Issuu on Google+

‫לפרשת תולדות‬ ‫לע"נ הרבנית ריזל בת הרה"צ יוסף ע"ה‬ ‫נפטרה ז' כסליו‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫מכון אהבת אמת ‪ -‬המרכז להעמקת ערכי אהבת הזולת‬ ‫ע"ש ר' צבי יהודה דומוביץ ז"ל ‪ -‬רח' אבן עזרא ‪ 2‬ירושלים ‪9242402‬‬ ‫טל‪ 02-5671812 :‬פקס‪ 077-7671812 :‬דוא"ל‪paypal: ahavemet@012.net.il :‬‬

‫ליקוט ועריכה‪ :‬יצחק בן אהרן‬ ‫כל הזכויות שמורות למכון אהבת אמת‬ ‫אסור להעתיק‪ ,‬לצלם ולהדפיס בלי רשות בכתב‬

‫שבת קודש ג כסלו תשע"ז‪ :‬הדלקת נרות‪ :‬ירושלים ‪ 3:59‬תל‪-‬אביב‪ 4:14 :‬חיפה‪ 4:03 :‬מוצאי שבת‪ :‬ירושלים‪ 5:15 :‬תל‪-‬אביב‪ 5:16 :‬חיפה‪ 5:14 :‬ר"ת‪5:51 :‬‬

‫להתפלל ולבקש רחמים על הזולת הזקוק לישועה !‬ ‫נלמד מהפסוק‪" :‬ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא" )פרק כה‪-‬כא(‬ ‫וכתב הרשב"ם‪" :‬לנכח אשתו" ‪ -‬פירוש בשביל אשתו‪ .‬וביאר דבריו הגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק זצ"ל )בספרו‬ ‫משך חכמה(‪ ,‬כי יצחק היה בטוח שיהיה לו זרע‪ ,‬שהרי הבטיח השי"ת לאברהם "וקראת את שמו יצחק והקימותי בריתי‬ ‫איתו‪ ...‬לזרעו אחריו" וכל חששו היה כי יתכן שיתנו לו בן מאשה אחרת‪ .‬לכן התפלל כפי שהובא במדרש )פר' סג( שהיה‬ ‫אומר‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬כל בנים שאתה נותן לי יהיו מן הצדקת הזו‪ .‬וכך פירש גם הספורנו‪ :‬אף על פי שהובטח על הזרע‬ ‫שיירש‪ ,‬התפלל להשי"ת שיתן לו אותו הזרע מזאת ההגונה הנצבת נכחו‪.‬‬ ‫עיקר מעלת התפלה כשהיא בכוונת הלב כמו שאמרו חז"ל )סנהדרין קו‪" :(:‬רחמנא ליבא בעי"‪ .‬והמתפלל צריך‬ ‫שיכוון ליבו לשמים שנאמר‪" :‬תכין ליבם תקשיב אזניך" )ברכות לא‪ .(.‬והגר"י קנייבסקי ‪ -‬הסטייפלר זצ"ל כתב‬ ‫)בספרו חיי עולם( כי מעיקרי התפלה "שיהא בהכנעה ובלב נשבר וכמבקש ממש"‪.‬‬ ‫בזוהר הק' מובא‪ ,‬שהצעקה‪ ,‬גדולה היא מכל סוגי התפלה משם שהצעקה בלב‪ ,‬שנאמר "צעק לבם אל ה'"‪ ,‬והיא‬ ‫קרובה להקב"ה יותר מתפלה ואנחה‪ ,‬שנאמר‪" :‬כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו" )שמות כב‪-‬כג(‪ .‬וכן מצינו‬ ‫במה שנאמר )שם ג‪-‬ט( "ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי"‪ .‬וגדולה צעקה שקורעת גזר דינו של אדם מכל ימיו‬ ‫וכו' ובשבילה נוחל האדם העוה"ז והעוה"ב שנאמר "ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילם"‪.‬‬ ‫ביסוד זה שצעקה בלב‪ - ,‬אמר הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל באחת מדרשותיו ‪ -‬ניתן לתרץ את קושית האור‬ ‫החיים על הפסוק בפרשת בשלח‪" :‬ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו"‪ .‬ותמוה‪ :‬הרי לא‬ ‫מוזכר שמשה רבינו צעק אל ה'? אלא התשובה‪ :‬היתה זו צעקה שבלב‪ ,‬בינו להקב"ה וזה שנאמר "מה תצעק אלי"‪.‬‬ ‫כתב רבי יהודה החסיד ז"ל )בספר חסידים ‪ -‬תשנג(‪" :‬אבל מפני שישראל ערבים זה לזה‪ ,‬לכן כשצער בא‬ ‫על אחד חייבים כולם להצטער ולהתפלל‪ ,‬שנאמר )תהלים לה‪-‬יג( "ואני בחלותם לבושי שק" וכתיב )שם לג‪-‬יג(‬ ‫"ותפלתי אל חיקי תשוב"‪ .‬ואם לא היה מתפלל‪ ,‬היה חוטא שנאמר )שמואל א' יב‪-‬כג( "גם אנוכי חלילה לי‬ ‫מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם"‪.‬‬ ‫ואמר הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן שליט"א‪ :‬ידמה בעיני האדם שכל העולם עומד ומצפה עליו‪ ,‬שבמעשיו הוא‬ ‫משפיע ומכריע את כל העולם לכף זכות‪ ,‬ובלעדם יחסר לעולם אור או מזון או מים וכיו"ב‪ ,‬והוא צריך לפרנס‬ ‫את כולם‪ .‬ועי"ז שיותר יכוון ותצא תפלתו יותר מעומקא דליבא‪ ,‬יותר יוכרע העולם לחסד על ידי שיושפע שפע‬ ‫בכל הבריאה כולה לחסד‪ .‬ואם הוא מתפלל יותר חזק‪ ,‬מתרוממת מזה כל הבריאה‪ ,‬כי יש השפעה על כל דבר‬ ‫במה שהוא מתפלל יותר בכוונה‪.‬‬ ‫הגר"י זילברשטיין שליט"א סיפר ששאל פעם את הגרי"ש אלישיב זצ"ל על מה שאמרו בגמרא )ברכות לא‪(:‬‬ ‫שעלי הכהן רצה להמית את שמואל הנביא בקטנותו‪ ,‬על שהורה הלכה בפני רבו‪ ,‬כיצד אפשר לבוא בטענות‬ ‫לילד כה קטן עד כדי להמיתו?‬ ‫ותירץ הגרי"ש אלישיב שהתעוזה הזו של שמואל הביאה את עלי לחשוב שאולי מילד כזה עלול לצמוח אחד‬ ‫כמו קרח ומוטב ימות זכאי וכו'‪ .‬אך א"כ יש לשאול‪ :‬כיצד בכל זאת הצליחה חנה לפעול שלא ימיתו‪ ,‬כשאמרה‬ ‫"אל הנער הזה התפללתי"?‬ ‫ותירץ הגרי"ש ביסוד נפלא‪ :‬כך אמרה חנה לעלי‪" :‬מילד כזה שבא לעולם על ידי כל כך הרבה תפלות‪ ,‬לא‬

‫יכול לצאת דבר רע"‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫שלא לגרום צער וטרחה‬ ‫יתירה לזולת !‬ ‫נלמד מהפסוק‪" :‬ויזד יעקב נזיד" )פרק‬ ‫כה‪-‬כט(‬ ‫ואמרו חז"ל )במדרש הגדול(‪ :‬בא וראה כמה עבדים‬ ‫ושפחות היו לו לאביו‪ ,‬וכשהוא בא מבית המדרש‪,‬‬ ‫מוצאן שהן ישינין‪ ,‬אינו רוצה להרגיש ולהצהיב‬ ‫]=להכעיס‪ ,‬כפירוש התרגום בפסוק "וכעסתה צרתה"‬ ‫)שמואל א‪-‬א‪,‬ו( ‪ -‬ומצהבה לה"[ את אחד מהן‬ ‫שישמשו אלא הוא עומד ומבשל לעצמו"‪ .‬ומעתה נדון‬ ‫בעצמינו‪ :‬אם כך היה יחסו של יעקב אבינו למשרתיו‪,‬‬ ‫על אחת כמה וכמה כלפי כל אדם‪.‬‬ ‫הנה מצינו איסור תורה והקפדת התורה שלא‬ ‫לחרוש בשור ובחמור יחדיו‪ .‬אחד הטעמים לכך כתב‬ ‫החינוך )מצוה תקנ( שהוא משום צער בעלי חיים‬ ‫שהוא אסור מן התורה‪ .‬ועפי"ז כתב החינוך‪:‬‬ ‫"וכל חכם לב‪ ,‬מזה יקח מוסר שלא למנות שני‬ ‫אנשים לעולם בדבר מכל הדברים שיהיו רחוקים‬ ‫בטבעם ומשונים בהנהגתם‪ ,‬כמו צדיק ורשע‪ ,‬והנקלה‬ ‫והנכבד‪ ,‬שאם הקפידה התורה על הצער שיש בזה‬ ‫לבעלי חיים שאינם בני שכל‪ ,‬כל שכן בני אדם אשר‬ ‫להם נפש משכלת לדעת יוצרם"‪.‬‬ ‫ניתן ללמוד ממשה רבינו כיצד יש לנהוג בזהירות‬ ‫עם האנשים שכפופים למרותו‪ ,‬כפי שביאר רבינו‬ ‫בחיי ז"ל על הפסוק בו אמר משה רבינו "לא חמור‬ ‫אחד מהם נשאתי" )במדבר ט ז‪-‬טו( וכך כתב‪:‬‬ ‫"כך מנהגם של המושלים בעם‪ ,‬להשתמש‬ ‫באנשים הנמצאים בשליטתם וגם בבהמותיהם‪ ,‬כפי‬ ‫מה שיצטרכו למלאכתם‪ .‬זהו שאמר משה בתפלתו‪,‬‬ ‫כי מעולם לא נהג כך עם בני ישראל‪ .‬הוא לא‬ ‫השתמש אפילו בחמור אחד שלהם כדי לשים עליו‬ ‫משא‪ ,‬וכל שכן שלא השתמש באנשים‪ ,‬ואם כן‪,‬‬ ‫בצדק התרעם משה רבינו‪ ,‬היאך אומרים הם שאני‬ ‫משתרר עליהם‪.‬‬ ‫המצער את הזולת עונשו חמור עד למאוד‪ .‬ואף‬ ‫אם כוונתו לשם שמים‪ ,‬כפי הגדרתו הידועה של‬ ‫הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל שהמצער את חברו‬ ‫"כאילו מכניס ידו לתוך אש" ולא מועילה לו כוונתו‬ ‫הטהורה כמו שמצינו אצל פנינה שציערה את חנה‬ ‫לשם שמים ובכ"ז‪ .‬נענשה‪ .‬וכך מסופר בגמרא על רב‬ ‫רחומי )כתובות סב‪(:‬‬ ‫באחת משיחותיו הביא הגר"י זילברשטיין שליט"א‬ ‫את מה שסיפר בעל שו"ת שבות יעקב‪ ,‬שפעם באו‬ ‫אליו שני יהודים לדין תורה‪ ,‬וההכרעה בדינם היתה‬ ‫פשוטה וברורה ויכלו לפסוק מיד‪ ,‬ואעפי"כ החליט‬ ‫להשהות את גזר הדין ואמר להם שישובו בעוד שבוע‪.‬‬ ‫ואף שיש בזה משום עינוי דין עשה זאת כדי שלא‬ ‫יבוזו לדייני ישראל שכאילו אינם מעיינים דיים‬ ‫במקורות ההלכה‪.‬‬ ‫וקשה‪ :‬מה ההבדל בין המעשה של פנינה שצעירה‬ ‫את חנה לשם שמים‪ ,‬ובין צער עינוי הדין שגרם בעל‬ ‫"שבות יעקב" לבעלי הדין?‬ ‫ותירץ האדר"ת‪ ,‬זצ"ל‪ ,‬כי לבעל שבות יעקב היה‬ ‫מותר לעשות זאת משום שזהו טבותם של בעלי הדין‪,‬‬ ‫שכן אם לא היו משהים את דינו‪ ,‬היו הם עלולים‬ ‫להנזק מכך שהרי מי שמוציא לעז על דייני ישראל‬ ‫אין רפואה למכתו‪ .‬מה שאין כן אצל פנינה‪ ,‬מי ביקש‬ ‫ממנה לעשות כך לאחותה‪ ,‬הרי היא אינה מכשילה‬ ‫אותה‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫להיות אמיתי במעשיו ובדיבוריו עם הזולת!‬ ‫נלמד מהפסוק‪" :‬אולי ימושני אבי והייתי בעניו‬ ‫כמתעתע" )כז‪-‬יב(‬ ‫ואמרו חז"ל‪ :‬כל המחליף בדיבורו ]רש"י‪ :‬משנה בדיבורו שלא יהיה‬ ‫ניכר[ כאילו עובד עבודה זרה‪ .‬כתיב הכא "והייתי בעיניו כמתעתע" וכתיב‬ ‫התם )חבקוק ג( "הבל המה מעשה תעתועים" )סנהדרין צב‪ .(.‬לאור דברי‬ ‫חז"ל אלו‪ ,‬הכיצד שינה יעקב בדיבורו? התשובה היא כפי שכתב רש"י‬ ‫)מכות כד(‪ :‬לא רצה ]יעקב[ לשקר מתחילה‪ ...‬אלא שאמו הכריחתו ועל‬ ‫פי הדיבור‪ ,‬כדכתיב "עלי קללתך בני" ומתרגמינן "אלי אתאמר בנבואה"‪.‬‬ ‫מצינו בכמה מקומות בש"ס שהתירו חז"ל לשנות בדיבורו מהאמת‬ ‫מפני דרכי שלום )יבמות סה‪ (:‬או כדי להציל הזולת מבושה )סנהדרין‬ ‫יא‪ (.‬וכן לענין חתן וכלה )כתובות יז‪ (.‬והגה"צ רבי משה אהרן שטרן זצ"ל‬ ‫הוכיח‪ ,‬ששינוי זה אינו נחשב לשקר כלל‪ ,‬מאהרן שנאמר עליו "תורת‬ ‫אמת היתה בפיהו"‪ ...‬אף ששינה בדיבורו לעשות שלום בין איש לרעהו‪.‬‬ ‫וכן הוכיח הגה"צ רבי אברם גרודז'ינסקי זצ"ל מיעקב אבינו שנקרא‬ ‫איש האמת אף שהתחכם עם עשיו‪ ,‬משום שכך היה עליו לעשות עתה‪,‬‬ ‫נחשב ל"אמת"‪.‬‬ ‫ומעשה בת"ח גדול "איש אמת" שפגש את הגאון רבי שמואל רוזובסקי‬ ‫זצ"ל והתלונן בפניו קשות על אחד הגופים החרדיים שהשפעותו רבה על‬ ‫הציבור החרדי‪ ,‬על כי הרבה דברים מכריעים שם לא לפי האמת‪ ...‬ולכן‬ ‫רצונו להקים גוף חדש נקי מפוליטיקה וכו'‪...‬‬ ‫השיב לו רבי שמואל‪ :‬לפעמים פירסום אמת כזו שאתה מדבר עליה‪,‬‬ ‫עלולה להזיק יותר מהפוליטיקה שלהם‪ ...‬והמשיל משלו למה הדבר‬ ‫דומה? לשדה תבואה שהציפורים היו באות ואוכלות בה ולא ידעו היאך‬ ‫להרחיקם‪ .‬עד ששמעו עיצה טובה‪ :‬להעמיד שם "דחליל"‪ ...‬ואכן העמידו‬ ‫שם בובה‪ ,‬והציפורים פסקו מלבוא‪.‬‬ ‫יום אחד עבר שם אדם "איש אמת" ואמר‪" :‬אני לא סובל כאלו‬ ‫שקרים וסיפר לציפורים שזה בסך הכל בובה"‪ ...‬וחזרו הציפורים לבוא‬ ‫ולאכול מהתבואה‪ ...‬וסיים רבי שמואל‪" :‬וכי הוא איש אמת? הלא הוא‬ ‫אדם המזיק! וכך גם בענינינו‪ ,‬לספר לכולם את האמת שלך עליהם‪ ,‬זה‬ ‫"אדם המזיק"! ואכן קיבל הלה את הדברים ללבו והלך לדרכו‪.‬‬ ‫את הפסוק "אמת קנה ואל תמכור" )משלי כג‪-‬כג( פירש כ"ק האדמו"ר‬ ‫מקוצק כך‪ :‬ישנם בני אדם שמחשיבים מאד את האמת‪ ,‬אך ורק כשהיא‬ ‫אצל הזולת‪ ...‬את העולם כולו היו רוצים לזכות באמת‪ ,‬ורק לא את עצמם‪.‬‬ ‫ואכן אליהם נאמר "אמת קנה" ‪ -‬קנה את האמת לעצמך‪ ,‬לצורך עצמך!‬ ‫"ואל תמכור" ‪ -‬אל תחזיק בה‪ ,‬רק כדי למוכרה לאחרים‪....‬‬

‫ברכה מעולה ומושלמת‪ ,‬היא זו הבאה‬ ‫מתוך שמחה וטוב לבב !‬ ‫נלמד מהפסוק‪" :‬ועשה לי מטעמים‪ ...‬ואכלה בעבור‬ ‫תברכך נפשי" )פרק כז‪-‬ד(‬ ‫וכתב רבינו בחיי אין כוונת יצחק בשאלת המטעמים בתענוג הגוף וחוש הטעם‪,‬‬ ‫אלא כדי שתהיה נפשו שמחה ומתענגת‪ .‬כי בהתחזק כוחות הגוף יתעוררו כוחות‬ ‫הנפש ומתוך שמחת הנפש תחול עליו רוח הקודש כמו שאמרו חז"ל‪" :‬אין השכינה‬ ‫שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות‪ ,‬אלא מתוך שמחה"‪] ..‬ובספר איש לרעהו‬ ‫)עמ' רנ"ב( הטעמנו‪ ,‬לפי"ז‪ ,‬שלכן ביקש יצחק דוקא ציד של בשר‪ ,‬ולכן הובא לו גם‬ ‫יין‪ .‬כדי שתהיה הברכה מתוך שמחת הנפש שהרי "אין שמחה אלא בבשר ויין"‪[...‬‬ ‫לכאורה יש להבין במה שאמר יעקב לאמו‪" :‬אולי ימושיני אבי‪ ...‬והבאתי‬ ‫עלי קללה ולא ברכה" והשיבה על זה רבקה‪" :‬עלי קללתך בני"‪ .‬ותמוה‪ :‬היאך‬ ‫חשב יעקב כזו מחשבה שיצחק אביו יקללו‪ ,‬הרי רחמי האב על הבן‪ ,‬ובמיוחד‬ ‫יצחק אבינו‪ ,‬ואף אם לא יברכו‪ ,‬ודאי שלא יקללו?!‬ ‫ונראה בביאור הענין )עפ"י הרבי רבי העשיל זצ"ל בחנוכת התורה(‪ ,‬כי יעקב‬ ‫הבין את הפסוק "ארור משגה עור בדרך" כפשוטו‪ .‬יוצא איפוא‪ ,‬שמכשיל‬ ‫ומטעה את אביו‪ ,‬ועל כך תבוא עליו ח"ו קללת התורה "ארור משגה" במקום‬ ‫ברכה מאביו‪ .‬אך רבקה השיבה לו‪" :‬עלי קללתך בני"‪ .‬כלומר‪ :‬ה"ארור משגה‬ ‫עור" פירושו שלא ישיאו עצה רעה‪ ,‬ואם עצתי היא עצה רעה ח"ו‪ ,‬הרי עלי‬ ‫קללת התורה‪ .‬ואולם באמת היתה זו עצה טובה שיקבל הברכות‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫שבת קודש‪ ,‬פרשת בא תשע"ה‪.‬‬ ‫מזה שנים ארוכות שהמשפחה המורחבת המתינה לשבת‬ ‫המיוחדת הזו‪ .‬זה לא היה עתיד להיות עוד 'שבת שבע ברכות'‪,‬‬ ‫אלא אירוע שכאמור ייחלו וציפו לו שנים ארוכות מאוד‪.‬‬ ‫מלבד זאת היו אמורים להשתתף בשמחה האחים שמתגוררים‬ ‫בחו"ל‪ ,‬כך שזו גם עתידה הייתה להפוך לשבת‪-‬גיבוש משפחתית‬ ‫היסטורית‪ .‬כנהוג בשנים האחרונות‪ ,‬לא התקיים שבת 'אויפרוף'‬ ‫)‪-‬עליה לתורה( המוני‪ ,‬ועל כל אנרגיית השמחה היה להתרכז‬ ‫בשבת שלאחר החתונה‪.‬‬ ‫השבת התקיימה בבני‪-‬ברק‪ ,‬היות והכלה מתגוררת שם‪ .‬אך כל‬ ‫אחי ואחיות החתן אינם מתגוררים שם‪ ,‬וגם אין להם קרובים‬ ‫שיוכלו להשיג עבורם דירות אירוח‪ .‬משפחת הכלה לא הייתה‬ ‫מסוגלת להשיג דירות לשני הצדדים‪ ,‬אז כל אחד התבקש להסתדר‬ ‫בכוחות עצמו‪.‬‬ ‫כמה שבועות לפני החתונה‪ ,‬החל מסע חיפוש הדירות‪ .‬כל אחת‬ ‫ממשפחות האחים והאחיות עברה את החוויה שלה‪ ,‬וכאן מספרת‬ ‫אחת מהן את שלה‪:‬‬ ‫היה ברור לנו שאנו חייבים להשתתף בשבת המיוחדת הזו‪ ,‬אם‬ ‫לא עבורנו אז עבור הילדים ‪ -‬ואם לא עבורם אז עבור החתן‬ ‫והכלה‪ .‬אין לנו קרובים בעיר‪ ,‬והמכרים מתגוררים בשכונות‬ ‫מרוחקות‪ ,‬כך שלא הייתה זו אופציה לשבת חורפית‪.‬‬ ‫התחלנו לברר על בתי אירוח בהם ניתן להתארח בתשלום‪ ,‬אך‬ ‫המחירים היו גבוהים עבורנו ‪ -‬משפחה מרובת ילדים‪ .‬שמענו‬ ‫על אפשרות לקבל דירות בתשלום‪ ,‬אך מה שהיה נראה בתחילת‬ ‫הדרך כפרויקט פשוט‪ ,‬הסתבר יותר ויותר כמורכב‪ .‬בעלי הדירות‬ ‫באזור האולם בו התקיימה השמחה הפכו ‪ -‬ובצדק)!( ‪ -‬את‬ ‫מסירת הדירה לשבת‪ ,‬כמקור הכנסה נוסף‪.‬‬ ‫הסכומים לא היו זולים כלל וכלל‪ ,‬ואף היו הצעות של "מחירי‬ ‫מלון" בנימוק שהבית מפואר ברמה של מלון‪ .‬זכותם המלאה‬ ‫לדרוש זאת‪ ,‬חובתם המלאה לפרנס את עצמם‪ ,‬אך לנו זה לא‬ ‫התאים‪.‬‬ ‫*‬

‫*‬

‫*‬

‫המשכנו לחפש ואז חשבתי לעצמי‪ :‬בני ברק! לא ייתכן שלא‬ ‫נמצא שם אנשי חסד! אז הפסקתי לחפש בתי אירוח או דירות‬ ‫להשכרה‪ ,‬אלא פשוט פתחתי ספר טלפונים ותרתי אחר משפחה‬ ‫אקראית שהכתובת שלה באזור אולם 'וגשל'‪ .‬התקשרתי והתנצלתי‬ ‫שאנחנו אמנם לא מכירים‪ ,‬אך עתידה לנו שמחה שמאוד חשוב‬ ‫לנו להשתתף בה וכו'‪ .‬הם התנצלו שהם באותה שבת בבית‪ ,‬אך‬ ‫הציעו להתקשר לשכנים שלהם ‪ -‬אולי הם מכירים משפחה‬ ‫שנוסעת‪.‬‬

‫התקשרנו‪ ,‬שוב התנצלנו‪ ,‬וסיפרנו את הסיפור שלנו‪" .‬איזה‬ ‫יופי!" נענינו בהתלהבות "בדיוק באותה שבת אנחנו נוסעים‬ ‫להשתתף בשבת שבע ברכות של הבת שאנו מחתנים בסייעתא‬ ‫דשמיא‪ .‬היינו קצת מוטרדים מהעובדה שהבית יעמוד ריק‬ ‫במשך השבת בלי שמישהו יהנה ממנו ‪ -‬איזה יופי שאתם‬ ‫באים!"‬ ‫היינו המומים‪ .‬הסתפקנו אם מדובר בהשגחה פרטית נפלאה‪,‬‬ ‫או חלילה במישהו שמהתל בנו‪ ...‬עד כדי כך זה היה עבורנו‬ ‫פנטסטי ובלתי נתפס‪ .‬במשך ימים ארוכים אנחנו נתקלים‬ ‫במחירים גבוהים‪ ,‬ופתאום מישהו מתחנן שנבוא ב‪-‬ח‪-‬י‪-‬נ‪-‬ם!‬ ‫*‬

‫*‬

‫*‬

‫האמת‪ ,‬עד הרגע האחרון היינו במתח‪ .‬זה היה עבורנו טוב‬ ‫מידי מכדי להיות אמיתי‪ ...‬יומיים לפני התקשרנו לוודא שההצעה‬ ‫עודנה בתוקף‪ ,‬ושוב זכינו לכל הברכות שבעולם על הטובה שאנו‬ ‫גומלים איתם‪...‬‬ ‫כאמור‪ ,‬זה היה יותר מידי טוב‪ ,‬על גבול ההזוי‪.‬‬ ‫ביום שישי יצאנו באוטובוס‪ ,‬וליבנו דופק‪ :‬איזה בית יקדם את‬ ‫פנינו? נזכרנו שהחתונה שלהם התקיימה אתמול בלילה ‪ -‬ליל‬ ‫שישי! ‪ -‬אז בטח לא היה להם זמן מיותר לסדר עבורנו‪.‬‬ ‫תכל'ס‪ ,‬הגענו‪ .‬לקחנו את המפתח מהמקום המוסכם וגילינו‬ ‫בית מסודר טיפ‪-‬טופ‪ .‬עוגות טעימות המתינו לנו בשולחן המטבח‪,‬‬ ‫ושתיה קרה במקרר‪ .‬הסתובבנו בין החדרים הרבים ולא האמנו‪,‬‬ ‫לא היה פירור שלא מונח על המקום ‪ -‬והם חיתנו אתמול‬ ‫בלילה!‬ ‫התקשרנו אליהם והם שוב הביעו את שמחתם‪ ,‬הדריכו אותנו‬ ‫כיצד להפעיל שעון‪-‬שבת‪ ,‬והדגישו שוב ושוב שכל הבית עומד‬ ‫לרשותנו‪.‬‬ ‫ואל תשכחו‪ :‬הם הפקידו בידנו את ביתם‪ ,‬למרות שהם לא‬ ‫מכירים אותנו כלל! ולא עתידים לפגוש בנו לעולם!‬ ‫*‬

‫*‬

‫*‬

‫לומר את האמת‪ :‬הסיפור הזה הסתיים עם "קפידה"‪.‬‬ ‫לפני שיצאנו השארנו במקום שטר של ‪ ₪ 200‬וכתבנו תודה!‬ ‫אוי ‪ -‬מה שעשינו! מיד כשחזרו הביתה התקשרו אלינו והקפידו‬ ‫איך העזנו להשאיר כסף וכו' וכו' הסברנו להם שעשינו זאת אך‬ ‫ורק למען הרגשתנו הטובה‪ ,‬שנחוש שגם נתנו משהו לאנשים‬ ‫הנפלאים האלה ולא רק קיבלנו מהם‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬מי כעמך ישראל!‬

‫היית מעורב בסיפור שקשור לבין אדם לחבירו? שמעת ממקור ראשון?‬ ‫ספר לנו עכשיו! פקס‪ 077-7671812 :‬דוא"ל‪ahavemet@012.net.il :‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫בס"ד עש"ק פ' תולדות‬ ‫ב' כסלו תשע"ז לפ"ק‬ ‫הדה"נ מוצש"ק בעלזא‬ ‫‪5:30 5:15 3:59‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪5:26 5:16 4:14‬‬ ‫בני ברק‬ ‫‪5:27 5:14 4:03‬‬ ‫חיפה‬ ‫‪5:28 5:17 4:15‬‬ ‫אשדוד‬ ‫בית שמש ‪5:29 5:16 3:59‬‬ ‫‪5:29 5:17 4:17‬‬ ‫קרית גת‬

‫ותהר רבקה אשתו‪) .‬כה‪ ,‬כא(‬ ‫יש לדקדק למה בתחלה אמר "לנוכח אשתו" סתם‪ ,‬והדר אמר "ותהר‬ ‫רבקה אשתו"‪ .‬ונראה דאמרו חז"ל )ברכות לד‪ (.‬שהמתפלל על חבירו‬ ‫צריך להזכיר שמו‪ ,‬אבל אם מתפלל בפניו אין צריך להזכיר שמו דכתיב‬ ‫)במדבר יב‪ ,‬יג( "ויצעק משה לאמר אל נא רפא נא לה"‪ .‬לפי"ז י"ל דסבר‬ ‫יצחק אולי יצטרך השי"ת לשנות שמה כמו באברהם ושרה ששינה את‬ ‫שמם ואמר שרי לא תלד שרה תלד‪ ,‬ולכך לא הזכיר שמה‪ ,‬ובעבור כן‬ ‫אמר "לנוכח אשתו" שהיתה צריכה לעמוד בפניו שלא יצטרך להזכיר‬ ‫שמה‪ ,‬אבל באמת נעתר בתפילתו בלי שינוי שמה‪ ,‬וזהו שאמר "ותהר‬ ‫)פנים יפות(‬ ‫רבקה אשתו"‪.‬‬

‫ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי וגו'‪) .‬כה‪ ,‬כב(‬ ‫ופירש"י ז"ל‪ ,‬א"כ גדול צער העיבור למה זה אנכי מתאווה ומתפללת‬ ‫על הריון‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ולכאורה קשה האם לא ידעה מזה‪ .‬ואעפ"כ היתה‬ ‫מתפללת?‪ .‬ונראה לתרץ ע"פ הקדמה‪ ,‬דאיתא בגמרא )יבמות סד‪(.‬‬ ‫מפני מה היו אבותינו ואמותינו עקרים‪ ,‬מפני שהקב"ה מתאוה‬ ‫לתפלותיהן של צדיקים‪ .‬ואיתא בגמרא )סוטה יב‪ (.‬נשים צדקניות לא‬ ‫היו בפתקה של חוה שתהא להם צער לידה‪ .‬ובזה יובן הגמרא ]שהביא‬ ‫רש"י[ "ותאמר אם כן" גדול צער העיבור נמצא אין אני צדיקת‪,‬‬ ‫והשתא קשה א"כ "למה זה אנכי" מתאוה ומתפללת לבנים‪ ,‬ולמה‬ ‫הייתי עקרה והלא מוכח שאין אני צדיקת משום גודל צער לידה‪,‬‬ ‫)הרה"ק רבי שמואל מקאמינקא זי"ע(‬ ‫ודו"ק היטב כי נכון הוא‪.‬‬

‫ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי וגו'‪) .‬כה‪ ,‬כב(‬

‫ר"ת‬ ‫‪5:52‬‬ ‫‪5:48‬‬ ‫‪5:49‬‬ ‫‪5:50‬‬ ‫‪5:51‬‬ ‫‪5:51‬‬

‫שהתרוצצו הבנים‪ ,‬סברה כי הוא אדם אחד אשר פעם חשקו ללכת‬ ‫לבהמ"ד ופעם חשקו ללכת לפתחי ע"ג‪ .‬כדרך אנשי רשע‪ ,‬כאשר יבוא‬ ‫בין הצדיקים – יתלוה עמהם לעשות כמעשיהם‪ ,‬וכאשר פונה מהם‬ ‫ופגעו בו אנשים פוחזים וריקים – הנה הוא כאחד מהם‪ .‬לכן "ותלך‬ ‫לדרוש את ה'" – מה יהיה בסופו‪ .‬כי לא זה הדרך ישכון אור‪ ,‬רק כיתד‬ ‫שלא תמוט‪ .‬לזה כתיב "ויאמר ה' שני גוים בבטנך"‪ ,‬כי באמת הם שנים‬ ‫– יעקב ועשו‪ ,‬זה פונה לרשעו ותאוותו הרעה‪ ,‬וזה פונה לתומו וצדקתו‬ ‫לעד עומדת בל ימוט לנצח‪.‬‬ ‫ובזה יש לרמז מ"ש להלן )כז‪ ,‬ל( "ויהי אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק‬ ‫אביו והנה עשו אחיו בא מצידו"‪ ,‬לרמז על הנ"ל "ויהי" – לשון צער‪,‬‬ ‫כאשר נמצא איש הפכפך במעשיו‪ ,‬אשר בשעת עשיית המצוה הוא בבחי'‬ ‫יעקב‪ ,‬וכאשר יצא מאת פני יצחק אביו בגמר תפלתו ועבודתו והנה חוזר‬ ‫לסורו נהפך לאיש אחר‪ ,‬והנה עשו אחיו בא מצידו – מצידו כי הסט"א‬ ‫)תפארת שלמה(‬ ‫גובר עליו בתאוות עוה"ז‪ .‬אך צריך האדם לה‪.‬‬

‫ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו‪) .‬כה‪ ,‬כה(‬ ‫פירש"י ז"ל‪" ,‬ויקראו שמו עשו" – הכל קראו לו כן לפי שהיה נעשה‬ ‫ונגמר בשערו כבן שנים הרבה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הענין בא להורות בזה באשר‬ ‫כבר נודע "המותר אדם מן הבהמה אין" )קהלת ג‪ ,‬יט( פירוש הבהמה‬ ‫בן יומו קרוי שור )ב"ק סה‪ ,(:‬שלא יקנה מעלה יתרה מיום הולדו‪,‬‬ ‫והוא בכל שלימותו כאשר נולד‪ ,‬אבל האדם ביום הולדו פחות‬ ‫המדרגה וכאין נחשב‪ ,‬ובכל יום מוסיף והולך ממדרגה למדרגה‪ .‬וזהו‬ ‫ענין עשו שכבר נגמר ולא יוסף יותר מיום הולדו‪ ,‬אבל יעקב יגדל‬ ‫)מעגלי צדק(‬ ‫מעלתו כנודע‪.‬‬

‫ופירש"י ז"ל‪ ,‬עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס‬ ‫לצאת‪ ,‬עוברת על פתחי ע"ג עשו מפרכס לצאת‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הנה בפסוק זו ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו‪) .‬כה‪ ,‬כו(‬ ‫מורה לנו התורה הקדושה דרך הישרה לעבודת הבורא ב"ה‪ ,‬שיהיה ופירש רש"י שיעקב היה אוחז בו לעכבו וכו' עיי"ש‪ .‬ולכאורה תימה היא‪,‬‬ ‫באמת ובתמים ולא יהיה דרכו דרך הפכפך וזר‪ ,‬עד ארגיעה לשון שקר‪ ,‬הלא על הראשונים אנו מצטערין והוא בא להוסיף עליהן‪ ,‬וכי מעט הוא‬ ‫כאשר נמצא רבים מעמי הארץ‪ ,‬כי בשעה שעוסק בתורה ותפלה לבבו הצער שסבל יעקב אבינו מעשו עד כה‪ ,‬שישב אצלו וראה שעבד עבודה‬ ‫כלפיד יבער‪ ,‬וכאשר התעיף בו – ואיננו‪ ,‬כי אחר התפלה תיכף הולך זרה‪ ,‬ועתה עוד בא להוסיף ולעכבו עוד אצלו‪ ,‬אדרבה‪ ,‬צא טמא תאמר‬ ‫בשרירות לבו‪ ,‬חומד ומתאוה‪ .‬וזהו פירוש הענין )בראשית א‪ ,‬ד וברש"י לו‪ ,‬ופירוש רש"י ידוע‪ .‬אלא יש לומר על דרך שאמר אא"ז הרה"ק רבי‬ ‫שם( "וירא אלהים את האור כי טוב וגו'‪ ,‬ודרשו חז"ל שאיננו ראוי יחזקאל מקאזמיר זי"ע בדרך צחות על פירוש רש"י לעיל 'כשהיתה‬ ‫שישתמשו האור והחשך בערבוביא כו'‪ .‬לכאורה אין להבין‪ ,‬איך שייך עוברת על פתחי תורה יעקב רץ ומפרכס לצאת‪ ,‬עוברת על פתחי עבודה‬ ‫לומר אור והחשך יחד בערבוביא תרתי דסתרי אהדדי‪ .‬אך הרמז בזה‪ ,‬כי זרה עשו מפרכס לצאת‪ .‬והקשה‪ ,‬בשלמא יעקב פירכס לתורה ולא יצא‪,‬‬ ‫דרכי התורה ועבודה המה רומז��ם לאור‪ ,‬ותאוות העולם השפל והנבזה משום כי עשו הראשון ללידה‪ ,‬היה מעכבו ולא יכול לצאת‪ ,‬אבל עשו‬ ‫כיון שפירכס לצאת אמאי לא‬ ‫הם דומים לחשך‪ .‬והאדם צריך‬ ‫מזלא טבא וגדיא יאה‬ ‫יצא‪ ,‬מי מעכבו‪ .‬אלא עשו ישב‬ ‫לשמור מזה לבל יהיה בערבוביא‪,‬‬ ‫לאחי העסקן המפו' מנהל "המרכז העולמי לתורה ולחסידות" קרית בעלזא ירושלים‬ ‫על הפתח ולא רצה לצאת כדי‬ ‫פוסח על שני הסעיפים‪ ,‬פעם הולך‬ ‫שיעקב לא יוכל לצאת לתורה‪,‬‬ ‫בדרכי התורה ופעם פונה לדרכי‬ ‫הרה"ח ר' ירמי' יחזקאל דמן שליט"א‬ ‫עכ"ל‪ ,‬ודפח"ח‪ .‬ועל דרך זה יש‬ ‫החשך ח"ו‪ .‬וכזה פרשנו )תהלים‬ ‫לרגל נשואי בתו הכלה החשובה תחי'‬ ‫לומר כאן‪ ,‬לאידך גיסא‪ ,‬כיון‬ ‫קיט‪ ,‬קמ( בפסוק "צרופה אמרתך‬ ‫עב"ג הבה"ח המופלג בתוי"ש דוד ני"ו בן הרה"ח ר' שלמה קופפערשטיין שליט"א‬ ‫שראה יעקב שעשו מפרכס‬ ‫מאד ועבדך אהבה"‪ ,‬כי זהו הצירוף‬ ‫ולאבינו היקר הרב החסיד ר' מאיר ארי' דמן שליט"א ומשפ'‬ ‫לצאת לעבודה זרה‪ ,‬היה אוחז בו‬ ‫והבחינה‪ ,‬אם התורה ומצות‬ ‫יה"ר שיעלה הזיווג יפה לשם לתפארת ולתהלה דורות ישרים מבורכים ותרוו מהם ומכל יוצ"ח‬ ‫לעכבו שלא יצא מן הדת‪ ,‬ואף‬ ‫מביאים את האדם לידי האהבה‪,‬‬ ‫רוב נחת דקדושה מתוך בריות גופא ונהורא מעליא לאוריוש"ט אמן‬ ‫שעל ידי זה היה ליעקב ביטול‬ ‫לבל יסיר מני דרך הישרה‪ .‬לכן‬ ‫המברך מרדכי יוסף דמן אנטוורפען‬ ‫תורה‪ ,‬כי כיון שעכבו מלצאת גם‬ ‫עתה כאשר ראתה רבקה אמנו‬ ‫לעלוי נשמת הגאון החסיד חו"פ ר' אלטר יעקב אליעזר דירנפלד זצ"ל ראש הכולל דחסידי בעלזא ת"א בן הגה"צ ר' אברהם זצ"ל‬ ‫רב דחברת ש"ס פאפא נלב"ע כ"ח תמוז תשע"ו הונצח ע"י משפחתו החשובה שיחיו‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫המצות אסור לנסות להקב"ה חוץ מנתינת מעשר‪ ,‬דכתיב )מלאכי ג‪ ,‬י(‬ ‫"ובחנוני נא בזאת"‪ .‬ויש להבין טעם לזה‪ ,‬למה נשתנה מצות מעשר מכל‬ ‫המצות‪ ,‬שבכולם אסור לנסות וכאן הותר‪ .‬ואמר הרב הנ"ל טעם לזה‪ ,‬כי‬ ‫בכל המצוות אם ינסה את ה'‪ ,‬דרך משל בצדקה שיאמר – רבש"ע אתן‬ ‫צדקה כדי שאתעשר‪ ,‬אפילו אם יתעשר יוכל היצר הרע להטעותו לומר‬ ‫לא מפני הצדקה היה העושר‪ ,‬רק כוחו ועצם ידו עשה לו החיל הזה‪ ,‬וכן‬ ‫כדומה בכל המצות‪ .‬אבל במעשר דקיי"ל )תענית ח‪ (:‬אין הברכה שורה‬ ‫אלא בדבר הסמוי מן העין‪ ,‬ואין הברכה שורה בדבר המדוד והמנוי‪ ,‬וכאן‬ ‫כשיתן מעשר יצטרך למדוד ולמנות‪ ,‬ומכל מקום ישלח השי"ת ברכה‬ ‫בכרי‪ ,‬אז יהיה גלוי בעליל – כי יד ה' עשתה זאת‪ .‬לכן התיר השי"ת‬ ‫לנסותו בזה‪ ,‬עכ"ד ז"ל‪ ,‬ודפח"ח‪ .‬ובזה יבואר היטב דברי רז"ל‪ ,‬שהקשה‬ ‫להם דכתיב "וימצא מאה שערים‪ ,‬משמע שמנו התבואה‪ ,‬וידעו שעשתה‬ ‫בשנה זו מאה פעמים יותר משנה דאשתקד‪ .‬וכתיב "ויברכו ה'"‪ ,‬משמע‬ ‫שגם אחר המנין היה ג"כ ברכה בכרי‪ .‬וקשה הלא בדבר המנוי אין שורה‬ ‫ברכה‪ ,‬לכן תירצו "אומד זה למעשרות היה"‪ ,‬ובמעשר התיר השי"ת‬ ‫לנסות כדי להודיע שע"י מעשר מתנוסס השי"ת‪ ,‬שאדרבא בדבר המנוי‬ ‫שורה ברכה‪.‬‬ ‫)צמח דוד(‬

‫הוא לא יכול לצאת לתורה‪ ,‬אמנם 'עת לעשות לד' הפרו תורתך'‬ ‫)תהלים קיט‪ ,‬קכו(‪ ,‬וביטל את עצמו ואת תורתו כדי לעכבו לעשו שלא‬ ‫)דברי ישראל(‬ ‫יצא מן הדת‪ ,‬אולי יוכל להחזירו למוטב‪.‬‬

‫ויעקב איש תם יושב יושב אהלים‪) .‬כה‪ ,‬כז(‬ ‫איתא בגמרא תענית )ה‪ (.‬איתא יעקב אבינו לא מת‪ ,‬פי' דבזכות‬ ‫התורה לא מת )יעקב הוא נגד תורה(‪ ,‬ופירש בזה הפסוק "ויעקב איש‬ ‫תם יושב אהלים"‪ ,‬שעל ידי שישב באהלי תורה על כן לא מת‪ ,‬והפך‬ ‫תיבת 'מת' לתיבת 'תם'‪ .‬וזה "ויעקב איש תם"‪ ,‬לא מת‪ ,‬מפני "שיושב‬ ‫)הרה"ק רבי פנחס מאוסטילא זי"ע(‬ ‫אהלים"‪.‬‬

‫ויאהב יצחק את עשו‪) .‬כה‪ ,‬כח(‬ ‫מה שהיה יצחק אבינו אוהב את עשו הרשע‪ ,‬כי יצחק היה בחינת‬ ‫משיח‪ ,‬שמלמד זכות אף על כל הרשעים‪] .‬כמבואר בספר תשואות חן‬ ‫בשם רבו הרה"ק רבי יהודה ליב מפולנאה )מבני היכלא של הבעש"ט‬ ‫הק'( שכחו הגדול של משיח הוא שיכול ללמד זכות אף על הרשע‬ ‫הגדול שבישראל[‪ ,‬ועי"ז יחזרו בתשובה‪ .‬וגם איתא )אבות פ"א משנה‬ ‫י"ב( אוהב את הבריות ומקרבן לתורה‪ ,‬שע"י אהבה מקרבן לתורה‪.‬‬ ‫והיה סובר יצחק שגם בעשו יפעל כן‪ .‬אבל באמת כתיב ביצחק )כז‪,‬‬ ‫א( "ותכהין עיניו מראות"‪ ,‬שלא ראה האמת שהיה עשו בחינת רע‬ ‫גמור‪ ,‬בחינה המתנגדת להקדושה מקצה עד הקצה‪ ,‬ואם כן אין שייך‬ ‫)אמרי פנחס(‬ ‫בו הדרך הנ"ל‪.‬‬

‫אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב‬ ‫ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך ד'‪) .‬כו‪ ,‬כט( נראה דטענות אבימלך‬ ‫היה דיצחק יעשה עמו טובות כאשר הוא גמל אתו טובות ולא נגע בו‬ ‫לרעה‪ .‬ולכאורה אין יצחק מחויב לגמול לו טובה על גמולו אותו טובה‪,‬‬ ‫כיון שהשם יתברך היה עם יצחק‪ ,‬היה אבימלך ירא ליגע בו לרעה שלא‬ ‫יהא גומל לנפשו רעה כמו שמצינו באבות שכל מי שנגע בהם לרעה יד‬ ‫ה' היתה בם להומם ולאבדם‪ ,‬אך אף על פי כן נמשך מהטובות שגמלו‬ ‫אבימלך נחת רוח ליצחק‪ ,‬שאם היה נוגע בו לרעה היה ההכרח‬ ‫להשחיתם והצדיקים אינם חפצים בהשחתת שום דבר‪ ,‬כי מדעת קונם‬ ‫יש בהם‪ ,‬וכל מי שגומל לצדיקים טובות גורמים שיבא עליהם גם כן‬ ‫טובות‪ ,‬ובזה דעת צדיקים נוחה שיבואו ברכות על ידיהם לעולם‪ .‬וזה‬ ‫שאמר אבימלך אם תעשה וכו'‪ ,‬כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק‬ ‫טוב וכו'‪ ,‬אתה עתה‪ ,‬פירוש גם אתה גמול אותנו טוב ולא רעה‪ ,‬שלא‬ ‫תאמר כי אנחנו הינו מוכרחים לעשות עמך טוב‪ ,‬דהיינו מתיראים שלא‬ ‫לכוות בגחלתך‪ ,‬לזה גומר "ברוך ד'"‪ ,‬פירוש אף על פי כן יש לך נחת‬ ‫רוח מהטוב שגמלנו לך ולא רעה‪ ,‬שאתה נקרא ברוך ה' שמקבל רק‬ ‫ברכות מהשם יתברך לעולם ואינו מקבל שום רעה מלמעלה להעניש‬ ‫שום אדם בסיבתי‪ ,‬כי כן דרכיהם של צדיקים‪ ,‬ומחמת זה גופא מהראוי‬ ‫)קדושת לוי(‬ ‫להטיב עמנו‪.‬‬

‫וירא אליו ד' ויאמר אל תרד מצרימה‪) .‬כו‪ ,‬ב(‬ ‫פירש רש"י שהיה דעתו לרדת למצרים כמו שירד אביו בימי הרעב‪ ,‬אמר‬ ‫לו אל תרד מצרימה‪ ,‬שאתה עולה תמימה‪ ,‬ואין חוצה לארץ כדאי לך‪.‬‬ ‫דינה של עולה ליפסל ביוצא חוץ למקומה רק לאחר שחיטה‪ ,‬ולא‬ ‫מחיים‪ .‬מה ענין ליצחק‪ ,‬אשר חי היה‪ ,‬עם דינה של עולה‪ ,‬הנוהג רק‬ ‫לאחר שחיטה‪ .‬אולם‪ ,‬הרי לא היתה מצוותו של יצחק‪ ,‬אלא בהעלאה על‬ ‫גבי המזבח בלבד‪ ,‬שכך אמר לו הקב"ה לאברהם‪" :‬לא אמרתי לך‬ ‫שחטהו אלא העלהו‪ ,‬אסקיה ואחתיה" )בראשית כב‪ ,‬יב וברש"י שם(‪,‬‬ ‫נמצא כי עם העלתו של יצחק על גבי המזבח‪ ,‬נסתיימה מצוותו‪ ,‬והרי‬ ‫היא כשחיטה וזריקת הדם שבעולה‪ ,‬ומשום כך נאסר יצחק ביציאה כבר‬ ‫לאחר העלתו על גבי המזבח‪ ,‬כמו עולה לאחר שחיטתה‪) .‬חידושי הרי"ם(‬

‫עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי‬ ‫ותורתי‪) .‬כו‪ ,‬ה( אמרו רז"ל ביומא )דף כ"ח( שאברהם אבינו קיים את‬ ‫כל התורה עד שלא ניתנה‪ .‬ולכאורה מנא ידע את כל התורה‪ ,‬ואם נתגלה‬ ‫לו בנבואה‪ ,‬א"כ מה קאמר עד שלא ניתנה ומה הרבותא כ"כ בזה‪ ,‬והא‬ ‫שפיר ניתנה לו ע"י רוח הנבואה‪ ,‬ומסתבר שמשום כך נתגלה לו כי רצון‬ ‫הקב"ה הוא שיקיימה‪ ,‬אלא הנה אין צורך להזכיר לאדם שעליו לאכול‪,‬‬ ‫אלא מוטבע בטבעו להרעב ולתבוע אוכל‪ .‬ואפילו תינוק קטן מרגיש‬ ‫ברעבונו והוא בוכה ומבקש אוכל‪ ,‬וכשגדל הוא יודע לאכול אף שאין‬ ‫מלמדין אותו כיצד לאכול‪ .‬ובאמת צריך להיות כך גם בשמירת התורה‪,‬‬ ‫כי תרי"ג מצות התורה הן כנגד הרמ"ח אברים ושס"ה גידין של האדם‪.‬‬ ‫וכשם בהאברים הגשמיים אינם זקוקים להזכרה ולהתעוררות לאכול‬ ‫ולעשות שאר הצרכים הגשמיים‪ ,‬כך לא יהיו זקוקים האברים הפנימיים‬ ‫להזכרה‪ ,‬אלא כל איש ישראל יהא מאליו מלא תשוקה לקיים מצוות‬ ‫השי"ת בכל אבריו‪ .‬אך טמטום הלב גורם שאין מבינים את הצרכים‬ ‫הרוחניים‪ .‬אולם אצל אברהם אבינו שפיר הרגישו אבריו את רעבונם‬ ‫הרוחני כמו שאנו חשים ברעב הגשמי‪ ,‬ועי"ז קיים את התורה עד שלא‬ ‫ניתנה‪ ,‬כי לא היה זקוק שילמדוהו את התורה‪ ,‬אלא אבריו הרגישו‬ ‫בעצמם את הרעב לקיום המצות וכפי שאנו רעבים ואוכלים אף שלא‬ ‫)הרה"ק הרבי ר' מיכל מזלאטשוב זי"ע(‬ ‫לימדו אותנו כיצד לאכול‪.‬‬

‫ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת ויקרא את עשו בנו הגדול‬ ‫ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני‪) .‬כז‪ ,‬א( יש לדקדק למה לן כל זה‪,‬‬

‫ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים וגו'‪) .‬כו‪,‬‬ ‫יב( ופירש"י – ואומד זה למעשרות היה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וי"ל על פי דברי בעל‬ ‫סמיכות חכמים )בהקדמה(‪ ,‬על מאמר רז"ל )תענית ט‪ (.‬אשר בכל‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪á‬‬

‫היה לו לומר בקיצור "ויהי כי זקן יצחק ותכהין וגו' ויאמר לעשו בנו‬ ‫הגדול הנה נא זקנתי וגו'"‪ .‬וגם זה ריבוי גמור "ויאמר אליו בני ויאמר‬ ‫הנני"‪ .‬והנראה דמשמיענו בזה איך השי"ת שומר רגלי חסידיו לבל‬ ‫יוציאו דבר שקר מפיהם‪ .‬וגם לא יגרע מצדיק עינו את אשר נגזר עליו‬ ‫לטובה‪ .‬דהנה השי"ת רצה שיקבל יעקב הברכות‪ .‬והנה אילו אמר יצחק‬ ‫לעשו – בני עשו אמסור לך הברכות‪ ,‬הנה אז היה אחת מן השתים‪ ,‬או‬ ‫שח"ו היה יצחק מוציא בדיבורו דבר שקר חלילה‪ ,‬כי לא נתקיים‪ .‬או אם‬ ‫היו שומרים מן השמים שלא יהיה דיבורו לשקר‪ ,‬היו מונעין מן השמים‬ ‫את יעקב שלא יגמר לו הענין‪ .‬אך להיות השכינה מדברת מתוך גרונו‬ ‫של הצדיק‪ ,‬היתה שומרת את פיו שיאמר דבר מקויים‪ .‬והנה אמר –‬ ‫"ויקרא את עשו בנו הגדול"‪ ,‬והנה גם "בנו הגדול" מיותר‪ ,‬וגם "ויקרא‬ ‫את עשו"‪ ,‬מהו "את עשו"‪ ,‬היה לו לומר "לעשו"‪ ,‬כמ"ש להלן "ותקרא‬ ‫ליעקב"‪ .‬והנראה בזה דהנה רצה השי"ת לבל יאמר יצחק במו פיו "עשו‬ ‫בני אברכך" וכמ"ש לעיל‪ .‬והיתה סיבה מאת השי"ת שלא להזכירו‬ ‫בשמו‪ .‬וז"ש "ויקרא את עשו בנו הגדול"‪ ,‬רצה לומר שהיה אז קורא שם‬ ‫לעשו – "בנו הגדול"‪ ,‬רצ"ל לא קראו – עשו בני בא הנה‪ ,‬רק בני הגדול‬ ‫בא הנה‪ .‬והנה כבר היה יעקב בנו הגדול שקנה הבכורה‪ ,‬ואם כן לפי‬


‫להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו‪ ,‬כיון שעיקר הרצון לבוא להאמת‬ ‫אינו בכלל שקר‪ ,‬ואדרבא זה תיקון השקר‪ ,‬כדמצינו אחטא ואשוב אין‬ ‫מספיקין כו'‪ ,‬והטעם שע"י התשובה חטא עי"ש‪ ,‬כן להיפוך‪ ,‬שמערים כדי‬ ‫לבא להאמת‪ ,‬כיון שעל ידי השקר בא להאמת מתקן השקר כנ"ל‪,‬‬ ‫ובוודאי בעולם הזה שנק' עלמא דשיקרא הי' כוונת הקב"ה לבוא‬ ‫)שפת אמת(‬ ‫להאמת על ידי זה דוקא‪.‬‬

‫האמת הקריאה היתה נחשבת ליעקב‪ ,‬וכשבא עשו אליו‪ ,‬הגם שהיה‬ ‫אצלו‪ ,‬אמר אליו סתם "בני"‪ ,‬הנה לפי זה מ"ש אחר כך "ואברכך וגו'"‬ ‫היה באמת‪ ,‬והבן‪ .‬ומה שאמר "ויאמר אליו הנני"‪ ,‬שכל זה מיותר‪ ,‬ובפרט‬ ‫תיבת "א��יו"‪ .‬אך הוא דתיבת "הנני" הוא לשון זריזות ומהירות לקיים‬ ‫כאשר תצוני‪ .‬ומשמיענו הכתוב זיופת עשו‪ ,‬הגם שהיה לשונו לשון‬ ‫זריזות לקיים מצות אביו‪ ,‬לא גדלה ויקרה באמת כבוד המצוה עליו‪ ,‬רק‬ ‫זה זיוף ולשון תרמית‪ ,‬שאליו לבדו לנגד פניו היה מורה כזריזות החסיד‪,‬‬ ‫מה שאין כן כאשר חלף ועבר מנגד עיניו‪ .‬וזהו "ויאמר אליו" דייקא‬ ‫)אגרא דכלה(‬ ‫"הנני"‪.‬‬

‫ורבקה אמרה וגו' לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר וגו' לאמר‪) .‬כז‪,‬‬ ‫ו( תיבת לאמר ראשון ושני צריך ביאור‪ ,‬וכתב בספר עץ הדעת טוב על‬ ‫כתובים דדיבור קשה ואמירה רכה‪ ,‬ועשו היה ירא שלא יעשה יעקב‬ ‫תחבולה וליטול הברכות‪ ,‬על כן התחכם יצחק ונתן עצה לעשו שידבר‬ ‫בלשון רכה כלשון יעקב ויהיה סימן ליצחק שעשו הוא המדבר‪,‬‬ ‫דמסתמא יעקב ישנה וידבר כעשו בלשון קשות שידמה יצחק שזה עשו‪,‬‬ ‫אמנם רבקה ידעה ברוח הקודש מסימן שמסר יצחק לעשו‪ ,‬לזה אמרה‬ ‫ליעקב "לאמר" שיאמר בלשון רכה‪ ,‬יטעם הדבר הנה שמעתי את אביך‬ ‫מדבר אל עשו לאמר‪ ,‬שפקד עליו שיאמר בלשון רכה‪ ,‬ויובן בזה מ"ש‬ ‫הקול קול יעקב וגו' ולא הכירו ויברכהו‪ ,‬וקשה כיון שהכיר שהקול היה‬ ‫מתנגד להיכר הידיים‪ ,‬אם כן במה הכריע שהוא עשו ויברכהו‪ .‬ולהנ"ל‬ ‫אתי שפיר‪ ,‬שהרי זה היה הסימן המובהק‪ ,‬אם ידבר רכות‪ ,‬שהוא עשו‪,‬‬ ‫ואמר הקול קול יעקב ממש כהסימן‪ ,‬וגם הידיים ידי עשו‪ ,‬עתה אין לו‬ ‫)הרה"ק רבי נפתלי מראפשיץ זי"ע(‬ ‫שום ספק‪ ,‬ויברכהו‪.‬‬

‫ויקרא את עשו בנו הגדול וגו'‪ .‬בעבור תברכך נפשי בטרם אמות‪.‬‬ ‫)כז‪ ,‬א‪-‬ד( להבין למה אהב יצחק את עשו יותר מיעקב‪ ,‬הלא ידע זאת‬ ‫בטוב שעל כל פנים יעקב יותר טוב ממנו‪ ,‬שהוא איש תם יושב אהלים‬ ‫במדרשו של שם ועבר‪ .‬אך אפשר לומר על פי מה דמצינו בעת‬ ‫שנתברכו השבטים מיעקב אבינו ע"ה‪ ,‬הקדים ברכת זבולון ליששכר‪,‬‬ ‫כמו שכתוב )מט‪ ,‬יג( "זבולן לחוף ימים וגו'"‪ ,‬ואחר כך "יששכר חמור‬ ‫גרם"‪ .‬וכן כשבירך אותם משה רבינו ע"ה נאמר )דברים לג‪ ,‬יח( "שמח‬ ‫זבולן בצאתך ויששכר באהלך"‪ .‬והוא משום דמצינו ברז"ל )ויק"ר כה‪-‬ב(‬ ‫דמחזיקי תלמידי חכמים נוטלין חלקם בעולם הבא ביחד עם התלמידי‬ ‫חכמים עצמן‪ ,‬כי חלק היושב על הכלים כחלק היוצא למלחמה )ש"א ל‪,‬‬ ‫כד(‪ ,‬לאשר עיקר התורה והמצות של התלמידי חכמים בא מכח‬ ‫המחזיקים אותם‪ ,‬והם הגורמים לזה‪ .‬ועל כן ראוי להקדימם תחילה‬ ‫לברכה‪ ,‬כי מחמת שהם הגורמים‪ ,‬נחשב כאילו הם עצמן למדו תורה‪.‬‬ ‫ועל דרך שאמר ר' עקיבא )נדרים נ‪ (.‬שלי ושלכם שלה היא‪ ,‬מחמת כי‬ ‫אשתו היתה הגורמת לתורתו‪ .‬ולפ"ז נוכל לומר שגם יצחק דימה כן‪,‬‬ ‫שעיקר פעולות עשו‪ ,‬ששמו נרמז על בחינת עשיה ולעסוק במשא ומתן‪,‬‬ ‫עיקר כוונתו בכדי ליתן מעשר וצדקה ליעקב‪ ,‬להחזיקו על התורה‬ ‫ועבודה‪ .‬ועל כן שאל אם גם ממלח ותבן מעשרין‪ ,‬כדי לרמות לאביו‬ ‫שעיקר כוונת עבודתו לגרום שיעקב יכול לעסוק בתורה‪ .‬ועל כן רצה‬ ‫יצחק לברכו מקודם‪ .‬ואמנם רבקה הצדיקת הבינה זאת בטוב‪ ,‬כי אך‬ ‫שקר ומרמה בפיו של עשו‪ ,‬ואך כוונתו לרעות את עצמו‪ ,‬ולא להחזיק‬ ‫ידי תלמידי חכמים‪ .‬על כן יעצה ליעקב בנה שהוא בעצמו יקבל הברכות‬ ‫מאביו‪ ,‬כדי שיתברך בתורה וגדולה במקום אחד‪ ,‬שלא לבקש פרנסתו‬ ‫)אמרי נועם(‬ ‫מעשו אחיו‪ .‬ועל כן אמרה לו לעשות מטעמים לאביו‪.‬‬

‫ורבקה אמרה וגו' הנה שמעתי את אביך מדבר על עשו אחיך לאמר‪.‬‬ ‫)כז‪ ,‬ו( ולכאורה האי "לאמר" מיותר‪ ,‬שאינו לאמר לזולתו‪ .‬ויש לומר לפי‬ ‫עניות דעתי‪ ,‬כי יצחק אמר זה אל עשו בהסתרה‪ ,‬ועם כל זה שמעה‬ ‫רבקה‪ ,‬והבינה מזה שמה' היה זה כדי לאמר ליעקב שיקבל הברכות‪.‬‬ ‫וזהו "ורבקה אמרה וגו' הנה שמעתי את אביך מדבר" – היינו ממה‬ ‫ששמעתי מה שהיה מדבר‪ ,‬על כרחך הוא "לאמר" – היינו שמה' היתה‬ ‫)דגל מחנה אפרים(‬ ‫זאת כדי לאמר לך שתקבל הברכות‪ ,‬וק"ל‪.‬‬

‫קום נא שבה ואכלה‪) .‬כז‪ ,‬יט(‬ ‫במדרש רבה )פ' ס"ה י"ח( א"ל הקב"ה ליעקב אתה אמרת קום נא‬ ‫שבה‪ ,‬חייך בו בלשון אני פורע לך‪ ,‬שנאמר )במדבר י‪ ,‬לה( קומה ה'‬ ‫ויפוצו אויביך‪ ,‬ויש נספה בלא משפט )משלי יג‪ ,‬כג(‪ ,‬זה עשו‪ ,‬אמר‬ ‫הקב"ה לעשו אתה אמרת יקום אבי‪ ,‬גדא דעבודת כוכבים דאת‬ ‫קאים‪ ,‬חייך אף אני בו בלשון אני פורע לך )תהלים ס"ח‪ ,‬ב( יקום‬ ‫אלקים יפוצו אויביו‪ .‬מפסוקים אלו הוכיח רבו של מרן זללה"ה‬ ‫הגה"ק רבי נתן אדלר זי"ע‪ ,‬אשר מימות יעקב ועשו התהוה ענין‬ ‫הנהוג בינינו עם ישראל‪ ,‬אשר הבנים ידברו עם אביהן בלשון נוכח‪,‬‬ ‫ואצל בני עשו ידברו בלשון נסתר‪ ,‬כי כן מורים הכתובים הנ"ל יעקב‬ ‫אמר קום נא אבי‪ ,‬ועשו אמר יקום נא אבי‪ ,‬וההסבר שבנ"י מדברים‬ ‫לשון נוכח‪ ,‬כי זה מורה על קירבה ודיבוק‪ ,‬לכן אנו מתפללים לד'‬ ‫לשון נוכח ברוך אתה ד' כמו שבנ"י מדברים עם קרוביהם‪ ,‬ולשון‬ ‫נסתר מורה על ריחוק שכאילו אינו מדבר אליו אלא לאחר‪ ,‬וכמו‬ ‫שאמרו חז"ל בעשו "נפשות ביתו" לשון רבים שכולם פרודים ולכל‬ ‫אחד ואחד היה אליל אחרי‪ .‬ונראה כי לזה כיון המדרש‪ ,‬אבל הסביר‬ ‫הענין בטעם נכון לאמר‪ ,‬כי הנה אנו מתפללים להש"י בלשון נוכח‬ ‫ונסתר ביחד‪,‬‬ ‫והטעם‪ ,‬כי הש"י נקרא אבינו ומלכנו‪ ,‬והנוכח לאבינו‪ ,‬והנסתר למלכנו‬ ‫דרך כבוד כלפי מלכות‪ .‬והפתיחה בלשון נוכח‪ ,‬יען ע"י שהש"י אבינו אנו‬ ‫רשאים להתייצב לפניו בכל עת‪ ,‬ומהנוכח נבא לנסתר למלכותו‪ .‬ואמנם‬ ‫אם אנו באים להבחין בין בחינת אבינו לבחינת מלכנו בלשון נוכח‬ ‫ונסתר‪ ,‬על כרחנו נדבר גם עם אבינו בלשון נוכח‪ ,‬כדי שלא יהא כח‬ ‫הדיוט חמור מהקדש‪ ,‬וזה שאמר הש"י ליעקב אתה אמרת לאביך קום‬ ‫נא שבה‪ ,‬אף אנכי אענה אותך‪ ,‬אם תדבר אלי בלשון נוכח קומה ד'‪,‬‬ ‫ואמנם עשו היה רגיל לקרות לע"ז שלו‪ ,‬והע"ז היה אצלם בבחינת שליט‬ ‫ומושל ולא דברו עמה כי אם בלשון נסתר‪ ,‬ולזאת גם עם אביו דבר‬

‫ויקרא את עשו בנו הגדול וגו'‪ ,‬בעבור תברכך נפשי‪) .‬כז‪ ,‬א‪-‬ד( כבר‬ ‫עמדו הכל להבין סיבת הדבר שרצה יצחק לתת הברכות לעשו‪ ,‬וכן‬ ‫מדוע סיבב הקב"ה שיהיה כך שיעקב יקבל הברכות דווקא בדרך זו של‬ ‫ערמומית‪ .‬ופירשו הצדיקים שבדווקא סיבבו משמים שיהיה כך‪ ,‬כדי‬ ‫שעל ידי זה לא יוכלו המקטרגים למנוע את הברכות מישראל בשום‬ ‫מצב שהוא‪ ,‬ואף אם יגיע חלילה איזה זמן שלא יהיו ישראל ראויים כל‬ ‫כך לברכות‪ ,‬התנהגותם לא תהיה כראוי כל כך‪ ,‬ויקטרגו המלאכים שאין‬ ‫מגיע להם הברכות‪ ,‬ישיב להם הקב"ה שהלא גם יצחק בשעה שבירך‬ ‫ליעקב סבר שהוא מברך את עשו‪ ,‬ואף על פי כן ברכו‪ ,‬ואם כן כל שכן‬ ‫כשמדובר ביהודים‪ ,‬יהיו באיזה מצב שיהיו‪ ,‬הם עדיין הרבה יותר טובים‬ ‫מעשו‪ ,‬ואם כן בוודאי מגיע להם הברכות בכל זמן ובכל אופן‪ ,‬ובזה‬ ‫ימנע הקטרוג‪ ,‬שיהודי אפילו הגרוע ביותר עדיין יותר טוב מהגוי שטוב‬ ‫)דברי חיים(‬ ‫ביותר‪.‬‬

‫ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות ויקרא את עשו בנו הגדול‬ ‫וגו'‪ .‬בא אחיך במרמה ויקח בכורתך‪) .‬כז‪ ,‬א‪-‬לה( מה שהיה צריך‬ ‫להיות ברכת יעקב שלא ברצון יצחק‪ .‬נראה על ידי שבברכה זו תלוין כל‬ ‫העולמות ולא שייך שיהיה על ידי איש רק על ידי הקב"ה שאין זה דבר‬ ‫שבמקרה‪ .‬ואפשר על ידי זה היה הברכה על ידי יצחק שכהו עיניו כמ"ש‬ ‫רש"י ז"ל שייחד הקב"ה שמו עליו והענין שיעקב לקח הברכות במרמה‬ ‫והוטב בעיני הש"י‪ ,‬יש ללמוד מזה כי כדי להשיג האמת באמת רשאין‬ ‫לעשות ע"י ערמה‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל הוי ערום ביראה‪ ,‬פירש"י ז"ל‬ ‫‪â‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫עושה שלא כשורה‪ ,‬יותר מחרדת כשהולכים לשוחטו‪.‬‬

‫בלשון נסתר‪ ,‬וז"ש לו הש"י גדא דע"ז את תפיס בו בלשון אני פורע לך‬ ‫)ליקוטי חבר בן חיים(‬ ‫יקום אלקים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו‪.‬‬

‫ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים‪) .‬כז‪ ,‬לו(‬

‫ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ‪) .‬כז‪ ,‬כח(‬

‫ופירש"י בשם התנחומא‪" :‬למה חרד יצחק‪ ,‬אמר שמא עון יש בי‬ ‫שברכתי קטן לפני גדול ושניתי סדר היחס‪ ,‬התחיל עשו מצעק‪' :‬ויעקבני‬ ‫זה פעמים'‪ ,‬אמר לו אביו‪ :‬מה עשה לך‪ .‬אמר לו‪ :‬את בכורתי לקח‪ ,‬אמר‪:‬‬ ‫בכך הייתי מצר וחרד שמא עברתי על שורת הדין‪ ,‬עכשיו לבכור ברכתי‬ ‫'גם ברוך יהיה'"‪ .‬יש לפרש‪ ,‬דהנה קיי"ל‪ :‬הבורח מבית האסורים והיתה‬ ‫מעבורת לפניו‪ ,‬ואמר הבורח‪ :‬העבירני ואני נותן לך דינר )דהיינו‬ ‫שהבטיח סכום גדול תמורת הצלתו(‪ ,‬והעבירו‪ ,‬אין לו לשלם אלא שכרו‬ ‫הראוי לו‪ ,‬אך אם הלה כבר הוציא ממנו‪ ,‬אין מוציאין מידו )עי' שו"ע‬ ‫חו"מ סי' רסד ס"ז‪-‬ח(‪ ,‬וכמו כן כאן‪ ,‬הרי בולמוס אחזו לעשו‪ ,‬ומשום כך‬ ‫נתן את הבכורה בעד עדשים‪ ,‬אך כל זמן שלא תפסה יעקב לא זכה‬ ‫בבכורה‪ ,‬דאין לו אלא שכרו הראוי לו בעד הלעטת עדשים‪ ,‬אך עתה‬ ‫שתפס הברכה‪ ,‬ויצחק הרגיש שחלה עליו הברכה‪ ,‬באמרו‪" :‬גם ברוך‬ ‫יהיה" )פסוק לג(‪ ,‬נמצא שעתה תפס הבכורה ושוב אין יכולין להוציאה‬ ‫ממנו‪ ,‬על כן אמר עשו‪" :‬ויעקבני זה פעמים"‪ ,‬זה עתה עקבני פעמים‪,‬‬ ‫)חתם סופר(‬ ‫בבכורה ובברכה‪ ,‬והא בהא תליא‪.‬‬

‫איתא במדרש רבה )ס"ו ד( "ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני‬ ‫הארץ"‪" ,‬מטל השמים" זה המן "ומשמני הארץ" זה השלו‪ .‬וצריך להבין‬ ‫הא לא היו המן ושלו רק לשעתם במדבר ולא לעולמים‪ ,‬ואיך ברך את‬ ‫יעקב בברכה שאינה מתקיימת ולא היתה רק לעת הצורך‪ .‬ונראה לי על‬ ‫פי מה ששמעתי מפה קדוש אאמ"ו זצ"ל בש"ס מגילה י"ח ע"א לא הוו‬ ‫ידעו רבנן מאי "השלך אל ה' יהבך" עד דאתא ההוא טייעא ואמר טול‬ ‫יהבך ושדי אגמלאי‪ ,‬ופירש ז"ל דרבנן לא ידעו איך ובמה יפרנסו עצמם‪,‬‬ ‫והם בטוחים בה' אבל אין יכולים להבין מאין יבא עזרם דהרבה עשו‬ ‫כרשב"י ולא עלתה בידם ואין סומכין על הנס‪ ,‬והיינו 'לא ידעו' שלא‬ ‫יכלו להבין מאי "השלך על ה' יהבך" באיזה אופן ימצאו פרנסתם כשלא‬ ‫יעסקו כלל במו"מ‪ ,‬אלא הקב"ה מזמין לכל עוסק בתורה זבולון העוסק‬ ‫במסחר ומפרנס אותו ומחזיק את ידו‪,‬‬ ‫והיינו עד דאתא ההוא טייעא ואמר טול יהבך כל מה שאתה חפץ השלך‬ ‫על גמלאי ואני אפרנס אותך‪ .‬והנה כל זה כשאין כולם עוסקים בתורה‬ ‫ומפרנסים זה את זה כיששכר וזבולון‪ ,‬אבל כשכולם קדושים מקדשים‬ ‫זמנם לה' לבדו‪ ,‬במה יתפרנסו‪ .‬ומורגל בפי העולם הלצה בפסוק )שמות‬ ‫י"א‪ ,‬כ"ט( "מי יתן והיו כל עם ה' נביאים" אם יהיו כולם נביאים מי יתן‬ ‫אלא דאמרו חז"ל )ברכות ל"ה ע"ב( כשעושים רצונו של מקום "ועמדו‬ ‫זרים ורעו צאנכם" האומות יהיו לנו לעבדים ויהיו כל עם ה' בבחינת‬ ‫יששכר והם האומות יעסקו בצרכינו בעולם הזה‪ ,‬ואז כל ישראל‬ ‫בבחינת אוכלי המן שיהיה מוכן לפניהם בלי עמל ויגיעה‪ .‬וזהו הברכה‬ ‫שברך יצחק את יעקב ברכה לדורות יוצאי חלציו וזרעו אחריו "ויתן לך‬ ‫האלקים מטל השמים" וכו' זהו המן‪ ,‬היינו דוגמת ברכת המן‪ ,‬אלא שזה‬ ‫דבר שאי אפשר אלא כשיעבדוך עמים וכו' ועמדו זרים וכו' אז תהיה‬ ‫)כתב סופר(‬ ‫ברכה זו כנ"ל‪.‬‬

‫ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו‬ ‫מעל צוארך‪) .‬כז‪ ,‬מ( ופירש"י ז"ל‪ ,‬כמו בחרבך‪ ,‬יש על שהוא במקום‬ ‫אות ב' כמו )יחזקאל לג‪ ,‬כו( "עמדתם על חרבכם" – בחרבכם‪) ,‬שמות ו‪,‬‬ ‫כו( "על צבאותם" – בצבאותם‪ .‬והיה כאשר תריד – לשון צער כמו‬ ‫"אריד בשיחי" )תהלים נה‪ ,‬ג( כלומר כשיעברו ישראל על התורה ויהיה‬ ‫לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל‪ ,‬ופרקת עולו וגו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ויש‬ ‫לפרש "על חרבך תחיה" – פירוש בשביל מצות שעשית בחרבך‪ ,‬על ידי‬ ‫כך יהיה לך חיות קצת‪ .‬ולזה לא כתב בחרבך תחיה‪ ,‬כי אם "על"‪ ,‬פירוש‬ ‫כמו בשביל‪ .‬וישראל כשרוצין להחליש כחו של עשו אינם צריכים‬ ‫לעמוד נגדו בכח כל תרי"ג מצות שמקיימין תמיד‪ ,‬כי אפילו בכח מצותו‬ ‫אין לו שליטה עליהם‪ ,‬כי הם קיימו כבוד אב יותר ממנו כמבואר בתורה‬ ‫הקדושה‪ ,‬שיעקב כיבד את אביו יותר‪ .‬כדאיתא במדרש שעשיו לא מצא‬ ‫ציד להביא וצד כלב ורצה להאכילו לאביו‪ .‬ונמצא מניה וביה אבא ליזל‬ ‫ביה נרגא )סנהדרין לט‪ .(:‬וזהו "ויחלש יהושע כו' לפי חרב"‪ ,‬פירוש לפי‬ ‫מדרגתו וכחו של חרבו‪ ,‬אשר לזה המציא עצמו ללחום עם ישראל‪ ,‬בזה‬ ‫)נועם אלימלך(‬ ‫עצמו החליש אותו כנ"ל‪.‬‬

‫ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד‬ ‫ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה‪) .‬כז‪ ,‬לג(‬ ‫אמר רבי חמא בר חנינא‪" :‬מאד" – מחרדה שחרד על גבי המזבח אמר‪ :‬מי‬ ‫הוא שנעשה סרסור ביני לבין המקום‪ ,‬שיטול יעקב את הברכות? כלפי‬ ‫רבקה אמר‪ ...‬אמר רבי לוי‪ :‬לפי שהיה יצחק אבינו מהפחד ואומר‪ :‬תאמר‬ ‫שלא עשיתי כשורה‪ ,‬שעשיתי את שאינו בכור בכור? וכיון שאמר "את‬ ‫בכורתי לקח" ]בראשית כז‪ ,‬לו[ אמר יאות בירכתי ]בראשית רבה טז‪ ,‬ב[‪.‬‬ ‫שתי חרדות חרד‪ :‬אחד – על המזבח בזמן שהקריבו אותו לקרבן‪ .‬וחרדה‬ ‫שנייה – כשנתגלה לו שבירך את יעקב‪ .‬ומובא שם דבגלל החרדה שהחריד‬ ‫יעקב ליצחק‪ ,‬בדין היה לקללו‪ ,‬אלא "ובוטח בה' ישוגב" ]משלי כט‪ ,‬כה[‪,‬‬ ‫נתן בלבו ובירכו‪ .‬נתבונן נא על שתי החרדות האלו‪ ,‬איזו חרדה צריכה‬ ‫להיות מוחרדת‪ ,‬הווי אומר שהחרדה שעל גבי המזבח‪ ,‬דהא שם היתה‬ ‫שאלת נטילת הנפש‪ ,‬וחכמינו ז"ל הורונו דמכיון דכתוב "ויחרד יצחק חרדה‬ ‫גדולה עד מאד"‪ ,‬מילת "מאד" מלמדנו שכאן חרדת יצחק אבינו היתה‬ ‫יותר גדולה מהחרדה שהיתה לו על גבי המזבח‪ .‬וכל כך למה? כמבואר‬ ‫להלן במדרש משום שנתפחד שמא לא עשיתי כשורה שעשיתי את שאינו‬ ‫בכור לבכור‪ ,‬למדנו מכאן שהאדם צריך לחרד חרדה גדולה עד מאד אם‬

‫והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך‪) .‬כז‪ ,‬מ(‬ ‫ולכאורה קשה האיך הטיל יצחק תנאי אחר מעשה‪ ,‬כבר ישבתי בכמה‬ ‫אנפין‪ .‬וכעת נ"ל דבר פשוט‪ ,‬כי כבר הקשו – מה יועיל הברכה ליעקב‪ ,‬כי‬ ‫היה בטעות ולבו על עשו‪ .‬וכבר ישבתי‪ ,‬דמכל מקום זכה יעקב אם‬ ‫מעשה הטעות קיים‪ ,‬הרי נתברך יעקב‪ ,‬ואם בטעות כמאן דליתא דמיא‪,‬‬ ‫אם כן הרי זה שהיה בדעת יצחק על עשו הוא בטעות‪ ,‬בחשבו כי עשו‬ ‫הצדיק יותר‪ .‬אבל אם היה יודע האמת מרשעת עשו ומצדקת יעקב‪,‬‬ ‫בודאי לא היה בדעתו על עשו כלל‪ ,‬כנ"ל ברור‪ .‬ולפי זה דוקא אם יעקב‬ ‫הוא טוב‪ ,‬מה שאין כן אם גם יעקב הוא לא טוב‪ ,‬שניהם שקולין אין‬ ‫ראוי ליעקב יותר מעשו‪ ,‬ומה שהיה בדעתו על עשו אינו בטעות‪ ,‬אם כן‬ ‫)ישמח משה(‬ ‫ופרקת עולו הוא מן הדין‪ ,‬והבן‪.‬‬

‫דוקא כשנעשה בן י"ג שנה )הלא לדידי' אין נפקא מינה בין קודם‬ ‫י"ג שנה לי"ג(‪ .‬ותירץ הרה"ק‪ ,‬שזה לעומת זה‪ ,‬כשניתוספה‬ ‫קדושה ליעקב אבינו ע"ה‪ ,‬נתגברה לעומת זה הטומאה אצל‬ ‫)כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע(‬ ‫עשיו‪.‬‬

‫ויגדלו הנערים וגו'‪) .‬כה‪ ,‬כז(‬ ‫ופירש רש"י‪ ,‬כל זמן שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם וכו'‪,‬‬ ‫כיון שנעשו בני י"ג שנה‪ ,‬זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לע"א‬ ‫ולכאורה קשה‪ ,‬בשלמא יעקב אבינו‪ ,‬כשנעשה בר מצוה בגיל י"ג‬ ‫שנה‪ ,‬ניתוספה לו קדושה על קדושתו ועל כן פירש לבתי‬ ‫מדרשות‪ ,‬אמנם עשו שפירש לעבודת אלילים‪ ,‬מדוע פירש לע"א‬

‫ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי‬ ‫התעשקו עמו‪ .‬ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה‪.‬‬ ‫‪ã‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫)מראה יחזקאל(‬


‫שדה תפוחים"‪ ,‬והכוונה בזה כמו שאמרו חז"ל )שבת פח‪:(.‬‬ ‫"למה נמשלו ישראל לתפוח‪ ,‬לומר לך‪ ,‬מה תפוח זה פריו קודם‬ ‫)כ"ק מרן מהר"א זי"ע(‬ ‫לעליו‪ ,‬אף ישראל הקדימו 'נעשה' ל'נשמע'‬

‫ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות‬ ‫ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ‪ .‬ויעל משםבאר שבע‪.‬‬ ‫וירא אליו ה' בלילה ההוא ויאמר אנכי אלקי אברהם אביך אל תירא‬ ‫עד‬ ‫כי אתך אנכי וגו'‪) .‬כו‪ ,‬כד( ויש להבין ממה היה ירא יצחק אבינו‪,‬‬ ‫הקול קול יעקב והידים ידי עשיו‪) .‬כז‪ ,‬כב(‬

‫שאמר לו השי"ת‪" :‬אל תירא"‪ .‬וגו'‪ .‬ויש לומר‪ ,‬בהקדם לפרש הכונה‬ ‫בהמשך הפסוקים בדרך רמז‪ ,‬דהנה סימן טוב הוא לאדם שאנשים‬ ‫שאינם מהוגנים אינם חפצים בקרבתו ומתרחקים ממנו‪ ,‬כי דבר זה‬ ‫מורה שהינו אדם כשר וירא שמים‪ ,‬ולפיכך שונאים אותו הרשעים‪ ,‬כענין‬ ‫שאמרו חז"ל )כתובות קה‪ ,‬ב(‪" :‬האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני‬ ‫מתיא‪ ,‬לאו משום דמעלי טפי‪ ,‬אלא משום דלא מוכח להו במילי‬ ‫דשמיא"‪ ,‬ולעומת זה‪ ,‬כאשר אדם רואה שאנשים אינם מהוגנים‬ ‫מתקרבים אליו ורוצים להתחבר אתו‪ ,‬צריך לחשוש שמא יש בו דבר‬ ‫שאינו הגון‪ ,‬כענין שאמרו חז"ל )ב"ק צב‪ ,‬ב(‪" :‬לא לחנם הלך זרזיר אצל‬ ‫עורב‪ ,‬אלא מפני שהוא מינו"‪ ,‬ועליו לפשפש במעשיו ולשוב בתשובה‪.‬‬ ‫אמנם כאשר האדם כבר זיכך עצמו‪ ,‬עד שהגיע למדרגה הנעלית של‬ ‫"ברצות ה' דרכי איש גם אויביו י ְַש ִלם אתו" )משלי טז‪ ,‬ז(‪ ,‬שוב אינו‬ ‫צריך לדאוג כאשר אנשים אינם מהוגנים מתקרבים אליו‪ .‬וזהו‪" :‬ויריבו‬ ‫רעי גרר עם רעי יצחק וגו'‪ .‬ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה וגו'‪.‬‬ ‫ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה וגו'‪ .‬ויעל משם באר‬ ‫שבע"‪ ,‬והיינו שכל עוד שרועי גרר רבו עם רועי יצחק‪ ,‬ואנשי המקום לא‬ ‫היו חפצים בנוכחות יצחק אבינו‪ ,‬לא היה יצחק חושש מלגור בשכנותם‪,‬‬ ‫אבל כאשר חפר את הבאר השלישית "ולא רבו עליה"‪ ,‬היה חושש שמא‬ ‫במשך הזמן למד ממעשיהם‪ ,‬ומשום כך חפצים עתה בקרבתו‪,‬‬ ‫ולכן תיכף ומיד‪" :‬ויעל משם באר שבע"‪ ,‬בכדי שלא תזיק לו ישיבתו‬ ‫עמהם‪" .‬וירא אליו ה' בלילה ההוא ויאמר אנכי אלקי אברהם אביך אל‬ ‫תירא כי אתך אנכי" וגו'‪ ,‬והיינו שהשי"ת אמר לו שאינו צריך לירא‬ ‫מהתחברות הרשעים אליו‪ ,‬לפי שאין זה מורה על חסרון אצלו‪ ,‬אלא‬ ‫אדרבה זה מורה‪" :‬כי אתך אנכי"‪ ,‬והשלמת אנשי המקום בנוכחותו‬ ‫ביניהם היא בבחינת "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ְיש ִלים אתו"‪ .‬וזהו‬ ‫דכתיב גם להלן )כו‪ ,‬כו(‪" :‬ואבימלך הלך אליו מגרר ואחֻזת מרעהו ופיכל‬ ‫שר צבאו ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אׂתי וגו'‪,‬‬ ‫ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך" וגו'‪ .‬והיינו שכיון שיצחק אבינו ראה‬ ‫שרשעים הללו באו אליו וחפצים בקרבתו‪ ,‬הי' חושש שמא יש בו דבר‬ ‫שאינו הגון ועל כך אמר לו אבימלך‪" :‬ראו ראינו כי ה' עמך"‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫סיבת בואנו אליך היא כי' הנך במדרגה הנעלית של "ברצות דרכי איש‬ ‫)כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א(‬ ‫גם איביו ישלים אתו"‪.‬‬

‫אמרו חז"ל )בראשית רבה סה‪ ,‬כ( בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי‬ ‫כנסיות אין הידים ידי עשו שולטות‪ ,‬ולכאורה הרי פשטות הפסוק‬ ‫נראה כסתירה לכך‪ .‬והנה יצחק אבינו ‪ -‬שהי' סבור שעשו ניצב לנגדו‬ ‫ שאל אותו‪ :‬מה זה מיהרת למצוא בני‪ ,‬והכונה היתה כי מאחר‬‫שהכנת מטעמים הוא מצוה של כיבוד אב‪ ,‬הכיצד עלה בידך לעשות‬ ‫זאת ללא עיכוב‪ ,‬והרי ידוע שהשטן מתייצב תמיד למנוע את קיום‬ ‫המצוות‪ ,‬ואם לא עולה בידו לגמרי‪ ,‬אך על כל פנים הוא מעכב את‬ ‫הדבר ע"י המכשולים שמעמיד לנגדו‪ .‬ועל כך היתה התשובה‪ :‬כי‬ ‫הקרה ד' אלקיך לפני ‪ -‬כלומר‪ ,‬אם אמנם מדת הדין ‪ -‬אלוקיך‬ ‫מעכבת‪ ,‬אך שם הרחמים ‪ -‬הוי' קירר וצינן אותה וזהו‪ :‬ד' אלקיך ‪-‬‬ ‫לפיכך לא היו לי מניעות‪ .‬ברם יצחק אבינו שסבר שהוא עשיו רצה‬ ‫להעמידו על כך‪ ,‬שלא בזכותו הצליח‪ ,‬אלא אך ורק כיון שתפקידו‬ ‫הוא לסייע בידי יעקב שיכול לעסוק בתורה‪ ,‬כמו שהסבירו המפרשים‬ ‫שכונת יצחק שרצה לברך את עשיו היתה‪ ,‬כי מאחר שיעקב הוא יושב‬ ‫אהלים‪ ,‬עדיף לברך את עשו שהוא איש שדה בברכת עוה"ז בכדי‬ ‫שיצליח ויחזיק בידי יעקב‪ ,‬שיוכל ללמוד תורה ללא מניעות‪ ,‬וזה‬ ‫שאמר לו‪ :‬הקול קול יעקב ‪ -‬קול התורה של יעקב‪ ,‬הוא שגרם לכך‬ ‫שידיך יעשו תושיה‪ :‬והידים ידי עשיו‪.‬‬ ‫אמנם כיום שידי עשיו לא רק שאינם מסייעים בידי יעקב‪ ,‬אלא‬ ‫מצירים ומציקים לו‪ .‬הרי שפיר למדו חז"ל מפסוק זה שהעצה‬ ‫להינצל מידי עשיו היא אך ורק באמצעות קול התורה כי יצחק אמר‬ ‫בזמן שקולו של יעקב מצוי‪ ,‬ידי עשיו מתברכות בזכות התורה כי הן‬ ‫מיועדות לסייע ליעקב וממנה מוכרח שבזמן שידי עשיו עומדות‬ ‫)כ"ק מרן מהר"ש זי"ע(‬ ‫להרע ליעקב נחלשות בזכות התורה‪.‬‬

‫ויאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו‪) .‬כז‪ ,‬כב(‬ ‫ודרשו רז"ל )בר"ר סה‪ ,‬כ(‪" :‬בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות‬ ‫אין הידים ידי עשו‪ ,‬ואם לאו – הידים ידי עשו"‪ .‬ברכת "הקול קול יעקב"‬ ‫עומדת להם לישראל כשלימוד התורה הוא מתוך ענוה ולא לשם גאות‬ ‫והתפארות ח"ו‪ .‬כך למדנו מדברי מלך אדום ששלח לומר לישראל‬ ‫)במדבר כ‪ ,‬יח(‪" :‬לא תעבור כי פן בחרב אצא לקראתך"‪ ,‬וברש"י שם‪:‬‬ ‫"אתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם וכו'‪ ,‬ואני אצא עליכם במה‬ ‫שהורישנו אבי 'ועל חרבך תחיה'"‪ .‬ולכאורה תמוה‪ ,‬והלא ידע שבזמן‬ ‫שקולו של יעקב נשמע בבתי כנסיות אין ידיו יכולות לשלוט בהם‪ .‬ולפי‬ ‫האמור מובן‪ ,‬והלשון מדוייק‪ ,‬שאמר‪" :‬אתם מתגאים בקול שהורישכם‬ ‫אביכם"‪ ,‬ואתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם"‪ ,‬ואם כן "ואני אצא‬ ‫עליכם במה שהורישני אבי"‪ ,‬כי "הקול קול יעקב" מועיל רק כשהוא‬ ‫)כ"ק מרן מהר"י זי"ע(‬ ‫מתוך ענוה ושפלות‪.‬‬

‫ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך‪) .‬כז‪ ,‬ח(‬ ‫לכאורה היה די לומר "שמע בקולי"‪ ,‬ומובן שכוונתה שישמע מה שהיא‬ ‫מצוה אותו‪ .‬וכן להלן )פסוק מג( כת��ב "שמע בקולי וקום ברח לך"‪,‬‬ ‫ולא כתיב "שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך"‪ .‬ונראה לפרש דידעה‬ ‫שיעקב לא ירצה להטעות את אביו‪ ,‬ולכך אמרה "לאשר אני מצוה‬ ‫אותך"‪ ,‬להדגיש כי ברור לה שכאשר יוודע ליצחק שהוא צותה לו‬ ‫לעשות כן‪ ,‬יסכים גם הוא לכך‪ .‬אבל להלן לא הוצרכה להוסיף ציווי‪,‬‬ ‫מחמת שיעקב היה מצווה מעצמו לברוח כדי לקיים "ונשמרתם מאוד‬ ‫)כ"ק מרן מהר"ש זי"ע(‬ ‫לנפשותיכם"‪.‬‬

‫ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו‬ ‫לעבדים ודגן ותירוש סמכתיו ולכה אפוא מה אעשה בני‪) .‬כז‪ ,‬לז(‬

‫ויאמר יצחק אל בנו מה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה ה' אלקיך‬ ‫לפני‪) .‬כז‪ ,‬כ( יצחק אבינו בגודל קדושתו הרגיש בקדושת יעקב‬ ‫אבינו‪ ,‬ולכן שאל‪" :‬מה זה מהרת למצא בני"‪ ,‬כלומר‪ ,‬מדוע‬ ‫מהרת לעשות מטעמים בלא שצויתיך על כך‪ ,‬בבחינת 'אינו‬ ‫מצווה ועושה'‪ .‬והשיב לו יעקב‪ ,‬שלמד ענין זה ממתן תורה‪ ,‬שבני‬ ‫ישראל הקדימו "נעשה" ל"נשמע" )שמות כד‪ ,‬ז(‪ ,‬שהיא בחינת‬ ‫'אינו מצווה ועושה'‪ .‬וזהו שאמר‪" :‬כי הקרה ה' אלקיך לפני"‪,‬‬ ‫שהוא רמז למאמר השי"ת במתן תורה )שם כ‪ ,‬ב(‪" :‬אנכי ה'‬ ‫אלקיך"‪.‬ועל כך אמר אחר כך יצחק אבינו‪" :‬ראה ריח בני כריח‬ ‫שדה אשר ברכו ה'" )פסוק כז(‪ ,‬ופירש"י‪" :‬שנתן בו ריח טוב‪ ,‬וזהו‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪ä‬‬

‫ופירש"י ז"ל "הן גביר ברכה זו שביעית היא‪ ,‬והוא עושה אותה‬ ‫ראשונה‪ ,‬אלא אמר לו מה תועלת לך בברכה‪ ,‬אם תקנה נכסים – שלו‬ ‫הם‪ ,‬שהרי גביר שמתיו לך‪ ,‬ומה שקנה עבד קנה רבו"‪ .‬וביאור דברי‬ ‫רש"י ז"ל פשוט היא‪ ,‬דיצחק אבינו דילג על כל הברכות בכוונה תחילה‬ ‫)שהוזכרו ב'ויתן לך'(‪ ,‬ואמר לעשו כיון דיעקב אבינו נתברך ונעשה‬ ‫כבר גביר ואדון לך‪ ,‬אם כן הרי מבואר בגמרא )פסחים פח‪" (:‬מה‬ ‫שקנה עבד קנה רבו"‪ ,‬ולפיכך מה תועלת יהא מכל ברכה שאברכך‬ ‫השתא שהרי יזכה בה ממילא יעקב מיד ויהיה שלו‪.‬‬ ‫אך אם כן קשה‪ ,‬מהו שאמר לו יצחק אבינו בהמשך הפסוק "ודגן‬ ‫ותירוש סמכתיו" שהיא גם חלק מהברכות שנתברך בו יעקב לעיל )כז‪,‬‬ ‫כח(‪ ,‬הרי אף בלאו הכי אין יכולת ואפשרות יותר לברך בזה את עשו‪,‬‬ ‫ומדוע איפה חזר לברכה הזאת דווקא‪ ,‬ולאיזה צורך כלל נאמר בכאן‬


‫שם הוי' אחד‪ .‬וזה שאמר עשו‪ ,‬הברכה אחת שיש לך יותר מן‬ ‫)כ"ק מרן מהר"ש זי"ע(‬ ‫יעקב ברכני‪.‬‬

‫לעשו‪ .‬ונראה ליישב בזה‪ ,‬דאף שהעבד קנוי לרבו לעולם‪ ,‬ואינו יכול‬ ‫לשחרר את עצמו בשום אופן‪ ,‬מכל מקום טען עשו ליצחק אבינו כך‪,‬‬ ‫שהרי שנינו במס' גיטין )יב‪" (.‬רשב"ג אומר יכול העבד לומר לרבו‬ ‫בשני בצורת‪ ,‬או פרנסני – או הוציאני לחירות" )עי' יו"ד סי' רסז סעיף‬ ‫כ'( ומבואר דבכה"ג שאין ביד רבו מזונות לפרנסו כדבעי‪ ,‬מוכרח הוא‬ ‫להוציאו לחירות‪ ,‬וא"כ עדיין יש איזה עצה ותקווה איך יוכל להוציא‬ ‫את עצמו מתחת ידי יעקב‪ ,‬והוא על ידי שיצחק אבינו יתפלל על יעקב‬ ‫אחיו שיהא לו שנת בצורת ולא יהא בידו לפרנסו‪ ,‬ואז לפי שיטת‬ ‫רשב"ג יצטרך בעל כרחך יעקב אבינו לשחררו כדין‪ .‬להכי הקדים לו‬ ‫יצחק אע"ה ואמר לו "הן גביר שמתיו לך" – ומה שקנה עבד קנה רבו‪,‬‬ ‫ואם תאמר הא בשני בצורת יכול אתה לתובעו שיוציאך לחירות אם‬ ‫לא יפרנסך‪ ,‬לזה קאמר וגם "דגן ותירוש סמכתיו"‪ ,‬היינו שתמיד יהא‬ ‫באפשרותו לזונך‪ ,‬שהרי כבר ברכתיו מקודם שיהא תמיד מזונות‬ ‫מספיקים בידו לזונך‪ ,‬ואם כן "לכה אפוא מה אעשה בני"‪ ,‬דעכשיו כבר‬ ‫אין לך שום עצה לקוות לשנות בצורת שתוכל לתבוע אז שיוציאך מן‬ ‫הדין לחירות‪ ,‬ומוכרח אתה להיות לו עבד לעולם‪) .‬כ"ק מרן מהר"א זי"ע(‬

‫אחי רבקה אם יעקב ועשו‪) .‬כח‪ ,‬ה(‬ ‫כתב רש"י ז"ל‪" :‬איני יודע מה מלמדנו"‪ .‬יש לפרש על פי דאיתא ב"דרכי‬ ‫משה" )סי' תעג אות יח( שבליל הסדר יזרוק באצבע מכוס היין ט"ז‬ ‫פעמים‪ ,‬לרמז בזה לחרבו של הקב"ה‪ ,‬הנקרא בשם יוה"ך )יו‪-‬הך(‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ונודע ששם זה יוצא מס"ת של הפסוק כ'י מלאכי'ו יצו'ה ל'ך )תהלים‬ ‫צא‪ ,‬יא(‪ ,‬ועולה בגימטריא מ"א אותיות א"ם‪ .‬והענין בזה‪ ,‬כי ידוע‬ ‫שמפלת עשו היה על שלא קיים מצות כיבוד אם‪ ,‬ועי"ז לא נחשב לו‬ ‫מצות כיבוד אב שקיים‪ ,‬כי מוני המצוות מונים מצות כיבוד אב וכיבוד‬ ‫אם למצוה אחת‪ ,‬דשקולין הן כדאיתא בקדושין )לא‪ (.‬דבכיבוד הקדים‬ ‫האב‪ ,‬ובמורא הקדים האם‪ .‬ולפ"ז אם לא מקיים כיבוד אם‪ ,‬אף כיבוד‬ ‫אב לא נחשב מאומה‪ ,‬ומהאי טעמא מסוגל שם זה לשמירת ישראל‬ ‫משונאיהם‪ ,‬כי זוהי מפלתם כשמזכירים להם מצות כיבוד אם‪ .‬וזו כוונת‬ ‫הכתוב‪ ,‬שהגם שרבקה היתה "אם יעקב ועשו"‪ ,‬הרי‪" :‬וישמע יעקב אל‬ ‫אביו ואל אמו" )פסוק כ'( רק יעקב שמע לשניהם‪ ,‬אבל אצל עשו נאמר‪:‬‬ ‫"וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו" )פסוק ח( התחשב רק‬ ‫ברצון אביו‪ ,‬ואף שגם אמו אמרה‪ :‬קצתי בחיי מפני בנות חת"‪ ,‬לא חש‬ ‫לכבוד אמו‪ ,‬והודיע זאת הכתוב‪ ,‬כדי להודיע חטאו ולבטל זכותו‪ ,‬שגם‬ ‫)כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע(‬ ‫מצות כיבוד אב לא נחשבת לו‪.‬‬

‫הברכה אחת היא לך אבי ברכני גם אני אבי‪) .‬כז‪ ,‬לח(‬ ‫הנה ברכה הוא בשם הויה ב"ה‪ ,‬ויצחק עולה שמונה פעמים‬ ‫הויה‪ ,‬ויעקב הוא שבע פעמים הויה‪ ,‬לרמז שקיבל מיצחק רק ז'‬ ‫ברכות מז' פעמיםשם הויה‪ ,‬ונמצא שעדיין נשאר אצל יצחק‬

‫כך היה מנהגו של המהרש"א ולא הוציא מידו אף לילה אחד בלא תורה‪.‬‬ ‫אולם היה לילה אחד בשנה בו לא עסק המהרש"א בתורה‪ ,‬לילה זה הוא ליל‬ ‫הקרוי "ניטל" אותו לילה נהג המהרש"א לחשב את הכנסותיו למען דעת‬ ‫כמה עליו להפריש מעשר לעניים‪ .‬והנה ארע המקרה ואיש אחד קל דעת‬ ‫ופושע מתושבי אוסטרהא‪ ,‬שנשא בלבו טינה על המהרש"א הלך והלשין‬ ‫עליו בפני המלכות‪ ,‬שהוא מחרף ומגדף את הנוצרי‪ ,‬כהוכחה לדבריו הביא‬ ‫את מנהגו של המהרש"א הנמנע מלעסוק בתורה בליל "ניטל"‪ ,‬באשר אוירתו‬ ‫של לילה זה טמאה היא‪ .‬המהרש"א שלא ידע את המתרחש‪ ,‬ישב כמנהגו‪,‬‬ ‫בהגיע אותו לילה‪ ,‬אל השלחן לערוך את חשבונותיו‪ .‬והנה תוך כדי כתיבה‬ ‫נפל פתאום ספר מתוך ארון הספרים ארצה‪ .‬המהרש"א מהר לקום‪ ,‬גחן‬ ‫והרים את הספר‪ ,‬נשקו והעמידו במקומו‪ .‬אולם לא עברו דקות ספורות והנה‬ ‫נפל ספר אחר ממקומו‪ .‬המהרש"א מיהר שנית להרים את הספר‪ .‬כשחזר‬ ‫המקרה ונפל ספר בפעם השלישית נפעם המהרש"א והרהר בלבו "הלא דבר‬ ‫הוא!"‪ ,‬הוא נטל את הספר בידו ופתחו כאלו נתכון לעיין בו‪ ,‬אותו רגע נפרצה‬ ‫הדלת בחזקה ושוטרי העיר על מפקדם נכנסו בבהלה החדרה בלוית המסור‪,‬‬ ‫כשראו הללו את המהרש"א יושב ולומד בשלוה כשספר בידו‪ ,‬נרתעו מיד‬ ‫לאחוריהם‪ ,‬ועצת הפושע נסכלה‪.‬‬

‫הקול קול יעקב והידים ידי עשו‪) .‬כז‪ ,‬כב( סיפר כ"ק מרן מהר"ש מבעלזא‬ ‫זי"ע‪ :‬באוסטרהא‪ ,‬מול משכן הקודש‪ ,‬לא רחוק מבית מדרשו של המהרש"א‪,‬‬ ‫)שט"ו‪-‬שכ"ה‪-‬ה' כסלו שצ"ב( שבו למד ולימד תורה ברבים‪ ,‬היה מקום‬ ‫טומאה ותיפלה‪ ,‬משכן הסט"א‪ ,‬אשר צלצלי פעמוניה צרמו והחרישו תדירות‬ ‫את אזני תושביה היהודיים‪ .‬יום וליל לא שבתו‪ ,‬מידי יום ביומו ומידי שבת‬ ‫בשבתו‪ .‬אך לפלא היה בעיני הכל‪ ,‬את אשר בעת שהרביץ רבינו תורה ברבים‪,‬‬ ‫מעולם לא היה נשמע קול הטומאה בבואו אל הקודש! ויהי הדבר לפלא –‬ ‫הן לא יתכן שמתחשבים המה עם רבנו המהרש"א‪ ,‬ומפאת כבודו וכבוד‬ ‫תורתו ישבותו לעת כזאת‪ ,‬דבר יום ביומו? עד שפעם אחת אזרו עוז כמה‬ ‫צורבים מתלמידי המהרש"א‪ ,‬והחליטו לברר פשר הדבר‪ .‬אחר כמה מעקבים‬ ‫ובירורים העלו בידם גילוי נשגב מאוד; הפעמונים פועלים ועושים מלאכתם‬ ‫נאמנה בכל שעות היממה‪ ,‬ואינם שובתים כלל‪ ,‬אך מה? בשעת שיעורו של‬ ‫המהרש"א לא היה נשמע קול הקשת הזגין והענבלין אשר בתוך הפעמונים‪,‬‬ ‫וכאילו שסימכו בינותם‪ ,‬להיבלע בבואם אל הקודש‪ ,‬ולא להשמיע קול רעש‬ ‫למען לא להפריע את משנתו של הצדיק‪ ...‬בשקדנותו הרבה למד המהרש"א‬ ‫יומם ולילה ברצותו להרבות בלמוד התורה היה ער בלילות‪ ,‬אולם כדי שלא‬ ‫ירדם תוך כדי למוד‪ ,‬גדל המהרש"א פרע את שערות ראשו וקשרן לתקרה‪,‬‬

‫הלכות נטילת ידים שחרית )המשך מהגליון הקודם(‬

‫סדר הנטילה )ה( מי שלא נטל עדיין ידיו לא יטול ידי אדם אחר ]וילפינן‬ ‫לה מדכתיב 'והזה הטהור על הטמא' שאין הטמא יכול לטהר אדם אחר[‪,‬‬ ‫ולכן‪ ,‬הורים הנוטלים ידי ילדיהם יזהרו להקדים וליטול ידיהם תחילה‪ ,‬אבל‬ ‫מותר לבקש מחבירו הישן לצידו שיקרב אליו מי הנטילה‪ ,‬אף שחבירו עדיין‬ ‫לא נטל ידיו )שו"ע ומ"ב סע' יא(‪ ,‬ויש מחמירים אף בזה‪ ,‬ולכן ראוי ולהכין המים‬ ‫מבערב לכל בני הבית ולהניחם לכל אחד ליד מיטתו )א"א בוטשאטש(‪.‬‬

‫לחזור וליטול ידיו ]קודם או אחר התפילה[ כדי להעביר רוח רעה )משום שכדי‬ ‫להעביר רוח רעה צריך לערות מים ג' פעמים על הידיים‪ ,‬ושכשוך בכלי אפי' כמה‬ ‫פעמים באותם מים חשיב פעם אחת‪ ,‬ואפי' מחליף המים בכל פעם יש להסתפק‬ ‫שמא צריך עירוי מכלי דוקא(‪ ,‬ובאופן כזה אין המים ראויים יותר לנטילה‬ ‫בשביל להעביר רוח רעה‪ ,‬אפי' יערה אותם מהכלי על הידיים )שו"ע ומ"ב‬ ‫סע' י"ב(‪ ,‬וכן הדין בכל מים שנגע בהם אדם שעדיין לא נטל ידיו‪ ,‬ולכן‪,‬‬ ‫יש להזהר שלא ליגע במים שבתוך הכלי קודם הנטילה )שו"ע הרב‬ ‫מהדו"ת סי' ד' סע' ב'(‪.‬‬

‫)ו( צריך לשפוך המים על גבי הידיים ]מהכלי או מהברז )ראה לעיל([‪ ,‬אבל‬ ‫אם נותן הידיים לתוך המים ]אפילו נתן כל היד עד הפרק[ יצא יד"ח נטילה‬ ‫רק לענין קריאת שמע ותפילה‪ ,‬אבל לא להעביר הרוח רעה שעליהם‪ ,‬ויצטרך‬

‫)ז( כשנוטל ידיו יטול הכלי עם המים בידו הימנית‪ ,‬כדי שיתגבר ימין‬ ‫שהוא חסד על שמאל שהוא דין‪ ,‬ולאחר מכן יעביר הכלי לידו‬

‫‪å‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫השמאלית‪ ,‬וישפוך מים תחילה על ידו הימנית‪ ,‬ולענין זה אין חילוק בין‬ ‫אטר לכל אדם )שו"ע ומ"ב סע' י'(‪.‬‬ ‫)ח( יש לשפוך מים על הידיים ג' פעמים משום טעם רוח רעה – שהרוח‬ ‫רעה אינה עוברת בפחות מכך‪ ,‬ואפילו אם שופך הרבה מים בפעם אחת לא‬ ‫יועיל אם לא ישפוך המים בג' פעמים נפרדים‪ ,‬וצריך לשפוך המים על‬ ‫הידיים ג' פעמים לסירוגין‪ ,‬פעם אחת על יד ימין ואח"כ על יד שמאל‪ ,‬וכן‬ ‫פעם ב' וג' כי ע"י סדר זה עובר הר"ר‪ ,‬וי"א שצריך לשפוך ד' פעמים ג"פ‬ ‫להעביר הר"ר ופעם נוספת להעביר המים שנטמאו )שו"ע ומ"ב סע' ב'(‪.‬‬ ‫)ט( לכתחילה יש לשפוך המים על פרק הזרוע היינו‪ ,‬מקום חיבור כף היד‬ ‫לזרוע‪ ,‬ואם אין לו מספיק מים כגון שהכינו לו רק מעט מים או שנמצא‬ ‫בדרך ואין לו מספיק מים די שיטול עד קשרי אצבעותיו והיינו‪ ,‬מקום חיבור‬ ‫האצבעות לכף היד‪ ,‬וכן הדין בימים שאסור בהם רחיצה כגון יו"כ וט' באב‬ ‫שנוטלים הידיים רק עד קשרי האצבעות )שם‪ ,‬ובשע"ת( ובכל אופן‪ ,‬לכתחילה‬

‫ראוי לוודא שיהיה רביעית מים בתוך הכלי שנוטלים ממנו‪ ,‬ובדיעבד‪ ,‬אף אם‬ ‫היה פחות מרביעית יצא יד"ח ויכול לברך )שו"ע ומ"ב סע' ו'(‪.‬‬ ‫)י( לאחר הנטילה ישפשף ידיו זה בזה )בא"ח תולדות ג(‪ ,‬ויפשוט כפות‬ ‫הידיים כמי שרוצה לקבל איזה דבר לקבל הטהרה‪ ,‬ויגביה הידיים כנגד‬ ‫ראשו כשהיד הימנית גבוה מעט מהשמאלית להגביר החסדים על הדין‬ ‫ויברך על הנטילה )מ"ב סק"ט‪ ,‬סידורו ש"ש שורש ב ענף א עלה יב(‪.‬‬ ‫)יא( מלבד החיוב ליטול הידיים בשחרית אמרי' בגמ' שרוחץ אדם פניו‬ ‫ידיו ורגליו בכל יום משום כבוד קונו‪ ,‬ובזמננו שאין רגילים ללכת יחף צריך‬ ‫לרחוץ רק הפנים והידיים‪ ,‬וא"צ לרחוץ הרגליים )מ"ב סק"ב(‪ ,‬בנוסף‪ ,‬יש לרחוץ‬ ‫ולהדיח הפה במים לאחר שקמים מהשינה‪ ,‬משום שהפה מלא ברירים‪ ,‬וצריך‬ ‫להזכיר את השם הגדול בקדושה ובטהרה )שו"ע ומ"ב סע' י"ז(‪ ,‬מלבד בתענית‬ ‫ציבור שאסור להדיח הפה במים‪ ,‬אף שבדעתו לפלוט המים מיד‪ ,‬כנפסק‬ ‫בשו"ע הל' תענית )מ"ב סק"ט( ‪).‬המשך אי"ה בגליון הבא( )נערך ע"י הרה"ג ר' יעקב טרויבע(‬

‫הרה"ק רבי דוד בורנשטיין מסוכטשוב זי"ע בעל "חסדי דוד" ח' כסלו תש"ג‬ ‫הרה"ק רבי דוד בורנשטיין‪ ,‬נולד בר"ח‬ ‫אלול בשנת תרל"ו‪ ,‬בעיר נאשלסק‪ ,‬לאביו‬ ‫הגה"ק אדמו"ר האמצעי רבי שמואל זי"ע‬ ‫בעל "שם משמואל"‪ ,‬בנו יחידו של הגה"ק‬ ‫רבי אברהם זי"ע‪ ,‬בעל "אבני נזר" ו"אגלי‬ ‫טל"‪ ,‬חתנו של הוד כבוד קדושת הרבי הזקן‬ ‫מקאצק זי"ע‪.‬‬ ‫משחר ילדותו ניכרו בו כשרונות יוצאים‬ ‫מהכלל‪ ,‬עליה נפלאה בתורה ובחסידות‪,‬‬ ‫תפיסה מהירה‪ ,‬זכרון מפליא‪ ,‬מחשבה זכה‪,‬‬ ‫ישרות הלב ועדינות הנפש‪ .‬מידת החסד של‬ ‫סבו ומידת הגבורה של אביו נתמזגו בו‬ ‫בתפארת של אמת ושלום‪.‬‬ ‫מלמדו הפרטי היה החסיד ר' יצחק‬ ‫שלמה ליברמן ז"ל‪ ,‬מאוזרקוב‪ ,‬מחשובי‬ ‫תלמידי האבנ"ז אולם בעיקר הוא נתחנך‬ ‫משחר ילדותו על ברכי זקנו הגדול‪ .‬מפיו‬ ‫למד את תורת הנגלה והנסתר ואת שיטתו‬ ‫המיוחדת בהבנת עומק דברי הראשונים‪ .‬הוא‬ ‫היה חביב עליו כבנו ותמיד לא זזה ידו מתוך‬ ‫ידו‪ ,‬וככל שהתבגר יותר כן נתקרב אל סבו‬ ‫הגדול‪ ,‬עד כי היתה נפשו קשורה בנפשו‪.‬‬ ‫תורה וחסידות כרוכות זו בזו ירדו מן‬ ‫השמים ונזדווגו בו ברבינו הק' זצ"ל‪ .‬בשנות‬ ‫עלומיו למד רבינו בישיבתו של הסבא‬ ‫בסוכוטשוב‪ .‬בישיבה משקה הסבא את הנכד‬ ‫בכל רזי וסודות התורה‪ .‬גם בשעת השיעורין‬ ‫מראה הסבא אותות של חיבה לנכדו אשר‬ ‫משקה ומפרק הררי קושיות בסברותיו‪ .‬ואם‬ ‫בשעת השיעורין כך‪ ,‬הרי שבין השיעורין על‬ ‫אחת כמה וכמה‪ .‬לאחר השיעור נוטל הסבא‬ ‫את נכדו ולומד עמו דברים הנמסרים אך‬ ‫בשנים‪ ,‬מה שעין ואוזן אחרת לא יכולה‬ ‫להשיג‪ .‬בחדרי חדרים‪ ,‬לפני ולפנים הוגים‬ ‫שניהם בתורת הנגלה ובתורת הח"ן‪ ,‬עד‬ ‫שהנכד נעשה כלי מוכן לקבל שלימות‪ .‬לא‬ ‫יפלא איפוא כי החיבה וההערצה אשר רחש‬ ‫הסבא לנכדו היו לאין ערוך ושיעור‪ .‬פעם‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫הגיע למדן גדול לסוכוטשוב וניסה לנסות‬ ‫את רבינו בלימוד‪ .‬רבינו היה עדיין עלם צעיר‬ ‫אבל הפליא את הלמדן בגאונותו‪ ,‬בחריפותו‬ ‫ובבקיאותו העצומה‪ .‬לאחר מכן נכנס אותו‬ ‫למדן אל הגה"ק האבני נזר וסיפר לו על כך‪.‬‬ ‫שאלו הרבי‪" :‬ומה דעתך על נכדי זה"? וזה‬ ‫השיב‪" :‬הנכד הוא טוב‪ ,‬אך חסרון אחד עדיין‬ ‫יש לו שעדיין אינו יודע לחדש בעצמו"‪ ...‬פנה‬ ‫איפוא האב"נ אל אחד ממקורביו )הוא ניהו‬ ‫הרה"ח ר' רפאל זאב ז"ל מעיר פשייט'ש(‬ ‫והראה לו מכתב אותו כתב הרה"ק בעל‬ ‫"דברי חיים" מצאנז זי"ע לאביו הגאון רבי‬ ‫זאב נחום זצ"ל‪" :‬בנו העילוי אין דוגמתו‬ ‫בעולם‪ ,‬אבל יותר טוב היה אם לא היה‬ ‫מרגיל אותו שיתחיל לחדש בעצמו חידושים‬ ‫במוקדם כל כך"‪ ...‬ואז הוסיף האבני נזר‪:‬‬ ‫"נכדי‪ ,‬יש לו שכל שתופס מן הקצה אל‬ ‫הקצה‪ ,‬ואני איני מניח אותו שיחדש בעצמו‬ ‫חידושים במוקדם כל כך‪ ,‬ואילו אתה אומר‬ ‫כי הדבר חסרון אצלו‪?...‬‬ ‫בהגיעו לגיל עשתי עשר העיד עליו סבו‬ ‫כי הוא בקי בכל חלקי "יד החזקה"‬ ‫להרמב"ם‪ ,‬וכי נפשו קשורה ממש בנפשו‪.‬‬ ‫וכאשר הגיע לגיל המצוות התבטא הסבא‬ ‫הק' ואמר‪" :‬הוא כבר אדם שלם"‪ .‬שלם‬ ‫בתורה‪ ,‬שלם בחסידות‪ ,‬ושלם במידותיו‬ ‫התרומיות אשר הפכוהו לאדם שלם והוא‬ ‫עדיין אך בגיל המצוות‪.‬‬ ‫בהיותו כבן שבע עשרה שנה נשא לאשה‬ ‫את הרבנית מרת אסתר ע"ה בתו של החסיד‬ ‫המופלג הרב ר' מוטל ויינגוט ז"ל אשר גר‬ ‫באותה עת בזדונסקה‪-‬וולה‪ ,‬והוא זה אשר‬ ‫סייע בידי רבינו להמשיך ולהתעלות במעלות‬ ‫התורה‪ .‬חמיו העריכו ביותר ולא מנע בעדו‬ ‫כל טוב‪ .‬רבינו זכה איפוא לשני שולחנות וכך‬ ‫יכל לשבת וללמוד באין מפריע‪ .‬פרוש היה‬ ‫מכל הבלי עולם הזה ואת כל יישותו הכניס‬ ‫בד' אמות של תורה והלכה בלבד‪,‬‬ ‫ז‬

‫חותנו‪ ,‬ר' מוטל ז"ל ידע ערכה של‬ ‫מרגלית אותה הכניס לביתו‪ .‬תמיד התבטא‬ ‫בפני ידידיו‪" :‬נכנס יין יצא סוד‪ ...‬לביתי נכנס‬ ‫יינה של תורה והריהו מלא סוד‪ ...‬רזין‬ ‫דרזין"‪ ...‬הנכס היקר הזה בדמותו של רבינו‬ ‫קיבל מעלה יתירה בשבתו על שולחן חמיו‬ ‫בזדונסקה‪-‬וולה תושבי העיירה חפצו‬ ‫בקרבתו והוא אכן הראה להם סבר פנים‬ ‫יפות‪ .‬הוא קירבם‪ .‬השתעשע עם החכמים‬ ‫שבהם בפלפולא דאורייתא‪ .‬עד שיצא שמו‬ ‫בכל הסביבה כולה‪ .‬בשבתות ובימים טובים‬ ‫דרש בפני קהל אנ"ש בעניני תורה וחסידות‪,‬‬ ‫ואף סייע‪ ,‬עזר‪ ,‬וסמך לבני העיירה בכל‬ ‫צרכיהם הרוחניים והגשמיים גם יחד‪ ,‬שכן‬ ‫תואר פניו האציליות השווה לו מראה של‬ ‫הוד ואף הקנה לו מהלכים בין שתדלני‬ ‫היהדות‪.‬‬ ‫ברם בעל ה"אבני נזר" לא נתן לנכדו‬ ‫לזמן מרובה לעזוב את בית מדרשו‬ ‫בסוכטשוב‪ ,‬וגם בעת שגר אצל חותנו‬ ‫בזדונסקה‪-‬וואלה‪ ,‬לא פסק הקשר הרוחני‬ ‫בינו ובין סבו‪) .‬ראה אבני נזר חו"מ סימן ס'‪-‬‬ ‫ס"ג(‪.‬‬ ‫הוא רכש לעצמו את תורת סבו ואת‬ ‫תכונותיו‪ :‬גאוניות בתורה ובחסידות‪ ,‬חריפות‬ ‫ועמקות יחד עם ישרות השכל והניתוח‬ ‫ההגיוני‪ ,‬התמדה ועמל הנפש לחיפוש האמת‬ ‫לאמיתה ולתאב את הסברה הרחוקה‬ ‫מנקודת האמת‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ק רבי דוד זצ"ל‪ ,‬שכשהיה‬ ‫אברך צעיר אחר החתונה התגורר בדירת‬ ‫זקינו האבני נזר‪ ,‬כאשר בקצה הדירה יוחד‬ ‫לו דירת מגוריו‪ ,‬פעם בליל הושענא רבה‬ ‫נכנס האבני נזר לדירתו ושאלו אם הוא חש‬ ‫הלילה במשהו‪ ,‬וענה לו שאכן הוא חש שהיה‬ ‫קטרוג על כלל ישראל ושהדבר נתבטל‪ ,‬אמר‬ ‫לו האבני נזר שיפה הרגיש‪ ,‬כי היה קטרוג‬ ‫על כלל ישראל‪ ,‬וע"י כך שהוא עמל ליישב‬


‫דלתות ביתו היו פתוחות לרווחה בפני כל‬ ‫רי"ף שהיה מוקשה לו "בכך כתתתי את רגלי‬ ‫המקטרג" )ואמר בל"א מיט דעם האב איך עובר ושב‪ .‬חסידים ושאינם חסידים‪ ,‬קרובים‬ ‫דעם מקטרג ציהאקט דיא פיס(‪ .‬והדברים ורחוקים‪ ,‬פשוטי "עמך" וגדולי תורה‪ ,‬גאונים‬ ‫ויושבי על מדין – כולם זכו אצלו לאוזן‬ ‫נדפסו בשו"ת אבנ"ז או"ח סי' תקי"ב‪.‬‬ ‫פעם נחלה רבינו ביותר והרופאים אמרו קשבת ולרוחב לב פתוח‪ .‬קלסתר פניו של‬ ‫כבר נואש רח"ל לחייו‪ .‬סבו – הגה"ק האבני‪ -‬רבינו היה אצילי ביותר‪ ,‬הוד מלכות היה נסוך‬ ‫נזר נחרד מאד מהחלטת הרופאים‪ ,‬ויומם עליו וכולו אומר כבוד והדר‪ .‬אי לכן הביטו‬ ‫ולילה השגיח על נכדו ואף טיפל בו כאילו הכל עליו כאיש מורם מעם‪ .‬כגדול מרבן‬ ‫היה רופא‪ .‬בשבע עיניים השגיח עליו כי שמו אשר מנהיג את העם במסירות נפש‬ ‫יקבל ויטול את התרופות‪ ,‬ואף השגיח עליו עילאית‪ .‬משנתיישב רבינו על כס‬ ‫ביותר כי ינוח מנוחה שלימה "אבל צריך אני האדמו"רות נתפרסם כבר כאחד מגדולי‬ ‫להתפלל וללמוד‪ ,‬ואילו בימי חוליי איני יכול וחשובי האדמו"רים שבפולין‪ .‬הכל ראו בו‬ ‫לקיים זאת כדבעי"? – התאונן רבינו החולה את ממשיך הדרך של בית אבותיו‪ ,‬אשר על‬ ‫בפני סבו‪ .‬או אז השיבו הסבא‪" :‬חולה פטור כן זכה לייחס של כבוד והערצה מצד כל‬ ‫מכל המצוות האמורות בתורה‪ ,‬זולת מצוה המוני החסידים‪ ,‬לומדים ואנשי מעשה מכל‬ ‫אחת והיא "ונשמרתם מאד לנפשותיכם"‪ .‬שכבות העם‪ .‬יש ומצאו גם רמז לשמו ולשם‬ ‫בעקביות ובחום השגיח הסבא על נכדו עד אבותיו האדמו"רים לבית סוכט'שוב בספר‬ ‫אשר קם ממיטת חוליו‪ .‬משהבריא לא היה תהילים )כ"ג ב'(‪" :‬בנאות דשא ירביצני" וגו'‪,‬‬ ‫קץ לשמחתו של הסבא אשר ראה כי נכדו שא – ראשי תיבות של שמות שלושת‬ ‫החביב חוזר לאיתנו ועוד נכונות לו שנים של האדמו"רים לבית סוכט'שוב‪ ,‬למפרע דוד‪,‬‬ ‫שמואל‪ ,‬אברהם‪ .‬ואף הסבירו בכך כי בצל‬ ‫הנהגה ושל הדרכה‪.‬‬ ‫ביום כ"ד בטבת תרפ"ו הוכה רבינו במכה ובנאות האדמו"רים הללו – ירביצני – בתורה‬ ‫קשה‪ ,‬עם הסתלק אביו הרה"ק השם בחסידות‪ ,‬בנגלה ובנסתר‪ ,‬בעבודת ה'‬ ‫משמואל‪ .‬זי"ע הצער היגון השכול והיתמות וביראת שמים‪ .‬כל הדרכים הובליו‬ ‫אפפו את רבינו וימים רבים לא יכל להתנחם לסוכט'שוב‪ ...‬לא לעיירה סוכט'שוב כי אם‬ ‫על הסתלקות אביו‪ .‬בימי ה"שבעה" על אביו לעיירות בהן כיהן רבינו ברבנות‪ .‬ה"ה‪:‬‬ ‫לא פסק מלדבר בשבחו ופעמים רבות וישיגרוד‪ ,‬טומשוב‪ ,‬פאביניץ‪ ,‬קולומנא‪ ,‬לודז'‬ ‫התבטא‪" :‬איני מגיע למדרגתו של אבי הכ"מ‪ .‬ו‪-‬ווארשא‪ .‬אלפי חסידים הסתופפו בצילו של‬ ‫הוא ממש תורת קאצק‪ .‬אמת ללא סייגים רבינו זצ"ל‪ ,‬חסידים אשר היו גדושים בכל‬ ‫כלל‪ ,‬ואילו אני אך מבקש להאחז בדרכו הק'‪ ,‬מקצועות התורה ובכל מכמניה‪ ,‬עד שהיו‬ ‫שהגדירו את החסידים הסוכט'שובאים כך‪:‬‬ ‫מתי יגיעו מעשי‬ ‫י"ז שנים ישב רבינו זצ"ל על כס "הבינונים שבהם – למדנים מופלגים‬ ‫האדמו"רות וניהל את העדה‪ .‬החסידים בתוה"ק‪ ,‬והפשוטים שבהם – בני תורה‬ ‫נמשכו אחריו והתקשרו בו בעבותות של מובהקים"‪...‬בכל שבת ומועד‪ ,‬בכל יומא‬ ‫אהבה‪ .‬ורבינו כמים פנים לפנים‪ - ,‬מחבב את דפגרא‪ ,‬ואף בימים של חול סתם היה בית‬ ‫כולם ומקבל כל אדם בסבר פנים יפות‪ .‬מדרשו של רבינו מלא במאות חסידים אשר‬ ‫במקל נועם הריהו מנווט את הספינה הסתופפו בצילו ובאו לדרוש את ה'‪ ,‬להתברך‬ ‫הסוכט'שובאית וכל כולו אש קודש להבה‪ .‬ולבקש סעד וישועה‪ ,‬עצה ותושיה ברוחניות‬ ‫מידת ההתקשרות בין החסידים לרבינו חרגה ובגשמיות‪ .‬ורבינו משיב לכל אדם ואדם‬ ‫ועברה כל גבולות‪] ,‬עד כדי כך יעיד הסיפור בסבר פנים יפות מבלי לדחות ממנו פני‬ ‫הבא‪ :‬הרה"ק השם משמואל היה ידוע איש‪" .‬שולחנותיו" – אותן היה עורך מידי‬ ‫כתקיף וחריף מאד שאינו נושא פני איש‪ .‬שבת בשבתו‪ ,‬מידי חודש בחודשו‪ ,‬בכל יום‬ ‫ואולם‪ ,‬רבינו לעומתו היה ידוע כמתון וכנעים טוב וחג‪ ,‬ואף ביומי דפגרא היו הומים‬ ‫שיחה והליכות עם כל אחד ואחד‪ .‬מחסידים אשר נדחקו ליד שולחנו כדי‬ ‫משנסתלק הסבא האבני נזר לא האמינו להביט בפניו הקדושים ולזכות לשמוע ממנו‬ ‫מרבית מן החסידים כי בנו השם משמואל דברי תורה מעניני דיומא‪.‬‬ ‫בעת עריכת "שולחנותיו" היה פיו מפיק‬ ‫ינהיג את העדה ויתמנה כממלא מקומו‪ ,‬כל‬ ‫זאת מפני תקיפותו הרבה‪ .‬נתנו איפוא רבים מרגליות‪ ,‬ולא פעם ראו כי הוא "פושט צורה‬ ‫מן החסידים את עיניהם בנכד רבינו‪ ,‬כשהוא ולובש צורה"‪ ,‬היה זה בפרט כאשר דיבר‬ ‫אך בן ל"ג שנים‪ ,‬ואף עשו מעשה‪ :‬נכנסו בדברי תורתו על לימוד התורה ועל עסק‬ ‫ובאו אליו וביקשוהו כי יאות למלא את התורה והמצוות‪ .‬מאמרים אשר נאמרו מפיו‬ ‫מקום סבו ולנהל ולהנהיג את העדה‪ .‬ברם‪ .‬ברוב להט של קדושה ובהתלהבות יתירה‪,‬‬ ‫מששמע רבינו כך פנה אליהם בתקיפות עד שפניו כפני מלאך אלוקים וכל העומדים‬ ‫ואמר להם‪" :‬אוסרני עליכם את דריסת הרגל מסביב נסוגים מרוב פחד ואימה מצורתו‬ ‫בביתי‪ "...‬החסידים ייראו ונפחדו מאד‪ ,‬ומיד הנוראה בשעה זו‪ .‬אישיותו הנפלאה של‬ ‫ללא שהיות קפצו מן החלון החוצה‪ ...‬מכיוון רבינו היתה לשם דבר‪ .‬הכל שחרו את פניו‬ ‫וחפצו להיות במחיצתו‪ .‬גם תלמידיו‬ ‫ונאסר עליהם לדרוס בביתו‪[.‬‬ ‫ח‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫המקורבים אליו ידעו כי רבינו מהוה עבורם‬ ‫לפיד אש ההולך לפני המחנה‪ ,‬בד בבד עם‬ ‫היותו אב רחום וחנון המחבב אותם כחבב‬ ‫אב את בנו‪ .‬שכן מאחורי גלימת היראה‬ ‫הסתתרה האהבה‪.‬‬ ‫את כל יישותו הקדיש רבינו למען הכלל‬ ‫ולמען הפרט‪ .‬על אף היותו מתון השתדל‬ ‫בכל רוחו ובכל מרצו לפעול לטובת כל אחד‬ ‫ואחד‪ .‬גם כאשר היו החסידים נכנסים ובאים‬ ‫אליו היה רבינו פועל עבורם ברוחניות‬ ‫ובגשמיות‪ .‬ולא רק בתפילות ובתחנונים‬ ‫עבורם כי אם גם בהדרכה‪ ,‬כיצד עליהם‬ ‫לנהוג וכיצד עליהם להיטיב את דרכם‪ .‬תמיד‬ ‫אמר חזר ואמר‪" :‬רופא כל בשר ומפליא‬ ‫לעשות"‪ ,‬ומהו הפלא? שקושר דבר גשמי‬ ‫בדבר רוחני‪ ,‬הרי כי כאשר רוצים להצליח‬ ‫בגשמיות ובפרנסה חייבים גם שתהיה‬ ‫הצלחה ברוחניות‪ .‬צריכים להתקרב את‬ ‫השי"ת‪ ,‬וכי אז השי"ת עוזר גם בשאר‬ ‫העניינים"‪ .‬כלל זה עמד לנגד עיניו של רבינו‬ ‫כחומת ברזל‪ ,‬ופעמים רבות היה משלב את‬ ‫דברי המוסר הללו בתוך פסוקי התורה‬ ‫ומאמרי חז"ל‪ ,‬להראות כי הכל נרמז‬ ‫בתוה"ק‪ ,‬וגם לרבות כי על ידי לימוד התורה‬ ‫הק' אפשר להתקרב להקב"ה ואז הוא עוזר‬ ‫מלמעלה ברוחניות ובגשמיות גם יחד‪.‬‬ ‫נפלאים איפוא דבריו אשר אמר על פרשת‬ ‫נצבים‪ ,‬בה מונה התורה עשר דרגות בעם‬ ‫ישראל‪ ,‬למן ראשיכם שבטיכם ועד לחוטב‬ ‫עצים ושואב מים‪ .‬וכה אמר לכמה מחסידיו‬ ‫אשר נכנסו אליו בבקשת פרנסה טובה‪ ,‬בני‬ ‫חיי ומזוני רוויחי‪:‬‬ ‫חסידיו מספרים‪ .‬רגיל היה רבינו לטייל‬ ‫בעיירות הנופש והמרפא עם רבים מגדולי‬ ‫ישראל‪ ,‬עמם היה משוחח בלימוד ובעניני‬ ‫חסידות‪ .‬לעולם לא מצאנו את רבינו מטייל‬ ‫בחוצות העיירות הללו מבלי להסתכל בספרו‬ ‫מבלי לשוחח – ורק בלימוד‪ ,‬או בעניני‬ ‫היהדות החרדית העומדים על הפרק‪ .‬יקר‬ ‫היה הזמן בעיניו ואת משמעות יוקר הזמן‬ ‫החדיר בתודעת חסידיו וכל המסתופפים‬ ‫בצילו הקדוש‪ .‬פעם‪ ,‬בשבתו בשולחנו‬ ‫הקדוש‪ ,‬הסביר רבינו את מאמר המשנה‬ ‫באבות )פ"א י"ד(‪ :‬ואם לא עכשיו אימתי‪ ,‬כי‬ ‫בכל רגע ורגע צריך האדם לחשוב כי עתה‬ ‫הוא ה"עכשיו"‪ ,‬וא"כ הרי כי לא יצטרך אף‬ ‫פעם להגיע אל ה"אימתי"‪ .‬לאחר מכן סיים‬ ‫רבינו ואמר‪ :‬ואם לא עכשיו – ואם לא יחשוב‬ ‫אדם ה"עכשיו" אז יגיע ה"אימתי"‪ ,‬וקשה‬ ‫יהיה לו לאדם להתגבר על זה‪ .‬הזריזות‬ ‫היתה ניכרת ביותר באורח חייו של רבינו‬ ‫הק'‪ .‬משכים היה קום וכבר אז נתיישב‬ ‫ביגיעה רבה בלימוד התורה‪ .‬גם לאחר‬ ‫תפילתו וארוחת הבוקר פת שחרית חזר חיש‬ ‫מהר אל הגמרא ואל ספרי הראשונים אשר‬ ‫לא משו בכל שעות היום משולחנו‪ .‬החסידים‬ ‫נכנסו אליו בשעות קבועות כדי שלא‬


‫להטרידו ושלא להפריע לו משעותיו‬ ‫הגדושות בתורה ובעבודת ה'‪ .‬פעם התבטא‬ ‫רבינו על כך ואמר‪" :‬אותן שעות אותן אני‬ ‫מקדיש בעבור בקשות החסידים משפיעות‬ ‫עלי במשך במהלך כל היום כולו"‪ ...‬ועד כמה‬ ‫גדולה היתה בעיניו של רבינו מידת הזריזות‬ ‫ואם לא עכשיו אימתי תעיד העובדה הבאה‪,‬‬ ‫רבינו קרא פעם לאחד מן העסקנים‬ ‫החרדים וחפץ לדבר עמו בענין חשוב אשר‬ ‫עמד באותה שעה על הפרק‪ .‬השיב אותו‬ ‫עסקן אל השליח‪" :‬עוד רגע קל ואבוא אל‬ ‫הרבי‪ ,‬עסוק אני עכשיו במאד"‪ .‬משנכנס אל‬ ‫רבינו הק' נענה רבינו ואמר לו‪" :‬היודע אתה‬ ‫מהו "רגע קל"? רג"ע הוא נוטריקון רץ גבור‬ ‫עז‪ ,‬עפ"י דברי המש' )אבות פ"ה כ"ד( רץ‬ ‫כצבי‪ ,‬גבור כארי‪ ,‬עז כנמר וקל כנשר –‬ ‫בזריזות‪ ,‬לעשות רצון אביך שבשמים"‪...‬‬ ‫זריז וזהיר היה רבינו ביותר‪ ,‬ואת המדה‬ ‫הזאת השריש בחסדיו‪ ,‬ולא פעם התבטא‬ ‫בפני הבאים במחיצתו‪" :‬זמן הוא מועד‪ ,‬חג‪,‬‬ ‫שכן הרמב"ם קרא לסדר ההלכות של שבת‬ ‫ויו"ט "זמנים‪ ,,‬ואם אדם שומר על זמנו‪ ,‬ואף‬ ‫משתדל שלא להעביר את הזמן לבטלה הרי‬ ‫כי זהו חג ויום טוב אצלו"‪...‬‬ ‫יחסו של הרה"ק רבי דוד מסוכטשוב‬ ‫זצוק"ל לארץ ישראל כיחסם של אבותיו‬ ‫הקדושים בעל "אבני נזר" ו"שם משמואל"‬ ‫)ראה אבני נזר יו"ד ח"ב סי' תנ"ד ותנ"ה‬ ‫להרה"ק מהר"י מפילוב זצ"ל באריכות‪,‬‬ ‫וראה בליקוטי שו"ת "אבני נזר" שבסוף‬ ‫חלק חו"מ סימן צ"ה‪ .‬ובספר "אביר‬ ‫הרועים" עמוד ק"ו ק"ז(‪ .‬הגעגועים‬ ‫לקדושת הארץ באו לידי ביטוי בכל‬ ‫סעודות השבת במאמרי תורה בעת עריכת‬ ‫השולחן הטהור ברוב עם קהל חסידיו‪ ,‬כי‬ ‫אין לך כמעט שבת אחת שלא הזכיר‬ ‫בדברי תורה שלו על קדושת התורה‪,‬‬ ‫השבת והארץ‪ ,‬ואת שלשתן יחד שילב‬ ‫במתק לשונו בפרשת השבוע‪ .‬דברי התורה‬ ‫נאמרו בדביקות יתירה‪ ,‬בחב"ד דמוח‬ ‫השליט גם על רגשי הלב‪...‬‬ ‫בדומה לאביו הגה"ק רבי שמואל זי"ע‬ ‫בעל שם משמואל שביקר בארץ ישראל‬ ‫בשנת תרנ"א יחד עם גיסו ודודו הרב ר'‬ ‫מאיר זצ"ל‪ ,‬בשליחות סבו ה"אבני נזר"‪,‬‬ ‫שלא הסתפק במה שעשה קנין באדמת‬ ‫ארץ ישראל בחדרו פנימה על ידי בירור‬ ‫הלכות עמוקות במצוות התלויות בארץ‪,‬‬ ‫אלא שלח את בנו וחתנו הנ"ל ובידם סכום‬ ‫כסף חשוב‪ ,‬לשם רכישת שטח אדמה בארץ‬ ‫הקודש‪ .,‬הם שהו בארץ כשלושה חדשים‬ ‫ועברו אותה לארכה ולרחבה למען עשות בה‬ ‫קנין בפועל‪ .‬אלא שהתכנית נתבטלה‪ .‬בגלל‬ ‫הצו האדום הידוע‪ ,‬כאשר ממשלת טורקיה‬ ‫אסרה‪ ,‬בו בזמן‪ ,‬למכור אדמות ליהודי רוסיה‪.‬‬ ‫גם בנו הרה"ק רבי דוד ביקר פעמיים בארץ‬ ‫ישראל‪ .‬בראשונה בא לכאן בקיץ תרפ"ה עם‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫תכנית שלמה לבצע התיישבות חסידית‬ ‫בממדים רחבים‪ ,‬וגם קנה אדמה לתכלית זו‪.‬‬ ‫יסופר‪ .‬כאשר ביקר רבינו בשנת תרפ"ה‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬ביקר גם בעיה"ק מירון‪ .‬ניגש‬ ‫אליו אחד מן החסידים ואמר לו כי טוב ונכון‬ ‫לבקר גם בטבריה‪ ,‬מכיון ו"טובה ראייתה"‬ ‫)מגילה ו' ע"א(‪ .‬נענה רבינו ואמר‪" :‬אין טוב‬ ‫אלא תורה‪ ,‬וטובה ראייתה ג"כ הכוונה‬ ‫ללימוד התורה‪ .‬גם התלמוד הירושלמי‬ ‫נתחבר ע"י ר' יוחנן בטבריה‪ ,‬וא"כ‪ ,‬בכל מקום‬ ‫שנמצאים‪ ,‬ואפי' במירון‪ ,‬באם מקיימים סור‬ ‫מרע ועשה טוב תורה‪ ,‬הוא טוב"‪ ...‬ועוד‬ ‫יסופר‪ .‬רבינו ראה פעם את הספר "מורה‬ ‫נבוכים" בידי אחד מחסידיו‪ .‬פנה אליו רבינו‬ ‫ואמר לו‪" :‬זקיני‪ ,‬מרן הרבי מקאצק אמר למי‬ ‫שמילא כריסו בש"ס ובפוסקים הריהו מורה‪,‬‬ ‫ולמי שלא הריהו נבוכים‪ ...‬הזהר נא בסור‬ ‫מרע ועשה טוב – ואין טוב אלא תורה‪ .‬וכי‬ ‫אז יהיה ספר זה עבורך בבחינת מורה"‪...‬‬ ‫המשבר שפרץ מיד לאחר ביקורו‪ ,‬הפריעו‬ ‫מלהוציא לפועל את תכניתו‪ .‬בשלהי החורף‬ ‫תרצ"ה‪ ,‬ביקר בפעם השניה בארץ ישראל‪,‬‬ ‫בלויית הגאון מקוזגלוב הי"ד‪ .‬הם שהו‬ ‫בפורים בתל אביב‪ ,‬ופסח – בירושלים‪ .‬בל"ג‬ ‫בעומר עזבו את ארץ ישראל‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ג ר' שלמה צווייגנהאפט ז"ל‪,‬‬ ‫שרב אחד היתה לו בת שנטתה מדרך התורה‬ ‫ונסעה לארץ ישראל ונישאה לעשיר גדול‪.‬‬ ‫פעם אחת הגיע מכתב ממנה לאבי' שרוצה‬ ‫שיבוא לגור בארץ ישראל עם הרבנית והיא‬ ‫תחזיק אותו שלא יחסר לו מכל טוב‪ ,‬ולא‬ ‫ידע הנ"ל מה לעשות‪ ,‬ונסע עמדי )עם‬ ‫המספר( להרה"ק ר' דוד'ל מסאכאטשוב‬ ‫זצ"ל‪ ,‬ועל הדרך הראה לי המכתב ואמר לי‪,‬‬ ‫מה אעשה‪ ,‬איך שייך ליסע אלי'‪ ,‬אינה‬ ‫שומרת כשרות‪ ,‬ואין שם שמירת שבת‪,‬‬ ‫וביקש ממני ליכנס עמו להרה"ק ר' דוד‪.‬‬ ‫כנשכנסו ואמר לר' דוד כנ"ל הניח ר' דוד'ל‬ ‫את ראשו על ידו כחמש שניות‪ ,‬ואחר כך‬ ‫הגביה את ראשו ואמר להרב הנ"ל‪ ,‬שמע‬ ‫בקולי‪ ,‬אמרת שאינה מקיימת מצות )זי‬ ‫האלט נישט קיין מצוות(‪ ,‬מצוה אחת יש לה‪,‬‬ ‫כיבוד אב‪ ,‬רצונך לקחת גם מצוה זאת ממנה‪,‬‬ ‫וסיים בקול רם‪ ,‬סע! )פאר!(‪ .‬נסע הרב ההוא‬ ‫לארץ ישראל ובתו נהפכה לאחרת‪ ,‬החזיקה‬ ‫כשרות‪ ,‬שבת‪ ,‬וכל המצות‪.‬‬ ‫דאגתו הכנה של רבינו עבור חסידיו‬ ‫בכלל ובפרט עברה כל גבולות‪ .‬בכל עניניהם‬ ‫הרוחניים והגשמיים גם יחד השיא עצות‬ ‫מחכימות ואף סייע‪ ,‬עזר‪ ,‬התפלל וביקש על‬ ‫חסידיו על כל צרה שלא תבוא עליהם‪ .‬פרק‬ ‫מסויים ומיוחד בחייו הקדיש רבינו עבור‬ ‫שחרור הבחורים הצעירים אשר נלקחו לצבא‬ ‫הפולני‪ .‬אותם ימים היו ידועים כימים קשים‬ ‫עבור בני הצעירים‪ .‬ראשי הצבא הפולני לא‬ ‫פסחו על שום נפש שהיא‪ ,‬את כולם גייסו‬ ‫באכזריות לצבא‪ ,‬ניתקו בנים מחיק‬ ‫‪è‬‬

‫אימותיהן‪ ,‬ואברכים מבתיהם‪ .‬המצב היה‬ ‫קשה מנשוא עד שכולם הוכרחו לשרת‬ ‫בצבא‪ .‬באותה עת נתגלה רבינו כמלאך‬ ‫מושיע‪ .‬רבים מהבחורים אשר עמדו באותה‬ ‫עת )ובשנים שלאחר מכן( בפרק הגיוס נכנסו‬ ‫לקודש פנימה וביקשו את ברכת קדשו‪,‬‬ ‫ורבינו‪ ,‬פסק לכל אחד את פסוקו‪ ,‬מי לחסד‬ ‫ומי‪ ...‬לשבט‪ ,‬ח"ו להתגייס לצבא הפולני –‬ ‫ולהשתחרר‪.‬‬ ‫בראש השנה‪ ,‬לפני תקיעת שופר‪ ,‬עברו‬ ‫כל הבחורים אשר היו צריכים להתייצב‬ ‫לגיוס הצבא באותה שנה – בסך לפני רבינו‬ ‫בתוך בית המדרש לבקש ולהיות נזכר לפניו‬ ‫ורבינו בירך את כולם‪ .‬ומעשה בבחור‪ ,‬אשר‬ ‫היה מודרני במקצת‪ ,‬הוא כשלעצמו לא היה‬ ‫חסיד סוכטש'וב‪ ,‬ואולם‪ ,‬אביו היה מחסידיו‬ ‫המובהקים של רבינו‪ .‬בראש השנה לפני‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬כנהוג‪ ,‬עבר אף הוא בין‬ ‫הבחורים להזכיר את עצמו על כי הוא עומד‬ ‫לגיוס הצבא בשנה זו‪ .‬אלא שרבינו לא הביט‬ ‫אליו כלל ולא השיבו מאומה‪ .‬הבחור יירא‬ ‫לנפשו‪ ,‬ובעשרת ימי תשובה נכנס ביחידות‬ ‫אל הקודש פנימה עם אביו‪ ,���ושוב הזכיר את‬ ‫עצמו בענין גיוס הצבא‪ .‬רבינו הרים את עיניו‬ ‫והשיב‪" :‬והרי עובד אתה בבית חרושת‪ ,‬מוטב‬ ‫כי תעבוד בצבא‪ .‬מישהו הרי חייב ללכת אל‬ ‫הצבא‪ ,‬שכן לאחר מכן יאמרו כי היהודים לא‬ ‫רוצים ללכת כלל לצבא"‪ ...‬האב והבן נותרו‬ ‫לעמוד כנדהמים לפני רבינו‪ ,‬עד שלא יכלו‬ ‫כלל להירגע מן התשובה‪ .‬כעבור מספר‬ ‫דקות הזכיר הבחור שוב את עצמו לפני‬ ‫רבינו אבל שוב לא קיבל כל תשובה‪ .‬אז פנה‬ ‫האב אל רבינו והתחיל לומר בפניו את כל‬ ‫מעלותיו של בנו‪ ,‬אלא שרבינו לא הניד כל‬ ‫עפעף‪ .‬לבסוף הזכיר האב כי בנו מקיים‬ ‫ביותר מצוות כיבד אב ואם‪ .‬ואף נזהר בה‬ ‫מאד‪ .‬את כל כספו – אומר האב אל רבינו –‬ ‫הריהו נותן להורים ועבורו אינו משאיר כי‬ ‫אם כדי נסיעה בסך של ‪ 20‬אגורות בלבד‪ .‬אז‬ ‫התבטא רבינו בל"ק‪ :‬אזא כיבוד הורים‪ ,‬איז‬ ‫אזוי ווי לערנען תורה‪ ,‬הער דארף יא‬ ‫באפרייעט ווערען"‪) ...‬כזה כיבוד אב‪ ,‬הוא כמו‬ ‫לימוד תורה‪ ,‬הוא צריך כן להשתחרר מן‬ ‫הצבא(‪ .‬ואומנם‪ ,‬בבוא הבחור אל המגייסים‪,‬‬ ‫הועמד האחרון בתור‪ ,‬ועד שכבר הגיעו אליו‬ ‫המנהלים‪ ,‬היה להם די והותר מגוייסים‪ ,‬וזה‬ ‫הבחור נשתחרר מן הצבא ולא גוייס כלל –‬ ‫כברכתו הק' של רבינו‪ .‬ושוב מעשה בבחור‪,‬‬ ‫אשר עמד בפני גיוסו אל הצבא‪ .‬עמד הבחור‬ ‫בין הבחורים בראש השנה לפני התקיעות‬ ‫בסך לפני רבינו להזכיר את עצמו‪ .‬משהגיע‬ ‫תורו עצרו רבינו ואמר לו בל"ק‪" :‬נעם דיך א‬ ‫הויכע'ן נאמער"‪) ...‬טול לך מספר גבוה(‪.‬‬ ‫הבחור המשיך והלך מבלי להבין את‬ ‫תשובת הרבי‪ .‬לאחר מכן ניגש הבחור לאחד‬ ‫מזקני החסידים ושאלו לפשרן של דברים‪.‬‬ ‫השיבו האיש‪ :‬הדבר הינו פשוט ביותר‪.‬‬


‫כידוע צריך הצבא הפולני לסך של כך וכך‬ ‫חיילים‪ .‬ברם אשר נתמזל מזלו של האיש‬ ‫ולידו מגיע מספר גדול יותר מהמיכסה‪,‬‬ ‫כגון‪ :‬הצבא זקוק לאלף וחמש מאות‬ ‫חיילים‪ ,‬אותו איש הצליח איכשהוא להשיג‬ ‫את המספר אלף חמש מאות ואחד‪ ,‬הרי כי‬ ‫הצבא לא זקוק לו והוא לא יגוייס‪ .‬זאת‬ ‫היתה ברכת הרבי – המשיך האיש – כי‬ ‫תזכה במספר גבוה יותר מהמיכסה‪ ,‬וכי אז‬ ‫תשתחרר‪ .‬הבחור אמנם עשה כן‪ ,‬השיג‬ ‫מספר גבוה יותר ולא גוייס כלל לצבא‪.‬‬ ‫ושוב מעשה בבחור אשר עבר בסך לפני‬ ‫רבינו בר"ה לפני תקיעת שופר‪ .‬משראהו‬ ‫רבינו הפטיר לעומתו‪" :‬והרי אתה יהודי"!‬ ‫משנתייצב הבחור בתור להתגייס‬ ‫ולהירשם לצבא‪ ,‬נכנס לחדר אחד מן‬ ‫הרופאים אשר היה צריך לבדוק את‬ ‫המתגייסים‪ .‬הרופא ראה את הבחור הזה‬ ‫וצעק‪ :‬יהודי מזוהם! כאלו אנשים אני לא‬ ‫בודק‪ ,‬אני לא צריך אותם פה‪ ,‬תסתלק‬ ‫מכאן! הבחור עשה כדברי הרופא ולא גוייס‬ ‫כלל לצבא‪ .‬ושוב מעשה בבחור‪ ,‬ממקרובי‬ ‫רבינו שעבר לפניו באחד מימי ר"ה לפני‬ ‫התקיעות להזכיר את עצמו ולהתברך‪ .‬רבינו‬ ‫ראהו והשיב‪" :‬די גייסט דאך מיט ברילען"‪...‬‬ ‫)והרי אתה הולך עם משקפיים!( בבית‬ ‫החרושת של בני משפחת הבחור הנ"ל עבר‬ ‫אדם אשר היו לו קשרים ידידותיים עם‬ ‫אחד מן הרופאים הצבאיים אשר מתפקידם‬ ‫הי' לבדוק את כושרם ובריאותם של‬ ‫המתגייסים‪ .‬אותו אדם ביקש מן הרופא כי‬ ‫ישתדל לשחרר את הבחור מן הצבא‪ ,‬אבל‬ ‫לא אמר לו באיזו צורה‪.‬‬ ‫משנכנס הבחור אל החדר‪ ,‬ניגש אליו‬ ‫הרופא ומבלי לומר מילה סטר לו סטירה‬ ‫עזה על לחיו‪ .‬לשאלתו‪ :‬מדוע? השיב לו‬ ‫הרופא‪ :‬תעמוד ישר! אתה לא עומד ישר‪.‬‬ ‫לאחר מכן בדקו הרופא בדיקה כללית‪,‬‬ ‫ומשהגיע לבדיקת העיניים פנה אל‬ ‫הממונים עליו ואמר‪ :‬הוא לא רואה כלום‪,‬‬ ‫הוא ממש עיוור‪ .‬והבחור נשתחרר‪ .‬בצאתו‬ ‫החוצה‪ ,‬ניגש אליו הרופא ואמר לו‬ ‫לבחור‪ :‬סטרתי לך על הלחי‪ ,‬כדי שאם‬ ‫אפעל לשחרר אותך‪ ,‬לא יאמרו הממונים‬ ‫כי אני חבירך‪ ,‬אשר ע"כ סטרתי לך כדי‬ ‫שהכל ידעו שאינני חבר שלך כלל‪.‬‬ ‫מילותיו הספורות של רבינו בכל הקשור‬ ‫לשחרור מן הצבא הפולני‪ ,‬היו ממש כטל‬ ‫של תחי'ה משמים‪ ,‬מכיון וכולם ראו‬ ‫בעליל כי רבינו מתאמץ לעזור ולסייע‬ ‫בכל הענינים ובכל התחומים‪ ,‬ובפרט מן‬ ‫הצבא הפולני‪ ,‬כדי שראשם וליבם של‬ ‫חסידיו ושל השואלים בעצתו יהיה פנוי‬ ‫לעבודת השם יתברך‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי דוד מסוכטשוב זי"ע הספיד‬ ‫את הרה"ק רבי מנחם מענדל מסטריקוב‬ ‫זי"ע )היה זה לפני פרוץ מלחמת העולם‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫השניה( ואמר‪" :‬עס קומט דאך זייער שווערע‬ ‫צייטען‪ ,‬די וועלט וואלט אייך געדארפט‬ ‫האבען" )מגיעים זמנים קשים‪ ,‬העולם היה‬ ‫צריך לכם(‪ ,‬והשומעים לא הבינו על מה‬ ‫הדברים סובבים‪ ,‬וכשפרצה המלחמה נתוודע‬ ‫להם‪...‬‬ ‫מספר אחד מחסידיו המופלגים‪:‬‬ ‫בשבועות הראשונים לפרוץ המלחמה‪,‬‬ ‫חשבתי אני ואחי לנסוע לרוסיה‪ ,‬שכן ידענו‬ ‫כי יד הצורר לא תגיע עד לשם‪ .‬ואולם‪ ,‬אחי‬ ‫נסע מפולין ללא נטילת רשות וללא ברכת‬ ‫פרידה מרבינו‪ .‬ואילו אני החלטתי לבקש‬ ‫רשות נסיעה מרבינו‪ .‬נכנסתי ואמרתי כי אחי‬ ‫נסע כבר וכי גם אני חושב לעשות כמותו‬ ‫ולנסוע‪ .‬אלא שרבינו השיבני‪" :‬עתה איני יכול‬ ‫לענות כל תשובה‪ ,‬תבוא מחר‪ "...‬על אף‬ ‫הסכנה שבהליכה ברחוב‪ ,‬מה עוד לאדם בעל‬ ‫חתימת זקן‪ ,‬חזרתי למחרת ונכנסתי לרבינו‪.‬‬ ‫בהיכנסי‪ ,‬פנה אלי רבינו ואמר לי‪" :‬חשבתי‬ ‫היטב על עניניך‪ ,‬ולא תצטרך לנסוע כלל‪,‬‬ ‫אתה תחיה את המלחמה )בלשון האידיש‪ :‬די‬ ‫וועסט איבער לעבען דאס דאזיגע מלחמה(‬ ‫ותשאר גם לאחר המלחמה אותו יהודי‬ ‫כשר‪ ...‬ואכן‪ ,‬כברכתו כן נעשה‪.‬‬ ‫סיפר תלמידו המבהק הגאון ר' יהושע‬ ‫משה אהרנסון זצ"ל‪ ,‬בתחילת שנות המלחמה‬ ‫חשבו יהודי הגיטאות כי המשלוחים אינם‬ ‫אלא לעבודה בלבד‪ ,‬הגרמנים טיפחו אשליה‬ ‫זו בכל דרך אפשרית‪ .‬ההגיון האנושי "קנה"‬ ‫את הסיפור‪ ,‬מי יכל להאמין עד היכן מגעת‬ ‫שטניותו ושנאתו של עמלק לעם היהודי‪.‬‬ ‫בתחילת חורף תש"ב נודע לי מעידי ראיה על‬ ‫קיום מחנה השמדה בחלמנו‪ ,‬כן נודע לי על‬ ‫טבח המוני ביערות קוזמיר‪ .‬ההמונים לא‬ ‫יכלו להאמין לבשורות הזוועה‪ ,‬הרי זה מנוגד‬ ‫לכל הגיון מינימלי‪ .‬חקרתי את הנושא ונודעו‬ ‫לי דברים כהוויתם‪ ,‬מיהרתי לכתוב אל הרבי‬ ‫מסוכטשוב ששהה אז בדירת מסתור‬ ‫בווארשה‪ .‬מחשש לפתיחת המכתב כתבתי‬ ‫ברמז‪" :‬הדודה אסתר מרחוב מגילה בית ‪7‬‬ ‫דירה ‪ 4‬באה"‪ ,‬הרמז היה ברור‪ :‬במגילת‬ ‫אסתר שם נאמר‪" :‬כי נמכרנו אני ועמי‬ ‫להשמיד להרוג ולאבד‪ ,‬ואלו לעבדים‬ ‫ולשפחות נמכרנו החרשתי"‪.‬‬ ‫לא ארכו הימים והגיעתני תשובת הרבי‪,‬‬ ‫הרבי דיבר על הצורך להתחזק לנגן היטב‬ ‫את יצירתו של הסבא‪ ,‬יצירה ‪ 23‬קטע ‪.4‬‬ ‫הכוונה לפרק כ"ג פסוק ד' בתהלים שם‬ ‫נאמר‪" :‬גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע‬ ‫כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה‬ ‫ינחמוני"‪ .‬מה מידת עומקו של אותו "גיא‬ ‫צלמות" לא יכולנו לנחש‪ ,‬רק כאשר חוינו‬ ‫זאת על בשרינו ידענו כי הוא עומק בלא‬ ‫סוף‪ ,‬שאול הגהנום עלי אדמות‪ .‬עלינו‬ ‫להתחזק ולדעת "כי אתה עמדי"‪ ,‬בכל מקום‬ ‫נמצא הבורא יתברך‪ ,‬אף בעמודי התליה‬ ‫ובקברות האנשים החיים‪ ,‬אף בשבטי‬ ‫‪é‬‬

‫הפרגולים הצולפים בך בלא רחם‪ ,‬על לא‬ ‫מאומה‪ ,‬רק בגלל שאותו גוי גרמני או פולני‬ ‫נתאוה להכותך‪ ,‬בסאדיזם וברצח חייתי‬ ‫מטורף‪.‬‬ ‫ועוד מספר בספרו עלי מרורות‪ ,‬היבט על‬ ‫השואה ואימיה‪ ,‬שמעתי מפי ה"חסדי דוד"‬ ‫מסוכטשוב זצ"ל‪ ,‬וזה היה בתחילת‬ ‫המלחמה‪ ,‬בתקופה שלא עלה על הדעת‬ ‫שיכולים בני אנוש לרדת להיות חיות טרף‬ ‫ממש‪ .‬סביב השלחן ישבו גדולי הדור‪ ,‬רבנים‬ ‫וראשי ישיבות‪ ,‬חסידי סוכטשוב ובראשם‬ ‫האדמו"ר ה"חסדי דוד"‪ .‬פתח הרבי ואמר‪:‬‬ ‫יחיד שנגזרה עליו גזירת כרת או מיתה בידי‬ ‫שמים‪ ,‬הרי הוא נכרת או מומת בידי שמים‪.‬‬ ‫אך רבים רח"ל שנגזרה עליהם מיתה‪ ,‬אז‬ ‫"ניתנה רשות למשחית ושוב אינו מבדיל"‬ ‫)ב"ק ס‪ ,‬א(‪ .‬הבדל עקרוני הוא בין עונש‬ ‫היחיד לעונש הרבים‪ .‬עונש היחיד‪ ,‬לו עצמו‬ ‫הוא‪ .‬עונש הרבים‪ ,‬יתפסו בו כל בני הדור‪.‬‬ ‫בראותו כי הישובים סביב השלחן נחרדים‬ ‫ותמהים – הוסיף‪" :‬אדרבה‪ ,‬הייתי רוצה‬ ‫לשמוע פירכה לדברי"‪ .‬נענה הגה"ק‬ ‫מקוזיגלוב ואמר‪" :‬למדתנו רבינו‪ :‬כל חייבי‬ ‫כריתות שלקו‪ ,‬נפטרו מידי כריתתן" )מכות‬ ‫כג‪ ,‬א(‪ ,‬וכי לא די לקו ישראל?" המשיך הגאון‬ ‫מקוז'יגלוב‪ .‬נענה הרבי ה"חסדי דוד" זצ"ל –‬ ‫"נצחתני בני"‪.‬‬ ‫חסידים מספרים‪ :‬בכל ימי חייו התפלל‬ ‫רבינו הרה"ק רבי דוד מסוכטשוב זצוק"ל‬ ‫בסידור האר"י ז"ל‪ ,‬אולם‪ ,‬בהגיע שנות‬ ‫השואה‪ ,‬פסק רבינו מלהתפלל בסידור האר"י‬ ‫והתפלל בסידור פשוט‪" :‬לא רואים מאומה‪,‬‬ ‫ההסתר גדול מאד" – הטעים רבינו ואף‬ ‫הוסיף‪" :‬האר"י ז"ל בזמירות שבת ביקש‬ ‫"יגלי לן טעמי"‪ .‬ואנו לא מבינים את‬ ‫הטעם‪"...‬‬ ‫על אף בשורות האיוב אשר הגיעו מכל‬ ‫מקום – מוסיפים החסידים ומספרים –‬ ‫המשיך רבינו לנהל את העדה אף ממקום‬ ‫מושבו הנסתר‪ .‬כשיכל‪ ,‬ערך בשבתות את‬ ‫"שולחנו הטהור" בהצנע‪ ,‬כאשר בעת עריכת‬ ‫השולחן משתתפים חסידים אשר הצליחו‬ ‫להסתנן אל הדירה בגניבה‪ ,‬ובדרך לא דרך‪.‬‬ ‫פעם‪ ,‬באחד משולחנותיו העיר רבינו ואמר‪:‬‬ ‫"בזמירות ליום השבת אנו אומרים )בפיוט‬ ‫"יום זה מכובד"( אכול משמנים שתה‬ ‫ממתקים וכו'‪ .‬השנה היא רק שנת ת"ש‪ ,‬אבל‬ ‫אני רואה כי המלחמה תימשך עד לשנת‬ ‫שת"ה‪-‬תש"ה‪ ,‬ובשנת תש"ה יהיה כבר‬ ‫ממתקים‪ ,‬יהיה כבר טוב‪) "...‬היו שלא האמינו‬ ‫למשמע אזניהם‪ ,‬אבל מספרים על רמזים‬ ‫נוספים אותם השמיע רבינו כגון‪" :‬כל שת"ה‬ ‫תחת רגליו‪ ,‬צונה ואלפים כולם" )תהלים ח' ז‪-‬‬ ‫ח(‪ .‬כי עד שנת תש"ה יהיו תחת רגליו של‬ ‫הרוצח ולאחר מכן לא‪ .‬ועל עוונות בני ישראל‬ ‫אשר גרמו לכך התבטא ואמר‪" :‬שת"ה‬ ‫עוונותינו לנגדך עלומנו למאור פניך" )תהלים‬


‫צ‪ ,‬ח(‪ ,‬עוונותינו לנגד ה' יגרמו למלחמה עד‬ ‫שנת שת"ה‪.(...‬‬ ‫ועוד סיפר הגאון ר' יהושע משה אהרנסון‬ ‫זצ"ל בעל "חסדי דוד" היה לו הסתכלות‬ ‫פנימית בהירה על השואה‪ .‬היה זה בתחילת‬ ‫המלחמה‪ ,‬כאשר המצב היה יחסית עוד סביר‪,‬‬ ‫היינו שעדיין לא בוצע "הפתרון הסופי"‬ ‫במחנות ההשמדה‪ .‬אחי הרה"ח אביגדור‬ ‫לייביש הי"ד נתגלגל לגיטו לודז' ומשם שלח‬ ‫לי מכתב ובו תיאר צרותיהם וסבלותיהם‪,‬‬ ‫נכנסתי לאדמו"ר זצ"ל ומסרתי לו על סבל‬ ‫אחינו בני ישראל ובשורות האיוב‪ .‬האדמו"ר‬ ‫ישב שקוע בשרעפי קודש‪ ,‬לבסוף נענה ואמר‪:‬‬ ‫תכלית בריאת האדם וביאתו לעולם‪ ,‬היא כדי‬ ‫להשלים נפשו‪ .‬דבר שאינו יכול לעשות בהיותו��� ‫בשמי מרום‪ ,‬אלא דוקא ע"י הירידה לעולם‬ ‫הזה ע"י עבודתו הרוחנית והגשמית בקיום‬ ‫רצון ה'‪ ,‬הרי הוא משלים תכלית כוונת‬ ‫הבריאה‪ .‬דא עקא‪ ,‬כי רק יחידי הדורות זכו‬ ‫להשלים נפשם ותיקנו את אשר היו צריכים‬ ‫לתקן‪ .‬אך רוב הנפשות אינם משלימים‬ ‫שליחות כראוי‪ ,‬ויש אשר לדאבון לב עוד‬ ‫יורדים מטה ומקלקלים במקום לתקן‪ .‬אמנם‬ ‫הבורא יתברך הוא צופה ומביט עד סוף כל‬ ‫הדורות וסדר הבריאה מראשית התהוותה עד‬ ‫עדי עד‪ ,‬חייב להיות על מתכונתו ושלימותו‪.‬‬ ‫ואזי משלים השי"ת כוונת הבריאה בסדר אחר‪,‬‬ ‫שלא לפי עבודת האדם והשלמתו‪ ,‬אלא‬ ‫בבחינת "יש קונה עולמו בשעה אחת"‪.‬‬ ‫זכורני‪ ,‬כי באותה שעה העזתי לומר לפני‬ ‫האדמו"ר‪ :‬הרי שנינו "יפה שעה אחת בתשובה‬ ‫ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי העולם הבא?"‬ ‫וענה לי‪ :‬בודאי רוצים אנו ומתפללים שנזכה‬ ‫לתקן ולהשלים נפשותינו והעולם כולו בדרך‬ ‫החיים ובדרך הטוב‪ .‬אבל כאשר חלילה לא‬ ‫זכינו‪ ,‬מזכים אותנו משמים בחיים נצחיים‬ ‫בדרך שונה שאינה מובנת לנו‪ .‬עמדתי נרעד‬ ‫ונפחד לשמע דברי האדמו"ר זצ"ל‪ .‬בחדר‬ ‫קדשו שררה דממה מוחלטת‪ ,‬רק פרכוסי לבי‬ ‫נשמעו והאדמו"ר הוסיף מילים‪ :‬מן הפרשה‬ ‫הראשונה שבתורה למדנו זאת‪ ,‬הבל וקין‪ .‬והנה‬ ‫הבן הצדיק‪ ,‬דמו נשפך כמים‪ ,‬בעוד קין הרוצח‬ ‫חי ומתהלך בעולם‪ .‬האדמו"ר זצ"ל הוסיף‬ ‫בדברים‪ ,‬אך איני יכול להעלותם על הכתב‪.‬‬ ‫ביציאתי מחדר קדשו – ידעתי‪ ,‬כי עלי‬ ‫להתכונן לגרוע מכל‪.‬‬ ‫חובה קדושה לנו‪ ,‬להעלות על נס את‬ ‫חבורות הבחורים והאברכים במרחבי פולין‬ ‫ועיירותיה‪ ,‬אשר דוקא בימים טרופים אלו של‬ ‫חושך ולא אור‪ ,‬צלמות‪ ,‬ולא סדרים עלו ונתעלו‬ ‫לשיאי שגב בלתי נודעים‪ ,‬בזיכוך מידותיהם‬ ‫ועמלם בתורה‪ .‬ידועים בחורי וחסידי גור‬ ‫שנלקטו חבורות חבורות והיו עוסקים בתורה‬ ‫בלא שיור‪ ,‬בהתמדה עילאית‪.‬‬ ‫כאשר זכה לעלות לארצנו הק' בסוף‬ ‫המלחמה הרה"ק כ"ק מרן רבי אהרן מבעלזא‬ ‫זי"ע אמר בעת פגישתו הראשונה עם הרה"ק‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ה"אמרי אמת" מגור זי"ע ‪" :‬אייערע בחורים‬ ‫האבין מקדש השם גיועזין" ]בחוריך קידשו‬ ‫השם בהתנהגותם[ היה זה סמוך לאחד‬ ‫ממקומות המחבוא שבהם התחבא האדמו"ר‬ ‫ובו נתלקטה קבוצת בחורים שעסקו יומם‬ ‫ולילה בלימוד התורה‪.‬‬ ‫אבל לא רק חסידי גור נתעלו טפח‬ ‫וטפחיים מעל האדמה‪ ,‬כי אם כל מפלגות‬ ‫החסידים‪ ,‬ידעו הם כי זו התשובה הנצחית‬ ‫לחיה הנאצית הטמאה‪ ,‬קידוש החומר‬ ‫והתגברות הרוח‪ .‬האדמו"ר זצ"ל ה"חסדי דוד"‬ ‫מסוכטשוב עורר את חסידיו הגרצ"א פרומר‪,‬‬ ‫הגאון מקוז'יגלוב‪ ,‬מו"ר הגאון רבי אברהם‬ ‫וינברג – בעל ה"ראשית בכורים" לייסד‬ ‫בחשכת גיטו ווארשה ישיבות ולהרביץ תורה‬ ‫בשופי‪ ,‬תוך כדי התעלמות גמורה מן המצב‪.‬‬ ‫אזכור בערגה את הבחורים שלמדו בהתמדה‬ ‫גדולה בקיבוץ ששכן בבונקר במעמקי האדמה‬ ‫תחת הבית ברחוב מילא ‪.14‬‬ ‫לפני ראש השנה תש"א‪ ,‬שנה אחר פרוץ‬ ‫המלחמה‪ ,‬יצא האדמו"ר זצ"ל מסוכטשוב‬ ‫בקול קורא )שהופץ בסטנסיל( קוטב דבריו‬ ‫נסב על דברי הזוהר הקדושים‪" :‬אעא דלא‬ ‫סליק נהוריה יבטשון ביה ואנהיר‪ ,‬גופא דלא‬ ‫סלקא ביה נהורא דנשמתא יבטשון ביה‬ ‫ואנהיר" ]בול עץ גדול ועבה שאין האש‬ ‫נתפסת בו‪ ,‬יחתכוהו לחתיכות קטנות והאש‬ ‫תתפס בו‪ .‬גוף שאין הנשמה מאירה בו‪,‬‬ ‫ייסרוהו ויכוהו ותאיר בו הנשמה[‪ .‬הייסורים‬ ‫הנוראים‪ ,‬אחת תכליתן – לקרב ישראל‬ ‫לאביהם שבשמים‪ .‬הגוף שלא שמע את‬ ‫קריאת הנשמה – לאחר היסורים יזדכך‬ ‫וישמע‪ ,‬האפילה בה הלך הגוף אחר נטיותיו‬ ‫ותאוותיו‪ ,‬תיעלם ותימוג בהאיר בו אור‬ ‫הנשמה‪.‬‬ ‫התבטא רבינו פעמים רבות בשבתו‬ ‫בווארשא‪ ,‬ובתוככי הגיטו כשנתיים‪" ,‬החיים"‬ ‫ניתנו לנו במתנה מאת הקב"ה כדי שלא‬ ‫נעבירם לריק‪ ,‬כי אם נמלאם בתורה ובעבודת‬ ‫ה'‪ ,‬והרי על תורה אומרים חז"ל וחי בהם ולא‬ ‫שימות בהם‪ ...‬וא"כ‪ ,‬צריכים אנו להתחזק‬ ‫בתורה‪ ,‬ורק כך נוכל לחיות כרצונו ית"ש‪"...‬‬ ‫נאה דורש ונאה מקיים היה רבינו‪ .‬מתוך‬ ‫מסירות נפש עילאית עמד על משמרתו‬ ‫בלימוד התורה ואף בקיום מצוותיה בתוככי‬ ‫הגיטו הצר‪ .‬בכל האסיפות שכינס בביתו דרש‬ ‫כי הקהל יהנה ויתייגע בלימוד התורה וכי רק‬ ‫כך נוכל להתגבר על כל הצוררים אותנו‪ .‬רבינו‬ ‫כאמור לא התנער מחובתו הכללית ובתפילתו‬ ‫שפך דמעות כמים על צרות בני ישראל ועל‬ ‫הרעות אשר סבבום‪ .‬צרות עם ישראל העיקו‬ ‫על לבו הטהור של רבינו‪ .‬הוא לא יכל לשאת‬ ‫על עצמו את כל סאת היסורין והצרות של‬ ‫כלל עם ישראל‪ .‬שעה מועטת לפני הסתלקותו‬ ‫פתח רבינו את עיניו‪ ,‬ואף דיבר דברים אשר‬ ‫לא היו מובנים כלל‪ .‬בני משפחתו אשר עמדו‬ ‫סביב מיטתו ראו כיצד נר אלוקים הולך‬ ‫‪àé‬‬

‫ודועך‪ ...‬באותה שעה ביקש רבינו לפתע מנכדו‬ ‫נתן בהריער שיתקן לו את כיפתו על ראשו‪,‬‬ ‫ואז החלו שפתותיו של רבינו לוחשות‪ ...‬אפשר‬ ‫והחל באמירת הווידוי‪ .‬ובהגיע ליל יום שלישי‪,‬‬ ‫אור ליום שנכפל בו כי טוב‪ ...‬אור לח' בכסלו‬ ‫תש"ג‪ ,‬קיבל רבינו לפתע שבץ‪-‬לב‪ .‬נצחו‬ ‫אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש‪.‬‬ ‫ותעל נשמתו הקדושה של רבינו הק' בקדושה‬ ‫ובטהרה בסערה השמימה‪ ,‬כשסביב מיטתו‬ ‫ניצבים בני משפחתו וממררים בבכי מר על‬ ‫סילוקו של האי גאון וקדוש‪ ,‬מקים עולה של‬ ‫תורה‪ ,‬תפילה ותשובה במשך ס"ז שנותיו‬ ‫בחיים‪].‬צורתו של רבינו השתנה מאוד בשעת‬ ‫יציאת נשמתו‪ ,‬וכל כולו נראה אז כלהבת אש‬ ‫גדולה‪,‬עד שלא ידעו מה מתרחש כאן )עפ"י‬ ‫עדות אנשים שנכחו בשעת מעשה(‬ ‫הידיעה על הסתלקותו לא פשטה ברחבי‬ ‫הגיטו‪ ,‬שכן המצב ברחובות היה קשה מאד‬ ‫מכדי להודיע ליהודים הגרים בגיטו על‬ ‫הסתלקותו‪ .‬ואולם‪ ,‬בדרך לא דרך שמעו כמה‬ ‫ממקורביו על הסתלקותו‪ ,‬ובמאמצים עילאיים‬ ‫הצליחו להגיע עד לחדרו המוסתר ברחוב‬ ‫מורנובסקה‪ ,‬לומר פרקי תהילים ליד גופו‬ ‫הקדוש ולהתאבל אבל יחיד על סילוקו של‬ ‫רבינו הק' זי"ע‪.‬‬ ‫תיכף להסתלקותו‪ ,‬חירף אחד ממקורביו‬ ‫את נפשו‪ ,‬ובמצוות הרבנית הי"ד הלך לקרוא‬ ‫לתלמידו המובהק של רבינו‪ ,‬ה"ה הגה"ק‬ ‫מקוז'יגלוב‪ ,‬כי יבוא לביתו של רבינו הק'‪.‬‬ ‫הגאון מקוז'יגלוב גר באותו גיטו מצידו השני‬ ‫של הרחוב‪ ,‬והגישה מצידו האחד של הגיטו –‬ ‫מביתו של רבינו לצידו השני של הגיטו –‬ ‫מקום מגוריו של הגאון הנ"ל – היתה בבחינת‬ ‫סכנת נפשות ממש‪ ,‬אלא שהשי"ת היה‬ ‫בעזרתו של אותו אדם‪ .‬הוא פסע במהירות‪,‬‬ ‫חצה בנס את הכביש‪ ,‬ודרך חורים בעליות‬ ‫הבתים זחל עד שהגיע כל עוד נשמתו בקרבו‬ ‫לביתו של הגאון מקוז'יגלוב‪ ,‬וסיפר לו‪ .‬אלא‪,‬‬ ‫שלא חפץ לצערו‪ ,‬אשר ע"כ סיפר לו כי רבינו‬ ‫חולה מאד‪ ...‬אבל הגאון מקוז'יגלוב הבין את‬ ‫הכל‪ ...‬מששמע הגאון מקוז'יגלוב את הבשורה‬ ‫המרה‪ ,‬רץ במהירות‪ ,‬נתיישב על עגלה‬ ‫שנזדמנה לו ונסע במהירות עם אותו תלמיד‬ ‫לצידו השני של הגיטו‪ ,‬לביתו של רבינו‪.‬‬ ‫משנכנס הגאון מקוז'יגלוב לביתו של רבינו‪,‬‬ ‫ראה את גופו הקדוש של רבינו מוטל על‬ ‫הרצפה‪ ,‬ואז זעק‪" :‬הרבי העלה את כל‬ ‫התפילות‪ ,‬ואילו עתה מי יעלה לנו את‬ ‫התפילות" – וגעה בבכי מר‪ .‬התפרץ בבכי‬ ‫תמרורים‪ ,‬ויתפלש באפרים במשך כל הלילה‪,‬‬ ‫כשהוא זועק במר נפשו‪ :‬בביתו של רבינו היו‬ ‫באותה שעה גם האדמו"ר מפיסעצנא‪ ,‬רבי‬ ‫קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד‪ ,‬וגם הגאון רבי‬ ‫מנחם זעמבא הי"ד‪ .‬הם האיצו במקורביו של‬ ‫רבינו כי יערכו את ה"טהרה" עוד בשעת לילה‪,‬‬ ‫כדי שבשעת בוקר תוכל להתקיים הלווייתו של‬ ‫רבינו בהשתתפות יהודים רבים‪ .‬וכבוד גדול עשו‬


‫לרבינו במותו‪ .‬ומנוחתו כבוד בסמוך‬ ‫לאהלו של הגאון האדיר רבי שלמה‬ ‫זלמן ליפשיץ זצוק"ל בעמח"ס‬

‫ַה ְמ ַד ְ ּב ִרים ִ ּב ְת ִפ ָּלה אוֹ י ְלנַ ְפ ָׁשם ֶׁשגּוֹ ְר ִמים ְל ַ ְצ ָמם ָר ָ ה‪ַ ,‬אף ִאם ְמשַׂ ֶח ֶקת ָל ֶהם ַה ּ ָׁש ָ ה‬ ‫את ֵמ ֱאל ֶֹק ָ‬ ‫עלזְ א יְ ר ּו ָׁש ַליִ ם‬ ‫יך" ִק ְריַ ת ֶ ּב ְ‬ ‫ִ)סדּ וּר יַ ֲ בֵ "ץ( ‪.‬מ ָּג ׁש ַ ל יְ ֵדי ו ִּמ ְקדָּ ִׁשי ִּת ָירא ּו וְ יָ ֵר ָ‬

‫"חמדת שלמה"‪ ,‬הרב ואב"ד‬ ‫הראשון לק"ק ווארשא רבתי‪.‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‪.‬‬

‫מזלא טבא וגדיא יאה להרה"ח ר' אביגדור פריד שליט"א לרגל הכנס בנו ‪-‬נכדם היניק והחכים משה ני"ו לעול תורה ומצוות‬ ‫ולסבים החשובים הרב החסיד ר' אלכסנדר פריד שליט"א והרה"ח ר' יוסף מנחם פריינד שליט"א והרה"ח ר' עמרם פריד שליט"א‬ ‫יה"ר שיעלה מעלה מעלה על במתי התורה והיראה ויגדל לאילנא רברבא ותרוו ממנו ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה עד בלי די מתוך בריות גופא ונהורא מעליא לאוריוש"ט אמן‬

‫מזלא טבא וגדיא יאה להרה"ח ר' יעקב הרבסט שליט"א לרגל נשואי בתו‬ ‫הכלה החשובה תחי' עב"ג הבה"ח המופלג בתוי"ש יוסף שלמה ני"ו‬ ‫בן העסקן המפו' הרה"ח ר' משה אהרן רינגל שליט"א‬ ‫ולסבים החשובים של הכלה תחי' הרה"ח ר' אברהם דוד גלנדואר שליט"א‬

‫והרה"ח ר' אלי' יצחק ליבוביץ שליט"א ולסב החשוב של החתן ני"ו‬ ‫הרה"ח ר' פסח רינגל שליט"א יה"ר שיעלה הזיווג יפה לשם לתפארת ולתהלה דורות ישרים‬ ‫מבורכים ותרוו מהם ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה מתוך בריות גופא ונהורא מעליא לאוריוש"ט אמן‬

‫החתונה תתקיים אי"ה ביום שני פ' ויצא אור לו' כסלו תשע"ז‬ ‫באולם "נחלת יהודה" רח' דובר שלום ‪ 6‬קרית בעלזא ירושלים‬

‫מזלא טבא וגדיא יאה להרה"ח ר' שרגא פייבל מייזליק‬

‫שליט"א‬

‫ולחמיו הרב החסיד המפו' ר' מנחם שטארק שליט"א‬

‫לרגל נשואי בנו הבה"ח המופלג בתוי"ש אלכסנדר דוד‬

‫ני"ו‬

‫עב"ג הכלה החשובה תחי' בת הרה"ח ר' לוי יצחק מרקובסקי שליט"א‬ ‫בורא עולם בקנין הוא ישלים זה הבנין‪ ,‬ותזכו לראות דורות ישרים מבורכים‬ ‫בבנין עדי עד ותרוו מהם ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה עד בלי די‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא לאוריושט"א‬

‫החתונה תתקיים אי"ה ביום שלישי פ' ויצא ו' כסלו תשע"ז‬ ‫באולם "בית ישראל" רח' עזרת תורה ‪ 18‬ירושלים‬

‫מזלא טבא וגדיא יאה להרה"ח ר' אהרן שלמה נוסבוים שליט"א‬

‫לרגל ארוסי‬

‫בתו הכלה החשובה תחי' עב"ג הבה"ח המופלג בתוי"ש אליעזר זאב ני"ו‬

‫בן הרה"ג ר' פנחס לייבוש פאדווא שליט"א דומ"ץ דקהילתינו הק' "קרית גת"‬ ‫ולסבים החשובים של הכלה תחי' הרה"ג ר' אברהם יהושע נוסבוים שליט"א‬

‫והרה"ג ר' יצחק אליעזר יאקאב שליט"א רו"כ לשו"ב וניקור אהל שלום צבי‬ ‫וחבר בד"צ וועד הכשרות למשמרת ומח"ס שיח יצחק וילקוט אליעזר ורב בביהמ"ד תבואות שור‬ ‫ולסב החשוב של החתן ני"ו הגאון ר' יוסף פאדווא שליט"א‬ ‫דומ"ץ דקהילת החרדים לונדון ורב דביהמ"ד "חשב האפוד"‬ ‫יה"ר שיעל�� הזיווג יפה לשם לתפארת ולתהלה דורות ישרים מבורכים ותרוו מהם ומכל יוצ"ח‬ ‫רוב נחת דקדושה מתוך בריות גופא ונהורא מעליא לאוריוש"ט אמן‬

‫מזלא טבא וגדיא יאה להרה"ח ר' אברהם אהרן פיליפ‬

‫שליט"א‬

‫לרגל ארוסי בתו הכלה החשובה תחי' עב"ג הבה"ח המופלג בתוי"ש אפרים‬ ‫בן הרה"ח ר' מרדכי יהושע הכהן טייכמן שליט"א‬

‫ני"ו‬

‫ולסבים החשובים של החתן ני"ו‬

‫הרה"ח ר' נחמן הכהן טייכמן שליט"א והרה"ח ר' יצחק אייזיק טרויבע שליט"א‬

‫בורא עולם בקנין הוא ישלים זה הבנין‪ ,‬ותזכו לראות דורות ישרים מבורכים‬ ‫בבנין עדי עד ותרוו מהם ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה עד בלי די‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא לאוריושט"א‬

‫לע"נ הגה"צ המפו' רבי שלמה הכהן גראס זצ"ל הדומ"צ הראשי בקהילתינו הק' בארה"ב‬ ‫בעמ"ס שו"ת משנה שלמה בן הרב החסיד ר' משה הכהן גראס ז"ל נלב"ע ט' מרחשון תשע"ז‬

‫לע"נ הרה"ח ר' יצחק יהודה מושקוביץ ז"ל בן הרה"צ ר' דוד זצ"ל‬ ‫אב"ד בוניהאד נלב"ע י"ד תשרי תשע"ז הונצח ע"י משפ' החשובה שיחיו‬

‫לעלוי נשמת האשה החשובה מרת פרומה אליאס ע"ה בת הרה"צ ר' מנחם מנדל ראובן גפנר ז"ל אשת שיבדלחט"א הרה"ח ר' שלמה שליט"א‬ ‫נפטרה ה' כסלו תשע"ב‪ .‬הונצחה ע"י משפחתה החשובה שיחיו‬

‫לע"נ הגה"ח רבי יששכר דוב יעקובוביץ ז"ל בן הגה"צ רבי שמעון יחזקאל ז"ל נלב"ע ד' כסלו תשע"א הונצח ע"י משפחתו החשובה שיחיו‬

‫לעלוי נשמת האשה החשובה מרת לאה ווינגרטען בת הרה"ח ר' שמשון ז"ל‬ ‫נפטרה ו' כסלו תשמ"ח הונצחה ע"י בנה הרה"ח ר' שמשון וויינגרטען שליט"א‬

‫לע"נ האשה החשובה מרת טויבע ברוינשטיין ע"ה בת הרה"ח ר' יעקב ז"ל‬ ‫נפטרה ז' כסלו תשע"א הונצחה ע"י חתנה הרה"ח ר' שמשון וויינגרטען שליט"א‬

‫לע"נ הרב החסיד המפו' ר' מרדכי יעקב ווייס ז"ל בן הרה"ח ר' משה יוסף ז"ל‬ ‫נלב"ע ט' כסלו תש"ע‪ .‬הונצח ע"י משפחתו החשובה שיחיו‬

‫לע"נ האשה החשובה מרת פראדל אויש ע"ה בת הרה"ח ר' שמואל יהודה ז"ל‬ ‫נפטרה ב' כסלו תשס"ה‪ .‬הונצח ע"י חתנה הרה"ח ר' שלום ערנפלד שליט"א‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫הרה"ג ר' פנחס פרידמאן שליט"א‬ ‫פרשת תולדות תשע"ז‬

‫“ויגדלו הנערים ‪ -‬שנעשו בני שלש עשרה”‬

‫האב מברך "ברוך שפטרני" אחרי שהבר מצוה‬ ‫קיים מצות קריאת שמע ועלה לתורה‬ ‫בפרשתנו פרשת תולדות (בראשית כה‪-‬כז)‪:‬‬ ‫"ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה‬ ‫ויעקב איש תם יושב אהלים"‪ .‬פירש רש"י‪" :‬כל זמן‬ ‫שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם‪ ,‬ואין אדם‬ ‫מדקדק בהם מה טיבם‪ ,‬כיון שנעשו בני שלש עשרה‬ ‫שנה‪ ,‬זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודת‬ ‫כוכבים"‪ .‬ומקור הדבר במדרש (ב"ר סג‪-‬י)‪:‬‬ ‫"ויגדלו הנערים‪ .‬רבי לוי אמר משל להדס‬ ‫ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה‪ ,‬וכיון שהגדילו‬ ‫והפריחו‪ ,‬זה נותן ריחו‪ ,‬וזה חוחו‪ ,‬כך כל י"ג שנה‬ ‫שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית‬ ‫הספר‪ ,‬לאחר י"ג שנה‪ ,‬זה היה הולך לבתי מדרשות‪,‬‬ ‫וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים‪ .‬אמר רבי אלעזר‬ ‫צריך אדם להיטפל בבנו עד י"ג שנה‪ ,‬מיכן ואילך‬ ‫צריך שיאמר‪ ,‬ברוך שפטרני מעונשו של זה"‪.‬‬ ‫מאמר זה במדרש הוא המקור למנהג ישראל‬ ‫תורה שהביא הפוסק הגדול הרמ"א (או"ח סימן רכה‬ ‫ס"ב)‪" :‬מי שנעשה בנו בר מצוה יברך‪ ,‬ברוך אתה ה'‬ ‫אלקינו מלך העולם שפטרני מעונשו של זה‪ ,‬וטוב‬ ‫לברך בלא שם ומלכות"‪ .‬וציין הרמ"א המקור לכך‬ ‫מהמדרש הנ"ל ומדברי המהרי"ל (הלכות קריאת‬ ‫התורה) שנהג כן‪ .‬ומה שכתב הרמ"א שטוב לברך‬ ‫בלא שם ומלכות‪ ,‬טעמו ונימוקו כמו שכתב ב"דרכי‬ ‫משה" (שם אות א)‪" :‬וקשה עלי שיברכו ברכה שלא‬ ‫הוזכרה בגמרא ובפוסקים"‪.‬‬

‫ביאור המגן אברהם‬ ‫בכוונת הברכה "ברוך שפטרני"‬ ‫והנה ב"מגן אברהם" (או"ח שם ס"ק ה) מבאר כוונת‬ ‫הברכה‪" :‬ברוך שפטרני מעונשו של זה"‪ .‬כי האב‬ ‫מברך בכך ברכת הודאה לה'‪ ,‬על כך שמיום הבר‬ ‫מצוה שנתחייב בנו בכל המצוות נפטר הוא ממצות‬ ‫חינוך‪ ,‬ומעתה ואילך אין האב נענש על עוונות הבן כי‬ ‫אם הבן עצמו‪ .‬אמנם על כגון דא ראוי להביא אזהרתו‬ ‫של ה"משנה ברורה" (שם ס"ק ז)‪ ,‬על האחריות הגדולה‬ ‫המוטלת על האב גם אחרי הבר מצוה‪:‬‬ ‫"ודע דאף על פי ששוב אין עליו ענין חינוך‪,‬‬ ‫מכל מקום יש על האב מצות הוכחה כשרואה‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫שאינו מתנהג כשורה‪ ,‬וכשאינו מוחה בידיו נענש‬ ‫עליו דלא גרע משאר ישראל‪ ,‬וכידוע מה שאמרו‬ ‫חכמינו ז"ל (שבת נד‪ ,):‬כל מי שיש לו למחות באנשי‬ ‫ביתו ואינו מוחה נתפס בעון אנשי ביתו‪ ,‬וכל מי‬ ‫שיש לו למחות באנשי עירו ואינו מוחה וכו'"‪.‬‬ ‫אמנם מאז ומעולם הציקתני רוחי להבין‬ ‫טעם זה של ה"מגן אברהם"‪ ,‬איך יעלה על הדעת‬ ‫שחכמינו ז"ל תיקנו ברכה לאב‪ ,‬שיברך לה' על אשר‬ ‫זכה להיפטר מהעונש על עוונותיו של הבן‪ ,‬כי מהבר‬ ‫מצוה ואילך יחולו העונשים על ראש הבן עצמו‪,‬‬ ‫הלא תשוקתו של כל אב היא שבנו יעסוק בתורה‬ ‫ויעבוד את ה' כראוי בלי שום חטא‪ ,‬הנה כי כן איך‬ ‫יברך ברכת הודאה‪" :‬ברוך שפטרני מעונשו של זה"‪,‬‬ ‫כי מעתה ואילך כשיחטא לא יחול העונש עליו כי‬ ‫אם על בנו‪ ,‬הלא על כך ראוי לבכות ולא לברך‪.‬‬ ‫לכן נראה לבאר דברי ה"מגן אברהם"‪ ,‬כי הטעם‬ ‫שהטיל הקב"ה על האב מצות חינוך לחנך את בניו‬ ‫הקטנים לתורה ולמצוות‪ ,‬הוא כדי שיתרגלו לעבוד‬ ‫את ה' בקטנותם‪ ,‬ועל ידי זה יעבדו את ה' גם בימי‬ ‫גדלותם במשך כל ימי חייהם‪ ,‬כמו שאמר החכם מכל‬ ‫אדם (משלי כב‪-‬ו)‪" :‬חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא‬ ‫יסור ממנה"‪ .‬ומזה נשכיל להבין שאם לא חינך האב‬ ‫את בניו בדרך התורה והיראה‪ ,‬לא רק שיענש על מה‬ ‫שחטאו בקטנותם‪ ,‬אלא זאת ועוד שיקבל עונש גם‬ ‫על מה שחטאו כל ימי חייהם‪ ,‬שהרי הוא גרם לבניו‬ ‫שיחטאו על ידי שלא חינכם בדרך התורה‪.‬‬ ‫ומה נוראים הם דברי ה"תפארת שלמה"‬ ‫שמפרש הכתוב בפרשת ויגש (בראשית מד‪-‬לב)‪:‬‬ ‫"כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר‪ ,‬אם לא‬ ‫אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים"‪ .‬שיש כאן‬ ‫רמז נשגב על מצות חינוך הבנים המוטלת על האב‪.‬‬ ‫וזהו שאומר איש ישראל לאביו שבשמים‪" :‬כי‬ ‫עבדך ערב את הנער"‪ ,‬כל אחד מישראל נעשה ערב‬ ‫להקב"ה לחנך את בנו הנער לתורה ולעבודת ה'‪,‬‬ ‫שהרי "אם לא אביאנו אליך"‪ ,‬לקרבו בתורה ומצוות‬ ‫לאביו שבשמים‪" ,‬וחטאתי לאבי כל הימים"‪ ,‬מה‬ ‫שיחטא ח"ו הבן כל ימי חייו יחול על ראש האב‪,‬‬ ‫שגרם לכך על ידי שלא חינכו כראוי‪.‬‬

‫הנה כי כן זהו ביאור דברי ה"מגן אברהם"‪,‬‬ ‫שהאב מברך ברכת הודאה לה'‪" :‬ברוך שפטרני‬ ‫מעונשו של זה"‪ ,‬על שזכה לחנך את בנו מילדותו‬ ‫לתורה ולמצוות‪ ,‬לכן מעתה והלאה לא יענש האב‬ ‫על מה שיחטא הבן‪ ,‬שהרי מצד החינוך כבר יש‬ ‫בכוחו ללכת בדרך התורה והיראה‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫יכשל ח"ו בחטא יעשה תשובה כדת של תורה וה'‬ ‫הטוב סלח יסלח לו‪.‬‬

‫מנהגנו לברך "ברוך שפטרני"‬ ‫אחרי שהבן עולה לתורה‬ ‫והנה הרמ"א לא הביא מתי הוא הזמן‬ ‫המתאים לאב לברך ברכה זו "ברוך שפטרני"‪,‬‬ ‫אבל מנהגנו הוא לברך ברכה זו אחרי שהבר מצוה‬ ‫עולה לתורה‪ .‬ונראה פשוט שהמקור לכך הוא‬ ‫בדברי המהרי"ל שציין הרמ"א‪ ,‬שהוא אבן יסוד‬ ‫לרוב המנהגים שקבע הרמ"א בשלחן ערוך‪ .‬והנה‬ ‫במהרי"ל (הלכות קריאת התורה) שכתב תלמידו העיד‬ ‫על מנהג רבו‪" :‬מהר"י סג"ל בזמן שבנו נעשה בר‬ ‫מצוה וקרא בתורה‪ ,‬היה מברך עליו ברוך אתה ה'‬ ‫אלקינו מלך העולם אשר פטרני מעונשו של זה"‪.‬‬ ‫ולא ביאר שם טעמו ונימוקו‪.‬‬ ‫אולם יש ללמוד הטעם למנהג זה‪ ,‬ממה‬ ‫שהביא ה"מגן אברהם" (או"ח סימן רכה ס"ק ד) בשם‬ ‫ה"דברי חמודות" (ברכות פ"ט אות ל)‪ ,‬שנהגו לברך‬ ‫ברכת "ברוך שפטרני" אחרי שהנער מתפלל לפני‬ ‫התיבה או אחרי שהוא עולה לתורה‪ ,‬כי אז ניכר‬ ‫ונודע לרבים שהוא כבר בר מצוה‪ ,‬שהרי קטן אינו‬ ‫מתפלל לפני התיבה ואינו עולה לתורה‪.‬‬ ‫ויש להוסיף טעם לשבח שהאב מברך "ברוך‬ ‫שפטרני" אחרי שבנו עולה לתורה‪ ,‬על פי מה ששנינו‬ ‫בגמרא (קידושין ל‪" :):‬כך הקב"ה אמר להם לישראל‪,‬‬ ‫בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין‪ ,‬ואם‬ ‫אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו"‪ .‬הרי לנו‬ ‫דברים ברורים שאי אפשר להתגבר על היצר הרע רק‬ ‫על ידי עסק התורה‪ .‬נמצא לפי זה כי המבחן האמיתי‬ ‫לדעת אם האב חינך את בנו כראוי‪ ,‬הוא אם חינך‬ ‫אותו לעסוק בתורה שהיא תבלין כנגד היצר הרע‪.‬‬

‫ז"עשת תודלות תשרפ | א‬


‫לכן מנהג ישראל תורה שהאב מברך ברכה זו‬ ‫דוקא אחרי שבנו עולה לתורה‪ ,‬ומברך בשמחה גדולה‬ ‫להקב"ה נותן התורה‪" :‬אשר בחר בנו מכל העמים‬ ‫ונתן לנו את תורתו"‪ ,‬ואחרי העליה לתורה הוא מברך‬ ‫בשמחה‪" :‬אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע‬ ‫בתוכנו"‪ ,‬אז יכול האב לברך בשמחה‪" :‬ברוך שפטרני‬ ‫מעונשו של זה"‪ ,‬שלא יענש על עוונות בנו‪ ,‬מאחר‬ ‫שחינכו כראוי לעסוק בתורה שעל ידי זה מובטח לו‬ ‫שיוכל להתגבר על היצר הרע כל ימי חייו‪.‬‬

‫רבינו הקדוש פתח תורה שבעל פה‬ ‫במצות קריאת שמע‬ ‫חשבתי דרכי לבאר ביתר שאת הטעם למנהגנו‬ ‫מנהג ישראל תורה הוא‪ ,‬שהאב מברך ברכת "ברוך‬ ‫שפטרני"‪ ,‬אחרי שבנו הבר מצוה עולה לתורה‪ ,‬על‬ ‫פי מה שכתב הגה"ק בעל חידושי הרי"ם בספר‬ ‫"הזכות" (דף פג מסכת ברכות ד"ה מתניתין)‪ ,‬לבאר הטעם‬ ‫שבחר רבינו הקדוש לפתוח תורה שבעל פה במצות‬ ‫קריאת שמע של ערבית (ברכות ב‪" :).‬מאימתי קורין‬ ‫את שמע בערבין"‪ ,‬כי המצוה הראשונה שאיש‬ ‫ישראל מקיים כשהוא נעשה בר מצוה בתחילת‬ ‫הלילה היא קריאת שמע של ערבית‪.‬‬ ‫ונראה להוסיף תבלין לבאר הטעם שסיבב‬ ‫הקב"ה שהמצוה הראשונה של הבר מצוה היא‬ ‫מצות קריאת שמע‪ ,‬על פי מה ששנינו במשנה (ברכות‬ ‫יג‪" :).‬אמר רבי יהושע בן קרחה‪ ,‬למה קדמה פרשת‬ ‫שמע לוהיה אם שמוע‪ ,‬כדי שיקבל עליו עול מלכות‬ ‫שמים תחילה ואחר כך מקבל עליו עול מצוות"‪ .‬הנה‬ ‫כי כן מטעם זה סיבב הקב"ה כי ביום הבר מצוה‬ ‫שהוא מתחייב בעול המצוות‪ ,‬המצוה הראשונה‬ ‫היא קריאת שמע‪" :‬כדי שיקבל עליו עול מלכות‬ ‫שמים תחילה ואחר כך מקבל עליו עול מצוות"‪.‬‬ ‫בדרך זו במסילה נעלה לבאר טעם המנהג‬ ‫לברך "ברוך שפטרני" אחרי שהבר מצוה עולה‬ ‫לתורה‪ ,‬על פי מה שגילו לנו חכמינו ז"ל יסוד גדול‬ ‫בחינוך הבנים‪ ,‬כי הדבר הראשון שהאב צריך לחנך‬ ‫את בנו כשהוא מתחיל לדבר‪ ,‬הוא ללמדו תורה‬ ‫וקריאת שמע‪ ,‬כמו ששנינו בגמרא (סוכה מב‪:).‬‬ ‫"תנו רבנן קטן היודע לנענע חייב בלולב‪,‬‬ ‫להתעטף חייב בציצית‪ ,‬לשמור תפילין‪ ,‬אביו לוקח לו‬ ‫תפילין‪ ,‬יודע לדבר‪ ,‬אביו לומדו תורה וקריאת שמע‪,‬‬ ‫תורה מאי היא‪ ,‬אמר רב המנונא‪( ,‬דברים לג‪-‬ד) תורה‬ ‫צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב‪ ,‬קריאת שמע מאי‬ ‫היא‪ ,‬פסוק ראשון"‪ .‬כלומר הפסוק הראשון (שם ו‪-‬ד)‪:‬‬ ‫"שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד"‪.‬‬ ‫ונראה לבאר טעם לשבח שבחרו חכמינו ז"ל‬ ‫לחנך את הבן שמתחיל לדבר תורה וקריאת שמע‪,‬‬ ‫על פי מה שכתב ב"אגרא דכלה" בפרשתנו לפרש‬ ‫מה שאמר יצחק לפני שביקש למסור הברכות‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫מגן אברהם‪ :‬מנהגנו לברך "ברוך שפטרני"‬ ‫אחרי שהבר מצוה עולה לתורה כי אז ניכר שהוא כבר גדול‬ ‫אגרא דכלה‪" :‬הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי"‪,‬‬ ‫א התגברתי על היצר הרע על ידי הזכרת יום המיתה‬ ‫לכ‬ ‫יעקב אבינו עמוד התורה תיקן קריאת שמע‪ ,‬כדי שנו‬ ‫להתגבר על היצר הרע על ידי תורה וקריאת שמע‬ ‫"יעקב אבינו לא מת" ‪ -‬כי לא התגבר על היצר הרע‬ ‫בהזכרת יום המיתה כי אם בתורה וקריאת שמע‬ ‫לעשו בנו (בראשית כז‪-‬ב)‪" :‬ויאמר הנה נא זקנתי לא‬ ‫ידעתי יום מותי"‪ .‬ומבאר הענין על פי מה ששנינו‬ ‫בגמרא (ברכות ה‪:).‬‬ ‫"אמר רבי שמעון בן לקיש‪ ,‬לעולם ירגיז אדם‬ ‫יצר טוב על יצר הרע‪ ,‬שנאמר (תהלים ד‪-‬ה) רגזו ואל‬ ‫תחטאו‪ .‬אם נצחו מוטב‪ ,‬ואם לאו יעסוק בתורה‪,‬‬ ‫שנאמר (שם) אמרו בלבבכם‪ .‬אם נצחו מוטב‪ ,‬ואם‬ ‫לאו יקרא קריאת שמע‪ ,‬שנאמר (שם) על משכבכם‪.‬‬ ‫אם נצחו מוטב‪ ,‬ואם לאו יזכור לו יום המיתה‪,‬‬ ‫שנאמר (שם) ודומו סלה"‪.‬‬ ‫נמצינו למדים מזה שיש ג' עצות איך להתגבר‬ ‫על היצר‪ ,‬העסק בתורה‪ ,‬קריאת שמע‪ ,‬והזכרת יום‬ ‫המיתה‪ .‬ומצינו רמז נאה על כך בדברי החכם מכל‬ ‫אדם (משלי יט‪-‬כא)‪" :‬רבות מחשבות בלב איש ועצת‬ ‫ה' היא תקום"‪ .‬ופירש בספר "לחמי תודה" [מבנו‬ ‫של הגה"ק בעל ההפלאה זי"ע] (פתיחת שערים דף‬ ‫ה טור א)‪" :‬רבות מחשבות בלב איש"‪ ,‬היצר הרע‬ ‫מכניס בלבו של אדם מחשבות רבות של הרהורי‬ ‫עבירה‪" ,‬ועצת ה' היא תקום"‪ ,‬עצת ה' להתגבר על‬ ‫היצר היא על ידי תקו"ם‪ ,‬נוטריקון "ת'ורה ק'ריאת‬ ‫שמע ו'יום מ'יתה"‪.‬‬

‫טובים השנים להתגבר על היצר‬ ‫בעסק התורה וקריאת שמע‬ ‫והנה ידוע מה שדקדקו המפרשים‪ ,‬מאחר‬ ‫שהעצה של הזכרת יום המיתה היא כל כך טובה‪,‬‬ ‫שהיא מכניעה את היצר אפילו כאשר ב' העצות‬ ‫של תורה וקריאת שמע אינן מועילות‪ ,‬למה לא‬ ‫ציוו חכמינו ז"ל להשתמש מיד בעצה זו של הזכרת‬ ‫יום המיתה‪ ,‬שאז מובטח לו לכאורה שיתגבר על‬ ‫היצר הרע‪.‬‬ ‫ותירץ ב"אגרא דכלה"‪ ,‬כי על ידי הזכרת יום‬ ‫המיתה יש חשש שיבוא לידי עצבות ולא יוכל‬ ‫לעבוד את ה' מתוך שמחה‪ ,‬והרי כלל גדול הוא‬ ‫(שבת ל‪ ):‬שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה‬ ‫של מצוה‪ ,‬לכן עדיף שינסה תחילה לבטל את‬ ‫היצר על ידי עסק התורה וקריאת שמע שמביאים‬

‫את האדם לידי עבודת ה' בשמחה‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫(תהלים יט‪-‬ט)‪" :‬פקודי ה' ישרים משמחי לב"‪ ,‬אלא‬ ‫שאם לא הצליח לבטל את היצר על ידי העסק‬ ‫בתורה וקריאת שמע‪ ,‬יזכיר לו יום המיתה כדי‬ ‫לבטלו‪ ,‬אפילו אם יבוא על ידי זה לידי עצבות‪.‬‬ ‫הנה כי כן זהו שאמר יצחק לעשו‪" :‬הנה נא‬ ‫זקנתי לא ידעתי יום מותי"‪ .‬פירוש‪ ,‬על אף היותי‬ ‫כבר זקן בא בימים‪" ,‬לא ידעתי יום מותי"‪ ,‬לא‬ ‫הייתי צריך אף פעם להתגבר על היצר הרע על ידי‬ ‫הזכרת יום המיתה שמביאה לידי עצבות‪ ,‬כי אם‬ ‫על ידי העסק בתורה וקריאת שמע שמביאים לידי‬ ‫שמחה של מצוה‪.‬‬ ‫פירוש זה מובא ב"חתם סופר" (פרשת כי תבוא‬ ‫דף קיב ד"ה ונתנך הא') בשם מורו ורבו הגה"ק בעל‬ ‫ה"הפלאה" זצ"ל‪" :‬הצדיקים קדושי עליונים אינם‬ ‫צריכים לזכור יום המיתה‪ ,‬כמו שכתב מורי הגאון‬ ‫בהפלאה על פסוק הנה נא זקנתי לא ידעתי יום‬ ‫מותי‪ ,‬פירוש לא הוצרכתי לזכור יום מותי"‪ .‬וכן הביא‬ ‫ב"דרושים ואגדות" (דף רו ד"ה אמנם)‪" :‬כמו שאמר‬ ‫מורי ורבי נרו יאיר שבזה התפאר יצחק אבינו ע"ה‪,‬‬ ‫הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי‪ ,‬לא הוצרכתי עדיין‬ ‫לזכור יום מיתתי‪ ,‬כי בטלתי היצר הרע בלאו הכי"‪.‬‬

‫"אורך ימים בימינה‬ ‫בשמאלה עושר וכבוד"‬ ‫כעבדא קמיה מאריה נראה להוסיף תבלין‬ ‫לדבריהם הקדושים‪ ,‬מה ראה יצחק אבינו על ככה‬ ‫לרמז על כוחו הגדול בכיבוש היצר‪" :‬לא ידעתי‬ ‫יום מותי"‪ ,‬שלא היה צריך להתגבר עליו על ידי‬ ‫הזכרת יום המיתה‪ ,‬דוקא בשעה שביקש למסור‬ ‫את הברכות לעשו‪ ,‬על פי מה שאמר החכם מכל‬ ‫אדם (משלי ג‪-‬טז)‪" :‬אורך ימים בימינה בשמאלה‬ ‫עושר וכבוד"‪.‬‬ ‫ויש לפרש הכוונה בזה‪ ,‬כי לפעמים מקצר‬ ‫הקב"ה ח"ו שנותיו של אדם‪ ,‬כדי שבראותו יום‬ ‫מיתתו מתקרב ובא יתעורר בתשובה להתגבר‬ ‫על היצר ולתקן את דרכיו‪ .‬וכן לפעמים כשרואה‬

‫ז"עשת תודלות תשרפ | ב‬


‫רבינו הקדוש ניצוץ יעקב אבינו פתח את התורה שבעל פה‬ ‫בקריאת שמע שתי העצות של תורה וקריאת שמע‬ ‫תינוק היודע לדבר אביו מלמדו תורה וקריאת שמע‪,‬‬ ‫שהן שתי העצות שיוכל להתגבר על היצר הרע‬ ‫יעקב אבינו קנה את קדושת הבכורה מעשו הרשע‪,‬‬ ‫כי שורש קדושת הבכורה הוא בזכות עסק התורה‬ ‫עשו הרשע אמר ברמאות‪" :‬הנה אנכי הולך למות"‪,‬‬ ‫אני מתגבר על היצר בהזכרת יום המיתה בלי תורה‬ ‫הקב"ה שאם אדם זה יהיה עשיר‪ ,‬לא יוכל‬ ‫להתגבר על יצרו בבחינת (דברים לב‪-‬טו)‪" :‬וישמן‬ ‫ישורון ויבעט"‪ ,‬הרי הוא מביא עליו עניות שכפי‬ ‫המבואר בגמרא (נדרים סד‪ ):‬העני חשוב כמת‪ ,‬ועל‬ ‫ידי זה יכנע לבו כמו בהזכרת יום המיתה שלא‬ ‫ליפול ברשת היצר‪.‬‬ ‫נמצא לפי זה כי אם זוכה אדם להכניע את‬ ‫היצר הרע על ידי שהוא עוסק בתורה שהיא תבלין‬ ‫כנגדו‪ ,‬שוב אינו צריך שיזכירו לו יום המיתה על ידי‬ ‫קיצור ימים או על ידי עניות‪ .‬הנה כי כן זהו שאמר‬ ‫שלמה המלך על מעלת התורה‪" :‬אורך ימים‬ ‫בימינה"‪ ,‬מי שעוסק בתורה זוכה לאריכות ימים‪,‬‬ ‫כי אינו צריך לקיצור ימים כדי שיתעורר בתשובה‬ ‫בהזכרת יום המיתה‪ .‬זאת ועוד‪" ,‬בשמאלה עושר‬ ‫וכבוד"‪ ,‬כי אינו צריך להיות עני החשוב כמת כדי‬ ‫להתגבר על היצר‪.‬‬ ‫הנה כי כן מבואר היטב הטעם שהקדים יצחק‬ ‫אבינו לומר לעשו לפני שמסר לו הברכות‪" :‬הנה נא‬ ‫זקנתי לא ידעתי יום מותי"‪ ,‬כי מאחר שביקש למסור‬ ‫לו הברכות שלא יסבול מעניות ודחקות‪ ,‬ודבר זה אי‬ ‫אפשר רק אם אדם הוא במדרגה זו של יצחק אבינו‪,‬‬ ‫שעוסק בתורה עד כדי כך שאינו צריך להיזכר‬ ‫ביום מיתתו‪ ,‬שאם לא כן הרי הוא צריך להיות עני‬ ‫החשוב כמת כדי שיוכל להתגבר על יצרו‪.‬‬ ‫לכן הקדים יצחק לומר לו‪" :‬הנה נא זקנתי לא‬ ‫ידעתי יום מותי"‪ ,‬שלא הייתי צריך להיזכר ביום‬ ‫המיתה כי התגברתי על היצר על ידי עסק התורה‪,‬‬ ‫כדי ללמד בכך את עשו כי התנאי לקבלת הברכות‬ ‫הוא שיהיה במדרגה זו‪ ,‬ואמנם כן בסופו של דבר‬ ‫נסתבב מן השמים שעשו הרשע שלא היה בבחינה‬ ‫זו לא יקבל את הברכות‪ ,‬כי אם יעקב אבינו העוסק‬ ‫בתורה שראוי לברכות הללו‪.‬‬

‫"הנה אנכי הולך למות‬ ‫ולמה זה לי בכורה"‬ ‫ועתה בא וראה כי על פי האמור יאירו עינינו‬ ‫להבין שיח סוד של יצחק אבינו‪ ,‬כאשר עשו‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫הרשע התלונן לפניו על יעקב אבינו שלקח ממנו‬ ‫את ברכתו (כז‪-‬לו)‪" :‬ויאמר הכי קרא שמו יעקב‬ ‫ויעקבני זה פעמים‪ ,‬את בכורתי לקח והנה עתה לקח‬ ‫ברכתי"‪ .‬ופירש רש"י בשם מדרש תנחומא‪:‬‬ ‫"למה חרד יצחק‪ ,‬אמר שמא עון יש בי‪ ,‬שברכתי‬ ‫קטן לפני גדול‪ ,‬ושניתי סדר היחס‪ ,‬התחיל עשו‬ ‫מצעק‪ ,‬ויעקבני זה פעמיים‪ ,‬אמר לו אביו מה עשה‬ ‫לך‪ ,‬אמר לו את בכורתי לקח‪ ,‬אמר בכך הייתי מצר‬ ‫וחרד‪ ,‬שמא עברתי על שורת הדין‪ ,‬עכשיו לבכור‬ ‫ברכתי גם ברוך יהיה"‪.‬‬ ‫נקדים לבאר ענין מכירת הבכורה שמכר עשו‬ ‫ליעקב (שם כה‪-‬לא)‪" :‬ויאמר יעקב מכרה כיום את‬ ‫בכורתך לי‪ ,‬ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה‬ ‫זה לי בכורה"‪ .‬ויש לפרש הכוונה בזה על פי מה‬ ‫ששנינו בגמרא (שבת פט‪ ):‬כי לעתיד לבוא ילמד‬ ‫יצחק אבינו זכות על ישראל‪ ,‬כשיאמר לו הקב"ה‪:‬‬ ‫"בניך חטאו לי‪ ,‬אמר לפניו רבונו של עולם בני ולא‬ ‫בניך‪ ,‬בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע‪ ,‬קראת‬ ‫להם בני בכורי‪ ,‬עכשיו בני ולא בניך"‪.‬‬

‫על כך אמר לו עשו הרשע ברמאות‪" :‬הנה‬ ‫אנכי הולך למות"‪ ,‬הדרך שלי להתגבר על היצר‬ ‫היא לא כמוך על ידי עסק התורה‪ ,‬כי אם על‬ ‫ידי הזכרת יום המיתה‪ ,‬שעצה זו מועילה לאדם‬ ‫אפילו כשלא הצליח להתגבר על היצר הרע‬ ‫בתורה וקריאת שמע‪" ,‬ולמה זה לי בכורה"‪ ,‬מה‬ ‫אני צריך את קדושת הבכורה שמחייבת אותי‬ ‫לעסוק בתורה‪.‬‬ ‫לכן כאשר שמע יצחק מעשו עצמו שמכר‬ ‫את הבכורה ליעקב‪ ,‬הבין מזה כי הסיבה לכך היא‬ ‫משום שאינו רוצה לעסוק בתורה‪ ,‬והוא מצדיק‬ ‫ביטול תורתו באמתלא שהוא מתגבר על היצר‬ ‫על ידי הזכרת יום המיתה‪ ,‬פתח ואמר‪" :‬בכך הייתי‬ ‫מצר וחרד‪ ,‬שמא עברתי על שורת הדין"‪ ,‬שמסרתי‬ ‫הברכות ליעקב הצעיר ולא לעשו הבכור שעוסק‬ ‫בתורה‪" ,‬עכשיו לבכור ברכתי גם ברוך יהיה"‪ ,‬כי‬ ‫יעקב שעוסק בתורה ראוי לקדושת הבכורה וגם‬ ‫לברכות העולם הזה‪ ,‬ואילו עשו שאינו עוסק‬ ‫בתורה באמתלא של‪" :‬הנה אנכי הולך למות"‪ ,‬אינו‬ ‫ראוי לברכות‪ ,‬אלא טוב יותר שיהיה עני כדי שיוכל‬ ‫להיזכר ביום המיתה‪.‬‬ ‫יומתק להבין בזה מה שאמר יצחק לעשו (שם‬ ‫כז‪-‬לה)‪" :‬ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך"‪.‬‬ ‫דרשו על כך במדרש (ב"ר סז‪-‬ד)‪" :‬בא אחיך‬ ‫במרמה‪ ,‬רבי יוחנן אמר‪ ,‬בא בחכמת תורתו"‪.‬‬ ‫ולפי האמור רמז לו בכך‪ ,‬כי מאחר שיעקב‬ ‫עוסק בתורה ומתגבר על ידי זה על היצר הרע‬ ‫ואינו צריך להזכרת יום המיתה‪ ,‬לכן ראוי הוא‬ ‫לברכות העולם הזה בבחינת‪" :‬אורך ימים בימינה‬ ‫בשמאלה עושר וכבוד"‪.‬‬

‫יעקב אבינו עסק בתורה‬ ‫ותיקן קריאת שמע‬

‫נמצינו למדים מזה כי מה שזכו ישראל‬ ‫להיקרא בתואר "בני בכורי"‪ ,‬הוא רק בזכות‬ ‫שקיבלו את התורה שבשבילה נברא העולם‪,‬‬ ‫ומזה נשכיל להבין שקדושת הבכורה תלויה‬ ‫בעסק התורה‪ ,‬שהבכור היה צריך להקדיש את‬ ‫כל ימיו לעסוק בתורה שהיא תבלין כנגד היצר‬ ‫הרע‪ ,‬כדי שיהיה מובטח שלא יפול ח"ו ברשת‬ ‫היצר הרע‪.‬‬

‫והנה כאשר נתבונן נראה כי יעקב אבינו זכה‬ ‫בברכות של יצחק כדת וכדין‪ ,‬כי הוא היה במדרגה‬ ‫זו שהקדים יצחק להתנות לפני מסירת הברכות‪,‬‬ ‫שמקבל הברכות צריך להיות במדרגתו בבחינת‪:‬‬ ‫"לא ידעתי יום מותי"‪ ,‬כי גם יעקב זכה להתגבר‬ ‫על היצר על ידי שתי העצות הראשונות של תורה‬ ‫וקריאת שמע‪.‬‬

‫הנה כי כן כאשר ראה יעקב אבינו שעסק‬ ‫בתורה יומם ולילה‪ ,‬כפי שמעיד הכתוב‪" :‬ויעקב‬ ‫איש תם יושב אהלים"‪ ,‬ופירש רש"י‪" :‬אהלו‬ ‫של שם ואהלו של עבר"‪ ,‬שעשו הרשע איש‬ ‫שדה אינו עוסק בתורה ועובר על כל עבירות‬ ‫החמורות‪ ,‬אמר לעשו‪" :‬מכרה כיום את בכורתך‬ ‫לי"‪ ,‬שהרי תכלית קדושת הבכורה היא שיעסוק‬ ‫הבכור בתורה‪ ,‬אם כן מה לך קדושת הבכורה אם‬ ‫אינך רוצה לעסוק בתורה‪.‬‬

‫הא כיצד‪ ,‬העצה הראשונה של תורה‪ ,‬שהרי‬ ‫יעקב אבינו היה עמוד התורה‪ ,‬כמבואר בזוהר‬ ‫הקדוש (פרשת ויצא קמו‪" :):‬על שלשה דברים‬ ‫העולם עומד‪ ,‬על התורה ועל העבודה ועל‬ ‫גמילות חסדים‪ ,‬התורה דא יעקב‪ ,‬העבודה דא‬ ‫יצחק‪ ,‬גמילות חסדים דא אברהם"‪ .‬וכן השתמש‬ ‫בעצה השניה של קריאת שמע‪ ,‬שהרי יעקב‬ ‫אבינו תיקן קריאת שמע לפני פטירתו‪ ,‬כמבואר‬ ‫במדרש (ב"ר צח‪-‬ג)‪:‬‬

‫ז"עשת תודלות תשרפ | ג‬


‫"מכאן זכו ישראל לקריאת שמע‪ ,‬בשעה שהיה‬ ‫יעקב אבינו נפטר מן העולם‪ ,‬קרא לשנים עשר בניו‪,‬‬ ‫אמר להם‪ ,‬שמעו אל ישראל שבשמים אביכם‪,‬‬ ‫שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה‪ .‬אמרו לו‪,‬‬ ‫שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת על‬ ‫הקב"ה‪ ,‬כך אין בלבנו מחלוקת אלא ה' אלקינו ה'‬ ‫אחד‪ ...‬הדא הוא שישראל משכימים ומעריבים‬ ‫בכל יום ואומרים‪ ,‬שמע ישראל אבינו ממערת‬ ‫המכפלה‪ ,‬אותו דבר שצויתנו עדיין הוא נוהג בנו‪ ,‬ה'‬ ‫אלקינו ה' אחד"‪.‬‬ ‫יומתק להבין בזה מה שאמרו חכמינו ז"ל על‬ ‫יעקב אבינו (תענית ה‪" :):‬יעקב אבינו לא מת"‪ .‬לפי‬ ‫האמור יש לומר שרמזו בזה‪ ,‬כי מצד היותו עמוד‬ ‫התורה וגם תיקן קריאת שמע‪ ,‬אשר בזכות שתי‬ ‫מצוות הללו אפשר להתגבר על היצר הרע אפילו‬ ‫בלי להיזכר ביום המיתה‪ ,‬לכן יפה המליצו עליו‪:‬‬ ‫"יעקב אבינו לא מת"‪ ,‬שלא היה צריך להיזכר‬ ‫ביום המיתה‪.‬‬

‫"אשרי שאל יעקב בעזרו"‬ ‫נפלא לצרף מה שהביא ה"לחמי תודה" (פתיחת‬

‫שערים דף ה טור ב) מה ששמע מאביו הגה"ק בעל‬ ‫ההפלאה זי"ע לפרש דברי נעים זמירות ישראל‬ ‫(תהלים קמו‪-‬ג)‪" :‬אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין‬ ‫לו תשועה‪ ,‬תצא רוחו ישוב לאדמתו ביום ההוא‬ ‫אבדו עשתונותיו‪ ,‬אשרי שאל יעקב בעזרו שברו‬ ‫על ה' אלקיו"‪.‬‬ ‫דוד המלך הזהיר אותנו בכך שלא לבטוח‬ ‫בנדיבים שאינם עוסקים בתורה‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫אין להם עצה להתגבר על היצר הרע רק על ידי‬ ‫הזכרת יום המיתה שמביא לידי עצבות‪ .‬וזהו‬ ‫שאמר‪" :‬אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו‬ ‫תשועה"‪ ,‬כי אם על ידי הזכרת יום המיתה‪" ,‬תצא‬ ‫רוחו ישוב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתונותיו"‪,‬‬ ‫כי ענין זה מביא לידי עצבות שלא יוכל לעבוד את‬ ‫ה' בשמחה‪.‬‬ ‫"אשרי שאל יעקב בעזרו"‪ ,‬שמתגבר על‬ ‫היצר הרע על ידי שעוסק בתורה כיעקב אבינו‬ ‫שהכתוב מעיד עליו‪" :‬ויעקב איש תם יושב‬ ‫אהלים"‪ ,‬ופירש רש"י שהיה עוסק בתורה בבית‬ ‫מדרשם של שם ועבר‪" .‬שברו על ה' אלקיו"‪,‬‬ ‫שבוטח בה' שיסייע לו להתגבר על היצר הרע‪,‬‬ ‫כמבואר בגמרא (סוכה נב‪" :):‬יצרו של אדם מתגבר‬ ‫עליו בכל יום ומבקש להמיתו‪ ...‬ואלמלא הקב"ה‬ ‫שעוזר לו אינו יכול לו" עכדה"ק‪.‬‬

‫לפי האמור יש להוסיף‪ ,‬כי מה שאמר‪" :‬אשרי‬ ‫שאל יעקב בעזרו"‪ ,‬אין הכוונה רק על העצה של‬ ‫עסק התורה שעסק בה יעקב עמוד התורה‪ ,‬אלא‬ ‫גם על העצה של קריאת שמע שתיקן יעקב‬ ‫אבינו‪ ,‬אשרי מי שהולך בדרכו של יעקב שהכניע‬ ‫את היצר על ידי תורה וקריאת שמע‪ ,‬כי על ידי‬ ‫זה יזכה לעבוד את ה' מתוך שמחה של מצוה‬ ‫ולא בעצבות‪.‬‬

‫"ובחרת בחיים‬ ‫למען תחיה אתה וזרעך"‬ ‫והנה עוד פנינה יקרה בענין זה בדברי ה"פנים‬ ‫יפות" (פרשת נצבים ד"ה ראה נתתי) לפרש מאמר‬ ‫הקב"ה לישראל (דברים ל‪-‬טו)‪" :‬ראה נתתי לפניך‬ ‫היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע"‪.‬‬ ‫ומסיים הקב"ה את דבריו (שם יט)‪" :‬ובחרת בחיים‬ ‫למען תחיה אתה וזרעך"‪ .‬ולכאורה קשה איך יעלה‬ ‫על הדעת שלא יבחר האדם בחיים‪ ,‬עד שהקב"ה‬ ‫צריך לבקש מן האדם "ובחרת בחיים"‪.‬‬ ‫אך לפי האמור הפירוש הוא‪" :‬ראה נתתי‬ ‫לפניך היום"‪ ,‬ב' דרכים איך להתגבר על היצר‪ ,‬דרך‬ ‫ראשונה היא‪" ,‬החיים והטוב"‪ ,‬על ידי תורה וקריאת‬ ‫שמע שהן בבחינת חיים וטוב‪ ,‬כי בעסקינו בהן אין‬ ‫שום צורך להיזכר ביום המיתה‪ ,‬אלא אפשר לחשוב‬ ‫רק על החיים והטוב‪ .‬דרך שניה היא‪" ,‬ואת המות‬ ‫ואת הרע"‪ ,‬על ידי הזכרת יום המיתה‪ ,‬שעתיד‬ ‫הקב"ה להעניש אותו בגיהנם על כל מעשיו הלא‬ ‫טובים‪ ,‬ומבקש הקב"ה מאתנו‪" :‬ובחרת בחיים"‪,‬‬ ‫תבחר נא בעצה של חיים להתגבר על היצר על ידי‬ ‫תורה וקריאת שמע‪" ,‬למען תחיה אתה וזרעך"‪.‬‬ ‫נמצינו למדים מכל זה‪ ,‬שצריך לעשות‬ ‫השתדלות להתגבר על היצר הרע על ידי ב' העצות‬ ‫של תורה וקריאת שמע ולא על ידי הזכרת יום‬ ‫המיתה‪ ,‬אלא שאם לא הצליח להתגבר על היצר‬ ‫הרע בשתי העצות הראשונות‪ ,‬כי אז באין ברירה‬ ‫ישתמש בעצה השלישית להזכיר לו יום המיתה‪.‬‬

‫רבינו הקדוש ניצוץ יעקב אבינו‬ ‫פתח המשניות בקריאת שמע‬ ‫רחש לבי דבר טוב להעלות על שלחן מלכים‬ ‫רעיון חדש‪ ,‬לבאר על פי האמור הטעם שבחר‬ ‫רבינו הקדוש לפתוח את התורה שבעל פה‬ ‫במצות קריאת שמע‪ ,‬והנה מצינו ביאור נפלא‬ ‫על כך בספר "בן יהוידע" על אגדות הש"ס (ברכות‬ ‫ב‪ ,).‬על פי מה ששנינו במשנה (אבות פ"ב מ"א)‪" :‬רבי‬ ‫אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם‪ ,‬כל‬

‫שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם"‪.‬‬ ‫וביאר רבינו האריז"ל ב"לקוטי ש"ס" (שם) כי‬ ‫רבינו הקדוש היה הניצוץ של יעקב אבינו שהיה‬ ‫מרכבה למדת תפארת‪ ,‬לכן הזכיר במשנה זו כי‬ ‫הדרך הישרה שיבור לו האדם היא‪" :‬כל שהיא‬ ‫תפארת לעושיה"‪.‬‬ ‫המקובל האלקי בעל "מגלה עמוקות" על‬ ‫ואתחנן (אופן פג) מוסיף על כך‪ ,‬כי מטעם זה נקרא‬ ‫רבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא‪ ,‬שכן נשי"א‬ ‫נוטריקון נ'צוצו ש'ל י'עקב א'בינו‪ .‬לפי זה אומר‬ ‫ה"בן יהוידע"‪ ,‬כי בהיותו ניצוצו של יעקב אבינו‬ ‫שתיקן מצות קריאת שמע‪ ,‬פתח לכבודו את‬ ‫המשניות במצות קריאת שמע עכדה"ק‪.‬‬ ‫אולם לפי דברינו יש להוסיף על כך‪ ,‬כי היות‬ ‫שיעקב אבינו השתמש בשתי העצות הראשונות‬ ‫של תורה וקריאת שמע כדי להתגבר על היצר‬ ‫הרע‪ ,‬אשר כפי המבואר רמזו חכמינו ז"ל על כך‬ ‫באומרם‪" :‬יעקב אבינו לא מת"‪ ,‬שלא היה צריך‬ ‫לעצה של הזכרת יום המיתה‪ ,‬לכן פתח רבינו‬ ‫הקדוש הניצוץ של יעקב אבינו את כל התורה‬ ‫שבעל פה במצות קריאת שמע‪ ,‬כדי לשלב בכך‬ ‫את שתי העצות של יעקב אבינו תורה וקריאת‬ ‫שמע‪ ,‬שהן יסוד כל התורה שיוכל איש ישראל‬ ‫להתגבר על ידיהן על היצר הרע‪.‬‬ ‫הנה כי כן יאירו עינינו וישמח לבנו להבין מה‬ ‫עמקו מחשבות חכמינו ז"ל שלימדו אותנו דרך‬ ‫בחינוך הבנים‪ ,‬קטן היודע לדבר אביו‪" :‬לומדו‬ ‫תורה וקריאת שמע"‪ ,‬שהרי שתי העצות הללו הן‬ ‫יסוד מוצק לכל החיים‪ ,‬שיוכל להתגבר על ידיהן‬ ‫על היצר הרע בלי שיצטרך להזכיר יום המיתה‪,‬‬ ‫כפי שיצחק אבינו רמז על כך באומרו‪" :‬הנה נא‬ ‫זקנתי לא ידעתי יום מותי"‪ ,‬וכפי שיעקב אבינו היה‬ ‫במדרגה זו‪" :‬יעקב אבינו לא מת"‪ ,‬ורבינו הקדוש‬ ‫פתח מטעם זה את התורה שבעל פה במצות‬ ‫קריאת שמע‪.‬‬ ‫מעתה הנה מה טוב ומה נעים להבין בזה מנהג‬ ‫ישראל תורה‪ ,‬כי אחרי שהבר המצוה עולה לתורה‬ ‫בבוקר‪ ,‬שמצטרף בכך מה שקרא קריאת שמע של‬ ‫ערבית בלילה וגם קריאת שמע של שחרית בבוקר‪.‬‬ ‫נמצא כי בכך מתגלה שהאב קיים מה שהורו‬ ‫חכמינו ז"ל לחנך את בנו לתורה ולקריאת שמע‪,‬‬ ‫לכן באותה שעה מברך האב ברכת הודאה‪" :‬ברוך‬ ‫שפטרני מעונשו של זה"‪ ,‬שלא יענש על עוונות‬ ‫הבן‪ ,‬שהרי הבן כבר יש לו את שתי העצות של‬ ‫תורה וקריאת שמע להתגבר על היצר הרע‪.‬‬

‫לרפואה השלימה של האשה החשובה מרת לאה בת וירג׳ני שתחי' ‪ -‬נדבת משפחת מהדב הי"ו ‪-‬‬ ‫לקבלת המאמרים באימייל‪mamarim@shvileipinchas.com :‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ז"עשת תודלות תשרפ | ד‬


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


‫ערש "ק פרשת‬ ‫ב' כסלו שנת תשע"ז‬

‫בס"ד‬

‫» למה היו צריכין האבות לסבול כ"כ כדי שיתפללו‬ ‫כתוב בפרשתינו (כה‪ ,‬כא) "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה‬ ‫הוא"‪ ,‬ופי' רש"י והרשב"ם דלשון 'ויעתר' הוא הפצרה וריבוי תפלה‪ ,‬ואי'‬ ‫בגמ' (יבמות סד‪" ).‬אמר רבי יצחק‪ ,‬יצחק אבינו עקור היה שנאמר (כה‪ ,‬כא)‬ ‫ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו על אשתו לא נאמר אלא לנוכח מלמד‬ ‫ששניהם עקורים היו"‪ ,‬וצריך להתבונן סביב כל ענין ההולדה והעקרה של‬ ‫האבות‪ ,‬למה באמת סיבב הקב"ה שיהיו עקורים בלי אפשרות טבעית‬ ‫להוליד בן‪ ,‬ולמה סיבב הקב"ה שיצטרכו כ"כ להעתיר בתפלה ולא העניק‬ ‫להם בן יותר בקלות‪.‬‬ ‫והנה בהמשך הגמ' שם מביא הגמ' "א''ר יצחק מפני מה היו אבותינו‬ ‫עקורים מפני שהקב''ה מתאוה לתפלתן של צדיקים"‪ ,‬וכן במדרש תנחומא‬ ‫(תולדות ט) כ' בזה"ל‪" :‬ולמה נתעקרו האמהות‪ ,‬שהיה הקב"ה מתאוה‬ ‫לתפלתם‪ ,‬אמר הקב"ה עשירות הן נאות הן‪ ,‬אם אני נותן להם בנים אינן‬ ‫מתפללות לפני וכו'"‪.‬‬ ‫אולם בכל זאת עדיין צריכין להתבונן‪ :‬א'‪ ,‬למה הצריך הקב"ה להביא‬ ‫עליהם הצער הגדול ביותר שיש עלי אדמות‪ ,‬הרי מי שאין לו בנים חשוב‬ ‫כמת‪ ,‬האם לא היה מספיק לגרום להם להתפלל אם היה מסבב להם צער‬ ‫אחר קטן מזה‪ .‬והרי באמת מצינו כמה שהקב"ה הקפיד על הצדיקים שלא‬ ‫יצטערו‪ ,‬וכמו באברהם אבינו שאמרו רז"ל (רש"י בראשית יח‪ ,‬א) שהוציא‬ ‫הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים‪ ,‬וכשראהו מצטער שלא‬ ‫היו אורחים באים‪ ,‬הביא המלאכים עליו בדמות אנשים‪ ,‬וכאן היה לאבות‬ ‫ואמהות צער גדול כ"כ‪ ,‬ובודאי היתה בזה כוונה מיוחדת‪.‬‬ ‫ב'‪ ,‬גם אם כבר בחר לצער אותם בצער גדול הזה‪ ,‬למה היה צריך‬ ‫לעשותם עקרות בטבע‪ ,‬שלא יהא שייך כלל שיהא להם בנים‪.‬‬ ‫ג'‪ ,‬איך שייך לומר 'אם אני נותן להם בנים אינן מתפללות לפני'‪ ,‬והרי‬ ‫תפילות אבות תקנום‪ ,‬ובודאי היו מתפללים גם בלאו הכי‪.‬‬ ‫ד'‪ ,‬כיון שהיו עקורים בטבע‪ ,‬א"כ איך התפללו כלל על זה‪ ,‬והלא אין‬ ‫מבקשין ומתפללים על נס‪ ,‬וכמבואר בגמ’ ברכות (דף ס‪ ):‬ע"ש‪.‬‬

‫» האם להתפלל הוא עבודה קלה או עבודה קשה?‬ ‫והנה‪ ,‬כדי שנבין היטב את הדברים נקדים ונתבונן בעומק מהות‬ ‫התפלה‪.‬‬ ‫דהנה אי' במדרש (שמו"ר פל"ח‪ ,‬ד) כדלהלן‪" :‬קחו עמכם דברים (הושע יד‪ ,‬ג)"‬ ‫וכו'‪ ,‬דברים אני מבקש‪ ,‬שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה'‪ ,‬ואני מוחל‬ ‫על כל עונותיכם‪ ,‬ואין דברים אלא דברי תורה וכו'‪ ,‬אמרו לו אין אנו יודעין‪,‬‬ ‫אמר להם בכו והתפללו לפני ואני מקבל‪ ,‬אבותיכם כשנשתעבדו במצרים‬ ‫לא בתפלה פדיתי אותם וכו'‪ ,‬בימי יהושע לא בתפלה עשיתי להם נסים‬ ‫וכו'‪ ,‬וכן אנשי ירושלים אע"פ שהכעיסוני בשביל שבכו לפני רחמתי‬ ‫עליהם וכו'‪ ,‬הוי איני מבקש מכם לא זבחים ולא קרבנות אלא דברים‪,‬‬ ‫שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה’ וכו'‪ ,‬עכ"ד המדרש‪ ,‬ופשטות לשון‬ ‫המדרש משמע כאילו התפילה היא דבר של מה בכך‪ ,‬כלשונו 'איני מבקש‬ ‫'אלא' דברים'‪.‬‬ ‫ובאמת מבאר הגה"צ בעל הדברי יואל‪ ,‬את שינוי הלשון שבתפלת‬ ‫שמע קולנו‪ ,‬שלכאו' צ"ב שהרי אנו רואים שהנוסח מתחיל בלשון שמע‬

‫'קולנו' ומסתיים בלשון 'תפילה'‪ ,‬וקבל ברחמים וברצון את 'תפילתינו'‪,‬‬ ‫ומבאר (דרשות הוש"ר תש"י עמ’ ג')‪ ,‬כי בדורות הקודמים היה התפילה בדביקות‬ ‫ורעותא דליבא‪ ,‬מגודל דביקותם בהקב"ה‪ ,‬והיה בכל לבבם ובכל נפשם‪,‬‬ ‫ותפילה כזו יש עליה שם תפילה‪ ,‬אבל בזמנינו לגודל ירידת הדורות‪,‬‬ ‫לדאבון ליבנו התפילה שלנו היא בלי חיות‪ ,‬וכמעט שאינה חשובה תפילה‬ ‫כלל‪ ,‬אלא יש כאן קול בעלמא‪ ,‬בלי כוונה ובלי שום דביקות והתעוררות‪,‬‬ ‫ואפ"ה אנו מבקשים שמע 'קולנו'‪ ,‬אפילו שהוא כקול בעלמא בלי כוונה‪,‬‬ ‫ומבקשים שיעלה לרצון לפניו כאילו התפללנו כראוי‪ ,‬וקבל ברחמים את‬ ‫תפילתינו‪ ,‬כאילו הוא תפילה כתיקונה וכצורתה‪ ,‬וכאילו התפללנו בכוונה‬ ‫שלימה‪ ,‬עכ"ד הנפלאים‪.‬‬ ‫ואשר לפ"ז נמצא שהתפילה באמת דבר קל הוא‪ ,‬כי אפילו אם הוא‬ ‫קול בעלמא‪ ,‬הקב"ה שומע קולינו‪ ,‬ומקבל ברחמים וברצון תפילת כל פה‪,‬‬ ‫אפילו אם הוא בפה בעלמא‪ ,‬בלא הרגשת הלב‪ ,‬וא"כ דבר קל הוא‪ ,‬וע"ז‬ ‫אמרו במדרש איני מבקש אלא דברים‪.‬‬ ‫אבל צריך להבין כי אמרו רז"ל (תענית ב‪" ).‬איזהו עבודה שבלב זו‬ ‫תפילה"‪ ,‬הרי שאין זה דבר של מה בכך‪ ,‬אלא הוא עבודה גדולה‪ ,‬ועל זה‬ ‫אמרה תורה 'ולעבדו בכל לבבכם'‪ ,‬ואיך נאמר שהוא ענין של מה בכך‪,‬‬ ‫ואיני מבקש 'אלא' דברים‪ ,‬הכי מילתא זוטרתא היא‪.‬‬

‫» להכין הלב – עבודה קשה‪ ,‬להתפלל – עבודה קלה!‬ ‫אלא ביאור הדברים הוא‪ ,‬כי באמת עיקר התפילה היא עבודה שבלב‪,‬‬ ‫והעבודה הזו מתבטא באופן של 'לאדם מערכי לב' ו'תכין לבם'‪ ,‬שצריכים‬ ‫להכין את הלב לתפלה‪ ,‬כדלהלן‪ ,‬ואחר שהלב מוכן‪ ,‬אזי לאחר מכן עבודת‬ ‫התפילה עצמה היא דבר קל מאוד‪ ,‬ושפיר חל עליו ההגדרה של אינו‬ ‫מבקש 'אלא' דברים‪ ,‬וזהו הכוונה באיזה הוא העבודה שבלב זו תפילה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬עיקר הכנת הלב לתפלה הוא ע"י שהאדם משריש בתוכו ובלבו‬ ‫שהוא בעצמו ומעצמו אינו יכול לעשות כלום ולהשיג שום דבר בלי‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ולא לטעות ח"ו במחשבת כוחי ועוצם ידי‪ ,‬וכאשר האדם יודע‬ ‫שמעצמו אין לו כלום‪ ,‬והכל ממנו ית"ש‪ ,‬אזי התפלה באה כבר באופן‬ ‫ממילא התפילה‪ ,‬והוא דבר קל מאוד‪ ,‬והתפלה משתפכת מקירות הלב‬ ‫מאיליו‪.‬‬ ‫וכמ"ש רבינו יונה על המשנה באבות (פ"ב מי"ג) בזה"ל‪" :‬וכשאתה‬ ‫מתפלל אל תעש תפלתך קבע‪ ,‬אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך‬ ‫הוא‪ ,‬ופירש רבינו יונה וז"ל‪" :‬שיאמר התפלה כעני המתחנן ושואל דבר‬ ‫שהוא צריך‪ ,‬כי תחנונים ידבר רש‪ ,‬ולא כאדם השואל דבר ואינו צריך בו‪,‬‬ ‫שאינו מתחנן בלב נמוך ולא בשברון הנפש‪ ,‬וכל איש צריך לבקש על נפשו‬ ‫וכו'‪ ,‬כי כל אדם צריך רחמים‪ ,‬ואם משחקת לו השעה‪ ,‬כי השם מאריך אפו‬ ‫וחונן עליו ולא על צדקותיו הוא מרחם עליו‪ ,‬וצריך להתחנן לו פן ינחם ה’‬ ‫על אשר נחם על הרעה‪ ,‬כי שמא יגרום החטא‪ ,‬דלא כל שעתא ושעתא‬ ‫מתרחיש ניסא"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ואמרנו משל על זה מעולם העסקים‪ ,‬שכל ההצלחה של איש העסקים‬ ‫תלויה בהקרעדיט שיש לו מן הבאנק‪ ,‬שאם יפסיקו לו הקרעדיט הלא כל‬ ‫עסקיו בסכנה‪ ,‬ולכן הוא נזהר בזה ויודע שהכל תלוי בזה‪ ,‬כמו"כ ובדומה‬ ‫לזה אפשר להמשיל כל דבר וכל חייו בעולם הזה‪ ,‬שהכל הוא מושפע בכל‬

‫{א}‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫עת מהקב"ה‪ ,‬ואם יפסיק השפע ח"ו מהקב"ה‪ ,‬אזי אין לו כלום וכל 'חייו'‬ ‫בסכנה‪ ,‬כי אפילו מה שיש לאדם‪ ,‬אינו אצלו באמת כלל‪ ,‬וזה רק 'קרעדי"ט'‬ ‫שהקב"ה נותן לו בכל עת ורגע‪ ,‬וממילא הכל תלוי בתפילה‪ ,‬ומי שחי‬ ‫בהרגשה כזו אזי התפילה הוא דבר קל מאוד‪ ,‬וממילא תפילתו היא‬ ‫בשלימות הכוונה‪ ,‬כאילו אין לו כלום‪ ,‬וכאילו הוא בעת צרה‪ ,‬ואזי הקב"ה‬ ‫מקבל תפילתו ברחמים וברצון‪.‬‬

‫כלל ישראל‪ ,‬והטעם למה באמת עשה הקב"ה כן‪ ,‬פירשו במפרשים‪ ,‬כי‬ ‫לולא כן‪ ,‬אזי היו לכלל ישראל מקום לטעות ולחשוב ש'פרעה' 'החליט'‬ ‫לשלוח אותם ממצרים‪ ,‬ולכן עשה הקב"ה שאדרבה פרעה יכביד עולו‬ ‫יותר‪ ,‬וידעו כל ישראל שאין שום תקוה מפרעה‪ ,‬ויתלו עיניהם רק למרום‪,‬‬ ‫ויקוו רק להשי"ת‪ ,‬ויתפללו אליו‪ ,‬ואזי תבוא הישועה‪.‬‬

‫וכמו שאי' בגמ’ שבת (דף פט‪" ):‬לעתיד לבא יאמר להם הקב"ה לישראל‪,‬‬ ‫לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם‪ ,‬ויאמרו לפניו רבונו של עולם אצל מי‬ ‫והנה אמרו רז"ל עה"פ (שמות יד‪ ,‬י) "ופרעה הקריב וגו’ והנה מצרים נסע‬ ‫נלך‪ ,‬אצל אברהם שאמרת לו ידוע תדע ולא ביקש רחמים עלינו‪ ,‬אצל‬ ‫אחריהם‪ ,‬וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'"‪ ,‬ורש"י הק' מביא מכילתא‬ ‫יצחק שבירך את עשו והיה כאשר תריד ולא ביקש רחמים עלינו‪ ,‬אצל‬ ‫"תפשו אומנות אבותם‪ ,‬באברהם הוא אומר אל המקום אשר עמד שם‪,‬‬ ‫יעקב שאמרת לו אנכי ארד עמך מצרימה ולא ביקש רחמים עלינו‪ ,‬אצל מי‬ ‫ביצחק לשוח בשדה‪ ,‬ביעקב ויפגע במקום"‪ ,‬ולכאורה צריך להבין דברי‬ ‫נלך עכשיו וכו'‪ ,‬א"ל הקב"ה הואיל ותליתם עצמכם בי אם יהיו חטאיכם‬ ‫רז"ל‪ ,‬כי כלל ישראל על הים הרי היו במצב של סכנה נוראה‪ ,‬והיו מוקפים‬ ‫כשנים כשלג ילבינו"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫בסכנה מכל צד‪ ,‬פרעה ומצרים הים והמדבר וחיות וכו'‪ ,‬ולא היה שום עצה‬ ‫בעולם‪ ,‬והתפילה היה צעקה מעומק הלב‪ ,‬ולעומת זה‪ ,‬התפילה שנאמרה‬ ‫ואמר בנו של הסבא מקלם לבאר‪ ,‬ע"ד משל‪ ,‬לעני א’ שבא לגביר גדול‪,‬‬ ‫אצל האבות לא היה במצב סכנה וצרה‪ ,‬אלא אאע"ה תיקן תפילת שחרית‪,‬‬ ‫ונתן לו נדבה ופטרו לשלום‪ ,‬אמר לו העני‪ ,‬הלא שמעתי עליך שכשבא עני‬ ‫וביצחק ויצא יצחק לשוח בשדה ותיקן תפילת מנחה‪ ,‬וכן ביעקב שתיקן‬ ‫לפניך אתה נותן לו כל צרכו‪ ,‬ענה לו הגביר‪ ,‬אתה הרי מחזר על הפתחים‪,‬‬ ‫תפילת ערבית אמר מקום שהתפללו אבותי וכו'‪ ,‬וא"כ למה אמרו רז"ל‬ ‫וא"כ אני אתן לך סך קטן‪ ,‬והשני יתן לך עוד‪ ,‬והשלישי יתן לך עוד וכו'‪,‬‬ ‫תפסו אומנות אבותם‪ ,‬ולמה דימו אותם חז"ל זה לזה‪.‬‬ ‫ומבין כולם יחד יהא לך הסכום הנצרך לך‪ ,‬לעומת זה כאשר בא אדם נכבד‪,‬‬ ‫ומתבייש מאוד לחזר על הפתחים‪ ,‬ויכול למות מבושה ולא‬ ‫וביאר על רבי ירוחם ממיר (דעת תורה פרשת בשלח) ביאור‬ ‫יחזר על הפתחים‪ ,‬לכן לו אני נותן את כל צרכו וסיפוקו‪ ,‬וכן‬ ‫נפלא בזה‪ ,‬כי האבות חיו בהרגשה תמידית שאין להם שום‬ ‫"‪ ...‬וכשבאים‬ ‫הוא גם אצל הקב"ה‪ ,‬כל זמן שהאדם מרגיש שיש לו עצה‬ ‫עצה מבלעדי הקב"ה‪ ,‬ואין שום עצה אחרת‪ ,‬ותמיד‬ ‫הרגשה‬ ‫של‬ ‫למצב‬ ‫אחרת וכו'‪ ,‬אזי אין הקב"ה עוזרו כל כך‪ ,‬אבל כשמרגיש‬ ‫תפילתם היה מתוך הרגשה שאין עוד מלבדו‪ ,‬והם עומדים‬ ‫שאין לו שום עצה אחרת‪ ,‬ואין לנו על מי להשען‪ ,‬אזי‬ ‫ותלוים רק לרחמי השי"ת וחסדיו‪ ,‬וממש באותו הרגשה‬ ‫זו‪ ,‬שאין לנו שום‬ ‫הקב"ה אומר הואיל ותליתם עצמכם בי‪ ,‬והוא מושיע‬ ‫כמו שהיה לישראל על הים‪ ,‬ואין שום מהלך אחר‪ ,‬אלה‬ ‫עצה בעולם‪ ,‬והכל‬ ‫אותנו‪.‬‬ ‫ברכב ואלה בסוסים‪ ,‬לגוים יש רכב וסוסים‪ ,‬ולנו אין שום‬ ‫עצה אחרת‪ ,‬רק ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר‪ ,‬ונמצא‬ ‫ובענין זה אנו נתקלים הרבה פעמים בחיי היום יום‪,‬‬ ‫הוא רק ממנו‬ ‫תפילת כלל ישראל על הים היה באותה צורה והרגשה כמו‬ ‫כשעושים השתדלות באיזה ענין‪ ,‬והרבה פעמים רואים‬ ‫תפילתם של האבות‪ ,‬ולכן אמרו תפסו אומנות אבותם‪,‬‬ ‫מה‬ ‫ואפילו‬ ‫ית"ש‪,‬‬ ‫שלא זו בלבד שלא תיקן כלום‪ ,‬אלא אדרבה נעשה מצב‬ ‫והוא יסוד נפלא‪.‬‬ ‫קשה יותר‪ ,‬והטעם הוא כי הקב"ה מתאוה לתפילתו‪ ,‬ושידע‬ ‫בכח‬ ‫ינו‬ ‫א‬ ‫לו‬ ‫שיש‬ ‫ויאמין שהכל רק ממנו ית"ש‪ ,‬ולכן ההשתדלות מקלקל‬ ‫וכשבאים למצב של הרגשה זו‪ ,‬שאין לנו שום עצה‬ ‫יותר‪ ,‬והעצה הוא רק להתמיד בלפנות אליו ית"ש בתפילה‬ ‫בעולם‪ ,‬והכל הוא רק ממנו ית"ש‪ ,‬ואפילו מה שיש לו אינו‬ ‫עצמו כלל‪ ,‬ובכל‬ ‫ותחנונים‪ ,‬לא להרפות ולא להיחלש‪ ,‬והוא מהנהגתו ית"ש‬ ‫בכח עצמו כלל‪ ,‬ובכל רגע הוא מקבל שפע ממנו ית"ש‪,‬‬ ‫מקבל‬ ‫הוא‬ ‫רגע‬ ‫כדי להשריש בנפשותינו שהכל הוא מאיתו ית"ש‪ ,‬והגזירה‬ ‫וכמו האבות‪ ,‬אזי ממילא התפילה באמת היא מילתא‬ ‫אמת והחריצות שקר‪ ,‬וגם אחר ההשתדלות אינו מכח‬ ‫זוטרתא‪.‬‬ ‫שפע ממנו ית"ש‪,‬‬ ‫ההשתדלות שלנו כלל‪ ,‬רק ממנו ית"ש‪ ,‬וזה ממש מה שהיה‬ ‫» עבודת התפלה השלימה – כשסומכים אך ורק על‬ ‫אצל האבות‪ ,‬שהקב"ה עשה להם קושי גדול כזה‪ ,‬שיהיו‬ ‫וכמו האבות‪ ,‬אזי‬ ‫הקב"ה‬ ‫עקרות ממש‪ ,‬כדי שיתפללו תפילה בשלימות‪ ,‬מעומק הלב‪.‬‬ ‫ממילא התפילה‬ ‫והנה עי' בדברי הרבינו בחיי בפרשתינו‪ ,‬שכ' בזה"ל‪:‬‬ ‫ולפ"ז א"ש דכיון שכל עיקר העקרות לא היה אלא‬ ‫"היה ראוי להקדים ולומר "ותהי רבקה עקרה" ואחר כך‬ ‫בעבור התפילה‪ ,‬ע"כ לא שייך לומר כאן אין מתפללים על‬ ‫באמת היא מילתא‬ ‫"ויעתר יצחק לה' כי עקרה היא" ומה שהקדים התפלה‬ ‫נס‪ ,‬כי כל העקרות לא היה עקרות גמור‪ ,‬רק היה סיבה‬ ‫יתכן לומר‪ ,‬שהקדים העיקר‪ ,‬ולמדנו שאין הכונה שתהיה‬ ‫"‬ ‫‪...‬‬ ‫זוטרתא‬ ‫שיתפללו ויוכלו להוליד‪.‬‬ ‫העקרות סבת התפלה‪ ,‬שאם כן הסבה עיקר והתפלה טפל‬ ‫» אין שום יאוש בעולם כלל!‬ ‫לה‪ ,‬אבל הכונה לשון הכתוב כי התפלה סבת העקרות‬ ‫ולומר לך שלא נתעקרה אלא כדי שיתפללו שניהם על הדבר‪ ,‬לפיכך‬ ‫ובאמת אם יודעים את היסוד שלמדנו בדברי רז"ל‪ ,‬וכמו שפירש רבינו‬ ‫הקדים התפלה שהיא העיקר והסבה הראשונה שבשבילה בא העקרות‬ ‫בחיי שכל עיקרה של הצרה אינו אלא כדי שיתפללו‪ ,‬א"כ ממילא אין יאוש‪,‬‬ ‫לרבקה אמנו‪ ,‬וזהו שדרשו רבותינו ז"ל 'מפני מה נתעקרו האמהות מפני‬ ‫וממילא הוא מלא אמונה ותקוה‪ ,‬ולא זו בלבד שהקב"ה יכול להושיע‪ ,‬אלא‬ ‫שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים'‪ ,‬ומכאן יש ללמוד עוד כח התפלה‬ ‫שיתכן מאוד שכל עיקרה של הצרה אינו אלא כדי שיתפלל‪ ,‬כי הקב"ה‬ ‫שהיא גדולה מאד ואפילו לשנות הטבע"‪ ,‬עכ"ד הרבינו בחיי‪.‬‬ ‫מתאוה לתפילתן של ישראל‪ ,‬וכיון שמתפלל ממילא נסתלק כל יסוד ענין‬ ‫הצרה‪ ,‬וממילא יבוא לו הישועה מהרה‪.‬‬ ‫ולכאו' לפי מה שיוצא לנו מכל מה שנתבאר למעלה‪ ,‬שכיון שהקב"ה‬

‫מתאוה לתפילתן של צדיקים‪ ,‬ושיהא התפילה בשלימות היותר גדול‪ ,‬ויהא‬ ‫התפילה מעומק הלב באמת‪ ,‬לכן לא הסתפק הקב"ה בזה שלא יהיה‬ ‫להאבות בנים‪ ,‬וכ"ש שלא הסתפק להביא עליהם צרה אחרת שאינו בדרגת‬ ‫הקושי של העדר בנים‪ ,‬אלא הקב"ה רצה שהם יהיו ��קורים באופן שלא‬ ‫יהא שייך בדרך הטבע להוליד‪ ,‬ואזי לא יהיה להם אפי' נדנוד של תקוה‬ ‫בעולם הגשמי בהשתדלות גשמית‪ ,‬ואז תהיה תפליתם בתכלית השלימות‬ ‫מעומק הלב‪ ,‬בלי שום דופי ונדנוד הסתמכות על גורם גשמי כלל‪.‬‬ ‫ובאמת הנהגה כזו אנו מוצאים בעוד כמה מקומות‪ ,‬לדוגמא כאשר‬ ‫בעקבות ביאת משה רבינו לפני פרעה‪ ,‬הכביד עוד יותר את העבודה על‬

‫וכן ראינו בימי מרדכי ואסתר‪ ,‬שהיה צרה וסכנה נוראה על כל כלל‬ ‫ישראל‪ ,‬ולא עשו שתדלנות וכו'‪ ,‬אלא בראש ובראשונה לך כנוס את כל‬ ‫היהודים וצומו עלי‪ ,‬לעשות ימי תפילה וזעקה‪ ,‬וביטלו את הפסח‪ ,‬כי הבינו‬ ‫שכל יסוד והסוד של הצרה הוא כדי שישובו בתשובה ויתפללו‪ ,‬ואם‬ ‫יתפללו ממילא יתבטל הכל‪.‬‬ ‫ומזה נלמד גודל החיוב להתפלל על כל צרה שלא תבוא‪ ,‬הן על‬ ‫עצמינו והן על אחרים‪ ,‬ומי יודע כמה צרות היינו יכולים למנוע‬ ‫בתפילותינו‪ ,‬וכמה צער ועגמת נפש היה אפשר לחסוך מעצמינו ומאחרים‪,‬‬ ‫וכ"ש על צער כלל ישראל וגלות השכינה‪ ,‬שהיינו יכולים לפעול בתפילה‪.‬‬

‫{ב}‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫גליון רל"ד‬ ‫שנה ו' תשע"ז‬

‫ואלה תולדות יצחק בן אברהם‬

‫שיבאר לו את פירוש הפסוק "עקב‬

‫אברהם הוליד את יצחק )כ"ה י"ט(‬

‫אשר שמע אברהם בקולי" נענה בעל‬

‫מסופר‬

‫על‬

‫רבי‬

‫הגה"ק‬

‫מעשה היה כשנפטר ר' בון בקוצר‬ ‫שנים‪ ,‬נכנס ר' זירא והספיד עליו‬

‫אליהו‬

‫התניא ואמר‪ :‬אברהם אבינו פעל על‬

‫מוילנא זיע"א שכאשר היה ילד בן‬

‫עצמו על ידי ניסיון העקדה ושאר‬

‫ארבע שנים היה כבר בקי בחמישה‬

‫הניסיונות‪ ,‬שציווי של ה' יורגש אצלו‬

‫חומשי תורה‪ .‬פעם אחת כשהיה‬

‫בכל קומתו‪ ,‬ראש‪ ,‬גוף ורגל‪ .‬על כך‬

‫ואם הרבה יאכל‪ .‬משל למה הדבר‬

‫בבית הכנסת בחג הסוכות יחד עם‬

‫רומז הפסוק "עקב אשר שמע אברהם‬

‫דומה‪ ,‬למלך שהיה לו כרם‪ ,‬ושכר‬

‫שאר הילדים שלמדו אתו בחדר‪,‬‬

‫בקולי" אפילו עקב רגלו של אברהם‬

‫בין‬

‫עמד אחד מזקני חכמי וילנא ופנה‬

‫הרגיש באלקות‪.‬‬

‫לי‬

‫ילדים‬

‫מוצאים‬

‫אהובים‪,‬‬ ‫את‬

‫בחומש‬

‫היכן‬ ‫שמו‬

‫של‬

‫מסופר‬

‫לעבוד‬

‫פועלים‬

‫הרה"ק‬

‫רבי‬

‫בכרם‪,‬‬

‫אחר‬

‫והיה‬

‫שהיה‬

‫מוכשר‬

‫במלאכתו יותר מכולם‪ ,‬והספיק בזמן‬

‫גם ברוך יהיה )כ"ז ‪ -‬ל"ג(‬ ‫על‬

‫קהלת‪ ,‬מתוקה שנת העובד אם מעט‬

‫הפועלים‬

‫אל הילדים ואמר להם‪ :‬הגידו נא‬ ‫אנו‬

‫ההספד הזה וכך אמר‪ :‬נאמר בספר‬

‫מנחם‬

‫קצר לעשות מה שפועל אחר צריך‬

‫אברהם כפול זה אחר זה "אברהם‬

‫מענדל מפרימישלאן זיע"א מתלמידי‬

‫לעשות כל היום‪ .‬וכשראה המלך‬

‫העקדה‬

‫הבעל שם טוב הקדוש זיע"א‪ ,‬שנסע‬

‫שסיים מלאכתו‪ ,‬נטלו המלך בידו‬

‫שכתוב שם ויקרא אליו מלאך ה'‬

‫לראות כיצד מנהיג המגיד הקדוש‬

‫והיה מטייל עמו‪ ,‬לעת ערב באו‬

‫אברהם"‬

‫מלבד‬

‫פרשת‬

‫מן השמים ויאמר אברהם אברהם?‬

‫ממעזריטש זיע"א את עדת החסידים‪.‬‬

‫עוד טרם שהספיקו הפעוטים יחד‬

‫מסיבה כלשהי החליט להסתיר את‬

‫הפועלים ליטול שכרם ובא אותו‬ ‫הפועל עמם‪ ,‬ונתן לו המלך כל שכרו‬

‫עם הצעירים שמסביב להם להרהר‬

‫זהותו וביקש ממשרתו שיקרא לו‬

‫בשאלה זו‪ ,‬קפך אליהו הפעוט וענה‬

‫ברוך‪ .‬בבואם למעזריטש נכנסו לקבל‬

‫כאילו‬

‫והלא כך כתוב בפרשת תולדות‬

‫ברכה מהמגיד‪ .‬כשראה המגיד את‬

‫הפועלים מצטערים ואמרו למלך‪ :‬הרי‬

‫"ואלה תולדות יצחק בן אברהם‬

‫האורח אורו פניו והוא קידם אותו‬

‫אנו יגענו כל היום‪ ,‬וזה יגע רק שתי‬

‫אברהם הוליד את יצחק"‪.‬‬

‫בברכה "שלום עליכם רבי מנחם‬ ‫מענדל מפרימישלאן"‪ .‬שמו של אדוני‬

‫עקב אשר שמע אברהם בקולי‬

‫הוא ברוך הזדרז לתקנו המשרת‪ .‬חיוך‬

‫עבד‬

‫כל‬

‫היום‪.‬‬

‫התחילו‬

‫שעות‪ ,‬למה זכה לשכר שלם‪ .‬אמר‬ ‫להם המלך‪ ,‬למה אתם מצטערים‪ ,‬זה‬ ‫יגע בשתי שעות מה שלא יגעתם‬

‫)כ"ו ‪ -‬ה'(‬

‫קל עלה על פני המגיד והוא השיב‪:‬‬

‫בילדותו גדל הרה"ק רבי מנחם‬

‫כולם מכנים אותי המגיד הגדול‪ ,‬וכי‬

‫אתם כל היום‪ .‬והנמשל‪ :‬שר' בון‬

‫מענדל ה"צמח צדק" מליובאוויטש‬

‫עלה בדעתך שהמגיד הגדול לא‬

‫ביגיעה‬

‫זיע"א בבית סבו הגדול הרה"ק‬

‫ירגיש‬

‫רבי‬

‫מנחם‬

‫מענדל‬

‫בעל התניא זיע"א‪ ,‬לא אחת היה‬

‫מפרימישלן‬

‫מתכנן‬

‫לבוא‬

‫לבקרו?‬

‫מבקש מסבו לבאר‬ ‫מוקשים‬

‫בלימודו‪.‬‬

‫לו דברים‬ ‫פעם‬

‫ביקש‬

‫כי‬

‫וסיים‪ :‬אמרת שברוך שמו‪ ,‬נו אם כן‬ ‫אברך אותו ש"גם ברוך יהיה"‬

‫זמני כניסת השבת‬ ‫ירושלים‪ 3:59 :‬ת"א‪4:14 :‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫שהיה‬

‫שוקד‬

‫על‬

‫התורה‬

‫עצומה למד בכ"ח שנה מה שאין‬ ‫תלמיד ותיק יכול ללמוד במאה שנה‪.‬‬ ‫)קהלת רבה(‬

‫זמני יציאת השבת‬

‫פרשת תולדות‬

‫ירושלים‪ 5:15 :‬ת"א‪ 5:16 :‬ר"ת‪5:52 :‬‬


‫הקבצן שהפך לחוכר‬

‫שאל יעקב את היהודי לשמו והלה השיב לו כי שמו משה‬

‫סיפור זה התרחש לפני למעלה ממאתיים שנה‪ .‬בעיר‬

‫לייב‪ ,‬מה? כבודו הוא רבי משה לייב הצדיק מסאסוב? שאל‬

‫ברוד התגורר יהודי פשוט‪ .‬שמו היה יעקב ועיסוקו היה‬

‫יעקב בשמחה והתפעלות‪" .‬שמי משה לייב" השיב היהודי‬

‫מוביל טיט‪ .‬פרנסתו היתה קשה ומייגעת הוא היה עושה‬

‫בשקט וללא כל התפעלות עצמית‪ .‬אולם יעקב כבר ידע‬

‫טיט או חופר וכורה זיפזיף‪ ,‬ומוביל אותו העירה‪ ,‬כדי‬

‫את אשר ידע‪ ,‬והוא שמח שמחה גדולה‪ ,‬על כי ה' זימן לו‬

‫למכור את חומר הגלם לאלה שעושים לבנים לבניית‬

‫מצווה גדולה שכזו‪ ,‬לעשות טובה לצדיק הגדול‪.‬‬

‫בתים‪ .‬מובן מאליו כי יעקב היה עני מרוד ובקושי הרוויח‬ ‫כדי לקנות לחם בשביל אשתו וילדיו‪ ,‬הוא עבד קשה‬ ‫מאד‪ ,‬אפילו יותר קשה מאשר להבדיל‪ ,‬שני סוסיו‬ ‫הכחושים‪ ,‬בעצם לא היו אלה סוסים של ממש‪ ,‬אלא צל‬ ‫של סוסים‪ ,‬זוג של פגרים צנומים‪ ,‬שבקושי חיו וסחבו את‬ ‫העגלה בכוח ההרגל‪ .‬סוסים אלה לעולם לא ראו שיבולת‬ ‫שועל וכל מאכלם היה חציר מעופש‪ ,‬וגם זה בכמות‬ ‫בלתי מספקת‪ .‬אולם מנהגו של יעקב היה לא להיאנח‬ ‫ולא לקבול על מר גורלו‪ ,‬הוא היה אמנם יהודי פשוט‪ ,‬אך‬ ‫מלא בטחון בה'‪.‬‬ ‫פעם אחת הוא נהג בעגלתו והוביל זיפזיף העירה‪ ,‬רוח‬ ‫חזקה נשבה וגשם שוטף ירד‪ .‬הדרך היתה מוצפת ומלאה‬ ‫בוץ עד הברכיים ולמעלה מהן‪ .‬כך התנהלו בכובד‪ ,‬יעקב‬ ‫ושני סוסיו עקב בצד אגודל‪ .‬לפתע פתאום הבחין יעקב‬ ‫ביהודי שהיה מהלך בדרך ומדשדש בבוץ‪ ,‬מבלי שיוכל‬ ‫להתקדם בגלל הגשם החזק ומזג האויר הסוער‪ .‬היהודי‬

‫כשהגיע הביתה מאוחר יותר מתמיד‪ ,‬שאלה אותו אשתו‬ ‫לסיבת האיחור‪ ,‬כשהיא מוסיפה‬

‫כי וודאי הרוויח טוב‪,‬‬

‫ומשום כך הוא איחר כל כך הרבה‪ .‬יעקב סיפר לה כיצד‬ ‫הוא פגש בדרך את הרה"ק רבי משה לייב הצדיק מסאסוב‬ ‫זיע"א‪ ,‬כיצד הוביל אותו הביתה ואיזו מצווה גדולה היא זו‪.‬‬ ‫האם קיבלת לפחות איזו מטבע הגונה בעד הטובה הגדולה‬ ‫שעשית לצדיק? שאלה האשה שהיתה מחוננת בחוש מעשי‬ ‫יותר מאשר בעלה‪ .‬מה את שחה? השיב לה יעקב‪ ,‬וכי אני‬ ‫אבקש מהצדיק שישלם לי תמורת הטובה שעשיתי לו?‬ ‫והרי גם המצווה שווה משהו‪ ,‬האין זאת? וברכה כן ביקשת‬ ‫ממנו לפחות? הוסיפה האשה להקשות‪ .‬כאן נאלץ יעקב‬ ‫להודות כי גם ברכה הוא לא ביקש‪ .‬ובכן‪ ,‬סע אל הצדיק‬ ‫ותבקש ממנו ברכה בשבילנו‪ ,‬כבר הגיע הזמן שנפסיק‬ ‫לסבול בצורה כזאת‪ ,‬ומי יודע אולי בזכות הצדיק ניוושע‬ ‫וה' יעזור לנו‪ ,‬אמרה האישה וניגבה את דמעות עיניה‪.‬‬

‫שמח לקראת יעקב ושאל אותו‪ ,‬אם יהיה מוכן לקחת‬

‫יעקב שמע בקול אשתו ונסע אל הצדיק רבי משה לייב‬

‫אותו עמו? "עם כל הרצון הטוב‪ ,‬הסוסים שלי לא יחזיקו‬

‫מסאסוב‪ .‬כאשר הגיע לעיר חקר לכתובתו של הצדיק רבי‬

‫מעמד" השיב יעקב בעצב‪ ,‬הנך רואה כי אך בקושי הם‬

‫משה לייב‪ .‬עד מהרה הובילו אותו כמה יהודים טובים‬

‫סוחבים את העגלה הטעונה בזיפזיף גם כך‪ ,‬אולם היהודי‬

‫לביתו של הרבי‪ .‬כשנכנס לחדר של הרבי הקדוש רבי משה‬

‫לא ויתר ואמר כי יש לו עצה‪ ,‬הוא שאל את יעקב כמה‬

‫לייב זיע"א‪ ,‬הגיש את הקוויטעל והפ"נ וביקש ברכה‪ ,‬שאלו‬

‫כסף הוא אמור לקבל תמורת הזיפזיף שהוא מוביל?‬

‫הצדיק מה יש לו בבית? השיב יעקב כי בבית אין לו‬

‫וכאשר יעקב נקב בסכום‪ ,‬הודיע היהודי כי הוא מוכן‬

‫מאומה‪ ,‬אך ברפת יש לו שני סוסים כחושים ומסכנים‪.‬‬

‫לשלם יותר‪ .‬הבה נרוקן את העגלה אמר היהודי‪ ,‬אני‬

‫"ובכן‪ ,‬יהיה לך אחד לפורים ואחד לפסח" אמר לו הצדיק‪.‬‬

‫אשלם לך תמורת הזיפזיף ותוכל להוביל אותי הביתה‪.‬‬

‫כשיצא יעקב מחדרו של הרבי‪ ,‬היה מבולבל משהו‪ ,‬אולם‬

‫כך עשו‪ ,‬בכוחות משותפים רוקנו את העגלה‪ .‬ומיד‬ ‫הרגישו הסוסים כי משאם נהיה הרבה יותר קל‪ .‬בדרך‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫עם אמונתו הפשוטה והאיתנה האמין בלב שלם שהמילים‬ ‫הסתומים של הצדיק יתגשמו לטובה‪.‬‬


‫כשחזר הביתה וסיפר לאשתו על דבריו של רבי‬ ‫משה לייב‪ ,‬אמרה אשתו כשהיא קובלת על מר גורלה‪:‬‬ ‫"יופי של ברכה נתן לך הצדיק‪ ,‬פירושה של ברכה זו‬ ‫היא ודאי ‪,‬שאחד הסוסים שלך יתפגר בפורים והשני‬

‫שבת קודש‪ -‬ברכו במטעמים‬ ‫על שבת קודש איתא במדרש נאמר ברכו במטעמים‪,‬‬ ‫ויש להבין מה הקשר בין ברכת השבת למטעמים‪ ,‬וי"ל‬ ‫עפ"י משל‪ :‬מלך אחד שלח את בנו עם פמליית חיילים‬

‫בפסח‪ .‬וכך זה באמת ארע כפי שניבאה זאת אשתו של‬

‫כדי לבדוק את מצב הגבול בין מדינתו למדינת האויב‪.‬‬

‫יעקב‪ ,‬בסביבות פורים התפגר לפתע אחד הסוסים‬

‫הבחינו חיילי האויב בפמליה הגדולה והבינו כי בוודאי‬

‫ואילו בימי חג הפסח הלך השני בעקבותיו‪ .‬יעקב מכר‬

‫שר חשוב נמצא שם‪ ,‬והגבירו את ההתקפה על‬

‫את העורות שלהם ובכסף שקיבל‪ ,‬כיסה איכשהו את‬

‫הפמליה‪ ,‬הניסו את החיילים ולקחו את בן המלך בשבי‪,‬‬ ‫מכיון שידעו חיילי אויב כי המלך לא יחסוך כל מאמץ‬

‫הוצאות הפורים והפסח‪ .‬לאחר החג נסע יעקב שוב אל‬

‫כדי להציל את בנו‪ ,‬החביאו אותו בכפר נידח כשהוא‬

‫הרבי מסאסוב‪ ,‬ועם דמעות בעיניו סיפר לו את‬

‫לבוש בגדי איכר‪ ,‬והעמידו שומרים על כל צעד שלו‪.‬‬

‫הקורות אותו מאז ביקורו הקודם‪ .‬נו ר' יעקב אל נא‬ ‫תדאג‪ ,‬הרגיע אותו הצדיק‪ ,‬כל מה שעליך לעשות הוא‬

‫אביו המלך לא חסך גם הוא תחבולות ועד מהרה גילו‬ ‫מרגליו היכן נמצא בן המלך‪ ,‬בדרך לא דרך העביר‬ ‫המלך לבנו איגרת סתרים‪ ,‬בה כתב לו שלא ידאג כלל‬

‫לקחת תרמיל ומקל נדודים‪ ,‬ולצאת לדרך כדי לקבץ‬

‫כי עד מהרה יצא לחפשי‪ .‬שמח בן המלך למקרא‬

‫נדבות וה' יעזור לך עד שתהפך במרוצת הזמן לחוכר���.‬‬

‫המכתב אולם לא רצה להראות את שמחתו כלפי חוץ‪,‬‬ ‫כי חשש ששומריו יבחינו בכך ויעמדו על משמרתם‬

‫יעקב נסע הביתה‪ ,‬כשהוא תוהה ומשתומם כיצד זה‬

‫ביתר שאת‪ ,‬אולם מאידך השמחה בלבו עמדה‬

‫יקרה שהוא הקבצן הגדול יהפוך ביום בהיר אחד‬

‫להתפרץ‪ ,‬מה עשה‪ ,‬הלך לבית המרזח של הכפר שם‬

‫לחוכר‪ ,‬קפיצת דרך שכזו אין לו מושג איך זה אפשרי‬ ‫לעשותה‪ ,‬אולם אם הצדיק אמר לו לעשות כך בודאי‬ ‫יודע הוא את אשר הוא אומר‪ .‬נטל יעקב את מקלו‬

‫ישבו כפריים שכורים ששרו ורקדו מתוך שכרות‪,‬‬ ‫הצטרך אליהם בן המלך ורקד גם הוא בכל עוז‪ ,‬הוא‬ ‫בסיבתו‪ ,‬והם בסיבתם‪.‬‬ ‫כן הוא הנמשל‪ ,‬נשמה היא כבן מלך‪ ,‬כיון שבאה‬

‫ותרמילו ויצא את העיר בחשאי הוא התבייש לקבץ‬

‫ממקור עליון ומעולם האצילות שם נהנתה מזיו‬

‫נדבות בעירו שבה כולם הכירו אותו‪ ,‬והעדיף לצאת‬

‫השכינה‪ ,‬ואילו הגוף הוא חומר גשמי הכובל את‬

‫ולערוך גלות במקומות שאין מכירים אותו‪ .‬הוא נדד‬ ‫ממקום למקום‪ ,‬מעיר לכפר קיבץ נדבות‪ ,‬רעב הרבה‬

‫הנשמה לרצונותיו‪ .‬ביום השבת קודש מבקשת הנשמה‬ ‫להתרומם ולהתעלות בקדושת היום‪ ,‬אולם מכיון‬ ‫שהיא אסורה בכבלי הגוף הגשמי איננה יכולה‬

‫ללחם‪ ,‬וכל מה שהצליח לאסוף היו פרוטות עלובות‪,‬‬

‫להתעלות כחפצה‪ .‬משום כך חובה על כל אדם לענג‬

‫מצבו היה רע ומר ועולמו חשך בעדו‪ .‬אולם יעקב לא‬

‫את השבת במטעמים הגורמים לגוף שמחה‪ ,‬ועל ידי‬

‫התייאש‪ ,‬ברכתו של הרבי נתן לו כוחות להמשיך‬ ‫בהשתדלות שלו‪.‬‬

‫המשך בשבוע הבא אי"ה‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫כך זוכה גם הנשמה להתעלות כרצונה‪.‬‬ ‫)בשם הבעש"ט הקדוש זיע"א(‬


‫עזרה לזולת‬

‫מייזל זיע"א ושפך את לבו‪ .‬אמר‬

‫שבת קודש ג' כסלו‬ ‫רבי מאיר ב"ר משה כ"ץ אביו של הש"ך )ת"ג(‬

‫מידת טוב לבו של הגה"ק רבי‬

‫הרב‪ :‬איני מאמין שיהודי יתאכזר‬

‫חיים עוזר גרודזינסקי זיע"א היתה‬

‫כל כך‪ ,‬אני מבטיחך כי בעל‬

‫מופלגת ביותר‪ .‬פעם אחת בתום‬

‫הבית לא יגרש אותך‪ .‬ניסה הלה‬

‫אסיפה של ראשי הישיבות עם‬

‫להסביר לרב שאין הדברים כך‬

‫מנהל הגוינט‪ ,‬פנה מנהל הגוינט‬

‫וכי בעל הבית עומד בתוקף על‬

‫אל הגאון זצ"ל ואמר לו עד עכשיו‬

‫הפינוי‪ ,‬ואילו הוא אין לו לשלם‬

‫ישבנו ודאגנו לצורכי הכלל‪ ,‬עתה‬

‫שכר דירה‪ ,‬ואף לשבת אין לו‬

‫חשקה נפשי להטיב עם הרבי טובה‬

‫לקנות מאומה‪ ,‬אולם הרב הפטיר‬

‫אישית‪ ,‬יאמר לי מר מה חסר‬

‫בתוקף‪ :‬בעל הבית לא יעשה את‬

‫בביתו ואני אשתדל לטפל בדבר‪.‬‬

‫הנבלה הזאת‪ ,‬ועתה קח לך‬

‫השיב לו רבי חיים עוזר ואמר‪ :‬אכן‬

‫ארבעה רובל בעד צרכי שבת‪,‬‬

‫זקוק אני לטובה אישית‪ .‬שמח‬

‫וארבעים קופיקות חציים בעד‬

‫ישכר דוב ‪ -‬תשנ"ה(‬ ‫יום רביעי ז' כסלו‬ ‫הרה"ק רבי אהרן מקראקא ב"ר קלונימוס קלמן‬

‫ניאות‬

‫דמי נסיעה חזרה לביתך‪ ,‬וחציים‬

‫)בעל מאור ושמש( תרמ"ב‬

‫להיעזר בו בענין אישי ושאלו מיד‬

‫בעד נסיעה אלי שוב ביום שני‬

‫במה יוכל לעזור? ענה לו ר' חיים‬

‫הבא‪ .‬ביום ראשון הזמין הרב‬

‫עוזר‪ ,‬לזוג' הרבנית יש עוזרת בית‪,‬‬

‫לביתו את בעל הבית והשפיע‬

‫יום חמישי ח' כסלו‬ ‫רבי משה ב"ר יצחק )חידושי מהרש"א מהדו"ב ‪-‬‬ ‫תכ"ט(‬

‫וכאן בוילנא קשה לה להשיג‬

‫עליו לבל יעיז להפיק את זממו‪,‬‬

‫לפי‬

‫ולא נתן לו אף להצטדק‪ ,‬כעבור‬

‫שמידות רגליה גדולות‪ ,‬ובעירנו‬

‫רגעים הפסיק לדבר עמו ועזב‬

‫אין נעליים בגודל הדרוש לה‪ ,‬כיוון‬

‫אותו‬

‫בא‬

‫ששמעתי שכבודו עומד לנסוע‬

‫החולה שנית לרב כמדובר‪ ,‬הרב‬

‫מכאן לקובנא‪ ,‬ושם יש בית חרושת‬

‫אמר לו‪ ,‬חשבתי אודות ידך‬

‫לנעלים יואיל נא לסור לשם כדי‬

‫הפצועה האם לא כדאי שתיסע‬

‫לקנות זוג נעליים לעוזרת ולשולחן‬

‫לברסלוי בגרמניה להתייעצות‬

‫הגוינט‬

‫מנהל‬

‫נעליים‬

‫שהגאון‬

‫ההולמות‬

‫אותה‪,‬‬

‫בדואר‪.‬‬

‫עם‬ ‫והחזקת בו‬

‫לנפשו‪.‬‬

‫פרופסור‬

‫ביום‬

‫שני‬

‫מפורסם?‬

‫יום ראשון ד' כסלו‬ ‫הרה"ק יעקב דוב מאמשינוב ב"ר ישראל יצחק‬ ‫מווארקי )תרל"ז(‬ ‫יום שני ה' כסלו‬ ‫רבי שמואל אליעזר ב"ר יהודה הלוי )המהרש"א‬ ‫ שצ"ב(‬‫הרה"ק רבי אשר אנשיל הלוי אב"ד טשענגער‬ ‫)מנחת אשר( ב"ר שמואל )תרל"ד(‬ ‫הגה"ק רבי ברוך בער ליבוביץ‬ ‫ב"ר שמואל דוד )ת"ש(‬ ‫יום שלישי ו' כסלו‬ ‫הרה"ק רבי יחזקאל שרגא מסטראפקוב ב"ר‬

‫הרה"ק רבי אהרן מטשערנאבל ב"ר מרדכי‬ ‫)תרל"ב(‬ ‫הרה"ק רבי דוד מסוכטשוב ב"ר שמואל‬ ‫יום שישי ט' כסלו‬ ‫הרה"ק רבי דובער ב"ר שניאור זלמן )האדמו"ר‬ ‫האמצעי מליובאוויטש ‪ -‬תקפ"ח(‬ ‫הרה"ק רבי משה מסלוויטא ב"ר פינחס מקאריץ‬ ‫)תקצ"ח(‬

‫זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬

‫רבי‪,‬‬

‫הריני אביון ואין לי מאומה‬

‫בימי מהומות המהפכה בשנת‬

‫להוצאות הדרך ולביקור אצל‬

‫תרס"ה‪ ,‬נפצע יהודי תושב לודז'‬

‫הפרופסור‪ ,‬השיב החולה‪ .‬חייך‬

‫בידו וברגלו‪ .‬לימים רגלו התרפאה‬

‫הרב ואמר‪ :‬אם כן לפי דבריך עני‬

‫ואילו את ידו החליטו הרופאים‬

‫חייב להפקיר את חייו‪ ,‬מחר‬

‫לקטוע אותה‪ ,‬אחרת צפויה הרעלה‬

‫תקבל חמישים רובל להוצאות‬

‫בכל הגוף רח"ל‪ ,‬אחרי ישוב הדעת‬

‫הדרך ומכתב לפרופסור‪ .‬וכך‬

‫פעם ביקר האדמו"ר האמצעי‪ ,‬הרה"ק‬ ‫רבי‬

‫דובער‬

‫מליובאוויטש‪,‬‬

‫)יומא‬

‫דהילולא ט' כסלו( אצל רבי יצחק אייזיק‬ ‫מהומיל שהיה אחד מגדולי החסידים‪.‬‬ ‫אברכי העיר התלוננו לפניו שרבי אייזיק‬

‫החליט החולה לא לקטוע את היד‬

‫היה‪ ,‬החולה נסע לברסלוי שם‬

‫ויהי מה‪ .‬מאותה עת חדל לעבוד‬

‫נתרפא וחזר הביתה בריא ושלם‪,‬‬

‫לא מקרב אותם ותמיד עסוק עם עצמו‪.‬‬ ‫"רבי אייזיק‪ ,‬מדוע אינך מקרב את‬

‫והדוחק בביתו היה גדול‪ .‬בעל‬

‫כל‬

‫הרב‬

‫האברכים ולומד עמם חסידות?" שאל‬

‫דירתו השכורה הבין שהמשפחה‬

‫למשפחתו ששה רובלים מדי‬

‫תיפול עליו למעמסה‪ ,‬הלך והגיש‬

‫שבוע בשבוע‪ ,‬בחזרתו לביתו‬

‫הרבי‪" .‬בקושי יש לי זמן לעסוק בעבודת‬ ‫השם האישית שלי‪ ,‬איך אוכל להתעסק‬ ‫עם אחרים?" השיב בשאלה‪".‬אייזיל‪,‬‬

‫צו פינוי‪ .‬ביום ששי בא החולה‬

‫מצא את פרנסתו ממשרת שמש‬

‫לביתו של הגה"צ רבי אליהו חיים‬

‫בבית הכנסת הגדול בלודז'‪.‬‬

‫אייזיל"‪ ,‬אמר לו הרבי‪" ,‬למד ממני‪.‬‬ ‫כשאני רואה שעם עצמי אינני מסוגל‬

‫אותה‬

‫עת‬

‫שלח‬

‫לעשות מאום‪ ,‬אשתדל לפחות לעשות‬ ‫טובה לזולת‪".‬‬

‫בחסות רשת חנויות‬

‫גל פז‬ ‫ר‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫נדבת הר"ר מאיר רכניצר הי"ו‬ ‫לע"נ אמו מרת מלכה בלומה ע"ה‬ ‫ב"ר משה הכהן הי"ו‬ ‫נלב"ע ב' כסלו תשע"ה‬


‫ויקהל דוד‬ ‫בעזהשי"ת‬

‫פרשת תולדות‬

‫שבת פרשת תולדות‬ ‫אמר ששמע בשם הרב ז"ל‪ ,‬שפעם אחת בפרשת תולדות בכה‬ ‫הרבה ונתעורר‪ ,‬ואמר שזו השבת קשה אצלינו‪ ,‬עס איז מיר שווער‬ ‫איבער ציקומען כמו ראש השנה‪ ,‬כי מפרשה זו יוצאין כוונות‬ ‫ראש השנה‪ ,‬בסוד ותכהין עיניו מראות ]כ"ז א'[ כנזכר בזוהר ]ח"ג‬ ‫צ"ט‪.[:‬‬

‫אמרי פנחס החדש תולדות‬

‫עיקר העבדות של הצדיק ביום השבת להיות עומד ומצפה על‬ ‫גדלות הבורא ב"ה מה שיהיה לעתיד במהרה‪ ,‬וז"ש ]בתפילת שב"ק[‬ ‫המנחיל מנוחה לעמו ישראל בקדושתו ביום השבת שמך וכו'‬ ‫יתקדש וכו'‪ ,‬וזה ג"כ ]בזמירות שב"ק[ מעין עוה"ב יום שבת מנוחה‪ ,‬כי‬ ‫בשבת מתעורר הקדושה העתידה מה שנזכה בביאת הגואל ב"ב‪.‬‬ ‫וז"ש ]בתפילת שב"ק[ ישמחו במלכותך שומרי שבת‪ ,‬לשון ]בראשית ל"ז‬ ‫י"א[ ואביו שמר את הדבר עומד ומצפה על הגאולה לגדלות‬ ‫הבורא ב"ה‪' ,‬עם מקדשי שביעי כולם ישבעו ויתענגו מטובך'‬ ‫]בתפילת שב"ק[‪ ,‬פי' גם עתה יתענגו וישישו וישמחו ביום השבת‬ ‫מתענוג הגאולה העתידה‪' ,‬מטובך' טובת הבורא ב"ה כמבואר‪.‬‬ ‫וז"פ ]שמות ל"א ט"ז[ ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת‬ ‫לדורותם פי' מה שהם מצפים על השבת העתיד כנ"ל גם עתה‬ ‫מתעורר הכח הזה לעשות ג"כ עתה השבת לדורותם‪ ,‬וז"ש ]שבת‬ ‫קי"ח‪ [:‬אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות מיד היו נגאלים‪ ,‬ב' שבתות‬ ‫הם מה שמצפים עתה ליום שכולו שבת‪ ,‬וז"ש ]בברכת רצה והחליצנו[‬ ‫והראנו ה' בנחמות ציון עירך כמ"ש בגמ' ]תענית ל‪ [:‬כל המתאבל על‬ ‫ירושלים זוכה ורואה גם עתה בנחמתה‪ ,‬וזה והראנו ה' אלקינו‬ ‫בנחמת ציון עירך תיכף בעוה"ז נראה עין בעין מעין עוה"ב יום‬ ‫תפארת שלמה‪ ,‬חוקת‬ ‫שבת מנוחה‪.‬‬

‫שבת מתנה טובה‬ ‫אמרו רז"ל ]שבת י‪ [:‬אמר הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית‬ ‫גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם‬ ‫]להודיעם אני בא שאני רוצה לקדשם[‪.‬‬ ‫כתבו המפרשים כי לזה נקרא שבת מתנה‪ ,‬משום דהקב"ה ממלא‬ ‫לאדם‪ ,‬מה שהיה יכול להשתכר ולהרויח ביום השביעי‪ ,‬בזה‬ ‫שמלאכתו מתברכת בששת ימי המעשה‪ ,‬כמו שהיה במן‪ ,‬נמצא‬ ‫דמרויח מנוחה יום אחד בלי שום היזק‪ ,‬וזהו באמת מתנה טובה‪,‬‬ ‫ועל זה אנו צריכין לברכו ולהללו יתברך ולזמר 'ברוך ה' אשר נתן‬ ‫זמירות שלחן שבת עמ' פ"ו‬ ‫מנוחה לעמו ישראל‪.‬‬ ‫אמרו חז"ל ]שבת קי"ח‪ [:‬כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עע"ז‬ ‫כדור אנוש מוחלין לו‪ ,‬ומכל שכן על שאר עבירות‪ ,‬רק שעושה‬ ‫תשובה בחרטה כראוי‪ ,‬ואז ע"י שמירת השבת נמחלין עונותיו‪.‬‬ ‫והנה שמירת השבת כהלכתו הוא אכילה ושתיה ושינה וביטול‬ ‫מלאכה‪ ,‬רק שיעשה לשם שמים ושלא ידבר דברים בטלים‪ ,‬היש‬ ‫חיך מתוק מזה שבעד דבר קל כזה משיג מחילת עונותיו‪ ,‬מי פתי‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫תהלים מזמור ל"ז‬

‫יסור מזה ובשאט בנפש ידחה הדבר הזה‪ ,‬ובאמת זהו מאמר ז"ל‬ ‫מתנה טובה יש לי כו'‪ ,‬דלכאורה למה פרט מצות שבת לקרותה‬ ‫מתנה יותר משאר כל המצות‪ ,‬ובאמת כל התורה נקרא מתנה‬ ‫כמש"ה ]במדבר כ"א י"ח[ וממדבר מתנה‪ ,‬אבל השבת פרט בפני‬ ‫עצמה וקראה מתנה טובה‪ ,‬והיינו עם האמור כי בכל המצות יש‬ ‫קצת דברים שהיצר הרע מכביד עליו שהוא היפך תאותו‪ ,‬משא"כ‬ ‫מצוה זו שהיא ככל תאות האדם אכילה ושתיה שינה ביטול‬ ‫מלאכה‪ ,‬רק שיעשה הכל לשם שמים למען כבוד השם יתברך‬ ‫שצוה לכבד ולענג את השבת ושלא לדבר בה דברים בטלים‪ ,‬ועל‬ ‫ידי זה מוחלין עונות‪ ,‬לכן ודאי זהו מתנה טובה מאוד‪ ,‬ממילא מי‬ ‫שאינו עושה זאת אינו רק אדם משוגע וחסר דעה ופתי‪ ,‬ושמירת‬ ‫ערבי נחל‪ ,‬עקב‬ ‫השבת הוא ג"כ מקרב את הגאולה‬ ‫מצינו בשבת קודש שהוא מעין עולם הבא והוא תענוג גדול לבני‬ ‫ישראל והקב"ה נתנו במתנה לישראל כמאמר הגמרא מסכת‬ ‫שבת מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקשה‬ ‫ליתנה לישראל לך והודיעם‪ .‬נמצא שנתן הקב"ה לישראל שכר‬ ‫קודם שסיגלו הם מעשים טובים ונתגלה על ידי שבת שהקב"ה‬ ‫מאור ושמש‪ ,‬בא ד"ה אבל‬ ‫נותן שכר מתנת חנם‪.‬‬ ‫הקדים הקב"ה לישראל מתן שבת‪ ,‬לפי שהדעת הגדול ישיגו‬ ‫לעתיד והוא תענוג גדול‪ ,‬ודרך משל הנותן מתנה גדולה לחבירו‬ ‫אם לא הודיעו תחלה אלא יתן לו פתאום יתבהל דעתו מלקבל‪,‬‬ ‫ולכן הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו תחלה שיתיישב דעתו‬ ‫בקבלתו אחר כך‪ ,‬כן הוא על דרך משל לעתיד יהיה יום שכולו‬ ‫שבת תענוג תמידי ואי אפשר לקבל פתאום מתנה גדולה כזה‪ ,‬לכן‬ ‫נתן השבת שהוא מעין עולם הבא יום שבת מנוחה שירגילו עצמם‬ ‫לקבל התענוג אחר כך‪ ,‬וזהו מתנה טובה יש לי בבית גנזי‪ ,‬רצה‬ ‫לומר שגנוזה המתנה עד לעתיד ושבת שמה הוא יום שכולו שבת‬ ‫ואני מבקש ליתנה לישראל לעתיד לכן לך והודיעם רצה לומר ע"י‬ ‫השבת שאתן להם הוא הודעה למה שיהיה אח"כ שלא יהיה‬ ‫מאור עינים‪ ,‬תהלים‬ ‫התענוג פתאום אלא בהדרגה‪.‬‬ ‫אמרו רז"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים‬ ‫בלבד והיראה מתגלה ע"י שבת‪ ,‬נמצא ע"י השבת ישיג דבר הגנוז‬ ‫באוצרותיו‪ ,‬וזהו מתנה טובה יש לי בבית גנזי שהיא היראה ושבת‬ ‫שמה‪ ,‬רוצה לומר על ידי שבת ישיגו אותה‪ .‬מאור עינים‪ ,‬השמטות‬ ‫השבת הוא מעין עולם הבא‪ ,‬ובזה חיי עולם נטע בתוכינו‪ ,‬דנשמת‬ ‫ישראל נתעצמו בהשבת כנודע‪ ,‬והוא מופת על עולם הבא‬ ‫לישראל‪ ,‬והיינו אות היא ביני וביניכם ]שמות לא יג[‪ ,‬ועל פי זה‬ ‫יובן אמרם ]שבת י‪ [:‬אמר הקב"ה לישראל מתנה טובה יש לי וכו'‪,‬‬ ‫מתן שכרה לא עביד לאגלויי‪ ,‬וקשה אם כן כל המצות נמי דלכולם‬ ‫יש שכר‪ ,‬וכבר דרשו )דב"ר פ"ו ב'( נעו מעגלותיה וגו' )משלי ה'‬ ‫ו'[‪ ,‬ולפי מ"ש אתי שפיר דהראה להם עין בעין כי שבת מעין עולם‬ ‫הבא‪ ,‬ובזה נודע להם מהות עולם הבא ומהות מתן שכרן של כל‬ ‫המצות‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ישמח משה‪ ,‬בשלח‬


‫של חן המל ך‬

‫בקרוב יופיע אי"ה ספר‬

‫שלחן המלך ח"ב‬ ‫על קדושת מאכלי שבת‬

‫מאכלים מענין פרשת תולדות ]קס"ג[‬ ‫צנון‬ ‫ויאמר ה' לה שני גיים בבטנך ]בראשית כ"ה כ"ג[‪ ,‬פירש רש"י גיים‬ ‫כתיב וכו' אלו אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא‬ ‫חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים‪ .‬וי"ל הכוונה שצנון‬ ‫וחזרת רומזים על ענין לימוד התורה‪ ,‬שלאדם יש ימי רווחה שבהם‬ ‫נח לו ללמוד בעיון וחריפות ולא לחזור על לימודו‪ ,‬ויש לו ימים יותר‬ ‫קשים שבהם רק חוזר ואין לו כח ללמוד בחריפות‪ ,‬אבל לא זה הדרך‬ ‫אשר בה בחר ה' כי אם בכל עת ובכל זמן לאחוז ב' הדברים‪ ,‬וזהו‬ ‫שרמז שבין בימות החמה המתואר לימי הנחת והעונג ובין בימות‬ ‫הגשמים שהם ימי צער ויסורים בשני זמנים אלו לא פסק התלמוד‬ ‫בשולחן ישיבתו של רבי לא 'צנון' היינו חריפות ולא 'חזרת' לחזור‬ ‫חתם סופר‪ ,‬דרשות ח"ב עמ' ת"ה ג'‬ ‫על לימודו‪.‬‬ ‫טעם על אכילת ירק הנקרא 'רעטאך' בשבת קודם הסעודה‪ ,‬להיות‬ ‫שקודם האכילה חייב להתפלל על מזונו‪ ,‬וידוע‪ ,‬דכאשר ההשפעה‬ ‫נמשכת מבחי' הכתר אזי אין מעכב לההשפעה שתתקבל‪ ,‬וירק זה‬ ‫]רעטאך[ שמו גרם לזה‪ ,‬כי רת"ך ]רעטאך[ הוא אותיות 'כתר'‪,‬‬ ‫ובפרט בשבת שמתעורר בחינת הכתר‪ ,‬עי' תומר דבורה להרמ"ק‬ ‫מנהגי פרי אליעזר עמ' רכ"ג‬ ‫פ"ב אות ח'[‪.‬‬ ‫טעם כשאוכלין צנון או חזרת אין מסירין את הקליפה החיצונה אלא‬ ‫מגררין אותה מעפר ודיו‪ ,‬משום דאיתא ]שבת ק"ח‪ ,:‬ובראשית‬ ‫חכמה[ דג' דברים אלמלא קליפתן החיצונה אין יוצאין מבני מעיים‬ ‫דברי צדיקים‬ ‫לעולם‪ ,‬ואחד מהם הוא צונן‪.‬‬ ‫הזהיר שבעת שקולפין הצנון שגדל עם קליפה שחורה שיהי' זהירין‬ ‫לגרד הקליפה באופן שישאר הקליפה הלבינה שמתחתיו‪ ,‬עפ"י‬ ‫הגמרא ]שם[ שאלמלא קליפתה אין יוצאין ממעיו וכו'‪ ,‬והסביר‬ ‫שכוונת חז"ל שיש שם קליפה לבינה תחת הקליפה השחורה שאינו‬ ‫נראה כ"כ היות שהיא כמראה הצנון אבל כיון שהיא גדילה מסביב‬ ‫הצנון לכן הוא נחשב כקליפה ובזה אנו נזהרין‪.‬‬

‫צנון לדגים‬ ‫יש נוהגין לאכול בשבת צנון עם הדגים‪ ,‬ויש אוכלין הצנון עם המרק‪,‬‬ ‫דהצונן הוא מאכל רק לשבת‪ .‬כמ"ש בספר מגיד מישרים וז"ל‪ :‬עוד‬ ‫אמר איך היית רוצה שאדבר עמך אמש שאכלת צנון הרבה‪ ,‬לכן‬ ‫הזהר ממנו זולת ביום ז' מעט מזער‪ .‬מגיד מישרים פ' בראשית עמ' ח'‬

‫טשאלנט עם קטניות‬ ‫במדרש רבה ]בראשית כ"ה ל"ד[ איתא על הפסוק לחם ונזיד עדשים‬ ‫וגו'‪ ,‬מה עדשה זו יש בה אבל ויש בה שמחה‪ ,‬כך היה אצל יעקב‬ ‫אבינו‪ ,‬אבל‪ ,‬שנפטר אברהם אבינו‪ .‬שמחה‪ ,‬שנטל יעקב את הבכור‪,‬‬ ‫ורש"י מפרש שעדשה יש בה שמחה‪ ,‬כיון שאוכלין אותה במשתה‬ ‫ושמחה‪ .‬והנה מנהג הוא שמבשלים בשבת ויו"ט קטניות‪ ,‬ונראה‬ ‫אגרא דכלה פ' תולדות‬ ‫דיצא להם מהמדרש הזה‪.‬‬ ‫טעם למנהג אכילת ביצים ובצלים וגם קטניות‪ ,‬זכר לאבילות‪ ,‬משום‬ ‫דג' צדיקים מתו בשבת משה‪ ,‬יוסף‪ ,‬דוד‪ ,‬ע"כ אוכלין ג' דברים זכר‬ ‫לאבילות‪.‬‬ ‫דברי צדיקים‬

‫כתבו הרופאים שקטניות גורמים ח"ו עצבות‪ ,‬שיש צד שיוצא‬ ‫מהארץ שהוא גורם עצבות באכילה והוא מעין אדמה שגידלתן‪,‬‬ ‫דכתיב ]בראשית ג' י"ז[ ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה‪,‬‬ ‫וידוע שענין העצבות הוא מצד יסוד העפר מגדר מרה שחורה‪ ,‬ואולי‬ ‫לזה הוא מאכל אבלים‪ ,‬כמ"ש רש"י ז"ל ]תולדות כ"ה ל'[ גבי‬ ‫עדשים‪ ,‬וזהו הטעם שבקצת מקומות אין אוכלים קטניות בשבת ויום‬ ‫טוב מצד הנזכר לעיל‪ ,‬וכן הובא בספרים הקדושים‪.‬‬ ‫ומנהגינו לאכול דוקא קטניות ברוב שבתות השנה מאחר שהשבת‬ ‫קודש היא ברכת ה' שעליה נאמר ]משלי י' כ"ב[ ברכת ה' היא‬ ‫תעשיר ולא יוסיף עצב עמה‪ ,‬ויש שמירה שלא יוסיף עצב עמה‪ ,‬וכן‬ ‫ברית היינו שלום‪ ,‬והוא מחזיק ברכה לפיכך מדגישים באכילה זו‬ ‫להורות שמירה שלא ליפול לעצבות חלילה‪ .‬תהלה לדוד תהלים ק"ד י"ד‬ ‫אמנם איתא בספר הרפואה להרמב"ם שטבע הקטניות הוא לבטל‬ ‫מרה שחורה‪ ,‬לכן כדי שלא תהא צרה דאגה יגון ואנחה ביום‬ ‫מנוחתינו אוכלין מאכל של קטניות‪ .‬אדיר במרום‪ ,‬מראיך נאה עמ' שנ"ט‬ ‫כתוב בספר אוהב ישראל ]ויגש[ שמאכלי שבת מפרידים הקליפות‬ ‫נוגה תערובת טוב ורע כידוע‪ ,‬ועל כן אוכלים בשבת מאכל שמתחלק‬ ‫לשנים ומעליו קליפה ]היינו הגרעיני השועית[ זאת לרמז על בירור‬ ‫הקליפה הנ"ל‪ .‬דרכן של קטניות השעועית והארבעס כולן באות פרי‬ ‫עולם החסידות כסלו תשס"א‬ ‫המתחלק לשנים ועליו קליפה‪.‬‬

‫מעלת התפוח‬ ‫כשחותכין התפוח יש בפנים יו"ד נקודות‪ ,‬וכן אמרו שהצדיקים‬ ‫מקיימין העולם שנברא ביו"ד מאמרות‪ ,‬על ידי שמקיימין התורה‬ ‫זרע קודש פ' תולדות עה"פ ראה ריח בני‬ ‫שנכללה ביו"ד דברות‪.‬‬ ‫רבי חייא פתח‪] ,‬שיר השירים ב' ג'[ כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים וגו'‪,‬‬ ‫האי קרא אוקמוה חברייא‪ ,‬אבל כמה חביבה כנסת ישראל קמי קודשא‬ ‫בריך הוא‪ ,‬דהיא משבחת ליה בהאי‪ ,‬הכא אית לאסתכלא‪ ,‬אמאי משבחת‬ ‫ליה בתפוח‪ ,‬ולא במלה אחרא‪ ,‬או בגוונין‪ ,‬או בריחא‪ ,‬או בטעמא‪ ,‬אבל‬ ‫הואיל וכתיב תפוח‪ ,‬בכלא היא משבחת ליה‪ ,‬בגוונין בריחא ובטעמא‪ .‬מה‬ ‫תפוח הוא אסוותא לכלא‪ ,‬אוף קודשא בריך הוא אסוותא לכלא‪ ,‬מה תפוח‬ ‫אשתכח בגווני כמה דאוקימנא‪ ,‬אוף קודשא בריך הוא אשתכח בגוונין‬ ‫עלאין‪ ,‬מה תפוח אית ביה ריחא דקיק מכל שאר אילני‪ ,‬אוף קודשא בריך‬ ‫הוא כתיב ביה ]הושע י"ד ז'[ וריח לו כלבנון‪ ,‬מה תפוח טעמיה מתיקא‪ ,‬אוף‬ ‫זוהר ח"ג דף ע"ד‪.‬‬ ‫קודשא בריך הוא כתיב ]שיה"ש ט"ז[ חכו ממתקים‪.‬‬

‫רגיל היה להראות איך בהתפוח ]שבשמו נקראת השכינה הקדושה‬ ‫חקל תפוחין קדישין‪ ,‬וגם ישראל נקרא בשם תפוח[‪ ,‬רמוז בו השם‬ ‫הוי"ה ב"ה‪ ,‬בדרך זה‪ ,‬אם חותכין התפוח לרחבו נראין בו עשרה‬ ‫נקודות אדומות‪ ,‬כנגד י'‪ .‬חמש בתי גרעינין כנגד ה'‪ ,‬העוקץ שבו‬ ‫מחובר להאילן זה כנגד ו'‪ ,‬ובמקום הפרח יש ה' עלים קטנים‪ ,‬כנגד‬ ‫הליכות קודש עמ' פ"ב‬ ‫ה' אחרונה‪.‬‬ ‫התפוח חותכים לחמשה חלקים כי חמש פעמים תפוח בגימטריא ב'‬ ‫אלפים ת"ע‪ ,‬ועם הכולל ועוד חמש פעמים הכולל הוא בגימטריא ב'‬ ‫אלפים תע"ו‪ ,‬כמנין 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד'‪ ,‬ברוך שם כבוד‬ ‫הליכות קודש עמ' פ"ב‬ ‫מלכותו לעולם ועד'‪.‬‬

‫להארות והערות ולכל עניני הגליון‪ddmeisels@gmail.com :‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫בסייעתא דשמיא!‬

‫ופרפראות נבחרים ליומא דהילולא‬ ‫הרב הדומה למלאך איש אלקים קדוש‬

‫הרה"ק רבי צבי הירש הכהן מרימנוב זי"ע‬ ‫‪ 170‬שנה להסתלקותו לגנזי מרומים – ל' מרחשוון‬ ‫**************‬

‫עורך‪ :‬הרב יוסף ברגר‬ ‫לתגובות והנצחות – לשיעורים והרצאות‪ - 054 - 8455798 pninim16@gmail.com :‬ניתן לקבל את העלון במייל‪.‬‬

‫בפתח הדברים‪:‬‬ ‫אמר הכותב‪ :‬בדברי ימי עמנו הזוהרים‪ ,‬בוהקים מספר אישי שגב ענקי‬ ‫מידות‪ ,‬המצטרפים לשורה נשגבה של אנשי אלקים יחידי סגולה‪ ,‬אשר עלו‬ ‫לדרגות נבואה‪ ,‬רוח הקודש‪ ,‬מלכות והנהגת העדה‪ ,‬מתוך היותם משרתים‬ ‫באמונה לרבותיהם הקדושים‪ ,‬ומהם אף ירשו את כסאות רבותיהם והיו‬ ‫לממלאי מקומם‪.‬‬ ‫רבינו הקדוש‪ ,‬הרבי רבי צבי הירש‪ ,‬הכהן הגדול מרימנוב זי"ע‪ ,‬שימש‬ ‫כנציגה של אותה שורת אישי קודש אפופת הוד‪ ,‬בדורות האחרונים‪ .‬הוא‬ ‫הגבר‪ ,‬אשר שירת את רבו הצדיק הקדוש‪ ,‬הרבי רבי מנחם מנדל‬ ‫מרימנוב זי"ע באמונה נפלאה‪ ,‬וקנה עקב כך את התואר הנאצל‪" :‬רבי‬ ‫הירש משרת"‪ ,‬אשר ליווה אותו לאורך כל ימי חייו‪ .‬מתוך שירותו זה‪ ,‬צמח‬ ‫ועלה במעלות קדושים ואראלים והיה לצדיק הדור הנערץ בקודש‪ ,‬אשר‬ ‫ירש ומילא את מקום רבו הקדוש בהנהגת העדה והדור ובהבאת מזור‬ ‫וישועות עבור עם ישראל‪.‬‬ ‫‪ 170‬שנים חלפו כבר‪ ,‬מאז עלותו של רבינו לישיבה של מעלה‪ ,‬ביום ל'‬ ‫מרחשוון א' דראש חודש כסלו‪ ,‬שנת תר"ז‪ .‬במשך אותם שנים שחלפו‬ ‫הועברו מדור לדור ע"י צדיקים וגדולי הדורות‪ ,‬חסידים ואנשי מעשה‪,‬‬ ‫סיפורי מופת על עבודתו‪ ,‬קדושתו והנהגתו המופלאה המציתים בכל לב‬ ‫שומעם‪ ,‬השתוקקות והתלהבות לעבודת ה' ולאמונת צדיקים‪.‬‬ ‫לקראת יומא דהילולא המאה שבעים של אותו צדיק קדוש וטהור‪ ,‬אמרתי‬ ‫אף אני לבוא וללקט מתוך כל אותם סיפורי מופת‪ ,‬ולהביא בפניכם לקט‬ ‫נבחר שבודאי יביא לחיזוק ולתועלת והשתוקקות לומר‪" :‬מתי יגיעו מעשי‬ ‫למעשי אבותי"!‬ ‫התודה והברכה לספרא רבה הרה"ג מרדכי גרליץ שליט"א מבני ברק‪ ,‬על‬ ‫אדיבותו והסכמתו שנתן לנו ללקט את הדברים שיובאו להלן‪ ,‬מתוך‬ ‫האוצר המיוחד של ספרו "כהן גדול משרת" – תולדות איש האלקים רבינו‬ ‫הקדוש מרן רבי צבי הירש הכהן מרימנוב זי"ע‪ .‬וזכותו של בעל ההילולא‬ ‫רבי צבי הירש בן רבי יהודה לייב הכהן זי"ע תגן בעדו ובעדנו ובעד כל‬ ‫עם ישראל להתברך בכל הברכות והישועות הנצרכות‪ ,‬ולשמיעת קול‬ ‫המבשר בביאת גואל צדק במהרה בימינו אכי"ר‪.‬‬ ‫•‬

‫ימי נעוריו‬ ‫לזוג הורים תמימים וישרים‪ ,‬בעיר דומברובה הגליצאית‪ ,‬נולד הילד צבי‬ ‫הירש הכהן‪ ,‬בשנת תקל"ח‪ .‬האב‪ ,‬רבי יהודה לייב הכהן‪ ,‬היה חוטר מגזע‬ ‫היחס‪ ,‬כבן אחר בן לגאון הקדוש המפורסם‪ ,‬רבי שבתי הכהן‪ ,‬בעל‬ ‫ה"שפתי כהן" – הש"ך‪.‬‬ ‫כדרך גוברין יהודאין‪ ,‬מסר האב את בנו למלמד דרדקי ירא שמים‪ ,‬כדי‬ ‫שילמדו תורה‪ ,‬יאלפו בינה ויצעידו על במתי התורה והיראה‪ .‬ככל‬ ‫שמועטות היו שנותיו‪ ,‬ניכרו כבר בנער גינוני קדושה וטהרה‪ ,‬אשר עלו‬ ‫בקנה אחד עם יראתו הרבה ואדיקותו המפולגת‪ ,‬אשר משכו את תשומת‬

‫לב מכריו ומודעיו‪ .‬ברם‪ ,‬לא ארכו ימי הטובה‪ .‬במלאות לנער עשר שנים‪,‬‬ ‫נתייתם מאביו‪ ,‬ותוך זמן קצר גם מאמו‪ ,‬ונותר יתום גלמוד ונעזב‪...‬‬

‫מתקדש באולפנת החייטים‬ ‫נתגלגלו על הנער רחמי בן דודו‪ ,‬ר' דוד‪ ,‬אשר התגורר בטורנא‪ ,‬ואספו אל‬ ‫תוך ביתו‪ ,‬כדי להיות לו לאב ולפטרון תחת אביו ואמו שהסתלקו בטרם‬ ‫עת‪ .‬מתחילה‪ ,‬התכוון אף הוא להמשיך לשלחו אל ה"חדר" ולגדלו בצל‬ ‫החכמה‪ ,‬אלא שמטה ידו ונשבר מטה לחמו‪ ,‬ובעל כורחו שלא בטובתו‪,‬‬ ‫נאלץ לשגר את הנער ללמוד אומנות‪ ,‬כדי שיוכל להתפרנס בעצמו‪.‬‬ ‫חייט יהודי היה בטורנא‪ ,‬ושמו ר' יודל‪ .‬והיה האיש ההוא נקי כפיים וירא‬ ‫שמים‪ ,‬אשר ניתן היה לסמוך עליו בענייני חינוך‪ ,‬לא פחות מאשר בתחום‬ ‫המקצוע‪.‬‬ ‫בא ר' דוד‪ ,‬בן דודו ופטרונו של הנער צבי הירש היתום‪ ,‬ומסרו לידי ר'‬ ‫יודל‪ ,‬על מנת שייעשה לשוליתו‪ .‬בין התנאים שהיתנה עמו‪ ,‬קיבל עליו‬ ‫החייט לפרנס את הילד ולהחזיקו סמוך על שולחנו‪ ,‬להדריכו בנתיבי‬ ‫היהדות והיראה‪ ,‬ולהשגיח עליו כי יתפלל ויקיים מצוות כדבעי‪ ,‬וכמו כן‪,‬‬ ‫כמובן‪ ,‬ללמדו את מקצוע החייטות על בוריו‪ .‬בתמורה לכך‪ ,‬אמור החייט‬ ‫ליהנות מפרי חייטותו של הנער המתלמד והולך‪ ,‬אשר הצטרף לסגל‬ ‫שוליותיו‪ .‬ואל תהי תמורה זו קלה בעיניכם‪ ,‬שכן באמצעות עבודתם של‬ ‫שוליות אלו‪ ,‬משתכר היה החייט סכומים נכבדים למדי‪ ,‬אותם חסך מלשלם‬ ‫לעוזרים‪ ,‬אשר דרשו בדרך כלל שכר גבוה‪.‬‬ ‫עד מהרה‪ ,‬נשא הנער חן בעיני החייט יותר מכל שוליותיו‪ ,‬באשר מצא בו‬ ‫יראת שמים‪ ,‬מופלגת‪ ,‬אשר חפפה עליו וניבטה מכל תנועה מתנועותיו‬ ‫ומכל צעד מצעדיו‪ .‬גם בתפילתו‪ ,‬ניכרת היתה אש שלהבת כמוסה‪ ,‬אשר‬ ‫ליהטה בקרבו פנימה מאין הפוגות‪ .‬התלהבותו בעת שופכו שיח לפני קונו‪,‬‬ ‫וניצול הזמן ללימוד התורה בכל עת פנויה‪ ,‬הפליאו את עיני כל רואיו‪ ,‬ור'‬ ‫יודל‪ ,‬מדריכו ומחנכו‪ ,‬מתפעם היה מדי פעם מחדש‪ ,‬למראה תפילתו‬ ‫היוקדת של נער טיפוחיו‪.‬‬ ‫עקב זאת‪ ,‬עשה לו ר' יודל חוק קבוע‪ ,‬כי את הבגדים המוכנים אשר יצאו‬ ‫מתחת מכבש החייטים‪ ,‬מסר לצבי הירש היתום‪ ,‬כדי שיהא הוא מוליכם‬ ‫ומביאם לבתי המזמינים‪ .‬שכן באותה הזדמנות‪ ,‬משלשלים היו בעלי‬ ‫הבתים לידיו של השליח מספר מטבעות בשכר טירחתו‪.‬‬ ‫היה הנער המופלא מקבץ את הפרוטות הללו אחת לאחת‪ ,‬ובחשאי רכש‬ ‫בהם נרות‪ .‬בלילות‪ ,‬לאחר שעלו ר' יודל ושוליותיו על יצועיהם ושקעו‬ ‫בשינה עריבה‪ ,‬מדלג היה צבי הירש מעל יצועו‪ ,‬תוקע עצמו בין התנור‬ ‫והכותל‪ ,‬ומעלה שם אור בנרותיו‪ .‬לאורם של הנרות‪ ,‬עורך היה תיקון‬ ‫חצות מתוך הסידור‪ ,‬בדמעות שליש ובהשתפכות הנפש‪ ,‬והמשיך עוד‬ ‫מספר שעות בקריאת תהלים ומעמדות‪ .‬לאחר שסיים את חוקו זה‪ ,‬כיבה‬ ‫את הנרות‪ ,‬הצניעם בין חפציו‪ ,‬וחזר אל משכבו לישון‪ ,‬עד שהאיר השחר‪.‬‬ ‫כזה היה חוקו ומעשהו מידי לילה בלילה‪ ,‬כשדופני התנור משמשות לו‬

‫‪¼"−ï ëîòô−þô öí×í ¾þ−í −ë® −ëþ š"íþí ñ¾ êñîñ−íð êôî− ðîë×ñ ðìî−ôî ëìþîô "ó−ò−òõ" öî−ñè‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪1‬‬


‫מחסה‪ ,‬מפני נגיהת אור נרו והגעת קול רחשו לאוזני הישנים‪ .‬כך‪ ,‬יכול‬ ‫היה הנער לשמור על סודו ימים רבים‪.‬‬ ‫•‬

‫הטבילה במקוה שגרמה למהפך הגדול בחייו‬ ‫חמש שנים תמימות‪ ,‬עשה הנער במחיצת החייט בטורנא‪ ,‬עד שמלאו לו‬ ‫חמש עשרה שנה‪ .‬אז‪ ,‬הגיע ובא המהפך הגדול בחייו‪.‬‬ ‫באחד הימים‪ ,‬רעשה טורנא מקול הבשורה‪ ,‬כי הגיע הצדיק הקדוש‪ ,‬רבי‬ ‫אברהם משה "הגדול" מפשווארסק זי"ע )אין להחליף עם בעל ה"אור פני‬ ‫משה"( לשהות בתחומה‪ .‬רבי אברהם משה‪ ,‬היה תלמידו של המגיד הגדול‬ ‫ממזריטש‪ ,‬ולאחר מכן הסתופף בצילו של הרבי רבי אלימלך מליז'נסק‪.‬‬ ‫איש קדוש ונורא היה‪ ,‬אשר לאו כל אדם זכה לבוא להקביל את פניו‬ ‫ולהיכנס לפנים ממחיצתו‪ .‬גם הפעם‪ ,‬לא הורשו לבוא אל אכסנייתו כי אם‬ ‫מתי מעט‪ ,‬יחידי סגולה‪ ,‬בני עליה מועטים בלבד‪ .‬שאר יהודי העיר‪ ,‬אשר‬ ‫השתוקקו עד מאוד לראותו כראות פני אלקים‪ ,‬נסבו על הבית והמתינו‬ ‫לשעת הכושר לחזות בנועם זיו פני קודשו‪ .‬בתחילה מצפים היו‪ ,‬כי בצאתו‬ ‫ללכת לבית הכנסת‪ ,‬להתפלל תפילת מנחה ומעריב‪ ,‬תינתן ההזדמנות‬ ‫לכך‪ .‬אך תוחלת זו נכזבה‪ ,‬לכשנודע כי הצדיק מתפלל במנין מיוחד בתוך‬ ‫אכסנייתו‪.‬‬ ‫לעת ערב‪ ,‬פשטה השמועה בעיר‪ ,‬כי בבוקר‪ ,‬בצאת הצדיק ללכת אל בית‬ ‫הטבילה‪ ,‬תינתן ההזדמנות לכל מאן דבעי לזון עיניו במאור פני הצדיק‪.‬‬ ‫קהל הצובאים על הבית החל להתפנות מן המקום‪ ,‬מתוך כוונה‪ ,‬לשוב לעת‬ ‫בוקר ולזכות בזכיה הנדירה‪.‬‬ ‫גם צבי הירש‪ ,‬הנער המתקדש באולפנת החייטים‪ ,‬היה שותף לציפייה‬ ‫הדרוכה‪ ,‬לזכות להביט בפני איש האלקים‪ ,‬הדומה למלאך ה' צבקות‪.‬‬ ‫אדהכי‪-‬והכי‪ ,‬גונבה לאוזניו השמועה‪ ,‬אשר נמסרה מפה לאוזן על ידי‬ ‫חסידים ואנשי מעשה‪ ,‬כי סגולה מיוחדת ומיוחסת לצדיק מפשווארסק‪,‬‬ ‫והיא‪ ,‬כי הטובל ראשונה במקווה מיד אחרי שטבל הוא‪ ,‬זוכה למדרגות‬ ‫נעלות ומיוחדות בקודש‪ .‬עתה‪ ,‬כיון ששמע צבי הירש על ההזדמנות‬ ‫שתינתן בבוקר לראות את פני הצדיק‪ ,‬צץ במוחו רעיון נועז‪ ,‬אשר קרם‬ ‫עוד וגידים עדי הפך לתוכנית מושלמת‪.‬‬ ‫בבוקר בבוקר‪ ,‬עוד בטרם עלה עמוד השחר‪ ,‬עמד הנער ממיטתו‪ ,‬נטל‬ ‫לידיו ובירך ברכות השחר‪ ,‬ואץ רץ לבית הטבילה‪ ,‬אשר היה עדיין ריק‬ ‫מאדם‪ .‬הוא נשכב על הריצפה‪ ,‬דחק את עצמו אל מתחת לאחד הספסלים‪,‬‬ ‫ומצא לו שם מסתור מתחת לערימה של סחבות‪ .‬כך שכב מספר שעות‬ ‫מבלי נוע‪ ,‬כשהוא ממתין לעת הופעתו של הצדיק לטבילה‪.‬‬ ‫שעת בואו של הצדיק לבית הטבילה הלכה וקרבה‪ ,‬וברחוב העיר‪ ,‬לאורך‬ ‫הדרך שבין אכסנייתו אל המקווה‪ ,‬הצטופפו המוני אדם משני עברי רשות‬ ‫הרבים‪ ,‬כשהם ממתינים בכליון עיניים לרגע המיוחל‪ .‬כאשר נפתחה דלת‬ ‫מעונו של הצדיק‪ ,‬ודמות קודשו הזוהרת נראתה בפתח‪ ,‬הושלך הס עמוק‬ ‫בקרב ההמון‪ ,‬ודממה עמוקה נשתררה על פני כל הרחוב‪ .‬הצדיק פסע‬ ‫נכחו דומם‪ ,‬כשמשני צידיו צועדים גבאיו הנאמנים‪ ,‬אשר השגיחו לבל יהין‬ ‫אי מי להתקרב אל הצדיק ולהפריעו משרעפיו העמוקים‪.‬‬ ‫בטרם הגיעו פעמי הצדיק אל המקווה‪ ,‬הקדים אחד הגבאים ונחלץ חושים‬ ‫פנימה‪ ,‬כדי לפנות את המקום ולסלק כל איש מתוכו‪ .‬דממה עמוקה‬ ‫השתררה במקווה‪ ,‬גם הגבאים נסוגו ויצאו‪ ,‬ולא נשמע כי אם רחש‬ ‫תנועותיו של הצדיק‪ .‬הנער המתין בדריכות במקומו‪ ,‬עד אשר כילה הצדיק‬ ‫את טבילותיו‪ ,‬וברגע בו יצא הצדיק החוצה‪ ,‬זינק הוא אל תוך המים‪ ,‬והחל‬ ‫טובל במקום אשר בו טבל הצדיק‪ .‬פקעת האדם‪ ,‬אשר פרצה באחת ובקול‬ ‫רעש גדול מבעד לשערי המקווה‪ ,‬מתוך תחרות נלהבת לזכות בטבילה‬ ‫הראשונה אחרי טבילותיו של הצדיק‪ ,‬לא הצליחה להקדים את הנער‪ ,‬אשר‬ ‫מצוי היה כבר בעיצומה של טבילה‪.‬‬ ‫בעלותו מן הטבילה‪ ,‬חש הנער כי אש קודש בלתי רגילה מתלקחת בקרבו‪,‬‬ ‫אשר כמותה טרם חש מעודו‪ .‬שרעפיו נסקו אל על‪ ,‬העפילו לגבהים לא‬ ‫נודעו‪ ,‬והוא לא ידע את נפשו מרוב קדושה והתלהבות‪ ,‬אשר מילאו את‬ ‫מדעיו‪...‬‬ ‫הישר מבית הטבילה‪ ,‬תיכן הנער את צעדיו אל בית הכנסת‪ ,‬להתפלל‬ ‫תפילת שחרית‪ .‬גם התפילה‪ ,‬שונה היתה הפעם מכל התפילות שהתפלל‬ ‫מאז ימי חלדו‪ .‬היה זו תפילה עילאית ונשגבה מסוג חדש לגמרי‪ ,‬אשר‬ ‫כמותה טרם חווה‪ .‬כל עצמו ועצמותו‪ ,‬יקדו באש להבה שלא מעלמא הדין‪,‬‬ ‫ונפשו כמעט ולא יצאה בדברו‪.‬‬ ‫לצד הקדושה הנוראה שבערה בעצמותיו‪ ,‬פרץ בחביוני נשמתו מבוע‬ ‫נעלם של תשוקה לקניית חכמה‪ .‬כרכי הש"ס הגדולים והכבדים‪ ,‬אשר דמו‬ ‫בעיניו מאז ומקדם כמאורות נעלמים מעולמות גבוהים ורחוקים‪ ,‬אשר‬ ‫מדעיו קצרו מלהשיגם‪ ,‬החלו קורצים אליו פתע מארונות הספרים שבבית‬

‫המדרש‪ ,‬ונפשו החלה כומהת בערגון בלתי מובן‪ ,‬לזנק אל תוך מימי‬ ‫הדעת ולצלול במעיינות החכמה הכמוסים בהם‪.‬‬ ‫לאחר שסיים את תפילת השחרית‪ ,‬השתפכה נפשו בתפילה מיוחדת‬ ‫במינה‪ ,‬אשר קלחה מפיו בהתרגשות עזה‪ ,‬מלווה בשטפי דמע ללא‬ ‫מעצורים‪ .‬הוא נשא תפילה לפני אביו שבשמים‪ ,‬כי יפרוס עליו את סוכתו‪,‬‬ ‫יגיה עליו מאורו‪ ,‬יפקח את עיניו במאור תורתו‪ ,‬ויורהו את הדרך הישרה‬ ‫להיכנס לפני ולפנים בהיכלותיהן של תורה ועבודת הבורא‪.‬‬ ‫לאחר שהימסה את עיניו ואת לבו בתפילה זו‪ ,‬ולאחר ששהה עוד שעות‬ ‫ארוכות לאחריה בבית המדרש‪ ,‬מבלי יכולת להיפרד מבית מקדש המעט‪,‬‬ ‫יצא כשלבו בל עימו לעבר בית המלאכה של ר' יודל החייט‪.‬‬ ‫בעינו החדה‪ ,‬הבחין ר' יודל מיד כי איזושהי רוח אחרת עברה על הנער‪,‬‬ ‫וכי פניו אינם כתמול שלשום‪ .‬הוא מיהר להטותו הצידה‪ ,‬הרחק מאוזנם‬ ‫של שאר השוליות דבי חייטי‪ ,‬ודרש לשלומו‪" :‬מה שלומך‪ ,‬הירשלי יקירי?"‬ ‫– פנה אליו בנימה אבהית כנה ועמוקה "הכרת פניך עונה בך‪ ,‬כי משהו‬ ‫יוצא דופן מתחולל בקרבך"‪.‬‬ ‫"אמת‪ ,‬ר' יודל!" – אישר הנער – "מהפך גדול התחולל בהלך מחשבתי‪,‬‬ ‫וגמרתי אומר שלא לעסוק עוד במקצוע החייטות‪ .‬לעולם לא אהיה חייט!‬ ‫החלטתי להקדיש את עצמי ואת כל אשר לי ללימוד התורה ולעבודת‬ ‫השם!‪"...‬‬ ‫דקות אחדות ניצב ר' יודל כנד‪ ,‬כשכל הגיגיו קופאים בקרבו‪ .‬לאחר‬ ‫שהתאושש מן התדהמה שאחזה בו‪ ,‬פתח וניסה לדבר על לבו של הנער‪,‬‬ ‫לבל ישגה בהזיות שווא ולבל יטה אוזן לשגיונות הנעורים המתעתעים בו‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬הנער הנעלה לא היטה אוזן לדבריו‪ ,‬הודה לו מקרב לב על כל אשר‬ ‫קירבו ואשר עשה למענו בחמש השנים האחרונות‪ ,‬הושיט ידו לפרידה‪,‬‬ ‫לחץ בחום את ידי מטיבו‪ ,‬ונפנה והלך על מנת שלא לשוב‪.‬‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬הועיד את צעדיו אל בית בן דודו ופטרונו‪ ,‬ר' דוד‪ ,‬אשר הכניסו‬ ‫לביתו לאחר מות הוריו ואשר מסרו לידי החייט‪ ,‬הודה אף לו מעומק לב‬ ‫על טירחתו ועל מסיר��תו ועל כל אשר פעל למענהו‪ ,‬ונפרד גם ממנו‪.‬‬ ‫מעתה‪ ,‬הועיד את פניו אל עבר הבלתי נודע‪ ,‬ופנה ללכת אל אשר ישאוהו‬ ‫רגלילו‪ ,‬מתוך תקווה עזה ואיתנה‪ ,‬למצוא את הדרך העולה לבית ה'‪ .‬הוא‬ ‫השליך יהבו על ה' ושם בו בטחונו‪ ,‬כי יובילו אל המקום אשר בו יפתחו‬ ‫לפניו שערי התורה והעבודה‪ ,‬ואל המסגרת אשר בתוכה יוכל לקבל לקחת‪,‬‬ ‫להבין ולהשכיל‪ ,‬ולעלות ולהתעלות בסולמה של קדושה וטהרה‪.‬‬ ‫•‬

‫בואו אל בית מדרשו של הרבי הקדוש רבי מנדל מרימנוב זי"ע‬ ‫הלך הנער‪ ,‬צבי הירש‪ ,‬ונדד‪ ,‬מעיר לעיר ומעיירה לעיירה‪ ,‬עד אשר הגיע‬ ‫ביום מן הימים לקהילת קודש פריסטיק‪ .‬על כס הרבנות בפריסטיק‪ ,‬ישב‬ ‫בעת ההיא הצדיק הקדוש‪ ,‬מלאך ה' צבקות‪ ,‬הרבי רבי מנחם מנדל‬ ‫מרימנוב זי"ע – אשר לימים עקר לרימנוב ונתפרסם על שמה‪.‬‬ ‫לבית מדרש נשגב ועילאי זה‪ ,‬הגיע צבי הירש‪ ,‬הנער‪ ,‬לאחר נידודיו‪ .‬נכנס‬ ‫הנער לבית מדרשו של הצדיק‪ ,‬נטל לידיו ספר תהילים‪ ,‬והחל שופך את‬ ‫נפשו בדמעות שליש על מזמוריו‪.‬‬ ‫יושבי בית המדרש‪ ,‬אשר לא הסכינו לראות השתפכות נפש שכזו מנער‬ ‫כה צעיר‪ ,‬חרדו אליו חרדה גדולה‪ ,‬וביקשו לדעת מה זה ועל מזה זה‪ .‬סיים‬ ‫הנער את המזמור שעמד בו‪ ,‬מחה את דמעותיו‪ ,‬ופתח לגלות אל כל לבו‪:‬‬ ‫"נער יתום הנני‪ ,‬אבי ואמי עזבוני בהולכם לעולמם‪ ,‬ונותרתי בודד וגלמוד‬ ‫בעולם‪ .‬דא גרם‪ ,‬שלא זכיתי עד כה ללמוד תורה ולקנות חכמה כאוות‬ ‫נפשי‪ .‬הריני‪ ,‬איפוא נודד לחפש לי מקום כלבבי‪ ,‬בו אוכל ללמוד תורה‬ ‫ולמלא כרסי מחכמתה!"‬ ‫נגעו הדברים ללב הנוכחים‪ ,‬וראשית דבר ערכו לפניו סעודה‪ ,‬להשביע‬ ‫נפשו כי ירעב‪ .‬לאחר שאכל ושבע ויברך‪ ,‬פנה אל הלומדים בבית המדרש‬ ‫והתחנן לפניהם‪ ,‬כי ייאותו להקדיש לו זמן מה מזמנם מדי יום‪ ,‬כדי ללמוד‬ ‫עמו בתורת ה'‪ .‬נענו לו הלומדים‪ ,‬ותרמו מזמנם‪ ,‬זה בכה וזה בכה‪ ,‬כדי‬ ‫לפתוח בפניו שערי תורה ולסבר את אוזניו בלימודים‪.‬‬ ‫לאחר כל שיעור‪ ,‬שהואיל אי מי ללמוד עמו‪ ,‬מרותק היה הנער שעות‬ ‫ארוכות אל מקומו‪ ,‬כשהוא חוזר ומשנן את הדברים שלמד בהתמדה‬ ‫עצומה‪ ,‬בהתלהבות ובחשק‪ ,‬אשר הפעימו את עיני כל רואיהם‪.‬‬ ‫•‬

‫גדולה שימושה יותר מלימודה‬ ‫כעבור שנתיים ימים מעת בואו לפריסטיק‪ ,‬השלים הנער את חוק לימודיו‬ ‫אשר חסרו לו מימי ילדות‪ ,‬וכבר יכול היה להצטרף ללימודי הגמרא‬ ‫שנלמדו בבית המדרש‪ .‬הוא האזין לשיעורים‪ ,‬נשא ונתן עם הלומדים‬ ‫ועשה חיל בתלמודו‪ .‬בד בבד עם לימודיו בהתמדה‪ ,‬נסקה רוחו הטהורה‬ ‫והעפילה אל המרומים‪ .‬עבודתו את בוראו היתה לשם דבר‪ ,‬כידודי אש‬

‫‪¼"−ï ëîòô−þô öí×í ¾þ−í −ë® −ëþ š"íþí ñ¾ êñîñ−íð êôî− ðîë×ñ ðìî−ôî ëìþîô "ó−ò−òõ" öî−ñè‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪2‬‬


‫מלווים היו את תפילותיו היוקדות‪ ,‬יראתו קדמה לחכמתו וחסידותו זרחה‬ ‫על פניו‪ ,‬ועטרת נהרה גדולה של קדושה וטהרה‪ ,‬חפפה על כל ישותו‬ ‫והבהיקה מסביבותיו‪.‬‬ ‫בעת ההיא‪ ,‬החל הנער הקדוש נושא את נפשו לקיים מאמר רבי שמעון‬ ‫בר יוחאי )ברכות ז‪" (:‬גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה‪ ,‬שנאמר‬ ‫)מלכים ב‪ ,‬ג( "'אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו' – 'למד' לא‬ ‫נאמר אלא 'יצק'‪ ,‬מלמד‪ ,‬שגדולה שימושה יותר מלימודה"‪ .‬הוא הביט‬ ‫בעיניים עורגות אחרי מעשי משמשו של הרבי רבי מנדל‪ ,‬אשר מופקד‬ ‫היה על ניהול משק ביתו של הצדיק בפריסטיק‪ ,‬והשתוקק בכל נפשו‬ ‫ומאודו לזכות ליטול חלק בעבודות אלו‪.‬‬ ‫חשב הנער מחשבות והגה רעיונות‪ ,‬כיצד להוציא את תשוקתו הנעלה מן‬ ‫הכח אל הפועל‪ .‬עד אשר גמלה בלבו החלטה‪ ,‬להתחיל לשרת את בית‬ ‫הצדיק בפעולת מה‪ ,‬ותהי פחותה ונקלה‪ ,‬כדי שאט אט יזכה ויכנס לפני‬ ‫ולפנים בשערי העבודה‪ .‬תר לו הנער אחרי הפחות שבמשרתי הבית‪ ,‬והיה‬ ‫זה מסיק התנורים‪ ,‬וחילה את פניו להניח לו לסייע לו במלאכתו‪.‬‬ ‫"ובמה נכון אתה לסייע?" – שאל הלה בפליאה‪.‬‬ ‫"מוכן אני לשאת את העצים מן המחסן אל הבית‪ ,‬דבר יום ביומו" – השיב‬ ‫הנער‪.‬‬ ‫"אין זו מלאכה קלה כל עיקר" – העיר המסיק את אוזנו – "שכן מחסן‬ ‫העצים ממוקם הרחק בקצה החצר‪ ,‬ומדי בוקר‪ ,‬השכם השכם‪ ,‬יש צורך‬ ‫לשאת את הגזירים לאורך כל החצר‪ ,‬בקרה ובכופר‪ ,‬תחת מטר סוחף ושלג‬ ‫כבד‪.‬‬ ‫"על מנת כן!" – השיב הנער בנחרצות‪.‬‬ ‫"ומה תדרוש בשכר טירחתך?" – היקשה המסיק בחשד‪.‬‬ ‫"מאומה!" – השיב הנער – "רק תותן לי הזכות לשרת את בית הצדיק‪,‬‬ ‫והיה זה שכרי!"‬ ‫כך‪ ,‬נכנס הנער לעבודת השירות במעון הצדיק‪ ,‬מבלי שאיש מבני הבית‬ ‫יידע על כך‪.‬‬ ‫•‬

‫מוכרז להיות המשרת בבית הרבי מנחם מדל מרימנוב זי"ע‬ ‫אחת המלאכות הקשות שבמעונו הקדוש של הרבי רבי מנדל מרימנוב‬ ‫זי"ע‪ ,‬היתה הצעת ערשו של הצדיק‪ .‬מטעם הכמוס עמדו‪ ,‬נוהג היה הצדיק‬ ‫הקדוש‪ ,‬רבי מנדל מרימנוב‪ ,‬לשכב על גבי מיטה המסורגת בחבלים‪ ,‬כפי‬ ‫שנהוג היה בימי המשנה‪ .‬דפנות המיטה‪ ,‬מנוקבות היו בראשיהן מארבע‬ ‫הרוחות‪ ,‬ומבעד לנקבים מושחלים היו חבלים מצד אל צד‪ ,‬לכל האורך‬ ‫ולכל הרוחב‪ .‬על גבי החבלים שוטחים היו קש ותבן‪ ,‬ומעליהם פורסים את‬ ‫הסדין‪.‬‬ ‫על תפקיד זה‪ ,‬אשר דרש מיומנות רבה‪ ,‬מופקד היה משרת אחד ומיוחד‪,‬‬ ‫אשר הסכין במלאכה וידעה על בוריה‪ ,‬וזה לא מוציאה היה לעולם מתחת‬ ‫ידו למוסרה לאחר‪ .‬שעה ארוכה בכל יום‪ ,‬עוסק היה הלה בריפוד המיטה‪,‬‬ ‫אשר כלל הצעה מחדש של משטח הקש על גבי החבלים‪ ,‬והחלקתו בצורה‬ ‫שוווה על כל שטח המצע‪ .‬למעשה‪ ,‬גם אילו מציע היה הוא את התפקיד‬ ‫לאחר‪ ,‬לא היה מוצא בקלות מי שיהין להטות שכמו ולקבלו‪ .‬שכן‪ ,‬מי זה‬ ‫יכניס את ראשו בחשש של גרימת הדרת שינה מעיני הצדיק‪ ,‬באותה‬ ‫שעה קלה ביממה שהוא עולה על יצועו?!‬ ‫ואולם‪ ,‬הנער צבי הירש‪ ,‬ברוב תשוקתו העילאית והתלהבותו הטהורה‬ ‫לקיים מצוות שימוש תלמידי חכמים במיטבה‪ ,‬לא שת לבו לכך‪ ,‬ובסתר‬ ‫לבו ערג וכמה לרגע המאושר‪ ,‬בו יזכה‪ ,‬ול ּו פעם אחת ויחידה‪ ,‬להציע את‬ ‫יצועו של הצדיק‪ .‬במקום שאחרים חרדו מן התפקיד הקשה וחששו‬ ‫להתקרב אליו‪ ,‬היתה רוח אחרת עמו‪ ,‬ובכל הזדמנות שרק ניתנה לו‪ ,‬לוטש‬ ‫היה את עיניו ועוקב בעיון מדוקדק אחרי פעולותיו של המציע הקבוע‪.‬‬ ‫מפעם לפעם‪ ,‬אף מוצא היה עוז בנפשו לפנות אליו ולבקשו‪ ,‬כי ימסור לו‬ ‫את התפקיד ויניח לו להציע את המיטה תחת פיקוחו‪ .‬אך כמובן מאליו‪,‬‬ ‫נדחות היו בקשותיו אלו כלאחר יד‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬כמיהתו המסותרת של הנער המופלא לא היתה לשווא‪.‬‬ ‫באחד הימים‪ ,‬בשעה שהגיע להסיק את התנור לפנות בוקר כדרכו‪ ,‬קידמה‬ ‫את הנער הפתעה מרעישה‪ .‬המשרת המציע את המיטה‪ ,‬פנה אליו‪,‬‬ ‫היטהו לצדדין‪ ,‬ולחש על אוזנו סוד כמוס‪.‬‬ ‫"בשל סיבה מיוחדת שאינה ניתנת לדחיה" – לאט לו הגבאי – "מוכרח אני‬ ‫לצאת זה עתה‪ ,‬בשליחותה של הרבנית‪ ,‬לנסיעה דחופה אל העיר‬ ‫הסמוכה‪ ,‬ובשום פנים ואופן לא אספיק לערוך ולהציע את יצועו של הרבי‬ ‫עד הצהרים‪ ,‬בשעה בה נוהג הוא לעלות על יצועו למנוחה קצרה‪ .‬לפיכך‪,‬‬ ‫מחוסר ברירה‪ ,‬מוסר אני לך הפעם את התפקיד‪ ,‬מתוך תקווה‪ ,‬כי יודע‬ ‫אתה את אשר לפניך ותהיה מספיק אחראי שלא להוציא תקלה‪ ,‬חלילה‪,‬‬

‫מתחת ידך‪ .‬למותר לציין‪ ,‬כי הדבר חייב להישאר בסוד מוחלט‪ ,‬מבלי‬ ‫שאיש יידע על כך!"‬ ‫להתרגשותו של הנער לא היה גבול‪ .‬בגיל וברעדה ובסערת קודש‪ ,‬ניגש‬ ‫לבצע את התפקיד הנעלה‪ ,‬אשר זה עידן ועידנים שנשא אליו את נפשו‪.‬‬ ‫מתוך זהירות מירבית וכשלבו לשמים‪ ,‬עמל ויגע במשך שעות ארוכות‪ ,‬עד‬ ‫אשר עלה בידו‪ ,‬בסיעתא דשמיא‪ ,‬להשלים את המלאכה‪ .‬הוא בחן את‬ ‫מעשה ידיו מכל צד‪ ,‬ולאחר שבטוח היה כי הדבר יצא מתחת ידיו‬ ‫בשלימות וללא פגם‪ ,‬עזב את הבית בצעדים מתרוננים‪ ,‬ושב אל בית‬ ‫המדרש ללימודיו ולעבודתו‪.‬‬ ‫בשעת הצהרים‪ ,‬עלה הצדיק כדרכו על יצועו‪ ,‬להחליף כוח קימעה ולאזור‬ ‫חיל להמשך עבודתו הקדושה‪ ,‬אשר נתמשכה לה ברציפות למאז השעות‬ ‫הקטנות של הלילה‪ .‬לפתע‪ ,‬נשמע קולו של הצדיק‪ ,‬כשהוא מזמין את‬ ‫הגבאי הראשי להיכנס אליו לחדרו‪.‬‬ ‫"מי הציע היום את יצועי?" – שאל הצדיק בנימה חקרנית‬ ‫"מן הסתם‪ ,‬מי שמציע בכל יום"! ‪ -‬השיב הגבאי לפי תומו‪.‬‬ ‫"לא!" – קבע הצדיק בפסקנות – "מישהו אחר הציע את היצוע‪ ,‬וחפץ אני‬ ‫לדעת מי הוא ומה שמו!"‬ ‫הגבאי יצא את החדר מלא תמיהה‪ ,‬ופנה לבקש את המשרת‪ ,‬הממונה על‬ ‫הצעת היצוע‪ .‬בדיוק באותה שעה‪ ,‬שב הלה מדרכו‪ ,‬ובשומעו את שאלת‬ ‫הצדיק‪ ,‬נבהל ונחרד עד עמקי נשמתו‪.‬‬ ‫"אודה לך על האמת" – סח המשרת לגבאי – "כי לא אני הצעתי היום את‬ ‫המיטה‪ .‬מוכרח הייתי לנסוע אל העיר הסמוכה בפקודתה הדחופה של‬ ‫הרבנית‪ ,‬ונבצר ממני למלא את שני התפקידים‪ .‬מחוסר ברירה‪ ,‬הרשיתי‬ ‫לעצמי למסור את התפקיד באופן חד פעמי לידי צבי הירש‪ ,‬הנער היתום‬ ‫והמסור‪ ,‬וקיוויתי כי הדבר יעבור בשלום‪ ,‬מבלי שהרבי יחוש בכך!"‬ ‫מלא חשש חזר הגבאי ונכנס אל הצדיק‪ ,‬ומסר ברטט את וידויו של‬ ‫המשרת‪ .‬אף הוא הוסיף להליץ יושר בעד המשרת ואמר‪ ,‬כי הלה עשה‬ ‫זאת באופן חד פעמי בלבד‪ ,‬ומחוסר ברירה‪ ,‬ולא במעל‪ ,‬חלילה‪.‬‬ ‫"ומי היה המציע תחתיו?" – חקר הצדיק לדעת‪.‬‬ ‫"צבי הירש‪ ,‬הנער היתום‪ ,‬הלומד בבית המדרש!" – השיב הגבאי‪.‬‬ ‫"מה הינך סח?" – נענה הצדיק בהתפעלות – "צבי הירש‪ ,‬הנער היתום?‬ ‫עד כדי כך מוכשר הוא‪ ,‬ואנכי לא ידעתי? פלאי פלאות!‪"...‬‬ ‫"מהיום והלאה" – המשיך הצדיק לצוות – "יהיה הוא המציע הקבוע של‬ ‫ערשי! הוא ולא אחר! אם מסוגל הוא כך להציע את המיטה‪ ,‬וליצוק לתוכה‬ ‫קיתונות כה רבים של קדושה וטהרה‪ ,‬אינני זקוק עוד לשום אדם אחר!"‬ ‫ביום ההוא‪ ,‬הובא צבי הירש לפני הצדיק‪ ,‬והתפקיד הקדוש הועבר לידיו‬ ‫חגיגית‪ .‬ולא נתקררה דעתו של הצדיק‪ ,‬עד שפסק והכריז‪" :‬הוא יהיה על‬ ‫ביתי!" נעשה צבי הירש למשרתו הראשי של הצדיק‪ ,‬ובכך זכה באחת‬ ‫להיכנס לפני ולפנים ממחיצתו של איש האלקים‪.‬‬ ‫מעתה‪ ,‬החל טיפוסו המהיר בסולם המדריגות הנשגבות‪ ,‬כששערי שמים‬ ‫נפתחים בפניו‪ ,‬והצדיק אינו חוסך ממנו מאומה‪ ,‬בכל תחומי התורה‬ ‫והעבודה‪.‬‬ ‫•‬

‫הרבי מרימנוב מגלה שעיקר ביאתו לעולם היתה בשביל המשרת!‬ ‫כיון שנכנס הנער הקדוש‪ ,‬רבי צבי הירש‪ ,‬לשרת בקודש‪ ,‬הלכה אש שיקדה‬ ‫בקרבו מקדמת דנא‪ ,‬ונתעצמה עד לאין ערוך‪ .‬להבה עילאית אדירה‬ ‫מילאה את כל ישותו‪ ,‬תפילתו נעשתה לוהטת כ��בשן‪ ,‬וכל הגיגיו בערו עד‬ ‫לב השמים‪ .‬דביקותו בשעת התפילה הגיעה לשיאים לא נודעו‪ ,‬וכל יודעיו‬ ‫ומכריו מתמול שלשום‪ ,‬ניצבו נדהמים ומשתאים‪ ,‬אל מול עמוד האש‬ ‫הנורא שנזדקר לעיניהם לפתע פתאום‪.‬‬ ‫מעתה‪ ,‬נעשתה עינו של רבו‪ ,‬רבי מנחם מנדל‪ ,‬פקוחה עליו תדיר‪ ,‬וימינו‬ ‫קירבתו ללא סייג‪ .‬למראה עיניים‪ ,‬המשיך רבי צבי הירש לשרת בקודש‬ ‫ולפקח על משק ביתו של הצדיק – אולם בחשאי ובהסתר‪ ,‬מאחורי הפרגוד‪,‬‬ ‫הפך הוא להיות המקבל העיקרי של תורת רבו הקדוש‪ ,‬אשר פתח לפניו‬ ‫את כל שערי החכמה והקדושה‪ ,‬וסייע בידו להעפיל אל מ רומי המדרגות‬ ‫השמיימיות וההשגות האלוקיות‪.‬‬ ‫כל כך‪ ,‬עד שנענה אותו צדיק‪ ,‬רבי מנחם מנדל‪ ,‬ואמר לבניו‪ ,‬יוצאי חלציו‪:‬‬ ‫"כשם שירידת נשמתו של האר"י הקדוש לעולם הזה‪ ,‬לא היתה אלא למען‬ ‫הקם את תלמידו‪ ,‬רבי חיים ויטאל – כך לא היתה ביאתי לעולם הזה‪,‬‬ ‫אלא למען הקם את רבי הירש תלמידי!"‬ ‫באחד הימים‪ ,‬נכנס רבי צבי הירש אצל רבו והתאונן בדאגה‪ ,‬כי אותיות‬ ‫ותיבות של אש החלו מופיעות לנגד עיניו בשעת התפילה‪.‬‬ ‫הרגיעו רבו הקדוש ואמר‪" :‬תנוח דעתך‪ ,‬בני! אלו הן כוונות האריז"ל‬ ‫השייכת לתפילה!"‬

‫‪¼"−ï ëîòô−þô öí×í ¾þ−í −ë® −ëþ š"íþí ñ¾ êñîñ−íð êôî− ðîë×ñ ðìî−ôî ëìþîô "ó−ò−òõ" öî−ñè‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪3‬‬


‫"ומה לי ולהן?" – השתומם הנער‪.‬‬ ‫"למדריגה זו" – גילה לו רבי מנדל בלחישה – "יכולים להגיע רק אחד או‬ ‫שניים בדור – ואתה עוד מתרעם כי זכית לכך?"‬ ‫לימים‪ ,‬כאשר גדולי דורו תמהים היו על שליטתו העצומה בכל רזי הקבלה‪,‬‬ ‫הכוונות והסוד‪ ,‬מבלי שראוהו אי פעם עוסק בלימודם‪ ,‬המשיל רבי צבי‬ ‫הירש משל על עצמו ואמר‪:‬‬ ‫"ספרי הקבלה‪ ,‬כמוהם כ'מפה' משורטטת‪ ,‬המתארת מדינות וערים‬ ‫באמצעות קווים ונקודות‪' .‬מפה' זו נחוצה ומועילה‪ ,‬למי שאינם נמצאים‬ ‫בעצמם באותם המקומות‪ ,‬אך חפצים לקבל מושג מה על מבניהם‬ ‫ותבניתם‪ .‬לעמת זאת‪ ,‬מי שנמצא במקום בעצמו‪ ,‬מכיר ויודע את‬ ‫מבואותיו ואת מוצאיו היטב היטב‪ ,‬ללא כל צורך ב'מפות'!‪"...‬‬ ‫באחת השנים המאוחרות‪ ,‬כאשר הביא לפניו אחד מגדולי הדור את‬ ‫הסידור "קול יעקב"‪ ,‬מאת הגאון המקובל האלקי‪ ,‬רבי קאפיל ממזריטש‪,‬‬ ‫אשר יצא אז לאור‪ ,‬כלול מכל כוונות האריז"ל השייכות לתפילה‪ ,‬עיין בו‬ ‫רבי צבי הירש מרישא לסיפא והפטיר‪" :‬לא מצאתי בו כל חדש"‪.‬‬ ‫•‬

‫משרת את המלך‬ ‫בעת ההיא‪ ,‬גמר רבי מנחם מנדל אומר לעקור מפריסטיק‪ ,‬עיר רבנותו‬ ‫הנוכחית‪ ,‬ולהעתיק את מעונו ואת חצר קודשו לרימנוב – בה הוצע לו כס‬ ‫הרבנות‪ .‬הוא פנה בראש וראשונה אל משרתו העלם‪ ,‬רבי צבי הירש‪,‬‬ ‫וביקשו להתלוות עמו למקום המגורים החדש‪ ,‬כדי להמשיך ולכהן גם שם‬ ‫כגבאו וכמשרתו‪ .‬רבי צבי הירש התייצב מיד למשימה‪ ,‬בשמחה רבה‬ ‫ובחדוות קודש מגולה‪.‬‬ ‫כאן‪ ,‬ברימנוב‪ ,‬התרחבו גבולות מישרתו הנאדרת בקודש של רבי צבי‬ ‫הירש‪ ,‬ולא הצטמצמו עוד בין כותלי המעון הקדוש פנימה בלבד‪ .‬בנוסף‬ ‫לתפקידים הותיקים שהיו מנת חלקו מקדם – החל מהצעת ערשו של‬ ‫הצדיק‪ ,‬אשר איש זר לא הורשה לקרוב אליה‪ ,‬ועד לבישול ארוחותיו של‬ ‫הצדיק‪ ,‬או קיפול תפיליו לאחר התפילה והנחתן בנרתיקן – הוטענו מעתה‬ ‫על כתפיו של רבי צבי הירש גם נושאים ציבוריים‪ ,‬אשר קשורים היו‬ ‫לתחום הרבנות והנהגת הדור‪.‬‬ ‫•‬

‫לך אמור להם!‬ ‫גם את הודעותיו הפומביות אל קהל חסידיו‪ ,‬משגר היה רבי מנחם מנדל‬ ‫באמצעות רבי צבי הירש‪ ,‬משרתו הנאמן‪ ,‬אשר לא זזה ידו מתוך ידו‪.‬‬ ‫באחת השנים‪ ,‬בחג השבועות לפני קריאת התורה‪ ,‬בעוד בית המדרש‬ ‫ברימנוב מלא מפה לפה במבחר התלמידים‪ ,‬אשר נקבצו ובאו מכל קצוות‬ ‫הארץ לקבל את התורה במחיצת רבם הקדוש‪ ,‬קרא רבי מנחם מנדל לרבי‬ ‫צבי הירש ולחש על אוזנו לאמור‪:‬‬ ‫"עלה על הבימה‪ ,‬והכרז בקול רם‪ ,‬כי מי שלא קיים את עשרת הדברות‪,‬‬ ‫בל יהיה נוכח בבית המדרש בעת קריאת עשרת הדברות!"‬ ‫מבלי להתמהמה‪ ,‬עלה רבי צבי הירש על הבימה‪ ,‬והכריז ככל אשר צווה‪.‬‬ ‫הס עמוק הושלך בקרב הקהל‪ ,‬כשכל אחד מתבונן נבוך על סביבותיו‪,‬‬ ‫מבלי לדעת את אשר עליו לעשות‪.‬‬ ‫הראשון‪ ,‬אשר קם ועשה מעשה‪ ,‬היה הצדיק הקדוש‪ ,‬רבי נפתלי מרופשיץ‪,‬‬ ‫מגדולי התלמידים‪ .‬הוא קם ממקומו‪ ,‬ופסע החוצה בראש מורכן‪ ,‬כמי‬ ‫שיודע ללא ספק‪ ,‬כי בדיוק אליו כוונו הדברים‪...‬‬ ‫הואיל וראו הנוכחים את רבי נפתלי יוצא מן ההיכל – מי רואה אותו יוצא‬ ‫ואינו יוצא? – החל‪ ,‬אפוא‪ ,‬כל הקהל כולו לזרום החוצה‪ .‬תוך דקות ספורות‬ ‫נותרו הרבי ומשרתו לבדם עם ספר התורה‪.‬‬ ‫"נו!" – נענה הרבי הקדוש אל רבי צבי הירש – "רואני‪ ,‬כי לא קיימו את‬ ‫עשרת הדברות! צא‪ ,‬אפוא‪ ,‬ואמור להם‪ ,‬כי יקבלו עליהם לפחות‪ ,‬כי מכאן‬ ‫ואילך יקיימו את עשרת הדברות כדבעי‪ ,‬כי אז רשאים הם להיכנס ולשמוע‬ ‫את עשרת הדברות!"‬ ‫יצא רבי צבי הירש החוצה אל הקהל‪ ,‬ומסר את דברי הצדיק ברבים‪ .‬לא‬ ‫ארכה השעה‪ ,‬עד ששוב נתמלא ההיכל מפה לפה‪ ,‬והוחל בקריאת התורה‪.‬‬ ‫•‬

‫ּ‬ ‫בכ ּור הנסיונות – ששה עשר ילדים שכל בחייו!‬ ‫ובעוד המשרת הקדוש מטפס ועולה בסולם המדרגות אל בינות להיכלות‬ ‫העליונים‪ ,‬החלו ניתכים על ראשו ניסיונות קשים ומרורים‪ ,‬של צער גידול‬ ‫בנים‪ .‬בנים ובנות רבים נולדו לו לרבי צבי הירש‪ ,‬אולם‪ ,‬למגינת הלב לא‬ ‫זכו לאריכות ימים‪ ,‬והסתלקו על פניו בינקותם‪ .‬היה זה כור צירוף לצדיק‬ ‫הדור הבא‪ ,‬רצוף יסורי נפש איומים שלמעלה מן הטבע‪ ,‬אשר רק צדיק‬ ‫יסוד עולם‪ ,‬העשוי כחלמיש‪ ,‬מסוגל היה לעמוד בהם‪.‬‬ ‫ברבות השנים‪ ,‬העיד על עצמו הרבי רבי הירש מרימנוב‪ ,‬כי בחר לעצמו‬

‫לעבוד את בוראו בדרכו של אברהם אבינו‪ ,‬עליו השלום‪ .‬לפי פשוטם של‬ ‫דברים‪ ,‬היתה כוונתו לדרך הצדקה‪ ,‬אשר נפלאת ונדירה היתה בעוצמתה‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬יתכן‪ ,‬כי כוונתו הקדושה נסובה גם על עשרה הנסיונות שנתנסה‬ ‫אברהם אבינו ועמד בכולם‪.‬‬ ‫ביותר בלטה מדרגת השמחה‪ ,‬בה עבד רבי צבי הירש את בוראו‪ ,‬והיא‬ ‫התבלטה שבעתיים על רקע צרותיו ויגונותיו התכופים – לא עלינו – אשר‬ ‫לא הצליחו להעיב על שמחתו באלקיו ובעבודתו‪ ,‬אפילו ברגעיו הקשים‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫ששה עשר ילדים! שיכל רבי צבי הירש בימי חייו‪ ,‬ובכולם לא כהתה‬ ‫שמחתו ולא נפלה רוחו בקרבו‪ .‬בתוך אחת הפעמים המרות‪ ,‬בהן ישב‬ ‫"שבעה" אחרי שכלו את אחד מילדיו‪ ,‬חל היום הראשון של חנוכה‪ .‬רבי‬ ‫צבי הירש ניגש להדלקת נרות חנוכה כמדי שנה בשנה‪ ,‬בשמחה של‬ ‫מצווה ובהתלהבות יוקדת‪ ,‬אשר גאו על כל סביבותיו‪ .‬קולו האדיר‪ ,‬בעת‬ ‫ברכו על הדלקת הנר‪ ,‬חצב לבבות ונשמע למרחקים‪ ,‬עד כי סמרו מחרדת‬ ‫קודש שערות השומעים‪ .‬וכל זאת‪ ,‬כשהוא חלוץ נעליים‪ ,‬כדין האבלים‪.‬‬ ‫אחד מבני ביתו הקרובים‪ ,‬ההין להתקרב‪ ,‬ללחוש על אוזנו ולהזכיר לו‪ ,‬כי‬ ‫מצוי הוא בעצם ימי אבלותו‪ ,‬וכי רגשתו הגואה בשמחת המצווה עלולה‬ ‫לעורר תמיהה בעיני הבריות‪.‬‬ ‫"מה הינך סח?" – והתעשת רבי צבי הירש בגבורת אראלים – "והרי בכך‬ ‫עובדים את בורא כל העולמים!"‬ ‫רבי צבי הירש‪ ,‬לא טרח אפילו להתלונן לפני רבו הקדוש על מכאוביו‪ ,‬ולא‬ ‫שפך לפניו מרי שיח על היגונות התכופות אשר פקדו את מעונו‪ .‬לפיכך‪,‬‬ ‫כאשר כשל כוח הסבל‪ ,‬נכנסה זוגתו היא אל הקודש פנימה‪ ,‬להשיח את‬ ‫צערה לפני הרבי רבי מנדל‪ ,‬ולבקש על נפשה ועל נפש עולליה‪.‬‬ ‫"וכי מה יכולני לעשות?" – פרש הצדיק בידיו – "הוא מחפש לילדיו‬ ‫נשמות כה גבוהות ונישאות‪ ,‬אשר אינן מסוגלות להתקיים בעולם הזה!"‬ ‫אך רבי צבי הירש לא שת לבו גם לזאת‪ ,‬והמשיך לטפס אל השמים‬ ‫בכוחות אדירים‪ .‬שום מחסום ומעצור לא עיכבוהו בדרכו‪ .‬שום צרה וצוקה‬ ‫לא העכירו את רוחו‪ .‬כל תלאות העולם הזה לא נחשבו בעיניו למאומה‪,‬‬ ‫והתלהבותו רצופת השמחה בעבודת הבורא‪ ,‬השכיחו ממנו כל יגון ואנחה‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬משחר ימיו ועד יומו האחרון עלי אדמות‪ ,‬לא חדל רבי צבי הירש‬ ‫לעבוד את בוראו בכל הכוחות ובכל החושים‪ .‬כל גדולי הדור ניצבו‬ ‫משתאים מול כוחותיו העצומים אשר השקיע בעבודת הבורא‪ ,‬בימי זקנותו‬ ‫כבשנות בחרותו‪.‬‬ ‫"אחר הוא הרבי רבי הירש" – היו אומרים – "העובד את הבורא בכל‬ ‫רמ"ח האברים ושס"ה הגידים!"‬ ‫הגאון הקדוש רבי יחזקאל משינווא זי"ע‪ ,‬אשר היה לימים תלמידו הנאמן‬ ‫והאדוק של הרבי רבי הירש מרימנוב‪ ,‬מגדיר היה את עבודת הקודש של‬ ‫רבו הקדוש ואומר‪" :‬הרבי רבי הירש‪ ,‬הבקיע את דרכו אל השמים‬ ‫בגרזנים!"‬ ‫•‬

‫אין מלכות נוגעת בחברתה‬ ‫באחד הימים בשנת תקע"ה‪ ,‬חלם הרבי רבי מנדל מרימנוב חלום נורא‪.‬‬ ‫בחלומו‪ ,‬ראה את אחד ממלאכי מרום‪ ,‬כשהוא מושיב את רבי צבי הירש‪,‬‬ ‫משמשו‪ ,‬על כסאו שלו‪ .‬הרבי רבי מנדל נחרד ביותר‪ ,‬שכן ראה בכך אות‬ ‫וסימן‪ ,‬כפי שנאמר אצל דוד המלך )שבת ל‪" :(.‬כבר הגיע מלכות שלמה‪,‬‬ ‫ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה"‪ ,‬והבין כי מרמזים לו מן‬ ‫השמים על הסתלקותו הקרובה‪...‬‬ ‫באותה שנה – המכונה בפי החסידים‪ :‬שנת "ארץ רעש"ה" )בגימטריה‪:‬‬ ‫תקע"ה( – היה רבי מנחם מנדל נתון‪ ,‬כידוע‪ ,‬בעיצומה של מערכה עילאית‬ ‫לקירוב הגאולה ולא חדל להזהיר את תלמידיו שיתפללו עליו כי יוצא את‬ ‫השנה‪ ,‬כי אז מבטיח הוא‪ ,‬שעוד באותה שנה יישמע קול שופרו של משיח‬ ‫צדקנו ברמה‪ .‬החלום‪ ,‬אשר הופיע באותה השנה‪ ,‬הצר לו‪ ,‬אפוא‪ ,‬עד מאוד‪,‬‬ ‫והוא שיגר בקשה אל תלמידו הקדוש רבי נפתלי מרופשיץ‪ ,‬כי יעשה‬ ‫בשבילו "הטבת חלום"‪ .‬אמנם‪ ,‬מלבד שניהם‪ ,‬לא ידע על כך איש‪.‬‬ ‫זמן מה לאחר מכן‪ ,‬בבוקר אחד לאחר תפילת שחרית‪ ,‬נענה רבי צבי‬ ‫הירש וסח לרבו‪ ,‬הרבי רבי מנדל‪ ,‬לפי תומו‪ ,‬כי היום בעת התפילה‪ ,‬ראה‬ ‫את פלוני מן העיר ראזווידוב‪ ,‬אשר נמנה על חסידי הרבי ונפטר לא מכבר‬ ‫לבית עולמו‪ ,‬כשהוא ניצב לידו במשך כל התפילה‪.‬‬ ‫"האם ראית גם את פניו?" – התעניין הרבי‪.‬‬ ‫"הן!" – השיב רבי צבי הירש‪.‬‬ ‫רבי מנדל ביקש מרבי צבי הירש לתאר בפניו אי אלו פרטים מן הדמות‬ ‫שראה‪ ,‬והתשובות שהשיב אישרו‪ ,‬כי אכן ראה את נשמת הנפטר‪ ,‬וכי לא‬ ‫היה זה דמיון או חזיון שווא בעלמא‪.‬‬

‫‪¼"−ï ëîòô−þô öí×í ¾þ−í −ë® −ëþ š"íþí ñ¾ êñîñ−íð êôî− ðîë×ñ ðìî−ôî ëìþîô "ó−ò−òõ" öî−ñè‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪4‬‬


‫לרבי מנחם מנדל לא נותר מעתה ספק‪ ,‬כי רוח ה' החלה לפעם את‬ ‫משמשו הקדוש‪ ,‬וכי מ��גלים בו כוחות עילאיים‪ ,‬כשל אחד מצדיקי הדור‪.‬‬ ‫עובדה‪ ,‬אשר כשלעצמה אמורה היתה לשמח את לבבו הטהור עד לאחת‪,‬‬ ‫כמה דאת אמר )סנהדרין ק"ה‪" :(:‬בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו"‪.‬‬ ‫אלא שנותר הצורך לטכס עצה‪ ,‬כיצד להבדיל את המלכות הניתנת‬ ‫לתלמיד‪ ,‬לבל תיחשב כנוגעת במלכותו של הרב‪.‬‬ ‫•‬

‫גלויה וידועה ההערכה העצומה שרחש אבא מארי לרבי צבי הירש‪ ,‬ועל‬ ‫כן ברי לי‪ ,‬כי הגדולה הזו שמורה ומזומנת אך ורק בעבורו!"‬ ‫אף הוא הוסיף‪" :‬שמעתי מפורשות מפי אבי הקדוש‪ ,‬שאמר‪' :‬כשם שהאר"י‬ ‫הקדוש לא בא לעולם הזה אלא כדי להעמיד את תלמידו‪ ,‬רבי חיים ויטאל‪,‬‬ ‫כך אף אני לא באתי לעולם הזה אלא כדי להעמיד את תלמידי‪ ,‬רבי‬ ‫הירש!' נמצא‪ ,‬אפוא‪ ,‬כי רבי צבי הירש הוא עיקר ירושתו של אבא‪ ,‬ולו‬ ‫יאה המלוכה!"‬ ‫•‬

‫עתה‪ ,‬לא הסתפק עוד רבי מנחם מנדל בשיגור בקשה אל רבי נפתלי‬ ‫מרופשיץ‪ ,‬כי אם הזעיקו להגיע בדחיפות רימנובה‪ .‬בהגיע רבי נפתלי‬ ‫לרימנוב‪ ,‬כינס רבי מנחם מנדל עוד מספר צדיקים מתלמידיו אשר שהו אז‬ ‫במחיצתו ברימנוב‪ ,‬ולאחר ששטח בפניהם‪ ,‬הן את דבר החלום והן את‬ ‫מעשה התגלות נשמת הנפטר לפני רבי צבי הירש‪ ,‬ביקש מהם לעוץ עצה‪,‬‬ ‫כיצד ניתן למנוע את נגיעת שתי המלכויות זו בזו‪.‬‬ ‫לאחר שקלא וטריא בסוד שיח שרפי קודש‪ ,‬נימנו הנאספים וגמרו‪ ,‬כי‬ ‫העצה היחידה הקיימת היא‪ ,‬להרחיק את רבי צבי הירש מביתו של הרבי‬ ‫רבי מנדל‪ ,‬כדי שעל ידי כך‪ ,‬לא יהיה מקום למקטרג לטעון‪ ,‬כי מלכותו של‬ ‫רבי מנדל נוגעת במלכותו של רבי צבי הירש‪ .‬שכן מעתה‪ ,‬לא ייחשב עוד‬ ‫בית המלכות ברימנוב כמקומו של רבי צבי הירש‪ ,‬והוא רשאי יהיה למלוך‬ ‫בכל העולם כולו‪ ,‬אך אין לכך שום מגע ושייכו למלכותו של רבי מנדל‪.‬‬ ‫ההחלטה נתקבלה‪ ,‬אך סיבותיה נותרו כמוסות ונעלמות מעיני כל חי‪ .‬גם‬ ‫לרבי צבי הירש בעצמו‪ ,‬לא גונב אפילו שמץ דבר מן המניעים אשר‬ ‫הובילו להחלטה הקשה‪ ,‬כי עליו ליטוש את מישרת משמשותו בבית‬ ‫הצדיק‪.‬‬ ‫בענוותנותו האופיינית ובהתבטלותו המוחלטת בפני רבו ותלמידיו‪ ,‬קיבל‬ ‫רבי צבי הירש את הדין באהבה‪ ,‬לא חקר ולא תהה לדעת למה ועל מה‪,‬‬ ‫ובראש מורכן סבר וקיבל את אשר נגזר עליו‪ ,‬רק זאת ההין‪ ,‬להתחנן‬ ‫ולבקש על נפשו‪ ,‬כי יניחו לו למצער שימוש אחד בקודש פנימה‪ ,‬וכי ירשו‬ ‫לו אך ורק לכרוך את התפילין דרבינו תם של רבו הקדוש‪ ,‬בכל יום לאחר‬ ‫התפילה‪.‬‬ ‫בקשתו זו‪ ,‬אכן‪ ,‬ניתנה לו‪ ,‬אך מעבר לכך‪ ,‬לא הורשה עוד להראות פניו‬ ‫במעון רבו בכל שעות היממה‪.‬‬ ‫העיר רימנוב געשה ורעשה על השמועה‪ ,‬אשר שום פשר ושום הסבר לא‬ ‫ניתן לה‪ ,‬וניחושים וסברות עד לאין תכלית‪ ,‬צצו והושמעו בכל עבר ופינה‪.‬‬ ‫ואולם‪" ,‬אין חכמה ואין תבונה ואין עצה" )משלי כא(‪ .‬ביום י"ט באייר‪ ,‬ל"ד‬ ‫בעומר תקע"ה‪ ,‬נקרא הרבי רבי מנחם מנדל מרימנוב לישיבה של מעלה‪,‬‬ ‫ועלה בסערה השמימה‪.‬‬ ‫בשעת הפטירה‪ ,‬לא נכח רבי נפתלי מרופשיץ ברימנוב‪ ,‬ולכן אף נבצר‬ ‫ממנו להשתתף בהלווייה‪ .‬אולם‪ ,‬במהלך הימים הבאים‪ ,‬הגיע ובא לרימנוב‪,‬‬ ‫וערך לרבו הקדוש מספד תמרורים‪ ,‬במעמד כל בני העיר והמוני תלמידים‬ ‫וחסידים מכל קצוות המדינה‪ .‬רבי נפתלי דאג לוודא‪ ,‬שרבי צבי הירש לא‬ ‫היה נוכח באותו הספד‪ ,‬ואז עלה אל הבימה‪ ,‬ופתח לספר בפני קהל ועדה‬ ‫את הסיבה האמיתית להרחקתו של רבי צבי הירש בירחים האחרונים‪,‬‬ ‫ממעונו של הצדיק‪.‬‬ ‫"היתה זו אך ורק סגולה לאריכות ימים בעבור רבינו‪ ,‬זכר צדיק לברכה‪,‬‬ ‫אשר הכורח אליה נבע מגדולתו העצומה של רבי צבי הירש‪ ,‬משמשו‬ ‫הנאמן!"‬ ‫בכך‪ ,‬נתן הצדיק מרופשיץ את מלוא הפירסום והתהילה לגדולתו‬ ‫המוצנעת של ה'משרת' הנסתר‪.‬‬ ‫כאשר הגיעו הדברים לידיעתו של רבי צבי הירש‪ ,‬נאנח ואמר‪:‬‬ ‫"חבל‪ ,‬חבל‪ ,‬שעשו את הדברים מאחורי גבי! כבודם של התלמידים‬ ‫הצדיקים במקומם מונח‪ ,‬אך הם ראו ולא ראו‪ .‬שכן‪ ,‬אילו נשאר הייתי‬ ‫במעון קודשו של הרבי‪ ,‬כי אז לא הייתי מניח לו להסתלק מן העולם‪ ,‬והוא‬ ‫ממשיך היה לחיות בינותינו עוד רבות בשנים!"‬ ‫•‬

‫ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ‬

‫אין תבונה ואין עצה‬

‫אין אדם נוגע במוכן לחבירו‬ ‫בעת ההיא‪ ,‬שקד הצדיק הקדוש‪ ,‬רבי נפתלי צבי מרופשיץ‪ ,‬על המשכת‬ ‫שושלת המלוכה למשפחות רבו הקדוש‪ ,‬רבי מנחם מנדל מרימנוב‪ ,‬ואבה‬ ‫להטיל את המשרה על שכם בנו‪ ,‬צדיק וקדוש‪ ,‬רבי נתן יהודה אריה לייב‪,‬‬ ‫אשר התגורר ברימנוב‪.‬‬ ‫את חג השבועות תקע"ה‪ ,‬כשבועיים ומחצה לאחר הסתלקותו של הרבי‬ ‫רבי מנדל‪ ,‬עשה הצדיק מרופשיץ ברימנוב‪ ,‬ובאותה הזדמנות ביקש‬ ‫להושיב את רבי נתן לייב בראש‪ ,‬בתור ממשיך העדה‪ ,‬ולהכתיבו כממלא‬ ‫מקום אביו‪ .‬ואולם‪ ,‬רבי נתן לייב התנגד לרעיון בכל תוקף‪ ,‬והשיב‪" :‬לפני‪,‬‬

‫הגאון הקדוש‪ ,‬רבי צבי הירש ממונקאטש‪ ,‬בעל ה"דרכי תשובה"‪ ,‬סיפר‪,‬‬ ‫כי על אף הנימוקים השונים שהשמיע רבי נתן לייב באוזני מפציריו‪ ,‬לא‬ ‫נחה דעתם של רבים וטובים‪ ,‬אשר התעקשו לראותו נושא את עטרת‬ ‫ההנהגה וממשיך את שושלתו של אביו הקדוש‪ .‬באחד הימים‪ ,‬כאשר‬ ‫ההפצרות מצד אנשי שלומו הקרובים אליו עלו למעלה ראש‪ ,‬פתח רבי‬ ‫נתן לייב וגילה את סגור לבו בפניהם‪ .‬הוא סח להם עובדה‪ ,‬אשר למד‬ ‫להבין‪ ,‬עד היכן שגבה מעלתו של רבי צבי הירש‪ ,‬ועד כמה העריך אותו‬ ‫אביו הקדוש‪ ,‬הרבי רבי מנדל מרימנוב‪.‬‬ ‫וכה סיפר‪:‬‬ ‫"למחרת נישואיו של רבי צבי הירש‪ ,‬בבוקר השכם‪ ,‬נכנסתי לבית המדרש‪,‬‬ ‫ולא האמנתי למראה עיני‪ :‬החתן דנן‪ ,‬רבי צבי הירש משרת בכבודו‬ ‫ובעצמו‪ ,‬הסתובב בבית המדרש הריק‪ ,‬כשהמטאטא בידו‪ ,‬וכיבד את‬ ‫ריצפת ההיכל‪ ,‬כדרכו מימים ימימה‪.‬‬ ‫"המחזה הסעירני עד מאוד‪ ,‬ומבלי יכולת להתאפק‪ ,‬נכנסתי תיכף ומיד אל‬ ‫חדרו של אבי הקדוש‪ ,‬וסחתי לו את הדבר בתרעומת לא מעטה‪" :‬מה זאת‬ ‫אומרת? – טענתי בלהט – האמנם‪ ,‬חסרים שמשים בכל תפוצות ישראל‪,‬‬ ‫עד כי לא ניתן כבר למצוא מחליף לרבי היא‪ ,‬ולא רק לשבעת ימי המשתה‬ ‫שלו? למחרת חתונתו‪ ,‬השכם בבוקר‪ ,‬צריך הוא להסתובב עם המטאטא‬ ‫בבית המדרש ולכבד את הריצפה? היתכן?"‬ ‫"הוי‪ ,‬מה הינך סח? – קרא אבי הקדוש בהפתעה – 'הירש'לי מכבד את‬ ‫בית המדרש? הוי‪ ,‬בשורה טובה הבאת לי! ממש החייתני!'‬ ‫"אין לך מושג‪ ,‬בני – המשיך אבי באנקת רווחה – כמה דאגתי ולא ידעתי‬ ‫להשית עצות בנפשי‪ ,‬האיך אוכל להתפלל היום‪ ,‬אם הירש'לי לא יכבד את‬ ‫בית המדרש! שכן‪ ,‬שומה עליך לדעת‪ ,‬כי בשעה שהירש'לי אוחז את‬ ‫המטאטא בידו ומכבד את ההיכל‪ ,‬הריהו מגרש החוצה כל שטן‪ ,‬משחית‬ ‫ומחבל‪ ,‬ואינו מותיר שריד ופליט מן החיצוניים‪ .‬אחרי טיאטואו נותר‬ ‫האוויר זך וטהור‪ ,‬צח ומצוחצח‪ ,‬מבלי שמץ מה של רוח טומאה ובאין‬ ‫אחיזה כלשהי לסטרא אחרא‪ .‬כי אז‪ ,‬מה טוב ומה נעים להתפלל בבית‬ ‫המדרש! עתה‪ ,‬כאשר באת וסיפרת לי‪ ,‬כי למרות חתונתו שנערכה אמש‪,‬‬ ‫עומד הירש'לי על משמרתו ומכבד את ההיכל – שימחת את נפשי והסרת‬ ‫דאגה מליבי! יישר כוחך על כך!'‬ ‫"לאחר רגע‪ ,‬המשיך אבי וסח לי בלאט‪:‬‬ ‫"אגלה לך דבר נוסף! הלא יודע אתה‪ ,‬כי מידי לילה בלילה‪ ,‬כל עוד יושב‬ ‫אני בחדרי‪ ,‬אין הירש'לי נותן תנומה לעיניו‪ ,‬וניצב הכן לשרתני‪ .‬רק לאחר‬ ‫שעולה אני על יצועי‪ ,‬מרשה גם הוא לעצמו ללכת לישון קימעה‪ .‬אף על פי‬ ‫כן‪ ,‬לפני חצות לילה‪ ,‬כאשר מקיץ אני כדי לערוך תיקון חצות‪ ,‬ניצב כבר‬ ‫הירש'לי על משמרתו לפני מיטתי‪ ,‬בידו אחת – נטלה מלאה מים‪ ,‬בידו‬ ‫השניה – קערה‪ ,‬על כתפו – מגבת‪ ,‬והוא מושיטם לי לנטילת ידים‪.‬‬ ‫"אמש‪ ,‬לאחר ששבתי מחתונתו בשעה אחת עשרה‪ ,‬הכנתי לי את הנטלה‪,‬‬ ‫את הקערה ואת המגבת‪ ,‬על כסא סמוך למיטתי‪ ,‬שכן שיערתי בלבי‪ ,‬כי‬ ‫הפעם לא יהיה מי שיושיטם לי בעת קומי‪ .‬וכלום מה סבור אתה‪ ,‬בני? וכי‬ ‫מי התייצב לפני בטרם חצות – נטלת מים בידו אחת‪ ,‬קערה בידו השניה‪,‬‬ ‫ומגבת על כתפו‪ ,‬אם לא הירש'לי‪ ,‬החתן‪ ,‬בכבודו ובעצמו?'‬ ‫"לאחר ששמעתי מאבי הקדוש‪ ,‬כי רבי צבי הירש משרת‪ ,‬מסלק במטאטאו‬ ‫את החיצונים מבית המדרש‪ ,‬ועד כמה מסירותו לאבי הקדוש מגעת‪ ,‬שוב‬ ‫לא נותר בקרבי שום צל של ספק‪ ,‬כי שרביט ההנהגה יעבור לידיו!‬ ‫"ועתה" – סיים רבי נתן לייב באוזני מקורביו – "לאחר שגיליתי לפניכם‬ ‫את הדברים כמות שהם‪ ,‬הלא תסכימו ותודו גם אתם‪ ,‬כי הוא‪ ,‬ורק הוא‪,‬‬ ‫ראוי למלאות את מקומו של אבי הקדוש!"‬ ‫כדי שלא יפצירו בו יותר מדי‪ ,‬קם רבי נתן לייב מיד לאחר חג השבועות‪,‬‬ ‫ויצא למסע הרחק מרימנוב‪ ,‬והתעכב בדרכו כשנה ומחצה‪ ,‬עד אשר שככה‬ ‫הדרישה למנותו לכהן תחת אביו‪ ,‬ורק אז שב לביתו‪.‬‬ ‫רעיון ההכתרה נגוז‪ ,‬אפוא‪ ,‬והצדיק מרופשיץ שב למקומו כלעומת שבא‪.‬‬ ‫העיר רימנוב ההומיה‪ ,‬אשר שקקה עד כה חיים שיירות של חסידים‪,‬‬ ‫התעטפה בדומיה קודרת‪ ,‬כזו של הסרת המצנפת והרמת העטרה‪.‬‬

‫‪¼"−ï ëîòô−þô öí×í ¾þ−í −ë® −ëþ š"íþí ñ¾ êñîñ−íð êôî− ðîë×ñ ðìî−ôî ëìþîô "ó−ò−òõ" öî−ñè‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪5‬‬


‫נסיעתו כחסיד אל הצדיק מרופשיץ זי"ע‬ ‫לנוכח היתמות אשר ירדה על העיר והמחוזות‪ ,‬לא מצא לעצמו רבי צבי‬ ‫הירש מקום תחת כיפת שמיה של רימנוב‪ ,‬והוא גמר אומר להיכרך על‬ ‫עקבותיו של הצדיק מרופשיץ ולנסוע להסתופף בחצר קודשו‪ .‬אמנם‪ ,‬לא‬ ‫היתה זו נסיעה ארעית גרידא‪ ,‬כי אם השתקעות של קבע באותו בית‬ ‫מקדש מעט שברופשיץ‪.‬‬ ‫הוא הותיר אחריו ברימנוב את זוגתו ואת בתו‪ ,‬היחידה אשר נותרה לו‬ ‫בחיים מארבעה עשר ילדיו‪ ,‬ותוך שהוא מביע את תקוותו לשגר להם‬ ‫משם‪ ,‬כפעם בפעם‪ ,‬מעות למחייתם‪ ,‬קם ועקר לרופשיץ‪ .‬כאן‪ ,‬המשיך רבי‬ ‫צבי הירש לעלות ולהתעלות בעבודת קודשו העילאית והיוקדת‪,‬‬ ‫והתמקדתו העצומה בלימוד התורה‪ ,‬לצד תפילותיו הנוראות ומרקיעות‬ ‫השחקים‪ ,‬היו לשם דבר‪.‬‬ ‫•‬

‫קומי אורי כי בא אורך‬ ‫שתים עשרה שנה‪ ,‬ישב רבי צבי הירש במחיצת רבו השני‪ ,‬הצדיק הקדוש‬ ‫מרופשיץ‪ ,‬והסתופף בצילו מתוך התבטלות מוחלטת‪ .‬עד יום י"א באייר‬ ‫שנת תקפ"ז‪ ,‬אשר בו חשכו המאורות‪ ,‬ורבו הקדוש‪ ,‬רבי נפתלי צבי‪,‬‬ ‫נתבקש בישיבה של מעלה‪.‬‬ ‫בפשטות טבעית וללא כל מחשבה על אפשרות אחרת‪ ,‬ראה רבי צבי‬ ‫הירש את עצמו כממשיך ומסתופף בצל קודשו של בן רבו מרופשיץ‪ ,‬הלא‬ ‫הוא הצדיק הקדוש‪ ,‬רבי אליעזר מדז'יקוב‪ ,‬אשר קשרי אחווה עמוקים‬ ‫נתהדקו ביניהם ��אורך שתים עשרה שנות ישיבתו ברופשיץ‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬רבי אליעזר‪ ,‬רוח אחרת היתה עמו‪ .‬לפניו‪ ,‬לא היה כל מקום לספק‪,‬‬ ‫באשר לעטרה ההולמת את רבי צבי הירש‪ .‬הוא גמר אומר‪ ,‬שלא להניח‬ ‫עוד לרבי צבי הירש‪ ,‬הענוותן המסתתר בשפריר חביון‪ ,‬לחמוק ממילוי‬ ‫התפקיד השמיימי אשר יועד לו‪ ,‬ולהושיבו על כס רבו הראשון ברימנוב‪,‬‬ ‫כממלא מקומו באדמו"רות‪.‬‬ ‫ביד חזקה‪ ,‬שילח רבי אליעזר את רבי צבי הירש מעל פניו‪ ,‬ופקד עליו בכל‬ ‫תוקף לשוב לעירו ולביתו שברימנוב‪ ,‬להתחיל לנהל ביד רמה את בית‬ ‫המדרש המיותם של רבו הקדוש‪ ,‬ולפתוח את שערי היכלו לפני החסידים‬ ‫אשר יבואו לשחר את פניו‪.‬‬ ‫במהלך שנות היתמות שפקדו את רימנוב‪ ,‬מאז הסתלקותו של הרבי רבי‬ ‫מנחם מנדל‪ ,‬זכר צדיק לברכה‪ ,‬בלטו בעיר דמויותיהם של שלושה‬ ‫מתלמידיו הוותיקים‪ ,‬הלא המה‪ :‬רבי עקיבא – אשר נקרא בחיבה רבי‬ ‫עקיבקא – רבי ירמיה ורבי יעקב‪ ,‬שלושתם מבני המקום ומיושביו‪ .‬בקרבם‬ ‫של יהודי העיר קיננה כל העת תקווה כמוסה‪ ,‬כי אחד מאלו‪ ,‬יטול בסופו‬ ‫של דבר את שרביט ההנהגה לידו – במקומו של רבי נתן לייב‪ ,‬בנו של‬ ‫הרבי רבי מנדל‪ ,‬אשר סירב בכל תוקף להתעטר בעטרה – והוא יחזיר את‬ ‫תפארת רימנוב למקומה‪.‬‬ ‫איש לא העלה עדיין על דעתו את האפשרות‪ ,‬כי דווקא רבי צבי הירש‬ ‫'משרת'‪ ,‬יהיה זה אשר יכהן‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬תחת רבו הקדוש‪ ,‬וישיב‬ ‫לרימנוב את ימי אושרה וזוהרה‪ ,‬ביתר שאת וביתר עוז‪.‬‬ ‫בתוקף הוראתו הנמרצת והנחרצת של רבי אליעזר מדז'יקוב‪ ,‬שב רבי צבי‬ ‫הירש לעירו‪ ,‬קבע את מושבו בבית מדרש רבו ברימנוב‪ ,‬והחל לנהוג‬ ‫ברבנות‪.‬‬ ‫על אף ההערכה ומידת הדרך ארץ שרחשו בני רימנוב לרבי הירש‬ ‫'משרת' מקדמת דנא‪ ,‬זקוקים היו לפרק זמן כשלהו‪ ,‬כדי להסתגל לעובדה‬ ‫ולטעת בקרבם את הרעיון‪ ,‬כי ממישרת 'משרת'‪ ,‬עלה לרשת את כס‬ ‫המלוכה‪ .‬אמנם‪ ,‬היה זה פרק זמן קצר בהרבה‪ ,‬מכפי שניתן היה לשער‬ ‫בתחילה‪.‬‬ ‫•‬

‫לפתע הובן הרמז שרימז רבי מנדל מרימנוב לפני הסתלקותו‬ ‫לפתע‪ ,‬נזכרו דווקא בעלי המוחות הגדולים שבין תלמידי הרבי רבי מנחם‬ ‫מנדל‪ ,‬באימרה סתומה שיצאה מפיו‪ ,‬רגעים ספורים בטרם עלתה נשמתו‬ ‫הטהורה השמימה‪ .‬הוא אמר אז‪ ,‬כי זכור לו‪ ,‬שב'גילגול' הקודם‪ ,‬חיבר‬ ‫את ה"שאילתות דרב אחאי"‬ ‫עתה‪ ,‬נתגלגלה לידו של אחד מגדולי התלמידים – אולי מאותם השלושה‬ ‫המנויים בשמותיהם לעיל – איגרת מאיגרותיו הנדפסות של רב שרירא‬ ‫גאון‪ ,‬בה הוא מספר‪ ,‬כי "רבי אחאי בעל השאילתות עלה לארץ ישראל‪,‬‬ ‫ורבי נטרנאי‪ ,‬משמשו ישב על כסאו"‪.‬‬ ‫היה זה כעין גילוי מן השמים‪ ,‬אשר נתן יתר תוקף לעובדה‪ ,‬כי מדובר‬ ‫במינוי שמיימי השייך לסדר עולם‪ ,‬והמוכרז מלעילא מששת ימי בראשית‪.‬‬ ‫וישראל קדושים‪ ,‬בני נביאים הם מאז ומעולם‪ ,‬ידעו מיד את אשר לפניהם‪,‬‬ ‫והחלו נוהרים רימנובה מארבע רוחות השמים‪ .‬השיירות החלו לפקוד שוב‬

‫את העיר הדוממה‪ ,‬ויהודים תאבי ישע מכל קצוות הארץ‪ ,‬הגיעו לשחר‬ ‫לפתחו של הרבי החדש‪ ,‬כדי להתברך מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה‪ .‬אף‬ ‫הוא‪ ,‬מתכוון היה לברך את עמו ישראל באהבה‪ ,‬וברכות נלהבות רעפו‬ ‫מקירות לבבו הטהור על ראשי עם קדוש‪ ,‬ובאו עליהם כמים קרים על נפש‬ ‫עייפה‪.‬‬ ‫לא ארכו הימים‪ ,‬והשמועות החלו להתבדר ברבים‪ ,‬כי ברכותיו הקדושות‬ ‫מתקיימות במלואן‪ ,‬בדרך פלא והפלגה‪ ,‬מבלי הפל צרור ארצה‪ .‬השיירות‬ ‫הלכו והתרבו‪ ,‬ושמו של הצדיק ה'משרת' מרימנוב‪ ,‬נפוץ על פני כל הארץ‪.‬‬ ‫•‬

‫דרכו בקודש לקצוב סכומי כסף ולהשיתם על הבאים לפניו לבקש‬ ‫את ברכותיו‬ ‫דרך מיוחדת זו‪ ,‬אשר כמעט ולא נהוגה היתה אצל צדיקים אחרים‪ ,‬כי אם‬ ‫לפרקים ובמקרים נדירים‪ ,‬היתה אצלו דרך קבועה ומקובלת‪ ,‬אשר עסקה‬ ‫בדרך כלל‪ ,‬בסכומים גבוהים ולא מבוטלים אותם היה מחלק כליל לעניים‬ ‫ולנצרכים‪...‬‬ ‫הנהגה זו אשר במבט ראשון נראית לאדם הפשוט כבלתי סבירה הונהגה‬ ‫על ידיו בעוז ובתעצומות ובכך מרבה היה לפעול ישועות לבאים להתברך‬ ‫בצילו‪.‬‬ ‫גדולי דורו הם אשר הבינו וידעו כי סכום המושת על ידיו‪ ,‬הריהו בבחינת‬ ‫פדיון נפש‪ ,‬אשר ממנו אין לשנות או לגרוע‪.‬‬ ‫ממאורע למאורע נוכחו הכל לדעת ולהבין כי עניינים נשגבים יש לו בכך‬ ‫וזו דרכו להביא מזור וישועה לבני ישראל‪.‬‬ ‫הרה״ק בעל ה"דברי חיים" מצאנז זי״ע‪ ,‬היה מתאונן כל ימיו ומביע את‬ ‫חרטתו‪ ,‬על אשר הירהר בתחילה נגד הנהגתו זו של הרבי מרימנוב‪ ,‬וכה‬ ‫היה מספר‪:‬‬ ‫"כאשר הגיע לראשונה להסתופף בצילו של הרבי רבי הירש זי״ע‪ ,‬פגש‬ ‫במקום יהודי עני ואביון‪ ,‬אשר בא להתחנן על בנו החולה שיחיה‪ .‬השיב לו‬ ‫הרבי‪ ,‬כי מוכן הוא לברכו ואף להבטיחו כי בנו יתרפא‪ ,‬אך בתנאי שיקדים‬ ‫ויתן סך שמונה עשר זהובים‪ ,‬טבין ותקילין‪.‬‬ ‫היהודי העני‪ ,‬אשר מן הסתם לא נפגש בסכום כזה מימיו‪ ,‬החל מורט‬ ‫בשערות ראשו ומצווח ככרוכיה‪" :‬רבי! מנין אצליח להשיג סכום עתק‬ ‫שכזה?! הרי גם בלאו הכי גוועים בני ביתי ברעב!"‪...‬‬ ‫"אין זה מענייני!" ‪ -‬השיב לו רבינו בקור רוח ‪" -‬מצדי‪ ,‬רשאי אתה‬ ‫למשכן את כל תכולת ביתך‪ ,‬למשולחן וכסאות ‪ -‬ועד כרים וכסתות‪,‬‬ ‫ובלבד שתביא לי את הסכום במלואו‪ ,‬אפילו לא אגורה פחות!"‪...‬‬ ‫"כשומעי את כל זאת" ‪ -‬סח הצדיק מצאנז ‪" -‬נתפלץ לבי בקרבי‪ ,‬ולא‬ ‫יכולתי לעמוד מנגד ולהחריש‪.‬‬ ‫המתנתי לעני עד שיצא מחדר הרבי‪ ,‬ניגשתי אליו בלאט ואמרתי לו‪:‬‬ ‫"אינך צריך לכל זה! אני אתפלל להקב"ה עבור בנך‪ ,‬והוא יחלים‪ ,‬בעז"ה‪,‬‬ ‫גם מבלי שתשלם אגורה!"‬ ‫ואכן‪ ,‬כך היה‪ .‬העני הלך לביתו שמח וטוב לב‪ ,‬ועם בואו‪ ,‬מצא כבר את‬ ‫בנו הילד בריא ושלם‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬לא חלף זמן רב‪ ,‬ולפתע פתאום‪ ,‬נפטר הילד במיתה חטופה‪ ,‬רחמנא‬ ‫ליצלן‪...‬‬ ‫הידיעה‪ ,‬אשר הגיעה לאוזניו של הצדיק מצאנז‪ ,‬נפלה עליו כרעם ביום‬ ‫בהיר‪ .‬עתה התחוור לו‪ ,‬כי לא על עסקי ממון נתן רבינו את דעתו‪ ,‬אלא‬ ‫שכל כוונתו היתה‪ ,‬לבטל גזירה רעה מעל היהודי‪ ,‬וכי לא ניתן היה לבטלה‬ ‫כי אם באופן זה בלבד‪.‬‬ ‫"כל ימי אינני חדל להצטער!" ‪ -‬מפטיר היה רבי חיים אחרי סיפורו ‪-‬‬ ‫"מדוע הכנסתי את ראשי בין ההרים הגדולים?! למה זה התערבתי בעסקיו‬ ‫של הרבי ר' הירש?!‪...‬‬ ‫וכך סיפר לימים משמשו הנאמן של הרה"ק בעל ה"דברי חיים" מצאנז‬ ‫זי״ע על דו שיח שהתנהל בנוכחותו‪ ,‬בין רבו הקדוש מצאנז‪ ,‬לבין אחיו‪,‬‬ ‫הגה״ק רבי אביגדור מדוקלא זי״ע‪:‬‬ ‫הפותח‪ ,‬היה הגאון מדוקלא‪ ,‬אשר נענה ואמר‪ ,‬כי טובה גדולה טמונה‬ ‫בהמצאת ה"טלגרף"‪ .‬שכן‪ ,‬באמצעותו‪ ,‬יכול אדם הנתון בצרה‪ ,‬להודיע‬ ‫עליה לרבו הצדיק‪ ,‬הדר בריחוק מקום‪ ,‬כדי שיתפלל עליו‪.‬‬ ‫השיב לו ה"דברי חיים"‪" :‬צדיק כזה‪ ,‬אשר אינו יודע מעצמו על חוליו של‬ ‫החסיד‪ ,‬עד כי יש צורך להודיע לו זאת בטלגרף ‪ -‬חבל לבזבז מעות על‬ ‫משלוח טלגרף אליו!"‪...‬‬ ‫והמשיך וסיפר‪" :‬באחת מנסיעותיי‪ ,‬אל הרבי רבי הירש מרימנוב‪ ,‬שהיתי‬ ‫בחדר קודשו פנימה‪ ,‬כאשר בא לפניו אדם אחד אשר הכרתי היטב‪ ,‬אשר‬ ‫התפרנס מייצור צמר‪-‬גפן‪ ,‬והגיש לו 'קוויטל' )פתקא(‪.‬‬

‫‪¼"−ï ëîòô−þô öí×í ¾þ−í −ë® −ëþ š"íþí ñ¾ êñîñ−íð êôî− ðîë×ñ ðìî−ôî ëìþîô "ó−ò−òõ" öî−ñè‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪6‬‬


‫נענה הרבי והורה לו לתת פדיון בסך שמונה עשר רובל‪-‬כסף‪ .‬סכום עתק‬ ‫ממש!‬ ‫כשומעי זאת‪ ,‬התחייכתי שלא ברצוני‪.‬‬ ‫משהבחין הרבי רבי הירש בחיוכי‪ ,‬פנה אלי ושאלני לפשר הדבר‪ .‬השבתי‬ ‫לו‪ ,‬כי גם אם ימכור האיש את כל ביתו ורכושו‪ ,‬לא יעלה בידו הסכום‬ ‫הנקוב‪.‬‬ ‫אך הצדיק לא נרתע מכך‪ ,‬והשיב לי‪" :‬וכי מה יכולני לעשות‪ ,‬כאשר מן‬ ‫השמים מראים לי‪ ,‬שזהו הסכום המושת עליו ואותו עליו לתת?!"‬ ‫"האיש הלך מבלי לתת" ‪ -‬סיים ה"דברי חיים" את סיפורו ‪ -‬והשם הטוב‬ ‫יציל אותו ואת כל בית ישראל‪ ,‬מן האסון המר אשר פקד אותו כבר ביום‬ ‫המחרת!‬ ‫"אמנם" ‪ -‬המשיך ה"דברי חיים" ואמר ‪" -‬אילו היה אותו אדם מציית‬ ‫ופורע את הסכום העצום‪ ,‬חרף המאמץ העל טבעי שנדרש לכך‪ ,‬הרי‬ ‫בווודאי ניצל היה מן הגזירה האיומה"‪.‬‬ ‫"ללמדנו‪ ,‬כי הצדיק האמיתי‪ ,‬רואה את הצרה הממשמשת ובאה על האדם‬ ‫עוד בטרם תבוא‪ ,‬הוא יודע עליה גם ללא טלגרף‪ ,‬והוא אף מקדים ומכין‬ ‫לאדם את הכופר ואת הפדיון‪ ,‬כדי להצילו מרדת שחת!"‪...‬‬ ‫ושוב‪ ,‬מעשה דומה‪ ,‬בכפרי אחד אשר בא לבקש את ברכת הרבי מרימנוב‪,‬‬ ‫כדרכו מידי עידן בעידן‪ .‬אלא שהפעם‪ ,‬דרש ממנו הרבי סכום עצום‬ ‫כתמורה לברכתו‪.‬‬ ‫פנה הכפרי אל חתן הרבי‪ ,‬רבי אריה לייביש‪ ,‬אשר הכירו מימים ימימה‪,‬‬ ‫והתחנן לפני כי ימליץ עליו לפני הרבי‪ ,‬לותר לו על הסכום הגדול והכבד‪.‬‬ ‫נענה רבי אריה לייב לבקשה‪ ,‬ונכנס לתנות לפני הרבי את מצבו של‬ ‫האיש‪ ,‬המכלכל אך בקושי לחם לפי הטף‪ ,‬ולבקש לותר לו על הסכום הגדול‬ ‫אשר הושת עליו‪.‬‬ ‫לאחר הפצרות מרובות‪ ,‬ומשום כבודו של חתנו‪ ,‬ניאות הרבי וויתר על‬ ‫הסכום אשר דרש‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬עד שלא יצאו ימים אחדים‪ ,‬חזר הכפרי כשידיו על ראשו והוא‬ ‫מתלעלע בבכיו מאין הפוגות‪ .‬אך בקושי ניתן היה להבין את הסיפור‬ ‫הנורא שהיה בפיו‪ :‬דליקה נפלה בביתו שבכפר‪ ,‬כל משקו נשרף‪ ,‬וגם‬ ‫בנפשות ביתו פגע האסון המר‪.‬‬ ‫שלח הרבי לקרוא לחתנו אליו החדרה‪ ,‬הצביע בפניו על הכפרי האומלל‪,‬‬ ‫ואמר‪ :‬״עד מתי לא תדעו ולא תבינו‪ ,‬כי אם הקב׳׳ה אמר למשה רבינו‪,‬‬ ‫עליו השלום ״ויקחו לי תרומה״‪ ,‬ולא אמר ״ויתנו לי תרומה״ ‪ -‬הרי זה‬ ‫משום שכאשר מידת הדין מתוחה על יהודי וצריך להצילו ממנה‪ ,‬כי אז‬ ‫שומה על הצדיק לקחת ממנו תרומה ביד חזקה ובזרוע נטויה‪ ,‬מבלי‬ ‫להתחשב בשום בקשות ותחנונים!״‪...‬‬ ‫•‬

‫גדולי ישראל בודקים את הנהגתו הפלאית‬ ‫דריכת כוכבו הזוהר של רבינו בשמי עולם ההוד היהודי‪ ,‬עוררו‪ ,‬כאמור‪,‬‬ ‫את חושי הביקורת של כמה וכמה מצדיקי הדור‪ ,‬השומרים המופקדים על‬ ‫כרם בית ישראל‪ ,‬אשר התייצבו על משמרותיהם‪ ,‬לסקור את מהותו של‬ ‫האור החדש‪ .‬דרכו ושיטתו של רבינו‪ ,‬לנסוע במרכבה רתומה למספר‬ ‫סוסים‪ ,‬כמו גם פסיקת סכומי הפדיונות‪ ,‬אשר הגיעו לעיתים לסכומים‬ ‫אגדיים‪ ,‬היוו עילות מספיקות לביקורת ולמורת רוח מצד אותם צדיקים‪,‬‬ ‫אשר מדרגותיו השמיימיות של רבינו עדיין לא נתגלו לפניהם די הצורך‪.‬‬ ‫אחד מגדולי הדור ההוא היה‪ ,‬הגאון הקדוש‪ ,‬רבי זאב וולף פרנקל‪,‬‬ ‫אבדק"ק פשווארסק‪ ,‬בעל שאלות ותשובות "משיב כהלכה"‪ .‬הוא נשא על‬ ‫ראשו כתר גאונות וכתר חסידות גם יחד‪ ,‬בהיותו נמנה על גאוני הדור‬ ‫וחריפיו המפורסמים‪ ,‬ובהיותו‪ ,‬כמו כן‪ ,‬יוצק מים על ידיהם של גדולי הדור‬ ‫הקודם ומרבה להתאבק בעפר רגליהם‪ .‬אף כסתו עוד מוטלת היתה בין‬ ‫היושבים ראשונה לפני הרבי רבי מנחם מנדל מרימנוב‪ ,‬בעת עמוד שם‬ ‫רבינו על משמרתו‪ ,‬בתוך רבי "הירש משרת"‪.‬‬ ‫למרות רוחב בינתו ודעתו הרמה‪ ,‬נבצר מרבי זאב וולף להבין את פרשת‬ ‫דריכת כוכבו המופלאה של רבינו‪ ,‬ואת מקור הרוח החיה המפעמת‬ ‫באלפים וברבבות‪ ,‬הנוהרים ממזרח וממערב‪ ,‬מצפון ומים‪ ,‬אל מקום משכן‬ ‫כבודו שברימנוב‪ .‬ביותר‪ ,‬הדהימה אותו נהירתם רימנובה‪ ,‬של 'בני‬ ‫הנביאים' – אברכים בני עליה‪ ,‬בני אבהן ובני אוריין‪ ,‬חריפים ושנונים‪,‬‬ ‫חסידים ופרושים – אשר היוו את עתודת גדולי הדור הבא‪ .‬עליהם נמנו‪,‬‬ ‫הגאונים הקדושים‪ :‬רבי חיים מצאנז‪ ,‬בנו‪ ,‬רבי יחזקאל משיניווא‪ ,‬רבי שלום‬ ‫מקאמינקא‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫ברי היה לו‪ ,‬לגאון מפשווארסק‪ ,‬שאין לחשוד בבני עליה כגון אלו‪ ,‬כי‬ ‫נוהגים הם אך כנהות כבשות אחרי העדר‪ ,‬וחזקה עליהם‪ ,‬כי תהו על‬ ‫הקנקן‪ ,‬בטרם באו להרוות צמאונם במימיו‪ ,‬והתחקו היטב על שורשי‬

‫האילן‪ ,‬בטרם בחרו להסתופף בצל פארותיו‪ .‬ודווקא משום כך‪ ,‬גדלה‬ ‫החידה בעיניו עד לשמים‪ :‬מה מצאו להם הללו במשכיותיו של רבי 'הירש‬ ‫משרת'?‬ ‫נסתבבו הסיבות‪ ,‬ובאחד הימים פגש הגאון מפשווארסק באקראי‪ ,‬את רבי‬ ‫יחזקאל משיניווא‪ ,‬האברך‪" .‬הו!" – קידם הגאון את פניו בתרועת גיל – "זה‬ ‫עידן שחפץ אני לפגשך‪ ,‬כדי לשאלך את המעיק על לבבי‪ :‬אתה‪ ,‬החריף‬ ‫והשנון‪ ,‬המוכיח והמבקר‪ ,‬לא מצאת לך לאן לנסוע‪ ,‬כי אם לרימנוב? ולא‬ ‫עוד‪ ,‬אלא ששמעתי‪ ,‬כי 'הירש משרת' אומר תורה – אתמהה!"‬ ‫"אכן‪ ,‬הוא אומר תורה!" – השיב רבי יחזקאל משיניווא בעוז ובלהט‪.‬‬ ‫"הגם אתה כבר בתמימים?" – התקצף הגאון מפשווארסק לשמע נימתו‬ ‫הנלהבת של הגאון הצעיר‪ .‬לא נאלם רבי יחזקאל דומיה‪ ,‬והפטיר‪" :‬יכולים‬ ‫אתם לבוא‪ ,‬לראות ולשמוע בעצמכם!"‬ ‫ובזאת נפרדו איש מעל רעהו‪.‬‬ ‫באחד השבועות הבאים‪ ,‬ורבי יחזקאל משיניווא יושב ברימנוב ומסתופף‬ ‫בצילא דמהימנותא‪ ,‬הבחין‪ ,‬בערב שבת בשובו מן המקווה‪ ,‬במרכבתו‬ ‫החולפת של הגאון מפשווארסק‪ ,‬רבי זאב וולף פרנקל‪ .‬לשמחתו לא היה‬ ‫גבול‪ ,‬על אשר נענה הגאון להצעתו‪ ,‬ובא‪ ,‬אכן‪ ,‬להיווכח במו עיניו‬ ‫במתרחש ברימינוב‪.‬‬ ‫בליל שבת‪ ,‬היסב הגאון מפשווארסק אל השולחן הטהור‪ ,‬לא הרחק מרבינו‬ ‫כשעיניו פקוחות על כל תנועה מתנועותיו ואוזניו כרויות לכל הגה היוצא‬ ‫מפיו‪ .‬ביותר‪ ,‬דרוך היה האורח המבקר לקראת אמירת ה"תורה" – דבר‪,‬‬ ‫אשר לא יכול היה להאמין כי יתרחש בכלל‪...‬‬ ‫דרכו של רבינו היתה‪ ,‬בטרם פותח היה את פיו הקדוש להשמיע "תורה"‬ ‫בשולחנו הטהור‪ ,‬מטה היה את ראשו לאחוריו‪ ,‬וכשפניו מופנות כלפי‬ ‫מעלה‪ ,‬ממלמל היה את הפסוק "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על‬ ‫לשונה"‪ .‬היתה זו מעין הכנה לקבלת שפע תורה מן השמים‪ .‬גם הפעם‪,‬‬ ‫עשה רבינו כן‪ .‬ברם‪ ,‬לאחר ששהה זמן מה בהכנה זו‪ ,‬התעשת‪ ,‬והורה‬ ‫להמשיך בזמירות השבת‪ .‬באותה סעודה לא אמר רבינו תורה‪.‬‬ ‫לאחר הסעודה משקמו מן השולחן ורבינו יצא מבית המדרש‪ ,‬מיהר רבי‬ ‫זאב וולף מפשווארסק לעברו של רבי יחזקאל משיניווא‪ ,‬טפח על כתיפו‬ ‫טפיחה רבת משמעות‪ ,‬ולחש על אוזנו בנימת נצחון‪" :‬נו! כשלא יודעים –‬ ‫לא אומרים!" רבי יחזקאל כבש פניו בקרקע והחריש‪.‬‬ ‫גם לשאר החסידים‪ ,‬חרה הדבר מאוד‪ .‬שכן בסתר לבם הבינו כולם‪ ,‬כי‬ ‫בואו של רבי זאב וולף לשבות שבת ברימנוב‪ ,‬טומן בחובו מעקב ומבחן‬ ‫אחרי הנהגתו החדשה של רבינו‪ ,‬ואי אמירת התורה גררה אכזבה‪.‬‬ ‫אחד מבני ביתו של רבינו‪ ,‬אף ההין ושאל את רבינו עצמו‪:‬‬ ‫"הכי משום שרבי וולף נמצא‪ ,‬אין אומרים תורה?"‬ ‫"מה יכולתי לעשות" – התנצל רבינו בענוות תומו – "ומן השמים לא נתנו‬ ‫לי?"‬ ‫בסעודת שחרית‪ ,‬חזר על עצמו אותו המחזה גופו‪ .‬שוב היטה רבינו את‬ ‫ראשו לאחוריו‪ ,‬שוב אמר את הפסוק‪" :‬פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על‬ ‫לשונה" – אך שוב החריש‪ ,‬ולא אמר דבר‪.‬‬ ‫בסעודה השלישית‪ ,‬פתח רבינו ואמר תורה כדרכו מימים ימימה‪ .‬מעיינות‬ ‫החכמה קלחו בשפע רב‪ ,‬דברי התורה זרמו כמשה מפי הגבורה‪ ,‬ודברי‬ ‫התורה משולבים היו בדברי מוסר וכיבושין‪ ,‬מעוררים ומטהרים‪ ,‬יורדים‬ ‫חדרי בטן‪.‬‬ ‫בשעת הסעודה השלישית‪ ,‬טובל היה בית המדרש באפלולית מוחלטת‪.‬‬ ‫לאחר אמירת התורה‪ ,‬נוהגים היו לזמר "אל מסתתר"‪ ,‬ולאחר מכן‪ ,‬נכנס‬ ‫היה אחד שכבר בירך ברכת המזון והבדיל‪ ,‬ומדליק את הנרות‪.‬‬ ‫רבי יחזקאל משיניווא‪ ,‬אשר סיפר בעצמו את הסיפור‪ ,‬ציין ואמר‪:‬‬ ‫"לאחר שסיים רבינו את אמירת התורה‪ ,‬יושב הייתי כעל גחלים לוחשות‬ ‫וממתין בכליון עיניים להעלאת האור בבית המדרש‪ ,‬כדי שאוכל לחזות‬ ‫בהבעת פניו של רבי וולף מפשווארסק‪ .‬כאשר הודלקו הנרות‪ ,‬ראיתי את‬ ‫רבי וולף‪ ,‬והנה הוא מליט פניו במטפחתו ומוחה את הדמעות הזולגות‬ ‫מעינו"‪.‬‬ ‫כ"ק האדמו"ר רבי יענקל'ה מפשווארסק‪-‬אנטוורפן זי"ע‪ ,‬מוסר היה את‬ ‫הסיפור איש מפי איש‪ ,‬עד לרבי יחזקאל משיניווא‪ .‬אף הוא היה מוסיף‪:‬‬ ‫"צאו וראו עד היכן היה כוחו הגדול של רבינו מגיע‪ :‬למרות שכבר ליגלג‬ ‫הגאון פעמיים באותה שבת‪ ,‬הועילה שמיעת תורה אחת מפי רבינו‬ ‫להביאו לידי בכיה רבה כל כך"‪.‬‬

‫הוצאת הכף והמחתה‬ ‫אחרי הדברים האלה‪ ,‬שוב לא מיהר רבי וולף מפשעוורסק‪ ,‬בעל ה"משיב‬ ‫כהלכה"‪ ,‬לקום ולחזור לביתו‪ ,‬כי אם נותר לשהות ברימנוב גם בימי‬ ‫השבוע הבא‪ .‬ביום ראשון‪ ,‬סעד את סעודתו על שולחנו של רבינו‪ ,‬כתום‬

‫‪¼"−ï ëîòô−þô öí×í ¾þ−í −ë® −ëþ š"íþí ñ¾ êñîñ−íð êôî− ðîë×ñ ðìî−ôî ëìþîô "ó−ò−òõ" öî−ñè‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪7‬‬


‫הסעודה‪ ,‬ניגש הגאון לפני רבינו‪ ,‬הרכין את ראשו וביקש‪:‬‬ ‫"רבי‪ ,‬ברכני!" רבינו נרתע לאחוריו‪ ,‬ובענווה טבעית וכנה שאל‪" :‬מי אנכי‬ ‫לברך את הדר גאונו?"‬ ‫אך הגאון האורח לא ויתר‪ ,‬והפציר ברבינו עד מאוד‪ .‬נעתר רבינו ואמר‪:‬‬ ‫"הרי כהן אני"‪ .‬ונאות לברכו‪.‬‬ ‫לימים‪ ,‬בעת נסיעה‪ ,‬חלף רבינו בדרכו על פני ריישא העיר‪ .‬בעת ההיא‪,‬‬ ‫התגורר הגאון מפשווארסק תקופה מסויימת בריישא‪ .‬סר רבינו מדרכו‬ ‫ונכנס לבקר את הגאון בהיכלו‪ .‬חרד הגאון לקראת רבינו וקיבל את פניו‬ ‫בכבוד מלכים‪ .‬אף הוא בכבודו ובעצמו‪ ,‬ערך לפניו את השולחן‪ ,‬ונתיישבו‬ ‫לסעוד יחדיו‪ .‬במהלך הסעודה‪ ,‬הואיל הגאון לשאול את רבינו‪ ,‬היכן למד‬ ‫את חכמת האמת ומנין לו הידיעה הרחבה והעמקה בסודות התורה‪.‬‬ ‫השיב לו רבינו‪:‬‬ ‫"הלא תדעו‪ ,‬כי ישנם ל"ב נתיבות חכמה‪ ,‬וכנגדן – ל"ב עורקים שבלב‪.‬‬ ‫והאיש‪ ,‬אשר ישמור אבריו ויזכך את חומרו‪ ,‬הרי כנגד כל עוקר ועורק‬ ‫המזדכך – יאיר לעומתו נתיב מנתיבי החכמה‪ .‬וכאשר יזכך את כל ל"ב‬ ‫עורקי לבבו‪ ,‬יגיע עליו אורם של ל"ב נתיבות החכמה כולם‪ ,‬באורם יראה‬ ‫אור ואין נסתר מנגד עיניו!"‬ ‫בתום הסעודה‪ ,‬ניגש תלמידו של הגאון ובן משק ביתו‪ ,‬להסיר את הכלים‬ ‫הריקים מעל השולחן‪ .‬אולם הגאון קפץ ממקומו‪ ,‬תפס בידי תלמידו ולא‬ ‫הניחו לגעת בכלים‪ ,‬תוך שהוא קורא‪" :‬הוצאת הכף והמחתה הריקים‬ ‫מבית קודש הקדשים ביום הכיפורים‪ ,‬היתה אף היא עבדוה המוטלת על‬ ‫הכהן הגדול בעצמו!" ופינה הגאון בעצמו את הכלים הריקים מעל‬ ‫השולחן‪.‬‬ ‫הגאון מפשעוורסק‪ ,‬הפך לאחד ממעריציו הנלהבים ביותר של רבינו‪,‬‬ ‫ובימים הבאים‪ ,‬אף הרים את התרומה הראשונה לבניית בית חדש בעבור‬ ‫רבינו ברימנוב‪.‬‬

‫גדולי ישראל שבאו להסתופף בצילו‬ ‫בין הבאים להסתופף בצילו היו‪ :‬הרה"ק בעל ה"בני יששכר" זי"ע שסיפר‬ ‫כי מלך המשיח ביקר אצל ג' אנשים שנקראים בשם "צבי"‪ :‬רבינו צבי‬ ‫הירש מרימנוב‪ ,‬רבי צבי אלימלך מדינוב‪ ,‬ורבי צבי הירש מזידטשוב‬ ‫וביקש מהם שיעתירו עבורו שיוכל כבר לבוא לגאול את עם ישראל‪ ,‬כי‬ ‫אינו יכול לסבול את הגלות והצער הקשה בהם הם נמצאים‪...‬‬ ‫רבי שמעון מירוסלאב רבי אליעזר מדזיקוב רבי ישעיה אשר מרופשיץ‪,‬‬ ‫רבי שלום מקמינקא‪ ,‬גם הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע היה ממעריציו‪,‬‬ ‫ואף נסע אליו לשבת פרשת פרה באומרו כי לשבת זו צריכים לנסוע‬ ‫לצדיק הדור! והוא אף בא אתו בקשרי‪-‬חיתון‪ :‬נכדו נשא לאישה את בתו‬ ‫של רבנו‪.‬‬

‫דאגה אחרונה לעניי ישראל‬ ‫בר"ח חשוון שנת ה'תר"ז‪ ,‬ביקשו מאתו בני משפחתו כי יאות לעשות סבב‬ ‫בין חסידיו הרבים ולהתרימם על הוצאות הבית ומוסדות החסד שהיו‬ ‫ברשותו‪ .‬רבינו נסע לכמה ערים‪ ,‬היו אלו ימים של כפור וקור גדול‪,‬‬ ‫כתוצאה מכך נפל למשכב והיו מוכרחים להשיבו לביתו כשהוא חולה‬ ‫מסוכן‪.‬‬ ‫ביום ל' חשון תר"ז‪ ,‬לאחר שסיים במסירות נפש את תפילת הערבית‪,‬‬ ‫הורה רבינו להכניס את בעלי הבקשות המיוחדות‪ ,‬אשר המתינו עדיין‬ ‫וציפו לשעת הכושר להיכנס לפניו עם פתקאותיהם‪ .‬ואולם‪ ,‬לנוכח חומרת‬ ‫מצבו‪ ,‬לא הניחו הגבאים לאיש להיכנס‪ ,‬כי אם לגבירה אחת מבנות העיר‪,‬‬ ‫אלמנה צדקנית ובעלת צדקה יוצאת מן הכלל‪ ,‬אשר עמדה כל השנים‬ ‫לימין מפעלי הצדקה העצומים של רבינו‪ ,‬ובטרם צאתו למסע האחרון‪ ,‬אף‬ ‫הלוותה לו סכום עתק של חמש מאות רובל כסף‪ ,‬כדי לכסות לפי שעה את‬ ‫החובות הכבדים ביותר‪ ,‬אשר העיקו על הבית באופן מיוחד‪.‬‬ ‫כאשר נכנסה אל הקודש פנימה‪ ,‬פתחה ושאלה‪:‬‬ ‫"רבינו הקדוש דאג כל ימיו לעניי העיר ולמשפחותיהם‪ ,‬אף הכין מזון‬ ‫ומחיה לאביונים ודלים אשר הגיעו הלום ממרחקים‪ ,‬השיא יתומים‪ ,‬זן‬ ‫אלמנות ופירנס את כולם ביד רחבה – ומן השמים‪ ,‬אינו לידו את‬ ‫המתנדבים בעם‪ ,‬עשירים ונגידים מכל קצוות הארץ‪ ,‬אשר העתיקו עליו‬ ‫עפרות זהב‪ ,‬לכלכל את כל ההוצאות המרובות הללו‪" .‬ועתה‪ ,‬אנה יפנו כל‬ ‫אלו לעזרה? והרי ל ּו אף אם אקדיש לכך את כל הוני ורכושי‪ ,‬לא יהיה בהם‬ ‫סיפק כדי לכלכל את כל משא הצדקה האדיר הלזה"?‬ ‫אזר רבינו את שארית כוחותיו‪ ,‬והשיב לה בעוז‪" :‬מבקשני ממך‪ ,‬כי אכן‪,‬‬ ‫את תעמיסי את עול העניים הללו על כתפייך‪ ,‬המשיכי לפרנס ולכלכל את‬

‫המשפחות הנזקקות ולהטריפם לחם חוקם מדי שבוע בשבוע‪ ,‬כאשר היו‬ ‫עד כה באמנה אתי‪ ,‬ואני הנני מבטיחך נאמנה‪ ,‬כי הקדוש ברוך הוא ימלא‬ ‫חסרונך וימציא לך כדי סיפוק הוצאותיך‪ ,‬מידו המלאה הפתוחה‪ ,‬הקדושה‬ ‫והרחבה!"‬ ‫כך‪ ,‬עד נשימת אפו האחרונה‪ ,‬לא הסיח רבינו את דעתו הקדושה ממעשה‬ ‫הצדקה ומצורכיהם של העניים‪ ,‬ואילו בעד הרבנית וילדיו לא ביקש דבר‪.‬‬ ‫בתמורה לקבלת הגבירה על עצמה‪ ,‬את האפוטרופסות על העניים‬ ‫והנצרכים‪ ,‬פתח רבינו והעתיר עליה ברכה גדולה וארוכה‪ ,‬אשר כללה את‬ ‫כל הטוב הגנוז לצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא‪ .‬משסיים לברכה‪ ,‬נענתה‬ ‫הגבירה שוב ושאלה‪:‬‬ ‫"רבינו מה אתן בעבור הברכה?" "מאומה!" – השיב לה רבינו – "מכאן‬ ‫ואילך שוב אינני גבאי צדקה‪ ,‬ואינני זקוק עוד‪ ,‬אפוא למאומה!"‬ ‫"אם כן" – נענתה היא – "הריני מוחלת לרבינו את חוב חמש מאות‬ ‫הרובלים‪ ,‬אשר הלוויתי לרבינו בטרם צאתו למסע!"‪" .‬החייתני!" – נזדהרו‬ ‫פני קודשו של רבינו – "ובשכר זאת‪ ,‬אשוב ואברכך שנית‪ ,‬שככל שתאבי‬ ‫מבאר עושרך – לא יחדלו מימיו לעולמים! אך זאת בתנאי" – מיהר רבינו‬ ‫להוסיף – "שכל ימיך לא תעתיקי את מגוריך מרימנוב‪ ,‬כדי שלא ישבר‬ ‫מטה לחמם של עניי העיר‪ ,‬אשר יהיו מעתה סמוכים על שולחנך!"‬

‫יצאה נשמתו בנשיקה‬ ‫השעה היתה אחת עשרה בלילה‪ ,‬עת יצאה הגבירה המבורכת מלפני‬ ‫רבינו‪ ,‬ואש המחלה החלה שוב לקדוח בגופו הקדוש והטהור‪ ,‬עד כי בדרך‬ ‫הטבע לא ניתן היה להבין‪ ,‬כיצד אינו מאבד את הכרתו ואת צלילות‬ ‫דעתו‪ .‬אך רבינו התחזק וישב על המיטה‪ ,‬והחל קורא קריאת שמע שעל‬ ‫המיטה‪ ,‬בקול רעש גדול ובהתלהבות עצומה‪ ,‬כדרכו כל ימיו בעבודתו את‬ ‫בוראו‪.‬‬ ‫בעת קוראו "שמע ישראל"‪ ,‬ראו הנוכחים את מסירות נפשו העצומה‪,‬‬ ‫וכבר בטוחים היו‪ ,‬כי הנה הנה משלים הוא את נפשו ומרקיע עמה‬ ‫לשחקים‪ .‬אולם‪ ,‬לאחר דומיה‪ ,‬נשמע קולו בשאגת אדירים‪" :‬ברוך שם כבוד‬ ‫מלכותו לעולם ועד"‪ .‬רבינו המשיך לקרוא קריאת שמע מילה במילה‪ ,‬בקול‬ ‫רם‪ ,‬צלול וברור‪ ,‬עד גמירא‪.‬‬ ‫אף הוא ביקש מספר פעמים לנקות את גופו הטהור‪ ,‬למרות שזה שמונה‬ ‫ימים לא בא שום דבר מאכל אל פיו‪ ,‬וגפו הקדוש היה נקי וזך ללא שמץ‬ ‫של פסולת‪.‬‬ ‫קרוב לחצות הלילה‪ ,‬שוב נטל לידו‪ ,‬והחל באמירת "ויהי נועם‪ ...‬יושב‬ ‫בסתר"‪ .‬משסיים את המזמור‪ ,‬נענה ואמר‪:‬‬ ‫"שארי ליה מריה‪ ,‬לכל מאן דמצער לי )ימחול לו הקדוש ברוך הוא לכל מי‬ ‫שציער אותי(‬ ‫ופתח לברך בקול רם ברכת "שהכל נהיה בדברו"‪ .‬הגבאי‪ ,‬מיהר להושיט‬ ‫לו כוס מים לשתות‪ ,‬אך רבינו דחה את הכוס מלפניו‪ ,‬נשכב על מיטתו‬ ‫כשפניו הקדושות כלפי מעלה‪ ,‬העביר את יד ימינו על פינו ועל זקנו‪,‬‬ ‫מעילא לתתא‪ ,‬וכך‪ ,‬ברגע כמימרא – סמוך לחצות הלילה אור ליום ל'‬ ‫מרחשוון‪ ,‬א' דראש חודש כסליו‪ ,‬שנת תר"ז – יצאה נשמתו הקדושה‬ ‫בקדושה ובטהרה‪.‬‬

‫עמוד של אש נראה בשמים‬ ‫באותו הרגע‪ ,‬בו השיב רבינו את נשמתו הקדושה בנשיקה לאביו‬ ‫שבשמים‪ ,‬הבהיק אור גדול מבעד החלון אל הבית פנימה‪ .‬לעיני הניצבים‬ ‫בחוץ‪ ,‬התגלו אותות נוראים בשמים‪ ,‬אשר נראו כשרביטי אש אשר ירדו‬ ‫ממרום‪ ,‬ונעלמו בהגיעם לארץ‪ .‬בשיפולי הרקיע‪ ,‬אשר בקצה האופק‪ ,‬הופיע‬ ‫עיגול ענק של אש כעין הארגמן‪ ,‬ועם צאת נשמתו הטהורה‪ ,‬שקע העיגול‬ ‫ארצה ונעלם‪.‬‬ ‫תושבים בנאוויטניץ‪ ,‬עיר המרוחקת מספר קילומטרים מרימנוב‪ ,‬ראו אף‬ ‫הם את עיגול האש ואת האור המוזר שבקע מעל האופק ברימנוב‪ ,‬ורבים‬ ‫מהם בטוחים היו‪ ,‬כי דליקה נפלה בעיר וכי רימנוב בוערת‪.‬‬ ‫מן הראוי לציין בעניין זה את דברי הגמרא )כתובות יז‪ ,‬וע"ז☺ "כי נח‬ ‫נפשיה )כאשר נפטר אותו החכם( אפסיק ליה עמודא דנורא בין דידיה‬ ‫לעלמא )הפסיק עמוד של אש מן השמים בינו לבין העם( וגמירי‬ ‫)ומקובלנו(‪ ,‬דלא מפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדרא‬ ‫)שאין עמוד של אש מפסיק‪ ,‬אלא או לאחד בדור או לשניים בדור בלבד("‬ ‫ומבאר המהר"ל מפראג "ומה שאמרו דאיפסיק ליה‪ ,‬כי העמוד של אור‬ ‫מורה‪ ,‬כי הוא נבדל מן בני אדם לגמרי‪ ,‬ואין דומה לו"‪.‬‬

‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬

‫‪·"‰¯‡ ˜¯‡Ù ‡¯‡· – ·ÂÓȯ ˘¯„Ó‰ ˙È· ÚÂÈÒ· Ï"ÂÈ Ï‡¯˘È ÈÙχ ˙··¯Ï ‰Ê ·Á¯ÂÓ ÔÂÈÏ‚ ˙ˆÙ‰Â ˙ÒÙ„‰‬‬ ‫·˘‪‡"ËÈÏ˘ ·ÂÓÈ¯Ó ¯"ÂÓ„‡ Ô¯Ó ˜"Î ˙‡È‬‬ ‫‪¼"−ï ëîòô−þô öí×í ¾þ−í −ë® −ëþ š"íþí ñ¾ êñîñ−íð êôî− ðîë×ñ ðìî−ôî ëìþîô "ó−ò−òõ" öî−ñè‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪8‬‬


‫¯‪·Ç¯´´Áƽȸ±‬‬ ‫‪ÇÀ´½°´³²±¯°³º»³°É´¯¸Æ°°¾´¸Á°³ÈÇó»Á¼¸¿²½»»·´Æ¸»¼Á¸Á´°È¾´»Á‬‬

‫גליון שפ"א פרשת תולדות ג' כסלו תשע"ז‬

‫אגדה ובקיאות‬

‫ורגע אחרי‪ ,‬הדלתות נסגרות‪ .‬האור נגוז‪ ,‬וה'עבודה זרה' שבה‬ ‫לקדמותה כשהיתה‪ .‬לא נעים לומר‪ :‬עשיו‪ .‬כי "מי יעלה בהר ה'"‬ ‫ענין אחד‪" ,‬ומי יקום במקום קדשו" ענין אחר‪.‬‬ ‫"והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל‪ ,‬וכאשר יניח ידו וגבר‬ ‫עמלק" (שמות יז‪ ,‬יא) כח פלאי אצור היה בידיו של שמה רבינו‪.‬‬ ‫אך לא כך הבינו במשנה‪" :‬וכי ידיו של משה עושות מלחמה או‬ ‫שוברות מלחמה? אלא לומר לך‪ :‬כל זמן שהיו ישראל מסתכלין‬ ‫כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים‪,‬‬ ‫ואם לאו היו נופלים" (ראש השנה כט ע"א)‪ .‬דמותו של משה רבינו‬ ‫הנשוא ידיו למרום היתה כשיחת מוסר‪ ,‬דרשת התעוררות‪.‬‬ ‫נפלא‪.‬‬ ‫אבל אם כך‪ ,‬נשאלת שאלה‪ :‬משה רבינו מרים ידיו‪ ,‬וכולם‬ ‫מתעוררים‪ ,‬משעבדים ליבם לאביהם שבשמים‪ ,‬כמה מפעים!‬ ‫והוא מוריד את ידיו ‪-‬‬ ‫וכבר מתנתקים מהאב שבשמים?! כבר נסוגים ונופלים?!‬ ‫ומשמע‪ ,‬שאכן כן‪ .‬המתג הורד‪ ,‬והאור כבה‪...‬‬ ‫ומה אנו מתפלאים‪ .‬איפה אנו בתפילת נעילה‪ ,‬בזעקת "שמע‬ ‫ישראל" ו"ה' הוא האלוקים"‪ ,‬ואיפה רגע אחרי‪ ,‬בחטיפת "והוא‬ ‫(חפץ חיים)‬ ‫רחום יכפר עוון"!‪.‬‬

‫"ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו‪ ,‬ורבקה אוהבת‬ ‫את יעקב" (כה‪ ,‬כח)‬ ‫התפיסה השגורה‪ ,‬השטחית‪ ,‬שעשיו הטעה את אביו‪ ,‬צד אותו‬ ‫בפיו ובלשונו בשאלות עקרות‪ :‬כיצד מערבין את המלח ואת‬ ‫התבן‪ .‬ויצחק עור‪ ,‬אין לו אלא מה שאזניו שומעות‪ .‬אבל רבקה‬ ‫רואה את מעשי עשיו‪ ,‬ועומדת על מהותו‪.‬‬ ‫ומסיחים את הדעת מדברי "חובות הלבבות" (שער חשבון‬ ‫הנפש פרק ג יא) שהעומד לפני ה' תמיד‪ -‬והרמב"ם (מורה נבוכים‬ ‫ח"ג פרק נא) כתב שהיתה זו דרגת שלשת האבות ומשה רבינו ‪-‬‬ ‫"יראה מאין עין וישמע מבלי אוזן"! אין ספק‪ ,‬שעשיו לא הצליח‬ ‫לרמות את יצחק!‬ ‫אם כן‪ ,‬כיצד יתכן שאהב את עשיו?!‬ ‫והתשובה‪ ,‬שכאשר עשיו עמד לפני יצחק‪ ,‬עמד באמת בחיל‬ ‫ורעדה‪ ,‬הבין שפה האמת‪ ,‬וזו הדרך‪ ,‬ואין בלתה‪ .‬שאשרי מי שעמלו‬ ‫בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב‪ ,‬אשריו בעולם הזה‬ ‫וטוב לו לעולם הבא‪.‬‬ ‫הבעיה היתה‪ ,‬שכאשר יצא הכל פרח‪ .‬שב להיות "איש יודע‬ ‫ציד איש שדה"‪ ,‬בטלן (רש"י) ומופקר (בראשית רבה סג‪ ,‬י) וזאת‪,‬‬ ‫ראתה רבקה‪.‬‬ ‫ואנו‪ ,‬האיננו כאלו?!‬ ‫ה"חפץ חיים" זצ"ל סיפר‪ ,‬שכאשר למד בוילנא בצעירותו שמע‬ ‫דרשת המגיד רבי זאב זצ"ל בבית הכנסת הגדול המלא מפה‬ ‫לפה‪ ,‬וסיפר שהיה קסם בשפתיו‪ ,‬השומעים היו מרותקים‪ .‬עיניהם‬ ‫לטושות ואזניהם כרויות ופיהם פעור לבלוע בצמא את דבריו‪.‬‬ ‫אמר‪" :‬כמה נפלא‪ ,‬ממש‪' :‬שתולים בבית ה'' מרותקים אתם‬ ‫לדברים‪ ,‬אבל 'בחצרות אלוקינ'‪ ,‬רק תצאו החוצה‪ ,‬ופססס‪' ,‬יפריחו'‬ ‫הכל נגוז ונעלם"‪...‬‬ ‫וירמיהו הנביא אומר בדבר ה'‪" :‬וגם בכל זאת לא שבה אלי בכל‬ ‫לבה כי אם בשקר" (ירמיה ג‪ ,‬י)‪ .‬פרש"י‪ :‬דורו של יאשיהו מראים‬ ‫עצמם שהם צדיקים‪ ,‬והם רשעים‪ .‬היו צרים צורות של עבודה זרה‬ ‫על דלתותיהם מבפנים‪ ,‬חציה על זו וחציה על זו‪ .‬וכשהיו מבערי‬ ‫עבודה זרה בודקים היתה הדלת פתוחה ולא היו מכירים בה‪.‬‬ ‫כיוצא בכך‪ ,‬חקוקים כל הבלי העולם הזה בדלתות לבינו‪.‬‬ ‫באים אנו לחצרות בית ה'‪ ,‬שומעים שיחת מוסר‪ ,‬שופכים נפשנו‬ ‫בתפילה‪ ,‬שוקדים על דלתי תורה ונהנים מאורה‪ ,‬ונפתחות דלתות‬ ‫לבנו‪ ,‬והאור ממלא חדרי ליבנו ‪ -‬ובטוחים אנו שהנה העפלנו‬ ‫לפסגות ‪-‬‬

‫"כי הקרה ה' אלוקיך‬

‫לפני" (כז‪ ,‬כ)‬

‫יצחק אבינו שולח את עשיו לצוד ציד ולהכין עבורו מטעמים‪,‬‬ ‫כדי שיברכו‪ .‬שומעת רבקה‪ ,‬ושולחת את יעקב במקומו‪ .‬תמה‬ ‫יצחק‪" :‬מה זה מהרת למצוא בני" ויעקב עונה‪" :‬כי הקרה ה' אלקיך‬ ‫לפני" (בראשית כז‪ ,‬כ) פרש רש"י‪ :‬כשם שהעבד שהלך לבקש לך‬ ‫אשה אמר‪" :‬הקרה נא לפני היום" (בראשית כד‪ ,‬יב)‪ ,‬וגם האיל‬ ‫שנזדמן בעקדתך לפי שעה‪ ,‬כך הקרה לפני שבשבילך‪.‬‬ ‫"ויאמר יצחק אל יעקב‪ :‬גשה נא ואמושך בני‪ ,‬האתה זה בני‬ ‫עשיו אם לא" (בראשית כז‪ ,‬כא) פרש רש"י‪ :‬אמר יצחק בלבו‪ ,‬אין‬ ‫דרך עשיו להיות שם שמים שגור בפיו‪ ,‬וזה אומר‪" :‬כי הקרה ה'‬ ‫אלוקיך"‪.‬‬ ‫לא מובן‪.‬‬ ‫יעקב אבינו אנוס על פי הדיבור‪ -‬נבואתה של רבקה‪ -‬להתחזות‬ ‫לעשיו‪ ,‬ופוחד‪" :‬אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע‪ ,‬והבאתי‬ ‫עלי קללה ולא ברכה" (בראשית כז‪ ,‬יב) יצחק אבינו מדת הגבורה‪,‬‬ ‫"פחד יצחק" (בראשית לא‪ ,‬יב)‪ ,‬כמה עול הוא לרגוז על כך‪ ,‬ומה‬ ‫נוראה תהיה הקפדתו‪" :‬כל מקום שנתנו חכמים עיניהם‪ ,‬מיתה או‬ ‫עניות" (נדרים ז ע"ב) רחמנא לצלן‪ .‬מתחזה הוא כיכלתו‪ :‬עוטה‬ ‫פרות עזים על ידיו ועל חלקת צוארו‪ .‬אם כך‪ ,‬מדוע אינו מתאים‬

‫לע"נ הצדקנית נינה מרטין בת מישלין ע"ה | ולע"נ ר' יצחק ב"ר גרשון ז"ל | ולע"נ ר' נח יצחק הלוי ב"ר משה יעקב ז"ל | ולע"נ הרב יהודה אריה בן רפאל אלתר ז"ל |‬ ‫ולהצלחת ר' אלחנן שמואל בן ר' נח יצחק ומשפחתו‬

‫‪1‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫"כי ציד‬

‫גם את אורח דיבורו‪ .‬אם אין דרך עשיו להיות שם שמים שגור‬ ‫בפיו‪ ,‬ישמיטו גם הוא!‬ ‫אבל מה‪ ,‬יודעים אתם‪ ,‬רגיל אני לשאת שיחות‪ ,‬לעורר לבבות‪.‬‬ ‫נענה לכל הזמנה‪ ,‬אולי יעשו הדברים פרות‪ .‬חניך נובהרדוק אני‪.‬‬ ‫והסבא מנובהרדוק היה אומר‪" :‬יש לזרוע בכל מקום‪ ,‬ולקצור היכן‬ ‫שגדל" והחפץ חיים זצ"ל אמר‪ :‬היער שורץ חיות לרוב‪ .‬ציד יוצא‬ ‫לצוד‪ ,‬וכי סבור הוא ללכוד את כל החיות? די לו אם ישוב עם צבי‬ ‫אחד‪ ,‬או דוב אחד‪ ,‬אף דרשן הדורש‪ ,‬אשריו אם יעורר לבות כולם‪,‬‬ ‫אך די אם יתעורר אחד מדרשתו‪ ,‬ר' צבי או ר' דוב‪ ,‬ואפילו יהא‬ ‫זה הוא עצמו‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬הייתי בארצות הבית‪ ,‬והזמינו אותי לשאת דברים בפני‬ ‫בני ישיבה‪ .‬ודאי‪ ,‬בשמחה‪ .‬הגעתי והתחלתי לדרוש באידיש‪ .‬ראש‬ ‫הישיבה זע באי נוחות‪ ,‬פנה אלי ואמר‪" :‬אלו נערים אמריקאיים‪,‬‬ ‫מבינים רק אנגלית" אמרתי‪" :‬מצטער‪ ,‬עם כל הרצון הטוב‪ ,‬בשפה‬ ‫ז�� איני שולט"‪ .‬לבסוף נמצא מוצא דחוק‪ :‬אמרתי‪ ,‬ותרגם‪ .‬שבתי‬ ‫ואמרתי‪ ,‬והמשיך ותרגם‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬עבור יעקב אבינו‪ ,‬דיבור בלי הזכרת שם שמים היה בגדר‬ ‫"שפה זרה"! אינו מסוגל לדבר בה!‬

‫יצחק אבינו אהב את עשיו‪" ,‬כי ציד בפיו" (בראשית כה‪ ,‬כח)‪,‬‬ ‫ברוחניות ובגשמיות‪ .‬גם מכח הכרת הטוב‪ ,‬שאכל מצידו‪ ,‬וגם‬ ‫משום שהיה צד באמרי פיו ומתחזה כמקפיד על ההלכות ואף‬ ‫מחמיר לעשר תבן ומלח‪ .‬ובכל אופן בכור הוא‪ ,‬והוזהרנו (בבא‬ ‫בתרא קלג ע"ב) שלא להעביר נחלה אפילו מבן רע לבן טוב‪ ,‬שאין‬ ‫אנו יודעים מי יהיו צאצאיהם‪ .‬בקש יצחק מעשיו שיצא לשדה‬ ‫ויצוד ציד להביא‪ ,‬לעשות לו מטעמים כאשר אהב‪ ,‬כדי שיברכהו‬ ‫לפני מותו‪ .‬שמעה רבקה‪ ,‬וצותה על יעקב אבינו להתחזות לעשו‬ ‫וליטול את הברכות‪ .‬יצחק אבינו חשד‪ ,‬ולבסוף נחה דעתו‪ .‬ברך‬ ‫את יעקב‪.‬‬ ‫"ויהי אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו‪ ,‬ועשו אחיו בא‬ ‫מצידו" הכין מטעמים וביקש את הברכות‪" .‬ויאמר לו יצחק אביו‪,‬‬ ‫מי אתה‪ ,‬ויאמר‪ :‬אני בנך בכורך עשיו‪ .‬ויחרד יצחק חרדה גדולה‬ ‫עד מאוד‪ ,‬ויאמר‪ :‬מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואוכל מכל‬ ‫בטרם תבוא ואברכהו‪ ,‬גם ברוך יהיה!" (בראשית כז‪ ,‬לג)‪.‬‬ ‫ולא מובן ‪-‬‬ ‫כשהורתה רבקה ליעקב להתחזות לעשו‪ ,‬נרתע‪" :‬הן עשו‬ ‫אחי איש שעיר ואנכי איש חלק‪ ,‬אולי ימושני אבי והייתי בעיניו‬

‫(והגדת)‬

‫בעומק הפרשה‬

‫לחת"ס ר"פ ויצא‪ ,‬ובתוספת חיים על החיי אדם (סי' קלב ס"ק‬ ‫נה) וכן הביא בשו"ת דברי יציב (אבהע"ז סי' ע"ב) מס' נזר‬ ‫הקודש והלך ג"כ בשיטה זו‪ ,‬ובס' אורחות רבינו בעל הקה"י‬ ‫הביא שהקה"י ג"כ סבר כן‪ ,‬ויעו"ע בפ' יונתן על תיב"ע ברא־‬ ‫שית כח ט]‪.‬‬ ‫ובאמת על הראיה מעשו שנתכפר לו בלא תשובה יש לפ־‬ ‫קפק בזה טובא‪ ,‬דהנה במד"ר (בראשית ס"ז י"ג) איתא‪" :‬וירא‬ ‫עשיו כי רעות בנות כנען וילך עשו אל ישמעאל‪ .‬רבי יהושע בן‬ ‫לוי אמר נתן דעתו להתגייר‪ ,‬מחלת שמחל לו הקב"ה על כל‬ ‫עונותיו‪ ,‬בשמת שנתבסמה דעתו עליו‪ ,‬אמר ר"א אלו הוציא‬ ‫את הראשונות יפה היה אלא על נשיו כאב על כאב" עכ"ל‬ ‫המד"ר‪ .‬ובביאור דברי המד"ר יעוי' ברש"י על המד"ר שם וב־‬ ‫מתנות כהונה שם שביארו שנחלקו ריב"ל ור"א אם עשו היה‬ ‫דעתו לעשות תשובה‪ ,‬דדעת ריב"ל שבאמת עשו נתן בדעתו‬ ‫לעשות תשובה @‪(02‬ויעוי' ברד"ל שם שהתעורר למה נקט‬ ‫המד"ר לשו' להתגייר ולא נקט שנתכוין לעשות תשובה)@‪,88‬‬ ‫אמנם ר"א הקש' על דברי ריב"ל דבשלמא אלו הוציא עשו‬ ‫את נשיו הראשונות אפשר היה לפרש שבאמת עשו רצה לע־‬ ‫שות תשובה‪ ,‬אבל כיון שעשו לא גירש את נשיו אלא הוסיף‬ ‫אשה רשעית על הראשונות א"כ ע"כ לא נתכוין לעשות עשו‬ ‫תשובה‪ .‬ולכאו' נרא' לפי"ד המד"ר שבאמת גם דרשא זו גופא‬ ‫שדרש ריב"ל שמחל לו הקב"ה לעשו על כל עונותיו תלוי‬ ‫במחלוק' ריב"ל ור"א‪ ,‬דלדעת ריב"ל שנתכוין עשו לעשות‬ ‫תשובה נמחל לו כל עונותיו‪ ,‬אבל לדעת ר"א שלא עשה עשו‬ ‫תשובה לא נמחלו לו עונותיו‪ ,‬וא"כ יתכן מאוד דהירושלמי‬ ‫שלמד מעשו שחתן מתכפר לו עונותיו ג"כ ס"ל כהאי מ"ד‬ ‫שעשו עשה תשובה‪ ,‬אבל בלא תשובה לא מתכפר‪.‬‬

‫ריתחא דאורייתא‬

‫וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת וגו'‬

‫(כח‬

‫ט)‬

‫בירושלמי (בכורים פ"ג ה"ג) איתא‪" :‬וכי מחלת שמה והלא‬ ‫בשמת שמה אלא שנמחלו לו כל עוונתיו" ומכאן ילפינן שחתן‬ ‫מוחלים לו על כל עוונותיו‪.‬‬ ‫והנה ברמ"א (אבהע"ז סי ס"א ס"א) מבואר שהחתן מתענה‬ ‫ביום חופתו כיון שמוחלים לו על עונותיו‪ .‬ותמוה דכיון דלומ־‬ ‫דים מעשו שמחלו לו על עונתיו כשנשא אשה ועשו הרי לא‬ ‫עשה תשובה‪( ,‬דהרי מבואר במגילה יא‪ .‬דעשו היה ברשעו‬ ‫מתחילתו ועד סופו‪ ,‬וכן מוכח בב"ק צב‪ :‬דבאותו שעה היה‬ ‫רשע‪ ,‬וכ"ה ברש"י כאן "על נשיו‪ .‬הוסיף רשעה על רשעתו‬ ‫שלא גרש את הראשונות")‪ .‬א"כ ע"כ האי דינא של מוחלים‬ ‫לחתן על כל עונותיו הוא אפי' כשלא עשה תשובה‪ ,‬וא"כ למה‬ ‫צריך חתן להתענות והלא בלא"ה נמחלים לו עונותיו‬ ‫ובעיקר הקושיא‪ ,‬דאי נימא דעוונותיו של חתן נמחלים אף‬ ‫בלא תשובה א"כ מ"ט צריך החתן להתענות‪ ,‬נראה דלק"מ‪,‬‬ ‫דהרי מצינו כעין זה ביוה"כ דדעת רבי (יומא פה‪ ):‬דיוה"כ‬ ‫מכפר על כל העבירות אפי' בלא תשובה ואעפ"כ מקרא מלא‬ ‫בתורה שביוה"כ כיון שהוא כפרה צריך להתענות‪ ,‬וא"כ אין‬ ‫לתמוה כלל למה חתן יתענה ביום חופתו אפי' אם בלא תשו־‬ ‫בה יתכפר עונותיו דלא גרע מיו"כ לדעת רבי שמתענים אע"פ‬ ‫שאי"צ לעשות תשובה‪ ,‬אלא שעדיין יקשה מ"ט לא מצינו‬ ‫שכל מי שעולה לגדולה מתענה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫אך מאידך מצאנו בכמה אחרונים שנקטו בפשיטות שמ־‬ ‫חילת חתן הוא דווקא כשעשה תשובה‪[ ,‬יעוי' בס' תורת משה‬

‫(פנינים מבי מדרשא)‬

‫‪2‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫בפיו" (כה‪ ,‬כח)‬


‫כמתעתע‪ ,‬והבאתי עלי קללה ולא ברכה" (בראשית כז‪ ,‬יא‪-‬יב)‬ ‫אם יחשוד בו יצחק‪ ,‬עוד בטרם יעלה חפצו בידו‪ ,‬לא יסתפק בכך‬ ‫שישלחו ריקם‪ ,‬אלא עוד עלול לקללו חלילה ‪-‬‬ ‫וכשמתברר ליצחק שאכן הונוהו‪ ,‬והוא חרד חרדה נוראה ‪-‬‬ ‫אומר בתוך כדי דיבור‪" :‬גם ברוך יהיה"?!‬ ‫ומוסיף‪" :‬בא אחיך במרמה‪ ,‬ויקח ברכתך" ופרש בתרגום‪ ,‬וכן‬ ‫כתב רש"י "במרמה" בחכמה‪ .‬הפלא ופלא‪ :‬היכן עוד מצינו‪,‬‬ ‫שאדם 'נעקץ' בתרגיל מחוכם‪ ,‬ומתפעל מההברקה!‬ ‫איך יובן כל זה?! התשובה היא‪:‬‬ ‫יצחק אבינו ידע בברור מי הוא יעקב ומי עשיו‪ .‬ידע שזה יושב‬ ‫אוהלים וזה איש שדה‪ .‬אבל ידע שיעקב "איש תם‪ ,‬יושב אהלים"‬ ‫(בראשית כה‪ ,‬כז)‪ .‬ופרש רש"י‪ :‬מי שאינו חריף לרמות קרוי "תם"‪.‬‬ ‫והכוונה שאינו בקי בהויות העולם ובערמומיות משא ומתן‪.‬‬ ‫והבין יצחק‪ ,‬שממרום רוצים לחלק ביניהם את התפקידים‪ .‬יעקב‬ ‫יתעלה ברוחניות ויקרין על אחיו‪ ,‬ועשיו יחזיקו ‪ -‬אותו ואת זרעו‬ ‫ בגשמיות‪ .‬זה ידאג לתורה וזה לקמח‪ .‬כשבט לוי שעסק בתורה‬‫ועבודת ה'‪" ,‬יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים לג‪,‬‬ ‫י)‪ ,‬ולפיכך אינם נוטלים חלק בארץ ישראל ובביזה (יעוין ברמב"ם‬ ‫סוף הלכות שמיטה ויובל)‪ ,‬ועם ישראל מחזיקם בעשרים וארבע‬ ‫מתנות הכהונה‪ .‬לפיכך ביקש לתת את הברכות הגשמיות לעשו‪,‬‬ ‫כי הוא הזקוק להם‪ ,‬עבורו ועבור יעקב כאחד‪.‬‬ ‫והיה יצחק בטוח‪ ,‬שכשם שעשיו מכלכלו‪" ,‬כי ציד בפיו"‪ ,‬כך‬ ‫ימשיך לכלכל את יעקב וזרעו‪ .‬אבל רבקה ידעה את האמת‪,‬‬ ‫שעשיו מכלכל את אביו לא כמשרת את לומד התורה‪ ,‬אלא‬ ‫כמקיים מצות כבוד אב גרידא‪ .‬וידעה‪ ,‬שלא יתמוך ביעקב‪ ,‬אלא‬ ‫יתנכר לו‪ .‬החליטה שאין בררה‪ ,‬ועל יעקב לדאוג לקמח ולתורה‬ ‫כאחד‪ .‬גם לוי וגם שאר השבטים יהיו מזרעו‪ ,‬גם יששכר וגם‬ ‫זבולון‪ .‬לפיכך‪ ,‬עליו ליטול את הברכות‪.‬‬ ‫לשם כך‪ ,‬התחזה יעקב לעשיו‪ .‬ומששמע יצחק כך‪ ,‬אמר‪ :‬אם‬ ‫אין הוא "תם" כשחשבתי‪ ,‬אלא חריף הוא ליטול את הברכות‪ ,‬אם‬ ‫כך‪ ,‬יוכל לדאוג גם לקמח ולא רק לתורה‪ .‬ומשכך‪" ,‬גם ברוך יהיה"!‬ ‫התפעל מכך ש"יושב אהלים" מגלה פקחות בהויות העולם‪" ,‬בא‬ ‫אחיך בחכמה ויקח את ברכתך" ואפשר לשלוח אותו לחרן‪,‬‬ ‫(הגר"י גלינסקי זצוק"ל)‬ ‫להתעמת מול לבן הארמי!‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫שאלה‪ :‬יש היום כלובים מיוחדים לאיסוף בקבוקי‬ ‫פלסטיק ריקים למיחזור‪ ,‬האם בשבת מותר לטלטלם‬ ‫ולקחם דהרי אי"ז אשפה או שזה מוקצה‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬אין ראוי‪.‬‬

‫שאלה‪ :‬עיתון שיש בו גם מדורים שאסור לקוראם בשבת‬ ‫וכגון פרסום עם תמונות של מכשירי חשמל ומחיריהם‪,‬‬ ‫האם מחמת זה כל העיתון נהיה מוקצה בשבת‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬המנהג להקל ויזהר שלא יקרא מה שאין ראוי‪.‬‬ ‫(מחשבת עם)‬

‫"ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד"‬

‫למה חרד יצחק‪ ,‬אמר‪ :‬שמא עון יש בי‪ ,‬שברכתי קטן לפני גדול‬ ‫ושניתי סדר היחס‪ .‬התחיל עשיו מצוח‪" :‬הכי קרא שמו יעקב‪,‬‬ ‫ויעקבני זה פעמים" אמר לו אביו‪ :‬מה עשה לך? אמר לו‪" :‬את‬ ‫בכורתי לקח‪ ,‬והנה עתה לקח ברכתי"‪ .‬אמר‪ :‬בכך הייתי מצר‬ ‫וחרד‪ ,‬שמא עברתי על שורת הדין‪ .‬עכשיו לבכור ברכתי‪" ,‬גם‬ ‫ברוך יהיה" (רש"י כז‪ ,‬לו)‬ ‫מי מסוגל להבין את עשיו‪-‬‬ ‫בא מן השדה והוא עייף‪ ,‬וחומד את נזיד העדשים‪ .‬כשהוא‬ ‫מתבקש לשלם תמורתו בבכורה‪ ,‬החל לחרף ולגדף את העבודה‬ ‫שבבכורים (בראשית רבה סג‪ ,‬יג) וצחק צחוק גדול על אחיו‬ ‫התמים‪ ,‬שמחשיב את הבכורה ומוכן לתת תמורתה נזיד עדשים‬ ‫(שם יד)‪.‬‬ ‫וכעת‪ ,‬שיעקב אבינו השתמש בזכות הבכורה לקבל את‬ ‫הברכות‪ ,‬מתמרמר הוא על 'רמאותו'‪...‬‬ ‫אבל כזה הוא הטבע האנושי ‪-‬‬ ‫שמעתי מעשה בדיין ירא שמים‪ ,‬אבל ממה חיים‪ .‬יקח שוחד‪.‬‬ ‫אבל אסור‪ ,‬החליט לקחת בשנוי‪ .‬לתובע ייחד את הנעל הימנית‪,‬‬ ‫ולנתבע את הנעל השמאלית‪.‬‬ ‫לפני הדיון היה מחליף את נעליו בנעלים שבחדר המבוא‪,‬‬ ‫לראות באיזו מהן טמנו תכריך שטרות‪ .‬ואם בשתיהן‪ ,‬איזו‬ ‫מפריעה יותר להליכה‪.‬‬ ‫יום אחד תחב רגליו‪ ,‬והימנית בקושי נכנסה‪ .‬מצא סימוכין‬ ‫למכביר להצדיק את התביעה‪ ,‬ופרכות לכתות גרסת הנתבע‪.‬‬ ‫לאשרו‪ ,‬מעולם לא נכשל‪ ,‬תמיד נתן הצד הצודק את השוחד‪.‬‬ ‫יצא התובע וכל תאותו בידו‪ ,‬והדיין צלע החוצה וחלץ את‬ ‫החפיסה מנעלו‪ ,‬והנה היא תכריך ניירות בעלמא‪.‬‬ ‫"איזו שחיתות" רטן‪" .‬איזו רמאות"! אין אמון בבני אדם‪...‬‬ ‫זהו שאמרו‪ ,‬שאין האדם רואה נגעי עצמו‪ .‬הוא נוטל שוחד‪,‬‬ ‫ומעייניו ברמאות הזולת‪...‬‬

‫"ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה‬ ‫וצודה לי ציד" (כז‪ ,‬ג)‬ ‫וצריך ביאור‪ ,‬למה היה צריך לומר לו איזה כלים צריך לקחת‬ ‫לציד‪ ,‬הרי עשו היה כל יום הולך לצוד והיה "איש ציד" והיה לו‬ ‫לומר רק צודה לי ציד וכו'‪.‬‬ ‫ונראה לומר‪ ,‬על פי מה שכתב רש"י בד"ה "וצודה לי" מן‬ ‫ההפקר ולא מן הגזל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לכן הדגיש לו יצחק "שא נא כליך" ‪ -‬שלך ולא כלי שגזול בידך‬ ‫וכן "תליך וקשתך"‪.‬‬ ‫לפי"ז יתבאר ביתר שאת למה עשו באותו יום לא לקח את‬ ‫בגדי החמודות כיון שבגדים אלו כתוב בחז"ל‪ ,‬שאם היה ממשמש‬ ‫בחיה שמצוירת שם היא היתה מגיעה אליו‪ ,‬והוא היה שולט בה‬ ‫ואם היה לוקח בגדים אלו היה יכול להגיע לו חיות מן הגזל‪.‬‬ ‫מעתה כמה נפלא מה שכתוב בפירושי התורה ל"בעלי‬ ‫התוספות" "בנה הגדול החמדת" בגימטריא בגזל לקחם מנמרד‪,‬‬ ‫(המלקט)‬ ‫עכ"ל‪.‬‬

‫(והגדת)‬

‫‪3‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫(כז‪ ,‬לג)‬


‫בין שבילי המוסר‬ ‫"ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את‬ ‫יעקב" (כה‪ ,‬כח)‬ ‫שהיה מביא ציד ומאכיל את יצחק (רש"י מהתרגום)‬

‫וכי זו הסיבה בגינה היה יצחק אבינו‪ ,‬עמוד היראה‪" ,‬פחד יצחק"‬ ‫(בראשית לא‪ ,‬מב)‪ ,‬אוהבת את עשו‪ ,‬שהיה "איש שדה" אדם בטל‬ ‫(רש"י)‪ ,‬ש"יוצא וגוזל וחומס והיו בני אדם מאררים אותו" (תנחומא‬ ‫תצא ד) פוקד בתי עבודה זרה (בראשית רבה סג‪ ,‬י) וידע יצחק שאין‬ ‫שם שמים שגור בפיו (רש"י בראשית כז‪ ,‬כא) ואהבו משום שאכל‬ ‫מצידו‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שביקש לתת לו את הברכות? אתמהה!‬ ‫אלא מאי‪ ,‬יצחק אבינו ראה שעשיו מפרנסו בכזו מסירות‪ ,‬והבין‬ ‫שמשום כך העניק לו הקב"ה שני בנים אלו‪ ,‬את עשיו ואת יעקב‪,‬‬ ‫ולפיכך עשו הבכור‪ .‬כי "אם אין קמח אין תורה" (אבות פ"ג מי"ז) וכל‬ ‫תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון (אבות פ"ב מ"ב)‬ ‫והבין יצחק אבינו שזו חלוקת התפקידים בין עשיו ליעקב‪ ,‬עשיו ממונה‬ ‫על ה"מלאכה" ואחראי ל"קמח"‪ ,‬ויעקב "איש תם יושב אהלים"‪ ,‬אהלי‬ ‫שם ועבר‪ ,‬אהלי תורה ותפילה‪ ,‬מתעלה ברוחניות ומקרין על אחיו כעין‬ ‫שותפות יששכר וזבולון‪.‬‬ ‫וכשם שזבולון העושה פרקמטיא ומסחר עבור יששכר העוסק‬ ‫בתורה מוזכר ראשונה בברכות יעקב (בראשית מט‪ ,‬יג‪-‬יד) ומשה‬ ‫(דברים לג‪ ,‬יח) כקדימת הקמח לתורה‪ ,‬כך קודם עשו ליעקב‪ .‬לכן‬ ‫ביקש לתת ברכות יבול ושפע גשמי לעשיו‪ ,‬כפי שעם ישראל מחזיק‬ ‫מיבולו המבורך את בני שבט ללוי המקדישים עצמם לתורה ולעבודת‬ ‫ה' ומקרינים רוחניות למחזיקיהם‪" :‬יורו משפטיך ליעקב ותורתך‬ ‫לישראל" (דברים לג‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬מדוע התנגדה לכך רבקה‪ ,‬וממרום הודיעוה בנבואה שיעקב‬ ‫הוא שיטול את הברכות‪ ,‬ולא יהיה סמוך על שולחן עשיו?‬ ‫שתי סיבות לכך‪.‬‬ ‫האחת‪ ,‬שהרב מפוניבז' זצ"ל אמר לי פעמים רבות‪ ,‬בבאור דברי‬ ‫הגמרא (יומא עא ע"א)‪" :‬הרוצה לנסך יין על גבי המזבח ימלא גרונם‬ ‫של תלמידי חכמים יין"‪ .‬מהו‪" :‬ימלא גרונם"‪ ,‬וכי החכמים יפתחו פיהם‪,‬‬ ‫והמנסך יצוק לגרונם? ודאי שלא! אלא מאי ‪-‬‬ ‫הענין כך הוא‪ :‬הקב"ה קוצב לעשיר פרנסתו‪ ,‬ומוסיף לו גם עבור‬ ‫תלמידי החכמים‪ .‬ואז‪ ,‬ראשית כל חי העשיר בפזרנות‪ ,‬ומוציא את‬ ‫כספו ואת הכסף המופקד אצלו‪ .‬וכשנותן כבר למשולח של הישיבה‪,‬‬ ‫לוקח המשולח את האחוזים שלו‪ ,‬ומהמגיע כבר לגרונם של תלמידי‬ ‫החכמים‪...‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬אמר לי הרב מפוניבז'‪ ,‬מכתת הוא רגליו בעצמו‪ ,‬למרות זקנתו‬ ‫וחולשתו‪ .‬כי בנועם שפתיו פותח הוא את לב הנדיבים לתת יותר‪ ,‬את‬ ‫כל החלק המופקד אצלם‪ ,‬וכולו קודש לישיבה! וזהו שאמרו "ימלא‬ ‫גרונם"‪ ,‬שיתן להם את הסכום במלואו!‬ ‫חששה רבקה שאם עשיו יהיה הממונה על פרנסת יעקב‪ ,‬יגוע יעקב‬ ‫ברעב‪...‬‬ ‫ודבר שני‪ ,‬אמר לי הרב מפוניבז' זצ"ל‪ ,‬מטרה נוספת לי בנדודי‪ :‬לזכות‬ ‫יהודים במצות החזקת התורה‪ ,‬רצון זה הוא הנותן לי את הכח לשאת‬ ‫את הקשיים והבזיונות שהם מנת חלקי‪.‬‬ ‫וסיפר‪ :‬נקשתי בדלת ביתו של עשיר מופלג‪ .‬פתח את הדלת ואמר‪:‬‬ ‫"איני נותן למשולחים" וטרק את הדלת‪ .‬זהו פטור אני‪ .‬ניסיתי לזכותו‪,‬‬ ‫וסרב‪ .‬אבל עקפתי את הבית ודפקתי על דלת המשרתים‪ .‬המשרתת‬ ‫פתחה‪ ,‬ראתה זקן לבן והניחה לי להיכנס‪ .‬היית צריך לראות את פני בעל‬

‫הבית! התבוננתי סביב‪ ,‬וראיתי תמונה ממוסגרת של יהודי חרדי וזקנו‬ ‫יורד על מידותיו‪ .‬שאלתי מי זה‪ ,‬וענה‪" :‬זה סבי" התענינתי‪ ,‬והתרכך‪.‬‬ ‫סיפר על אורחותיו וצדקתו‪ .‬אמרתי‪" :‬תמונה כזו‪ ,‬מן הדין שתפאר‬ ‫חדר בישיבה‪ .‬שהתלמידים יראו וילכו באורחותיו!" נענה‪ ,‬ותרם חדר‬ ‫בישיבה!‬ ‫כסבורים אתם שהחדר לא היה נבנה בלעדיו? אבל הוא שזכה!‬ ‫ורבקה ידעה‪ ,‬שלעשיו אין זכויות להחזיק את יעקב!‬ ‫ופעם חזר הרב מפוניבז' ממסע מתיש למען הישיבה‪ ,‬ואמר לי‪" :‬בוא‬ ‫וראה מעשה אלוקינו‪ ,‬השגחה פרטית!"‬ ‫הבנתי שחוה הצלחה מיוחדת‪ .‬וסיפר‪ :‬הייתי בארצות הברית‪ ,‬ושמעתי‬ ‫על פלוני‪ ,‬יהודי מליונר‪ ,‬המבקש להנציח את שמו במבנה ציבור רב‬ ‫רושם בארץ הקודש‪ .‬חשבתי לעצמי‪ ,‬ברוך השם‪ ,‬ישיבת פוניבז' עומדת‬ ‫על תילה‪ .‬אבל נרתום אותו להציב יד ושם לישיבה נוספת שנכחדה‬ ‫בשואה הנוראה‪ .‬ישיבת גרודנא‪ ,‬או רמיילס‪ ,‬או קוברין‪ ,‬או ברנוביץ'‪,‬‬ ‫לא חסר ‪-‬‬ ‫הכלל‪ ,‬טרחתי וניסיתי בלי סוף‪ ,‬וכל העת היו דחיות מדחיות שונות‪,‬‬ ‫ממש מניעות ממרום‪ .‬פה יצא ופה נסע‪ ,‬פה חלה ופה נפש‪ .‬התיאשתי‪,‬‬ ‫והתרמתי גבירים כיכלתי‪ ,‬וברוך השם עלה בידי‪ .‬כשעליתי למטוס‬ ‫לשוב ארצה‪ ,‬מי יושב לידי‪ ,‬במושב הצמוד‪ ,‬אם לא אותו יהודי! באמת‬ ‫יהודי חם בעל לב נפלא‪ .‬שוחחנו בלבביות והצגתי את מרכלתי‪ ,‬לזכותו‬ ‫בשני העולמות‪.‬‬ ‫ואמר לי‪" :‬חבל שהרב איחר בשבוע‪ ,‬כבר תרמתי אצטדיון ביפו‬ ‫שישא את שמי‪ ,‬אצטדיון בלומפילד"‪...‬‬ ‫איי‪ ,‬מעשה אלוקינו!‬ ‫לא היו לו זכויות‪ ,‬לא נמצא ראוי!‬ ‫אילו היה זוכה‪ ,‬ובונה היכל לתורה‪ ,‬כמה מצוות היו מתווספות לו מדי‬ ‫שנה בשנה‪ ,‬ומידי חודש בחדשו‪ .‬מדי שבוע ויום‪ ,‬ובכל שעה ושעה!‬ ‫משלא זכה‪ ,‬כמה חילול שבת רחמנא ליצלן יזקף לחובתו‪...‬‬ ‫ובענין זה‪ ,‬שאל הגאון רבי דוד גריינימן זצ"ל את דודו‪ ,‬מרן ה"חזון‬ ‫איש" זצ"ל‪ :‬אני נוסע לארצות הברית לאסוף כספים עבור כולל חזון‬ ‫איש‪ ,‬ויהודים רבים עונים לי‪" :‬תבוא מחר" איני מבין ‪ -‬וכי מחר יהיו‬ ‫עשירים יותר? אני כבר כאן‪ ,‬מדוע לא יתנו?!‬ ‫חבל שלא שאל אותי‪ ,‬יש לי נסיון בזה‪.‬‬ ‫מה שקרה הוא‪ ,‬שהיתה פה תקלה‪ .‬קרתה טעות ופתחו בפניו את‬ ‫הדלת‪ .‬באמת‪ ,‬שלא בכוונה‪ .‬אבל מחר ידעו לענות שאינו בבית‪...‬‬ ‫וכמעשה שהיה‪ .‬פעם ישבו שלושה יהודים‪ :‬רופא‪ ,‬ונדיב‪ ,‬וסוחר‬ ‫מצליח‪ .‬התגלגלה השיחה‪ ,‬ותהו מה יאמרו עליהם לאחר פטירתם‪.‬‬ ‫אמר הרופא‪" :‬ודאי יספרו כמה חולים רפאתי‪ ,‬ולכמה עזרתי‪ .‬איך‬ ‫כתתי רגלי‪ ,‬ולעתים לא גביתי תשלום אפילו רכשתי את התרופות"‪.‬‬ ‫"אני יכול להעיד על כך" אישר הנדיב‪" ,‬אבל מובן שבהספד יפריזו‬ ‫מעט‪ .‬עלי‪ ,‬דומני‪ ,‬יספרו על הלב הפתוח והיד הרחבה" ‪-‬‬ ‫"שמענו על כך" אמר השלישי‪" ,‬אבל מובן שבהספד יפריזו יותר‪.‬‬ ‫הפלא ופלא‪ :‬בחייכם מספרים עליכם את האמת‪ ,‬במידה‪ .‬וכשאתם‬ ‫עולים לעולם האמת יפריזו עליכם בשקרים‪ .‬אני‪ ,‬בעולם השקר חי‬ ‫בשקר‪ ,‬אבל בעלותי לעולם האמת יאמרו עלי את האמת!"‬ ‫"הכיצד?" תמהו‪.‬‬ ‫ואמר‪" :‬כל משולח וגבאי צדקה שבא לביתי‪ ,‬אומרים לו‪ :‬הוא איננו‪.‬‬ ‫וזה שקר‪ ,‬כמובן‪ .‬אבל כשאמות יאמרו‪ :‬הוא איננו‪ ,‬וזו תהיה אמת‬ ‫לאמיתה"‪...‬‬ ‫מכל מקום‪ ,‬לא זו היתה תשובתו של החזון איש‪.‬‬ ‫היודעים אתם מה ענה?‬ ‫שאותו יהודי נצרך לזכויות של עוד קריאת שמע ערבית ושחרית‬

‫כל המעונין לקבל מנוי שבועי דרך פקס או מייל נא לשלוח מייל ל ‪GISHMAKEVORT@GMAIL.COM‬‬

‫או ישלח בקשה לת‪.‬ד‪ 18303 .‬מיקוד ‪ 91182‬ירושלים או להשאיר הודעה בתא‬

‫הקולי שמספרו ‪ 151527131458‬בצירוף שם ‪2‬‬ ‫כתובת ומספר טלפון ובל"נ נטפל בבקשתכם‬

‫וכן כל המעוניין להקדיש העלון לעלוי נשמת או לרפואת וכו' מתבקש לשלוח למייל הנ"ל או להשאיר הודעה בתא הקולי הנ"ל‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫בסיעתא דשמיא!‬

‫ופרפראות נבחרים לפרשת השבוע‬ ‫"פרשת תולדות"‬ ‫**************‬

‫עורך‪ :‬הרב יוסף ברגר‬ ‫לתגובות והנצחות – לשיעורים והרצאות‪ - 054 - 8455798 pninim16@gmail.com :‬ניתן לקבל את העלון במייל‪.‬‬

‫ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק )כה‪ ,‬יט(‬ ‫לכאורה צריך להבין‪ :‬א‪ .‬למה כופלת התורה ואומרת‪' ,‬אברהם הוליד את‬ ‫יצחק'‪ ,‬הרי הפסוק מתחיל 'ואלה תולדות יצחק בן אברהם'?‬ ‫ב‪ .‬על הפסוק 'ואלה תולדות יצחק' אומר רש"י‪" ,‬יעקב ועשו האמורים‬ ‫בפרשה"‪ ,‬לכאורה מה רש"י רוצה לומר בזה‪ ,‬הלא כל הפרשה מדברת‬ ‫על יעקב ועשו?‬ ‫ביאור נפלא – הנותן לנו חיזוק בימים אפלים אלו של חושך והסתרה –‬ ‫הסביר כ"ק מרן אדמו"ר ממישקולץ שליט"א‪ ,‬על פי דברי ה"בעל שם‬ ‫טוב" הק' זי"ע שאמר‪ :‬דאדם צריך לדעת‪ ,‬אפילו כשהוא במצב של‬ ‫הסתרת פנים‪ ,‬כשחשוך לו ונדמה לו כאילו חרב עליו עולמו‪ ,‬גם אז‬ ‫הקב"ה עמו‪ ,‬כי גם ההסתרת פנים זה מאת ה'‪ .‬וכשאדם יודע שגם בתוך‬ ‫ההסתר פנים נמצא הקב"ה וכי הכל ממנו‪ ,‬או אז נמתקים מעליו כל‬ ‫הדינים ונהפכים לרחמים ומתבטל כל ההסתרה‪.‬‬ ‫ובזה פירש הפסוק בתוכחה )דברים לא‪ ,‬יח( "ואנכי הסתר אסתיר פני" ‪-‬‬ ‫הקב"ה אומר‪ ,‬אני יסתיר את עצמי בתוך ההסתר‪ ,‬שלא תדעו‬ ‫שאני נמצא שם‪ .‬עכת"ד הק'‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אברהם אבינו‪ ,‬הוא מידת החסד – רחמים‪ ,‬כדכתיב )מיכה ז‪ ,‬כ(‬ ‫"תתן אמת ליעקב‪ ,‬חסד לאברהם"‪ .‬יצחק אבינו‪ ,‬הוא מידת הגבורה –‬ ‫דין‪ ,‬כדכתיב )בראשית לא‪ ,‬מב( "פחד יצחק"‪.‬‬ ‫ולפי זה פירש מרן אדמו"ר שליט"א את דברי הפסוק‪" ,‬ואלה תולדות‬ ‫יצחק בן אברהם" – אדם צריך לדעת שגם 'יצחק' שהוא דין‪ ,‬הוא 'בן‬ ‫אברהם' זה מכוח הרחמים של הקב"ה‪ ,‬שגם בתוך הדין נמצא הקב"ה‪,‬‬ ‫ועל ידי כך שנדע זאת‪ ,‬נזכה 'אברהם' ‪ -‬שהוא מידת הרחמים‪' ,‬הוליד‬ ‫את יצחק' ‪ -‬יגבר על מידת הדין‪ ,‬ויעלם לגמרי מידת הדין‪.‬‬ ‫ובזה גם הסביר את דברי רש"י‪' ,‬יעקב ועשו האמורים בפרשה'‪ .‬רש"י‬ ‫בא ללמדנו יסוד לשעה ולדורות‪ ,‬שכל המלחמות של יעקב ועשו‬ ‫האמורים בפרשה‪ ,‬וכל המלחמות של יעקב ועשו לדורות‪ ,‬תלוי ביסוד‬ ‫הנ"ל‪ ,‬שרק אם נאמין שגם בתוך ההסתר‪ ,‬נמצא הקב"ה‪ ,‬על ידי כך‬ ‫נזכה שיעקב יתגבר על עשיו‪.‬‬

‫ויעתר יצחק לה׳ לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה׳ ותהר‬ ‫רבקה אשתו‪ .‬ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה‬ ‫אנכי ותלך לדרוש את ה׳ )כה‪ ,‬כא‪-‬כב(‬ ‫"ויעתר לו״ ‪ -‬לו ולא לה שאין דומה תפילת צדיק בן רשע לתפילת‬ ‫צדיק בן צדיק‪ ,‬לפיכך לו ולא לה )רש״י(‪.‬‬ ‫רעיון נפלא הסביר הרה״ק בעל ה"מקור ברוך" מסערט ויז׳ניץ זי״ע ‪-‬‬ ‫והוא יסוד גדול בתפילה ובקשה! דהנה‪ ,‬הרבה פעמים‪ ,‬כאשר בא האדם‬ ‫להתפלל על הצטרכויותיו לפני הקב״ה‪ ,‬באים הרבה מקטרגים‬ ‫ומשטינים שנבראו ממעשיו הרעים ואינם מניחים לתפילות לעלות‪ .‬לכן‬ ‫העצה לכך‪ ,‬להתפלל ולבקש למען כבודו יתברך‪ ,‬שיתגדל ויתקדש שמו‬ ‫הגדול בעולם‪ .‬למשל‪ :‬אם אדם מתפלל על זרע של קיימא‪ ,‬הוא צריך‬ ‫לכוון שרוצה זאת למען שילדיו ילכו בדרך התורה ויהיה נחת רוח‬ ‫לבורא‪ ,‬וכשמתפלל על הפרנסה הוא יכול לכוון שצריך זאת בכדי שיוכל‬ ‫לפרנס ולכלכל את עצמו ומשפחתו למען יוכלו להגות בתורת ה' ברוגע‬ ‫ובשובע‪ .‬וכן כל דבר שהאדם רוצה‪ ,‬צריך להתפלל ולבקש בדרך הזאת‪.‬‬ ‫ואז נהיה‪ ,‬שכוונתו בכך אינה עבור צורכי עצמו‪ ,‬אלא רק עבור צורכי‬ ‫גבוה‪ ,‬שיתקדש שם שמים בעולם‪ ,‬ועל ידי זה מצמיח לבסוף ישועה גם‬ ‫לעצמו והשי״ת ממלא כל משאלות לבו לטובה‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫לכן יצחק‪ ,‬שהיה צדיק בן צדיק ויודע איך להתפלל‪ ,‬״ויעתר יצחק לה׳ לנכח‬ ‫אשתו״‪ ,‬שכוונתו בתפילה להשי״ת בענין אשתו היתה לד'‪ ,‬שיתגדל שמו‬ ‫בעולם‪ ,‬וגם בניגוד לתפילת אשתו כי תפילתה לא היתה עבור השי״ת‪ ,‬רק‬ ‫לעצמה‪ .‬לכן ״ויעתר לו ה'״‪ ,‬השי״ת קיבל תפילתו ונענה לו‪ .‬משא״כ רבקה‪ ,‬לא‬ ‫התפללה באופן זה‪ ,‬רק לצורך עצמה‪ ,‬לכן ״לו ולא לה״‪ ,‬כלומר‪ ,‬תפילתה לא‬ ‫נשמעה מחמת הקטרוג שהיתה צדיק בן רשע‪.‬‬ ‫ועל פי זה יובן את מה שנאמר הלאה בהמשך הפסוקים‪ :‬״ותאמר אם כן למה‬ ‫זה אנכי ותלך לדרוש את ה'״‪ .‬ופירש״י‪ ,‬א״כ גדול צער העיבור‪ ,‬״למה זה‬ ‫אנכי״ ‪ -‬מתאוה ומתפללת על הריון‪ .‬כלומר‪ ,‬בזה שראתה שיש לה כל כך‬ ‫הרבה צער‪ ,‬הבינה שלא היתה תפילתה כראוי‪ ,‬ואמרה‪ :‬״למה זה אנכי״ ‪-‬‬ ‫למה התפללתי רק עבור עצמי‪ ,‬״ותלך לדרוש את ה'״ הלכה גם היא להתפלל‬ ‫עבור השי״ת‪ ,‬שיתגדל ויתקדש שמו בעולם‪...‬‬

‫ויעתר יצחק לה׳ לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה׳ )כה‪ ,‬כא(‬ ‫״ויעתר יצחק״ ‪ -‬הרבה והפציר בתפילה‪ ,‬״ויעתר לו ה״ ‪ -‬נתפצר ונתפייס‬ ‫ונתפתה לו )רש״י(‪.‬‬ ‫סיפר אחד מזקני ירושלים‪ :‬הרה״ק בעל ה"אמרי אמת" מגור זי״ע בביקורו‬ ‫השני בארץ ישראל בשנת תרפ"ז‪ ,‬ביקר בכל מוסדות התורה בירושלים‪ ,‬בכל‬ ‫מקום שהגיע אמר דבר תורה או שאלה בענין שעסקו‪ .‬בהגיעו לת"ת "עץ‬ ‫חיים" מצא את הילדים לומדים פסוק זה‪ ,‬שאלם הרבי מפני מה היה צריך‬ ‫יצחק להפציר ולהרבות בתפילה כל כך‪ ,‬עד שהיה צורך ל״ויעתר לו ה'״ ‪-‬‬ ‫נתפצר ונתפייס ונתפתה‪ ,‬שמשמעות הדבר שלולא זאת‪ ,‬לא היתה מתקבלת‬ ‫התפילה בדרך ובהנהגה הרגילה של הקב״ה אשר הוא שומע תפילה‪ ,‬ומדוע‬ ‫לא יעזור לו הקב״ה בלא ריבוי הפצרות?‬ ‫השיב הרבי מיניה וביה ואמר‪ :‬מכאן אפשר לראות עד כמה היא כוחה של‬ ‫תפילה! דמשל למה הדבר דומה‪ :‬לילד שמבקש מאביו סוכריה‪ ,‬והאב מסרב‬ ‫להיענות לבקשתו ביודעו שזה מזיק לבריאותו‪ .‬אולם הילד בוכה ומפציר וקשה‬ ‫לו לעמוד בתחנוניו‪ .‬מרוב רחמנות הוא נעתר לבקשתו‪ ,‬אף שיודע שזה מזיק‬ ‫לו‪ .‬כן היה כאן‪ ,‬אמרו חז״ל כי אברהם נפטר חמש שנים קודם זמנו‪ ,‬ולמעשה‬ ‫היה צריך לחיות ‪ 180‬שנה ולא ‪ 175‬כפי שבאמת היה חי‪ ,‬אך הקב״ה בחר‬ ‫להמיתו ‪ 5‬שנים לפני הזמן‪ ,‬בכדי שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות‬ ‫רעה‪ .‬א״כ‪ ,‬בוודאי מן השמים רצו לעכב כל הזמן את הולדת יעקב ועשו‪ ,‬כדי‬ ‫שאברהם אבינו לא יצטרך להסתלק קודם זמנו‪ ,‬אולם ע״י שיצחק הרבה‬ ‫והפציר בתפילה‪ ,‬נעתר השי״ת לתפילתו‪...‬‬ ‫•‬ ‫בספר "חכמת חיים" להגה״ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי״ע ‪ -‬רבה של‬ ‫ירושלים‪ ,‬מובא גם כן אותו הסבר אך בתוספת נפלאה‪ :‬דהנה‪ ,‬בתוך המילים‬ ‫״ויעתר לו ה״‪ ,‬מונחת התשובה למה היה צריך להפציר כ״כ הרבה‪ ,‬כי ״ויעתר‬ ‫לו ה'״ )בשם המפורש( ‪ -‬בגימטריא ‪ 748‬כמספר הגימטריא של המילים ״חמש‬ ‫שנים״‪ ,‬לרמוז לנו את הסיבה שאלולא ה״ויעתר לו ה'״ – נתפצר ונתפייס‬ ‫ונתפתה לו‪ ,‬לא היתה מתקבלת התפילה‪ ,‬מחמת החמש שנים של אברהם‬ ‫אבינו שיתקצרו על ידי כך‪ .‬ומדויקים היטב דברי רש״י ״ויעתר לו ה'״ ‪-‬‬ ‫נתפצר ונתפייס ונתפתה לו‪ ,‬כי כאן היתה ההענות מלווה בהתפייסות‬ ‫ובהתפתות‪ ,‬שנתפייס ונתרצה הקב״ה להקדים לידתו של עשו בחמש שנים‪,‬‬ ‫אעפ״י שע״י כך נתקצרו ימיו של אברהם בחמש שנים‪...‬‬ ‫בספר הנ״ל מסופר‪ :‬שכאשר אמר נכדו של הגה״ק רבי יוסף חיים זוננפלד‬ ‫זי״ע להגה״ק רבי אהרון קוטלר זי״ע )יומא דהילולא ב׳ כסלו( את הגימטריא‬ ‫הנ״ל בשם סבו רבה של ירושלים‪ ,‬לא יכול היה הגאון לכבוש את התפעלותו‬ ‫ואמר‪" :‬בטוחני שגימטריא זו ברוח הקודש נאמרה"!‪...‬‬


‫ויתרוצצו הבנים ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש את‬ ‫ה׳ )כה‪ ,‬כב(‬ ‫״ויתרוצצו״ ‪ -‬רבותינו דרשוהו לשון ריצה‪ ,‬כשהיתה עוברת על פתחי‬ ‫תורה של שם ועבר‪ ,‬יעקב רץ ומפרכס לצאת‪ ,‬עוברת על פתחי עכו״ם‪,‬‬ ‫עשו מפרכס לצאת‪ .‬״ותאמר אם כן״ ‪ -‬גדול צער העיבור‪ ,‬״למה זה‬ ‫אנכי״ ‪ -‬מתאוה ומתפללת על הריון )רש״י(‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬שאל הגה״ק בעל ה"תפארת יחזקאל" ממטרסדורף זי״ע ‪-‬‬ ‫מדברי רש״י משמע שכוונת הכתוב ״למה זה אנכי״ ‪ -‬למה מתאוה אני‬ ‫ומתפללת על הריון‪ ,‬אז למה כתוב בפסוק רק חצי משפט‪ ,‬שימשיך‬ ‫הכתוב להסביר את כוונת הדברים‪ ,‬או שיהיה כתוב לשון ברור יותר?‬ ‫אלא אפשר דכוונת הכתוב כך הוא‪ :‬דהנה ידוע שיעקב אבינו מדתו היא‬ ‫אמת‪ ,‬ככתוב‪ :‬״תתן אמת ליעקב״‪ ,‬״ויעקב איש תם״ )כה‪ .‬כז( פרש״י‪,‬‬ ‫אינו בקי בכל אלה‪ ,‬אלא כלבו כן פיו‪ ,‬מי שאינו חריף לרמות קרוי תם‪.‬‬ ‫ורבקה אמנו ראתה ברוח קדשה‪ ,‬שיבוא עת שיצטרך לשנות מדתו‬ ‫בתחבולה‪ ,‬דהיינו בעת לקיחת הברכות כדכתיב‪" :‬אנכי עשיו בכורך"‬ ‫)כז‪ .‬יט( פרש"י‪ ,‬שכוונתו היתה ״אנכי״ המביא לך‪ ,‬ועשיו הוא בכורך‪.‬‬ ‫ועל זה השתוממה רבקה אמנו ואמרה "למה זה אנכי"‪ ,‬מאחר ועשיו‬ ‫מפרכס לצאת בפתחי עבודה זרה‪ ,‬אם כן‪ ,‬הברכות מגיעות ליעקב על‬ ‫פי הדין‪ ,‬ובלי תחבולות‪ ,‬ולמה זקוק יעקב שמדתו היא אמת‪ ,‬להגיד‬ ‫לאביו "אנכי" עשיו בכורך‪ ,‬ולדבר בשון תחבולות‪ ,‬הלא שורת הדין נותן‬ ‫שיזכה בברכות בלי תחבולות‪ ,‬אלא בפרסום לעיני כל‪ ,‬כי לו משפט‬ ‫הברכה‪...‬‬

‫ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה‬ ‫בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן )כז‪ ,‬טו(‬ ‫אמר הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זי"ע – בא וראה איזה כח והשפעה‬ ‫יש ללבוש שהאדם לובש! והסביר‪ :‬כי לא סתם נתנה לו רבקה ליעקב את‬ ‫בגדי החמודות של עשו‪ ,‬אלא מכיון שקשה היה לו ליעקב להוציא מפיו‬ ‫דבר שקר‪ ,‬שכך דרכו להיות הולך בדרך האמת‪" ,‬תתן אמת ליעקב"‪,‬‬ ‫ולפיכך הלבישה אותו רבקה בגדי עשו‪ ,‬וכשאדם מתלבש כעשו‪ ,‬כבר‬ ‫הוא עצמו נעשה עשו במקצת‪...‬‬

‫ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב‬ ‫והידיים ידי עשו )כז‪ ,‬כב(‬ ‫מובא במדרש רבה )תולדות סה‪ .‬יט( "הקל קול יעקב" ‪ -‬בזמן שקולו של‬ ‫יעקב מצוי בבתי כנסיות ובתי מדרשות אין הידיים ידי עשיו‪ ,‬ואם לאו‬ ‫"הידיים ידי עשו"‪ .‬ומסביר רש"י מנין לומדים זאת מן הפסוק? אלא‬ ‫"הקל" ‪ -‬חסר כתיב ללא י׳‪ ,‬והדיוק הוא‪ ,‬אם קולו של יעקב חסר‪ ,‬אם‬ ‫יעקב ׳הקל׳ קולו‪ ,‬מיד "והידים ידי עשו" ‪ -‬ידי עשו שולטות‪.‬‬ ‫ובספר "לחם לפי הטף" מובא רמז נפלא על הענין הזה‪ :‬דאם נתבונן על‬ ‫השם "עשו" במילוי‪ ,‬דהיינו‪ ,‬עין‪-‬שין‪-‬ויו‪ ,‬נראה‪ ,‬שהאותיות הנגלות‬ ‫המה‪ :‬עשו‪ .‬והאותיות הנעלמות המה‪ :‬י׳ נ׳ י׳ נ׳ י׳ ו׳‪ .‬חשבון האותיות‬ ‫הנעלמות המה מאה שלושים ושש ‪ -‬קל"ו‪ ,‬כמנין "קול"‪ .‬ונמצא שכוחו‬ ‫של "עשו" נגלה כאשר נעלם הקול של יעקב‪ .‬אבל כשמתגלה הקול של‬ ‫יעקב‪ ,‬אז בטל כח העשיה של עשיו‪ ,‬אין הידיים ידי עשיו שולטות‪...‬‬ ‫ואילו הגה"ק הרבי ר' העשיל זי״ע בספרו "חנוכת התורה" מסביר‪ ,‬דכך‬ ‫צריכים ללמוד את דברי המדרש‪ :‬בזמן שעם ישראל עושים את רצונו‬ ‫יתברך וקולו של יעקב נשמע בבתי כנסיות אז ״הקול קול יעקב וגם‬ ‫הידים״‪ ,‬כי אז והידים נמשך ללמעלה‪ .‬ובזמן שאין קולו של יעקב אז‬ ‫נשארו ״והידים״ לעשו חס ושלום‪.‬‬ ‫ובזה יש לפרש גם את דברי המשנה )ראש השנה ג‪ .‬ח( על הפסוק‬ ‫)שמות יז יא( ״והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל״‪ .‬ושואלת‬ ‫המשנה‪ :‬וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא‬ ‫לומר לך‪ :‬כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם‬ ‫לאביהם שבשמים‪ ,‬היו מתגברים; ואם לאו‪ ,‬היו נופלין"‪ .‬דהיינו כשמשה‬ ‫היה יכול לקרות והידים למעלה )כלומר‪ ,‬הקול קול יעקב והידים( כשעשו‬ ‫רצונו של מקום‪ ,‬אז וגבר ישראל‪ .‬וכאשר הניח את ידו דהיינו שנקרא‬ ‫הידים למטה‪ ,‬אז וגבר עמלק חס ושלום!‪...‬‬

‫ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות )כז‪ ,‬א(‬ ‫הגה"ק בעל ה"חפץ חיים" זי"ע אמר פעם למלוויו אשר הלכו עמו לקיים‬ ‫מצוות ביקור חולים‪ :‬כאשר מלך בשר ודם מושיב בני אדם במאסר‪ ,‬עליו‬ ‫לבנות לצורך זה בתי סוהר מבוצרים מוקפים בחומות‪ ,‬במגדלים ובגדרי‬ ‫תיל‪ .‬עליו גם להחזיק צוותים גדולים של שומרים‪ ,‬שמתפקידם לפקח על‬ ‫האסירים יום ולילה לבל יברחו‪ .‬אבל מלך מלכי המלכים אינו זקוק לכל‬ ‫זה‪ .‬כאשר הוא מבקש להושיב אדם במאסר הוא שולח לו מחלה כלשהי‬ ‫וכבר הוא נאסר בביתו על משכבו ללא צורך באמצעי שמירה כלל‪.‬‬ ‫הבדל נוסף בין עונשי שמים לבין עונשי האדם‪ :‬העונש המוטל על אדם‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ע"י שופט בשר ודם אינו אלא אמצעי הרתעה גרידא‪ .‬המעניש מקווה‪ ,‬שע"י‬ ‫יסורי העונש ילמד לקח ולהבא ימנע מלבצע שוב את הפשעים שעשה בעבר‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬עונשי שמים‪ ,‬מלבד היותם מרתיעים ומביאים יראת שמים ויראת‬ ‫העונש‪ ,‬הם מכפרים ע"י היסורים על העוונות‪ .‬וסיים ה"חפץ חיים" זי"ע ‪-‬‬ ‫ומתנה זו של כפרת עוונות ע"י יסורים קבלנו בזכות יצחק אבינו‪ .‬על הפסוק‪:‬‬ ‫"ויהי כי זקן יצחק ותכהן עיניו מראות" אומרים חז"ל‪" :‬אמר יצחק –ריבון כל‬ ‫העולמים‪ ,‬אדם מת בלא יסורין מידת הדין מתוחה כנגדו" אמר לו הקב"ה‪:‬‬ ‫חייך‪ ,‬דבר טוב תבעת‪ ,‬וממך אני מתחיל‪...‬‬ ‫•‬ ‫בהקשר לכך סיפר המגיד הירושלמי הגה"צ רבי שבתאי יודלביץ זי"ע מעשה‬ ‫מופלא‪ .‬באדם שהיה למוד בייסורים ומכאובים שונים‪ ,‬מחלות פקדהו ואת אנשי‬ ‫ביתו‪ ,‬פרנסתו לא היתה מצויה ברווח‪ ,‬ועוד קשיים שונים ליוו אותו בימי חייו‪.‬‬ ‫יום אחד החליט שהוא נוסע אל הצדיק המקובל רבי שלום שרעבי זי"ע כדי‬ ‫לשאלו כיצד עליו לפרש את הנהגת ה' עמו‪ ,‬ומה עליו לעשות כדי שיוקל לו‪.‬‬ ‫כאשר בא לבית הרב נתבקש ע"י הרבנית להמתין עד שהרב יתפנה אליו‪.‬‬ ‫התיישב האיש באחת הכורסאות שניצבו בחדר‪ ,‬וכיון שהיה עייף מטורח‬ ‫הדרך‪ ,‬שקע בשינה עמוקה‪ .‬ובחלומו הוא רואה את עצמו מגיע לשמים ורואה‬ ‫לפניו דרך שוממה‪ ,‬אף נפש אחת לא נראתה באופק‪ ,‬דממה מוחלטת שררה‬ ‫במקום‪ .‬אט אט החל צועד במעלה הדרך‪ .‬לפתע שמע מאחריו קול רעש גדול‪,‬‬ ‫הקול הולך ומתקרב אליו‪ .‬לפתע עוקפת אותו מרכבה גדולה מלאה מלאכים‬ ‫צחורים כשלג‪ ,‬המרכבה חלפה במהירות ונעלמה באופק‪ .‬שוב דמם המקום‬ ‫והאיש המשיך בדרכו‪ .‬אח"כ חלפה על פניו עוד מרכבה כראשונה ובעקבותיה‬ ‫מרכבות רבות כולן מלאכים לבנים‪ ,‬חלקם גדולים ועצומים וחלקם קטנים‬ ‫וצנומים‪ .‬כאשר תמה שיירת המלאכים הלבנים‪ ,‬החלה לעבור על פניו שיירה‬ ‫ענקית של מרכבות נושאות מלאכים שחורים מטילי אימה‪ .‬הדבר עורר את‬ ‫סקרנותו‪ ,‬הוא החיש את צעדיו‪ ,‬עד אשר הגיע לעבר מרכז הכיכר שם עמדו‬ ‫מאזנים ענקיות‪ ,‬והחלו לעלות עליהן‪.‬‬ ‫האיש לא הבין מה מתרחש לנגד עיניו‪ ,‬עד שהוסבר לו‪ ,‬שכאן הוא בי"ד של‬ ‫מעלה וכעת דנים דינו של אדם‪ .‬המלאכים העולים על המאזנים נוצרו‬ ‫מהמצוות ומהעבירות שעשה האדם בימי חייו‪ ,‬וכאשר עושה האדם מצוה‬ ‫בשלימות‪ ,‬נברא מלאך לבן גדול וכבד משקל‪ ,‬אך כאשר אין המצוה נעשית‬ ‫בשלימות נברא מלאך פגום‪ ,‬חסר איברים או דק וצנום‪ .‬והוא הדין לגבי‬ ‫המלאכים הנוצרים ממעשי העבירות‪ ,‬אלה שנבראו מעבירות שנעשו בכוונה‬ ‫תחילה או מתוך הנאה‪ ,‬נראו כאן גדולים וכבדים‪ .‬לעומתם‪ ,‬המלאכים שנבראו‬ ‫ממעשי עבירה שהיו בשוגג או בהרגשת אונס וכדו'‪ ,‬היו צנומים וקטנים‪.‬‬ ‫לאחר ששמע את דברי ההסבר פנה לעבר המרכבות‪ ,‬ואכן ראה שעל כל‬ ‫אחת מהן ישנו שלט שעליו כתוב שם של מצוה או של עבירה‪ .‬על המרכבות‬ ‫שבהן היו המלאכים הלבנים היה כתוב‪ :‬ת"ת‪ ,‬תפילה‪ ,‬כיבוד אב ואם‪ ,‬גמ"ח‪,‬‬ ‫שמירת שבת ועוד‪ ,‬על המרכבות של המלאכים השחורים‪ ,‬היו השלטים שנשאו‬ ‫שמות עבירות כגון‪ :‬ביטול תורה‪ ,‬לשה"ר‪ ,‬חילול שבת‪ ,‬גזל‪ ,‬קנאה ועוד‪.‬‬ ‫ובינתיים המאזנים הולכות ומתמלאות במלאכים לבנים מצד אחד‪ ,‬ושחורים‬ ‫מצד שני‪ ,‬ובעוד הם מטפסים ועולים על המאזנים‪ ,‬התעניין האיש לדעת מי‬ ‫הוא האדם הנידון במשפט זה‪ .‬כאשר משיבים לו‪ ,‬שהוא עצמו נידון במשפט‪,‬‬ ‫הוא נדהם ונחרד לראות כי כל המלאכים כבר ניצבים על המאזנים‪ ,‬וההכרעה‬ ‫נוטה לצד המלאכים השחורים‪ .‬ידוע ידע‪ ,‬כי אם זו תהיה התוצאה הסופית‪,‬‬ ‫יהיה דינו כדין הרשעים‪ ,‬וע"כ החל רועד כולו מפחד‪.‬‬ ‫והנה הכרוז מכריז ושואל‪ ,‬האם נשארו עוד מלאכים? התשובה היא‪" :‬לא"!‬ ‫ושוב שואל הכרוז‪ ,‬אולי סבל היהודי ייסורים בימי חייו‪ ,‬וא"כ אפשר לצרפם‬ ‫לצד הזכויות? מיד מופיעה מרכבה ענקית של מלאכים שנבראו מכח היסורים‬ ‫שסבל‪ ,‬וכנגד כל מלאך של יסורים הורידו מהמאזנים כמה מלאכים שחורים!‬ ‫שכן יסורים ממרקים ומצרפים את האדם מעוונותיו‪ .‬כעת רווח לו מעט‪ ,‬כאשר‬ ‫ראה שמשקלם של השחורים הולך ויורד וכפות המאזנים כמעט השתוו זו לזו‪.‬‬ ‫כאשר תמו גם מלאכי היסורים ראה שהכף עדיין נוטה במשהו לצד העבירות‪,‬‬ ‫ומזה הבין האיש שמצבו בכי רע‪ .‬הנה עוד מעט קט יוכרז על פסק דין‪ ,‬והכף‬ ‫נוטה לרעתו‪ .‬בצר לו נפלטה לפתע מפיו זעקה גדולה ומר‪" :‬הבו לי עוד קצת‬ ‫ייסורים"!!‪...‬‬ ‫מקול הצעקה התעורר האיש מחלומו‪ ,‬ובני ביתו של הרב‪ ,‬אשר נבהלו‬ ‫מהזעקה חשו לעברו ושאלהו מה קרה? רק עכשיו הבין שהכל היה חלום‪ ,‬קם‬ ‫מהכורסא ופנה לעבר הדלת‪ .‬הרבנית קראה אחריו‪ :‬הרי רצית לדבר עם‬ ‫הרב"? השיב לה‪ :‬כבר אין צורך‪ ,‬קיבלתי את התשובה המתאימה מהשמים"!‪...‬‬

‫המעוניינים להנציח את יקיריהם בספר החדש‬ ‫מסדרת המועדים העומד לצאת לאור בקרוב‬ ‫"פנינים לחנוכה"‬

‫נא לפנות בזריזות ‪054-8455798‬‬


‫למה ישמעאל‬

?‫שורף‬ https://telegram.me/Publications_MM


‫העלון של‬

‫פרשת‬

‫מבשרת‬ ‫ציון‬

‫תולדות‬

‫לע"נ משה בן רחמה‬

‫חרב נטושה‬ ‫אומר ה'פרקי דרבי אליעזר'‪ :‬ולמה נקרא שמו ישמעאל?‬ ‫שעתיד הקב"ה לשמוע את נאקת העם‪ ,‬ממה שעתידין בני‬ ‫ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים‪.‬‬ ‫אתם יודעים מה הפירוש נאקה?‬ ‫זעקה של כלות הכוחות‪ .‬שביבי האנרגיה האחרונים‪...‬‬ ‫למה? מה הוא הולך לעשות הישמעאל הזה באחרית הימים?‬ ‫שלוש מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ‬ ‫באחרית הימים‪ ,‬שנאמר "מפני חרבות נדדו" ואין חרבות אלא‬ ‫מלחמות‪.‬‬ ‫עם ישראל יהיה נודד בתוך ארצו מפני מלחמות שיעשו‬ ‫הישמעאלים ימ"ש כאן בארץ הקודש באחרית הימים‪...‬‬ ‫אחת ביער מפני חרב נטושה‪ ,‬ואחת בים מפני קשת דרוכה‪ ,‬ואחת‬ ‫בכרך גדול שברומי שהוא כבד משניהם‪.‬‬ ‫אז המהומה הראשונה שישמעאל יעשה תהיה דווקא ביער‪.‬‬ ‫אנשים יהיו נודדים ממקום למקום‪ ,‬אין להם בית‪...‬‬ ‫ולמה?‬ ‫מפני חרב נטושה‪.‬‬ ‫במקום שהמואזין יעורר את המתפללים‪ ,‬הדבר היחיד שהוא‬ ‫עורר זה את אינתיפאדת החרבות והסכינים‪...‬‬ ‫מה עשה ישמעאל? אמר אנשכנו נשיכת חמור‪.‬‬ ‫מה ההבדל בין נשיכת חמור לנשיכת כלב?‬ ‫נשיכת כלב כואבת‪ ,‬אבל נשיכת חמור גם שוברת את העצמות‪.‬‬ ‫נשיכת החמור מזיקה את עצמיותו של הגוף‪ ,‬כמו הסכינים‪.‬‬ ‫אבל הם לא רק חמורים‪...‬‬ ‫רבינו בחיי כותב שישמעאל זו אומה של מזל עקרב‪.‬‬ ‫ובאיזה חודש שולט מזל עקרב?‬ ‫חשון! הוא החודש של מזל עקרב‪ ,‬והוא החודש של המים‬ ‫הזידונים‪ ,‬כי בחשון היה המבול‪" .‬לולא ה' שהיה לנו בקום עלינו‬ ‫אדם‪ ,‬אזי המים שטפונו‪ ...‬המים הזידונים"‪.‬‬ ‫אומר ר' חיים ויטאל‪ :‬ה'אדם' הקם עלינו‪ ,‬זה הוא ישמעאל‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬אז ישמעאל הוא גם עקרב‪ ,‬וגם יש לו מזל בחודש חשון‪...‬‬ ‫ומה בין נשיכת החמור לנשיכת העקרב?‬ ‫החמור שובר את העצמות – הוא מכלה את הגוף‪ ,‬אבל העקרב‬ ‫עוקץ עקיצה קטנה בגוף‪ ,‬לכאורה אין נזקים כבדים‪...‬‬ ‫אבל הרעל שלו מכלה את הנפש‪.‬‬ ‫כנראה שהחמור הבין שאפילו כלב לא נושך אם הוא הולך למות‪.‬‬ ‫הם נטשו את החרב‪ ,‬ועברו לעקוץ עקיצת עקרב בחודש חשון‪...‬‬ ‫הם שורפים את היערות כי כבר נמאס להם לשבור לנו את הגוף‪,‬‬ ‫והם רוצים עכשיו לכלות את הנפש‪ ...‬הם רוצים נאקות‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬זה בשבילם‪ ...‬אבל מה לנו?‬ ‫מספרת הגמרא שפעם אחת הלך רבה בר בר חנה במדבר עם‬ ‫סוחר ישמעאלי‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ג' כסלו תשע"ז‬ ‫גליון מס' ‪192‬‬ ‫לע"נ אברהם רביע בן חנה‬

‫‪16:02‬‬ ‫‪6:22‬‬ ‫‪17:17‬‬ ‫‪17:54‬‬

‫אמר לו הישמעאלי‪ :‬בוא ואראה לך את הר סיני‪.‬‬ ‫הלכו לשם וראו שמקיפים את ההר עקרבים בגודל של חמורים‪.‬‬ ‫ורבה בר בר חנה שמע בת קול שאומרת‪" :‬אוי לי שנשבעתי‪,‬‬ ‫ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי?"‪.‬‬ ‫ורבה בר בר חנה לא הפר את השבועה משום שסבר שהשבועה‬ ‫היתה אותה שבועה שנשבע ה' שלא יביא עוד מבול לעולם‪...‬‬ ‫אבל למה הקב"ה רוצה לחזור ולהביא מבול לעולם?‬ ‫מפני חרב נטושה!‬ ‫כשיעקב נותן במתנה את שכם ליוסף הוא אומר לו כיצד הוא‬ ‫כבש אותה‪" ...‬אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי"‪.‬‬ ‫ומבאר רש"י‪ :‬בחכמתי (כנגד החרב)‪ ,‬ובתפילתי (כנגד הקשת)‪.‬‬ ‫אם עם ישראל נוטש את החרב המסמלת את חכמת התורה‪,‬‬ ‫אם הוא יורד מהר סיני‪ ,‬אז מחכים לנו למטה ישמעאלים‪.‬‬ ‫אבל לא סתם ישמעאלים‪ ,‬אלא עקרבים בגודל של חמורים‪...‬‬ ‫למה?‬ ‫כי "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי"‪,‬‬ ‫כל העולם כולו נברא בשביל שעם ישראל יקיים את התורה‪ ,‬ואם‬ ‫הוא לא ממלא את תפקידו‪ ,‬ממילא העונש הראוי הוא כליון‬ ‫כפול של נשיכת חמור ועקיצת עקרב – כליון הגוף וכליון הנפש‪.‬‬ ‫אבל מאחר והקב"ה כבר נשבע שהוא לא יביא מבול לעולם‪ ,‬אז‬ ‫הוא שולח לנו את ישמעאל‪.‬‬ ‫תבינו‪ ,‬לא מדובר רק על חילונים שרחוקים מתורה ומצוות‪...‬‬ ‫תארו לעצמכם שנשיא ארה"ב החדש 'חצוצרה'‪ ,‬יכריז על כינוס‬ ‫מסיבת עיתונאים מחר בבוקר‪ ,‬יש לו הודעה חשובה ביותר!!!‬ ‫כמה אנשים יהיו מרותקים באותה שעה לנאום שלו?‬ ‫מאות מליונים‪ ,‬ואולי אפילו מליארדים‪ .‬למה?‬ ‫כי נשיא ארה"ב הוא אדם בעל חשיבות גדולה מאוד‪ ,‬ולפעולות‬ ‫שלו יש השפעה כמעט על כל העולם‪ ,‬ועל האנשים החיים בו‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬הוא עולה על הבימה ומכריז לכל העולם‪" :‬אני מתפטר!‪,‬‬ ‫כל החיים שלי חלמתי להיות נהג של משאית זבל‪ ,‬ועל כן‬ ‫החלטתי לעזוב את תפקידי ולהגשים את חלומי‪."...‬‬ ‫נו‪ ,‬מה אתם אומרים‪ ?...‬מג'נון!!!‬ ‫אבל אם יהודי מחליט לצאת לבלות במקום ללמוד עכשיו תורה‪,‬‬ ‫זה שגעון הרבה יותר גדול‪ ...‬ההשפעות שיש ליהודי שלומד תורה‬ ‫על כל העולם‪ ,‬הוא הרבה יותר גדול מנשיא ארה"ב!!!‬ ‫הקב"ה נתן לכל יהודי חרב – לכל אדם יש תורה שהיא שלו‪,‬‬ ‫ואותה הוא צריך לגלות‪ ,‬אם רק ימשיך לאחוז בה‪ .‬אבל אם‬ ‫נוטשים את אותה החרב‪ ,‬אז ישמעאל עושה מהומה ביער‪...‬‬


‫אביו הסתכל עליו במבט של אכזה ואמר לו‪ :‬מרגלית טובה היתה‬ ‫לי‪ ,‬אבל עכשיו כבר אין היא מאירה"‪ .‬אחיו הבין את הרמז ויצא‬ ‫מהבית‪ ,‬הוא הסתגר בבית המדרש למעלה מ‪ 40 -‬יום‪ ,‬לפתח בית‬ ‫המדרש הביאו לו מדי פעם אוכל‪ ,‬ולמד ברציפות כל אותם ימים‪.‬‬ ‫אמר רבן שמעון בן גמליאל‪ :‬כל ימי הייתי מכבד את אבי‪ ,‬ולא‬ ‫ורק אז הוא שלח שליח אל אביו לשאול האם הוא כבר יכול לחזור‬ ‫הגעתי לאחד חלקי מאה מן הכבוד שעשה עשו לאביו! כי אני‬ ‫הביתה? ואביו שלח לו בחזרה שהוא יכול כבר לחזור הביתה‪.‬‬ ‫בשעה שהייתי נותן לו לאכול ולרחוץ ידיים‪ ,‬הייתי לבוש בגדים‬ ‫מספר הבבא סאלי‪ :‬אח שלי נעמד מחוץ לחצר החיצונית‪ ,‬ואבא‬ ‫ישנים ביותר כדי שלא לכלך את בגדיי‪ ,‬וכשאני יוצא לשוק‪ ,‬אני‬ ‫שלי עמד בפתח הבית‪ .‬ואז האח ירד על הברכיים‪ ,‬והחל לדדות על‬ ‫לובש בגדים נאים‪ .‬ואילו לעשו היתה מעלה זו‪ ,‬כי כשבא לשרת‬ ‫ברכיו עד שהגיע לאבא וכשעודו על ברכיו פנה אל אביו ואמר לו‪:‬‬ ‫את אביו היה לובש את בגדי החמודות‪ ,‬אמר עשו‪ :‬אין זה כבוד‬ ‫"אבא‪ ,‬אני מוכן למות על מזבח רצונך‪ ,‬כל מה שתצווה עלי אני‬ ‫לאבי לשרתו בבגדים פשוטים‪ ,‬אלא בבגדי מלכים‪.‬‬ ‫ואמרו חז"ל‪ :‬בזכות מה זכה עשו שראשו נקבר במערת המכפלה? אעשה"‪ .‬והאבא אמר לו‪" :‬המרגלית חזרה להאיר"‪.‬‬ ‫לפי כשהיה אומר לו אביו‪ :‬עשה דבר פלוני‪ ,‬היה אומר לו עשו‪ :‬על וכמה יש לאדם להיזהר שלא לצער את הוריו‪ .‬ומסופר על החזון‬ ‫ראשי! הדבר מלמדנו ערכה של מצוות כיבוד הורים‪ ,‬שאע"פ שעשו איש שכאשר היה ילד בן ‪ 7‬והמשפחה ישבה לסעוד‪ ,‬הבחינה אמו‬ ‫שאינו אוכל‪ .‬שאלה אותו‪ :‬מדוע אינך אוכל? השיב הילד‪ :‬שכחו‬ ‫היה רשע זכה שראשו ייקבר במחיצתם של אבות העולם!‬ ‫לתת לי מזלג‪ .‬הביטה אמו בצלחתו וראתה שגם בשר שכחה לתת‬ ‫כידוע שני לוחות הברית מחולקים למצוות של בן אדם למקום‪,‬‬ ‫ובין אדם לחברו‪ ,‬אבל הרי זה פלא שמצוות כיבוד הורים נמצאת לו‪ ,‬והבינה שבנה הזכיר לה רק את המזלג כדי לא לפגוע בה‬ ‫ששכחה לתת לו בשר‪.‬‬ ‫בצד של בין אדם למקום‪ ,‬אולם דבר זה מלמדנו שצריכים‬ ‫וכן מסופר על הגאון ר' חיים זליבנסקי זצ"ל‪ ,‬שחלה במחלה קשה‪,‬‬ ‫להתייחס לכיבוד הורים כפי יחסנו לבורא עולם‪ ,‬וכפי שנאמר‪:‬‬ ‫ועקב כך רזה מאוד‪ .‬ובכל פעם שהיה צריך לפגוש בהוריו היה‬ ‫שלושה שותפים באדם‪ :‬הקב"ה‪ ,‬אביו ואמו‪.‬‬ ‫סיפר הבבא סאלי‪ ,‬שיום אחד אביו לא הרגיש טוב‪ ,‬וגנח מכאבים‪ ,‬לובש שתי חליפות זו על גבי זו‪ ,‬כדי להעלים מהם את דבר מחלתו‪.‬‬ ‫לרמה של דורות עברו אין אנו יכולים להגיע‪ ,‬אבל לפחות לשאוף!‬ ‫ואחיו שאל את אביו‪" :‬אבא זה כל כך כואב?!"‪.‬‬

‫כיבוד הורים‬

‫הפינה הרגישה‬ ‫לעילוי נשמת‬

‫ר' אברהם רביע‬ ‫בן חנה זללה"ה‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬

‫לרפואת‬ ‫שלמה בן מרים‬ ‫שמחה בת אוה‬ ‫יצחק בן מרים‬ ‫אוה בת גורג'יה‬ ‫אלגרה בת רחל‬ ‫לע"נ‬ ‫מרים בת אסתר‬ ‫לאה בת נעמי‬ ‫ניסים בן פרחה‬ ‫לאה בת גורג'יה‬ ‫דן בן פרידה‬ ‫נאוה בת צביה‬ ‫רחל בת אלגרה‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬ ‫רינה חוה בת שולמית‬

‫ולמה נקרא שמו עשו?‬ ‫מפני שהוא נולד עשוי‪ ,‬הוא מושלם‪.‬‬ ‫עשו הוא מושלם?!‬ ‫אלא רק מבחינה חיצונית הוא היה כבר עשוי ומושלם‪...‬‬ ‫פעם אחת עבר איזה אדם ליד הכיכר‪ ,‬וראה שהפועלים‬ ‫של העירייה עושים קצת שיפוצי גננות‪...‬‬ ‫אחד עושה בור‪ ,‬והשני מכסה‪ .‬עושה עוד בור‪ ,‬והשני שוב פעם מכסה‪...‬‬ ‫שאל אותם האיש‪" :‬מה אתם עושים‪."?...‬‬ ‫אמרו לו‪" :‬אנחנו עובדים‪ ,‬אל תפריע לנו!"‪.‬‬ ‫אמר האיש בליבו‪" :‬חבל על כל הכספים של משלמי המיסים‪."...‬‬ ‫מה עשה?‬ ‫התקשר לעירייה‪ ,‬ואמר להם שיש פה שני פועלים שכל היום רק חופרים‬ ‫ומכסים‪ ,‬חופרים ומכסים‪.‬‬ ‫ענו לו מהעירייה‪" :‬צוות הפועלים הזה מורכב משלושה אנשים שצריכים‬ ‫לעבוד ביחד‪ .‬האחד עושה בור‪ ,‬השני שותל פרחים‪ ,‬והשלישי מכסה‪.‬‬ ‫היום הפועל ששותל את השתילים חולה‪."...‬‬ ‫בן אדם יכול לעשות מעשים‪ ,‬אבל אם הוא לא מבין את התכלית שלשמה‬ ‫הוא עושה אותם‪ ,‬אין למעשים הללו כל ערך! זה לא שווה כלום!‬ ‫עשו היה מושלם?!‬ ‫כן‪ ,‬הוא כבר היה עשוי‪.‬‬ ‫אבל עשוי זה לא אומר כלום‪ ,‬עשו לא ידע למי ולמה עושים‪ ,‬ולכן העשייה‬ ‫שלו לא שווה כלום!‬ ‫כל היום רק חופר ומכסה‪ ,‬ריק מתכלית בבור ללא תחתית‪...‬‬


‫הלכות‬

‫נשנושי הלכה פיקנטיים‬ ‫מאת 'אין למו מכשול'‬

‫בעל תשובה או בעלת תשובה‪ ,‬שהוריהם לא שמרו טהרת המשפחה‪,‬‬ ‫אין חשש להתחתן עימהן‪ ,‬ולכן אם יש להם צניעות ומידות טובות‬ ‫והולכים בדרך הישרה‪ ,‬מותר להתחתן עימהם ללא שום חשש‪.‬‬ ‫ועל כל פנים‪ ,‬אם יש אפשרות לברר לפני הפגישות האם ההורים‬ ‫שמרו טהרת המשפחה‪ ,‬יעשו כן‪ ,‬מכיון שיש חוששים להתחתן עם‬ ‫ילדים שנולדו ללא שמירת טהרה‪ .‬ומכל מקום אם כבר נפגשו‪ ,‬וניכר‬ ‫עליהם שיש להם מידות טובות‪ ,‬בודאי שאין לבטל שידוך בגלל‬ ‫שנולדו ללא טהרה‪.‬‬ ‫הנה אמת נכון הדבר שמרן בשלחן ערוך (אהע"ז סימן ד סעיף יג)‬ ‫כתב‪ :‬איזהו ממזר‪ ,‬זה הבא מאחת מכל העריות‪ ,‬חוץ מהבא מהנדה‬ ‫שאף על פי שהוא פגום‪ ,‬אינו ממזר‪ .‬וכתב הבית שמואל (ס"ק טו) שבן‬ ‫הנדה פגום ואין משפחתו מיוחסת וראוי להרחיק מהם‪ ,‬אבל אינו‬ ‫פגום מכח איסור‪ ,‬וכשר אפילו לכהונה‪.‬‬ ‫ובביאור הגר"א כתב‪ ,‬שבן הנדה הוא פגום ומקולקל כמו שאמרו‬ ‫במסכת כלה‪ :‬רבי יהודה אומר עז פנים לגיהינום‪ .‬ומיהו עז פנים? רבי‬ ‫אליעזר אומר ממזר‪ ,‬רבי יהושע אומר בן הנדה‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬טוב עין יראה בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סימן יז) שצידד‬ ‫להקל להתחתן עם בן או בת הנדה‪ ,‬וטעמו‪ ,‬דמאחר שאין איסור כלל‬ ‫להתחתן עם בן הנדה‪ ,‬אלא רק עצה טובה להתרחקות מחמת שהבנים‬ ‫שנולדו מהנדה הם בעלי מדות רעות‪ ,‬אם כן‪ ,‬כאשר מציעים לאדם‬ ‫שידוך בעל מדות טובות ואין לו עזות פנים‪ ,‬הרי זה סימן שאינו בן‬ ‫הנדה‪ ,‬ויש לסמוך על סימנים אלו‪.‬‬ ‫ואף שידוע שאמו לא הלכה למקוה לטבול‪ ,‬הא אפשר שהתעברה בו‬ ‫לאחר שהלכה לרחוץ בים או בבריכת שחיה והיתה טבילתן כשרה מן‬ ‫התורה‪ ,‬ושוב אין בניה בגדר בני הנדה‪ ,‬אף שלא טבלה לשם טבילה‪.‬‬

‫מתוק מדבש‬

‫ואף שהיתה לבושה בבגד שלובשות הנשים בעת שרוחצות בים‪ ,‬מכל‬ ‫מקום נכנס שם מים‪ ,‬ועולה לה הטבילה‪.‬‬ ‫נמצא שאלו שהם יראים ושלמים והם בעלי מדות טובות ומתנהגים‬ ‫בדרך ארץ כראוי‪ ,‬אף שהם בני ובנות נשים שלא שמרו הלכות נדה‪,‬‬ ‫אין לעכב מלהתחתן עמהם אף מצד המעלה‪ .‬ע"כ‪ .‬וכן כתב להקל‬ ‫בשו"ת ישכיל עבדי חלק ז (אהע"ז סימן ג)‪ ,‬שמותר לבחור חרדי‬ ‫להתחתן עם בת הנדה‪ .‬וכן הוא בספר קהילות יעקב (יבמות מט)‪.‬‬ ‫וכעט ראיתי בספר טעם ודעת (חלק ג עמוד קצז) ששמע מרבינו החזון‬ ‫איש זצ"ל‪ ,‬שנשאל על ידי בחור הגון‪ ,‬אודות שידוך שהציעו לו‪ ,‬והיא‬ ‫עלמה מצוינת במעשיה ומידותיה‪ ,‬ומוסרת נפשה לחיי תורה ומצוות‪,‬‬ ‫אלא שלבו נוקפו בהיות המדוברת בת להורים שלא שמרו טהרת‬ ‫המשפחה ופגומה היא‪.‬‬ ‫ורבינו החזון איש הניח דעתו‪ ,‬כי אותם שנזדהמו באשמת הוריהם‬ ‫והם עצמם התעוררו וקדשו חייהם במסירות נפש לשים פעמיהם‬ ‫באורחות יושר‪ ,‬יעלה בידם לטהר עצמם מטומאתם‪ ,‬ופעמים‬ ‫שיזדככו יותר ממי שנולד בקדושה וטנף עצמו בחטאים ועונות‪.‬‬ ‫ועל כן היתה תשובתו אליו להתחתן עם אותה מדוברת‪ ,‬וברכו שיזכה‬ ‫ממנה לדורות כשרים‪ ,‬לפי שעלה בידה להעביר מעל עצמה פגם זה של‬ ‫בן הנדה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫וכן כתב להקל בפשיטות בשו"ת תשובות והנהגות חלק ה (סימן שיג)‪,‬‬ ‫וביאר שם בדרך דרוש‪ ,‬שזהו פשר הסתירה בין המקראות "מצא‬ ‫אשה מצא טוב" לבין "מוצא אני את האשה מר ממות"‪ ,‬שאם מחפש‬ ‫אשה טובה הראויה לו‪ ,‬ואינו מחטט יותר מדאי‪ ,‬מצא טוב‪ .‬אבל אם‬ ‫מחפש את "האשה" דהיינו סוג מיוחד וטהור מבטן ומלידה‪ ,‬עלול‬ ‫להיכשל בכך ויגיע לידי מר ממות‪.‬‬

‫הגברת מעזרת הנשים לא הרפתה‬ ‫והמשיכה להעלות את המחיר‪...‬‬

‫שאלה‪ :‬שאלה מרתקת התעוררה באחד מבתי הכנסת בשבת קודש פרשת תולדות‪ ,‬ומעשה שהיה כך היה‪:‬‬ ‫גבאי בית הכנסת עמד ומכר את המצוות‪ ,‬פתיחת ההיכל‪ ,‬הולכת הספר תורה וכו'‪ ...‬והנה‪ ,‬כשהגיע למכירת 'שישי'‪ ,‬תכונה רבה היתה בבית הכנסת‪ ,‬משום‬ ‫שהיתה זו העלייה לקריאת ברכת יצחק אבינו ליעקב – "ויתן לך האלוקים"‪ ,‬ורבים מהמתפללים חפצו לזכות בעלייה זו‪.‬‬ ‫זה אמר חמישים‪ ,‬וזה מאה‪ ,‬ומאתיים וכו'‪ ,‬כך היה עד לארבע מאות שקלים‪ .‬מכאן ואילך‪ ,‬המשיכה המכירה להתנהל בין שניים‪ :‬שמעון (שהינו עשיר‬ ‫נכבד)‪ ,‬שסימן לגבאי באצבעו לגבאי להעלות את המחיר בעוד מאה שקלים‪ ,‬וה'מתחרה' האחר‪ ,‬היתה למרבה הפלא‪ ,‬אישה מעזרת הנשים (מדובר באישה‬ ‫שבעלה עשיר ומרשה לה להוציא הוצאות מרובות)‪ ,‬שאף היא העלתה בכל פעם את המחיר בעוד מאה שקלים‪...‬‬ ‫כשהגיע המחיר לאלף שקלים‪ ,‬החליט שמעון שהגיע הזמן לסיים את המכירה‪ ,‬וסימן לגבאי (באמצעות פתיחת חמשת אצבעות ידו) לקפוץ מאלף‪ ,‬עד לאלף‬ ‫וחמש מאות! ובעזרת הנשים – דממה‪ .‬הגבאי קרא בקול‪" :‬אלף וחמש מאות פעם ראשונה‪ .‬שנייה‪ .‬שלישית‪ .‬זכה‪ ...‬חזק וברוך!"‪.‬‬ ‫שמעון עלה לתורה מתוך התרגשות רבה‪ ,‬ולאחר שהסתיימה התפילה‪ ,‬הגיע לביתו שמח וטוב לב‪ .‬והנה‪ ,‬פונה אליו אשתו ושואלת‪" :‬מישהו כיבד אותך‬ ‫בעליית שישי?"‪" .‬לא כיבדו אותי"‪ ,‬השיב‪ " .‬קניתי בעצמי לאחר שמישהי מעזרת הנשים לא הרפתה והעלתה את המחיר עוד ועוד"‪.‬‬ ‫"בעלי היקר"‪ ,‬הזדעקה האישה‪" ,‬האשה שהעלתה את המחיר לא היתה אלא אני!"‪ .‬התברר ששני ה'מתחרים' על הזכייה בעלייה‪ ,‬היו הבעל ואשתו‪.‬‬ ‫(האישה התביישה לנקוב בקול את המחיר‪ ,‬וחברתה קראה והוסיפה בכל פעם על פי הוראתה)‪.‬‬ ‫ועתה בא האיש ושואל‪ :‬האם עלי לשלם עבור העלייה את הסכום המלא בו הסתיימה המכירה (‪ ,)1500‬או שמא יש כאן 'מקח טעות'‪ ,‬שהרי ברור שאילו‬ ‫ידענו כי ההתחרות היתה בין שנינו לא היינו ממשיכים להעלות את המחיר‪ ,‬וממילא יכול אני להסתפק בארבע מאות בלבד‪?...‬‬ ‫תשובה‪ :‬מבואר ברמ"א (יור"ד ס' רנח) שאם אדם נדר נדר לצדקה בטעות‪ ,‬הנדר אינו כלום‪ .‬ואולי גם בנידון דנן‪ ,‬הוספת הבעל במחיר נבעה מחמת טעות‪,‬‬ ‫וממילא אינו חייב במלוא הסכום‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬אמר מו"ר ר' יצחק זילברשטיין שליט"א שדברי הרמ"א מתייחסים לאופן בו היתה טעות בעיקר הנדר‪ ,‬כגון במקרה שרצה להקדיש מטבע מסויים‪,‬‬ ‫ובטעות הקדיש מטבע אחר שלא התכוון אליו כלל‪ ,‬ולכן אין נדרו חל‪ .‬אך בנידון דנן לאיש היתה כוונה ברורה לתרום אלף וחמש מאות שקלים לבית ה'‪,‬‬ ‫ונדר מה שרצה לידור (אלא שלא ידע מי מתחרה עמו)‪ ,‬ואין זה נחשב להקדש בטעות‪ ,‬ומן הסתם שהחליט הנודב העשיר בילבו שמכיוון שזו תרומה לבית‬ ‫הכנסת – "גם ברוך יהיה"‪ ,‬והוא משלמה באהבה!‬ ‫ונראה שיש ראיה לדבר מהמעשה בתענית עם אבא אומנא‪ ,‬שהיו שולחים דרישת שלום מן השמיים בכל יום‪ ,‬ושלח אביי שני ת"ח שיבדקו אותו‪ .‬לאחר‬ ‫שאירחו אותם יפה והם ישנו על מצעים יקרים‪ ,‬קמו בבוקר והלכו למוכרם בשוק‪ .‬כשעבר שם אבא אומנא‪ ,‬שאלו אותו כמה לדעתו הם שווים‪ ,‬ואחרי שהם‬ ‫התווכחו איתו‪ ,‬אמר להם "בכך קניתי אותם"‪ .‬אמרו לו "במה חשדתנו?"‪ .‬אמר להם‪ " :‬שמא מצוות פדיון שבויים נזדמנה ולשם כך נטלתם המצעים"‪.‬‬ ‫אמרו לו‪" :‬לנסותך באנו – קח את השטיחים"‪ .‬ולא הסכים לקבל מהם‪ ,‬מאחר שכבר הקדיש אותם בליבו לצדקה!‬ ‫(והערב נא)‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫צדיקים‬

‫מו"ר עט"ר מרן חכם‬ ‫מרדכי אליהו זצוק"ל‬

‫בימים שהרב זצ"ל היה דיין בבית הדין בירושלים ביקר בביתם פעם אחת מישהו שגר בדרום‪.‬‬ ‫אמר הרב לרבנית‪ :‬אולי ניסע איתו לבקר את הבבא סאלי ונחזור באוטובוס? מיד בדקה הרבנית‬ ‫ומצאה שהם יוכלו לחזור באוטובוס שיוצא מרמלה לירושלים בשעה אחת עשרה בלילה‪ ,‬אמנם כדי‬ ‫להגיע לאוטובוס מרמלה הם צריכים לצאת מנתיבות באוטובוס שיוצא מנתיבות בשעה שמונה בערב‪.‬‬ ‫נסעו הרב והרבנית בטרמפ עם אותו רב שביקר בביתם והגיעו לנתיבות לבבא סאלי בביתו הישן שהיה‬ ‫בבית דירות רגיל‪ .‬פתחה להם אשתו של הבבא סאלי את הדלת ואמרה להם בצער כי אינה יכולה לתת‬ ‫להם להכנס אל בעלה הרב בבא סאלי‪ .‬הרבנית לא הספיקה להתאכזב מהנסיעה שהייתה לשווא ופתאום‬ ‫הבבא סאלי קורא לאשתו מבפנים‪ ,‬ואומר לה‪ :‬תתני לחכם מרדכי להכנס‪ ,‬כבר כמה ימים אני מחכה לו‪.‬‬ ‫מיד הכניסה אותם הרבנית אל תוך הבית‪ ,‬והכניסה את הרב אליהו אל חדרו של הבבא סאלי‪ .‬בינתיים‬ ‫ישבה עם הרבנית אליהו בחדר הכניסה והתחילה לבכות‪" .‬כבר שבוע שהוא לא אוכל‪ ,‬ממוצאי שבת‪,‬‬ ‫הוא אומר כי יש גזירה חמורה על עם ישראל ולכן הוא צם כדי לבטלה‪ .‬תגידי לבעלך שישכנע אותו לאכול‪.‬‬ ‫חמישה ימים הוא לא אוכל‪ ,‬ממוצאי שבת"‪.‬‬ ‫כך בוכה הרבנית‪ ,‬אשתו של הבבא סאלי‪ ,‬לאשתו של הרב אליהו בכניסה של ביתו של הבבא סאלי בנתיבות‪.‬‬ ‫אחרי איזה זמן שבו שהו הבבא סאלי והרב אליהו בחדרו של הבבא סאלי‪ ,‬נפתחה הדלת והבבא סאלי יצא בפנים מאירות ואמר לאשתו‪" :‬תעשי סעודה‪,‬‬ ‫התבטלה הגזירה‪ .‬אנחנו נאכל ביחד עם האורחים שלנו"‪ .‬מיד נערך שולחן עם כל טוב מביתו של הבבא סאלי‪ ,‬ונערכה סעודה בשירות ותשבחות‪.‬‬ ‫בשעה שבע וחצי סימנה הרבנית מרחוק לבעלה‪ ,‬לרב אליהו‪ ,‬לסיים כדי לברך ברכת המזון בזמן‪ ,‬הכל על מנת שיוכלו להגיע לאוטובוס היוצא בשמונה‬ ‫בערב מנתיבות‪ ,‬שיוכלו לחזור לירושלים בזמן‪ .‬הבבא סאלי שישב מרוחק מהרבנית אליהו כאילו שמע את דבריה‪ ,‬ואמר לרב אליהו‪ :‬תגיד לרבנית לא‬ ‫לדאוג‪ ,‬היא תגיע לירושלים בזמן‪ .‬וכך עוד שעה ארוכה הוא ממשיך עם שירות ותשבחות לקדוש ברוך הוא שגאל את עמו מגזירה שהתבטלה‪.‬‬ ‫בשעה שמונה וחצי ברכו בבית הבבא סאלי בירכת המזון‪ ,‬והרב אליהו והרבנית יצאו לביתם‪ .‬לאן יפנו בשעה זו? אמר הרב אליהו לרבנית‪ :‬בואי ניסע‬ ‫לרמלה באוטובוס המאוחר ושם נראה מה נעשה‪ .‬אמרה לו הרבנית‪ :‬האוטובוס שיוצא עכשיו מגיע רק באחת עשרה וחצי לרמלה‪ ,‬חצי שעה אחרי‬ ‫שהאוטובוס האחרון יוצא מרמלה לירושלים‪" .‬אין דבר" אמר הרב "נתקדם לירושלים"‪.‬‬ ‫הרב והרבנית הגיעו לרמלה באחת עשרה וחצי‪ ,‬והרב אומר לרבנית‪ :‬בואי נראה מה עם האוטובוס לירושלים שהיה צריך לנסוע באחת עשרה‪" .‬אין טעם"‬ ‫אומרת הרבנית‪" .‬ננסה" אומר הרב‪ .‬הרב אליהו והרבנית הגיעו לתחנה והנה האוטובוס לירושלים עומד בתחנה ממתין מלא נוסעים‪.‬‬ ‫"אפשר לעלות?" שואל הרב‪" .‬לא כדאי לך‪ ,‬האוטובוס לא מניע" עונה הנהג‪.‬‬ ‫"מה עושים פה כל הנוסעים?" שואל הרב‪.‬‬ ‫"הם כבר שילמו בדרך לירושלים אבל האוטובוס תקוע‪ .‬לא כדאי לך לעלות"‪.‬‬ ‫"אנחנו כמו כולם" אומר הרב ועולה לאוטובוס יחד עם הרבנית‪ .‬מתיישב בכסאו‪ ,‬ואומר לנהג‪" :‬תנסה להניע שוב"‪.‬‬ ‫הנהג מנסה שוב‪ ,‬והנה האוטובוס מניע‪ ,‬מה שלא קרה בכל החצי שעה האחרונה‪.‬‬ ‫"אתה אליהו הנביא?" שואל הנהג בחשד‪.‬‬ ‫"לא‪ ,‬אני אליהו מרדכי"‪.‬‬

‫מבצע הסטיקרים‬ ‫של 'אפריון שלמה'‬ ‫יש לכם רעיון למשפט קצר‪ ,‬שיכול לעורר אמונה?‬

‫'אפריון שלמה' מתכננת להדפיס ולהפיץ עשרות‬ ‫אלפי סטיקרים עם רעיונות שונים‪ ,‬שמסוגלים‬ ‫לעורר הרהורי אמונה אצל הנהגים בכביש‪.‬‬ ‫דוגמאות‪:‬‬ ‫חשבת על כך שהאוזן הרגישה שלך‪ ,‬שיכולה לשמוע את‬ ‫זמזום כנפי הזבוב‪ ,‬מסוגלת גם לעמוד ברעש האדיר של‬ ‫מנועי המטוסים מבלי להתפוצץ?!‬ ‫איזה מזל שהנחיריים של האף שלי כלפי מטה‪...‬‬ ‫אם הם היו הפוכים היה נכנס לי גשם לתוך האף‪...‬‬ ‫אם יש לכם רעיונות למשפטים קצרים‪ ,‬עזרו לנו‬ ‫להרחיב את המאגר‪ ,‬והיו שותפים לזיכוי הרבים!‬ ‫ניתן לפנות לטלפון‪:‬‬

‫מלגה לברית מילה‬ ‫אברכים שלומדים יום שלם‪ ,‬זכאים למלגה‬ ‫של ‪ 1,000‬ש"ח לברית מילה ע"י המוהל‬

‫עמרם דהוקי‬

‫‪0548-488555‬‬

‫מוסמך מטעם הוועדה הבינמשרדית של‬ ‫הרבנות הראשית ומשרד הבריאות‬ ‫בתיאום הברית עם המוהל יש לציין שהברית היא של אברך‪.‬‬ ‫מוגבל למלגה אחת ליום‪.‬‬ ‫עם המקובל הרה"ג‬ ‫בניהו שמואלי שליט"א‬

‫‪0548-410175‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫נא לא לקרוא את העלון בשעת התפילה !‬

‫העלון טעון גניזה !‬


‫בס"ד‬

‫פרשת תולדות‪ ,‬ג' בכסלו תשע"ז‬

‫גיליון מס' ‪196‬‬ ‫שנה ‪4‬‬

‫‪.‬‬

‫ִס ּפ ּו ִרים ְו ַא ָ ּגדוֹ ת‬

‫ּ ְפנִ ינִ ים ּו ַפ ְר ּ ְפ ָראוֹ ת‬

‫ִס ּפ ּו ִרים ַ ּב ּ ָפ ָר ׁ ָשה‬

‫וַ ִ ּי ְתר ֲֹצצוּ ַה ָ ּבנִ ים ְ ּב ִק ְר ָ ּב ּה )כה‪ ,‬כב(‬ ‫עוֹ ד ְ ּביַ ְלדוּתוֹ ‪ִ ,‬ה ְת ַ ּב ֵּלט ַה ַּמ ֲה ַר"ל ִמ ּ ְפ ַרג ְ ּב ָח ְכ ָמתוֹ ַהיְ ֵת ָרה‪ ,‬יַ ַחד ִעם ַא ֲה ַבת‬ ‫יִ שְׂ ָר ֵאל ׁ ֶשבּ וֹ ‪ּ ִ .‬ב ְהיוֹ תוֹ ְּכבֶ ן ָח ֵמ ׁש‪ ,‬יָ ׁ ַשב ִעם ֲחבֵ ָריו ֵא ֶצל ַה ְמ ַל ֵּמד‪ּ ,‬ו ְכ ׁ ֶש ִה ִּגיע ּו‬ ‫ְ ּב ָפ ָר ׁ ַשת ּתוֹ ְלדֹת ֶאל־ ַה ּ ָפסוּק "וַ ִ ּי ְתר ֲֹצצ ּו ַה ָ ּבנִ ים ְ ּב ִק ְר ָ ּב ּה"‪ִ ,‬ה ְס ִ ּביר ָל ֶהם ַר ָ ּבם‬ ‫ֶאת־דִּ בְ ֵרי ַר ּ ׁ ִש"י ִּכי ֲחזַ "ל דָּ ְר ׁש ּו ֶאת 'וַ ִ ּי ְתר ְֹצצוּ' ִמ ְּל ׁשוֹ ן ִרי ָצה‪ֶ ׁ ,‬ש ַּכ ֲא ׁ ֶשר ָ*בְ ָרה‬ ‫ִרבְ ָקה ַ*ל ּ ִפ ְת ֵחי ּתוֹ ָרה‪ָ ,‬היָ ה יַ ֲ*קֹב ָרץ ו ְּמ ַפ ְר ֵּכס ָל ֵצאת‪ ,‬ו ְּכ ׁ ֶש ָ*בְ ָרה ַ*ל ּ ִפ ְת ֵחי‬ ‫ֲ*בוֹ ָדה־זָ ָרה ִ ּב ֵּק ׁש ֵ*שָׂ ו ָל ֵצאת‪ָ ּ .‬פנָ ה ַה ֶ ּי ֶלד ֶאל־ ַה ְמ ַל ֵּמד וְ ׁ ָש ַאל‪ִ " :‬אם ֶאת־יַ ֲ*קֹב‬ ‫ֶא ְפ ׁ ָשר ְל ָהבִ ין ָל ָּמה לֹא יָ ָצא ֶאל ֵ ּבית־ ַה ִּמ ְד ָר ׁש‪ִ ,‬מ ּ ׁשוּם ׁ ֶש ֵ*שָׂ ו ָמנַ ע זֹאת ִמ ֶּמ ּנ ּו‪.‬‬ ‫או ָּלם ַ*ל ֵ*שָׂ ו ֲאנִ י ָּת ֵמ ַּה‪ִ ,‬מי ָהיָ ה ְמ ַ* ְּכבוֹ ָל ֵצאת ַל ֲ*בוֹ ָדה־זָ ָרה"? נֶ ֱהנָ ה‬ ‫ַה ְמ ַל ֵּמד ֵמ ַה ּ ׁ ְש ֵא ָלה ַה ְמ ‪/‬ח ֶּכ ֶמת‪ ,‬ו ְּב ַה ִּכירוֹ ֶאת־ ַה ֶ ּי ֶלד ֶה ָח ִריף‪ָ ,‬א ַמר לוֹ ‪" :‬או ַּלי יֵ ׁש‬ ‫ְל ָך ַּגם ְּת ׁשו ָּבה ִל ׁ ְש ֵא ָל ְת ָך ַה ּטוֹ בָ ה"? וְ ַה ֶ ּי ֶלד ֵה ׁ ִשיב ְל ַא ַחר ׁ ֶש ִה ְר ֵהר ְמ ַ*ט ַ ּבדָּ בָ ר‪:‬‬ ‫"חוֹ ׁ ְשבַ נִ י‪ֶ ׁ ,‬ש ֵ*שָׂ ו לֹא ָר ָצה ָל ֵצאת ְ ּב ִלי יַ ֲ*קֹב‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן יָ ַדע ׁ ֶש ּלֹא ִּת ְהיֶ ה לוֹ‬ ‫ָּכל־ ַמ ָּט ָרה ְ ּב ַח ָ ּייו‪ֶ ׁ .‬ש ֲה ֵרי ֶאת־ ִמי יְ ַצ ֵ*ר וְ ֶאת־ ִמי יִ ְרדּ ֹף? ַ*ל־ ִמי יַ ֲ* ִליל ֲ* ִלילוֹ ת‬ ‫ׁ ְש ָפלוֹ ת וְ ַ*ל־ ִמי יִ גְ זֹר ְּגזֵ רוֹ ת ָק ׁשוֹ ת‪ִ ,‬אם יַ ֲ*קֹב לֹא יִ ְהיֶ ה יַ ַחד ִע ּמוֹ ? הוּא ָהיָ ה‬ ‫ֶ ּב ֱא ֶמת ִמ ְתרוֹ ֵצץ ו ְּמ ַפ ְר ֵּכס ָל ֵצאת‪ֲ ,‬אבָ ל לֹא ְ ּבגַ ּפוֹ ‪ֶ ,‬א ָּלא ַרק ִעם יַ ֲ*קֹב ָא ִחיו"‪...‬‬

‫יש ָּתם ֵׁ‬ ‫ישב א ָֹה ִלים )כה‪ ,‬כז( ‪ָ -‬א ֳהלוֹ ֶׁשל־ ֵׁשם וְ ָא ֳהלוֹ ֶׁשל־ ֵ ֶבר )רש"י(‬ ‫וְ יַ ֲ קֹב ִא ׁ‬ ‫יבתוֹ ׁ ְשנֵ י ְס ָד ִרים ְקבו ִּעים ְ ּב ִל ּמוּד‬ ‫יש ָ‬ ‫'ש ַפע ַח ִ ּיים' ִמ ַּצנְ ז־ ְקלוֹ יְ זֶ נְ בּ ו ְּרג ִהנְ ִהיג ִ ּב ׁ ִ‬ ‫ַה ּ ׁ ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ּ‬ ‫ָ‬ ‫ִ‬ ‫ַה ְּג ָמ ָרא‪ֶ ,‬א ָחד ְ ּב ִעיוּן וְ ַה ּ ׁ ֵשנִ י ִ ּבבְ קיאוּת‪ ,‬וְ ָת ַמך יְ ֵתדוֹ ָתיו ְ ּב ִדבְ ֵרי ַה ּ ׁ ְש ָל"ה ַה ּקדוֹ ׁש‬ ‫ׁ ֶש ָּכ ַתב ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ִלנְ הֹג ֵּכן‪ַ ּ .‬פ ַ*ם ָא ַמר‪ִּ ,‬כי ֶא ְפ ׁ ָשר לוֹ ַמר ַ*ל יַ ֲ*קֹב ָא ִבינ ּו ָל ָּמה ָל ַמד‬ ‫ִ ּב ׁ ְש ֵּתי יְ ׁ ִשיבוֹ ת‪ֶ ׁ ,‬של־ ׁ ֵשם וְ ׁ ֶשל־ ֵ*בֶ ר? ְּכ ֵדי ִל ְהיוֹ ת ִסינַ י וְ עוֹ ֵקר ָה ִרים ְּכ ֶא ָחד‪...‬‬ ‫ַה ּקֹל קוֹ ל יַ ֲ קֹב וְ ַה ָ ּי ַדיִ ם יְ ֵדי ֵ שָׂ ו )כז‪ ,‬כב(‬ ‫ַר ִ ּבי יוֹ ֵסף ׁ ָשא ּול נָ ָתנְ זוֹ ן ַ ּב ַ*ל " ׁשוֹ ֵאל ו ֵּמ ׁ ִשיב"‪ַ ,‬ר ָ ּב ּה ַה ּנוֹ ָדע ׁ ֶשל־ ְלבוֹ ב‪ַ *ָ ,‬מד‬ ‫ְּכחוֹ ָמה ְ ּבצו ָּרה ַ*ל ׁ ְש ִמ ַירת ַה ּתוֹ ָרה וְ ַה ִּמ ְצוֹת‪ ,‬וְ הוֹ ִכי ַח ֶאת ּפוֹ ְר ֵקי ָהעֹל ַ*ל‬ ‫יח ַּגם ֶאת־ ַההוֹ ְל ִכים ְ ּב ֶד ֶר ְך ה'‪,‬‬ ‫ַמ ֲ*שֵׂ ֶ‬ ‫יהם ַה ְּנלוֹ זִ ים‪ .‬וְ יַ ַחד ִעם־זֹאת ָהיָ ה מוֹ ִכ ַ‬ ‫ּ‬ ‫ִ‬ ‫יהם ִ ּבנְ קיוּת ִמ ָּכל ֲח ׁ ַש ׁש ָּגזֵ ל‪ּ ְ .‬ב ָפ ָר ׁ ַשת‬ ‫מר ַ*ל־יְ ֵד ֶ‬ ‫ִל ְהיוֹ ת זְ ִה ִירים ְ ּב ָממוֹ נָ ם וְ ִל ׁ ְש ֹ‬ ‫ּתוֹ ְלדֹת נָ שָׂ א ּ ַפ ַ*ם דְּ ָר ׁ ָשה ְ ּבבֵ ית־ ַה ְּכנֶ ֶסת‪ ,‬וְ כֹה ָא ַמר‪ֲ " :‬חזַ "ל דָּ ְר ׁש ּו ֶאת־ ַה ּ ָפס ּוק‬ ‫ׁ ֶש ַ ּב ּ ָפ ָר ׁ ָשה ַ'ה ּקֹל קוֹ ל יַ ֲ*קֹב וְ ַה ָ ּי ַדיִ ם יְ ֵדי ֵ*שָׂ ו'‪ ,‬וְ ָא ְמר ּו ׁ ֶש ַ ּי ֲ*קֹב ִמ ׁ ְש ַּת ֵּמ ׁש ְ ּב ִע ָּקר‬ ‫ְ ּבקוֹ לוֹ ְלתוֹ ָרה ּו ְת ִפ ָּלה‪ ,‬וְ ֵ*שָׂ ו ִמ ׁ ְש ַּת ֵּמ ׁש ְ ּביָ ָדיו‪ .‬או ָּלם ֲאנִ י אוֹ ֵמר‪ֶ ׁ ,‬ש ֵ ּי ׁש ְ ּבנֵ י ָא ָדם‬ ‫יהם יַ ַחד‪ַ ,‬מ ְר ִ ּבים ֵהם ִ ּב ְת ִפ ּלוֹ ת ּו ְב ַת ֲחנוּנִ ים‪ּ ִ ,‬ב ְת ִה ִּלים‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ִמ ׁ ְש ַּת ְּמ ׁ ִשים ִ ּב ׁ ְשנֵ ֶ‬ ‫יהם יְ ֵדי ֵ*שָׂ ו וְ ֵאין ֵהם נִ זְ ָה ִרים ְ ּב ָממוֹ ן ַה ּז ּו ַלת"‪.‬‬ ‫ו ַּמ ֲ* ָמדוֹ ת‪ ,‬או ָּלם יְ ֵד ֶ‬ ‫יסק‪ָ ,‬חזַ ר ּ ַפ ַ*ם ִמ ֵ ּבית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ְל ֵביתוֹ ‪ְ ,‬ל ַא ַחר ְּת ִפ ַּלת ֵליל‬ ‫ַר ִ ּבי או ִּרי ִמ ְּס ְט ֶר ִל ְ‬ ‫ׁ ַש ָ ּבת‪ ,‬ו ַּבדֶּ ֶר ְך ׁ ָש ַמע נָ ְכ ִרי ֶא ָחד ַה ְמזַ ֵּמר ִמ ּתוֹ ְך ׁ ִש ְכרוּת וְ אוֹ ֵמר‪ַ " :‬לגּ וֹ יִ ים יֵ ׁש‬ ‫יה ּנֹם"‪ְ .‬ל ׁ ֵש ַמע ַהדְּ ָב ִרים‪ָ ,‬ח ְל ׁ ָשה דַּ ְע ּתוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי או ִּרי‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן‬ ‫ַּגן־ ֵ* ֶדן‪ ,‬וְ ַל ְ ּיהו ִּדים ֵּג ִ‬ ‫ְ ּבוַ דַּ אי ִמן־ ַה ּ ׁ ָש ַמיִ ם זִ ְּמנ ּו לוֹ ִל ׁ ְשמ ַֹ* ֶאת־ ַהדָּ בָ ר‪ָ ׁ .‬ש ָ*ה ֲא ‪/‬ר ָּכה ָ* ַמד וְ ִה ְר ֵהר‪*ַ ,‬ד‬ ‫ׁ ֶש ּלֹא ָהיָ ה ְמ ‪/‬ס ָּגל ְל ַה ְת ִחיל ַ ּב ִּקדּ ו ּׁש‪ַ ,‬א ְך ְלבַ ּסוֹ ף ִה ְתיַ ּ ׁ ְשבָ ה דַּ ְע ּתוֹ ָ* ָליו‪ֲ " .‬ה ֵרי‬ ‫ַהגּ וֹ י צוֹ ֵדק ִ ּב ְדבָ ָריו"‪ָ ,‬א ַמר ְל ַ* ְצמוֹ ‪ַ " ,‬לגּ וֹ י יֵ ׁש ָא ְמנָ ם ֵמ ֵ*ין ַּגן־ ֵ* ֶדן‪ֲ ,‬אבָ ל זֶ ה ַרק‬ ‫ָ ּבעוֹ ָלם ַה ּ ׁ ָש ָפל ַה ֶ ּזה‪ ,‬וְ ִא ּל ּו ַל ְ ּיהו ִּדי ‪/‬מ ְב ָטח ֵח ֶלק ְ ּבגַ ן־ ֵ* ֶדן ָ ּבעוֹ ָלם ַה ָ ּבא‪ .‬וַ ֲה ֵרי ָּכ ְך‬ ‫יהם ֶאת נַ ֲח ַלת ׁ ְשנֵ י ָהעוֹ ָלמוֹ ת‪,‬‬ ‫נִ זְ ַּכר ְ ּב ָאבוֹ ת דְּ ַר ִ ּבי נָ ָתן‪ֶ ׁ ,‬ש ַ ּי ֲ*קֹב וְ ֵ*שָׂ ו ִח ְּלק ּו ֵ ּבינֵ ֶ‬ ‫יַ ֲ*קֹב נָ ַטל ֶאת ָהעוֹ ָלם ַה ָ ּבא וְ ֵ*שָׂ ו ֶאת ָהעוֹ ָלם ַה ֶ ּזה‪ .‬נִ ְמ ָצא ׁ ֶש ָהעוֹ ָלם ַה ֶ ּזה ֵאינוֹ‬ ‫ׁ ַש ָ ּי ְך ַל ְ ּיהו ִּדי‪ ,‬וְ הוּא ְמ ׁ ַש ֵּמ ׁש לוֹ ַרק ִּכ ְפרוֹ זְ דוֹ ר ָלעוֹ ָלם ַה ָ ּבא"‪.‬‬

‫זמני השבת ‪ -‬ירושלים‬ ‫הדלה"נ ‪ 3.59‬צאת השבת ‪ 5.15‬רבנו תם ‪5.52‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫יש ֶּכ ֶר ְך ג'‬ ‫ָח ָד ׁש! ַׁש ָ ּבת ִט ׁ‬ ‫ִעם ְצרוֹ ר ַמ ְפ ְּתחוֹ ת נִ ְר ָחב‬

‫ִמ ּדוֹ ת ַו ֲה ִליכוֹ ת‬

‫ּ ְפנִ ינִ ים‬ ‫וְ ֵא ֶּלה ּתוֹ ְלדֹת יִ ְצ ָחק )כה‪ ,‬יט( ‪ְ -‬מ ָפ ֵר ׁש ַר ּ ׁ ִש"י‪,‬‬ ‫יַ ֲ קֹב וְ ֵ שָׂ ו ָה ֲאמו ִּרים ַ ּב ּ ָפ ָר ָׁשה‪ .‬וְ נִ ְת ַח ְ ּבט ּו‬ ‫ַה ְמ ָפ ְר ׁ ִשים ְל ָהבִ ין ֶאת־ ַּכ ָּונָ תוֹ ‪ַ ,‬א ְך ָר ַמז ָּכאן ַ*ל‬ ‫ֵּת ַבת ּתוֹ ְלדֹת ׁ ֶש ִּנ ְכ ְּתבָ ה ֲח ֵס ָרה וָ א"ו‪ִּ ,‬כי ַה ּתוֹ ָל ָדה‬ ‫ׁ ֶשל־ ֵ שָׂ ו ָה ָר ׁ ָשע ּ ְפגוּ ָמה וַ ֲח ֵס ָרה‪) .‬דברי שי"ר(‬ ‫ַא ְב ָר ָהם הוֹ ִליד ֶאת־יִ ְצ ָחק )שם( ‪ -‬הוֹ ִליד‬ ‫ְ ּבגִ ַ‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה דּ וֹ ֶמה‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה יִ ְצ ָחק דּ וֹ ֶמה ְל ָא ִביו‬ ‫ַא ְב ָר ָהם‪*ַ ,‬ד ׁ ֶש ‪ּ/‬כ ָּלם ָהי ּו אוֹ ְמ ִרים ַא ְב ָר ָהם הוֹ ִליד‬ ‫ֶאת־יִ ְצ ָחק‪ .‬הוֹ ִליד נוֹ ָט ִריקוֹ ן וּ ְדמוּת יִ ְצ ָחק ָהיְ ָתה‬ ‫דּ וֹ ָמה ְל ַאבְ ָר ָהם‪ּ ,‬תוֹ ְלדֹת נוֹ ָט ִריקוֹ ן ְּתמ ּונָ תוֹ‬ ‫ימה‪) .‬שמחת התורה(‬ ‫וְ צ ּו ָרתוֹ ְל ַאבְ ָר ָהם דּ וֹ ָמה ְּת ִמ ָ‬ ‫וַ ֶ ּי ְע ַּתר יִ ְצ ָחק ַלה' ְלנ ַֹכח ִא ְׁש ּתוֹ )כה‪ ,‬כא( ‪ָ -‬א ְמר ּו‬ ‫ֲחזַ "ל ַ ּב ְּג ָמ ָרא‪ֶ ׁ ,‬ש ַאנְ ׁ ֵשי ְּכנֶ ֶסת ַה ְּגדוֹ ָלה ָקבְ ע ּו‬ ‫ְל ֵאיזֶ ה ַצד ְל ִה ְת ּ ַפ ֵּלל‪ ,‬וְ ָל ֵכן ָ* ְמד ּו יִ ְצ ָחק וְ ִר ְב ָקה‬ ‫ְ ּב ֶק ֶרן זָ וִ ית‪ֶ ׁ ,‬ש ָ ּבה יֵ ׁש ְׁש ֵּתי רוּחוֹ ת‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ְ ּב ָכ ְך‬ ‫יַ ַ* ְמד ּו ַ ּבצ��ַ ד ַה ָּנכוֹ ן ֵמ ַא ְר ַ ּבע ָהרוּחוֹ ת‪) .‬מים חיים(‬

‫ַ ּב ִּמ ְד ָר ׁש דָּ ְר ׁש ּו‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה יִ ְצ ָחק דּ וֹ ֶמה ְל ָאבִ יו ְ ּבנוֹ י‪,‬‬ ‫ע ֶש‪3‬ר ו ְּב ַמ ֲ*שִׂ ים‪ .‬וְ ָל ֵכן ִה ְת ּ ַפ ֵּלל יִ ְצ ָחק‬ ‫ְ ּב ָח ְכ ָמה‪ּ ְ ,‬ב ֹ‬ ‫ְל ֹנ ַכ"ח ִא ׁ ְש ּתוֹ ‪ ,‬נוֹ ָט ִריקוֹ ן נוֹ י‪ֹ ּ ,‬כ ַח‪ָ ,‬ח ְכ ָמה‪ַ .‬א ְך‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ָר ֲא ָתה ִרבְ ָקה ׁ ֶש ַה ָ ּבנִ ים ִמ ְתר ְֹצ ִצים ְ ּבלֹא‬ ‫ָח ְכ ָמה‪ָ ,‬א ְמ ָרה ִאם ֵּכ"ן ‪ִ -‬אם יֵ ׁש ַרק ּ ֹכ ַח וְ נוֹ י וְ לֹא‬ ‫ָח ְכ ָמה‪ָ ,‬ל ָּמה ֶ ּזה ָאנ ִֹכי‪) .‬ארחות צדיק(‬ ‫ָל ָּמה ֶ ּזה ָאנ ִֹכי וַ ֵּת ֶל ְך ִל ְדרֹ ׁש )כה‪ ,‬כב( ‪ -‬סוֹ ֵפי‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה ֵׁשם‪ְ ,‬ל ַר ֵּמז ׁ ֶש ִר ְב ָקה ָה ְל ָכה‬ ‫ַה ֵּתבוֹ ת ְ ּבגִ ַ‬ ‫יה‪) .‬מגדנות(‬ ‫ְלבֵ ית־ ִמ ְד ָר ׁשוֹ ׁ ֶשל־ ֵׁשם ִל ׁ ְשאֹל ָ* ֶל ָ‬

‫יש י ֵֹד ַ ַציִ ד )כה‪ ,‬כז( ‪ -‬י"ג אוֹ ִתיּוֹ ת‪,‬‬ ‫וַ יְ ִהי ֵ שָׂ ו ִא ׁ‬ ‫ישב א ָֹה ִלים ֵהן י"ג אוֹ ִתיּוֹ ת‪ְ ,‬ל ַר ֵּמז‬ ‫יש ָּתם ֵׁ‬ ‫וְ ֵכן ִא ׁ‬ ‫יהם ֶהבְ דֵּ ל זֶ ה‪) .‬שם(‬ ‫ׁ ֶש ְ ּבגִ יל י"ג ָהיָ ה נִ ָּכר ֵ ּבינֵ ֶ‬ ‫ַה ּקֹל קוֹ ל יַ ֲ קֹב )כז‪ ,‬כב( ‪ָ -‬האוֹ ִת ּיוֹ ת ַה ִּנ ְס ָּתרוֹ ת ׁ ֶשל‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה קוֹ ל‪ִּ ,‬כי‬ ‫ֵ שָׂ ו‪*ַ ,‬־יִ "ן‪ ,‬שִׂ ־י"ן‪ ,‬וָ ־י"ו‪ּ ְ ,‬בגִ ַ‬ ‫ַּכ ֲא ׁ ֶשר קוֹ לוֹ ׁ ֶשל־יַ ֲ*קֹב נִ ׁ ְש ָמע‪ ,‬נִ ְכנָ ע קוֹ לוֹ ׁ ֶשל‬ ‫ֵ*שָׂ ו‪ ,‬וְ זֶ ה ֵ ּבאוּר ַה ּ ָפסוּק ֵא ְ‬ ‫יך נֶ ְח ּ ְפשׂ וּ ֵ שָׂ ו נִ ְבעוּ‬ ‫ַמ ְצ ּ *פנָ יו‪ֵּ ,‬כ ַ‬ ‫יצד ֶא ְפ ׁ ָשר ַל ֲחשׂ ֹף ֶאת ֵ*שָׂ וּ‬ ‫ישוֹ ? ַ*ל־יְ ֵדי ׁ ֶש ִּנבְ ע ּו ַמ ְצ ּפ ּונָ יו‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ְּנגַ ֶּלה‬ ‫ו ְּל ַה ֲח ִל ׁ‬ ‫ֶאת ַהצְּ פוּנוֹ ת ָ ּבאוֹ ִת ּיוֹ ת ֵ שָׂ ו ָהעוֹ לוֹ ת ְּכ ִמנְ יַ ן‬ ‫קוֹ ל‪ ,‬וּנְ ַח ֵ ּזק ֶאת קוֹ ל יַ ֲ קֹב‪) .‬לחם לפי הטף(‬

‫יח שָׂ ֶדה ֲא ֶׁשר ֵ ּב ֲרכוֹ ה' )כז‪ ,‬כז( ‪-‬‬ ‫יח ְ ּבנִ י ְּכ ֵר ַ‬ ‫ְר ֵאה ֵר ַ‬ ‫ְמ ָפ ֵר ׁש ַר ּ ׁ ִש"י ׁ ֶש ִּנ ְכנַ ס ִע ּמוֹ ֵר ַ‬ ‫יח ַ ּגן־ ֵ ֶדן‪ִּ ,‬כי ָא ְמרוּ‬ ‫יכ ֵאל ֵהבִ יא לוֹ יַ יִ ן‬ ‫ַ ּב ֲ* ֵלי ַה ּתוֹ ָספוֹ ת ׁ ֶש ַה ַּמ ְל ָא ְך ִמ ָ‬ ‫יח ִמ ּ ׁ ָשם‪) .‬מגדנות(‬ ‫ִמ ַ ּגן־ ֵ ֶדן‪ ,‬וְ נִ ְכנַ ס ִע ּמוֹ ַּגם ָה ֵר ַ‬

‫לקבלת הגיליון והנצחות‬ ‫דוא"ל‪5806777@gmail.com :‬‬


‫וַ ִ ּי ְמ ּכֹר ֶאת־ ְ ּבכ ָֹרתוֹ ְליַ ֲ קֹב‬

‫ְמאוֹ רוֹ ת‬

‫"פ ִמ ּסו ַּב ְלק־יְ רוּ ָׁש ַליִ ם‬ ‫ַר ִּבי יִ ְצ ָחק ַח ְר ַל ּ‬

‫זַ ַ ּצ"ל‬

‫ְליוֹ ם ַה ִה ּלוּ ָלא ג' ְ ּב ִכ ְס ֵלו תרט"ו‬

‫ֲאבִ י ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפ ָחה ַה ּ ַמ ֲ* ִט ָירה ְּב ֶא ֶרץ יִ שְׂ ָר ֵאל‪ִ ,‬מ ֶ ּז ַרע‬ ‫ִמ ׁ ְש ּ ַפ ַחת ַח ְר ַל" ּפ ָה ַ* ִּת ָ‬ ‫יקה‪ַ ,‬ה ְמי‪ֶ /‬ח ֶסת ְלזֶ ַרע ֵּבית‬ ‫ֹאש ַהגּ וֹ ָלה ׁ ֶש ָ* ַבר ִל ְס ָפ ַרד‬ ‫דָּ ִוד‪ֶ ,‬צ ֱא ָצ ֵאי ִח ָּיא ר ׁ‬ ‫ְל ַא ַחר ׁ ֶש ָאבִ יו נִ ְר ַצח ְ ּב ָבבֶ ל‪ ,‬וְ ֵח ֶלק ִמצֶּ ֱא ָצ ָאיו ִה ִ ּגיעוּ‬ ‫ְלסוּ בַ ְלק ׁ ֶש ְּבפוֹ ִלין‪ ,‬וּ ִמ ָּכאן ׁ ְש ָמם ַח ְר ַל" ּפ ‪ִ -‬ח ָּיא‬ ‫ֹאש ְלגוֹ ַלת ּפוֹ ִלין‪ָ *ָ .‬לה ְל ֶא ֶרץ יִ ְׂש ָר ֵאל ִ ּב ׁ ְשנַ ת‬ ‫ר ׁ‬ ‫יהם‪ְ ,‬ו ַכ ֲא ׁ ֶשר יָ ָצא ֵמ ִעיר‬ ‫תר"י ִעם ִא ׁ ְש ּתוֹ ּו ׁ ְשנֵ י יַ ְל ֵד ֶ‬ ‫‪/‬ה ַ ּל ְד ּתוֹ סוּ בַ ְלק‪ ,‬יָ ְצא ּו ְ ּבנֵ י ָה ִעיר ְל ַלוּ וֹ תוֹ ְוהוּא יָ ָצא‬ ‫ְ ּב ָמחוֹ ל ַ*ל־זְ ִכ ָּיתוֹ ִלנְ ס ַֹ* ְל ֶא ֶרץ ַה ּק ֶֹד ׁש‪*ַ ,‬ד ׁ ֶש ָּכל‬ ‫ְמ ַל ָּויו ִה ׁ ְש ָּתא ּו ְל ַמ ְר ֵאה ַא ֲה ַבת ָה ָא ֶרץ ׁ ֶשבּ וֹ ‪ְּ .‬ב ֶא ְמ ַצע‬ ‫ַמ ָּס ָ*ם ָה ָאר ְֹך‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ָ*גְ נָ ה ָה ֳאנִ ָּיה ְּב ַא ַחד ָה ִא ִּיים‬ ‫ׁ ֶש ְ ּליַ ד ּ‪/‬ת ְר ִּכ ָּיה‪ ,‬יָ ְר ָדה ִא ׁ ְש ּתוֹ ) ׁ ֶש ָהיְ ָתה ַאף ִהיא‬ ‫ִמ ִּמ ׁ ְש ּ ַפ ַחת ַח ְר ַל" ּפ‪ּ ַ ,‬בת ַר ִ ּבי יְ הוּ ָדה ֵליְ בּ ַר ָּב ּה ׁ ֶש ל‬ ‫יא ְמ ּפוֹ ל‪ָ ,‬ח ָתן ַר ִּבי ַח ִּיים ּ ֶפ ֶר ְלמוּ ֶטר ַ ּב ַ*ל " ֶא ֶלף‬ ‫ָמ ִר ַ‬ ‫א ֶֹמר" ְו" ׁ ִש ָירה ַל ַח ִּיים"(‪ִ ,‬עם ְ ּבנָ ּה ׁ ֶש ָהיָ ה ָאז ְּכבֶ ן‬ ‫ֵּת ׁ ַשע ׁ ָשנִ ים‪ְּ ,‬כ ֵדי ָלפ ּו ׁש ְמ ַ*ט ָּב ִאי ְו ֶל ֱא ֹכל‬ ‫ִמ ּ ֵפרוֹ ָתיו‪ְ ,‬ו ָה ָאב נוֹ ַתר ָּב ֳאנִ ָּיה ִעם ִּב ָּתם ַּבת ָה ַא ְר ַּבע‬ ‫ֶ*שְׂ ֵרה‪ְ .‬ל ֶפ ַתע‪ ,‬יָ ְצ ָאה ָה ֳאנִ ָּיה ְל ַד ְר ָּכ ּה ְּב ִלי הוֹ ָד ָ*ה‪,‬‬ ‫ְו ָה ֵאם ִעם ְּבנָ ּה נוֹ ְתר ּו ָ ּב ָדד ָּב ִאי ַה ִ ּנדָּ ח‪ָ ּ .‬פ ְר ָצה ָה ֵאם‬ ‫יש ֶאת יְ ׁשוּ ָ* ָת ּה‪,‬‬ ‫ִּבבְ ִכי ַמר ְו ִה ְת ַח ְּננָ ה ַל ָּק ָּב"ה ׁ ֶש ָּי ִח ׁ‬ ‫י*ה ְל ֶפ ַתע ֳאנִ ָּיה ִמ ְס ּתוֹ ִרית‪,‬‬ ‫יא ָת ּה הוֹ ִפ ָ‬ ‫וְ ִל ְפ ִל ָ‬ ‫ׁ ֶש ַּל ְמרוֹ ת ֱהיוֹ ָת ּה ְמ ֵל ָאה ְ ּבנוֹ ְס ִעים שָׂ ְר ָרה ָ ּב ּה‬ ‫יכה אוֹ ָתם ֶאל ָה ִאי‬ ‫דּ וּ ִמ ָּיה ְּכבֵ ָדה‪ְ ,‬ו ָה ֳאנִ ָּיה הוֹ ִל ָ‬ ‫ׁ ֶש ְּל ַא ֲח ָריו‪ָ ׁ ,‬שם ָ*גְ נָ ה ַ ּגם ְס ִפינָ ָתם ָ ּב ּה נָ ְסע ּו‪ ,‬וּ ִמ ָּיד‬ ‫ְל ַא ַחר ִמ ֵּכן נֶ ֶ* ְל ָמה ִמן־ ָה ַ*יִ ן‪ ,‬וַ יְ ִהי ְל ֶפ ֶלא‪ַ .‬ה ֵ ּבן ַר ִּבי‬ ‫"פ‪ָ ,‬היָ ה ֶא ָחד ִמ ְ ּגאוֹ נֵ י יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם‪ְ ,‬ו ׁ ִש ֵּמ ׁש‬ ‫זְ ב ּו ‪/‬לן ַח ְר ַל ּ‬ ‫יס ִקין‪ַ .‬ר ִ ּבי יִ ְצ ָחק‬ ‫ְּכ ָחבֵ ר ְּבבֵ ית־דִּ ינוֹ ׁ ֶשל ַמ ֲה ִרי"ל דִּ ְ‬ ‫"פ נִ ְפ ַטר ְ ּבג' ְּב ִכ ְס ֵלו תרט"ו‪ ,‬וְ נִ ְק ַ ּבר ְ ּבבֵ ית‬ ‫ַח ְר ַל ּ‬ ‫ַה ְּקבָ רוֹ ת ָה ַ* ִּתיק ַ'ס ְמבּ ּו ְס ִקי' ֲא ׁ ֶשר ְּבמוֹ ַרד ַהר־ ִצ ּיוֹ ן‪.‬‬

‫יוֹ ִסיף ַ ּד ַ ת‬

‫מה הם 'בגדי החמודות' שהלבישה רבקה את־יעקב? ובכן‪,‬‬ ‫רש"י מביא את תרגום אונקלוס 'דכיתא'‪ ,‬דהיינו הנקיות‪,‬‬ ‫ומוסיף‪" :‬דבר אחר‪ ,‬שחמד אותן מן־נמרוד"‪ .‬ומקור הדבר‬ ‫בפרקי דרבי אליעזר‪ ,‬שם מובא שהכוונה לכתנות עור‬ ‫שהקב"ה הכין לאדם הראשון אחר החטא‪ ,‬ועליהן היו‬ ‫מצוירים כל החיות והעופות‪ .‬ממנו הגיע הבגד לחנוך‪,‬‬ ‫וממנו עבר למתושלח שהעבירו לנח‪ ,‬והוא הכניסו לתיבה‬ ‫והיה לובשו בשעה שהאכיל את החיות והעופות כדי‬ ‫שלא יזיקוהו‪ ,‬וכשיצא משם גנבם חם בנו ונתנו לכוש‬ ‫בכורו‪ ,‬והוא נתנו לנמרוד בנו‪ ,‬וכשיצא עם הבגד לצוד‬ ‫חיות‪ ,‬נפלו כולם לפניו מפני שהיה הבגד מעשה שמים‪,‬‬ ‫ולכן המליכו כולם את נמרוד בחושבם שהחיות יראות‬ ‫ממנו מכוח גבורתו‪ .‬עשו חמד את הבגד לעצמו‪ ,‬וכשהלך‬ ‫פעם נמרוד אל השדה‪ ,‬הרג את נמרוד עם שומריו ולקח‬ ‫לעצמו את הבגד והחביאו אצל יעקב אחיו‪ .‬אך במדרש‬ ‫רבה מובא שאדם מסרו לשת‪ ,‬והוא מסרו למתושלח‬ ‫שמסרו לנח‪ ,‬והוא מסרו לשם שמסרו לאברהם‪ ,‬וממנו‬ ‫עבר ליצחק ולבנו יעקב‪ .‬מאידך‪ ,‬מובא בירושלמי מסכת‬ ‫מגילה‪ ,‬שבגדי עשו החמודות נקראו כן‪ ,‬מפני שהיו בגדי‬ ‫כהונה‪ ,‬שהרי עשו היה בכור והיה משתמש בבגדי כהונה‪,‬‬ ‫ולפי זה מובן מדוע רבקה הלבישה את יעקב בבגדים אלו‪,‬‬ ‫שהרי הכינה שני גדיי עזים‪ ,‬אחד לקרבן פסח ואחד‬ ‫לקרבן חגיגה‪ ,‬ולכן לבש בגדי כהונה להקריבם לפני‬ ‫יצחק‪ .‬על סופם של הבגדים מובא במדרש‪ ,‬שאחר שיעקב‬ ‫השתמש בהם‪ ,‬אמר שאין עשו ראוי ללבוש אותם‪ ,‬ולכן‬ ‫גנזם באדמה‪ .‬אולם במדרש אחר מובא שבגד זה היה‬ ‫כתונת הפסים שעשה יעקב לבנו יוסף‪ .‬במסכת עבודה‬ ‫זרה מובא‪ ,‬שכתנות העור השתמרו בגנזי מלכות רומי‪,‬‬ ‫ואחת לשבעים שנה הם מלבישים אדם עם הבגדים האלו‬ ‫ומרכיבים אותו על אדם חיגר‪ ,‬ומניחים לו בראשו את‬ ‫קרקיפלו ‪ -‬עור פניו המשומר של רבי ישמעאל‪ ,‬ומכריזים‬ ‫כי חשבונו של יעקב על גאולת ישראל כוזב‪ ,‬אולם לבסוף‬ ‫הם אומרים 'אוי לו לְ ֵע ָשׂו כאשר יקום יעקב עליו'‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫יטא"‪ָ ,‬היָ ה ַה ְּג ָר"א‪ַ ,‬ר ִ ּבי‬ ‫ילנָ א ַה ַּמ ֲ* ִט ָירה‪ֶ ׁ ,‬ש ‪ּ/‬כ ְּנ ָתה ְ ּב ִפי ַה ְ ּיהו ִּדים "יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם דְּ ִל ָ‬ ‫הוֹ ָד ּה וַ ֲה ָד ָר ּה ׁ ֶשל וִ ְ‬ ‫ילנָ א‪ָ ,‬היְ ָתה ַה ׁ ְש ּ ָפ ָ*תוֹ ֲ*צו ָּמה ַ*ל‬ ‫ילנָ א‪ֶ ׁ ,‬ש ַּל ְמרוֹ ת ׁ ֶש ּלֹא ָּת ַפס ׁשוּם ִמשְׂ ָרה ַר ָ ּבנִ ית וְ ִצבּ ו ִּרית ְ ּבוִ ְ‬ ‫ֵא ִל ָ ּיה ּו ִמ ִּו ְ‬ ‫ילנָ א ַ*ד ‪/‬ח ְר ַ ּבן יַ ֲהד ּות‬ ‫יְ הו ֵּדי ָה ִעיר ְ ּב ַח ָ ּייו וְ ַאף ְל ַא ַחר ּ ְפ ִט ָירתוֹ ‪ְ ׁ .‬שמוֹ נִ ּ ָשׂ א ְל ׁ ֵשם וְ ִל ְת ִה ָּלה ְ ּב ִפי יְ ה ּו ֵדי וִ ְ‬ ‫ֵאירוֹ ּ ָפה‪ ,‬וְ רוּחוֹ ַה ְּגדוֹ ָלה ָהיְ ָתה חוֹ ֶפ ֶפת ַ*ל־ ָה ִעיר ְ ּבהוֹ ד ְקדו ִּמים‪ּ ְ .‬בבֵ ית־ ִמ ְד ָר ׁשוֹ ׁ ֶשל ַה ְּג ָר"א‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה נִ ְק ָרא‬ ‫יהם ִה ְס ּתוֹ ְפפ ּו ְ ּב ִצ ּלוֹ ׁ ֶשל ַה ְּג ָר"א‬ ‫יהם וַ ֲאבוֹ ת־ ֲאבוֹ ֵת ֶ‬ ‫ישים ׁ ֶש ֲאבוֹ ֵת ֶ‬ ‫יש ׁ ִ‬ ‫ַ'ה ְּקלוֹ יְ ז ׁ ֶשל־ ֶה ָח ִסיד'‪ ,‬יָ ׁ ְשב ּו זְ ֵקנִ ים וִ ׁ ִ‬ ‫וְ זָ כ ּו ִל ְהיוֹ ת ֵמרוֹ ֵאי ּ ָפנָ יו‪ ,‬וְ ֵהם ֶה ֱ* ִביר ּו ְלדוֹ רוֹ ת ּ ֵפר ּו ׁ ִשים נִ ְפ ָל ִאים וִ ָ‬ ‫יק ִרים ׁ ֶש ִּנ ׁ ְש ְמע ּו ִמ ּ ִפיו ִמ ּ ַפ ַ*ם ְל ַפ ַ*ם‪.‬‬ ‫ַה ִּס ּפוּר ֵא ַרע ִ ּב ׁ ְשנַ ת תרנ"ב‪ִ ,‬ל ְפנֵ י ְל ַמ ְע ָלה ִמ ֵּמ ָאה וְ ֶ*שְׂ ִרים ׁ ָשנָ ה‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ֵמ ָאז ּ ְפ ִט ָירתוֹ ׁ ֶשל ַה ְּג ָר"א‬ ‫ילים‬ ‫ִ ּב ׁ ְשנַ ת תקנ"ח‪*ָ ,‬בְ ר ּו ִּת ׁ ְש ִעים וְ ַא ְר ַ ּבע ׁ ָשנִ ים‪ּ ְ .‬באוֹ ָתם יָ ִמים‪ ,‬נוֹ ַתר ַרק שָׂ ִריד ֶא ָחד ְלאוֹ תוֹ דּ וֹ ר נְ ִפ ִ‬ ‫יש ‪/‬מ ְפ ָלג‪ֶ ׁ ,‬ש ַּל ְמרוֹ ת ׁ ֶש ִה ְפ ִליג ְ ּב ׁ ָשנִ ים‪ָ ,‬היָ ה‬ ‫יש זָ ֵקן וְ יָ ׁ ִש ׁ‬ ‫ׁ ֶש ָ ּזכ ּו ִל ְראוֹ ת ֶאת ַה ְּג ָר"א ְ ּב ַח ִ ּיים ִח ּיוּתוֹ ‪ָ .‬היָ ה זֶ ה ִא ׁ‬ ‫ְ‬ ‫ּ‬ ‫יתן ְ ּבכֹחוֹ ָתיו ְּכ ֶ* ֶלם ָצ ִעיר‪ .‬וְ ָהיָ ה אוֹ תוֹ זָ ֵקן ִמ ׁ ְש ַּת ֵ ּב ַח ָּכל־יָ ָמיו‪*ַ ,‬ל־ ָּכך ׁ ֶש ָז ָכה ְל ַה ִּכיר ֶאת‬ ‫ָ ּב ִריא ְ ּבגוּפוֹ וְ ֵא ָ‬ ‫ַה ְּג ָר"א ְ ּב ַח ָ ּייו‪ ,‬וְ הוּא ַאף ׁ ִש ֵּמ ׁש ְּכ ַסנְ דָּ קוֹ ְ ּב ׁ ָש ָ*ה ׁ ֶש ִּנ ְכנַ ס ַל ְ ּב ִרית‪ ,‬ו ַּמ ֲ*שֶׂ ה ׁ ֶש ָהיָ ה ָּכ ְך ָהיָ ה‪ְ .‬להוֹ ָריו ׁ ֶשל‬ ‫אוֹ תוֹ זָ ֵקן‪ ,‬נוֹ ְלד ּו ׁ ְשנֵ י יְ ָל ִדים ְ ּב ֶט ֶרם נוֹ ַלד הוּא‪ ,‬או ָּלם ְל ַמ ְר ֵ ּבה ַה ַּצ ַ*ר לֹא ֶה ֱא ִריכ ּו ַה ּ ׁ ְשנַ יִ ם יָ ִמים‪ ,‬וְ נִ ְפ ְטר ּו‬ ‫ישי‪ְ ,‬ל ָמ ֳח ָרת יוֹ ם ַה ִּכ ּפו ִּרים ׁ ֶשל‬ ‫ְ ּבעוֹ ָדם ִּתינוֹ קוֹ ת ַר ִּכים‪ִ .‬ה ְת ַא ְ ּבל ּו ַההוֹ ִרים ְמאֹד‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר נוֹ ַלד יַ ְלדָּ ם ַה ּ ׁ ְש ִל ׁ ִ‬ ‫יח ִל ְפנֵ י קוֹ נָ ם‪ֶ ׁ ,‬ש ִ ּינְ צֹר ֶאת־ ְ ּבנָ ם יַ ִּק ָירם וְ יַ ֲא ִר ְ‬ ‫יך ֶאת יָ ָמיו‬ ‫ׁ ְשנַ ת תקנ"ח‪ָ ,‬הי ּו ֲח ֵר ִדים ְמאֹד ְלגוֹ ָרלוֹ וְ ׁ ָש ְפכ ּו שִׂ ַ‬ ‫ילתוֹ ׁ ֶשל ַה ֶ ּי ֶלד ָחל ְ ּביוֹ ם ׁ ֵשנִ י ׁ ֶשל ַחג ַה ּ‪/‬סכּ וֹ ת‪ֶ ׁ ,‬ש ָאז ָהיָ ה ַה ּיוֹ ם ַה ּ ׁ ְש ִמינִ י ְל ֵל ָדתוֹ ‪,‬‬ ‫ימים‪ .‬יוֹ ם ִמ ָ‬ ‫ַ ּב ּטוֹ ב וּבַ ְּנ ִע ִ��� ‫וְ ָהיָ ה זֶ ה יוֹ ם ֶא ָחד ִל ְפנֵ י יוֹ ם ּ ְפ ִט ָירתוֹ ׁ ֶשל ַה ְּג ָר"א‪ֶ ׁ ,‬ש ִּנ ְפ ַטר ְ ּבי"ט ְ ּב ִת ׁ ְש ֵרי תקנ"ח‪ּ ְ .‬באוֹ ָת ּה ׁ ָש ָ*ה ְּכבָ ר ָהיָ ה‬ ‫יסת ַהכּ ֹחוֹ ת‪ ,‬נֵ ר ֱאל ִֹקים ֶט ֶרם יִ ְכ ֶ ּבה‪ ,‬או ָּלם ָה ָאב ַה ְמ ‪/‬א ּ ׁ ָשר ִה ׁ ְש ּתוֹ ֵקק‬ ‫ַה ְּג ָר"א מ ּו ָטל ְ ּב ִמ ָּטתוֹ ַ ּב ֲא ִפ ַ‬ ‫יש ְל ַה ְפ ִציר ִ ּבבְ נֵ י ֵ ּביתוֹ ׁ ֶשל ַה ְּג ָר"א ְל ַה ְס ִּכים‬ ‫ְ ּב ָכל־ ְמאוֹ דוֹ ‪ִּ ,‬כי ַה ְּג ָר"א יְ ׁ ַש ֵּמ ׁש ְּכ ַסנְ דָּ ק ִלבְ נוֹ ַהנּוֹ ָלד‪ֵ .‬ה ֵחל ָה ִא ׁ‬ ‫ילנֶ ר‪ּ ְ ,‬בנוֹ ׁ ֶשל ַה ְּג ָר"א‪,‬‬ ‫ְל ָכ ְך‪ ,‬או ָּלם ַה ָּלל ּו ִ ּב ְּטל ּו ֶאת־ ַהדָּ בָ ר ִמכּ ֹ ל וָ ֹכל‪*ַ ,‬ד ׁ ֶש ְּל ַב ּסוֹ ף ּ ָפנָ ה ֶאל ַר ִ ּבי ַאבְ ָר ָהם וִ ְ‬ ‫וְ ַה ָּלה ּ ָפנָ ה ִל ׁ ְשאֹל ֶאת־ ָא ִביו ַ*ל־ ָּכ ְך‪ .‬נִ ְכנַ ס ַה ֵ ּבן ֶאל־ ָאבִ יו‪ ,‬ו ְּמ ָצאוֹ ׁשוֹ ֵכב ְ ּב ִמ ָּטתוֹ ְּכ ׁ ֶשהוּא אוֹ ֵחז ְ ּביָ דוֹ ֶאת‬ ‫ַא ְר ַ ּב ַ*ת ַה ִּמינִ ים ְּכ ִמנְ ַהג ַאנְ ׁ ֵשי יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם ַה ָּו ִת ִ‬ ‫יקים ַּכ ּמוּבָ א ְ ּב ַמ ֶּס ֶכת ‪/‬ס ָּכה‪ ,‬וְ ִס ּ ֵפר לוֹ ַ*ל־ ַה ִּמ ְצוָ ה ׁ ֶש ִהזְ דַּ ְּמנָ ה‬ ‫ָ‬ ‫יצ ָּנה‪ִּ ,‬כי ַרק ְ ּבעוֹ ַלם ַה ַּמ ֲ*שֶׂ ה‬ ‫ְליָ דוֹ ‪ְ .‬ל ׁ ֵש ַמע ַהדָּ בָ ר‪ ,‬נַ ֲ*נָ ה ַה ְּג ָר"א וְ ָא ַמר‪ִ " :‬מ ְצוָ ה ׁ ֶש ָ ּב ָאה ְליָ ְדך ַאל־ ַּת ְח ִמ ֶ‬ ‫י* ֶאת־ ַה ְס ָּכ ָמתוֹ ְל ׁ ַש ֵּמ ׁש ְּכ ַסנְ דָּ ק‬ ‫ַה ֶ ּזה ֶא ְפ ׁ ָשר ְל ַק ֵ ּים ִמ ְצוֹת ָּכ ֵא ּל ּו‪ ,‬וְ לֹא ְ ּבעוֹ ַלם ַה ְּנ ׁ ָשמוֹ ת"‪ ,‬ו ִּמ ָ ּיד ִה ִ ּב ַ‬ ‫ילנָ א ‪ּ/‬כ ָּל ּה ָהיְ ָתה ֲח ֵר ָדה ִל ׁ ְשלוֹ מוֹ ׁ ֶשל ְמאוֹ ר יִ שְׂ ָר ֵאל‪ ,‬הוּבָ א ַה ִּתינוֹ ק ִ ּבבְ ִריתוֹ ׁ ֶשל‬ ‫ַ ּב ְ ּב ִרית‪ּ .‬ו ְב ׁ ָש ָ*ה ׁ ֶש ִּו ְ‬ ‫ַאבְ ָר ָהם ָאבִ ינ ּו‪ּ ְ ,‬בבֵ יתוֹ ׁ ֶשל־ ַה ְּג ָר"א‪ ,‬וְ ָהיָ ה ַה ִּתינוֹ ק ָה ַא ֲחרוֹ ן ׁ ֶש ָ ּז ָכה ִל ְהיוֹ ת נִ ּמוֹ ל ַ*ל־ ִ ּב ְר ָּכיו‪ְ .‬ל ַא ַחר ַה ְ ּב ִרית ‪,‬‬ ‫ּ ָפנָ ה ָה ָאב ֶאל ַה ְּג ָר"א ו ִּב ֵּק ׁש ְל ִה ְת ָ ּב ֵר ְך ִמ ּ ִפיו‪ ,‬וְ הוּא ָא ַמר לוֹ ָּכ ְך‪ֲ " :‬ה ֵרי ֲחזַ "ל ְ ּב ִמ ְד ַר ׁש ַּתנְ חו ָּמא דָּ ְר ׁש ּו‬ ‫ֶאת־ ַה ּ ָפסוּק 'וְ ַא ָּתה יִ שְׂ ָר ֵאל ָמה'‪ַ ,‬אל־ ִּת ְּק ֵרי ָמה ֶא ָּלא ֵמ ָאה‪ ,‬ו ְּב ֵכן יְ ִהי־ ָרצוֹ ן‪ֶ ׁ ,‬ש ִ ּבנְ ָך זֶ ה יַ ֲא ִר ְ‬ ‫יך יָ ִמים ַ*ד‬ ‫ֵמ ָאה ׁ ָשנָ ה"‪ .‬וְ ָא ֵכן ִה ְת ַק ְ ּי ָמה ְ ּבאוֹ תוֹ ִּתינוֹ ק ִ ּב ְר ָכתוֹ ׁ ֶשל־ ַה ְּג ָר"א‪ ,‬וְ הוּא ֶה ֱא ִר ְ‬ ‫ימים ַ*ד‬ ‫יך יָ ִמים ַ ּב ּטוֹ ב וּבַ ְּנ ִע ִ‬ ‫ֵמ ָאה ׁ ָשנָ ה‪ּ ְ ,‬ב ִלי ָל ַד ַ*ת ַמ ֲח ָלה וְ ‪/‬ח ְל ׁ ָשה ָמה ֵהן‪ ,‬וְ ָהיָ ה ָ ּב ִריא או ָּלם וְ ָחזָ ק ְ ּבכֹחוֹ ָתיו ְּכנַ ַ*ר ע ּול יָ ִמים‪.‬‬ ‫ָּכ ָאמוּר‪ָ ,‬היָ ה אוֹ תוֹ זָ ֵקן ִמ ְת ּ ָפ ֵאר ָּכל־יָ ָמיו ִ ּבזְ ִכ ָ ּיתוֹ ַה ְּגדוֹ ָלה‪ ,‬וְ הוּא ָהיָ ה ַאף דּ וֹ ֶלה ו ַּמ ׁ ְש ֶקה ִמ ּתוֹ ַרת‬ ‫ילם ַלדּ וֹ רוֹ ת ַה ָ ּב ִאים‪ַ ּ .‬פ ַ*ם‪ ,‬יָ ׁ ַשב ַה ָ ּז ֵקן וְ ִס ּ ֵפר‬ ‫ַה ְּג ָר"א ִמ ַּמה ּ ׁ ֶש ּ ׁ ָש ַמע ֵמ ֲאבוֹ ָתיו וְ ַרבּ וֹ ָתיו‪ ,‬וְ ָהיָ ה ַמנְ ִח ָ‬ ‫ֵמ ִחדּ ּו ׁ ָשיו ׁ ֶשל ַה ְּג ָר"א ַ*ל ּ ָפ ָר ׁ ַשת ּתוֹ ְלדֹת‪ ,‬וְ כֹה ִס ּ ֵפר‪ּ ְ :‬ב ׁ ָש ָ*ה ׁ ֶש ַה ְּג ָר"א יָ ׁ ַשב ּ ַפ ַ*ם וְ ָל ַמד ְ ּב ָפ ָר ׁ ַשת ּתוֹ ְלדֹת‬ ‫יצד‬ ‫ֶאת ַה ִּס ּפוּר ַ*ל־דְּ בַ ר ַה ְ ּבכוֹ ָרה ׁ ֶש ָּמ ַכר ֵ*שָׂ ו ְליַ ֲ*קֹב ִ ּבנְ זִ יד ֲ* ָד ׁ ִשים‪ַ *ָ ,‬מד ֶא ָחד ֵמ ַה ּלוֹ ְמ ִדים וְ ׁ ָש ַאל‪ֵּ " :‬כ ַ‬ ‫יש־ ָּתם‪ֶ ׁ ,‬ש ִה ׁ ְש ַּת ֵּמ ׁש ְ ּב ַר ֲ*בוֹ נוֹ ׁ ֶשל ֵ*שָׂ ו ְּכ ֵדי ָל ַק ַחת ִמ ֶּמ ּנ ּו ֶאת ַה ְ ּבכוֹ ָרה‪ּ ִ ,‬ב ְמ ִחיר‬ ‫נ ּו ַכל ְל ַה ְצדִּ יק ֶאת־יַ ֲ*קֹב ִא ׁ‬ ‫ילה ָלנ ּו לוֹ ַמר‪ִּ ,‬כי יַ ֲ*קֹב‬ ‫כּ ֹה זָ עוּם ו ָּפע ּוט ׁ ֶשל נְ זִ יד ֲ* ָד ׁ ִשים"? ׁ ָש ַמע ַה ְּג ָר"א ֶאת־ ַהדָּ בָ ר‪ ,‬ו ִּמ ָ ּיד ֵה ׁ ִשיב‪ָ " :‬ח ִל ָ‬ ‫יש ָּתם יֹ ֵ ‪3‬‬ ‫שב א ָֹה ִלים‪ ,‬וְ ָ* ָליו נֶ ֱא ַמר ' ִּת ֵּתן ֱא ֶמת ְליַ ֲ*קֹב'‪ִ ,‬ר ָּמה ֶאת־ ֵ*שָׂ ו וְ ָל ַקח ִמ ֶּמ ּנוּ‬ ‫ָאבִ ינ ּו‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה ִא ׁ‬ ‫ֶאת־ ַה ְ ּבכוֹ ָרה ִ ּב ְמ ִחיר ׁ ֶשל נְ זִ יד ֲ* ָד ׁ ִשים‪ .‬וַ ֲה ֵרי ְּכבָ ר ָא ְמר ּו ֲחזַ "ל ַ ּב ִּמ ְד ָר ׁש ׁ ֶש ַ ּי ֲ*קֹב ָח ַמד ֶאת־ ַה ְ ּבכוֹ ָרה‬ ‫ּו ְל ָק ָח ּה ֵמ ֵ*שָׂ ו ְ ּב ָד ִמים‪ ,‬וְ ֵכן ָא ְמר ּו ְ ּב ִמ ְד ַר ׁש ֶל ַקח־טוֹ ב ׁ ֶש' ָה ָאדֹם ָה ָאדֹם ַה ֶ ּזה'‪ְ ,‬מ ַר ֵּמז ַּגם ַ*ל זְ הוּבִ ים‬ ‫ֲא ‪/‬ד ִּמים ׁ ֶש ָּנ ַתן יַ ֲ*קֹב ְל ֵ*שָׂ ו ִ ּב ְמ ִחיר ַה ְ ּבכוֹ ָרה‪ִּ ,‬כי ֲה ֵרי ְ ּב ַת ְב ׁ ִשיל ְלבַ ד ׁ ֶש ְּמ ִחי ָר ּה ‪/‬מ ָ*ט‪ ,‬לֹא ָהיָ ה ֵ*שָׂ ו נוֹ ֵתן‬ ‫ֹאמר יַ ֲ*קֹב ִה ּ ׁ ָשבְ ָ*ה‬ ‫לוֹ אוֹ ָת ּה‪ .‬וְ ִדבְ ֵרי ֲחזַ "ל ֵא ּל ּו‪ְ ,‬מ ‪/‬ד ָ ּי ִקים ַּגם־ ֵּכן ַ ּב ּ ָפסוּק ַ* ְצמוֹ ‪ֶ ׁ .‬ש ֲה ֵרי ַ ּב ּתוֹ ָרה נֶ ֱא ַמר "וַ ּי ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ִּלי ַּכ ּיוֹ ם‪ ,‬וַ ִ ּי ּ ׁ ָש ַבע לוֹ ‪ ,‬וַ ִ ּי ְמכּ ֹר ֶאת־ ְ ּבכ ָֹרתוֹ ְליַ ֲ*קֹב"‪ .‬וַ ֲה ֵרי ְל ִפי דִּ ְקדּ וּק ְל ׁשוֹ ן ַה ּק ֶֹד ׁש‪ָ ,‬היָ ה ָצ ִריך לוֹ ַמר 'ו ָּמ ַכר‬ ‫ֶאת־ ְ ּבכ ָֹרתוֹ ְליַ ֲ*קֹב' ִ ּב ְל ׁשוֹ ן ִס ּפוּר דְּ בָ ִרים ׁ ֶש ָהיָ ה ֶ ּב ָ*בָ ר‪ ,‬וְ לֹא ִ ּב ְל ׁשוֹ ן 'וַ ִ ּי ְמכּ ֹר' ׁ ֶש ּמוֹ ֶרה ְ ּב ֶד ֶר ְך־ ְּכ ָלל ַ*ל ִס ּפוּר‬ ‫אמר'‪' ,‬וַ יְ ַד ֵ ּבר'‪ .‬ו ִּמ ָּכאן ֵה ִבינ ּו ֲחזַ "ל‪ֶ ׁ ,‬ש ַה ְּמ ִכ ָירה לֹא ָהיְ ָתה ִמ ָ ּיד ִ ּב ׁ ְש ַ*ת ַמ ֲ*שֶׂ ה‪ֶ ,‬א ָּלא‬ ‫ִענְ יָ ן ָח ָד ׁש‪ְּ ,‬כמוֹ 'וַ ּיֹ ֶ‬ ‫ְל ַא ַחר זְ ַמן‪ ,‬וְ ָאז ׁ ִש ֵּלם יַ ֲ*קֹב ְל ֵ*שָׂ ו ָממוֹ ן ַה ְר ֵ ּבה ְ ּב ַ*ד ַה ְ ּבכוֹ ָרה‪ ,‬וְ ָאז 'וַ ִ ּי ְמכּ ֹר ֶאת־ ְ ּב ֹכ ָרתוֹ ְליַ ֲ*קֹב'"‪.‬‬ ‫וְ ִס ֵ ּים ַה ְּג ָר"א ֶאת־דְּ בָ ָריו וְ ָא ַמר‪" :‬וְ ַאף דִּ בְ ֵרי ֲחזַ "ל ׁ ֶש ַ ּי ֲ*קֹב ָח ַמד ֶאת־ ַה ְ ּבכוֹ ָרה מוּבָ נִ ים ַ*ל־ ּ ִפי זֹאת‪.‬‬ ‫ִמ ּ ְפנֵ י ׁ ֶש ְ ּבאוֹ ָתם יָ ִמים ׁ ִש ְּמ ׁ ָשה ַה ְ ּבכוֹ ָרה ִ ּב ְמקוֹ ם ַה ְּכ ‪/‬ה ָּנה‪ ,‬וְ ַה ֵ ּבן ַה ְ ּבכוֹ ר ָהיָ ה ְמ ‪/‬מ ֶּנה ַ*ל־ ֵ ּבית ָאבִ יו וְ דוֹ ֵאג‬ ‫ְל ָכל־ ְצ ָר ָכיו‪ .‬וַ ֲה ֵרי יִ ְצ ָחק ָהיָ ה ָ* ׁ ִשיר ‪/‬מ ְפ ָלג‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ָא ְמר ּו ֲחזַ "ל 'זֶ בֶ ל ּ ִפ ְרדוֹ ָתיו ׁ ֶשל־יִ ְצ ָחק‪ ,‬וְ לֹא ַּכ ְס ּפוֹ וּזְ ָהבוֹ‬ ‫ימ ֶל ְך'‪ ,‬ו ַּמדּ ו ַּ* ֵאפוֹ א ָהיָ ה יַ ֲ*קֹב ָצ ִר ְ‬ ‫יך ְלבַ ּ ׁ ֵשל ְ ּב ַ* ְצמוֹ ֶאת־ ַה ָּנזִ יד וְ לֹא ִ ּב ֵּק ׁש ֵמ ָה ֲ*בָ ִדים ׁ ֶש ְ ּי ַב ּ ׁ ְשל ּו‬ ‫ׁ ֶשל־ ֲא ִב ֶ‬ ‫יש שָׂ ֶדה‪,‬‬ ‫ַ ּב ֲ*בוּרוֹ ? ֶא ָּלא ִמ ּ ְפנֵ י ׁ ֶש ֵ*שָׂ ו ָהיָ ה ַה ְ ּבכוֹ ר‪ ,‬וְ הוּא ִהזְ נִ ַ‬ ‫יח ֶאת־ ִענְ יְ נֵ י ַה ַ ּביִ ת וְ ָהיָ ה יֹ ֵד ַ* ַציִ ד ִא ׁ‬ ‫י* לוֹ יַ ֲ*קֹב ׁ ֶשה ּוא‬ ‫יש ַה ָ ּי ׁ ָשר ְ ּב ֵ*ינָ יו יַ ֲ*שֶׂ ה‪ָ .‬ל ֵכן ִהצִּ ַ‬ ‫וְ ָכל־ ַה ַ ּביִ ת ִה ְתנַ ֵהל ְ ּבא ֶֹפן ְקלוֹ ֵקל ו ְּמ ‪ָּ */‬ות ַ*ד ׁ ֶש ִא ׁ‬ ‫יִ ְהיֶ ה ַה ְ ּבכוֹ ר וְ הוּא יִ ְת ַמ ֶּנה ַ*ל־ ַה ַ ּביִ ת‪ ,‬ו ִּב ֵּק ׁש ִמ ֶּמ ּנ ּו ' ִה ּ ׁ ָשבְ ָ*ה ִּלי ַּכ ּיוֹ ם'‪ֶ ׁ ,‬ש ְ ּב ֶמ ׁ ֶש ְך ַה ָ ּי ִמים ַה ָ ּב ִאים ִּת ְמכּ ֹר ִלי‬ ‫ֶאת־ ְ ּבכוֹ ָר ְת ָך‪' ,‬וַ ִ ּי ּ ׁ ָשבַ ע לוֹ '‪ ,‬וְ ַא ַחר־ ֵּכן 'וַ ִ ּי ְמכּ ֹר ֶאת־ ְ ּב ֹכ ָרתוֹ ְליַ ֲ*קֹב'‪ּ ִ ,‬ב ְמ ִחיר ָמ ֵלא ׁ ֶשל זְ הוּבִ ים ֲא ‪/‬ד ִּמים"‪...‬‬


‫ֹאמר ּו לוֹ ָמ ָצאנ ּו ָמיִ ם‬ ‫וַ ּי ְ‬ ‫יט ׁשוֹ ב‪*ַ ,‬ל ִמ ׁ ְש ַקל ַה ּ ָפסוּק 'שַׂ ר‬ ‫"שַׂ ר ֵ ּבית־ ַה ּזֹ ַהר"‪ָּ ,‬כ ְך ָהיָ ה ִּכ ּנ ּויוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי ְצבִ י־ ִה ְיר ׁש ִמ ִ ּז ִיד ְ‬ ‫ֵ ּבית־ ַה ּס ַֹהר' ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר ְ ּביוֹ ֵסף ַהצַּ דִּ יק‪*ַ ,‬ל־ ׁ ֵשם ְ ּב ִקיאוּתוֹ ַה ְּגדוֹ ָלה ְ ּבתוֹ ַרת ַה ִּנ ְס ָּתר‪*ַ .‬ל־ ִלבּ וֹ נָ שָׂ א ֶאת ַמ ּ ָשׂ א‬ ‫ָה ָ*ם‪ ,‬ו ְּבבֵ ית־ ִמ ְד ָר ׁשוֹ ִה ְס ּתוֹ ְפפ ּו ּ ְפ ׁש ּו ֵטי־ ָ*ם יַ ַחד ִעם ָר ֵמי ַמ ְע ָלה וְ ַאנְ ׁ ֵשי ַמ ֲ*שֶׂ ה‪ּ ְ .‬באוֹ ָתם יָ ִמים‪,‬‬ ‫ִה ְת ּ ַפ ְרנְ ס ּו יְ הו ִּדים ַר ִ ּבים ֵמ ֲח ִכ ַירת ָ ּב ֵּתי ְמזִ יגָ ה ַ ּב ְּכ ָפ ִרים‪ ,‬וְ ַ*ל־ ַאף ֱהיוֹ ָתם יְ הו ִּדים בּ וֹ ְד ִדים ְ ּביִ ּ ׁש ּו ָבם‪ָ ׁ ,‬ש ְמר ּו‬ ‫ִ ּב ְמ ִסיר ּות נֶ ֶפ ׁש ַ*ל צ ּו ָר ָתם ַה ְ ּיהו ִּדית‪ .‬יוֹ ם ֶא ָחד נָ פוֹ ָצה ַה ּ ׁ ְשמו ָּ*ה‪ִּ ,‬כי ַה ֶּמ ְמ ׁ ָש ָלה ָהרו ִּסית ְמבַ ֶּק ׁ ֶשת ְל ָה ִטיל‬ ‫ְּגזֵ ָרה ֲח ָד ׁ ָשה‪ ,‬ו ְּל ִפי ָה יְ ג ְֹר ׁש ּו ָּכל ַהחוֹ ְכ ִרים ַה ְ ּיהו ִּד ִ ּיים ֵמ ַה ְּכ ָפ ִרים‪ּ ,‬ו ָב ֵּתי ַה ְּמזִ יגָ ה י‪ְ /‬ח ְּכר ּו ְל ֶאזְ ְר ֵחי ָה ָא ֶרץ‬ ‫ׁ ֶש ֵאינָ ם ִמ ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל‪ַ .‬ה ְּגזֵ ָרה ִא ְ ּי ָמה ְלמוֹ ֵטט ֶאת ַמ ֵּטה ַל ְח ָמם ׁ ֶשל ַהחוֹ ְכ ִרים ַה ְ ּיהו ִּדים‪ ,‬וְ ַה ָּלל ּו נִ ְק ְ ּבצ ּו יַ ַחד‬ ‫יט ׁשוֹ ב‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ַח ּלוֹ ת ֶאת ּ ְפנֵ י ַהצַּ דִּ יק‪ְ ,‬ל ַה ְע ִּתיר ַ ּב ֲ* ָדם ַ*ל ִ ּב ּטוּל ַה ְּגזֵ ָרה‪.‬‬ ‫יש וְ ָ*ל ּו ְלזִ ִיד ְ‬ ‫ִּכ ׁ ְשלֹש‪ֵ 3‬מאוֹ ת ִא ׁ‬ ‫ְּת ִח ָּלה‪ָ ,‬סבַ ר ָה ַר ִ ּבי ִּכי ֵמ ַ*ז יֵ ֵצא ָמתוֹ ק‪ ,‬וְ ַת ַחת ֲא ׁ ֶשר ַה ָּלל ּו ׁ ְשרוּיִ ים ְ ּבגַ ּ ָפם ֵ ּבין ֲ* ֵר ִלים‪ ,‬וְ ֵאינָ ם זוֹ ִכים‬ ‫יש ו ְּק ‪/‬ד ּ ׁ ָשה‪ ,‬יו ְּכל ּו ֵמ ַ* ָּתה ָלד ּור ֵ ּבין ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל‪ .‬או ָּלם ַה ַּכ ְפ ִר ִ ּיים ָצ ֲ*ק ּו‬ ‫ְל ִה ְת ּ ַפ ֵּלל ְ ּב ִצבּ וּר וְ ִל ׁ ְשמ ַֹ* ַקדִּ ׁ‬ ‫ָמ ָרה ְל ׁ ֵש ַמע דְּ בָ ָריו‪ ,‬וְ ָט ֲ*נ ּו ִּכי ַה ְּגזֵ ָרה ְמ ַה ָּוה ַ ּב ֲ*בו ָּרם ַמ ַּכת ָמוֶ ת‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן לֹא יַ ֲ* ֶלה ְ ּביָ ָדם ְל ִה ְת ּ ַפ ְרנֵ ס ָ ּב ִעיר‬ ‫ׁ ֶש ָ ּב ּה ַה ּ ַפ ְרנָ ָסה דְּ חו ָּקה ְ ּב ָלאו ָה ֵכי‪ ,‬וְ ַאף לֹא יַ ֲ* ֶלה ְ ּביָ ָדם ִלגְ בּ וֹ ת ֶאת־ ַהחוֹ בוֹ ת ָה ֲ*צו ִּמים ׁ ֶש ֲ* ֵר ֵלי ַה ְּכ ָפ ִרים‬ ‫י* ָל ֶהם ֶמה ָ* ָלה‬ ‫ַח ָ ּיבִ ים ָל ֶהם‪ָ .‬ר ָאה ָה ַר ִ ּבי ֶאת־ ְמצ ּו ָק ָתם‪ ,‬ו ִּב ֵּק ׁש ֵמ ֶהם ָללוּן ְ ּב ִק ְר ַבת ָמקוֹ ם וּבַ בּ ֹ ֶקר יוֹ ִד ַ‬ ‫ְ ּביָ דוֹ ‪ַ .‬ה ַּכ ְפ ִר ִ ּיים ִה ְת ּ ַפ ְ ּזר ּו ְ ּב ַפ ֵחי־נֶ ֶפ ׁש ֶאל ַא ְכ ַסנְ יוֹ ֵת ֶ‬ ‫יהם ׁ ֶש ָ ּב ִעיר‪ּ ,‬ו ַבבּ ֹ ֶקר ַה ׁ ְש ֵּכם ִה ְת ַּכ ְּנס ּו ׁשוּב ְ ּב ֵביתוֹ‬ ‫ישוֹ ן ַליְ ָלה דָּ ַפ ְק ִּתי ַ*ל‬ ‫יש ְ ּבשׂ וֹ ָרה ָאנ ִֹכי ַ ּב ֲ*ב ּו ְר ֶכם‪ּ ְ .‬ב ִא ׁ‬ ‫ׁ ֶשל־ ַהצַּ דִּ יק‪ְ .‬לשִׂ ְמ ָח ָתם‪ ,‬נַ ֲ*נָ ה ָה ַר ִ ּבי וְ ָא ַמר‪ִ " :‬א ׁ‬ ‫ׁ ַש ֲ* ֵרי ַר ֲח ִמים ַ ּב ּ ׁ ָש ַמיִ ם‪ ,‬וְ ִה ְת ַח ַּננְ ִּתי ִל ְפנֵ י ָּכל ַצדִּ ֵ‬ ‫ימינְ ֶכם‪ ,‬או ָּלם ‪ּ/‬כ ָּלם ָט ֲ*נ ּו ֶאת ַמה‬ ‫מד ִל ִ‬ ‫יקי ֶ* ְליוֹ ן ַל ֲ* ֹ‬ ‫ּ ׁ ֶש ָא ַמ ְר ִּתי ָל ֶכם ֶא ֶמ ׁש‪ִּ ,‬כי מו ָּטב ׁ ֶש ָּתגוּר ּו ֵ ּבין יְ הו ִּדים וְ לֹא ֵ ּבין ֲ* ֵר ִלים‪ ,‬וְ ַאף ֶא ָחד לֹא ִה ָּטה ָאזְ נוֹ ִל ְפעֹל‬ ‫אתי ִלי ֵ*זֶ ר וְ ֶס ֶמ ְך ַ ּב ַּת ָּנא ָה ֱאלֹ ִקי ַר ׁ ְש ִ ּב"י‪ֶ ׁ ,‬ש ּ ֹלא ִה ְס ִּכים ְלבִ ּצו ַּ* ַה ְּגזֵ ָרה‬ ‫ְלבִ ּטוּל ַה ְּגזֵ ָרה‪ .‬או ָּלם ְלבַ ּסוֹ ף ָמ ָצ ִ‬ ‫וְ ָט ַ*ן‪ִּ ,‬כי ֵמ ַ* ָּתה וָ ֵאי ַל ְך‪ָּ ,‬כל יְ הו ִּדי ׁ ֶש ִ ּי ָּק ַלע ֶאל ַא ַחד ַה ְּכ ָפ ִרים ׁ ֶש ְ ּב ֵאם ַהדֶּ ֶר ְך‪ ,‬וְ לֹא יִ ְהי ּו ְ ּביָ דוֹ ַט ִּלית‬ ‫יכן ִל ְסעֹד ֶאת־ ִלבּ וֹ ‪ ,‬וְ ָל ֵכן יֵ ׁש ְל ַה ׁ ְש ִאיר ֶאת‬ ‫ו ְּת ִפ ִּלין‪ ,‬לֹא יַ ֲ* ֶלה ְ ּביָ דוֹ ְל ִה ְת ּ ַפ ֵּלל ָ ּב ֶהם‪ ,‬וְ ַאף לֹא יִ ְהיֶ ה לוֹ ֵה ָ‬ ‫ּ‬ ‫ַהחוֹ ְכ ִרים ַה ְ ּיהו ִּדים ַ*ל־ ַּכ ָּנם‪ֶ .‬ה ְח ִליט ּו ְ ּבבֵ ית־דִּ ין ׁ ֶשל־ ַמ ְע ָלה ִל ׁ ְשאֹל ְ ּב ַד ְע ּתוֹ ׁ ֶשל ֶא ָחד ִמ ְ ּבנֵ י ָהעוֹ ָלם ַה ֶזה‪,‬‬ ‫וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ׁ ָש ֲאל ּו אוֹ ִתי ָא ַמ ְר ִּתי ְּכ ִדבְ ֵרי ַר ׁ ְש ִ ּב"י‪ ,‬ו ִּמ ָ ּיד הוֹ ִדיע ּו ַ*ל ִ ּב ּטוּל ַה ְּגזֵ ָרה‪ .‬וְ ַ* ְכ ׁ ָשו יְ כוֹ ִלים ַא ֶּתם ָל ׁשוּב‬ ‫יתה ֲחטו ָּפה‪ ,‬וְ ַה ְּגזֵ ָרה ‪ּ /‬ב ְּט ָלה"‪ .‬וְ ִכ ְד ָב ָריו ֵּכן ָהיָ ה‪.‬‬ ‫י* ְּגזֵ ָרה זוֹ ֵמת ַה ַּליְ ָלה ְ ּב ִמ ָ‬ ‫ית ֶכם‪ִּ ,‬כי ַה ּ ַשׂ ר ׁ ֶש ִה ִּצ ַ‬ ‫ְלבֵ ְ‬ ‫י* ְל ַר ִ ּבי ְצ ִבי־ ִה ְיר ׁש וּבִ ֵּק ׁש ְל ַק ֵ ּבל ֵ* ָצה וְ ַה ְד ָר ָכה‬ ‫ָ*בְ ר ּו ׁ ָשנִ ים‪ ,‬וְ ֶא ָחד ֵמאוֹ ָתם חוֹ ְכ ִרים יְ הו ִּד ִ ּיים‪ִ ,‬ה ִּג ַ‬ ‫ִמ ּ ִפיו‪" .‬עוֹ ֶמ ֶדת ְ ּב ָפנַ י ַה ָּצ ָ*ה‪ַ ,‬ל ְחכּ ֹר ֵא ֶצל ָה ָאדוֹ ן ּ ְפלוֹ נִ י ֶאת ֵ ּבית־ ְמלוֹ נוֹ ׁ ֶשעוֹ ֵמד ַ*ל ּ ָפ ָר ׁ ַשת דְּ ָר ִכים‪,‬‬ ‫יתי יָ כוֹ ל‬ ‫וְ ַה ּ ׁ ַש ָ ּירוֹ ת ְמצוּיוֹ ת ׁ ָשם‪ֶ .‬א ָּלא ׁ ֶש ֶח ְסרוֹ ן ָּגדוֹ ל יֵ ׁש ׁ ָשם‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ֵאין ַה ַּמיִ ם ְמצוּיִ ים ַ ּב ָּמקוֹ ם‪ִ .‬א ּל ּו ָהיִ ִ‬ ‫ְל ִה ְת ָ ּב ֵר ְך ְ ּב ַמיִ ם ַח ִ ּיים‪ָ ,‬הי ּו ָּכל סוֹ ֲח ֵרי ַה ְ ּב ֵהמוֹ ת ְמ ַק ְּצ ִרים ֶאת־דַּ ְר ָּכם דֶּ ֶר ְך ֵ ּבית ַה ָּמלוֹ ן ַה ֶ ּזה‪ַּ ,‬ת ַחת ֲא ׁ ֶשר‬ ‫ֵהם עוֹ שִׂ ים ֶאת־דַּ ְר ָּכם ְסחוֹ ר־ ְסחוֹ ר‪ ,‬וְ ָכ ְך א ּו ַכל ְל ִה ְת ּ ַפ ְרנֵ ס ְ ּב ָכבוֹ ד"‪ .‬יָ ַ*ץ לוֹ ָה ַר ִ ּבי ַל ְחכּ ֹר ֶאת־ ַה ָּמלוֹ ן‬ ‫ַה ּ‪/‬מ ָּצע‪ ,‬וְ ִצ ָּוה ָ* ָליו ַל ְח ּ ֹפר ָ ּב ֲא ָד ָמה ְ ּב ָסמו ְּך ְלבֵ ית־ ַה ָּמלוֹ ן ַ*ד ע ֶֹמק ְמ ‪/‬ס ָ ּים‪ּ ,‬ו ְכ ׁ ֶש ְ ּי ַס ֵ ּים ֶאת־ ַה ֲח ִפ ָירה יָ בוֹ א‬ ‫יש וְ ָ*שָׂ ה ְּכ ִמ ְצוַ ת ָה ַר ִ ּבי‪ּ ,‬ו ְל ַא ַחר ׁ ֶש ָח ַפר ֶאת ִמדַּ ת ָהע ֶֹמק ׁ ֶש ִה ְצ ַט ָּוה‪ָ ,‬חזַ ר וְ נָ ַסע ׁש ּוב‬ ‫ֵא ָליו‪ָ .‬ה ַל ְך ָה ִא ׁ‬ ‫ָ‬ ‫תב ָ* ָליו ֶאת־ ַה ּ ָפסוּק 'וַ יְ ִהי ַ ּביּוֹ ם ַההוּא וַ ָ ּיבֹא ּו ַ ְב ֵדי יִ ְצ ָחק‬ ‫יט ׁשוֹ ב‪ָּ *ַ " .‬תה ׁשוּב ְלבֵ ְ‬ ‫ְלזִ ִיד ְ‬ ‫יתך‪ ,‬טֹל ּ ֶפ ֶתק ּו ְכ ֹ‬ ‫ֹאמרוּ לוֹ ָמ ָצאנ ּו ָמיִ ם'‪ ,‬וְ ַה ׁ ְש ֵל ְך ֶאת־ ַה ּ ֶפ ֶתק ֶאל־ ּתוֹ ְך ַהבּ וֹ ר‬ ‫וַ ַ ּי ִ ּגדוּ לוֹ ַ ל־אֹדוֹ ת ַה ְ ּב ֵאר ֲא ֶׁשר ָח ָפר ּו‪ ,‬וַ ּי ְ‬ ‫יש ְּכ ִמ ְצוָ תוֹ ‪ ,‬ו ִּמ ָ ּיד ִה ְת ַר ֵח ׁש ַה ֵּנס ֶאל מוּל ֵ*ינָ יו ַה ִּנ ְד ָהמוֹ ת‪ִ .‬מ ַּק ְר ָק ִעית ַהבּ וֹ ר ֵה ֵח ּל ּו‬ ‫ׁ ֶש ָח ַפ ְר ָּת"‪*ָ .‬שָׂ ה ָה ִא ׁ‬ ‫יאת ַה ַּמיִ ם ִה ָּכה ַּג ִּלים ָ ּב ֵאזוֹ ר‬ ‫ְלבַ ְצ ֵ ּבץ ּו ְל ַפכּ וֹ ת ַמיִ ם ַח ִ ּיים‪*ַ ,‬ד ׁ ֶש ִה ְת ַמ ֵּלא ַהבּ וֹ ר ‪ּ/‬כ ּלוֹ ְ ּב ַמיִ ם ַר ִ ּבים‪ִ .‬ס ּפוּר ְמ ִצ ַ‬ ‫‪ּ/‬כ ּלוֹ ‪ ,‬וְ ָכל סוֹ ֲח ֵרי ַה ְ ּב ֵהמוֹ ת ֵה ֵח ּל ּו ַל ֲ*שׂ וֹ ת ֶאת־דַּ ְר ָּכם דֶּ ֶר ְך ְ ּב ֵאר ַה ַּמיִ ם‪ ,‬וְ ָלנ ּו ְ ּב ֵבית־ ַה ָּמלוֹ ן ַה ָּסמו ְּך‪ָ ׁ ,‬שם‬ ‫יש ָהלוֹ ְך וְ גָ ֵדל‪*ַ ,‬ד ִּכי־גָ ַדל ְמאֹד‪.‬‬ ‫ָר ְכ ׁש ּו ֶּתבֶ ן ו ִּמ ְס ּפוֹ א ְלבַ ֲהמוֹ ֵת ֶ‬ ‫יהם וְ ֵצי ָדה ַלדֶּ ֶר ְך‪*ַ ,‬ד ׁ ֶש ָה ַל ְך ָה ִא ׁ‬ ‫לֹא ָא ְרכ ּו ַה ָ ּי ִמים‪ ,‬ו ַּב ַ*ל ַה ָּמלוֹ ן ַה ָּו ִתיק ׁ ֶש ָ* ַמד ַ*ל־ ֵאם ַהדֶּ ֶר ְך ָה ֲא ‪/‬ר ָּכה ָר ָאה ִּכי ָח ְדל ּו ֳא ָרחוֹ ת‪ ,‬וְ ה ְֹל ֵכי‬ ‫יאת ַה ַּמיִ ם‬ ‫יש ַל ְחקֹר ַ ּבדָּ בָ ר‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ִּג ָּלה ֶאת־דְּ בַ ר ְמ ִצ ַ‬ ‫נְ ִתיבוֹ ת לֹא יֵ ְלכ ּו ֳא ָרחוֹ ת ֲ* ַק ְל ַק ּלוֹ ת‪ֵ .‬ה ֵחל ָה ִא ׁ‬ ‫ַ ּבדֶּ ֶר ְך ַה ְּקרוֹ בָ ה‪ִ ,‬ה ְת ַמ ֵּלא ִקנְ ָאה ַ* ָ ּזה ַ ּבחוֹ ֵכר ַה ְ ּיהו ִּדי‪*ַ ,‬ד ׁ ֶש ּלֹא ׁ ָש ַלט ְ ּב ַ* ְצמוֹ וְ ֶה ְח ִליט ְל ַה ִּסיג ֶאת־ ְּגבוּלוֹ ‪.‬‬ ‫" ֲאדוֹ נִ י ַה ּ ָפ ִריץ"‪ָ ,‬א ַמר ֶאל ֲאדוֹ ן ַה ְּכ ָפר‪" ,‬דַּ ע ְל ָך‪ֶ ׁ ,‬ש ַהחוֹ ֵכר ַה ְ ּיהו ִּדי ׁ ֶש ָח ַכר ִמ ְּמ ָך ֶאת ֵ ּבית־ ַה ָּמלוֹ ן‪ִ ,‬ה ְט ָ*ה‬ ‫וְ ִר ָּמה אוֹ ְת ָך ַ ּב ִּמ ָּקח‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן הוּא ְמ ׁ ַש ֵּלם ְל ָך ְסכוּם ְמג‪ָ /‬ח ְך וְ זָ עוּם‪ַ .‬א ְך ֲאנִ י מו ָּכן ַל ְחכּ ֹ ר ֶאת ֵ ּבית־ ַה ָּמלוֹ ן‬ ‫ִ ּב ְמקוֹ מוֹ ‪ּ ִ ,‬ב ְמ ִחיר ְמ ‪/‬פ ְל ּ ָפל ָּכ ֵה ָּנה וְ ָכ ֵה ָּנה"‪ִ .‬מ ָ ּיד ֵּג ַר ׁש ָה ָאדוֹ ן ֶאת ַהחוֹ ֵכר ַה ְ ּיהו ִּדי‪ ,‬וְ ֶה ֱ* ִמיד ִ ּב ְמקוֹ מוֹ ֶאת‬ ‫יט ׁשוֹ ב‪ ,‬וְ ִס ּ ֵפר ָל ַר ִ ּבי ְ ּב ׁ ִש ְברוֹ ן־ ֵלב ַ*ל ָה ָאסוֹ ן ׁ ֶש ֵא ַרע ִע ּמוֹ ‪ ,‬וְ ָה ַר ִ ּבי ִצ ָּוה‬ ‫ַמ ִּסיג ְּגבוּלוֹ ַה ָּנבָ ל‪ָ ׁ .‬שב ַה ְ ּיהו ִּדי ְלזִ ִיד ְ‬ ‫ימי‬ ‫יה ֶאת־ ַה ּ ָפסוּק "וְ ָכל־ ַה ְ ּב ֵארֹת ֲא ֶׁשר ָח ְפרוּ ַ ְב ֵדי ָא ִביו ִ ּב ֵ‬ ‫תב ָ* ֶל ָ‬ ‫ָ* ָליו ִמ ָ ּיד ָל ַק ַחת ּ ִפ ְת ָקה ַא ֶח ֶרת‪ִ ,‬ל ְכ ֹּ‬ ‫יכ ּה ֶאל־ ּתוֹ ְך ַה ְ ּב ֵאר‪*ָ .‬שָׂ ה ַה ְ ּיהו ִּדי ֵּכן‪ ,‬ו ְּל ַמ ְר ֵ ּבה‬ ‫ַא ְב ָר ָהם ָא ִביו ִס ְּתמוּ ם ּ ְפ ִל ְׁש ִּתים וַ יְ ַמ ְלא ּום ָ ָפר"‪ ,‬ו ְּל ַה ׁ ְש ִל ָ‬ ‫י*ה‪,‬‬ ‫יב ׁ ָשה‪ִ .‬עם ַה ְפ ָס ַקת ַה ְּנ ִב ָ‬ ‫ַה ּ ֶפ ֶלא ִה ְפ ִסיק ּו ַה ַּמיִ ם ְ ּב ַבת־ ַא ַחת ִלנְ בּ ֹ ַ*‪ ,‬וְ ַה ְ ּב ֵאר ָה ְפ ָכה ִל ְהיוֹ ת ֲח ֵרבָ ה וִ ֵ‬ ‫ִה ְת ַא ְ ּבל ּו ָה ֲ* ֵר ִלים ֲא ׁ ֶשר ַ ּב ְּכ ָפר ָמרוֹ ת‪ ,‬וְ זָ ֲ*ק ּו ָח ָמס ִ ּב ְפנֵ י ֲאדוֹ ן ַה ְּכ ָפר ַ*ל ֲא ׁ ֶשר ֵּג ַר ׁש ֶאת ַה ְ ּיהו ִּדי ַהחוֹ ֵכר‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ִ ּבזְ ַמן ְמגו ָּריו ַ ּב ָּמקוֹ ם ָהיָ ה ַה ַּמ ְעיָ ן נוֹ ֵב ַ* ַמיִ ם ַח ִ ּיים‪ ,‬ו ִּמ ָ ּיד ְּכ ׁ ֶש ָ ּבא ַהחוֹ ֵכר ֶה ָח ָד ׁש‪ִ ,‬ה ְפ ִסיק ַה ַּמ ְעיָ ן ְל ַפ ּכוֹ ת‬ ‫י* לוֹ ָל ׁשוּב ִל ְמקוֹ מוֹ ‪,‬‬ ‫אשוֹ ן‪ ,‬וְ ִה ִּצ ַ‬ ‫וּבֵ ית־ ַה ָּמלוֹ ן ָ* ַמד ְ ּב ׁ ִש ְּממוֹ נוֹ ּובַ ֲ* ִליב ּותוֹ ‪ָ ׁ .‬שב ָה ָאדוֹ ן ֶאל ַהחוֹ ֵכר ָה ִר ׁ‬ ‫וְ ַה ְ ּיהו ִּדי ָ*שָׂ ה ֵּכן ְל ַא ַחר ׁ ֶש ִ ּב ֵּק ׁש ֶאת־ ֲ* ָצתוֹ ׁ ֶשל ָה ַר ִ ּבי‪ ,‬וְ הוּא ִצ ָּוה ָ* ָליו ְל ַה ׁ ְש ִל ְ‬ ‫יך ֶאל־ ַה ְ ּב ֵאר ּ ִפ ְת ָקה‬ ‫ֹאמר ִּכי־ ַ ָּתה ִה ְר ִחיב ה'‬ ‫יה‪ ,‬וַ ִ ּי ְק ָרא ְׁש ָמ ּה ְרחֹבוֹ ת‪ ,‬וַ ּי ֶ‬ ‫יה ַה ּ ָפסוּק "וַ ַ ּי ְח ּפֹר ְ ּב ֵאר ַא ֶח ֶרת וְ לֹא ָרבוּ ָ ֶל ָ‬ ‫ֲח ָד ׁ ָשה וְ ָ* ֶל ָ‬ ‫ָלנוּ וּ ָפ ִרינוּ ָב ָא ֶרץ"‪ ,‬ו ִּמ ָ ּיד ֵה ֵח ּל ּו ַה ַּמיִ ם ׁשוּב ִלנְ בּ ֹ ַ*‪ .‬יָ ׁ ַשב ַהחוֹ ֵכר ַ ּב ָּמקוֹ ם ַ*ד סוֹ ף יָ ָמיו‪*ָ ,‬שָׂ ה ַחיִ ל ַ ּב ֲ* ָס ָקיו‬ ‫יש ַמ ִּסיג ֶאת־ ְּגבו ָּלם‪.‬‬ ‫וְ ָר ָאה ָ ּב ֶהם ְ ּב ָר ָכה‪ ,‬וְ ַאף ָ ּבנָ יו וּבְ נֵ י־בָ נָ יו יָ ׁ ְשב ּו ׁ ָשם ַא ֲח ָריו ְללֹא ּ ֶפגַ ע‪ ,‬וְ ֵאין ִא ׁ‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ּ ְפנִ ינֵ י אוֹ ר ַה ַח ִ ּיים‬

‫ִמדִּ ְב ֵרי ָהאוֹ ר ַה ַח ִ ּיים ַה ָּקדוֹ ׁש ַ*ל ַה ּ ָפ ָר ׁ ָשה‬

‫וַ ִ ּי ׁ ְש ַלח יִ ְצ ָחק וְ גוֹ ' ‪ָ -‬צ ִר ְ‬ ‫יך ָל ַד ַ ת‪ָ ,‬ל ָּמה ה ְצ ַר ְך לוֹ ַמר ֲא ִחי‬ ‫ְ‬ ‫ִר ְב ָקה‪ִ ,‬מי לֹא יֵ ַדע ָ ּבזֶ ה? ּו ַמה־ ַ ּגם ׁ ֶש ְּב ָסמוּך ָא ַמר ֵּכן‪ְ .‬ועוֹ ד‬ ‫אוֹ ְמרוֹ ֵאם יַ ֲ קֹב וְ ֵ שָׂ ו ֵהם דְּ ָב ִרים יַ ִּת ִירים‪ָ .‬א ֵכן ָּבא‬ ‫ַה ָּכתוּב ָל ֵתת ַט ַ ם ְליִ ְצ ָחק ָא ִבינ ּו‪ֶ ׁ ,‬ש ּ ׁ ָש ַלח ֵ ּבן ַצדִּ יק ְל ָא ָדם‬ ‫ָר ׁ ָשע ְמפ ְר ָסם‪ָ ,‬ל ָבן ָה ֲא ַר ִּמי‪ַ .‬ו ֲהגַ ם ׁ ֶש ַא ְב ָר ָהם ׁ ָש ַלח ְו ָל ַקח‬ ‫ִר ְב ָקה‪ ,‬לֹא ָהיָ ה ְּבתו ֵּאל ְמפ ְר ָסם ְּב ֶר ׁ ַשע ְּכ ָל ָבן‪ְ .‬ועוֹ ד‪ֶ ׁ ,‬ש ּלֹא‬ ‫ָא ַמר ְּב ֵפר ּו ׁש ַא ְב ָר ָהם ׁ ֶש ִ ּי ַּקח ַּבת־ ְּבתו ֵּאל‪ַ ,‬מה־ ּ ׁ ֶש ֵאין־ ֵּכן‬ ‫יִ ְצ ָחק ׁ ֶש ִ ּצוָּ ה ְליַ ֲ קֹב ׁ ֶש ִ ּי ַּקח ִא ּ ׁ ָשה ִמ ְ ּבנוֹ ת ָל ָבן ָה ָר ׁ ָשע‪ָ ,‬לזֶ ה‬ ‫יהם יָ ְצא ּו ִמ ְּבתו ֵּאל ָה ָר ׁ ָשע‪ ,‬ו ְּכמוֹ ־ ֵכן‬ ‫ָא ַמר ֲא ִחי ִר ְב ָקה ו ׁ ְּשנֵ ֶ‬ ‫יח ׁ ֶש ּלֹא יֵ ֵצא ׁ ַש ְל ׁ ֶש ֶלת‬ ‫יֵ ֵצא ִמ ָּל ָבן ַּבת ַצדֶּ ֶקת‪ּ ַ ,‬גם ֵאין ְלהוֹ ִכ ַ‬ ‫ׁש ֶֹר ׁש ְקד ּ ׁ ָשה ֵמ ָא ָדם ָר ׁ ָשע‪ָ .‬לזֶ ה ָא ַמר ֵאם יַ ֲ קֹב וְ ֵ שָׂ ו‪,‬‬ ‫ּ ֵפרו ּׁש ֲה ֵרי ׁ ֶש ָ ּי ְצ ָתה ׁ ַש ְל ׁ ֶש ֶלת ַה ְּקד ּ ׁ ָשה ֵמ ָאב ָר ׁ ָשע‪ּ ַ ,‬גם־ ֵּכן‬ ‫ֵאין ְל ַה ֲח ִליט ְולוֹ ַמר ִּכי ִל ְהיוֹ ת ָל ָבן ָר ׁ ָשע לֹא יֵ ֵצא ִמ ּ ֶמנּ וּ‬ ‫ָּבנוֹ ת ְּכ ִר ְב ָקה‪ְ .‬ויֶ ׁש ְל ָך ָל ַד ַ ת‪ִּ ,‬כי דַּ ְו ָקא ַ ּב ָ ּי ִמים ָה ֵהם‬ ‫ׁ ֶש ֲ ַדיִ ן לֹא נִ ְת ָּב ְרר ּו ַה ְּנ ׁ ָשמוֹ ת ַה ְּקדוֹ ׁשוֹ ת ִמ ְּמקוֹ ם ׁ ִש ְביֵ ֶהם‪,‬‬ ‫ְוה ְּכ ָרה ִמ ׁ ְש ּ ַפ ַחת ַא ְב ָר ָהם ִּכי ׁ ָשם ָקנְ ָתה ָל ּה ַה ְּקד ּ ׁ ָשה‬ ‫ָמקוֹ ם‪ְ ,‬ו ָהיָ ה ָל ּה ְלאוֹ ת עוֹ ָלם ַא ְב ָר ָהם ְושָׂ ָרה‪ִּ ,‬כי ֵהם ֵ ּג ִרים‬ ‫אשוֹ נִ ים‪ְ ,‬ו ֹכל ֲא ׁ ֶשר יִ ְת ַ ּג ֵ ּיר ֵמ ָהא ּמוֹ ת ְּב ָכל־זְ ַמן יִ ָּק ֵרא‬ ‫ִר ׁ‬ ‫ַא ְב ָר ָהם ּונְ ֵק ָבה שָׂ ָרה‪ָ .‬לזֶ ה ִמין ַה ְּקד ּ ׁ ָשה יְ ַח ּ ֵפשׂ ַא ַחר ִמינוֹ ‪,‬‬ ‫ִּכי ֶא ָחד ָהיָ ה ַא ְב ָר ָהם ְולֹא ה ׁ ְש ַלם ִּבנְ יַ ן ַה ְּקד ּ ׁ ָשה ִּבזְ ָכ ִרים‬ ‫ו ִּבנְ ֵקבוֹ ת ִּכי לֹא הוֹ ִליד ֶא ָּלא ֶאת־יִ ְצ ָחק ְולֹא הוֹ ִליד נְ ֵקבוֹ ת‬ ‫וּכמוֹ ־ ֵכן יִ ְצ ָחק לֹא ָהיָ ה לוֹ ָּבנוֹ ת ִּכי נִ יצוֹ צוֹ ת‬ ‫ִע ּמוֹ ְוכוּ'‪ְ ,‬‬ ‫ַה ְּקד ּ ׁ ָשה ַה ְּנ ֵקבוֹ ת עוֹ ָדם ְ ּב ֶא ֶרץ ׁ ֶש ִבי‪ָ ,‬לזֶ ה ׁ ְש ָלחוֹ יִ ְצ ָחק‬ ‫ְל ַח ֵּזר ַא ַחר ֲא ֵב ָדתוֹ ‪ַ .‬א ְך זֶ ה ַה ּיוֹ ם ׁ ֶש ִּק ִּונּ וּ ה ּו‪ִּ ,‬כי ּ ָפ ְרחוּ‬ ‫וּפ ַרח ַמ ּ ֵטה עֹז ְו ִת ְפ ָא ָרה ‪,‬‬ ‫ׁ ָש ְר ׁ ֵשי ַה ְּקד ּ ׁ ָשה ֵהן ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל‪ָ ,‬‬ ‫ילן ַה ַח ִ ּיים ֵח ֶלק ה' ַ ּמוֹ יַ ֲ קֹב ֶח ֶבל נַ ֲח ָלתוֹ ‪ֵ ,‬הן‬ ‫ְוה ַּכר ִא ַ‬ ‫ֵה ָּנה ַה ּמ ְב ָה ִקים ַּב ּק ֶֹד ׁש ְולֹא יִ ּסֹב ָא ָדם ִמ ַּמ ּטוֹ ת ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל‬ ‫ְל ִמ ׁ ְש ּ ְפחוֹ ת ָה ָא ֶרץ‪ְ ,‬ו ִאם נִ ׁ ְש ַאר ִמ ִּניצוֹ ֵצי ַה ְּקד ּ ׁ ָשה ְּבתוֹ ְך‬ ‫וּב ִאים‬ ‫יא ָתם ָלעוֹ ָלם ִמ ְת ַא ְּס ִפים ָ‬ ‫יצ ָ‬ ‫ָה ַ ִּמים‪ֲ ,‬ה ֵרי ֵהם ִּב ִ‬ ‫ְו ַא ַחר ֵ ּגר ּו ָתם יֵ ָא ְמנ ּו ִּכי ֲאב ּו ִדים ָהיוּ ְו ָלנ ּו ֵהם‪:‬‬

‫ִ ּד ְב ֵרי ַה ָ ּי ִמים‬ ‫בז' בכסלו שנת ג'תשס"א‪ ,‬מת המלך הורדוס‪,‬‬ ‫שהמליך את־עצמו על ירושלים לאחר שושלת‬ ‫מלכי בית חשמונאי‪ ,‬ובימיו השתלטה רומא על ארץ‬ ‫ישראל‪ .‬יום זה נקבע במגילת תענית כיום־טוב‪ ,‬על‬ ‫מותו של הורדוס העריץ שהחשיך את עיני ישראל‪.‬‬ ‫הורדוס היה מצאצאי האדומים‪ ,‬שהם צאצאי ֵע ָשׂו‬ ‫שישבו בארץ אדום בעבר הירדן‪ ,‬ואביו אנטיפטרוס‬ ‫היה יועצו של המלך הורקנוס השני‪ .‬מצד אמו היה‬ ‫צאצא לשבטים נבטים מחצי האי ערב‪ ,‬וחז"ל‬ ‫החשיבוהו כעבד כנעני שחייב במצוות כאשה‪.‬‬ ‫במסכת בבא בתרא מסופר עליו‪ ,‬שנשא את הנצר‬ ‫האחרון מבית חשמונאי‪ ,‬אולם היא ביכרה למות‬ ‫ואמרה שמעתה כל האומר שהוא מבית חשמונאי‪,‬‬ ‫אינו אלא עבד‪ .‬הורדוס רדף את חכמי ישראל והרג‬ ‫רבים מהם באכזריות‪ ,‬מפני שידע את הנאמר "מקרב‬ ‫אחיך תשים עליך מלך"‪ ,‬אך לאחר שגילה את‬ ‫צדקותו של התנא בבא בן־בוטא‪ ,‬שמע לקולו ובנה‬ ‫מחדש את בית־המקדש בפאר והדר‪ ,‬עד שאמרו‬ ‫חז"ל שמי שלא ראה בניין הורדוס‪ ,‬לא ראה בניין‬ ‫יפה מימיו‪ .‬שטח הר הבית הוכפל על־ידו‪ ,‬כך גם‬ ‫גובה בית המקדש ונוספו לו אולמות פאר‪ .‬בנוסף‬ ‫בנה נמלים ומצודות‪ ,‬את העיר סבסטיה בשומרון‬ ‫ואת קיסריה העתיקה‪ ,‬והחדיר את תרבות יון‬ ‫הטמאה בארץ ישראל באמצעות תיאטראות ומרכזי‬ ‫שעשוע‪ .‬חז"ל מספרים עלו‪ ,‬שמרוב גאוותו גידל‬ ‫יונים מאולפות שהיו קוראות אחריו 'קירי קירי'‬ ‫דהיינו 'אדון'‪ ,‬כדי להבליט את אדנותו למרות היותו‬ ‫עבד כי ימלוך‪ ,‬ויונים אלו נקראו בפי חז"ל 'יוני‬ ‫הרדסיאות' על־שמו‪ .‬לפני מספר שנים התגלו קברו‬ ‫של הורדוס ב'הר הורדוס' הוא ההרודיון אשר‬ ‫מדרום לירושלים בגבול מדבר יהודה‪ ,‬אותה בנה‬ ‫הורדוס כדי שישמש בעבורו כמבצר שמור מאויבים‪.‬‬


‫ְּב ׁ ָש ָ*ה ׁ ֶש ּ ׁ ָשב יַ ֲ*קֹב ָאבִ ינ ּו ִמ ְ ּלוָ יָ תוֹ ׁ ֶשל ַא ְב ָר ָהם ָאבִ ינ ּו‪ַ *ָ ,‬מד ְלבַ ּ ׁ ֵשל נָ זִ יד ׁ ֶשהוּא ַמ ֲא ַכל ֲאבֵ ִלים‪ .‬וּבַ ִּמ ְד ָר ׁש ַה ָ ּגדוֹ ל‬ ‫יח ֶאת־ ַה ּז ּו ַלת‪ֶ ׁ ,‬ש ֲה ֵרי ַּכ ּ ָמה ֲ* ָב ִדים ּו ׁ ְש ָפחוֹ ת ָהיוּ לוֹ ְל ָאבִ יו יִ ְצ ָחק‬ ‫ָל ְמד ּו ִמ ָּכאן‪ַּ ,‬כ ָּמה לֹא ָר ָצה יַ ֲ*קֹב ָאבִ ינוּ ְל ַה ְט ִר ַ‬ ‫ׁ ֶש ָהיָ ה ָ* ׁ ִשיר ‪/‬מ ְפ ָלג‪ְ ,‬ו ַ* ְכ ׁ ָשו ׁ ֶש ָר ָאה ׁ ֶש ֵהם יְ ׁ ֵשנִ ים‪ַ *ָ ,‬מד וּבִ ּ ׁ ֵשל ְל ַ* ְצמוֹ ‪.‬‬ ‫יח ִּבבְ נֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל רוּ ַח‬ ‫ָרגִ יל ָהיָ ה ַר ִּבי יִ ְׂש ָר ֵאל ַס ַּלנְ ֶטר ִלנְ ס ַֹ* ַ*ל־ ּ ְפנֵ י ְק ִה ּלוֹ ת יִ ְׂש ָר ֵאל‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ַה ְר ִ ּביץ ּתוֹ ָרה ּומ ּו ָסר ּו ְל ָה ִפ ַ‬ ‫י* ִל ְכ ָפר ֶא ָחד‪ָ ,‬היָ ה ִמ ְת ַא ְכ ֵסן ׁ ָשם ֵא ֶצל יְ הו ִּדי ָהגוּן‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה מוֹ ִקיר‬ ‫וּכ ׁ ֶש ָהיָ ה ַמ ִ ּג ַ‬ ‫ַח ִּיים‪ִ .‬מנְ ָהג ׁ ֶשל־ ֶק ַבע ָ* ָׂשה ּלוֹ ‪ְ ,‬‬ ‫י* ֵא ָליו‪ ,‬יָ ָצא ַה ָּלה ִל ְק ָראתוֹ ְו ָא ַמר לוֹ ְ ּבשִׂ ְמ ָחה‪ֵ " :‬מ ַ* ָּתה יוּ ַכל‬ ‫ַר ָּבנָ ן ְו ָהיָ ה ְמ ַכ ְּבדוֹ ְ ּביוֹ ֶת ֶרת ַה ָּכבוֹ ד‪ַ ּ .‬פ ַ*ם‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ִה ִ ּג ַ‬ ‫יתי ְמ ׁ ָש ֶר ֶתת ִע ְב ִר ָּיה וְ ִהיא ְמ ַס ַּי ַ*ת ָלנוּ ִּב ׁ ְש ִאיבַ ת ַמ ִים‬ ‫ַמר ִל ּטֹל ֶאת־יָ ָדיו ְּב ׁ ֶש ַפע וּבְ ִלי ִצ ְמצוּם‪ִּ ,‬כי ִה ְכנַ ְס ִּתי ְלבֵ ִ‬ ‫ילת יָ ָדיו ְו ִה ׁ ְש ַּת ֵּמ ׁש ְּב ִמדָּ ה‬ ‫יאת ַה ְמ ָא ֵר ַח‪ִ ,‬צ ְמ ֵצם ַר ִּבי יִ ְׂש ָר ֵאל ֶאת־ ַ* ְצמוֹ ִ ּב ׁ ְשנַ ת נְ ִט ַ‬ ‫ֵמ ַה ְּב ֵאר ַה ְמ ‪/‬ר ֶח ֶקת"‪ .‬א ּו ָלם ִל ְפ ִל ַ‬ ‫יאת ַה ְמ ָא ֵר ַח‪ָ ,‬א ַמר לוֹ ַר ִ ּבי יִ שְׂ ָר ֵאל‪ָ " :‬א ְמנָ ם יְ ד ּו ִעים ִלי דִּ בְ ֵרי ֲחזַ "ל ׁ ֶש ֵּי ׁש‬ ‫יעית ִּב ְלבַ ד‪ִ .‬ל ְפ ִל ַ‬ ‫‪/‬מ ֶ* ֶטת ְמאֹד‪ְּ ,‬כ ֵדי ְרבִ ִ‬ ‫ִל ּטֹל ֶאת־ ַה ָּי ַדיִ ם ְּב ׁ ֶש ַפע‪ְ ,‬ו ֵכן נֶ ֱא ַמר ַ ּב ּז ַֹהר ׁ ֶש ַהנּ וֹ ֵטל יָ ָדיו ְ ּב ִלי ִצ ְמצוּ ם ֲה ֵריהוּ ִמ ְת ַ* ּ ׁ ֵשר‪ ,‬אוּ ָלם ֵאינִ י רוֹ ֶצה ְל ִה ְת ַ* ּ ׁ ֵשר‬ ‫יה ְל ָהבִ יא ַמיִ ם ֵמ ָרחוֹ ק"‪.‬‬ ‫יה ְל ַכ ֵּתת ֶאת־ ַרגְ ָל ָ‬ ‫ַ*ל־ ֶח ׁ ְשבּ וֹ ן ִט ְר ָח ָת ּה ׁ ֶשל יְ תוֹ ָמה ֲ*לו ָּבה ִמ ְ ּבנוֹ ת יִ שְׂ ָר ֵאל‪ֶ ׁ ,‬ש ָ* ֶל ָ‬ ‫יסק נוֹ ֵס ַ* ִל ׁ ְשוַ יְ ץ ְלצ ֶֹר ְך ְמנ ּו ָחה וְ ַה ְח ָל ַפת ּ ֹכ ַח‪ָ ,‬היָ ה ִמ ְת ַא ְכ ֵסן ְּב ֶד ֶר ְך ֶק ַבע ֵא ֶצל ַר ִּבי ווֹ ְלף‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ָהיָ ה ַה ְ ּג ִרי"ז ִמ ְ ּב ִר ְ‬ ‫י* ֵא ָליו יַ ַחד ִעם־ ָ ּבנָ יו‪ִ ,‬הזְ דַּ ֵּמן לוֹ ְל ַב ַ*ל‬ ‫אשוֹ נָ ה ׁ ֶש ִה ִ ּג ַ‬ ‫יש ֲא ׁ ֶשר רוּ ַח בּ וֹ וּ מוֹ ִקיר ַר ָּבנָ ן‪ַּ .‬ב ּ ַפ ַ*ם ָה ִר ׁ‬ ‫רוֹ זֶ נְ ַ ּג ְר ֶטן‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה ִא ׁ‬ ‫מד ַ*ל־ ִמדָּ תוֹ ַה ִ ּנ ְפ ָל ָאה ׁ ֶשל אוֹ ְרחוֹ ַה ָ ּגדוֹ ל‪ֶ ׁ ,‬ש ּלֹא ִל ְהיוֹ ת ְל ִט ְר ָחה ְּכ ָלל ַ*ל־ ַה ּזו ַּלת‪ִ .‬עם ִה ָּכנְ סוֹ ‪ָ ,‬ח ַרד‬ ‫ָה ַא ְכ ַסנְ יָ ה ַל ֲ* ֹ‬ ‫ילת יָ ַדיִ ם‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ּ ַמ ֶ ּגבֶ ת ַ*ל־ ְּכ ֵתפוֹ ‪ְ ,‬והוּא נָ כוֹ ן ְל ׁ ַש ֵּמ ׁש‬ ‫ַ ּב ַ*ל־ ַה ַּביִ ת ַה ִּנ ְר ָ ּג ׁש ִל ְק ָראתוֹ ‪ְ ,‬ו ֵהבִ יא ְל ָפנָ יו ְק ָ* ָרה וְ ֵס ֶפל ִלנְ ִט ַ‬ ‫ַּת ְל ִמיד ָח ָכם ְּכ ַ* ְבדָּ א ַק ֵּמי ָמ ֵר ּה‪ ,‬א ּו ָלם ָה ַרב ּ ָפנָ ה ְו ָא ַמר ְ ּבנֶ ֱח ָרצוּת‪ְ ׁ " :‬שבוּ נָ א ְּב ָמט ּו ָתא‪ְ ,‬ו ִאם ָּתבִ יאוּ ִלי עוֹ ד‬ ‫ית ָך"‪ְ ...‬ו ַא ַחר הוֹ ִסיף ְו ָא ַמר‪ָּ " :‬בנַ י נִ ְמ ָצ ִאים ִע ִּמי‪ ,‬וְ ָל ֶהם יֵ ׁש ְּב ָכ ְך ִמ ּ ׁשוּם ִמ ְצוַ ת‬ ‫דְּ בַ ר־ ָמה‪ֲ ,‬ה ֵרי ֲאנִ י ִמ ְס ַּת ֵּלק ִמ ָּיד ִמ ֵּב ְ‬ ‫יח ְ ּב ׁשוּ ם א ֶֹפן"‪.‬‬ ‫ימינִ י וּ ְמ ַס ְּי ִעים ִלי‪ ,‬א ּו ָלם ֶאת ָה ֲא ֵח ִרים ֵאינִ י רוֹ ֶצה ְל ַה ְט ִר ַ‬ ‫ִּכבּ וּ ד ָאב ְּב ׁ ָש ָ*ה ׁ ֶש ֵהם עוֹ ְמ ִדים ִל ִ‬ ‫ְּב ִהזְ דַּ ְּמנוּ ת ַא ֶח ֶרת‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר יָ ָצא ֵמ ַה ַ ּביִ ת ּו ְמ ָא ְרחוֹ ָר ָצה ְל ַס ֵּי ַ* לוֹ ִל ְלבּ ֹש‪ֶ 3‬את־ ְמ ִעילוֹ ‪ֵ ,‬ס ַרב ְּבנִ ימוּס‪ְ ,‬ו ִה ְס ִ ּביר לוֹ ‪ִּ ,‬כי‬ ‫יח ֶאת־ ַה ּזו ַּלת ַ ּב ֲ*ב ּורוֹ ‪.‬‬ ‫ִמ ִּס ָּבה זוֹ ֵאין הוּא ְמ ‪/‬ס ָ ּגל ְל ִה ְת ָא ֵר ַח ֵא ֶצל ֲא ֵח ִרים‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ֵאינוֹ ְמ ‪/‬ס ָ ּגל ְל ַה ְט ִר ַ‬ ‫ָה" ִא ְמ ֵרי ַח ִּיים" ִמ ִּויזְ 'נִ יץ ִס ּ ֵפר ּ ַפ ַ*ם ַ*ל־ ָאבִ יו ָה" ַא ֲה ַבת יִ שְׂ ָר ֵאל"‪ֶ ׁ ,‬ש ּנוֹ ֵהג ָהיָ ה ְל ַק ֵּבל ַ*ל־ ַ* ְצמוֹ ִמדֵּ י ׁ ָשנָ ה ִמדָּ ה‬ ‫ישוּ לוֹ ָמ ָרק ֶל ֱא ֹכל‪ ,‬א ּו ָלם הוּא לֹא ָא ַכ ל‬ ‫ַא ַחת‪ְ ,‬ו ָ* ֶל ָ‬ ‫יה ָהיָ ה ָ* ֵמל ְ ּב ֶמ ׁ ֶש ְך ַה ּ ׁ ָשנָ ה ְּכ ֵדי ְל ַת ְּקנָ ּה ו ְּל ׁ ַש ּ ְפ ָר ּה‪ַ ּ .‬פ ַ*ם ִה ִ ּג ׁ‬ ‫ילה‪ָּ .‬ת ְמה ּו ַה ְמ ׁ ַש ְּמ ׁ ִשים וְ ׁ ָש ֲאל ּו ֶאת־ ָה ַר ִּבי ַמדּ ו ַּ* לֹא‬ ‫יש לוֹ ַּכף ַל ֲא ִכ ָ‬ ‫ִמ ֶּמנּ ּו‪*ַ ,‬ד ׁ ֶש ַה ְמ ‪/‬ס ִ ּבים ִה ְב ִחינ ּו ִּכי ׁ ָש ְכח ּו ְל ַה ִ ּג ׁ‬ ‫יח ֲא ֵח ִרים‪ ,‬וְ ָל ֵכן ׁ ָש ַת ק‬ ‫ֵה ִעיר ָל ֶהם ַ*ל־ ָּכ ְך‪ ,‬א ּו ָלם הוּא ֵה ׁ ִשיב ְו ִה ְס ִּביר‪ִּ ,‬כי ְ ּבאוֹ ָת ּה ׁ ָשנָ ה ִק ֵּבל ַ*ל־ ַ* ְצמוֹ ׁ ֶש ּלֹא ְל ַה ְט ִר ַ‬ ‫ְו ִה ְמ ִּתין ַ*ד ׁ ֶש ּ ֵמ ַ* ְצ ָמם יָ שִׂ ימ ּו ֵלב ַלדָּ ָבר‪.‬‬ ‫ימי ַה ַּקיִ ץ‪ֶ ,‬אל ִצ ּי ּון ַה ַּת ָ ּנא ַר ׁ ְש ִּב"י ְּב ִמירוֹ ן‪.‬‬ ‫ֹאש־ח ֶֹד ׁש ֱאלוּל תש"ל‪ ,‬נָ ַסע ָה" ִא ְמ ֵרי ַח ִּיים" ִמצְּ ַפת ָ ּב ּה ׁ ָש ָהה ִּב ֵ‬ ‫ְּב ֶ* ֶרב ר ׁ‬ ‫מד ְּב ִמ ְר ּ ֶפ ֶסת ַה ּכ ֲֹהנִ ים ׁ ֶש ִּמ ַ ּבחוּץ‪.‬‬ ‫ְ ּב ַה ִ ּגיעוֹ ‪ִּ ,‬ב ֵּק ׁש ִמ ְּמ ַל ָּויו ׁ ֶש ּלֹא ְל ִה ָּכנֵ ס ֶאל־ ַה ּ ְמ ָ* ָרה ְ ּב ָסמו ְּך ַלצִּ ּיוּן‪ֶ ,‬א ָ ּלא ַל ֲ* ֹ‬ ‫יא ָתם ִה ְס ִּביר ָה ַר ִּבי ְו ָא ַמר‪ֲ " :‬ה ֵרי עוֹ ְמ ִדים ָּכאן יְ הו ִּדים ַר ִ ּבים ַהדְּ ב ּו ִקים ַּב ַּת ָ ּנא ַר ִ ּבי ׁ ִש ְמעוֹ ן‪ְ ,‬ו ִכי יָ כוֹ ל ֲאנִ י‬ ‫ִל ְפ ִל ָ‬ ‫אתי‬ ‫יח אוֹ ָתם וְ ִלגְ רֹם ְל ָכ ְך ׁ ֶש ִּי ְד ֲחק ּו אוֹ ָתם ִמ ְּמקוֹ ָמם ְ ּב ׁ ָש ָ*ה ׁ ֶש ֶא ָּכנֵ ס"? וְ הוֹ ִסיף ְל ַס ּ ֵפר‪" :‬זְ כוּ ַרנִ י‪ֶ ׁ ,‬ש ְּב ֵ*ת ׁ ֶש ָּב ִ‬ ‫ְל ַה ְט ִר ַ‬ ‫ְל ִמירוֹ ן ִּב ׁ ְשנַ ת תרצ"ה‪ ,‬נִ ְד ֲחק ּו ֲאנָ ׁ ִשים ַר ִּבים ִל ְכבוֹ ִדי‪ּ ,‬ו ְל ֶפ ַתע ׁ ָש ַמ ְע ִּתי ִא ּ ׁ ָשה זְ ֵקנָ ה ַא ַחת ׁ ֶשצָּ ֲ* ָקה ַ'ר ִּבי‪ ,‬ר' ׁ ִש ְמעוֹ ן‬ ‫ׁ ַש ָּי ְך ַ ּגם ִלי וְ לֹא ַרק ְל ָך'"‪...‬‬ ‫נֶ ְכדּ וֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי יִ שְׂ ָר ֵאל יַ ֲ*קֹב ַקנְ יֶ בְ ְס ִקי ַ'ה ְּס ַטיְ ּ ֶפ ֶלר' ִס ּ ֵפר‪ִּ ,‬כי ְּב ֶמ ׁ ֶש ְך ֲח ֵמ ׁש ֶ* ְׂש ֵרה ׁ ָשנָ ה ׁ ָש ָהה ְ ּבבֵ יתוֹ ‪ ,‬וַ ֲא ִפ ּל ּו ּ ַפ ַ*ם‬ ‫יש לוֹ ּכוֹ ס ַמיִ ם אוֹ ְל ׁ ָש ֵרת אוֹ תוֹ ְ ּב ָדבָ ר ָּכ ְל ׁ ֶשהוּ ‪ֲ .‬א ִפ ּל ּו ְּכ ֵדי ְל ָק ֵרב ֵא ָליו ּכוֹ ס ׁ ֶש ַ*ל־ ׁ ‪/‬ש ְל ָחנוֹ ‪,‬‬ ‫ַא ַחת לֹא ִּב ֵּק ׁש ִמ ֶּמנּ ּו ְל ַה ִ ּג ׁ‬ ‫ֵס ַרב ְל ֵה ָ*זֵ ר בּ וֹ ‪ְ ,‬ו ָהיָ ה ָרגִ יל לוֹ ַמר‪ַ " :‬מה־ ּ ׁ ֶש ֲאנִ י יָ כוֹ ל‬ ‫יש"‪ַּ .‬כ ֲא ׁ ֶש ר‬ ‫ַל ֲ*שׂ וֹ ת ְ ּב ַ* ְצ ִמי‪ֵ ,‬אינֶ ִ ּני רוֹ ֶצה ְל ַה ְט ִר ַ‬ ‫יח ִא ׁ‬ ‫ָהיָ ה ּ ַפ ַ*ם ַּב ֲא ִפ ַ‬ ‫יסת ּכֹחוֹ ת‪ִּ ,‬ב ֵּק ׁש ִמ ֶּנ ְכדּ וֹ ְל ָהבִ יא לוֹ‬ ‫ַמ ֶּס ֶכת ּ ְפ ָס ִחים ֵמ ָה ָארוֹ ן‪ּ ,‬ו ְל ַא ַחר ׁ ֶש ַה ֶּנ ֶכד ָ* ָׂשה‬ ‫ְּכבַ ָּק ׁ ָשתוֹ ‪ ,‬הוֹ ָדה לוֹ ַ*ל־ ָּכ ְך ְּכ ִפי ׁ ֶש ּמוֹ ִדים ְל ִמ י‬ ‫ׁ ֶש ָּט ַרח ִט ְר ָחה ְמ ‪/‬ר ָּבה‪.‬‬ ‫יסר זַ ְל ָמן ֶמ ְל ֶצר ַח ָּל ׁש ְ ּביוֹ ֵתר‪,‬‬ ‫ׁ ָשנָ ה ַא ַחת‪ָ ,‬היָ ה ַר ִּבי ִא ָ‬ ‫ְו ָהרוֹ ֵפא ָא ַסר ָ* ָליו ָל ֶל ֶכת ְלבֵ ית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ְּביוֹ ם‬ ‫ק ָרבָ יו ְל ַק ֵּים‬ ‫ַה ִּכ ּפו ִּרים ׁ ֶשל אוֹ ָת ּה ׁ ָשנָ ה‪ִּ .‬ב ְּק ׁש ּו ְמ ֹ‬ ‫ִמנְ יָ ן ְ ּבבֵ יתוֹ ‪ַ ,‬א ְך הוּא ֵס ַרב‪ַ ,‬ו ֲא ִפ ּל ּו ִל ְת ִפ ַ ּלת ִמנְ ָחה‬ ‫ִ ּב ְלבַ ד ִה ְתנַ ֵ ּגד‪ֲ " .‬ה ֵרי ַה ִּמ ְת ּ ַפ ְּל ִלים ִה ָ ּנם ַח ָּל ׁ ִשים‬ ‫ֵמ ַה ַּת ֲ*נִ ית"‪ָ ,‬א ַמר‪ְ " ,‬ו ִאם ָ* ַלי ִצוָּ ה ָהרוֹ ֵפא ְל ִה ְת ּ ַפ ֵ ּלל‬ ‫ַ ּב ַּביִ ת‪ֲ ,‬ה ֵרי ׁ ֶש ִּמן־ ַהדִּ ין ֵאינִ י ַח ָּיב ָל ֶל ֶכת ְלבֵ ית‬ ‫יח ֲאנָ ׁ ִשים ִ ּבגְ ָל ִלי"?‬ ‫ַה ְּכנֶ ֶסת‪ ,‬וְ ָל ָּמה ִאם־ ֵּכן ַא ְט ִר ַ‬ ‫ַר ִּבי יוֹ ֵסף ַח ִּיים זוֹ נֶ נְ ֶפ ְלד‪ַ ,‬ר ָ ּבה ׁ ֶשל־יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם‪ָ ,‬ה ָיה‬ ‫יח ֶאת־ ַה ּז ּו ַלת‪ַ ,‬ו ֲא ִפ ּל ּו יֶ ֶלד‬ ‫זָ ִהיר ְמאֹד ׁ ֶש ּלֹא ְל ַה ְט ִר ַ‬ ‫ָק ָטן‪ֵ .‬מעוֹ ָלם לֹא ִה ְר ׁ ָשה ְל ַאף ֶא ָחד ְל ַלוּ וֹ תוֹ ‪ְ ּ ,‬פ ָרט‬ ‫ִל ְמ ׁ ַש ְּמ ׁשוֹ ַה ָּקב ּו ַ* ׁ ֶש ָהיָ ה ְמ ַלוֵּ ה ּו ַרק ַ*ד ְ ּג ַמר‬ ‫יהן ֵמ ֲח ַמת‬ ‫ַה ַּמ ְד ֵרגוֹ ת‪ִ ,‬מ ּתוֹ ְך ֲח ׁ ָש ׁש ׁ ֶש ּלֹא יִ ְמ ַ*ד ֲ* ֵל ֶ‬ ‫זִ ְקנ ּותוֹ ‪ַ ּ .‬פ ַ*ם נִ ְכנַ ס ְלבֵ ית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ְּכ ׁ ֶש ּ ָפנָ יו מ ּו ָ*דוֹ ת ֶאל־ ֵ*בֶ ר ְמקוֹ מוֹ ‪ ,‬א ּו ָלם ַּבדֶּ ֶלת יָ ׁ ַשב יֶ ֶלד ֶא ָחד ׁ ֶש ִע ֵּכב‬ ‫ֶאת־ ַה ִ ּנ ְכנָ ִסים‪ַ *ָ .‬מד ַר ִּבי ַח ִּיים וְ לֹא ֵה ִקים ֶאת־ ַה ֶּי ֶלד ִמ ְּמקוֹ מוֹ ‪*ַ ,‬ד ׁ ֶש ֲאבִ י ַה ֶּי ֶלד ָח ׁש ַּבדָּ ָבר וְ גָ ַ*ר בּ וֹ ‪ַ " :‬ה ֵאינְ ָך רוֹ ֶאה‬ ‫י* ַר ִּבי ַח ִּיים ֶאת־ ָה ָאב ְו ָא ַמר לוֹ ‪ֵ " :‬א ְ‬ ‫יח יֶ ֶלד ָק ָט ן‬ ‫יך ַא ְט ִר ַ‬ ‫ׁ ֶש ָה ַרב עוֹ ֵמד ּו ַמ ְמ ִּתין‪ְ ,‬ו ַא ָּתה לֹא־ ָקם וְ לֹא־זָ ע ִמ ֶּמנּ ּו"? ִה ְר ִ ּג ַ‬ ‫יתי יָ כוֹ ל ִל ְהיוֹ ת?!"‪...‬‬ ‫ׁ ֶש ָ* ִתיד ִל ְהיוֹ ת ָ ּגדוֹ ל ְּביִ ְׂש ָר ֵאל? בּ וֹ ַ ּב ְ ּז ַמן ׁ ֶש ֲאנִ י ְּכבָ ר ֵא ַח ְר ִּתי ִל ְהיוֹ ת ַמה ּ ׁ ֶשעוֹ ד ָהיִ ִ‬

‫*מ ְט ָ ם‬

‫אכל ּו ַו ִ ּי ׁ ְש ּֽת ּו‬ ‫ַו ַ ּי ַ שׂ ָל ֶהם ִמ ׁ ְש ֶּתה ַו ֹֽ ּי ְ‬

‫)כו‪ ,‬ל(‬

‫אכל ּו ְ ּב ַט ַ ם ִט ּ ְפ ָחא ַה ּ ַמ ְפ ִסיק‪ּ ,‬ו *מ ְפ ֶר ֶדת‬ ‫ֵּת ַבת וַ ֹֽ ּי ְ‬ ‫אכל ּו וַ ִ ּי ׁ ְש ּת ּו‬ ‫ִמ ֵּת ַבת וַ ִ ּי ׁ ְש ּֽת ּו‪ ,‬וְ ִא ּל ּו ֶּב ֱא ִלי ֶ זֶ ר נֶ ֱא ַמר וַ ֹֽ ּי ְ‬ ‫אכל ּו‬ ‫ר־ע ּמוֹ ‪ ,‬וְ ַה ֵּתבוֹ ת וַ ֹֽ ּי ְ‬ ‫‪#‬הוּא וְ ָ ֽה ֲאנָ ׁ ִ !שים ֲא ׁ ֶש ִ‬ ‫יעי‪ ,‬וְ ֵכן‬ ‫וַ ִ ּי ׁ ְש ּת ּו ְמ *ח ָּברוֹ ת ִּב ְט ָ ִמים ְמ ַח ְ ּב ִרים *מ ַּנח ְר ִב ִ‬ ‫אכל וַ ֵ ּי ׁ ְש ְּת וַ ָ ּי ָקם וַ ֵ ּי ַ &ל ְך‬ ‫ֵא ֶצל ֵ שָׂ ו נֶ ֱא ַמר ְ ּב ָפ ָר ׁ ָש ֵתנ ּו וַ ּ ֹי ַ‬ ‫ַ ּגם־ ֵּכן ִ ּב ְט ָ ִמים ְמ *ח ָ ּב ִרים *מ ַּנח זָ ֵקף ָקטֹן‪ .‬וְ ִס ַּבת‬ ‫ַהדָּ ָבר‪ִּ ,‬כי ִּב ְס * דָּ תוֹ ׁ ֶשל ֱא ִלי ֶ זֶ ר וְ ֵ שָׂ ו ׁ ֶש ּלֹא נִ זְ ַּכר‬ ‫ׁ ֶש ּ ׁ ָשת ּו יַ יִ ן‪ֲ ,‬ה ֵרי ַה ַּמ ׁ ְש ֶקה ָהיָ ה ָט ֵפל ַל ּ ַפת ְו ָל ֵכן ֵאין‬ ‫ְמ ָב ְר ִכים ָ ָליו ַּב ְּס * דָּ ה‪ֲ ,‬א ָבל ַּב ְּס * דָּ ה ׁ ֶש ֵה ִכין יִ ְצ ָחק‬ ‫ימ ֶל ְך נֶ ֱא ַמר וַ ַ ּי ַ שׂ ָל ֶהם ִמ ׁ ְש ֶּתה‪ ,‬וְ ִע ַּקר ַה ִּמ ׁ ְש ֶּתה‬ ‫ַל ֲא ִב ֶ‬ ‫הוּא ַ ל־ ׁ ֵשם ַה ַ ּייִ ן ׁ ֶשהוּא ָה ִע ָּקר‪ ,‬וְ ָל ֵכן ָהיָ ה ָצ ִר ְ‬ ‫יך‬ ‫ְל ָב ֵר ְך ַ ּגם ַ ל־ ַה ַ ּייִ ן ׁ ֶש ֵאינוֹ ָט ֵפל ַל ּ ַפת‪ְ ,‬ו ָל ֵכן *מ ְפ ֶס ֶקת‬ ‫ָּכאן ֵּת ַבת וַ ֹֽ ּי ְ‬ ‫אכל ּו ִמ ֵּת ַבת וַ ִ ּי ׁ ְש ּֽת ּו‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ַר ֵּמז ׁ ֶש ָהיוּ‬ ‫ׁ ְשנֵ י ְד ָב ִרים נִ ְפ ָר ִדים ַו ֲח ׁש ּו ִבים‪ַ ּ ,‬פת ָויָ יִ ן‪) .‬ברכת איש(‬

‫ַו ָ ּי ִ ‪+‬ריב ּו ֹר ֵ י גְ ָרר‬

‫)כו‪ ,‬כ(‬

‫ֵּת ַבת וַ ָ ּי ִ ‪+‬ריב ּו *מ ְט ֶ ֶמת ְ ּב ַט ַ ם ַאזְ ָלא ֵּג ֵר ׁש‪ִּ ,‬כי רֹ ֵ י גְ ָרר‬ ‫ָה ְלכ ּו וְ גֵ ְר ׁש ּו ֶאת רֹ ֵ י יִ ְצ ָחק ִמ ּ ׁ ָשם‪) .‬דברי יחיאל(‬

‫ֶאת־ ֵ ָשׂ ו ׀ ְ ּבנוֹ ַה ָ ּג ֹדל‬

‫)כז‪ ,‬א(‬

‫ֵּת ַבת ֵ ָשׂ ו *מ ְפ ֶס ֶקת ֵמ ַה ֵּתבוֹ ת ְ ּבנוֹ ַה ָ ּגדֹל ְּב ָפ ֵסק ׀‪,‬‬ ‫ְל ַר ֵּמז ְל ִד ְב ֵרי ַה ּ ִמ ְד ָר ׁש ָא ִביו ְק ְָראוֹ ָּגדוֹ ל‪ִ ,‬א ּמוֹ ְק ָר ַא ּתוּ‬ ‫יכם ָּגדוֹ ל ְ ּב ֵ ינַ י‬ ‫ָּגדוֹ ל‪ָ ,‬א ַמר ָל ֶהם ַה ָּק ָ ּב"ה ִאם ְּב ֵ ינֵ ֶ‬ ‫ָק ָטן‪ֶ ׁ ,‬ש ֶ ּנ ֱא ַמר ִה ֵ ּנה ָקטֹן נְ ַת ִּת ָ‬ ‫יך ַּבגּ וֹ יִ ם‪ ,‬וְ ַאף ֵּת ַבת‬ ‫דל ֲח ֵס ָרה וָ א"ו‪ֶ ׁ ,‬ש ְּכ ָבר ָמ ַכר ְ ּבכוֹ ָרתוֹ ‪) .‬טעמי המקרא(‬ ‫ַה ָ ּג ֹ‬

‫*מ ְד ָ ּג ׁש‬ ‫ַ ל ֵ שָׂ ו נֶ ֱא ַמר ַּב ּ ָפ ָר ָׁשה ׁ ֶש ָ ּי ָצא " ַא ְדמוֹ נִ י ּ*כ ּלוֹ ְּכ ַאדֶּ ֶרת‬ ‫שֵׂ ָ ר"‪ְּ .‬ב ִפי ַר ִּבים ׁ ְשגו ָּרה ַה ֲה ָבנָ ה ַה ּ*מ ְט ֵ ית‪ִּ ,‬כי ֵ שָׂ ו‬ ‫ָהיָ ה ַא ְדמוֹ נִ י ִּבשְׂ ָ רוֹ ‪ַ ,‬ה ְמ *כ ֶ ּנה ַהיּוֹ ם ִּג'ינְ ִ ּג'י ְּב ַה ׁ ְש ּ ָפ ַ ת‬ ‫ֶצ ַמח ַה ַּזנְ ְ ּג ִביל ׁ ֶש ִ ּנ ְק ָרא ְ ּב ַאנְ ְ ּג ִלית ִ ּג'ינְ ֵ ּג'ר וְ ִצ ְבעוֹ ָּכתֹם‪.‬‬ ‫או ָּלם ַה ּ ֵפר ּו ׁש ַה ָּנכוֹ ן הוּא‪ֶ ׁ ,‬ש ְּבשָׂ רוֹ ׁ ֶשל־ ֵ שָׂ ו ָהיָ ה‬ ‫ַא ְדמוֹ נִ י וְ לֹא שְׂ ָ רוֹ ‪ ,‬וּ ְכ ִפי ׁ ֶש ּ ֵפ ְר ׁש ּו ַּב ֲ ֵלי־ ַה ּתוֹ ָספוֹ ת‬ ‫ְּב ׁ ֵשם ַה ּ ִמ ְד ָר ׁש‪ֶ ׁ ,‬ש ִ ּי ְצ ָחק ָח ַׁשב ׁ ֶש ֲ ַדיִ ן ל ֹא נִ ְב ַלע דָּ מוֹ‬ ‫וְ ָל ֵכן לֹא ָר ָצה ְלמ ּולוֹ ‪ ,‬ו ְּכ ׁ ֶש ָּג ַדל וְ ָר ָאה ׁ ֶשצִּ ְבעוֹ ל ֹא‬ ‫ִמ ׁ ְש ַּת ֶ ּנה‪ֵ ,‬ה ִבין ׁ ֶש ֵּכן ִט ְבעוֹ וְ ָר ָצה ְלמוּ לוֹ ‪ַ ,‬א ְך ֵ שָׂ ו ל ֹא‬ ‫ִה ְס ִּכים ְל ָכ ְך ַּגם ְ ּבגִ יל ׁ ְשלֹש‪ ֶ 3‬שְׂ ֵרה ְּכיִ ְׁש ָמ ֵ אל‪ .‬וְ ָכ ְך‬ ‫ּ ֵפ ֵר ׁש ָה ַרדַּ "ק ׁ ֶש ֵ שָׂ ו נוֹ ַלד ָאדֹם ִ ּב ְבשָׂ רוֹ יוֹ ֵתר ִמ ָּכל‬ ‫מה ַה ּ ֶמ ֶל ְך ְּב ׁ ִשיר‬ ‫ַה ִּתינוֹ קוֹ ת‪ .‬ו ְּר ָאיָ ה ְל ָכ ְך ִמדִּ ְב ֵרי ׁ ְשל ֹ ֹ‬ ‫ַה ּ ׁ ִש ִירים "דּ וֹ ִדי ַצח ְו ָאדוֹ ם דָּ גוּל ֵמ ְר ָב ָבה"‪ ,‬וְ לֹא יִ ָּת ֵכן‬ ‫ׁ ֶש ַּכ ָּונָ תוֹ ַ ל־ ַה ּ ֵשׂ ָ ר‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי ָא ַמר ַ ּגם " ְקו*צּ וֹ ָתיו‬ ‫ַּת ְל ַּת ִּלים ׁ ְשחֹרוֹ ת ָּכעוֹ ֵרב"‪ .‬וְ זֶ ה ַ ּגם ַה ֵּבא ּור ְּב ָדוִ ד‬ ‫ַה ּ ֶמ ֶל ְך "וְ הוּא ַא ְדמוֹ נִ י ִעם־יְ ֵפה ֵ ינַ יִ ם ְוטוֹ ב ר ִֹאי"‪.‬‬

‫ְמ *מ ָּלח‬

‫ָרגִ יל ָהיָ ה ַר ִּבי ִיְ ה ּו ָדה ַא ְריֵ ה דֶּ י־מוֹ ֵדינָ א ִמוֶּ ֶּנ ְציָ ה לוֹ ַמר‪,‬‬ ‫ִּכי ֵּת ַבת ְ ּ'ב ַק ְח ּתוֹ ' מוֹ ִפי ָ ה ַּב ַּת ַּנ" ְך ּ*כ ּלוֹ ּ ַפ ֲ ַמיִ ם ִ ּב ְל ַבד‪.‬‬ ‫ּ ַפ ַ ם ַא ַחת ְּב ָפ ָר ׁ ָש ֵתנוּ ַּב ּ ָפס ּוק "וַ יְ ִהי יִ ְצ ָחק ֶ ּבן־ ַא ְר ָ ּב ִעים‬ ‫ׁ ָשנָ ה ְ ּב ַק ְח ּתוֹ ֶאת־ ִר ְב ָקה ַ ּבת־ ְּבת ּו ֵאל ָה ֲא ַר ִּמי"‪ ,‬וְ ַה ּ ׁ ְשנִ ָ ּיה‬ ‫ְ ּב ֵס ֶפר יִ ְר ְמיָ ה " ַהדָּ ָבר ֲא ׁ ֶשר־ ָהיָ ה ֶאל־יִ ְר ְמיָ ה ּו ֵמ ֵאת ה'‪,‬‬ ‫ַא ַחר ׁ ַש ַּלח אֹתוֹ נְ בוּזַ ְר ֲא ָדן ַרב־ ַט ָּב ִחים ִמן־ ָה ָר ָמה‪,‬‬ ‫ְ ּב ַק ְח ּתוֹ אֹתוֹ וְ ה ּוא־ ָאסוּר ָּבאזִ ִּקים"‪ ,‬וְ ֶר ֶמז ְּב ֶד ֶר ְך ַצח ּות‬ ‫יֵ ׁש ָּכאן ָל ָא ָדם‪ִ ,‬מ ָ ּיד ְל ַא ַחר ְּ'ב ַק ְח ּתוֹ אוֹ ָת ּה' ַּכ ֲא ׁ ֶשר‬ ‫ׁ ֶשהוּא נוֹ שֵׂ א ִא ּ ׁ ָשה‪ֲ ,‬אזַ י ִמ ְת ַק ֵ ּים בּ וֹ ְ ּ'ב ַק ְח ּתוֹ אוֹ תוֹ ' וְ ָאז‬ ‫'וְ הוּא ָאסוּר ָּבאזִ ִּקים'‪ֶ ׁ ,‬ש ֵאין הוּא ָא ָדם ָח ְפ ׁ ִשי ְל ַ ְצמוֹ‬ ‫ֶא ָּלא ָאסוּר ָּבאזִ ִּקים ְל ִא ׁ ְש ּתוֹ ּו ְל ִמ ׁ ְש ּ ַפ ְח ּתוֹ ‪...‬‬

‫" ַויְ ִהי ַא ְך יָ צֹא יָ ָצא יַ ֲ קֹב ֵמ ֵאת ּ ְפנֵ י יִ ְצ ָחק ָא ִביו‪ְ ,‬ו ֵ שָׂ ו ָא ִחיו ָ ּבא ִמצֵּ ידוֹ " ‪ִ -‬מ ָּכאן ָל ַמ ְדנוּ ‪ִּ ,‬כי ַ ּב ּתוֹ ָרה ַה ְ ּקדוֹ ָׁשה ֵאין דֶּ ֶר ְך ֶא ְמ ַצע ְונָ ִתיב ֶׁשל־ ּ ְפ ָׁש ָרה‪.‬‬ ‫ֶׁש ֵּכן ַא ְך יָ צֹא יָ ָצא יַ ֲ קֹב ֵמ ֵאת ּ ְפנֵ י יִ ְצ ָחק ָא ִביו‪ַ ,‬א ְך עוֹ זֵ ב ָה ָא ָדם ֶאת־ ָמס ֶֹרת ֲאבוֹ ָתיו‪ ,‬וּ ִמ ָ ּיד ָ ּבא ֵ שָׂ ו ָא ִחיו ִמצֵּ ידוֹ ‪ְ ,‬והוּ א נוֹ ֵפל ְ ּב ִר ְׁש ּתוֹ ‪) .‬ה'סבא' מנובהרדוק(‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫פנינים יקרים וקצרים מתורת הגאון המקובל חסידא קדישא‬ ‫הרב מוה”ר שמשון חיים ב”ר נחמן מיכאל נחמני נ”ע זי”ע‬ ‫מח”ס ‘זרע שמשון‘ ו‘תולדות שמשון‘ שחי לפני כ‪ 300-‬שנה‬

‫והבטיח שהלומד בספריו יזכה לישועות ונפלאות בבני חיי ומזוני‬

‫פרשת תולדות תשע"ז‬

‫זרע שמשון הלימוד שמשפיע ישועות‬

‫אמרות שמשון‬ ‫מדוע היה צריך יצחק לומר שאינו יודע זמן מיתתו‬ ‫מֹותי' (כז ב) יש לדקדק שהיה די לומר הנה נא זקנתי‬ ‫ֹאמר ִהּנֵ ה נָ א זָ ַקנְ ִּתי ֹלא יָ ַד ְע ִּתי יֹום ִ‬ ‫'וַ ּי ֶ‬ ‫ותו לא‪ ,‬שהרי בודאי אינו יודע יום מיתתו שזה אחד מהשבעה דברים שאמרו בגמרא (פסחים‬ ‫נד‪ ):‬שמכוסים מבני אדם‪.‬‬ ‫וי"ל דהנה מצינו במדרש (ילקוט ויחי רמז קנז) שיצחק ויעקב ביקשו לגלות את הקץ‪ ,‬קרא‬ ‫לעשו וביקש לגלות את הקץ וגנזו הקב"ה ממנו עיי"ש‪ .‬והלא עת הקץ הוא גם כן אחד מהדברים‬ ‫המכוסים מבני אדם כמו שאמרו בגמרא (שם)‪ ,‬ולכך היות שמצינו שהיה יצחק יודע את עת‬ ‫הקץ אף שמכוסה מכל בני האדם לו נתגלה‪ ,‬היה אפשר לחשוב שגם זמן מיתתו אף שמכל‬ ‫האנשים מכוסה ליצחק נתגלה‪ ,‬משום כן הוצרך יצחק לומר לא ידעתי יום מותי‪.‬‬ ‫('זרע שמשון' פרשתינו אות ח)‬

‫אין בכח האדם לעשות כלום אם לא בחסד ה'‬ ‫'ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה ה' אלוקיך לפני' (כז כ)‪:‬‬ ‫קשה מדוע הוצרך יעקב לומר ליצחק אביו כי הקרה ה' אלוקיך ולא היה די לומר כי הקרה ה'‬ ‫לפני‪ .‬ועוד יש להבין מדוע לא אמר כי הקרה ה' אלוקים לפני‪.‬‬ ‫וי"ל שכוונת יעקב היה להשיב ליצחק על שאלתו האיך מיהר למצוא‪ ,‬על כך השיבו יעקב כי‬ ‫הקרה ה' והיינו שהיה כאן נס מאת הקב"ה שימצא מהר‪ ,‬אלא שנתיירא יעקב פן יצחק לא‬ ‫ירצה ליהנות ממעשה ניסים כמבואר בגמרא (תענית כד‪ ).‬שאסור ליהנות ממעשה ניסים‪ ,‬לכך‬ ‫אמר לו כי הקרה ה' אלוקיך‪ ,‬והיינו שנתכוון לומר לו שאצלו אין זה נקרא נס‪ ,‬דהנה כתב רש"י‬ ‫בפסוק והנה ה' נצב עליו (כח יג) כאן יחד שמו על יצחק‪ ,‬לפי שכהו עיניו וכלוא בבית והרי הוא‬ ‫כמת ויצר הרע פסק ממנו‪ .‬ואמר לו יעקב הואיל ואין לך יצר הרע‪ ,‬יש לך לאכול בעולם הזה‬ ‫ואף מותר לך ליהנות ממעשה ניסים שהוא השכר של עוה"ב‪ ,‬היות וה' הוא אלוקיך ויחד שמו‬ ‫עליך‪ ,‬ממילא נחשב שאתה כמו בעוה"ב שכל השכר שם הוי כענין מעשה ניסים‪.‬‬ ‫('זרע שמשון' פרשתינו אות יב)‬

‫ביאור כוונת יתן ויחזור ויתן‬ ‫ּומ ְׁש ַמּנֵ י ָה ָא ֶרץ וְ רֹב ָּדגָ ן וְ ִתירֹׁש' (כז כח)‪ :‬ברש"י מחז"ל‬ ‫ֹלקים ִמ ַּטל ַה ָּׁש ַמיִ ם ִ‬ ‫'וְ יִ ֶּתן לְ ָך ָה ֱא ִ‬ ‫(ב"ר סו ג) יתן ויחזור ויתן‪ .‬יש לדקדק הלא הקב"ה יכול ליתן בפעם אחת הכל‪.‬‬ ‫וי"ל שאם היה אומר רק יתן דהיינו הכל בנתינה אחת‪ ,‬הייתי אומר שאם יחטאו ישראל ויכפרו‬ ‫בה' ובטובתו‪ ,‬יאבדו לגמרי את הברכות ושוב לא יחזור לנו אף אם נעשה תשובה וכמו שאבד‬ ‫עשו לגמרי את הבכורה בשביל שביזה אותה‪ ,‬משום הכי אמר ויתן שנרמז בזה שיתן ויחזור‬ ‫ויתן‪ ,‬לומר שאף כשיחטאו ואזי ימשול עשו בנו‪ ,‬אם נשוב בתשובה‪ ,‬יחזור ויתן לנו את הברכות‪.‬‬ ‫('זרע שמשון' פרשתינו אות טו)‬

‫הוצאת הגליון והפצתו לזכות‬

‫י‪ .‬בן ח‪.‬צ‪ .‬וזוג' ח‪ .‬בת י‪.‬ט‪.‬‬

‫זכות רבינו והבטחותיו יעמוד להם ולכל משפחתם שיזכו לבני חיי‬ ‫ומזוני לראות תמיד רוב שמחה ונחת מכל יוצ"ח וימלא ה' משאלות‬ ‫לבם לטובה להתברך בכל טוב סלה‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫גליון ‪146‬‬

‫ביאור כוונת כוונת הכתוב ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים‬ ‫ֹאמר לְ ֵע ָׂשו ֵהן ּגְ ִביר ַׂש ְמ ִּתיו לָ ְך וְ ֶאת ָּכל ֶא ָחיו נָ ַת ִּתי לֹו לַ ֲע ָב ִדים וְ ָדגָ ן וְ ִתירֹׁש‬ ‫'וַ ּיַ ַען יִ ְצ ָחק וַ ּי ֶ‬ ‫ְס ַמ ְכ ִּתיו ּולְ ָכה ֵאפֹוא ָמה ֶא ֱע ֶׂשה ְּבנִ י' (כז לז)‪ :‬יש לדקדק מה אמר ואת כל אחיו נתתי לו‬ ‫לעבדים הלא רק אח אחד היה לו‪.‬‬ ‫וי"ל עפ"י מה שמצינו כמה מקומות (ב"ק פח‪ .‬ועוד) דבני ישראל נקראים אחים משום דהוי‬ ‫אחיך במצוות‪ .‬וי"ל שנתכוון לרמוז דאף את אחיו הישראלים אם לא יזכו לתורה ומצוות כמוהו‬ ‫יהיו לו לעבדים‪ ,‬שהרי מצינו בגמרא (יומא עב‪ ):‬שבני העיר מצווים לעשות מלאכתם של‬ ‫התלמידי חכמים‪ ,‬ומשום כן אמר בלשון רבים ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים‪.‬‬ ‫('זרע שמשון פרשתינו אות טו)‬

‫יש להאדם להכיר נפלאות מעשי ה' בכל מעשיו‬ ‫ואגב אורחין יש לקחת מוסר השכל שכל אדם יש לו להכיר‬ ‫בכל מעשיו נפלאות מעשי ה'‪ ,‬כי אין בכח האדם לעשות‬ ‫כלום אם לא בחסד ה'‪ ,‬שאין אדם נוקף אצבעו למטה אלא‬ ‫אם כן נגזר עליו למעלה‪ ,‬וכן בכל ריוח שיעשה אל יאמר‬ ‫כי זה בא לו בהשתדלותו העצום‪ ,‬אלא חסד ה'‪ ,‬אם יעלה‬ ‫לגדולה אל יאמר כי חכמתו גרמה לו‪ ,‬רק חסד ה'‪ ,‬וזה‬ ‫הפירוש כי הקרה ה' אלוקיך לפני‪ ,‬שלכאורה קשה הרי אצל‬ ‫יעקב לא הקרה הקב"ה לפניו כלום‪ ,‬רק הוא הלך בעצמו‬ ‫ולקח מרבקה שני גדיים והכין אותם מהרה ולא היו צריכים‬ ‫לקחת יותר זמן‪ ,‬כי לא היה צריך ללכת לצוד אותם‪ ,‬ואם כן‬ ‫לכאורה יעקב דיבר שקר במה שאמר 'כי הקרה ה' אלוקיך‬ ‫לפני'‪ ,‬שהרי לא הקרה כלום אלא מצד עצמם לא נצרכו‬ ‫להכנה גדולה‪ ,‬והיה צריך להשיב לאביו שהספיק מהר היות‬ ‫ולא היה צריך לתיקונם עבודה רבה‪ ,‬אלא ודאי שיעקב‬ ‫נתכוון במה שאמר 'כי הקרה ה' אלוקיך לפני'‪ ,‬שנתגלגל‬ ‫הדבר ברצון הבורא ובחסדו שאני אזמין לך מאכלך‪ ,‬כי כל‬ ‫דבר שנעשה הכל מאת ה' אף בדברים שנראה לאדם שהוא‬ ‫עצמו עושה אותם‪ ,‬וזה מה שהשיב שלכן מהרתי להביא‪ ,‬כי‬ ‫הקרה ה' אלוקיך לפני ולא לפני אחי‪.‬‬

‫הוצאת הגליון והפצתו לזכות‬

‫דוד בן מזל טוב‬

‫שיזכה לזיווג הגון משורש נשמתו לראות דורות‬ ‫ישרים מבורכים רפואות וישועות ואריכות ימים‬ ‫ושנים טובות וכל מילי דמיטב‬


‫בינת שמשון‬

‫להבין ולהשכיל‬

‫הנה מצינו שמבאר הש"ך דבר נפלא שכוונתו של יצחק לברך את עשו היה לטובת יעקב ובניו‪ ,‬שאם יחטאו ילכו‬ ‫בגלות תחת עשו ויהיה זה להם לכפרה תחת העבירות‪ ,‬ובכך לא יהיו צריכים ליכנס לגיהנם מאחר שנגמר דינם‬ ‫כבר בעולם הזה‪ .‬ורבינו מוסיף לבאר בזה‪ ,‬שרצה יצחק שעשו יקבל הברכות רק בזכות איזה מצוה שיעשה‪,‬‬ ‫ובלא זה לא יזכה שישתעבדו ישראל אצלו‪ ,‬כי אם יזכה אף כשאין בו שום דבר טוב וכולו נתון בחלק הקליפה‪,‬‬ ‫אזי חלילה יהיה אכזרי על ישראל‬ ‫ולא ירחם עליהם כלל‪ .‬ולכך‬ ‫הקדים לצוותו על מצות כיבוד אב‬ ‫לשון שמשון‪:‬‬ ‫קודם שברכו‪.‬‬ ‫אמנם ראינו שכתב הש"ך‬

‫בפרשה זו (ד"ה ליאהב) בשם בעל‬

‫שערי אורה וז"ל‪ ,‬וכי צדיק גמור כיצחק שאין השכינה נפרדת ממנו‬ ‫היה אוהב עשו הרשע‪ ,‬אלא סוד גדול יש כאן‪ ,‬שיצחק צפה וראה‬ ‫בני יעקב חוטאים ומכעיסים לפני ה' וראויים הם לירש גהינם‪,‬‬ ‫וכשילכו בגלות תחת עשו‪ ,‬גלות מכפרת עון‪ ,‬ואהב צרות עשו כדי‬ ‫שיגמור עליהם הדין בעוה"ז ולא ילכו לגהינם‪ ,‬וזהו כי ציד בפיו‬ ‫הציד שיהיו ניצודים בגהינם בא לפיו של עשו‪ ,‬ולזה היה אוהב את‬ ‫עשו והיה שמח בלבו עכ"ל‪.‬‬ ‫בא"ד‪ :‬ולפיכך רצה הקב"ה שלא תבאנה ליעקב אלא בענין הנ"ל‪,‬‬ ‫ובזה אין לו טענה חזקה ליעקב לתבוע אותן כלל‪ ,‬דבמתנה יש‬ ‫מחלוקת בין הפוסקים אי אמרינן בה דברים שבלב הוו דברים‬ ‫או לא‪ ,‬ועיין בחושן משפט (סימן ר"ז סעיף ד)‪ ,‬ואם מחשבתו‬ ‫של יצחק היתה בעשו‪ ,‬הברכות אינן ראויות ליעקב למאן דאמר‬ ‫דברים שבלב הוו דברים‪ ,‬אלא שאם יזכה יעקב לגמרי‪ ,‬הדין נותן‬ ‫שהברכות תהיין נתונות להיותר ראוי‪ ,‬דבספיקא כי האי אמרינן‬ ‫שודא דדייני (כתובות פ"ה‪ ,):‬דהיינו לפי ראות עיני הדיין יש לו‬ ‫הזכות והחובה‪ ,‬כמו שפרש"י בפרק מי שהיה נשוי (שם צ"ד‪).‬‬ ‫ועיי"ש‪ ,‬וזה שאמר יצחק לעשו‪ ,‬והיה כאשר תריד וכו'‬ ‫(זרע שמשון אות ט"ו)‬

‫והנה אף שכוונותיו של יצחק‬ ‫לברך את עשו לטובת יעקב ובניו‪,‬‬ ‫סיבב המסבב כל הסיבות שיעקב‬ ‫יקבלם‪ ,‬אולם באופן של עוקבה‬ ‫ומרמה‪ ,‬ולכאורה אם היה דעת‬ ‫עליון שיעקב צריך לקבל הברכות‬ ‫למה לא הגיע אליו הברכות בדרך‬ ‫הישר‪.‬‬ ‫ונראה לבאר דאילו היה יעקב‬ ‫מקבל הברכות בדרך הישר ללא‬ ‫ערמה‪ ,‬היה זה נותן ליעקב פתחון‬ ‫פה לתבוע הברכות בחזקה בכל‬ ‫אופן‪ ,‬ואף כשלא יהיו בניו ראוים‬ ‫כל כך‪ ,‬שהרי באים מכח ברכת‬ ‫והבטחת יצחק לבנו‪ ,‬ובכל אופן‬ ‫יעקב ראוי לברכות אביו יותר‬ ‫מאחיו עשו‪ ,‬שהרי בני ישראל אף‬ ‫כשהם חוטאים הרי הם מלאים‬ ‫מצוות כרימון משא"כ עשו‬

‫שלפעמים עושה מצוה פרטית‪.‬‬ ‫ולכך סיבב הקב"ה שיהא זה באופן כזה שלא יוכל יעקב לבא בתביעה על הברכות‪ ,‬דמאחר שיצחק אביו‬ ‫מחשבה אחרת היתה לו‪ ,‬שרצה לתתו לעשו ורק משום דחשב דהוא עשו נתנו לו‪ .‬ומעתה יש לנו לדון אי‬ ‫דברים שבלב הוי דברים או לא‪ ,‬דמצינו שלגבי מתנה יש מחלוקת (חו"מ סימן רז ס"ב) אי אמרינן דברים שבלב‬ ‫הוי דברים או לא‪ ,‬וממילא עולה גם לענינינו היות שחשב יצחק לתת הברכות לעשו‪ ,‬א"כ להשיטות שסוברים‬ ‫במתנה דברים שבלב הוי דברים‪ ,‬הדין נותן שהברכות אינם שייכות ליעקב מאחר שלא היה מחשבת יצחק אליו‪.‬‬ ‫והנה בספק כעין זה ההלכה היא 'שודא דדייני' (ראה כתובות פה‪ :‬וברש"י) והיינו שהדיין פוסק לפי ראות עיניו‬ ‫ומחשבתו מי מהם יותר נראה שהמתנה ראויה אליו ואף שאין שום סיבה הלכתית לכך‪ .‬וכך גם הכא אם יתנהגו‬ ‫בני ישראל כראוי בקיום המצוות אזי הדין נותן שיאמר הדיין שהברכות ראויות להם‪ ,‬אולם אם יחטאו לא יהיה‬ ‫לו זכות תביעה על עשו היות ויש כאן ספק השקול‪ ,‬שהרי מצד אחד הלא בודאי נתכוון יצחק ליתן את הברכות‬ ‫לעשו [ואף שעשה כן לטובת יעקב וכנ"ל בדברי הש"כ‪ ,‬אולם הרי בלבו היה לעשו ויש שיטות שדברים שבלב‬ ‫הוי דברים במתנה וכנ"ל] ומצד שני יש לומר שפועל נתן את הברכות ליעקב‪ ,‬ואין מתייחסים למה שהיה בלבו‬ ‫היות ונסבור כהשיטות דאף במתנה אמרינן דברים שבלב לא הוי דברים‪ .‬ואין להעדיף אחד יותר מהשני שהרי‬ ‫שניהם חוטאים‪.‬‬ ‫ולכך בדוקא סיבב השי"ת שינתן הברכות ליעקב באופן זה ורק בעת שיקיימו ישראל את המצוות וקולם יהיה‬ ‫מצפצף בבתי כנסיות אזי יזכו לכל הברכות שנתן יצחק‪.‬‬ ‫ומכל מה שנתבאר עולה דבר נפלא ביותר שיסוד הרצון והמחשבה ליתן את הברכות לעשו היה לטובת‬ ‫ישראל שאם יחטאו יגבר עליהם ידי עשו ויתכפר להם שגלות מכפרת עון‪ .‬אולם השי"ת רצה שאם יעקב יהיה‬ ‫ראוי יקבל הוא את הברכות‪ ,‬לכך סיבב שינתן לו במרמה ובמחשבה שהוא עשו‪ ,‬בכדי שרק אם יזכו ישראל‬ ‫ויקיימו את המצוות יזכו לברכות ואם יחטאו יזכה עשו בברכות ויתקיים מחשבתו הראשונה של יצחק‪.‬‬

‫ביום שהושלם הנדבה הושלם הישועה‬ ‫מספר הרב מנחם בנימין פאשקעס שליט"א‪ :‬בחודש אלול תשע"ד‬ ‫פנה אלי א‪.‬ש‪ .‬ואמר לי שמחפש חברותא שילמד עמו פעם אחת‬ ‫בשבוע דרך הטלפון בספר המסוגל 'זרע שמשון'‪ .‬תוך כדי שנכנסתי‬ ‫עמו בשיחה סיפר לי שהוא כבר למעלה מבן ארבעים וזוג' ג"כ כבר‬ ‫יותר מבת שלושים ורוצים לזכות בזש"ק‪ ,‬ושמע שיש סגולה גדולה‬ ‫בלימוד ספר 'זרע שמשון' שהבטיח המחבר שכל מי שילמד בספרו‬ ‫יוושע‪ ,‬והיות שיש לי שייכות בהדפסת הספרים הרי הוא פונה אלי‬ ‫אולי אוכל למצוא עבורו חברותא ללימוד זה‪.‬‬ ‫באותו רגע התרגשתי מדבר זה שיהודי שזקוק לישועה על אף שגר‬ ‫במרחקים מחפש חברותא בכל דרך שהוא‪ ,‬השבתי לו שאני מוכן‬ ‫להיות החברותא שלו ונלמד בקביעות דרך הטלפון! ואכן כבר‬ ‫באותו שבוע התחלנו ללמוד‪ ,‬וכך המשכנו מדי שבוע בכל ליל‬ ‫שישי למדנו יחדו בספר זרע שמשון‪ ,‬כשאני בביתי והוא בביתו‪,‬‬ ‫ואף כשהוצרך הרבה פעמים לנסוע למרחקים לצורך עסקיו‪,‬‬ ‫היינו מקפידים על השיעור הקבוע שלנו ולפעמים היה הלימוד‬ ‫מארץ ישראל ולפעמים מהודו או מקומות אחרים‪ .‬ואכן ב"ה היה‬ ‫לנו הרבה סייעתא דשמיא בכמה ענינים בפרנסה‪ ,‬וראינו דברים‬ ‫נפלאים באותו תקופה שבודאי היה זה בכח וזכות רבינו הזרע‬ ‫שמשון‪.‬‬ ‫אולם עברה שנה ועדיין א‪.‬ש‪ .‬עומד ומצפה לישועה‪ ,‬והיות‬ ‫שבאותו תקופה הוצרכתי להדפיס את הספר 'זרע שמשון' הצעתי‬ ‫לו שישתתף קצת בהדפסת הספרים‪ ,‬ושם המהדורה יקרא לזכותו‬ ‫ובעזרת ה' בזכות זיכוי הרבים בקיום בקשת המחבר יזכה שיתקיים‬ ‫בו ברכת המחבר‪.‬‬ ‫א‪.‬ש‪ .‬הסכים לדברי‪ ,‬ואמר שיתן לי סכום כסף כל חודש במשך שנה‬ ‫שלימה‪ .‬ומיד הוצאנו מהדורה לזכות ישועתו‪ .‬והנה פלאי פלאים‬ ‫נעשה עמו שזכה באותו שנה להיפקד בבן זכר שנולד לו בתאריך‬ ‫שנתן לנו את התשלום האחרון שהתחייב! והיה זה לאות ולמופת‬ ‫שזכות ההשתדלות הגדולה שעשה למען הפצת תורת המחבר‬ ‫הקדוש הוא שעמדה לו להיוושע במקום שהרבה ניסו לייאשו‬ ‫חלילה‪.‬‬ ‫א‪.‬ש‪ .‬התקשר אלי מיד כשנולד בנו שיחי' בהתרגשות עצומה‬ ‫ושמח עמי על כך שעשינו יחד את קביעות הלימוד על אף שלא‬ ‫הכרתי אותו לפני כן‪ ,‬ועל כך שזכיתי אותו בהדפסת הספר ולהיות‬ ‫חלק ממקיימי רצון צדיק המחבר הקדוש שילמדו בספרו‪ ,‬ובכך‬ ‫זכה שיתקיימו בו ברכת המחבר‪.‬‬

‫קחו חלק‬ ‫בהדפסת והפצת הגליונות‬ ‫ניתן לתרום בכרטיס אשראי‪-‬‬‫ארץ ישראל‪ ~ 05271-66450 :‬ארה"ב‪347-496-5657 :‬‬

‫הפצת הגליון לזכות‬

‫מרדכי אליהו בן חיה לאה‬

‫יו"ל ע"י האיגוד העולמי להפצת תורת רבינו ה"זרע שמשון" שע"י ארגון "מפתח של בנים"‪ .‬לקבלת הגליון נא לשלוח למייל‪zera277@gmail.com :‬‬

‫ארה"ב ‪ -‬הרב מנחם בנימין פאשקעס‪ B. Paskes 36 Rodney St. Bklyn, NY 11249 347-496-5657 mbpaskesz@gmail.com :‬ארה"ק ‪ -‬הרב ישראל זילברברג ‪05271-66450‬‬

‫ניתן לשלוח תרומות והנצחות לזכות ולע"נ ולקחת חלק בהוצאות והפצת הגליונות והספרים‪.‬‬ ‫ניתן להפקיד בבנק מרכנתיל (‪ )17‬סניף ‪ 635‬מספר חשבון ‪ 71713028‬ע"ש זרע שמשון‪ ,‬כמו כן ניתן לתרום בכרטיס אשראי‬

‫וזכות הצדיק ודברי תורתו הקדושים יגן מכל צרה וצוקה‪ ,‬ויושפע על הלומדים ועל המסייעים בני חיי ומזוני וכל טוב סלה כהבטחתו בהקדמת ספריו‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ניתן להשיג את הספר "זרע שמשון" בארה"ק‪ 05271-66-450 :‬בארה"ב‪347-496-5657 :‬‬

‫‪Elite Art | 212-365-0812‬‬

‫זכות רבנו והבטחותיו יעמוד לו‬ ‫שיזכה לזיווג הגון בקרוב ולהצלחה גדולה בכל הענינים‬


https://telegram.me/Publications_MM


íéðéðòä ïëåú úåãìåú úùøô ‫א‬

. . . . . . . . . . . . . . á"åéëå åúòéâé úåëæá àìå àá íéîù úðúîá åì øùà ìë éë òãåé ïéîàîä Y éðôì êé÷åìà 'ä äø÷ä

‫ד‬.

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . çåøä úåìôù éãéì åúåà íéàéáîä åéøéöî úåëæá íãàì äàáù äëøáä Y àëã úà ïåëùà

‫ו‬

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . åäòø åäáäàé êë åäòø úà åúáäà éôë Y íéðôì íéðôä íéîë

‫ו‬

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ìàøùéî åéçà ïòîì åìòåôá íãà ìù åúåëæ - äúà óà ïåðçå íåçø àåä äî

‫ח‬

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . åðîî õåç øçàá éåìú àìå Y éá àìà éåìú øáãä ïéà

‫ח‬

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . åðèùì åéðôì ãîåòä åùò é"ò àìà åúåîéìùì á÷òé òéâé àì Y õîàé íåàìî íåàìå

‫י‬

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . òáèäî äìòîì ìàøùé éðá ìù íúåäî ìë Y íäøáà ïá ÷çöé úåãìåú

‫י‬

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . úåùòì åçåëáù äîë ãò ÷ø íãàäî ùøåã ä"á÷ä ïéà Y úæçåà åãé

‫יא‬

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ùãå÷ ùàå úåéçá íäá ÷åñòìå äìéôúå äøåúä úà áéùçäì Y íééç íéî øàá åàöîéå

‫יג‬

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . åúéøçàå åúéìëú ìò øáã ìëá ïðåáúî äéäù á÷òé ìù åúìòî Y ãìåðä úà äàåøä

‫יג‬

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . åéìò øæâðä ìë ìèáúî àìéîîå äùãç äéøá äùòð äìéôúä é"ò Y ÷çöé øúòéå

‫יד‬

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ùéàå ùéà ìë úìéôú òîåù ä"á÷ä Y åì øúòéå

‫טו‬

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . åäùìë æéæ åìéôà úåáà éëøãî æåæì àìù Y êîà úøåú ùåèéú ìà

‫טו‬

. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . äãîúääå äòéâéä é"ò äøåúá åúçìöä ø÷éò Y íéìäåà áùåé

schwartz16@bezeqint.net

: ‫עימוד שווארץ‬ https://telegram.me/Publications_MM


à

‫באר הפרשה‬ dyxtd x`a

úåãìåú úùøô êé÷åìà 'ä äø÷ä éë åäæå ,'ä ãñç ÷ø åì äîøâ åúîëç .á ì"ëò ,éðôì

‫הקרה ה' אלוקיך לפני – המאמין יודע כי כל אשר לו‬ ‫במתנת שמים בא ולא בזכות יגיעתו וכיו"ב‬

ò"éæ 'ïéò úá'ä ÷"äøä áúë äìàä íéøáãë åäøæòéù ììôúäì ãåîòé á÷òéù ïéáä ÷çöé éë íééåàø åéäéå íééãâä úà ùã÷é äæáå íééãâä àåöîì ä"á÷ä ïëìå ,äùåã÷á ìåëàì 'éúáäà øùàë' ùãå÷á åúìéëàì úà àéáäìå ììôúäì ÷éôñäå 'øäéî' ãöéë á÷òé úà ìàù 'ä äø÷ä'ù ïéîàî éððäù ïååéëî á÷òé äðò äæì ,íééãâä éððéà éãéì íééãâä úà àéöîäù äæ àåä ä"á÷äå Y 'éðôì êìëàîá äùåã÷ä ñðëú àìéîîå ,äæ ìò äìéôúì êøöð .äðåîàä úàæ é"ò

úøäéî äæ äî åðá ìà ÷çöé øîàéå' (ë æë) ïúùøôá ,'éðôì êé÷åìà 'ä äø÷ä éë øîàéå ,éðá àåöîì éøäå ,åðéáà á÷òé å"ç ø÷éù éëå ,øåàéá êéøö äøåàëìå àì éøäù ,åéðôì 'ä äø÷äù ììâá äúééä àì åúåøéäî åîàì åéäù íéæéò ééãâ éðù ç÷ì åîöòá àìà ãåöì àöé ä"ã ,úåãìåú) 'ïåùîù òøæ' ÷"äôñá øàáîå .íèçùå úéáá øùà ìë úà áéùçî äéä åðéáà á÷òé éë ,(äø÷ä éë ÷åñô 'ä åéìà äø÷äù éîë Y åãé úçú ïîåæîù äî óà Y åì ìâìâúðù ïàöä ééãâ éðù ìò èéáä äæá óà ,øáãä úà úà àéáäìå øäîì ìëåéù åãñçáå àøåáä ïåöøá øáãä 'ïåùîù òøæ'ä óéñåîå .åéçà åùò íàéáé íøèá íéîòèîä ùé íãà ìëù ,ìëùä øñåî úç÷ì ùé ïéçøåà áâàå .ì"æå éë ,'ä éùòî úåàìôðî íä éë Y åéùòî ìëá øéëäì åì ïéàù ,'ä ãñçá àì íà íåìë úåùòì íãàä çåëá ïéà ïëå ,äìòîìî åéìò øæâð ë"àà äèîìî åòáöà ó÷åð íãà åúåìãúùäá åì àá äæ éë øîàé ìà äùòéù çååéø ìëá éë øîàé ìà äìåãâì äìòé íà .'ä ãñç àìà ,à äîåöòä

(äæ äî ä"ã)

òøæéå' (áé åë) áéúëã ,ïúùøôá åðéáà ÷çöé éáâ åðéöî ïëå íéøòù äàî àåää äðùá àöîéå àåää õøàá ÷çöé òâééúäù äðååëä òøæéåã ,á"ö äøåàëìå ,''ä åäëøáéå 'äàéöî' éøä ,ïàë êééù àöîéå äî ë"à ,õøàä úãåáòá 'áåè íåé úùåã÷'ä ÷"äøä øàáîå .äòéâéå ìîòá àìù äàá äéä ìòåôá ,ïëàù (ù"éòå ä÷áø ç÷úå ä"ãá) ò"éæ èòâéñî åèáð éë äàøå äùòîì àáùë î"î êà ,÷çöé òøæéå 'äàéöî'ë åìåáé ìë úà áéùçä äàåáúä äìãâå íéìáùä

úåãìåú - dyxtd x`a

‫ ובזה איבד‬,‫ פעם בכה 'בעל עגלה' לפני הגה"ק ה'חפץ חיים' זי"ע שה'סוס' שעמו היה מרכיב את עגלתו נפל ומת‬.‫א‬ ‫ כי‬,‫ לך יאה למרר בבכי‬,‫ לך נאה לבכות‬,‫ אכן‬,‫ נענה לו החפץ חיים ואמר‬.‫את מקור פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו‬ ‫ אך אם אתה שומע לי‬.‫ ובמות המפרנס אכן ראוי לבכות‬,‫אם הינך חושב שהסוס הוא זה שפרנס אותך עד היום‬ ‫ הלא אינו כי אם‬,‫ כי מה לך אם הסוס חי או מת‬,‫ אז תבין‬,‫תאמין שכל פרנסתך היא מידי הקב"ה בכבודו ובעצמו‬ ‫ זה‬,‫ ולאוו דווקא ב'סוס' הדברים אמורים אלא כל איש בפרנסתו שלו‬.‫אמצעי ואין לו כל השפעה על מצב פרנסתך‬ ‫ זה ב'כשרונותיו' וזה ב'עסק' – יכיר היטב כי לא כל אלו מפרנסים אותו אלא הקב"ה‬,'‫ב'מקצוע' וזה ב'משלח ידו‬ ...‫ מיד ישלח הקב"ה ה'משלח' שליח חדש‬,‫ ואם מת 'שליח' אחד‬,‫בכבודו ובעצמו‬ ‫ כבר אמר פעם 'מחותן' חשוב בגמר ה'שבע ברכות' של בנו החמשה עשר אחר שכולם נישאו אחד אחד בעיתו‬.‫ב‬ ‫ ויען ויאמר את כל בני העמדתי תחת החופה ובכל זה לא עזרני‬,‫ובזמנו והקימו בתים נאמנים לה' לשם ולתפארת‬ ‫ כל צאצאי האב הדרשן נשתוממו שמא אירע לאב איזה חולי בראשו – להוציא מפיו דיבורים כגון‬...‫הבורא במאומה‬ ‫ אל תאמרו ח"ו שאני עשיתי והוא סייע‬...‫ הרי הוא עשה את הכל‬...‫ שחק האב והסביר להם וכי הקב"ה עזר לי‬...‫דא‬ .‫ אלא את הכל בכל עשה הבורא בכבודו ובעצמו‬,‫ועזר לי‬ ‫ הוא ישלח מלאכו לפניך' כי‬...‫ 'ה' אלוקי השמים‬,(Ê „Î ‰¯˘ ÈÈÁ) ‫ביסוד זה ביארו מה שאמר אברהם אבינו לאליעזר‬ ‫ כי יבוא מלאך מן השמים והוא יהלך‬,‫ הסר דאגה מלבך‬,‫ אמר לו אברהם‬,‫אליעזר חשש שמא לא יצליח בשליחותו‬ ...‫ אלא את הכל יעשה הבורא‬...‫ כלומר לא שאתה תעשה והקב"ה יעזור לך‬,‫ ואתה תבוא אל המוכן‬,‫לפניך לעשות הכל‬ ‫( 'ה' ישלח‬Ó Ì˘) ‫'( להם אמר אליעזר שאברהם אמר לו‬‰ ¯·„Ï Ìȇ¯È‰ ÔÓ) '‫רק בבואו לפני לבן ובתואל שלא היו 'היימישע‬ .‫ כלומר שאתה תעשה והקב"ה יעזרך‬,'‫מלאכו אתך‬ https://telegram.me/Publications_MM


‫באר הפרשה ‪ -‬תולדות‬

‫‪á‬‬

‫‪- àôåâ äñðøôä ìáà ,íçì ìëàú êôà úòéæá Y 'ïåéìò àéä 'ä úëøá éë Y â 'ä åëøéáù íéîù úðúîëå ,àãéøâ‬‬ ‫‪.ã íéîùä ïî äðúîá 'äàéöî'ë åì åàá íéøòù äàî‬‬ ‫‪úøéæâ' àìà åðéà úåìãúùää ïéðò ìëå ,(áë é éìùî) øéùòú‬‬ ‫ג‪ .‬עצה טובה לו לאיש שיזכור בכל עת כי אשר לו מתנת שמים היא ולא נתן לו הבורא את כספו וזהבו אלא כ'פקדון'‬ ‫לעשות בהם מעשים טובים וישרים בעיני הבורא יתב"ש‪ ,‬וכאשר ינהג כן 'נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר‬ ‫פעולתך' שכרו משלם בכפלי כפליים‪ ,‬שמעו נא למעשה נורא שאירע כאן בארה"ק לפני כשבוע‪ ,‬איש יהודי דר בארה"ק‬ ‫ושמו ר' יעקב הלפרין שליט"א אשר בירכו הבורא בעשירות גדולה‪ ,‬הלה קיבל יחד עם עשירותו חביבות לעסוק במקצוע‬ ‫'אספנות' שעונים יקרים )‪ (ÌÈÓÂˆÚ ÛÒÎ ÈÓÂÎÒ· Y ˙ Ó‡ ‰˘ÚÓ Â‡ ÌÈËÈ˘Î˙ Ï˘ ˙ ÙÒ‡ ÔÈÓÎ‬ממון ודמים מוציאים ה'חובבים' על שעוניהם‬ ‫ממין כזה וממין אחר‪ ,‬נבנה בצורה כזאת או כזאת )‪ ,(„·Ï· 'ÌÈ È·Ó'Ï ÍÈÈ˘‰ ÔÈ Ú‬לפני כג' שנים הזמין הלה שעון מיוחד מיוחד‬ ‫ששוויותו עולה מאתיים אלף שקלים )‪' ,($ Ûχ ÌÈ˘ÈÓÁ ˙Â·È·Ò ‰È‰ ¯·Â„Ó‰‬הזמנה' זו נעשתה לא לפני שהכין עבור השעון את כל‬ ‫המעות ב'מזומן' והניחם למשמרת )·‪ ,(˙ÙÒÎ - Û"ÈÚÒ‬מה'חברה' נמסר לו כי בעוד ג' או ד' חדשים יגיע ה'שעון' המיוחל‪ ...‬ואכן‬ ‫בהגיע העת שהה ר' יעקב במזרח הרחוק )‪ (ÔÈÒ‬כשקיבל הודעה מטעם החברה כי שעונו מוכן ומזומן עבורו )˙‪‡Â‰˘ 'ÔÓÂÊÓ'‰ ˙¯ÂÓ‬‬ ‫‪ ,(Ì‰Ï Ô˙È‬אמר להם ר' יעקב 'בדרך רחוקה' אנכי היום‪ ,‬בעוד כמה ימים אשוב ארצה ואשמח לקבל את השעון‪ ...‬אחר כמה‬ ‫שעות התקשר אליו אחד ממכריו והחל מספר לו כי בעי"ת בני ברק יצ"ו יושב אברך 'בן תורה' אובד עצות אחר שביתו‬ ‫נשרף כליל‪ ,‬ולא נותר שריד ופליט מכל רכושו מארונות ושולחנות ובגדי הגדולים והקטנים‪ ,‬גם הבית עצמו אינו ראוי לדור‬ ‫בו כלל‪ ...‬סך הנדרש לתיקון הכל כשלוש מאות עד ארבע מאות אלפי שקלים‪ ...‬אולי יש בידי מע"כ לסייע לאותו אברך‬ ‫בסיוע שיש בו ממש‪ ,‬ענה לו ר"י‪ ,‬דבר עמי למחרת היום ולבינתיים אראה מה בידי לעשות‪ ...‬ואז החלה מלחמה בלבו של‬ ‫ר"י‪ ,‬מצד אחד החל מייסר עצמו כיצד תיגש לקנות שעון במחיר כזה כשאפשר להחיות נפש האברך וטפלי התלויים בו‪,‬‬ ‫לאידך‪ ,‬הרי הזמנתי מזה זמן ארוך את השעון ואיך אשיב את נפשי ריקם‪ ...‬וטלטל עצמו מצד לצד‪ ...‬עד‪ ...‬שהחליטו יעבור‬ ‫עלי מה את כל הסכום המוכן ושמור ב'מזומן' אעניק לידי האברך ותחי נפשו )‪.(Â˙Ó¯˙Ï ‰Ó„ ÌÂÎÒ Ì¯˙˘ ‰„Â‰È '¯ ÂÈÁ‡ ÌÚ „ÁÈ‬‬ ‫ממחשבה למעשה‪ ,‬התקשר ר"י אל מוכר השעונים‪ ,‬ושאלו‪ ,‬באם אתחרט בחרטה גמורה על קניית השעון ייגרם‬ ‫לכם נזק מכך‪ ,‬ויענהו המוכר‪ ,‬אכן‪ ,‬אתה היית הראשון שהזמנת את השעון אבל לאחר מכן יש כבר 'רשימה' ארוכה‬ ‫הממתינים ומייחלים לשעון כזה – לא ייגרם לנו כל נזק אם תתחרט מקנייתך‪ ,‬מכיוון שכן הודיעו ר"י 'זכין לאדם שלא‬ ‫בפנין' ‪ -‬פנה נא לקונים אחרי וזכה אותם בשעון המדובר‪ ...‬והוא נטל את כל המעות והעניקם לאברך שבנה מחדש‬ ‫את ביתו וקנה את כל צרכי הבית בהלבשה בכלים ורהיטי הבית וכו' וכו'‪.‬‬ ‫כידוע לכל‪ ,‬במשך השבוע של פרשת חיי שרה בערה כל ארץ הקודש בשריפות נוראות‪ ,‬בליל שישי פרצה אש‬ ‫בסמוך למושב בית מאיר הסמוך לעיה"ק ירושלים )‪ ,(˙˜„ 15 Ï˘ ‰ÚÈÒ ˜Á¯Ó‬וכל תושבי המושב פונו מבתיהם מחשש‬ ‫סכנה לחייהם‪ ,‬והנה ברשותו של ר' יעקב זה בית גדול רם ונישא וחצר גדולה מקפת אותו במושב 'בית מאיר'‪ ,‬באותה‬ ‫שעה שהו בנו של ר' יעקב ומשפחתו באותו הבית‪ ,‬גם הם פונו ונסעו ברחמי שמים )‪‰˙Èȉ ‡Ï ·Î¯ ÈÏη Ì˘Ó ‰‡ÈˆÈ‰ Ì‚ ÈÎ‬‬ ‫‡‪ („ÈÓ ˙ȯ˘Ù‬לעיה"ק ירושלים‪ ,‬וכאן אירע הפלא‪ ...‬ביום המחרת ביום שישי בבוקרו של יום מיהר הבן לראות מה נעשה‬ ‫בבית כשהוא רואה בעיניו את הגרוע מכל‪ ...‬בהגיעו שמה והנה רואה הוא כי ה'נחלה' הסמוכה לביתם נשרפה כליל‬ ‫ הבית עם החצר וכל אשר בהם‪ ,‬ואילו בביתו של ר' יעקב לא נגעה האש אפילו בכהוא זה‪ ,‬כי לא הגיעה האש אלא‬‫עד הגבול שבין ר"י לשכניו‪ ,‬גם חצר הבית נשאר בשלמותו‪ ,‬אף העצים הקטנים שנטעו שם לאחרונה נשארו בשלימותם‬ ‫הגמור‪ ...‬ללמדך‪ ,‬כי נאמן בעל מלאכתך שישלם לך פי 'ארבעה וחמשה' )‪ (ÍÎÓ ¯˙ÂÈ ‰·¯‰ Û‡Â‬כשכבר הוציא לפני כג'‬ ‫שנים הוצאות הרבה על האש דאז‪ ,‬ובזה ניצל עתה מכל היזק‪.‬‬ ‫ד‪ .‬סיפר הגה"ק ה'חזון איש' זי"ע‪ ,‬בעיר 'בריסק' היה אברך שקנה הרבה 'יערות' הסמוכות לעיר‪ ,‬הלה הצליח מאד‬ ‫בכריית העצים ומכירתם ונתעשר מזה בעשירות גדולה‪ ,‬ויהי האיש הלוך וגדל עד שכל היערות המקיפות את‬ ‫העיר בריסק היו בבעלותו‪ .‬פ"א פרצה שריפה ביערות ותוך שעות ספורות נהפכו כל יערותיו למאכולת אש‪ ,‬האברך‬ ‫נשאר 'נקי מנכסיו' בעירום ובחוסר כל‪ .‬בכל עת שעבר ליד היערות היה נאנח באמרו‪ ,‬אוי‪ ,‬יערות יערות‪ ,‬כמה ממון‬ ‫ודמים השקעתי בכם‪ ,‬וכל יגיעתי אך לריק הייתה‪ .‬פעם אחת שמע הגה"ק ה'בית הלוי' זי"ע את דבריו‪ ,‬אמר לו הרב‪,‬‬ ‫דע כי טעות בידך‪ ,‬לא מחמת שהשקעת כ"כ הרבה ממון ביערות נעשית יורד‪ ,‬אלא מאחר ונגזר עליך להיהפך ליורד‬ ‫על כן השקעת את ממונך ביערות‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫באר הפרשה ‪ -‬תולדות‬

‫‪åéùòî àìù øéëéå ,úò ìëá åéðéò ãâðì äæ ãåñé ãéîòîä‬‬ ‫‪çåðé ,ãñôää úà åà çååøä úà åì íéîøåâ‬‬ ‫‪êåúîå ,úåéøáä ïéá äâåäð øùà úåìãúùää úöåøîî‬‬ ‫‪àåäå åáäé 'ä ìò êéìùé ä åúåå÷ú êåúî äàáä åúçîù‬‬ ‫‪.ì"æå (ãé øîàî à"ç) 'úéøáä øôñ'á àúéà ïëå .åäìëìëé‬‬ ‫‪ìë úà êúåà íé÷åìà òéãåä éøçà ,ìéëùî àøå÷ äúòå‬‬ ‫‪ìò ìåîòìå òâééúäì éåàø êåîë íëçå ïåáð ïéà ,úàæ‬‬ ‫‪úãéîá ÷éæçäì êì éåàø ñôà .éãéî øúåé äñðøôä‬‬ ‫‪èòîá êìëìëé àåäå êáäé 'ä ìò êìùä ,ïåçèéáä‬‬ ‫‪êøãá êçåë éôì äñðøôä øçà ùôçú øùà ùåôéçä‬‬ ‫‪êîöò ñéðëúå áøò ãò ø÷åáî ìåîòúù àì ,òáèä‬‬ ‫‪úå÷åçø íéëøãå úåøáãîå úåøòéå íéîé úåøáòîá úåðëñá‬‬ ‫‪çåðé àì íåéá ,úåìéìä úåáøì íéîéä ìë úåìåãâ úåòéâéå‬‬ ‫‪àìù äñðøô êì íé÷ú àìù ïëù ìëîå ,áëùé àì äìéìáå‬‬ ‫‪áùú àì óà ...å äìéìç áåè àì êøã ìò áöééúúå øúéäá‬‬ ‫‪øùà ìëá ì"ú ìèá áùé ìåëé ì"æ íøîàîë ,äìéìç ìèá‬‬ ‫‪éùòî êøáé àåäå åéìò çèá ,êëøã 'ä ìò ìåâ êà ,äùòú‬‬ ‫‪.åá äúìååò àìå øùåéáå íåúá äùòú øùà êéãé‬‬

‫‪â‬‬

‫‪ì"÷åöæ ïé÷ñéã ì"éøäîä ÷"äâä øàéá êë‬‬ ‫‪,äæ úà äæ íéùéçëîä íéáåúëä éðù úà (õ÷î 'øô‬‬ ‫‪øîàð êãéàìå ,'äùòú øùà ìëá êëøáå' øîåà ãçà áåúë‬‬ ‫)‪,ïòùéú ìà êúðéá ìàå êáéì ìëá 'ä ìà çèá (ä â éìùî‬‬ ‫‪àìà ,äìåòô íåù äùòé àìù (éìùîì åùåøéôá) à"øâä øàéáå‬‬ ‫‪òéøëéå éùéìùä áåúëä àåáé àìà .åáì ìëá 'äá çèáé‬‬ ‫‪åéìò çèáå ,êëøã 'ä ìò ìåâ' (ä æì íéìéäú) áéúëã ,íäéðéá‬‬ ‫‪úåùòì íãàä ìò äáåç ,ïëàù ,åðééäå Y 'äùòé àåäå‬‬ ‫‪,èòåî øáã úééùòá ÷ôúñäì åì ùéù àìà ,úåìãúùä‬‬ ‫‪ïåçéå ,ïåöøì åúåìãúùä ìá÷éù 'ä ìò êåîñé ë"îçàìå‬‬ ‫‪.áåè ìëå äñðøôá íðéç úðúîá åúåà‬‬ ‫)‪ùéø ú"äò åøôñá‬‬

‫‪úçàå äìåâò úçà úåéáç éðù úîâåãá äæ ïéðò øàáîå‬‬ ‫‪íå÷îî 'úòáåøî'ä úà øéáòäì éãë .úòáåøî‬‬ ‫‪àëäî 'äúàéùð'á íà ,äîåöòå äáø äçøè ùé íå÷îì‬‬ ‫‪äî ,äìåãâ äòéâéå ìîòá õøàä ìò 'äúøéøâ'á íà ,íúäì‬‬ ‫‪çøåè åðéà íå÷îì íå÷îî 'äìåâò'ä úà øéáòîä ïë ïéàù‬‬ ‫‪.äîå÷îì òéâú øáë äéìàîå ,èòî äúåà óåçãé àìà ,ììë‬‬ ‫‪ìò ìåâ' - äñðøôä é÷ñòì êúùâá ,áåúëä øîàù äæå‬‬

‫ה‪ .‬בפרשתן )‪ (ËÈ ,‰Î‬ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬כתב הגה"ח רבי אהרן יוסף לוריא‬ ‫זצוק"ל )'‪' ,(·"Î ˙‡ ÔÂÁËÈ·Â ‰ ÂÓ‡ 'ÌÈ Ù ˙„·Ú‬יצחק' מורה על מידת השמחה‪ ,‬ונקרא 'יצחק' ע"ש 'צחוק' עשה לי אלוקים‪,‬‬ ‫'אברהם' מורה על האמונה‪ ,‬שהוא היה 'ראש למאמינים' )‪ .(Á „ ˘"‰˘ ‡˙¯ËÂÊ ‡˙˜ÈÒÙ‬וזהו אומרו ואלה תולדות יצחק איזו‬ ‫היא השמחה הנכונה והראויה‪ ,‬כשהיא בן אברהם ‪ -‬כשהיא באה כ'תולדה' מאמונה ובטחון בה' שהוא הטוב ומיטיב‬ ‫לכל‪ ,‬שהרי 'שמחה' הבאה שלא על ידי אמונתו ובטחונו בבוראו‪ ,‬אלא מאיזה סיבה חיצונית‪ ,‬מדבר גשמי וכדו'‪ ,‬הרי‬ ‫זו שמחה התלויה בדבר‪ ,‬וכאשר יתבטל הדבר תתבטל השמחה‪ .‬עוד בא לומר 'אברהם הוליד את יצחק'‪ ,‬הרוצה לבחון‬ ‫את מידת אברהם ‪ -‬מידת האמונה והביטחון שבו‪ ,‬יתבונן אם אמונתו הוליד אצלו את יצחק ‪ -‬מידת השמחה והצהלה‪.‬‬ ‫וכדכתיב )˙‪' (Ê ,ÁÎ ÌÈÏȉ‬בו בטח ליבי ונעזרתי ויעלוז לבי' כי ע"י הבטחון נעזרתי ש'ויעלוז לבי'‪.‬‬ ‫כתב ה'רבינו בחיי' )‪' ([È ˘‰] ÔÈ ÚÓ ‰"„· ÔÂÁËÈ· Í¯Ú ÁÓ˜‰ „Î‬ומעניין הבטחון‪ ...‬אשר לבו חזק בבטחונו כאילו הבטיחו‬ ‫השי"ת'‪ .‬עפ"י הדברים האלו אמרו‪ ,‬ומה מי אשר הבטיחו 'צדיק הדור'‪ ,‬הריהו שש ושמח ואין קץ לשמחתו‪ ,‬על אחת‬ ‫כמה וכמה בבטחונו על ה' שהוא כאילו 'הבטיחו השי"ת' יש לו לשמוח ולשוש‪.‬‬ ‫סיפר הגה"ק הגרי"ז מבריסק זי"ע שבנישואיו קיבל כנדוניא מחמיו העשיר ‪ -‬רחוב בווארשא הבירה עם כל הבתים‬ ‫שבו‪ ,‬לאחר תקופה ראה שההתעסקות עם דיירי הבתים ושאר עניני הרחוב מפריעים לו מלימודיו‪ ,‬החליט למכור את‬ ‫הכל‪ ,‬ויפן ל'סרסור' )‪ (ÍÂÂ˙Ó - ¯"ÚϘÚÓ‬שימציא לו 'קונה' על כל הרחוב כולו‪ ,‬אדהכי והכי פרצה המלחמה )‪ÌÏÂÚ ˙ÓÁÏÓ‬‬ ‫‪ ,(‰ ¢‡¯‰‬והגרי"ז נאלץ לברוח ממקומו‪ ,‬משחזר לעירו כבר לא היה הסרסור בין החיים‪ ,‬הלך הגרי"ז לבתי הממשל‬ ‫לברר אודות הרחוב שלו‪ ,‬ואז נתגלה לו שסרסור זה היה איש רע מעללים – גנב וגזלן גם יחד‪ ,‬והעביר את כל 'הבעלות'‬ ‫ב'רשימות העיר' על שמו‪ ,‬ומכיוון שכך נותר הגרי"ז בעירום וחוסר כול‪ ,‬וכדי לחזק את עצמו למד אז עשרות פעמים‬ ‫את 'שער הביטחון' מספר 'חובות הלבבות'‪ ,‬לאחר מכן נענה הגרי"ז ואמר‪ ,‬עד עתה דימיתי בנפשי ש'עשיר' הוא מי‬ ‫שתחת בעלותו רחוב שלם בווארשא‪ ,‬אך מעתה יודע אני שהעשירות האמיתית היא מי שלמד עשרות פעמים את‬ ‫שער הביטחון‪ ,‬כי בטחונו מביא לו שמחה ושלוות הנפש ואין לך מאושר הימנו‪.‬‬ ‫ו‪ .‬ומכאן נלמד גודל הזהירות שלא להתיר איש איש לעצמו היתרים שונים בתירוצם הידוע ‪ -‬הרי זה 'צורך פרנסה'‪...‬‬ ‫)‪ (χ¯˘È· ‰¯ÂÓ ·¯Ó ¯˙ȉ· È˙ÏÂÊ‬ואכמ"ל וד"ל‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫באר הפרשה ‪ -‬תולדות‬

‫‪é"ò ìâìâä úà ìâìâì‬‬ ‫‪¥ © ìéçúäì àìà êì ïéà ,''ä‬‬ ‫‪'ä éë ,'äùòé àåäå åéìò çèáå' æàå Y úèòåî úåìãúùä‬‬ ‫‪.æ åãòá øåîâé‬‬ ‫אשכון את דכא – הברכה שבאה לאדם בזכות מציריו‬ ‫המביאים אותו לידי שפלות הרוח‬

‫‪,('ä ùåøã ï"øä úåùøã) ï"øä úééùå÷ úîñøåôîå äòåãé‬‬ ‫‪àìå åùò úà êøáì äöøé ÷çöéù 'ä ááéñ òåãî‬‬ ‫‪÷"äøä øàáîå .äîøîá ïàéöåäì á÷òé êøöåäå ,á÷òé úà‬‬ ‫‪òåãéã ,(úåùøãá ä"ãá ä"ôøú úåãìåú 'éáö õøà') ò"éæ áåìâé'æà÷î‬‬ ‫‪éðà' (.ä äèåñ) àúéàå ,çåøä úåìôùå äååðòë äìòî ïéàù‬‬ ‫‪úåëøáì ìâåñî ïîæ êì ïéà ïë ìò ,àëã éúà Y àëã úà‬‬

‫‪ã‬‬

‫‪øúåé åùò úà áäåà ÷çöéù äàø á÷òéù äòù äúåàë‬‬ ‫‪äàø óàå ,åúåà àìå åùò úà êøáì ãîåò àåäå ,åðîî‬‬ ‫‪øáùð åáì äùòð ,÷çöéî úàæ íéòðåî ïéà íéîùä ïîù‬‬ ‫‪,åùòî òåøâì åîöò úà áéùçä éë ,åäåîë ïéàù àëãðå‬‬ ‫‪ñåðà' äéä äòù äúåàáù (åè-àé äñ ø"øá) ùøãîá àúéàãëå‬‬ ‫‪æà åì äúéä àìå ,'äååòùë ñîð åáì äéäå ,äëåáå óåôëå‬‬ ‫‪ìá÷ì äåîë ïéàù øùåëä úòù åæå ,úåàéöîå úåùéé íåù‬‬ ‫‪òðëð àåäù äî éôì ,íãà ìëì ãåîéì äæîå .ç úåëøáä‬‬ ‫‪êë (íéøçà åäåùééáù äîî ïä ,åîöò úîçî ïä) åéðéòá ìôùå‬‬ ‫‪íäù) á÷òé ìù úåëøáä ìá÷ì øùëåîå éåàø éìë àåä‬‬ ‫‪äùòî' éë ,(ãçé íâ úåéîùâå úåéðçåøá äëøáå äáåè ìù íåìá øöåà‬‬ ‫‪.è ì"ëò ,'íéðáì ïîéñ úåáà‬‬

‫שגלגל את חביתו מראש ההר‪ ,‬וכבר מתגלגלת החבית‬ ‫ז‪ .‬וכבר אמרו‪ ,‬דלפי דבריו‪ ,‬ה'מרבה' בהשתדלות‪ ,‬דומה למי ִ ֵ‬ ‫במהירות עצומה במורד ההר‪ ,‬ובא זה ורודף אחריה לדוחפה עוד ועוד‪ ,‬שתוך כמה רגעים נצרך להזעיק את‬ ‫ה'הצלה'‪ ,‬כי כל ראשו ואבריו ייהפכו ל‪ ...‬כך נמי לענין הפרנסה‪ ,‬הרי פרנסתו עומדת מוכנה עבורו‪ ,‬ומה לו לעמוד‬ ‫ולגלגלה אליו‪...‬‬ ‫ח‪ .‬הרה"ק רבי לייבל אייגער זי"ע מבאר כי מה מאד נשבר לב יעקב אבינו כשנכנס אל יצחק אביו כשהוא לבוש‬ ‫בבגדי עשו החמודות‪ ,‬ולכן הרגיש יצחק 'ריח טוב' העולה ובא משברון לבו‪ ,‬וע"ז אמר 'ראה ריח בני כריח שדה‬ ‫אשר ברכו ה'' )‪ ,(ÊÎ ÊÎ‬כי כמו שמצינו בעשב הבשמים 'קוטמו ומריח בו'‪ ,‬היינו כי בכל שעה יש לו ריח טוב‪ ,‬מכל‬ ‫מקום בשעה שקוטמים ומוללים אותו ריחו נודף ביותר‪ ,‬כן הוא בכל יהודי‪ ,‬בשעה שנשבר לבו בקרבו‪ ,‬עולה ממנו‬ ‫'ריח טוב' ביתר שאת וביתר עוז )˙‪.(Áȯ ˙‡ Á¯È ‰"„ ,˙Ó‡ ˙¯Â‬‬ ‫ט‪ .‬כללא דמילתא‪ ,‬כל הצער והייסורים הם אך ורק לטובה‪ ,‬וכמו שפירש הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זי"ע )'‪'˘·„ ˙¯ÚÈ‬‬ ‫‪ (Ú„Â ‰"„ ÂË ˘Â¯„ ÛÂÒ‬את הפסוק )˙‪' (‰ ËÓ ÌÈω‬אפתח בכינור חידתי'‪ ,‬ולא מצינו שום חידה במזמור זה‪ ,‬אלא‪ ,‬ה'חידה‬ ‫הסתומה' היא הקושיא שכל איש מקשה על ה'פעקעלע' שלו )‪ (ÂÏ˘ ÌȯÂÒȉ ˙ÏÈ·Á ÏÚ‬מדוע נגזר עליו לסבול כל כך הרבה‬ ‫יסורים ומכאובים‪ ,‬ע"ז אמר 'בכינור חידתי'‪ ,‬כי נודע בכינור כאשר ידחק בנימא ישמע קול‪ ,‬ויותר אשר דופק באצבעו‬ ‫בנימא ודוחקו ‪ -‬יותר משמיע קול‪ ,‬וכן הדבר בבן אדם‪ ,‬יותר שסובל דוחק וצער ויגון‪ ,‬יותר ריחו נודף ומאיר נשמתו‪,‬‬ ‫ככינור המשמיע קול ערב ונגוני ביותר דוחקו ודופקו‪ ,‬ולכך אמר בכינור חידתי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫פעם נכנסו אל הרה"ק רבי אבהם 'המלאך' זי"ע )‪Ô¯Ó Ïˆ‡ ‰È‰ ‰Ê ‰˘ÚÓ˘ Ú"ÈÊ ÌÈ ‡ÏÒÓ 'χÂÓ˘ ȯ·„'‰ ˜"‰¯‰ Ì˘· Î"‚ ‡·ÂÓ‬‬ ‫‪ (Ú"ÈÊ '˜‰ Ë"˘Ú·‰‬שני ידידים‪ ,‬זה שפך את מר לבו על כי 'אשה רעה' בחלקו המשביעתו מרורים ומרווה אותו לענה‪,‬‬ ‫וברצונו לקיים בה מצוות 'גירושין'‪ ,‬וזה בכה על 'עסקיו' ההולכים ומתדרדרים מטה מטה‪ ,‬עד שנהפך לבעל חוב גדול‬ ‫והנושים אין נותנים לו מנוח ביום ובלילה‪ ,‬ברצונו למכור את 'בית מסחרו'‪ ,‬ויפרע את כל חובותיו האדירים‪ .‬לשניהם‬ ‫ענה ה'מלאך' ב'לאו'‪ ,‬לראשון אמר שלא לגרש את האשה‪ ,‬ולרעהו אמר שלא למכור את בית מסחרו‪ ...‬כעבור חודש‬ ‫ימים חזר אחד מהם לפני ה'מלאך' לבקשו שירעיש עולמות ויעורר רחמים על חבירו 'בעל המסחר' כי חולי חזק תקפו‬ ‫והוא נמצא בין חיים ל‪ ...‬שאלו ה'מלאך'‪ ,‬מה עם בית המסחר‪ ,‬ויען האיש – הוא מכרם לאחרים בסכום הגון ובזה‬ ‫באה הרווחה לביתו‪ ,‬אמר לו ה'מלאך' היא הנותנת‪ ,‬כאשר באתם בחודש העבר‪ ,‬ושטחתם בפני איש איש את צרתו‪,‬‬ ‫ראיתי בשמי רום ששניכם לא מופיעים ב'ספר החיים' וכבר נגזרה מיתה עליכם‪ ,‬אך כאשר שמעתי שיש לך 'אשה‬ ‫רעה' ובזה נכלל הינך בכלל אלו ש'חייהם אינם חיים' )·‪ ,(:·Ï ‰ˆÈ‬וכן ידידך אשר חובותיו רבו למעלה ראש‪ ,‬ואף הוא‬ ‫בכלל אלו שאמרו )‪ (:‡Ó Ôȷ¯ÈÚ‬שלשה אינם רואין פני גיהנום )‪' ('Ì ‰È‚ È¯Â„Ó ‰Ú·˘' ‰Ê‰ ÌÏÂÚ· ̉ÈÈÁ· ¯·Ú ¯·Î ÈÎ‬דקדוקי עניות'‬ ‫‪ ...‬וי"א אשה רעה‪ ,‬ועוד אמרו ) „¯‪' (:„Ò ÌÈ‬עני חשוב כמת'‪ ,‬על כן יעצתי לכם להתחזק עם הצרה‪ ,‬ולא לברוח ממנה‪,‬‬ ‫וכך תשארו בחיים‪ ,‬ואכן‪ ,‬אתה שלא גירשת‪ ,‬אזי 'מתוך הצרה המציאך הבורא פדות ורווחה' – שחייך נשארו לך‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫באר הפרשה ‪ -‬תולדות‬

‫‪ä‬‬

‫‪'éôè éîéëç éåä éðñ éååä éà' 'êåøá êéëøáîå øåøà êéøøåà' (èë ,æë) ,ïúùøôá áéúë‬‬ ‫‪íéàðåù íäì åéä íà - íéàðåù ïåùìî 'éðñ'ã ,(øúåé äáø íéîãå÷ íäéøòöîå íäéøøåà ,íé÷éãöä' ,é"ùøáå‬‬ ‫‪.íäéùòî ìëá äøåù äëøáå ,úëøáúî íúîëç äúéä (ïúùøôá) ò"éæ 'ìàøùé éøáã'ä ÷"äøä äù÷î ,'íäéëøáîì‬‬ ‫‪,íéøòöîå íéìì÷î íäì ùé òåãî íä íé÷éãöù ïååéë‬‬ ‫‪íé÷éãö åùøéôù åîë ,úåìéôúä úìá÷ì äìåâñ ë"â àéäå (çë ,è÷ íéìéäú) áåúëä ìò ò"éæ åéáà éøáã íã÷äá øàáîå‬‬ ‫'‪ù÷éá òåãî ïáåî åðéàã ,'êøáú äúàå äîä åìì÷é‬‬ ‫‪,'åúùà çëåðì 'äì ÷çöé øúòéå' (àë äë) ïúùøôá‬‬ ‫‪äàøð äøåàëìå ,é 'äìôúá øéöôäå äáøä¦ - øúòéå' é"ùøáå äúà äîä åìì÷é íà øîåì åì äéä ,åäåìì÷é åéàðåùù‬‬ ‫‪,ä÷áø àìå äìéôúá úåáøäì êøöåä ÷çöé ÷øù åéøáãî ìù óñåð øîàî éô ìò úåéùå÷ä 'á úà õøúîå ,êøáú‬‬ ‫‪äéä äáìå 'òùø úá ÷éãö' äúéä àéä éë ,øáãä øåàéáå úåôéãøäù 'ééç éîé ìë éðåôãøé ãñçå áåè êà' ø"åîàà‬‬ ‫‪'ééò) äñåçééå äàöåî ïëéäî äáø÷á äòãéá äáø÷á øåáù øàáúé äæáå ,íøåáò ãñçå áåè êà àåä íé÷éãöì ùéù‬‬ ‫‪óëéú äúìò ïë ìò ,(â"÷ñ âð 'éñ æ"èáå ,âð 'éñ ç"åà øåè íà øîà àì ïëìå 'êøáú äúà'ä úà àéáî 'äîä åìì÷é'ù‬‬ ‫‪.äëøáä íøåâ äæ åìì÷é øùàë à÷ééã àìà ,åìì÷é‬‬ ‫‪àì ÷éãö ïá ÷éãö äéäù ÷çöé ìáà ,äîéîùä äúìéôú���‬ ‫‪àìà ,åðéáà ÷çöéá äâùä õîù åðì ïéà) êë ìë åáì øáùð äéä ,(åì äùòà ô"äò) úéùàøá 'øôá íâ áúë äìàä íéøáãë‬‬ ‫‪çøëåä éëä íåùîå ,(åðëøã éôì ãåîììå ïðåáúäì åðì ùéù ïá òùåäé éáø éøáã åøàáúé äæáù ,óéñåîå‬‬ ‫‪.àé äìôúá úåáøäì‬‬ ‫‪(ãåòå :æ úéðòú) ,íéîëçä ìù íéôåé ìò øñé÷ä úáì äéððç‬‬ ‫)‪íúîëç äúéä íéøåòë åéä íà‬‬

‫לפליטה‪ ,‬אך רעך שלא עמד בזה הנסיון‪ ,‬ונתפתה להפטר מ'צרותיו וצרות צרותיו'‪ ,‬חשב שעתה מתחיל הוא לחיות‪,‬‬ ‫ובאמת הפסיד ל"ע את חייו‪ .‬לדידן ייאמר‪ ,‬פעמים נדמה לאדם ש'חייו אינם חיים' במצבו דהשתא‪ ,‬ועושה כל טצדקי‬ ‫)‪ (‰È‡¯‰ '˙ÂÏ„˙˘‰‰'Ó ‰ÏÚÓÏ‬לצאת ממצבו‪ ,‬עצתו ‪ -‬להשיב אל עצמו שלוות הנפש‪ ,‬להבין ולהשכיל שכל זה 'טובת חייו'‬ ‫היא‪' ,‬ישמח ויעוז במתת גורלו – כי היא חייו ואורך ימיו'‪.‬‬ ‫י‪ .‬הרה"ק מבערז'אן זי"ע מביא מעשה שהיה ביהודי עשיר שחי בימיו של הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן זי"ע אך‬ ‫לא זכה לפרי בטן‪ ,‬ביום מן הימים שלח את נוו"ב אל הרה"ק רבי מאיר לבקש ברכתו‪ ,‬וציווה עליה לומר לרבי כי‬ ‫מוכן הוא אפילו להפסיד את רוב עושרו ובלבד שיזכה לזרע של קיימא‪ .‬כאשר עמדה מול פני הקודש התבלבלה‬ ‫בלשונה ואמרה 'בעלי מוכן אפילו להיות אדם עשיר ובלבד שיזכנו הקב"ה בבנים'‪ ,‬נענה רבי מאיר ואמר‪ ,‬נאה אמרת‪,‬‬ ‫ולא כדברי השטות שאמר הבעל‪ ,‬שכאילו עליכם 'לוותר' על העשירות בכדי לזכות בזרע של קיימא‪ ,‬וכי היד ה' תקצר‬ ‫להעניק לכם שניהם גם יחד ‪ -‬עשירות וזרע קודש‪ ,‬ועל ידי התפילה בידכם ליהנות מטובו וחסדו הגדול הן עשירות‬ ‫והן בנים ובני בנים‪.‬‬ ‫על פי זה מבאר הרה"ק מבערז'אן זי"ע את דברי המדרש )·"¯ ‪ (‰ ‚Ò‬עה"פ )·¯‡˘‪' (‡Î ‰Î ˙È‬ויעתר יצחק לנוכח אשתו'‪,‬‬ ‫אמר רבי יוחנן ששפך תפילות בעושר‪ ,‬שהרי יצחק אבינו עשיר גדול היה‪ ,‬וכדאיתא )·"¯ ‪' ( „Ò‬זבל פרדותיו של יצחק‬ ‫ולא כספו וזהבו של אבימלך'‪ ,‬וכאשר ביקש וחילה את פני בוראו שיזכהו בבנים האמין בכל לבו ונפשו כי ביד הקב"ה‬ ‫להעניק לו בנים ולהשאירו בעשירותו‪ ,‬ועל כן ביקש שיזכהו הקב"ה הן בבנים והן בעושר‪.‬‬ ‫יא‪ .‬סמך לדבר‪ ,‬מדברי הגמרא )˙‪' (:‰Î ˙È Ú‬מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה‪ ,‬ואמר כ"ד ברכות ]שאומרים‬ ‫בתפילת תענית[ ולא נענה‪ ,‬ירד רבי עקיבא אחריו ואמר‪ ,‬אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה‪ ,‬אבינו מלכנו‬ ‫למענך רחם עלינו‪ ,‬וירדו גשמים‪ ...‬יצתה בת קול ואמרה‪ ,‬לא מפני שזה גדול מזה‪ ,‬אלא שזה מעביר על מדותיו וזה‬ ‫אינו מעביר על מדותיו'‪ .‬וביארו‪ ,‬כי רבי אליעזר הייתה לו זכות עצמו וזכות אבות‪ ,‬ולכן בבואו לפני מלך מלכי המלכים‬ ‫לא היה לבו נשבר כרבי עקיבא שהיה בן גרים )‪ (:ÊÎ ˙Âί· 'ÈÚ‬והוא עצמו היה עם הארץ עד היותו בן ארבעים שנה )‪'ÈÚ‬‬ ‫‚‪ ,(. ÔÈËÈ‬לכן כאשר ניגש להתפלל היה בטל בעיני עצמו כאין ואפס‪ ,‬והייתה תפילתו כתפילת עני ואביון‪ ,‬לכן בקעה‬ ‫תפילתו שחקים והגיעה עד לכסא הכבוד‪ ,‬וירדו גשמי ברכה לרוב‪ .‬ומכאן‪ ,‬שאין שום חסרון אם בגשתו לתפלה הוא‬ ‫רואה שאין בו כל זכות להתפלל‪ ,‬כי אדרבה מחמת מחשבות אלו יזכה שיתקבלו תפילותיו‪ ,‬כי אינו מבקש מחמת‬ ‫זכיותיו‪ ,‬אלא עומד כעני בפתח ומבקש מתנת חנם מאת בורא כל עולמים‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫באר הפרשה ‪ -‬תולדות‬ ‫כמים הפנים לפנים – כפי אהבתו את רעהו כך‬ ‫יאהבהו רעהו‬

‫‪å‬‬

‫‪éðåìô íàä ÷åãáì íãàä äöåø íà ,êôéäì íâ øîåì‬‬ ‫‪äøîàù åäæå ,åîò íìù åáì íà åîöòá ÷åãáé åàðåù‬‬ ‫‪ùéâøúù ïîæá ,êéìò êéçà úîç áåùúù òãú ïéðî ,ä÷áø‬‬ ‫‪êñòë êìäå áùù øîåìë Y êîî êéçà óà áù øáë éë‬‬ ‫‪íâ àìà ïîéñ ÷ø äæ ïéàù ö"éøâä óéñåä ,åéìò êáø÷áù‬‬ ‫‪÷éñôé åäòø ìò åéúåðåìú ìë åîöòî øéñé íà Y äáéñ‬‬ ‫‪.áé åúåà àåðùìî åäòø‬‬

‫‪øùà ãò íéãçà íéîé åîò úáùéå' (äî-ãî æë) ïúùøôá‬‬ ‫‪êîî êéçà óà áåù ãò ,êéçà úîç áåùú‬‬ ‫‪ìôë øåàéá êéøö äøåàëìå ,'åì úéùò øùà úà çëùå‬‬ ‫‪øîåì äøæçå ,'úîç áåùú øùà ãò' äøîàù Y ïåùìä‬‬ ‫'‪ïåàâä ïá ÷çöé éáø ïåàâä øàéáå .'êéçà óà áåù ãò‬‬ ‫‪åéáà éøáã é"ôò ('ùåã÷ äô' åøôñá) ïé'æàìàååî íééç éáø‬‬ ‫מה הוא רחום וחנון אף אתה ‪ -‬זכותו של אדם בפועלו‬ ‫‪íà äñåðî øáã ,åðéáø øîà ,ì"æå (èé÷ ùàø øúë) ç"øâä‬‬ ‫למען אחיו מישראל‬ ‫‪íé÷éãö íäù åîöò ìöà ìòôé ,å"ç íéàðåù íãàì äéäé‬‬ ‫‪øåîùéå éìå÷á íäøáà òîù øùà á÷ò' (ä åë) ,ïúùøôá íááì êôäúé ãéîå ,úåëæ óëì íúåà ïéãéå ,íéøåîâ‬‬ ‫‪äøåàëì ,'éúåøåúå éúå÷åç éúååöî éúøîùî‬‬ ‫‪àáù ,÷åñôä úåìéôë úà ö"éøâä øàéá äæáå .åì íéáäåàì‬‬ ‫יב‪ .‬בספר 'עבד המלך' הביא ע"ז מה שסיפר הגרי"ח זאנענעפעלד זצ"ל בשם הג"ר זלמן חיים ריבלין זצ"ל ששמע‬ ‫מהגאון רבי נחום משאדיק זצ"ל‪ ,‬וכה סיפר‪ ,‬הגר"נ למד תורה בחו"ל אצל רב גדול‪ ,‬באותה העיר היה רשע 'מסור'‬ ‫שהיה מטיל אימה ופחד על כל אנשי העיר‪ ,‬והיה נוהג כסדר להלשין על אחיו מבני ישראל‪ ,‬פעם נכנס לרב יהודי‬ ‫אחד כשפניו ובגדיו רטובים משברי ביצים‪ ,‬ובקול בכי סיפר להרב שהיום בא מהכפר הסמוך כשסל ביצים בידו למוכרם‬ ‫ולהרוויח מהם מטה לחמו הדל‪ .‬לפני שנכנס לעיר פגש בו ה'מסור' הידוע‪ ,‬ודרש בתוקף שיביא את כל הביצים לביתו‪.‬‬ ‫אך משביקש מהמוסר שישלם על הביצים הכהו במקלו ונשברו כל הביצים על פניו ובגדיו‪ ,‬לכן בא עתה להזמין את‬ ‫המסור ל'דין תורה'‪ .‬ויקרא הרב לשמש וציווהו שילך להזמין את המסור אליו‪ ,‬כל גופו של השמש החל לרעוד מכיוון‬ ‫ש'הכיר' היטב את המוסר‪ ,‬וניסה לבקש על נפשו‪ ,‬אבל הרב בשלו – שיזדרז לקרוא למסור‪ ,‬וילך השמש לבית המסור‬ ‫ומסר לו את דברי הרב‪ ,‬אך הלה גער בשמש והוציאו מביתו‪ .‬כשחזר השמש אל הרב וסיפר לו דברים כהוויתן‪ ,‬ציווהו‬ ‫הרב לחזור אל המסור ולהזהירו ב'נידוי' אם לא יבוא ל'בית הדין'‪ .‬אך גם לזה לא שת המסור כלל‪ ,‬אלא הכה את‬ ‫השמש וגרשו מביתו‪.‬‬ ‫ויהי ביום השבת הבאה‪ ,‬נקרא המסור לעלות לתורה‪ ,‬וכבר עלה על הבימה‪ ,‬מיד מיהר הרב לעלות אף הוא על‬ ‫הבימה‪ ,‬ובטרם שהספיק המסור לברך על התורה גער בו הרב לעיני כל הקהל 'רשע‪ ,‬הרי אתה מסרב לדין תורה‪,‬‬ ‫ומנודה הנך' כלך לך מכאן‪ ...‬פני המסור חוורו‪ ,‬וירד מהבימה מתוך הכרזה שעוד יבוא יומו של הרב ובקרוב יתנקם‬ ‫בחיי הרב‪.‬‬ ‫באמצע השבוע שלאחמ"כ נקרא הרב לשמש כסנדק באחד העיירות הסמוכות‪ ,‬בדרכו לשם עם שנים מתלמידיו‬ ‫אשר אחד מהם היה המספר הגר"נ משאדיק‪ ,‬והנה אך הרחיקו מהעיר נשאו התלמידים את עיניהם ולעיניהם נראה‬ ‫המסור רודף אחריהם במרכבתו‪ .‬מיהרו התלמידים לספר לרבם כי סכנה גדולה קרבה ובאה על ראשם‪ ,‬כי עוד רגע‬ ‫והמוסר משיגם במרוצתו‪ .‬התעמק הרב במחשבות‪ .‬וביינתיים התקרב אליו המסור‪ ,‬והנה‪ ,‬נס גדול עשה האלוקים‪ ,‬כי‬ ‫בהגיע המסור בסמוך לרב‪ ,‬ירד מעל סוסו ואמר בקול דממה דקה ובהכנעה‪ ,‬רבי‪ ,‬תנו לי רשות להכות בתלמידים אלו‪.‬‬ ‫השיב הרב‪ ,‬חלילה‪ .‬שב המוסר לבקש‪ ,‬אולי רק מכה אחת אתן להם‪ ,‬ענה הרב לא תגע בהם יד‪ .‬א"כ לכה"פ תנו לי‬ ‫רשות לרוק בפניהם‪ .‬אמר הרב לא ולא‪.‬‬ ‫מיד ביקש המוסר ואמר‪ ,‬רבי‪ ,‬ימחל נא לי על כל הצער ועגמת נפש שגרמתי לו‪ .‬השיב הרב‪ ,‬לך נא אל היהודי‬ ‫העני ותשלם בעד הביצים‪ ,‬וגם תפייסנו‪ ,‬ולאחר מכן גם אני אמחל לך‪ .‬נטל היהודי עשרה רובל‪ ,‬נתנם לרב ואמר רבי‪,‬‬ ‫הנה נתתי בידכם עשרה רובל‪ ,‬תנו אותם לאותו המוכר עבור הפסד הביצים‪ ,‬והשאר יהיה לפיוס‪ ,‬קיבל הרב את המעות‬ ‫על מנת למסרם לבעל הביצים ומחל לו‪ ,‬וילך המוסר לדרכו‪ .‬והרב המשיך בדרכו עם תלמידיו‪ .‬שאל הגר"נ ילמדנו‬ ‫רבינו באלו מחשבות שקע הרבי בהתקרב אלינו המוסר‪ ,‬ועוד‪ ,‬האיך הפך המוסר את עורו ברגע כמימריה וברגע‬ ‫שהתקרב אל הרבי חזר בו מכל ה'רציחה' והכעס‪.‬‬ ‫ויען הרב ויאמר‪ ,‬כלל גדול קבלתי מרבותי‪ ,‬שאין לך דבר שלא נמצא בתורה‪ ,‬ומכל מבוכה אפשר לצאת באיזה‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫באר הפרשה ‪ -‬תולדות‬

‫‪íà éë åîöò úåëæá ÷çöéì äìú àì òåãî ,øåàéá êéøö‬‬ ‫‪- éúøîùî øåîùéå ,áúë 'åðøåôñ'áå .íäøáà åéáà úåëæá‬‬ ‫‪,ãñç ìåîâì àéäù éì úãçåéîä úøîùîä ãéîú äùò‬‬ ‫‪äìú ïëìå ,'úîàå ãñç 'ä úåçøà ìë' (é äë íéìäú) åøîàë‬‬ ‫‪ïëå ,ïàë ,åîöò úåëæá àìå åéáà úåëæá ÷çöéì ãéîú‬‬ ‫‪íäøáà øåáòá êòøæ úà éúéáøäå êéúëøáå' (ãë åë) áåúëá‬‬ ‫‪ïä ,âé ãñçä ãåîò äéä íäøáàå øçàî éë ,'éãáò‬‬ ‫‪ìëá 'ä íùá àøå÷ äéäù äîá - úåéðçåøá ïäå ,úåéîùâá‬‬ ‫‪ïë ìò ,'êøãá íéàèç úåøåäì' åðå÷ íò ãñçúîå ,íå÷î‬‬ ‫‪÷çöé ìçäù øçà ÷øå .åúåëæá åðá ÷çöéì ä"á÷ä äìú‬‬ ‫‪- åë íù) äéá áéúë æà ,(äë ÷åñôá) 'ä íùá àåø÷ì ïë íâ‬‬ ‫‪'ä äéä éë åðéàø åàø ...øøâî åéìà êìä êìîéáàå' (èë‬‬ ‫‪úåàìú ãåò åäåàöî àì æàîå ,''ä êåøá äúò äúà ...êîò‬‬ ‫‪íðîà' ,'ä íùá àåø÷ì Y 'ä úøîùî úà øîù øùàá‬‬ ‫‪äéä åéøåòðî éë ,ììë íéøçà úåëæá äìú àì á÷òéì‬‬ ‫‪èøôá ,íòä úà úòã 'ãîììå ãåîìì' ,íéìäåà áùåé‬‬ ‫‪.ì"ëò ,'÷ôñ éìá 'ä ù÷áî ìë åìò íùù øáòå íù éìäàá‬‬

‫‪æ‬‬

‫‪'íééç õôç'ä ÷"äâä ì"æå ,íéãñç éìîåâ ìù íáåè áø äî‬‬ ‫)‪àåá (ã ä äáø úåø) ùøãîá àúéà (ã"ô á"ç ãñç úáäà‬‬ ‫‪àì ïéñåç ïéàù íéãñç éìîåâå ä÷ãö éìòá ìù ïçë äàøå‬‬ ‫‪àìå ùîù éôðë ìöá àìå õøà éôðë ìöá àìå øçù ìöá‬‬ ‫‪éôðë ìöá àìå íéáåøë éôðë ìöá àìå úåéç éôðë ìöá‬‬ ‫‪íéìäú) øîàðù ,íìåòä äéäå øîàù éî ìöá àìà íéôøù‬‬ ‫‪'ïåéñçé êéôðë ìöá íãà éðáå íé÷åìà êãñç ø÷é äî' (åì‬‬ ‫‪úà ïéðã äìòî ìù ïéã úéáäùëù òåãéã ,àåä äðååëäå‬‬ ‫‪ïáåø íäå) ïéáåøî íéîçø éëàìî ùé íäá íâù óà ,ïéãä‬‬ ‫‪íäå ïåãðäì úåëæì ãåáëä àñë ïéîéî íéãîåòä äìòî ìù ïéøãäðñ ìù‬‬ ‫‪ùé éëä åìéôà (äøåà éøòù øôñá áúëù åîë 'íéáéãð' ïéàø÷ðä‬‬

‫‪àåä ïã åãáì ä"á÷äùë ïë ïéàù äî ,ïéã ïë íâ íäá‬‬ ‫‪áåè' (ç"é÷ íéìäú) áåúëä øîà äæ ìòå ,íéáåøî íéîçø‬‬ ‫‪.'íéáéãðá çèáî 'äá úåñçì‬‬ ‫‪ïééãä àåä åîöòá ä"á÷ä éúîéà ìáà ,ç"çä êéùîîå‬‬ ‫‪øøåòîå 'ãñç ìòá' àåä íãàäùë ,äæä øáãá‬‬ ‫‪êë øçà äëåæ äæ øåáòå ãñçä ùøåù úà äìòîì äæá‬‬

‫עצה הכתובה או רמוזה בתורה‪ .‬ויעזרני השי"ת שבעת רדיפתו אחרינו עלה ברעיוני הפסוק 'כמים הפנים לפנים כן לב‬ ‫האדם לאדם'‪ ,‬על כן התעמקתי במחשבה שאם הוא שונא אותי כל כך‪ ,‬הרי וודאי שהגורם לכך‪ ,‬כי אף אני לעומתו‬ ‫ שונא אותו‪ ,‬ומה גרם לי לשנוא אותו – מה שלא ציית דינא‪ ,‬מיד החילותי לתור אחר איזה 'לימוד זכות' עליו‬‫שמחמתו לא בא אז בפני ה'בית דין'‪ .‬ועלה ברעיוני שמן הנראה גדל בסביבה רעה‪ ,‬והריהו כ'תינוק שנשבה' שמעולם‬ ‫לא ראה מאורות – הנהגה כראוי מהי‪ ,‬עוד העליתי בדעתי כמה לימודי זכות על המסירות והמלשינות שלו‪ ,‬ועוד‬ ‫הוספתי ללמד זכות בענין סירובו לשלם על הביצים‪ ,‬שמא היה בדעתו לשלם‪ ,‬אלא מפני שזה בא ודרש בתקיפות את‬ ‫כספו‪ ,‬התכעס ולכן לא אבה לשלם לו‪ ...‬וממילא‪ ,‬כאשר הוזמן ל'דין תורה' תיכף ומיד בערה בו חמתו‪ ,‬מכיוון ש'זמן‬ ‫בי"ד ל' יום' ואין קוראים לבי"ד לאותו הרגע‪ .‬וראיה לכך‪ ,‬שהרי בעת קריאת התורה כשנתבייש בפני קהל עם ועדה‬ ‫לא הכני‪ ,‬ואף 'ציית לדינא' וירד מיד מהבימה בבושת פנים‪ ,‬נמצא שאדרבה הרי הוא מן הנעלבים ואינם עולבים‬ ‫שומעים חרפתם ואינם משיבים‪ .‬כזאת וכזאת חשבתי עליו כמה לימודי זכות‪.‬‬ ‫וכמים הפנים לפנים ‪ -‬באותה שעה התעוררו גם אצלו מחשבות חרטה על כל מעשיו‪ ,‬ומן הסתמא חשב‪ ,‬מה לי‬ ‫לכעוס על הרב‪ ,‬שהזמין אותי לדין תורה – כמו שכל רב היה עושה‪ ,‬ומה שביזה אותי בבית הכנסת‪ ,‬כדין עשה שהרי‬ ‫לא שמעתי לקול הרב ולא באתי מיד לבית הדין‪ ,‬ושלא כדין שברתי את הביצים‪ ...‬ומתוך מחשבות כיו"ב נתקרבו‬ ‫הלבבות זה לזה‪ ,‬לכן חזר בו וניגש אלי לפייסני‪.‬‬ ‫הוסיף הגר"נ ושאל‪ ,‬רבי‪ ,‬אם כן‪ ,‬מדוע רצה להכות אותנו‪ ,‬השיב הרב‪ ,‬מכיוון שאתם לא חשבתם עליו כל לימוד‬ ‫זכות‪ ,‬ושנאתם אותו‪ ,‬לכן גם הוא שנא אתכם‪ ,‬וביקש להכותכם או לכל הפחות לרוק בפניכם‪.‬‬ ‫יג‪ .‬כשבנה גאב"ד פוניבז' זצ"ל את ישיבתו הרמה בעי"ת בני ברק יצ"ו הקים באותו זמן גם מוסדות לילדים מפליטי‬ ‫המלחמה שלא היה להם אב ואם ולא מצאו מנוח לכף רגלם‪ ...‬שם ניתן להם כל מחסורם באכילה שתיה לינה‪,‬‬ ‫מלבושים וכו' וכל הצטרכויותיהם ברוחניות ובגשמיות‪ .‬באותם זמנים כשהגיע פעם למצב כספי קשה שאלוהו מדוע‬ ‫הקים מר שני מוסדות כאחד‪ ,‬וכי לא עדיף להקים את הישיבה ורק לאחמ"כ כשתעמוד הישיבה על מכונה יהא מע"כ‬ ‫פנוי לפתוח עוד מוסד‪ ,‬ויענם הפונוביז'ער הנה אמרו חז"ל )‪' (.„È ‰ËÂÒ‬תורה תחילת גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים'‪,‬‬ ‫וכלומר‪ ,‬שכדי להצליח בקיום הישיבה עלינו לעסוק בד בבד עם גמילות חסדים‪ ,‬כי הא בלא הא לא קיימא‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


ç

‫ תולדות‬- ‫באר הפרשה‬

íéëøã úùøôá ãéîú ãîåò àåäù úòãì ìàøùé øá ìë áåèä êøã á÷òé ìù åéëøãá úëìì íà äøéçáä åãéáå Y äùøôä úåùòì åéìòå ,òøä êøã åùò éëøãá åà ,á"äåòå .åúøåúå 'ä éøçà úëìì ,êùåçä ïéáå øåàä ïéá ìéãáäì Y äúééä ,òøä ãö Y 'åùò'ä úøéöé úáéñ ø÷éòù òãéå ùøéô êëå .åéìò íøáâúäá ìàøùé úà úåëæì éãë ïúùøôá áéúëã (êìúå ä"ã) ò"éæ àæìòáî é"øäî ÷"äøä äæ äîì ïë íà øîàúå äáø÷á íéðáä åööåøúéå' (áë äë) íåàìå ...íéåâ éðù äì 'ä øîàéå ,'ä úà ùåøãì êìúå éëðà äçøëåäù äì òøéà àøåð øáã äî á"öå ,'õîàé íåàìî äòãé éë ,àìà .äì åáéùä äîå ''ä úà ùåøãì' øäîì ÷çöéá éë (.àì íéøãð) ì"æç úùøãë òùø ïá äì äéäéù äîì ìåàùì äàáù àìà .÷çöé ìë àìå Y òøæ êì àø÷éé äììôúäù øçà ,ãåçéáå ,òùø ïá äì äéäéù äéìò øæâð íééåâ éðù äì 'ä øîàéå' ,ïë äì òøàé òåãî íéðáä ìò øçà à÷ééã éë ,ùåøéô ,'õîàé íåàìî íåàìå ...êðèáá ãìååéù 'åäëéæå' ,÷éãö ïá äì ïúð äúìéôú úà 'ä òîùù íéùãçå ,åééç éîé ìë åãâðì ãåîòé øùà åùò åîò ãçé äãåáòäå äøåúä ÷ñòî 'úåòéðî' åãâðë ãéîòé íéø÷áì åäôãøé äæä íìåòä ééçá óàå ,ãé äùåã÷áù øáã ìëîå àåáé íùî åéìò øáâúé á÷òéùëå ,çåðî åì úúì éìáî åäæå ,ä÷áø ìù äáì úåìàùî åàìîúðå åè áåèä åúéìëúì

ì"ðä ùøãîä úðåë åäæå .åðéã ìòá àåä åîöòá ä"á÷äù øîàðù 'åëå íéãñç éìîåâå ä÷ãö éìòá ìù ïçë äàøå àåá íãà éðáùë àåä ø÷é äî åðééä ,íé÷åìà êãñç ø÷é äî àìå ïåéñçé êéôðë ìöáù íéëåæ äæ øåáòå ,êãñç íéøøåòî .ì"ëò ,íéøçà ìöá ‫אין הדבר תלוי אלא בי – ולא תלוי באחר חוץ ממנו‬

áúë ,'íéîåú äðäå úãìì äéîé åàìîéå' (ãë äë) ïúùøôá ïúàå ä"ã ô"ùâä ìò åùåøéôá ,íéçñô óåñ) à"áèéøä íéáø éë .íéîåàúë åùòå á÷òé åãìåð òåãî øàáì (÷çöéì äî éë ,äãåáòå äøåúá ÷åñòì éúìåëéá ïéà Y åøîàéå åðòé åà ,÷éãöä éðåìôë íé÷éãö íàå áàì éúãìåð àìù äùòà ïîæë áåè ìæî èìùù úòá éúãìåð àìå äùòà äî åøîàé äùò äæì .éðåìô ÷éãö ãìåðù íå÷îá åà ,éðåìô ìù åúãéì íàå áà íúåàì åãìåðù íéîåàú åùòå á÷òé åéäéù ä"á÷ä åòùøì ùøéô äæ ë"éôòàå ,íå÷îä åúåàáå ìæîä åúåàá àìå íøåâ òáèä àìù ,êãîìì .åúå÷ãöå åîåúì ùøéô äæå òáå÷ä àåä íãà ìù åúãåáòå åðåöø íà éë íøåâ íå÷îä ...åéçà åùòë åà 'åðéáà á÷òé'ë àäé íàä ‫ולאום מלאום יאמץ – לא יגיע יעקב לשלימותו אלא ע"י‬ ‫עשו העומד לפניו לשטנו‬

á÷òé - ÷çöé úåãìåú äìàå' (èé äë) ïúùøô ùéø é"ùøá ìòù ,íé÷éãö äá åæîø ,'äùøôá íéøåîàä åùòå

‫ ומתייצב‬,‫ חברותא זה 'דייקן' נפלא הוא‬,‫ 'חברותא' יש לי בכל עת הלימודים‬,‫ וכבר אמר אחד מנקיי הדעת בצחות‬.‫יד‬ ‫ אף יקדים‬...‫ לעולם לא יאחר לבוא אפילו ברגע אחד‬,‫בכל יום בשעה שקבעתי מאתמול לעסוק היום בתורה‬ ‫ ולא עוד שהוא בעל‬.‫ כי בכל עת בואי לביהמ"ד מוצא אני כי כבר הוא יושב בסמוך למקומי וממתין לי שאבוא‬,‫אותי‬ ‫ ושמא תרצו‬,‫ לעת הצורך ילמדני סוגיות שלימות על 'דרך הפלפול' הפלא ופלא‬...‫ מוחו שנון ומחודד‬...‫כשרון גדול‬ .‫ שעדיין עומד על משמרתו יומם ולילה לא ישבותו‬...‫לדעת מיהו ומהו – זה ה'יצר' בכבודו ובעצמו‬ ,‫ אלא כל חיותו של האדם בזה העולם בא לו מהקושי העובר עליו‬,‫ כי לא רק ברוחניות הדברים אמורים‬,‫ ודע‬.‫טו‬ ‫ וכך כתב ה'חתם‬,‫אלא שהמשכיל יעבור את הקושי בתורה ועבודה ועי"ז ינצל מעבור אותם בעניני העולם‬ ‫ הנה‬.‫ ועל חרבך תחיה‬...‫ ולעשו אמר משמני הארץ יהיה מושבך‬,‫ 'ויתן לך האלוקים‬,(Ô˙È Ù"‰Ú Ó"Â˙) ‫סופר' זי"ע בפרשתן‬ (·Î „ ˙·‡) ‫ ויובן בהקדמת דברי חז"ל‬,'‫( 'ונתתי שלום בארץ וחרב לא תעבור בארצכם‬ ÂÎ ‡¯˜ÈÂ) ‫לגבי בני ישראל כתיב‬ ,ÂÁ¯ÂÎ ÏÚ· ÂÈÏÚ Ìȇ·‰ Ì„‡‰ ˙‚‡„˘) '‫ ועל דרך מליצה פירשו חיותו של אדם באה לו מה'על כרחך‬,'‫'על כרחך אתה חי‬ ‫ ומי שיש לו כל משאלותיו בלי שום מניעה יום יום מואס‬,(:Ë ˙·Â˙Î) ‫ כי הבטלה מביאה לידי שיעמום‬,(Â˙ÂÈÁ ‰ÊÓ ‫ והניח אחריו מכתב כי מרוב עשרו וכל תאוותיו הוא מואס‬,‫ מי שאיבד עצמו לדעת‬,‫ וכבר היה מעשה בזמנינו‬,‫בחייו‬ ‫ קונה‬,‫ יורד ועולה‬,‫ וחוזר ומרוויח‬,‫( שיהיה אדם דואג ומצטער‬ÌÏÂÚ‰ Ú·Ë· ‰"·˜‰ Ô˙ ÔÎ ÏÚÂ) .‫ והרג את עצמו‬,‫בעולם‬ .‫ וזה הוא כל חיותו‬,‫ ולעולם עייף וייגע‬,‫ ואין לו שלום ומנוחה בדעתו‬,‫ עתים רעה עתים טובה‬,‫ומוכר‬ ‫ כי לולא‬,‫ שתמיד יהיה לוחם עם עצמו ומשם חיותו‬,‫ אלא‬,‫ אין הכוונה לחרב המלחמה‬,'‫וזה פירוש 'על חרבך תחיה‬ ‫ היה מואס‬,( ÊÒ ¯"·) ‫( והיה יושב במשמני הארץ זו איטליה של יוון‬‰ÈÁ˙ Í·¯Á ÏÚ ˙ί· ‡Ï· ,˙Âί·‰ ¯‡˘ ˜¯ ͯ·˙Ó ‰È‰Â) ‫כן‬ ‫ אבל‬,‫ כל זה אינו אלא גבי אומות עולם‬,‫ אמנם‬.'‫ בירכו 'על חרבך' – מזה 'תחיה‬,‫ לכן‬.‫בחייו כשור פטם ההולך למות‬ https://telegram.me/Publications_MM


è

‫ תולדות‬- ‫באר הפרשה‬

,åùò úà êøáì ÷çöé äöø àîòè éàäîù ,åøàéáù ùé íéòø íéòáè íò ãìåðå øöåðù êéàä åúåàøá éë úåðåâîå úåòø úåðåëúá ãìåð äæ éðá äðä ,øîà ,íéù÷å íùà åðéà éë ,åäëøáà ïë ìò ,àöéù äî åðîî àöé ïëìå ÷éãö éøäù øëù åì òéâî ïéà åéçà á÷òé åìéàå ,äæ åáöîá ,á÷òé åéìà ñðëð äòù äúåàá .äãéìî åòáèá àåä øåîâ éððéàù ,éáà êì òã ,(èé æë) êøåëá åùò éëðà Y åì øîàå ìù åúåòùøî éá ÷áãð àìà ,úáùçù åîë øåîâ ÷éãö ,äæî øäèäì ééç éîé ìë òâééúäì éìò äáø äòéâéå ,åùò ÷çöé òåîùë ,'úåëøá'á äìçðå ÷ìç éì óà ,ïëù ïååéëîå á÷òé ìå÷ ìå÷ä' øîàå åéãé úà ùîéå åì àø÷ ,åéøáã úà äàåø êà ,äùåã÷ä ìå÷ àåä êìå÷ ïëà ,'åùò éãé íéãéäå êëøáà ïë ìòå ,òùøä åùò ìù åéúåãéîî êá ä÷øæðù éðà .'êì ïúéå'á äðòð åãéöî òùøä åùò øæçùë éë éîð øàåáé äæ éô ìò íù) 'íééîòô äæ éðá÷òéå á÷òé åîù àø÷ éëä' ÷òæå úåëééù åì ùé ïëà íà øîà ,ïë éë ÷çöé òîùùî ,(åì åéìòå ,åá ä÷áãðù åùò ìù åúåòùø êåúî ,'äîøò'ì .(âì íù) äéäé êåøá íâ äðîî øäèäì òâééúäì ,åáì úåìàùî ìë åàìîéù äëæé åøöé úùéáëáå ,íéàìôåîå íéìåãâ íéñéð åîò äùòé ä"á÷äå äåøò øáã àáä ìë' (.î ïéùåãé÷) 'îâä ìò à"ùøäîä éøáãë åøáã éùåò äë éøåáâ ...ñð åì ïéùåò åðîéä ìåöéðå åãéì æ"ò áúë '.åéøéáçå ÷åãö éáø ïåâë åøáã ìå÷á òåîùì éøåáéâ' åøîåà éðôì) ÷åñô åúåà úìéçúáù... (à"ç) à"ùøäîä åìà 'íéëàìî'å '...çë éøåáâ åéëàìî 'ä åëøá' áéúë ('çë

åéçà é"ò - íåàìî ,÷éãöä ïáä øîåìë ,íåàìå åøîåà ,úåäåáâä åéúåâøãîå åúå÷ãö éãéì òéâé - õîàé òùøä ,æè (à åò ø"øá) úåáàáù øéçá úåéäì òéâé åãé ìò à÷ééãå éøäù ,åá õôç ìë ä"á÷äì äéä àì 'åùò'ä éãòìáî éë ,úåáøò éîùá éã åì ùé 'òøä øöé íäá ïéàù íéëàìî' .úåááøìå íéôìàì ,ò"éæ 'äùî çîùé'ä ÷"äøä áúë úåàøåð äî äù÷ äøåàëìã (íåìçá éúòîù äðä éë ...ùøôì øáåò åúåéäá ãåò àìä ,'òùø' äéäù åùò ìò àéä äðòè ùåã÷ä åðéáø ìù åúð÷ñîë) òøä øöé åì äéä íøè åîà éòîá úàöì ñëøôî äéä øáë (äãéìä úòá àá ø"äöéù [:àö ïéøãäðñá] äðòè äîå ,òøá äúééä åúøéöé íöòù åðééäå ,æ"ò éúáì åùò ïëàù ,÷"äøä øàáî àìà ,àø÷é ¥¨ òùøù ãò åéìò ùé ,íåúî åá äéä àì ùàø ãòå ìâø óëîå ,'òø òáè'á ãìåð ,êåøò ïéàì äàìéò äùåã÷á ãìåð åðéáà á÷òé ,êãéàì äæ èòî 'áåøéò' íäá äéä íä 'íéîåàú'å øçàî íðîà ÷áãðù æîøì ,òùøä åùò ìù åá÷òá á÷òé æçà ïëìå ,äæá åúùåã÷î èòî åùòá ÷áãð ïëå ,åùò ìù åúåòùøî åá á÷òé ìò - àîìò éàäá íúãåáò ìë äúééä åæå ,á÷òé ìù åùò ìò åìéàå ,åéìòî åùò úîäåæ úà éøîâì øéñäì àåäù - åá øùà á÷òé ìù å÷ìç úà úåáøìå ìéãâäì úà åîöòá ä"á÷ä àø÷ ïëìå ,áèì ãáòúéå äìòúé åîöò åúåáéùç ø÷éò äæ éë ,á÷òä úæéçà íù ìò 'á÷òé' åîù äæî ÷øå ,íãàä ìë äæ éë ,òøä ìò úåøáâúää úãåáòá .çåø úçð àøåáì ùé äàøð ãåò ä"ãá)

‫ וכדכתיב‬,'‫בני ישראל יבואו לידי חיותם ביגיעה ב'יפה שעה בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי העוה"ב‬ ‫( 'ונתתי גשמיכם‬ Y „ ÂÎ ‡¯˜ÈÂ) ‫ ולכן אמר להם בברכו אותם‬...'‫( 'ובחרת בחיים‬ËÈ Ì˘) ‫ וכתיב‬,'‫( 'כי הוא חייך ואורך ימיך‬Î Ï ‫ כבר‬,‫ וחרב לא תעבור בארצכם' כי אחרי שהם מקיימים התורה – בחוקותי תלכו‬...‫בעתם והשיג לכם דיש את בציר‬ ‫ רק 'עשו' נצרך ל'על כרחך' של קושי וטרדות‬.‫יש להם חיות מ'עמל' התורה ואינם נצרכים לחרב וטרדות כפשוטו‬ .‫ חוסך מעצמו שאר יסורי העולם הזה‬,‫ אבל יעקב בבחירתו לעמול בתורה‬...‫בעולם הזה‬ ‫( שבו ביום שמת‬:·Ó˜ ‡"Á ˜"‰ÂÊ ,ËÎ ‰Î Ô˘È‰Â Ì„˜‰ ‡ÓÂÁ ˙) ‫ שהרי אמרו חז"ל‬,‫ כה אמר הרה"ק ה'בית ישראל' זי"ע‬.‫טז‬ ‫ גם אצל משה רבינו נאמר 'צרור את‬.(.‚È ‰ËÂÒ) ‫ ביום שמת יעקב אבינו מת עשיו אחיו‬.‫אברהם אבינו מת נמרוד‬ .‫ משימותו המדיינים ובלעם הרשע מיד ימות גם משה רבינו‬,‫ כלומר‬,'‫המדיינים והכית אותם אחר תאסף את עמך‬ ‫ באותו יום‬,‫ ע"כ‬.‫ כי כל חיי האדם הם למען מלחמתו כנגד הטומאה העומדת לנגדו להכשילו ולהפילו‬,‫וביאור הדבר‬ ‫ כיו"ב מת יעקב אבינו כשמת עשו‬,‫שמת נמרוד שהוא היה ה'כנגד' לעומת אברהם אבינו בע"כ אף אברהם הסתלק‬ (Î „È ¯"„Ó·) ‫ וכמו"ש חז"ל‬,'‫ וכן מתנגדו של משה היה 'בלעם‬.‫כי כל חיותו לא הייתה אלא מכוחו של עשיו המתנגד‬ ‫ ע"כ מיד במיתת‬,'‫ בלעם‬- ‫ ומאן הוא‬,‫ בישראל לא קם אבל באומות העולם קם‬,‫'לא קם בישראל עוד נביא כמשה‬ .‫בלעם נאסף משה רבינו אל עמיו‬ Ìȯ·„)

https://telegram.me/Publications_MM


é

‫ תולדות‬- ‫באר הפרשה‬

åîë ,ïåéñðä éðîæá åúãåáòá äéåìú åúåáéùç ø÷éòå áøå ,'øéòö ãåáòé áøå' (âë äë) ÷åñôá åæîøù úòá ,'ä úãåáòî íãàä úà ìèáìå ùàééì ,øöéä Y ãåáòé .åîò ìá åáìå 'ïéçåîä úåðè÷'á àåä øùàë Y øéòöù ùøãð äîåöò äòéâéå äáø äãåáò - ãåáòé áøå ,ïëàå úåðè÷á Y øéòö àåäù úòá 'ä úà ãåáòéù íãàäî ääåáâ äâéøãîì úåìòì Y áøå úåéäì äëæé æ"éòå .ïéçåîä íéðîæá Y øéòö úòá åòáè ãâðë 'ä úà ãáòù øçàî êë ìò áøå áåè øëù ìá÷éù àìà ãåò àìå .íéëåîðä .'úåðè÷'á äéäù úåòùä ïúåà ìëá ãáòù ,øéòö ãåáòéù ‫ידו אוחזת – אין הקב"ה דורש מהאדם רק עד כמה‬ ‫שבכוחו לעשות‬

á÷òá úæçåà åãéå åéçà àöé ïë éøçàå' (åë äë) ïúùøôá åùò á÷òá æçà òåãî ,äîúé äàåøä ìëå ,'åùò àåä éøäå ,åéðôì úàöìå åáëòì ìëåéù åúòã ìò äúìò éëå ÷"äøä øàéáå .åéá÷òá åúæéçà ìéòåú äîå åéðôì ãîåò ìëù ò"éæ ÷öà÷î ÷"äøä éøáã é"ôò ò"éæ áåìòìî î"îøä ïååéëî àìà åðéà ,íùâá ïä çåøá ïä ùàééúî íãàäù äî àìù äàøéùë ïëì ...ìòåô àåäå äùåò àåäù áùåç àåäù ìáà .ìëä úà áæåòå ùàééúî åðä ,åãéá øáãä äìòé úåìãúùä àìà åðéà íãàä éùòî ìë éë òãåé ïéîàîä éãéá äùòéé äùòééù äî ìáà ,úòâî åãéù äîë ãò íìåòì ùàééúé àì åæ äðåîàáå ,'íéùòîä ìë ïåãà' ä"á÷ä .éãéî àì åúå åúìåëé éôë äùòé åá éåìú øáãä ïéà éøäù äùò ,äøåëáä úà ãéñôî àåä éë á÷òé äàøùë ,á"åéë ìâìâúð äæ úåëæá ïëàå ...åá÷òá æçàå åãé ìàì øùà ìëë çåø åùò ìò äøáò øùàë ,äøåëáä åéìà äàá øáã óåñù ä"á÷ä éë ,íéùãò ãéæð ãòá äøåëáä úà øåëîì úåèù íéìùäì åãòá òééñå åáì úøòáú äàø 'ááìì äàåøä' íéøòùä ìë éë íãàì äàøð íà óàù ,àá åðãîììå .åðåöø àìå ,åùôð ìëáå åáéì ìëá ÷÷åúùé íà ,åéðôá åìòðð åäøæòé óåñáì ,åãéá øùà ìëë äùòéå èå÷ùé àìå çåðé .æé åùôð äáäàù úà âéùéå òáèä êøãë àìù ä"á÷ä

äéðéî ìéòì áéúëãî íøöé úà íéùáåëä íé÷éãöì äðååëä íúøåáâáù øîàå ,íúåùòì åéãå÷ô éøëåæìå åúéøá éøîåùì åîë äðååëä 'çë éøåáâ') íøöé úà ùåáëì íéëàìîë íä åæ øàáîå .('åøöé úà ùáåëä øåáâ) åäæéà' (à ã úåáà) åøîàù ,'åøáã ìå÷á òåîùì åøáã éùåò' áéúë òåãî à"ùøäîä ìå÷á òåîùì' êôéäì øîåì åì äéä ÷åã÷ãä é"ôò äøåàëìã 'ä øáã úà íúòéîù øçàì ÷ø éøäù 'åøáã éùåò åøáã íé÷éãöäù ,áåúëä ùåøéô ìáà (ì"æå) ,åðåöø íéàìîî íä ,íøöé úùéáëå íçåë éãé ìò ä"á÷ä ìù 'åøáã éùåò' íä åðééäã ,÷éãöä ìù 'åøáã ìå÷á òåîùì' øæåâ ú"éùä æàå .(ì"ëò) íé÷éæîäî åìéöäì ñð åì úåùòìå åúìéôú òåîùì ‫תולדות יצחק בן אברהם – כל מהותם של בני ישראל‬ ‫למעלה מהטבע‬

'åâå íäøáà ïá ÷çöé úåãìåú äìàå (àë-èé äë) ïúùøôá àéä äø÷ò éë åúùà çëåðì 'äì ÷çöé øúòéå ïëå ,äøù ééç ,äøåú éèå÷éì) ì"æéøàä áúë äðä ,'ä åì øúòéå ÷çöé äéä àì åòáè ãöîù (÷çöé - 'é úåà úåéôìú ùøãîá àåä åùôð øñîùë äã÷òä äùòîáù àìà ,ãéìåäì éåàø åðéáà øá äùòðå ,åúîùð úà ä"á÷ä åì óéìçä 'úé åîù ïòîì éøäù ,äæ àåä äîéú øáãå .÷çöé úåãìåú ïàëîå ,äãìåä àø÷é ÷çöéá éë' (áé àë) íäøáàì çéèáä åîöòá ä"á÷ä íéøáãä úåàéöî íò åæ äçèáä áùééúú êàéäå ,'òøæ êì .òáèä êøã é"ôò ììë äãìåä øá åðéàùë ãìåð äìéçúîù

÷çöéá éë ä"á÷ä øîà äæ ìò ïëà éë ,íé÷éãö åøàéáå éðá ìù ïúåäî éäåæ éë úåøåäì òøæ êì àø÷é íòáè úà íéëôäî íä ùôð úåøéñî é"òù ìàøùé ïá '÷çöé úåãìåú' êøãë ...äëøáìå äáåèì íúåäîå øäá åùôð úåøéñî é"ò ÷ø 'úåãìåú'ì äëæù ,íäøáà ìù íòáèá àåä êë éë äøéúñ äæ äéä àìå ,äéøåîä úåãìåú' ìëì ïàëîå .òáèä ìòî úåìòúäì Y ìàøùé éðá åùôðîå åîöòî øåñîé éãåäéù äðåòå úò ìëá - '÷çöé íéøáãä ïéàå .òáèä ìòî úåòåùé úåàøì äëæé åðå÷ì àìà ...åîöò úà èåçùì 'ùôð úåøéñî'á ÷ø íéøåîà ò"éæ õé'æãàîî 'ìàøùé éøáã'ä íâ áúë åìàä íéøáãë äëæé ,åùôðå åîãî êåôùì íãàäî ùøãðù øáã ìëá (áë äë) ô"äò (é"ùøá øîàé ãåò ä"ã ïúùøôá) òáèä úà êåôäìå úåìòúäì ,úåàìôð úåàøì æ"éò ìò úøáåò äúéäùë' ,é"ùøáå ,'äáø÷á íéðáä åööåøúéå' .äìòîì äìòîì ‫( 'ותקח רבקה את‬ÂË ,ÊÎ) ‫ בפרשתן‬,‫ והקב"ה יושב ומצפה על כל איש יהודי יהיה מי שיהיה שישוב ויתקרב אליו‬.‫יז‬ ‫ ולכאורה יפלא שהרי 'תאומים' היו ונולדו כאחד ומדוע‬,'‫ ותלבש את יעקב בנה הקטן‬...‫בגדי עשו בנה הגדול‬ ‫ כי אין ההורים‬,(˙„ÏÂ˙ '˜È„ˆ „ÂÒÈ'· ‡·Â‰ ,È΄¯Ó ¯Ó‡Ó) ‫ ומבאר הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע‬.'‫יקרא זה 'קטן' וזה 'גדול‬ https://telegram.me/Publications_MM


‫באר הפרשה ‪ -‬תולדות‬

‫‪,úàöì ñëøôîå õø á÷òé øáòå íù ìù äøåú éçúô‬‬ ‫‪,'úàöì ñëøôî åùò äøæ äãåáò éçúô ìò úøáåò‬‬ ‫‪à"àù äàø àì éëå ,úàöì íðéçá ñëøô òåãî äøåàëìå‬‬ ‫‪,àìà .úàöìî åáëòîå åéðôì ãîåò åùò éë úàöì åì‬‬ ‫‪äöåøä ìë (åîåâøúá) (:èñ à"ç) 'ùåã÷ä øäåæ'á àúéàã‬‬ ‫‪,øáãä âéùäì ìåëé åðéàù â"òà ,úòãìå úåàøì óñëðå‬‬ ‫‪åúå÷÷åúùä íöò ìò Y ìåãâ çáùá åúåà íéçáùî ìëä‬‬ ‫‪ñëøô úàöì ÷æçä åðåöøá åðéáà á÷òé ,á"åéë .áåèä åðåöøå‬‬ ‫‪øôñá ïåøëæ úàæ áúëðå ,åãéá äìòé àìù òãéù óà‬‬ ‫‪.çé åúåà íéçáùî ìëä øùà ïåöøä úìòî ìò åðãîìì‬‬ ‫‪,íéðá åùøé úåáà éùòî ïëå' .ì"æå ìàøùé éøáãä íééñîå‬‬ ‫‪êë êåúáå ,ïúîå àùîä úåãøèá ó÷åî úåðçá ãîåòù‬‬ ‫‪àìù â"òàå ,äøåúì úàöì ñëøôîå äáåè äáùçî åì àá‬‬ ‫‪äæ ïåöøá éë .'(åçáù åäæå) äéìéã åäéà àçáù úàöì ìåëé‬‬ ‫‪.èé çáåùî äæ éøä åîöò‬‬

‫‪àé‬‬

‫וימצאו באר מים חיים – להחשיב את התורה ותפילה‬ ‫ולעסוק בהם בחיות ואש קודש‬

‫‪...åéáà éãáò åøôç øùà úåøàáä ìëå' (åè åë) ïúùøôá‬‬ ‫‪á"øøä ÷"äøä øàéáå ,'íéúùìô íåîúñ‬‬ ‫‪åàåáéå ,úååöîå äøåú åðééä 'íééç íéî' éë ,ò"éæ àçñéùôî‬‬ ‫‪ïåùìî 'íåîúñéå' åéúåìééçå òøä øöéä åðééä íéúùéìôä‬‬ ‫‪÷åñòì øáâúé àì àìéîîå ,íãàä íáéùçé àìù åðééä ,íúñ‬‬ ‫‪äôùä ïî ÷ø åúìéôú àäú ììôúé íà óàå ,úååöîå äøåúá‬‬ ‫‪ïëà .úåîéîçå úåáäìúä êåúî áìä úðååë àìá õåçìå‬‬ ‫‪ìçðá ÷çöé éãáò åøôçéå' øîàðù êøã ìò àéä åðúãåáò‬‬ ‫‪ùãçúäìå øøåòúäì áåùì ,'íééç íéî øàá íù åàöîéå‬‬ ‫‪äéìàî äìåò úáäìù àäúù äçîùå úåéçá 'ä úãåáòá‬‬ ‫)‪.ë (ò"éæ 'ùåã÷ä éãåäé'ä íùá á"øøä ,áòú úåà à"ç ÷"ùù‬‬ ‫‪ïúðåäé éáø ÷"äâä æ"ò ùéòøä øáëå‬‬ ‫‪åçåë ìë éë (â ùåøã à"ç ùáã‬‬

‫‪úåøòé) ò"éæ õéùáééà‬‬ ‫‪åéàöàöå) ÷ìîò ìù‬‬

‫בודקים את התינוק קטן בגשתם אליו האם הוא נקי‪ ,‬אלא מחבקים ומנשקים אותו וחיבה יתירה נודעת לו‪ ,‬ואילו בן‬ ‫גדול המלוכלך הכל מתרחקים מאתו‪ .‬ולכן כינה את יעקב אבינו 'קטן'‪ ,‬כי יעקב ובניו ינוחו בחיק אביהם שבשמים‬ ‫אשר מקרבם מחבקם ומנשקם בכל מצב שיהיו‪ ,‬אף כשהם מלוכלכים בכתמי העוונות‪ ,‬ואילו את הנכרים בני עשו כינה‬ ‫הכתוב 'הגדול' כי מהם הוא מתרחק ואינו מושיעם כי מלוכלכים הם‪.‬‬ ‫כן יושב הקב"ה כביכול ומצפה לתפילתו של כל איש מישראל‪ .‬בשנת תרפ"ד שהה הגה"ק ה'חפץ חיים' זי"ע‬ ‫בגראדנא‪ ,‬והמוני בית ישראל צבאו על פתחו לזכות לחזות בזיו פניו ולהתברך מפיו‪ .‬נענה ה'חפץ חיים' לקהל הבאים‬ ‫ואמר‪ ,‬דעו לכם‪ ,‬כי כל אב אוהב את בניו‪ ,‬והוא מצפה בכליון עיניים‪ ,‬מתי יבוא בנו לפניו ויבקש מאתו שיטיב עמו‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אם הבן לא בא אצל אביו בשעה שהוא נצרך לדבר מה‪ ,‬ובמקום זה הינו שולח שלוחים אל אביו שהם יבקשו‬ ‫בעדו‪ ,‬הרי 'שליחות' זו גורמת עגמת נפש לאב‪ .‬כך נמי‪ ,‬הקב"ה מצפה כביכול לתפילתו של כל אחד מכם )‪ÌÈÙ„¯Ó Ú„ÓÂ‬‬ ‫‡˙‪ ,(È˙ί· ¯Á‡ Ì‬ושמא תאמרו‪ ,‬שאותי מחבב הקב"ה יותר ממכם‪ ,‬אף אני אענה כנגדכם ואמר‪ ,‬חס וחלילה‪ ...‬חס‬ ‫וחלילה‪ ...‬אלא הקב"ה אוהב כל אחד מבניו אהבה שווה‪ ,‬כי כולנו בניו של מקום‪ .‬ואם תוסיפו לומר שיש עוונות‬ ‫בידכם‪ ,‬דעו לכם שהקב"ה יושב ומצפה לבניו שיבואו להתפייס עמו‪ ,‬ויבקשו ממנו 'החזירנו בתשובה שלימה לפניך'‪.‬‬ ‫יח‪ .‬מעשה באיש שבימים מקדם )‪ ('‰ÓÁÏÓ'‰ È ÙÏ‬לא היה שומר תורה ומצוות‪ ,‬באמצע המלחמה כשנקלע לעת צרה‬ ‫וצוקה קיבל על עצמו שאם יינצל ונפשו תנתן לו לשלל‪ ,‬יתחיל להניח בכל יום תפילין )·‪ÔÈÏÈÙ˙ ÂÏ Âȉ ‡Ï ‰ÓÁÏÓ‰ ˙Ú‬‬ ‫‪ .(ÏÏÎ‬ואכן בניסי ניסים נשאר הלה שריד יחידי מכל מחנהו‪ .‬ביום 'שחרורם' נלחמו צבא ארה"ב בחיילי האויב ימ"ש‪,‬‬ ‫ובתוך הקרב נפל 'טיל' על ידו השמאלית והיא נקטעה‪ ...‬אחר זמן כשהגיע היהודי לחוף מבטחים בארה"ב נכנס אל‬ ‫הרה"ק ריי"צ מליובאוויטש זי"ע ושטח את תמיהתו‪ ,‬וכי בדיוק יד זו שעליה הייתי אמור לקיים הבטחתי ולהניח עליה‬ ‫תפילין היא נפלה‪ ,‬ענהו הריי"צ‪ ,‬אם היתה ידך נשארת היית יכול לחשוב שהקב"ה נצרך להנחת תפילין שלך‪ ,‬וזה אינו‬ ‫– כי אין הקב"ה צריך לפעולות גשמיות בקיום המצוה כי אם בטהרת והתעוררות הלב בעת קיום המצוה‪ ,‬וזה יש‬ ‫בידך לעשות גם כאשר אין לך יד‪...‬‬ ‫יט‪ .‬בימי חורפו היה הגה"ק מטשעבין זי"ע עוסק במסחר לפרנסתו‪ ,‬ורק בשנים המאוחרות יותר נתמנה לשמש כמרא‬ ‫דאתרא‪ .‬לימים העיד ואמר שבשנים הראשונות כשעסק במסחר השיג יותר השגות בתורה מבשנים שלאחמ"כ‪,‬‬ ‫כי בעת שעסק במסחר הייתה תשוקתו לתורה גדולה עד מאד‪ ,‬וממילא כשסיים את המסחר היה נכנס לבית המדרש‬ ‫לגמוע דברי תורה כאדם צמא שלא בא מים אל פיו משך שלושה ימים‪.‬‬ ‫כ‪ .‬איתא בספרים )‪ („ÂÚ ,ÁÓ ‰Î Á Ô¯‰‡ ˙È· 'ÈÈÚ‬כי עיקר עבודת האדם להחשיב את עבודתו בקודש‪ ,‬כי אז ישווה לו‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫באר הפרשה ‪ -‬תולדות‬

‫‪áé‬‬

‫להתייגע עליה יומם ולילה‪ ,‬בשם הגה"ק ה'חפץ חיים' זי"ע אמרו לבאר בנוסח התפילה 'סרנו ממצוותיך ולא שווה לנו'‬ ‫– מדוע סרנו ממצוותיך‪ ,‬כי לא הייתה העבודה שווה בעינינו למאומה‪...‬‬ ‫עוד ייאמר בענין זה‪ ,‬כי לפי חשיבות העבודה בעיני האדם כך נקבע שוויות עבודתו )‪Ú·˜˘ '¯Ú˘'‰ ÈÙÏ Â¯Î˘ Ô˙ÓÂ‬‬ ‫·‪ .(‰Ê ÏÎ Â·È˘Á‰‬מעשה ביהודי שבכה לפני מרן הבעש"ט הק' זי"ע על מצב הפרנסה כי באו מים עד נפש‪ ,‬וכה אמר‪,‬‬ ‫עד עתה החרשתי כי היה הדבר נוגע רק 'ללחם צר ומים לחץ'‪ ,‬אך עתה בגרה בתי והגיע העת לדבר בה נכבדות‬ ‫להנשא לחתן תלמיד חכם‪ ,‬יודע ספר וירא שמים‪ ,‬ואין לי אפילו פרוטה אחת ל'נדוניתה'‪ ,‬אמר לו הבעש"ט צא לשוק‪,‬‬ ‫וה'מקח' הראשון שיזדמן לידך תקנהו‪ ,‬ומעסק זה תרום קרנך למעלה למעלה‪ ,‬נחה דעתו של העני ויצא לדרכו‪ ,‬כעבור‬ ‫כמה שעות שקעה החמה וחשך עליו היום‪ ,‬ויפן למלון אשר על אם הדרך לתנומת ליל‪ ,‬מכיוון ששכירות 'מיטה' במלון‬ ‫עולה סך מאה רובל החליט לישן על הספסל ב'פרוזדור' שלפני הטרקלין )‪ ,(Ϸ¯ ‰‡Ó ‡Ï‡ ‰È‰ ‡Ï ¢Âί ÏÎ ÈÎ‬בשכבו על‬ ‫'משכבו' נכנסו אל המלון כמה סוחרים‪ ,‬יהודים פורקי עול‪ ,‬שהיו אז בדרך חזרתם מ'יריד' גדו�� שהרוויחו בו הון רב‪,‬‬ ‫והסבו לסעודתם‪ ,‬כטוב ליבם ביין‪ ,‬החלו לדבר בקולי קולות דברי שטות והבל‪ ,‬לשחוק רח"ל מכל הקדוש והיקר‪ ,‬קם‬ ‫אחד מהם וזלזל ב'עולם הבא'‪ ,‬ויען ויאמר‪ ,‬הנני מציע למכירה את חלקי לעוה"ב בעד מאה רובל‪ ,‬כשמוע החסיד את‬ ‫דבריו‪ ,‬אמר‪ ,‬הרי זה 'עסק' הראשון שנזדמן לידי‪ ,‬שומה עלי לשמוע בקול הרבי ולקנות מהאי גברא את 'חלקו' לעוה"ב‪,‬‬ ‫קם החסיד 'ממיטתו' ניגש אל 'לץ' זה‪ ,‬ואמר‪ ,‬חפץ אני בחלקך לעוה"ב‪ ,‬הא לך מאה רובל‪ ,‬ותמכרהו לי‪ ,‬אך בתנאי‬ ‫שתעמיד על המכירה 'עדים' ותכתבהו ב'שטר כתוב וחתום' כדת וכדין למען יעמוד הדבר ימים רבים‪ ,‬ויעשו כן‪ .‬וילך‬ ‫כל אחד לדרכו‪.‬‬ ‫בהגיע אותו 'לץ' אל ביתו‪ ,‬סיפר לנוות ביתו את כל קורות הדרך‪ ,‬ועל ההון שהרוויח בכל עסקיו‪ ,‬והוסיף לומר‪,‬‬ ‫בסוף הדרך 'הרווחתי' עוד מאה רובל על חלקי לעוה"ב‪ ,‬נחרדה האשה עד עמקי נפשה‪ ,‬ותען ותאמר‪ ,‬מהר קח את‬ ‫הלבוש ואת הסוס‪ ,‬ורוץ נא אל החסיד 'הקונה' ותבקשו שיחזור בו מהמקח‪ ,‬ואם אי אתה עושה כן‪ ,‬תן לי עתה 'גט'‬ ‫פיטורין'‪ ,‬ושלחני לנפשי‪ ,‬כי אינני דרה במדור אחד עם מי שאין לו חלק ונחלה עם כל בני ישראל לעלמא דאתא‪,‬‬ ‫כראות האיש את מצב הביש אשר נקלע אליו שלא ברצונו‪ ,‬וכי האשה נחושה בדעתה לגרשו מהבית‪ ,‬החל לדבר אל‬ ‫ליבה שלא תעשה רעש כה גדול מכל המעשה‪ ,‬כי באמת היה הכל רק ב'שחוק' ובלא כוונה אמיתית‪ ,‬אך היא בשלה‪,‬‬ ‫שמוע שמעתי מפיך שעשית 'שטר מכר כתוב וחתום' – כל זמן שאין השטר בידי לקרעו ולבערו מן העולם‪ ,‬אינני‬ ‫דרה עמך בבית אחד‪ .‬בצר לו תר ה'לץ' אחר החסיד‪ ,‬השיגו ויבך ויתחנן לו לבטל את המקח כעפרא דארעא‪ ,‬אך‬ ‫החסיד לא אבה בשום פו"א להחזירו‪ ,‬גם לא בעד 'עשרת מונים' ממה ששילם לו מתחילה‪ ,‬מכיוון שכן‪ ,‬שאלו המוכר‪,‬‬ ‫בכמה מעות הינך 'מעריך' את חלקי הדל בעולם הבא‪ ,‬אמר לו החסיד‪ ,‬לדעתי‪ ,‬ערכו של חלקך בעולם הבא הוא‬ ‫'מאתיים וחמישים אלף רובל' טבין ותקילין – סכום אדיר שהיה בו בכדי להשיא את כל בנותיו של החסיד בכבוד‬ ‫והרחבה גדולה‪ ,‬ואף להעניק 'נדן' ראוי לשמו‪ ...‬בלית לפניו שתי ברירות‪ ,‬הלך המוכר ומכר כמה מחפציו היקרים‪,‬‬ ‫ומשהגיע לכל הסכום מסרו לחסיד‪ ,‬והחסיד החזיר לו את ה'שטר'‪ .‬וילך לביתו‪ ,‬הראה את השטר לבני ביתו ויקרעוהו‬ ‫לגזרי גזרים‪ ,‬ושב השלום לשרור בבית המוכר‪.‬‬ ‫משם חזר החסיד אל הבעש"ט הק'‪ ,‬וישאלהו‪ ,‬ממה נפשך עשיתי כאן מעשה 'גניבה'‪ ,‬כי אם כל חלקו של הסוחר‬ ‫בעולם הבא אינו שווה אלא מאה רובל‪ ,‬אם כן היה כאן הונאה ‪ -‬במה שהחזרתיו לו בסכום גדול כל כך )‡‪‰ˆÁÓ ÌÈÈÙÏ‬‬ ‫‪ ,(Â˙ÂÓÎ ˙„È‬ואם אכן שוויו כסכום השני‪ ,‬אם כן מעיקרא 'מקח טעות' היה מה שמכרו בעד מאה רובל‪ ,‬וכלל לא בא‬ ‫'העולם הבא' שלו תחת רשותי‪.‬‬ ‫ענהו הבעש"ט הק'‪ ,‬אין כאן לא 'מקח טעות' ולא 'הונאה'‪ ,‬הן בתחילת הדבר והן בסופו‪ ,‬כי ערכו ושוויו של ה'חלק'‬ ‫לעולם הבא נמדד לפי 'ההעמדה וההערכה' שבעליו מעריכו‪ ,‬ועל כן‪ ,‬מתחילה שכל העולם הבא שלו לא היה שווה‬ ‫בעיניו כי אם מאה רובל‪ ,‬היה זה ערכו הנכון‪ ,‬אך לבסוף שהחל להכיר בשוויו והיה מוכן לשלם ר"נ אלף רובל תמורתו‪,‬‬ ‫הרי בזה עצמו העלה את שוויו עד כדי סכום זה‪.‬‬ ‫ובזה ביארו היאך שילם יעקב לעשו על הבכורה רק ב'נזיד עדשים'‪ ,‬כי בעיני עשו לא שווה כל הבכורה רק כ'נזיד‬ ‫עדשים' ושפיר הווה 'מקח אמת'‪ .‬ולדידן ייאמר‪ ,‬בכל עניני עבודת ה' – באותו ערך ושוויות שהנך מעריך ומייקר את‬ ‫העבודה‪ ,‬ממש כן הוא שוויו אף בשמים ממעל‪ ,‬ובמה נדע כמה מעריך היהודי את עבודתו – לפי החיות‪ ,‬ה'הארץ'‬ ‫וה'ברען' )‪ (˙·‰Ï˙‰‰Â ·Ï‰‬שיש לו בגשתו אל הקודש‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


âé

‫ תולדות‬- ‫באר הפרשה‬

úåáø úåáòåú äùò ïë ìòå ,úåáø úåáùçî àìá äàùò åùò ãáéëù úåëæá åì àá (íåãà úåìâá íåéäë åðàù ,åéøçà ,êìåä äúà ïàì íìåò ìù åðåáùç áùçî äéä àì éë àìà äéä àì äæ ìëù íðîåà óàä .åéáà ÷çöé úà (åð÷æ) .áë úàæä úòá åá äøòáù äååàúä úàå òâøä úà éç àìà àì åáìá éøäù ,áìá àìå äùòîá Y àãéøâ úåéðåöéçá áìë íéçñô éìéìá ìåëàì åì ùéâäù ,êì éøäå) ÷çöéì ãåáë ùçø ‫ויעתר יצחק – ע"י התפילה נעשה בריה חדשה וממילא‬ ÷ø úåìâä ìåò ìåáñð àì åðà óà ,(àì ÷åñô ïúðåé íåâøú ,úî ‫מתבטל כל הנגזר עליו‬ ...áì éìáî äùòîá ÷ø åéäé åðéúåìéôúå åðéúøåúù ïîæ ìë éë åúùà çëåðì 'äì ÷çöé øúòéå ,(àë ,äë) ïúùøôá ìù ìå÷ä íà Y á÷òé ìå÷ ìå÷ä áåúëä úà øàáî äæáå äéä äøåàëìù ééçá åðéáø äù÷ä .àéä äø÷ò éãé íééãéä æà ,áìä úåéîéðô éìáî 'ìå÷'á ÷ø àåä á÷òé ë"îçàì ÷øå ,'äø÷ò ä÷áø éäúå' äìéçú øîåì êéøö éàãååá .ïðéøù àëåùçáå úåèìåù òùøä éãé ïééãò ,åéùò ,ì"äæá øàáîå .'åúùà çëåðì 'äì ÷çöé øúòéå' øéëæäì úåéçá íúåà íéé÷ðå åðúìéôúå åðúøåú áéùçäì ÷æçúð íà åðãîìå ,ø÷éòä íéã÷äù øîåì ïëúé ,äìéôúä íéã÷äù äîå äìåàâá 'åùò éãé íéãéä' ìåèéáì äëæð ãéî éøä ïåëð áìå ïë íàù ,äìéôúä úáéñ úåø÷òä äéäúù äðååëä ïéàù .à"áá äîéìù ìáà .äì ìôè äìéôúäå ø÷éò (àéä ,úåø÷òä åðééä) äáéñä øîåìå ,úåø÷òä úáéñ äìéôúä éë áåúëä ïåùì äðååëä ‫הרואה את הנולד – מעלתו של יעקב שהיה מתבונן בכל‬ ‫דבר על תכליתו ואחריתו‬ ,øáãä ìò íäéðù åììôúéù éãë àìà äø÷òúð àìù êì äðåùàøä äáéñäå ø÷éòä àéäù äìéôúä íéã÷ä êëéôì æîøì (à úåà) ò"éæ 'óñåé á÷òé úåãìåú'ä ÷"äøäî àúéà ì"æ åùøãù äæå .åðîà ä÷áøì úåø÷òä àá äìéáùáù ìãáääå íúåäî úà åùòå á÷òé ìù íîùá ä"á÷äù éðôî ,úåäîàä åø÷òúð äî éðôî' (ãì á ø"ùäù) íù ìò 'á÷òé' åîù àø÷ð åðéáà á÷òé äðä éë ,íäéðéáù çë ãåò ãåîìì ùé ïàëîå .'íé÷éãö ìù ïúìéôúì äååàúî êë éë ,'óåñ' ïåùìî íâ àåä á÷òå ,'á÷òá úæçåà åãé'ù íòèîå .òáèä úåðùì åìéôàå ãàî äìåãâ àéäù äìôúä ìà ïåéñð úò ìëá èéáäì ,åðéáà á÷òé ìù åëøã äúééä øàùå ,÷òöéå åà ììôúéå øîà àìå 'øúòéå' ïåùì øéëæä äæ áåè êëî àöé íàä åúéìëú ìò ïðåáúî äéäå ,øáã óåñ äëåñã ÷"ôá åøîàù åîë ...øúò ïåùìî àåä éë ,úåðåùìä .àë åàì åà øáãä úåùòì íà øîåà øîâ æ"éôìå ,òø åà êôäî äæ øúò äî ,øúòì íé÷éãö ìù ïúìôú äìùîð äîì àì íìåòîå ,äéùò ïåùìî 'åùò' àåä åîùë åùò ë"àùî úëôäî íé÷éãö ìù ïúìôú êë ,íå÷îì íå÷îî äæä ïøåâä çéååøé íàä ,äìåòô åæéà åúåùò íãå÷ ïðåáúäì ãîò .ì"ëò ,úåðîçø úãîì úåéøæëà úãîî ä"á÷ä ìù åúòã àìà ,úåéîùâá óàå úåéðçåøá ãéñôé åà úàæ úåùòî

,‫ בטרם שהוצאת הדיבור מפיך הינך הבעלים ע הדיבור‬,‫ כמאמר החכם‬,'‫ וביותר הדברים אמורים לענין 'הדיבור‬.‫כא‬ ÈÎ) ‫ כי לעולם לא תוכל להחזירו אפילו בעד כל הון דעלמא‬,‫אבל לאחר שהוצאתו מפיך הרי הוא בעלים עליך‬ ‫ על כן 'חשוב הדיבור‬,(ÍÏÂ˜Ï ÚÓ˘È˘ Í„Ú· ·¯Ú ÈÓ ,È˙¯Ó‡ ÍΠÍ΢ È ÂÏÙÏ ¯Ó‡˙ χ ,¯·„Ó Í˙‡ ÚÓ˘˘ ÈÓ ˙‡ ˙¯‰Ê‡ ÈÙχ· ¯È‰Ê˙ ̇ Ì‚ .(Ô"·Ó¯‰ ˙¯‚‡) '‫קודם שתוציאנו מפיך‬ ‫ שהיה מתאונן על יעקב‬,‫ וכן מצינו אצל עשיו הרשע‬,‫ אמנם דרכו של יצר – לבלבל את האדם בעת הנסיון‬.‫כב‬ ‫ הלא הוא בכבודו‬,‫ איזה טענה יש לו לעשו על יעקב‬,‫ ואינו מובן כלל‬,'‫'את בכורתי לקח' 'ויעקבני זה פעמיים‬ ,‫ בשעת מעשה‬,‫ אלא‬,‫ ומה רוצה הוא מיעקב‬,'‫ובעצמו מכר את בכורתו תמורת נזיד עדשים בשטר 'כתוב' וחתום‬ ‫ ורק לאחר מכן כששבה אליו דעתו החל זועק מרה‬,'‫ לא ראה לנגד עיניו כי אם 'נזיד עדשים‬,‫כשהיה עיף ויגע‬ .'‫'את בכורתי לקח‬ ‫ מדוע‬,‫ וצריך ביאור‬,'‫( 'ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה על כן קרא שמו אדום‬Ï ‰Î) ‫כתיב‬ ‫ וכאן כשנכנס עשו הביתה לא ראה‬,'‫ אלא ש'השם' ניתן לאדם על שם 'מהותו‬.'‫נקרא 'אדום' ולא 'הלעטיני' או 'נא‬ ,‫ ולא חשב אף לרגע אחד האם 'אדום' זה מאכל אדם הוא או מאכל בהמה‬,'‫'אדום – ָאדום‬ ָ ‫ כי אם‬,‫כלום לנגד עיניו‬ ‫ על כן קרא שמו אדום‬,‫' ותו לא מידי‬...‫ אדום‬...‫ אלא 'אדום‬,‫ האם מזיק הוא לבריאות או לאו‬,‫האם קשה הוא או רך‬ ‫ ושומר‬.‫ לבקש ולשאול כל אשר תאווה נפשו מבלי לחקור האם טוב הוא הדבר אם לאו‬,‫כי זאת הייתה כל מהותו‬ .‫נפשו ירחק מהנהגה זאת‬ https://telegram.me/Publications_MM


ãé

‫ תולדות‬- ‫באר הפרשה‬

'äùãç äéøá'ì åîöò ììôúîä äùòð äìéôúä é"òå éøåâî) 'äøåúä ìò ê"ù'á øàéá êëå ,úøçà úåàéöîå éãë àåä úåø÷òä úáéñ .ì"æå ,(úåãìåú 'øô ùéø ,é"øàä øîåì ,(äìéôúä é"ò) úøçà äéøáì êôäúúå äéìò ììôúéù äúééä (ä÷áø) äúåà éë ,'ìàåúá úá' (ä÷áø) úàæ äðéàù íà ,'ä÷áø øäúå' äéìò øîàð (äùãçä ä÷áø) åæå ,äø÷ò éãë äæ ìëå .úøçà ä÷áø àìà ä÷áø äúåà äðéà ïë íò äæéçà íåù íäì äéäé àìù éãë ìàøùé òøæ úå÷ðì êôäîù øúòä åîë 'øúòéå' øîà äæìå ...í"åëò úåîåà úåø÷òî äëôäúð ïë ,äèîì äìòîìî äàåáúä úà éë äø÷ò äúééä àì äàìå ...(äìéôúä é"ò) 'ä÷áø øäúå'ì àìù éãë äëåá äúééäù äúééëáá äîöò äëôä àéä äàì éðéòå' ÷åñôä ìò ì"æç åøîàù åîë åùòì àùðú àéä äàì äúåà éë ,äàì äúåà äðéà ïë íà ,'úåëø êôéäì íéøîåà ò"éæ õéùôàøî ÷"äøä íùáå ,åáø÷á øáùð åáì éë òùø .âë ì"ëò ,úøçà (äàì) åæå ,åùòì ÷éãö úìôúì òùø ïá ÷éãö úìôú äîåã ïéàù ,äì àìå äðååëä úåèùôáå .'äì àìå åì êëéôì ,(.ãñ úåîáé) ÷éãö ïá òùø ïá ÷éãö úìéôúî äáåùç ÷éãö ïá ÷éãö úìéôúù ÷éãö ïá ÷éãö äéäù ÷çöé ìù åúìéôúì 'ä øúòð êëéôì íéøàáî ùé ,òùø äéä ïáì äéáàù ä÷áø úìéôúì íãå÷ '...'åëå äîåã åðéà' (úåãìåú ,'éáöì 'ä çîö' 'ééò) øçà ïôåàá '...äîåã åðéà' ïë ìò øúåé äáåùç òùø ïá ÷éãö úìéôú éë ,÷çöé ìò äììôúä ä÷áøå ä÷áø ìò ììôúä ÷çöé éë ä÷áø úìéôúì äðòðù äðååëä 'åì øúòéå'ù àöîð ììôúäù ÷çöé ìù åúìéôú úìá÷ éðôì åéìò äììôúäù åì àì éë áùåçù éî óà éë øîàéé åðëøãìå ...äéìò ,éðåìôë '...ñçåéî' åðéà éøäù äìéôúä úåìòî ìë åøîàð äîë éô äáåùç åúìéôú äáøãà éë åùéçëîå é"ùø àá ïá ÷éãö úìéôú úìòî éë åðàáä ìéòì) ÷éãö ïá ÷éãö åúåàî åéúåáà éùòîî àåä ÷çåøî äîë åúåàøá øáùð åáì ÷éãö ïá ÷éãöù äîåã åðéà' äæáå ,åéúåáà úîåòì àåä áåùç ïééãòù òùøä ïá úîåòì .(åèåùôë '÷éãö ïá ÷éãö úìéôú

,úåø÷ò åéä úåäîàä ìëù (ã äî ø"øá) ì"æçá åðéöî äðäå äàø) ø÷ò äéä íäøáà ÷øù åðéöî úåáàä éáâå åãìåð á÷òéå ÷çöé éë ,øàáúé øåîàäìå ,(çò æîø ù"å÷ìé ãéìåäì íéìåëé åéä ë"ò ,íéùåã÷ä íäéúåáàî äøäèá çøú ìù åðá äéäù åðéáà íäøáà ìáà ,òáèä êøãá ,íéòùø ìù ïäéúåðá ïìåë åéä úåäîàä ïëå ,æ"ò ãáòù àì òáèä êøãáù éãë úåø÷ò úåéäì íéëéøö åéä ïë ìò åã÷ôé ú"éùä ìà äìéôúá éåáéø éãé ìò ÷øå ,úãìì åìëåé àöîð äìéôúá ïéðòð åéäéù ïåéëå ,íéîçøå äòåùé øáãá øù÷ä øñåä àìéîîå ,äùãç äéøáì åðúùäå åëôäðù íé÷äì åìëåé æ"éòå ,íìåòä úåîåà íò íäì åéäù úåëééùäå .äøäèáå äùåã÷á 'ìàøùé ììë' úà

ïá ÷éãö' àì áì ïåáàãì éðà øîàéù éî óà ,ãåò àìå éëðà íäéðùî òåøâ éë 'òùø ïá ÷éãö' àìå '÷éãö ìå÷ì àøåáä òîùé àìù éàãååáå '...ïá òùø' éúåéäá éòéáø øîàî) 'íéø÷éòä ìòá' åùéçëî ùéàä äæ ,éúìéôú äðåëé ìàøùé íùá øùà ìëì äìéòåî äìéôúäù (æ"èô êìî äé÷æç ïá äùðîî äééàøå ,íéúåçôáù úåçô åìéôà 'ä éô úà äøîäù éî äéä àìå øåîâ òùø äéäù ,äãåäé éô ìò óàå ,åéøçàì àìå åéðôì àì åäåîë ìååòá âéìôäå 'ä éðô úà äìéç åì øöäëå' (âé áé áì ,á é"äã) åá øîàð ïë åéìà ììôúéå ,åéúåáà é÷åìà éðôìî ãàî òðëéå åé÷åìà ‫ויעתר לו – הקב"ה שומע תפילת כל איש ואיש‬ ,'åúåëìîì íéìùåøé åäáéùéå åúðéçú òîùéå ,'ä åì øúòéå òåøä úéìëúá ììôúîä äéäé íà óàù ïàëî åðãîìå äø÷ò éë åúùà çëåðì ÷çöé øúòéå' (àë äë) ïúùøôá .äìéôúä éãé ìò ãñçä ìá÷ì ïëåî àåä éøä äùðîë åì .åì øúòéå ' é"ùøáå ,''ä åì øúòéå ...àéä

‫ ופשיטא שמי‬,‫( משל למלך שגזר על כל נתיניו הערלים שדינם למיתה‬Á"ÈÙ ÈÚÈ·¯ ¯Ó‡Ó) '‫ וכדברי 'בעל העיקרים‬.‫כג‬ ,‫ כמו"כ העומד בתפילה משתנית מהותו ו'אחר' הוא‬,‫שיחיש למול עצמו ינצל מהגזירה שהרי אינו בכלל הערלים‬ .‫ולא עליו נגזרה הגזרה‬ ,‫ וכי שייך 'שינוי רצון' אצל הבורא – לשנות מצבו של אדם ע"י התפילה‬,‫ידועה הקושיא כיצד מועילה התפילה‬ ‫ והנה כתבו על זה תלמידי הבעש"ט להיות על ידי התפלה‬.‫ וז"ל‬,(Ê Á ¯Ó‡Ó ˙Â˙·˘ ȯӇÓ) ‫ומבאר הרה"ק ה'בני יששכר' זי"ע‬ ‫ הנה בהתפלל האדם אל‬,‫ והגם שנגזר גזירה על אותו האיש‬,‫נתדבק האדם במקום אחר יותר גבוה ונהפך לאיש אחר‬ ‫ כי על‬,‫ ואין כאן שינוי רצון‬,‫השם הוי"ה ב"ה המהווה כל הויות הנה נתדבק במקום יותר גבוה ונתהוה להויה אחרת‬ .(‰Î¯·Ï ‰·ÂË ‰¯ÈÊ‚‰ ÏÎ ‰ ˙˘˙ ÏÏÙ˙È Ì‡˘ ‡¯Â·‰ ¯Ê‚ ‡¯˜ÈÚÓ„ ,ı¯˙Ó ‰ÈÙ‚ ‡Â‰Â) ‫אותה ההויה שהוא כעת לא נגזרה הגזירה‬ https://telegram.me/Publications_MM


‫באר הפרשה ‪ -‬תולדות‬

‫‪åè‬‬

‫אל תיטוש תורת אמך – שלא לזוז מדרכי אבות אפילו ‪äðúùð àì äæ éðôî éìåàå ,íäìù øñåîå íäéúåâäðîå‬‬ ‫זיז כלשהו‬ ‫‪åæå (ìàøùéì á÷òé ,íäøáàì íøáà) úåáàä øàù åîë åîù‬‬ ‫‪áùéå ...åøôç øùà úåøàáä ìëå' (àë - åè ,åë) ,ïúùøôá‬‬ ‫‪.ãë ÷"ãåúëò äãéî ãâðë äãéî‬‬ ‫‪íäì àø÷éå ...íéîä úåøàá úà øåôçéå ÷çöé‬‬ ‫יושב אוהלים – עיקר הצלחתו בתורה ע"י היגיעה‬ ‫‪åðì 'ä áéçøä ...åéáà ïäì àø÷ øùà úåîùë úåîù‬‬ ‫וההתמדה‬ ‫‪úåîùë íäì àø÷å ... 'ééçá åðéáø'ä áúë ,'õøàá åðéøôå‬‬ ‫‪ïîæä ,äë 'íéìäåà áùåé íú ùéà á÷òéå (æë äë) ïúùøôá äîîå .åéáà ãåáëì ïë äùòå ,åéáà ïäì àø÷ øùà‬‬ ‫‪óéñåäì åðéáà á÷òé ìù åúùøôá àîøâ‬‬ ‫‪äæá ùéå .'úåëæì åì áùçðù äàøð' ,äæ äòéãåä äøåúäù‬‬ ‫‪êåúî äøåúä ÷ñòá úåîåöòúå æåòá øáâúäì íéìééç ,åéúåáà êøãî íãà äðùé àìù ,øîåçå ì÷å ,úåøøåòúä‬‬ ‫‪- åðéúåáà éùòîì åðéùòî åòéâéù äëæð äæáå åë äòéâé åéáà àø÷ù úåøàáä 'úåîù' úà åìéôà ÷çöé éøäù‬‬ ‫‪,íöøîå íðåà ìë úà äøåúä ÷ñòá åòé÷ùä íìåò úåáà úåáàä éëøãì øîåçå ì÷ äæå ,ïúåðùì äöø àì‬‬ ‫כד‪ .‬אמרו בעלי הרמז על הפסוק בפרשתן )‪ (‡Ï ÊÎ‬ויבא לאביו‪ ,‬שב' תיבות אלו יחדיו נקראים 'ישר והפוך'‪ ,‬מתחילתם‬ ‫לסופם ומסופם לתחילתם‪ ,‬כי כך הטביע הבורא בעולמו שבן אשר יכבד אב‪ ,‬ישנה הדבר אצלו ‪ -‬שבניו יכבדוהו‪,‬‬ ‫ומי שאינו מכבד אב ואם‪ ,‬גם אליו יחזרו הדברים‪...‬‬ ‫כה‪ .‬בפרשתן )‪' (ÊÎ ‰Î‬ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה‪ ,‬ויעקב איש תם יושב אוהלים'‪ .‬ולכאורה צ"ב‪ ,‬מדוע שינה‬ ‫בלשונו‪ ,‬כי על עשו אמר יודע ציד‪ ,‬ואילו גבי יעקב לא אמר יודע תורה‪ ,‬וביאר הגאון ה'שבט הלוי' זצוק"ל‬ ‫דבשנות עלומיו כאשר למד בישיבת 'חכמי לובלין' המעטירה‪ ,‬בא רב אחד לדרוש בישיבה‪ ,‬ובתוך דבריו אמר‪ ,‬ראיתי‬ ‫בני עליה ומועטים מהם הינם בעלי כשרונות‪ ,‬כי לא הכשרונות יעמדו לאדם בדרכו להצליח בתורה‪ ,‬אלא מידת‬ ‫התמדתו ויגיעתו‪ ,‬וכן העיד הגר"ש בעצמו שכל גדולי תורה שנתגדלו בישיבה דשם היו העמלים והיגעים )‡‪ÈÏÚ· Û‬‬ ‫‪ ,(Â"Á ÁÈψ‰Ï ÌÈÏÂÎÈ Ì È‡ ˙ ¯˘Î ÈÏÚ·˘ ¯ÓÂÏ ‰ ÂÂΉ Ôȇ ÈÎ ,‰¯Â˙· ȇ¯Î ÂÏ„‚˙ ‰¯Â˙· ÂÚ‚ÈÈ˙ ˘ ˙ ¯˘Î‰‬ועל כן בבוא התורה לשבח‬ ‫את יעקב אבינו‪ ,‬לא שיבחוהו בכך שהיה יודע תורה‪ ,‬אלא בכך שהיה יושב אהלים בהתמדה רבה ועצומה‪.‬‬ ‫ומכאן תשובה לכל האומר לא אלי הדברים אמורים‪ ,‬כי דל כישרונות הנני‪ ,‬ולא לדידי ודכוותי לעסוק בתורה‪ ,‬כי‬ ‫טעות גדולה בידו‪ ,‬כי לא הכישרונות קובעים את ההצלחה בתורה‪ ,‬אלא היגיעה ‪ -‬כשור לעול וכחמור למשא היא‬ ‫אשר תביא את האדם להיות 'בעל תורה'‪.‬‬ ‫וכן איתא בתרגום יונתן בן עוזיאל על הכתוב )‪ (ÊÎ ‰Î‬ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב‬ ‫אוהלים ומתרגם והוה עשו גבר נחשירכן‪ ...‬ויעקב תבע אולפן מן קדם ה'‪ ,‬ופירוש 'גבר נחשירכן ‪ -‬אדם בטל שאין‬ ‫עושה מלאכה' ואילו יעקב אבינו היה 'תבע אולפן' היינו שהיה מבקש את השי"ת‪ .‬ומכאן‪ ,‬שהיינו גופא ההבדל בין‬ ‫יעקב לעשו‪ ,‬כי עשו היה יושב ובטל כדמתקריא בלשוננו ליידיג‪-‬גייער‪ ,‬ותוצאותיה שהרשיע עד מאוד‪ ,‬אבל יעקב‬ ‫אבינו לא נח על מקומו‪ ,‬אלא תמיד היה דורש ומבקש את השי"ת ובזה נתעלה לרום המעלה וזכה להיות יעקב‬ ‫שלימתא ‪ -‬בחיר שבאבות‪.‬‬ ‫כו‪ .‬בפרשתן )‪' (·Î ‰Î‬ויתרוצצו הבנים בקרבה' ובמדרש )¯·‪ (Ê ‚Ò ‰‬כשהייתה עוברת על פתחי בתי כנסיות ובתי מדרשות‬ ‫היה יעקב מפרכס לצאת‪ ,‬ולכאורה קשה מה הורע לו בהיותו במעי אמו עד ש'פירכס לצאת'‪ ,‬הרי זכה ללמוד‬ ‫שם תורה מפיו של מלאך האלוקים‪ ,‬אך על פי האמור יובן ככפתור ופרח‪ ,‬כי הלימוד מהמלאך הוא ללא יגיעה על‬ ‫כן 'פירכס לצאת' ‪ -‬לישב באהלה של תורה ולהתייגע בעמלה‪.‬‬ ‫באופן אחר מבארים בשם הרה"ק המהרי"ד מבעלזא זי"ע שללמוד בכפיפה אחת עם 'חבר רע' אינו כדאי אפילו‬ ‫אם הלימוד הוא מפי מלאך משרת )‪.(¯ÙÂÒ ˘"¯‚‰ Ì˘· ‰Ê ‡"È‬‬ ‫ובכלל היגיעה‪ ,‬הזהירות שלא להיות 'מפסיק ממשנתו'‪ ,‬אמרה נאה שמעתי לבאר את דברי המשנה )‡·‪' (Ê ‚ ˙Â‬המהלך‬ ‫בדרך ושונה‪ ,‬ומפסיק משנתו ואומר מה נאה אילן זה‪ ,‬ומה נאה ניר זה‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו'‪,‬‬ ‫כי כדוגמת הנוסע במטוס )‪ (¯"Ú‚ÈÏÙ‬ולפתע שומעים הנוסעים מאן דהו האומר הביטו וראו איזה אילן נאה נראה מחלון‬ ‫המטוס – מה יחרדו שאר הנוסעים ביודעם כי תוך כמה רגעים הם נופלים על הארץ – שהרי אין רואים ממטוס‬ ‫אילנות‪ ...‬כך נמי הרואה אילנות באמצע לימודו עומד הוא בפני נפילה‪...‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫באר הפרשה ‪ -‬תולדות‬

‫‪æè‬‬

‫‪åúøåú ,á÷òé úåéåëæ ìëî .ì"æå ,'íéìäåà áùåé íú ùéà‬‬ ‫‪,'íéìäà áùåé' íà éë áåúëä åá ùøéô àì ,åáø éë åéùòîå‬‬ ‫‪åìéôà úåùøãî éúáå úåéñðë éúá úáéùé àéä äìåãâ éë‬‬ ‫)‪åúáéùé éë åðééäå .ì"ëò ,äìéôú àìáå äøåú (éìáî‬‬ ‫‪,åéúåìééçå åùò ãâðë á÷òé ìù 'åúáåùú' àéä ã"îäéáá‬‬ ‫‪éáùåé éøùà' áéúëãë äãåáòå äøåúá ÷ñåò àåäùë ù"ëå‬‬ ‫‪ùé äøéúé äìòî Y ãåò ,'ä úéáá åúáéùé íöò Y 'êúéá‬‬ ‫‪.çë 'äìñ êåììäé' íà‬‬

‫‪íäøáà ,äøåú çð ãîìù(á æ é"ùø) çð 'øôá øëæåîä çðî‬‬ ‫‪,(:ãé æ"ò) æ"ò úëñîá íé÷øô úåàî 'ã åì åéä Y åðéáà‬‬ ‫‪úéáá äðù ã"é ïîèðå (æë äë úéùàøá) 'íéìäà áùåé' - á÷òé‬‬ ‫‪,(à ãë÷ íéìäú ùøãî) 'àåää íå÷îá áëù àì'ù øáòå íù‬‬ ‫‪íéîùá íåé 'î íéîòô äîë íéîùá áùé Y åðéáø äùî‬‬ ‫‪ãåã ,äøåúá äâäå äúù àì íéîå ìëà àì íçì ìòîî‬‬ ‫‪äéä êëå ,(.ì úáù) äøåúá ÷ñåò äúàù íåé áåè Y êìîä‬‬ ‫‪íéðåøçàå íéðåùàø íéàøåîàå íéàðú Y úåøåãä ìë êùîá‬‬ ‫‪ùôð úåøéñîá íúåéç ìë åòé÷ùäù 'äòã éìòá' íìåë‬‬ ‫‪÷çöéã ,àîéçø íäøáàã åäéúåëæ ïì øëãéà àðîçø .æë àááå äæá åðì áèééå íëøãá êìð åðà óà ,äøåúä ÷ñòá‬‬ ‫‪,(äùøô éàäá åøëæåä íìåë) àîéìù á÷òéãå ,àãé÷ò‬‬ ‫‪ìë øåöá ïúéà úðåîàá ,â"åøá äëøáå äáåè áåø òôùá øîàî) ò"éæ åðàôî ò"îøä ÷"äâäî àúéà ,ïéðòì ïéðòî‬‬ ‫‪.ø"éëà íåìù ìàøùé ìò úååöîäå äøåúä ÷ñòáå ,íéîìåò á÷òéå' (æë äë) ïúùøôá áåúëä ìò (çë 'ä úåàáö‬‬

‫כז‪ .‬אלא שהתורה צריכה להיות בחיות ושמחה‪ ,‬וכן איתא ב'כלי יקר' בפרשתן בכתוב )‪' (‡Ó ÊÎ‬וישטום עשו את יעקב‬ ‫על הברכה אשר ברכו אביו‪ ,‬ויאמר עשו בלבו‪ ,‬יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי'‪ .‬כותב ה'כלי יקר'‬ ‫'תלה הדבר בימי אבל‪ ,‬לפי שאבל אסור לעסוק בתורה כי פקודי ה' ישרים משמחי לב‪ ,‬ויצחק אמר‪ ,‬והיה כאשר תריד‬ ‫ דהיינו בזמן שלא יעסקו בתורה ‪ -‬ופרקת עולו‪ ,‬ואם כן באבלו ודאי לא יעסוק בתורה ולא תגן עליו התורה ואז‬‫אהרגה את אחי'‪ .‬הקשה הרה"ק ה'בית ישראל' זי"ע‪ ,‬והרי מותר לאבל לעסוק בתורה בהלכות הנוגעות אליו כהלכות‬ ‫אבלות וכדומה‪ ,‬והיאך יוכל עשו להרגו בימי האבל‪ ,‬הלא אף אז ישב ויעסוק בתורה‪ .‬אלא מכאן‪ ,‬שתורה בלא שמחה‪,‬‬ ‫כמו שהיא נלמדת בימי עצב ומרירות בימי אבלות‪ ,‬אין בה את המאור שבתורה שתגן על לומדיה‪ .‬כי עיקר לימוד‬ ‫התורה הוא בשמחה ובטוב לבב‪.‬‬ ‫כח‪ .‬פעם אמר לי בחור אחד שהחליט שיותר אין מקומו ב'ישיבה'‪ ,‬ובא לכלל החלטה זו מאחר שאין לו כח וחשק‬ ‫ללימוד התוה"ק‪' ,‬ממילא איני הוגה בתורה‪ ,‬ומה יש לי לישב בישיבה'‪ ,‬עניתיו‪ ,‬במשל לאחד הנוסע מעיר לעיר‪,‬‬ ‫ובאמצע הדרך איקלע לטרעפי"ק )‪ ,(‰Ú ˙ ˜˜Ù‬פשיטא שלא יאמר אחר שיש כאן עיכוב כל כך גדול בדרכים‪ ,‬מה לי כי‬ ‫אשב בתוככי הרכב‪ ,‬אצא מהרכב ואחכה מעט בחום היום‪ ,‬כי מבחוץ תכה החמה בראשו‪ ,‬ואילו בפנים יש לו‬ ‫אירקאנדישען )‪ (‚ÂÊÈÓ‬טוב ונעים‪ .‬והנמשל ברור‪ ,‬אף שאין דרכו מאירה לו ב'ישיבה'‪ ,‬ואינו רואה הצלחה בלימודיו‪ .‬ידע‬ ‫דמכל מקום עדיף לו שימצא במקום השמור ביותר בעולם‪ ,‬והיינו בתוככי בית המדרש‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


‫בס"ד‬

‫ִמּדֹות ֲוַהלִ יכֹות ּבִ ְר ִאי ַה ָּפ ָר ָׁשה‬ ‫ּ ָפ ָר ַׁשת‬ ‫ּתוֹ ְלדֹת‬

‫נ ֵֹוׂשא ַה ָּשׁב ַּוע‪ְּ :‬תפִ ּלָ ה‬

‫ְמ ֻׁש ָ ּבח‬

‫ַמ ֲא ַמר ּפְ ִת ָיחה‬ ‫ל־ה ָּפסּוק ֶׁשּבִ ְת ִחּלַ ת ַה ָּפ ָר ָׁשה‪" :‬וַ ְּיֶע ַּתר ְיִצ ָחק לַ ה' לְ נֹכַ ח ִא ְׁשּתֹו ּכִ י ֲע ָק ָרה ִהוא‪ ,‬וַ ָּיֵע ֶתר לֹו ה' וַ ַּת ַהר‬ ‫ַע ַ‬ ‫ן־ר ָׁשע‪,‬‬ ‫ן־צ ִּדיק‪ ,‬לִ ְת ִפּלַ ת ַצ ִּדיק ּבֶ ָ‬ ‫ּדֹומה ְּת ִפּלַ ת ַצ ִּדיק ּבֶ ַ‬ ‫ִרבְ ָקה ִא ְׁשּתֹו"‪ְ ,‬מ ָפ ֵרׁש ַר ִּשׁ"י‪" :‬לֹו וְ ֹלא לָ ּה‪ֶׁ ,‬ש ֵאין ָ‬ ‫ל־יִצ ָחק ּבִ ְהיֹותֹו ַצ ִּדיק‬ ‫ת־יִתרֹונֹו ֶׁש ְ‬ ‫ּדּוע ָּתלּו ֶא ְ‬ ‫לְ ִפיכָ ְך לֹו וְ ֹלא לָ ּה"‪ְּ .‬וׁש ִתי ְּת ִמיהֹות עֹולֹות ּבַ ָּדבָ ר‪ַ ,‬מ ַ‬ ‫ֹלׁשים וְ ָׁשבַ ע‬ ‫ן־צ ִּדיק? וַ ֲה ֵרי הּוא ַע ְצמֹו ָעבַ ר ֶאת־נִ ְסיֹון ָה ֲע ֵק ָדה ּבִ ְמ ִסירּות נֶ ֶפׁש‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי ָהיָה ָאז ּבֶ ן ְׁש ִ‬ ‫ּבֶ ַ‬ ‫ל־רבְ ָקה ֶׁשֹּלא ָעבְ ָרה נִ ָּסיֹון ּכָ זֶ ה‪ ,‬וְ ַדי ָהיָה לִ ְתלֹות ּבְ כָ ְך ֶאת‬ ‫ָׁשנָ ה‪ ,‬וְ ִאם־ּכֵ ן יֶׁש לֹו ַמ ֲעלָ ה ַע ְצ ִמית וְ ְיִתרֹון ַע ִ‬ ‫ן־צ ִּדיק ��גְ דֹולָ ה ִמ ְּת ִפּלַ ת ַצ ִּדיק ּבֶ ן־‬ ‫מּוהים ַה ְּדבָ ִרים‪ֶׁ ,‬ש ְּת ִפּלַ ת ַצ ִּדיק ּבֶ ַ‬ ‫ַּד ְרּגַ ת ְּת ִפּלָ תֹו ַה ְמ ֶיֻח ֶדת‪ .‬וְ עֹוד ְּת ִ‬ ‫ּתֹופף‬ ‫ּובֹוחר לְ ִה ְס ֵ‬ ‫ת־ּד ֶרְך ַה ֶּשׁ ֶקר ֵ‬ ‫אֹורה ָהיָה ָצ ִריְך לִ ְהיֹות לְ ֵה ֶפְך‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ָה ָר ָׁשע ֶׁשעֹוזֵ ב ֶא ֶ‬ ‫ָר ָׁשע‪ ,‬וַ ֲהֹלא לִ כְ ָ‬ ‫ל־רבְ ָקה ְמ ָפ ֵרׁש ַר ִּשׁ"י "לְ ַהּגִ יד‬ ‫בֹותיו ַה ַּצ ִּד ִיקים‪ ,‬וַ ֲה ֵרי ַע ִ‬ ‫ּתֹורה‪ּ ,‬גָ דֹול ּבְ ֶע ְרּכֹו ִמּזֶ ה ֶׁשהֹולֵ ְך ּבְ ֶד ֶרְך ֲא ָ‬ ‫ּבְ ֵצל ַה ָ‬ ‫י־ר ַׁשע‪ ,‬וְ ֹלא לָ ְמ ָדה ִמ ַּמ ֲע ֵׂש ֶיהם"‪ .‬וְ ַעל־ּכָ ְך ָהיָה‬ ‫קֹומּה ַאנְ ֵׁש ֶ‬ ‫חֹות־ר ָׁשע‪ְּ ,‬ומ ָ‬ ‫ת־ר ָׁשע וַ ֲא ָ‬ ‫ִׁשבְ ָחּה‪ֶׁ ,‬ש ָה ָיְתה ּבַ ָ‬ ‫ן־צ ִּדיק‪ֶׁ ,‬ש ָהיָה‬ ‫ַה ָ'ּסבָ א' ִמ ֶּקלֶ ם ְמבָ ֵאר‪ֶׁ ,‬שּזֶ ה ָהיָה סֹוד ּכֹחֹו ֶׁשל ְיִצ ָחק ָאבִ ינּו‪ּ ,‬בְ כָ ְך ֶׁשּלַ ְמרֹות ֱהיֹותֹו ַצ ִּדיק ּבֶ ַ‬ ‫בֹודת ה'‪,‬‬ ‫יָכֹול לִ ְצעֹד ּבְ ֶד ֶרְך ָאבִ יו ַאבְ ָר ָהם ֶׁש ָהיָה ַעּמּוד ַה ֶח ֶסד‪ּ ,‬בָ ַחר לֹו לְ ַא ַחר יְגִ ָיעה ֶּד ֶרְך ִמ ֶּשּׁלֹו לַ ֲע ַ‬ ‫ּתֹורה ַ'ּפ ַחד ְיִצ ָחק'‪ .‬וְ ַא ַחר ֶׁשּבָ ַחר לֹו‬ ‫בּורה וְ ְיִר ַאת ָׁש ַמיִם‪ּ ,‬כְ ִפי ֶׁשהּוא ְמכֻ ּנֶ ה ּבַ ָ‬ ‫וְ ִה ְת ַעּלֶ ה לִ ְהיֹות ַעּמּוד ּגְ ָ‬ ‫ל־אף ֶׁשּיָכֹול‬ ‫ן־צ ִּדיק‪ֶׁ ,‬ש ַע ַ‬ ‫ת־ּד ְרּכֹו‪ִ ,‬ה ְת ֵיַחד ּבְ ַמ ֲעלַ ת ָאב לְ ַע ְצמֹו‪ .‬וְ זֹו ַמ ֲעלָ תֹו ַהּגְ דֹולָ ה ֶׁשל ַצ ִּדיק ּבֶ ַ‬ ‫ּבְ ָע ָמל ֶא ַ‬ ‫ל־יְדי ָאבִ יו‪ְ ,‬מ ַח ֵּפׂש הּוא ּבְ ִצ ָּמאֹון ּגָ דֹול ּובְ ָע ָמל לַ ֲעבֹד ֶאת־ה' ּבְ ַד ְרּכֹו‬ ‫לַ ֲעבֹד ֶאת־ה' ּבַ ֶּד ֶרְך ַה ְּסלּולָ ה לֹו ַע ֵ‬ ‫רֹואה לְ ָפנָ יו ִמ ַּד ְעּתֹו ֶאת ֶּד ֶרְך ָה ֱא ֶמת ּכְ ְיִתרֹון ָהאֹור‬ ‫ן־ר ָׁשע ֶ‬ ‫ַה ְמ ֶיֻח ֶדת ּכְ ִפי ּכֹחֹו‪ּ .‬ולְ ֻע ַּמת זֹאת‪ַ ,‬צ ִּדיק ּבֶ ָ‬ ‫יֹותר לְ ִה ְתנַ ֵּתק ֵמ ֲעבָ רֹו ַה ִּשׁ ְק ִרי ּולְ ִה ְס ַּת ֶּפ ַח ֶאל נַ ֲחלַ ת־ה'‪ .‬זֹו ָה ָיְתה ֵאפֹוא ַמ ֲעלָ תֹו‬ ‫ן־הח ֶֹׁשְך‪ ,‬וְ לָ כֵ ן ַקל לֹו ֵ‬ ‫ִמ ַ‬ ‫ַהּגְ דֹולָ ה ֶׁשל ְיִצ ָחק ָאבִ ינּו‪ֶׁ ,‬ש ִּמ ְּפנֵ י ּכָ ְך "וַ ָּיֵע ֶתר לֹו ה'" – לֹו וְ ֹלא לָ ּה‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ֶׁש ָע ַמד לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ּבְ כ ַֹח ַע ְצמֹו‪,‬‬ ‫סֹומְך ַרק‬ ‫ל־א ָדם ֶׁש ֵאינֹו ֵ‬ ‫ת־ּבֹוראֹו ּבְ ַד ְרּכֹו‪ּ ,‬וגְ דֹולָ ה ַמ ֲעלָ ה זֹו ֶׁש ָ‬ ‫ִמּתֹוְך יְגִ ָיעה וְ ָע ָמל ִמ ֶּשּׁלֹו ּכְ ֵדי לְ ַהּכִ יר ֶא ְ‬ ‫יֹותר ֵמ ֲא ֶׁשר ָא ָדם ֶׁשֹּלא‬ ‫בֹותיו וְ ֵאינֹו ִמ ְת ַּפּלֵ ל ּכְ ִמ ְצוַ ת ֲאנָ ִׁשים ְמלֻ ָּמ ָדה ּכְ ִפי ֶׁש ֻה ְרּגַ ל ִמּנַ ֲערּותֹו‪ֵ ,‬‬ ‫ַעל זְ כּות ֲא ָ‬ ‫ל־ּד ְעּתֹו ֵה ֵחל לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ּבַ ֲהבָ נָ ה ִׂשכְ לִ ית‪.‬‬ ‫ַיָדע ְּת ִפּלָ ה ַמ ִהי‪ ,‬וְ כַ ֲא ֶׁשר ָע ַמד ַע ַ‬ ‫בֹותינּו‪ּ ,‬כְ ִפי ֶׁש ָהיָה‬ ‫ל־א ֵ‬ ‫וְ ִאם זֹו ָה ָיְתה ַּד ְרּגָ תֹו ֶׁשל ְיִצ ָחק ָאבִ ינּו‪ֲ ,‬ה ֵרי ֶׁש ָאנּו ּבְ ֶע ְרּכֵ נּו ִמ ְס ַּת ְּמכִ ים ּבַ ְּת ִפּלָ ה ַע ֲ‬ ‫ן־ר ָׁשע‪ ,‬וְ ָא ַמר‪ּ" :‬כֵ ַיצד‬ ‫ן־צ ִּדיק לְ בֶ ָ‬ ‫ּדֹומה ְּת ִפּלַ ת ַצ ִּדיק ּבֶ ַ‬ ‫ּדּוע ֵאינָ ּה ָ‬ ‫ַרּבִ י ַחּיִים ָמ ְר ְּדכַ י ִמּנֵ ַיא ְמץ ְמבָ ֵאר ַמ ַ‬ ‫ְמ ֻסּגָ ל ָא ָדם ֶׁשּסֹופֹו ִר ָּמה וְ תֹולֵ ָעה‪ ,‬לַ ֲעמֹד ּולְ ִה ְת ַּפּלֵ ל לִ ְפנֵ י ַה ָּקּבָ "ה‪ֶׁ ,‬שּכְ בֹודֹו ָמלֵ א עֹולָ ם? ֶאּלָ א ֶׁשּכַ ֲא ֶׁשר‬ ‫עֹומד לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל‪ּ ,‬כְ מֹו ֶׁש ָא ְמרּו ֲחזַ "ל ַעל ַה ֲח ִס ִידים ָה ִראׁשֹונִ ים ֶׁש ָהיּו‬ ‫ת־ע ְצמֹו ֶט ֶרם ֵ‬ ‫ְמבַ ֵּטל ָה ָא ָדם ֶא ַ‬ ‫ּבֹורא ְיִתּבָ ַרְך‪ֲ ,‬אזַ י הּוא‬ ‫ׁשֹוהים ָׁש ָעה ַא ַחת ק ֶֹדם ַה ְּת ִפּלָ ה‪ּ ,‬כְ ֵדי לְ ִה ְתּבֹונֵ ן ּבְ ִׁש ְפלּות ַע ְצ ָמם ּובְ גַ ְדלּות ַה ֵ‬ ‫ִ‬ ‫סֹומְך‬ ‫אֹומר לַ ָּקּבָ "ה‪'ִ ,‬רּבֹונֹו ֶׁשל־עֹולָ ם! ּבֶ ֱא ֶמת ֵאינִ י ָראּוי לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל לְ ָפנֶ יָך ּבְ כֹחֹות ַע ְצ ִמי‪ֲ ,‬אבָ ל ֵ‬ ‫עֹומד וְ ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫ן־ר ָׁשע ּבָ א‬ ‫בֹותי ֶׁש ָעׂשּו ְרצֹונֶ ָך‪ ,‬וְ ַאף ֲאנִ י ֶא ֱעמֹד לִ ְׁשּפְֹך ִׂש ַיח לְ ָפנֶ יָך ּבְ כ ָֹחם'‪ .‬אּולָ ם ַצ ִּדיק ּבֶ ָ‬ ‫ֲאנִ י ַעל זְ כּות ֲא ַ‬ ‫ת־ּת ִפּלָ ִתי"‪ִּ .‬ומּכֵ יוָ ן ֶׁשּזְ כּות‬ ‫בֹוד ִתי לְ ָפנֶ יָך‪ַ ,‬קּבֵ ל נָ א ֶא ְ‬ ‫ּתֹור ִתי וַ ֲע ָ‬ ‫אֹומר ִ'רּבֹון ָהעֹולָ ִמים! ּבִ זְ כּות ָ‬ ‫ּבְ כ ַֹח ַע ְצמֹו וְ ֵ‬ ‫יֹותר"‪...‬‬ ‫ן־צ ִּדיק ֲחׁשּובָ ה ֵ‬ ‫ַע ְצמֹו ֵאינָ ּה ֲחׁשּובָ ה לִ ְפנֵ י ַה ָּקּבָ "ה ּכִ זְ כּות ָאבֹות‪ ,‬לָ כֵ ן ְּת ִפּלַ ת ַצ ִּדיק ּבֶ ַ‬ ‫רֹוּפ ִׁשיץ‪ֶׁ ,‬ש ָּפגַ ׁש ַּפ ַעם ֶאת ַרּבִ י ְמ ֻׁשּלָ ם ַפיְבּוׁש ֶהלֶ ר ּבַ ַעל "י ֶֹׁשר ִּדבְ ֵרי ֱא ֶמת"‪,‬‬ ‫ְמ ֻס ָּפר ַעל ַרּבִ י נַ ְפ ָּתלִ י ֵמ ְ‬ ‫בֹודת ה' ָצ ִריְך יִחּוס"? וְ ַרּבִ י נַ ְפ ָּתלִ י‬ ‫ּובִ ְדבָ ָריו ִהזְ ּכִ יר ֶאת יִחּוסֹו ַה ְמפ ָֹאר‪ָּ .‬ת ַמּה ַרּבִ י ַפיְבּוׁש וְ ָׁש ַאל‪" :‬וְ כִ י לַ ֲע ַ‬ ‫עֹורְך ִּתּקּון ֲחצֹות‬ ‫"הבָ ה וְ ַא ְסּבִ יר לְ ָך לְ ֵׁשם ָמה ָחׁשּוב ַהּיִחּוס‪ַ .‬מר ַמ ְׁשּכִ ים קּום ּבַ ֲחצֹות ַהּלַ יְלָ ה‪ֵ ,‬‬ ‫ִה ְסּבִ יר‪ָ :‬‬ ‫ּתֹורה‪ִ .‬עם ֲעלֹות ַה ַּשׁ ַחר הּוא ִמ ְת ַּפּלֵ ל ָׁש ָעה ֲא ֻרּכָ ה ּבְ ִה ְתלַ ֲהבּות ְּודבֵ קּות‪ּ ,‬בְ כַ ּוָנֹות‬ ‫ל־הּלַ יְלָ ה ּבַ ָ‬ ‫עֹוסק ּכָ ַ‬ ‫וְ ֵ‬ ‫בֹותיו ֹלא ָצ ֲעדּו ּבְ ֶד ֶרְך‬ ‫ת־רּוח‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ֲא ָ‬ ‫ַ‬ ‫סֹועד ֶאת־לִ ּבֹו‪ָ ,‬חׁש הּוא ּבְ ק ַֹר‬ ‫יִחּודים‪ּ ,‬ולְ ַא ַחר ַה ְּת ִפּלָ ה ּכַ ֲא ֶׁשר הּוא ֵ‬ ‫וְ ִ‬ ‫ת־ּת ִפּלָ ִתי‪ּ ,‬גַ ם‬ ‫ּלּודין‪ .‬אּולָ ם ֶא ְצלִ י ַה ְּדבָ ִרים ֲהפּוכִ ים‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ּכַ ֲא ֶׁשר ֲאנִ י ְמ ַסּיֵם ֶא ְ‬ ‫בֹודת ַה ֵּשׁם ּבְ ִס ִ‬ ‫זֹו ֶׁשל ֲע ַ‬ ‫בֹותי‬ ‫ּיֹוק ֶדת ֶׁשל ֲא ַ‬ ‫נֹוק ַפנִ י‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי ַמ ִהי ְּת ִפּלָ ִתי לְ ֻע ַּמת ְּת ִפּלָ ָתם ַה ֶ‬ ‫עֹומד לִ ּבִ י וְ ְ‬ ‫ִאם ָה ָיְתה ְּת ִפּלָ ה ּכַ ֲהלָ כָ ה‪ֵ ,‬‬ ‫בֹודת ַה ֵּשׁם‪ֶ ,‬אּלָ א צ ֶֹרְך לְ גִ ָימה ֶׁשּלְ ַא ַחר ַה ְּת ִפּלָ ה"‪...‬‬ ‫בֹותי? וְ נִ ְמ ָצא ֵאפֹוא ֶׁש ַהּיִחּוס ֵאינֹו צ ֶֹרְך ֲע ַ‬ ‫בֹותי ֲא ַ‬ ‫וַ ֲא ַ‬ ‫‪C‬‬ ‫‪ https://telegram.me/Publications_MM‬לתגובות‪ :‬דוא''ל‪5806777@gmail.com :‬‬

‫ִמּתֹוְך ַה ֵּס ֶפר‬

‫" ִמ ֶׁשּיֵּד ֵצֹואת ִטיׁש"‬

‫ִמ ֵ ּבית‬ ‫ַׁש ָּבת ִט ׁיש‬

‫לָ אֹור‬ ‫ְ‬ ‫ּב ֶעזְ ַרת ַה ֵּשׁם‬ ‫ל‬ ‫ָ‬ ‫ַעל־ּכָ ּפ ָר‬ ‫ׁשֹות ַה ָּשׁבּו ַע‬

‫ֻמ ְד ָ ּג ׁש‬

‫ַמהּות הַ ִּמ ָּדה‬ ‫בֹודת ַה ֵּשׁם‪ּ ,‬ובָ ּה‬ ‫ַה ְּת ִפּלָ ה ִהיא ַה ֵחלֶ ק ֶה ָחׁשּוב ּבַ ֲע ַ‬ ‫בֹוראֹו וְ לִ ְׁשּפְֹך ּבְ ָפנָ יו‬ ‫זֹוכֶ ה ָה ָא ָדם לְ ִה ְת ָק ֵרב לְ ְ‬ ‫לֹותיו ְּוצ ָרכָ יו‪ֶ .‬את‬ ‫ת־מ ְׁש ֲא ָ‬ ‫ת־ׂשיחֹו‪ּ ,‬ולְ ַהּבִ ַיע ֶא ִ‬ ‫ֶא ִ‬ ‫דֹוׁשים‪ַ ,‬אבְ ָר ָהם‬ ‫זְ ַמּנֵ י ַה ְּת ִפּלָ ה ִּת ְּקנּו ָה ָאבֹות ַה ְּק ִ‬ ‫ְיִצ ָחק וְ ֲיַעקֹב‪ֶׁ ,‬ש ִּת ְּקנּו לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ּבַ ּב ֶֹקר‪ּ ,‬בַ ָּצ ֳה ַריִם‬ ‫ּובָ ֶע ֶרב‪ ,‬וְ ַאנְ ֵׁשי ּכְ נֶ ֶסת ַהּגְ דֹולָ ה ִּת ְּקנּו ֶאת נֻ ַּסח‬ ‫ּפֹוסק לַ ֲהלָ כָ ה ֶׁש ַה ְּת ִפּלָ ה ּבְ כָ ל־‬ ‫ַה ְּת ִפּלָ ה‪ָ .‬ה ַר ְמּבַ "ם ֵ‬ ‫"ׁשּנֶ ֱא ַמר 'וַ ֲעבַ ְד ֶּתם‬ ‫ּתֹורה‪ֶ :‬‬ ‫ן־ה ָ‬ ‫יֹום ִהיא ִמ ְצוָ ה ִמ ַ‬ ‫בֹודה‬ ‫מּועה לָ ְמדּו‪ֶׁ ,‬ש ֲע ָ‬ ‫ֹלקיכֶ ם'‪ִ ,‬מ ִּפי ַה ְּשׁ ָ‬ ‫ֵאת ה' ֱא ֵ‬ ‫זֹו ִהיא ְּת ִפּלָ ה‪ֶׁ ,‬שּנֶ ֱא ַמר 'ּולְ ָעבְ דֹו ּבְ כָ ל־לְ בַ בְ כֶ ם'‬ ‫בֹודה ֶׁשּבְ לֵ ב? זֹו ְּת ִפּלָ ה'‪ֶׁ .‬ש ֵּיְהא‬ ‫יזֹוהי ֲע ָ‬ ‫וְ ָא ְמרּו‪'ֵ :‬א ִ‬ ‫ָא ָדם ִמ ְת ַּפּלֵ ל ִּומ ְת ַחּנֵ ן ּבְ כָ ל־יֹום‪ַּ ,‬ומּגִ יד ִׁשבְ חֹו ֶׁשל‬ ‫ׁשֹואל ְצ ָרכָ יו ֶׁשהּוא‬ ‫ַה ָּקדֹוׁש־ּבָ רּוְך־הּוא‪ ,‬וְ ַא ַחר־ּכָ ְך ֵ‬ ‫נֹותן ֶׁשבַ ח‬ ‫ָצ ִריְך לָ ֶהם ּבְ בַ ָּק ָׁשה ּובִ ְת ִחּנָ ה‪ ,‬וְ ַא ַחר־ּכָ ְך ֵ‬ ‫ל־א ָחד ּכְ ִפי‬ ‫ל־הּטֹובָ ה ֶׁש ִה ְׁש ִּפ ַיע לֹו‪ּ ,‬כָ ֶ‬ ‫הֹודיָה לַ ה' ַע ַ‬ ‫וְ ָ‬ ‫ּכֹחֹו"‪ .‬אּולָ ם לְ ַד ַעת ָה ַר ְמּבַ "ן ֵאין חֹובַ ת ַה ְּת ִפּלָ ה‬ ‫ּתֹורה‪ ,‬וְ ַרק ּבְ ֵעת ָצ ָרה יֵׁש ִמ ְצוָ ה‬ ‫ן־ה ָ‬ ‫ּבְ כָ ל־יֹום ִמ ְצוָ ה ִמ ַ‬ ‫י־תבֹאּו ִמלְ ָח ָמה‬ ‫לִ ְפנֹות ֶאל־ה' ּבִ ְת ִפּלָ ה‪ֶׁ ,‬שּנֶ ֱא ַמר "וְ כִ ָ‬ ‫ּבְ ַא ְר ְצכֶ ם וְ גֹו' וַ ֲה ֵרע ֶֹתם ּבַ ֲחצ ְֹצרֹת וְ נִ זְ ּכַ ְר ֶּתם לִ ְפנֵ י‬ ‫נֹוׁש ְע ֶּתם ֵמאֹיְבֵ יכֶ ם"‪ַ .‬אנְ ֵׁשי ּכְ נֶ ֶסת‬ ‫ֹלקיכֶ ם וְ ַ‬ ‫ה' ֱא ֵ‬ ‫ַהּגְ דֹולָ ה ִּת ְּקנּו ֶאת נֻ ַּסח ַה ְּת ִפּלֹות‪ ,‬וְ ָקבְ עּו ָׁשֹלׁש‬ ‫ְּת ִפּלֹות ּכְ נֶ גֶ ד ָק ְרּבְ נֹות ַה ִּצּבּור‪ַׁ ,‬ש ֲח ִרית ִּומנְ ָחה ּכְ נֶ גֶ ד‬ ‫עֹולֹות ַה ָּת ִמיד‪ ,‬וְ לָ כֵ ן ֵהן ְּת ִפּלֹות חֹובָ ה‪ְּ ,‬ות ִפּלַ ת‬ ‫ַע ְרבִ ית ֶׁש ִהיא ּכְ נֶ גֶ ד ֶה ְק ֵטר ֲחלָ בִ ים וְ ֵאיבָ ִרים‪ ,‬וְ לָ כֵ ן‬ ‫נִ ְת ְקנָ ה ְּת ִחּלָ ה ּכִ ְת ִפּלַ ת ְרׁשּות‪ּ ,‬ובְ נֵ י ְיִׂש ָר ֵאל ִקּבְ לּו‬ ‫בֹודה‬ ‫אֹותּה ֲעלֵ ֶיהם ּכְ חֹובָ ה‪ִ .‬מּכֵ יוָ ן ֶׁש ַה ְּת ִפּלָ ה ִהיא ֲע ָ‬ ‫ָ‬ ‫ֶׁשּבַ ּלֵ ב‪ָּ ,‬תלּוי ִע ָּק ָרּה ּבְ כַ ּוָנַ ת ַהּלֵ ב‪ַ ,‬הּכֹולֶ לֶ ת ּגַ ם ּכַ ּוָנָ ה‬ ‫ּבֹורא‪ ,‬וְ כֵ ן ּכַ ּוָנַ ת‬ ‫ֶׁשל ֲע ִמ ָידה ּבְ ְיִר ָאה וְ ַא ֲהבָ ה לִ ְפנֵ י ַה ֵ‬ ‫ּבְ ֵפרּוׁש ַה ִּמּלֹות‪ִּ ,‬ומ ְּפנֵ י זֶ ה ַה ְּת ִפּלָ ה ִהיא ֶא ָחד ִמן־‬ ‫ַה ְּדבָ ִרים ֶׁש ְּצ ִריכִ ים ִחּזּוק ּבְ כָ ל־יֹום‪.‬‬

‫ֵא ָימ ַתי הַ ְּתפִ ּלָ ה נִ ְׁש ַמ ַעת?‬ ‫ּדֹומ ַעת‪,‬‬ ‫ּכַ ֲא ֶׁשר הַ ּנֶ פֶ ׁש נִ כְ נַ ַעת‪ ,‬הָ ַעיִן ַ‬ ‫וְ הַ ְּתלָ ָאה לְ ִקירֹות הַ ּלֵ ב נֹוגַ ַעת‪.‬‬ ‫(רבי יהודה אלחריזי)‬


‫נִ ְמ ָׁשל‬ ‫ּדֹומה‬ ‫לְ ָמה הַ ָּדבָ ר ֶ‬

‫‪2‬‬

‫רּוסי ּבֶ ן־ּכְ ָפר‪ֶׁ ,‬שֹּלא ָק ָרא וְ ֹלא ָׁשנָ ה ִמ ָּיָמיו‪ ,‬וְ כָ ל עֹולָ מֹו‬ ‫ֶּפ ֶטר‪ָ ,‬היָה נַ ַער ִ‬ ‫אֹותם ִיָמים‪ָ ,‬היּו ֵיְמי ִׁשלְ טֹונֹו‬ ‫ּגֹורר‪ָ .‬‬ ‫ִה ְצ ַט ְמ ֵצם ּבַ ּכְ ָפר ַה ָּק ָטן ּבֹו ִה ְת ֵ‬ ‫רּוסיָה ָה ַא ִּד ָירה‬ ‫ּנֹודע נִ יקֹולַ אי‪ֶׁ ,‬ש ָּשׁלַ ט ַעל ְ‬ ‫רּוסי ַה ָ‬ ‫ֶׁשל ַה ַּצאר ָה ִ‬ ‫ּבְ ִׁשלְ טֹון לְ ֹלא ְמ ָצ ִרים‪ָׁ .‬שנִ ים ֶׁשל ּכְ ִמ ָיהה וְ ִצ ִּפּיָה לִ ְהיֹות ִמּבֵ ין ֵאּלּו‬ ‫ל־הּמֹולֶ ֶדת‪ִ ,‬הּגִ יעּו לְ ִק ָּצם‬ ‫ל־ה ַּצאר ּולְ ָהגֵ ן ַע ַ‬ ‫ֶׁשּיִזְ ּכּו לְ ָׁש ֵרת ּבִ ְצבָ אֹו ֶׁש ַ‬ ‫ּבְ ֵעת ֶׁש ֶּפ ֶטר נִ כְ נַ ס ּבְ ַׁש ֲע ֵרי ַה ַּמ ֲחנֶ ה ַה ְּצבָ ִאי‪ ,‬וְ ָׁשם ִה ְת ַקּבֵ ל ּכְ ַחּיָל ִמן־‬ ‫ַהּש ָּׁורה‪ְ .‬מ ַפ ְּק ָדיו ֹלא ָהיּו ְצ ִריכִ ים לְ ִה ְת ַא ֵּמץ ַה ְרּבֵ ה‪ּ ,‬כְ ֵדי לְ ָהבִ ין ֶׁשהּוא‬ ‫ֹלא נֵ ַחן ּבְ בִ ינָ ה ֵיְת ָרה‪ ,‬אּולָ ם ִאם רֹאׁשֹו ֹלא ָהיָה ְמב ָֹרְך‪ֲ ,‬ה ֵרי ֶׁשּגּופֹו‬ ‫ל־סכְ לּותֹו‪ֶּ .‬פ ֶטר ָהיָה ִאיׁש ְר ַחב ּכְ ֵת ַפיִם‪ָ ,‬חסֹון‬ ‫ָהיָה ּכְ ֵעין ִּפּצּוי ַע ִ‬ ‫נֹוסף לְ כָ ְך ָהיָה זָ ִריז ָּומ ִהיר ֵמ ֵאין ּכָ מֹוהּו‪ .‬הּוא ֹלא ּבָ ַחל‬ ‫ּובַ ַעל־ּכ ַֹח‪ּ ,‬ובְ ָ‬ ‫ּבְ ׁשּום ְמ ִׂש ָימה ּבְ ֵעת ָה ִאּמּונִ ים ַה ְמ ָפ ְרכִ ים‪ ,‬וְ ַה ְמ ַפ ְּק ִדים נָ ְטלּו אֹותֹו‬ ‫ּכְ ֵס ֶמל וְ ֻדגְ ָמה לְ ַחּיָל ָמסּור‪ֲ ,‬א ֶׁשר מּוכָ ן לַ ֲעׂשֹות ַהּכֹל לְ ַמ ַען ַהּמֹולֶ ֶדת‬ ‫וַ ֲהגַ ּנַ ת ָה ָעם‪ .‬אּולָ ם ֵסבֶ ל ַרב ָסבַ ל ֶּפ ֶטר ִמ ְּמ ַפ ְקּדֹו ַה ִּיָׁשיר‪ֶׁ ,‬ש ֵּמ ֵרר ֶאת־‬ ‫ַחּיָיו וְ ִעּנָ ה אֹותֹו לַ ָּשׁוְ א‪ַ .‬הּלָ ה ָהיָה ּכַ ְפ ִרי ְמגֻ ָּשׁם‪ּ ,‬וכְ ֶעבֶ ד ּכִ י ְיִמֹלְך ָר ָדה‬ ‫אֹותם ּבְ יָד ָק ָׁשה‪ִּ ,‬ומּכָ ל ַה ַחּיָלִ ים ֶׁשּבַ ְּפלֻ ּגָ ה‪,‬‬ ‫ּבְ ַחּיָלָ יו ּבְ ַאכְ זָ ִרּיּות וְ ִהנְ ִהיג ָ‬ ‫ל־ה ְמ ַפ ֵּקד‪ּ .‬כָ ל ַה ְּמ ִׂשימֹות ַה ָּקׁשֹות‬ ‫ָהיָה ֶּפ ֶטר ַה ָּשׂ ִעיר לָ ֲעזָ אזֵ ל ֶׁש ַ‬ ‫הּוטלּו ַעל־ּכְ ֵת ָפיו‪ ,‬הּוא ָהיָה זֶ ה ֶׁשּנָ ָׂשא ַעל־ּגַ ּבֹו ּבְ כָ ל־‬ ‫וְ ַה ְמ ָפ ְרכֹות‪ְ ,‬‬ ‫ַמ ָּסע ֶאת־ּכָ ל ַה ִּצּיּוד ַהּכָ בֵ ד ֶׁשל ַה ְּפלֻ ּגָ ה‪ָ ,‬עלָ יו ֵה ִטיל ַה ְמ ַפ ֵּקד ֶאת־‬ ‫ַה ְּמ ִׂש ָימה לִ ְדאֹג לְ נִ ְקיֹון ַה ַּמ ֲחנֶ ה‪ ,‬וְ הּוא ּגַ ם ָהיָה זֶ ה ֶׁש ָּד ַאג לִ ְמזֹונָ ם ֶׁשל־‬ ‫ּכָ ל ַה ֲחבֵ ִרים‪ .‬וְ גַ ם ֶּפ ֶטר‪ֶׁ ,‬שֹּלא ָהיָה ְמחֹונָ ן ּבְ בִ ינָ ה ֵיְת ָרה ֵהבִ ין‪ּ ,‬כִ י הּוא‬ ‫ֻמ ְפלֶ ה לְ ָר ָעה ֵמ ֲחבֵ ָריו‪ ,‬וְ ָחׁש ּכִ י ַה ְמ ַפ ֵּקד ִמ ְת ַאּנֶ ה לֹו לְ ֹלא ׁשּום ִסּבָ ה‬ ‫מּוטב לֹו‬ ‫חּוׁשיו ַה ְמ ֻח ָּד ִדים‪ּ ,‬כִ י ָ‬ ‫ַהּנִ ְר ֵאית לָ ַעיִן‪ֶ .‬אּלָ א ֶׁשהּוא ַיָדע וְ ֵהבִ ין ּבְ ָ‬ ‫ת־סבְ לֹו ּבְ ֵחרּוק ִׁשּנַ יִם‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ִאם ֵיָעז לְ ִה ְתלֹונֵ ן ּבִ ְפנֵ י‬ ‫לִ ְׁשּתֹק וְ לָ ֵׂשאת ֶא ִ‬ ‫ִמ ֶיׁשהּו‪ָ ,‬יִּפ ַרע ַה ְמ ַפ ֵּקד ִמ ֶּמּנּו ּבְ כֵ ֶפל ּכִ ְפלַ יִם‪.‬‬ ‫וְ ִהּנֵ ה יֹום ֶא ָחד‪ֻ ,‬ה ְרּגְ ָׁשה ְּתכּונָ ה ַק ַּד ְח ָּתנִ ית ּבַ ַּמ ֲחנֶ ה ּכֻ ּלֹו‪ָ .‬היָה זֶ ה‬ ‫הֹוד ָעה ַעל‬ ‫אׁשי‪ּ ,‬ובָ ּה ָ‬ ‫ּבְ ִע ְקבֹות ִאּגֶ ֶרת ְק ָצ ָרה ֶׁש ִהּגִ ָיעה ֶאל ַה ְמ ַפ ֵּקד ָה ָר ִ‬ ‫ּבִ ּקּורֹו ַה ָּקרֹוב ֶׁשל ַה ַּצאר נִ יקֹולַ אי ּבִ כְ בֹודֹו ּובְ ַע ְצמֹו ּבַ ַּמ ֲחנֶ ה‪ֵ .‬מאֹותֹו‬ ‫רֹוח ֶׁשת‪.‬‬ ‫בֹורים ֶ‬ ‫הֹוד ָעה‪ָ ,‬היָה נִ ְר ֶאה ַה ָּמקֹום ּכְ כַ ּו ֶֶרת ְּד ִ‬ ‫ֶרגַ ע ֶׁשל ַקּבָ לַ ת ַה ָ‬ ‫ֻהכְ ַרז ַעל ִמבְ ַצע נִ ָּקיֹון נִ ְר ָחב‪ ,‬וְ ַה ָּמקֹום ִה ְׁש ַּתּנָ ה לְ ֹלא ֶהּכֵ ר‪ַ .‬ה ַחּיָלִ ים‬ ‫הֹופ ָע ָתם ַה ִחיצֹונִ ית‪ּ ,‬כְ מֹו ּגַ ם‬ ‫ּכֻ ּלָ ם ָע ְמלּו לְ ֹלא ֶה ֶרף‪ָּ ,‬ד ֲאגּו לְ ִׁשּפּור ָ‬ ‫ינּותם ֶׁשל ּכְ לֵ י נִ ְׁש ָקם‪ ,‬וְ ִה ְתּכֹונְ נּו ּבְ ֶמ ֶרץ ַרב לִ ְק ַראת ּבִ ּקּורֹו‬ ‫ּבְ ִד ַיקת ְּת ִק ָ‬ ‫ֶׁשל ַה ַּצאר‪ַ .‬ה ְמ ַפ ְּק ִדים ֵה ִאיצּו ּבָ ֶהם לְ ֹלא ֶה ֶרף לְ ַה ְמ ִׁשיְך ּבַ ֲהכָ נֹות‬ ‫ּקּורי ֶּפ ַתע ֲא ֵח ִרים ֶׁשּבִ ַּצע‬ ‫ַה ַּק ְּפ ָדנִ ּיֹות‪ּ ,‬וכְ ֵדי לְ זָ ְרזָ ם ִס ְּפרּו לָ ֶהם ַעל ּבִ ֵ‬ ‫ַה ַּצאר ּבִ ְמקֹומֹות ֲא ֵח ִרים‪ּ ,‬ולְ ִע ִּתים ֶה ֱענִ יׁש ּבְ ֻח ְמ ָרה ֶאת ַה ְמ ַפ ְּק ִדים‬ ‫וְ ַחּיָלֵ ֶיהם‪ַ ,‬על לִ ּקּויִים ׁשֹונִ ים ֶׁש ָּמ ָצא‪ּ .‬בֵ ין ַה ְּשׁ ָאר ֻס ַּפר ָעלָ יו‪ּ ,‬כִ י ַּפ ַעם‬ ‫ִה ְתּכֹונְ נּו ַאלְ ֵפי ַחּיָלִ ים לִ ְק ַראת ּבִ ּקּורֹו‪ ,‬נִ ּקּו וְ ִצ ְח ְצחּו ֶאת ַה ַּמ ֲחנֶ ה ּכֻ ּלֹו‬ ‫ַעד ֶׁש ִהבְ ִריק ּכְ ַמ ְר ָאה ְמלֻ ֶּט ֶׁשת‪ ,‬אּולָ ם ַה ַּצאר ֹלא ֵה ִעיף ֲא ִפּלּו ַמּבָ ט‬ ‫ל־ּפּנָ ה‪ּ .‬בִ ְמקֹום זֹאת‪,‬‬ ‫ּמֹופ ִתי וְ ַהּנִ ָּקיֹון ֶׁשּזָ ַעק ִמּכָ ִ‬ ‫ֶא ָחד ַעל ַה ֵּס ֶדר ַה ְ‬ ‫ל־ה ַּמ ֲחנֶ ה‪ִּ ,‬ומּיָד ִעם ִהּכָ נְ סֹו‬ ‫אׁשי ֶׁש ַ‬ ‫קֹומ ִמּיּות ֶאל ַה ִּמ ְטּבָ ח ָה ָר ִ‬ ‫ָצ ַעד ְ‬ ‫ּבַ ֶּפ ַתח‪ֶ ,‬ה ֱעבִ יר ֶאת־ּכַ ף יָדֹו ֵמ ַעל ַמ ְׁשקֹוף ַה ֶּדלֶ ת‪ ,‬וְ גִ ּלָ ה ָׁשם ִׁשכְ בַ ת‬ ‫ל־ּד ְעּתֹו לְ נַ ּקֹות ָׁשם‪ֹ .‬לא ָעזְ רּו לָ ֶהם‬ ‫ף־א ָחד ֹלא ֶה ֱעלָ ה ַע ַ‬ ‫ָאבָ ק ֶׁש ַא ֶ‬ ‫רֹות ֶיהם‪ ,‬וְ הּוא ֶה ֱענִ ָיׁשם ָקׁשֹות‬ ‫לִ ְמ ַפ ְּק ֵדי ַה ַּמ ֲחנֶ ה ּכָ ל ַּת ֲחנּונֵ ֶיהם וְ ַה ְפ ָצ ֵ‬ ‫ל־מלְ כּות‪ .‬נָ ֵקל ֵאפֹוא לְ ַׁש ֵער‬ ‫בֹודּה ֶׁש ַ‬ ‫ַעל ַקּלּות ַּד ְע ָּתם וְ זִ לְ זּולָ ם ּבִ כְ ָ‬ ‫ת־ה ֲח ָר ָדה ָה ֲע ֻמ ָּקה ֶׁש ָה ָיְתה נַ ֲחלָ ָתם ֶׁשל ַה ַחּיָלִ ים ֶׁש ִּצּפּו לִ ְק ַראת‬ ‫ֶא ַ‬ ‫תּוחה ְּודרּוכָ ה‪.‬‬ ‫ַהּבִ ּקּור ַה ָּצפּוי‪ ,‬וְ ָה ֲאוִ ָירה ּכֻ ּלָ ּה ָה ָיְתה ְמ ָ‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫וְ ִהּנֵ ה ִהּגִ ַיע ַהּיֹום ַה ְמי ָֹחל‪ּ ,‬ובָ א ֶֹפק ּכְ בָ ר נִ ְר ֲא ָתה ָּפ ַמלְ יָתֹו ֶׁשל ַה ַּצאר‪.‬‬ ‫ּכְ מֹו ּכֻ ּלָ ם‪ָ ,‬ע ַמד ּגַ ם ֶּפ ֶטר ּבְ ִמ ְס ַּדר ַהּכָ בֹוד‪ ,‬וְ ַיַחד ִעם ַאלְ ֵפי ַה ַחּיָלִ ים‬ ‫אֹור ַח ַה ָּדגּול‪ּ .‬בַ ֲהנָ ָאה ּגְ לּויָה ָס ַקר‬ ‫ָע ַמד ּבִ ְד ָמ ָמה ּכְ ֵדי לַ ְחֹלק ּכָ בֹוד לָ ֵ‬ ‫מֹופ ִתי‪ַ ,‬ה ְּד ָמ ָמה נִ ְׁש ְמ ָרה‬ ‫ַה ַּצאר ֶאת ׁשּורֹות ַה ַחּיָלִ ים ֶׁש ָע ְמדּו ּבְ ֵס ֶדר ְ‬ ‫דֹומה ָהיָה ּכִ י ַהּבִ ּקּור ֲיַעבֹר ּבְ ַה ְצלָ ָחה ֵיְת ָרה‪ .‬אּולָ ם לְ ֶפ ַתע‬ ‫ּבְ ַק ְּפ ָדנּות‪ ,‬וְ ֶ‬ ‫רֹות ַחת‪ּ .‬בְ לִ י ׁשּום‬ ‫יֹורה ַ‬ ‫ּיֹוצרֹות‪ ,‬וְ ַה ָּמקֹום ּכֻ ּלֹו ָה ַפְך לְ ָ‬ ‫ִה ְת ַה ְּפכּו ַה ְ‬ ‫ַה ְת ָר ָעה ֵמרֹאׁש‪ ,‬זִ ּנֵ ק לְ ֶפ ַתע ֶּפ ֶטר ְמ ָיֻּד ֵענּו ִמּבֵ ין ַהּשּׁורֹות‪ִ ,‬ה ְתנַ ֵּפל‬ ‫ל־ה ַּצאר וְ ִה ְׁשּכִ יבֹו ַא ְר ָצה‪ּ ,‬כְ ֶׁשהּוא ְמגֹונֵ ן ָעלָ יו ּבְ גּופֹו ֶה ָחסֹון וְ ָה ֲענָ ק‪.‬‬ ‫ַע ַ‬ ‫ל־ה ַּצאר עֹוד ֹלא ִה ְס ִּפיקּו ֲא ִפּלּו לְ ָהנִ יד ַע ְפ ַעף‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן‬ ‫ׁשֹומ ֵרי רֹאׁשֹו ֶׁש ַ‬ ‫ְ‬ ‫ְמ ִהירּותֹו ֶׁשל ֶּפ ֶטר ָה ָיְתה ּכְ בַ ְר ְּדלָ ס ָּדרּוְך‪ּ ,‬ולְ ֶפ ַתע נִ ְׁש ְמעּו קֹולֹות ִיְרי‪,‬‬ ‫ֶׁש ִה ְׁש ַּת ְּתקּו ּבְ ַא ַחת לְ ַא ַחר ְׁשנִ ּיֹות ִמ ְס ָּפר‪ַ .‬ה ַחּיָלִ ים ִהּבִ יטּו זֶ ה ַעל־‬ ‫זֶ ה נִ ְד ָה ִמים‪ַ ,‬אְך ֹלא ָעבְ רּו ַּדּקֹות ֲא ֻרּכֹות וְ ַה ְּדבָ ִרים ֵה ֵחּלּו לְ ִה ְתּבַ ֵהר‬ ‫ט־אט‪ִ .‬ה ְתּבָ ֵרר‪ּ ,‬כִ י ּבֵ ין ׁשּורֹות ַה ַחּיָלִ ים ֶׁש ָע ְמדּו ּבְ ִמ ְס ַּדר ַהּכָ בֹוד‪,‬‬ ‫ַא ַ‬ ‫ל־ה ַּצאר ֶׁש ִה ְתנַ ּגְ דּו לֹו ָקׁשֹות‪,‬‬ ‫ִה ְת ַחּבְ אּו ּגַ ם ּכַ ָּמה ִמ ְּמבַ ְק ֵׁשי ָר ָעתֹו ֶׁש ַ‬ ‫וְ ַהּלָ לּו ֶה ְחלִ יטּו לְ ִה ְתנַ ֵּקׁש ּבְ ַחּיָיו ּבִ ְׁש ַעת ּבִ ּקּורֹו ּבַ ַּמ ֲחנֶ ה‪ַ .‬אף ֶא ָחד ֹלא‬ ‫הֹוציא ֶאת־זְ ָמ ָמם‬ ‫אֹותם ִמ ְתנַ ְּק ִׁשים‪ ,‬וְ ֵהם ּכִ ְמ ַעט ִה ְצלִ יחּו לְ ִ‬ ‫ָח ַׁשד ּבְ ָ‬ ‫תּוׁשּיָתֹו ֶׁשל ֶּפ ֶטר‪ַ .‬הּלָ ה ָחׁש ּבַ ְּתכּונָ ה‬ ‫ל־הּפ ַֹעל‪ִ ,‬אּלּולֵ א ֵע ָרנּותֹו וְ ִ‬ ‫ֶא ַ‬ ‫עֹומד לְ ִצּדֹו וְ ֶא ְק ָּדח‬ ‫ת־ה ַחּיָל ֶׁש ֵ‬ ‫ֶׁשּלְ ִצּדֹו‪ ,‬וְ כַ ֲא ֶׁשר ָר ָאה לְ ֶח ְר ָּדתֹו ֶא ַ‬ ‫ָׁשלּוף ּבְ יָדֹו‪ֵ ,‬ה ִר ַיח ֶאת ַה ַּסּכָ נָ ה ַהּגְ דֹולָ ה ַה ְמ ַר ֶח ֶפת ַעל־רֹאׁשֹו ֶׁשל־‬ ‫ַה ַּצאר‪ּ ,‬ובִ זְ ִריזּותֹו ַה ְמ ֻפ ְר ֶס ֶמת ִה ְצלִ ַיח לְ ָה ִסיטֹו ִמ ַּמ ְעּגַ ל ַה ִיְרי‪ ,‬וְ כָ ְך‬ ‫ת־חּיָיו‪.‬‬ ‫ּבְ ֶע ֶצם ִה ִּציל ֶא ַ‬ ‫ת־חּיַי"? ָׁש ַאל ַה ַּצאר‪ּ ,‬כְ ֶׁשּקֹולֹו‬ ‫"ּבַ ָּמה אּוכַ ל לִ גְ מֹל לְ ָך‪ַ ,‬על ֶׁש ִה ַּצלְ ָּת ֶא ַ‬ ‫רֹועד ֵמ ִה ְת ַרּגְ ׁשּות‪ּ .‬כֻ ּלָ ם ִהּבִ יטּו ַעל ֶּפ ֶטר ּכְ ַעל ּגִ ּבֹור וְ ַא ִּמיץ־לֵ ב‪ֶ ,‬אּלָ א‬ ‫ֵ‬ ‫"אדֹונִ י ַה ַּצאר"‪,‬‬ ‫ת־הזְ ַּד ְּמנּות ַחּיָיו‪ֲ .‬‬ ‫ֶׁש ָּסכָ ל זֶ ה ֹלא ִה ְׂשּכִ יל לְ נַ ֵּצל ֶא ִ‬ ‫ָא ַמר ּבְ טֹון ִמ ְתנַ ֵּצל‪" ,‬סֹובֵ ל ֲאנִ י ָמרֹות ִמ ְּמ ַפ ְּק ִדי ַה ִּיָׁשיר‪ֶׁ ,‬ש ִּמ ְת ַעּלֵ ל‬ ‫ת־יַחסֹו ֵאלַ י‬ ‫ת־חּיַי‪ַ ,‬יְצּוֶה נָ א ַה ַּצאר ָעלָ יו לְ ַׁשּנֹות ֶא ֲ‬ ‫ּבִ י לַ ָּשׁוְ א ְּומ ָמ ֵרר ֶא ַ‬ ‫ל־ה ַּצאר‪ּ ,‬ובְ ִחּיּוְך‬ ‫ּנֹותנִ י ִחּנָ ם"‪ְ .‬צחֹוק ַעז ָּפ ַרץ ִמּגְ רֹונֹו ֶׁש ַ‬ ‫ּולְ ַה ְפ ִסיק לְ ַע ֵ‬ ‫ֶׁשל־לַ ַעג ָא ַמר לְ ֶפ ֶטר‪"ָ :‬סכָ ל ֶׁשּכָ מֹוָך! ָה ָיְתה לְ ָך ַעכְ ָׁשו ִהזְ ַּד ְּמנּות ָּפז‬ ‫אֹותּה ִמּלְ ָפנֶ יָך‪ֲ .‬ה ֵרי‬ ‫ל־מ ְׁש ָאלָ ה ֶׁש ִּת ְר ֶצה‪ּ ,‬ובְ מֹו ֶיָדיָך ָּד ִח ָית ָ‬ ‫לְ בַ ֵּקׁש ּכָ ִ‬ ‫אֹותָך ּבְ ַע ְצ ְמָך לִ ְמ ַפ ֵּקד ֶעלְ יֹון ּולְ גֵ נֵ ָרל‬ ‫יִית יָכֹול לְ בַ ֵּקׁש ִמ ֶּמּנִ י ֶׁש ֲא ַמּנֶ ה ְ‬ ‫ָה ָ‬ ‫עּוטה‪ ,‬לְ ַה ְמ ִׁשיְך‬ ‫ם־ּד ֶרג‪ ,‬וְ ַא ָּתה ּבִ ְמקֹום זֹאת ְמבַ ֵּקׁש ּבַ ָּק ָׁשה ּכֹה ְּפ ָ‬ ‫ַר ֶ‬ ‫אֹותָך"?!‬ ‫ּדֹואג ֶׁש ַה ְמ ַפ ֵּקד ֹלא ַיְצ ֵער ְ‬ ‫חּות־ּד ְרּגָ ה‪ ,‬וְ ַרק ֵ‬ ‫ַ‬ ‫לִ ְהיֹות ַחּיָל נְ‬ ‫ֵּומ ָאז‪ָ ,‬ה ַפְך ֶּפ ֶטר לִ ְהיֹות לְ ָמ ָׁשל וְ לִ ְׁשנִ ינָ ה ּבְ ֶק ֶרב ּבְ נֵ י ַה ְּמ ִדינָ ה‪ ,‬וְ ָהיָה‬ ‫לְ ֵס ֶמל וְ ֻדגְ ָמה ֶׁשל ָסכָ ל ֲא ֶׁשר ִאּבֵ ד ֶאת־ּכָ ל עֹולָ מֹו ּבְ רֹב ִט ְּפׁשּותֹו‪.‬‬

‫ַהּנִ ְמ ָׁשל‬

‫רֹוּפ ִׁשיץ ּכְ ֵדי לְ ַה ְסּבִ יר ֶאת־‬ ‫ּבְ ָמ ָׁשל נִ ְפלָ א זֶ ה‪ִ ,‬ה ְׁש ַּת ֵּמׁש ַרּבִ י נַ ְפ ָּתלִ י ֵמ ְ‬ ‫יֹוצר ָהעֹולָ ם‬ ‫עֹומד ָא ָדם לִ ְפנֵ י ַה ָּקדֹוׁש־ּבָ רּוְך־הּוא‪ֵ ,‬‬ ‫ל־ה ְּת ִפּלָ ה‪ֵ .‬‬ ‫ּכ ָֹחּה ֶׁש ַ‬ ‫עֹוׂשה‬ ‫ל־מ ְׁש ָאלָ ה‪ַ .‬אְך ֶמה ֶ‬ ‫ַּומנְ ִהיגֹו‪ ,‬וְ יֶׁש לֹו ִהזְ ַּד ְּמנּות ָּפז לְ בַ ֵּקׁש ּכָ ִ‬ ‫עּוטים וְ ַעל‬ ‫ַה ָּסכָ ל? ְמבַ ֵּקׁש ַעל ַּפּכִ ים ְק ַטּנִ ים‪ַ ,‬על ִענְ יָנִ ים ּגַ ְׁש ִמּיִים ְּופ ִ‬ ‫ת־ה ִהזְ ַּד ְּמנּות ּכְ ֵדי לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל‬ ‫ְּדבָ ִרים ֶׁשל ַמה־ּבְ כָ ְך‪ּ ,‬בִ ְמקֹום לְ נַ ֵּצל ֶא ַ‬ ‫ּדֹומה הּוא ּבְ כָ ְך‬ ‫יׁשּועת ַהּכְ לָ ל וְ ַה ְּפ ָרט‪ ,‬וַ ֲה ֵרי ֶ‬ ‫לִ גְ ֻאּלַ ת ּכְ לַ ל ְיִׂש ָר ֵאל וְ לִ ַ‬ ‫לְ אֹותֹו ַחּיָל ִט ֵּפׁש ֶׁש ִה ְפ ִסיד ּבְ מֹו ָיָדיו ֶאת ִהזְ ַּד ְּמנּות ַחּיָיו‪ .‬אּולָ ם ִמי‬ ‫ּבֹורא ָהעֹולָ ם‪,‬‬ ‫ת־הּזְ ַמן ֶׁשהּוא ְמ ַדּבֵ ר ִעם ֵ‬ ‫ֶׁש ֵעינָ יו ּבְ רֹאׁשֹו‪ְ ,‬מנַ ֵּצל ֶא ַ‬ ‫ׁשּועת עֹולָ ִמים‪.‬‬ ‫ׁשֹופְך לְ ָפנָ יו ְּת ִפּלָ ה ִמ ִּקירֹות לִ ּבֹו לְ ִהּו ַָׁשע ּבִ ְת ַ‬ ‫וְ ֵ‬


‫ֻמ ��ר ָ ּגל‬

‫הֲ לָ כֹות וַ הֲ לִ יכֹות‬ ‫עֹומ ִדים לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל‪ֹ ,‬לא ִמּתֹוְך ַע ְצבּות‪ ,‬וְ ֹלא ִמּתֹוְך‬ ‫• ֵאין ְ‬ ‫ַע ְצלּות‪ ,‬וְ ֹלא ִמּתֹוְך ְׂשחֹוק‪ ,‬וְ ֹלא ִמּתֹוְך ִׂש ָיחה‪ ,‬וְ ֹלא ִמּתֹוְך‬ ‫ַקּלּות רֹאׁש‪ ,‬וְ ֹלא ִמּתֹוְך ְּדבָ ִרים ּבְ ֵטלִ ים‪ֶ ,‬אּלָ א ִמּתֹוְך ִׂש ְמ ָחה‬ ‫עֹומ ִדים לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ֶאּלָ א ִמּתֹוְך ּכֹבֶ ד רֹאׁש‪.‬‬ ‫ל־מ ְצוָ ה; וְ ֵאין ְ‬ ‫ֶׁש ִ‬ ‫(מסכת ברכות)‬

‫• ַה ִּמ ְת ַּפּלֵ ל ָצ ִריְך ֶׁש ְּיִר ֶאה ַע ְצמֹו ּכְ ִאּלּו ְׁשכִ ינָ ה ּכְ נֶ גְ ּדֹו‪,‬‬ ‫ִיתי ה' לְ נֶ גְ ִּדי ָת ִמיד"‪( .‬מסכת סנהדרין)‬ ‫"ׁשּו ִ‬ ‫ֶׁשּנֶ ֱא ַמר ִ‬

‫ֹלקי ַאבְ ָר ָהם ּבְ ֶעזְ רֹו‪( .‬מסכת‬ ‫וְ גֹו'"‪ .‬וְ ַהּקֹובֵ ַע ָמקֹום לִ ְת ִפּלָ תֹו ֱא ֵ‬ ‫ברכות)‬

‫ל־רּבִ ים? ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‬ ‫מֹואס ּבִ ְת ִפּלָ ָתם ֶׁש ַ‬ ‫• ִמּנַ יִן ֶׁש ֵאין ַה ָּקּבָ "ה ֵ‬ ‫"ּפ ָדה בְ ָׁשלֹום נַ ְפ ִׁשי‬ ‫ן־אל ּכַ ּבִ יר וְ ֹלא ְיִמ ָאס"‪ּ ,‬וכְ ִתיב ָ‬ ‫"ה ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫עֹוסק‬ ‫ִמ ְּק ָרב־לִ י ּכִ י־בְ ַרּבִ ים ָהיּו ִע ָּמ ִדי"‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּקּבָ "ה ּכָ ל ָה ֵ‬ ‫ם־ה ִּצּבּור‪ַ ,‬מ ֲעלֶ ה ֲאנִ י‬ ‫ּתֹורה ּובִ גְ ִמילּות ֲח ָס ִדים ִּומ ְת ַּפּלֵ ל ִע ַ‬ ‫ּבַ ָ‬ ‫ָעלָ יו ּכְ ִאּלּו ְּפ ָד ַאנִ י לִ י ּולְ בָ נַ י ִמּבֵ ין ֻאּמֹות ָהעֹולָ ם‪( .‬שם)‬

‫ר־חנִ ינָ א ָא ַמר‪ְּ :‬ת ִפּלֹות ָאבֹות ִּת ְּקנּום‪ .‬וְ ַרּבִ י‬ ‫יֹוסי ּבַ ֲ‬ ‫• ַרּבִ י ֵ‬ ‫יְהֹוׁש ַע ּבֶ ן־לֵ וִ י ָא ַמר‪ְּ :‬ת ִפּלֹות ּכְ נֶ גֶ ד ְּת ִמ ִידים ִּת ְּקנּום‪.‬‬ ‫ֻ‬ ‫לְ עֹולָ ם ֵא ָימא לָ ְך ְּת ִפּלֹות ָאבֹות ִּת ְּקנּום‪ ,‬וְ ַא ְס ְמכִ ינְ הּו ַרּבָ נָ ן‬ ‫ַא ָּק ְרּבָ נֹות‪( .‬מסכת ברכות)‬

‫ּבּוׁשים‪ ,‬וְ ֹלא ֲיַעמֹד‬ ‫• ָצ ִריְך ַה ִּמ ְת ַּפּלֵ ל לְ ִהּזָ ֵהר ּבְ ִתּקּון ַה ַּמלְ ִ‬ ‫ּבִ ְת ִפּלָ ה ּבַ ֲא ֻפנְ ָּדתֹו‪ ,‬וְ ֹלא ּבְ רֹאׁש ְמגֻ ּלֶ ה‪ ,‬וְ ֹלא ּבְ ַרגְ לַ יִם‬ ‫ְמגֻ ּלֹות‪ ,‬וְ ְיִת ַע ֵּטף ּבִ בְ גָ ָדיו ּכְ ֶד ֶרְך ֶׁשהֹולֵ ְך לִ ְפנֵ י ַׂשר‪ֶׁ ,‬שּנֶ ֱא ַמר‬ ‫יִׂש ָר ֵאל"‪( .‬חיי אדם)‬ ‫ֹלקיָך ְ‬ ‫"הּכֹון לִ ְק ַראת ֱא ֶ‬ ‫ִ‬

‫עֹומד ּבַ ְּת ִפּלָ ה‪ְּ ,‬תכַ ּוֵן ֵעינֶ יָך וְ לִ ּבְ ָך לְ ָאבִ יָך‬ ‫• ּבְ ָׁש ָעה ֶׁש ַא ָּתה ֵ‬ ‫יַיְׁשירּו נֶ גְ ֶּדָך‪( .‬שוחר טוב)‬ ‫ֶׁשּבַ ָּשׁ ַמיִם‪ִ .‬אם ָע ִׂש ָית ּכֵ ן‪ַ ,‬ע ְפ ַע ֶּפיָך ִ‬

‫• טֹוב ֶׁש ִּת ְת ַּפּלֵ ל ַהּכֹל ִמּתֹוְך ַה ִּסּדּור וְ ֹלא ּבַ חּוץ‪ּ ,‬כִ י זֶ הּו ּגַ ם‬ ‫עֹוררּות ּגְ דֹולָ ה לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ּבְ כַ ּוָנָ ה‪( .‬יש נוחלין)‬ ‫ִה ְת ְ‬

‫ּתֹורה ַּומ ֲע ִׂשים‬ ‫ּלּו־הן‪ָ :‬‬ ‫• ַא ְרּבָ ָעה ְדבָ ִרים ְצ ִריכִ ים ִחּזּוק וְ ֵא ֵ‬ ‫טֹובִ ים‪ְּ ,‬ת ִפּלָ ה וְ ֶד ֶרְך ֶא ֶרץ‪ְּ .‬ת ִפּלָ ה ִמּנַ יִן? ֶׁשּנֶ ֱא ַמר ֲ'חזַ ק‬ ‫וֶ ֱא ָמץ'‪( .‬מסכת ברכות)‬

‫ל־ּת ִפּלָ ה ֶׁש ֵאינָ ּה ּבְ כַ ּוָנָ ה‪ֵ ,‬אינָ ּה ְּת ִפּלָ ה‪( .‬הרמב"ם)‬ ‫• ּכָ ְ‬

‫ית־הּכְ נֶ ֶסת ּכְ ֵדי ֶׁשּיִזְ ּכֶ ה וְ ְיִמנֶ ה ִעם‬ ‫• לְ עֹולָ ם ְיַׁשּכִ ים ָא ָדם לְ בֵ ַ‬ ‫נֹותנִ ים לֹו‬ ‫ֲע ָׂש ָרה ָה ִראׁשֹונִ ים‪ֶׁ ,‬ש ֲא ִפּלּו ֵמ ָאה ּבָ ִאים ַא ֲח ָריו‪ְ ,‬‬ ‫ָׂשכָ ר ּכְ נֶ גֶ ד ּכֻ ּלָ ם‪( .‬מסכת ברכות)‬ ‫ית־הּכְ נֶ ֶסת‪ ,‬יִּכָ נֵ ס ִׁשעּור ְׁשנֵ י ְּפ ָת ִחים וְ ַא ַחר־‬ ‫• ּכְ ֶׁשּיִּכָ נֵ ס לְ בֵ ַ‬ ‫יִת ַּפּלֵ ל‪( .‬הרמב"ם)‬ ‫ּכָ ְך ְ‬ ‫ית־הּכְ נֶ ֶסת‪,‬‬ ‫ל־א ָדם נִ ְׁש ַמ ַעת ֶאּלָ א ּבְ בֵ ַ‬ ‫• ֵאין ְּת ִפּלָ תֹו ֶׁש ָ‬ ‫ל־ה ְּת ִפּלָ ה"‪ּ ,‬בִ ְמקֹום ִרּנָ ה ָׁשם‬ ‫ל־ה ִרּנָ ה וְ ֶא ַ‬ ‫ֶׁשּנֶ ֱא ַמר "לִ ְׁשמ ַֹע ֶא ָ‬ ‫ְּת ֵהא ְּת ִפּלָ ה‪( .‬מסכת ברכות)‬ ‫ית־הּכְ נֶ ֶסת ּבְ ִעירֹו‪,‬‬ ‫ל־מי ֶׁשּיֶׁש־לֹו ּבֵ ַ‬ ‫• ָא ַמר ֵריׁש לָ ִקיׁש‪ּ :‬כָ ִ‬ ‫וְ ֵאינֹו נִ כְ נָ ס ָׁשם לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל‪ ,‬נִ ְק ָרא ָׁשכֵ ן ָרע‪ ,‬וְ ֹלא עֹוד ֶאּלָ א‬ ‫ּגֹורם ּגָ לּות לֹו ּולְ בָ נָ יו‪( .‬שם)‬ ‫ֶׁש ֵ‬ ‫ן־יֹוחאי‪ַ :‬מאי ִּדכְ ִתיב‬ ‫יֹוחנָ ן ִמּשּׁום ַרּבִ י ִׁש ְמעֹון ּבֶ ַ‬ ‫• ָא ַמר ַרּבִ י ָ‬ ‫"וַ ֲאנִ י ְת ִפּלָ ִתי־לְ ָך ה' ֵעת ָרצֹון"‪ֵ ,‬א ָימ ַתי ֵעת ָרצֹון? ּבְ ָׁש ָעה‬ ‫ֶׁש ַה ִּצּבּור ִמ ְת ַּפּלְ לִ ים‪( .‬שם)‬ ‫יקם‪( .‬ילקוט שמעוני)‬ ‫• ְּת ִפּלַ ת ַרּבִ ים ֵאינָ ּה חֹוזֶ ֶרת ֵר ָ‬

‫ּמֹוציא‬ ‫• ַה ִּמ ְת ַּפּלֵ ל ָצ ִריְך ֶׁשּיְכַ ּוֵן ּבְ לִ ּבֹו ֵּפרּוׁש ַה ִּמּלֹות ֶׁש ִ‬ ‫ּבִ ְׂש ָפ ָתיו‪ ,‬וְ ְיַחׁשֹב ּכְ ִאּלּו ְׁשכִ ינָ ה ּכְ נֶ גְ ּדֹו‪ ,‬וְ ִיָסיר ּכָ ל ַה ַּמ ֲח ָׁשבֹות‬ ‫ּטֹורדֹות אֹותֹו‪ַ ,‬עד ֶׁש ִּת ָּשׁ ֵאר ַמ ֲח ַׁשבְ ּתֹו וְ כַ וָ ּנָ תֹו זַ ּכָ ה‬ ‫ַה ְ‬ ‫ּבִ ְת ִפּלָ תֹו‪ ,‬וְ ְיַחׁשֹב ִאּלּו ָהיָה ְמ ַדּבֵ ר לִ ְפנֵ י ַה ֶּמלֶ ְך‪ָ ,‬היָה ְמ ַס ֵּדר‬ ‫ְּדבָ ָריו ְּומכַ ּוֵן ּבָ ֶהם ֶיָפה לְ בַ ל יִּכָ ֵׁשל‪ַ ,‬קל־וָ ח ֶֹמר לִ ְפנֵ י ֶמלֶ ְך‬ ‫ל־ה ַּמ ֲח ָׁשבֹות‪( .‬שולחן‬ ‫חֹוקר ּכָ ַ‬ ‫ַמלְ כֵ י ַה ְּמלָ כִ ים ַה ָּקּבָ "ה ֶׁשהּוא ֵ‬ ‫ערוך)‬ ‫• ְּת ִפּלָ ה ּבְ ֹלא כַ ּוָנָ ה‪ּ ,‬כְ גּוף ּבְ לִ י נְ ָש ָׂמה‪( .‬אברבנאל)‬

‫ם־ה ֵּס ֶפר יָׁשּוב ַמ ֲח ַׁשבְ ּתֹו ָה ָר ָעה" ‪ִ -‬אם ַּתּבִ יט‬ ‫"א ַמר ִע ַ‬ ‫• ָ‬ ‫ּבַ ֵּס ֶפר ָּתׁשּוב ִמ ְּמָך ּכָ ל ַמ ֲח ָׁשבָ ה זָ ָרה ּבְ ֶא ְמ ַצע ַה ְּת ִפּלָ ה‪ ,‬וְ כָ ְך‬ ‫ּתּוכַ ל לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ּבְ כַ ּוָנַ ת ַה ִּמּלִ ים‪( .‬הגר"א מוילנא)‬ ‫ּיִת ַּפּלֵ ל ִמּתֹוְך ַה ִּסּדּור‪( .‬החפץ חיים)‬ ‫• ִראׁשֹון לַ ּכֹל‪ָ ,‬צ ִריְך ֶׁש ְ‬

‫ל־ה ָּדם" ‪ֹ -‬לא ּתֹאכְ לּו ק ֶֹדם ֶׁש ִּת ְת ַּפּלְ לּו‬ ‫• "ֹלא תֹאכְ לּו ַע ַ‬ ‫ׁשֹותה וְ ַא ַחר־ּכָ ְך ִמ ְת ַּפּלֵ ל‪ָ ,‬עלָ יו‬ ‫ל־ּד ְמכֶ ם‪ ,‬וְ כָ ל ָהאֹוכֵ ל וְ ֶ‬ ‫ַע ִ‬ ‫אֹומר "וְ א ִֹתי ִה ְׁשלַ כְ ָּת ַא ֲח ֵרי גַ ּוֶָך"‪ַ ,‬אל ִּת ְּק ֵרי ּגַ ּוֶָך‬ ‫ַהּכָ תּוב ֵ‬ ‫ֶאּלָ א ּגֵ ֶאיָך‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּקּבָ "ה‪ :‬לְ ַא ַחר ֶׁשּנִ ְתּגָ ָאה זֶ ה ִקּבֵ ל ָעלָ יו‬ ‫ַמלְ כּות ָׁש ַמיִם‪( .‬מסכת ברכות)‬ ‫ׁשֹומ ַע ְּת ִפּלָ ה‪( .‬שם)‬ ‫ׁשֹואל ָא ָדם ְצ ָרכָ יו ּבְ ֵ‬ ‫• ֵ‬

‫עֹוׂשה ּכֻ ּלָ ּה‪,‬‬ ‫ל־ּת ִפּלָ ה? ִאם ֵאינָ ּה ָ‬ ‫• ְרצֹונְ ָך לָ ַד ַעת ּכ ָֹחּה ֶׁש ְ‬ ‫עֹוׂשה‪)?( .‬‬ ‫ֶח ְציָה ִהיא ָ‬

‫יעה ּגַ ָּסה‪( .‬שם)‬ ‫ית־הּכְ נֶ ֶסת‪ַ ,‬אל ְיַפ ִס ַיע ְּפ ִס ָ‬ ‫ּיֹוצא ִמּבֵ ַ‬ ‫• ַה ֵ‬

‫ן־יֹוחאי‪ּ :‬כָ ל ַהּקֹובֵ ַע‬ ‫יֹוחנָ ן ִמּשּׁום ַרּבִ י ִׁש ְמעֹון ּבֶ ַ‬ ‫• ָא ַמר ַרּבִ י ָ‬ ‫נֹופלִ ים ַּת ְח ָּתיו‪ֶׁ ,‬שּנֶ ֱא ַמר "וְ ַׂש ְמ ִּתי‬ ‫ָמקֹום לִ ְת ִפּלָ תֹו‪ ,‬אֹויְבָ יו ְ‬ ‫י־עוְ לָ ה לְ ַעּנֹותֹו‬ ‫ָמקֹום לְ ַע ִּמי לְ ְיִׂש ָר ֵאל וְ גֹו' וְ ֹלא־י ִֹסיפּו בְ נֵ ַ‬

‫רֹואה ֵא ֶצל ָאבִ יו ִה ְתנַ ֲהגּותֹו ּבְ ִה ְתלַ ֲהבּות ִר ְׁש ֵּפי־‬ ‫• ִאם ַהּבֵ ן ֶ‬ ‫ֵאׁש ַׁשלְ ֶהבֶ ת־יָּה‪ָ ,‬אז ּגַ ם ַהּבֵ ן ְיִתלַ ֵהב ּבֹו ֵאׁש ַה ְּק ֻד ָּשׁה‬ ‫ל־יְדי זֶ ה ְיַרּגִ יל ַע ְצמֹו לַ ֲעבֹד ֶאת־ה'‬ ‫ֶׁשּנִ ְׁש ָרׁש ּבְ תֹוכֹו‪ ,‬וְ ַע ֵ‬

‫‪3‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫ערש"ק פרשת תולדות תשע"ז‬

‫בס"ד‬

‫לקוראי ולומדי הגליון 'מעדני הפרשה' הע"י‬

‫אודה ה' מאוד בפי על שזיכני עד הלום‪ ,‬השבוע הוא הגליון ה‪ ,54-‬ובס"ד משלים שנה של גליונות‪.‬‬ ‫והוי ד"ן את כל האדם לכף זכות‪ ,‬שגיאות מי יבין‪ ,‬וזה הזמן להודות לכל הקוראים והמעירים המסייעים לי להוציא‬ ‫דבר מתוקן‪.‬‬ ‫תפילתי לפני שוכן מרומים שיזכני לחדש לאמיתה של תורה ולהעלותם על הכתב ולהנות בהם בני אדם‪.‬‬ ‫פרשתנו מספרת את סיפור הולדת יעקב ועשו ותלאותיה של רבקה בהריונה‪ ,‬וכה כתבתי בגליון (שירות למי שמחפש רק‬ ‫את הבדיחות שבגליון)‬

‫בביהכנ"ס זכרון משה היה המגיד הגה"צ רבי שלום הכהן שבדרון זצ"ל מוסר דרשה בלילות שבת הארוכים של‬ ‫החורף‪ ,‬היה לזה טעם גן עדן‪ ,‬זכורני כי פרשת תולדות היה אחד הדרשות המיוחדות שלו‪ ,‬כשהיה מתאר את ההבדלים‬ ‫בין יעקב ועשו‪ ,‬היה מצטבר רוק בזויות הפה והיינו מרותקים לקולו המיוחד שהיה משתנה בין בס מרגיע לשאגה‬ ‫צרידותית רועמת‪.‬‬ ‫הוא היה מצטט את דברי רש"י‪ ,‬שמפרש על 'ויתרוצצו'‪ ,‬שרבקה באה ל'שם ועבר' לשאול איזה סוג ולד הוא זה‪,‬‬ ‫שמפרכס ורץ לצאת לביהכנ"ס‪ ,‬ומפרכס לצאת לע"ז? ושאל ר' שלום‪ :‬במה נרגעה רבקה כשאמרו לה שיש 'שני גוים‬ ‫בבטנה'? וכי ‪ 2‬גויים עדיפים מאשר ילד שלפחות הולך גם לביכנ"ס וגם לע"ז?‬ ‫ותירץ ר' שלום‪ :‬משמע מכאן 'אז ס'איז בעסער צווי גוים ווי איין מזרחיסט' [עדיף ‪ 2‬גוים מאשר ‪ 1‬מזרח'יסט] (אין‬ ‫בזה הכללה‪ ,‬הכוונה לאלו הפוסחים על ‪ 2‬הסעיפים)‪.‬‬ ‫גם המגיד הג"ר יעקב גלינסקי היה אומר כי מזרחיסט אחד אמר לו שה'מזרחי' (מפד"ל) הם גשר בין דתיים וחילונים‪,‬‬ ‫ענה לו הרב גלינסקי‪ ,‬נכון‪ ,‬אבל הגשר הוא חד סיטרי‪.‬‬ ‫אך כאשר מזכירים את העיוות של שיטת ה'מזרחי'‪ ,‬צריך לזכור כי לא פחות מהם ואולי חמור יותר מהם‪ ,‬זה הקיצונים‬ ‫שמלבישים את פשעיהם בשם הדת‪ ,‬והחזו"א פעם הסביר כי בעיית ה'מזרחי' היא‪ ,‬שהם מוכנים לשמוע דעת תורה רק‬ ‫בענייני הלכה‪ ,‬אך כאשר מגיע לענייני השקפה‪ ,‬הם סבורים שהרבנים לא מבינים בעניין‪ ,‬לא פחות מעוות היא שיטת‬ ‫הסיקריקים שבשאלת ד מינים הרב הוא הכתובת אבל בענייני השקפה הם מבינים יותר טוב מהרבנים‪ ,‬ורב שמעיז‬ ‫להבין אחרת מהם מיד זועקים 'רבינו סר מן הדרך'‪.‬‬ ‫שאל הרבי מסאטמר בעל דברי יואל זי"ע‪ ,‬הרי רבקה הבחינה שליד ביהכנ"ס הוא רץ לצאת‪ ,‬וליד בית ע"ז מפרכס‬ ‫לצאת‪ ,‬מדוע לא עלה על דעתה שהם תאומים וכ"א נמשך למה שליבו חפץ?‬ ‫ותירץ‪ :‬כי רבקה חשבה אולי הוא מסוג הברנשים שכשעובר ליד ביהכנ"ס נמשך לצאת לשם להתפלל‪ ,‬וכשעובר ליד‬ ‫ע"ז חפץ לצאת למחות ולזרוק אבנים‪ ,‬ומליידיגייער כזה נתייראה ביותר והלכה לשאול את שם ועבר איך מתמודדים‬ ‫עם 'תכשיט' כזה‪.‬‬ ‫בברכת שבת שלום ומבורך‬ ‫ישראל אהרן קלצקין‬ ‫הגליון מתפרסם באתר 'לדעת' כבר מתחילת השבוע וגם ניתן לקבלו באימייל‬

‫‪maadoney@gmail.com‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫מעדני הפרשה‬

‫בס"ד‬

‫גליון ‪54‬‬

‫רעיונות והגיגים בפרשת השבוע מאת הר' ישראל אהרן קלצקין – פרשת תולדות – ג' כסלו תשע"ז‬

‫שני גויים בבטנך‬ ‫המגיד הגה"צ רבי שלום הכהן שבדרון זצ"ל היה מצטט‬ ‫את דברי רש"י‪ ,‬שמפרש על 'ויתרוצצו'‪ ,‬שרבקה באה‬ ‫לשאול איזה סוג ולד הוא זה‪ ,‬שמפרכס ורץ לצאת‬ ‫לביהכנ"ס‪ ,‬ומפרכס לצאת לע"ז? ושאל ר' שלום‪ :‬במה‬ ‫נרגעה רבקה כשאמרו לה שיש 'שני גוים בבטנה'?‬ ‫ותירץ ר' שלום‪ :‬משמע מכאן 'א�� ס'איז בעסער צווי‬ ‫גוים ווי איין ציוניסט' [עדיף ‪ 2‬גוים מאשר ‪ 1‬מזרח'יסט]‬ ‫(אין בזה הכללה‪ ,‬הכוונה לאלו הפוסחים על ‪ 2‬הסעיפים)‪.‬‬

‫רץ ומפרכס לצאת‬ ‫שאל הרבי מסאטמר בעל דברי יואל זי"ע‪ ,‬הרי רבקה‬ ‫הבחינה שליד ביהכנ"ס הוא רץ לצאת‪ ,‬וליד בית ע"ז‬ ‫מפרכס לצאת‪ ,‬מדוע לא עלה על דעתה שהם תאומים‬ ‫וכ"א נמשך למה שליבו חפץ?‬ ‫ותירץ‪ :‬כי רבקה חשבה אולי הוא מסוג הברנשים‬ ‫שכשעובר ליד ביהכנ"ס נמשך לצאת לשם להתפלל‪,‬‬ ‫וכשעובר ליד ע"ז חפץ לצאת למחות ולזרוק אבנים‪,‬‬ ‫ומליידיגייער כזה נתייראה ביותר והלכה לשאול את‬ ‫שם ועבר איך מתמודדים עם 'תכשיט' כזה‪.‬‬ ‫ויתרוצצו הבנים בקרבה‬ ‫פירש"י 'כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר‬ ‫יעקב רץ ומפרכס לצאת‪ ,‬עוברת על פתחי ע"ז עשו‬ ‫מפרכס לצאת'‪.‬‬ ‫וצריך ביאור מדוע ביעקב הוסיף רש"י 'רץ' משא"כ‬ ‫בעשו‪ ,‬ושמעתי מהג"ר יוסף אינגבר שליט"א מח"ס‬ ‫'מנחת יוסף' ועוד‪ ,‬לייקווד‪ ,‬דאיתא ברכות ו‪' :‬לעולם ירוץ‬ ‫אדם לדבר הלכה'‪ ,‬הרי שלביהכנ"ס טוב לרוץ‪.‬‬ ‫ומדי דברו‪ ,‬נתעוררתי לזה‪ ,‬כי בפתחי תורה כתב רש"י‬ ‫'כשהיתה עוברת' לשון הויה‪ ,‬שהשתדלה לעבור שם‪,‬‬ ‫כדי שיספוג תורה‪ ,‬משא"כ בע"ז כתב 'עוברת' לשון‬ ‫מקרה בלא להשתהות‪ ,‬שחלפה ועברה‪.‬‬ ‫ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו‬ ‫'יצחק רבקה' גימ' ‪ 515‬כמנין ואתחנן‪ ,‬שמהם אפשר‬ ‫ללמוד הרבה על כח התפילה‪ .‬והנה ג' תפילות השבת‬ ‫הם כנגד האבות‪ ,‬ליל שבת כנגד אברהם ושרה‪ ,‬שחרית‬ ‫של שבת‪ ,‬שזה כנגד יצחק ורבקה‪ ,‬ומנחה כנגד יעקב‬ ‫אבינו והאמהות‪ ,‬אכן בתפילת שחרית אחר שוכן עד‪,‬‬ ‫בולט ענין זה של יצחק לנוכח רבקה‪ ,‬זה לעומת זו‪.‬‬ ‫בפי י שרים ת ת ר ומם‬ ‫ובשפתי צ דיקים תת ב רך‬ ‫ובלשון ח סידים תת ק דש‬ ‫ובקרב ק דושים תת ה לל‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ותאמר אם כן למה זה אנכי‬ ‫פירש"י ותאמר אם כן גדול צער העיבור למה זה אנכי‬ ‫מתאוה ומתפללת על הריון‪.‬‬ ‫וכמה תמיהות בדבר‪.‬‬ ‫א‪ .‬למה התפללה והתאותה להריון? והלא הריון אינו‬ ‫אלא אמצעי ללדת‪ ,‬וכל ענין ההריון הוא עונש על חטא‬ ‫עץ הדעת (וכדאיתא במדרש שקודם עץ הדעת עולים למיטה‬ ‫כשהם שנים ויורדים כשהם שלש‪ ,‬וכך יהיה בימות המשיח‬ ‫כדכתיב 'ונגש חורש בקוצר ומושך ענבים בדורך הזרע' היינו‬ ‫שהזורע שדהו וטרם יצא מן השדה כבר יפגוש בקוצר הפירות)‬

‫והול"ל מתאוה ומתפללת על בנים?‬ ‫ב‪ .‬וכי צער העיבור יכול לגרום לרבקה אמנו לוותר על‬ ‫כלל ישראל שאמור לצאת ממנה?‬ ‫ג‪ .‬דברי רש"י מקורו במדרש ושם כתוב מתפללת על‬ ‫העיבור‪ ,‬ולמה שינה רש"י את הלשון לומר 'על הריון'?‬ ‫ונראה לתרץ ע"פ דברי הגמ' נדה לח‪ :‬עה"פ‬ ‫'ויתן לה ה' הריון' שתשעה ירחי לידה הם ‪ 271‬יום‪,‬‬ ‫כמנין הריו"ן ע"כ מהגמ'‪.‬‬

‫במגילת רות ד יג‬

‫והנה בפרשתנו עה"פ 'וימלאו ימיה ללדת' פירש"י‬ ‫שרבקה מילאה כל ימי הריונה‪ ,‬ולא כמו בתמר שנאמר‬ ‫בה 'ויהי בלדתה'‪ ,‬שתמר ילדה לז' ירחים‪.‬‬ ‫ומעתה יתיישב הכל כפתור ופרח‪ ,‬כי רבקה התפללה‬ ‫שיצא ולד מושלם וימלאו ימי הריונה ‪ 271‬ימים כמנין‬ ‫הריו"ן‪ ,‬אך כאשר יסוריה גברו עליה עקב ההתרוצצות‬ ‫אמרה‪ ,‬כי היתה מוכנה לוותר על החודשיים האחרונים‬ ‫שהם קשים מנשוא‪ ,‬וללדת לחודש השביעי‪ ,‬כמו תמר‬ ‫שאף ממנה יצאו כבושים‪ ,‬משיח ומלכות בית דוד‪.‬‬ ‫וזה כוונת אמירתה 'למה זה אנכי מתאוה ומתפללת על‬ ‫הריון'‪ ,‬היינו מלוא ימי הריו"ן‪.‬‬

‫הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי‬ ‫בגמרא ברכות ה‪ .‬לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר‪ ,‬שנא'‬ ‫רגזו ואל תחטאו‪ ,‬אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה‪,‬‬ ‫שנא' אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש‬ ‫שנא' על משכבכם (לפי הפסוק משמע שמדובר בק"ש שעל‬ ‫המיטה)‪ ,‬אם נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה שנאמר‬ ‫ודומו סלה‪.‬‬

‫ואיתא בספה"ק שיצחק אבינו אמר 'לא ידעתי יום מותי'‬ ‫היינו שמעולם לא היה צריך להשתמש בעצה של 'יזכיר‬ ‫לו יום המיתה' כי הספיק לו העצה של יעסוק בתורה‬ ‫ויקרא ק"ש‪.‬‬ ‫ובס"ד אוסיף לזה‪ ,‬כי דבר זה מרומז בפסוק זה באופן‬ ‫נפלא‪ ,‬וזה אמירתו‪' :‬הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי'‪.‬‬ ‫'נא' מרמז על נ"א תיבות של פרשה ראשונה של ק"ש‬ ‫שעל המיטה‪( ,‬ג' תיבות 'א‪-‬ל מלך נאמן'‪ ,‬ו' תיבות שבפסוק‬ ‫'שמע ישראל'‪ ,‬מ"ב תיבות מ'ואהבת עד ובשעריך'‪ ,‬הם נ"א תיבות)‬


‫בס"ד‪ ,‬עמוד ב'‬

‫מעדני הפרשה‬

‫פרשת תולדות‬

‫וכדברי רש"י ברכות ב‪' .‬בקריאת פרשה ראשונה שאדם‬ ‫קורא על מיטתו יצא'‪.‬‬ ‫'זקנתי' הכוונה ל'יעסוק בתורה' כאמרם קידושין לב‪ :‬אין‬ ‫זקן אלא מי שקנה חכמה‪.‬‬ ‫ולזה רמז יצחק אבינו‪ ,‬שהשתמש בעצה של ק"ש ותורה‪,‬‬ ‫אך 'יזכיר לו יום המיתה' לא היה צריך לזה‪.‬‬

‫אך רבקה ידעה כי עשו לא יתן ליעקב פרוטה אחת‬ ‫וינשלו מכל השפע שיתברך בו‪.‬‬ ‫רבקה רצתה להוכיח ליצחק כי יעקב אכן איש תם‬ ‫כאשר מדובר בעבודת ה' בחינת 'תמים תהיה עם ה'‬ ‫אלוקיך'‪ ,‬אך כאשר צריך‪ ,‬יודע הוא היטב להשתמש‬ ‫בחריפות בחינת 'עם תמים תתמם ועם עקש תתפל'‪.‬‬

‫ורבקה שומעת‬ ‫התורה מספרת 'ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו בנו'‬ ‫ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר‪ ,‬הנה שמעתי את אביך'‬ ‫וכו'‪.‬‬

‫לכן ציוותה ליעקב לעשות בערמה כל ענין הברכות‪,‬‬ ‫וכל זה מבלי להיכשל בשקר (כפי שפירש רש"י בפרשתנו)‪,‬‬ ‫ובכך הוכיחה רבקה ליצחק כי יעקב אינו כה תמים‬ ‫בענייני מסחר ואפשר להפקיד בידיו את השפע הגדול‬ ‫והוא ידע איך לכלכל צעדיו בעולם המסחר‪.‬‬

‫ושאל אחי הרב שמואל שליט"א‪ ,‬והלא יצחק היה נביא‬ ‫ואם הוא רוצה לתת הברכות לעשו‪ ,‬למה לה לשנות‬ ‫מרצונו‪ ,‬אולי רצון הבורא שעשו יקבל הברכות?‬

‫וכאשר ראה יצחק את פיקחותו של יעקב וכושרו‬ ‫להערים על אויביו‪ ,‬הסכים ואמר 'גם ברוך יהיה'‪.‬‬

‫ותירץ ע"פ מעשה דאילפא ור' יוחנן תענית כ"א‪ .‬אילפא‬ ‫ור' יוחנן עסקו בתורה מתוך הדחק‪ ,‬נתיישבו לצאת לדרך לעסוק‬ ‫במסחר ולהתפרנס‪ ,‬ישבו לאכול תחת גדר רעוע‪ ,‬באו שני מלאכי‬ ‫השרת‪ ,‬שמע ר"י מלאך אחד אומר לרעהו‪ :‬הבה נפיל עליהם את‬ ‫הגדר ונהרגם על שמניחין חיי עולם ועסקים בחיי שעה‪ ,‬א"ל אידך‪:‬‬ ‫הנח להם‪ ,‬כי אחד מהם עתיד לעלות לגדולה‪.‬‬ ‫א"ל ר"י לאילפא‪ :‬שמעת משהו? א"ל‪ :‬לא‪ .‬אמר ר"י מדשמעי אנא‬ ‫ואילפא לא שמע‪ ,‬משמע שהדברים מכוונים אלי‪ .‬אילפא המשיך‬ ‫למסחרו ור"י חזר ונעשה ראש ישיבה‪ ,‬עיי"ש באריכות‪.‬‬

‫והיה כאשר תריד‬ ‫יצחק אבינו אמר 'והיה כאשר תרי"ד ופרקת עולו מעל‬ ‫צוארך'‪ ,‬הנה בחומש דברים מצוה התורה פעמיים‪' ,‬לא‬ ‫תוסף עליו ולא תגרעו ממנו' ומסביר הגר"א‪ ,‬שהאחד בא‬ ‫ללמדנו שאין להוסיף חלקים על המצוה‪ ,‬כגון חמש בתים‬ ‫בתפילין וכו'‪ ,‬והשני מלמדנו‪ ,‬שאין להוסיף עוד מצוות‬ ‫מעבר לתרי"ג המצוות שציוונו הבורא יתברך בתורה‪,‬‬ ‫והתורה הקדימה 'לא תוסיפו' לפני 'לא תגרעו'‪ ,‬כי‬ ‫להוסיף חמור יותר מלגרוע‪ ,‬ומילתא דמסתברא הוא‪,‬‬ ‫שהגורע מן המצוות יתכן שעוד יחזור בתשובה וישוב‬ ‫מחטאיו‪ ,‬אך המוסיף על המצוות‪ ,‬הוא צדיק בעיני עצמו‪,‬‬ ‫וכלל לא יעלה על דעתו לחזור בתשובה אי פעם‪.‬‬

‫ממעשה זה נלמד כי אין סתם ראיה ואין סתם שמיעה‬ ‫וכדו'‪ ,‬ואם רבקה שומעת‪ ,‬משמע שמשמים סיבבו שהיא‬ ‫תשמע את דברי יצחק בדברו אל עשו כדי שהיא תעשה‬ ‫משהו בנידון‪ ,‬ותשלח את יעקב לקבל הברכות‪.‬‬

‫והנה בשני הציוויים של 'לא תוסיפו'‪,‬‬ ‫ועקב) נסמך ציווי זה לאיסור לעבוד ע"ז‪ ,‬שזה פריקת‬ ‫עול מלכות שמים‪ ,‬כי הקב"ה נתן עלינו עול מצוות‬ ‫ונותן לנו כוחות לעמוד בעול הזה‪ ,‬אך המוסיף עול‬ ‫מצוות יותר משנצטווה אין לו סיעתא מן שמיא לעמוד‬ ‫בזה והכל קורס‪ ,‬ומאבד גם את שאר המצוות‪ ,‬וכך‬ ‫אפשר לפרש‪' :‬כך דרכו של יצה"ר‪ ,‬היום אומר לו עשה‬ ‫כך'‪ ,‬שאומר לו להעמיס עוד ועוד כדי להפילו מרוב‬ ‫עול‪' ,‬עד שאומר לך עבוד ע"ז'‪ ,‬שזה פריקת כל העול‪.‬‬ ‫(בפרשיות ואתחנן‬

‫ולפי דברי אחי נוכל ליישב לשון המקרא‪ ,‬מדוע כתיב‬ ‫'ורבקה שומעת' בלשון הווה‪ ,‬ובהמשך 'ורבקה אמרה'‬ ‫בלשון עבר‪ ,‬כי כשרבקה שמעה לא היה זה שמיעה‬ ‫חולפת ליד האוזן‪ ,‬רק המשיך להדהד באזניה ולא פסק‬ ‫עד שעשתה את מה שהבינה שעליה לעשות בנידון‪.‬‬

‫בא אחיך במרמה‬ ‫צריך להבין‪ ,‬א‪ .‬מדוע לא פנתה רבקה את יצחק לסבר את‬ ‫אזנו כי עשו רשע ואינו ראוי לברכות‪ ,‬ומדוע הוצרכה לכל‬ ‫הקנוניא הזאת כדי להוציא את הברכות במרמה? ב‪ .‬איך‬ ‫באמת לא פיחדה רבקה שיצחק יקלל את יעקב כשיוודע‬ ‫לו כי רימה אותו?‬ ‫ונראה כי עשו היה מכלכל את יצחק בציד‪ ,‬ויצחק סבר כי‬ ‫כאשר עשו יתברך בשפע‪ ,‬יעשו ביניהם הסכם 'ישכר‬ ‫וזבולון'‪ ,‬ועשו יעסוק במסחר ויכלכל את יעקב‪ ,‬ואילו‬ ‫יעקב התם‪ ,‬אם יצא למסחר‪ ,‬נוכלים יוליכוהו שולל ויגזלו‬ ‫את רכושו‪.‬‬

‫ולזה אמר יצחק 'והיה כאשר תרי"ד' שתתחילו להוסיף‬ ‫מצוות ולקיים תרי"ד מצוות במקום תרי"ג‪ ,‬אזי‪ ,‬ופרקת‬ ‫עולו מעל צוארך‪ ,‬מידה כנגד מידה‪.‬‬ ‫מטי משמיה דהרה"ק מרן בעל 'דברי חיים' מצאנז זיע"א‪:‬‬ ‫יש מצוות שאני שונא ויש עבירות שאני אוהב‪.‬‬ ‫פלוני מצוה לקוברו חי‪ ,‬מצוות כאלו שונא אני‪.‬‬ ‫פלוני עבירה היא לתת לו צדקה‪ ,‬עבירות כאלו אוהב אני‪.‬‬

‫ברכת ישר כח לקוראי הגליון המפיצים אותו בבתי הכנסת ומזכים את הרבים וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו‬ ‫מדי שבוע מגיעים אלי עוד ועוד בקשות לקבל הגליון באימייל וזאת בזכות הקוראים המניחים עותקים מהגליון בבתי הכנסת‬

‫הגליון גם מופיע באתר 'לדעת' וכן ניתן לקבלו לאימייל מדי שבוע‪ ,‬המעוניין יכתוב לכתובת דלהלן‪maadoney@gmail.com :‬‬

‫‪2‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫פרשת חיי שרה‬

‫כ"ה חשון תשע"ז‬

‫גליון ‪327‬‬

‫לפי אופק‬ ‫ירושלים‬

‫זמ‪‬י הדלקת ה‪‬רות ומוצ”ש‬

‫הדה"נ‬ ‫מוצש"ק‬ ‫ר"ת‬

‫טיב הקהילה‬

‫בס”ד‬

‫‪4:00‬‬ ‫‪5:16‬‬ ‫‪5:53‬‬

‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד'‬

‫ב‪‬שיאות מור‪‬ו הרה"צ ר' גמליאל רבי‪‬וביץ שליט"א‬ ‫מברכים כסלו | ר"ח יום חמישי‬ ‫המולד‪ :‬יום ג' | שעה ‪ ,4:08‬ו ‪ 6‬חלקים‬

‫סוף זמן קריאת שמע ותפילה‬

‫טיב הפרשה‬

‫טיב הפרשה‬ ‫סוזק"ש א' ‪8:04‬‬ ‫סוזק"ש ב' ‪8:49‬‬ ‫‪9:11‬שליט"א‬ ‫שלא'מור‪‬ו ורב‪‬ו‬ ‫משיחותיו‬ ‫סוז"ת‬ ‫‪09:41‬‬ ‫סוז"ת ב'‬

‫טיב המערכת‬ ‫וגם גמליך אשקה‬

‫הגמרא מספרת על אחד התנאים 'שהיה מהלך‬ ‫בדרך וראה אדם מכוער ביותר‪ ,‬אמר לו שלום עליך‬ ‫רבי ולא החזיר לו‪ ,‬אמר לו – התנא – ריקה‪ ,‬כמה‬ ‫מכוער אותו האיש‪ ,‬שמא כל בני עירך מכוערים‬ ‫כמותך‪ ,‬אמר לו איני יודע אלא לך לאומן שעשאני‬ ‫ו��מור לו כמה מכוער כלי זה שעשית‪ ,‬כיון שידע‬ ‫בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר‬ ‫לו נעניתי לך‪ ,‬מחול לי‪ ,‬אמר לו איני מוחל לך עד‬ ‫שתלך לאומן שעשאני'‪ ,‬הגמרא מאריכה ומספרת‬ ‫שהתנא השתדל מאוד לפייסו‪ ,‬וגם תלמידיו‬ ‫ביקשו מהאיש שימחל לו‪ ,‬עד שלבסוף נתרצה‬ ‫האיש למחול לו‪.‬‬ ‫רבות כבר דובר על הסימן שבחר לעצמו אליעזר‬ ‫עבד אברהם כדי לדעת מי היא האשה הנכונה‬ ‫להיות לאשה ליצחק‪' ,‬הנערה אשר אומר אליה‬ ‫הטי נא כדך ואשתה‪ ,‬ואמרה שתה וגם גמליך‬ ‫אשקה‪ ,‬אותה הוכחת לעבדך ליצחק'‪ ,‬ובאמת‬ ‫צריכים להבין מה היה החשיבות בזה הסימן‬ ‫שהספיק כדי לבחור שידוך ליצחק אבינו!‬ ‫אברהם אבינו לימד בביתו כי כל הבריאה כולה‬ ‫שווה בעיני הבורא‪ ,‬הן האנשים והן בעלי החיים‪,‬‬ ‫וכל שאר הבריאה כולה‪ ,‬הכל נבראו כדי לגלות‬ ‫את אור האלוקות בעולם‪ ,‬ולכן האכיל גם את‬ ‫הישמעאלים במידה שווה עם העבריים‪ ,‬וכך‬ ‫גם נהג אליעזר שהיה דולה ומשקה מתורת‬ ‫רבו‪ ,‬ולכן בחר בסימן הזה‪ ,‬כי אם הנערה מבינה‬ ‫שהגמלים גם הם ברואיו של הקב"ה‪ ,‬וגם הם‬ ‫חשובים וצריכים לשתות בדיוק כמו האנשים‪,‬‬ ‫אזי הנערה הזאת היא הראויה להיכנס לביתו של‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬היא הנערה הראויה להיות אחת‬ ‫מהאימהות הקדושות‪.‬‬ ‫חז"ל אומרים 'אדם נברא בערב שבת‪ ,‬ומפני מה?‬ ‫שאם תזוח דעתו עליו אומר לו‪ :‬יתוש קדמך‬ ‫במעשה בראשית'‪ ,‬וזאת עלינו לדעת ולהבין כי מי‬ ‫שרוצה לכבד את הבורא בעולם‪ ,‬עליו לכבד את‬ ‫כל הבריאה ממש‪ ,‬משום שהבהמה והאדם וכל‬ ‫שאר הנבראים שווים בעיני השי"ת‪ ,‬ועל האדם‬ ‫להיות שפל בעיניו כלפי כל הבריאה‪ ,‬כמו שאנו‬ ‫מתפללים כל יום 'ונפשי כעפר לכל תהיה'‪.‬‬ ‫(עפ"י טיב התורה‪-‬חיי שרה)‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫משיחותיו של מור‪‬ו ורב‪‬ו שליט"א‬

‫חסד של אמת‬

‫והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך‬ ‫אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני‪( :‬כד‪ ,‬יד)‬

‫פרש"י ד"ה אותה הכחת ‪ -‬ראויה היא לו שתהא גומלת חסדים‬ ‫וכדאי ליכנס בביתו של אברהם‪.‬‬ ‫מדברי רש''י אלו רואים אנו כי כל ענינו של אליעזר בסימן זה היה‬ ‫כדי לעמוד על טיבה של הנערה‪ ,‬אם היא גומלת חסדים וראויה‬ ‫להיכנס לביתו של אברהם אם לאו‪ .‬ומן הראוי להתבונן אם למטרה‬ ‫זאת עשה הסימן‪ ,‬מה ראה לנכון לנסותה בענין הגמלים‪ ,‬הלוא גם‬ ‫אם לא תוסיף להטיב יתר מכדי בקשתו יכולים מעשיה להעיד על‬ ‫מהותה‪ ,‬כי עצם הדבר שאדם זר בלתי מוכר מבקש מנערה לטרוח‬ ‫עבורו‪ ,‬והיא מצייצת לו מוכיח כי היא מבינה למצוקת הזולת‪,‬‬ ‫וחפיצה להטיב לבני אדם‪ ,‬ולשם מה הוצרך שתוסיף להטיב יותר‬ ‫מהמתבקש‪.‬‬ ‫אך האמת הוא שכשרואים את האדם שמטיב הוא לזולתו‪ ,‬עדיין אין‬ ‫זו הוכחה שהמטיב הוא איש חסד‪ ,‬יתכן מאוד כי מצפה הוא לאיזה‬ ‫גמול מצד זה שמטיב עימו‪ ,‬וגם אם מטיבים עם אחד שיודעים‬ ‫שאין הוא בעל אמצעיים‪ ,‬ולא יהיה ביכולתו לחזור ולהטיב‪ ,‬עדיין‬ ‫אין זאת אומרת כי בגומל חסד מדובר‪ ,‬כי עצם הדבר שהלא מכיר‬ ‫בטובתו‪ ,‬יכולה לשמש כגמול להמטיב‪ .‬אך על ידי שני דברים‬ ‫יכולים להכיר אם האדם הוא בעל חסד אמיתי‪ ,‬האחת כשמטיב עם‬ ‫נפשות שאין בהם בכלל המושג של הכרת הטוב‪ ,‬והשניה כשמטיב‬ ‫מתוך שימת לב על מצוקת הזולת מבלי שיתבקש על כך‪ ,‬כי בזה‬ ‫שהאדם מטיב מיוזמתו מוכיח הוא כי עז רצונו להטיב‪ ,‬ואין הדבר‬ ‫נעשה מתוך הכרח‪ ,‬ולכך משים ליבו לדעת מיהו הזקוק לכך‪.‬‬ ‫אליעזר לראות בהנערה המובחרת‪ ,‬הוא עשה‬ ‫אלו הדברים רצהטיב‬ ‫עצםותהדבר שהנערה תמלא אחר בקשתו עדיין‬ ‫חשבון לעצמו כי‬ ‫ההודע‬ ‫אין בה הוכחה לפנימיותה‪ ,‬כי יתכן שחפיצה לגמול‪ ,‬ואף שעדיין לא‬ ‫יו"ר הוועדה הרוחנית‬ ‫וביץגם הילך זר שיכיר בטובתה יכולה לספק‬ ‫מקום‬ ‫היכירה אותו‪,‬ר' ימכל‬ ‫עקב רבינ‬ ‫עורך‬ ‫כגמול‪ ,‬והאיך באמת יהיה ביכולתו לעמוד על‬ ‫ולשמש‬ ‫את נפשה‬ ‫ש‪ .‬גולדשטיין‬ ‫טיבה? אין זה כי אם באופן שהיא בעצמה ישים ליבה להבין באמת‬ ‫צרכיו של ההילך הזר‪ ,‬ותוסיף להטיב עימו כפי המצטרך מבלי‬ ‫שתתבקש‪ ,‬ובנוסף לזה תהיה הדבר באופן שאין בזה הכרת הטוב‪,‬‬ ‫על ידי זה יוכר הדבר כי אכן בעלת חסד היא‪.‬‬ ‫ולצורך זה עשה אליעזר זה הסימן‪ ,‬שהוא יבקש מים רק עבורו‪ ,‬והיה‬ ‫אם הנערה תשים ליבה לכך כי ההילך הזר מחזיק אחריו בעשרה‬ ‫גמלים‪ ,‬ותעשה חשבון לעצמה כי גם הללו זקוקים לשתיה‪ ,‬ותראה‬ ‫להטיב גם עימהם לספק גם להם מים‪ ,‬כי אז מוכיחה את עצמה‬ ‫בשתי הנקודות הנזכרים שאכן מדובר בבעלת חסד‪ ,‬ולכך מטיבה‬ ‫גם מבלי שתתבקש‪ ,‬וגם לאלו שאינם מכירים טובה‪ ,‬כי בודאי לא‬ ‫תזכה שהגמלים יכירו לה טובה‪.‬‬ ‫זה מה שרצתה התורה ללמדינו מהשתשלות הדברים‪ ,‬מהי חסד‬

‫טיב‬ ‫ההודעות‬

‫של אמת‪ ,‬שהוא על האופן שאין האדם מצפה לגמול כלל וכלל‪ ,‬וכל‬ ‫עשיותיו הוא רק מתוך רצון כנה להטיב‪ ,‬אך באם עדיין מצפה הוא‬ ‫לגמול‪ ,‬עדיין אין טובתו שלימה‪.‬‬ ‫ואכן רואים אנו בהמשך הפרשה ההבדל בין זה הגומל טוב לשם‬ ‫שמים‪ ,‬לבין זה שמטיב לשם גמול‪ ,‬כי ההבדל ביניהם הוא כרחוק‬ ‫מזרח ממערב‪ ,‬רבקה שהוכיחה את עצמה כבעלת חסד של אמת‬ ‫זכתה ונכנסה לביתו של אברהם‪ ,‬וזכתה להיות סיבה להשתלשלות‬ ‫העם המובחר שהוא תכליתו של עולם‪ ,‬מאידך אחיה לבן‪ ,‬גם‬ ‫הוא נתגלה כלפי חוץ בכעל חסד עצום‪ ,‬ובפועל עשה יותר ממה‬ ‫שעשתה אחותו כמו שרואים אנו שביטל את כל מהותו כדי להכניס‬ ‫את האורח הזר לביתו‪ ,‬כי זה האיש מכשף גדול היה‪ ,‬ובכדי להכניס‬ ‫את האורח שהתנגד לעניניו פינה הבית מכל אליליו‪ ,‬כמו שאמר‬ ‫בעצמו לאליעזר 'ואנכי פניתי הבית' (כד‪ ,‬לא) וכפירושו של רש''י‬ ‫'מעבודת אלילים' אף על פי כן נשאר ברשעותו‪ ,‬והגיעו הדברים עד‬ ‫כדי כך שלבסוף רצה לעקור את הכל ר"ל‪ ,‬ולמה לא זכה כאחותו‬ ‫להתעלות בקדושה בזכות מצוה רבה זו‪ ,‬לזה מעיד הכתוב כי היה‬ ‫זה רק אחר שראה את הנזם ואת הצמידים‪ ,‬ותכלית רצונו לא היה‬ ‫כי אם לשם גמול‪ ,‬בכגון דא אין הדבר בגדר מצוה כלל‪ ,‬ולכן נשאר‬ ‫ברשעו ר"ל‪.‬‬ ‫רואים אנו לפעמים כמה וכמה אנשי חסד‪ ,‬אשר מרבים בהשתדלויות‬ ‫שונות בכדי להטיב עם הבריות‪ ,‬וכשמתבוננים יכולים להבחין‬ ‫כי מעדיפים הם להטיב להמון עם שאין להם שום קרבה עמהם‪,‬‬ ‫ואילו לאלו הקרובים להם אין הם מרבים להטיב‪ ,‬וכשיתבוננו ויעשו‬ ‫חשבון הנפש מהי הסיבה המביאם לבקש חשבונות רבות ולהעדיף‬ ‫את הרחוקים יותר מהקרובים‪ ,‬יווכחו כי אין זהכי אם מצד הגמול‪ ,‬כי‬ ‫זה הקרוב אליו מרגיש כי קרובו אינו מטיב עימו כל כך‪ ,‬כי הרי מצד‬ ‫הקרבה ראוי לו להטיב‪ ,‬ואילו הרחוק הרי לא יספיק להלל ולשבח‬ ‫על אשר מטיבים עימו‪ ,‬ולכן עדיך להטיב עימו‪ .‬אכן יתכן כי הצדק‬ ‫עימו‪ ,‬זה מכיר טובה יותר מזה‪ ,‬אבל המבחן הוכיח כי זה האדם אינו‬ ‫עוסק בגמ''ח לשם שמים‪ ,‬כי אילו היה זה לשם שמים היה מקיים‬ ‫מבשרך אל תתעלם‪ ,‬והיה מעדיף להטיב עם קרוביו‪.‬‬ ‫מסופר שספרו פעם לפני האדמור בעל הבית ישראל מגור זצ''ל‬ ‫על איזה עסקן שהוא בעל חסד עצום‪ ,‬נענה הבית ישראל שבכדי‬ ‫לדעת אם כנים הדברים צריכים לשאול את זוגתו‪ ,‬ואם היא תסכים‬ ‫לכך אות הוא כי הדבר אמת‪ ,‬אך כל עוד שאין היא מעידה על כך‬ ‫אין כאן הוכחה כי כוונתו לשם שמים‪ ...‬והיינו כי זהו המבחן לאדם‬ ‫לדעת אם מעשיו הם לשם שמים אם לאו‪ ,‬כי אם הם לשם שמים‬ ‫מוטל עליו תחילה להטיב עם קרוביו‪ ,‬עם אלו שלא יכירו לו על כך‬ ‫טובה מרובה‪.‬‬ ‫השי''ת יזכינו לזכות לגמול חסדים אמיתיים ולזכות על ידם לשפע‬ ‫רוחני וגשמי וכל טוב סלה‪.‬‬

‫עדכון זמני‬ ‫ניתן לשמוע את שיחותיו של‬ ‫שיחתו השבועית של מורנו הרב שליט"א‬ ‫קבלת קהל בבית מורנו‬ ‫מורנו ורבנו שליט"א‬ ‫בכל ליל שישי בין השעות ‪10:00 - 9:00‬‬ ‫ורבנו שליט"א אך ורק‬ ‫במספר מיוחד וישיר‬ ‫תפילת ליל שבת ‪-‬מנחה‪ 15 -‬דק' לפני השקיעה‬ ‫לשיחות בלשון הקודש‪ 073-2951320 :‬בתא קולי שמספרו‬ ‫שחרית של שבת בשעה ‪8:30‬‬

‫בבית מדרשנו רח' ישעיהו ‪ 7‬י‪-‬ם‬

‫‪052-7168366‬‬

‫לשיחות באידיש‪073-2951321 :‬‬

‫יו"ר הוועדה הרוחנית‪ :‬ר' יעקב רבינוביץ | עורך‪ :‬ש‪ .‬גולדשטיין‬

‫א‬


‫נכתב ע"י הר"ר מאיר רבינוביץ שליט"א‬

‫טיב ההלכה‬

‫מיוסד על לימוד היומי בספר קיצור שו"ע כפי תקנת הקהילה‬ ‫ערוך ומסודר לפי פוסקי זמנינו‬

‫פרשיות הקרבנות‬ ‫א‪ .‬טוב לומר פרשת עולה ומנחה ושלמים הכיור ופרשת תרומת הדשן יכול לאומרם‬ ‫וחטאת ואשם (ס"ה)‪ ,‬וה"ה פרשת תודה דגם קודם היום‪ ,‬ואם אין לו פנאי‪ ,‬יכול לאמר גם‬ ‫פרשת הקרבנות בלילה (מ"ב סקי"ג)‪.‬‬ ‫היא בכלל שלמים (מ"ב סקי"ד)‪ ,‬ופרשת עולה‬ ‫ויורד ג"כ דהיא באה על שבועת ביטוי ו‪ .‬מה טוב למי שנוהג בזה‪ ,‬שילמוד‬ ‫(ביה"ל ד"ה ופרשת)‪ ,‬והטעם לאמירתם הוא‪ ,‬מתחילה את ענינים האלו מן הגמרא או‬ ‫דאמרינן בגמ' מנחות‪ ,‬זאת תורת החטאת‪ ,‬מספרי הרמב"ם‪ ,‬כדי שיבין אח"כ מה שהוא‬ ‫כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב אומר‪ ,‬ובזה תחשב לו כאילו הקריב ממש‬ ‫חטאת וכו' (מ"ב סקי"ג)‪ ,‬עוד טעם אחר‪ ,‬משום קרבן‪ ,‬וכן מה שאנו אומרין בכל יום אביי‬ ‫דאמרינן במדרש‪ ,‬שאמר אברהם להקב"ה‪ ,‬הוה מסדר וכו'‪ ,‬וענייני עשיית הקטורת‬ ‫מצוה לראות להבין מה שהוא אומר (ביה"ל‬ ‫בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא‬ ‫על ישראל‪ ,‬והשיבו כבר תקנתי להם סדר ד"ה ופרשת)‪.‬‬ ‫הקרבנות‪ ,‬שכל זמן שקורין בהן מעלה אני ז‪ .‬יאמר עם הקרבנות פסוק‪ ,‬ושחט אותו‪,‬‬ ‫עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן‪ ,‬ואני מוחל על ירך המזבח צפונה לפני ה'‪ ,‬ונוהגין‬ ‫לאמרו אחר פרשת התמיד‪ ,‬והטעם‪ ,‬דאיתא‬ ‫להם על כל עוונותיהם (לבוש ס"ו)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬טוב לומר כל אלו הפרשיות קודם במדרש דכל מי שאומר פסוק זה‪ ,‬הקדוש‬ ‫ברוך הוא זוכר עקידת יצחק (ס"ח מ"ב סקי"ט כ')‪.‬‬ ‫התפילה‪ ,‬ובבית הכנסת‪ ,‬אך שלא יאחר על‬ ‫ידי זה זמן קריאת שמע‪ ,‬או אפילו תפילה ח‪ .‬פרשת עולה יאמר מתחילת ויקרא עד‬ ‫ואם מן הצאן;‬ ‫בציבור (ביה"ל ד"ה ופרשת)‪.‬‬ ‫שליט"א‬ ‫מור‪‬ו ורב‪‬ו‬ ‫משיחותיו‬ ‫מנחה מן ונפש עד תקריב‪ ,‬ואם יש‬ ‫פרשת‬ ‫קריאתשלפרשת‬ ‫ג‪ .‬צריך להתודות קודם‬ ‫הקרבנות‪ ,‬והוידוי יהיה במעומד (ביה"ל ד"ה לו פנאי יקרא גם בפרשת צו מן וזאת תורת‬ ‫המנחה עד יקדש‪ ,‬וכהן יוסיף פסוק וכל‬ ‫ופרשת)‪.‬‬ ‫ד‪ .‬יש נוהגין לומר פרשת הכיור‪ ,‬ואח"כ מנחת כהן כליל תהיה;‬ ‫פרשת תרומת הדשן‪ ,‬ואח"כ פרשת התמיד‪ ,‬פרשת שלמים מן ואם זבח שלמים עד‬ ‫ואח"כ פרשת מזבח מקטר קטורת‪ ,‬ופרשת ואם מן הצאן‪ ,‬ובפרשת צו מן וזאת תורת‬ ‫השלמים עד במדבר סיני‪ ,‬והוא ג"כ פרשת‬ ‫סמני הקטורת ועשייתו (ס"ט)‪.‬‬ ‫ה‪ .‬פרשיות הקרבנות לא יאמר אלא ביום‪ ,‬תודה‪ ,‬ואח"כ פרשת נסכים בפרשת שלח מן‬ ‫דאין הקרבנות קרבין אלא ביום‪ ,‬אבל פרשת וידבר דכי תבואו עד אתכם;‬

‫טיב הפרשה‬

‫טיב הפטרות‬ ‫מתוך ספר החדש טיב הפטרות ‪ -‬בראשית‬ ‫השייכות לפרשה‪:‬‬ ‫בהפטרה נאמר‪' :‬והמלך דוד זקן בא בימים'‪ ,‬והוא דומה‬ ‫למה שכתוב בפרשתנו 'ואברהם זקן בא בימים'‪ .‬הפעולות‬ ‫שנקטו אברהם אבינו ודוד המלך ע"ה בעקבות זקנותם‪ ,‬כפי‬ ‫שהן מבוארות בפסוקי הפרשה וההפטרה‪ ,‬דומות אף הן‬ ‫זו לזו‪ ,‬כאשר אברהם דאג אז להמשך שושלתו ‪ -‬שושלת‬ ‫עם ישראל ע"י ַה ָׂש ַאת יצחק בנו לאשה‪ ,‬וכן דוד דאג אז על‬ ‫המשכת שושלת מלכותו ע"י המלכת בנו שלמה ‪ -‬החכם‬ ‫מכל אדם ‪ -‬למלך ישראל‪ ,‬וזאת כפי רצונו של השי"ת‬ ‫שהבטיחו כי שלמה בנו ימלוך אחריו‪ ,‬ושניהם לשם שמים‬ ‫נתכוונו ולא לכבוד עצמם‪.‬‬ ‫בשני המאורעות הללו‪ ,‬של אברהם אבינו ע"ה ושל דוד‬ ‫המלך ע"ה‪ ,‬אנו לומדים אודות החשיבות לסדר את הצוואה‬ ‫מחיים‪ ,‬וכפי שאנו מוצאים בפרשתנו שאברהם אבינו ע"ה‬ ‫מסר בעודו בחיים את כל רכושו בשטר מתנה ליצחק‪ ,‬ואילו‬ ‫לבני הפילגשים נתן מתנות אחרות‪ ,‬וכמו"כ אנו מוצאים‬ ‫בהפטרה שדוד המלך ע"ה סידר את המלוכה לשלמה בנו‬ ‫בעודו חי‪.‬‬ ‫בהפטרה כתוב‪ :‬וְ ַה ֶּמ ֶ֤ל ְך דָּ וִ ד֙ זָ ֵק֔ן ָ ּב֖א ַ ּב ָ ּי ִמ֑ים וַ יְ ַכ ֻּס֙ה ּ ֙ו‬ ‫ַ ּב ְ ּבגָ ִד֔ים וְ לֹ֥א יִ ַח֖ם ֽלוֹ ‪:‬‬ ‫פירוש‪ :‬וְ ַה ֶּמלֶ ְך ָּדוִ ד נעשה זָ ֵקן וחלש עד כדי אפיסת כוחות‪,‬‬ ‫וזקנה זו קפצה עליו בעונתה‪ ,‬שכן כבר ּבָ א ‪ -‬הגיע באותו‬ ‫הפרק ּבַ ּיָ ִמים ‪ -‬לאותם הימים הראויים לזקנה‪ ,‬בהיותו אז בן‬ ‫שבעים שנה [שהרי בן שלשים שנה היה במלכו‪ ,‬וארבעים‬ ‫שנה ָמלַ ך‪ ,‬ועתה נסתיימו להם ארבעים שנות המלוכה]‪,‬‬ ‫ומחמת תעניותיו הרבים אשר התענה בתשובתו על מעשה‬ ‫בת שבע (יעו' תהלים נא) נחסר דמו‬

‫ב‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫פרשת חטאת בויקרא מן ונפש אחת תחטא‬ ‫עד ונסלח לו‪ ,‬ואם יש לו פנאי יקרא גם‬ ‫בפרשת צו וזאת תורת החטאת עד באש‬ ‫תשרף;‬ ‫פרשת אשם בפרשת צו מן וזאת תורת‬ ‫האשם עד אשם הוא‪ ,‬ואם יש לו פנאי יקרא‬ ‫גם בויקרא (שם)‪ ,‬פרשת עולה ויורד ג"כ דהיא‬ ‫באה על שבועת ביטוי‪ ,‬מן ונפש כי תחטא‬ ‫עד והיתה לכהן כמנחה (ביה"ל ופ' העולה)‪.‬‬ ‫ט‪ .‬טוב לומר בשבת פרשת לחם הפנים‬ ‫(שו"ע הרב ס"ט)‪.‬‬

‫י‪ .‬כשיסיים פרשת העולה יאמר‪ ,‬יהי רצון‬ ‫מלפניך שיהיה זה חשוב ומקובל כאילו‬ ‫הקרבתי עולה‪ ,‬וכך יאמר אחר פרשת‬ ‫המנחה והשלמים‪ ,‬מפני שהם באים נדבה‬ ‫(ס"ז)‪.‬‬

‫יא‪ .‬האחרונים כתבו‪ ,‬דיש לומר אף לאחר‬ ‫חטאת ואשם יהי רצון‪ ,‬רק שיאמר בלשון‬ ‫ספק‪ ,‬דהיינו יהי רצון אם עברתי עבירה‬ ‫שחייבים עליה חטאת שיהיה זה נחשב‬ ‫כאלו הקרבתי חטאת‪ ,‬ואם לאו יהיה כקורא‬ ‫בתורה‪ ,‬וכה"ג יאמר ג"כ אחר פרשת אשם‬ ‫(מ"ב סקי"ח)‪.‬‬

‫יב‪ .‬לכאורה משמע דיאמר היהי רצון דוקא‬ ‫בפרשת הקרבנות ולא אחר משנת איזהו‬ ‫מקומן‪ ,‬אבל י"א דמ"מ נכון לאומרו גם‬ ‫באיזהו מקומן אחר העולה והשלמים וכל‬

‫והדבר השפיע עליו בעת זקנותו כשמחמת תשישות‬ ‫כח הגוף חדל החום הטבעי לחמם את גופו וסבל מאוד‬ ‫מן הקור‪ ,‬וַ יְ כַ ֻּסהּו ּבַ ּבְ גָ ִדים כדי לחממו‪ ,‬וְ אולם הבגדים לא‬ ‫הועילו‪ ,‬ואף עמהם ֹלא יִ ַחם לֹו‪.‬‬ ‫• כל המבזה את הבגדים אינו נהנה מהם בסופו •‬ ‫וברש"י הביא בשם רבותינו ז"ל (ברכות סב ב) שהסיבה לכך‬ ‫שהבגדים לא חיממו את דוד‪ ,‬היתה מאחר שדוד המלך ע"ה‬ ‫ביזה בעבר את כבודם של הבגדים‪ ,‬בעת קרעו את כנף מעילו‬ ‫של שאול (עי' שמואל א כד ד) ולפיכך לא זכה להתחמם בהם‪ ,‬כי‬ ‫כל המבזה בגדים אינו נהנה מהם בסופו‪.‬‬ ‫ולכאורה צריך לבאר בכוונת דבריהם ז"ל‪ ,‬שלא היה דבר זה‬ ‫בגדר עונש‪ ,‬שהרי קריעתו של דוד את כנף מעילו של שאול‬ ‫היתה מתוך כוונה טובה‪ ,‬כשבכך הוא ביקש להראות לשאול‬ ‫שאע"פ שהיה בידו להורגו [בהיכנסו להסך רגליו במערה‬ ‫שבה ישב דוד ואנשיו‪ ,‬מבלי שידע שדוד יושב שם] לא‬ ‫הרגו‪ ,‬וזאת משום שאינו חפץ להורגו [וכפי שאמר לו זאת‬ ‫במפורש (שם פסוק י)]‪ ,‬ולפ"ז לא מסתבר שיגיע לדוד עונש‬ ‫על המעשה הטוב ההוא‪ ,‬אלא צ"ל שהיה זה כפועל היוצא‬ ‫ממילא ובהכרח ‪ -‬שמאחר וסוף סוף הוא ביזה את הבגדים‪,‬‬ ‫על כן לא היה יכול ליהנות מהם‪.‬‬ ‫• 'דעם אייבערשטנ'ס א בריה!‪• '...‬‬ ‫ונראה לומר שסיבת הקפידא שלא לבזות בגדים נובעת‬ ‫מצד עצם היותם של הבגדים ‪ -‬ככל שאר הדברים הנמצאים‬ ‫בעולם ‪ -‬בריאה שהקב"ה בראּה בעולמו‪ ,‬אשר בסיבה זו לבד‬ ‫כבר יש כדי לחייב את השמירה על כבודם‪ ,‬ואת האיסור‬ ‫לעשות בהם פעולות של זלזול‪ ,‬כדוגמת פעולת הקריעה‬ ‫הנחשבת כפעולה מזלזלת בכבודו של הבגד‪.‬‬ ‫בענין זה ראיתי 'מעשה רב' אצל הגה"צ רבי זונדל קרויזר‬ ‫זצ"ל שהבחין פעם בקליפת פרי המושלכת על הריצפה‬ ‫במקום שאינו נמאס ולא מזיק לעוברים ושבים‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫התכופף כדי להרימה מן הארץ‪ ,‬וכראותי זאת שאלתי אותו‬ ‫מדוע הוא מקפיד כל כך שהקליפה לא תהיה מונחת על‬ ‫הארץ בעוד שאינה נמאסת בכך‪ ,‬ועל זה השיבני לאמור‪:‬‬ ‫'דעם אייבערשטנ'ס א בריה!‪-[ '...‬הקליפה היא בריה של‬ ‫הקב"ה (וממילא יש להקפיד על בזיונה)!‪.]...‬‬

‫הנזכרים פה (א"ר סי"א)‪.‬‬ ‫יג‪ .‬מי שיש לו לב ללמוד ולהבין אין לומר‬ ‫אפילו פרשת הקרבנות בכל יום אלא‬ ‫לפרקים ודי לו באמירת פרק איזהו מקומן‬ ‫כי גדול תלמוד המביא לידי מעשה ולידי‬ ‫ידיעת התורה‪.‬‬ ‫יד‪ .‬ואם יודע שנתחייב באיזה קרבן‪ ,‬כגון‬ ‫עולה על ביטול מצות עשה או על הרהור‬ ‫הלב בלא תעשה‪ ,‬ותודה לארבעה הצריכים‬ ‫להודות‪ ,‬יאמר פרשת הקרבן מיד שנתחייב‬ ‫בו (שו"ע הרב ס"ט)‪.‬‬ ‫טו‪ .‬ופשוט דאם ידוע לו שעבר עבירה‬ ‫שחייבין עליו חטאת‪ ,‬כגון שנכשל בשוגג‬ ‫בדבר שזדונו כרת באכילת חלב או חילול‬ ‫שבת או שנכשל בחמץ בפסח וכיוצא בו‬ ‫מהכריתות‪ ,‬יקרא פרשת חטאת ויאמר רבון‬ ‫וכו'‪ ,‬ויכווין לשם אותו חטא‪ .‬וכתב בשל"ה‬ ‫שיתוודה קודם קריאת הפרשה ויאמר‪,‬‬ ‫אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי ונכשלתי‬ ‫בשוגג ועשיתי חטא פלוני והנני שב וכו'‪,‬‬ ‫וכהאי גוונא באשם תלוי וקרבן עולה ויורד‬ ‫כל אחד על חטאו (א"ר סי"ג)‪.‬‬ ‫טז‪ .‬כתב השל"ה‪ ,‬דבשבת ויו"ט לא יאמר‬ ‫יהי רצון‪ ,‬דאין קרבן נדבה בא בהם‪ ,‬אבל‬ ‫הפרשיות אין הפסד לאומרן כקורא בתורה‪,‬‬ ‫ומ"מ אם הוא בן תורה מוטב יותר שיעסוק‬ ‫בפרשה דיומא (מ"ב סקי"ג)‪.‬‬

‫ונמצינו למדים מכל האמור כי יש לשמור על כבודה של כל‬ ‫בריאה הקיימת בעולם‪ ,‬ואף אם היא דוממת כגון בגד וכדו'‪,‬‬ ‫וכי אם מזלזלים בבריאה כלשהי‪ ,‬סוף שאין זוכים ליהנות‬ ‫ממנה‪ ,‬וכדרך שלא זכה דוד ליהנות מן הבגדים באחרית ימיו‪.‬‬ ‫• ביזוי אוכלין מביא לידי עניות •‬ ‫ובדומה לענין זה מצינו בגמ' (חולין קה ע"א‪ ,‬ועוד) ובשו"ע (או"ח קפ‬ ‫ד) לגבי ביזוי אוכלין שהוא מביא לידי עניות‪ .‬ובטעם הדבר‬ ‫יש לומר שהוא על הדרך האמור לעיל לגבי ביזוי הבגדים‪,‬‬ ‫שכשם שביזוי הבגדים גורם שהאדם לא יוכל ליהנות מהם‬ ‫עוד‪ ,‬כמו כן גם המבזה את האוכלין אינו זוכה ליהנות מהם‬ ‫מתוך הרחבה‪ ,‬כי אם מתוך דוחק ועניות‪ ,‬רח"ל‪.‬‬ ‫וכמה הדברים הללו צריכים לעורר אותנו על חובת הזהירות‬ ‫לנהוג כבוד במאכלים אשר הם מעשי ידיו של כביכול‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ולא לזלזל במאכלים טובים ע"י זריקתם לאשפה‪,‬‬ ‫שכן דברים אלו גורמים כאמור לעניות רח"ל‪ .‬ומידה טובה‬ ‫מרובה‪ ,‬שהנזהר בכבוד האוכלין ממשיך על עצמו שפע טוב‬ ‫של פרנסה בהרחבה‪.‬‬ ‫אמתית •‬ ‫• על האדם להכניס בלבו יראת שמים ִ‬ ‫עוד מביא רש"י מן המדרש‪ ,‬שקירור דמו של דוד נגרם‬ ‫לו כתוצאה מראייתו את המלאך עומד בירושלים וחרבו‬ ‫שלופה בידו (ד"ה א כא טז)‪ ,‬אשר אז נכנס בו רתת ודמו נצטנן‬ ‫ושוב לא היה בו כח וחמימות (עי' פדר"א פ' מג‪ ,‬ותנדבא"ר פ"ז)‪.‬‬ ‫אמתית גדולה וחזקה כל כך עד שהיא‬ ‫ומבואר בזה שיראה ִ‬ ‫יכולה לגרום לאדם שלא יוכל להתחמם עוד מרוב פחד‪.‬‬ ‫והנה מזה נקח ליראה את ה' יראה אמיתית‪ ,‬על ידי שנדון‬ ‫קל וחומר בעצמינו שאם מראיית פני המלאך נכנסה בדוד‬ ‫יראה כל כך גדולה‪ ,‬א"כ כמה עלינו להתיירא מן השעה שבה‬ ‫נעמוד ‪ -‬לאחר אריכות ימים ושנים טובים ‪ -‬לפני מלך מה"מ‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫תמצית הלימודים וההוראות הנלמדות מהפטרה זו‪:‬‬ ‫ • כל המבזה את הבגדים אינו נהנה מהם בסופו‬ ‫ • ביזוי אוכלין מביא לידי עניות‬ ‫אמתית‬ ‫ • על האדם להכניס בלבו יראת שמים ִ‬


‫טיב הפרשה‬ ‫משיחותיו של מור‪‬ו ורב‪‬ו שליט"א‬

‫טיב הקהילה‬

‫בס”ד‬

‫טיב המעשיות‬

‫ספר טיב המעשיות לרבינו‬

‫סיפור לשבת‬

‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד'‬

‫ולקחת אשה לבני ליצחק!‬ ‫לפי אופק‬ ‫ירושלים‬

‫זמ‪‬י הדלקת ה‪‬רות ומוצ”ש‬

‫סיפורי השגחה פרטית‬

‫ב‪‬שיאות מור‪‬ו הרה"צ ר' גמליאל רבי‪‬וביץ שליט"א‬

‫"כי אל ארצי ואל מולדתי תלך‪ ,‬ולקחת אשה לבני‬ ‫ליצחק" (כד‪ ,‬ד)‪.‬‬

‫סוף זמן קריאת שמע ותפילה‬

‫בסה"ק בית הלוי פירש בדרך מופלא‪ ,‬וז"ל‪" :‬וישביעני מצא לו הס"מ שעת הכושר‪ ,‬ושלח את הנוק' דיליה‪,‬‬ ‫אדוני גו' ולקחת אשה לבני (להלן פסוק לח)‪ .‬הנה אברהם הלא היא ל"ל הרשעה בעצמה להתגרות בו‪.‬‬ ‫אמר לו (פסוק ד) 'ולקחת אשה לבני ליצחק'‪ ,‬והעבד אמר והנה בהגיעו לאחד הבתים‪ ,‬פתחה לפניו את הדלת אשה‬ ‫צעירה יפת תואר ויפת מראה עד מאוד‪ ,‬וכשראתה את‬ ‫להם רק 'לבני'‪ ,‬ולא סיים 'ליצחק' כאשר נאמר לו"‪.‬‬ ‫"רק הענין דאמר לו 'לבני ליצחק'‪ ,‬הכוונה שיבחר אשה הבחור היפה שבפתח הציתה בה קליפת ל"ל את אש‬ ‫שתהיה הגונה 'לבני'‪ ,‬דהיינו שתהיה כלתו של אברהם‪ ,‬התאווה‪ .‬וביקשה ממנו להיכנס פנימה אל הבית‪ ,‬כדי‬ ‫לבדוק את טיב הסחורה המוצעת‪...‬‬ ‫ותהיה [גם] הגונה להיות אשת 'ליצחק' לפי מעלתו"‪.‬‬ ‫"והנה נסביר לדמיון אחד‪ ,‬מנהג קצת מהגבירים שיש משנכנס פנימה החלה מדברת עמו בחלקלקות לשונה‪,‬‬ ‫וניסתה לפתות אותו בכמה דרכים לדבר עבירה רחמנא‬ ‫לו בת‪ ,‬ומשדך אותה עם בן רב גאון אחד‪ ,‬ומפזר להחתן טיב‬ ‫עות אך משניגשה לנעול את דלת הכניסה‪ ,‬הבין‬ ‫ההודליצלן‪.‬‬ ‫עבור יחוסו עשרת אלפים רובל כסף!"‪.‬‬ ‫"ובא אליו שדכן אחר‪ ,‬ואומר לו‪ ,‬הן אתה רוצה ליתן הרש"ש תיכף את גודל השעה והניסיון העצום שנקלע‬ ‫יו"ר הוועדה הרוחנית‬ ‫וביקש להיכנס לחדר הרחצה‪ ,‬כדי לרחוץ את גופו‪.‬‬ ‫עבור זה שיש להחתן אב גאון עשרת אלפים רובל‬ ‫אליו‪,‬וביץ‬ ‫כסף‪ ,‬יעקב רבינ‬ ‫ר'‬ ‫עו��ך‬ ‫טייןהרחצה היה חלון גבוה‪ ,‬ומיד בהיכנסו שמה טיפס‬ ‫בחדר‬ ‫הן אני אתן לך עלם מהולל אשר הוא בעצמו יהיה גאוןש‪ .‬גולדש‬ ‫גדול‪ ,‬וקח אותו לחתן‪ .‬ולא רצה הגביר‪ ,‬ואמר לו אין חיש לעבר החלון‪ ,‬ומשהביט החוצה נבהל‪ ,‬בראותו‬ ‫שחלון זה הוא בגובה של שלוש קומות! אך בגודל‬ ‫בדעתי לעשות בתי שתהיה רבנית"‪...‬‬ ‫"ומובן מדבריו‪ ,‬כי התורה אצלו למעלה גדולה תחשב‪ ,‬תבערת אש מלחמת קודש שבערה בקרבו לא היסס‪,‬‬ ‫אבל אינה מענגת‪ – .‬ועל כן עבור אב גאון יפזר הרבה‪ ,‬וקפץ היישר מן החלון למטה‪ ,‬כשהוא חושב לעצמו‪:‬‬ ‫אבל את הגאון בעצמו לא יתרצה ליקח לחתן‪ ...‬כי אינו "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו!" (רש"י דברים כג‪ ,‬ט)‪ .‬וכך‬ ‫רוצה שבתו תהיה מיושבות אוהל‪ ,‬רק תהיה אשת גביר תוך כדי אמירת "שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד"‬ ‫בכל לב ונפש‪ ,‬הכין את עצמו בסילודין‪ ,‬לקראת ריסוק‬ ‫סוחר‪ ,‬ותהנה מעולם הזה במרכבה וכדומה"‪...‬‬ ‫"וכן היה אז‪ ,‬כשבא אליעזר וראה בני הבית‪ ,‬והכיר את איברים‪...‬‬ ‫לבן ומדרגתו‪ ,‬נתיירא כי אם יהלל את יצחק כי הוא אולם למרבה הפלא‪ ,‬נס גדול נעשה עמו באותה שעה‪,‬‬ ‫צדיק גדול‪ ,‬אפשר יקולקל על ידי זה כל השידוך‪ .‬ועל כנראה נשלח מלאך מן השמים לתפסו בשתי ידיים‪,‬‬ ‫כן הסתיר ולא דיבר כלל מיצחק‪ ,‬רק דיבר ממעלות והוא מצא את עצמו נוחת ברכות על פני האדמה! תיכף‬ ‫אברהם‪ .‬ובזה ודאי יסכימו‪ ,‬כי גם להם מרוצה שיהיה קם על רגליו‪ ,‬וברח משם כל עוד נשמתו בו‪ ,‬ולא חזר‬ ‫לעולם לאותה עיר‪.‬‬ ‫להחתן אב צדיק" ע"כ מתק לשון קדשו‪.‬‬ ‫באותה שעה נעשה שמחה וצהלה גדולה בכל פמליא‬ ‫•~•~•‬ ‫טיב השידוך של הגה"ק המקובל רבינו הרש"ש זצוק"ל‪ ,‬של מעלה‪ ,‬ממסירות נפשו של הבחור הצעיר‪ .‬והכרוז‬ ‫רבי שלום (ב"ר יצחק) שרעבי זי"ע‪( ,‬יו"ד י' שבט תקל"ג לפ"ק)‪ ,‬יצא והכריז‪" :‬הבו יקר לדיוקנא דמלכא"! – כאשר‬ ‫מפורש בזוהר הקדוש (ח"ב קו‪ ):‬על בחורי ישראל‬ ‫התגלגל בהשגחה פרטית מופלאה‪.‬‬ ‫בנערותו התגורר הרש"ש הקדוש בארץ תימן‪ ,‬שם לא המהלכים בדרך הישר ונשמרים מן החטא! עיין שם‬ ‫היו בזמנו ישיבות מסודרות לבחורים‪ ,‬לבדו היה יושב עוד‪ ,‬שנותנים לבחורים אלו (מגיל בר מצוה) שתי מלאכים‬ ‫ועוסק בתורה הקדושה בשקידה והתמדה נפלאה‪ ,‬לשומרם‪ ,‬אחד מימין ואחד משמאל עיש"ה‪.‬‬ ‫•~•~•‬ ‫ועולה ומתעלה במעלות קדושים וטהורים‪ ,‬ביראת ה'‬ ‫אחר הדברים האלה‪ ,‬נתן ה' בלבו רצון והשתוקקות‬ ‫טהורה‪.‬‬ ‫לצורך קיומו בחיי עולם הזה התפרנס הרש"ש מרוכלות‪ ,‬עצומה לחונן את ארץ הקודש‪ ,‬כאשר לעירו שבתימן‬ ‫הוא העדיף להיות 'רוכל' פשוט‪ ,‬העובר מבית לבית כבר לא רצה לשוב‪ .‬ואכן תוך תקופה קצרה זכה‬ ‫ומציע למכירה כל מיני סדקית וכדומה‪ ,‬שכן בעבודה להגשים את משאלת לבו‪ ,‬ועלה בהסתר לארץ הקודש‪,‬‬ ‫זו לא נצרך להשתעבד תחת מעביד‪ ,‬ויכול היה לעבוד והגיע לירושלים עיר הקודש‪ ,‬בית פלטרין של מלך‪.‬‬ ‫בה כרצונו ובזמן הנוח לו‪ .‬בכך צמצם הרש"ש מאוד את כאן בירושלים איש לא הכירו‪ ,‬ואף הוא מצידו בחר‬ ‫שעות עבודתו‪ ,‬רק לפי ההכרח לו כדי קיומו‪ ,‬ואת רוב להסתיר את עצמו ואת גדלותו העצומה‪ ,‬הוא התהלך‬ ‫שעותיו הקדיש קודש לה'‪ ,‬בטהרה ובפרישות עצומה בהיחבא בצידי דרכים‪ ,‬עד שמצא את שאהבה נפשו‬ ‫בישיבת "בית א‪-‬ל"‪ ,‬שם ישבו חבר תלמידי חכמים‬ ‫בינו לבין קונו‪.‬‬ ‫כשראה השטן גודל מסירות נפשו בתורה ועבודת השם‪ ,‬מופלגים קדושים וטהורים בעמלה של תורה‪ ,‬והגו‬ ‫והתעלותו העצומה מדרגה לדרגה‪ ,‬חרף כל הקשיים בעיקר בתורת הסוד‪ ,‬ובראשות רבם הגדול הגה"ק‬ ‫שהיו מנת חלקו תמיד‪ ,‬החליט לנסות אותו בניסיון המקובל רבי גדליה חיון זצוק"ל‪.‬‬ ‫שם בישיבת המקובלים מצא את שאהבה נפשו‬ ‫הקשה ביותר‪ ,‬כניסיונו של יוסף הצדיק ע"ה בשעתו!‬ ‫[כאשר ידוע מכמה צדיקים קדושי עליון‪ ,‬שבטרם זכו במסילה העולה 'בית קל'‪ ,‬וחפץ מאוד להתקבל בה‬ ‫למדרגותיהם הנפלאות‪ ,‬התנסו בניסיון המר והקשה‪ ,‬כתלמיד מן המנין‪ .‬אולם איך יתקבל בחור צעיר בלתי‬ ‫מוכר בין זקנים ותלמידי חכמים מופלגים? – אך הוא‬ ‫ועמדו בו בגבורה עילאה ובמסירות נפש]‪.‬‬ ‫ויהי היום‪ ,‬כשיצא 'שלום' הבחור יפה התואר עם לקח עצה טובה בנפשו‪ ,‬ניגש אל ראש הישיבה והציע‬ ‫מרכולתו הדלה למלאכתו‪ ,‬והוא בשיא פריחתו וגדילתו‪ ,‬את עצמו בתור משמש הנקרא 'שרת'‪ ,‬שיהא אחראי‬ ‫בעודו עובר מבית לבית ומציע את סחורתו למכירה‪ ,‬על כל צרכי התלמידים במקום‪ ,‬לנקות את כליהם‪,‬‬ ‫| המשך בעמוד ד' |‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫טיב ההשגחה‬ ‫שנשלחו למערכת ע"י הקוראים‬

‫שליח טוב ‪1‬‬

‫ביום חמישי אחרי השיעור הקבוע של אבי מורי עם הבנים‬ ‫והנכדים זכיתי להצטרף לנסיעה של הורינו לשבת מרוממת‬ ‫במירון‪.‬‬ ‫כל החבילות אורגנו לכבוד הנסיעה‪ .‬הבחורים שעזרו לארגן‬ ‫את החבילות העמיסו את החבילות של מירון לרכב אחד ואת‬ ‫החבילות שסבתא מכינה לילדים ולנכדים כל שבת העלו‬ ‫לרכב השני שהסיעה אותם הביתה לבית שמש‪.‬‬ ‫למירון הגענו בליל שישי בשעה אחת אחר חצות‪ ,‬אבי מורי‬ ‫ביקש לעלות לציון לעשרים דקות טרם פירוק המיטען‬ ‫באכסניה ורק אחרי שנישא תפילה אצל הרשב''י ניגש‬ ‫לאכסניה‪.‬‬ ‫עם חניית הרכב סמוך לציון התקשר גיסי מבית שמש כי אינו‬ ‫מוצא את התיק שלו הטעון באוכל ובבגדי השבת שלו‪ .‬לאחר‬ ‫כמה סימני זיהוי גיליתי שזהו התיק שצופף אותי לאורך כל‬ ‫הנסיעה מחוסר מקום ברכב‪ ,‬הסתבר כי אחד הבחורים‬ ‫התבלבל והעמיסו לרכב שלנו במקום בשני‪.‬‬ ‫עתה כיצד עלי לשלוח לו את התיק חזרה לבית שמש? אמרתי‬ ‫לגיסי כי על הבוקר אחפש רכב שנוסע לכיוון ירושלים או בית‬ ‫שמש ואדאג לשלוח לו את החבילה‪ ,‬ובינתיים אשים בקירור‬ ‫את הדרוש קירור כדי שלא יתקלקלו המאכלים‪.‬‬ ‫עליתי לציון להתפלל והנה ביציאתי ניגש אלי שכן בברכת‬ ‫שלום‪ ,‬שאלתי אותו אם הוא גם שובת במירון‪ ,‬והשיבני כי‬ ‫עתה יוצא הוא חזרה לביתו בבית שמש‪ ,‬תיכף סיפרתי לו את‬ ‫השתלשלות הדברים עם התיק והוא ללא שהמתין לסיום‬ ‫הסיפור ואמר‪" :‬הנה אני הולך ומביא את הרכב לכאן ובחפץ‬ ‫לב אשמח לקחת את התיק ליעדו‪.‬‬ ‫בשעה שלוש לפנות בוקר הגיע התיק על כל תכולתו ליעדו‬ ‫באופן מפעים!!!‬ ‫בעל המעשה‪ :‬ר‪.‬מ‪.‬‬

‫והגיענו לזמן‬

‫לפני שלושה שבועות קבעתי תור לרופא לשעה ‪ 13:30‬בבורו‪-‬‬ ‫פארק באותו יום עליתי לבקר את אימי בדירתה בווילימסבורג‬ ‫כאשר עניין התור פרח מזכרוני‪ .‬בשעה ‪ 12:50‬נזכרתי בתור‬ ‫שהיה חיוני עבורי עד מאוד‪ ,‬והנה האוטובוס הקרוב ביותר‬ ‫יוצא מויליאמסבור לבורו‪-‬פארק בשעה ‪ 12:50‬בדיוק‪ .‬קיוויתי‬ ‫להספיק את האוטובוס ובכך אגיע באיחור של ‪ 10‬דקות‬ ‫בתקווה שהרופא באיחור של כמה דקות בתורים‬ ‫‪ ,‬למרות שידעתי שמרפאה זו מתנהלת בדיוק רב וכך גם‬ ‫התורים במקום‪ ,‬החלטתי לנסות את מזלי‪ .‬והנה ביציאתי‬ ‫מבית אימי עלה לקראתי גיסי הדר במאנסי‪ ,‬הוא שאל אותי‬ ‫לאן אני כל כך ממהר? להפתעתי אמר כי הוא בדיוק בדרך‬ ‫לבורו‪-‬פארק‪.‬‬ ‫תיכף אחרי שאמר שלום לאימי הסיע אותי למרפאה לשם‬ ‫הגעתי בשעה ‪ 13:32‬בדיוק כאשר הפציינט שלפני יצא את‬ ‫חדרו‪...‬‬ ‫בעל המעשה‪ :‬א‪.‬ל‪.‬ש‬

‫המעונין לזכות את הרבים בסיפור של השגחה פרטית‬ ‫מוזמן לשלוח אל ר' שמחה סמואלס‬ ‫בפקס‪15326517922 :‬‬ ‫או ל‪o.y.wines@gmail.com :‬‬

‫ג‬


‫| טיב המעשיות | המשך מעמוד ג' |‬ ‫לשטוף בכל יום את בית המדרש ואת כל חדרי הלימוד‪,‬‬ ‫להכין התה והקפה מדי יום‪ ,‬ולהגיש בפני הלומדים כוס‬ ‫משקה בעת לימודם‪ ,‬וכל שאר שימוש תלמידי חכמים‬ ‫הנצרך במקום‪ – .‬בתמורת עבודתו זו לא דרש הבחור שום‬ ‫משכורת‪ ,‬כי אם שיורשה לו להתאכסן בבנין הישיבה‬ ‫ולקבל בה כל צרכיו‪ ,‬בהיותו איש בודד שעלה מארץ תימן‪.‬‬ ‫צורתו הקדושה וכל הנהגתו נשאה חן בעיני ראש הישיבה‪,‬‬ ‫והוא אכן התקבל בתור 'שרת' מן המנין‪...‬‬ ‫אף אחד מן התלמידים כולל ראש הישיבה עצמו‪ ,‬לא העלו‬ ‫על דעתם שהעומד עליהם ומשמשם גברא רבא הוא‪,‬‬ ‫ושזהו ארי שעלה מבבל‪ ...‬רק נהנו מישרותו וצדקותו‪,‬‬ ‫ומשימושו אותם בכל לב ובשלמות תמיד‪ – .‬הוא מצידו‬ ‫גם כן נהנה מאוד מתפקיד זה שיש בו גם מעט ביזיון‪...‬‬ ‫שכן בכך הצליח להסתיר היטב את גדלותו האמיתית‪.‬‬ ‫•~•~•‬ ‫כך ישב לו הרש"ש תקופה ארוכה בין ברכי תלמידי‬ ‫חכמים‪ ,‬כשהוא מתאבק בעפר רגליהם של המקובלים‬ ‫קדושי עליון‪ ,‬ועשה עצמו כאינו מבין בתלמודם ולא‬ ‫כלום‪ ...‬כשהיו נכנסים לבית המדרש היה תיכף מחביא את‬ ‫הגמרא או את ספר הזוהר הקדוש וכתבי האריז"ל שהגה‬ ‫בהם תמיד‪ ,‬ומחליפם מיד בספר תהלים פשוט‪ ...‬ועושה‬ ‫עצמו כמי שקורא זה עידן בתהלים שלפניו‪ ...‬אך אוזנו‬ ‫כרויה היתה היטב לכל השיעורים הנמסרים במקום‪ ,‬הן‬ ‫בנגלה והן בנסתר‪ ,‬והתבשם עצמו בלימודי הישיבה הרבה‪.‬‬ ‫ברם ההשגחה העליונה הועידה עבורו עתיד גדול‪ ,‬כאשר‬ ‫לאחר שזכה למסור נפשו על קידוש השם בארץ תימן‪,‬‬ ‫כבר נגזר עליו שיעלה לגדולה‪ ,‬כיוסף הצדיק ושאר צדיקי‬ ‫עליון‪ ,‬שאחר עמידתם האיתנה בניסיונם זכו למלכות‪.‬‬ ‫והנה יום אחד שם לב הרש"ש שכל בית המדרש רוחש‬ ‫כמרקחה‪ ,‬בני החבורה הגיעו בתלמודם לקטע מוקשה‬ ‫עד מאוד בספר הקדוש "עץ חיים"‪ ,‬ולא הצליחו להבינו‬ ‫בשום אופן‪ .‬גם ראש הישיבה בעצמו הגה"צ רבי גדליה לא‬ ‫מצא שום פתרון לפענח הקטע הסתום‪ ,‬והדברים נשארו‬ ‫סתומים וחתומים בפניהם כל אותו היום‪.‬‬ ‫באמצע הלילה‪ ,‬באין איש בבית המדרש‪ ,‬קם הרש"ש‬ ‫הצדיק בהשקט‪ ,‬בהיות שרק הוא נשאר תמיד ללון בבנין‬ ‫הישיבה כדי לשומרו‪ .‬ולאחר שהעלה את האור בעששית‬ ‫זעירה‪ ,‬שרבט על גבי פתק קטן כמה שורות ספורות‪ ,‬בהם‬ ‫האיר באור מופלא רום מעלה את דברי המהרח"ו זצוק"ל‪,‬‬ ‫שהתחבטו בהם בני חבורתא קדישתא כל אותו היום‪ .‬הוא‬ ‫קיפל את הפתקא ותחבה אל תוך ספר "עץ חיים" של‬ ‫ראש הישיבה‪ ,‬והחזיר הספר למקומו‪.‬‬ ‫ויהי ממחרת כשהסתיימה תפילת שחרית‪ ,‬והחל סדר‬ ‫הלימוד‪ ,‬פתח ראש הישיבה את הספר הקדוש‪ ,‬ומצא‬ ‫תיכף אותה פתקא‪ ,‬וכשנתן עיניו בה כראוי אורו עיניו!‬ ‫הוא קפץ בהשתוממות ובפליאה עצומה‪ ,‬על היישוב‬ ‫העמוק והגאוני בדברי העץ חיים!‬ ‫הוא כינס לאלתר את כל בני הישיבה‪ ,‬והרצה בפניהם‬ ‫את הדברים שקרא זה עתה באותה פתקא‪ ,‬והיו הדברים‬

‫ניתן להנציח את העלון לשמחות‪ ,‬לברכה והצלחה או ליארצייט‬

‫מאירים ומשמחים כנתינתם מסיני‪ ,‬והכל הפליאו‬ ‫בהתפעלות עצומה את הפירוש הישר וההגון‪.‬‬ ‫אולם נפשו של ראש הישיבה כמהה מאוד לדעת ולהכיר‬ ‫מי הוא בעל אותה פתק�� שגילה 'גילוי' עצום כזה‪ ,‬הוא‬ ‫ניגש לכל התלמידים מאחד לאחד ושאלו שמא הוא הניח‬ ‫אותה פתקא בתוך ספרו‪ ,‬אך כולם ענו בשלילה מוחלטת!‬ ‫גם לאחר שהשביעם בגזירת רב‪ ,‬שהוא מכריח את בעל‬ ‫הפתקא שלא להסתיר עצמו‪ ,‬מאחר שהוא נצרך לו ולבית‬ ‫ישראל‪ ,‬לא הועיל הדבר כלום‪ .‬איש לא העלה בדעתו‪ ,‬שיד‬ ‫הבחור השמש בדבר‪ ...‬וכך נשארה התעלומה בעינה‪.‬‬ ‫לאחר תקופה שוב נשנה הדבר באותה מתכונת כמה‬ ‫פעמים‪ ,‬בני הישיבה מתקשים בקטע מסוים‪ ,‬אם בנגלה‬ ‫או בנסתר‪ ,‬נושאים ונותנים כל היום עמלים ויגעים ואין‬ ‫מוצאים שום דרך ליישב ההדורים‪ ,‬והנה למחרת נמצא‬ ‫הפתק המיישב בתוך ספרו של ראש הישיבה! כך חזר‬ ‫הדבר על עצמו כמה וכמה פעמים‪ – .‬והמה ראו כן תמהו‪,‬‬ ‫מי הוא זה ואי זה הוא‪ ,‬אשר יודע מכל התחבטויותיהם‬ ‫הקשות בדרך לימודם‪ ,‬ובגאונות עצומה מיישב הכל דבר‬ ‫דיבור על אופניו?!‬ ‫אולם יושב בשמים המשגיח בטיב עינא דאשגחותא‬ ‫תדירא על נפש עבדיו הצדיקים‪ ,‬רצה להודיע טבעו בעולם‪,‬‬ ‫וכך לילה אחד התעוררה בתו של ראש הישיבה באמצע‬ ‫הלילה‪ ,‬ובהיות ביתם ממול בית הישיבה הקדושה‪ ,‬ניגשה‬ ‫לתומה בתוך האפלולית להציץ אל בית הישיבה הנשקף‬ ‫מבעד החלון‪ .‬והנה רואהטיב‬ ‫היא לפתע עששית קטנה נדלקת‬ ‫השמשהודעות‬ ‫ה‬ ‫המסתורי נוטל קולמוס בידו‪,‬‬ ‫חרש‪ ,‬והבחור‬ ‫במהירות כמה שורות‪ ,‬תוחב‬ ‫וכותברבינוביץ‬ ‫מתיישב בריכוז רב ר' יעקב‬ ‫שלשטיין‬ ‫ראש הישיבה המונח במקומו‪,‬‬ ‫את הפתקא לתוך ספרו‬ ‫ש‪ .‬גולד‬ ‫ותיכף במהרה מכבה בחזרה את האור!‬ ‫יו"ר הוועדה הרוחנית‬ ‫עורך‬

‫על הברכה יעמדו‬ ‫התורמים להפצת העלון‬

‫בתו של ראש הישיבה‪ ,‬כמו יתר בני משפחות תלמידי‬ ‫הישיבה‪ ,‬כבר הספיקה לשמוע על התופעה המוזרה‬ ‫המתרחשת בישיבה זה תקופה ארוכה‪ ,‬ועל פתקים‬ ‫מופלאים ומסתוריים הבאים כמו מן השמים אל תוך‬ ‫ספרו של אבא‪ ...‬ולמחרת תיכף עם שחר סיפרה לאביה‬ ‫בהתרגשות ממה שראו עיניה באמצע אותו הלילה‪...‬‬ ‫הרב לא האמין למשמע אוזניו‪" ,‬תמיד היה נראה לי‪ ,‬אמר‪,‬‬ ‫שהוא איש מורם מעם‪ ,‬אבל לא ידעתי עד כמה!"‪ .‬הוא‬ ‫שלח לקרוא לפניו לאלתר את השמש‪ ,‬וגזר עליו בשבועה‬ ‫חמורה בכוח התורה לגלות את הידוע לו בענין הפתקים‪...‬‬ ‫לא נותרה בידו של הרש"ש שום ברירה‪ ,‬הוא הוכרח‬ ‫לגלות האמת‪ ,‬ובראש מורכן מלא בושה אמר‪ ,‬עבדכם‬ ‫הנאמן כתב פתקים הללו!‬ ‫בשיעור שלמחרת הפתיע ראש הישיבה את התלמידים‬ ‫כולם‪ ,‬ואף את הבחור השמש בעצמו‪ .‬כאשר בעת עוברו‬ ‫עם כוסות התה המהביל בין התלמידים‪ ,‬ציווהו בפתאום‬ ‫לבוא לשבת על ידו בראש השולחן‪ ,‬וגילה את כוחו הגדול‬ ‫בפני כל התלמידים‪ ,‬ובאותו מעמד הפך את תפקידו‬ ‫ממשמש לריש מתיבתא!‬ ‫לאחר זמן מה הציע לו את בתו הצדקנית לאשה‪ ,‬באומרו‬ ‫שאם התגלותו היתה דרכה הרי אות היא מן השמים‪,‬‬ ‫שהיא היא עזרתו בקודש!‬ ‫משיחותיו של מור‪‬ו ורב‪‬ו שליט"א‬ ‫ואכן נעשה הרש"ש לחתנו של ראש הישיבה‪ ,‬ומאז פקיע‬ ‫שמיה בכל העולם‪ .‬ובבוא היום אחר הסתלקות חמיו‬ ‫הצדיק לגנזי מרומים‪ ,‬קיבל הוא את שבט הנהגת הישיבה‬ ‫הקדושה ברמה‪ ,‬ונעשה לאחד מגדולי צדיקי הדור‪ ,‬רבא‬ ‫דעמיה ומדרברנא דאומתיה‪.‬‬ ‫זכותו הגדולה תגן עלינו ועל כל ישראל‪ ,‬אמן‪.‬‬

‫טיב הפרשה‬

‫[מתוך שיחת קודש בישיבת המקובלים ביו"ד דהרש"ש]‬

‫טיב השמחות‬ ‫מעומקא דליבא נשגר בזה‬

‫ברכת מזל טוב‬ ‫לר' בנימין ברגשטיין הי"ו‬ ‫יד ימינו של מורנו ורבנו שליט"א‬

‫לרגל היכנס בנו הבח' שמעון נ"י‬ ‫לעול תו"מ‬ ‫יה"ר שיזכו לרוות רוב נחת ממנו ומכל‬ ‫יוצ"ח ויזכו לראות בנים ובני בנים‬ ‫עוסקים בתורה ובמצוות‬

‫לקבלת העלון במייל )דוא"ל( נא לשלוח למייל המצו"ב‬

‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד' | רח' ישעיהו ‪ 7‬ירושלים טל‪05276-10455 078-3331109 :‬‬

‫|‬

‫‪shivti11@gmail.com‬‬

‫יהודי יקר! אל תחזיק טובה לעצמך‪ ,‬הנך מוזמן להדפיס ולהפיץ את העלון באזור מגוריך ולהיות שותף לזיכוי הרבים‪ .‬המעוניינים יקבלו את העלון במייל (אפשר גם ישירות לדפוס) בקובץ להדפסה‪.‬‬

‫ד‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪Anyone Interested in receiving Tiv Hakehila weekly in Hebrew or English should‬‬ ‫‪Email - Sheldon@hpins.net Or | zeligk@gmail.com or text 718-249-7173‬‬


Chasudim toldos hebrew @z9