון במייל )אפשר גם ישירות לדפוס( בקובץ להדפסה‪.‬‬

‫ד‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪Anyone Interested in receiving Tiv Hakehila weekly in Hebrew or English should‬‬ ‫‪Email - Sheldon@hpins.net Or | zeligk@gmail.com or text 718-249-7173‬‬


‫הרה"ג ר' פנחס פרידמאן שליט"א‬ ‫פרשת ויחי תשע"ז‬

‫“זבולון לחוף ימים ישכון”‬

‫הלקח הנשגב שצריך זבולון ללמוד מחוף הים‬ ‫כדי שימלא בנאמנות את תפקידו לתמוך בלומדי תורה‬ ‫(מתוך הספר החדש "שבילי פנחס" בראשית ח"ג שיצא לאור בימים אלו)‬ ‫בפרשתנו פרשת ויחי אנו למדים על השותפות‬ ‫הנפלאה של יששכר וזבולון‪ ,‬אשר בזכותה אנו‬ ‫מתקיימים בדור האחרון של עקבתא דמשיחא‪,‬‬ ‫שאין לנו שיור רק התורה הזאת‪ ,‬ובזכות העסק בה‬ ‫נזכה לגאולה השלימה‪ ,‬כמו שכתב ה"אור החיים"‬ ‫הקדוש (תחילת פרשת תצוה) שהגאולה האחרונה‬ ‫תהיה רק בזכות עסק התורה‪.‬‬ ‫ובכן דבר בעתו מה טוב להתבונן על מה‬ ‫שבירך יעקב אבינו את זבולון התומך ביששכר‬ ‫עמוד התורה (בראשית מט‪-‬יג)‪" :‬זבולון לחוף ימים‬ ‫ישכון והוא לחוף אניות וירכתו על צידון" (מט‪-‬יג)‪.‬‬ ‫ופירש רש"י‪:‬‬ ‫"על חוף ימים תהיה ארצו‪ ...‬והוא יהיה מצוי‬ ‫תדיר אל חוף אניות במקום הנמל שאניות מביאות‬ ‫שם פרקמטיא‪ ,‬שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא‬ ‫וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקים בתורה‪,‬‬ ‫הוא שאמר משה (דברים לג‪-‬יח) שמח זבולון בצאתך‬ ‫ויששכר באהליך‪ ,‬זבולון יוצא בפרקמטיא ויששכר‬ ‫עוסק בתורה באהלים"‪.‬‬ ‫הנה כי כן ראוי להתבונן‪ ,‬מאחר שתפקידו‬ ‫בקודש של זבולון הוא להמציא מזון ליששכר‪ ,‬כדי‬ ‫שיוכל לעסוק בתורה בלי שום מניעות‪ ,‬מה ראה‬ ‫יעקב אבינו על ככה לברך את זבולון דוקא בברכת‪:‬‬ ‫"זבולון לחוף ימים ישכון"‪ ,‬שפרנסתו תהיה על חוף‬ ‫ימים‪ ,‬משמע שיש קשר בין תפקידו של זבולון‬ ‫לתמוך ביששכר שעוסק בתורה ובין פרנסתו על‬ ‫חוף ימים‪ .‬אמרתי אשיחה וירווח לי לבאר בחמשה‬ ‫אופנים הלקח הנשגב שצריך זבולון ללמוד מחוף‬ ‫ימים‪ ,‬כדי שיוכל למלא ביתר שלימות עבודתו‬ ‫בקודש לתמוך ביששכר עמוד התורה‪.‬‬

‫להזכירו שישראל נמשלו לדגים‬ ‫שאין להם חיות בלי מים היא התורה‬ ‫פתח דברינו יאיר לבאר הענין בזה על פי מה‬ ‫שהקדים יעקב אבינו לברך את אפרים ומנשה‬ ‫(בראשית מח‪-‬טז)‪" :‬וידגו לרוב בקרב הארץ"‪ .‬ופירש‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫רש"י‪" :‬כדגים הללו שפרים ורבים ואין עין הרע‬ ‫שולטת בהם"‪ .‬ויש לבאר כוונתו בזה על פי מה‬ ‫ששנינו בגמרא (ע"ז ג‪:):‬‬ ‫"אמר רב יהודה אמר שמואל‪ ,‬מאי דכתיב (חבקוק‬

‫א‪-‬יד) ותעשה אדם כדגי הים‪ ,‬למה נמשלו בני אדם‬ ‫כדגי הים‪ ,‬לומר לך מה דגים שבים כיון שעולין‬ ‫ליבשה מיד מתים‪ ,‬אף בני אדם כיון שפורשין‬ ‫מדברי תורה ומן המצוות מיד מתים"‪.‬‬ ‫הביאור על כך ברור על פי מה ששנינו בגמרא‬ ‫(קידושין ל‪" :):‬יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום‬ ‫ומבקש המיתו‪ ,‬שנאמר (תהלים לז‪-‬לב) צופה רשע‬ ‫לצדיק ומבקש המיתו"‪ .‬ואמרו עוד (שם)‪" :‬הקב"ה‬ ‫אמר להם לישראל‪ ,‬בני בראתי יצר הרע ובראתי לו‬ ‫תורה תבלין‪ ,‬ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם‬ ‫נמסרים בידו"‪ .‬וידוע כי התורה נמשלה למים‬ ‫כמבואר בגמרא (ב"ק יז‪" :).‬אין מים אלא תורה‬ ‫שנאמר (ישעיה נה‪-‬א) הוי כל צמא לכו למים"‪.‬‬ ‫הנה כי כן זהו הענין שנמשלו ישראל לדגים‬ ‫שאין להם חיות רק במים שהיא התורה‪ ,‬אבל אם‬ ‫הם פורשים ממימיה של התורה הרי זה מקום‬ ‫מיתתם‪ ,‬כי אז יקום עליהם היצר הרע וימית אותם‬ ‫מיתה רוחנית‪ .‬דבר זה מתאים להפליא עם מה‬ ‫ששנינו בגמרא (ברכות סא‪:):‬‬ ‫"תנו רבנן‪ ,‬פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא‬ ‫יעסקו ישראל בתורה‪ .‬בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי‬ ‫עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה‪,‬‬ ‫אמר ליה‪ ,‬עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות‪.‬‬ ‫אמר לו‪ ,‬אמשול לך משל למה הדבר דומה‪ ,‬לשועל‬ ‫שהיה מהלך על גב הנהר‪ ,‬וראה דגים שהיו מתקבצים‬ ‫ממקום למקום‪ ,‬אמר להם מפני מה אתם בורחים‪,‬‬ ‫אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם‪.‬‬ ‫אמר להם‪ ,‬רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני‬ ‫ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם‪ .‬אמרו לו‪,‬‬ ‫אתה הוא שאומרים עליך פיקח שבחיות‪ ,‬לא פיקח‬ ‫אתה אלא טיפש אתה‪ ,‬ומה במקום חיותנו אנו‬

‫מתיראין‪ ,‬במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה‪ .‬אף‬ ‫אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה‪ ,‬שכתוב‬ ‫בה (דברים ל‪-‬כ) כי הוא חייך ואורך ימיך כך‪ ,‬אם אנו‬ ‫הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה"‪.‬‬ ‫נמצינו למדים מדברי רבי עקיבא יסוד גדול‬ ‫בענין לימוד התורה‪ ,‬כי כאשר בא היצר הרע אל‬ ‫איש ישראל לפתותו לפרוש מעסק התורה או‬ ‫מקביעות עתים לתורה‪ ,‬בטענת שקרית כי אם‬ ‫ירבה לעסוק בהבלי עולם הזה ככל הגוים‪ ,‬ייטב‬ ‫לו שיוכל לחיות חיי רווחה‪ ,‬ידע נאמנה כי זהו‬ ‫בעצם הפיתוי של השועל שאומר לדגים‪" :‬רצונכם‬ ‫שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי‬ ‫עם אבותיכם"‪ ,‬וצריך להתגבר על השקר הזה על‬ ‫ידי הקל וחומר של הדגים‪" :‬ומה במקום חיותנו אנו‬ ‫מתיראין‪ ,‬במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה"‪.‬‬ ‫יומתק לבאר בזה מה שבירך יעקב אבינו את‬ ‫מנשה ואפרים‪" :‬וידגו לרוב" ‪" -‬כדגים הללו שפרים‬ ‫ורבים ואין עין הרע שולטת בהם"‪ .‬רמז לנו בכך‬ ‫שראוי לכל אחד מישראל להיות דבוק בתורה‬ ‫שנמשלה למים‪" ,‬כדגים הללו שפרים ורבים"‪,‬‬ ‫בתוך המים‪" ,‬ואין עין הרע שולטת בהם"‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫אין עין הרע של השועל שמבקש מהם לצאת מן‬ ‫המים כדי לחיות אתו בשלום שולטת בהם‪ ,‬כי הם‬ ‫יודעים שברגע שיפרשו מן המים הם מתים‪.‬‬

‫זבולון צריך לזכור תמיד‬ ‫שבלי תורה אין לו חיים‬ ‫אמנם לפי זה יש מקום לשאול‪ ,‬התינח תלמידי‬ ‫חכמים שזכו להיות בבחינת יששכר לעסוק בתורה‬ ‫כל היום‪ ,‬כי אז יש להם התורה שהיא תבלין כנגד‬ ‫היצר הצורר‪ ,‬אך מה יעשו אותם האנשים שנסתבב‬ ‫מן השמים שיצאו בחוצות עיר לעסוק במסחר בין‬ ‫הגוים‪ ,‬הלא באותן השעות הם כדגים הללו היוצאים‬ ‫מן המים‪ ,‬ואיך הם יכולים להתגבר על היצר הרע‬ ‫אשר לפתח חטאת רובץ בשווקים וברחובות‪ ,‬כדי‬ ‫להכשיל בני אדם ולהפילם ברשתו‪.‬‬

‫ז"עשת יחיו תשרפ | א‬


‫אך התשובה על כך ברורה מאד‪ ,‬כי על ידי‬ ‫שהם משתמשים עם הכסף שהם מרוויחים להיות‬ ‫בבחינת זבולון‪ ,‬הן מצד שהם מפרנסים את בניהם‬ ‫כדי שיוכלו לעסוק בתורה‪ ,‬והן מצד שהם נותנים‬ ‫צדקה מלוא חופניהם לפרנס לומדי תורה שהם‬ ‫בבחינת יששכר‪ ,‬כדי שיוכלו לשבת כל היום על‬ ‫התורה ועל העבודה‪ ,‬נמצא כי באותו רגע שהם‬ ‫עוסקים בעניני עולם הזה יושב יששכר עמוד‬ ‫התורה באהלה של תורה בזכותם‪ ,‬לכן נמשכת‬ ‫קדושת התורה של יששכר גם לזבולון העוסק‬ ‫במסחר שיוכל להתגבר על יצרו‪.‬‬ ‫הנה מה טוב ומה נעים לפרש בזה ברכת משה‬ ‫רבינו (דברים לג‪-‬יח)‪" :‬ולזבולון אמר שמח זבולון‬ ‫בצאתך ויששכר באהליך"‪ .‬כלומר "שמח זבולון‬ ‫בצאתך"‪ ,‬לעסוק במסחר בעניני עולם הזה‪ ,‬כי אינך‬ ‫צריך לחשוש שלא תוכל להתגבר על היצר הרע‬ ‫הרובץ בשווקים בלא תורה‪ ,‬וכל כך למה‪" ,‬ויששכר‬ ‫באהליך"‪ ,‬שהרי יששכר עוסק בתורה "באהליך"‪ ,‬כי‬ ‫על ידי שאתה מפרנסו הרי זה נחשב כאילו הוא יושב‬ ‫באהליך‪ ,‬נמצא כי כשהוא עוסק בתורה הרי זה כאילו‬ ‫גם אתה עוסק בתורה ויש לך שמירה מהיצר‪.‬‬ ‫יומתק לפרש בזה מה ששנינו במשנה‬ ‫פ"ב מ"ב)‪" :‬יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת‬ ‫שניהם משכחת עון"‪ .‬הכוונה בזה‪ ,‬שאין לך יופי‬ ‫גדול יותר מאדם שטרוד בפרנסתו‪ ,‬ועם כל זאת‬ ‫הרי הוא זוכה לשלב יחד בעת ובעונה אחת‪:‬‬ ‫"תלמוד תורה עם דרך ארץ"‪ ,‬שגם בשעה שהוא‬ ‫עוסק בדרך ארץ הרי הוא לומד תורה‪ ,‬על ידי‬ ‫שהוא תומך מכספו ביששכר היושב באהלה של‬ ‫תורה‪" ,‬שיגיעת שניהם משכחת עון"‪ ,‬כי על ידי‬ ‫השילוב של שני הדברים ביחד‪ ,‬הוא זוכה להתגבר‬ ‫על היצר הרע בכח התורה‪.‬‬ ‫(אבות‬

‫מעתה יאירו עינינו להבין מה שבחר יעקב לברך‬ ‫את זבולון‪" :‬זבולון לחוף ימים ישכון"‪ ,‬כמו שפירש‬ ‫רש"י‪" :‬והוא יהיה מצוי תדיר אל חוף אניות במקום‬ ‫הנמל שאניות מביאות שם פרקמטיא"‪ .‬כדי שיצייר‬ ‫לפני עיניו תמיד את הדגים שבים שאין להם חיות‬ ‫רק בתוך המים‪ ,‬וכאשר הם פורשים משם מיד הם‬ ‫מתים‪ ,‬כך נמשלו ישראל לדגים שאין להם חיות רק‬ ‫בתורה שנמשלה למים‪ ,‬ומזה יתעורר להתבונן שאם‬ ‫הוא רוצה להתגבר על היצר בשעה שהוא עוסק‬ ‫במסחר‪ ,‬העצה על כך היא שיתמוך ביששכר עמוד‬ ‫התורה ויקבע עתים לתורה‪ ,‬כי זה נחשב כאילו הוא‬ ‫עוסק בתורה אפילו בשעה שעוסק במסחר‪.‬‬

‫ללמוד מהים שאי אפשר לעבור‬ ‫את הגבול שקבע הקב"ה‬ ‫ונראה לבאר עוד הלקח הנשגב שהתכוון יעקב‬ ‫אבינו ללמד את זבולון בברכתו‪" :‬זבולון לחוף‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫"זבולון לחוף ימים ישכון"‪ ,‬כדי שיזכור שישראל‬ ‫נמשלו לדגים שאין להם חיים רק במים שהיא התורה‬ ‫"לחוף ימים ישכון"‪ ,‬כדי שילמד מגלי הים שאי אפשר‬ ‫לעבור את גבול הפרנסה שקבע הקב"ה בראש השנה‬ ‫זבולון צריך לזכור כי אנו עוסקים בעניני העולם הזה‬ ‫רק בזכות התורה שהצלנו את העולם מזוטו של ים‬ ‫יסוד נפלא של הרמב"ן‪ :‬אפשר ללמוד קדושת המחשבה‬ ‫מן המים שעולים עד לאותו גובה שירדו משם‬ ‫ימים ישכון"‪ ,‬על פי מה שהוכיח הנביא את ישראל‬ ‫(ירמיה ה‪-‬כב)‪" :‬האותי לא תיראו נאום ה' אם מפני‬ ‫לא תחילו‪ ,‬אשר שמתי חול גבול לים חק עולם‬ ‫ולא יעברנהו‪ ,‬ויתגעשו ולא יוכלו‪ ,‬והמו גליו ולא‬ ‫יעברנהו"‪ .‬ופירש רש"י‪" :‬הלא הים שאינו דואג‬ ‫מפני הפורענות ואינו מצפה לקיבול שכר‪ ,‬ירא מפני‬ ‫ואינו עובר גבול אשר שמתי סביביו"‪.‬‬ ‫וכן מבואר במדרש שוחר טוב (תהלים ב)‪" :‬הים‬ ‫הזה הגל שלו עולה ומתגבר כאילו מציף את‬ ‫העולם‪ ,‬וכיון שמגיע לשפת הים הוא משתטח לפני‬ ‫החול"‪ .‬מבואר מזה שהים רוצה לשטוף את כל‬ ‫העולם‪ ,‬אלא שהוא מתיירא לעבור את גבול חול‬ ‫הים שקבע לו הקב"ה‪ ,‬ומזה צריך האדם ללמוד גם‬ ‫כן שלא לעבור את גבול האיסור וההיתר שקבע‬ ‫הבורא עולם‪.‬‬ ‫ויש להוסיף תבלין לבאר ענין זה ביתר שאת‪,‬‬ ‫על פי מה שכתב רבינו חיים וויטאל זי"ע ב"שערי‬ ‫קדושה" (חלק א שער ב) בשם רבו האריז"ל‪ ,‬כי נפש‬ ‫האדם מורכבת מד' יסודות‪ :‬אש‪ ,‬רוח‪ ,‬מים‪ ,‬עפר‪,‬‬ ‫שמהם נמשכות כל המדות רעות שבנפש האדם‪,‬‬ ‫והוא מפרט והולך איך מכל יסוד נמשכות מדות‬ ‫רעות‪ ,‬עד שהוא מגיע לבאר את יסוד המים‬ ‫בלשון קדשו‪:‬‬ ‫"יסוד המים ממנו תאות התענוגים‪ ,‬כי כן‬ ‫המים מצמיחין כל מיני תענוג‪ ,‬ותולדותיה שתים‬ ‫ החמדה לגזול ממון חבירו ואשתו וכל אשר לו‬‫להתענג בהם‪ ,‬והקנאה כי יקנא בחבירו אשר לו‬ ‫ממון רב וכיוצא בזה להתענג בו"‪.‬‬ ‫והנה ידוע מה שאמרו חז"ל (קה"ר א‪-‬לד)‪" :‬אין‬ ‫אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו‪ ,‬אית ליה‬ ‫מאה בעי למעבד יתהון תרתי מאה"‪ .‬נמצא שיסוד‬ ‫המים שבאדם שהוא כח התאוה שבו‪ ,‬הוא ממש‬ ‫כמו הים שגליו רצים במהירות ברצונם לשטוף את‬ ‫כל העולם‪ ,‬וכן האדם אינו מסתפק עם מה שיש לו‬ ‫אלא תמיד הוא רוצה עוד ועוד‪ ,‬יש לו מנה רוצה‬ ‫מאתיים‪ ,‬יש לו מאתיים רוצה ארבע מאות‪.‬‬

‫הנה כי כן זהו שמוכיח הנביא את ישראל‪:‬‬ ‫"האותי לא תיראו נאום ה' אם מפני לא תחילו‪,‬‬ ‫אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו‪,‬‬ ‫ויתגעשו ולא יוכלו‪ ,‬והמו גליו ולא יעברנהו"‪ .‬כלומר‬ ‫הלא תראו את הים איך שהוא רועש וגועש כאילו‬ ‫הוא רוצה לשטוף את כל העולם‪ ,‬אלא שבהגיעו‬ ‫לחוף הים הוא נעצר מחמת פחד ה' והדר גאונו‪,‬‬ ‫אם כן למה לא תחילו מפני ללמוד מזה שצריך‬ ‫אדם לצמצם את יסוד המים שבקרבו‪ ,‬שלא לעבור‬ ‫את הגבול שקבע ה' בעסק עניני העולם הזה‪,‬‬ ‫כמאמרם (ביצה טז‪" :).‬כל מזונותיו של אדם קצובים‬ ‫לו מראש השנה ועד יום הכיפורים"‪.‬‬ ‫מעתה יאירו עינינו להבין כוונתו העמוקה של‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬כי כשראה ברוח קדשו שתפקידו של‬ ‫זבולון הוא לעסוק במשא ומתן כדי לפרנס את‬ ‫יששכר‪ ,‬הבין מזה שהוא נמצא בסכנה רוחנית‬ ‫שמא ישקע ויטבע במימי התאוות‪ ,‬שהרי כלל‬ ‫גדול הוא יש לו מנה רוצה מאתיים‪ .‬לכן בירך אותו‪:‬‬ ‫"זבולון לחוף ימים ישכון"‪ ,‬כדי שיתבונן תמיד בגלי‬ ‫הים המשתוקקים לשטוף את כל העולם‪ ,‬ובהגיעם‬ ‫לחוף הים הם נעצרים בגבול שקבע להם הקב"ה‪,‬‬ ‫ומזה ילמד לקח נשגב כי אמנם הוא צריך לעסוק‬ ‫במשא ומתן‪ ,‬אבל אסור לו לעבור את הגבול‬ ‫שקבע לו הקב"ה‪ ,‬שיקדיש זמן להתפלל שלש‬ ‫פעמים ביום ולקבוע עתים לתורה‪.‬‬

‫ההיתר לעסוק בעניני העולם הזה‬ ‫מדין המציל מזוטו של ים‬ ‫כדרכה של תורה הנדרשת בשבעים פנים נראה‬ ‫לבאר בדרך דרוש הטעם שבחר יעקב לברך את‬ ‫זבולון בברכת‪" :‬זבולון לחוף ימים ישכון"‪ ,‬על פי‬ ‫מה שידוע ומפורסם מה שהביא ה"בני יששכר"‬ ‫(שבת מאמר ז אות טו"ב) בשם הגה"ק החיד"א ב"ראש‬ ‫דוד" (פרשת תצוה) קושיא עצומה‪ ,‬על מה שמבואר‬ ‫במדרש (תנא דבי אליהו זוטא פרק יט)‪ ,‬כי יעקב ועשו‬ ‫חלקו ביניהם נחלת העולמות‪ ,‬עשו נטל לחלקו‬ ‫עולם הזה ויעקב נטל לחלקו עולם הבא‪ ,‬אם כן‬

‫ז"עשת יחיו תשרפ | ב‬


‫ביאור המדרש‪" :‬מים התחתונים נקראו מים בוכים"‪,‬‬ ‫על שלא זכו להיות קרובים ליוצרם כמים העליונים‬ ‫מים העליונים היא התורה הקדושה‪ ,‬מים התחתונים‬ ‫הם עניני העולם הזה הבוכים שיקדש אותם האדם‬ ‫תכלית העבודה לחבר המים התחתונים עניני העולם הזה‬ ‫עם המים העליונים תורה לטהר אותם מדין השקה‬ ‫"זבולון לחוף ימים ישכון"‪ ,‬כדי שיזכור תמיד דין השקה‬ ‫מבריכת המים שעל פני החוף המחוברת לים‬ ‫איך מצינו ידינו ורגלינו ליהנות מתענוגי עולם הזה‬ ‫אפילו בשבתות וימים טובים יותר מכדי חיותנו‪,‬‬ ‫הלא העולם הזה הוא חלקו של עשו‪.‬‬ ‫ותירץ מהר"ש פרימו על פי מה שדרשו בגמרא‬ ‫(ע"ז ג‪" :).‬מאי דכתיב (בראשית א‪-‬לא) ויהי ערב ויהי‬ ‫בקר יום השישי‪ ,‬מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה‬ ‫בראשית ואמר‪ ,‬אם ישראל מקבלין את תורתי‬ ‫מוטב‪ ,‬ואם לאו אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו"‪.‬‬ ‫מבואר מזה שאין העולם יכול להתקיים בלי‬ ‫תורה‪ .‬והנה מקרא מלא דיבר הכתוב (דברים לג‪-‬ב)‪:‬‬ ‫"ה' מסיני בא וזרח משעיר למו‪ ,‬הופיע מהר פארן‬ ‫ואתה מרבבות קודש"‪ .‬ופירש רש"י‪" :‬וזרח משעיר‬ ‫למו‪ ,‬שפתח לבני עשו שיקבלו את התורה ולא רצו‪.‬‬ ‫הופיע מהר פארן‪ ,‬שהלך שם ופתח לבני ישמעאל‬ ‫שיקבלוה ולא רצו"‪.‬‬ ‫נמצינו למדים מזה כי על ידי שקיבלו ישראל‬ ‫את התורה‪ ,‬הצילו את כל העולם שלא יחזור להיות‬ ‫תוהו ובוהו‪ .‬והנה שנינו בגמרא (ב"מ כד‪ ).‬כי המציל‬ ‫חפץ של חבירו‪" :‬מן זוטו של ים ומשלוליתו של‬ ‫נהר"‪ ,‬הרי אלו שלו‪ ,‬נמצא כי על ידי מתן תורה קנו‬ ‫ישראל גם את החלק של העולם הזה לעצמם כדין‬ ‫המציל מזוטו של ים‪ ,‬ואדרבא כל מה שאומות‬ ‫העולם נהנים מן העולם הזה גזל הוא בידם‪.‬‬

‫ישכון"‪ ,‬כדי שיזכור תמיד כי מה שמותר לנו זרע‬ ‫ישראל בני יעקב לעסוק במסחר בעניני העולם‬ ‫הזה‪ ,‬הוא רק בזכות הדין ששייך אצל חוף ימים‪,‬‬ ‫המציל מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר הרי זה‬ ‫שלו‪ ,‬ומזה ישכיל להבין החובה הקדושה המוטלת‬ ‫עליו לתמוך מהונו ביששכר עמוד התורה‪ ,‬שהרי‬ ‫כל מה שהותר לו לעסוק בעניני העולם הזה הוא‬ ‫רק בזכות קבלת התורה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬שבזכות‬ ‫תמיכתו בלימוד התורה הרי הוא מציל את העולם‬ ‫כמציל מזוטו של ים‪ ,‬ובזכות זה ישפיע לו הקב"ה‬ ‫שיצליח בכל מעשיו‪.‬‬

‫"לחוף ימים ישכון"‬ ‫כדי ללמוד משם דין השקה‬ ‫והנני להעלות על שלחן מלכים רעיון נוסף‪ ,‬לבאר‬ ‫בדרך דרוש מה שבירך יעקב את זבולון‪" :‬לחוף ימים‬ ‫ישכון"‪ ,‬על פי מה שכתוב בפרשת ויקרא (ויקרא‬ ‫ב‪-‬יג)‪" :‬ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך"‪.‬‬ ‫ופירש רש"י‪" :‬מלח ברית‪ ,‬שהברית כרותה למלח‬ ‫מששת ימי בראשית‪ ,‬שהובטחו המים התחתונים‬ ‫ליקרב במזבח במלח וניסוך המים בחג"‪ .‬ומקור הדבר‬ ‫במדרש שהביא ה"רבינו בחיי" (פרשת ויקרא שם)‪:‬‬ ‫"וכן אמרו במדרש מים התחתונים נקראו מים‬ ‫בוכים‪ ,‬ולמה נקראו מים בוכים‪ ,‬כי בשעה שחלק הקב"ה‬ ‫את המים נתן אלו למעלה ואלו למטה‪ ,‬התחילו מים‬ ‫התחתונים בוכים‪ ...‬אמרו אוי לנו שלא זכינו לעלות‬ ‫למעלה להיות קרובים ליוצרנו‪ ...‬אמר להם הקב"ה‪,‬‬ ‫הואיל ולכבודי עשיתן כל כך‪ ,‬אין להן רשות למים‬ ‫העליונים לומר שירה עד שיטלו רשות מכם"‪.‬‬

‫על פי האמור מבאר ה"בני יששכר" מה ששנינו‬ ‫בגמרא (פסחים סח‪" :):‬הכל מודים בעצרת דבעינן‬ ‫נמי לכם מאי טעמא יום שניתנה בו תורה"‪ .‬ויש‬ ‫לומר כי מאחר שבחג השבועות קיבלו ישראל‬ ‫את התורה בהר סיני והצילו את העולם בכך‪ ,‬הרי‬ ‫קנו את העולם הזה חלקו של עשו מדין מציל את‬ ‫העולם מזוטו של ים‪ .‬הנה כי כן מטעם זה‪" :‬הכל‬ ‫מודים בעצרת דבעינן נמי לכם"‪ ,‬שיתענג במאכל‬ ‫ומשתה שהם עניני עולם הזה‪" ,‬מאי טעמא יום‬ ‫שניתנה בו תורה"‪ ,‬ועל ידי זה הצילו את העולם‪,‬‬ ‫וראויים הם ליהנות גם מהעולם הזה עכדה"ק‪.‬‬

‫וכן מבואר בתיקוני זוהר (דף יט‪" :):‬דמים תתאין‬ ‫אינון בוכין ואמרין אנן בעיין למהוי קדם מלכא עילת‬ ‫העילות ובען לסלקא לעילא"‪ .‬פירוש‪ ,‬מים תחתונים‬ ‫בוכים ואומרים‪ ,‬אנו רוצים להיות לפני המלך שורש‬ ‫כל השרשים ואנו רוצים לעלות למעלה‪.‬‬

‫מעתה הנה מה טוב ומה נעים להבין חכמתו של‬ ‫יעקב אבינו שבירך את זבולון‪" :‬זבולון לחוף ימים‬

‫אמנם ענין הבכי של המים התחתונים צריך‬ ‫ביאור‪ ,‬שהרי מאחר שהקב"ה בראם להיות למטה‪,‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫מי הוא זה שיבוא להרהר אחרי מעשה המלך‪ .‬זאת‬ ‫ועוד‪ ,‬הלא אחד מיסודות האמונה הוא שהקב"ה‬ ‫ממלא את כל המציאות‪ ,‬כמו שאומרים מלאכי‬ ‫מעלה בשירתם (ישעיה ו‪-‬ג)‪" :‬קדוש קדוש קדוש ה'‬ ‫צבאות מלא כל הארץ כבודו"‪ ,‬נמצא שגם בעולם‬ ‫הזה עומדים המים לפני מלך הכבוד‪ ,‬ומה להם‬ ‫לבכות‪" :‬אנן בעיין למהוי קדם מלכא"‪.‬‬

‫מים העליונים תורה מן השמים‬ ‫מים התחתונים עניני העולם הזה‬ ‫ונראה לבאר דברי חכמים וחידותם על פי מה‬ ‫שכתב רבינו חיים וויטאל זי"ע ב"שערי קדושה"‬ ‫(חלק א שער ב) בשם רבו האריז"ל‪ ,‬לבאר ענין ד'‬ ‫היסודות שאדם מורכב מהם‪ :‬אש‪ ,‬רוח‪ ,‬מים‪ ,‬עפר‪,‬‬ ‫שמהם נמשכות כל המדות רעות שבנפש האדם‪,‬‬ ‫והוא מפרט והולך שם איך כל המדות נמשכות‬ ‫מד' היסודות‪ ,‬ועל יסוד המים כתב שהוא מקור כל‬ ‫התאוות‪" :‬יסוד המים ממנו תאוות התענוגים‪ ,‬כי כן‬ ‫המים מצמיחין כל מיני תענוג"‪.‬‬ ‫לפי זה יש לומר כי המים העליונים הם התורה‬ ‫הקדושה‪ ,‬שהקב"ה השתעשע בה בשמים אלפיים‬ ‫שנה לפני בריאת העולם‪ ,‬כמבואר במדרש (ב"ר‬ ‫ח‪-‬ב)‪" :‬שני אלפים שנה קדמה התורה לברייתו של‬ ‫עולם‪ ,‬הדא הוא דכתיב (משלי ח‪-‬ל) ואהיה אצלו אמון‬ ‫ואהיה שעשועים יום יום וגו'‪ ,‬ויומו של הקב"ה‬ ‫אלף שנים‪ ,‬דכתיב (תהלים צ‪-‬ד) כי אלף שנים בעיניך‬ ‫כיום אתמול"‪ .‬ואילו מים התחתונים הם רמז על כל‬ ‫תענוגי העולם הזה‪.‬‬ ‫הנה כי כן הרווחנו להבין ענין הבכי של המים‬ ‫התחתונים‪" :‬אנן בעיין למהוי קדם מלכא"‪ ,‬כי הם‬ ‫משתוקקים גם כן שישתמש האדם עם כל עניני‬ ‫העולם הזה לשם שמים‪ ,‬כמו שנפסק להלכה‬ ‫בשלחן ערוך (או"ח סימן רלא)‪:‬‬ ‫"בכל מה שיהנה בעולם הזה לא יכוין להנאתו‬ ‫אלא לעבודת הבורא יתברך כדכתיב (משלי ג‪-‬ו)‬ ‫בכל דרכיך דעהו‪ ,‬ואמרו חכמים (אבות פ"ב מי"ב)‬ ‫כל מעשיך יהיו לשם שמים‪ ,‬שאפילו דברים של‬ ‫רשות כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה‬ ‫והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך‪ ,‬יהיו‬ ‫כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו‪ ...‬ומי‬ ‫שנוהג כן עובד את בוראו תמיד"‪.‬‬

‫"לחוף ימים ישכון"‪ ,‬כדי‬ ‫ללמוד משם דין השקה‬ ‫בדרך זו במסילה נעלה לבאר מה שהשיב‬ ‫הקב"ה למים התחתונים‪" :‬הואיל ולכבודי עשיתן‬ ‫כל כך‪ ,‬אין להן רשות למים העליונים לומר שירה‬ ‫עד שיטלו רשות מכם"‪ ,‬על פי מה ששנינו במשנה‬

‫ז"עשת יחיו תשרפ | ג‬


‫(אבות פ"ג מי"ז)‪" :‬אם אין קמח אין תורה‪ ,‬אם אין תורה‬ ‫אין קמח"‪ .‬והנה ממה שהקדים קמח לתורה‪" :‬אם‬ ‫אין קמח אין תורה"‪ ,‬מבואר שמקודם צריך קמח‬ ‫כמו שביאר ה"כלי יקר" בפרשתנו (ד"ה וירא מנוחה)‪,‬‬ ‫שמטעם זה הקדים יעקב אבינו לברך את זבולון‬ ‫לפני יששכר כי אם אין קמח אין תורה‪ .‬נמצא‬ ‫לפי זה כי יששכר עמוד התורה אינו יכול לעסוק‬ ‫בתורה רק אם יקדים לקבל קמח מזבולון‪.‬‬ ‫עוד נקדים מה שנפסק להלכה בשלחן ערוך‬ ‫(יו"ד סימן רא)‪ ,‬כי בריכת המים העומדת על חוף‬ ‫הים‪ ,‬אם היא מחוברת עם המים שבים יש לה דין‬ ‫השקה ונחשבת כים עצמו‪ ,‬וכל הטובל בה הרי‬ ‫הוא טהור אפילו אם אין בה מ' סאה‪ ,‬אבל אם אין‬ ‫לה דין השקה שאין הבריכה מחוברת עם הים‪ ,‬כי‬ ‫אז דינה כמקוה שמטהרת רק אם יש בה מ' סאה‪.‬‬ ‫וכן הדין לענין מים שאובים שלא ניתן לטבול בהם‪,‬‬ ‫אך אם יש להם השקה על ידי שמחברם עם מקוה‬ ‫כשרה‪ ,‬יש להם דין מקוה כשרה לטהר כל מי‬ ‫שטובל בהם‪.‬‬ ‫הנה מה טוב ומה נעים להבין מה שהשיב‬ ‫הקב"ה למים התחתונים‪" :‬הואיל ולכבודי עשיתן‬ ‫כל כך‪ ,‬אין להן רשות למים העליונים לומר שירה‬ ‫עד שיטלו רשות מכם"‪ .‬כלומר‪ ,‬שלא יוכלו המים‬ ‫העליונים היא התורה לומר שירה לפני הקב"ה על‬ ‫כך שישראל עוסקים בתורה‪ ,‬עד שיטלו רשות‬ ‫מהמים התחתונים‪ ,‬דהיינו שיקדימו ישראל‬ ‫לעסוק בעניני העולם הזה שהם בבחינת המים‬ ‫התחתונים‪ ,‬ויתמכו ביששכר עמוד התורה לתת‬ ‫לו קמח כדי שיוכל לעסוק בתורה‪ ,‬ועל ידי תמיכה‬ ‫זו מחבר זבולון את המים התחתונים עניני העולם‬ ‫הזה עם המים העליונים שהיא התורה‪ ,‬והם זוכים‬ ‫לקבל תיקון כאילו עוסק בתורה כל היום‪.‬‬ ‫מעתה יאירו עינינו להבין מה שבחר יעקב‬ ‫אבינו לברך את זבולון‪" :‬זבולון לחוף ימים ישכון"‪,‬‬ ‫שהוא המקום של המים התחתונים‪ ,‬כדי שיזכור‬ ‫שהוא עוסק בעניני העולם הזה שהם בבחינת‬ ‫המים התחתונים הבוכים לפני הקב"ה‪ ,‬וישים את‬ ‫מחשבתו להתבונן על מה שאנו למדים מחוף הים‪,‬‬ ‫הדין של בריכת מים העומדת על חוף הים‪ ,‬שאם‬ ‫היא מחוברת עם מי הים יש לה דין השקה ואין‬ ‫צריך שיהיו בה מ' סאה‪ ,‬ומזה ילמד שגם הוא צריך‬ ‫לטהר את המים התחתונים שהם עניני עולם הזה‪,‬‬ ‫על ידי השקה עם המים העליונים של יששכר‬ ‫עמוד התורה‪.‬‬

‫"זבולון לחוף ימים ישכון"‪ ,‬ללמוד‬ ‫סוד העלאת המחשבה לשורשה‬ ‫רחש לבי דבר טוב לבאר בדרך עבודה ברכת‬ ‫יעקב אבינו‪" :‬זבולון לחוף ימים ישכון"‪ ,‬על פי‬ ‫מה שהביא ב"ראשית חכמה" (שער הקדושה פרק‬ ‫טז) בשם הרמב"ן ז"ל דבר עמוק בענין קדושת‬ ‫המחשבה‪ ,‬שאפילו בעת עוסקו בעניני גשמיות‬ ‫צריך להעלות המחשבה אל שורשה הרוחני‬ ‫בעולמות העליונים‪ ,‬ועל ידי זה הוא מוריד‬ ‫מהשורש למעלה אור גדול שתשרה הקדושה על‬ ‫מעשיו הגשמיים למטה‪ ,‬והביא ראיה לכך מדרכם‬ ‫של המים‪ ,‬שהם חוזרים ועולים תמיד לאותו גובה‬ ‫שירדו משם‪ ,‬והנה הדברים בלשון קדשו‪:‬‬ ‫"והנני מאיר עיניך בדברים באו סתומים‬ ‫בגמרא‪ .‬הנה אמרו ז"ל בן עזאי היה יושב ושונה‬ ‫והיתה האש מלהטת סביבותיו‪ ,‬ורבי אליעזר יושב‬ ‫ודורש וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה רבינו‬ ‫ע"ה‪ .‬ותצטרך לדעת‪ ,‬כי כל אלו הדברים כוונה‬ ‫אחת להם‪ ,‬והנני מבאר‪ ,‬כי מעין המים בהיותו‬ ‫נמשך ממקום גבוה למקום נמוך‪ ,‬יש כח להעלות‬ ‫אותם המים אל מקום אחר גבוה‪ ,‬כנגד גובה המים‬ ‫שיוצאין ממנו‪.‬‬ ‫וכן ידוע לבעלי האמת‪ ,‬כי מחשבת האדם הוא‬ ‫ממקור הנפש השכלית שנמשכה מן העליונים‪,‬‬ ‫ויש כח במחשבה להתפשט ולעלות ולהגיע עד‬ ‫מקום מוצאה‪ ,‬ובהגיעה אל המקור אז היא נדבקה‬ ‫בסוד העליון‪ ,‬שמשם נמשכת ונעשית היא‬ ‫והוא דבר אחד‪ .‬וכשהמחשבה חוזרת להימשך‬ ‫ממעלה למטה‪ ,‬נעשה הכל כדמיון קו אחד‪ ,‬ואותו‬ ‫האור העליון נמשך למטה‪ ,‬ואז האור הבהיר‬ ‫נמשך ומתפשט באותו המקום שבעל המחשבה‬ ‫יושב שם‪ ,‬וכן היו חסידים הראשונים מדבקין‬ ‫מחשבתן בעליונים ומושכין האור העליון למטה‪,‬‬ ‫ומתוך כך היו הדברים מתוספין ומתרבין כפי כח‬ ‫המחשבה‪....‬‬ ‫ותבין ממנו סוד גדול בענין אלקי אברהם אלקי‬ ‫יצחק ואלקי יעקב‪ ,‬כי בעת שהיו עוסקים במאכל‬ ‫ובמשתה ובשאר עסקי הגוף‪[ ,‬ולכאורה קשה‬ ‫תורה] מה תהא עליה‪ .‬והיתה התשובה כי גם בכל‬ ‫עסקי הגוף ובכל כוונתם היתה לשם שמים‪ ,‬ולא‬ ‫היתה מחשבתם נפרדת מן האור העליון אפילו‬

‫רגע אחד‪ ,‬ומתוך כך זכה יעקב להוליד י"ב שבטים‬ ‫כולם צדיקים גמורים וחכמים היו‪ ,‬וראויין להיות‬ ‫כדמיון סדרי עולם נושאי כלי ה'‪ ,‬לפי שלא היתה‬ ‫מחשבתם נפרדת מהאור העליון‪ ...‬לכן אמר‬ ‫שלמה ע"ה בכל דרכיך דעהו‪ ,‬וידיעה זו היא חיבור‬ ‫הנפש השכלית ודבוקה באור העליון‪ ,‬ולא נקרא‬ ‫שיודע דבר פלוני עד שידבק השכל במושכל"‪.‬‬ ‫כאשר נתבונן נראה כי דברי רמב"ן הם‬ ‫יסוד גדול למה שגילו לנו הבעש"ט הקדוש‬ ‫זי"ע ותלמידיו בתורת העלאת המדות‪ ,‬שכל‬ ‫שבע המדות שיש בעולם הזה‪ ,‬אהבה‪ ,‬יראה‪,‬‬ ‫התפארות‪ ,‬ניצוח‪ ,‬הוד‪ ,‬יסוד ומלכות‪ ,‬שורשן‬ ‫בגבהי מרומים בשבע המדות שבעולם האצילות‪,‬‬ ‫ששם המדות של אהבה ויראה הן בתכלית‬ ‫הקדושה והטהרה‪ .‬אולם אחרי שירדו למטה‬ ‫השתלשלות אחרי השתלשלות נתלבשו בענינים‬ ‫גשמיים‪ ,‬אהבה לדבר גשמי‪ ,‬יראה מדבר גשמי‪,‬‬ ‫התפארות שלא לשם שמים‪ ,‬אך עבודת איש‬ ‫ישראל היא להעלות כל שבע המדות לשורשן‪,‬‬ ‫על ידי שישתמש בכל עניני עולם הזה להשיג על‬ ‫ידם אהבת ה' ויראת ה'‪.‬‬ ‫והרי זה מתאים להפליא עם דברי הרמב"ן‪,‬‬ ‫שצריך אדם להעלות את המחשבה בעניני‬ ‫גשמיות למעלה בשורשה‪ ,‬אשר ענין זה אנו‬ ‫למדים מהילוך המים‪ ,‬שאפילו אחרי שירדו מרום‬ ‫המעלות עד למטה‪ ,‬הרי הם יכולים לעלות תמיד‬ ‫לאותו גובה שירדו משם‪ ,‬כן המחשבה בכל אחת‬ ‫משבע המדות‪ ,‬מאחר ששורשה למעלה בעולמות‬ ‫העליונים‪ ,‬לכן אפילו אחרי שירדה להתלבש‬ ‫בענינים גשמיים‪ ,‬הרי היא יכולה לעלות לשורשה‬ ‫לאותו מקום שיצאה משם‪.‬‬ ‫הנה כי כן יש לומר כי לזה נתכוון יעקב אבינו‬ ‫בברכתו‪" :‬זבולון לחוף ימים ישכון"‪ .‬כי היות שהוא‬ ‫עוסק בעניני עולם הזה אשר קדושתם היא רק‬ ‫על ידי העלאת המחשבה לשורשה‪ ,‬לכן הוא‬ ‫צריך לזכור תמיד ענין זה של המים כפי שנראה‬ ‫בחוף ימים‪ ,‬אשר המים עולים תמיד על החוף כפי‬ ‫אותו גובה שבאו משם‪ ,‬ועל ידי זה ילמד להעלות‬ ‫מחשבתו אפילו בעת עסקו בעניני עולם הזה בלתי‬ ‫לה' לבדו‪ ,‬וכשתעלה המחשבה לשורשה תמשיך‬ ‫עמה את אור הבהיר‪ ,‬שישרה על כל מה שעוסק‬ ‫בעניני עולם הזה‪.‬‬

‫לרפואה השלימה של האשה החשובה מרת לאה בת וירג׳ני שתחי' ‪ -‬נדבת משפחת מהדב הי"ו ‪-‬‬ ‫לקבלת המאמרים באימייל‪mamarim@shvileipinchas.com :‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ז"עשת יחיו תשרפ | ד‬


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


‫גליון ר"מ‬ ‫שנה ו' תשע"ז‬

‫האספו ואגידה לכם את אשר‬

‫ועיני ישראל כבדו מזוקן וגו' ויגש‬

‫יקרא אתכם באחרית הימים‬

‫אותם אליו ויחבק להם )מ"ח – י'(‬ ‫מסופר על הרה"ק רבי שמחה‬

‫)מ"ט א'(‬ ‫מסופר ‪:‬‬

‫רבי‬

‫הגה"ק‬

‫מבריסק זיע"א השתתף‬ ‫באסיפה‬

‫והיה‬

‫המזימות‬

‫ומן‬

‫מדוכדך‬ ‫התככים‬

‫פיזר נתן לאביונים‪ -‬לא בשביל עצמו‬

‫פעם אחת שלחו חכמי בית המדרש‬ ‫את רבי עקיבא וחבריו לאסוף כסף‬ ‫לצדקה‪ ,‬הגיעו לפתח בית של עשיר‬

‫חיים‬

‫בונים מפרשיסחא זיע"א שהיה‬

‫פעם‬

‫בשנות חייו האחרונות סגי נהור‪,‬‬

‫הבית אומר לבנו‪ ,‬לך וקנה לנו ירק‬

‫מן‬

‫וכשהביאו‬

‫יום‬

‫לארוחה‪ ,‬אבל אל תקנה רך וטרי אלא‬

‫שהיו‬

‫הכיפורים‬

‫לפניו‬ ‫את‬

‫בערב‬

‫נכדיו‬

‫לברכם‪,‬‬

‫אחד‪ .‬כשרצו להיכנס‪ ,‬שמעו שבעל‬

‫ירק של אתמול שהוא יותר זול‪ .‬כיון‬ ‫ששמעו כך עזבוהו והלכו‪ .‬בדדכם‬

‫מאחורי הפרגוד‪ .‬באותה שעה‬

‫חיבקם ונישקם תחילה‪ .‬וכך אמר‪:‬‬

‫אמר למקורביו‪ ,‬תמיד התקשיתי‬

‫אצל יצחק אבינו אנו מוצאים‬

‫העיר‪ ,‬פגשו את העשיר הנ"ל‪ ,‬אמר‬

‫בילקוט‬

‫שלאחר שכהו עיניו מראות‪ ,‬אמר‬

‫כפי‬

‫שמעוני )רמז קנ"ז ( "האספו –‬

‫ליעקב בנו‪ " :‬גשה נא ושקה לי‬

‫אומר‬

‫בני"‪ .‬כיוצא בכך אנו מוצאים אצל‬

‫)במדבר י" ב י"ד( " תסגר מרים‬

‫יעקב אבינו בעת זקנתו‪ ,‬ככתוב‪:‬‬

‫לבין ילדי אתם יודעים‪ ,‬אבל לא מה‬

‫ואחר תאסף"‪ ,‬וכוונת הילקוט‬

‫ועיני ישראל כבדו מזוקן וגו' ויגש‬

‫שביני לבין בוראי‪ .‬ואני מבקש מכם‬

‫ש"האספו " מלשון "טהרה"‪ ,‬כי‬

‫אותם אליו וישק להם ויחבק להם‪.‬‬

‫כנראה יכול כל יהודי כשלעצמו‬

‫וכל כך למה ? כי בשעה שאדם‬

‫הלכו ואמרו לה מה שציוה בעלה‪,‬‬

‫להיות נקי וצדיק‪ ,‬אבל בזמן‬

‫מבקש להתקשר עם זולתו‪ ,‬די לו‬

‫שאלה אותם איזו מדה אמר לכם‪,‬‬

‫שכל היהודים הנקיים והכשרים‬

‫לשם כך בחוש הראייה‪ ,‬כשהם‬

‫גדושה או מחוקה ? אמרו לה סתם‬

‫מתאספים באסיפה‪ ,‬מיד נכנס‬

‫מביטים איש בעיני רעהו הם‬

‫לשם האורח הבלתי קרוי‪ ,‬היצר‬

‫מתקשרים זה בזה‪ .‬אולם‪ ,‬כשאדם‬

‫בעלי שכך היתה כוונתו הנה מה טוב‪.‬‬

‫תככים‬

‫מאבד‪ ,‬לא עלינו‪ ,‬חוש חשוב זה‬

‫ואם לא‪ ,‬אנכה את הגדוש מחשבון‬

‫ומזימות‪ .‬ולכן בירך יעקב את‬

‫שהקב" ה העניק לו ברוב חסדו‪.‬‬

‫בניו "האספו הטהרו" שתצאו‬

‫צריכה ההתקשרות לבוא בדרך‬

‫טהורים מכל אסיפה‪.‬‬

‫של חיבוק ונישוק‪.‬‬

‫שעל‬

‫הפסוק‬

‫הטהרו"‪,‬‬

‫הרע‬

‫"מובא‬

‫כשם‬

‫של‬

‫שאתה‬

‫מחלוקת‬

‫חזרה לאחר שכבר גבו צדקה מבני‬ ‫להם מדוע לא‬

‫באתם אלי‬

‫שהייתם נוהגים תמיד ? אמרו כך וכך‬ ‫שמענו שביקשת ירק בזול ולכן לא‬ ‫נכנסנו אליך‪ .‬אמר להם מה שביני‬

‫שתלכו אצל אשתי ותאמרו לה‪,‬‬ ‫שתתן לכם מדת ליטרא מלא דינרים‪.‬‬

‫אמר לנו‪ .‬והיא בצדקתה אמרה אני‬ ‫אתן לכם גדושה‪ .‬ואם יאמר לכם‬

‫כתובתי‪ .‬כששמע בעלה צדקתה כפל‬ ‫לה את כתובתה‪.‬‬ ‫)ירושלמי פסחים ד ט(‬ ‫)ירושלמי פסחים ד ט(‬

‫זמני כניסת השבת‬ ‫ירושלים‪ 4:21 :‬ת"א‪4:35 :‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫זמני יציאת השבת‬

‫פרשת ויחי‬

‫ירושלים‪ 5:36 :‬ת"א‪ 5:38 :‬ר"ת‪6:14 :‬‬


‫ליומא דהילולא של הגה"ק ה"כתב סופר" זיע"א )י"ט טבת(‬

‫ואכן‪ ,‬ההתעניינות סביב המטבע היתה רבה מאד‪ ,‬הכל בדקו‬

‫הגה"ק רבי אברהם שמואל בנימין סופר בעל "כתב סופר "‬

‫את "שקל הקודש" בזהירות רבה ובחיבת הקודש‪ ,‬כך עברה‬

‫זיע"א רבה של פרשבורג‪ ,‬בנו של הגאון הקדוש בעל‬

‫שעה ארוכה‪ ,‬והמטבע עברה מיד ליד‪ ,‬לפתע נשמע קול‪" :‬היכן‬

‫ה"החתם סופר " זיע"א‪ ,‬פעל רבות והשתדל מאד להשפיע‬

‫השקל?"‪" ,‬היכן השקל?"‪ .‬התברר שהשקל נעלם בעת שעבר‬

‫על ממשלת הונגריה‪ ,‬שתתן רשות לקהילות החרדיות‬

‫מיד ליד‪ .‬מיד קם ה"כתב סופר " על רגליו כולו נרגש ונרעש‬

‫להתנתק מהקהילה הכללית הכפופה להשפעת הרפורמה‪,‬‬

‫מבלי להבין כיצד קרה הדבר‪ ,‬ופנה אל הנאספים ואמר‪ :‬סמוך‬

‫ולקבל מעמד מאושר ומיוחד‪ .‬מטרתו של הרב היתה‪ ,‬להקים‬

‫ובטוח אני שהשקל נעלם ללא כל כוונה רעה מצד אף אחד מן‬

‫מסגרות נפרדות הנוהגות אך ורק על פי השולחן ערוך‪ ,‬ללא‬

‫הנוכחים כאן‪ ,‬אולם אפשר שמישהו מתוך הקהל הקדוש הזה‬

‫תיקונים ושינויים‪ ,‬והתערבות מצד הרפורמים למיניהם‪.‬‬

‫החליף בטעות את המטבע הזה במטבע פרטי שלו‪ ,‬לפיכך‬

‫כאשר בסיעתא דשמיא דבר זה עלה בידו‪ ,‬ידעו הכל‬

‫מתבקש כל אחד לאחר בקשת המחילה‪ ,‬לבדוק בין המטבעות‬

‫שניצחון זה הינו פרי שנבט לאחר הזריעה שזרע אביו הגדול‬

‫שבכיסו שמא נמצא השקל העתיק ביניהם‪.‬‬

‫ה"חתם סופר"‪ ,‬ברוב יגיעתו באירגון היהודים החרדים תחת‬ ‫דגל תורתינו הקדושה‪ .‬באותה שעה כינס ה"כתב סופר " את‬ ‫כל גאוני הונגריה וצדיקיה לכנס הודיה ועצרת חגיגית‪,‬‬ ‫במטרה לחזק את החיים הרוחניים ולעמוד על המשמר‪.‬‬ ‫בכנס זה השתתפו כל סלתה ושמנה של יהדות הונגריה‪,‬‬ ‫חכמיה ורבניה‪ .‬מובן מאליו שמשא ומתן בדבר י תורה מילא‬ ‫את חלל המקום‪ ,‬ובשעה שהאוירה היתה מרוממת עלה‬ ‫ה"כתב סופר " אל הדוכן‪ ,‬וכשדממה מוחלטת השתררה‬ ‫באולם‪ ,‬פתח בדבריו ואמר‪:‬‬

‫מורי ורבותי‪ ,‬במעמד מרומם וחשוב זה כבוד הוא לי‪,‬‬ ‫להראות לכל האורחים הנכבדים והחשובים‪ ,‬דבר נדיר מאד‪,‬‬ ‫אשר נמצא בידי בירושה מאבי זצ"ל‪ ,‬והוא עצמו ירשו‬ ‫מאביו זצ"ל‪ ,‬וכן למעלה בקודש מדורי דורות‪ ,‬בן אחר בן עד‬ ‫לזמן שבית המקדש היה קיים‪ ,‬אף שאין לדבר ערך מצד‬ ‫עצמו‪ ,‬מכל מקום שומרים אנו עליו כעל אוצר יקר אשר כל‬ ‫הון לא ישווה לה‪ .‬כל הנוכחים באולם ישבו במתח רב‬ ‫ובצפיה לדעת מהו החפץ המיוחד עליו מדבר ה"כתב סופר"‪.‬‬

‫המסובים עשו כבקשתו‪ ,‬אך השקל לא נמצא‪ ,‬בראותו‬ ‫שהצעתו‬

‫הראשונה‬

‫לא‬

‫הועילה‪,‬‬

‫הציע‬

‫ה"כתב‬

‫סופר "‬

‫שבהסכמת כולם יחפש כל אחד ואחד בבגדי חברו‪ ,‬מתוך‬ ‫תקוה שבדרך זו ימצא השקל‪ ,‬אולם להצעה זו התנגד בתוקף‪,‬‬ ‫זקן אחד תלמיד חכם מופלג מתלמידי ה"חתם סופר"‪,‬‬ ‫ובתחנונים ביקש האיש שיואילו לדחות ביצוע הצעה זו ברבע‬ ‫שעה‪ .‬משום כבודו של הזקן‪ ,‬ניאות הציבור להסכים לבקשתו‪.‬‬ ‫משחלף הזמן והשקל עדיין לא נמצא‪ ,‬קם האיש וביקש עוד‬ ‫פעם להמתין עוד רבע שעה לביצוע החיפוש‪ ,‬הקהל גילה‬ ‫חוסר סבלנות‪ ,‬ו עם כל הכבוד שרחשו לתלמיד חכם זה‪ ,‬התנגד‬ ‫לבקשה המוזרה שכל הגיון לא נראה בה‪ ,‬אולם ה"כתב סופר "‬ ‫שהכיר את הזקן בתור אחד מחשובי התלמידים של אביו‬ ‫הגדול‪ ,‬ביקש מהקהל להיענות לבקשתו‪ ,‬והסכמתם לא איחרה‬ ‫לבוא‪ .‬משחלף גם פרק זמן זה והאנשים החלו להעלות בדעתם‬ ‫חשד בזקן הזה‪ ,‬חזר האיש על משאלתו‪ ,‬וכשדמעות בעיניו‬ ‫התחנן וביקש רבע שעה נוספת‪ ,‬תוך כדי הבטחה שזאת הפעם‬ ‫האחרונה ויותר לא יבקש להמתין‪.‬‬

‫לאחר שתיקה של כמה רגעים המשיך ה"כתב סופר " ואמר‪:‬‬

‫אלמלא התערבותו של ה"כתב סופר " לא היה הקהל השרוי‬

‫ובכן‪ ,‬המדובר הוא ב"שקל הקודש" אשר השתמשו בו בזמן‬

‫במתח רב מסכים להיענות לבקשתו‪ ,‬אך כאשר הוחלט על‬

‫הבית‪ .‬עד כמה שידוע לי הוסיף ה"כתב סופר " ואמר‪ ,‬מטבע‬

‫ההארכה הנוספת‪ ,‬נכנס לפתע שמשו של ה"כתב סופר " ובפיו‬

‫זה יחיד הוא מסוגו הנמצא בעולם היהודי‪ .‬בהזדמנות חגיגית‬

‫הבשורה‪" :‬המטבע נמצאה!" "המטבע נמצאה!"‪ .‬התברר שאחד‬

‫זו ברצוני להציג את המטבע בפני כל האורחים החשובים‬

‫המשרתים‪ ,‬בהורידו את המפה מעל השולחן‪ ,‬נטל יחד עם‬

‫באי הכנס‪ ,‬אשר בודאי מעוניינים לראותו‪ ,‬לשם כך הנני‬

‫המפה את המטבע‪ ,‬וכמעט השליכה אל האשפה‪ .‬עתה חזרו‬

‫מעביר אותו בין הציבור‪ ,‬וכל אחד יעביר אותו לחברו‪,‬‬

‫הכל והפנו מבטיהם לעבר אותו זקן‪ ,‬תמהים לפשר התנהגותו‬

‫וחברו לחברו‪ ,‬ולבסוף לאחר שכל הציבור יזכה לראותו‬

‫המוזרה‪ ,‬ואולי על רוח הקודש שניצנצה בו‪ ,‬ובקשו ממנו הסבר‬

‫מקרוב‪ ,‬יוחזר המטבע הנדיר אלי‪.‬‬

‫על כך‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫קם הזקן וסיפר ‪ :‬מתלמידי ה"חתם סופר " אנכי‪ ,‬בשעה‬ ‫שקיבלתי את ההזמנה לבוא ולהשתתף בכנס חשוב זה‪,‬‬

‫המשיח אלמים‬ ‫איש עסקים גדול קם בבוקרו של יום ולתדהמתו‪ ,‬הוא‬ ‫מגלה כי הפך להיות אילם‪ .‬כח דיבורו ניטל ממנו‪ .‬הוא חש‬

‫אשר בו נקהלו ובאו כל גדולי הונגריה‪ ,‬חשבתי בלבי‬

‫כמי שעולמו חרב עליו‪ ,‬אינו מסוגל לנהל את עסקיו ולדבר‬

‫שכדאי להביא עמי לכנס הגדול דבר ש בטח יעניין את‬

‫עם חבריו‪ .‬ידידיו ובני משפחתו ניסו לעזור לו בכל דרך‬

‫כולם‪ ,‬ומאחר שגם בידי נמצא "שקל הקודש " מזמן בית‬

‫אפשרית‪ .‬נדדו אל מרכזי הרפואה הגדולים‪ ,‬אל מומחים‬

‫המקדש‪ ,‬הנמצא אצלי בירושה מזה דורות רבים‪ ,‬אמרתי‬

‫בעלי שם עולמי‪ ,‬אולם הם לא הצליחו להושיע ולו במעט‪.‬‬ ‫התיישב האיש בביתו וסירב לצאת אל העולם‪ ,‬לשוב לעסקיו‬

‫לעצמי‪ ,‬אקח עמי את המטבע‪ ,‬ואראנו לכל משתתפי‬

‫ולנסות להסתדר בשפת הידיים ‪ .‬אט אט התרחקו ממנו מכריו‬

‫הכנס ‪ .‬אולם מששמעתי מבנו של מורי ורבי‪ ,‬ה"כתב‬

‫וידידיו ‪ .‬כך ישב סגור בביתו‪ ,‬פניו נכאות ולבו שבור ‪ .‬החיוך‬

‫סופר" ‪ ,‬כיצד הוא מרבה להחשיב את ערך המטבע‬ ‫שברשותו‪ ,‬ושלפי ידיעתו הינו יחיד בעולם היהודי ואין‬ ‫שני לו‪ ,‬ויתרתי על הרעיון שלי משום כבוד בן רבי זצ"ל‪.‬‬

‫שהיה נסוך על פניו דרך קבע‪ ,‬נמחה כליל ולא נותר ממנו‬ ‫זכר ‪ .‬לאחר חודשים של שברון לב עמוק‪ ,‬שבהם איש אינו‬ ‫מבקר בביתו ואין דורש בשלומו‪ ,‬נשמעה דפיקה על הדלת‪.‬‬ ‫בפתח עמד אחד מחבריו הותיקים‪ ,‬שהגיע לבשר לו‪ ,‬כי זה‬ ‫עתה שמע שלעיר הגיע רופא מומחה‪ ,‬ואולי דרכו תצמח‬

‫והנה בשעה שהמטבע אבד‪ ,‬והועלה הרעיון שכל אחד‬

‫הישועה‪ .‬האיש שכבר שבע מרופאים ותרופות סירב לשמוע‪.‬‬

‫יחפש בבגדי חברו‪ ,‬היה ברור לי שהאבידה תמצא בכיסי‪,‬‬

‫ורק לאחר שכנועים והפצרות‪ ,‬נאות לנסות את מזלו שוב‪.‬‬

‫נקל לשער את גודל חילול השם שהיה נגר ם חלילה אם‬

‫הגיע האיש אל הרופא מלווה בידידו שהיה לו לפה‪ ,‬והסביר‬ ‫לרופא את שארע לו ‪ .‬הרופא העמיק לבדוק את הגרון ואת‬

‫וכאשר המטבע היה מתגלה ביד אחד מחשובי תלמידי‬

‫קנה הנשימה‪ ,‬וגילה כי מדובר בחיידק נדיר שהתיישב על‬

‫מרן ה"חתם סופר"‪ ,‬אין ס פק שהטענה שהייתי טוען‬

‫קנה הנשימה‪" .‬אתן לך כדורים‪ .‬הקפד נא לטול שני כדורים‬

‫להגנתי שגם לי היתה מטבע כזו‪ ,‬לא היתה מתקבלת כלל‬

‫בבוקר ושניים בערב ‪ .‬בעוד שבועיים ניפגש שוב"‪ .‬אסיר‬

‫וכלל‪ ,‬לפיכך השתדלתי בכל כוחי לדחות את מועד‬

‫תודה על התקווה שנטע בו הרופא‪ ,‬ביקש האיש לשלם‪ ,‬אך‬ ‫הרופא מיאן לקבל מידיו כסף באומרו‪" :‬אם רק תשוב ותבשר‬

‫החיפוש‪ ,‬ובאותה עת נשאתי תפילה להקדוש ברוך הוא‬

‫לי כי שב אליך כח הדיבור ‪ ,‬יהיה זה בעבורי התשלום הגדול‬

‫שלא יביאני לידי הבזיון הנורא‪ ,‬ושלא תיגרם בגללי‬

‫ביותר"‪ .‬שב האיש לביתו‪ ,‬נטל את הכדורים כדברי הרופא‪,‬‬

‫תקלה גדולה וחמורה של חילול השם‪ .‬תפילתי נתקבלה‬

‫והנה‪ ,‬ראה זה פלא‪ ,‬כעבור ימים מספר שב קולו כאחד‬

‫והמטבע אכן נמצאה‪ ,‬והנה הוא ה"שקל הקדוש"‬

‫האדם ‪ .‬תחילה דיבר בלחש‪ ,‬אך אט אט גבר הקול‪ ,‬עד ששב‬ ‫להיות כבתחילה‪ .‬שמחתו לא ידעה גבולות‪ ,‬ובהודיה לבורא‬

‫שברשותי‪ ,‬סיים הזקן את דבריו בהצביעו על המטבע‬

‫עולם על כל הטוב שגמלו אסף את ידידיו ואת בני משפחתו‪,‬‬

‫שבידו‪.‬‬

‫ויחד עמם ביקש להודות ולהלל על הנס שראה‪ .‬התאספו‬ ‫הידידים שמחים יחד עמו‪ ,‬ותוך כדי המסיבה ביקשו לשמוע‬

‫משסיים האיש את דבריו פנה ה"כתב סופר " אל‬ ‫הנאספים הנדהמים ואמר ‪ :‬עלינו להודות לה' יתברך‬ ‫שהביא לסיום כה מוצלח את המעשה הזה‪ ,‬ומנע חילול‬

‫בפרוטרוט את כל פרטי התרחשות הנס ‪ .‬נענה האיש‬ ‫לבקשתם והחל מתאר את כל התהליך הארוך ‪ -‬ההלם‬ ‫הראשוני‪ ,‬ההתרוצצויות והנדודים מרופא לרופא‪ ,‬תקופת‬ ‫האכזבה הקשה והמרירות ‪ .‬תוך כדי כך החל לתאר את‬

‫שמו‪ ,‬שהרי מי היה מאמין לו‪ ,‬הכל היו בודאי משוכנעים‬

‫הרופא שהעלה ארוכה למחלתו ‪ .‬הוא תיאר בלעג את דמותו‬

‫שאין עוד מטבע כזה בעולם‪ ,‬יחד עם זאת צריך מעשה‬

‫המגוחכת‪ ,‬את עיניו הקטנות המתרוצצות בחוריהן‪ ,‬את רגליו‬

‫זה ללמדנו עד היכן מגיע ציווי חז" ל "והוי דן את כל‬

‫הארוכות ואת אפו העקום‪ .‬המשיך ותיאר את אופן דיבורו‬ ‫המצחיק והמגומגם ‪ .‬כל זאת לקול צחוקם של הנאספים‬

‫האדם לכף זכות"‪ ,‬גם במקרה שלפי כל הסימנים שבידינו‬

‫שנהנו לשמוע את ידידם‪ ,‬שכשרון דיבורו שב אליו משעשע‬

‫נראה שיש להחליט בבירור על אשמתו של מישהו‪ ,‬גם‬

‫את הנוכחים בתיאוריו העסיסיים‪ .‬העומד מן הצד ועיניו‬

‫אז יש עדיין להמשיך ולחפש לימוד זכות עבורו‪ ,‬אילו לא‬

‫פקוחות‪ ,‬משתומם על המראה ותמה‪ .‬כלום אין זה כפיות‬

‫נתאספנו כאן אלא בשביל לימוד זה דיינו‪.‬‬

‫טובה וחסר לב ללגלג על איש חסדו ?‬ ‫הנמשל‪ :‬כח הדיבור ניתן לאדם כדי למלא את יעודו‬ ‫בעולם ולהשתמש בו לצורך תורה ותפילה‪ ,‬מעשים טובים‬ ‫ועבודת השם‪ .‬ויש בני אדם‪ ,‬שנוטלים את הכח הגדול שניתן‬ ‫לו‪ ,‬והוא משתמש בו נגד מי שבראו‪ ,‬בדברי לעג וכפירה‬ ‫רח"ל‪ ,‬ובלשון הרע וברכילות‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫מששבו לביתם‪ ,‬חזרו ומצאו את רבי‬

‫מסופר‪ :‬פעם התנפל על הגה"ק רבי‬

‫שבת קודש ט"ז טבת‬ ‫הרה"ק רבי צבי הירש מדראהביטש מונקאטש‬

‫אלחנן יושב וקורן ‪ ,‬אושר נסוך היה‬

‫המכונה רבי הערשלע דראהביטש'ער )תר"ב (‬

‫יוסף זונדל מסלאנט זיע" א יהודי עני‬

‫על פניו‪ ,‬והוא באצילותו מסביר‬

‫מדוכא ומיוסר ‪ ,‬וביזה אותו קבל עם‬

‫לרעייתו הרבנית "כמה שמחה היא‬

‫יום ראשון י"ז טבת‬ ‫הרה"ק רבי אפרים פישל מסטריקוב ב" ר יוסף יהודה‬

‫שחשבו‬

‫לי שיכולנו להשיב הכסף מיד ולא‬

‫לממונה על כספי הצדקה‪ .‬ר' זונדל לא‬

‫נזקקנו להלין הכסף בביתנו‪ ,‬שכן‬

‫השיב לו כלום ואף מנע מהקהל‬

‫פריעת בעל חוב מצווה היא ככל‬

‫מלפגוע בו ‪ .‬ולא אמר די בכך כי אם‬

‫המצוות‪ ,‬ושמח אני לקיימה"‪.‬‬

‫פייס את האדם שפגע בו‬

‫בחירופים‬

‫וגידופים‪,‬‬

‫משום‬

‫הרה"ק רבי ישראל דוד בן הרה" ק רבי טובי'ה‬ ‫משענדישוב זיע"א )תשכ"ז (‬ ‫יום שני י"ח טבת‬ ‫רב הונא בר מר זוטרא )ד"א תשפ"א (‬

‫ששיער שכבר שכך כעסו של אותו מר‬

‫שבגלל הטעות שחשב אותו לממונה‬

‫)אריה דבי עילאי ‪ -‬תר"ו(‬ ‫הרה"ק רבי יעקב ב"ר זאב )המגיד מדובנא( )תקס"ו(‬

‫הגה" ק רבי פינחס אפשטיין ב" ר ישעיהו )תש"ל(‬

‫באותו לילה בשעה מאוחרת‪ ,‬אחרי‬

‫נפש‪ ,‬הלך לביתו להרגיעו ולפייסו‬

‫לייב )תלמיד המגיד ‪ -‬תקפ"ב (‬ ‫הרה"ק רבי אריה לייב ליפשיץ ב"ר חיים‬

‫רב משרשיא בר פקוד )ד"א תשפ"א (‬

‫לנשמה אין מנוחה בגלל שפגע באדם‬ ‫סיפר‬

‫הרה"ק‬

‫רבי‬

‫משה‬

‫צבי‬

‫על הצדקה‪ ,‬נגרמה לעני זה ההתרגזות‬

‫מסווראן זיע"א‪ :‬בזמנו נכנס לאשה‬

‫הזאת שנבעה מרוב מצוקתו ועוניו‪.‬‬

‫אחת גלגול‪ ,‬הביאו אותה לפני הרב‬ ‫מיחאדיה‪ ,‬והיה אותו רוח מדבר‬

‫הרה"ק רבי צבי אלימלך ב"ר פסח )בני יששכר ‪-‬‬ ‫תר"א (‬ ‫יום שלישי י"ט טבת‬ ‫הרה"ק רבי רבי יעקב מקאלבסוב ומעליץ ב" ר נפתלי‬ ‫צבי מרופשיץ )תקצ"ט (‬ ‫הרה"ק רבי אברהם שמואל בנימין סופר ב"ר משה‬ ‫)כתב סופר ‪ -‬תרל"ב (‬ ‫יום רביעי כ' טבת‬ ‫רבינו משה בן מיימון )הרמב" ם ‪ -‬ד"א תתקס"ה(‬

‫זריזות בקיום מצוות פירעון חוב‬

‫מתוך האישה‪ ,‬והיה מבקש שיתקנו‬

‫מסופר על הגאון רבי אלחנן ווסרמן‬

‫את נשמתו בזה שיאמר עם מנין‬

‫זיע"א‪ ,‬שנראה צועד ביום חורף קשה‬

‫אנשים תהילים לעילוי נשמתו‪ ,‬ורק‬

‫כשהוא מתעטף בצעיף מפני הקור העז‬

‫אז יצא‪ .‬ביקש ממנו הרב שיספר לו‬

‫ששרר בחוץ‪ ,‬מעטה רך של שלג צחיח‬

‫למה נענש להתגלגל בעולם ? סיפר‬

‫רק הקשה על הליכתו‪ ,‬בשובו מן‬

‫הרוח‪ ,‬בימי חיי הרביתי לחטוא‪ ,‬ברם‬

‫ב"ר יוסף )שארית ישראל ‪ -‬תר"י (‬

‫השיעור היומי לביתו ‪ .‬אך מיד כשנכנס‬

‫התחרטתי על מעשי וחזרתי בתשובה‬

‫לביתו‪ ,‬הודיע לרעייתו הרבנית כי יש‬

‫גמורה ‪ .‬כשהגיעה שעתי להיפטר‬

‫יום שישי כ"ב טבת‬ ‫הרה"ק רבי שלמה מסטרעליסק ב" ר אורי )תקפ"ז(‬

‫בידו עתה מעט מהכסף שחייבים הם‬

‫מהעולם‪,‬‬

‫תשובה‪.‬‬

‫לפרוע את חובם לקצב העיר ‪ ,‬בעד‬

‫בבואי לפני בית דין של מעלה‬

‫הבשר שרכשו אצלו‪ ,‬וכי הוא מתכונן‬

‫נוכחתי כי אכן תיקנתי את חטאי‪,‬‬

‫מיד לצאת ולשלם לו זאת‪ .‬משראתה‬

‫זולת חטא אחד שלא שמתי אל לבי‬

‫הרבנית את מזג האוויר הזועף ששרר‬

‫לשוב עליו‪ ,‬ודווקא חטא זה טורדני‬

‫בחוץ‪ ,‬ניסתה להניא אותו באמרה כי‬

‫מעולם האמת‪ ,‬וממנו אין לי מנוחה‬

‫ינוח קמעא והיא תלך מחר בבוקרו של‬

‫עד היום הזה‪ .‬ומעשה שהיה כך היה‪:‬‬

‫יום להשיב ל ו את סכום ההקפה‪.‬‬

‫פעם אחת ראיתי אברך בן תורה‬

‫הבחינה‬

‫שעמד סמוך לחותנו ואמר פרקי‬

‫הרבנית כי רבי אלחנן עומד על דעתו‬

‫תהילים‪ ,‬בהגיעו לפסוק מסוים טעה‬

‫והוא אף פתח את דלת הבית לצאת‬

‫בהגייתו‪ ,‬צחקתי ממנו בפני חותנו‬

‫לעבר בית הקצב‪ ,‬הבינה הרבנית כי‬

‫ואמרתי‪ :‬הטועה בהגייה בן תורה‬

‫למרות‬

‫שידוליה‬

‫הרבים‪,‬‬

‫נפטרתי‬

‫מתוך‬

‫יום חמישי כ"א טבת‬ ‫הרה"ק רבי אריה לייב מוכיח מפולנאה )קול אריה(‬ ‫ב" ר יחיאל מיכל )תק"ל(‬ ‫הרה"ק רבי ישראל אברהם ב"ר משולם זושא‬ ‫מאניפאלי )תקע"ד (‬ ‫הרה"ק רבי ישראל דוב בער מוילעדניק‬

‫זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬

‫מסופר‪ :‬בהיות הרה"ק רבי אפרים‬ ‫פישל‬

‫מסטריקוב‬

‫זיע"א‬

‫)יומא‬

‫דהילולא י" ז טבת ( מתקדש פעם‬ ‫בטבילותיו‪ ,‬שמע כרוז מן השמים‪:‬‬ ‫שאל בני מה אתן לך‪ .‬השיב מיד‬ ‫שאלתי ובקשתי‪ ,‬שלא תינתן לי‬

‫בנפשו הדבר‪ ,‬וביקשה מאחת מבנות‬

‫יחשב ? נכלם האברך מאוד ‪ .‬ועבירה‬

‫המשפחה ששהתה אותה עת בבית‬

‫זו שלא ייחסתי לה כל עניין‪ ,‬חוסמת‬

‫הזדמנות כזו עוד פעם‪ .‬כששאלוהו‬

‫שתתלווה אליה‪ ,‬ובמאמצי שכנוע נטלה‬

‫בעדי את הכניסה לגן עדן ‪ ,‬אף על פי‬

‫למה? השיב והסביר כי חשש שמא‬

‫את הכסף מבעלה‪ ,‬ומיד יצאו השתים‬

‫שנטהרתי מכל עוונותי והנני נע ונד‬

‫יתגבר עליו יצרו ויבקש על צרכי‬

‫לבית הקצב ופרעו לו את החוב‪.‬‬

‫ומגולגל בעולם בגללה‪.‬‬

‫גופו‪.‬‬

‫בחסות רשת חנויות‬

‫"פרדס יוסף החדש" על פורים‬

‫גל פז‬

‫עכשיו בחנויות הספרים‬

‫ר‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫הפצה ראשית‪ :‬מרכז הספרים ‪03-6194114‬‬


‫ויקהל דוד‬ ‫בעזהשי"ת‬

‫פרשת ויחי‬

‫שבת ויחי‬ ‫פרשת ויחי הוא סוף ספר אחד מחמשה חומשי תורה‪ ,‬שהם כנגד‬ ‫נפש רוח נשמה חיה יחידה‪ ,‬ובהפרשה שהיא סיום הספר נכללים‬ ‫כל השבתות‪ ,‬וצריך להחיות כל השבתות בכח זה השבת ע"י‬ ‫תשובה שלימה כי שבת הוא אותיות תש"ב‪ .‬אהבת שלום‪ ,‬ויחי‬

‫שבת של רחמים‬ ‫ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם ]תהלים ק"ו מ"ד[‪ ,‬כי‬ ‫שוביה"ם ר"ת "ואלה "שמות "בני "ישראל "הבאים "מצרימה‬ ‫וירמוז כי הקב"ה בורא רפואות ומלא רחמים נתן אותם עוד‬ ‫לרחמים לפני כל שוביהם רצ"ל קודם ואלה שמות בנ"י הבאים‬ ‫מצרימה לפני לשון קודם‪.‬‬ ‫או יאמר ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם‪ ,‬דלכאורה קשה‬ ‫למה אמר לפני כל שוביהם הול"ל לפני שוביהם‪ ,‬אך ידוע כי כ"ל‬ ‫נקרא יסוד בחי' יוסף צדיק יסוד עולם‪ ,‬ואמר הכתוב ויתן אותם‬ ‫לרחמים ומה הם הרחמים ששלח לפני‪ ,‬היינו קודם ביאתם‬ ‫למצרים כל כת יוסף הצדיק המכונה כ"ל שברא הרפואה קודם‬ ‫המכה ואח"כ שוביה"ם ר"ת ו'אלה ש'מות ב'ני י'שראל ה'באים‬ ‫דברי יחזקאל תהלים‬ ‫מ'צרימה‪.‬‬ ‫כשנזדמן להזכיר בשבת קודש שמו של החולה סימן טוב הוא‬ ‫להחולה שיתרפא‪ ,‬כי עצם שם כל איש ישראל הוא שמא דקוב"ה‬ ‫כמו שבת שמא דקוב"ה ]זוהר ח"ב פ"ח‪ ,[:‬כי קוב"ה וישראל חד ]זוהר ח"ג‬ ‫ע"ג‪ ,‬א'[‪ ,‬ובפרט בשבת קדש זה שנתברכו כל ישראל מיעקב אבינו‬ ‫ע"ה ]בראשית מ"ח ס"ו[‪ ,‬בויברך את יוסף שהוא ברכת כל השבטים‬ ‫כדאיתא בזוהר הקדוש ]ח"א רכ"ז‪ ,[:‬דברכתא דיוסף ברכתא דבנוי‬ ‫הוא ויקרא בהם שמי ושמו של יעקב אבינו ע"ה רומז על שבת‬ ‫שבט מיהודה ויחי‬ ‫שמא דקוב"ה כידוע מספרים הקדושים‪.‬‬ ‫בשבת קודש זה זמן הישועה קרובה לבא לאיש שמצפה לישועה‬ ‫והצלה זה פעמים רבות ולא עלתה בידו מכח מאמר יעקב אבינו‬ ‫שבט מיהודה ויחי‬ ‫ע"ה ]בראשית מ"ט י"ח[‪ ,‬לישועתך קויתי ד'‪.‬‬

‫שבת חזק‬ ‫בקהלות רבות בישראל יש מנהג שבשבת חזק עורכים קידושא‬ ‫רבא‪ ,‬לרגל סיום החומש‪ ,‬מעין שמחת גמרה של תורה בסיום כל‬ ‫התורה בשמחת תורה‪.‬‬ ‫מה שאנו נוהגים לומר חזק חזק ונתחזק בסיום חומש בקריאת‬ ‫התורה יש לחקור מה טעם למנהג זה‪,‬‬ ‫אולי יצא מנהג זה משום שהתורה נקראת תושיה שמתשת כוחו‬ ‫של אדם‪ .‬ועוד דאמרי' פרק אין עומדין ד' דברים צריכין חיזוק‬ ‫ואלו הן תורה ומעשים טובים וכו' מנין‪ ,‬שנאמר רק חזק ואמץ‪,‬‬ ‫פר"ח או"ח סי' קל"ט סקי"א‬ ‫חזק בתורה ואמץ במעשים טובים‪.‬‬ ‫עוד טעם‪ ,‬אנו נהגנו דלאחר סיום הספר עונים הקהל בקול רם‬ ‫'חזק' וטעמא של אותו מנהג כמו שאומרים אחר כל פרק או אחר‬ ‫סיום המסכת 'הדרין עלך' כלומר מאחר דסיימו הפרק או המסכת‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫תהלים מזמור מ"א‬

‫'השמר לך פן תשכח את הדברים' כו' חזור בהן שלא תשכח‪ ,‬או‬ ‫כמו שנהגו לזמר לחזן 'יישר כחך' כלומר גמרת מצוותך יה"ר‬ ‫שתזכה לומר יתר מצוות‪ ,‬וה"נ פי' סיימת החומש יישר כחך‪ ,‬אם‬ ‫כן הקהל קוראים בקול רם שנסיים החומש‪ .‬מהר"מ מינץ סי' פ"ה‬ ‫שבת ויחי נקרא 'שבת חיזוק'‪ ,‬כי בפרשתינו קוראים 'ויתחזק‬ ‫ישראל וישב על המיטה‪ ,‬ובסוף הפרשה‪ ,‬צועקים 'חזק חזק‬ ‫ונתחזק'‪ ,‬ובהפטורה קוראים ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו‬ ‫ספרים‬ ‫שלמה‪ ,‬ואמר 'וחזקת' והיית לאיש והלכת וגו'‪.‬‬ ‫בשבת קודש זה זמן הישועה קרובה לבוא לאיש שמצפה ומקוה‬ ‫לישועה והצלה זה פעמים רבות ולא עלתה בידו מכח מאמר‬ ‫יעקב אבינו ע"ה ]בראשית מ"ט י"ח[‪ ,‬לישעותך קויתי ד'‪ ,‬וכו'‪,‬‬ ‫שיהי' האדם מקווה וחוזר ומקווה יתברך כאמרם ז"ל ]ברכות‬ ‫ל"ב‪ ,[:‬על הפסוק קוה אל ד' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ד'‪ ,‬הוי מקוה‬ ‫וחוזר ומקוה ויש שעה שיתנו לך‪ ,‬ועיקר כח הקיווי הוא‬ ‫בהתחזקות כמו שכתוב קוה אל ד' 'חזק ויאמץ לבך'‪ ,‬וזה נעשה‬ ‫ביחוד בשבת קודש שמסיימין כל חומש מחומשי התורה‬ ‫שבט מיהודה ויחי‬ ‫שאומרים כל ישראל חזק חזק ונתחזק‪.‬‬ ‫נראה לי הטעם מפני שעומד בסוף הספר וזה קשה לשכחה ומצינו‬ ‫דכתיב גבי יהושע ]יהושע א' ז'[ 'רק חזק ואמץ מאד לשמור וגו"‬ ‫וכתיב לשמור אצל חזק ומצינו נמי לשון שמירה אצל האזהרה‬ ‫שלא ישכח דכתיב ]דברים ד' ט'[ 'השמר לך פן תשכח' כלומר השמר‬ ‫נוהג כצאן יוסף עמ' ק"צ‬ ‫מלשכחו וכן נמי 'חזק'‪.‬‬ ‫עוד טעם אמר רבינו שכ"ז נובע מהגמ' בברכות ]ל"ב‪ [:‬א"ר חמא‬ ‫בר חנינא אם ראה שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר‬ ‫]תהלים כ"ז י"ד[‪ ,‬קוה אל ה' חזק וקוה אל ה'‪ ,‬ועוד שם ת"ר‬ ‫ארבעה צריכים חיזוק ואלו הן תורה‪ ,‬ומעשים טובים תפילה ודרך‬ ‫ארץ‪ ,‬תפילה מנין שנאמר קוה אל ה' וכו' רמשמע דחיזוק היינו‬ ‫שיתפלל עוד הפעם כמו שהזכיר ר' חמא לעיל‪ ,‬ובפרש"י קוה‪,‬‬ ‫והתחזק ואל תמשוך ידך אלא חזור וקוה‪ ,‬ועל פי גמרא זה נהגו‬ ‫העם‪ ,‬כשמסיימים פרק גמרא או מסכת שלומדיס המשנה‬ ‫שבראש המסכת השניה או הפרק האחר להודיע שאע"פ שלמדו‬ ‫כבר וסיימו מ"מ לומדים עוד הפעם‪ ,‬דזהו כונת 'חיזוק' ולכן בסיוס‬ ‫ספר בתורה אומרים חזק וכו' להודיע שבדעתנו לחזור וללמוד‬ ‫עוד יותר‪.‬‬ ‫ובאמת יש מנהג בכמה קהלות שבכל שבת חזק כשמסיימים את‬ ‫החומש האחד מתחילים תיכף בקריאת החומש השני כמו‬ ‫שנוהגים אנו ביום שמחת תורה לקרות מפרשת בראשית תיכף‬ ‫אחר סיום דברים‪ ,‬להודיע שרוצים להחזק ולחזור וללמוד‪ ,‬אך אנו‬ ‫אין מנהגינו כן‪ ,‬משום דבמנחה מתחילים ממקום שפסקו‬ ‫בשחרית‪ ,‬ובאותו יום נלמוד עוד הפעם ונתחיל מחדש החומש‬ ‫האחר‪ ,‬אבל בשמחת תורה דליכא קריאה במנחה ביו"ט הוצרכנו‬ ‫להנהיג בקריאת החומש החדש בראשית תיכף אחר סיום הישן‪.‬‬ ‫מבית מדרשו של הרב‬


‫של חן המל ך‬

‫בקרוב יופיע אי"ה ספר‬

‫שלחן המלך ח"ב‬ ‫על קדושת מאכלי שבת‬

‫מאכלים מענין פרשת ויחי ]קס"ט[‬ ‫דגים מסגולים לבני חיי ומזוני‬ ‫דגים רומזים על בני חיי ומזוני‪ ,‬כי ]בראשית מ"ח ט"ז[ וידגו לרוב בקרב‬ ‫הארץ הוא בנים‪ ,‬גם רומזים על חיים כמאמרם ז"ל ]שבת ע"ז‪ [:‬ג' כל‬ ‫זמן שמזקינין מתחזקים‪ ,‬ואחד מהם דגים‪ ,‬רומז על אריכות ימים‪,‬‬ ‫בתוספת כח וגבורה לעת הזקנה‪ ,‬גם רמוז מזוני‪ ,‬כי יוסף מוקיר‬ ‫שבתא נתעשר על ידי הדגים ]שבת קי"ט‪ [.‬כי יוסף חצה דג ומצא‬ ‫מרגליות בבשרו ]זמר יום שבת קודש הוא[‪ .‬אמרי נועם ליקוטים שבת אות ב'‬ ‫ידוע ד'דג נקרא עינא פקיחא‪ ,‬ולכן אוכלין דגים בשבת להשפיע‬ ‫פרנסה בגלות בריוח מעינא טבא‪ ,‬עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו‪.‬‬ ‫חומש היכל הברכה פ' וישב דף רי"ט‪.‬‬

‫טעם לאכילת דגים י"ל דכל איש הישראלי יש לו חלק במלכות בית‬ ‫דוד והאיש המשכיל צריך לראות להשלים חלקו במלכות בית דוד‬ ‫וכשישלמו כל החלקים אזי יבוא משיח צדיקינו במהרה בימינו וזה‬ ‫שאנו מתפללין בנוסח שמונה עשרה את צמח דוד עבדך מהרה‬ ‫תצמיח פירוש 'צמח' הוא גימטריא 'חלק'‪ ,‬והיינו שאנו מתפללין‬ ‫להשלים חלקינו במלכות בית דוד ובמהרה ישלמו כל החלקים ויבוא‬ ‫הגואל צדק ב"ב‪ ,‬כי לעתיד אזי יושלמו כל החלקים במלכות בית דוד‬ ‫שהוא בחינת דגים‪ ,‬כי שתי פעמים דג הוא גימטריא 'דוד'‪ ,‬ויהא‬ ‫בחינת דגים בשלימות‪ ,‬ובחינת דגים הוא פרה ורבה‪ ,‬וזהו ]ישעי' נ"ד‬ ‫א'[ 'רני עקרה לא ילדה' פירוש‪ ,‬שלא יהיה שום עקרות בעולם‪ ,‬הן‬ ‫בגשמי והן ברוחני‪ ,‬היינו בתפילה ומצוות ומעשים טובים‪ ,‬על דרך‪:‬‬ ‫שלא תהא תפילתך עקורה לפני המקום ]בכורות מ"ד‪.[:‬‬ ‫והנה צדיקים אנשי מעשה העובדים את ד' במצות ומעשים טובים‬ ‫רק למען שמו יתברך הן בוודאי מתקנין חלקם במלכות בית דוד‬ ‫בחינת דגים ומתפללים ומיחלים ומחכים שיהיה השלמה בכל חלקי‬ ‫מלכות ב"ד ויהא גאולה שלימה‪ ,‬וזש"ה בברכת יעקב וידגו לרוב‬ ‫בקרב הארץ‪ ,‬פירוש שברכם שיהיו צדיקים ויתקנו חלקם במלכות‬ ‫ב"ד בחינת דגים ויפרו וירבו בלי שום עקרות בקרב הארץ עליונה‬ ‫ע"ד לא יהיה בך עקר ועקרה שלא תהא תפלתך עקירה לפני המקום‪.‬‬ ‫ובזה יובן מה שהצדיקים נמשלים לדגים ונאמר בהם אסיפה‬ ‫ובאסיפה בעלמא סגי להו כמו דגים כדאיתא בזוה"ק וברעיא‬ ‫מהימנא ויובן ג"כ מה דאיתא בספרים שהדגים מגולגלים בהם‬ ‫צדיקים‪ .‬וגם בשבת קודש נעשה השלמה בכל חלקי מלכות בית דוד‪,‬‬ ‫כי שבת הוא מעין הגאולה מעין עולם הבא‪ ,‬ועל כן יש לאכול דגים‬ ‫אהבת שלום‪ ,‬פ' בלק ד"ה ומחץ פאתי מואב‬ ‫בשבת‪.‬‬ ‫עוד טעם י"ל דהנה הדגים הם לא אכלו מעץ הדעת ולא ירדה‬ ‫עליהם זוהמת נחש הקדמוני והם לא חטאו בשעת המבול לכן רק‬ ‫כל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים ]קידושין י"ג‪ [.‬כי כלם נזדקקו‬ ‫לשאינם מינם ולא דגים שבים ששמרו עצמם מעריות וכל מקום‬

‫שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה‪ ,‬לכן הצדיקים מדקדקים‬ ‫מאד באכילת דגים בש"ק כי גילה האריז"ל שנשמות צדיקים‬ ‫מגולגלים בדגים כידוע‪.‬‬ ‫והנה הדגים צנועים ומכוסים מן העין ולכן אין עיה"ר שולט בהם‬ ‫ולכן זכה יוסף הצדיק לברכת וידגו לרוב מפני שהוא הי' צנוע‬ ‫מלהביט בעריות שהשפיל את עיניו שלא רצה להביט באשת‬ ‫פוטיפרע לכן נתברך ברכה שיפרו וירבו כדגים‪ ,‬פירושו הצניעות‬ ‫כדגים וממילא יתרבו ג"כ דדבר המסוי מן העין אין עיה"ר שולט בו‪.‬‬ ‫וא"כ מובן לאשר השבת הוא כמו הקב"ה שעיקר קדושתו הוא‬ ‫בסתר ע"כ אוכלין דגים בש"ק שעיקר חשיבותו הוא מפני‬ ‫הסתתרותו וצניעותו‪ ,‬ומכאן יוצא לנו אזהרה להשמר בגדרי צניעות‬ ‫ההלבשה וכמו שבמצרים נגאלנו ע"י צניעות נשים צדקניות כן גם‬ ‫עתה צריכים להזהר מאד בצניעות ההלבשה‪ ,‬כי עיקר השראת‬ ‫השכינה הוא בזכות הצניעות‪ .‬זמירות שבת שלום ומבורך עמ' ל"ה‬ ‫עוד טעם מדוע אוכלים בג' הסעודות מאכל דגים‪ ,‬איתא בספר‬ ‫עטרת תפארת וז"ל‪ :‬שאלו התלמידים לסבא רמז לאכילת דג בשבת‬ ‫מנין‪ ,‬הראה להם כלי זין‪ ,‬אמרו לו ומה טעם יש‪ ,‬אמר להם טוב עין‪,‬‬ ‫אמרו לו אם כן לא יאכל רק בסעודה שלישית שאין בה יין‪ ,‬אמר‬ ‫להם אף על פי כן מצוה לאכול בשלוש סעודות‪ ,‬רמז לדבר ]בראשית‬ ‫מ"ח ט"ז[ 'וידגו לרוב בקרב הארץ'‪.‬‬ ‫פירוש כי ביום השבת הוא כנגד אות ז' ומספרו שבעה כמנין 'דג'‪,‬‬ ‫שאלו אותו מה הטעם באכילת הדגים בשבת יותר משאר בשר‪,‬‬ ‫ואמר להם טוב עין וכו'‪ ,‬על דרך מה שאמרו באדרא רבא ]בזוה"ק‬ ‫פרשת נשא דף קכ"ט‪ [:‬שהם רומזים לעינא פקיחא דעתיקא קדישא‬ ‫הנקרא טוב עין דלית להו גבינין על עינא‪.‬‬ ‫ושאלו לא יאכל אלא דווקא בסעודה שלישית שבעת ההיא מתגלית‬ ‫הארת עתיקא קדישא לכן אין בה קידוש יין ]כגזכר כל זה בשעה"כ‬ ‫דף ע"ה ע"ד[‪ ,‬והשיב להם אף על פי שיש טעם בסעודה שלישית‬ ‫לאכילת דגים יותר משום זה עם כל זה צריך לאכול הדג בכל שלש‬ ‫סעודות‪ ,‬ורמז לדבר וידגו לרוב בקרב ארץ והיינו המילוי של תיבת‬ ‫האר"ץ כזה הא‪-‬לף ר‪-‬יש צ‪-‬די עולים בגימטריא תל"ה כמנין שלוש‬ ‫פעמים 'סעודה' שעולה מספר תל"ה‪ ,‬וזהו בקרב 'הארץ' דייקא שרמז‬ ‫עטרת תפארת‪ ,‬פלאות רבות מ'‬ ‫על שלש סעודות עכ"ל‪.‬‬ ‫וידגו לרוב בקרב הארץ‪ ,‬י"ל הטעם דיעקב אבינו בירך אותם דוקא‬ ‫בברכת הדגים‪ ,‬דשאר בעלי חיים אפילו ממין הטהורים צריכים‬ ‫שחיטה וניקור ומליחה להכשירן‪ ,‬משא"כ דגים משעה שנולד הוא‬ ‫בחזקת טהרה לעולם ואפילו לאחר מיתתה‪ ,‬כמו כן יהי' החזקת‬ ‫כשרות מבנינו שיהי' לעולם‪ .‬הרה"צ רבי מיכאל דוב ווייסמאנדל זצ"ל‬

‫להארות והערות ולכל עניני הגליון‪ddmeisels@gmail.com :‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫בסיעתא דשמיא!‬

‫ופרפראות נבחרים לפרשת השבוע‬

‫"פרשת ויחי ‪ -‬חזק"‬ ‫**************‬

‫עורך‪ :‬הרב יוסף ברגר‬ ‫לתגובות והנצחות – לשיעורים והרצאות‪ - 054 - 8455798 pninim16@gmail.com :‬ניתן לקבל את העלון במייל‪.‬‬

‫ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה )מז‪ ,‬כח(‬ ‫פרשה זו סתומה שביקש יעקב אבינו לגלות את ה"קץ" ונסתם ממנו‬ ‫)רש"י(‪.‬‬ ‫אמר הכותב‪ :‬במדרש מובא‪" :‬ראה יעקב אבינו שכל האותיות נמצאות‬ ‫בשמות י"ב שבטים חוץ מאותיות ח' ט'‪ ,‬אמר יעקב‪ :‬אין בהם "חטא"‪,‬‬ ‫ראויים הם לגלות להם את הקץ‪ .‬כיון שראה‪ ,‬שאף אותיות ק' צ' אין בהם‪,‬‬ ‫אמר‪ :‬אינם ראויים לגלות להם הקץ – סתם ולא גילה‪ .‬לכך פרשה זו‬ ‫סתומה"‪ ,‬עד כאן לשון המדרש‪.‬‬ ‫ולכאורה מה בכך‪ ,‬האם בגלל שלא נמצאים אותיות "קץ" אצל שמות‬ ‫השבטים אז זו כבר סיבה לא לגלות את הקץ?‬ ‫אלא חשבתי לפרש בדרך אפשר‪ :‬אף שראה יעקב אבינו כי אין בהם חטא‬ ‫ועון‪ ,‬ולכן מן הדין היה מגיע שיגלה להם את הקץ‪ ,‬אבל כיון שהתבונן‬ ‫יעקב עד סוף כל הדורות‪ ,‬וראה שאין בהם את ה"קץ" – את ההשתוקקות‬ ‫לקץ הגלות לביאת המשיח‪ ,‬נסתם ממנו לא היה ביכולתו לגלות להם‪...‬‬ ‫כי אם אין את ההבנה האמיתית שכל מטרת בריאת העולם ע"י הקב"ה‬ ‫היתה‪ ,‬בכדי להשרות את שכינתו בתחתונים בגילוי בתוך בית מקדשו‪ ,‬וכל‬ ‫רגע שזה לא קורה מפאת הגלות שהקב"ה הגלה אותנו עקב מעשנו‬ ‫הרעים‪ ,‬אנו מפסידים את כל ההטבות האושר והעושר ברוחניות‬ ‫ובגשמיות שאמור להיות באותו זמן‪ ,‬זה בלבד מונע מאיתנו להגיע לקץ‬ ‫הגלות!‬ ‫כי אם אין את הצפייה‪ ,‬ההשתוקקות והתפילה לגאולה – אין ביכולתו של‬ ‫ה"קץ" לבוא!‬ ‫זה חייב להיות 'הנושא' של אחד ואחד‪ ,‬השאיפה של כל איש ואיש‪ ,‬מתי‬ ‫תבוא קץ גלותינו – ה"פתרון האמיתי" של עם ישראל כשימלוך עלינו‬ ‫הקב"ה במלוא הדרו ויתגדל ויתקדש שמיה רבא!‬ ‫או אז נשב בשקט ובבטחה‪ ,‬סמוכים על שולחן אבינו‪ ,‬ללא צר ואויב‬ ‫שמנסה בכל יכולתו להשמידנו ולהפחידנו בפיגועים ובטביחות אכזריות‪,‬‬ ‫כאשר באותו הזמן ימלוך עלינו המלך המשיח שינהיג אותנו בהנהגה‬ ‫אמיתית ויכוף את ליבנו לילך בדרך התורה והמצות בנועם ובהשכל‬ ‫ויכרית את אויבנו ואת אויבי ה' הקמים עלינו לכלותנו‪.‬‬ ‫•‬ ‫אביא בפניכם דברים נוקבים שאמר בענין זה הגאון הגדול המקובל איש‬ ‫המחשבה והמוסר רבי משה שפירא זצוק"ל שנסתלק השבוע לדאבון כל‬ ‫לב‪.‬‬ ‫את תוכן הדברים הוא חזר ושינן לשומעיו בשנים האחרונות חזור ושוב‪,‬‬ ‫בעת שהתגברו הפיגועים והרציחות אותם עוללו לנו בני ישמעאל ימ"ש‬ ‫בשנים האחרונות בארץ ישראל בפרט ובכל העולם בכלל‪) ,‬ובהשגחה‬ ‫עליונה ראינו‪ ,‬שבאותו יום שהלכו אלפי ישראל אחר מיטתו‪ ,‬אירע בארץ‬ ‫ישראל – אחרי הרבה זמן של שקט – פיגוע נוראי של דריסה ע"י בן‬ ‫ישמעאל שגרם לרציחתם של ארבעה יהודים ר"ל‪ ,‬כאילו מרמזים לנו‬ ‫שדבריו הם לנו צוואה אמיתית(‪:‬‬ ‫"מי שחושב שיש פתרון לכל הדברים הללו בדרך הטבע הוא שוטה גמור‬ ‫וחסר השכלה‪ .‬הרי אנחנו מאמינים בני מאמינים בתורת ה' שהעביר לנו‬ ‫ע"י משה רבנו וע"י עבדיו הנביאים‪ ,‬שגילו לנו בגמרא )סנהדרין צז‪:(:‬‬ ‫שהקב"ה יעמיד לנו באחרית הימים מלך קשה כהמן שידחוק אותנו בצרות‬ ‫נוראים‪ ,‬עד שנזעק אל הקב"ה בתשובה ובהבנה אמיתית‪" :‬אנא אבינו‬ ‫הצילנו! אנו רוצים במלכותך ובתורתך כי זה הפתרון האמיתי!‬ ‫ע''י מלך קשה כהמן ישראל עושין תשובה‪ .‬קשה כהמן פירושו‪ ,‬כפי שרצה‬ ‫המן‪'' :‬לְ הַ ְׁש ִמיד ַל ֲהרֹג וּלְ אַ ֵּבד אֶ ת ּ ָכל הַ ְּיהו ִּדים ִמ ַּנ ַער וְ ַעד ז ֵָקן וכו' ְ ּביוֹ ם אֶ חָ ד''‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫אתם בודאי מחפשים את המלך קשה כהמן? הקב"ה הביא לנו כאלו מליונים!!!‬ ‫יש מאות מילונים של ישמעאלים שכל אחד מהם רוצה בכל ליבו‪ ,‬ויש שאף‬ ‫מוכנים למסור את הנפש על כך‪'' :‬להשמיד להרוג ולאבד וכו'''‪ .‬המלך קשה כהמן‬ ‫הזה צריך להביא אותנו לחזרה בתשובה ואז מובטחים ישראל שמיד הם נגאלים‪.‬‬ ‫כאן נמצא הפיתרון‪ .‬הפיתרון הוודאי! הוא נמצא כאן כבר המון שנים‪ ,‬ומשום מה‬ ‫אף אחד לא מסתכל לכיוון הזה‪ ,‬עסוקים בשטויות והבלים ובמציאת פתרונות‬ ‫שוא"‪.‬‬ ‫ב"פרקי דרבי אליעזר" )פרק לב‪ ,‬בתחילתו( מובא‪ :‬ולמה נקרא שמו ישמעאל‪,‬‬ ‫שעתיד הקב''ה לשמוע בקול נאקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות‬ ‫בארץ באחרית הימים‪ .‬לפיכך נקרא שמו ישמעאל‪ ,‬שנאמר )תהילים נה(‪'' :‬ישמע‬ ‫א‪-‬ל ויענם''‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬יש כאן הבטחה שהיצור הזה עתיד להביא לעולם‬ ‫תפילה שמתקבלת‪'' ,‬יִ ְׁש ַמע אֵ ‪-‬ל וְ י ֲַענֵם''‪ .‬כך נברא‪ ,‬וזה תפקידו‪.‬‬ ‫כפי המסתמן‪ ,‬אנחנו הרי רואים לאן זה הולך‪ .‬אנו יודעים בדיוק מה הם עתידים‬ ‫לעשות בארץ באחרית הימים‪ ,‬כי כבר ראינו את זה‪ .‬חלק מזה עבר‪ ,‬חלק הווה‪,‬‬ ‫ובידינו לעשות שלא יהיה לזה עתיד‪ .‬כפי שזה נראה עכשיו‪ ,‬יש לזה עתיד ר"ל‪...‬‬ ‫חז''ל מגלים שזו תהיה צורת ההנהגה וכך בורא העולם יביא אותנו להיגאל‪ .‬יבוא‬ ‫מישהו ויכפה אותנו לשוב למוטב‪ .‬כל בר דעת מבין‪ ,‬שזאת הפרשנות האחת‬ ‫והיחידה למה שקורה פה‪ .‬אין פרשנות אחרת! מה שכתוב כאן‪ ,‬אלו דברים‬ ‫מפורשים‪ .‬בורא העולם מינה את ישמעאל להיות אותו מלך קשה כהמן אשר ע''י‬ ‫אנו צריכים להתפלל והתפילה תתקבל‪'' ,‬עתיד הקב''ה לשמוע בקול נאקת העם''‪.‬‬ ‫על כן אין לנו ברירה אחרת‪ ,‬הפתרון היחיד הוא קודם כל הבנה פשוטה‪ ,‬שאין‬ ‫לנו כל פתרון רגיל בדרך הטבע‪ ,‬וכי כל זה בא לנו‪ ,‬מכיון שהקב"ה רוצה‬ ‫שנצפה ונחכה כבר למלכותו – לרגע הגדול והנשגב בו ישלח לנו הקב"ה את‬ ‫מלך המשיח ממלכות בית דוד שיכרית את אויבנו‪ ,‬ולרגע הגדול שבו ישוב‬ ‫הקב"ה להשרות את שכינתו בתוכינו בבנין בית מקדשו‪.‬‬ ‫ועל כן אנו צריכים לזעוק ולשוב בתשובה אל ה' שיצילנו מהמלך קשה כהמן‬ ‫הזה‪ ,‬ולהתפלל תפילות נוראות להקב"ה שירחם עלינו ויצילנו עד שנזכה‬ ‫ל''יִ ְׁש ַמע ֵא‪-‬ל ְויַ ֲענֵם'' אכי"ר‪.‬‬

‫•‬ ‫ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלקים‬ ‫כאפרים וכמנשה )מח‪ ,‬כ(‬ ‫בספר "באר מים חיים" מובא אמרה נפלאה הנותנת לנו חיזוק גדול בלימוד‬ ‫התורה ובסגולותיה‪ :‬לכאורה היה צריך לומר להם יעקב "בכם יברך ישראל"‬ ‫בלשון רבים‪ ,‬כי הרי אמר זאת למנשה ואפרים?‬ ‫אלא ההסבר הוא כך‪ ,‬דיעקב בירך אותם שיתדבקו בלימוד התורה הק' – כ"ב‬ ‫אותיות התורה‪ ,‬ועל כן אמר "בך יברך ישראל" – אני זקניכם ישראל מברך‬ ‫אתכם שתדבקו בכ"ב אותיות התורה שתלמדו‪ ,‬שבזה יהיה להם כל מה‬ ‫שתחפצו‪ .‬דכמו שאמרו חז"ל מאן מלכי רבנן‪ ,‬אלו לומדי התורה שנקראים‬ ‫מלכים‪ ,‬ולמלך לא חסר כלום – כלום חסר מבית המלך‪ .‬אלו לומדי והוגי בתורת‬ ‫ה' שיש להם הכל‪ ,‬וכך כותב בלשונו הק'‪" :‬והאמת שכל מיני טובות ברכות‬ ‫וישועות וגאולות ורפואות וכל צרכי כל העולם כולו הכל בהתורה כי הוא חיות‬ ‫כולם ובו נבראו כולם כמחז"ל "בי הביט וברא את העולם" ובו טמון אור הגנוז‬ ‫לצדיקים שלא שזפתה עין מעולם‪ ,‬ומי שזוכה ללמוד תורה לשמה בכדי להדבק‬ ‫בהקב"ה הרי זה זוכה לאור הגנוז ולנבואה"‪ ...‬עיין שם עוד דברים נפלאים‬ ‫המביאים לידי התחזקות בלימוד התורה הק' מתוך דביקות וחיבור אמיתי לבורא‬ ‫עולם‪.‬‬


‫ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלקים‬ ‫כאפרים וכמנשה )מח‪ ,‬כ(‬ ‫וצריך להבין‪ :‬א‪ .‬למה כתוב 'ביום ההוא'‪ ,‬די היה לכתוב 'ויברכם'? ב‪ .‬למה‬ ‫כתוב לאמר‪ ,‬למי לומר? ג‪ .‬מדוע ברכם דווקא 'כאפרים וכמנשה' ולא‬ ‫כשאר השבטים?‬ ‫פירוש נפלא שמעתי מאת כ"ק מרן אדמו"ר ממישקולץ שליט"א שביאר‪,‬‬ ‫על פי דברי הפסוק )בראשית א‪ ,‬ה( "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד"‪ .‬שהיום‬ ‫מתחיל מהלילה‪ ,‬קודם בא החושך ואחר בא האור‪ .‬כמו כן צריך האדם‬ ‫לדעת‪ ,‬שאפילו כשבא עליו ח"ו חושך‪ ,‬צריך הוא להאמין שבכוחו של‬ ‫אמונה בהקב"ה הכל יתהפך לטובה ויזכה לאור יום שהוא רחמים וחסדים‪.‬‬ ‫וכמובא בספר "נועם מגדים" על הפסוק )דברים כט‪ ,‬ט( "אתם נצבים היום"‬ ‫ שהקיום והיציבות של עם ישראל בעולם הזה‪ ,‬דומה הוא ליום‪ .‬כמו‬‫שסדר היום הוא‪ ,‬שהחשך קודם לאור‪ ,‬כדכתיב "ויהי ערב ויהי בוקר"‪ ,‬כך‬ ‫הוא עם ישראל שאפילו אם בא עליו חושך‪ ,‬עליו להאמין שבכוח האמונה‬ ‫הוא יגיע ליום שהוא רחמים וחסדים עכת"ד‪.‬‬ ‫ולפי זה ביאר מרן אדמו"ר שליט"א את דברי הפיוט )חנוכה( "ולעמך‬ ‫ישראל עשית תשועה ופרקן כהיום הזה" שבאיזה זכות זכו עם ישראל‬ ‫לראות ישועות ופרקן‪" ,‬כהיום הזה" כי הם למדו את המסר מ'היום' הזה‬ ‫כמו שביום‪ ,‬האור בא לאחר החושך‪ ,‬כך האמינו בהקב"ה‪ ,‬שמהחושך הם‬ ‫יזכו ל'אור' ולישועת ה'‪ .‬ומשום כך‪ ,‬כתוב 'כהיום' ב‪ -‬כ' הדמיון‪.‬‬ ‫ולפי זה ביאר מרן אדמו"ר שליט"א שזה הביאור בדברי הפסוק‪:‬‬ ‫"ויברכם"‪ ,‬הברכה הוא‪" ,‬ביום ההוא לאמור" שתמיד צריך האדם לומר‪,‬‬ ‫'ביום ההוא' ללמוד מדוגמת היום‪ ,‬כמו שביום האור בא אחר החושך כך‬ ‫להאמין‪ ,‬שאפילו כשח"ו הוא במצב של ערב וחושך שהעניינים לא‬ ‫מסתדרים לו‪ ,‬עכ"ז צריך הוא להאמין בהקב"ה שמתוך החושך יגיע הבוקר‬ ‫שהם הרחמים‪ ,‬חסדים‪ ,‬והישועות‪.‬‬ ‫ובזה גם נבין למה ברכם יעקב דווקא "כאפרים וכמנשה"‪ ,‬כי השם מנשה‬ ‫מרמז שהקב"ה הסיר ממנו את כל העמל והייסורים כדברי הכתוב "כי‬ ‫נשני אלקים את כל עמלי" ואפרים מרמז שאחר זה הביא עליו הקב"ה את‬ ‫הישועות והחסדים כדברי הכתוב "כי הפרני אלקים בארץ עניי"‪.‬‬

‫וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה ויאמר יוסף אל אביו‬ ‫בני הם אשר נתן אלוקים בזה )מח‪ ,‬ח‪-‬ט(‬ ‫"מי אלה" – שאינן ראויין לברכה )רש"י(‪ .‬ונשאלת השאלה‪ ,‬האם כך עושים‬ ‫לנכדים שמגיעים להתברך‪ ,‬האם כך אומרים עליהם בפני אביהם? אלא‬ ‫הסביר הרה"ק בעל הקדושת ציון מבאבוב זי"ע שההסבר הוא כך‪ :‬דהנה‬ ‫כשהנער נעשה בר מצוה‪ ,‬אביו מברך עליו ברוך שפטרני מעונשו של זה‪,‬‬ ‫כי עד עתה היה עונשו וחיובו על אביו‪ ,‬ועכשיו כשהגדיל נפטר אביו‬ ‫מעונשו )כמובא במגן אברהם אורח חיים סימן רכה‪ .‬ה(‪ .‬והנה ברכה זו‬ ‫שייכת רק כשחטא הבן‪ ,‬אבל אם יזכה נער את אורחו לשמור מצוות ד' אז‬ ‫אין מקום לברכה זו‪ ,‬כי גם עד עתה לא היה שום עונש על אביו בגללו‪.‬‬ ‫וזה שאמר יעקב אבינו בראותו קדושת בני יוסף וראה שלא טעמו טעם‬ ‫חטא מעולם‪ ,‬תמה ואמר "מי אלה" שאינן ראויין לברכה שמברך האב על‬ ‫בנו בהגיעו לגדלות – ברוך שפטרני‪" .‬ויאמר יוסף אל אביו"‪ ,‬הגדיל עוד‬ ‫את צדקתם‪ ,‬כי "בני הם אשר נתן לי אלוקים בזה"‪ ,‬פירוש במצרים מקור‬ ‫הטומאה‪ ,‬ואף על פי כן עומדים בצדקם‪...‬‬

‫ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי‬ ‫בחרבי ובקשתי )מח‪ ,‬כב(‬ ‫וכי בחרבו ובקשתו לקח‪ ,‬והלא כבר נאמר )תהילים מד‪ .‬ז(‪" :‬כי לא בקשתי‬ ‫אבטח וחרבי לא תושיעני"‪ .‬אלא חרבי זו תפילה‪ ,‬קשתי זו בקשה )ב"ב‬ ‫קכ"ג(‪ .‬וכן תרגם אונקלוס‪ :‬בחרבי ובקשתי – בצלותי ובבעותי‪ .‬ובמדרש‬ ‫רבה )ויחי צז'( בחרבי ובקשתי – במצוות ובמעשים טובים‪.‬‬ ‫אולם רש"י כאן מפרש‪ :‬בחרבי ובקשתי – היא חכמתי ותפילתי‪.‬‬ ‫ונשאלת השאלה – מדוע הניח רש"י את דברי התרגום‪ ,‬התלמוד והמדרש‬ ‫גם יחד? ומה עניין חכמה לכאן ‪ -‬חכמה מה זו עושה? ולא עוד אלא‬ ‫שהקדים רש"י בפירושו את החכמה לתפילה?‬ ‫אלא‪ ,‬הסביר הגה"ק בעל ה"אבן האזל" זי"ע ‪ -‬דבר גדול בא רש"י ללמדנו‪:‬‬ ‫כי צריך האדם למידה נכונה של חכמה ודעת עליון לדעת על מה להתפלל‪.‬‬ ‫כי יש שאדם מתפלל לפני המקום שימלא רצון כלשהו משלו‪ ,‬שהוא בשכלו‬ ‫הקט חושב כי לטובתו הוא‪ ,‬ואינו אלא לרעתו‪ .‬לכן צריך האדם חכמה‬ ‫מיוחדת בשביל לדעת על מה ואיך להתפלל‪ ,‬ולפעמים לא צריך להגיד‬ ‫משהו מסוים‪ ,‬אלא לבקש שה' ינחנו בדרך הישרה והרצויה!‬ ‫ולמד זאת רש"י מאנשי כנסת הגדולה‪ :‬מיד אחרי שלוש הברכות‬ ‫הראשונות של תפילת שמונה עשרה‪ ,‬שהן סידור שבחו של מקום –‬ ‫הקדימו הם ברכת "חונן הדעת"‪" ,‬חננו מאתך חכמה בינה ודעת" לפני‬ ‫שמבקש על צרכיו‪ .‬וכן אנו מתפללים בתפילת "יהי רצון" של ברכת‬ ‫החודש "שימלא ה' כל משאלות לבנו לטובה"‪ ,‬כי לפניו יתברך נגלו כל‬ ‫תעלומות והוא יודע איזה משאלה היא טובה ואיזו לא‪...‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫הקבצו ושמעו בני יעקב )מט‪ ,‬ב(‬ ‫מובא במדרש רבה‪ :‬ביקש יעקב לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה‪ .‬אמר‬ ‫יעקב בני שמא יש פסול בכם? פתחו ואמרו ״שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד״‪.‬‬ ‫ודברי המדרש צריכים ביאור‪ .‬אלא הסביר זאת הרה"ק המקובל רבי שמשון‬ ‫מאוסטרופולי זי׳׳ע וגילה כאן סוד גדול! דהנה כתבו המפרשים את הטעם שעם‬ ‫ישראל היו בגלות מצרים ‪ 210‬שנים‪ ,‬מפני שאחי יוסף במכירתם אותו פגמו בשם‬ ‫ה' ״אהיה״ שהוא בגימטריה ‪ .21‬כלומר‪ 9 ,‬אחים היו במכירה‪ ,‬וצירפו שכינה‬ ‫עמהם‪ ,‬יחד ‪ 21 .10‬כפול ‪ 210 = 10‬שנה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬כשהקב׳׳ה הראה למשה את הסנה )שמות ג'( כתוב שם כי ׳׳סר׳׳ לראות‪.‬‬ ‫דהקב״ה אמר למשה שילך לגאול את ישראל‪ .‬הבין משה שגלות מצרים מכפרת‬ ‫על מכירת יוסף‪ ,‬אך חשב שפגמו בשם י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה שהוא בגימטריה ‪ ,26‬כפול ‪= 10‬‬ ‫‪ .260‬וזהו וירא ה' כי ״סר״ לראות ‪' -‬סר' ‪ ,260‬לכן חשב משה שיגאלו ישראל‬ ‫אחרי ‪ 260‬שנה ואילו עכשיו זה רק שנת ‪ .210‬ולכן שאל את הקב״ה שם ״מי‬ ‫אנכי כי אלך אל פרעה‪ ,‬וכי אוציא את בני ישראל ממצרים״ ‪ -‬הרי הם רק ‪210‬‬ ‫שנה כאן‪ ,‬ועדיין לא בא זמן גאולתם ממצרים? ענה לו הקב״ה ״כי 'אהיה' עמך״‬ ‫ א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה שמי = ‪ ,21‬והגיע זמן גאולתם‪.‬‬‫אך יעקב אבינו כן הבין שפגמו בשם א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‪ .‬ועשה חשבון של ‪ 9‬אחים שהיו‬ ‫במכירה‪ 9 ,‬כפול ‪) 21‬אה‪-‬יה( = ‪ .189‬א״כ חשב יעקב שיגאלו בשנת ה‪ .190-‬לכן‬ ‫ביקש יעקב לגלות את ה״קץ״ גימטריה ‪ .190‬אך ״נסתלקה ממנו שכינה״ ‪ -‬ראה‬ ‫בנבואה שבשנה זו לא יגאלו‪ ,‬כי נעלם )נסתלק( ממנו שצירפו שכינה עמהם‪,‬‬ ‫וגאולתם לפי החשבון היא רק בשנת ‪.210‬‬ ‫לכן אמר יעקב‪ :‬״בניי שמא יש פסול בכם? אולי יש בכם עוד חטא חוץ ממכירת‬ ‫יוסף ולכן אינכם נגאלים אחרי ה״קץ״? אמרו לו בניו‪ :‬״שמע ישראל ה' אלוקינו ה'‬ ‫אחד״ ‪ -‬צירפנו את השכינה‪ ,‬לכן לא נגמרה עדיין הגלות רק בזמן ‪ 210‬שנה‪ ,‬כי‬ ‫‪ 10‬פעמים אה‪-‬יה = ‪.210‬‬ ‫״כפתור ופרח״!‪...‬‬

‫יששכר חמור גרם רבץ בין המשפתים וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ‬ ‫כי נעמה ויט שכמו לסבול )מט‪ ,‬יד‪-‬טו(‬ ‫בספר "כאריה שאג" מובא כאן רמז נחמד‪ :‬דהנה ידוע שכאשר שני אנשים רבים‬ ‫ואחד מחרף את השני‪ ,‬אם השני עונה לו ומשיב לו כגמולו הרי המריבה גודלת‪,‬‬ ‫ויתכן שאחר כך הראשון ישיב לו יותר ויותר ממה שהוא השיב לו‪ ,‬ותגדל‬ ‫המריבה ולא יהיה לשניהם מנוחה אף פעם‪ .‬מה שאין כן אם אדם אינו משיב‬ ‫לחבירו כשמחרפו‪ ,‬אז תשקט המריבה ויהיה לו מנוחה‪.‬‬ ‫ואיתא בחז"ל )חולין פט‪" (.‬אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו‬ ‫בשעת מריבה שנאמר תולה ארץ על בלימה"‪.‬‬ ‫ולפי זה יש לומר גם כאן‪ ,‬דהנה "רובץ בין המשפתים" רומז על לשון האדם‬ ‫הנמצאת בין השפתים כדאיתא בספר "נועם אלימלך" להרה"ק מליעז'נסק זי"ע‪,‬‬ ‫וזה בא הכתוב לומר‪ :‬שיש לאדם 'לשון' הנמצאת בין השפתיים שעמה יכול הוא‬ ‫להשיב לחבירו כאשר הוא מחרפו‪ ,‬אך "וירא מנוחה כי טוב" – כאשר האדם‬ ‫רואה שאם ישיב לחבירו לא יהיה לו מנוחה כי אולי ההוא יחרפו אחר כך יותר‪,‬‬ ‫מה שאין כן אם יסבול וישתוק יהיה לו מנוחה‪ ,‬וכן "ואת הארץ כי נעמה" –‬ ‫האדם רואה הארץ כלומר העולם נעים ומתקיים‪ ,‬והכל בזכות מי שבולם פיו‬ ‫בשעת מריבה‪ ,‬אז "ויט שכמו לסבול" – הוא מוכן לסבול ולא לחרף ולהשיב‬ ‫לחבירו‪ ,‬ועל ידי זה זוכה למנוחה ולקיים את הארץ‪...‬‬

‫ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחת מיד האמורי בחרבי‬ ‫ובקשתי )מח‪ .‬כב(‬ ‫בתרגום אונקלוס מובא‪" :‬בצלותי ובבעותי" – "בתפילתי ובקשתי"‪ .‬הסביר הרה"ק‬ ‫רבי אברהם מסוכטשוב זי"ע‪ :‬מדוע נמשלה התפילה לקשת? – מה הקשת‪ ,‬כל‬ ‫כמה שדורכים אותה יותר כן היא יורה בכוח יותר גדול והחץ בוקע את האוויר‬ ‫והולך למרחקים – כך גם התפילה‪ ,‬שעה שנפש האדם מתעטפת עליו‪ ,‬כל כמה‬ ‫שלבו נלחץ יותר ומבקש בכל הכח והתחנונים‪ ,‬כן תצליח התפילה לעלות מעלה‬ ‫מעלה בכוח גדול להרוס את כל המחיצות הטורדות ולהביא לישועה‪...‬‬ ‫בספר "בינה לעתים" מובא ההסבר למה נמשלה התפילה דוקא לחרב ולקשת‪:‬‬ ‫דיש הבדל בין פעולת החרב לפעולת הקשת‪ :‬החרב נועדה ללחום עם האוייב‬ ‫בקרב פנים אל פנים מקרוב ואין לו כל תועלת כאשר האוייבים רחוקים זה מזה‪.‬‬ ‫הקשת‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬נועדה להילחם מרחוק‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬היצר הרע הוא אוייב פנימי היושב בתוכנו והוא הורג מקרוב ומרחוק‪ ,‬כי‬ ‫הוא עולה למעלה עד כסא הכבוד ועורך משם מלחמה נגדנו‪ ,‬מקטרג ומלמד‬ ‫עלינו חוב ומעורר דין עלינו‪ ,‬ואחר כך יורד למטה ללחום עמנו מקרוב‪ ,‬כי מסית‬ ‫הוא אותנו לעשות כל דבר רע‪.‬‬ ‫איך נלחמים בו? בכח התפילה‪ ,‬שהיא מסוגלת – כאשר האדם מתפלל בלב שלם‬ ‫ללחום עם היצר הרע מקרוב ומרחוק‪ ,‬כמו חרב וקשת גם יחד‪...‬‬

‫היו שותפים להפצת התורה ע"י החזקת הוצאת גליון זה‬ ‫שמופץ באלפי עותקים בארץ ובעולם!‬

‫לתרומות ‪ 054-8455798‬ניתן גם בכרטיס אשראי‬


‫העלון של‬

‫פרשת‬

‫מבשרת‬ ‫ציון‬

‫ויחי‬

‫לע"נ משה בן רחמה‬

‫בן חן‬ ‫"בן פורת יוסף בן פורת עלי עין"‪.‬‬ ‫אומר רש"י‪ :‬בן חן‪ ,‬חינו נטוי על העין הרואה אותו‪...‬‬ ‫מספיק רק לראות אותו בשביל לאהוב אותו‪ ,‬איך מגיעים לזה?‬ ‫"ולענווים ייתן חן‪ ,"...‬נעימה השהייה במחיצתו של הענו‪.‬‬ ‫פעם אירע שיהודי אחד נכנס לביתו של חכם צדקה חוצ'ין זצ"ל‬ ‫בערב שבת ובקש ממנו שיבוא למול את בנו ביום השבת‪ ,‬בשכונה‬ ‫בירושלים העתיקה‪ .‬הרב צדקה‪ ,‬שהיה כבר זקן בערוב ימיו‪ ,‬לא‬ ‫סרב להזמנה והלך ביום השבת עם שמשו מביתו שבירושלים‬ ‫החדשה זמן ממושך עד שהגיע לבית בו נערכה הברית‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬לפתע הבחין הרב צדקה כי אבי הבן מתמהמה מעט‪ ,‬ואינו‬ ‫מאפשר לקיים את הברית‪ .‬הקרואים רמזו לאבי הבן שהמוהל‬ ‫ממתין להתחלת הברית‪ ,‬אך אבי הבן השיב בקול רפה כי הוא‬ ‫חזר בו מכוונתו לכבד את הרב במצות המילה‪ ,‬ובדעתו לכבד את‬ ‫המוהל שהגיע זה עתה‪ ,‬אלא מכיוון שטרח ויגע הרב צדקה דרך‬ ‫ארוכה כדי לקיים את המילה‪ ,‬לכן לא אמר לו זאת‪.‬‬ ‫כששמע זאת הרב‪ ,‬אמר לאבי הבן‪ :‬אינני מקפיד על זה כלל!‬ ‫תוכל לכבדו במצות המילה ואין טעם להתמהמה כלל‪ .‬אך גם‬ ‫הפעם חזר והתמהמה אבי הבן‪ ,‬ומצות המילה עדיין לא נעשתה‪.‬‬ ‫שוב נפנה ר' צדקה לאבי הבן ושאל‪ :‬ועכשיו למי מחכים?‬ ‫בבושת פנים השיב לו הלה כי המוהל המכובד שכח בביתו את‬ ‫כלי המילה ולא הביאם עמו‪ ,‬אולי יואיל כבוד הרב להשאיל לו‬ ‫את כלי המילה שברשותו?‬ ‫להפתעתו של אבי הבן נענה הרב לבקשתו בשמחה וברצון‪ :‬הא‬ ‫לך‪ ,‬הנני משאיל לך את הכלים‪ ,‬יקח כבודו וימול בהם‪ .‬וכך היה‪.‬‬ ‫בדרכו חזרה‪ ,‬שאלו השמש לרב צדקה‪ :‬תמה אני על כבודו שעבר‬ ‫בשתיקה על החוצפה הזו‪ ,‬לא די בכך שלא כיבדו במצות המילה‬ ‫אחר שהלך דרך ארוכה ביום השבת‪ ,‬אלא עוד מעיז לבקש את‬ ‫כלי המילה? חייך הרב ואמר‪ :‬זכיתי להכניס בבריתו של א"א‬ ‫אלפי ילדים‪ ,‬אבל אף פעם לא זכיתי לעשות את המצוה באופן‬ ‫כל כך מושלם! כבר אמרו חז"ל‪ :‬חשב לעשות מצוה‪ ,‬נאנס ולא‬ ‫עשאה‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה‪ .‬ובכל פעם שאני מקיים‬ ‫מצות מילה‪ ,‬עלולים להתערב בעשייתה כל מיני נגיעות ופניות‪.‬‬ ‫לא כן הפעם‪ ,‬אף אחד לא החזיק לי טובה‪ ,‬ולא חלקו לי כבוד‪.‬‬ ‫בשבת האחרונה‪ ,‬ברעוא דרעוין‪ ,‬שקעה שמשו של עולם‪ ,‬והלך לו‬ ‫לעולמו גדול הדור‪ ,‬הענק שבענקים שהיה דורש לאלפים כפשוטו‬ ‫מו"ר עט"ר כמוהר"ר משה שפירא זצוקללה"ה‪.‬‬ ‫הרב שמעון בעדני התבטא כי היה במעלה על כל גדולי הדור‪ ,‬לא‬ ‫בדרגה אחת‪ ,‬אלא בכמה דרגות‪ .‬וכשהספידו ר' יהודה עדס ביקש‬ ‫ממנו מחילה שהוא מעיז לפתוח פיו בפני גופו הקדוש והטהור‪.‬‬ ‫אבל המעלה הנעלה ביותר של האדם שעותד להנהיג את הציבור‬ ‫ונמנע בשל מחלוקות‪ ,‬היתה הענוה – "והאיש משה עניו מאוד"‪.‬‬ ‫היה מספיק רק לראות אותו‪-‬גדול הדור בדמות אב אוהב‪ ,‬בן חן‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫טז' טבת תשע"ז‬ ‫גליון מס' ‪198‬‬ ‫לע"נ אברהם רביע בן חנה‬

‫‪16:22‬‬ ‫‪6:39‬‬ ‫‪17:38‬‬ ‫‪18:15‬‬

‫כמו סבא‬ ‫"בך יברך ישראל לאמר‪ ,‬ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה"‪.‬‬ ‫אומר התרגום יונתן בן עוזיאל‪ :‬ביומא דמהולתא‪.‬‬ ‫זאת הברכה שבה מברכים את הבנים ביום ברית המילה‪...‬‬ ‫למה דווקא ביום המילה?‬ ‫"ישימך אלוקים כאפריים וכמנשה"‪...‬‬ ‫איזו מין ברכה זו?!‬ ‫כל אחד יכול להיות כמו אפריים ומנשה?‬ ‫אתם יודעים איזה כשרונות צריך בשביל להיות אפריים‬ ‫ומנשה?!‬ ‫מנשה היה השר הממונה על כל מצרים – יד ימינו של יוסף!‬ ‫ואפריים הרי היה גדול הדור!‬ ‫ולא פחות ולא יותר‪ ,‬כשיהודי מברך את הבן שלו הוא מברך‬ ‫אותו שגם יהיה גדול הדור‪ ,‬וגם יהיה שר!!!‬ ‫לא מוגזם?!‬ ‫מוגזם אבל בצדק‪...‬‬ ‫אם אברהם אבינו קיים את כל התורה מדעתו‪ ,‬למה הוא‬ ‫לא מל את עצמו עד שהוא קיבל ציווי מהבורא?‬ ‫כי ברית מילה היא אות מהמלך – אתה חשוב‪ ,‬אתה שלי!‬ ‫אדם לא יכול סתם ככה לשים אות מהמלך שמסמלת שהוא‬ ‫חשוב‪ ,‬אם אחד מהעבדים של המלך יראה אותו מסתובב‬ ‫עם כזה אות‪ ,‬הוא יתלה אותו על עמוד‪...‬‬ ‫מה פתאום אתה מסתובב עם אות שהמלך לא נתן לך?!‬ ‫חכה עד שהמלך ייתן לך אותו‪ ,‬ואז תוכל להתפאר בו‪...‬‬ ‫ומתי המלך נותן את האות הזה?‬ ‫אחרי שבן אדם הוכיח את עצמו‪ ,‬ניצח מלחמות‪ ,‬עמד‬ ‫בנסיונות‪ ,‬התגבר והתאמץ‪ ...‬מגיע לו!‬ ‫אבל זה לא מגיע רק לו‪ ...‬אחרי ‪ ,120‬גם כל הצאצאים שלו‬ ‫מסתובבים עם האות של המלך‪" ,‬האות שסבא שלי קיבל!"‪.‬‬ ‫אברהם אבינו לא עשה ברית לעצמו‪ ,‬משום שאי אפשר ככה‬ ‫סתם להתפאר באות של מלך מבלי שזה מגיע לך‪...‬‬ ‫אבל אחרי שהסבא רבא שלנו כבר קיבל את האות מהמלך‪,‬‬ ‫כל ילד כבר בגיל ‪ 8‬ימים‪ ,‬עונד אותו‪ ...‬ובצדק‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬ביומא דמהולתא‪ ,‬רואים שאפילו תינוק יכול להגיע‬ ‫לדרגות גבוהות בזכות אבותיו‪ ,‬ולכן מברכים ביום הברית‬ ‫"ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה"‪ ,‬תזכה להיות כמו סבא!‬


‫עינייך יונים‬

‫יהודה חכלילי עיניים‪ ,‬אומר התרגום לשון הרים‪ ,‬שמשם צופים למרחוק‪...‬‬ ‫סיפר ר' אריה לוין כשר' חיים ברלין‪ ,‬היה קורא את שיר השירים‪ ,‬בכל פעם‬ ‫שהיה מגיע לפסוק "עינייך יונים"‪ ,‬היה משתפך בבכי‪ ...‬יום אחד אזר אומץ‪,‬‬ ‫ושאל את רבו‪ :‬מדוע הנך בוכה כל כך דווקא בפסוק זה?‬ ‫ענה רבי חיים ברלין‪ :‬בהיותי רב במוסקבה‪ ,‬נכנס אלי פעם יהודי‬ ‫וביקש לדבר איתי ביחידות‪ .‬חשבתי לעצמי‪ ,‬מי יודע לאיזו צרה נקלע אותו‬ ‫יהודי‪ ,‬עד שמתבייש לדבר בנוכחות אנשים זרים‪ .‬נכנסנו לחדר צדדי‪ ,‬וכמה‬ ‫הופתעתי שכל "סודו" הכיל הודעה‪ ,‬שאשתו ילדה בן זכר למזל טוב‪ .‬והוא בא‬ ‫להזמיני למול אותו (רבי חיים ברלין ידוע היה כמוהל מומחה ובהיותו גאב"ד‬ ‫מוסקבה‪ ,‬מל רבים מילדי ישראל)‪ .‬שאלתי כמובן את אורחי‪ ,‬הגד נא לי‬ ‫יקירי מה הסודיות שבדבר‪ ,‬הרי רבים מלים את בניהם‪ ,‬כדת משה וישראל‪,‬‬ ‫ומה יש כל כך להסתיר?‬ ‫להווי ידוע למר – השיב לי‪ ,‬שאני גר בסביבה גויית לחלוטין‪ ,‬ואף אחד משכני‬ ‫וממכרי אינו יודע שאני יהודי‪ .‬אני בעל בית מסחר גדול לצרכי דת נוצריים‪,‬‬ ‫וכמובן שאם ידעו שיהודי אני‪ ,‬אאבד את פרנסתי המרווחת‪...‬‬ ‫וכמו כן‪ ,‬מי יודע אם אין חשש לחיי‪ ,‬ועל כן בבואי להזמין את כבוד הרב‬ ‫למול את ילדי‪ ,‬הנני גם שואל עצה איך אפשר לסדר את הברית כך שאף אחד‬ ‫לא ירגיש בדבר‪ .‬כמובן‪ ,‬שבמקרה כזה לא היה מקום לחשוב על קיום‬ ‫המצווה בהידור‪ ,‬במניין עשרה ובסעודת מצוה כנהוג בישראל‪ ,‬ולכן אמרתי‬ ‫לו שהוא יהיה מוכן להיות הסנדק‪ ,‬להחזיק את הילד על ברכיו‪ ,‬ואז נוכל‬ ‫לסדר את ברית המילה לבדנו‪.‬‬

‫כשהגעתי לביתו של אותו יהודי‪ ,‬חשכו עיני‪ ,‬כל הבית היה מלא בצלמים של‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬מה לאותו אדם ולמצוות‪ ,‬חשבתי בליבי‪.‬‬ ‫עשינו את הברית כדת וכהלכה‪ ,‬וטרם עזבתי את ביתו‪ ,‬ביקשתי ממנו שיבוא‬ ‫אלי בעוד ‪ 3‬ימים לספר לי על מצבו של התינוק‪...‬‬ ‫לאחר ‪ 3‬ימים הגיע היהודי לביתי‪ ,‬אך מכיוון שחשד בי שהזמנתיו על מנת‬ ‫לשלם לי‪ ,‬הוציא שטר על סך ‪ 10‬רובלים‪ ,‬כמובן שסירבתי לקבל‪ .‬והוא חשב‬ ‫שאינני מסכים לסכום זה ועל כן הוסיף על הסכום‪ .‬עד שהצלחתי לשכנעו‪,‬‬ ‫שהנני מסרב באמת לקבל שכר טרחה בעד מצוה זו‪ .‬אמנם גיליתי לו את‬ ‫כוונתי האמתית בכך שהזמנתי אותו לבוא אלי‪ ,‬מאחר ורצוני עז לדעת מה‬ ‫הסיבה שהניעה אותו לקיים את הברית במסירות נפש‪ ,‬למרות שלאחר‬ ‫שיחתי עמו וביקורי בביתו מלא הצלבים הנני רואה‪ ,‬שאין לו שייכות כלל‬ ‫וכלל ליהדות?!‬ ‫אותו יהודי פרץ בבכי וסיפר‪ :‬אני יודע שהתרחקתי מהיהדות עד הקצה‬ ‫האחרון‪ ,‬אינני מקיים אורח חיים של יהודי‪ ,‬לא שומר מצוות כלל וכלל‪,‬‬ ‫ואפילו פרנסתי אסורה על פי היהדות‪ ...‬אבל ייתכן ובני כן ירצה לחיות‬ ‫כיהודי‪ ,‬ולשמור על אורח חיים מסורתי‪ ,‬ואיך אני אוכל למנוע זאת ממנו‬ ‫בכך שלא אמול אותו? עכשיו כשהוא מהול‪ ,‬הוא יודע שהוא יהודי‪ ,‬ואם‬ ‫ירצה לשוב למקורות‪ ,‬הדרך פתוחה בפניו‪...‬‬ ‫סיים ר' חיים ברלין ואמר‪ :‬ישנה הלכה שכשאדם מוצא גוזלים הם שלו‪,‬‬ ‫אבל אם אלו גוזלים של יונה‪ ,‬אם עדיין הגוזלים יכולים לראות את הקן‪ ,‬הם‬ ‫לא שלו‪ ,‬משום שטבע היונה שגם כשהיא מתרחקת מהקן שלה היא‬ ‫מתרחקת רק במרחק שהיא עדיין יכולה לראות את הקן‪...‬‬ ‫עכשיו הבנתי למה נמשלו ישראל ליונה‪ ,‬גם היהודי הכי רחוק בעולם‪ ,‬הוא‬ ‫לא מתרחק במרחק כזה שכבר אי אפשר לראות את הקן‪ .‬עינייך יונים‪...‬‬

‫הפינה הרגישה‬ ‫לעילוי נשמת‬

‫ר' אברהם רביע‬ ‫בן חנה זללה"ה‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬

‫לרפואת‬ ‫שלמה בן מרים‬ ‫שמחה בת אוה‬ ‫יצחק בן מרים‬ ‫אוה בת גורג'יה‬ ‫אלגרה בת רחל‬ ‫לע"נ‬ ‫מרים בת אסתר‬ ‫לאה בת נעמי‬ ‫ניסים בן פרחה‬ ‫לאה בת גורג'יה‬ ‫דן בן פרידה‬ ‫נאוה בת צביה‬ ‫רחל בת אלגרה‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬ ‫רינה חוה בת שולמית‬

‫את הסיפור הבא סיפר רבי ישראל שפירא‪ ,‬הרב מבולז'וב‪ ,‬שהיה עד לו בעת שהותו במחנות‪:‬‬ ‫בכל בוקר‪ ,‬עם עלות השחר‪ ,‬הגרמנים נהגו להובילנו אל מחוץ למחנה ליום של עבודה קשה‬ ‫שהסתיים רק עם רדת החשכה‪ .‬כל זוג עובדים קיבל מסור ענקי והיה צריך לנסר את מכסת בולי‬ ‫העץ שלו‪ .‬בגלל התנאים האיומים ששררו במחנה ומנות הרעב שהיינו אמורים להתקיים מהן‪ ,‬רובנו‬ ‫בקושי יכולנו לעמוד על רגלינו‪ .‬אך המשכנו לנסר‪ ,‬ביודענו שחיינו היו תלויים בכך‪ .‬כל מי שהתמוטט‬ ‫במהלך עבודתו או שלא הצליח לנסר את המכסה היומית שלו‪ ,‬היה נהרג במקום‪.‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬בעודי דוחף ומושך את המסור הכבד יחד עם שותפי‪ ,‬ניגשה אליי אישה צעירה מקבוצת‬ ‫העבודה שלנו‪ .‬חיוורון פניה הסגיר את היותה במצב פיזי חלש ביותר‪" .‬רבי"‪ ,‬היא לחשה לי‪,‬‬ ‫"יש לך סכין?"‬ ‫מיד הבנתי את כוונתה וחשתי איזו אחריות כבדה מונחת על כתפיי‪" .‬בתי"‪ ,‬התחננתי בפניה‪ ,‬כשאני‬ ‫משתדל לגייס את כל האהבה והשכנוע שבלבי כדי להניאה מן המעשה שאותו היא מתכננת‪" .‬אל‬ ‫תיקחי את חייך‪ .‬אני יודע שחייך כעת הם גיהינום עלי אדמות‪ ,‬שהמוות נראה כמו שחרור מבורך‬ ‫ביחס אליו‪ .‬אך אסור לנו לאבד תקווה אף פעם‪ .‬בעזרת השם‪ ,‬נשרוד את המבחן הזה ונגיע לימים‬ ‫טובים יותר"‪.‬‬ ‫אך האישה נראתה כאילו אינה שומעת את דבריי כלל‪" .‬סכין"‪ ,‬היא שבה ואמרה‪" :‬אני מוכרחה‬ ‫סכין‪ .‬עכשיו‪ .‬לפני שיהיה מאוחר מדי"‪.‬‬ ‫באותו רגע‪ ,‬אחד השומרים הגרמנים הבחין בנו לוחשים וניגש אלינו‪.‬‬ ‫"מה היא אמרה לך?" תבע לדעת‪.‬‬ ‫שנינו קפאנו על עומדנו‪ .‬שיחה בשעת העבודה הייתה עבירה חמורה‪ .‬רבים מיושבי המחנה נורו על‬ ‫המקום בשל פשעים קטנים בהרבה‪.‬‬ ‫האישה הייתה הראשונה להתאושש‪" .‬ביקשתי ממנו סכין"‪ ,‬היא אמרה‪ .‬לאימתי הרבה‪ ,‬כיוונה אז‬ ‫את בקשתה לשומר‪" :‬תן לי סכין!"‬ ‫גם הגרמני ניחש את כוונתה‪ ,‬וחיוך שטני ריחף על שפתיו‪ .‬אין ספק שראה את גופות האנשים‬ ‫שמרוב ייאוש השליכו את עצמם בלילה על הגדר החשמלית שסבבה את המחנה‪ ,‬אך זה יהיה מחזה‬ ‫חדש עבורו‪ .‬בעודו מחייך‪ ,‬שם ידו בכיסו ונתן לה סכין קטנה‪.‬‬ ‫האישה לקחה את הסכין ומיהרה חזרה לעמדת העבודה שלה‪ .‬היא רכנה מעל חבילת סמרטוטים‬ ‫קטנה שהניחה על בול עץ‪ .‬פתחה את החבילה והוציאה ממנה תינוק זעיר‪ .‬לפני עינינו הנדהמות‪,‬‬ ‫היא מלה את התינוק בן השבוע במהירות ובמיומנות רבה‪.‬‬ ‫"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם"‪ ,‬אמרה בקול צלול‪" ,‬שקידשנו במצוותיו וציוונו להכניסו‬ ‫בבריתו של אברהם אבינו"‪.‬‬


‫הלכות‬

‫מוהל ואבי הבן ‪ -‬מי משלם למי?‬

‫לאבי הבן להעביר המילה למוהל אחר‪ ,‬אם יש מוהל המעוניין לשלם ממון לאבי‬ ‫הבן‪ ,‬אותו מוהל עדיף מאשר המוחזק‪ .‬וכן כתב המהרש"ם ב'דעת תורה'‪ ,‬שיש‬ ‫רבים שואלים לפשר מתן המלגה לברית מילה‪" ,‬והלא נהוג שאבי הבן משלם‬ ‫להעדיף מוהל המשלם מעות וקונה המילה בשכר‪ ,‬על פני מוהל מוחזק‪.‬‬ ‫למוהל‪ ."!?...‬ואדרבה‪ ,‬אתמה אני ואשתומם על עם קודש‪ ,‬שנעלמה ממנו‬ ‫וסיפר לי ידידי הרב י‪ .‬נוויס שבמשפחתו הזמינו כמה וכמה פעמים את הרב נח‬ ‫מעלתה הרמה‪ ,‬והיקרה מפז של ברית המילה‪.‬‬ ‫וכמו שכתב בספר "וזאת בריתי"‪ :‬ידועה ומושרשת בלב העם‪ ,‬גודל מעלת מצות אורלוויק לשבת סנדק‪ ,‬ובכל פעם למחרת הברית היה מביא להורים מתנה‬ ‫גביע כסף מהודר חקוק בשמו של הנימול‪ .‬וכן סיפר לי ידידי הרב צ‪.‬צרפתי‬ ‫ברית המילה ושכרה ושקודמת היא אף לתלמוד תורה‪.‬‬ ‫שקיבל גביע כסף מהג"ר ישראל גנס‪ ,‬כשכבדו כסנדק‪ .‬וכשכיבד את חכם משה‬ ‫כך אמר פלימו (ברכות מח‪ :):‬צריך שיקדים ברית לתורה‪ ,‬שזו (התורה) ניתנה‬ ‫צדקה‪ ,‬קיבל כמתנה סכום כסף נכבד‪ .‬ועוד סיפר לי הגר"ד לופס שכך היה‬ ‫ב‪-‬ג' בריתות וזו (המילה) ניתנה ב‪-‬יג' בריתות‪.‬‬ ‫מנהגם של כל חכמי 'פורת יוסף'‪ ,‬וכשהוא כיבד את ר' יוסף עדס בסנדקאות‬ ‫ופרש"י‪" :‬צריך שיקדים ברית לתורה (דבהמ"ז) – כגון על בריתך שחתמת‬ ‫לפני יותר מ‪ 30 -‬שנה‪ ,‬קיבל ממנו מתנה של ‪ 300‬דולר! (דולר של לפני ‪ 30‬שנה)‪.‬‬ ‫בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו‪ .‬שתורה ניתנה ב‪-‬ג' בריתות – בשלושה מקומות‬ ‫ועיין עוד בספר 'עלינו לשבח' ח"ד‪ ,‬פרשת קרח‪ ,‬עמ' שטו‪-‬שיח‪ ,‬במעלות הנעלות‬ ‫כדאיתא במסכת סוטה‪ .‬ומילה ניתנה בי"ג בריתות – בפרשת מילה שנתנה‬ ‫שהרעיף על הרב המוהל משה דוד רייזנר זצ"ל‪ ,‬שהיה מל ללא תמורה‪ ,‬ובמעשה‬ ‫לאברהם אבינו הם כתובים"‪.‬‬ ‫הניסי והפלאי שאירע לו‪ .‬ויתירה מכך‪ ,‬במקרים רבים כשראה שהמצב בבית‬ ‫הכרת מעלה זו הביאה לכך שרבים בכל הדורות פיזרו ממון רב כדי לזכות בה‬ ‫היולדת דחוק‪ ,‬היה נותן להם את פרוטותיו האחרונות‪ .‬וכך סיפרה אשתו ע"ה‪:‬‬ ‫מן האב‪ .‬עדות לכך תשובת הרשב"א שהובאה ברמ"א (רס"א ס"א)‪ ,‬ודברי‬ ‫" יום אחד בעוברי ברחוב בפרשבורג ניגשה אלי אישה והראתה לי את עגלת‬ ‫מהר"ש אבוהב בספר הזכרונות (זכרון ט')‪.‬‬ ‫והא לפניך דברי ר' רפאל מרדכי מלכי הרופא‪ ,‬שהיה לפני כשלוש מאות שנה גם התינוק שלה‪ ,‬ואמרה‪' :‬עגלה זו קיבלתי מבעלך‪ ,‬לרגל ברית המילה שערך לבני'‪,‬‬ ‫רב ודיין בירושלים‪" :‬בזמן הזה‪ ,‬דהמוהל לוקח המילה בשכר (היינו משלם כדי וזאת בשעה שלבתי‪-‬שלי אין עגלה כי אפס כסף‪."...‬‬ ‫שיקחוהו כמוהל)‪ ,‬בין מילת העניים ובין מילת העשירים‪ ,‬דנהגו היום שהמוהל ופסק גאון עוזנו בעל ה'בן איש חי' זיע"א‪ ,‬בספרו 'תורה לשמה' (ס"נ) כי ודאי‬ ‫שמצוה שקנה מוהל במעות‪ ,‬עדיפה על מצוה שמוהל קיבל בחינם‪ ,‬ומעלתה‬ ‫שולח דורון לילד לפי יכולתו של מוהל וכפי צורך אבי הבן‪."...‬‬ ‫זכות וערך זה מתיר לת"ח ליבטל מלימודו כדי לילך להיות מוהל או סנדק‪ ,‬שכן נשגבה מאוד‪ .‬והביא את דברי הזוהר הקדוש שאסור למוהל לקבל את המצוה‬ ‫בחינם‪ ,‬משום שלא יכול להמשיך רוח קדושה‪ ,‬אלא כשקונה המצוה בשכר!‬ ‫מצוה זו קודמת לת"ת (עיין יבי"א ח"ד יו"ד ס"יט)‪.‬‬ ‫וכמו כן פסק הגאון החיד"א בספרו לב דוד (פרק יד')‪ ,‬שיש לקנות את המצווה‬ ‫וזו לשון הרשב"א (שו"ת ח"א סי' תעב)‪" :‬מוהל זה – שהיה מל כל ימיו בחינם‬ ‫דווקא בכסף‪ ,‬ולא בחינם‪ .‬והביא ראיה מדוד המלך (סוף ספר שמואל ב')‪,‬‬ ‫ועכשיו מבקש שכר – כמה נשתנה באמונתו מזרעו של אברהם אבינו‪ .‬ובכל‬ ‫מא ַרוְ נָה את כל המתנות שהציע לו כגון מקום המזבח‪ ,‬והבקר‬ ‫שסירב לקבל ֲ‬ ‫גלילותינו‪ ,‬מוהל העני מחזר אחר אבי הבן להתחסד עמו שיתן לו בנו למולו‬ ‫ַּיאמר ַה ֶמ ֶל ְך ֶאל ֲא ַרוְ נָה לא! ִּכי ָקנֹו ֶא ְקנֶה‬ ‫בכדי להעלות עולות לקב"ה‪" ...‬ו ֶ‬ ‫בחינם ומרבה עליו רעים כדי להשתכר במצוה"‪.‬‬ ‫ֲלה ַלה' ֱאלקַֹי עלֹֹות חִּּינָם"‪.‬‬ ‫אֹות ָך ִּב ְמחִּּיר‪ ,‬וְ לאֹ ַאע ֶ‬ ‫ובספר 'נהר מצרים' העלה שמוהל המקבל שכר אינו נחשב ל‪'-‬בעל ברית'‪ ,‬אלא ֵמ ְ‬ ‫עתה הראת לדעת כי מצוה יקרה נפלה בחלקו של אבי הבן‪ ,‬ולא די בזה שאינו‬ ‫לשכיר בלבד‪ ,‬ואינו פוטר את הקהל מתחנון‪ .‬וכמו כן הורה הגאון ר' משה‬ ‫צריך לשלם למוהל‪ ,‬ואף זכאי לקבל דורון מהמוהל‪ ,‬אלא דבר הכרחי הוא בכדי‬ ‫שטרנבוך בספרו 'תשובות והנהגות'‪.‬‬ ‫שתתקיים מצוות המילה בתכלית המעלה והשלימות‪.‬‬ ‫ובשו"ת מהר"י הלוי כתב שאפילו מוהל המוחזק אצל אבי הבן ג"פ‪ ,‬ואסור‬

‫מתוק מדבש‬

‫"וירא יוסף לאפריים בני שילשים גם‬ ‫בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף"‬ ‫ובתרגום יונתן בן עוזיאל נאמר‪ :‬שיוסף עצמו היה הסנדק וזהו על ברכי יוסף היו נימולים‪.‬‬

‫שאלה‪ :‬אל מו"ר הגאון ר' יצחק זילברשטיין שליט"א‪ ,‬ניגש גר ירא שמיים שעבר תהליך גיור‪ .‬אביו התנגד נחרצות‬ ‫וניסה בכל כוחו למנוע אותו מלהתגייר‪ ,‬אך ללא הועיל‪ .‬ולאחר שהבן התגייר‪ ,‬עקר מושבו לארץ הקודש‬ ‫ושינה את שמו "מייקל" ל"מיכאל"‪ ,‬החל ללמוד יהדות עד שהפך לבן עליה אמיתי!‬ ‫על אף התקוממותו של האב‪ ,‬לאורך כל הדרך תמך בבנו ושלח לו כל חודש סכום כסף נכבד‪ ,‬וגם קיבל על עצמו את‬ ‫כל הוצאות נישואיו‪ .‬וגם לאחר מכן המשיך לתמוך בבנו כך שיוכל בנו לשבת ולשקוד על התורה‪ ,‬ועלה ונתעלה‪ .‬ויהי‬ ‫היום‪ ,‬נולד למיכאל ולרעיתו בן זכר‪ .‬בשמוע האב את הבשורה‪ ,‬מיד הגיע לארץ וביקש לשמש כסנדק מאחר ששמע‬ ‫שזו סגולה נפלאה‪ ...‬ובפיו של מיכאל השאלה‪ :‬האם יכול אביו‪ ,‬שהוא גוי ערל‪ ,‬לשמש כסנדק בברית נכדו?‬ ‫תשובה‪ :‬חס ושלום מלכבד נכרי בסנדקאות‪ ,‬כמבואר בשו"ת דברי מלכיאל‪ .‬הטעם הוא‪ ,‬מכיוון שנחשב הסנדק‬ ‫כמסייע במצוות הברית‪ ,‬ודומה הדבר כאילו הגוי מל‪ .‬ומוטב שיישאר ערל – ובלבד שלא יכובד הגוי בסנדקאות!‬ ‫והוסיף מורינו הרב‪ ,‬כי שמע מהאדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל‪ ,‬שזקנו ה"דברי חיים" זצ"ל נשאל‪ :‬האם למול תינוק‬ ‫כאשר חפץ אביו לכבד נכרי בסנדקאות‪ ,‬ואף מאיים שאם לא יכבדוהו – יישתמד!‬ ‫והשיב‪ :‬יישתמד‪ ,‬ואל ימול המוהל תינוק כשנכרי משמש כסנדק!‬ ‫השפעת הסנדק על התינוק‬ ‫סיפר הגאון ר' חיים קנייבסקי שליט"א‪" :‬נכנס אלי אדם עם שני ילדיו‪ ,‬האחד נראה הגון‪ ,‬והשני נראה כגוי גמור!‬ ‫זה שנראה צדיק – אבא זצ"ל (הסטייפלר) היה הסנדק שלו‪ .‬ואילו אצל השני – איני רוצה לומר מי היה הסנדק‪...‬‬ ‫והוסיף‪ ,‬שהחזון‪-‬איש הקפיד מאוד שהסנדק יהיה הגון‪".‬‬ ‫(והערב נא)‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫צדיקים‬

‫ר' חיים חזקיהו מדיני‬ ‫זצ"ל – ה'שדי חמד'‬

‫יש לך שאלות לפשר המלגה?‬ ‫עיין מאחורי הדף בפינת ההלכה‬

‫מלגה לברית מילה‬ ‫אברכים שלומדים יום שלם‪ ,‬זכאים למלגה‬ ‫על סך ‪ 1,000‬ש"ח לברית מילה ע"י המוהל‬

‫עמרם דהוקי‬

‫‪0548-488555‬‬

‫מוסמך מטעם הוועדה הבינמשרדית של‬ ‫הרבנות הראשית ומשרד הבריאות‬ ‫בתיאום הברית עם המוהל יש לציין שהברית היא של אברך‪.‬‬ ‫מוגבל למלגה אחת ליום‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫נא לא לקרוא את העלון בשעת התפילה !‬

‫העלון טעון גניזה !‬


‫בס"ד‬

‫פרשת ויחי־חזק‪ ,‬ט"ז בטבת תשע"ז‬ ‫‪.‬‬

‫ִס ּפ ּו ִרים ְו ַא ָ ּגדוֹ ת‬

‫ּ ְפנִ ינִ ים ּו ַפ ְר ּ ְפ ָראוֹ ת‬

‫ִס ּפ ּו ִרים ַ ּב ּ ָפ ָר ׁ ָשה‬

‫ֲא ֶׁשר ָל ַק ְח ִּתי ִמ ַ ּיד ָה ֱאמ ִֹרי ְ ּב ַח ְר ִ ּבי ו ְּב ַק ְׁש ִּתי )מח‪ ,‬כב( – ִ ּב ְצלוֹ ִתי ּו ְב ָבעוּ ִתי )אונקלוס(‬ ‫ָה" ִא ְמ ֵרי ֱא ֶמת" ִמגּ וּר ָהיָ ה ַמ ֲא ִר ְ‬ ‫יך ִ ּב ְת ִפ ּלוֹ ת יוֹ ם ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת‪ּ ְ ,‬ב ֶמ ׁ ֶש ְך ְּכ ָח ֵמ ׁש וְ ׁ ֵש ׁש‬ ‫ק ָרבָ יו‬ ‫ׁ ָשעוֹ ת‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ָהיָ ה ּפוֹ ֵת ַח ֶאת דֶּ ֶלת ַח ְדרוֹ ‪ָ ,‬הי ּו ּ ָפנָ יו נִ ְל ָהבִ ים‪"ַ ,‬ד ׁ ֶש ְּמ ֹ‬ ‫ָהי ּו יְ ֵר ִאים ְל ַה ִ ּביט בּ וֹ ‪ִ .‬ס ּ ֵפר ְמ ׁ ַש ְּמ ׁשוֹ ַר ִ ּבי בּ ּונִ ים ִמ ַּו ְר ׁ ָשה‪ִּ ,‬כי ָהיָ ה ָרגִ יל ְל ַה ְמ ִּתין‬ ‫ש‬ ‫ַ ּב ֶח ֶדר ַה ִחיצוֹ ן ְ ּב ֵ"ת ׁ ֶש ַרבּ וֹ ִה ְת ּ ַפ ֵּלל ְ ּב ַח ְדרוֹ ‪ ,‬וְ ָהיָ ה לוֹ ֵמד ְּג ָמ ָרא ִּכ ׁ ְש ָ" ַתיִ ם וְ ׁ ָשלֹ )‬ ‫ק ֶד ׁש ַ ּבבּ ֶֹקר‪,‬‬ ‫ְ ּב ִע ּיוּן ַרב‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר־ ִמ ֵּכן ָהיָ ה נָ ח ְמ ַ"ט ַ"ל־ ַה ַּס ְפ ָסל‪ַ ּ .‬פ ַ"ם‪ּ ְ ,‬ב ׁ ַש ַ ּבת־ ֹ‬ ‫ָר ָאה ַה ְמ ׁ ַש ֵּמ ׁש ִּכי ָה ַר ִ ּבי ִס ֵ ּים ֶאת־ ְּת ִפ ָּלתוֹ ְ ּב ׁ ָש ָ"ה ‪+‬מ ְקדֶּ ֶמת‪ ,‬וְ ָ" ַמד ְ ּב ֶפ ַתח ַהדֶּ ֶלת‬ ‫ְ ּב ָפנִ ים ְמ ִאירוֹ ת‪ַ " .‬מה ְּל ָך ָּת ֵמ ַּה"? ָא ַמר ַל ְמ ׁ ַש ֵּמ ׁש‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ָר ָאה ַ"ל־ ּ ָפנָ יו אוֹ תוֹ ת‬ ‫ּ ְפ ִל ָ‬ ‫קב ָא ִבינ ּו‬ ‫יאה ַ"ל זְ ִריז ּותוֹ ַ ּב ְּת ִפ ָּלה‪ֲ " ,‬ה ֵרי ַה ַּת ְרגּ וּם ְמ ָפ ֵר ׁש ֶאת־דְּ ָב ָריו ׁ ֶשל יַ ֲ" ֹ‬ ‫ְ ּ'ב ַח ְר ִ ּבי ו ְּב ַק ׁ ְש ִּתי' ‪'ּ ִ -‬ב ְצלוֹ ִתי ו ְּבבָ עו ִּתי'‪ ,‬דְּ ַהיְ נ ּו ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ְּת ִפ ָּלה טוֹ בָ ה ַההוֹ ֶל ֶכת ְּכ ֵחץ‬ ‫יטת ַה ְּת ִפ ָּלה ְ ּבקוֹ ְצק‪ְּ ,‬כ ֵחץ‬ ‫ִמ ֶּק ׁ ֶשת וּפוֹ ֶ" ֶלת ְּגדוֹ לוֹ ת ַ ּב ּ ׁ ָש ַמיִ ם"‪ .‬וְ ָכ ְך ָהיְ ָתה ׁ ִש ַ‬ ‫ִמ ֶּק ׁ ֶשת‪ ,‬וְ ִה ְמ ׁ ִשיל ּו ֶאת־ ַהדָּ בָ ר ִליהו ִּדי ַהנּוֹ ֵס ַ" ְ ּב ֶמ ְר ָּכבָ ה ְ ּב ִעיר נָ ְכ ִרית‪ ,‬ו ְּכ ׁ ֶשהוּא‬ ‫רוֹ ֶאה ִּכי נְ ָ" ִרים נָ ְכ ִר ִ ּיים ְמיַ דִּ ים בּ וֹ ֲאבָ נִ ים‪ ,‬הוּא ַמ ְצ ִליף ַ ּב ּסו ִּסים ו ְּמ ַמ ֵהר‬ ‫ְל ִה ְס ַּת ֵּלק ִמן־ ַה ָּמקוֹ ם‪ ,‬וְ ָכ ְך ְמ ַמ ֲה ִרים ַ ּב ְּת ִפ ָּלה‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ִה ָּנ ֵצל ִמ ַּמ ֲח ׁ ָשבוֹ ת זָ רוֹ ת‪.‬‬ ‫יס ָחא ֵא ֶצל‬ ‫ׁ ָשנָ ה ַא ַחת‪ּ ְ ,‬ב ׁ ַש ַ ּבת־ק ֶֹד ׁש ּ ָפ ָר ׁ ַשת וַ יְ ִחי‪ָ ׁ ,‬ש ַבת ַ'ה ְ ּיהו ִּדי ַה ָּקדוֹ ׁש' ִמ ּ ְפ ׁ ִש ְ‬ ‫יציו ַה ּ‪+‬מ ְב ָה ִקים‪ֶ .‬אל־ ׁ ‪+‬ש ְל ָחנוֹ ׁ ֶשל ַ'ה ְ ּיהו ִּדי'‬ ‫מ ֶש)ה ֵמרוֹ זְ ווֹ דוֹ ב‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה ִמ ַּמ ֲ" ִר ָ‬ ‫ַר ִ ּבי ֹ‬ ‫ֵה ֵסבּ ּו ֲח ִס ִידים וְ ַאנְ ׁ ֵשי ַמ ֲ"שֶׂ ה נוֹ ָד ִעים‪ְּ ,‬גאוֹ נִ ים ‪+‬מ ְפ ָלגִ ים ו ַּב ֲ" ֵלי ַמ ְד ֵרגָ ה‪,‬‬ ‫וּבִ ְדבָ ָריו ָא ַמר ַ'ה ְ ּיהו ִּדי' ְ ּב ֶד ֶר ְך ַצח ּות‪" :‬רוֹ ֶאה ֲאנִ י ִּכי ִה ְת ַק ֵ ּים ִ ּבי ַה ֶּנ ֱא ַמר ְ ּב ָפ ָר ׁ ַשת‬ ‫ַה ּ ׁ ָשבו ַּ"‪'ֲ ,‬א ׁ ֶשר ָל ַק ְח ִּתי ִמ ַ ּיד ָה ֱאמ ִֹרי ְ ּב ַח ְר ִ ּבי וּבְ ַק ׁ ְש ִּתי'‪ִּ ,‬כי ָהיְ ָתה ִלי ַה ְ ּז ִכ ָ ּיה‬ ‫ִל ְמ ׁש ְֹך ֶאת ַה ֲח ִס ִידים ַה ּ‪+‬מ ְפ ָלגִ ים ַה ָּלל ּו ְ ּב ַח ְר ִ ּבי ו ְּב ַק ׁ ְש ִּתי‪ּ ִ ,‬ב ְת ִפ ָּל ִתי וּבְ ַב ָּק ׁ ָש ִתי‪,‬‬ ‫יהם ֲא ׁ ֶשר נוֹ ֲהגִ ים לוֹ ַמר דִּ בְ ֵרי ּתוֹ ָרה ַה ְר ֵ ּבה"‪...‬‬ ‫ִ'מ ַ ּיד ָה ֱאמ ִֹרי' ‪ִ -‬מ ַ ּיד ַרבּ וֹ ֵת ֶ‬ ‫ֵה ָא ְספ ּו וְ ַא ִ ּג ָידה ָל ֶכם ֵאת ֲא ֶׁשר־יִ ְק ָרא ֶא ְת ֶכם ְ ּב ַא ֲח ִרית ַה ָ ּי ִמים )מט‪ ,‬א(‬ ‫ִ ּב ִידיד ּות ְּגדוֹ ָלה ָהיָ ה ַה" ֵ ּבית יִ שְׂ ָר ֵאל" ִמגּ וּר ִעם ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל ַאבְ ַר ְמ ְס ִקי‪ ,‬ו ַּפ ַ"ם‬ ‫ַּכ ֲא ׁ ֶשר נִ ְפ ְּג ׁשוּ‪ְ ׁ ,‬ש ָאלוֹ ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל ַ"ל ְמקוֹ ר ַה ִּמנְ ָהג ְ ּבגוּר‪ְ ,‬ל ַה ְרבּ וֹ ת ְ ּבנִ גּ ּונֵ י‬ ‫ְּכ ִמ ָ‬ ‫יהה וְ שִׂ ְמ ָחה ַּגם ִ ּב ְת ִפ ּלוֹ ת ַה ָ ּי ִמים ַהנּוֹ ָר ִאים‪ִּ .‬כ ְת ׁשו ָּבה ִל ׁ ְש ֵא ָלתוֹ ‪ָ ,‬א ַמר‬ ‫ָה ַר ִ ּבי‪ָ " :‬מ ָצאנ ּו ֵא ֶצל יַ ֲ"קֹב ָאבִ יו‪ֶ ׁ ,‬ש ְ ּב ׁ ָש ָ"ה ׁ ֶש ִ ּב ֵּק ׁש ְלגַ ּלוֹ ת ְלבָ נָ יו ֶאת־ ַה ֵּקץ‪,‬‬ ‫ִה ְס ַּת ְּל ָקה ִמ ֶּמ ּנ ּו ׁ ְש ִכינָ ה‪ .‬ו ַּמדּ ו ַּ" ֵא ַרע לוֹ ֵּכן? ּ ֵפ ֵר ׁש ַה ַּמ ִּגיד ַר ִ ּבי ְצבִ י ִה ְיר ׁש‬ ‫יס ָחא‪ּ ְ ,‬ב ִחבּ וּרוֹ ֲ'"שָׂ ָרה ְל ֵמ ָאה'‪ִּ ,‬כי‬ ‫ִמ ַּויְ דֶּ ְסלוֹ ב‪ָ ,‬אבִ יו ׁ ֶשל ָה ַר ִ ּבי ר' בּ ּונִ ים ִמ ּ ְפ ׁ ִש ְ‬ ‫ַּכ ֲא ׁ ֶשר ָצ ָפה יַ ֲ"קֹב וְ ָר ָאה ֶאת ַהדּ וֹ רוֹ ת ַה ָ ּב ִאים ַ ּב ָּגלוּת ַה ָּק ׁ ָשה‪ִ ,‬ה ְת ַ"צֵּ ב ֶאל־ ִלבּ וֹ‬ ‫וְ ָל ֵכן נִ ְס ַּת ְּל ָקה ִמ ֶּמ ּנ ּו ׁ ְש ִכינָ ה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ֵאינָ ּה ׁשוֹ ָרה ֶא ָּלא ִמ ּתוֹ ְך שִׂ ְמ ָחה‪ .‬וְ רוֹ ִאים‬ ‫ָאנ ּו ִמ ּזֹאת‪ֶ ׁ ,‬ש ְ ּב ִלי שִׂ ְמ ָחה‪ַּ ,‬גם ְ ּב ִכ ּיוֹ ת וּזְ ָ"קוֹ ת לֹא יוֹ ִעיל ּו ְל ַה ׁ ְש ָר ַאת ַה ּ ׁ ְש ִכינָ ה"‪.‬‬ ‫ל ֹא־יָ סוּ ר ֵׁש ֶבט ִמיהוּ ָדה וְ גוֹ ' ַ‪%‬ד ִּכי־יָ בֹא ִׁשיל ֹה )מט‪ ,‬י(‬ ‫ׁ ָש ֲאל ּו ֶאת ַר ִ ּבי יְ רֹ ָחם ַ'ה ָּגדוֹ ל ִמ ִּמינְ ְסק'‪ֵ ,‬איזֶ ה ּ ְפסוּל ָמ ְצא ּו ַ ּב ֵ ּ'בא ּור' ׁ ֶשל‬ ‫מ ֶש)ה ֶמנְ דֶּ ְלסוֹ ן‪ ,‬וַ ֲה ֵרי לֹא נִ ְמ ְצא ּו בּ וֹ דִּ בְ ֵרי ְּכ ִפ ָירה ַמ ָּמ ׁש? וְ ֵה ׁ ִשיב‪:‬‬ ‫ַה ַּמשְׂ ִּכיל ֹ‬ ‫" ָא ְמנָ ם לֹא נִ ְמ ְצא ּו בּ וֹ דְּ בָ ִרים ְמפ ָֹר ׁ ִשים‪ ,‬או ָּלם ֶאת דִּ בְ ֵרי ַה ְּכ ִפ ָירה ֶא ְפ ׁ ָשר ִל ְלמֹד‬ ‫דַּ וְ ָקא ִמ ַּמה ּ ׁ ֶש ּלֹא ָּכתוּב‪ֶ ׁ .‬ש ֲה ֵרי ֶאת־ ַה ּ ָפסוּק 'לֹא־יָ סוּר ׁ ֵש ֶבט ִמיהו ָּדה' ְמבָ ֵאר‬ ‫יח‪ ,‬וְ ִא ּל ּו ָה ַר ְמ ַ ּב"ן‬ ‫'שילֹה' ַה ַּכ ָּונָ ה ְל ֶמ ֶל ְך ַה ָּמ ׁ ִש ַ‬ ‫ַר ּ ׁ ִש"י ַ"ל דָּ וִ ד ַה ֶּמ ֶל ְך וְ זַ ְרעוֹ ‪ ,‬וְ ׁ ִ‬ ‫ְ‬ ‫יח ִ ּב ְפסו ִּקים ֲא ֵח ִרים‪ ,‬וְ ָכך ַּגם‬ ‫ְמ ָפ ְר ׁשוֹ ִּכ ְפ ׁשוּטוֹ ‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֶש ָּמ ָצא ְר ָמזִ ים ַל ָּמ ׁ ִש ַ‬ ‫ְמ ָפ ֵר ׁש ָה ִ'א ְ ּבן־ ֶ"זְ ָרא' ִ ּב ְד ָר ִכים ׁשוֹ נוֹ ת‪ .‬או ָּלם ַ ּב ַ"ל ַה ֵ ּבאוּר ָס ַלל לוֹ דֶּ ֶר ְך ִמ ּ ׁ ֶש ּלוֹ ‪,‬‬ ‫אשוֹ נִ ים‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ּלֹא ִל ְמצֹא ֶר ֶמז ַל ְּג ‪+‬א ָּלה"‪.‬‬ ‫וּבָ ַחר לוֹ ְ ּב ָכל־ ּ ָפסוּק ּ ֵפרו ּׁש ַא ֵחר ֵמ ָה ִר ׁ‬

‫זמני השבת ‪ -‬ירושלים‬ ‫הדלה"נ ‪ 4.21‬צאת השבת ‪ 5.36‬רבנו תם ‪6.14‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫יש ֶּכ ֶר ְך ג'‬ ‫ָח ָד ׁש! ַׁש ָ ּבת ִט ׁ‬ ‫ִעם ְצרוֹ ר ַמ ְפ ְּתחוֹ ת נִ ְר ָחב‬

‫גיליון מס' ‪203‬‬ ‫שנה ‪4‬‬

‫ִמ ּדוֹ ת ַו ֲה ִליכוֹ ת‬

‫ּ ְפנִ ינִ ים‬ ‫ֹאמר ִמי־ ֵא ֶּלה )מח‪ ,‬ח(‬ ‫וַ ַ ּי ְרא יִ שְׂ ָר ֵאל ֶאת־ ְ ּבנֵ י יוֹ ֵסף וַ ּי ֶ‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה ָ‪ִ %‬תיד יָ ָר ְב ָ‪%‬ם וְ ַא ְח ָאב ֵמ ֶא ְפ ַריִ ם‪ ,‬יֵ הוּ א‬ ‫ ְ ּבגִ ַ‬‫ָ ּבנָ יו ִמ ְּמנַ ּ ֶׁשה‪ְּ ,‬כ ִד ְב ֵרי ַר ּ ׁ ִש"י‪) .‬מגדנות(‬ ‫שִׂ ֵּכל ֶאת־יָ ָדיו )מח‪ ,‬יד( ‪ְ -‬מנַ ּ ֶׁשה אוֹ ִת ּיוֹ ת נְ ָׁש ָמה‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה‬ ‫וְ ֵכן ִמ ְׁשנָ ה ‪ֶ -‬ר ֶמז ַל ּתוֹ ָרה‪ֶ ,‬א ְפ ַריִ ם ְ ּבגִ ַ‬ ‫ילה ְׁש ִת ָ ּיה ִלינָ ה ‪ֶ -‬ר ֶמז ַל ּ ַפ ְרנָ ָסה‪ .‬וְ ָל ֵכן‬ ‫ֵא ֶׁש"ל ֲא ִכ ָ‬ ‫ימין ָאבִ יו‪ִּ ,‬כי ָה ִע ָ ּקר‬ ‫ֶה ֱ" ִמיד יוֹ ֵסף ֶאת ְמנַ ּ ֶׁשה ִל ִ‬ ‫סק ַ ּב ּתוֹ ָרה ׁ ֶש ִהיא ְמזוֹ ן ַה ְּנ ׁ ָש ָמה‪ ,‬וְ ַא ַחר־ ָּכ ְך‬ ‫ַל ֲ" ֹ‬ ‫ֶא ְפ ַריִ ם ׁ ֶשהוּא ַה ֶ ּק ַמח‪ֶ ׁ ,‬ש ִאם ֵאין ּתוֹ ָרה ‪ֵ -‬אין‬ ‫ֶק ַמח‪ .‬או ָּלם יַ ֲ"קֹב ָר ַמז לוֹ ‪ִּ ,‬כי ָא ְמנָ ם ְמנַ ּ ׁ ֶשה‬ ‫י" זְ ַמן ׁ ֶש ִ ּישְׂ ָר ֵאל לֹא יו ְּכל ּו‬ ‫ָח ׁשוּב יוֹ ֵתר‪ֲ ,‬אבָ ל יַ ִּג ַ‬ ‫ַל ֲ"סֹק ַ ּב ּתוֹ ָרה ְ ּב ִלי ֶק ַמח‪ ,‬וְ ָל ֵכן ִה ְקדִּ ים ֶא ְפ ַריִ ם‬ ‫ִל ְמנַ ּ ֶׁשה‪ ,‬וְ ִאם ֵאין ֶק ַמח ֵאין ּתוֹ ָרה‪) .‬מהר"ש ענגיל(‬ ‫ַה ַּמ ְל ָא ְך ַה ּג ֵֹאל א ִֹתי ִמ ָּכל־ ָרע )מח‪ ,‬טז( ‪-‬‬

‫ְ ּבגִ ַ‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה ְר ׁשוּת‪ֶ ׁ ,‬ש ֵ ּי ׁש ַל ֲ"שׂ וֹ ת ְּג ‪+‬א ָּלה ַּגם‬ ‫ְל ִדבְ ֵרי ָה ְר ׁשוּת‪ ,‬וְ ַל ֲ"שׂ וֹ ָתם ְל ׁ ֵשם ה' יִ ְת ָ ּב ַר ְך‪ ,‬וְ ָאז‬ ‫נַ ֲ"שֶׂ ה ֵמ ְר ׁשוּת ‪ִ -‬מ ְצוָ ה‪ ,‬וְ ִאם ְמנַ ִּכים ַר"ע ִמ ֵּת ַבת‬ ‫א ִת"י‪ ,‬נִ ׁ ְש ַאר קכ"א ְּכ ִמנְ יַ ן ִמ ְצוָ ה‪) .‬אהבת ישראל(‬ ‫ֹ‬ ‫יְ ָב ֵר ְך ֶאת־ ַה ְּנ ָ‪ִ %‬רים )שם( ‪ְ -‬מ ָפ ֵר ׁש ַר ּ ׁ ִש"י ְמנַ ּ ֶׁשה‬ ‫וְ ֶא ְפ ַריִ ם‪ .‬וְ ַר ִ ּבים ָּת ְמה ּו ַמה ָ ּבא ַר ּ ׁ ִש"י ְלהוֹ ִסיף‬ ‫ָּכאן‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֶש ַּכ ָּונָ תוֹ ְל ָפ ֵר ׁש ָל ָּמה נִ ְק ְרא ּו ְמנַ ּ ֶׁשה‬ ‫וְ ֶא ְפ ַריִ ם‪ִּ ,‬כי ְמנַ ּ ֶׁשה הוּא ְל ׁשוֹ ן ִׁש ְלטוֹ ן ְּכ ָא ָדם‬ ‫ַהנּ וֹ ֶׁשה ַ ּב ֲחבֵ רוֹ ‪ ,‬וְ ֶא ְפ ַריִ ם הוּא ְל ׁשוֹ ן ּ ִפ ְריוֹ ן ְּכמוֹ‬ ‫י־ה ְפ ַרנִ י ֱאל ִֹקים ְ ּב ֶא ֶרץ ָ"נְ יִ י'‪ ,‬וְ ָל ֵכן‬ ‫ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר ִּ'כ ִ‬ ‫ּ ֵפ ֵר ׁש ַר ּ ׁ ִש"י ַּכדָּ גִ ים ַה ָּלל ּו‪ֶׁ ,‬ש ּ ָפ ִרים וְ ָר ִבים‪ ,‬וְ ֵאין‬ ‫ַ"יִ ן ָה ַרע ׁשוֹ ֶל ֶטת ָ ּב ֶהם‪ִ ּ ,‬פ ְריוֹ ן וְ ִׁש ְלטוֹ ן‪) .‬מגדנות(‬ ‫וַ ָ ּישֶׂ ם ֶאת־ ֶא ְפ ַריִ ם ִל ְפנֵ י ְמנַ ּ ֶׁשה )מח‪ ,‬כ( ‪ְ -‬מ ָפ ֵר ׁש‬ ‫יאים‪.‬‬ ‫ַר ּ ׁ ִש"י‪ְ ,‬ל ַה ְקדִּ ימוֹ ַ ּבדְּ גָ ִלים וּ ַב ֲחנ‪ַּ ,‬כת ַה ְּנשִׂ ִ‬ ‫וְ ֶר ֶמז ָלזֶ ה‪ּ ְ ,‬ב ָרא ׁ ֵשי ַה ֵּתבוֹ ת וַ ָ ּישֶׂ ם ֶאת־ ֶא ְפ ַריִ ם‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה דֶּ גֶ ל‪ ,‬וְ ַה ֵּתבוֹ ת ֶא ְפ ַריִ ם ִל ְפנֵ י‬ ‫ִל ְפנֵ י ְ ּבגִ ַ‬ ‫יאים‪) .‬שם(‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה ֲחנוּ ַּכת ַה ְּנשִׂ ִ‬ ‫ְמנַ ּ ֶׁשה ְ ּבגִ ַ‬ ‫יך יָ ְד ָך ְ ּבע ֶֹרף אֹיְ ֶב ָ‬ ‫יְ הו ָּדה ַא ָּתה יוֹ דו ָּך ַא ֶח ָ‬ ‫יך )מט‪ ,‬ח(‬

‫ימי ָדוִ ד‪ ,‬וְ אֹיְ בַ י ַּת ָּתה ִּלי ע ֶֹרף‪.‬‬ ‫ ְמ ָפ ֵר ׁש ַר ּ ׁ ִש"י‪ּ ִ ,‬ב ֵ‬‫אשי ַה ֵּתבוֹ ת ׁ ֶשל ַא ֶח ָ‬ ‫יך יָ ְד ָך ְ ּבע ֶֹרף‬ ‫וְ ֶר ֶמז ְלזֶ ה‪ּ ְ ,‬ב ָר ׁ ֵ‬ ‫איְ בֶ ָ‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה י"ד‪ְּ ,‬כ ִמנְ יַ ן דָּ וִ ד‪) .‬שם(‬ ‫יך ְ ּבגִ ַ‬ ‫ֹ‬ ‫וַ ֵ ּיט ִׁש ְכמוֹ ִל ְסבּ ֹל וַ יְ ִהי ְל ַמס־ע ֵֹבד )מט‪ ,‬טו( ‪-‬‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה וְ ֵאיזֶ ה? עֹל ַה ּתוֹ ָרה‪ְּ ,‬כ ִדבְ ֵרי ַר ּ ׁ ִש"י‬ ‫ְ ּבגִ ַ‬ ‫ׁ ֶש ִה ָּטה ׁ ִש ְכמוֹ ִל ְסבּ ֹל ֶאת עֹל ַה ּתוֹ ָרה‪) .‬שם(‬ ‫וַ ִ ּיגְ וַ ע וַ ֵ ּי ָא ֶסף ֶאל־ ַ‪ָּ %‬מיו )מט‪ ,‬לג( ‪ַ -‬אל ִּת ְּק ֵרי ַאל‬ ‫ֶא ָּלא לֹא‪ֶ ׁ ,‬ש ּלֹא ָּגוַ ע‪ִּ ,‬כי יַ ֲ"קֹב לֹא ֵמת‪) .‬שם(‬

‫לקבלת הגיליון והנצחות‬ ‫דוא"ל‪5806777@gmail.com :‬‬


‫ית ִע ָּמ ִדי ֶח ֶסד וֶ ֱא ֶמת‬ ‫וְ ָ‪%‬שִׂ ָ‬

‫ְמאוֹ רוֹ ת‬

‫יסא‬ ‫ַר ִּבי דָּ ִוד ֶט ְ ּבל ִמ ִּל ָ‬

‫זַ ַ ּצ"ל‬

‫ְליוֹ ם ַה ִה ּלוּ ָלא ט"ז ְ ּב ֵט ֵבת תקנ"ב‬

‫אשי ַה ּלוֹ ֲח ִמים נֶ גֶ ד ְּתנוּ ַ"ת‬ ‫ְ ּגאוֹ ן דּ וֹ רוֹ ‪ ,‬וּ ֵמ ָר ׁ ֵ‬ ‫ַה ַהשְׂ ָּכ ָלה ׁ ֶש ִה ְת ּ ַפ ּ ׁ ְש ָטה ְּבדוֹ רוֹ ‪ִ .‬מצֶּ ֱא ָצ ֵאי ַּב ַ"ל ַּב ֵאר‬ ‫יטב‪ְ ,‬ו ַר ִּבי ֵליְ בּ ַה ָ ּגבוֹ ַּה ִמ ְּק ָר ָקא‪ִ ׁ .‬ש ֵּמ ׁש ְּכ ַר ָ ּבן ׁ ֶשל‬ ‫ֵה ֵ‬ ‫יסא‪ ,‬וְ נוֹ ַדע ְ ּב ַ"נְ וְ ָתנוּ תוֹ ַה ְ ּגדוֹ ָלה‪.‬‬ ‫ֶה ָ" ִרים ַה ְרחוֹ ב וְ ִל ָ‬ ‫ְ ּגדוֹ ֵלי ַהדּ וֹ ר ָסר ּו ְל ִמ ׁ ְש ַמ ְע ּתוֹ ‪ְ ,‬ו ָ" ְמד ּו ִע ּמוֹ ְ ּב ִק ׁ ְש ֵרי‬ ‫ֲה ָל ָכה‪ּ ְ .‬בנֵ י דּ וֹ רוֹ ֶה ֱ" ִריצוּה ּו‪ּ ,‬ו ְל ַא ַחר ּ ְפ ִט ָירתוֹ‬ ‫ִה ִּקיפ ּו ֶאת־ ְמקוֹ מוֹ ְּבבֵ ית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ְּבגָ ֵדר‪ ,‬וְ לֹא ִה ִ ּניחוּ‬ ‫מד ִּב ְמקוֹ מוֹ ‪ַ .‬ל ְמרוֹ ת ׁ ֶש ּלֹא נִ ְמנָ ה‬ ‫ֲא ִפ ּלוּ ְל ַר ָּבנִ ים ַל ֲ" ֹ‬ ‫ַ"ל ַצדִּ ֵ‬ ‫יקי ַה ֲח ִסיד ּות‪ַ ,‬מזְ ִּכיר ְ ּב ִס ְפרוֹ "נֶ ֶפ ׁש דָּ וִ ד"‬ ‫יט ׁש‪ְ ,‬ו ֵכן‬ ‫ַ"ל־ ַה ּתוֹ ָרה‪ ,‬דְּ בַ ר־ ִחדּ ו ּׁש ֵמ ַה ַּמ ִ ּגיד ִמ ּ ֶמזְ ִר ְ‬ ‫ְמ ‪+‬ס ּ ָפר ׁ ֶש ַּכ ֲא ׁ ֶשר ִּב ֵּק ׁש ַה"נּוֹ ָדע ִּביה ּו ָדה"‪ִ ,‬לגְ זֹר ֵח ֶרם‬ ‫ַ"ל ַה ֵּס ֶפר " ּת ְֹלדוֹ ת יַ ֲ"קֹב יוֹ ֵסף" ַ"ל־ ִּכי יֵ ׁש ְלבַ ֲ"רוֹ‬ ‫ֵמ ָהעוֹ ָלם‪ִ ,‬ה ׁ ְש ַּתדֵּ ל ְל ַה ׁ ְש ִּתיק ֶאת־ ַה ַּמ ֲחל ֶֹקת וְ ָא ַמר‬ ‫לוֹ ׁ ֶש ַאף ִּכי ֵאין דַּ ְר ֵּכנ ּו ְ ּב ֶד ֶר ְך ַה ַ ּב ַ"ל־ ׁ ֵשם־טוֹ ב‪,‬‬ ‫יח‬ ‫או ָּלם ִמ ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ַּכ ָּונָ ָתם ְרצ ּויָ ה ַל ּ ׁ ָש ַמיִ ם‪ ,‬יֵ ׁש ְל ָהנִ ַ‬ ‫ילים‬ ‫ָל ֶהם‪ ,‬וּ ְדבָ ָריו ִה ְת ַק ְּבלוּ ‪ְּ .‬בדוֹ רוֹ ‪ֵ ,‬ה ִרימ ּו ַה ַּמ ְׂש ִּכ ִ‬ ‫ֹאש‪ּ ,‬ו ְל ַא ַחר ׁ ֶש ִה ְת ּ ַפ ְר ֵסם ְּכ ַתב ַה ּסוֹ בְ ָלנוּ ת ׁ ֶשל‬ ‫ר ׁ‬ ‫יסר יוֹ זֶ ף ַה ּ ׁ ֵשנִ י‪ ,‬בּ וֹ ָק ָרא ְל ַה ְחדִּ יר ַהשְׂ ָּכ ָלה‬ ‫ַה ֵּק ָ‬ ‫ְּב ֶק ֶרב יַ ְל ֵדי ַה ְּיהוּ ִדים‪ִ ּ ,‬פ ְר ֵסם ַה ַּמ ְׂש ִּכיל נַ ְפ ָּת ִלי ִה ְירץ‬ ‫וַ יְ זֶ ל חוֹ בֶ ֶרת ְּב ׁ ֵשם "דִּ בְ ֵרי ׁ ָשלוֹ ם ֶו ֱא ֶמת"‪ ,‬בּ וֹ ָק ָרא‬ ‫יסר‪ .‬וַ יְ זֶ ל זֶ ה‪,‬‬ ‫ַל ְּיהו ִּדים ְל ַא ֵּמץ ֶאת־ ַהצָּ ָ"תוֹ ׁ ֶשל־ ַה ֵּק ָ‬ ‫ִק ֵּבל ַּכ ּ ָמה ׁ ָשנִ ים ק ֶֹדם ָל ֵכן ַה ְס ָּכמוֹ ת ִמ ְ ּגדוֹ ֵלי ַהדּ וֹ ר‪,‬‬ ‫ָּב ֶהם ַר ִּבי דָּ ִוד ֶט ְּבל‪"ַ ,‬ל ִס ְפרוֹ 'יֵ ין ְלבָ נוֹ ן' ְל ַמ ֶּס ֶכת‬ ‫יח ַּתבְ ׁ ִשילוֹ ‪ְּ .‬ב ׁ ַש ָּבת‬ ‫ָאבוֹ ת ּו ׁ ְש ָאר ְס ָפ ָריו‪ ,‬וְ ַ" ָּתה ִה ְקדִּ ַ‬ ‫יפה‬ ‫ַה ָ ּגדוֹ ל תקמ"ב‪ ,‬נָ שָׂ א ַר ִ ּבי דָּ וִ ד ֶט ְּבל דְּ ָר ׁ ָשה ֲח ִר ָ‬ ‫נֶ גֶ ד וַ יְ זֶ ל‪ְ ,‬ו ָכמוֹ ה ּו ָ" ָׂשה ַ ּגם ַה"נּוֹ ָדע ִּביה ּו ָדה"‬ ‫ְ ּבאוֹ ָת ּה ׁ ַש ָ ּבת ִּב ְפ ַרג‪ .‬דְּ ָר ׁ ָשתוֹ ִה ְּכ ָתה ַ ּג ִ ּלים‪ַ ,‬א ְך הוּ א‬ ‫ילים ַאף ׁ ֶש ִ ּנ ּס ּו ְל ַה ְל ׁ ִשין ָ" ָליו‬ ‫לֹא ָחת ִמ ּ ְפנֵ י ַה ַּמשְׂ ִּכ ִ‬ ‫ִּב ְפנֵ י ַה ּ ׁ ִש ְלטוֹ נוֹ ת‪ְ ,‬ו ֵהגֵ ן ְּב ַל ַהט ַ"ל־דֶּ ֶר ְך ַה ָּמס ֶֹרת‪.‬‬

‫יוֹ ִסיף ַ ּד ַ‪%‬ת‬

‫בברכות יעקב נאמר על־יהודה‪" :‬כָּ ַרע ָרבַ ץ כְּ ַא ְריֵ ה וּכְ לָ בִ יא‬ ‫ִמי יְ ִק ֶימנּוּ"‪ ,‬ומפרש אבן־עזרא שאחר שהאריה שבע‬ ‫ממזונו הוא רובץ תחתיו‪ ,‬וגם אם יעברו לפניו חיות לא‬ ‫יקום לטרוף אותם‪ ,‬כי אינו אוכל אלא מרעב‪ ,‬וכך כתב‬ ‫יהושע אבן־שועיב‪ ,‬והדבר כבר נכתב בזוהר בפרשתנו‬ ‫שהאריה והלביא לא נופלים על בעלי־חיים‪ ,‬אלא כדי‬ ‫למטרף טרפא‪ .‬ביטוי מעניין אמרו חכמי ישראל לדוד‪:‬‬ ‫"אין הקומץ משביע את־הארי ואין הבור מתמלא‬ ‫מחולייתו"‪ .‬מהו הקומץ ומדוע אינו משביע את־הארי?‬ ‫ובכן מהר"ץ חיות כותב‪ ,‬שרש"י בגמרא לא פירש כלום‪,‬‬ ‫אולם ברש"י שב"עין יעקב" מובאים שני הסברים‪ :‬הקומץ‬ ‫הוא דבר מועט‪ ,‬כמלוא הקומץ של שלוש האצבעות‪,‬‬ ‫להבדיל מחופן שהוא מלוא כף־יד‪ ,‬והכוונה כפשוטו שאין‬ ‫הקומץ והמזון המועט משביע את הארי הגדול‪ ,‬ולכן עם‬ ‫ישראל לא מתפרנס מן־המועט; והשני מסמיך את השם‬ ‫הארמי 'קומצא' שביאורו חגבים‪ ,‬כמו שתרגם אונקלוס‬ ‫את־הפסוק "ונהי בענינו כחגבים" ‪" -‬כקמצין"‪ ,‬והכוונה‬ ‫שהארי לא שבע מאכילת חגבים‪ ,‬שכן תאבונו גדול יותר‪,‬‬ ‫וכביאור זה מפרש הב"ח בהגהותיו‪ .‬רב האי גאון כותב‬ ‫שמקור השם 'קומץ' הוא מ'גומץ'‪ ,‬שכן כל 'פחת' מתורגם‬ ‫'קמצא'‪ ,‬והכוונה שאין הבור הקטן שהאריה נמצא בו‪,‬‬ ‫מספיק למזונו‪ ,‬והוא צריך לצאת משם אל המרחב לבקש‬ ‫טרף‪ .‬וכן היה עם בניהו בן־יהוידע שירד והכה את הארי‬ ‫שבתוך ַהבֹּאר ביום השלג‪ .‬ומדבריו עולה‪ ,‬ששני חלקי‬ ‫התשובה של דוד‪ ,‬עולים בקנה אחד ככפל לשון‪ ,‬ושניהם‬ ‫מדברים על הבור לתפארת המליצה‪ .‬יש המבארים‬ ‫שהקומץ הוא שם כללי למאכלים פשוטים‪ ,‬כגון חציר‬ ‫וגרעיני תבואה‪ ,‬והארי אינו מסתפק בכך אלא דורש מזון‬ ‫משובח כבשר‪ .‬וחידוש נפלא מובא בתוספות הרא"ש‪,‬‬ ‫שדרך הארי הרעב להכניס קומץ ידו לפיו‪ ,‬כדי להרגיע‬ ‫את רעבונו‪ ,‬וזה הביאור "אין הקומץ משביע את־הארי"‪,‬‬ ‫שאינו שבע מקומץ ידו‪ .‬ומעניין שכך מתנהגים גם‬ ‫התינוקות בשעה שהם רעבים‪ ,‬ומכניסים אגודלם לפיהם‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ישא ַל ֲ" ַדת‬ ‫ֹאש ַהדֶּ גֶ ל ׁ ֶשל ַה ֶחבְ ָרה־ ַקדִּ ׁ ָ‬ ‫ְ ּב ֶמ ׁ ֶש ְך ְּכ ׁ ִש ְב ִעים ׁ ָשנָ ה ְרצוּפוֹ ת‪ִ ׁ ,‬ש ֵּמ ׁש ַר ִ ּבי ׁ ְשמו ֵּאל זָ אוִ יל ְּכר ׁ‬ ‫יתים‪ָ "ָ ,‬ליו נִ ְק ְ ּבר ּו יְ הו ֵּדי‬ ‫ָה ַא ׁ ְש ְּכנַ ִ ּזים ִ ּבירו ׁ ָּש ַליִ ם‪ ,‬וְ ָהיָ ה ַה ּמוֹ ִציא וְ ַה ֵּמ ִביא ְ ּב ָכל ִענְ יְ נֵ י ַה ְּקבו ָּרה ְ ּב ַהר־ ַה ֵ ּז ִ‬ ‫'שם־דָּ בָ ר'‬ ‫יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם ְ ּב ֶמ ׁ ֶש ְך ֵמאוֹ ת ַ ּב ּ ׁ ָשנִ ים‪ֲ .‬חמוֹ ר נֶ ֱא ָמן ָהיָ ה לוֹ ְל ַר ִ ּבי זָ אוִ יל‪ ,‬וְ לֹא ְס ָתם ֲחמוֹ ר ָהיָ ה‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֵ‬ ‫ילים‬ ‫ָהיָ ה ִ ּבירו ׁ ָּש ַליִ ם‪ִ .‬ע ּמוֹ ָהיָ ה ַר ִ ּבי זָ אוִ יל ְמ ַט ּ ֵפס ְ ּב ַמ ֲ" ֵלה ָה ָהר‪ּ ְ ,‬באוֹ ָתם יָ ִמים ְרחוֹ ִקים ָ ּב ֶהם לֹא ָהי ּו ׁ ְשבִ ִ‬ ‫ְסלו ִּלים ו ְּד ָר ִכים ְּכבו ּׁשוֹ ת‪ ,‬וְ ַהדְּ ָר ִכים ָהי ּו זְ ר ּועוֹ ת ׁ ִשבְ ֵרי ֲאבָ נִ ים‪ ,‬וְ ָהיָ ה ׁ ָשב ִעם־ ַה ֲחמוֹ ר ֶאל־ ֵ ּביתוֹ ׁ ֶש ָ ּב ִעיר‬ ‫ָה ַ" ִּת ָ‬ ‫יטב ֶאת־דַּ ְרכּ וֹ ‪ּ ,‬ו ְכ ִטבְ ָ"ם ׁ ֶשל ַ ּב ֲ" ֵלי־ ַח ִ ּיים ָהיָ ה צוֹ ֵ"ד דַּ וְ ָקא ִ ּב ְמקוֹ ם‬ ‫יקה‪ַ .‬ה ֲחמוֹ ר ַה ֶּנ ֱא ָמן ִה ִּכיר ֵה ֵ‬ ‫ַה ַּס ָּכנָ ה‪ּ ְ ,‬ביַ ְר ְּכ ֵתי ַהדֶּ ֶר ְך‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ִמצִּ דּ וֹ ָה ֶא ָחד ּ ְפע ּו ָרה ַה ְּתהוֹ ם ְל ַרגְ ָליו ַמ ָּמ ׁש‪ .‬או ָּלם ַה ַּק ְ ּב ָרן ִה ִּכיר ֶאת נֶ ֶפ ׁש‬ ‫ְ ּב ֶה ְמ ּתוֹ ‪ ,‬ו ֵּמעוֹ ָלם לֹא ִּכ ָהה ָ ּב ּה וְ לֹא יִ ְּס ָר ּה ְ ּב ׁשוֹ ִטים וְ ַ" ְק ַר ִ ּבים‪ ,‬וְ ִהיא ִמ ְּל ָאה ֶאת־ ַּת ְפ ִק ָיד ּה ְ ּבנֶ ֱא ָמנוּת‬ ‫ְ ּב ֶמ ׁ ֶש ְך ׁ ָשנִ ים ַרבּ וֹ ת‪ְ .‬מא ָֹרעוֹ ת ַרבּ וֹ ת ‪+‬ס ּ ְפר ּו ִ ּב ֵידי ַאנְ ׁ ֵשי יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם ַ"ל ַר ִ ּבי זָ אוִ יל וַ ֲחמוֹ רוֹ ַה ֶּנ ֱא ָמן‪ ,‬וְ ֶה ֱא ִריכ ּו‬ ‫ְ ּב ׁ ִשבְ חוֹ ׁ ֶשל ַה ַּק ְ ּב ָרן ַה ָּמסוּר ׁ ֶש ֵּמעוֹ ָלם לֹא ֵה ִלין ֵמת ִ ּבירו ׁ ָּש ַליִ ם ו ָּמ ַסר נַ ְפ ׁשוֹ ְּכ ֵדי ַל ְחלֹק ַל ִּנ ְפ ָט ִרים ָּכבוֹ ד‬ ‫ַא ֲחרוֹ ן‪ ,‬או ָּלם ְמא ָֹרע ְמי‪ָ +‬חד ׁ ֶש ֵא ַרע ְל ַר ִ ּבי זָ אוִ יל וַ ֲחמוֹ רוֹ ָהיָ ה ְלמוֹ ֵפת‪ ,‬וְ ‪+‬כ ָּלם ָסח ּו אוֹ דוֹ ָתיו ְ ּב ִה ְת ַר ְּג ׁש ּות‪.‬‬ ‫יתים ְ ּבעוֹ ָדם ַ ּב ַח ִ ּיים‪ִּ ,‬כ ְסג‪ָּ +‬לה‬ ‫ש ְל ַ" ְצ ָמם ֶח ְל ַקת ְקבו ָּרה ְ ּב ַהר־ ַה ֵ ּז ִ‬ ‫ַר ִ ּבים ִמ ְ ּבנֵ י יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם ָהי ּו נוֹ ֲהגִ ים ִל ְר ּ ֹכ )‬ ‫ישא‪ּ ְ .‬באוֹ ָתם יָ ִמים‪,‬‬ ‫ַל ֲא ִריכוּת יָ ִמים‪ ,‬וְ ָהי ּו ְמ ַק ְ ּב ִלים ַ"ל־ ָּכ ְך ׁ ְש ַטר־ ֶמ ֶכר ֵמ ֵאת ַה ְמ ‪+‬מ ִּנים ַ"ל ַה ֶחבְ ָרה־ ַקדִּ ׁ ָ‬ ‫יש זָ ֵקן וְ נִ ְכ ָ ּבד‪ּ ְ ,‬ב ׁ ֵשם ַר ִ ּבי יְ ׁ ַש ְעיָ ה‪ֶ ׁ ,‬ש ָ" ָלה ַ ּב ֲ"רֹב יָ ָמיו ִלירו ׁ ָּש ַליִ ם ֵמ ַא ְרצוֹ ת ַהגּ וֹ ָלה‪,‬‬ ‫ִה ְתגּ וֹ ֵרר ִ ּבירו ׁ ָּש ַליִ ם ִא ׁ‬ ‫ְּכ ֵדי ִלזְ כּ וֹ ת ְל ִה ָּט ֵמן ְ ּב ַא ְד ָמ ָת ּה ַה ְּקדוֹ ׁ ָשה‪ .‬יָ ִמים ַר ִ ּבים ֶה ֱא ִר ְ‬ ‫יך ַר ִ ּבי יְ ׁ ַש ְעיָ ה ִ ּבירו ׁ ָּש ַליִ ם‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר נִ ְפ ַטר ְלבֵ ית‬ ‫עוֹ ָלמוֹ ‪ָ ,‬היָ ה ַהדָּ בָ ר ְ ּב ִע ּצוּמוֹ ׁ ֶשל ח ֶֹרף ָק ׁ ֶשה‪ֶ ׁ ,‬ש ְ ּירו ׁ ָּש ַליִ ם לֹא יָ ְד ָ"ה ְּכמוֹ תוֹ ׁ ָשנִ ים ַרבּ וֹ ת‪ַ .‬ה ּקֹר ָח ַדר‬ ‫ש ְך ַה ְּס ָ" ָרה‪.‬‬ ‫ָל ֲ" ָצמוֹ ת‪ַ ,‬ה ֶּג ׁ ֶשם יָ ַרד ְללֹא ֲהפוּגָ ה‪ ,‬וְ ַה ְ ּב ִר ּיוֹ ת ִה ְת ַּכ ְּנס ּו ַ ּב ָ ּב ִּתים ַה ּמוּגַ ִּנים ְ ּב ַה ְמ ִּתינָ ם ְל ׁ ֹ‬ ‫ַה ֲחבֵ ִרים נִ ְק ְרא ּו ִמ ָ ּיד ֶאל־ ַהדֶּ גֶ ל ְּכ ֵדי ַל ְחלֹק ַל ִּנ ְפ ָטר ֶאת ְּכבוֹ דוֹ ָה ַא ֲחרוֹ ן‪ ,‬ו ְּל ָהבִ יאוֹ ִל ְקבו ָּרה עוֹ ד ְ ּבאוֹ תוֹ‬ ‫י"ה ַ"ל‬ ‫ימה‪ִ ,‬מ ּתוֹ ְך ְמ ִסיר ּות נִ ְפ ָל ָאה‪ַ .‬ה ִּמנְ ָהג ָהיָ ה‪ֶ ׁ ,‬ש ִּמ ָ ּיד ִעם ַק ָ ּב ַלת ַהיְ ִד ָ‬ ‫ַליְ ָלה‪ ,‬וְ ‪+‬כ ָּלם נַ ֲ"נ ּו ִמ ָ ּיד ַל ְּמשִׂ ָ‬ ‫יכן‬ ‫יטב ֵה ָ‬ ‫נִ ְפ ָטר ָ ּב ִעיר‪ָ ,‬היָ ה ַר ִ ּבי ׁ ְשמו ֵּאל זָ אוִ יל יוֹ ֵצא ִעם ֲחמוֹ רוֹ ַה ֶּנ ֱא ָמן ֶאל ַמ ֲ" ֵלה ָה ָהר‪ֵּ ,‬כיוָ ן ׁ ֶש ָ ּז ַכר ֵה ֵ‬ ‫ָר ַכ ׁש ַה ָּמנוֹ ַח ֶאת־ ֶח ְל ָקתוֹ ֵמ ַח ִ ּיים‪ ,‬וְ ָהיָ ה כּ וֹ ֶרה ֶאת־ ִקבְ רוֹ ִ ּב ְמ ִהיר ּות‪ .‬ו ִּמ ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ָ ּז ִריז ָּגדוֹ ל ָהיָ ה ַר ִ ּבי זָ אוִ יל‬ ‫יש־ ַמ ֵהר‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ָהי ּו ָ ּב ִאים ַה ֲחבֵ ִרים ִעם־ ַה ָּמנוֹ ַח‪,‬‬ ‫וּבַ ַ"ל נִ ָּסיוֹ ן ׁ ֶשל־ ׁ ָשנִ ים‪ָ ,‬היָ ה עוֹ שֶׂ ה ֶאת־ ְמ ַל ְ‬ ‫אכ ּתוֹ ִח ׁ‬ ‫ְּכבָ ר ָהיָ ה ַה ֶּקבֶ ר ּ ָפתו ַּח וְ ָהי ּו קוֹ בְ ִרים אוֹ תוֹ ִמ ָ ּיד ּו ְללֹא ׁ ְש ִה ּיוֹ ת‪ַּ .‬גם ַ" ָּתה‪ּ ְ ,‬באוֹ תוֹ ַליְ ָלה ַסגְ ִר ִירי‪ִ ,‬מ ֵהר ַר ִ ּבי‬ ‫ש ְך ַה ַּמ ְב ִעית‪ ,‬וְ ֵה ֵחל ְל ַט ּ ֵפס ְ ּב ַמ ֲ" ֵלה‬ ‫חֶ)‬ ‫זָ אוִ יל וְ ָ" ָלה ַ"ל ֲחמוֹ רוֹ ַה ָּמ ִהיר‪ ,‬לֹא ׁ ָשת ִלבּ וֹ ַל ֶּג ׁ ֶשם ַה ּ ׁשוֹ ֵטף וְ ַל ֹ‬ ‫ש ְך ׁשוֹ ֵלט ָ ּב ָהר ׁ ִש ְלטוֹ ן ְללֹא ְמ ָצ ִרים‪,‬‬ ‫חֶ)‬ ‫ָה ָהר‪ֶ ,‬אל שְׂ ֵדה ַה ְּקבו ָּרה ַה ָ ּי ׁ ָשן ֲא ׁ ֶשר ְ ּב ֶמ ְר ַּכז ַהר־ ַה ֵ ּז ִ‬ ‫יתים‪ַ .‬ה ֹ‬ ‫ימה ַ"ל ָא ָדם ִמן־ ַה ִ ּי ּ ׁשוּב‪ ,‬או ָּלם ַר ִ ּבי זָ אוִ יל ָ"שׂ וּי ְללֹא ַחת‪ ,‬וְ ה ּוא ֵאינוֹ יָ ֵרא לֹא‬ ‫ילה ֵא ָ‬ ‫וְ ָה ֲא ֵפ ָלה ְמ ִט ָ‬ ‫יכ ָתם וְ לֹא ַ ּב ֲחזִ ָיר ָתם‪.‬‬ ‫יח ִמ ְצוָ ה הוּא‪ ,‬וְ ַה ָּלל ּו ֵאינָ ם נִ ּזוֹ ִקים לֹא ַ ּב ֲה ִל ָ‬ ‫ֶאת־ ַה ֵּמ ִתים וְ לֹא ֶאת־ ַה ַח ִ ּיים‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ׁ ְש ִל ַ‬ ‫י" ַר ִ ּבי זָ אוִ יל ְ ּב ׁ ַש ֲ" ֵרי ַה ֶח ְל ָקה ַהיְ ׁ ָשנָ ה‪ ,‬ו ְּל ֶפ ַתע הוּא עוֹ ֵצר ֶאת־ ֲחמוֹ רוֹ ‪ ,‬ו ַּמ ְת ִחיל ְל ַח ֵּכ ְך‬ ‫וְ ִה ֵּנה ַמ ִּג ַ‬ ‫יכן ָר ַכ ׁש ַר ִ ּבי יְ ׁ ַש ְעיָ ה ַה ָּמנוֹ ַח‬ ‫ֶאת־ ִמ ְצחוֹ ִ ּב ְמבו ָּכה‪ַ .‬מ ֲ"שֵׂ ה שָׂ ָטן ֵא ַרע‪ּ ,‬ו ִמ ּ ׁשוּם־ ָמה נִ ׁ ְש ַמט ִמ ִ ּז ְכרוֹ נוֹ ֵה ָ‬ ‫ֶאת־ ִקבְ רוֹ ֵמ ַח ִ ּיים‪ ,‬וְ הוּא ֵה ֵחל ְל ׁשוֹ ֵטט ֵ ּבין ַה ַּמצֵּ בוֹ ת ַה ַּמ ְל ִ ּבינוֹ ת ְ ּב ִלי ָל ַד ַ"ת ָאנָ ה יִ ְפנֶ ה‪ֵ " .‬מעוֹ ָלם לֹא ֵא ַרע‬ ‫ילי ַּכף־יָ דוֹ ‪ ,‬או ָּלם לֹא‬ ‫ילי ָה ָהר ִּכ ׁ ְשבִ ֵ‬ ‫ִלי ַּכדָּ בָ ר ַה ֶ ּזה"‪ָ ,‬א ַמר ַר ִ ּבי זָ אוִ יל ְל ַ" ְצמוֹ ‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן נְ ִה ִירים ָהי ּו לוֹ ׁ ְש ִב ֵ‬ ‫נִ ָּתן ָהיָ ה ָל ׁשוּב ַ"ל־ ִע ְקבוֹ ָתיו ַ"ד ְל ִמשְׂ ְר ֵדי ַהכּ וֹ ֵלל‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ַה ּ ׁ ָש ָ"ה דּ וֹ ֶח ֶקת וְ עוֹ ד ְמ ַ"ט ָקט יוֹ ִפיע ּו ַה ַּק ְ ּב ָרנִ ים‬ ‫ִעם ִמ ַּטת ַה ִּנ ְפ ָטר‪ ,‬וְ ַה ּ ׁ ַש ַחר ַאף הוּא ְמ ַמ ׁ ְש ֵמ ׁש ְּכבָ ר ַל ֲ"לוֹ ת‪ .‬נִ ָּסה ַר ִ ּבי זָ אוִ יל ְל ָה ִאיר ִעם ָה ֲ" ׁ ָש ׁ ִשית ׁ ֶש ְ ּביָ דוֹ ‪,‬‬ ‫ערנֶ ע'‪ ,‬או ָּלם ַל ּ ׁ ָשוְ א ָהי ּו ָּכל־ ַמ ֲא ַמצָּ יו‪ ,‬וְ ַה ָּמקוֹ ם לֹא ‪+‬א ַּתר‪ .‬וְ ִה ֵּנה‬ ‫אמ ֶט ְ‬ ‫ׁ ֶש ִּכ ּנ ּויָ ּה ְ ּב ִפי יְ הו ֵּדי יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם ָהיָ ה ַ'ל ְ‬ ‫הוּא ְּכ ָבר רוֹ ֶאה ְצ ָל ִלית ׁ ֶשל ׁ ַש ֶ ּי ֶרת ֲאנָ ׁ ִשים ַה ִּמ ְת ָק ְרבִ ים ו ָּב ִאים ִמ ּתוֹ ְך ַה ַח ׁ ֵש ָכה‪ֵ ,‬הם ַחבְ ֵרי‬ ‫י" ָל ֶהם ִּכי ֲ" ַדיִ ן לֹא ָמ ָצא ֶאת ֶח ְל ַקת‬ ‫ישא וְ ִע ָּמם ִמ ַּטת ַה ָּמנוֹ ַח‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֶשהוּא נֶ ֱא ַלץ ְלהוֹ ִד ַ‬ ‫ַה ֶחבְ ָרה־ ַקדִּ ׁ ָ‬ ‫אכת ַה ְּכ ִר ָ ּיה‪ַ .‬ה ֶּג ׁ ֶשם ָה ַל ְך וְ ִה ְת ַּג ֵ ּבר‪ ,‬וְ ַה ֲח ֵב ִרים ְּכבָ ר ֵה ֵח ּל ּו‬ ‫ַה ַּק ְר ַקע ׁ ֶשל־ ַה ִּנ ְפ ָטר‪ ,‬וַ ֲ" ַדיִ ן לֹא ֵה ֵחל ִ ּב ְמ ֶל ֶ‬ ‫ְל ַא ֵ ּבד ֶאת־ ַסבְ ָלנ ּו ָתם‪ָ " .‬א ָּנא ִמ ְּמ ָך ַר ִ ּבי זָ אוִ יל"‪ָ ּ ,‬פנ ּו וְ ָא ְמר ּו ַּכ ָּמה ֵמ ֶהם‪" ,‬חוּס נָ א ָ" ֵלינ ּו‪ִּ ,‬כי ָּכ ׁ ַשל כּ ַֹח‬ ‫אשוֹ ן ׁ ֶש ִּמזְ דַּ ֵּמן ְל ָפנֶ ָ‬ ‫יך‪ַּ ,‬גם ִאם ֵאין זֶ ה ַה ָּמקוֹ ם ַה ָּנכוֹ ן‪ ,‬וְ ָהבֵ א ֶאת ַה ָּמנוֹ ַח‬ ‫ִסבְ ֵלנ ּו‪ְ ּ .‬פ ַתח נָ א ֶקבֶ ר ַ ּב ָּמקוֹ ם ָה ִר ׁ‬ ‫ּ‬ ‫ילה! יְ הו ִּדי ׁ ֶש ָר ַכ ׁש לוֹ ַק ְר ַקע ֵמ ַח ָייו‪,‬‬ ‫יהם‪ַ " :‬חס וְ ָח ִל ָ‬ ‫ִל ְקבו ָּרה"‪ .‬או ָּלם ַר ִ ּבי זָ אוִ יל לֹא ָאבָ ה ִל ׁ ְשמ ַֹ" ֶאת־דִּ בְ ֵר ֶ‬ ‫יֵ ׁש ְל ָקבְ רוֹ ׁ ָשם וְ ַל ֲ"שׂ וֹ ת ִע ּמוֹ ֶח ֶסד וֶ ֱא ֶמת ָּכ ָראוּי לוֹ ‪ ,‬וְ לֹא ִל ְמעֹל ְ ּבבַ ָּק ׁ ָשתוֹ "‪ִ .‬ק ְ ּבל ּו ְ ּבנֵ י ַה ֲחבו ָּרה‬ ‫שי ׁ ֶש ַ ּבדָּ בָ ר‪ִ ,‬הבְ ִליג ּו וְ ׁ ָש ְתק ּו‪ ,‬וְ ִק ְ ּבל ּו ֶאת־ ַהדִּ ין ְ ּב ַא ֲה ָבה‪.‬‬ ‫קִ)‬ ‫ֶאת־דְּ בָ ָריו‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן יָ ְדע ּו ׁ ֶש ָה ֱא ֶמת ִע ּמוֹ ‪ ,‬וְ ַ"ל־ ַאף ַה ּ ֹ‬ ‫וְ ִה ֵּנה ְל ֶפ ַתע ּ ִפ ְתאוֹ ם‪ ,‬נִ ַּתק ֲחמוֹ רוֹ ַה ֶּנ ֱא ָמן ׁ ֶשל ַר ִ ּבי זָ אוִ יל‪ֵ ,‬מ ַה ֶחבֶ ל ׁ ֶש ָּק ׁ ַשר אוֹ תוֹ ֶאל ֶּג ֶדר ָה ֲאבָ נִ ים‬ ‫ׁ ֶש ְּל ִצדּ וֹ ‪ ,‬וְ הוּא ֵה ֵחל ִל ְדהֹר ְל ֶפ ַתע ְללֹא ִס ָ ּבה ַה ִּנ ְר ֵאית ָל ַ"יִ ן ְ ּבתוֹ ְך ַה ֲח ׁ ֵש ָכה ָה ֲ" ‪+‬ב ָּתה‪ .‬נִ בְ ַהל ַר ִ ּבי זָ אוִ יל‪,‬‬ ‫וְ ֵה ֵחל ִל ְרדּ ֹף ַא ַחר ֲחמוֹ רוֹ ַה ָ ּי ִחיד‪ְ ,‬לבַ ל יֵ ָ" ֵלם ֵמ ֵ"ינָ יו ו ְּלבַ ל יִ ָּק ַלע ְלתוֹ ְך ַה ְּכ ָפר ָה ַ" ְרבִ י ַה ָּסמו ְּך‪ָ ׁ ,‬שם יַ ֲ"שׂ ּו‬ ‫ל־ס ָ ּבה‪ָּ ,‬כ ְך ָח ַדל‬ ‫אלים ׁ ְש ָפ ִטים‪ .‬ו ְּר ֵאה זֶ ה ּ ֶפ ֶלא‪ַ :‬ה ֲחמוֹ ר‪ְּ ,‬כ ׁ ֵשם ׁ ֶש ֵה ֵחל ּ ִפ ְתאוֹ ם ָלרוּץ ְללֹא ָּכ ִ‬ ‫בּ וֹ ַה ִ ּי ׁ ְש ְמ ֵ" ִ‬ ‫י"‬ ‫ְל ֶפ ַתע ֶאת ְמרו ָּצתוֹ וְ נֶ ֱ" ַמד ִ ּב ְמקוֹ מוֹ ‪ְּ ,‬כ ִא ּל ּו יָ ד נֶ ֱ" ֶל ֶמת ִמ ְס ְמ ָרה אוֹ תוֹ ִל ְמקוֹ מוֹ ‪ַ .‬ר ִ ּבי זָ אוִ יל ִה ִּג ַ‬ ‫ל־ה ֲחמוֹ ר וְ ֵה ִעיף ַמ ָ ּבט ָק ָצר ַ"ל‬ ‫ימה‪ּ+ ,‬כ ּלוֹ ָרטֹב ִמ ֶּג ׁ ֶשם ו ִּמ ֵ ּז ָ"ה‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ִה ְת ָק ֵרב ֶא ַ‬ ‫ל־ה ֲחמוֹ ר ְטרוּף־נְ ׁ ִש ָ‬ ‫ֶא ַ‬ ‫ישת ֶח ְל ָקתוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי‬ ‫ּם־ר ַ"ם‪ְּ .‬כבָ ָרק ָמ ִהיר ִה ְבזִ יק ְ ּבמוֹ חוֹ דְּ בַ ר ְר ִכ ׁ ַ‬ ‫ַה ַּמצֵּ בוֹ ת ׁ ֶש ִּמ ָּסבִ יב‪ַ "ָ ,‬צר ִ ּב ְמקוֹ מוֹ ַּכ ֲהלו ַ‬ ‫יְ ׁ ַש ְעיָ ה‪ ,‬ו ְּב ַבת־ ַא ַחת נִ זְ ַּכר ִּכי ַה ָּמקוֹ ם בּ וֹ נֶ ֱ" ַמד ַה ֲחמוֹ ר ַה ֶּנ ֱא ָמן‪ָ ׁ ,‬שם ִהיא ֶח ְל ַקת ָה ֲא ָד ָמה ׁ ֶש ַר ִ ּבי יְ ׁ ַש ְעיָ ה‬ ‫ן־ה ּ ׁ ָש ַמיִ ם ִּכ ְּונ ּו ֵאפוֹ א ֶאת־דַּ ְרכּ וֹ ׁ ֶשל ַה ֲחמוֹ ר‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ָהבִ יא ֶאת ַה ָּמנוֹ ַח‬ ‫ַה ָּמנוֹ ַח ָר ַכ ׁש לוֹ ְ ּבעוֹ דוֹ ַ ּב ַח ִ ּיים‪ִ .‬מ ַ‬ ‫ֶא ִ‬ ‫ל־קבְ רוֹ ֲא ׁ ֶשר ָּכ ָרה לוֹ ֵמ ַח ָ ּייו‪ּ ,‬ו ְכ ׁ ֶשנּוֹ ַדע ַהדָּ בָ ר ְל ָמ ֳח ָרת ִ ּבירו ׁ ָּש ַליִ ם‪ָ ,‬ה ְמ ָתה ָה ִעיר ‪ּ+‬כ ָּל ּה‪ ,‬וַ יְ ִהי ְל ֶפ ֶלא‪.‬‬


‫וְ ׁ ָש ַכ ְב ִּתי ִעם־ ֲאב ַֹתי ּו ְק ַב ְר ַּתנִ י ִ ּב ְק ‪,‬ב ָר ָתם‬ ‫ַא ַחת ֶה ָ" ִרים ָה ַ" ִּתיקוֹ ת ְ ּבגוֹ ַלת ַא ׁ ְש ְּכנַ ז‪ִ ,‬היא ָה ִעיר ַמ ֶּגנְ ָצא‪ֲ ,‬א ׁ ֶשר יַ ַחד ִעם ׁ ְש ֵּתי ֶה ָ" ִרים ווֹ ְר ַמיְ זָ א‬ ‫אשי ַה ֵּתבוֹ ת " ְק ִה ּלוֹ ת‬ ‫ּו ׁ ְש ּ ַפיְ ָרא‪ ,‬נֶ ְח ׁ ְשב ּו ִּכ ׁ ְשלֹש) ַה ְּק ִה ּלוֹ ת ַה ְּגדוֹ לוֹ ת וְ ַה ָּו ִתיקוֹ ת ִ ּבנְ ַהר ָה ֵריְ ן‪ ,‬וְ נוֹ ְדע ּו ְ ּב ָר ׁ ֵ‬ ‫אתיִ ם‬ ‫ׁש ּו"ם"‪ּ ְ .‬ב ֵבית־ ַה ְּקבָ רוֹ ת ַה ָּקדוּם ׁ ֶש ְ ּב ַמ ֶּגנְ ָצא‪ְ "ָ ,‬מ ָדה ַמ ֵּצ ָבה ַ" ִּתי ָקה‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיְ ָתה ַק ֶ ּי ֶמת ַ"ד ִל ְפנֵ י ְּכ ָמ ַ‬ ‫יה‪ִ .‬מיה ּו ַרב ַ" ְמ ָרם‬ ‫ׁ ָשנָ ה‪"ַ .‬ל ַה ַּמ ֵּצ ָבה נֶ ְח ַרת ׁ ְשמוֹ ׁ ֶשל ַרב ַ" ְמ ָרם ָּגאוֹ ן‪ ,‬וְ ִס ּפוּר נִ ְפ ָלא ִמ ְס ַּת ֵּתר ֵמ ֲאחוֹ ֶר ָ‬ ‫ֹאש‬ ‫זֶ ה? ַהדָּ בָ ר נוֹ ַתר ְ ּבגֶ ֶדר ַּת ֲ"לו ָּמה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן יוֹ ְד ִעים ָאנ ּו ַ"ל ַרב ַ" ְמ ָרם ָּגאוֹ ן ַ ּבר ַרב ׁ ֶש ׁ ְשנָ א‪ֶ ׁ ,‬ש ִה ְת ַמ ָּנה ְּכר ׁ‬ ‫יבת סו ָּרא ׁ ֶש ְ ּב ָבבֶ ל ַ"ל־ ְמקוֹ מוֹ ׁ ֶשל ַרב נַ ְטרוֹ נַ אי ָּגאוֹ ן‪ ,‬וְ ִה ְת ּ ַפ ְר ֵסם ִ ּבזְ כוּת ִסדּ ּורוֹ " ֵס ֶדר ַרב ַ" ְמ ָרם ָּגאוֹ ן"‪,‬‬ ‫יְ ׁ ִש ַ‬ ‫ׁ ֶשהוּא ַא ַחד ַה ִּסדּ ו ִּרים ַה ְּקדו ִּמים ְ ּביוֹ ֵתר‪ ,‬וְ ַ"ל־ ּ ִפיו נִ ְק ַ ּבע ֵס ֶדר ַה ְּת ִפ ָּלה ׁ ֶשל גּ וֹ ַלת ַא ׁ ְש ְּכנַ ז‪ .‬או ָּלם ֵמעוֹ ָלם‬ ‫לֹא נוֹ ַדע ִּכי ַרב ַ" ְמ ָרם יָ ָצא ִמ ָ ּבבֶ ל‪ ,‬וְ ִה ְפ ִליג ֶאל ֶא ֶרץ ַא ׁ ְש ְּכנַ ז ָה ְרחוֹ ָקה‪ָ ׁ ,‬שם נִ ְק ַ ּבר ְל ַא ַחר ּ ְפ ִט ָירתוֹ ִ ּב ׁ ְשנַ ת‬ ‫ד' ֲא ָל ִפים תרל"ה‪ .‬או ָּלם ְמ ַ"נְ יֵ ן ׁ ֶש ָּכ ְך ֵמ ִעיד ַה ֲח ַת"ם סוֹ ֵפר וְ כוֹ ֵתב ִ ּב ְת ׁשו ָּבה ִה ְל ָכ ִתית ַ"ל ִמנְ ֲהגֵ י ַא ׁ ְש ְּכנַ ז ‪:‬‬ ‫"וְ רֹב ִמנְ ָהגָ ם ַ"ל־ ּ ִפי ַרב ַ" ְמ ָרם ָּגאוֹ ן‪ֲ ,‬א ׁ ֶשר ָ" ַמ ְד ִּתי ַ"ל־ ִק ְברוֹ ְ ּב ַמ ֶּגנְ ָצא"‪ ,‬וְ ֵכן ּכוֹ ֵתב‪ַ " :‬ה ָּגאוֹ ן ַר ִ ּבי ַ" ְמ ָרם‬ ‫יתי ִקבְ רוֹ ‪ ,‬וְ ֵכן ַר ִ ּבי ַא ְמנוֹ ן ַ ּב ַ"ל ' ּונְ ַת ֶּנה ּת ֶֹקף'‪ּ ֵ ,‬ביתוֹ ֲ" ַדיִ ן‬ ‫ְמ ַסדֵּ ר ְּת ִפ ּלוֹ ת יִ שְׂ ָר ֵאל‪ְ ,‬מקוֹ מוֹ ְ ּב ַמ ֶּגנְ ָצא וְ ָר ִא ִ‬ ‫אתיִ ם ׁ ָשנָ ה‬ ‫ׁ ָשם"‪ֲ .‬א ֵח ִרים טוֹ ֲ"נִ ים‪ֶ ׁ ,‬ש ַה ָּקבוּר ְ ּב ַמ ֶּגנְ ָצא ֵאינוֹ ַרב ַ" ְמ ָרם ַה ַ ּבבְ ִלי‪ֶ ,‬א ָּלא ָּגאוֹ ן ַא ֵחר ׁ ֶש ַחי ְּכ ָמ ַ‬ ‫ְמ ‪+‬א ָחר יוֹ ֵתר‪ ,‬וְ ָהיָ ה ַּת ְל ִמידוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי ׁ ְשמו ֵּאל ַהכּ ֵֹהן ֶ ּבן־ ִּגילוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי יִ ְצ ָחק ַ ּבר־יְ הו ָּדה ַרבּ וֹ ׁ ֶשל ַר ּ ׁ ִש"י‪,‬‬ ‫וְ ִע ּמוֹ ֵא ַרע ַה ַּמ ֲ"שֶׂ ה ַה ּ ִפ ְל ִאי ַה ָ ּבא‪ ,‬אוֹ תוֹ ְמ ַס ּ ֵפר ַ ּב ַ"ל " ׁ ַש ְל ׁ ֶש ֶלת ַה ַּק ָ ּב ָלה" וְ ֶה ְע ִּתיקוֹ ִמ" ‪ּ+‬קנְ ְט ֵרס יָ ׁ ָשן"‪.‬‬ ‫אשית יָ ָמיו‪ִ ,‬ה ְתגּ וֹ ֵרר ַרב ַ" ְמ ָרם ְ ּב ַמ ֶּגנְ ָצא‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר ׁ ָשנִ ים ָ"בַ ר ְלקוֹ לוֹ נְ יָ א‪ֶ ׁ ,‬ש ִהיא ַה ְּגדוֹ ָלה ֵ ּבין ֶה ָ" ִרים‬ ‫ְ ּב ֵר ׁ ִ‬ ‫ְ‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ִלגְ דוֹ ת נְ ַהר ָה ֵריְ ן ׁ ֶש ְ ּבגֶ ְר ַמנְ יָ ה‪ּ ְ .‬ב ִעיר זוֹ ִה ְר ִ ּביץ ַרב ַ" ְמ ָרם ּתוֹ ָרה ְל ַת ְל ִמ ִידים ַמ ְק ׁ ִשיבִ ים‪ ,‬וְ ֶה ֱא ִריך ׁ ָשם‬ ‫יָ ִמים‪"ַ ,‬ד ׁ ֶש ִה ְפ ִליג ְ ּבזִ ְקנָ ה וְ שֵׂ יבָ ה‪ .‬וַ יְ ִהי ַּכ ֲא ׁ ֶשר זָ ַקן ַרב ַ" ְמ ָרם ְמאֹד‪ ,‬וְ יָ ַדע ִּכי יוֹ מוֹ ָה ַא ֲחרוֹ ן ָק ֵרב וּבָ א‪,‬‬ ‫ת־ת ְל ִמ ָידיו וְ ִה ְפ ִציר ָ ּב ֶהם‪ָ " :‬א ָּנא ִמ ֶּכם‪ַּ ,‬ת ְל ִמ ִידים יְ ָק ִרים‪"ֲ .‬שׂ ּו נָ א ִע ָּמ ִדי ֶח ֶסד וֶ ֱא ֶמת וְ ַאל ִּת ְק ְ ּבר ּונִ י‬ ‫ִּכ ֵּנס ֶא ַּ‬ ‫יאנִ י‬ ‫ָּכאן ְ ּבקוֹ לוֹ נְ יָ ה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ֶ ּבן־ ַמ ֶּגנְ ָצא ֲאנִ י וְ ׁ ָשם ִקבְ ֵרי ֲאבוֹ ַתי‪ .‬וְ ַ"ל־ ֵּכן ְמ ַב ֵּק ׁש ֲאנִ י ִמ ֶּכם‪ְ ,‬ל ִה ׁ ְש ַּתדֵּ ל ְל ָהבִ ֵ‬ ‫ִל ְמנו ָּח ִתי ְ ּב ִקבְ ֵרי ֲאבוֹ ַתי ּו ְקבָ ר ּונִ י ִ ּב ְקבו ָּר ָתם"‪ְּ .‬כ ׁ ֶש ּ ׁ ָש ְמע ּו ַה ַּת ְל ִמ ִידים ֶאת־ ַ ּב ָּק ׁ ָשתוֹ ‪ ,‬נִ בְ ֲהל ּו ‪ּ+‬כ ָּלם ְלנַ ְפ ׁ ָשם‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ֵּכן ַה ָ ּי ִמים ָהי ּו יְ ֵמי ְר ִדיפוֹ ת ִליהו ֵּדי ַא ׁ ְש ְּכנַ ז‪ ,‬וְ ַס ָּכנָ ה ְּגדוֹ ָלה נִ ׁ ְש ֶק ֶפת ְל ִמי ׁ ֶש ָ ּי ִהין ְ ּבנַ ְפ ׁשוֹ ְל ַה ֲ"בִ יר נִ ְפ ָטר‬ ‫יהם‪:‬‬ ‫יהם‪ָ .‬ר ָאה ַרב ַ" ְמ ָרם ֶאת־ ְמב ּו ָכ ָתם‪ ,‬וְ גָ זַ ר ֲ" ֵל ֶ‬ ‫יְ הו ִּדי ִמ ָּמקוֹ ם ְל ָמקוֹ ם‪ ,‬וְ ָל ֵכן לֹא ָמ ְצא ּו ַמ ֲ"נֶ ה ְל ִפ ֶ‬ ‫" ְמ ַב ֵּק ׁש ֲאנִ י ִמ ֶּכם‪ֶ ׁ ,‬ש ְּל ַא ַחר ְמלֹאות יָ ַמי ּו ׁ ְשנוֹ ַתי‪ָ ,‬הנִ יח ּו אוֹ ִתי ְ ּבתוֹ ְך ֲארוֹ ן־ ֵ"ץ ְל ַא ַחר ׁ ֶש ְּת ַט ֲהר ּונִ י ַּכדִּ ין‬ ‫יכי ּ ִפ ׁ ְש ָּתן‪ ,‬וְ ֶאת־ ָה ָארוֹ ן ָהנִ יח ּו ְ ּבתוֹ ְך ְס ִפינָ ה ְק ַט ָּנה ְ ּב ִלי ַמ ָּלח ו ַּמנְ ִהיג‪ֶ .‬את־ ַה ִּס ָירה‬ ‫וְ ַת ִּניח ּו ָ" ַלי ַּת ְכ ִר ֵ‬ ‫יכם"‪ .‬לֹא ָא ְרכ ּו ַה ָ ּי ִמים‪,‬‬ ‫הוֹ ִריד ּו ֱא ֵלי נָ ָהר‪ ,‬וְ ִהיא ְּכבָ ר ֵּת ֵל ְך ֵמ ַ" ְצ ָמ ּה ִל ְמקוֹ ָמ ּה‪ ,‬וְ ַא ֶּתם ַּת ְחזְ ר ּו ְ ּב ׁ ָשלוֹ ם ְל ָב ֵּת ֶ‬ ‫וְ ַרב ַ" ְמ ָרם ֵה ׁ ִשיב ֶאת־נִ ׁ ְש ָמתוֹ ַה ְּטהוֹ ָרה ְלבוֹ ְר ָא ּה‪ַ .‬ה ַּת ְל ִמ ִידים ָה ֲאבֵ ִלים ָ" ְמד ּו נְ בוֹ ִכים‪ ,‬או ָּלם ָחזְ ָקה‬ ‫יהם ְ ּב ֵד ָ"ה ְצלו ָּלה‪ ,‬וְ ֵהם ִק ְ ּימ ּו ָה ִּכ ְכ ָתבָ ּה וְ ִכ ְל ׁשוֹ נָ ּה‪.‬‬ ‫יהם ְּגזֵ ָרתוֹ ׁ ֶשל ַר ָ ּבם ַה ַּנ ֲ" ָרץ‪ ,‬אוֹ ָת ּה ֵה ִטיל ֲ" ֵל ֶ‬ ‫ֲ" ֵל ֶ‬ ‫יה‬ ‫ְ ּב ַא ַחד ַה ָ ּי ִמים‪ִ ,‬ה ְת ּ ַפ ְּלא ּו דַּ ָ ּיגֵ י ָה ִעיר ַמ ֶּגנְ ָצא ִל ְראוֹ ת ְס ִפינָ ה ְק ַט ָּנה ַה ּ ׁ ָש ָטה ֵמ ַ" ְצ ָמ ּה ַ ּב ָּנ ָהר‪ ,‬וְ ָ" ֶל ָ‬ ‫ֲארוֹ ן־ ֵ"ץ ָאר ְֹך‪ .‬נִ ּס ּו ַה ָּלל ּו ְל ִה ְת ָק ֵרב ֶאל־ ַה ְּס ִפינָ ה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ְ ּבטו ִּחים ָהי ּו ִּכי ָה ָארוֹ ן ֵמ ִכיל אוֹ ָצרוֹ ת ׁ ֶשל־ ָממוֹ ן‪,‬‬ ‫יה‪ָ ,‬ה ְל ָכה ַה ְּס ִפינָ ה וְ ִה ְת ַר ֲח ָקה ֵמ ֶהם ְ ּבא ַֹרח ּ ֶפ ֶלא‪ַ .‬ה ּ ׁ ְשמו ָּ"ה ִה ְת ּ ַפ ּ ׁ ְש ָטה‬ ‫או ָּלם ַּכ ֲא ׁ ֶשר נִ ּס ּו ְל ִה ְת ָק ֵרב ֵא ֶל ָ‬ ‫י" ַהדָּ בָ ר ְל ָאזְ נָ יו ׁ ֶשל ַה ּמוֹ ׁ ֵשל ַה ָּנ ְכ ִרי‪ִ ,‬מ ֵהר ָל ֵצאת יַ ַחד ִעם שָׂ ָריו וְ ַח ָ ּי ָליו‪ֵ .‬הם‬ ‫יש ַמ ֵהר ָ ּב ִעיר‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ִה ִּג ַ‬ ‫ִח ׁ‬ ‫יהם‪ַ .‬ה ְּס ִפינָ ה ְּכ ִא ּל ּו ׁ ִש ְּט ָתה ָ ּב ֶהם וְ ָ"שְׂ ָתה אוֹ ָתם‬ ‫נִ ּס ּו ִל ְת ּ ֹפס ֶאת־ ַה ְּס ִפינָ ה‪ַ ,‬א ְך ַל ּ ׁ ָשוְ א ָהי ּו ָּכל־ ַמ ֲא ַמצֵּ ֶ‬ ‫יהם ּ ַפ ַ"ם ַא ַחר ּ ַפ ַ"ם‪ּ ֵ .‬בין ָהעוֹ ְמ ִדים ַ"ל שְׂ ַפת ַה ָּנ ָהר‪ָ ,‬הי ּו ַּגם ַּכ ָּמה‬ ‫ְל ַל ַ"ג וָ ֶק ֶלס‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ִהיא ִמ ְת ַח ֶּמ ֶקת ִמ ֵיד ֶ‬ ‫ּ‬ ‫יאת ‪ּ+‬כ ָּלם ָהיָ ה נִ ָּכר ְ ּבא ֶֹפן ָ ּברוּר‪ִּ ,‬כי ַּכ ֲא ׁ ֶשר ַה ְיהו ִּדים ְמנַ ִּסים ִל ְת ּ ֹפס‬ ‫ִמיהו ֵּדי ָה ִעיר ַמ ֶּגנְ ָצא‪ ,‬וְ ִל ְפ ִל ַ‬ ‫יהם‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ָה ֲא ֵח ִרים ְמנַ ִּסים ִל ְלכּ ֹד אוֹ ָת ּה‪ִ ,‬היא הוֹ ֶל ֶכת ו ִּמ ְת ַר ֶח ֶקת‬ ‫ֶאת־ ַה ְּס ִפינָ ה‪ִ ,‬היא ִמ ְת ָק ֶר ֶבת ֲא ֵל ֶ‬ ‫ֵמ ֶהם‪ּ ַ .‬ב ְּת ִח ָּלה‪ֵ ,‬ס ַרב ַה ּמוֹ ׁ ֵשל ַהגּ וֹ י ְל ַה ֲא ִמין ְל ָכ ְך‪ ,‬או ָּלם ְל ַא ַחר ַּכ ָּמה נִ ְסיוֹ נוֹ ת חוֹ זְ ִרים‪ ,‬נֶ ֱא ַלץ ַאף הוּא‬ ‫ְלהוֹ דוֹ ת‪ִּ ,‬כי דָּ בָ ר ּ ִפ ְל ִאי ִמ ְת ַר ֵח ׁש ְלנֶ גֶ ד ֵ"ינָ יו‪ ,‬וּבְ ַ"ל־ ָּכ ְרחוֹ נֶ ֱא ַלץ ְלבַ ֵּק ׁש ֵמ ַה ְ ּיהו ִּדים ָלדוּג ֶאת־ ַה ִּס ָירה‬ ‫ו ְּל ַה ֲ"לוֹ ָת ּה ֶאל־ ַה ַ ּי ָ ּב ׁ ָשה‪ּ ִ .‬בנְ ׁ ִש ָ‬ ‫ימה ֲ"צו ָּרה ִה ְמ ִּתינ ּו ‪ּ+‬כ ָּלם ִל ְראוֹ ת ַמה ִּנ ְמ ָצא ַ ּב ֲארוֹ ן־ ָה ֵ"ץ‪ ,‬וְ ִה ֵּנה נִ ְמ ְצ ָאה בּ וֹ‬ ‫אתי‬ ‫יתי ִ ּב ְק ִה ַּלת־ק ֶֹד ׁש ַמ ֶּגנְ ָצא‪ִ .‬ה ֵּנה ָ ּב ִ‬ ‫גּ ו ַּפת ָמנוֹ ַח יְ הו ִּדי‪ ,‬ו ְּליָ דוֹ ִמ ְכ ָּתב ְ ּבזֶ ה ַה ָּל ׁשוֹ ן‪ַ " :‬א ַחי וְ ֵר ַ"י ַ ּב ֲ" ֵלי בְ ִר ִ‬ ‫יכם‪ִּ ,‬כי נִ ְפ ַט ְר ִּתי ְלעוֹ ָל ִמי ִ ּב ְק ִה ַּלת־ק ֶֹד ׁש קוֹ לוֹ נְ יָ א‪ ,‬ו ְּמבַ ֵּק ׁש ֲאנִ י ִמ ֶּכם ִּכי ִּת ְק ְ ּבר ּונִ י ְ ּב ִקבְ ֵרי ֲאבוֹ ַתי‪,‬‬ ‫ֲא ֵל ֶ‬ ‫ו ְּל ‪+‬כ ָּלם ַח ִ ּיים ֲא ‪+‬ר ִּכים‪ .‬נְ ‪+‬אם‪ְ "ַ ,‬מ ָרם"‪ְ .‬ל ִמ ְק ָרא ַה ִּמ ְכ ָּתב‪ָ ּ ,‬פ ְרצ ּו יְ הו ֵּדי ַמ ֶּגנְ ָצא ִ ּב ְב ִכי־ ַמר‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ׁ ְשמוֹ ׁ ֶשל ַרב‬ ‫ַ" ְמ ָרם ָּגאוֹ ן נִ ּ ָשׂ א ִל ְת ִה ָּלה ְ ּב ִפי־ ֹכל‪ ,‬וְ ֵהם ִה ְת ַא ְ ּבל ּו ָמ ָרה ַ"ל־ ּ ְפ ִט ָירתוֹ ‪ .‬או ָּלם ַּכ ֲא ׁ ֶשר נִ ּס ּו ִל ּטֹל ֶאת־ ָה ָארוֹ ן‬ ‫יש ָקדוֹ ׁש הוּא ַה ִּנ ְפ ָטר"‪,‬‬ ‫ו ְּל ָה ִביאוֹ ִל ְקבו ָּרה‪ִ ,‬ה ְתנַ ּ ְפל ּו ֲ" ֵל ֶ‬ ‫יהם ְ ּבנֵ י ָה ִעיר וְ ִהבְ ִריח ּו אוֹ ָתם ֵמ ַה ָּמקוֹ ם‪ִ " .‬א ׁ‬ ‫ָא ְמר ּו ַהגּ וֹ יִ ים‪" ,‬וְ ָ" ֵלינ ּו ְל ָקבְ רוֹ ְ ּבבֵ ית־ ַה ְּקבָ רוֹ ת ׁ ֶש ָּלנ ּו‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ָ ּיגֵ ן ָ" ֵלינ ּו וְ יִ ׁ ְש ְמ ֵרנ ּו ִמ ָּכל־ ָצ ָרה"‪ .‬או ָּלם ָה ָארוֹ ן‬ ‫ֵמ ֵאן ָלזוּז ִמ ְּמקוֹ מוֹ ְּכ ׁ ֶש ִּניס ּו ְל ָה ִרימוֹ ‪ ,‬ו ְּב ֵלית־ ְ ּב ֵר ָרה ֵה ִקימ ּו ַהגּ וֹ יִ ים ֵמ ָ" ָליו ֵ ּבית ִּת ְפ ָלה ָּגבוֹ ַּה ּו ְמפ ָֹאר‪.‬‬ ‫י"‬ ‫ֶאבְ ָלם ׁ ֶשל ְ ּבנֵ י ַמ ֶּגנְ ָצא ָהיָ ה ָּכפ ּול ו ְּמ ‪+‬כ ּ ָפל‪ ,‬וְ ַצ ֲ" ָרם ָהיָ ה ַרב ַ"ל ׁ ֶש ַרב ַ" ְמ ָרם לֹא זָ ָכה ֵ ּבינְ ַתיִ ם ְל ַה ִּג ַ‬ ‫ִל ְקבו ָּרה ְּכ ַדת־יִ שְׂ ָר ֵאל‪ָּ .‬כל ַה ִה ׁ ְש ַּתדְּ ‪+‬ל ּיוֹ ת ִל ְפדּ וֹ ת ֶאת־ ֲארוֹ נוֹ ִמי ֵדי ַה ָּנ ְכ ִר ִ ּיים ָ"ל ּו ַ ּב ּתֹה ּו‪ ,‬וְ ַה ָּלל ּו דָּ ח ּו ַּגם ֶאת‬ ‫ָּכל ַה ַה ָּצעוֹ ת ַה ַּכ ְס ּ ִפ ּיוֹ ת ַה ְּגדוֹ לוֹ ת ׁ ֶש ‪+‬ה ְּצע ּו ָל ֶהם‪ּ ְ .‬ב ֶמ ׁ ֶש ְך יָ ִמים ַר ִ ּבים לֹא יָ ְדע ּו ְ ּבנֵ י ַמ ֶּגנְ ָצא ָמנוֹ ַח‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ִמדֵּ י‬ ‫יהם ִל ְקבּ ֹר אוֹ תוֹ ִ ּב ְקבו ַּרת‬ ‫ַליְ ָלה ָח ְלמ ּו ַר ִ ּבים ֵמ ֲח ׁשוּבֵ י ָה ִעיר וְ ָרא ּו ַ ּב ֲחלוֹ ָמם ֶאת ַרב ַ" ְמ ָרם‪ַ ,‬ה ִּמ ְת ַח ֵּנן ִ ּב ְפנֵ ֶ‬ ‫ֲאבוֹ ָתיו ו ְּלהוֹ ִציאוֹ ִמ ֵידי ַה ָּנ ְכ ִרים‪ְ .‬לבַ ּסוֹ ף‪ִ ,‬ה ְת ַח ְּכמ ּו ַּכ ָּמה ִמ ְּצ ִע ֵירי ְק ִה ַּלת ַמ ֶּגנְ ָצא‪ ,‬נָ ְטל ּו גּ ו ָּפה ַא ַחת ׁ ֶשל‬ ‫יכים ְלבָ נִ ים‪ ,‬וּבַ ֲח ׁ ַשאי ֶה ֱח ִליפ ּו ֶאת־ ַהגּ וּפוֹ ת‪.‬‬ ‫יש ּו ָה ַּת ְכ ִר ִ‬ ‫נוֹ ְצ ִרי ׁ ֶש ָהיְ ָתה ְּתלוּיָ ה ַ"ל־ ָה ֵ" ִצים ָ ּב ִעיר‪ִ ,‬ה ְל ִ ּב ׁ‬ ‫ְ ּב ַח ְס ֵדי ׁ ָש ַמיִ ם לֹא נוֹ ַדע ַהדָּ בָ ר‪ ,‬וְ ׁשוֹ ְמ ֵרי ַה ָּמקוֹ ם לֹא ָח ׁש ּו ַ ּב ְּתכוּנָ ה ׁ ֶש ִּמ ָּסבִ יב‪ ,‬וְ ָכ ְך ִה ְצ ִליח ּו יְ הו ֵּדי ָה ִעיר‬ ‫ִלגְ אֹל ֶאת־ ְּגוִ ָ ּיתוֹ ׁ ֶשל ַרב ַ" ְמ ָרם וֶ ֱה ִביא ּו ָה ִל ְמנו ַּחת עוֹ ָל ִמים ְ ּבבֵ ית־ ַה ְּקבָ רוֹ ת ׁ ֶש ְ ּב ַמ ֶּגנְ ָצא ְ ּב ִקבְ ֵרי ֲאבוֹ ָתיו‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ּ ְפנִ ינֵ י אוֹ ר ַה ַח ִ ּיים‬

‫ִמדִּ ְב ֵרי ָהאוֹ ר ַה ַח ִ ּיים ַה ָּקדוֹ ׁש ַ"ל ַה ּ ָפ ָר ׁ ָשה‬

‫ֹאמר ַ ל־זֶ ה ַהדֶּ ֶר ְך‪ֶ ׁ ,‬ש ַה ָּכתוּב ְמ ַד ֵּבר‬ ‫א ְס ִרי ַל ֶ ּג ֶפן וְ גוֹ ' ‪ -‬אוֹ י ַ‬ ‫ֹ‬ ‫ִ ּב ׁ ְש ֵּתי ַה ְ ּג ‪#‬א ּלוֹ ת ַה ְמ ‪#‬פ ְר ָסמוֹ ת‪ָ .‬ה ַא ַחת ִהיא ׁ ֶשל ִמ ְצ ַריִ ם‪,‬‬ ‫ְו ַה ּ ׁ ְשנִ ָ ּיה ִהיא ְ ּג ‪#‬א ָּלה ָה ֲ ִת ָידה ְ ּב ֶ זְ ַרת ַה ּ ׁ ֵשם‪ְּ ,‬כנֶ גֶ ד ְ ּג ‪#‬א ָּלה‬ ‫א ְס ִרי ַל ֶ ּג ֶפן‪ ַ ,‬ל־דֶּ ֶר ְך אוֹ ְמרוֹ ֶ ּג ֶפן‬ ‫ָה ִר ׁ‬ ‫אשוֹ נָ ה ָא ַמר ֹ‬ ‫יהם ְּב ִחינָ ה ַא ַחת‬ ‫ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם ַּת ִּסי ַ ‪ֶ ׁ ,‬ש ָאז ָּכ ָפה ה' ִל ְפנֵ ֶ‬ ‫ַה ִּנ ְק ֵראת ַ יִ ר‪ְ ,‬ו ‪#‬ה ְכנַ ע ִל ְפנֵ י ַה ֶ ּג ֶפן‪ .‬ו ְּכנֶ גֶ ד ְ ּג ‪#‬א ָּלה ַה ּ ׁ ְשנִ ָ ּיה‬ ‫ְ ּב ֶ זְ ַרת ַה ּ ׁ ֵשם ׁ ֶש ִּת ְהיֶ ה ְּביָ ֵמינ ּו ָא ַמר ְו ַל ּשׂ ֵֹר ָקה‪ֵ ּ ,‬פרו ּׁש ְ ּב ֵ ת‬ ‫ֲא ׁ ֶשר יִ ׁ ְשרֹק ה' דִּ ְכ ִתיב ֶא ׁ ְש ְר ָקה ָל ֶהם ַו ֲא ַק ְ ּב ֵצם‪ָ ,‬אז ְּבנִ י‬ ‫ֲאתֹנוֹ ‪ָ ,‬א ַמר ְל ׁשוֹ ן ַר ִ ּבים‪ ,‬לוֹ ַמר ָּכל ְּב ִחינַ ת ָה ‪#‬א ּמוֹ ת‪ִּ ,‬כי‬ ‫יצ ַ‬ ‫ִ ּב ִ‬ ‫ֹאש ‪#‬א ּמוֹ ת‬ ‫יאת ִמ ְצ ַריִ ם לֹא ִה ְכנִ י ַ ה' ִל ְפנֵ ֶ‬ ‫יהם ֶא ָּלא ר ׁ‬ ‫ֹאש‬ ‫ׁ ֶש ֵהם ִמ ְצ ַריִ ם ְ‬ ‫וּכנַ ַ ן ׁ ֶש ֵהם ׁ ִש ְב ָ ה ַ ְמ ִמין‪ֶ ׁ ,‬ש ֵהם ָהיוּ ר ׁ‬ ‫ְו ִתגְ בּ ֶֹרת ְל ָכל־ ָה ‪#‬א ּמוֹ ת‪ֲ ,‬א ָבל ׁ ִש ְב ִעים ‪#‬א ּמוֹ ת לֹא ‪#‬ה ְכנְ עוּ‬ ‫יח‬ ‫ְולֹא נִ ְּתנוּ ָל ֶהם‪ֲ ,‬א ָבל ֶל ָ ִתיד ָלבוֹ א ְ ּב ֶ זְ ַרת ַה ּ ׁ ֵשם לֹא יַ ִּנ ַ‬ ‫ֵמ ָה ‪#‬א ּמוֹ ת ‪#‬א ּ ָמה ְ ּגדוֹ ָלה אוֹ ְק ַט ָּנה ׁ ֶש ּלֹא ִּת ָּנ ֵתן ָל ֶהם‪ְ ,‬והוּא‬ ‫תנוֹ ‪ֵ ּ ,‬פרו ּׁש ִמ ְּל ַבד ִעירֹה ֶא ָּלא ַ ּגם ְ ּבנֵ י ֲאתוֹ נוֹ ‪.‬‬ ‫אוֹ ְמרוֹ ְּבנִ י ֲא ֹ‬ ‫ְואו ַּלי נ ּו ַכל לוֹ ַמר עוֹ ד ַ ל־דֶּ ֶר ְך ַמה ּ ׁ ֶש ָא ְמרוּ ַּב ּז ַֹהר‪ִּ ,‬כי‬ ‫ְ ּב ִס ְט ָרא ָא ֳח ָרא ַה ְּנ ֵק ָבה ִהיא יוֹ ֵתר ֲחזָ ָקה ֵמ ַה ָּז ָכר‪ִּ ,‬כי ַה ָּז ָכר‬ ‫נוֹ ֵטל יוֹ ֶת ֶרת ׁ ֶש ָּל ּה ְונִ ְק ָרא יוֹ ֶת ֶרת ַה ָּכ ֵבד‪ְ ,‬ו ַכדָּ ָבר ַה ֶּזה‬ ‫ו ַּב ִח ָּזיוֹ ן ַה ֶּזה ֶה ְראוּ נִ י ַּב ֲחלוֹ ם ׁ ֶש ֶה ֱא ַב ְק ִּתי ַ ּב ֲחלוֹ ם ִעם‬ ‫ַה ָּז ָכר‪ַ ,‬ויְ ִהי נָ ֵקל ְ ּב ֵ ינַ י ְל ַה ְכנִ יעוֹ ְו ִה ּ ַפ ְל ִּתי אוֹ תוֹ ְ ּבכ ִֹחי‪,‬‬ ‫ְו ַל ְּנ ֵק ָבה נִ ְת ַא ּ ַמ ְצ ִּתי ְּב ָכל־ ּכ ִֹחי ַּכ ָּמה ּ ְפ ָ ִמים ְו ַא ַחר ַּכ ּ ָמה‬ ‫יכ ּה ַּכ ּ ָמה ַמ ֲ לוֹ ת ְל ַמ ּ ָטה ָל ָא ֶרץ‪ַ ,‬א ְך‬ ‫ְט ָרחוֹ ת יָ כ ְֹל ִּתי ְל ַה ׁ ְש ִל ָ‬ ‫לֹא ְּכ ַב ְע ָל ּה ַה ָּז ָכר‪ְ .‬ו ָלזֶ ה ָא ַמר ְּכנֶ גֶ ד ְ ּג ‪#‬א ָּלה ָה ֲ ִתי ָדה‬ ‫וְ ַל ּשׂ ֹ ֵר ָקה‪ ֵ ,‬ת ֲא ׁ ֶשר יִ ׁ ְשרֹק ה' ִו ַ‬ ‫יק ְ ּב ֵצם‪ְּ ,‬בנִ י ֲאתֹנוֹ אוֹ ָתם‬ ‫ׁ ֶש ָ ּב ִאים ִמ ּכ ַֹח ַה ְּנ ֵק ָבה‪ּ ַ ,‬גם אוֹ ָתם יֶ ֱאסֹר ה' ִל ְפנֵ י ְ ּבנֵ י‬ ‫מ ֶש‪1‬ה ָ ָליו‬ ‫יִ שְׂ ָר ֵאל ְוכוּ'‪ .‬יֵ ׁש ְל ָך ָל ַד ַ ת ִּכי ְּב ִחינַ ת נִ ׁ ְש ַמת ֹ‬ ‫לוּלה ִמי"ב ׁ ִש ְב ֵטי יִ שְׂ ָר ֵאל‪ִּ ,‬כי ָּכל ַה ּ ׁ ִש ּ ׁ ִשים‬ ‫ַה ּ ׁ ָשלוֹ ם‪ִ ,‬היא ְּכ ָ‬ ‫מ ֶש‪1‬ה ה ּוא ְוכוּ'‪,‬‬ ‫ִרבּ וֹ א ָהיוּ ֲ נָ ֶפ ָ‬ ‫יה ַו ֲ נַ ף ׁ ִש ְבטוֹ ׁ ֶשל דָּ ִוד ְּב ֹ‬ ‫מ ֶש‪1‬ה‬ ‫ְו ֶל ָ ִתיד ָלבוֹ א ִּת ְת ַ ּג ֶּלה ָּבעוֹ ָלם ׁש ֶֹר ׁש ַה ַּמ ְלכוּ ת ׁ ֶש ְּב ֹ‬ ‫ׁ ֶשהוּא ַ ְצמוֹ ֶמ ֶל ְך ַה ָּמ ׁ ִש ַ‬ ‫יח ְוה ּוא ָד ִוד ְוהוּא יִ נּ וֹ ן ְו ׁ ִשילֹה‪:‬‬

‫ִ ּד ְב ֵרי ַה ָ ּי ִמים‬ ‫יום כ' בטבת רמ"ד‪ ,‬נחשב לציון־דרך חשוב בהנחלת‬ ‫התורה שבעל־פה לדורות‪ ,‬לאחר שביום זה נדפסה‬ ‫מסכת ברכות של התלמוד הבבלי‪ ,‬לראשונה בעולם‪.‬‬ ‫ספרים יהודיים כבר החלו לעלות על הדפוס החל‬ ‫משנת רל"ד ואילך‪ ,‬אולם התלמוד לא נדפס עד שנת‬ ‫רמ"ד‪ ,‬שאז הוחל במפעל ההדפסה הגדולה‪ ,‬אלא‬ ‫שלא נדפסו אלא כ"ה מסכתות עד שנת ר"פ‪ .‬הסיבה‬ ‫לכך היתה התנגדות הנוצרים להדפסתו‪ ,‬והם אף‬ ‫עקרו את השם 'תלמוד' וקבעו תחתיו את השם‬ ‫גמרא‪ .‬ומן־השמים היה הדבר‪ ,‬ששנת ההדפסה‬ ‫הראשונה‪ ,‬שנת רמ"ד‪ ,‬היא בגימטריה שנת גמר"א‪,‬‬ ‫כפי שכתב המדפיס הראשון רבי יהושע שלמה ב"ר‬ ‫ישראל נתן איש שונצינו‪" :‬וסיימתיה פה עיר שונצין‪,‬‬ ‫היום עשרים לחודש טבת שנת גמר"א לפ"ק"‪ .‬בחלק‬ ‫מכתבי־היד הישנים של הגמרא‪ ,‬נוסף גם פירוש‬ ‫רש"י‪ ,‬אולם מאז שר' יהושע שונצינו קבע את צורת‬ ‫הדף של הגמרא‪ ,‬נקבע הדבר לדורות‪ .‬הוא שהחליט‬ ‫להוסיף את דברי התוספות של רבי אליעזר מטוך‬ ‫ולא תוספות שאנץ ורבנו פרץ‪ ,‬שכן היה מצאצאי‬ ‫רבי משה משפירא המוזכר בתוספות טוך‪ ,‬וכן הוסיף‬ ‫פסקי תוספות‪ ,‬משניות עם פירוש הרמב"ם ומרדכי‬ ‫גדול‪ .‬בהקדמה שבסוף המסכת כתב המגיה‪ ,‬כי‬ ‫המדפיס בחר להדפיס את מסכת ברכות כדי‬ ‫שיתקיימו בו דברי חז"ל‪ ,‬שהמקיים מילי דברכות‬ ‫זוכה לברכת ה' היא תעשיר‪ ,‬ומכאן משמע שבמקור‬ ‫לא היתה מסכת ברכות הראשונה במסכתות‪ ,‬אלא‬ ‫מסכת שבת‪ ,‬וכך הדבר באמת בכתב־יד מינכן שהיא‬ ‫נמצאת לאחר סדר מועד‪ ,‬מפני שהיא היחידה בכל‬ ‫סדר זרעים שיש עליה גמרא‪ .‬סדר הדפים בדפוס זה‬ ‫שונה מהסדר שיש בידינו‪ ,‬ולמשל במסכת ברכות‬ ‫יש אצלו מאה דפים ואצלנו רק ס"ו‪ ,‬וסדר הדפים‬ ‫המקובל כיום מבוסס על דפוס ונציה ודפוס וילנא‪.‬‬


‫ש וְ לוֹ ַמר‪ֵ " :‬מ ָא ׁ ֵשר ׁ ְש ֵמנָ ה ַל ְחמוֹ וְ הוּא יִ ֵּתן ַמ ֲ" ַד ֵּנ ֶ‬ ‫ָרגִ יל ָהיָ ה ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל ִמ ּקוֹ זְ ִמיר ִל ְדרֹ )‬ ‫י־מ ֶל ְך" ‪ -‬זוֹ‬ ‫ִמדָּ תוֹ ַה ּטוֹ בָ ה ׁ ֶשל ָא ׁ ֵשר‪ְ ׁ " .‬ש ֵמנָ ה ַל ְחמוֹ " ‪ַ -‬ה ֶּל ֶחם ַה ָ ּי ֵב ׁש נֶ ְח ׁ ָשב ׁ ָש ֵמן ְ ּב ֵ"ינָ יו‪ִּ ,‬כי הוּא ִמ ְס ַּת ּ ֵפק ַ ּב ּ‪+‬מ ָ"ט‪.‬‬ ‫או ָּלם "וְ הוּא יִ ֵּתן" ‪ַּ -‬כ ֲא ׁ ֶשר ָצ ִר ְ‬ ‫יך ִל ֵּתן ִמ ּ ׁ ֶש ּלוֹ ַל ּזו ַּלת‪ֲ ,‬אזַ י " ַמ ֲ" ַד ֵּני ֶמ ֶל ְך" ‪ -‬הוּא נוֹ ֵתן לוֹ ַמ ֲ" ַד ֵּני־ ֶמ ֶל ְך‪.‬‬ ‫ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל ַאבְ ַר ְמ ְס ִקי‪ָ ,‬היָ ה יָ דו ַּ" ְ ּב ַדיְ ָקנוּתוֹ ַה ּ‪+‬מ ְפ ֶלגֶ ת‪ ,‬ו ֵּמעוֹ ָלם לֹא ָּג ַרם ְל ֵאי־ ִמי ְל ַה ְמ ִּתין לוֹ ‪ֵ ,‬מ ֵ"בֶ ר‬ ‫ְל ׁ ָש ָ"ה ׁ ֶש ִּנ ְק ְ ּב ָ"ה‪ .‬או ָּלם ּ ַפ ַ"ם ַא ַחת‪ּ ִ ,‬ב ְתקו ַּפת ְּכ ‪+‬ה ָּנתוֹ ְּכ ַר ָ ּבה ׁ ֶשל־לוֹ נְ דוֹ ן‪ִ ,‬הזְ ִמינוֹ ַא ַחד ַה ְּנגִ ִידים ְל ַסדֵּ ר‬ ‫י" ַרק ְל ַא ַחר ׁ ְש ָ" ַתיִ ם ְּת ִמימוֹ ת‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ‪ּ+‬כ ָּלם ְּכבָ ר ָח ְרד ּו ִל ׁ ְשלוֹ מוֹ ‪.‬‬ ‫ֶאת־ ַה ִּקדּ ּו ׁ ִשין ְ ּב ‪+‬ח ּ ַפת ְ ּבנוֹ ‪ ,‬וְ הוּא ִה ִּג ַ‬ ‫ְל ַא ַחר ִמ ֵּכן ִה ְת ָ ּב ֵרר ַה ַּמ ֲ"שֶׂ ה ‪ּ+‬כ ּלוֹ ‪ ,‬וְ ַה ּ ׁשוֹ ְמ ִעים נִ ְפ ֲ"מ ּו ִמ ִּלבּ וֹ ָה ַרח ּום ׁ ֶשל ַר ָ ּבם ו ַּמ ֲ"שֵׂ י ַה ֶח ֶסד ׁ ֶש ּלוֹ ‪.‬‬ ‫ְ ּב ָצ ֳה ֵרי אוֹ תוֹ יוֹ ם‪ ,‬נִ ְכנַ ס ֵא ָליו ֶא ָחד ִמ ְ ּבנֵ י ַה ְּק ִה ָּלה‪ ,‬וְ ִס ּ ֵפר לוֹ ִּכי ִ ּב ּתוֹ עוֹ ֵמד ְל ִה ָּנשֵׂ א ָה ֶ" ֶרב‪ֶ ,‬א ָּלא‬ ‫אתיִ ם ִלירוֹ ת שְׂ ֶט ְר ִלינְ ג‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ְח ׁ ַשב ְ ּבאוֹ ָתם יָ ִמים ִּכ ְסכוּם נִ ְכ ָ ּבד‪ְ ,‬ל ַה ׁ ְש ְל ַמת דְּ ֵמי ַה ְּנ ‪+‬דנְ יָ ה‬ ‫ׁ ֶש ֲח ֵסרוֹ ת לוֹ ָמ ַ‬ ‫יח‪ַ .‬צד ֶה ָח ָתן ִה ְת ַ" ֵּק ׁש וְ ֵס ַרב ְל ִה ָּכנֵ ס ַל ‪+‬ח ּ ָפה‪ָּ ,‬כל עוֹ ד לֹא יְ ‪+‬סדַּ ר ָה ִענְ יָ ן ַה ַּכ ְס ּ ִפי‪ ,‬וַ ֲאבִ י ַה ַּכ ָּלה ָהיָ ה‬ ‫ׁ ֶש ִהבְ ִט ַ‬ ‫ְ‬ ‫ּ‬ ‫ְ ּב ֵמ ַצר‪" .‬לֹא ָאזוּז ִמ ּ ֹפה"‪ָ ,‬א ַמר ָל ַרב ִמ ּתוֹ ך יֵ או ּׁש וְ ח ֶֹסר אוֹ נִ ים‪"ַ " ,‬ד ׁ ֶש ָה ַרב יִ ְד ַאג ׁ ֶשיו ְּכל ּו ָל ֶל ֶכת‬ ‫יהם‪ ,‬או ָּלם ַה ָּלל ּו‬ ‫י" ֲ" ֵל ֶ‬ ‫ַל ‪+‬ח ּ ָפה"‪ִ .‬ה ְתיַ ּ ׁ ֵשב ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל וְ ִה ְת ַק ּ ׁ ֵשר ִעם ֵ ּבית ַה ְמ ‪+‬ח ָּתנִ ים וְ נִ ָּסה ְל ַה ׁ ְש ּ ִפ ַ‬ ‫נוֹ ְתר ּו ְ ּב ֶ" ְמדָּ ָתם וְ ֵס ְרב ּו ְלוַ ֵּתר ֲא ִפ ּל ּו ַ"ל ִל ָירה ַא ַחת‪ִ .‬לבּ וֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל לֹא נָ ַתן לוֹ ְל ִה ְת ַ" ֵּלם‬ ‫יש ׁ ֶש ָ ּי ׁ ַשב ְל ָפנָ יו‪ֲ ,‬א ׁ ֶשר ִ ּב ְמקוֹ ם ִלשְׂ מ ַֹח ְ ּביוֹ ם ֲח ‪+‬ת ַּנת ִ ּב ּתוֹ ‪ ,‬הוּא יוֹ ׁ ֵשב ֶא ְצלוֹ ְּכ ֶא ָחד‬ ‫ִמ ַּצ ֲ"רוֹ ׁ ֶשל ָה ִא ׁ‬ ‫ׁ ֶש ָח ַרב ָ" ָליו עוֹ ָלמוֹ ‪ ,‬וְ ֶה ְח ִליט ִל ְפעֹל ְל ַמ ֲ"נוֹ ְ ּב ָכל־דֶּ ֶר ְך‪ְ .‬ל ַא ַחר ַמ ֲח ׁ ָשבָ ה ְק ָצ ָרה‪ִ ,‬ה ְת ַק ּ ׁ ֵשר ַ ּב ֶּט ֶּלפוֹ ן ֶאל‬ ‫י" ֵא ָליו‪ְ .‬ל ַא ַחר ִה ָּכנְ סוֹ ‪ֵ ,‬ה ֵחל‬ ‫י" לוֹ ִּכי ּתוֹ ְך ׁ ָש ָ"ה ַק ָּלה הוּא עוֹ ֵמד ְל ַה ִּג ַ‬ ‫ֶא ָחד ֵמ ֲ" ׁ ִש ֵירי ַה ְּק ִה ָּלה‪ ,‬וְ הוֹ ִד ַ‬ ‫ְל ִה ְת ַ"נְ יֵ ן ִ ּב ׁ ְשלוֹ מוֹ ו ִּב ׁ ְשלוֹ ם ְ ּבנֵ י ֵ ּביתוֹ ‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר ִמ ֵּכן ִס ּ ֵפר לוֹ ַ"ל ָה ָא ָדם ׁ ֶש ּיוֹ ׁ ֵשב ְ ּב ֵביתוֹ ‪ ,‬וְ ַ"ל ַה ְּסכוּם‬ ‫ֶה ָח ֵסר ְּכ ֵדי ְל ַה ְכנִ יס ַ ּבת־יִ שְׂ ָר ֵאל ַל ‪+‬ח ּ ָפה‪ַ .‬הדְּ בָ ִרים לֹא נָ ֲ"מ ּו ְל ָאזְ נָ יו ׁ ֶשל־ ֶה ָ" ׁ ִשיר‪ ,‬וְ הוּא ָא ַמר זֹאת‬ ‫ְ ּבגִ ּלוּי־ ֵלב ָל ַרב‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֶש ִּמ ּ ְפנֵ י ְּכבוֹ דוֹ ו ְּכ ֵדי ׁ ֶש ּלֹא ִּת ְהיֶ ה ִט ְר ָחתוֹ ׁ ֶשל ָה ַרב ַל ּ ׁ ָשוְ א‪ִ ,‬ה ְס ִּכים ִל ְתרֹם ֶ"שְׂ ִרים‬ ‫יש ִּכי‬ ‫וְ ָח ֵמ ׁש ִלירוֹ ת‪ .‬או ָּלם ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל לֹא ִק ֵ ּבל ֶאת־ ַה ְּסכוּם‪ ,‬וְ ָחזַ ר וְ ִס ּ ֵפר ׁ ֵשנִ ית ֶאת ָה ִענְ יָ ן ‪ּ+‬כ ּלוֹ ‪ ,‬וְ ִה ְד ִּג ׁ‬ ‫אתיִ ם ִלירוֹ ת‪ֵּ .‬כיוָ ן ׁ ֶש ָּכ ְך‪ִ ,‬ה ְס ִּכים ַ ּב ַ"ל־ ַה ַ ּביִ ת ְל ַה ֲ"לוֹ ת ֶאת־ ְּתרו ָּמתוֹ ַ"ד‬ ‫ַה ְּסכוּם ֶה ָח ֵסר עוֹ ֵמד ַ"ל ָמ ַ‬ ‫ֲח ִמ ּ ׁ ִשים ִלירוֹ ת‪ ,‬וְ ִה ְצ ִהיר ְמ ֹפ ָר ׁשוֹ ת ִּכי ִמ ְ ּב ִחינָ תוֹ הוּא רוֹ ֶאה ֶאת ָה ִענְ יָ ן ְּכ ָסגוּר‪ַ " .‬צר ִלי" ָא ַמר לוֹ ַר ִ ּבי‬ ‫ימה ְ ּברו ָּרה ׁ ֶש ֵאינָ ּה ִמ ׁ ְש ַּת ַּמ ַ"ת ִל ׁ ְש ֵּתי ּ ָפנִ ים‪ֲ " ,‬אנִ י רוֹ ֶצה ְל ַהזְ ִּכיר ְל ָך‪ִּ ,‬כי ֲאבִ י ַה ַּכ ָּלה יוֹ ׁ ֵשב‬ ‫יְ ֶחזְ ֵקאל ְ ּבנִ ָ‬ ‫יתי וְ ֵאינוֹ ִמ ְת ַּכ ֵּון ָל ֵצאת ִמ ּ ׁ ָשם‪ָּ ,‬כל־עוֹ ד לֹא יִ ָּנ ֵתן ְ ּביָ דוֹ ַה ְּסכוּם ַה ָּמ ֵלא‪ .‬וְ ִאם־ ֵּכן‪ַּ ,‬גם ֲאנִ י ַ" ְצ ִמי ֵאין‬ ‫ְ ּבבֵ ִ‬ ‫ִלי ְל ָאן ָל ֶל ֶכת‪ ,‬וְ ָל ֵכן ֶא ּ ׁ ָש ֵאר ָּכאן ְ ּבבֵ ְ‬ ‫ית ָך‪"ַ ,‬ד ֲא ׁ ֶשר ִּת ְת ַמ ֵּלא ַ ּב ָּק ׁ ָש ִתי"‪ַ ...‬הדְּ בָ ִרים ַה ֶּנ ֱח ָר ִצים ִה ְכ ִעיסוּ‬ ‫ֶאת ַ ּב ַ"ל־ ַה ַ ּביִ ת‪ ,‬וּבְ ַ"ל־ ָּכ ְרחוֹ נֶ ֱא ַלץ ְל ַה ֲ"לוֹ ת ֶאת ַה ְּסכוּם ַ"ד ׁ ִשבְ ִעים וְ ָח ֵמ ׁש ִלירוֹ ת‪ַ ,‬א ְך ְּכ ׁ ֶש ּנוֹ ַכח‬ ‫ָל ַד ַ"ת ִּכי ַּגם ֵמ ָאה ִלירוֹ ת לֹא יָ זִ יז ּו ֶאת־ ָה ַרב ִמ ְּמקוֹ מוֹ ‪ָ ,‬קם וְ ִה ְצ ִהיר ְ ּבזַ ַ"ם‪ִּ ,‬כי ֲא ִפ ּל ּו ִאם יְ בַ ֶּלה ְ ּבבֵ יתוֹ‬ ‫יטב‬ ‫ֶאת ָּכל־ ַה ּיוֹ ם וְ ַה ַּליְ ָלה ׁ ֶש ְּל ַא ֲח ָריו‪ ,‬לֹא יוֹ ִציא ִמ ֶּמ ּנ ּו ֲא ִפ ּל ּו ּ ְפרו ָּטה נוֹ ֶס ֶפת‪ָ .‬ה ַרב ִה ִּכיר ֵה ֵ‬ ‫ֶאת־ ֶה ָ" ׁ ִשיר‪ ,‬וְ יָ ַדע ִּכי הוּא מוֹ ִקיר ַמנְ ִהיגִ ים ּפוֹ ִל ִ‬ ‫יט ִ ּיים ָה ְרחוֹ ִקים ִמ ּתוֹ ָרה ו ִּמ ְצוֹת‪ ,‬וְ ָל ֵכן ּ ָפנָ ה וְ ָא ַמר לוֹ‬ ‫ְ ּב ִה ְת ַר ְּג ׁשוּת‪ַ " :‬ה ֶּגד־נָ א‪ִ ,‬אם ָהיָ ה ַמנְ ִהיג ּ ְפלוֹ נִ י ָ ּבא ֵא ֶל ָ‬ ‫יך ִ ּב ְכבוֹ דוֹ וּבְ ַ" ְצמוֹ ּו ְמבַ ֵּק ׁש ִמ ְּמ ָך ׁ ֶש ִּת ְתרֹם‬ ‫ית נוֹ ֵתן לוֹ ִמ ָ ּיד"? הוֹ ָדה ַה ְּגבִ יר ִּכי ָא ֵכן ָהיָ ה עוֹ שֶׂ ה ֵּכן‪,‬‬ ‫אתיִ ם ִלירוֹ ת ְל ַמ ָּט ָרה ָּכ ְל ׁ ֶש ִהי‪ּ+ ,‬כ ָּלם לֹא ָהיִ ָ‬ ‫ָמ ַ‬ ‫וְ ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל ָא ַמר ִמ ָ ּיד‪" :‬דַּ ע ְל ָך‪ִּ ,‬כי ֲאנַ ְחנ ּו ְּגדוֹ ִלים וַ ֲח ׁשו ִּבים ִמ ֶּמ ּנ ּו ּ ִפי ַּכ ָּמה וְ ַכ ָּמה"! ִה ְת ַ ּב ֵ ּי ׁש ַה ָּלה‬ ‫ֵמ ַ" ְצמוֹ ‪ ,‬ו ִּמ ָ ּיד ֶה ֱ"נִ יק ָל ַרב ֶאת ַה ְּסכוּם ‪ּ+‬כ ּלוֹ ִ ּב ְמז‪ָּ +‬מן‪ְּ .‬כ ׁ ֶש ָחזַ ר ָה ַרב ְלבֵ יתוֹ ‪ָ ,‬מ ָצא ֶאת ֲא ִבי ַה ַּכ ָּלה יוֹ ׁ ֵשב‬ ‫ו ַּמ ְמ ִּתין‪ ,‬ו ְּכ ֵדי ׁ ֶש ּלֹא יָ חו ּׁש ִאי־נְ ִעימ ּות ַ"ל־ ָּכ ְך ׁ ֶש ִה ְט ִר ַ‬ ‫יח ֶאת ָה ַרב ּכֹה ַרבּ וֹ ת‪ ,‬נָ ַסע ִע ּמוֹ ַל ֲח ‪+‬ת ַּנת ִ ּב ּתוֹ‬ ‫וְ ִסדֵּ ר ׁ ָש ָּמה ‪+‬ח ּ ָפה וְ ִקדּ ו ׁ ִּשין‪" ,‬ו ַּב ֲא ׁ ֶשר ַל ֲח ‪+‬ת ָּנה ָה ַא ֶח ֶרת‪ֵ ,‬הם ְ ּבוַ דַּ אי יַ ְמ ִּתינ ּו וְ יִ ְמ ֲחל ּו ִלי" ָא ַמר‪...‬‬ ‫יח ַהנּוֹ ָדע ַר ִ ּבי ָּגד ַאיְ זְ נֶ ר ׁ ָש ָהה ְ ּב ָפ ִריז ְל ַא ַחר ׁ ֶש ִּנ ַּצל ֵמ ַה ּ ׁשוֹ ָאה ָה ֲאי‪ָּ +‬מה‪ָ ,‬מ ָצא ׁ ָשם‬ ‫ַ ּב ְּתקו ָּפה ׁ ֶש ַה ַּמ ׁ ְש ִּג ַ‬ ‫יְ הו ִּדי נִ ְכ ָ ּבד‪ ,‬אוֹ תוֹ ִה ִּכיר ַּכ ֲ" ִדין־נֶ ֶפ ׁש‪ֶ ׁ ,‬שהוּא ְמ ‪+‬ח ָּסר ּ ַפ ְרנָ ָסה‪ָּ .‬תר ַר ִ ּבי ָּגד יַ ַחד ִעם ֲחבֵ רוֹ ַר ִ ּבי יִ ְצ ָחק‬ ‫ֵליְ זֶ ר‪ַ ,‬א ַחר ְמקוֹ ר ּ ַפ ְרנָ ָסה ְמ ‪+‬כ ָ ּבד ְלאוֹ תוֹ ָא ָדם‪ ,‬וְ יוֹ ם ֶא ָחד נוֹ ַדע ָל ֶהם‪ִּ ,‬כי ְ ּב ֵבית־ ְּכנֶ ֶסת ׁ ֶש ְ ּב ַפ ֲא ֵתי ָה ִעיר‪,‬‬ ‫יהם וְ ִה ִּציע ּו ֶאת אוֹ תוֹ ָא ָדם ַל ַּת ְפ ִקיד‪ ,‬וְ ַה ַּג ָ ּב ִאים ִק ְ ּבל ּוה ּו ְ ּבשִׂ ְמ ָחה‪.‬‬ ‫יש נִ ָּקיוֹ ן‪ָ .‬ה ְלכ ּו ׁ ְשנֵ ֶ‬ ‫ְמ ַח ּ ְפשִׂ ים ִא ׁ‬ ‫אכת ַה ִּנ ָּקיוֹ ן ִ ּבצְּ ע ּו ׁ ְשנֵ י ַ ּב ֲ" ֵלי ַה ֶח ֶסד‪ַ ,‬ר ִ ּבי ָּגד וְ ַר ִ ּבי יִ ְצ ָחק‪ּ ְ ,‬ב ַא ׁ ְשמ ֶֹרת ַהבּ ֶֹקר‪ ,‬וְ ִא ּל ּו‬ ‫או ָּלם‪ֶ ,‬את ְמ ֶל ֶ‬ ‫ַל ְ ּיהו ִּדי ַה ִּנ ְכ ָ ּבד ִס ּ ְפר ּו‪ִּ ,‬כי ְ ּבבֵ ית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ַה ֶ ּזה ְמ ַב ְק ׁ ִשים ְל ַק ְ ּבלוֹ ְּכ ַרב וּמוֹ ֶרה הוֹ ָר ָאה‪ָּ .‬כ ְך ִק ֵ ּבל ַה ָּלה ֶאת‬ ‫ַמשְׂ ‪ּ+‬כ ְר ּתוֹ ִמ ּ ׁ ָש ֵלם‪ּ ְ ,‬בחוֹ ׁ ְשבוֹ ִּכי ַרב הוּא ִלבְ נֵ י ַה ְּק ִה ָּלה‪ ,‬וְ ַאף ָהיָ ה מוֹ ֵסר ׁ ָשם ׁ ִשע ּור ִמדֵּ י יוֹ ם‪ ,‬וְ ִא ּל ּו ׁ ְשנֵ י‬ ‫ַה ַּצדִּ ִ‬ ‫יקים ָהי ּו דּ וֹ ֲאגִ ים ְלנִ ְקיוֹ ן ֵ ּבית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ְ ּב ִלי ׁ ֶש ַאף ֶא ָחד יֵ ַדע ִמ ָּכ ְך‪ְ .‬ליָ ִמים ִס ּ ֵפר ַר ִ ּבי ָּגד ֶאת־ ַה ִּס ּפוּר‬ ‫ְל ׁשוֹ ְמ ֵ"י ִל ְקחוֹ ‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ַה ְחדִּ יר ָ ּב ֶהם ֶאת ִמדַּ ת ַה ֶח ֶסד ִעם־ ַה ּזו ַּלת ְ ּב ֶד ֶר ְך ָּכבוֹ ד‪ ,‬וְ ִה ְפ ִטיר ְ ּב ִח ּיו ְּך ִּכי ּ ַפ ַ"ם‬ ‫ִּכ ְמ ַ"ט וְ ֵא ְר ָ"ה ַּת ָּק ָלה‪ַּ .‬ג ַ ּבאי ֵ ּבית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ָר ָצה ְל ׁ ַש ּנוֹ ת ֶאת יְ ֵמי ַה ִּנ ָּקיוֹ ן‪ ,‬ו ָּפנָ ה ְל ׁ ֵשם־ ָּכ ְך ֶאל אוֹ תוֹ ַ'רב'‪,‬‬ ‫ְּכ ֵדי ְל ַ" ְד ְּכנוֹ ְ ּב ִס ְד ֵרי ַה ִּנ ָּקיוֹ ן ַה ֲח ָד ׁ ִשים‪ּ ְ .‬ב ַח ְס ֵדי ׁ ָש ַמיִ ם‪ ,‬לֹא ֵה ִבין אוֹ תוֹ ַרב ָצ ְר ָפ ִתית וְ ַה ַּג ַ ּבאי לֹא דִּ ֵ ּבר‬ ‫יח ְל ַה ִּציל ְ ּב ָח ְכ ָמתוֹ ֶאת־ ַה ַּמצָּ ב‪...‬‬ ‫יש‪ ,‬וְ ַר ִ ּבי ָּגד נִ ְק ָרא ֵאפוֹ א ְּכ ֵדי ְל ַת ֵּו ְך ֵ ּבין ַה ּ ׁ ְשנַ יִ ם‪ ,‬וְ ָכ ְך ִה ְצ ִל ַ‬ ‫ִא ִיד ׁ‬ ‫יכה ְקבו ָּ"ה‬ ‫מה זַ ְל ָמן אוֹ יֶ ְר ַ ּב ְך‪ִ ,‬ה ְת ַּכ ְּנס ּו ּ ַפ ַ"ם ַ" ְס ָקנִ ים ֲח ׁשו ִּבים‪ֶ ׁ ,‬ש ָ" ְסק ּו ִ ּב ְדבַ ר ְּת ִמ ָ‬ ‫ְ ּבבֵ יתוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי ׁ ְשלֹ ֹ‬ ‫יהם‪ ,‬וְ ִה ִּגיע ּו ַ"ד ּ ַפת־ ֶל ֶחם‪.‬‬ ‫יה‪ֶ ׁ ,‬ש ִּנ ׁ ְש ַ ּבר ַמ ֵּטה ַל ְח ָמם ֵ" ֶקב ּ ְפ ִט ַירת ֲא ִב ֶ‬ ‫ְל ַא ְל ָמנָ ה ִעם ַא ַחד ָ"שָׂ ר יְ תוֹ ֶמ ָ‬ ‫יהם ְל ַה ֲ" ִמיד‬ ‫יָ ׁ ְשב ּו ָה ַ" ְס ָקנִ ים וְ ִח ּ ׁ ְשב ּו ֶאת־ ַה ְּסכוּם ַהדָּ רו ּׁש ָל ּה ְל ִמ ְחיָ ָת ּה‪ ,‬וְ ִה ִּגיע ּו ַל ַּמ ְס ָקנָ ה‪ִּ ,‬כי ֲ" ֵל ֶ‬ ‫מה זַ ְל ָמן‬ ‫ִל ְר ׁש ּו ָת ּה ַא ְל ּ ַפיִ ם וַ ֲח ֵמ ׁש ֵמאוֹ ת דּ וֹ ָלר ִמדֵּ י ח ֶֹד ׁש ְ ּב ָח ְד ׁשוֹ ‪ְ .‬ל ִמ ׁ ְש ַמע ַה ַה ְח ָל ָטה‪ ,‬נַ ֲ"נָ ה ַר ִ ּבי ׁ ְשלֹ ֹ‬ ‫וְ ָא ַמר‪ְ " :‬סכוּם זֶ ה ֲ" ַדיִ ן לֹא ַמ ְס ּ ִפיק ְל ִמ ְחיַ ת ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפ ָחה"! וְ ָהיָ ה ַהדָּ בָ ר ְל ֶפ ֶלא‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן הוּא ַ" ְצמוֹ ָהיָ ה‬ ‫ְמ ‪+‬צ ָ ּין ְ ּב ִמדַּ ת ַה ִה ְס ַּת ּ ְפקוּת ַ ּב ּ‪+‬מ ָ"ט‪ ,‬וְ ַדי ָהיָ ה לוֹ ְ ּב ַקב־ ָחרוּבִ ין‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֶש ַּל ֲא ֵח ִרים ִ ּב ֵּק ׁש ָל ֵתת ַמ ֲ" ַד ֵּני־ ֶמ ֶל ְך‪.‬‬

‫‪,‬מ ְט ָ‪%‬ם‬

‫ֽי־בנֶ ָ‬ ‫יך‬ ‫ְו ַ ָּתה ׁ ְשנֵ ָ‬

‫)מח‪ ,‬ה(‬

‫ישא ְק ַט ָ ּנה‪ְ ,‬ל ַר ּ ֵמז ְלגָ ל ּות ֶא ְפ ַריִ ם‬ ‫ְ ּב ַט ֲ‪ֵ %‬מי ּ ָפזֵ ר ְּת ִל ׁ ָ‬ ‫ישא‬ ‫ו ְּמנַ ּ ׁ ֶשה ׁ ֶש ָּגל ּו ְּת ִח ָּלה ְו ִה ְת ּ ַפ ְּזרוּ ֵּבין ָה ‪,‬א ּמוֹ ת ִּכ ְת ִל ׁ ָ‬ ‫יהם ָּגל ּו ּ‪,‬כ ָּלם‪ ,‬וְ ֵכן ִה ְתנַ ֵּבא יְ ַׁש ְעיָ ה‬ ‫ְק ַט ָ ּנה‪ ,‬וְ ַא ֲח ֵר ֶ‬ ‫אשוֹ ן ֵה ַקל וְ גוֹ ' ְו ָה ַא ֲחרוֹ ן ִה ְכ ִ ּביד"‪) .‬מראה יעקב(‬ ‫" ָה ִר ׁ‬

‫ד־ב ִֹאי ֵא ֶל ָ‬ ‫יך ִמ ְצ ַריְ ָמה‬ ‫ַ ּ‬

‫)שם(‬

‫ֵּת ַבת ּב ִֹאי ‪,‬מ ְט ֶ‪ֶ %‬מת ִמ ְ ּל ַרע‪ֶ ׁ ,‬שהוּא ְל ׁשוֹ ן ָ‪ָ %‬בר‪ֶ ׁ ,‬ש ְּכ ָבר‬ ‫ָ ּבא‪ ,‬וְ ֵת ַבת בּ ֹ ִאי ִמ ְ ּל ֵ‪%‬יל ִּב ְל ׁשוֹ ן ִצוּ וּי ִלנְ ֵק ָבה ל ֹא‬ ‫י‪%‬ה ַּב ּתוֹ ָרה ֶא ָּלא ַּב ַּנ" ְך‪ְּ ,‬כגוֹ ן ֵא ֶצל ֵא ֶׁשת יָ ָר ָבעם‬ ‫מוֹ ִפ ָ‬ ‫א ׁ ֶשת יָ ָֽר ְב ָ " ם‪ִ ,‬מ ְ ּל ֵ‪%‬יל ְ ּב ִצ ּווּי‪) .‬אוצר הסימנים(‬ ‫ּ ֹב ִאי ֵ ‪#‬‬

‫ְזבו ( )ּלן ְלחוֹ ף יַ ִּמים יִ ׁ ְש "ּ ֹכן‬

‫)מט‪ ,‬יג(‬

‫ְזבו ( )ּלן ְ ּב ַט ַ‪%‬ם זָ ֵקף ָּגדוֹ ל ׁ ֶשצּ ּו ָר ָת ּה ְּכ ִצנּ וֹ ר ו ׁ ְּש ֵּתי‬ ‫נְ ‪,‬קדּ וֹ ת‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ַר ּ ֵמז לוֹ ׁ ֶש ַה ּ ׁ ֶש ַפע ׁ ֶשהוּא ְמ ַק ֵ ּבל ַ‪%‬ל־יְ ֵדי‬ ‫ַהצִּ נּ וֹ ר‪ֵ ,‬אינוֹ ַ ּב ֲ‪%‬בוּרוֹ ִּב ְל ַבד‪ֶ ,‬א ָּלא ִּב ׁ ְש ִבילוֹ ו ִּב ׁ ְש ִביל‬ ‫שב ׁ ֶשה ּוא נוֹ ֵתן‬ ‫יִ ּ ָשׂ שׂ ָכר ַה ּלוֹ ֵמד ּתוֹ ָרה‪ ,‬וְ ל ֹא יַ ְח ׁ ֹ‬ ‫ְליִ ּ ָשׂ שׂ ָכר ַמ ָּתנָ ה‪ֶ ,‬א ָ ּלא ֶאת־ ֶח ְלקוֹ ָה ָראוּי לוֹ ‪) .‬פרי יהודה(‬

‫ת־א ְב ָר ָ‪+‬הם‬ ‫ש ָּמה ָ ֽק ְב ‪,‬ר ּו ֶא ַ‬ ‫ָׁ ‪#‬‬

‫)מט‪ ,‬לא(‬

‫נִ ְמנ ּו ָּכאן ָּכל ַה ִ ּנ ְק ָ ּב ִרים ִּב ְמ ָ‪ַ %‬רת ַה ּ ַמ ְכ ּ ֵפ ָלה‪ַ ,‬א ְב ָר ָהם‬ ‫וְ שָׂ ָרה‪ ,‬יִ ְצ ָחק וְ ִר ְב ָקה‪ ,‬וְ ֵל ָאה ֵא ׁ ֶשת יַ ֲ‪%‬קֹב‪ .‬או ָּלם‬ ‫ְל ֶפ ֶלא הוּא‪ַ ,‬מדּ ו ַּ‪ %‬ל ֹא ִהזְ ִּכיר ֶאת ָא ָדם וְ ַחוָּ ה ׁ ֶש ִ ּנ ְק ְּברוּ‬ ‫ַאף ֵהם ִּב ְמ ָ‪ַ %‬רת ַה ַּמ ְכ ּ ֵפ ָלה? ֶא ָּלא ׁ ֶש ֵהם ְרמ ּוזִ ים ְּב ַט ַ‪%‬ם‬ ‫ֵּג ְר ׁ ַשיִ ם ׁ ֶש ַ‪%‬ל ֵּת ַבת ָ ֽק ְב ‪,‬ר ּו‪ ,‬לוֹ ַמר ׁ ֶש ּ ׁ ָשם ַ ּגם נִ ְק ְּברוּ‬ ‫ַה ּ ׁ ְשנַ יִ ם ׁ ֶש ּג ְֹר ׁש ּו ִמ ַ ּגן־ ֵ‪ֶ %‬דן‪ֵ ,‬הם ָא ָדם וְ ַחוָּ ה‪) .‬מירא דכיא(‬

‫‪,‬מ ְד ָ ּג ׁש‬ ‫ְּב ַמ ֶּס ֶכת ָּב ָבא־ ַב ְת ָרא ָּת ְמה ּו ַ‪%‬ל־ ַה ּ ָפסוּק ׁ ֶש ַּב ּ ָפ ָר ׁ ָשה‪:‬‬ ‫וּב ַק ׁ ְש ִּתי"‪ ,‬וְ ִכי‬ ‫" ֲא ׁ ֶשר ָל ַק ְח ִּתי ִמ ַ ּיד ָה ֱאמ ִֹרי ְּב ַח ְר ִּבי ְ‬ ‫ְּב ַח ְרבּ וֹ ו ְּב ַק ׁ ְש ּתוֹ ָל ַקח? וַ ֲהל ֹא ְּכ ָבר נֶ ֱא ַמר " ִּכי ל ֹא‬ ‫ְב ַק ׁ ְש ִּתי ֶא ְב ָטח וְ ַח ְר ִּבי ל ֹא תוֹ ׁ ִש ֵ‬ ‫י‪%‬נִ י"?! ֶא ָ ּלא ַח ְר ִּבי זוֹ‬ ‫ְּת ִפ ָ ּלה‪ַ ,‬ק ׁ ְש ִּתי זוֹ ַּב ָּק ׁ ָשה‪ְ .‬ו ִאם ְל ׁשוֹ ן ֶח ֶרב ִמ ְת ָ ּב ֶא ֶרת‬ ‫ַ‪%‬ל־ ְּת ִפ ָּלה‪ְּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר "רוֹ ְממוֹ ת ֵאל ִּבגְ רוֹ נָ ם וְ ֶח ֶרב‬ ‫יצד ִמ ְת ַק ּ ׁ ֶש ֶרת ֵּת ַבת ַק ׁ ְש ִּתי ִעם‬ ‫ּ ִפי ִפיּוֹ ת ְּביָ ָדם"‪ֵּ ,‬כ ַ‬ ‫ַּב ָּק ׁ ָשה? ַו ֲהל ֹא ֲח ֵס ָרה ָּכאן ָהאוֹ ת ֵּבי"ת ׁ ֶש ִהיא ִמ ּ ׁש ֶֹר ׁש‬ ‫ִּב ֵּק" ׁש? ְו ָל ֵכן ָּכ ַתב ַר ִּבי ָּברו ְּך ַה ֵּלוִ י ֶ‪ְ ּ %‬פ ְׁש ֵטיְ ן ִּב" ְמקוֹ ר‬ ‫ָּברו ְּך"‪ֶ ׁ ,‬ש ֵ ּי ׁש ָּכאן ָטע ּות־סוֹ ֵפר ַּב ְּג ָמ ָרא ְו ָצ ִר ְ‬ ‫יך לוֹ ַמר‪:‬‬ ‫יְ‬ ‫ה‬ ‫ַ‬ ‫דְּ‬ ‫‪,‬‬ ‫ה'‬ ‫" ְּב ַק ׁ ְש ִּתי זוֹ ַּב ָּק ׁ ָשה" ִּב ְמקוֹ ם ַ'ק ׁ ְש ִּתי זוֹ ַּב ָּק ׁ ָש‬ ‫נוּ‬ ‫ׁ ֶש ֵּת ַבת 'ו ְּב ַק ׁ ְש ִּתי' ׁ ֶש ָא ַמר יַ ֲ‪%‬קֹב נִ ְק ֵראת ְּכ ִא ּלוּ‬ ‫'ו ְּב ַב ָּק ָׁש ִתי'‪ ,‬וְ ָהאוֹ ת ֵּבי"ת ַה ְּכפוּ ָלה נִ ׁ ְש ְמ ָטה‪ְּ ,‬כ ׁ ִשגְ ַרת‬ ‫וּב ֱא ֶמת‬ ‫ַה ָ ּל ׁשוֹ ן ְל ִע ִּתים ְּכ ֶׁש ֵ ּי ׁש ׁ ְש ֵּתי אוֹ ִתיּוֹ ת דּ וֹ מוֹ ת‪ֶ .‬‬ ‫ָמ ָצא ֵּכן ִ ּב ְכ ַתב־יָ ד ִמינְ ְכן ִמ ּ ׁ ְשנַ ת ק"ד‪ְ ,‬ו ָה ֳ‪ַ %‬תק‬ ‫ְּב ִ'ד ְקדּ וּ ֵקי סוֹ ְפ ִרים'‪ ,‬ו ְּכ ֵ‪%‬ין זֶ ה ּ ֵפ ֵר ׁש ַה ַּמ ַה ְר ׁ ָש"א‪.‬‬

‫ְמ ‪,‬מ ָּלח‬

‫ֶאל ַר ִּבי ְצ ִבי ִה ִ ְיר ׁש אוֹ ֶרנְ ׁ ְש ֵטיְ ן‪ַ ,‬ר ָּב ּה ַהנּ וֹ ָדע ׁ ֶשל ָה ִעיר‬ ‫ְלבוֹ ב‪ִ ,‬ה ִּגיע ּו ּ ַפ ַ‪%‬ם ׁ ְשנַ יִ ם ְּכ ֵדי ְל ִה ְתדַּ ֵ ּין ְּב ָפנָ יו‬ ‫ְּב ִדין־ ּתוֹ ָרה‪ֶ .‬א ָחד ֵמ ֶהם‪ַ ,‬א ְב ֵר ְך ֲח ִס ִידי ַּת ְל ִמיד־ ָח ָכם‪,‬‬ ‫ִה ְתנַ צַּ ח ִעם־ ָה ַרב וְ ִה ְתנַ ֵהג ְּכ ַל ּ ָפיו ְּבזִ ְלזוּל‪ּ ְ ,‬בח ֶֹסר נִ ימוּס‬ ‫ו ְּב ִלי דֶּ ֶר ְך־ ֶא ֶרץ ָּכ ָראוּי ִל ְכבוֹ ד ַה ּתוֹ ָרה‪ָ ּ .‬פנָ ה ֵא ָליו ַר ִּבי‬ ‫ְצ ִבי ִה ְיר ׁש וְ ָא ַמר ְּב ִח ּיו ְּך‪ִ " :‬מ ְס ַּת ֵ ּבר‪ִּ ,‬כי ַא ָּתה ֶה ָח ִסיד‬ ‫אשוֹ ן‬ ‫נִ ְמנֶ ה ִעם ְ ּבנֵ י ֵל ִוי‪ֶ ׁ .‬ש ֲה ֵרי הוּ א ָהיָ ה ֶה ָח ִסיד ָה ִר ׁ‬ ‫ַה ּ ‪,‬מזְ ָּכר ַ ּב ּתוֹ ָרה‪ֶ ׁ ,‬ש ֲה ֵרי נֶ ֱא ַמר בּ וֹ ‪' :‬ו ְּל ֵל ִוי ָא ַמר‪,ּ ,‬ת ֶּמ ָ‬ ‫יך‬ ‫וְ או ֶּר ָ‬ ‫יש ֲח ִס ֶיד ָך'‪ .‬וּ ִמ ְס ַּת ֵּבר ׁ ֶש ָּבנָ יו ָהי ּו ַ‪ֵּ %‬זי־ ָפנִ ים‬ ‫יך ְל ִא ׁ‬ ‫יהם‬ ‫ּכֹה ְּגדוֹ ִלים‪%ַ ,‬ד ׁ ֶש ַ ּי ֲ‪%‬קֹב ָא ִבינ ּו ְּכ ָבר ִה ְתאוֹ נֵ ן ֲ‪ֵ %‬ל ֶ‬ ‫וְ ָא ַמר ' ָארוּר ַא ּ ָפם ִּכי ָ‪%‬ז וְ ֶ‪ְ %‬ב ָר ָתם ִּכי ָק ָׁש ָתה'"‪...‬‬

‫ַמדּ וּ ַ‪ִ %‬ה ְקדִּ ים יַ ֲ‪%‬קֹב ְל ָב ֵר ְך ֶאת זְ בוּ ‪,‬לן ִל ְפנֵ י יִ ּ ָשׂ שׂ ָכר? ַו ֲה ֵרי זְ בוּ ‪,‬לן ָהיָ ה ָצ ִעיר ֵמ ָא ִחיו? ֶא ָּלא ִמ ּ ְפנֵ י ֶׁש ּתוֹ ָרתוֹ ֶׁשל־יִ ּ ָשׂ שׂ ָכר ְּתלוּ יָ ה ְ ּב ַה ְצ ָל ַחת ֲ‪ָ %‬ס ָקיו ֶׁשל־זְ בוּ ‪,‬לן‪.‬‬ ‫יהם ֶׁשל־יִ שְׂ ָר ֵאל‪) .‬מנחם ציון(‬ ‫ְו ֵכן נֶ ֱא ַמר ִ ּב ְת ִה ִּלים "יִ שְׂ ָר ֵאל ְ ּב ַטח ַ ּבה'"‪ְ ,‬ו ַא ַחר־ ָּכ ְך " ֵ ּבית ַא ֲהרֹן ִ ּב ְטחוּ ַבה'"‪ִּ ,‬כי ּ ַפ ְרנָ ַסת ֵ ּבית ַא ֲהרֹן‪ְּ ,‬תלוּ יָ ה ְ ּב ַה ְצ ָל ַחת ִע ְס ֵק ֶ‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫פנינים יקרים וקצרים מתורת הגאון המקובל חסידא קדישא‬ ‫הרב מוה”ר שמשון חיים ב”ר נחמן מיכאל נחמני נ”ע זי”ע‬ ‫מח”ס ‘זרע שמשון‘ ו‘תולדות שמשון‘ שחי לפני כ‪ 300-‬שנה‬

‫והבטיח שהלומד בספריו יזכה לישועות ונפלאות בבני חיי ומזוני‬

‫פרשת ויחי תשע"ז‬

‫זרע שמשון הלימוד שמשפיע ישועות‬

‫אמרות שמשון‬ ‫רק אחר שאמר יעקב ליוסף שיקבל פי שנים בנחלת הארץ חשש‬ ‫שיוסף יתרעם עליו‬ ‫'וַ ֲאנִ י ְּבב ִֹאי ִמ ַּפ ָּדן ֵמ ָתה ָעלַ י ָר ֵחל ְּב ֶא ֶרץ ְּכנַ ַען ַּב ֶּד ֶרְך ְּבעֹוד ִּכ ְב ַרת ֶא ֶרץ לָ בֹא ֶא ְפ ָר ָתה‬ ‫וָ ֶא ְק ְּב ֶר ָה ָּׁשם ְּב ֶד ֶרְך ֶא ְפ ָרת ִהוא ֵּבית לָ ֶחם' (מח ז) ברש"י‪ ,‬ואף על פי שאני מטריח עליך‬ ‫להוליכני להקבר בארץ כנען ולא כך עשיתי לאמך‪ ,‬שהרי מתה סמוך לבית לחם וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫וקשה למה אמר יעקב דבר זה מיד בתחילת דבריו כשאמר לו (לעיל מז ל) ונשאתני ממצרים‬ ‫וקברתני בקבורתם‪ ,‬ומיד היה לו להודיעו שעל פי הדיבור עשה כן‪.‬‬ ‫וי"ל דאכן דוקא הכא שייך דבר זה‪ ,‬שהנה ידועים דברי הרמב"ן (בראשית כו ה) לבאר הטעם‬ ‫שנשא יעקב את רחל ולאה אף שהתורה אסרה לישא ב' אחיות‪ ,‬משום שהאבות לא היו‬ ‫שומרים את המצוות רק בארץ ישראל עיי"ש‪ .‬ולכך בתחילה היה יוסף יכול לומר שאכן משום‬ ‫כן מתה רחל מיד בכניסתה לארץ ולא נקברה בעיר אלא בדרך‪ ,‬בכדי שלא להיקבר בתוך העיר‬ ‫שבארץ ישראל אלא בדרך קודם שיבואו לעיר וכמ"ש ברא"ם עיי"ש בדבריו‪.‬‬ ‫אולם עתה שאמר יעקב ליוסף ועתה שני בנך הנולדים וגו' כראובן ושמעון וגו' יקראו בנחלתם‪,‬‬ ‫והיינו כמו שאמרו במדרש (ב"ר פב יא) שיוסף נטל את הבכורה מראובן רק לענין שיקבל ב'‬ ‫חלקים בנחלת הארץ‪ .‬והטעם שקיבל יוסף בזה את הבכורה‪ ,‬כתבו המפרשים משום שיעקב‬ ‫כשנשא את לאה נתכוון לרחל ולכך נתן חלק מהבכורה לבנה של לרחל‪ .‬והנה בודאי שאם‬ ‫נאמר שרחל לא היתה מותרת ליעקב רק בחוץ לארץ ולא בארץ ישראל עד כדי כך שאנו‬ ‫אומרים שמטעם זה מתה בדרך‪ ,‬בודאי שלא היה נותן יעקב ליוסף בנה בעבור הבכורה את‬ ‫נחלת ארץ ישראל‪ ,‬שהרי הוא נולד מרחל שהיתה אסורה עליו בארץ ישראל‪ ,‬ואין ראוי שיקבל‬ ‫בעבורה מנחלת הארץ ששם היא אינה אשה הראויה ליעקב‪ ,‬ועל כרחך שאם נתן יעקב ליוסף‬ ‫בכורה בנחלת ארץ ישראל הרי זה סימן מוכח שהטעם שיעקב נשא את רחל אחר שנשא את‬ ‫לאה אחותה‪ ,‬משום שהיה זה על פי הדיבור‪ ,‬או משום שנתגיירה וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי‬ ‫ואינם נחשבים כאחיות‪.‬‬ ‫ובזה מתיישב היטב דדוקא עתה ששמע יוסף מיעקב שמקבל פי שנים בנחלת ארץ ישראל‬ ‫והבין שהיה מותר ליעקב לישא את רחל אף בארץ ישראל‪ ,‬והתבטל הטעם הקודם מדוע יעקב‬ ‫לא קבר את רחל בעיר‪ ,‬ומעתה חשש יעקב שיתרעם יוסף עליו מדוע לא קבר את רחל כראוי‬ ‫בתוך העיר‪ ,‬לכך הוצרך עכשיו לומר לו שעשה כן על פי הדיבור‪ ,‬אולם מקודם לא חשש יעקב‬ ‫להדגיש דבר זה ליוסף משום שידע שלא יתרעם יוסף עליו כלל‪.‬‬ ‫('זרע שמשון' פרשתינו אות ח)‬

‫גליון ‪152‬‬

‫יעקב רמז לשלושה הדברים שחשדו את יוסף בלשון הרע‬ ‫יֹוסף ֵּבן ּפ ָֹרת ֲעלֵ י ָעיִ ן ָּבנֹות ָצ ֲע ָדה ֲעלֵ י ׁשּור' (מט כב)‪ :‬יש לדקדק שלכאורה תיבת‬ ‫ֵ'ּבן ּפ ָֹרת ֵ‬ ‫בן מיותר והיה ראוי לומר פורת יוסף עלי עין וגו'‪ .‬ועוד קשה בהמשך הפסוק בנות צעדה עלי‬ ‫שור‪ ,‬שאמר בנות בלשון רבים וסיים צעדה בלשון יחיד‪.‬‬ ‫וי"ל עפ"י מה שמצינו במדרש (ב"ר פד ז) ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם‪ ,‬שאמר יוסף ג'‬ ‫דברים על אחיו שחשודים על אבר מן החי‪ ,‬קורים לאחיהם בני השפחות עבדים‪ ,‬ותולין עיניהם‬ ‫בבנות הארץ עיי"ש‪ .‬ולפי"ז יש לומר שעתה היתה כוונת יעקב לומר שלא דיבר יוסף לשון הרע‪,‬‬ ‫והראיה שכנגד שלושה דברים אלו עלה ונתעלה‪ ,‬והתחיל יעקב ואמר בן פורת יוסף‪ ,‬אינך עבד‬ ‫אלא בן‪ ,‬וזה יוכיח שלא דברת לשון הרע‪ ,‬שאם היה נחשב ללשון הרע מה שאמרת שקורין‬ ‫לאחיהם עבדים‪ ,‬היית לעולם נשאר עבד‪.‬‬ ‫בן פורת עלי עין‪ ,‬מצינו במדרש (ב"ר צח כג) פורת‪ ,‬שעל ידי פרות נתגדל‪ .‬וזה מוכיח שלא‬ ‫דברת לשון הרע שאמרת שהם חשודים על אבר מן החי‪ ,‬כי אם זה היה נחשב ללשון הרע‪ ,‬לא‬ ‫יתכן שהיית מתגדל בכך‪.‬‬ ‫והמשיך לומר בנות צדה עלי שור‪ ,‬והיינו שאם עדיין יאמרו שמפני שאמרת על אחיך שתולין‬ ‫עיניהם בבנות הארץ לכן נענשת שצעדה עליך אשת פוטיפר‪ ,‬אדרבה הלא לא נכשלת כלל‬ ‫באשת פוטיפר‪ ,‬והנסיון הזה עמד לך לזכות ולמגן כשור וחומה‪ ,‬ואם כן גם זה לא נחשב‬ ‫שדברת לשון הרע‪ .‬וממילא מיושב מאד מה שהתחיל ואמר בנות בלשון רבים‪ ,‬שנתכוון לרמוז‬ ‫למה שאמר שאחיו תולין עיניהם בבנות הארץ‪ ,‬וסיים צעדה בלשון יחיד‪ ,‬שנתכוון לרמוז לאשת‬ ‫פוטיפר‪.‬‬ ‫('זרע שמשון' פרשתינו אות יד)‬

‫'ונמצינו למדים מכאן טעם אחד למה נסתם הקץ ממנו‪ ,‬שכשיראו‬ ‫שלא נתגלה מהם הקץ האחרון כמו שנתגלה להם בשאר גליות‬ ‫מצרים ובבל‪ ,‬ישימו על לבם שהסיבה היא השנאת חנם שביניהם‬ ‫ויתקנו את עצמם'‪.‬‬ ‫'ויש עוד טעם אחר במפרשים‪ ,‬שאם היה הקץ גלוי‪ ,‬כשיהיו‬ ‫ישראל קרובים לקץ לא ירצו לעשות תשובה‪ ,‬שיאמרו שעל כל‬ ‫פנים יגיע הקץ והקדוש ברוך הוא חייב לגאלנו'‪.‬‬ ‫(סוף אות יא)‬

‫עומק כוונת יוסף במה שהראה ליעקב שטר כתובה‬ ‫יֹוסף ֶאל ָא ִביו ָּבנַ י ֵהם ֲא ֶׁשר נָ ַתן לִ י‬ ‫ֹאמר ֵ‬ ‫ֹאמר ִמי ֵאּלֶ ה וַ ּי ֶ‬ ‫יֹוסף וַ ּי ֶ‬ ‫'וַ ּיַ ְרא יִ ְׂש ָר ֵאל ֶאת ְּבנֵ י ֵ‬ ‫ֹאמר ָק ֶחם נָ א ֵאלַ י וַ ֲא ָב ֲר ֵכם' (מח ח‪-‬ט) ברש"י מי אלה‪ ,‬מהיכן יצאו אלה‬ ‫ֹלקים ָּבזֶ ה וַ ּי ַ‬ ‫ֱא ִ‬ ‫שאינן ראויין לברכה‪ .‬אשר נתן לי אלקים בזה‪ ,‬הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה‪ .‬יש לפרש‬ ‫שיעקב חשש שמא נכשל יוסף במצרים בעבירה‪ ,‬וגם אפשר שלא התנהג כראוי‪ ,‬וממילא יש‬ ‫פגם בבניו ואינם ראויין לברכה‪ ,‬על כך הראה יוסף ליעקב שטר כתובה‪ ,‬להראות לו שדקדק‬ ‫כל כך ועשה אף כתובה שזה רק דרבנן‪ ,‬בכדי שלא להיכשל בנישואין שאינם ראויין‪ ,‬ואם כן‬ ‫כל שכן שלא נפל בשום חטא אחר יותר גדול‪.‬‬ ‫('זרע שמשון' פרשתינו אות י)‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫הוצאת הגליון והפצתו‬ ‫לזכות מי שנדבה סכום הגון‬ ‫להפצת תורת רבנו זי"ע‬ ‫שישלח ה' לה רפאה שלימה בכל‬ ‫אבריה וגידיה בתוך שאר חולי‬ ‫ישראל‬ ‫ותזכה לאריכות ימים ושנים‬ ‫טובות ומתוקות‬

‫הפצת הגליון לזכות‬

‫מרדכי אליהו‬ ‫בן חיה לאה‬

‫זכות רבנו והבטחותיו יעמוד לו‬ ‫שיזכה לזיווג הגון בקרוב‬ ‫ולהצלחה גדולה‬ ‫בכל הענינים‬


‫בינת שמשון‬

‫להבין ולהשכיל‬

‫בפסוק (בראשית מ"ז כ"ז‪-‬כ"ח) ויפרו וירבו מאד ויחי יעקב וכו'‪ ,‬ופירש רש"י‪ ,‬למה פרשה זו סתומה‬ ‫שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם‪.‬‬ ‫יש לדקדק על סתימת הפרשה‪ ,‬דמה הועילה סתימה זו‪ ,‬דאם ללמדנו שכיון שמת יעקב התחילו‬ ‫המצריים להשתעבד בהם‪ ,‬מכל מקום עדיין קשה הלשון דנסתמו עיניהם ולבם‪ ,‬דזה אינו שייך אלא‬ ‫בתוקף הגלות אבל‬ ‫בהתחלה מועטת לא‬ ‫שייך לומר נסתמו‬ ‫לשון שמשון‪:‬‬ ‫עיניהם ולבם‪ ,‬ומכל‬ ‫אלא ודאי צריך לומר דאין הכי נמי שלא בכו כמו שהיה להם‬ ‫שכן שתחילת השעבוד‬ ‫לעשות‪ ,‬והטעם הוא דהואיל שנגזר עליהם הגלות לא היה‬ ‫היה בפה רך כמו‬ ‫אפשר שלא יבא‪ ,‬ואם היו בוכים ומספידים היה ההספד מעכב‬ ‫שאמרו בגמרא (סוטה‬ ‫הפורענות שלא יבא‪ ,‬ומשום הכי נסתמו עיניהם שלא יוכלו‬ ‫יא‪ .):‬ועוד דמפשט‬ ‫לבכות‪ ,‬ולבם שלא חשבו חובתם ותועלתם להספיד מצרת הגלות‪.‬‬ ‫הכתוב נראה שפטירת‬ ‫אי נמי יש לומר‪ ,‬דאין הכי נמי שהמצריים התחילו מעט לשעבד‬ ‫יעקב עדיין לא התחיל‬ ‫אותם‪ ,‬והאי דכתיב וימת יוסף וכל הדור ההוא וכו' ואח"כ ויקם‬ ‫השיעבוד‪ ,‬שהרי כתיב‬ ‫מלך חדש‪ ,‬זהו שעבוד גמור‪ ,‬ולא קשו אהדדי דברי רז"ל‪ ,‬ובשביל‬ ‫(שמות א ו) וימת יוסף‬ ‫שהתחיל מעט השעבוד היו בוכים על הרעה הבאה עליהם ולא‬ ‫וכל אחיו וכל הדור‬ ‫ליקרא דשכבא‪ ,‬ומשום הכי הבכי שלהם לא נקרא בכי לכבוד‬ ‫ההוא ורק אח"כ ויקם‬ ‫יעקב‪ ,‬וע"ז לא רצה הכתוב לכותבו‪ .‬וכל זה היה גזירת מלך‬ ‫שנסתמו עיניהם מלבכות דוקא לכבוד יעקב‪ ,‬ולבם מלחשוב‬ ‫מלך חדש‪ ,‬וכן פירש‬ ‫על חובתם דהספדא יקרא דשכבי‪ ,‬מצרת השעבוד שהתחילו‬ ‫רש"י עצמו על פסוק‬ ‫לשעבדם שנבהלו על זה ונתבלבלה דעתם ושכלם‪.‬‬ ‫(שם ו טז) ושני חיי‬ ‫(זרע שמשון אות א)‬ ‫לוי‪ ,‬שעד שהיה אחד‬ ‫מהשבטים קיים לא‬ ‫התחיל השעבוד‪.‬‬ ‫והנה המעיין בפסוק (ישעיה נז א) הצדיק אבד לדורו אבד ואין איש שם על לב וגו' כי מפני הרעה‬ ‫נאסף הצדיק‪ ,‬יראה דיש בזה סתירה‪ ,‬דבתחילה אומר הצדיק אבד לדורו אבד‪ ,‬דמשמע שמעת‬ ‫פטירת הצדיק אין כבר מי שיגין על הדור מפני הרעות המתרגשות ובאות לעולם‪ ,‬ואילו בהמשך‬ ‫הפסוק שמסיים כי מפני הרעה נאסף הצדיק‪ ,‬משמע שהיה צריך לבא רעה‪ ,‬והצדיק בלכתו מנע‬ ‫זאת הרעה ובטלה לה ומיתת צדיקים מכפרת‪.‬‬ ‫ותירצו המפרשים דאכן ישנם לב' הבחינות‪ ,‬שאם בני הדור יבכו ויספידו כראוי להם על מיתת‬ ‫הצדיק‪ ,‬בזכות גמילות חסד זה שעושים להנפטר יהפוך להם הקב"ה מדת הדין למדת הרחמים‪,‬‬ ‫דהספידא יקרא דשכבי הוא כמו שאמרו בגמרא (סנהדרין מ"ו‪ ,):‬וזה יסייע להם להינצל מכל‬ ‫הרעות‪ ,‬אמנם כשלא יספידו כראוי אז בר מינן הפורענות ממהרת לבוא שהרי אין להם עוד את‬ ‫הצדיק בעולם שיעכב על מדת הדין עיי"ש‪.‬‬ ‫ולפי הנ"ל יש לבאר היטב מהו הכוונה נסתמו עיניהם וליבם‪ ,‬כי אם היו בני ישראל בוכים ומוזילים‬ ‫דמעות בעיניהם על האבידה הגדולה בפטירת יעקב אבינו‪ ,‬אז בודאי היתה פטירתו מכפרת‬ ‫עליהם מגלות מצרים‪ ,‬אולם הלא לא רצה השי"ת לבטל את הגלות לגמרי מאחר שכבר יצאה‬ ‫גזירה מלפני השם יתברך‪ ,‬לכן סתם ה' את עיניהם וליבם של בני ישראל‪ ,‬עיניהם שלא יבכו ולבם‬ ‫שלא יספידו‪ ,‬וממילא ישאר גזירת הגלות כבתחילה‪ .‬וזהו הכוונה נסתמו עיניהם ולבם שלא שמו‬ ‫לב לבכות כלל‪ ,‬מצרת השעבוד בכדי שיהיה חל עליהם צרת השעבוד כפי מה שגזר השי"ת‬ ‫בברית בין הבתרים‪.‬‬

‫מספר הרב ב‪ .‬פ‪ .‬שליט"א‪ :‬זכיתי בשנים האחרונות ללמוד בקביעות בספר‬ ‫הקדוש והנפלא 'זרע שמשון' מאז שנתוודעתי על הספר ומעלת הלימוד בו‬ ‫במאמרו של הרב נחמן סלצר בספרו 'רגעים' וזכיתי לראות עין בעין כמה‬ ‫פעמים ישועות גדולות‪.‬‬ ‫לפני למעלה משנתיים התחלתי לעשות פעולות למען זיכוי הרבים שיוכלו‬ ‫ללמוד ולהבין את דברי רבינו זי"ע‪ ,‬שיוכלו ללמוד לכל הפחות רעיון אחד‬ ‫מתוך הספר בהבנה טובה מדי שבת בשבתו‪ ,‬ופרסמתי זאת לכל החפצים‪.‬‬ ‫והנה לאחר תקופה ארוכה נזדקקתי לישועה גדולה באיזה ענין רפואי נחוץ‬ ‫ביותר‪ ,‬ובמשך תקופה לא מצאתי פתרון לכך‪ ,‬ותמיד התפללתי שבזכות רבינו‬ ‫ה'זרע שמשון' שבירך והבטיח את כל הלומדים בספרו שיזכו לרוב ברכה‬ ‫וישועה‪ ,‬שאזכה אף אני להתברך בכוחו של אותו זקן שאני הוגה בקביעות‬ ‫בחידושי תורתו ואף מזכה את הרבים בכך‪.‬‬ ‫וב"ה זכיתי ועלתה לי ארוכה ונושעתי מכאבי וצערי‪.‬‬ ‫לאחר שעברו ממני ייסורי וב"ה נתרפאתי‪ ,‬כששבתי וחקרתי את האופן שנזדמן‬ ‫לי ישועתי‪ ,‬גליתי שבאותו יום בו התחלתי לכתוב את המאמר הראשון בביאור‬ ‫דבריו של ה'זרע שמשון' בשביל לזכות בכך את הרבים‪ ,‬ואף בכתב ידי שעל גבי‬ ‫הדפים שכתבתי אז מופיע אותו תאריך‪ ,‬אזי נפתח לי עיקר הפתח לישועתי‪,‬‬ ‫שבאותו יום נתקשרתי והכרתי את האיש שעל ידו לבסוף נזדמן לי הישועה‪,‬‬ ‫ואף שזה לקח תקופה קצת ארוכה עד שנתגלגלה ההשגחה העליונה והרפואה‬ ‫באה אלי ממש‪ ,‬התחלת ועיקר פתח הישועה היה באותו יום‪ .‬ונשתוממתי מאד‬ ‫מדבר זה שמיד כשהתחלתי להוסיף בלימוד ה'זרע שמשון' מיד נפעל ונשפע‬ ‫עלי ישועה גדולה בבחינת רפואה קודם המכה‪ ,‬אף שזכיתי לראותה רק לאחר‬ ‫תקופה‪ .‬ויהי לפלא‪.‬‬ ‫בטוחני שאף כל העוסקים בלימוד ספרו של רבינו ולקיים את בקשתו הנרגשת‬ ‫בהקדמת ספרו‪ ,‬יזכו שיחולו עליהם כל ברכות רבינו וזכותו יגן על כל הלומדים‬ ‫וימליץ טוב בעדם‪ ,‬ואף שלפעמים הישועה בפועל לאחר זמן‪.‬‬

‫הודעה משמחת‬ ‫יצא לאור ספר 'זרע שמשון המבואר' על שיר השירים עם‬ ‫ציונים והערות ערוך בשפה ברורה ונעימה שוה לכל נפש‪.‬‬ ‫וכולל יצירה מיוחדת לפענח את צפונות רבנו בהקדמתו‬ ‫לספרו 'זרע שמשון' ע"י למעלה מארבע מאות!‬ ‫ציונים ומקורות לגלות מקצת מגאונתו ובקיאותו‬ ‫הגדולה של רבינו המחבר‪.‬‬ ‫ניתן להשיג בחניות הספרים בארץ ישראל ובארה"ב‬

‫פרטים בטל‪ :‬א"י ‪05271-66450 -‬‬ ‫ארה"ב‪347-496-5657 :‬‬

‫לא בא כבושם הזה‬ ‫הביאו ברכה לביתכם‬

‫יו"ל ע"י האיגוד העולמי להפצת תורת רבינו ה"זרע שמשון" שע"י ארגון "מפתח של בנים"‪ .‬לקבלת הגליון נא לשלוח למייל‪zera277@gmail.com :‬‬

‫ארה"ב ‪ -‬הרב מנחם בנימין פאשקעס‪ B. Paskes 36 Rodney St. Bklyn, NY 11249 347-496-5657 mbpaskesz@gmail.com :‬ארה"ק ‪ -‬הרב ישראל זילברברג ‪05271-66450‬‬

‫ניתן לשלוח תרומות והנצחות לזכות ולע"נ ולקחת חלק בהוצאות והפצת הגליונות והספרים‪.‬‬ ‫ניתן להפקיד בבנק מרכנתיל (‪ )17‬סניף ‪ 635‬מספר חשבון ‪ 71713028‬ע"ש זרע שמשון‪ ,‬כמו כן ניתן לתרום בכרטיס אשראי‬

‫וזכות הצדיק ודברי תורתו הקדושים יגן מכל צרה וצוקה‪ ,‬ויושפע על הלומדים ועל המסייעים בני חיי ומזוני וכל טוב סלה כהבטחתו בהקדמת ספריו‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ניתן להשיג את הספר "זרע שמשון" בארה"ק‪ 05271-66-450 :‬בארה"ב‪347-496-5657 :‬‬

‫‪Elite Art | 212-365-0812‬‬

‫עוד י"ל שאכן בכו גם בכו‪ ,‬ברם בכייתם היתה על התחלת השעבוד ולא על פטירת יעקב הצדיק‪,‬‬ ‫ומצינו שכתב לב אריה בפירוש איכה בשם הרב אבולאפיא בפסוק (איכה א כא) שמעו כי נאנחה‬ ‫אני וכו'‪ ,‬שצריך לכוין בהספד לכבוד המת דוקא ולא לכבוד הקרובים או הקהלות עיי"ש‪ .‬דאי לאו‬ ‫הכי אין לו כח להגין‪ .‬ודבר זה היה מאת ה' שנסתמו עיניהם ולבם מלבכות ולהספיד לצדיק‪ ,‬אלא‬ ‫כל בכייתם היתה מצרת השעבוד בכיה שאינה מועילה‪ ,‬בכדי שלא יגין עליהם הבכיה וההספד‬ ‫לכבוד יעקב‪ ,‬והכל עשה השי"ת כדי שיוכל לקיים את הגליות שבירר אברהם בברית בין הבתרים‪.‬‬

‫פניני שמשון‬


íéðéðòä ïëåú éçéå úùøô ‫א‬

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . àéä äáåè äìåë úîàáå äòøë úéàøð äîöò äøöä Y äáåèì äáùç

‫ג‬

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 'ä øáãá àì íà åúìåæì áéèéäì åà òøäì íãà ãéá ïéà Y äáùç íé÷åìà íúáùç íúà

‫ג‬

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . åäòø ìò äàâúî åðéàå åäòøá àð÷î åðéà ïéîàîä - íéîìåò éçì äìåãâäå äååàâä

‫ד‬.

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . äìéôúä éìáî íéé÷úäì à"à Y éúåòááå éúåìöá

‫ו‬

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . úòãå ìëùäá íãà ìë ãåáëá úåøéäæä Y åéãé úà 'ìëéù'

‫י‬

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . åéãé éùòîáå åéô éøîàá ùòîáå ïåîîá ãñçå ä÷ãöä ïéðò Y íëúà ìëìëà éëðà

‫יב‬

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . äåä äåäã éàîå êìéàå ïàëî ÷æçúäì àìà íãàäî ùøåã ä"á÷ä ïéà Y ìàøùé ÷æçúéå

‫יג‬

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . úåöéçîä ìë øáùî åéðéò úùåã÷á Y ïéò éìò

‫יד‬

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . øîåçä úåðåéñðá åúãéîò ìò åì íìåùéù øëùäå íãàä úìòî ø÷éò Y íøâ øåîç

‫טו‬

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ÷"äåúä ãåîéì éãé ìò åìà íéîéá ïå÷éúä - éì äãîòù àéä éúãîìù äøåú

schwartz16@bezeqint.net

: ‫עימוד שווארץ‬ https://telegram.me/Publications_MM


‫באר הפרשה‬

‫‪à‬‬

‫‪dyxtd x`a‬‬

‫‪éçéå‬‬ ‫חשבה לטובה – הצרה עצמה נראית כרעה ובאמת כולה‬ ‫טובה היא‬

‫‪íåëéîñä äáøãà éë ,äøåú ìù äëøã ïë àì ,íðîà .åììä‬‬ ‫‪(íäî øúåéå) íúåîë íéáåùç íéøåñééä éîéù úåøåäì ,åéãçé‬‬ ‫‪åáø÷ éë íãàä úåàøë ,ïë ìò .à íäá äð÷ úåáø úåìòîå‬‬ ‫‪äáøé àì ,áåàëîå äååãî éðéî ìë ,íéøåñéå øòö åéìà‬‬ ‫‪åáäé 'ä ìò êéìùéå äáäàá íìá÷é àìà äéëáå äâàãá‬‬ ‫)‪'ì÷òô'ä ìëù äðåîà êåúî Y (åàùî [:åë ä"ø] 'îâá åùøéô‬‬ ‫)‪úøùò åúåìòäì éãë àåä àøåáä åì ïúðù (úåøöä úìéáç‬‬ ‫‪.á øúåéå øúåé íéðåî‬‬

‫‪,é"ùøáå 'íéøöî õøàá á÷òé éçéå' (çë æî) ïúùøôá‬‬ ‫'‪íáìå íäéðéò åîúñðù éôì ,äîåúñ åæ äùøô‬‬ ‫‪ìù ú"äò 'éôá 'ééò) åøàéáù ùé .'ãåáòéùä úøöî ìàøùé ìù‬‬ ‫‪äùøôì åæ äùøô ïéá çååø ïéà ïëìã (ì"÷åöæ ùøéä ø"ùø ïåàâä‬‬ ‫‪åéä ä"ò åðéáà á÷òé ìù åééç úåðù áåø äðä éë ,úîãå÷ä‬‬ ‫‪,åéçà åùò ìù åéèòá äìéçúî ,íéøåñéé éàìîå íéòø‬‬ ‫‪áùéì ù÷éáùîå ,éîøàä ïáì ìù åèáù úçú ïëî øçàìå‬‬ ‫‪íéàá øùàá åúåà 'ä áæò ìåëéáëù åì äàøðù úòá óàå åéúåðù æ"éá ÷øå .óñåé ìù åæâåø åéìò õô÷ äååìùá‬‬ ‫‪äùòðä øáã ïéàù òãé ,íéáåàëîå íéøåñéé åéìò‬‬ ‫‪.íéøåñéé àìì úåáåè íéðù éç äîéøöî äìòùî íéðåøçàä‬‬ ‫‪ìë úà äùåòä àåä 'íìåò ïåãà' àìà ,íìåòä äæá åéìàî ïéá ÷éñôäì ,'íäéðéá çååø ïúéì' éåàøä ïî äéä äøåàëìå‬‬ ‫‪äòùå íåé ìëá åéìò çéâùîå âéäðî àåäå ,íéùòîä íéðù æ"é åéä åééç (úåáéùç) ø÷éòù úåàøäì - úåéùøôä‬‬ ‫‪éçéå - äùøôä øàá‬‬

‫א‪ .‬כבר אמרו להמשיל את המשליך על ה' יהבו‪ ,‬דהנה עינינו תראינה כאשר ביד האדם 'משא' כבד מאד‪ ,‬אם ישא‬ ‫המשא על גבו הרי ישבר ויכוף גבו לרוב כבידות המשא אשר עליו‪ ,‬אבל אם יניח את המשא על הארץ הרי לא‬ ‫די שלא ישבר גבו‪ ,‬אלא אף בידו לעלות על גבי המשא ולהתרומם טפח מעל גבי קרקע‪ .‬כיו"ב לענין 'משא' הפרנסה‬ ‫ושאר צרכי האדם בעולם הזה‪ ,‬אם 'ישאנו' על כתיפו וגבו – שידאג כל היום‪ ,‬בזה ישבר ויכוף כל מהותו נפשו‪ ,‬אך‬ ‫המאמין מניחו על גבי קרקע – שאינו דואג כלל‪ ,‬הרי הוא מתעלה מעלה מעלה הן ברוחניות הן בגשמיות‪...‬‬ ‫יש שביארו שלכן נהגו לשלש פסוק דפרשתן )‪ (ÁÈ ËÓ‬לישועתך קיויתי ה'‪ ,‬קיויתי ה' לישועתך‪ ,‬ה' לישועתך קיותי‪,‬‬ ‫כי אנו אומרים לאדם באיזה אופן שתסתובב ולאיזה צד שתפנה הינך נצרך לחסדי וישועת ה'‪ ,‬ע"כ קוה לו תמיד‪.‬‬ ‫עוד אמרו‪ ,‬כי ככל שמרבה האדם בתקוותו לה' הינו מתקרב אל ה' יותר‪ ,‬על כן‪ ,‬בפעם הראשונה נכתבה תיבת ה'‬ ‫כתיבה שלישית‪ ,‬בשנית כתיבה שניה‪ ,‬ובפעם הג' תיבת ה' קודמת לכל‪.‬‬ ‫ב‪ .‬איתא מ'צדיקי קמאי' )‪ (˜"‰ÙÒ „ÂÚ· ‡˙ȇ ÔΠ,„‡Ó ÂÒÏȘ '‡ËÙ‡'Ó ˜"‰¯‰ È Ù· ˙‡Ê ¯Ó‡ 'ȯ‡ ˙¯·‚' ÏÚ· ‡ È˘Ú˜Ó ˜"‰¯‰‬על הכתוב‬ ‫) ‪ (ÊÈ‬שאמרו האחים ליוסף 'אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך‪ ,‬ועתה שא נא לפשע עבדי אלוקי‬ ‫אביך'‪ .‬תיבות ‪ -‬שא נא עולים ב'ראשי תיבות' שור אריה נשר אדם‪ ,‬והם ארבעת הדמויות החקוקות על רגלי כסא‬ ‫הכבוד‪ .‬והנה‪ ,‬השור הוא 'יוסף הצדיק' כמה שנאמר 'בכור שורו הדר לו' )„·¯‪ ,(ÊÈ ‚Ï ÌÈ‬וזכה למדרגה גבוהה כזו בזכות‬ ‫עמידתו בתוקף בכל הנסיונות והקשיים דעדו עליה מיום מכירתו עד יום המלכתו למשנה למלך‪ ,‬וכך אמרו לו‪ ,‬דע‬ ‫אחינו הקדוש‪ ,‬כל מה שנתעלית למדרגה רמה – להיות דמותך חקוקה באחד מרגלי המרכבה הקדושה‪ ,‬לא היה אלא‬ ‫על ידי – פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך‪ ,‬כי רק על ידי המכירה וה'נסיונות' באת לידי כך‪ ,‬ולכן שא נא לפשע‬ ‫עבדי 'אל‪-‬הי אביך' שהוא ר"ת א'י ל'או ה'אי י'ומא כ'מה י'וסף א'יכא ב'שוקא‪ ,‬פירוש‪ ,‬כי בלאו המכירה לא היית‬ ‫שונה משאר יוסף המסובבים הנה והנה 'בשוק'‪ ,‬ורק על ידי 'המכירה' נתעלית לאין ערוך משאר 'יוסף' אחר שבעולם‪,‬‬ ‫להיות חקוק על כסא הכבוד‪.‬‬ ‫ברש"י )¯‪' ,(Ô˙˘¯Ù ˘È‬פרשה זו סתומה‪ ,‬לפי שנסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד'‪ ,‬פירוש‪ ,‬שבשאר פרשיות‬ ‫התורה יש בין פרשה לפרשה ריווח של כמה אותיות 'נייר חלק' מבלי לכתוב שם מאומה‪ ,‬וכאן היא 'פרשה סתומה'‪ ,‬נמצא‬ ‫שבמקום ה'חלק' כתוב 'ויחי יעקב'‪ .‬יש שרימזו בזה כי פעמים נראה לאדם ש'פרשה סתומה' באה עליו‪ ,‬נסיונות קשים ומרים‬ ‫ְ‬ ‫עדו עליה‪ ,‬נסתמו עיניו ולבו ‪ -‬ולהיכן שפונה – אם ימין או שמאל 'סגר ה' בעדו'‪ ,‬ידע שכל זה אינו אלא 'דמיון' בעלמא‪ ,‬כי‬ ‫על פי תורה שם נכתב 'ויחי יעקב' כי כל זה היה להחזיקו ולהחיותו בעושר וכבוד‪ .‬ויתחזק להאמין באמונה שלימה שאף‬ ‫שאיננו מבין את הנהגת ה' עמו – כך הוא האמת שכאן נבנית טובתו להחזיקו ולהחיותו )‪.(Ô˙˘¯Ù ˘È¯ '˜È„ˆ ȯÙ' È"ÙÚ‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫באר הפרשה ‪ -‬ויחי‬

‫‪øîàù åîë .(åîòî 'øúúñî' åðéä úòëù àìà) åúéøçàá åáéèéäì‬‬ ‫‪,[àååàðéù] 'ìà÷æçé éøáã'á àáåä) ò"éæ 'ìàøùé úãåáò'ä ÷"äøä‬‬ ‫‪êåìîé 'ä' (çé åè úåîù) áéúë äðäã (íäéìà øëðúéå (æ áî) õ÷î‬‬ ‫‪- äååä ïåùìá åîâøú íåâøúáå ,ãéúò ïåùìá 'ãòå íìåòì‬‬ ‫'‪òåãî ,á"öå .'àéîìò éîìòìå íìòì íà÷ äéúåëìî 'ä‬‬ ‫‪é"ôò ,àìà .äååäì ãéúò ïåùìî ,ïåùìä úåòîùîî äðéù‬‬ ‫‪àãéøâ 'úåìéîä ùåøéô' ÷ø ùøôî åðéà íåâøúäù òåãéä‬‬ ‫‪'éò) ïéðòä ïëåú úà åðãîìì àá àìà ,àø÷îä ïåùìë‬‬

‫‪á‬‬

‫‪äàøð íéîòô éë ùøôì àá ïàëå ,(éúãòåðå ä"ã äîåøú é"ãåáò‬‬ ‫‪åîò 'ä úâäðä àäú 'ãéúò'á ÷øù - êåìîé 'äù íãàì åì‬‬ ‫‪,(è ãé äéøëæ) õøàä ìë ìò êìîì 'ä äéäå' íéå÷éùë ...áåèá‬‬ ‫‪äéúåëìî' - íåâøúä øàáî äæì .åìøåâ øîå òø úòë ìáà‬‬ ‫÷‪,äëøáå äáåè ìëä äòùä åæá øáëù ,äååä ïåùì 'íéà‬‬ ‫‪â ...äúòî øáë äëøáäå äáåèä äéåøù øúñää úçúîå‬‬ ‫‪øéàé ùîî áåø÷áå äèåùô äðåîàá ÷æçúäì àìà åì ïéà‬‬ ‫‪.ã íåìù åì íùéå åéìà åéðô 'ä‬‬

‫הגאון בעל ה'דרכי דוד' ישב פעם שבעה על פטירת בנו חביבו בימי עלומיו‪ ,‬בחזרו אל הישיבה אחרי ככלות ימי‬ ‫ה'שבעה'‪ ,‬אמר שיעור בפני התלמידים כהרגלו‪ ,‬באמצע השיעור הקשה אחד התלמידים קושיא על דברי התוס' במסכת‬ ‫פלונית‪ ,‬נענה ה'דרכי דוד' בלשונו ואמר לו אז מען פארשטייט נישט איז דאס קיין קשיא נישט'‪Ôȇ ¯·„ ÌÈ È·Ó Ôȇ˘Î) ,‬‬ ‫‪ ,(ÏÏÎ ‡È˘Â˜Ï ·˘Á ‰Ê‬כלומר 'חסרון בהבנה' אינו בגדר 'קושיא'‪ ,‬דרק כשמבין את דברי התוס' ‪ -‬אלא שיש לו קושיא על‬ ‫דבריהם הרי זה בגדר קושיא‪ ,‬ובכך רצה לרמז לעצמו‪ ,‬כי אין האדם מבין מאומה בהנהגת ה'‪ ,‬ואי אפשר לו להשיגו‬ ‫כלל‪ ,‬וממילא אין לו שום 'קושיות' כלפי מעלה‪ ,‬דהרי אין בידו להבין‪ ,‬ואין עליו כי אם להאמין בבוראו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬והעיקר שלא לדאוג דאגת מחר‪ ,‬וכך פירש הרה"ק הרר"ב מפשיסחא )˜‪ (Ô˙˘¯Ù· ‰ÁÓ˘ ÏÂ‬וכן הרה"ק הרמ"ל מסאסוב‬ ‫)‪ (ÈÁÈ Ï"Ó¯ È˘ÈÏ‬זי"ע‪ ,‬בפסוק בפרשתן )‪' (Î ÁÓ‬ויברכם – ביום ההוא לאמר'‪ ,‬שבירכם שלא יהא לעיניהם אלא אותו‬ ‫היום בלבד‪ ,‬ולא ידאגו כלל מה יעלה למחר בגורלם‪.‬‬ ‫מענין לענין‪ ,‬זכורני לפני כארבעים שנה‪ ,‬שמצבו הכספי אצל אאדמו"ר הרה"ק מלעלוב זי"ע )‪ (˙·Ë „"È „"ÓÂÈ‬היה דחוק‬ ‫מאד‪ ,‬בלית ברירה יצא לחוץ לארץ כדי לאסוף תרומות לצרכי ביתו‪ ,‬נדד ללאנדאן ולאמריקע ושהה שם כחצי שנה‬ ‫עד שלבסוף הצליח לאסוף בעמל ויזע סכום מכובד‪ .‬בסיום מסעו ביקר בטאראנטא שבקאנדא והתאכסן שם אצל‬ ‫משפחת וועכטער‪ ,‬בהיותו שם ביום שבת קודש נכנסו גנבים לבית האכסניא וגנבו את כל צרור הכסף‪ ,‬והיה הדבר‬ ‫לפלא שזולת צרור זה לא שלחו ידים בשום דבר אחר מחפצי הבית‪ ,‬בעה"ב הצטער וחשש מאד מתגובתו של אאדמו"ר‬ ‫זי"ע‪ ,‬אולם כשמוע אאדמו"ר את דבר הגניבה יצא מיד בריקוד ובמחול ושר ניגוני שבת מרוב שמחה וחדוה‪ ,‬וגער‬ ‫בבעה"ב הנוטה לחשוב ולהצטער מכך בעצם היום הזה – יום שב"ק‪ ,‬כראות כן בעה"ב הלך מיד לפרסם דברים כהווייתן‬ ‫בקרב כל בני העיר‪ ,‬והבינו כולם שאיש קדוש שוכן בקרבם‪ ,‬ולמוצש"ק שיחרו רבים לפתחו ונתנו לו נתינות הגונות‪,‬‬ ‫וחזר לביתו בארה"ק כשבכיסו סכום גדול יותר ממה שאסף בתחילה‪.‬‬ ‫וראו בעיני בשר את הבטחתם של חז"ל )˘·˙ ˜‪' (:ÁÈ‬כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו'‪ ,‬וכביאורו של‬ ‫ה'אליה רבה' )‪ (‚"˜Ò ·Ó¯ ÔÓÈÒ‬ששכר זה הוא מדה כנגד מדה‪ ,‬שהרי הסמ"ק כתב )‪ (‡Ù¯ ÔÓÈÒ‬שמחובת האדם לחשוב בשבת‬ ‫כאילו כל מלאכתו עשויה )‪ ,(Á ¢ '¯ÂË' 'ÈÈÚ‬ואע"פ שמצד הדין מותר להרהר בעסקיו בשבת ורק הדיבור אסור‪ ,‬מכל מקום‬ ‫בכלל עונג הוא להסיח דעתו מכל צרכיו ושלא יהרהר כלל בחפציו ובעסקיו אלא יהא דומה לו כאילו כל מלאכתו‬ ‫עשויה‪ ,‬ובשכר שהוא מתגבר על עצמו 'לפנים משורת הדין' ומסיח דעתו לשמוח ביום השבת כאילו כל מלאכתו‬ ‫עשויה‪ ,‬לכן יזכה שכך יהיה באמת ותיעשה מעצמה כל מלאכתו‪ ,‬וימלא השי"ת כל משאלות לבו לטובה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ביסוד זה שהמקרא מדבר על ה'נגלה' והתרגום על ה'הסתר' הטמון תחת הנעשה עמו ביארו‪ ,‬דלכן כתיב )‪(·Î ÁÓ‬‬ ‫'ואני נתתי לך‪ ...‬אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי'‪ ,‬ובתרגום תרגם בצלותי ובבעותי‪ ,‬ומדוע שונים דברי‬ ‫התרגום מהמקרא‪ ,‬כי בוודאי מלחמתו הייתה בחרב וקשת בפועל ממש‪ ,‬והיה נראה ב'נגלה' שהחרב והקשת הם‬ ‫העורכים את המלחמה והם המנצחים‪ ,‬אך האמת שאין הקב"ה חפץ עשות 'נס גלוי' לכן הוכרח להשתמש בחרב וקשת‬ ‫ואינם אלא 'מסתירים' את עורכי המלחמה באמת‪ ,‬רק ה'תרגום' שמפרש ב'נסתר' – את הנעשה מתחת לראייתם של‬ ‫בני אדם‪ ,‬מגלה לן שיעקב התפלל על נצחונו במלחמה ושם כבר פעל את הנצחון‪ ...‬כי בעולם הזה אי אפשר לפעול‬ ‫מאומה מבלי התפילה‪ .‬ולא היה הנצחון בעת המלחמה כשהשתמש בחרב וקשת רק בעת התפילה בקרן זוית שהתפלל‪.‬‬ ‫וידועים דברי הגה"ק החזו"א זי"ע‪ ,‬שעיקר ההשתדלות היא התפילה‪ ,‬אלא שלפעמים נדרש מן האדם גם לעשות‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


â

‫ ויחי‬- ‫באר הפרשה‬

äöøé íà óàå áìá àìà åðîùé àì éàååìä åøîà ,íúî÷ð ,åì åðéùò åðàù åîë äòøá åðìîâé ,ìòåôá åðá íå÷ðì ,äøåîâ äáåè äðîî àöéù äòø åì åðììåò åðàù ïååéëîå åðá íå÷ðì åì ïéà àåä óà ,íéøöî ìò 'êìî' äùòðù .äáåèä äðîî àöú øùà äòøá àìà åéáà) ò"éæ áåìñéãéàååî ùøéä éáö éáø ÷"äâä øàéá ('å ùåøã 'äàîì äøùò' ,ò"éæ àçñéùôî á"øøä ÷"äøä ìù

æ"éôò

úçúä éë åàøéú ìà' åéçàì óñåé øîà òåãî ,á"öã äáùç íé÷åìà äòø éìò íúáùç íúàå ,éðà íé÷åìà éðåöøá íäì øîåì ,íä ñåéô éøáã åìà éëå ,(ë-èé ð) 'äáåèì ùé ñåéô äî ,ïë úåùò éúìåëéá ïéàù àìà íëá íå÷ðì éìò íúáùç íúà' - íúåà øèð÷ òåãî ,á"ö ãåò .ïàë ,óñåé íäì øîà êëù ,'íéøåèä ìòá'ä é"ôò øàåáéå .'äòø éãîò íúéùò øùà äòøä éøäù éúî÷ðî ùåùçì íëì ïéà ë"àå ,äáåèì äáùç íé÷åìà éë - äáåè ìòåôá äúééä éë) áåè äúàî àöú øùà äòøá àìà íëá íå÷ðì éì ïéà ,åäåìîâù äîî äìåãâ äòøá åäòøá íå÷ðì ïéà Y 'èôùîä' é÷åç éôì éëå ,(ã èë éìùî ,õøà ãéîòé 'èôùîá' êìîå ,éëðà 'êìî' éøäå

úá'á ïë ùøåôîå ,åéøåñééå åéúåøö ìë å÷úîåé åæ äðåîàáå 'åîçì äðîù øùàî' ÷åñôä ìò ïúùøôá 'ïéò ìëù äîìù äðåîàá ïéîàäì àåä ø÷éòä' .ì"æå ,(ë èî) àøåáì êøáìå ,(:ñ úåëøá) ãéáò áèì àðîçø ãéáòã äî íùë ùîî ááì áåèáå äçîùá äòøä ìò ä"á íìåò íãàäùë å"ç åìéôàå .(.ãð úåëøá) äáåèä ìò êøáîù àøåáì åéúåìéäú åéäé ë"ôòà åáì úåìàùîî øñåçî åðéúåîùð ìòå êãéá íéøåñîä åðééç ìò ä"á íéîìåò äîùðä ìë' (å ,ð÷ íéìäú) áåúëä øîàîë ,êì úåãå÷ôä äîéùðå äîéùð ìë ìò' (è ãé ø"øá) ì"æø åùøãå ,'ä-é ììäú ë"ôòà ,åáì úåìàùîî øñåçî àåäù ô"òàå .'ä-é ììäú ,àéñëúàá 'ä ãñç äæá ìåìëù äîìù äðåîàá ïéîàé äìéäúäå äðåîàä äæáå ,ùîî äçîùá äæ ìò êøáì éãëá ïåùìî Y øùàî åäæå ...íùøùá ïéðéãä å÷úîðù íøåâ éðãòîå úåáåè úåòôùä ìë åîöò ìò ÷éøé ,ììäàå øéùà .'íìåòä ìë ìò àéìâúàá êìî ‫אתם חשבתם אלוקים חשבה – אין ביד אדם להרע או‬ '‫להיטיב לזולתו אם לא בדבר ה‬

äòø úåùòì íãå øùá éãéá çåë ïéà ,éðà íé÷åìà úçúä äòø éìò íúáùç íúàå ...åàøéú ìà' (ë-èé ð) ïúùøôá .'íìåë úìåëéä ìòá' íé÷åìàä ÷ø ,äáåèì äéúåàöåúù úåçøåà åðãîì ïàë .'äáåèì äáùç íé÷åìà ùéà ãéá ïéàù ïéîàäì íãàä ìòù Y øùåé úåáéúðå íééç ‫ המאמין אינו מקנא ברעהו‬- ‫ הגאווה והגדולה לחי עולמים‬øúåéá ìåãâä 'äòôùä ìòá' åìéôàå ,åìøåâ õåøçì íìåòá éåìú åðéà ãéîúå ,åì ìéòåäì àìå å÷éæäì àì ìëåé àì ‫ואינו מתגאה על רעהו‬ ïåùìëå .äáåèì äáùç íé÷åìà ù"åîë íéîù éãéá àìà íé÷åìà êîéùé øîàì ìàøùé êøáé êá' (ë çî) ïúùøôá ïåáéø åúìéôúá ò"éæ 'íéîùì øåà'ä ÷"äøä ìù åùã÷ éðá'ä ÷"äøä øàáîå ,'äùðîëå íéøôàë ,øöåéä ãéá øîåçë ãáì êãéá éððä éë éúòãé íéîìåòä éðá åëøáúé äîì éëå (ïúùøôá ,äìëã àøâà) ò"éæ 'øëùùé åãîòé ìáú éáùåé ìëå úåìåáçúå úåöòá õîàúà íâ íàå úåáà åà íéèáùä øàùáî øúåé 'äùðîå íéøôà'á ìàøùé ïéà êúøæòå êæåò éãòìáî éùôð êåîúìå éðòéùåäì éðéîéì äùðîå íéøôà éáâ åðéöî úãçåéî äìòîù ,àìà ,íéùåã÷ä äúà æà òøäì íìåë åöôçé äìéìç íàå ,äòåùéå äöò ïéòì äàøäå Y íéçà éðù åéðôì ãéîòä åðéáà á÷òéù Y äáåèì äô÷ùä éìò óé÷ùúå éìò êéðéò íéùú êúìîçá ìåãâä äðäå ,ìåãâä ìò øúé ïè÷ä úà áéùçî àåäù ìë äàá éúòåùéå íéîéòðá éì åìôð íéìáç äðä ,êùã÷ ïåòîî åðéà Y ïè÷ä ,êãéàìå ,íåìë àìå ïè÷á àð÷î åðéà Y .äìâú éúøæòå êøáé êá' øîàð åìà ïåâë ìò ,ïëà ,ìåãâä ìò äàâúî àìì ,äøåîâä úåãçàá äùðîëå íéøôàë úåéäì - 'ìàøùé øçà óñåé éçà åùùçùë éë (åè ð) 'íéøåèä ìòá' áúë .ä äàð÷ àììå äåàâ íå÷ðì ùôçéå óñåé íîèùé àîù íäéáà úúéî

,‫ אבל לעשות הפעולה ולא להשתדל בתפילה באופן זה בוודאי לא עשה את המוטל עליו לעשות‬,‫פעולה בפועל‬ .(‚˜ Ê"Á ˘È‡ ‰˘ÚÓ) ‫ולא יצא ידי חובתו‬ ‫ על כן יש לו לאדם להתרחק‬.'‫‡( 'הקנאה התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם‬Î „) ‫ ובמשנה ב'אבות' אמרו‬.‫ה‬ ‫ שזו היא‬,‫‚ ( אל תתן בלבבך קנאה‬Ș ˙‡ ÌÈÈÁ ˙ÂÁ¯‡) ‫ כמו שכתב הרא"ש‬,‫ ובפרט ממידת הקנאה‬,‫ביותר משלש אלה‬ https://telegram.me/Publications_MM


‫באר הפרשה ‪ -‬ויחי‬

‫‪íúðåîà é"ò åòéâä úàæ äìòîìù 'äìëã àøâà'ä øàáîå‬‬ ‫‪äìåìë äøåúä ìë òåãé äðä .ì"æå ,äðúéàä‬‬ ‫‪ïåøçàä øåáéãá íéìåìë úåøáãä úøùòå ,úåøáãä úøùòá‬‬ ‫ ‪øùà êøáúé åéúåøéæâá úåöøúäì åðééäå .ãåîçú àì‬‬‫‪'úé àåä éë áåùçìå ,åøáçì ïúéðä àåää áåèä åðîî òðî‬‬ ‫‪,íãà ìëì (éåàøä) úåàðäå áåèä (åäî) òãåéä åãáì àåä‬‬ ‫‪äáåè ú"éùä òéôùé øùàë àåäå ...åøéáç úà àð÷é àìå‬‬ ‫‪úåàâúäì àåáéå ãåáëå äååàú äæá ù÷áé àì ,íãàä ìà‬‬ ‫‪åàøåá éðôì òðëé äáøãà ÷ø ,äáåèä úàæá åøéáç ìò‬‬ ‫‪íëøéá ïë ìò ...åéìò åàøåáî ãñçä ãöî àåä éë áåùçéå‬‬ ‫'‪Y äùðîëå ,úåàâ éìáî Y íéøôàë 'ìàøùé êøáé êá‬‬ ‫‪øéëé åúðåîàáù åðééäå .ì"ëò ,åøáç úáåè ìò äàð÷ éìáî‬‬ ‫‪åðéð÷ ìë êãéàì .å ììë 'åðåáùç ìò' äððéà åøáç úáåèù‬‬ ‫‪.'ä éô ìò àìà åðéà åøáç ìò øúåé åì ùéù‬‬

‫‪ã‬‬

‫‪äæéà åøáçì äàøé íàù ãò ,êë ìë äáø åúåìëñù éî‬‬ ‫‪úåáåèä åìéôàù ãò øòèöéå âàãéå åîöòá ùùòúé äáåè‬‬ ‫‪àåäå ,åøáç ãéá äàåø àåäù äî øòöî åäåðäé àì åãéáù‬‬ ‫‪.'äàð÷ úåîöò á÷øå' (ì ãé éìùî) íëçä åéìò øîàù äî‬‬ ‫‪,êë ìë íéáàåëå íéøòèöî íðéàù íéøçà ùé ,íðîà‬‬ ‫‪íçåø øø÷úé úåçôìå øòö äæéà ïîöòá åùéâøé ë"ôòà‬‬ ‫‪äéäé àì íà äøéúé äìòî äæéà äìåò ãçà íúåàøá‬‬ ‫‪åì ïéà øùà íúåàî ïëù ìë ,åì íé÷áã øúåéä åéáäåàî‬‬ ‫‪áåøá áåøä ìò òøàé øáã àåäå ...àåä åîò äáø äáäà‬‬ ‫‪,íðîà ,ùîî äàð÷ éìòá åéäé àìù ô"òà éë ,íãàä éðá‬‬ ‫‪ïéà éë ,åðéáé åìå åòãé åì íðîàå ...éøîâì äðîî å÷éð àì‬‬ ‫‪.(á ,çì àîåé) àîéð àìîë åìéôà åøáçì ïëåîá òâåð íãà‬‬ ‫‪åúîëçå äàìôðä åúöò éôë àåä 'äî ìëì øùàë ìëäå‬‬ ‫‪úáåèá øòèöäì íòè íäì äéä àì äðä ,úòãåð éúìáä‬‬ ‫‪.æ ì"ëò ,ììë íäéòø‬‬

‫‪.ì"æå (äàð÷ä ä"ãá à"éô) 'íéøùé úìéñî'á àúéà êëå‬‬ ‫‪,úåìëñå äòéãé ïåøñç àìà äðéà àéä íâ äàð÷ä‬‬ ‫‪êéçà ìò ãçà íëù êì éúúð éðàå' (áë çî) ïúùøôá ãéñôî àì íâå .á åîöòì íåìë çéååøî àð÷îä ïéà éë .à‬‬ ‫‪,ç 'éúù÷áå éáøçá éøåîàä ãéî éúç÷ì øùà‬‬ ‫‪øîàîëå ,åîöòì àìà ãéñôî åðéà - åá àð÷úî àåäù éîì‬‬ ‫‪øáëå ,(éúù÷ááå éúìéôúá) 'éúåòááå éúåìöá' ,íåâøúáå ùé ,íðîàå .äàð÷ úéîú äúåôå (á ä áåéà) éúøëæù áåúëä‬‬ ‫בצלותי ובבעותי – א"א להתקיים מבלי התפילה‬

‫חולה רעה שאין לה רפואה‪ .‬וכך כתב ה'ראשית חכמה' )˘‪ (Ê"Ù ‰Â ډ ¯Ú‬המקנא חומס נפשו‪ ,‬כי הוא מתאבל תמיד‪ ,‬דכל‬ ‫אדם מוצא טעם מתוק חוץ מהמקנא‪ ,‬כי אינו טועם טעם מתוק במאכלו עד שיפסיד חבירו את הטובה אשר חננו ה'‪.‬‬ ‫ו‪ .‬וכך הסביר זאת הרה"ק ה'בני יששכר' זי"ע )'„¯‪ (· ˙‡ ‰·˘ÁÓ‰ ˜ÏÁ ,Á"Ï ,˙"Ï ˙ÂÂˆÓ '̈́˜ÈÙ Í‬וז"ל‪ .‬כי אם היה מאמין בזה‬ ‫)·‪ (Â˙ÚÈ„È·Â ‡¯Â·‰ ˙Á‚˘‰‬למה יתאוה‪ ,‬והלא תראה שלא יתאוה האדם שיהיה לו ד' רגלים כבהמה‪ (- Ú„ÓÂ) ,‬כי אין‬ ‫זה מגדר האדם‪ ...‬כן הוא הענין בהתאוות האדם למה שיש ביד חברו ואינו שלו יש חסרון באמונתו בזה‪ ,‬אינו מאמין‬ ‫שהבורא כל בראו בחכמה‪ ,‬ומזמין לו הטוב הנאות לו‪ ,‬והשאר שאינם בידו אינם טובים לו‪ .‬והבן הענין‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ז‪ .‬וכן כתב בפלא יועץ )‪ (‰‡ ˜ ͯÚ‬וז"ל‪ .‬קנאה היא מדה רעה מאד כמאמר התנא )‡·‪ (‡Î „ ˙Â‬הקנאה והתאוה והכבוד‬ ‫מוציאין את האדם מן העולם‪ .‬והנה יצר לב האדם רע וחושק להיות יחיד בדורו בחכמה ומעשים בעשר וכבוד‪,‬‬ ‫ומתוך כך מצטער כשיש אחר כמוהו או גדול וטוב ממנו‪ ,‬ומקנא לו ומבקש רעתו ומספר בגנותו‪ .‬וגדולה שנאה‬ ‫שהיא מחמת קנאה‪ ,‬אש אוכלה היא לאין מרפא‪ .‬ומי שיש בו מדה רעה זו‪ ,‬כל ימיו מכאובים‪ ,‬ואוכל לחם העצבים‬ ‫ואין לו רעים אהובים‪ ,‬ומרבה ריבות והוא שמח לאיד ורוצה בתקלת חברו‪ ...‬ומי יוכל ספר גדל רעתה‪ ,‬מי האיש‬ ‫החפץ חיים יברח ממנה ויהא גיבור הכובש את יצרו על ידי העמק במחשבות טהורות‪ ,‬שיאמין באמונה שלמה שאין‬ ‫אדם נוגע במה שמוכן לחברו‪ ,‬ואפלו אם היה הוא יחיד בעולם לא יעדיף להרויח יותר ממה שגזור עליו‪ .‬ואם יתוספו‬ ‫סוחרים כמותו לאלפים ולרבבות‪ ,‬לא יחסר ממה שקצוב לו‪ .‬ויתרצה במה שהוא רצון הבורא‪ ,‬הצור תמים פעלו‪,‬‬ ‫ולכל אחד‪ ,‬דטבא לה‪ ,‬עבדי לה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ח‪ .‬והנה‪ ,‬רבים מקשים מדוע לא נכתב בהדיא 'בתפילתי ובקשתי'‪ .‬ומבארים בשם הגה"ק ה'בן איש חי' זי"ע‪ ,‬משל‬ ‫לאחד שהיה מהלך בתוככי יער עבות‪ ,‬ורק מקלו בידו‪ ,‬בתוך כדי הילוכו הגיח לעברו דוב אשר רצה לטורפו‬ ‫ולאכול את בשרו‪ ,‬הרים האיש את מטהו והעמידו כאילו קשת בידו והוא עומד לזרוק את החץ‪ ,‬ואכן‪ ,‬נתפחד הדוב‬ ‫ובין רגע נפל על הארץ – מת‪ ,‬התמלא האיש שמחה‪ ,‬והחל להלל את המקל שבידו על שהצילו ממוות לחיים‪ ,‬עבר‬ ‫שם אחד ואמר לו‪ ,‬שטיא‪ ,‬וכי תעלה על דעתך שהרגתו במטך‪ ,‬לא כי‪ ,‬אלא על עץ גבוה בסמוך אליך עמד צייד‬ ‫וקשתו בידו‪ ,‬וכראותו האיך שהדוב מתקרב אליך ירה בו חץ ומזה נפל הדוב מת‪ ,‬ולענייננו יאמר‪ ,‬מי שאינו מבין שכל‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫באר הפרשה ‪ -‬ויחי‬

‫‪ä‬‬

‫‪úåéðçåøá Y äæä íìåòá íãà ìù åçåë ìë äæù òãúå éà äçåë éãòìáî éë äìéôú ìù äçáùá ì"æç åëéøàä‬‬ ‫‪åùøéô êëå ,åéúåéåëøèöä ìëå åúñðøôá ,úåéîùâáå‬‬ ‫‪.è øáã åðîî øöáé àì äìéôúä íòå ,äîåàî âéùäì øùôà‬‬ ‫הקורה עמו על פי מעלה הוא – שמשם באים כל ה'חיצים' הן לטוב הן למוטב‪ ,‬הרי הוא דומה ממש לזה שהיה מהלל‬ ‫למקלו על שהצילו‪ ,‬ולא שם על לבו שיש אחד ממעל שעשה הכל‪.‬‬ ‫עפ"י אלו הדברים מבאר ה'בן איש חי'‪ ,‬שיעקב אבינו אמר לבניו‪ ,‬אל תדמו בנפשכם – שבמקלכם וכלי זיינכם‬ ‫ניצחתם את אנשי העיר 'שכם'‪ ,‬לקחת אותה מיד האמורי‪ ,‬לא כן‪ ,‬אלא 'בצלותי ובבעותי' – התפילה לבורא כל עולמים‬ ‫היא אשר ערכה את המלחמה ועשתה הנצחון‪.‬‬ ‫והכל תלוי בכח התפילה‪ ,‬וכמו שאמרו לפרש בדרך צחות בפסוק )‪' (‰Î ‚È ÈÏ˘Ó‬ובטן רשעים תחסר'‪ ,‬ויתפרש 'בטן'‬ ‫בהגייתה בלשון אידיש 'בעטען' )‪' (˘˜·Ï‬בעטען' רשעים תחסר ‪ -‬כי הרשעים חסרים את ענין הבקשה והתפילה‪.‬‬ ‫איתא מהרה"ק ה'שם משמואל' זי"ע בשם אביו הרה"ק ה'אבני נזר זי"ע' )˘‪Á"Ú¯˙ ‰Î Á ,·"Ú¯˙ ÂÏÒÎ Á"¯ ‰¯˘ ÈÈÁ χÂÓ˘Ó Ì‬‬ ‫‪ ('‚ ÏÈÏ‬כי ככל שהקשת מתוחה יותר לאחור כך יותר יבקע החץ ויעוף יותר למרחוק‪ ,‬כיו"ב ככל שלבו דחוק ומיצר‬ ‫יותר ומתפלל יותר מעמקי לבבו כך יותר תעלה התפילה למעלה למעלה )‪ÂÈÏÚ ˙ÙËÚ˙Ó ˘‚¯ ·Ï‰˘ ‰ÓÎ ·˙Î ‰¯˘ ÈÈÁ·Â‬‬ ‫‪.(¯˙ÂÈ ‰ÏÚÓÏ ‰ÏÈÙ˙‰ ˙ژ· ÍÎ ¯˙ÂÈ· ¢Ù‬‬ ‫על כן‪ ,‬יזהר ביותר להתפלל בעבודה שבלב‪ ,‬ויזהר מאד שלא להסיח את הדעת ב'נערווען' )‪ (ÌÈ·ˆÚ‬למיניהם ושאר‬ ‫מיני ספיקות האם הייתה התפילה כהוגן אם לאו‪ ,‬כי כל אלו אינם אלא מפריעים לכוונת הלב באמת‪ .‬פעם קבל יהודי‬ ‫לפני ה'חזון איש' זי"ע שהתפילה גורמת לו לכאב הראש )‪ ,(·"ÂÈΠ˙˜ÈÙÒ‰ È ÙÓ‬ענהו ה'חזון איש'‪ ,‬איני מבין מה עניין‬ ‫'הראש' אצל התפילה‪ ,‬הרי תפילה היא 'בלב'‪.‬‬ ‫הגה"ח ר' גד'ל אייזנער זצ"ל היה ממשיל את הדבר‪ ,‬לחיל מדינה אחת שנכנסו למדינת האויב בכדי לכובשה‪ ,‬בדרכם‬ ‫נלחמו בכל כוחם וכלי זיינם והחריבו את העיירות הקטנות‪ ,‬אך בהגיעם לעיר הבירה לא נותר להם כלי זין‪ ,‬מכיוון‬ ‫שכך‪ ,‬גברו עליהם האויבים בקל והדפום מארצם‪ ,‬אך לו חכמו השכילו‪ ,‬לא היו משקיעים את כל כלי זיינם במלחמתם‬ ‫בעיירות הקטנות שבלאו הכי אין סכנה גדולה בקיומם‪ ,‬ומיד היו הולכים מול עיר הבירה להלחם בהם בכל כוחם‪,‬‬ ‫ובודאי היו מנצחים‪ .‬והנמשל מובן‪ ,‬המשקיע כל אונו ומרצו להחמיר בחומרות על גבי חומרות ודקדוקים על גבי‬ ‫דקדוקים‪ ,‬כגון אמירה וחזרה שוב ושוב על התיבות‪ ,‬מחשש שמא לא אמרם בדקדוק הנכון‪ ,‬מפסיד בזה את כל‬ ‫כוחותיו לענין ה'לב'‪ ,‬ואם היה מבין מהו עיקר התפילה היה משקיע את עיקר כוחותיו 'בעבודה שבלב' זו תפילה‪,‬‬ ‫ב'שפכי כמים ליבך נוכח פני ה''‪ ,‬ואז היה פועל גדולות ונצורות בתפילתו‪.‬‬ ‫סיפר אחד מזקני נקיי הדעת בקרתא דשופריא‪ ,‬שבשנות בחרותו נקלע פעם לספק ספיקא של אכילת בשר וחלב‪,‬‬ ‫מיד התמלא הבחור ב'נערווען' )˜‪ ,(ÌȘ„˜„ ˙„ÈÙ‬והחל לצום ולהתענות כדי שיתכפרו עוונותיו‪ ,‬כראות אביו את מצבו‬ ‫לקחו אל הרה"ק רבי שלומק'ע מזוועהיל זי"ע וסיפר לו דברים כהוויתן‪ ,‬פנה הרבי ואמר ‪ -‬בחור‪ ,‬את כל ה'נערווען'‬ ‫והדקדוקים תכניס אך ורק בענין 'גאווה וכעס'‪ ,‬שלא להתגאות ושלא לכעוס‪.‬‬ ‫ט‪ .‬שמעו נא למעשה שאירע זה לפני כג' שבועות‪ ,‬בשכונת 'רמת שלמה' שבעיה"ק ירושלים שוכנת ישיבה גבוהה‬ ‫לבעלי תשובה ושמה ישיבת 'פתחי עולם' בראשותו של הרב הגאון ר' אליהו פייבלזון שליט"א‪ ,‬והנה התדפק על‬ ‫דלתי ראש הישיבה יהודי הדר ב'תל אביב'‪ ,‬הלה שכבר מלאו לו שבעים שנה וכבר הגיע לזקנה ושיבה )‡·‪ (‡Î ‰ ˙Â‬בא‬ ‫בבקשה כי ברצונו לחזור בתשובה )‪ ...(‰Ó¯‰ Â˙·È˘È· Ï·˜˙‰ÏÂ‬תמה ראש הישיבה בפניו מה אירע‪ ,‬וכי 'חלמא טבא' חזית‪...‬‬ ‫מה יום מיומיים כי באת לשוב אל הקב"ה היושב ומצפה ל'תשובתך' מזה שבעים שנה‪ ...‬ויען האיש ויאמר‪ ,‬נער‬ ‫קטן הייתי כשאבי ז"ל הי"ד נרצח בידי המרצחים ב'מלחמה'‪ ,‬ואימי אשר עברה את כל מאורעות המלחמה סרה מהר‬ ‫מן הדרך‪ ,‬עלתה לארה"ק‪ ,‬נשתקעה ב'תל אביב' ועזבה את דרכי התורה והיראה‪ ...‬והנה‪ ,‬אותי בנה היחיד אוד מוצל‬ ‫מאש שלחה להשתכן בבית היתומים של גאב"ד פוניבז' זצ"ל‪ ,‬כעבור זמן קצר באה אמי לבקר אותי בבית מלוני‪ ,‬ומה‬ ‫רבתה חרדתה לגלות ש'נפלה בפח יקוש' כי ה'מוסד' שהנני שוהה בו מתנהל על טהרת התורה והיראה בדרך המסורה‬ ‫לנו ממשה בסיני ועד עתה‪ ...‬מה עשתה במסכנותה‪ ,‬בו ברגע ארזה את מטלטלי ונטלה אותם יחד עמי לתוככי הסחי‬ ‫והמיאוס בביתה אשר בתל אביב‪ ,‬ואז נסתם הגולל עלי ועל יהדותי‪...‬‬ ‫נוהג היה גאב"ד פוניבז' לבקר לעתים תכופות את 'בניו' אשר בבית היתומים‪ ,‬ואכן‪ ,‬בביקורו הראשון שלאחר‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫באר הפרשה ‪ -‬ויחי‬

‫‪íåâøúáå 'éúù÷áå éáøçá' (áë çî) áåúëä ïåéîã úà‬‬ ‫'‪ãåîòì ìëåé àì àáöä ùéàù åîë éë ,'éúåòááå éúåìöá‬‬ ‫‪áøçä - ïéæä éìë éãòìá úçà äòù åìéôà íéé÷úäìå‬‬ ‫‪êë ,åðééæ éìë éìáî áø÷ä äãùá ãåîòé êàéä éë ,úù÷äå‬‬ ‫‪ùéàå øåáéâë Y äìéôúä çåë éìáî éãåäéì íåé÷ åì ïéà‬‬ ‫‪.é åéìë éìáî äîçìî‬‬ ‫'שיכל' את ידיו – הזהירות בכבוד כל אדם בהשכל ודעת‬

‫‪íùá øåàéáä òåãé ,'åéãé úà ìëéù' (ãé çî) ïúùøôá‬‬ ‫‪æîø åðéáà á÷òéù ì"÷åöæ ïé'æàìàååî ç"øâä‬‬ ‫‪åðéîé éøä ,ïåòîù ìåî ìà ãîåòä ïáåàø ,äðä éë ,ïàëá‬‬ ‫‪ìù åìàîù åìéàå ,ïåòîù ìù åìàîù ãâðë ïáåàø ìù‬‬ ‫‪ãö àåä 'ïéîé' éøäå ,ïåòîù ìù ïéîé çëåðì àåä ïáåàø‬‬ ‫‪åëøã àåä êëå .ùåìçä ãöä àåä ìàîùå ,íãàá ÷æçä‬‬

‫‪å‬‬

‫‪åì ùéù íéðéðòá Y åäòø ìù 'ìàîù ãö' ìò ,íìåò ìù‬‬ ‫‪åéìò åèéáé ,úåéîùâá ïäå úåéðçåøá ïä ,'úåùìåç' íäá‬‬ ‫‪éèøô ìë úà òãéì ,÷åã÷ãáå ä÷æçá åðééäã Y úéðîé ïéòá‬‬ ‫‪åäòø ìù ïéîé ãö ìò åìéàå ,úòãå íòè áåèá ,åéúåùìåç‬‬ ‫‪ìò ,íùâá ïä çåøá ïä çéìöîå áåùç àåäù íéðéðòá Y‬‬ ‫‪ììë úàæ áéùçî ïéàù åðééäã - úéìàîù ïéòá åèéáé äæ‬‬ ‫‪åðéàå ,ïéò úåøöá èéáé åéúåçìöä ìòù àìà ãåò àìå ,ììëå‬‬ ‫‪úà ìëéù' ïëìå ,áìá àìå äôá àì êë ìò åçáùì äáøî‬‬ ‫‪,ìàîù ãâðë ìàîùå ïéîé ãâðë ïéîé ãéîòðù ,åðãîìì 'åéãé‬‬ ‫‪ïðåáúðå èéáð úìåæä ìù áåùçäå áåèä ÷ìç ìòù åðééäå‬‬ ‫‪ìò åìéàå ,åøàôìå åçáùì ,äáçøäáå äàðäá ,úéðîé ïéòá‬‬ ‫‪øîåìë ,úéìàîù ïéòá íà éë èéáð àì 'ìàîù' éðééðò‬‬ ‫‪åäòø 'úåðåøñç'á ïðåáúäì àìù ,äôøå äùåìç äèáäá‬‬ ‫‪.àé éãéî øúåé‬‬

‫ה'סילוק' בירר אודותי‪ ,‬ושמע את הקול מבשר ואומר שאם הילד אשר בחרה לילך בדרכים עקלקלות נטלתו לביתה‬ ‫הקלוקל‪ ...‬מיהר הרב להזמין טעקס"י )‪ (˙È ÂÓ‬והחיש פעמיו לבית האשה שבורת הלב‪ ,‬משנקש על דלתות הבית‪ ,‬והציג‬ ‫עצמו כאביהם של היתומים גוללה בפניו האם את כל תלאותיה ומאורעות המלחמה אשר עברו עליה ו'החלטתה'‬ ‫לבגוד בכל הקדוש והיקר ובשום פנים אופן לא תשלח את בנה למוסד המגדל צאצאים בדרך התורה והיראה‪ ...‬כראות‬ ‫הרב שתחנוניו לריק המה‪ ,‬ביקש מהם כסא‪ ,‬נתיישב עליו ופרץ בבכי נהי תמרורים‪ ,‬על השבר הגדול ‪ -‬על בן יקיר‬ ‫שנשמתו יורדת לטמיון‪ ...‬משעברו עליו עשר דקות בבכיה עצומה פרש בשלומם נשא רגליו וחזר לבני ברק‪ .‬ע"כ דבר‬ ‫המעשה אשר אירע לערך בשנת ה'תש"י לפ"ג‪.‬‬ ‫כאן באה תשובת היהודי שבא לדפוק על 'שערי תשובה' ככלות שישים שנה בשנת ה'תשע"ז‪ ,‬כי אותם הדמעות‬ ‫שנשפכו כמים מעיניו של הרב מפוניבז' לא נתנו לו מנוח במשך כל השנים שעברו מאז ועד עתה‪ ...‬עד שהגיעה‬ ‫השעה ובא לשוב בתשובה שלימה‪ ...‬מכאן תצא הקריאה לכל אב ואם )‪ (ÂÓˆÚ ÏÚ „Á‡ ÏÎÏÂ‬שיפכו דמעות כמים – עליכם‬ ‫ועל נפשות צאצאיכם‪ ,‬כי אין דמעה אחת הולכת לריק‪ ,‬כל תפילה וכל דמעה מתקבלת באהבה בשמים ממעל‪ ,‬ואף‬ ‫אם לפעמים נראה לו לאדם שכבר הרבה להתפלל ולא הועיל מאומה‪ ,‬לא יתייאש כי ברבות הימים ימצאנה ותפעל‬ ‫פעולתה בדבר ישועה ורחמים‪.‬‬ ‫י‪ .‬עוד אמרו לבאר את הדמיון של חרב וקשת ל'תפילה'‪ ,‬כי כמו ש'חץ' היוצא מן הקשת יהרוג את מי שפגע בו‪,‬‬ ‫אפילו אם הוא בא מתוך הקשת הנמצאת בידי חרש שוטה וקטן‪ ,‬מבלי כל הפרש והבדל אם הזורק את החץ גדול‬ ‫או קטן הוא‪ ,‬גיבור או חלש הוא‪ ,‬כי החץ עצמו יפעל פעולתו‪ ,‬כיוצא בו ממש היא התפילה‪ ,‬ממי שתבוא בכוחה‬ ‫לפעול פעולות כבירות – לשנות הטבע ולבטל הנגזר‪ ,‬להריק שפע ברכה עליונה ברוח ובגשם‪.‬‬ ‫יא‪ .‬עוד ביאור שמעתי מהגה"צ רבי מנחם מנדל מענדלזאן זצוק"ל רבה של קוממיות‪ ,‬שפעם שאל אחד מה'בעלי‬ ‫בתים' את אביו הגה"צ רבי בנימין מענדלזאן זצוק"ל )·‪ ,(˙ÂÈÓÓ˜· ·"‰Ú·Ï ¯ÂÚÈ˘ ˙Ú‬מדוע 'שיכל את ידיו' ולא החליף‬ ‫ביניהם את מקום עמידתם‪ ,‬ענה לו הגר"ב‪ ,‬דזה ברור שהיה וויכוח בין יעקב אבינו ליוסף ב'שיטות' בעבודת ה' איזה‬ ‫דרך ישרה היא שיבור לו האדם )‪ ,(ÌÈ˘Â„˜‰ ÌȯÙÒ· ¯‡Â·ÓÎ‬ולדורות למד אותנו יעקב אבינו כאשר יש וויכוח בינך לבין‬ ‫רעך‪ ,‬אל תבלבל אותו שיודה וילך כדרכך‪ ,‬אלא הנח לו‪ ,‬שישאר לעמוד על מעמדו‪ ,‬ושנה והזז את עצמך‪ ,‬על כן‬ ‫השאיר את אפרים ומנשה כמו שהעמידם יוסף‪ ,‬ושיכל את ידיו שלו‪.‬‬ ‫כעי"ז אמרו בעלי המוסר‪ ,‬משל לצבי שנכנס ליער עבות ולא עלה בידו לעבור בדרכו כי בכל פסיעה נסתבכו קרניו‬ ‫בסבך העצים‪ ,‬וניסה בכל כוחו לנתק את הענפים‪ ,‬והנה אך נשתחרר מעץ אחד מיד שב להסתבך בקרניו בעץ נוסף‪,‬‬ ‫פגע בו עובר אורח ואמר לו‪ ,‬טיפש שכמותך‪ ,‬ימיך יכלו ועצי היער לא יכלו‪ ,‬איעצך – קצוץ נא את קרניך ואז תוכל‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫באר הפרשה ‪ -‬ויחי‬

‫‪æ‬‬

‫להלך ביער באין פגע ומפריע‪ .‬כיו"ב אמרינן למי שמהלך בין הבריות – במקום ש'יסתבך' בסבך מידותיהם וטבעיהם‬ ‫של אינשי דעלמא‪ ,‬יקצוץ את 'קרניו הבולטות' – כל חד בדיליה‪ ,‬והכל יבוא על מקומו בשלום‪.‬‬ ‫מסופר על הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע‪ ,‬שפעם עשה את דרכו בפרוס הפסח אל העיר ליז'ענסק אל רבו הרה"ק‬ ‫הרבי רבי אלימלך זי"ע‪ .‬בהיותו בלב יער איבד את דרכו ולא ידע אנה יפנה‪ ,‬מכיוון שכך נעמד הרר"ד ובכה אל הבורא‬ ‫בדמעות שליש שיחלצו מן המיצר‪ ,‬לא עברו כמה רגעים והנה פגש הרר"ד בזקן אחד‪ ,‬והוא הדריכו והוציאו מסבך‬ ‫היער‪ .‬כאשר הגיעו להפרד זה מזה‪ ,‬נענה הזקן ואמר לו שני דברים אלמדך שתזכרם תמיד‪ ,‬ואלו הם‪ .‬א‪ .‬בבוא הנגר‬ ‫לחבר שני קורות עצים יחדיו‪ ,‬ובאחד מהם יש 'בליטה' כלפי חוץ‪ ,‬אזי העצה היעוצה לחורר 'שקיעה' בקרש השני –‬ ‫במקום לחתוך ולגזום את בליטותיו של הראשון‪ ,‬וכך יתחברו שני העצים והיו לאחד‪ .‬ובא לרמז לכל אחד באשר הוא‬ ‫שכשברצונו להתחבר עם ידידיו וחבריו באהבה‪ ,‬אחווה‪ ,‬שלום ורעות‪ ,‬עצתו שיעשה שקיעה בעצמו – כלומר שיוותר‬ ‫משלו לרעהו‪ ,‬וכך יבואו לאחדות השלימה והראויה‪ .‬ב‪ .‬תחת אשר תעמוד ותפשפש במעשי רעך‪ ,‬עסוק בדרישה‬ ‫וחקירה אחרי מעשי עצמך‪ ...‬מיד אחר הדברים האלה פרח לו האיש‪ ,‬ונתברר כי הנה זה אליהו זכור לטוב )‪˜"˘˘ 'ÈÈÚ‬‬ ‫‪.(‡Ó˘ ˙‡ ·"Á‬‬ ‫הרה"ק רבי יצחק מווארקי זי"ע נשא את בתו של עשיר אחד שהיה מחזיקו על שולחנו‪ ,‬והמציא לו כל מחסורו‬ ‫ביד רחבה ונדיבה‪ ,‬באחד הימים נכנס הרה"ק מווארקי אל רבו ה'חוזה מלובלין' זי"ע‪ ,‬אמר לו 'החוזה'‪ ,‬אם יוצע לך‬ ‫להיות 'מלמד דרדקי' בכפרים ובעיירות – קבל נא את ההצעה‪ ,‬הרה"ק מווארקי לא הבין מדוע עליו לעזוב את חק‬ ‫לימודיו ואת ביתו בעת שלא חסר מאומה בביתו‪ ,‬שהרי חמיו העשיר מחזיקו על חשבונו‪ ,‬אך פשיטא שמששמע את‬ ‫ציוויו של רבו הקדוש הסכים לכך‪ ,‬וחזר לבית המדרש לאהלה של תורה‪ ,‬אדהכי והכי‪ ,‬נכנס יהודי מכפר פלוני אל‬ ‫החוזה‪ ,‬ושפך בפניו את מר לבו על בניו שהגיעו זה מכבר לגיל חינוך‪ ,‬ואינם מבינים מאומה מלימודם‪ ,‬אמר לו החוזה‬ ‫בבית המדרש יושב אברך בשם ר' יצחק‪ ,‬גש אליו ואמור לו ששלחתיך לקחתו למלמד לבניך‪ ,‬ותשלם לו סך ארבעים‬ ‫זלאטע'ס עבור מחצית השנה הקרובה‪ ,‬ואכן הרה"ק מווארקי הלך עמו לכפרו‪ ,‬בהגיעו לשם שיגר מכתב לבני ביתו‬ ‫שבמחצית השנה הבאה לא יחזור לביתו‪ ,‬כי נבחר להיות מלמד באיזה כפר נידח בציווי קדשו של הרבי 'החוזה‬ ‫מלובלין'‪ ,‬מה נשתומם הרה"ק לקבל מכתב תשובה מבני ביתו – כי טוב עשה‪ ,‬שבכך יוכל להביא טרף לביתו‪ ,‬באשר‬ ‫'אנשי צבא' הצרפתיים נכנסו לעיר אחר שובם ממלחמה‪ ,‬ובזזו מכל הבא ליד‪ ,‬ואף את אבי – השווער )‪ (ÂÈÓÁ‬בזזו‪,‬‬ ‫השאירוהו נקי מנכסיו‪ ,‬ולרש אין כל‪.‬‬ ‫הרה"ק מווארקי החל במלאכתו‪ ,‬אך מהרה נוכח לראות שמוחם של הנערים אטום וסתום ואינם מבינים 'דבר וחצי‬ ‫דבר' מלימודיהם‪ ,‬קם ונסע אל רבו להזכירם בפניו‪ ,‬אמר לו רבו‪ ,‬מה לך כי תבוא אלי‪ ,‬העתיר בעדם בכל תפילה‬ ‫ותפילה‪ ,‬בקש עליהם ב'אהבה רבה'‪ ,‬ובשאר תפילות שתיקנו להצלחה בתורה‪ .‬חזר הרה"ק מווארקי אל הכפר‪ ,‬קיים‬ ‫עצת רבו‪ ,‬ואכן 'נפתחו לבם ומוחם' של תלמידיו ואט אט החלו להבין את הנלמד‪.‬‬ ‫בכפר נידח זה לא היה כי אם מניין מצומצם של עשרה יהודים בלבד‪ ,‬ביום מן הימים פרצה תגרה בין שניים‬ ‫ממתפללי בית הכנסת‪ ,‬ויקם אחד ובייש את חברו ברבים‪ ,‬המתבייש הבטיח נאמנה שמיום זה והלאה שוב לא ידרכו‬ ‫כף רגליו בבית הכנסת )‡‪ ,(¯Ùη „ÈÁȉ ÔÈÈ Ó‰ ÏË·˙È Íη˘ Ú„È˘ Û‬בכדי להרגיעו ניגש אחד מבני העיירה אליו‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬דע‬ ‫לך‪ ,‬כאשר תקבל ב'סבלנות' כל הבא עליך‪ ,‬בין לטוב ובין למוטב‪ ,‬באהבה ושמחה‪ ,‬תהיה מובטח לחיים של אושר‬ ‫וכבוד‪ ,‬והדברים נרמזו בכתוב )‪' (ÂË ËÓ‬וירא מנוחה כי טוב ויט שכמו לסבול'‪ ,‬דלכאורה סותר הכתוב את עצמו ד'ויט‬ ‫שכמו לסבול' אינו 'מנוחה'‪ ,‬אלא דזה גופא אמרינן‪' ,‬וירא מנוחה כי טוב' ‪ -‬אם הנך רוצה לחיות על מי מנוחות‪ ,‬אזי‬ ‫'ויט שכמו לסבול' ‪ -‬הטה שכמך‪ ,‬והיה נכון 'לסבול' כל מה שיבוא עליך‪ ,‬ועל ידי זה תנוח בשלום על מקומך‪.‬‬ ‫ככלות מחצית השנה נפרד הרה"ק מווארקי מהכפרי‪ ,‬ומשנשאל האם יחזור לאחר החג‪ ,‬ענהו רבי יצחק‪ ,‬כל בואי‬ ‫הנה היה רק על פי ציווי מורי ורבי‪ ,‬גם בנוגע להבא אשאל את פיו כדת מה לעשות‪ ,‬משם נסע רבי יצחק לובלינה‬ ‫אל רבו 'החוזה הקדוש'‪ ,‬אשר קיבלו בסבר פנים יפות‪ ,‬בתוך שיחתם שאלו ה'חוזה'‪ ,‬האם שמעת איזה 'דבר תורה‬ ‫והדרכה' בכפר ששהית זה כמחצית השנה‪ ,‬ענהו הרה"ק מווארקי הרי כל תושבי הכפר בורים ועמי ארצות המה‪ ,‬והיאך‬ ‫יכולתי ללמוד שם אפילו דבר אחד מן התורה‪ ...‬עד שנזכר הרה"ק מווארקי בעובדא זו כשפרצה התגרה בבי כנישתא‪,‬‬ ‫ושם שמע דברים נפלאים אודות מידת הסבלנות‪ ,‬כשמוע 'החוזה' דבריו אלו‪ ,‬נענה החוזה ואמר ‪ -‬זה הדבר שרציתי‬ ‫לשמוע מפיך‪ ,‬אכן כעבור זמן שב חותנו לעלות על דרך המלך ושב לעשירותו ולא חזר למלמדותו‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫באר הפרשה ‪ -‬ויחי‬

‫‪øåà'ä éøáãá ,åäòø ãåáëá úåøéäæä ïéðòá åðéöî ãåò‬‬ ‫‪òåãî äù÷îù (áì úúì éúéàø ä"ã åë äî) '÷ä 'íééçä‬‬ ‫‪äéäù íéðù á"ëä ìë êùîáå ,åéáà øòö ìò óñåé ùç àì‬‬ ‫‪óñåé ãåò' éë åòéãåäì úøâéà çìù àì åéáà úéáî ÷åçø‬‬ ‫‪ë"îçàì ïëù ìëå øôéèåô úéáá ãáò åúåéäá àîìùá ,'éç‬‬ ‫‪ìáà ,åúìåëéá øáãä äéä àì ,íéøåñàä úéáá ääùùë‬‬ ‫‪áúë àì òåãî úåëìîä àñë ìò áùéå äìåãâì äìòùî‬‬ ‫‪'íééçä øåà'ä øàáîå .åéáà ìù åøòö ìãåâ òãé àìä åì‬‬ ‫‪ë"ò ,åòøæ ìëå á÷òé éðôì íùééáìî åéçà ãåáë ìò ùçù‬‬ ‫‪áèåî' åøîà øáëå ,íùééáìî åøòöá åéáà øàùéù ìáñ‬‬ ‫‪'åøéáç éðô ïéáìé ìàå ùàä ïùáëì åîöò íãà ìéôéù‬‬ ‫)‪êùîá äá øãå íéøöîì á÷òé ãøé øáëùë óàå .(.èð î"á‬‬ ‫‪åéáà ìöà óñåé ñðëð àì íéðùä íúåà ìëá éøä ,äðù æ"é‬‬ ‫)‪òãååéå äøéëîä úåãåà åäìàùé àîù (é â"ô éúáø àú÷éñô‬‬ ‫÷‪åéìç úà á÷òé äìçùë ïëìå .åéáàì åéçà ìù íðåì‬‬ ‫‪.'óñåéì åðáì àø÷éå' - ïåøçàä‬‬

‫‪ç‬‬

‫‪ù÷áì ãàî øäæéì êéøö äæ ïåòá äìéìç ìùëð øáë íàå‬‬ ‫‪åàìáã ,åì çìåñ àåäù åéôî òåîùìå òâôðä úìéçî‬‬ ‫‪åðéáø áúë úåàøåð ,åàèç ìò äøôëì úåëæì ìëåé àì éëä‬‬ ‫‪,'åéìà íøáãá óñåé êáéå' (æé ð) áåúëä ìò (ïúùøôá) ééçá‬‬ ‫‪,äìéçî [óñåéî] åðîî åù÷á [íéèáùä] åéçठäðäå' ÷"ìæå‬‬ ‫‪éî ìëù ,ì"æç åøàéá øáëå ,íäì ìçîù áåúëä øàéá àìå‬‬ ‫‪ãò íìåòì ìçîð åðéà äáåùú äùòå åøéáçì àèçù‬‬ ‫‪íçðéå' (àë ÷åñô) áåúëä øéëæäù ô"òàå ,åøéáç úà äöøéù‬‬ ‫‪éåöéø íäì äéäù äæá äàøðù ,'íáì ìò øáãéå íúåà‬‬ ‫‪,óñåéá äìéçî áåúëä øéëæéù åðéàø àì íå÷î ìëî ,óñåéî‬‬ ‫‪åúî ïë íàå ,íúàèçå íòùô àùéù íäì äãåéù àìå‬‬ ‫‪íðååò øôëúäì øùôà éàå ,óñåé úìéçî àìá íùðåòá‬‬ ‫‪íåúçå ñåîë åúåéäì ùðåòä êøöåä ïë ìòå ,åúìéçîá ÷ø‬‬ ‫‪.ì"ëò ,áé 'úåëìî éâåøä äøùò ïéðòá ïîæ øçà ã÷ôäì‬‬ ‫‪åàåáéå íäéðù åçéååøé íìù áìá åäòøì ìçîé øùàë íðîà‬‬ ‫‪.ñ"èëå éðåæîå ééç éðáá ìòîî íéîù úåëøáá íøëù ìò‬‬

‫ביסוד דברים אלו הקים הרה"ק מווארקי את עדתו נאמנה‪ ,‬וזה היה 'אבן השתיה' של 'ווארקי'‪ ,‬לקבל הכל בסבלנות‪,‬‬ ‫ואז וירא מנוחה כי טוב‪.‬‬ ‫מעשה ברב חשוב בירושלים‪ ,‬יהודי בר אוריין‪ ,‬אשר הגיע להשתתף בשולחנו הטהור של הרה"ק רבי שלומק'ע‬ ‫מזוועהיל זי"ע אשר כידוע היו סועדים על שולחנו הרבה שבורי לבב ודלי השכל אשר לא היה מי שיקרבם כי אם‬ ‫אותו קדוש וטהור רבי שלומק'ע‪ .‬אותו רב הביא עמו קדירה של טשולנט עבור הרבי ויושבי השולחן הטהור‪ .‬בין‬ ‫המשתתפים שם ישב יהודי מסכן שתמיד הרגיש כי מפלים אותו לרעה והוא מקבל מכל מאכל פחות משאר המסובין‪...‬‬ ‫ע"כ כשהביא הרב את ה'טשולנט' הורה רבי שלומק'ע שיניחו את הקדירה לפני אותו יהודי שבור לב‪ ,‬בכדי שיוכל‬ ‫לקחת ממנו כל צרכו ולא ירגיש שמקפחים אותו‪ .‬משהונחה הקדירה לפניו והחל לקחת מן התבשיל‪ ,‬החלו עוד כמה‬ ‫יהודים לדחפו מעט ברצותם לקחת גם הם מן המאכל ואותו יהודי אשר חשש שמא שוב יבוא לו מעט מן המאכל‬ ‫בלבד‪ ,‬מיהר וירק מלוא לוגמיו אל תוך הקדירה‪ ,‬ובכך הבטיח לעצמו שאיש לא יהין לגעת בקדירה ובתבשיל‪ .‬רבי‬ ‫שלומק'ע ראה את המתרחש אך במידותיו הקדושות החריש ולא אמר מאומה‪.‬‬ ‫כראות הרב )˘‪ (Ï·Ӊ ˙‡ ‡È·‰‬את המתרחש‪ ,‬חרה לו הדבר‪ ,‬ויקם ממקומו והחל מדבר בחוסר דרך ארץ מול פני‬ ‫הקודש‪ ,‬וכה זעק ‪ -‬וכי ל'מעמד' זה 'טיש' יקרא‪ ...‬וכי 'תורה' שמעו כאן‪ ,‬רק הנהגות משונות מבלי 'דרך ארץ' ראינו‬ ‫אצל המסובים‪ ...‬מה ניתן ללמוד מ'טיש' כזה‪ ,‬היסהו רבי שלומק'ע והשיבו בנחת‪ ,‬אכן הרבה יש ללמוד משולחן זה‪...‬‬ ‫והיא‪ ,‬מידת הסבלנות‪ ...‬לראות איך דברים מתרחשים שלא לשביעות רצוננו ולהיות סבלן‪ ,‬לא לומר מאומה ולצפות‬ ‫עד יעבור זעם‪ ...‬זהו לימוד גדול שאפשר ללמוד כאן בהאי תכא‪...‬‬ ‫יב‪ .‬אלו הדברים חוזרים ונשנים ב'מציאות' החיים תמידין כסדרן‪ ,‬וכאחד מני אלפים נציגה נא מעשה נורא שאירע‬ ‫באחת מארצות הגולה בחו"ל ושמעתיו מכלי ראשון‪ .‬השתלשלות המעשה החלה לפני כארבע עשרה שנים ונגמרה‬ ‫בכי טוב רק לפני כמה חדשים‪ ,‬וכך הווה‪ ,‬נערה אחת מבנות ישראל הכשרות עמדה בפני המעבר ללימודים ב'סמינר'‬ ‫עז היה חפצה לעזוב את מוסד הלימודים בו למדה מכבר למוסד לימודים אחר שם תוכל להתחיל 'דף חדש' בחייה‬ ‫)‪ ,(˙¢„Á ˙¯·Á ÌÚ‬ואכן ההורים פעלו בעזרת כמה עסקנים ונתקבלה למקום חדש בתקוות טוב לשינוי לטובה‪.‬‬ ‫ויהי ביום הראשון ל'לימודים' ותבוא הבת למוסד החדש‪ ,‬אך‪ ,‬אוי ואבוי‪ ,‬בשל כמה סיבות קיבלוה כמה מהחברות‬ ‫החדשות בקבלת פנים של נידוי והרחקה‪ ,‬מתוך לעג וקלס וביזוה בביזי בזיונות‪ ,‬והייתה 'פגיעתן קשה' עד מעמקי‬ ‫הלב‪ ,‬משחזרה לביתה אמרה לאביה ואמה – יעבור עלי מה‪ ,‬רגלי לא ידרכו באותו סמינר לעולם ועד אף אם אצטרך‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫באר הפרשה ‪ -‬ויחי‬

‫‪è‬‬

‫מחמת כן לשבת בבית מבלי מקום לימודים‪ ...‬בלית ברירה סידרו עבורה שתחזור מיד למחרת למקום הלימודים בו‬ ‫למדה עד השנה האחרונה‪ ,‬והכל בא על מקומו בשלום‪ ,‬כי חזרה ללמוד במקום זה מאז עד שנישאה בשעטומ"צ‪.‬‬ ‫עתה באנו לעיקרי הדברים‪ ,‬כי עברו שנה שנתיים‪ ,‬שלוש אף ארבע שנים‪ ...‬עד שעברו כשבע שנים מנישואיה ולא‬ ‫זכתה עדיין לחבוק בן‪ ,‬למרבה התדהמה והצער גם ארבע חברותיה שפגעו בה באותו יום מר ונמהר המתינו בכליון‬ ‫עיניים לזש"ק ועדיין לא נושעו‪ ...‬ותהי צרת חמשת המשפחות ומכאובם קשה עד מאד‪ .‬נדברו אותן ארבע החברות‬ ‫והגיעו למסקנא כי כל זה אינו אלא בגין אותה 'פגיעה' קשה ומרה במי שהייתה חפה מפשע‪ ,‬ומה להם כי דלקו‬ ‫אחריה לקיים 'מלבין פני חברו' בהידור רב ל"ע‪ ...‬מכיוון שכן פנתה אחת מהם אל אותה נפגעת לבקש מחילתה בשמה‬ ‫ובשם ג' החברות‪ ,‬אך שמעה עלובתא דא מי המדבר אליה‪ ,‬הפנתה עורף ואמרה‪ ,‬הפצע שפצעתן בי באותו יום לפני‬ ‫כי"ג שנה עדיין שותת דם בליבי כאילו אירע בזה הרגע ואיך אמחל לכם‪ ,‬אינני מסכמת אפילו לדבר עמכן‪ ...‬משראו‬ ‫כי אכן חששם יציב ונכון ‪ -‬ועדיין אינן נקיות כלל מאותה הפגיעה‪ ,‬החלו משלחים 'שלוחי מצווה' בזה אחר זה לדבר‬ ‫על לבה בדברי פיוס ונוחם‪ ,‬אך היא בשלה – לעולם לא אוכל למחול על כך‪ .‬בלית ברירה שלחו את ה'מחנכת' שהייתה‬ ‫בכיתתם באותו היום‪ ,‬ובה כבר נהגה הנפגעת מנהג 'דרך ארץ' ושמעה את אשר בפיה‪ ,‬והסכימה לדבר עם ארבעת‬ ‫החברות‪ .‬אלא שתנאי התנתה מכיוון שעדיין לא נתיישב לבה למחול ע"כ מסכימה היא להיפגש עמהן לדבר יחדיו‬ ‫על כל ענין שבעולם – מלבד על ענין פגיעתם‪...‬‬ ‫ביום שנקבע עלו לביתה ארבעתן ומיני מרקחת בידם‪ ,‬ישבו וסעדו ליבן גם יחד‪ ,‬שוחחו על דא ועל הא כפי שנדברו‬ ‫מעיקרא שלא להזכיר את ה'פגיעה'‪ .‬כעבור שעה תמימה פתחה אחת מהן את פיה בבכי ותחנונים‪ ,‬וכה אמרה‪ ,‬הביטי‬ ‫וראי את הנעשה‪ ,‬חמש הנשים היושבות כאן יושבות וממתינות עד כלות לחבוק בן – בשעה שכל חברותיהן כבר‬ ‫נתברכו בד' וה' צאצאים‪ ...‬אנא‪ ,‬יהמו נא רחמיך‪ ...‬ופרצו כל החמשה בבכי קורע לב למשך זמן ארוך‪ .‬בגמר הבכי‬ ‫הגדול והנורא נתקרבו הלבבות והיא פתחה ואמרה 'מחול לכן מחול לכן‪ '...‬ונתפזרו כל אחת לביתה בהרגשה כי האבן‬ ‫נימוחה‪ ,‬נמסה ונגולה מעל ליבן‪ .‬וראה זה פלא והפלא לפקודת השנה כבר נעשו כל החמש אמהות לבנים ובנות‪,‬‬ ‫והכל בזכות אותה הכרזה 'מחול לכן‪ ,‬מחול לכן‪ ' ...‬אמור מעתה‪ ,‬ישמע חכם וימנע עצמו מתחילה שלא לפגוע באיש‪,‬‬ ‫גם הנפגע ימחול מיד ויחסוך מעליו ומעל כל בני ישראל הרבה צער ועגמת נפש 'יראה זרע יאריך ימים' בטוב ובנעימים‪.‬‬ ‫החיד"א מביא מעשה שהיה עם מורו ורבו ה'אור החיים' הק' זי"ע‪ ,‬שאחד מראשי הקהל ומקורב ביותר למלכות‬ ‫זלזל ובייש אחד מחכמי ורבני העיר‪ .‬קרא לו האור החיים לתווך את השלום – שימחל לעשיר‪ ,‬אמר לו החכם למה‬ ‫יטריח הרב לדבר על לבי דברי פיוס‪ ,‬הרי מיד בעת שביזה אותי כבר מחלתי לו במחילה גמורה‪ .‬כי איתא בזוהר הק'‬ ‫)‪ (·"Ù ‚"Á ÔÈ„ ¯Â˜ÈÁ  ‡ÙÓ Ú"Ó¯Ï ˙Â¯Ó‡Ó ‰¯˘Ú 'ÈÈÚ‬שעוונותיהם של ישראל מכבידים כביכול על השכינה הק'‪ ,‬ולא רציתי שעוון‬ ‫היהודי שביזה אותי יכביד עוד על השכינה הק'‪ ,‬לכך מיד סלחתי לו שלא יחול העוון אף לא לרגע‪ ,‬וכלל לא היה‬ ‫איזה 'צער השכינה'‪ ,‬קילסו האור החיים ביותר‪ ,‬ובזה מבאר החיד"א שלכן 'המעביר על מידותיו מעבירין ממנו כל‬ ‫פשעיו'‪ ,‬מטעם מידה כנגד מידה – כמו שהוא הקיל מצער השכינה במחילתו למי שפגע בו‪ ,‬כך מידה כנגד מידה‬ ‫מעבירין ממנו כל פשעיו להקל מהשכינה את 'משא סבלה' מעוונותיו של אדם )'„·˘ ‪¯ÙÒ· Ì‚ ‡ȷÓ ,‚Î ˙‡ Ó ˙ίÚÓ 'ÈÙÏ‬‬ ‫'‪·Ï‰ ¯¯ÂÚÏ Ì‰ÈÏÚ ¯ÂÊÁÏ Íȯˆ ¯ÒÂÓ È¯·„ ,ͯډ ¯˜È Â˙ÂÈ‰Ï ÌÈÓÚÙ ‰·¯‰ ‰Ê ·˙ÂÎ È ‡˘ È˙·˙Î ¯·Î [.ÊÈ ‰"¯] Ì˘ ÛÈÒ‰ ,ÌÈÓÚÙ '„ 'ÔÈÚ ˙ȇ¯Ó‬‬

‫‪.(...Èχ ȇ‰ ÈÏÂΠ,'‰ ˙‡ ‰‡¯ÈÏ‬‬ ‫ומה רב טובך אשר צפנת ליראיך אם מחל ושתק‪ ,‬שזוכה ל'גילוי אליהו' כמו שגילה אליהו הנביא בעצמו )‪‰ÏÎ 'ÒÓ‬‬ ‫¯·˙‪ (‡Ï „ È‬אמר אבא אליהו זכור לטוב‪ ,‬לעולם אין התורה מתפרשת אלא ממי שאינו קפדן‪ ,‬ואף אני איני נגלה אלא‬ ‫למי שאינו קפדן‪.‬‬ ‫ויש להסמיך מה שאמר הרה"ק ה'בית אברהם' זי"ע‪ ,‬שלהתאפק פעם אחת מן הכעס חשוב יותר מגילוי אליהו אלף‬ ‫פעמים‪ ,‬והיינו שהעיקר הוא שלא להקפיד כלל‪.‬‬ ‫הרה"ק משינאווא זי"ע היה מקפיד מאד מאד שלא לטבול במקווה שכבר טבל בה מאן דהוא‪ ,‬פעם אחת בימי‬ ‫שהותו בעיה"ק צפת ביקש לטבול במקווה טהרה‪ ,‬הלך הבלן ומילא עבורו את בור הטבילה במים חדשים‪ .‬אלא שיהודי‬ ‫אחד מיהר לטבול באלו המים טרם טבילתו של הרה"ק – טבל‪ ,‬עלה ונסתפג כאילו לא אירע דבר‪ .‬והנה‪ ,‬אך הכניס‬ ‫הרה"ק את כף רגלו לתוככי המים‪ ,‬נזדעק‪ ,‬מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו להיכנס ולטבול לפני במקווה‪ ...‬כה‬ ‫המשיך ושאל‪ .‬ולא קיבל מענה לשאלתו כיון שהבלן לא רצה להודיעו מי היהודי שנכנס‪ ,‬הואיל ויהודי זה חשוך בנים‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


é

‫ ויחי‬- ‫באר הפרשה‬

ïá åðéàù ïéáä ,óñåé úåøéùòå úìåãâá äàø øùàëã øîàå óñåéì àø÷ êëì ,'úåîì' åéîé åáø÷ù áùç åúåîë íéøåñéä úçú ,øîåìë Y 'éëéøé úçú êãé àð íéù' åì ,'ïéëøéã àøî' éúàø÷ð íîù ìòå éúåðù ìë éìò åøáòù úåéäì ,'úîàå ãñç éãîò úéùòå' - êîöò ìò ìá÷ íúçú ,éúåîë ïá äéäú ãñçäå ä÷ãöä éåáéø é"òå ,'ïéãéã àøî' íò 'äáéëù' ÷ø àäú éúúéî ìëå ,'úî àì'ë áùçàå ¥¨ á÷òé' (:ä úéðòú) åøîàù åîë äåä êëå ,äúéî àìå éúåáà .åéúåáà íò äáéëù íà éë ,'úî àì åðéáà

‫אנכי אכלכל אתכם – ענין הצדקה וחסד בממון ובמעש‬ ‫באמרי פיו ובמעשי ידיו‬

åðáì àø÷éå úåîì ìàøùé éîé åáø÷éå' ,(ì-èë æî) ïúùøôá ...éëøé úçú êãé àð íéù åì øîàéå óñåéì áúë ,'éúåáà íò éúáëùå ...úîàå ãñç éãîò úéùòå çéðîä ìë' (.æè÷ á"á) àúéà éë ,(î"åú) ò"éæ 'øôåñ í"úç'ä õøàì åðéáà á÷òé àåáë ,äðäå ,'úî àì åìéàë åúåîë ïá åãåáëå åøùò áåø úà ,åðá óñåé úìåãâ úà äàøå íéøöî ïá çéðî éðéøä åáùçá Y øöéî úåéäì ìçä ,êåøò ïéàì øòöå íéøåñé éðéî ìë éîé ìë éúøáò éðà éë ,éúåîë åðéàù úî éë óñåé éçà åàøéå' (àë-åè ð) áåúëä ùåøéô éîð äæå éç éðá óñåé åìéàå ,âé ãàîì íãàä êëãæî íãé ìòù åáùç ,óñåé ìù åúáåè áåø úà íúåàøá éë ,'íäéáà äéä øùòå äàî ïá ãòå íéùåìù ïáî éøäù) åéîé áåø úà äååìùá ,åúåîë ïá çéðä àì éøäù 'úî'ë áùçð íäéáà á÷òéù éì áùçéé àì éøä ùîî éúåîë åðéàù øçàîå ,(íéøöîá êìî úàå íëúà ìëìëà éëðà åàøéú ìà' óñåé íäì äðò .úî àì åìéàë ,ãñçå ä÷ãö íëîò äùòàå íëñðøôà êìéàå ïàëî ,'íëôè øéôùå ,ééç éîé ìë íéøåñéé éúøáò åìéàë éì áùçéé äæáå úåìéîâáå ä÷ãöá äáøîä ìëù àúéà ÷"äåæá ,åäéî é"ò éë ,íéøåñé éãéì àåáì êéøö åðéà íéãñç .íééçä ïéá áùçð àåäå åúåîë ïá åðéáà çéðä ìë íéøåñé ìáé÷ åìéàë äâøãîì äìòúé 'ãñç úåìéîâ'ä åùàø òå÷ù úåéäì ,'áéèéîå áåè' úåéäì ,ä÷ãöä ììëáå àøî ùåã÷ä øäåæá íù àø÷ð íéøåñééä ìòá äðäå ,åéîé úåîãäìå ,ãé åúìåæì áéèéäì øùôà äîá åáåøå øàáî äæáå .ïéãéã ¦ ¨ àøî àø÷ð ä÷ãöä ìòá åìéàå ïéëøéã ¦¥ óàå ,'äúà óà ïåðçå íåçø àåä äî' ù"áúé 'äì ìåëéáë ,'úåîì ìàøùé éîé åáø÷éå' ÷åñôä úà 'øôåñ íúç'ä ,‫ משנשאל שוב ושוב ענה לרבי מיהו הטובל‬.‫ וחשש שלא תזיק לו קפידתו של הרבי וכבר לעולם לא יהיה לו זש"ק‬,‫היה‬ ‫ ויען היהודי ברעדה ופחד‬,'‫ 'אתה הסכנת לטבול במקוה לפני בואי‬- ‫ ומשבא שאלו‬,‫הורה הרה"ק שיביאוהו לפניו‬ ‫ לפקודת‬,‫ ואכן‬,‫ בזאת השנה פקוד תפקד בבן זכר‬,‫ אם כן‬,‫ אמר לו הרה"ק‬...‫ הן‬...‫ הן‬...‫כשארכובותיו נקשן דא לדא‬ ‫ בסעודת הברית פתח הרה"ק משינאווא זי"ע וסיפר לנוכחים‬,'‫ והרה"ק הוזמן להיות סנדק ל'רך הנולד‬,‫השנה נולד לו בן‬ ‫ אלא שבאותה שעה כמעט ובאתי לכלל‬,‫ לא היה כאן כל מופת או שידוד מערכות הטבע‬,‫ והוסיף‬,‫את כל דבר המעשה‬ ‫ ו'כמתנה' נתתי כח זה להאי גברא‬,‫ ובכוחה של התאפקות להשפיע שפע ישועות גדולות למעלה מדרך הטבע‬...‫כעס‬ ‫ שאם אין כאן כל מופת הרי וודאי‬,‫ לדידן ייאמר‬.‫ ואכן ברכה כזו פעלה את פעולתה כהוגן‬,‫ש'זיכני' בכל מעשה זה‬ ,‫ הבה נפעל ישועות כגון דא במה שהננו כן מקפידים‬,‫ ואף אם אין לנו 'קפידא' כזאת במימי המקווה‬,‫שזה שייך אף לדידן‬ ‫ או לקח לנו את החפץ שחשבנו שהנה ואנו משיגים‬,'‫וכגון כשבא מאן דהו וגמר את כל הדגים לפני בואנו וכו' וכו' וכדו‬ .˙ÙÂÓ Â˙Â‡Ó „Ï ˘ „Ïȉ ÈÙÓ ‰Ê ¯ÂÙÈÒ ÚÓ˘ 'ÌÈÈÁ ȯӇ'‰ ˜"‰¯‰) ‫ אם נשתוק לו נזכה לישועות למעלה מן הטבע כגון דא‬...‫אותו‬ .(‡Â‰ ÂÓˆÚ Ì„‡‰ È˘ÚÓ ÒÚÎÓ ˙˜ه˙‰‰ ÂÏȇ ,‰"·˜‰ ‰˘ÂÚ 'ÌÈ˙Ó‰ ˙ÈÈÁ˙' ÈÎ ,¯‡·Ï ˘È Èχ Y 'ÌÈ˙Ó‰ ˙ÈÈÁ˙'Ó ¯˙ÂÈ Ï„‚ ‰Ê ‰˘ÚÓ ÈÎ ¯Ó‡ ‰È‰Â ‫ שהיה בעל תורה ובעל‬,‫ ושמע שהמספידים מונים את שבחיו‬,‫ פעם היה הרה"ק ה'שפת אמת' זי"ע בהלווית המת‬.‫יג‬ ‫ ואך דבר אחד אמרו שהיה 'בעל ייסורים‬,'‫ הפסיקו נא מלדבר כל אלו ה'שבחים‬,‫ נענה הרה"ק ואמר‬,'‫מידות וכו‬ .‫ וגדולתה וסגולתה גדולה לאין ערוך‬,'‫גדול‬ ‫ מדוע אין מברכין שיהא 'דבק' של קיימא‬,'‫ שמעתי לאמר מדוע מברכין את החתן והכלה שיהא 'קשר של קיימא‬.‫יד‬ ‫ כי הבא לקשור שני חבלים שאורך כל‬,‫ אלא ביאורו‬.‫·( או שאר חיבורים‬ÂË '˜·„Ï' ¯Ó‡‰ Ìȇ ˙‰ ÁÒ · ÌÈ·˙Â΢ ÂÓÎÂ) ‫ משא"כ בחיבור ה'דבק' וכיו"ב יתכן שישארו‬,‫אחד מהם 'אמה' לא יקבל חבל באורך של שני אמות אלא פחות מכן‬ ‫ וזהו 'קשר של‬.‫ והיינו כי בקשירה חייב כל צד לתת מעצמו ורק כך יווצר הקשר‬,‫בידו אורך שני ה'נפרדים' גם יחד‬ (·"ÂÈΠ'ÂΠÌȘÒÚÏ 'Û˙¢' ,„ÂÓÈÏ· '‡˙¯·Á'Î '¯·ÁÏ Ì„‡ ÔÈ·' È È Ú Ïη ÔÎÂ) '‫ כי כדי שיעמוד ה'בית' על תילו ב'שלום בית‬,'‫קיימא‬ ...‫ ובלא זה אין קיום לחיבורם‬...‫חייב כל אחד להעניק ולוותר משלו‬ https://telegram.me/Publications_MM


‫באר הפרשה ‪ -‬ויחי‬

‫‪ä÷ãö úååöî äéáâ êééù ïééãò ,áø ïåîîá 'ä åððç àìù éî‬‬ ‫‪ãñçå ä÷ãöá úåáøäì 'áåè äùò'á ïä àéäå Y ãñçå‬‬ ‫‪úåøéäæ äðùîá øäæéäì åéìòù øîåì êéøö ïéàå ,åôåâá‬‬ ‫‪.åè äùòîá ïäå øåáéãá ïä åøéáçá òåâôì àìù ,'òøî øåñ'á‬‬

‫‪àé‬‬

‫‪øôù éøîà ïúåðù éôì ,äìéàë åéìâøá ì÷ éìúôð äéä‬‬ ‫‪,íéôéå íéáåè íéøîà ïúåð íéëøãá øáåòù äòùá Y‬‬ ‫‪íåù ïéà ïë ìò ,æè åúåà íéòâåôä ìëì íåìù ïúåðå‬‬ ‫‪åúåà åçìù ïëìå ,åëøãì äöåøîá úëìì åáëòî íãà‬‬ ‫‪...íéøöîî úøâéàä àéáäì‬‬

‫‪äçåìù äìéà éìúôð' (àë èî) ïúùøôá áéúë ïëå‬‬ ‫‪Y øçà úåáéãð ùé ,(î"ùúú) 'ä÷ãö ìéòî'á áúë êëå 'íòåð éøîà' øôñá áúë ,'øôù éøîà ïúåðä‬‬ ‫÷‪,øåáéãä úåáéãð - àåäå ,øëùá ìåãâå äùòîá ì‬‬ ‫)‪äîì .ì"æå (àäå ä"ã .ä÷ ïéáåøéò à"ùøäîá øëæåä ,ïåîã÷ä‬‬

‫טו‪ .‬לכן יזהר האדם בתוספת זהירות בפרט בימים אלו מלפגוע בחבירו חלילה‪ ,‬וכבר אמר הרה"ק מווארקי זי"ע כי‬ ‫הנה העולם אומר שימי השובבי"ם ניתנו כתיקון ל'חטא הנודע'‪ ,‬אך אני אומר‪ ,‬דבאו לתקן את ה'חטא שלא‬ ‫נודע'‪ ,‬והיינו שפגע בחברו וכדו' ואינו מרגיש שהרג כאן את הנפש ושפך כאן דם‪ ,‬ורציחה ממש נעשתה כאן‪' ,‬ואינו‬ ‫יודע' כמה דמעות הזיל הנפגע מחמתו‪ ,‬וכמה לילות התהפך על משכבו מצער הפגיעה‪...‬‬ ‫הגה"צ רבי שריה דבליצקי שליט"א סיפר מאי דבדידיה הוי מעשה‪ ,‬בימי חורפו היה צריך להתיר איזה נדר ולצורך‬ ‫כך עלה לביתו של הגה"ק ה'חזון איש' זי"ע‪ ,‬באותו זמן ישב בביתו של בחזו"א עוד יהודי שפלפל עמו בתורה‪ .‬מששמע‬ ‫החזון איש את רצונו נענה‪ ,‬הנה אני ותלמיד חכם זה שניים אנו‪ ,‬עתה צא נא החוצה והבא יהודי נוסף בכדי שנוכל‬ ‫להתיר לך את נדרך בבית דין של שלשה‪ .‬רבי שריה יצא חוצה והכניס עמו הלך שלא היה חכם וצדיק‪ ...‬תיכף משנכנס‬ ‫החל החזון איש לברר את הפתח שיש לו להתיר את הנדר‪ ,‬לאחר מכן התיישב ועשה התרת נדרים כדת וכדין בכל‬ ‫פרטיה ודקדוקיה‪ ,‬ושלושתם ענו בקול רם 'מותר לך‪ ,‬מותר לך‪ ,‬מותר לך'‪ .‬משיצא אותו אחד נענה החזון איש לרבי‬ ‫שריה ואמר‪ ,‬הנה יהודי זה אין לו כל שיג ושיח בהלכה ולא הבין כלל מה שאמר עתה‪ ,‬לכן‪ ,‬אין כאן כל 'התרת'‬ ‫נדרים‪ ,‬לך שוב והבא יהודי בר אוריין ונתיר לך את נדרך‪ .‬מעובדא זו נראה כמה יש להזהר בכבוד הבריות‪ ,‬שהחזו"א‬ ‫הטריח עצמו לעשות עצמו כאילו הוא 'מתיר נדר' עם כל הסדר המקובל להתרה זאת‪ .‬והכל בכדי שיהודי זה לא‬ ‫יכלם חלילה‪ .‬הרבה יש לנו ללמוד ממעשה זה‪ ,‬ויש לנו להעמיק בעובדא זו דהחזון איש לא פחות מאשר בפסקיו‬ ‫בחושן משפט‪.‬‬ ‫פעם עבר הגה"ק ה'חפץ חיים' זי"ע ברחובה של עיר ומצא על הארץ דף הנראה כ'שמות'‪ ,‬התכופף הח"ח כדי‬ ‫לטמנו יחד עם ה'גניזה'‪ ,‬אך משהגביה את פיסת הנייר מצא שאין כתוב על גבי הנייר אלא דברים ממילי דעלמא‪,‬‬ ‫ואעפי"כ הכניסו לכיסו‪ .‬וישאלהו ה'מלווה' מדוע לא השליך את הדף למקום שהיה מתחילה‪ ,‬ויענהו הח"ח‪ ,‬כי לא‬ ‫רציתי שיצטרך עוד יהודי להטריח עצמו ולהתכופף כמוני מתוך מחשבה כי 'שמות' לפניו וישליכהו ארצה בראותו כי‬ ‫נייר סתמא הגביה וחוזר חלילה‪ ,‬ע"כ הטמנתיו בכיסי‪ ,‬ובזה מנעתי טרחה וצער מכמה וכמה בריותיו של הקב"ה‪...‬‬ ‫הגה"ק מטשעבין זי"ע נכנס פעם למעמד 'כתיבת אותיות' בספר תורה‪ ,‬והנה בראשונה נתכבד הגאון לכתוב בספר‬ ‫התורה‪ ,‬אך הוא לא אבה לכתוב ומינה את ה'סופר' שיכתוב בשליחותו את האות‪ .‬מכיוון שאותו גדול וקדוש לא כתב‬ ‫בעצמו וסמך רק על הסופר אף שאר המזומנים לא כתבו בעצמם אלא מינו כל אחד במקומו את הסופר שסיים‬ ‫בעצמו את כתיבת כל ספר התורה‪ .‬לאחר מכן ביאר הגה"ק מטשעבין את מעשיו‪ ,‬שהבחין שבין הנאספים נמצא יהודי‬ ‫המומר לדבר אחד מן התורה‪ ,‬שאינו ראוי לכתוב אות בספר תורה‪ .‬אלא שלא רצה לפגוע בכבודו ולעכב בעדו מלכתוב‬ ‫אות בתורה‪ ,‬על כן גרם בעקיפין שלא יכתוב איש בספר התורה‪ ,‬ולא יכלם יהודי זה‪.‬‬ ‫וכבר ביארו צדיקי הדורות לדורותיהם בפסוק בפרשתן )‪ ( ËÓ‬כי באפם הרגו איש' כי פעמים סגי בעקימת האף‬ ‫)˜¯‪ (ʇ È„ ËÈÓ ÔÚÓÈ‬על פלוני כדי להרגו ולרצחו נפש‪.‬‬ ‫טז‪ .‬סיפר לי רב חשוב באחת הערים בארה"ק על בחור יקר שבראשית ימי בחרותו נשבר לבו בקרבו וירד עד לדיוטא‬ ‫התחתונה עד שלא הייתה עבירה אחת מן התורה שלא עבר עליה‪ ,‬ההורים שכלתה עיניהם למראה בנם עלם‬ ‫חמודות שהפנה עורף לכל דבר שריח 'אידישקייט' )‪ (˙„‰È‬נודף הימנו שפכו מאונם והונם על טובי המחנכים והחכמים‬ ‫לנסות להטות לבו לטוב‪ ,‬סך כל ההוצאות עלו למאת אלפי ‪ ...$‬ואכן‪ ,‬ביום מן הימים חזר הבחור למקור מחצב נשמתו‬ ‫שב בתשובה שלימה עד שהפך ממש ל'תכשיט' פאר לתפארת המשפחה הנכבדה‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫באר הפרשה ‪ -‬ויחי‬

‫‪áé‬‬

‫‪àåä éøä íéøáãá åñééôîä êà ,(ïîæ øçà åðåáòø øøåòúî áåùå) âàåã àåäù éîì çîùìå íééðòì ñééôì åðåùì øéáâéù‬‬ ‫‪ãîåò äæ ÷åæéçå ,íéøáãá äúåà äéçîå åùôð úà òéáùî ìò óéñåîå .íéøáã áåøá éåìú äæ ìëù .íåìù íéùäìå‬‬ ‫‪.úåëøá à"éá êøáúîå øúåé ìåãâ åøëù ïë ìò ,ãòì íéé÷å Y å÷çã êåúî âåàã íãàá àãáåò äåä éãéãáå' ,äæ‬‬ ‫‪øáéãù äø÷î ø÷éå ,úòãì åîöò ãáàì åúðååë äúééäù‬‬ ‫ויתחזק ישראל – אין הקב"ה דורש מהאדם אלא להתחזק‬ ‫‪øçàå ,úåîçðå íéñåéô éøáãá åéìò éúéáøäå åøòöî éîò‬‬ ‫מכאן ואילך ומאי דהוה הוה‬ ‫‪åäéúîçéðå éá òâôù éìåìéàù åáì úà éì äìéâ íéîé‬‬ ‫‪äáåùú éîé ,æé í"éááåùä éîé øòùá äúò åðãîòá‬‬ ‫‪ïøúåå íãà éäé ïëì ,åîöò ãáàì åúòãá äéä íéøáãá‬‬ ‫‪úøäèå úåãéîä êåëéæá ,äøåúä ÷ñòá ,ïå÷éúå‬‬ ‫‪,åøáã ãéô÷é ìà Y âåàã åà éðò íãà ìë àåöîá åøåáéãá‬‬ ‫‪æåòá úå÷æçúää éëøãá èòî ïðåáúäì åðéìò .çé ùôðä‬‬ ‫‪ìà âåàã ïë íâ àåä íà óàå .íéñåéô éøáãá åîò äáøéå‬‬ ‫‪,äøåñîá 'á ,äæ ÷åñô ìò 'íéøåèä ìòá' áúë .úåîåöòúå‬‬ ‫‪éîì íçðìå íééðò ñééôì íéøáãá úåáøäìî åîöò òðîé‬‬ ‫‪'äèéîä ìò ìôåð ïîäå' êãéàå ,'äèéîä ìò áùéå' Y àëä‬‬ ‫‪ì"ëò ,íéàëãð áìå âåàã àåäù‬‬ ‫)‪íé÷æçúî íéùìç ïäùë åìéôà íé÷éãöäù' ,(ç æ øúñà‬‬ ‫‪åìéôà íéòùøäå ,'äèéîä ìò áùéå ìàøùé ÷æçúéå' øîàðù ùùá êøáúî éðòì äèåøô ïúåðä ìë' (:è á"á) åøîà øáëå‬‬ ‫‪ïãéãìå ,'äèéîä ìò ìôåð ïîäå' øîàðù ,íéìôåð ïä ïô÷åúá ,'úåëøá à"éá êøáúî íéøáãá åñééôîäå ,úåëøá‬‬ ‫‪÷åìéçä úà åðáìå åðçåîá áèéä ÷å÷çì åðéìòù ,øîàéé áúë øáãä íòèáå ,øúåé áåùçå ìåãâ åñééôîäù éøä‬‬ ‫‪,(àë ñ äéòùé) 'íé÷éãö íìåë êîòå' éøäå ,òùøì ÷éãö ïéáù éðòì äèåøô ïúåðä éë ,(íù á"á ì"øäîä ùåøéô) ì"øäîä‬‬ ‫‪íé÷éãöä úåðîåà ñåôúì ä÷æçúðå å÷æç 'ä íò ïë íà äð÷ù øçàù ,äòù éôì àìà åùôð úà áéùî åðéà‬‬ ‫‪.èé æåòå úàù øúéá íéîéä åìàá èøôáå ãéîú íé÷æçúîä åúàðä äìë ,åôåâ úåéçäìå åðåáòø øåáùì ìëåà äèåøôá‬‬ ‫פעם אחת בשעת הכושר שאלו אביו‪ ,‬אמור נא בני יקירי‪ ,‬איזה דאלער )„‪ (¯ÏÂ‬מתןך מאת האלפים שהוצאנו עליך‬ ‫החזיר אותך לדרך הטוב והישר‪ ...‬ויען הבן ויאמר‪ ,‬אף לא דאלער אחד מכל מאת האלף‪ .‬לכשתרצה לדעת מה השיבני‪,‬‬ ‫אספר לך‪ ,‬כי באחד הימים הקשים 'בין עבירה לעבירה' פגש בי רב פלוני )˘‪ (‰˘ÚÓ‰ ˙‡ ¯ÙÈÒ‬וקדמני ב'שלום עליכם'‬ ‫במאור פנים הפלא ופלא‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬וכי ב'שלום עליכם' מקדמני הרב‪ ,‬וכי ידע מר עם איזה בעל עבירה הוא מדבר‬ ‫עתה‪ ,‬כי כזאת וכזאת עשיתי‪ ,‬אמר לו הרב עדיין חביבותא גבן‪ ,‬הקב"ה יושב ומצפה לשובך כי בנו אתה‪ .‬הוסיף לו‬ ‫הבחור‪ ,‬מה אתה סח‪ ,‬והוסיף למנות עוד עבירות – חמורות שבחמורות‪ ,‬אך הרב בשלו – הקב"ה אביך שבשמים‬ ‫ממתין ומייחל לבואך אליו‪ ,‬נשק לו על מצחו ופטרו לשלום ברוב חביבות‪ .‬וסיפר הבחור לאביו באותה שעה הייתי‬ ‫בדרכי לאיזה עבירה נוראה‪ ,‬אך דבריו אלו המיסו את לבבי ומשם 'שבתי בשלום לבית אבי‪ ,‬והיה ה' לי לאלוקים'‪.‬‬ ‫יז‪ .‬אמנם עלינו לזכור ש'שובב' נוטריקון ש'מחים ב'צאתם ו'ששים ב'בואם‪ .‬ואז יהא שובבי"ם נוטריקון ‪ -‬ש'פע ב'רכה‬ ‫ו'הצלחה ב'כל מ'עשה י'דינו‪.‬‬ ‫יח‪ .‬הרה"ק ה'עטרת ישועה' מדז'יקוב זי"ע סיפר‪ ,‬פעם בהיותי ברחובה של עיר בווינא עיר הבירה‪ ,‬ראיתי האיך‬ ‫שאחד מנקה את הרחובות‪ ,‬ניגשתי אליו ושאלתיו‪ ,‬לשם מה יטרח כבודו כל כך‪ ,‬הרי ממילא בעוד כמה שעות‬ ‫ישוב הרחוב להיות מלוכלך כדאשתקד‪ ,‬ומדוע תיגע לריק‪ ,‬ויענני ה'מנקה'‪ ,‬הן אמת שתוך שעות ספורות שוב‬ ‫יתלכלכו הרחובות‪ ,‬אבל‪ ,‬אם לא אנקה אותם תמידים כסידרן‪ ,‬תעלה הזוהמא עד למעלה ראש עד שלא יהא שייך‬ ‫להלך ברחוב‪...‬‬ ‫סיים ה'עטרת ישועה' ואמר‪ ,‬זוהי עבודתינו בימי השובבי"ם‪' ,‬לנקות ולשטוף'‪ ,‬ואם יתחיל האדם בחשבונותיו ‪ -‬הן‬ ‫ממילא אשוב לקלקל אחר ימי השובבי"ם‪ ,‬ומה ארוויח בנקיון עצמי כעת הזאת‪ ,‬אין זו טענה כלל‪ ,‬שהרי אם לא יעמול‬ ‫עתה לנקות עצמו‪ ,‬ליטהר מכל חלאה וזוהמא‪ ,‬הרי הם יציפו אותו עד למעלה ראש ח"ו‪...‬‬ ‫מעיקרי התשובה‪ ,‬שלא לאחרה ולומר ‪ -‬בהגיע זמן פלוני‪ ,‬או מקום פלוני אז אשוב בתשובה שלימה‪ ,‬כי כבר אמרו‬ ‫לבאר מה שאמר השי"ת לבני ישראל קודם מתן תורה ‪' -‬שם תהא קבורתכם' )˘·˙ ‪ ,(.ÁÙ‬וכיוונו לרמז לן שהאומר 'שם'‪,‬‬ ‫'שם'‪ - ,‬כשאגיע לשם אעמיד עצמי על דרך המלך‪ ,‬זה גופא תהא קבורתכם‪.‬‬ ‫יט‪ .‬היה אומר הרה"ק רמ"ש מבאיאן זי"ע שפרשה זו היא 'לויטער חיזוק' )¯ˆ‪ ,(˜ÂÊÈÁ È È ÚÓ ‰‡ÏÓ ‰ÙÂ‬כי ג' פעמים מצאנו‬ ‫בה 'התחזקות'‪ ,‬א‪' .‬ויתחזק ישראל וישב על המיטה' )‪ ,(· ÊÓ‬ב‪ .‬בגמר קריאת התורה עונים כל העם יחדיו חזק‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫ ויחי‬- ‫באר הפרשה‬

âé

åôåñå øôòî åãåñéù åîöòì øéëæéù éãé ìò àåäå ,ïååòå àìù ùåàéé éãéì åàéáäì úðëåñî åæ äáùçî ,íøá .øôòì äîåàîì áåùç åðéà àìéîî éë úååöîå äøåúá ÷åñòì ,'óåòé íåìçëå' íééñî êëéôì ,äæáðå ìôù äéäé íìåòìå úéá äìåòä äìñîá úåìòì ìëåé åëøã áéèéé íàù åðééä (ãë ä úéùàøá) êåðç ìöà øîàðù åîë ,íéîùì óåòìå ì-à ,'íé÷åìà åúåà ç÷ì éë åððéàå íé÷åìàä úà êåðç êìäúéå' ïéãã àðáùåç ,êåðç ïéðîë àéøèîéâá äìåò íåìç úáéúå êàìî äùòðå íéîùì äìò êåðç éë ,(84) ïéãã àðáùåçë 'óåòé íåìçë' äæå ,(:á æ"å÷éú äàø) 'óåò' àø÷ðä è"îî ìôùá àåäù íâä ìàøùé òøæî ùéà ìë éë ,à÷ééã úåéäì íéáåè íéùòî éãé ìò èòåî ïîæá ìëåé ,äâøãîä ãéîú ÷éæçäì êéøöù åðééäå .äìòî éëàìîë íåøî éîùá .åìà úåãéî éúùá

áúë øáë éë ,äëàìîä åéìò äãáë éë áåùçé ìàå (ä æì íéìéäú) áåúëä øåàéáá (á á úåáà) 'õ"áòé'ä éî ìò éà÷ã ,'äùòé àåäå åéìò çèáå ,êëøã 'ä ìò ìåâ' éçåëá ïéà øîàé àìù ,'ä úãåáò éðéðòá '÷åæéç'ì êøöðù äìåãâ ïáà ìâìâì êøöðä äæ åîëù òãé àìà ,øáâúäì óåçãì íà éë åðîî ùøãð ïéàù ,åúéúçúì øää ùàøî êë ,äîöòî ïáàä ìâìâúú êìéàå íùîå ,ïáàä úà 'èòî' øäèéì àáäå ,øäèéäì àåáìå ,èòî ÷æçúäì - åéìò .øùéäå ïåëðä êøãá êìéì àéîù ïî åúåà ïéòééñî 'úîà úôù'ä ÷"äøä éøáãá åðéöî íéìôåðì ìåãâ ÷åæéç øåâ' (è èî úéùàøá) ÷åñôä ìò (àðøú éçéå) ò"éæ éë ì"æ æ"åî øîà ,'àéáìëå äéøàë õáø òøë ,äãåäé äéøà ,áëåù àåäùë - úåìôù úòùá 'éôà äãåäé ìù åçåë áëåù åîöò äéøàä íâ ïëù ,àéáìå éøàë àåä éøä àåä ãéîú éë ,íòèäå ,'äéøà' íùá àø÷éé ïééãòå íéîòôì äãåäù øîú äùòîá 'éä ïëå .äîçìîì åúøåáâá ïëåî úòá óàù àåä øùàá éãåäé ìëì úåøåäìå ,ùåá àìå áåùéå åúìéôðî ãåîòé ,äéøà ìù åçåëá øàùé äìéôðä .ã÷úùàãë åîå÷îì

úåáùçîá ò÷ùé àìå ãéúòä ìò ÷ø áåùçì ø÷éòäå åøàéá êëå ,áåè åðéà éë 'åøáò' úåãåà úåãøåè ÷"äøä íùá .âî÷ óã 'ïøäà úéá' ÷"äôñá íéèå÷éì 'ééò) íé÷éãö íåéá íëøáéå (ë çî) ïúùøôá ÷åñôá (ò"éæ ïéìàèñî ù"àø åúåà ÷ø íäéðôì åãéîòé øéãúù íëøéá Y øîàì àåää úåëééù ìë åðì ïéà - íøöéì åäðòéå ,åá íéãîåò íäù íåéä àìà åðì ïéà ,úøçî ìù íò àìå ,ùîà ìù åðéùòî íò ÷ìç àéä äìéôðä éë íéøôñá øàåáî àìà ,ãåò àìå åðà åá ,íéàöîð åðà åá íåéä åúåà - 'àåää íåéä' ,(ùàééúî åðéà ìôåðä íà) äéøçàì äàáä äéìòä é÷ìçî éøáã ìò ãîåò íãà ïéà' (.âî ïéèéâ) ì"æç åøîàù åîëå .ä"á÷ä úà ãåáòì íéìéçúî êøãä äáøãàù åðééäå ,'íäá ìùëð ïë íà àìà äøåú ‫עלי עין – בקדושת עיניו משבר כל המחיצות‬ .ìåôéå ìùëééù éãé ìò ÷ø åì àåáú íãà ìù åúééìòì àúéà ,'ïéò éìò úøåô ïá óñåé úøåô ïá (áë èî) ïúùøôá éìò úøô ïá óñåé úøô ïá' (:çé÷ íéçáæ) àøîâá éøîàî â"ç íéãòåî) ò"éæ 'íòåð éøîà'ä ÷"äøä æîøî ïëå äëæú åìù åðéàù øáãî úåðäéìå ïåæì äúöø àìù ïéò - ïéò íéàøåð íéîéì) èééôä çñåðá (óåòé íåìçëå èåéôá ä"ã ä"ø íéìùåøéá 'íéì÷ íéùã÷' úìéëà ïëìå ,'äéðéò àìîë ìëàúå ïàë ùéù ,'øôòì åôåñå øôòî åãåñé íãà' ('ó÷åú äðúðå' äìéù ïëùîá åìéàå ,íéìùåøé úîåçî íéðôì ÷ø äøúåä äøéáòá ìùëéäì àìå ø"äöéä ìò øáâúäì êéà äáåè äöò ‫ ושמרת‬,‫'וחזקת והיית לאיש‬

‫ ב'הפטרה' ציווה דוד המלך לשלמה בנו‬.‫ ג‬,(Ë"Ò¯˙ '˘Â·Ï' 'ÈÈÚ) ‫חזק ונתחזק‬ .'‫את משמרת ה' אלוקיך ללכת בדרכיו‬ ‫ כבר ניסיתי פעמים רבות ולא עלתה‬,‫ שלא יאמר אדם אין כוחי במתני להתחזק‬,‫יש שאמרו לרמז בג' פעמים אלו‬ ÍÓˆÚ ˙‡ Êʉ) '‫ אלא התקדם הלאה 'געב זיך א ריר‬,(ÌÈ·ÏÓ‰ „Ú) ‫ לזה אמרינן – אל תקפוץ מדרגות רבות כאחת‬,‫בידי‬ ‫ כי גבי יעקב ששכב על מיטתו חולה כתיב‬,‫ וזה נרמז בג' חיזוקים אלו‬,‫( אפילו רק כדי הילוך מדרגה אחת‬ËÚÓ· ˜¯ ÂÏÈÙ‡ ‫ ולסוף הקריאה יעמדו לאמירת‬,‫ לאחמ"כ ב'חזק חזק' – רבים היושבים בעת קריאת התורה‬.'‫'ויתחזק ישראל וישב‬ ‫ והיינו שיעלה מדרגה אחת‬.'‫ ללכת‬...‫ 'וחזקת והיית לאיש‬- ‫ וכן ב'הפטרה' בצוואת דוד כשעמד שלמה לפניו‬.'‫'חזק חזק‬ ,'‫( 'לא המלאכה לגמור‬ÊË · ˙·‡) ‫ וכבר אמרו‬.'‫ לזה יקרא 'חיזוק‬,‫ ומעמידה להליכה‬,‫ ומשם לעמידה‬,‫משכיבה לישיבה‬ ‫ וסוף דבר יהא ה' בעזרינו‬,‫ לעלות ולהתקדם במדרגה אחת‬,'‫מה ה' אלוקינו דורש מעמנו כי אם 'לזוז ממקומנו‬ .‫להגיע למקום הראוי‬ (‚-· ,· ‡ ÌÈÎÏÓ)

https://telegram.me/Publications_MM


‫באר הפרשה ‪ -‬ויחי‬

‫‪ãé‬‬

‫‪ìëå .íìåòáù áåèä ìëå äñðøôä òôù úà åãòá äéä äìéù ïëùî éë ,äàåøä ìëá íéì÷ íéùã÷ åìëà‬‬ ‫‪.àë ïéò óøäë åéðôî íéçãéð íéðéèùîäå íéâøè÷îä‬‬ ‫‪ìò ,äøéáò øáãî åéðéò úééàø ìò øîùù óñåé ìù å÷ìçá‬‬ ‫‪÷"äøä ãîì ïàëî .äàåøä ìëá å÷ìçá ìåëàì øùôà ïë‬‬ ‫חמור גרם – עיקר מעלת האדם והשכר שישולם לו על‬ ‫עמידתו בנסיונות החומר‬ ‫‪éùåãéç'ä ÷"äøä åð÷æ íùá (ç"ìøú éçéå) ò"éæ 'úîà úôù'ä‬‬ ‫‪÷"äøäî àúéà ,íøâ øåîç øëùùé' (ãé èî) ïúùøôá åéðéò øîåùä ìàøùéî ùéàå ùéà ìë éë ,ò"éæ 'í"éøä‬‬ ‫‪åéáà ïéáì åðéáù úåöéçîä ìë úà åéìòî ÷ìñî‬‬ ‫‪åðãîì ïàëù (ïúùøô ùéø) ò"éæ 'êìîéìà íòåð'ä‬‬ ‫‪ìáà ,íãàì íéëéùçîë íéàøð íä éë 'úåðåéñð'ä ìë éôìë íéööåçä úåøúñääå úåîåçä úåöéçîä ìëå ,íéîùáù‬‬ ‫‪äùòà äî ,øîåì ïðåìúé àìå .íäá ùé ìåãâ øåà úîàá úîâåã Y åìôé 'ä úáø÷î åúåà íé÷éçøîå íãàä ãâðë‬‬ ‫‪éë ,ìëåé øùà ìëá éúåà ìéùëäì éìò øáâúî éøöéå úåîåçì õåç óà íéì÷ íéùã÷ å÷ìçá ìåëàì åøéúäù äî‬‬ ‫‪,à"åðä øîà äëå ,ìòîî åøëù íìåùé äæ ìò à÷ééã úåòðåîä úåîåçä ìë åìôé - úåéîùâá íâ ,ë úåöéçîäå‬‬

‫כ‪ .‬ובכלל זה אמרו כי ה'מחיצה' הנעשית לצניעות וקדושת ישראל תסלק לעומתה את המחיצות שבין ישראל לאביהם‬ ‫שבשמים‪ ,‬ועיי' פי' נחמד להגאון ר' יוסף נחמיה קורניצער זי"ע בפסוק שבפרשת ויגש )‪' (ÊÎ-ÂÎ ‰Ó‬ויגידו לו לאמר‬ ‫עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא האמין להם‪ ,‬וידברו אליו את כל דברי יוסף‪ ...‬וירא את‬ ‫העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם'‪ ,‬וז"ל )·˘‪ .(È È‬עיין ברש"י ז"ל שכבר נתעוררו חז"ל לתת‬ ‫טעם מה סימן מצא בעגלות שעי"ז חייתה רוחו והאמין לדבריהם‪ .‬והיה נראה לפענ"ד ענין חדש‪ ,‬שהרי פרעה אמר‬ ‫ליוסף 'ואתה צויתה זאת עשו קחו לכם מארץ מצרים עגלות לטפכם ולנשיכם וכו'‪ ,‬ולכאורה צריך ביאור למה פרט‬ ‫לכם‪ ,‬לטפכם‪ ,‬ולנשיכם‪ ,‬היה לו לומר קחו לכם עגלות ובואו הנה‪ .‬ונראה עפ"י עניות דעתי‪ ,‬עפ"י דברי קדושת זקיני‬ ‫בעל חתם סופר זצ"ל ב'תורת משה' )‪ (ÌÈ·ˆ ˙˘¯Ù‬דכתיב אתם נצבים וכו' כל איש ישראל טפכם ונשיכם‪ ...‬כי בהקהל‬ ‫העם יחד לפני משה חשש שמא יבואו לידי כשלון תערובות אנשים ונשים גם יחד‪ ,‬לכן הפסיק ה'טף' בין איש ישראל‬ ‫לנשיהם ‪ -‬שייעשה כמין מחיצה והפסק בין האנשים והנשים‪ ,‬עיי"ש כי מתוק הוא‪ .‬והנה‪ ,‬הגם שהיה יוסף הצדיק‬ ‫שלם בכל מדה ומעלה של צדקות חסידות ופרישות‪ ,‬אך העולה על כלנה הוא מדתו מדת יסוד יוסף‪ ,‬ונעלה קדושתו‬ ‫בענין גדר מן הערוה‪ ,‬ואין ספק כי גדולתו בענין זה עשתה רושם על העם השוכן בתוכו‪ ,‬כי ישיבת צדיק במקום‬ ‫עושה רושם‪ ,‬עד שגם פרעה ידע והבין כי אחי יוסף הצדיק בוודאי נשמרים ונזהרים ביתר שאת מכל ענין תערובות‪,‬‬ ‫ונבלה הוא להם לבוא וליסע האנשים על הנשים גם יחד‪ ,‬על כן אמר זאת עשו קחו עגלות כאלו לכם לטפכם‬ ‫ולנשיכם‪ ,‬פי' עגלות המתוקנות לכך ‪ -‬שהטף יפסיק בין לכם ונשיכם‪ ,‬ודו"ק‪ .‬והנה בבוא אחי יוסף ליעקב וספרו 'עוד‬ ‫יוסף חי' אעפ"י שהוא יושב בארץ מצרים בערות הארץ בין שטופי זמה בכל זאת עודנו באמונתו יחיה‪ ,‬ומדת יסוד‬ ‫יוסף לא נפגעה‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שהוא מושל בכל ארץ מצרים‪ ,‬ומדתו זאת עשתה רושם לטובה גם על העם אשר‬ ‫הוא יושב בו‪ ,‬ויפג לב יעקב – כי לא האמין ששייך להיות קדושה כזאת במצרים ארץ הזימה‪ ,‬אולם אחרי רואו‬ ‫העגלות אשר שלח‪ ,‬כי המה באחת מתוקנים על טהרת הצניעות והפרישות כדת ישראל שיהיה הפסק בין אנשים‬ ‫ונשים ‪ -‬ותחי רוח יעקב‪ ,‬מזה נוכח לדעת כי באמת עוד יסוד יוסף חי‪ ,‬וכי רוחו מושלת בארץ מצרים‪.‬‬ ‫כא‪ .‬עוד יזכה השומר עיניו – להנצל מ'עין הרע' וכמו שאמרו בגמרא )·¯‪' (.Î ˙ÂÎ‬עין שלא רצתה לזון ממה שאינו‬ ‫שלו )‪ ,(˘"ÈÚ ,‰¯ÂÒ‡ ˙ÂÏÎ˙Ò‰· Ï˘Î ‡Ï˘ ˜È„ˆ‰ ÛÒÂÈ ÏÚ È‡˜„ ,È"˘¯·Â‬אין עין הרע שולטת בו'‪ ,‬ודרשו ליה מדכתיב )·¯‡˘‪˙È‬‬ ‫‪' (·Î ËÓ‬בן פורת יוסף בן פורת עלי עין ‪ -‬אל תקרי עלי עין אלא עולי עין'‪.‬‬ ‫פעם נכנס חסיד אחד אל הרה"ק ה'בית ישראל' זי"ע‪ ,‬וסיפר לו שהיה אצל חכם אחד האומר על עצמו שהוא‬ ‫יודע נסתרות‪ ,‬והלה גילה לו ששורה עליו 'עין הרע' רח"ל‪ ,‬והוא חושש מאד מזה‪ ,‬אמר לו הרבי איתא בגמרא )·"‪(:ʘ Ó‬‬ ‫'תשעין ותשעה בעין רעה‪ ,‬ואחד בדרך ארץ'‪ ,‬ויש לפרש ]בפשטות הכוונה‪ ,‬דרובא דעלמא מתים בגלל שעיניהם של אחרים‬ ‫צרה בהצלחתם‪ ,‬וזה גורם להם למות בחצי ימיהם[‪ ,‬שצ"ט מתים מחמת שקלקלו ופגמו בעיניהם רח"ל‪ ,‬ורק אחד מת‬ ‫'בדרך ארץ' דהיינו בזמנו‪ ,‬כיון ששמר על עיניו‪ ,‬ובזאת סיים והורה לו‪ ,‬לעצום את עיניו מראות ברע וממילא לא ינזק‬ ‫מעין הרע‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫באר הפרשה ‪ -‬ויחי‬

‫‪åè‬‬

‫‪íãàì úúðù äæ - 'åì úúð åáì úåàú' (â àë íéìäú‬‬ ‫‪úòðî ìá åéúôù úùøàå' ,åáì úåàúë äùòéù äøéçáä‬‬ ‫‪úàæ ìë ,åðåöøë åéúôùá øáãì åðîî úòðî àìù - 'äìñ‬‬ ‫‪æ"éò 'éô - áåè úåëøá åðîã÷ú éë íãàä úáåèì úéùò‬‬ ‫‪úà ùáåë àåäå ,åúéñî ø"äöéäùë íãàì äøéçá ùéù‬‬ ‫‪'éô åäæå .ìåãâ øëùå úåëøá ú"éùä åðîã÷é æ"éò ,åøöé‬‬ ‫‪é"ò ,íãàì øëù ùé 'éô - 'íøâ øåîç øëùùé' àø÷ä‬‬ ‫‪íãàäå ,äååàúîå ãîåç ,øîåçä Y óåâä àåä øåîçäù‬‬ ‫‪.áë ìåãâä øëùì åì íøåâ àåä .åúååàú çë øáùî‬‬

‫‪éðáì øëù ä"á÷ä ÷éðòî òåãî ïðåáúäì åðéìò äøåàëìù‬‬ ‫‪íéáééåçî ïéãäå ìëùä ãöî éøäå ,úååöîä íåé÷ ìò ìàøùé‬‬ ‫‪ïéàå ,åãåáëì íàøá äìòúéå ù"úé àøåáäù ('ä úååöîá) íä‬‬ ‫‪úåáåèä ìò ...óìàî úçà ìò úåãåäì íé÷éôñî åðà‬‬ ‫‪÷éæçú ìà äáøä äøåú úãîì íà àðúä øîàîëå) åðîò äùòù‬‬ ‫‪àåä øëùä úìá÷ ø÷éò éë ,àìà .(úøöåð êëì éë êîöòì äáåè‬‬ ‫‪ìëá åðúåà úéñîä òøä øöé åðá ïúð ù"úé àøåáäù ãöî‬‬ ‫‪'ìéìç øäøäìå ,äåàú úååàúäì åðéìò øáâúîå ,òâøå úò‬‬ ‫‪íãàäå .íåéä ìë òø ÷ø åéúåáùçî øöé ìëå ,äøéáòá‬‬ ‫‪øäæäì ,åãâð äîçìî äùòé úåìåáçúáå ,åãâðë ãîåò‬‬ ‫תורה שלמדתי היא שעמדה לי ‪ -‬התיקון בימים אלו על‬ ‫‪ïåùìå úåðöéìå íéø÷ùå úåôéðçî ,òø øáã ìëî øîùäìå‬‬ ‫ידי לימוד התוה"ק‬ ‫‪äîçìî êéøö äæì ,íäì äîåãäå íéøåäøäå úåàúå òøä‬‬ ‫‪åîëù èéå áåè éë äçåðî àøéå' (åè èî) ïúùøôá éåðéò åäæå ,ø"äöéä úååàúä çë øáùì äáø äãåáòå‬‬ ‫‪÷ñò' àåä øúåéá ìåãâä ïå÷éúä ,äðä ,âë 'ìåáñì‬‬ ‫‪÷åñôä 'éô) åäæå ...øëùä íéìá÷î åððä æ"ò ,ìåãâ óåâéñå‬‬

‫כב‪ .‬רבים מקשים על לשון הפסוק 'וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה‪ ,‬ויט שכמו לסבול'‪ ,‬ואינו מובן‪ ,‬שאם‬ ‫ראה שהמנוחה טובה היא‪ ,‬מדוע ויט שכמו לסבול‪ ,‬אדרבא היה לו לנוח ולהתענג מן המנוחה כי טוב‪ ,‬והרבה‬ ‫תירוצים נאמרו בזה‪ ,‬ואמר הגה"צ רבי יהודה לייב הלוי אשלג זי"ע בעל ה'סולם' )‪ ,(˜"‰Âʉ ÏÚ‬דכתב הרמב"ם )‪'ω ÛÂÒ‬‬ ‫‡‪' (‡È Ê Á·ÊÓ È¯ÂÒÈ‬והוא הדין בכל דבר שהוא לשם הא‪-‬ל הטוב‪ ,‬שיהיה מן הנאה והטוב‪ ,‬אם בנה בית תפלה יהיה נאה‬ ‫מבית ישיבתו‪ ,‬האכיל רעב יאכיל מן הטוב והמתוק שבשולחנו‪ ,‬כיסה ערום יכסה מן היפה שבכסותו‪ ,‬הקדיש דבר‬ ‫יקדיש מן היפה שבנכסיו‪ ,‬וכן הוא אומר )‪ (ÊË ,‚ ‡¯˜ÈÂ‬כל חלב לה''‪ ,‬והיינו שעל האדם להקדיש לשמים את המובחר‪,‬‬ ‫כיו"ב‪ ,‬כאשר ראה יששכר את טובתה של המנוחה‪ ,‬לכן מיד 'ויט שכמו לסבול' – להעלות לשמים את הטוב והיפה‬ ‫בקבלת עול תורה ויראת שמים )‪„‡Ó ,Ú"ÈÊ '˘È‡ ÔÂÊÁ'‰ ÏÚ· Ô‡‚‰ È Ù· ‰Ê ¯Ó‡Ó ÏÚ Â¯ÊÁ˘ ,‡"ËÈÏ˘ ¯Ë΢ ¯È‡Ó ·˜ÚÈ È·¯ ˆ"‰‚‰ ¯ÙÈÒ‬‬ ‫‪.(„Ò 'ÂÓÚ Ê"Á ˘È‡ ‰˘ÚÓ ,'˯‡ÂÂ'‰ ˙‡ ¯·Î ÂÚÓ˘ ¯·Î ̇‰ ÂÈχ ÌÈÒ Î ‰ ˙‡ χ˘ ÌÈ˘„Á '· ͢ӷ , ÓÓ ÏÚÙ˙‰‬‬ ‫ובתוכחת מוסר אמר הגאון רבי חיים מוואלוז'ין זצ"ל‪ ,‬שאם האדם רואה את המנוחה כי טוב ומשום הכי פורק‬ ‫מעליו עול מלכות שמים ח"ו‪ ,‬אזי בע"כ 'ויט שכמו לסבול' ‪ -‬עול דרך ארץ‪ ,‬דהא בהא תליא‪ ,‬שאם יתייסר מעול‬ ‫התורה יסורו מעליו ויתבטלו כל שאר חבילין דמעיקין‪ ,‬אבל אם חלילה יבחר במנוחה אז ימצאו לו כל מיני דאגות‬ ‫ויסורים‪ ,‬כי האדם לעמל יולד‪ ,‬ואם הוא עמל בתורה שוב אינו צריך לעמול בדברים אחרים‪.‬‬ ‫כג‪ .‬סוחר אחד התלונן לפני הרה"ק רבי משה מלעלוב זי"ע על 'עסקיו' המוצלחים שהחלו לרדת מטה מטה רח"ל‪,‬‬ ‫שאלו הרה"ק האם הוא קובע עתים לתורה‪ ,‬נענה האיש שאין לו כל 'קביעות' בתורה‪ ,‬אמר לו הרה"ק‪ ,‬איתא‬ ‫בגמרא )˙‪ (.‰Î ˙È Ú‬שזוגתו של רבי חנינא בן דוסא בכתה בפניו על מצבם הדל‪ ,‬התפלל ר"ח ויצתה כמין פיסת יד‬ ‫והושיטה לו רגל אחד משלחן של זהב‪ ,‬בלילה ראו בחלום שכל הצדיקים אוכלים לעתיד על שולחן של זהב עם שלשה‬ ‫רגלים‪ ,‬ואילו הם יושבים על שולחן עם שתי רגלים‪ ,‬מיד הבינה שהיא קיבלה בזה את שכרה דלעתיד והתחרטה על‬ ‫קבלת המתנה 'בעי רחמי ושקלוהו‪ ,‬תנא גדול היה נס אחרון יותר מן הראשון‪ ,‬דגמירי דמיהב יהבי מישקל לא שקלי'‪,‬‬ ‫פי' גדול הנס שנטלו חזרה את הרגל‪ ,‬כי בדרך כלל נותנים השפעות טובות מן השמים ואין נוטלים חזרה‪ .‬ואמר הרמז‬ ‫בזה‪ ,‬שכאשר האדם מקיים גמירי – אם תקבע שיעור קבוע בגמרא‪ ,‬תזכה שיתקיים בך משמיא מיהב יהבי – שיתנו‬ ‫לך מן השמים פרנסה בהרחבה‪ ,‬ומישקל לא שקלי – מה שבידך לא יאבד ממך‪ ,‬וכן הוה‪ ,‬שהלה קבע לו זמן לשקוד‬ ‫על דלתי ביהמ"ד בקביעות‪ ,‬ומאז חזר לעלות מעלה מעלה ולהצלחה מרובה‪.‬‬ ‫מדי דברינו בבעל ההילולא הרה"ק רבי משה מלעלוב זי"ע‪ ,‬שומה עלינו לציין שני דברים ממה שהורה ואמר קודם‬ ‫פטירתו מהאי עלמא‪ ,‬א'‪ .‬שלא יגזרו בירושלים תענית בגין 'עצירת גשמים' קודם ליומא דהילולא דיליה‪ ,‬כיון שיום‬ ‫היארצייט שלו ‪ -‬י"ג טבת‪ ,‬מסוגל לגשמים‪ ,‬ב'‪ .‬שכל מי שיפעל לכבוד ההילולא שלו ישיב לו טובה משמי מרומים‪,‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


æè

‫ ויחי‬- ‫באר הפרשה‬

ãåáòùä úøö é"ò ,äøéáòã éøåñøñ éøú Y íáìå íäéðéò øîàð åðà óà .íøöé íúñéé ãåáòùáå äãåáòá íúòéâéá Y äãåáòá éøöé úà ìèáì éì óéãò øîàéù éúô àåä éî éãé ìò åúåùòì äéì àôéãò àì éëå ,'íéðáìáå øîåç'á .äë '÷ä äøåúä éøáãá ÷ñòá äòéâéä

êåúî íäáå ãåîéì ö"àåâ

ùéøá é"ùø éøáã úà éàî÷ åøàéá êëå ,ãë 'äùåã÷ä äøåúä íäéðéò åîúñð åðéáà á÷òé øèôðù ïååéë' (çë æî) ïúùøô (á á úåáà) àúéà éë ,'ãåáòùä úøöî ìàøùé ìù íáìå úçëùî íäéðù úòéâéù õøà êøã íò äøåú ãåîìú äôé' êøöð åøöé ìò øáâúäì íãàä ìëåéù éãëáù øîåìë ,'ïååò äéçîä ìò' äãåáòá åôåâ úòéâéì åà 'äøåú ãåîìú'ì àåä ñðëéäì äëæðù ïåäúåòáå ïåäúåìö ìá÷úú ìîò åðéà íâå äøåúá ÷ñåò åðéàù äæå ,'äìëìëä ìòå ,íéîéä åìàì äùåã÷ã úåáäìúä ,àèçä ìà áåø÷ åúåéäì ãàî ãò àåä ïëåñî ,åúñðøôì éãé ìò äìòî ìù äùåã÷á ùã÷äìå ìãâúäì äøåúì æîåø á÷òé ,'åðéáà á÷òé øèôðù ïååéë' - åøîåà åäæå úàéáì åðìåë äëæðå ,äîéìùä äðåîàäå ÷"äåúä íãàä øùàëå ,(æë äë úéùàøá ,íéìäåà áùåé ...á÷òéå ù"åîë) ìàøùé åîúñé äîá ,äøåú ãåîììî ÷ñåôå åîöò øèåô .ø"éëà

‫ בהדלקת‬,'‫ שיפעל דבר מה למען הילולת הצדיק – אם בהעמדת 'לחיים‬- ‫על כן עצה היעוצה לכל מי שצריך לישועה‬ .‫ זיעועכי"א‬,'‫נר וכו‬ ‫ מה מקום‬,‫ וצ"ב‬,‫ איתא בגמרא כששב רבי אלעזר בן דורדיא בתשובה 'בכה רבי יש קונה עולמו בשעה אחת‬.‫כד‬ ‫ ומבאר הרה"ק ה'עטרת צבי' מזידיטשויב זי"ע‬,‫ והרי שמחה גדולה היא שקנה עולמו באותה שעה‬,‫יש לבכיה‬ ...‫( כי בכייתו הייתה כי לכל יהודי יש כ"ד שעות בכל מעת – לעת‬ÊÈ Û„ Ê"Ú ˙„‚‡ È˘Â„ÈÁ Ô‡‰Ê ˙ ˘"ȯ‚‰Ï 'χ˘ ȯ·„'· ‡·Â‰) ...'‫ובכיה גדולה היא כשיחשב 'חשבונו של עולם' אם קנה בכל שעה ושעה מחייו את 'עולמו‬ ‫( 'אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית‬:· ‰ÎÂÒ) ‫( דייק בדברי חז"ל‬‰ÎÂÒ 'ÒÓ ‰ÓÏ˘ ˙Á Ó) ‫ הגרש"ז אויערבאך זצ"ל‬.‫כה‬ ‫ הרי נמצא בזה עדיין קשור‬,‫ ולכאורה צריך ביאור מה בצע שימשוך עמו את היצר לתוככי ביהמ"ד‬,'‫המדרש‬ ‫ מכל מקום בתוככי ביהמ"ד אינו מכונה 'מנוול‬,‫ אף שהיצר נכנס לבית המדרש‬,‫ כי אכן‬,‫ אלא ביאור‬...‫ודבוק ביצרו הרע‬ ‫ אבל לכינוי 'מנוול' אין דריסת רגל לביהמ"ד וינצל לכל הפחות‬,'‫'כי אם בשאר השמות שחז"ל כינוהו 'טמא ערל וכיו"ב‬ .‫מנסיונות אלו‬ ,‫ בבתי כנסיות ובבתי מדרשות מצווה היא‬- ''‫ ˜ ‡ ‡( עצם הישיבה 'בבית ה‬Á"‡) ‫ כי כך נפסק בשו"ע‬,‫ובהסבר הדבר‬ .‫ ומצילתו מן הרע ומן הדומה לו‬,‫ והיא מקדשת ומרוממת את האדם‬,'‫( 'אשרי יושבי ביתך‬‰ „Ù ÌÈω˙) ‫שנאמר‬

https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


‫בס"ד‬

‫ִמּדֹות ֲוַהלִ יכֹות ּבִ ְר ִאי ַה ָּפ ָר ָׁשה‬ ‫ּ ָפ ָר ַׁשת‬ ‫וַ יְ ִחי‬

‫נ ֵֹוׂשא ַה ָּשׁב ַּוע‪ּ :‬בִ ּקּור חֹולִ ים‬

‫ְמ ֻׁש ָ ּבח‬

‫ַמ ֲא ַמר ּפְ ִת ָיחה‬ ‫יֹוסף ִהּנֵ ה ָאבִ יָך חֹלֶ ה‪,‬‬ ‫ֹאמר לְ ֵ‬ ‫ּבִ ְת ִחּלַ ת ָּפ ָר ַׁשת וַ ִיְחי‪ְ ,‬מ ֻס ָּפר ַעל ֲיַעקֹב ָאבִ ינּו ֶׁשּנָ ַפל לְ ִמ ְׁשּכָ ב ֶט ֶרם מֹותֹו‪" ,‬וַ ּי ֶ‬ ‫יֹוסף‬ ‫ּדּוע נָ ַטל ֵ‬ ‫ת־א ְפ ָריִם"‪ ,‬וְ ָהלַ ְך לְ ַקּיֵם ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים‪ַּ .‬ומ ַ‬ ‫ת־מנַ ֶּשׁה וְ ֶא ֶ‬ ‫ת־ׁשנֵ י בָ נָ יו ִעּמֹו ֶא ְ‬ ‫וַ ַּיִּקח ֶא ְ‬ ‫ִעּמֹו ֶאת ְׁשנֵ י בָ נָ יו? ּכְ ֵדי ֶׁש ְּיִתּבָ ְרכּו ִמ ֲּיַעקֹב לִ ְפנֵ י מֹותֹו‪ּ ,‬וכְ ֵדי לְ לַ ְּמ ָדם ּולְ ַחּנְ כָ ם ּבְ ִמ ְצוָ ה זֹו‪ֶׁ ,‬ש ָעלֶ ָיה ּכָ ְתבּו‬ ‫"צ ְפנַ ת ַּפ ְענֵ ַח"‪ֶ ,‬ס ֶמְך לִ ְדבָ ָריו ַה ִּפלְ ִאּיִים‬ ‫"מ ְצוָ ה ּגְ דֹולָ ה"‪ִּ .‬ומּכָ אן ָמ ָצא ַהּגָ אֹון ֵמרֹוגְ ְטׁשֹוב ּבַ ַעל ָ‬ ‫ֶׁש ִהיא ִ‬ ‫ֶׁשל ַרב ֲא ַחאי ּגָ אֹון ּבְ ֵ'ס ֶפר ַה ְּשׁ ִאלְ ּתֹות'‪ֶׁ ,‬שּכַ ֲא ֶׁשר הֹולֵ ְך ָא ָדם לְ בַ ֵּקר חֹולֶ ה‪ֹ ,‬לא יֵלֵ ְך לְ בַ ּדֹו ֶאּלָ א ַיִּקח ִעּמֹו‬ ‫ן־ראׁשֹון‬ ‫אתים ּבְ ׁשּום ֵס ֶפר ִמ ִ‬ ‫"ׁש ִּדבְ ֵרי ַרּבֵ נּו ֵאּלֶ ה‪ֹ ,‬לא ְמ ָצ ִ‬ ‫נֹוס ִפים‪ ,‬וְ ָת ַמּה ָעלָ יו ַהּנְ ִצי"ב ִמּוֹולֹוזִ 'ין ֶ‬ ‫ֲאנָ ִׁשים ָ‬ ‫ּיֹוסף נָ ַטל ִעּמֹו ֶאת־ּבָ נָ יו ִמּשּׁום ּכָ ְך‪ .‬וְ ַאף ּבִ ְד ָר ַׁשת‬ ‫ד־א ֲחרֹון‪ ,‬וְ זֶ ה ֶּפלֶ א"‪ ,‬אּולָ ם ּכָ אן ּבַ ָּפסּוק נֶ ֱא ַמר ֶׁש ֵ‬ ‫וְ ַע ַ‬ ‫ֲחזַ "ל ֶׁשּלָ ְמדּו ֶאת ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים ֵמ ַה ָּפסּוק‪" :‬יֵלְ כּו – זֶ ה ּבִ ּקּור חֹולִ ים"‪ ,‬נִ ְר ֶאה ּכֵ ן‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי נֶ ֱא ַמר 'יֵלְ כּו'‬ ‫יֹוסף לְ ָאבִ יו ּכְ ֵדי לְ בַ ְּקרֹו‪ ,‬נֶ ֱא ַמר‪" :‬וַ ְּיִת ַחּזֵ ק ְיִׂש ָר ֵאל‬ ‫ּבִ לְ ׁשֹון ַרּבִ ים וְ ֹלא 'יֵלֵ ְך' ּבִ לְ ׁשֹון ִיָחיד‪ .‬וְ כַ ֲא ֶׁשר ִהּגִ ַיע ֵ‬ ‫ׁשֹותיו ֶׁשל־חֹולֶ ה‪ּ .‬בְ ִמ ְד ַרׁש ַּתלְ ִּפּיֹות מּובָ א‬ ‫ל־ה ִּמ ָּטה"‪ִּ ,‬ומּכָ אן ָא ְמרּו ֲחזַ "ל ַה ְּשׁכִ ינָ ה לְ ַמ ְעלָ ה ְמ ַר ֲא ָ‬ ‫וַ ֶּיֵׁשב ַע ַ‬ ‫יֹוסף‬ ‫נֹוטל ֶא ָחד ִמ ִּשׁ ִּשׁים ֵמ ָחלְ יֹו‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי ּבְ ֶט ֶרם ּבָ א ֵ‬ ‫ת־החֹולֶ ה ֵ‬ ‫ִמּכָ אן ֶר ֶמז נִ ְפלָ א לְ ִדבְ ֵרי ֲחזַ "ל ֶׁש ַה ְמבַ ֵּקר ֶא ַ‬ ‫ל־ה ִּמ ָּטה"‬ ‫"הּנֵ ה ָאבִ יָך חֹלֶ ה" – ִהּנֵ "ה ּבְ גִ ַימ ְט ִרּיָה ִׁש ִּשׁים‪ּ ,‬ולְ ַא ַחר ֶׁשּבָ א ֵאלָ יו נֶ ֱא ַמר "וַ ֶּיֵׁשב ַע ַ‬ ‫לְ בַ ְּקרֹו‪ ,‬נֶ ֱא ַמר ִ‬ ‫הּוקל ָעלָ יו ֵחלֶ ק ֶא ָחד ֵמ ָחלְ יֹו‪ .‬וְ ַעל ַה ְּת ִמ ָיהה ּכֵ ַיצד ֻמ ָּתר לְ בֶ ן־ּגִ יל‬ ‫– ַה ִּמ ָּט"ה ּבְ גִ ַימ ְט ִרּיָה נ"ט‪ִּ ,‬ומּכָ אן ֶׁש ַ‬ ‫נֹוטל ֶא ָחד ִמ ִּשׁ ִּשׁים ֵמ ָחלְ יֹו ֶׁשל ַהחֹולֶ ה‪ְ ,‬מ ָת ְר ִצים ּבְ ֶד ֶרְך ִחּדּוד‪ֶׁ ,‬ש ִּמּכֵ יוָ ן ֶׁשהּוא ַרק‬ ‫לְ ִה ְס ַּתּכֵ ן ּבְ כָ ְך ֶׁשהּוא ֵ‬ ‫יָדּוע ַהּכְ לָ ל ֶׁש ָּקבְ עּו ֲחזַ "ל ֶׁש ֶא ָחד ִמ ִּשׁ ִּשׁים ּבָ ֵטל ּבָ רֹב‪ֵ ,‬אין ּכָ אן ַסּכָ נָ ה‪...‬‬ ‫ֵחלֶ ק ֶא ָחד ִמ ִּשׁ ִּשׁים‪ ,‬וַ ֲה ֵרי ַ‬ ‫ן־צּיֹון ְיַדלֶ ר ִס ֵּפר‪ּ ,‬כִ י ּבְ ָׁש ָעה ֶׁש ְּפ ִק ֵידי ּכֹולֵ ל ַא ְמ ְׂש ֶט ְר ַּדם ָרכְ ׁשּו ֶׁש ַטח ּגָ דֹול‬ ‫ּיְרּוׁשלְ ִמי ַרּבִ י ּבֶ ִ‬ ‫ַה ַּמּגִ יד ַה ַ‬ ‫יְרּוׁשלַ יִם‪,‬‬ ‫פּואה לְ ַמ ַען ּבְ נֵ י ָ‬ ‫ית־ר ָ‬ ‫ירּוׁשלַ יִם ָה ַע ִּת ָיקה‪ּ ,‬כְ ֵדי לְ ָה ִקים ָעלָ יו ּבֵ ְ‬ ‫ּבְ ָסמּוְך לְ ַׁש ַער ְׁשכֶ ם ֶׁשּבִ ָ‬ ‫"יְהי ָרצֹון‪ֶׁ ,‬שֹּלא‬ ‫ל־ה ָּדבָ ר‪ ,‬וְ הּוא ָא ַמר לָ ֶהם ּבְ ִחּיּוְך‪ִ :‬‬ ‫יְהֹוׁש ַע לֵ יְּב ִּד ְיס ִקין ּכְ ֵדי לְ ַס ֵּפר לֹו ַע ַ‬ ‫נִ כְ נְ סּו ֶאל ַרּבִ י ֻ‬ ‫ִּת ְׁש ֶרה ְׁשכִ ינָ ה ּבְ ַמ ֲע ֵׂשה ֵיְדיכֶ ם"‪ .‬נִ בְ ֲהלּו ַהּלָ לּו‪ּ ,‬ולְ ַא ַחר ֶרגַ ע ֵהבִ ינּו ֶאת ִּדבְ ֵרי ַה ִחּדּוד‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי ָא ְמרּו ֲחזַ "ל‬ ‫יְהֹוׁש ַע לֵ יְּב‪ֶׁ ,‬שֹּלא ְיִרּבּו ַהחֹולִ ים‬ ‫ׁשֹותיו ֶׁשל־חֹולֶ ה‪ ,‬וְ לָ כֵ ן ּבֵ ְרכָ ם ַרּבִ י ֻ‬ ‫ֶׁש ַה ְּשׁכִ ינָ ה ְׁשרּויָה לְ ַמ ְעלָ ה ְמ ַר ֲא ָ‬ ‫ן־צּיֹון‪ֶׁ ,‬ש ִּדבְ ֵרי ַה ַּצ ִּדיק ָעׂשּו ר ֶֹׁשם‪ּ ,‬ולְ בַ ּסֹוף‬ ‫ּומֹוסיף ַרּבִ י ּבֶ ִ‬ ‫ּבְ ִמ ְׁשּכָ נָ ם ִּומ ֵּמילָ א ֹלא ִּת ְׁש ֶרה ָׁשם ַה ְּשׁכִ ינָ ה‪ִ ...‬‬ ‫יְהּודה'‪ָ ,‬עלָ יו נִ בְ נָ ה‬ ‫ִה ְתּבַ ְּטלָ ה ְרכִ ַיׁשת ַה ִּמגְ ָרׁש‪ ,‬וְ ַת ַחת זֹאת ָרכְ ׁשּו ִמגְ ָרׁש ַא ֵחר ּבְ ָסמּוְך לִ ְׁשכּונַ ת ַ'מ ֲחנֵ ה ָ‬ ‫יְרּוׁשלַ יִם‪.‬‬ ‫ּתֹוׁשבֵ י ָ‬ ‫ּנֹודע ַ'ׁש ֲע ֵרי ֶצ ֶדק' ַה ָּיָׁשן‪ֶׁ ,‬ש ֵּשׁ ֵרת ּבְ ֶמ ֶׁשְך ָׁשנִ ים ַרּבֹות ֶאת ְ‬ ‫פּואה ַה ָ‬ ‫ית־ה ְר ָ‬ ‫ּבֵ ָ‬ ‫ם־חבֵ רֹו ִּומ ְצוַ ת ַא ֲהבַ ת ְיִׂש ָר ֵאל‪ .‬וְ כָ ְך ִס ֵּפר‬ ‫ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים‪ִ ,‬היא ֵחלֶ ק ּבִ לְ ִּתי נִ ְפ ָרד ִמּנְ ִׂש ַיאת עֹל ִע ֲ‬ ‫יְרּוׁשלַ יִם וְ ַצ ִּד ֶיק ָיה‪ּ ,‬כִ י ּכַ ֲא ֶׁשר נִ כְ נַ ס יֹום ֶא ָחד ֶאל ַרּבֹו ַה ֲחזֹון‬ ‫ַּפ ַעם ִס ֵּפר ַרּבִ י ַאבְ ָר ָהם ַחּיִים ּבְ ִרים‪ִ ,‬מּגְ אֹונֵ י ָ‬ ‫"צא‬ ‫ִאי"ׁש‪ּ ,‬ובִ ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו ֵע ָצה ּכֵ ַיצד לְ ִה ְת ַחּזֵ ק ּבְ ִמ ְצוַ ת ַא ֲהבַ ת ְיִׂש ָר ֵאל‪ֵ .‬ה ִׁשיב לֹו ַה ֲחזֹון ִאי"ׁש וְ ַיָעץ לֹו‪ֵ :‬‬ ‫ל־איׁש ֲא ֶׁשר ְיִהיֶה‪ ,‬וְ ִה ְת ַח ֵּקה ַא ַחר ְׁשמֹו‬ ‫פּואה‪ְ ,‬יִהיֶה ּכָ ִ‬ ‫חֹוקה ֲא ֶׁשר זָ קּוק לִ ְר ָ‬ ‫וְ ַח ֵּפׂש ָא ָדם ֵמ ָה ִעיר ֵח ָיפה ָה ְר ָ‬ ‫ל־איׁש ְיִׂש ָר ֵאל"‪.‬‬ ‫פּואתֹו ּבְ כָ ל־לִ ּבֶ ָך‪ .‬וְ כָ ְך ִּת ְת ַחּזֵ ק ּבְ ִק ְרּבְ ָך ָה ַא ֲהבָ ה לְ כָ ִ‬ ‫וְ ֵׁשם ִאּמֹו‪ ,‬וְ ִה ְת ַּפּלֵ ל לִ ְר ָ‬ ‫ּנֹודע ּבְ ַא ֲהבָ תֹו ַהּגְ דֹולָ ה לְ כָ ל ֲא ֶׁשר ּבְ ֵׁשם ְיִׂש ָר ֵאל יְכֻ ּנֶ ה‪ָ ,‬היָה ָרגִ יל לְ ַס ֵּפר‬ ‫אֹויֶרּבַ ְך‪ֶׁ ,‬ש ַ‬ ‫ַרּבִ י ְׁשֹלמֹה זַ לְ ָמן ְ‬ ‫נֹותיו ֶׁש ִהּגִ ָיעה‬ ‫ֶאת ַה ִּסּפּור ַהּנִ ְפלָ א ֶׁש ֵא ַרע ִעם ַרּבִ י ּבָ רּוְך ְפ ֶרנְ ְקל ִמּלַ ְיְּפנִ יק ּבַ ַעל "ּבָ רּוְך ַט ַעם"‪ַ .‬א ַחת ִמּבְ ָ‬ ‫אֹותּה‬ ‫יְהּודי נָ גִ יד ֶא ָחד‪ּ ,‬ובְ נֵ י ַה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה ִה ְתּכֹונְ נּו ּכְ בָ ר לַ ֲח ֻתּנָ ה ַה ְּקרֹובָ ה‪ּ .‬בְ ָ‬ ‫לְ ִפ ְר ָקּה‪ִ ,‬ה ְׁש ַּת ְּדכָ ה ִעם ּבְ נֹו ֶׁשל ִ‬ ‫ת־ע ְצמֹו ָעלָ יו ַמ ָּמׁש‪ .‬יֹום‬ ‫קֹומי לְ ִמ ְׁשּכָ ב‪ ,‬וְ ָה ַרב ִה ְצ ַט ֵער ּבְ ַצ ֲערֹו וְ ֶה ֱחלָ ה ֶא ַ‬ ‫ׁשֹואב ַה ַּמיִם ַה ְּמ ִ‬ ‫ֵעת‪ ,‬נָ ַפל ֵ‬ ‫ת־ה ַרב‪ ,‬וְ ִה ְת ַּפּלְ אּו לִ ְראֹות ּכִ י ָּפנָ יו ֵאינָ ם ּכִ ְתמֹול ִׁשלְ ׁשֹום‪ .‬נִ בְ ֲהלּו ַהּלָ לּו‬ ‫ֶא ָחד נִ כְ נְ סּו ַה ְמ ֻח ָּתנִ ים לְ בַ ֵּקר ֶא ָ‬ ‫ב־ה ַּמיִם‪ִ ,‬ה ְת ַּפּלְ ָאה ַה ְמ ֻח ֶּתנֶ ת וְ ָת ְמ ָהה‪:‬‬ ‫ׁשֹוא ַ‬ ‫ְּוׁש ָאלּוהּו ַעל־ּכָ ְך‪ּ ,‬וכְ ֶׁש ָּשׁ ְמעּו ֶׁש ַה ִּסּבָ ה לְ כָ ְך ִהיא ַמ ֲחלָ תֹו ֶׁשל ֵ‬ ‫ת־ה ְּדבָ ִרים‬ ‫"לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ָעלָ יו ְמבִ ינָ ה ֲאנִ י‪ ,‬אּולָ ם לְ ִה ְצ ַט ֵער ּכֹה ֲע ֻמּקֹות"?! נִ ְד ַהם ַה"ּבָ רּוְך ַט ַעם" לִ ְׁשמ ַֹע ֶא ַ‬ ‫יִּסּורים‪ ,‬וְ ֵאינָ ּה‬ ‫יְהּודי ֶׁש ִּמ ְת ֵיַּסר ּבְ ִ‬ ‫"אם ֵאין לָ ִא ָּשׁה ַהּזֹו ַר ְח ָמנּות ַעל ִ‬ ‫ת־ה ִּשּׁדּוְך‪ִ .‬‬ ‫ִמ ִּפ ָיה‪ ,‬וְ ֶה ְחלִ יט לְ בַ ֵּטל ֶא ַ‬ ‫ן־ה ָראּוי לְ ִה ְׁש ַּת ֵּדְך ִע ָּמם‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ֵאין ּבָ ֶהם ַא ֲהבַ ת ְיִׂש ָר ֵאל ֲא ִמ ִּתית"‪.‬‬ ‫ְמבִ ינָ ה ֶׁשּיֵׁש לְ ִה ְצ ַט ֵער ַעל־ּכָ ְך‪ֵ ,‬אין זֶ ה ִמ ָ‬ ‫‪C‬‬ ‫‪ https://telegram.me/Publications_MM‬לתגובות‪ :‬דוא''ל‪5806777@gmail.com :‬‬

‫ִמּתֹוְך ַה ֵּס ֶפר‬

‫" ִמ ֶׁשּיֵּד ֵצֹואת ִטיׁש"‬

‫ִמ ֵ ּבית‬ ‫ַׁש ָּבת ִט ׁיש‬

‫לָ אֹור‬ ‫ְ‬ ‫ּב ֶעזְ ַרת ַה ֵּשׁם‬ ‫ל‬ ‫ָ‬ ‫ַעל־ּכָ ּפ ָר‬ ‫ׁשֹות ַה ָּשׁבּו ַע‬

‫ֻמ ְד ָ ּג ׁש‬

‫ַמהּות הַ ִּמ ָּדה‬ ‫ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים‪ִ ,‬היא ַא ַחת ַה ִּמ ְצֹות ַה ֲחׁשּובֹות‬ ‫עֹוׂשה‬ ‫ֶׁשּבֵ ין ָא ָדם לַ ֲחבֵ רֹו‪ ,‬וְ ִהיא ֵמ ַה ִּמ ְצֹות ֶׁש ָה ֶ‬ ‫רֹות ֶיהם ּבָ עֹולָ ם ַהּזֶ ה וְ ַה ֶּק ֶרן ַק ֶּיֶמת לֹו‬ ‫אֹותן אֹוכֵ ל ֵּפ ֵ‬ ‫ָ‬ ‫לָ עֹולָ ם ַהּבָ א‪ַ .‬אף ֶׁש ֵאין ַה ִּמ ְצוָ ה ְמפ ֶֹר ֶׁשת ּבַ ִּמ ְק ָרא‬ ‫ֲה ֵרי ִהיא ְרמּוזָ ה ּבֹו‪ ,‬וְ כֵ ן ִה ְס ִמיכּוהּו ַעל ַהּנֶ ֱא ַמר 'יֵלְ כּו'‬ ‫ זֶ ה ּבִ ּקּור חֹולִ ים‪ ,‬וְ כֵ ן ִהיא נִ לְ ֶמ ֶדת ֵמ ַה ִּצּוּויִם ֶׁשל‬‫'וְ ָהלַ כְ ָּת ּבִ ְד ָרכָ יו'‪' ,‬וְ ָא ַהבְ ָּת לְ ֵר ֲעָך ּכָ מֹוָך'‪ ,‬וְ ִהיא ּבִ כְ לַ ל‬ ‫ּגְ ִמילּות ֲח ָס ִדים‪ֶ ,‬אּלָ א ֶׁשּנִ ְצ ַטּוִינּו ּבִ ְמ ָיֻחד ַעל ִמ ְצוָ ה‬ ‫"מ ְצוָ ה ּגְ דֹולָ ה"‪ ,‬וְ ָעלֶ ָיה ָא ְמרּו‬ ‫זֹו ֶׁשּנִ ְק ֵראת ּבַ ֵּשׁם ִ‬ ‫ת־החֹולֶ ה‪,‬‬ ‫עֹוׂשה ּכֵ ן ּכְ ִאּלּו ֶה ֱחיָה ֶא ַ‬ ‫ֲחזַ "ל ֶׁש ִּמי ֶׁש ֶ‬ ‫ׁשֹופְך ָּד ִמים‪ַ .‬מ ְּט ַרת ּבִ ּקּור‬ ‫ִּומי ֶׁש ֵאינֹו ְמבַ ְּקרֹו ּכְ ִאּלּו ֵ‬ ‫פּואה‪ּ ,‬בְ כָ ְך‬ ‫חֹולִ ים ִהיא לְ ָה ֵקל ֵמ ָחלְ יֹו ֶׁשל ַהּזָ קּוק לִ ְר ָ‬ ‫יֹותר ּבְ כָ ְך ֶׁשהּוא ִמ ְת ַּפּלֵ ל‬ ‫ֶׁשהּוא ִמ ְת ַע ֵּסק ּבִ ְצ ָרכָ יו ּובְ ֵ‬ ‫נֹוסְך ּבֹו‬ ‫לְ ַמ ֲענֹו ְּומבַ ֵּקׁש ָעלָ יו ַר ֲח ִמים‪ּ ,‬ובְ כָ ְך ֶׁשהּוא ֵ‬ ‫יֹותר‬ ‫ִּת ְקוָ ה וְ כ ַֹח‪ּ .‬בֶ ָעבָ ר‪ָ ,‬ה ָיְתה ִמ ְצוָ ה זֹו ְמצּויָה ֵ‬ ‫הּוקמּו ֶחבְ רֹות "ּבִ ּקּור‬ ‫פּואה‪ ,‬וְ ַאף ְ‬ ‫ּבְ ֶה ְע ֵּדר ּבָ ֵּתי ְר ָ‬ ‫חֹולִ ים" ּבִ ְק ִהּלֹות ְיִׂש ָר ֵאל‪ּ .‬כַ ּיֹום‪ִ ,‬ה ְׁש ָּת ְר ָׁשה ַה ֲהבָ נָ ה‬ ‫פּואה נִ ְמ ָצ ִאים‬ ‫קּוקים לִ ְר ָ‬ ‫ַה ֻּמ ְט ֵעית‪ֶׁ ,‬ש ִּמּכֵ יוָ ן ֶׁש ַהּזְ ִ‬ ‫קּוקים לְ ֶעזְ ָרה ְמ ֶיֻח ֶדת‬ ‫פּואה‪ֵ ,‬אין ֵהם זְ ִ‬ ‫ּבְ בָ ֵּתי ְר ָ‬ ‫ּקּורים ֶא ְצלָ ם נַ ֲע ִׂשים ַרק לָ ֵצאת ֵיְדי חֹובָ ה‪,‬‬ ‫וְ ַהּבִ ִ‬ ‫ׂשּומת־‬ ‫ִאם ּבִ כְ לָ ל‪ .‬אּולָ ם ֵאין ַה ָּדבָ ר ּכֵ ן‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ּבִ ְת ֶ‬ ‫עֹור ִרים ֶאת‬ ‫ַהּלֵ ב ֶׁש ַּמ ֲענִ ִיקים ּבִ ְׁש ַעת ַהּבִ ּקּור‪ְ ,‬מ ְ‬ ‫מּוסים‬ ‫יֹותר‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ֵהם ֲע ִ‬ ‫פּואי לְ ִה ְׁש ַּת ֵּדל ֵ‬ ‫ַה ֶּצוֶ ת ָה ְר ִ‬ ‫לַ ֲע ָיֵפה לְ ַצ ֲע ֵרנּו וְ ֵאין ִס ֵּפק ּבְ ָיָדם לְ ַה ֲענִ יק לְ כָ ל־‬ ‫נֹוסכִ ים ּכֹחֹות‬ ‫כּופים ְ‬ ‫ּקּורים ַה ְּת ִ‬ ‫ל־צ ְרּכֹו‪ַ .‬הּבִ ִ‬ ‫ֶא ָחד ּכָ ָ‬ ‫ּקּורים‬ ‫ל־יְדי ַהּבִ ִ‬ ‫ּבַ חֹולֶ ה ְּומ ַׂש ְּמ ִחים ֶאת־לִ ּבֹו‪ ,‬וְ ַע ֵ‬ ‫ת־צ ָרכָ יו וְ לִ ְדאֹג לִ ְׁשלֹומֹו‪ַ .‬אְך יֵׁש‬ ‫ֶא ְפ ָׁשר לְ ַמּלֵ א ֶא ְ‬ ‫ת־ה ְּדרּוׁש ֶׁש ָּד ְרׁשּו‪ֶׁ ,‬שֹּלא לְ ִחּנָ ם נִ לְ ַמד ּבִ ּקּור‬ ‫לִ זְ ּכֹר ֶא ַ‬ ‫ּתֹורה‪ֶ ,‬אּלָ א ּכְ ֵדי לְ הֹורֹות‬ ‫חֹולִ ים ִמ ֵּתבַ ת 'יֵלְ כּו' ֶׁשּבַ ָ‬ ‫יֹותר ִמ ַּדי‪.‬‬ ‫ֶׁשּיֵׁש לָ בֹוא וְ לָ לֶ כֶ ת ִמּיָד‪ ,‬וְ ֹלא לְ ַה ְט ִר ַיח ֵ‬

‫ֲחקֹר חֹולִ ים‬ ‫זֹורים‬ ‫ת־מ ִ‬ ‫ּובַ ֵּקר ֶא ְ‬ ‫נֹוא ִׁשים ָּומ ִרים‪.‬‬ ‫וְ ַדּבֵ ר ַעל־לְ בַ ב ָ‬ ‫(רב האי גאון)‬


‫נִ ְמ ָׁשל‬ ‫ּדֹומה‬ ‫לְ ָמה הַ ָּדבָ ר ֶ‬

‫‪2‬‬

‫לּוקה‪ָ ,‬היָה ַמ ְר ֶאה ַהּיָם‬ ‫ַהּזִ ּכָ רֹון ָה ִראׁשֹון ִמ ֵימי יַלְ דּותֹו ָה ִראׁשֹונִ ים ֶׁשל ָ‬ ‫גּוריו‬ ‫רּוח‪ּ .‬כְ ַפר ְמ ָ‬ ‫ַה ָּתכֹל ֵּומ ָימיו ַה ַּמ ְק ִצ ִיפים ַעל־ּגַ ּבֵ י ַהּגַ ּלִ ים ַהּנִ ָּשׂ ִאים ּבָ ַ‬ ‫ּיֵיהם ֶׁשל ּבְ נֵ י‬ ‫ַה ָּק ָטן ָהיָה ָסמּוְך ְמאֹד לַ ּיָם‪ֶׁ ,‬ש ָהיָה ֵחלֶ ק ּבִ לְ ִּתי נִ ְפ ָרד ֵמ ַח ֶ‬ ‫ת־חלְ ָקם‪,‬‬ ‫ל־הּיָם ָהיָה ְמנַ ֶ‬ ‫ַהּכְ ָפר‪ .‬אּולָ ם ֹלא ַרק ֲהנָ ָאה ִמ ְּיָפיֹו ַה ַּמ ְר ִהיב ֶׁש ַ‬ ‫יֹור ִדים‬ ‫ת־ּפ ְרנָ ָס ָתם‪ּ .‬בְ ַא ְׁשמ ֶֹרת ַהּב ֶֹקר‪ּ ,‬כְ בָ ר ָהיּו ְ‬ ‫ֶאּלָ א ִמ ֶּמּנּו ּגַ ם יָנְ קּו ֶא ַ‬ ‫ל־ה ַּמיִם‪ ,‬וְ ׁשֹולִ ים ִמ ָּשׁם‬ ‫ּתֹוׁשבִ ים ַה ָּיַּמה‪ַ ,‬מ ְׁשלִ יכִ ים ִמכְ מֹורֹות ֶא ַ‬ ‫ַה ָ‬ ‫ת־הּיָם‪ ,‬וְ ָהיָה ְמ ֻסּגָ ל‬ ‫לּוקה ָא ַהב ְמאֹד ֶא ַ‬ ‫ָּדגִ ים לָ רֹב ִמּסּוגִ ים ׁשֹונִ ים‪ָ .‬‬ ‫לָ ֶׁשבֶ ת ָׁשעֹות ֲא ֻרּכֹות וְ לִ ְצּפֹות ֶאל ָהא ֶֹפק ָה ָרחֹוק‪ ,‬לִ ְׁשמ ַֹע ֶאת ִאוְ ַׁשת‬ ‫ַהּגַ ּלִ ים ּולְ ִה ְת ַמּכֵ ר לַ ַּשׁלְ וָ ה וְ לָ רֹגַ ע ֶׁש ִּמ ָּסבִ יב‪ַ .‬ה ַּמ ֲחזֶ ה ַה ַּמ ְפ ִעים ֶׁשל‬ ‫ַה ֶּשׁ ֶמׁש ַהּש ַֹׁוק ַעת ֶאל ּתֹוְך ַהּיָם ַה ָּתכֹל‪ ,‬וְ ַק ְרנֶ ָיה ָה ַא ֲחרֹונֹות צֹובְ עֹות‬ ‫לֹוהט‪ִ ,‬ה ְק ִסימּו ֶאת־נַ ְפׁשֹו‪ ,‬וְ ֵעינֹו ֹלא ָׂשבְ ָעה‬ ‫ת־ה ָּשׁ ַמיִם ּבִ גְ וָ נֵ י ַא ְרּגָ ָמן ֵ‬ ‫ֶא ַ‬ ‫יֹוצא‬ ‫ּבֹורא ָהעֹולָ ם‪ .‬לְ ִע ִּתים‪ָ ,‬היָה ֵ‬ ‫ִמּלִ ְראֹות ֶאת ִיְצ ָירתֹו ַה ֻּמ ְפלָ ָאה ֶׁשל ֵ‬ ‫נִ ְׂשּכָ ר ִמ ִיׁשיבָ תֹו ָה ֲא ֻרּכָ ה ּבְ ָסמּוְך לְ חֹוף ַהּיָם‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ָהיָה ָה ִראׁשֹון לְ גַ ּלֹות‬ ‫ם־הּגַ ּלִ ים ַהּש ְֹׁוצ ִפים‪ ,‬אּולָ ם‬ ‫אֹוצרֹות ׁשֹונִ ים ֶׁשּנִ ְס ֲחפּו ֶאל ַהחֹוף ִע ַ‬ ‫ָ‬ ‫ל־ע ֶרְך‪ִ .‬יְׁשיבָ תֹו ַהּבְ ֵטלָ ה לְ יַד חֹוף ַהּיָם‪ֹ ,‬לא‬ ‫ּבְ ֶד ֶרְך־ּכְ לָ ל ֹלא ָהיָה ּבָ ֶהם ּכָ ֵ‬ ‫לּוקה ּגָ ַדל ּכְ בֶ ן־ּכְ ָפר נִ בְ ָער‪ֶׁ ,‬ש ָּדבָ ר‬ ‫יֹון־חּיִים‪ ,‬וְ ָ‬ ‫הֹוס ָיפה לֹו ָחכְ ָמה וְ נִ ְס ַ‬ ‫ִ‬ ‫ּסֹוער וְ ֵס ֶדר יֹומֹו ַה ַח ְדּגֹונִ י‪.‬‬ ‫ֵאין לֹו ּבְ עֹולָ מֹו‪ ,‬לְ ַמ ֵעט ַהּיָם ַה ֵ‬ ‫ל־החֹוף ַה ַּמזְ ִהיב‪ַ ,‬מ ֲאזִ ין לְ גַ ּלֵ י ַהּיָם‬ ‫יֹוׁשב ּכְ ֶה ְרּגֵ לֹו ַע ַ‬ ‫יֹום ֶא ָחד‪ּ ,‬בְ עֹודֹו ֵ‬ ‫רֹוח ִׁשים וְ נֶ ֱהנֶ ה ֵמ ֲאוִ יר ַהּיָם ַה ָּצלּול‪ִ ,‬הּגִ ָיעה לְ ֶפ ַתע ְצוָ ָחה ַח ָּדה‬ ‫ָה ֲ‬ ‫ּגֹוע ִׁשים‪ ,‬נִ ְר ֲא ָתה‬ ‫לּוקה‪ּ .‬בְ ֶמ ְר ָחק ּגָ דֹול‪ּ ,‬בֵ ין ּגַ ּלֵ י ַהּיָם ַה ֲ‬ ‫לְ ָאזְ נָ יו ֶׁשל ָ‬ ‫ּסֹוע ֶרת‪ ,‬וְ נִ ְר ֵאית‬ ‫רּוח ַה ֶ‬ ‫רּופה‪ַ ,‬הּנֶ ֱאבֶ ֶקת ַעל־נַ ְפ ָׁשּה ּבָ ַ‬ ‫ְס ִפינָ ה ְק ַטּנָ ה ְּוט ָ‬ ‫סֹוער‪ּ ,‬ולְ ֶרגַ ע‬ ‫עֹומ ֶדת לִ ְטּב ַֹע‪ .‬לְ ֶרגַ ע ִה ְתּגַ ּבְ ָהה ַה ְּס ִפינָ ה ַעל־ּגַ ּבֵ י ּגַ ל ֵ‬ ‫ּכְ ֶ‬ ‫לּוקה‪,‬‬ ‫ָׁש ְק ָעה ּבִ ְמצּולֹות ַהּיָם‪ ,‬וְ נֶ ֶעלְ ָמה ֵמ ָה ַעיִן‪ּ .‬בְ ֵעינֹו ַה ַח ָּדה ִהבְ ִחין ָ‬ ‫ת־ה ְּס ִפינָ ה‬ ‫ּבֹודד ַה ְמנַ ֶּסה ּבְ כָ ל־ּכֹחֹו לְ נַ ּוֵט ֶא ַ‬ ‫עֹומד ָא ָדם ֵ‬ ‫ּכִ י ַעל ַה ְּס ִפינָ ה ֵ‬ ‫ֹחֹותיו הֹולְ כִ ים וְ אֹוזְ לִ ים וְ הּוא צֹווֵ ַח לְ ֶעזְ ָרה‪ּ .‬כְ ַאּיָלָ ה‬ ‫ל־החֹוף‪ ,‬אּולָ ם ּכ ָ‬ ‫ֶא ַ‬ ‫לּוקה ֶאת נֹאד ַה ַּמיִם וְ ֶאת ַא ְמ ַּת ַחת ַה ָּמזֹון‬ ‫לּוחה ּוכְ ֵחץ ִמ ֶּק ֶׁשת‪ ,‬נָ ַטל ָ‬ ‫ְׁש ָ‬ ‫ל־החֹוף‪,‬‬ ‫ׁשּורה ֶא ַ‬ ‫ֶׁש ָהיּו ִעּמֹו‪ָ ,‬ק ַפץ ֶאל ִס ָירתֹו ַה ְּק ַטּנָ ה ֶׁש ָע ְמ ָדה ְק ָ‬ ‫רּופה‪ֲ .‬הלִ יכֹות ַהּיָם ָהיּו נְ ִהירֹות‬ ‫וְ ֵה ֵחל לַ ְחּתֹר ּבְ ֶמ ֶרץ לְ כִ ּוּון ַה ִּס ָירה ַה ְּט ָ‬ ‫יַד־א ָּמן ּובִ ְמ ִהירּות‬ ‫ת־ס ָירתֹו ּבְ ָ‬ ‫לּוקה ּכִ ְׁשבִ ילֵ י ּכַ ף־יָדֹו‪ ,‬וְ הּוא נִ ּוֵט ֶא ִ‬ ‫לְ ָ‬ ‫ַרּבָ ה‪ּ ,‬כְ ֶׁשּכָ ל־ּכֻ ּלֹו ָּדרּוְך לְ ֵה ָחלֵ ץ לְ ֶעזְ ָרתֹו ֶׁשל ָה ִאיׁש ַהּטֹובֵ ַע ּבַ ּיָם‪.‬‬ ‫לּוקה ָר ָאה ֶאת ַה ְּס ִפינָ ה ַהּטֹובַ ַעת‪ּ .‬גַ ם ֲחבֵ רֹו ַהּטֹוב‬ ‫אּולָ ם ֹלא ַרק ָ‬ ‫ל־ּפנֵ י ַה ַּמיִם‪ ,‬וְ ַאף הּוא נֶ ֱחלַ ץ‬ ‫אֹותּה ֵעת וְ ָצ ָפה ֶא ְ‬ ‫ַאנְ טֹונְ יֹו‪ָ ,‬ע ַמד ּבְ ָ‬ ‫עֹומד ַעל־‬ ‫לּוקה לִ ְראֹות ֶאת ָה ִאיׁש ָה ֵ‬ ‫לְ ֶעזְ ָרה‪ .‬וְ ִהּנֵ ה הּוא ַמ ְצלִ ַיח ּכְ בָ ר ָ‬ ‫נֹואׁשֹות ּבַ ּגַ ּלִ ים ָה ֵא ָיתנִ ים‪ָ .‬ה ִאיׁש ָהיָה ָּתׁשּוׁש‬ ‫ּגַ ּבֵ י ַה ְּס ִפינָ ה‪ ,‬וְ נֶ ֱאבַ ק ָ‬ ‫לּוטין‪ ,‬וְ ָהיָה נִ ְר ֶאה ּכַ ֲאחּוז יֵאּוׁש וְ ִח ָּדלֹון‪ ,‬אּולָ ם ּכְ ֶׁש ָר ָאה ֶאת ַה ִּס ָירה‬ ‫לַ ֲח ִ‬ ‫ַה ְּק ַטּנָ ה ַה ִּמ ְת ָק ֶרבֶ ת ֵאלָ יו‪ ,‬אֹורּו ֵעינָ יו‪ .‬הּוא ָר ָאה ָא ְמנָ ם ּכִ י ֹלא ְס ִפינָ ה‬ ‫ל־מ ָּמׁש ִמ ְת ָק ֶרבֶ ת ֵאלָ יו‪ֶ ,‬אּלָ א ִס ָירה ְק ַטּנָ ה‪ ,‬וְ ֹלא ֲאנָ ִׁשים ְמבֻ ּגָ ִרים‬ ‫ֶׁש ַ‬ ‫ּבַ ֲעלֵ י נִ ָּסיֹון ּבָ ִאים לְ ֶעזְ ָרתֹו‪ֶ ,‬אּלָ א נַ ַער ָצ ִעיר לְ ִיָמים‪ ,‬אּולָ ם טֹובֵ ַע נֶ ֱא ַחז‬ ‫לּוקה‬ ‫ל־ּפנֵ י ַהּיָם‪ָ .‬‬ ‫ׁשֹוטים ַה ָּצ ָפה ַע ְ‬ ‫ֲא ִפּלּו ּבַ ַּקׁש‪ ,‬וְ ַקל־וָ ח ֶֹמר ּבְ ִס ַירת ָמ ִ‬ ‫ם־ס ִפינָ תֹו‪ֵ ,‬אינֹו‬ ‫ל־ּד ְעּתֹו‪ּ ,‬כִ י ָה ִאיׁש ֶׁשּכִ ְמ ַעט ָטבַ ע ִע ְ‬ ‫ּכְ לָ ל ֹלא ֶה ֱעלָ ה ַע ַ‬ ‫ן־ה ֶּמלֶ ְך‪ֶׁ ,‬שּבִ ֵּקׁש לְ ִה ְׁש ַּת ֲע ֵׁש ַע ְמ ַעט ּבְ ַה ְפלָ גָ ה‬ ‫ֶאּלָ א ַהּנָ ִסיְך ָה ֲא ִצילִ י ּבֶ ַ‬ ‫ת־ע ְצמֹו ּבִ ן־‬ ‫כּותית‪ֵּ ,‬ומח ֶֹסר נִ ָּסיֹון וְ ַיֶדע‪ָ ,‬מ ָצא ֶא ַ‬ ‫ְק ָצ ָרה ּבַ ְּס ִפינָ ה ַה ַּמלְ ִ‬ ‫ֹחֹותיו ּבְ ַמ ֲע ֶקה‬ ‫אֹוחז ּבִ ְׁש ֵא ִרית ּכ ָ‬ ‫ֶרגַ ע ָעמֹק ּבְ לֵ ב־יָם‪ּ .‬ובְ עֹוד ַהּנָ ִסיְך ֵ‬ ‫לּוקה ֶחבֶ ל ָעבֶ ה ֶׁש ָהיָה ָקׁשּור לְ ִס ָירתֹו‪ּ ,‬ובְ רֹאׁשֹו ֶק ֶרס‬ ‫ַה ְּס ִפינָ ה‪ֵ ,‬ה ִטיל ָ‬ ‫ּבַ ְרזֶ ל ֵא ָיתן‪ְּ ,‬וׁש ֵּתי ַה ִּסירֹות נִ ְק ְׁשרּו זֹו לְ זֹו ּבְ ָחזְ ָקה‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫לּוקה ּבְ קֹול ָרם‪ּ ,‬כְ ֵדי לְ ִה ְתּגַ ּבֵ ר ַעל ְׁשאֹון‬ ‫ֹאד־ה ַּמיִם"‪ָ ,‬צ ַעק ָ‬ ‫ַ"קח ֶאת נ ַ‬ ‫"ּוׁש ֵתה לִ ְרוָ יָה ַמיִם צֹונְ נִ ים ּכְ ֵדי לְ ָה ִׁשיב ֶאת־נַ ְפ ְׁשָך"‪ּ ,‬ובְ עֹוד‬ ‫ַהּגַ ּלִ ים‪ְ ,‬‬ ‫לּוקה ֵאלָ יו ֶאת ַהּנֹאד‬ ‫ּתֹוהה ְּומבֻ לְ ּבָ ל‪ִ ,‬ה ְׁשלִ יְך ָ‬ ‫ַהּנָ ִסיְך ַמּבִ יט ּבֹו ּבְ ַמּבָ ט ֶ‬ ‫לּוקה‬ ‫ֶׁש ִעּמֹו‪ ,‬וְ זֵ ֵרז אֹותֹו לִ ְׁשּתֹות ִמ ֶּמּנּו ְמֹלא לֻ גְ ָמיו‪ּ .‬בֵ ינְ ַתיִם‪ָׁ ,‬שלָ ה ָ‬ ‫ל־הּנָ ִסיְך ֶׁש ַעל־‬ ‫אֹותּה ֶא ַ‬ ‫ֵמ ַא ְמ ַּת ְחּתֹו ּכִ ּכַ ר לֶ ֶחם ֲאפּויָה‪ ,‬וְ ִה ְׁשלִ יְך ַאף ָ‬ ‫ּגַ ּבֵ י ַה ְּס ִפינָ ה‪ַ .‬הּלָ ה ִהּבִ יט ּבֹו ּבְ ַמּבָ ט מּוזָ ר‪ֶׁ ,‬ש ְּת ִמ ָיהה וְ לַ ַעג ְמ ַׁש ְּמ ִׁשים‬ ‫ת־לּוקה‪ .‬אּולָ ם ּבֵ ינְ ַתיִם ִהּגִ ַיע‬ ‫ּבֹו ּבְ ִע ְרּבּובְ יָה‪ ,‬וְ ַה ָּדבָ ר ִה ְפלִ יא ְמאֹד ֶא ָ‬ ‫חּוׁשים לְ ַמ ַען ַהּטֹובֵ ַע‪ּ .‬בְ זִ ּנּוק‬ ‫ּגַ ם ֲחבֵ רֹו ַאנְ טֹונְ יֹו‪ֶׁ ,‬ש ִּמ ֵהר לְ ֵה ָחלֵ ץ ִ‬ ‫ן־ה ַּצד ַא ַחר ַה ִּמ ְת ַר ֵחׁש‪,‬‬ ‫ת־לּוקה ֶׁש ָע ַמד וְ ָצ ָפה ִמ ַ‬ ‫ָמ ִהיר‪ֶׁ ,‬ש ִה ְפלִ יא ֶא ָ‬ ‫רּופה‪,‬‬ ‫ִּדּלֵ ג ַאנְ טֹונְ יֹו ִמ ִּס ָירתֹו ַה ְּק ַטּנָ ה ֶאל ִסּפּונָ ּה ֶׁשל ַה ְּס ִפינָ ה ַה ְּט ָ‬ ‫ת־ה ֶהגֶ ה וְ ֵה ֵחל לְ נַ ּוֵט‬ ‫ּולְ ֹלא א ֶֹמר ְּודבָ ִרים ָּת ַפס ּבְ ַיָדיִם ֵא ָיתנֹות ֶא ַ‬ ‫ֹלׁשת ּכְ לֵ י‬ ‫ת־ה ְּס ִפינָ ה ּכְ ַס ָּפן ְמנֻ ֶּסה‪ .‬זְ ַמן ָק ָצר לְ ַא ַחר ִמּכֵ ן‪ָ ,‬עגְ נּו ְׁש ֶ‬ ‫ֶא ַ‬ ‫ַה ַּשׁיִט ּבְ ָסמּוְך לַ חֹוף‪ ,‬וְ ַהּנָ ִסיְך ַיָרד ִמ ְּס ִפינָ תֹו‪ּ ,‬כְ ֶׁשהּוא נִ ְת ָמְך ּבְ ָיָדיו‬ ‫ֶׁשל ַאנְ טֹונְ יֹו‪ֶׁ ,‬ש ִה ִּצילֹו ֵמ ֶר ֶדת ָׁש ַחת‪ּ .‬ובְ עֹוד ְׁשנֵ י ַהּנְ ָע ִרים ִמ ְתנַ ְּשׁ ִפים‬ ‫צֹוצרֹות ְּופלֻ ּגַ ת ָּפ ָר ִׁשים‬ ‫ֵמ ַה ַּמ ֲא ָמץ ָה ַרב‪ ,‬נִ ְׁש ְמעּו לְ ֶפ ַתע ְּתרּועֹות ֲח ְ‬ ‫"הּנֵ ה ַהּנָ ִסיְך"! ָצ ַעק ֶא ָחד‬ ‫ל־ה ָּמקֹום‪ִ .‬‬ ‫ְמ ִה ִירים ִהּגִ ָיעה ּבִ ְמ ִהירּות ֶא ַ‬ ‫ֵמ ֶהם‪" ,‬הּוא ּבָ ִריא וְ ָׁשלֵ ם"‪ָ ,‬צ ַהל ַה ֵּשׁנִ י‪ ,‬וְ ֵהם ִה ִּקיפּו ּבִ ְמ ִהירּות ֶאת‬ ‫ל־החֹוף ּבַ ֲא ִפ ַיסת ּכֹחֹות‪ַ .‬רק ַע ָּתה ֵהבִ ינּו ַהּנְ ָע ִרים‬ ‫ַהּנָ ִסיְך ֶׁש ָּשׁכַ ב ַע ַ‬ ‫צּומה‪.‬‬ ‫ת־מי ִה ִּצילּו ִמ ָּמוֶ ת ּבִ ְטבִ ָיעה‪ ,‬וְ ִׂש ְמ ָח ָתם ָה ָיְתה ּכְ פּולָ ה וַ ֲע ָ‬ ‫ֶא ִ‬ ‫ֹלא ָעבְ רּו ִיָמים ְמ ֻרּבִ ים‪ְּ ,‬וׁשנֵ י ַהּנְ ָע ִרים ִקּבְ לּו ַהזְ ָמנַ ת ּכָ בֹוד לְ ִה ְת ֵיַּצב‬ ‫לִ ְפנֵ י ַה ֶּמלֶ ְך ַהּנֶ ֱע ָרץ ֶׁשל ַה ְּמ ִדינָ ה ּכֻ ּלָ ּה‪ .‬אּולָ ם ּכָ אן ֵא ַרע ָּדבָ ר ֶׁש ִה ְפלִ יא‬ ‫לּוקה ְמאֹד‪ ,‬וְ הּוא ָּד ַרׁש ַעל־ּכָ ְך ֶה ְסּבֵ ִרים ֵמ ַה ֶּמלֶ ְך‪ּ .‬בְ עֹוד ַאנְ טֹונְ יֹו‬ ‫ֶאת ָ‬ ‫רֹות־ע ֶרְך‪ ,‬לְ ַרּבֹות ְּפטֹור‬ ‫ֵ‬ ‫ִקּבֵ ל ֵמ ַה ֶּמלֶ ְך ַמ ָּתנֹות ַרּבֹות ְּותׁשּורֹות ְיִק‬ ‫לּוקה ְסכּום‬ ‫ִמ ִּמ ֵּסי ַה ְּמ ִדינָ ה לְ כָ ל ּבְ נֵ י ִמ ְׁש ַּפ ְחּתֹו ַה ֻּמ ְר ֶחבֶ ת‪ִ ,‬קּבֵ ל ָ‬ ‫ּדּוע‬ ‫"מ ַ‬ ‫ּתֹודה וְ ַה ֲע ָרכָ ה‪ַ .‬‬ ‫ָק ָטן ּבְ ַה ְרּבֵ ה‪ ,‬וְ ַה ֶּמלֶ ְך ִה ְס ַּת ֵּפק ּבְ כַ ָּמה ִמּלֹות ָ‬ ‫לּוקה ּבְ גָ רֹון נִ ָחר‪ ,‬וְ ִה ְמ ִׁשיְך‪" :‬וַ ֲה ֵרי ֲאנִ י‬ ‫אֹותי לְ ָר ָעה"? ָצ ַעק ָ‬ ‫ַמ ְפלִ ים ִ‬ ‫רּוסת לֶ ֶחם‬ ‫ת־צ ְמאֹונֹו ְּופ ַ‬ ‫ֶה ֱענַ ְק ִּתי לַ ּנָ ִסיְך ַמיִם ַחּיִים ּכְ ֵדי לְ ַרּוֹות ֶא ִ‬ ‫ּדּוע ֹלא ָּתבִ ין"? ָּפנָ ה‬ ‫"מ ַ‬ ‫ּכְ ֵדי לְ ַה ְׂשּבִ ַיע ֶאת־לִ ּבֹו‪ּ ,‬בְ עֹודֹו ּבְ לֵ ב־יָם"‪ַ ,‬‬ ‫ן־הּכְ ָפר ֶׁשּלְ ָפנָ יו‪,‬‬ ‫ֵאלָ יו ַה ֶּמלֶ ְך ּבַ ֲחבִ יבּות‪ּ ,‬כְ ֶׁש ֵהבִ ין ּכִ י נַ ַער נִ בְ ָער הּוא ּבֶ ַ‬ ‫"ה ֵרי ַהּנָ ִסיְך ָהיָה ָׁשרּוי ּבְ ַמ ָּצב ֶׁשל ַסּכָ נַ ת ַחּיִים‪,‬‬ ‫ּובִ ינָ תֹו ֵאינָ ּה ֻמ ְפלֶ גֶ ת‪ֲ .‬‬ ‫ּסֹוע ִרים‪ .‬וְ כִ י לְ ֵמי‬ ‫ּוכְ ֶפ ַׂשע ָהיָה ּבֵ ינֹו ּובֵ ין ְטבִ ָיעה ָחלִ ילָ ה ּבֵ ין ּגַ ּלֵ י ַהּיָם ַה ֲ‬ ‫רּוסת לֶ ֶחם?! ָהיָה‬ ‫אֹותּה ָׁש ָעה? אֹו ֶׁש ָּמא לִ ְפ ַ‬ ‫ְׁש ִתּיָה הּוא ָהיָה ָצ ִריְך ּבְ ָ‬ ‫אֹותּה ָׁש ָעה ַעל זּוטֹות ֶׁשּכָ ֵאּלּו‪.‬‬ ‫לְ ָך לְ ַה ִּצילֹו ִמ ְּטבִ ָיעה‪ ,‬וְ ֹלא לַ ְחׁשֹב ּבְ ָ‬ ‫ֲחבֵ ְרָך לְ ֻע ַּמת זֹאת‪ַ ,‬יָדע לְ ַהבְ ִחין ּבֵ ין ִע ָּקר וְ ָט ֵפל‪ ,‬וְ הּוא ּבִ ְתבּונָ תֹו ִה ִּציל‬ ‫ֶאת ּבְ נִ י ַה ָּיָקר ִמ ְּטבִ ָיעה‪ ,‬וְ לָ כֵ ן ֶה ֱענַ ְק ִּתי לֹו ַמ ָּתנֹות ּכֹה ַרּבֹות"‪.‬‬

‫ַהּנִ ְמ ָׁשל‬

‫ּבְ ָמ ָׁשל נִ ְפלָ א זֶ ה‪ִ ,‬ה ְׁש ַּת ֵּמׁש ַה ַּמ ְׁשּגִ ַיח ַרּבִ י ֵמ ִאיר ָח ָדׁש‪ּ ,‬כְ ֵדי לְ ַה ְסּבִ יר‬ ‫עֹוׂשה ֶח ֶסד ִעם ֲחבֵ רֹו‬ ‫ֶאת ַה ַּמ ָּט ָרה ָה ִע ָּק ִרית ּבְ ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים‪ָ .‬ה ֶ‬ ‫פּואתֹו‪,‬‬ ‫ׁשֹופְך ְּת ִחּנָ ה לִ ְר ָ‬ ‫ְּומבַ ְּקרֹו ּבְ ָחלְ יֹו‪ַ ,‬אְך ֵאינֹו ִמ ְת ַּפּלֵ ל ָעלָ יו וְ ֵאינֹו ֵ‬ ‫רֹואה ָא ָדם טֹובֵ ַע ּבַ ּיָם‪,‬‬ ‫ּדֹומה הּוא לְ אֹותֹו נַ ַער ּכְ ִסיל‪ֶׁ ,‬שּבְ ָׁש ָעה ֶׁשהּוא ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫הּוא ְמ ַמ ֵהר ֵאלָ יו ַּומ ֲענִ יק לֹו ַמיִם לִ ְׁש ִתּיָה ָּומזֹון לַ ֲאכִ ילָ ה‪ַ .‬ה ֶח ֶסד‬ ‫סֹוער‪ ,‬אּולָ ם‬ ‫ּדֹומה הּוא לְ כֹוס ַמיִם ּבְ לֵ ב יָם ֵ‬ ‫ֶׁש ָאנּו ַמ ֲענִ ִיקים לַ ּזּולַ ת‪ֶ ,‬‬ ‫רֹופא ּכָ ל־בָ ָׂשר ּכְ ֵדי ֶׁש ִּיַּצילֶ ּנּו‪ְ ,‬יִהיֶה‬ ‫ִאם נִ ְת ַּפּלֵ ל ָעלָ יו וְ נִ ְׁשּפְֹך ִׂש ַיח לִ ְפנֵ י ֵ‬ ‫הֹוצאנּו אֹותֹו ֵמ ַה ַּמיִם‪ ,‬וְ זֶ הּו ַמ ֲע ֶׂשה ַה ֶח ֶסד ַה ָּשׁלֵ ם‪.‬‬ ‫ּדֹומה ּכְ ִאּלּו ֵ‬ ‫ֶ‬


‫ֻמ ְר ָ ּגל‬

‫הֲ לָ כֹות וַ הֲ לִ יכֹות‬ ‫ּתֹורה‬ ‫ן־ה ָ‬ ‫ּפֹוס ִקים ִאם ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים ִהיא ִמ ַ‬ ‫• נֶ ְחלְ קּו ַה ְ‬ ‫"מה‬ ‫וְ נִ לְ ֶמ ֶדת ֵמ ַה ִּצּוּוי "וְ ָהלַ כְ ָּת ּבִ ְד ָרכָ יו" ֶׁש ְּד ָרׁשּוהּו ֲחזַ "ל ָ‬ ‫ַה ָּקּבָ "ה ְמבַ ֵּקר חֹולִ ים‪ַ ,‬אף ַא ָּתה ּבַ ֵּקר חֹולִ ים"‪ ,‬אֹו ֶׁשהּוא‬ ‫סֹופ ִרים ּובִ כְ לַ ל ִמ ְצוַ ת ֲע ֵׂשה ֶׁשל וְ ָא ַהבְ ָּת לְ ֵר ֲעָך‬ ‫ִצּוּוי ִמ ִּדבְ ֵרי ְ‬ ‫אֹומ ִרים ֶׁש ִהיא ֲהלָ כָ ה‬ ‫ּכָ מֹוָך ִּומ ְצוַ ת ּגְ ִמילּות ֲח ָס ִדים‪ .‬וְ יֵׁש ְ‬ ‫לְ מ ֶֹׁשה ִמ ִּסינַ י‪( .‬יקרא דחיי)‬ ‫ת־החֹולֶ ה נֶ ְח ָׁשב ּכְ ִאּלּו ֶה ֱחיָה אֹותֹו‪ִּ ,‬ומי ֶׁש ֵאינֹו‬ ‫• ַה ְמבַ ֵּקר ֶא ַ‬ ‫ׁשֹופְך ָּד ִמים‪ּ ,‬ולְ ִע ִּתים עֹובְ ִרים ַעל לָ או‬ ‫עֹוׂשה ּכֵ ן נֶ ְח ָׁשב ּכְ ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫ל־ּדם ֵר ֶעָך"‪( .‬אהבת חסד)‬ ‫ֶׁשל "ֹלא ַת ֲעמֹד ַע ַ‬ ‫ֹלׁשה ֲחלָ ִקים‪ּ :‬בְ גּוף –‬ ‫• ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים נֶ ְחלֶ ֶקת לִ ְׁש ָ‬ ‫ל־יְדי ִה ְת ַע ְּסקּות ּבְ ָצ ְרכֵ י ַהחֹולֶ ה‪ ,‬לְ כַ ּבֵ ד ּולְ ַרּבֵ ץ לְ ָפנָ יו‬ ‫ַע ֵ‬ ‫ל־יְדי ְּת ִפּלָ ה לְ ַמ ֲענֹו ּולְ בַ ֵּקׁש ָעלָ יו‬ ‫וְ לִ ְדאֹג לְ ַמ ֲענֹו‪ּ .‬בְ נֶ ֶפׁש – ַע ֵ‬ ‫פּואתֹו ּולְ ַס ַּיֵע‬ ‫ַר ֲח ִמים‪ּ .‬ובְ ָממֹון – לִ ְתמְֹך ּבֹו לְ צ ֶֹרְך ִחּיּותֹו ְּור ָ‬ ‫ּבַ ֲעדֹו‪( .‬השל"ה הקדוש)‬ ‫• ּבִ ּקּור חֹולִ ים ֵאין לָ ּה ִׁשעּור‪ֲ ,‬א ִפּלּו ּגָ דֹול ֵא ֶצל ָק ָטן‪ .‬וְ ָא ַמר‬ ‫ָרבָ א‪ֲ :‬א ִפּלּו ֵמ ָאה ְּפ ָע ִמים ּבַ ּיֹום‪ּ ,‬ובִ לְ בַ ד ֶׁשֹּלא ְיַט ִר ַיח ֶאת־‬ ‫ַהחֹולֶ ה‪( .‬מסכת נדרים)‬ ‫• ֵאין ְמבָ ְרכִ ים ַעל ּבִ ּקּור חֹולִ ים‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ֶׁש ֵאינָ ּה ְּתלּויָה‬ ‫ּכֻ ּלָ ּה ּבִ ֵידי ַה ְמבַ ֵּקר‪ֶׁ ,‬ש ָּמא ֹלא ְיִר ֶצה ַהחֹולֶ ה ּבְ בִ ּקּורֹו‪ ,‬וְ ֵאין‬ ‫אֹותּה‪.‬‬ ‫ְמבָ ְרכִ ים ַעל ִמ ְצוָ ה ֶׁשּגַ ם ֻאּמֹות ָהעֹולָ ם ְמ ַק ִּיְמים ָ‬ ‫(יקרא דחיי)‬

‫עֹוסק ּבְ ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים‪ָּ ,‬פטּור ִמ ִּמ ְצוָ ה ַא ֶח ֶרת‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן‬ ‫• ָה ֵ‬ ‫ן־ה ִּמ ְצוָ ה‪ ,‬אּולָ ם ֵאין לְ ִה ְתּבַ ֵּטל‬ ‫עֹוסק ּבַ ִּמ ְצוָ ה ָּפטּור ִמ ַ‬ ‫ָה ֵ‬ ‫ּתֹורה ִּומ ְצוָ ה ִמּשּׁום ּכָ ְך‪ ,‬וְ ַה ַּמ ְׂשּכִ יל ְיִמ ָצא ֶּד ֶרְך‬ ‫ִמ ִּדבְ ֵרי ָ‬ ‫יהם‪( .‬שם)‬ ‫לַ ֲעׂשֹות ְׁשנֵ ֶ‬ ‫ֹלׁשה ִיָמים‬ ‫• ֵאין ְמבַ ְּק ִרים ֶאת ַהחֹולֶ ה‪ֶ ,‬אּלָ א לְ ַא ַחר ְׁש ָ‬ ‫ֵמ ָחלְ יֹו ֶׁש ָּמא ִמ ְק ֶרה הּוא‪ ,‬וְ ֵאין ָראּוי לְ ַה ְפ ִחידֹו וְ ֹלא לְ ַה ֲחלִ יׁש‬ ‫ַמּזָ לֹו‪ .‬אּולָ ם ִאם ִהכְ ּבִ יד ָעלָ יו ַהחֹלִ י ָחלִ ילָ ה‪ ,‬יֵׁש לְ בַ ְּקרֹו ִמּיָד‪.‬‬ ‫ַה ְּקרֹובִ ים וְ ַה ִיְד ִידים ֶׁש ְרגִ ילִ ים לְ ִהּכָ נֵ ס לְ בֵ יתֹו נִ כְ נָ ִסים ִמּיָד‪,‬‬ ‫ּיְט ֵּפל ּבֹו‪ ,‬יֵׁש לְ בַ ְּקרֹו ִמּיָד‪( .‬שם)‬ ‫ִּומי ֶׁש ֵאין לֹו ִמי ֶׁש ַ‬ ‫ת־החֹולֶ ה‪ּ ,‬כְ ִאּלּו נָ ַטל ֵחלֶ ק ֵמ ָחלְ יֹו‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ֶׁשהּוא‬ ‫• ַה ְמבַ ֵּקר ֶא ַ‬ ‫–יְדי ִה ְׁש ַּת ְּתפּות ּבְ ַצ ֲערֹו‪ .‬וְ ַה ְמבַ ֵּקר ֶאת ּבֶ ן־‬ ‫ֵמ ֵקל ָעלָ יו ַעל ֵ‬ ‫נֹותיו‪,‬‬ ‫ּגִ ילֹו‪ְּ ,‬ד ַהיְנּו ֶׁשּנֹולַ ד ּבְ ַמּזָ לֹו אֹו ֶׁשהּוא ּכְ ִמ ְס ַּפר ְׁש ָ‬ ‫נֹוטל ֶא ָחד ִמ ִּשׁ ִּשׁים ּבְ ָחלְ יֹו‪ .‬וְ יֵׁש לְ ַס ֵּפר לַ חֹולֶ ה ְּדבָ ִרים‬ ‫ֵ‬ ‫ת־הּלֵ ב ְּומ ִס ִיחים ַּד ְעּתֹו ִמ ַּצ ֲערֹו‪ ,‬וְ ֹלא ֲיַא ִריְך‬ ‫ַה ְמ ַׁש ְּמ ִחים ֶא ַ‬ ‫יִהיֶה לְ ַמ ָּשׂא ָעלָ יו‪( .‬שם)‬ ‫ּבְ בִ ּקּורֹו ֶא ְצלֹו ּכְ ֵדי ֶׁשֹּלא ְ‬ ‫חֹורי רֹאׁשֹו‬ ‫יֹותר ֵמ ַהחֹולֶ ה‪ ,‬וְ ֹלא ֵיֵׁשב ֵמ ֲא ֵ‬ ‫בֹוּה ֵ‬ ‫• ֵאין לָ ֶׁשבֶ ת ּגָ ַ‬

‫ׁשֹותיו‪ֶׁ ,‬שּנֶ ֱא ַמר "ה' ְיִס ָע ֶדּנּו‬ ‫ִמ ְּפנֵ י ֶׁש ַה ְּשׁכִ ינָ ה לְ ַמ ְעלָ ה ְמ ַר ֲא ָ‬ ‫ל־ע ֶרׂש ְּדוָ י"‪( .‬הרמב"ם)‬ ‫ַע ֶ‬ ‫• ַה ַּמ ֲחזִ יק ּגְ ַמ"ח ְּתרּופֹות ּבְ בֵ יתֹו וְ ַה ְמ ֵיַעץ לְ חֹולִ ים ּבְ ִענְ יְנֵ י‬ ‫פּואה‪ְ ,‬מ ַקּיֵם ּבָ זֶ ה ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים ּבְ ִהּדּור ְּוׂשכָ רֹו ּגָ דֹול‬ ‫ְר ָ‬ ‫ן־ה ָּשׁ ַמיִם‪( .‬ביקור חולים)‬ ‫ִמ ַ‬ ‫מּוטלֶ ת ַעל־ּכָ ל ָא ָדם‪ ,‬וְ יֵׁש לְ בַ ֵּקר‬ ‫• ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים ֶ‬ ‫חֹולֵ י ְיִׂש ָר ֵאל ֲא ִפּלּו ֶׁש ֵאינָ ם ַמּכִ ָירם‪ .‬אּולָ ם ּבְ ִעיר ּגְ דֹולָ ה‬ ‫ל־יְדי נְ ִתינַ ת ָממֹון‬ ‫ֶׁש ַהחֹולִ ים ּבָ ּה ְמ ֻרּבִ ים‪ ,‬יָכֹול לְ ִה ָּפ ֵטר ַע ֵ‬ ‫לְ ֶחבְ ַרת ּבִ ּקּור חֹולִ ים‪ ,‬אּולָ ם יֵׁש לְ כַ ּוֵן ּבְ בִ ְרּכַ ת ְר ָפ ֵאנּו ַעל‬ ‫יהם ַר ֲח ִמים‪( .‬שם)‬ ‫חֹולֵ י ְיִׂש ָר ֵאל ּולְ בַ ֵּקׁש ֲעלֵ ֶ‬ ‫יֹותר‬ ‫ת־החֹולֶ ה ּבְ ַע ְצמֹו‪ִּ ,‬ומ ְצוָ ה ּבֹו ֵ‬ ‫• ִמ ְצוָ ה לְ בַ ֵּקר ֶא ַ‬ ‫ִמּבִ ְׁשלּוחֹו‪ ,‬אּולָ ם ִאם נִ ְמ ָצא ּבְ ִעיר ַא ֶח ֶרת‪ּ ,‬ובִ ְפ ָרט ִאם יֵׁש‬ ‫ּתֹורה‪ֶ ,‬א ְפ ָׁשר לָ ֵצאת ֵיְדי חֹובַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים‪,‬‬ ‫ּבְ כָ ְך ּבִ ּטּול ָ‬ ‫ל־יְדי ִמכְ ָּתב וְ ֶטלֶ פֹון‪( .‬סולת מנחה)‬ ‫ּבְ ֶא ְמ ָצעּות ָׁשלִ ַיח אֹו ַע ֵ‬ ‫ל־החֹולֶ ה‬ ‫• ִע ַּקר ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים‪ ,‬הּוא ּבַ ָּק ַׁשת ַר ֲח ִמים ַע ַ‬ ‫ֶׁש ְּיִת ַר ֵּפא‪ִּ .‬ומי ֶׁשּבִ ְּקרֹו וְ ֹלא ּבִ ֵּקׁש ָעלָ יו ַר ֲח ִמים‪ּ ,‬כְ ִאּלּו ֹלא‬ ‫ת־ה ִּמ ְצוָ ה‪( .‬הרמב"ן)‬ ‫ִקּיֵם ֶא ַ‬ ‫פּואה‪ֵ ,‬אין צ ֶֹרְך לְ ַהזְ ּכִ יר‬ ‫עֹומ ִדים ֵא ֶצל ַהּזָ קּוק לִ ְר ָ‬ ‫• ּבְ ָׁש ָעה ֶׁש ְ‬ ‫"אל נָ א ְר ָפא‬ ‫ת־ׁשמֹו‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ִה ְת ַּפּלֵ ל מ ֶֹׁשה ַרּבֵ נּו ַעל ִמ ְריָם‪ֵ :‬‬ ‫ֶא ְ‬ ‫עֹומ ִדים ֶא ְצלֹו‪ָ ,‬צ ִריְך לְ ַהזְ ּכִ יר‬ ‫נָ א לָ ּה"‪ ,‬אּולָ ם ּבְ ָׁש ָעה ֶׁש ֵאין ְ‬ ‫ְׁשמֹו‪( .‬יקרא דחיי)‬ ‫יֹוד ִעים‬ ‫נֹוהגִ ים לְ ַהזְ ּכִ יר ֶאת ַהחֹולֶ ה ּבְ ֵׁשם ִאּמֹו‪ ,‬וְ ִאם ֵאין ְ‬ ‫• ֲ‬ ‫יֹוד ִעים ּגַ ם‬ ‫ת־ׁש ָמּה‪ַ ,‬מזְ ּכִ ִירים ֶאת ֵׁשם ָאבִ יו‪ּ ,‬וכְ ֶׁש ֵאין ְ‬ ‫ֶא ְ‬ ‫ל־ה ִאיׁש‪ .‬וְ ֵאּלּו ֶׁש ֶה ֱחלִ יפּו‬ ‫זֹאת ַמזְ ּכִ ִירים ֶאת ֵׁשם ִעירֹו ֶׁש ָ‬ ‫קֹורי‬ ‫ֶאת ְׁש ָמם לַ ָּשׂ ָפה ַה ְמ ֻדּבֶ ֶרת‪ ,‬יֵׁש לְ ַהזְ ּכִ ָירם ּבִ ְׁש ָמם ַה ְּמ ִ‬ ‫וְ ָה ֲא ִמ ִּתי‪ ,‬וְ כֵ ן ַה ָּדבָ ר ּבְ ֵׁשם ָה ֵאם‪( .‬בשם החזון אי"ש)‬ ‫לֹומר‪ּ" :‬כַ ֲא ֶׁשר‬ ‫לֹוּפיַן ַ‬ ‫• ָרגִ יל ָהיָה ַה ַּמ ְׁשּגִ ַיח ַרּבִ י ֵאלִ ּיָהּו ְ‬ ‫ׁשֹומ ִעים ַאזְ ָע ַקת ַא ְמּבּולַ נְ ס‬ ‫פּואה‪ ,‬אֹו ְ‬ ‫ית־ר ָ‬ ‫עֹובְ ִרים לְ יַד ּבֵ ְ‬ ‫פּואה‪ֵ ,‬איְך ֶא ְפ ָׁשר לְ ִה ְת ַעּלֵ ם ּולְ ִה ָּמנַ ע‬ ‫לְ ָא ָדם ַהּזָ קּוק לִ ְר ָ‬ ‫פּוא ָתם"? (רודף צדקה וחסד)‬ ‫ִמּלְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ְּת ִפּלָ ה ְק ָצ ָרה לִ ְר ָ‬ ‫פּואת ַע ְצמֹו‪ ,‬וְ ִהיא ֵחלֶ ק‬ ‫ל־ה ָא ָדם לְ ִה ְׁש ַּת ֵּדל לִ ְר ַ‬ ‫• חֹובָ ה ַע ָ‬ ‫"מן־‬ ‫ִמ ִּמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים ֶׁש ַּשּׁיֶכֶ ת ּגַ ם לַ חֹולֶ ה ַע ְצמֹו‪ִ .‬‬ ‫פּואת ַע ְצמֹו‪ּ ,‬כְ מֹו ֶׁשהּוא‬ ‫ל־ה ָא ָדם לְ ִה ְׁש ַּת ֵּדל ּבִ ְר ַ‬ ‫ַהחֹובָ ה ַע ָ‬ ‫פּואת ֲחבֵ רֹו‪ .‬וְ לָ כֵ ן ִה ְׁש ַּת ֵּדל נָ א לְ ִה ְתּגַ ּבֵ ר‬ ‫ַחּיָב לְ ִה ְׁש ַּת ֵּדל ּבִ ְר ַ‬ ‫רֹופ ִאים ּבְ ַמה‬ ‫ַעל ְרצֹונֹות ַה ִּטבְ ִעּיֹות‪ּ ,‬ולְ ַמּלֵ א ַא ַחר ְּפ ֻק ַּדת ָה ְ‬ ‫פּואה‪ ,‬וְ זֹו ִמ ְצוָ ה ּגְ דֹולָ ה ֶׁשל ּבִ ּקּור‬ ‫ּמֹוצ ִאים לְ צ ֶֹרְך ָה ְר ָ‬ ‫ֶּשׁ ְ‬ ‫חֹולִ ים"‪( .‬החזון אי"ש)‬

‫‪3‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫ְמ ֻה ָּלל‬ ‫ּפּורי ֲחזַ "ל‬ ‫ִמ ִּס ֵ‬ ‫יֹוחנָ ן ּבֶ ן־‬ ‫ּתֹורה ִמ ִּפי ַרּבָ ן ָ‬ ‫ן־ּדֹוסא‪ָ ,‬הלַ ְך לִ לְ מֹד ָ‬ ‫ַה ַּתּנָ א ַרּבִ י ֲחנִ ינָ א ּבֶ ָ‬ ‫יֹוחנָ ן‪ָּ .‬פנָ ה‬ ‫זַ ּכַ אי‪ּ ,‬ובְ ַא ַחד ַה ִּיָמים ֶׁש ָּשׁ ָהה ֶא ְצלֹו‪ָ ,‬חלָ ה ּבְ נֹו ֶׁשל ַרּבָ ן ָ‬ ‫"חנִ ינָ א ּבְ נִ י‪ּ ,‬בַ ֵּקׁש נָ א ַר ֲח ִמים ָעלָ יו וְ ְיִחיֶה"‪.‬‬ ‫ֶאל ַרּבִ י ֲחנִ ינָ א וְ ָא ַמר לֹו‪ֲ :‬‬ ‫ִהּנִ ַיח ַרּבִ י ֲחנִ ינָ א ֶאת רֹאׁשֹו ּבֵ ין ּבִ ְרּכָ יו ּובִ ֵּקׁש ָעלָ יו ַר ֲח ִמים‪ְּ ,‬ות ִפּלָ תֹו‬ ‫יֹוחנָ ן ּבֶ ן־זַ ּכַ אי וְ ָא ַמר‪:‬‬ ‫ִה ְת ַקּבְ לָ ה ּבַ ָּשׁ ַמיִם וְ ַהּיֶלֶ ד ִהבְ ִריא‪ .‬נַ ֲענָ ה ַרּבָ ן ָ‬ ‫ל־הּיֹום ּכֻ ּלֹו‪ֹ ,‬לא ָהיּו‬ ‫"אלְ ָמלֵ א ֵה ִט ַיח ּבֶ ן־זַ ּכַ אי ֶאת־רֹאׁשֹו ּבֵ ין ּבִ ְרּכָ יו ּכָ ַ‬ ‫ִ‬ ‫ל־ע ְצמֹו‪.‬‬ ‫ַמ ְׁשּגִ ִיחים ָעלָ יו וְ ֹלא ְמ ַקּבְ לִ ים ְּת ִפּלָ תֹו"‪ ,‬וְ כַ ּוָנָ תֹו ָה ָיְתה ַע ַ‬ ‫ִה ְת ַּפּלְ ָאה ִא ְׁשּתֹו‪ ,‬וְ ָא ְמ ָרה לֹו‪" :‬וְ כִ י ַרּבִ י ֲחנִ ינָ א ּגָ דֹול ִמ ְּמָך"? ָא ַמר לָ ּה‬ ‫ּדֹומה ּכְ ֶעבֶ ד לִ ְפנֵ י ַה ֶּמלֶ ְך‪ֶׁ ,‬שהּוא ּבֶ ן־ּבַ יִת‬ ‫יֹוחנָ ן‪ֹ" :‬לא‪ֶ ,‬אּלָ א ֶׁשהּוא ֶ‬ ‫ַרּבָ ן ָ‬ ‫ֶא ְצלֹו וְ יָכֹול לְ ִהּכָ נֵ ס ֵאלָ יו ֶׁשֹּלא ּבִ ְרׁשּות ּולְ בַ ֵּקׁש ַמה ֶּשׁ ְּיִר ֶצה‪ ,‬וַ ֲאנִ י‬ ‫עֹומד לִ ְפנֵ י ַה ֶּמלֶ ְך ֶׁש ֵאינֹו ָרגִ יל לָ בֹוא לְ ָפנָ יו"‪( .‬מסכת ברכות)‬ ‫ּכְ ַׂשר ָה ֵ‬ ‫ן־יֹוחאי ָהיָה ְמבַ ֵּקר חֹולִ ים ְּומבַ ֵּקׁש ֲעלֵ ֶיהם‬ ‫ַה ַּתּנָ א ַרּבִ י ִׁש ְמעֹון ּבֶ ַ‬ ‫ַר ֲח ִמים‪ .‬יֹום ֶא ָחד‪ ,‬נִ כְ נַ ס לְ בַ ֵּקר חֹולֶ ה ֶא ָחד‪ְּ ,‬ומ ָצאֹו ֶׁשהּוא סֹובֵ ל‬ ‫ֵמחֹלִ י ֵמ ַעיִם ַעד ֶׁשּבִ ְטנֹו ָּת ְפ ָחה ֵמ ֲח ַמת ָחלְ יֹו‪ַ ,‬ר ְח ָמנָ א לִ ְּצלַ ן‪ָ .‬היָה‬ ‫יִּסּוריו ַּומכְ אֹובָ יו ֹלא ָׁשלַ ט ּבְ ַע ְצמֹו‪ ,‬וְ ֵה ִט ַיח‬ ‫ַהחֹולֶ ה ּבְ ַצ ַער ּגָ דֹול‪ֵּ ,‬ומרֹב ָ‬ ‫ְּדבָ ִרים ּכְ לַ ֵּפי ַמ ְעלָ ה‪ָּ .‬פנָ ה ֵאלָ יו ַרּבִ י ִׁש ְמעֹון וְ ָא ַמר לֹו ּבִ גְ ָע ָרה‪"ֵ :‬ר ָיקא‬ ‫ל־ע ְצ ְמָך‬ ‫מֹותָך! ּבִ ְמקֹום לְ גַ ֵּדף ּולְ ָח ֵרף‪ָ ,‬היָה לְ ָך לְ בַ ֵּקׁש ַר ֲח ִמים ַע ַ‬ ‫ֶׁשּכְ ְ‬ ‫אֹותָך ִמ ַּמ ֲחלָ ְתָך"‪ִ .‬ה ְת ַק ֵּצף ַהחֹולֶ ה ַעל‬ ‫ֶׁש ַה ָּקּבָ "ה יָחּוס ָעלֶ יָך וְ יִגְ ַאל ְ‬ ‫אֹותּה‬ ‫ת־החֹלִ י‪ ,‬וְ ִיָטיל ָ‬ ‫"יְסּלֵ ק ַה ָּקּבָ "ה ִמ ֶּמּנִ י ֶא ַ‬ ‫ַרּבִ י ִׁש ְמעֹון וְ ָא ַמר לֹו‪ַ :‬‬ ‫ָעלֶ יָך"! ִה ְת ַע ֵּצב ַרּבִ י ִׁש ְמעֹון לְ ֵׁש ַמע ַה ְּדבָ ִרים‪ ,‬וְ ִה ְתנַ ֵחם ַעל ֶׁשּבָ א‬ ‫ת־החֹולֶ ה ַהּלָ ז‪ּ ,‬כַ ֲא ֶׁשר ָהיָה יָכֹול לְ ַקּיֵם ֶאת ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור‬ ‫לְ בַ ֵּקר ֶא ַ‬ ‫ל־יְדי ֲא ֵח ִרים‪ ,‬וְ ָא ַמר‪ּ" :‬כָ ל־זֹאת ּבָ א ָעלַ י‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ֶׁש ִהּנַ ְח ִּתי‬ ‫חֹולִ ים ַע ֵ‬ ‫ּתֹורה וְ ָהלַ כְ ִּתי לַ ֲעסֹק ּבִ ְדבָ ִרים ּבְ ֵטלִ ים"‪( .‬אבות דרבי נתן)‬ ‫ִּדבְ ֵרי ָ‬

‫‪4‬‬

‫מֹורא ַרב ֶחלְ ּבֹו לְ ִמ ְׁשּכָ ב‪ַ ,‬אְך ֹלא ָהיָה ֶא ָחד‬ ‫ַּפ ַעם ַא ַחת‪ ,‬נָ ַפל ָה ָא ָ‬ ‫ת־ה ָּדבָ ר‪ִּ ,‬ומּיָד ָקם‬ ‫ֵמ ַה ֲחכָ ִמים ֶׁש ָהלַ ְך לְ בַ ְּקרֹו‪ָ .‬ר ָאה ַרב ּכַ ֲהנָ א ֶא ַ‬ ‫יָדּוע לָ כֶ ם‪ּ ,‬כִ י ַרב ֶחלְ ּבֹו‬ ‫וְ ִהכְ ִריז ּבִ ְפנֵ י ּכָ ל ַּתלְ ִמ ֵידי ַה ִיְׁשיבָ ה‪" :‬לֶ ֱהוֵ י ַ‬ ‫ׁשֹוכֵ ב ּבְ בֵ יתֹו חֹולֶ ה‪ ,‬וְ יֵׁש ִמ ְצוָ ה ּגְ דֹולָ ה לְ בַ ְּקרֹו ּולְ ַקּיֵם ּבֹו ִמ ְצוַ ֹת ּבִ ּקּור‬ ‫חֹולִ ים"‪ ,‬וְ ִה ְמ ִׁשיְך‪ּ" :‬וכְ ֵדי לְ ַה ְראֹות לָ כֶ ם ּכַ ָּמה ֲחׁשּובָ ה ִמ ְצוָ ה זֹו‪ֲ ,‬א ַס ֵּפר‬ ‫לָ כֶ ם ַמ ֲע ֶׂשה ֶׁש ָהיָה ִעם ֶא ָחד ִמ ַּתלְ ִמ ָידיו ֶׁשל ַרּבִ י ֲע ִקיבָ א ֶׁש ָחלָ ה‪ ,‬וְ ֹלא‬ ‫נִ כְ נְ סּו ֵאלָ יו ַה ֲחכָ ִמים ּכְ ֵדי לְ בַ ְּקרֹו‪ָ .‬ר ָאה זֹאת ַרּבִ י ֲע ִקיבָ א‪ ,‬וְ ֶה ְחלִ יט‬ ‫ל־החֹולֶ ה‪ּ ,‬וכְ ֶׁשּנִ כְ נַ ס לְ ָפנָ יו ָר ָאה ֶׁש ַהּבַ יִת ֵאינֹו נָ ִקי‬ ‫לָ לֶ כֶ ת ּבְ ַע ְצמֹו ֶא ַ‬ ‫וְ לָ כֵ ן ִמ ְת ַק ֶּשׁה ַהחֹולֶ ה לִ נְ ׁשֹם‪ִּ ,‬ומּיָד ִה ְפ ִׁשיל ַׁש ְרוּולָ יו וְ ֵה ֵחל לְ נַ ּקֹות‬ ‫ת־ה ָע ָפר ֶׁשּבַ ּבַ יִת‪ַ ,‬עד ֶׁש ַהחֹולֶ ה ָא ַמר לֹו‪:‬‬ ‫ת־הּבַ יִת‪ּ .‬כִ ּבֵ ד וְ ִרּבֵ ץ ֶא ֶ‬ ‫ֶא ַ‬ ‫ּיִיתנִ י'! ּוכְ ֶׁש ָר ֲא ָתה ַה ֻּפנְ ָּד ִקית ּבַ ֲעלַ ת ָה ַאכְ ַסנְ יָה ֶׁשּבָ ּה ָׁש ָהה‬ ‫ַ'רּבִ י‪ֶ ,‬ה ֱח ָ‬ ‫ּנֹודע ַרּבִ י ֲע ִקיבָ א ִהּגִ ַיע לְ בַ ְּקרֹו‪ֵ ,‬הבִ ינָ ה ֶׁשהּוא‬ ‫ַה ַּתלְ ִמיד‪ּ ,‬כִ י ַה ַּתּנָ א ַה ָ‬ ‫ִאיׁש ָחׁשּוב‪ ,‬וְ לָ כֵ ן ֵה ֵחּלָ ה לִ ְטר ַֹח ּבַ ֲעדֹו‪ִ ,‬ח ְּמ ָמה ּבַ ֲעבּורֹו ַמיִם וְ ָט ְר ָחה‬ ‫ּבַ ֲעבּורֹו ַעד ֶׁש ֶה ְחלִ ים‪ .‬וְ כַ ֲא ֶׁשר נִ כְ נַ ס ַרּבִ י ֲע ִקיבָ א וְ ָר ָאה ֶׁש ַה ַּתלְ ִמיד‬ ‫ל־מי ֶׁש ֵאינֹו ְמבַ ֵּקר‬ ‫ֶה ְחלִ ים‪ָ ,‬יָצא ִמּיָד וְ ָד ַרׁש ּבִ ְפנֵ י ַה ַּתלְ ִמ ִידים‪ֶׁ ,‬שּכָ ִ‬ ‫ׁשֹופְך ָּד ִמים‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ֶׁשּבְ נֵ י ָא ָדם ֶׁשּנִ כְ נָ ִסים לְ בַ ְּקרֹו‬ ‫חֹולִ ים‪ֲ ,‬ה ֵריהּו ּכְ ִאּלּו ֵ‬ ‫הֹוסיפּו ַעל־ּכָ ְך ּבַ ּגְ ָמ ָרא‪ֶׁ ,‬שּכַ ֲא ֶׁשר‬ ‫ל־צ ָרכָ יו"‪ .‬וְ ִ‬ ‫עֹוׂשים לֹו לַ חֹולֶ ה ֶאת ּכָ ְ‬ ‫ִ‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ֵאין ּבָ ִאים ֶאל ַהחֹולֶ ה לְ בַ ְּקרֹו‪ִ ,‬מּתֹוְך ּכָ ְך ֵאין ִאיׁש ָׂשם ֶאל־לִ ּבֹו לִ ְראֹות‬ ‫יִּסּוריו‪ִּ ,‬ומ ֵּמילָ א ֵאין ִמ ְת ַּפּלְ לִ ים ָעלָ יו ֶׁש ְּיִחיֶה‪ ,‬וְ לָ כֵ ן‬ ‫ֶאת ּג ֶֹדל ַצ ֲערֹו וְ ָ‬ ‫ּגֹור ֶרת ֲעבֵ ָרה‪ .‬אּולָ ם‬ ‫נֶ ְח ָׁשב ַה ָּדבָ ר לִ ְׁש ִפיכּות ָּד ִמים ּכַ ֲעבֵ ָרה ַה ֶ‬ ‫עֹומד ְּומבַ ֵּקׁש ָעלָ יו‬ ‫ת־צ ֲערֹו‪ֲ ,‬ה ֵריהּו ֵ‬ ‫רֹואה ֶא ַ‬ ‫ת־החֹולֶ ה וְ ֶ‬ ‫ַה ְמבַ ֵּקר ֶא ַ‬ ‫ּומּתֹוְך ּכָ ְך הּוא ְמ ַחּיֵיהּו‪( .‬מסכת נדרים)‬ ‫ַר ֲח ִמים ִ‬ ‫ַמ ֲע ֶׂשה ּבְ ָע ִׁשיר ּגָ דֹול ֶא ָחד‪ֶׁ ,‬ש ָּשׁ ַמע ַעל ָא ָדם ֶא ָחד ֵיְרא ָׁש ַמיִם ֶׁשּנָ ַפל‬ ‫לְ ִמ ְׁשּכָ ב‪ ,‬וְ ִהּגִ ַיע לְ ַמ ָּצב ֶׁשל ַסּכָ נַ ת ַחּיִים‪ .‬נֶ ְחלַ ץ ֶה ָע ִׁשיר לְ ֶעזְ ָרתֹו‪,‬‬ ‫אתיִם זְ הּובִ ים ּכְ ֵדי לְ ַר ְּפאֹו‪ּ ,‬ובְ ַח ְס ֵדי ָׁש ַמיִם ָעלְ ָתה לֹו‬ ‫וְ ִׁשּלֵ ם ִמּכִ יסֹו ָמ ַ‬ ‫ֲארּוכָ ה‪ָׂ .‬ש ַמח ֶה ָע ִׁשיר ַעל ֶׁש ֶה ֱחיָה נֶ ֶפׁש ַא ַחת ִמ ְּיִׂש ָר ֵאל‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ַיָדע‬ ‫ֶׁשּלְ ֹלא ְּת ִמיכָ תֹו ֹלא ָהיָה ַהחֹולֶ ה ִמ ְת ַר ֵּפא‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ֶׁשֹּלא ִה ִּשׂיגָ ה יָדֹו‬ ‫פּואה ֲאלֵ ֶיהם ָהיָה זָ קּוק‪,‬‬ ‫רֹופ ִאים וְ לִ ְקנֹות ֶאת ַס ְמ ָמנֵ י ָה ְר ָ‬ ‫לִ ְדרֹׁש ּבָ ְ‬ ‫צּומה‪ּ .‬בַ ּלַ יְלָ ה‪,‬‬ ‫וְ ִה ְת ָּפ ֵאר ּבְ לִ ּבֹו ַעל ֶׁשּזָ כָ ה לַ ֲעׂשֹות ִמ ְצוָ ה ּכֹה ּגְ דֹולָ ה וַ ֲע ָ‬ ‫ָר ָאה ֶה ָע ִׁשיר ּבַ ֲחלֹומֹו זָ ֵקן ֶא ָחד ּבַ ַעל ַה ְד ַרת ָּפנִ ים‪ּ ,‬ובְ יָדֹו ִּפנְ ָק ִסים‬ ‫"מה ּכָ תּוב ּבְ ִפנְ ָק ִסים ֵאּלּו"? וְ ַהּזָ ֵקן‬ ‫ּגְ דֹולִ ים ְּומ ֻה ָּד ִרים‪ְׁ .‬ש ָאלֹו ֶה ָע ִׁשיר‪ַ :‬‬ ‫עֹוׂשים ּבְ נֵ י ְיִׂש ָר ֵאל‪ ,‬וְ כָ ל ִמ ְצוָ ה‬ ‫ֵה ִׁשיב‪ּ" :‬כָ אן ּכְ תּובֹות ּכָ ל ַה ִּמ ְצֹות ֶׁש ִ‬ ‫"איזֶ ה הּוא‬ ‫ּכְ תּובָ ה ּבִ ְפנֵ י ַע ְצ ָמּה לְ ִפי סּוגָ ּה ִּומינָ ּה"‪ָׁ .‬ש ַאל ֶה ָע ִׁשיר‪ֵ :‬‬ ‫ילּות־ח ָס ִדים"? וְ ַהּזָ ֵקן ֶה ְר ָאה לֹו ִּפנְ ָקס‬ ‫ֲ‬ ‫ַה ִּפנְ ָקס ֶׁשל ִמ ְצוַ ת ְצ ָד ָקה ּוגְ ִמ‬ ‫ּדּוע‬ ‫"מ ַ‬ ‫יֹותר ִמ ְּשׁ ָאר ַה ִּפנְ ָק ִסים‪ִ .‬ה ְת ַּפּלֵ א ֶה ָע ִׁשיר וְ ָׁש ַאל‪ַ :‬‬ ‫ּגָ דֹול וְ ָעבֶ ה ֵ‬ ‫"מ ְּפנֵ י ֶׁשּבְ ִמ ְצוַ ת‬ ‫יֹותר ִמּכֻ ּלָ ם"? וְ ַהּזָ ֵקן ִה ְסּבִ יר‪ִ :‬‬ ‫ִּפנְ ָקס זֶ ה ָעבֶ ה וְ גָ דֹול ֵ‬ ‫ילּות־ח ָס ִדים יֵׁש ֲחלָ ִקים ַרּבִ ים‪ִ ,‬מ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים‪,‬‬ ‫ֲ‬ ‫ְצ ָד ָקה ּוגְ ִמ‬ ‫ַהלְ ּבָ ַׁשת ֲע ֻר ִּמים‪ ,‬לֶ ֶחם לָ ְר ֵעבִ ים‪ ,‬וְ לַ ֲעׂשֹות ָצ ְרכֵ י ָה ַרּבִ ים‪ ,‬וְ עֹוד ֵחלֶ ק‬ ‫יְתֹומים ֲענִ ּיִים‪,‬‬ ‫ּתֹורה‪ ,‬וְ עֹוד ֵחלֶ ק לַ ַּמ ִּשׂ ִיאים ִ‬ ‫לֹומ ֵדי ָ‬ ‫לַ ַּמ ֲחזִ ִיקים ּבְ יַד ְ‬ ‫וְ עֹוד ּכָ ֵהּנָ ה וְ כָ ֵהּנָ ה‪ ,‬וְ לָ כֵ ן ַה ִּפנְ ָקס ּכֹה ּגָ דֹול וְ ָעבֶ ה"‪ָּ .‬פנָ ה ֶה ָע ִׁשיר ּובִ ֵּקׁש‬ ‫"אּנָ א‪ַ ,‬ה ְר ֵאה לִ י ּבְ בַ ָּק ָׁשה ּבְ תֹוְך ַה ִּפנְ ָקס ַהּגָ דֹול ַהּלָ זֶ ה‪ֶ ,‬את‬ ‫ֵמ ַהּזָ ֵקן‪ָ :‬‬ ‫ת־ה ִּפנְ ָקס‪,‬‬ ‫עֹוׂשי ַה ְּצ ָד ָקה לְ ַה ָּצלַ ת חֹולִ ים"‪ָּ .‬פ ַתח ַהּזָ ֵקן ֶא ַ‬ ‫ַה ֵחלֶ ק ֶׁשל ֵ‬ ‫רֹואה ָׁשם ְר ִׁש ָימה ֶׁשל ְׁשמֹות‬ ‫וְ ֶה ָע ִׁשיר ֵה ֵחל לְ ַעּיֵן ּבֹו‪ .‬וְ ִהּנֵ ה הּוא ֶ‬ ‫נְ ִדיבִ ים ׁשֹונִ ים‪ֲ ,‬א ֶׁשר נָ ְתנּו ּכֶ ֶסף ַרב ִמּכִ ָיסם ּכְ ֵדי לְ ַה ִּציל חֹולִ ים‪,‬‬ ‫"ה ִאם ּתּוכַ ל לְ ַה ְראֹות‬ ‫ת־הּזָ ֵקן‪ַ :‬‬ ‫ּולְ ַא ַחר ֶׁש ָּק ָרא ֵׁשמֹות ַרּבִ ים ָׁש ַאל ֶא ַ‬ ‫ת־ׁש ִמי? ּכִ י ּגַ ם ֲאנִ י ָע ִׂש ִיתי ִמ ְצוָ ה ּכָ זֹו ֶׁשל ַה ָּצלַ ת חֹולֶ ה וְ נָ ַת ִּתי‬ ‫ֶא ְ‬ ‫ּבַ ֲעבּורֹו ּכֶ ֶסף ַרב"? ֶה ֱעבִ יר ַהּזָ ֵקן ֶאת ַּד ֵּפי ַה ִּפנְ ָקס וְ ֶה ְר ָאה לֹו ֶאת ְׁשמֹו‬ ‫מֹופ ַיע ּבֵ ין ְׁש ָאר ַה ִּמ ְתנַ ְּדבִ ים‪ֵ .‬ה ִציץ ֶה ָע ִׁשיר ּבְ ַדף ֶׁשּלְ ָפנָ יו‪ ,‬וְ ִה ְת ַּפּלֵ א‬ ‫ִ‬ ‫ׁשּורה ַא ַחת לִ ְפנֵ י ְׁשמֹו‪ּ ,‬כָ תּוב ְׁשמֹו ֶׁשל ָא ָדם ֶא ָחד‪ְּ ,‬פלֹונִ י‬ ‫לִ ְראֹות ּכִ י ּבְ ָ‬ ‫ן־ּפלֹונִ י ֵמ ָה ִעיר ֶׁשּלֹו‪ ,‬וְ אֹותֹו ָׁשם ָהיָה ֵׁשם נָ ִדיר ְּומ ָיֻחד‪ ,‬וְ ַרק ָא ָדם‬ ‫ּבֶ ְ‬ ‫ֶא ָחד ָהיָה נִ ְק ָרא ּבְ ֵׁשם זֶ ה ּבְ ִעירֹו‪ ,‬וְ הּוא ִהּכִ ירֹו ֵה ֵיטב‪ָּ .‬ת ַמּה ֶה ָע ִׁשיר‬ ‫ְּת ִמ ָיהה ּגְ דֹולָ ה‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ַיָדע ֵה ֵיטב ֶׁשאֹותֹו ָא ָדם ֵאינֹו ֶאּלָ א ָענִ י ָמרּוד‪,‬‬ ‫"איְך ָיִּתכֵ ן ֶׁש ָה ִאיׁש ַהּזֶ ה‬ ‫רּוטה לְ ָפ ְר ָטּה‪ ,‬וְ לָ כֵ ן ָּת ַמּה‪ֵ :‬‬ ‫וְ ֵאין לֹו ּבְ כִ יסֹו ְּפ ָ‬ ‫ָרׁשּום לְ ָפנַ י ּבְ ִפנְ ָקס‪ּ ,‬כְ ֶא ָחד ִמּגְ דֹולֵ י ַהּנְ ִדיבִ ים ֲא ֶׁשר ּבָ ָא ֶרץ? וַ ֲהֹלא‬ ‫יֹוד ַע ֲאנִ י ּבֹו ֶׁש ֵאין לֹו ֶאּלָ א ּבְ ק ִֹׁשי לְ ַפ ְרנָ ָסתֹו ַּופ ְרנָ ַסת‬ ‫ֲאנִ י ַמּכִ ירֹו וְ ֵ‬ ‫ַאנְ ֵׁשי ּבֵ יתֹו‪ּ ,‬ובְ וַ ַּדאי ֶׁש ֵאין לֹו ָמעֹות ּכְ ֵדי לְ ַפּזֵ ר לִ ְצ ָד ָקה ּולְ ַה ִּציל‬ ‫ת־סּפּורֹו ֶׁשל ָא ָדם זֶ ה‪ ,‬וְ כֹה ָא ַמר‪:‬‬ ‫חֹולִ ים"?! ָּפ ַתח ַהּזָ ֵקן וְ ִס ֵּפר ֶא ִ‬ ‫"איׁש ָענִ י זֶ ה ָהלַ ְך ַּפ ַעם ּבָ ְרחֹוב‪ ,‬וְ ִהּנֵ ה ִהזְ ַּד ֵּמן לֹו ּבְ ַד ְרּכֹו ִאיׁש ַא ֵחר‪,‬‬ ‫ִ‬


‫ְמ ֻת ָ ּבל‬

‫ֲא ָמרֹות ּופִ ְתּגָ ִמים‬ ‫ת־ה ַּמ ֲעשֶׂ ה ֲא ׁ ֶשר‬ ‫ת־הדֶּ ֶר ְך יֵ ְלכ ּו ָב ּה וְ ֶא ַ‬ ‫• "וְ הוֹ ַד ְע ָּת ָל ֶהם ֶא ַ‬ ‫יַ ֲעשׂ וּן"‪ֶ .‬את ַהדֶּ ֶר ְך ‪ -‬זוֹ ְ ּג ִמילוּת ֲח ָס ִדים‪ ,‬יֵ ְלכ ּו ‪ -‬זֶ ה ִ ּב ּקוּר‬ ‫יכה ִהיא‪( .‬מסכת בבא מציעא)‬ ‫חוֹ ִלים‪ֶ ׁ ,‬ש ִ ּב ּקוּר חוֹ ִלים ִמ ְצוָ ה ׁ ֶשל ֲה ִל ָ‬

‫ל־א ָדם‪ַ :‬ה ָ ּי ַדיִ ם‪ַ ,‬ה ּ ֶפה‬ ‫ל־כ ָ‬ ‫• ׁ ְשלֹ ָשׁה ָ ּב ָרא ַה ָּק ָ ּב"ה ִ ּב ְר ׁשוּתוֹ ׁ ֶש ָּ‬ ‫יל ְך ִל ְד ַבר ִמ ְצוָ ה‪ְ ,‬ל ַב ֵּקר חוֹ ִלים‪ְ ,‬לנַ ֵחם‬ ‫וְ ָה ַרגְ ַליִ ם‪ָ .‬ה ַרגְ ַליִ ם ֵל ֵ‬ ‫ְ‬ ‫מילוּת ֲח ָס ִדים ‪ -‬הוֹ ֵלך‪( .‬מדרש תנחומא)‬ ‫ֲא ֵב ִלים‪ִ ,‬ל ְקבּ ֹר ֵמ ִתים‪ ,‬וְ ִלגְ ִ‬

‫יאים טוֹ ָבה ָלעוֹ ָלם‪ַּ :‬תנְ חו ֵּמי ֲא ֵב ִלים‪ּ ִ ,‬ב ּקוּר‬ ‫• ׁ ְשלֹ ָשׁה דְּ ָב ִרים ְמ ִב ִ‬ ‫מילוּת ֲח ָס ִדים‪( .‬אבות דרבי נתן)‬ ‫חוֹ ִלים וּגְ ִ‬

‫יש ָּתם וְ יָ ׁ ָשר‪ ,‬יְ ֵרא‬ ‫• ַה ְר ֵ ּבה ִמדּ וֹ ת ָהי ּו לוֹ ְל ִא ּיוֹ ב‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה ִא ׁ‬ ‫יש ֲע ֻר ִּמים‪,‬‬ ‫ֱאל ִֹקים וְ ָסר ֵמ ָרע‪ ,‬וְ ָהיָ ה חוֹ נֵ ן ֶא ָ‬ ‫ת־ה ֲענִ ִ ּיים ו ַּמ ְל ִ ּב ׁ‬ ‫ּ‬ ‫ל־כל ֵא ּל ּו ָהיְ ָתה לוֹ ִמדָּ ה טוֹ ָבה ׁ ֶש ָהיָ ה ְמ ַח ֵזר ו ְּמ ַב ֵּקר ֶאת־‬ ‫וְ ַע ָּ‬ ‫מ ִביא ֶאת ָהרוֹ ֵפא ִע ּמוֹ ‪( .‬מדרש איוב)‬ ‫ַהחוֹ ִלים‪ ,‬וְ ֵא ֶצל ָה ֲענִ ִ ּיים ָהיָ ה ֵ‬

‫יה ּנֹם‪,‬‬ ‫ל־ג ִ‬ ‫ת־החוֹ ֶלה‪ ,‬נִ צּ ֹל ִמדִּ ינָ ּה ׁ ֶש ֵ ּ‬ ‫• ָא ַמר ַרב‪ָּ :‬כל ַה ְמ ַב ֵּקר ֶא ַ‬ ‫"א ׁ ְש ֵרי ַמשְׂ ִּכיל ֶאל־דָּ ל ְ ּביוֹ ם ָר ָעה יְ ַמ ְּל ֵטה ּו ה'"‪ .‬וְ ִאם‬ ‫ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר ַ‬ ‫יח ֵ ּיה ּו וְ ֻא ּ ׁ ַשר‬ ‫ִ ּב ְּקרוֹ ַמה ּ ְׂש ָכרוֹ ָ ּבעוֹ ָלם ַה ֶ ּזה? "ה' יִ ׁ ְש ְמ ֵרה ּו וִ ַ‬ ‫ל־ת ְּתנֵ ה ּו ְ ּבנֶ ֶפ ׁש אֹיְ ָביו"‪ .‬ה' יִ ׁ ְש ְמ ֵרה ּו ‪ִ -‬מ ֵ ּי ֶצר ָה ַרע‪,‬‬ ‫ָ ּב ָא ֶרץ‪ ,‬וְ ַא ִּ‬ ‫ן־ה ִ ּי ּסו ִּרים‪ ,‬וְ ֻא ּ ׁ ַשר ָ ּב ָא ֶרץ ‪ֶ ׁ -‬ש ַה ּכֹל ְמ ַכ ְ ּב ִדים אוֹ תוֹ ‪,‬‬ ‫יח ֵ ּיה ּו ‪ִ -‬מ ַ‬ ‫וִ ַ‬ ‫ל־ת ְּתנֵ ה ּו ְ ּבנֶ ֶפ ׁש אֹיְ ָביו ‪ֶ ׁ -‬ש ִ ּיזְ דַּ ְּמנ ּו לוֹ ֵר ִעים ְּכנַ ֲע ָמן ׁ ֶש ִר ּ ְפ ָאה ּו‬ ‫וְ ַא ִּ‬ ‫מ ְלכוּתוֹ ‪( .‬מסכת נדרים)‬ ‫ִמצָּ ַר ְע ּתוֹ ‪ ,‬וְ לֹא ֵר ִעים ִּכ ְר ַח ְב ָעם ׁ ֶש ִח ְּלק ּו ַ‬ ‫• ַּתנְ יָ א‪ּ ִ ,‬ב ּקוּר חוֹ ִלים ֵאין לוֹ ׁ ִשעוּר‪ַ .‬מאי ֵאין לוֹ ׁ ִשעוּר? ָס ַבר‬ ‫ַרב יוֹ ֵסף לוֹ ַמר‪ֶ ׁ ,‬ש ֵאין ׁ ִשעוּר ְל ַמ ַּתן־שְׂ ָכרוֹ ‪ָ ,‬א ַמר לוֹ ַא ַ ּב ֵ ּיי‪ :‬וְ ָכל־‬ ‫"הוֵ י זָ ִהיר‬ ‫ַה ִּמ ְצוֹת ִמי יֵ ׁש ׁ ִשעוּר ְל ַמ ַּתן־שְׂ ָכ ָרן? וַ ֲה ֵרי ׁ ָשנִ ינ ּו ֱ‬ ‫ְ ּב ִמ ְצוָ ה ַק ָּלה ִּכ ְב ִמ ְצוָ ה ֲחמו ָּרה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵאין ַא ָּתה יוֹ ֵד ַע ַמ ַּתן־שְׂ ָכ ָרן‬ ‫ל־מ ְצוֹת"?! ֶא ָּלא ָא ַמר ַא ַ ּב ֵ ּיי‪ֲ :‬א ִפ ּל ּו ָ ּגדוֹ ל ֵא ֶצל ָק ָטן‪ָ .‬ר ָבא‬ ‫ׁ ֶש ִ‬ ‫מים ַ ּב ּיוֹ ם‪( .‬שם)‬ ‫ָא ַמר‪ֲ :‬א ִפ ּל ּו ֵמ ָאה ּ ְפ ָע ִ‬ ‫ת־החוֹ ֶלה‪ ,‬נוֹ ֵטל‬ ‫ר־חנִ ינָ א‪ָּ :‬כל ַה ְמ ַב ֵּקר ֶא ַ‬ ‫• ָא ַמר ַר ִ ּבי ָח ָמא ַ ּב ֲ‬ ‫ם־כן‪ ,‬יִ ָּכנְ ס ּו‬ ‫ֶא ָחד ִמ ּ ׁ ִש ּ ׁ ִשים ְ ּב ַצ ֲערוֹ ‪ֲ .‬א ַמר ֵל ּה ַא ַ ּב ֵ ּיי ְל ָר ָבא‪ִ :‬א ֵּ‬ ‫ל־א ָחד נוֹ ֵטל ֶא ָחד‬ ‫ׁ ִש ּ ׁ ִשים ֲאנָ ׁ ִשים וְ יוֹ ִציאוּה ּו ֵמ ָח ְליוֹ ? ֶא ָּלא ׁ ֶש ָּכ ֶ‬ ‫ִמ ּ ׁ ִש ּ ׁ ִשים ֵמ ַהח ִֹלי ׁ ֶשנּוֹ ַתר לוֹ ְל ַא ַחר ׁ ֶש ִ ּב ְּקר ּו ַה ּקוֹ ְד ִמים ֶא ְצלוֹ ‪,‬‬ ‫ן־גילוֹ ‪( .‬שם)‬ ‫וְ ַדוְ ָקא ְ ּב ֶב ִ ּ‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה ְ'ל ַב ֵּקר ַ ּבחוֹ ֶלה'‪ֶ ׁ ,‬ש ַה ָּק ָ ּב"ה‬ ‫• "וַ ֵ ּי ָרא ֵא ָליו ה' ְ ּב ֵאלֹנֵ י" ‪ּ ְ -‬בגִ ַ‬ ‫ילתוֹ ‪( .‬בעל הטורים)‬ ‫ישי ְל ִמ ָ‬ ‫ת־א ְב ָר ָהם ַ ּב ּיוֹ ם ַה ּ ׁ ְש ִל ׁ ִ‬ ‫ָ ּבא ְל ַב ֵּקר ֶא ַ‬ ‫ן־ה ּתוֹ ָרה ִמ ַּניִ ן? ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר‬ ‫• ָא ַמר עו ָּלא‪ֶ :‬ר ֶמז ְל ִב ּקוּר חוֹ ִלים ִמ ַ‬ ‫ל־ה ָא ָדם יִ ּ ָפ ֵקד‬ ‫ל־ה ָא ָדם יְ ֻמתוּן ֵא ֶּלה ו ְּפ ֻקדַּ ת ָּכ ָ‬ ‫ם־כמוֹ ת ָּכ ָ‬ ‫ִ‬ ‫"א ְּ‬ ‫ל־ה ָא ָדם‬ ‫ם־כמוֹ ת ָּכ ָ‬ ‫ֲע ֵל ֶ‬ ‫יהם"‪ַ .‬מאי ַמ ׁ ְש ַמע? ָא ַמר ָר ָבא‪ִ ,‬א ְּ‬ ‫יס ָתם‪ ,‬ו ְּפ ֻקדַּ ת ָּכל־‬ ‫יְ מוּתוּן ֵא ֶּלה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵהם חוֹ ִלים וּמו ָּט ִלים ַ ּב ֲע ִר ָ‬ ‫מ ַב ְ ּק ִרים אוֹ ָתם‪( .‬מסכת נדרים)‬ ‫ָא ָדם ׁ ֶש ְ ּבנֵ י ָא ָדם ְ‬ ‫ת־החוֹ ֶלה גּ וֹ ֵרם לוֹ ׁ ֶש ִ ּי ְחיֶ ה‪,‬‬ ‫ימי‪ַ :‬ה ְמ ַב ֵּקר ֶא ַ‬ ‫• ָא ַמר ַרב דִּ ֵ‬ ‫ּ‬ ‫ש ָימוּת‪( .‬שם)‬ ‫ת־החוֹ ָלה גּ וֹ ֵרם לוֹ ׁ ֶ‬ ‫וְ ָכל ׁ ֶש ֵאינוֹ ְמ ַב ֵּקר ֶא ַ‬

‫ֶׁש ָהיָה חֹולֶ ה ּבְ ַמ ֲחלָ ה ְּפנִ ִימית ָק ָׁשה‪ֶ ,‬אּלָ א ֶׁש ִּמּבַ חּוץ ֹלא ָהיָה נִ ּכָ ר‬ ‫ל־רגְ לָ יו ּכְ ָא ָדם ּבָ ִריא וְ ָׁשלֵ ם‪ִ .‬מּכֵ יוָ ן‬ ‫צֹועד ָהיָה ַע ַ‬ ‫ָעלָ יו ּכְ לּום‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ֵ‬ ‫רֹופ ִאים‪ּ ,‬ולְ ַא ַחר ֶׁשּבְ ָדקּוהּו ָר ְׁשמּו‬ ‫ֶׁש ָחׁש ּבְ ַמכְ אֹובָ יו‪ָ ,‬הלַ ְך לִ ְדרֹׁש ּבָ ְ‬ ‫ל־ּפ ֶתק ֶאת ְׁשמֹות ַה ַּס ְמ ָמנִ ים ֶׁש ָעלָ יו לָ ַק ַחת ּכְ ֵדי לְ ֵה ָר ֵפא‪,‬‬ ‫לֹו ַע ֶ‬ ‫רֹופ ִאים ִהזְ ִהירּוהּו ֶׁש ָעלָ יו לְ ַמ ֵהר לָ ַק ַחת ֶאת ְמזֹורֹו ּבֹו ּבַ ּיֹום‪,‬‬ ‫וְ ָה ְ‬ ‫ּכִ י ִאם ֹלא ֲיַע ֶׂשה ּכֵ ן‪ִּ ,‬ת ְת ַּפ ֵּשׁט ָחלִ ילָ ה ַמ ֲחלָ תֹו ַה ְּפנִ ִימית וְ ְיִס ַּתּכֵ ן‬ ‫ַעד ֶׁשֹּלא ִּת ְהיֶה לֹו ַּת ָּקנָ ה ָחלִ ילָ ה‪ָ .‬הלַ ְך ָה ִאיׁש לְ ַח ֵּפׂש וְ לִ בְ ּדֹק‬ ‫נֹותם ּבְ ָפחֹות‬ ‫ּכַ ָּמה ְמ ִח ָירם ֶׁשל ַה ַּס ְמ ָמנִ ים‪ ,‬וְ ָר ָאה ּכִ י ִאי ֶא ְפ ָׁשר לִ ְק ָ‬ ‫ֵמ ֲע ָׂש ָרה ִּדינָ ִרים‪ ,‬אּולָ ם ֹלא ָהיָה ּבְ כִ יסֹו ֶאּלָ א ִׁשבְ ָעה ִּדינָ ִרים‪ָ .‬הלַ ְך‬ ‫ל־עיר וְ ֹלא ַיָדע לָ ִׁשית ֵע ָצה ּבְ נַ ְפׁשֹו‪ֵ ,‬מ ֵהיכָ ן יַ ִּשׂיג‬ ‫ָה ִאיׁש ּבִ ְרחֹובָ ּה ֶׁש ִ‬ ‫ֶאת ַה ָּממֹון ֶה ָח ֵסר לֹו‪ ,‬וְ ִהּנֵ ה ְּפגָ ׁשֹו אֹותֹו ָא ָדם ֶׁש ַא ָּתה ַמּכִ ירֹו וְ הּוא‬ ‫רֹופא ִהזְ ִהיר אֹותֹו לָ ַק ַחת ֶאת ַה ְּתרּופֹות ּבֹו ּבַ ּיֹום‪ִּ ,‬ומּכֵ יוָ ן‬ ‫ַיָדע ֶׁש ָה ֵ‬ ‫ֹלׁשה ִּדינָ ִרים ִמ ֶּשּׁלֹו‬ ‫ֶׁש ֵהבִ ין ֶׁש ֵאין לֹו ֵּדי ָממֹון ּבְ כִ יסֹו‪ִ ,‬ה ְׁשלִ ים לֹו ְׁש ָ‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫• ָא ַמר ֶה ָח ָכם‪ְ :‬ט ַרח ִמיל ְל ַב ֵּקר ַהחוֹ ֶלה‪ ,‬ו ְּט ַרח ׁ ְשנַ יִ ם ְל ַה ְכנָ ַסת‬ ‫י־א ָדם‪ ,‬ו ְּט ַרח ׁ ְשלֹ ָשׁה ִל ְכבוֹ ד ַהבּ וֹ ֵרא‪.‬‬ ‫ׁ ָשלוֹ ם ֵ ּבין ְ ּבנֵ ָ‬

‫(רבי ידעיה הפניני)‬

‫ל־א ָדם ׁ ֶשאוֹ ֵהב ְצ ָדקוֹ ת וְ אוֹ ֵהב ּתוֹ ָכחוֹ ת‪ ,‬וּגְ ִמילוּת ֲח ָס ִדים‬ ‫• ָּכ ָ‬ ‫ו ִּב ּקוּר חוֹ ִלים‪ֲ ,‬א ִפ ּל ּו דָּ ר ְ ּבחו ָּצה ָל ָא ֶרץ‪ֵ ,‬אין לוֹ דִּ ין ִחבּ וּט ַה ֶּק ֶבר‪,‬‬ ‫יה ּנֹם ֵאינוֹ רוֹ ֶאה‪( .‬ספר הגן)‬ ‫ל־ג ִ‬ ‫וַ ֲא ִפ ּל ּו דִּ ין ׁ ֶש ֵ ּ‬ ‫• ַ ּב ֵּקר ַהחוֹ ִלים וְ ָה ֲאסו ִּרים‪ ,‬וְ ִאם דַּ ִּלים ֵהם ַּכ ֲא ׁ ֶשר ְּת ַב ֵּקר‬ ‫יהם‪ .‬וְ ִע ַּקר ַה ִ ּב ּקוּר ִל ְראוֹ ת ָ ּב ֲענִ ִ ּיים וְ ַל ֲחמֹל‬ ‫יל ֶ‬ ‫יהם וַ ֲא ִצ ֵ‬ ‫ֲע ׁ ִש ֵיר ֶ‬ ‫יהם‪'( .‬אגרת מוסר' לרבי שלמה אבן־לחמיש)‬ ‫ֲע ֵל ֶ‬ ‫ל־החוֹ ֶלה יוֹ ֵתר ֵמ ָח ְליוֹ ‪.‬‬ ‫• ִ ּב ּקוּר ָה ָא ָדם ַה ָּכ ֵבד ָק ׁ ֶשה ַע ַ‬ ‫• ַה ֵּל ְך ִ ּב ְד ָר ָכיו ַה ּטוֹ ִבים‪ּ ַ ,‬ב ֵּקר חוֹ ִלים וְ גַ ם ֲע ֻר ִּמים‪ִּ ,‬ת ְל ַ ּב ׁש ְ ּבגָ ִדים‬ ‫ֲח ׁשו ִּבים‪ְ ּ ,‬פ ַקח ֵעינֶ ָ‬ ‫מים‪( .‬רבי יהודה אלבאז)‬ ‫יך ַעל־יְ תוֹ ִ‬ ‫(מבחר הפנינים)‬

‫יל ְך ִ ּב ׁ ְש ִליחוּת ִמ ְצוָ ה ִ ּב ּקוּר‬ ‫• ִל ְ ּב ָך יִ ְהיֶ ה שָׂ ֵמ ַח ַעל ׁ ֶש ִה ְתנַ דַּ ְב ָּת ֵל ֵ‬ ‫י־א ְפ ׁ ָשר ַל ֲעשׂ וֹ ָת ּה ְ ּב ַא ֵחר‬ ‫חוֹ ִלים‪ ,‬וּגְ ִמילוּת ֲח ָס ִדים ִהיא‪ֶ ׁ ,‬ש ִא ֶ‬ ‫מם וָ ָליְ ָלה‪( .‬רבי יוסף זונדל מסלאנט)‬ ‫וְ נֶ ְח ׁ ָשב ְל ָך ְּכ ִא ּל ּו ָע ַס ְק ָּת ַ ּב ּתוֹ ָרה יוֹ ָ‬

‫ל־א ָדם‬ ‫ל־כ ָ‬ ‫• ֵמ ִע ְּק ֵרי ִמ ְצוַ ת ִ ּב ּקוּר ַהחוֹ ִלים ַה ּמו ֶּט ֶלת ַע ָּ‬ ‫יש ְ ּב ִס ְבלוֹ ‪,‬‬ ‫ִמ ִ ּישְׂ ָר ֵאל‪ִ ,‬ל ְראוֹ ת ְ ּבמוֹ ֵעינָ יו ֶא ַ‬ ‫ת־החוֹ ֶלה‪ְ ,‬ל ַה ְר ִ ּג ׁ‬ ‫ּל ַה ֲחלוֹ ת ַע ְצמוֹ ָע ָליו‪( .‬רבי יחזקאל לווינשטיין)‬ ‫ָלשֵׂ את ִע ּמוֹ ָ ּבעֹל ו ְ‬ ‫• יוֹ ֵתר ֵמ ֲא ׁ ֶשר ָראוּי ְל ָה ִבין ַהח ִֹלי‪ָ ,‬רא ּו ְל ָה ִבין ַהחוֹ ֶלה‪ִּ ,‬כי ֵח ֶלק‬ ‫יח ְל ַת ֵּקן ֶאת־זֶ ה‪,‬‬ ‫ל־החוֹ ֶלה‪ ,‬ו ְּכ ׁ ֶש ַּת ְצ ִל ַ‬ ‫ָ ּגדוֹ ל ָ ּבא ֵמ ֲה ַל ְך־רוּחוֹ ׁ ֶש ַ‬ ‫מ ֲח ָלה‪( .‬רבי אליהו דסלר)‬ ‫ׁ ֶש ַא ָּתה ַמ ְר ֶ ּבה ִא ּתוֹ ַא ֲה ָבה וְ ַא ֲחוָ ה‪ַּ ,‬ת ֲעבֹר ַה ַּ‬ ‫ּ‬ ‫ּ‬ ‫יהם ָ ּבעוֹ ָלם ַה ֶזה וְ ַה ֶּק ֶרן ַק ֶי ֶמת‬ ‫"ד ָב ִרים ׁ ֶש ָא ָדם אוֹ ֵכל ּ ֵפרוֹ ֵת ֶ‬ ‫• ְ‬ ‫ָלעוֹ ָלם ַה ָ ּבא‪ּ ִ :‬ב ּקוּר חוֹ ִלים‪ ,‬וְ ַה ְכנָ ַסת ַּכ ָּלה ו ְּלוָ יַ ת ַה ֵּמת"‪ֶ ׁ .‬ש ִאם‬ ‫יֵ ׁש ָל ָא ָדם חוֹ ֶלה ְ ּבתוֹ ְך ֵ ּביתוֹ ַחס־וְ ׁ ָשלוֹ ם‪ְ ,‬סגֻ ָּלה ָל ֵתת ְצ ָד ָקה‬ ‫מת‪( .‬רבי חנוך העניך מאלכסנדר)‬ ‫ְל ַה ְכנָ ַסת ַּכ ָּלה‪ ,‬וְ יִ ָּנ ֵצל ֵמ ַה ְלוָ יַ ת ַה ֵּ‬

‫ֹלׁשה ִּדינָ ִרים ֶׁשּנָ ַתן‪,‬‬ ‫יֹוצא ֵאפֹוא ֶׁשּבִ זְ כּות ְׁש ָ‬ ‫וְ ַהּלָ ה נִ ְר ָּפא ּבִ זְ כּותֹו‪ .‬וְ ֵ‬ ‫ֶה ֱחיָה נֶ ֶפׁש ַא ַחת ִמ ְּיִׂש ָר ֵאל‪ ,‬וְ לָ כֵ ן נִ ְר ַׁשם ּבַ ִּפנְ ָקס ּכְ ֶא ָחד ִמּגְ דֹולֵ י‬ ‫ַהּנַ ְדבָ נִ ים"‪ִ .‬ה ְת ַר ֵעם ֶה ָע ִׁשיר וְ ָק ָרא ּבַ ֲחלֹומֹו‪" :‬וְ כִ י ִּדין ֱא ֶמת הּוא?!‬ ‫ֹלׁשה ִּדינְ ֵרי‬ ‫אתיִם ִּדינְ ֵרי זָ ָהב‪ ,‬וְ זֶ ה נָ ַתן ַרק ְׁש ָ‬ ‫וַ ֲהֹלא ֲאנִ י נָ ַת ִּתי ָמ ַ‬ ‫"א ֶמת ֶׁשּנָ ַת ָּת ַסְך ּגָ דֹול‪,‬‬ ‫ּכֶ ֶסף‪ ,‬וְ הּוא ּכָ תּוב לְ ָפנַ י"? ֵה ִׁשיב לֹו ַהּזָ ֵקן‪ֱ :‬‬ ‫ֹלׁשה ְּדבָ ִרים‪ִ .‬מ ְּפנֵ י ֶׁש ַא ָּתה ִמ ְת ָּפ ֵאר‬ ‫חּותה ּבִ גְ לַ ל ְׁש ָ‬ ‫אּולָ ם ִמ ְצוָ ְתָך ְּפ ָ‬ ‫ּבְ ַמ ֲע ֶׂשה ַה ְּצ ָד ָקה ֶׁשּלְ ָך‪ִּ ,‬ומ ְּפנֵ י ֶׁש ַהחֹולֶ ה ֲא ֶׁשר ִּפּזַ ְר ָּת ּבַ ֲעבּורֹו ַסְך‬ ‫אֹותָך ּבִ ְפנֵ י ּכָ ל ּבְ נֵ י־ּבֵ יתֹו‪ִּ ,‬ומ ְּפנֵ י‬ ‫רֹומם ְ‬ ‫אֹותָך ְּומ ֵ‬ ‫ּגָ דֹול ּכָ זֶ ה ְמ ָפ ֵאר ְ‬ ‫ּיֹוד ִעים ֶאת ַמ ֲע ֶׂשה ַה ְּצ ָד ָקה‬ ‫ֶׁש ַא ָּתה ִמ ְתּכַ ּבֵ ד ּבִ ְפנֵ י ּכָ ל ּבְ נֵ י ִע ְירָך ֶׁש ְ‬ ‫ֶׁשּלְ ָך‪ .‬אּולָ ם אֹותֹו ָענִ י‪ֵ ,‬אין נִ ְדבָ תֹו ֲחׁשּובָ ה ּבְ ֵעינָ יו וְ ֵאינֹו ִמ ְת ָּפ ֵאר‬ ‫ּבְ ַע ְצמֹו‪ ,‬וְ גַ ם ַהחֹולֶ ה ּובְ נֵ י ָה ִעיר ֵאינָ ם ְמכַ ּבְ ִדים אֹותֹו ּבִ ְׁשבִ יל ּכָ ְך‪,‬‬ ‫ֹלׁשה ִּדינְ ֵרי ּכֶ ֶסף? וְ לָ כֵ ן ֹלא נִ ְפ ַחת ִמ ַּמ ֲע ֶׂשה‬ ‫ֶׁשּכֵ ן ּבַ ֶּמה נֶ ְח ָׁשבִ ים ְׁש ָ‬ ‫ּומ ְצוָ תֹו ְׁשלֵ ָמה"‪( .‬נפלאים מעשיך)‬ ‫אּומה ִ‬ ‫ַה ְּצ ָד ָקה ֶׁשּלֹו ְמ ָ‬

‫‪5‬‬


‫ְמ ֻס ּ ָפר‬ ‫ּפּורי צַ ִּד ִיקים‬ ‫ִס ֵ‬ ‫אקא‪ ,‬נָ ַסע ַּפ ַעם ַא ַחת ֶאל ִעיר ַה ַּמ ְר ֵּפא‬ ‫סֹופר ִמ ְּק ָר ָ‬ ‫ַרּבִ י ִׁש ְמעֹון ֵ‬ ‫ָמ ִרינְ ּבַ ד לְ ַהבְ ָר ָאה‪ֶ ,‬אּלָ א ֶׁש ָּשׁם ִהכְ ּבִ יד ָעלָ יו ָחלְ יֹו וְ נָ ַפל לְ ִמ ְׁשּכָ ב‪.‬‬ ‫ּיָדּוע ַרּבִ י ִׁש ְמעֹון וֹולְ ף‬ ‫אֹותּה ֵעת ָׁש ָהה ּבַ ָּמקֹום ּגַ ם ַהּנָ ִדיב ַה ַ‬ ‫ּבְ ָ‬ ‫ּנֹודע ּבַ ֲח ִסידּותֹו ּובְ ִצ ְדקּותֹו‪ ,‬וְ הּוא נִ כְ נַ ס לְ בַ ֵּקר ֶאת־‬ ‫רֹוט ִׁשילְ ד‪ֶׁ ,‬ש ַ‬ ‫ְ‬ ‫ָה ַרב ּולְ ַקּיֵם ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים‪ .‬לְ ַא ַחר זְ ַמן ֻמ ָעט‪ָ ,‬קם ַהּנָ ִדיב ּובִ ֵּקׁש‬ ‫ּקּורָך"?‬ ‫ּדּוע ַא ָּתה ְמ ַק ֵּצר ֶאת־ּבִ ְ‬ ‫"מ ַ‬ ‫לָ ֵצאת‪ ,‬וְ ָה ַרב ְׁש ָאלֹו ּבִ ְת ִמ ָיהה‪ַ :‬‬ ‫לֹומ ִדים ֲחזַ "ל ֵמ ַה ָּפסּוק ֶ'את־‬ ‫"ה ֵרי ֶאת ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים ְ‬ ‫וְ נַ ֲענָ ה‪ֲ :‬‬ ‫ַה ֶּד ֶרְך יֵלְ כּו בָ ּה'‪' ,‬יֵלְ כּו' ־ זֶ ה ּבִ ּקּור חֹולִ ים‪ ,‬וְ ִאם־ּכֵ ן יֵׁש ּכָ אן ֶר ֶמז ֶׁש ִּמ ְצוַ ת‬ ‫ת־החֹולֶ ה‬ ‫ּבִ ּקּור וְ חֹולִ ים ְצ ִריכָ ה לִ ְהיֹות ּבַ ֲהלִ יכָ ה‪ְּ ,‬ד ַהיְנּו ֹלא לְ ַה ְט ִר ַיח ֶא ַ‬ ‫זְ ַמן ַרב‪ֶ ,‬אּלָ א לְ ִהּכָ נֵ ס וְ לָ לֶ כֶ ת"‪( ...‬אוצר פתגמים ושיחות)‬ ‫ּתֹולְ דֹות ֵיְמי ַחּיָיו ֶׁשל ַרּבִ י ַא ְריֵה לֶ ּוִין‪ָ ,‬היּו ִמ ְק ָׁשה ַא ַחת ֶׁשל ֲע ִׂשּיַת‬ ‫נֹוהג ָהיָה לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ִמ ֵּדי ּב ֶֹקר ּכְ וָ ִת ִיקין ּבְ בֵ ית־‬ ‫ם־הּזּולַ ת‪ֵ .‬‬ ‫ֶח ֶסד ִע ַ‬ ‫ּתֹורה‪ַּ .‬פ ַעם‬ ‫נֹוהג ָהיָה לְ ַהזְ ִמין ֶאת ָהעֹולִ ים לַ ָ‬ ‫ַהּכְ נֶ ֶסת ַה ָּסמּוְך לְ בֵ יתֹו‪ ,‬וְ ֵ‬ ‫ִהכְ ִריז ּבִ ְׁשמֹו ֶׁשל ַא ַחד ַה ִּמ ְת ַּפּלְ לִ ים‪ ,‬אּולָ ם ִמּיָד לְ ַא ַחר ֶׁש ִהזְ ּכִ יר ֶאת־‬ ‫ְׁשמֹו ֶׁשל ַהּלָ ה‪ ,‬נִ ּגַ ׁש ַא ַחד ַה ִּמ ְת ַּפּלְ לִ ים‪ִ ,‬איׁש נִ כְ ּבָ ד וְ ַת ִּקיף ּבְ ַד ְעּתֹו‪,‬‬ ‫ּתֹורה‪ ,‬וְ כִ ּלָ ה ֶאת־‬ ‫ֶׁש ָהיָה לֹו ִריב ָּומדֹון ִעם אֹותֹו ָא ָדם ֶׁשּזָ כָ ה ּבָ ֲעלִ ּיָה לַ ָ‬ ‫ת־טּלִ יתֹו ֵמ ָעלָ יו‪ּ ,‬בִ ּיְׁשֹו ּבָ ַרּבִ ים וְ ָק ָרא‬ ‫זַ ְעמֹו ּבְ ַרּבִ י ַא ְריֵה‪ִ .‬ה ְׁשלִ יְך ֶא ַ‬ ‫"מי ָׂש ְמָך לְ ִאיׁש ַה ְמ ַחּלֵ ק ּכָ אן ֲעלִ ּיֹות"? ִה ְת ַאּזֵ ר ַרּבִ י ַא ְריֵה‬ ‫ֵאלָ יו‪ִ :‬‬ ‫אּומה‪ַ .‬אְך ּכְ ֵדי לִ ְמנ ַֹע‬ ‫בּורה‪ִ ,‬קּבֵ ל ֶאת־ּבִ זְ יֹונֹו ּבְ ַא ֲהבָ ה‪ ,‬וְ ֹלא ָענָ ה ְמ ָ‬ ‫ּבִ גְ ָ‬ ‫ֹלקת ֵמ ֵאּלּו ֶׁשּיָבֹואּו לְ ָהגֵ ן ַעל־ּכְ בֹודֹו‪ִ ,‬ה ְפ ִסיק ָה ֵחל ִמ ָּמ ֳח ָרת‬ ‫ַמ ֲח ֶ‬ ‫לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ּבְ בֵ ית־ּכְ נֶ ֶסת זֶ ה‪ ,‬וְ ִה ְר ִחיק לֶ כֶ ת ִמ ֵּדי יֹום ּבְ ַא ְׁשמ ֶֹרת ַהּב ֶֹקר‪,‬‬ ‫יְהּודה'‬ ‫ית־הּכְ נֶ ֶסת ַהּו ִָתיק 'זָ ֳה ֵרי ַח ָּמה' ֶׁשּבִ ְׁשכּונַ ת ַ'מ ֲחנֵ ה ָ‬ ‫ֶאל ּבֵ ַ‬ ‫ַה ְמ ֻר ֶח ֶקת ְמ ַעט‪ .‬לְ ַא ַחר ִיָמים ֻמ ָע ִטים‪ָ ,‬חלָ ה אֹותֹו ִאיׁש ַּת ִּקיף‬ ‫פּואה‪ּ .‬כְ ֶׁש ָּשׁ ַמע ַרּבִ י ַא ְריֵה ּכָ ְך‪ִ ,‬ה ְת ַע ֵּטף ּבַ ֲא ִצילּות‬ ‫וְ ֻא ְׁש ַּפז ּבְ בֵ ית ָה ְר ָ‬ ‫ל־ה ִּמּדֹות‪ ,‬וְ ָהלַ ְך לְ בַ ֵּקר ֶאת ָה ִאיׁש ּכְ ִיָדיד וָ ִתיק‪ּ ,‬בֵ ְרכֹו‬ ‫נֶ ֶפׁש וְ ַה ֲעבָ ָרה ַע ַ‬ ‫פּואה ְׁשלֵ ָמה וְ ֵא ֵחל לֹו ַה ְחלָ ָמה ְמ ִה ָירה‪ּ .‬וכְ ֶׁש ָר ָאה ַהּלָ ה‬ ‫ּבְ בִ ְרּכַ ת ְר ָ‬ ‫ּדֹותיו וְ ֵה ֵחל לְ ִה ְת ַחּנֵ ן לְ ָפנָ יו ֶׁש ְּיִסלַ ח‬ ‫ֶאת ַרּבִ י ַא ְריֵה‪ֻ ,‬ה ְפ ַּתע ִמּט ַֹהר ִמ ָ‬ ‫וְ ְיִמ ַחל לֹו ַעל ִה ְתנַ ֲהגּותֹו ַהּנְ לֹוזָ ה ּכְ לַ ָּפיו‪ .‬וְ כָ ְך ִס ֵּפר ַא ַחד ַה ְמלַ ְּמ ִדים‬ ‫"א ָחד ִמילָ ֵדינּו ָחלָ ה ָקׁשֹות‪,‬‬ ‫ירּוׁשלַ יִם‪ֶ :‬‬ ‫"עץ ַחּיִים" ֶׁשּבִ ָ‬ ‫מּוד־ּתֹורה ֵ‬ ‫ָ‬ ‫ּבְ ַתלְ‬ ‫וְ ָהיִינּו ְמ ֻר ָּת ִקים ֶאל ִמ ַּטת ָחלְ יֹו ִמ ֵּדי לַ יְלָ ה‪ּ ,‬ומּובָ ן ֶׁש ַה ָּדבָ ר ִה ְׁש ִּפ ַיע‬ ‫גּופנִ ית ּכְ ֶא ָחד‪ .‬לַ יְלָ ה ֶא ָחד‪ִ ,‬הּגִ ַיע ַרּבִ י ַא ְריֵה‬ ‫ָעלֵ ינּו ִמּבְ ִחינָ ה נַ ְפ ִׁשית וְ ָ‬ ‫לְ בֵ ֵיתנּו ִעם ַר ְעיָתֹו ַה ִּצ ְד ָקנִ ית‪ ,‬וְ ִה ִּצ ַיע‪' :‬לְ כּו לִ יׁשֹן‪ ,‬וְ ָאנּו נִ ְׁש ֶהה ִעם‬ ‫ּבִ נְ כֶ ם וְ נִ ְס ַעד אֹותֹו ּבְ ָחלְ יֹו'‪ .‬מּובָ ן ֶׁש ֵּס ַרבְ נּו לְ כָ ְך‪ ,‬אּולָ ם ַרּבִ י ַא ְריֵה ָּפנָ ה‬ ‫ּגֹור ִרים ּבְ ִד ָירה ְק ַטּנָ ה ּבַ ת ֶח ֶדר‬ ‫אֹותנּו‪ָ ,‬אנּו ִמ ְת ְ‬ ‫ּבְ ָחכְ ָמה וְ ָא ַמר‪'ֵ :‬הבִ ינּו ָ‬ ‫ׂשֹוח ַח ּבֵ ינֵ ינּו‪ַ ,‬אְך ֵאין לָ נּו ֵהיכָ ן‬ ‫ֶא ָחד‪ .‬יֵׁש לָ נּו ּכַ ָּמה ִענְ יָנִ ים ֲחׁשּובִ ים לְ ֵ‬ ‫לַ ֲעׂשֹות זֹאת‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן יְלָ ִדים ְק ַטּנִ ים ּבְ בֵ ֵיתנּו‪ ,‬וְ לָ כֵ ן ָמ ָצאנּו ּכָ אן ְׁש ַעת‬ ‫ׂשֹוח ַח ּבְ ֵאין ַמ ְפ ִר ַיע'‪ּ .‬כָ ְך ִה ְצלִ ַיח ַרּבִ י ַא ְריֵה לְ ַקּבֵ ל ֶאת־‬ ‫ַהּכ ֶֹׁשר לְ ֵ‬ ‫עֹוׂשים טֹובָ ה ִעּמֹו ּבְ כָ ְך"‪( ...‬איש חסיד היה)‬ ‫ַה ְסּכָ ָמ ֵתנּו‪ּ ,‬כְ ִאּלּו ֲאנַ ְחנּו ִ‬ ‫יֹום ֶא ָחד‪ָ ,‬ראּו עֹובְ ֵרי א ַֹרח ֶאת ַרּבָ ם ַהּנַ ֲע ָרץ‪ַ ,‬רּבִ י ַחּיִים ִחזְ ִקּיָהּו ְמ ִדינִ י‬ ‫"ׂש ֵדי ֶח ֶמד"‪ ,‬הֹולֵ ְך ּבָ ְרחֹוב ּכְ חֹם ַהּיֹום‪ִ .‬ה ְת ַּפּלְ אּו ּכֻ ּלָ ם‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן‬ ‫ּבַ ַעל ְ‬ ‫מּועדֹות‪.‬‬ ‫ְמ ַע ִּטים ָהיּו ַהּזְ ַמּנִ ים ּבָ ֶהם ָיָצא ִמּבֵ יתֹו‪ְּ ,‬וׁש ָאלּוהּו לְ ָאן ָּפנָ יו ָ‬

‫‪6‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫"ּומיהּו ַהחֹולֶ ה"?‬ ‫"הֹולֵ ְך ֲאנִ י לְ ַקּיֵם ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים"‪ֵ ,‬ה ִׁשיב ָה ַרב‪ִ .‬‬ ‫"ה ֵרי ִאיׁש ֲעבַ ְריָן‬ ‫ָׁש ֲאלּו‪ּ ,‬וכְ ֶׁש ָה ַרב נָ ַקב ּבִ ְׁשמֹו‪ ,‬נֶ ְח ְרדּו ּכֻ ּלָ ם וְ ָא ְמרּו‪ֲ :‬‬ ‫הּוא‪ ,‬וְ ַאל ְיַרּבּו ּכְ מֹותֹו ּבְ ְיִׂש ָר ֵאל‪ .‬וְ ָה ַרב ְמבַ ְּקרֹו"?! ֵה ִׁשיב ָה ַרב וְ ָא ַמר‪:‬‬ ‫חֹוטא‪ָ ,‬מלֵ א‬ ‫ל־א ָדם ִמ ְּיִׂש ָר ֵאל ֲא ִפּלּו ֵ‬ ‫"וַ ֲה ֵרי ּכְ בָ ר ָא ְמרּו ֲחזַ "ל‪ֶׁ ,‬שּכָ ָ‬ ‫הּוא ִמ ְצֹות ּכְ ִרּמֹון‪ .‬וְ ֵׁשנִ ית‪ֲ ,‬ה ֵרי ֹלא ֶאת ַהחֹולֶ ה ּבִ לְ בַ ד ָאנּו הֹולְ כִ ים‬ ‫ׁשֹותיו"‪ָׁ .‬ש ְמעּו זֹאת ָה ֲאנָ ִׁשים‬ ‫ת־ה ְּשׁכִ ינָ ה ֲא ֶׁשר לִ ְמ ַר ֲא ָ‬ ‫לְ בַ ֵּקר‪ֶ ,‬אּלָ א ֶא ַ‬ ‫ל־ה ִּמ ָּטה‬ ‫אֹותם ַהחֹולֶ ה‪ִ ,‬ה ְת ַחּזֵ ק וְ ַיָׁשב ַע ַ‬ ‫וְ ָהלְ כּו ִעם ָה ַרב‪ּ ,‬וכְ ֶׁש ָר ָאה ָ‬ ‫בֹודם‪ֹ .‬לא ָעבְ רּו ִיָמים ַרּבִ ים‪ ,‬וְ ָה ִאיׁש ִה ְת ַר ֵּפא וְ ִה ְת ַהּלֵ ְך ּבַ חּוץ ַעל־‬ ‫לִ כְ ָ‬ ‫ל־אף‬ ‫ל־ה ַרב ֶׁשּבָ א לְ בַ ְּקרֹו ַע ַ‬ ‫ִמ ְׁש ַענְ ּתֹו‪ֵּ ,‬ומ ָאז ָר ָאה ֶאת ְמ ִסירּותֹו ֶׁש ָ‬ ‫ִה ְתנַ ֲהגּותֹו ַהּנְ לֹוזָ ה‪ִ ,‬ה ְת ַה ֵּפְך לִ ּבֹו וְ ָחזַ ר ּבִ ְתׁשּובָ ה ְׁשלֵ ָמה‪ ,‬וְ ֹלא נִ ְמ ָצא‬ ‫ת־ּדבָ ר‪( .‬אורות ממזרח)‬ ‫ּבֹו ֶע ְרוַ ָ‬ ‫ּיְרּוׁשלְ ִמי‪ָ ,‬היָה‬ ‫אפיט ִמ ֻּקּבְ ִרין‪ּ ,‬בַ ַעל ַה'ּנִ יר' לַ ַ‬ ‫ארים ַׁש ִ‬ ‫ַרּבִ י ֵמ ִאיר ַמ ִ‬ ‫ּגֹומל ֲח ָס ִדים ִעם ֶחלְ ּכָ ִאים וְ נִ ְדּכָ ִאים‪ַ ,‬אף ֶׁש ֵע ֶקב ּכָ ְך ָהיָה נֶ ֱאלַ ץ‬ ‫ֵ‬ ‫יְהּודי ּבָ ִעיר ֶׁשּנָ ַפל לְ ִמ ְׁשּכָ ב‪,‬‬ ‫נֹודע לֹו ַעל ִ‬ ‫ל־ּפ ַעם ֶׁש ָהיָה ַ‬ ‫לְ ִה ְתּבַ ּזֹות‪ּ .‬בְ כָ ַ‬ ‫ִהזְ ָּד ֵרז לָ בֹוא ֵאלָ יו ּכְ ֵדי לְ בַ ְּקרֹו ּולְ ַקּיֵם ּבֹו ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים‪ַּ .‬פ ַעם‬ ‫עֹומד לְ בַ ּדֹו ּבְ בַ יִת ֻמזְ נָ ח‪ּ ,‬בֹו ָׁשכַ ב ִאיׁש ּגַ לְ מּוד וְ ָעזּוב‪ּ ,‬בְ יָדֹו‬ ‫ְמ ָצאּוהּו ֵ‬ ‫ַמ ְט ֲא ֵטא וְ הּוא ִמ ְת ַע ֵּסק ּבְ נִ ְקיֹון ַהּבַ יִת ּבַ ֲח ִריצּות ַרּבָ ה‪ .‬לְ ַא ַחר ִמּכֵ ן‪,‬‬ ‫ָעלָ ה לִ ְדרֹׁש ּבְ בֵ ית ַהּכְ נֶ ֶסת ֶׁשּבָ ִעיר‪ ,‬וְ ִה ְת ַמ ְר ֵמר לְ ָאזְ נֵ י ַהּנֶ ֱא ָס ִפים ַעל‬ ‫ּדּוע"‪ָּ ,‬ת ַמּה וְ ָׁש ַאל ּבְ קֹול‪,‬‬ ‫"מ ַ‬ ‫ּנֹוהגִ ים זִ לְ זּול ּבְ ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים‪ַ .‬‬ ‫ֶׁש ֲ‬ ‫"מכַ ּבְ ִדים ֶאת ָה ַרב ָמ ָרא ְד ַא ְת ָרא ּבְ ִמ ְצֹות ְמצּויֹות‪ּ ,‬כְ גֹון ּבְ ַסנְ ְּד ָקאּות‬ ‫ְ‬ ‫ל־ה ַּד ַעת לְ כַ ּבְ דֹו ּבְ ִׁשּמּוׁש חֹולִ ים‬ ‫ּדּוׁשין‪ ,‬וְ ֹלא עֹולֶ ה ַע ַ‬ ‫אֹו ּבְ ִסּדּור ִק ִ‬ ‫כּוחים? וַ ֲה ֵרי ּכָ ְך נָ ַהג ַה ַּתּנָ א ַרּבִ י ֲע ִקיבָ א‪ֶׁ ,‬שּכִ ּבֵ ד וְ ִרּבֵ ץ‬ ‫ֲעזּובִ ים ְּוׁש ִ‬ ‫מֹו־יָדיו לִ ְפנֵ י ַּתלְ ִמיד ֶׁשּנָ ַפל לְ ִמ ְׁשּכָ ב"‪( ...‬מרביצי תורה)‬ ‫ּבְ ָ‬ ‫ּגֹורר ָע ִׁשיר ֻמ ְפלָ ג‪ֶׁ ,‬שּנִ ְמנָ ה‬ ‫ּבַ ֲע ָיָרה ְק ַטּנָ ה ַה ְּסמּוכָ ה לַ ֲאלֶ ּכְ ַסנְ ֶּדר‪ִ ,‬ה ְת ֵ‬ ‫ּבֵ ין ֲח ִס ָידיו ֶׁשל ַה" ְּיִׂש ַמח ְיִׂש ָר ֵאל" ֵמ ֲאלֶ ּכְ ַסנְ ֶּדר‪ַ .‬ק ְמ ָצן ֻמ ְפלָ ג‬ ‫אֹור ִחים לְ בֵ יתֹו‪.‬‬ ‫רּוטה לְ ִאיׁש וְ ֹלא ִהכְ נִ יס ְ‬ ‫ָהיָה‪ֵּ ,‬ומעֹולָ ם ֹלא נָ ַתן ְּפ ָ‬ ‫ּגֹורר ּגַ ם ַאבְ ֵרְך ֶא ָחד‪ַ ,‬אף הּוא ֵמ ֲח ִס ֵידי ֲאלֶ ּכְ ַסנְ ֶּדר‪,‬‬ ‫אֹותּה ֲע ָיָרה ִה ְת ֵ‬ ‫ּבְ ָ‬ ‫ֶׁש ִה ְת ַּפ ְרנֵ ס ּכִ ְמלַ ֵּמד ִּתינֹוקֹות‪ֶ ,‬אּלָ א ֶׁש ָענִ י ָמרּוד ָהיָה ְּומ ֻט ָּפל‬ ‫ּבְ ִמ ְׁש ָּפ ָחה ּבְ רּוכָ ה ִעם ַא ְרּבָ ָעה ָע ָׂשר יְלָ ִדים‪ֶׁ ,‬ש ֵחלֶ ק ֵמ ֶהם ִהּגִ יעּו‬ ‫לְ ִפ ְר ָקם‪ .‬יֹום ֶא ָחד‪ּ ,‬כַ ֲא ֶׁשר ּכָ ַׁשל ּכ ַֹח ַה ַּסּבָ ל‪ָּ ,‬פנָ ה ַה ְמלַ ֵּמד ֶה ָענִ י ֶאל‬ ‫ֶה ָע ִׁשיר ַה ֻּמ ְפלָ ג‪ּ ,‬ובִ ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו ֶעזְ ָרה לְ ַה ָּשׂ ַאת יְלָ ָדיו‪ ,‬אּולָ ם ֶה ָע ִׁשיר‬ ‫ִה ְק ִׁש ַיח ֶאת־לִ ּבֹו וְ גֵ ְרׁשֹו ִמּבֵ יתֹו ּבְ ב ֶֹׁשת ָּפנִ ים‪ַ .‬ה ְמלַ ֵּמד ָיָצא ּבְ ַפ ֵחי‬ ‫ת־צ ֲערֹו ָה ַרב ָׁש ַפְך ּבִ ְפנֵ י ַרּבֹו ּבַ ֲאלֶ ּכְ ַסנְ ֶּדר‪ּ ,‬כְ ֶׁשהּוא ּבֹוכֶ ה‬ ‫נֶ ֶפׁש‪ ,‬וְ ֶא ַ‬ ‫ף־עיִן‪,‬‬ ‫יְׁשּועת ה' ּכְ ֶה ֶר ַ‬ ‫לְ ֹלא ֲהפּוגֹות‪ִ .‬ה ְרּגִ יעֹו ָה ַרּבִ י וְ ִדּבֵ ר ַעל־לִ ּבֹו ּכִ י ַ‬ ‫ית־ה ִּמ ְד ָרׁש ַה ָּסמּוְך‪ֹ .‬לא ָחלְ פּו‬ ‫ּובִ ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו לְ ַה ְמ ִּתין ּבֵ ינְ ַתיִם ּבְ בֵ ַ‬ ‫ל־ה ַרּבִ י ּובְ יָדֹו‬ ‫ָׁשעֹות ְמ ֻרּבֹות‪ ,‬וְ אֹותֹו ָע ִׁשיר ַק ְמ ָצן ִהּגִ ַיע ּבְ בֶ ָהלָ ה ֶא ָ‬ ‫רֹופ ִאים‬ ‫אֹומי וְ ָה ְ‬ ‫ם־ּפ ְדיֹון‪ ,‬וְ ִס ֵּפר ּכִ י ִא ְׁשּתֹו ָחלְ ָתה ּבְ א ֶֹפן ִּפ ְת ִ‬ ‫ִּפ ְת ָקה ִע ִ‬ ‫"ה ִאם ִה ְת ַּפּלַ לְ ָּת ַהּיֹום"? ְׁש ָאלֹו ָה ַרּבִ י‪,‬‬ ‫רּופה‪ַ .‬‬ ‫מֹוצ ִאים לָ ּה ָמזֹור ְּות ָ‬ ‫ֹלא ְ‬ ‫"ה ִאם ִה ְתּבֹונַ נְ ָּת ּבַ ִּמ ְׁשנָ ה ֵ'אילּו ְדבָ ִרים‬ ‫וְ ֶה ָע ִׁשיר ֵה ִׁשיב ּכַ ּמּובָ ן ּבְ ִחּיּוב‪ַ .‬‬ ‫"ה ֵרי‬ ‫רֹות ֶיהם ּבָ עֹולָ ם ַהּזֶ ה וְ כּו'"? ָׁש ַאל‪ ,‬וְ ִה ְמ ִׁשיְך‪ֲ :‬‬ ‫ֶׁש ָא ָדם אֹוכֵ ל ֵּפ ֵ‬ ‫יֹוד ַע‬ ‫אֹומר ָׁשם 'ּבִ ּקּור חֹולִ ים וְ ַהכְ נָ ַסת ּכַ ּלָ ה ּולְ וָ יַת ַה ֵּמת'‪ֵ .‬‬ ‫ַה ַּתּנָ א ֵ‬


‫ּדּוע ִהזְ ּכִ יר ֶאת ַהכְ נָ ַסת ּכַ ּלָ ה ּבֵ ין ּבִ ּקּור חֹולִ ים ּולְ וָ יַת ַה ֵּמת?‬ ‫ַא ָּתה ַמ ַ‬ ‫רֹוצה לְ ַה ִּציל ֶאת ַהחֹולֶ ה ֶׁשֹּלא יָבֹוא לִ ֵידי לְ וָ יַת‬ ‫ּכְ ֵדי לְ ַר ֵּמז‪ֶׁ ,‬ש ִּמי ֶׁש ֶ‬ ‫ַה ֵּמת‪ָ ,‬עלָ יו לְ ַקּיֵם ִמ ְצוַ ת ַהכְ נָ ַסת ּכַ ּלָ ה ּובִ זְ כּות זֶ ה יַבְ ִריא ַהחֹולֶ ה‪.‬‬ ‫ְרצֹונְ ָך ֶׁש ַר ְע ְיָתָך ַּתבְ ִריא? ֵּתן ַא ְרּבַ ע ֵמאֹות ֻרּבַ ל־ּכֶ ֶסף לַ ְּמלַ ֵּמד‬ ‫ן־ע ָיָר ְתָך‪ּ ,‬כְ ֵדי ֶׁשּיּוכַ ל לְ ַה ִּשׂיא ֶאת־יְלָ ָדיו‪ּ ,‬ובִ זְ כּות זֶ ה ִּתּו ַָׁשע‬ ‫ֶה ָענִ י ּבֶ ֲ‬ ‫פּואה ְׁשלֵ ָמה ּבְ ֶד ֶרְך נֵ ס"‪ּ .‬בְ לִ י א ֶֹמר ְּודבָ ִרים ָרץ ֶה ָע ִׁשיר לִ ְקרֹא‬ ‫ּבִ ְר ָ‬ ‫פּוח‬ ‫ית־ה ִּמ ְד ָרׁש‪ ,‬וְ לִ ְפלִ ָיאתֹו ִהּנִ ַיח לְ ָפנָ יו ְצרֹור ָּת ַ‬ ‫לַ ְּמלַ ֵּמד ֶה ָענִ י ִמּבֵ ַ‬ ‫ל־ה ָע ִׁשיר‬ ‫ת־הּכֶ ֶסף" ָא ַמר ָה ַרּבִ י‪ּ ,‬ובְ ִפנֹותֹו ֶא ֶ‬ ‫ם־מעֹות‪"ַ .‬קח ֶא ַ‬ ‫ִע ָ‬ ‫"מבְ ִט ַיח ֲאנִ י לְ ָך‪ּ ,‬כִ י ּבְ ֶעזְ ַרת ַה ֵּשׁם ְיִתּבָ ַרְך‬ ‫ָא ַמר לֹו ּבְ ֶפה ָמלֵ א‪ַ :‬‬ ‫ּמֹותר‬ ‫ן־ה ָ‬ ‫זּוגָ ְתָך ִּת ְת ַר ֵּפא ּבִ זְ כּות ַה ִּמ ְצוָ ה ַהּגְ דֹולָ ה ֶׁש ָע ִׂש ָית"‪ִ .‬מ ַ‬ ‫רֹופ ִאים‬ ‫לְ ַצּיֵן‪ּ ,‬כִ י ָה ִא ָּשׁה נִ ְר ְּפ ָאה ּבְ ֶד ֶרְך ִּפלְ ִאית‪ ,‬וְ ֹלא נִ זְ ְק ָקה ֹלא לְ ְ‬ ‫יְהי לְ נֵ ס‪( .‬תולדות ה'ישמח ישראל')‬ ‫וְ ֹלא לִ ְתרּופֹות ּכָ לְ ֶׁש ֵהן‪ ,‬וַ ִ‬ ‫רּומּיֹות‪.‬‬ ‫אֹויֶרּבַ ְך‪ָ ,‬היָה ֲא ִציל נֶ ֶפׁש וְ ֵס ֶמל לְ ִמּדֹות ְּת ִ‬ ‫ַרּבִ י ְׁשֹלמֹה זַ לְ ָמן ְ‬ ‫ּתֹורה וְ ַהנְ ָהגַ ת ַהּדֹור‪ָ ,‬מ ָצא‬ ‫ּבְ תֹוְך ֵס ֶדר יֹומֹו ֶה ָעמּוס ּבְ ַה ְרּבָ ַצת ָ‬ ‫זְ ַמן ּכְ ֵדי לְ בַ ֵּקר חֹולִ ים ּוזְ ֵקנִ ים ּבְ בָ ֵּתי ָאבֹות‪ּ .‬כָ ְך נָ ַהג ּגַ ם ּבְ זִ ְקנּותֹו‬ ‫ַה ֻּמ ְפלֶ גֶ ת‪ ,‬וְ ַאף ּכְ ֶׁש ִה ְת ַק ָּשׁה לַ ֲעלֹות לְ קֹומֹות ּגְ בֹוהֹות‪ֹ ,‬לא ִׁשּנָ ה‬ ‫ֹאׁש־ה ָּשׁנָ ה ּובְ ֶע ֶרב‬ ‫ת־מנְ ָהגֹו‪ ,‬וְ ִה ְק ִּפיד ַעל־ּכָ ְך ּבִ ְמ ָיֻחד ּבְ ֶע ֶרב ר ַ‬ ‫ֶא ִ‬ ‫ּפּורים‪ֹ .‬לא ַּפ ַעם‪ָ ,‬ס ַפג ְּפגִ יעֹות וְ ֶעלְ ּבֹונֹות ֵמ ָה ֲאנָ ִׁשים‬ ‫יֹום־הּכִ ִ‬ ‫ַ‬ ‫יִּסּוריו ּבְ ַא ֲהבָ ה‪.‬‬ ‫אֹותם ּבִ ֵּקר‪ ,‬אּולָ ם הּוא ָׂשם לְ ִפיו ַמ ְחסֹום וְ ִקּבֵ ל ָ‬ ‫ָ‬ ‫יְהּודי זָ ֵקן ֶא ָחד‪ ,‬אֹותֹו ִהּכִ יר‬ ‫ֶע ֶרב רֹאׁש ַה ָּשׁנָ ה ֶא ָחד‪ָ ,‬הלַ ְך לְ בַ ֵּקר ִ‬ ‫ר־רּוח‪,‬‬ ‫ִמ ְּצ ִעירּותֹו‪ִ .‬מּיָד ִעם ִהּכָ נְ סֹו‪ָּ ,‬פנָ ה ֵאלָ יו ַהּלָ ה ֶׁש ָהיָה ְק ַצ ַ‬ ‫"ׁשֹלמֹה זַ לְ ָמן! נַ ֲע ֵׂש ָית לְ ָא ָדם ּגָ דֹול‪ַ ,‬עד ֶׁש ֵאין לְ ָך‬ ‫וְ ָא ַמר ּבְ זִ לְ זּול‪ְ :‬‬ ‫ׁשּוטים ּכָ מֹונִ י‪ַ .‬א ָּתה ּבָ א ֵאלַ י ַרק ְּפ ָע ִמים‬ ‫ְּפנַ אי לְ בַ ֵּקר ֲאנָ ִׁשים ְּפ ִ‬ ‫יֹותר"‪.‬‬ ‫ּבֹודדֹות ּבַ ָּשׁנָ ה‪ּ ,‬בְ עֹוד ָהיָה ָעלֶ יָך לְ בַ ֵּקר לְ ִע ִּתים ְקרֹובֹות ֵ‬ ‫ְ‬ ‫אּולָ ם ַרּבִ י ְׁשֹלמֹה זַ לְ ָמן ִקּבֵ ל ֶאת ִּדבְ ֵרי ַהּתֹוכָ ָחה ּבִ ְד ָמ ָמה‪ ,‬וְ ֹלא‬ ‫בּורת נֶ ֶפׁש‪ּ .‬בְ זִ ְקנּותֹו‪ּ ,‬כְ בָ ר ִה ְת ַק ָּשׁה ֲא ִפּלּו‬ ‫ֵהגִ יב ּכְ לָ ל ִמּתֹוְך ּגְ ַ‬ ‫ֹאׁש־ה ָּשׁנָ ה‪ ,‬אּולָ ם לַ ְמרֹות‬ ‫לְ ַהּגִ ַיע לַ ֲא ִמ ַירת ְסלִ יחֹות ּבְ ֶע ֶרב ר ַ‬ ‫ל־מנְ ָהגֹו לְ בַ ֵּקר חֹולִ ים ּוזְ ֵקנִ ים ּולְ בָ ְרכָ ם ּבְ בִ ְרכַ ת‬ ‫ֻחלְ ָׁשתֹו ֹלא וִ ֵּתר ַע ִ‬ ‫ּכְ ִתיבָ ה וַ ֲח ִת ָימה טֹובָ ה‪ְ .‬מק ָֹרבָ יו ִה ְת ַּפּלְ אּו ַעל־ּכָ ְך וְ ָת ְמהּו ּבְ ָפנָ יו‪:‬‬ ‫"על ֲא ִמ ַירת ְסלִ יחֹות ּבְ ִצּבּור ַא ָּתה ְמוַ ֵּתר‪ ,‬וְ ִאּלּו ּבִ ְׁשבִ יל לְ בַ ֵּקר‬ ‫ַ‬ ‫חֹולִ ים ַא ָּתה ְמ ַט ֵּפס ַעד לַ ּקֹומֹות ָה ֶעלְ יֹונֹות ִמּתֹוְך ַמ ֲא ָמץ ּגָ דֹול"?‬ ‫יֹוד ַע ֶׁש ֵאין לִ י ּכ ַֹח‬ ‫"ה ֵרי ַה ָּקּבָ "ה ֵ‬ ‫וְ ַרּבִ י ְׁשֹלמֹה זַ לְ ָמן ֵה ִׁשיב ּבְ ָחכְ ָמה‪ֲ :‬‬ ‫גּופי‪ ,‬וְ לָ כֵ ן הּוא ּבְ וַ ַּדאי ְיִסלַ ח לִ י ַעל ֶׁש ֵאינִ י ִמ ְׁש ַּת ֵּתף‬ ‫וַ ֲאנִ י ָחלּוׁש ּבְ ִ‬ ‫יֹוד ִעים‬ ‫מּודים ֵאינָ ם ְ‬ ‫אֹותם זְ ֵקנִ ים וְ גַ לְ ִ‬ ‫ּבַ ֲא ִמ ַירת ַה ְּסלִ יחֹות‪ .‬אּולָ ם ָ‬ ‫יִסלְ חּו לִ י"‪( .‬ביקור חולים)‬ ‫אֹותם ֲה ֵרי ֹלא ְ‬ ‫זֹאת‪ ,‬וְ ִאם ֹלא ֲאבַ ֵּקר ָ‬ ‫לֹודז'‪ ,‬נִ כְ נַ ס ַּפ ַעם לְ בֵ יתֹו‬ ‫ּנֹודע ֶׁשל ְ‬ ‫ַרּבִ י ֵאלִ ּיָהּו ַחּיִים ַמיְזְ ל‪ַ ,‬רּבָ ּה ַה ָ‬ ‫רּומה ּגְ דֹולָ ה לַ ֲענִ ּיֵי‬ ‫ֶׁשל ָע ִׁשיר ַק ְמ ָצן ֶא ָחד‪ּ ,‬כְ ֵדי לְ בַ ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו ְּת ָ‬ ‫יָדּוע ּכְ ִאיׁש ָחכָ ם‬ ‫ָה ִעיר‪ָּ .‬ת ַמּה ֶה ָע ִׁשיר וְ ָׁש ַאל‪"ַ :‬רּבֵ נּו‪ֲ ,‬ה ֵרי הּוא ַ‬ ‫וְ נָ בֹון‪ָּ ,‬ומה ָר ָאה ֵאפֹוא לָ בֹוא ֵאלַ י‪ּ ,‬בְ ָׁש ָעה ֶׁש ֲאנִ י ְמ ֻפ ְר ָסם ּכְ ִמי‬ ‫יֹוד ַע‬ ‫"הֹלא ֵ‬ ‫ן־הּנַ ְדבָ נִ ים"? ִחּיְֵך ַרּבִ י ֵאלִ ּיָהּו ַחּיִים וְ ָא ַמר‪ֲ :‬‬ ‫ֶׁש ֵאינֹו ִמ ַ‬ ‫ַמר‪ּ ,‬כִ י ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים ֲחבִ יבָ ה ָעלַ י ְמאֹד‪ִּ ,‬ומּכֵ יוָ ן ֶׁש ָּשׁ ַמ ְע ִּתי‬ ‫ֶׁש ַא ָּתה חֹולֶ ה‪ ,‬נִ כְ נַ ְס ִּתי ֵאלֶ יָך ּכְ ֵדי לְ בַ ֶּק ְרָך ּבְ ָחלְ יֶָך"‪ִ .‬ה ְת ַּפּלֵ א ַהּלָ ה‬ ‫"מ ִּפי ְׁשֹלמֹה‬ ‫"מי ִס ֵּפר לְ ַרּבֵ נּו ֶׁשחֹולֶ ה ֲאנִ י‪ָ ,‬חלִ ילָ ה"? ִ‬ ‫וְ ָׁש ַאל‪ִ :‬‬ ‫ל־א ָדם‪ ,‬לָ ַמ ְד ִּתי זֹאת"‪ָ ,‬א ַמר ָה ַרב ּבְ ִחּיּוְך‪,‬‬ ‫ַה ֶּמלֶ ְך‪ֶ ,‬ה ָחכָ ם ִמּכָ ָ‬ ‫"ה ֵרי ְׁשֹלמֹה ַה ֶּמלֶ ְך ָא ַמר ּבְ ק ֶֹהלֶ ת‪' ,‬יֵׁש ָר ָעה חֹולָ ה‬ ‫וְ ִה ְמ ִׁשיְך‪ֲ :‬‬ ‫ָר ִא ִיתי ַּת ַחת ַה ָּשׁ ֶמׁש‪ ,‬ע ֶֹׁשר ָׁשמּור לִ בְ ָעלָ יו לְ ָר ָעתֹו'"‪ִ ...‬ה ְצ ַט ֵחק‬ ‫ת־ע ְצמֹו לַ ָּשׁוְ א‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן‬ ‫"חֹוׁשבַ נִ י ֶׁש ַרּבֵ נּו ִה ְט ִר ַיח ֶא ַ‬ ‫ֶה ָע ִׁשיר וְ ָא ַמר‪ְ :‬‬ ‫ּבָ ִריא אּולָ ם ֲאנִ י"‪ ,‬אּולָ ם ַרּבִ י ֵאלִ ּיָהּו ַחּיִים ֵה ִׁשיב ִמּיָד‪ּ" :‬כְ ִפי ַהּנִ ְר ֶאה‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫נֹוטל‬ ‫ת־החֹולֶ ה‪ֵ ,‬‬ ‫ָׁשכַ ְח ָּת ֶאת ִּדבְ ֵרי ֲחזַ "ל ּבִ נְ ָד ִרים‪ֶׁ ,‬שּכָ ל ַה ְמבַ ֵּקר ֶא ַ‬ ‫ֶא ָחד ִמ ִּשׁ ִּשׁים ּבְ ָחלְ יֹו‪ .‬וַ ֲאנִ י ֹלא ִק ְּיַמ ִּתי ֲע ַדיִן ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים‬ ‫ּכְ ִהלְ כָ ָתּה‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ֶט ֶרם נָ ַטלְ ִּתי ִמ ְּמָך ַמ ֶּשׁהּו ִמ ַּמ ֲחלָ ְתָך"‪ ...‬וְ ֹלא זָ ז ַרּבִ י‬ ‫רּומה‬ ‫ֵאלִ ּיָהּו ַחּיִים ִמ ָּשׁם‪ַ ,‬עד ֶׁשאֹותֹו ָע ִׁשיר ַק ְמ ָצן ָׁש ַקל ּבְ יָדֹו ְּת ָ‬ ‫ֲהגּונָ ה לַ ֲענִ ּיֵי ָה ִעיר‪( .‬שרי המאה)‬ ‫ַרּבִ י ְׁשֹלמֹה ַהלְ ּבֶ ְר ְׁש ַטם ִמּבֹוּבֹוב‪ּ ,‬בֶ ן־ּבְ נֹו ֶׁשל ַה ִ"ּדבְ ֵרי ַחּיִים"‬ ‫נֹודע לֹו ַעל‬ ‫ִמ ַּצנְ ז‪ָ ,‬היָה ְמ ַה ֵּדר ּבְ ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים‪ ,‬וְ כַ ֲא ֶׁשר ָהיָה ַ‬ ‫ל־מ ָּטתֹו ִּומ ְׁש ַּת ֵּדל‬ ‫יבֹות ָיה‪ָ ,‬היָה ָחׁש ֶא ִ‬ ‫יְהּודי חֹולֶ ה ּבָ ִעיר אֹו ּבִ ְסבִ ֶ‬ ‫ִ‬ ‫נֹודע לֹו‪ּ ,‬כִ י ֶאל ָה ִעיר ַצנְ ז ִהּגִ ַיע ֵהלֶ ְך‬ ‫לְ ַס ֲעדֹו ּכְ ֵמ ַיטב יְכָ לְ ּתֹו‪ַּ .‬פ ַעם ַ‬ ‫חֹוקה‪ִּ ,‬ומּיָד לְ ַא ַחר ּבֹואֹו נִ ְת ַקף ּבְ ַׁש ֶח ֶפת ָה ֵראֹות‬ ‫יְהּודי ִמ ְּק ִהּלָ ה ְר ָ‬ ‫ִ‬ ‫ּדֹואג‪ִ .‬מ ֵהר ַרּבִ י ְׁשֹלמֹה‬ ‫מּוטל ּבְ ַאכְ ַסנְ יָתֹו לְ ֹלא ֵ‬ ‫צּורה ָק ָׁשה‪ ,‬וְ הּוא ָ‬ ‫ּבְ ָ‬ ‫רֹופ ִאים‪ ,‬וְ ַהּלָ לּו ָעׂשּו ַמ ֲא ַמ ִּצים‬ ‫ל־מ ָּטתֹו ֶאת ֵמ ַיטב ָה ְ‬ ‫וְ ִהזְ ִעיק ֶא ִ‬ ‫נֹואׁש לְ ַחּיָיו ּבְ ַט ֲענָ ה‬ ‫ְמ ֻרּבִ ים לְ ַה ֲעלֹות לֹו ֲארּוכָ ה‪ֶ ,‬אּלָ א ֶׁש ָא ְמרּו ָ‬ ‫רֹופ ִאים‪,‬‬ ‫ל־ּת ְקוָ ה‪ .‬לְ ֵׁש ַמע ִּדבְ ֵרי ָה ְ‬ ‫אֹותיו ֲאכּולֹות וְ ֵאין לֹו ּכָ ִ‬ ‫ֶׁש ֵר ָ‬ ‫נִ זְ ַעק ַרּבִ י ְׁשֹלמֹה ֶאל זְ ֵקנֹו ַה ִ"ּדבְ ֵרי ַחּיִים" וְ ִה ְת ָּפ ֵרץ ּבִ בְ כִ ּיָה ּגְ דֹולָ ה‪:‬‬ ‫הֹוׁש ָיעה‬ ‫רֹופ ִאים ֵה ִרימּו ַיָדיִם ּבְ יֵאּוׁש‪ִ ,‬‬ ‫נֹואׁש‪ ,‬וְ ָה ְ‬ ‫"החֹולֶ ה ּבְ ַמ ָּצב ָ‬ ‫ַ‬ ‫"מה ִּת ְצ ַעק ֵאלַ י? ֲה ָיִּפלֵ א‬ ‫ּנָ א"! ִמּיָד ְּת ָפסֹו ַרּבִ י ַחּיִים ּבְ בִ גְ ּדֹו וְ ָא ַמר‪ַ :‬‬ ‫ּיְהּודי ֵראֹות ֲח ָדׁשֹות ּולְ ַר ְּפאֹו‬ ‫ֵמה' ָּדבָ ר?! ֲה ֵרי ַה ָּקּבָ "ה יָכֹול לִ בְ רֹא לַ ִ‬ ‫פּואה ְׁשלֵ ָמה"‪.‬‬ ‫ת־החֹולָ ה ּובָ ֵרְך אֹותֹו ּבְ בִ ְרּכַ ת ְר ָ‬ ‫ּבְ ֶד ֶרְך נֵ ס‪ֲ ,‬חזֹר ֶא ַ‬ ‫ָע ָׂשה ַרּבִ י ְׁשֹלמֹה ּכְ ִדבְ ֵרי זְ ֵקנֹו‪ּ ,‬ולְ ַא ַחר ָׁשעֹות ִמ ְס ָּפר ָר ָאה ּכִ י‬ ‫ּתֹומם לְ ַמ ְר ֵאה‬ ‫רֹופא ֶׁש ֻהזְ ַעק ׁשּוב‪ִ ,‬ה ְׁש ֵ‬ ‫ּבַ חֹולֶ ה ִס ָּמנֵ י ֲה ָטבָ ה‪ָ .‬ה ֵ‬ ‫ל־טבְ ִעי‬ ‫"ה ֻא ְמנָ ם ִה ְתחֹולֵ ל ּכָ אן נֵ ס ַע ִ‬ ‫ֵעינָ יו וְ ָק ָרא ּבִ ְפלִ ָיאה‪ַ :‬‬ ‫וְ ֻה ְׁש ְּתלָ ה ּבָ ִאיׁש זֶ ה ֵר ָאה ֲח ָד ָׁשה? אֹו ֶׁש ָּמא ָט ַענְ ִּתי ּבְ ַאבְ ָחנָ ִתי‬ ‫ָה ִראׁשֹונָ ה"?! ִס ֵּפר לֹו ַרּבִ י ְׁשֹלמֹה ַעל ּבִ ּקּורֹו ֵא ֶצל זְ ֵקנֹו ָה ַרּבִ י‬ ‫ַהּנַ ֲע ָרץ‪ְּ ,‬ותׁשּובָ תֹו ּכִ י ַה ָּקּבָ "ה יָכֹול לִ בְ רֹא לְ ַמ ֲענֹו ֵר ָאה ֲח ָד ָׁשה‪.‬‬ ‫"יֹוצא ִמ ְּדבָ ֶריָך‪ֶׁ ,‬שּיֵׁש ּבְ כ ַֹח‬ ‫רֹופא לִ ְתהֹות וְ ָׁש ַאל‪ֵ :‬‬ ‫ִה ְמ ִׁשיְך ָה ֵ‬ ‫סֹומא‬ ‫ַה ַּצ ִּד ִיקים לִ גְ זֹר ֶׁש ִּתּבָ ֵרא יָד אֹו ֶרגֶ ל ֲח ָד ָׁשה ּבָ ָא ָדם? ֲהגַ ם לְ ֵ‬ ‫ת־עינֹו ִּתּבָ ֵרא ַעיִן ֲח ָד ָׁשה"? וְ ַרּבִ י ְׁשֹלמֹה ֵה ִׁשיב ִמּיָד‪:‬‬ ‫ֶׁשּנִ ְּקרּו ֶא ֵ‬ ‫"אּלּו ָהיָה ּכ ַֹח ּכָ זֶ ה ּבַ ַּצ ִּד ִיקים‪ָ ,‬ה ָיְתה ִמ ְתּבַ ֶּטלֶ ת ַהּבְ ִח ָירה ּבָ עֹולָ ם‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫הֹופְך‬ ‫ּתֹורה ִּומ ְצֹות ָהיָה חֹוזֵ ר ִמּיָד ּבִ ְתׁשּובָ ה וְ ֵ‬ ‫וַ ֲא ִפּלּו ָא ָדם ָרחֹוק ִמ ָ‬ ‫ּבְ ַעל־ּכָ ְרחֹו לִ ְהיֹות ֵיְרא ָׁש ַמיִם‪ .‬אּולָ ם ּבְ ֵאיבָ ר ְּפנִ ִימי וְ נִ ְס ָּתר ּכְ מֹו‬ ‫רֹופא לְ ִה ְׁש ַּת ְע ֵׁש ַע ּבְ ַא ְׁשלָ יָה ּכִ י ָט ָעה ֶא ֶמׁש‬ ‫ֵר ָאה ֲח ָד ָׁשה‪ ,‬יָכֹול ָה ֵ‬ ‫ּבָ ַאבְ ָחנָ ה ֶׁשּלֹו‪ ,‬וְ הּוא ְמ ַה ְר ֵהר ֶׁש ָּמא ַהחֹולֶ ה ֹלא ָהיָה ּכֹה ְמ ֻסּכָ ן ּכְ ִפי‬ ‫רֹוצה ְּתׁשּובָ ה ֵמ ַא ֲהבָ ה‬ ‫ֶׁש ָח ְׁשבּו ּבַ ְּת ִחּלָ ה‪ .‬וְ זֹאת‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ֶׁש ַה ָּקּבָ "ה ֶ‬ ‫ל־ה ָא ָדם‪ ,‬וְ ֹלא ַּת ַחת ַה ְׁש ָּפ ָעה ִחיצֹונִ ית ֶׁשל‬ ‫ִּומּתֹוְך ָרצֹון ֲא ִמ ִּתי ֶׁש ָ‬ ‫ְמא ָֹרע ַמ ְר ִעיׁש"‪ .‬לְ ַא ַחר ִמּכֵ ן‪ּ ,‬כְ ֶׁש ִּס ֵּפר ַרּבִ י ְׁשֹלמֹה ֶאת ַה ְּדבָ ִרים‬ ‫"יָפה ָא ַמ ְר ָּת‪,‬‬ ‫ת־ּתׁשּובָ תֹו וְ ָא ַמר‪ֶ :‬‬ ‫לִ זְ ֵקנֹו‪ִ ,‬קּלֵ ס ַה ִ"ּדבְ ֵרי ַחּיִים" ֶא ְ‬ ‫ֱא ֶמת ִּדּבַ ְר ָּת"‪( ...‬מרביצי תורה)‬ ‫ׁשֹור ֵרי ָמרֹוקֹו‪ָׁ ,‬ש ָהה ַּפ ַעם ּבָ ִעיר‬ ‫ן־ח ִסין‪ּ ,‬גְ דֹול ְמ ְ‬ ‫ַרּבָ ן ָּדוִ ד ּבֶ ֲ‬ ‫אׁשי ַה ָּק ָהל‪,‬‬ ‫ַא ְמ ְׂש ֶט ְר ַּדם‪ּ ,‬ובְ ַׁשּבַ ת־ק ֶֹדׁש ִה ְתלַ ּוָה ֶאל ַרב ָה ִעיר וְ ָר ֵ‬ ‫יֹותיו‪ּ .‬כְ ֶׁשּנִ כְ נַ ס ַרּבִ י‬ ‫ּבְ לֶ כְ ָּתם לְ בַ ֵּקר חֹולֶ ה ֶא ָחד ֶׁש ָּסבַ ל ֵמ ֶאבֶ ן ּבְ כִ לְ ָ‬ ‫'ֹלא־יִהיֶה לְ ָך‬ ‫ְ‬ ‫ּתֹורה‬ ‫"ה ֵרי נֶ ֱא ַמר ּבַ ָ‬ ‫ָּדוִ ד ֵאלָ יו‪ ,‬נַ ֲענָ ה וְ ָא ַמר ּבְ ַצחּות‪ֲ :‬‬ ‫ּבְ כִ ְיסָך ֶאבֶ ן וָ ָאבֶ ן ּגְ דֹולָ ה ְּוק ַטּנָ ה'"‪ ...‬לְ ֵׁש ַמע ְּדבַ ר ַה ִחּדּוד‪ָּ ,‬פ ַרץ‬ ‫ַהחֹולֶ ה ּבִ ְצחֹוק ַעז‪ֵּ ,‬ומרֹב ֶׁשּגּופֹו ִה ַּטלְ ֵטל ּבִ ְׂשחֹוקֹו‪ְ ,‬יָצ ָאה ָה ֶאבֶ ן‬ ‫קֹומּה וְ הּוא ִה ְת ַר ֵּפא ּבְ ֶד ֶרְך נֵ ס‪( .‬מלכי רבנן)‬ ‫ִמ ְּמ ָ‬ ‫ירּוׁשלַ יִם‪ָ ,‬היָה‬ ‫מּוצ ִפי‪ִ ,‬מּגְ דֹולֵ י ַחכְ ֵמי ֲע ַדת ּבַ גְ ַּדד ּבִ ָ‬ ‫ַרּבִ י ֲיַעקֹב ָ‬ ‫ִמ ְׁש ַּת ֵּדל ַרּבֹות ּבְ ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים‪ ,‬וְ כַ ֲא ֶׁשר ָהיָה ְמבַ ֵּקר חֹולֶ ה‬

‫‪7‬‬


‫קּוקים‬ ‫ָהיָה ִמ ְת ַּפּלֵ ל ָעלָ יו‪ ,‬וְ ַאף ֵמ ִׂשים ֶאל־לִ ּבֹו לִ בְ ּדֹק ִאם ּבְ נֵ י־ּבֵ יתֹו זְ ִ‬ ‫לְ ֶעזְ ָרה ּכַ ְס ִּפית‪ַּ .‬פ ַעם ָהלַ ְך לְ בַ ֵּקר חֹולֶ ה‪ ,‬וְ ָׁש ַאל ֶאת ּבְ נֵ י ַה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה ִאם‬ ‫ׁשֹות ִקים‪ֵ ,‬הבִ ין ּכִ י ֶׁש ִאּיֵם לָ ֶהם ַמה‬ ‫ּיּוע‪ּ .‬וכְ ֶׁש ָר ָאה ֶׁש ֵהם ְ‬ ‫קּוקים לְ ִס ַ‬ ‫ֵהם זְ ִ‬ ‫אּומה ּכְ ֵדי ֶׁשֹּלא לְ בַ ָּיְׁשם‪ִ .‬עם ִיְצ ָיאתֹו‪ּ ,‬בִ ֵּקׁש ֵמ ֶא ָחד‬ ‫ּלֶ ֱאכֹל‪ַ ,‬אְך ֹלא ֵהגִ יב ְמ ָ‬ ‫ִמ ַּתלְ ִמ ָידיו לְ ִה ְתלַ ּוֹות ֵאלָ יו‪ָ ,‬הלַ ְך ֶאל ַהּשּׁוק וְ ָׁשם ָקנָ ה ִמ ְצ ְרכֵ י ָמזֹון ִחּיּונִ ּיִים‬ ‫ְּוׁשלָ ָחם לַ ִּמ ְׁש ָּפ ָחה ּבִ ֵידי ַּתלְ ִמידֹו‪ַ ,‬אְך ִהזְ ִהיר אֹותֹו ֶׁשֹּלא ַיְס ֵּפר לָ ֶהם ִמי‬ ‫לֹוח ַהּנִ כְ ּבָ ד‪( .‬ארי עלה מבבל)‬ ‫ת־ה ִּמ ְׁש ַ‬ ‫ָׁשלַ ח לָ ֶהם ֶא ַ‬ ‫ירּוׁשלַ יִם‬ ‫ּבַ יִת ָק ָטן לְ חֹולִ ים ֲחׂשּוכֵ י ַמ ְר ֵּפא‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ּבֶ ָעבָ ר ּבִ ְרחֹוב ַחּבַ "ד ֶׁשּבִ ָ‬ ‫ת־ה ַחּיִים נִ לְ ְק ָחה ֵמ ֶהם‪,‬‬ ‫י־א ָדם‪ֲ ,‬א ֶׁשר ֶח ְדוַ ַ‬ ‫ָה ַע ִּת ָיקה‪ ,‬וְ ָׁשם ָׁשכְ בּו ֲעלּובֵ ָ‬ ‫הֹופכִ ין‪ּ .‬גַ ם‬ ‫ּגֹורלָ ם נֶ ְה ַּפְך ֲעלֵ ֶיהם וְ ָׁשכְ בּו ָׁשם ּכְ ֶאבֶ ן ֶׁש ֵאין לָ ּה ְ‬ ‫לְ ַא ַחר ֶׁש ָ‬ ‫ְקרֹובֵ י ִמ ְׁש ַּפ ְח ָּתם ִמ ֲעטּו לְ בַ ְּק ָרם‪ִ ,‬מּתֹוְך ַהּכְ ֵאב וְ ַהּתּוגָ ה ֶׁש ַּמ ְׁש ִאיר ַא ֲח ָריו‬ ‫יֹוסף‬ ‫ּכָ ל ּבִ ּקּור ּבְ ָמקֹום ּכָ זֶ ה‪ ,‬וְ ַרק ֶק ֶרן־אֹור ַא ַחת זָ ְר ָחה לָ ֶהם‪ָ .‬היָה זֶ ה ַרּבִ י ֵ‬ ‫נֹוסף לְ ַה ְת ָמ ָדתֹו‬ ‫יְרּוׁשלַ יִם‪ֲ ,‬א ֶׁשר ּבְ ָ‬ ‫ַחּיִים זֹונֶ נְ ֶפלְ ד‪ַ ,‬רּבָ ּה ַהּנַ ֲע ָרץ ֶׁשל ָ‬ ‫ח־קבַ ע ּבְ בֵ ָיתם‬ ‫ת־ה ִעיר ַהּגְ דֹולָ ה‪ָ ,‬היָה ְמבַ ֵּקר ּבְ א ַֹר ֶ‬ ‫צּומה וְ ַהנְ ָהגָ תֹו ֶא ָ‬ ‫ָה ֲע ָ‬ ‫עֹודד ְּומ ַחּזֵ ק ֶאת ַהחֹולִ ים ַּומ ְר ִעיף ֲעלֵ ֶיהם ַטלְ לֵ י ְּת ִחּיָה‪.‬‬ ‫ּגֹורל‪ְ ,‬מ ֵ‬ ‫ֶׁשל ֻמּכֵ י ַה ָ‬ ‫מֹופ ָיעה ְּדמּותֹו‬ ‫מֹוׁש ַיע‪ּ ,‬וכְ ֶׁש ָה ָיְתה ִ‬ ‫ַהחֹולִ ים ָהיּו ְמ ַצ ִּפים לְ בֹואֹו ּכְ ַמלְ ָאְך ִ‬ ‫ל־ּת ְקוָ ה‪,‬‬ ‫ַה ְּת ִמ ָירה ּבְ ֶפ ַתח ַה ֶח ֶדר‪ּ ,‬כְ ִאּלּו נִ ְדלְ קּו ָה ֵעינַ יִם ַהּכְ בּויֹות ּבְ זִ יק ֶׁש ִ‬ ‫ּולְ ָׁש ָעה ַקּלָ ה נִ ְת ַחּלְ ָפה ֲאוִ ַירת ַה ַּק ְדרּות ּבְ נַ ֲה ֶרה ֶׁשל א ֶֹׁשר ִרגְ ִעי‪ָ .‬ה ָאחֹות‬ ‫"מ ַתי‬ ‫אׁשית נָ ֲהגָ ה לְ ַס ֵּפר‪ּ ,‬כִ י ִצ ִּפּיָה ַא ַחת ָה ָיְתה ָּת ִמיד ּבְ ִפי ָה ֻא ְמלָ לִ ים‪ָ :‬‬ ‫ָה ָר ִ‬ ‫ּבֹוק ַעת ָעלֵ ינּו‬ ‫יָבֹוא ַרּבִ י ַחּיִים לְ בַ ְּק ֵרנּו ֶׁשּכֵ ן הּוא ֶק ֶרן ָהאֹור ַה ִיְח ָידה ַה ַ‬ ‫ּגֹורלֵ נּו"‪ .‬וְ ֹלא ָהיָה זֶ ה ּבִ ּקּור ִׁשגְ ָר ִתי ֶׁשל 'לָ ֵצאת ֵיְדי־חֹובָ ה'‪,‬‬ ‫ִמ ַּמ ְח ַׁשּכֵ י ָ‬ ‫קֹורא ּבִ ְפנֵ ֶיהם ֶאת ַה ִּמכְ ָּתבִ ים‬ ‫ל־א ָחד‪ֵ ,‬‬ ‫ֶאּלָ א ָהיָה ִמ ְת ַענְ יֵן ּבִ ְׁשלֹום ּכָ ֶ‬ ‫ֶׁש ִהּגִ יעּו ֲעלֵ ֶיהם‪ַ ,‬מבְ ִט ַיח לִ זְ ֵקנִ ים ּוזְ ֵקנֹות ֲע ִר ִירים ֶׁש ְּיִד ַאג לַ ֲא ִמ ַירת ַק ִּדיׁש‬ ‫חֹותיו וְ ָהיָה ְמ ַׁשּלֵ ם ִמּכַ ְס ֵּפי ַה ְּצ ָד ָקה ֶׁש ִעּמֹו‬ ‫ַא ֲח ֵר ֶיהם‪ ,‬וְ ַאף ָע ַמד ּבְ ַהבְ ָט ָ‬ ‫ֹאמרּו ַק ִּדיׁש‪ ,‬לְ ִעּלּוי ַהּנְ ָׁשמֹות ַהּגַ לְ מּודֹות‪( .‬בדור תהפוכות)‬ ‫לְ ַאבְ ֵרכִ ים ֶׁשּי ְ‬ ‫יד־חכָ ם ֶא ָחד וִ ֵירא ָׁש ַמיִם ֻמ ְפלָ ג‪ְּ ,‬וׁשמֹו ַרּבִ י‬ ‫ּגֹורר ַּתלְ ִמ ָ‬ ‫ּבָ ִעיר ּבְ ִר ְיסק‪ִ ,‬ה ְת ֵ‬ ‫אׁשעס"‪ַּ .‬פ ַעם נָ ַפל לְ ִמ ְׁשּכָ ב‪ ,‬וְ כָ ל‬ ‫ִמיכְ ל רֹוזֶ נְ ּבֶ ְרג‪ֶׁ ,‬שּנִ ְק ָרא "ר' ִמיכְ ל ַר ֶ‬ ‫ּקּורים‬ ‫ֲחׁשּובֵ י ָה ִעיר ָעלּו לְ בֵ יתֹו ּכְ ֵדי לְ בַ ְּקרֹו‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ִאיׁש נִ כְ ּבָ ד ָהיָה‪ַ .‬הּבִ ִ‬ ‫ַה ְמ ֻרּבִ ים ּכְ בָ ר ָהיּו לֹו לְ זָ ָרא‪ ,‬אּולָ ם הּוא ָׁש ַתק ִמ ְּפנֵ י ּכְ בֹוד ַה ְמבַ ְּק ִרים וְ ֹלא‬ ‫אּומה‪ .‬אּולָ ם ּכְ ֶׁש ִהּגִ ַיע ֵאלָ יו ַהּגְ ִרי"ז ִמּבְ ִר ְיסק‪ָ ,‬א ַמר לֹו ַרּבִ י ִמיכְ ל‬ ‫ָא ַמר ְמ ָ‬ ‫"ּתנְ יָא ּבִ ּקּור חֹולִ ים ֵאין לָ ּה ִׁשעּור‪ָ ,‬רבָ א ָא ַמר‬ ‫ֶאת ִּדבְ ֵרי ֲחזַ "ל ּבִ נְ ָד ִרים‪ַ :‬‬

‫פּואה ְׁשלֵ ָמה‬ ‫ּמֹוׁשבֹו‪ִ ,‬א ֵחל לֹו ְר ָ‬ ‫ֲא ִפּלּו ֵמ ָאה ְּפ ָע ִמים ּבַ ּיֹום"‪ִ .‬מּיָד ָקם ָה ַרב ִמ ָ‬ ‫וְ ָיָצא ֵמ ַהּבַ יִת‪ .‬לִ ְפלִ ַיאת ְמלַ ּוָיו ִה ְסּבִ יר לָ ֶהם ָה ַרב‪ּ ,‬כְ נָ בֹון ַה ֵּמבִ ין ָּדבָ ר ִמּתֹוְך‬ ‫ָּדבָ ר ּכִ י הּוא ֵהבִ ין ִמּתֹוְך ִּדבְ ֵרי ַהחֹולֶ ה ֶׁשהּוא ְמבַ ֵּקׁש לְ ַר ֵּמז לַ ּבָ ִאים‪ּ ,‬כִ י ִאם‬ ‫ת־החֹולֶ ה ֲא ִפּלּו ֵמ ָאה ְּפ ָע ִמים ּבַ ּיֹום‪ֲ ,‬ה ֵרי ֹלא ָיִּתכֵ ן‬ ‫ָצ ִריְך לָ בֹוא ּולְ בַ ֵּקר ֶא ַ‬ ‫יִהיֶה ְמ ֻמ ָּשְׁך‪( ...‬עובדות והנהגות)‬ ‫ֶׁש ַהּבִ ּקּור ְ‬ ‫רֹויְּדא‪ ,‬רֹאׁש ִיְׁשיבַ ת ֶחבְ רֹון‪ֹ ,‬לא ָחׁש‬ ‫ּבַ ֲערֹב ָיָמיו ֶׁשל ַרּבִ י ִׂש ְמ ָחה זִ ְיסל ּבְ ָ‬ ‫ּבְ טֹוב וְ כַ ָּמה ִמ ַּתלְ ִמ ֵידי ַה ִיְׁשיבָ ה ִהּגִ יעּו לְ בַ ְּקרֹו וְ לִ ְדרֹׁש ּבִ ְׁשלֹומֹו‪ּ ,‬בְ ֵעת‬ ‫נֹוחה‪ָּ ,‬פ ַתח לָ ֶהם רֹאׁש ַה ִיְׁשיבָ ה‬ ‫נּוחת ַה ָּצ ֳה ַריִם‪ .‬לַ ְמרֹות ַה ָּשׁ ָעה ַהּבִ לְ ִּתי ָ‬ ‫ְמ ַ‬ ‫ל־ה ֻּשׁלְ ָחן‪,‬‬ ‫ת־ה ֶּדלֶ ת וְ ִהזְ ִמינָ ם לְ ִהּכָ נֵ ס ְּפנִ ָימה‪ַ .‬ה ַּתלְ ִמ ִידים ִה ְתיַ ְּשׁבּו ֶא ַ‬ ‫ֶא ַ‬ ‫ּבְ א ֶֹפן ֶׁש ָהיָה נִ ְר ֶאה ּכִ י ֵהם ִמ ְתּכַ ּוְנִ ים לִ ְׁשהֹות זְ ַמן ַרב ּבַ ּבַ יִת‪ִ ,‬מּבְ לִ י לָ ִׂשים לֵ ב‬ ‫חּוקה זֹו‪ּ .‬בִ ֵּקׁש ַרּבִ י ִׂש ְמ ָחה זִ ְיסל לְ ַר ֵּמז לָ ֶהם ַעל־ּכָ ְך‪,‬‬ ‫ּכִ י ֵהם לְ ט ַֹרח ּבְ ָׁש ָעה ְּד ָ‬ ‫בֹודם‪ָ ,‬א ַמר‪" :‬זֹוכְ ִרים ַא ֶּתם ּבְ וַ ַּדאי ֶאת ִּדבְ ֵרי‬ ‫ַאְך ִמּכֵ יוָ ן ֶׁשֹּלא ָר ָצה לִ ְפּג ַֹע ּבִ כְ ָ‬ ‫לֹומ ִדים‬ ‫ת־ה ֶּד ֶרְך יֵלְ כּו בָ ּה' ְ‬ ‫ַהּגְ ָמ ָרא ּבְ ַמ ֶּסכֶ ת ּבָ בָ א ְמ ִצ ָיעא‪ּ ,‬כִ י ֵמ ַה ָּפסּוק ֶ'א ַ‬ ‫ֲחזַ "ל 'יֵלְ כּו' ־ זֶ ה ּבִ ּקּור חֹולִ ים‪ִּ .‬ומּכָ אן ַמ ְׁש ַמע‪ֶׁ ,‬ש ַעל ַה ְמבַ ֵּקר לָ ַד ַעת ּגַ ם‬ ‫ת־ה ֶר ֶמז וְ נִ ְפ ְרדּו ִמ ֶּמּנּו‬ ‫חּורים ֵהבִ ינּו ֶא ָ‬ ‫ֵא ָימ ַתי ִהּגִ ָיעה ַה ָּשׁ ָעה לָ לֶ כֶ ת"‪ַ ...‬הּבַ ִ‬ ‫ל־ּדלְ ּתֹו ִהכְ נִ ָיסם‬ ‫לְ ָׁשלֹום‪ ,‬וְ ְיָצאּו נִ ְפ ָע ִמים ִמּלְ ָפנָ יו‪ֶׁ .‬שּכֵ ן ּבְ ָׁש ָעה ֶׁש ִה ְקׁשּו ַע ַ‬ ‫ל־ה ַּסף‪ ,‬לַ ְמרֹות ֶׁש ַהּבִ ּקּור ָהיָה ָק ֶׁשה‬ ‫אֹותם ַע ַ‬ ‫ַא ַחר ּכְ בֹוד ַהּבַ ָיְתה וְ ֹלא ָּד ָחה ָ‬ ‫אֹותּה ָׁש ָעה‪ .‬וְ ַרק ּכְ ֶׁש ֵהבִ ין ַא ַחר־ּכָ ְך ֶׁש ֵהם ִמ ְתּכַ ּוְנִ ים לְ ִהּו ֵָתר זְ ַמן ַרב‪,‬‬ ‫ָעלָ יו ּבְ ָ‬ ‫ָר ַמז לָ ֶהם ֶאת ַה ְרּגָ ָׁשתֹו ּבְ ֶד ֶרְך ּכָ בֹוד ּובִ נְ ִעימּות ְמלַ ּבֶ בֶ ת‪( .‬נסיך ממלכת התורה)‬ ‫יְהּודה ַצ ְד ָקה לַ ֲח ָתנֹו ַרּבִ י ֲיַעקֹב ִׁשּכְ נַ ּזִ י‪ ,‬וְ ִה ִּצ ַיע‬ ‫יֹום ִׁש ִּשׁי ֶא ָחד‪ָּ ,‬פנָ ה ַרּבִ י ָ‬ ‫לֹו לְ ִה ְתלַ ּוֹות ֵאלָ יו לְ ִמ ְצוַ ת ּבִ ּקּור חֹולִ ים‪ֶ .‬ה ָח ָתן נַ ֲענָ ה ּבְ ִחּיּוב‪ ,‬וְ ַה ְּשׁנַ יִם‬ ‫ְיָצאּו לְ ַד ְרּכָ ם ּבְ מֹונִ ית ֶׁש ָה ַרב ִהזְ ִמין ּבִ ְמ ָיֻחד ּכְ ֵדי לְ ַהּגִ ַיע ֶאל ָה ִאיׁש ֶׁשּנָ ַפל‬ ‫י־חכָ ִמים ַרּבִ ים‬ ‫לְ ִמ ְׁשּכָ ב‪" .‬הּוא ַחּיָט ֻמ ְמ ֶחה לְ ֶׁש ָעבַ ר‪ֲ ,‬א ֶׁשר ַרּבָ נִ ים וְ ַתלְ ִמ ֵיד ֲ‬ ‫ּבָ אּו ֵאלָ יו ֶׁש ְּיִתּפֹר לָ ֶהם ֲחלִ יפֹות ּבְ גָ ִדים‪ֶ .‬את ּכֻ ּלָ ם ֵׁש ֵרת ּבְ נֶ ֱא ָמנּות וְ נָ ַהג‬ ‫ן־הּכְ לָ ל‪ ,‬וְ לָ כֵ ן ִמ ַּצד ַהּכָ ַרת ַהּטֹוב ִה ְרּגַ ְׁש ִּתי חֹובָ ה‬ ‫יֹוצא ִמ ַ‬ ‫ְך־א ֶרץ ֵ‬ ‫ִע ָּמם ּבְ ֶד ֶר ֶ‬ ‫לְ בַ ְּקרֹו"‪ּ .‬כְ ֶׁשּנִ כְ נְ סּו ֶאל ָה ִאיׁש‪ֻ ,‬ה ְפ ַּתע ַהּלָ ה ּבְ לִ י־גְ בּול‪ ,‬לְ ַא ַחר ֶׁשֹּלא ִּפּלֵ ל‬ ‫יְהּודה ּבִ ְמ ִח ַּצת ַה ַחּיָט וְ ָד ַרׁש‬ ‫לְ בִ ּקּור ּכֹה ָחׁשּוב‪ָׁ .‬ש ָעה ַקּלָ ה ַיָׁשב ַרּבִ י ָ‬ ‫פּואה ְׁשלֵ ָמה‬ ‫ּבִ ְׁשלֹומֹו‪ִ ,‬ה ְת ַענְ יֵן ּבֹו ּבַ ֲחבִ יבּות‪ּ ,‬ולְ ַא ַחר ִמּכֵ ן ּבֵ ְרכֹו ּבִ ְר ָ‬ ‫ל־ה ַרב‪ ,‬וְ ָק ָרא‬ ‫וְ ָע ַמד לְ ִה ָּפ ֵרד ִמ ֶּמּנּו‪ּ .‬בְ ֶרגַ ע זֶ ה ָּת ַפס ַה ַחּיָט ּבִ ְׁש ֵּתי ָיָדיו ֶׁש ָ‬ ‫ּיִיתנִ י‪ָ ,‬ר ִא ִיתי‬ ‫אֹותי! ֶה ֱח ָ‬ ‫הֹואלְ ָּת לְ בַ ֵּקר ִ‬ ‫"ּתֹודה‪ַ ,‬רּבִ י‪ַ ,‬על ֶׁש ַ‬ ‫ּבְ ִה ְת ַרּגְ ׁשּות‪ָ :‬‬ ‫ָּפנֶ יָך ַמ ָּמׁש ּכִ ְראֹות ְּפנֵ י ֵאלִ ּיָהּו ַהּנָ בִ יא"‪( ...‬וזאת ליהודה)‬

‫ְמ ֻמ ָּלח‬

‫יש ָיבתוֹ ַהנּ וֹ ַד ַעת 'יְ ׁ ִש ַיבת ַח ְכ ֵמי ֻל ְ ּב ִלין'‪ְ ,‬ו ִהזְ ִמין ֵא ָליו ֶאת ַא ַחד ָה ֲע ׁ ִש ִירים‬ ‫יע ּ ַפ ַעם ְללוֹ ְדז' ְּכ ֵדי ְלגַ ֵ ּיס ַמ ׁ ְש ַא ִ ּבים ִל ׁ ִ‬ ‫ַר ִ ּבי ֵמ ִאיר ׁ ַש ּ ִפ ָירא ִמ ֻּל ְ ּב ִלין‪ִ ,‬ה ִ ּג ַ‬ ‫ה־טיבוֹ ׁ ֶשל‬ ‫יטב ַמ ּ ִ‬ ‫ַהיְ דו ִּעים ׁ ֶש ָ ּב ִעיר‪ ,‬או ָּלם ַה ָּלה ׁ ָש ַלח ִל ְמסֹר לוֹ ‪ִּ ,‬כי הוּא חוֹ ֶלה ו ְּמ ֻר ָּתק ְל ִמ ּ ָטתוֹ ‪ְ ,‬ו ָל ֵכן נִ ְב ָצר ִמ ֶּמנּ ּו ָלבוֹ א ֵא ָליו‪ַ .‬ר ִ ּבי ֵמ ִאיר יָ ַדע ֵה ֵ‬ ‫ת־ה ָע ׁ ִשיר‪ ,‬או ָּלם הוּא ָעשָׂ ה ַע ְצמוֹ ְּכ ֵאינוֹ יוֹ ֵד ַע‪ְ ,‬ו ִה ְכ ִריז‪ָ :‬‬ ‫ַה'ח ִֹלי' ֲא ׁ ֶשר ָּת ַקף ֶא ֶ‬ ‫"ה ָבה ְו ֵא ְל ָכה ְל ַק ֵ ּים ִמ ְצ ַות ִ ּב ּקוּר חוֹ ִלים"‪ .‬מו ָּבן‪ֶ ׁ ,‬ש ַּכ ֲא ׁ ֶשר נִ ְכנַ ס ְל ֵביתוֹ‬ ‫"ע ָּתה ָע ֶל ָ‬ ‫יך ְל ַהגְ דִּ יל ֶאת ְּתרו ָּמ ְת ָך ּ ִפי ׁ ִש ְב ָעה מוֹ נִ ים"‪,‬‬ ‫ל־מ ֲח ָלה ל ֹא נִ ְר ֶאה ָע ָליו‪ַ .‬‬ ‫ל־ס ָּמן ׁ ֶש ַ‬ ‫ל־ה ָע ׁ ִשיר‪ְ ,‬מ ָצאוֹ יוֹ ׁ ֵשב ְ ּב ֵביתוֹ ָ ּב ִריא ו ְּמ ֻד ּ ׁ ַשן עֹנֶ ג‪ְ ,‬ו ָכ ִ‬ ‫ׁ ֶש ֶ‬ ‫"אמֹר ִלי ַא ָּתה‪ֵ ,‬איזֶ ה רוֹ ֵפא ָהיָ ה יָ כוֹ ל ְל ַר ּ ֵפא אוֹ ְת ָך ְל ַא ְל ַּתר ָּכמוֹ נִ י"?‪...‬‬ ‫ל־ל ְ ּב ִלין‪" .‬ו ַּמדּ ו ַּע?" ָּת ַמ ּה ֶה ָע ׁ ִשיר‪ְ ,‬ו ַר ִּבי ֵמ ִאיר ֵה ׁ ִשיב ְ ּב ִח ּיו ְּך‪ֱ :‬‬ ‫ָא ַמר לוֹ ַר ָ ּב ּה ׁ ֶש ֻ‬ ‫רוֹ ֵפא יְ הו ִּדי ֶא ָחד ָהיָ ה ְ ּב ֶב ְר ִלין‪ֶ ׁ ,‬ש ּל ֹא ָהיָ ה ִמן ַהיְ ֵר ִאים ִל ְד ַבר־ה'‪ ,‬או ָּלם ֻמ ְמ ֶחה ָ ּגדוֹ ל ָהיָ ה ִ ּב ְרפו ָּאה‪ְ ׁ .‬שמוֹ ָהיָ ה ַמ ְרקוּס ֶה ְרץ‪ְ ,‬ו ַעל ֶמ ְר ַּכ ְב ּתוֹ ָהי ּו ֲחרוּטוֹ ת‬ ‫"מ ְל ַא ְך־‬ ‫אשי ַה ֵּתבוֹ ת ַ‬ ‫יצד יְ הו ִּדי ֶא ָחד ַמ ְס ִ ּביר ְל ֵר ֵעה ּו ֶאת ּ ֵפ ׁ ֶשר ָהאוֹ ִת ּיוֹ ת ׁ ֶש ַעל ֶמ ְר ַּכ ְב ּתוֹ ְּכ ָר ׁ ֵ‬ ‫ל־שמוֹ מ"ה‪ַ ּ .‬פ ַעם ׁ ָש ַמע ָהרוֹ ֵפא‪ֵּ ,‬כ ַ‬ ‫אשי ַה ֵּתבוֹ ת ׁ ֶש ׁ ְ‬ ‫ָר ׁ ֵ‬ ‫ת־החוֹ ֶלה ׁ ֶש ְּל ָפנָ יו‪,‬‬ ‫ל־מ ּ ָטתוֹ ‪ַ .‬על־נְ ַק ָּלה זִ ָהה ֶא ַ‬ ‫ַה ָּמ ֶות"‪ִּ ,‬כי הוּא ׁ ֶש ִּנ ְל ֶוה ֶאל אוֹ תוֹ רוֹ ֵפא ַקל־דַּ ַעת‪ְ ...‬ליָ ִמים‪ ,‬נָ ַפל אוֹ תוֹ יְ הו ִּדי ְל ִמ ׁ ְש ָּכב ְו ָהרוֹ ֵפא ֻה ְב ַהל ֶא ִ‬ ‫"מ ַח ֶ ּיה ַה ֵּמ ִתים"‪...‬‬ ‫ל־א ָתר נַ ֲענָ ה ְו ָא ַמר‪ְ :‬‬ ‫ת־ע ׁ ְש ּתוֹ נוֹ ָתיו‪ְ ,‬ו ַע ֲ‬ ‫ל־מ ְר ַּכ ְב ִּתי"? ל ֹא ִא ֵ ּבד ַהחוֹ ֶלה ֶא ֶ‬ ‫אשי ַה ֵּתבוֹ ת ׁ ֶש ַע ֶ‬ ‫ֹאמר ַע ְכ ׁ ָשו ְל ָר ׁ ֵ‬ ‫ְו ָא ַמר לוֹ ‪" :‬נוּ‪ ,‬ו ַּמה ּת ַ‬ ‫ר־מה ֶל ֱאכֹל‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן זֶ ה ַּכ ָּמה יָ ִמים ל ֹא ָ ּבא א ֶֹכל ֶא ּ ִ‬ ‫ֶאל ֵ ּביתוֹ ׁ ֶשל ַק ְמ ָצן ֶא ָחד‪ִ ,‬ה ְתדַּ ּ ֵפק ָענִ י ָמרוּד ׁ ֶש ִ ּב ֵּק ׁש דְּ ַב ָ‬ ‫ל־פיו‪ְ ,‬ונִ ׁ ְש ָמתוֹ עוֹ ֶמ ֶדת ִל ְפר ַֹח ִמגּ וּפוֹ ‪ .‬נָ ַתן לוֹ‬ ‫ֶה ָע ׁ ִשיר ָמזוֹ ן ְקלוֹ ֵקל ׁ ֶש ָהיָ ה לוֹ ְ ּב ֵביתוֹ ‪ ,‬אוֹ תוֹ ל ֹא ִה ׁ ְש ִל ְ‬ ‫יך ָל ַא ׁ ְש ּ ָפה ֵמרֹב ַק ְמ ָצנוּתוֹ ‪ָ .‬א ַכל ֶה ָענִ י ֶאת ַה ָּמזוֹ ן ַה ְמ ֻע ּ ָפ ׁש‪ְ ,‬ו ָל ָקה ְ ּב ַמ ֲח ַלת ֵמ ַעיִ ם ָק ׁ ָשה‪ .‬יָ ִמים‬ ‫יתם ִלזְ רֹק‬ ‫ת־ה ָּמזוֹ ן ַה ֶ ּזה ְר ִצ ֶ‬ ‫ת־מ ׁ ְש ּ ַפ ְח ּתוֹ ‪"ְ .‬ו ֶא ַ‬ ‫ל־כ ְך ָה ַל ְך ְל ַב ְּקרוֹ ‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר ׁ ֶש ִּנ ְפ ַטר ָה ַל ְך ְלנַ ֵחם ֶא ִ‬ ‫ִמ ְס ּ ָפר ִה ְת ַע ָּנה ַה ִּמ ְס ֵּכן ְ ּב ָח ְליוֹ ‪ ,‬ו ְּכ ׁ ֶש ּ ׁ ָש ַמע ַה ַּק ְמ ָצן ַע ָּ‬ ‫יתי ְל ַק ֵ ּים ַא ְר ַ ּבע ִמ ְצוֹת‪ַ .‬ה ְכנָ ַסת אוֹ ְר ִחים‪ּ ִ ,‬ב ּקוּר חוֹ ִלים‪ַ ,‬ה ְל ָויַ ת ַה ֵּמת ְונִ חוּם ֲא ֵב ִלים"‪...‬‬ ‫י־ביתוֹ ‪"ַ ,‬ו ֲה ֵרי ִ ּבזְ כוּתוֹ זָ ִכ ִ‬ ‫ָל ַא ׁ ְש ּ ָפה"? ׁ ָש ַאל ַה ַּק ְמ ָצן ֶאת ְ ּבנֵ ֵ‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫בס"ד‪ ,‬שנה ב'‬

‫מעדני הפרשה‬

‫גליון ‪60‬‬

‫רעיונות והגיגים בפרשת השבוע מאת הר' ישראל אהרן קלצקין – פרשת ויחי – ט"ז טבת תשע"ז‬

‫ויבכו אותו מצרים שבעים יום‬ ‫צריך להבין‪ ,‬הכיצד הסכים יוסף להלנת המת ליעקב אביו‬ ‫ולהתעכב עם הלוויתו שבעים יום?‬

‫אם 'נא' מצאתי‪ ,‬שים 'נא' ידך‪ ,‬אל 'נא' תקברני במצרים‬ ‫מצאנו בכמה מקומות שהיכן שכתוב 'נא' יש איזה שהוא‬ ‫משמעות בענין‪ ,‬שמרמז על מס' ‪ 51‬שזה הגימ' של 'נא'‪.‬‬

‫ולתרץ זה‪ ,‬נקדים בסיפור ידוע על יהודי פשוט שנפטר‬ ‫בירושלים והשאיר צוואה לבל יקבורהו מיד אחר פטירתו‬ ‫אלא ימתינו יממה שלמה‪ ,‬לוודא שהוא באמת מת ואין‬ ‫זו שינה עמוקה גרידא‪.‬‬

‫(כגון‪ :‬הנה נא העיר קרובה פירש"י שצוער היתה צעירה‪ ,‬רק בת ‪.51‬‬ ‫הנה 'נא' ידעתי כי אשה יפת מראה את‪ ,‬שהיה נשוי לה אז ‪ 51‬שנים‪.‬‬ ‫הנה 'נא' עצרני ה' מלדת‪ ,‬שהיתה כבר עקרה (‪ 10‬שנות נשואין) ‪ 51‬שנים‪.‬‬ ‫בוא 'נא' אל שפחתי‪ ,‬מלידת ישמעאל עד פטירת שרה ‪ 51‬שנים‪.‬‬ ‫אם ישך 'נא' מצליח דרכי‪ 51 ,‬שנה מאז‪ ,‬יהיה רוב ימיו בלא חטא‪.‬‬ ‫הנה 'נא' זקנתי‪ ,‬שקרא ק"ש שעל המיטה שיש בה ‪ 51‬תיבות‪.‬‬ ‫הצילני 'נא' מיד אחי מיד עשו‪ ,‬שמאז עד מות עשו עברו ‪ 51‬שנים‪.‬‬ ‫הושע‪'-‬נא' רבה‪ ,‬הוא יום ה‪ 51-‬מראש חודש אלול‪ ,‬ועוד)‪.‬‬

‫פנו הקרובים להג"ר שמואל סלנט זצ"ל ושאלוהו כדת מה‬ ‫לעשות‪ ,‬שהרי נהגו בירושלים שלא להלין את המת‪ ,‬אך‬ ‫מאידך 'מצוה לקיים דברי המת'‪.‬‬ ‫ענה ר' שמואל‪ ,‬תקברוהו ממה נפשך‪ ,‬אם עדיין חי הוא‪,‬‬ ‫אין כאן 'מצוה לקיים דברי המת' שהרי אינו מת‪ ,‬ואם הוא‬ ‫כבר מת‪ ,‬ודאי אין חשש לקוברו כי מת צריך לקבור ולא‬ ‫להלין‪.‬‬ ‫כן הדבר לעניננו‪ ,‬יוסף הצדיק ידע את דברי הגמ' תענית ה‪.‬‬ ‫'יעקב אבינו לא מת' ומקשה הגמ'‪ :‬והא חנטו וקברו?‬ ‫ומתר'‪' :‬נדמה להם שמת'‪ ,‬ממילא לא חשש יוסף לעכב‬ ‫קבורתו‪ ,‬כי ידע שהכל אינו אלא דמיון‪ ,‬ובאמת הוא חי‪.‬‬ ‫בך יברך ישראל לאמר ישימך אלו' כאפרים וכמנשה‬ ‫אפרים מנשה ר"ת א"ם‪ ,‬שכל ֵאם מישראל מברכת את‬ ‫בניה בעת הדלקת נרות השבת בברכת 'ישימך אלוקים‬ ‫כאפרים וכמנשה'‪.‬‬ ‫וזהו‪ :‬בך יברך ישראל‪ ,‬כי בשם ישרא"ל מרומזים ארבעת‬ ‫השבטים הראשונים‪ ,‬ישרא"ל ר"ת‪ :‬ראובן שמעון לוי‬ ‫יהודה‪ .‬והאות א' הוא שמו של אשר שהיה משופע בשמן‬ ‫זית לרוב‪ ,‬שבעת הדלקת נר שמן מברכים ברכת הבנים‪,‬‬ ‫ו'הרגיל בנר הויין לו בנים ת"ח'‪.‬‬ ‫אכן איתא בספרי‪' :‬אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים‬ ‫כאשר' (מובא ברש"י וזאת הברכה)‪ ,‬ונראה כי הטעם שנתברך‬ ‫בבנים מובחרים‪ ,‬כי היה משופע בשמן‪ ,‬וקיים בעצמו‬ ‫'הרגיל בנר' כאמור‪.‬‬ ‫אל נא תקברני במצרים‬ ‫'ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך‪,‬‬ ‫שים נא ידך תחת ירכי‪ ,‬אל נא תקברני במצרים' ואמרו‬ ‫חז"ל ברכות ט‪ .‬אמרי דבי רבי ינאי‪ :‬אין 'נא' אלא לשון‬ ‫בקשה' (סימן לזכרון‪ ,‬שמימרא זו רבי ינאי אמרה‪ ,‬אותיות האמצעיות‬ ‫של שמו הם נא)‪ ,‬וצריך להבין למה היה צריך יעקב אבינו‬ ‫לבקש שלש פעמים נא?‬

‫ונראה פשוט כי התשובה לכך מרומזת בדברי רש"י‬ ‫שמפרש בסוף פסוק זה‪ ,‬כי ג' סיבות היה ליעקב מדוע‬ ‫לא רצה להיקבר במצרים‪ .‬א‪ .‬סופה להיות עפרה כנים‬ ‫ומרחשין תחת גופי‪ .‬ב‪ .‬אין מתי חו"ל חיים אלא בצער‬ ‫גלגול מחילות‪ .‬ג‪ .‬שלא יעשוני מצרים ע"ז‪.‬‬ ‫לכן ביקש ג"פ 'נא' כנגד כל טעם שהיה לו בזה‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫והנה בפרשתנו מבקש יעקב אבינו קודם פטירתו מיוסף‬ ‫בנו 'אם נא מצאתי חן בעיניך‪ ,‬שים נא ידך תחת ירכי‪ ,‬אל‬ ‫נא תקברני במצרים'‪ ,‬וננסה נדרוש גם כאן‪.‬‬ ‫בעת קבורת יעקב היה יוסף בן כ‪ 58-‬שנים‪ ,‬שהרי כאשר‬ ‫ירד יעקב למצרים היה בן ‪ 130‬ויוסף בן ‪ ,40‬ויחי יעקב‬ ‫בארץ מצרים ‪ 17‬שנה‪ ,‬ועוד מס' חודשים חניטה‪ ,‬בכיה‪,‬‬ ‫לויה‪ ,‬קבורה‪ ,‬ואז חזר יוסף למצרים‪.‬‬ ‫רש"י מפרש שיעקב אבינו סירב להיקבר במצרים‪ ,‬בגלל‬ ‫כינים‪ ,‬גלגול מחילות וע"ז‪.‬‬ ‫לפי"ז‪ ,‬יכול היה יוסף לקוברו במצרים ולשמור את קברו‬ ‫כראוי‪ ,‬ותקופת מה קודם מותו יעביר את ארונו לארץ‬ ‫כנען‪ .‬ויוסף חי ‪ 110‬שנים הרי שיש כ‪ 51-‬שנים מקבורת‬ ‫יעקב עד כשנה לפני פטירת יוסף‪ ,‬ולזה אמר 'אל נא‬ ‫תקברני במצרים'‪ ,‬פי'‪ ,‬רצוני להיקבר במערת המכפלה‬ ‫קבורה אחת‪ ,‬ולא להיקבר כלל במצרים‪ ,‬אף לא לתקופה‬ ‫של ‪ 51‬שנים‪ ,‬כאמור‪( .‬והטעם שהזכיר ג"פ 'נא' פירשנו לעיל)‪.‬‬ ‫קחם 'נא' אלי ואברכם‬ ‫כאשר יוסף הביא את בניו להציגם לפני יעקב‪ ,‬אמר יעקב‬ ‫'קחם נא אלי ואברכם' ולשיטתנו כי כל נא בתורה יש בו‬ ‫משמעות של המספר ‪ 51‬או מאוד סמוך לו‪ ,‬ולשיטתנו‪,‬‬ ‫אף כאן יש לדרוש‪ ,‬מהו הלשון 'נא'?‬ ‫התורה מספרת לנו כי כאשר יוסף הצדיק היה למושל‬ ‫במצרים נשא לאשה את אסנת‪ ,‬וכדרך העולם‪ ,‬כעבור‬ ‫שנה נולד מנשה וכעבור שנתיים אפרים‪ ,‬ואף שהתורה‬ ‫אומרת 'וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב'‪,‬‬ ‫שמזה משמע שנולדו בסוף שנות השובע‪ ,‬זה אינו‪ ,‬כי מה‬ ‫שהתורה מדגישה 'בטרם תבוא שנת הרעב' בא ללמדנו‬ ‫את ההלכה כי 'אסור לשמש בשנות רעבון' כפירש"י‪.‬‬ ‫ומילתא דמסתברא היא‪ ,‬כי כאשר ירדו אחי יוסף לשבר בר‪ ,‬כתיב 'כי‬ ‫המליץ בינותם' ופירש"י זה מנשה בנו‪ ,‬ואם נאמר כי נולדו סמוך לשנת‬ ‫הרעב הרי שמנשה היה אז תינוק כבן שנה שנתיים ושימש כמתורגמן?‬ ‫אך לפי דברינו הרי שהיה אז ילד כבן שמונה‪ ,‬שזה כבר יותר מסתבר‪.‬‬

‫לפי"ז‪ ,‬שמנשה נולד בשנה השנית לשובע‪ ,‬היו לו ו' שנות‬ ‫שובע‪ ,‬שנתיים רעב‪ ,‬ועוד שנה עד לירידת יעקב‪ ,‬ועוד י"ז‬ ‫שנה עד למעמד הברכות שבירכם יעקב‪ ,‬הרי שהיה‬ ‫מנשה בן כ"ו ואפרים בן כ"ה‪ ,‬וביחד מנו נ"א שנות חיים‪.‬‬


‫בס"ד‪ ,‬עמוד ב'‬ ‫זמנים לייקווד‪ :‬הדה"נ ‪ ,4.36‬יציאת השבת ר"ת ‪6.06‬‬

‫מעדני הפרשה‬

‫פרשת ויחי שנה ב'‬

‫זמנים ירושלים‪ :‬הדה"נ ‪ ,4.20‬יציאת השבת ‪ ,5.35‬ר"ת ‪6.08‬‬

‫ֵמ ָ֩ת ֩ה ָע ַל֨י ָר ֵח֜ל בראשית מח ו‬

‫נסתמו לבם ועיניהם של ישראל‬ ‫בדרך מוסר יש כאן הדרכה לעם ישראל לדורותיו‪.‬‬ ‫אמרו חז"ל כי מעשה חטא מתפתח בשלושה שלבים‪:‬‬ ‫'עין רואה‪ ,‬לב חומד וכלי מעשה גומרים'‪ ,‬והנה כל עוד‬ ‫היה יעקב אבינו חי‪ ,‬איחד את צאצאיו סביבו ועצם‬ ‫הימצאות הצדיק בתוכם היה בכך די לשמרם מן החטא‪,‬‬ ‫והעין לא ראה והלב לא חמד‪ .‬וממילא לא הגיעו לכלל‬ ‫מעשה חטא‪.‬‬

‫הטעמים הם‪ :‬תלישה קטנה‪ ,‬קדמא ואזלא‪ ,‬ויש רמז בזה‪.‬‬ ‫האור החיים הקד' מקשה שלכאורה המלה 'עלי' מיותרת‪.‬‬ ‫ומבאר‪ ,‬ש'עלי' הכוונה 'על סיבתי' כלומר‪ ,‬שהאחריות‬ ‫למיתת רחל היתה על יעקב כי הוא גרם שהיא תמות‪.‬‬ ‫משתי סיבות (‪" )1‬ששהה נדרו" (לזבוח בבית אל לאחר שישוב‬ ‫לארץ כנען‪ ,‬ובגלל ששהה נדרו‪ ,‬לא הספיק להגיע אל בית אביו עד‬

‫שנתעברה בדרך והשטן מקטרג בשעת הסכנה)‪ )2( ,‬לצד הקללה‬ ‫שקילל באומרו 'עם אשר תמצא את אלקיך לא יחיה'‬ ‫כאשר רחל גנבה את התרפים‪.‬‬ ‫טעמי המקרא מרמזים לדבריו הקדושים‪.‬‬ ‫‪ .1‬רחל‪ ,‬בתו הקטנה של לבן 'שם הקטנה רחל' בראשית כט יח‬ ‫נתלשה בטרם עת‪ ,‬מפני שלא קדם ואזל בזריזות לבית אל‬ ‫לקיים נדרו‪ ,‬ועקב כך הרתה בדרך ומתה‪.‬‬ ‫‪ .2‬לו קדם ואזל לברר אצל בני ביתו מי גזל את התרפים‪,‬‬ ‫ודאי לא היה מוציא קללה זו מפיו‪ ,‬שגרמה למיתת רחל‪.‬‬

‫אך כיון שנפטר הצדיק‪ ,‬נסתמו עיניהם ולבם של ישראל‪,‬‬ ‫ומעתה היו זקוקים לשמירה יתירה‪ ,‬על העין ועל הלב‪,‬‬ ‫וזאת עשו ע"י כך 'שלא שינו את לבושם ולשונם ושמם'‪.‬‬ ‫ג' דברים אלו הם שמירה כנגד ג' ענייני החטא הנ"ל‪.‬‬ ‫לבוש שאינו צנוע ובגדים צבעונים מכשיל את העין‪.‬‬ ‫לשון המדברת 'דברים המתיישבים על הלב' היא ענין‬ ‫המקרב לבבות‪ ,‬ואמרו חז"ל 'אל תרבה שיחה עם האשה'‪.‬‬ ‫שמו של האדם היא מניעה למעשה החטא‪ ,‬וכפי שמסופר‬

‫הווארט‪ ,‬פרי רעיונו של הגר"י פרלמוטר והקטע האחרון נופך משלי‪.‬‬

‫במסכת חגיגה שכאשר החליט אלישע בן אבויה לצאת‬ ‫לתרבות רעה‪ ,‬פגע באחת ותבעה לדבר עבירה‪ ,‬אמרה לו וכי‬ ‫לאו אלישע אתה? ואז שכנעה עצמה ואמרה 'אחר' הוא‪,‬‬

‫שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך‬ ‫ידוע הווארט של החפץ חיים על 'אנו עמלים ומקבלים‬ ‫שכר‪ ,‬והם עמלים ואינם מקבלים שכר' שהקשה‪ :‬וכי האומן‬ ‫אינו מקבל שכר על תוצרתו? ותירץ‪ :‬כי האומן יקבל שכרו‬ ‫רק כאשר יצא מוצר מתוקן לשוק‪ ,‬אך העוסק בתורה‪ ,‬אף אם‬ ‫דרש דרשה ובנה בנין שלם והיא הופרכה יקבל שכר‪,‬‬ ‫וכמאמר נחמיה העמסוני 'כשם שקיבלתי שכר על הדרישה‬ ‫כך אקבל שכר על הפרישה'‪ ,‬כי על תורה משלמים על‬ ‫העמל ולאו דוקא על תוצרת‪.‬‬

‫(ומאז נשתנה שמו וכינוהו 'אחר')‪ ,‬וכן אמרו חז"ל הרואה‬ ‫שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירים אותו‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬שמרו ישראל את עצמם במצרים והיו גדורים מן‬ ‫החטא‪( ,‬ורק אחת סרחה ופירסמה הכתוב)‪ .‬וכל זה מכח אותו‬ ‫צדיק שהחדיר קדושה בעיניהם ולבם של ישראל‪.‬‬ ‫ברוך שם כבוד מלכותו‬ ‫ובהקשר לאמור לעיל‪ :‬בפרשת ציצית שבסוף קריאת‬ ‫שמע מוזהרים אנו על ענין הזהירות בג' עניינים אלו‪:‬‬ ‫'וללא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים‬ ‫אחריהם'‪ ,‬ובתחילת ק"ש בברכת 'ברוך שם כבוד מלכותו‬ ‫לעולם ועד' מרומז ג' שמירות אלו‪' :‬שם‪ ,‬לבוש‪ ,‬לשון'‪,‬‬ ‫ברוך 'שם'‪ ,‬היינו שלא שינו שמם‪' ,‬כבוד' היינו שלא שינו‬ ‫לבושם‪ ,‬כדאיתא שבת קיג‪ :‬ר' יוחנן קרי למאניה מכבדותי‪,‬‬ ‫'מלכותו' זהו לשון‪ ,‬כדאמרו חז"ל במס' גיטין שמלכות‬ ‫אדום אינה הוגנת שאין לה כתב ולשון‪.‬‬ ‫צפרדע אומרת‪ :‬ברוך שם כבוד מלכותו‬ ‫עוד בענין הנ"ל‪ :‬בפרק שירה בסוף יום רביעי איתא‪:‬‬ ‫צפרדע אומרת 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'‪ ,‬וצ"ל‬ ‫מה הקשר בין צפרדע לפסוק זה? וי"ל כדאמרו חז"ל‬ ‫שהצפרדעים שמסרו נפשם במצרים לקיים דבר ה'‪,‬‬ ‫נשארו ביאור וחיים וקיימים עד היום‪ ,‬הרי שהם‪ ,‬שעדיין‬ ‫עדים לגאולת ישראל‪ ,‬מעידים בשירתם על בני ישראל‬ ‫שנגאלו בזכות ששמרו במסירות נפש על 'שמם‪ ,‬לבושם‬ ‫ולשונם'‪ ,‬שזה נרמז בפסוק זה כפי שביארנו לעיל‪.‬‬

‫לפי זה אפשר לפרש בענייננו 'שמח זבולון בצאתך' שרק‬ ‫כאשר יוצא עם סחורתו (אקזיט בלע"ז) אז מקבל שכר‪ ,‬אך‬ ‫'יששכר באהלך' מקבל שכר באהל‪ ,‬כי גם אם סחורתו‬ ‫הופרכה עדיין יקבל שכר‪ ,‬וגם זקן ששכח תלמודו יקבל שכר‬ ‫כאמרם ז"ל 'לוחות ושברי לוחות מונחים בארון'‪.‬‬

‫מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך‬ ‫כאשר אדם בוטח בנדיבים ומבקש מאשר נתברך בעושר‪,‬‬ ‫אזי 'שמנה לחמו' מקסימום יקבל לחם שמן‪ .‬אך אם בוטח‬ ‫בה' 'והוא יתן' (הוא אבינו הוא מלכנו) אזי יקבל 'מעדני מלך'‪.‬‬

‫ויישם בארון במצרים‬ ‫אמרו חז"ל ארון של ברזל היה ושיקעוהו במי הנילוס‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬כי יוסף חשש כמו אביו‪ ,‬שלא ירחשו כינים תחת‬ ‫גופו‪ ,‬ושלא יצטרך לגלגול מחילות ושלא יעשוהו ע"ז‪.‬‬ ‫לכן ביקש שישימוהו בארון ברזל בתוך הנילוס‪ ,‬שהרי מכת‬ ‫כינים היה רק בעפר‪ .‬וגם‪ ,‬לא ידע איש את מקומו‪ ,‬כך‪ ,‬שלא‬ ‫יוכלו יעשוהו ע"ז‪ ,‬וביקש מבנ"י שיעלו ארונו לא"י ולא‬ ‫חזק חזק ונתחזק‬ ‫יצטרך לגלגול מחילות‪.‬‬

‫תודה לכל המנויים‬ ‫הכותבים באימיל הערות והארות‪ ,‬החידושים בגליון שונים מן הגליון של שנה א'‪ ,‬המעונין בגליונות של שנה א' יוכן להכנס לקישור‬ ‫שבאתר של מעדני הפרשה המופיע באימייל שאנו שולחים את הגליון‪ ,‬אנא הפיצו הגליון בבית הכנסת בו הנכם מתפללים‬

‫הגליון גם מופיע באתר 'לדעת' וכן ניתן לקבלו לאימייל מדי שבוע‪ ,‬המעוניין יכתוב לכתובת דלהלן‪maadoney@gmail.com :‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫¯‪·Ç¯´´Áƽȸ±‬‬ ‫‪ÇÀ´½°´³²±¯°³º»³°É´¯¸Æ°°¾´¸Á°³ÈÇó»Á¼¸¿²½»»·´Æ¸»¼Á¸Á´°È¾´»Á‬‬

‫גליון שפ"ו פרשת ויחי ט"ז טבת תשע"ז‬

‫כל הדורות שלפני יעקב נפטרים עתה יחד איתו‪.‬‬

‫אגדה ובקיאות‬

‫(עלינו לשבח)‬

‫"ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים"‬

‫"ישימך אלקים כאפרים וכמנשה"‬

‫(מז‪ ,‬כט)‬

‫תמוה שצריך לברך תמיד את הבנים שיהיו כאפרים ומנשה‬ ‫ולא מזכירין את שאר שבטי יה‪ .‬אלא שאפרים ומנשה החזיקו את‬ ‫עצמם בדרך התורה במקום הכי טמא בטומאת מצרים‪ ,‬ואע"פ‬ ‫שהיו שם לבד‪ ,‬ולכן אין לך ברכה כמוהו‪ ,‬ושפיר ראוי לברך שיהיו‬ ‫הבנים כאפרים ומנשה ויזכו להחזיק את עצמם בדרך התורה בכל‬ ‫מצב‪.‬‬ ‫ובדרך אחר יש לפרש שהרוצה לחנך את הבן כראוי צריך‬ ‫לכתחילה לחנכו להיות גדול בתורה דוקא‪ ,‬ואם לא פעל זאת אצלו‬ ‫אז מחנכו לפחות כירא שמים שלומד כל יום כמה שעות‪ ,‬שהרי‬ ‫אפרים היה רגיל אצל יעקב ללמוד ממנו תורה‪ ,‬ומנשה היה אצל‬ ‫יוסף ועזר לו בעניני ציבור‪ ,‬ודעת יעקב אבינו להקדים את אפרים‬ ‫שהיה עוסק רק בתורה למנשה‪ ,‬וזהו הוראה לדורות‪ ,‬ולכן בחרו‬ ‫לברך בנוסח זה דוקא שהעיקר שכל אב ידע שהעיקר הוא לחנך‬ ‫את בניו כאפרים שיהא כל עסקו בתורה‪ ,‬וצריך האב להשקיע בזה‬ ‫את כל כוחותיו‪ ,‬ורק אם לא הצליח יהא לפחות כמנשה שיגדל‬ ‫גם הוא ביר"ש‪ ,‬אבל אחיו גדול ממנו שזוכה לעסוק בתורה תמיד‪,‬‬ ‫וכבר הזכרנו דבר זה לעיל‪.‬‬

‫חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת‪ ,‬שאינו‬ ‫מצפה לתשלום גמול (רש"י)‪.‬‬

‫יש לפרש בדרך הלצה‪ ,‬כי כשבא עני ומבקש איזו הלואה או‬ ‫צדקה‪ ,‬גם אם עושים עמו את החסד הנדרש‪ ,‬הספק מכרסם בלב‪,‬‬ ‫שמא רמאי הוא האיש הזה ואינו זקוק לחסד הזה‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫בתלמוד (כתובות סח‪" :).‬בואו ונחזיק טובה לרמאים‪ ,‬שאלמלא הם‬ ‫היינו חוטאים בכל יום‪ ,‬שנאמר‪" :‬וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא"‪,‬‬ ‫ופירש רש"י‪" :‬שיש לנו פתחון פה לומר שהרמאים גורמים לנו‬ ‫לפעמים להעלים עין מן העניים"‪ ,‬נמצא שבכל חסד שעושים עם‬ ‫החיים יש להסתפק שמא אין החסד הזה של "אמת"‪ ,‬אבל אם‬ ‫החברא קדישא נושאים מטה של מת‪ ,‬אז ההולך ללוותו ולגמול‬ ‫לו חסד אחרון‪ ,‬הוא בטוח שהחסד הזה הוא חסד של אמת‪ ,‬כי‬ ‫שום רמאי לא יסכים שיעשו עמו חסד כזה שישכיבוהו על מיטת‬ ‫המתים וילווהו בראש כל חוצות‪ ...‬ודורשי רשומות אמרו‪ :‬חסד‬ ‫שעושים עם המתים הוא חסד של "אמת"‪ ,‬ראשי תיבות‪ :‬ארון‬ ‫(ויאמר אברהם בשם מדרש תלפיות)‬ ‫מטה תכריכים‪.‬‬

‫(מח‪ ,‬כ)‬

‫(חכמה ודעת)‬

‫"ושכבתי עם אבותי‪ ...‬וקברתני בקבורתם"‬

‫(מ"ז ל')‬

‫את כפל הלשון שיש לכאורה במילים "ושכבתי עם אבותי‬ ‫וקברתני בקבורתם"‪ ,‬יש להסביר בדרך זו‪ :‬צדיק אמיתי‪ ,‬כל זמן‬ ‫שהוא חי‪ ,‬ומשפיע על דורו במעשיו הטובים‪ ,‬אנשים רואים בו לא‬ ‫רק את דמות הצדיק של הדור הנוכחי‪ ,‬אלא גם את תבנית הדורות‬ ‫הקודמים‪ ,‬ודמותם של אנשי האמת מתקופות קודמות מתנוססת‬ ‫ועומדת מול עיני הדור הזה‪.‬‬ ‫אספקלריה של דורות חשובה היא עד מאוד‪ ,‬שכן היא מרוממת‬ ‫את אנשי הדור‪ ,‬ונותנת בידם אפשרות לצאת מהצמצום המחשבתי‬ ‫שלהם‪ ,‬ולהכנס לפני ולפנים במעלות המידות שהניחו את הדורות‬ ‫הקודמים‪.‬‬ ‫כאשר צדיק זה נפטר מן העולם‪ ,‬הוא נוטל עימו לא רק את‬ ‫חמודותיו הוא‪ ,‬אלא גם את חמודות הדורות הקודמים שהשתקפו‬ ‫בדמותו‪ ,‬ונדמה הדבר כאילו כל הדורות ההם נפטרו עתה מן‬ ‫העולם ועזבונו לאנחות‪.‬‬ ‫כאשר הגיע שעתו של יעקב לפרוש מן העולם הזה‪ ,‬לא‬ ‫מסתפקת התורה רק בציווי "וקברתני בקבורתם"‪ ,‬אלא מזכירה‬ ‫גם את ההוראה היוצאת מהמילים "ושכבתי עם אבותי" ‪ -‬כאילו‬

‫"אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי"‬

‫(מח‪,‬‬

‫כב)‬ ‫בחרבי ובקשתי ‪ -‬במצוות ובמעשים טובים (ב"ר צז‪ ,‬ו)‬

‫לכאורה צריך להבין‪ ,‬מדוע הוציאו חז"ל את המקרא מידי‬ ‫פשוטו?‬ ‫ומביא ה"קהילת יצחק" בשם הגאון הדרשן המהולל מו"ה‬ ‫אברהם אהרן שיחיה אב"ד דק"ק קסטאנטין שבאר זאת כך‪ :‬הנה‬ ‫במלחמה‪ ,‬הדרך היא שקודם לוחמים מרחוק על ידי תותחים‬ ‫וכדומה ואחר כך נלחמים מקרוב‪.‬‬ ‫ומאחר והחרב נלחמת מקרוב‪ ,‬והקשת מרחוק‪ ,‬אם כן היה צריך‬ ‫לכתוב‪" :‬בקשתי ובחרבי"‪ ,‬ומעדו כתב ההפך?‬ ‫לכן פרש המדרש‪ ,‬שהפסוק מדבר על מצוות ומעשים טובים‪,‬‬ ‫היינו מלחמת היצר‪ .‬מלחמה זו שיש לאדם עם יצרו‪ ,‬הפוכה היא‬ ‫ממלחמת המלכים שנלחמים תחילה מרחוק ואחר כך מקרוב‪.‬‬ ‫במלחמת היצר צריך האדם להלחם עמו תחילה מקרוב‪ ,‬שכן היצר‬ ‫הרע שולט על האדם משעת היציאה ממעי אימו‪ ,‬כמו שלמדו‬ ‫חז"ל (סנהדרין צא ע"ב) מהפסוק "לפתח חטאת רובץ"‪ .‬כאשר זוכה‬

‫לע"נ הצדקנית נינה מרטין בת מישלין ע"ה | ולע"נ ר' יצחק ב"ר גרשון ז"ל | ולע"נ ר' נח יצחק הלוי ב"ר משה יעקב ז"ל | ולע"נ הרב יהודה אריה בן רפאל אלתר ז"ל |‬ ‫ולהצלחת ר' אלחנן שמואל‪1‬בן ר' נח יצחק ומשפחתו‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫אני צריך דירה' אני מתפלל עבורו שתהיה לו דירה‪ ,‬ואם מתקבלת‬ ‫התפילה הרי שכעת יש לו דירה‪ ,‬זו דירה שלו‪ .‬אבל יעקב אבינו‪,‬‬ ‫בעצם‪ ,‬הוא לא היה מעורב כלל בענין המלחמה‪ .‬אדרבה‪ ,‬הוא לא‬ ‫רצה שילחמו‪ ,‬ולאחר מעשה כעס עליהם ואמר‪' :‬עכרתם אותי'‪.‬‬ ‫על מה‪ ,‬אם כן‪ ,‬הוא התפלל? תפילתו היתה‪' :‬רבונו של עולם‪,‬‬ ‫עשה שאני אנצל'‪ .‬וכיון שהתפלל על עצמו ‪ -‬ההצלחה שבא מכח‬ ‫(ומתוק האור)‬ ‫התפילה שייכת לו"‪.‬‬

‫האדם ומצליח להרחיקו‪ ,‬נמשכת המלחמה מרחוק‪ .‬עליו לעמוד‬ ‫על המשמר כל הימים‪ ,‬ולירות מרחוק לבל יתקרב וישוב אליו‬ ‫היצר עוד‪ ,‬חלילה‪.‬‬ ‫לכן אמר יעקב אבינו ע"ה קודם "בחרבי" ואחר כך "בקשתי"‪,‬‬ ‫כלומר בזכות זה שלחמתי עם יצרי מקרוב ומרחוק ועשיתי מצוות‬ ‫ומעשים טובים‪.‬‬ ‫(קהילת יצחק)‬

‫"ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי‬ ‫מיד האמורי בחרבי ובקשתי" (מח‪ ,‬כב)‬

‫"כבס ביין לבושו‪ ,‬ובדם ענבים סותה"‬

‫בפסוק הקודם‪ ,‬מדובר על זמן הגאולה העתידה ‪" -‬עד כי יבא‬ ‫שילה‪ ,‬ולו יקהת עמים"‪ .‬גם פסוק זה‪ ,‬איפוא‪ ,‬עוסק בענין זה‪ .‬ננסה‬ ‫לעמוד על משמעות הרמז הטמון בו‪.‬‬ ‫"יין" בכל התנ"ך רומז על התורה‪ .‬ולא בכדי ‪ -‬כשם שאין‬ ‫היין יוצא מן הענבים אלא בכח הסחיטה‪ ,‬כך אין התורה נקנית‬ ‫ללומדיה אלא באמצעות עמל מפרך‪ .‬ומהו ה"לבוש" שאותו יש‬ ‫לכבס ביין זה? זהו "לבוש מלכות"‪ ,‬הלבוש שבו עתיד להתעטף‬ ‫המלך המשיח שיתגלה במהרה‪.‬‬ ‫כוחו של המלך המשיח הוא בתורה‪ ,‬ממנה הוא יונק את‬ ‫סמכותו‪ ,‬ובאמצעותה הוא מושל על כל העולם‪ .‬בכך שנגביר את‬ ‫כח התורה‪ ,‬נכין את העולם לבואו‪ ,‬ונקרב את הגאולה‪ .‬ומה יקרה‪,‬‬ ‫אם ח"ו לא נצליח בכך? אם לא יעלה בידינו ליצור את התנאים‬ ‫לגאולה על ידי לימוד והפצת התורה?‬ ‫גם אז בא יבא ‪ -‬אך בצורה שונה‪ ,‬מכאיבה ומחרידה‪" .‬בדם‬ ‫ענבים" ‪ -‬זוהי האפשרות השניה‪ .‬אם לא נהפוך את עצמנו‪ ,‬את‬ ‫עם ישראל‪ ,‬באמצעות התורה‪ ,‬יש צורך ח"ו שהקב"ה יחולל את‬ ‫המהפכה בכח הדם‪ ,‬באמצעות החרב המשכלת‪ ...‬אז‪ ,‬בלית ברירה‬ ‫אחרת‪ ,‬יזככו אותנו היסורים‪" .‬מלך קשה כהמן" הבטיחו חז"ל‬ ‫שיעמוד עלינו לעת הקץ‪ ,‬כדי לזכך אותנו במדת הצורך‪.‬‬ ‫איזו היא הדרך המובחרת שבשתיהן? האם דרך היסורים‪ ,‬הדרך‬ ‫הקשה והמכאיבה‪ ,‬מניבה תוצאות יותר טובות מאשר הדרך‬ ‫ה"קלה"‪ ,‬דרך התורה? אומר לנו הפסוק‪" :‬כיבס ביין לבושו ‪ -‬ובדם‬ ‫ענבים סותה"‪" .‬לבוש" הוא בגד שמתלבשים בו‪ ,‬המותאם לגופו‬ ‫של אדם‪ ,‬בגד המכבד את האדם‪" .‬כסות" הוא בגד המשמש לכיסוי‬ ‫בלבד‪ ,‬שאין הקפדה על צורתו‪ .‬נמצא‪ ,‬איפוא‪ ,‬שאדרבה‪ :‬לא רק‬ ‫שהדרך של "מהפכת התורה" היא נעימה יותר‪ ,‬היא גם מעולה‬ ‫יותר‪ .‬הברירה בידינו לבחור בין שתי הדרכים‪ .‬אין אפשרות לשבת‬ ‫בחיבוק ידים ‪ -‬כי אם ח"ו נזניח את התורה‪ ,‬לא תהיה ברירה אלא‬

‫שכם אחד ‪ -‬היא תהיה לך חלק אחד יתירה על אחיך‬ ‫(רש"י)‬

‫הרב מרדכי צביון‪ ,‬נכדו של רבי חיים קניבסקי שליט"א‪ ,‬סיפר‬ ‫שבא יהודי ושאל את סבו שאלה‪ :‬יעקב אבינו נותן ליוסף נחלה‬ ‫יתירה על אחיו‪ ,‬וזאת משום שהוא זה שלוקח אותה מיד האמורי‪,‬‬ ‫וזכותו ליתנה למי שיחפוץ‪ ,‬וכי יעקב נטל את שכם? הלא שמעון‬ ‫ולוי ‪ -‬הם שנלחמו עליה בחרוף נפש‪ ,‬ולהם‪ ,‬אפוא‪ ,‬הזכות על‬ ‫המקום ולא ליעקב!‬ ‫על כרחך צריכים אנו לפרש כדברי התרגום‪ ,‬ש"בחרבי ובקשתי"‬ ‫הכונה "צלותי ובעותי" ‪ -‬תפלתי ובקשתי‪ .‬אך עדיין אינו מובן‪:‬‬ ‫היעלה על הדעת שצדיק המתפלל על דבר ‪ -‬הדבר נעשה שלו?!‬ ‫אם שמעון ולוי נלחמו על העיר שכם וכבשוה ‪ -‬לכאורה העיר‬ ‫הכבושה שייכת להם!‬ ‫ענה לו ר' חיים‪" :‬לא! אם ידע יעקב אבינו בבירור שכל הצלחתם‬ ‫היתה בזכות תפילותיו ‪ -‬הרי שבאמת העיר שכם שייכת לו!"‬ ‫"אם כך‪ ,‬המשיך אותו יהודי ושאל ‪" -‬חצי מהעיר בני ברק‬ ‫שייכת לכם‪ ...‬אנשים באים לכאן ומבקשים שהרב יתפלל עליהם‪.‬‬ ‫הרב מתפלל והם מצליחים‪ .‬אם כן‪ ,‬מה שזכו עקב תפלתכם שייך‬ ‫לכם!"‪.‬‬ ‫אמר לו ר' חיים‪" :‬ומי אמר שהצלחתם נבעה‪ ,‬באמת‪ ,‬מהתפילות‬ ‫שהתפללתי עליהם? זה שהם הצליחו ‪ -‬נכון‪ ,‬וזה שהם היו כאן ‪-‬‬ ‫גם נכון‪ ,‬אבל מי אמר שיש קשר בין שני הדברים? אולי הצלחתם‬ ‫אינה קשורה לתפילותי?!‬ ‫"מה הבעיה" ‪ -‬טען האיש ‪" -‬הלא יש כאן הודאת בעל דין‪,‬‬ ‫כולם אומרים‪' :‬הייתי אצל ר' חיים וברכתו עזרה'‪ ,‬הרי שהודו בזה‬ ‫שהצלחתם בזכותכם היא"!‬ ‫"ועדיין יש לחלק"‪ ,‬אמר ר' חיים‪" :‬כשבא אלי אדם ואומר‪' :‬הרב‪,‬‬

‫מועיל בקידושין‪ ,‬ונראה דסברתו לחלק היא שבגט יסודו הוא‬ ‫שמקנה אותה לעצמה ובמקנה שייך הודאת בעל דין‪ ,‬משא"כ‬ ‫בקידושין שהוא קונה לא שייך בזה גדר הודאת בעל דין ולכן‬ ‫לא מועיל כתב ידו‪ .‬וע"כ צריך לומר שלפני מתן תורה שלא‬ ‫זכינו עוד בקדושת התורה‪ ,‬גם מדין תורה מספיק בשטר‬ ‫קידושין שאושר בערכאות דידהו שבאמת קידש אותה כיון‬ ‫שענינה רק קנין‪ .‬ומיהו אצל בן נח הדין הוא שאין איסור זנות‬ ‫כמו שהוא אצלינו‪ ,‬וכל הקשר שביניהם הוא קלוש‪ ,‬וכל זמן‬ ‫שהוא או היא פורשים זהו כגט אצלם וכמבואר ברמב"ם פ"ט‬ ‫דמלכים (ה"ח)‪ ,‬אבל אצלינו גם קודם מתן תורה נעשית קשורה‬ ‫ומקודשת‪ ,‬אלא שמספיק היה אז ע"י שטר ערכאות‪.‬‬

‫בעומק הפרשה‬

‫ריתחא דאורייתא‬

‫"בני הם אשר נתן לי אלוקים בזה" (מח‪ ,‬ט)‬

‫פירש רש"י הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה‪ .‬ויש‬ ‫לתמוה למה קידש יוסף את אשתו בשטר דוקא והלוא נהוג‬ ‫לקדש בכסף‪ .‬ונראה לכאורה שרצה לקדש כדין תורה בעדים‬ ‫כשרים ולא נמצאו כאלו במצרים‪ ,‬וע"כ קידש בשטר הכתוב‬ ‫בכתב ידו דמועיל מדינא בגירושין כשני עדים ואם כן הוא‬ ‫הדין בקידושין‪ ,‬וחל ע"פ דין תורה‪.‬‬ ‫אמנם ברשב"א בקידושין (סו‪ ):‬מצדד דכתב בכתב ידו לא‬

‫(חכמה ודעת ‪ -‬להגר"מ שטרנבוך)‪.‬‬

‫‪2‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫(מט‪ ,‬יא)‬


‫לקבל את דרך היסורים! הבה לא נאחר את המועד‪...‬‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬

‫(ע"פ האוה"ח הק')‬

‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫"וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו‬ ‫לסבול ויהי למס עובד" (מט‪ ,‬טו)‬

‫שאלה‪ :‬האם שייך ליתן שכר מצוה לאדם אחר?‬ ‫תשובה‪ :‬יש מרב האי גאון ז"ל שאחד מכר מצותו לאחר‪,‬‬ ‫ופסק שהמקבל לא זכה וכי הנותן הפסיד השכר‪( .‬עיין‬ ‫שו"ת מהר"ם אלשקר סי' ק"א ובספר "אמרי בינה" סוף‬ ‫ח"א סי' י"ג)‬

‫לכאורה הסברא נותנת‪ ,‬שלאחר שרואים שהמנוחה היא דבר‬ ‫טוב ושהארץ נעימה וטובה ‪ -‬הולכים לנוח! ואילו כאן כתוב "ויט‬ ‫שכמו לסבול" ‪ -‬הוא הולך לעבוד! מה פשר הדבר?‬ ‫האדמו"ר מאוז'רוב זצ"ל אמר פעם לחזו"א‪ :‬נצטוינו בתורה‬ ‫הקדושה‪" :‬ואהבת את ה' אלקיך"‪ .‬איך אוהבים את הקב"ה? יש‬ ‫האומרים‪ :‬אני אוהב בלב‪ ...‬אבל התורה מתרגמת כל ציווי לשפת‬ ‫המעשה‪" :‬בכל לבבך‪ ,‬ובכל נפשך [אפילו נוטל את נפשך] ובכל‬ ‫מאודך [בכל ממונך]‪ .‬אם מצוים על יהודי לחלל שבת‪ ,‬ללבוש‬ ‫כלאים או לעבוד על כל איסור אחר מהתורה‪ ,‬הוא מחויב למסור‬ ‫את כל ממונו ולא לעבור על לאו‪.‬‬ ‫אך מצינו פרוש נוסף ל"בכל נפשך"‪ .‬על הפסוק "אם יש את‬ ‫נפשכם" (בראשית כג‪ ,‬ח) כתב רש"י‪" :‬נפשכם ‪ -‬רצונכם"‪ .‬למדנו‬ ‫שרצונו של אדם הוא נפשו‪ .‬אם כן‪ ,‬כשהתורה מצוה "בכל נפשך"‪,‬‬ ‫הכוונה‪ :‬תן להקב"ה את הרצון שלך‪.‬‬ ‫זה מה שעשה יששכר‪" :‬וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי‬ ‫נעמה"‪ ,‬הוא ראה שזה הדבר הטוב והנעים שהוא רוצה‪ ,‬והחליט‬ ‫שאת אותו טוב ונעים הוא מוסר לבוראו‪ ,‬לכן "ויט שכמו לסבול‬ ‫ויהי למס עובד"‪.‬‬ ‫מסופר על הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל שבתפילת שמו"ע‬ ‫היה ועמד דום ולא מתנועע [לא כמו שנפסק במשנ"ב סי' צה‬ ‫ס"ק ז‪ ,‬שצריך להתנועע בשעת התפילה משום "כל עצמותי‬ ‫תאמרנה"] והסביר זאת‪ ,‬שכשהיה רב ברוסיה‪ ,‬עצרו אותו פעם‬ ‫הקומוניסטים ימ"ש‪ ,‬וכדי להשפילו הכריחו אותו לעמוד על‬ ‫רגליו במשך שעות‪ ,‬בלי להתנועע‪ .‬ואכן‪ ,‬סיפר ר' משה‪ ,‬זו היתה‬ ‫השפלה גדולה‪ ,‬ואז החליט ששפלות גדולה זו רצונו שתהיה לו‬ ‫לפני ה'‪ ,‬לכן הוא מתפלל שמונה עשרה בלי להתנועע‪.‬‬

‫שאלה‪ :‬מה שהרב שליט"א אמר שאי אפשר ליתן זכות‬ ‫מצוה לאחרים‪ ,‬הנה שמעתי מהג"ר ישראל קלמנוביץ‬ ‫שליט"א‪ ,‬שפ"א היה אביו הג"ר אברהם זצ"ל עם מרן הח"ח‬ ‫באכסניא‪ ,‬ובא יהודי אחד שאשתו מסוכנת מאד ומקשה‬ ‫לילד‪ ,‬חקרו הח"ח על עירו ולאחר שהלה השיב אמר‪ :‬נדה‬ ‫מעיר הנ"ל לא יתכן‪ ,‬חלה גם לא‪ ,‬מסתמא איחרה הדלקת‬ ‫נרות‪ ,‬וע"ז באה הסכנה‪ .‬פנה הח"ח לר"א ואמר‪ :‬היינו שנינו‬ ‫בעיר פלונית ופעלנו בענין הזה‪ ,‬תן לה זכות השבת‪ .‬אמר‬ ‫לו ר"א שיתן הוא‪ ,‬וענהו הח"ח‪ :‬אני כבר זקן‪ ,‬אתה עוד‬ ‫יכול לקבל עוד זכויות‪ ,‬והסכים ר"א‪ .‬אחר כך בא הנ"ל‬ ‫ובישר שנולד לו בן זכר וכי מכבד את הח"ח בסנדקאות‪,‬‬ ‫אמר לו הח"ח שזה שייך לר' אברהם‪ .‬הנה לפנינו ששייך‬ ‫זכות של מצוה לאחרים‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬כוונתו שעי"ז שיש לו זכות זו‪ ,‬תפילתו תועיל‪.‬‬ ‫(דרך שיחה)‬ ‫ואכן כך הוה‪ ,‬שתכף הזמין לו השי"ת שידוך עבור ביתו‪.‬‬ ‫(אוצר אפרים)‬

‫"זבולון לחוף ימים ישכון"‬

‫זבולון היה עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט‬ ‫יששכר והם עוסקים בתורה‪ ,‬הוא שאמר משה‪" :‬שמח‬ ‫זבולון בצאתך ויששכר באהלך"‪ .‬זבולון יוצא בפרקמטיה‬ ‫ויששכר עוסק בתורה באהלים (רש"י)‬

‫(ומתוק האור)‬

‫"מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך"‬

‫(מט‪ ,‬כ)‬

‫כתוב בספרים הקדושים‪ ,‬שאדם שמחזיק ביד לומדי תורה‪,‬‬ ‫אף על פי שהיה עם הארץ בעולם הזה‪ ,‬זוכה שלעתיד ידע גם‬ ‫הוא את התורה‪ .‬ואם כן יחשוב כל אדם לעצמו‪ ,‬עד כמה צריך‬ ‫הוא להחזיק ביד לומדי תורה‪ ,‬שהרי בעולם הזה אם היו אומרים‬ ‫לאדם שאינו בן תורה‪ ,‬כמה היית רוצה לשלם עבור שתהיה‬ ‫בקי בעל פה במסכת פלונית ופלונית‪ ,‬או ביורה דעה או בחושן‬ ‫משפט? בודאי היה משיב‪" :‬אתן כל מה שביכולתי אפילו בעד‬ ‫פרק אחד‪ ,‬וכל שכן עבור מסכת שלמה"‪ ,‬וזה אפילו בעולם הזה‬ ‫שאין אנו מכירים את גודל קדושת התורה וגודל ערכה‪ ,‬וכל שכן‬ ‫בעולם הבא‪ ,‬ששם יראה כל אחד בעין את גודל קדושת התורה‬ ‫וישיג את רום ערכה‪ .‬ואם כן כמה ישמח אחר כך בחלק התורה‬ ‫שימצא מזומן לפניו‪ ,‬אשר לא עמל בו בעולם הזה‪ ,‬ורק בעד‬ ‫המועט שהפריש מעמלו בעודו בחייו זכה לזה‪.‬‬ ‫ועל כן כאשר יתבונן האדם תמיד בזה בעודו בחייו‪ ,‬ירוץ אחר‬ ‫בעלי תורה וירצה להתדבק בהם ולהחזיק אותם‪ ,‬הרבה יותר ממה‬ ‫שאדם רץ אחר שותף אחר להשתתף עמו בעניני העולם הזה‪.‬‬

‫בספר "אוצר אפרים" הובא המעשה הבא‪:‬‬ ‫רבי יהושע אשר מפאריסוב זי"ע הוצרך להשיא את ביתו שכבר‬ ‫באה בשנים‪ ,‬ולא הזדמן לו שידוך עבורה‪ .‬היה לו מכך עגמת נפש‬ ‫עד למאוד‪.‬‬ ‫פעם אחת התגלה לו אביו‪ ,‬היהודי הקדוש מפשיסחא זי"ע‬ ‫בחלום‪ ,‬ואמר לו על הפסוק‪" :‬מאשר שמנה לחמו"‪ ,‬שישנם‬ ‫שלושה מיני זיווגים‪ :‬שבת וכנסת ישראל‪ ,‬נשמה עם הגוף‪ ,‬ואיש‬ ‫ואשה‪ ,‬וכל שלשה הזווגים הללו ביד ה' לבדו הם‪ ,‬והוא בכבודו‬ ‫יתברך מזווג אותם‪.‬‬ ‫וזהו "מאשר" ‪ -‬כלומר‪ ,‬האותיות היוצאות מתיבת "אשר"‪ ,‬היינו‬ ‫האותיות שלאחר אותיות "אשר" [ב' אחר א'‪ ,‬ת' אחר ש'‪ ,‬ש' אחר‬ ‫ר'] הם "שבת"‪ ,‬הרי שמרומז בזה זיווגן של השבת ושל כנסת‬ ‫ישראל‪" .‬שמנה" אותיות "נשמה" רומז לזיווג הגוף עם הנשמה‪,‬‬ ‫ו"לחמו" רומז לאישה‪ ,‬הנקראת לחם‪ ,‬כדרשת חז"ל על הפסוק‬ ‫"כי אם הלחם" (לט‪ ,‬ו)‪ .‬ועל כל הזיווגים הללו סיים הפסוק‪" :‬והוא‬ ‫יתן"‪ ,‬שהקב"ה יתן אותם‪ .‬עד כאן דברי קדשו‪.‬‬

‫(שמירת הלשון שער ג')‬

‫‪3‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫(מט‪ ,‬יג)‬


‫בין שבילי המוסר‬ ‫"וימת יוסף בן מאה ועשר שנים"‬

‫(נ‪ ,‬כו)‬

‫רבינו בחיי כותב בפסוקנו דברים נלהבים‪ ,‬מעוררים כל נפש‪ ,‬על השכר‬ ‫המצפה לאדם בעבור המצוות שהוא מקיים‪ .‬הוא מוכיח זאת מכך שיוסף‬ ‫שקבר א תאביו‪ ,‬זכה 'וקבל שכרו במי שגדול משניהם‪ ,‬הוא משה רבינו‬ ‫ע"ה‪ ,‬שנתעסק בעצמותיו‪ ,‬שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו'‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫דהיינו‪ ,‬יוסף שהתאמץ במצוות קבורת אביו‪ ,‬זכה שבקבורתו שלו יתעסק‬ ‫מי שגדול משניהם‪ ,‬מיעקב ויוסף‪ ,‬הלא הוא משה רבינו‪.‬‬ ‫וממשיך רבינו בחיי וכותב‪ ,‬ש'גם משה רבינו ע"ה שנתעסק ביוסף‪ ,‬קיבל‬ ‫שכרו בגדול ממנו‪ ,‬זה הקב"ה‪ ,‬שנאמר ויקבור אותו בגיא"‪.‬‬ ‫והמסקנא‪ ,‬לדברי רבינו בחיי‪ ,‬היא‪' :‬מכאן למדנו שכל המשתדל במצוות‬ ‫לעשותם‪ ,‬יש לו שכר גדול; אם בחייו ‪ -‬פעולתו הטובה תביא פריה ממרחק‪,‬‬ ‫ואם במותו ‪ -‬שכרו אתו‪ ,‬בספר שאינו נמחק יוחק‪.‬‬ ‫'ועל כן‪ ,‬יתחייב אדם שיעשה המצוות בזריזות‪ ,‬לא בעצלתים‪ ,‬לא‬ ‫לכבוד עצמו רק לכבוד שמים‪ ,‬לעבוד עבודת ה' יתעלה ולשמור משמרתו‪,‬‬ ‫ולהשתעשע בתורתו‪ ,‬להתחזק בתוחלתו'‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫הנה לפנינו סיפור נפלא‪ ,‬ממנו אפשר ללמוד על השכר שמקבל האדם‬ ‫בחייו על שמירת המצוות‪ ,‬וכפי שכותב רבינו בחיי 'אם בחייו' ‪ -‬םעלתו‬ ‫הטובה תביא פריה ממרחק'‪ .‬בסיפור שלפנינו‪ ,‬אכן‪ ,‬האדם עשה מצוה‬ ‫במקום אחד‪ ,‬והברכה הגיעה לו במרחקים‪ ,‬וכפי שניווכח‪...‬‬ ‫אנשי החוק הניצבים ב'מחסום ארז'‪ ,‬סמוך לגבול רצועת עזה‪ ,‬יודעים‬ ‫שכאשר מתקרבת למחסום מכונית הנהוגה על ידי ערבי‪ ,‬יש לעוצרה‪,‬‬ ‫ולבדוק את מסמכיה‪ ,‬ולוודקא שלא מדובר ברכב שנגנב זה עתה מיהודי‬ ‫תושב ארץ ישראל‪ ,‬והגנב הערבי מתכוון להכניס את המכונית לעזה‪ .‬משם‪,‬‬ ‫לא ניתן כבר להחזיר את הרכב‪ ,‬במציאות ה'חמאס' של ימינו‪.‬‬ ‫הבדיקה העיקרית מתבצעת באמצעות בדיקת אמינותם של מסמכי‬ ‫הרכב‪ .‬החיילים משקיעים מאמצים על מנת לוודא שהמסמכים אינם‬ ‫מזויפים‪.‬‬ ‫במקרה שלפנינו‪ ,‬התקרבה למחסום ארז מכונית חדשה‪ ,‬נוצצת‪ ,‬שהיתה‬ ‫נהוגה בידי ערבי‪ .‬החיילים נכנסו לכוננות‪ ,‬עצרו את הרכב‪ ,‬ודרשו מהנהג‬ ‫הערבי להציג מסמכים‪.‬‬ ‫הלה ציית לדרישה‪ ,‬הוציא את המסמכים‪ ,‬ועל פי כל הבדיקות נראה היה‬ ‫שהמסמכים הם אמינים‪ ,‬והמכונית היא אכן בבעלותו של הערבי‪ ,‬שעל פי‬ ‫נתוני המסמכים רכש אותה לפני זמן קצר במרכזה של ארץ ישראל‪.‬‬ ‫החיילים התכוננו כבר לאפשר לערבי להכנס לתוך רצועת עזה‪ .‬ועכשיו‬ ‫קרה משהו‪.‬‬ ‫מפקד המחסום שניצב מאחורי הרכב‪ ,‬ובדק את שלדתו‪ ,‬התקרב אל‬ ‫הנהג הערבי בפנים מאיימות‪ ,‬ואמר לו‪:‬‬ ‫'תגיד לי‪ ,‬הרכב הזה הוא שלך'?!‬ ‫והערבי כאינו מבין את השאלה‪ ,‬מצביע על המסמכים‪' ...‬הנה‪ ,‬תסתכל‬ ‫מה כתוב כאן'‪ ,‬מגיב‪.‬‬ ‫והמפקד אינו מרפה; 'אם לא תודה בזה הרגע שהרכב הזה גנוב‪ ,‬אני‬ ‫אוכיח לך זאת שחור על גבי לבן‪ ,‬ואז העונש שלך יהיה הרבה יותר גדול‪,‬‬ ‫מאיפה גנבת את המכונית הזו'?!‬ ‫בטחונו העצמי של הערבי התמסמס קמעה‪ ,‬ולא עברו עוד דקה ‪-‬‬ ‫שתיים‪ ,‬והוא הודה שגנב את המכונית מהישוב 'מעלה אדומים'‪.‬‬ ‫ניגשו החיילים אל מפקדם‪ ,‬ואמרו לו‪' :‬הנביא אתה‪ ,‬או בן נביא; מהיכן‬ ‫ידעת שהוא גנב את האוטו‪ ,‬הרי המסמכים שידרו אמינות מלאה‪ ,‬ואי‬ ‫אפשר היה לראות בהם כל רמז לזיוף'!‬ ‫במקום להשיב‪ ,‬קרא הקצין לחייליו וביקש מהם ללכת אל מאחורי‬ ‫הרכב‪ ,‬ולהביט ב'סטיקר' המודבק על ה'פגוש' הגדול והיוקרתי של הרכב‬ ‫החיילים ראו‪ ,‬ופרצו בצחוק‪ .‬גם הם הבינו עתה מהיכן תפס‬ ‫החדש‪.‬‬ ‫מפקדם שהרכב גנוב‪.‬‬ ‫מה היה כתוב שם ב'סטיקר'? רק ‪ 3‬מילים‪.‬‬

‫'אין עוד מלבדו'‪.‬‬ ‫לא צריך להיות מפקד צבאי במחסום ארז‪ ,‬כדי לדעת שערבי לא ידביק‬ ‫על מכוניתו 'סטיקר' מעין זה‪ ,‬ולאחר שגנב את המכונית‪ ,‬פשוט שכח‬ ‫להוריד את הסטיקר‪...‬‬ ‫בכך עוד לא תם הסיפור‪ .‬אולי אפילו לא התחיל‪.‬‬ ‫משהתקשרו החיילים לבעל הרכב‪ ,‬והודיעו לו שיבוא לקחת את רכבו‪,‬‬ ‫וסיפרו לו כיצד גילו שהרכב גנוב‪ ,‬התרגש האיש עד לדמעות‪ ,‬ואמר‪' :‬עתה‬ ‫ידעתי כיגדול ה' מכל האלוקים'!‬ ‫עד מהרה התברר שה'אחראים' לגילויו של הרכב‪ ,‬הם פעילי התשובה‬ ‫של אחת הישובות המפורסמות‪ ,‬המקיימים פעילות עניבה בישוב מעלה‬ ‫אדומים‪ ,‬שליד ירושלים‪.‬‬ ‫פעילים אלה זכו להחזיר בתשובה רבים מתושבי המקום‪ ,‬תוך שהם‬ ‫מוכיחים לכולם בדרכי נועם את מתיקות התורה‪ .‬משהגיעו לבעל הרכב‬ ‫הנ"ל‪ ,‬סירב האיש לשמוע את דברי הפעילים‪ ,‬ולא רצה לשמוע מילה וחצי‪-‬‬ ‫מילה בענייני תשובה‪.‬‬ ‫שעות מספר לפני כן הוא רכש מכונית יוקרתית חדשה‪ ,‬וליבו היה נתון‬ ‫כל כולו בצבעה המטאלי של המכונית‪ ,‬במושבים המרופדים ובאיבזור‬ ‫המשוכלל שלה‪ .‬מה לו ולתשובה‪...‬‬ ‫פעילי הישיבה יודעים זה מכבר שאי אפשר להכריח אף יהודי לחזור‬ ‫בתשובה‪ .‬אם אינו מתעורר מהדברים המושמעים באוזניו‪ ,‬ועל אחת כמה‬ ‫וכמה כשהוא נוקט בגילויי התנגדות וסירוב‪ ,‬צריך להפרד ממנו בשלום‬ ‫ובנחת‪ ,‬ולהמתין לשעת‪-‬כושר אחרת‪.‬‬ ‫וכך עשו תלמידי הישיבה‪ .‬אבל‪ ,‬לפני שנפרדו מהאיש‪ ,‬שאלו אותו אם‬ ‫יהיה איכפת לו שידביקו על פגוש מכוניתו‪ ,‬שנרכשה זה עתה‪ ,‬את הסטיקר‬ ‫עם המילים 'אין עוד מלבדו'‪.‬‬ ‫האיש הרהר לרגע‪ ,‬ולמרבה הפלא השיב בחיוב‪' .‬כן‪ ,‬אני מוכן שתדביקו‬ ‫את הסטיקר הזהעל הפגוש'‪ ,‬אמר‪.‬‬ ‫הסטיקר הודבק על הפגוש‪ ,‬ומחצית השעה לאחר מכן‪ ,‬כהחנה הנהג את‬ ‫מכוניתו ליד ביתו‪ ,‬נגנבה המכונית‪...‬‬ ‫הנהג הגיע‪ ,‬כולו מזועזע‪ ,‬להיכל הישיבה‪ ,‬ניגש אל הגר"י סופר ואמר‬ ‫בחצי‪-‬התרסה‪' :‬נו‪ ,‬אתם רואים‪ ,‬ביקשתם להדביק את הסטיקר‪ ,‬ואני‬ ‫הסכמתי‪ ,‬ועכשיו הרכב נגנב; זו תורה וזו שכרה'?!‪- - -‬‬ ‫ראש הישיבה שמע את הדברים‪ ,‬ואמר לבעל הרכב שדבריו אינם‬ ‫צודקים‪ ,‬ומי שתלה על רכבו סטיקר "אין עוד מלבדו"‪ ,‬בודאי לא יינזק‬ ‫בשל כך‪' .‬מה שברור שהדבר היחיד שביכולתי לעשות בנידון‪ ,‬הוא לאסוף‬ ‫כמה בחורים ולומר פרקי תהלים על מנת שהרכב יימצא במהרה'‪...‬‬ ‫ולא עברה שעה‪-‬שעתיים והנהג מקבל את הטלפון מ'מחסום ארז'‪,‬‬ ‫ומתבשר שרכבו אותר‪ ,‬רק בגלל הסטיקר שהיה תלוי על הפגוש‬ ‫האחורי‪...‬‬ ‫וכיצד הגיב עתה הנהג המאושר‪ :‬עכשיו נוכחתי לדעת ש'אין עוד מלדו'‪,‬‬ ‫ואי אפשר לסמוך על אף אחד אחר‪ ,‬אלא על השם יתברך‪ ,‬הכל‪-‬יכול‪.‬‬ ‫התקיימו בו‪ ,‬בנהג זה‪ ,‬דבריו של רבינו בחיי ש'כל המשתדל במצוות‬ ‫לעשותם‪ ,‬יהיה לו שכר גדול מכך‪ ,‬ופעולתו הטובה תביא פריה ממרחק'‪,‬‬ ‫וכו'‪ .‬הסכמתו להדבקת הסטיקר‪ ,‬ופרקי התהלים שנאמרו בישיבה‪ ,‬הביאו‬ ‫את המכונית ממרחק‪...‬‬ ‫סיפרתי את הסיפור לגיסי מרן הגר"ח‪ ,‬ושאלתי אותו האם מותר להדביק‬ ‫את הסטיקר הנ"ל על מכוניות‪ ,‬מבלי לשאול רשות מבעליהן? שהרי ברור‬ ‫שכל נהג‪ ,‬גם אם הוא אינו שומר מצוות עדיין‪ ,‬אילו היה יודע שסטיקר כזה‬ ‫עשוי להיות הגורם לאיתור מכוניתו ב'מחסום ארז'‪ ,‬אין ספק שהיה מסכים‬ ‫להדביק את הסטיקר על מכוניתו‪ ,‬ואם כן האם מותר לעשות זאת שלא‬ ‫ברשותו‪ ,‬מדין 'זכין לאדם שלא בפניו'?‬ ‫גיסי השיב שלא הסטיקר גרם לאיתורה של המכונית‪ ,‬אלא פרקי‬ ‫התהלים שנאמרו בישיבה‪.‬‬ ‫ומה שצריך להוסיף הוא שאם הדבקתו של הסטיקר שלא ברשותו של‬ ‫בעל המכונית‪ ,‬תגרום שנאה‪ ,‬בודאי לא כדאי לנקוט בדרך זו‪( .‬ברכי נפשי)‬

‫כל המעונין לקבל מנוי שבועי דרך פקס או מייל נא לשלוח מייל ל ‪ GISHMAKEVORT@GMAIL.COM‬או ישלח בקשה לת‪.‬ד‪ 18303 .‬מיקוד ‪ 91182‬ירושלים או להשאיר הודעה בתא הקולי‬ ‫שמספרו ‪ 151527131458‬בצירוף שם ‪2‬‬ ‫כתובת ומספר טלפון ובל"נ נטפל בבקשתכם‬ ‫וכן כל המעוניין להקדיש העלון לעלוי נשמת או לרפואת וכו' מתבקש לשלוח למייל הנ"ל או להשאיר הודעה בתא הקולי הנ"ל‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫בס"ד‪ ,‬ערש"ק פרשת ויחי תשע"ז‬ ‫לידידיי ומכרי הנכבדים קוראי הגליון מעדני הפרשה שיחיו‬ ‫ב"ה מסיימים חומש בראשית‪ ,‬חזק חזק ונתחזק‪ .‬ונכנסים לשובבי"ם‪.‬‬ ‫זה המקום להודיע לקוראי הגליון כי בשעטו"מ בשבת ראש חודש שבט פרשת וארא‪ ,‬יתקיים אי"ה העליה לתורה (באווארפן) של בני‬ ‫היקר שלמה ני"ו וביום שני ג' שבט למספרם ‪ 30‬בינואר‪ ,‬תתקיים החתונה באולם בלארום (חיידר) בלייקווד‪ ,‬כולם מוזמנים‪ ,‬תרשמו‬ ‫ביומן‪.‬‬ ‫אגב‪ ,‬אני רוצה להזמין את כל קוראי הגליון‪ ,‬ובשבוע הבא נשים הזמנה עם האימייל‪ ,‬מי שרוצה הזמנה אישית‪ ,‬אנא‪ ,‬שלח לי את‬ ‫כתובתך‪ ,‬ואשלח בדואר‪.‬‬ ‫כמו"כ‪ ,‬אני מקווה להוציא לאור לקראת השמחה‪ ,‬קובץ של כל הגליונות עד כה בקונטרס‪ ,‬המעוניין לקבל את הקונטרס בדואר‪,‬‬ ‫שישלח שם וכתובת‪ ,‬ונשלח לו בעזהי"ת (כמו"כ‪ ,‬אם מישהו מעוניין להנציח בקונטרס ולהשתתף בהוצאות‪ ,‬תבוא עליו הברכה)‬ ‫אגב עליה לתורה ‪ -‬באווארפן‪ ,‬השתתפתי פעם בשמחת 'עליה לתורה' של חתן שהיה זקן ישיבת מיר‪ ,‬והוא בן קרוב לחמישים‪,‬‬ ‫וכאשר זרקו עליו את הפעקאלאך זה פשוט כאב לו‪ ,‬בכל זאת בן אדם לא צעיר‪.‬‬ ‫כשראיתי את הבעות פניו המתייסרות בכל פעקאלע שעף לו על הפרצוף‪ ,‬הבנתי פשט בפסוק 'אל תשליכני לעת זקנה'‪ ,‬שאנו‬ ‫מבקשים שהבאווארפן יהיה בימי הבחרות ולא לעת זקנה‪.‬‬ ‫ולמה מוליכים החתן לחופה? וכי אינו יכול ללכת ברגליו לבד?‬ ‫תלוי את מי שואלים‪:‬‬ ‫ה'מיר'ער יאמר‪ ,‬כי החתן כבר מבוגר ובקושי הולך‪.‬‬ ‫הירושלמי יגיד‪ :‬כי הוא עדיין ילד ועוד לא יכול ללכת לבד‪.‬‬ ‫הפאפרומטער יגיד‪ :‬כדי שלא יברח כשיכניסוהו לבאדעקן (לכסות את ההינומא)‪.‬‬ ‫המודרנער יגיד‪ :‬כדי לבלום קצת שלא ירוץ קדימה‪.‬‬ ‫אבל הסיבה האמיתית היא‪' :‬בדרך שאדם רוצה ליליך מוליכין אותו'‪...‬‬

‫ועוד ענין מענינא דיומא‪ :‬בארץ ישראל חוקקו חוק חדש המחייב תשלום עבור שקיות בסופרמרקט‪ ,‬וזה אירע בדיוק בפרשת מקץ‪,‬‬ ‫ואמרתי שלית מילתא דלא רמיזי באורייתא‪ ,‬ובדיוק באותה פרשה‪.‬‬ ‫כתיב בפרשת מקץ כי יוסף נתן להם אוכל בתוך 'שקים'‪ ,‬בפרשת ויגש נתן להם את האוכל ב'עגלות'‪ ,‬למה? כי בדיוק בשבוע זה יצא‬ ‫החוק שעל שקיות יש לשלם‪...‬‬ ‫אני מוכרח לקצר‪ ,‬היום קצר והמלאכה מרובה‪.‬‬ ‫נ‪.‬ב‪ .‬קוראים המעוניינים לקבל גם את הגליון של הפרשה של שנה שעברה‪ ,‬מוזמנים לכתוב לי ואשלח להם באופן אישי‪.‬‬ ‫שבת שלום ומבורך‬ ‫ישראל אהרן קלצקין‬ ‫‪maadoney@gmail.com‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫פרשת ויחי‬ ‫חולה"‪ ,‬על זה מתרץ רש"י שאיה"נ שהמגיד אמר אריכות‬ ‫(אוצר פנינים)‬ ‫גדול‪ ,‬רק המקרא מעתיקו בדרך קצר‪ .....‬‬

‫ויחי יעקב (מ"ז‪ ,‬כ"ח)‪ .‬פרשה זו סתומה ביקש יעקב‬ ‫לגלות את הקץ ונסתם ממנו‪.‬‬ ‫פירושו של דבר‪ ,‬צפה יעקה וחזה שבכל שמות‬ ‫השבטים אין האותיות ח' ט'‪ ,‬מכלל שאין בהם חטא‪ ,‬א"כ‬ ‫המה ראויים לגלות להם סודות נפלאות מהגאולה שלימה‪,‬‬ ‫אולם אח"כ נתיישב בדבר הרי ג"כ אין בהם האותיות‬ ‫ק' ץ'‪ ,‬מכלל שאכתי אינם ראויים לזה המדריגה‪" ,‬אינם‬ ‫(רבינו בחיי)‬ ‫ראויים לגלות להם את הק"ץ"‪ ....‬‬

‫עוי"ל בדרך דומה‪ ,‬שזהו אזהרה למגיד בעמדו לדרוש‬ ‫בפני הציבור‪ ,‬שאם רואה שישנם עוד מגידים שצריכים‬ ‫עוד לדרוש בזו השעה יקצר דבריו ואל יטריח את הציבור‪,‬‬ ‫וז"ש אם הוא רק "אח"ד מן המגידים" שישנם עוד‪ ,‬אז "הרי‬ ‫ ‬ ‫זה מקרא קצר"‪ ,‬היינו שיראה לקצר בדבריו‪.....‬‬ ‫(הגה"צ מלאדאני זצ"ל)‬ ‫ ‬

‫וישתחו ישראל על ראש המיטה (מ"ז‪ ,‬ל"א)‪ .‬הפך‬ ‫עצמו לצד שכינה‪ ,‬מכאן אמרו שהשכינה למעלה‬ ‫מראשותיו של חולה (רש"י)‪.‬‬

‫ויאמר ליוסף הנה אביך חולה (מ"ח א')‪.‬‬ ‫ואיתא בגמרא דעד יעקב לא היה דאדם יחלה‪ ,‬וביקש‬ ‫יעקב רחמים שיחלה האדם לפני מותו כדי שיתכונן‬ ‫למיתתו ויצווה את ביתו‪ ,‬ולכאורה צריך להבין היכן‬ ‫מרומז הדבר דעד יעקב לא חלה אדם? אלא דאיתא‬ ‫במסכת פסחים שהאדם יזהר שלא יוציא מפיו בשורה לא‬ ‫טובה‪ ,‬דכאשר אדם שואל אותו האם אבי חי‪ ,‬לא יענה לו‬ ‫אביך מת‪ ,‬אלא יענה לו אמך חיה‪ ,‬והשואל יבין מזה שרק‬ ‫אמו חיה אבל אביו מת‪ ,‬ולפי"ז צל"ד למה אמר המבשר‬ ‫ליוסף "אביך חולה"‪ ,‬היה לו לומר ליוסף אחיך בריאים‬ ‫ובמילא יבין שאביו חולה‪ ,‬אלא על כרחך דעד אז לא‬ ‫היה שאדם יחלה ואם יאמר לו המבשר אחיך בריאים לא‬ ‫יבין שאביו חולה אלא יחשוב שאביו מת‪ ,‬ולכן אמר לו‬ ‫המבשר אביך כי לא היה שייך עד אז שאדם יחלה חולה‪,‬‬ ‫נמצא דמזה שאמר ליוסף אביך חולה ראיה דעד יעקב לא‬ ‫(קודש הלולים)‬ ‫היה שאדם יחלה‪ .....‬‬

‫סיפר המגיד הירושלמי הגה"צ רבי בן ציון יאדלער‬ ‫זי"ע שהוי עובדא שרכשו עסקני ירושלים בזמן ההוא שטח‬ ‫קרקע גדול ליד שער שכם בכדי להקים עליו בית חולים‪.‬‬ ‫כשנכנסו ובאו לפני הגה"ק רבי יהושע לייב דיסקין זי"ע‬ ‫וספרו לו על הדבר‪ ,‬אמר להם הרב בחידוד‪" :‬יהי רצון‬ ‫'שלא' תשרה שכינה במעשה ידיכם"! הם השתוממו על‬ ‫דברי הקודש של המהרי"ל דיסקין זי"ע‪ ,‬ברגע הראשון‬ ‫נפלה עליהם חרדה והם פערו את פיהם "מה לא עשינו‬ ‫טוב שזכינו לכזה משפט?" ‪ -‬שאלו את עצמם‪ ,‬אך מיד‬ ‫השמחה שבה על פניהם כשהבינו את חדות דבריו‪.‬‬ ‫בהסבירו שהוא סה"כ התכוין למאמר חז"ל "שכינה למעלה‬ ‫מראשותיו של חולה (שבת י"ב)‪ ,‬ולכן בירכם – שלא ירבו‬ ‫החולים במשכנם‪ ,‬כך שממילא לא תשרה שם שכינה‪....‬‬

‫ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך‬ ‫חולה (מ"ח‪ ,‬א')‪.‬‬

‫וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה וגו' קחם נא‬ ‫אלי ואברכם (מ"ח ח')‪.‬‬

‫מקדמת דנא היה נהוג‪ ,‬כי היו מגידים מהלכים מעיר‬ ‫לעיר ומדברים בבתי הכנסיות והמדרשות לעורר את‬ ‫העם בתשובה ולעורר על פגעי הזמן‪ ,‬ולאחר הדרשה היה‬ ‫מגיע כל אחד ונותן שכר דרשנות‪ ...‬אך ברבות הימים‪,‬‬ ‫כשנהיה הדבר לפרנסה גדולה‪ ...‬החלו גם אנשי דלא מעלי‪,‬‬ ‫ללכת ולדרוש בכפרים ובעיירות‪ ,‬ובהרבה מקומות היה‬ ‫ממש צריכים להילחם בזה‪ .‬מסופר‪ :‬כי יום אחד בא לעיר‬ ‫סלונים מגיד אחד‪ ,‬שריננו עליו בסביבה‪ ,‬שאין תוכו כברו‬ ‫– ומשום כך לא הניחו רבה של העיר‪ ,‬הגאון רבי אייזל‬ ‫חריף זי"ע‪ ,‬לדרוש בבית הכנסת‪.‬‬ ‫באו כמה בעלי בתים אל הרב להשתדל בשבילו‪.‬‬ ‫היתכן‪ ,‬רבי – טענו – וכי מה יש לו עליו? הרי הוא מגיד‪,‬‬ ‫ואם הוא מגיד‪ ,‬ודאי שהוא ירא שמים! השיב להם רבי‬ ‫אייזל בדרך צחות‪ - :‬על הפסוק "ויאמר ליוסף הנה אביך‬ ‫חולה"‪ ,‬אומר רש"י‪" :‬אחד מן המגידים"‪.‬‬ ‫ונשאלת השאלה‪ :‬מהיכן נמצאו אז במצרים מגידים‬ ‫יהודים? אלא מכאן‪ ,‬שיתכן מגיד שהוא מתנהג כגוי‪....‬‬

‫ופרש"י שיעקב ביקש לברכם ונסתלקה שכינה ממנו‬ ‫לפי שעתיד ירעבם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו‬ ‫ממנשה‪ ,‬וצריך להבין הלא אצל ישמעאל מצינו דכתיב‬ ‫"כי שמע אלקים את קול הנער באשר הוא שם" ואיתא‬ ‫בגמרא דהקב"ה דן אותו לפי מעשיו שהוא עושה עכשיו‪,‬‬ ‫ולא לפי מה שעתיד להמית את בני ישראל‪ ,‬דהקב"ה‬ ‫אינו דן את האדם לפי העתיד‪ ,‬וא"כ למה נסתלקה שכינה‬ ‫ממנו‪ ,‬ולמה לא דן יעקב את מנשה ואפרים לפי מעשיהם‬ ‫של עכשיו? כמו כן צריך להבין למה כאשר הראה יוסף‬ ‫את שטר הארוסין ושטר כתובה ליעקב‪ ,‬נחה דעתו וחזר‬ ‫לברכם‪ ,‬וכי בשביל שיש לו שטר כתובה שוב לא יצאו‬ ‫ממנו אותם הרשעים?‬ ‫אלא י"ל דאותו הקושיא אפשר לשאול ג"כ על מיתת‬ ‫הבן סורר ומורה‪ ,‬דאיתא ברש"י שם שירדה התורה לסוף‬ ‫דעתו‪ ,‬שילסטם את הבריות‪ ,‬לפיכך אמרה תורה ימות‬ ‫זכאי ואל ימות חייב‪ ,‬אפשר לשאול גם שם למה לא נדון‬ ‫אותו לפי מעשיו כעת‪ ,‬למה ידונו אותו על שם העתיד?!‬ ‫אלא שבאמת יש לחלק בין בן סורר ומורה לישמעאל‪,‬‬ ‫דישמעאל נולד אצל אב ואם כשרים‪ ,‬דאברהם נשא את‬

‫עוי"ל‪ ,‬דהנה הסדר הוא לעשות אריכות גדול מכל דבר‪,‬‬ ‫והיאך יצוייר שכאן אמר רק שלשה מילים "הנה אביך‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪3‬‬


‫הגר ע"י שטר אירוסין ושטר כתובה‪ ,‬לפיכך דנין אותו‬ ‫לפי מעשיו כעת ולא לפי העתיד‪ ,‬משא"כ אצל בן סורר‬ ‫ומורה מצינו דדרשו סמיכות הפרשיות של יפת תואר‬ ‫לשנאת אשה‪ ,‬דע"י שלקח יפת תואר סופו שישנאה‪,‬‬ ‫וסופה שתוליד לו בן סורר ומורה‪ ,‬וכיון שנולד שלא ע"י‬ ‫שטר אירוסין ושטר כתובה אין דנין אותו לפי מעשיו כעת‬ ‫אלא לפי העתיד‪.‬‬ ‫נמצא לפי זה דהדבר תלוי אם הבן נולד באופן כשר או‬ ‫לא‪ ,‬לפי"ז אפשר להבין דיעקב ראה רשעים יוצאים מהם‪,‬‬ ‫חשש שיוסף לא נשא את אשתו באופן כשר‪ ,‬ולפיכך לא‬ ‫רצה לברכם דכאשר הבן נולד באופן לא כשר דנין לפי‬ ‫העתיד‪ ,‬אבל כאשר יוסף הראה לו את השטר האירוסין‬ ‫ושטר הכתובה חזר לברכם‪ ,‬דכיון שנולדו בכשרות דנין‬ ‫(לקוטי יהושע)‬ ‫לפי מעשיהם כעת ולא לפי העתיד‪ .....‬‬

‫וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה וגו' קחם נא‬ ‫אלי ואברכם‪ .‬ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן‬ ‫לי אלוקים בזה וכו' (מ"ח‪ ,‬ח' – ט')‪.‬‬ ‫פירש"י מי אלה שאינם ראויים לברכה‪ ,‬י"ל בדרך‬ ‫צחות‪ ,‬דהנה כשהנער נעשה בר מצוה‪ ,‬אביו מברך עליו‬ ‫ברוך שפטרני מענשו של זה‪ ,‬כי עד עתה הי' ענשו וחיובו‬ ‫של זה על אביו‪ ,‬ועכשיו כשהגדיל נפטר אביו מעונשו‬ ‫(מג"א או"ח סי' רכ"ה סק"ה)‪ ,‬והנה ברכה זו שייכת רק כשחטא‬ ‫הבן עד הנה‪ ,‬אבל אם יזכה נער את ארחו לשמור מצות‬ ‫ה'‪ ,‬אז אין מקום לברכה זו‪ ,‬כי גם עד עתה לא הי' שום‬ ‫עונש על אביו בגללו‪.‬‬ ‫וזה שאמר יעקב אבינו בראותו קדושת בני יוסף וראה‬ ‫שלא טעמו טעם חטא מעולם‪ ,‬תמה ואמר מי אלה שאינם‬ ‫ראויין לברכה שמברך האב על הבן בהגיעו לגדלות‪ ,‬ברוך‬ ‫(קדושת ציון)‬ ‫שפטרני‪ ....‬‬

‫ראות פניך לא פללתי והנה הראה אותי אלקים גם‬ ‫את זרעך (מ"ח י"א)‪.‬‬ ‫להבין למה אמר "ראות פניך לא פיללתי"‪ ,‬הלא די‬ ‫היה באמרו ראותך לא פיללתי? אלא דאיתא במסכת‬ ‫יבמות שהנכשל בזנות פניו מוריקות‪ ,‬ואיתא גם שהשותה‬ ‫כוס של עיקרין אין פניו נעשה ירוק גם אם נכשל בזנות‪,‬‬ ‫ואיתא ברש"י על הפסוק "חיה רעה אכלתהו" שכוונתו של‬ ‫יעקב היתה שיוסף נכשל באשת פוטיפר‪ ,‬ולכן לא חשב‬ ‫יעקב שיזכה עוד לראות את פניו של יוסף בצבעו המקורי‪,‬‬ ‫כי אם נכשל בזנות הלא פניו מוריקות‪ ,‬וכיון שראה את‬ ‫פניו‪ ,‬וראה שאינן מוריקות‪ ,‬אמר "ראות פניך לא פיללתי"‬ ‫כי אני חשבתי שחטאת‪ ,‬ועכשיו אני רואה שלא חטאת‪,‬‬ ‫ואם יאמרו שבאמת חטא יוסף והסיבה שלא רואים את‬ ‫פניו מוריקות היא משום ששתה כוס של עיקרין‪ ,‬זה אינו‬ ‫כיון שאלהים אראה אותי גם את זרעך‪ ,‬ויש לך ילדים ומי‬ ‫(צפנת פענח)‬ ‫ששתה כוס של עיקרין אינו מוליד‪ .....‬‬

‫ויברך את יוסף (מ"ח‪ ,‬ט"ו)‪.‬‬ ‫ואח"כ כתיב שיוסף אמר "לא כן אבי כי זה הבכור"‪,‬‬ ‫וצ"ב דלמה לא אמר יוסף את זה קודם הברכה רק אחר‬ ‫כך? ויש לומר דאיתא בגמ' שיעקב מסר לבניו את‬ ‫הברכות מה שקיבל מהקב"ה‪ ,‬וא"כ גם לבני יוסף כן‪ ,‬והנה‬ ‫איתא בגמרא יומא שישתחוה אדם לשמאלו דהוי נגד ימין‬ ‫הקב"ה‪ ,‬דהקב"ה הוא נגד האדם נמצא שיעקב שקיבל‬ ‫ברכה מהקב"ה‪ ,‬קיבל שמאלו של יעקב מימינו של הקב"ה‪,‬‬ ‫וימינו משמאלו של הקב"ה‪ ,‬ונמצא שמאלו של יעקב עדיף‪,‬‬

‫והיינו חשבון דיוסף שחשב שיעקב מוסר הברכה החשובה‬ ‫ביותר למנשה שהוא הבכור‪.....‬‬ ‫אולם אח"כ כאשר שמע את יעקב מברך "המלאך‬ ‫הגואל אותי הוא יברך"‪ ,‬במילא בירכם במה שיקבל‬ ‫מהמלאך‪ ,‬והרי המלאך מקבל מהקב"ה‪ ,‬ונמצא ששמאלו‬ ‫של המלאך עדיף ביותר‪ ,‬וא"כ כשהוא עומד נגד יעקב‬ ‫מוסר הברכות לו‪ ,‬נמצא ימינו של יעקב עדיף יותר‪ ,‬וא"כ‬ ‫ ‬ ‫תמה ואמר הרי מנשה הוא הבכור‪.....‬‬ ‫(אמרי נועם‪ ,‬אמסטערדאם)‬ ‫ ‬

‫המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים וכו'‬ ‫וידגו לרב בקרב הארץ (מ"ח‪ ,‬ט"ז)‪.‬‬ ‫מובא במדרש "ויברך את הנערים" זה אפרים ומנשה‪,‬‬ ‫"וידגו לרוב" – כנוני דימא – כדגי הים‪.‬‬ ‫"דג") שלא שולטת בהם עין הרע‪.‬‬ ‫והנה רמז יפה יש כאן בפסוק זה‪" ,‬המלאך הגואל אותי‬ ‫מכל 'רע' הוא יברך את הנערים" – יסיר מן הנערים‬ ‫את ה"רע"‪ ,‬וכשתיטול מתיבת "נערים" את האותיות‬ ‫"רע"‪ .‬ישארו האות נו"ן עם תיבת "ים"‪ ,‬והיינו "דגי הים"‪,‬‬ ‫וממילא "וידגו לרוב" יהיו כדגים שפרים ורבים ואין עין‬ ‫(חתם סופר)‬ ‫הרע שולטת בהם‪ ...‬‬

‫("נון" בלשון ארמית‪:‬‬

‫ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמור‬ ‫ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה (מ"ח‪ ,‬כ')‪.‬‬ ‫ויש לומר בדרך הלצה‪ ,‬דהנה איתא (שבת קנ"ב‪ ).‬דזקני‬ ‫תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים דעתן מתוספת עליהם‪,‬‬ ‫וזקני עמי הארץ הוא להיפוך‪ ,‬והנה ביוסף הי' אפרים‬ ‫חשוב יותר מסתמא‪ ,‬שאז יוסף הי' גדול וזקן ביותר‪ ,‬כדרך‬ ‫ת"ח שמזקינים‪ ,‬וזהו "בך יברך ישראל" במה שיאמרו‬ ‫"ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה"‪ ,‬ויראו שאפרים הוא‬ ‫(זאת זכרון)‬ ‫קודם‪ ,‬ועל כרחך שאתה תלמיד חכם‪ ....‬‬ ‫עוי"ל‪ ,‬דאפרים ה' עוסק בתורה ומנשה הי' פקיד‬ ‫וממונה על בית יוסף והי' עוסק במשא ומתן‪ ,‬וצריך להיות‬ ‫כשניהם דיפה תלמוד תורה עם דרך ארץ‪ ,‬אמנם "וישם‬ ‫את אפרים לפני מנשה"‪ ,‬דהתורה יהי' עיקר והעסק במו"מ‬ ‫(כתב סופר)‬ ‫רק טפל לו‪ ....‬‬

‫בחרבי ובקשתי (מ"ח כ"ב)‪ .‬ואיתא בגמרא בתפילתי‬ ‫ובבקשתי‪.‬‬ ‫דבר גדול חזינן כאן‪ :‬כאשר יעקב מדבר על חרב וקשת‬ ‫הכוונה הוא על תפילות ובקשות‪ ,‬וכאשר עשו בדבר על‬ ‫ברכות ותפילות‪ ,‬הברכה אחת לך אבי‪ ,‬ברכנו גם אנו‪,‬‬ ‫(אבני אזל)‬ ‫הכוונה הוא על חרבך תחיה‪ ......‬‬

‫ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלוקים אנכי‬ ‫(נ‪ ,‬יט)‪.‬‬ ‫אמרו חז"ל (ב"ר פרשה פ"ד‪ ,‬י"ד) על הפסוק (לז‪ ,‬יח) ויתנכלו‬ ‫אותו להמיתו‪ ,‬מלמד ששיסו בו את הכלבים‪ ,‬והדין הוא‬ ‫ששיסה את הכלבים פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים‬ ‫(בבא קמא כ"ג‪.):‬‬ ‫ולכן אמר יוסף "אל תיראו" מצידי‪ ,‬דהרי בדיני אדם‬ ‫אל תיראו והנכם פטורים‪ ,‬ואני מוחל במחילה גמורה‪ ,‬אבל‬ ‫מה שנוגע לדיני שמים אינני יכול לעשות מאומה "התחת‬ ‫(פרח לבנון)‬ ‫אלוקיכם אנכי"‪....‬‬

‫הזכויות שמורות ‪ -‬להאיר ולהעיר יפנה ‪845-662-1586‬‬ ‫נעתק ברשות המערכת עידית שבעידית וכל‬ ‫‪4‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫לעי"נ הב' מאיר ע"ה ב"ר מרדכי שי'‬

‫פרשת ויצא‬

‫‪àòéöî àáá úëñî‬‬ ‫‪'ô óã ãò ã"ò óãî‬‬ ‫‪÷"ôì æ"òùú åéìñë 'é‬‬

‫‪ç"ëø‬‬

‫אי א קליינע קאפע‪-‬‬ ‫הייזקע אי שטאט‬ ‫באגדאד‪ ,‬זענע געזעס ‬ ‫צוויי אראבישע סוחרי‬ ‫פאררייכערט‬ ‫או ‬ ‫זייער‬ ‫צו‬ ‫לולקעס‬ ‫דער‬ ‫געשמאק‪.‬‬ ‫פונע‬ ‫אייגנטומער‬ ‫קאפע‪-‬הויז האט זיי‬ ‫דערלאנגט גלעזלע שווארצע קאווע מיט א פיינע גערו‪ ,‬או ‬ ‫ביידע פו זיי האב געשלונגע דערפו מיט הנאה‪ַ :‬אה‪ַ ,‬אה‪...‬‬ ‫" ַע ּב ַדא ְל ַלה או ִא ּב ַר ִהי‪ ,‬ווילט איר אפשר נא א קאווע?"‬ ‫האט דער אייגנטומער פו די קאפע‪-‬הויז געפרעגט פו די צוויי סוחרי‪ ,‬אבער זיי‬ ‫זענע זייער פארטיפט געווע אי א קארטל שפיל‪ ,‬או ניטאמאל געהערט וואס‬

‫ער פרעגט זיי‪.‬‬ ‫עבדאללה האט זי געשפילט מיט זיי שווארצ וואנצע )שנוי ( או ער‬ ‫האט מיט ליבשאפט געקוקט אוי זיי פריינט איבראהי‪ .‬זיי קענע זי שוי‬ ‫פאר לאנגע יאר‪ ,‬פו זייער יוגנט אי דע קליינע דערפל ביי ברעג פו טיי‬ ‫ִח ֶד ֶקל‪ .‬עבדאללה האט זי אנגעלאנט אויפ' בענקל או ער האט זי‬ ‫דערמאנט פו יענע יאר‪ .‬ער האט זי דערמאנט אי יענע טאג וואס ער האט‬ ‫זי געשפילט אויפ' גאס‪ ,‬בארפעסיג‪ ,‬או זיי מאמע איז ארויסגעגאנגע פו‬ ‫הויז שלעפנדיג א גרויסע פאס פול מיט קליידער‪ ,‬זיי אויסצואוואש אי טיי‪.‬‬ ‫ער או אבראהי זענע באלד געגאנגע צו טיי או זיי האב געזע ווי די‬ ‫פרויע מוטשענע זי שווער אפצורייב די קליידער מיט זיי אי די וואסער‪.‬‬ ‫"דו געדענקסט‪ ,‬איבראהי‪ ,‬דער אלטער מא וואס פלעגט אויפשטיי פיר‬ ‫אזייגער פארטאגס או גיי צו טיי אפילו אינע שווער ווינטער?"‬ ‫"אוודאי‪ ",‬האט איבראהי געענטפערט‪ ,‬או זי צולאכט‪" :‬ער פלעגט זאג‬ ‫אז ָא קאלטע וואסער‪ ,‬שפירט ער נישט זיינע ביינער‪ ...‬דערנא איז ער ארוי‬ ‫אוי זיי אייג‪-‬צוזאמגעשטעלטע שי או נאכמיטאג האט ער זי‬ ‫אומגעקערט מיט זעקס‪-‬זיב פישעלע‪ ...‬געדענקסט?"‬ ‫דער אייגנטומער פונע קאפע‪-‬הויז או נא אנוועזנדע האב זי‬ ‫צוגעשטעלט צו שמועס‪ ,‬או יעדער האט דערמאנט זכרונות פו זיינע‬ ‫קינדער יאר אינע קליינע דערפל‪ .‬זיי האב געשמועסט או פארברענגט‬ ‫מיט מעשיות‪ ,‬קאווע‪-‬געטרינקעכ או לולקע‪-‬פאררייכער פאר גאר א לאנגע‬ ‫צייט‪ ,‬ביז די זו האט אנגעהויב אונטערגיי או זיי האב באמערקט אז דער‬ ‫טאג איז שוי כמעט פאריבער‪.‬‬ ‫" ַא‪ "...‬האט איבראהי געזאגט‪" ,‬עס איז אזוי אנגענע געווע זי צו‬ ‫באגעגענע או דערמאנע די זכרונות פו יענע צייט; אפשר טרעפ מיר זי‬ ‫נאכאמאל מארג?" אלע האב צוגעשטימט‪.‬‬ ‫צומארגנס האב זי עבדאללה או איבראהי צוריקגעקערט צו קאפע‬ ‫הייזקע‪.‬‬ ‫ווע די צוויי זענע אריינגעקומע‪ ,‬האט דער אייגנטומער פונע קאפע‪-‬‬ ‫הייזקע אפגעווישט דע טישל או גערייניגט די ערד‪ .‬עבדאללה האט גליי‬ ‫געמאכט זיי קאפע )‪ -‬די שמאטע וואס אראבער טראג אוי זייער קאפ(‪ ,‬ער‬

‫האט געשלינגע פו זיי קאווע וואס איז שוואר געווע ווי פע‪ ,‬או ער האט‬ ‫זי אנגערופ‪" :‬געדענקסטו‪ ,‬איבראהי‪ ,‬דאס ערשטע מאל וואס מיר האב‬ ‫פארקויפט מאראנצ?" איבראהי האט באלד אראפגעלייגט דע שארפ‬ ‫געטראנק פו זיינע הענט או ער האט געשמייכלט א ברייט שמייכל אונטער‬ ‫זיינע וואנצעס‪ .‬דער אייגנטומער פו די קאפע‪-‬הויז האט זי צוגעשטעלט צו‬ ‫שמועס או האט געפרעגט‪" :‬וואס איז די מעשה מיט די מאראנצ?"‬ ‫"דערצייל אי‪ ,‬דערצייל אי‪ ",‬האט עבדאללה געזאגט‪ ,‬או איבראהי‬ ‫האט דערציילט‪:‬‬ ‫"איי טאג איז אנגעקומע צו אונזער דערפל‪ ,‬א וואג געפירט דור ַא‬ ‫אלטער מא או איינגעשפאנט צו ַא אייזל‪ ,‬פול מיט געשמאקע מאראנצ‪.‬‬ ‫דער אלטער איז געשטאנע אויפ' וואג או האט געשריג‪' :‬מאראנצ פאר‬ ‫ביליג! מאראנצ פאר ביליג!' אי או עבדאללה זענע געווע יונגע קינדער‪,‬‬ ‫מיר זענע צוגעגאנגע צו אי או געזאגט‪' :‬זיידע! ערלויב אונז צו פארקויפ‬ ‫פאר דיר די מאראנצ‪ .‬דו קענסט זי גיי אפרוע‪ ,‬או אלס באלוינונג פאר די‬ ‫ארבעט וועסטו געב פאר ביידע פו אונז צע מאראנצ‪ '.‬דער אלטער האט‬ ‫צוגעשטימט‪ .‬מיר זענע געשטאנע אגאנצע טאג ביי וואג או געשריג‪:‬‬ ‫'מאראנצ פאר ביליג!' או סו טאג איז די וואג געווע ליידיג! מיר האב‬ ‫פארקויפט אלע מאראנצ‪ .‬מיר זענע צוריקגעגאנגע צו דע אלט‪ ,‬אי‬ ‫געברענגט דאס געלט‪ ,‬ער איז געווע פריילי או אונז אוי‪ .‬נא אלעמע איז‬ ‫דאס געווע אונזער ערשטע געשעפט‪".‬‬ ‫"זינט דא האב מיר שוי געמאכט אסא געשעפט‪ ",‬האט עבדאללה‬ ‫ווייטער דערציילט פאר' קאפע‪-‬הויז‪-‬אייגנטומער‪" .‬מיר האב אינאיינע‬ ‫געקויפט א פערד או וואג‪ ,‬מיר האב גענומע פו מענטש אזעלכע חפצי‬ ‫וואס זיי האב שוי נישט געדארפט‪ ,‬או מיר האב עס פארקויפט פאר זיי או‬ ‫געקריג א פראצענט‪".‬‬ ‫די זו איז שוי געווע אי צענטער פו הימל‪ ,‬די הי האט פארטריב די‬ ‫מענטש פו גאס אי די הייזער אריי‪ ,‬או אוי די קאפע‪-‬הויז איז געוואר פול‬ ‫מיט סוחרי וועלכע זענע געקומע טרינקע פו די שווארצע געטראנק או‬ ‫עבדאללה או איבראהי האב באמערקט‪ ,‬אז פילע מענטש הער זיי אויס‪.‬‬ ‫די מענטש זענע געזעס ארו זיי אי א רינג‪ ,‬או קיינער האט נישט‬ ‫גע'חלומ'ט וואספארא קריגעריי עס וועט אויסברעכ אי גאר א קורצע צייט‪.‬‬ ‫פארזעצונג קומט בעזהשי"ת‬

‫גליו שבוע זו נתנדב לרגל שמחת ידידנו הנכבד‬ ‫מוה"ר יודל רימפלער שי' ‪ -‬בהכנסת בנו כמר גרשו ני"ו לבריתו של אברה אבינו עליו השלו‬ ‫כש שנכנס לברית כ יכנס לתורה לחופה ולמעשי טובי! יזכה לרוות נחת מכל יו"ח בבריות גופא ונהורא מעליא‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫‪óã‬‬ ‫‪ã"ò‬‬

‫‪êùð åäæéà  'ä ÷øô  àòéöî àáá úëñî‬‬

‫‪åéìñë 'è - àöéå âàèééøô‬‬

‫דער הייליגער אמורא אביי )ב(‬ ‫דורכאויס זיי לעב‪ ,‬האט אביי געליט פו עטליכע שווערע קרענק‪,‬‬ ‫או דא האט ער זי שטענדיג געפלייסט אי לערנע‪ .‬אגאנצע טאג איז‬ ‫אביי געזעס או זי געפלאגט אי די הייליגע תורה‪ ,‬או ביינאכט האט‬ ‫ער באוואסערט זיינע פעלדער‪ .‬אזוי האט ער זי געפירט‪ ,‬ביז עמיצער פו‬ ‫זיינע תלמידי האט געבעט פו אי‪ ,‬אז ער וויל באוואסער די פעלדער‬ ‫אנשטאט אי‪ ,‬או אלס באצאלונג בעט ער‪ ,‬אז ווע אביי וועט האב ‬ ‫איבעריגע מינוט‪ ,‬זאל ער לערנע מיט אי תורה‪ .‬אזא זכי'‪ .‬א קלוגער‬ ‫תלמיד‪.‬‬ ‫שוי אי זיינע יונגע יאר האט זי דערקענט אוי אי א געוואלדיגע‬ ‫קלוגשאפט‪ ,‬אז זיי רבי האט עדות געזאגט אז ער וועט אויסוואקס‬ ‫גרויס אי תורה‪ ,‬או ער איז טאקע שאר געווע אי לערנע‪ ,‬אזש ַרב‬ ‫ימי פלעגט אי רופ " ַק ְר ַק ְפ ָא" ‪ #‬וואס מיינט א "קאפ" אויפ'‬ ‫ִד ִ‬ ‫אראמיש שפרא‪ ,‬מיינענדיג צו זאג "דער תלמיד מיט' מח‪".‬‬ ‫י&ס איז נפטר געוואר‪ ,‬איז דער אמט פו "רֹא(‬ ‫נאכדע וואס ַרב ֵ‬

‫מ&ר ִאי זענע‬ ‫יתא געבליב ליידיג‪ .‬פיר ֲא ָ‬ ‫‪+‬מ ְ* ִד ָ‬‫יבה" אינע שטאט ְ‬ ‫יְ ִ( ָ‬ ‫יבה‪ ,‬צוויש זיי‬ ‫דא ראוי געווע צו ערפיל דע אמט פונע רֹא( יְ ִ( ָ‬ ‫*יֵי או ָר ָבא‪ .‬די פיר האב באשלאס צוויש זי‪ ,‬אז יעדער פו זיי זאל‬ ‫ַ‬ ‫זאג א ֲה ָל ָכה או דער וועמע מע וועט נישט קענע אפפרעג‪ ,‬וועט‬ ‫ווער ראש‪#‬ישיבה‪ .‬מע האט טאקע יעד געקענט אפפרעג אויסער‬ ‫יבה"‪.‬‬ ‫*יֵי'‪ ,‬או ער איז געברענגט געוואר אלס "רֹא( יְ ִ( ָ‬ ‫ַ‬ ‫יתא‬ ‫‪+‬מ ְ* ִד ָ‬‫ְ‬ ‫יבה אינע שטאט‬ ‫*‪ֵ0‬י האט געדינט אלס רֹא( יְ ִ( ָ‬ ‫ַ‬ ‫דרייצ יאר‪ .‬ער האט נישט מארי ימי געווע‪ ,‬או ער איז נפטר‬ ‫*יֵי צוויש די‬ ‫געוואר אלט‪#‬זייענדיג זעכציג יאר‪ ,‬אבער דא איז ַ‬ ‫מ&ר ִאי וואס זייערע ווערטער ווער דערמאנט פילע מאל אי גמרא ‪#‬‬ ‫ֲא ָ‬ ‫מער פו טויזנט או זיב הונדערט מאל!‬ ‫*יֵי איז נפטר געוואר‪ ,‬האט זי א‬ ‫די גמרא דערציילט‪ ,‬אז ווע ַ‬ ‫טייל פונע בריק אינע טיי ָד ְג ַלת צעבראכ‪ .‬דאס איז געווע א סימ‪,‬‬ ‫אז פו הימל נעמט מע אנטייל אי די צער פו די פטירה פונע צדיק‪.‬‬

‫‪óã‬‬ ‫‪ä"ò‬‬

‫‪êùð åäæéà  'ä ÷øô  àòéöî àáá úëñî‬‬

‫‪åéìñë 'é - àöéå ÷"áù‬‬

‫צי מעג מע מקדי זיי בשלו?‬ ‫באפריינדעט מיט' ַמ ְלוֶה או פלעגט קיינמאל זי נישט פעדער צו‬ ‫ֶ ְ"‪.‬‬ ‫היינט ענדיגט מע דע ֶ ֶרק " ֵאיזֶה נ ֶ‬ ‫אינע היינטיג בלאט לערנט מע עטליכע דיני פו דער ִאיסר גריס יענע‪ ,‬או יעצט נאר צוליב דע וואס ער האט אי געגעב א‬ ‫ַה ְלוָ)ה‪ ,‬וויל ער אי מכיר טובה זיי או כאטש אי גריס ‪.‬‬ ‫ִרי ִית‪.‬‬ ‫קומט אויס‪ ,‬אז דאס גריס איז גליי צו ִרי ִית! ער באצאלט‬ ‫לאמיר לערנע איינע פו זיי‪:‬‬ ‫אי טאקע נישט קיי געלט פאר די ַה ְלוָ)ה‪ ,‬אבער ער גיבט אי א‬ ‫" ִרי ִית ְד ָב ִרי"‪.‬‬ ‫טובה‪ ,‬או אוי אזעלכע זאכ זענע אסור צו טו ‪.‬‬ ‫י‪$‬חאי זאגט‪ ,‬אז איינער וואס האט געבארגט געלט‬ ‫ַר ִי ִ ְמע‪ַ $‬ר ָ‬ ‫די סארט ִרי ִית ווערט אנגערופ " ִרי ִית ְד ָב ִרי"‪ ,‬אז דער לֹוֶה‬ ‫או ער באגעגנט דע ַמ ְלוֶה‪ ,‬טאר ער נישט פעדער או אי ערשט‬ ‫באצאלט מיט 'ווערטער' אוי‪ -‬די ַה ְלוָ)ה‪.‬‬ ‫באגריס ‪.‬‬ ‫פארוואס?‬ ‫ַר ִי ִ ְמע‪ $‬רעדט פו איינער וואס איז נישט ספעציעל‬

‫ִרי ִית ְד ָב ִרי איז נישט אסור מדאורייתא‪ ,‬נאר ִמ ְד ַר ָנָ ‪ .‬די רבנ ‬ ‫האב דאס פארבאט ‪ ,‬כדי עס זאל נישט זיי קיי ריבית‪.‬‬

‫‪óã‬‬ ‫‪å"ò‬‬

‫‪ïéðîåàä úà øëåùä  'å ÷øô  àòéöî àáá úëñî‬‬

‫‪åéìñë à"é - çìùéå âàèðåæ‬‬

‫דער קאנטראקטער מיט די ארבעטער‬ ‫י&מי האט מע נעכט אנגעהויב לערנע דע ארבעטער‪ ,‬או אי בי גרייט צו באצאל פאר זיי פיר ז‪+‬ז )א סארט‬ ‫ֶרת פו ַד ַה ִ‬ ‫אינע ִמ ְסג ֶ‬ ‫‪&3‬כר ֶאת ָה ‪4‬א ָמנִ י"‪ ,‬וואס רעדט זי פו געלט( פאר א טאג פו ארבעט‪".‬‬ ‫זעקסט פרק‪ ,‬דער פרק " ַה ֵ‬ ‫ִה ְלכ&ת ְ‪ִ 3‬כיר‪+‬ת‪.‬‬ ‫דער קאנטראקטער איז ארויסגעגאנגע אי מארק‪ ,‬או עס איז אי‬ ‫יעדער מענטש קע דינגע חפצי פו זיי חבר‪ ,‬צו ביישפיל‪ :‬דינגע געלונגע צו געפונע ארבעטער פאר נאר דריי ז‪+‬ז א טאג! ביי ענדע פו‬ ‫א קאר‪ ,‬דינגע א הויז‪ ,‬או אזוי ווייטער‪ .‬אינע היינטיג בלאט רעדט די טאג זענע די ארבעטער געוואויר געוואר‪ ,‬אז דער ַ* ַעל‪ַ #‬ה ַ*יִ ת האט‬ ‫גמרא פו  ארבעטער'ס שכירות‪ .‬ס'הייסט‪ :‬א בעל‪#‬הבית דינגט  געהאט צוגעשטימט צו געב פאר זיי פיר ז‪+‬ז‪ ...‬וואס איז דער הלכה?‬ ‫ארבעטער‪ ,‬זאל פאר אי ארבעט‪ ,‬פאר א געוויסע געלט באצאלונג‪.‬‬ ‫קענע זיי איינמאנע פונע בעל‪#‬הבית דע פערט ‪+7‬ז?‬ ‫אי פארבינדונג מיט דע‪ ,‬רעדט די גמרא פו  אינטערעסאנט‬ ‫די גמרא זאגט אז נישט! ווייל זיי האב מסכי געווע צו ארבעט‬ ‫מעשה‪:‬‬ ‫פאר דריי ז‪+‬ז א טאג‪ .‬אבער זיי האב די רעכט צו האב טענות אויפ'‬ ‫ֲ‪3‬ה מיט איינער וואס האט איבערגעבויעט זיי הויז‪ .‬קאנטראקטער‪ ,‬פארוואס ער האט זיי דאס געטו‪ ,‬או צוגענומע פו זיי‬ ‫פאסירט א ַמע ֶ‬ ‫ער האט געדינגע א קאנטראקטער או געבעט פו אי‪" :‬גיי דינג דע פערט זוז‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫‪óã‬‬ ‫‪æ"ò‬‬

‫‪åéìñë á"é - çìùéå âàèðàî‬‬

‫‪êùð åäæéà  'ä ÷øô  àòéöî àáá úëñî‬‬

‫א נאדל אינע שטאל‬ ‫אביגדור האט באלד פארשטאנע‪ ,‬אז מארג וועט ער שוי נישט‬ ‫געדענקט איר נא ֲא ִביגְ ד&ר דער פארמער? אי בי זיכער אז יא‪.‬‬ ‫יגד&ר געמאלד פאר א האב קיי צייט צו גיי צו תבואה‪#‬שניט‪ ,‬או ער האט געשיקט מעלד‬ ‫איינמאל‪ ,‬פאר' צייט פונע שניט‪ ,‬האט ֲא ִב ְ‬ ‫גרופע ארבעטער פונע נאנט דאר‪ ,‬א דרייסיג ארבעטער‪ ,‬אז מארג פאר די ארבעטער‪ ,‬אז מארג דאר ער זיי נישט האב‪.‬‬ ‫וויל ער זיי דינגע פאר די ארבעט פונע שניט‪.‬‬ ‫אבער די ארבעטער האב אי געמאלד‪" :‬יעצט איז שוי צו שפעט‪,‬‬ ‫אי אוונד איז אביגדור אריבערגעגאנגע נעב דע שטאל או צו זיי מיר קענע שוי נישט טרעפ קיי ארבעט פאר מארג‪ ,‬או אונז וויל דו‬ ‫שרעק האט ער דערזע‪ ,‬ווי די קיע ליג אוי דער ערד או עס גארנישט זאלסט אונז באצאל דאס געלט וואס דו האסט אונז צוגעזאגט פאר‬ ‫פו די שטרוי וואס ער האט זיי אנגעגרייט‪ .‬דער בהמות‪#‬דאקטער איז היינט‪ ".‬זענע זיי גערעכט?‬ ‫איז אזוי‪ ,‬די ארבעטער זענע טאקע גערעכט צו באקומע זייער‬ ‫אלאמירט געוואר צו שטאל‪ ,‬או נאכ' זיי אונטערזוכ האט ער געזע‪,‬‬ ‫אז א געוויסע קרענק האט געטראפ די קיע‪ ,‬או ער האט באשטימט‪ :‬באצאלונג‪ ,‬אבער וויבאלד אי יענע טאג וועל זיי זי אפרוע או‬ ‫"מארג וועל מיר דארפ געב  איינשפריצונג )מיט א נידל( פאר יעד נישט ארבעט‪ ,‬באקומע זיי נישט די גאנצע באצאלונג‪ ,‬נאר ווייניגער‬ ‫פו וויפיל ער האט זיי געפלאנט צו געב‪.‬‬ ‫קי‪.‬‬

‫‪óã‬‬ ‫‪ç"ò‬‬

‫‪åéìñë â"é - çìùéå âàèñðéã‬‬

‫‪êùð åäæéà  'ä ÷øô  àòéöî àáá úëñî‬‬

‫ַא אייזל אי טאל‬ ‫מיט יאר צוריק‪ ,‬איידער עס זענע געווע ק‪/‬ר ‪ ,‬פלעגט מע זי‬ ‫באנוצ מיט בהמות‪ ,‬צו טראג פעקלע או צו פאר מיט זיי פו איי ‬ ‫ארט צו אנדער ‪ .‬די אייזל איז א פאסיגע בהמה פאר אט די‬ ‫ארבעט‪ ,‬ווייל ער פארמאגט א שטארקע רוק ‪ ,‬ער איז א געדולדיגער‬ ‫או ער האט די כוחות צו שלעפ א שווערע לאסט‪.‬‬ ‫די משנה רעדט פו א מענטש וואס האט געדונגע ‪ /‬אייזל צו‬ ‫שלעפ זיי פעקל‪ ,‬או אינמיט וועג איז די אייזל געשטארב ‪ .‬אויב‬ ‫מע ווייסט אז די אייזל איז סת‪0‬אזוי געשטארב ‪ ) ,‬קיי שו‬ ‫‪$1‬כר‪ ,‬איז ער פטור פו באצאל ‪.‬‬ ‫סיבה‪ ,‬נישט מיט' שולד פונע ֵ‬ ‫אונזער משנה רעדט אבער פו אזעלכע פעלער וואס מע קע יא ד ‬ ‫זיי או טראכט ‪ ,‬צי דער שוכר איז מחוייב צו באצאל ‪.‬‬

‫‪$1‬כר וואס האט געזאגט פאר' אייגנטומער פונע אייזל‪:‬‬ ‫א ֵ‬ ‫"אי וויל דונגע ‪ /‬אייזל צו גיי מיט איר אוי‪ -‬א בערגיגע וועג‪",‬‬ ‫או שפעטער האט דער שוכר חרטה געהאט‪ ,‬או אנדע וואס ער‬ ‫זאל פרעג רשות פונע בעל‪0‬הבית‪ ,‬האט ער געפירט דע אייזל‬ ‫אינע טאל‪ ,‬או פלוצלינג איז די אייזל געשטארב ‪ 0‬איז דער שוכר‬ ‫מחוייב צו באצאל ‪.‬‬ ‫פארוואס? גיי אויפ' טאל איז דא גרינגער ווי אויפ' בארג‪,‬‬ ‫האט ער דא א טובה געטו פאר' אייזל‪ .‬נישט אזוי?‬ ‫מוז נישט זיי ‪ .‬ווייל מעגלי אז די אייזל איז געשטארב צוליב‬ ‫דע וואס די לופט אינע טאל האט אי געשעדיגט‪ ,‬או וויבאלד‬ ‫דער שוכר איז געגאנגע אינע טאל ) רשות‪ ,‬איז ער מחוייב‪.‬‬

‫‪óã‬‬ ‫‪è"ò‬‬

‫‪åéìñë ã"é - çìùéå êàååèéî‬‬

‫‪êùð åäæéà  'ä ÷øô  àòéöî àáá úëñî‬‬

‫די אייזל וואס איז געשטארב‬ ‫מיט יאר צוריק האט פאסירט  אינטערעסאנטע מעשה‪.‬‬ ‫ֶא ְל ָקנָה האט זי ארויסגעלאזט אי א שי‪ ,‬אויפ' וועג צו ֶא ֶר‪8‬‬ ‫יִ ְ‪ָ 3‬ר ֵאל‪ .‬אי די מינוט וואס די שי האט געאנקערט אינע פארט‪ ,‬איז‬ ‫ער אראפגעקומע צו ברעג‪ ,‬ער האט זי איינגעבויג צו דער ערד‪ ,‬או‬ ‫געקושט די ערד פו אונזער הייליג לאנד‪ ,‬או באלד האט ער גענומע‬ ‫זיינע פעקלע או זי געוואנד צו אייזל‪#‬סטאנציע‪ ,‬צו דונגע  אייזל‬ ‫ארויפצוגיי קיי ירושלי‪ .‬זיי האר‪ 8‬האט אזוי געגלוסט זי שוי צו‬ ‫ֲר ִבי"‪.‬‬ ‫געפונע או דאוונע ביי "‪ֶֹ 9‬תל ַה ַמע ָ‬ ‫דער באאמטער אינע אייזלע‪#‬סטאנציע האט געמאכט א שנעל‬ ‫ר‪ַ (+‬ליִ  איז דרייסיג מייל‪ ,‬פאר‬ ‫חשבו‪ :‬די ווייטקייט פונע פארט קיי יְ ָ‬ ‫יעדע מייל דאר מע באצאל איי ז‪+‬ז ‪" #‬אלעס צוזאמע דארפסטו‬ ‫באצאל דרייסיג ז‪+‬ז‪".‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫מ&צא"‬ ‫ֶא ְל ָקנָה האט געריט אוי זיי אייזל‪ ,‬או אינע געגנט פו " ָ‬ ‫האט די אייזל געלאזט הער א שטארקע ברו‪ ,‬ער איז אראפגעפאל‬ ‫או געשטארב‪ ,‬או ֶא ְל ָקנָה איז געצווינגע געווע ארויפצוגיי דע‬ ‫ר‪ַ (+‬ליִ " צופיס‪ .‬ווע ער איז‬ ‫מ&צא" קיי "יְ ָ‬ ‫גאנצ וועג פו " ָ‬ ‫צוריקגעקומע צו פארט‪ ,‬האט זי ֶא ְל ָקנָה געוואנד צו די אייזלע‪#‬‬ ‫סטאנציע או געבעט אז מע זאל אי צוריקגעב זיי געלט‪" .‬אי האב‬ ‫געדונגע  אייזל אוי ביז ירושלי‪ ",‬האט אלקנה גע'טענה'ט‪" ,‬או‬ ‫אזא אייזל האב אי נישט באקומע‪ ".‬דער באאמטער האט געמאלד‬ ‫פאר' אייגנטומער פונע סטאנציע איבער ֶא ְל ָקנָה'ס טענות‪ ,‬או יענער‬ ‫האט געזאגט‪" :‬גיב אי צוריק נאר צע זוז‪ ,‬ווייל ביז "מ& ָצא" איז‬ ‫צוואנציג מייל‪ ,‬או די אייזל האט אי געפירט דע וועג‪ .‬דאר ער‬ ‫באצאל צוואנציג ז‪+‬ז‪ ,‬או נאר די רעשט וועל מיר אי צוריקגעב‪.‬‬ ‫היינט לערנע מיר‪ ,‬אז דער אייגנטומער פו די אייזלע איז גערעכט‪.‬‬


‫‪óã‬‬

‫‪'ô‬‬

‫‪êùð åäæéà  'ä ÷øô  àòéöî àáá úëñî‬‬

‫‪åéìñë å"è - çìùéå âàèùøòðàã‬‬

‫א קי וואס פירט זי נישט ווי ס'דאר‪...‬‬ ‫א מענטש האט געשלאס א געשעפט וואו ער האט זי‬ ‫איינגעהאנדעלט א געוויסע חפ‪ ,8‬לאמיר זאג‪ ,‬א קו‪ .‬דערנא האט ער‬ ‫באמערקט‪ ,‬אז די קו פארמאגט  ערנסט פעלער‪ :‬זי בייסט יעד וואס‬ ‫גייט אריבער נעב איר‪ ,‬דא איז דאס א "מקח טעות"‪ ,‬ווייל אויב ער‬ ‫וואלט געוואוסט דערפו פו פריער‪ ,‬וואלט ער איר געוויס נישט‬ ‫ירה ָ* ֵטל או דער פארקויפער‬ ‫געקויפט‪ .‬אי אזעלכע פעלער ווערט די ְמ ִכ ָ‬ ‫דאר צוריקגעב דאס געלט פאר' קונה‪ .‬אבער דאס איז אמאל זיכער‪,‬‬ ‫אז אויב דער פארקויפער האט געזאגט פאר' אפקויפער‪" :‬דו זאלסט‬ ‫וויס‪ ,‬די קו בייסט אלעמאל‪ ",‬או דער קויפער האט נאכאל‪8‬‬ ‫צוגעשטימט איר צו קויפ‪ ,‬איז דאס נישט קיי " ֶמ ַקח ָטע‪+‬ת"‪ ,‬ווייל ער‬ ‫האט דא געוואוסט דערפו פריער‪.‬‬ ‫היינט זאגט די משנה  אינטערעסאנטע הלכה‪ .‬א קו פארקויפער‬ ‫האט קלאר געזאגט פאר' קויפער‪" :‬דו זאלסט וויס‪ ,‬אז די קו וואס‬

‫אי פארקוי דיר יעצט‪ ,‬שטויסט כסדר‪ ,‬זי בייסט‪ ,‬זי שטופט‪ ,‬או זי‬ ‫איז פוילע‪ .‬שפעטער ווערט מע געוואויר אז זי איז נאר פויל‪ ,‬אבער‬ ‫שטויסט נישט‪ ,‬זי בייסט נישט או זי שטופט נישט‪ ...‬אי אזא פאל‪ ,‬קע‬ ‫דער קונה צושטער דע געשעפט‪.‬‬ ‫פארוואס? ווייל דער קונה זאגט פאר' מוכר‪" :‬דו האסט דא‬ ‫געזאגט אז די קו שטויסט‪ ,‬אי האב אבער באלד באמערקט אז זי‬ ‫שטויסט נישט‪ .‬דא האסטו געזאגט אז זי איז א בייסיגע ‪ #‬אי האב‬ ‫אבער באמערקט אז זי איז נישט קיי בייסיגע‪ .‬האסטו געזאגט אז זי‬ ‫שטופט מיט איר קערפער‪ ,‬אי האב אבער באמערקט אז זי שטופט‬ ‫נישט‪ .‬דערפאר בי אי געווע זיכער אז דו האסט סת גערעדט‬ ‫שלעכטס אוי איר‪ ,‬או מסתמא א פוילע איז זי אוי נישט‪ ...‬יעצט ווע‬ ‫אי איבערצייג זי אז זי איז א פוילע‪ ,‬וויל אי איר נישט האלט‪ .‬נע‬ ‫עס דיר צוריק‪".‬‬

‫ע סגולה ‪ /‬די אייגנארטיגע מנהגי‪ ,‬סגולות בדוקות או פריערדיגע מסורות פו די אידישע וועלט‬ ‫או אזויווי ביי יעדע באליבטע מצוה וואס איז שווער זוכה צו זיי דערי‪ ,‬ווערט דאס אוי ‬ ‫תפדה בשה‬ ‫היינטיגער צייט קומט נישט אויס פאר א מענטש זי צו באגעגענע טעגלי מיט ַא אייזל‪ ,‬געפראוועט ברוב ע‪ ,‬ווע געווענלי ווערט דערצו אויסגעקליב א כה מיוחס או א תלמיד‬ ‫או אוודאי נישט ַא אייזל וואס איז אנגעטו שיינע קליידער או באצירט מיט זילבערע חכ‪ ,‬או אסא גדולי ישראל זענע מבטל פו זייער לערנע כדי צו קענע אנטיילנעמע אי‬ ‫באצירונגע‪ .‬אבער אי די לעצטערע יאר פאסירט דאס גאנ אפט‪ ,‬או נישט דווקא אינע דער מצות הפדיו‪.‬‬ ‫פארע ‪ -‬נאר אפילו אינע בית‪-‬המדרש קעגנאיבער דע ארו‪-‬הקודש‪ .‬מיט דע אייזל קומט‬ ‫ַ‬ ‫אוי צו גיי א לעמעלע‪ ,‬וועלכעס איז אוי באצירט או באקליידעט‪ .‬דאס איז א 'מעמד פדיו תת לו‬ ‫ביז מיט עטליכע יאר צוריק איז דער מצוה פו 'ראשית הגז' געווע נא א זעלטענער מצוה‪,‬‬ ‫פטר חמור'‪.‬‬ ‫וואס אסא האב געמיינט אז דאס גייט נאר ָא אינדערצייט וואס דער בית‪-‬המקדש איז‬ ‫זוכה‬ ‫האט‬ ‫‪,‬‬ ‫גישו‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫פוילקייט‬ ‫סימבאליזיר‬ ‫טוט‬ ‫וועלכעס‬ ‫בהמה‬ ‫נער‬ ‫'‬ ‫טמא‬ ‫יענער‬ ‫דווקא‬ ‫געשטאנע‪ .‬ביז ס'איז געוואר אכשר דרא או מיט די היל פו עטליכע תלמידי חכמי‪ ,‬האט‬ ‫געווע ביי איר געבורט צו דע מצוה‪ .‬או דאס איז‪ ,‬לויט ווי די הייליגע חז"ל ערקלער‪ ,‬אז ווייל עס זוכה געווע צו גרויס פרסו‪ .‬גרויסע גאוני או תלמידי חכמי האב זי מטריח געווע צו‬ ‫דער אייזל איז געווע אנגענומע אי יענער צייט ווי א בהמה וואס שלעפט לאסט פו איי ארט האב די זכי' מקיי צו זיי דע מצוה‪ .‬הרב אלישיב זצ"ל האט זי אמאל באטייליגט ביי אזא‬ ‫צו אנדער‪ .‬דאס איז געווע דער סימבאל צו פארמעגנס פונע מענטש וואס ווער געפירט‪ .‬מעמד‪' .‬ראשית הגז' איז איינע פו די מתנות כהונה‪ ,‬וואס די תורה האט געלייגט אויפ' אידיש‬ ‫דער מעשה הפדיו טוט פארצייכענע דע אנערקענונג פונע מענטש אי זיי חוב אויסצונוצ פאלק צו געב פאר די כהני‪ ,‬או זי ווערט גערעכנט צוויש די צע מתנות וואס מע גיבט אי‬ ‫זיינע פארמעגנס‪ ,‬או געב פו זיי פאר די כהני וואס טוע די עבודה אי בית‪-‬המקדש‪.‬‬ ‫חו‪-‬לאר או אוי היינטיגער צייט ווע מיר האב נישט דע בית‪-‬המקדש‪.‬‬

‫‪:ì"æç òâéìééä òøòæðåà ïåô ïòâðåìééöøò‬‬

‫משה קיבל תורה‬

‫דער הייליגער רמב" רעכנט אויס דע סדר פו די דורות פו ווע דער‬ ‫תלמוד איז פאר'חתמ'ט געוואר ביז משה רבינו‪ .‬כדי צו איבערצייג אז די גאנצע‬ ‫תורה איז פו מויל פונע אייבערשט געגעב געוואר‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫ט‪.‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫יא‪.‬‬ ‫יב‪.‬‬ ‫יג‪.‬‬ ‫יד‪.‬‬ ‫טו‪.‬‬ ‫טז‪.‬‬ ‫יז‪.‬‬ ‫יח‪.‬‬ ‫יט‪.‬‬ ‫כ‪.‬‬ ‫כא‪.‬‬ ‫כב‪.‬‬ ‫כג‪.‬‬ ‫כד‪.‬‬ ‫כה‪.‬‬ ‫כו‪.‬‬

‫רב אשי האט איבערגענומע פו רבא‪.‬‬ ‫רבא פו רבה‪.‬‬ ‫רבה פו רב הונא‪.‬‬ ‫רב הונא פו רבי יוחנ‪ ,‬פו רב או פו שמואל‪.‬‬ ‫רבי יוחנ‪ ,‬רב או שמואל‪ ,‬פו רבי יהודה הנשיא‪.‬‬ ‫רבי יהודה הנשיא‪ ,‬פו זיי פאטער רב שמעו ב גמליאל‪.‬‬ ‫רב שמעו פו זיי פאטער‪ ,‬רב גמליאל דיבנה‪.‬‬ ‫רב גמליאל פו זיי פאטער רב שמעו ב גמליאל )דער ערשטער(‪.‬‬ ‫רב שמעו פו זיי פאטער רב גמליאל הזק‪.‬‬ ‫רב גמליאל הזק‪ ,‬פו זיי פאטער רב שמעו ב הלל‪.‬‬ ‫רב שמעו‪ ,‬פו זיי פאטער הלל או פו שמאי‪.‬‬ ‫הלל או שמאי‪ ,‬פו שמעיה או אבטליו‪.‬‬ ‫שמעיה או אבטליו פו יהודה ב טבאי או שמעו ב שטח‪.‬‬ ‫יהודה או שמעו פו יהושע ב פרחיה או נתאי הארבלי‪.‬‬ ‫יהושע או נתאי פו יוסי ב יועזר או יוסי ב יוחנ‪.‬‬ ‫יוסי ב יועזר או יוסי ב יוחנ‪ ,‬פו אנטיגנוס איש סוכו‪.‬‬ ‫אנטיגנוס פו שמעו הצדיק‪.‬‬ ‫שמעו הצדיק פו עזרא הסופר‪.‬‬ ‫עזרא הסופר פו ברו ב נריה‪.‬‬ ‫ברו ב נריה פו ירמיהו הנביא‪.‬‬ ‫ירמיהו הנביא פו צפניה‪.‬‬ ‫צפניה פו חבקוק‪.‬‬ ‫חבקוק פו נחו האלקושי‪.‬‬ ‫נחו האלקושי פו יואל‪.‬‬ ‫יואל פו מיכה המורשתי‪.‬‬ ‫מיכה המורשתי פו ישעיה הנביא‪.‬‬

‫מסיני | ד‬

‫כז‪.‬‬ ‫כח‪.‬‬ ‫כט‪.‬‬ ‫ל‪.‬‬ ‫לא‪.‬‬ ‫לב‪.‬‬ ‫לג‪.‬‬ ‫לד‪.‬‬ ‫לה‪.‬‬ ‫לו‪.‬‬ ‫לז‪.‬‬ ‫לח‪.‬‬ ‫לט‪.‬‬ ‫מ‪.‬‬

‫ישעיה הנביא פו עמוס‪.‬‬ ‫עמוס פו הושע‪.‬‬ ‫הושע פו זכריה הנביא‪.‬‬ ‫זכריה פו זיי פאטער יהוידע כה גדול‪.‬‬ ‫יהוידע פו אלישע הנביא‪.‬‬ ‫אלישע פו אליהו הנביא‪.‬‬ ‫אליהו פו אחיה השילוני‪.‬‬ ‫אחיה השילוני פו דוד המל‪.‬‬ ‫דוד המל פו שמואל הנביא‪.‬‬ ‫שמואל הנביא פו עלי הכה הגדול‪.‬‬ ‫עלי פו פינחס ב אלעזר‪.‬‬ ‫פינחס פו יהושע ב נו‪.‬‬ ‫יהושע ב נו פו משה רבינו‪.‬‬ ‫משה רבינו פונע באשעפער'ס מויל‪.‬‬

‫זעע מיר אז די תורה שבעל‪-‬פה איז געזאגט געוואר פו באשעפער'ס‬ ‫מויל‪.‬‬ ‫אממערסטענס פו די גמרא איז א פירוש צו די משנה או אירע דיני ‪.‬‬ ‫אבער רבינא או רב אשי האב אוי אריינגעברענגט די גוטע הנהגות‪,‬‬ ‫וויאזוי די גדולי או צדיקי אי די פריערדיגע דורות פאר זיי האב זי‬ ‫געפירט‪ .‬זייערע גוטע מדות או די פיל חסד וואס זיי האב געמערט צו טו‪.‬‬ ‫אוי האב זיי געברענגט ערציילונגע וועג זייערע אומגעהויערע גרויסע‬ ‫חכמה‪ ,‬וועג די נסי וואס האב מיט זיי פאסירט‪ ,‬כדי די שפעטערע דורות‬ ‫זאל לערנע או האב ַא אנונג וועג זייער גרויסקייט‪.‬‬ ‫זיי דערצייל ווי די תנאי או אמוראי זענע געווע פארטו אי‬ ‫לערנע בייטאג או ביינאכט‪ ,‬געטו צדקה וחסד או עוסק געווע אי פדיו‬ ‫שבויי או הכנסת כלה‪ ,‬זי מוסר נפש געווע פאר כלל ישראל זיי צו‬ ‫ראטעווע פו שלעכטע גזירות‪ .‬או אזוי ווייטער‪.‬‬ ‫להערות והארות ‪985.464.9446‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫א קוש פו הימל‬ ‫א וואונדערליכער מעשה האט דערציילט דער גאו הרב יצחק דוד‬ ‫גראסמא שליט"א ‪ -‬רב פו 'מגדל עמק'‪ ,‬או ווע נישט ער אליי דערציילט‬ ‫עס ברבי‪ ,‬וואלט מיר עס נישט אנגענומע אזויווי עס איז‪:‬‬ ‫"געווענלי פיר אי זי נישט צו פאר אי 'פוירסט קלעס'‪ .‬אבער ביי‬ ‫יענע פלי‪-‬רייזע האב אי זי נישט גוט געשפירט‪ ,‬או אינע פליגער האט‬ ‫מע מיר פארגעשלאג א ברייט זי אינע ערשט אפטיילונג‪.‬‬ ‫"אי האב זי באקווע געמאכט אי מיי זי‪ ,‬נעב מיר זענע געווע‬ ‫צוויי ליידיגע זיצ‪ .‬הינטער אונז איז געזעס ַא אמעריקאנער פארפאלק‪.‬‬ ‫דער מא איז געווע היבש א ברייטער‪ ,‬או קוי וואס ער האט זי באקווע‬ ‫געמאכט אוי זיי זי‪ .‬אי דער מינוט וואס די פליגער האט זי געהויב צו‬ ‫דער באשטימטער הויע או אי האב זי באפרייט פו מיי 'סיט בעלט'‪,‬‬ ‫האב אי געטו א מאדנע זא‪ .‬אי האב זי אויפגעשטעלט או‬ ‫אויסגעשרעקט מיי האנט צו דע פערזא‪' .‬אי בי א רב אי גליל‪ ,‬א מנהל‬ ‫פו א מוסד פאר יונגווארג‪ ',‬האב אי זי פארגגעשטעלט פאר אי‪ ,‬או‬ ‫געפרעגט‪' ,‬צי וואלסטו גרייט געווע צו קוק א פרעזענטאציע איבער‬ ‫אונזער מוסד?'‬ ‫"יענער‪ ,‬וועלכער האט סייווי נישט געהאט עפעס אנדערש וואס צו טו‪,‬‬ ‫האט מסכי געווע‪ .‬אי האב ארויסגענומע דע סידי פו מיי טאשקע‪,‬‬ ‫אריינגעשטעקט אי די מאשינקעלע וואס דער שכ האט געהאט אוי זיי‬ ‫טישל‪ ,‬יענער האט אנגעטו זיינע אויער‪-‬הער‪-‬אפאראט אי זיי אויער ‪-‬‬ ‫או אי האב זי אומגעקערט צו מיי פלא‪.‬‬ ‫"נא צע מינוט‪ ,‬ווע דער סידי האט זי געענדיגט‪ ,‬האב אי זי ווידער‬ ‫אויפגעשטעלט פו מיי ארט‪ ,‬דאסמאל כדי צוריקצונעמע דע דיסק‪.‬‬ ‫וואס עס האט פאסירט איז געווע‪ ,‬אז אי האב בטעות געדריקט אוי דע‬ ‫קנעפל וואס טוט ארויסציע דע בענקל או עס מאכ פאר א בעטל‪ ,‬או‬ ‫פלוצלינג איז יענעמ'ס קאפ געווע איבערגעבויג מיר‪ .‬אי האב זי‬ ‫געשפירט זייער שלעכט או פארלויר‪ ,‬האב אי נישט געטראכט קיי‬ ‫מינוט‪ ,‬נאר זי איינגעבויג צו אי או א קוש געגעב אי זיי שטער‪.‬‬ ‫"אי האב זי אומגעקערט צו מיי פלא‪ ,‬או אי בי געווע זייער‬ ‫צוטומלט‪ .‬וואס האט דא פאסירט מיט מיר? האב אי זי אליי געפרעגט‪.‬‬ ‫דא פארדריי אי אי א קאפ צו קוק מיי פרעזענטאציע‪ ,‬דא האב אי‬ ‫גור געווע אזא אומבאקוועמליכקייט‪ ,‬או אי גיב אי נא א קוש אי‬ ‫שטער?!‬ ‫"נא עטליכע מינוט האט זי דער פערזא אויפגעשטעלט פו זיי ארט‪,‬‬ ‫ער איז צוגעקומע צו מיר‪ ,‬געדרוקט מיי האנט או געבעט אז ער וויל‬ ‫רעד צו מיר אפאר ווערטער‪.‬‬ ‫"'מע רופט מיר אייגי‪ ',‬האט ער געזאגט‪ .‬שפעטער בי אי געוואויר‬ ‫געוואר אז עס רעדט זי פו א הויכראנגיקע פערזענליכקייט או‬ ‫בארימטער בעל‪-‬דרש אי אמעריקע‪ ,‬וועלכער האט אונטער זי מיליאנע‬ ‫צוהערער‪' .‬אי קו שוי יעצט די דריטע מאל קיי אר‪-‬ישראל‪ ,‬צו געב א‬ ‫שיינע נדבה פאר מוסדות פו נויטבאדערפיגע קינדער‪ .‬אי בי א גוטער‬ ‫חבר מיט דער פרעמיער‪-‬מיניסטער‪ ,‬או מיט די אגענטור‪ ,‬או אלעס וואס‬ ‫זי האב מיר ביז אהער פארגעשלאג‪ ,‬האט מיר עפעס נישט געפאל‪ ',‬האט‬ ‫ער זי מתוודה געווע פאר מיר‪.‬‬ ‫"אייגי האט זי געוואנד צו זיי פרוי או איר געזאגט‪' :‬אי וויל דו‬ ‫זאלסט באשטעטיג צי דאס וואס אי גיי יעצט זאג איז אמת‪ ',‬או ער‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬תורה או חסידות‬ ‫דער אוצר פו ‬

‫א‬

‫האט דערציילט‪' :‬אי האב געזאגט פאר' באשעפער‪ :‬אי וועל מאכ מיט‬ ‫דיר א סימ‪ .‬אויב וועט קומע צו מיר איינער וואס טוט ערציע אזעלכע‬ ‫קינדער‪ ,‬או מיר געב א קוש אי שטער‪ ,‬וועל אי וויס אז אי דאר אי‬ ‫געב דאס געלט‪'.‬‬ ‫"'או דא ביסטו אנגעקומע!'‬ ‫"אי בי א רב ביי איד‪ ",‬האט הרב גראסמא געדונערט מיט זיי שטימע‪,‬‬ ‫פאר א ריז ציבור וועלכע זענע געקומע אי אויסהער‪" ,‬או אי בי מחויב‬ ‫איי צו זאג בלויז דע אמת‪ ,‬או פונקטלי אזוי האט פאסירט‪ .‬דער‬ ‫פערזא האט מיר אויסגעצאלט א גאנצע שטעטל‪ ,‬וואס אי האב אנגעהויב‬ ‫בויע אנדע וואס אי זאל בכלל וויס פו וואו אי וועל נעמע דאס געלט‪.‬‬ ‫"או יעצט‪ ,‬שטעלט איי פאר‪ ",‬האט דער רב געפרעגט‪" ,‬וויפיל זאכ‬ ‫האב געדארפט פאסיר‪ ,‬וויפיל וועלט האב זי געדארפט איבערדרייע‪ ,‬אז‬ ‫אי‪ ,‬א אידישער רב‪ ,‬זאל דארפ קוש דע שטער פו א פרעמדער גוי פו‬ ‫טעקסאס?"‬

‫עצה מ הזקני‬ ‫אי א מוצאי שבת איז אריינגעקומע צו גאו רבי חיי קניבסקי‬ ‫שליט"א‪ ,‬א חשוב'ער ראש‪-‬הכולל וועלכער האט געזאלט אפפליע‬ ‫צומארגענס קיי חו‪-‬לאר שאפ געלט פאר זיי כולל‪ ,‬או ער האט געבעט‬ ‫א ברכה פונע גאו פאר שמירה או הצלחה‪.‬‬ ‫אבער דער גאו האט באלד רעאגירט‪" :‬פארוואס דארפט איר ארויסגיי‬ ‫קיי חו‪-‬לאר?" דער ראש‪-‬הכולל האט ערקלערט פאר' גאו אז דער כולל‬ ‫געפונט זי אי זייער א שווערע מצב פינאנציעל או ער מוז שאפ געלט‪.‬‬ ‫"פאר קיי צפת‪ ",‬איז געקומע דער איבעראשענדער ענטפער‪.‬‬ ‫דער ראש‪-‬הכולל איז ארויס פו צימער‪ ,‬וואו ער האט באגעגנט א ידיד‬ ‫או אי דערציילט וואס איז פארגעקומע אי שטוב‪ .‬דער ידיד איז צוריק‬ ‫אריי מיט אי צו גאו‪ ,‬או דערציילט אז דער ראש‪-‬הכולל איז זייער‬ ‫פאר'חובות'ט או זעט נישט קיי וועג ארויס‪ .‬האט רבי חיי געזאגט‪" :‬אויב‬ ‫איר ווילט פאר ‪ -‬פארט‪ ,‬אבער אי גיב איי א ברכה צו פאר קיי צפת‪".‬‬ ‫דער ראש‪-‬הכולל האט אויסגעפאלגט די ווערטער פונע גאו‪ .‬ער האט‬ ‫אפגערופ זיי רייזע קיי חו‪-‬לאר או איז געפאר קיי צפת‪ .‬זונטאג אי‬ ‫אוונד איז ער געגאנגע צו צאנזער בית‪-‬הכנסת אי שטאט או זי געזעצט‬ ‫דארט לערנע ביז ער האט איינגעדרימלט איבער די גמרא‪ .‬צע אזייגער‬ ‫האט ער זי אויפגעוועקט או געפרעגט ווע עס וועט זיי א מני מעריב‪ .‬די‬ ‫מתפללי האב געענטפערט אז ער זאל ווארט ביז על אזייגער‪.‬‬ ‫ווע דער מני האט זי געשטעלט האט דער ראש‪-‬הכולל באמערקט ַא‬ ‫אמעריקאנער איד‪ ,‬וועלכער האט אויסגעזע צו זיי א שיינער בעל‪-‬פרנסה‪.‬‬ ‫נאכ' דאוונע האט ער מחליט געווע צו צוגיי צו אי או פרוביר זיי מזל‪.‬‬ ‫דער ראש‪-‬הכולל האט דערציילט פאר דע איד איבער זיי שמועס מיט רבי‬ ‫חיי קניבסקי‪ ,‬או פונקט ווי אי די מעשה‪-‬ביכלע האט יענער א פרעג‬ ‫געגעב‪" :‬אי וויפיל געלט נויטיגט איר זי?" דער ראש‪-‬הכולל האט געמאכט‬ ‫א חשבו או אי דאס איבערגעגעב‪ ,‬או ווע דער גאסט האט דאס‬ ‫געהערט‪ ,‬האט ער אי געזאגט‪" :‬לאמיר זע צי אי קע עפעס טו‪".‬‬ ‫צומארגענס איז יענער געקומע אי בית‪-‬המדרש מיט צוויי‬ ‫אויסגעשריבענע טשעקס‪ ,‬אוי דע פול סומע וואס מע האט געבעט‪.‬‬ ‫ווע מע האט דאס דערציילט פאר רבי חיי‪ ,‬האט ער געזאגט‪" :‬דער‬ ‫וואס הערט זי צו או פאלגט‪ ,‬העלפט אי דער באשעפער‪".‬‬ ‫טבת תשע"ז לפ"ק | גליו קפ"א‬


‫‪ :‬שירת ציו | ג ‪9‬‬

‫דער טאטע פו די חסיד'ישע מוזיק | ר' בנציו שענקער מישט צוריק זיינע זכרונות צו די דראמאטישע טעג אי הוי פונע מאדזשיצער רבי'‬ ‫טרער פו א צדיק‬

‫דער פונק אי רבי בנציונ'ס אויג האט זי אנגעצינד‪ ,‬ווע ער האט‬ ‫גערעדט איבער דע גרעסט מתנה וואס זיי מוזיק‪-‬קאריערע האט אי‬ ‫געגעב‪ .‬די מעגליכקייט צו מהנה זיי די גדולי תורה וחסידות‪ .‬טרער זענע‬ ‫גערינע פו זיינע אויג ווע ער האט געשילדערט די טייערע מינוט וואס ער‬ ‫האט פארברענגט במחיצת של צדיקי‪ .‬יעדעס ווארט האט ער געדענקט‪.‬‬ ‫וואס האב זיי געזאגט צו אי‪ ,‬וואס ער האט געזינגע פאר זיי או וואס‬ ‫זייער געזיכט‪-‬אויסדרוק האט געזאגט אי יענער צייט‪.‬‬ ‫דע באזו ביי דע 'אמרי חיי' פו ויז'ני האט ער גוט געדענקט‪ ,‬ווי‬ ‫עס וואלט נישט אריבער זינט דא מער ווי פינ‪-‬או‪-‬דרייסיג יאר‪" .‬אי‬ ‫האב געוויילט אי אר‪-‬ישראל לכבוד די חתונה פו מיי פלומעניק‪ ,‬ר'‬ ‫יחיאל שענקער‪ .‬אי בי געווע ביי הבדלה אינע מאדזשיצער שטיבל‪ ,‬ווע‬ ‫פלוצלינג איז אנגעקומע דער גבאי פונע 'אמרי חיי' פו ויז'ני‪ ,‬מיט א‬ ‫ספעציעלע בקשה‪' :‬דער רבי וויל זי טרעפ מיט איי‪ ',‬האט ער מיר‬ ‫געזאגט‪ ,‬או ער האט אנגעמערקט אז דער רבי געפונט זי יעצט אינע‬ ‫'אסותא' שפיטאל‪ ,‬אבער אזויווי ער גייט בקרוב אהיימגיי‪ ,‬זאל אי קומע‬ ‫צו אי ווי נאר ער געפונט זי בביתו נאוה קודש‪.‬‬ ‫"מיי אריגינאלער פלא איז געווע אהיימצופאר הערשט אי א ווא‪.‬‬ ‫אי האב אי געגעב מיי ברודער'ס טעלעפא‪-‬נומער‪ ,‬או כמעט פארגעס‬ ‫דערפו‪ .‬מוצאי שבעה‪-‬עשר‪-‬בתמוז בי אי געקומע צו מיי ברודער'ס‬ ‫הויז‪ ,‬או ‪ -‬דע רבי'נס גבאי ווארט מיר דארט‪ .‬אי בי באלד מיטגעגאנגע‬ ‫מיט אי צו רבי'נס שטוב‪.‬‬ ‫"איינער פו מיינע שותפי אי די דיאמאנט‪-‬בערזע )‪ -‬רבי בנציו האט‬ ‫זי כל ימיו באשעפטיגט מיט דיאמאנט( איז געווע א ויז'ניצער חסיד‪ ,‬או‬ ‫ווע ער האט געהערט אז אי גיי צו רבי'‪ ,‬האט ער געוואלט מיטקומע‪ .‬צו‬ ‫זיי אנטוישונג‪ ,‬האט אי דער גבאי נישט ערלויבט מיטצוקומע‪' .‬דער רבי‬ ‫האט געהייס ברענגע נאר רבי בנציונ'ע!' האט דער גבאי אי אנגעשריג‪.‬‬ ‫אויפ' וועג האט דער גבאי פו מיר געבעט‪ ,‬אז אי זאל נישט געב דע‬ ‫האנט פאר' רבי'‪ ,‬ווייל דער רבי איז ל"ע פאראלאזירט אוי א טייל פו זיי‬ ‫קערפער‪.‬‬ ‫"אי בי אריינגעגאנגע צו רבי'‪ .‬דער רבי איז געלעג אויפ' סאפע‪.‬‬ ‫ווע ער האט מיר געזע האט ער זי אנגערופ אויפ' קול‪' :‬אט גייט דער חז‬ ‫וועלכער ווערט קיינמאל נישט הייזעריג‪ '...‬או ער האט זי באלד ערקלערט‬ ‫מיט א שמייכל‪' :‬אי הער דיר שוי לאנגע שעות פו דיינע קאסעטעס‪ ,‬או‬ ‫דו ווערסט נישט הייזעריג‪ '...‬דא האט דער רבי מיר געזאגט א זא וואס‬ ‫אי וועל קיינמאל נישט פארגעס‪' :‬זעט אויס אז דו וואונדערסט זי‬ ‫פארוואס אי האב געהייס דיר רופ‪ .‬זאלסטו וויס‪ ,‬אז אי האב דאס געטו‬ ‫אלס הכרת הטוב‪ ,‬ווייל בשעת מיי קרענק האב דיינע לידער מיר זייער‬ ‫מחזק געווע‪ '.‬או דא האט ער אנגעהויב זינגע 'שושנת יעקב' מיט דער‬ ‫באוואוסטער מאדזשיצער ניגו‪.‬‬ ‫"דער רבי האט נא לאנג געשמועסט מיט מיר‪ .‬ער האט מיר דערציילט‬ ‫אז דע ניגו אוי 'בצאת ישראל' וואס מע זינגט היינט אי ויז'ני‪ ,‬האט ער‬ ‫דאס ערשטע מאל געהערט אי מארינבאד פונע 'דברי ישראל' ממאדז'י‪.‬‬ ‫ווייניג ווייס היינט אי ויזני אז דער ניגו שטאמט פו מאדזי ביי יענע‬ ‫מעמד האב אי געבעט פונע רבי' א ברכה פאר מיי שוועגערי‪ ,‬אז זי‬ ‫זאל טרעפ א פאסיגער שידו‪ .‬א חודש דערוי איז זי טאקע א כלה‬ ‫געוואר‪ .‬אי האב רעקארדירט דע פרייליכ בשורה אוי א קאסעטע‪ ,‬או‬ ‫עס געשיקט פאר' רבי'‪ .‬דער גבאי האט מיר צוריקגעשיקט א קאסעטע‪,‬‬ ‫מיט' דע גאנצ שמועס וואס אי האב געהאט מיט' רבי'‪"...‬‬ ‫*‬ ‫אוי מיט' רבי'נס ברודער‪ ,‬דער בעל 'דמשק אליעזר'‪ ,‬האט ער געהאט‬ ‫ַא אינטערעסאנטע שמועס‪ ,‬או ער האט מיר דערציילט דערוועג‪" :‬דאס‬ ‫איז געווע ווע אי בי צו ערשט מאל אנגעקומע קיי אר‪-‬ישראל‪ .‬מיר‬ ‫זענע דא איינגעשטאנע אי 'מלו באבאד' אי ירושלי‪ .‬או שבת‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬תורה או חסידות‬ ‫דער אוצר פו ‬

‫ב‬

‫מברכי אלול‪ ,‬ביי די שבת'דיגע סעודות אינע עס‪-‬זאל‪ ,‬זענע מיר געזעס‬ ‫ממש נעב ביי דע ארויסגאנג‪ .‬נעב אונז איז געווע דער צימער פונע‬ ‫'דמשק אליעזר'‪ .‬ער איז שוי געווע שטערבלי‪-‬קראנק‪.‬‬ ‫"דער טאטע האט מיר געבעט צו זינגע 'כל מקדש'‪ ,‬או אי האב עס‬ ‫געזינגע אויפ' מאדזשיצער ניגו‪ .‬אי האב עס געזינגע שטילערהייט‪,‬‬ ‫אבער צוביסלע האט געהערשט א שטילקייט אינע גאנצ זאל‪ .‬אי האב‬ ‫געשפירט זייער אומבאקווע ‪ -‬אי בי א גרויסער בייש‪ ,‬פו נאטור אויס ‪-‬‬ ‫אבער אי האב ווייטער געזינגע‪ .‬פלוצלינג האט איינער פו די אנוועזנדע‬ ‫אויסגעבראכ אויפ' קול‪" :‬יונגערמא! איז דאס א מאדזשיצער?" האט ער‬ ‫געפרעגט‪.‬‬ ‫"אי האב אי געפרעגט‪' :‬וויאזוי ווייסטו? אי זע דע גאנג‪ ',‬האט ער‬ ‫מיר געענטפערט‪ .‬דערנא בי אי געוואויר געוואר אז דער איד איז געווע‬ ‫דער גערער מלחי ר' יאנקל תלמוד‪ .‬נא דער סעודה האט ער מיר גערופ צו‬ ‫זי‪ ,‬או אינאיינע האב מיר געזינגע פאר א לאנגע צייט מאדזשיצער‬ ‫ניגוני‪ .‬ער האט מיר דערציילט אז ער האט זוכה געווע צו זע או צו‬ ‫באקענע זי מיט דע 'דברי ישראל'‪ ,‬אי מארינבאד‪.‬‬ ‫"פלוצלינג איז דער גבאי ארויסגעקומע פונע רבי'נס צימער‪ ,‬או ער‬ ‫האט געפרעגט‪' :‬ווער זינגט דא 'כל מקדש'?' אלע האב געוויז אוי מיר‪.‬‬ ‫'דער רבי האט זייער הנאה געהאט‪ ,‬או ער האט געבעט אז דו זאלסט‬ ‫אריינגיי צו אי ווע דו וועסט האב צייט‪ ',‬האט דער גבאי מיר געזאגט‪.‬‬ ‫"זונטאג נא שחרית בי אי אריינגעגאנגע צו אי‪ .‬דער רבי איז געזעס‬ ‫אויפ' גאניק‪ ,‬קראנק או שווא‪ .‬ער האט מיר שטארק אויסגעפרעגט אוי‬ ‫די אמעריקאנער אידנטו או אוי מאדזי‪ .‬אי האב זוכה געווע צו פיר‬ ‫מיט אי א לאנגע או אינטערעסאנטע שמועס‪ .‬צוויי וואכ שפעטער‪ ,‬או‬ ‫י"ב אלול‪ ,‬איז דער רבי נפטר געוואר לבית עולמו‪".‬‬ ‫דע בית‪-‬ישראל פו גור האט ער באגעגנט אי חיפה‪ ,‬הארט פאר דער‬ ‫רבי איז אריינגעפאל אי זיי קראנקע‪-‬בעט פו וועלכע ער האט זי שוי‬ ‫נישט ערהוילט‪" .‬אי האב געדארפט אריינגיי צו רבי' בעפאר מנחה‪ .‬דער‬ ‫רבי האט דא געוויילט אי חיפה‪ .‬א שות מיינער‪ ,‬א גערער חסיד‪ ,‬האט מיר‬ ‫מסדר געווע דע באגעגעניש‪ .‬ווע מיר האב געגרינדעט דע שותפות‪,‬‬ ‫האב מיר באשלאס אז יעדער וועט אמאל גיי צו אנדערנ'ס רבי'‪ .‬ער‬ ‫האט שוי געהאט מקיי געווע זיי חלק אינע שותפות‪ ,‬באזוכנדיג ביי‬ ‫דע מאדזשיצער רבי'‪ ,‬או אי האב נא מיי טייל נישט מקיי געווע‪.‬‬ ‫צוליב געוויסע סיבות האב אי פארשפעטיגט‪ ,‬או אי בי אנגעקומע צו‬ ‫הויכע שמונה‪-‬עשרה‪ .‬אי בי נארוואס אריינגעגאנגע אי בית‪-‬המדרש‪,‬‬ ‫או דע רבי'נס בליק איז געפאל אוי מיר‪ .‬דער רבי האט מיר באטראכט‬ ‫פו קאפ ביז פיס‪ .‬א גרויסע שרעק איז מיר באפאל‪.‬‬ ‫"מיי שות האט זי זייער געבייזערט דערוי וואס אי האב‬ ‫פארשפעטיגט‪ .‬ווע אי האב אנגעהויב ארויסצוגיי‪ ,‬איז פלוצלינג‬ ‫ארויסגעקומע א יונגערמא פו רבי'נס שטוב או געפרעגט‪' :‬דו ביסט‬ ‫בנציו שענקער? דער רבי רופט דיר‪ '.‬אי או מיי שות זענע אריי‪ .‬דער‬ ‫שות האט געזאגט פאר' רבי'‪' :‬ער איז נישט געווע אי צפת‪ ',‬או דער‬ ‫רבי האט געזאגט‪' :‬יא‪ ,‬אי ווייס‪ ,‬אנדערש וואלט אי אי נישט גערופ‪'.‬‬ ‫"דער רבי האט זי באצויג צו דע שטורע וואס אי האב אומוועלנדיג‬ ‫געשאפ‪ ,‬איידער אי בי אנגעקומע קיי אר‪-‬ישראל‪ .‬מע האט מיר‬ ‫באשטעלט פאר ַא אויפטריט אי צפת‪ ,‬או מע האט מיר געזאגט אז דער‬ ‫אוידיענ וועט זיי א היימישער‪ .‬הערשט נאכדע וואס אי בי אנגעקומע‬ ‫קיי אר‪-‬ישראל‪ ,‬בי אי געוואויר געוואר אז אי גיי זינגע פאר א‬ ‫געמישטער ציבור‪ .‬פארשטייט זי אז אי האב גליי בטל געמאכט דע‬ ‫אויפטריט‪ .‬דער רבי האט‪ ,‬זעט אויס‪ ,‬שוי געוואוסט דערפו‪ .‬ער האט מיר‬ ‫אנגעוואונטש או געזעגנט‪.‬‬ ‫"אי יענע אוונד האט מע זי דערוואוסט אז דער רבי איז זייער‬ ‫קראנק‪ .‬אי בי געווע ביי 'כותל המערבי'‪ ,‬או אי האב געזע הונדערטער‬ ‫גערער חסידי מיט טרויעריגע פנימ'ער‪ .‬אביסל שפעטער האב אי‬ ‫טבת תשע"ז לפ"ק | גליו קפ"א‬


‫געהערט‪ ,‬אז נאכדע וואס אי האב פארלאזט דע רבי'נס הויז‪ ,‬האט מע‬ ‫אלארמירט צו רבי'נס הויז א דאקטער‪ ,‬וועלכער האט געהייס אז מע זאל‬ ‫שוי אריבערפיר דע רבי' אי שפיטאל‪ .‬דארט האט מע טאקע אנטדעקט‬ ‫דע ביטערע מחלה‪ ,‬פו וועלכע דער רבי איז נסתלק געוואר‪.‬‬

‫דע רבי'נס איבעראשונג‬

‫אויב אי ויז'ני ווייס ווייניג אז דער ניגו 'בצאת ישראל' איז א‬ ‫מאדזשיצער ניגו‪ ,‬ווייסט מע כמעט נישט אי ליובאוויטש אז ר' בנציו‬ ‫שענקער האט פארפאסט דע ניגו פאר' רבי'נס ‪'72‬סטע געבורטסטאג‪,‬‬ ‫אויסער אזא איינער וואס האט אנטיילגענומע אי יענע 'פארברענג' או‬ ‫געדענקט ר' בנציונ'ס איבעראשענדער אויפטריט‪.‬‬ ‫"דאס איז געווע א טובה וואס אי האב געטו פאר מיי שכ‪ ",‬האט ר'‬ ‫בנציו זי צעשמייכלט‪" .‬אי האב געהאט א ליובאוויטשער שכ‪ ,‬הרה"ח ר'‬ ‫יוס וויינבערג‪ .‬ער פלעגט פארלערנע 'תניא' פאר' פאבליק‪ .‬איינמאל איז‬ ‫ער געקומע צו מיר מיט א ספעציעלע בקשה‪' .‬אי עטליכע וואכ ארו וועל‬ ‫מיר פראווענע דע רבי'נס יו‪-‬הולדת‪ ,‬או מיר האב נא דערווייל נישט‬ ‫קיי נייע ניגו‪ ',‬האט ער מיר געזאגט‪ .‬דער נייער ניגו וואס מע האט‬ ‫פארפאסט‪ ,‬האט זעט אויס נישט זייער מצליח געווע‪ .‬ער האט געבעט פו‬ ‫מיר צו מאכ א ניגו אוי קאפיטל ע"ג‪.‬‬ ‫"אי בי געווע אי א דילעמא‪ .‬אי האב נישט געוואוסט וויאזוי מע‬ ‫הייבט ָא‪ .‬כאטש אי האב געקענט חב"ד ‪ -‬אי פלעג קומע צו דע רבי'נס‬ ‫פארברענגענס או אי האב אוי געקענט א שיינע חלק פו די‬ ‫ליובאוויטשער ניגוני ‪ -‬האב אי קיינמאל נישט פארפאסט קיי‬ ‫ליובאוויטשער ניגו‪ .‬אי האב געבעט ער זאל מיר געב אנווייזונגע וויאזוי‬ ‫דער ניגו דאר צו זיי געבויעט‪ ,‬אבער ער האט מיר געזאגט‪' :‬טו דאס וויאזוי‬ ‫דו פארשטייסט‪'.‬‬ ‫"אי האב געעפנט א ספר תהלי‪ ,‬או פו יענע גאנצ קאפיטל האב אי‬ ‫געפונע נאר איי פסוק וואס האט געפאסט צו דע ליד‪ .‬דאס איז דער פסוק‪,‬‬ ‫'ואני קרבת אלקי לי טוב‪ '.‬אי האב זי פארטיפט דערי א וויילע‪ ,‬או עס‬ ‫איז מיר געלונגע צו טרעפ עטליכע ליובאוויטשער געדאנקע פאר א ניגו‪.‬‬ ‫ענדלי איז עפעס ארויסגעקומע דערפו‪ .‬נא א וויילע האט זי הרב‬ ‫וויינבערג פארבינד מיט מיר או געפרעגט צי אי האב שוי אנגעגרייט א‬ ‫ניגו‪ .‬אי האב געענטפערט אז יא‪ ,‬או דא האט ער געבעט אז אי זאל‬ ‫פערזענלי קומע צו דע פארברענג‪ ,‬או עס אליי זינגע פאר' רבי'‪.‬‬ ‫"אי בי געווע זייער פארלויר‪ .‬אוי דע האב אי שוי נישט געווארט‪.‬‬ ‫ער איז מיר געווע א גוטער שכ‪ ,‬האב אי אי דאס צוליב געטו‪ .‬אי בי‬ ‫געגאנגע צו דע פארברענג‪ ,‬או ער האט מיר אוועקגעזעצט הינטער' רבי'‪.‬‬ ‫זייער נאנט צו אי‪ .‬דער רבי האט נישט ממש פארשטאנע וואס אי זו‬ ‫דארט צוויש די חשוב'ע איד‪ ,‬רבני או משפיעי‪ .‬דאס איז געווע ַא‬ ‫איבעראשונג וואס די מקורבי האב אנגעגרייט פאר' רבי'‪.‬‬ ‫"דער שכ האט אפגעשמועסט מיט מיר‪ ,‬אז נא דע שמועס וועט ער‬ ‫מיר ווייז מיט די הענט‪ ,‬או דא זאל אי זי אויפשטעל זינגע‪ .‬דער רבי‬ ‫האט געענדיגט דע שמועס‪ ,‬דער שכ האט מיר טאקע א ווינק געגעב‪ .‬אי‬ ‫האב זי פלוצלינג אויפגעשטעלט או אנגעהויב זינגע הוי‪ .‬עטליכע מינוט‬ ‫שפעטער האט שוי דער רבי אנגעהויב שמייכלע‪ .‬צוערשט האב אי‬ ‫געזינגע פאמעלי‪ ,‬או גאר שנעל בי אי אריבער צו א שנעלערער 'ביעט'‪.‬‬ ‫צו ערשט או צווייט מאל האב אי נא געזינגע אליי‪ ,‬אבער צוביסלע‬ ‫האב זי אלע מיטגעשלעפט מיט מיי געזאנג‪.‬‬ ‫"ווע אי בי געווע אי קאליפארניע מיט עטליכע יאר צוריק או‬ ‫געדאוונט אי בית חב"ד‪ ,‬איז צוגעקומע צו מיר א חסיד‪ ,‬או ער האט מיר‬ ‫געפרעגט‪' :‬ביסטו בנציו שענקער?' ווע אי האב אי געענטפערט אז יא‪,‬‬ ‫האט ער מיר דערמאנט יענע פארברענג‪ ,‬וואו אי האב געזינגע‪.‬‬ ‫"אי בי אוי געווע ביי דע בעלזער רב‪ ,‬הרה"ק רבי אהר זי"ע‪ .‬אי האב‬ ‫דארט באגעגנט דע בילגורייער רב‪ ,‬דער ברודער פונע רבי' או דער‬ ‫פאטער פו יבלחט"א דער היינטיגער בעלזער רב זאל‪-‬מארי‪-‬ימי‪-‬זיי‪,‬‬ ‫פאר א לאנגע שמועס‪ .‬ער האט זי זייער אינטערעסירט איבער די עול‬ ‫הישיבות אי אמעריקע‪ ,‬ספעציעל איבער דער ישיבה 'תורה ודעת' פו רבי‬ ‫שרגא פייוול מענדלאוויטש‪ ,‬וואו אי האב געלערנט‪ .‬אגב‪ ,‬אסא גדולי‬ ‫ישראל פלעג זי כסדר אינטערעסיר איבער דע ישיבה‪ .‬נא דע שמועס‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬תורה או חסידות‬ ‫דער אוצר פו ‬

‫ג‬

‫האט מע מיר אריינגעפירט לקודש פנימה‪ ,‬צו רבי'‪ ,‬וועלכער האט מיר‬ ‫ווארע אנגעוואונטש‪.‬‬ ‫"דע שבת שפעטער בי אי געגאנגע צו 'טיש' אי זיי בית‪-‬המדרש‪,‬‬ ‫אוי רחוב 'אחד הע' אי תל‪-‬אביב‪ .‬דער בילגורייער רב האט געזאגט פאר'‬ ‫רבי'‪ ,‬אז עס געפונט זי דא ' ַא אמעריקאנער ישיבה‪-‬בחור‪ ,‬וועלכער איז א‬ ‫מחות מיט' מאדזשיצער רבי'' )ר' בנציונ'ס ברודער איז געווע ַא איידע‬ ‫ביי דע 'אמרי אש'(‪ .‬דער רבי אליי האט דאס איבערגעזאגט מיט‬ ‫התפעלות‪ ,‬או מיר געגעב שיריי פו זיי הייליגע האנט‪".‬‬ ‫ווע דער בעלזער רב שליט"א האט חתונה געמאכט זיי ערשטער‬ ‫אייניקל‪ ,‬האט ר' בנציו רעקארדירט עטליכע נייע ניגוני‪ ,‬זייענדיג מזכיר‬ ‫פריער זיי נאמע או זיי מאמע'ס נאמע‪ ,‬או ער האט עס געשיקט אלס‬ ‫'דרשה געשאנק' פאר' רבי'‪ ,‬וועלכער האט דאס זייער געשעצט‪.‬‬ ‫אוי דע גאו רבי אהר קאטלער האט ר' בנציו זוכה געווע צו מהנה זיי‬ ‫מיט זיי געזאנג‪" .‬אי האב געזינגע ביי א חתונה ווי רבי אהר קאטלער האט‬ ‫זי משתת געווע‪ .‬אי האב געזינגע דע 'חמול על מעשי' פו רבי‬ ‫שמואל אליהו פו מאדזשי‪ ,‬ווע פריער האב אי דערציילט פאר די‬ ‫אנוועזנדע אז דאס איז א נייער ליד וואס דער רבי האט יעצט פארפאסט‪.‬‬ ‫ווע אי האב געענדיגט האט זי רבי אהר אויפגעשטעלט או מיר א קוש‬ ‫געגעב אי פני‪ .‬מענטש האב מיר שפעטער דערציילט‪ ,‬אז ווע אי האב‬ ‫געזינגע ‪ -‬זענע טרער גערינע פו מיינע אויג‪".‬‬ ‫דע שמועס האט ר' בנציו ע"ה אויסגעקליב צו ענדיג מיט' פאלגענדע‬ ‫רירנד ערציילונג‪:‬‬ ‫"ווע רבי שרגא פייוול מענדלאוויטש איז נישט‪-‬געזונט געוואר‪ ,‬או זיינע‬ ‫טעג זענע געווע געציילטע‪ ,‬האט זי זיי זו ר' שמואל פארבינד מיט מיר‬ ‫או געבעט‪' :‬דער טאטע וויל אז איר זאלט קומע צו אי‪ '.‬אי בי געפאר‬ ‫צו אי אוי שבת‪ .‬דאס איז געווע נאכדע וואס אי האב זי אומגעקערט‬ ‫פו אר‪-‬ישראל‪ ,‬וואו דער מאדזשיצער רבי איז נפטר געוואר‪.‬‬ ‫"ער האט מיר געפרעגט עטליכע שאלות בנוגע דע רבי'נס פטירה‪ .‬אי‬ ‫האב אי דערציילט אז אי בי אנוועזנד געווע בשעת די גסיסה או‬ ‫פרייטאג‪-‬צונאכטס‪ ,‬או אי האב באמערקט אז א ניגו האט געשוועבט‬ ‫אויפ' רבי'נס ליפ‪ .‬רבי שרגא פייוול האט געוואלט וויס וועלכע ניגו דאס‬ ‫איז געווע‪ .‬האב אי אי געזאגט אז לויט וויפיל אי פארשטיי איז דאס‬ ‫געווע דער ניגו 'בני היכלא' וואס זיי פאטער‪ ,‬דער דברי‪-‬ישראל‪ ,‬האט‬ ‫פארפאסט‪.‬‬ ‫"פו רבי שרגא פייוול'ס אויג האב אנגעהויב רינע טרער‪' .‬הלוואי'‪,‬‬ ‫האט ער מיר געזאגט‪' ,‬ווע אי וועל נפטר ווער פו דער וועלט‪ ,‬זאל אי דאס‬ ‫אוי קענע טו מיט דע ניגו‪'.‬‬ ‫"א קורצע צייט שפעטער‪ ,‬או ג' אלול‪ ,‬איז ער נפטר געוואר‪".‬‬ ‫ווע מיר האב געהערט איבער ר' בנציונ'ס פטירה‪ ,‬האב מיר זי שנעל‬ ‫פארבינד מיט זיינע מקורבי צו מברר זיי אויב דער ניגו האט אוי באגלייט‬ ‫ר' בנציונ'ע ע"ה ווע ער איז נפטר געוואר פו דער וועלט‪.‬‬ ‫"רבי בנציו איז פלוצלינג נפטר געוואר‪ ",‬דערציילט דער מקורב מיט א‬ ‫צעבראכענע שטימע‪" .‬ער איז זונטאג פשוט נישט אויפגעשטאנע פו‬ ‫שלא‪ .‬א ווא פריער‪ ,‬בעצ עטליכע טאג פריער‪ ,‬זענע מיר נא געזעס או‬ ‫אויספלאנירט זיי קומענדיג אלבוי‪ .‬מיר זענע דורכגעגאנגע די ניגוני‪,‬‬ ‫או אלעס האט אויסגעזע געוואלדיג‪ .‬חול‪-‬המועד סוכות זענע מיר נא‬ ‫געזעס מיט אי ביי דע יערליכ קומזי‪ ,‬או ר' בנציו האט צו ערשט‬ ‫מאל געזינגע צענדליגער נייע ניגוני וואס ער האט פארפאסט‪".‬‬ ‫"ר' בנציו איז געווע ַא ענדלאז קוואל פו חסיד'ישע מוזיק אויפ'‬ ‫פארצייטיש פארנע‪ ,‬פאר זיבעציג יאר האט ער משפיע געווע שמחה או‬ ‫עונג פאר צענדליגער טויזנטער איד‪ ",‬זאגט דער מקורב‪" .‬ער אליי האט‬ ‫פארפאסט קרוב צו זעקס הונדערט ניגוני וואס זענע מפורס געוואר‪ ,‬או‬ ‫נא אסא וועלכע זענע נא באהאלט ביי אי אי שטוב‪ .‬אבער מער ווי‬ ‫דע וואס ער איז געווע א גרויסער מלחי‪ ,‬איז ער געווע א טייערער‬ ‫פערזענליכקייט או א שטאטסמא‪ַ ,‬א עניו או ַא איידעלער‪ ,‬אוהב את‬ ‫הבריות‪ ,‬או איינער וואס איז נזהר אי יענעמ'ס כבוד‪".‬‬ ‫"עס וועט נישט זיי נא איינער אזויווי ער‪ ",‬זאגט ער מיט ווייטאג‪ ,‬או‬ ‫ווערט פארזינקע אי זיינע מחשבות‪.‬‬ ‫טבת תשע"ז לפ"ק | גליו קפ"א‬


‫בקצירת האומ"ר‬

‫א בליק אריי אי די שטיבער או אי די הויפ פו די אדמו"רי או גדולי ישראל פונע היינטיג דור‬

‫וואו געפונט זי די קלייד?‬

‫או וואס איז דער ערשטער שאלה וואס מע פרעגט פו אליהו הנביא?‬

‫ביי דער באזו פו דער ויז'ניצער רבי שליט"א דא אי ניו‪-‬יארק‪ ,‬האט‬ ‫ער מנח‪-‬אבל געווע הגאו רבי מתתיהו סאלאמא שליט"א‪ ,‬וועלכער איז‬ ‫געזעס שבעה נא זיי רעבעצי ‪ ,‬או דארט האט זיי זו דערציילט א‬ ‫וואונדערליכע ערציילונג אוי די מאמע או איר תמימות‪ ,‬אז זי האט זייער‬ ‫אכטונג געגעב אי די געיטסעד ישיבה אז עס זאל נישט בלייב דארט‬ ‫קיינע העמדער או ווערדפולע זאכ ָא ַא אייגנטומער‪ .‬יעדעס מאל וואס‬ ‫עפעס איז איבערגעבליב ‪ ,‬האט זי געזוכט די אייגנטומער עס צוריקצוגעב ‪.‬‬ ‫אמאל איז פארבליב א העמד וואס דער בעל‪-‬הבית האט זי נישט‬ ‫אפגעפונע ‪ ,‬או וויפיל מע האט געזוכט או גענישטערט איז מע נאכאל‬ ‫נישט געוואויר געוואר ווער דאס איז‪ ,‬האט דער ראש‪-‬ישיבה דאס‬ ‫אריינגעלייגט אי זיי שאפע‪ ,‬צו מקיי זיי דע 'יהא מונח עד שיבא‬ ‫אליהו'‪.‬‬ ‫ווע עס איז געקומע ערב פסח‪ ,‬האט דער זו ווייטער דערציילט‪ ,‬האט‬ ‫דער ראש‪-‬ישיבה געוואלט איבערקוק די טאש אז עס זאל נישט‬ ‫פארבלייב דארט א שטיקל חמ‪ ,‬או ער טרעפט נישט דע העמד‪ .‬האט‬ ‫ער געפרעגט די רעבעצי צי מע האט שוי צוריקגעגעב דע אבידה או ‬ ‫אי פשוט נישט געמאלד אז מע האט שוי מקיי געווע די מצוה? האט‬ ‫זי אי געענטפערט‪" ,‬מיר האב נאכנישט געפונע דע בעל‪-‬אבידה‪ ,‬נאר‬ ‫אי בי מקיי דע 'יהא מונח עד שיבא אליהו'‪ ".‬האט דער ראש‪-‬ישיבה‬ ‫געפרעגט‪" :‬אי האב דאס דא אריינגעלייגט אי מיי קליידער‪-‬שאפע‪ ,‬או ‬ ‫אי זע עס נישט‪".‬‬ ‫האט זי געענטפערט‪" :‬אי האב עס אוועקגענומע פו דארט או ‬ ‫אריבערגעלייגט צו מיי שאפע‪ ,‬ווייל אי האב געטראכט אז דו וועסט‬ ‫זיכער טרעפ אליהו הנביא‪ ,‬האבנדיג איבעיות או קושיות וואס אליהו‬ ‫וועט קומע דיר צו פארענטפער ‪ .‬אבער וואס וועט זיי מיט מיר? וויאזוי‬ ‫וועל אי קענע רעד מיט אי? אי וויל דא אוי האב די זכי' צו רעד ‬ ‫מיט אי‪ .‬דעריבער האב אי גענומע דע קלייד צו מיי שאפע‪ ,‬אז אי‬ ‫זאל אי קענע פרעג ווער עס איז דער אייגנטומער‪ ,‬או אזוי וועל אי‬ ‫אוי האב דע זכות‪.‬‬ ‫)ומעני לעני באותו עני ‪ .‬א חסר‪-‬דעה האט געקלאפט ביי דע גאו ‬ ‫רבי חיי קניבסקי שליט"א אז ער וויל אריינקומע צו אי‪ .‬ווע מ'האט‬ ‫אי אריינגעלאזט‪ ,‬האט ער געזאגט פאר רבי חיי אז ער איז אליהו‬ ‫הנביא‪ ,‬או משיח קומט נא אפאר טעג‪ .‬רבי חיי האט אי געזאגט‪:‬‬ ‫"זייער גוט‪ ,‬ברכה והצלחה‪".‬‬ ‫פו דארט איז יענער געגאנגע צו דער גאו רבי אהר ליב שטיינמא‬ ‫שליט"א ולרפו"ש או אנגעקלאפט אי טיר‪ .‬די משמשי האב אי‬ ‫געבעט ער זאל נישט יעצט קומע ‪ ,‬אבער ער האט אנגעהויב מאכ קולות‪.‬‬ ‫ווע הרב שטיינמא האט געפרעגט וואס דארט גייט פאר‪ ,‬האט מע אי‬ ‫געזאגט אז איינער טענה'ט אז ער איז אליהו הנביא‪ .‬הרב שטיינמא האט‬ ‫זי אויפגעשטעלט או געאיילט צו טיר‪ .‬ער האט יענע אויסגעשטרעקט‬ ‫די האנט או הויע געפרעגט‪" :‬קב בארבע אמות מהו?" יענער איז געבליב ‬ ‫מיט די צונג אינדרויס ‪ ,‬או האט אפגעטראג פו ארט‪ .‬שפעטער האט מע ‬ ‫געפרעגט פו הרב שטיינמא ‪ ,‬פארוואס ער אי געפרעגט פונקט די שאלה‪.‬‬ ‫האט ער געענטפערט‪ ,‬אז די ערשטע שאלה אי אלו מציאות וואס ער האט‬ ‫געלערנט איז געווע קב בארבע אמות‪ ,‬או די גמרא זאגט 'תיקו' וואס זיי ‬ ‫רבי האט געטייטשט 'תשבי יתר וכו''‪ ,‬דעריבער האט ער אנגעפאנגע מיט‬ ‫די ערשטע שאלה או אזוי האט ער געוואלט גיי ווייטער‪ .‬אבער ווע יענער‬ ‫האט אפילו נישט געענטפערט די ערשטע איבעיא‪ ,‬האט מע אי‬ ‫פארטריב פו דארט‪.‬‬ ‫ווע מ'האט דאס דערציילט פאר רבי חיי‪ ,‬האט ער געזאגט‪" :‬דאס‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬תורה או חסידות‬ ‫דער אוצר פו ‬

‫ד‬

‫הייסט א גדול הדור‪ ,‬אז גליי ווע מ'הערט אז אליהו הנביא איז דא פרעגט‬ ‫מע אי א שאלה פו די גמרא‪ ,‬או נישט ווי אונזער קאפ טראכט‪' :‬אוי‪ ,‬איז‬ ‫יענער א רחמנות'‪(".‬‬ ‫אגב‪ ,‬דער ויז'ניצער רבי שליט"א האט געפראוועט א געהויבענע שבת‬ ‫אי לעיקוואוד‪ ,‬או ביי דער סעודת רעוא דרעוי האט דער רבי גערעדט‬ ‫איבער דע נושא פו 'טשופיקעס'‪ ,‬לאנגע האר וואס מאנכע לאז זי‬ ‫וואקס ‪" .‬פע! דאס איז עקלדיג!" האט דער רבי געזאגט‪ ,‬או ערקלערט‬ ‫אז דאס קומט מצד הטומאה‪ ,‬והא ראי' אז ווע איינער וויל זי אפקער ‬ ‫פונע ערליכ וועג רח"ל‪ ,‬וועט זיי ערשטער שריט זיי ‪ ,‬זי צו לאז וואקס ‬ ‫די האר‪" .‬פארצייטענס‪ ,‬אינדערהיי‪ ,‬איז נישט געווע קיי איי ליטווישער‬ ‫גדול מיט לאנגע האר‪".‬‬ ‫*‬ ‫פאריגע ווא איז נפטר געוואר אי ויז'ני הרה"ח ר' פסח שלומובי‪,‬‬ ‫וועלכער האט געדינט אלס בעל‪-‬קורא פאר די לעצטע פופציג יאר‪ ,‬ביי‬ ‫'אמרי חיי'‪ ,‬דער 'ישועות משה' או יבלחט"א דער רבי שליט"א‪.‬‬ ‫ער פלעגט אוי האב א חזקה אי ויז'ני‪ ,‬אז ווע ראש‪-‬חודש איז‬ ‫געפאל שבת‪ ,‬האט מע אי מכבד געווע צו זינגע 'חדש עלינו' ביי שלש‪-‬‬ ‫סעודות‪ .‬פאריגעס יאר‪ ,‬או שבת מברכי סיו ‪ ,‬האט אי דער ויז'ניצער‬ ‫רבי פלוצלינג מכבד געווע צו זינגע דע ניגו ‪ .‬די מקורבי האב ‬ ‫דערמאנט דע רבי' אז היינט איז נאר שבת‪-‬מברכי או ער זינגט דאס‬ ‫נאר או שבת‪-‬ראש‪-‬חודש‪ .‬אבער דער רבי האט געזאגט‪" :‬אי וויל אז ר'‬ ‫פסח זאל יעצט זינגע דע ניגו ‪ ".‬או פארשטייט זי אז ער האט געזינגע ‪.‬‬ ‫א טאג דערוי איז ר' פסח אריינגעפירט געוואר אי שפיטאל‪ ,‬או פו ‬ ‫דע קרענק איז ער שוי ל"ע קיינמאל נישט אויפגעשטאנע ‪ .‬יעצט האט‬ ‫מע שוי פארשטאנע פארוואס ר' פסח איז מכובד געוואר מיט דע ניגו ‬ ‫אי יענע שבת מברכי‪ ,‬וועלכעס איז געווע דער לעצטער טיש וואו ער‬ ‫האט זי באטייליגט או געזינגע דע ניגו וואס ער האט שוי די חזקה צו‬ ‫זינגע זעכציג יאר או שבת‪-‬ראש‪-‬חודש‪.‬‬

‫ברו גוזר ומקיי‬

‫דער צדיק האט איינגעהאלט זיי הבטחה פאר דע איד‬

‫פרייטאג איז אויסגעפאל ניטל‪ ,‬ווע מ'פירט זי אז מ'לערנט נישט‪ .‬אי ‬ ‫באבוב‪ 45-‬האט דער רבי ביי מעמד ה'טלית לייג ' ערב שבת בעפאר‬ ‫מנחה‪ ,‬אריינגעקוקט אי דע שער בלאט פו ספה"ק 'נוע אלימל'‪) .‬דער‬ ‫מנהג איז צו לערנע אי דע ספר יעדע ווא ביי טלית לייג ‪ ,‬נאר היות‬ ‫יעצט האט מע נישט געקענט לערנע ‪ ,‬האט דער רבי אריינגעבליקט‪(.‬‬ ‫ביי טיש האט דער רבי ארומגערעדט איבער דע עני פו נישט‬ ‫לערנע אי ניטל ווי דער מנהג איז‪ ,‬או דער רבי האט געזאגט א שיינע‬ ‫טייטש אי די גמרא‪' ,‬אינו דומה שונה פרקו מאה פעמי לשונה פרקו מאה‬ ‫פעמי ואחד‪ '.‬דער עני פו ניטל איז אז דער אותו‪-‬האיש האט געלערנט‬ ‫מיט נישט ריינע מחשבות או נישט געלערנט לש שמי‪ .‬ווע מע לערנט‬ ‫תורה דאר מע לערנע פאר' אייבערשטענ'ס וועג או נאר דאס אינזי ‬ ‫האב ‪ .‬האט דער רבי געטייטשט 'אחד' גייט ארוי אויפ' אחד יחיד ומיוחד‪,‬‬ ‫'אינו דומה שונה פרקו מאה פעמי' ‪ -‬אנע אינזי האב דע באשעפער‪,‬‬ ‫'לשונה פרקו מאה פעמי ואחד' ‪ -‬אינזינע ‪-‬האבנדיג דע באשעפער צו‬ ‫לערנע בלתי לד' לבדו‪ .‬א רמז אוי דע איז אז דאס ווארט 'ניטל' איז‬ ‫בגימטריא ‪ ,99‬דאס הייסט אז עס פעלט דער 'אחד' פו ‪ .100‬עס פעלט‬ ‫דאס אינזינע האב דע באשעפער‪ .‬דעריבער איז עס ניטל‪...‬‬ ‫נא די תורה האט דער רבי געהייס זינגע א ניגו וואס רעדט פו לימוד‬ ‫התורה‪ ,‬דער 'אבינו אב הרחמ ' פו כ"ק אדמו"ר מהר"ש מבאבוב זצוק"ל‪.‬‬ ‫להערות והארות ‪985.464.9446‬‬

‫טבת תשע"ז לפ"ק | גליו קפ"א‬


[wy vba] 392 iuhkd iht rgchrgs 'pwwvfk abug grgbgke t ihhz ghpan rg yguu vkhp, xtuu ,"Lig¤ `" © rW © R¤ `¨p `U ¨ ;xuh iup iygcgd rgshrc hs ictv dbtpbt iygcgd hhz ictv ogsftb iut kjun zbut hhz iut ydhsbhzgd ictv rhn iup vdhrsn gxhurd t iht igbgz hhz xtuu ,ufkn hdurv vrag hs ;hut iftn kycn iut ihhz kkp,n ktz ;xuh iygcgd iut ,"Lia¦ `¨ iwŸl ¥ ` ¡ ic¥a© § r" iftb ,eil¨ `¥ mx¨A§ c©A§ sqFi ¥ J§ a¥ § Ie© rgct 'vrhzd hs iftn rgfhhuu rgst zht hhz rtp zt igzgd ytv rg khhuu ybhhuugd ;xuh ytv ihhz kkp,n ihua zht ,ufkn hdurv vrag iup vrhzd hs rgct 'vkhjn t ts Ela§ w© "dx¨k§ § f`¤ dl¨ `" ¥ iup fwwuh yuhp iht ygz ign huu huzt /iktprtp (ihrcte swwct hukv kuta wr iutdvn ejmh hrnt) .mici¦ ci¦ e¦ miwi ¦ c¦ v© mki ¤ l£ ¥r ,nt ka sxj ;hut aurs gbhha :mi¦ x¨v§ n¦ A§ ip¦ x¥A§ w§ z¦ `¨pÎl`© zn¤ `¤ ¡ e cq¤ g¤ ic¦ O¨ r¦ zi ¨ U¨ ¦ re§ ik¦ x¥i§ zg© Y© Lc¨§ i `¨pÎmiU ¦ vpmn ubhta ,nt ka sxj tuv oh,nv og ohauga sxj h"ar ydtz (yf zn)

ignuetc ehrum ign yptv sxj t yuy ign iguu ktnrtb khhuu /kund ouka,k um ehrum ;hut yahb ign yrtuu ,n t rtp sxj t rgct ogs rtp xgpg ka sxj rhcxn hwwar xts zht ts teus xtuurtp ihhyartp um /irguu yktmtc rtb iygcgd cegh ytv xtuurtp ydtz (vwwx uwwm varp) vcr arsn rgs rtb ?,nt ephxa hpk ?rgshrc grgsbt hs yahb iut hwwt ihhe igdbgrcphurt oht ;xuh rtp /ity igbge xts yguu ;xuh rtb zt igbtyartp ytv cegh khhuu /,uagk ushc gbhht ieha um tjhb rgn iguugd yktuu vgrp zt arsn ogs ihhz rhcxn ign ige lts ;rts ;xuh fwwtan ykgpgd xhut yahb oht iyktuu hhz khhuu rgshrc hs iup iguugd ghcan cegh ytv rgchrgs /vfukn hs yhn vgrp ipkgv ohrmn iht ihhz hs huu 'vguca hs ihhz rh,n ktz ;xuh zt idtz igbge yahb yguu vgrp iut ;xuh k"t rnt vuv htn gsh te vuv tk asev iuakc uvht hg,aht] ydtz (:uk ;s vyux) wnd k"t hf uk gc,aht ,hkdn tks hk gc,aht vhk rnt rnd tku vhrndt hrndt tks d"gtu lshst hnb hka,htu vhk rnt l,gucat kha,ht khz k"t runtk hbghcav hct yahb ytv vgrp ybhhn xts [/lghcav ratf lhct ,t ruceu vkg k"t vhk tjhb (v b ,hatrc)

ytv vgrp khhuu ykhhmrgs yahb ogbhhe ytv ;xuh iut asuev iuak ybgegd vguca hs ihhz rh,n ktz ;xuh idtz yguu vgrp chut tkhnn 'iguugd ghcan oht hs rgct 'oht um vguca hs ihhz rh,n ktz vgrp idtz ;xuh yguu cegh um ihhz rh,n ixhhv hhz vgrp yguu ihhz ghcan hhz yguu cegh chut rgshrc grgsbt khhuu rguua rgct zht xg /hwwt ihhe cegh igngb igbge yahb ikguu iut vguca hs uh&bp&c' rt&b vguca t ihhz rh,n yahb rty ign zt (s"x jfr whx swwuh) iht yhhya xg 'ycgkgd yahb ihua ytv cegh iut vguca hs yftngd ytv ign ignguu iup ydtz ,wwr hs rtb ?vguca hs ihhz rh,n ybgegd yahb lhut rgshrc hs iyktuu ign chut rtb zht uhbpc tkt ihrh,n iht iup ihs rgs zt vyux wxn iht iyrts rsb ogs idguu vcuy t ictv khuu ign khhuu vguca rgst rsb t yftngd ytv idtz um hwwar ybhhn xts iut ,ntu sxj iygcgd ytv cegh rgct 'vguca ut ukhpt vguca hs iftn rh,n ybgegd ign yktuu tkhnn 'vcuy oua ohpmn ihta iup vguca hs chkum zt yxutuugd cegh ytv rgchrgs 'cegh iup uhbpc tka iut cegh um vguca hs ihhz rh,n ktz ;xuh iygc yahb vgrp yguu ;xuh um vgrp rgshrc grgsbt hs fwwtan 'ohrmn ihhe cegh igdbgrcphurt ;xuh iztk izun yguu iht iup iurxj t ihhz yahb yguu xg iut 'vguca hs ihhz rh,n ixhhv vgrp yguu t rtp yahb iut ,nt ka sxj t iguugd zht vguca hs khhuu 'uhbpc tkt ihrh,n (otsrgyxnt kthrt ihbc) /;xuh ,guca hhc ts hwwar xts ydtz rgchrgs 'vcuy

392 iuhkd hjhu ,arp

zwwga, hjhu ,arp ?vgrp yhn isgr yahb ;xuh ige xtuurtp og¥ iz` ¦ v¨ n¨ `¨pÎm`¦ xŸn`l¥ dŸrx§ R© ziAÎl ¥ `¤ sqFi ¥ xA¥ c© i©§ e Fzik¦ a§ in¥ i§ Exa© § rI© e© ,hatrc) arsn rgs ydgrp (s b) :xŸn`l¥ dŸrx§ t© i¥pf§ `¨ A§ `¨pÎExA§ C© mki¥ ¤ pi¥rA§ rtb 'vgrp rtp idtz igdbtdgd yahb ihhkt ;xuh zht xtuurtp (s e vcr ;xuh zt yrgpybg iut ?vgrp rtp idtz iktz dŸrx§R© ziA¥ ixhhvgd ytv

t rtp ihhd um kct t rtp sucf yahb zht xg iut kct t iguugd zht tptp e"es s"ctr s"hv rgdrucxgrp ktfhn wr iutdv hxhd /dhbge Ed−ªvix¦ i©§ e sqFiÎz ¥½ `¤ `x´¨w¦ § Ie© (sh tn) yhhya xg khhuu rhcxn xts zht sucf hbpn ydtz hwwar :dŸ«rx§RÎl © `¤ `Ÿa¨ − Ie© eizŸl ¨½ n§ U ¦ s´¥Ng© i©§ e ÆgN© © bi©§ e xFA® dÎo © n¦ ltx t yhn dhbge t rtp ignue yahb rty rgn zt ign ygz /,ufknv ek,xb zht cegh iguu iup dgy dhmgchz rgchrt zht ts iut rtv# yehagd rg ytv rgchrgs rtv ltxt ytvgd ytv ;xuh iut irtuugd zt yrgpybg t#zr# j%  bg p rpx rgs /vgrp rtp isgr iktz dŸrx§R© ziA¥ WEa¬ l§ iguugd zht xtuu igdbtdgd zht ;xuh xtuu ,ukhct hsdc hs idguu Kl−¤ ¤ nd© x©r¬©yÎl`¤ `Ÿea² l¨ oi¬¥` i´¦k (c s r,xt) hfsrn hhc yhhya xg iut 'w«y ¨ (kwweumz ;rtsxrgyytnn rwwunstv zwwjunk okav ktrah ,hc) .w«y ¨ WEa¬ l§ a¦

uhc t" ! k Eaghu yahb iut uhc t" ! k aghu cŸ`n§ ca¥ k¨ e§ lFc¨B cR¥ q§ n¦ mWÎEc ¨ R§ q¦ § Ie© oC¥x©§ Id© xa¥ ¤ rA§ xW ¤` £ ch¨ `¨ d¨ oxŸ¤BÎc©r E`ŸaI¨ e© zt ihhyartp ign ;rts vrutfk (h b) :min¨ ¦ i z©ra§ W ¦ la¤ `¥ eia¦ `¨ l§ U©rI© e©

huzt chut vruce hs ltb yarg it lhz ychuv ,ukhct iup ihs rgs rguua zht lhut ?ts dgy ichz ,«ukh%ct iyktvgd ign ytv xtuurtp t eia¦ `¨ l§ EU©rI© e© yahb iut shjh iuak t eia¦ `¨ l§ U©rI© e© yhhya xtuurtp tk ubhct cegh (:v ;s ,hbg,) yhhya xg rtb ?rgshrc gkt ohcr iuak th zht cegh zt igzgd lts ictv ohhrmn hs zt ydgrp ign iut ',n vtnuyv ,«uct hc) t zht ohrmn khhuu zt idtz ige ign rtb icrtyagd hs zt yktuugd yahb rgyargchut rgs ytv ;«uahf) yhn kup iut rgs ytv rgchrgs ';xuh iut cegh ;hut ;«uahf) t iftn iktz ohhrmn rgshrc hs rgct icrtyagd zht cegh huu yftngd rgyargchut ;xuh rtb ytv rgchrgs ',n tk cegh zt ,nt ogs yxutuugd ictv iktz hhz ohhrmn hs rtp vtbe t ipra um yahb ,ukhct yguutrpgd yguutrpgd ytv ;xuh rtb ,eia¦ `¨ l§ U©rI© e© ybhhn xts ';«uahf) t iftn yahb ictv rgshrc hs rgct 'ohhrmn hs idguu oh)bp# k* rtb iut ,ukhct yahb yhhya rgchrgs 'vruce hs rtp ,ukhct iyktv yprtsgd ((rdbtnbhhya ewwen .rtuua vsuvh vnka wrv awwha hbct) .eia¦ `¨ l§ EU©rI© e© ?lhc t! he«$ kt& hs$c " g gap& iut lhj t! gap& ybhhn xtuu ic¥a© § r rW © t¤ l§ `¨p `U ¨ dY© ¨ re§ 'ebe Lig¤ `© rW © R¤ `¨p `U ¨ `¨P`¨ sqFi ¥ l§ Exn`Ÿ § zÎdŸM ihhyartp ign ;rts (zwwh b) :eil¨ `¥ mx¨A§ c©A§ sqFi ¥ J§ a¥ § Ie© Lia¦ `¨ iwŸl ¥ ` ¡ rW © t¤ l§ hhz idtz ogsftb iut "Lig¤ `" © rW © R¤ hhz idtz dbtpbt iht xtuurtp ybgegd hhz ictv huzt huu rguua zht lhut ?"Lia¦ `¨ iwŸl ¥ ` ¡ ic¥a© § r" rtb ?"Lia¦ `¨ iwŸl ¥ ` ¡ ic¥a© § r" iup vdhrsn gxhurd ogs lhz ;hut idhhkphurt

iyhn ydhsbhzgd ertya ictv hhz zt yxutuugd ictv rgshrc hs abug t iup irguu um ruyp hsf zt yxutuugd ictv iut ;xuh iphuertp hs ts zht xg zt igzgd hhz ictv lhut iut 'rguua rghhz ihhz yguu /vrhfn hs idguu rgygpa ;hut ,ufkn hdurv vrag hs ;hut vrhzd iut vkhjn ihhz yhn rapt jf ixhurd t ytv ehsmv ;xuh khhuu rgct

"mixtqd mler"pardesyehuda1@gmail.com wiphilw ield oeleaf dcedi i''r xe`l `ved

https://telegram.me/Publications_MM 392 iuhkd hjhu ,arp


zecaerd xecn ytp zxiqna devn ic oet zekf oi` lnid oet jif hqib crn¤ t .kt ihkhp, iut ,hky ihhn ogb oht lht dtz !rgygpa iftkxhut rhn yxguu 'yahb /;rts iht rhn yhn ynue iut iufan ihhn yngb itnhrt rgs iut 'iufan lts zht ,hky ihhn rgct igbguuts khuu lht iut cuya iht ,uskuh oum ighhd rhn oht lht kguu ogsftb iut igbguuts iztk um iygcgd oht lht ctv itnhrt ohhc itnhrt rgs iut ,hrc t yftn ign iut 'iguugd ohfxn ytv rg iut icgdehrum xts irtp ihkhp, iut ,hky ihhn ehrum oht lht chd ,hrc iut igbguuts iftb esbx zht gybtetc t ipgry iut ytya iht ihhd kguu lht iguugd zht vbuuf ihhn iut itnhrt iut xhurd iguugd zht gbhhn vjna hs iut ahbhhr hhuum hs 'idrtc rgst 'icgd rhn ktz /vkhp, ihhn irgpybg irtp gwwacr rgs ebts lht yahb lhut iut itnhrt t iup rfz ihhe yahb lht gz ourt eue t chd lht iguu rgct lht ktz xtuu rgct 'idhut hs rtp rgyxbhp rhn yrguu xg !ihkhp, iut ,hky ihhn lhz lht ctv 'ltz gfhkrgsbutuu t rhn hhc iguugd zht ihbg gmbtd hs ?ity ymgh ignuexhurt yguu xyud rtb iut vcuy t zht xgkt t igbtyartp iut yertyagd chhuu ihhn zht 'fwwuh rtp vga hhuum it oue lht iguu iut ohhvt rtp lht /ogs iup iut ,hky ihhn yztkgd rgcht ctv lht xtuurtp vkta t yhn ohbp kcen rhn lht yrgpybggd lht ctv ?yhn ktngkt xts ogb lht iguu cuya iht ihkhp, !hhz yhn ybguutsgd lht iut rhn yhn ignubgdyhn xts ctv lht yahb hhyartp lht ctv huzt iut igagd ts zht xtuu ykhhmrgs hz iut yahnum ihc zt ygz chhuu ihhn itnhrt t rhy iht yptke yhhm dtyhn ourt ybhhv !igbtyartp .kt ihua ymgh ixgdgd yahb ihua ytv rg huu huzt rhn ygc iut huzt iut huzt igzgdxhut ytv xtuu iup igebhry um sgn igcgd oht ktz lht rhn ygc iut dgy hhuum igeburygd iut um ykgd ytvgd yahb ictv rhn khhuu sgn ihhe tyahb zht xg oht lht dtz /ebga hs iht ifuz iut ebga iht ihhd ktz lht rhn rg ygc 'rgxgp grgzbut rtp sgn iphue ihua ytv rg khhuu ihhz vhhjn oht iut sgn xgpg ipgry lht kguu rapt rgxgp iut ebga iht igdbtdgd ihc lht iut 'yarts iup yhry t ltb ihhd um jf ihhe yahb yhn !atkp ihhn iht xhurt ybhr sgn iut xtp iyarg ogs ybgpggd rgsbutuu oum xhut xgkt xts ytv rg iut itnhrt rgs icgdgd iut iptkgd lht ihc vjna !atkp t ltb rhn ygc iut igeburygd rhp ykhpgdbt lht ctv huzt iut !hhuum ihhz ihua yguu igdbukgd ytv xbhht zt chd 'iguugd v)hj/ n' rhn yxtv us khhuu ydtzgd rht ytv iut itnhrt irtp rgagkp hs zhc knhv iup sgn ixhkp ktz ebga iht rgxgp grghht zt vfrc t lhht lht ctv lht /igsbutuuartp zht rg iut !sbhe rgyxbgke rghht iup ,ufrc gca gymgk idguu chhuu ihhn ykhhmrgs iut /thcbv uvhkt iguugd zht rgs zt igbtyartp ihua iut sgn iygcgd iut sht t ignuegdbhhrt zht yebup 'ihkhp, iut ,hky hs iut esbx iup sgn yxhkpgd ytv it xyktngs iup iut vsugx hs ;hut ytvgd rhn ictv huzt gsbg hs zht xtuu ymgh iut /lhhr rghhz irtuugd igbgz rhn iut knhv iup rgxgp hs iht xgkt /icgd um irgvphut lht ;rts sbhe iyxdbuh ihhn iup ,ufrc gca hs iup /apb ,rhxn yhn vumn iup ,ufz (kwwz irgya ctz rzghkt wrn - rtnytx xpsb -ohreh ,ujha)

ebury t- sg)n igeburygd ytv rg zt ykhhmrgs ytv kwwz uugagnkhyn tahz r"rvn zht xg iut ytya t iht iguugd ktnt zht rg !ywwkz thcbv uvhkt iup -dhbtv iup iup gpa t lhz yxhd xg zt ywagrgd ytv ign iut ,ufrc gca t iyhn iht iguugd zht vjna hs iut rgagkp gmbtd ohhvt igdbgrc iaybgn ',ufrc gca ohhc sgn vjna iut gpa hs ygz iut ,ufrc gca iymgk oum ignuegd zht tahz wr /xhurd rtd /itf sg vjna kgc rgs ydtz vkhkv ,umj hhc yebup rgct ctv lht xtuurtp yrgsbutuu rht vjna kgc rgs ydtz 'sgn ltb ygc okug rgs lhht lht kguu !yrgvgdphut lht ctv ymgh xtuurtp iut ykhhygd khp huzt ebga t iguugd ktnt zht xg iut ybhutuugd ts lht ctv vbu,j ihhn ltb :ikhhmrgs rtb lht ctv tkhnn 'ytvgd yahb lht ctv vean iphue um ykgd ltxt rgct lhz iut ybgv gyud ytvgd ctv lht 'ybhsrtp dhbhhuu iut sgn kxhct ytvgd ujukacn r,uh uc vumn ihhz ohhen igbge lht kguu huzt vkhn iut vyhja ybrgkgd iut kvun iguugd lht ihc rhn hhc sbhe t irhucgd zht xg iguu gety iut (/tn ihaushe) iguugd igbgz ytya iht /vjnun kvun t .kt igntb ihhn yxutuutc zht ogs iup xts ctv lht rgct vxbrp rghhz iguugd zht xts xtuu ohyjua iut ohkvun dubgd iut sht xw;rts t ynue ktnbhht 'yxbhsrtp ;hut yahb ltz gdhyhhz t .kt itygd gkt khhuu ignue yahb khuu rgbhhe iut fwwuh crg ,hrc t iftn ;rts rg zt lhz ygc /ts iup vga 4 ybhutuu rg rgct ',urpf hs iup ykgd ltxt iftn ohkvun iut dguu iht iztkxhurt iut ,umj hhc ,urpf idtka kguu lht yud ydtzgd lht ctv igbge lhhkd ktz lht zt ihbn t iyhhrdbt ktz rg rgct xdtyrtp ignuebt t ixg iut rgdhhzt hhuum xbhht ourt ohhvrgsbht ehrum ihhz iut rgdhhzt 9 irtpehrum oue khuurgs /ihhz yguu xgkt zt um ydtz sht rgs 'ywwuh rtp iyhhrdbt lhz iut vsugx zht itn rht ydtz ,uskuh hs iut ,hrc kgc iup zhuv oum hhd iut ;rts iht it lht yeur rgdhhz rgs iut ohkv, idtz kua iht igdbtdgd lht ihc /ihbn t ifuz igdbtdgd yahb lht ctv esbx t iut kvun t ihhz um iut 'tyahb zht rgbhhe rgct lhz t tyahb zht xg iut 8 ihua zht rgdhhz rgs 'yrtuu lht iut xhurt lht hhd 'ybgegd lht iut yrtuu lht iut ;rts& iup dbtdbhhrt oum um hhd lht iut aybgn t iup rfz ignuegd ihc lht zt gwwacr irtp vkhp, t cgd lht iut igbhhuu um idbtpgdbt ctv sucf ihhn ybhhngd yahb iut sht t ipkgv iut vumn t ihhz ohhen um dguu gyhhuu tzt t ihhz ktz sht t yahb ;gry lht chut ymgh iut sucf gdhkhhv ihhs rtb ykgd rgst ,expnv vsugx t ixg lht kguu utuu iut fwwuh ;hut ts ichhkc izun lht kguu esbx !ymgh ihua aybgn t rhn eha rgyargchut rgs rhs ygc lht iut ihhz ;hut kegp t yhn itnhrt t xwbyhhuurgsbup yhhya idhut gbhhn ipg lht iguu iut iut vumn t ity ktz rg ohbubj,c oht ygc lht iut ltb oht ;huk lht iut kxet ctv lht itnhrt rgs it rhn yhhra 'kvun ihhz kguu lht iut esbx t ihhz ignue xhut rhn ykgp xg khhuu ygya hs iht ihhd ltb ;rts lht 'etz hs iht ,uumn dubgd rgertya t iguugd ihc lht rgct rgyhhuu ihhd khuu rg iut 'ahbhhr rgbrgckhz hhuum kguu lht um oht dtz lht iut rgyhhuu ihhd igbge yahb ktz rg yptfgdbt oht iut rhs chukd lht itnhrt rgs rhn ydtz ',hrc iftb lhhkd ahbhhr hhuum hs icgd oht

iphuertp um sh hc,fu oheh,g ohrpxku tmnbc obhta ohrpxk hnkugv zfrn "ohrpxv okug" hwwg rutk tmuv

hcrg iup hww,fc vcua, '$7000 cuy cmn tyhuutkx rvuz ygx '$4000 hvdbac uxpsba ohrpx ka ;xut ' $1500 stn rhsb owwhrv haushjv ic hwwg xpsb wt lrf rxj crv gwwua gdbtk t ' $20000 ohahka hbc kgc ,uvdv og rvuz hbueh, ' $13000 extkn izj ;xuh ejmh wr hwwwg oharpnu hwwar kg ,uvdv hpkt og iuatr xups vfrcv kfhv ygx 'kjb ,kjb rpx ihhz ,uch,b kgc iup ruchj t 'vars vumn rc ihhz -ktyhuu ohhj wr hww,f '$22000 ipkgv yguu xg rguu it yaybhuu ifu, gertya ohhj .pj idhkhhv iup uuhrc gmbtd rpx 'hcm ofj idhkhhv iup uuhrc t 'rtnytxn ktuh ubhcr iup ohrpx eurs rgyarg iup ;xut t /itkahnhrpn rhtn wr ewwvrv ,nh,j yhn h,kpu h,rf rpx ',upxuv yhn cegh iup uuhrc t 'kwweumz atyn mwwvrv ,nh,j yhn vsug, t 'iuv,x ohhj wr iutdv iut awwcs ofj t ,uvdv kup yhn twwshjvk izut rhgh rpx 'ktuh hrcsv irn uc snka rat ,jubn ,uvdv yhn kup ,urnd hhrs lhut tbrtnten ihrptx ohhj cegh wr ewwvrv iup ,nh,j vcrv og ,uumn kg vru, r,f rpx 'kwweumz xwhcr gkgvhuuz hs ovrct wr ubcu hfsrn wr ewwvrv 'rpux oww,jv ka kvunv xebp rpx 'ohbcr iup rth 1000 ohbcrv rmut rpx '$32000 ktb,b icre ogs iup uuhrc t /.rgn ktezjh wr ewwvdv iup ,unh,j hhuum yhn rpx 'oht iup xups sus idn '$3500 rtupn cmn vfrcv og iuatr xups exhry ovrct idn /khagv gauvh ovrct wr .hbyahpten rwwunst 'uutkxgrc dhvbn gxgst ktrah wr mwwvrv iup uuhrc gyarg iup ;xut '$3000 snj vsa iup uuhrc gdbtk gbhha /hktx tctc iup hww,f 'rhntyhz xups iuak vbgn 'rhntyhz xups tbkty sus ,frc '$3200 rsvb cmn rhntyhz iuatr ,uvdv og rwwups .cghvn ohna ojk '$3000 xpsb tk gshurc arhv hcm wrn vru, haushj 'cubhnhrn arhv hcm wr ewwvrv ,nh,j og rpx '$3500 rzgkt ,jbnv hrpx eurs $500 gcyn 1 $4000 rtp rpux oww,j iup urfzk ,ugcyn 10 iphuertp um 'rgbhhya iut ,ues iut ,upug rtp ohpkj grgsbt iut ohpkj rkhn iup ;xut t 'sugu sugu 'vph owwrvn 4403 16 Ave Brooklyn, NY 11204 USA 718 438 8414 718 633 5500 T/f Hours are 11-7:30 Fri till 1:30, To receive pardes: send to- pardesyehuda1@gmail.com or

,cak ,ubuhkd xrybue hs iht iuhkd ogs ignuetc ige ign pickup in the store from Wednesday also on the web at WWW.SEFORIMWORLD.COM

392 iuhkd hjhu ,arp

"mixtqd mler"pardesyehuda1@gmail.com wiphilw ield oeleaf dcedi i''r xe`l `ved

https://telegram.me/Publications_MM 392 iuhkd hjhu ,arp


‫‪éçéå‬‬ ‫טבת תשע"ז‬

‫שנה י"א גליו תל"ח‬

‫נו דיי קאפ‬

‫שאלה אי פרשה או הלכה‬

‫"א גוט מארג ‪ ",‬האט פיגא‪-‬דבורה געזאגט אריינקומענדיג אי קי‪ ,‬מיט א בעיבי‬ ‫אי די הענט‪" .‬דאס איז די לעצטע מאל וואס אי האב מסכי געווע צו‬ ‫'בעיביסיט ' דוד‪-‬דוב ביינאכט‪ ".‬אירע אויג זענע געווע אינגאנצ רויט‪.‬‬ ‫"האסט עס פאריגע מאל אוי געזאגט‪ ",‬האט יוס‪-‬אליעזר איר דערמאנט‪" .‬דו‬ ‫זעסט אויס אינגאנצ אנגעטרינקע ‪ ,‬וואס איז געשע ?"‬ ‫"אנגעטרינקע ? פארוואס זאגסטו אזוי? אי בי פשוט זייער מיד‪ ",‬האט פיגא‪-‬‬ ‫דבורה געענטפערט‪" .‬אי בי אויפגעווע כמעט די גאנצע נאכט‪ .‬ער האט געוויינט‬ ‫או געוויינט‪ ,‬או מיר נישט געגעב קיי מנוחה‪".‬‬ ‫פונקט דא איז אריי אי שטוב די שכנ'טע‪" .‬א גרויס ש'כח פאר' אכטונג געב ‬ ‫אוי דוד‪-‬דוב! דו ביסט א גרויסע צדיקת! די חתונה האט זי געענדיגט פיר אזייגער‬ ‫פארטאגס‪ ,‬נאכ'א'מזל דו האסט אי גענומע פאר די נאכט‪".‬‬ ‫"זיכער‪' ,‬עניטיי'!" האט פיגא‪-‬דבורה געזאגט‪ ,‬איבערגעבנדיג דאס קינד‪.‬‬ ‫"אמת'דיג? ווילסט אי נעמע אוי שבת‪-‬שבע‪-‬ברכות?"‬ ‫"המממ‪"...‬‬ ‫פארוואס האט יוס‪-‬אליעזר געפרעגט צי זי איז אנגעטרינקע ?‬ ‫"אזא מעכטיגע לאלי‪-‬פאפ!" האט שמואלי הער זי אנגערופ צו זיי ברודער‬ ‫יואל‪-‬יושע‪ ,‬זעענדיג ווי ער לעקט אזא גרויסע‪ ,‬זיסע לאלי‪.‬‬ ‫"דו מיינסט אז דאס איז מעכטיג?" האט יואל‪-‬יושע אי געענטפערט‪" ,‬קוק‬ ‫וואס אשר‪-‬אנשיל האלט‪ ...‬אונזער מנהל האט דאס געטיילט היינט אי חדר‪".‬‬ ‫"אה‪ ,‬ביי אונזער חנוכה מסיבה האט דער רבי נישט געלאזט ברענגע קיי נאש‪",‬‬ ‫האט שמואלי געזאגט‪" .‬נאר פרוכט או גרינצייג‪".‬‬ ‫"אונזער רבי לאזט אוי נישט ברענגע קיינע 'גארבידזש נאש'‪ ",‬האט דער‬ ‫קליינער משול‪-‬זאב זי אריינגעמישט‪.‬‬ ‫"ס'איז גראדע געווע זייער ַא אינטערעסאנטע מסיבה‪ .‬מיר האב אפילו געהאט‬ ‫א הלכה'דיגע שמועס וועלכע ברכות צו מאכ אוי עטליכע פו זיי‪ ,‬ווייל קיינער‬ ‫האט נישט געוואוסט צי זיי זענע פרוכט אדער גרינצייג‪".‬‬ ‫"אי וואלט געדארפט דארט זיי ‪ -‬אי וואלט זיי געקענט זאג דע ענטפער!‬ ‫נאטס?"‬ ‫דא ַ‬ ‫אבער ענק האב אפילו נישט געהאט קיי חנוכה‪ָ -‬‬ ‫נאטס האב מיר גראדע יא געהאט‪ ".‬האט שמואלי געזאגט‪.‬‬ ‫דא ַ‬ ‫" ָ‬ ‫"איז עס נישט געווע אזוי געפערלי‪ ,‬או אייזקרע?"‬ ‫"יא‪ ,‬דאס אוי‪".‬‬ ‫"איז עס בכלל נישט געווע אזוי 'געזונט'‪ "...‬האט יואל‪-‬יושע געלאכט‪.‬‬ ‫"ס'איז יא געווע ‪ .‬אונז האב נישט געהאט אזעלכע לאלי‪-‬פאפס או ‬ ‫טשאקלאד וואס ענק עס דא‪".‬‬ ‫"קענסט עס האב ‪ ,‬ס'איז אפילו נישט גוט‪".‬‬ ‫וואספארא ברכה וואלט יואל‪-‬יושע זיי געהייס מאכ ?‬

‫לעי"נ הב' מאיר ע"ה ב"ר מרדכי שי'‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫עבודת הלב‬ ‫אדו עול ‬

‫דער פזמו איז פול מיט לויב פאר' הייליג באשעפער‪ ,‬או קבלת עול‬ ‫מלכות שמי‪ .‬מיר טוע מודה זיי או קלאר‪-‬מאכ אז דער הייליגער‬ ‫באשעפער איז דער מל מלכי המלכי‪ ,‬ער איז דער כל‪-‬יכול‪ .‬ער איז געווע ‪,‬‬ ‫ער איז או ער וועט זיי אוי אייביג‪ ,‬או דעריבער האב די חכמי מתק ‬ ‫געווע עס צו זאג ביי אנהויב פונע דאוונע ‪ ,‬ווי עס פאסט זי פאר יעדער‬ ‫וואס בעט פאר זיינע באדערפעניש ‪ -‬צו אנהויב מיט לויב או דאנק או ‬ ‫דאנקע דע צו וועמע ער ווענדט זי‪ ,‬אז ער זאל ערפיל זיינע בקשות‪.‬‬ ‫נישט אומזיסט האב רבי יהודה החסיד או רב האי גאו געשריב ‪ ,‬אז‬ ‫יעדער וואס האט אינזינע ביי דע אנהויב פו דע פזמו ‪ ,‬ווערט זיי תפילה‬ ‫געהערט או דער שט קע נישט מקטרג זיי אוי זיי תפילה!‬ ‫פו אלע נעמע או טיטלע פונע אייבערשט ‪ ,‬האט דער פארפאסער פו ‬ ‫דע פזמו אויסגעקליב זי צו ווענד צו דע באשעפער מיט' טיטל‪ :‬אדו ‪.‬‬ ‫פארוואס?‬ ‫אינדערצייט וואס דער בית‪-‬המקדש איז געשטאנע ‪ ,‬איידער דער ממונה‬ ‫וואס איז געשטעלט געווע צו מקריב זיי דע קרב תמיד איז צוגעגאנגע ‬ ‫מקריב זיי ‪ ,‬האט ער זי געוואנד צו די כהני או זיי געפרעגט צי עס איז‬ ‫שוי טאג‪ ,‬או זיי האב אי געזאגט‪" :‬האיר פני כל המזרח‪ ".‬האט ער זיי‬ ‫געפרעגט‪" :‬עד שבחברו ?" איז שוי דער מזרח זייט ליכטיג‪ ,‬ביז חברו ?‬ ‫פארוואס האט דער כה דערמאנט דווקא חברו ? כדי צו דערמאנע דע‬ ‫זכות פו אברה אבינו‪ ,‬וועלכער ליגט באהאלט אי חברו ‪.‬‬ ‫וויבאלד דער תפילת שחרית איז מכוו קעג דע קרב תמיד פו צופרי‪,‬‬ ‫האט דער מחבר פונע פזמו געוואלט מרמז זיי אוי אברה אבינו או ‬ ‫דערמאנע זיי זכות‪ ,‬או דעריבער האט ער אויסגעקליב אנצוהייב דע‬ ‫פזמו מיט' טיטל 'אדו '‪ .‬וויאזוי טוט דער טיטל 'אדו ' מרמז זיי אוי אברה‬ ‫אבינו? די גמרא דערציילט‪ ,‬אז אברה אבינו איז געווע דער ערשטער וואס‬ ‫האט זי געוואנד צו הייליג באשעפער מיט דע נאמע ‪ ,‬מיט זיי פראגע‪:‬‬ ‫"במה אדע כי אירשנה" )בראשית טו‪/‬ח(‪.‬‬ ‫א ווארט פו דאוונע‪ :‬להחבירה‬ ‫ביי איינע פון די פסוקים פון דעם פזמון זאגן מיר‪" :‬והוא אחד ואין שני‬ ‫להמשיל לו להחבירה‪ ".‬דאס ווארט 'להחבירה' איז א לשון פון 'חיבור' און‬ ‫'חבר'‪ ,‬און דער פשט דערפון איז‪ :‬דער באשעפער איז איין‪ .‬מען קען זיך נישט‬ ‫צוגלייכן צו אים אין קיין שום וועג‪ ,‬און קיין שום זאך קען זיך נישט‬ ‫באהעפטן צו אים‪ ,‬צו זיין פאר אים א חברותא‪.‬‬ ‫‪ äøé‬איז מער אינאנהויב‬ ‫לייגט צו קאפ‪ :‬דער 'טראפ' ביי דעם ווארט ‪È aÄ çÀ äÇ ìÀ‬‬ ‫‪.äøé‬‬ ‫פון דעם ווארט‪ ,‬דאס מיינט אז מען דארף דריקן דעם ' ‪È aÄ çÀ äÇ ìÀ - 'éaÄ‬‬


‫צדיקי‬ ‫סיפורי‬ êéæ 'èééðàá' ïòî ñàåå ùãåç éã

ïòâðåìééöøò òëéìøòä ìëùä øñåî à èéî øåãä éìåãâå é÷éãö éã ïåô

!‫עס איז דא כיבוד‬

‫ דער 'לב שמחה' זצ"ל‬- ‫ערציילונג איבער הרה"ק רבי שמחה בונ אלתר‬ ñòåîù ïééæ úòùá èðàä øòã åö ïééèù íéà ïìàæ òëìòåå ,íéøôñ òëéìèò ïáéåäòâðà âðéìöåìô øò èàä øòîéö ïééæ åö âòåå ï'ôéåà øòáà ,èñàâ ï'èéî òñéæ ,ï'éáø ï'øàô èééøâòâðà êéæ êéà áàä ìåôìô íòðééù à !ééååéåà' :ïèëàøè ïééù èùéð æéà ñò ?ãåáéë ìñéáà èéî êéæ èåè ñàåå øòáà ,äøåú-éøáã ïåà ïñò ìñéáà íéà øàô ïâàìùøàô èùéð ïåà èñàâ à ïòðòãàìåöðééà ïåà '?ï'éáø ï'øàô ïáòâ êéà ìòåå ñàåå ,ïééìà øòðééà àã ïéá êéà ïåà ,ïò÷ðéøè åö èùéð ï'éáø ï'øàô ïâàæ èöòé êéà ìàæ :ïòì÷ðòåå÷ ïáéåäòâðà èàä øò .ïééù èùéð êéåà æéà ,ãåáéë òðà ï'éáø íòã ïòîòðôéåà .ïééù èùéð æéà ,ïòîå÷ "?ïééæ àã èòåå ñàåå æéåä éã èùéð æéà ñàã æà èñåàååòâ èàä øòëìòåå íðåá äçîù éáø øòáà øàô èâøàæòâ ïéåù èàä ,ãîòøô øòã ïéà êéåà êéæ èðåôòâ øò ,èñàâ ïééæ ïåô ïééæ íòðòâðà èùéð êéìâòî èòåå ñò æà ïòðàèùøàô èàä øò .êéåà íòã øò ïåà ,èðòä òâéãééì èéî ïòîòðôéåà åö íéà ,øòáòâèñàâ øòã ,áø ï'øàô .êàæ øòã åö ïåè åö ïñàìùàá øò èàä .ïòîòùøàô êéæ ïò÷ ,êåæàá íòðåô ïîæ ïèñòåîùòâôà íòã øàô èøàä ,óðéô-åö-ïòö êøòá ïéà ïòåå ,áø íòðåô øéè ïéà èôàì÷òâðà ,íéãéñç øòøòâ éã ïåô øåçá à èàä èðàä òøòãðà éã ïéà ïåà ,úåðåæî ïåà èëåøô èéî õàè à øò èìàä èðàä ïééæ .ïééåå òèåâ ìùòìô à øò èìàä ñàåå âéãðòòæ ïøàååòâ èðéåèùøò æéà ïåà øéè éã èðôòòâ èàä áø øòã "?øòäà è÷éùòâ õìà ñàã èàä øòåå" .èâðòøáòâ íéà åö èàä øåçá øòã .èøòãðåàååòâ êéæ øò èàä ïééæ ïòâðàâòâ êéæ æéà ïåà ,èøòôèðòòâ øåçá øòã èàä ",íðåá äçîù éáø" .âòåå ïòååòâ æéà ùéè ï'ôéåà .ïòîå÷òâðà éáø øòã æéà øòâééæà óðéô .ùéè íåö èöòæòâ êéæ ïáàä òãééá ïåà ,õàè øòëéìøòä øòã èìòèùòâ÷òååà ,ïòðøòì ïéà ïééæ ìôìôî êéæ ïáéåäòâðà ïåà íéøôñ òðééæ èðôòòâ èàä áø øòã ïééà øòáà .ïòååòâ ùãçî èðééä èàä øò ñàåå íéùåãéç éã èøòì÷øò øò ïòåå íéùåãéç éã øòñéåà ,ïøàååòâ ùãåçî ìòéöòôñ èðééä íéà æéà êàæ òâéèëéåå òëìòåå ,ì"æç ïåô øòèøòåå éã óéåà ùåøéô øòëéìøòãðåàåå à :àøîâ éã ïéà ."úåéøáä ãåáë ìåãâ" èâàæòâ ïáàä ïîà ìàøùé ìë ìòå åðéìò ïâé åúåëæ

èééèù ,æàøâ òðéøâ ïéà êéæ è÷ðéè ñàåå ,èøà-øå÷ íòðåô øòèðòö íòðéà ïåà ,áåèù íòã åö ïèôàäàá æéà ãìéù øòâé'ãáåëî à .ò÷æééä øòðééù à êéæ ïöéùàá åö äëåæ æéà àéðñëà øòã .èñòâ øàô æéåäèñàâ à æéà àã æà èãìòî ïåà úåçåë èéî ïòìîàæðà êéæ ïôøàã òëìòåå íéðáø ïåà äøåú éìåãâ êéæ ïéà ïééâðà åö ïåà øåáéö ï'øàô úåìåòô òøòééæ ïéà ïééæ êéùîî åö éãë ï÷øàèù êéæ .äâäðä øòééæ èéî èàä øò øòãééà êàð ,øúìà íðåá äçîù éáø ,éáø øòøòâ øòã êéåà êéùîî øò èàä àã .àéðñëà íòã åö ïòîå÷ èâòìô ,úåãéñç øòøòâ éã èøéôòâ èåè èôåì òøàì÷ ïåà òèåâ éã ïòåå ,èøòèùòâîåà íùä úãåáò èéî ïòååòâ .ïøòèðåîôéåà ïåà ï÷øàèù íéà ãéà øò'áåùç à .ìòèàä íòðéà ïòîå÷òâðà çøåà øòééð à æéà âàè ïééà òìà .ò÷éøòîà ïéà úåìéä÷ éã ïåô òðééà ïéà áø ñìà èðéãòâ èàä øòëìòåå òîòøàåå à êàð .èñéøâàá íéà ïåà áø íòã ïòååòâ ãáëî ïáàä èñòâ æéà ïåà øòîéö ïééæ ïéà íéöôç òðééæ ïòååòâ øãñî áø øòã èàä ,òîàðôéåà ïééæ èéî ïééæ êéùîî ,ìòèàä íòðéà ùøãîä-úéá íòã åö ïòâðàâòâøòáéøà ïåà ,íðåá äçîù éáø èéî èðâòâàá êéæ øò èàä ùøãîä-úéá íòðéà .ïòðøòì ïáàä ééæ åàåå ,ñòåîù øòâéã'äøåú à ééæ ïùéååö ïâéåöøàô êéæ èàä ñò .úåáåùú ïåà úåéùå÷ ,ïòðøòì ïéà úåéâåñ ïåèòâëøåã ïåô ïåà íðåá äçîù éáø ïåô úåìãâ éã ïåô èðéåèùøò ïòååòâ æéà áø øòã èâàæòâ íéà øò èàä ùéðòâòâàá éã ïåô òãðò íòã ééá .äøåú ïéà úåòéãé òðééæ íéà åö ïòîå÷ èòåå éáø øòã áéåà èãééøôòâ êéæ èìàåå øò æà ,èééäøòìéèù .øòîéö ïééæ ïéà êåæàá à óéåà

òåáùä úùøô çð úùøô

"?ïòåå" .ïòååòâ íéëñî ïåà èåðéî à èëàøèòâ ,èøòäòâ èàä éáø øòã .èâòøôòâ øò èàä .èøòôèðòòâ áø øòã èàä ",øòâééæà óðéô ïééæ ñò ìàæ ,ìéåå éáø øòã ïòåå" ,âðåðòãàìðééà íòã ïòîåðòâðà èàä éáø øòã æà èãééøôòâ øòééæ êéæ èàä øò íéøôñ èðôòòâ èàä øò .èðøòìòâ øòèééåå ïåà àøîâ íòã èðôòòâ èàä øò à èééøâòâåö ïåà çî ïééæ èâðòøèùòâðà ,íéðåøçà ïåà íéðåùàø éã ïåô .íéùåãéç èéî ïèëàìôòâëøåã øåòéù øòëéìøòä ïéà êéæ åö ïòâðàâòâ æéà ïåà èìòèùòâôéåà áø øòã êéæ èàä øòâééæà øéô èâðòøáòâèéî êéæ èàä øò .íå÷ðà ñð'éáø ï'ôéåà ïèééøâåö åö ñò éãë ,øòîéö ‫פארזעצונג פו קומענדיגע זייט‬

‫וייש ויחלו שנית‬

.‫ארגאניזאציעס‬-‫ אי די לעצטערע יאר האב זי שוי געעפנט שפיטעלער וואס געהער פאר פארשידענע היל‬.‫מיט אי‬

‫אידישע שפיטעלער‬

‫ או ספעציעל פאר די‬,‫ האב זי אויסגעצייכנט מיט זייערע זארג פאר די אלע קראנקע‬,‫ ווי באוואוסט‬,‫ אונזערע עלטער‬.‫אוי אידישע שפיטעלער זענע דא‬ ‫ אוי געפינע מיר אי נ" )מלכי( דע באזו פו אחזיה‬.‫ אי די הייליגע תורה געפינע מיר דע באזו פו הקדוש ברו הוא ביי אברה אבינו‬.‫מצות ביקור חולי‬ ‫ אוי געפינע מיר דע באזו פו יהואש דער מל ישראל ביי‬.‫ וועלכער איז דא געלעג קראנק‬,‫ דער מל ישראל‬,‫ ביי יהור ב אחאב‬,‫ דער מל יהודה‬,‫ב יהור‬ .‫ איז ער געזעס אי ַא הויז ענלי צו א שפיטאל‬,‫ ווע עוזיהו ב אמציה דער מל יהודה איז געשלאג געוואר מיט קרע‬.‫נביא אלישע‬ ‫ או האב געדינט פאר‬,‫ זענע געווע הייזער וואס זענע געשטאנע נאנט צו בית הכנסת‬,‫ וועלכע זענע דא געווע די שפיטעלער‬,'‫די שטאטישע 'הקדשי‬ ‫ אבער מיט איבער‬,‫ כאטש עס פלעגט דארט הערש ַא אומ'מסודר'קייט או עס איז געווע ריינונגסלאז‬.‫ארעמעלייט או קראנקע וועלכע זענע געווע אי די געגנט‬ -‫דייטשלאנד או אי פאריז‬-‫ אי בערלי‬,‫ אי לאנדא‬,‫הונדערט יאר צוריק האב די איד שוי געוואוסט אויפצושטעל הערליכע אויפגערוימטע שפיטעלער‬ -‫ דער גרעסטער או באוואוסטער פו זיי איז דער שפיטאל "מאנט סיינאי" )בארג סיני( דא אי ניו‬.‫ היינט זענע שוי דא אידישע שפיטעלער איבעראל‬.‫פראנקריי‬ .‫ וועלכער איז באוואוסט אלס איינע פו די אויסגעצייכנסטע שפיטעלער אוי דער וועלט‬,‫יארק‬ ‫ א‬,‫ או צו די ענדע‬.‫ או מיר זאל נאר הער גוטע בשורות‬,‫ אז קיינער זאל נישט דארפ אנקומע דערצו‬,‫אונז איז נאר געבליב צו וואונטשע פו טיפ הארצ‬ - ‫ " ַא עפל יעד טאג‬:‫ וואס מיר פלעג כסדר הער פו אונזערע זיידעס או באבעס או מיר דארפ דאס איבערגעב פאר אונזערע קינדער‬,‫קורצע או קלוגע זא‬ "!‫דערווייטערט דע דאקטאר אוי שטענדיג‬ (‫יב‬/‫ )רש"י מט‬.‫ האב רויטע אויג‬,‫ די וואס טרינקע וויי‬:‫ענטפער אוי שאלה אי די פרשה‬

https://telegram.me/Publications_MM


‫שפיטעלער אמאל או היינט‬

‫ח ֵרי ַה ְ ָב ִרי ָה ֵא ֶ ה‪,‬‬ ‫ו ְַי ִהי‪ֲ ,‬‬ ‫י ח ֶֹלה;‬ ‫ב ָ‬ ‫יס‪ִ ,‬הֵה ִ‬ ‫ֹאמר ְל ֵ‬ ‫ַו ֶ‬ ‫ו ִַ ַח ֶאת! ְ‪#‬נֵי ָבנָיו‪ִ ,‬ע‪ֶ $‬את!‬ ‫ַ&ה‪ ,‬וְ ֶאת! ֶא ְפ ָר ִי ‪.‬‬ ‫ְמנ ֶ‬

‫אמאליגע שפיטעלער ‪ -‬היינטיגע האטעל‬

‫די אמאליגע דאקטורי האב אויסגעהיילט נאר די רייכע וועלכע‬ ‫האב זי ערלויבט צו באצאל די שווערע קאסט ‪ .‬די אמאליגע‬ ‫שפיטעלער האב געדינט אלס האטעל פאר די געסט וועלכע זענע ‬ ‫געקומע אהי אינמיט וועג או האב געברענגט מיט זי קראנקע‪...‬‬ ‫היינט‪-‬צוטאג‪ ,‬ווע אלעס איז אזוי סאפיסטקירט‪ ,‬איז שווער צו גלייב ‬ ‫אז אינע פארגאנגענהייט האט מע געקענט האלט צוויי קראנקע‬ ‫אוי איי בעט‪ ,‬או דורכפיר ַא אפעראציע אנדע וואס מע זאל‬ ‫איינשלעפ דע מענטש‪ ...‬דער רופא חולי זאל העלפ ‪ ,‬מיר זאל ‬ ‫דארט אריינטרעט נאר פאר שמחות!‬ ‫א רפואה נאר פאר רייכע‬

‫אי אלע צייט האב מענטש זי געזארגט פאר די קראנקע או‬ ‫פארוואונדעטע וועלכע האב זי געפינע צוויש זיי‪ .‬די קראנקע האב ערוועקט‬ ‫רחמנות‪ ,‬או די געזונטע האב פרובירט זיי גרינגער צו מאכ או זיי צו העלפ‬ ‫זי הייל‪ .‬אי די ערשטע יאר ווע רפואות זענע נאכנישט געווע באקאנט‪ ,‬איז‬ ‫די היילונג געווע נאר דור העכערע כוחות ווי חז"ל זאג אז א טייערע‬ ‫דיימאנט‪-‬שטיי האט געהאנגע אוי אברה אבינו'ס האלז‪ ,‬או יעדער‬ ‫קראנקער וואס האט דאס אנגעקוקט איז אויסגעהיילט געוואר‪.‬‬ ‫די גוי‪ ,‬להבדיל‪ ,‬האב אוי פרובירט ביי זייערע כוחות הטומאה‪ ,‬או ווי‬ ‫חז"ל זאג האט דאס פיל מאל געהאלפ‪ ,‬פשוט זיי צו פארנאר אז זיי זאל‬ ‫מיינע אז זייער עבודה‪-‬זרה האט עפעס א כח‪.‬‬ ‫צוביסלע אבער‪ ,‬מיט די יאר‪ ,‬זענע אויפגעשטאנע קלוגע מענטש וועלכע‬ ‫האב געלערנט וויאזוי די קערפער פונע מענטש או די אברי ארבעט‪ ,‬או זיי‬ ‫האב פרובירט נאכצופארש אוי די אורזאכ וואס פארשאפ די קרענק‪ ,‬כדי‬ ‫צו געפינע די ריכטיגע רעצעפט‪ .‬דאקטורי זענע געווע זייער ווייניג‪ ,‬או זיי‬ ‫האב זי בדר כלל אפגעגעב מיט די קראנקע וועלכע האב געהאט די‬ ‫מעגליכקייט צו באצאל‪ ,‬ווי צו ביישפיל‪ :‬הער‪ ,‬גענעראל או די רייכע לייט‪.‬‬ ‫די ארעמעלייט האב נישט געהאט קיי אנדערע ברירה‪ ,‬נאר זענע ליידער‬ ‫אפגעשטארב פו זייער קרענק‪ ,‬ווייל זיי האב זי נישט געקענט ערלויב צו‬ ‫באקומע מעדעצינישע היל‪ ,‬או קיי שפיטאל פאר' ציבור האט דא נישט‬ ‫עקזיסטירט‪) ...‬או פשוט ווייל ס'איז זיי נישט געווע באשערט צו לעב‪(...‬‬

‫די געסט או די קראנקע ‪-‬שוועסטער‬

‫די רומיי זענע געווע די ערשטע וועלכע האב פארשטאנע‪ ,‬אז מע דאר‬ ‫אויפשטעל א שפיטאל פאר' פאלק‪ ,‬נאכדע וואס ביי זייערע פילע מלחמות‬ ‫זענע זיי געצווינגע געווע זי אפצוגעב מיט די אלע פארוואונדעטע או זיי צו‬ ‫הייל‪ ,‬אז זיי זאל ווידער קענע איינגעשפאנט ווער צו די ארבעט‪ ,‬או‬ ‫צוריקקומע אי מלחמה‪.‬‬ ‫זייער שנעל איז אויפגעשטעלט געוואר נא שפיטעלער אי די רוימישע‬ ‫געגנטער‪ ,‬וואס זיי האב איינגענומע פו אייראפע‪ .‬עס שטייט אי חז"ל "חכמה‬ ‫בגויי תאמי" )אויב קומט איינער זאג אז די גוי זענע באהאוונט אי‬ ‫געוויסע חכמות‪ ,‬זאלסטו דאס גלייב(‪ ,‬או אזוי איז טאקע געווע‪ ,‬אוי פאר‬ ‫אנדערע פעלקער איז געלונגע אויפצושטעל שפיטעלער‪ .‬די גלחי האב זי‬ ‫כסדר אפגעב מיט די זאכ‪ ,‬ווייל מ'פלעגט דא קומע צו זיי מיט אלע בקשות‪,‬‬ ‫או אי די קלויסטער האט מע געעפנט געוויסע שטיבער פאר שפיטעלער‪ ,‬וואו‬ ‫די גלחי או נאנעס זענע געווע דאקטורי או קראנקע‪-‬געשוויסטער‪.‬‬ ‫אגב‪ ,‬פו דא נעמט זי די נאמע "שוועסטער" פאר א פרוי וואס גיבט זי אפ‬ ‫מיט קראנקע‪ ,‬אוי היינטיגע צייט‪ .‬א קורצע צייט נאכדע וואס די אלע‬ ‫שפיטעלער זענע אויפגעבויעט געוואר‪ ,‬זענע די אכסניות אינמיט וועג פול‬ ‫געוואר מיט דורכגייער‪ ,‬וועלכע האב געברענגט פיל קראנקע‪ .‬די אכסניות‪,‬‬ ‫וועלכע זענע געוואר ווי האטעל פאר די געסט‪ ,‬האט מע אנגערופ‬ ‫"האספיטאל" )וואס אי רוימיש מיינט "האספ" ‪" -‬געסט"(‪ ,‬או פו דא נעמט זי‬ ‫די נאמע פו שפיטעלער‪.‬‬

‫צוויי קראנקע אי איי בעט‬

‫ווע מע גלייכט צו די אמאליגע שפיטעלער צו די היינטיגע מער מאדערנע‬

‫או סאפיסטיקירטע‪ ,‬פארשטייט מע ווי ווייט נישט פאסיג זענע געווע די‬ ‫אמאליגע שפיטעלער פאר זייער נאמע או טיטל‪ .‬די שפיטעלער זענע געווע‬ ‫אויפ' נידעריגסט שטאפל‪ .‬די מעדעצינע וואס מע האט אויספרובירט‪,‬‬ ‫אמאל צו ערשט מאל גאר‪ ,‬אוי די אומגליקליכע קראנקע‪ ,‬זענע געווע‬ ‫מאדנע או האב אממערסטנס מאל נישט געהאלפ פאר די קראנקע‪ ,‬נאר‬ ‫געשעדיגט או אפטמאל נאנטגעברענגט דע טויט‪ ...‬די שפיטאל איז געווע‬ ‫פארשמוצט‪ ,‬נאכדע וואס מע האט נא דא נישט געוואוסט אז איינע פו די‬ ‫הויפט יסודות וועלכע האלט דאס געזונט‪ ,‬איז אויב מע איז ריי‪ .‬דאס נישט‪-‬‬ ‫סדר או די שמו האב פשוט צוגעגעב צו טויט פו די פאציענט‪.‬‬ ‫צו ביישפיל‪ ,‬אי ַא אלט שפיטאל זענע געשלאפ צוויי קראנקע אי איי‬ ‫בעט‪ .‬דאס האט זי געטוישט ווע די דאקטורי זענע געוואויר געוואר אז‬ ‫דער עיקר וואס מע ברוי פאר די קראנקע‪ ,‬איז צו היט אוי די ריינקייט‪,‬‬ ‫פונקט אזויווי מע דאר זארג צו געב די ריכטיגע מעדעצינע‪ .‬אוי האב זיי‬ ‫דא אנטפלעקט דע 'סוד'‪ ,‬אז א ווארעמע באציאונג או ַא אויפגעלויכטענע‬ ‫שמייכל‪ ,‬האב די כח צוצוהעלפ צו היילונג‪.‬‬ ‫געווע אמאל ַא אלטע שפיטאל וואס מ'האט באמערקט אז די קראנקע‬ ‫באקומע צו פרישע קרענק‪ .‬ווע מ'האט דאס נאכגעפארשט איז מע געוואויר‬ ‫געוואר אז די ווענט זענע אזוי איינגעזאפט געווע מיט באציל אז ס'איז‬ ‫פשוט אריינגעגאנגע אי די פאציענט‪ .‬מ'האט דא צעווארפ דע שפיטאל‬ ‫או פארברענט אלעס וואס איז געווע אי איר אוי אש‪ ,‬דערנא האט מע‬ ‫דאס צוריק אויפגעבויעט‪.‬‬

‫אפעראציע ָא איינשלעפ ‬

‫אי די אמאליגע אפעראציע צימער‪ ,‬האט מע נישט איינגעשלעפט די‬ ‫קראנקע‪ ,‬או די אפעראציעס זענע געווע באגלייט מיט געפערליכע יסורי‪.‬‬ ‫אבער אדאנק די היינטיגע שלא‪-‬מיטלע וואס ווער געגעב‪' ,‬לייגט זי' דער‬ ‫פאציענט איידער' אפעראציע‪ ,‬או ער שפירט גארנישט‪ .‬דער ערשטער וואס‬ ‫האט איינגעשלעפט א פאציענט‪ ,‬איז געווע ַא אמעריקאנער דאקטאר‬ ‫לאנג"‪ ,‬וועלכער האט אי יאר ‪' 1842‬געווארפ א שלא' אוי א‬ ‫פארד ָ‬ ‫קרא ָ‬ ‫" ָ‬ ‫קראנקע‪ ,‬מיט די היל פו ספעציעלע איינשלע‪-‬פיל מיט' נאמע "עסער"‪.‬‬ ‫דער דאקטאר האט נישט ארויסגעגעב זיי סוד‪ ,‬או די אנדערע דאקטורי‬ ‫האב אי נישט געקענט נאכמאכ‪ ,‬ביז דער סוד איז באזונדער ערפינדע‬ ‫רטא"‪ ,‬וועלכער האט געדינט‬ ‫מא ָ‬ ‫וויליא ָ‬ ‫ַ‬ ‫געוואר דור ַא אנדער מענטש‪" ,‬‬ ‫אלס 'דענטיסט'‪ .‬אוי מארטא האט זי באנוצט מיט די "עסער" איינשלעפונג‪,‬‬ ‫או מיט פיר יאר שפעטער )‪ (1846‬האט ער דאס גענוצט אוי איינע‪ .‬אבער‬ ‫צוליב וואס האט זיי געבענטשטע אנטפלעקונג ‪ -‬וואס דור איר איז דער‬ ‫מענטש אויסגעלייזט געוואר פו שווערע ווייטאג ‪ -‬געברענגט פאר'‬ ‫ערפינדער שווערע צרות‪ ,‬או ער איז א קורצע צייט דערנא געשטארב‪.‬‬ ‫צוערשט פלעגט מע איינשלעפ דע גאנצ קערפער פונע מענטש‪ ,‬אבער‬ ‫היינט שלעפט מע שוי איי נאר דע באטרעפנדע אבר וואס קע האב‬ ‫דערפו יסורי‪ ,‬או דער מענטש בלייבט דא ביי פול זינע או קע רעד‪,‬‬ ‫הער או ריר די אנדערע אברי‪ ,‬או דאס אלעס נישט פילנדיג דע חלק פו‬ ‫זיי קערפער וואס שלאפט‪...‬‬ ‫מ'דערציילט אוי צדיקי אז זיי האב נישט געוואלט מע זאל זיי‬ ‫איינשלעפער‪ ,‬האב זיי זי אריינגעלייגט אי א דביקות או זיי האב גארנישט‬ ‫געשפירט‪ .‬עס איז באקאנט א מעשה איבער הרה"ק רבי דוד'ל סקווערער זי"ע‪,‬‬ ‫וואס האט זי איינמאל גאר טי צושניט‪ .‬ווע דער דאקטאר האט געדארפט‬ ‫עס צונייע או ארומשנייד‪ ,‬איז דער רבי ר' דוד'ל געזעס או אריינגעקוקט אי‬ ‫א חק‪ ,‬או אויפ' פני האט זי גארנישט דערקענט‪...‬‬ ‫היינטיגע צייט זענע שוי דא צוויי סארט שפיטעלער‪ :‬גרויסע שפיטעלער‬ ‫פאר אלע סארט קרענק‪ ,‬וועלכע פארמאג אפטיילונגע פאר פארשידנארטיגע‬ ‫קרענק )או אוי פאר בשורות טובות‪ ,‬אריינגערעכנט ַא אפטיילונג פאר‬ ‫קינדער וועלכע ווער דארט געבויר בשעה טובה ומוצלחת(‪ ,‬או ספעציעלע‬ ‫שפיטעלער פאר א געוויסע קרענק‪ .‬די שפיטעלער זענע פאר' פאבליק‪ ,‬או עס‬ ‫ווערט אויסגעהאלט דור די רעגירונג‪ .‬יעדע פרעמדער ‪ -‬מיט געלט אדער ָא ‪-‬‬ ‫ווערט אנגענומע אי שפיטאל ווע עס פעלט זי אויס או מע גיבט זי אפ‬ ‫פארזעצונג אוי פריערדיגע זייט‬

‫ענטפער אוי שאלה אי די הלכה‪ :‬אויב ווייסט עמיצער נישט זיכער צי די עס וואקסט פו דער ערד אדער אוי א בוי‪ ,‬זאל ער מאכ א 'האדמה' )ווייל ביידע קומע ‬ ‫דא פו דער ערד(‪) .‬משנה ברורה רו‪/‬ד(‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫תורה'דיגע שמועס‬

‫‪íéàðú ééøã èéî èøàåå ïééà‬‬

‫איבער דער פרשת השבוע אדער עניני דיומא‬

‫‪æéà ,ò"éæ ïéùæåø ïåô ìàøùé éáø ÷"äøä ééá úåëìîá äðåùàø íéáùåé éã ïåô‬‬ ‫‪éáø ÷éãö øòã ïòîòåå ãéñç øòã .ì"æ ïåàâ ùøéä éáö éáø ãéñç øòã ïòååòâ‬‬ ‫‪ïåà ïøéôà÷ ïåô èòáøà éã ïáòâòâøòáéà èàä ò"éæ õéðîòø÷ ïåô éëãøî‬‬ ‫‪íéî øàá' íòðåô ,'äìéôúä øòù' øôñ ïâéìééä íòã ïåô ãé-éáúë éã ï÷åøãôà‬‬ ‫‪êéæ èàä øòðéùæåø øòã ñàåå íòãëàð äôå÷ú òöøå÷ à .ò"éæ 'íééç‬‬ ‫‪èàèù éã ïéà èöòæàá êéæ ïåà èôàùøòä òùéñåø éã ïåô èòååòèàøòâ‬‬ ‫‪úåøéñî ñéåøâ èéî ï'éáø ïééæ åö 'äòéñð' à èëàîòâ ùøéä 'ø èàä ,àøåâéãàñ‬‬ ‫‪.ùôð‬‬ ‫‪èâøàæòâ êéæ èàä øò ïåà ,ãéà øòøòèìò ïàÇ ïòååòâ ïéåù æéà ùøéä éáö 'ø‬‬ ‫‪ïòîå÷òâ êéæ æéà øò ïòåå .äòéñð àæà ïëàî åö ïòâðåìòâ èùéð íéà èòåå ñò æà‬‬ ‫‪äëåæ ìàîà êàð ìòåå êéà éö èñééåå øòåå ,éáø" :èâàæòâ øò èàä ,ïòðòâòæòâ‬‬ ‫‪øéî èâàæ ,êééà ïåô èòá êéà .ïáòì ïééî ééá äøåö øòâéìééä øòééà ïòæ åö ïééæ‬‬ ‫‪ùøéä 'ø "...ïèééìâàá ïòðò÷ ìàîòìà øéî ìàæ ñàåå 'èøàåå èåâ à' ñòôò êàð‬‬ ‫‪ïñééä øàð ,õàìô ï'ôéåà ïøòôèðò èùéð íéà èòåå éáø øòã æà èðééîòâ èàä‬‬ ‫‪.íåøà ééååö-âàè à ïéà ïòîå÷÷éøåö‬‬ ‫‪øòã èàä ,øåáéã éãë êåú ,õàìô ï'ôéåà èøàã .ïòååòâ æéà éåæà èùéð øòáà‬‬ ‫‪èåâ à ïøòä èìéåå øéà" :èâàæòâ ïåà íéà åö ïãðàååòâ êéæ øòðéùæåø øòâéìééä‬‬ ‫‪êééà èòåå ñàåå èøàåå à ,èðééøô øòøòééè ïééî ,ïâàæ êééà ìòåå êéà ?èøàåå‬‬ ‫‪ïòîå÷ èòåå ñò øàôòá æà ïñéåå èìàæ øéà .íùä úãåáò ïéà ïôìòä ìàîòìà‬‬ ‫‪äöò øòâéöðééà øòã .øàä à óéåà ïòâðòä èéé÷ùéãéà èòåå ,÷ãö ìàåâ øòã‬‬

‫‪íé÷éãö ïåô êòìèøòåå äçîùá ãéîú‬‬

‫‪ééá ïåà úáù òãòé íå÷îàæåö êéæ ï'ëøåã æéà ,ïèìàä ïòðò÷ êéæ èòåå ïòî éåæàéåå‬‬ ‫‪ïòðò÷ êéæ ïòî èòåå éåæà øàð ,íé÷éãö òâéìééä ïåô ïñòåîù ,èééäðâòìòâ òãòé‬‬ ‫‪.íéîéä úéøçàá äðåîà ïéà ïééæ ÷æçî‬‬ ‫"‪òðééæ åö åðéáà á÷òé ïåô øòèøòåå éã ïéà ,äùøô éã ïéà æîåøî æéà ñàã ïåà‬‬ ‫÷‪úéøçàá 'åâå àø÷é øùà úà íëì äãéâàå åôñàä' ,(à/èî úéùàøá) øòãðé‬‬ ‫‪,ïòîàæåö êééà èîå÷ ,úåôéñà èëàî ,'åôñàä' ,ïééæ æîøî ïòî ïò÷ '.íéîéä‬‬ ‫'‪,ïãðéáòâ ,ïòîàæåö ïèìàä êéæ ïìàæ ñàåå ,ñòôåøâ êééà èëàî ,'íëì äãéâàå‬‬ ‫'‪ïøéáåøô êééà èòåå øáã-ìòá øòã ìééåå ,'íéîéä úéøçàá íëúà àø÷é øùà‬‬ ‫‪.åãáò äùîáå 'ãá äðåîà éã ïéà ,íéîéä úéøçàá ïìé÷åöôà‬‬ ‫"‪åöá÷ä ,íëì äãéâàå åôñàä' æéà äöò øòã æà ,êééà êéà âàæ øòáéøòã ïåà‬‬ ‫‪øòééà ñàåå ,'íëéáà ìàøùé ìà' ?ïøòä øéà èòåå ñàåå ïåà ,'á÷òé éðá åòîùå‬‬ ‫‪øåã ìëá íé÷éãö ïåô úåéùòî éã øòáéà èãòø ,ïåèòâ èàä ìàøùé øòèàô‬‬ ‫‪ïìééöøòã ïåà ïñòåîù øéà èòåå áéåà .øåã íòðåô úåáà éã ïòðòæ òëìòåå ,øåãå‬‬ ‫‪ïéöòãòî òèñòá éã ïééæ ñàã èòåå ,íé÷éãö éã ïåô ñîå÷îàæåö òøòééà ééá‬‬ ‫‪".íéîéä úéøçàá‬‬ ‫‪êééà áàä êéà" :ïåùìä äæá èøéôòâñéåà èàä øòðéùæåø øòâéìééä øòã ïåà‬‬ ‫‪íéà èìàæ øéà :íéàðú ééøã ñéåà êéæ íòð êéà ïåà èøàåå íòã èâàæòâ‬‬ ‫‪ïãòé ãéîú íéà èìàæ øéà ,ïééù ïééæ íéé÷î ñò èìàæ øéà ,ïò÷ðòãòâ‬‬ ‫‪".ïìééöøòã‬‬

‫‪íùä êéùòî åáø äî‬‬

‫‪òøä ïéòå áåè ïéò‬‬

‫תחח"ל להרב‬ ‫תחח"ל‬ ‫להרבשי'‬ ‫מייזעלס‬ ‫אברה ‬ ‫אברה מייזעלס שי'‬

‫יש דיי‬ ‫אי זיינע יונגע יאר איז רבי חיי בריסקער געווע‬ ‫זייער א ווילדער יונגל‪.‬‬ ‫איינמאל האט אי דער שטאטס‪-‬דיי אנגעשריג‪:‬‬ ‫"וואס וועט זיי דער ענדע פו דיר‪ ,‬חיימ'קע? א גאנצע‬ ‫טאג טוסטו ארומווילדעווע‪ .‬דיי טאטע רבי יאשע בער‪,‬‬ ‫ווע ער איז געווע יונג‪ ,‬איז ער געזעס או געלערנט‪ ,‬או‬ ‫זע וויאזוי ער איז אויסגעוואקס א גאו בישראל‪ .‬אבער‬ ‫דו‪ ,‬לערנסט נישט קיי תורה‪ ,‬וואס וועט פו דיר‬ ‫אויסוואקס?"‬ ‫האט חיימ'קע א קוק געגעב אוי אי או געזאגט‪:‬‬ ‫"אויב וועל אי נישט זיי קיי גאו‪ ,‬וועל אי זיי א דיי‪"...‬‬

‫דער אבות דרבי נת )פט"ז מ"א( גיבט צו פארשטיי דע עני פו 'עי הרע' למעשה‪ ,‬בזה‪-‬‬ ‫הלשו‪" :‬עי הרע כיצד‪ ,‬מלמד שכש שאד רואה את ביתו של עצמו‪ ,‬כ יהא רואה ביתו של‬ ‫חברו‪ ",‬מיט' זעלב אויגנבליק וויאזוי ער באטראכט זיי אייג הויז‪ ,‬אוי וואס ער וויל זע בלויז‬ ‫גוטס‪ ,‬אזוי זאל ער אוי קוק מיט א גוט אויג אוי זיי חבר'ס הויז‪ .‬ער זאל יענע פארגינע‬ ‫אלעס גוטס‪.‬‬ ‫"וכש שאד רוצה שלא להוציא ש רע על אשתו ובניו‪ ",‬או אזויווי דער מענטש וויל נישט‬ ‫מ'זאל מוציא ש רע זיי אוי זיי ווייב או קינדער‪ .‬אזוי זאל ער נאר וועל הער גוטס אוי‬ ‫זיינע חבר'ס ווייב או קינדער‪.‬‬ ‫"דבר אחר עי הרע כיצד‪ ,‬שלא תהא עינו של אד צר במשנתו של חבירו‪ ",‬ער זאל נישט‬ ‫האב קיי שלעכט אויג אוי זיי חבר מיט דע וואס ער איז עוסק בתורה ובמצוות בהתמדה‬ ‫מער פו אי‪ .‬דהיינו‪ ,‬ער זאל פארגינע דע חבר וואס שטייגט אי לערנע‪.‬‬

‫על השחיטה‬ ‫ַא ע‪-‬האר האט משד געווע זיי טאכטער מיט א‬ ‫ישיבה‪-‬בחור‪ .‬ער האט געוואלט פארהער דע חת או‬ ‫זע ווי גוט ער קע לערנע‪.‬‬ ‫"וועלכע פרק לערנסטו יעצט?" האט ער אי‬ ‫געפרעגט‪.‬‬ ‫"הכל שוחטי‪ ",‬האט דער חת געענטפערט‪.‬‬ ‫"הכל שוחטי?" האט זי דער מחות דערשראק‪.‬‬ ‫"וואס? מע שחט יעד איינע? אוי מיר?"‬ ‫"לאז געמאכט‪ ",‬האט דער חת אי בארואיגט‪" ,‬די‬ ‫משנה זאגט גליי‪ :‬חו מחרש שוטה וקט‪"...‬‬

‫באפרייט ווער פו תפיסה‪ :‬ס'איז א סגולה גדולה בעת צרה ח"ו צו לערנע די פרשת‬ ‫הקרבנות פו פרשת פינחס‪ ,‬אנגעהויב פו פרשת התמיד ביז סו פרשה‪ ,‬וינצל בעזהשי"ת‪ ,‬ווייל‬ ‫ס'איז באוואוסט אז די סגולת הקרבנות פו חג הסוכות זענע די זיבעציג פרי קעג די ע'‬ ‫שרי‪" ,‬שמתמעטי והולכי וסימ כלי' לה"‪) .‬רש"י כט‪/‬יח(‬ ‫די סגולה האב אי געזאגט פאר איינע וואס איז פארכאפט געוואר אי תפיסה איבער א‬ ‫תביעה‪ ,‬או אי האב אי געהייס לערנע יעד טאג אי תפיסה די פרשת הקרבנות‪ ,‬דאס איז‬ ‫געווע אי חודש אלול‪ ,‬או השי"ת האט געהאלפ אז אי טאג פו הושענא רבא האט מע אי‬ ‫באפרייט‪ .‬דאס איז דער טאג וואס האט זי געענדיגט די קרבנות פו די ע' שרי‪ ,‬או יעדער‬ ‫האט איינגעזע אז דאס איז בדוק ומנוסה‪ ,‬לנס ולפלא‪) .‬מועד לכל חי‪ ,‬סי' ה' אות ח'(‬

‫הרה"ק רבי רפאל פו בערשיד זי"ע פלעגט זאג ‪:‬‬ ‫"מיר מאכ קאליע‪ ,‬או דער אייבערשטער פאררעכט‪".‬‬

‫‪äìåâñ íúééäå‬‬

‫‪íé÷éãö ìù ïúçéù‬‬

‫)אוי די פראבלעמע וואס זענע דא אוי דער וועלט‪ ,‬זענע מיר אחראי‪ .‬יעדע פלא וואו דו טרעפסט פראבלעמע אוי דער וועלט‪ ,‬איז עס א תוצאה פו עפעס וואס א מענטש האט געטו ‪ .‬פו דער‬ ‫אנדערער זייט איז דער כח התיקו א געטליכער כח‪ .‬א מענטש קע זי נישט מתק זיי מיט זיינע אייגענע כוחות‪ ,‬ווי חז"ל זאג ‪' ,‬אלמלי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו‪ '.‬איז מיט וואס קע ער זי גרויסהאלט ?(‬

‫להארות והערות נא להתקשר אל מספר טל‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪985.464.9446‬‬


‫‡ƒŠ‡‬

‫סקוויראיע“א‬ ‫בשיכוןסקווירא‬ ‫מו“ץ בשיכון‬ ‫שליט“אמו“ץ‬ ‫ראזענפעלד שליט“א‬ ‫מאיר ראזענפעלד‬ ‫יע“א‬ ‫צבי מאיר‬ ‫נחוםצבי‬ ‫הרבנחום‬ ‫ע“יהרב‬ ‫ע“י‬

‫Š„‡‰ƒ‡‚–‡‹–‚ „ƒ‚Š‰‚‬

‫ƒ‡…‡—Œƒ˜‪„’–ƒ‡Š€y•’Š„—˜˜Ž—y‬‬

‫‬

‫ŠŽ~~Œƒ–‚–‚…– ‡•€–—ƒ–—ŠŒ‚„Š‬

‫ƒ—˜ƒ–‰˜‬

‫‚Š‰ƒ˜ƒƒ~„ŽŽƒ€‬ ‫‡‡‹Ž†— € ‬

‫Š‰ƒŒ‰ƒ‚Š‡‰ƒ˜‚…‡‡‹~…—‚†‬

‫~‡‹€Š‡ƒ„ŽŒ‡–ŒŒ—‡ˆŒ‡†‡‚Š‰ƒ˜ ~ƒ Œ ƒƒ‡‡† Ž‡—† ƒƒ~ƒ Œ ƒƒ† Ž†—‬ ‫ ŠŒ—ŠŒƒƒ~—†„‡ˆ~‡Ž–‚‡‡‹~ƒŒƒƒ‡Š€‡‡‬ ‫ƒƒ~„ŽŽƒ€‡‡–‰˜‚Œ„ƒ‬ ‫”ƒ†Š‡‰—Œ…ƒ˜ •Œ~‡Ž„‡Ž‚~~„‬ ‫Ž†—~ƒ‡’ ’Š~“‬ ‫Œƒƒ†Ž†—ƒƒ~ƒŒƒƒ‡Š ~ƒ’~–—†‡‡†‬ ‫—†ƒ‬ ‫„Š–‬ ‫~  Œ Œƒ„ Ž†— ~‡ –‬ ‫„‡ˆ~„Œ~–‘~—†‡•Š…Š‚~–†ƒƒ~ƒŒ‬ ‫ƒƒ~ƒŒ‚~†€€~–Œ•Ž†— Ž†—† ‪.‬‬ ‫~‡–~Š ~‡ ‡Ž– —†ƒ ~’‡Šƒ ~ƒ‡ Œ‬ ‫ƒ  ~ƒ‡ Œ ‚~† Ž‡—† ~‡Ž„‡Ž €‚~† ”ƒ‬ ‫„†Ž‡—†’ƒ~–†‹’Š~“ƒƒ~ƒŒ‚~†‬ ‫Ž†— ~ƒ‡‘ ‹ ~Ž– ’Š~“ Œƒ„ Œ‬ ‫€€ ŠŒ—Š  ~‡„ ’~–—†Š† Œ‡† ŒŠ‬ ‫Ž†—~ƒ‡‘‹’Š~“ƒƒ~ƒŒ‚~†€€‬ ‫~€‬ ‫~ƒ ~ƒ‡ Œ ~‡„ ~ƒƒ•€€~Ž€ ~–‘ Œ‬ ‫ ~–~ƒ‡Œ†~‡~~’Ž‹’Š~“ ”ƒ–‡••ƒŒ ~ƒ ~–† Ž†— ~– ~ƒ‡‬ ‫ŠŒ—Š ~‡Ž–ƒ‡ ~ƒ‡‘ – €~ ƒƒ~ ~‡„ ‡„ Œ ƒƒ† ”ƒ–‡••ƒŒ ƒƒ† —ƒ‡ „‡‡ ~‬ ‫Ž‡—†~–ƒŒ€ŽƒŒŒ‡†~Œ…‡”‚„~ŠŒ‡~ —‡ƒ–‡‰ƒŠ ƒƒ‡Š~Ž€ŽŒ†~„~„~Š‬ ‫Ž†—~ƒ‡‘‹’Š~“ƒƒ~ƒŒ‚~†€€ „‡ˆ’~–‡‡ Œ~Š†•ŒŽ†—~ƒ‡‘‬ ‫~ƒ~ƒ‡’—†–†”ƒŽ†—ŒŒ—~ƒ‡‘ ‹’Š~“ƒƒ~ƒŒ€’‡Ž†„‡ˆ‡”†‪.[3‬‬ ‫‡Ž‹’Š~“•ŒŽ†—~‡‡ ~Œƒ˜‪[1‬‬

‫~ƒ‡Œ‚~†€†–~‰†”ƒŽ†—‬

‫~ƒ‡ ~‡„~–ƒ‡†~–†‬

‫„  ~ƒ‡  ~‡„ ~ –ƒ‡† ~ƒ‡‘ ‹ ~Ž–‬ ‫–€“~Ž–—‬ ‫’Š~“ • Œ ‡ ~–†  ~ —†‡•Š‬ ‫€  ~ƒ‡ Œ ‚~† €†–~‰† —˜  Œ~‰‬ ‫–ƒ‡†~ƒŽ†—~’‡Šƒ~ƒ‡Œ‚~†Ž‡—†‬ ‫‚Œƒ”‡~”ƒŽ†—~‡~~Ž–‚ƒ‡„„~ŠŒ‬ ‫~‡Ž„‡Ž €‚~† ~ƒ Œ ~–‘ Ž‡—† Œ…Œ‡–‬ ‫ ~–† ~ —†‡•Š –ƒ‡† ~ƒ  ~‡„ €Žƒ€‬ ‫„‡‡”ƒ–‡•”ƒ•ƒŒ‪.[4‬‬ ‫~’‡Šƒ ƒƒ‡‡Ž‡€– ’ƒ ~ ‰„‡˜‪†~‚ Œ ‡ƒ~ [2‬‬ ‫€†–~‰†”ƒ~–†~ƒƒƒŒ•ƒŒ†~ …  ~ ~‡„ ~– Ž~– ~ƒ‡ Œ ‚~†‬ ‫„†Œ~„~‡„Ž‡—†~~–†•‡‡—†‡•Š Ž~ˆ €ƒƒ~Š† ƒƒ‡‡†–  Ž~– Œ ~‡„‬ ‫–ƒ‡† • Œ ~–† Ž†— ƒƒ‡~Š Œ ~ƒƒ•€€~Ž€ ~‡ŽŒ‡†  ~– ~ƒ‡‬ ‫Œ ‚~† —ƒ‡ €Ž‡€†  ~ƒ Œ ‚~†‬ ‫~‡„~‚‡Ž€€~Ž€Ž†—~–†‚‡˜–‬ ‫  ~ƒ‡ Œ ~‡„ ”ƒ€ƒƒ~ƒ‡Ž† ”ƒ Ž†— ~ƒ‡‘ ’~–€ ”ƒ Ž†— ~ƒ Œ –Œ~Ž† „‡ˆ‬ ‫~”ƒƒ‡‡†’Š~“~–‘ŒŽ‡—†~‡Ž„‡Ž‚~ ƒƒŒ~‡„~ƒ‡‘~~Ž–’Š~“•Œ‬ ‫Ž‡—†  ~–† Ž~– ~ƒ‡ Œ ƒƒ~—† „‡ˆ‬ ‫‡Œ~Š~„ƒŽ–‬ ‫Ž~‰~Œ~Š ~ƒ Œ Œ~‰† ‚Œƒ”‡~ ~ƒ‡ Œ‬ ‫~ƒ‡Œƒƒ‡Š€‡‡”ƒ†Š‡‰’Š”–‬ ‫ƒƒ‡Š~•Š‡‡—†‡•Šƒƒ‡‡Ž‡€–ƒƒ‡~‰‡”‚‬ ‫‪[5‬‬ ‫„~ŠŒ„‡ˆƒƒ~—~~–‰‚ŠŽ†‡Š˜‡‡‹ ‪.‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‚  ~ƒ‡ Œ ƒƒ‡Š €‡‡ ”ƒ †Š‡‰ ’Š”–‬

‫‚–ƒ˜ƒ”‡ƒŽ‡‹‬ ‫‪‚‡‚~Š—‚‡ŽŒƒŠ‚‡‚‹~~•Œ’• ‡–~ƒŒ‰.1‬‬ ‫‡‰ƒŠ Š–ˆ ‚…– —~‰Š Œƒ˜– Š–ˆ …– ‚Œƒˆ Šƒ ~‹ ‡ƒ‰Š‬ ‫Š–~ƒ˜Œ•ƒŒƒ—~‰Šƒ‰˜—ƒ‚–ƒ~—~‹‚‡‚˜ƒŠ–ˆ‬ ‫–‚Œ„…–~…–~’—–Œ‚Ž‡ƒ‰˜‚”ƒ–ˆ‡—Š‚•Š‬ ‫‪˜–’–’ Š~ ‡Ž‚Œ ˜‡„‰Œ ˜ƒ…’  ‡’~  † • ’•  ‡ Œ .2‬‬ ‫ƒ‰Ž‡Œ”‚’–Œ€~’‡ ‰„‡˜Š~Œ‚Ž‡ƒŠ‰˜…‡Š‚Ž‰ƒŠ~‰ƒŠ‬ ‫‰„‡˜‰Œƒ~–~‚†—‹‚Š•†ƒ•‡”ƒ–—ƒ‡ Œ†‬

‫Œ‰˜‡‹ŠŒ–‰˜‬

‫‹‹‹‹ ‚Œ—ˆŒƒ ‬ ‫‪‹‡”ƒ–‹Ž‡~ƒ~–‡‡—‹ˆ–ˆŠƒ‚~ƒ‚‹~‰€Š•‡Œ…‚–ƒ.3‬‬ ‫Š‚Œ˜‡Š‡ƒ—‡…„‡–‬ ‫‪~ŠƒŒƒ•ŒŒˆŠ‚–‰—ƒ‡‰…• ‡–‚ƒ—–~ƒŒ‰.4‬‬ ‫‡˜•„‚Œ‚—‡ƒƒ˜•‡–˜ƒ~Š~Œ—ƒ‹—”–‡ˆŠ–ˆŒ•ƒ‹‬ ‫~‰‡Š‚‡~‰ŠŒ†Œ•ƒ‹‚—Ž‡ƒ‡‰ƒŠŠ–ˆ—‹‬ ‫‪ƒŒƒ•ŒŒ–•ƒŠƒ‰~Š–Œ€‹~~†• ‡–‚ƒ—–~ƒŒ‰.5‬‬ ‫ƒ‚‡… ˜ƒ ŒŠ~‰ƒŠ Š‚ ”–‡ˆ Š…„ƒ– Š–ˆ ‰—…ƒ„– Šƒ˜ƒ‬

‫~‡– ‚~† —ƒ‡ ~~ˆ €—–‡ ~‡– ‹‬ ‫Ž‡’ƒ~‡—ƒŒŠ‡ƒŒ’‡~„ƒƒŒ‬ ‫†ƒ†‹ƒƒ‡Š’ƒŽ‹–ƒ—~ƒŒ’‡–†‬ ‫„‡ˆ Š’‡ ˜ƒ–‚ –Š‡‡€† Œ €~–Ž‡—†‬ ‫~ƒ ‰~†— Ž‡—† ~ŠŒ~Š „† Œ ‬ ‫~’ ~ƒ •Š~– ‰‡  „~Š „‡‡ ~ …‡–‚‬ ‫~–~Œ~Šƒƒ‡‡„†‡~––ƒ—‰‡‬ ‫Œ‡– „~Š „‡ˆ •Ž Œ…„• „‡‡ ~‡ ~ƒŽ„–‬ ‫~ŒƒŽ‚ ƒƒ‡Š ~‡ˆ ~ ”ƒŠ‡‡€ ‡ ’~Š€Ž‬ ‫Œ—‚ ƒƒ~ ‚~† ’~‡–† ’~–~‡~– ~‡‬ ‫~Ž†ƒƒ–’ ‡ Œ—‚ ‚~ ~‡ˆ €‚–† ‡‡‬ ‫~—˜‚˜ƒƒƒ˜’ƒ‚€~ƒ– Œ–‰‡—‡’‘‬ ‫„ƒ’ƒŽ‹~Ž†ƒƒ–’Ž––‚–‚€– ~‚–‬ ‫—‡’‘—Š‡†~‬ ‫’~‡–†‚~†‡Œ—‚Œ‡†~~‡Ž€–Œ~‬ ‫ƒƒ~ ‚~† €ƒƒ~ƒ‡Ž† ~‡ ~–“ ‡—–~Š ~ƒ‬ ‫‚~†…˜ƒŽ‚€‚~†~‡~Ž†ƒƒ–’€Ž‡€‬ ‫~‡‹ ‚–‰‚ ”ƒ‹ Ž‡‡‹ Š ‚~† „‡‡‬ ‫–~— ‡—‡‚ Œ‡† ƒƒ‹ – ~‡„ €ƒƒ ~ƒ‬ ‫€Š‡~ƒ‡ˆƒƒ‡‡†–„‡‡–Ž~Ž†~‡‹˜ƒˆ‬ ‫‚–‡‹ —†~–• ~–ƒ‡€–Ž€† ‹ Ž‡‬ ‫’ƒ •‡ƒ˜ ‡˜‡‹ Š˜ƒ–‚ ƒƒ~  ƒƒ–†‬ ‫€ ’• Ž† Š‚Š‰‚ ~‡ —ƒŠ… –ƒˆ ~„ ‬ ‫~–‘„‡‡~~—†‡Œ†”‡‡†ƒƒ~Œ~‡„‬ ‫„‡ˆ•ƒ~ƒ‡‘”ƒ‹Š–Ž~ƒ~’‡Šƒ~ƒ‡‬ ‫~‡„~~Œ€Š‡‰•‡‡†”ƒ’~–‡Ž~‡–‬ ‫”‡‡† ~~ˆ €Š† „~Š Œ Ž‡—† ~ƒ‡’€‬ ‫–’~–‹•‡ƒ˜ ‡€—‡ƒ–‬ ‫––~—‡—‡‚‚~†”ƒ€€~„ƒƒ–‬ ‫‚‡‡† ~ ‡”† ƒ‡ ~ ‡˜ Ž~Œ ‡—–~Š‬ ‫„~Š – €~– —†~–• ~‰†ƒŽ€ € –ƒ‡‘‬ ‫ƒƒ‡‡Š ~ƒ‡– ‹ …‡ƒ ’ƒ •‡ƒ˜ ˜‡‹‬ ‫Š˜ƒ–‚ƒƒ~Š‡€†~ƒ‡‘‡~‡‡Ž”‡€~‡~‡„‬ ‫~•Š~–Œ”‡~ƒ˜~„~—†ƒƒƒ~ƒ–‬ ‫–~—‚Œ—’…‚~‡„—†~–•Œ•’‡•ƒ”ƒ‬ ‫„‡‡~—‡ƒ–~‡Š–Ž’‡–†„‡ˆ~ƒ‡‘~€~–‬ ‫‹‹‹‹ ‚Œ—ˆŒƒ ‬

‫€Š‡ƒ„‚Ž˜Ž‡‡‡‡Žƒ‚Ž‰Œƒ‚–…‡‡‹’–‡Œ~‚‡ƒŠ–€Š—Œ…˜~‡–ƒ‡˜ƒ‚‰ƒ–‚ŠŒ„†‬ ‫€‚‚…~–‚‹€~ŠŽ‡ƒƒ‡‚–—‡„‰‚Š–ƒƒ˜–ƒŽ…˜•ƒ—‚Œ‚‹ƒŒ‰Š‡ƒ…–‡ƒ˜€ƒ’~ƒŽ‚ƒ–~ŒŠ‡~‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬




ย€ยŽย‡ย†ยŽย‡ย–ย’ยย‡ยย’ยŒ~ย•ย‡ยŠยย‡ยย‡ยยŽ~ยŒย˜ยƒยŽยƒย‡ยŠย€ย‚ย˜ย”ย’ย‚

ย˜ย‰ย–ยยŒยŠย‹ย‡ย˜ย‰ยŒ

~ยยƒยŒยยŒยˆย—ยŒย‚ โ€นโ€นโ€นโ€น

ย–ยย€ย‡ย‡ย†ย—ย–ยยยŽ~ ย~ยŒย–ยย€ยŽย‡~ ย–ยย ย~ยƒยƒ ย‹ยยย‰~ยŽ ย†ย‡ย‡ย” ~ ยย‡ยƒย— ย†~ย‚ ย–ย ยยยƒยƒ ย†~ย‚ยย€ ย‚ยŽยƒย˜ย… ย†~ย‚ ย–ย ย†~ย‚ ยŠยŠยƒย‰ ยย‡~ ย†ย‡ย‡ย” ย•ย‡ย†ย— ~ ย†ยŽย–ยยŠยย€ ยย‡ยƒย— ย‘ย–~ย ย–ย ย~ยƒยƒ ย”ยŒ ย‹ยยŽย‡~ ยยย„ย–ยย ยˆย‡ย„ ย˜ยƒย‡ย‚ ยยƒ~ ยƒย†ย— ยย‡~ ย‚ยยŽย–ย’ ยยย€ยŽยย–ยŽย‡ย‡ย–~ ย†ย–~ย ยˆ~ย–ย’ย— ย‡ย ย†ยŽยย•ยย€ ย†ย—ย‡ยŽ ย†~ย‚ ย–ย ย‡ย ย„~ ยย~ยŠย—~ ย–ย ย†~ย‚ ยย’ย–ยยƒยƒย†ยŽ~ ยย‡~ ยƒย”ยย‡ย‡ย„ย‹ย‡~ย†ยยƒยƒย‚ยยŽย–ย’ยย†ยยยยƒ~ยย†ยย€ยŽย‡ย–ย€ ยย—ย†ยŽยยŒย–~ย’ยร†ย‡ย–ย†ย“ยŽ~ย†ยย‡ยย€ยŽ~ยŠยย‰~ยŒ ย†ย‡ยŒ ย•ยŽ~ยยย€ ย‹ยย ย†ยยย–ยย€ย–ยย‡~ ย†~ย‚ ย–ย ย†~ย‚ ย–ยย‰ยŠยยƒยƒ ย‚ย‡ย—ย‡ ย—~ย– ย‹ยยŽยย„ยยƒยƒยย€ ยย‡ย‡ย„ ย‹ย‡~ ย†~ย‚ ย–ย ย–ย~ ยƒย”ย–ยย ย†ย’ยƒย†ย—ยย€ยƒย” ย‹ย‡~ ย‚ย–ยƒย˜ยŠย‹ย‡ย˜ยย˜ยƒยย‡ย•ยยƒย’ยย‡ยŽยย‹ยยย†ยŽ~ยŒย–ยย ยย‡~ย‚ยย—ยย‡ย‡~ยยยŒยยŽยˆย‡ย„ยŠ~ย„ย–ยย„~ย€ย‡ยยŽย€~ย„ ย‡ย–ย’ยƒย”ยยยย‡ย–ยย€ย‡ย‡ย„~ยย‡ย„ย„ย‡ยย•ยย„ยยƒย’ย€~ย† ยยƒยŒย‡ยŠ ย‘ย‡ยƒ~ ย†ยŒย‡ย†ย—~ ยย‡ย‡ย„ ยŠ~ย„ ย~ย ย~ยƒยƒ ย‹~ยŽยย‡ยƒ~ย~ย€~ย†ยยยย‡ย˜ยƒยย‡ย•~ย†ย‡ยŒย‚ย–ยƒย˜ย‚ ยยยŒยยŽยŽ~ย†ย—ย‡ยŽย–ยยŠ~ย„ย‚ยย—ย–ยยŽยย‡ย‘ย‡ยƒ~ยยƒ~ ย‹ย‡~ ย†~ย‚ ย‚ย‡ย—ย‡ ย—~ย– ย–ยย ย˜ยƒยย‡ยยŽ ยย‡ย‡ย• ย˜ยƒยย‡ย• ยยƒย’ ย˜ยƒย‰ย„ ย‹ยยยย‡~ย„~ยย—ย†ยŽยƒ~ยƒยƒยย€ยƒย” ยยยŠ~ ย~ย‚ ย€ย‡ยยŽยย†ย— ย–ย ยŠ~ย„ ย‚ย–ยƒย˜ยŠ ย‹ย‡ย˜ย ยŠ~ยŒยŽย‡ย‡ย• ย‹ย‡~ ยŠ~ย„ ยย ยยƒ~ ย‘ย–~ย ย–ย ย~ยƒยƒ ย—ย‡ย„~ย„ยŽยƒ~ยยยŽย–ยยŠยŠย„ย…ย‡ยƒยƒยยŠยย’ย†ย—ย‡ยŽย–~ย€ ย…ยŒย•ย—ย‡ย‚ย–ยƒย˜ ยยƒ~ ย‹ย‡~ ยƒย” ยย’ยƒย–ยย€ ยย‡~ ~ ย†~ย‚ ย€~ย† ยย‡ย‡~ ยย–~ย’ ยƒย” ยยŠยย†ย—~ ย‹ย‡~ ยŠย‡ยƒยƒ ย–ย ย„~ ย†ย€~ย„ยย€ ยย’ย–~ย ย†ยยƒยƒ ย–ย ยยƒ~ ย†ย–~ย’ย–ย‡ย ย‹ยƒย” ย‹ย‡~ ย†ย‡ยŒ ย†~ย‚ ย–ย ยย€~ย†ย–~ย’ ย–ยย€ย‡ย‡ย„~ ย‘ยŽย‡ย’ ย†ย‡ย‡ย–ย€ ยย‡ย‡ย„ ย†ยยƒยƒย–ยย‡ยƒ~ย„~ยยƒย—ย…ยย”ย–ยƒย•~ย†ย‰~ยŒยย€ยˆย‡ย„ ยยยŒยƒย•ยŽ~ ย†ย—ย‡ยŽ ย–ย ย†ยยƒยƒ ยย„ย‡ย‡ย– ย‡ย ยยยŒยยŽยŽ~ ย–ยƒยย‡ย—ยย€ย‡ย ย˜ยƒยย‡ย•ยย‡ย‡ย„ยยยŽย–ยยŠยƒย”ย€~ย†ย‹ยยŽยย‡ ย‹ยยย–~ย’ย†ย€ย‡ยยŠยƒย—ย†ยŽ~ยˆย‡ย„ย–ยย†~ย‚ย†ย‡ย‡ย”ยย‡~ ยยŠยยƒยƒย ย–~ย’ยˆย‡ย‡~ย•ยŽ~ย~ย†ย€~ย„ยย€ยยƒ~ยย‡~ ย†ย—ย‡ยŽ ยย ยŠยยƒยƒ ยˆย‡~ ย–ย~ ย–ย‡ยŒ ย†ย‡ยŒ ยย–~ย’ ย ย’ย‡ยƒ~ ยย‡ย‡ย„ ย†ยยƒยƒ ยย ยŠย‡ย‡ยƒยƒ ยย„ย‡ย‡ยƒยƒ~ ยยยŽยย• ย~ย ย~ยƒยƒ ย–ยƒยย‡ย— ยย‰ย‡ยŠย€ยย† ยย‡ย‡ยŒ ยยƒย’ ยยƒย—ย… ย†ย‰~ย–ย†~ยย‡~ยยยŒยยŽย†ย—ย‡ยŽยˆย‡~ยยย• ยย‡ย‡ย„ ย–ย‡ยยŒ ย‹ย‡~ ยย‡ยƒย‚ยย€ยŽ~ ย†~ย‚ ยย‡~ ย–ยย ย–~ย’ ยย„ย‡ย‡ยŠ ยƒย” ยยย€ ยƒย” ย“ยŠ~ ย†ย–ย‡ยƒย–ย’ ย–ย ย„~ ยƒย” ยย~ยŠย—~ ย–ย ย†~ย‚ ย–~ย’ย–ยย ยยƒ~ ยย‡~ ~ ย–~ย•ยย—ย‡~ย‡ยƒย€ยย‡ย‡ย•ย†ย—ย‡ยŽยยƒ~ ย‹ย‡~~ย•ยƒยƒยยย’ยƒย– ย–ยย€ย‡ยŠย‡ยˆ~ย~ยยยŽยย‰ยย–ย†ยยƒยƒย~ยƒยƒยย‡ยƒยƒย–ยย ย–~ย’ย†ย•ยŽ~ย~ยŠ~ยŒ~ย‰~ยŽยˆย‡ย„ย†~ย‚ย–ยย–ย~ ย†ย—ย‡ยŽ ยย ย†ยยƒยƒ ย–ย ย„~ ย†ย€~ย„ยย€ ยยƒ~ ย‹ยยŽยย‡

ย€ยยƒยŒยยˆย—ยŒย‚ โ€นโ€นโ€นโ€น

ย˜ยƒย”ยƒย…ยŽย˜ยƒยŠ~ย— ยƒย–ย‡ย…ยŠย‹ย~ยย‡ย˜ยƒยย€ยƒยŽย‚

ยŒย•

ยŠ~ย–ย—ย‡ยŠย—ย‹ยŽยƒยŒยŒ

ย‹ย€ย‚ยƒ ยยŒยƒ~ย‚ยŠย— ยย–~ย•ย†ย‡ยยย–ย•ยƒย˜ยƒย…ยยŒยƒ~ย‚ ย‹ยŠย—ยŠ ย‹ย€ ยˆย–ย†ย”ย‡ ยƒย‡ย˜ยƒยยŒ ยŠย ยย‡ย˜ยŒยŒย— ย‡ยย— ยย–~ย•ย†ย‡ยยย–ย•ย‚ยŠยย’ยŒยŠ ย†ยยย–ย†ยŽย‡~ ยยŽย•ย‡ยŒย ยƒยŒยƒย•ยŒย‹ยŠย—ย‡ย‚ยย‚~ยƒย‚ยƒยŠ~ย‹ย‡ย—ยย…ย‡ยŽย—ยŠ ยยŽย•ย‚ ย–ย‡ย…ยŒ ย‹ย€ ยยŽ~ย’ย‡ย– ยย•ยย†ย‚ ย‡ยŒย ยŠย•ย‡ย—ย‰ ย–ยŒ~ยŽ ย‹~ย‚  ย‚ย—ยย— ย‚ย‰~ยŠยŒย‚ ย–ย‰ย—ยŠ ย‘ยยƒยŽ ย‡ยŒย ย‚ย—ยยŽ ยƒย˜ย‰~ยŠยŒ ยยŒยƒ~ย‚ ย–ยŒย€ย— ย‚ยย—ย ย‡ยŒย ย‹ยƒยŠย—ย˜  ย‡ย‚ย‡ ~ยŠย‡ยŒยŒยƒ ยƒย… ยƒยŒย‰ ย‚ย‰~ยŠยŒย‚ ย‹ยŠย—ยŒย— ยยƒย‡ย‰ย ยƒ~ ย˜ย‡ย‡ย– ย‹ยƒย—ยŒ ย–ยƒย~ ยยŽย•ย‚ ย‹ยŠย‡ย—~ยŠยƒยย—ย’ย—ย‡ยย‹ย–ย€ยƒยŒย”ย~ยƒย‚ย—ยยย’ย‚ย‚ "ย˜ย‡ย‡ย–ย–ยƒยย‡~ย‚ย„ยย‡~ยƒยŽยŒย„ ยย…~ย—ย‰ ย‹ย˜ย  ย‚~ยƒยƒยŠย‚  ยŠยŠย‰ ยˆย–ย ย‚ยƒย—ย˜ ยยƒย•ยยŒย„ยŠย‹ยŠย—ยŠยƒย…ย‡ย†ย‚ยƒย˜ยƒยยŒยƒย–ย‡ย…ยŒย‚ยƒยŠ ย–ยƒย~ ย˜ยƒยยŒย‚ยŠ ย•ยƒย…ย ย‚ยƒยŠยŒย‚ยƒ ย‹ยŠย—ยŠ ยƒยŠ ยย‡~ยƒ ย…ย•ย‡ ยƒ~ ย•ย•ย‚ยŒ ย‚ยƒยƒยŠย‡ย— ย‚ยƒยŠยŒย‚ ย‹ย ย–ยยยŠ ยƒยŠ ย‹ยƒย—ยŒย˜ยƒ~ย”ยƒย‚ย‚ยƒยŠย‹ยŠย—ย‡~ยƒย‚ยƒ ย•ยŽ~ ยŒย‚~ยƒยƒยŠย‚ ~ยŠย—ยยƒย‡ย‰ย–ย˜ยƒย‡ยŠย‡ย•ยยย‡ยยยƒยย‡ยŽย~ย‰ยŠ~[2ย˜ย‡ย‡ย– ย‚ย‰~ยŠยŒย•ยยย•ย–ย‚~ยƒยŠย‚ย~ย‰ ย‡ย‚ ย˜ยƒยŽย˜ย‚ยŠ~ยŠย—ย–ย‡ยŒย…ย‚ยŠย—ย‡ย‚ยŠย‡ย…ย˜ย‰ยŠย‚ย„ย‹ย€ยˆ~ ยยยƒยŽย‹~ย•ย–ยƒยŠย‹ยŠย—ย‡~ยƒย‚ยƒยƒยŠย—ย•ย•ย‚ยŒย‚ยƒยƒยŠย‡ย— ยยŒยƒ~ย‚ยˆย–ย”ยƒย‚ยƒยŽยŒย„ย‹ยŠย‡ย—~ยŠย—ย‡ยย—ย‚ยยŠ ย˜ยƒ~ย”ยƒย‚ย‚ย–~ย—ยƒยŠ ย‡ย‚ย—ยƒ~ย†ยยย–ย†ยŽย‡~ย‚ย‹ยŠย—ยŠ ย‡ย‰ย˜ยƒ~ย”ยƒย‚ย‚ยƒ~ยยŽย•ย‚ย‡ยŒยย‹ยŠย—ยŠยƒยŠย–ย˜ยƒยŒย„~ ย‹ย–ย€ยŽ ยยŽย•ย‚ ยƒย‡ย…ยƒ ยƒย˜ย‰~ยŠยŒ ย–ยƒย ~ยƒย‚ ยŠย‰ย‚ .[3ย˜ย‡ย‡ย–ย–ยƒยย‡~ย‚ย„ยย‡~ยƒยƒย–ยƒย…ย‡~ย˜ยŒย—~ ย“ย’ย…ย‚ย‘ย‡ยŠย…ยŒย‚ยŠยƒย‚ย‚ย‡ยŒยย‹ยƒยŠย—ย˜

ยƒย„ย‡~ยŒ ยƒย˜ย‡ ย—ยƒยŒย‡ย—ยŠ ย‡ยŠย‰ ยย‡ยŒย„ย‚ย— ย‡ยŒ ย‚ยŠ~ย— ยƒ~  ย–ยยŽย‡ย‡ยŠย•ย‡ย– ย…ยƒยŽ ~ยย‰ ยƒ~ ย˜ยƒ~ยย‰ ยยƒย€ย‰ ย˜ยƒยŽย… ย˜ยƒยŽย…ย‚ย‡ยŠยยƒย’ย—ย–ย…~ยŠยƒ ยƒยย‰ยƒ ย—ย†ยƒ~ย• ยย’~ยŽ~ย• ย€ยƒย ย‚ยŽยƒย•ย‚ ย‚ย”ย– ~ยŠ ย‚ยŽยƒย•ย‚ ย˜ย‡ยŠ ยƒย‚ยƒ~ย‡ย‚ ยƒ~  ยƒยย‰ยƒ ย–ย…~ ยย”ยŠ ยยƒย€ย‰ ยƒย’ย‡ยŠย…ย‚ยŠ ย—ย•ย‡ยƒ ย‚ย„ ย‹ย‡ย‰ยย‚ยƒย‚ยŠยƒย‰ย‚ย–ย‡ย‰ยŒย‚ยŒยƒย–ย„ยƒย…ยƒย‡ย–ยŒย€ยŠยˆยŠยŒยŽย— ยˆ~ ย‚ย–ย„ย…ย‚ ยŠย ยƒ~ ย‚ย’ยŠย…ย‚ย‚ ยŠย ย˜ยƒยŽย…ย‚ ยŠย  ย‡ย–ยยƒยƒยยŠย‡ย ย‚ยŠยƒย‚ย‚ย‡ยŒยย‹ยŠย—ย‡ย‚ยŽยƒย•ย‚ย—ย‡~ยŽย˜ ย‡ย‰ ย‚ย—ยย…ย‚~ย‡ย‚ยŠยƒย˜ยƒยŽย…ยŠย‚ย–ย„ย…ยƒย˜ยƒ~ย…ย•ย‡ยŠ ย˜ยŒยƒยยŠยƒ ย˜ย…~ย‹ยย’ย•ย– ย‡ย–ยยƒยƒย‡ยŠยยยย‡ย‡ย–ย’ ยย˜ยƒยŽยƒยŽย‡~

ย˜ยƒย–ย‡ย‰ย—ย‚ย‡ยŒยยŒย‹ย‡ย„ยƒย…~ย˜ย…ยƒยƒย–ย‚ ย…ยŠย—ย‡ยƒ  ย–ย’ ย‹ยƒยย• ยยƒย‡ยŠย€ ยƒยŽย–~ย‡ย— ย‚ยŒ ย‚ยŠ~ย—  ย†ยŽยย– ย˜ยƒย–ย‡ย‰ย—ย‡ยŒยย˜ย‡ย‡ย€ยƒย•ยยย—ย‡ยŒ ย—ย‡ยƒ ยƒยŠย—ย‡ย—ยƒย–ย‡ย…ยŠย‡ย—ยยƒยย‡ย‰ย—ยยƒย…ยŠย‰ย‹ย‡ยƒย€ยŒ ย˜~ย˜ยƒย€ยŠยƒย‡ยŠยยƒย‹ย‡ย‡ยƒย€ยŠย‹ย‡ย–ย‰ย—ยƒยŒย‚ย˜ยƒย–ย‡ยย‚ย–ย‚ ย–ย‡ย‰ย—ยŒย‚ย‡ยย‡ยŠย‹ย˜ยƒ~ย–ยƒยยŒยŠยƒย—ยยƒย…ยŠย‰ย†ยŽยย–ย‚ ยƒยŠย—ย†ยŽยƒ~ย•~ย‚ยˆยƒย˜ยŠยยย‡ยŽย‰ย‚ยŠยƒ~ย‹ย‡ย˜ย‚ยŠย ย‹ย‡ย–ย‰ยƒย—ย‚ ยยŒ ย—ย‡ย— ยย’ยƒ~ ย‡ย˜ยŠ~ย—ยŽ  ย•ยŽ~ ย˜ยƒยยŒ ย‹ย‡ยŒยŠย—ยŒย‚ ย—ย‡ยƒ ยย•ยย—ย† ย‹ย‡ยŒยŠย—ยŒย‚ ยย‡~ ย–ย‡ย‰ย—ยŒย‚ ย˜ย‡ย‚ ยŠยยŠยƒ  ย—ยย• ย‹ย‡ยŽยŒยƒย„ยŒ ย—ย•ย‡ยƒ ยย•ยย—ย† ยƒ~ ย—ยย• ยŠย•ยŒ ย‹~ ย•ยƒยŠย‡ย… ย‚ย–ย‚ยŠยƒย‡ย—ย‰ยยˆย‡ย–ย”~ยƒย‚ย—ยยƒย‡ย‰ยย‚ยƒย€ย‚ยŒยย…~ ยƒยŠ ยย˜ย‡ยƒ ยƒย† ย•ยย—ย† ยƒยŠ ย‘ย‡ยŠย…ย‚ยŠ ยŠย‡~ยƒย‡ ย‹ย‡ยŽยŒยƒย„ยŒ ย‚ย–ย—ยย‚ย„ย–ยƒยยƒยŠย‹ยŠย—ย‡~ยƒย‚ยƒย‹ย‡ยŽยŒยƒย„ยŒย˜ยƒยยŒ ยƒยŠยŠย‚ ย†ยŽยย”~ย–ย’ย‚ ย‡ยŒย ยˆย‡ย‡ย— ย‡ยŒยŠ ย†ยŽยย”~ย–ย’ "ย˜ย‡ย‚ยŠยยŠยƒ~ย‚ยƒย€ย‚ยŠ

ยŠยยŠย‹ยŠยƒย‰ย‹ย‡ย‰ย‡ย‡ย—ย‚ยŠ~ย†ยŽยย”~ย–ย’ย‡ยŒยย‚ยƒย—ย˜ ยŠย•ยŒย‹~ย•ยƒยŠย‡ย…ยƒยŠยย‡~ยƒยŒย”ย~ยƒย‚ย—ย‘~ยย˜ย‡ย‚ ยย‡ย€ยŽย˜ยƒยยŒย‚ย—ย‰ยย‡ยŒยŒยŒย‹ย‡ยŽยŒยƒย„ยŒยƒ~ยย•ยย—ย† ย‹ย~ยย‡~ยƒยƒย‡ย˜ยƒยยŒย–ย‡ย‰ย—ยŒย‚ย‚ย‰ยƒย„ย‹ย‡ย–ย‰ยƒย—ย‚ย‡ยย‡ยŒ ยŠ~[1ยƒยŠย‹ย‡ย‰ย‡ย‡ย—ย‹ยŽย‡~ย—ย˜ยƒยยŒยŒย…ย‡ยƒยƒย–ย‚ยŠยŠยƒย‰ย‡ ย˜ยƒยƒยŠย‚ยŠยŠย‰ยƒย‡ย—ย‚ยƒย€ย‚ยŠย˜ยƒย—ย–ยย˜ยƒยŽย–ย‡ย‰ย—ยŒย‚ย‹~ ย‹ย€ยŠยƒย‰ย‡ยƒย—ยยƒย…ยยƒย•ย‹ยƒย‡ยยย˜ยƒย–ย‡ย‰ย—ย‚ย‡ยŒยยŒ ยƒยŠย‡~ย‰ย˜ยƒยยŒย‚ยย‡ย—ย…ยŽย‡ย„~ยย•ยย—ย†ยƒยŠย‹ยŠย—ยŠ ย‚ยƒยŠย— ยƒยŒย‰ ~ยŠ~ ย–ย‡ย‰ย—ยŒย‚ ยย‡ยŠ ยย‡ย‡ยย ยƒ~ ~ยŠ  ย‡ย‚ย‡ย„~ยƒยƒยŒย”ยยŠย…ย‡ยƒยƒย–ย‚ยŠย‚ยย˜ยƒย—ย–ย˜ยƒยยŒย‚ ย‚ยƒย€ย‚ยŠยˆย‡ย‡ย—ย‚ย„ย…ยƒย‡ย– ยยŽย•ย‚ย‹ย€ย‹ยŠย—ย‡~ยƒย‚ยƒย•ย•ย˜ยƒยƒยŠยŠยยŒยƒ~ยŠยย‡ย”ยŒ

ย‚ยŠยƒยย€ย‚ย‰~ยŠยŒย˜ยƒย—ยยŠยยŒยƒ~ยย‡ยŒย„ย‚ย—ย‡ยŒย‚ยŠ~ย— ย–ยยŠ~ย ย‘ยŠ~ ย—ยŠย— ยƒยŒย‰ ยƒย–ย‡ย…ยŒย— ยƒยŠย‡ย— ยยƒย‡ย‰ ย‚ย ยƒยŠ ย‹ยŠย‡ย— ~ยŠ ย‚ย‰~ยŠยŒย‚ ย–ยŒย€ย—ย‰ยƒ ยˆย–ย”ยƒย‚ ยยŒยƒ~ย‚ ยˆ~ ย‚ย„ ยŠย ย˜ยƒยยŒ ยƒยŠ  ย‡ย‚ ~ยŠย— ยƒ~  ยย•ยย† ยย‰ยŒ ย‡ยŒยƒยŠย—ย˜ ย–ยƒย ย˜ยƒยยŒย‚ยŠ ย~ยŒ ยยƒยย— ยยƒย‡ย‰ย ย‚ย ยƒยŠ ยย‡ย”ย‚  ยƒยย‰ยƒ ย–ย…~ ยƒย… ยยƒย€ย‰ ย‚ย–ย‚ ย˜ยƒยยŒ ยŠย•ย‡ ย‹ย‡ย—ยย… ย—ยŠย—ยƒ ย‹ย‡ยŽย— ย‹ยŠย—ย‡ ~ยŠย‡ยŒยŒ ยƒย„ ย‚ยŽย—ยŠ  ยยŽ~ย’ย‡ย– ยย•ยย† ย‚ ย‡ยŒย

ยยยƒยŒยยˆย—ยŒย‚ โ€นโ€นโ€นโ€น ย‰ย‡ยย— ย‘ย˜ยƒย— ย‹ยย—ย–ย‚ยŒ ย˜ยƒย—ยŒ ~ย‡ยŒย—  ย€ย  ย‡ย ย„ย…

ย‹ยŠย—ยŠยˆย–ย”ยƒย‚ย‡ยŽย—ย‚ย‘ย˜ยƒย—ย‚ย—ย‹ย–ย€ยŽย„ย‡ยยƒย˜ยƒยยŒย‚ยƒ~ย‚ย–ยƒย…ยย‚ ย˜ย‡ย‡ย–ย‚ ยŠย‰ ย‹ยŠย—ยŠ ยˆย‡ย–ย” ย‰ยยŒย‚ย ย•ยย’ยƒ ยˆยƒย–~ ยยŒย„ ย˜ย‡ย‡ย– ยยย”ยŒย—  ยย•  ย‡ย ย†ย… ย‡ยƒยŠย‚ ย†ย— ย˜ยƒย—  ย‡ยยƒ ย„ย‡ย ย‹ย–ย€ยŽย— ย‚ย’ยยƒย‚ ย‹ยƒย— ยŠย•ยŒ ย–ย‡ย‰ย—ย‚ ยย‡~ย— ยยƒย‡ย‰ ย‚ยŠย‡ย…ย˜ย‰ยŠ ย‘~ ย–ย‡ย˜ย‚ยŠ ยŠย‡ย— ย‚ย„ ยย‡~ยƒ ยย ยŠย‡ย•ย— ย•ย„ยŽย‚ ย‡ยŒย ยƒยŠ ย–ย‡ย„ย…ยŒ ย‚ยŠย‚ ~ยŠ~ ย‰ย—ยŒ ย„ย† ยย‚ย…ย’ยย•ย‡ย ~ยยƒย‡ย˜ย‡ย–ย–ย’ยยย‡ย‡ยยƒย‚~ยƒยƒยŠย‚ย‚  ย„ย†ย• ย‡ยยƒ ~ย˜ยƒ~ยƒย†ย• ย‡ยย€ย… ยยƒย’~ย‚ย—ย…ย˜ยƒย— ย‡ยยƒย„ย ย“ยƒย•ยˆ~ ย‚ยŠยย‚ย’ ย˜ย‡ย‡ย–ย˜ย–ยƒย˜ย‹ย€ย‚~ย–ยƒย„ย‡ยย‰ย‚ยŠ~ย— ยย–ย’ย—ยŒยŒย–ย€ย‚ย˜ยƒย—ย˜ ย…ย‚ยŠ~ย— ย ยŒยยย‡ ยƒย†ย‚ยƒย–ย—ย‡ย‚ ย—ยƒยย‡ย‚ยŠย‡ย…ย˜ย‰ยŠย–ยยƒ~~ย†ย‡ยŠย—

ยŒยยŒยƒย˜ยƒย–ยย‚ ย‚ย–ยƒย…ย ย‚ย—ยƒย ย‹ย~ ยย‡~ย— ย‹ย‡ยŒยย’ ย‚ยŒย‰ ยŒยƒย… ยยƒย— ย–~ยƒยŒย‰ .1 ยƒย–ย‡ย…ยŠย—ยƒย˜ย–ย’

ย‡ยŒ ย‡ยŠ ย‚~ย–ยŽ  ย€ย•ย ยย•  ย‡ย ยยƒย‡ ย‚ย„ ย‡ย–ยƒย† ย–~ยƒยŒย‰ .2 ยยŒย„ยŠ ยƒยƒย… ยƒยŠ ย‹ยŠย—ย‡ ~ยŠ ย‹~ ยƒย–ย‡ย… ย‹ย ย˜ยƒย–ย—ย•ย˜ย‚ ย‚ย—ยƒยย— ย–ย…~ย‹ยƒย•ยŒยŒย‚ยƒยŠย‚ยƒยŠยŒย‚ยƒยƒยŠย—ย˜ยƒย•ย‡ย„ย‚ยŠย‰ยƒยŠย‹ยŠย—ย‡ย—ยŠย€ยƒยŒย‚ ย‹ย‡ย…ยƒยƒย–ย‚ยƒยŠย‹ยŠย—ยŠยˆย‡ย–ย”ย‚ยƒยŠย‚ยย‡~ย—ย…ยƒย‡ย–ยŠยย–ย˜ย‡ย‚ย˜ยƒยยŒย‚ ย—ยƒย–ย‡ย’ ยƒยŒย ย‚ยŽย˜ย‚ ย‹~ ยƒยŠย‡ย’~ยƒ  ยƒย‰ยƒ ย‹ย‡ย–ย…~ยŠ ย‚ยƒยŠยŒย‚ ยย˜ยƒยŽย— ย–ยƒยย‡~ย‚ย„ย—ย‡ยย˜ยƒ~ย‹ยŠย—ย‡~ยƒย‚ยƒย–ย˜ย‡ย‚ย…ยƒย‡ย–ยŠยย˜ยƒยยŒย…ย•ย‡ย—  ยƒย‰ยƒ ย†ยƒย—ย’ ยยยŠ ย‚~ย–ยŽ ยย‰ ย‚ย‡ยŽย‡ยŒ ยยŽย‡ย•ย’ยŒ ยƒยŠ ยย˜ยŽ ย‹~ ยƒยŠย‡ย’~ยƒ ยŠย‰ย ย‹ย—ย–ย‚ยŒย˜ยƒย—ย–~ยƒยŒย‰ย‚ย„ยย‡ยย‰ย‚ยŠย‡ย…ย˜ย‰ยŠยย‡ย–ย‡ย˜ยŒย‚ย—ย‡.3

ย‚ย”ยŽย˜ย˜ย†ย‡ยย…ย”ย~ย‡ยย‚~ย•ยŠยย„ยœย‡ย–~~ยยƒย‡ยœย–ย˜ย‚ย–ย—ย˜ย‡ยŽย–ย‚ยŽยย„ยŠยยŽย˜ยŽย‚ย„ยยƒย‡ยŠย€ ย‚ย–ย‰ย„ย–ย‡ย•ยƒยŒย‚ย‚ยย‰ยŽยย‰ยŽย‚ยƒยŽย‡ยย‡ยย‡ย‡ยยย…ย”ยŽยƒย‚ https://telegram.me/Publications_MM


ย€ ย˜ย‰ย–ยยŒยŠย‹ย‡ย˜ย‰ยŒ

ยยƒยŒยยŒยˆย—ยŒย‚ โ€นโ€นโ€นโ€น

ยŠ~ยŒย~ยย†ยยƒยƒย–ยย‡ยƒ~ยŠย‡ย‡ยƒยƒยยยŒยยŽยŽ~ยยยŽยย• ย†ย—ย‡ยŽย†ยยƒยƒย†ยŠยย€ย‡ยŠยƒย”ย˜ยƒยย‡ย•ยย‡ย‡ย„ยย‰ยย–ยย” ยย–ยยƒยƒ ย†ย–ยย†ย—ยย€ ย–ยƒยย‡ย— ย–ยย€ย‡ย†ยŽย‡ย‡ย‚ ย–ยย ย–~ยŽ ยย–ยยƒยƒย†ยยƒยƒย˜ยƒยย‡ย•ยย‰ย‡ยŠย€ยย†ยย”ยŽ~ย€ย~ยย–~ยŽ ยˆ~ย„ ยย€ยŽยย–ย†ย— ~ ย„ย‡~ ย~ย ยยƒ~ ย†ย„~ยŠยย€ย‰~ยŽ ยย ยยย• ยยƒ~ ยยยŒยƒยŽยย€ย–~ย’ ยˆย‡ย„ ย†~ย‚ ย–ย ย~ยƒยƒ ย–ยย†~ย‚ย–ยย†ย–ยยƒยƒย‡ยย†ย‡ยŒยยƒ~ยย–ยย†ย—ยย”ย†ย—ย‡ยŽ ย~ย’ยยŠยย†ย‹ยยย†ย€ย‡ย‡ยŠยย€ย’~ย–~ ย†ย’ยƒย– ยย‡~ ย–ยย ยยƒ~ ย‚ยย— ~ ยˆย–ยƒย ย†ย‡ย‡ย€ ยย ย–~ย’ ย†~ย‚ ย–ย ย„~ ย‹ย‡~ ย†ย€~ย„ ยยƒ~ ย•ย‡ย–ยƒย” ย‹ย‡~ ยŠ~ยŒ~ย’ย‡ยƒ~ ย‡ย‡ยƒยƒย” ย–~ยŽ ย’ย‡ย–ย† ยย‡ย‡~ ย†ย—ย‡ยŽ ย‹ย‡~ ยย–~ย’ ยƒย” ย†ย”ยย‡ ย†ยŒยƒย• ย–ยยŽย‡ย‡ย„ ย–ย… ~ ยƒยŽย‡ย‡ย‚ย ย„~ยยยŒยƒย•ยย‡ยƒ~ย†ยยƒยƒยยยยƒ~ยŠ~ย–ย—ย‡ย“ย–~ยยƒย’ ย–ยยยย‡~ย†ย•ยŽยƒย’ย†ยยยŽ~ยŠยย€ย~ย‚ย†ยยƒยƒย–ยยŽยย‡ ยยยŒยƒย•ยŽ~ยย’ย–~ยย†ยยƒยƒย–ยย~ยƒยƒย†ย‡ย‡ย”ย–ยยŠยย„ ยยยŽยย•ยย‡ยƒย—ย–ยย†ยยƒยƒย‡ยƒย„~ยยƒ~ย†ย–~ย’ย–ย‡ยย‹ยƒย” ย‘ย‡ยƒ~ ย†ยŠยย€ ยย‰~ยŒ ยยƒ~ ย‹ยยŽยย‡ ยˆย‡ยƒ~ ยยยŒยยŽย’~ ยย€ยยƒยƒยยย‡ย‡ ย†ยŠยย€ ย†ยŠย’~ย ยย‰~ยŒ ยƒย” ย€~ยŠย—ย–~ย’ ย–ยย ย~ย‚ยยย‡ย‡ย–ยย—ย†ยƒยŒย ยย‡~ย‹ยยย†ย‡ยŒยยยŒ~ย„ยƒย” ยย€ย– ยยŽยย‡ ย–ย~ ยยƒย‡ยยŽ ย‹ยย ย†ย–ยยยย–ย€ย–~ย’ ยยƒย’ ย˜ยƒย…ยƒย‰ ยย–ยยยŽยƒย„~ ยยยŒยƒย•~ ย–ย ย†~ย‚ ย–~ย’ย†ย•ยŽ~ย~ยŠ~ยŒ~ย‰~ยŽยˆย‡ย„ย†~ย‚ย–ยยŠยŒย‡ย‚ ย„~ยยŠยย„ย~ยย† ย–ย„ย… ยย€ย–ยย‡~ยยƒ~ยย‡~ย‹ยย ย~ยยยยŽย‡ยย–~ย’ยยŠยยƒยƒย†ย—ย‡ยŽยŠ~ย„ย–ยย•ย–~ย†ย—ย‡ยƒยƒ ยยยยŠ~ย‡ยƒยƒยˆย‡ยŠย€ยยŒยŒยƒ~ย†ยƒย—ย’ยยย„ย‡~ย†ยŠยย€ ยย‡ย‡ย„ ย‡ยƒยƒ ย†ย‡ย‡ย” ย–ยยŠยย„ ย–ยย ยย‡~ ยย‡ยƒ~ ย†ยŒยƒย• ยŠ~ย„ ยย ย‡ยƒ~ ย„~ ยยย€ยย€ยƒย” ย†~ย‚ ย–ย ย–ยƒยย‡ย— ย–ยย†ยยƒยƒย†ย‡ย‡ย”ย–ยย–ยยยŽ~ย–ยย‰ยŠยยƒยƒย‡ย‡ยยย‡~ยย‡ย‡ย„ ย‚ยย‡ยยŽย‡ยยยยŒยยŽยŽ~ยย–ยย€ ยยƒ~ ยย–ย‡ยƒยŠย–~ย’ ยŠยย‡~ ย–ยยŽยย‡ ยˆย‡ย„ ย†~ย‚ ~ย ยย€ย‡ย†ย‰ย‡ย–ย’ย‡ยƒ~ ยยŽย‡ย‡ย„ ยย‡ย‡ย†ย—ย–~ย’ ย†~ย†ย—ยŽ~ ยˆย‡~ ยย’ยƒย–ยย€ยŽ~ ยˆย‡ย„ ย–ย ย†~ย‚ ย–ยย†ย–ยยƒยƒ ย†ย—ย‡ยŽย‰~ยŽ ย†ยย‡ย‡ย†ย—ย–~ย’ ย€ยŽยƒย‡ ยˆ~ยŽ ย†ยย‡ ยย„ ย†ย‡ย‡ยƒยƒย‡ยƒยƒยยƒ~ย†ยŠยย€ ยยƒย’ ย˜ยƒย‡ย—ย… ย~ย ย€ย‡ย†ย‰ย‡ย– ยˆยƒย˜ ย†ย‡ยŒย–ยย ยย’ย–~ยƒยƒ ย†ย—ย‡ยŽ ยˆย‡ย„ ย–~ย† ยยยŒ ย–ยย„~ยยยƒยƒยย€ย„ยŒย–ยŒย‡ยƒยƒย‹ย‡~ย–ยย†~ย‚ย‹ย‡ย–ยย‚ ยย–ย‡ย’ ย‹ย‡~ ยŠ~ย„ ย~ยƒยƒ ย‡ยƒย€ ~ ย†ย”ยย‡ ยยยŒยยŽ ย†ยยƒยƒ ย†ย—ย‡ยŽ ย‹ย‡~ ย–ย ย†ยยƒยƒ ย–ยยŒ ยยƒ~ ย†ย–~ย’ย–ย‡ย ย‹ยƒย” ย†ย€ย‡ยยŽยย–~ย’ย‡ย‡ย„ย~ย‚ย†ย‡ยŒย–ยยยยƒ~ยยŠยย†ย—~ ยยยƒยŒย—ย‹ยย ย†ยƒยŽย‡ยŒย–ยยย‘ย‡ยƒ~ยยย„ยย€ยย‡ยƒ~ยย•~ย†ย†~ย‚ยย ~ ยยƒ~ ย†ยŠยย€ ยˆ~ย~ ย†ย€ย‡ย‡ยŠย–ยย ย†~ย‚ ย–ย ย‡ยƒยƒ ย‹ยย ย–ย ย†~ย‚ ย†ยยƒ~ยƒยƒยย€ ย–ย~ ย–ยยŒยƒย†ย~ย• ยยƒย–ย…~ย‚ยยƒยŒยยˆย—ยŒย‚ โ€นโ€นโ€นโ€น

ยย—ย‡ยƒยƒย”ยย†ย–~ยƒยƒยƒย”ย–ยƒยย‡ย—ย–ยย ย ย€ย‡ย—ย‡ย‡ยŠย’ยยƒ~ย€ย‡ย‰ยŠย‡ยŒ

ยˆยƒย–ยƒย‡ย–ย—~ย‚ย–ยƒย˜ย‚

ย‡ยƒ~ ย–~ย’ย–ยย ยย‡ย‡ย– ย„ย‡~ ยŠย‡ยƒยŒ ย~ย ย‡ยƒ~ ยย†ย–~ยƒยƒ ยย€ยƒยŽยยยŽยย„ย~ยƒยƒย˜ยƒย‰ยŠย‚ย‡ยย–ย‡ยŒยย‡ย‡ย–ย—ยยƒย‡ยŠย€ย‹ยยยย‡~ ย€ย‡ย—ย‡ย‡ยŠย’ยยƒ~ยย€ย‡ย‰ยŠย‡ยŒยย—ย‡ยƒยƒย”ยย†ย–~ยƒยƒย‹ย‡ย‡ ย†ย‰~ยŒยย€ย˜ยƒยย† ยย€ย‡ย‰ยŠย‡ยŒยยย ย ย‰~ยŽ ย†~ย‚ ยยยŒ ย‹ยยŽยƒย’ยย‡ย‡ย„ย‹ยยƒย†ยยยŒยŠ~ย„ยย€ย‡ย—ย‡ย‡ยŠย’ย‘ย‡ยƒ~ยŠย‰ย‚ย— ยยƒ~ยย€ย‡ย‰ยŠย‡ยŒยยยย€ยย€ย†~ย‚ยยยŒย~ยƒยƒย‹ยยย‰~ยŽ ~ ยยƒ~ยย€ย‡ย—ย‡ย‡ยŠย’ยยยย€ยย€ย†~ย‚ยยยŒย‡ยƒ~ย–ย~ ยย€ย‡ย—ย‡ย‡ยŠย’ ย†ย—ย†ยŽยยย€ย–ยย~ย‚ย‰ย–~ย†ย‰~ยŒยย€ย†~ย‚ยยยŒ ย‚ยย—  ย–~ย’ ยย€ย‡ย‰ยŠย‡ยŒ ย‘ย‡ยƒ~ ย‚ย‰ย– ~ ย†ย‰~ยŒยย€ ย˜ยƒยย† ยยŠ~ย‡ยƒยƒย—ย‡ย‡ยŠย’ยยยยˆย‡ย‡ยŠย€ยย‡ยย‚ย–ย•ย‡ยยŒยยยŒย€ยยŒ ยย‡ยƒย—ย‡ยƒยƒยย‡ย‡ย„ย‹ยยƒย†ย†ย—ย‡ยŽยยƒ~ย‹ย—ยˆยƒย–ยย€~ย„ยยยŒยŠ~ย„ ยย—ย‡ยƒยƒย”ย†ย‡ย‡ยŠ ยย„~ย‹ยย†ย–ยยยˆย‡ย‡ย—ย†ย—ย‡ยŽย„ย‡~ ย .[6 ย†ย–ยยŠย•ย–ย ย‹ยย†~ย†ย‡ย‡ยŠ ยย–ยย~ ย—ย‡ย‡ยŠย’ย‡ย‡ย‡ยƒยƒย‡ยƒย„~ ยย‡ย‡ย”ย‡ย ยย‡ย‡ย„ ยŠย‡ย•ยŒ ยยยŒ ยยย• ย‚ยŠยƒย… ~ ย–~ย’ ยˆย‡ยƒ~ ย‡ยƒย„~  ย„ ย~ยƒยƒ ย‹ยย† ย–ยย ยŠย‡ย‡ยƒยƒ ยŠย‡ยƒยŒ ยย‡~ ยย€ย‡ย‰ยŠย‡ยŒ ย‹ยยŽยƒย’ ย–ยยƒยƒย—ย„ย‡~ ยย‡ยƒ~ยย€ย‡ย‰ยŠย‡ยŒยˆ~ยŽยย†ย–~ยƒยƒยƒย”ย†ย—ย‡ยŽ ย•ย–~ย†ย— ย‡ยƒย„~ ย†ย—ย‡ยŽ ย„ย‡~ ยŠย‰~ยŒ ยย€ย‡ย‰ยŠย‡ยŒ ~ ยยƒย’ ย†ย‡ย‡ยŠ ย–ย~ ยˆย‡ย„ ย‘ย–~ย ยยยŒ  ยŠย‰~ยŒ ยย€ย‡ย—ย‡ย‡ยŠย’ ~ ยˆ~ยŽ ย‡ยƒยƒ ยย€ย‡ย‰ยŠย‡ยŒยˆ~ยŽย„ย‡~ย€ย‚ยŽยŒย–ยยย‡ยƒยƒยย†ย–~ยƒยƒย ย‰~ยŽ ย… ย‚ย…ยย‚ยƒ ย…ยƒยŽย‡ย• ยย‰~ยŒ  ยยƒ~ ย†ยŽ~ย‚ ย‡ย ยย—~ยƒยƒย’~ ย‡ยƒ~ยยƒ~ย‚ย…ยย‚ยƒย…ยƒยŽย‡ย•ยย‰~ยŒย†ย—ย‡ยŽยยยŒย‘ย–~ย ย~ ย–ยย~ ย†ย‡ยƒย– ยŠย•ย‡ย†ย— ~ ยยย ย†ยŽย‡ย‡ยŒ ย~ย [7ยยยยยŠ~ยยยŒยยย•ยย‡ย‡ย–ยยยŽยย„ย†ยŽยย‚ย‡ย ยŠย‡ยƒยŒ ย~ย ยยย•ยŽยยƒยƒย—ยย‡ยƒ~ ยยƒ~ ยŠย‰~ยŒ ยย–ยยยŽ~ [1ยย€ย‡ย—ย‡ย‡ยŠย’ย†ยยยยยŒย–~ย’ ย~ยƒยƒ ย„ยย• ยŒย ย„ยย• ยย†ย–~ย‚ ยยย ย ย‰~ยŽ  ย† ยยยŽ~ย†ย—ยย€ ย„ย‡~ ยย ยŠย‡ย‡ยƒยƒ ย‹ย‡ย—ยย… ยย•ยย„ ย†ยŠ~ ย„ย‡~ ~ ยย†ย–~ยƒยƒ ยƒย” ย–ย~ ย„ย‡~ ย‹ยŠยƒยย‚ ย€ย‚ยŽยŒ ย–ยย   ย‹ยย ยย‰~ยŒ ยยƒย’ ย–ยƒยยย”~ย–ย’ ย‡ย ย–ยย~ ย‹ย‡ย—ยย… ยย•ยย„ ยยƒ~ยย€ย‡ย—ย‡ย‡ยŠย’ยยƒ~ยย€ย‡ย‰ยŠย‡ยŒยย—ย‡ยƒยƒย”ย‚ยย—ยยŠ~ย‚ ย„ย‡~ ย~ยƒยƒ ย„ยย• ย–ยย~  ย‹ย‡ย—ยย… ยย•ยย„ ย†ย–ยย‡ยƒย ย„ยย• ยย”ยŽ~ย€~ยย†ย–~ยƒยƒยƒย”ยˆย‡ย„ยย–ย‡ย’ย~ยƒยƒ~ยยยยŽยย„ยย

ยยยŒย‘ย–~ยยˆ~ย„ยย’ย–~ย—~ยยƒย’ยย–~ยƒยƒยย€ย†ย‰~ยŒยย€ [2ย‚ยย— ยยƒ~ยย€ย‡ย—ย‡ย‡ยŠย’ยย—ย‡ยƒยƒย”ย‡ยƒยƒย‡ยƒย„~ย‚ยย—ยย•ยย„ยย†ย–~ยƒยƒ ย†ย—ย‡ยŽยŠย‡ยƒยƒยยยŒย‡ยƒ~ยˆย‡ยƒ~ย~ย†ย‡ย‡ย€ย€ย‚ยŽยŒย–ยย ย€ .[8ยย€ย‡ย‰ยŠย‡ยŒ .[3ย—ย‡ย‡ยŠย’ยยƒย’ยย†ย‰ยย•ยย€~ย–~ยŽยย‡ย‡ยŠ~ย—ย‡ย‡ยŠย’ยยย Parmesanย„ย‡ย—ย† ย~ย„ยยŒย– q ~ร† q ยˆ~ยŽ ยˆย‡ยƒ~ ย‡ยƒย„~  ย‡ ยˆย‡ยƒ~ยย†ย–~ยƒยƒยƒย”ยย‡ย‡ย„ยƒย”ย–ย‡ยŒย…ยŒยˆย‡ย„ย†ย–ย‡ย’ยยยŒ ย Swiss Emmentaย„ย‡ย—ย† ย–ยย”ย‡ย‡ยƒยƒย— Cheese ยŠย‰~ยŒยย€ย‡ย‰ยŠย‡ยŒยย‡ย‡ย•ยยยย€ยย€ย†ย—ย‡ยŽย†~ย‚ยยยŒย‡ยƒ~ ยย†ย–~ยƒยƒ ยยยŒ ย‘ย–~ย Cheddar ย–ยย~ Chees ยยƒยƒ~ย• ย–ยย~ ยˆยŠย‡ยŒ ยยย•ยŽยƒย–ย†ยย€ ย†~ย‚ ยยยŒ ย–~ยŽ [9ย‚ยย—ยย•ยย„ [4ยˆยŠย‡ยŒย†ย‡ยŒ ย‹ย‡ย•ยยƒย’ยˆ~ย~ย†ย‡ยƒยŠย†~ย‚ย„ย‡ย—ย†ยยย•ย‡ย–ยยŒ~ ~ย‡ ยŠย‡ย‡ย† ~ ยยƒ~ ย„ยย• ยย†ย–~ย‚ ยยƒย’ ~ย–ยŒยƒย… ย‡ย ย†ย—ย‡ยŽ ยย†ย–~ยƒยƒ~ย‡ย‘ย–~ยยยยŒย„~ย–ย‡ยŒย…ยŒยยยŽยย„ย‹ย‡ย•ยยƒย’ ย~ยƒยƒ ย„ย‡ย—ย† ยยย•ย‡ย–ยยŒ~ ยˆ~ยŽ ย–ย~ ย‚ยย— ยย•ยย„ ย„ย‡~ ย~ยƒยƒ ย€ย~ ~ย”ย‡ย’ ยย‡~ ยย‡ย‡ย–~ ย†ย€ย‡ย‡ยŠ ยยยŒ ย–ย‡ยŒย…ยŒย†ย—ย‡ยŽยยยŒย‘ย–~ยยย•~ยย€ย–ยย~ย†ย‰~ย•ยย€ .[10ยˆย‡ย‡ยƒยƒย†ย–ยยƒยƒยยยยŠ~ย‡ยƒยƒย‚ยย—ยย•ยย„ยย†ย–~ยƒยƒยƒย”

ย†ย—ย‡ยŽ ยยยŒ ยŠ~ย„ ยย€ย‡ย—ย‡ย‡ยŠย’ ยยย ย ย‰~ยŽ ย—ย†~ย‰  ย‚ ย–ยยย†ย‡ยŒย‚ยŽยƒย–ย…~ย‚ย‰ย–~ยย‰~ยŒย–ยย~ยย—ย†ยŽย ย–ย~ย‚ยย—6ยˆ~ยŽยย€ย‡ย‰ยŠย‡ยŒยยยยยยŽยย•ยƒย”ย‚ยŽยƒยƒย‰ ย‡ย ย†ย—~ย‰ ยย—ย†ยŽย ~ย‡ ยยยŒ ยยย• ยย€ย‡ย‰ยŠย‡ยŒ ยˆ~ยŽ [5ย—ย‡ย‡ยŠย’ยยยยƒย”ย„ย‡~ย‚ยŽยƒยƒย‰ ย–~ยŽ ย„ย‡~ ยย€ย‡ย‰ยŠย‡ยŒ ยˆ~ยŽ ยย†ย–~ยƒยƒ ย~ย ยยŠ~ย‡ยƒยƒ  ยƒ ย†ย—ย‡ยŽย–~ย€ ยยยŒ ย‘ย–~ย ยย‡ยย‚ ย–ย•ย‡ยยŒ ยยƒ~ ย€ย‚ยŽยŒ ~

ย‹ย‡ยŽยƒย‡ย”ยƒย˜ยƒย–ยย‚ ย–ย’ยยƒ ย˜ยƒ~ยŒย• ย‡ยยยƒยยŠยย–ย•ย˜ยƒย—ย„ยย‰ย—ยŒยย‡ย‡ยยƒย”ย— ย‡ย€ยยƒ ย…ยƒยŽย‡ย• ยˆย‡ย–ย” ยย‡~ย ย‹ย‡ย•ยยƒย’ย‚ ยƒย˜ย‰ ยŠย… ย•ย– ย‚ย˜ย— ย‹~ยƒ .1 ย‚ยŒย‚ย–ย—ยŠยŠย…ยย‡ย•ย–ยยƒย ย‡ยย˜ยƒยยƒย—ยŠยยŠ~ย–ย—ย‡ย—ยย•ยŒ ~ยŠย•ยย˜ย–ยยย‡ย‡ยย‚ย’ย‚ย˜ย…ยย‚ ยˆย‡ย–ย”ยƒยŽย‡~ย‘ยƒยย–ย—ยŠย•ย–ยŠ~ย‚ย…ยย‚ยƒย…ยƒยŽย‡ย•ยˆย‡ย–ย” ~ยŠย— ย€ยย•  ย‡ย ย…ยƒ~ ย‡ ~ยƒยŒย‚ ย‹ย‡ย†ย’ย—ยŒ ย•ย‚ยƒย„ ยยƒย—ยŠย‰ .2 ยŠย•ย‚ยŠย—ย‡ย‹ย‡ยŠย—ยƒยŒย‹ย‚ย‹~ย—~ยยƒย‡ยย‡ยย‡ย‡ยยƒ.8 ย•ย‚ยƒย„ย‚ ย˜ยŽยƒยƒย‰ย— ยƒย˜ย‰ย— ย—ย‡ยƒ ~ยย… ~ย˜ยย— ยŠย…ยƒ ย–ย— ยŠยƒย‰~ยŠ ย‡ย”ย… ย‡ย€ยยƒ ย‚ยยƒยยยŠ ย‚ยยƒยย ยย‡ ย•ยย’ย‚ ~ยŠ~ ย—ยŒยŒ ย‚ยย— ยƒยŽย‡~ ย‹ย‡ย—ยย… ยƒย‚ยŽย—ย‡ย‡ย˜ยŽย—ยยƒยย‡ย‚ย„ย„ย‡ย—ย†ยย’ยŠย…ยƒย–ย—ย–ย’ย.9 ย‚ยย— ย‹ย‡ย—ยย…ย–ย—ยยย–~ยŠย‚ย—ย—ยย‡ย˜ยŽย—ย‡ย‡ย˜ยŒย˜ย‡ย–ย”ย‡ย‡ยƒยƒย—ย‚ยŽย‡ย€ยย‰ยƒ ย‚ย„ย‰ย—ยŒย…ย•ยย€ยย• ย‡ยย–~ยย‡ย‡ย.3 ย˜ยƒ~ย•ย‚ย‡ย’~ยยƒย‡ยย‡ย–ย’ยยƒยƒยŽย‡ยŽยŒย„ย‡ย–ย’ยย˜ยƒย‰ย‡ย–~ย‚ย„ย—ย‡.10 ย‹ย‡ยŒย—ย˜ยƒย‰ย–ย˜ยƒย—ยƒ ย˜ยƒ~ย€ยย• ย‡ยย…ยƒ~ย…ย‚ย‰ย–~ยƒยŒย‰.4 ยˆย‡ย–ย”ยย‡~ยŠยƒย—ย‡ย‚ย‡ยย‚ย‰ย‰ย–ย˜ยŽย‹~ย‚ย—ย•ย‚ยŽย‡ย€ย‹ย€ยยƒย˜ยย ยŠ ยย‡ย˜ยŒย‚ยŠ ยˆย‡ย–ย” ยย‡~ ยŠย… ย–ย…~ย ย˜ย‰ ย…~ ยŠ~ ย‰  ย‡ย ยยƒย‡ ยŠยŠย‰ ย‚ย‰ย‰ย–ย˜ยŽย—ย‘~ยย‡ย‡ย‚ยŠยย‹ย‡ย•ยŠยƒย…ย—ยƒยŽย‡ยŽยŒย„ย‡ย•ยยƒย’ยŒย—ย‡ยƒยย‡ย˜ยŒย‚ยŠ ~ยยƒย‡ ยย‡ ย–ย’ย ยย‡ย‡ย ย– ยยŒย„ ยˆย—ยŒยŽ ย‹ยย†ย‚ย— ย‹ยƒย—ยŒ ย–ยƒย~ ยŒยŒ ยŠย…ย–ย…~ย–ย—ยŠยƒย‰~ยŠย–ย˜ยƒยŒยย˜ยƒยย‡ยย—ย‡ยƒย€ย•ยย†ย’ ย‡ยย„ย—ยŒ.5 ยย”ย˜ ย‡ยย…ยƒ~ยŒยƒ~ยŒย–~ยƒยŒย‰ยย…~ย‚ยยƒยยย‹ย€ ยย‡ยŽยย˜ยƒย‰ย‡ย–~ย‹ย‡~ยƒยŠย‡ยŒย–ย’ยย‚ย‘ยƒย~ยยƒย‡ยย‡ยยƒย‰ยŒย‚ย‡ยยย’ยยŽย— ย‚ย–ย‚ ย˜ยยยŠย— ~ย–ยŒยƒย… ย•ย– ~ยƒย‚ย— ย‚ยƒย‚ย” ย‚ยŽย‡ย€ ย’ย‰ยยƒ ย‚ย„ ยŠย‰~ย‡ย‰ย…~ยƒย‚ย…ยย‚ยƒย…ยƒยŽย‡ย•ย‚ยŠย‡ย†ยŽย‚ย—ยย‡ย‡ย•ยŽย‚ย‡ย‚~ยŠยƒย‡ย’ย‹~ยƒ.6 ย•ยย’ย‚ย—ย…ยŽยƒยŽย‡~ยƒยˆย–ย‡ย—ย‚ย‰ย–ยˆยŒยยŠย ยƒ~ย‚ย’~ยŽย„ยยˆยƒยŒยยŠย—ย‡ยย‚~ย–ยŽย‚ย—ย•ย‚ยŽย‡ย€ย‰ยƒยŽย‡ยยย‡~ย‹ย‡ย•ยยƒย’ ย€ย… ยŠย‚ย–ย’ยยƒย„ย ยƒย˜ยƒ~ย†ย’ ย‡ยย–ย’ยย˜ยŠย‡ย€ยŒย–ย’ยยย‡ย‡ยยƒยŠย—ย˜ยŽ ย•ย–ยย‹ย‡ย–ย‡ยŒย…ยŒย—ย‡ยƒย‰ ย‡ยยยƒย‡ย‹ย‡ยŒย—ย˜ยƒย‰ย–ย˜ยƒย—ย–~ยƒยŒย‰.7 ย‹~ย‚ยƒย‚ย”ย‚ยŽย‡ย€ย–ย…~ยŠยŠย•ย‚ยŠย—ย‡ย—~ย‡ยŒย˜ยƒยยƒย— ยŠย‚ยŠยย€ย… ย‡ย”ย…ย•ย–ยย‡ย˜ยŒยŒย‹~ยŠ~ย‚ย…ยย‚ยƒย…ยƒยŽย‡ย•ยˆย‡ย–ย”ยย‡~ย‚ยย—ย˜ยŽย˜ยŒย‚ ~ย–ยŒยƒย…ยŒย•ย–~ยƒย‚ย—ยยƒย‡ย‰ย‹ย‚ย‡ยŽย‡ย‚ยŽย‡ย—ย•ยย’ย‚ย‚ย‡ย‚  ย‡ยย…ย˜ยƒย€ย‚ยŽย‚ยƒย˜ยƒยƒย—ย˜ย˜ยƒย—ยย‡ย‡ยย‚ย…ยย‚ยƒย…ยƒยŽย‡ย•ยˆย‡ย–ย”ย‚ยย—

ย†ยย„ยŒยŠยƒย‡~ยƒย—ย‡ยŽย˜ย…ยŒย—ยŠย€ย–ยŠยƒยย‡ย‚ย€ย‡ยŽยย•~ยยƒย‡ยŠ~ยƒยŒย—ยย˜ย…ย‚ยย‰ยŽย‚ยƒยŽย‡ยย‡ยย‡ย‡ยยยยŽย˜ยŽย‚ย„ยยƒย‡ยŠย€ ย˜ยƒย‡ยŒย—ย€ยƒย˜ยƒย‡ยŽย…ยƒย–ย˜ยƒยƒย†ย˜ยƒยย’ย—ย‚ย‚ยŠย‰ยƒย‡ยŽยƒย„ยŒยƒย‡ย‡ย…ย‡ยŽยŠ~ย–ย—ย‡ยยŒ~ยŽย˜ย‡ย˜ยƒยŽยŠย‚ย‰ย„ย‡ย—ย–ยย‚ย‡ยƒ https://telegram.me/Publications_MM


ย ย˜ย‰ย–ยยŒยŠย‹ย‡ย˜ย‰ยŒ

ย€ยยƒยŒยยŒยˆย—ยŒย‚ โ€นโ€นโ€นโ€น

ยย‡ย‡ย• ย~ย‚ ย†ย—ย‡ยŽ ยยยŒ ยยย• ย‚ย–ยƒย˜ยŠ ย‹ย‡ย˜ย ย˜ยƒยย‡ย• ยยƒย’ ย„~ ย˜ยŒ~ ย‹ยย ยย’ย— ยยƒย’ ย–ยƒย•ยŒ ย–ยย ยˆ~ย ย„ย‡~ ยย‡ย‡ยŠ~ ย‚ย–ยƒย˜ ยŠย‡ย‡ยƒยƒ ยย~ย— ย†ย€ยย–ย’ยยƒ~ย~ย’ยยŠยย†ย ย’ย‡ยƒ~ย–ยยŽย‡ย‡~ย–ยยย‡ยƒยƒย†ย’ยƒย–ย€~ย†ยย–ยยยŽ~ ยยƒย’ย‚ยย‡ยยŽ~ย€~ย†ย‹ยยŽยย‡ยยยŒยยŽยƒย”ยŽ~ย†ย‡ย‡ย–ย€ยยยƒยƒยย€ย†ยŠ~ยƒยƒย–ยย‡ย” ย~ยƒยƒย‚ยย—ย–~ย’ยยŽย‡ย‡ย—~ยยƒย’ย’ย‡ย–ย†~ยยŽ~ยŠย—ย†ย‡ย‡ยยย‡ย‡ย•ยย’ย–ยยƒยƒย†ยŽ~ ยยยŒยƒย•ยย€ยย‡ยƒ~ย†ย—ย‡ยŽย„ย‡~ย~ยย†ยŠยย€ยˆ~ย~ย–~ย’ย–ยยย†ยŠ~ย”ยยยŒ ย‹ยย ยยยŒยƒยŽยย€ยŽ~ ยยŠ~ ย–ย ย†~ย‚ ย–ยƒยย‡ย— ย‹ยยŽยƒย’ ยยƒย—ย… ย ย’ย‡ยƒ~ ย’ย‡ย–ย† ย†ย’ย–~ยยย€ ย‹ยยŽยย‡ ย†~ย‚ ย–ย ยƒ~ยƒยƒ ย“~ยŠย’ ย‹ยƒย” ย€ย‡ยยŽยยŒยƒย•ยŽ~ ย–ย ย‡ยƒยƒ ย‹ย‡ย‡ยƒย€ ย–~ย’ ~ ยยยŽยย„ ย~ย ย„~ ยยย„ยย€ ย–ย ~ย‚ ยยยŒยยŽย’~ ยยŽ~ยŠย—ย†ย‡ย‡ย ยย‡ย‡ย• ยย–~ย’ ย†ย’ย–~ยยย€ ย‡ย‡ย„ ย~ย‚ ยยยŽ~ย†ย—ย–~ย’ ย†~ย‚ ย†ยŽ~ยยย–ยย†ยŽย‡~ยยยƒยƒยย€ย‹ย‡~ย„ย‡~ยˆ~ย„ย‡ยยยƒ~ยย•ยยƒยƒย”ยยยŽย„ย‡ย–~ย’ ยย„ย‡ย‡ย–ยย†ย’ยย—ยย€ ยย€ยŽ~ยŠ ~ย„~ ย†ย–~ย’ ยยยŒ ยยยƒยƒ ยˆย‡ยŠยŽยยƒยƒยย€ ยŠย‡ย‡ยƒยƒ ย†ย‡ย‡ย” ยย‡~ ยยยŒยƒย•ยŽ~ ยย’ย–~ย ย~ยƒยƒ ย†ย‡ย‡ยŠยยยŽย„ย‡ ยŠยย‡ย”ยย’ย ยยƒ~ ยย†ย”ยยŠ ย‡ย ย†ย—ย‡ยŽ ยยƒ~ ย–ยย‡ย–ย’ ยยƒย’ ย–~ย• ~ ยย‡ยƒย— ยยยŒ ย†ยŠยย†ย—~ ย„ย‡~ยยย„~ย†ย–ยย’ย†ยŽยยย€ย‹ย‡~ย‡ย‡ย„ย~ย‚ย–ยยยŽยƒ~ยƒยƒยย‡ย‡ย„ย‘ย‡ยƒ~ย†ยƒยŽย‡ยŒ ~ย†ยŠยย†ย—~ย†~ย‚ยย€ยย‡ยƒย—ย‡ย‡ย„ย~ย‚ยˆย‡ยŠย†ยŽย€ย‡ย‡~ยยƒ~ย€ย‡ย†ย‰ย‡ย–ยย•~ย† ย„~ย†ยŠย‡ย‡ย”ย–ยยยยƒ~ยย’ยƒย–ยย€ยŽย‡ย‡ย–~ย‡ย‡ย„ย†~ย‚ย–ยยƒยƒย‡ย‡ย–ยย–ยยย–~ยŽยย†ย‡ย‡ยƒยƒย” ย†ย–~ย’ย–ย‡ยย‹ยƒย”ยย’ย‡ย–ย†ย‡ย‡ยƒยƒย”ยยยŒยƒยŽยย€ยŽ~ย‡ย–ย’ย–ยยยŽย‡~ย†ยŽย‡ย‡ย‚ย†~ย‚ย–ย ยย€ยŽยย–ย†ย— ~ ย†ยŠยย†ย—ยย€ย•ยยƒยƒ~ ย†~ย‚ ย‡ย‡ย”ย‡ยŠ~ย’ ย‡ย ย–~ยŽ ย•ย‡ย–ยƒย” ยยƒ~ ยยยŽย–~ย•ยยยย‡ย—ยŒยŒย†ยŠยย†ย—ยย€ย’~ยยƒ~ยŠ~ย–ย†ยŽ~ย•ยย†ย‡ย‡ย•ย–ยย‰ย‡ย„ ยย‡~ ยย•~ย†~ย–~ย–ยย† ย–ยย ยˆ~ยŽ ยยยƒยƒยย€ ย„ย‡~ ยย ย†ย–~ย’ย–ย‡ย ย‹ยย ย†ย–ย‡ย†ยยย–~ ยยƒ~ ยย†ยŠ~ย‚ยย€ย’ย‡ยƒ~ ย‹ย‡~ ย†~ย‚ ยยยŒ ยยƒ~  ยย’ย–ยยƒยƒย†ยŽ~ ย†ยยƒยƒ ย–ย ยยƒ~  ยย†ย‰~ยย–~ย’ ยยย‡ยƒยƒยย€ ย‡ยŠยƒย” ย‚ยย— ยย‰ย‡ยŠย†ย ย‘ย‡ยƒ~ ย~ย‚ยย†ย–~ยƒยƒ~ยƒย”ย†ยŠ~ยƒยƒยย€ย†ย—ย‡ยŽย~ย‚ย‡ย‡ย„ย†ยย’ย—ยย‡ย‡ย„ย–ยย‡ย–ยย ย†ยŠยย†ย—~ย‹ย‡~ยยƒ~ยย†ย‡ย‡ยƒยƒย”~ยย’ยƒย–ยƒย”ยย~ยŠย—~ย‡ย‡ย„ ย–ยยย–ยย‚ยƒย”ย‡ย‡ย„ยยƒย’ย~ยย†ยŽ~ยยย–ยย†ยŽย‡~ย–ยย‡ย‡ย„ยยยƒยƒยย€ย‹ย‡~ย„ย‡~ยย ยย–~ยƒยƒยย€ย–ย‡ยƒ~ยƒยƒยย€ยยƒ~ยย–ย‡ยยย–ยย†ยŽย‡~ย–~ย’ยยยŒยƒยŽยย€ยยŠ~ยˆย‡ย„ย†~ย‚ ยย•~ย†ย„ย‡~ยยยŒยยŽย’~ย†ย’ย–~ยยย€ย‡ย‡ย„ย†~ย‚ย~ยƒยƒย–ยยƒยƒย‡ย‡ย–ยย–ยยย„~ ยย’ย‡ย–ย† ย‡ย‡ยƒยƒย” ยยŽย‡ย‡ย„ ยยยŒยƒยŽยย€ย–ยย‡~ ย†~ย‚ ย~ยƒยƒ ย‡ยƒย€ ย–ยยŽยย‡ ยยยƒยƒยย€ ย‡ยƒย„~ย–ยƒยย‡ย—ยย‡ย‡ย„ยย~ย’ย–~ย’ยƒย”ย†ย—ย‡ยŽย‡ยย‰ย†ย€~ย„ยย€ย’~ย†~ย‚ย–ยย~ยƒยƒ ย~ยƒยƒยยŽ~ยŠย—ย†ย‡ย‡ยยย‡ย‡ย•ย’ย‡ย–ย†ย‹ยยยยยŒยƒยŽยย€ยŽ~ย†ย”ยย‡ย–ยย†~ย‚ย‹ยƒย–~ ย–ยยŒยˆ~ย~ยˆ~ย~ยยƒย’ย–ยยย†ยŽย‡ยย–~ย’ย†~ย‚ย–ย ย–~ย’ ยˆ~ยŽ ย„ย‡~ ย~ย ย„~ ย†ยŠยย†ย—ยย€ยย‡ยƒย–~ ยˆย‡ย„ ย†~ย‚ ย€ย‡ย†ย‡ย‡ย”ย‰ย‡ย‡ยŠย€ ย–ย ย~ยƒยƒ ย‹ยย ยˆย–ยƒย ยŠย‡ย‡ยƒยƒ ย‚ยƒย† ยยย‡ยƒย–ย€ ~ ยˆย‡ยƒ~ ยยยƒยƒยย€ ย‹ย‡~ ~ ยย†ย‡ยŒยย€ยย‡ยƒ~ ย–ย ย†~ย‚ ย‚ยย‡ยยŽ ยยŽยย‡ ยยยŒยƒยŽยย€ยŽ~ ย†ย—ย‡ยŽ ย†~ย‚ ย–ยย ย‡ย‡ ยย‡ย‡ย†ย—ยย‡ยƒ~ ย†ยŽยย•ยย€ ย†ยŠ~ยƒยƒ ย–ย ย~ยƒยƒ ย—ย’ยŽ ย˜ยŒย€ย ยย‡ยƒย–ย€ ย†~ย‚ ย–ย ย~ยƒยƒ ยย–ย‡ย’~ย’ ย‡ยŠยƒย” ย€ยŽยƒย‰ยƒย„ย–ยย†ยŽยƒ~ ย–ยย—ย‡~ย‡ย‡ย”ย‡ยŠ~ย’ ย€ยŽยƒยŽ~ยŒย–ยย~ยยยƒยƒยย€ยย‡ยƒย—ย„ย‡~ย~ยยยƒ~ ย†ย‡ย‡ยŽ~ย†~ย‚ยย€ย†ย—ย‡ยŽย‰~ยŽ ย†ย—ย‡ยŽย–~ย€ย†~ย‚ย–ยย~ยƒยƒย–~ยŽย†ย—ย‡ยŽ ย“ยย„ยย€ย ย’ย‡ยƒ~ยย†ย‡ย‚ยƒย”ยˆย‡ยƒ~ ย†ยยย’ยย†ยŠ~ย‚ยŽ~ยยƒ~ย˜ยƒยŽยƒย‡ยยŽย‡ยยยยŒยƒย•ย‡ย‡ยยƒย’ย†ย€ย‡ย‡ยŠย–ยยย†~ย‚ยย€ ยยยŒยƒย•ยย€ยย‡ยƒย–~ ยˆ~ยŽ ย„ย‡~ ย–ย ย–~ยŽ ย‚ย–ยƒย˜ยŠ ย‹ย‡ย˜ย ย˜ยƒยย‡ย• ย~ย ยย‡ยŽยย‹ยยยย‡~ย†ย•ย–~ย†ย—ยย€ ยˆ~ยŠ~ยŽย•ยŠ~ย‡ย…ย‡ย–ย‡~ยŒย‹ย‰ยย‡ยย‡

ย˜ยƒย”ยƒย…ยŽย˜ยƒยŠ~ย— ยƒย–ย‡ย…ยŠย‹ย~ยย‡ย˜ยƒยย€ยƒยŽย‚

ยŠ~ย–ย—ย‡ยŠย—ย‹ยŽยƒยŒยŒ

ยยƒยŒยยŒยˆย—ยŒย‚ โ€นโ€นโ€นโ€น

ย‚ย”ย–ย˜ย‡~ยƒย‚ย—ยยย˜ยƒยŽย…ย‚ยŠยยŠย‹ย‡ย‰ย‡ย‡ย—ย˜ยƒยŠยƒย‚ย‚ย‡ยŒยยŠย‰ยƒย˜ยยยŠย—ย‚ยŽยƒย•ย‚ยยยƒย†ย‚ย„ "ยย‡ยย‚ย‡ยŒย‹ยยƒยŽย‡ย‡ยŽย• ย–ย‰ยƒยŒย‚ยƒ~ย‡ย‚ยƒย–ยƒย‡ยย‡ย’ยŠยยƒย“ย’ย…ย‚ยย‡ยŒย„ย‚ย‚ยŠย‚ย—ยยƒย‡ย‰ยย˜ยƒยŽย…ย‚ยŠยย‹ยยย‡ยย‚ย‚ยƒย—ย˜ .[4ย‚ย„ย–ยƒยย‹ยŠย—ยŠยย‡ยŒย„ยŒย‚ยˆย‡ย–ย”ยƒย„ยŒย‚~ย”ยƒย‚ยƒยŠย‚ย‡ย‚ยƒยƒย˜ย‡ยŠ ยŠ~ยƒย—ย‚ยย‡ย‹ย‡ยŠยƒย€ยŽย–ย˜ย˜ยƒย•ย„ย‡ย‚ย‡ยŒยƒยŠย—ย˜ยƒย‡ย…

ย‚ยŒย‰ยŠยƒย‡ยŠยยŒย˜ยŠยƒย€ยŽย–ย˜ย‚ย˜~ย‹ย‡ยŠ~ยƒย—ย‹ย‡ยยŠย‡ย‚ย—ย“ย‡ย•ย‚ย‡ยŒย‡ย‡ยƒย”ยŒย‡ย˜ยŽย‡ย‰ย—ย‚ยŠ~ย— ยŠย—ยƒย–ย‡ย”ย…ยƒ~ยƒย˜ยƒย‰ยƒยยŠย”~ยƒยยŽย‰ยŽย‚ยย—ยย˜ยƒ~ย‹~ยย‡ยย‚ย‚ยŒย‹ย‚ย•ย…ย—ยŠย‡ยย‰ย˜ยƒยย— ย‹ย‡ยŠยƒย€ยŽย–ย˜ย‚ย—ยยƒย‡ย‰ย‹ย‡ยŠยƒย€ยŽย–ย˜ย‚ยŠยยŠย—ยƒย˜ยƒย‡ย–ย…~~ยƒย‚ย‹~ย‚ย‹ย—ยƒย•ย‡ย„ย‚ยƒยย…~ย‹ย~ "ยŠ~ยƒย—ย‚ยŠย—ย‹ย˜ยƒย‡ย–ย…~~ยƒย‚ย‹ย‡ย–ย…~ยŠย‹ย˜ยƒ~ยŠย‡~ย—ย‚ย—ยยƒย‡ย‰ยยƒ~ยƒยŽยƒยŒยŒย‹ย‚ ยˆย‡ย–ย” ~ยƒย‚ยƒ ย‹ย‡ยŠยƒย€ยŽย–ย˜ย‚ยŠย ย˜ยƒย‡ย–ย…~ ย‹ย‡ยŠยƒย€ยŽย–ย˜ย‚ ยย‡ย‡ยย  ย‹ย‡ยŽย†ย• ย‹ย‚ ย‹~ ย‚ยƒย—ย˜ ย˜~ยŠ~ย—ย€ย‡ยŒย‚ยŠยยŒยŠย–ยƒย…ย‹~ยŠ~ย‚ย–ย‡ยŒย—ย‡ยŽย‹ยŽย‡~ย‹ย‡ยŽย†ย•ยย‹ย•ย‡ย„ย‚ยŠยย‹ยŠย—ยŠ ย‹~ ย‹ยŠย—ยŠ ย‡ย‡ยƒย…ยŒ ~ยƒย‚ยƒ ย‚ยŠ~ย—ย‚ ยยŒย„ ยŠย‰ ยŠ~ยƒย—ย‚ ย˜ยƒย‡ย–ย…~ ~ยƒย‚ ย‡ย–ย‚ ย‹ย‡ยŠยƒย€ยŽย–ย˜ย‚ .[6ย‹ย‡ย–ย…~ยŠยƒย•ย‡ย„ย‚ย—ย‰ยŠ~ยƒย—ย‚ย‡ย‡ย…ย‹ยƒย•ยŒยŠย‰ยŒยƒยŒยยƒย‡ยŠยยƒย‡ย‚ย‹~ย‘~ยย‚~ย–ยŽยƒ[5ยƒย•ย‡ย„ย‚

ยŒยยŒยƒย˜ยƒย–ยย‚ ย‡ยย•ยŽ~ย‚ยŠย˜ย‡ย‡ย–ยย˜ย‡ยŠยˆย–ย”ยƒย‚ย—ย‚ยŒยยƒย˜ยŠย‚ยƒยŠยŒย‚ยŠย–ย˜ยƒยŒย‹~ ย€ยŽย— ย‡ยยƒย… ย‚ยƒย—ย˜ย‚ย•ยŒยย˜ยƒย—ยยยƒ ย•ยƒยŠย‡ยย‚ยƒย‚ย˜ยƒยŒยƒยย–ย˜ยƒย‡ยŠย~ย‚ย‡ย—ย‚ย”ยƒย–ยƒยŽย‡~ย—ยยƒย‡ย‰ยƒยŒย”ยย‹ย˜ยƒ~ย‹ยŠย—ยŒย‚ยŠย‚ย‹~ย’ย‰ยยƒยƒยŽยŒย„ยƒยŠย‹ยŠย‡ย—~ยŠย— ย–ย˜ยƒยŒยย‡~ยยƒยƒยƒย•ย„ย‡ย‚ย‚  ย‡ยยยย‡ ย‡ยยยƒย€ย‰ยƒยŠย‹ยŠย—ยŠย‚ยŠย‚ยˆย‡ย–ย”ยƒย–ย‡ย…ย˜ย—ย•ย’ยย˜ยƒยยŒ~ย‡ย”ยƒย‚ยย…~ย—ยย’ยƒ~ยŠย‰ยย’ยŒย‰ยยƒย—ย–~ยƒยŒย‰.4 ยƒย‡ย–ย…~ยˆยŠย‚~ยŠย‡ยŽย—ย‚ยƒยˆยŠย‚ยƒยˆย‡ย–ย…~~ยƒ~ย‡ยŽ~ยƒยˆยŠยƒยŠย–ยŒ~ยƒย–ย…~ย‹ยƒย•ยŒยยƒยยŠยƒย‰ยŠย‡ย—ยƒย–ย‡ย…ยŠย–ยŒ~ย—ย‡ยŒ ~ยŒย– ย‚ ย‹~ยŠ~ย–ย’ยƒยย‚ย–ย‰ย—ยย˜ยƒยŽย‚ยƒยŠย‚ยŠย‡ย€ย–ย—ย’ย~ย~ยŒย–ย„ย‡ ย‡ยยย†ยŠ ย‡ยยย‰ยƒ ยƒย‡ย˜ยƒ~ย‡ย”ย‡ยŠย‰ยˆยŠย‚ย—ย‚ย„ยŠย‹ยŠย—ยŠยˆย‡ย–ย” ย˜ยƒยƒยŠย‚ยŠย‹ย‡ย‰ยย‚ย—ย‡ยŒย—ยƒยŠย‚ย‹ย—~ย‡ย‚ยƒยŒย•ยยยŒยย‹ย—ยƒย–ย‰ย—ย‚ยย˜ยƒยŽ~ยƒย‚ย–ย…~ยƒย˜ย‰ยŠยˆย‡ย–ย”ยƒย–ย†ย—ย‚ย~ย‚ยƒยŠยŒย‚ ย‡ยŽย‡ยยŒยย˜ยŽย—ย–ย’ยƒยย‚ย–ย‰ย—ยƒยŠย–ย‡ย„ย…ย‚ยŠยˆย‡ย–ย”ย—ยƒย˜ย…ย†ย‚ยŒย‚ยŠย‚ยƒย–ย„ย…ย‰ย…~ยƒย–ย†ย—ย‚ย˜ย‡ย˜ย‰ย–ยƒยย‹ยŠย‡ย—ย‚ยŠย‚ยƒยƒย–ย‡ย…ยŠ ยŒย‚ย˜ยŽ ย‡ยยƒย—ยƒยย‡ยŠย†ย˜ยŽย—ยย‡ย‰ยƒยย‡ย—ยย‡ยŽยย˜ยƒ~ย”ยƒย‚ยย‡ยŽยยŠ ยŽ ย‡ยย„ยย‚~ย–~ยƒยŒยย‰ยŠย‰ย ยย‚ย‹ยย†ย‡ย–ยยƒ ย‡ยŒย–ย€ย ย‹ยŠย—ยŒยย‚ย˜ยƒ~ย˜ยƒยŽย•ยŠย‚ย”ย–~ยŠย‰ย…~ยƒย‚ย˜ยƒ~ย‚ยŽย•~ยƒย‚ยยƒยย‡ย‚ย–ยƒย…ยย‡ยŠ~ย‚ยƒย–ย‡ย…ยŠย–ยŒ~ยย…~ย‹~ย ย€ย‡ย˜ยƒ~ ย– ย‡ย

 ยƒย‰ยƒยƒยŠย—ย˜ยƒ~ย‡ย”ย‡ยƒยŠ ยƒ~ย‡ย‚ ย‹ย‡ย–ย‰ยƒยŒย‚ยƒ ย˜ยƒย–ย‡ย’ ย‹ย‚ยŒ ย˜ยƒยŽย•ยŠ ย‹ย‡ย”ยƒย–ย— ย‹ย‡ย–ย‰ยƒยŒย‚ยŠ ยƒย–ยŒ~ย— ย‹ย‡ย…ย•ยƒยŠย  ยยŠย•  ย‡ย ~ย•ยย– ย˜ยƒย— ย•ยย’ ยˆย‰ยƒ ยย‡ย‡ยย‹ย‡ย•ยยƒย’ย˜ยƒย‰ย‡ย–~ย‚ย„ย—ย‡ยƒย‡ยŒย–ย€ยย‡ยยŒย˜ยƒ~ย”ยƒย‚ย‡ยŒยย‹ยŠย—ยŠยˆย‡ย–ย”ย—ย‹ย‡ย…ย•ยƒยŠย‚ย‹ย‚ยƒย–ย„ย…ยƒ~ย‡ย‚ย—ย–ย…~ยƒย‹ย˜ยŽย‡ยยŒยŠ  ย‡ย ย†ย’ย—ยŒ~ยย‰ย˜ยƒย—ยƒ ย‰ ยย‚~ย‡ย’ยยƒยย•ย’ยย ยย‚ย€ย’ยย‡ย•ย‡ย„ยŽ ยย—ยƒย…ย‡ย…ย˜ย’ยƒ ~ย‰ ย‡ยยŒยƒย… ย‚ยŽย‡ย‡ย–ยŒ~ย–ย’ย  ย…ย”ย• ยŠย†ยƒยŒยƒย‡ยŠยย—ย‹ยŠย—ยŠยˆย‡ย–ย”ยŠ~ยƒย—ย~ยŒยŠยย~ย–ยƒย˜ยŠย•ย‡ย„ย‚ยƒย‚ย–ย’ยŠ~ย—ย‹~ย—ย…ยยƒย”ย— ย‡ยยƒย„ยŒย— ย‡ยยŒยƒย…ย–~ยƒยŒย‰.5 ย‹ย‡ยŠยย‚ยƒยƒย‡ยŠยย‚ย–ย‡ยŒย—ยƒยƒย‡ย…ย˜ยƒย‡ย‚ยŠยƒยŠย‡~ย—ยŒย‚ย‹ยƒย•ยŒย˜ยƒย‡ย‚ยŠ~ยŠ~ยƒย‡ยŠยยŠย‡ย•~ยŠย ย‰ย‹ย—ยยŒยยƒย•ย‡ย„ย‡~ยŠย—ยƒย–ยŒยƒย—ยŠ ย‹ยŽย‡~ย‹ย‡ยŽย†ย•ยยŠยƒยย€~ยƒย‚ยŠ~ยƒย—ย‚ย‹~ย•ย–ยƒย‚ย„ย—ย†ยƒย—ย’ยƒยƒยŒยƒย•ยŒย–ยŒยƒย—ย‚ยย‡ยŒยย‚~ย‚ยย˜ยƒย—ยยŠยŠยƒย‰ย‡ย‚ย‡ย‚ย‚ยŒยย‹ย‡ย–ยƒย†ย’ ยŠยŽย‰ย‚ย–ย‡ยŒย—ย‡ยŽ ยŠ~ย—ยŽย‚ย–ยƒย—ย‚ย‹~ยŒยŒยŠ~ย—ยŽย‚ย“ย’ย…ย‚ยยย’ยŽย—ย‰ย–ยƒย†ย’ยŠ~ยƒย—ย‚ย„~ย—ย‹ย‡ยŠยย‚ยŠ~ย—ย‚ย‡ย‚ย—ยย’ยƒ~ ย‡ย’~ยย–ย˜ยยŒยย‰.6 ย‚ย‡ย‚ยƒย‹ย‡ย–ยŒยƒย— ยยŠยƒย–ยƒย—ย–ยยŒย‹~ยย‚~ย–ยŽย ยย‡ย˜ยƒ~ ย„ย• ~ยƒย„ย…ย–~ยƒยŒย‰ย‡ย‡ย…ย–ยŒยƒย—ย‚ยย–ย˜ยยŒย‹ย‡ย–ย…~ย•ย‡ย„ย‚ ยŠย…ยˆย‡~ย‚ย–~ยŒย— ยƒย˜ยƒ~ย‹ย— ย‡ยยƒยƒยŒย”ยยย”ยŒยยƒย‡ย…ยย‡ย‡ย…ย–ยŒยƒย—ย‚ย‹ย‡ยยยƒยŒยƒย•ย‡ย„ย‚ย‹~ย–ยŒยƒย—ยŠย—ยƒย˜ย‰~ยŠยŒย‹ย‡ยŠย ยƒยŽยŒยŒ ย‹ย‡ย•ยŠยยŒ ย‹ย‡ยŠยย‚ยƒ ยƒย‡ย•ย„ยŽ ย˜ย–ย‡ยŒย— ยƒย‡ยŠย ยŠย•ยŒย— ยยƒย‡ย‰ ~ยƒย‚ย ยƒยŠย— ยƒยŽย‡~ย— ย–ยƒย—ย‚ ย˜~ ย–ยƒยŒย—ยŠ ย–ยŒยƒย—ย‚ ยŠย ยƒย‡ย…ย‚ ย‹ย‡ยŠยย‚ยƒย–ยŒย—ย‰ย‹ย‡ย—ย…ยŽยย‹ยƒย—ยŒยยƒยยƒย‹ย‡ย–ย†ย’ยŽย‹ย‡ยŠยย‚ยƒย‹ยŠยƒยย‚ยย€ยŽย‰ย‹ย‡ยŠยย–ยŒยƒย—ย‚ย‚ย—ยยŽย‚ย„ยˆยŒยยŠยย‚ย–ย‡ยŒย— ย—ย‡ย‡ยย‹ย‡ย–ยŒยƒย—ย‚ยƒยย—ย’ย‡ย—ย—ยƒย…ยŠย‹ย‡ย‰ย‡ย–ย”ย‹ยŽย‡~ย—ย‡ยƒ~ย–ย‰

ยยƒยŒยยŒยˆย—ยŒย‚ โ€นโ€นโ€นโ€น

~ย”ยƒย‡ ยยยŒ ย†~ย‚ ย“~ยŠย’ ยย–ยยยŽ~ ย~ ย‘ย‡ยƒ~ ย†ย—ย†ยŽยยย€ ย†~ย‚ ยยยŒ ย‡ยƒ~ ยยย‡ย  ย† ย†ย–~ย ยˆย‡ยƒ~ ย†~ย‚ ยยยŒ ยยƒ~ ย†~ย‚ยย€ ยยยŽย‡ย„ยŽย‡~ ย†ย—ย‡ยŽ ย†~ย‚ ยยยŒ ย‡ยƒ~ ยƒยŠย‡ย’~ ยยยƒยƒยย€ [6ยยยย€ยย€ย†ย—ย‡ยŽย–~ย€ ย„ย‡~ ยยยŒ ยยƒ~ ย“~ยŠย’ ยย†ย‡ย‡ยƒยƒย” ~ ย‘ย‡ยƒ~ ยย—ย†ยŽย ยƒย” ย†ย‰~ย–ย†ยย€ ย†~ย‚ ยยยŒ ย‡ยƒ~  ย‡ ยย—ย†ยŽยยย‡ย‡ย€ย•ย‡ย–ยƒย”ยŠย‡ยƒยƒยยยŒย„~ย†ยŽย‰ยย–~ยˆย‡ย„ยยยŒย†~ย‚ยˆ~ยŽย–ยยยยƒ~ยยย€ยŽ~ย€ยย€ยŽย‡ย‚~ ย‡~ยย‰ย–ย~ย„ย‡~ ยยยƒย†ย‡ยƒย„~ยยยŒยยย•ยย—~ยƒยƒยย€ยˆย‡ย„ย†~ย‚ยยยŒยƒ~ยƒยƒย“~ยŠย’ย‹ยยย‘ย‡ยƒ~ .[7ย†ย‡ยƒย–ยŠย•ย‡ย†ย—~ย†ย–~ยยยยยŠ~ย„ยยยŒย„~

ย‹ย‡ยŽยƒย‡ย”ยƒย˜ยƒย–ยย‚ ย‚ยŠย‡ย‰~ยŠย‚ยŠย‡ย‰~ยŒย–ย–ย€ย‡ย‚ยŠย‹ย~ยŠย—ยƒย‰ย–ยยย‡~ย‚ยยŠยƒยŒยƒย•ยŒยŒ~ย”ยƒย‡ย—ย‰ย ย~ย‰ยˆย–ย‡ยƒยย‡ย„ยŒ~ย”ย‡ย—ยยƒย‡ย‰ยƒยŒยƒย•ยŒยŠย–ยƒย„ย…ยŠยˆย‡ย–ย”ย—ยยย‡ย‹ย€ยƒยƒย˜ย–ย‡ย•ยยย‡ย„ยŒย‚ย‡ย‚ย‹~ ย‡ย’~ยยย•ยยŒย–~ยƒยŒย‰.6 ~ย”ย‡ยŒยŒ ~ย–ย‡ยƒย‚ย‰ยŠย‚ย‚ย—ย–ย’ย‚ยย‡ย‡ยยƒยƒย˜ยŠย‡ย‰~ย–ยŒย€ย—ย‹ยƒย•ยŒย‡ยƒยŠย˜ย–ย•ย‡ยย~ยยย’ย• ย‡ยย–ย‚ยยƒย—ย–~ยƒยŒย‰.7

ยƒย˜ย‡~ยƒย—ย‡ยŽย˜ย…ยŒย—ยŠย€ย–ยŠยƒยย‡ย‚ย“ย†ย–~ยƒยƒย—ยœย‡ย–~ยŠ~ยƒยŒย—ย–ยย‚ยƒยŒยย‰ยŽย‚ย‡ยยŽย‚ยƒยŽย‡ยย‡ยย‡ย‡ยยยยŽย˜ยŽย‚ย„ยยƒย‡ยŠย€ ย†ยย„ยŒยŠยƒยย‡ย‚ย„ย‡ยƒย”ยŽ~ย–ย’ยย‚ย‰ย‚~ยยƒย‡ย‹ย‡ย‡ย…ย–ยย‚ยƒยŒยย‰ยŽย‚ยƒยŽย‡ยย‡ยย‡ยยœย‡ยƒย†ยย˜ย…ย‚ย€ยย ย‚ย—ยƒยย•ยย˜ย…ยŽยƒย–ย‹ย˜ย…ย’ย—ยŒย‡ยŽยŠย‰ยŒยƒย‹ย‚ยŒย˜ยƒยƒย–ยŠยƒย‰ย„ย‡ย—ย–ยย‚ย‡ยƒ ย˜ย‰ย–ยยŒย‚ยŒย˜ย‰ย˜ยƒย—ย–ย‡ยŠยยƒย‡ยŠย€ย‚ยย‰ยƒย˜ย•ย‡ย˜ยย‚ยŠยย‡~ยƒยƒย”ย‡ย’ย‚ยŠยŒยยยƒย‡ยŠย€ย‚ย‹ยŠย”ยŠย‚ยŽยƒย˜ยŽย˜ยƒย—ย–ย‚*ย˜ยƒย–ยƒยŒย—ย˜ยƒย‡ยƒย‰ย„ย‚ยŠย‰ ย˜ย‰ย–ยยŒย‚ยŒย˜ย‰ย˜ยƒย—ย–ย‡ยŠยยƒย‡ยŠย€ย‚ยย‰ยƒย˜ย•ย‡ย˜ยย‚ยŠยย‡~ยƒยƒย”ย‡ย’ย‚ยŠยŒยยยƒย‡ยŠย€ย‚ย‹ยŠย”ยŠย‚ยŽยƒย˜ยŽย˜ยƒย—ย–ย‚*ย˜ยƒย–ยƒยŒย—ย˜ยƒย‡ยƒย‰ย„ย‚ยŠย‰ https://telegram.me/Publications_MM 845-459-2885ยŠย”ยŠย”ยŠ~ยŽย˜ยƒยย‡ยŒย˜ย‚ย„ยยƒย‡ยŠย€ย€ย‡ย—ย‚ยŠย‹ย‡ย”ยƒย–ย‚*845-617-4688ยย•ย’ย‚ย–ย’ยยŒย‡>ยยƒยŠย•ย˜ย‡ย˜ย‰ย˜ยƒย–~ย‚ยƒย˜ยƒย–ยย‚ 845-459-2885ยŠย”ยŠย”ยŠ~ยŽย˜ยƒยย‡ยŒย˜ย‚ย„ยยƒย‡ยŠย€ย€ย‡ย—ย‚ยŠย‹ย‡ย”ยƒย–ย‚*845-617-4688ยย•ย’ย‚ย–ย’ยยŒย‡>ยยƒยŠย•ย˜ย‡ย˜ย‰ย˜ยƒย–~ย‚ยƒย˜ยƒย–ยย‚


‫פרשת ויחי‬

‫ק ַּבָל ַת ׁש ַּב ָת‬ ‫ׁ ַש ָ ּבת ווערט אנגערופן ַ ּכ ָּלה‬ ‫[תנְ חו ָּמא‪ִ ,‬ת ּ ָ ׂ‬ ‫שא] זאגט ַאז‬ ‫דער ִמ ְד ַר ׁש ַּ‬ ‫האט ַה ׁ ּ ֵשם יִ ְת ָ ּב ַר ְך אונז‬ ‫דעם הייליגן ׁ ַש ָ ּבת ָ‬ ‫געגעבן פאר ַא ַמ ָּתנָ ה אזוי ווִ י ַא ַּכ ָּלה איז ַא‬ ‫ַמ ָּתנָ ה פאר ִאיר ָח ָתן‪ ,‬דעריבער פונקט ווִ י‬ ‫עס איז מער ִמ ְצוָ ה ַאז דער ָח ָתן זאל ַאלֵ יין‬ ‫ְמ ַק ֵדּ ׁש זֵ יין ִדי ַּכ ָּלה ווִ י איידער צ ּו שיקן‬ ‫יח ְמ ַק ֵדּ ׁש צ ּו זֵ יין ִדי ַּכ ָּלה [קידושין‬ ‫זֵ יין ׁ ָשלִ ַ‬ ‫מ"א‪ ,].‬אזוי אויך דארף יעדער ׁשוֹ ֵמר ׁ ַש ָ ּבת‬ ‫ַאלֵ יין ְמ ַק ֵדּ ׁש זֵ יין ִדי ׁ ַש ָ ּבת ַּכ ָּלה אוּן וואס‬ ‫מער זֵ יין געווארנט ַאלֵ יין אנצוגרייטן‬ ‫ֶ‬ ‫נאר ֶמעגְ לִ יך לְ כָ בוֹ ד דעם ׁ ַש ָ ּבת ווִ י‬ ‫וואס ָ‬ ‫עס פאסט זיך לְ כָ בוֹ ד ִדי ׁ ַש ָ ּבת ַמלְ ְּכ ָתא‪.‬‬ ‫אויך דעריבער ווען ֶער זאגט 'וַ יְ כֻ ּלוּ' וואס‬ ‫איז ַק ָ ּבלַ ת ׁ ַש ָ ּבת ווערט מען ווִ י ַא ָח ָתן‬ ‫וואס מען איז ִאים מוֹ ֵחל ִאין זֵ יין טאג‬ ‫פון זֵ יין חו ָּפה‪ ,‬דעריבער קו ֶּמען ִדי ְצוֵ ויי‬ ‫ַמלְ ֲאכֵ י ַה ׁ ּ ָש ֵרת אוּן באגלייטן ִאים אהיים‬ ‫פון ֵ ּבית ַה ִּמ ְד ָר ׁש וֵ וייל זֵ יי זענען אזוי ווִ י‬ ‫ְצוֵ ויי ֵע ִדים אויף ִדי ִקדּ ו ׁ ִּשין ִ ּב ׁ ְש ַעת ִקידּ ו ּׁש‪.‬‬ ‫ ‬

‫דברים אחדים דרוש כ"ג דף תל"ב‪.‬‬

‫יאר באנייט זיך ַא פרישע‬ ‫יעדע ׁ ַש ָ ּבת ִאין ָ‬ ‫ייע ְקדו ׁ ָּשה‪ ,‬דערפאר ווערט יעדער ׁ ַש ָ ּבת‬ ‫נֵ ֶ‬ ‫אט ׁש ַא‬ ‫אנגערופן מיטן נָ ֶ‬ ‫אמען ַּ'כ ָּלה'‪ ,‬כָ ְ‬ ‫ַּכ ָּלה איז מען בלויז איינמאהל ִאין לעבן‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫נאר אויף זיבן טעג‪ ,‬אבער ׁ ַש ָ ּבת איז‬ ‫אוּן ָ‬ ‫אנדערש‪ ,‬וֵ וייל יעדע ׁ ַש ָ ּבת איז פאראן‬ ‫ייע ְקדו ׁ ָּשה‪ ,‬יעדער ִאיד איז‬ ‫ערע נֵ ֶ‬ ‫ַאן ַאנְ ֶד ֶ‬ ‫ערע‬ ‫זוֹ כֶ ה יעדן ׁ ַש ָ ּבת צ ּו באקומען ַאן ַאנְ ֶד ֶ‬ ‫ערע ְקדו ׁ ָּשה‪.‬‬ ‫נְ ׁ ָש ָמה יְ ֵת ָירה ִמיט ַאן ַאנְ ֶד ֶ‬ ‫ ‬

‫פרי צדיק‪ ,‬ויצא אות ג'‪ ,‬שם פ' בלק אות ה'‬

‫שבת ווערט אנגערופן ַּכ ָּלה און ַה ׁ ּ ֵשם‬ ‫יִ ְת ָ ּב ַר ְך ִּכ ְביָ כוֹ ל ווערט אנגערופן ָח ָתן‪,‬‬ ‫דערפאר זאגט מען פרייטאג צ ּו נאכט'ס‬ ‫ַא ָּתה ִק ַד ׁ ְש ָּת‪ַ ,‬א ֶר ֶמז אויף ִדי ִקדּ ו ׁ ִּשין‪.‬‬ ‫דערנאך זאגט מען ֵ ּביי ׁ ַש ֲח ִרית יִ ְ ׂ‬ ‫ש ַמח‬ ‫משה‪ַ ,‬א ֶר ֶמז אויף ִ ׂ‬ ‫ש ְמ ַחת ָח ָתן וְ כַ ָּלה‪ּ ַ .‬ביי‬ ‫ֶׁ‬ ‫מו ָּסף זאגט מען ַאן אנדערן נו ָּסח ִּת ַּכנְ ָּת‬ ‫ׁ ַש ָ ּבת‪ַ ,‬א ֶר ֶמז אויף דעם ּתוֹ ְספוֹ ת כְ תו ָּבה‬ ‫וואס דער ָח ָתן זאגט צ ּו ִאין ִדי ְּכתו ָּבה‪,‬‬ ‫אדער צוליב דעם וואס מען איז ַמ ְק ִריב‬ ‫ָק ְר ָ ּבנוֹ ת וואס איז גְ לֵ ְ‬ ‫ייך צ ּו ַא ְסעו ַּדת‬ ‫ִמ ְצוָ ה‪ .‬דערנאך ֵ ּביי ִמנְ ָחה זאגט מען ַא ָּתה‬ ‫ֶא ָחד‪ַ ,‬א ֶר ֶמז אויף דעם יִ חוּד פון ָח ָתן וְ כַ ָּלה‪.‬‬ ‫ ‬

‫מטה משה‪ ,‬אבודרהם‬

‫ׁ ַש ָ ּבת איז ַא ִמ ְצוָ ה זיך אנצוקליידן ִמיט‬ ‫הערליכע שיינע ׁ ַש ָ ּבת'דיגע ַמלְ כוּת'דיגע‬ ‫ְ ּבגָ ִדים‪ ,‬מען זאל זיך באצירן אזוי ׁ ֵשיין ווִ י‬ ‫ַא ַּכ ָּלה ַ ּביי ִאיר ִ ׂ‬ ‫ש ְמ ָחה ווען זִ י קומט צ ּו‬ ‫ִאיר ָח ָתן איז באצירט ִמיט אירע שענסטע‬


‫ק ַּבָל ַת ׁש ַּב ָת‬ ‫קליידונג‪ ,‬אזוי אויך זאל מען זיך באצירן‬ ‫ִמיט שיינע קליידונג צוליב דעם ָּכבוֹ ד פון‬ ‫אמען ַּ'כ ָּלה'‪.‬‬ ‫ׁ ַש ָ ּבת וואס טראגט דעם נָ ֶ‬ ‫חדושי אגדות‪ ,‬למהר"ל מפראג ח"ג עמ' ה' מסכת ב"ק‬

‫דער ַר ְמ ַ ּב"ן [פ' פנחס] זאגט ַאז דערפאר‬ ‫איז מען ׁ ַש ָ ּבת נישט ַמ ְק ִריב ֵקיין ָק ְר ָ ּבן‬ ‫ַח ָטאת ַא ְּלץ ָק ְר ָ ּבן מו ַּסף‪ ,‬וויבאלד ׁ ַש ָ ּבת‬ ‫איז דער ּפ ָאר פון ְּכנֶ ֶסת יִ ְ ׂ‬ ‫ש ָר ֵאל ווִ י עס איז‬ ‫ָדא ׁ ָשלוֹ ם צווישן דעם ׁ ַש ָ ּבת ִמיט ְּכנֶ ֶסת‬ ‫יִ ְ ׂ‬ ‫ש ָר ֵאל דארף מען נישט ַמ ְק ִריב זֵ יין ַא‬ ‫ָק ְר ָ ּבן ַח ָטאת‪.‬‬ ‫ִדי ִר ׁ‬ ‫אשוֹ נִ ים זאגן ַאז דערפאר זענען ִדי‬ ‫ְ ּב ָרכוֹ ת ַ ּביי ִדי ׁ ַש ָ ּבת'דיגע ׁ ְשמוֹ נֶ ה ֶע ְ ׂ‬ ‫ש ֵרה‬ ‫נאר זיבן ְ ּב ָרכוֹ ת אוּן אכטצן ְ ּב ָרכוֹ ת ווִ י ַא‬ ‫ָ‬ ‫וואך‪ ,‬וֵ וייל דאס איז ַא ֶר ֶמז ַאז ׁ ַש ָ ּבת‬ ‫גאנצע ָ‬ ‫נאר‬ ‫איז דער טאג פון ִדי ֲחת ּונָ ה זאגט מען ָ‬ ‫זיבן ְ ּב ָרכוֹ ת אזוי ווִ י ׁ ֶש ַבע ְ ּב ָרכוֹ ת ַ ּביי ַא‬ ‫ִׂ‬ ‫ש ְמ ָחה‪.‬‬ ‫נאכמער זאגן ִדי ִר ׁ‬ ‫אשוֹ נִ ים ַאז דערפאר‬ ‫טאר מען ׁ ַש ָ ּבת נישט טוהן ֵקיין ְמלָ אכָ ה‪,‬‬ ‫וֵ וייל דאס איז ַא טאג פון ִדי ֲחת ּונָ ה אוּן‬ ‫ַא ָח ָתן אוּן ִדי ַּכ ָּלה טארן נישט טוהן ֵקיין‬ ‫ׁשוּם ְמלָ אכָ ה ִדי טאג פון ִדי ֲחת ּונָ ה‪.‬‬ ‫אויך צוליב ִדי ֲחת ּונָ ה פון ׁ ַש ָ ּבת איז ִדי‬ ‫את לַ ׁ ּ ַש ָ ּבת עוֹ נֶ ג' צ ּו עסן ְסעוּדוֹ ת‬ ‫ִמ ְצוָ ה 'וְ ָק ָר ָ‬ ‫ׁ ַש ָ ּבת אזוי ווִ י ַ ּביי ַא ֲחת ּונָ ה איז ַא ִמ ְצוָ ה צ ּו‬ ‫מאכן ַא ְסעו ָּדה לְ כָ בוֹ ד ִדי ִ ׂ‬ ‫ש ְמ ָחה‪ ,‬אויך‬ ‫ַ‬ ‫צוליב ִדי ִ ׂ‬ ‫ש ְמ ָחה פון ִדי ֲחת ּונָ ה זאגט מען‬ ‫ָ‬ ‫ש ֵרה 'יִ ְ ׂ‬ ‫ַ ּביי ִדי ׁ ְשמוֹ נֶ ה ֶע ְ ׂ‬ ‫ש ְמח ּו ְ ּב ַמלְ כו ְּתך'‪ .‬‬ ‫בית גנזי‪ ,‬פתחי תפלה עמ' רכ"ז‬ ‫ ‬ ‫שטייט ִאין ִמ ְד ַר ׁש [בראשית רבה‪ ,‬י' ט']‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫יבא זאגט‪ַ ׁ :‬ש ָ ּבת איז ָמ ׁ ָשל צ ּו ַא קעניג‬ ‫גְ נִ ָ‬ ‫האט פאר זיך געמאכט ַא חו ָּפה אוּן‬ ‫וואס ָ‬ ‫האט נָ אךְ‬ ‫האט דאס ׁ ֵשיין באצירט וואס ָ‬ ‫ָ‬ ‫נאר ַאז ִדי‬ ‫אויסגעפעלהט פאר ִדי חו ָּפה‪ָ ,‬‬ ‫ַּכ ָּלה זאל ֲא ֵריין קו ֶּמען אונטערן חו ָּפה‪ ,‬אזוי‬ ‫אויך ִדי גאנצע וועלט איז ׁשוֹ ין פארטיג‬ ‫וואך‬ ‫געווארן ִאין ִדי זעקס טעג פון דער ָ‬ ‫האט אבער נָ ְ‬ ‫אך געפלעהט פון ִדי‬ ‫וואס ָ‬ ‫וועלט דער ׁ ַש ָ ּבת וואס איז געגליכנט צ ּו‬ ‫ִדי ַּכ ָּלה‪.‬‬ ‫ל ֹויט דעם ִמ ְד ַר ׁש קומט אויס ַאז ִ ּב ׁ ְש ַעת‬ ‫ִמיר אידן זענען ְמ ַק ֵ ּבל דעם ׁ ַש ָ ּבת ווען‬ ‫ִמיר זאגן ַ ּביי לְ כָ ה דּ וֹ ִדי 'בּ וֹ ִאי ַּכ ָּלה' ווערט‬ ‫ִדי חו ָּפה ִ ּב ׁ ְש ַעת ַק ָ ּבלַ ת ׁ ַש ָ ּבת‪ ,‬דעריבער‬ ‫פונקט ווִ י פאר ַא ָח ָתן איז מען ִאים מוֹ ֵחל‬ ‫ַאלֶ ע זיינע ֲע ֵבירוֹ ת ִאין זֵ יין טאג פון ִדי‬ ‫חו ָּפה‪ ,‬דאס זעלבע ָדא ַ ּביי ׁ ַש ָ ּבת‪ַ ,‬אלֶ ע‬ ‫ישע קינדער וואס זענען ְמ ַק ֵ ּבל אוּן‬ ‫ִא ִיד ׁ ֵ‬ ‫היטן דעם ׁ ַש ָ ּבת איז מען פאר ַאלֶ ע מוֹ ֵחל‬ ‫זייערע ֲע ֵבירוֹ ת‪.‬‬ ‫שטייט ִאין ִמ ְד ַר ׁש [בראשית רבה‪ ,‬י"א ט']‪,‬‬ ‫האט געזאגט פאר דעם ׁ ַש ָ ּבת‬ ‫ַה ׁ ּ ֵשם יִ ְת ָ ּב ַר ְך ָ‬ ‫ישע קינדער וועלן זֵ יין אוּם ׁ ַש ָ ּבת‬ ‫ַאז ִדי ִא ִיד ׁ ֵ‬ ‫זֵ יין ּפ ָאר‪ ,‬לֹויט דעם קומט אויס ַאז יעדע‬ ‫ִאיד ווערט ׁ ַש ָ ּבת באהאפטן צוּם הייליגן‬ ‫ׁ ַש ָ ּבת אוּן דּ וֹ ֵר ְך דעם ווערט מען גערעכנט‬ ‫ווִ י מען ווערט אוּם ׁ ַש ָ ּבת ַא גאנצער ּגוּף‪,‬‬ ‫האבן‬ ‫דעריבער דארף מען ׁ ַש ָ ּבת נישט ָ‬ ‫ֵקיין ּ ָפנִ ים ֲח ָד ׁשוֹ ת ַ ּביי ַא ִ ׂ‬ ‫ש ְמ ָחה פון ׁ ֶש ַבע‬ ‫ְ ּב ָרכוֹ ת‪ ,‬וֵ וייל יעדער איז אוּם ׁ ַש ָ ּבת אזוי ווִ י‬ ‫ארץ צבי דרושים‬ ‫ַא ּ ָפנִ ים ֲח ָד ׁשוֹ ת‪.‬‬


‫בעזרת השם יתברך‬

‫פרשת ויחי תשע”ז | גליון קסה | הרב לייביש ליש | בישיבת קארלין סטאלין‬

‫בס"ד‬

‫אנגעפילט דער בעכער מיט‪...‬‬

‫קידוש!‬ ‫איינע פון די געשמאקסטע מינוטן אין יעדע אידישע שטוב‪...‬‬ ‫יא‪ ,‬ווי איז דא בעסערע צייט אין די וואך ווי פרייטאג‪-‬צו‪-‬נאכט'ס‪,‬‬ ‫ווען אין יעדע אידישע שטוב איז די אטמטאספערע אזוי לעכטיג און‬ ‫ווארעם‪ ,‬די שענדעליע"ר אין די דיינונג‪-‬רום געבט ארויס א שבת'דיגע‬ ‫שיין‪ ...‬די טיש איז באדעקט מיט א הערליכע ווייסע טישטיך‪ ...‬אויבען‪-‬‬ ‫אן ליגן צוויי פרישע געבאקענע חלות אונטער א שיינע חלה דעקל‪...‬‬ ‫די בעכער מיט די וויין‪-‬פלאש שטייען גרייט‪ ...‬פון די קאך קומט ארויס‬ ‫די געשמאקע ריח פון די ווארימע שבת'דיג מאכלים‪ ...‬ביי די עק פון די‬ ‫טיש שטייט די הערליכע גלאנצעדיגע שבת'דיגע לייכטער מיט 'שבת‪-‬‬ ‫לעכט' וואס באשיינט די גאנצע שטוב‪...‬‬ ‫און אט קומט אהיים דער טאטע פון שול און דער באגלייטונג צוויי‬ ‫מלאכים‪ ...‬ער נעמט זיך זינגען 'שלום עליכם'‪ ...‬די זיסע זמירות הערט‬ ‫זיך איבער די גאנצע הויז און אלעס קומט צום טיש מיט שמחה‪ ...‬יעדער‬ ‫געפונט זיין פלאץ‪ ,‬די יונגלעך זינגען מיט‪ ,‬און די טעכטער העלפן צו‬ ‫דער מאמע צוגרייטן די סעודה‪ ...‬אה מחיה!‪ ...‬ממש מעין עולם הבא!‬ ‫און אט גרייט מען זיך צו קידוש‪...‬‬ ‫דער טאטע גיסט אן די בעכער‪ ...‬און אלע קינדער פון גרויס‪-‬ביז‪-‬‬ ‫קליין שטייען מיט דרך ארץ‪ ...‬דער טאטע נעמט דער בעכער אין זיין‬ ‫האנט אין מיט א פלאם פייער שרייט זיך ארויס פון אים‪:‬‬ ‫י ו ם ה ש י ש י !!!‬ ‫אט די דאזיגע מינוט'ן קען‬ ‫דער בעסטער שרייבער נישט‬ ‫אפ'משל'ן‪ ...‬דער בעסטער מאלער‬ ‫קען דאס נישט אויסמאלן אויף א‬ ‫בילד‪ ...‬און דער געלונגעסטער‬ ‫שפילער וועט דאס נישט קענען‬ ‫פארשטעלן‪...‬‬ ‫עס זענען דא היינט הונדערטער‬ ‫'בעלי‪-‬תשובה'ס' איבער די‬ ‫וועלט‪ ,‬וואס וועט מען פרעגט זיי‪:‬‬ ‫וועלכע מינוט האט אייך געצויגן‬ ‫צו ווערן פרום?! וועלכע זאך אין‬ ‫אידישקייט האט אייך געמאכט‬ ‫"וועלן" זיין א חלק פון די אידישע‬ ‫פאלק? וועלן זיי ענטפערן‪ :‬אז מען‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫האט זיי אמאל געלאדענט צו א 'שבת סעודה'‪ ,‬און זיי האבן מיטגעהאלטן‬ ‫די מינוטן ווען די טאטע מאכט קידוש‪ ,‬און די גאנצע משפחה שטייט‬ ‫ארום דער טיש מיט א שטילקייט און הערן אויס מיט א דרך ארץ‪ ,‬דאס‬ ‫האט זיי געכאפט!! ס'האט זיי געגליסט צו האבן די זעלבע‪...‬‬ ‫עטץ ווייסט קינדער? עס זענען דא אן‪-‬א‪-‬שיעור הלכות און מנהגים‬ ‫וועגן 'קידוש'‪ ,‬ס'זענען דא וואס מאכן קידוש אויף וויין דווקא‪ ,‬אנדערע‬ ‫מאכן אויף 'גרעיפ דזשוס'‪ ,‬א טייל נוצן דווקט 'מאסט'‪ ...‬שבת בייטאג‬ ‫זענען דא וואס פירן זיך צו מאכן קידוש אויף 'בראנפן'‪ ...‬אמאל אז איינער‬ ‫האט נישט קיין 'וויין' קען ער מאכן קידוש אויף די 'חלות' (עס איז היפש‬ ‫אינטערסאנט‪ ,‬קודם וואשט מען 'על נטילת ידים'‪ ,‬דערנאך זאגט מען‬ ‫'יום השישי'‪ ,‬דערנאך המוציא‪ ,‬און מען מאכט ווייטער קידוש‪)...‬‬ ‫עס איז דא א גאנצע שאלה וועגן מאכן קידוש אויף 'חמר המדינה'‬ ‫(למשל‪ :‬ביער‪ ,‬אדער וויסקי‪ )...‬עס איז אפילו אמאל געווען א מעשה‬ ‫פון איינער וואס איז געקומען פרעגן א רב א שאלה אויב ער מעג מאכן‬ ‫קידוש (אויך די ד' כוסות) מיט 'מילך'?‪...‬‬ ‫אבער איך וויל ענק דערציילן פון א 'קידוש' וואס איז נישט געווען‬ ‫דארט קיין וויין אדער מאסט‪ ,‬נישט קיין גרעיפ‪-‬דזשוס‪ ,‬נישט נישט קיין‬ ‫חלה‪ ,‬אפילו נישט קיין 'מילך'‪...‬‬ ‫אבער עס געווען דארט עפעס אנדערש‪...‬‬ ‫דער מעשה פלעגט פארציילן דער בארימטע גאון מרן רבי יונה‬ ‫פארסט זצ"ל דער 'ראש ישיבה' פון דער באוואוסטע נייטרא ישיבה‪,‬‬ ‫ער פלעגט אפמשל'ן פאר די בחורים די מסירות נפש וואס אידן‬ ‫האבן געהאט בשעת די צווייטע‬ ‫וועלט'ס מלחמה‪ ,‬צווישן זיינע‬ ‫רייד האט ער פארציילט א קליינע‬ ‫עפיזאד וואס האט אים זייער‬ ‫שטארק מעורר געווען‪...‬‬ ‫דער הייליגער בעלזער רב‬ ‫הרה"ק מהר"א זי"ע האט געזאגט‬ ‫אז יעדער איד וואס האט‬ ‫איבערגעלעבט די ביטערע קריג‬ ‫האבן אים צוויי מלאכים געהיטן‬ ‫פון הימל!‬ ‫אויף רבי יונה זצ"ל קען מען זאגן‪,‬‬ ‫אז אים האבן געהיטן א גאנצע מנין‬ ‫פון מלאכים!!‬


‫ב‬ ‫זענען געלעגן אויסגעצויגן‬ ‫רבי יונה איז פון אלץ בחור‬ ‫פארשקלאפטע‬ ‫הונדערטער‬ ‫געווען צוגעבינדען צו א‬ ‫ארבעטער וואס האבן געהאלטן‬ ‫וויעלטשעי"ר און נישט געקענט‬ ‫נאך א שווערע טאג פון זעכצן‬ ‫גיין אויף זיינע פיס‪ ,‬על פי‬ ‫שעה ביטערע שווערע ארבעט‬ ‫דרך הטבע וואלט אזא איינער‬ ‫אונטער די אויפזוכט פון די‬ ‫פארשיקט געווארן צום גאז‪-‬‬ ‫דייטשע רשעים ימ"ש‪ ...‬זיי‬ ‫קאמער גלייך ביים סעלעקציע‪...‬‬ ‫ליגן יעצט אויף די האלצערנע‬ ‫אבער דער רבונו של עולם האט‬ ‫שטאק‪-‬בעטן און רוען אויס‬ ‫געוואלט ווייזן אז אפילו אין די‬ ‫זייער אויסגעמאטערטע זעקל‬ ‫פינסטערסטע צייטן נעמט ער‬ ‫ביינער‪ ,‬איידער מען שלעפט זיי‬ ‫נישט אוועק זיין שמירה פון‬ ‫באלד נאכאמאל ארויס צו נאך א‬ ‫זיינע באליבטע קינדער‪ ,‬האט‬ ‫טאג ביטערע ארבעט‪...‬‬ ‫ער געמאכט אז רבי יונה זאל זיך‬ ‫געפונען אין לאגער און אונטער‬ ‫זיך‬ ‫האבן‬ ‫אינדרויסן‬ ‫די נאז פון די גרויזאמע רשעים‬ ‫געדרייט די נאציס ימ"ש מיט‬ ‫האט ער עס איבערגעלעבט‪...‬‬ ‫ביקסן‬ ‫אויסגעשטרעקטע‬ ‫הגאון מרן רבי יונה זצוק”ל מיט בנו חרגו הרה”צ ר’ שלמה פעלדמאן ע”ה‬ ‫און ריזיגע שווארצע הינט און‬ ‫יא‪ ,‬ער האט זיי באזיגט! נישט‬ ‫נאר ער האט זיי איבערגעלעבט נאר ער האט נאכן קריג געשטאנען באוואכט די גרויסע לאגער‪ ...‬פון‪-‬צייט‪-‬צו‪-‬צייט האט איינער פון זיי‬ ‫בראש פון די גרויסע בארימטע נייטרא ישיבה וואו ער איז געווען א אריינגעשטורעמט אינעווייניג אין די פינסטערע באראק און געמאכט‬ ‫טאטע און א רבי צו טויזנטער תלמידים‪ ...‬און דאס איז געווען זיין זיכער אז קיינער דערוואגט זיך נישט ארום‪-‬צו‪-‬דרייען‪ָ ,‬אך‪-‬און‪-‬וויי‬ ‫גרעסטע נקמה אין די דייטשן ימ"ש אז ער האט זוכה געווען צו העלפן פאר וועם ער האט געטראפן נישט אין זיין געלעגער‪...‬‬ ‫אויפבויען און איבערפלאנצן אידישיקייט אין אמעריקא‪...‬‬ ‫א שטילקייט הערשט אין די גאנצע באראק‪ ...‬ווען‪ ,‬פלוצלינג! געבט‬ ‫רבי יונה זצ"ל איז נעבעך נפטר געווארן אן קינדער‪ ,‬אבער ער האט איינער א שפרינג אויף! ער רופט אויס מיט א שטילקייט‪:‬‬ ‫איבערגעלאזט א דור פון טויזנטער תלמידים‪ ,‬ווי אויך דער חשובע‬ ‫חברה! היינט ביינאכט איז 'ראש השנה'!! די נאכט וואס מען בעהט זיך‬ ‫משפחת פעלדמאן וואס ער האט אויפגעצויגן ווי אייגענע קינדער‪ ,‬זיינע אויס א נייע יאר‪...‬‬ ‫דרשות זענען פאראייביגט אין די גאר חשובע ספרים 'דברי יונה' וואס‬ ‫פארשטייט זיך אליין‪ ,‬אז די אידן דארט זענען לויט אלע דיעות‬ ‫ווערן געלערנט דורך אידן יעדע וואך מדי שבת בשבתו!‬ ‫געווען פטור פון אלע מצוות פון די תורה‪ ,‬יעדע מצוה וואס זיי האבן‬ ‫אבער זיין נאמען איז איינגעקריצט אין די הערצער פון צענדליגע מקיים געווען האט זיי געקענט קאסטן זייער לעבן‪ ...‬אבער ווי נאר‬ ‫טויזנטער אידן איבער די וועלט סיי פון די וואס האבן זוכה געווען צו דער גרופע אידן דארט האבן געהערט דאס ווארט 'ראש השנה' האט‬ ‫זיין א תלמיד אין דער וועלט‪-‬בארימטער מוסד "תפארת יונה"‪ ,‬וואס א קאלטע שווייס באגאסן זייער קערפער‪ ...‬זייערע מחשבות האבן זיך‬ ‫זיין געטרייע אויפגעצויגענע זון רבי שלמה פעלדמאן זצ"ל האט מייסד גענומען שוועבן ווייט ווייט אוועק‪ ...‬נישט לאנג צוריק‪ ,‬קוים א יאר‪-‬‬ ‫געווען און אנגעפירט פאר לאנגע יארן אויף זיין נאמען‪ .‬דער מוסד וואס צוויי‪ ,‬זענען זיי נאך געגאנגען אין שול ראש השנה ביינאכט‪ ,‬זיי זעהן‬ ‫געפאקטע ליכטיגע שול מיט די ווייסע שיינע‬ ‫ַ‬ ‫צווישן אירע פיר ווענט זענען במשך די יארן פארגעקומען צענדליגער פאר זייערע אויגן דער‬ ‫טויזנטער שיעורים פאר הונדערטער טויזנטער תלמידים פון אלע פרוכת אויפן ארון קודש‪ ,‬אלע מתפללים אנגעטוהן אין הערליכע יום‪-‬‬ ‫"א ַה ַה ַה ַא ַה ַה ַה ַא ַה ַה ַה ברכו את‬ ‫שיכטן און קרייזן דורך אלע גדולי ישראל רבי'ס און רבנים‪ ,‬ראשי טוב'דיגע מלבושים‪ ...‬די חזן הייבט אן‪ַ :‬‬ ‫ישיבות און מגידי שיעור‪...‬‬ ‫ה' המברך!" מיט די הארציגע נוסח פון ימים נוראים‪ ...‬די שיינע מינוטן‬ ‫די‬ ‫פון‬ ‫סי‪-.‬די'ס‪.‬‬ ‫טויזנטער‬ ‫די‬ ‫פון‬ ‫נהנה‬ ‫זענען‬ ‫און סיי פון די וואס‬ ‫ווען אזויפיל אידן ווינטשען זיך 'לשנה טובה' איינער‪-‬דעם‪-‬אנדערן‪...‬‬ ‫שיעורים פון דעם מוסד וואס זענען פארשפרייט איבער די גאנצע‬ ‫זייערע געדאנקן לויפן ווייטער‪ :‬מען קומט אהיים צו א הערליך‬ ‫וועלט און ברענגן אריין הויפענעס תורה און יראת שמים אין די אלע געדעקטע טיש מיט די אלע 'סימנים'‪ ...‬אלע קינדער שטייען גרייט‬ ‫וואס הערן זיך צו צו דעם‪...‬‬ ‫צו באגריסן די טאטע מיט א 'לשנה טובה'‪ ...‬מען מאכט א פייערדיגע‬ ‫רבי יונה'ס יארצייט געפאלט אויס היינט שבת קודש פרשת ויחי ט"ז קידוש מיט א שהחיינו‪ ...‬מען עסט די עפל‪-‬מיט‪-‬האניג‪ ,‬און מען‬ ‫טבת‪ ,‬איז דעריבער פאסיג צו פארציילן א מעשה וואס האט פאסירט ווינטשט זיך א 'שנה טובה ומתוקה'‪ ...‬די קאפ פון א שעפסל‪ ...‬די‬ ‫מיט אים אליין אין יענע שווערע יארן‪ ,‬א מעשה וואס וועט אריינברענגען מייערן‪...‬‬ ‫אין אונז אמונה און בטחון‪ ,‬און בעיקר אידישע שטאלץ אז אפילו אין די‬ ‫און דא געפונען זיי זיך נעבעך אליין‪ ,‬אין א פינסטערע באראק‬ ‫שווערסטע זמנים האלט מען זיך נאך אלץ מיט א פעסטע אמונה אין אונזער אנגעטון אין געשטרייפטע פעדזשאמעס‪ ...‬די משפחות זייערע זענען‬ ‫הייליגע לעכטיגע זיסע באשעפער!‬ ‫שוין לאנג פארברענט אויף קידוש השם‪ ...‬און זיי געפונען זיך דא אן‬ ‫לאמיר אייך איבערגעבן די דראמאטישע הארציגע ווערטער פון מרן קיין שול און קיין ספר תורה בעצם אן גארנישט‪ ...‬בלויז מיט א 'נשמה'‬ ‫רבי יונה זצ"ל‪:‬‬ ‫אין זייער גוף וואס צווינגט זיי צו זיך צו האלטן ביים לעבן אין די‬ ‫שווערע ביטערע וועלט‪...‬‬ ‫די צייט‪ :‬די נאכט פון 'ראש השנה' שפעט אינמיטן די נאכט‪...‬‬ ‫די פאלאץ‪ :‬ערגעץ אין א פינסטערע באראק אין איינער פון די‬ ‫אבער יענער איד האט נישט געלאזט אז די פארווייטאגטע מחשבות‬ ‫צוואנגס‪-‬לאגערן‪...‬‬ ‫זאל זיי אריינווארפן אין א יאוש ח"ו‪ ,‬ער רופט זיך אן צו זיי‪:‬‬ ‫אידן! לאמיר זיך מחזק זיין‪ ,‬און לאמיר זיך שטעלן דאווענען‪...‬‬ ‫עס איז שפעט ביינאכט‪ ,‬אינעווייניג אין די פינסטערע באראק‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫ג‬ ‫טראץ די גרויסע סכנה זענען זיי אלע ארויסגעשפרינגען פון די‬ ‫געלעגערס און זיך געשטעלט דאווענען‪ ...‬אוי איז דאס געווען א‬ ‫דאוואנען‪ ...‬יעדעס ווארט האט געריסן ביים הארץ‪ ...‬אוי רבונו של‬ ‫עולם בענטש אונז מיט א נייע זיסע לעכטיגע יאר‪...‬‬ ‫נאכן דאווענען ווינטשען זיי זיך איינער די אנדערע מיט א 'לשנה‬ ‫טובה'‪ ,‬זיי האבן געדאנקט דער אייבערשטער אז זיי האבן כאטש‬ ‫געקענט דאווענען‪ ,‬און קיינער פון די שומרים אינדרויסן האט זיי‬ ‫נישט באמערקט‪...‬‬ ‫רופט זיך אן איינער פון זיי‪ :‬אמת טאקע‪ ,‬מיר האבן נישט קיין טיש‪...‬‬ ‫נישט קיין סעודה‪ ...‬נישט קיין עפל‪-‬מיט‪-‬האניג‪ ...‬נישט קיין 'סימנים'‪...‬‬ ‫חוץ אפאר שפין‪-‬וועבעכט'ס מיט לייז איז ליידער גארנישט דא אין‬ ‫דער פינסטערע באראק‪...‬‬ ‫"נו‪ ,‬אויב קען מען נישט מאכן קיין סעודה‪ ,‬לאמיר כאטש מאכן‬ ‫קידוש!!"‬ ‫"קידוש?!! דא אין לאגער?!!" – קוקן זיי אים אן פארווינדערט –‬ ‫"וויאזוי פונקטליך פלאנסטו דא צו מאכן קידוש?!!"‪...‬‬ ‫"האסט וויין?!! גרעיפ‪-‬דזשוס?! חלות?!!"‬ ‫ניין – זאגט יענער – "אבער איך האב א כוס!!"‬ ‫"נו‪ ,‬און וואס גייען מיר טוהן מיט א ליידיגע כוס?!! הע?!"‬ ‫"מיר גייען עס אנפילן!!" יא‪ ,‬מיר גייען מאכן אזא 'קידוש' וואס‬ ‫אזאנס איז נאך נישט געווען זייט 'בריאת העולם'!! מיר וועלן נעמען‬ ‫די 'כוס' און מיר וועלן עס אנפילן מיט‪ ...‬מיט‪...‬‬ ‫ט ר ע ר ן !!!!‬ ‫יא! יעדער פון אונז וועט "אריין וויינען" אין די כוס‪ ...‬ביז עס וועט זיך‬ ‫אנפילן‪ ...‬און דאן‪ ...‬דאן‪ ...‬וועלן מיר מאכן קידוש!!‬ ‫און אזוי‪ ,‬שפעט ביינאכט‪ ,‬אין א פינסטערע באראק‪ ,‬אונטער די נאז‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫פון די 'מלאך‪-‬המות' זיצן א גרופע אויסגעמוטשטע אפגעהארעוועטע‬ ‫אידן אויף די קאלטע שמוציגע ערד און‪ ...‬און‪ ...‬זיי‪ ...‬זיי‪" ...‬וויינען"‬ ‫אריין אין א כוס‪ ...‬דער כוס ווערט אריבערגעפירט פון איינעם צום‬ ‫צווייטן‪ ...‬קודם האט איינער אריינגעוויינט‪ ,‬דערנאך א צווייטער‪,‬‬ ‫דערנאך א דריטע‪ ...‬ביז דער כוס האט זיך שוין אנגעפילט האלב‪-‬‬ ‫וועגס‪ ...‬און אזוי גייט דער כוס ווייטער צו נאך איינעם און צו נאך‬ ‫איינעם‪ ...‬ביז די כוס האט זיך אנגעפילט מיט הייסע אידישע טרערן‪...‬‬ ‫נאך די עבודה פון 'אנפילן דעם כוס' נעמט איינער פון די אידן דער‬ ‫כוס "פול מיט טרערן" אין זיין האנט‪ ,‬ער הייבט עס אויף‪ ,‬און שרייט‬ ‫אויס‪:‬‬ ‫"סברי מרנן ורבנן ורבותי‪ ...‬איי‪ ...‬אשר בחר בנו מכל עם‪ ...‬מלך על כל‬ ‫הארץ מקדש ישראל ויום הזיכרון"‪...‬‬ ‫זיין קול האט געדינערט!! עס האט געשטורעמט אין די גאנצע‬ ‫לאגער‪ ...‬און דערנאך געבט ער א שריי אויס‪" :‬ברוך אתה‪ ...‬שהחיינו‬ ‫וקימנו והגיענו לזמן הזה!!"‬ ‫און אט די 'כוס' אנגעפילט מיט די אידישע טרערן‪ ,‬האט געשפאלטן‬ ‫אלע הימלען און גלייך ארויף צו די כסא הכבוד!! ווי דער הייליגער‬ ‫באשעפער כביכול האלט עס נאנט צו זיך‪ ,‬און געדענקט עס שטענדיג‪...‬‬ ‫ווי געזאגט פריער איז היינט שבת קודש ט"ז טבת דער יארצייט דער‬ ‫גרויסער גאון און צדיק מרן רבי יונה פארסט זצ"ל‪ ,‬דער ראש ישיבה פון‬ ‫דער בארימטער ישיבה אין נייטרא‪ .‬זאל דער גרויסע לימוד פון דעם‬ ‫פחד'דיגע מעשה זיין לעילוי נשמתו‪ ,‬און פון הימל זאל ער טאקע זיין‬ ‫א מליץ יושר פאר אונז אלע און אין משפיע זיין אלע השפעות טובות‬ ‫ברוחניות ובגשמיות!‬ ‫חזק חזק ונתחזק!‬ ‫זייט'ס געבענטשט‪ ,‬גוט שבת!‬


‫ד‬

‫קול שלום מרדכי‬ ‫ב"ה‬ ‫שבת פרשת ויגש‬ ‫שבת פאר עשרה בטבת‬ ‫טייערע רבי לייביש און תלמידים כתה ה' קארלין‬ ‫סטאלין‬