Page 1

‫לסוכות לשון קודש‬ ‫ע"י מוה"ר ר' נפתלי משה אינדיג שליט"א‬ ‫לע"נ האשה הח' לאה בת נפתלי נטע‬ ‫נפטרה אסרו חג סוכות‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫בס"ד עש"ק פ' האזינו‬ ‫י"ב תשרי תשע"ז לפ"ק‬ ‫הדה"נ מוצש"ק בעלזא‬ ‫‪7:02 6:44 5:32‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪6:59 6:45 5:47‬‬ ‫בני ברק‬ ‫‪7:00 6:44 5:37‬‬ ‫חיפה‬ ‫‪6:59 6:46 5:48‬‬ ‫אשדוד‬ ‫בית שמש ‪7:01 6:44 5:31‬‬ ‫קרית גת ‪7:01 6:45 5:49‬‬

‫ר"ת‬ ‫‪7:24‬‬ ‫‪7:21‬‬ ‫‪7:22‬‬ ‫‪7:21‬‬ ‫‪7:23‬‬ ‫‪7:23‬‬

‫יראה לבאר בזה עפ"י מאמר חז"ל על פסוק )קהלת יב‪ ,‬ט( "יראה‬ ‫'ויותר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את העם ואזן וחקר וגו'‬ ‫ודרשו חז"ל )יבמות כא‪ :(.‬ואיזן שעשה אזנים לתורה‪] ,‬שהיתה[‬ ‫כקופה זו שאין לה אזנים לאחוז בה‪ ,‬ובא ועשה לה אזנים ‪.‬וביאור‬ ‫הדבר‪ ,‬כי בלא צדיקי הדור אשר הם בכל דור ודור‪ ,‬אין באפשרי‬ ‫לאדם להשיג המצוות על בורים ולהבינם על אופניהם‪ .‬וכן ביארו‬ ‫בזוהר פר' תשא‪ ,‬כי אילולא צדיקי הדורות המלמדים להועיל ומורים‬ ‫דרך ה'‪ ,‬לא ישיג אדם אפילו מצוה אחת בתיקונה‪ ,‬הגם כי ילמדנה‬ ‫הרבה פעמים‪ .‬והצדיק עושה אזנים לתורה להתבונן על ידו דרכי‬ ‫התשובה‪ .‬וזהו אומרו‪' :‬האזינו השמים ואדברה'‪ ,‬שמים רומז לצדיקי‬ ‫הדורות‪ ,‬ופירושו שהם יעשו אזנים לתורה ולמה שמדבר‪ ,‬אשר על‬ ‫ידיו 'תשמע הארץ אמרי פי' – רומז לאנשים שהם קטנים בערכם‬ ‫)מאור ושמש(‬ ‫ישמעו ויבינו על ידי זה אמרי פי"‪.‬‬

‫דרכיו משפט"‪) .‬בבא קמא נ‪ ,‬א( צריך לבאר חומרת הענין‪ ,‬הן הלא אפילו‬ ‫אדם איש חסד מתנהג במדת ותרנות‪ ,‬ומה הפסול לומר כך על הקב"ה‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬יסוד מוסד הוא בענין עונשי שמים‪ ,‬שבאמת אין זה כעונש ונקמה‬ ‫על התנהגותו‪ ,‬רק שהחטא עצמו הוא עונשו‪ .‬כי מעת הבריאה קבע‬ ‫הקב"ה שכל סדרי הנהגת העולמות יהיו תלויים במעשי האדם לטוב או‬ ‫למוטב‪ .‬ואם חטא הרי הזיק ופגע בשרשו העליון‪ ,‬וממילא יושפעו עליו‬ ‫מלמעלה אותם כחות הטומאה אשר הגביר במעשיו‪ .‬ואילו על ידי‬ ‫התשובה‪ ,‬כאשר יואיל לתקן את אשר עיוות‪ ,‬שוב תגיע אליו ההשפעה‬ ‫הטובה מלמעלה‪ .‬כיון שכך‪ ,‬מה מקום יש כאן לותרנות‪ ,‬הלא המציאות‬ ‫היא אשר קובעת את ההנהגה אליו‪ ,‬על פי מעשיו‪ .‬כמו שאם יאכל אדם‬ ‫מאכל שבטבעו מזיק לגופו‪ ,‬הרי המאכל יזיקו ואולי אף יחלה ממנו‪,‬‬ ‫ואם סם המות הוא ימות‪ ,‬ובעצמו התחייב בנפשו‪ ,‬כך מעשי האדם‬ ‫הטובים או רעים‪ .‬הם כמאכל ומזון עבורו‪ ,‬להטיב עמו או להרע לו‪ .‬ומה‬ ‫שייך בזה וותרנות‪.‬‬ ‫)הגה"ק רבי חיים מוולוז'ין זי"ע(‬

‫יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי‪) .‬לב‪ ,‬ב(‬

‫דור עקש ופתלתל‪) .‬לב‪ ,‬ה(‬

‫האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי‪) .‬לב‪ ,‬א(‬

‫נראה לרמז ע"פ מה שמבואר בספה"ק נועם אלימלך )פר' ויצא עה"פ‬ ‫"ויעקב היה רועה" וגו'‪ ,‬ועוד( הענין שאנו רואים שצדיקים המה רופאי‬ ‫חולים וכדומה‪ ,‬כי על ידי לימודם בתורה‪ ,‬ובכח שמחדשים חידושי‬ ‫תורה‪ ,‬בוראים הם שמים חדשים )זוה"ק ח"א ד‪ .(:‬לכן אף שנגזרה על‬ ‫האדם ח"ו איזו גזירה‪ ,‬הרי המה בתורתם ועבודתם מביאים אותו בעולם‬ ‫החדש שבראו‪ ,‬והוא עשה כאיש אחר‪ ,‬כי על אותו עולם לא נגזרה כלל‬ ‫הגזירה‪ ,‬וממילא נתרפא החולה‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וזה הרמז בכתוב‪" :‬יערוף כמטר‬ ‫לקחי" – וכשלימודי יהא בקדושה כראוי‪ ,‬אזי "תזל כטל אמרתי" יהא‬ ‫בכח אמרתי להחיות ולרפאות כטל של תחיה‪ ,‬העתיד להחיות את‬ ‫)תפארת שלמה(‬ ‫המתים )שבת פח‪.(:‬‬

‫יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי‪) .‬לב‪ ,‬ב(‬

‫מהו "עקש" ומהו "פתלתל"‪.‬בחז"ל במדרש רבה נאמר‪" :‬אמר אבא כהן‬ ‫ברדלא‪ :‬אוי לנו מיום הדין‪ ,‬אוי לנו מיום התוכחה‪ ...‬לכיבוא הקב"ה‬ ‫ויוכיח לכל אחד לפי מה שהוא שנאמר )תהלים נ‪ ,‬כא(‪" :‬אוכיחך‬ ‫ואערכה לעיניך"‪ .‬יש להבין למה כיוונו חז"ל באומרם כי הקב"ה יוכיח‬ ‫כל אחד "לפי מה שהוא" ומהי החלוקה שחילק המדרש בין "יום הדין"‬ ‫לבין "יום התוכחה"‪.‬הענין הוא‪ ,‬שכאשר ידונו את האדם על מעשיו‪,‬‬ ‫יוכיחו אותו ממעשיו שלו עצמו‪ ,‬כיצד סתר הוא עצמו מיניה וביה‪ .‬כי‬ ‫כאשר חוטא האדם ואינו מקיים דבר ה'‪ ,‬מנסה הוא להצדיק עצמו‬ ‫בתירוצים שונים ובלימוד זכות‪ .‬לכן אם דנים כל מעשה בפני עצמו‪ ,‬יש‬ ‫לאדם תירוץ על כך‪ .‬אך כאשר עורכים השוואה במעשיו שלו עצמו‪,‬‬ ‫מסתתמים תירוציו‪ .‬לכך כיוון אבא כהן ברדלא באומרו כי לעתיד לבוא‬ ‫יוכיחו כל אחד "לפי מה שהוא"‪.‬לפיכך חילק המדרש לשנים את דינו‬ ‫של האדם‪" .‬יום הדין" הוא על מעשה העבירה עצמו ואילו "יום‬ ‫התוכחה" הוא מה שמוכיחים את האדם ממעשים אחרים שעשה‪,‬‬ ‫הסותרים את תירוציו והצטדקויותיו ובכך יגדל ויכבד עונשו יותר‪ .‬לכך‬ ‫כיוון שלמה המלך במשלי )יז‪ ,‬ט( באומרו‪" :‬מצדיק רשע ומרשיע צדיק‪,‬‬ ‫תועבת ה' גם שניהם"‪ .‬כאשר אדם "מצדיק רשע"‪ ,‬הגם שיש בכך עבירה‬ ‫גדולה‪ ,‬מכל מקום מתרץ הוא עצמו באומרו שדרכו ללמד זכות על כל‬ ‫אדם‪.‬כאשר הוא "מרשיע צדיק"‪ ,‬על אף שזו עבירה חמורה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫מסביר הוא זאת שדרכו לראות נגעי הזולת‪ .‬אך כאשר הוא עושה "גם‬ ‫שניהם"‪ ,‬בחדא מחתא הוא מרשיע צדיק ומצדיק רשע‪ ,‬נסתתמים כל‬ ‫טענותיו והסבריו ועונשו חמור עד מאד‪ .‬זו פשר תוכחת משה רבינו אל‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬בקוראו להם‪" :‬דור עקש ופתלתול"‪ .‬ה"עקש" זהו ההולך‬ ‫בדרך עקומה‪ .‬אך אם לפחות הוא היה עקבי באותה עקמומית‪ ,‬עוד ניתן‬ ‫היה ללמד עליו זכות‪ .‬אולם "פתלתול" הכוונה שמתעקם הוא לשני‬ ‫הצדדים‪ ,‬פעם עקום הוא לצד זה ופעם לצד אחר ועל כך אין לו כל‬ ‫צידוק‪ ,‬כי הצד השווה ששניהם עקומים ושניהם פונים תמיד על צד‬ ‫)בית הלוי(‬ ‫העבירה‪.‬‬

‫תזל כטל‪ ,‬שהכל שמחים בו‪ ,‬לפי שהמטר יש בו עצבים לבריות‪ ,‬כגון‪,‬‬ ‫הולכי דרכים ומי שהיה בורו מלא יין )רש"י( יש להבין מדוע המשיל‬ ‫הכתוב את התורה ל"מטר" הגם שאין הוא טוב לכולם‪ ,‬ואחר כך הוצרך‬ ‫להוסיף ולהמשילה ל"טל" הנוח לכל הבריות‪ .‬לכאורה די היה להמשילה‬ ‫לטל‪ .‬ברם יש הבדל בין דרך ירידתו של המטר לדרך ירידתו של הטל‪.‬‬ ‫המטר‪ ,‬הגם שיורד מלמעלה‪ ,‬מכל מקום תחילה הוא עולה מן הארץ‪ ,‬כמו‬ ‫שאמרו חז"ל על הפסוק "ואד יעלה מן הארץ"‪ ,‬ואחר כך יורד מלמעלה‪.‬‬ ‫בעוד שהטל יורד רק מלמעלה ואינו עולה מן הארץ‪ .‬גם בתורה יש שתי‬ ‫בחינות‪ .‬מחד‪ ,‬אמרו חז"ל‪" :‬יגעת ומצאת תאמין" ומאידך אמרו‪" :‬לאוקמי‬ ‫גירסא סייעתא דשמיא"‪ .‬היינו יש בחינה של השגה בתורה מתוך יגיעה‬ ‫עצמית‪ ,‬ויש בחינה שכל כולה סייעתא דשמיא‪ .‬שתי בחינות אלו נמשלו‬ ‫ל"מטר ול"טל"‪ .‬כשם שהמטר עולה תחילה מן הארץ ואח"כ יורד‬ ‫מלמעלה‪ ,‬כך ההשגה בתורה‪ ,‬הגם שהעזרה מגיעה מלמעלה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫תלויה היא בעוצם עבודתו למטה ואין אפשרות להשפיע על האדם‪ ,‬יותר‬ ‫מאשר כפי גודל עמלו‪ ,‬כי הכל מגיע מהארץ‪ .‬זהו יגעת ומצאת‪ .‬אך יש‬ ‫בחינה של "טל" היורד רק מלמעלה וזו הסייעתא דשמיא לה זוכה היגע‬ ‫בתורה‪ ,‬אשר השערים נפתחים לו ומשפיעים שלא כפי יגיעתו‪ ,‬אלא הכל‬ ‫)כתב סופר(‬ ‫סייעתא דשמיא‪.‬‬

‫שחת לו לא בניו מומם‪) .‬לב‪ ,‬ה(‪.‬‬

‫"כל האומר הקב"ה ותרן‪ ,‬יוותרו חייו‪ ,‬שנאמר הצור תמים פעלו כי כל‬

‫אפשר לומר בהקדם מה דאיתא בשם הרב הקדוש מבארדיטשוב זי"ע‬ ‫'נושא עון' )שמות לד‪ ,‬ז( – על פי חז"ל )סוכה נב‪ (:‬שבכל יום הקב"ה‬

‫הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט‪) .‬לב‪ ,‬ד(‬

‫לעלוי נשמת הגאון החסיד חו"פ ר' אלטר יעקב אליעזר דירנפלד זצ"ל ראש הכולל דחסידי בעלזא ת"א בן הגה"צ ר' אברהם זצ"ל‬ ‫רב דחברת ש"ס פאפא נלב"ע כ"ח תמוז תשע"ו הונצח ע"י משפחתו החשובה שיחיו‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫אומרו‪ :‬עד שתחננו כו' ותוציא כאור משפטינו‪ ,‬היינו ביום כפורים‪ ,‬שאז‬ ‫נגמר החתימה‪ .‬ודו"ק היטב"‪.‬‬ ‫אור פני משה(‬

‫מתחרט על שברא היצר הרע ואומר 'אשר הרעותי'‪ ,‬וזה שהקב"ה נושא‬ ‫על עצמו כביכול החטא שהוא כביכול מתחייב בדבר‪ ,‬ודברי פי חכם חן‬ ‫וכן דרך אב‪ ,‬כשבנו משחית איזה דבר‪ ,‬וכרחם אב על בנים גם כן נושא‬ ‫על עצמו זה ההשחתה – שהוא עשה זאת‪ ,‬כדי שלא יחייבו את בנו‪.‬וזה‪':‬‬ ‫שחת לו'‪ ,‬היינו שכביכול הקב"ה נושא על עצמו זה ההשחתה ואומר‬ ‫'אשר הרעותי'‪ ,‬והכל כדי 'לא בניו מומם'‪ ,‬שלא יהיה זה המום תלוי‬ ‫)אמרי יהודה‪ ,‬ברעזאן(‬ ‫בבניו‪ ,‬כי כרחם אב על בנים‪.‬‬

‫כי חלק ה' עמו‪) .‬לב‪ ,‬ט(‬ ‫איתא בתנא דבי אליהו‪ ,‬שאחת ממדותיו של הקב"ה היא המדה של‬ ‫"שמח בחלקו"‪ .‬ולכאורה קשה וכי מה שייך לומר על הקב"ה שהוא‬ ‫שמח בחלקו‪ ,‬הלא לה' הארץ ומלואה‪ .‬וי"ל דהכוונה הוא ממקרא שלנו‪,‬‬ ‫"כי חלק ה' עמו"‪ .‬רוצה לומר‪ ,‬מהו חלקו של הקב"ה אשר הוא שמח בו‬ ‫תמיד‪" ,‬עמו"‪ .‬פירוש הדבר‪ ,‬בבחינת גחלים עוממות שהקב"ה שמח‬ ‫בישראל בכל מצביהם‪ .‬ואף אם לפעמים יורדים ממדרגתם הרוחנית‪,‬‬ ‫שוכן הוא אתם בתוך טומאתם‪ ,‬ולא יטשם ולא יעזבם‪ .‬שמח הוא אפוא‬ ‫בחלקו‪ ,‬במה שבחר לו את ישראל לעם‪ ,‬ולא יטשם ולא ימירם לעולם‬ ‫)הגר"א זי"ע(‬ ‫ועד‪.‬‬

‫עם נבל ולא חכם‪) .‬לב ו(‬ ‫מתרגם אונקלוס‪ ,‬עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו‪ ,‬ויש להבין הלוא‬ ‫תיבת "נבל" מורה על גנותן של ישראל‪ ,‬וקבלת התורה הוא שבחן של‬ ‫ישראל‪ ,‬והאיך מתרגם אונקלוס על נבל קבלת התורה? אלא הענין הוא‪,‬‬ ‫דידוע מחז"ל שהאבות הקדושים קיימו את כל התורה עד שלא נתנה‪,‬‬ ‫וההסבר הוא‪ ,‬דהם היו בהתעלות גבוהה מעל גבוה בקרבתם לפני ד'‪ ,‬עד‬ ‫שאיבריהם מעצמם עשו רצונו של מקום‪ ,‬מבלי שיצטרכו להגיד להם מה‬ ‫מותר ומה אסור‪ ,‬אלא שאח"כ נחלשו הדורות ולא הזדככו כ"כ כמו‬ ‫האבות הק' והוצרכו לקבלת התורה בכדי לדעת מה כן לעשות ומה לא‬ ‫לעשות‪ ,‬ולכן מתרגם על "עם נבל" דקבילו אורייתא‪ ,‬פי' דהוצרכו לקבלת‬ ‫התורה‪ ,‬אבל האבות הק' לא היו צריכים לזה‪) .‬הרה"ק רבי צבי מרימנוב זי"ע(‬

‫כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו‪) .‬לב‪ .‬ט(‪.‬‬ ‫איתא במדרש "שלשה מעידין זה על זה‪ ,‬ישראל )שבת והקב"ה וכו'‪,‬‬ ‫הקב"ה ושבת על ישראל שהם יחידים באומות" ואימתי הם מעידין‬ ‫כן‪ ,‬כשהםם עם אחד‪ ,‬באחדות גמורה‪ .‬כדכתיב )לקטן לג‪ ,‬ח( "ויהי‬ ‫בישורון מלך בהתאסף ראשי עם" פירש"י "בהתאסף ‪ -‬בהתאספם‬ ‫יחד באגודה אחת ושלום ביניהם הוא מלכם‪ .‬ולא כשיש מחלוקת‬ ‫ביניהם"‪.‬והנה "חלק" הוא לשון חצי כמו שמצינו "ממון המוטל‬ ‫בספק חולקין "שנים אוחזין בטלית וכו' ויחלוקו" )וע"ע פסחים דאך‬ ‫חלק"‪ ,‬ופירש"י‪ :‬חציו וכו'(‪ ,‬וידוע ששם הוי"ה עולה כ"ו‪ ,‬וחציו הוא‬ ‫י"ג‪ ,‬שהוא מספר "אחד"‪ .‬וזהו "כי חלק ה'" – כשישראל הם "אחד"‪,‬‬ ‫שהוא בגימטריא חצי משום הוי"ה אזי הם "עמו יעקב חבל נחלתו"‬ ‫שמדתו שלום וכפי שהיה בקבלת התורה שנאמר )שמות יט‪ ,‬כ(‪:‬‬ ‫"ויחן שם ישראל" כאיש אחד בלב אחד ואמנם‪ :‬י'עקב ח'בל נ'חלתו‬ ‫)הגה"ק רבי נח ליפשיץ מינדעס זצ"ל(‬ ‫ראשי תיבות יחן‪.‬‬

‫זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור וגו'‪) .‬לב‪ ,‬ז(‬ ‫"יאמר‪ ,‬על דרך שכתב הרה"ק מזידטשוב‪' :‬כל השונה הלכות בכל יום‬ ‫מובטח לו שהוא בן עולם הבא שנאמר )חבקוק ג‪ ,‬ו(‪ :‬הליכות עולם לו'‬ ‫)מגילה כח‪ ,(:‬היינו שצריך אדם לשנות מעשיו והליכותיו‪ ,‬הכל לפי העת‬ ‫והזמן‪ ,‬כי אין יום אחד דומה לחבירו‪ ,‬וגם בעבודת הש"י יש הרבה‬ ‫דרכים‪ ,‬ומשתנים לפי הדור והזמן‪ ,‬והראיה מן 'הליכות עולם'‪ ,‬היינו‬ ‫הגלגלים שמוליכים את העולם ומשתנים בכל עת‪ ,‬עד כאן דבריו‬ ‫הקדושים"‪".‬וזהו‪ :‬זכור ימות עולם‪ ,‬היינו ליקח לעצמו ראיה מן הגלגלים‬ ‫המנהיגים את ימות עולם שהם ימי בראשית‪ ,‬אז‪ :‬בינו שנות דור ודור‪,‬‬ ‫על ידי זה תבין ההשתנות שבכל דור ודור‪ ,‬ובכל פעם צריך לעבדו בדרך‬ ‫)אמרי נועם(‬ ‫אמת‪ ,‬לפי העת והזמן"‬

‫ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר‪) .‬לב‪ ,‬יב(‬ ‫הנה‪ ,‬כשאדם מקבל את הכל באהבה ושמחה‪ ,‬ומאמין שהכל הוא טוב‬ ‫וחסד‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל )ברכות מ‪ (.‬לומר‪" :‬כל דעביד רחמנא לטב‬ ‫עביד"‪ .‬אזי על ידי זה "ממילא נתקים כל הגבורות לחסדים‪ ,‬ואין פגע‬ ‫רע מושל עליו" וזהו הרמז‪ :‬ה' בדד ינחנו" כשהאדם מאמין שבחינת‬ ‫החסד ורחמים ינחנו‪ .‬אזי ממילא "ואין עמו אל נכר" – אל מלשון "ואת‬ ‫אילי הארץ לקח" )יחזקאל יז‪ ,‬יג( המורה על תוקף הגבורות‪ .‬וכן "נכר"‬ ‫)משמרת איתמר(‬ ‫גמטריא רע‪ ,‬ואך טוב וחסד לישראל‪.‬‬

‫שחת לו לא בניו מומם‪) .‬לב‪ ,‬ח(‬ ‫"הנה‪ ,‬באמת כללות ישראל תמיד עושים רק טוב‪ ,‬ובוודאי רובא זכיות‪,‬‬ ‫וכל העבירות שהשטן מקטרג לפני הקב"ה הוא רק מפני שישראל הם‬ ‫בנים למקום‪ ,‬ולפני בן מלך אפילו פגם קטן נמי יחשב לגדול‪ ,‬וכמו‬ ‫שדרשו חז"ל )יבמות קכא‪ (:‬שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט‬ ‫השערה‪ ,‬כמו כן עם ישראל‪ ,‬כאשר פירש הרה"ק הרבי מלובלין זצלה"ה‬ ‫על מה שאמרו חז"ל )ירושלמי סנהדרין יא‪ ,‬ה( שהגויים קרובי תשובה‬ ‫הם והביאו ראיה מנינוה שעשו תשובה מיד )מובא ברש"י יונה א‪ ,‬ג(‪,‬‬ ‫ופירש הוא ז"ל מפני שעכו"ם שרשם ממקום נמוך מאוד‪ ,‬ומעט תשובה‬ ‫אשר יעשו יכופר העון‪ ,‬אבל ישראל מפני שהם ממקום גבוה‪ ,‬צריכים‬ ‫להעמיק יותר בתשובתם"‪ .‬וזה פירוש הפסוק‪ :‬שחת לו‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫ההשחתה היא רק לו‪ ,‬לישראל‪ ,‬מפני ששורשו הוא ממקום גבוה‪ ,‬אבל‬ ‫באמת‪ :‬לא‪ ,‬היינו‪ ,‬לגבי אחרים אין נחשב זה לחטא כלל‪ ,‬רק בניו מומם‪,‬‬ ‫משום שנקראו בנים למקום לכך נחשב להם הדבר למום וחטא‪ ,‬כי אצל‬ ‫)אזור אליהו(‬ ‫בן המלך אפילו פגם קטן – לגדול ייחשב‪.‬‬

‫צור ילדך תשי ותשכח א‪-‬ל מחולליך‪ .‬וירא ה' וינאץ מכעס בניו‬ ‫ובנותיו‪) .‬לב‪ ,‬יח‪-‬יט( איתא בגמרא )סנהדרין קח‪ (.‬שהנביא אמר‬

‫נודע שבחודש אלול ע"י עשות תשובה אז מתקנים מה שפגמו כל‬ ‫השנה‪ ,‬ואפשר זה אומרו‪ :‬כאשר )ח"ו שחת ל'ו ל'א – אלול למפרע‬ ‫רצ"ל שאין עושים תשובת גם כחודש אלול‪ ,‬אש בניו – רצ"ל‬ ‫המדריגה אשר הי' יכולים להקראות "בנים" למקום על ידי תשובה‬ ‫אז מומם נחסר מהם המדריגה זאת ונקראים "עבדים" ואפשר זה‬ ‫כיוון הפייטן )בפיוט "היום הרת עולם"( באמרו‪ :‬אם כבנים – אם‬ ‫נתקבלה תשובתינו קודם ראש השנה‪ ,‬ונקראים "בנים"‪ ,‬אזי רחמינו‬ ‫רצ"ל תיכף כרחם אב על בנים‪ .‬ואם כעבדים – אם לא נתקבלה‬ ‫תשובתינו )מחודש אלול(‪ ,‬ונקראים "עבדים" אשר אין לו שום זכות‬ ‫אצל אדון‪ ,‬אזי עינינו לך תלויות בתשובה אשר נעשה בין ראש‬ ‫השנה ליום כיפור‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל בינונים תלוים ועומדים כו'‪ .‬וזה‬

‫לישראל אחר שגלו‪ :‬חזרו בתשובה‪ .‬אמרו לו‪ :‬עבד שמכרו רבו ואשה‬ ‫שגרשה בעלה‪ ,‬כלום יש לזה על זה כלום‪ .‬ותשובת הקב"ה היא‬ ‫מהפסוק )יחזקאל כ‪ ,‬לב(‪" :‬והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם‬ ‫אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות" וגו'‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ובס' "פרשת‬ ‫דרכים" )דרוש כה( מבאר שהבל יפצה פיהם‪ ,‬כיון שאנחנו בנים למקום‪,‬‬ ‫וכשיטת ר' מאיר )קידושין לו‪ (.‬דאפילו כשחטאו ישראל נקראו בנים‬ ‫למקום‪ ,‬ואי אפשר לבן שיצא מכלל בן‪ ,‬ואינו דומה לעבד ואשה )וכ"כ‬ ‫בשו"ת הרשב"א ח"א סי' קצד וסי' רמב דבזה קיי"ל כר' מאיר(‪.‬והנה‪,‬‬ ‫ידוע כי מה שתשובה אינה מועילה לעכו"ם הוא‪ ,‬מחמת שהקב"ה הוא‬ ‫מלך‪ ,‬ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול )קידושין לב‪ ,(:‬משא"כ‬ ‫אצל ישראל שנקראו בנים למקום‪ ,‬ואב שמחל על כבודו מחול‬ ‫)שם‪.(.‬וזהו שאמר‪" :‬צור ילדך תשי" לשון שכחה‪ ,‬והוא בטענת עבד‬

‫ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר‪) .‬לב‪ ,‬יב(‬ ‫חז"ל אמרו )ירושלמי סנהדרין( שהקב"ה בעצמו הוציא את ישראל‬ ‫ממצרים‪ ,‬ולא על ידי שליח ומלאך דכתיב )שמות יב יב( "ועברתי בארץ‬ ‫מצרים" וגו' וטעם הדבר הוא כדי להראות שיציאת מצרים היתה בכונה‬ ‫מאת ה' ולא על ידי תחבולות בני אדם ולא על ידי מלאכים ושדים‪ .‬וזהו‬ ‫שאמר "' ה' בדד ינחנו" ולכאורה יקשה למה בדד בכבודו ובעצמו‪ ,‬ולא‬ ‫ע"י שליח ומתרץ ואומר משום "ואין עמו אל נכר" להראות שיציאת‬ ‫)הגה"ק רבי יצחק מהאמבורג זי"ע(‬ ‫מצרים היתה רק על ידי ית"ש לבד‪.‬‬

‫שחת לו לא בניו מומם‪) .‬לב‪ .‬ח(‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ב‬


‫ישכילו זאת" – שילמדו תורה לאחרים‪ ,‬ועל ידי זה "יבינו" – בעודם‬ ‫בעולם הזה‪" ,‬לאחריתם" – שתהיה טובה‪ .‬ועוד יש לפרש‪" :‬לו חכמו‬ ‫ישכילו" ילמדום לאחרים‪ ,‬והם יאמרו אח"כ דברי תורה בשם מלמדיהם‪,‬‬ ‫ועל ידי זה "יבינו לאחריתם"‪ ,‬שגם אחרי קצם יהיו שפתותיהם דובבות‬ ‫בקבר‪ ,‬שהרי כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה‬ ‫שפתותיו דובבות בקבר )יבמות צז‪) (.(.‬הגה"ק רבי שאול בראך מקאשוי זצ"ל(‬

‫שמכרו רבו כלום יש לזה על זה כלום‪ ,‬אמנם "ותשכח א‪-‬ל מחולליך"‬ ‫ודרשו חז"ל )ילק"ש רמז תתקמה(‪" :‬א‪-‬ל שמוחל לך על כל עונותיך"‪,‬‬ ‫וכיון שמוחל לך‪ ,‬בעל כרחך שאתם בנים למקום וכנ"ל‪ ,‬וא"כ בטלה‬ ‫טענת עבד שמכרו רבו‪ ,‬דא"א לבן שיצא מכלל בן‪ ,‬ולכן‪" :‬וירא ה' וינאץ‬ ‫מכעס בניו ובנותיו" על שאינם מודים בזה שהם בנים למקום‪ ,‬וזהו כעס‬ ‫)ראש דוד להחיד"א זי"ע(‬ ‫גדול לאב‪.‬‬

‫וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו ויאמר אסתירה פני מהם אראה ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלוהים עמדי אני אמות ואחיה‬ ‫מה אחריתם כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם‪) .‬לב‪ ,‬יט‪-‬כ( מחצתי ואני ארפא‪) .‬לב‪ .‬לט( יש לפרש הכוונה כי הנה מצאנו בכל‬ ‫עונש ופורעניות נאמר אני ה' ופירושו אני ה' נאמן ליפרע‪ ,‬ובקיום‬ ‫המצוות נאמר גם כן אני ה' ופירושו נאמן לשלם שכר ולכאורה קשה‬ ‫הא ידוע דשם הוי"ה הוא רחמים ואיך נאמר שם הוי"ה אצל‬ ‫פורעניות‪.‬אמנם אם הי' העונש של השי"ת על האדם במדת הדין צריך‬ ‫לומר אצל עונש שם אלוקים שהוא מדת הדין‪ ,‬אך באמת גם העונש של‬ ‫השי"ת הוא רחמים שהוא לתכלית טוב‪ .‬להענישו בעולם הזה כדי‬ ‫להביאו לחיי העולם הבא‪ ,‬ולכן נאמר אצל עונש שם הוי"ה שהוא‬ ‫רחמים‪ ,‬וזהו שאמר הכתוב ראו עתה כי אני הוא דהנה מתחלה אמר כי‬ ‫ידין הוי‪-‬ה עמו‪ ,‬רצונו לומר אף בעת אשר ידון ויעניש את עמו עם כל‬ ‫זה הוא השם הוי"ה במדת הרחמים‪ ,‬לכן הביא ראיה על זה ואמר ראו‬ ‫עתה כי אני אני הוא רצונו לומר בשתי תיבות אני הנאמר אצל עונש‬ ‫וגם אצל מתנת שכר‪ ,‬בשניהם ואין אלוקים עמדי‪ ,‬רצונו לומר דלא נזכר‬ ‫אצלם שם אלוקים רק שם הוי"ה שהוא רחמים‪ ,‬הרי דגם העונש של‬ ‫השי"ת הוא ברחמים ולתכלית טוב‪ ,‬וזאת משום "אני אמות ואחיה‬ ‫מחצתי ואני ארפא" כי מה שאני מעניש את האדם אינו אלא לטובתו‬ ‫)הגה"ק רבי שלמה קלוגער זי"ע(‬ ‫לרפותו כדי להחיותו‪.‬‬

‫לכאורה‪ ,‬כיון שקורא אותם "בניו ובנותיו"‪ ,‬היאך אם כן אפשר שיסתיר‬ ‫פניו מהם‪ .‬ועוד‪ ,‬הלא מבואר בחז"ל )ב"ב‪ ,‬י( שישראל אינם נקראים‬ ‫בנים אלא בזמן שעושין רצונו של מקום‪ .‬ונראה לפרש הכתוב לטובה‬ ‫ולברכה‪ ,‬שכיון שחטאו ועשו רעה וירא ה' וינאץ‪ ,‬אומר הקב"ה‪ :‬אף על‬ ‫פי כן עלי לכבוש את כעסי‪ :‬אסתירה פני מהםכדי שלא אראה מעשיהם‬ ‫הרעים‪ ,‬או אפשר לפרש‪" :‬פני" הוא לשון זעם ורוגז על דרך‪" :‬אכפרה‬ ‫פניו" )בראשית לב‪ ,‬כא‪ ,‬וברש"י‪" :‬אבטל רוגזי"( היינו שאסתיר את רוגזי‬ ‫וזעמי מהם‪ ,‬ואראה מה אחריתם‪ ,‬היינו שלבסוף יחזרו בתשובה‪ ,‬כי דור‬ ‫תהפוכות המה ולפעמים מהפכים מטוב לרע ופעמים מהפכים מרע‬ ‫לטוב‪ .‬בנים לא אמון בם‪ ,‬יתפרש על דרך‪ :‬הן בקדושיו לא יאמין היינו‬ ‫שהקב"ה אומר‪ :‬והדברים קל וחומר‪ ,‬ומה כשהם טובים אין אני מאמין‬ ‫בהם‪ ,‬כי פן יהיה אחריתם לא טוב‪ ,‬כל שכן בעת שהם רעים וחטאים‬ ‫שצריך אני לא להאמין בהם‪ ,‬ועלי לקוות שלבסוף יהיה אך טוב "ובפרט‬ ‫כי כל דבר חוזר תמיד לשרשו‪ ,‬ומשרשם הם בנים שעושים רצונו של‬ ‫מקום כמאמר חז"ל )ב"ב שם(‪ ,‬ובודאי יחזרו לשרשם‪ ,‬על כן לא אמון‬ ‫בם במה שעושים רע‪ ,‬כי אחריתם יהיה שיחזרו למוטב לשרשם‪ ,‬כי דרך‬ ‫)שפת אמת‪ ,‬ברעזאן(‬ ‫הבן לחזור לאביו‪ ,‬ואסתירה פני מהם כנ"ל"‪.‬‬

‫ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי וגו'‪) .‬לב‪ ,‬לט(‪.‬‬

‫וירא ה' וינאץ מכאס בניו ובנותיו‪ ,‬ויאמר אסתירה פני מהם אראה‬ ‫מה אחריתם כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם‪) .‬לב‪ ,‬יט‪-‬כ(‬

‫יש להבין מה כוונתו באמרו 'ראו עתה'‪ .‬דמשמע שיראו עתה שאין‬ ‫אלקים זולתו – מה שלא ראו מקודם )ועיין פירש"י(‪' .‬והקרה ה' לפני‬ ‫דבר נפלא בזה" דאיתא בספר גאלאנטי‪ ,‬דיש תתקנ"ה )‪ (955‬רקיעים‪.‬‬ ‫ובתת"ק רקיעים רשאי המלאך מט"ט להעלות תפילתם של ישראל‪.‬‬ ‫ובנ"ה רקיעים אין לו רשות ליכנס כלל‪ .‬וזהו הכוונה בפסוק )לעיל י‪ ,‬יד(‪:‬‬ ‫'הן לה' אלקיך השמים' דכמנין ה"ן רקיעים לה' אלקך‪ .‬ואין רשות לאף‬ ‫אחד לבוא שם‪ .‬עיי"ש באריכות‪ .‬ואיתא בגמרא )חגיגה טו‪ (.‬דאחר טעה‬ ‫בזה שראה למט"ט יושב וכותב זכיות של ישראל‪ ,‬והיה סבור שתי‬ ‫רשויות הן‪ ,‬עיי"ש‪ .‬הרי שעד תת"ק רקיעים אפשר לטעות ח"ו כמו‬ ‫שטעה אחר במט"ט‪ .‬כי רק עד שם יש לו רשות לילך אבל משם ואילך‬ ‫אי אפשר לטעות כלל‪ ,‬דהן רקיעים לה' אלקיך לבדו ואין בלעדו‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫בספר משנה תורה שאמר משה קודם מותו יש תתקנ"ה פסוקים –‬ ‫כמנין הרקיעים‪ .‬ויש לומר הטעם למה רמז כאן זה המנין‪ ,‬כי ידוע‬ ‫דדיבורו של משה רבינו היה בוקע כל הרקיעים )ראה מד"ר דברים יא‪,‬‬ ‫ס(‪ .‬לכך אמר במכוון תתקנ"ה פסוקים כדי שיפתחו כל התתקנ"ה‬ ‫רקיעים‪ .‬ויראו בני ישראל שאין אלקים זולתו ]וידוע דרוב אזהרות‬ ‫שבמשנה תורה היה הכל על ע"ז[‪ .‬ובזה יבוא על נכון פירוש הפסוק‬ ‫דכשתמנה תמצא דעד פסוק זה יש תת"ק פסוקים‪ ,‬ומפסוק זה ואילך‬ ‫יש נ"ה פסוקים‪ .‬ולפיכך אמר‪" :‬ראו עתה" דוקא אחר תת"ק רקיעים "כי‬ ‫אני אני הוא ואין אלקים עמדי" כי עד כאן יש לממ"ט רשות ליכנס‪.‬‬ ‫ואפשר לטעות ח"ו אחריו כמו שטעה אחר‪ ,‬אבל לא כן בנ"ה רקיעים‬ ‫אלו‪ .‬ומדוקדק ביותר‪ ,‬כי ידוע שהמלאך מט"ט שמו כשם רבו ונקרא ג"כ‬ ‫בשם 'אלקים' )ראה זוה"ק תמ"ו פג‪ ,‬א‪ .‬ובסנהדרין לח‪ ,(:‬וזהו‪" :‬ראו עתה‬ ‫כאמור אני אני הוא ואין 'אלקים' דייקא עמדי"‪' .‬והוא רמז נפלא ונכון‪,‬‬ ‫)מעשה רוקח(‬ ‫וה' יראני נפלאות בתורתו הקדושה'‪.‬‬

‫ראיתי בבינה לעתים פירוש הכתוב )בראשית יא‪ ,‬ו(‪" :‬וזה החילם לעשות‬ ‫ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות"‪ ,‬כי הגם שאין האדם נידון‬ ‫רק לפי מעשיו "באשר הוא שם"‪ ,‬כדכתיב אצל ישמעאל )שם כא‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫עיי"ש ברש"י(‪ ,‬אך אם כבר החל לקלקל מעשיו‪ ,‬נידון גם על שם סופו‪,‬‬ ‫כמו שמבואר אצל בן סורר ומורה )עי' רש"י לעיל כא‪ ,‬יח(‪ ,‬ולכן נדונו דור‬ ‫הפלגה גם על מה שעתידין לעשות‪ ,‬כי כבר החלו לקלקל מעשיהם‪.‬‬ ‫וזוהי כוונת הפסוק‪" :‬וזה החילם לעשות ועתה לא יבצר" וגו'‪ ,‬כלומר כיון‬ ‫שכבר התחילו להרע‪ ,‬על כן ידונו ו"לא יבצר מהם כל אשר יזמו‬ ‫לעשות"‪ .‬בסגנון זה יש לפרש גם כאן‪ ,‬דהנה מהות עונש הסתרת פנים‬ ‫היא‪ ,‬שאין נראה לכל שהוא מדה כנגד מדה‪ ,‬כי כשהעונש הוא מדה‬ ‫כנגד מדה‪ ,‬אזי מצדיק הנדון וכל השומע את הדין עליו‪ ,‬ומעתה‬ ‫כשנענש אדם יותר מכדי רשעתו‪ ,‬יען כי צורף אליו גם עון בניו שעתידין‬ ‫לצאת ממנו שזה דבר הגלוי וידוע רק לפני הקב"ה‪ ,‬הרי זו הסתרת‬ ‫פנים‪ .‬וידוע‪ ,‬שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו )ע"ז ג‪ (.‬להחמיר‬ ‫עליהם עונש רשעת בניו הנולדים ממנו‪ ,‬כי אם כשזה מצד רשעתו‪,‬‬ ‫שגורם לקלקול בניו‪ ,‬כי אז הוא דומה ממש לבן סורר ומורה‪ ,‬שכבר‬ ‫החל להתיצב על דרך לא טוב‪ ,‬ולכן מעשיו אלה גורמים שידונוהו תיכף‬ ‫על שם סופו‪ ,‬וכמו כן ברשע‪ ,‬שברוע מעשיו מגביר זוהמתו לקלקל כל‬ ‫הנולדים ממנו‪ ,‬דינו להענישו גם על קלקול בניו‪ .‬וזהו‪" :‬וירא ה' וינאץ"‬ ‫עליהם "מכעס בניו ובנותיו"‪ .‬גם מפאת רשעת בניו שיצאו ממנו‪" ,‬ויאמר‬ ‫אסתירה פני מהם"‪ ,‬שזה נקרא הסתרת פנים‪" ,‬אראה מה אחריתם"‬ ‫שידונו על סופם‪ ,‬והטעם הוא‪" :‬כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון‬ ‫בם"‪ ,‬רוצה לומר‪ ,‬חסרון האמונה של בניהם הוא "בם" – שבא מזוהמת‬ ‫)הגה"ק הברוך טעם זי"ע(‬ ‫אביהם‪.‬‬

‫הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו‬ ‫עמו‪) .‬לב‪ ,‬מג( ניתן לפרש את דברי הכתוב ע"פ הכלל הידוע ד'קם ליה‬

‫לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם‪) .‬לב‪ ,‬כט(‬

‫בדרבה מיניה'‪ ,‬דהיינו מי שנתחייב בשני עונשים‪ ,‬אינו נידון בשניהם‬ ‫אלא בחמורה שביניהם‪ ,‬ואולם כל זה בישראל‪ ,‬אבל אומות העולם‬ ‫נידונין בשניהן‪ .‬על כך משבחות האומות את ישראל ואומרות 'הרנינו‬ ‫גוים עמו'‪ ,‬מכיון שאותנו דן הקב"ה באופן של 'כי דם עבדיו יקום'‪,‬‬

‫אמרו חז"ל )אבות ב‪ ,‬ד(‪" :‬אל תאמין בעצמך עד יום מותך"‪ ,‬אולם‪,‬‬ ‫המזכה את הרבים – עליו אמרו רז"ל )שם ה‪ ,‬יח(‪ ,‬שאין חטא בא על ידו‪,‬‬ ‫נמצא אם כן שיש עצה להיות בטוח גם בעודו בעולם הזה שאחריתו‬ ‫תהיה טובה‪ ,‬והיא על ידי שיזכה את הרבים‪ .‬וזהו שנאמר‪" :‬לו חכמו‬ ‫ג‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫דהיינו שמתנקם בנו על ששפכנו את דם עבדיו‪ ,‬וגם 'ונקם ישיב לצריו'‬ ‫דהיינו שמחויבים אנו להשיב את הגזילה שחמסנו מעמו‪ .‬ואולם את‬ ‫עמו ישראל לא די שאינו מענישם בשני עונשים‪ ,‬אלא אף כשמענישים‬ ‫בעונש אחד‪ ,‬הרי זה בקל שבשניהם‪ ,‬כפי שאמרו חז"ל דכילה חמתו‬ ‫בעצים ובאבנים ולא עשיה כליה בבניו‪ ,‬והיינו 'וכיפר אדמתו עמו'‪,‬‬ ‫דבחורבן אדמתו כיפר את עוונות עמו‪ ,‬דדנם בעונש הקל ולא ח"ו‬ ‫)פנים יפות(‬ ‫בחמורה‪ ,‬ועל כך ראוים ישראל לשבח‪.‬‬

‫המעלות והתשבחות שאצל בני אדם כמו עושר וכדו'‪ ,‬אם יש לך אדם‬ ‫שאין לו ממון הרי ביתו ריקם והוא חסר את מעלת העושר‪ ,‬אבל האדם‬ ‫עצמו קיים הוא‪ ,‬וכמו"כ מי שאינו יודע לשיר ולזמר‪ ,‬הוא ריק מן המעלה‬ ‫הזו של זמרה‪ .‬אבל לעומת זה אם האדם עצמו מת‪ ,‬לא שייך לומר שהוא‬ ‫ריק מן המעלה של החיות‪ ,‬אלא הוא עצמו אינו קיים כלל ועיקר‪ .‬וזהו‬ ‫פירוש הפסוק אמר הח"ח‪" :‬כי לא דבר ריק הוא מכם" כי אם אדם חסר לו‬ ‫תורה איננו ריק מן המעלה של תורה‪ ,‬אלא כל האדם חשוב כמת ואיננו‬ ‫קיים כלל‪ ,‬והטעם "כי הוא חייכם"‪ ,‬ובלי התורה האדם הוא מת‪ ,‬וכאין‬ ‫ואפס הוא נחשב‪ .‬התורה איננה מעלה נוספת בחיי האדם אלא היא חיינו‬ ‫)חפץ חיים(‬ ‫ואורך ימינו‪ ,‬ואין מציאות לאדם כלל בלא תורה‪.‬‬

‫סימן הזי"ו ל"ך‪ ,‬רמז על הסי' הזי"ו ל"ך‪ ,‬לפי מה דאי' בסנהדרין )לא‪(:‬‬ ‫ששלחו ליה למר עוקבא לדזי"ו ליה כבר בתי"ה‪ ,‬ופרש"י שם שהיה בעל‬ ‫תשובה‪ ,‬וע"כ ולכך שלחו בלשון הזה‪ .‬לרמז זה הענין חלקו סדר‬ ‫הקריאת הפרשה בסימן זה הזי"ו ל"ך‪ ,‬כי פ' האזינו קוראים תמיד בימים‬ ‫שכל ישראל שבים בתשובה וסימנא מילתא היא שנתקבלה תשובתם‬ ‫)כ"ק מרן מהר"י זי"ע(‬ ‫אכי"ר‪ .‬ע"כ‪.‬‬

‫חלוקי כפרה‪ ,‬כולל כריתות ומיתות בי"ד וחלול השם אמנם גם בזמן‬ ‫הזה ישנה עצה להשיג כפרה על הקלות והחמורות‪ ,‬והיא על ידי‬ ‫תשובה בצירוף לימוד התורה‪ ,‬כמו שכתב רבינו יונה ב"שערי תשובה"‬ ‫)שער ד' אות טז(‪ .‬וזה שאמרו בספרי‪" :‬יערף כמטר לקחי‪ ,‬אין לקחי‬ ‫אלא דברי תורה שנאמר )משלי ד‪ ,‬ב( ‪,‬כי לקח טוב' וכו'‪ ...‬כשעירים עלי‬ ‫דשא‪ ,‬מה שעירים הללו באים על חטאות ומכפרים"‪ ,‬והיינו שעיר‬ ‫המשתלח המכפר על כל פשעיהם לכל חטאתם‪ ,‬כולל עון חילול השם‪,‬‬ ‫"כך ד"ת מכפרים על עבירות" הקלות והחמורות‪ ,‬כולל עון חילול‬ ‫)כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע(‬ ‫השם‪.‬‬

‫כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם"‪) .‬לב‪ .,‬מז(‬ ‫כי ריק הפירוש הוא שהדבר אמנם קיים‪ ,‬אבל יש בו חסרון שאינו‬ ‫"מלא"‪ ,‬כמו כלי ריקן שהכלי קיים אך הוא ריק מן היין‪ .‬והנה בכל‬

‫יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וגו'‪) .‬לב‪ ,‬ב(‬ ‫ובספרי‪ :‬כשעירים עלי דשא‪ ,‬מה שעירים הללו באים על חטאות‬ ‫ומכפרים‪ ,‬כך דברי תורה מכפרים על עבירות"‪ .‬הנה מצינו בחז"ל‬ ‫)יומא פו‪ (.‬ארבעה חלוקי כפרה‪ ,‬והחמור בהם הוא עון חילול השם‬ ‫אבל מי שיש לו חילול השם בידו אין כח לא בתשובה לתלות ולא‬ ‫ביוהכ"פ לכפר ולא ביסורין למרק‪ ,‬אלא כולן תולין ומיתה ממרקת"‪,‬‬ ‫עיי"ש‪ .‬אך כבר כתב הרמב"ם )הל' תשובה פ"א ה"ב( "שעיר‬ ‫המשתלח מכפר על כל העבירות שבתורה הקלות והחמורות‪...‬‬ ‫החמורות הן שחייבין עליהם מיתת בי"ד או כרת ושבועת שוא‬ ‫ושקר‪ ...‬בזמן הזה שאין ביהמ"ק קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם‬ ‫אלא תשובה"‪ ,‬ועל כך מונה והולך את הד' חלוקי כפרה‪ .‬מבואר‬ ‫מדבריו שבזמן המקדש היה שעיר המשתלח מכפר על כל הד'‬

‫איתא מהרה"ק הרבי מלובלין זי"ע שאם אדם לומד דף גמרא לשם‬ ‫שמים קודם התפילה מזמר בזה את הקליפות ועשה לו דרך לעלית‬ ‫התפלה‪ .‬והוא כי המאור שבתורה שבעל פה מעורר לבו לתשובה‪ .‬והנה‬ ‫'לקחי' הוא התורה כדכתיב )מישלי ד‪,‬ב(‪ :‬כי לקח טוב נתתי לכם תורתי‬ ‫אל תעזובו‪ ,‬וזהו‪ :‬יערף כמטר לקחי על ידי לימוד התורה קודם התפילה‬ ‫עורפין ומכריתין את ההתנגדות דקדושה‪ ,‬ועי"ז‪" :‬תזל כטל אמרתי"‬ ‫שהיא התפילה‪ ,‬כיון שיוכלו להתפלל במחשבות טהורות ותתקבל‬ ‫)כ"ק מרן מהר"ש זי"ע(‬ ‫התפלה באין מונע‪.‬‬

‫ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים וגו' )לב‪ ,‬מו( מעשה בהרה"ק רבי‬ ‫שלום מפרובישט זי"ע )תקכ"ט‪ -‬י"ד תשרי תקס"ג( בנו של המלאך הק'‪,‬‬ ‫שהעיד על שוחט פלוני שהנו מכוין בעת השחיטה כל כוונות האריז"ל‪,‬‬ ‫שמעו מקורביו ויצאו לעקוב ולבלוש אחרי מעשי השו"ב‪ ,‬אולי הוא צדיק‬ ‫נסתר‪ ,‬כי הצטייר בעיניהם עד עתה כאיש פשוט למדי‪ ,‬משלא הצליחו‬ ‫לפענח את החידה‪ ,‬פנו ישירות אל השו"ב בשאלה‪ ,‬במה כוחך יפה‬ ‫שרבינו יעיד עליך כזאת? משך האיש בכתפיו וטען שאינו יודע מאומה‪,‬‬ ‫אכן כשחלפו רגעים אחדים‪ ,‬לאחר הרהורים ממושכים‪ ,‬שאל שיגידו לו‬ ‫אימתי דיבר הרבי בשבחו‪ ,‬ישבו וכיוונו לו את היום והשעה‪ .‬נזכר השו"ב‬ ‫וסיפר לתומו‪ ,‬כי באותו זמן עמד לשחוט בהמה של ישראל‪ ,‬ונשבר לבו‪:‬‬ ‫"כיצד אנכי מרהיב להניף הסכין עליה‪ ,‬ואני גרוע ממנה‪ ,‬שהרי היא לא‬ ‫פגמה מעולם‪ ,‬בעוד אני‪ "...‬לבסוף התחזק וקרא‪" :‬רבונו של עולם‪ ,‬הלא‬ ‫זה רצונך שיהודים יאכלו את בשרה‪ ,‬ויהיה תיקון גם לבהמה‪ ,‬אני הולך‬ ‫אם כן למלא רצון קוני"‪ .‬והבינו שאותו שברון לב בצרוף החיזוק‬ ‫שלאחריו שקולים היו ככל כוונות האריז"ל‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב זי"ע‪ :‬אשר מיד אחר חתונתו של‬ ‫הרה"ק רבי שלום זי"ע התפלל בער"ה בביהמ"ד של חו"ז הרה"ק רבי‬ ‫נחום מטשרנוביל זי"ע‪ ,‬וכדרכן של הצדיקים התפלל גם הרה"ק רבי‬ ‫נחום בעצמו לפני העמוד בהתלהבות ודביקות‪ ,‬את המנחה האחרונה של‬ ‫השנה‪ ,‬באותה העת היה לרבינו שלום נפילת המוחין ולא עלה בידו לכוין‬

‫בתפילתו‪ ,‬והיה לו חלישות הדעת גדולה אשר בדיוק בעת אשר כולם‬ ‫מתעצמים ומתאמצים להתפלל בכוונה גדולה‪ ,‬הרי הוא אינו יכול‬ ‫להתפלל‪ ,‬אך התחזק והתאמץ מאוד עד שעלה בידו בקושי להתפלל עם‬ ‫פירוש המילות כאדם פשוט‪ ,‬אחר סיום התפילה‪ ,‬ניגש אליו חו"ז הרה"ק‬ ‫רבי נחום זי"ע ואמר לו‪ :‬בני‪ ,‬מה הוא הרעש הגדול שפעלת בתפילת‬ ‫המנחה שלך‪ ,‬כי כמה אלפי נשמות נדחות היה להם תיקון בתפילהזו‪.‬‬ ‫צדיקי דורו העריכוהו והוקירוהו ואף הפליגו בשבחו‪ .‬היו מהם שאמרו‪:‬‬ ‫"בברדיטשוב דר יהודי – כוונתם להרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע‬ ‫המורה וצועק שיש אלוה בעולם‪ ,‬ובפרובישט דר יהודי – כוונתם להרה"ק‬ ‫רבי שלום שכנא זי"ע המורה איך עובדים אותו ער האט געזאגט אמאל‬ ‫א גרויסען יסוד אין עבודת ה'‪ ,‬א משל אז א מענטש פאלט אריין אין די‬ ‫בלאטע‪ ,‬אז ער וועט זיך גלייך פארען מיט דעם און ער וועט דאם‬ ‫אפווישען וועט ער ווערען נאך מער פארשמירט‪ ,‬אז ער וועט דאס לאזין‬ ‫אהפטריקינען איז דעמאלטס מיט איין וויש גייט דאס אינגאנצין אוועק‪,‬‬ ‫די זעלבע זאך אמאל א מענטש פאלט אריין בשעת א נסיון ער האט‬ ‫נישט געקענט זיך מתגבר זיין אויפ'ן יצה"ר‪ ,‬אז ער וועט זיך גלייך פארען‬ ‫וועגען דעם אויף צו רייניקען טויג דאס אמאל נישט ווייל אפילו צו‬ ‫טראכטין דעם צד השלילי איז אויך נישט גוט‪ ,‬זאל עהר זעהן עוסק זיין‬ ‫אין טוב אין עשה טוב‪ ,‬דורך דעם וועט ער קענען שפעטער געבין איין‬ ‫וויש וועט דאס אינגאנצין אוועק גיין‪.‬‬

‫יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי‪) .‬לב‪ ,‬ב(‪.‬‬

‫ד‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫מצוות תליית נוי סוכה‬ ‫)א(‪ .‬מצוה לתלות נוי סוכה כמו שאמרו חז"ל )ב"ק ט‪ (:‬זה קלי‬ ‫ואנווהו ‪ -‬התנאה לפניו במצוות עשה לך סוכה נאה‪ ,...‬וראוי לייפות‬ ‫הסוכה בקרמין ובסדינים המצויירים ולתלות בה פירות חשובים )מ"ב‬ ‫תרלח‪ ,‬יא(‪ ,‬והדברים שתולין בסוכה לנוי יש להם דין מוקצה מחמת מצוה‬ ‫שאם הם מיני אוכלין אסור לאוכלן עד אחר ימי הסוכות‪ ,‬ואם הם דברים‬ ‫שיכולים להשתמש בהם לצרכים שונים אסור להשתמש בהם עד אחר‬ ‫ימי הסוכות משום שביזוי הוא למצוה אם אוכלן ומשתמש בהם‪ ,‬ואיסור‬ ‫האכילה והשימוש הוא בין בנויים התלויים תחת הסכך ובין בנויים‬ ‫התלויים על הדפנות‪ ,‬ואפילו אם נפלו דכיון שהוקצו בבין השמשות‬ ‫בכניסת החג הוקצו לכל ימות החג‪ ,‬והאיסור נמשך עד אחר שמיני עצרת‬ ‫כיון שהוקצה בזמן בין השמשות של כניסת החג שהוא ספק יום ז' של‬ ‫חג הסוכות‪ ,‬ובחו"ל עד אחר שמחת תורה )שו"ע ומ"ב תרלח‪ ,‬ב; מ"ב ב(‪.‬‬ ‫)ב(‪ .‬מי שיש לו ילדים קטנים בבית ויש לחוש שינתקו ויקרעו הנויי‬ ‫סוכה בשבת ויו"ט או שיבואו לאכול הפירות של נויי סוכה מוטב שלא‬ ‫יתלה הנויי סוכה אלא א"כ יכול לתלותם בגובה כזה שהילדים אין‬ ‫יכולים להגיע לשם )מ"ב שם‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫)ג(‪ .‬אין לחקוק פסוקים על גבי דלעת או אבטיח וכדו' כדי לתלותן‬ ‫לנוי סוכה משום שיבואו לידי בזיון לאחר שיתקלקלו ויצטרך להשליכם‪,‬‬ ‫ועוד‪ ,‬שיש איסור לכתוב פסוקי תורה אם אינם חומש שלם )מ"ב כד(‪,‬‬ ‫והפוסקים דנו אם האיסור הוא גם בכתיבת פסוקים על גבי נייר וכל‬ ‫כיו"ב שהטעם הראשון ]של ביזוי[ אינו שייך בהם‪ ,‬ויש שכתב שפשט‬ ‫המנהג להקל בזה וכמו שמצינו שנהגו לרקום פסוקים על מעיל הס"ת‬ ‫)בכור"י יח(‪ ,‬ויש שכתבו להחמיר ולהחסיר חלק מאות בכל מילה שכותב‬ ‫מהפסוקים )עיי' מ"ב דרשו הע' ‪.(26‬‬ ‫)ד(‪ .‬התולה נויי סוכה מדברים שאינם כשרים לסיכוך‪ ,‬ובכלל זה‪,‬‬ ‫שטיחים‪ ,‬דברי מאכל וכלים ונויי הסוכה המצויים בזמננו בגג הסוכה והם‬ ‫מפסיקים בינו לבין הסכך‪ ,‬אם אינם רחוקים ד' טפחים מהסכך אינם‬ ‫נחשבים הפסק בינו לסכך כיון שהם בטלים לסכך שמעליהם‪ ,‬ואם הם‬ ‫רחוקים ד' טפחים מהסכך הם נחשבים הפסק כי באופן כזה הם נחשבים‬ ‫בפני עצמם ואינם בטלים לסכך‪ ,‬ובאופן כזה אם הם רחבים ד' טפחים‬

‫במקום אחד או שהניח הרבה נויי סוכה זה לצד זה וביחד הם רחבים ד"ט‬ ‫אסור לאכול ולישון בסוכה תחת הנויין‪ ,‬ולכתחילה יש להמנע מלתלות‬ ‫שום נויי סוכה באופן שמשתלשלים יותר מד' טפחים מהסכך‪ ,‬אפילו‬ ‫אינם רחבים ד' טפחים משום שיש לחוש שיניח הרבה נויים שאינם‬ ‫רחבים זה לצד זה וביחד הם רחבים ד'‪ ,‬ולכן‪ ,‬התולים נויי סוכה על גג‬ ‫הסוכה יזהרו שלא ישתלשלו יותר מד' טפחים מהגג )שו"ע ומ"ב תרכז‪,‬‬ ‫)ד(; אכן‪ ,‬מי שיש לו סוכה גדולה‪ ,‬ואינו מזיז את השולחן במשך כל‬ ‫ימי החג‪ ,‬יש להקל לתלות נויי סוכה מעל השולחן אפי' משתלשלים‬ ‫הרבה‪ ,‬משום שאין לחוש שיבוא לאכול תחת הנויי סוכה‪ ,‬ומ"מ כשמסלק‬ ‫השולחן בהושענא רבה יזהר שלא לאכול תחת נויין אלו(‪.‬‬ ‫)ה(‪ .‬אין לשחק ולהזיז הנויי סוכה התלויים על הדפנות בשבת ויו"ט‬ ‫משום שיש להם דין 'מוקצה' ואסורים בטלטול )בה"ל ד"ה דמוקצים(‪ ,‬וכן‬ ‫הדין אם נפלו הנויי סוכה בשבת ויום טוב בין סוכות בין שמיני עצרת‬ ‫ושמח"ת )כאמור לעיל( שאסור לטלטלן ולהגביהם‪ ,‬וכל שכן‪ ,‬שאסור‬ ‫להחזירם למקומם )ועיי' בה"ל ד"ה וביום שדן מה"ד אם נפלו על השולחן‬ ‫ומפריעים לאכול שיש מתירים לטלטלן ביו"ט מדין טלטול מוקצה לצורך‬ ‫אוכל נפש‪ ,‬ומסיק שלכתחילה יטלטלם בטלטול מן הצד(‪ ,‬ואף באופן‬ ‫שנפלו נויי סוכה שכתוב עליהם פסוקים בשבת ויו"ט נח' הפו' אם מותר‬ ‫להגביהם‪ ,‬וטוב להגביהם רק ע"י טלטול מן הצד )עיי' מ"ב דרשו סי' ש"ח‬ ‫הע' ‪ ,(30‬ואם נפלו הנויי סוכה בחול המועד מותר להגביהם ולהחזירם‬ ‫למקומם בכל אופן‪ ,‬וכן מותר לשחקם בהם ולהזיזם בעודן תלויים על‬ ‫הדפנות )רמ"א ומ"ב ב(‪.‬‬ ‫)ו(‪ .‬אם התחילו לירד גשמים בימי חול המועד כתב הרמ"א )ב(‬ ‫שמותר להסיר הנויי סוכה שעל הדפנות כדי שלא יתקלקלו‪ ,‬ונויי הסוכה‬ ‫שעל הסכך מותר להסיר רק באופן שהתנה כשתלאן שאינו בודל מהם‬ ‫כל זמן בין השמשות של כל ימי החג‪ ,‬ויש חולקים על דבריו שגם בנויי‬ ‫סוכה סוכה שעל הדפנות צריך תנאי )מ"ב כד(‪ ,‬וכן ראוי לנהוג‪ ,‬ובפרט אם‬ ‫רוצה להסירם בשבת ויו"ט )עיי' מ"ב דרשו הע' ‪ ,(19‬ומ"מ אין להסירן‬ ‫בשבת ויו"ט אם הם מחוברים ע"י קשר גמור או ע"י נעצים או דבק )עיי'‬ ‫)נערך ע"י הרה"ג ר' יעקב טרויבע שליט"א(‬ ‫מ"ב כד; ודרשו הע' ‪.(22‬‬

‫הרה"ק רבי אברהם המלאך זי"ע בעל "חסד לאברהם" נלב"ע י"ב תשרי תקל"ז‬ ‫הרה"ק רבי אברהם המלאך זי"ע נולד‬ ‫בערך בשנת תק"א‪ .‬לאביו הגדול הרבי ר'‬ ‫בער המגיד הק' ממעזריטש זי"ע‪ .‬היה‬ ‫חתן הרה"ק רבי משולם פייבוש‬ ‫מקרעמניץ זי"ע‪ ,‬בעל "משנת‬ ‫חכמים"‪.‬מעודו קידש עצמו בקדושה‬ ‫יתירה והרבה בתעניות וסיגופים מתוך‬ ‫פרישות והתבודדות‪ .‬היה יושב כל היום‬ ‫עטוף בטלית ומעוטר בתפילין והגה‬ ‫בתורה מתוך דביקות עילאית עד שגדולי‬ ‫וצדיקי הדור העידו עליו כי נתפשט כולו‬ ‫מן הגשמיות ועלה ונתעלה להיות כמלאך‬ ‫ה' צבאות‪ .‬ומכאן שמו נקרא – "המלאך"‬ ‫עקב התבודדותו לקונו ופרישתו מן‬ ‫הציבור לא ירש את ההנהגה בהסתלקות‬

‫אביו הקדוש‪ ,‬כי מחמת רום ערכו‬ ‫וקדושתו הנשגבה לא היה ביכולתו לרדת‬ ‫למדריגת התחתונים כדי להגביהם‪,‬‬ ‫ובאותה בחינה שנמצא בדברי קדשו‬ ‫בהקדמה לספרו הק' "חסד לאברהם"‬ ‫"יש שני מיני צדיקים‪ ,‬הא' הוא צדיק‬ ‫עילאה שאין יכול להנהיג הדור‪ ,‬שאין‬ ‫הדור יכול לסבול אותו‪ ,‬כי הוא משכיל‬ ‫גדול‪ ...‬דהיינו ההשגה שלו היה כל כך‬ ‫גדול שאין הדור יכול לסבול אותו‪ ,‬כי‬ ‫הוא מחכמה עילאה‪ ,‬שאין יכול לבוא‬ ‫למדריגת תחתונים כדי להגביה‬ ‫הדור"‪.‬קדוש ישראל מרוז'ין זי"ע סיפר‪ ,‬כי‬ ‫אכילתו של זקינו המלאך היתה עור של‬ ‫יונה פעם אחת במעת לעת‪ ,‬ואדם אי‬ ‫ה‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫אפשר שיחיה מאכילה זו‪ ,‬בהעידו עליו כי‬ ‫היה דבוק תמיד בבורא העולם ב"ה ללא‬ ‫הפסקה אפילו רגע אחד בלבד‪ ,‬פעם‬ ‫דיבר על ענין החומרות לגבי פסח באמרו‬ ‫שצריכים להיות מלאך בכדי להחמיר‪ ,‬וזה‬ ‫היה זקינו המלאך‪ ,‬וסיפר כי הרבי ר' בער‬ ‫אביו‪ ,‬זי"ע הקפיד לקחת מצות מצוה‬ ‫מבנו שהחמיר על עצמו‪.‬‬ ‫כמו כן סיפר שאירע פעם להרבי ר'‬ ‫זושא זי"ע מאניפולי שנפלה עליו יראת‬ ‫המלאכים היראים מהשי"ת "ולא יכול‬ ‫היה לסבול אותה וביקש מהקב"ה‬ ‫שתסור מעליו היראה‪ ,‬אבל זקני שהיה‬ ‫מלאך בעצמו לא נזקק לבקש על‬ ‫סילוקה"! כחצי שנה קודם פטירתו‬


‫נתקבל – בהשפעתו של הרה"ק רבי‬ ‫נחום מטשערנאביל זי"ע – למגיד‬ ‫בק"ק חוואסטוב‪ ,‬בה הוסיף בחיי‬ ‫הפרישות ורק לעתים רחוקות היה‬ ‫יוצא ונגלה לעיני הקהל‪ ,‬אולם פחדו‬ ‫נפל על כל רואיו‪ ,‬כי יראו מהביט על‬ ‫צורתו הקדושה‪.‬‬ ‫רבים מצדיקי הדור היו באים לבקרו‬ ‫בהיכלו‪ ,‬וביניהם הרה"ק רבי ברוך‬ ‫ממעזיבוז‪ ,‬הרה"ק רבי נחום‬ ‫מטשערנאביל והרה"ק רבי יצחק‬ ‫מראדוויל זי"ע‪ .‬בעיר שכיהן כרב טענו‬ ‫כנגדו הבעלי בתים‪ ,‬על שאף פעם‬ ‫אינם זוכים לראות פניו כי תמיד הוא‬ ‫מעוטף עם הטלית על הפנים ואי‬ ‫אפשר לראותו‪ ,‬והציע להם הרה"ק רבי‬ ‫נחום מטשערנאביל זי"ע שיכבדו את‬ ‫רבם הק' בסנדקאות ואז יזכו לראותו‪,‬‬ ‫וכיבדו אותו בסנדקאות‪ ,‬ובאו כל בני‬ ‫העיר לראותו כי אמרו שעתה בודאי‬ ‫יגלה קצת את הטלית‪ ,‬ואכן כאשר‬ ‫גילה פניו מיד נפל פחד גדול על כל‬ ‫הנאספים‪ ,‬וכולם ברחו מבית הכנסת‬ ‫ובדוחק יכלו למצוא מנין לברית מילה‪.‬‬ ‫וגם הקוואטער והמוהל פחדו והרה"ק‬ ‫רבי נחום מצ'רנוביל זי"ע הי' המוהל‬ ‫ונפל ממנו סכין המילה‪ ,‬ורק בדרך נס‬ ‫מל את התינוק‪ ,‬ואחר הברית שאל‬ ‫הרה"ק' ר"נ מצ'רנוביל זי"ע את המלאך‬ ‫מהיכן לקח יראה גדולה כזו‪ ,‬והשיב‬ ‫"אזא גרויסער רבש"ע ווי האט מען‬ ‫נישט מורא"‪ .‬וכשחזר הבעל מאור‬ ‫עינים זי"ע לביתו לא הי' יכול להירגע‬ ‫שעה ארוכה‪ .‬וכשהגבאי ניסה להשקיט‬ ‫את רוחו הסוערת במזגו לו לשתות‬ ‫מאן בדבר ולא נגע בכוס באומרי כיצד‬ ‫אפשר לשתות כאשר רואים ושומעים‬ ‫כיצד אדם עובד את השי"ת בעבודה‬ ‫מופלאה כזו שאין כדוגמתה‪" .‬המלאך"‬ ‫כאמור‪ ,‬זה תוארו וזה זכרו בפי כל‪.‬‬ ‫צדיקי הדור התבטאו עליו דברים‬ ‫נשגבים כמו‪ ,‬שאביו המגיד הקדוש‬ ‫זי"ע הולידו בתור נשמה ללא גוף‪.‬‬ ‫הדברים מבוארים בדברי נכדו הרה"ק‬ ‫רבי דוד משה מטשארטקוב זי"ע "למה‬ ‫קראו את זקיני הרה"ק רבי אברהם‬ ‫בשם "מלאך"‪ ,‬והלוא הצדיק הוא יותר‬ ‫גבוה ממלאך שהוא "עומד והצדיק‬ ‫נקרא "הולך"? אמנם נשמתו היה גבוה‬ ‫מאוד יותר ממלאך ושרף‪ ,‬אך הגוף שלו‬ ‫היה מזוכך ומקודש כמו מלאך אלקים‬ ‫עוד סיפר הרה"ק מטשארטקוב זי"ע‬ ‫הרבי ר' ברוך ממעזבוז ואחיו הרה"ק‬ ‫בעל "דגל מחנה אפרים" השתוקקו‬ ‫לראות את פני רבינו ולמה מרעישים‬ ‫כך העולם לקרותו בשם מלאך‪ ,‬אך‬ ‫כשהגיעו לביתו וראו מבעד החלון את‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫תואר צורתו הק' נתמלאו פחד ויראה‪,‬‬ ‫ונסו על נפשם‪ ,‬ובעת מנוסתם מרוב‬ ‫פחד איבד הרבי ר' ברוך אחת ממנעליו‪,‬‬ ‫ומידי אחיו נפל ספר תהילים שהחזיק בו‪.‬‬ ‫הרה"ק הרבי ר' יחיאל מיכל‬ ‫מזלאטשוב זי"ע שלח את בנו הרה"ק רבי‬ ‫יצחק מראדוויל זי"ע פעם בערב תשעה‬ ‫באב להיות אצל רבינו‪ .‬בליל ת"ב הלכו‬ ‫שניהם יחדיו לבית הכנסת ויהי כאשר‬ ‫נתיישבו על הארץ והחלו לומר "איכה"‪,‬‬ ‫הרכין רבינו את ראשו לבין ברכיו וידום‬ ‫כשסיימו כל הקהל וכבר הלכו איש איש‬ ‫לביתו‪ ,‬נשאר רבינו על מכונו וראשו עדין‬ ‫מונח בין ברכיו‪ .‬המתין לו הרה"ק‬ ‫מראדוויל שעה ארוכה‪ ,‬וכיון שראהו‬ ‫שאינו זע ואינו נע ממקומו הלך‬ ‫לאכסנייתו‪ .‬וישכם הרה"ק רבי יצחק‬ ‫בבוקר ללכת לביהכנ"ס ומה נדהם‬ ‫בראותו את רבינו עדיין מתאבל ויושב‬ ‫כפוף באותו מצב שהשאירו‪ ,‬ללא כל‬ ‫תנועה‪ .‬כך ישב כל היום מערב עד ערב‪,‬‬ ‫ויהי כאשר פנה היום ורבינו הרים ראשו‪,‬‬ ‫ועל מקומו היה כנחל דמעות‪ ,‬נענה‬ ‫הרה"ק רבי יצחק בהתפעלות ואמר "אכן‬ ‫אין זה אדם‪ ,‬כי אם מלאך אלקים!"‬ ‫ובמוצאי ת"ב אכל המלאך הק' בצל ועוד‬ ‫משהוא‪ ,‬והשיג הרה"ק רבי יצחק את‬ ‫הכוונות שמכוון המלאך באכילת הבצל‪.‬‬ ‫כשחזר לביתו אכל ג"כ בצל וכיוון את‬ ‫אותן הכוונות‪ ,‬ויהי בלילה ראה בחלום‬ ‫איך שמלאך אחד מחקהו בכל תנועותיו‬ ‫בתפילה ואכילה וכו'‪ ,‬וצעק עליו‪ :‬מחוצף!‬ ‫וענה לו המלאך‪ :‬ומדוע חקית אתה את‬ ‫רבי אברהם המלאך? ומקובל שכך היה‬ ‫דרכו של רבינו מדי שנה בשנה‪ ,‬וכאשר‬ ‫בא השמש והתעורר מאבלו‪ ,‬היה שואל‪:‬‬ ‫נו‪,‬האם משיח כבר בא? אביו המגיד הק'‬ ‫זי"ע בא אליו בטענות על שהוא מתנהג‬ ‫הרבה יותר מכח אנושי‪ ,‬ואי אפשר בדרך‬ ‫זה להתקיים בעולם‪ ,‬ענה לו שאתה‬ ‫פליישיגער טאטע )אבא מבשר ודם(‪,‬‬ ‫ואחרי שהמגיד הק' זי"ע נפטר בא לבנו‬ ‫מעולם אמת ואמר לו עכשיו אני כבר לא‬ ‫פליישיגער טאטע‪ ,‬ואומר לך שאי אפשר‬ ‫להתנהג כך בעולם הזה‪ ,‬ענה לו היית‬ ‫פעם פליישיגער טאטע‪ .‬וע"ז אמר לו‬ ‫המגיד הק'‪ :‬הלא לקחת ירושה ממנו‪,‬‬ ‫והשיב המלאך כי הוא מוחל את הירושה‬ ‫הזאת ותיכף נשרפו כמה חפצים קטנים‬ ‫שהיו לו מירושת אביו הק'‪ .‬על אף‬ ‫פרישותו והתבודדתו נתלקטו אל רבינו‬ ‫סגל מחבורת גדולי תלמידי אביו הקדוש‬ ‫זי"ע לקבל תורה מפי'‪ ,‬ובפרט הרה"ק רבי‬ ‫שניאור זלמן מליאדי – בעל התניא זי"ע‬ ‫שרבינו למד עמו ביחידות בתורת הנסתר‬ ‫על פי פקודת אביו הק'‪ .‬לימים סיפר בעל‬ ‫ה"תניא"‪ ,‬שהיו לומדים שיעור קבוע כל‬ ‫ו‬

‫יום שלש שעות‪ .‬ופעמים בהגיע הזמן‬ ‫שהיו צריכים לסיים את חוק לימודם‬ ‫בצוותא‪ ,‬ונפשו חשקה להמשיך בלימוד‬ ‫עמו‪ ,‬מה עשה? היה – בעל התניא –‬ ‫לוקח בחשאי את שעונו של רבינו ובאין‬ ‫מרגיש היה מסבבו ומקדימו בשעה אחת‬ ‫בגעגועים היה מתבטא על לימודם‬ ‫בשעה זו‪ ,‬שהיה מתוק וטוב‪ ,‬מים גנובים‬ ‫ימתקו" )משלי ט‪ ,‬יז(‪ ,‬ואכן מרגלא בפי‬ ‫חסידי חב"ד שכל הדרושים הגבוהים של‬ ‫בעל התניא המה ממה שקיבל מפי‬ ‫המלאך הקדוש‪ .‬כשבא הרה"ק מליאדי‬ ‫בעל התניא זי"ע בפעם הראשונה אל‬ ‫המגיד הגדול למעזריטש‪ ,‬שהה שם כמה‬ ‫שבועות ולא הרגיש שהועיל משהו‬ ‫לנפשו עד שרצה לחזור לביתו‪ .‬כשנכנס‬ ‫ליטול ברכת הפרידה אמר לו המגיד הק'‬ ‫שיכנס להיפרד גם אצל בנו רבי אברהם‪.‬‬ ‫בשעת פרידתו אמר לו המלאך‪ :‬ראה נא‬ ‫את הסוס‪ ,‬העגלון מכה אותו והוא בורח‬ ‫הימנו‪ ,‬והעגלון נוסע איתו יחד ומכה אותו‬ ‫שוב והוא בורח הימנו וכן תמיד‪ ,‬וחושב‬ ‫שהוא בורח מן המכות‪ ,‬אבל בר דעת‬ ‫יסתובב להתבונן מי הוא המכה אותו?‬ ‫ועל מה?‪ ...‬והכיר עד היכן דברים מגיעים‬ ‫ונשאר שם‪.‬‬ ‫הרה"ח ר' יוסף הורנשטיין ז"ל מביא‬ ‫מה ששמע מהגה"ח ר' משה דיין‬ ‫בבארדישטוב כי דרכו של המלאך היה‬ ‫לקדש בליל שבת בשעה מאוחרת מאוד‪,‬‬ ‫ובנו הרה"ק ר' שלום מפרוהבישט על אף‬ ‫היותו נער קטן עדיין‪ ,‬התאמץ פעם‬ ‫בבקשתו שיניחוהו לשמוע קידוש מאביו‪,‬‬ ‫ואכן בליל שבת בעת הגיע זמן הקידוש‬ ‫העירוהו משנתו‪ ,‬ותפס את מקומו ליד‬ ‫מקום אביו הק'‪ ,‬ובהיכנס אביו הק'‬ ‫לאמירת הקידוש פנה הילד לאביו ואמר‬ ‫לו שבת שלום‪ ,‬ונשקו אביו על מצחו אז‪,‬‬ ‫ונכוית ראשו מהנשיקה עד כי הרגיש זמן‬ ‫רב את הכויה הזאת"‪.‬במיוחד היתה‬ ‫דביקותו נראית בעת עבודת הקודש בהם‬ ‫הגיע לפעמים למצב של כלות הנפש‪,‬‬ ‫וסיפר כ"ק הרה"ק מהוסיאטין זי"ע אשר‬ ‫פעם בעת תפילתו של הרה"ק המלאך‬ ‫זי"ע הרגישו הנוכחים שהוא קרוב לכלות‬ ‫הנפש ממש‪ ,‬אז ציוה הרה"ק הבעל‬ ‫התניא להסיר ממנו את התפילין דרש"י‬ ‫ולהניח עליו תפילין דר"ת‪ ,‬וכן עשו ושבה‬ ‫אליו רוחו‪ ,‬וכשסיפרו זאת להמלאך אמר‪:‬‬ ‫והחכמה תחיה את בעליה )דאי' בכתבי‬ ‫האריז"ל דתפילין הוא בחי' "חכמה"(‬ ‫תורתו היא מאירת עינינו בספה"ק‬ ‫"חסד לאברהם" אשר הותיר רבינו‬ ‫בכתי"ק אולם היות וכתביו הקדושים‬ ‫אשר היו מונחים בבית גנזי נכדו הרה"ק‬ ‫רבי ישראל מרוזין זי"ע ולקחו הימנו בעת‬ ‫שנרדף ונחבש בית האסורים ונאבדו‪ ,‬אי‬


‫לכך נדפסו מהעתקה נאמנה – שהיתה‬ ‫בידי הרה"ק רבי אהרן מטשערנאביל זי"ע‬ ‫והביאום אל הרה"ק מרוזין זי"ע – חוץ‬ ‫מההקדמה שבראש הספר‪ ,‬שהיא מעצם‬ ‫כתי"ק‪ ,‬המשמשת כבנין אב לתורת‬ ‫הקבלה בעבודת החסידות‪.‬‬ ‫המגיד הק' ממעזריטש זיע"א עשה‬ ‫שאלת חלום מן השמים שיגידו לו מי‬ ‫התלמיד חכם שבדור כדי שיוכל ליקח‬ ‫את בתו לאשה עבור בנו הק' רבי אברהם‬ ‫שנקרא בפי כל צדיקי הדור בשם המלאך‬ ‫הק'‪ ,‬ויענו לו מן השמים כי רבי פייביש‬ ‫מעיר קרעמניץ שברוסיא בעמחמח"ס‬ ‫משנת חכמים הוא התלמיד חכם שבדור‬ ‫)אותו הכתיר בעל הנודע ביהודה‬ ‫בהסכמתו כאחד מן התנאים‪ (.‬ושלח‬ ‫המגיד אליו שליח מיוחד כי הוא רוצה‬ ‫לשדך את בנו עם בתו הצ'‪ ,‬ענה רבי‬ ‫פייביש טוב אבל אני צריך לבחון את‬ ‫החתן קודם אם הוא יכול ללמוד‪ ,‬ולקח‬ ‫עמו רבי פייביש באמתחתו רמב"ם שהי'‬ ‫קשה לו מאוד ונסע להמגיד שיתרץ לו‪,‬‬ ‫אח"כ שלח משום ברכת מז"ט לביתו‬ ‫ולבתו הצ' ולהודיע כי כבר כתב התנאים‬ ‫עם בן של המגיד זי"ע רבי אברהם‬ ‫שנקרא המלאך‪ ,‬והא בא עם החתן לביתו‪.‬‬ ‫וכששמעו תלמידי ישיבתו על דבר בואם‬ ‫הכין כל אחד מהם פלפול עצום וכל מה‬ ‫שהיה קשה לו‪ ,‬כי כידוע היה המשנת‬ ‫חכמים ראש ישיבה וגאון עולם‪ ,‬והבינו‬ ‫שכיון שבחר בו לחתן עבור בתו‬ ‫שמסתמא גם הוא חריף עצום ויפלפלו‬ ‫עמו‪ .‬וכשבאו המחותן עם החתן לביתו‬ ‫היו שם כל בני הישיבה ונתנו שלום‪,‬‬ ‫והחתן עמד אצל החלון והביט החוצה‬ ‫ומנגד היה שם הר גבוה מאוד והחתן‬ ‫עומד בלי להתנועע ומביט על ההר זמן‬ ‫רב עד שנלאו כל התלמידים לחכות‪,‬‬ ‫וניגשו לראש הישיבה שיבקש נא מהחתן‬ ‫שיתחיל עמם בפלפולא דאורייתא ולתרץ‬ ‫להם כל דבר הקשה כדת‪ ,‬רבי פייביש‬ ‫ידע והכיר את קדושת החתן וירא מגשת‬ ‫אליו לבלבל את מוחו‪ ,‬אבל התלמידים‬ ‫לא עזבו את רבם עד שהלך ונגע לו על‬ ‫גב ידו ואמר לו בבקשה ובדרך ארץ‪,‬‬ ‫קינדס לעבן ס'דאך נישט מער ווי א‬ ‫בארג וואס קוקסטו אזוי לאנג אויף‬ ‫איהם? ענה לו המלאך‪ ,‬אט דאס טראכט‬ ‫איך טאקע אזוי לאנג‪ ,‬אויף דעם בארג‪,‬‬ ‫די ביסט דאך נישט מער ווי א שטיק ערד‬ ‫וואסזשע ביסטו ביי זיך אזוי גרויס און‬ ‫אזוי הויך‪.‬‬ ‫וכה סיפר הרה"ק מרוז'ין זי"ע אבי‬ ‫זקני הגה"ק מו"ה פייבישל קרעמניצער‬ ‫זי"ע חותנו של הרה"ק רבי אברהם‬ ‫המלאך שחיבר את הספר משנת חכמים‪,‬‬ ‫וחזר ואמר המשנת חכמים היה גאון‬

‫גדול‪ ,‬וכאשר היה לו איזה קושי בלימוד‬ ‫ולא יכול להבין התענה הפסקה וגילו לו‬ ‫מן השמים‪ ,‬כה היה דרכו בקודש מעודו‪,‬‬ ‫פעם אחד לא יכול להבין איזה ענין‬ ‫בחידושי הר"ן והתענה הפסקה כאשר‬ ‫היה רגיל וגילו לו מן השמים‪ ,‬והוא היה‬ ‫פלגאה על המגיד ממעזריטש הרב‬ ‫הצה"ק מו"ה דובער זי"ע‪ ,‬ומרגלא‬ ‫בפומיה היה אני לא ידעתי מדוע קוראים‬ ‫אותו רבי‪ ,‬ותדיר ראה לפני חלונות ביתו‬ ‫רבים נוסעים למעזריטש באומרם‬ ‫שנוסעים הם להרבי ר' בער‪ ,‬והוא היה‬ ‫מתנגד על הדבר ותמה ע"ז תמיהה‬ ‫גדולה‪ .‬ויהי אחרי אשר גילו מן השמים‬ ‫את הקושיא שבספר הר"ן ע"י התענית‬ ‫הפסקה‪ ,‬ונתיישב בדעתו לנסוע‬ ‫למעזריטש ולשאול את פי המגיד את‬ ‫הפשט שבספר הר"ן‪ ,‬ואם יגיד לו את‬ ‫הפשט אזי יסכים לקרוא אותו רבי‪ ,‬וכן‬ ‫עשה ושכר עגלה ולקח עמו את ספר‬ ‫הר"ן‪ ,‬כי אמר פן אין לו ולא ימצא אצל‬ ‫המגיד בביתו ספר הר"ן ונסע לשם‬ ‫וכאשר בא למעזריטש עמד עם העגלה‬ ‫לפני פתח בית המגיד‪ ,‬וירד מן העגלה‬ ‫וספר הר"ן תחת זרועותיו ורצה לכנוס‬ ‫לחדר אשר שם היה המגיד והגבאי‬ ‫העומד על הפתח לא נתן לו לכנוס לחדר‬ ‫וכאשר שמע המגיד את קולו‪ ,‬צוה‬ ‫להגבאי להכניסו לחדר‪ .‬וכשבא לחדרו‬ ‫נתן לו המגיד שלום‪ ,‬והוא אמר להמגיד‬ ‫בזה"ל שמעתי עליכם שקוראים אתכם‬ ‫רבי‪ ,‬כאשר תאמרו לי את הפשט בספר‬ ‫הר"ן בזאת אדע שטובים המה וישרים‬ ‫בלבותם אלו שקוראים אתכם רבי‪ ,‬ואח"כ‬ ‫אמר לו המגיד הפשט שבספר הר"ן‬ ‫כאשר איש הישראלי אומר אשרי‪) ,‬וחזר‬ ‫ואמר הצדיק בזה"ל אבער אזוי וויא א‬ ‫יוד זאגט אשרי( ויהי כאשר שמע וראה‬ ‫הגה"ק זקני מו"ה פייבישל זי"ע שהוא‬ ‫היה צריך להתענות הפסקה שיגלו לו מן‬ ‫השמים והוא אמר לו כאשר יאמר איש‬ ‫הישראלי אשרי‪ ,‬הודה לו שצריך לקרות‬ ‫לו רבי‪ ,‬ובא עמו בהתקשרות שידוך ולקח‬ ‫לו את בנו הצדיק הק' מו"ה אברהם‬ ‫המלאך זי"ע לחתנו ונתן לו את בתו‬ ‫הצדקת זצ"ל‪.‬‬ ‫מי בא בסוד קדושים‪ ,‬אך בחרדת‬ ‫קודש נציין מה שכתב בהקדמתו ל"חסד‬ ‫לאברהם" אודות היראה והענווה‪ ,‬דברים‬ ‫שעליהם נאמר‪ :‬ותורה יבקשו מפיהו כי‬ ‫מלאך ה' צבאות הוא )מלאכי כ‪ ,‬ז(‪,‬‬ ‫בהיותם תואמים לדרכו בקודש בנתיב‬ ‫לא ידעו עיט‪ ,‬והן הם דברי קדשו אודות‬ ‫מעלת הרועה הנאמן שהיה "בענוה גדול‬ ‫מכל הנביאים ומכל העולם‪ ,‬אשר לפניו‬ ‫לא היה כמוהו‪ ,‬ואחריו לא יהיה כן‪,‬‬ ‫דכתיב‪ :‬והאיש משה עניו מאד מכל‬ ‫ז‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫האדם אשר על פני האדמה )במדבר יב‪,‬‬ ‫ג(‪ ,‬וכתיב‪ :‬ולא קם נביא עוד כמשה אשר‬ ‫ידעו ה' פנים אל פנים )דברים לד‪ ,‬י(‪,‬‬ ‫וכתיב‪ :‬ויסתר משה פניו כי ירא מהביט‬ ‫אל האלקים )שמות ג‪ ,‬ו(‪ ,‬וכמו שהיה‬ ‫גדול ביראה וענווה מכולם‪ ,‬דכיון שהוא‬ ‫גדול בענווה‪ ,‬כל שכן שהוא גדול ביראה‪,‬‬ ‫דכתיב‪ :‬עקב ענוה יראת ה' )משלי כב‪ ,‬ד(‪,‬‬ ‫וכמו שהיה גדול במדריגות אלו יותר‬ ‫מכולם‪ ,‬כן היתה השגתו ונבואתו למעלה‬ ‫מכולם‪".‬‬ ‫מובא באורח לחיים )פר' נח("בדרך‬ ‫שיחת חולין של ת"ח‪ ,‬שמעתי מהרב‬ ‫בוצינא קדישא מוהר"ר אברהם בן הרב‬ ‫הגדול והקדוש בוצינא קדישא המפורסם‬ ‫מוהר"ר דוב בער זלה"ה‪ ,‬שאמר משל‬ ‫לשני כיסים‪ ,‬באחד מונח בו אבנים טובות‬ ‫והכיס השני מונח בו אבנים פשוטים‪,‬‬ ‫היתגאה כיס זה שמונח בו אבנים טובות‬ ‫על הכיס שמונח בו אבנים פשוטות כיון‬ ‫שאין זה מצד מעשיו‪ ,‬רק רצון המנח בו‬ ‫וכן הוא באדם‪ .‬ודפח"ח"‪ .‬יפה תלמוד‬ ‫תורה עם דרך ארץ )אבות ב‪ .‬ב(‪" .‬יפה‬ ‫היא התורה הנלמדת עם דרכה של ארץ‪,‬‬ ‫כשם שהארץ הכל צומח מתוכה‪ ,‬וממנה‬ ‫קיום לכל ונותנת חיים לכל חי‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫הכל דורכים עליה ואינה מתרעמת‬ ‫עליהם‪ ,‬כך גם צריך להיות דרכם של‬ ‫לומדי תורה‪ ,‬להחזיק במעוז מדת הענוה‬ ‫וההכנעה‪ ,‬ואז תורתם עולה יפה וקיימת‬ ‫לעד ")משמיע שלום(‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ק רבי מנחם נחום‬ ‫משטעפינשט זי"ע‪ :‬באחת העיירות היו לו‬ ‫לזקיני "המלאך" הקדוש זי"ע שני‬ ‫חסידים מנגידי העם שהיו מקושרים עליו‬ ‫והיו רגילים לנסוע אליו לעתים קבועות‬ ‫יחד בצוותא לדאבון ליבם סבלו השנים‬ ‫מיסורי נפש – כל אחד מצרה אחרת‬ ‫שהעיקו עליהם האחד נתקיים בו‬ ‫ה"מוצא" במלואו אשתו אשר היתה רעה‬ ‫אליו מר ממות‪ ,‬ורצה מאד להיפטר ממנה‬ ‫ולגרשה מעל פניו‪ ,‬ואילו השני היתה לו‬ ‫נחלה בשווי של מאה אלף זוז‪ ,‬והיות‬ ‫וחובותיו הגיעו לסכום של כעשר אלף‬ ‫זוז‪ ,‬רצה למכור מאחוזתו כדי להשקיט‬ ‫את נושיו אשר נגשו בו תמידין כסדרן‪.‬‬ ‫אולם רבם המלאך מנע משתיהם‬ ‫מלעשות את חפץ ליבם וכיון שכן סבלו‬ ‫השנים צער יגון ואנחה‪.‬‬ ‫ויהי היום‪ ,‬ולא יכל החסיד שסבל‬ ‫מנושיו התובעים לסבול עוד את משאו‪,‬‬ ‫ובאין ברירה בצר לו מאוד הלך ומכר‬ ‫אחוזה קטנה מנחלתו‪ ,‬די להשקיט את‬ ‫נוגשיו‪ .‬כמובן בלא שאלת פי המלאך‬ ‫הק'‪ ,‬כי ידע מכבר שלא יתנהו למכור‬ ‫והיה כאשר מכר הנחלה נחלה ונפל‬ ‫למשכב על ערש דוי והנה הגיע העת שבו‬


‫בחאוואסטוב הסמוכה‬ ‫היו רגילם לעלות אל‬ ‫ל‬ ‫ֵ‬ ‫ַ‬ ‫ת‬ ‫ְ‬ ‫ה‬ ‫ִ‬ ‫ל‬ ‫ְ‬ ‫ר‬ ‫ָ‬ ‫ד‬ ‫ְ‬ ‫ִ‬ ‫ה‬ ‫ַ‬ ‫ית‬ ‫ב‬ ‫ֵ‬ ‫ל‬ ‫ְ‬ ‫א‬ ‫ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ד‬ ‫ח‬ ‫ָ‬ ‫א‬ ‫ֶ‬ ‫וְ‬ ‫ד‬ ‫ח‬ ‫ָ‬ ‫א‬ ‫ֶ‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ָ‬ ‫ל‬ ‫ְ‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ָ‬ ‫ה‬ ‫ָ‬ ‫אַזְ‬ ‫לקיוב‪ ,‬מסופר‪ ,‬כי‬ ‫הקודש לחסות בצל המלאך‬ ‫במוצאי היום הקדוש‬ ‫הק'‪ ,‬ובא אליו רעהו החסיד‬ ‫אָס ר ְל ַד ֵ ר ם ִ ר ִ ְ ַעת ַה ְ‪ִ #‬פ ָ ה ) ֵס ֶפר ַה ָ נִ ים ַה ְק ָ ָמה ב'(‬ ‫שלחו שליח להרה"ק‬ ‫לשאול לנפשו בענין הנסיעה‬ ‫ם‬ ‫יִ‬ ‫ל‬ ‫ַ‬ ‫ָ‬ ‫ר‬ ‫יְ‬ ‫א‬ ‫זְ‬ ‫על‬ ‫ְ‬ ‫ֶ‬ ‫ת‬ ‫יַ‬ ‫ר‬ ‫ְ‬ ‫ק‬ ‫ִ‬ ‫"‬ ‫יך‬ ‫ָ‬ ‫ֹק‬ ‫ֶ‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ֱ‬ ‫מ‬ ‫ֵ‬ ‫את‬ ‫ָ‬ ‫ר‬ ‫ֵ‬ ‫יָ‬ ‫וְ‬ ‫א‬ ‫יר‬ ‫ָ‬ ‫‪#‬‬ ‫ִ‬ ‫י‬ ‫ִ‬ ‫ָ‬ ‫ק‬ ‫ְ‬ ‫מ‬ ‫ִ‬ ‫"‬ ‫"י‬ ‫ע‬ ‫ַ‬ ‫*ָ‬ ‫מ‬ ‫‪+‬‬ ‫רבי מנחם נחום‬ ‫בצוותא אל רבם השיב לו‬ ‫זי"ע‬ ‫מטשרנוביל‬ ‫הלה הרי עיניך תחזינה את‬ ‫מצבי אשר הנני שוכב מוטל על ערש דוי פעמים ולא תיקן‪ ,‬שוב אין לו תקנה‪ :‬ח"ו שיתפלל עבורו‪ ,‬וכאשר נתקבלה הידיעה על‬ ‫ולא אוכל לנסוע‪ ,‬אולם זאת שאלתי אבל הרי השי"ת הוא בכל זאת בעל פטירתו העלימו ממנו‪ ,‬אך באחד מימי חול‬ ‫בבקשתי‪ .‬עשה עמי אות לטובה‪ ,‬וקח ממני הרחמים‪ ,‬ומרחם על בריותיו‪ ,‬וכל חפצי המועד גילה לו אחד ממקורביו על‬ ‫את ה"קוויטל" והפדיון נפש שהכנתי ורצונו ית' שבל ידח ממנו נדח‪ ,‬על כן הוא הסתלקות המלאך‪" ,‬והתחיל הרה"ק ר' נחום‬ ‫ובהכנסך לפני ולפנים תמסרהו לרבינו עושה חסד חינם עם האדם ושולח אותו זי"ע להכות את ראשו בכותל ובכה בכיה‬ ‫ותזכירני נא לפקודת ישועה ורחמים ויהי שוב פעם‪ ,‬פעם רביעי‪ ,‬לזה העולם כדי גדולה ערך שתי שעות ולא יכלו להשתיקו‪,‬‬ ‫כאשר הגיע החסיד בגפו ונכנס אל קודש שיוכל לתקן‪ ,‬אך כיון שבאמת הלוא זה אין עד שלקחו את הרה"ק ר' נחום על זרועם‬ ‫הקדשים‪ ,‬שאל אותו "המלאך" איה חברך‪ ,‬לו זכות לחיות בזה העולם פעם רביעי‪ ,‬מה ונשאו אותו לסוכה‪ ,‬ואמרו‪ :‬רבי‪ ,‬זכרו כי‬ ‫מדוע לא באתם ביחד‪ ,‬כדרככם מימים עושה בעל הרחמים ית"ש? נותן הוא לו היום יום טוב‪ ,‬ונח מבכייתו והתחיל לספר‬ ‫ימימה השיב החסיד‪ :‬נבצר ממנו לבוא חיים כאלה שאינם נחשבים כחיים‪ ,‬דהיינו בשבחיו‪.‬‬ ‫ה' בדד ינחנו ואין עמו על נכר )לב‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫מפאת חוליו‪ ,‬וביקש ממני להזכירו לטובה‪ ,‬שמזמין לו אשה רעה או נושים הרבה‪.‬‬ ‫והנה הקוויטל ופ"נ ששלח למסור לרבינו‪ .‬דהנה אמרו חז"ל )עירובין מא‪ (.‬שלשה אין הנה‪ ,‬כשאדם מקבל את הכל באהבה‬ ‫כששמע זאת המלאך הק'‪ ,‬נאנח ואמר אוי רואין פני גיהנם‪ ,‬אלו הן‪ :‬דקדוקי עניות ושמחה‪ ,‬ומאמין שהכל הוא טוב וחסד‪ ,‬כמו‬ ‫ווי בודאי מכר מאחוזתו‪ .‬התחיל החסיד וחולי מעיים והרשות )"מי שיש לו נושין" שאמרו חז"ל )ברכות מ‪ (.‬לומר‪" :‬כל דעביד‬ ‫חבירו להמליץ טוב בעדו‪ ,‬כי לא עשה זאת רש"י( ויש אומרים אף מי שיש לו אשה רחמנא לטב עביד"‪ .‬אזי על ידי זה "ממילא‬ ‫אלא מפני ההכרח שכבר נתמלא סאה רעה" כי מחמת היסורים שיש להם‪ ,‬הם מנתקים הגבורות לחסדים‪ ,‬ואין פגע רע‬ ‫ממאסים עליהם את החיים בכאן‪ ,‬אבל זה מושל עליו"‪ .‬הרה"ק רבי פנחס מקאריץ‬ ‫יסוריו שסבל מלוחציו‪.‬‬ ‫ויען המלאך הק' ויאמר‪ :‬אומר לך אלו גופא גורם להם שיוכלו לחיות בכאן לאורך זי"ע אמר עליו‪" :‬אם היה מאריך ימים היו‬ ‫הדברים הם כבשי דרחמנא שאין דרכי ימים בלי שיקטרגו עליהם ועל חיותם בזה כל הצדיקים שבדור נכנעים לפניו וסרים‬ ‫לגלות טעמם ונימוקם‪ ,‬אבל ההכרח לא העולם‪ .‬סיים המלאך זי"ע דע לך‪ ,‬אתם למשמעותו"‪.‬‬ ‫השאיר אחריו שני בנים כיוצא בו‬ ‫יגונה למען תדעי כי לפעמים עונה הצדיק שניכם הנכם מאותם הגלגולים‪ ,‬ובאתם‬ ‫נגד רצון השואל‪ .‬ועם כל זאת מוכרחים לזה העולם רק בתנאי שלא יהיה לכם חיי הרה"ק רבי ישראל חיים מלודמיר )חתן‬ ‫לשמוע אל פקודת הצדיק ולא לשנות‪ .‬נחת‪ ,‬ועי"ז תוכלו להאריך ימים על האדמה‪ ,‬הרה"ק רבי שלמה מקארלין זי"ע שגידלם‬ ‫דהנה כתיב )איוב לו‪ ,‬כט(‪" :‬הן כל אלה ותוכלו לתקן את אשר שחתכם בגלולים וחנכם לשני היתומים בביתו והי' ישן בין‬ ‫יפעל אל פעמים שלש עם גבר להשיב הראשונים‪ ,‬וזה רוצה ליקח מנוחה לנפשו?‪ ...‬הילדים ואמר הם ממלכות בית דוד ואני‬ ‫נפשו מני שחת לאור באור החיים"‪ ,‬ואיתא לא זכה הדור ואיש האלקים שהיה כבן ל"ו משיח בן יוסף( והרה"ק רבי שלום‬ ‫בזוה"ק שאדם שחטא ומת בלא תשובה שנים בלבד חלה ביום הכיפורים תקל"ז מפראהבישט )אביו של הרה"ק רבי ישראל‬ ‫רח"ל‪ ,‬שולח אותו השי"ת בגלגול עד ג' וכעבור יומיים בי"ב תשרי עלתה נשמתו מרוזין(‪ ,‬זי"ע‪.‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬ ‫פעמים‪ ,‬כדי לתקן עותתו‪ .‬וכאשר עברו ג' הטהורה למרומים ומנוחתו כבוד‬

‫לעלוי נשמת הרה"ח ר' יצחק אייזיק שפירא ז"ל‬ ‫בן הרה"ח ר' דוד ז"ל נלב"ע י"ג תשרי תשע"ג‬

‫הונצח ע"י חתנו הנדיב הנכבד הרה"ח ר' אהרן פריעדמאן שליט"א‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫לעלוי נשמת הרה"ח ר' אהרן יוסף גרינצווייג ז"ל‬ ‫בן הרה"ח ר' יהונתן בנימין ז"ל נלב"ע כ"ה מנ"א תשע"ו‬ ‫הונצח ע"י משפחתו החשובה שיחיו‬


‫בס"ד ערב חג הסוכות‬ ‫י"ד תשרי תשע"ז לפ"ק‬ ‫‪...............‬‬

‫ניו יורק‬ ‫מונטריאל‬ ‫לונדון‬ ‫מנצ'סטר‬ ‫אנטוורפן‬ ‫ציריך‬ ‫וינה‬ ‫מלבורן‬

‫מצוה מן המובחר‬ ‫ד' דפנות; ויוצא לכתחילה אפילו בשלש; והלכתא אפילו בשנים‬ ‫ושלשית משהו )טפח(‪ .‬בחינת ד' דפנות רומזות לד' חומות שזכרתי‪:‬‬ ‫תשובה‪ ,‬תפילה‪ ,‬צדקה‪ ,‬תורה‪ .‬ונגד זה ס' דסוכה‪ ,‬הסובבת ומקפת כל‬ ‫צד‪ .‬אמנם יש בישראל שאינם בני תורה ולא יש לב להבין‪ ,‬נמצא הם‬ ‫מחזיקים בג' דפנות שהם ג' תשובה‪ :‬חומות‪ ,‬תפילה‪ ,‬צדקה‪ .‬נגד‪ :‬כ'‬ ‫דתיבת סוכה הסוככת ג' רוחות‪ .‬אמנם לפעמים יש שלא יוכלו להחזיק‬ ‫אף בג'‪ ,‬כי אינם בעלי בעלי תורה וגם הם עניים שלא יוכלו ליתן צדקה‪,‬‬ ‫אזי יחזיק בשתי דפנות שהן שתי חומות‪ :‬תשובה ותפילה‪ .‬שזה יוכל‬ ‫לקיים כל איש ישראל‪ .‬ועוד שלישית משהו דהיינו ליתן דבר מועט‪,‬‬ ‫וכמ"ש רז"ל‪ :‬אפילו עני הנוטל צדקה צריך ליתן מעט צדקה‪ .‬נגד זה‬ ‫אות ה' מסוכה שהיא ב' דפנות שלימות ושלישית משהו‪ ,‬ולזה ההלכה‬ ‫)השל"ה הק' זי"ע(‬ ‫שנים כהלכתן והשלישית משהו‪.‬‬

‫בסוכות תשבו שבעת ימים‪.‬‬ ‫ותיבת 'תשבו'‪ ,‬אותיות "בושת" כי בטרם נכנס האדם לסוכה עליו להיות‬ ‫כלי מלא בושה וכלימה‪ ,‬בידעו שמצד עצמו אינו ראוי כלל ליכנס לצילא‬ ‫דמהימנותא‪ ,‬אך בד בבד צריך גם להתחזק על להבא כדי שלא יפול‬ ‫ברוחו חלילה‪" ,‬והעצה היעוצה‪ ,‬שיקבל עליו להטיב מעשיו מהיום‬ ‫והלאה‪ ,‬ובזה יכנס לסוכה על שם העתיד"‪ ,‬שהרי אמרו )קידושין מ‪(.‬‬ ‫"מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה"‪ ,‬ולזאת אמרה תורה בהמשך‬ ‫הפסוק "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות"‪ ,‬היינו "האזרח" נוטריקון‬ ‫"אהיה זורח אור"‪ ,‬והלא מצוות נקראות אור ]כמו שאמרו במדרש )בר"ר‬ ‫פרשה ב‪ ,‬ה[ "ויאמר אלקים יהי אור – אלו מעשיהן של צדיקים"[‪ ,‬ונרמז‬ ‫שעל האדם לקבל על עצמו שמעתה יזרח אורו ויתקן מעשיו‪ ,‬והראיה‬ ‫לכך היא דהא "בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ‬ ‫מצרים"‪ ,‬וכל יציאת מצרים היתה על שם העתיד‪ ,‬כמו שאמר הקב"ה‬ ‫למשה רבינו )שמות ג‪ ,‬יב( "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את‬ ‫האלקים על ההר הזה‪ ,‬וכן בכל דור ודור ינצל האדם בזכות הקבלה‬ ‫)ייטב לב(‬ ‫טובה שיקבל על עצמו‪.‬‬

‫למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו'‪) .‬ויקרא כג‪ ,‬מג(‬

‫הדה"נ‬ ‫‪5:59‬‬ ‫‪5:51‬‬ ‫‪5:49‬‬ ‫‪5:55‬‬ ‫‪6:29‬‬ ‫‪6:18‬‬ ‫‪5:45‬‬ ‫‪6:20‬‬

‫מוצש"ק‬ ‫‪7:25‬‬ ‫‪7:17‬‬ ‫‪7:15‬‬ ‫‪7:20‬‬ ‫‪7:57‬‬ ‫‪7:46‬‬ ‫‪7:14‬‬ ‫‪7:52‬‬

‫וישראל עומדים בתרי"ג מצות אלפים מהשנים‪ ,‬עיין רשב"א פ"ק דחולין‬ ‫)ט' ע"א ד"ה ועוד התם(‪ .‬והיינו דבפ"ק דע"ז )ג' ע"א( אומר הקב"ה‬ ‫לאומות העולם מצוה קלה יש לי וסוכה שמה‪ ,‬דלגבי אומות העולם‬ ‫שאינו מרמז על ענני כבוד רק לישיבת בצל שדי‪ ,‬ובאותה בחינה היא‬ ‫מצוה קלה‪ ,‬אך לדידהו קשה עליהם עול הסבל‪ ,‬והיה ראוי שישבו בה‬ ‫אפילו מתוך צער‪ ,‬והמה לא יסבלו הוצאת חמה מנרתיקה ויבעטו בה‬ ‫)דרשות חתם סופר נ"א ד – למען(‬ ‫וק"ל‪.‬‬

‫סוכה‪ :‬איתא בחז"ל סוכה שהוא גבוהה מכ' אמות פסולה "אדם‬ ‫יושב בצל סוכה ולא בצל דפנות"‪).‬ב'‪ (.‬וצריך הבנה‪ ,‬דהא לא שייך‬ ‫לומר על היושב בביתו שהוא נמצא ב'צל' ביתו שהרי תחת קורת ביתו‬ ‫הוא יושב‪ ,‬ורק ביושב רחוק מן האילן וצלו מתפשט עליו שייך לומר‬ ‫שהוא יושב בצלו‪ ,‬ונראה ע"פ דברי חז"ל במדרש )עי' של"ה הקדוש‪,‬‬ ‫תולדות אדם שער הגדול אות ה( לפרש הכתוב )תהלים קכא‪ ,‬ה( "ה'‬ ‫צלך" שהקב"ה מתנהג עם האדם דומיא דצל‪ ,‬שמכל תנועה שהוא עושה‬ ‫בעולם הזה הרי הוא גורם לעורר תנועה דומה בשמים ממעל שיתנהגו‬ ‫עמו כמדתו‪ ,‬ואם יתנהג במדת החסד עם הבריות יזכה גם הוא להנהגה‬ ‫מתוך חסד ורחמים‪" ,‬וזהו ענין הסוכה‪ ,‬שאנו עושין בדוגמת סוכה‬ ‫עליונה‪ ,‬ולכן נקראת 'צל סוכה' שהוא דמיון בדוגמת סוכה עליונה" היינו‬ ‫שהאדם מכין סוכה מעצים ואבנים בעולם הזה ועל ידי זה זוכה לשבת‬ ‫בצל של הסוכה העליונה‪" ,‬והגם שאין ערך ודמיון עלל ]בין הקב"ה‬ ‫)זרע קודש(‬ ‫לבשר ודם השפל[‪ ,‬עם כל זה מוכרח לומר כן"‪.‬‬

‫סוכ"ה‬ ‫נוטריקון ס'ומך כ'ל ה'נופלים ו'זוקף כ'ל ה'כפופים‪ .‬שע"י מצות סוכה‬ ‫סומך השי"ת לכל אותם שהיו בכל השנה בבחי' נפילה ר"ל‪ ,‬וזוקף לכל‬ ‫אותם שהיו ראשיהם כפופים בכל השנה כולה ולא יכלו להרים ראשם‪,‬‬ ‫וזה וסוכה תהיה לצל יומם‪ ,‬מרומז בר"ת וס"ת של 'לצל' 'יומם' שבגימ'‬ ‫כמנין נ"ס‪ ,‬שהוא לשון התרוממות והתנשאות‪ ,‬שע"י מצות סוכה נתרומם‬ ‫קרנם ומזלם של ישראל למעלה ראש‪ ,‬להשפיע עליהם ממזל העליון כל‬ ‫)מגן אברהם(‬ ‫הטובות והברכות בכלל ופרט ברוחניות וגשמיות אמן‪.‬‬

‫סוכה דירת ארעי‪ :‬מצות הסוכה הוא מדת הבטחון בה' יתברך‪.‬‬

‫והוא זכר ליציאת מצרים‪ ,‬והוא מהמצות הגדולות והנכבדות‪ ,‬ובפרט כמו שכתבו רז"ל )סוכה ב‪' (.‬צא מדירת קבע'‪ ,‬שלא לבטוח בעושר‬ ‫שמרמז לענני כבוד )סוכה י"א ע"ב(‪ ,‬וע"כ ראוי שמצטער פטור )סוכה ובנכסים‪ ,‬רק לבטוח בה'"‪ ,‬ומבואר שעל כן הוא גם זמן שמחתינו‪" ,‬כי‬ ‫כ"ה ע"ב(‪ ,‬שלא יהיה ח"ו מרמז שהיינו יושבים בענני כבוד בצער – אין שמחה כשמחת הבוטח בה' באמת"‪ ,‬ומציין לדברי ה'חובות הלבבות'‬ ‫אמנם המסבירים ענין סוכה לומר שיתן אל לבו שיושב בפסולת גורן )הקדמה לשער הבטחון( בלשונו הזהב "והבוטח בה' ישיג תועלת‬ ‫ויקב ואדם במה נחשב וכדומה‪,‬‬ ‫הממון‪ ,‬רצה לומר פרנסתו‪ ,‬ותימנע‬ ‫ולומר שיושב בצל שדי כל ימיו‪,‬‬ ‫מזלא טבא וגדיא יאה להרה"ג ר' ישעי' וינד שליט"א‬ ‫ממנו טרדת המחשבה של בעל‬ ‫בודאי מי שצריך להתעוררות הלז‬ ‫לרגל הולדת הנכד נ"י לחתנו הרה"ח ר' שלום אייזנבך שליט"א‬ ‫הממון והתמדת דאגתו עליו"‪,‬‬ ‫אפילו יצטער ישב בה‪ ,‬לומר בכל‬ ‫וברכת מז"ט לסבים החשובים להולדת הנין‪-‬הנכד‬ ‫מפני שבבטחונו בה' לא ירדוף‬ ‫אלא‬ ‫צרה וצוקה אין לנו מלך‬ ‫הרב החסיד ר' אליעזר ווינד שליט"א נאמן ביתו של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫אחר פרנסתו ולא יעשה כי אם‬ ‫אתה‪ ,‬אך הוא מצוה קלה בעינינו‪,‬‬ ‫והרב החסיד העסקן המפו' ר' ראובן ברייש שליט"א מנכ"ל מוסדות חסידי בעלזא ב"ב‬ ‫ההשתדלות המוטלת עליו והקב"ה‬ ‫כי תלי"ת עם ה' אלו כולם‬ ‫יסייע בעדו ויתן לו די מחסורו‬ ‫והרב החסיד ר' משה אברהם אייזנבך שליט"א‬ ‫ממלכת כהנים וגוי קדוש‪ ,‬ונקל‬ ‫אשר יחסר לו‪ ,‬ומחמת האי טעמא‬ ‫והרה"ג ר' אליהו עזריאל אייזנבך שליט"א ר"מ בישיבה לצעירים דחסידי בעלזא‬ ‫עוד זאת בעינינו‪ ,‬כדאיתא במדרש‬ ‫"בית מרדכי" אשדוד‪ ,‬יה"ר שיזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים ותרוו ממנו‬ ‫תקנו אנשי כנסת הגדולה‬ ‫)תנחומא שמיני ח'( מי יגלה עפר‬ ‫ומכל יוצ"ח רוב נחת ותענוג דקדושה מתוך בריות גופא ונהורא מעליא לאויוש"ט אמן‪.‬‬ ‫להתפלל ולבקש 'הושענות' בחג‬ ‫מעיניך אדם הראשון‪ ,‬במצוה אחת‬ ‫הסוכות‪" ,‬לידע כי כל ברכות‬ ‫ושעה קלה לא היה יכול לעמוד‪,‬‬ ‫לעלוי נשמת הגאון החסיד חו"פ ר' אלטר יעקב אליעזר דירנפלד זצ"ל ראש הכולל דחסידי בעלזא ת"א בן הגה"צ ר' אברהם זצ"ל‬ ‫רב דחברת ש"ס פאפא נלב"ע כ"ח תמוז תשע"ו הונצח ע"י משפחתו החשובה שיחיו‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫דהנה בגמרא )גיטין נו‪ (:‬מסופר‪ ,‬שכאשר הפליג טיטוס הרשע בים עמד‬ ‫עליו נחשול ]פירוש‪ ,‬רוח סערה[ שבים לטבעו‪ ,‬באותה שעה הטיח דברים‬ ‫ואמר כלפי מעלה "אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה‪ ,‬יצתה‬ ‫בת קול ואמרה לו‪ ,‬רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע‪ ,‬בריה קלה יש לי‬ ‫בעולמי ויתוש שמה‪ ,‬עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה"‪ ,‬ומבואר שם‬ ‫אמאי קרי לה "בריה קלה"‪ ,‬דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה‪ ,‬היינו שיש‬ ‫לו פה להכניס המאכל‪ ,‬אך אין לו מוצא דרך בית הרעי‪ ,‬ואם כן הוא הדין‬ ‫מצות סוכה שנקראת "מצוה קלה" יש בה סגולה זו‪ ,‬להיותה מאירה‬ ‫פנימיות לבות בני ישראל ולא יצא האור לעולם‪ ,‬ויוכל תמיד להישאר‬ ‫)הגה"ק מנאסאד זי"ע(‬ ‫בתוך חדרו של מלך מלכי המלכים‪.‬‬

‫השנה תלויה רק בעזר השי"ת‪ ,‬ולא לבטוח באסיפת כל התבואות לבית‬ ‫וכו'‪ ,‬ובודאי כן הוא מוטבע בלבות בני ישראל‪ ,‬שבכל עת שצריכין ישועה‬ ‫בוטחין בו יתברך וכו'‪ ,‬ונקרא )שמות כג‪ ,‬טז( 'חג האסיף'‪ ,‬כמו שבעולם‬ ‫הזה עתה הזמן להכין פרנסה על כל השנה‪ ,‬כן ברכת ה' עתה על כל‬ ‫השנה להבוטחים בו"‪ ,‬נמצא שהמאמין והבוטח בהשי"ת שמח ומרוצה‬ ‫תמיד‪ ,‬וזוכה לכל הברכות האמורות בתורה‪ ,‬והשורש והמקור למדת‬ ‫)שפת אמת(‬ ‫הבטחון וההשפעות טובות הוא בחג הסוכות‪.‬‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וגו'‪) .‬ויקרא‬ ‫כג‪ ,‬מ( יש לעיין איזה קשר יש עם מצות הסוכה שהיא זכר לענני‬ ‫כבוד‪ .‬וכתב החיד"א ז"ל בשם הקדמונים דבאלו הד' מינים אין שום‬ ‫שליטה לשר עליון רק הקב"ה כביכול בעצמו‪ ,‬וא"כ אלו נקראים‬ ‫שרביטו של מלך‪ ,‬והנה הקדמונים פסקו להלכה שבמצות התשובה‬ ‫על המזיד מהני רק לישראל‪ ,‬והטעם מפני שהאומות הם בבחינת‬ ‫עבדים והקב"ה הוא להם בבחינת מלך‪ ,‬כמו שנאמר "מלך אלהים‬ ‫על גוים מי לא יראך מלך הגוים" וקי"ל מלך שמחל על כבודו אין‬ ‫כבודו מחול משא"כ עם ישראל הם בבחינת בנים‪ ,‬ואב שמחל על‬ ‫כבודו כבודו מחול‪ ,‬וא"כ להורות לכל כי בני ישראל נתקבלה‬ ‫תשובתם ביום הכיפורים בבחינת אב שמחל על כבודו‪ ,‬לזה ציונו‬ ‫במצות ד' מינים שהם שרביטו של מלך ובן ישתמש בשרביטו של‬ ‫אביו‪ ,‬וכן הטעם במצות סוכה שהיא זכר לענני כבוד‪ ,‬דמדוע לא‬ ‫ציונו לעשות זכר גם למן ובאר‪ ,‬אך הוא שרביטו דרק ה' משתמש‬ ‫בענן כמ"ש ה' אמר ישכון בערפל‪ ,‬וכן והענן מלא את בית ה'‪ ,‬והערב‬ ‫רב היה הענן פולטן ולזה ציוה אותנו רק לעשות זכר לענני כבוד‬ ‫להורות לכל כי עם ישראל הם בבחינת בנים להקב"ה ולזה יכולים‬ ‫להשתמש בשרביטו הוא הענן‪ ,‬לא כן המן והבאר גם הערב רב היו‬ ‫)בני יששכר(‬ ‫נהנים מהם‪ ,‬ולזה אין מקום לעשות זכר להם‪.‬‬

‫הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת‪.‬‬ ‫וצ"ב מדוע אומרים "הנופלת" בלשון הווה דהיינו שנופלת תמיד? ותירץ‬ ‫הבעל "פנים מאירות" בפר' ואתחנן‪ ,‬אהא דאמרו )ברכות ד‪ ,‬ב( 'במערבא‬ ‫מתרצי לה הכי‪ ,‬נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל'‬ ‫לפמש"כ זקינו )של החיד"א( בעל ה"חסד לאברהם" דאין לך יום שאין‬ ‫קללתו מרובה משל חבירו‪ ,‬מפני מיעוט הארה‪ ,‬שהולכת ויורדת‬ ‫ממדריגה למדריגה וע"פ ירידתה כך יתמעט האור וההשגחה ותכבד‬ ‫הקללה‪ ,‬ומי שיודע לשער ולמנות שיעור מהלך זה כמה שיעור קומתו‬ ‫וכמה אנו יורדים מידי יום ביומו‪ ,‬ידע שיעור גלותינו עד כמה וידע את‬ ‫זמן הגאולה‪ .‬וזהו שאומר הכתוב 'סוכת דוד הנופלת'‪ ,‬כי לעולם היא‬ ‫נופלת ויורדת עד שתשכב לעפר‪ ,‬כמו שאמר הכתוב 'כי שחה לעפר‬ ‫)החיד"א(‬ ‫נפשנו' ואז 'קומה עזרתה לנו'‪.‬‬

‫תצפנם בסוכה מריב לשונות‪.‬‬ ‫דהנה ידוע שיש חמשה מוצאות הפה‪ ,‬כי האותיות זסשר"ץ מוצאן‬ ‫מהשיניים‪ ,‬בומ"פ מהשפתיים‪ ,‬גיכ"ק מהחיך‪ ,‬אהח"ע מהגרון‪ ,‬ואותיות‬ ‫דטלנ"ת מוצאן מהלשון‪ ,‬והנה במילה "סוכה" נמצאים ארבעה מוצאות‬ ‫הפה וליכא שום אות ממוצא הלשון ]דהיינו אותיות דטלנ"ת‪ ,‬דהא סמ"ך‬ ‫יוצאת על ידי השיניים‪ ,‬וא"ו מהשפתיים‪ ,‬כ"ף מהחיך וה"א מהגרון[‪,‬‬ ‫והיינו טעמא‪ ,‬כי השיניים והשפתיים והחיך והגרון מסבבים ומצפינים‬ ‫את הלשון "ושומרים אותו לבל יפרוץ בלשון הרע"‪ ,‬וזה מרומז בדברי‬ ‫נעים זמירות ישראל "תצפנם בסוכה מריב לשונות" שנטמנה הלשון‬ ‫בתיבת "סוכה"‪ ,‬להכניע יצרו "מריב לשונות" היינו שלא ידבר לשון הרע‬ ‫)הגר"א(‬ ‫ודיבורים אסורים‪.‬‬

‫באספך מגרנך ומיקבך )ראה טז‪ ,‬יג(‬ ‫בפסולת גורן ויקב )סוכה יב‪ (.‬ויש לדעת למה נשתנה מצות סוכה מכל‬ ‫המצוות‪ ,‬שאצל כולן חייבו אותנו שיהיה דוקא מן המובחר וההדור‬ ‫שבהם‪ ,‬טלית נאה אתרוג נאה וכדו' ואילו כאן דוקא מן הפסולת?‬ ‫ונראה שהרמז בזה‪ ,‬כי כידוע עבודתינו בר"ה‪ ,‬יוה"כ ועשי"ת הוא בבחי'‬ ‫יראה מחמת אימת יום הדין‪ ,‬אבל סוכות זמן שמחתינו עבודתינו היא‬ ‫בבחי' אהבה‪ ,‬ומהו עבודת האדם בימי הדין? הרי הוא משליך את‬ ‫הפסולת שנמצא ברשותו והיינו המעשים הלא טובים ומתחרט עליהם‬ ‫וחוזר בתשובה‪ ,‬אבל מכיון שאין זה נעשה אלא מתוך יראה‪ ,‬בכוחו‬ ‫לעשות מזדונות לשגגות )יומא פו( אבל לא לעשותן לזכיות‪ ,‬ולכן‬ ‫כשמגיע חג הסוכות שאז זוכין לעשות תשובה מאהבה‪ ,‬שמהפך אותן‬ ‫לזכיות )יומא שם( בא הציווי ברמז בדבריהם ז"ל שיקח מן הפסולת‬ ‫שבידו‪ ,‬שעדיין הם כשגגות ויעלם לבחי' סוכה‪ ,‬לעשות תשובה מאהבה‬ ‫)הרה"ק רבי ישראל מרוזין זי"ע(‬ ‫ומהפכן לזכיות‬

‫שנינו בסוכה )מה‪(.‬‬ ‫"מצות ערבה כיצד‪ ,‬מקום היה למטה מירושלים ונקרא 'מוצא'‪ ,‬יורדין‬ ‫לשם ומלקטין משם מורביות על ערבה"‪ ,‬ואמרו שם בגמרא‪" ,‬מאי‬ ‫טעמא קרי מוצא‪ ,‬איידי דמיפק מכרגא דמלכא קרי ליה מוצא"‪ ,‬פירוש‬ ‫כיון שהוציאו אותו מכלל חיוב המס‪ ,‬על כן נקרא "מוצא" כי ה ּוצא מן‬ ‫המס‪ ,‬ודבריהם סתומים ומפרסין איגרא‪ ,‬דהא כל תיבה ואות שבתלמוד‬ ‫קודש קדשים הם‪ ,‬ונכתבו ברוח הקודש על ידי התנאים והאמוראים‬ ‫קדושי עליון‪ ,‬וכל דבריהם קיימים לעד ולעולמי עולמים עד סוף כל‬ ‫הדורות‪ ,‬ולכן צריך להתבונן ולהבין‪ ,‬מה איכפת לנו אם בימים ההם‬ ‫החליט מושל העיר לפטור את תושבי המקום מן המס‪ ,‬ועוד היכי‬ ‫אשכחן שישאלו בגמרא על שמות הערים מדוע נקראו כן‪ ,‬הן אמת‪,‬‬ ‫שמצינו במגילה )דף ו‪" (.‬למה נקרא שמה טבריא – שיושבת בטבורה‬ ‫של ארץ ישראל‪ ,‬רבה אמר‪ ,‬טבריא – שטובה ראייתה"‪ ,‬ובתוס' בתענית‬ ‫)טז‪ .‬ד"ה הר( האריכו מדוע נקראת "ירושלים" בשם זה‪ ,‬היינו כדי‬ ‫ללמדנו על קדושת ארץ ישראל‪ ,‬אך מה באה הגמרא הקדושה ללמדנו‬ ‫במה היה המקום פטור מלשלם מס המלך‪ .‬ויש לבאר בדרך רמז‪ ,‬דקאי‬ ‫על "כרגא דמלכא דשמיא" אלו היסורים שנגזר על האדם לסבול בהאי‬ ‫עלמא‪ ,‬וידוע מה שכתב האר"י ז"ל )'שער הכוונות' סוכות דרוש ח(‬ ‫שבהושענא רבה חובטים עם הערבה ומבטלין כל הדינים וממילא אין‬ ‫עוד כרגא דמלכא לשלם‪ ,‬ולכן היו מלקטים ההושענות מ'מוצא' לרמז‬ ‫שנפטרים ביום זה מכרגא דמלכא‪) .‬הגה"ק רבי שמעון סופר מערלוי זי"ע(‬ ‫זמן שמחתינו‪ .‬הכוונה בזה מלשון המשנה )ביצה י‪" (:‬זימן שחורים‬ ‫ומצא לבנים"‪ ,‬שהיא מלשון הכנה והזמנה‪ ,‬כלומר "שמצות סוכה‬

‫בהלכות סוכה )דף יז‪" (.‬אויר פוסל בשלשה‪ ,‬סכך פסול פוסל‬ ‫בארבעה"‪.‬ולכאורה מדוע החמירו יותר באויר שיהא פוסל בשלשה‬ ‫ואילו סכך פסול אינו פוסל כי אם בארבעה‪ ,‬רק היינו טעמא‪ ,‬כי האויר‬ ‫הריק מרמז על ההולך בטל‪ ,‬ומדה זו גרועה יותר מסכך פסול דהיינו‬ ‫העסק בדברים גשמיים‪ ,‬דאע"פ שאינו עוסק בתורה ואינו מכוון‬ ‫במעשיו לשם שמים מכל מקום מצבו טוב יותר מן המבזבז זמנו‬ ‫לריק‪ ,‬כי הבטלה מביאה את האדם לדברים הגרועים ביותר‪ ,‬וצריך‬ ‫לברוח ממנה כמטחווי קשת‪ ,‬ועל דרך זו אמר לתלמידיו‪" ,‬אינני מבקש‬ ‫מכם שלא תחטאו בגלל שאינכם מתאווים לחטוא‪ ,‬אלא שלא תחטאו‬ ‫בגלל שאין לכם זמן לחטוא"‪ ,‬כי כל הזמן יהא עסוק וטרוד בעניניו‪,‬‬ ‫ומה טוב ומה נעים אם יהא זה בתורה ועבודת ה'‪ ,‬אך גם מי שאינו בר‬ ‫הכי ואינו עסיק באורייתא תדירא‪ ,‬מכל מקום חובתו להיות עסוק‬ ‫וטרוד כל היום כולו עד שלא יהיה לו זמן להתפנות לפיתויי היצר‪,‬‬ ‫וכמו ששנינו באבות )פ"ב משנה ב( "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ‪,‬‬ ‫)הרה"ק רבי מנחם מנדל מקאצק זי"ע(‬ ‫שיגיעת שניהם משכחת עון"‪.‬‬ ‫"סוכה" מדוע נקראת מצות סוכה בלשון חז"ל )ע"ז ג‪" (.‬מצוה קלה"‪.‬‬ ‫ב‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫שיר‪ ,‬הנה הטעם מחמת מחילת העון שהי' ביוה"כ‪ ,‬לזה גדלה השמחה‬ ‫כ"כ ע"ד כששבוי בא מבית האסורים לביתו ישמח מאד כמו כן בחוטא‬ ‫אשר נתפס בידי היצר הרע וביום הכפורים כשהקדוש ברוך הוא מצילנו‬ ‫מידו ומעבירות נעשו זכיות ויצא לחפשי מתח"י היצר הרע תגדל מאד‬ ‫השמחה‪.‬‬ ‫)דברי חיים(‬

‫שאנחנו מקיימים בשבעה ימי החג‪ ,‬היא הכנה להמשיך שמחה על כל השנה‬ ‫כולה‪ ,‬ולא רק על מדת השמחה לבדה אלא על כל העבודה של ימות השנה‬ ‫"ולהמתיק הדינים מעל כל ישראל"‪) .‬הרה"ק רבי מרדכי מטשערנאביל זי"ע(‬

‫ותתן לנו את חג הסוכות הזה זמן שמחתנו‪.‬‬ ‫מדוע נקרא חג הסוכות חג שמחתנו‪ .‬וביאר האדמו"ר הרה"ק ממודזיץ‬ ‫זי"ע הנה בראש השנה היא השגה גופנית חיים ופרנסה ומזונותיו של‬ ‫אדם קצובין לו מר"ה עד ר"ה‪) .‬ביצה טז(‪ ,‬ויום הכיפורים הוא זמן השגה‬ ‫רוחנית שעם ישראל נדמים כמלאכים ומבטלים כל תענוגי עוה"ז‪ ,‬וחג‬ ‫הסוכות הוא זמן של הצטרפות הגשמיות והרוחניות גם יחד‪ ,‬כמאמר‬ ‫חז"ל בחג נידונין על המים דהיינו פרנסה‪ ,‬ומאידך יוצאים מדירת קבע‬ ‫לדירת עראי דהיינו ביטול הנאות העוה"ז ויושבין ונהנין מזיו השכינה‬ ‫בסוכה‪.‬וזהו דאיתא בירושלמי עה"פ סכותה לראשי ביום נשק ביום‬ ‫שנושקין שני עולמות זה בזה‪ ,‬וכיון דבזמן חג הסוכות יש גשמיות‬ ‫ורוחניות גם יחד‪ ,‬הרי יש בו שמחה לכך נקרא זמן שמחתינו‪) .‬ישא ברכה(‬

‫שמחת בית השואבה‬ ‫יש ליתן טעם על שמחת בית השואבה וניסוך המים שהי' בשמחה‬ ‫גדולה‪ ,‬כי מבואר בסידור האר"י הק' טעם ליתן מעט מים ביין קידוש‬ ‫כדי להמתיק הדין‪ ,‬ש'יין מורה על דין‪ ,‬ומים בחי' חסד‪ ,‬וע"י נתינת המים‬ ‫נמתקין הדינים עיי"ש בדברי קדשו‪ ,‬וכמו כן אף דבכל השנה אין מנסכין‬ ‫רק יין ע"ג המזבח‪ ,‬עכשיו בחג ניסכו המים כדי להמתיק הדינים‪ ,‬ע"כ‬ ‫ירדו עד התהום‪ ,‬ידוע כי עיקר המתקת הדין אינו אלא בשורשן שחזרו‬ ‫)קרן לדוד(‬ ‫למקורו‪.‬‬

‫הושענא רבה‪.‬‬

‫פרי עץ הדר‪) .‬אמור כג‪ ,‬מ( אתרוג ר"ת א'ל ת'בואני ר'גל ג'אוה‬

‫דהנה אמרו חז"ל במדרש )ויק"ר פרשה ל‪ ,‬יב( שמה שנוטלין ערבה בחג‬ ‫הסוכות היא כנגד אנשים פשוטים ביותר‪ ,‬ולכאורה יש להבין מה‬ ‫חשיבותם שבהושענא רבא נוטלים רק את הערבה בלבד‪" ,‬אך הפה‬ ‫שהוא עיקר כחן של ישראל ]והאי יומא בשפוון תליא‪ ,‬וערבה דומה‬ ‫לפה[‪ ,‬והיא בחינת דוד המלך ע"ה שאמר )תהלים קט‪ ,‬ד( 'ואני תפלה'‪,‬‬ ‫אם כי בודאי קול הצדיקים שיש להם טעם וריח עולה למדריגות רבות‬ ‫ביותר‪ ,‬אעפ"כ יש להם תערובות מעשים טובים‪] ,‬אולם[ מי שאין לו‬ ‫טעם וריח הוא רק תפלה בלבד‪ ,‬וזה שאמר )תהלים קב‪ ,‬א( 'תפלה לעני‬ ‫כי יעטוף' היינו שמתעטף כולו בתפלה‪ ,‬כמו שכתוב 'ואני תפלה'‪ ,‬וזה‬ ‫ערב לפניו יתברך‪ ,‬ונקראת ערבה‪ ,‬ולכן נקרא 'הושענא רבא'‪ ,‬כי ביום זה‬ ‫נושעים בו גם השפלים שאין להם טעם וריח כנ"ל‪ ,‬והוא ישועה גם‬ ‫לדורות השפלים שלנו שאין לנו רק תפלה‪ ,‬וביום זה נפתח שערי תפלה‬ ‫בפיהם של ישראל"‪ ,‬וזהו "הושענא רבא"‪ ,‬שאפשר לזכות לישועות‬ ‫גדולות ביום הזה‪ ,‬אפילו לאיש שהוא בבחינת ערבה ואין בו לא טעם‬ ‫)שפת אמת(‬ ‫ולא ריח‪.‬‬

‫אמרתי בענין האתרוג‪ ,‬כי איתא בספרים אתרוג עם הכולל גימטריא‬ ‫תורה ע"כ‪ ,‬והנה להבין זה הרמז‪ ,‬כי ידוע כל עיקר התורה הם אנכי ולא‬ ‫יהיה לך‪ ,‬שהם כלל כל התורה כולה לבוא לאמונת אלוקות ויחודו ית"ש‬ ‫וצדיק באמונתו יחיה‪ ,‬והנה איתא )קידושין מ'( שקולה ע"ז ככל התורה‬ ‫כולה‪ ,‬והמודה בה כאילו כופר בכל התורה כולה והכופר בה כמודה בכל‬ ‫התורה כולה‪ ,‬והכל הוא לטעם הנ"ל‪ ,‬כי אנכי שהוא אמונת אלוקות בו‬ ‫תלוי כלל התורה כולה‪ ,‬והנה איתא בגמרא )זוהר בראשית כז ע"ב( כל‬ ‫הכועס כאילו עובד ע"ז‪ ,‬ובכעס הוא רק ענף מגאוה‪ ,‬ומכ"ש כל המתגאה‬ ‫בודאי כאילו עובד ע"ז‪ ,‬וממילא הוא מודה בכל התורה כולה כנ"ל‪ .‬וזהו‬ ‫הרמז אתרוג שהוא ר"ת א'ל ת'בואני ר'גל ג'אוה‪ ,‬והיינו שיסתלק מן‬ ‫הגאוה מכל וכל‪ ,‬ולכך הוא גימטריא תורה‪ ,‬היינו שאז הוא מודה בכל‬ ‫)דגל מחנה אפרים(‬ ‫התורה כולה‪ ,‬שהעיקר הוא אנכי כנ"ל והב‬

‫כוונת הנענועים‪.‬‬ ‫בימי החג אנו נוטלים ארבעה מינים שהם כמו מכבדות לכבד ולטאטא‬ ‫בהם כל רשעי ארץ‪ ,‬שאנחנו בני ישראל עומדים עלינו מקטריגים הרבה‬ ‫בכל דור ודור משבעים אומות‪ ,‬שאם לא חטא אדם הראשון לא נבראו‬ ‫כלל אותן השבעים אומות‪ ,‬שתכלית הבריאה היה רק על ישראל שעלו‬ ‫במחשבה תחלה‪ ,‬ואל יקטן בעיניכם מעלת אדם הראשון‪ ,‬שתאמינו לי‬ ‫שצפרנו היה חשוב ומאיר יותר מכלם‪ ,‬רק מ"מ מעשה שהיה היה שעל ידי‬ ‫קלקולו נבראו שבעים אומות‪ ,‬וכמו כן כל אדם מישראל כשעובר עבירה‬ ‫הוא בורא לעצמו שבעים אומות המצירים לו והמעיקים לו‪ ,‬והם אינן‬ ‫נותנין לנו תלוי ראש לעלות אל מזבח ה' ההרוס בעו"ה‪ ,‬ודבר זה הוא‬ ‫אמת ויציב גמור כמו שהייתי רואה אותו למראה עינים‪ ,‬שכל ישראל בורא‬ ‫לעצמו שבעים אומות וצריך להכניעם‪ .‬ועל כן אנו נוטלין הארבעה מינים‬ ‫הללו ונלחמים בהם עם כל המקטרגים והמעיקים‪ ,‬שד' מינים האלו הם‬ ‫הכלי זיין שלנו‪ ,‬ובהם מוליך ומביא מעלה ומוריד‪ ,‬שכל מקום שיש שם‬ ‫מקטרג ומסטין על ישראל כלם יפלו תחת רגלינו ולא יוכלו קום‪ ,‬ועל כן‬ ‫אנו שמחים בחג הזה בד' מינים הללו ומקלסים להבורא ית"ש שנתן לנו‬ ‫שכל הזה איך לנער כל רשעי ארץ‪) .‬הרה"ק הרבי ר' מנחם מנדל מרימינוב זי"ע(‬

‫שמיני עצרת ושמחת תורה‪.‬‬ ‫שלשון חג מורה על חוגה ועיגול הסובב על איזה מרכז כמו שאר ימים‬ ‫טובים שכולם סובבים על נקודת שמיני עצרת אבל שמיני איהו גופא‬ ‫הנקודה‪ ,‬קדושה עליונה מכל הקדושות אפילו מקדושת יוהכ"פ ולא‬ ‫שייך לקרותו חג‪ .‬ויום השמיני הוא בעצמו כמו יוהכ"פ ולכן שוין‬ ‫בקרבן מוסף כמו יוהכ"פ ואפילו הכי קדושתו יותר מיוהכ"פ ע"י‬ ‫שמחה‪ ,‬חדוותא דמלכה עם ישראל‪ ,‬לכן שאר יום טוב שקדושתן עומד‬ ‫על איזה דבר מצוה‪ ,‬שחיטת קרבן פסח‪ ,‬שתי הלחם בעצרת‪ ,‬שופר‬ ‫בראש השנה‪ ,‬עינוי נפש ביוהכ"פ ונטילת לולב בחג ועיקר מצוותן אינו‬ ‫אלא ביום גם שמחתן אינו אלא ביום‪ ,‬אבל קדושת שמיני שאינו אלא‬ ‫ע"י שמחת האדם שמתענג על ה' וחדותו יתברך ואינו עומד על מצוה‬ ‫מיוחדת ע"כ גם לילה איתרבי לשמחה‪ .‬יום השמיני עצרת המרמז על‬ ‫שמחה בה' ותורתו על עולם הבא‪ ,‬פר אחד ואיל אחד לה' אחד ועם‬ ‫אחד ושם כתוב והיית אך שמח רק שמח בלי עירוב דאגה כלל כי לא‬ ‫)חתם סופר(‬ ‫יוסיף עצב עמה‬

‫תפלת גשם‪.‬‬

‫ומפני חטאינו גלינו מארצינו‪) .‬מוסף שלש רגלים(‬

‫הטעם שמתפללים תפילת גשם ]דהיינו עניני גשמיות[ בשמיני עצרת‪,‬‬ ‫כי בו פוסקים על האדם מסת פרנסתו‪ ,‬ורמז כן בפסוק )במדבר כט‪ ,‬לה(‬ ‫"ביום השמיני עצרת תהיה לכם" ובמקום אחר דרשו חז"ל )ביצה כח‪(:‬‬ ‫"לכם – לכל צרכיכם"‪ ,‬המורה על כל צרכיו הגשמיים של האדם‪ ,‬ונרמז‬ ‫גם בלשון חז"ל )סוכה מח‪" (.‬שמיני ]עצרת[ רגל בפני עצמו הוא" היינו‬ ‫שהוא הזמן הראוי להעתיר ולבקש על צרכי "עצמו" וגופו‪ ,‬שישפיע‬ ‫)ייטב פנים(‬ ‫קוב"ה השפעות טובות גם בעניני גשמיות‪.‬‬

‫בשם הגה"ק בעל קדושת לוי זי"ע‪' ,‬ומפני' חטאינו גלינו מארצינו‪,‬‬ ‫בהמלצת זכות על ישראל‪ ,‬שעד שלא חטאנו כבר גלינו מארצינו‪ ,‬לזאת‬ ‫רבונו של עולם השיבנו ה' אליך‪ ,‬תחזירנו גם כן מקודם לארצינו ואחר‬ ‫כך ונשובה אליך‪ ,‬כמו שהגלות היתה עוד קודם החטא‪ ,‬כמו כן החזרה‬ ‫לארצינו תהיה מקודם‪ ,‬ואחר כך נעשה תשובה‪.‬‬

‫מלך רחמן שתשוב ותרחם עלינו‪) .‬מוסף שלש רגלים(‬ ‫בשם הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע‪' ,‬שתשוב ותרחם עלינו'‪ ,‬גם‬

‫אתה רבונו של עולם צריך תשובה‪ .‬ומה הוא תשובתך‪ ,‬בזה שתרחם הבל הבלים אמר קהלת‪ ,‬הבל הבלים הכל הבל‪) .‬קהלת(‬

‫עלינו‪.‬‬ ‫שמחת בית השואבה והנה הרמז בסוכות בשמחת בית השואבה‬ ‫שהשמחה היתה גדולה שמתריעין בחצוצרות וכנורות ונבלים ובכל כלי‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ג‬

‫ונראה דקהלת היא לשון התקהלות ואחדות‪ ,‬כי רק בהתקהלות עם‬ ‫אחרים יכול בשר ודם לבוא לידי הכרה זו שכל עניני עוה"ז המה הבל‬ ‫הבלים ואין בהם ממש כלל‪ ,‬וממילא ישליך ויבטל מעליו כל מיני‬


‫השנים מן האחד"‪ ,‬ולכן כאשר ירים את חבירו ויחזירו אל מקומו‬ ‫הראשון‪ ,‬אז ימשיכו לעבוד את ה' בצוותא חדא‪ ,‬ונמצא הרויח הרבה‬ ‫)חידושי הרי"ם(‬ ‫יותר ממה שהפסיד‪.‬‬

‫מחלוקת ושנאת חנם‪ ,‬וירבה ויוסיף במדת אהבה ואחוה ושלום‬ ‫ורעות‪ ,‬כי זולת מדה זו "הכל הבל"‪ ,‬ואם יש לו מדה זו יש לו הכל‪,‬‬ ‫והיה מדגיש ואומר‪ ,‬שראוי לבטל מתורה ותפלה כדי לקנות מדת‬ ‫האחדות ושלום‪ ,‬כי גדולה מעלתה למאד‪ .‬וכה פירש את הפסוק‬ ‫)קהלת ד‪ ,‬ט‪-‬י( "טובים השנים מן האחד וגו'‪ ,‬כי אם יפלו האחד‬ ‫יקים את חברו"‪ ,‬ולכאורה לשון הכתוב אינו מדוקדק‪ ,‬דהא איירי‬ ‫הכא ב"אחד" הנופל ומדוע נאמר "יפלו" לשון רבים‪ ,‬אך הכוונה‪,‬‬ ‫שבמקום שאדם רואה את חבירו נופל ממדריגתו רח"ל עליו‬ ‫להיחלץ חושים כדי לחזקו ולהחזירו לדרך המלך‪ ,‬אע"פ שלפעמים‬ ‫יגרום לו זה ליפול מעט ממדרגתו שלו‪ ,‬אעפ"כ לא ימנע מלעשות‬ ‫כן כדי להרים את הנופל מרדת שחת‪ ,‬והיינו טעמא כי "טובים‬

‫מחכמה שאלת על זה‪) .‬קהלת ז‪ ,‬י( שבא הכתוב להדגיש‪ ,‬לבל יטעה‬ ‫האדם לחשוב שבדורות הראשונים היו צדיקים קדושי עליון‪ ,‬ואילו כעת‬ ‫עם ירידת הדורות אי אפשר להשיג דרגתם‪ ,‬כי זה שקר וכזב‪ ,‬ואדרבה‬ ‫בגלל ירידות הדורות יכול האדם בקל להעפיל למדריגות גבוהות‬ ‫ונשגבות‪ ,‬ועל מה שהיו צריכים להתייגע טובא להשיג בימים הראשונים‬ ‫יכול האדם להגיע על ידי התגברות אחת בנסיון של שמירת עינים‪,‬‬ ‫אמור מעתה שביותר קרוב אליו הדבר מאד להשיגו‪) .‬בית אברהם(‬

‫ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ‬ ‫עבות וערבי נחל ושמחתם לפני השם אלקיכם‪ .‬וידוע בספרים דאלו‬

‫זוכים כנגדם‪ ,‬ומסיים בקרא "ושמחתם לפני ה' אלהיכם" יכולים אנו‬ ‫)כ"ק מרן מהר"א זי"ע(‬ ‫לשמוח על זה‪.‬‬

‫אל תאמר מה היה שהימים הראשנים היו טובים מאלה‪ ,‬כי לא‬

‫הארבעה מינים מעוררים שמחה‪ ,‬כשאיש ישראל יש ברצונו לעשות בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל וגו'‪.‬‬

‫בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ ,‬זה כבר‬ ‫אמרתי האיך השבעה רועים נרמזין בהסוכה כל אחד ביומו‪ ,‬וזה ידוע‬ ‫דכמו האבות העולם נרמזים בסוכה כך האמהות נרמזים בסוכה‪ ,‬ולכך‬ ‫מלת אזר"ח עם המילוי בספרו במכוון שר"ה רבק"ה רח"ל לא"ה‪ ,‬לרמז‬ ‫בזה שהאבות והאמהות באים ומשתתפים בסוכה ומעוררים חסדים‬ ‫)כ"ק מרן מהר"ש זי"ע(‬ ‫ורחמים על ישראל‪.‬‬ ‫ערבה ענוה ושפלות‪ .‬בויהי רצון שבעת אגודת הלולב אומרים‪ :‬שני בדי‬ ‫ערבות שהם כנגד משה ואהרן‪ .‬אמר אדוני אבי ז"ל דערבה רומזת‬ ‫לענווה ושפלות )אין בו טעם וריח(‪ .‬ולכן‪ ,‬ערבה כנגד משה ואהרן‪ ,‬כי‬ ‫ענין הענווה מצינו אצל משה ואהרן‪ .‬על משה רבינו ע"ה נאמר‪ :‬והאיש‬ ‫משה ענו מאד מכל וגו'‪ .‬ואצל אהרן נאמר‪ :‬ונחנו מה )אלו דברי קדשו‬ ‫ז"ל(‪ .‬ואפשר לומר עוד דאיתא במדרש )ויק"ר ל‪,‬יג(‪ :‬ערבה כנגד הפה‬ ‫ומשה רבינו היה מתפלל תמיד על ישראל‪ .‬ועל אהרן הכהן נאמר‬ ‫בתרגום יונתן )פרשת חקת כ‪,‬כח( דהוא היה עמוד צלותהון דישראל‬ ‫לכך מרמזים תרי בדי הערבה שהם נגד הפה ‪ -‬על משה ואהרן‪ .‬וכן‬ ‫כידוע‪ ,‬תפלה צריכה להיות בענווה ושפלות‪ ,‬ולכן ערבה רומזת על‬ ‫תפילה כדאמרן ‪ -‬דרומזת גם על ענווה ושפלות‪) .‬כ"ק מרן מהר"א זי"ע(‬ ‫בסוכות נמשך שובע לעולם‪.‬‬ ‫איתא בשם האריז"ל דסוכות מרמז על שובע‪ ,‬שנשפע שובע לעולם‪ .‬הרמז‬ ‫לזה הוא כי איתא בזוה"ק ובטור הל' ר"ה כי סוכות רומז ליעקב אבינו‪ ,‬כפי‬ ‫שכתוב ויעקב נסע סוכותה ויעקב היה הראשון שהתפלל על הפרנסה כמו‬ ‫שכתוב‪ :‬ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש‪ ,‬על כן נמשך בחג זה שובע‬ ‫לעולם‪ .‬עוד אפשר לרמז כי כתבו התוס' )ר"ה יא‪,‬א( שהמלאכים היו אצל‬ ‫אברהם אבינו ע"ה בחג הסוכות‪ ,‬ובסעודה זו כתיב‪ :‬ואקחה פת לחם וסעדו‬ ‫)כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע(‬ ‫לבכם‪ ,‬על כן נמשך שובע לעולם‪.‬‬

‫הרצון העליון ולשמוח במצוותיו‪ ,‬אז המשיך הקב"ה כח באלו הד' מינים‬ ‫לעורר שמחה‪ ,‬וגם נמשך כח באלו המינים להמשיך שמחה‪ ,‬היינו‬ ‫שלפעמים אדם רוצה להמשיך עליו שמחה‪ ,‬אלא שיש לו מניעות בעסק‬ ‫פרנסה וכדומה שכח אחר ברצונו להמשיך עליו עצבות חלילה‪ ,‬והקב"ה‬ ‫נתן כח באלו הד' מינים להבריח כל מיני עצבות וממילא יש המשכת‬ ‫)כ"ק מרן מהר"ש זי"ע(‬ ‫הטובות‪ ,‬ולכך ממילא נמשך שמחה‪.‬‬

‫ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ‬ ‫עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים‪ ,‬וחגתם‬ ‫אתו חג לה' שבעת ימים בשנה חוקת עולם לדורותיכם בחודש‬ ‫השביעי תחוגו אותו )ויקרא כג‪ ,‬מ‪-‬מא(‪ .‬ובמדרש תנחומא )אמור‪,‬‬ ‫כב( מובא בטור )או"ח סי' תקפא( ולקחתם לכם ביום הראשון‪ ,‬וכי‬ ‫ראשון הוא והלא ט"ו הוא‪ ,‬אלא ראשון לחשבון עונות‪ .‬ודקדק א"א‬ ‫]מהרי"ד[ זי"ע למה נרמז בארבעה מינים ומה השייכות זה לולקחתם‬ ‫לכם הארבעה מינים‪ .‬ואמר דאיתא במדרש אמור )ויק"ר ל‪ ,‬ב( "א"ר אבין‬ ‫משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין מאן הוא נוצח‪ ,‬אלא מאן‬ ‫דנסב באיין ]כידון[ בידיה אנן ידעין דהוא נצוחייא‪ ,‬כך ישראל ואומות‬ ‫העולם באין ומקטרגים לפני הקב"ה בראש השנה‪ ,‬ולית אנן ידעין מאן‬ ‫נצח‪ ,‬אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן‪,‬‬ ‫אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא‪ ,‬לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר‬ ‫להם ולקחתם לכם ביום הראשון"‪ .‬והעניין בזה דאיתא בשם הרה"ק‬ ‫הר"ר בער ז"ל המגיד ממעזריטש‪ ,‬מעולם לא ראתה חמה פגימתה של‬ ‫לבנה )"ר"ה כג‪ ,‬ב(‪ ,‬דאומות העולם מונים לחמה וישראל ללבנה )סוכה‬ ‫כט‪ ,‬א(‪ ,‬וזהו "מעולם לא ראתה חמה" היינו אומות העולם "פגימתה של‬ ‫לבנה" היינו ]פגם[ של ישראל‪ .‬אף שישראל מתבוננים תמיד בשפלות‬ ‫עצמם‪ ,‬היינו בינם לבין קונם‪ ,‬אבל נגד אומות העולם ישראל הם‬ ‫בתכלית השלימות‪ ,‬ואין רואים שום פגם על ישראל‪ .‬וזהו שהקב"ה חפץ‬ ‫לזכות את ישראל בימים הקדושים‪ ,‬מסבב שישראל ואומות העולם‬ ‫מדיינים זה עם זה וכנגדם ישראל הם בשלימות‪ ,‬וממילא זוכים בדין‪.‬‬ ‫והנה איתא במדרש מי שאוחז כידון בידו ניצח‪ ,‬כך ישראל אוחזים‬ ‫בארבע מינים סימן שהם נצחו‪ ,‬וזהו שנרמז בארבע מינים "ולקחתם‬ ‫לכם ביום הראשון – ראשון לחשבון עונות"‪ ,‬כי הארבע מינים רומזין‬ ‫לנצחון של ישראל כנגד אומות העולם‪ ,‬ועי"ז אנו בטוחים שהקב"ה‬ ‫ימחול לנו עוונותינו‪ .‬וזה הרמז בפייט ליום שני דסוכות "אמנם מצוה‬ ‫גוררת מצות בזאת אשר באביה תורות קצובות גזירות חוברו לה‬ ‫לצוות"‪ ,‬לרמז שהשי"ת גזר שיתחברו לדיין זה עם זה‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫ישראל נגדם בתכלית השלימות‪ ,‬אד"ק ז"ל‪ .‬ויש להוסיף שזהו רמז‬ ‫בקרא ולקחתם "לכם" ביום הראשון‪ ,‬לכם דיקא‪" ,‬ראשון לחשבון‬ ‫עונות"‪ ,‬אבל כנגד אומות העולם ישראל בשלימות גמור‪ ,‬וממילא אנו‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫אושפיזין אהרן‪.‬‬ ‫למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי‬ ‫אותם מארץ מצרים )ויקרא כ"ג(‪ ,‬ואיתא בגמרא )סוכה י"א‪ (:‬זה ענני‬ ‫כבוד שהקדוש ברוך הוא היה מסבב אותם בהוציאם ממצרים‪ ,‬ואיתא‬ ‫בגמרא )טענית ט‪ (.‬דהענני כבוד היו בזכות אהרן‪ ,‬ובכתבי האריז"ל‬ ‫איתא דהיה שבעה ענני כבוד והיו בזכות שבעה רועים אשר כל אחד‬ ‫ואחד בזכות המצוה ומע"ט שהיה בו היה ממשיך על בניו היקף מענני‬ ‫כבוד‪ ,‬והוא לכאורה נגד הגמרא דבגמרא איתא דהיו בזכות אהרן‬ ‫ובכתבי האריז"ל משמע דהיו בזכות שבעה רועים שהם אברהם יצחק‬ ‫יעקב משה אהרן יוסף ודוד‪ .‬והתירוץ הוא‪ ,‬דהאמת הוא דהשבעה‬ ‫רועים כל אחד ואחד בקדושה וטהרה שלו‪ ,‬היה ממשיך קדושה וטהרה‬ ‫על ישראל עד שהיו מסוככים בהקדושה וטהרה שלו‪ ,‬אלא להמשיך‬ ‫שיהיו כולם בבת אחת ובשעה אחת היה על ידי אהרן‪ ,‬דבצדקתו שהיה‬ ‫ד‬


‫עצרת‪ ,‬וכך אפשר לצאת מן הסוכה ולהכנס הביתה‪ .‬וזה פירוש‪ :‬נוסעים‬ ‫מסוכה בזמן שאנו פונים מהסוכה איך יכולים להפרד מתוך הדפנות‬ ‫והסכך וכל מצוות התלויות בסוכה; אך‪ ,‬מסיים הפייטן‪ :‬ולשמוח בשמיני‬ ‫נמלכים נמלכים הוא לשון עצה‪ ,‬העצה הוא לשמוח בשמיני על כן‬ ‫)כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע(‬ ‫יכולים לצאת מהסוכה‬ ‫הקשו בירושלמי‪ ,‬למה תיקנו להתחיל זכירת גשמים בתפלת מוסף ולא‬ ‫בתפלת ערבית שהיא תחילת היום? )עיין טור או"ח סימן קי"ד(‪ .‬יש‬ ‫לומר כי תקנו התפלה בשעה זו‪ ,‬כשם שהתפלה הראשונה על הגשם‬ ‫נערכה באותה שעה‪ ,‬על‪-‬ידי אדם הראשון ביום הראשון ליצירתו‪ .‬שרש"י‬ ‫מפרש )בראשית ב' ה'( "כי לא המטיר" – לפי ש"אדם אין לעבוד את‬ ‫האדמה" אין מכיר בטובתם של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך‬ ‫לעולם‪ ,‬התפלל עליהן וירדו וצמחו האילנות ודשאים‪ .‬ומפורש במדרש‬ ‫רבה )פרשת בראשית(‪" :‬בשעה ראשונה‪ ...‬בשעה שביעית )ליצירתו( עמד‬ ‫והתפלל"‪ .‬נמצא שאדם הראשון התפלל לראשונה על הגשם בשעה‬ ‫שביעית – היא שעת תפלת מוסף‪ .‬על‪-‬כן תיקנו שגם אנחנו נתפלל על‬ ‫)כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע(‬ ‫הגשמים בשעה זו‪.‬‬

‫אוהב שלום ורודף שלום גרם שיהיו כל השבעה עננים בבת אחת‪,‬‬ ‫דהיה באפשר שיהיו העננים לעתיד‪ ,‬ואהרן ממשיך אותם שיהיו בזאת‬ ‫העת ובבת אחת‪ ,‬וניחא הכל דהיו בזכות השבעה רועים והיה בזכות‬ ‫אהרן‪ .‬ולפי הדברים היה נכלל באהרן ענן אחד שהיה מצידו וגם מה‬ ‫שהמשיך כל הז' עננים בזאת העת‪ ,‬ומרומז אהרון במילוי אותיות‬ ‫]כזה אל"ף ה"א ר"ש וא"ו נו"ן בגמטריא תשל"ו[ מספרו ח' פעמים‬ ‫סוכה ]עם ח' כוללים[‪ ,‬מרומז למה שאמרתי שהיה בו הצד שלו וגם‬ ‫)כ"ק מרן מהר"ש זי"ע(‬ ‫כל השבעה בבת אחת‪.‬‬

‫מה יתרון לאדם בכל עמלו וגו'‪) .‬קהלת א(‬ ‫איתא במדרש‪ ,‬יכול אף בעמלה של תורה‪ ,‬חזרו ואמרו‪ ,‬לא אמר "בכל‬ ‫עמל"‪ ,‬אלא "בעמלו"‪ ,‬בעמלו אינו עמל‪ ,‬אבל עמל הוא בעמלה של‬ ‫תורה‪ ,‬אמר ר' יודן תחת השמש אין לו‪ ,‬למעלה מן השמש יש לו‪ ,‬פעם‬ ‫אחת באתי לפני א"א ז"ל ואמר לי‪ :‬אע"פ שטוב לאדם שישבור תאוות‬ ‫לבו בשכלו הטוב‪ ,‬בכל זאת עיקר תכלית האדם הוא לשבור לבו בתורה‬ ‫עד שיתלהב לבו בלבת אש לה' ית'‪ ,‬וכשיקדש האדם ויטהר את גופו עד‬ ‫למעלה מדרך הטבע‪ ,‬יוכל לעשות דברים שהם למעלה מן הגוף‪ ,‬אד"ק‬ ‫ז"ל‪ ,‬וע"פ דבריו אפשר לפרש המדרש‪ ,‬בעמלו אין לו יתרון‪ ,‬אבל בעמלה‬ ‫של תורה יש לו יתרון‪ ,‬ור"י אמר תחת השמש אין לו יתרון‪ ,‬כי הגוף‬ ‫נקרא שמש ולזה אמר תחת הגוף אין לו יתרון‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬שאין זה תכלית‬ ‫האדם‪ ,‬אבל למעלה מן הגוף ע"י שמקדש א"ע ע"י התורה‪ ,‬יש לו יתרון‬ ‫ויוכל לעשות מעשים שהם למעלה מכוחות הגוף‪) .‬כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע(‬

‫שמיני רגל בפני עצמו הוא לענין פז"ר קש"ב )סוכה מח(‪.‬‬ ‫זקני כ"ק מרן מהר"ש זי"ע היה אומר‪ :‬את גודל מעלת ויקר ערכם של‬ ‫הריקודים בשמחת תורה אין לי רשות לגלות‪ .‬ברם‪ ,‬את זאת אוכל‬ ‫להגיד שכל התפילות והתחנונים וכל מיני בקשות של בני ישראל‬ ‫מכל השנה והתפילות של הימים הקדושים האלו שלא היו כראוי ולא‬ ‫עלו לרצון לפני אדון כל‪ ,‬וכן התקיעות שאנו תוקעים ‪ -‬בזה היום‬ ‫נאספים יחד ועולים לרצון לפני אבינו שבשמים על ידי הריקודים‪ .‬וזה‬ ‫הרמז בגמרא‪ :‬שמיני רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב‪ .‬ובזה מרומז‬ ‫הענין הנ"ל‪ :‬כל התפילות הפזורות של כל ימות השנה שאין להם‬ ‫עליה ‪ -‬יקשיב להם השם יתברך ביום זה; פזר ‪ -‬הפזורות‪ ,‬קשב‬ ‫)כ"ק מרן מהר"א זי"ע(‬ ‫יקשיב‪.‬‬

‫מחיל אל חיל הולכים‪ ,‬נוסעים מסוכה ולשמוח בשמיני נמלכים‬ ‫)פייט(‪ .‬ונראה לפרש על פי דברי הרה"ק מסטרעליסק זי"ע שאם איש‬ ‫ישראל זוכה לקיים מצות סוכה כמצותה וזוכה להשיג ולהמשיך אליו‬ ‫קדושת הסוכה‪ ,‬הדפנות והסכך וכל מצוות התלויים בסוכה איך אפשר‬ ‫לו אחר כך למצוא לו מקום להכנס לביתו ? אך חסד ה' שתיכף אחר‬ ‫קדושת חג הסוכות הולכים אנו מחיל אל חיל ‪ -‬לקדושת החג שמיני‬

‫'לישב בסוכה' אלא א"כ קובע סעודתו על המזונות כיון שלגבי הברכה יש‬ ‫לחוש לדיעות שאין חיוב סוכה באכילת מזונות יותר מכביצה )שו"ע ומ"ב‬ ‫ס"ב(‪ ,‬ושיעור קביעות סעודה לענין זה נמדד בכל אדם לגופו שאם הוא‬ ‫אוכל שיעור מזונות כשיעור שהוא רגיל לאכול בכל סעודה חשיב 'קביעות'‬ ‫)בה"ל ד"ה אם(‪ ,‬ולפי"ז האוכל מזונות במקום ארוחת בוקר ואין בדעתו‬ ‫לאכול שום דבר נוסף עד לארוחה הבאה חייב בסוכה לכל הדיעות‪ ,‬ויכול‬ ‫לברך 'לישב בסוכה' ללא שום פקפוק‪.‬‬ ‫)ה(‪ .‬העולם נהגו להקל לברך ברכת 'לישב בסוכה' על מזונות יותר‬ ‫מכביצה‪ ,‬ומ"מ כדי להנצל מחשש ברכה לבטלה לדיעות שאין חיוב סוכה‬ ‫על מזונות יותר מכביצה ראוי להזהר להתעכב מעט בסוכה אחר אכילת‬ ‫המזונות‪ ,‬ולכוין בשעת הברכה על אכילת המזונות והישיבה בסוכה לאחר‬ ‫מכן )מ"ב סקט"ז(‪ ,‬ובבעלזא נהגו להחמיר שלא לאכול מזונות יותר מכביצה‬ ‫בחג הסוכות‪ ,‬ומ"מ השומע ברכת 'לישב בסוכה' מאדם האוכל פת מותר‬ ‫לאכול מזונות יותר מכביצה לכל הדיעות‪ ,‬וכן הדין במי שאכל סעודת פת‬ ‫בסוכה ובירך ברכהמ"ז‪ ,‬שמותר לאכול מזונות כל זמן שלא יצא מהסוכה‬ ‫יציאה גמורה שהרי ברכת 'לישב בסוכה' שבירך קודם הסעודה פוטרת‬ ‫אותו מכל מה שיעשה בסוכה עד שיצא ממנה יציאה גמורה )שעה"צ אות‬

‫מצות ישיבת סוכה כלל אמרו חז"ל במצות סוכה‪ ,‬שבכל ז' ימי החג אדם‬ ‫עושה סוכתו קבע וביתו עראי‪ ,‬ומכח כלל זה‪ ,‬על האדם לעשות כל עסקיו‬ ‫בסוכה כמו שרגיל לעשות בביתו‪ ,‬ובכלל זה‪ ,‬אכילה‪ ,‬שתיה‪ ,‬שינה‪ ,‬לימוד‪,‬‬ ‫טיול ושיחה )שו"ע סי' תרל"ט ס"א(‪ ,‬וכדלהלן‪:‬‬

‫אכילה‬ ‫)א(‪ .‬כל ז' ימי החג חייבים לאכול ולשתות בסוכה‪ ,‬ודוקא אם אוכל‬ ‫אכילת קבע‪ ,‬אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה דדיני ישיבת סוכה‬ ‫ילפי' לה מ'תשבו כעין תדורו' שצריך לנהוג בה כמו שנוהג בביתו‪ ,‬ואף‬ ‫בביתו מצוי שאוכל אכילת עראי חוץ לביתו‪ ,‬ומ"מ מי שיחמיר על עצמו‬ ‫שלא לאכול ולא לשתות אפי' מים חוץ לסוכה הרי זה משובח‪ ,‬וכן נהגו‬ ‫חסידים ואנשי מעשה )שו"ע ומ"ב ס"ב(‪.‬‬ ‫)ב(‪ .‬בכלל 'אכילת עראי' הוא‪ :‬טעימת התבשיל אפי' כמה פעמים אפי'‬ ‫אם בולע את מה שטועם‪ ,‬אכילת פת ומזונות פחות מכביצה‪ ,‬אכילת‬ ‫פירות‪ ,‬בשר ודגים‪ ,‬אפי' יותר מכביצה ללא הגבלה‪ ,‬שתיית מים ושאר‬ ‫משקים )שו"ע ס"ב(‪.‬‬ ‫)ג( י"א שהקובע סעודתו על בשר ודגים חייב בסוכה‪ ,‬ויש להחמיר‬ ‫כדבריהם שלא לקבוע סעודה על בשר ודגים חוץ לסוכה‪ ,‬ובכלל זה‪,‬‬ ‫האוכל בשר ודגים לארוחת צהריים‪ ,‬ומ"מ אין לברך 'לישב בסוכה' באופן‬ ‫כזה )מ"ב ושעה"צ סקט"ו(‪.‬‬

‫צ"ב‪ ,‬ולהלן ]'ברכת לישב בסוכה' סע' ב'[ יבו' עוד שמי שנכנס לסוכה לאכול ארוחת‬ ‫בוקר‪ ,‬ורוצה לאכול מזונות לפני ארוחת בוקר‪ ,‬יכול לברך 'לישב' קודם אכילת המזונות‬ ‫לכו"ע‪ ,‬כיון שפוטר בזה הסעודה שיאכל לאחר מכן(‪.‬‬

‫)ד(‪ .‬נחלקו הפוסקים אם דין מזונות כדין פת לענין חיוב סוכה‪ ,‬י"א‬ ‫שהאוכל מזונות יותר מכביצה חייב בסוכה כמו פת‪ ,‬וי"א שרק הקובע‬ ‫סעודתו על המזונות או שאוכלם בחבורה חייב בסוכה‪ ,‬ולמעשה‪ ,‬יש‬ ‫להחמיר שלא לאכול מזונות יותר מכביצה חוץ לסוכה‪ ,‬ומ"מ אין לברך‬

‫)ו( האוכל מזונות יותר מכביצה בשבת בבוקר אחר קידוש יכול לברך‬ ‫ברכת 'לישב בסוכה' ללא שום פקפוק‪ ,‬אפי' אם בדעתו לצאת מהסוכה‬ ‫יציאה גמורה אחר אכילת המזונות קודם הסעודה ונמצא שברכת 'לישב‬ ‫בסוכה' עולה רק על המזונות ולא על הסעודה שלאחריה משום שאכילה‬ ‫זו חשובה סעודה לענין קידוש במקום סעודה‪ ,‬וממילא נחשבת גם לענין‬

‫אכילת מזונות‬

‫ה‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫סוכה )מ"ב סקט"ז‪ ,‬ואף המסובים היוצאים יד"ח מהמקדש ורוצים לברך בעצמם‬ ‫'לישב בסוכה' יכולים לברך 'לישב בסוכה' לפני אכילת המזונות(‪.‬‬

‫להניח הכרים וכסתות בכל ימי החג‪ ,‬או שהסוכה בתוך הבית‪ ,‬אבל אם‬ ‫סוכתו מחוץ לבית ואין לו מקום להניח הכרים וכסתות בכל ימי החג אינו‬ ‫מחוייב לטרוח להביאם בכל לילה ויכול לישון בבית )בה"ל סי' תר"מ ד"ה‬

‫)ז( השותה מעט יין אינו חייב בסוכה‪ ,‬אבל אם קבע עצמו לשתיית יין‬ ‫היינו‪ ,‬שמתיישב במיוחד לצורך שתיית יין‪ ,‬ושותה הרבה יין‪ ,‬וכל שכן‪ ,‬בני‬ ‫חבורה השותים יין ביחד‪ ,‬נחלקו הפוסקים אם שתיה זו חייבת בסוכה‪ ,‬ויש‬ ‫להחמיר לשתות בסוכה‪ ,‬אבל אין לברך 'לישב בסוכה' כיון שיש לחוש‬ ‫לדיעות ששתיה זו אינה חייבת בסוכה‪ ,‬אמנם‪ ,‬כיון שלדיעות המחייבות‬ ‫צריך לברך 'לישב בסוכה' ישתדל שלא לשתות יין באופן כזה אלא א"כ‬ ‫שמע ברכת 'לישב בסוכה' מאדם אחר שאוכל פת וכדו'‪ ,‬או שהוא עצמו‬ ‫יברך לישב בסוכה על פת יותר מכביצה או שישתה היין באופן כזה רק‬ ‫בתוך הסעודה‪ ,‬וראוי להחמיר בזה אף אם שותה שאר משקים חשובים‬ ‫בקביעות כגון‪ :‬שכר‪ ,‬יי"ש )מ"ב סקי"ג(‪ ,‬וי"א דה"ה קפה )שעה"צ אות ל"ג(‪.‬‬ ‫)ח( אף שנתבאר ששתיית יין אינה חייבת בסוכה‪ ,‬השותה יין בתוך‬ ‫הסעודה חייב לשתות בסוכה כיון שהדרך לשתות אחר האכילה‪ ,‬ונחשב‬ ‫לחלק מהסעודה ]והוא בכלל 'תשבו כעין תדורו'[‪ ,‬ואפשר שכן הדין לענין‬ ‫שתיית מים בתוך הסעודה וראוי להחמיר בזה‪ ,‬וכל שכן‪ ,‬שהבשר והדגים‬ ‫שאוכלים בתוך הסעודה חייבים בסוכה )שעה"צ אות כ"ט(‪.‬‬

‫מפני‪ ,‬ומ"מ באופן כזה יכול להדר בעצמו לטרוח בכל לילה ולישון בסוכה ואינו בכלל‬ ‫הפטור מן המצוה ועושהו שנקרא הדיוט – עיי' שעה"צ שם אות כ"ז(‪.‬‬

‫שתיה‬

‫הנחת כלי אכילה ופמוטות בסוכה‬ ‫)יב( בכלל 'עושה סוכתו קבע' הוא שצריך ליתן כלים נאים ולפרוס‬ ‫מצעות נאות בסוכה כמו שעושים בבית‪ ,‬כמו"כ כל כלי שאין הדרך‬ ‫להשאירו בחדר הסלון שבבית אין להשאיר בסוכה‪ ,‬ולכן‪ ,‬יש לפנות את כלי‬ ‫האכילה המלוכלכים מהסוכה מיד לאחר האכילה‪ ,‬אבל א"צ לפנות את‬ ‫כלי השתיה מהסוכה לאחר הסעודה כיון שאינם מלוכלכים כ"כ‪ ,‬ועוד‪,‬‬ ‫שדרך בנ"א לשתות כמה פעמים ביום ]אף שלא בשעת הסעודה[ )שו"ע‬ ‫ומ"ב ס"א‪ ,‬ומסתבר שה"ה לענין מי נט"י שחרית שיש לפנותם מיד לאחר הנטילה‪ ,‬וכן‬ ‫ראוי לסדר המיטות בסוכה תיכף לאחר הקימה מהשינה(‪.‬‬

‫)יג( אין להכניס לסוכה קערות גדולות המיועדים להכנת האוכל‬ ‫במטבח‪ ,‬ואין הדרך להכניסם לחדר שאוכלים שם‪ ,‬אכן‪ ,‬נחלקו הפוסקים‬ ‫האם מותר להכניס סירים שיש בהם תבשיל לתוך הסוכה כדי לחלק מהם‬ ‫לצלחות ובפרט באופן שאין דרכו לעשות כן בכל ימות השנה‪ ,‬וראוי‬ ‫להחמיר אלא א"כ אין לו כלי אכילה ואוכל מתוך הסיר )שם(‪ ,‬ואין בכלל‬ ‫זה‪ ,‬קערות המיוחדות לחלוקת האוכל‪ ,‬שרגילים להכניסם לחדר שאוכלים‬ ‫שם בכל ימות השנה )פשוט‪ ,‬שהרי עיקר תשמישם לכך(‪.‬‬ ‫)יד( עבר והכניס בסוכה כלים הנ"ל‪ ,‬או שהשאיר בסוכה כלי אכילה‬ ‫מלוכלכים‪ ,‬אין הסוכה נפסלת בכך‪ ,‬אכן‪ ,‬יש להסתפק אם ניתן לברך 'לישב‬ ‫בסוכה' בסוכה כזו‪ ,‬ולכן‪ ,‬אם רוצה לברך יוציא כלים אלו )מ"ב ושעה"צ סק"ו(‪.‬‬ ‫)טו( מי שיש לו סוכה גדולה יכול להניח את הפמוטות שמדליקים בהם‬ ‫נרות שבת ויו"ט בתוך הסוכה‪ ,‬ומ"מ יזהר שלא להניחם בגובה הסוכה‬ ‫סמוך לסכך מחשש שריפה‪ ,‬ואם יש לו סוכה קטנה לא יניחם בסוכה‬ ‫משום שיש לחוש לשריפת דפנות הסוכה‪ ,‬אלא יניחם בחדר הסמוך‬ ‫לסוכה‪ ,‬ובלבד שיוכל לראות את הנרות דרך החלון )עיי' שעה"צ אות כ'(‪ ,‬ואם‬ ‫מניחם בתוך מסגרת זכוכית מותר להניחם בתוך הסוכה אפי' אם היא‬ ‫קטנה )שו"ע ומ"ב ס"א(‪.‬‬ ‫)טז( אין לעשות שום תשמיש בזוי בתוך הסוכה כדי שלא יהיו מצוות‬ ‫בזויות עליו‪ ,‬ובכלל זה‪ ,‬אין להדיח בה קערות וצלחות אבל מותר להדיח‬ ‫כוסות )רמ"א ומ"ב ס"א‪ ,‬עיי"ש עוד שאין להשתין בסוכה אפי' לתוך כלי‪ ,‬אף שרגיל‬ ‫לעשות כן בביתו(‪ ,‬אין לחתל בה תינוקות )פס"ת הערה ‪.(16‬‬ ‫)נערך ע"י הרה"ג ר' יעקב טרויבע שליט"א(‬

‫שינה‬ ‫)ט( שינה היא מהדברים החייבים בסוכה‪ ,‬ואפי' הישן שינת עראי היינו‪,‬‬ ‫שאינו ישן במיטה או שישן זמן קצר מאד )עיי' מ"ב סקי"א שנוטה לומר שפחות‬ ‫משיעור הילוך ק' אמה לא חשיב 'עראי' ויהא מותר לישון חוץ לסוכה‪ ,‬ומ"מ אינו‬ ‫נפק"מ כ"כ לדינא משום ששיעור זה הוא ‪ 53‬שניות ]עיי' מ"ב סי' מ"ד סק"ד[‪ ,‬וכמעט‬ ‫ואין בנמצא אדם שיישן רק שיעור זה( חייב בסוכה משום שלפעמים די לו‬ ‫בשינה כזו וחשיב 'קבע' )שו"ע ומ"ב ס"ב(‪ ,‬ובכלל זה‪ :‬הרוצה לחטוף תנומה‬ ‫ע"י הנחת הראש על השולחן צריך להכנס לסוכה )עיי' בה"ל ד"ה אפילו(‪.‬‬

‫)י( מי שנאנס ונרדם חוץ לסוכה וניעור משנתו אפי' באמצע הלילה‬ ‫צריך לילך להמשיך שינתו בסוכה אכן‪ ,‬אם הלך לישון חוץ לסוכה מחמת‬ ‫ירידת גשמים ופסקו יתבאר דינו בסעיף ז' )מ"ב סקי"א‪ ,‬ונח' הפו' אם יש חיוב‬ ‫להקיץ אדם כזה כדי שילך לסוכה ‪ -‬עיי' בא"ח פ' האזינו‪ ,‬ובסו"ס הסוכה בשם הגרש"ז‬ ‫אויערבך זצ"ל(‪.‬‬

‫)יא(‪ .‬במקומות הקרים אין חיוב לישן בסוכה למי שסובל מהקור על אף‬ ‫שמתכסה בכרים וכסתות והמחמיר לישן בסוכה באופן כזה חשיב 'הדיוט'‬ ‫]כמו שיבו' בס"ז[ )רמ"א ס"ב‪ ,‬עיי"ש שהביא עוד סיבות להקל שא"צ לישון בסוכה‬ ‫אפי' במקומות החמים‪ ,‬ומ"מ במ"ב דחה דבריו אלו(‪ ,‬אבל אם אינו סובל מהקור‬ ‫אם מתכסה בכרים וכסתות ויש לו מספיק כרים וכסתות בביתו צריך‬ ‫להביא כרים וכסתות ולישן בסוכה ודוקא באופן שיש לו מקום בסוכה‬

‫לא ידע שלא ירצו לקבל אותה‪ .‬ויש לבאר הענין שכל זה לטובת ישראל‪,‬‬ ‫כי צפה הקב"ה שעתידים ישראל להיות בגלות בין האומות ויהיו‬ ‫מוכרחים לדבר עם הגוים בעניני עולם הזה‪ ,‬והרי הבל פיהם של הגוים‬ ‫טמא ומטמא‪ ,‬א"כ יוכלו הגוים להשפיע עליהם לרעה ח"ו‪ ,‬לזאת חזר‬ ‫הקב"ה תחילה על כל אומה ולשון ושאל אם חפצים לקבל את התורה‪,‬‬ ‫ואז אמרו שאינם מוכנים לקבלה בגלל מצוה אחת שקשה להם‬ ‫לקיימה‪ ,‬ונשמע מדבריהם שמצוה זו אינם רוצים לקבל אבל את שאר‬ ‫חלקי התורה מוכנים לקבל‪ ,‬ומזה נשאר אצלם לעולם איזה רושם‬ ‫קדושה‪ ,‬ממה שהיה להם אז רצון לקבל אפס מה מן התורה‪,‬‬ ‫והתועלת מכך שע"י זה כאשר איש ישראל מדבר עתה עם גוי‬ ‫מוציא ממנו אותו רשימה של קדושה ונוטלו לעצמו‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫)קדושת לוי(‬ ‫יש לישראל קיום בגלות‪.‬‬ ‫ורצון שוכני סנה‪ ,‬תבאתה לראש יוסף‪) .‬לג‪ ,‬טז( ויש לדקדק למה קרא‬ ‫להקב"ה שוכני סנה‪ ,‬ולא שוכן שמים או שאר לשון‪ .‬ויש לתרץ כי שם‬

‫וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את בני ישראל לפני‬ ‫מותו )לג‪ ,‬א( משה רבינו בירך אותם לפני מותו‪ ,‬שאז הוא במעלה‬ ‫גדולה עד מאוד‪ ,‬שהשיג באותה פעם מה שלא השיג כל ימי חייו‪ .‬וזה‬ ‫שאמרו י"ג מעלות היה בהר נבו ופסען משה בפסיעה אחת‪ ,‬רמז לי"ג‬ ‫מדותיו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שהשיגן כולן בפעם אחת מה שלא השיג‬ ‫בימי חייו וכו'‪ .‬וזה רמז בתיבת ויקבור אותו בגי‪ ,‬חסר אל"ף בגיא‪ ,‬רמז‬ ‫לי"ג מדות‪ .‬וכל זה כתבה התורה לומר‪ ,‬כי משה – איש אלקים‪ ,‬וגם‬ ‫לפני מותו – שהיה באותו שעה יותר גדול ממה שהיה בחייו‪ ,‬בירכן‬ ‫)הגה"ק הגר"א זי"ע(‬ ‫לישראל‪ ,‬ובוודאי יתקיימו ברכותיו‪.‬‬ ‫וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן‪) .‬לג‪ ,‬ב( ויש לבאר מאמרם ז"ל‬ ‫)ספרי ברכה ב( מלמד שחזר הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה‪,‬‬ ‫בתחילה הלך אצל בני עשיו ואמר להם מקבלים אתם את התורה‪ ,‬אמרו‬ ‫לו מה כתוב בה אמר להם לא תרצח ולא רצו לקבלה וכו'‪ ,‬ולכאורה‬ ‫קשה למה הלך הקב"ה לשאול את האומות אם רוצים לקבל התורה‪ ,‬וכי‬ ‫ו‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫מאי לאמור‪ ,‬אמר הקב"ה למשה לך אמור להם לאברהם וליצחק‬ ‫וליעקב שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתי לבניכם‪ ,‬הענין בזה כי‬ ‫הקב"ה לא מצא סיבה לסבב עבורה את הסתלקותו של משה רבינו ע"ה‬ ‫מן העולם‪ ,‬אם לא ע"י שיהיה בזה איזה שליחות מאת השי"ת‪ ,‬על כן‬ ‫נתן לו שליחות זו למסור להאבות‪ ,‬שע"י זה יסתלק מן העולם‪ ,‬ואכן‬ ‫תיכף כשאמר הקב"ה למשה שליחות זו הסכים למות מן העולם בכדי‬ ‫)סידורו של שבת בשם הרה"ק מאפטא זי"ע(‬ ‫לקיים השליחות‪.‬‬

‫בסנה נגלה לו הקב"ה שרוצה להעלות ישראל מעוני מצרים אל ארץ‬ ‫ישראל‪ .‬וזהו שבירך כאן את יוסף‪ ,‬שהרצון הזה יתעלה לראש יוסף‪ ,‬דהיינו‬ ‫שיהיה מזרע יוסף זה שמעלה אותם לארץ ישראל‪ ,‬דהיינו יהושע בן נון‬ ‫)הגה"ק רבי יעקב מליסא זי"ע(‬ ‫שהוא מזרע יוסף‪.‬‬

‫שמח זבולון בצאתך‪) .‬לג‪ ,‬יח(‬ ‫הצלח בצאתך לסחורה )רש"י(‪ ,‬והלא ידוע שרש"י בא לפרש פשוטו של‬ ‫מקרא ]וכמו שכתב כמה פעמים בחיבורו )ראה בראשית לג‪ ,‬כ ועוד(‬ ‫"ואני ליישב פשוטו של מקרא באתי"[‪ ,‬וא"כ מהיכי תיתי לפרש "שמח"‬ ‫מלשון "הצלח" ביציאתו לסחורה‪ ,‬ונראה דמהכא חזינן שהפירוש‬ ‫הפשוט במשמעות שמחה הינו הצלחה‪ ,‬כי רק השרוי במדת השמחה‬ ‫)הרה"ק רבי יחזקאל מקאזמיר זי"ע(‬ ‫זוכה לברכה והצלחה במעשי ידיו‪.‬‬

‫וימת שם משה עבד ה'‪) .‬לד‪ ,‬ה(‬ ‫אמרו בגמרא )סוטה יג‪(:‬וימת שם משה ספרא רבה דישראל‪ ,‬ויש‬ ‫לבאר הענין שנקרא משה רבינו ע"ה 'ספרא רבה דישראל עפ"י‬ ‫הידוע שיש ששים רבוא אותיות לתורה וכנגדם יש ששים רבוא‬ ‫נשמות ישראל‪ ,‬כל אחד מישראל מקושר אל אות אחת מהתורה‪,‬‬ ‫ואם חוטא ח"ו מפסיק עצמו מהאות שלו בתורה וחסר אות אחת מן‬ ‫התורה ח"ו‪ ,‬וכל אות ואות שבתורה כלולה מכל התורה כולה‪ ,‬ע"כ‬ ‫אם חסר אות אחת מן התורה נפסל כל הס"ת‪ .‬ולכן נקרא משה‬ ‫רבינו 'ספרא רבה דישראל' כי הוא למד התורה עם ישראל‪ ,‬ולימד‬ ‫אותם דעת ותבונה איך יהיו מקושרים אל התורה שלא יחסר מאומה‬ ‫ממספר אותיותיה ח"ו‪ .‬ועל שם כך נקראים החכמים 'סופרים'‪ ,‬מפני‬ ‫שהם סופרים את אותיות התורה ושומרים עליהם שלא יחסר מהם‬ ‫)מאור עינים(‬ ‫כלום‪ ,‬כדי שתהיה התורה שלימה‪.‬‬

‫שמח זבולון בצאתיך ויששכר באהליך‪) .‬לג‪ ,‬יח(‬ ‫כתיב בקהלת )ז‪ ,‬יב( בצל החכמה בצל הכסף‪ ,‬ויתרון דעת החכמה תחיה‬ ‫בעליה‪ .‬ושמעתי מהרב הגאון והצדיק וכו' רבי סענדיר מסטונב זצ"ל‪ ,‬כי‬ ‫יששכר וזבולון שניהם יחלקו בעוה"ב בשוה‪ ,‬וזה בצל החכמה שם בצל‬ ‫הכסף‪ .‬אבל מ"מ יתרון החכמה הוא אשר תחיה בעליה‪ ,‬כי האומר דבר‬ ‫שמועה משמו של הת"ח‪ ,‬שפתותיו דובבות בקבר ומחיה אותו )יבמות צז‬ ‫ע"א( וזה היתרון אינו רק במי שהחכמה אתו ולא בצל הכסף‪) .‬שפתי צדיקים(‬

‫ברזל ונחשת מנעלך‪) .‬לג‪ ,‬כה(‬ ‫נראה לרמז בזה‪ ,‬בהקדם הא דאיתא בספר קב הישר )פרק מז( שתיבת‬ ‫ברז"ל נוטריקון בלהה רחל זלפה לאה‪ ,‬ארבעה נשות יעקב‪ .‬והנה כתבו‬ ‫המקובלים שזהב וכסף ונחשת הן כנגד השלשה אבות‪ ,‬אברהם שמדתו‬ ‫אהבה כנגד כסף מלשון נכסוף נכספתי‪ .‬זהב הוא יראה מדת יצחק ]מצפון‬ ‫זהב יאתה[‪ ,‬ונחשת זה יעקב דכתיב בו נחשת"י ויברכני ד' בגללך‪ .‬והנה אם‬ ‫תבא ההשפעה בזכות אברהם‪ ,‬אז בא יבא ישמעאל בטענה שגם אליו מגיע‬ ‫חלק מההשפעה‪ ,‬יען הוא בנו של אברהם‪ .‬ואם בזכות יצחק‪ ,‬יבא עשו‬ ‫בטענה ותביעה‪ .‬אבל אם תבא בזכות יעקב ונשיו‪ ,‬אין לשום אומה ולשון‬ ‫איזה טענה ומענה‪ ,‬ורק לישראל מגיע ההשפעות‪ .‬וזה שאמר הכתוב‪ ,‬ברז"ל‬ ‫ונחש"ת‪ ,‬אם מבקשין בזכות יעקב ונשיו המרומזין בברזל ונחשת‪ ,‬מנעלך‪,‬‬ ‫אז ההשפעות סגורות ושמורות תחת מנעול ובריח‪ ,‬ואין להאומות שום‬ ‫)הרה"ק רבי חנה מקאלשיץ זי"ע(‬ ‫פתחון פה ליהנות מזה‪.‬‬

‫ולא קם נביא עוד בישראל כמשה‪) .‬לד‪ ,‬י(‬ ‫בפ"ק דר"ה )כא ע"ב( איתא‪ ,‬ביקש קהלת להיות כמשה יצתה בת קול‬ ‫ואמרה לו וכתב יושר דברי אמת )קהלת יב‪ ,‬י(‪ ,‬ולא קם נביא עוד‬ ‫בישראל כמשה‪ ,‬ותמוה דברי המדרש‪ ,‬ונראה על פי מה דאיתא במדרש‪,‬‬ ‫למה התחיל הקב"ה בבראשית‪ ,‬חד אמר בשביל התורה שנקרא ראשית‪,‬‬ ‫וח"א בשביל משה שנקרא ראשית‪ ,‬וח"א לפי שסופי תיבות בראשית‬ ‫ברא אלקים הוא אותיות אמת‪ .‬ועל פירוש זה קשה למה נרמז אמת‬ ‫שלא ביושר תא"מ‪ ,‬ועל כרחך דמסתבר כפי' השני דבזכות משה שנקרא‬ ‫ראשית‪ ,‬ותיבת אמת נרמז בסופי תיבות ברא אלקים את ביושר‪ .‬ולפ"ז‬ ‫שהעולם נברא בשביל משה‪ ,‬ממילא אין להקיש אליו שום נברא בעולם‬ ‫כמובן‪ .‬וזהו שיצאה בת קול ואמרה וכתוב יוש"ר דברי אמת‪ ,‬ובראשית‬ ‫)דברי יהונתן(‬ ‫ע"כ בשביל משה כנ"ל‪ ,‬וממילא אין דומה לו‪.‬‬

‫זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם וליצחק וליעקב לאמור‪) .‬לד‪ ,‬ד(‬

‫לכל הגלויות‪ ,‬שיכלו בנ"י להתקיים עד הגאולה‪ ,‬כי גלות מצרים כוללת כל‬ ‫הגלויות וע"כ אמר "תבואתה לראש יוסף"‪ ,‬וכל הברכות הללו יבואו לו בגלל‬ ‫ולקדקד נזיר אחיו שנמכר למצרים‪ ,‬דכמו שהוא עשה לנו הכנה לתמיד‪ ,‬כן‬ ‫)כ"ק מרן מהר"א זי"ע(‬ ‫יושפעו הברכות‬ ‫נראה לפרש‪ ,‬דבאמת השי"ת‬ ‫ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד‪) .‬לג‪ ,‬כז(‬ ‫מגרש את האויב‪ ,‬אלא שאומר לנו "השמד" דהיינו שאנחנו נעשה איזו פעולה‪,‬‬ ‫)כ"ק מרן מהר"י זי"ע(‬ ‫אבל באמת הכל הוא מה' ית' שמו‪.‬‬

‫והם תכו לרגליך‪) .‬לג‪ ,‬ג(‬ ‫פירש"י שהרי תכו עצמן לתוך תחתית ההר לרגלך בסיני‪ .‬ולכאורה הוא נגד‬ ‫הגמרא )שבת פ"ח ע"א( שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית וכו' ונראה‬ ‫דהכוונה שהשי"ת הגביה את ההר למעלה באויר וראו ישראל שרצון השי"ת‬ ‫שיקבלו את התורה במסירות נפש‪ ,‬חכו עצמן לתחתית ההר‪ ,‬והיו אז בסכנה‬ ‫גדולה שמא יפול ההר עליהם‪ ,‬ואמר להם אז הקב"ה אם אתם מקבלים את‬ ‫התורה באופן הזה להיות מוכן למסירות נפש עבור התורה מוטב‪ ,‬וכל הרוחות‬ ‫)כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע(‬ ‫שבעולם לא יזיזו אתכם ואם לאו וכו'‪.‬‬

‫לעיני כל ישראל‪) .‬לד‪ ,‬יב(‬

‫תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו בכור שורו הדר לו וגו'‪ ,‬ודקדק אאז"ל‬ ‫למה הכניס באמצע הברכה "תבואתה לראש יוסף"‪ ,‬ולא מצינו כן אצל שאר‬ ‫השבטים ואמר‪ ,‬דבתחילה נתברך יוסף בכל ההשפעות הטובות – ממגד שמים‬ ‫מטל וממגד תבואות שמש וכו' ודברים אלו צריכין להיות מושפעים לעולם‬ ‫תמיד‪ ,‬ואח"כ בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח‪ ,‬שזהו רק‬ ‫כשצריכים למלחמה‪ ,‬אבל התכלית שיהיה שלום בעולם‪ ,‬ע"כ מפסיק באמצע‬ ‫עם "תבואתה לראש יוסף"‪ ,‬כי הברכות הראשונות ברכו שההשפעות טובות‬ ‫יהיו תמיד‪ ,‬אדקז"ל ‪.‬וי"ל ההמשך "ולקדקד נזיר אחיו"‪ ,‬דרש"י ז"ל פירש‪,‬‬ ‫‪":‬שהופרש מאחיו במכירתו"‪ ,‬ובזוה"ק אי' דמה שנמכר יוסף למצרים הי' נס לנו‬ ‫שע"י שקידש את ארץ מצרים – ערות הארץ‪ ,‬יכלו בנ"י להתקיים שם עד‬ ‫הגאולה‪ ,‬וההכנה הזאת של יוסף היתה לא רק לגלות מצרים בלבד אלא גם‬

‫זכיתי לשמוע מפי קה"ק אדמו"ר מרן מהרי"ד זי"ע בשנה הנ"ל שנעץ סוף‬ ‫התורה בתחילתה‪ ,‬דהנה רש"י ז"ל מפרש על הפסוק לעיני כל ישראל ששבר‬ ‫מרע"ה הלוחות לעיני כל ישראל‪ ,‬והקשה היתכן שהתורה הקדושה תסיים‬ ‫בענין שבירת הלוחות‪ ,‬הלא מצינו בכמה מקומות שאם הסיום אינו בדבר טוב‬ ‫אז תקנו לכפול הפסוק שמסיים בדבר טוב כגון בקהלת שמסימין סוף דבר‬ ‫הכל נשמע את האלקים ירא וגו'‪ ,‬וכן בהפטרה של שר"ח וכהנה‪ .‬וא"כ למה‬ ‫מסיימת התורה הקדושה בענין שבירת הלוחות‪ ,‬ופירש כך והנה ש' מאבי הק'‬ ‫ז"ל לפ' מאמר חז"ל )ספרי במדבר י'‪ ,‬ל"ד מובא ברש"י שם( שאמרו בשעה‬ ‫שיצאו ישראל למלחמה היו הולכים עמהם הארון עם השברי לוחות ולמה לא‬ ‫היו לוקחים הלוחות השלימות‪ ,‬ופי' עפ"מ שש' מזקנו הק' ז"ל מסקאל שש'‬ ‫מרבינו הק' מו"ה דובער זי"ע‪ ,‬לפי מאמר חז"ל )ר"ה כ"ג ע"ב( מעולם לא ראתה‬ ‫חמה פגימתה של לבנה‪ ,‬דהנה העכו"ם נמשלו לחמה‪ ,‬וישראל ללבנה‪ ,‬והעכו"ם‬

‫וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו ממגד וגו'‪) .‬לג‪ ,‬טז(‬

‫ז‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫שעושים איזה דבר ישר המה מחזיקים א"ע לשלמים משא"כ ישראל כל מה‬ ‫שהם עושים דברים טובים המה מקטינים עצמם ומחזיקים עצמם פגומים‪,‬‬ ‫וזה"פ מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה היינו שמעולם לא היה‬ ‫לעכו"ם שנמשלו לחמה מדריגה זאת להחזיק את עצמם לבעלי חסרון‬ ‫ופגומים כבני ישראל שנמשלו ללבנה כנ"ל וזה"פ שהיו נושאין עמהם השברי‬ ‫לוחות היינו לרמז שהיו מחזיקים עצמם כשבורים ופגומים ולא כשלמים‪,‬‬ ‫ולפ"ז שפיר מסיימת התורה הקדושה בדבר טוב ומעלתם של ישראל כנ"ל‪.‬‬

‫והנה רש"י ז"ל פ' על בראשית ברא לא היה צריך להתחיל את התורה אלא‬ ‫מהחודש הזה לכם‪ ,‬ומה טעם פתח בבראשית שאם יאמרו האומות ליסטים‬ ‫אתם שכבשתם ארץ ז' עמים וכו'‪ .‬ולפ"ז שפיר נעץ סוף התורה עם תחילתה‬ ‫לעיני כל ישראל היינו שצריך להיות בבחינת שברי לוחות כנ"ל בעת בראשית‬ ‫ברא אלקים‪ ,‬דהיינו כשיוצאים למלחמה כנ"ל שהיו מוליכים עמהם את השברי‬ ‫לוחות בשעה שיוצאין למלחמה‪ ,‬וכיון דמהאי טעמא פתח בבראשית להורות‬ ‫)כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע(‬ ‫שבדין כבשו את ארץ ישראל‪.‬‬

‫הגה"ק בעל קול אריה זצוק"ל‪ ,‬סיפר קודם פטירתו‪ ,‬איך אמר מורו‬ ‫הגה"ק בעל חת"ס זי"ע לפני מותו באסיפת קהלתו ליציאת נשמתו‪,‬‬ ‫בזה"ל‪ :‬נאמר וזאת הברכה וגו'‪ ,‬כי משה ידע והבין שכל גדולתו ברום‬ ‫המעלות השיג רק על ידי ישראל‪ ,‬שזכה להיות מנהל בצווי השי"ת ע"ד‬ ‫שמצינו אפי' ריש גרגותא משמיא מוקמי לי'‪ ,‬כי לולי זאת לא היה ראוי‬ ‫ונכון גם כן שיתן לכל אחד ואחד קודם פטירתו מהם תודתו‪ ,‬כי כל אחד‬ ‫ואחד היה מסייע לגדולתו‪ ,‬ובאמת היה זאת חפצו ומגמת לבבו‪ .‬אולם‬ ‫אף שמצינו במשה לא נס ליחו‪ ,‬וככחו אז היה כחו גם בעת פרידת‬

‫נשמתו‪ ,‬עם כל זה הלא היה שעתו האחרונה מחיי העולם‪ ,‬אשר הכין‬ ‫פעמיו למרום‪ ,‬אשר לא יוכשר לדבר אז עם כל אחד ואחד‪ ,‬לכן ברכם‬ ‫רק בכלל‪ ,‬וזה שנאמר וזאת הברכה וגו' את בני ישראל‪ ,‬היינו בכלל‬ ‫ישראל ולא בפרט‪ ,‬לפי שהיה לפני מותו‪ .‬וכמו כן אמר גם לבני קהלתו‪:‬‬ ‫הנה יודע אני מך ערכי מקודם‪ ,‬ואת אשר נהייתי בתורה ובמדות רק על‬ ‫ידכם‪ ,‬לפי שבחרתם אותי להיות רועה צאן קדשים עדת פרעשבורג‪,‬‬ ‫ובדין היה ראוי להביע לכל אחד ואחד מכם תודתי‪ ,‬אמנם הוא לפני‬ ‫מותי‪ ,‬לכן אברך אתכם בכלל! עכ"ד‪.‬‬

‫הרה"ק רבי שמעון מיערסלוב זי"ע בעל "תורת שמעון" ט"ו תשרי תר"י‬ ‫הרה"ק רבי שמעון מארילעס מיערסלב זי"ע‬ ‫נולד בערך בשנת תקי"ט‪ ,‬לאביו הגה"ק רבי‬ ‫ישראל זצ"ל מלוקעב שהיה בנו של הרה"ק רבי‬ ‫יעקב קופל מליקווא זי"ע זקינו של החוזה הק'‬ ‫מלובלין זי"ע‪ .‬צדיק זה היה שליח מרן רבינו‬ ‫הבעל שם טוב הק' זי"ע לרומא לבטל גזירות‬ ‫רעות ואכן הצליח ה' דרכו‪ .‬רבינו הי' רגיל‬ ‫להסתיר גדלותו בתורה למרות שהי' גדול‬ ‫בנגלה ובנסתר ומרגלא בפומיה לומר‪ :‬כי‬ ‫הגדלת על כל שמך אמרתך )תהלים קלח‪ ,‬ב(‬ ‫"היינו שאמירת תהלים הוא יותר גדול מלעסוק‬ ‫בשמות הקדושים"‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ק רבי חנוך דוב מאלעסק זי"ע‬ ‫בעל "לב שמח" חתנו של מרן הרה"ק רבי שלום‬ ‫מבעלזא זי"ע "שהחוזה הק' רבי יעקב יצחק‬ ‫מלובלין זי"ע אמר להרבי ר' שמעון זי"ע בזה‬ ‫הלשון‪ :‬אם תרצה להאריך ימים‪ ,‬תכניע עצמך‬ ‫בפני כל צדיק‪ ,‬ושיחתו של תלמיד חכם הוא‬ ‫לימוד‪ ,‬שכן איתא בתוה"ק‪ :‬צדק צדק תרדוף‬ ‫למען תחיה )דברים טז‪ ,‬כ( שעל ידי רדיפה‬ ‫שרודף והולך לכל צדיק‪ ,‬בזה נמשך‬ ‫חיים"‪.‬ומוסיף הסבר לכך‪" :‬והטעם מחמת שאם‬ ‫אינו מכניע את עצמו‪ ,‬ממילא נוגע בכבוד‪,‬‬ ‫ועושה פגם בענין אין מלכות נוגעת בחבירתה‪,‬‬ ‫ולכך דוד המלך אמר‪ :‬מכל מלמדי השכלתי‬ ‫)תהלים קיט‪ ,‬צט(‪ ,‬ולכך מצינו‪ :‬דוד מלך ישראל‬ ‫חי וקיים‪ ,‬ולכך אוהבי חבירי בזה אסיים‪ ,‬זאת‬ ‫לא אמרתי רק ליזהר על זה שיהיה לכם אמונת‬ ‫צדיקים ולא לילך בגדולות בנפלאות‪ ,‬אלא‬ ‫לשמור פיו ולשונו‪ ,‬וזה שומר מצרות נפשו"‪) .‬לב‬ ‫שמח החדש ‪ -‬דרך התפילה( במקום אחר כותב‬ ‫ה"לב שמח" בשם רבינו "אם תרדוף אחר‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫צדיקים‪ ,‬זה טוב לאריכות ימים‪ ,‬וזהו שמסיים‬ ‫הפסוק‪ :‬למען תחיה‪ ,‬וכן נהגתי לנסוע לצדיקים‬ ‫אפילו לעת זקנתי"‪ .‬וידוע שגם בהיותו זקן‬ ‫מופלג ועיניו כהו‪ ,‬נסע במסירות נפש להסתופף‬ ‫בצלו של הרה"ק‬ ‫כ"ק מרן השר שלום מבעלזא זי"ע‪ .‬בנסמך‬ ‫לדברים דלעיל יש לציין מה שכותב בספרו‬ ‫"תורת שמעון" )פרשת שופטים( פירוש הכתוב‪:‬‬ ‫ואתה תבער דם הנקי מקרבך )דברים כא‪ ,‬ט(‬ ‫"דזה קאי על כל איש ישראל‪ ,‬ורוצה לומר‬ ‫דהזהירה התורה לכל איש שיראה לבער הדם‬ ‫הנקי‪ ,‬רוצה לומר מה שחושב בלבו שהוא צדיק‬ ‫גמור ונקי מכל עון‪ ,‬וזהו‪ :‬מקרבך‪ ,‬ובמה יבער‪ ,‬כי‬ ‫תעשה הישר בעיני ה' אלקיך‪ ,‬אז תדע שלא‬ ‫עשית עד עתה מאומה"‪.‬‬ ‫מקובל שנסע למאתים צדיקים ויותר‪ ,‬אך‬ ‫רבותיו היו הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע‪ ,‬שדבק‬ ‫בו בגיל הבר מצוה‪ ,‬ואף הניח לו תפילין באמרו‬ ‫כי קישרו בכך לתפילין דמארי עלמא‪ ,‬ולעת‬ ‫זקנתו סיפר כשנעשה בר מצוה קרא לו הרה"ק‬ ‫הרבי ר' אלימלך זי"ע ואמר לו‪ :‬קינד לעבן‪ ,‬קום‬ ‫וועל איך דיר לייגען תפילין דמארי עלמא‪,‬‬ ‫ואמר איך בין שוין אלט איך געדנעק עס נאך‪.‬‬ ‫החוזה מלובלין זי"ע שהיה בן דודו ואותו‬ ‫ראה כרבו המובהק; והרה"ק מלובלין החשיבו‬ ‫מאוד‪ ,‬והי' יושב אצל עריכת השולחן של‬ ‫הרה"ק מלובלין זי"ע במקום הראשון אצל‬ ‫הרה"ק מלובלין‪ ,‬ואמר הרה"ק מיעריסלאב‬ ‫בגודל ענותנותו‪ :‬שאינו יושב במקום הזה מפני‬ ‫גדלותו וחשיבותו‪ ,‬רק מפני שהוא בא במוקדם‬ ‫ע"כ עוד יש לו מקום לישב שם‪ .‬והרבי ר' מנחם‬ ‫מנדל מרימנוב זי"ע וסיפר אופן התקרבותו אל‬ ‫ח‬

‫הרה"ק רבי מנחם מענדיל מרימנוב זי"ע‪ .‬והכי‬ ‫הוי עובדא‪ :‬בהיות הרבי ר' שמעון זי"ע בבית‬ ‫ה"חוזה" הקדוש בלובלין והתמהמה שם כמה‬ ‫שבועות כמנהגו תמיד‪ ,‬וכבר הגיע זמנו לשוב‬ ‫לביתו‪ ,‬בא לפני רבינו הקדוש לקבל ברכת‬ ‫פרידה‪ ,‬ולא רצה ה"חוזה" לברכו ואמר לו‬ ‫להתעכב עוד בביתו‪ .‬ויוחל עוד שבוע אחד‪,‬‬ ‫ואח"כ בא שנית לקבל ברכת פרידה‪ .‬אז אמר לו‬ ‫ה"חוזה" סיבת מניעתו לנסוע לביתו כי ראה‬ ‫עליו דינים ר"ל‪ ,‬בכן לא רצה להניח לו לנסוע‬ ‫לביתו עד אשר יתגלה לו מדוע דינים רודפיה‬ ‫אבתריה‪ ,‬ועתה ידוע כי דנים אותו מלמעלה‬ ‫מפני שהנהו גר סמוך למחוז הרה"ק הרבי ר'‬ ‫מענדיל זי"ע ואינו נוסע אליו‪ .‬אז קבל עליו‬ ‫הרבי ר' שמעון זי"ע לקבל מרות מהרה"ק‬ ‫מרימנוב זי"ע‪ ,‬ונעשה מתלמידיו לשתות בצמא‬ ‫דבריו הקדושים‪.‬‬ ‫והרבי ר' צבי הירש מרימנוב זי"ע‪ ,‬רבינו‬ ‫הרה"ק מיערסלוב זי"ע הי' מסתופף גם בצלו‬ ‫והיה מקבל אנשים בבואו לרימנוב‪ ,‬פעם אחת‬ ‫באה לפני הרבי ר' הירש אשה בוכיה שבעלה‬ ‫חולה אנוש‪ ,‬וברכה שה' ישלח עזרה מקודש‪,‬‬ ‫כשהמשיכה לבכות בקול רם יותר מדאי‪ ,‬שאלה‬ ‫על כך מדוע היא עדיין בוכה‪ ,‬שהרי בירך אותה‬ ‫לרפואה שלימה‪ ,‬ענתה לו‪ :‬ואיך לא אבכה‪ ,‬הלא‬ ‫בא לכאן הרבי ר' שמעון מיערסלאוו והייתי‬ ‫אצלו‪ ,‬ואמר לי שבעלי צריך רחמים‪ ,‬אמר לה‬ ‫הרבי ר' הערש‪ ,‬אם כך‪ ,‬אז אין לך מה לבכות‪ ,‬כי‬ ‫רחמים מצויים בעולם‪ ,‬ואבקש מבעל הרחמים‬ ‫שיגלגל רחמים על בעלך וכן היה שנתרפא‬ ‫מחליו‪ .‬ואף הסתופף בצילם של רעיו מבית‬ ‫מדרשו של רבו מלובלין‪ ,‬הרה"ק רבי נפתלי צבי‬


‫מרופשיץ‪ ,‬ובעל "עטרת צבי" מזידיטשוב‪ ,‬וכ"ק‬ ‫מרן השר שלום מבעלזא זי"ע‪ ,‬שהעיד רבינו כי‬ ‫שמע פעם מרבו מלובלין אשר "מי שגר י"ב‬ ‫מילין מהאברך הזה ולא יסע אליו‪ ,‬תהיה לו‬ ‫הקפדה עליו ומסופר שעל אף שמדד את‬ ‫המרחק מירוסלב לבעלזא שהוא יותר מי"ב‬ ‫מיל‪ ,‬החליט בנפשו לנסוע לבעלזא באמרו‪:‬‬ ‫אולי בדרך האויר יש פחות מי"ב מיל"‪.‬‬ ‫ויש עוד סיפור על נסיבות היותו חסיד של‬ ‫כ"ק מרן השר שלום‪ ,‬שסיפר הבעל "ישמח‬ ‫ישראל"‪ ,‬שלהרה"ק רבי שמעון מיערסלוב היה‬ ‫חסיד אחד שהיה מחזיק אותו בכל הצטרכותו‪.‬‬ ‫פעם אחת נחלה מאד והיה בסכנה גדולה עד‬ ‫שכל הרופאים אמרו נואש‪ ,‬כי נחסרה לו כל‬ ‫הריאה‪ .‬כשבא לרבו ר"ש שיבקש רחמים עבורו‪,‬‬ ‫אמר לו שיסע לבעלזא‪ .‬שאל אותו‪ :‬חסידות‬ ‫אלמד אצלכם‪ ,‬ואודות זה אתם שולחים לרבי‬ ‫אחר? השיב לו שגם הוא יסע עמו‪ ,‬וילכו שניהם‬ ‫יחדיו‪ .‬בבואם לבעלזא‪ ,‬בקש הרה"ק ר' שמעון‬ ‫ממרן השר שלום שיעשה לו טובה‪ .‬אמר לו‪:‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬תקרא אותי רבי? ענה ואמר לו‪ :‬הן‪,‬‬ ‫ותיכף עמד כ"ק מרן מבעלזא מכסאו‪ ,‬חגר‬ ‫לאותו האיש את חגורתו‪ ,‬ואמר לו‪ :‬דו ביסט‬ ‫שוין גיהאלפען‪ ,‬און איך האב אין דיר‬ ‫ארינגעזעצט נייע לינגען ]כבר נושעת‪ ,‬שמתי בך‬ ‫ריאות חדשות‪[.‬‬ ‫כמו כן הסתופף בצילם של קדוש ישראל‬ ‫מרוז'ין‪ ,‬והרה"ק רבי חיים מקוסוב‪ ,‬והרה"ק רבי‬ ‫מאיר מפרימישלאן זי"ע‪ ,‬ואמר עליו כי "הוא‬ ‫שמעון הצדיק שהי' משיירי כנסת הגדולה" ואכן‬ ‫תואם המאמר שהאריך ימים והי' עוד‬ ‫מתלמידיו מרבן של ישראל הרה"ק הרבי ר'‬ ‫אלימלך מליעזנסק זי"ע‪ ,‬והרה"ק בעל דעת‬ ‫קדושים זי"ע כשראהו לראשונה קרא‬ ‫בהתפעלות "אשר תואר פניו מאירים לו‬ ‫מניצוצות אורות צורת התנא האלוקי רבי‬ ‫שמעון בר יוחאי"‪.‬‬ ‫בין המסתופפים בצלו היו בעל "דברי חיים"‬ ‫מצאנז‪ ,‬הרה"ק רבי שלום מקאמינקא‪,‬‬ ‫והמהרי"א מזידיטשוב והמהרי"א מקומרנא;‬ ‫הרה"ק רבי אלעזר מלאנצהוט‪ ,‬הרה"ק רבי‬ ‫נפתלי הירץ מברעזאן ובניו‪ :‬בעל "דברי‬ ‫יחזקאל" משינאווא‪ ,‬בעל "ייטב לב" מסיגעט‪,‬‬ ‫וכן תלמידו המובהק – שרבינו סמכו "מכח‬ ‫הסמיכה שהסמיכו הרבי ר' אלימלך" – הרה"ק‬ ‫רבי שלמה זלמן מויעליפולא; הרה"ק רבי‬ ‫ישראל דוב בער מיאשניצא‪ ,‬בעל "רביד הזהב"‪;,‬‬ ‫גאון ישראל בעל ה"מנחת חינוך"‪ ,‬שנסע אליו‬ ‫כמה פעמים; הרה"ק רבי דוב בריש מאושפצין‪,‬‬ ‫בעל "דברי צדיקים" וכן גדולי המקובלים מבית‬ ‫מדרשה של זידיטשוב‪ ,‬בעל "עטרת שלום"‪,‬‬ ‫ובעל "עולת שבת"‪ ,‬רבה הישיש של קריפטש‬ ‫רבי אברהם גאלר‪ ,‬שחי למעלה ממאה שנה‬ ‫ועוד‪ ,‬זכי"ע‪.‬‬ ‫תלמידו הגה"ח ר' דובעריש בריל שו"ב‬ ‫בריישא‪ .‬מלא בש"ס ופוסקים‪ ,‬ירא שמים‬ ‫מרבים‪ ,‬רודף צדקה וחסד‪ ,‬וחסיד נלהב‪ .‬דבוק‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ברבנו‪ ,‬וכן שימש ונסע אל ששים מצדיקי דורו‪.‬‬ ‫רשם לעצמו מסיפוריהם ודברי תורתם‪ ,‬ואחרי‬ ‫פטירתו נלקחו מעזבונו להביאם לדפוס‪ .‬חלק‬ ‫נדפס בספר אמרי שפר‪ ,‬למברג תרמ"ד‪ ,‬והיתר‬ ‫הדפיס על שמו הגה"צ רבי צבי יחזקאל‬ ‫מיכלזון בשם דבש השדה‪ .‬כשבא רבינו‬ ‫ללאצנצוט להשתטח על ציונו של מהר"נ‬ ‫מרופשיץ זי"ע‪ ,‬התארח אצל ר' דובעריש‪ ,‬ואף‬ ‫השתתף בסעודה שהכין שם‪.‬‬ ‫על דבקותו ברבינו יעיד מה שהוא עצמו‬ ‫מספר‪" :‬וכעין זה ראינו בעינינו מעשה נורא‪,‬‬ ‫אצל כבוד אדונינו מו"ר מהר"ש זי"ע‬ ‫מיעריסלוב‪ ,‬אני וידידי ידיד נפשי ירא אלקים‬ ‫מו"ה ליפא מלאנצהיט נ"י‪ ,‬בהיותנו במשכן‬ ‫כבוד אדמו"ר יחד‪ .‬פעם אחת שמענו מפיו‬ ‫הקדוש‪ ,‬שהוכיח אותנו שהוא הקדוש כשנסע‬ ‫לרבו הקדוש מלובלין‪ ,‬לא סיפר לו שום צער‬ ‫בשום פעם‪ ,‬רק כל מגמתו היתה להביא שמחה‬ ‫לרבו במה דאפשר‪ .‬וקודם נסיעתו כמה ימים‪,‬‬ ‫הודיע לחבריו שהיו מקורבים ומדובקים‬ ‫להצדיק זה רבו‪ ,‬והיה כל אחד שולח בידו פדיון‪,‬‬ ‫ורישום שמו ושם בני ביתו‪ .‬כן היה מנהגו תמיד‪,‬‬ ‫אזי הביא איתו איזה סך לרבו‪ ,‬והיה מזה לרבו‬ ‫קצת שמחה‪ ,‬ואז קרא לפניו שמות השולחים‪,‬‬ ‫והוא בקדושתו בירך אז בשעת הקריאה את כל‬ ‫אחד‪ ,‬אשר כברכתו בירך אותם‪ .‬וכאשר אנחנו‬ ‫זאת שמענו מפיו‪ ,‬קבלנו על עצמנו גם כן‬ ‫לעשות כזה‪ .‬ומאז בכל שנה כאשר נסענו לראש‬ ‫השנה‪ ,‬גם כן אספנו מכל הידידים איזה סך‪,‬‬ ‫מכל אחד אשר לא היה יכול לנסוע בעצמו‪ ,‬אזי‬ ‫שלח אתנו פדיון‪ ,‬ורשמנו ג"כ שמו ושמות בני‬ ‫ביתו‪ ,‬וכשבאנו לשם קראנו לפניו השמות‬ ‫והנחנו הפדיונות‪ ,‬והוא בקדושתו בירך את כל‬ ‫אחד‪ ,‬וראינו שהיה לו קורת רוח מזה‪ .‬פעם אחת‬ ‫כאשר קבצנו המעות‪ ,‬והיה נראה לנו בעינינו‬ ‫הבשר‪ ,‬כי יותר טוב להביא יותר מעות‪ ,‬כדי‬ ‫להרבות הרחבת הדעת מזה לאדמו"ר‪ ,‬אזי‬ ‫מדעתינו ושכלינו אמרנו לאיש אחד שיתן גם‬ ‫הוא לנו נדבה פדיון להצדיק‪ ,‬ולרשום שמו‪.‬‬ ‫והוא לא רצה מתחילה ליתן בשום אופן‪ ,‬רק‬ ‫אחר הפצרות נתן בעל כרחו ככל המתנדבים‬ ‫ועוד יותר‪ ,‬ורשמנו ג"כ שמו בקוויטל‪ .‬ואנחנו‬ ‫כאשר באנו בערב ר"ה לבית הקודש פנימה‪,‬‬ ‫והנחנו המעות וקראנו לפניו השמות‪ ,‬וכשהגיע‬ ‫להשם הזה דחה אותנו בידיו‪ ,‬ואמר לנו בבקשה‬ ‫מכם אל תעשרו אותי‪ ,‬ולא רצה לשמוע יותר‪.‬‬ ‫ואתה ידידי דע לך‪ ,‬כי לא מחשבותינו‬ ‫מחשבותיו‪ ,‬כי הצדיק רואה בעיני שכל ולא‬ ‫בעיני בשר‪ ,‬וח"ו אין דעתו ומחשבתו על המעות‪,‬‬ ‫רק רואה ומביט על תוכן קדושת נדיבת הלב‬ ‫מלב טהור‪ ,‬שזה עושה הרחבת לב לצדיק שיוכל‬ ‫להשפיע‪.‬‬ ‫הגה"ק רבי מרדכי זילברשטיין אבד"ק‬ ‫האלשיץ חתנו של ה"אריה דבי עילאי"‪,‬‬ ‫בצעירותו נסע אל הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ‪.‬‬ ‫אחרי נישואיו היה כמה שנים חשוך בנים‪,‬‬ ‫והרבנית הציקה לו לנסוע לראפשיץ‪ ,‬כיון‬ ‫ט‬

‫שמשכורתו היתה דלה מאד‪ ,‬נאלצו לחסוך‬ ‫מפתם‪ ,‬כדי שיהיה בידם רייניש לתת כ"פדיון"‪.‬‬ ‫ביום שלישי אחד יצאו לדרך‪ ,‬וביום חמישי‬ ‫כשעברו בירעסלוב‪ ,‬נכנס ר"מ אל רבינו לומר לו‬ ‫שלום‪ .‬רבינו הפציר בו שישהה אצלו בשבת‬ ‫ויברכו שיזכה לזש"ק‪ ,‬אחרי שישלם ערך רייניש‬ ‫אחד שהיה מוטל על כל מי שבא אל רבינו‬ ‫לשבת‪ .‬ענה ר' מרדכי שזהו כל ממונו שחסך‬ ‫לצורך פדיון להרה"ק מראפשיץ‪ ,‬ועליו להמלך‬ ‫עם אשתו‪ .‬כשחזר אמר שאשתו מסרבת לתת‬ ‫את הסכום‪ ,‬ואמר לו רבינו‪ ,‬א"כ אברככם גם‬ ‫בלי זה‪ .‬הם נשארו לשבת‪ ,‬ואחרי שרבינו ברכם‬ ‫בבנים נסעו לראפשיץ‪ .‬הרבנית כבר סידרה‬ ‫לעצמה את תשפוכת הדברים שתשטח בפני‬ ‫הרה"ק מראפשיץ בעת מסירת הקוויטל‪ ,‬אבל‬ ‫הוא מיד כשהתחיל לקרוא בו אמר‪ :‬אני רואה‬ ‫שכבר נושעתם בדרך! מאוחר יותר אמר רבי‬ ‫מרדכי‪ ,‬לפי זה נמצא שהרייניש מגיע דווקא‬ ‫להרבי ר' שמעון‪ ,‬ועד סוף ימיו היה שולח לו‬ ‫רייניש כל ערב ראש חודש‪.‬‬ ‫הרה"ק משינאווע זי"ע הגיע פעם בערב‬ ‫תשעה באב להרה"ק מיערסלוב זי"ע‪ ,‬וראה‬ ‫שהרה"ק מירסלאב אוכל סעודת בשר‪ ,‬והרה"ק‬ ‫משינאווע לא הבין למה הרה"ק מיערסלוב נוהג‬ ‫כן‪ ,‬כאשר בשו"ע מובא שאין לעשות כן‪ ,‬אולם‬ ‫כאשר התחיל הרה"ק מיערסלוב לזמר אחר‬ ‫אכילתו זמר אדיר הוא יבנה בהתעוררות רבה‬ ‫ובכיות עצומות‪ ,‬כבר הבין הכל‪) .‬מכיון שהרה"ק‬ ‫מיערסלוב מגודל צערו על חורבן ביהמ"ק היה‬ ‫תש כחו מאוד והיה בסכנה‪ ,‬ולכן אכל סעודת‬ ‫בשר להחיות נפשו‪ ,‬אולם כאשר זימר אדיר הוא‬ ‫יבנה ראו שבאמת הוא מיצר ודואג על חורבן‬ ‫ביהמ"ק(‬ ‫הרה"ק רבי יודא צבי מסטרעטין היה‬ ‫מתענה משבת לשבת‪ ,‬ופגשו הרה"ק רבי שמעון‬ ‫מיעסלאב ואמר לו‪ :‬אתם מייגעים עצמכם‬ ‫בתפלה ותעניות‪ ,‬והנה יש מלאך אחד שיש לו‬ ‫אלף פיות‪ ,‬ואומר שירות ותשבחות למלך א‪-‬ל‬ ‫חי וקים‪ ,‬ואפילו אם תקרעו את עצמכם לא‬ ‫תוכלו להגיע אפילו לעבודה קטנה ביותר של‬ ‫מלאכי מעלה‪ ,‬אמנם אני כשאני מסיים את‬ ‫תפילתי הנני לוקח פת לחם‪ ,‬ונוטל את ידי‬ ‫לסעוד את לבי‪ ,‬ועבודה זו אפילו מלאך הגדול‬ ‫ביותר רואה‪ ,‬ואין לאל ידיו לעשות זאת‪.‬‬ ‫מסופר מהרה"ק ר' שמעון מיערסלוב זי"ע‬ ‫שהאריך ימים‪ ,‬ושאלוהו מכיריו זכייתו לאריכת‬ ‫ימים‪ ,‬והשיב להם‪ :‬כי למרות שרבים היו‬ ‫מכאוביו רח"ל‪ ,‬לא שאל ולא הרהר כלום על‬ ‫הנהגת הש"י אתו‪ ,‬כי באם הי' שואל וחוקר‪ ,‬היו‬ ‫אומרים לו קום עלה השמימה‪ ,‬ויראו לך ספר‬ ‫החשבונות‪ ,‬ותראה כי הכל בצדק ובמשפט ואין‬ ‫עול‪ ,‬וכיון שלא שאלתי‪ ,‬הניחוני כאן‪ .‬פעם ביקש‬ ‫הרה"ק בעל אהבת שלום מרבינו מראפשיץ על‬ ‫ידי שליח שיבוא אליו לקאסוב‪ ,‬והיה לו בזה‬ ‫ענינים גדולים לקירוב הגאולה‪ ,‬רבינו החליט‬ ‫שישאל בעצתו של הרה"ק הרבי ר' שמעון‬ ‫מיערסלוב זי"ע‪ ,‬ונסע ביחד עם בנו הרה"ק ר'‬


‫אליעזר דזיקובער‪ ,‬שהיה אז צעיר לימים‪ ,‬לעיר‬ ‫יערסלאב מקום מגוריו של הרה"ק ר' שמעון‪,‬‬ ‫דרכו של הרה"ק ר' שמעון הי לענות בעת‬ ‫הסעודה‪ ,‬כאשר היה רומז על זה בביאור הפסוק‬ ‫)תהלים קי"ט קי"ז( סעדני ואושעה‪ ,‬שעל ידי‬ ‫סעודה באה ישועה‪ ,‬וישבו לסעוד‪ ,‬בשעת‬ ‫הסעודה אמר הרה"ק הרבי ר' שמעון להמתין‬ ‫עד הסעודה הבאה‪ ,‬והרה"ק ר' אליעזר מדזיקוב‬ ‫שחשק לנסוע לקאסוב‪ ,‬שאביו הק' יפגש עם‬ ‫האהבת שלום‪ ,‬ביקש את הרה"ק הרבי ר' שמעון‬ ‫שיורה לאביו לנסוע‪ ,‬אבל הרבי ר' שמעון ענה‬ ‫לו ילד )או אברך( אין לו מה להתערב בזה‪ ,‬סוף‬ ‫דבר היה שלא הורה לרבינו לנסוע לקאסוב‪,‬‬ ‫והנסיעה נתבטלה‪ .‬דיבר הרה"ק רבי שמעון‬ ‫מיערסלוב זי"ע בקדשו ואמר‪ :‬געלויבט דער‬ ‫בורא יתברך וואס מיר האבן א יצר הרע‪ ,‬וואס‬ ‫רעדט אונז איין‪ ,‬און מיר פאלגן איהם נישט‪.‬‬ ‫כידוע הקים כ"ק מרן מהר"ש מבעלזא זי"ע‬ ‫בית הכנסת חדש בבעלזא‪ ,‬והיה עומד ומפקח‬ ‫בעצמו על כל מלאכת הבנין‪ ,‬הרה"ק רבי שמעון‬ ‫מיעריסלוב זי"ע ביקר בסוף ימיו את רבינו‪ ,‬והיה‬ ‫אז סגי נהור‪ ,‬ונכנס רבינו עמו לבית הכנסת‬ ‫שבנה‪ ,‬ועבר שם לארכה ולרחבה‪ ,‬ומישש‬ ‫במקלו את כל כותליו‪ ,‬וכאשר הגיע למקום‬ ‫אחד‪ ,‬אמר כמתמיה‪ :‬נו‪ ,‬נענה רבינו כמתנצל‪:‬‬ ‫לא הייתי פה בעת שבנו מקום זה‪) ,‬רבינו הכניס‬ ‫קדושה בבית הכנסת בשעה שהשגיח על הבנין‪,‬‬ ‫והרה"ק רבי שמעון הרגיש שבמקום ההוא‬ ‫חסרה אותה קדושה(‪ .‬ואמר רבינו שלא האמין‬ ‫כי תהי' יכולת בידי בן אדם לבנות בית הכנסת‬ ‫בקדושה כה רבה כמו כ"ק מרן השר שלום זי"ע‪.‬‬ ‫כ"ק מרן מהר"ש זי"ע מבעלזא היה בשילהי‬ ‫ימיו סגי נהור ל"ע‪ ,‬והיה לו מזה עגמת נפש‬ ‫מרובה‪ ,‬והתעצב על לבו‪ ,‬כאשר ניסו לנחמו‬ ‫באמרם לו שגם הרבי ר' שמעון מיעריסלאב‬ ‫היה סגי נהור‪ ,‬אמר רבינו‪ :‬אינו דומה‪ ,‬הלא הוא‬ ‫ידע על כך מראש והכין את עצמו לכך‪] .‬וכידוע‬ ‫שבעשר שנים האחרונות הי' הרבי ר' שמעון‬ ‫זי"ע סגי נהור[‬ ‫פעם אחת בא איזה חסיד אל הרה"ק רבי‬ ‫שמעון מיעריסלאב זי"ע‪ ,‬ובקשתו בידו שהוא‬ ‫צריך לאיזה ישועה מסויימת‪ ,‬ואמר לו רבו‬ ‫הרה"ק רבי שמעון מיעריסלאב זי"ע‪ ,‬שהוא‬ ‫יאזר את מתניו וחפציו ויסע אל הרה"ק רבי צבי‬ ‫הירש מרימנוב זי"ע‪ ,‬ושם הוא יוושע‪ ,‬אבל שלא‬ ‫ילך ממנו משם עד שיוושע בהחלט‪ ,‬ובאם‬ ‫שהוא הרבי ר' הירש מרימנוב זי"ע לא ירצה‬ ‫להושיעו באומרו שאין בכוחו להושיעו‪ ,‬ישאר‬ ‫אז שמה על כמה ימים עד שיעזרוהו ועד‬ ‫שיוושע‪ ,‬אפילו כבר יעברו עליו ב' ימים והוא‬ ‫רואה שהוא שהוא עוד לא נושע אז‪ ,‬שעוד לא‬ ‫יתייאש‪ ,‬אלא שעוד ישאר שם על יום הג'‪ ,‬ואז‬ ‫אם בכל זאת לא ירצה עוד להושיעו בישועה זו‪,‬‬ ‫עוד לא ילך ממנו עד שכבר הוא הרה"ק‬ ‫מרימנוב כבר יכנו במכות‪ ,‬וישלחו לנפשו‪ ,‬ואז‬ ‫בזה הוא כבר תהא נחמתו וישועתו‪ ,‬והוא יהיה‬ ‫מוכרח כבר להושיעו‪ .‬וכך עשה‪ ,‬ונסע להרה"ק‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ר' צבי הירש מרימנוב זי"ע‪ ,‬וביקשו ושטח שם‬ ‫לפניו את בקשתו ואת צרתו באשר הוא שם‪,‬‬ ‫והוא הרה"ק השיבו וענהו באומרו לו‪ ,‬כי הוא‬ ‫אין לו ביכולתו להושיעו בזו הישועה‪ ,‬כי הוא‬ ‫ישועה קשה לפעול אותה לו‪ ,‬אבל הוא בשלו‬ ‫שאין הוא זז משם עד שהוא כבר יוושע‪,‬‬ ‫והרה"ק ר' צבי הירש מרימנוב זי"ע גער בו‬ ‫שילך לביתו כי הוא אין לו להושיעו‪ ,‬וכך עבר‬ ‫עליו היום הראשון‪ ,‬והיום השני‪ ,‬והוא עוד לא‬ ‫ניוושע בזה‪ ,‬והחליט שעליו עוד להישאר עוד‬ ‫על היום השלישי‪ ,‬וביום השלישי כבר נתרגז‬ ‫הרה"ק ר' צבי הירש מרימנוב זי"ע עליו‪ ,‬והוא‬ ‫עוד לא רצה לילך‪ ,‬ולא הלך עד שהרבי יושיעו‬ ‫בנפשו‪ ,‬ומה עשה הרבי זי"ע היכהו במכות‬ ‫בגופו‪ ,‬ושלחו החוצה‪ ,‬ואמר לו שעכשיו כבר ילך‬ ‫לביתו‪ ,‬והוא אז אחרי שכבר קיבל את המכות‬ ‫מהרבי‪ ,‬אז הוא כבר הי' בטוח שבזה הוא כבר‬ ‫נושע‪ .‬ואז הוא נסע אל ביתו‪ ,‬והלך אל רבו‬ ‫הרה"ק מיערסלאב זי"ע וסיפר לו את כל מה‬ ‫שעבר עליו‪ ,‬והוא פירש לו בזה את הפיוט‬ ‫שאומרים במוצש"ק בהזמר אלוקים יסעדנו‬ ‫וכו'‪ ,‬בחרוז של הבית השלישי‪ ,‬האמצעי‪ ,‬רבה‬ ‫צבאי ישעי בשלישי וברביעי‪ ,‬ובחמישי אך לא‬ ‫בעי‪ ,‬ישלח את פודינו‪ ,‬והיינו פירושו‪ ,‬רבה 'צבאי'‬ ‫ישעי‪ ,‬שהרי ר' )צבי( הירש יושיעו בישועה רבה‪,‬‬ ‫וכך הוא ישב שם אצלו ג' ימים‪ ,‬בשלישי ורביעי‪,‬‬ ‫ובחמישי אך לא בעי‪ ,‬בעי בלשון פולי"ש הוא‬ ‫הכאה‪ ,‬אבל ובאם כן אז כבר שהוא ישלח את‬ ‫פודינו והבן‪.‬‬ ‫כ"ק מרן מהר"א מבעלזא זי"ע אמר הרבי ר'‬ ‫שמעון היה הי' אחד המלאכים הגדולים ]דער‬ ‫רבי ר' שמעון איז געווען פון די גרויסע‬ ‫מלאכים[‪ .‬וידוע שבבעלזא ביו"ט הראשון‬ ‫שבחג הסוכות עמדו נכדיו מאחורי כסאו‬ ‫בשלה"ט לרגל היומא דהילולא של זקינם הרבי‬ ‫ר' שמעון הרבי ר' שמעון זי"ע‬ ‫סיפר הרה"ג ר' נתן הורוויץ ז"ל ששמע‬ ‫מזקינו הגה"ק מאלטשטאט זצ"ל שחותנו‬ ‫הגה"ק מלימנוב זצ"ל הי' לו חבר בשם‬ ‫אברהמ'לע שהי' מחסידי הרה"ק הרבי ר' שמעון‬ ‫מיערסלוב זי"ע‪ .‬פעם אחת הלך הגה"ק‬ ‫מלימנוב יחד עם חבירו אברהמ'לע‪ ,‬וראה חבירו‬ ‫מרחוק את רבו הרה"ק ר' שמעון מיערסלוב‬ ‫בעגלה‪ ,‬ואמר להגה"ק מלימנוב שרואה את‬ ‫עגלתו של הרבי נוסעת )דעם רבינ'ס ביידל(‪,‬‬ ‫ונתקרבו אל העגלה‪ .‬אברהמ'לע הנ"ל נתן שלום‬ ‫להרה"ק ר' שמעון‪ ,‬ואמר הרה"ק אע"פ שהי' אז‬ ‫סגי נהור‪ ,‬דאס איז אונזער אברהמל'ס הענטל‪,‬‬ ‫ס'איז א כשר הענטל‪ .‬אחר כך אמר אברהמ'ל‬ ‫להרה"ק על חבירו הגה"ק מלימנוב‪ ,‬זה רעי‬ ‫ובקשתי שהרבי יברך אותו‪ .‬וסיפר הגה"ק‬ ‫מלימנוב לחתנו הגה"ק מאלטשטאט‪ ,‬ער )הרבי‬ ‫ר' שמעון( האט געשאקלט מיטן הייליגן קאפ‪,‬‬ ‫ואמר‪ ,‬ער וועט מיר געבן א רענדל וועל איך‬ ‫אים בענטשן‪ ,‬נתתי לו אדום אחד )רענדל(‬ ‫ובירך אותו‪ .‬פעם בא אשה אחת להרה"ק רבי‬ ‫שמעון מיעיריסלאב זי"ע עם בקשה‪ ,‬ואמר לה‬ ‫י‬

‫הרה"ק שתתן לו מעות לפדיון נפש‪ ,‬ובלא"ה‬ ‫איני יכול להיוושע‪ ,‬והתחילה לבכות‪ ,‬ואמר‬ ‫הרה"ק בל' תימה‪ :‬כה תברכו את בני ישראל‪,‬‬ ‫אמור להם יברכך )ופירש"י יברכך בממון(‪.‬‬ ‫סיפר ר' אברהם כהן ז"ל מישישי ירושלים‬ ‫שהכיר את רבינו )הרה"ק רבי שמעון מיערסלוב‬ ‫זי"ע( כי מעולם לא עבר על רבינו חצות לילה‬ ‫בשינה‪ .‬פעם ישב עם מקורביו עד רבע שעה‬ ‫לפני חצות‪ ,‬והלך לישון‪ .‬בחצות ראוהו שוב‬ ‫ניעור‪ ,‬ושאלוהו לפשר הדבר‪ ,‬סח להם כי עוד‬ ‫בהיותו תינוק בעריסה‪ ,‬נהגה אמו להוציאו כל‬ ‫לילה מעריסתו בדיוק בחצות ולהניחו על‬ ‫הרצפה הקרה‪ ,‬כדי שיבכה ויתרגל שזהו זמן‬ ‫בכיה‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ק מנאסויד זי"ע‪ :‬המנהג היה‬ ‫אצל הרה"ק רבי שמעון מיערסלוב זי"ע‪ ,‬שהיה‬ ‫מברך בכל יום בבוקר את ברכות השחר בקול‬ ‫רם‪ ,‬והתינוקות היו עונים אמן אחר ברכותיו‪.‬‬ ‫פעם‪ ,‬פיתה אחד ממשכילי העיר‪ ,‬תינוק אחד‪,‬‬ ‫שיבוא ללמוד אצלו חכמת הדקדוק‪ ,‬מבלי‬ ‫שאביו ידע מזה כלל‪ .‬למחרת בבוקר בתפילת‬ ‫השחר‪ ,‬כאשר בירך הרה"ק רבי שמעון ברכות‬ ‫השחר‪ ,‬והתינוקות ענו אמן‪ ,‬עמד גם תינוק זה‬ ‫ביניהם‪ .‬פתאום פנה הרה"ק רבי שמעון אל עבר‬ ‫התינוקות‪ ,‬ופנה אל תינוק זה‪ ,‬ואחז בו בחוזקה‪,‬‬ ‫ונתן לו סטירה אחת בפניו‪ ,‬ושוב סטירה שניה‬ ‫בצדו השני‪ ,‬והרעים עליו בקולו‪" :‬טמא"! אביו‬ ‫של התינוק נבהל מאד ושאל את בנו לפשר‬ ‫הדבר‪ ,‬עד שהוכרח התינוק להודות כי הוא‬ ‫לומד חכמת הדקדוק אצל המשכיל‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי שמעון מיערוסלוב זי"ע אמר כי‬ ‫לעתיד לבוא אם יתנו לי עטרה על ראשי בג"ע‬ ‫בהסבת הצדיקים‪ ,‬אז אומר כי הכתר אינו שייך‬ ‫לי רק לרבי ומורי שלמד אותי חכמת יראת ה'‬ ‫כגון רבי הראשון הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע‬ ‫)בעל נו"א( ויתנו הכתר על ראשו‪ ,‬ויהיה לרבי‬ ‫הנ"ל כבר שני כתרים שלו ושלי‪ ,‬וכן יתנו לו כל‬ ‫תלמידיו הקדושים‪ ,‬ומו"ר הנ"ל יאמר כי כל אלו‬ ‫הכתרים שהגיעו לו כבר בזה שייכים לרבו‬ ‫הגדול הרה"ק הרבי ר' דובער ממעזריטש זי"ע‪,‬‬ ‫וכן להלאה למעלה ימסרם עד רבינו הגדול‬ ‫הבעש"ט הק' זי"ע‪ ,‬וכן עוד למעלה בקודש‪ ,‬עד‬ ‫כי כל הצדיקים עד למעלה ימסרו את כל‬ ‫כתריהם למשיח צדקנו היושב בראשם עכד"ה‪.‬‬ ‫סיפר השם משלמה זי"ע להרה"ק מרן השר‬ ‫שלום מבעלזא זי"ע באו פעם לשבת קודש‬ ‫הצדיקים רבי שמעון מיערוסלוב ורבי שלום‬ ‫מקמינקא אמר רבי שמעון מיערוסלוב לכ"ק‬ ‫מרן מבעלזא‪" :‬ייחד לי כ"ק מרן מבעלזא מקום‬ ‫לישיבתי על יד השולחן בשבת קודש‪ ,‬כי כשם‬ ‫שהחליצה צריכה קביעת מקום יום אחד קודם‪,‬‬ ‫כך גם שבת צריכה קביעת מקום מערב שבת"‪.‬‬ ‫כששמע את דבריו‪ ,‬רבי שלום מקאמינקא‪,‬‬ ‫שהיה רגיל לומר מילי דבדיחותא‪ ,‬אמר‪ :‬הרבי ר'‬ ‫שמעון צודק‪ ,‬שהרי כן כתוב בברכת המזון של‬ ‫שבת‪" :‬רצה והחליצנו‪ "...‬וסיים‪" :‬צא וראה כמה‬ ‫גדולים דברי חכמים ושיחת חולין שלהם‪ ,‬שהרי‬


‫בסידור האריז"ל פירשו את הכוונות של 'רצה‬ ‫והחליצנו' בברכת המזון לפי כל כוונת‬ ‫החליצה"‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי אלעזר שפירא מלאנצוט זי"ע‬ ‫בנו של הבני יששכר זי"ע נסע כמה פעמים‬ ‫לירעסלוב עם בנו הרה"ק רבי שלמה שהיה‬ ‫אח"כ רבה של סטריזוב ומונקאטש‪ .‬את‬ ‫החלמתו מחליו בילדותו‪ ,‬ותוספת חיים של יובל‬ ‫שנים‪ ,‬זקף רבי שלמה לזכותו של רבינו‪ .‬וכך‬ ‫סיפר לפני פטירתו‪" :‬והנה הרהרתי היום בעת‬ ‫העברת הסדרה‪ ,‬כי כל אשר הייתי על האדמה‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬היה רק על דרך נס‪ ,‬כי בימי‬ ‫ילדותי‪ ,‬כאשר הייתי עלם בן י"ב שנים‪ ,‬נחליתי‬ ‫בחולי אסכרה ר"ל‪ ,‬עד שהרופאים אמרו נואש‬ ‫לנפשי‪ ,‬והיה אז בערב סוכות‪ ,‬ואבי הקדוש‬ ‫בראותו מצבי הנורא‪ ,‬שלח ערל אחד ולא‬ ‫ישראל מפני קדושת יו"ט הבא עם פדיון נפש‬ ‫ופיתקא‪ ,‬לילך במרוצה גדולה להרה"ק הרר"ש‬ ‫זי"ע ליערוסלוב‪ ,‬ובתוך כך אבי הלך להתפלל‪,‬‬ ‫ובעוד שלא גמר תפלתו‪ ,‬נקרא לביתו להיות‬ ‫עומד כבר על הגסיסה ר"ל‪ ,‬אשר נתעלפתי אז‬ ‫מאוד בלי נשמת רוח חיים בקרבי‪ ,‬ונתארכה‬ ‫עליפתי כמה שעות‪ ,‬אך פתאום אח"כ נתעוררתי‬ ‫וישבתי על המטה‪ ,‬ובקשתי מעט חלב ליתן בפי‪,‬‬ ‫ומאז התחילה ההטבה‪ ,‬עד שהייתי לאיש בריא‬ ‫ואולם‪ ,‬והיה כאשר שב הערל המשולח‬ ‫מיערוסלוב‪ ,‬שאלו ודרשו אותו באיזה עת שהיה‬ ‫אצל הרבי‪ ,‬והיה מכוון באותו שעה ובאותו זמן‪,‬‬ ‫אשר ראו והרגישו שעוד בי נשמתי כנז'‪ ,‬והערל‬ ‫הביא תשובה מאת הגבאי המשמש בקודש‬ ‫והצה"ק הרר"ש כבר היה אז )בשנת תר"ד( סגי‬ ‫נהור כנודע כי בעת הושיט להרבי את הקוויטל‬ ‫אמר בזה"ל אם ישנו עוד כעת בעוה"ז‪ ,‬אז כבר‬ ‫ישאר בחיים‪ ,‬וכפי הנראה פעל בתפילתו על‬ ‫יובל אחד עכד"ק‪.‬‬ ‫סיפר הגה"ק רבי שמעון מז'עליחוב הי"ד‪,‬‬ ‫ששמע שפעם בא הרבי ר' שמעון מירוסלאב‬ ‫זי"ע לעיר אחת והעולם תבעו ממנו שיתן תיקון‪,‬‬ ‫ואמר להם שיאמרו לו הטעם מדוע המנהג‬ ‫שאורח בא לעיר נותן תיקון‪ ,‬ואמרו לו שאינם‬ ‫יודעים‪ ,‬ואמר להם ע"כ יאמר להם הטעם‬ ‫במקום התיקון‪ ,‬דלכאורה האיך רשאי אדם‬ ‫לילך ממקומו למקום אחר עבור פרנסתו‪ ,‬הא‬ ‫אם השי"ת זן ומפרנס מקרני ראם עד בריה‬ ‫היותר קטנה‪ ,‬ואם נולד במזל גרוע כדאמרינן‬ ‫בתענית כ"ה גבי ר"א בן פדת‪ ,‬מה שייך לבקש‬ ‫תחבולות נגד רצון הבורא‪ ,‬ובפרט לפי דברי‬ ‫החובת הלבבות שער הבטחון שהביא מאחד מן‬ ‫הפרושים שהלך לארץ רחוקה לבקש טרף‬ ‫לביתו‪ ,‬ופגע בו אדם אחד מעובדי ע"ז‪ ,‬אמר לו‬ ‫הפרוש כמה אתם בתכלית העוורון ומעוט‬ ‫ההבנה בעבודתכם‪ ,‬אמר לו העכו"ם ומה אתה‬ ‫עובד‪ ,‬אמר לו הפרוש אני עובד הבורא אשר כל‬ ‫יכול ומטריף ומפרנס לכל‪ ,‬אמר לו העכו"ם אילו‬ ‫היה מה שאמרת אמת היה מפרנסך בעירך כמו‬ ‫שמפרנסתך הנה‪ ,‬ולא היית טורח לבא אל ארץ‬ ‫רחוקה כזאת‪ ,‬ונפסקה טענת הפרוש ושב‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫לארצו‪ ,‬ולא יצא עוד מעירו ולפי"ז יותר טוב‬ ‫לאדם להיות מקיים הפסוק אשרי יושבי ביתך‪,‬‬ ‫אך אם אדם מוכרח לעזוב מקומו וליסע לעיר‬ ‫אחרת בודאי הוא משום שיש לו מה לתקן‬ ‫במקום זה‪ ,‬ועי"ז השי"ת מסבב הסיבות לבא‬ ‫למקום זה כדי לתקן את הדבר‪ ,‬וע"כ אמרו לו‬ ‫שיתן תיקון מפני שעיקר ביאתו הוא בשביל‬ ‫שיש לו לתקן איזו דבר כאן‪.‬‬ ‫הרבנית מבעלזא הצדיקת המפורסמת מרת‬ ‫מלכה ע"ה דאגה לו היטב והשגיחה עליו בעין‬ ‫פקיחא שלא יחסר לו כלום ]וכ"ק מרן מהר"ש‬ ‫אמר שבזמן שהגיעה הרבנית לעולם העליון הי'‬ ‫הרה"ק רבי שמעון מיערוסלוב הראשון שקיבל‬ ‫אותה בברכת "ברוכה הבאה" על ההכרת הטוב‬ ‫לספק לו כל צרכיו[‪ ,‬כאשר שם לדרך פעמיו‪,‬‬ ‫ניגשה אליו הרבנית וביקשה שיאציל לה ברכה‪.‬‬ ‫השיב‪ :‬הנה אלמד אותך בקשה קצרה‪ ,‬מועט‬ ‫המחזיק את המרובה – "דער אויבערשטער זאל‬ ‫געבן‪ ,‬און פארגעבן‪ ,‬און נישט נעמען"‪) .‬השי"ת‬ ‫יתן ויסלח ולא יקח( כאשר הרבנית ענתה לו‬ ‫בברכה שיזכה עוד לראות בעיניו‪ ,‬הכה באצבע‬ ‫צרדה ואמר בנימה של תרעומות‪ :‬וכי בשביל‬ ‫מה צריך אני לראות עוד עולם זה? אבל כאשר‬ ‫אח"כ בירך אותו מרן השר שלום שיזכה‬ ‫לנהורא מעליא‪ ,‬היה שבע רצון בברכה זו‪ ,‬וענה‬ ‫ג' פעמים 'אמן'‪.‬‬ ‫אומרים בשם הרה"ק רבי שמעון מיערסלוב‬ ‫זי"ע דהקשה כשמברכין ראש חודש אומרים‬ ‫יחדשהו הקב"ה וכו' ומסיים ונאמר אמן‪ .‬מאי‬ ‫הפי' ונאמר אמן‪ .‬וביאר דזהו בקשה ג"כ‪ ,‬דמדרך‬ ‫שני אוהבים כשמברכים זה את זה‪ ,‬עונים זה‬ ‫לזה אמן‪ ,‬משא"כ כשמקללים ח"ו אחד את‬ ‫חבירו‪ ,‬אין אומרים על זה אמן‪ .‬ועל זה אנו‬ ‫מתפללים‪ ,‬שנהי' תמיד באהבה ובדיבוק חבירים‬ ‫ותמיד נברך איש את רעהו‪ ,‬ונאמר תמיד אמן‪.‬‬ ‫סיפר הגה"צ מנאראל זצ"ל פעם אחת סמוך‬ ‫לבואו ליערסלוב‪ ,‬התגרה בו אחד מעשירי העיר‬ ‫ושאלו‪ :‬חסיד'ל‪ ,‬מה מעשיך? השיב לו‪ :‬אני עובד‬ ‫את השם‪ .‬חזר ושאלו‪ :‬היכן גר ה'? אמר לו‪:‬‬ ‫כשתחפש פת לחם לסעודת ערבית אזי תדע‬ ‫היכן הוא גר‪ .‬לא ארכו הימים עד שאותו עשיר‬ ‫ירד מנכסיו והגיע עד פת לחם‪ ..‬ועוד סיפר‬ ‫הגה"צ מנאראל זצ"ל‪ :‬כ"ק מרן מהר"א מבעלזא‬ ‫זי"ע אמר על רבנו הרה"ק רבי שמעון‬ ‫מיערסלוב זי"ע כי גם כשהגיע לגיל שמונים‪,‬‬ ‫התפלל לה' שיתן לו כח וגבורה‪ .‬ואמר זאת על‬ ‫הפסוק )תהלים צ'( ואם בגבורות – שמונים‬ ‫שנה‪ ,‬שבגיל שמונים שה' יתן גבורה‪ ,‬כי אם לאו‬ ‫אין לי מה לעשות בזה העולם‪ .‬סיפר החקל‬ ‫יצחק מספינקא כי הרה"ק רבי שלום‬ ‫מקאמינקא זי"ע נסע ליערסלוב גם בשנותיו‬ ‫האחרונות של רבנו כאשר היה כבר סגי נהור‪,‬‬ ‫וראה אצלו אז דבר פלא‪ .‬דרכו של רבנו היה‬ ‫בערב שבת למלוח את הדגים שיאכל בשבת‪,‬‬ ‫ורבי שלום עשה לו סימן לדעת איזה דגים הכין‬ ‫לצורכו‪ ,‬לאותה שבת באו אורחים רבים‪ ,‬והגישו‬ ‫לשולחן עוד דגים נוספים שיספיקו לכולם‪.‬‬ ‫יא‬

‫הבחין רבי שלום‪ ,‬שכאשר רבינו טועם מחתיכות‬ ‫הדג שלפניו‪ ,‬הוא לוקח בדיוק מאלו שמלח‬ ‫בעצמו ולא מהחתיכות הנוספות‪ ,‬וזאת מבלי‬ ‫שיראה כלל‪ ,‬רק בכח הרגשתו האלוקית‪.‬‬ ‫אומרים בשם הרה"ק מיערסלוב זי"ע הנה‬ ‫מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד )תהלים‬ ‫קלג(‪" .‬יחד בגימטריא כ"ב כמנין אותיות‬ ‫התורה‪ ,‬ור"ל שטוב אף נעים שבת אחים‪ ,‬כשהי'‬ ‫ביניהם אהבת תורה דכ"ב אותיות‪.‬‬ ‫בנו הרה"ק אמר "שמעתי מאבי מורי‬ ‫הקדוש כמעט בכל פעם בעת התחלת אומרו‬ ‫דברי תורה בסעודה שלישית בשבת קודש‪ ,‬וכך‬ ‫היה ההתחלה‪ :‬ה' ברא את העולם ברצונו‬ ‫להיטיב לברואיו‪ .‬וע"ז אמרתי כי שמעתי מפיו‬ ‫הקדוש‪ ,‬כמדומה לי שאמר בשם הרה"ק רבי‬ ‫מנחם מפרוסטוק‪ ,‬מפני מה נקרא זמן מנחה‬ ‫בשבת עת רצון‪ ,‬כי בעת ההיא‪ ,‬היה רגע‬ ‫כמימרא קודם בריאת העולם‪ ,‬ועלה ברצונו‬ ‫לברוא את העולם‪ ,‬כדי שיוודע מלכותו ורצונו‬ ‫הטוב"‪.‬בנהגו היה שאכל סעודת מלוה מלכה‬ ‫ביום א' בבוקר במלבושי שבת‪ ,‬ואנשים מסובין‬ ‫אצלו‪ .‬סיפר פעם מעשה בשם הרה"ק ר"מ סופר‬ ‫מפשעווארסק זי"ע‪ ,‬שפעם אחת באו אליו‬ ‫במוצש"ק שתי נשמות של נפטרים‪ ,‬ובקשו‬ ‫שיעשה להם טובה‪ .‬הוא שאל אותם איך‬ ‫מתנהגים עמם שם‪ ,‬וענה אחד שהוא לא היה‬ ‫נזהר בסעודת מלוה מלכה‪ ,‬ועבור זה מחזירין‬ ‫אותו לגיהנם תיכף במוצש"ק‪ ,‬והשני ענה‪ ,‬שהוא‬ ‫היה נזהר מאוד בסעודת מלוה מלכה‪ ,‬ועבור זה‬ ‫אין מחזירין אותו לגיהנם‪ ,‬כל זמן שיש אחד‬ ‫מישראל בקצה העולם שלא אכל עוד סעודת‬ ‫מלוה מלכה‪ ,‬עד כאן ספור המעשה‪ ,‬והבינו הכל‪,‬‬ ‫ומחמת זה היה מנהגו לאכול סעודת מלוה‬ ‫מלכה ביום ראשון בבוקר‪ .‬ופעם אחת זימר זמר‬ ‫המבדיל‪ ,‬ופירוש נוסח סלח נא על קל וחומר‪,‬‬ ‫לפי מה שאמרו חז"ל בגמ' סוף חגיגה‪ ,‬שיש קל‬ ‫וחומר על פושעי ישראל ממזבח הזהב עיי"ש‪,‬‬ ‫וזהו שאנו מתפללים‪ ,‬סלח נא על פושעי ישראל‬ ‫מקל וחומר‪ ,‬שלא ישובו במוצש"ק לגיהנם‪.‬‬ ‫ופעם אחת המליץ טוב על ישראל‪ ,‬ופירש לפי‬ ‫מה שאמרו חז"ל במס' קדושין פ"ב שיש קל‬ ‫וחומר‪ ,‬מה הם שלא נבראו אלא לשמשני‬ ‫מתפרנסים שלא בצער‪ ,‬אני שנבראתי לשמש‬ ‫את קוני‪ ,‬אינו דין שאתפרנס שלא בצער‪ ,‬אלא‬ ‫שהרעותי את מעשי וכו'‪ .‬על כן אנו מבקשים‬ ‫סלח נא‪ ,‬ר"ל שיסלח על מה שמריעים אנו את‬ ‫הקל וחומר‪ ,‬ויהיה לנו כל טוב סלה‪ .‬בנעימות‬ ‫דקדושה הי' שר את הזמר איש חסיד היה‪,‬‬ ‫והצדיקים היו משבחים זאת במאד‪ ,‬פעם‬ ‫כששבת בבעלזא‪ ,‬השתוקק כ"ק מרן השר‬ ‫שלום זי"ע אמר לשמוע מפיו את הזמר‪ ,‬וביקש‬ ‫מחסידיו שיקראו לו לפני שיתחיל הרבי ר'‬ ‫שמעון‪ ,‬כשהתחיל לזמר איש חסיד‪ ,‬ניצב כ"ק‬ ‫מרן רבי שלום זי"ע ליד הדלת‪ ,‬ורמז שלא יגלו‬ ‫שהוא נמצא שם‪ ,‬רבי שמעון כבר היה אז סגי‬ ‫נהור‪ ,‬אולם מיד הרגיש‪ ,‬ונקש באצבעותיו ואמר‪:‬‬ ‫הרבי הצעיר שלי ישנו פה‪ ,‬ולא רצה לזמר‪,‬‬


‫שגופו היה טהור‪ ,‬ויצתה נשמתו‬ ‫הפציר בו רבי שלום שיזמר‪,‬‬ ‫‪ê‬‬ ‫‪È‬‬ ‫‪zÀ‬‬ ‫‪À‬‬ ‫‪ç‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪Ç‬‬ ‫‪L‬‬ ‫‪À‬‬ ‫‪î‬‬ ‫‪Ä‬‬ ‫‪ìÈ‬‬ ‫‪ë‬‬ ‫‪ì‬‬ ‫‪À‬‬ ‫‪e‬‬ ‫‪êÀ‬‬ ‫‪È‬‬ ‫‪ì‬‬ ‫‪ø‬‬ ‫‪úÉ‬‬ ‫‪Å‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪éÀ‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪äÈ‬‬ ‫‪á‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪É‬‬ ‫‪hÇ‬‬ ‫‪ä‬‬ ‫"‬ ‫‪äÈ‬‬ ‫‪ø‬‬ ‫‪é‬‬ ‫‪î‬‬ ‫‪Ä‬‬ ‫‪M‬‬ ‫‪À‬‬ ‫‪ä‬‬ ‫‪Ç‬‬ ‫"‬ ‫‪àé‬‬ ‫‪ä‬‬ ‫‪Ä‬‬ ‫‪äÈ‬‬ ‫‪ø‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪É‬‬ ‫‪zÇ‬‬ ‫‪ä‬‬ ‫‪ú‬‬ ‫‪àéÄ‬‬ ‫‪Ç‬‬ ‫‪ø‬‬ ‫÷‬ ‫‪À‬‬ ‫‪á‬‬ ‫‪Ä‬‬ ‫‪e‬‬ ‫‪äÈ‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪ô‬‬ ‫‪Ä‬‬ ‫‪úÄ‬‬ ‫‪À‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪ä‬‬ ‫÷‬ ‫‪È‬‬ ‫‪é‬‬ ‫‪z‬‬ ‫‪Ä‬‬ ‫‪L‬‬ ‫‪À‬‬ ‫בחג הקדוש והטהור‪ .‬והיה‬ ‫ושלא יפריע את עצמו בעבודתו‪,‬‬ ‫‪(íÄéìÇ LeøÀ‬‬ ‫‪È é àÀæìÀ òÆa úÇéøÀ ÷Ä "êÈ éÆ÷ ÉìàÁ îÅ úàÅ‬‬ ‫‪È øÈéåÀ eàÈøézÄ éLÄ cÈ ÷À îeÄ " é"ò LÈbîË ) "äñÈ eðîeÀ ÷eãÈa" íéÄðéÈðÀ òÄ äÈ ìÈëaÀ‬‬ ‫בינינו איש זקן אשר בכל יום‬ ‫ברם הוא סירב באמרו שאינו‬ ‫יכול לזמר כשהרבי פה‪ ,‬רק אחרי שיצא‪ ,‬המשיך ור"ת פא"י עולה ג"כ צ"א‪ .‬לפני הסתלקותו לחם מלחמות ומסר נפשו עבור כל ישראל‪,‬‬ ‫רבינו בעבודת הקודש שלו‪ .‬בנו הרה"ק רבי אמר‪ :‬אני היום בן צ"א שנה נוריד מהם ג' שני כאשר בעינינו ראינו ולא זר‪ ,‬ועתה נלקח ארון‬ ‫נפתלי זי"ע מליטוויסק כותב בספרו "אילה ערלה כך שאני היום רק בן פ"ח והרים ידיו אלקים בענותינו הרבים שהוא בעינינו‬ ‫שלוחה"‪" :‬ובקיץ האחרון של חייו‪ ,‬שלח בית דין לשמים ואמר‪" :‬שמונים ושמונה שנה אני נותן כאכזריות ח"ו‪ ,‬אבל באמת הוא מגודל רחמנותו‬ ‫על ציון רבו החוזה הק' שימחול לו הברכה לך"! הספידו תלמידו הרה"ק רבי ישראל דוב של השי"ת‪ ,‬שידוע לו שכל אחד מישראל סמך‬ ‫שבירכו על אריכות ימים" ובראשון של חג בער גלרנטר מיאשניצא בעל "רביד הזהב" על הצדיק‪ ,‬ועתה אשר אנו רואים שאין לנו על‬ ‫האסיף ט"ו תשרי תר"י בעת נטילת לולב נאסף "דביר המוצנע" זי"ע‪ ,‬ואמר איך נפלו גיבורים‪ ,‬מי להישען‪ ,‬צריך כל אחד מישראל לאזור‬ ‫אל עמיו ועלתה נשמתו הטהורה לגנזי מרומים היינו הצדיקים נקראו גיבורים‪ ,‬על דרך )אבות כגבור חלציו‪ ,‬ולדפוק על דלתי רחמים עבורו‪,‬‬ ‫בשנת צ"א לחייו‪ .‬כמנין "סוכה" שעולה ג"כ פ"ד א'( איזהו גיבור הכובש את יצרו‪ ,‬ויאבדו ולא לסמוך על אחרים וכו'‪ ,‬ואמר מנשרים קלו‬ ‫צ"א‪ ,‬ועוד שהרי ידוע שבחג הסוכות נשפע כלי מלחמה שנפטר הצדיק ר' שמעון בזמן מאריות גברו‪ ,‬הצדיק רבי ר' שמעון היה קל‬ ‫שובע ופרנסה לכלל ישראל ובחג הסוכות כתיב נטילת לולב שנקרא מאני קרבא‪ ,‬והיינו ע"ד כנשר לעשות רצון קונו כידוע לכל מכירו וכו'‪,‬‬ ‫"והיית אך שמח" ס"ת חת"ך שהוא השם המשל הנ"ל‪ ,‬שבעת המלחמה נטל המלך את כאשר הצדיק הזה לא עזב את עצמו רגע‬ ‫המסוגל לפרנסה ו"פותח את ידך" ר"ת פא"י הגיבור שלא יסמכו עליו‪ ,‬וכל אחד יאזור כגיבור מדביקות בוראו וכו'‪.‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬ ‫וס"ת חת"ך ואלו השמות המסוגלים לפרנסה חלציו וכו'‪ ,‬והנה זה הצדיק רבי שמעון ידוע‬

‫לעלוי נשמת הרב החסיד ר' יעקב הכהן הי"ד בן הרה"ח ר' שלמה ענגעל ז"ל‬ ‫נעקדה"ש כ"א תשרי הושענא רבה תש"ה הונצח ע"י בנו הנגיד הנדיב הרב ר' יהושע ענגעל שליט"א‬

‫לעלוי נשמת הרה"צ ר' מרדכי דוב זצ"ל בן הרה"ק ר' אלישע הלברשטאם זצ"ל אבדק"ק גארליץ‬ ‫נלב"ע כ' תשרי אושפיזא דיוסף תנצב"ה הונצח ע"י בני משפחתו החשובה שיחיו‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' צבי לוי ז"ל בן הרה"ח ר' משולם פייש ז"ל‬ ‫נלב"ע א' דחוה"מ סוכות תשס"ז‬

‫לעלוי נשמת הרה"ח ר' צבי ארי' שפירא ז"ל‬ ‫בן הרה"ח ר' ישראל חיים ז"ל נלב"ע י"ח תשרי תנצב"ה‬ ‫הונצח ע"י בנו הרה"ח ר' ישראל חיים שפירא שליט"א‬

‫לעלוי נשמת האשה החשובה מרת ברכה מליא זיכרמן ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' שלמה הלוי ז"ל נפטרה כ"ד תשרי תשס"ו‬ ‫הונצחה ע"י משפחתה החשובה שיחיו‬

‫לעלוי נשמת הרה"ח ר' יוסף הכהן אולמאן ז"ל‬ ‫בן שיבדלחט"א הרה"ח ר' אברהם הכהן אולמאן שליט"א‬ ‫נלב"ע י"ב תשרי תשע"ב הונצח ע"י משפחתו החשובה‬ ‫שיחיו‬

‫הונצח ע"י משפחתו החשובה שיחיו‬

‫לעלוי נשמת הבחור יקותיאל יהודה ז"ל בן שיבדלחט"א הרה"ח ר' אברהם אלעזר פעפערקורען שליט"א‬ ‫נלב"ע בשמחת תורה הונצח ע"י משפחתו החשובה שיחיו‬

‫נודב לזכוי הרבים לכ' חג הסוכות זמן שמחתינו ע"י הנדיב הנכבד הרוצה בעילום שמו‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫ס”ד‬ ‫בס”ד‬ ”‫ס‬

ƒŽ‡„‡‰˜—–’

„—˜‡–—˜€‡

320ƒ‡Š€

''‫בבית דד‬ ‫שבתי בבית‬ ‫קהילת שבתי‬ ‫ע"י קהילת‬ ‫יו"לל ע"י‬ "‫יו‬ ‫וביץ שליט"א‬‫ו הרה"צ ר' גמליאל רבי‬‫שיאות מור‬‫ב‬ ‡—‡Œ…ƒ‡‡–‹ƒ‡…–*„ƒŒ˜‹‡‰–Œ •Š…ƒ‚— | ‡—‡Š—Š‡ŠŠƒŒ‚

‫לפי אופק‬ ‫ירושלים‬

‫רות ומוצ”ש‬‫י הדלקת ה‬‫זמ‬

  

Ž"‰„‰ ˜"—ˆƒŒ ˜"–

‫סוף זמן קריאת שמע ותפילה‬

‫טיב הפרשה‬

 '‡ —"˜„ƒ  ' —"˜„ƒ '‡ ˜"„ƒ   ' ˜"„ƒ

‫ו שליט"א‬‫ו ורב‬‫משיחותיו של מור‬

Đč ĦđĤĕĐĒĐ Ħčđēđ ġ"ĥĐ ĦĘĕĠĦ ĦĘĞĚ ěĕĜĞč

Đčđĥē ĐĕĠ ĘĞ ĕė ,ĤĦĝĜĐ ĦĤđĦ ĕĠ ĘĞ čĔĕĐ ęĕĜčđĚ ęĕĤčďĐđ ĥēĘč ČĕĐ ďĕēĕ Ęė ĦĘĕĠĦ ĕė ,ĥēĘĐ ĦĘĕĠĦĚ ĤĦđĕ ġ"ĥĐ ĦĤĒē ,ĐĘĕĠĦĐ ĦČ ęĕĜđĢĕēĐ đĠĔēĕđ ,ęĕĜĕĔĥĚĐ đĎĤĔģĕ ěĠ ęĕČĤĕ ĕė ,Ęđģč ĐĤĚđČĘ ęĕĘđėĕ ĐĠģđĦ ĘďđĎ ĦĚēĚ ġ"ĥĐ ĦĘĕĠĦ ĖČ ĐĦđČ ĦČĢĘ đĜČ ęĕĘđėĕ ěėĥ ěđĕėđ ,ęĕĜđĢĕēĐ ěĚ ęĕČĤĕ đĜČ ěĕČđ Ęėč ĘĘĠĦĐĘ ďēČ Ęė čĕĕđēĚ Ĥčď Ęĥ đĦĕĚČĘ ĕė ,ġ"ĥĐ ĕĠĚ Ęė ēĤėđĚ ěđĥČĤĐ ęĞĠč ĖČ ,ĐĤĥĞ ĐĜđĚĥ ęĕĚĞĠ 'č ĐĘĕĠĦ ĤĥĠČ ĕČ ęĕĎĤĔģĚĐ ěĚ ęĕČĤĕĥ ĤēČĚ ĕė ,đĚĢĞĘ ĘĘĠĦĐĘ ďĕēĕ ęĕĘĘĠĦĚĐ Ęė ČĕĢđĐĘ ěđđėĕ ġ"ĥĐĥ Ėĕĕĥ ČĘđ ,ęĤ Ęđģč ĐĤĚđČĘ ęĕĥĥđē đĜČ ěĕČđ ęđĢĞ Đēđėĥ ěđĕė ġ"ĥĐ ĦĘĕĠĦ ĖČ ,đĦĘĕĠĦč ČĘĕĚĚđ ,ęĤ Ęđģč ĐĤĚđČĘ đĜČ ęĕĘđėĕ ,ęĕĎĤĔģĚĐđ ęĕĜđĢĕēĐ ěĚ ďĞ ęĕĤčďĐ đĘČĚ đĜĘ ČĢđĕ ĕĤĐ .ęĘđė Ħčđē ĕďĕ ČĕĢđĐĘ ġ"ĥĐ Ęđėĕ ęĕĜčđĚ Ėė Ęė ĘđďĎ Đēđėĥ ěđĕėđ ,ġ"ĥĐ ĦĘĕĠĦ ČĕĐ Đčđĥē ĐĚė .Đďĕ ĘĞ ĦđĜĞĕĐĘ ęĕėđĒ ĐĚĘ ęĕĤčďĐ ĐĞĥ ĐĦđČč ęČ đĕĥĞĚ ęĕĤđĚē ĐĚė ďĞ ęďČĐ ěĕčĕ ěČėĚđ ęĎđĠĥ ĐĚ ďčĘĚ ĕė ,đĕĤčē ęĞ ČđĐ ĤĠĝĚ đĦĘĕĠĦ ĤĒđē ġ"ĥĐĥ Ęė čĕĕđēĚ ĤđĚČė ĕė ,đĦĘĕĠĦĚ ČđĐ ĤĝēĚ ęĎ ,ęĕĚĥ ďđčėč ĕĤĐ ġ"ĥĐ ĦĘĕĠĦ ĞĚĥ ČĘĥ ďđĞ Ęėđ ,ęĕĚĞĠ 'č ĘĘĠĦĐĘ ďēČ ČđĐ ġĕĚēĚ ĖėĘ ğĝđĜčđ ,ĐĘĕĠĦĐ ĦĕĢēĚ ģĤ ĘĘĠĦĐ đĘĕČė ĐĒ .đĦĘĕĠĦ ēėĚ ĞĥđĕĐĘ ĒĠ ĦđĜĚďĒĐ ĦđĕĜĞĐ ĦėĚ ĐĕđĢĚ ĐĤđčĞčĥ ĐčĕĝĐ ĦēČ ĕĐđĒ ĕĦĞď ĦđĕĜĞĘ ČđĐ ĐĤđĦ ďđĚĘĦ ĦđĢĚĥ ğČ ĘĞĥ ,Ę"Ē ĕ"ĤČĐĚ ČĦĕČ ĕė ,đĜĕĜĕč ĘĞ ęČ ĕė ĤĥĠČ ĕČ ęĕĜđĦēĦč ĞĠĥĐ ĦČ ĤĤđĞĘ ĖČ ,ęĘđė ďĎĜė ęĕĘĒĘĒĚĐ ĐĚėđ ĐĚė ęĜĥĕ đĜČ đĜĕĚĕč ĐĜĐđ .ďčĘč ĐĘĕĠĦĐ ēė ĕďĕ ęđĢĞ Đēđė ĐĒ ģĘē ĐĘĞĚĘ đĜČčĐĥ ĕĠė ČđĘĐđ ,ġ"ĥĐ ĦĘĕĠĦč ęĕĘĒĘĒĚĥ ěđĕėđ ,đĥģđčĚ ĦČ ĘđĞĠĘ ďēČ Ęė Ęđėĕ ĐėĤď ĕė ,čĤđ ČđĐ ĕđČĤĥ ĤĚđĘ Ęđėĕ ĤĥČ ĐĒ ČđĐ ĕĚ ĕė ,ĞĠĥĐ ĔĞĚĦĚ Đč ęďČ ěĕČ čđĤĐ ĕĠ ĘĞ ČđĘĐ ,ĦĕĔĤĠĐ đĦĘĕĠĦ ēėč ģĤ ĦđĜĞĕĐĘ ,ęĕĘĕďčĚĐ ęĕėĝĚ ęĕĚĤđĎ ČĔē Ęėčđ ,ČĔēĕ ČĘđ čđĔ ĐĥĞĕ ĤĥČ ęďČ ĕĜč đĕĐ đĘĕČđ ,ĐĘĕĠĦčĥ ĕĤČĐ ģĘēĘ đĜČ ęĕģđģĒ ĕČďđčđ ĐĦĕĐ ġ"ĥĐĚ ęĕČĢđĕĐ ĦđčĕĦĘ ęĕĜđđėĚ đĕĐđ ,ĕĞčďė Đč ęĕĤĕĐĒ .ęĐĘ ĐĕđĢĚ ĐėĤčĐ ,Ğ"ĕĒ ĥĔĕđđČčđĕĘĚ ĕĞĢĚČĐ Ĥ"đĚďČĐ čĦė ĤĥČ ĤčďĐ ČđĐ Ęė ĤĥČ :ĥďđģĐ ĦĤĎĕČč ,Ğ"ĕĒ 'ČĕĜĦĐ ĘĞč'Đ ģ"ĐĤĐ Ęĥ đĜč Ęė ĤĥČ ĐĒĚ Čč ĘėĐ ,ĕĜđĒĚđ ĕĕē ĕĜčč ĐĔĚĘđ ĐĘĞĚĘ ęĕĎđĤĔģĐ ĤđĚČė ĕė ,Ę"ėĞ .ĤđčĕĢĐ ĦđĘĕĠĦ ĦĞč ġĤČč ĖĘĐĦĐ đĜđĥĘ ĥĕČ ĤĥČ ĞĠĥĐ đĜĘ Ĥĝē ěėĥ ěđĕėđ ,ĐĘĕĠĦčĥ ĕĤČĐ ģĘē đĜĘ Ĥĝē .ďĕĤđĐĘ ęĕĘđėĕ đĜČ ěĕČ ĐďĞĘčĚ ĦĘĕĠĦĘ čĔĕĐ ěđđėĘđ ĞđĚĥĘ ĘĎĤĦĐĘ đĜĕĘĞ ĘĔđĚ ěė ĘĞ ĤĥČ Ęė Đďĕ ĘĞ ĖĕĥĚĐĘ ĐėĒĜđ ,đĜĕĤĒĞč Ħ''ĕĥĐ ĐĕĐĕ ĐĒ ĦđėĒčđ ,ġ"ĥĐ .đĜĕďĕ ĕĥĞĚč ĐĕđĢĚ ĐėĤčĐ ĐĕĐĦđ ,đĜĕėĤĢ

‡ŽŒ„ ƒ‰ Š— ƒ‡˜ƒ…‡— ˜~ ƒŒ—Š ˜‡Ž ƒŽ–ƒŒ ˜‡ Š‚• ˜Š• ~"†‡Š— ƒŽ–ƒ ƒŽ–ƒŒ •–ƒ ˆ~ ~"†‡Š— ƒŽ–ƒ –‡—‡ƒ …ƒ‡Œ –’Œ ƒ–’Œ— ‡Šƒ• ~˜ 073-2951320 :—ƒ•‚ ƒ—Š ˜ƒ…‡—Š

052-7168366

073-2951321 :—‡‡~ ˜ƒ…‡—Š

‫ גולדשטיין‬.‫ ש‬:‫ ר' יעקב רבינוביץ | עורך‬:‫יו"ר הוועדה הרוחנית‬

~

(Ď ,čĘ) :ŅĜĕĐŞČ ý Ęý

Ęďāþ Ď ŅčĐĀ ČĤĀ ģø Čþ Đ ĀđāĐ øĕ ęĺý ĕ üŊ

đĜĕĐĘČĘ ĘďđĎ đčĐ ęĦČ 'Đ ęĥ ĤĕėĒČđ ČĤģČĥė :ĕ"ĥĤ ĥĤĕĠđ ĐėĤč ĤēČ đĦđėĘĚ ďđčė ęĥ ĖđĤč ěĕĜđĞĥ đĤĚČ ěČėĚ .đĚĥ đėĤčđ :ĥďģĚčĥ đĚĥ ęĕĤĕėĒĚ đĜČĥė đĜČĤđč ĦČ ĥďģĘ đĜĕđĔĢĜ čđĦėĐ ĐĒč 'đĎđ ďđčė ęĥ ĖđĤč ĦĕĕĜĞ ĕ''Ğ đĒ ĐđĢĚ đĚĕĕģ ĥďģĚčđ ,ďēđĕĚĐ 'đĚĥ ĖđĤčđ ČđĐ ĖđĤč' ĦĕĕĜĞ ĕďĕ ĘĞ đĒ ĐđĢĚ ęĕĚĕĕģĚ đĜČ ęĎ ĖČ ĐđĢĚč ĥĕ ĐčĎĥĜ ĐĘĞĚđ ,đĦĘĕĠĦč ďēđĕĚĐ ęĥ ġ"ĥĐ ĤĕėĒĚĥė ęĕĚĥ ďđčė ĐčĤĦĚ Ĥčď Ęĥ đĦĕĚČĘ ĕė ,ĦđđĢĚ ĤČĥč đĜĕČĥ ĐĚ đĒ đĕĦđďđģĠĘ đĜČ ęĕĞĚđĥĥ ĤčďĐ ęĢĞ ĕė ,đĕĦđđĢĚ ęđĕģ ęĢĞĚ ,đĜĕĥĞĚĚ ĐČĢđĦė ČĘČ ďđčėĐ ěĕČ đĘČ Ęėč ĖČ ,ďđčėĘ đĘ ČđĐ ĕďė ČđĐ đĜĕĥĞĚĥ ĤēČĚ ČĘČ ,đďđčėč ęĕģĝđĞ đĜČ ěĕČ ĘĞđĠč ĕė ĦČ đĜČ ęĕďčėĚ đĒ ĐđĢĚč ĖČ ,đĚĥ ĘďĎĦĜ ČĘĕĚĚ đĜđĢĤ ęĕĕģĘ ęĕėđĒ ĤĚđē ĕĢđĤģĥ đĜĕĤđčĞ ČđĐ ĘđďĎ ĦđėĒđ .ĥĚĚ ĘĞđĠč Ħ''ĕĥĐ .ęĕėĘĚĐ ĕėĘĚ ĖĘĚĐĘ ďčėĘ ěĕČ ĐĚ ęđĥĚ ĤĥČ ęĕĥĜČ đĜĕĜĕč ęĕėĘĐĦĚ ęĕčĤĐ đĜĕĦđĜđđĞč ęĕĜđđėĚ ęĐ ěĕČĥ ĕď ČĘđ ,ęģĘēč ĘĠĜĥ ĦđėĒĐ ĘďđĎč ęĕĤĕėĚ ęĐ ĘĞ ČĔē ęĕĠĕĝđĚ ČĘČ ,đĚĥ ĖđĤčđ ěĚČ ĦđĜĞĘ ĕďė ġ"ĥĐ ĕĤčďĘ ,ęĐĕĜĕĕĜĞ ĦČ ĐĒĘ ĐĒ ęĕĤĠĝĚđ ęĕēēđĥĚ ĐĞĥ ĐĦđČčđ ,ĞĥĠ ĖĕČ đĜČ ęĕČđĤ ĕďėč ČĘđ ,ęĕĚĥ ďđčėč ĘđďĎ ĘđĒĘĒ ČđĐ ĐĒ Ĥčďđ ĤčđĞĥ ĕĚĘ (Ē ,ďėģ ē"đČ) ĖđĤĞ ěēĘđĥč ğĝđĕ ĦĕčĐ ěĤĚ ČĔčĦĚ ĤđčĕĢ ēĕĘĥĥ ĐĞĥč ěĕĘđē Ħēĕĥ ēĕĥĕ ČĘ :đĜđĥĘ ĐĒđ ,đĒ ĐėĘĐ ĘĞ .đč ęĕĤĞđĎđ ,ČđĥĜĚ đĜđĞ ĘđďĎđ ,ČĔđē ČđĐ ēĥ ęČđ ,ĐĘĠĦĐ ĤĒđē đĜđĞ ĘđďĎ đĘČ ěĕĞė ęĕĠĕĤē ęĕĤčďč ČĔčĦĐ ČĘ ěđđĞ ęđĥ ĘĞ ĕė ČđĐ ĖėĘ ĐčĕĝĐđ ,đČĔē ĦČ ĘđčĝĘ Đ"čģĐĘ đĘ Đĥģ !ČđĥĜĚ ďđčėč Ėė Ęė Đďĕ ĘĞ ęĎđĠĥ ČĔēĐ ĐĒ ĦĘđĒ ČĔē ęđĥ ĖĘ ěĕČ ,ęĕĚĥ ďđčė ĘĞđĠč đĜČ ęĕĚĕĕģĚ ĐđđĢĚĐ ĐĒč ĤđĚČė ĕė ,ęĕĚĥ .ęĐĚ ĐČĢđĦ ęČ ĕė ĐĜĕČ ęĕĚĥ ďđčėĥ ĦđđĢĚĐ ĤČĥ ė"ČĥĚ ,ďđČĚ ĘđďĎ ęďĝĠĐ ęĕĥĜČĐ đĘČ ČđĘĐ ,ĐĒĐ ěđĞĐ ĤĚđē ďčĘĚđ ĘĞ Č"ĤĎĐ ĕĤčď ĦČ ČĜ ĐČĤđ ,ďđČĚĘ ĘđďĎ Đēđė ġ"ĥĐ ĦĘĕĠĦ ĕė ęČ :ČĜĕĜē ĕčĤč ČĚē ĕčĤ ĤĚČ :)čĘ ĦđėĤč) ČĤĚĎč ČĦĕČď ČĐ ,Ēė ęĕĘĐĦ) ĤĚČĜĥ ĘĘĠĦĕđ ĤđĒēĕ ĐĜĞĜ ČĘđ ĘĘĠĦĐĥ ęďČ ĐČĤ ĕė ęĐ đĕĤčď ěėđĦđ .'Đ ĘČ Đđģđ ĖčĘ ġĚČĕđ ģĒē 'Đ ĘČ Đđģ (ďĕ ęĎ ęĕĚĞĠĘ ĕė ,ġ"ĥĐ ĦĤĒē ĘĞ ČđĐ ĐĜĕĜē ĕčĤč ČĚē ĕčĤ ĦĜđđė ĕĕē ĕĜč đĕėĤĢ Ęė ĘĞ ęĕĚēĤ ĥģĕčđ ,đĦĘĕĠĦč ęďČĐ ĤĕĢĠĥ ĤēČ đĜđģĕĦđ ,Đčĥ ęĎĠ ĐĒĕČ ĦĚēĚ ěĎđĐė đĦĘĕĠĦ ĐĦĘĞ ČĘ ,ĕĜđĒĚđ ĐĜĞĕđ ,ĦđĥģčĐ đĘČ Ęė ĘĞ ĤĒđēĐ ĤđčĕĢ ēĕĘĥĐ ĦĘĕĠĦĘ ěđđėĘ Ęĥ Đēđė ĘđďĎ ĕė ,Ğĥđĕĥ đĘ ēĔčđĚ ĒČđ ,ĦđėĤčĐ đĘČ Ęė ĘĞ ěĚČ ěĚ đčĕĘ ĦđĘČĥĚ đČĘĚĕĥ ĕđČĤ đĜĕČ ĤĥČ ęďČ ęĎđ ġ"ĥĐ ĦĤĒē .Đďĕ ĘĞ ČđĐ ĐĜĞĜ ęĕĚĥĐ

~"†‡Š— –‚ ƒŽ–ƒŒ Š— ˜‡ƒ—‚ ƒ˜…‡— 10:00 - 9:00 ˜ƒ—‚ ‡ ‡—‡— Š‡Š Š‰ ‹-‡ 7 ƒ‚‡—‡ '…– ƒŽ—–Œ ˜‡ ‘‚" Š‡†— ‚—Œ ƒ–‰„ ˜— Š‡Š ˜Š‡’˜ 8:30 ‚— ƒŽ—–Œ ˜‡ ˜— Š— ˜‡–…— "‡Œƒ‡‚

‫טיב‬ ‫ההודעות‬

| “‡˜ ƒ— ‡’Š ‹‡ŽŒ„‰ |

˜‰–Œ‚‡† ęĕĚĥĐ đĜĕĒČĐ ġĤČĐ ĞĚĥĦđ-

ĘČ ĝĜėĜ ďēČ ęďČĥ Č"ĔĕĘĥ čĤĐ đĜĤđĚ ĤĠĕĝ đĦĝĜĤĠ ČĐĦĥ ĐėĤč ĥģĕčđ ĤđďĐ ĕĘđďĎĚ ďēČ ĐčđĔ ĕėĐ ĐĘđĎĝĐ :ĘđďĎĐ đĘ ĤĚČ ,ēđđĤč ĐĕđĢĚ ęĕďĚđĘĥ ĕ"Ğĥ ,ĦđđĢĚĐ ęđĕģđ ĐĤđĦĐ ďđĚĕĘ ČĕĐ ĘėĘđ ĦđėĤčĐ ĘėĘ ęĕėđĒ ĐĕĦđđĢĚ ęĕĚĕĕģĚđ ĐĤđĦ .ĦđĘđĎĝĐ ęĕĚĥĐ đĜĕĒČĐ'č ĦēĦđĠĐ ,đĜĦĥĤĠč ęĕČđĤ đĜČ Ėėđ :ĥĤĠĚ 'ģĐ ĕ"ĥĤ ,'ĕĠ ĕĤĚČ ġĤČĐ ĞĚĥĦđ ĐĤčďČđ ęĕďĞĐ đČđčĕ đėĒĕ ęČĥ ,ġĤČđ ęĕĚĥ ęĐč ďĕĞĐ' ,ĐĘđčĕ ěĦĦ ġĤČĐđ ĐĕĤĠ ěĦĦ ěĠĎĐ ,ęĤėĥ đĜĦĕđ ďĕ ęĐč ĐĕĐĦ ,đčĕĕēĦĕ ęČđ ,ęĘĔ đĜĦĕ ęĕĚĥĐđ ĤĔĚ ĐĕĐĕ ČĘđ ęĕĚĥĐ ĦČ ĤĢĞđ – ĐĘĕēĦ ęĕďĞĐ ĕė ěėČ đĜČ ęĕČđĤ ,'ĐĘđčĕ ĦČ ěĦĦ ČĘ ĐĚďČĐđ ĤĚđČĥ đĚė ,ęĕčđĔ ęĕĥĞĚčđ ĐĤđĦč ĐĕđĘĦ ĐėĤčĐ ,Đ"čģĘ 'ęĕĜĚČĜ ęĕďĞ' ęĐ ġĤČĐđ ęĕĚĥĐĥ ĕ"ĥĤ ęČđ ,đĕĥĞĚđ đĕėĤď ĘĞ ďēČđ ďēČ Ęė ĘĞ ęĕďĕĞĚĥ ,ĐėĤčĐđ ĞĠĥĐ ĦČ ęĕČĕčĚĐ ęĐ ęĐ ĕĤĐ ęďČ ĐėđĒ đČđčĕ ,ĐĤđĦĐ ĖĤďč ĖĘđĐ ęďČĐ ěĕČ đ"ē ęČđ đč ĐĕĐĦ ęĕďĞĐ ďĕ' đč ęĕĕģĦĕđ đďĎĜė đďĕĞĕđ ęĕďĞĐ .đĕĥĞĚčđ đĜđĚĚč ĐĕđĢĚ ĐėĤčĐ ěĕČđ ,'ĐĜđĥČĤč đĜĘĘĠĦĐ ęĐčĥ ęĕČĤđĜĐ ęĕĚĕĐ ĦČ đĜĤčĞ ĐĦĞ ĐĒ đĜĔĤēĦĐđ ĐĚĘĥ ĐčđĥĦč đĜčĥ ,đĜĥĠĜ ĘĞ đĜĥģčđ đĜĤĚČĥ đĚėđ ,ĦđĘĎĜĐđ ĦđĤĦĝĜĐ ,đĜĕĥĞĚ Ęė ĘĞ đĜĘ ĦđĘĎĜĐđ đĜĕģđĘČ 'ďĘ ĦđĤĦĝĜĐ' ,ĦđĘĕĠĦč ĐĜđĞ Ĥčė Ėė ĘĞ ,ĕč ďĕĞĚ ĕĚ ęďČ ĤĚČĕ ęČđ ,'đĜĕĜčĘđ ęďČ Ęĥ đĦĕč ĦđĤđģđ ęďČ Ęĥ đĦĕč ĕĜčČ' :ČĤĚĎĐ ęĕĚĥĐ ĕė ďđĞ ęĕČđĤ đĜČ ěČėđ ,'đĕĘĞ ęĕďĕĞĚĐ ęĐ ęĥč đ"ēĤĐĚĐ čĦėđ ,đĜĕĘĞ ęĕďĕĞĚ ęĐ ęĎ ġĤČĐđ đč ĥĕĥ Ħĕčč Ĥđďĕĥ ęďČĘ čđĔĥ 'ģĐ ĕ"ĤČĐ ČĥĕĘ ĞĎĤ Ęėč Ęėđĕĥ ĕďė ,ęĕĚĥĘ ĦđēđĦĠ ĦđĜđĘē ęČ ĔĤĠčđ ,ęĐč ĘėĦĝĐĘ ĕďė ęĕĚĥĐ ĘČ đĕĜĕĞ đĚėđ ,ġĤČđ ęĕĚĥ ĐĥĞĚč ĖĤčĦĕ đĕĦđČĘĠĜč Ĕĕčĕ ĖĕĦđĞčĢČ ĐĥĞĚ ęĕĚĥ ĐČĤČ ĕė' ,čđĦėĐ ĤĚČĥ ĐėĤčĐ ěĕČĥ ęďČ ĐČđĤ ęČ ěėĘđ .đĕĤčď ė"Ğ ,'đėđ ,ĐčđĥĦč čđĥĕđ đĕĥĞĚč ĥĠĥĠĕ ,đĕĥĞĚč ĐĕđĤĥ ęĐĥ ęĕďĞĐ đČđčĕ Ħ"ĕĥĐ Ęđģč ĞĚđĥĥ ěđĕė ĒČđ ęĕĚĥĐ ĘĔĚ ĘđďĎ ĞĠĥ đĘ đĞĕĠĥĕđ ġĤČĐđ ęĕĚĥĐ .ġĤČĐ ĕĜĚĥĚđ (đĜĕĒČĐ - ĐĤđĦĐ čĕĔ ĕ"ĠĞ)

https://telegram.me/Publications_MM


~†‡Š—“‡ƒŽ‡––‡~Œ––‚‡˜‰Ž

‚‰Š‚‚‡†

‰Š‡‰˜‰ ˜Ž˜˜ ‡’‰ "ƒ— –ƒˆ‡˜ –’ ‡Œƒ‡‰ „ƒŒ‡Š Š „ƒ‡Œ ƒŽ‡ŽŒ„ ‡˜ƒ’ ‡’Š –„ƒŒƒ ˆƒ–

Đėđĝ ĦđėĘĐ

ęĠĕģĐĥ ďđčė ĕĜĜĞ ęĐ - "ĘČĤĥĕ ĕĜč ĦČ ĕĦčĥđĐ đĜđĕĢ ĐĒĘ ČĚĎđďđ ,ĥĚĥđ čĤĥ ęėĕ ĘčĘ ęĐč Đ"čģĐ ,đĕĦđČĘĠĜđ đĕĦđČĤđĜ ĤđėĒĜĥ ĕďė Ħđėđĝ ĦđĥĞĘ đĜđĕĢ ČĘ ,ěĝĕĜ ĥďđēč ęĕĤĢĚĚ đĜČĢĕĥ Ġ"ĞČđ ġĕģĐ ĦđĚĕ ČđĐĥ ĕĠĘ ,ěĚĒĐ đĦđČč Ħđėđĝ ĦđĥĞĘ ĦĤėĕĜ ĐĦĕĐ ČĘđ ĘĢĘ Ħđėđĝ ĦđĥĞĘ ęďČ Ęė ĖĤďđ ĐĥĞĜĥ đĜđĕĢ ěėĘđ ,Ħ"ĕĥĐ ĦđĢĚč ęĐĥ đĜĦĕĕĥĞ ęďČ Ęė ĖĤďđ ęĕĚĥĎĐ ěĚĒ ČđĐĥ ĕĞĕčĥĐ ĥďđēč čĥĕĘ ĦĕčĐĚ ęĕČĢđĕ đĜēĜČđ đĦĕčĘ đĦėđĝĚ ĦČĢĘ Ħ"ĕĥĐ ĦđĢĚ ęĥĘ ĐĥđĞ ČđĐĥ ĐČĤĚ ĐĒč ,Đėđĝč .(ęĥ č"Ěđ Č"ĝ Đ"ėĤĦ 'ĕĝ Ğ"đĥ)

Đėđĝč čĥĕĘ Đ"čģĐ đĜđĕĢĥ ĐĦčĕĥĕč ěĕđėĕđ .ēĕ ĒČ ěĠĕģĐĥ ďđčė ĕĜĜĞĘ ĤėĒ ęĎđ ,ęĕĤĢĚ ĦČĕĢĕĘ ĤėĒ ĦČĢĘ ĕďė ĐĒ Ęėđ ,ĥĚĥĐđ čĤĥĐĚ đĜĕĘĞ ěĎĐĘ đĜĕĘĞ ěđĕė ČĘ đĘĕĠČ ČĢĕ ďčĞĕďč ĘčČ ,ĐĜđģĕĦė ĐđĢĚĐ ĕďĕ .(Č"ģĝ ęĥ č"Ě) ďčĘ ĐđĢĚĐ ĕďĕ ĦČĢĘ ģĤ ĐĢĕčėĚ ĤĦđĕ đČ ĦĕĒė ĘėđČ ČđĐĥ đĦĞď ěĕđėĘ ĥĕ .Ĕĕ ĐĜđĥČĤ ĐĘĕĘ ĦĘĕėČ ĦđĢĚ Ħčđē ĕďĕ đč ĦČĢĘ ĦĠ ĘđėČĘ đĐđĝĜČ đĘĕĠČđ ,ěđĕė ČĘ ęČ ďčĞĕďčđ .Đėđĝč đĘ ĥĕ ,ĐĜđģĦė ĐđĢĚĐ ĐĥĞĕĥ ĕďė Ě"Ěđ ,ČĢĕ ĘėČđ ęĥ čėĞĦĐĘ ĐĢđĤ đĜĕČ ęČđ ,ĐĜđđėč ĘđėČĘđ ĤđĒēĘ .(Ď"Ĝ 'ĕĞĝ Đ"ėĤĦ 'ĕĝ Č"ĔĚ) ĐėĤč ČĘč ĘėČĕ

ĐďđĞĝĐ ĦĞĥč ĐĘĕĔč Đēĕĥč ģđĝĞĕ ČĘ ČĘĥ ęĚĢĞ ĘĞ ęĕģďģďĚĥ ĐĥĞĚ ĕĥĜČĚ ĥĕ .ė ,ĐĤđĦ ĕĤčďč ģĤ Đėđĝč ĐĘĔč Đēĕĥ ęđĥ ēĕĥĘ ĦđĥĞĘ ěđėĜđ ĕđČĤđ ,ĐďđĞĝĐ ĦĞĥč ěėĥ ĘėĚđ ĘĞč ğČđ ,ĐĤđĦ ĕĘĞč ęĐ đĕēĤđČđ đĦĕč ĕĜč ęČ ěė ęĐĕĜĕč ěĕČđ đĦĕč ĕĜčđ đĦĥČ ęĞ čĝĕĚ ČđĐĥ ĦĕčĐ ,ĐĘĔč ĐēĕĥĚ ĤĐĒĕĘ ęĐĘ ĥĕ Ġ"ėĞ ,ĐĤđĦ ĕĤčď đĒ ĐđĢĚ ęĞĔ ęĞĕďđĐĘ ĥđďģĐ ĎēĐ ģĝĞĚ đĤčďĕđ ĦČ ĕĦčĥđĐ Ħđėĝč ĕė ęėĕĦđĤđď đĞďĕ ěĞĚĘ čĕĦėďė đĘČ ęĕĤčďč ČĢđĕėđ ęĕĜĕĚ ĞčĤČ ĦđĢĚđ ,ĘČĤĥĕ ĕč čĥđĕ ČđĐĥ ĕĚ ĘčČ .ĐđĢĚ Ęĥ ĐēĚĥ ęĎđ ĎĜđĞ Ęĥ ęĤđĎ ĐĒ ĕė ,ĐĒ Ęĕčĥč čđĔ Ĥėĥ đĘ ěĕČ ĕĤĚĎĘ ęĚđďđ đĦĕč ĕĜč ĐĒ ĕďĕ ĘĞĥ ,čđĔ ęđĕ ĦēĚĥ ĦđĢĚ ĘđĔč ĐĠ ĕė ęĕĤĞĔĢĚđ ,ęĕďđĜĚđ ęĕĘčČė ęĕĚĚđďđ ęĕčĥđĕ ČĘ ęĘČė ČđĐđ ęĕĤčďĚĐ ęĐ ęČđ ,đĤčďĕ ČĘđ ęĐĘ đĥē ĐčĤĐđ ,ęĕĜĦēĐ ěĕč ĘčČĘ ĐĚđď Ē"Đ ,đĕĠ ēĦĠĕ ĦđĘĞĘ đĘ ěĕČ ĕė ęĎđ ,čđĔ ęđĕ ĦēĚĥ ĦĞĕĜĚĘ ęĕĚėē ęĥĐ ĕĥĜČĚ đĜĕČ ęČ Ħđďĕĝē Ęĥ ĦđďĚđ ĦđĘĞĚč đĦďĚė ĐďĚ ĒēČĕ ČĘČ ,ĤĕĐĕ ĤčĎė ĐČĤĜ ČđĐĥ ěĕĜĞč ęĥĐ Ęė đĤĚČ č"đĕė ĘĞđ ,ęďČ ČđĐĥ ĐĚ ĕĠĘ ĘėĐ .(Đ"ĝ 'ĕĞĝ ęĥ Č"ĔĚ) ĐĜĕėĥĐ ĕĜĠ ĘčģĚđ ĐėđĒ đĕĦđēĤđČ ,ďđčė ĕĜĜĞĘ ĤėĒ ČĦđĜĚĕĐĚď ČĘĕĢ ČĕĐ ĐėđĝĐ .Čė ĥČĤ ĦđĘģđ ģđēĥ Đč ĎđĐĜĕ ČĘĥ ĤĐĒĕĘ ĖĕĤĢ ěėĘđ .(Ĕ"ĝ đĜĕĒČĐ ē"Čč)

đĦĕč ĕĜčđ đĦĥČ čĕĥđĐĘ ĘČĤĥĕ ĥĕČ Ęė ĘĞ ĐđĢĚ .čė ČĦđĜĚĕĐĚď ČĘĕĢč ęĕĠĠđĦĝĚ ęĦđĕĐĘ ,Đėđĝč đĚĞ ęĞ 'Đ ĕďĝē ęĐĕĘČ ĞĕďđĐĘđ ęĦđĥĠĜ ĦČ ĤĐĔĘ ĐĕĐĦ ĤđčĞč ,ęĕĚĕĐ Ęė ďĕĚĦ đĦĘēĜđ đĚĞ ĘČĤĥĕ Ě"ĤĦ 'ĕĝ ē"Đė) đČĔēĦ ĕĦĘčĘ ęĐĕĜĠ ĘĞ đĦčĐČđ đĦČĤĕ .(čĘĘ ĐĠĕ ęĥč Đ"ģĝ

ĥđďĕģčĥ đĜĕĕēĐĥ ĦėĤčč đĜđđėĕĥ čđĔ ,ęđĕ ďđĞčĚ .(Đ"ĝ Ĕ"Ġ ĥ"ĕĘĐ) ĐėđĝĐ ĦđĢĚ ĘĞ ĐĕĘĞ ěĚČ ĦĕĕĜĞčđ Ğ"Ě ČđĐĥ Đėđĝ ĦđĢĚĚ ĦđĤđĔĠ ęĕĥĜĐĥ Ġ"ĞČđ ,ģĝĠĐĘ ěĚČ ĦĕĕĜĞ čĕĥē ČĘ Ě"Ě ,ČĚĤĎ ěĚĒĐĥ ČĚĤĎ ěĚĒĐĥ Ğ"Ě ĤČĥč ęĎ ĖĤčĘ ęĕĥĜĐ đĎĐĜ Ĥčėď .(Ĕ"ĝ 'ĕĝ Ď"ē Ę"Đčĥ) đĜĕĕēĐĥ ĦėĤčđ ĦđđĢĚĐ ĦėĤč ĐĘ ĥĕ ,ĐėđĝĘ ġđēĚ ĐĦĞ ĦČĢĚĜ ČĕĐ ęČ ğČđ .Ē čĥĕĘ ĦėĤč ĘĞ ěĚČ ĦđĜĞĘ ĐĘđėĕđ ,ěĚČ ĦđĜĞĘ Ě"ĎČ) ĐėđĝĘ ġđē ĘđėČĘ ĐĦĞďč ĥĕ ęČ ğČ Đėđĝč .(Č"ė 'ĕĝ ď"ē

ęĎ Đėđĝč čĥĕĘ ĦėĤčč ěĕđėĘ ĥĕ ĐĜđĥČĤ ĐĘĕĘč .ē ČĘĥ ěđėĜĐ ěĚ ěėĘđ ,Đėđĝč ĦĠ ĦĕĒė ĦĘĕėČ ĦđĢĚ ĘĞ ĦĕĒėĐ ĦĘĕėČ ďĞ ĥđďĕģ ĦĞĥĚ Ĥđčĕďč ģĕĝĠĐĘ .(Ď"ĝ Ĕ"Ġ ĥ"ĕĘĐ)

ĘđėČĘ ĘĕēĦĐđ Ħđėđĝ Ęĥ 'Č ĘĕĘč ĥďĕģĥ ĕĚ .Ĕ ęēĦĠĕ ,ĤđĎĝ ĐĕĐ ĐėđĝĐ ĘĞĚĥ ĎĎĐĥ ĐČĤ ė"ēČđ ĥđďĕģ ĘčČ ,ĦĕĒė čđĥ ĘėČĕđ Đėđĝč čĥĕĘ ĖĤčĕđ ěĚĒ ĖĤĕčĥ ĕĚĚ ĞĤĎ ČĘď ,ĦĕĜĥ ĖĤčĘ Ģ"Č đĜĕĕēĐĥđ .(ē"Ěģĝ ęĥ č"Ě) ČĜĕďĚ ČĢđĕď ĐėđĝĐ ĦĕĕĥĞ ĦĞĥč

ĐĜđĥČĤ ĐĘĕĘč ĦĠ ĦĘĕėČ čđĕē .Ħ"ĐĚ Đčđē ČĕĐ ěđĥČĤĐ Ĕ"đĕ ĘĕĘč Đėđĝč ĐĘĕėČ .ĕ ęĕĚĕĐ ĤČĥĘ ď"Ęđ ,đĦčđē ĕďĕ ČĢĕ ĦĠ ĦĕĒė ĘėČ ęČđ ęČ Ě"Ěđ .ĐĢĕčėč ČđĐ ĐėđĝĘ ġđē ĐĘĕėČĐ ĤđĞĕĥď ĕďė ,ĐĢĕčė ĘėČĕĥ ĤĦđĕ ěđėĜ ,ĦĕĒėĚ ĤĦđĕ đĘ ĥĕ ĦđēĠč đĦčđē ĕďĕ ČĢđĕ ěĕČĥ ęĕĤčđĝĐ ĦĞď ĦČĢĘ .(ęĥ č"Ěčđ Ď"ĝ ęĥ Ğ"đĥ) ĐĒĚ č"Ě)

ĝĤĠ ĦĘĕėČ ĕďėĚ ĤĦđĕ đĦĘĕėČč ĐĐĥĕ ČĘđ .Čĕ .(č"ėģĝ ęĥ

ČĚĕĎĤĦ ĕĜĕĚ đČ ěĕĜĝĕė ĦĠ ČĘđ ,Čģđď ĦĠ ĘėČĕ .čĕ .(Č"ėģĝ ęĥ č"Ě)

ĘđėČĘ čđĕē ĥĕ Ĕ"đĕđ Ħčĥ Ęėč ęĎď Ď"ĞČđ .Ďĕ đĦĘĕėČč ĤĞĔĢĚĐ ğČď ,ĕĠĔ ĤĕĚē ČėĐ Ě"Ě ,ĦĠ ĦĠ ĦĕĒė ĘđėČĘ čĕĕē Ĕ"đĕđ Ħčĥ ĦďđĞĝĚ ĤđĔĠĥ .(ĘĕĘč Đ"ď ęĥ Ę"Đĕč) ĐĜđĥČĤ ĐĘĕĘč .ĐĘĕĘ ĕČďđ ČĐĕĥ ďĞ ĐĜđĥČĤ ĐĘĕĘč ĘėČĕ ČĘ .ďĕ ,Đėđĝč čĥĕĘ đĕĘĞ ĖĤĕčđ ĥ"Đĕčč ĦĕĒė ĘėČ ęČđ ČĘ ĘčČ ,ĕČďđ ĐĘĕĘ ČđĐĥė ĦĕĒė ĘđėČĘđ ĤđĒēĘ ĖĕĤĢ .(Đ"ėģĝ ęĥ č"Ěđ Ğ"đĥ) Đėđĝč čĥĕĘ ĦĕĜĥ ĖĤčĕ ęČ ďčĞĕďčđ ,ĐĘĕĘ ĦđĢē ęďđģ đĘėČĘ ĖĕĤĢđ .đĔ ĖĤčĚđ ĦđĢē ĤēČ ĘđėČĘ čĕĕē ĦđĢē ęďđģ ĘėČ ČĘ ĘėđČ ČđĐ ė"ČČ ĖĤčĕ ČĘ Ď"Đėč Ě"Ěđ ,Đėđĝč čĥĕĘ .(ęĥ Ģ"ĐĞĥčđ đ"ėģĝ ęĥ č"Ěđ Ğ"đĥ) ĐĢĕčėĚ ĤĦđĕ đĞĘčĘđ ĦĕĒėĐ Ęė ĦČ ĝđĞĘĘ ĤēčđĚĐ ěĚ ĐđĢĚ .ĒĔ ,ČĢĕ ĦĕĒė ĞĘč ģĤ ,ĝĞĘ ČĘ ęČ đĘĕĠČ ďčĞĕďčđ ,ďēĕ ĕ"Ğ ĐĢĕčė đČ ĦĕĒė ĘđėČĘđ ĤđĒēĘ đĘ ĥĕ ė"ĠĞČđ .(č"Ĝ 'ĕĞĝ ęĥ ęĕĤĠČ ĐĔĚ) ĐėĤč ČĘč ĐĝĕĞĘ

ĐđĢĚĐ ĦĜđđė Ħđėđĝč ĕė 'đĎđ ęĕĚĕ ĦĞčĥ đčĥĦ Ħđėđĝč" .Ēĕ

Đėđĝ Ħčĕĥĕ ĕĜĕď ĐĦđĥđ ĘėđČ ĐĕĐĕĥ ,Đėđĝč Đčĕĥĕ ĦđĢĚ ďĢĕė.Č ęđĕč ěĕč ,ęĕĚĕĐ ĦĞčĥ Ęė Đėđĝč Ĥďđ ĘĕĕĔĚđ ěĥĕđ ĦđĚĕ ĤČĥč đĦĕčč Ĥď ČđĐĥ ĖĤďė ,ĐĘĕĘč ěĕčđ ,Đėđĝč ĤĠĝĕ đĤčē ęĞ ĤĠĝĘ ĐĢĤĕ ęČ ěėđ ,ĐĜĥĐ Ħĥđďģĥ ĕĠĘđ .ĐĜĥĐ Ęė đĦĕčė ĦđĕĐĘ ĖĕĤĢ đĦėđĝď ČĘĥđ Ęđē ĕĤčďč Đč ĔĞĚĘ ĕđČĤ ďČĚ ĐĘđďĎ ĐėđĝĐ ĐĕĐĕĥ ĥ"ėđ ,ĐĤđĦđ Đĥđďģ ĕĤčď Č"ė Đč ĤčďĘ ęĕĤđčĕď ĤČĥđ ĦđĘĕėĤđ Ĥ"ĐĥĘ ęĥ ĤĠĝĘĚ ĤĕĐĒ ČĢĕ ČĘ ģĝĞ ĕĜĕĜĞĚ ĤčďĘ ĖĕĤĢĥė Ě"Ěđ ,ęĕĤđĝČĐ ĦĞč ğČ ęĥ đĦčĕĥĕ ęĢĞ ĕ"Ğď ,ĐĒ Ęĕčĥč ĐėđĝĐ ěĚ 'ĕĝ Ğ"đĥ) Đėđĝč Đčĕĥĕ ĦđĢĚ ęĕĕģĚ ČđĐ ĕĤĐ đĤđčĕď .(ęĥ Ģ"ĐĞĥđ č"Ěđ Č"ĝ Ĕ"ĘĤĦ

ĐďđčĞĐ ĥĤđĥđ ďđĝĕ ĤĠĝč čĦė .č ĘĞ ĐėđĝĘ ġđē đĦĕčč ĐĐđĥĥ ĞĎĤđ ĞĎĤ Ęė ĘĞ :Ę"Ēđ .ė"Ğ Ħ"ĐĚ ĐĥĞ ĦđĢĚ ĘĞ ĤčđĞ 'đėđ ĕēĤėĐ Ĥčď ČĘ đĦĕčč ČĐĕĥ ĞĎĤ Ęė ĘĞ :Ę"Ēđ ġ"čĞĕ Ĥđďĕĝč ė"ėđ Đėđĝč ĐĐđĥĥ ĞĎĤ Ęėčđ ,ĐĥĞč ĤčđĞ ĞĤėĐ ĕĘč 'ĕĝ č"ē) ĐĚĘĥ ĦēĜĚč 'ĕĞđ) ė"Ğ ĐĥĞ ĦđĢĚ ęĕĕģĚ ĤēČĚď ĐđĚĦ ČđĐ ĐĤđČėĘď ĐĒč ĖĕĤČĐĥ ĐĚ (ē"Ĝ ĐĒĕČĚ ěė ęČ ,đĤđďĦ ěĕĞė đčĥĦ ęđĥĚ ČđĐ čđĕēĐđ ĕĤĐ ,ĐĞĥ Ęėčđ ĦĞ Ęėč Đėđĝč čĥĕĘ čĕĕēĦĕ ęĞĔ ,ė"Ď đĦĕčĘ ġđēĚ ĦđĐĥĘ đėĤď ĐĜĥĐ ĦđĚĕ Ęėč ęĎ Đĥģ ĖČ ,ĐđĢĚ ĤđďĕĐ ęđĥĚ ĐĒč ĥĕď Ę"ĕ ĕė ęČđ ĖĕĤČĐĥ ĐĚ ĥ"ĕĕĞ ,Ğ"Ě ĘĞ ĥĚĚ ĤčđĞė čĥēĕ ĐĚĘ Ęėĥ ĤĚđĘ ĤĥĠČ ĐĒ Ġ"ėĞď ęĥ čĦėđ ,ĐĒč ĐčĤĐ Ħĕčč ďĕĚĦ đĦđĥĞĘ ĘĕĎĤ ČđĐĥ Ĥčď ĦđĥĞĘ ČčĐ đĦĞĜđĚĥ Đčĕĝ ęđĥ ěĕČ đĕĥėĞ ęĎđ ,ġđēč ČĘđ ěĕďĐ ĤģĕĞĚ Đėđĝč čĕĕē ĤĕĠĥď ,Đėđĝč đĦđĥĞĘĚ ČēĦĕĤ ěďĕĞčď ęđĥĚ ģĤ ČĘđ ,đĤđďĦ ěĕĞė đčĥĦ Ęĥ Ęėč Ğ"đėĘ Ě"Ěđ .ĥ"ĕĕĞ ĐĥĞ ĦĞĕĜĚ ĘĞ ěĜĕĥĜĞ ė"ĥĚėđ ĐĥĞ ĦđĢĚ Ē"Đ ęĕĕģĚ Đėđĝč čĥđĕĥ ĞĎĤ .(ęĕĚĕ ĦĞčĥ đčĥĦ Ħđėđĝč (č"ĕĠ ěđĦĕČĐ ĤĞĥ)

ĐĘĕĘĐ ĦďđĞĝđ ĥđďĕģ Čĥďđģ ďđēĕ ęĥĘ ĤĚČĕ ,ĐėđĝĘ ĝĜėĕĥ ęďđģ .Ď ĐĥĚ ĕďĕ ĘĞ đĜĕģđĘČ 'Đ đĜđĕĢĥ đĚė ,'đėđ ČđĐ ĖĕĤč Ęė ęĕĚĕ ĦĞčĥ đčĥĦ Ħđėđĝč ęđĘĥĐ đĕĘĞ đĜĕčĤ ęėĕĦđĤđď đĞďĕ ěĞĚĘ ,Ħđėđĝč đčĥĕ ĘČĤĥĕč ēĤĒČĐ ęĦđČ ĕČĕĢđĐč ĘČĤĥĕ ĕĜč ĦČ ĕĦčĥđĐ Ħđėđĝč ĕė čđĕē ĥĕ ęĕģĝđĠĐ ĦĞď ĕĠĘ ęĎĥ ,ęĕĤĢĚ ġĤČĚ .(Ē"ĝ đĜĕĒČĐ ē"Čč) đĒ ĐđĢĚč đĕĠč đĘđė ĐĒ ģđĝĠ ĥĤĠĘ ěģđĦĚ ĘėĐđ ĖđĤĞ ěēĘđĥĐđ ĐėđĝĘ ĝĜėĕĥ ĤēČ .ď ČĘČ ,ďđĚĕĘ ěĕĜĞč đĘĕĠČ ĦđĐĥ ĦđĥĞĘ ěĕČ ,ĐďĞĝĘ .(ď"Ěĝ Đ"ėĤĦ 'ĕĝ Č"ĔĚ) ďĕĚ ĥđďĕģ ĐĥĞĕ ĤČĥđ Ĥĥčđ ęĕĎďč Ĕ"đĕĐ ĦČ ĎĜĞĘ đĘ ĥĕ .Đ ,đĦĘđėĕđ đĤĥđĞ ĕĠė ęĕēčđĥĚ ĦđĜĕĕđ ęĕĚĞĔĚĐ ĦđĦĥĘđ ĘėČĘ ĐđĢĚ čđĔ ęđĕ ĤČĥ Ęėč ęĎĥ Ġ"ĞČđ ěėĘđ ,ĤĦđĕč ēđĚĥĘ đĘ ĥĕ ĐĒĐ Ďēč Ě"Ě ,ēđĚĥĘđ ĖĕĤĢ Ě"Ěđ ,đĜĦēĚĥ ěĚĒ ĥđďĕģčđ ĐĘĠĦč ęĕĤĚđČ .(Đ"ĝ 'ĕĞĝ ęĥ Č"ĔĚ) đ"ē ĥČĤ ĦđĘģđ ģđēĥĚ ĤĐĒĕĘ ĦđĤĜĐ ĦģĘďĐ ĦĞĥč đĜĕĕēĐĥ đėĤĕčĥ ęĕĥĜĐ .đ



https://telegram.me/Publications_MM


‫ס”ד‬ ‫בס”ד‬ ”‫ס‬

˜ƒ‰ƒ‰ ‚…

„—˜‡–—˜ƒ† 321ƒ‡Š€

''‫בבית דד‬ ‫שבתי בבית‬ ‫קהילת שבתי‬ ‫ע"י קהילת‬ ‫יו"לל ע"י‬ "‫יו‬ ‫וביץ שליט"א‬‫ו הרה"צ ר' גמליאל רבי‬‫שיאות מור‬‫ב‬ ‡—‡Œ…ƒ‡‡–‹ƒ‡…–*„ƒŒ˜‹‡‰–Œ •Š…ƒ‚— | ‡—‡Š—Š‡ŠŠƒŒ‚

‫לפי אופק‬ ‫ירושלים‬

‫רות ומוצ”ש‬‫י הדלקת ה‬‫זמ‬

  

Ž"‰„‰ ˜"—ˆƒŒ ˜"–

‫סוף זמן קריאת שמע ותפילה‬

 '‡ —"˜„ƒ  ' —"˜„ƒ '‡ ˜"„ƒ   ' ˜"„ƒ | “‡˜ ƒ— ‡’Š ‹‡ŽŒ„‰ |

‫טיב הפרשה‬ ‫ו שליט"א‬‫ו ורב‬‫משיחותיו של מור‬

ěĦĘđĎĝđ ĎēĐ ĦđđĢĚ đĕĘĞ ĎĤĔģĘ đĝĕĜĥ ęĕĜĕĔĥĚ ĐĚėđ ĐĚė đĕĐ ĖďĕČĚ ĖČ đĞĕĤėĐĥ ĤēČ ęĎđ ,ęĐ ęĕĘģĘđģĚ đĕĥĞĚ ĕė ēĕėđĐĘđ ĦđĤĎĦĐĘ ęĕĎĤĔģĚĐ đĘČ ęĕĢĠē ,đĦčđĔĘ ęĕĔĠđĥĐ ĘĞ đĤĞĢ ĐĜĦĚđ ,ĖĘĚĐ ĘČ ęďČĐ ĐĒ ĐĜđĠ ěėĥ ěđĕėđ ,đč ęĕĝĜĚđ ,đĦĞĤč ĦĞė ęĎ ęĕĢĠē đĕĘĞ ęĕĎĤĔģĚĐ đĘČĥ đĘČ đĕĘĞĚ ģĘĝĘ ĖĘĚĐ ĦĞĚ ČđĐ ĥģčĚđ ,đč ĦđĤĎĦĐĘ ĐđĢĚ ďĕĚ ,đĦģđĢĚ ĦČ ĖĘĚĐ ĞĚĥĥė .ęĕĎĤĔģĚĐ ČđĐ ęĥĥ ĤēČĚ ,đĜĕĘģĤĔ ĤĢē ĖđĦĘ ĝĜėĕĐĘ đĕĘĞ ěĕČ ęĕĜĕĔĥĚĐ đĘČĘ ĕĤĐĥ ,đĤđčĞ ĤĦđĕč čđĔĐ ĤĢčĚĐ ĘđģĘ ęďČĐ ĐĒ ĞĚđĥ ěėČđ ,ěČėĘ ĝĜėĕĐĘ ĦđĥĤ ęđĥ ČđĐ ĐĐđĥĥ ěđĕėđ ,ěĕĘģĤĔĐ ĤĢēĘ ČđĐ ĝĜėĜđ ĖĘĚĐ Ħĕčč ĤĥČ čđĔĐ ĘėĘ ČđĐ ĐėđĒ ČĘĕĚĚ ĦđėĘĚĐ ĤĢēč ĦČ ĘĕĔĚ đĚĢĞč ĖĘĚĐĥ ęĕČđĤĐ ęĕĜĕĔĥĚĐđ ,ĦđėĘĚĐ čĕĥĐĘ ĐĠ ěđēĦĠ ęĐĘ ěĕČ čđĥ ĥĕČĐ ĐĒ ĘĞ đĦđĝē ĥĜđĞĘ ĕđČĤ ęďČĐ ĐĒĥ ĤĚđĘ ęĐĕĠ đĢĠĕ ęČ ĕė ,Ĥčď ĦĎĐĜĐč ĕĠđď ęĐ ęĕĘĕĔĚĥ ČĢĚĜ ,Đčĕĝ ĐĒĕČ ĦĚēĚ đĦđĝē ĦČ ĘĕĔĚ ĖĘĚĐĥ ČĢĚĜ ęĐĕĤčďĘ ĕė ,ĖĘĚĐ ĦĎĐĜĐč ĕĠđď ĘĕĔĐĘ ĐĢđĤ ĕĦĠ ĕĚđ ,ěđĎĐ đĜĕČĥ ęďČĘ ďčė ĥĜđĞ đĕĘĞ ĖĕĥĚĚ ĐĒč ĕė ČđĐ Ğďđĕ ĕĤĐ ,ĖĘĚĐ ČđĐ Ėėč ĐĚ Ęĥ Ĥčď ĕėđ ,ďđČĚĘ ?ĖĘĚĐ ĦĎĐĜĐč ĕĠđď ĘĕĔĐĘ

‡’˜Œ‡˜ ˜ƒ‰„€–†•Œ‚ ‚‰ƒ˜ƒ”Œ

ĦđĢĚ Ęĥ đĜĕĜĞ ČđĐ ĐĒ Ęė ĐčđĥĦ ĕĚĕ ĦĤĥĞč ĕė ,Đėđĝ Đ''čģĐđ ,ĘČĤĥĕ ĕĜč ĦČ ęĕĜď ĦĘđėĕč ěėĘ ,ĔĠĥĚ čĐđČ ČđĐ ĎĤĔģĘđ ČđčĘ ęĕĜĕĔĥĚĐ ęĕĘđĥėĚĐ Ęė ĘĞ ,ęĐĕĘĞ Ęė ĖĥĚč ęďĕ ĦēĦ đĤčĞĥ ĥĕ ĖďĕČĚ ĖČ ,ĐĜĥĐ ĦđĚĕ ĤĥČ Ĥĥđĕ ĕĢĕĘĚ ĐĚėđ ĐĚė ěĕČ ĕė ęďĞč ġĕĘĚĐĘ ęĕČč ĕĜčĥ ĤēČĚ ,ěđČ Ęė Ėėč ,ĘĠĥĐ ęčĢĚč ęĕČĢĚĜ ĘČĤĥĕ ĐĚėđ ĐĚė ęĐĕĘĞ ęĕĤčđĞđ

€

.ęĕģđĘČ ĦčĤģĘ Đďĕ ĘĞ ĦđėĒĘđ ,đĒ ĐđĢĚ ęĕĕģĘ

…‰Œ‚—ƒ•Š˜ƒ–•˜‚‚ €…‚˜ƒƒ”Œ

,ěĚĒĘ ěĚĒĚ ĐČčĐ ĐđĢĚ Ęė ĘĞ ęĕĤĚČĜ ęĕĤčďĐ đĘČ ĦČ ĎđēĘ đĜĕČđčč ĤĚČĕĐĘ ęĕĤčďĐ ęĕĕđČĤ ĤĦđĕč ĖČ ĎēĐ ĐĒč đĜČ ęĕĚĕĕģĚĥ ĦđđĢĚĐ đĘČ ĕė ,ĦđėđĝĐ Ďē ĘĞ ęĐ ęĕĤđĚ ,ěĚĒĘ ěĚĒĚ ęĕČčĐ ĦđđĢĚ ęĦđĕĐ ďčĘĚ ĦđĐĚč ĦđĜĜđčĦĐĐ ęĢĞđ ,ĘČĤĥĕ ĕĜčĘ Ħ''ĕĥĐ ĦčĐČ Ħ''ĕĥĐ ĦčĐČĘ ęďČĐ ĦČ ĤĤđĞĘ ęĕĘđėĕ ĦđđĢĚĐ đĘČ ďčĘĚ ,ęĕĜĠĐ ĘČ ęĕĜĠ ęĕĚė ĦĜĕēčč ,ęĕģđĘČ ĦčĤģĘđ ěĚ ěĦđĕĐ ďĢĚ ĦĕģđĘČ ĐĤČĐ ĐĘĞĚĘĚ ĤĤđĞĦĚĥ ĐĚ .ěĚĒĘ ěĚĒĚ ęĕČčĐ ĦđđĢĚĐ

Š—Œˆ–Š‚‰ƒ˜ƒ”Œ‡Ž

Œ„ŠŒ„Œ‚~‚‚ƒ”Œ˜ŠŒ

ĐĤČĐ ĖĥĚĜ ĐđĢĚ ĘėĚĥ 'ģĐ ĕ"ĤČĐ ęĥč ČĦĕČ ,ĐĜĐ ĘČ čĤģĦĐĘ ĐĚĕĕģĚĐ ĥĕČĐ ĦĘđėĕč Đďĕ ĘĞĥ ĦĕģđĘČ ĦĕĤĕďĦ ĐđĢĚ ěĕč ĤčďĐ ĐĜđĥ ĖČ ,đč ģčďĦĐĘđ đČĤđč ĖĥĚĜ ĦĕĤĕďĦ ĐđĢĚč ĕė ,ěĚĒĘ ěĚĒĚ ĐČčĐ ĐđĢĚ ěĕčĘ ĘĞ ĕė đĜĕĕĐđ ,ěĕĠĕĔ ěĕĠĕĔ ĞčđĜĐ ěĕĕĞĚ ĦĜĕēčč đĒ ĐĤČĐ ęČ ĕė ĐĜĕČ ĦČĒ Ęėč ,ęĕĚĥĐ ěĚ đĒ ĐĤČĐ ĖĥĚĜĥ ğČ ĥĕĎĤĐĘ ĤĚđēč ĞģđĥĚĐ ĥĕČĘ Đĥģđ ,ĤĕĞĒĚ ĔĞĚ ĐĦđČ ĖĥĚĜ ěĚĒĘ ěĚĒĚ ĐČčĐ ĐđĢĚč ĖČ ,đĒ ĐĤČĐč ĦđčđĤČ ĦēĕĦĠ' ĦĜĕēčč ČĕĐ ĒČđ ,ĐĥđďĎ ĐďĕĚč ĐĤČĐ đČĤđč ĘČ čĤģĦĐĘ ĘČĤĥĕ ĥĕČ Ęė ĦĘđėĕč ĒČđ 'ęĕĚĥĐ .ĐĦđēĜ ĐĎĤďĚč ČđĐĥė ęĎ

‚~‚‚ƒ”ŒŠ‚–‡˜‡˜ƒ‡… Œ„ŠŒ„Œ

Ę"Ēē ĕĤčďč ěĐ ĦđčĤ ĤČđčĚ Đėđĝ ĦđĢĚ Ęĥ đĜĕĜĞ ĕė ĦĘĞĚč ęĐ ęĕĤĕėĚ ęĕĥđďģ ĘČĤĥĕĥ đĜČ ęĕČđĤ ěėČđ ĐĜĕėĥĐ ĦĢĕēĚč ĐĕĐĥĐ ČĕĐĥ ,ęĕĥđďģĐ ęĕĤĠĝč ěĐđ ĐČčĐ ĐđĢĚč ęĕčĕĕēĦĚ ęĐ đč ĦĞĐ Čđččđ ,đĘČ ĦđđĢĚ ĦĞčđ ,Đĥģ ĔĠĥĚ đĘ ĐĕĐĥ ďēČĘ ČđĐ ĘĥĚđ ,ĐĥđďģĐ ęĎđ ,đĚĕēĤđ đĘĕēďč ĐĒĘ ęĐ ęĕĜĜđėĦĚ ,ěĚĒĘ ěĚĒĚ ,ĐčđĔĘ đĕĘĞ đĢĕĘĚĐĥ ęĕĤđĎĕĜĝ ĐĚėđ ĐĚė đĕĐ ĔĠĥĚĐ ĐĚĕĕģĘ ĕďė ,ČčđĔ ĦđĞĚ ĐĤđčĞ ĘĕĒđĐĘ ęĐ ęĕĜėđĚ ĦđČĤĘ đĜČ ęĕĘđėĕ ,čĤ ĤđďĕĐč Ęėč ēĕĜĚĐ ĕĜđĚĐ ĥĕČĥ ĖĕČ ĘĞĠĦĕĥ ĕĘčĚ ěĕĘĕĠĦ ęđĕ ĘĠĜĥ ĘđďĎĐ ĦđėĒĐ ĘĞ ĤĦđĕč Đĥđďģď ĔĐĘĐ đč ěĕČđ ,đģĘēč Ęėčđ ,ĐĚĕĕģĚĘ ĦĚČč ĐĕđČĤĐ ěėđĚ ĦđėđĝĐ Ďē Čđčč ĦČĒ ‫הננו להודיע כי‬ ęĕďčėĜ ęĕĚđėĝ ĘĕĒđĐĘ ČđĐ ‫בסייעתא דשמייא יהיה נית להשיג בקרוב‬ ęĕĜĕĚ 'ď đĦđĥĤč ĐĕĐĕĥ ĕďė ĕė ,ĤđďĕĐĐ ĦĕĘėĦč ęĕĤďđĐĚ ‫ספר טיב הקהילה שנה שישית‬ đĘČĐ ĦđđĢĚĐ ĕĜĥĥ ğČ ĘĞ ěėČ ‫מהגליונות של שנת תשע"ו‬ ĦČĒ Ęėč ,đĜĦĜ ďēČ ČĤđč ĕĠĚ ģđĘĕē ĕĘČĤĥĕĐ ĥĠĜĐ ĥĕĎĤĚ ěĕčĘ ĦĕĤĕďĦ ĐđĢĚ ěĕč ęđĢĞ :‫כמו"כ נשאר עדייי כמות מצומצמת מאוד של הכרכי‬ đĒ ĕė ,ěĚĒĘ ěĚĒĚ ĐČčĐ ĐđĢĚ ‫ שנה רביעית – שנה חמישית‬- ‫ שנה שלישית‬- ‫ שנה שניה‬- ‫שנה ראשונה‬ ĕģđĘČ ĞĠĥ ĤĤđĞĚ ĐĜđĤēČĐ :‫ספרי אלו ושאר ספרי רבינו נית להשיג‬ ĥĕČĐ ęĎĥ ďĞ ,ĐĥđďĎ ĐďĕĚč ‫ גולדשטיי‬.‫בחנויות הספרי או בכולל שבתי אצל ש‬ ,ĤđČĐ ĐĒĚ ĤĤđĞĦĚ ĕĜđĚĐĐ ĐėĒČđ ĕďĕĘ Čđčĕ ĕĦĚ ģģđĦĥĚđ

‫הודעה משמחת‬

https://telegram.me/Publications_MM


ĐĜđđė ĖđĦĚ đĒ ĐđĢĚ ęĕĚĕĕģĚĥėđ ,ęĘđĞč ęđģĚ ĐđĢĚčĥ 'ĐĜĥ' 'ĕēčđ 'ęĘđĞ' 'ĕēč ęĕĝĕĜėĚ ĕĤĐ ĐĚĕĘĥ ĐđĢĚ ĦĥđďģĘ đĜČ ęĕėđĒđ ęďČĐ ČđĐĥ 'ĥĠĜ' 'ĕēčĘ đĒ đĒ ĐĥđďģĘ ęđĕģ ĦđĥĞĘ đĜČ ęĕėđĒĥėđ ,ĦđĚĕĘĥč đĒ .đĒ ĐđĢĚ ēėĚ ĦđčĤģĦĐĐ ĦďĕĚĘ đĜČ ęĕėđĒ ČĘĕĚĚ

'ĕēčč ČđĐ ĐĒĐ ěĚĒč ĦđĜčĤģĐ ĦĤĕĚČ ęĢĞ ęĎđ ,ĘĞđĠč ĐďđčĞ ĐĒ ěĕČ ĦČĒ Ęėč 'đĜĕĦĠĥ ęĕĤĠ ĐĚĘĥĜđ' ĦđđĢĚĐ ęĕĕģĘ đĜČ ęĕėđĒ ěČė đĘĕČđ ,ĐĤđĚĦ 'ĕēč ČĘČ .ĥĚĚ ĐĜđģĕĦė

ĕ"ĤČĐ ĕĠ ĘĞ ĤđĚČė ĕė ,čĘđĘ ĦđĢĚč ęĎ Ėĕĕĥ ĐĒ ěĕĞėđ ęđĕģĘ ěĚĒĐđ ,čĘĐ ěđđĕėĘ ěĕĞĜĞĜĐ ĦđĥĞĘ ĖĤđĢ ĥĕ 'ģĐ 'ĕēčč ČđĐ đĚĢĞ čĘđĘĐđ 'ĐĜĥ' ĦĜĕēčč ČĕĐ đĒ ĐđĢĚ čĘĐ ěđđĕėĘ ęĕĞđĜĞĜĐđ ,ęĘđĞčĥ ġĠē đĦđĕĐ ďĢĚ 'ęĘđĞ' ,čĘĐ ĦđĕĚĕĜĠ ĖđĦč ĦđģđĘČĐ ĖĕĥĚĐĘ ĖĤđĢĐ ĘĞ ĐĤđĚ 'ďĘ ęĕĜđđėĚ ęĕĜĚ 'ďĐ đĘČ ĤđĚČė ĕė 'ĥĠĜ' 'ĕēč ČđĐĥ .Đ''ĕđĐ ĦđĕĦđČ

đĜĕĜđĢĤ ĘĞ ĐĤđĚ đĒ ĐđĢĚ ĦĘđĞĠ ęĎĥ ĐĚ ďčĘĚđ ęĕĜđđėĚ ęĕĜĕĚĐ đĘČĥ ČĦĕČ ĕė ,đĜĕČĤđčč ģčďĦĐĘ 'čĐđ Đ''ĕđĐčĥ 'ĕĘ ęĕĜđđėĚ ęĕĝďĐ 'ĎĐ ĕė ,Đ''ĕđĐ ęĥĘ 'đ ĦđČĘ čĘđĘĐđ ,đčĥ ĐĜđĥČĤ 'ĐĘ ęĕĜđđėĚ ĦđčĤĞ đĜČ ęĕĒēđČĥė ČĢĚĜđ ,ĐĜđĤēČĐ 'ĐĘ ěđđėĚ ĎđĤĦČĐđ ĘĞđ ,Đ''č Đ''ĕđĐ 'ĕēč đĜĕďĕč ĥĕ Ęđėĕčė ĕĤĐ ęĕĜĕĚĐ đĘČč ĐĦđĥĞĘ đĜĕĘĞ ęĕĞđĜĞĜĐ ęĕĥđĞĥė Ę"Ē ĕ"ĤČĐ ĦĞď ĕĠ ĖĕĥĚĐĘ đĜĕĜđĢĤč ĕė ,Ĥčďč ĥĕ ĒĚĤđ ,čĘĐ ěđđĕėĘ .čĘĐ ĦđĕĚĕĜĠ ĖđĦĘ ĐĜđĕĘĞĐ ĐĥđďģĐ

ŠƒŠ˜ƒ”Œ—’Ž‚Ž—‹Šƒ

‹‡•ƒŠ~˜–•Š€…‚‡Œ‡˜Šƒ€

ęĕĘĎđĝĚ ęĕĚĕĐ đĘČ ĕė ęĕďĕĚĘ đĜĕĢĚĜ ĤđĚČĐ ĤđČĘ ,Đč ęĕĤĚČĜĐ ĦđđĢĚĐ ďĢĚ ęĕģĘČ ĦčĤģĘ ĤĦđĕč ĖėĘ ĤĥėđĚ ěĚĒĐ ĕė ĦĞďĘ đĜĕĘĞ ĦČĒ Ęė ďčĘĚ ĖČ ĐĤĚČ :ĥĤďĚč ČĦĕČ ĐĜĐď ,ĐĤđĦĐ ďđĚĕĘ ĦđėĒč ęĎ ĘČĤĥĕ đĝĜėĕĥė Ğ"ĥčĤ ČđĐ ĖđĤč ĥđďģĐ ĕĜĠĘ ĐĤđĦ ,ĕĘĞ ČĐĦ ĐĚ ĕĜČđ đĐďĥĘ ġĤ ĐĒđ đĚĤėĘ ġĤ ĐĒ ġĤČĘ ęĐĥ ,đĚĥ Ħčĥđ ĖĘ ĎđđĒĚ ĕĜČĥ ĎđđĒ ĕĘ ĥĕ ĐĘ ĤĚČ ĤĚČĜ ĐĒ ěĕĜĞ .'đė Ėč ģđĝĞĘ ěĕĘđėĕđ ęĦėČĘĚĚ ěĕĘĔč (Ď ,đĔ Ħčĥ ĕĚĘĥđĤĕ) ČĦĕČďė ,ęĕďĞđĚĐ ěĕĜĞĘ ęĎ ęĐč ģđĝĞĘ ĕďė ČĘČ ęĕčđĔ ęĕĚĕđ ĦđĦčĥ đĜĦĜ ČĘ .ĐĤđĦč ĕĚĕ 'ĒĐĥ ĥĚĥđ ĤđČĚ ĤĠĝč čĦė ęĕĤčďĐ đĘČ ĕĠ ĘĞ đĕĤčď ěėđĦđ ,ĐĤđĦĐ ģĝĞ ĦĕĘėĦĘ ĤĦđĕč ęĕĘĎđĝĚ ĎēĐ ĘėĘ Đ''čģĐ Ğčģ đčĥ ęđĕ ČđĐ ĥďđģ Ħčĥ ěėČ ĕė :ęĐ ĕĜĕĜĞč ģĤ ģĝĞĦĐĘđ ,ĐėČĘĚĐ ěĚ đĚĢĞ ĘĕďčĐĘ ęďČ ĦčĤģĘ ęďČĐ ĐėđĒ ĦčĥĐ ĕďĕ ĘĞĥ ČĢĚĜđ ,ęĕĚĥ ěĕČ ďčĘč ďēČ ęđĕ ČđĐ ĦčĥĐđ ĤēČĚ ĖČ ,ęĕģĘČ ĐĘĞĜĐ ěĠđČč ĐĕĐĕĥ ĤĥģĐ ĐĒ ģĒēĘ ęďČĐ ĦĘđėĕč ĦČ ĤĥģĐ ĐĒ ĎĕĠĚ ĐĥĞĚĐ ĕĚĕĘ čđĥ ĝĜėĜĥėđ ,ĤĦđĕč ,ĐČčĐ Ħčĥč ĥďēĚ ĤĥģĦĐĘ ČđĐ ģđģĒ čđĥđ ,đĚĞĔ ęĐč ěėČđ ęĕĚĕ 'Ē Ęĥ ğĢĤ ęĐ ČđĘĐ ďĞđĚĐ ĕĚĕ ĖČ ,đČĤđčč ģđčď ĦđĕĐĘ đĚĢĞ ĘĕĎĤĐĘ ĤĦđĕč ęďČĐ ĘĎđĝĚ đĕĘĞ ĤėĕĜ ĐĕĐĕ ĐĥĞĚĐ ĕĚĕĘ čđĥĕĥ ĕĤēČ ęĎĥ ďĞ .ęĕĚĕĐ đĘČĚ Đĥđďģď ęĥđĤĐ ęďČĐ ĘĞ ĤčĞĥ ĕĤēČ ęĕČč ĐĚĐ ČđĘĐ ēĝĠĐ ĕĚĕ ĖČ Ėė Ęė ĘĎđĝĚ ęďČĐ ěĕČ čđĥ ČĘĕĚĚđ ,ĐĞĕĎĕ ĕĚĕ ęĕĝĜėĜ đčĥ ,ĎēĐ ĐĒč ęĕĤčďĐ ĕĜĠ ęĕĜđĥ ĖČ 'Đ ĦčĤģĘ ĦĘĕēĚĘ đĜĕėĒ ęĐč ĐčđĥĦ ĕĚĕ ĤēČ ĐĜĕėĥĐ ĘĢč đĜČ đĜĕĘĞ ęĕČč ĐĤĕĦĕ ĐĎĤďĚčđ ĐĘĞĚč đĜďđĞčđ ,ĦđĜđđĞ ęĐčĥ ĕČďđ ,đĘČ ęĕĥđďģ ęĕĚĕ ĦđĘĞĦĐĘ ęďČ Ęė ĘĎđĝĚ .ĐČĤĕĐđ ĐĤđĦĐ ĦđĘĞĚč

Š‰Š˜ƒ’‡•˜‚ ‚Ž—‚

ĐĚ ěĕĕĢĘ ĕđČĤ ĤđĚČĐ ĕĠ ĘĞđ ĤĚČĚ ĘĞ ęĕģĕďĢĚ ČĦĕČĥ Ďēđ (čė ,ďĘ ĦđĚĥ) čđĦėĐ ĐĒčĥ ,ĐĜĥĐ ĦĠđģĦ ğĕĝČĐ ĦđĠĕģĦ ğđĝČĘ đĜČ ęĕĘđėĕ ĎēĐ .ĐĜĥĐ ĘėĘ ĤĢĕĐ ďĎĜ ĦČ ěĕčĕđ ęďČ Ęė ĐČĤĕ ěČėĚ ęĕĘĎđĝĚ ĐĚė ďĞ ,đĕĜĠĘ ĤĥČ ĦđĘĞĚč ĦđĘĞĦĐĘ ęĕĚĕĐ đĘČ đĘČ ĦČ ĘĢĜĕ ěėČĥėđ ĐďđčĞĐ ĦđĘĞĦĐĘ Đďĕ ĘĞ ĐėĒĕ ,ęĕĚĕĐ .đČĤđčč ģđčď ďĕĚĦ ĦđĕĐĘđ

‡Š~†˜Œ‚ƒ‹‡ƒŽŽ‚

~Š‡Šƒ~˜˜Š~˜ƒ–˜~

ęĐ ęĕĚĕĐ đĘČč đĜČ ęĕĚĕĕģĚĥ ĦđđĢĚĐ đĘČĥ đĜĘ ĕĤĐ ĐĤČĐĐ ďčĘĚĥ ČĢĚĜđ ,Ħ''ĕĥĐ ĦčĤģ ĘĞ ęĕĤđĚ ęĚĢĞ ęĕėđĒ ěĚĒĘ ěĚĒĚ ĐČčĐ ĐđĢĚ Ęėč ęĕėđĒĥ ĦđčĤģĦĐĘ ĐĤđĚ ĐĘđė Ęėĥ ĐĘđĞĠ ęĎ ĦđĥĞĘ ĦđđĢĚĐ đĘČč đĜČ đĘČ ĦđđĢĚ ęđĕģčĥ ČĢĚĜđ ,Ħ''ĕĥĐĘ ĦđčĤģĦĐ ĘĞ ęĢĞč ĕė ,ďēĕ ęĎ ČĘĕĞĘďđ ČĦĦĘď ČĦđĤĞĦČ ĐĥĞĜ 'Ħĕ đĕĘČ čĤģĦĐĘ đĜĕĜđĢĤ ĦČ ęĕĘĎĚ đĜČ ĦđđĢĚĐ ęđĕģ ĦđĘĞĦĐĘ đĜĘ ĞĕĕĝĚĐ ,ĐĘĞĚĘĚ đĤđČ ĞĕĠĥĚ ěėČ ČđĐđ .Đďĕ ĘĞ

‚Žƒƒ‰˜ƒ‰‡–”˜ƒƒ”Œ

ĕĠė ěėČ ,ĐĜđđė ęĕėĕĤĢ ĦđđĢĚ ĕė ĦĞďĘ đĜĕĘĞ ĦČĒ ĖČ ,ęĕģđĘČ ĦčĤģĘ ĦđđĢĚĐ đĘČ ďđČĚ ęĕĘĎđĝĚ đĜĤĚČĥ ,ĦĕĜĠđĎ ĐĞđĜĦ ęđĥĘ ęĕģđģĒ đĜČ ěĕČ Đėđĝ ĦđĢĚč ěėČđ đĘČ ęđĕģ ĦĞč ěđđėĘĚ đĜĦđČ ĤĔđĠ đĜĕČ ĦČĒ Ęė ĖČ đĜČ ěĕČ ęČč ĖČ ,đĕĘČ čĤģĦĐĘ đĜĕĜđĢĤč ěėČĥ ĦđđĢĚĐ ,ĐĚĥĜ ČĘč ğđĎė ĦđđĢĚĐ đĘČ ęĕčĥēĜ ,ĐĒĘ ęĕĜđđėĚ čĤģĦĐĘ đĜĕĦĘđėĕč ěĕČ čđĥ ,ĦđĚĕĘĥ ęĐč ěĕČĥ ěđĕėđ .đĜĕČĤđčĘ ęďĕ ĘĞ

‚‰ƒ˜ƒ”Œ—’Ž‚Ž—‹Šƒ

ĦĦĘ ,ęĕĚĕĐ đĘČč ĦĘĔđĚĐ ĐďđčĞĐ ĕĐđĒ ěėČđ Ĥčď Ęė ĐĜĐď ,ĐđĢĚ ĐĦđČĚ ĖĥĚĜĐ ĐĥđďģĘ ęđĕģ 'ĥĠĜ' 'ĐĜĥ' 'ęĘđĞ' ęĐĥ ĦđĜĕēč 'Ďč đĜĥĕ Đĥđďģčĥ ,ģĦĜĕ Ęč Ĥĥģ ĐĒč ĐĥĞĜ ĐĥđĘĥĐ đĘČ ęĕďēČĦĚĥėđ ęĘđĞ 'ĕēčđ ĐĜĥ 'ĕēč ĐĜĐđ ,ĕēĢĜ ęđĕģ ĐĒ ĤčďĘ ĥĕđ 'ĕēč ęĐ ĐĚđĕģ ěĚĒ ĕė ,ęĐ ęĕďēđČĚ Đėđĝ ĦđĢĚčĥ ĐėĕĤĢ ČĕĐ ĕė 'ęĘđĞ' 'ĕēč ČĕĐ ĐėđĝĐ ęĢĞđ ,'ĐĜĥ'

'‫ישמח לב מבקשי ה‬ ‫הננו להודיע כי בסייעתא דשמייא‬ ‫יצא לאור ספר‬

‫ספר טיב הפרשה‬ ‫על חמשה חומשי תורה‬

‫שיחות ומאמרי ורעיונות לפי סדר הפרשיות‬ '‫המלהיבי ומעוררי את האד לעבודת ה‬ ‫והנהגות טובות ומידות טובות והתחזקות באמונה וביטחו‬ ‫שזורי באמרי חכמה וסיפורי ומשלי קולעת אל השערה‬ ‫בטוב טע ודעת השוה לכל נפש ללמוד וללמד‬ ‫ בקרוב אי"ה ייצא לאור ספר טיב ההפטרות על חומש בראשית‬.‫ ב‬.‫נ‬

‫ספרי אלו ושאר ספרי רבינו נית להשיג בחנויות הספרי‬

,ęėĤĢ Ęė čĥđĕĚ ęĦĞď ěĕČ ęĦĚēĚ ĤĥČ ,ĦđČĘĦ ĘČ ,ĘČĤĥĕ ĦčđĔĘ ĞĕĤėĚđ ęĐĕĤčď ĘčģĚ ěėČ Đ"čģĐđ ,ĘČĤĥĕč ĦđĤĎĦĐĘ ęĐ ęĕđģĚ ěĕĕďĞ ęĕĎĤĔģĚĐ đĘČ ĦēĦ ĝĜėĕĐĘ ĘČĤĥĕ ĦČ Đ''čģĐ ĐđĢĚ ěėĥ ěđĕėđ ,ęĐĘ ĞĤĐĘ ęĕĜĕĔĥĚĐ ĦĘđėĕč ĐĕĐĕ ČĘ ęĥđ ,đĘĕĢ ĘČĤĥĕ ĦČ ĝĕĜėĚ Đ''čģĐĥ ĖĕČ ęĕČđĤ ęĕĜĕĔĥĚĐĥėđ ěđĞĔĕđ Čđčĕ ĕĦĠ ĕĚ ĕė ,ęĐĕĦđĜĞĔ đĚĦĦĝĜ ,đĘĕĢ ĦēĦ ?ĕđČĤė ČĘĥ ĎĐĜĦĚ Ęđėĕčė Đ''čģĐ ĕė

Š‰‚‡—~Š‚ƒ”Œ‹ƒ‡• ~ƒ‚—

Ħ''ĕĥĐ ĦčĐČ ĘĞ ĐĤđĚ ĐĘđė Ęė đĒ ĐđĢĚ ĕė đĜĘ ĕĤĐ ĕĠėđ ĦđđĢĚĐ ĤČĥ ĘėĚ đĒ ĐđĢĚ ĐĜđĥ ěėĥ ěđĕėđ ,đĕĜčĘ ĤčďĘ ęĞĠ đĘ ěĚďĒĜĥ Ę"ĢĒ ĕĤđĚ ĕčČĚ ĕĦĞĚĥĥ ĐĚ čĎĥč Ę"ĢĒ ĒĕĕĤĎĜđĕ ďđď ĕčĤ ěđČĎĐ ď"čČĤĐ ěĤĚ ęĞ 'Ĥ đĘ ĤĚČ Đĥđďģď ĦđĥĎĤĦĐ ĖđĦĚđ ,đĒ ĐđĢĚ ĦĘĞĚ ĕďėč ĕė ,ęĕĚĥĐ ěĚ ĐĜĦĚ ĤďĎč ČĕĐ đĒ ĐđĢĚĥ ďđď ČĘČ ,ĦĕĜĠđĎ ĐĘđĞĠ ęđĥĘ ęĕģģĒĜ đĜČ ěĕČ ĐĚĕĕģĘ ,ĐđĢĚč đĜĦđČ ĐėĒĚ ĐėđĝĐ ĕĘĦđė ěĕč ĐĕĐĥĐ ęĢĞ đĜĕėĤĢ ĦČ ĦđĥĞĘ ĕďė ĐėđĝĘ ĝĜėĕĐĘ đĜČ ęĕĘđėĕ ,ĐđĢĚč Đ''čģĐ đĜĦđČ ĐėĒĚ ďčĘč ĐĒčđ ĐĜĕĥđ ĐĘĕėČ ęđĥ ĖĘ ěĕČ ĕė ,ČĘĠ Ĥčď ČđĐ ĕė ěĕčĕ ĐĒč ěĜđčĦĚĐđ ĦđĥĞĘ ęĕđđĢĚ đĜČ ěĕČ ĐĚđĕģ ĦĞčĥ ĐĤđĦčĥ ĐđĢĚ ĕĜĠ ęĕĜčđĚ đĜĕĤčď ĕĠĘđ ,đĒ ĐđĢĚ ďčĘĚ ĐĘđĞĠ ĐĒĕČ ĦđĐĥĘ Đėđĝ Ęĥ đĜĕĜĞ Ęė ĕĐđĒ ĤđĚČė ĕė ,ęĕĤčďĐ ęĢĞčđ ,ęĕĜĕĔĝĚĐ Ęė ĕĜĠĚ ěĜđĎĦĐĘđ ,Đ"čģĐ Ęĥ đĘĕĢč čđĥđ ,đĒ ĐđĢĚ ĦĕĘėĦ ĐĚĕĕģĦĜ Ĥčė ĐėđĝĘ đĜĕĦĝĕĜė .ęĕĤčďč ğĕĝđĐĘ ĖĤđĢ ěĕČ

ˆ—ŒŽ‚—•Œ‚˜‡˜—ƒ• ˜ƒ‰ƒ‚€…

ĦĘĕĔĜ ĦđĢĚ ęđĕģ ĕďĕ ĘĞ ęĎ đĜČ ęĕėđĒ ĐĜĕēč ĐĦđČĘ ĐĕĐ ĐĜđĥČĤč (.ČĚ Đėđĝ) Ę''Ēēč ČĦĕČ ĐĜĐď ,ęĕĜĚ 'ďĐ čĤēĥĚ .ďēČ ęđĕ ĐĜĕďĚčđ ,ĐĞčĥ ĥďģĚč ĘĔĕĜ čĘđĘ ĘĔĕĜ čĘđĘ ČĐĕĥ ĕČėĒ ěč ěĜēđĕ ěčĤ ěĕģĦĐ ĥďģĚĐ Ħĕč Ęĥ ĐĦđĐĚč ěĜđčĦĜĥė .ĥďģĚĘ ĤėĒ ,ĐĞčĥ ĐĜĕďĚč ĐĒč ĕė ,ĐĜĕēč ĐĦđČĘ đĜĕėĒ Đč ęĎ ĕė ēėđđĕĜ ĐĜģĦ ĐĦđČ ĥďģĚĐ Ħĕč Ħĥđďģ ĕČėĒ ěč ěĜēđĕ ěčĤ ĖĕĥĚĐ ĐĜģĦĐ Ęėč ęĕĤđĒĠĐ ĦđĕĝĜė ĕĦč Ęėč ĦđėđĝĐ ĎēĐ ĕĚĕč ĐėđĒ ĦĝĜėĐ Ħĕč Ęė ,ĘČĤĥĕ Ęĥ ęĦđčĥĚ ĦđĚđģĚ ĐčĕĦĐđ ,ĥďģĚĐ Ħĕč Ęĥ ĐĤĕĦĕ ĐĜĕēčĘ ęĕĚĕĐ đĘČč Ęĥ đĦđĞĚĥĚđ ,ēčĒĚ ĦĜĕēčč ČĕĐ Đčĥ ĦĕĞĢĚČĐ ĦđĕĝĜė ĕĦčč ęĕĚĕĐ đĘČč ęĕČčĐ ĘČĤĥĕ ĕĜč ĕė Ĥčď ,ĥďģĚĐ Ħĕčč ĐĜĕėĥĐ ĘĢč đČč đĘĕČė ĤčďĐ čĥēĜ čĥēĜ ĐčĕĦĐ ĦČ ęĕĠĕģĚĥėđ ĦČ ęĐ ęĕĠĕģĚ đĘĕČė ĤčďĐ .ĥďģĚč ēčĒĚĐ

‚‰ƒ˜ƒ”Œ ‡… Š—ƒŽ‡Ž‹€ ŠƒŠ

ĐđĢĚč ęĎ ĕė ,ęĕďĕĚĘ đĜĕĢĚĜ ĐďĕĚč ęĕģđĘČ ĦčĤģĘ đĜĕėĒ đĒ ĖĕĥĚĐ Đ''čģĐ ĕė ,ĐĥđďĎ ĕĦčč ĥďģĚĐ Ħĕč Ħĥđďģ đĘĕĢč đĜČ ĐĕĐĜĥ ĕďė ĦđĕĝĜė ĐĜĕėĒĥ ĐĚ ďčĘĚđ ,ĐĥđďģĐ ĘĞđĠč ĦđĥĞĘ ĐĒ ĕďĕ ĘĞ Ħĕčč đĥĞĜĥ ĦđďđčĞĚ ďēČ ěĕČ ĔĞĚėĥ Ĥčď ,ĥďģĚĐ ğČ ĘĞ ĕė ,ĐĒĐ ěĚĒč đĦđČĕĢĚ ěĚĒč đĜĕėĒ ĦđĜčĤģĐ ěĕĜĞč ęĎĥ 'ęĕďĕĚĦ ęđģĚč ĦđĘĕĠĦ'Ę ĐĒĐ



https://telegram.me/Publications_MM


˜ƒ•„…˜‚‚‡† '‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד‬ ‫וביץ שליט"א‬‫ו הרה"צ ר' גמליאל רבי‬‫שיאות מור‬‫ב‬

˜ƒŽƒ‡Ž‚ƒ‡„‡’—ƒ~‚ ģđĒĕĜ ğČđ .đĥĞė ĞĥĤ ěč ęĞ ďďđĚĦĐ ,ěė đĚė .ēčĒĚĐ ĕė ĕĐĕđ :ģđĝĠč ĕ"ĥĤ ĥĤĕĠĥ đĚėđ ,đĕĥĞĚĚ đĚĢĞč - 'ěĕĐėĦđ' :(Č ,Ēė ĦĕĥČĤč) ĦđČĤĚ đĕĜĕĞ ěĕĐėĦđ ģēĢĕ ěģĒ ĦđĤĕĔģĚđ ĦđĜĥĞĚ đĕĐĥ [đĥĞ ĦđĥĜ] đĘČ Ęĥ ěĜĥĞč .ĐĤĒ ĐďđčĞĘ ĐĥĞđ ,ĐĤđčĎčđ ĒđĞč đĜĕčČ ģēĢĕ ďĚĞ ĦČĒ Ęėč ĐĜĐđ ĦđĕĐĘ ĐėĒ Ėėčđ ,ČđĐĥ Ęė ěđĤĝē ČĘĘ đČĤđč ĦđĢĚ .ĐĤđčĎ ĦďĕĚ – Ğđďĕė đĦďĕĚ đĒĥ ,ĐĤđčĎĐ ďđĚĞ •~•~•

!ęĕďĚđĘ – ěđĘĥĕė ĘėĚ ĕĤĐĥ ,ĐĘĞĦĚđ ĐĘđĞ ęĎ ,ČĚĘĞď ĕĜĕĕĜĞĚ ęđēĦđ ęđēĦ Ęėč ęĕĤčďĐ ęĐ Ėė .ęĘđĞĐ Ĥďĝč ČđĐ ĖđĤč ČĤđčĐ ĞĕčĔĐ Ėė ĕė ,ęĕĕĚĥĎĐ ĕČĥ ĔĞĚėĥ ,'Đ ĦďđčĞč ĦČĒ ČĢĚĜ ,ğģđĦ ĤĦĕč ĖČ ĦđďďđĚĦĐ ČĘč ęĕĚĥ ĦČĤĕčđ ĐĤđĦč ĦđĘĞĦĐĘ ĤĥĠČ ,ęĕĚĞĠ ĐĚė 'ĦđĘĕĠĜ' đĘĕĠČđ ,ęĕĤĚđ ęĕĥģ ĦđĜđĕĝĜ ĘđĚ :(Č ,ĎĚ ěĕĔĕĎ) đĤĚČĥ đĚėđ ,'ęģđ ģĕďĢ ĘđĠĕ Ğčĥ' ĦĜĕēčč .ěĐč ĘĥėĜ ė"Č ČĘČ ĐĤđĦ ĕĤčď ĘĞ ďĚđĞ ęďČ ěĕČ •~•~•

ĐĚė ĕė 'ČĦĚĕĘĥ čģĞĕ' - .‰" ƒŽ‡‡ ˜‡ ĞĥĤĐ đĥĞ ęĞ ĘďĎ ,ĐĘĕēĦ .đĕĘĞ đĤčĞ ĦđČģĦĠĤĐ ,ĦēČ ĐĠĕĠėč ĥēĜ ęĞ ĤđďĘ ĖĕĤĢ ĐĕĐđ ,đĕčČ Ħĕčč ďĕĢ Ğďđĕ ĥĕČ đĥĞ ĕĐĕđ' :ěĕĔđĘēĘ ĦďĎđĜĚ ĐĠģĥĐ ęĞ ,(Ēė ,Đė ĦĕĥČĤč) 'ęĕĘĐđČ čĥđĕ ęĦ ĥĕČ čģĞĕđ ,Đďĥ ĥĕČ đĚėđ ,đĥĞ ĦČ čĐđČ đĕčČ ĖĕČ ęĚđĦĥĚđ ĐČđĤ čģĞĕđ ĘđĘĞ ĐĕĐĥ ďĞ .'đĥĞ ĦČ ģēĢĕ čĐČĕđ' :(ēė ,ęĥ) čđĦėĥ ,ĐĕđČĤĐ ĐĎĐĜĐĐ ČĕĐ đĥĞ ĦĎĐĜĐ Čģđđď ČĚĥ ,čđĥēĘ čĐđČ ĦČĒ Ęėčđ ,ĥđďģđ ĘđďĎ ČđĐ đĕčČĥ Ğďĕ ĕĤĐĥ Ėė Ęė ĘđĚĞĘđ ēđĤĔĘ đĕĘĞ ĐĚĘ ěė ęČđ ,đĥĞ ĦČ ČđĐ .ĖĤčĦĕ đĦďđčĞč ,đĥĞ ĕďĕĚ ĦđėĤčĐ ČĕĢđĐĘ ĕďėĥ ,ęĕČĢđĚ đĜČ čđĥ ĦđėđĤė đĕĐĥ ĦđĘđčēĦč ĥĚĦĥĐĘ čģĞĕ ġĘČĜ :ĤĚđČĥ ,ęĕģđĝĠč ĤČđĦĚė ,ĐĚđĢĞ ĥĠĜ ĦđĤĕĝĚč .'ĐėĤč ČĘđ ĐĘĘģ ĕĘĞ ĕĦČčĐđ' ĦĕčĘ ēđĤčĘ ģģĒĜ ,đĥĞ ĦĚē ĕĜĠĚ ďēĠĐ Ęĥč ė"ēČđ ĘĞđ .Ğđďĕė ,ĦčģđĜđ Đĥģ ĦėĝĚč ďďđĚĦĐ ęĥ ,ěčĘ ēĝĠ ĘĕĘč ĦČĒ ęĕĤĕėĒĚ đĜČđ ,Ę"Ēē đĤĚČĥ ĐĚ ĐĜĘđė ęĕĤėĒĐ ĘĞ ČĘČ ĤĒĎ ČĘ ĐĞĤĠĥ :ĐďĎĐĐ ĦĤĕĚČ ĦĞč .ĘėĐ ĦČ ĤđģĞĘ ĥģĕč ěčĘđ ěđĤđďčđ ĐĘĠĦč đĦĕč ĕĜč ęĞ čģĞĕ Čč ,ěėĚ ĤēČĘ ĦđČĚ ĞčĤČĥė đĦĚđĞĘ Čč ĤĥČ đĥĞ ďĎĜ ĐĚēĘĚđ Ęĥ ĐĥģĐ ěđĕĝĜč ďďđĚĦĐĘ đĕĘĞ ĐĕĐ ęĎ .đĚĞ ĥĕČ .ęėĥ ĕĥĜČđ ĐĜĕď ĦĕĥČĤč - ''đĎđ čģĞĕ čĥĕđ' :Ġ"ĐĞ ĕ"ĥĤč ČčđĐ) Ę"Ēē đĤĚČ ěėČđ Ęĥ đĒĎđĤ đĕĘĞ ġĠģ ĐđĘĥč čĥĕĘ čģĞĕ ĥģĕč :(Č ,ĒĘ Đ"čģĐ ĤĚđČ ,ĐđĘĥč čĥĕĘ ęĕĥģčĚ ęĕģĕďĢ ,ğĝđĕ ČĘČ ,ČčĐ ęĘđĞĘ ęĐĘ ěģđĦĚĥ ĐĚ ęĕģĕďĢĘ ěĕĕď ČĘ !ĐĒĐ ęĘđĞč ĐđĘĥč čĥĕĘ ęĕĥģčĚĥ ĘĞ Čģđđď ČđĐ ĐĒĐ ęĘđĞč ęĕģĕďĢ ĖĤďĥ ,ĤđĚČė đĜĕĕĐđ ĖĤĢđĐ ďđĞ ĦČĒ Ęė ĕĤēČ ěėĘđ ,Đĥģ ĐďđčĞđ ĘĚĞ ĕďĕ ĕĜĥ ĕĚĕ :(Ĕ ,ĒĚ ęĥ) ĐĞĤĠĘ ĤĚČĥ đĜĕĢĚđ ,ęĕĤĢĚĘ ďĤĕĘ ĕďĕ ĘĞ ,ęĤč .'đĎđ ęĕĞĤđ ĔĞĚ ĐĜĥ ĦČĚđ ęĕĥĘĥ ĕĤđĎĚ ĐĚĕĘĥ đĦĔĕĚ ĐĕĐĦĥ ĐėĒ ,ĦđĜđĕĝĜĐ ęĞ ďďđĚĦĐĥ ęĞ Ęĥ đĜĕĜč ďđĝĕ ěČėĚđ ,Đ-ĕ ĕĔčĥ č"ĕ ĐĜĚĚ ĦČĢĘ .ēĢĜĘ ĘČĤĥĕ •~•~•

'ƒ‡Ž' ˜ƒŒ—Œ 'ĦđĜđĕĝĜ' Ęĥ ĐĒ ěĕĜĞč ěđďĘ đčĤĐ ,ĤĝđĚđ ĐčĥēĚ ĕĤĠĝč :ĐĜđĥČĤ :ĦđĕđĞĚĥĚ ĥĘĥ 'ěđĕĝĜ' ĦčĕĦĘ ĥĕĥ đčĦėđ ĦĦĜ' :đĚė ,ĦđĘĞĦĐ ěđĥĘĚ :ĐĕĜĥ .ěēčĚđ ĕđĝĕĜ ěđĥĘ :ĦĕĥĕĘĥĐ ĦđĞĚĥĚĐđ .(đ ,ĝ ęĕĘĐĦ) 'ĝĝđĜĦĐĘ ĝĜ ĖĕČĤĕĘ đĘĘĐ ĦđĕđĞĚĥĚ 'ĎĐ Ęė ĕ"Ğ ěėČđ .ĐēĕĤčđ ĐĝđĜĚ ěđĥĘĚ .ĐČĢđĦĐ ěēčĚĘ ęĕĞĕĎĚ ĕĦĥ đĕĜĠĘ ĦđďĚđĞ ,'ěđĕĝĜ'č ĞĘģĜ ęďČĥė ĕė ,đČ .ĦđďďđĚĦĐ Ęė ĕĘčĚ ēđĤčĘđ ĝđĜĘ đČ :ĦđĕđĤĥĠČ đĦđČ ęĕĚĕĤĚ ĒČđ ,ěđĕĝĕĜč ďđĚĞĘđ ĥģĞĦĐĘ ,ďďđĚĦĐĘ ĦđėĒč ģĤĥ ,ČĢĚĜ .ĝĜ ĘĞ đĦđČ ęĕĘĞĚđ ęĕĚĥĐ ěĚ ĕĘčĚ đĘĕČđ ,đĒ ĦđĘĞĦĐĘ ęďČĐ ĐėĒ ĐĠĕģĦĐ ĐďĕĚĞĐ ĐĕĐ ČĘ ,ěđĕĝĕĜĐ ĦđčģĞč ęĕĚĥĚ ĐČčĥ đĒ ĐĚĤĐ .đĕĘČĚ ęĥĘ ĞĕĎĚ ĐĒĐ ęďČĐ ěĕČĘĕĞ ěĕĒĕĠĥđČ ĐĞčĥĐ Ęė ĘĢČ đĜČ ęĕČĢđĚ Ėė ěėČđ đĤčĞđ ,ĦđĜđĕĝĜ ĐĚėđ ĐĚė ęĞ đďďđĚĦĐĥ ,ěĕĥĕďģ ĦđĕĐĘ đĞĕĎĐĥ ďĞ ,ğđĤĕĢ ĤēČ ğđĤĕĢđ ,ĖđėĕĒ ĤēČ ĖđėĕĒ .ęĘđĞ ĦđĤđďĘ ęĕĞđĤ ĐĞčĥĐĚ •~•~•

ĤČđčĚ ,'ČĜĚĕĐĚ ČĕĞĤ' ĐĥĚ - .‰" ƒŽ– ‰—Œ

‚

'ęĐĤčČ ĐĕĐ ďēČ' ,ĐĚđČĐ ĕčČ - .‰" ƒŽ‡‡ ‹‰–‡ .(ďė ,ĎĘ ĘČģĒēĕ)

:ģđĝĠĐ ĘĞ (Ĕ ,ď ęĕĤĕĥĐ Ĥĕĥ) ĕ"ĥĤ čĦėĥ ĐĚ ĐČĤđ ďēČč' ,'ĖĕĜĤđĢĚ ģĜĞ ďēČč ĖĕĜĕĞĚ ĦēČč ĕĜĦččĘ' ęĐĤčČ ĐĒđ ďēđĕĚ ĐĕĐ ďēČ ČđĐ ĖĕĦđčČĚ ďēČč - 'ģĜĞ ,ĐĒ ęĐĤčČ ĐĜĐđ .ęĕģĜĞč ĘđďĎĐ ęďČĐ ,'ģĜĞ' ČĤģĜĐ ĦđėĒč ĐĚđČĐ ĕčČ ĦđĕĐĘ ĐĚđĢĞĐ đĦĘđďĎĘ ĐėĒĥ ,čđĦėĥ đĚėđ .ĦđĚđĢĞĦđ ĒđĞč ęĐč ďĚĞĥ ĦđĜđĕĝĜĐ ,'ĐďĕģĞ'Đ ěđĕĝĜ ČđĐ ĕĤĕĥĞĐ ěđĕĝĕĜĐ ĦČ ĤčĞĥ ĕĤēČĥ ĕė ĕĦĞďĕ ĐĦĞ ĕė' :(čĕ ,čė ĦĕĥČĤč) Đ"čģĐ đĘ ĤĚČ ĒČ ģĤ ĐĚ ĕĘ ĥĕ ĐĦĞĚ :ęĥ ĕ"ĥĤčđ ,''đĎđ ĐĦČ ęĕģĘČ ČĤĕ ,ĖĘĢČ ĕĦčĕē ČĕĐ ĐĚ ęĕĐĚĦĐ ĦđĚđČĘđ ěĔĥĘ čĕĥĐĘ .'ĐĦČ ęĕģĘČ ČĤĕ ĕė' ęĕČđĤĥ đĕĥėĞ ĐĠ ěđēĦĠ ĕĘ ĥĕ •~•~• ĤČđčĚ ĕĤĐ .'ČĦďĕģĞ ģēĢĕ' - .‰" ƒŽ‡‡ ˜…ˆ‡ ĐĥĞĚč ĖĤčĦĕ đĚĥ ĥđďĕģ ĘĞ đĥĠĜ ĤĝĚĥ ĖĕČ ĐĤđĦč ďĞ ęĕĥģčĚ đĜČ đĒ ĐĚđĢĞđ ĐĘđďĎ ĦđėĒčĥ ,ĐďĕģĞĐ ĕčĎ ĘĞ ĤđčĢ đĤĠČ đĘĕČė Ħ"ĕĥĐ ĕĜĠĘ ĐČĤĕĕĥ ,ęđĕĐ

•~•~• '˜‰ ˜ƒ‡‰ ˜ƒŽƒ‡Ž ,ěĕĥĕďģ ěĕĒĕĠĥđČĐĥ ,(č ,Ďģ Ď"ē ģ"ĐđĒ) 'ģĐ Ę"Ēē đĜĘ đĘĕĎ ,ěĤĐČ ,ĐĥĚ ,čģĞĕ ,ģēĢĕ ,ęĐĤčČ :ęĕĞđĤĐ ĦĞčĥ ęĐ ěĕČ .ĘČĤĥĕ ĕĜč Ęĥ ęĐĕĦđėđĝč ęĕČč ,ďđďđ ğĝđĕ ĥĕđ ,ģ"ĐĠĝč ĐčĤĐ ĐĒč đėĕĤČĐđ ,ęĔđĥĠė ęĕĤčďĐ ęĕĤēČđ ,ĦĚĕĕđĝĚ ĐĜĕēčč ęĦđČ đČĤĥ đĤĚČĥ ęĕģĕďĢ ĐĘđďĎ ĐĜđĚČđ – ęĕČč ęĐĥ ĐĚĐ ęĕĜĕĚČĚĥ đĤĚČ .ĐĕĕČĤĚ Đč ĦđėđĝĐ Ďē Ęĥ đĒ ĦđĜĚďĒĐ ČĜ ĘĢĜĜ ,ęĕĜĠ Ęė ĘĞ ,ěĕĒĕĠĥđČĐ ĦĞĠđĐ Ęĥ ĦĚĕĕđĝĚ ĐĜĕēčĘ ęĕėđĒ đĜČ ęďČĐ ďďđĚĦĚ Đčĥ ,Đčđĥē ĦēČ ĐďđģĜč ěđďĘ ĕďė .ĦđĜđĕĝĜĐ ěĕĜĞ ČđĐđ ,đďĘē ĕĚĕ ĖĘĐĚč •~•~• ˜ƒŽƒ‡Ž ‹‡‡‡Œ ‹‡ƒ–‰ ˜— :ĦđĜđĕĝĕĜ ĕĘĞč đĕĐ ęĕĞđĤĐ ĦĞčĥ Ęėĥ Ğđďĕ ĐĜĐď – čģĞĕ ,ĐďĕģĞč – ģēĢĕ ,ĦđĜđĕĝĜ ĐĤĥĞ ĤčĞ – ęĐĤčČ đĜčĤ ĐĥĚ .ęĕĤĢĚĘ ĐďĕĤĕđ ğĝđĕ ĦĤĕėĚđ ,đĥĞđ ěčĘ ęĞ .ęĕĤĢĚč đĦđĕĐč đĕĘĞ ĤčĞĥ ĐĚ Ęėđ ,ĐĞĤĠ Ħĕčč ĘďĎ – ĐďĕĤĕĐ – ģĕďĢĐ ğĝđĕ .'ěĤĐČ ęđďĕđ' đĕĜč 'č đĦĚ – ěĤĐČ – ĖĘĚĐ ďđď .đĕĘĞ đĤčĞĥ ĦđĞĤđČĚĐ Ęė ęĞ ęĕĤĢĚĘ ęĕĞđĤĐ ĦĞčĥđ .ęĕĥģ ĦđĜđĕĝĕĜ ęĞ ĐčĤĐ ďďđĚĦĐ .ĦđďĕĚĐ Ğčĥ ďĎĜė ęĐ ęĐĕĦđĜđĕĝĕĜ ęĞ đĘĘĐ ,ęďČĘ ĦđČĤĐĘ ĕďė ČĕĐ đĜĕĦđėđĝč ěĕĒĕĠĥđČĐ ĦĞĠđĐđ ĦďđčĞč đĘ ęĕĞĕĕĝĚđ ęĕĞđĤ ĐĞčĥĐ ęĕČč ěđĕĝĜ Ęėčĥ ĕĠĘ ,ęĕĞđĤ ĐĞčĥĐ ĦđĕĐĘ đĤēčĜ ĐĚĐ ģĤ ěėĘđ .ĥďđģĐ ,ęďČĐ ĦČ ęĕĚĚđĤĚ ęĐ ĦđĜđĕĝĕĜĐđ ,ĦđĜđĕĝĜ đĤčĞĥ .ĐĐčĎĐ – 'ĝĜ' ěđĥĘĚ ęĎ ČđĐ ěđĕĝĕĜĥ ģ"ĐĠĝč ČčđĚė ęĕČč čđĤ ĕĠ ĘĞ ĐĚĕĘĥ ĐčđĥĦč čđĥĘ Čč ęďČĐĥė ęďČĘ ęĕĜĦđĜ ĖėĘđ ,đĘ ęĕĎĞđĘđ ęĕĞĤĐ đĕĤčē đĕĘČ .đďĞč đĞĕĕĝĕĥ ęĕĞđĤ ĐĞčĥĐ ĦČ ęĕĥďē ęĕĤčē ĤĥČėđ ,đĜĕčČ ęĐĤčČ đĚĞ Čč ďĝēč ģĝđĞ ęďČĐĥė ČđĐ Ėėđ ,đďĞĝĘ ģēĢĕ đĕĘČ Čč ĞĤĐ ĤĢĕč ęēĘĜ ęďČĐ .ęĕĞđĤĐ ĦĞčĥĘ ĐĤđĥģĐ ĐďĕĚđ ěĕĜĞ Ęėč ďĢĕė ĤČčĘ ĖĕĤČĐ 'ĐĤđčď ĤĚđĦ' 'ģĐ đĤĠĝč ģ"ĚĤĐđ ĕĤĐĥ ,Đ"čģĐ Ęĥ đĕĦđďĕĚč đČĤđč ĦČ ęďČĐ ďđčĞĕ ČđĐ ĕĤĐ đĕĦđďĕĚ ĤčĥĚĥ ĕĚđ .đĕĦđďĕĚč ģčďĕĐĘ ĖĕĤĢ 'ĐĤđĦ ĦēĚĥ' đĘĢČ ĐĕĐĕĥ ,ĐĤđĦĐ ęĞ ďđģĤĘ Ęđėĕ ęĎĥ ČĘČ ,ĐĤđĦĐ ęĞ ēĚĥ ČđĐ ģĤ ČĘĥ ,ĦĕĦĕĚČ .đĚĞ ĐēĚĥ ģ"ĐđĦĐ •~•~• ˜ƒ„„ƒŒ˜‰‰ …‰ ĦđĚďģĦĐ Ęĥ ĦđĤĥĠČ ěėĦĕĦ ČĘĥ ,ĤčďĐ ĤėđĚđ Ğđďĕ .ĦđĕđďďđĚĦĐđ ĦđĜđĘĥĕė ČĘĘ ,ČđĐĥ ęđēĦ Ęėč ĐĕĕĘĞđ ĦČ ĦģĒēĚ ,ĦđĕđĞĔĐđ ĦđģĕĠĝĐ ĘđĚ ĐĜĦĕČĐ ĐďĕĚĞĐ ĘĥėĜ ĦČĒĐ ęĞĠčĥ ĕĤēČĥ Ėė .ęďČĐ Ęĥ đĦĚĢđĞ ČđĐ ČĘĕĚĚ ĒČđ ,ěĜđĎĦĐĘ ĐĚĚ Ğďĕ ĐČčĐ ęĞĠč ,ĘĠĜđ

| 'ƒ ƒŒ ˆ—Œ‚ |

https://telegram.me/Publications_MM


ęĐĕĥĞĚč ĐĘĘĝĜ ĤĥČ ,ĖĤďĐ đĜĕĜĠĘ ĐĘđĘĝ ,ĦĚČčđ ĐĥĞĚđ ,ĘČĤĥĕ ĕĞđĤ ęĕĥđďģĐ đĜĕĦđčČ Ęĥ ęĕĥđďģĐ ĤđČĐ Đč ěđėĥĕ ĤĥČ ĖĤďĐ ĦĞďĘ ,ęĕĜčĘ ěĚĕĝ ĦđčČ ďĚĞĜĐ ěđĕĝĕĜ ĘđĚ ĘČ ĐģĒēč ďĚđĞ ęďČĥėđ .ĕĦĕĚČĐ ĦđėĒč ĥĠĜ ĦđĚđĢĞĦđ Ħđēđė ČđĐ ĘčģĚ ,đĘ ěĔĥĘ ČčđĚĐ ĖĤď ĘĞđ .ęĕĞđĤĐ ĦĞčĥ Ęĥ ĐĘđďĎĐ ęĦđĤĕĝĚ ,(ĖĘ-ĖĘ 'ĤĠ 'ęĘĞĜĐ ĥĤďĚ'Ě đĤđģĚđ ,ĦđĚđģĚ ĐĚėč) 'ģĐ ĕ"ĤČĐĚ ,đĦđČ ęĕĞĕĕĝĚ ĤĐĔĕĘ Čč :(Č ,ďģ Ħčĥ) Ę"Ēē đĤĚČď ČĐč .đĦđČ ęĕĞĕĕĝĚ ęĕģĕďĢĐ ĦđĚĥĜď

•~•~• ‡„‡’—ƒ‡ ‡˜„ƒŠ ‡Œ„‡ ĦČ đĜĕĦđėđĝĘ ęĕĜĕĚĒĚ đĜČ Ėė ęđĥĚĥ ,ĤĚđĘ ěėĦĕđ ĐčđĥĦč ęďČĐ čĥĥ ĕĤēČ ĕė ,'ěĕĥĕďģ ěĕĒĕĠĥđČ'Đ đĜČ ĦđėđĝĐ Ďē Ęĥ ěđĥČĤĐ ęđĕčđ ,'ęĕČĤđĜĐ ęĕĚĕ'č ČĚđēĜĦ) Ę"Ēē ĕĤčďč ĐĜđėĚĐ Đĥďē ĐĠđģĦĘ ęĕĝĜėĜ ęĕģĕĜĞĚ ĕė đĜĘ ęĕĒĚĤĚ ,ĦđĜđđĞ ěđčĥēĘ ěđĥČĤ :(čė ,ĤđĚČ ,ěĕĒĕĠĥđČĐ ĕ"Ğ ęĕčĎĥĜđ ęĕĚđĢĞ Ħđēđė ĐĘĞĚĘĚ đĜĘ ĦđĜđĕĝĜĐ ďĎĜ ĐģĒēč ďđĚĞĘđ ęĐĕėĤďč ĖĘĕĘ ĘėđĜĥ ĕďė ĤĤĎĕĜ ČĘđ ĐĦĠĦĜ ČĘđ ,ĤĕďĦ đĜĦđČ ęĕĠĠđČĐ ęĕĥģĐ .đĕĘčĐčđ đĕĘėĜč đĜĦđČ ĘĕĠĐĘ ĥģčĚĥ ĕĚĘ

ĤĥČ ,ēĕĥĚĐ ĖĘĚ ČĢĕ đĕĢĘēĚđ ,ĐĥđďģĐ ĐčėĤĚč .ěĚČ đĜĕĚĕč ĐĤĐĚč đĜĘČĎĕđ Ččĕ

•~•~• ‹‡ŽŠ Œ‡ ˜ƒ‡ ‰—Œ ĦđĤĥĠČ ěĕČď ,ęĕĤđĚČĐ ęĕĤčďĐ ĘėĚ đĜĘ ĤČčĦĜ ĐĜĐ ęČ ğČď .ĦđĜđĕĝĜč ęĕďĚđĞĥė ČĘČ ĦđĘĞĦĐĘđ ĘđďĎĘ ĤĥČ ęĕčĎĥĜđ ęĕĥđďģ ęĕģĕďĢ đĕĐ Ĥđď Ęėč ĕČďđđč ďđď ĕčČ ĕĥĕ ĦČ ČĚĎđďĘ ČĜ ĔđģĜĜ ,ęĦĘđďĎĘ ĖđĤĞ ěĕČ ěĕč ĐĕĐĥ :(č ,ĐĜ Ħčĥ) ČĤĚĎč đďĕĞĐđ ,čĎĥĜ ģĕďĢ ĐĕĐĥ ĘėĚ ĐĕĐ ĕģĜ ,ĤĚđĘė .ĥēĜ Ęĥ đĕĔĞč đĦĚĥ ĐĞčĤČĐ ĐĤĒĎĜĥ ĐĦĕĚĐ ĦĤĕĒĎ ĦđčģĞč ģĤ ĦĚđ ,ČĔē Ęĥ ččĤ ęĕĞđĤĐ ęĞ ĐĜĚĜ đĜĕČ ěė ĦđĤĚĘđ ,ěđĥČĤĐ ęďČ ĘĞ ĕĚ đĤēčĜ ĘČĤĥĕ ĦĎĐĜĐĘ ĕė .ĘČĤĥĕ ĕĞđĤ – ęĕĥđďģĐ đďĚĞđ ęĕĤĚđ ęĕĥģ ĦđĜđĕĝĜ ęĞ ęĐĕĕēč đďďđĚĦĐĥ .ĐēĘĢĐč ęĐč ęĕČĘĚ ĐĚĐ ČĚĘĞ ĕČĐč ęďČĐ ĕĕēĥ ,ĦĞďĘ đĜĕĘĞ ,ěėĘ ĞĎĤ ĔĞĚė ěĕČđ ,ďĞĢđ ďĞĢ Ęėč ĦđĜđĘĥĕėđ ĦđĜđĕĝĜč ĥ"Ħĕ đĦĤĒĞ ČĘĚĘČđ ,ęĕĜĥĜđ ęĕĤĒđēĐ ĦđĜđĕĝĜ ČĘĘ ,đĜč ěėđĝĐ ĤĢĕĐ ĘđĚ đĜďčĘ ďđĚĞĘ ęĕĘĎđĝĚ đĜĕĕĐ ČĘ ČĘ đĤĒđĞ Đ"čģĐ ČĘĚĘČ :(č ,Ę ěĕĥđďĕģ) ČĤĚĎĐ ĤĚČĚėđ .đĘ Ęđėĕ

| '‚ ƒŒŒ ˆ—Œ‚ | ˜ƒ‡—Œ‚ ‡† | ,đĦďĕĘĚ ęĕēĤĕ ĐĥĘĥ ęĕĚč ěĠĢđĐĥ ĤēČĘĥ ģ"ĐđĦč Ħĕčč ĘĎĘĎĦĐ ĖĘĕČđ ęĥĚ ĐĜĐđ ,đĜĕĠĢĐĘ ďđĞ đĘėĕ ČĘ ,ęĕĥĤďĚč ĤČđčĚė đĎĤĐĘ đĥģĕč ęĥ ęĎ ğČđ .ĐĞĤĠ ęĐĚĥ ęĕĘēĎĐ ĘĞ (đė ,Č Ĥ"đĚĥ) ęĕĞđďĕĐ Ę"Ēē ĕĤčď ęĎđ .'ěđĥĘ ďčėđ ĐĠ ďčė'Ę ĖĠĐĜ ęĜĕĎčđ ,ĐĥĚ ęĞĔ đĐĜĚĔĕđ ĕĤĢĚĐ ĦČ ĎĤĐ ĐĥĚđ ,ĐĥĚ ĘďĎ ĤĥČė ĕĐĕđ đĕĕēĘ ĥĥēĚđ ,ĐĞĤĠĘ ĦČĒ đĜĕĥĘĐđ đėĘĐ ,Ęđēč đĚĞĚ ģēĤĐ ěĕďĚ ġĤČĘ ,đĥĠĜ ĘĞ ĝđĜĘ ĐĥĚ ġĘČĜ .đĦēĠĥĚĚđ ,ĘČĤĥĕ ęĞ ĦČ ĘđČĎĘ ĐĥĚ ēĘĥĜ Ĥčėĥ ĤēČ ęĎ ďĞ ,đĜč ĦČ ĘĚ ČĘĥ ĐčĕĝĐ ěĚ đĦĕĚĐĘ 'Đ ĥģčĚ ,ĦđČčĐ ęĕĜĥč .ĐĜč ĦĘĤĞ ĦČ ĦđĤėĦđ ĐĤđĠĢ ĐĚďģĥ ēĤģ ĦģđĘēĚ ,ęĤĕčČđ ěĦďĚ Ħđĥģ ĦđďĤĔ ĐĥĚ ĤčĞ .ĐčĕĤĚ ĕĚđ ,ĐďĞĐ ĕČĕĥĜ ęĕĥĕĚēđ ęĕĕĦČĚ đĦďĞ Ęėđ ĥĚēđ ĦđČĚ ĥĚē ĐĥĚ ěĜēĦĐ ďđĞ ,ĦČĒ Ęė ĕĤēČđ ĘČ ĝĜėĕĐĘ ĐėĒĕĥ ĕďė 'ěĜēĦČđ' ěĕĜĚė ĦđĘĕĠĦ ĐĤĥĞ ĐđđĔĢĜ ĤĥČė ,đĜĚĚ ĦČĒ ĞĜĚĜ ěė Ġ"ĞČđ ,ĘČĤĥĕ ġĤČ ďđĞ ĕĘČ Ĥčď ğĝđĦ ĘČ ĖĘ čĤ' :(đė ,Ď ęĕĤčď) ęĕĚĥĐ ěĚ ĘČĤĥĕ Ęĥ ęĎĕĐĜĚ ĤČĥĜ đĜčĤ ĐĥĚ ĖČ .'ĐĒĐ Ĥčďč 'ģĐ ē"ĐđČč ĐĒč ĐČĤ) ěđĤēČĐ ĘČđĎĐ ęĎ ĐĕĐĕ ČđĐđ ēĢĜĘ đĤėĒ' :ĐĥđďģĐ ĐĤđĦĐ ĦČĤģĜ đĚĥ ĘĞđ ,(ė ,Ēė ĦđĚĥ .'ĕďčĞ ĐĥĚ ĦĤđĦ •~•~• ďĚĞ ,'Čĥĕďģ ČĜĐė' ěĤĐČ - .‰" ‰‰‰ –‰‡ ĐĠĕĤĥč đĦĚ đĕĜč ĞčĤČĚ ęĕĕĜĥ ĤĥČė Đĥģ ěđĕĝĕĜč ęđďĕđ' ęĕĕģ ĦĕČĘĕĞ ĐĤđčĎč ěĐėĐ ěĤĐČđ ,'Đ ğĤĥ ĤĥČ ĦđĤđďĘ ĐėĒđ ,ęđģĚ Ęĥ đĦĤĕĒĎ ĐčĐČč Ęčĕģđ 'ěĤĐČ .ĘČĤĥĕ čĤģč đĕĜčđ ČđĐ ĤĠėĘđ ĦĤĥĘ •~•~• ĦđĜđĕĝĜ ĤčĞ ,'ČģĕďĢ' ğĝđĕ - .‰" ˜‡„ˆ‰ ‘ƒ‡ ,đĎĤĐĘ đĥģĕč ĤĥČ ęĕĔčĥĐ đĕēČ ĕ"Ğ ĦđĠĕďĤč ęĕĥģ .ĤĠĕĔđĠ ĦĕčĘ ęĕĘČĞĚĥĕ ĦēĤČ ĕ"Ğ ĘĎĘĎĦĜĥ đĠđĝđ ,ĤĠĕĔđĠ ĦĥČ ęĞ ĐĥģĐ ěđĕĝĕĜĐ ĦđčģĞč ,Ħĕčč ęĥ ęĕģĥĚĐ ĤĥĚ ĥģĕčĥ ęđĥĚđ ,ęĕĤđĝČĐ Ħĕčč ĤĝČĜ ,ĦđĠĝđĜ ęĕĜĥ ĕĦĥ đĘ đĠĝđĜ ,ĐĞĤĠ ĕĜĠĘ đĐĤĕėĒĕĥ đĦđĘĞč ,ęĕĤđĝČĐ Ħĕčč ęĕĜĥ ĐĤĥĞ ęĕĦĥ ĕĤēČđ ĕđĤĥ ĐĥĞĚĘ ĐĕĐ ,ęĕĤĢĚ ĖĘĚĘ ĐĜĥĚ ĦđĕĐĘ ĐĘđďĎĘ ĦđĤĞ' ęĕĤĢĚ ĦČĚđĔ đĒ ĐČĤđĜĐ ĐĠĕĘģĐ ĕģĚĞč ,ĐĚđĢĞĐ đĦĥđďģčđ đĦģďĢč ďĚĞ ěė Ġ"ĞČđ .'ġĤČĐ ,Č ĦđĚĥ – 'ęĕĤĢĚč ĐĕĐ ğĝđĕđ' :Ġ"ĐĞ ĕ"ĥĤč ČčđĐ) Ę"Ēē ĦĥĤďė ,ęĕĔčĥĐ ěĕč ęĕĕđĜĚ đĕĜčĥ ĐėĒĥ ČĘČ ďđĞ ČĘđ .(Đ ęĕĤĠČė ęĕģĘČ ĖĚĕĥĕ :đĕĜčč ĖĤčĦĚ – ĖĤčĦĚĐ Ęėđ ĘČĤĥĕ ĕĜč Ęėĥ ČĘČ ,ďđĞ ČĘđ .(ė ,ēĚ ĦĕĥČĤč) ĐĥĜĚėđ čģĞĕ ĕĜč :(ĒĔ ,ĒĞ ęĕĘĐĦ) čđĦėĐ ěđĥĘė ,ğĝđĕ ĕĜč ęĕĕđĤģ .ĐĘĝ ğĝđĕđ •~•~• đĕĐ đĕĕē Ęėĥ ,'ČēĕĥĚ ČėĘĚ' ďđď - .ˆŠŒ‰ „ƒ„ Ęėč ĔĞĚė ĤČđĦĚė ,ęĕčđČėĚ ĕĠđĢĤđ ĦđĜđĕĝĜ ęĕČĘĚ .đĕĦđĘĕĐĦč ĘČĤĥĕ ĦđĤĕĚĒ ęĕĞĜ ĕģĤĠĚ ģĤĠ ,đĜČĢ ĦđĞĤĘ đēĘĥđ đĕčČ đģĕēĤĐ ,ďĘđĜĥ ĒČĚ ĘēĐ ĕĤėĜđ ĕēČĘ ĕĦĕĕĐ ĤĒđĚ' :(Ĕ ,Ĕĝ ęĕĘĐĦ) đč ĤĚČĜĥ đĚėđ ĕ"Ğ ğďĤĜ ,ČĕčĜĐ ĘČđĚĥ ĕ"Ğ ĖĘĚĘ ĤēčĜĥėđ .'ĕĚČ ĕĜčĘ ęđģĚĚ đĥĠĜ ĘĞ ēĤčđ ,ĦđČĤđĜ ĦđĠĕďĤč ĖĘĚĐ ĘđČĥ ěĕČ ěčđĚėĥ] ęĕčđĦėč ĤČđĦĚė ,đĐĜĥĚĘ ďēČ ĐĝđĜĚ ęĕĕđčē ĕė ,ĐĒč ĐĕĐ ĦĚČč ĐĚ ĎĥđĚ Ęĥ ĘĢ ęđĥ đĜĘ ČĘČ ,ęĔđĥĠė ęĦđČ ďđĚĘĘ đ"ēđ ,ęĕĚđĢĞ Ħđďđĝ ęĐč .['ģĐ Ę"Ēē Ęĥ ęĐĕĦđĥĤďĘ ĐčĕĦ Ęėč ďĚĢĕĐĘ ęĕėĕĤĢ .đĜč ęđĘĥčČ ĕ"Ğ ęĎ ďđď ğďĤĜ ,ĐĒč ĕď ĐĕĐ ČĘ ęČđ ęĕĚđĢĞĐ ĦđĜđĕĝĜĐ ĦđėĒč ĐĘĞĦĜđ ĐĘĞ ,ĘėĐ ĦđĤĚĘđ ČĐĕĥ ďĕĚĦ Ħ"ĕĥĐ ĕĜĠĘ ěĜēĦĐĥ ĦđĥģčĐđ ĦđĘĕĠĦĐđ ĕĞĕčĤ ĘĎĤ ĦđĕĐĘ ĐėĒđ ,đĤĒĞč

ƒ

https://telegram.me/Publications_MM


˜ƒ‡—Œ‚‡†

ƒŽ‡–Š ˜ƒ‡—Œ‚‡† –’

€…Š–ƒ’‡

'‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד‬

‚~‚‚Ž—Š‚‰ƒ—‡Š‚‰„~‰ ‫וביץ שליט"א‬‫ו הרה"צ ר' גמליאל רבי‬‫שיאות מור‬‫ב‬

,ŅĒ Đ ĀŊŅĝ øŁ ĕŕü øčĺÿ Āĕ øđ ĕŕü Ěø ÿňģü ĺþ ęĺý øŊ ,ŅĜĕĦŖč ý Čú ĕģŞČ ý ýđ ŅĜĕģŞ ý Čù 'ď ŝĕ þĜ ĀĠ øŋĚü ěŖĢĤĀ ĕĐü øĕ" ."ěĦĀ Āĕ øđ üĘ Ęĺþ Đ ĀŊŅĝ øŁ čĺĕ ý ýĘ ĐČĀ ĀŁĐÿ Đ ĀĜĺĀ øĘ Đ þŊ øĒČþ ě ýŊ .(ĐėđĝĐ ěĚ ěĕČĢđĕĥė ĐĘĕĠĦ)

ĝĜĤĠĐ ĤĠĕĝ ĐĚĕĜĠ ĥďđģč đĕďēĕ ęĝĜėĕĐčđ ,ģĕďĢĐ ĎđĤĦČ đĦēĦĚČč ĐĒ ĤĕĥĞĘ đĘ ĥĕĥ ,ĕčĤĐ ĕĜĠč ĐĚ ęđĥĚ ĖČ ,ĤđďĕĐĐ ĦĕĘėĦč ęĘĥ ,ĐđĢĚ Ęĥ ĐČĜ đĤĕĞĘ đėĤďč ĖĕĥĚĐĘđ đĤėĚĘ ČĘĥ ČđĐ ĥģĞĦĚ .đĦĕčĘđ

Ę"ģđĢĒ "ěĤĐČ Ħĕč" ĥđďģĐ ĤĠĝč ĐČčĐ ĐĜĥĐ ĦđĚĕ Ęė ĘĞ ĐĘĕĠĦĐ đĒ ĥĤĠĚ ,(ĐčČđĥĐ .ęđĘĥĘ đĜĦČĤģĘ

ğėĕĦđ ,ĤďđĐĚĐ ĎđĤĦČĐ ĦČ đģĕĦĚ ČĕĢđĐ đĤčď ĕďĚđ ĦđĘĞĠĦĐ ĦģĞĒ đĕĠĚ ĐĞģč ĦĕčĐ ĘĞč đĐČĤĥė !ĦĤČĠĦ Ĥģĕ ĎđĤĦČ đĐĒ ČĘĐ ,ĐĚđĢĞ

Ħĕč ĦēĚĥ ĕĐĘĥ)

ěē ČĥĜ ĎđĤĦČĐ ĦČ ĥđďģĐ ĕčĤĐ ĐČĤĥ ĤēČĘ đčđĔč ĘĕČđĕĥ ĤĕĥĞĐ ěĚ ĥģčĘ ČđĐ ğČ ĘēĐđ ,đĕĜĕĞč ĘĞ ĤĒē ĤĕĥĞĐ ĘčČ ,ĦđėđĝĐ ĎēĘ ęĐĚĞ ĤČĥĕĐĘ čėĞĦĐĘ Ęđėĕ ČđĐ ěĕČĥ ĤĚČđ ,ĕčĤĐ ĕĜĠč ęĎ đčđĤĕĝ .đĦĕčĘ ďđČĚ ĤĐĚĚ ČđĐđ ,đėĤďč ďđĞ

đĕĥđē ĦČ ĦđĝĜĘ ēĤČĚĐ ĦĕčĐ ĘĞč ĘēĐ ğėĕĦ ĕĠ ěĚđĒĚč ěČė ĖĘ ĕĜČ ęĘĥĚ ĐĜĐ ...ęĕĕĤēĝĚĐ ĤĕĥĞĐ ĘčČ – !ĐĒ ĎđĤĦČ ĤđčĞ ĤĕēĚĐ ěĚ ĐĥđĘĥ ČĘ ČđĐ ,ĤēĝĚĘ ęđģĚ ęđĥ ěČė ěĕČĥ ĦđĤđĤč ĤĕĐĢĐ Ęĥ ĎđĤĦČ đĐĒ ...ĦđĤēđĝ Ęĕčĥč ĎđĤĦČĐ ĦČ ĥėĤ ęđĥč đĤėĚĘ ęĕėĝĚ đĜĕČđ ,ĎēĐ ĕĚĕĘ ĐĜģĥ ĐđĢĚ !ČĚĘĞď ěđĐ Ęė ďĞč ęĎ ,ĤĕēĚ

ĤčēĦĐĘ ĐėĒĜĥ ,ĦđĤčēĦĐ ěđĥĘ ČđĐ ěĦ"ĕđĘ" :ģ"ĘĒđ ,'Đ ęĞ ďēĕĕĦĐĘ ĐĜĥĐ Ęė ĘĞ ,ĐėđĝĐ ęĞ ďēĕĕĦĐĘđ ĘĞ ĐēĚĥ đĚĢĞĘ ēģĕĘđ ,đĕĜĕĚđ čĘđĘđ Đėđĝ ĦđĢĚ ęĞđ .ģ"ĘėĞ "ěđĢĤ ĕĐĕ ěė ěĚČ ,ĐĜĥĐ Ęė

ĖĘ ĕĜČ ēĕĔčĚ ,ĎēĐ ĕĚĕĘ đĜĚĞ ěČė ĐĦČ ĤČĥĜ ęČ" .ĕčĤĐ ĤĚČ – "!Ėĕĕē ĕĚĕ ĘėĘ 'ĐĘđďĎ ĦđĤĕĥĞ'

ĎĕĥĐĘ ĕđėĕĝ ěĕČ ĤēĝĚĐ ĕėĤďčĥ ĦĕčĐ ĘĞč ĐČĤĥė ...ĦđĜĘďĦĥč đēđė ĦČ ĦđĝĜĘ ĘēĐ ...ĎđĤĦČĐ ĦČ

Ĥčė đĘ ĥĕĥ đĤĚđČč ,ĐėĤčĐ ĦČ Đēď ĤĕĥĞĐ ĖČ !ĦđĤđď ĐĚė Ęĕčĥč ,ĤĦđĐđ ĕď ĐĘđďĎ ĦđĤĕĥĞ 'Đ ĖđĤč

Ğď ,ĕđĢĕĤđ ĕđĦĕĠ ĕĤčďč ĘēĐ ,ĤģĕĐ ĕďĕďĕ ČĜ čĥģĐ ĐĜĥĐ ČĢĚĜ ČĘ ĐĘđė ĐĘđďĎĐ čđĥĔĕďĤč Ęėčĥ ĖĘ đĜĕčĤđ đĜĕĤđĚ ,đĒĚ ĐĤĦĕ !ĐđĢĚĘ ďēČ ĎđĤĦČ ČĘ ğČ ěĕČĥ ,Ĥčďč ďđČĚ ĎČđď ČđĐ ğČ ČĤĦČď ČĤĚ ģ"ĐĎĐ ĤĕĥĞĐ ĖČ – !ĐđĢĚĐ ęđĕģĘ ĦđĤĥĠČ ęđĥ đĕĜĠĘ ,čđĥĔĕďĤčĚ ĕčĤĐ Ęĥ đĕďĕĝē ěĕč ĐĜĚĜ ĕĜĜĕČ ,ĦēČč ĤĕČĥĐĘ čĕđēĚ ĕĜĜĕČ ěėĘđ ,ěČė ĤĕĞĐ čĥđĦ ĕĜĜĕČ ęĎđ ĦēĦ ĐĘđďĎĐ ĐđĢĚĐ ĐĜĚďĒĐĥĚđ ,ĕĎđĤĦČ ĦČ ĐĠ Ęĕčĥč ĕĘĥ ĐđĢĚĐ čđĒĞĘđ ĤĦđđĘ ĕČĥĤ ĕĜĜĕČ ,ĕďĕ !ęđĘė ČĘč ĕĜČ ĤČĥČđ ,ĐđĚĕĕģĕ ęĕĤēČĥ

,"ğĝđĕ ,"ğĝđĕ ďđĝĕ" ĥđďģĐ ĤĠĝč ěģĕĦĥ ĐĘĕĠĦĐ ēĝđĜėđ :ęĕĤđĒēĚč ĐĝĠďĜđ ,ĐėđĝĐ ěĚ ęĕČĢđĕĥ ĦĞč

,ĤēČ ěđđĕėĚ ğĝđĜ ěđĕĞĤ ĦĕčĐ ĘĞč ĐĘĞĐ ,Ėė ęČ ,ĎēĐ ĕĚĕĘ ěČė đĜĚĞ ĤČĥĕĐĘ ĖčđĔč ĘĕČđĦ ČĚĥ ďđčėĐ Ęėč ěčđĚė ĖďčėĜĥ čđĥēĐ đĜēĤđČ ĐĕĐĦ ĐĦČ ĦČ ęĕĕģĘ ĐĦČ ęĎ ĐėĒĦ Ėėđ ,ĖĦĘĞĚ ęđĤ ĕĠĘ ĕđČĤĐ ĕĜč Ęė ĦČđ ĥđďģĐ đĜĕčĤ ĦČ Đč ĦđėĒĘ ęĎđ ,ĐđĢĚĐ !ĐĘđďĎĐ ĐđĢĚč ĤĕĞĐ

ĘČĤĥĕ ĥĕČ ĦČ đČĕčĐĥ ĐėđĝĐđ ĎđĤĦČĐ ĦđĢĚ ČčĐ ęĘđĞĘ

!ęĕĜđĎĐđ ęĕčđĔ ęĕĜč ĖĘ ēĕĔčČ ,ĕčĤĐ ĤĚČ ,ěė ęČ ĖđĤč ĕĘ ĥĕ ,ĤĕĥĞĐ ĥģĞĦĐ ,ģđģĒ ĕĜĕČ đĒ ĐėĤčĘ ęĎ ,ęĕĎĘĠđĚ ęĕĚėē ĕďĕĚĘĦ ,ęĕĤĥĕđ ęĕčđĔ ęĕĜč ęĥĐ .ğĕĝđĕ Đėđ 'Đ ěĦĕ ěė ,ęĐĚ ĦēĜ čđĤ Ğčđĥ ĕĜĜĐđ ēĕĔčĕ ęČč ,ĤĕĥĞĐ ĤĚČ ęĕĤđĐĤĐ ĐĚė ĤēČĘ ĐĜĐđ ĕĜĕĤĐ !ěďĞ ěĎč ĐĘĞĚĘ đĦĢĕēĚč đĚĞ ĦđĕĐĘ ĕčĤĐ ĕĘ !ĎēĐ ĕĚĕ ĘėĘ ěČė ĤČĥĜ ,ĤĚČ ĤēČĘđ ,đĥďģ ĦđčĥēĚč ĐĚ ěĚĒ Ğģĥ ĕčĤĐ ĕĚĞ ĦđĕĐĘ ĖēĕĔčĐĘ ĕĜČ ęĕėĝĚ ,ĖĕĤčďė ĕĐĕ đĘ ěĐ ĎđĤĦČ ěČė đĜĘ ĐĕĐĕĥ ďčĘčđ ,ČčĐ ęĘđĞč ĕĦĢĕēĚč !ĐđĢĚĘ ĤČĥĜ ěėČđ ,ģĕďĢĐ Ęĥ ĐēĔčĐĐ ĘĞ ēĚĥ ĤĕĥĞĐ ĎđĤĦČĐĥė ,ĦđėđĝĐ ĎēĘ đďĕďĕ Ħĕčč ēĤČĦĐĘ .đĦēĦĚČč đĚĞ ĐČĜĐđ ĤďđĐĚĐ ĤĥČė ,Ħđėđĝ Ęĥ ěđĥČĤĐ čđĔ ęđĕ ĘĕĘ ĞĕĎĐč ĐĜĐđ ĐėđĝĐ ĦđĢĚ ęđĕģĘ ęĐĕĦđėđĝ ĘČ ĘČĤĥĕ Ęė đĝĜėĜ đďĕďĕ ĦČ ĝĕĜėĐĘ ēĤČĚĐ ĦĕčĐ ĘĞč čĤĝ ,ĐĥđďģĐ đĦėđĝ ĐĜĥĐĥ đĕĜĠč ĘĢĜĦĐ ČđĐ ,đĦėđĝ ĘČ đĚĞ ēĤČĦĐĘ ĤēČ ęđģĚ ČĢĚĕĥ ğĕďĞđ ...ĕďĚ ĐĜĔģ ...Đėđĝč ęđĕģĘ ęđģĚ ĥĠēĘ ČĢĕđ ,ČĞĚģ ČĘĠĦĐ ĤĕĥĞĐ Ęė ,đēĤČĘ đčĤĕĝ ĞĕĎĐĥ ęđģĚ Ęėč ĖČ ,ĐėđĝĐ ĦđĢĚ ĐĚđďč ĐĒđ ,ĐĒė ġđĤĕĦ ČĕĢĚĚ ĐĒ ,đĚĞ đģđĚĕĜđ ďēČ ...ĞĢĚČč čĤĐ Ęĥ đďĕ ĐČĤĜėĥ ěĕčĐĥ ďĞ ...đĘ

„

,đĚĕĞ đģđĚĕĜđ đĚĞĔđ ,ĤĕĥĞĐ ęĕėĝĐ ČĘ ĐĒĘ ęĎ ĖČ ĕĦĕč ĦČ ĕĦčĒĞĥ ęĕĥďđē ĞčĤČė Ĥčė ĕĘ ĐĒ ĐĜĐ ĦđėđĝĐ ĎēĘĥ ĞĕďđĐĘ ĕĦēĘĥ Ĥčėđ ,ĕĤēĝĚ ĦđĞĝĚĘ !ĖĤďč ďđĞ čėĞĦĐĘ Ęđėĕ ĕĜĜĕČđ ,Đ"ĕČ čđĥČ ĦČ ĞĜėĥĘ ēĕĘĢĚ ČđĐ ěĕČĥ ĦĕčĐ ĘĞč ĦđČĤč ,ĤĕĞĐ čĤ ĘČ đĚĞ ĦđđĘĦĐĘ đĥģĕč ,ĐĢĞ ęđĥč đďĕďĕ .ĤĕĞĐ ĦČ đĦČĢ ęĤĔč ,ĖĤďĐ ĦėĤč ĦČ ĥģčĘđ čĤ ĤĞčđĥĔĕďĤČčĐ ĤĥČė ,ĤĕĥĞĐ ęĕėĝĐ ĐĒĘ ĘčģĘ ġĠēđ ,ĤđďĐ ĕģĕďĢ ĕĘđďĎĚ ďēČė ĐĕĐ ęĝĤđĠĚ .đĦėĤč ĦČ Ęĥ đĥĤďĚ ĦĕčĘ đďĕďĕ ĦĕĕđđĘč ĤĕĥĞĐ ČđĠČ ČĢĕ

ęđĕ ĘėĘ Ħėĕĕĥ ĐĘĕĠĦĐ đĒ ,ĥďđģč đėĤď ĕĠĘ ČĢĚĜ ĐČčĐ ĐĜĥĘ ĐėĒČ" :ĥģčĚĥ đĜĕĕĐđ ,ĐĜĥĐ ĦđĚĕĚ ęđĕđ ĐđđĘĦĥ ,'ĐĕđđĘ' ěđĥĘĚ ,"ěĦĕĕđđĘ Ęĥ Đėđĝč čĥĕĘ ĐėĒĜĥ ,ĐČčĐ ĐĜĥĐ ĦđĚĕ Ęė đĜĦđČ ĐēĚĥĐđ ĐėđĝĐ .ďĕĚĦ 'Đ ęĞ ďēĕĕĦĐĘđ ĤčēĦĐĘ

ęĕ üėČĀ Ęø Ěÿ ěĦŖČ Ā ĺþ ,ŜĚĀ ďĀ ģû ěĚü Č ĀđĞú Ĥÿ ČĐý øĕ ,ČĚĀ Ęø Ğÿ ďø Č ĀĜŖŁĤü čĘŅĘ Ā ęĕ üĜĕĚü 'ď ĦđĢø Ěü ĘŅø ,Đ ĀŊĝĂ ĦđĢø Ěü Ęø ęĕ üė ĀňĈŔÿ Đÿ ęĕĺŖď ü Œø Đÿ ŅŅĘÿ Ħø üĕ ęĐý – .ĦŖŊŎĂ Đÿ Ďēÿ Łø ęĕ üĎĐŖō ú Đÿ ,ĐčĀ ĤĀ Ğú ÿđ ĝďĀ ĐĀ ĎŖĤĦø Čþ øđ ęĕ üňēÿ Ęø ŅĜĕŕý čĀ Ęø ŅĜŌĀ Ğü Ņĝ øĜ ĀŊ üĕ øđ ,Đ ĀŊŎĂ Đÿ ěĚü ŅĜĦČ ý Ģý Łø ŅĜŌĀ Ğü ěŖĞŌø Ěü Đ ĀĜŖĕĘø Ğþ ĐĤĕĀ Ěü ĺø ŅĜĕĘý ĞĀ ďĕĚü ŕĀ ĦŖĕĐø Ęü øđ ,ęŖĘĺĀ ĘŅø .ŝĺþ ďø ģĀ

•~•~•

ĐĕĐ ęĕģĘČĘ ĐĘđďĎĐ 'čđĥĔĕďĤČč' ĤĕĞč ĦēČ ĐĜĥ ,ďēđĕĚč Đĥģ ĐĜĥ đĒ ĐĦĕĐ ,ęĕĎđĤĦČč ĘđďĎ ĤđĝēĚ ďēČ 'ĎđĤĦČ' ČĘ ğČ ČĢĚĜ ČĘ ĐĘđė ĤĕĞĐ ĕčēĤ Ęėčđ .ęĦđđĢĚ ĦČ đč ęĕĕģĘ ĤĕĞĐ ĕĜč đĘėđĕĥ ĕĤĞ Ęėč ģďģđďĚ ĥđĠĕēĘ đČĢĕđ đēĘĥĜ ęĕēđĘĥ đĘĞĐ ęĐ ĖČ ,ģđēĤĚđ čđĤģĚ ĐčĕčĝĐđ ĦđĘĕĘĎĐ ĕĥČĤđ ĤĕĞĐ ĕĝĜĤĠ – !ěĕČ ĐđĢĚĘ ĎđĤĦČđ ,ęďĕč ĝĤē ĦĥđďģĐ ĘĞč ĥđďģĐđ ĘđďĎĐ ęčĤ ęĞ ďēĕč ,ĐĘĕĐģĐ ĤĕĞĐ ĕĜč Ęė đĚĕĕģĕ ďĢĕė ,ďđČĚ đĎČď Ğ"ĕĒ Ę"ģđĢĒ ĕđĘ ?ĐĘđďĎĐ ĐđĢĚĐ ĦČ ďēČ ĤĕĥĞ ĤčĞ ĎēĐ ĕĜĠĘĥ ęĕĜđĤēČ ęĕĚĕč ĐĜĐđ ,čđĥĔĕďĤč ĦđčđēĤč ĐĤđďĐĐ đĦčėĤĚč đĦĞĕĝĜč ĤĕĞĐ ĕĤĕĥĞĚ ďēČ ,đďĕďĕ ĦĕčĘ ĤĢģ ĤđģĕčĘ ĝĜėĜđ ĤĕĥĞĐ ĤĠĕĝ ,ĐĚĕĞĜ Đēĕĥč đĕďēĕ ęčĥđĕč .ĐĕĝĜĤĠđ ĦđĜĕďĚč đĕĞĝĚ ĖĤďčĥ ,ďđĝ ģĕĦĚĚė đďĕďĕĘ ēĤđČĐ !ęĕĤďĐčĥ ĤďĐ ďēČ 'ĎđĤĦČ' ĎĕĥĐĘ ēĕĘĢĐ ĦđģđēĤĐ

https://telegram.me/Publications_MM


ĤĕĦĝĐĘ ęĜđĢĤčĥ ,ĘđčĎĐ ĕĤĚđĥ Ęĥ ęėĤďė – ĦđĕēĚĢ Ėė ęĥĘ ęĕĘďĎĚ ęĚđēĦč ĐĥĞĜĐ ĦČ ęĤĕĦĝĕ ğđĠĢĐđ ĐđčĎĐ ČĥďĐĥ ĕďė ,ĦđĘđďĎ ČĤĠ ...ęĜĠĢĕđ ĐčĥēĚ ĐĠĘē ,ĐĕĕēĚĢ ĐĦđČĘ ĖđĚĝ đĤčđĞ ĕďĚ ĐĘđėĕ ĐĕĕēĚĢĐ đĒ Čģđđď ĐĜĐĥ ,đēđĚč ĐĒđĞĦ Ęĥ ĐčĥēĚĘ ĖĕĕēĦĐ ČđĐ ...ĐčđĔ Đėđĝė ĥĚĥĘ ĐĦĕĐ ęĥ ĝĜėĕĐĘđ ĘđčĎĐ ĦČ ĦđĢēĘ ĕĤĐĥ ,đĒ ĦĕĜđĕĚď ĝĕĜėĐĘ đĥđĤĕĠ ...ęĕĐđčĎĐ čĥĞĐ ĕĠĜĞ ěĕč ĐĚĕĜĠ ĖĥĠĜ ĦČ ĥĕĎĐĘđ ,ĕĤČĐ ĞđĘ ĖđĦ ĘČ ĖĚĢĞ ĦČ !ēđĔč ĔĞĚė ĦđđĚĘ ęĕĤĠēĦĚ ęĕĠĜĞ ęĦđČ ěĕčĥ čĔĕĐ Ğďĕ ęĎ ČđĐ ...ĖđĤď ģĥĜ ęĞ čĕđČĐ ĕĘĕĕē ęĐĘ ęĕĤĦĦĝĚđ Ęė ĘĞ ęĕčĤ ęĕĥģđĚč ęĥ ĐĞđĤĒ ĐĘđė ĐĚďČĐĥđ !đĒĚ ĐĘđďĎ ĐĜėĝ ĖĘ ěĕČĥ ČĢĚĜđ ,ĘĞĥđ ďĞĢ ĤČĥ ęĞ ďēĕč ĐĤĕĚĥĐ ĦďĕĞĢč ěčđĚė ĖĕĥĚĐ ČđĐ ęĕĕģĘ ĐĦĘė đĥĠĜ ...đĚĞ Ęč đčĘ ĘčČ ,ĐĎđĘĠĐ ĕĘĕĕē ĘČĤĥĕ ĕĜč ęĞ Ęė đĚė !ĐĘĕĘĐ ĐĒč Đėđĝ ĦđĢĚ .ęĕĤĥėĐ ,ĦđčĤ ęĕĚĞĠ ĐĘĕĘĐ đĦđČ ĖĥĚč đĚĢĞ ĦČ ĘČĥ ČđĐ ęĕčĥđĕĐ ęĕďđĐĕĐ ĕēČ ĤČĥĚ ĐĜđĥ ĕĜČ ĐĕĐČ ĞđďĚ 'ĞđģĦ' ĕĜČ đĘĕČđ ,ĥďđģ ĦďĤēč ĐđĢĚ Ħđėđĝč ęĘđė .ĐĒđĒĦ ĦĘđėĕ ČĘč ,ČčĢč ěČė ĘďĎĚĘ ěĚĒĚ đĤĒē Ĥčė ęĐ ,ĦđĞĥ ĐĚė đĠĘē ĘĞ ĤĎđĝĚđ ĤđĚĥĐ ĕČčĢĐ ĐĜēĚĐ ĖđĦčĥ ĐĤĕĚĥĐ Ęė ęĐĕĦđĚđģĚĘ đčĥ ęĘđė ęĕĘĕĕēĐ ,ēĕĤčđ ĘđĞĜĚ đĜĘĥ ĕďđĐĕĐ ĘĕĕēĐ ĘčČ .đĦĕĠĢĦĘđ đĦďĚĞĘ ďēČ ...ĕĤĚĎĘ ĤēČ ĎđĝĚ 'ĦĕĠĢĦ'Ę ģĦđĤĚđ ,ĐĕĐ ģĦđĜĚ čģĞđ ...đĚĢĞ ĐĤĕĚĥĐ ĘďĎĚ ĖđĦ ĘČ ĦĠĢĦ ČđĐ ďģĠĚ' ĤēČ ĤģĕĞčđ ,ęĕĘĕĕēĐ ĤČĥ ĤēČ đĕĜĕĞč ĦđĒĞđĜ ĦđčĥēĚ ,ĦĞĐ Ęė ęčĎ ĘĞ ďĚđĞĐ 'ĐĎđĘĠĐ :čđĥđ čđĥ đĚĢĞĘ ĤĚČ ČđĐ ...đēđĚč đĢĢđĤĦĐ ĤĦđĕč !ĐĚ ĕĐĕđ 'Đėđĝ' čĕĕē ĕĜČ ĐĦĤģĜ ,ĐĘĕĘĐ Ęĥ ĤĦđĕč ĦđĜĔģĐ ĦđĞĥč ĞĦĠĘ ďģĠĚĐ Ęĥ ĐĥģĐ đĦđĠĕĕĞĥė ,đĕĜĠĘ ĒĠ ĦđĜĚďĒĐ ęĕĘĕĕēĐ ĤČĥđ ...ĐĤĕĚĥč ęďĤĜ ČđĐđ ,đĕĘĞ ĐĤčĎĦĐ ďēČ ĞĎĤč – ...đĜĕĕĜĞč ďēČ Ęė ęĐ ğČ đĕĐ ęĕģđĝĞ ĦďĚĞ ĦČ ĔČĘč čĒĞ ČđĐ ,čĘ ęĥ ČĘ ĥĕČĥė ČđĐĥė ,ĐĤĕĚĥĐ ĘďĎĚĚ ĥĤē ČĢđĕ ĘēĐđ ,ĦĕĠĢĦĐ ...ęđĤĕē ĦĞĥĘ ěėđĚĐ ĕĤđĦĝĚ ēĦĠ ěđđĕėĘ ĤĐĚ ġĤ ĘČ ĕČčĢĐ ĤĢčĚĐ ěĚ Ĕģĥč ģĚē ęĕČđĤ ěĕČčđ đĦĘĕēĦĥ đĚĢĞĘ ěĚĝĚ ČđĐĥė !ēđĦĠĐ ĐďĥĐ ĤģĕĞ ĘčČ ,ĐēĘĢĐč 'Đ ĖđĤč ĤčĞ ĒĞđĜĐ ĞĢčĚĐ Ęĥ !đĕĜĠĘ ěĕĕďĞ ĐĘđďĎĐ ĐĜėĝĐđ ĐĚĕĥĚĐ ĦĕĔĕČ ĐĘĕēĒč đĦďĕĞĢ ĦČ Ėė ĘēĐ ĒĞđĜĐ ĘĕĕēĐ ĐĤĤĥ ĦĔĘēđĚ ĐĔĘĞđ Đėĥē ,ĘđčĎĐ đģ ĖĤđČĘ ĦđĚđĘČ ĕďĕ ĘĞ ĐĘĎĦĕ ĘčĘ čĔĕĐ ĤĐĒĜ ČđĐđ ,čĕčĝĚ ěĚ ęĞĠĘ ęĞĠĚ ĦđĠĘđēđ ĦđĞģđčĐ ĦđĘđďĎĐ ĤđČĐ ĤėĒ ČđĐ ...ĘđčĎĐ ĕďĢ ĕĜĥĚĥ ęĕĕģĜĞĐ ęĕĤđĔģ'ĒđĤĠĐ ,ĦĤĦĝĜ ĦđčĞ ĦĕĕēĚĢ ĐĦđČ ĦĚģđĚĚ ěėĕĐ čĔĕĐ .ĐĕĜĠ ĘĞ ğĘē ĤĠĝĚ ĦđĞĥ ĕĜĠĘ ģĤĥ ĐĦđČ ĤčĞĘ ęďģĦĐđ ĘēĒ ĤđĠĤĠđ ďēĠ ČĘĚ čĘč ĦĞĐ Ęė ĦđĘĚĘĚĚđ ĦđĔĔđĤ đĕĦĠĥĥė ,ĐďđģĜ ęđĕģĘ ĥďđģč đĦĤĒĞč ĐĕĐĕĥ ,ĕē ĘģĘ ĦĥĎĤĜ ĐĘĕĠĦ !Đėđĝ ĦđĢĚ

!đĕĜĠ ĘĞ ēĤđĒ ĐđĢĚ Ęĥ ĘđďĎ

...Đėđĝ ęđĥč ĝĜėĕĐĘ đĘ ęĕēĕĜĚ ěĕČ đĦČĤđĐčđ

ĦčĥĘ đĕĘĞ ĐđđĕĢ ,ĦđĠĕ ęĕĜĠ Ĥčĝč đĘčĕģĥ ĤēČĘ đĥģĕč ,ęĦđČ ĦĞĚđĥ ěĒđČ ěĕČč ĔģĥĐčđ ,đďĕ ĘĞ ĐėĒĥ ,ĐĥĞ ďēđĕĚ čđĔ ĐĥĞĚ ĐĒĕČ đĕĜĠĘ ĤĠĝĘ .Ėė Ęė čĤĞĜđ ģđĦĚ ĤđČĘ đĘĕčĥč

,ģĕďĢĐ Ęĥ ĥďđģ ĐđđČĜ đĦĕčĘ ĥĠĜ ēĠĚč ČđĠČ ĖĘĐ ,ęĕĤđĤĚĦ ĕėčč ġĤĠ đĕĜĠĘ đĞĕĎĐčđ ,ČĤĦČď ČĤĚ ġđēĚ ĤČĥČ ĐĒ ĞđďĚ ?ĐĘĕĘē ĕėĜČ ĕđĎ ĕėđ :ĤĚČđ ?ĐđĢĚĐ ęĕĕģĘ ĐėĒČ ČĘđ ,ĐėđĝĘ

ĤĚČđ đĕĠĦėč ĖĥĚ ČđĐ ,ĘĕĕēĐ ģĚēĦĐ ĐĘĕēĦĚ ĕďđĐĕ ...ĐĥĞĥ ďēđĕĚ ĐĥĞĚ ĐĒĕČ Ğďđĕ đĜĜĕČĥ ĕĜĕČđ ,ęđĘė ČĘđ ĕč ěĕČ ,ĘĕĕēĐ ĞĜĔĢĐ ,ĕĜĜĐ ĔđĥĠ ...ĕčĤĐ ĕč ČĢĚ ĐĚ Ğďđĕ

ĘĞ ĤĦđđĘ ĖĜĐ ęĕėĝĚ ęČč ,ĤĚČđ ĥđďģĐ ĕčĤĐ ĐĜĞ ĐĦČ ĕČĥĤ ĕĤĐ ,ěďĞ ěĎč ďēĕ ĕĚĞ ĐĕĐĦĥ ĕĦēĔčĐ !ĕđČĤė ĖĦđđĢĚ ęĕĕģĘđ ĐĥđďģĐ ĐėđĝĐ ĘČ ĝĜėĕĐĘ

ĔĞĚ ĤĠĝĕĥ đč ĤĕĢĠĐ ČđĐ ,đēĕĜĐ ČĘ ĕčĤĐ ĖČ đĚĢĞč ČđĢĚĘ Ęđėĕ ęČđ ,ĐĜđĤēČĐ ĐĠđģĦč đĕĥĞĚĚ .ďēđĕĚ ĤđďĕĐč ĐĚĕĕģĥ ĐđĢĚ ĐĥĞĚ čĕĔ đčĘ ěđčČďĘĥ ,ĤĠĕĝđ ĘĕĕēĐ ĐĜĞĜ ĦđĤĢĠĐ čđĤ ĤēČĘ ČčĢĘ 'ĝđĕĎ đĢ' Ęčĕģ ěđĤēČĐ ĦđėđĝĐ Ďē ĦĠđģĦč ĦđėĘĚč ęĕĜĥ ĐČĚĚ ĤĦđĕ ĕĜĠĘ ĐĒ ĐĕĐ – .ĤČĢĐ ĘĞ Đĥģ ĐĤĕĒĎ ĦđėĘĚĐ ĐĤĒĎ ĤĥČė ,ĐĞĥĤĐ ĐĕĝđĤ .ČčĢĐ ĦđĤđĥĘ čĢĕĕĦĐĘ ęĘđė ęĕėĤĢĜĥ ,ĘČĤĥĕ Ėėđ ,đĒ Đĥģ ĐĤĕĒĎĚ ĔĘĚĕĐĘ ďđČĚ ďĞ ĐĕĐ Đĥģ [ěĞĔČďĘČĝ] ęĕĘĕĕē ĘČĤĥĕ ĕĜč đĜĕēČĚ ęĕčĤ đČĢĚĜ .ĤČĢĐ ČčĢč ,ĦďēđĕĚ ĦĕĜđēĔĕč ĐčĕĔēĘ ĝĕđĎ đĦđčĢĕĕĦĐ ęĞ ĐĜėĝ ęđģĚč ,čĕđČĐ ĘđčĎ ĘĞ ĐĤĕĚĥč ĦďģĠđĚĐ ĐĜēĚ đĦđČč ĦĤĕĥ ČđĐ ĎēĐ ĕĚĕ Ęė ĖĥĚč .ĐĘđďĎ ĦĚđēč ğģđĚ ČđĐĥė ,đĕďďĢ ĘėĚ ĤĎđĝĚđ ĤđĎĝ ĕČčĢ ĐĤĕĚĥ ĕĘđĤĔĠčđ ,'ĘĕĦ ĕĤďĎ' ĦđėĤĞĚčđ ĐĐđčĎ ĘđčĎ .ęĕģđďĐ ĦČ čĔĕĐ ĘĕĕēĐ ĤėĒ ,Ħđėđĝ ,Ħđėđĝ Ęĥ ěđĥČĤ ĘĕĘ ĞĕĎĐč ĐĐĚė đĥĠĜ ,Ďē Ęĥ ěđĥČĤ čđĔ ęđĕ ČđĐĥ ,ěĚĒĐ ĘďđĎ ,ĐĦėĘĐė ĎēĐ ĦēĚĥ ĦČ ĎđēĘ ďđČĚ ĐģģđĦĥĐđ ĦđđĢĚ Ęĥ ďēČ ĦĕĒė ęĕĕģĘ ĦđėĒĘ ĦđēĠĐ ĘėĘđ ,ģĚēĦĐĘ ĦđĤĥĠČ ęđĥ đĕĜĠč ĐĦĕĐ ČĘ ĖČ !ĐėđĝĐ ęĞ ďēĕč čĢđĚ đĦđĕĐč ,đďĕģĠĦ ĦČ ĞĎĤĘ čđĒĞĘ đČ ,ĦĕĎĔĤĔĝČ 'ĦĕĠĢĦ' ĦďĚĞč ęĕĕđĎĐ ęĕĘĕĕēĐ ĤČĥ ĦĕĠĢĦč ğđĢĤ čģĞĚčđ ,ĘđčĎĐ ĦČ ĦēĔčČĚđ ĐĜĕĎĚĐ .ĘđčĎĘ ĤčĞĚĥ Đďđĥē ĐĞđĜĦ Ęė ĤēČ ĐėđĤď ĐďđĚĢĐ ĦĕČčĢĐ ĦĠģĥĚĐ ęĞ ģđĦĤ ďĚĞ ČđĐ đĦďĚĞ ĦČ čđĒĞĘ ĐĤđĚē ĐďđģĠč đĕĘĞ ĤĝČĜđ ,đĕĜĕĞĘ ĘđčĎĐ ĦĤĕĚĥ ďčđė Ęė ĤĥČė !ďēČ ĞĎĤĘ ČĘ ğČ ĘĞđ đĕĠĦė ĘĞ ĐĘĕĘ đĦđČč ĐĦĕĐ ĦĘĔđĚ đĜđēĔĕčđ .đĦĎđĘĠ ĕĤčē ĕĠĦė ĔĘēđĚ Ĕģĥ ĤĤĥ čĕčĝĚĥė ,ĐĘĕĘĐ ĞĢĚČč ĐĜĐđ ĤĠĝĚ ĦĕĕđđĘč ĦČĢĘ đĤđĦ ĞĕĎĐ ,Đďčė ĐĔĘĞđ ēĔčČĘ ĕďė ,ĘđčĎĐ đģč 'ĘđĤĔĠ' Ęĥ čđčĕĝĘ ęĕĘĕĕē ĐĚĘĞĜĥ ĦĤĦĝĜ ĦđĥēĤĦĐ ęđĥ ĐĦĕĐ ČĘĥ čđĤģĚ ...ęĐĕĦđĠģĥĚ ĕĜĕĞĚ ĦČ đĥčē ,ĐĤđĥč ęĕĘĕĕē ĤĠĝĚ ČđĠČ đčĢĕĕĦĐ ęĕĤĕĞĒ ęĕĝĜĠĥėđ ,ęģĥĜ ĦČ đėĤď ,ęĐĕĦđďĝģ čģĞ ,ĦĕĔĕČ ĐďĞĢč ĘđĘĝĚĐ ĘČ đČĢĕ ęĐĕďĕč ęĕčĤĐ ęĕĥģđĚĐ ěĚ ęĕĤĚĥĜđ ęĕĤĐĒĜ ,ĘďđĎČ ďĢč ĖđĦ ,ĘđčĎĐ Ħčĕčĝčĥ ĐďĥĐ ĕĜĠ ĘĞ čđĤĘ ęĕĤđĒĠĐ ĐĒđĒĦđ ĐĞđĜĦ Ęė ĤēČ čĔĕĐ ęĕĥĘđčđ ęĕģďđč ęĐĥ .ĘđčĎĐ ĕĜĠ ĘĞĥ ,ĘđčĎĐ ĘđĘĝĚ ĘĞ ĐďĕĞĢ ĕďė ĖđĦ ,ĘđĤĔĠč đďđĞč ,ĦĕģĜĞ ČĤĠ ĦĕĕēĚĢč ĕďđĐĕĐ ĘĕĕēĐ đĜĞďđĕĚ ěĕēčĐ ...ĘđčĎĐ Ęĥ ĕĜĥĐ ĤčĞĐ ěĚ ĦĤČĠĦĘ ĦēĚđĢđ ĐĘďĎĐ

ĕčĤĐ ĘČ ĐĜĠ Đĥģ ĦđĔčĘĦĐ ĤēČĘđ ,ęĐďĜ ĤĕĥĞĐ ĐĤĕĤč Ęė ěĕČĥ ěė ęČ ĕĜČ ĐČđĤ :ĤĚČđ čĘ ěđĤčĥč ġđēĚ ęđĘė ĐĦĥČ ČĘđ ĘėđČ ČĘ ěĠđČ ęđĥč ,ĕĜĠĘ ěĕČ ęČđ !đĒ ĐđĢĚč ĕĚĕ Ęė ĕĦďĠģĐ ĤĥČė !ĐėđĝĘ ĘĞ ĤđĦĕđđč ęČ ĕė ĐđĢĚĐ ęđĕģĘ ĦđĤĥĠČ ęđĥ ěĎč ĕčĤĐ ęĞ ĕģĘē ĘĞ ĤĦđđĘ ěėđĚ ĕĜĕĤĐ ,ĐēĔčĐĐ !ĐĦėĘĐė Đėđĝ ĦđĢĚ ęĕĕģĘ ĘėđČĥ ĤģĕĞĐ ,ěďĞ ĕĤĐ ,ĤĚČ ,Ėė ęČ ,đĕĜĠ đĤĐĜ đĕĤčď ĦČ ĕčĤĐ ĞđĚĥė đĕĥėĞđ ,ĐĥđďģĐ ĐėđĝĐ ĘČ ĝĜėĕĐĘ ĐĦČ ěĚĒđĚ ĕĚĞ ĐĦČ ĕĤĐđ ,ĐĜĚČĜĐ ĕĦēĔčĐ ĖĕĘČ ĐĤĒē ęĎ !ĕĦĢĕēĚč čĔĕĐ Ėč ĕĦĥĠĕē ĐĜĐ ,đĕĜĠč ĕčĤĐ ĤĕčĝĐ ğėĕĦđ ĘėđĦ ĐĘĕčĥčĥ ĕďė Ėģĕēč ČĐĦĥ ĐčđĔ ĦđėĒ đĒĕČ ČđĐ ęĥ ěėĥ – .ĐĘĞĚĘ ĕĦĢĕēĚ ĘČ ĕĚĞ ĦđĘĞĦĐĘ ĘčģĘ ĕďė ĐĕđČĤđ ĐĜđėĜ ĦđėĒ ĦėĤĢĜđ ,'ĦĚČĐ ęĘđĞ' ģĕďĢĐ ĦēĔčĐč .čđĔĐ ĘđĚĎđ ěđĕĘĞ Ĥėĥ ĐĤđčĞ ČčĐ ęĘđĞđ ěďĞ ěĎ ĐēđėĚ 'ģĕĠĜĐĘ' ģĕĠĝĚ ČĘ ďčĘč ĐĦĕĐ ĕĦēĔčĐ ĦĜđđė ģĤ ...ĐĤđĚĦ ęđĥ ČĘč ęĜĕēč ČĐĦĥ ,ĐčđĔĐ ĦđėĒĐ ĦČ ęĎ ĖĤđčĞ ČĕĢĚĐĘđ ĥĠēĘ ęĕčĤĐ ĦđėĒ ĐĦđČ ęĎ – .ĕďĚĞ ĦđĕĐĘ ĐĘĕčĥč ĕđČĤ ĕĦđČ ĦđėĒĘ ,đĘĘĐ ĎēĐ ĕĚĕč ĖģĘēč ĐĘĠĜĥ ĐĚđĢĞĐ ęđģĚ Đč ěĕČ ěĕĕďĞ ,ĎđĤĦČĐ ĦđĢĚč ĤĕĞĐ ĕĜč Ęė ĦČđ ĐĦđČ ęđĕģĘ ĖĦĚėĝĐ Ęė ĤĥČė ,ĕďĚĞ ĕĦĢĕēĚĘ ĘčģĘ ĦĜĚ ĘĞ ęČ ĕė ...ĐĚĥĘ ČĘĥ ĐĦĕĐ ĐđĢĚ ęĘđĞĐ ĦēĔčĐ ĦČ Ėė ĤđčĞč ĦĥĤď ĤĥČė ,ĝĤĠ ĦČ ČĘđ ĖĚĢĞ ĦČ ďčđĞ čđĥ ěė ęČ ĦČĢĚĜđ !ČčĐ đČ 'ĐĞĕĎĜ' ĖĤĝ ęđĥ ěĕČ ĕĦĢĕēĚč ĕĘĢČ – ...ĖČĤđč ,čĤ ĖđėĕĒčđ ĦĕĘėĦč ĐĚĥĘ ĘėĐ ĐĥĞĜ ęĥ ,'ĐĕĕĜĠ' ČĘĘ !đĚĥ ĖĤčĦĕ ČĤđčĘ ēđĤ ĦēĜ ĦđĥĞĘ ģĤđ ĖČ ěĎčĥ ĕĜēđĤĐ ĘđĚĎ ČĘ ğČ ,ĘđĚĎđ ĐĤđĚĦ ĦĜđđė ęđĥ ĦĝĕĤď ęđĥ ĐĘĞĚ Ęĥ ĐĠđē ĐĦđČč ęĥ ěĕČ !ěďĞ ...ĐĕĜĠ Ęĥ ĘĎĤ ęđĥ ČĢĚĦ ČĘĥ ,ĐĒ Đĥģ ěđĕĝĕĜč ĖĕĦďĚĞĐ ĖėĕĠĘ ,ĥĠĜ ĦđĤĕĝĚč ĒđĞč ĦďĚĞ ĤĥČėđ ,ĖĦđđĢĚĘ Đėđĝ ęĘđĞč ĘđďĎĐ ĖģĘē ĘĞ ĤĦđđĘ ĖĦĞďĚ ĦĚėĝĐđ ĖĦđđĢĚ ĦČĢĚĜ ĐĒč – .ĐđĢĚĐ ęđĕģ Ęĕčĥč ČčĐ ČĘĘ ,ĥĠĜ ĦđĤĕĝĚčđ ,ĦĕĘėĦč ĐĚĥĘ ĐĤģĕđ ĐĚĘĥ ĐĦĞ ĦĕĜģ ĐĒčđ .ĖĚĢĞĘ ĕďďĢ ēđđĕĤđ ĐĞĕĎĜ ęđĥ ĕĚĞ ĦđĘĞĦĐĘ ĕđČĤđ ĕČėĒ čđĥ ĦČĢĚĜđ ,ĖĚĘđĞ ĦČ !ěđĕĘĞĐ ěďĞ ěĎč ĕĦĢĕēĚč [21 ġčđģ ,ĦđĕĔĤĠ]

•~•~• ĐēĤĒĥ ĐėđĝĘ ĥĠĜ ĦđĤĕĝĚč ĐđĢĚ Ęĥ ĐēĚĥ !ĘđďĎ ĤđČč ĐĤĕČĐđ ęĞĠ ĝĜėĜ Ę"ģđĢĒ "ĐďđčĞĐ ďđĝĕ" ĘĞč ģ"ĐĤĐ ĘČ ďđČĚ ĕčĤĐ ēĚĥ đĝĜėĕĐč ğėĕĦ ĐĜĐđ ,ĕďđĐĕ Ęĕĕē ĤđČĥ đĤĚđČč ,đĦČĤģĘ

…

https://telegram.me/Publications_MM


‚…€—‚‚‡†

ČĤđĜĐ ĐĥĞĚĐ ,ďĞĕĐ ĘČ ČĕĚĥď ČĦĞĕĕĝč ğđĝ ğđĝ ĞĕĎĐ ĐĜĐđ đĚĢĞĘ ěĜĕĥ ČđĐ ĖČ ,ĐĤĕďČ ĐĜėĝč ĐĕĐ ĖđĤė ĞĢčĘ ĐĦĞ ďĚĞĥ !"ĞĤ Ĥčď Ğďĕ ČĘ ĐđĢĚ ĤĚđĥ" (Đ ,ē ĦĘĐģ) ģđĝĠĐ ĦČ čđĥđ čđĥ ĘĕĦĐ ĦđĤďĎ ĦČđ ,đďĕĢĘĥ ĦĕĜĦĚĕČĐ ĐĐđčĎĐ ĐĚđēĐ ĦČ ěēčĥė

˜‡†–’ ‚…€—‚ ‡–ƒ’‡ ĦđĢēĘ ĕđėĕĝ ęđĥ ĐČĤ ČĘ ,ĐĕĘČ ĦđďĚĢĜĐ ĦđėčđĝĚĐ '‫קהילת שבתי בבית ד‬ĘđčĎĐ ‫ע"י‬ĦČ‫יו"ל‬

‹‡~–ƒ•‚ ‡" ˜‰–ŒŠ ƒ…Š—Ž— ččđĦĝĐĘ ĕĦĘēĦĐđ ğĎČĘ ĕĦĥĎĕĜ .ďĤĥĚĐ ĕĦđČ ĖĥĚ đĐĥĚ ,ĤđĒĚ ČđĢĚĘ ĐđđģĦč ĐĚđģč ďčđĞ ĕĦČĢĚđ ĕĦĝĜėĜ ,ĦĚĕđĝĚ ĦĘďĘ ĝĜėĕĐĘ ęđĘĥ đĜĦĜ ,ĦĝĜėĐ ĦĕčĚ ĕĦđČ ĤĕėĚĥ Ĥĕėč ĘČĥ ČđĐđ ĕĜĥĘ ďēČ ĕĦđďĕďĕđ ęē ęėĕĘĞ ęďČĐ ĦČ ĖĕĤĢ ĕĜČĥ đĘ ĕĦčĥĐ ,ĕĥģđčĚĘ đĞčĢČč ĐđđēĐ ğėĕĦ ,ęĕĚĐ Ĥđčĕē ĘĞ ĐĜđĚĚĐ "ęďČ ěčĐ ČđĐ" :ĤĚČđ čĥĕ đĦĕČĥ ęďČĐ ĤčĞĘ ČĚĥ đČ ĦČĒ ĤĚČ ĦĞďĐ ĦđēĢč ęČ ĕĦĞďĕ ČĘ ěĚĒ ěĕČ ĕčĢĚč ĘčČ ĦđĜĕĢĤč ěđđėĦĐ ĦĚČč ĤĦČ ĘĞ ,ęďČ ěčĘ ĦđĜĕĢĤč ĕĦĕĜĠđ ĦđģĕĠĝĘ đĤčēĕ Ĥģđčč ĤēĚ ģĤ ĕė ĐčđĥĦ ĐĦđČ ĦČ čĕĥĐ ĕĦĘčģ ęđĕĐ ģĤ ĕėđ čĢĚĐ ĦČ đĘ ĕĦĤčĝĐ .ĕĦđČ ĕĜČ ęČ ĦĞďĘ ĥģĕč ČđĐ ,'đėđ ĐĤĕďĘ ēĦĠĚĐ ĦČ ĘĞ ęĕĚ ĘčģĘ ĕĜđĢĤč ČĚĥ đČ ĦĚČ Ĥčđď ĦĚČč ,ĤĠĝĚ ęĕĚĕ ďđĞĘ ĐĤĕďĐ ĦČ ěĕėĐĘđ ğđĔĥĘ ĦĜĚ Ĥčė ęĐĥ ĐĘčđĐĐĚ ěđĠĘĔ ĕĦĘčģ ĞĎĤ đĦđČč ...ĐĘđĞĜ ĐĤĕďĐđ ĐĥďēĐ ĦčđĦėč ĤĦČ ĘĞ ,đč ĘĦĐĚ ČĘđ ĦĚČ Ĥčđď ĕĜČĥ ěĕčĐ ČđĐ ĦČ" :ČčĐ ĔĠĥĚĐ ĦČ ĤĚČđ ďĕĕĜĐ ĦČ ğĘĥ ĐĤĤĥ ĐĚĚď "ęĕĚĘ ĞĎĤĐ ĤčēĦ ... Ęĥ ĐĤĕďĐ ĞĎĤĐ ?ĕĦĤĚČ ĐĚ ĦĞĚĥ" :ĒČđ ĦđĕĜĥ ĤĠĝĚĘ !ĤčēĘ ĞĕĢĐĘ ĕĦĕĝĕĜđ đĘĢĜĘ ĘĘėč ęĕĞĜ ĕĘ ĐĕĐ ČĘ ,ġēĘĐ ĘĞ ĕđĢĕĠ ē"ĥ ē"ĥ100 100 Ėĝ ĘĞ ďčđĞĘ ęđĘĥĦ ĐĒĘ ęĕČĤđģĥ ĤĚČđ ďđČĚ ĕĘĞ ĝĞė ČđĐ ěČė ĕĦĘĢĜĦĐ .ĤđčĕēĐ ĦČ ĘĔčĘ đĘ ĐĤđĕ ČđĐđ ďēđĥ ĦČ ēđĦĠĘ ĕďėč ĐĥďēĐ ĐĤĕďĘ čđĥĘ ĕĦĤĐĕĚđ ĦĘđėĦ ĦČ ģđĤĠĘ đĜĕĦĚĐ Ĥčėĥ ĘĕčđĚĘ ĦĘďĐ .ĥďēĐ Ħĕčč ĐĤĕďĐ ČĢđĕ ęĕĜđĚĐ ěĕģĦĚ ĦČ ĕĦĕČĤđ ěĕĕĜčĘ ĕĦĞĎĐ Ęėč đĘ ęĘĥĘ ĕĦĥģčđ ďđČĚ đĘ ĕĦĕďđĐ ,ěĕĕĜčĐĚ :ĤĚČđ ĐĞĢĐĘ ğģđĦč čĤĕĝ ČđĐ ,ĐēĤĔ Ĥėĥ ĦČĒ ĕĘĥ ęĕĕēč ĘčČ ,ĐĦČ ĐĚđ ĐĦČ ĕĚ Ğďđĕ ČĘ ĕĜČ" ĦđĥĞĘ ďĕĦĞč ěĜėĦĚ ČĘđ Ĥčď ĐĒė ĕĦĕĥĞ ČĘ ĕĘĞ ĕė ĕĦĜčĐ "...ĘĒĚ Ĥč ĐĦČ ĘčČ Ĥčď ĐĒė ğĝėĐ ĦČđ ,ĝĜĐ ĘĞ ĦČĥ ĤĦĕč 'ĐĘ ĦđďđĐĘ .ĐģďĢĘ ĦĦĘ ĕčĕĘč ĕĦĘĚĎ ĤĥČė ,ĦĕĔĤĠĐ ĐēĎĥĐĐ ĦČ ĦđČĤĘ ĐĕĐ ęĕĐďĚ ĐĜĥĕĐ ĐĤĕďĐ ĦČ ĦđĜĠĘ ĕĘĥ ęĕĘĕčđĚĐ đĚĕĕĝ !ęĕĝĜėĜĐ ęĕĤĕĕďĐ Ęĥ ĐĘčđĐĐ ĦĕČĥĚ ĞĕĠđĐ ĦđĔĕĚčđ ęĕĢđēĤ đĕĐ Ĥčė ęĕďĘĕĐĥ ĕĤēČ ,ĐĘĕĘč ĕĘČ ĥĎĕĜ ĐĘĕĠĦĐ ĕĤēČ ,ĦĕčĤĞ ĘĘĠĦĐĘ ĕĦėĘĐ ĐĔĞĚĐ ěđĥĘč ęĕĘģ ČĘ ęĕĕē ĤčĞĥ ĤĎđčĚ ĕďđĐĕ "!?ĥďđēĐ ęĎ ĕĘ ĤđĒĞĘ Ęđėĕ ĐĦČ" :ĥģĕčđ ęĞĠĐđ ĥģĕč ČĘđ ĕĘČ ĐĜĠ ČĘ ęĘđĞĚ ęďČ ěčĐ ĞĎĤĘ ,đĘ ĤĒđĞ ĕĜČ ĥďđē Ęėĥ đĘĕČė ĥģčĚ ĐēĠĥĚč ĕĘ ĥĕĥ ěđđĕėĚ đĜĚĚ ģđĚēĘ ĕĦčĥē ĕĦĤėĒĜ ĒČĥ ČĘČ ,ęĐč ĖđĚĦĘ ęĕĥĜČ ĐčđĤģĐ ęĕĚĐ ĤđčĕēĘ ęĘĥĘ ĕĦĜĜėĦ Ėė ęĎĥ ē"ĥ ē"ĥ100 č ĞĕĎĐĘ ĐĕĐ ĤđĚČĥ ğĝėč đĘ ĤđĒĞĘ ČĘ ĐĚĘ ĒČ ĤčđďĚ ęČ đĦđČ ĕĦĘČĥ ?ĦđĕđĥĤĐ ďčđĞĘ ĕė čĕĥĐ ČđĐ ĖČ ,ěđčĥēĐ ĐĚėđ ĘĚĥē ěđčĥēč ...đĘ ģĦĜĘ ęĕĚĕĕČĚĥ ęĕĚ ěđčĥēč ĤčđďĚ Ĥđčĕē Ęĥ ęĕĘģĥ ĐČĚĐ ĦČ ĕĦĠĘĥ ĦđĥĎĤĦĐč đģĦĜĕ ČĘĥ ĦĜĚ ĘĞ ęĦđČ đĘ ĕĦĦĜđ ĕĘĥ ęĕĚĐ ...đĘĥ ęĕĚĐ ĦČ .Đ.ė :ĐĥĞĚĐ ĘĞč

Ħĕč ĐČĢĚ ĤđĠĕĢ ęĎ" – "ĐĘ ěģ ĤđĤďđ ĤčĞĥ ĞđčĥĚ ĖĥĚĐ

ĦĚēĚ ĖČ ĐĕĕĜģĘ ĐĚĕČĦĚ ĐĤĕď ĥĠēĘ đĜėĥĚĐ ĥĠēĜ ČĘĥ ęĕĤčē đĤĕĢĠĐ ĤĦđĜĥ ĤĢģĐ ěĚĒĐ ĥđėĤĘ ĕđėĕĝ ěĕČĥ ěđđĕėĚ ĐĤėĥĐĘ ęČ ĕė ĐĕĕĜģĘ Ĥčď ĤĢģ Đė ěĚĒ ēđđĔč ĐĒđē ęđĦēĘđ ĐĤĕď ĤčđĞđ ěėďĞĦĚ ĘėĐĥ ďĞ ęĕĚĕ ĔĞĚ ČĘ ĥĤđďĐ .ĦđĘĞč đĜĤčĞ ĕđĜĕĠĐ ĕĜĠĘ ęĕĚĕ ĐĥđĘĥĘ đĜĞĎĐ Ĥčė ĐĘĞ ČĘđ ĐĤĕėĚĘđ ĐĤėĥĐĘ ĦđĤĕď ĤđĠĝ ěĕČ ĘĞ 'Đč ĐĜđĚČč ģĒēĦĐĘ ĤČĥĜ ģĤ ,Ĥčď đĜĦēĦĚČč ēĤČĘ đĞĕĢĐ Ĥčė ĐēĠĥĚđ ęĕĤčē .ęēĤĕđ ĝđēĕĥ .čđĤģ Đė ĐĕĐĥ ĕđĜĕĠĐ ęđĕč ęĦĕčč đĜĦđČ ĖđđĦĚ ĞĕĢĐ ĕđĜĕĠĐ ĖĕĤČĦ ĕĜĠĘ ęĕĚĕ ĐĥđĘĥ ĐďĚĞđ ĐĝĘėđČ ČĘ ěĕĕďĞĥ ĐĠĕđ Đĥďē ĐĤĕď đĜĥĎĠĜĥĚ ,ĤėđĚĐ ęĞ ĐĥĕĎĠ Ğčģ ČđĐ ,ĐĤĕėĚĘ đĜĞčģđ ĤčėĚ ĐĒ ĦČ ĐĒ ęĕĤĕėĚ đĜČ ĕė đĜĕČĤ ĤėđĚĐ,ĐĒđē ĦĚĕĦēĘ ěĕď ĖĤđĞĐ ĘĢČ ĐĥĕĎĠ ĦČ ĝĘėČČ ĕė ęĕėĝĐ đĜĘĥ ĦđĤėĐĐ ĘĘĎč đďĕĢĚ ęđĘĥĦĐ ĕĜĠĘ ĐĒđēĐ ĦĚĕĦē ęĞ ğėĕĦ ĐĤĕďĐ ĘčģĘ ęĕĤĕčė ęĕĢĚČĚ ĐĥĞ ČđĐ ,ĐĤĕďĐ ĘĞ ēģđĘĥ ĖĕĘĐ ęĕĕĚđĕ ĖđĦ ěĘčģĐĚ ĦđēĦĠĚĐ ĦČ .ěĘčģĐ ĘđĚ ęĕėĚĝĚĐ ĤđďĕĝĘ ďĞ ĤĦđĕ ĐčĤĐ ĦČ ĞđčģĘ ĦđĘčđĐĐ ĦĤčēĘ ĕĦĤĥģĦĐ ĘĕčģĚč Ęė ,ĥđďĎđ ČĘĚ Ē''đĘ ęĞ đĕĐ Ĥčė ĖČ ĐĘčđĐĐ ęĕČĘĚ đĕĐ ęĐĕĘČ ĕĦĤĥģĦĐĥ ĦđĘčđĐĐ ĦđĤčē ęĘđė ĕĜĠĘ ęĕĕĚđĕĥ ěčđĚ ,ĕđĜĠ ěĚĒ ęĐĘ ĐĕĐ ČĘđ .ęĕĝđĠĦ đĤĥģĦĐ 22:00 ĐĞĥč ĐĘĕĘč ĕĥĕĘĥ ęđĕč ģĤ ĤēĚĘ ĦđĞĥ ĐĚė Ęĥ ěđĘē đČĢĚĥ ĦđĘčđĐĐĚ ĐĞĥčĥ ęĐĘ ĕĦĤčĝĐ .ĕĘĥ ĐĤĕďĐ ĦČ ĤĕčĞĐĘ ĖČ ,ęĕĝĜėĜĐ ęĕĤĕĕďĐ Ęĥ ĐĘčđĐĐ ĞĕĎĚ 14:00 ęĐĥ ĕĜĠĘ ęĕĕĝĘ ġĚČĚ Ęė đĥĞĕ ĕė đčĕĥĐ ęĐ ...ęĕĞĕĎĚ ęđĕč ģĤ ĕĦĘčģ ĐĥďēĐ ĐĤĕďĘ ēĦĠĚĐ ĦČ đėĤď ĦČ ĐĥđĞ ĕĘĥ ĘĕčđĚĐĥ ĐĞĥč ĕĞĕčĤ ęĕĤĕĕďĐđ ęĕĒĎĤČč ĐĒđĤČĐ ĐĜĥĕĐ ĕĦĤĕďĘ ĘĞ ęĦĤĕď ĦĘđėĦ ĦČ ęĕĝĕĚĞĚ Ĥčė ęĕĝĜėĜĐ .ęĐĘĥ ĦĕČĥĚĐ ĦđĕđĥĤĐ ĕďĤĥĚĘ ĕĦĤĐĕĚ ěĎĘčĐđ ġēĘĐ ĦđĤĚĘ ĝĜėĐĘ ĤĥĠČ ĕČ ěėĥ ęĕĚĘ ĕĦđČ đĤčēĕĥ ĥģčĘ ĤĥĠČ ĕČĥ ĤĚđČĥ ĐĚ ,ęĕĒĤčč ęĕĚ ČĘĘ ĐĤĕďĘ ĤčďĚ ĕĚđ ĦđĠĢĤĚĐĚ ĐĕĕĜčĐ ģčČ ĦČ ğđĔĥĘ .'đėđ ęĕďĘĕĐ ĦČ ġđēĤĘ ĘĞ ĐĞďđĚ ęĞ ĤđĎĝ ďĤĥĚĐ ĦČ ĕĦČĢĚ ĕĦĞĦĠĐĘ .14:00 ĐĞĥč ğĎČĐ ēĦĠĕĕ ęđĕĐ ĕė ĐĕĐ Ĥčėĥ ďĤĥĚč ĕĦčĢĕĕĦĐ ģđĕďč 14:00 ĐĞĥč ,ęĕĚĘ Ĥđčĕē ĕĦĥģč ĕĤđĦ ĞĕĎĐč ,ęĕčĥđĦč ČĘĚ ĦČ ĖĕĤĢ ĕĜČĥ ĕĦĤčĝĐ "ĤčđēĦ Ĥģđčč ĤēĚ" ĤđčĕēĘ ĕđėĕĝ ěĕČ ĕė đčĕĥĐ ęĐ ĖČ ,ęđĕĐ ĤđčĕēĐ .ĕĦđČ đĤčēĕ Ĥģđčč ĤēĚ ģĤđ ęđĕĐ ĤčēĚĥ ďčđĞĐ ĦČ ĞĜėĥĘ ĐĝĕĜĥ ĘĐĜĚĘ ĕĦĕĜĠ ČđĐ ĖČ ,ęĕĚĘ ĐĥďēĐ ĕĦĤĕď ĦČ ĤčēĘ ęĕĜđĚ .ğģđĦč čĤĕĝ đĘĥ ĐďđčĞĐ ĝĚđĞ Ęĥč ,ČđđĥĘ ĖČ ĕĘ ĤđĒĞĘ đĝĕĜ ęĕďĕģĠ ĐĚėđ ĐĚė ĐČĤđĐ ģĤ ĕė ęĕďĕģĠĐ ďēČ ĕĘ ĤĚČ ğđĝčĘ ĘĐĜĚĘ ĕĦđČ ĐĜĠĐđ ĘĕĞđĐĘ ĕĘđČ ĐĘđėĕ ĐđčĎĚ

Š~ƒŒ ‚…Œ— '– Š~ …ƒŠ—Š Œ„ƒŒ ˜‡†–’ ‚…€—‚ Š— –ƒ’‡ ‹‡–‚ ˜~ ˜ƒ‰„Š ‡ŽƒŒ‚ o.y.wines@gmail.com :Š ƒ~ 15326517922 :•’

†

Ęĥ ĦđĥĘđčĐ ęĐĕĜĕĞ ĦēĦ ,čĕđČĐ ĕđđģ Ęĥ ĕĜĥĐ ďĢĐ ĘČ ĤđčĞĘđ ...ęĕďďĢĐ ĕĜĥĚĥ ęĕĤĚđĥĐ ęĕĠĕģĒĐ

‫וביץ שליט"א‬‫ו הרה"צ ר' גמליאל רבי‬‫שיאות מור‬‫ב‬

Ėėđ !ĐĚ ĕĐĕđ ĝĠĔĚ ČđĐĥ ĔĕĘēĐ ĞĦĠĘ !ĥČđĜ ĤĚČ ČĘ ČđĐ ĖČ ęĕĚĞĠ đĚĢĞĘ ĘĎĤĦĥ ĕĠė ,ĐĚđĢĞ ĦđĥĕēĜčđ ĦđĒĕĤĒč ĦēČ Ħčč ,ĐĘĞĚĘ ďĞ ĐĚđēĐ ĐčđĎ Ęė ĦČ ĐĘĞđ ĥĕē ĝĠĕĔ ,čĤģ ĦĞĘ ĦđčĤ ěĕėĝč ...ĘđčĎĐ ĦĚđē Ęĥ ĕĜĥĐ ĤčĞĐ ĘČ ģĜĕĒ ĦĜėđĝĚ ĐĢĕĠģčđ ĐĘĕēĒčđ ,ĦđėđčĝĐ ĘĕĦĐ ĦđĤďĎĚ ęĥđ ĐĠ ĔĞĚ ĖĦē đďĕčĥ ďē ,Đėđčĝ ĐĕĕēĚĢ ĐĦđČ ĘČ ĥĤē đĚĢĞ ĦČ ęďĕģ ĐĒđĞĦđ ďēĠ ĐČĘĚ ...ĤčĞ ĘėĘ đĕĜĕĞč ĥĘđč ČđĐĥė ,đĕģĘČĘ ĐĘĕĠĦč ģđčď đĘđė Ęė ĘđĘĞĐ ĥģđĚ ĘĞ ĐĘĕĘē ĖĤďĦ ČĘĥ đĕĘĎĤč ĐĞĕĝĠ Ęė ģďđčđ ęĕďďĢĐ ĕĜĥĚĥ ČčĢĐ Ęė ĦČ ġĕĠģĐĘđ ,ĐĘĕĘē đĕĜĠč ġĢđĠĦĐĘ ...ęĕĕĘĎĤĐ ĘĞ ĦđĤĕĐĚč ,ĦĤĦĝĜ ĐĕĕēĚĢ ĐĦđČĘ ĞĕĎĐ ĦđėđĤČ Ħđģď ĤđčĞė ĐĜĐđ 'ĦĠ ĦĕĒė' đĝĕėĚ ČĕĢđĐ ,ĦĤďđĐĚđ ĐĤĥė Đėđĝ đĚĢĞĘ Ĥďĕĝ ģĒčĐ ĦČ ďĞĝđ ,đĜĕĕēĐĥ ĦėĤčđ ĐėđĝĐ ĦėĤč ĦČ đĚĕēĤđ đĘĕēďč ĖĤč !ěĕďėđ Ħďė Đėđĝ ĐĦđČč đčĘ ĦđĥĞĘ đĕĘĞ ĐĕĐ ,čđĔ ĤĦđĕĐ ďĢĐ ĘĞ ĐĚĕĥĚĐ ĦČ ĞĢĕčĥĚ ĐĦĞđ đĐĥĞĚėđ ...ĐĤĒēč ĦđĜėĝ ĦĤĐ ęĕĦēĦē ĖĤď ĐĦđČ Ęė ĦČ ,đĕďēĕ ĐēĚĥĚđ ďēĠĚ ĤĠĤĠĚ đčĘĥė ,đĦĤĒēč đĐĥĞĚ ěė đėđĘĕĐč čđĥ ĘēĒ ,ęđĕĐ ĦđĢĚ ĦČ ęĕĕģĘ ēĕĘĢĐĥ ĐĚđĢĞĐ ĦđėĒĐ ĘĞ .Ččĥ ĖĤď ĐĦđČč ĐĤčĞ ĖĤďĐ ,ęĕĘđĥėĚĐ Ęė ĦČ ēĘĢ ČđĐ đĦĞĦĠĐĘđ đĦēĚĥĘ ĐĚđēĐ ĘĞĚ ĐĢĕĠģč ęĞĠĐ ,ĘđčĎĐ ĦČ čđĥ ĐĢē ČđĐđ ,ęđĘĥč ...ĖđĠĐĐ ěđđĕėĘ ĦĕĤđĦĝĚ ĦĘď ĐĦđČĚ Ĥďē ,ĘđčĎĐ ĕđđģč ĔģĥĐč ĞĝĠ čĘ ĤđĐĔ ĦďĚĞ ĘČ ĐĔģĥ ĦđĚĕĚĦč čĥđ ,ĕČčĢĐ ĐĜēĚĐ ĖđĦ ĘĞ ĐĤĒē ĒČĚ Ėė Ĥčė ďĚđĞĥ ĕĚė ,đĕĜĕĞ ĘČ ĦĠģĥĚĐ ĦČ ďĕĚĢĐ ,đĦĕĠĢĦ ...ĦđĠĕĢĤč ĐĘĕĘĐ ĦĘĕēĦĚđ ĦđĢĚ ĦČ ĐĚđĢĞ ČĕĚĥď ČĦĞĕĕĝč ęĕĕģĘ ĥĠĜ ĦđĤĕĝĚč ĕĦĕėĒ Ėė .ģĕďĢĐ ĕĜĠč ęĕĐďĚĐ đĤđĠĕĝ ĦČ ĕďđĐĕĐ ĘĕĕēĐ ęĕĕĝ – !ĐėđĝĐ ĐĥĞĚ ęĜĚČ đĐĒ ,ĕčĤĐ Ęĥ đĦĞď ĐēĜ ČĘ ěĕĕďĞ đĦĞĦĠĐĘ ,ęĤč ĐđĢĚ ēđėč Đč ĥĕ ,ĐďđčĞĐ ďđĝĕĐ ĤĚČ !đĐđĚė ěĕČĥ ĤĕďČ ĐđĢĚ ,ĐĒ Ęė ęĞ ĘčČ ,ęďČĐ ĦĚĥĜč ďđČĚ ĤĕČĐĘ ĥĠĜ ĦđĤĕĝĚ Ęĥ đĒė !ĐĚė ĕĠ ęđĢĞđ ĘđďĎ ĖĦĚĥĜč ĤĕČĚđ ēĤđĒĥ ĘđďĎĐ ĤđČĐ ČĜ ĖĥĚĐ ,ģĕďĢĐ ĥģĞĦĐ – !ĐđĢĚ ĐĦđČč ğĝđĜ Ĥčď ěČė ĥĕ ?ĐĘĕĘĐ đĦđČ Ęĥ đėĥĚĐč Ėė ĤēČ ĦĕĥĞ ĐĚ ,ĖĤđĠĕĝč ĕĤĐ ,ĕčĤĐ ěČė ĤĦđē ĐĚĘ ěĕčĚ đĜĕČĥė ,ĘĕĕēĐ čĕĥĐ !Ĥčď ęđĥ !ĐĦđĚĕĘĥč ĐėđĝĐ ĦđĢĚ ęđĕģ ĦČ ĕĦĚĕĕĝ ĦČĒč ĐĘĕĘ đĦđČ ĖĥĚĐ ĤđČĕĦč ČĜ ĖĥĚĐ ,ĥģčĚđ ĤĕĢĠĚ ģĕďĢĐ ĖČ .ĕČčĢĐ ĐĜēĚč ĖĕĘĞ ĤčĞĥ ,ČĤđĜ ďĞ ĕĦčĘĦĥĐ ĕĦďĚĞĘ ĕĦĤĒēĥė ,ĤĠĝĘ ĖĕĥĚĐđ ĘĕĕēĐ ĐĜĞĜ ,ěėčđ ďēĠĚ ďĞĤ ĕĘđėĥėđ ,ĦĕĠĢĦĐđ ĐĤĕĚĥĐ ďĕģĠĦĘ ĦđĕĞčĔč ĐĤĐĚ 'ĐĘĕĎ' ČĚĥ ĥĥēč ĦđČĤĠč ęĘĐ ĕčĘ ,ęĕďďĢĘ čĔĕĐ ĕĦĘėĦĝĐ !ĦĕĚĐĘ ĕĦď ĦēČ ĒČĥ ,ĕĦĘģĘģč ĕĦĝĠĦĜđ ,ČđĐď ěČĚ ĕĦđČ ęĕĤčďĚ ČĘ ,ĕĘČ ĥĎĕĜ ČĘ ďēČ ğČĥ ĕĦĕČĤ ěĚĒĐ ğģĜĥ Ęėė ĘčČ ĎĎđĚĦĐ ĔČ ĔČ ...ĎĐđĜ đĎĐĜĚė 'ĐĤĕĚĥĐ ĘďĎĚ' ęĘđĞ ,ęđĘė ČĘđ ĐĚ ĘĞ ĕĦčĥēĥė ,ĕčĘč ĐĚđĢĞ ĐēĚĥ ĐĝĜėĜ đĕĦēĦđ ,ďēĠĐ đĘ ...ěČė ĕĦĕĥĞĥ

https://telegram.me/Publications_MM


.ĐēĠĥĚĐ ĕĜč Ęė ĘĢČ ĐĚđĢĞđ ĐčĤ ĐēĚĥĐ ĐĦĕĐđ ĘĢČ ĔđĥĠ ĐĕĐ ,ĐĘĕĚĐ ĦĕĤč ĦēĚĥĘ đĥĎĕĜ ĤĥČė ĦČ ĘĕĔĐĥ !ĤĞĘĠĕĕĔĝĘ Ħėĕĕĥ ĦđČģďĜĝĐĥ ĥĕČĐ ēēđĥĥė ĖČ .ęĦĞđĥĕ Ĥčďč đĥĠĜ ĦēĔčĐ ďčđė Ęė ĘĞ ĐĜĚĜ ČĘ đĕčČ ,ĐĒč ęĕėĝĐ ČĘ đĕčČ ęĞ Ėė ĘĞ ĤĥČė ĔđĥĠ ĐĕĐ đĘĢČ ,čģĞĕ ĦđĘĕĐģĐ Ęĥ đĕčĤđģĚ ĦđČģďĜĝĐĥ ĘČĤĥĕč ĦđēĠĥĚ ĐčĤĐč ĘčđģĚđ ĎđĐĜ ĞĤėđĚ ĤčďĐ ěĕČĥ ,đĜč ĕĜĠč ěĞĔ ČđĐ !ČčĝĘ Ħėĕĕĥ ĐĦđČ ĦĚēĚ ďĘđĜ ĐĒĐ ďĘĕĐĥ ĔĘēĐč ĤđĤčđ .'đėđ ĦđėĤčđ ĦđĘĕĠĦ ďđĞ đĕĐ ěėĥ ...ĐēĔčĐ Ęĥ ĦđČģďĜĝĐĥ ,đĦĞďč ĥđēĜ ĐĕĐ ěčĐ ĕčČ ĘčČ ģĕďĢ đĦđČ ĐĕĐ Ğđďĕė – !ĤĞĘĠĕĕĔĝĘ Ħėĕĕĥ ěčĐ ĐĒ Ęėč ĞĕĎĐĘ ĘďĦĥĚđ ,ĦđČģďĜĝĐ ĦđĢĚč ďđČĚ ĤďĐĚ .ĦđČģďĜĝĘ Đč ěĚĒđĐĥ ĐĘĕĚ ĦĕĤč ĘđČĥĘ ČĕĐ ĐĒč ĤĦđĕč ĐčđĔĐ ĐĢĞĐĥ ČčĝĐ ĔĕĘēĐ ...Ĥčďč đĚĢĞč ĤĞĘĠĕĕĔĝĐ ĕĠ ĦČ ĕĜč ĐĜĐ :Ĥčďč ĘČđĥĥ ĕĚė ĤĚČđ ,đĕĘČ ĝĜėĜ ČđĐ ĞĕĎĚ ěėĘđ !ęėĘĥ 'ĦĠđĚ' ČđĐ ďĘđĜĐ ĖĤĐ ĐĒĥ ěĞđĔ ģđĜĕĦĐ ĐĒĥ ,ĦČĒ ĤĥČĚ čĤĐ ęČč !ĦđČģďĜĝĐ ęėĘ ęėĘ ĤĦđđĚ ĕĜĕĤĐ ,ĐēĔčĐđ ĐėĤč ĐĦđČ ēđėĚ ďĘđĜ !ĦđČģďĜĝĐ ĘĞ ĖđĝĜ ĥďđģ ĦēĚĥ Ęĥ Ėđĕēĥė ,ĤĞĘĠĕĕĔĝĐ đĘ ĐĜĞ ĕĜĜĕČ ,ČĘ đČ ĕĘĥ 'ĦĠđĚ' ČđĐ ęČ :đĥďģ ĕĜĠ ĘĞ ģĤ – ...'ĦĠđĚ ĘĞč' ČĘ ęĎđ ...ĕėĜČ ČĕčĜ ČĘ ...Ğďđĕ Ħđĕėčč čĤ ěĚĒ ĐĠ čĥĕ ęėĘĥ ěčĐĥ ,ĕĜČ Ğďđĕ ĦČĒ ,ĐĞđĥĕ đĘ ēĕĔčČĥ ďđČĚ ĥģĞĦĐđ ĤĕĢĠĐđ ,ĦđČĤđĜ ,ĐĒč ęĤĎĜĥ ĐĤđĦ ĘđĔĕčĐ ęĎđ đĤĞĢ ĘďđĎ ĕĦđČĤėđ ĕĦĜĜđčĦĐ ,ěČėĚ ČĢĕĥ ĤēČĘđ – !đēĕĔčĐĘ ĕĦēĤėđĐ ĐďĤĔ ĐĒĚ ĕĘ ĐĕĐđ ,ĕĠĚ ĐēĔčĐĐ ĕĦČĢđĐĥ ĐĚč ĕĜČ ĕĚ ĕėđ ?ĕĦēĔčĐ ēė ĐĒĕČĚ ,ĥĠĜ ĦĚĎĞđ ĐĘđďĎ ĥĠĜ ĦĤĞĝ ĕĘ ĐĕĐđ ?đĘČėĥ ęĕĤčď ēĕĔčĐĘ ĕĜČ ĐĚđ ęĕĘĕĐĦĐ ĤĠĝ ęĞ ĐĘĕĘĐ Ęė ĕĦčĥĕđ ,ĐĒĚ ĐĘđďĎ !ĐēĔčĐ ĐĦđČ ęđĕģ ĘĞ Đĥģčđ ĐĘĕĠĦč ęĜĚČ :ĤĚČđ ĐĜĞĜ ,ģĕďĢĐ Ĥčď ĦČ ĥĕČĐ ĞđĚĥė ďĘĕĐ ĐĒ ęČ ĔĘēĐč Ğďđĕ ĕĜĕČ – ĕĜčė ČĘĥ – ĕĜČ ęĎ ęĦČ ęĕĘĎđĝĚ ęČ ĘčČ - ...ČĘ đČ ęėĘĥ ĦĠđĚ ČđĐ ĦĞđĥĕ Ęĕčĥč ęĕĘĕĐĦĐ ĤĠĝ ĘĞ ęĘĥ ĐĘĕĘ ĦčĥĘ Ėė ĘĞĥ ĕĤĐ – ...ęėĘĥ ďėĜđ ěč đĜĕČĥ ,ĘČĤĥĕ ĥĕČ !!!ĦđČģďĜĝĐ ęėĘ ĐĞĕĎĚ ďčĘč ĥĚĥĘ ĥďđģ ĦĕĤč ĐĦđČĘ ĤĞĘĠĕĕĔĝĐ ĐĞĕĎĐ ěėČđ ĘĞ ,ĐĚđĢĞđ ĐĘđďĎ ĐēĚĥč Đč ğĦĦĥĐđ ,ģďĜĝė ,ďđčėĐ Čĝė ĕĜĠĘ ĐĘĕĠĦĐ ĐĘčģĦĜđ ĐĦĜĞĜĥ !ĘČĤĥĕ Ęĥ ęĦĞđĥĕč [Č"ĞĥĦ 'Č ĤďČ ď"ė ĦĕĔĤĠ Đēĕĥ ĖđĦĚ]

"Œ‰ƒ… ˜— ˜—‚‡ŽŒ„   

Ž"˜Š„‰ †"ƒ‡ˆƒŒ ˜"–

ęėē Ĥĥė ĞĤĒĘ ĐĘđĎĝ – Ğ"ĤĒ ČĕĤĔĚĕĎč "ĐčĤĞ" ģĕďĢđ ęėēđ Ĥĥė Ğ"ĤĒ đĜĘ ěĦĦđ" :čĘđĘĐ ďđĎĕČ ĦĘĕĠĦč ĕĤĠĝđ ,ěđĕĢ ĕĤĞĥ ĤĠĝ) .ė"Ğ "Đ"čĤĞ ĐĘđĞĥ ,ģĕďĢđ .(Ę"Ē ĕ"ĤČĐ ĕĤđĎ ĔĤĠčđ ,ęĕčđĔ ęĕĜčĘ ĐČĘĠĜ ĐĘđĎĝ Đč ĥĕ ĐčĤĞĐ ĤĠĝč ĤČđčĚėđ .ČčĤ ČĜĞĥđĐď Đ"čĤĞ ęđĕč ĐĜē ĐĒĚĤ ĐĒĘĥ (Ďė ģĤĠ ģĘč 'ĤĠ) ęĕĔđģĕĘĐ 'ęĕĥĜČ ĞĤĒ ĖĦĚČĘ ĦĦĜđ' (Čĕ ,Č Č"ĥ) ĐĦĘĕĠĦč ġĞ ĕĤĠ ĤĠĝčđ .ĥ"ĕĞ Ğ"ĤĒ ČĕĤĔĚĕĎč Đ"čĤĞ ,'đė ĐĘĕĎĥ ģđĝĠĐ ďđĝ ĐĒĥ čĦė (đ"Ġ čĘđĘĐ ĤĞĥ) ęĕĕē ,"ĞĤĒ ęėĘ Č"Đ" :(Ďė ,ĒĚ ĦĕĥČĤč) ģĕďĢĐ ğĝđĕ ęĦĘđĎĝčĥ ,(ČčĤ ČĜĞĥđĐč) ĐčĤĞĐ ĕďč 'ĐĘ ĒĚđĤ Ħčĥ ď"ĥ) ĝēĜĠ ĕĤĚČ ĤĠĝčđ .ĥ"ĕĞ ĞĤĒĐ ĖĕĥĚĐĘ ĕėđĥē ďēČ ĎđĒč ĐĥĞĚ ČĕčĚ (đ"Ĕģ ĦđČ ęĕďĞđĚđ ęĐĘ ĐĕĐđ ,ĐčĤĞĐ ĘĥčĘ đĦĥČĘ ĥĕČĐ ĤĚČĥ ,ęĕĜč .ĥ"ĕĞ ęĕĜč ęĕĜč Ėđĥē ĐĕĐĥ ,ęĘĥđ ČĤĕ ďēČ ĥĕČč ĐĥĞĚ ěĤĚ Ęĥ ĥďđģ ĐđđČĜ đĦĕčĘ ĞĕĎĐđ ,ęĕĜĥč ĦđčĤ Ğ"Ę Ħĥģčč ,"čģĞĕ ĦđĘĐģ"Đ ĘĞč Ę"ģđĢĒ ĤĞĘČĠĕĕĔĝĐ .ęĕĜčĐ ĦėĤč ĔĤĕĠ đčđ ,ĎđĐĜė ģĕďĢĐ ĕĜĠĘ đģĦĠ ĦČ ĥĕĎĐ ČđĐ ĕėĤď Ęėč đĝĕĜ Ĥčėĥđ ,ęĦģđĢĚđ ęĦĤĢ ĘďđĎ ĦČ ęĐĘ đĘĕĞđĐ ČĘđ ,ęĕĕĘđĎĝĐđ ęĕĕČđĠĤĐ ĦđĕđĘďĦĥĐĐ .ęĕĜčč ĖĤčĦĐĘ ęĥĠĜ ĘĞ ďđČĚ ęĕĜĜēĦĚđ ,ĐĚđČĚ ĤĞĢ ĘĞ čĤ čČėč ČģĦĠĐ ĦČ ČĤģ ĤĞĘĠĕĕĔĝĐ .ęĕĚĥĐ ěĚ ĐĞđĥĕč đėĤĕčđ ,ĘČĤĥĕč ĐĥČđ ĥĕČ ĥĤď ČđĐ ...ČĚĘĞč ĐėĤčč ģĠĦĝĐ ČĘ ĕďđĐĕĐ ĖČ ęĐĥ ĔĐĘč ěĞĔ ČđĐ !ĤėĒ ěč đĘ ēĕĔčĕ ģĕďĢĐĥ ,ęĕčđĔ ęĕďđĐĕđ ęĕģĕďĢĚ 'ĦđėĤč' ĐčĤĐ ęĕĞčĥ Ĥčė ĐėĤčč ģĠĦĝĚ ČđĐ ěĕČ ěėĘđ !ěĔč ĕĤĠ đČĤ ČĘ ěĕĕďĞđ !ĐēĔčĐč ģĤ ,ĦĕĚĦĝ ,ĥďđģč đėĤďė ďđČĚ đĕĘĞ ģđĞĢĘ ĘēĐ ĤĞĘĠĕĕĔĝĐ !?ĕėĜČ ĕčĤ ĕėđ :[Ğđďĕė ęĕĜĕďĐ ģĕĦĚĚ ĐĕĐ Ėėčĥ] ęĕĢđĤ ĐĚ !?ĕĜČ ęĕďĘĕ ģĘēĚ ĕėđ !?ĦĠđĚ ĘĞč đČ ???ĕĜĚĚ ĘĎđĝĚ ĐĕĐ ČĘ ,đĦģđĢĚđ đĦĤĢ ĕĤĚ čđĤč ĥĕČĐ ĖČ ďēĠĐ ğČ ĘĞđ ,ĦēĔčđĚ ĐĞđĥĕ ČĘč đĦĕčĘ čđĥĘ ģĕďĢĐ ďēĠĚ ęĕďĞđĤđ ęĕČĤĕ ĘėĐ đĕĐĥ ČĤđĚĐđ ČĘ ČđĐ .ĤĕďĦ đĥČĤ ĘĞ ĐĦĕĐĥ ĐĘđďĎĐ ĐČĤĕĐđ ,đĥČĤ ĘĞđ đĕĘĞ ģĕďĢĐ Ęĥ ĦđčĤĐ đĕĦđĤĞĎĘ ĐĜĞĜ ĖđĦ ,ĦđĜĥģĞč đĚđģĚ ĘĞ ĦđĤĚĝĚč ĞđģĦė ĤČĥĜđ ,ęĕĚė ĦđĞĚď ĖĠđĥđ ĦđČĤđĜ Ħđĕėčč Đėđč ČđĐĥ !ĐĤđĤč ĐēĔčĐ ČĘĘ ěČėĚ ĒĒ đĜĕČĥ đčĕĘ ĤĚč ĤĕĐĢĐđ ĥģĞĦĚđ ďĚđĞ ĥĕČĐĥ ,čĢĚĐ ĤĞĘĠĔĕĕĝĐ ĦđČĤė đĦĤđĦ ďđĚĕĘĘ ĤđĒēĘ đĘ ēĕĜĚ đĜĕČđ ,đĕĜđĜēĦč đĦđĕĐčđ ,ĐēĠĥĚ ĐĦđČ ĘĞ đĕĚēĤ đĤĚėĜ ,ĐĥđďģĐ ĐĤĕĤč ęđĥ ěĕČĥ ĥē ,ĐĤđĦ ĘđĔĕčĘ ďđČĚ ĥĥđē :ĥďđģ ĥČčđ ĦđĤĕČĚ ęĕĜĠč ĥĕČĐ ĘČ ĐĜĠđ ,đĕĜĠĘ !Ħ"ĕĐĒĞč ĤėĒ ěč ĖĘ ēĕĔčĚ ĕĜĕĤĐ đĥďģ ĕĠĚ ČĢđĕ ĥĤđĠĚ ĐēĔčĐĐ ĥĕČĐ ĞĚĥ ĤĥČė ,ĐĚđĢĞ ĐēĚĥ ČĘĚĦĜ ČđĐ ,ĤēČ ĥĕČĘ ğėĕĦ ĖĠĐĦĜ ęĕĦĚĐ ĦĕĕēĦ đĚĞ ĐĥĞĜĥ ĕĚė ,đč ĐėĝĜ Đĥďē ēđĤ !ĥĚĚ

ĦđĘđĞĠĐ Ęė ĦČ čđĥđ čđĥ ĕēđĚč ĕĦĤĒēĥĥė ĐČĕĘĠ ĕĜĦĒēČ ,đĒ ĐđĢĚč ĕĦĞĢĕčĥ ĦđĒĞđĜĐ ČĘč ĦČĒ Ęė ĞĢčĘ ĕĦēĘĢĐ ďĢĕė ,ĐĚđĢĞ ĐĚĐďĦđ ČĘđ ,ĘđčĎĐ Ęĥ ĐĒ ďĢĚ ČĘ ,ĕĜČĤĕ ęĘđĞč ĐĕĤč ęđĥĥ !ĕĜĥĐ ĤčĞĐ ěĚ ,ĕēđĚč ĐĤėĐĐ ĞĦĠĘ ĐĦėĐ – !ĤĕďČ ĝĜ ęČ ĕė ĐĒ ěĕČ ĐĥĞĥ ĘđďĎ 'ĝĜ' ęČ ĕė ,ĤēČ ĥđĤĕĠ ęđĥ ĐĒĘ ěĕČ ČĕĢđĐĘ ĕďĞč Ğĕĕĝđ ,đĕďĝēđ đĕĚēĤ čđĤč Ħ"ĕĥĐ ĕĚĞ ĘČ ēđėĐ ěĚ ĐėđĝĐ ĦđĢĚĘ ĐĚđĢĞĐ ĕĦđģģđĦĥĐ ĦČ !ĘĞđĠĐ ĦČ ĐēĚĥĐ ĐČĘĕĚ ĐĒ Ęėč čĔĕĐ ĕĦĜĜđčĦĐĥė ĐēĚĥ ,ĎēĐ ĕĤĕĥ ĦČ Ĕģĥč ęĒĠĘ ĕĦĘēĦĐđ ,ĕčĘ ,ĕēđĤč ĤđĢĞĘ ĕĦĘđėĕ ČĘ ,ĕĦđĐĚ Ęė ĦČ ĐČĘĚ ĐĘđďĎ ĘĞ Ėė !ĐđĢĚ Ęĥ ďđģĕĤč ďđģĤĘ ęđČĦĠ ĕĦĘēĦĐđ ĕĘĞ ĐĠĤĔĜĥ đčĥē ĐĎđĘĠĘ ĕĤčē ...ĕĚđģĚčđ ĕĦďĚĞ ...ĦĚĚĞĥĚ 'ĦĕĠĢĦ' Ęĥ ĦđĠđĢĤ ĦđĞĥ ĤēČĘ ,ĕĦĞď ĐĞĥ Ėė ĕĦėĥĚĐđ ,ęĐĚ ĕĦĚĘĞĦĐ ĕĜČ ĘčČ ČĘĕĢ ĘČ ěĕČĘĕĞ ěĕĠđĝĕėč ,ĥďđģ ĕďđģĕĤč ĐėđĤČ !ĐČĘĕĞ ČĦđĜĚĕĐĚď ĤđĤč ĐĦĞ ,đĦĞď ĐēĜđ đĕĜĠ đēĤĒ ĕčĤĐ ĦČĒ ĞĚĥĥė ĐĦđČĥ ,ĖĘ Ğď .đĕĜĠĘĥ ęĕĚĦĐ ĕďđĐĕĘ ĤĕčĝĐ !ĘėĐ ĦđĢĚ ęđĕģč ĐČĘĚ ĖĥĠĜ ĐĦĕĐĥ ĐđĢĚ Ęĥ ĐēĚĥ ĐĤĕČĚđ ĦēĤđĒĥ ČĕĐ ,ĐČĘĕĞ ĥĠĜ ĦđĤĕĝĚč ĐėđĝĐ ĦĕĥĞĥ ĐĚĢĞ ĐđĢĚĐ ęđĕģĚ ĤĦđĕ ďđĞ ,ĖĦĚĥĜč !ĐĘĕĘĐ đĦđČč ěĤĚ Ęĥ ęĕĞđďĕĐ đĕĤčďĚ ĕčĤĐ ČĕčĐ ĤčďĘ ěĕėđĚĝ ,Ę"ģđĢĒ Ę"ģđĢĒ đ"ēĤĐđĚ đďĕĚĘĦĘ ĐĘĕĎĥ ,Ę"Ē ,Ę"Ē ĕ"ĤČĐ đĜĕčĤ ĐĕĐ ĦđČĤđĜĐ đĕĦđĎĤďĚ ĘėĘ ĐėĒĥ ĐčĕĝĐ ĤģĕĞĥ !ĐđđĢĚ Ęĥ ĐēĚĥĐ ĦđėĒč ČĕĐĥ ,ĐđĢĚ Ęĥ ĐēĚĥ Ęĥ ęđĢĞĐ Đēđė ČđĐ ĐĒ ěĕēđĚč ,ęđĢĞđ ĘđďĎ ĤđČč ,ĥĠĜč ĐĤĕČĚđ ĦēĤđĒ !Đĥđďģ Ęĥ ęđĢĞ ĞĠĥčđ ,ĦđĘďĎď [771495 ġčđģ ,ĦđĕĔĤĠ]

•~•~•

˜ƒ…Œ—‚‡†

ƒ†Š„Œ˜‰– Š ‚—Œ •‡ ‡– …"‚–‚Š ~"†‡Š— Œ–•ƒ” '˜ƒ‡—Œ‚ ‡†' –ƒŒ ˆ–ƒ

ƒ—…‚ ƒŽ Ž‰‚ Š€–Š ŠƒŠ ƒ"‡Ž —ƒ‚‡ Š~‡…‡ –ƒ…‚ ˜ƒƒ”Œƒ ‚–ƒ˜ ˜…Ž ƒ– ˜ƒ~–Š ƒ‰„‡— –"‚‡ …"”ƒ‡ Š‰Œƒ ƒŽŒŒ ‚—ƒ• ‹‰˜…Œ— ‹‡’˜˜—Œƒ ‚ŽŒ~Ž ‹‡‰–Œ‚ ' ˜‡ ‡˜—' ŠŠƒ‰ ‡‡ŒŠ˜

,ęĘĥđ ČĕĤč ĤėĒ ěč ęĐĘ ďĘđĜ ĐĜĥĐ ĦĠđģĦĘ ěėČđ

‡

https://telegram.me/Publications_MM


‫ס”ד‬ ‫בס”ד‬ ”‫ס‬

‰–ƒ˜ ˜…Œ— "Œ—

„—˜‡–—˜‰ 322ƒ‡Š€

''‫בבית דד‬ ‫שבתי בבית‬ ‫קהילת שבתי‬ ‫ע"י קהילת‬ ‫יו"לל ע"י‬ "‫יו‬ ‫וביץ שליט"א‬‫ו הרה"צ ר' גמליאל רבי‬‫שיאות מור‬‫ב‬ ‡—‡Œ…ƒ‡‡–‹ƒ‡…–*„ƒŒ˜‹‡‰–Œ •Š…ƒ‚— | ‡—‡Š—Š‡ŠŠƒŒ‚

‫לפי אופק‬ ‫ירושלים‬

‫רות ומוצ”ש‬‫י הדלקת ה‬‫זמ‬

  

Ž"‰„‰ ˜"—ˆƒŒ ˜"–

‫סוף זמן קריאת שמע ותפילה‬

 '‡ —"˜„ƒ  ' —"˜„ƒ '‡ ˜"„ƒ   ' ˜"„ƒ | “‡˜ ƒ— ‡’Š ‹‡ŽŒ„‰ |

‫טיב הפרשה‬ ‫ו שליט"א‬‫ו ורב‬‫משיחותיו של מור‬

đĦĞďčĥė đĕĤēČ ĤĎĝ ĦĘďĐđ ĦĕčĐ ĦČ ČĢĕ ĤĚĎĥėđ ĕė ĤėĒĜ ġđēč ďĚđĞ đďđĞ ,ęĕĘđēĐ Ħĕč ĤčĞĘ ĦėĘĘ čđĥ ĝĜėĕĐĘ ĤĐĕĚ ěė ĘĞ ĐĞĕĤģ ĞđĤģĘ ĖĤĔĢĕđ ěėĦĕ .ĦĕčĐ ĦČ ČĢĕ čđĥđ ęĕĕĤĠĝĚ ēģĘ đĦĕčĘ Ę"Ēē đĤĚČ ĕĤĐ ,đĚĢĞĘ ĤĐĤĐ ęĕĘđēĐ ĦĕčĘ đėĤďč ,ĐčđĔĐ ĘĞ ĖĤčĚĥ ęĥė ĐĞĤĐ ĘĞ ĖĤčĘ ęďČ čĕĕē ĦĤĕĒĎč ēđĚĥĘđ ,ĐēĚĥč đĚĢĞ ĤĤđĞĘ đĕĘĞ ěė ĘĞđ ĔĘēđĚ ĐĕĐĥ ďĞ ,đĚĢĞ ěĕčĘ đĜĕč ģĒēĦĐ Ėėđ ,ęđģĚĐ ďĕĚđ ğėĕĦ ĖČ ,ęđģĚĐ ĦĤĕĒĎč ČđĐ ēĚĥ ěėČ ĕė đĘĢČ ĐėĒ ČĘĥ đĦđĚė ĤĥČ ĥĕČĘ ĕđČĤ ČĘ ĕė đĚĢĞĘ ĤĐĤĐ ěĕĞė ĐĤģĚč đĦēĚĥ ĦđĘĎĘ ĦēČ Đďĕēĕ ĦčĘ ęČ ĕė ğČ ĘĞ ĕė ĔĕĘēĐ ěė ĘĞ ,ČĤĐđĕė ĤčďĐ ĐČĤĜ ĕė ,ĐĒ ĐĥĞĕ ęĕĜĠĘ ęđģĚ ĘėĚ ĐēĚĥč ĤčďĐ ĦČ ĘčģĚĥ Ħĕč ĕĤĞĥč čđĥ ĞĕĎĐ ĦđĔĘēĐĐ đĘČčđ đĘ ĤĢĕĚė ęĕĜĠ .ęĕĘđēĐ đĘ đĞĕďđĐđ đĕĜĠ ĦČ ĐČđĠĤĐ ĦđđĢ đĘčģ đČđčč ğėĕĦ ĘĘėĚ ĦčĐ ĐĦĢĕđ ,ĐčđĔĘ ĘđďĎ ĕđĜĕĥ Ęē ĞĦĠĘ ēė ďĞ ĦđČĠĤĦĐĘ ĐĘĕēĦĐ ĐĞĥ ĐĦđČĚ ěėČđ ,ĐĜėĝ .ĐĚĕĘĥđ ĐČĕĤč ĐĜĦĕČĘ ĐĤĒē ěėČĥ ęĕĚ ĤČč ĤĠĝč ěĤďĝė ěĕďĕĚĦ ĐĎđĐ ĐĕĐ ęđēĜ 'Ĥ ęđēĜ 'Ĥ ĤĒēĥėđ ,đĜēĘđĥ ĘĞĚ ďĤĕ ČĘ ĐĒ ĤĠĝ ,ęĕĕē ,đč ĦđĎĐĘ ĕďė ĤĠĝĐ ĦČ ēĦĠ ,ěđĤēČĐ đĤđģĕčĚ đĦĕčĘ čđĦė ĐĕĐ đč ĤĥČ ĞĔģ đďĕĘ ĐĜĚďĒĜ ĦĕĔĤĠ ĐēĎĥĐčđ ďĕĚ ,ęĕĚĥĐ ěĚ đĜĕď ĤĒĎ ęďČĐ đĕĘĞ ĘčģĚ ęČč ĕė .ĐčđĔĘ ĤčďĐ ĖĠĐĜđ ,đĕĘĞĚ ęĕĜĕďĐ ęĕģĦĚĜ ęĕĕĝđ ,ĐĔČĤ đĐĕĘČ 'ĤĘ ĐĒ ĤđĠĕĝ ĤĠĕĝ đĚĢĞč ęđēĜ 'Ĥ ĕďė ,ĤĠĝĐ ĖđĦĚ ĐĒ ĞĔģ ĐČĤĕĥ đččĕĝ ęĕĚĥĐ ěĚĥ .ĦčĐ ĦĚĘēĐĘ ĐčĕĝĐ ĐĕĐ ĐĒĥ ěĕčĕĥ ğģđĚĐ ęďČ ĐĒĕČ ĕĜČĤĕėĚ ĕė ,ĕĜČ ęĎ ĕĦĕČĤ ĐĒ ěĕĜĞ đĦđČ ĕĦĕČĤĐ ęĞĠđ ,ěĕģĕĞĚď ěĕĘĕčē ĐĚėđ ĐĚė ęĞ ďđČĚĘ ģĒēĦĐ ČđĐĐ ,ČĕĜĦĐ ĘĞč ěĤĚĚ Ę''ĜĐ ĦĤĎĕČĐ đĚĢĞ ĘĞ Ęčĕģ ğėĕĦđ ,Đč ęĕĤĚČĜĐ ęĕĤčďĐ đĘČĚ ČĕĢđĐ ěėČđ ,ęĕčĤĐ ĕđėĕĒĘ ĐĒ čĦėĚ ěėđĦ ĦČ ęĝĤĠĘ ĕĘČ ĤĒēđ ,ĐĚ ěĚĒ ęČ ĕė ĤčĞ ČĘđ ,ĘĞĠĐ ĘČ đĦčĥēĚ ĘĕēĦĐ ,ĐčĐČč đĜĕď ĤĒĎ đĕĘĞ Ęčĕģĥ ĒČĚĥ ĕĘ ĤĚČđ .ĐčđĔĘ ĥĚĚ ęĐ ęĕĤčďĐ đĘČ Ęėĥ ĖĕČ ĦđČĤĘ

ĦĞďĘ ĦČĤĐ ĐĦČ

.Ħĕ đĦĞďĘ đĜĕĦĞď ĦČ đĜČ ęĕĘĔčĚđ ,ĕĦĕĚČĐ čđĔĐ Đč đĜČ ęĕďģđĤđ ĐĤđĦĐ ĦČ đĜČ ęĕČĕĢđĚ ěėĚ ĤēČĘ ęĕĘčģĚ ĕė ĦđĤđĐĘ đĜĕĦĜđđė ĐĒč ęĎ ,Đč đĜČ ęĕēĚĥđ ěđĕėđ ,ČđĐ ďē Đ''čģđ ČĦĕĕĤđČ ĕė ,ęĕĚĥ ĦĤĕĒĎ đĜČ ęĕēĚĥđ đĕĦđĤĕĒĎĚ đĜČ ęĕĢđĤĚ ĕė ČĔčĘ đĜĕĜđĢĤčĥ ĘĞ ,đĕĦđĤĒĎ Ęėč đĜĕĦčđĔĘ đĦĜđđė ĕė ĐĜđĚČ ĖđĦĚ đĜČ đĒ ĐēĚĥčđ ,Đč ęĕďģđĤđ ĐĤđĦĐ ĦČ đĜČ ęČĕĢđĚ ěė ęĎđ ,ĐēĚĥč đĕĦđĤĕĒĎ ĦČ đĜČ ęĕĘčģĚ ĕė đĜČ ęĕĘĎĚ ęĕĤĕĢĠĚ đĜĕĕĐ đč ęĕĥđďģĐ ęĕĚĕĐ đĘČ đĤčĞĥ ĤēČ 'Ħĕ ČđĐ ęČ ĦČĒ Ęėč ,ĦđĕĜđĢĕēč ĦĤėĕĜĐ ĐčđĔ ĐĜĥĘ ,đĜđĢĤė đĦĤĒĎ ĦČ ęĦēđ čĦėđ đĜĕĦčđĔĘ ĐĒ ěĕČĥ ĐČđĤ .ĐēĚĥč ĦČĒ đĜČ ęĕĘčģĚ ęĎ ęĕĜĕďĐ ĦģĦĚĐ ĕďĕĘ ČĕčĐĘ Ęđėĕ đĚĢĞč ĐĒ ěĕĜĞ ęĕĤĠĝč ĦđčĤ ČĦĕČďė ,ęĦēĜĥ ĕĠė ęĦēĜĥ ĤēČ ĘĞč ěĤĚ Ęĥ ĞďđĜĐ đĤĚČĚ ČđĐ ęĐĕĜĕčđ ,ęĕĥđďģĐ ,ĥďđģĐ ĦĤĎČ ,ČĕĜĦ) 'ĐĜĕč ĖĘĕėĥĐĘ' Ğ''ĕĒ ČĕĜĦĐ čĥđē ęďČĐ ĤĥČėĥ ĐėđĤČč ČđĐ ĤČčĚ đčĥ ,(Čĕ .ęĕĚēĤĘ ĘėĐ ĖĠĐĜ ,ęĕĚēĤ ČđĐ ĘėĐĥ ęĕĥđďģĐ ęĕĤĠĝč ĦĕČĥ ĐĚ ěčđĚ ęĕĤčďĐ đĘČ ĤđČĘđ ĤĥČ Ęė ĥģčĘ ĘĎđĝĚ ČđĐ ĕė ,ęđĕĐ ĐĒ ĦĘĞĚ ĦđďđČ ,ěĕģĦĠĐ ĦĤĕĝĚ ĤēČ ĦĞė đĜČ ęĕďĚđĞ ĕė ğČđ ,ġđĠēĕ ĖđĦč ęĦđēč đĚĦēĜ ęĕĤčďĐĥ ĤēČ ĦđĜĥĘ Ėĕĕĥ ĐĚđ 'ĕĘđčģ ĕĤđĝĕď ČĚĝ' Ęĥ ěĕĜĞ ěČė ĕĥ ĤēČĚ ĖČ ,ęĦđē čđĔĐ ĦČ ĥđēĘ ęĕĘđėĕđ ,ĐčđĔĘ ĘėĐ ĖĠĐĦĜ ČĘĕĚĚ .Ĥčď Ęėčĥ ďēČĚ ĕĦĞĚĥĥ ĐĚ ĤĠĝĘ ĕĜđĢĤč ĐĒ ěĕĜĞč ĕĤčď ĕďĕĚđ ,Ę"ĢĒ ĐĔČĤ đĐĕĘČ ĕčĤ ĞďđĜĐ ē''ĐĤĐĚ ĦČĒ ĞĚĥĥ Ģ''ĐĤĐ ČđĐ ČđĘĐ ĐĥĞĚĐ ĘĞč ĕĠĚ đĞĚĥ ČđĐĥ ĕčĤĘ [ĤĞĝČĕ ęđēĜ 'Ĥ ĐĜđėĚĐ] ĝČĕ ĤĕĞĚ ęđēĜ ĕčĤ ĕĐĕđ ,ďčĘč Đďĕēĕđ ĦēČ Ħč ęČ ĕė ĐĕĐ ČĘ ĐĒ ęđēĜ Ħĕčč ĐĒĠĥđČđ ,čėĥĚĘ ĐĘĠĜ Đďĕēĕ Ħč ĐĦđČđ ęđĕĐ ČĠđĤĐ đĕĘČ đĜĠ ĐĤģčĘ đČđččđ ,ęĕĘđē Ĥđģĕč ęĕĘđēĐ ĐĚđČĚ ĦđĥĞĘ ęďĕ ĘČĘ ěĕČ ĕė đĘ đĤĚČđ ĦđđĢĐ ĕĥĜČđ ĐĕĦđĞĥĥ ĦĞďĘ đĕĘĞĥđ ,ĦčĐ Ęĥ ĐĦĘēĚ Ĥčďč .ęĐ ĦđĤđĠĝ ČĤĕ ĕė ,ĐđģĚč ĘđčĔĘ ĖĘĐ čĢĚĐ ĦČ ĞĚĥĥė ğėĕĦ đĦĘđėĕč ĐĕĐĕ ČĘ ĘčČĦĐĘ ĖĤĔĢĕ đ''ē ęČĥ ĐĕĐ đĜĕČĤđč ěđĢĤ ĘčģĘ ĘėĥĐ đĜĘ ĐĕĐĕĥ ĤđĒĞĕ Ħ''ĕĥĐ đĦĕč ĤčĞĘ đĕĚĞĠ ęĥ Ėė ĤēČđ ,đĘčČ ĕĚĕ Ęė ĘđčĔĘ .ęĕĘĎĜ ęĕďĝēĘ ģĤđ ĖČ ĐėĒĜĥđ ,ĐčĐČč ,ĦđĘčČ ĦđėĘĐ ĦĞďĐ čđĥĕ ĖđĦĚ ďđĚĘĘ čĥĕĕĦĐ ęĥ

,ęĕĥđďģĐ ęĕĤĠĝč ČĦĕČĥ ĐĚ ČđĐ Ğđďĕ ,ĐĜĐ ĐčđĔĘ đĜĕĘĞ đĤčĞĥ ęĕĚĕĐ đĘČĚ ĐďđčĞĐ Ęė ĦĕĘėĦĥ đĜČ ęĕēĦđĠ đč ěĚĒĐ ĐĒĘ ĐĜėĐ ČđĐ ęĕĜĦĕČĐ ēĤĕč ěĚđ 'ĦĞďĘ ĦČĤĐ ĐĦČ' ęĕĒĕĤėĚđ ĥďđģĐ ěđĤČĐ ĦČ ĐĦđČ ěĕčĘ ęĕĚĕĐ đĘČ ěĕč ĤĥģĐ đĐĚ ěĜđčĦĐĘ ĕđČĤĐ ČĘĐ ,ĐĤđĦĐ ĦēĚĥč ēđĚĥĘ đĜČ ęĕĜĜđėĦĚ đčĥ ĐĞĥ ďčĘĚ ęĕĜĚĒĐ đĘČ ěĕč Ĥĥģ ęđĥ ěĕČ ĦĕēĔĥ ĐĕČĤč ĦČ đĜČ ęĕēĦđĠĥė ĕĤĐĥ ,ĐĒĘ ĐĒ ęĕėđĚĝ ęĦđĕĐ ęĢĞ ĐĤđĦĐ ĤĠĝ ČĕĢđĐĘ ČđĐ đĜĕĦĜđđė ČđĘĐ ĥďđģĐ ěđĤČĐ ĐĘĕēĦĐĘ čđĥđ ,ĐĚĕĕĝĘ đĜĕėĒĥ ĘĞ ,ĐĚĕĞ ēđĚĥĘđ đĜĕĘĞ ĤčĞĥ ĐĚ ęĞ Ĥĥģ ĐĘ ěĕČ ĐĘđė Ęėđ ,ĦĕĥČĤčĚ ďĞ ęĕĚĕĐ đĘČ ěĕč ĤĥģĐ đĐĚ ěė ęČđ ,ĐĞĥ ĐĦđČ ďĞ .ĐĞĥ ĐĦđČĘ ĐĜėĐ ČđĐ ĘėĐ ĕė đĜČ ęĕĤĚđČĥ ģĤ đĜĕČ ęđĕĐ ĐĒč ĐĤđĦč đĜĕĦēĚĥ ĕė ČđĐ ĦĚČĐ ĖČ ěėČ ČĕĐ ČĘČ ,ĐĤđĦĐ ĦČ ęĕĕĝĘ đĜĕĦĕĕėĒ ęĢĞ ĘĞ ,đĜĕĘĞ đĤčĞĥ ęĕĚĕĐ đĘČ ęĞ ďēČ ĖĥĚĐđ ďēČ ěĕĜĞ ĖČ đĜĕĘĞ Đ''čģĐ ĦČ đĜČ ęĕėĕĘĚĚ ěėČ ěĕďĐ ĕĚĕč ĕė ,ęĕčđĔ ęĕĕēĘ ĦđėĒĘ đĜĕĜđĢĤ ĦČ đĜČ ęĕĤĕėĒĚ ďčč ďč ĕė 'ęĕĕē ęĕģĘČ ĖĜĞĚĘ' đĜĕĦĜđđė ĐĕĐ ĒČ ęĎĥ ęĎĐđ ĤĐđĒč ČčđĚė ĤđĝĕČ ĤďĎč ČđĐ ĤčďĐ ČđĘĐ ĦĤēČ đĥĠĜ ĤĥČ ĦČ ęďČĐ ĥģčĚ ĦČĒ Ęėč ĖČ ,ĥđďģĐ ĐĕĐĕ ęĕĤčďĐ đĘČč ĕė ĐČĤĜ đĦĞďĘĥ ģĤ ,ĐĢĕĠē ęđĕč ĤčďĐ ĤėĕĜ ĤĦđĕčđ ,đČĤđč ĦČ ďđčĞĘ đĦĘđėĕč đĜČ ęĕčĤĚ đč ĕė ,ęđĕĐ ĐĒĘ ĖđĚĝĐ ĐčĤ ČĜĞĥđĐ ęĕČĤĜ ĦđĕĜđĢĕēčđ ,ęĕĕĚĥĎĐ ęĕĜĕĜĞĐ Ęė ĘĞ Ħđĥģčč ĐĚđ ,đĜĕĤđčĞ čđĔ ĐĚ đĜČ ęĕĞďđĕ đĘĕČė ęĕĤčďĐ ĕĜĠ đĜĥģĕč ěėČ ĕė ęĕĘĎĚđ ,ęđĕĐ ĐĒč đĜČ ęĕČč ěėĘ ,ČĘ ĐĕČĤ ĕĠ ĘĞ ĕė ČđĐ ĦČĒ Ęė ĖČ đĜĕĥĠĜ ĐĦđđČ ĤĥČ ĦČ đĜČ ęĕĢĠē ĐĥĞĚĘ ĖČ ,čđĔĐ đĐĒ ĕė đĜĘ ĐĚďĜ ĦĕĜđĢĕē ČđĐ Đ''čģĐ ģĤđ ,ęĕĞďđĕ đĜČ ěĕČ ĐĒĥ ĕĦĕĚČĐ čđĔĐč .đĜĕĤđčĞ čđĔ ĦĚČč đĐĚ ĦđĚđĘĞĦ ĞďđĕĐ Ęė ęďđģĚ đĜĥģĕč ĤĥČ ĤēČ ĐĒ ęđĕč đĜČ ęĕČč ěėĘ ĦČĤĐ ĐĦČ' ĘđďĎ Ęđģč ęĕĤĚđČđ ,ęĕĕĚĥĎĐ ĦđĥģčĐ ěėĥ ěđĕėđ 'đďčĘĚ ďđĞ ěĕČ ęĕģĘČĐ ČđĐ 'Đ ĕė ĦĞďĘ ĐĚč ģĤ đĜČ ęĕĢĠēđ ,đĦĞďĘ đĜĕĦĞď ĦČ đĜČ ęĕĘĔčĚ ĐĚđ ,đĜĕĦčđĔ đĐĒĥ ěđēĔčđ ĐĜđĚČ ĖđĦĚ đĜđĢĤ ČđĐĥ ČĘČ ĐĒ ěĕČ ,ęĕĜđĥĐ ęĕĜđđĎč čđĔĐ ĦČ ĤčĞč đĜĥģčĥ ĐČĤĜ ĐČĕĤčč ĞĕčĔĐ 'Ħĕ ČđĐĥ ĞčĔĐ ďĢĚ ĕė ĕĜĠĚ đĐĚ ęĕĞďđĕ đĜČ ěĕČ Ĥčď Ęĥ đĦĕĚČĘ ĖČ ,čđĔĐ đĐĒĥ

https://telegram.me/Publications_MM


‫מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו‬

‫ושמחת‬ ‫בחגך‬ ‫והיית‬ ‫א‬ ‫ך‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ח‬

"‫"כולל שבתי‬ ‫מזמין את הציבור‬

‫לשמחת בית השואבה‬ ‫המרכזית‬ ‫בהשתתפות‬ ‫ו שליט"א‬‫ו ורב‬‫מור‬ ‫שתתקיים אי"ה‬ ‫שת‬ ‫ה"מ‬ ‫יום חמישי י"ח תשרי ג' דחוה"מ‬

6:30 ‫בשעה‬ ‫ם‬-‫י‬ ‫ם‬- 7 ‫ו ברח' ישעיהו‬‫מדרש‬ ‫בבית מדרש‬

‫לקבלת העלון במייל )דוא"ל( נא לשלוח למייל המצו"ב‬

AccessCredit Credit Access

‫על הברכה יעמדו‬

02-6516090 'ĎĜĕĕ'Ģ 02-6516090 'ĘĔ'ĘĔ 'ĎĜĕĕ'Ģ ęĕēđĔĕč ĕĘČĠĤ ęĕēđĔĕč ĕĘČĠĤ 02-5377177 02-5377177

shivti11@gmail.com

|

‫התורמים להפצת העלון‬

~ Ęģĥč ~ Ęģĥč ĘėĐĘėĐ ~~ 43 ěĘĕČ Ĥč 'ēĤ ę-ĕę-ĕ 43 ěĘĕČ Ĥč 'ēĤ 052-7619268 052-7619268 'ĘĔ'ĘĔ

ģĕ'ĢĠĤĎ ģĕ'ĢĠĤĎ

02-5002321 02-5002321 :ĘĔ:ĘĔ

ěĦĜ ęĕĕē ěč ěĦĜ ęĕĕē čĤĐ Ĝ"ĞĘ ĘĎĝ ĘĎĝ ĕđĘĐĕđĘĐ ģēĢĕģēĢĕ 'Ĥ Č"ĔĘēčĕ ęĐĤčČ ĕčĢ 'ĤĕčĢěč ģēĢĕģēĢĕ ęĐĤčČ 'Ĥ ěĐėĐěĐėĐ ďđď ďđď ĕđĘĐĕđĘĐ čđď 'ĤčđďĦč ČĘĕĕčČĘĕĕč ČďĜĕĐČďĜĕĐ

‫ לברכה והצלחה או ליארצייט‬,‫ניתן להנציח את העלון לשמחות‬

Ĝ"ĞĘ ĐĥČĐ Ħč ęĕĤĚ ďđď 'Ĥ

ĕčĢ ďđď ĕčĤ Ĝ"ĞĘ Ę"Ē ģēĢĕ Ĥ"č

ęēĜĚ đĜč ĕ"Ğ ęĤĦĜ

đ"ĕĐ ĕėďĤĚ

čĕĕĘ ďđď ĦČđĠĤĘ čď 'Ĥ Ĝ"ĞĘ čď 'Ĥ Ĝ"ĞĘ Ĥ"č Ĥ"č Ę"Ē ęĐĤčČ čģĞĕ ęĐĤčČ ěč ĒĞđč Ę"Ē čģĞĕ ĤĔĠĜ ĖĘĚĕĘČ ěĕĚĕĜčĐĤĕĚ ĘđĘČ 'ĐĘđĘČ 'Đ ĤĔĠĜ

Ĝ"ĞĘ 'Ĥ Ħč ĘďĜĕĐ đĐĕĚĤĕ ĐĥĚ Đ"Ğ

'Ĥ Ĝ"ĞĘ Ĥ"č ĞĔĜ ěĦĜ ĘČĤĥĕ Ę"Ē ěĐėĐ ĕčĢ ďđď Ĥ"č ďđď Ę"Ē ĐĥĚ

ĘČģĒēĕ Ĥ"č ĘČģĒēĕ 'Ĥ Ĝ"ĞĘ ĐēĚĥ Ĝ"ĞĘ ĐĚĘĥ ĐČđĠĤĘđĕčĢ| Ę"Ē ĕčĢ ĐēĚĥ ĘďĕĕČ ĐČĘĦč ĐČĘ ĦēĘĢĐĘđĘČģĒēĕ ĘēĤ ĘēĤ Ħč 'ĕēĦ ĘďĕĕČ ĘČģĒēĕ ęĜč ęĜč ĕ"Ğ ęĤĦĜ ĐĚđĚĞ ĐĚđĚĞ ěč ĞĥđĐĕ ĘČĕēĕ ĘČĕēĕ đ"ĕĐ ĞĥđĐĕ

05276-10455 078-3331109 :‫ ירושלים טל‬7 ‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד' | רח' ישעיהו‬

.‚’‚Š “ƒ• (ƒ’Š ˜ƒ–‡—‡ ‹€ –—’~) Š‡‡Œ ƒŠ‚ ˜~ ƒŠ•‡ ‹‡Ž‡‡ŽƒŒ‚ .‹‡–‚ ‡ƒ‰‡„Š ‘˜ƒ— ˜ƒ‡‚Šƒ ˆ‡–ƒ€Œ –ƒ„~ ƒŠ‚ ˜~ “‡’‚Šƒ ‡’‚Š Œ„ƒŒ ˆŽ‚ ,ˆŒ”Š ‚ƒ† •‡„…˜ Š~ !–•‡ ‡ƒ‚‡ Anyone Interested in receiving Tiv Hakehila weekly in Hebrew or English should Email - Sheldon@hpins.net Or | zeligk@gmail.com or text 718-249-7173

https://telegram.me/Publications_MM


‫בעזהשי"ת‬

‫פר' האזינו – סוכות | גליון רמ"ה | תשע"ז לפ"ק‬

‫מעשה שהיה‬ ‫עובדות ומעשיות על פרשת השבוע מגדולי צדיקי הדורות זצ"ל‬

‫הרה"ק 'רבי אלעזר' מליזענסק בחג הסוכות בניכר‬

‫חסידים ואנשי מעשה לצד המוני עמך ישראל וגם צדיקים נסתרים מל" ו‬ ‫הצדיקים הנסתרים שבדור‪ ,‬מכתתים היו את רגליהם לליזענסק‪ ,‬כדי לשחר לפתחו‬ ‫של צדיק הדור‪ ,‬הרה"ק הרבי רבי אלימלך מליז'ענסק זצ"ל‪ .‬על אחד מהם‪ ,‬אשר‬ ‫הופיע ביום מן הימים בליז'ענסק‪ ,‬מסופר הסיפור הבא‪:‬‬ ‫בין ההמונים שצבאו על פתח היכלו של הרבי רבי אלימלך‪ ,‬צצה לפתע דמותו‬ ‫של אדם לבוש בחליפה קצרה‪ ,‬כמנהג הגויים‪ ,‬דבר שהיה בלתי מצוי בימים ההם‬ ‫בין שלומי אמוני ישראל יושבי מדינות גאליציא ופולין‪ .‬תלבושת כזו‪ ,‬הוכיחה בדרך‬ ‫כלל על בעליה‪ ,‬כי פרש מדרך ישראל סבא‪ ,‬רחמנא ליצלן‪ ,‬והתבולל בין הגויים‪.‬‬ ‫ואולם עד שהיה סיפק בידי הגבאים לעכב בעדו ולהרחיקו מסביבות המעון הקדוש‪,‬‬ ‫חמק הלה בזריזות אל החדר פנימה והגיע עד לפני הרבי‪.‬‬ ‫לפליאתם של הנוכחים‪ ,‬קיבל הרבי רבי אלימלך את פני האיש בחיבה יתירה‪,‬‬ ‫האיר אליו פנים‪ ,‬נטל את הפיתקא אשר הושיט לו הלה וקרא בה בעיון רב‪.‬‬ ‫אדהכי והכי‪ ,‬מיהרו הגבאים להזעיק את בן הרבי הגדול‪ ,‬הלא הוא הצדיק‬ ‫הקדוש רבי אלעזר‪ ,‬אשר הוראותיו היו קובעות להם כיצד לנהוג במקרים מביכים‬ ‫כגון זה‪ ,‬שכן ידועה היתה קפידתו הרבה של הרבי על המשנים מן התלבושת‬ ‫היהודית המקורית‪ ,‬עד כדי אי נכונות לקבל את פניהם בהיכלו‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬הפנים המסבירות בעליל שהראה הרבי לאיש‪ ,‬העידו כמאה עדים‪ ,‬כי‬ ‫מדובר הפעם במקרה יוצא מן הכלל‪ ,‬עד כי גם רבי אלעזר נותר מנגד דומם‪ ,‬מבלי‬ ‫לנקוט עמדה‪ ,‬כשעיניו מרותקות למחזה הנדיר‪.‬‬ ‫לאחר שסיים הרבי לקרוא את הפיתקא שמסר לו האיש‪ ,‬נשא אליו את עיניו‬ ‫ושאלו בנימה אבהית‪:‬‬ ‫"האם יש לך בקשה מיוחדת?" "הן" ‪ -‬השיב האיש בשפה הגרמנית ובקול רם‪,‬‬ ‫אשר נשמע היטב בכל פינות החדר ‪ -‬אחלה את פני הרבי להתפלל בעדי‪ ,‬כי מי‬ ‫שלבי שבוי באהבתו‪ ,‬יפנה אף הוא לאהבה אותי!"‬ ‫הופעתו ותלבושתו של האיש‪ ,‬לצד השפה הגרמנית שבפיו‪ ,‬ועל הכל בקשתו‬ ‫המוזרה הצדיקו לכאורה נזיפה חמורה ומנה אחת אפיים‪ ,‬ואולם למרבה הפלא‪,‬‬ ‫הוסיף הרבי להאיר לו פנים ביתר שאת‪ ,‬ואף נשא את קולו וברכו כפי בקשתו‬ ‫לאמור‪:‬‬ ‫"הקדוש ברוך הוא יעזור לך וימלא את משאלת לבך‪ ,‬שנשוא אהבתך ישיב לך‬ ‫אף הוא אהבה!"‬ ‫לאחר שסיים רבי אלימלך לקבל את קהל המשחרים לפתחו‪ ,‬נכנס רבי אלעזר‬ ‫אל הקודש פנימה וניסה לדלות מפי אביו הקדוש‪ ,‬את פשר היחס הלבבי שניתן‬ ‫לאותו 'אשכנזי'‪ ,‬הלבוש בבגדי נוכרים ומדבר בשפתם‪ ,‬והמענה האוהד שניתן‬ ‫לבקשתו המוזרה‪.‬‬ ‫"בעזרת השם תבין את הדבר!" ‪ -‬הבטיחו הרבי אך לא פירש מאומה‪.‬‬ ‫***‬ ‫בשלהי חודש אלול של אותה שנה‪ ,‬כבר ידוע היה בכל המחוזות הקרובים‬ ‫והרחוקים‪ ,‬כי יבול האתרוגים נפגע קשות מפגעי מזג האוויר‪ ,‬וכי השגת אתרוג הדר‬ ‫לחג הסוכות תהיה כרוכה בקשיים מיוחדים‪ .‬ישראל קדושים‪ ,‬המהדרים במצוות‬ ‫החלו מיד לנקוט בכל האמצעים הדרושים כדי לייבא אתרוגים ממדינות אחרות‪,‬‬ ‫ובמיוחד חרדו החסידים להשיג אתרוג ממרחקים בעבור הרבי הקדוש שבליזענסק‪.‬‬ ‫ואולם ככל שנקפו הימים התברר‪ ,‬כי המשימה קשה עוד יותר מששיערו בתחילה‪.‬‬ ‫במוצאי יום הכיפורים‪ ,‬קרא רבי אלימלך‪ ,‬לבנו רבי אלעזר‪ ,‬והורה לו לצאת‬ ‫בנסיעה מהירה לאחת הערים בפרוסיא ‪ -‬היא גרמניה ‪ -‬כדי לקנות שם אתרוג הדר‬ ‫לחג הסוכות‪ .‬על אף שנהיר היה לרבי אלעזר כי בדרך הטבע אין לו סיכוי לשוב מן‬ ‫הדרך הרחוקה לפני החג‪ ,‬לא שאל שאלות ולא הקשה קושיות‪ ,‬כי אם יצא תיכף‬ ‫ומיד למלאות אחר מצוות אביו‪.‬‬ ‫ואכן לאחר מאמץ ויגיעה לא מועטים‪ ,‬עלה בידי רבי אלעזר לרכוש אתרוג‬ ‫מהודר כדת וכהלכה‪ ,‬ואולם הדבר היה כבר בערב החג כאשר האפשרות לחזור‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫הביתה לפני החג שוב לא היתה במציאות‪ ,‬והוא נאלץ להשלים עם הרעיון כי ייאלץ‬ ‫לחוג את חג הסוכות בניכר‪.‬‬ ‫כל אותו היום‪ ,‬התרוצץ רבי אלעזר בין חצרות התושבים היהודיים שבאותה‬ ‫העיר‪ ,‬כשהוא תר אחר סוכה כשרה כדת וכהלכה‪ ,‬אשר ניתן יהיה לברך עליה‬ ‫"לישב בסוכה" ללא חשש ולסעוד בתוכה את סעודת החג ‪ -‬אך לשווא‪ .‬תושבי‬ ‫המקום לא הצטיינו בדקדוקים יתרים בהלכה‪ ,‬והסוכות המועטות שהוקמו בעיר‬ ‫היו כשרות אך בדיעבד‪ .‬עגמת נפשו של רבי אלעזר עקב כך היתה גדולה ורבה‪ ,‬פי‬ ‫כמה וכמה מזו שגרמה לו השהייה בחג בארץ נוכריה‪ .‬בדלית ברירה גמר בלבו כי‬ ‫מלבד סעודת החובה שבליל החג הראשון‪ ,‬יכלכל את עצמו במשך כל ימי החג‬ ‫בפירות ובירקות בלבד‪ ,‬ובכך יפטור את עצמו מחיוב אכילה בסוכה מדאורייתא‪.‬‬ ‫לאחר תפילת ליל החג‪ ,‬בעודו יושב בבית הכנסת והוגה בספר‪ ,‬פנה אליו‬ ‫לפתע אחד מיהודי המקום ושאל‪" :‬היכן מתכוננים אתם לסעוד בחג הסוכות?"‬ ‫ועוד בטרם הספיק רבי אלעזר להשיב‪ ,‬המשיך הלה ואמר‪" :‬בביתי תוכלו למצוא‬ ‫סוכה כשירה למהדרין והינכם מוזמנים לסעוד אצלי במשך כל ימי החג!"‬ ‫עם כניסתם אל בית האיש‪ ,‬אורו עיניו של רבי אלעזר‪ ,‬למראה הבית היהודי‬ ‫המובהק שניגלה לעיניו‪ .‬מזוזות גדולות קבועות היו בפתחים‪ ,‬הצניעות ניכרה היטב‬ ‫בחלל וריח של יהדות שורשית בדרך ישראל סבא נדף מכל פינה‪ .‬מלבד התלבושת‬ ‫ה'אשכנזית ' של בעל הבית כדרכם של מרבית היהודים בפרוסיא‪ ,‬התנהל כל הבית‬ ‫על פי התורה והמצווה‪ ,‬וגם הסוכה המפוארת‪ ,‬אשר לתוכה הוביל בעל הבית את‬ ‫אורחו ענתה על כל דרישות ההלכה ללא שום פגם ופקפוק‪.‬‬ ‫לאחר שנוכח ביראת השמים המופלגת של האיש ובני ביתו‪ ,‬ולאחר ששוחח‬ ‫עימו בדברי תורה והלכה ונוכח לדעת‪ ,‬כי גם בדיני הכשרות יכול הוא להיות סמוך‬ ‫ובטוח על האיש ועל ביתו‪ .‬ניאות רבי אלעזר לסעוד את סעודות החג על שולחנם ‪.‬‬ ‫ואכן נחת רוח מרובה מצא רבי אלעזר בצל קורת מארחו אשר אף ידע לערוך את‬ ‫שולחנו לפני ה'‪ ,‬ולא פסק פומיה בכל שעת הסעודה מדברי תורה שמחים‬ ‫ומאירים כדרך גוברין יהודאין‪ ,‬תלמידי חכמים יראי ה' וחושבי שמו‪.‬‬ ‫לאחר תום ימי החג‪ ,‬כאשר בא רבי אלעזר להיפרד מעל מארחו ולהודות לו‬ ‫מקרב לב על הכנסת האורחים הנאה שנהג בו ועל ההנאה הרוחנית העצומה‬ ‫שהסב לו במחיצתו‪ ,‬הואיל לבטא בשפתיו תמיהה שניצבה בפניו במשך כל ימי‬ ‫החג ולא ידע את פתרונה‪:‬‬ ‫"ברשותכם " ‪ -‬נענה ואמר למארחו ‪" -‬אבקש לדעת את פשר הכיסא הריק ‪,‬‬ ‫אשר הוצג בראש השולחן לצדכם בסוכה‪ ,‬בכל הסעודות בכל ימי החג והמועד‪,‬‬ ‫מבלי שאיש יישב עליו!"‬ ‫מדוע ריק? ‪ -‬התפלא המארח על השואל ועל שאלתו ‪" -‬וכי לא ראיתם כי ביום‬ ‫הראשון ישב עליו אברהם אבינו‪ ,‬ביום השני ‪ -‬יצחק אבינו‪ ,‬ביום השלישי ‪ -‬יעקב‬ ‫אבינו‪ ,‬וכן בשאר הימים לפי סדר בואם של האושפיזין הקדושים?!‬ ‫"לא לא ראיתים!" ‪ -‬הודה רבי אלעזר‪" .‬חבל! חבל מאוד שלא ראיתם‬ ‫אותם!" הצטער המארח ה'אשכנזי' מעומק לבו‪.‬‬ ‫כאשר חזר רבי אלעזר מפרוסיא אל בית אביו לליזענסק‪ ,‬מיהר לספר לפניו‬ ‫בראשונה בהתרגשות מרובה‪ ,‬את דבר הכיסא הריק אשר ניצב בסוכת מארחו ואת‬ ‫ההסבר שקיבל על כך‪ .‬התחייך רבי אלימלך חיוך רב משמעות ופתח ואמר ‪:‬‬ ‫הבטחתי לך כי בעזרת השם‪ ,‬תבין את פשר קבלת הפנים הנלבבת שערכתי ליהודי‬ ‫ה'אשכנזי' שביקר אצלי לא מכבר‪ .‬ובכן לשם כך שיגרתי אותך לפרוסיא‪ ,‬כדי‬ ‫שתזכה להכיר מקרוב את אותו יהודי אחד מן הצדיקים הנסתרים שבדור‪ ,‬הזוכה‬ ‫לראות עין בעין את האושפיזין הקדושים‪ ,‬המבקרים בסוכתו מדי שנה בשנה‪.‬‬ ‫"ועתה אגלה לך גם‪ ,‬כי האיש ביקש ממני אז להתפלל בעדו שהשכינה‬ ‫הקדושה אשר אותה הוא אוהב בכל לבו ונפשו‪ ,‬תאהב אף היא אותו!"‬ ‫[למען לא יטעה הטועה לומר‪ ,‬כי מסיפור זה מוכח‪ ,‬שאין להקפיד על הלבוש‬ ‫ועל הסביבה וכי ניתן להתלבש כ'אשכנזי' ולהתגורר בעיר 'אשכנזית'‪ ,‬ואף על פי כן‬ ‫לזכות לארח את שבעת הרועים בסוכה‪ ...‬נענה ונאמר‪ :‬לא היא! אדרבה! דוק מינה‬ ‫לאידך גיסא‪ :‬רק מי שהוא בעל מדריגה כה נעלה‪ ,‬הזוכה לארח את שבעת הרועים‬ ‫בסוכתו ‪ -‬הוא‪ ,‬ולא אחר‪ ,‬רשאי להסתיר את עצמו בלבוש 'אשכנזי' ולהתגורר בעיר‬ ‫'אשכנזית' מבלי לחשוש פן יבולע לו]‪.‬‬ ‫צנתרות הזהב (ח"ב עמ' סב)‬


‫פרשת האזינו – סוכות תשע"ז לפ"ק‬

‫במשנת הפרד"ס‬

‫במשנת האור החיים הק'‬

‫דברים נפלאים על הפרשה בדרך הפרד"ס‬

‫טור מיוחד מאת העורך הרב יעקב שלמה שיינברגר לחפצים להתענג בדברי האור החיים‬

‫משכנתא על סוכה מהודרת ומעוטרת בנוי‬ ‫מבין רועי ישורון גדולי החסידות מתבלט באור יקרות‬ ‫עבודתו הקדושה עמיקא וטמירא של היחיד בדורו בחכמת‬ ‫אלקים הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ זצ"ל בעשיית הסוכה‬ ‫ותיקון נוייה‪ ,‬כפי המסופר עליו שהי ' מתקן ומצייר את הסוכה‬ ‫בכל יום בשנה ועל ידי כך הי' לו סוכה נאה עד למאוד‪.‬‬ ‫והצדיקים בדורו אמרו עליו ששורש נשמתו הוא ממצות סוכה‪,‬‬ ‫וכן היו נוהגין בניו ובני בניו אחריו לעשות סוכה נאה ומהודרת‬ ‫ולהוציא הוצאות הרבה כדי לצייר את הסוכה בכל מיני קישוטין‬ ‫כיוצא בזה סיפר הרה"ק בעל המנחת אלעזר ממונקאטש‬ ‫זצ"ל בשם אביו הרה"ק בעל הדרכי תשובה זצ"ל שאמר על‬ ‫חו"ז הק' מראפשיץ אשר בכל השנה כולה עשה ופעל בכל יום‬ ‫ויום למען הסוכה‪.‬‬ ‫והוסיף על זה הרה"ק בעל המנחת אלעזר זצ"ל‪ :‬כי גם לו‬ ‫יש סוכה מהודרת ומעוטרת בנוי‪ ,‬אשר מחירו עלה יותר מכפי‬ ‫השגת ידו‪ ,‬והיה צריך להלוות בשבילו ממון מבנק‪ ,‬עם ריבית‬ ‫[כמובן באופן של היתר] והיה סוכתו למשכנתא‪ ,‬נמצא שבכל‬ ‫השנה כולה‪ ,‬בכל יום ויום היה צריך לשלם קצת ריבית בעד‬ ‫הסוכה לבנק‪ ,‬הרי הרוויח מזה שהוא גם כן עושה ופועל בכל יום‬ ‫ויום למען הסוכה‪.‬‬ ‫נזר הקודש (אות ע"ז)‬

‫שנה ו' גליון רמ"ה‬

‫טעם למנהג לתלות צלוחית שמן לנוי סוכה‬ ‫ולהדליק בו בחנוכה‬ ‫המנהג פשט אצל חסידים ואנשי מעשה‪ ,‬לתלות בסוכה‬ ‫קנקן של שמן זית זך המיועד אחר כך לקיים בהם מצות‬ ‫הדלקת נרות חנוכה‪ ,‬ובפשטות הטעם דכיון דאיתעביד ביה‬ ‫מצוה חדא יתעבד ביה מצוה אחריתי‪ .‬וכן מצויין במנהגי קודש‬ ‫של הגאון מהר"ם א" ש זצ"ל בספר זכרון יהודה (אות רכ"ב)‬ ‫"השמן אשר היה תלוי בהסוכה הצניע למצות הדלקת נר‬ ‫חנוכה"‪.‬‬ ‫מקור קדמון נפלא למנהג מקובל זה‪ ,‬כותב הג"ר שלמה‬ ‫דומיניץ ז"ל מוויעלעטשקא [מחסידי הה"ק משינאווא זצ"ל ]‬ ‫בספרו רמזי אלול (עמ' ו ' אות ט"ז) עפ"י מה דאיתא במסכת‬ ‫שבת (כ"א ע"ב) בסוגיא דמאי חנוכה‪ ,‬שכשנכנסו יוונים להיכל‬ ‫טמאו כל השמנים שבהיכל‪ ,‬וכשגברה מלכות בית חשמונאי‬ ‫ונצחנם‪ ,‬בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח‬ ‫בחותמו של כהן גדול‪ ,‬ולא היה בו אלא להדליק יום אחד וכו'‪,‬‬ ‫והקשה‪" :‬מעולם לא הבנתי דעתו של כהן גדול שהי' לו פך שמן‬ ‫טמון בקרקע‪ ,‬למה עשה זאת‪ ,‬גם שעלתה על לב חשמונאים‬ ‫לבדוק ולחפש אחר איזה צלוחית שמן טהור‪.‬‬ ‫מתוך הלחץ זו הדחק יהיה לי לאחיעזר מה שכבר הבאתי‬ ‫דברי קדושים באמרם שימי אלול וגמר החתימה עם מסירת‬ ‫הפתקין עד ח' חנוכה נמשכים ועולים‪ ...‬וכלפי מה שאמרו‬ ‫(סוכה י ' ע"א) שהיו תולין כוסות שמנים ויינות לנוי סוכה‪ .‬ועוד‬ ‫אמרו (שם מ"ח ע"א) אחר שגמר מלאכול בשביעי‪ ,‬היו מורידין‬ ‫הכלים הנאותים מסוכה‪ ,‬ואף גם זאת ידענו שחסידים ואנשי‬ ‫מעשה מטמינים השמן מנוי סוכה למצות הדלקת נר חנוכה‪,‬‬ ‫לכן בודאי מודים כי גם הכהן גדול שהוא משרידי עם‪ ,‬רגיל היה‬ ‫להטמין פך שמן מנוי סוכה שלו‪ ,‬ימי סוכות‪ ,‬המה מימי‬ ‫החתימה ומסירת הפתקין‪ ,‬ולזכר זה היה 'חתום' הפך שמן‬ ‫בחותמו לסימן כי הפך הזה מנוי סוכה ומיום 'החותם ' בא‪ ,‬וביום‬ ‫גמר החותם שהוא אחרי כלות חודש כסליו יפתח‪ ...‬וכיון‬ ‫שנודעת זאת‪ ,‬היינו דאמרו בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של‬ ‫שמן‪ ,‬כי יותר מפך זה לא היה לו לכהן גדול לנוי סוכה שהיה‬ ‫מונח בחותמו‪ ,‬לזכר החותם בימי שמונה"‪.‬‬ ‫פרדס אליעזר‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫אל תביאני לידי ניסיון‬

‫כנשר יעיר קנו (לב‪ ,‬יא)‪ .‬מפרש האור החיים הק' שהקב"ה מעורר את בני‬ ‫ישראל כנשר (ראה רש"י נהגם ברחמים ובחמלה‪ ,‬כנשר הזה‪ ,‬רחמני על בניו‬ ‫ואינו נכנס לקנו פתאום‪ ,‬עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן‬ ‫לאילן‪ ,‬בין שוכה לחברתה‪ ,‬כדי שיעורו בניו ויהא בהם כח לקבלו) כפי היכולת‬ ‫שיוכלו עמוד בו‪ ,‬כאומרם ז''ל (ב''ר נ''ה ב) שאין ה' מנסה האדם אלא בשיעור‬ ‫שיוכל לסבול עכ"ל‪.‬‬ ‫הרבה האריכו הספה"ק בענין ניסיונות שאין מנסין לאדם אלא א"כ יש בידו‬ ‫כוחות לעמוד בניסיונו‪ ,‬ונצטט אחדים מהם‪:‬‬ ‫חז"ל אומרים (ערכין כט‪" :).‬אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג"‬ ‫וביאר הגה"ק החידושי הרי"ם זצ"ל‪ ,‬על פי דידוע שאין הקב"ה מביא ניסיון לאדם‬ ‫אלא אם כן יכול לעמוד בו‪ ,‬ואם הזמינו ניסיון לידי אדם‪ ,‬הרי שתיכף לזה אף‬ ‫הכינו לו מן השמים הכוחות והיכולת להתמודד ולעמוד בו‪.‬‬ ‫ובזה ביאר את מאמרם ז"ל הנ"ל‪ ,‬שענין 'עבדות' רומז לגלות וניסיונות‬ ‫הבאים ע ל האדם‪ ,‬ועל זה מרמזים חז"ל דאינם נוהגים "אלא בזמן שהיובל נוהג"‬ ‫דהיינו בזמן שמוכן לו כבר כוחות הגאולה והחירות וההעמדה בניסיון‪.‬‬ ‫עוד ביאר החידושי הרי"ם ביסוד זה‪ ,‬מה שאמרו חז"ל בכתובות (דף לג‪):‬‬ ‫"אלמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה הוי פלחי לצלמא"‪ ,‬לכאורה מה באו חז"ל‬ ‫לומר לנו אלמלא נגדוהו לחמ"ו הוו פלחו לצלמא‪ ,‬וכי חז"ל רצו לספר לנו‬ ‫גריעותן של חמ"ו ח"ו‪ .‬אלא שרצו להודיע לנו יסוד גדול בזה‪ ,‬שאין נותנין לו‬ ‫לאדם אף פעם יסורים למעלה מכוחותיו‪ ,‬וכיון שחמ"ו לא היו עומדים בהצער‬ ‫להתייסר במלקות‪ ,‬אכן לא ניתן להם נסיון זה‪ ,‬ולכן נתנו להם מן השמים דוקא‬ ‫הניסיון של הכבשן האש‪ ,‬שבזאת הניסיון יוכלו לעמוד‪ .‬וההסבר בזה‪ ,‬שבאותו עת‬ ‫הניסיון היה כוחותיהם מוגבלים‪ ,‬ולא היה להם כוחות יתירים שיוכלו לעמוד‬ ‫בניסיון של מלקות‪ ,‬ולכן לא הזמינו להם מן השמים ניסיון כזאת‪ .‬אלא דוקא אותו‬ ‫ניסיון שהיה להם הכוחות להתמודד עמו עכ"ד‪.‬‬ ‫כיוצא בזה פירש נינו הרה"ק האמרי אמת מגור זצ"ל עה"פ "נותן שלג כצמר"‬ ‫שאין נותנים משמים לאדם נסיון ויסורים שאינו יכול לעמוד בהם‪ ,‬אלא כפי‬ ‫הכוחות שיש לאדם כך הוא נותן לו יסורין‪ ,‬וזה הפי' "נותן שלג" השי"ת נותן שלג‬ ‫"כצמר" כפי כמות הצמר שיש לאדם להתחמם בו כך נותן לו השלג והקור‪ .‬וכמו‬ ‫שכתב רש"י שם שהעני שאין לו כ"כ בגדי צמר‪ ,‬אין הוא מרגיש כ"כ הכפור של‬ ‫השלג כמו העשיר‪.‬‬ ‫ובענין זה מסופר (מפי הגה"צ רבי אליעזר דוד פרידמן שליט"א)‪ ,‬שלפני‬ ‫מלחמת העולם השניה שח הרה"ק האמרי אמת לחסידיו תחת אחד השיחים‪,‬‬ ‫דעל המרגלי ם כתיב (במדבר יג‪ ,‬לא) שאמרו "כי חזק הוא ממנו" ודרשו רבותינו‬ ‫ז"ל (סוטה לה‪ ).‬שכוונתם היתה לומר "כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא‬ ‫כליו משם"‪ ,‬וביאר האמרי אמת‪ ,‬שהמרגלים היו בארץ ישראל וראו את יושביה‪,‬‬ ‫אנשי כנען ושאר העמים שהיו רעים וחטאים לה' במעשיהם המתועבים [ולכן‬ ‫הזהירה התורה (ויקרא יח‪ ,‬ג) "כמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא‬ ‫תעשו ובחוקותיהם לא תלכו"]‪ ,‬ולפיכך חששו המרגלים שבני ישראל לא יוכלו‬ ‫לעמוד בניסיונות הטומאה שיהיו להם באר"י‪ .‬וחטאם היה עפ"י האמור שאין‬ ‫הקב"ה מביא ניסיון לאדם אלא א"כ יכול להתגבר עליה‪ ,‬והכי נמי אם נתן השי"ת‬ ‫לישראל את ארץ כנען בוודאי צירף להם גם את כוחות הנפש להתמודד ולעמוד‬ ‫בכל הניסיונות הקשורים לכך‪.‬‬ ‫חסידים העידו‪ ,‬שדברי רבם אלו‪ ,‬נתנו להם עוז ותעצומות לעמוד ולהתגבר‬ ‫בכל הקשיים והניסיונות שהיו מנת חלקם בעת המלחמה הנוראה‪ ,‬כי חקקו‬ ‫בנפשם בידיעה ברורה שאם קיבלו את הניסיונות בוודאי יכולים להתגבר עליהם‬ ‫ולהתחזק‪.‬‬ ‫ונסיים בשמועה נאה‪ :‬מסופר על חסיד אחד‪ ,‬שהזכיר את עצמו לפני רבו‬ ‫בבקשה שלא יהיו לו ניסיונות‪ ,‬ענה לו רבו "להתפלל עבורך שיבטלו ממך כל‬ ‫הנסיונות ‪ -‬זאת לא אוכל‪ ,‬כי אי אפשר להתעלות במדרגות בעבודת ה' מבלי‬ ‫נסיונות‪ ,‬אך את זאת אבקש עליך שבעת נסיון תדע ותזכור כי אך נסיון הוא שאין‬ ‫בו ממש‪ ,‬ובזה תינצל מן החטא ומכל המסתעף ממנו" ודפח"ח‪.‬‬

‫מדור במשנת האוהחה"ק מוקדש לזכות ר' שלמה אליקים בן רייזל הי"ו‬


‫הרב ישראל דנדרוביץ‪ ,‬ראש בית המדרש 'באר האבות'‪ ,‬מח"ס 'הנחמדים מזהב'‪ ,‬ערד‬ ‫הקשה הגאון רבי יעב"ץ בספרו 'מטפחת‬ ‫ספרים' (עמ' ‪ ):9‬על המובא בספר הזוהר‬ ‫(תקו"ז‪ ,‬הקדמה ב ב‪ ,‬ועוד) כי "סוכה" עולה‬ ‫בגימטריא כחשבון שני השמות של הקב"ה‪ :‬שם‬ ‫הוי"ה ושם אדנות‪ ,‬וכך כתב‪:‬‬ ‫"אף זו מן התימה כי בתיבת 'סכה' ככתוב אין‬ ‫[את האות] ו'‪ ,‬וגם היא מהדגושים‪ ...‬זה מן‬ ‫התימה‪ ,‬כי בכתיב אין במילת 'סכה' ו'‪ ,‬וכבר‬ ‫הרגיל כזה הרבה‪ .‬ויש ליישב קצת על דרך שאמרו‬ ‫בסוכות יש אם למקרא"‪.‬‬ ‫היינו‪ :‬ההשוואה המספרית בין "סוכה" לבין‬ ‫שני השמות‪ ,‬היא דווקא כשתיבת "סוכה" כתובה‬ ‫בכתיב מלא‪ ,‬עם האות ו'‪ ,‬ואילו בפועל אנו רואים‬ ‫בכל התורה כולה שתיבת "סוכה" כתובה כשהיא‬ ‫חסרה‪ .‬ואדרבה‪ ,‬לא ראוי לה לתיבת 'סוכה'‬ ‫שתהא כתובה בכתיב מלא‪ ,‬שהרי האות כ' בה‬ ‫היא דגושה‪ ,‬ומשכך אין היא נכתבת מלא‪ .‬ואם‬ ‫כן‪ ,‬מקשה היעב"ץ‪ :‬כיצד ייתכן לומר כגימטריא‬ ‫זו‪ ,‬בעוד שאין היא עולה יפה לפי צורת הכתיב‬ ‫המדוייקת והנכונה שלה‪ .‬אולם‪ ,‬מסכים היעב"ץ‪,‬‬ ‫כי בדוחק ניתן ליישב קצת‪ ,‬שמהיות ואמרו 'יש‬ ‫אם למקרא' והרי 'סוכה' נקראת בהיגוי מלא‪ ,‬לכן‬ ‫ניתן לערוך את הגימטריא לפי הכתיב המלא‬ ‫(ברם‪ ,‬ברור שיש דוחק בדבר‪ ,‬שהרי האות ס'‬ ‫מנוקדת בשורוק‪ ,‬ואין היא צריכה לבוא לידי ו'‬ ‫כלל ועיקר)‪.‬‬

‫אין השם שלם‬ ‫לימים‪ ,‬העלה הגאון רבי שלמה הכהן מוילנא‬ ‫חידוש נפלא בעניין זה‪ ,‬מבלי להזכיר את דברי‬ ‫הזוהר והיעב"ץ‪ ,‬ואלו דבריו בתחילת הגהותיו‬ ‫'חשק שלמה' על מסכת סוכה‪:‬‬ ‫"בכל ספרי הש"ס‪ ,‬בבלי וירושלמי‪ ,‬וברב‬ ‫אלפס והרא"ש נדפס תיבת 'סוכה' בוא"ו אחר‬ ‫הסמ"ך‪ .‬אבל נראה דהוא טעות סופר‪ ,‬דהרי כל‬ ‫תיבת 'סכה' הנמצא בתנ"ך כתיב 'סכה' בלא וא"ו‬ ‫ונקוד בשורק‪ .‬וביותר אני תמה על מה שכתב‬ ‫בפרי עץ חיים (בשער חג הסוכות פ"ד) ועוד‬ ‫באיזה ספרי מקובלים דסוכה מלא בגימטריא‬ ‫צ"א‪ ,‬כמנין שם יו"ד ה' ואלף דלית‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫והדבר מתמיה‪ ,‬דהיכן נמצא 'סוכה' מלא בתנ"ך‪.‬‬ ‫ומאי דכתיב 'בסכות' מלא אחר הכ' אינו ענין‬ ‫לתיבת סוכה‪.‬‬ ‫אכן שוב ראיתי דדבר ה' בפיהם אמת‪,‬‬ ‫דיגעתי ומצאתי בעז"ה בתהלים ע"ו בקרא ד' ַויְהִ י‬ ‫ּומעֹונָׁתֹו בְ צִ ּיֹון'‪ ,‬נכתב שם 'סוכו' בוא"ו‬ ‫בְ ָׁשלם סּוּכֹו ְ‬ ‫אחר הסמ"ך‪ .‬וכן כתוב שם במנחת שי דכן צריך‬ ‫לומר‪ .‬וכן מצאתי בספרי כתובים הנמצאים בבית‬ ‫המדרש של הרה"ג הצדיק מוהר"ר אריה ליב ב"ר‬ ‫בער זצ"ל הנכתבים בקלף שנכתב תיבת 'סוכו'‬ ‫מלא ו' אחר הסמ"ך‪ ,‬וידוע דנכתבו בזמן הגר"א‬ ‫ז"ל ועל פי צוואתו והשגחתו‪.‬‬ ‫ואם כן יש לומר על פי דרך הרמז‪ ,‬דמשום‬ ‫הכי כתיב בכל דוכתא 'סכה' חסר לרמז למה‬ ‫שאמרו חז"ל דבעולם הזה אין השם שלם ואין‬ ‫הכסא שלם כביכול‪ ,‬ומשום הכי כתיב 'סכה' נמי‬ ‫חסר‪ ,‬אבל לעתיד לבוא שיתמלא השם במלאתו‪,‬‬ ‫אז יהיה באמת 'סוכה' מלא‪.‬‬

‫ויש לומר דזה מרמז לנו הכתוב ד'ויהי‬ ‫בשלם סוכו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬דאימתי יהיה סוכו‬ ‫בשלימות‪ ,‬בזמן שיהיה 'מעונתו בציון'‪ ,‬ואז יהיה‬ ‫השם שלם והכסא שלם‪ .‬וה' יפרוס עלינו סוכת‬ ‫שלומו במהרה ונזכה לישב בסוכה של לויתן‪,‬‬ ‫וכמאמרם ז"ל (בב"ב דף עה) עתיד הקב"ה‬ ‫לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן שנאמר‬ ‫התמלא בשכת עורו‪ ,‬אמן כן יהיה רצון"‪.‬‬ ‫אגב אורחא‪ ,‬רעיון מקביל לכך מצאנו‬ ‫בדברי הצל"ח בחידושיו למסכת ברכות (נח א)‬ ‫כלפי העיר 'ירושלים' הנכתבת חסר י'‪" :‬והנצח‬ ‫זו ירושלים‪ ,‬כי עתה ירושלים חסר י' עד שיהיה‬ ‫השם שלם והכסא שלם אז יהיה ירושלים מלא‬ ‫י'"‪ ,‬עיין שם מה שביאר בזה‪.‬‬

‫לשכן שמו שם‬ ‫ונראה כי יש בכוחו של חידוש זה של רבי‬ ‫שלמה הכהן ליישב כמין חומר הערה חשובה‬ ‫בה הבחינו רבותינו בחילוק סגנון המקראות‬ ‫האמור בפרשת ראה (דברים טז ב‪-‬טו)‪ְ " :‬וזָׁ בַ ְח ָׁת‬ ‫פֶּ ַסח לַ ה' ֱאֹלהֶּ יָך צֹאן ּובָׁ ָׁקר בַ ָׁמקֹום אֲ ֶּשר יִבְ ַחר‬ ‫ה' לְ ַשּכן ְשמֹו ָׁשם‪ּ ...‬כִ י ִאם אֶּ ל הַ ָׁמקֹום ֲא ֶּשר‬ ‫יִבְ ַחר ה' ֱאֹלהֶּ יָך לְ ַשּכן ְשמֹו ָׁשם ִתזְ בַ ח ֶּאת הַ פֶּ ַסח‬ ‫בָׁ ָׁע ֶּרב‪ ...‬וְעָׁ ִש ָׁית ַחג ָׁשבֻ עֹות לַ ה' ֱאֹלהֶּ יָך‪ ...‬בַ ָׁמקֹום‬ ‫ֲא ֶּשר יִבְ ַחר ה' ֱאֹלהֶּ יָך לְ ַשּכן ְשמֹו ָׁשם‪ַ ...‬חג הַ ֻסּכֹת‬ ‫ַתעֲ ֶּשה לְ ָך‪ִ ...‬שבְ ַעת יָׁמִ ים ָׁתח ֹג לַ ה' ֱאֹלהֶּ יָך‬ ‫בַ ָׁמקֹום אֲ ֶּשר יִבְ ַחר ה'"‪.‬‬ ‫עינינו הרואות כי בחג הפסח ובחג הסוכות‬ ‫ממשיכה התורה ואומרת‪ַ " :‬ב ָׁמקֹום ֲא ֶּשר ִי ְב ַחר‬ ‫ה' לְ ַשּכן ְשמֹו ָׁשם"‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בחג הסוכות‬ ‫נעלמות המילים האחרונות ולא נאמר כי אם‪:‬‬ ‫" ַב ָׁמקֹום ֲא ֶּשר י ְִב ַחר ה'"‪ .‬והרי שינוי זה אומר‬ ‫דרשני‪ ,‬מה נשתנה חג הסוכות שלא נאמר בו‬ ‫"לְ ַשּכן ְשמֹו ָׁשם" כבשאר החגים‪ .‬וכבר עמדנו‬ ‫על הערה זו בהרחבה במאמרנו 'לשכן שמו‬ ‫שם' ('מוריה' תשרי תשע"ז)‪ ,‬והנה לפי דברי‬ ‫רבי שלמה הכהן אתי שפיר היטב‪ ,‬שכן מאותה‬ ‫סיבה בה כתוב בתורה 'סכה' חסר‪ ,‬להודיענו‬ ‫שאין השם שלם‪ ,‬כך גם חסרים המילים 'לשכן‬ ‫שמו שם' אצל חג הסוכות‪ ,‬כי אכן אין השם‬ ‫שלם עד לעתיד לבוא‪.‬‬

‫דרך בעלי הגימטריאות‬ ‫אפס כי רבים וטובים כבר העירו על חידוש‬ ‫זה‪ ,‬מכך שדרך בעלי הגימטריאות היא לחשב‬ ‫את התיבה בכתיב מלא‪ .‬וכך כותב הגאון רבי‬ ‫שלמה פישר בספר דרשותיו 'בית ישי' (דרשות‬ ‫לסוכות‪ ,‬א הערה יט)‪:‬‬ ‫"יש להשתומם על גאון כמותו שנעלמה‬ ‫ממנו ידיעה פשוטה‪ ,‬שכל הגימטריאות בכוונות‬ ‫האריז"ל הם לעולם בכתיב מלא דמלא‪ .‬כגון‬ ‫'מילה' בגימטריא 'פה עירוב' הוא תיבות 'ע"ב‬ ‫רי"ו'‪ .‬ואף קודם להאריז"ל כתבו הפוסקים‬ ‫'חנוכה' אותיות 'חנו כה'‪ ,‬והלא על פי הדקדוק‬ ‫צריך לכתוב 'חנכה' חסר ו'‪ ,‬שאם לא כן צריך‬ ‫להיות הכ"ף רפה‪ ,‬כדין כל 'בג"ד כפ"ת' דסמיכי‬ ‫ל'יהו"א' רפיין‪ ,‬ועיין רעיא מהימנא (פרשת‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ואני בעניי הוספתי לתמוה נוראות איך נעלם‬ ‫מעיניו של רבי שלמה הכהן כלל גדול אשר למדנו‬ ‫רבינו האריז"ל שלעתיד לבוא יושלם שם הוי"ה‬ ‫להיות שם "יהיה"‪ ,‬ובאו דבריו על הפסוק (זכריה יד‬ ‫ט)‪" :‬וְ ָׁהיָׁה ה' לְ ֶּמלֶּ ְך ַעל ּכָׁ ל ָׁה ָׁא ֶּרץ ַבּיֹום ַההּוא יִהְ יֶּה‬ ‫ּושמֹו ֶּא ָׁחד" וכמפורש בספר 'ליקוטי תורה'‬ ‫ה' ֶּא ָׁחד ְ‬ ‫(שם)‪" :‬נמצא שהשם לא יהיה יהו"ה‪ ...‬אלא השם‬ ‫יקרא יהי"ה"‪ ,‬עיין שם בדבריו המאירים‪.‬‬ ‫וראה בספר 'תפארת שלמה' (פרשת תבוא)‪:‬‬ ‫"הנה ידוע מספרים הקדושים אשר הצירוף של שם‬ ‫העתיד הוא 'יהיה'‪ ,‬שני פעמים 'יה'‪ ...‬ועל זה בקש‬ ‫דוד המלך ע"ה 'מן המיצר קראתי יה ענני במרחב‬ ‫יה'‪ ,‬דהיינו היום קראתי 'יה' פעם אחד אבל הוא‬ ‫יעננו בהגאולה 'במרחב יה' שני פעמים"‪ .‬ועוד ראה‬ ‫בספר 'זרע קודש' (פרשת וירא)‪" :‬על דרך שאמרו‬ ‫ז"ל מאי האי דאמרי אינשי כשמזווגים ומתחתנים‬ ‫איש ואשה‪ ,‬אומרים 'שהזיווג יהיה עולה יפה'‪,‬‬ ‫ולהבין לאיזה מקום יהיה עולה‪ ,‬ומאי הלשון הזה‬ ‫שיהיה עולה יפה‪ .‬ופירשו‪ ,‬כי כלל העבדות לייחד‬ ‫קוב"ה ושכינתיה‪ ,‬בחינת יחוד שמות הוי"ה ואדנ"י‪,‬‬ ‫שהצדיקים מייחדין במעשיהם הטובים‪ ,‬והנה כתוב‬ ‫בספרים שלעתיד יהיה משם 'הוי"ה' אותיות 'יהיה'‪,‬‬ ‫שהו' תהיה י'‪ ...‬ונמצא יהיה יחוד קוב"ה ושכינתיה‪,‬‬ ‫'יהיה אדני' גימטריא 'יפה'‪ ,‬ולכן אומרים שהזיווג‬ ‫יהיה עולה 'יפה'‪ ,‬שהזיווג הזה של איש ואשה מעורר‬ ‫הזיווג העליון לקרב ביאת משיחנו‪ ,‬ויהיה זיווג 'יהיה‬ ‫אדני' גימטריא מספר 'יפה'‪ ,‬ותיבת עולה הוא על‬ ‫דרך שכותבים סך הכל המספר‪ ,‬עולה‪ ,‬כן הכוונה‬ ‫כאן‪ ,‬שהמספר לזיווגי השמות יהיה 'יפה' במספר"‪.‬‬ ‫ונמצאנו למדים שרק בזמן הזה עולה מנין שם‬ ‫הוי"ה ושם אדנות כמנין צ"א‪ ,‬ואילו לעתיד לבוא‬ ‫יהיו שני השמות בגימטריא צ"ה (ויש לרמז זאת‬ ‫בכך ש'טוב וחסד' עולה בגימטריא צ"ה)‪ .‬ומעתה‬ ‫לא ייתכן לומר ש'סכה' כתיב חסר לפי שבעולם‬ ‫הזה אין השם שלם‪ ,‬ואילו לעתיד לבוא יהיה 'סוכה'‬ ‫מלא כמנין צ"א שהוא כחשבון שם הוי"ה ושם‬ ‫אדנות‪ ,‬שהלוא אדרבה דווקא בזמן הזה עולים שני‬ ‫השמות כמנין צ"א ואילו לעתיד לבוא יעלו שני‬ ‫השמות כמנין צ"ה (אם כי הוא גופא צ"ב‪ ,‬שהרי‬ ‫אמרו בפסחים‪ ,‬נ א‪ ,‬שלעתיד לבוא יהיה ה' אחד‬ ‫ושמו אחד‪ ,‬שלא יהא נקרא בשם אדנות כי אם‬ ‫בשם י"ה‪ ,‬ואכמ"ל)‪.‬‬ ‫וכמה נאים הם דברי בעל 'זרע קודש' (ח"ב‬ ‫סוכות ד"ה א"י כי) לפרש מקרא שכתוב (ישעיה ד‬ ‫ו)‪" :‬ו ְֻסּכָׁ ה ִתהְ יֶּה לְ צל יֹומָׁ ם"‪ ,‬ש'סוכה' היא‬ ‫בגימטריא צ"א‪ ,‬כמנין שם הוי"ה ושם אדנות‪ ,‬ואילו‬ ‫'יומם' הוא בגימטריא צ"ו‪ ,‬שהוא שם 'יהיה' עם שם‬ ‫אדנות והכולל‪ ,‬והיינו שה'סוכה' תתעלה להיות‬ ‫'יומם'‪ .‬ומבואר מדבריו‪ ,‬שאכן תפס שרק כהיום‬ ‫הזה הסוכה היא בגימטריא של שני השמות ואילו‬ ‫לעתיד לבוא כבר לא יהיה כך‪.‬‬

‫לולב ‪ -‬חיים‬ ‫ומאחר שלכאורה נדחו דברי רבי שלמה הכהן‬ ‫מיסודם הרי שחובה עלינו להבין ולהשכיל מהיכי‬ ‫תיתי אכן התורה כתבה 'סוכה' בכתיב חסר‪.‬‬ ‫והנראה לומר בזה‪ ,‬שרמז נפלא יש כאן על פי‬ ‫המבואר בספר הזוהר הקדוש (פרשת ויחי‪ ,‬רמא ב)‬ ‫שהאות ו' היא האות המרמזת ומסמנת את החיים‪.‬‬ ‫ועוד יש לנו לדעת את מה שאמרו בתלמוד‬ ‫הירושלמי (סוכה פ"ג ה"א)‪" :‬רבי אבין בשם רבי‬ ‫יודה בר פזי‪[ :‬לולב] היבש פסול על שם (תהלים‬

‫המשך בעמוד ד' > > > >‬

‫שנה ו' גליון רמ"ה‬

‫מדוע 'סוכה' כתובה בכל התורה כולה כשהיא חסרה את האות ו'?‬

‫לעתיד לבוא "יהיה" השם שלם‬

‫פרשת האזינו – סוכות תשע"ז לפ"ק‬

‫וַ יְ ִהי ְב ָׁשלֵ ם סּוּכֹו‬

‫פינחס‪ ,‬זח"ג רנה ב) 'סוכה באות ו' איהו ברזא‬ ‫דתרין וכו' הוי"ה אדנ' והכי סליק סוכה בחושבן"‪.‬‬


‫פרשת האזינו – סוכות תשע"ז לפ"ק‬

‫המשך מאמרו של הרב ישראל דנדרוביץ מעמוד ג‬ ‫קטו יז) 'ֹלא הַ מ ִתים יְהַ לְ לּו יָּׁה'"‪ ,‬ופירש זאת רבינו הרוקח (סוכות סי'‬ ‫רכ) ועוד מרבותינו הראשונים‪ ,‬כי 'לולב' עולה בגימטריא 'חיים'‪,‬‬ ‫ובשל כך לולב יבש שהוא כמת פסול למצוה‪ .‬וזה וזה גורם שהאות ו'‬ ‫היא המרמזת על מצות לולב‪.‬‬ ‫והנה ידוע הוא מנהגם של חסידים ואנשי מעשה לחבר את‬ ‫מצות נטילת לולב עם מצות הסוכה‪ ,‬וכפי שכתב בספר 'תולדות‬ ‫יעקב יוסף' (פרשת ברכה)‪" :‬והנה נודע כי גם שמצות סוכה הוא‬ ‫מצוה בפני עצמה‪ ,‬ומצות לולב ומיניו הוא מצוה בפני עצמו גם כן‪,‬‬ ‫מכל מקום מישך שייכי להדדי שצריך נטילת לולב בתוך הסוכה‬ ‫כמבואר בכתבים"‪ .‬ומקורו טהור מדברי האריז"ל (שער הכוונות‪,‬‬ ‫דרושי חג הסוכות בהקדמה)‪.‬‬ ‫ומעתה איכא למימר שמהאי טעמא נכתב בתורה 'סוכה' חסר‪,‬‬ ‫לפי שרצון התורה הייתה להודיענו שהסוכה עצמה חסרה כל עוד‬ ‫אין משלימים אותה עם מצות נטילת לולב הנעשית בה‪ ,‬ומצוה זו‬ ‫היא המרומזת באות ו'‪ .‬אמנם בתורה שבעל פה כבר כתוב 'סוכה'‬ ‫מלא‪ ,‬כרמז על שני המצוות הנעשים יחד ומשלימים זה את זה‪.‬‬ ‫ויש להוסיף ולהטעים זאת עם דברי רבינו משה בן מכיר בספרו‬ ‫'סדר היום' (סדר נטילת לולב)‪" :‬ויש נוהגין ליטול לולב ביום א'‬ ‫בסוכה כדי ליחד שם שמים בשלמות‪ ,‬משום דסוכה עולה ב' שמות‬ ‫'אדנ"י יהו"ה'‪ ,‬ה"ם כ"ו‪ ,‬ולולב עולה עם ד' אותיותיו ע"ב‪ ,‬רמז לשם בן‬ ‫ע"ב‪ ...‬אם כן כל העניינים אלה הם הדברים עליונים ומורים יחוד שמו‬ ‫הגדול‪ ,‬ולכן נוטלין לולב בסוכה ליחד הכל כאחד יחוד גמור"‪ ,‬ועיין‬ ‫עוד ברמזיו שם כי נעמו‪ .‬ולהאמור הרי שעצם נטילת הלולב בסוכה‬ ‫היא המשלימה את מצות סוכה להיות כמנין שני השמות‪.‬‬ ‫והנאני למצוא את יסוד דברינו בקיצור אמרים בדברי המקובל‬ ‫בעל 'שפתי כהן' (ויקרא כג לג)‪" :‬ואמר 'חג הסכות' חסר‪ ...‬ולפי‬ ‫שחסר ו' יש מקצת מקובלים שנוטלים לולב בסוכה‪ ,‬שהוא סוד ו'‬ ‫שהוא עץ החיים‪ ,‬לולב בגימטריא חיים"‪ ,‬והן הן הדברים האמורים‪.‬‬

‫שנה ו' גליון רמ"ה‬

‫אור הגנוז‬ ‫עוד היה נראה לומר מילתא חדתא בכך שהסוכה כתובה חסר‪,‬‬ ‫בהקדם חידוש נפלא אשר העלה בספר 'תורת חיים' (ב"ב ח ב) ליתן‬ ‫טעם לשבח בדברי הפסוק (בראשית א יד) "י ְִהי ְמאֹרֹת בִ ְר ִק ַיע‬ ‫ַה ָׁש ַמיִם"‪ ,‬בו נכתב 'מארת' חסר ו'‪:‬‬ ‫"נראה לפי שאור חמה של עכשיו אינו אלא חלק שביעי מאותה‬ ‫אור ששימש בשבעת ימי בראשית‪ ,‬כדאיתא בספר הבהיר‪ ,‬הובא‬ ‫בזוהר פרשת בראשית‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬נברא אור גדול שאין כל בריה‬ ‫יכולה לשלוט בו צפה הקב"ה שאין יכולין לסובלו לקח שביעית ושם‬ ‫להם במקומו והשאר גנזו וכו'‪ ...‬ולפי מה שכתב בספר הבהיר נראה‬ ‫דלכך כתיב בפרשת בראשית 'יהי מארת ברקיע' חסר ו'‪ ,‬רמז‬ ‫ד'מארת' שלנו חסרין ו' חלקים שאינן אלא חלק שביעי מאור שנברא‬ ‫בתחילה‪ ,‬ולפי שהלבנה מקבלת אורה מן החמה לכך נקט 'מארת'‬ ‫לשון רבים"‪.‬‬ ‫עוד יש להקדים מה שאמרו (ב"ב עה א)‪" :‬עתיד הקב"ה לעשות‬ ‫סוכה לצדיקים מעורו של לויתן‪ ...‬והשאר פורסו הקב"ה על חומות‬ ‫ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו"‪ .‬וכתב הגר"א (ספרא‬ ‫דצניעותא) שזיו בוהק זה הוא האור הגנוז אשר עליו אמרו (חגיגה יב‬ ‫א)‪" :‬אור שברא הקב"ה ביום ראשון‪ ,‬אדם צופה בו מסוף העולם ועד‬ ‫סופו‪ ,‬כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה‬ ‫שמעשיהם מקולקלים‪ ,‬עמד וגנזו מהן‪ .‬ולמי גנזו‪ ,‬לצדיקים לעתיד‬ ‫לבא"‪ .‬והנה ידוע ש תכלית מצות סוכה בעולם הזה הוא בכדי לבוא‬ ‫לסוכה לעתיד לבוא‪ ,‬וכמו שאמרו (פסיקתא דרב כהנא)‪" :‬כל מי‬ ‫שמקיים מצות סוכה בעולם הזה אף הקב"ה מושיבו בסוכתו של‬ ‫לויתן לעתיד לבא"‪.‬‬ ‫ומעתה כמה ימתק היות 'סכה' כתובה כשהיא חסרה‪ ,‬לפי‬ ‫שאכן בזמן הזה אנו חסרים את האור הגנוז‪ ,‬ומהיות וחסרונו של‬ ‫האור הגנוז הוא ששה חלקים מתוך שבעה לכן דווקא חסרה האות‬ ‫ו' מהסוכה‪ ,‬ואכן יקוים 'ויהי בשלם סוכו'‪ ,‬שתהיה הסוכה שלמה עם‬ ‫האות ו' לעת אשר 'ומעונתו בציון' בסוכת עורו של לויתן בו יאיר‬ ‫האור הגנוז בשלמותו‪ .‬ויש להוסיף כי מהאי טעמא אכן אמרו (ע"ז ג‬ ‫א) שלעתיד לבוא הקב"ה יקדיר חמה על אומות העולם והם‬ ‫מבעטים בסוכותיהם ויוצאים‪ ,‬שכן חמה זו אינה אלא אותו אור‬ ‫הגנוז לצדיקים‪ ,‬ו רק מקיימי מצות סוכה בעולם הזה הם יזכו להכיל‬ ‫את האור הגנוז לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫הגליון נודב ע"י הרב חיים מאיר גפנר שליט"א – אלעד‬

‫בדרך צחות‬ ‫דברי חידוד וצחות הקשורים לפרשת השבוע‬ ‫ְש ַלח שני אתרוגים‪ ,‬ואומר לך מה נאה יותר‪...‬‬ ‫כשישב רבי אייזיל חריף על כסא הרבנות בסלונים היתה נהוגה בעיר‪ ,‬כמו‬ ‫בכמה קהילות בתפוצות ישראל‪ ,‬שאין אדם חשוב קונה אתרוג לעצמו עד שהוא‬ ‫מראהו תחילה להרב ושומע מפיו שאתרוג נאה הוא‪.‬‬ ‫פעם אחת בפרוס החג‪ ,‬לא היה המלאי‪ ,‬שבידי מוכר האתרוגים בסלונים‬ ‫מן המשובחים ביותר‪ .‬כל אתרוג‪ ,‬שבעל בית מראה להרב‪ ,‬רבי אייזיל פוסק‬ ‫ואומר‪ - :‬אין זה אתרוג נאה‪.‬‬ ‫נכנס מוכר האתרוגים אצל רבי אייזיל וקרא תגר‪ - :‬רבנו הריהו יורד לחיי‪,‬‬ ‫כל המלאי ישאר בידי‪.‬‬ ‫ מה אעשה לך ‪ -‬אומר רבי אייזיל ‪ -‬אם אתרוגיך אינם נאים?‬‫אלא אשיא לך עצה‪ ,‬כל בעל הבית שבא אצלך ליטול אתרוג על מנת‬ ‫להראותו לי‪ ,‬תן לו שנים‪ .‬לכשיבוא אצלי אומר לו‪ :‬זה נאה מזה‪ ,‬נמצא קונה‬ ‫אחד מהם‪...‬‬

‫כיון שנפל לידי הקהל פנה זיוו פנה הדרו‪...‬‬ ‫מעשה בגדול אחד שנתבקש לברז'אן לישב על כסא רבנותה‪ ,‬סרב ולא‬ ‫קבל‪ ,‬שכן שנא את הרבנות וברח הימנה‪ .‬אשתו כדרך נשים מתאווה היתה‬ ‫לכבודה של רבנית בישראל‪ ,‬התחילה מגלגלת עמו‪ ,‬שיענה לקהלת ברז'אן‬ ‫ויקבל כתב הרבנות‪ .‬מיהו אותו גדול עמד על דעתו ולא עשה רצונו כרצונה‪.‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬בפרוס החג‪ ,‬חזרה אשתו וגלגלה עמו שיחה ולא הניחה לו‪ .‬רצה‬ ‫ה'גדול' לדחותה‪ ,‬אמר לה‪:‬‬ ‫אם תקני לי אתרוג נאה למצותו‪ ,‬אעיין בדבר‪.‬‬ ‫נזדרזה אשתו ויצאה לברז'אן קנתה בדמים מרובים אתרוג נאה‪ ,‬מהודר‬ ‫שבמהודרים והביאה לבעלה‪.‬‬ ‫יצא הקול בעיירה שלאותו גדול יש אתרוג נאה‪.‬‬ ‫בראשון של חג באו אצלו מכל העיירה לברך על אתרוגו‪ .‬בו ביום נפסד‬ ‫האתרוג ופסלה צורתו‪.‬‬ ‫בואי וראי ‪ -‬מראה ה'גדול' את האתרוג לאשתו ‪ -‬אתרוג מהודר‬ ‫שבמהודרים אף הוא כיון שנפל לידי הקהל פנה זיוו‪ ,‬פנה הדרו‪...‬‬

‫הריקים המצפצפים בקולם פסולים‬ ‫ערבה וכו' פסולה וכו' והצפצפה פסולה וכו' (סוכה לג‪.):‬‬ ‫בדרך צחות יש לומר הרמז‪ ,‬דהנה איתא במדרש (ויק"ר ל‪ ,‬יב) דערבה שאין‬ ‫בו טעם ואין בו ריח הוא כנגד אותם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים‬ ‫טובים שהקב"ה אוגדן באגודה אחת עם הצדיקים‪ ,‬ולכן כשרים‪.‬‬ ‫וי"ל דכל זה כאשר אותם אנשים יודעים מך ערכם‪ ,‬אולם אם אותם שאין‬ ‫בהם תורה ומעשים טובים מצפצפים בקולם ומתגאים במה שאין בהם‪ ,‬וזהו‬ ‫והצפצפה‪ ,‬אזי פסולה‪.‬‬ ‫נחלת אב ‪ -‬לודמיר‬

‫לקבלת הגיליון באימייל וכן לתגובות והערות‪:‬‬

‫לרגל החלאק'ה לבנו כמר דוד ני"ו‬

‫‪moL448@gmail.com‬‬

‫יה"ר שיזכה לחנכו ולגדלו לתורה ולחופה ולמעש"ט‬

‫או למספר פקס‪700-;07-92-18 :‬‬

‫‪450-2509488‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


https://telegram.me/Publications_MM


‫ערב‬ ‫י"ד תשרי שנת תשע"ז‬

‫בס"ד‬

‫» הסוכה נועדה להיות תחליף ל'גלות' וא"כ למה יש דין של 'מצטער'‬ ‫בפסיקתא רבתי דרב כהנא (פרשה כט) כתוב בזה"ל‪" :‬אמר להם‬ ‫הקב"ה לישראל‪ ,‬בניי‪ ,‬היו עושים את הסוכות ודרים בתוכה ז' ימים כדי‬ ‫שתהיו נזכרין הנסים שעשיתי לכם במדבר‪ ,‬ואע"פ שאתם עושין את‬ ‫הסוכה אין אתם גומלין לי אלא פורעין לי שנאמר (ויקרא כג‪ ,‬מג) 'כי‬ ‫בסוכות הושבתי את בני ישראל'‪ ,‬ועוד אמרתי לכם שתקחו את הלולב‬ ‫ותנענעו לפני‪ ,‬ואע"פ שאתם עושין כן אין אתם גומלין לי אלא פורעין‬ ‫לי‪ ,‬למה שבשעה שהוצאתי אתכם ממצרים עשיתי את ההרים לנענע‬ ‫לפניכם שנאמר (תהלים קיד‪ ,‬ד) ההרים רקדו כאילים‪ ,‬ואף לעתיד לבא כך‬ ‫אני עושה לכך‪ ,‬הדא הוא דכתיב (ישעיה נה‪ ,‬יב) ההרים והגבעות יפצחו‬ ‫לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף‪".‬‬ ‫והמדרש ממשיך ואומר‪" :‬אמר רבי אליעזר בר מירוס‪ ,‬למה אנו‬ ‫עושין סוכה אחר יום הכפורים‪ ,‬לומר שכן אתה מוצא בראש השנה‬ ‫יושב הקב"ה בדין על באי העולם וביום הכפורים הוא חותם את הדין‪,‬‬ ‫שמא יצא דינו של ישראל לגלות‪ ,‬ועל ידי כן עושין סוכה וגולין מבתיהן‬ ‫לסוכה‪ ,‬והקב"ה מעלה עליהן כאילו גלו לבבל‪ ,‬שנאמר (מיכה ד‪ ,‬י) חולי‬ ‫וגוחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד‬ ‫בבל שם תנצלי שם יגאלך ה' מכף איביך"‪ ,‬עד כאן דבריהם ז"ל‪.‬‬ ‫עוד וצריך להבין דהרי אמרו חז"ל (סוכה כו‪" ).‬מצטער פטור מן‬ ‫הסוכה"‪ .‬ולכאו' מדוע אנו מוצאים בדיני סוכה לדין זה‪ ,‬והלא הסוכה‬ ‫נועדה לשמש עבורינו כמקום גלות וכדברי חכמינו ז"ל הנ"ל‪ ,‬ומעתה‬ ‫אינו ברור‪ ,‬דהלא היכן מצינו שמתחשבין בזמן הגלות בצערו של‬ ‫הגולה‪.‬‬ ‫ועוד יש להבין‪ ,‬הלא בדין מצטער נפסק בשו"ע והפוסקים‪ ,‬שאינו‬ ‫כלל רק אדם החולה במחלה שיש בו סכנה‪ ,‬רחמנא ליצלן‪ ,‬אלא כל‬ ‫מצטער קטן אף אדם שחם לו בסוכה מעט יותר מן הרגיל‪ ,‬או אם‬ ‫הזבובים מטרידים אותו‪ ,‬הוא גם כן בכלל מצטער‪ ,‬וא"כ וכי יעלה על‬ ‫הדעת שבזמן גלות בבל‪ ,‬יעיז אדם להתלונן בפני נבוכדנצאר‪ ,‬מלך‬ ‫בבל‪ ,‬על זבובים הטורדים אותו‪ ,‬ושעל כן שיהא האדם מכריז שחוזר‬ ‫לביתו‪ ,‬והלא גלות היא גלות‪ ,‬והאדם איננו יכול לברר לעצמו את‬ ‫התנאים שרוצה בשביל מנוחת הגוף והנפש‪.‬‬ ‫ועוד צריך הבנה‪ ,‬דהלא מצות סוכה היא המצוה היחידה בתורה‬ ‫שבה ניתן פטור של מצטער מן המצוה‪ .‬והדבר בולט ביותר במעשה‬ ‫הידוע שאירע עם הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל‪ ,‬שפעם הגיע‬ ‫אליו אורח בימי הסוכות‪ ,‬ורבי חיים עוזר קיבל את פניו בברכה‪ ,‬ואמר‬ ‫לו כי מאחר ורוצה מאד לארחו בסוכה‪ ,‬על כן מבקש ממנו שירד‬ ‫לאכול שם‪ ,‬אך התנצל בפניו על כי בשל מחלתו שתקפתו איננו יכול‬ ‫בעצמו לרדת‪ ,‬ופטור הוא מן המצוה‪.‬‬ ‫האורח התכבד וירד לבדו לסוכה‪ .‬והנה לאחר דקות ספורות‬ ‫האורח מבחין ברבי חיים עוזר המגיע בעקבותיו‪ ,‬למראה פניו‬ ‫השואלות של האורח‪ ,‬הסביר‪ ,‬אמנם אני חולה ומדין מצטער הנני‬ ‫פטור מן הסוכה‪ ,‬אולם ממצות הכנסת אורחים שנזדמנה לי עתה אינני‬ ‫פטור‪...‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ומעתה התמיה מתגברת דבאף מצוה לא שמענו שהמצטער נפטר‬ ‫בעשייתה‪ ,‬מלבד במצוה זו‪ ,‬הבאה לכפר על הגלות‪ ,‬ואשר מעולם לא‬ ‫נעשית בתנאי נוחות ונפש‪ ,‬והדברים טעונים הסבר‪.‬‬ ‫ועוד צריכים להבין‪ ,‬שחז"ל אומרים (סוכה ב‪" ).‬בסוכות תשבו שבעת‬ ‫ימים‪ ,‬אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי"‪ ,‬ולכאו' זה סותר‬ ‫לדין מצטער‪ ,‬שהרי עצם המציאות של ישיבה בדירת ארעי היא‬ ‫מציאות של צער ואי נוחות‪ ,‬ואיך עולים שני ההלכות בקנה אחד‪.‬‬ ‫עוד איכא מדרש פליאה (הובא בספר כסף נבחר פרשת שמיני) וכך איתא‪,‬‬ ‫"איוב היה קורא תגר על היסורין עד שהראהו הקב"ה דפנות סוכה‬ ‫שהם שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח"‪ .‬ודברי המדרש הללו‬ ‫תמוהין רבתי דהלא מהו הדמיון בין יסורי איוב לדפנות הסוכה‪.‬‬

‫» גם בשר ודם מבין‪ ,‬שאם בוטחים בו אסור לאכזב‪ ,‬כ"ש וק"ו‬ ‫שהקב"ה לא יאכזב את מי שבוטח בו‬ ‫איתא בגמרא (בבא מציעא פה‪" ).‬ההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה ליה‬ ‫לשחיטה (‪-‬היה פרה שהביאוהו לשחיטה) אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי‬ ‫החביא את ראשו תחת כנפי כסותו של רבי) וקא בכי‪ ,‬אמר ליה זיל לכך נוצרת (‪-‬אמר‬ ‫רבי לפר‪ ,‬לך‪ ,‬לכך נוצרת) אמרי הואיל ולא קא מרחם ליתו עליה יסורין (‪-‬אמרו‬ ‫ברקיע‪ ,‬היות ורבי איננו מרחם נביא עליו יסורין)‪.‬‬

‫(‪-‬‬

‫והקשה המשגיח הגה"צ רבי נתן מאיר וואכטפויגל זצ"ל מהי‬ ‫הטענה על רבי והלא קיי"ל (ברכות יז‪ ).‬סוף בהמה לשחיטה‪ ,‬וכי כל‬ ‫השוחט בהמה נידון ליסורין‪.‬‬ ‫הנה בספר זכור למרים (פרק כ') הביא ראיה עד כמה גדולה מדת‬ ‫הבטחון‪ ,‬מהמעשה של לוט עם המלאכים‪ ,‬כאשר באו עליו‪ ,‬ואנשי‬ ‫סדום נסבו על ביתו וחפצו להרגם‪ ,‬ולוט יצא אליהם וטענו בטענה‬ ‫שלא יעשו להם רעה‪ ,‬כי על כן באו בצל קורתי‪ ,‬רוצה לומר‪ ,‬שלוט טען‬ ‫להם שהאנשים – המלאכים בטחו בי שאוכל להצילם מידכם‪ ,‬ועל כן‬ ‫בבקשה מכם‪ ,‬זה יהיה שכרם‪ ,‬שינצלו מן הרעה‪.‬‬ ‫והנה נחזה אנן‪ ,‬והלא ידעינן מעשיו של לוט שלא היה בכלל אדם‬ ‫כשר וכדכתיב (בראשית י"ג) ויסע לוט מקדם ואמרו חכמינו ז"ל מקדם –‬ ‫מקדמונו של עולם‪ ,‬קרי הקב"ה‪ ,‬ואעפ"כ שפט בשכלו‪ ,‬שבעבור ענין זה‬ ‫ראויים שינצלו‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה קל וחומר בן בנו של קל וחומר‬ ‫על הקב"ה בעצמו‪ ,‬שהוא מקור הרחמים והחמלה‪ ,‬שכאשר יבטח‬ ‫האדם בו באמת‪ ,‬הרי שבודאי שהקב"ה יעזרנו להנצל מכל רע‪.‬‬ ‫ועפי"ז ביאר המשגיח זצ"ל‪ ,‬דאע"ג דכל בהמה עומדת לשחיטה‬ ‫ושבודאי אין טענה על הנוטל בהמה לשחיטה‪ ,‬מ"מ באם העגל בורח‬ ‫ובא לצל כנפיך ומבקש רחמים שתצילהו‪ ,‬הרי שבכה"ג מדת הרחמים‬ ‫מחייבת אותך שתשמרהו בצילך ולא לזרוק אותו‪ ,‬ועל כן זו היתה‬ ‫הטענה על רבי שהיה לו לרחם על העגל שבא אליו להיות בצילו‪.‬‬ ‫ולפי"ז ביאר המשגיח שזהו ענין הסוכה שענינה צילא דמהימנותא‬ ‫כדאיתא בחז"ל‪ ,‬וענינה החיסוי בצל ה'‪ ,‬ואדם הזוכה לחסות בצלו‬ ‫יתברך זוכה לרחמים מיוחדים‪ ,‬וזאת אע"פ שעל פי דין אינו ראוי להם‪,‬‬ ‫דהיינו שאנחנו באים בצלו של הקב"ה ומבקשים רחמים‪ ,‬ואף אם ח"ו‬

‫{א}‬


‫נגזר עלינו גזירה‪ ,‬אך מ"מ מדת הרחמים מחייבת שלא יזרוק אותנו‪ ,‬כי‬ ‫באנו לתוך רשותו של הקב"ה לחסות בצל קורתו כי ה' מחסיהו‪.‬‬

‫מביא לך תוצאות טובות‪ ,‬ושאם הסבל הוא על אפך ונגד רצונך‪ ,‬אינם‬ ‫מקבל עליו שכר‪ ,‬ואין ה' סולח לך בגללו על עוונותיך"‪ ,‬עד כאן דבריו‪.‬‬

‫» רק מי שמקבל הסבל בשמחה‪ ,‬מקבל עליו שכר‬

‫» המצטער פטור מן הסוכה‪ ,‬כי שוב אינו יוצא את ה'גלות' בה‬

‫התורה אומרת (במדבר ד‪ ,‬כד) "נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית‬ ‫אבותם למשפחתם"‪ .‬והקשה החתם סופר‪ ,‬והלא מקודם לגבי בני קהת‬ ‫כתיב "נשא את ראש בני קהת מתוך בני לוי למשפחתם לבית אבותם"‬ ‫ולמה כתיב להיפך למשפחותם לבית אבותם ולא כמקודם לבית‬ ‫אבותם למשפחתם‪ .‬וכמו כך לגבי בני מררי למה לא כתיב נשא את‬ ‫ראש ורק כתיב למשפחותם לבית אבותם‪.‬‬

‫ולפי זה יכולין להבין הטעם שדוקא במצות סוכה מצינו שמצטער‬ ‫פטור מן הסוכה‪ ,‬והוא משום דכיון שסוכה היא צילא דמהימנותא‪ ,‬לכן‬ ‫צריכין לקבלה בשמחה‪ ,‬מפני שאם הינך מצטער‪ ,‬אין זה נחשב גלות‪,‬‬ ‫ואפילו היא גלות בבל איננו מתכפר‪ ,‬מפני שכפרה הוא רק כשמקבל‬ ‫היסורין בשמחה ובלב טוב‪ ,‬ולכן מי שמצטער הרי הוא לא מקבל את‬ ‫הגלות בשמחה‪ ,‬ועל כן באם חס ושלום נגזר עליו גלות שוב איננו יוצא‬ ‫בהיותו במקצת גלות בסוכה‪ ,‬והטעם שאינו יוצא בזה מפני שאינו‬ ‫מקבל עליו בשמחה‪.‬‬

‫ותירץ החתם סופר (נשא) בזה"ל‪" :‬הנה שלשה בני לוי מרמזים‪ ,‬קהת‪,‬‬ ‫כשישראל מקובצים בארצם ‪ ,‬לשון ולו יקהת עמים‪ ,‬וגרשון‪ ,‬מגורשים‬ ‫מנחלת ה'‪ ,‬ומררי‪ ,‬אותם הסובלים מרעין וחבלין ר"ל‪".‬‬ ‫"והנה כשישראל בארץ הקדושה נשמותיהם מדובקים באבותינו‬ ‫הקדושים ואח"כ בארץ הקדושה כדכתיב (ויקרא כו)‬ ‫"וזכרתי את בריתי יעקב וגו' "והארץ אזכור"‬ ‫לבסוף‪ ,‬והנה בית אבותם היינו ארץ ישראל‬ ‫כפירש"י על פסוק (שיר השירים ג‪ ,‬ד) "בית אמי חדר‬ ‫הורתי"‪.‬‬

‫ומעתה יש לדעת שהלימוד של הסוכה הוא‪ ,‬שמכיון שהינו צילא‬ ‫דמהימנותא ויוצאין מדירת קבע לדירת ארעי‪ ,‬על כן על האדם לדעת‬ ‫שאפי' חס ושלום יוצא לגלות הקב"ה נמצא עמו‪ ,‬וכדברי‬ ‫דוד המלך "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע"‪.‬‬ ‫ובאמת שכשלאדם יש בטחון הזה‪ ,‬הרי זה גופא עוזרו‪,‬‬ ‫וכמו שאמר דוד המלך "רוצה ה' את יראיו את המיחלים‬ ‫לחסדו"‪.‬‬

‫"על כן 'נשא את ראש בני קהת'‪ ,‬שיהיה‬ ‫נשיאות ראש ודביקות לבני קהת במשפחותם‪,‬‬ ‫אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ובית אבותם היא ארץ‬ ‫הקדושה‪ .‬ושוב אמר 'נשא את ראש בני גרשון'‬ ‫המגורשי מארץ הקדושה‪ ,‬מ"מ אין הפסד בזה‬ ‫'וינשאו ראשם וידובקו בנשמת אבותיהם גם הם'‪,‬‬ ‫אך בתחלה יכוונו מחשבותם ולבותם לבית‬ ‫אבותם ארץ ישראל‪ ,‬ואח"כ למשפחותם‪".‬‬

‫בספר פלא יועץ (ערך גלות) כתב בזה"ל‪" :‬אם יצטרך‬ ‫אדם להיות גולה‪ ,‬או בשביל התורה או שהלך בדברים‬ ‫בעבור פרנסתו כדרך התגרים‪ ,‬יסוד לדבר שיכוון וישפוך‬ ‫שיחה שיהא חשוב לו הדרך ההיא בשביל גלות‪,‬‬ ‫ושמקבל גזירת שמים באהבה להיות גולה לכפרת‬ ‫עוונות‪ ,‬כמאמר חכמינו ז"ל (סנהדרין לז‪ ):‬גלות מכפרת עון‪,‬‬ ‫ובלבד שישמור בדרך אשר הולך מכל רע‪ ,‬שלא יהא‬ ‫כמקנח מצד אחד ומלכלך מצד אחר‪".‬‬

‫"ואמנם כל זה אותם שסובלים הגלות בסבל‬ ‫טוב‪ ,‬ואינם מתמרמרים ומקבלים באהבה‪ ,‬אותם‬ ‫יש להם נשיאות ראש‪ ,‬אך בני מררי המתמרמרים‬ ‫ואין להם סבל טוב‪ ,‬למשפחותם לבית אבותם‬ ‫תפקוד אותם בלי נשיאות ראש‪ ,‬כמ"ש בחובת‬ ‫הלבבות (שער חשבון הנפש פ"ג‪ ,‬ד"ה והשבעה ועשרים וכו')‪".‬‬ ‫ע"כ דברי החתם סופר‪.‬‬

‫"ואם לא יזדמן לו בגזירת שמים לילך בדרכים‪ ,‬יש‬ ‫שעוקר דירתו מבית לבית ונחשב לגלות ויכוון לזה‪,‬‬ ‫דהרי אמר בפסיקתא רבתי דרב כהנא (פרשה כט) דמה‬ ‫שאנו בחג מבית לסוכה הרי היא לנו גלות מכפרת עוון‪,‬‬ ‫ולזה יכוון ג"כ כשהולך מביתו לביהכנ"ס או לבית‬ ‫המדרש‪ ,‬וקשה עליו מאד‪ ,‬ביום סגריר ומלא בצינה‪ ,‬או‬ ‫כשיושב במשך כל הלילה בביהכנ"ס ואינו יושב‬ ‫בישיבתו ובשכיבתו כמו בביתו‪ ,‬ויקבל באהבה ויעשה‬ ‫בשמחה ויכוון שתהא הגלות מכפרת‪ ,‬וכל כיו"ב על כל‬ ‫דרך וטילטול שיחשב לו כל שמוכרח לעשות בין דבר‬ ‫מצוה ובין לצורך פרנסתו לגלות מכפרת עוון‪ ,‬וכשם‬ ‫שאמרו (ויקרא רבה פרשה ז' אות כז) "מה לי כל נפש מה לי‬ ‫מקצת נפש"‪ ,‬וכן הדבר הזה מה לי גלות מרובה מה לי‬ ‫גלות מועטה‪ ,‬והכל עולה בחשבון ובלבד שיכוון לבו לכך‬ ‫ויקבלם באהבה רבה‪".‬‬

‫ואכן דבריו מבוארים יותר בחובת הלבבות‬ ‫(שם) שכ' בזה"ל‪" :‬כשתבוא עליו רעה בגופו וכו'‬ ‫ויקבל הכל מאלקיו בשמחה‪ ,‬ויסבול סבל‪ ,‬רוצה‬ ‫בדין וכו' והסבל שבעליו מוכרח בו אין לבעליו‬ ‫שכר עליו"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ובפירוש לב טוב פירש‪ ,‬שכוונתו על חשבון‬ ‫הנפש שעל האדם לעשות לעצמו כשבאה עליו‬ ‫איזו רעה או על גופו או על ממונו או על אחד‬ ‫משאר עניניו‪ ,‬שה' עושה רק את מה שטוב עבורו‪,‬‬ ‫כך שיקבל את הכל מאלהיו בשמחה‪ ,‬ויסבול את‬ ‫הרעה שבאה עליו כשהוא מרוצה מגזרת האלהים ולא כשהוא עליה‬ ‫וכו'‪ .‬כי עליך לדעת אחי‪ ,‬שזה שאנו משבחים את אברהם אבינו על‬ ‫שעמד בעשרת הנסיונות בהם נסה אותו ה'‪ ,‬אינו אלא מפני שקיבל את‬ ‫כולם מאלהיו ברצון ובלב טוב כמו שנאמר (נחמיה ט‪ ,‬ח) ומצאת את לבבו‬ ‫נאמן לפניך‪ ,‬ושזה שיוצאי מצרים היו חייבים בתוכחה ובעונש במדבר‪,‬‬ ‫לא היה אלא מפני שכעסו על ה'‪ ,‬ומפני שלבם לא היה טוב כלפי‬ ‫האלהים וכלפי משה רבינו‪ ,‬וכו'‪ .‬ומפני שפעמים מרדו באלהים ומרו‬ ‫את דבריו והפרו את בריתו‪ ,‬כמו שהנך מוצא בתורה‪ ,‬שכל פעם שמשהו‬ ‫לא היה לרצונם רצו לחזור למצרים ולעשות דברים דומים‪ .‬מה‬ ‫שמלמד אותך שאם הנך מקבל את הסבל הבא עליו בלב טוב‪ ,‬אז הסבל‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫דברי המדרש פליאה הנ"ל‪ ,‬יישבו הגאון רבי דוד‬ ‫הלוי יונגרייז זצ"ל (ראב"ד ירושלים) כדלהלן‪ ,‬דדרשת הגמ'‬ ‫"צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי" ביארו המפרשים שדירת ארעי‬ ‫מרמזת לעולם הזה שהינו עראי ביחס לעולם הבא‪ ,‬וביארו בגמ' (סוכה ז‪):‬‬ ‫שהמחלוקת של ר"ש ורבנן (סוכה ו‪ ):‬האם אמרינן שתים כהלכתן או שלש‬ ‫כהלכתן‪ ,‬תלויה בשאלה האם אמרינן סוכה דירת קבע בעינן או שמא‬ ‫סוכה דירת ארעי‪ ,‬בעינן ורבנן סוברים שסוכה דירת עראי בעינן‪.‬‬ ‫ומעתה ביאר‪ ,‬שזהו שהראו הקב"ה לאיוב‪ ,‬שבסוכה קיימא לן שדירת‬ ‫עראי בעינן‪ ,‬וא"כ מספיק שתהיינה המחיצות שתים כהלכתן ושלישית‬ ‫אפילו טפח‪ ,‬וענין זה מרמז לעוה"ז שהוא רק ארעי והעיקר הוא עוה"ב‪,‬‬ ‫ולכן אין לאדם להתריס על היסורין בעוה"ז‪ .‬ובאמת כשהאדם הולך‬ ‫במחשבה זו‪ ,‬הרי הוא מקבל הכל בשמחה ובטוב לבב‪.‬‬

‫{ב}‬


‫גליון רכ"ח‬ ‫שנה ו' תשע"ז‬

‫אתרוגו של רבי מרדכי מנדבורנא‬

‫לביתו והביא‬

‫מסזפר על יהודי אחד שהיה זהיר מאד‬

‫סיפר כ"ק אדמו"ר מוהרא"ז‬

‫את האתרוג שלו להראות את יפיו‬

‫במצוות צדקה‪ .‬יום אחד בהושענא רבה‪,‬‬

‫מקרעטשניף זיע"א‪ ,‬פעם אחת‬

‫לעיני כל‪ .‬וכשלקחו דו"ז ביד קדשו‪,‬‬

‫לקח זקנו הרה"ק רבי מרדכי‬

‫הסיר תיכף ומיד את הפיטם והראה‬

‫האיש לשוק‪ ,‬שם נערכה אותה שעה‬

‫מנדבורנא )יומא דהילולא ט"ו‬

‫איך שהיתה מחוברת ונעוצה שם‬

‫מגבית לצרכי הכנסת כלה‪ ,‬כשעורכי‬

‫תשרי( זיע"א אתרוג מלא כתמים‬

‫על‬

‫הלה‬

‫המגבית ראוהו אמרו לעצמם‪ :‬הנה בא‬

‫בלתי ישוער לפני יום הקדוש‪,‬‬

‫בהתפעלות‪ :‬יגיד נא הרבי מנין ידע‬

‫ושם אותו בארון הקודש ואמר‬

‫ושאלוהו‪ ,‬האם הוא מוכן לתרום עבור‬

‫זאת? ענהו דו"ז הק'‪ :‬הנה אתרוג‬

‫הכנסת כלה? האיש לא חשב הרבה ונתן‬

‫בזה הלשון‪ ,‬אם מרדכי יעשה‬

‫הוא‬

‫את‬

‫לשליחי המצווה את כל עשרת השקלים‬

‫תשובה האתרוג יתהדר‪ ,‬אחרי‬

‫הגאות שנגרם לך ע"י האתרוג‪,‬‬

‫יום הכפורים הוציא את האתרוג‬

‫ידעתי בבירור שהאתרוג פסול‪.‬‬

‫מארון‬

‫הקודש‪,‬‬

‫וראו‬

‫פסול‪ .‬מיהר הלה‬

‫בזכות מצוות צדקה‬

‫ידי‬

‫פרי‬

‫מחט‪,‬‬

‫עניו‪,‬‬

‫נענה‬

‫וכשראיתי‬

‫נתנה לו אשתו ‪ 10‬שקלים ובקשה ממנו‬ ‫ללכת ולקנות משהו לילדים שלהם‪ ,‬יצא‬

‫בעל‬

‫הצדקה‪,‬‬

‫ניגשו‬

‫הם‬

‫אליו‬

‫מיד‬

‫שהיו בידו‪ .‬עתה התבייש ללכת הביתה‬ ‫בידיים ריקות והלך לבית המדרש‪ ,‬שם‬ ‫מצא ילדים ששחקו באתרוגים ששוב כבר‬

‫כולם‬

‫לא היה צורך בהם‪ ,‬אסף שק מלא‬

‫להפליא שהאתרוג היה ממש נקי‬

‫אתרוגים ויצא לדרך‪ ,‬הוא הלך והלך עד‬ ‫שהגיע למקום זר‪ ,‬התיישב על שקו‪ ,‬ולפתע‬

‫ומהודר מאד‪.‬‬

‫הוקף ע"י חיילים שחקרוהו מה בשק שלו‪.‬‬

‫א'ל ת'בואיני ר'גל ג'אוה‬

‫הרה"ק רבי אברהם מטריסק זיע"א‬

‫השיב האיש‪ :‬אני אדם עני ואין לי מאומה‬

‫נשתהה פעם שעה ארוכה על מפתן‬

‫למכור‪ ,‬לאחר שערכו חיפוש ומצאו את‬

‫הסוכה‪ ,‬חסידיו שהתלוו אליו עמדו‬

‫האתרוגים‪ ,‬שאלוהו איזה מין פירות יש‬ ‫בשק? ענה היהודי‪ :‬אלה הם אתרוגים‪ ,‬פרי‬

‫סיפר הרה"ק בעל השפע חיים‬

‫דוממים ותוהים‪ ,‬עד שפתח פיו‬

‫מיוחד‬

‫זיע"א‪:‬‬

‫ואמר‪ :‬כשנתקרבתי לסוכה התחלתי‬

‫הסוכות‪ ,‬בשמעם זאת‪ ,‬לקחו החיילים אותו‬

‫עובדא ששמעתי מפי איש אחד‬

‫מהרהר‪ ,‬הן אמרתי בתפילת ימים‬

‫שהיה נוכח אז בשלחנו של דו"ז‬

‫נוראים‬

‫כחרס‬

‫ורופאיו אמרו לו כי יבריא רק אם יאכל‬

‫הגה"ק משינאווא זיע"א‪ ,‬ודיבר‬

‫הנשבר‪ ,‬איך רשאי אני להכנס‬

‫מהפרי שהיהודים משתמשים בו בחג‬

‫אז בשמחה על אודות האתרוג‬

‫לסוכה‪ ,‬הרי אסור להכניס בה כלי‬

‫שלהם‪ ,‬הם חיפשו וחיפשו ולא מצאו בשום‬

‫המהודר שנזדמן לו‪ ,‬ונענה אחד‬

‫חרס‪ ,‬אולם נזכרתי במאמר חז"ל‬

‫ואפסה כל תקווה‪ ,‬הופיע היהודי הזה‬

‫מהמסובין שהיה מבני משפחתו‬

‫כלי חרס אין להם תקנה אלא‬

‫והציל את חיי המלך‪ ,‬לאחר שהחלים‪,‬‬

‫ואמר‪ :‬האתרוג שלי יותר מהודר‬

‫בשבירה‪ ,‬ולפיכך שברתי לבבי לפני‬

‫ציווה המלך לרוקן את השק מהאתרוגים‬

‫מן האתרוג של הרבי‪ ,‬ואמר לו‬

‫אלוקי אשר לב נדכה ונשבר לא‬

‫מצאנז ‪-‬‬

‫דודי‪ -‬זקני‬

‫קלויזענבורג‬

‫הק'‪:‬‬

‫האתרוג‬

‫שלך‬

‫שההאדם‬

‫משול‬

‫יבזה‪ ,‬וכך נכנס לפנים הסוכה‪.‬‬

‫שהיהודים‬

‫משתמשים‬

‫בו‬

‫בחג‬

‫יחד עם האתרוגים והביאוהו לארמון‬ ‫המלך‪ ,‬התברר כי המלך היה חולה מאד‪,‬‬

‫מקום פרי כזה‪ ,‬ורק עתה כאשר כמעט‬

‫ולמלא אותו בדינרי זהב‪ ,‬האיש חזר לביתו‬ ‫כשהוא עשיר מופלג‪ ,‬וכל זה בשכר מצוות‬ ‫הצדקה החביבה עליו‪.‬‬ ‫)סיפורי החג בשם המדרש(‬

‫זמני כניסת החג‬ ‫ירושלים‪ 5:30 :‬ת"א‪5:45 :‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫זמני יציאת החג‬

‫חג הסוכות‬

‫ירושלים‪ 6:41 :‬ת"א‪ 6:43 :‬ר"ת‪7:22 :‬‬


‫עמי במחיצתי בזכות ולא בחסד‬

‫בשמחה ובסבר פנים יפות‪ ,‬וניסה להשפיע עליו שישאר לחג‬

‫סיפור זה קרה בשהנה אחת בעיר בארדיטשוב‪ :‬חג הסוכות‬

‫בעיר‪ ,‬והסביר לו איזו זכות גדולה תהיה זו בשבילו לזכות את‬

‫התקרב ובא‪ ,‬ואתרוג עדיין לא היה בנמצא בכל העיר‪,‬‬

‫כל‬

‫היהודי‬

‫אפילו זקני העיר לא זכרו מחסור כזה באתרוגים‪ ,‬שבלעדיו‬

‫שגעגועיו למשפחתו גברו עליו‪ ,‬סירב לבקשתו של הצדיק‪ ,‬רבי‬

‫אי אפשר לקיים מצוות ארבעת המינים הקדושים בחג‬

‫לוי יצחק ניסה שוב ושוב לשכנעו בכל מיני שכנועים‪ ,‬אולם‬

‫הסוכות‪ ,‬הרה"ק רבי לוי יצחק בן שרה סאשא מבארדיטשוב‬

‫הוא לא התרצה‪ ,‬וכאשר התברר כי כל הדברים הם אך‬

‫זיע"א הצטער צער רב על העדרו של אתרוג מעירו לקראת‬

‫לשווא‪ ,‬אמר לו הרב הקדוש רבי לוי יצחק מבארדיטשוב‪ :‬אם‬

‫חג הסוכות‪ ,‬הוא שלח שליחים לכל הישובים והעיירות‬

‫תישאר כאן לחג הסוכות אני מבטיח לך כי תהיה אתי‬

‫שבסביבה‪ ,‬וציווה עליהם לחפש ולקנות אתרוג בכל מחיר‪,‬‬

‫במחיצתי בגן עדן‪ .‬להבטחה זו לא יכול היה היהודי לסרב‪,‬‬

‫ולאחר כל המאמצים והחיפושים‪ ,‬העלו השליחים חרס בידם‬

‫הוא הסכים לוותר על שהייה בחג במחיצתם של בני משפחתו‪,‬‬

‫ושבו בידיים ריקות‪.‬‬

‫ולהישאר בבארדיטשוב לכל חג הסוכות‪ ,‬ולתת לכל בני‬

‫ביקש אותם רבי לוי יצחק שיארבו ליהודים עוברי דרכים‪,‬‬ ‫ואם יימצא אצל מישהו אתרוג‪ ,‬ישדלו אותו למוכרו בדמים‬ ‫מרובים‪,‬‬

‫או‬

‫לפחות‬

‫להסכים‬

‫ולשהות‬

‫בחג‬

‫הסוכות‬

‫הקהילה‬

‫הגדולה‬

‫במצוות‬

‫ארבעת‬

‫המינים‪,‬‬

‫הקהילה לברך על האתרוג שלו‪ ,‬מיד סידרו לאורח אכסניה‬ ‫מכובדת‪ ,‬והבשורה הטובה כי הנה יש אתרוג לחג נפוצה חיש‬ ‫מהר והעיר בארדיטשוב צהלה ושמחה‪.‬‬

‫בבארדיטשוב‪ ,‬ולזכות בכך את בני העיר במצווה הקדושה‬

‫בלילה הראשון של סוכות אחרי תפילת ערבית‪ ,‬כאשר‬

‫של ארבעת המינים‪ .‬ואכן באחד הימים נמצא יהודי שנעדר‬

‫היהודי האורח ביקש להיכנס לסוכתו של בעל האכסניה שלו‪,‬‬

‫מביתו זמן רב‪ ,‬ולשמחתו כבר היה בדרכו לביתו ולמשפחתו‬

‫לקדש על היין ולברך "לישב בסוכה"‪ ,‬הוא הופתע לראות כי‬

‫אחרי הנדודים הרבים‪ ,‬ברשותו היה אתרוג מהודר ביותר‬

‫אין מניחים לו להיכנס לסוכה‪ ,‬הוא ביקש והתחנן ואף דרש‬

‫יחד עם לולב‪ ,‬הדסים וערבות‪" ,‬קומפלט" שלם שבני‬

‫ותבע במפגיע‪ ,‬אך כל זה היה ללא הועיל‪ ,‬וכי מה הוא יכול‬

‫בארדיטשוב היו נותנים כל הון שבעולם כדי לקנות אותו‪,‬‬

‫לעשות? הוא יכול כמובן לעשות קידוש בבית‪ ,‬אבל איזה יהודי‬

‫השליחים שאלו את היהודי אם הוא מוכן למכור להם את‬

‫יוותר על קידוש בסוכה‪ ,‬שלא לדבר על אכילת כזית בסוכה‪,‬‬

‫ארבעת המינים? בהדגישם כי הם לא יעמדו אתו על המקח‪,‬‬

‫ודווקא בלילה הראשון של חג הסוכות‪ ,‬כאשר ראה שלא‬

‫אלא ישלמו לו כמה שרק יבקש מהם‪ ,‬היהודי סירב בכל‬

‫יעזרו לו כל טענות ומענות‪ ,‬פנה היהודי שלנו אל יהודי אחר‬

‫תוקף‪ ,‬באומרו כי האתרוג נקנה על ידו לשימושו האישי‪,‬‬

‫הגר בשכנות‪ ,‬הוא ביקש להתלונן באזניו על חוצפתו של בעל‬

‫והשיג אותו לאחר מאמצים מרובים ואינו עומד כלל‬

‫האכסניה שלו‪ ,‬ולבקש רשות לעשות קידוש ולאכול כזית‬

‫למכירה‪.‬‬

‫בסוכתו‪ ,‬אולם להפתעתו הרבה‪ ,‬גם שכן זה סירב לתת לו‬

‫בלית ברירה הפצירו בו השליחים שיואיל לפחות לעשות‬

‫להיכנס‪ ,‬ותוצאות דומות השיג גם אצל שאר השכנים‪.‬‬

‫את חג הסוכות בעירם‪ ,‬והם יתייחסו אליו בכבוד רב‪ ,‬כאל‬

‫מבולבל ומיואש רץ היהודי בעל האתרוג המהודר אל רבי‬

‫אורח חשוב מאוד המזכה את כל העיר במצווה הגדולה‪,‬‬

‫לוי יצחק הצדיק מבארדיטשוב‪ ,‬הוא הבין כי כנראה היתה זו‬

‫אולם היהודי השיב להם כי אין באפשרותו להיענות‬

‫הוראה של הצדיק‪ ,‬שלא יתנו לו להיכנס לאף סוכה אחת‬

‫לבקשתם‪ ,‬באשר לא היה בביתו זה זמן רב‪ ,‬ועז רצונו לבלות‬

‫בעיר‪ ,‬כשדמעות עומדות בעיניו קבל היהודי באזני רבי לוי‬

‫את החג בחברת אשתו וילדיו‪ ,‬כאשר כלו כל הקיצין הצליחו‬

‫יצחק מבארדיטשוב כי הנה מסרבים לתת לו להיכנס לאף‬

‫השליחים רק לשכנע את היהודי שכאשר יעבור על יד‬

‫סוכה בעיר‪ ,‬והרי זה עוול שלא נשמע כמוהו‪" ,‬וכי כך משלמים‬

‫העיר‪ ,‬יסכים להיכנס לזמן קצר אצל הצדיק רבי לוי יצחק‬

‫לי בעד הטובה שעשיתי שהסכמתי להישאר כאן לחג‪,‬‬

‫מבארדיטשוב‪.‬‬

‫ולהתגלגל בבתי זרים במקום להיות בביתי עם משפחתי‪ ,‬וזאת‬ ‫כי הסכמתי לזכות את בני העיר בברכת ארבעת המינים‪,‬‬

‫כאשר נכנס לביתו של‬

‫הצדיק‪ ,‬קיבלו רבי לוי יצחק‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ולבסוף לא נותנים לי לקיים את מצוות הישיבה בסוכה"‪.‬‬


‫הצדיק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב ניסה להרגיע את‬ ‫היהודי באומרו‪ :‬כי הרי הדין הוא שאם אין אתרוג לא‬ ‫מברכים‪ ,‬הוא הדין לגבי סוכה אם אין‪ ,‬אזי אין‪ ,‬ומחמת‬ ‫אונס פטורים מן הסוכה במקרה כזה‪" ,‬הרבי ודאי צוחק‬

‫מידת הכרת הטוב‬ ‫בספה"ק "חובת הלבבות" כתוב שמידת "הכרת הטוב"‬ ‫היא אחת המידות הבסיסיות והכרחיות בעבודת השי"ת‪,‬‬ ‫והסיבה לכך שהאדם לא מכיר טובה לבוראו‪ ,‬היא מפני‬ ‫שחושב שהכל מגיע לו‪.‬‬

‫ממני‪ ,‬מה פירוש אין סוכה? הלא יש בעיר סוכות רבות‪,‬‬ ‫רק שלא נותנים לי להיכנס לתוכן‪ ,‬הייתי נותן הכל‪ ,‬רק‬ ‫שיתנו לי להיכנס ולקיים את מצוות ישיבה בסוכה"‪ ,‬אמר‬ ‫היהודי בעל האתרוג‪.‬‬ ‫"אם תוותר לי על ההבטחה שנתתי לך בדבר חלקך בגן‬ ‫עדן על ידי‪ ,‬אדאג לכך שיתנו לך להיכנס לסוכה"‪ ,‬אמר‬

‫משל לזוג שבמשך שנים רבות גידלו בביתם יתום‬ ‫ודאגו לכל מחסורו‪ .‬היתום הרגיש בביתם כבתוך שלו‪,‬‬ ‫ולא חש שלמעשה עושים אתו חסד במשך שנים כה‬ ‫ארוכות‪ ,‬באחד הימים הגיע עני לבית ונתנו לו נדבה‬ ‫הגונה‪ ,‬ופיו לא פסק מלברך את בעל הבית ולהודות לו‬ ‫על חסדו הגדול‪ .‬לנוכח ברכות אלו של העני‪ ,‬שאלה‬ ‫בעלת הבית את בעלה‪ :‬מדוע העני שעשינו לו טובה פעם‬

‫לו הצדיק בארשת פנים שלווה‪ ,‬תנאי זה שהציג לו‬

‫אחת‪ ,‬מודה לנו כה רבות‪ ,‬ואילו היתום שאנו מגדלים‬

‫הצדיק בלבל את היהודי שלנו עוד יותר‪ ,‬הוא החל חוכך‬

‫בביתנו ומשפיעים עליו טובה כה גדולה ותמידית‪ ,‬אינו‬

‫בדעתו כשנראה בעליל שההחלטה קשה עליו ביותר‪,‬‬

‫מודה לנו אף פעם? אמר לו בעלה‪ :‬אם תרצי אוכל לגרום‬

‫ואכן הניסיון שהועמד בפניו היה גדול‪ ,‬האם כדאי לו‬ ‫לוותר על הבטחה שכזו להיות במחיצתו של הצדיק בגן‬

‫לו ליתום שיתחיל להודות לנו‪ .‬הוא קרא ליתום ואמר לו‪:‬‬ ‫גידלנו אותך במשך שנים הרבה עד עכשיו‪ ,‬ואנו שמחים‬ ‫שהקב"ה זימן לנו מצוה כה חשובה‪ ,‬אולם עכשיו גדלת‬

‫עדן‪ ,‬וזאת בשביל קיום מצוות סוכה‪ ,‬או שכדאי לו לשלם‬

‫ויש באפשרותך לעמוד ברשות עצמך‪ ,‬לכן‪ ,‬אני מציע לך‬

‫את המחיר הגבוה של אי קיום מצוות סוכה בשביל‬

‫שתעזוב את ביתי ותנסה לחיות חיים עצמאיים‪ .‬הדברים‬

‫הבטחת גן העדן‪.‬‬

‫נפלו על לבו של היתום באופן קשה מאד‪ ,‬אך בלית‬ ‫ברירה הוא יצא לרחוב‪ ,‬ניסה להתפרנס ולמצוא אוכל‪,‬‬

‫לאחר שהוא שקל בדעתו שעה ארוכה‪ ,‬החליט היהודי‬

‫ניסה למצוא מקום מגורים וכו'‪ ,‬לצערו לא עלה הדבר‬

‫לוותר על ההבטחה כדי שיוכל לקיים מצוות הישיבה‬

‫בידו‪ ,‬רעב ונושפל הוא הסתובב ברחובות‪ ,‬כשראה אותו‬

‫בסוכה‪ ,‬הוא הודיע על כך לרבי לוי יצחק מבארדיטשוב‪.‬‬ ‫עתה נהרו פניו של הצדיק מבארדיטשוב סניגורן של‬

‫אותו אדם‪ ,‬קרא לו ואמר שהוא רואה שהוא אינו מסתדר‬ ‫לבד ולכן‪ ,‬הוא יקבל אותו שוב בשמחה לביתו כפי שהיה‬ ‫עד כה‪ .‬מאותה שעה ואילך ידע אותו יתום כיצד להודות‬

‫ישראל‪ ,‬והוא אמר ליהודי‪" :‬עכשיו אחרי שויתרת על‬

‫למטיבו‪ ,‬העובדה שנישל אותו מכל הטובה שהיתה לו‪,‬‬

‫ההבטחה‪ ,‬אני חוזר ומבטיח לך אותו דבר‪ ,‬כל מה‬

‫החדירה לדעתו את הידיעה שעושים עמו חסד תמידי‬

‫שרציתי הוא שתזכה בחלקך בעולם הבא עמי במחיצתי‬

‫ועליו להכיר טובה ולהודות על כך‪.‬‬

‫בזכות ולא בחסד‪ ,‬וכיון שגילית מסירות נפש כה רבה‬

‫הנמשל‪ :‬האדם חי בעולמו של הקב"ה‪ ,‬וה' משפיע עליו‬

‫בשביל קיום מצוות הישיבה בסוכה‪ ,‬הרווחת את חלקך‬

‫חסד תמידי ללא הרף‪ ,‬אולם האדם שהורגל לכל זאת‬

‫בגן עדן‪ ,‬ומעתה הוא נתון לך כדת וכדין"‪.‬‬

‫אינו חש בטובה הגדולה ואינו יודע להודות לה' על כך‪,‬‬ ‫אולם כאשר האדם נקלע ח"ו לצרה או כפוקדת אותו‬ ‫חלילה מחלה‪ ,‬אזי הוא מבין שכל חייו וכל נשימה שלו‬ ‫הינם חסד שהבורא יתברך מעניק לו באותו רגע‪ ,‬באותה‬ ‫שעה הוא לומד גם כיצד להודות לה' על חסדיו‬ ‫התמידיים‪ ,‬והוא מכיר טובה לה' על כל מה שהוא עושה‬ ‫למענו תמיד‪.‬‬ ‫עפ"י הבן איש חי זיע"א(‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫הצדקה הוא הנוי סוכה‬

‫אתרוג‪ ,‬המוכר מסר לו אתרוג‪,‬‬

‫בערב סוכות היה הרה"ק רבי‬

‫וללא בדיקה הכניס אותו למעיל‬

‫חיים מצאנז זיע"א מחלק הרבה‬

‫הארוך‬

‫ויצא‬

‫צדקה יותר מהרגיל‪ ,‬פעם בערב‬

‫החוצה‪ .‬יהודי חשוב שראה את‬

‫סוכות אמר כי הוא צריך אלפיים‬

‫הדבר‪ ,‬התפלא מאוד‪ ,‬ניגש לר'‬

‫רובל‪ ,‬הלכו בניו ולוו אצל הגבירים‬

‫אריה שהכיר אותו‪ ,‬ואמר לו‪ :‬כל‬

‫אלפיים רובל והביאו לאביהם‪,‬‬

‫צעיר פה בודק את האתרוג‬

‫אשר חילק אותם מיד לעניים‪,‬‬

‫בזכוכית מגדלת‪ ,‬ואתה הצדיק‬

‫בליל החג נכנס לסוכה ואמר‪:‬‬

‫והתלמיד חכם‪ ,‬הכנסת את זה‬

‫העולם נוהגים לייפות ולנאות את‬

‫לכיס המעיל ללא בדיקה? אמר‬

‫הסוכה בכל מיני פאר והדר‪ ,‬ואנכי‬

‫לו ר' אריה לוין‪ :‬יש שני הידורים‬

‫לא כן עמדי‪ ,‬הצדקה – זהו הנוי‬

‫שכתובים בתורה‪ :‬אחד "והדרת‬

‫סוכה שלי‪ ,‬הוא פארה והוא הדרה‬

‫פני זקן" ואחד "פרי עץ הדר"‪,‬‬

‫של הסוכה‪.‬‬

‫ויהודים מוכנים להוציא על זה‬

‫שלבש‪,‬‬

‫שילם‬

‫הרבה כסף‪ ,‬וזה יפה מאוד‪ .‬אני‬ ‫המצטער פטור מן הסוכה אך לא‬

‫לקחתי על עצמי את ההידור של‬

‫ממצות הכנסת אורחים‬

‫"והדרת פני זקן"‪ ,‬ואני ממהר‬ ‫עוזר‬

‫מכאן לבית החולים למצורעים‬

‫אל‬

‫רבי‬

‫הגה"ק‬

‫חיים‬

‫גרודזינסקי זיע"א בא פעם אורח‬

‫בטלבייה‪ ,‬ושם אני מהדר את‬

‫לסוכות‪ ,‬הרב קיבל אותו יפה‬

‫"והדרת פני זקן" ואני לקחתי על‬

‫והזמין אותו לאכול בסוכה‪ ,‬ורבי‬

‫עצמי את זה‪ ,‬ואני מקווה שאני‬

‫חיים עוזר בעצמו היה חלש ומצונן‬

‫עושה את זה באמת ובאמונה‪.‬‬

‫ואכל בבית מפני שהמצטער פטור‬ ‫מן הסוכה‪ ,‬באמצע הסעודה נכנס‬ ‫ר' חיים עוזר לסוכה וישב ודיבר‬ ‫אתו‬

‫גדולה‪,‬‬

‫בידידות‬

‫התפלא‬

‫האורח מדוע מקודם נכנס לביתו‬ ‫ועכשיו הוא חוזר לסוכה‪ ,‬אמר לו‬ ‫הגאון‪:‬‬ ‫סוכה‬

‫המצטער‬

‫פטור‬

‫ממצות‬

‫לא‬

‫פטור‬

‫ממצות‬

‫אבל‬

‫הכנסת אורחים‪.‬‬ ‫והדרת פני זקן‬

‫לימוד זכות על כל יהודי‬

‫יום ראשון י"ד תשרי‬ ‫הרה"ק רבי ישראל ב"ר שבתי מקאזניץ‬ ‫)תקע"ה(‬ ‫יום שני ט"ו תשרי‬ ‫יעקב אבינו‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא ב"ר ישכר בער‬ ‫)תרנ"ו(‬ ‫יום שלישי ט"ז תשרי‬ ‫הרה"ק רבי שמעון מירוסלב ב"ר ישראל‬ ‫)תרנ"ו(‬ ‫הגה"ק רבי צבי הירש ב"ר שלמה שפירא‬ ‫)דרכי תשובה – תרע"ו(‬ ‫יום רביעי י"ח תשרי‬ ‫הגה"ק רבי משולם איגרא ב"ר שמשון )אב"ד‬ ‫פרעסבורג – תקס"ב(‬ ‫הרה"ק רבי נחמן ב"ר שמחה מברסלב‬ ‫)תקע"א(‬ ‫יום חמישי י"ט תשרי‬ ‫הגה"ק רבי אליהו ב"ר שלמה זלמן )הגאון‬ ‫מוילנא ‪ -‬תקנ"ח(‬ ‫הרה"ק רבי יעקב יצחק ב"ר אשר )היהודי‬ ‫הקדוש – תקע"ד(‬ ‫הגה"ק רבי אליעזר )יחזקאל( ב"ר יצחק פאפו‬ ‫)פלא יועץ – תקפ"ד(‬ ‫)הרה"ק רבי יצחק אייזיק מלענטשנא‬ ‫)תלמיד החוזה הק' – תקפ"ט(‬ ‫יום שישי כ' תשרי‬ ‫הרה"ק רבי אברהם יהושע העשל ב"ר יעקב‬ ‫)רבי העשל מקראקא – תכ"ד(‬

‫זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬

‫מסופר על הרה"ק רבי אהרן‬ ‫מבעלזא זיע"א שמצא תמיד במה‬ ‫ללמד זכות על בני ישראל‪ ,‬בכל‬ ‫מצב חיפש תמיד בכל יהודי רק‬ ‫את הטוב‪ ,‬בעיניו לא ראה כלל‬ ‫אנשים רעים‪ ,‬היה מעריך כל‬ ‫מעלה וכל מידה טובה שנמצא‬ ‫באדם‪,‬‬

‫וניצל‬

‫אחיזה‬

‫לשם‬

‫אותה‬ ‫לימוד‬

‫כנקודת‬ ‫סניגוריה‬

‫מנהג מבטל דין‬ ‫מסופר על הרה"ק רבי מרדכי‬ ‫מלעכעוויטש זיע"א שעמד פעם‬ ‫בהושענא‬

‫רבה‬

‫לאחר‬

‫חביטת‬

‫הערבות ואמר‪ :‬קיים לנו‪ :‬מנהג‬

‫מספרים שערב סוכות אחד הגיע‬

‫עליו‪ .‬הוא היה אומר‪ :‬אם יש לכם‬

‫הגה"צ רבי אריה לוין זיע"א למאה‬

‫רמב"ם קשה‪ ,‬מה אתם עושים?‬

‫מבטל דין‪ ,‬ובכן אני אומר‪ ,‬שמנהג‬

‫החנויות‬

‫הנכם יגעים ועמלים לתרץ אותו‪,‬‬

‫חבטת‬

‫כל‬

‫שעברה הסבה לסוכות‪ ,‬ובמקום‬

‫הוא הדין אם יש יהודי שיש‬

‫הדינים מישראל‪.‬‬

‫ספרים‪ ,‬מוכרים ארבעת המינים‪.‬‬

‫לעמול‬

‫שערים‪,‬‬

‫ביקש‬

‫ונכנס‬

‫הצדיק‬

‫לאחת‬

‫מהמוכר‬

‫לקנות‬

‫בחסות רשת חנויות‬

‫גל פז‬ ‫ר‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫לתמוה‬

‫עליו‪,‬‬

‫צריך‬

‫הערבות‬

‫יבטל‬

‫את‬

‫ולהתייגע כדי לתרץ אותו‪.‬‬

‫לע"נ הר"ר מרדכי ז"ל ב"ר יבלט"א‬ ‫שמואל הי"ו‬ ‫הר"ר יוסף ַ‬ ‫נלב"ע ט"ו תשרי תנצב"ה‬


‫יותר‬ ‫ה‬

‫ל‬

‫אין‬

‫גד‬

‫כ‬

‫דברים רבה ז‬

‫העונה‬

‫ונין‬

‫מאמן‬

‫י‬

‫אמר‬

‫מן‬

‫ל לפני ה‬ ‫ו‬ ‫קב“‬

‫אמן"הושענא‬ ‫יהא‬ ‫שמיה רבא"‬ ‫רבא מברך‬

‫רב‬

‫לפני‬ ‫יותר‬

‫גליון‬

‫גליון מיוחד‬ ‫יהושע בן לוי לקראת‬ ‫שבת קיט‪:‬‬ ‫זוה“ק ח“ג‪ ,‬כ‬

‫בגודל מעלת עניית "אמן" ו"אמן‪ .‬יהא שמיה רבא" וקדושת בית המדרש | הושענא רבא תשע"ז | גליון ק״ט‬

‫הקשר שבין‬

‫"אמן יהא שמיה רבא"‬ ‫להיום הגדול והנשגב‬

‫"הושענא רבא"‬ ‫בהושענא רבא חל יומא דהילולא רבה של הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב זי"ע‪ ,‬הוא היה מפרש‬ ‫למה נשתרש בכל ישראל לקרוא יום זה בשם "הושענא רבא"‪ ,‬דהנה בעת כזאת נגמר הדין של הימים‬ ‫הנוראים וזקוקים בני ישראל לרחמים מרובים‪ ,‬לפיכך מביאים המלאכים קרונות מלאים אמירת "אמן יהא‬ ‫שמיה רבא" כדי שהם ימליצו טוב על ישראל‪ ,‬שהרי אמר רבי יהושע בן לוי (שבת קיט‪" ):‬כל העונה‬ ‫אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו ‪ -‬קורעין לו גזר דינו" [וב'נתיבות עולם' למהר"ל (נתיב העבודה פרק‬ ‫יא) כתב‪ ,‬דקאי אף אחר חתימת גזר דין‪ ,‬כי לעולם קורעין את הגזירה ע"י עניית אמן יהא שמיה רבא]‪ ,‬ורבי יוחנן‬ ‫אמר "אפילו שמץ של עבודה זרה מוחלין לו"‪ ,‬והיינו "הושענא רבא" שזוכים לגאולה וישועה על ידי‬ ‫"רבא"‪ ,‬זה אמירת אמן שמיה רבא‪.‬‬ ‫וב"אור לשמים" (פרשת בלק) מרמז בפסוק (במדבר כד‪ ,‬יח) "והיה אדום ירשה"‪ ,‬דהנה ידוע ש'אדום'‬ ‫מורה על מידת הדין‪ ,‬ורמזה תורה שכדי להמתיק הדינים יקיים את הנרמז בתיבת "ירשה"‪ ,‬שהיא ר"ת‬ ‫י'הא ש'מיה ר'ב'ה‪ ,‬שאמירתה דוחה ומבטלת כל הדינים‪.‬‬ ‫רמז נאה רמז מרן הבעש"ט הק' זי"ע בפסוק (תהלים סה‪ ,‬ה) "אשר תבחר ותקרב ישכון חצריך‪,‬‬ ‫נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך"‪ ,‬דהנה בשמים ממעל יש כמה בחינות גבוהות זו למעלה מזו‪,‬‬ ‫בתחילה יש את החצר החיצונה לפנים ממנה הבית ואח"כ ההיכל‪ ,‬וכמו כן יש דרגת "ישכון" שהשכינה‬ ‫שורה‪ ,‬ויש דרגת "נשבעה" שהיא גבוהה יותר‪ ,‬וזה מה שרמז דוד המלך ע"ה בזמירותיו‪" ,‬אשרי‬ ‫תבחר" שאם יבחר האדם ב"אשרי" דהיינו א'מן י'הא ש'מיה ר'בא‪ ,‬אזי "תקרב" כל אותם מדריגות‪,‬‬ ‫ויזכה לכולם‪" ,‬ישכון חצריך‪ ,‬נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך"‪ ,‬אשרי חלקו של הזוכה בהן‪.‬‬ ‫בעיצומם של ימי מלחמת העולם השניה התעוררו בני ירושלים לענות "אמן יהא שמיה רבא"‬ ‫בקול ובכוונה שלימה‪ ,‬וכאשר הגנרל הצורר רומל ימ"ש היה בדרכו ממצרים לכבוש את ארץ ישראל‪,‬‬ ‫דאגו מאד יושבי הארץ מפני הסכנה ובדרך נס ופלא נסוגו אחור כידוע‪ .‬בימים ההם אמר הרה"ק‬ ‫רבי שלומק'ה מזוועהיל זי"ע למשמשו הנאמן החסיד רבי אליהו רוט ז"ל "הרגשתי שלא יצליחו‬ ‫הרשעים לכבוש את ארץ ישראל‪ ,‬שהרי התחזקו בעניית 'אמן יהא שמיה רבא'‪ ,"....‬ובכל מצב‬ ‫שהוא אין כוחם של ישראל אלא בפה‪ ,‬ועל כן עצה טובה ונפלאה היא להתחזק בענין זה כדי‬ ‫לקרוע גזר דיננו‪.‬‬ ‫("באר החיים" ‪ -‬ירח האיתנים דף שכ"ג‪ ,‬מפי המשפיע המפורסם הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א)‬ ‫אפשר להשיג הגליונות היו"ל מדי חודש בחודשו‬

‫‪718-305-6886 | Umein.Vumein@gmail.com | www.UmeinVumein.org‬‬

‫לעילוי נשמת הרה"ק רבי ישראל מאיר בן הרב רבי אריה זאב זצ"ל בעל החפץ חיים‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬מרדכי זי״ע‪ ,‬אבד״ק טאהש ‪ -‬ולע"נ הרה"ק רבי חיים זאנוויל בן הר"ר משה זצ"ל‪ ,‬האדמו"ר מריבניץ‬ ‫ולע״נ הרה״ק רבי משולם פייש בן רבי‬


‫‪.‬‬

‫‪ ‬סוכות –‬ ‫בכל ענייני הגיליון ניתן לפנות לדוא"ל‪g.agedank@gmail.com :‬‬

‫מצוות סוכה בט"ו תשרי‬ ‫מה הטעם שנקבע מצוות סוכה בחודש תשרי?‬ ‫ידועים דברי הטור (תרכה) "והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם‪ ,‬הם‬ ‫ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צוונו לעשות‬ ‫סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו‪ ,‬ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן‪,‬‬ ‫לא צונו לעשות סוכה באותו הזמן‪ ,‬לפי שהוא ימות הקיץ‪ ,‬ודרך כל אדם‬ ‫לעשות סוכה לצל‪ ,‬ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך‪,‬‬ ‫ולכן צוה אותנו שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים‪ ,‬ודרך כל אדם‬ ‫לצאת מסוכתו ולישב בביתו‪ ,‬ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה‪ ,‬בזה יראה‬ ‫לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה"‪.‬‬ ‫לכאורה אף אחרי דברי הטור יש להבין טובא מה הטעם שניתקן דייקא‬ ‫בט"ו תשרי‪ ,‬למה לא לקבוע בראש חודש חשון – לדוגמא‪ ,‬ואז אפי' יותר קר‬ ‫ויותר יהיה ניכר שיצאנו אך ורק מפני ציווי השי"ת?‬ ‫הגר"א בביאור ו על שיר השירים‪ ,‬מבאר את טעם ועניין חג הסוכות ביום‬ ‫זה‪ ,‬כך‪ :‬על הפסוק "הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בו"‪ ,‬מפרש הגר"א‬ ‫שקאי על חג הסוכות "הביאני המלך חדריו" – שציוונו להיכנס לסוכה‪" ,‬נגילה‬ ‫ונשמחה בך" – זמן שמחתינו‪ ,‬ומה השמחה?‬ ‫כשחטאו ישראל בעגל‪ ,‬נסתלקו ענני הכבוד‪ .‬ומתי חזרו? ביום כיפור‬ ‫נתבשר משה רבינו "סלחתי כדבריך"‪ ,‬בי"א בתשרי בישר את העם על‬ ‫הסליחה‪ ,‬וציווה בפרשת ויקהל על בניית המשכן‪ ,‬בי"ב וי"ג בתשרי התנדבו כל‬ ‫העם כסף וזהב ועצים לבניית המשכן‪ ,‬עד שהורה משה להפסיק מלהביא‪,‬‬ ‫בי"ד שקל משה את כל הכסף והזהב וציווה לבעלי המלאכה איך לעשות כל‬ ‫דבר‪ ,‬בט"ו בתשרי התחילו לבנות את המשכן‪ .‬תיכף בתחילת בניית המשכן‬ ‫חזרו ענני הכבוד לשרות מעל בני ישראל‪.‬‬ ‫בזה מובן היטיב שדווקא ביום ט"ו תשרי שייך לעשות את חג הסוכות‬ ‫כזכר ליום שבו חזרו העננים לשכון‪.‬‬ ‫עוד יש בזה‪ ,‬שלכן זהו "זמן שמחתינו" כיוון שביום זה ראו בחוש שהקב"ה‬ ‫סלח להם על העוון‪ ,‬בזה שהשרה עליהם את העננים‪ ,‬וזהו בעצם שמחה על‬ ‫הסליחה שקבלו ביום כיפור‪ .‬ולכן נקבע השמחה לדורות שגם אנו שמחים על‬ ‫מחילת העוון שהיה לנו ביום הכיפורים‪ ,‬וכשנכנסים אנו לסוכה הרי מוקפים‬ ‫אנו ב"ענני הכבוד" שהרי זהו "צילא דמהימנותא"‪ ,‬כאות וכזכר לסליחה‬ ‫ולמחילה‪.‬‬ ‫עוד מן הדמיון בין העניינים‪ ,‬שכמו אז בין יום כיפור לסוכות התעסקו בני‬ ‫ישראל עם התנדבות של כסף וזהב ועצים כן אנו בימים אלו שבין יוהכ"פ‬ ‫לסוכות מוזילים כסף וזהב לקניית ד' מינים ומתנדבים עצים לבניית הסוכה‪.‬‬ ‫יש המבארים בזה את השמחה בעת שמחת בית השואבה‪ ,‬ומה שמצינו‬ ‫שאמרו "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנתנו ומי שחטא אמר אשרי זקנתנו‬ ‫שכיפרה על ילדותנו"‪ ,‬שעיקר השמחה היה על התשובה‪ ,‬ועל שנתקבלה‬ ‫התשובה‪.‬‬

‫עוד יש לבאר‬

‫שמח"ת תשע"ז‬

‫‪‬‬

‫© כל הזכויות שמורות למו"ל‪ .‬אין לקרוא בזמן התפילה וקריה"ת‬

‫כן קרא שם המקום" העוה"ז‪" ,‬סוכות" הכל ארעי ולכן סוכות כנגד יעקב כי‬ ‫יעקב עשה כל עניני וקניני העוה"ז ארעאי עיי"ש‪.‬‬ ‫הרב ברוך רוזנבלום מפרש עפי"ז את הטעם למה מצטער פטור מן הסוכה‪,‬‬ ‫שכן אם הגשמיות והנוחות עדיין תופס מקום אצלך אם לא הבנת את עניין‬ ‫הסוכה וא"כ פטור הינך מלשבת בו‪...‬‬ ‫בזה מובן‪ ,‬למה אומרים קהלת בשבת חול המועד סוכות שכן מתחיל‬ ‫בפסוק "הבל הבלים הכל הבל"‪ ,‬שזהו עניינו של חג הסוכות‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫הדס תרי וחד (סוכה לב‪ ,‬ב)‬ ‫בש"ס סוכה (לב‪ ,‬ב) "גבי הדס רב כהנא אמר אפילו תרי וחד רב אחא בריה‬ ‫דרבא מהדר אתרי וחד הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא (פירש"י מהדר אתרי‬ ‫וחד אע"ג דתלתא בחד קינא כ"ש דכשר הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא) א"ל‬ ‫מר בר אמימר לרב אשי אבא לההוא הדס שוטה קרי ליה" עכ"ל הגמרא‪.‬‬ ‫חסיד אמיתי‪ ,‬עבד לעבדי ה'‪ ,‬הוא זה המקיים את דברי רבו כפשוטם ממש‪,‬‬ ‫ללא כל שינוי‪ ,‬למרות שהעומד מן הצד יפרש את דברי הרב במשמעויות‬ ‫שונות שגם הן תתפרשנה היטב לפי פשוטם של דברים‪.‬‬ ‫גיסי הגר"י ישראלזון‪ ,‬סיפר מעשה מופלא שהתרחש בברנוביץ‪ ,‬העיירה‬ ‫שבה נולד‪ ,‬הסיפור הוא בשם סבו שהיה משניח בישיבת ברנוביץ‪.‬‬ ‫כידוע לבד מישיבתו הקדושה של רבי אלחנן ווסרמן הי"ד היה בברנוביץ‬ ‫בית מדרש נוסף שוקק חיים של האדמו"ר מסלונים זצ"ל בעל ה"בית אברהם"‪.‬‬ ‫סיפורים רבים נפוצו ברבות הימים על האחדות המופלאה שבין שני האישים‬ ‫ענקי הרוח‪ ,‬האדמו"ר ורבי אלחנן‪ ,‬שהישרו מרוחם הגדולה על כל יהודי‬ ‫העיירה ברנוביץ‪.‬‬ ‫הגר"י ישראלזון סיפר שבשטיבל הסלונימאי היה מנהג של קבע בשבתות‬ ‫ובימים טובים‪ ,‬שבעלי הבתים לקחו לביתם את כל האורחים והעניים שנקלעו‬ ‫לעיירה‪ ,‬ולא השאירו אף אחד ללא בית וללא שלש סעודות‪.‬‬ ‫כדי לראות ולוודא שאכן לא נישאר עני אחד ללא אירוח‪ ,‬קבע בעל ה"בית‬ ‫אברהם" מנהג לעצמו‪ ,‬לצאת אחרון מבית המדרש‪ .‬והנה אירע פעם שלאחר‬ ‫שיצאו כל החסידים עם אורחיהם‪ ,‬התברר שאחד העניים נותר לבדו‪ ,‬ואף אחד‬ ‫לא הזמינו לסעודות היום טוב‪ .‬בבית החסידים היו באותו רגע רק הרבי‪ ,‬העני‬ ‫ואחד החסידים‪.‬‬ ‫פנה האדמו"ר לחסיד ואמר לו "אורח זה מוטל על הכתפיים שלך"‪.‬‬ ‫ללא שהיות רץ החסיד אל העני והזמינו לסעוד על שלחנו‪ ,‬אך בעוד העני‬ ‫מתכונן לקום ממקומו התכופף החסיד וציווהו‪ ...‬לעלות על כתפיו‪ ,‬וכך יישא‬ ‫אותו עד הבית‪.‬‬ ‫משסירב העני ו'הסביר' לחסיד שכוונתו של הרבי היתה שהוא ידאג‬ ‫לסעודותיו ולא שישאו על כתפיו‪ ,‬ענהו החסיד בלשון פקודה‪" :‬כיוון שהרבי‬ ‫אמר שאתה תהיה על הכתפיים שלי‪ ,‬אין לך ולי כל ברירה אחרת אלא לבצע‬ ‫את ההוראה במלואה"‪...‬‬ ‫וכך הלכו שניהם ברחוב כשהעוברים והשבים בסימטאותיה של ברנוביץ‬ ‫משתאים לנוכח המראה של החסיד‪ ,‬שלא היה צעיר לימים‪ ,‬הנושא את אורחו‬ ‫על כתפיו‪.‬‬ ‫כי הרבי אמר‪.‬‬ ‫ויעוי ין במסכת סוטה דף ל"ב עמוד ב' המספרת על רב אחא בריה דרבא‬ ‫שהיה מהדר לקנות הדסים שאינם משולשים ממש אלא שני עלים בעוקץ‬ ‫אחד ועלה אחד מלמטה העולה ורוכב על שניהם‪ ,‬הואיל והדבר יצא מפיו של‬ ‫רב כהנא‪.‬‬ ‫(טובך יביעו)‬

‫הטור (או"ח סימן תי"ז) מביא מאחיו שסוכות כנגד יעקב אבינו דכתיב‬ ‫"ולמקנהו עשה סו כות" וצ"ב מה השייכות שעשה למקנהו סוכות לחג‬ ‫הסוכות?‬ ‫בפסוק "ויעקב נסע סוכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות על כן קרא‬ ‫שם המקום סוכות" (בראשית לג‪ ,‬יז)‬ ‫ועי' בתרגום יונתן בן עוזיאל שתרגם "ויעקב נטל לסוכות ואישתזיב תמן‬ ‫תריסר ירחי שתא ובנא ליה בי מדרשא ולגיתו עבד מסלן בגין כך קרא שמא‬ ‫דאתרא סוכות" ומבואר שביתו של יעקב אבינו זה בית המדרש ולקנינו עשה‬ ‫מבנה עראי וקנינו כולל כל עניניו הגשמיים ביתו נכסיו הכל היה בסוכות דירת‬ ‫עראי והיות וכל תוכן חג הסכות הוא "צא מדירת קבע ושב בדירת עראי" כדי‬ ‫להמחיש שכל עניני העוה"ז הם עראיים לכן חג סוכות הוא כנגד יעקב אבינו‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון‬ ‫שהמחיש זאת בהנהגתו‪.‬‬ ‫ובחיד"א בספרו שמחת הרגל כ' "ולמקנהו עשה סוכות" וז"ל כל קניני‬ ‫איתא במדרש (תנחומא אמור פרק כב) "ולקחתם לכם ביום הראשון וכי‬ ‫העוה"ז "עשה סוכות" שהיה הכל ארעי אצלו וכאיש אשר מזומן לדרך שכל ראשון הוא והלא ט"ו יום הוא ואת אמרת ביום הראשון אלא ראשון הוא‬ ‫עניניו בעיר אשר הוא יושב בה הוא ארעי כן היה בעיניו כל קניני העוה"ז "על לחשבון עוונות"‪.‬‬

‫א‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫בספר אמרי יצחק מפרש כך‪ :‬הגמרא אומרת שהשאלה הראשונה שעליה‬ ‫נשאל האדם בבית דין של מעלה הוא "נשאת ונתת באמונה?" דהיינו האם‬ ‫עבר על איסור גזל‪ ,‬והגמרא במסכת סוכה דורשת מן הפסוק "ולקחתם לכם"‬ ‫– לכם ולא מן הגזול‪ .‬וזה כוונת המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון – ראשון‬ ‫לחשבון עוונות שזה השאלה הראשונה בחשבון העוונות האם היה "לכם" או‬ ‫לא‪...‬‬

‫חג הסוכות תעשה לך‬ ‫בביאור שורש מצות סוכה כותב הגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק זצ"ל‬ ‫(משך חכמה‪ ,‬אמור)‬ ‫התורה נחלקת לשני סוגי מצוות‪ ,‬ישנם מצוות שמדריכים את האדם‬ ‫להתנהג נגד טבעו‪ ,‬וישנם המטהרים ומזככים אותו בדרך טבעו‪ .‬מצות סוכה‬ ‫כיצד? אחרי שעמל אדם בשדהו‪ ,‬כל ימות הקיץ הוא חורש‪ ,‬זורע‪ ,‬עודר‪ ,‬קוצר‪,‬‬ ‫מעמר ובסופו של דבר אוסף הוא את גרנו וממלא אסמיו בר‪ ,‬לבו שמח בפרי‬ ‫עמלו‪ ,‬מה מתוקה לו מנוחתו‪ ,‬ואיך יערב לו להסתופף תחת קורת גגו‪ ,‬לשבת‬ ‫ולהתענג בצל ביתו‪ .‬והנה באה התורה וציוותה עליו "צא מדירת קבע ושב‬ ‫בדירת ארעי"‪ ,‬זהו לנגד לטבע לקדש כוחות האדם והרגשותיו מגבול החמרי‬ ‫מפני כן אמרו חז"ל ששם שמים חל על עצי הסוכה כעל החגיגה‪ ,‬ולמדוהו‬ ‫ממקרא שכתוב "חג הסוכות תעשה לך"‪ ,‬עד שעצי הסוכה אסורים בהנאה מן‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫מאידך‪ ,‬ישנם מצוות שאם אמנם הם מובנים לפי חוקי הטבע‪ ,‬בכל זאת‬ ‫ניתוספו עליהם חוקי החכמה העליונה בפרטים מסוימים‪ ,‬לכן בהיות כי חוק‬ ‫הטבע הוא לשמוח בעת האסיף בזרעונים ועטרות של שבלים‪ ,‬לזה באה‬ ‫התורה והגבילה ארבעה מינים מיוחדים לקיים בהם "ושמחתם לפני ה'‬ ‫אלקיכם שבעת ימים"‪.‬‬ ‫כאשר נדקדק נמצא‪ ,‬שלגבי אתרוג לא נזכר ענין "שיהא שם שמים חל‬ ‫עליו" כמו בעצי סוכה‪( ,‬רק ברש"י בסוכה דף ל"ז) יוצא לנו לפי הקדמה זו‬ ‫שאותן מצוות שניתנו נגד טבענו‪ ,‬נדרש להן הכנה וחיזוק רב‪ ,‬ומטעם זה דרשו‬ ‫חז"ל "חג הסוכות תעשה לך" תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬לא כן מצות ארבעת‬ ‫המינים שאינה מנגדת לטבע‪ ,‬אף שאינם אגודים כשרים הם‪ ,‬ולא נאמרה בהם‬ ‫הכנה דרבה‪.‬‬ ‫(חיים שיש בהם)‬

‫והיית אך שמח‬

‫ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות‪ ...‬ואין הגדולה והכבוד אלא‬ ‫לשמוח לפני ה' שנאמר 'ודוד מפזז ומכרכר לפני ה'"‪.‬‬ ‫מדברי הרמב"ם משמע‪ ,‬כי שמחת בית השואבה הנוהגת במקדש בחג‬ ‫הסוכות היא מכח "דין שמחת יום טוב"‪ ,‬לכאורה במה נתייחד חג הסוכות‬ ‫משאר ימים טובים שלא מצינו בהם שמחה יתירה "שהיו מספקין ומרקדין‬ ‫ומטפחין"?‬ ‫ביאר את החילוק ראש ישיבת בריסק‪ ,‬הגאון רבי יאשע בער סולובייצ'יק‬ ‫זצ"ל באופן זה‪:‬‬ ‫בשאר המועדים חיוב השמחה כפי שהגדיר הרמב"ם (בהלכות יום טוב‬ ‫פרק ו' הלכה י"ז) הוא ש"חייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו‬ ‫ואשתו" יוצא מפורש מדבריו שגדר השמחה ביום טוב היא שמחת הלב‬ ‫שמחה פנימית‪ .‬משום כך‪ ,‬לא חייבו לרקוד ולספק ולטפח‪ ,‬מכיון שפעולות‬ ‫שמחה אלו אינם אלא ביטוי לשמחה חיצונית‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬בחג הסוכות נאמר "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים"‪,‬‬ ‫משמע‪ ,‬שמלבד שמחת הלב יש חיוב נוסף של שמחה חיצונית‪.‬‬ ‫והסבר הענין הוא‪ ,‬שלשמוח "לפני ה'" לא די בשמחה פנימית‪ ,‬והצורך הוא‬ ‫גם כן ברקידה ופיזו ז שכן לא שייך לרקוד ולשמוח אלא לפני מי ששמחים בו‪,‬‬ ‫כמו ששנינו (כתובות ט"ז) "כיצד מרקדין לפני הכלה" שמכיון שהוא לפני‬ ‫הכלה יש ענין של רקידה‪.‬‬ ‫לזאת חותם הרמב"ם את דבריו "ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני‬ ‫ה' שנאמר 'ודוד מפזז ומכרכר לפני ה""‪ ,‬פירוש‪ ,‬כיון שדוד המלך עמד לפני‬ ‫הארון‪ ,‬לכן רקד ופיזז‪ ,‬ולא הסתפק בשמחת הלב שהיא שמחה פנימית בלבד‪.‬‬ ‫כשהציע רבי יאשע בער זצ"ל את החידוש הנזכר לפני אביו‪ ,‬הגאון רבי‬ ‫יצחק זאב זצ"ל מבריסק קילסו מאד והסכים אתו‪.‬‬ ‫הוא עוד הוסיף ואמר‪ ,‬שלפי זה מובן ומבואר היטב מנהגו של רבינו הגר"א‬ ‫מווילנא (המובא בספר "מעשה רב") שבשמחת תורה "היה הולך לפני הספר‬ ‫תורה שמח מאד ברוב עוז וחדוה וחכמת אדם תאיר פניו כלפיד אש בוערת‬ ‫ומספק כף אל כף ומפזז ומכרכר בכל עוז לפני הספר תורה וכשהוחזר הספר‬ ‫תורה לארון קודש שוב לא היה שמח כל כך רק כמו שאר יום טוב"‪.‬‬ ‫הסביר הגרי"ז מ בריסק את מנהגו של הגר"א כי הנה בשעה שהוציאו את‬ ‫ספר התורה אז היה זמן של לפני ה' לכן צריך לשמוח גם שמחה חיצונית‬ ‫הנעשית על ידי פעולה חיצונית של פיזוז וכרכור לעומת זאת כשהחזירו את‬ ‫ספר התורה לארון שוב אין כאן "לפני ה'" ולכן שמח הגר"א רק "כמו שאר יום‬ ‫טוב"‪ ,‬אשר חיובו רק "להיות בהן שמח וטוב לב" ‪ -‬שמחה פנימית גרידא‪.‬‬

‫בגמרא‪ ,‬לרבות לילי יום טוב האחרון של חג‪.‬‬ ‫המפרשים נתקשו‪ ,‬ה איך מרבים מכאן שמחה לליל יו"ט אחרון הרי בכל‬ ‫אם אני כאן הכל כאן (סוכה נג‪ ,‬א)‬ ‫מקום "אך" הוא לשון מיעוט?‬ ‫"אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן‪:‬‬ ‫תירץ בזה הגה"ק רבי שאול בראך מקאשוי זיע"א בעל משמרת אלעזר‪,‬‬ ‫שגם אחרי ר"ה ויום כיפור ישנה איזשהו חשש בליבו של אדם אם אכן יצא אם אני כאן הכל כאן‪ ,‬ואם איני כאן מי כאן"‬ ‫זכאי לגמרי בדינו‪ ,‬אבל אחרי הושענא רבה כבר מקבל "פיתקא טבא"‪ ,‬וסמוך‬ ‫כיצד זה הלל הזקן‪ ,‬הענוותן הגדול יעיד וישתבח בעצמו אם אני כאן הכל‬ ‫ובטוח ליבו בישועתו‪ ,‬ובליל שמיני עצרת הינו כולו שמח‪ .‬ומעמיס בזה את כאן ואם איני כאן מי כאן?‬ ‫כוונת הדרש בגמרא‪ :‬והיית אך שמח – לרבות לילי יום טוב האחרון‪ ,‬דהיינו‬ ‫ה"חתם סופר" (דרשות חת"ס) מביא ביאור בשם רבו המובהק רבי פינחס‬ ‫שבאיזה שעה נשאר האדם אך שמח בלי שום עצב ודאגה? בליל יום טוב הלוי הורוביץ זצ"ל רבה של פרנקפורט בעל "הפלאה"‪:‬‬ ‫האחרון אחרי הושענא רבה‪...‬‬ ‫"אם אני כאן" ‪ -‬כלומר‪ ,‬אם אדם פחות‪-‬ערך כמוני נמצא כאן‪ ,‬הרי "הכל‬ ‫כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה כאן" ‪ -‬כי אז כולם ראויים להיות כאן ולעבוד את ה'‪.‬‬ ‫(סוכה ט‪ ,‬א)‬ ‫"ואם איני כאן" ‪ -‬וסיבת מניעתי תהיה אמנם‪ ,‬משום שאיני ראוי לכך‪ ,‬הרי‬ ‫מן הראוי להעתיק קטע מתוך ספר הקדוש "ראשית חכמה" (שער "מי כאן" ‪ -‬הלא כל אחד יחשוד את עצמו כן‪ ,‬ונמצא שאיש לא יפקוד את בית‬ ‫הקדושה פרק ארבעה עשר) "וכן היה מנהג מורי ע"ה (הרמ"ק) שלא לדבר ה' עד שיהא בית ה' שמם חלילה!‬ ‫בתוך הסוכה בימי חג הסוכות אלא בדברי תורה‪ ,‬כי מצות סוכה קדושתה‬ ‫ומוסיף ה"חתם סופר" על פירוש זה "והוא נפלא"‪.‬‬ ‫והעד‪ ,‬שעצי הסוכה חל עליהם קדושה ואסורים כל ז' כמו שאמרו‬ ‫גדולה‪ֵ ,‬‬ ‫(חיים שיש בהם)‬ ‫רבותינו ז"ל (סוכה פרק ד)‪ .‬וכן מצינו שפירש רשב"י עליו השלום (זוהר פרשת‬ ‫יש המבארים כך‪ :‬אם אני כאן – שאם ה"אני" שלי כאן בעולם הזה ומונח‬ ‫אמור סוף דף קג) שהאבות באים לסוכה ואמר כי הא דרב המנונא סבא כד בגשמיות‪" ,‬הכל כאן"‪ ,‬אזי מופרע מסובביו וממעשיהם‪ ,‬אבל אם "אין אני‬ ‫הוה עייל לסוכה הוה חדי וקאים על פיתחא דסוכה מלגאו ואמר נזמן כאן"‪ ,‬שהאני שלו לא מונח כאן בגשמיות – מי כאן? מי יכול להפריע לו‪ ,‬שאינו‬ ‫לאושפיזין מסדר פתורא וקאים על רגלוהי ומברך ואומר בסוכות תשבו‪ ,‬תיבו מרגיש הפרעה מצד סובביו‪.‬‬ ‫אושפיזין עילאין תיבו תיבו אושפיזי מהימנותא תיבו‪ ,‬ארים ידוי וחדי ואמר‬ ‫זכאה חולקנא זכאה חולקהון דישראל‪ ,‬דכתיב (בראשית לב‪ ,‬ט) כי חלק ה'‬ ‫מצטער פטור מן הסוכה‬ ‫עמו‪ ,‬והוה יתיב‪ ,‬עד כאן לשונו‪.‬‬ ‫בשו"ת מהרש"ג (או"ח סימן לה) כתב ליישב את מנהג כמה אנשי מעשה‬ ‫ולעיל מזה עמוד הקודם קרא לסוכה "צלא דמהימנותא" ואמר כל מאן‬ ‫דיתיב ת חות צלא דמהימנותא אחסין חייו ליה ולבנוי לעלמין ואתברך ברכתא שנשארים לישיב בסוכה אף אם ירדו גשמים בשיעור של "תסרך המקפה"‪,‬‬ ‫עילאה וכו'‪ .‬הרי שאדם בתוך הסוכה מוקף מאויר קדושה‪ ,‬וכמה קדושות יש שהנה הרמ"א פסק שאם הצער לא יפסיק כשיצא מן הסוכה‪ ,‬אין בו פטור‬ ‫בה כמבואר‪ ,‬ולכן ראוי להתרחק משיחה והיתול אלא יקיים וגילו ברעדה" מחובת סוכה‪ .‬והנה אותם אנשי מעשה‪ ,‬באם יאכלו מחוץ לסוכה‪ ,‬יהיה להם‬ ‫צער גדול מזה‪ .‬לכן‪ ,‬אין בהם את הפטור של ירידת הגשמים שכן מה לי צער‬ ‫עיי"ש עוד‪.‬‬ ‫זה ו מה לי צער אחר?!‪ ,‬אמנם‪ ,‬יש להיזהר שלא להיות דובר שקר ושלא לרמות‬ ‫את עצמו בזה‪.‬‬

‫ושמחתם לפני ה' אלקיכם‬

‫כתב הרמב"ם בהלכות לולב (פרק ח' הלכה י"ב) "והאיך היתה שמחה זו‬ ‫החליל מכה ורוקדין ומשפקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו‬ ‫שיודע‪ ...‬מצוה להרבות בשמחה זו‪ ...‬ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ב‬

‫ויהי בשלם סוכה ומעונתו בציון (תהילים עו‪ ,‬ג)‬ ‫מה הקשר בין שני עניינים אלו?‬ ‫מבאר הגר"א שהן מצוות סוכה והן מצוות ישיבת ארץ ישראל‪ ,‬שניהם‬ ‫מיוחדים בכך שאנו מקיימים את המצווה בכל הרמ"ח אברים ובכל הגוף ממש‪,‬‬


‫וידוע על זה המשל של הבעל שם טוב זצ"ל ("כתנת פסים"‪ ,‬צו)‪ ,‬לפריץ‬ ‫שגייס את כל האיכרים לקצר תבואת שדותיו‪ .‬עמד לפקח על עבודתם‪ ,‬וראה‬ ‫נער עומד בצד‪ .‬שאל‪" :‬מדוע אינו עובד?" וענו‪" :‬קטן הוא"‪ .‬קבל את התשובה‪.‬‬ ‫עמלו וקצרו‪ ,‬ולפנות ערב ערך להם סעודה‪ .‬ראה שאותו נער בא להסב‪,‬‬ ‫ותמה‪" :‬מה זה‪ ,‬לענין המלאכה נקרא קטן‪ ,‬ולענין הסעודה נקרא גדול?!"‬ ‫הוא הדין בענין ההסתפקות במועט או ההשתוקקות להשיג עוד ועוד‪.‬‬ ‫שתי התכונות טבועות בנפש האדם‪ ,‬ושתיהן שכנו הן באברהם אבינו ולהבדיל‬ ‫בבלעם הרשע‪ .‬השאלה‪ ,‬לענין מה הוא "קטן" ולענין מה "גדול"‪ .‬אברהם אבינו‬ ‫נחון במדת ההסתפקות לענין הרכוש‪ ,‬אבל שאף לגבי מרומים ברוחניות‪.‬‬ ‫וכשהיה בן מאה וחולה‪ ,‬וחמה הוצאה מנרתיקה והקדירה את העולם‪ ,‬לא נטל‬ ‫יום חפשה אלא ישב פתח האהל‪ ,‬ושלח עבדו לחפש עוברים ושבים‪ ,‬ומשלא‬ ‫מצא עמד לצאת בעצמו‪ .‬כאן לא נקט במדת ההסתפקות והשמחה בחלקו‪.‬‬ ‫והפוכו של דבר בבלעם‪ .‬כסף וזהב‪ ,‬רצה מלא הארמון‪ .‬אבל ברוחניות‪ ,‬התפלש‬ ‫ברפש‪.‬‬ ‫וזהו שדרשו (מכות י ע"א)‪ :‬מאי דכתיב "אהב כסף לא ישבע כסף" (קהלת‬ ‫ה‪ ,‬ט)‪ ,‬זה משה רבינו‪ ,‬אוהב מצוות שלא ישבע מצוות‪ .‬יודע היה משה שאין‬ ‫שלוש ערי מקלט שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו השלוש בארץ כנען‪,‬‬ ‫ואמר‪ :‬מצוה הבאה לידי אקימנה‪ ,‬שנאמר‪" :‬אז יבדיל משה שלש ערים בעבר‬ ‫הירדן" (דברים ד‪ ,‬מא)‪ .‬כה גדוש היה במצוות ובמעשים טובים‪" ,‬שאין לך גדול‬ ‫במעשים טובים יותר ממשה" (ברכות לב ע"ב)‪ ,‬וזכה וזכה את הרבים וזכות‬ ‫הרבים תלוי בו (אבות פ"ה מי"ח)‪ ,‬ולא ותר על חצי מצוה! והשתוקק כל כך‬ ‫להכנס לארץ‪ ,‬אך ורק כדי לקים המצוות התלויות בה (סוטה יד ע"א)!‬ ‫"אם תבקשנה ככסף‪ ,‬וכמטמנים תחפשנה‪ ,‬אז תבין יראת ה'‪ ,‬ודעת אלקים‬ ‫תמצא" (משלי ב‪ ,‬ד‪ -‬ה)‪ .‬כשרואים כמה עמלים הם לצבר רוחים‪ ,‬וככל‬ ‫שמתעשרים ומרבים נכסים מרבים דאגה (אבות פ"ב מ"ז)‪ ,‬יש לו מנה רוצה‬ ‫מאתים‪ ,‬יש לו מאתים וכבר רוצה ארבע מאות (קהלת רבה א‪ ,‬לב)‪ .‬ויותר מזה‬ ‫"כמטמנים תחפשנה"‪ ,‬כמה משקיעים הם בחיפוש אחר המטמונים‪ ,‬שאולי‬ ‫לא יניב מאומה ויבלע סכומי עתק‪ ,‬כמה קדוחי נפט וחפושי גז עקרים בתקוה‬ ‫שמא ואולי‪ .‬וכאן‪ ,‬הן "יגעת ולא מצאת‪ ,‬אל תאמין!" (מגלה ו ע"ב)‪.‬‬ ‫"אמר רבי אלעזר‪ ,‬מימי לא קדמני אדם לבית המדרש‪ ,‬ולא הנחתי אדם‬ ‫שם ויצאתי‪ .‬פעם השכמתי‪ ,‬ומצאתי הזבלים והתבנים‪ ,‬ואמרתי‪ :‬אם תבקשנה‬ ‫ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'‪ .‬ואנחנו‪ ,‬לא כזבלים ולא‬ ‫כתבנים?!" פועלי האשפה משכימים לפנינו?! (שיר השירים רבה א‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫יראה האדם איפה שקדנותו והתלהבותו‪ ,‬ויבין האם הוא מאוהבי כסף או‬ ‫מאוהבי מצוות‪ .‬ממחפשי מטמונים‪ ,‬או יראת ה' ודעת אלקים‪.‬‬ ‫"יושב ומשוחח כל היום‪ ,‬ואינו מתעיף‪ ,‬קם להתפלל והוא עיף‪ .‬יושב‬ ‫ומשוחח כל היום ואינו מתעיף‪ ,‬יושב ללמד ועיף?! הוי‪" :‬ולא אותי קראת יעקב‪,‬‬ ‫כי יגעת בי ישראל"! (ישעיה מג‪ ,‬כב) (אסתר רבה ג‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫הייתי פעם בשעור תורה‪ .‬הקהל התנמנם‪ ,‬והמגיד שעור בקש לעוררם‪.‬‬ ‫אמר בהתלהבות‪" :‬והרי כלל נקוט בידינו‪ ,‬שהמוציא מחברו עליו" ‪ -‬והם ישנים!‬ ‫זעק‪" :‬עליו" ‪-‬‬ ‫קמו בבעתה ומלמלו‪" :‬עליו השלום"‪ ,‬רק שיהיה מרצה‪...‬‬ ‫אבל מעודי לא ראיתי מי שנרדם בעסק‪ ,‬ליד הקפה‪ ,‬כשהקונים צובאים על‬ ‫הדלפק!‪...‬‬ ‫באו ונעיין בסיפור מהגמרא (תמיד לב ע"ב)‪ :‬אלכסנדר מוקדון ערך מסע‬ ‫לכבוש העולם‪ .‬עבר את הררי החשך והגיע למחוז שכלו נשים‪ .‬בקש לערך עמן‬ ‫מלחמה‪ .‬אמרו לו‪" :‬ממה נפשך‪ ,‬אם תהרגנו יאמר‪ :‬נשים הרג‪ .‬ואם נהרגך‪,‬‬ ‫יאמרו שנפלת ביד נשים"‪.‬‬ ‫השלים עמן‪.‬‬ ‫אמר‪" :‬הבו לי לחם לאכל"‪ .‬הביאו לפניו שלחן של זהב‪ ,‬ועליו ככר לחם‬ ‫מזהב‪.‬‬ ‫תמה‪" :‬וכי כך נוהגים אצלכם‪ ,‬לאכל לחם של זהב?"‬ ‫אמרו לו‪" :‬לאו‪ ,‬אוכלים אנו לחם חטה‪ .‬אבל אם בשביל לחם חטה באת‪,‬‬ ‫האם לא היה לך בארצך?!"‪...‬‬ ‫כשיצא משם‪ ,‬כתב על שער המחוז‪" :‬אני אלכסנדר מוקדון שוטה הייתי‬ ‫עד שבאתי לכאן והנשים אלפוני חכמה"‪...‬‬ ‫כשחזר ישב ליד מעין לאכל לחם‪ ,‬והיו עמו דגים מלוחים‪ ,‬שישתמרו בדרך‪.‬‬ ‫הדיחם במי המעין להסיר מליחותם‪ ,‬וספגו טעם מעדן ונפלא‪ .‬אמר‪ :‬כנראה‪,‬‬ ‫נובע מעין זה מגן העדן‪.‬‬ ‫ויש לי שאלה‪ :‬את המעין הזה מצא בדרכו חזרה‪ ,‬משמע שעבר שם בדרכו‬ ‫לאותו מחוז‪ .‬מדוע אז לא הבחין בו ובסגלתו‪.‬‬ ‫והתשובה כבר נתנה‪ :‬כשהלך לשם היו כל מעיניו נתונים לכבש עוד ועוד‪,‬‬ ‫להשתלט ולמשל על מעבר להררי חשך‪ .‬בסדר‪ ,‬יכניע‪ ,‬ידביר תחתיו‪ ,‬ומה‬ ‫הלאה‪ ,‬ובשביל מה‪ ,‬אין זו שאלה‪ .‬דחף הוא‪ ,‬ואינו בשליטה‪ .‬בסחף זה‪ ,‬אין‬ ‫מבחינים במעין מגן העדן!‬ ‫רק כשפקחו הנשים את עיניו‪ :‬מה צריך האדם יותר מלחם לשבע‪ .‬לשם‬ ‫מה טרחת ובאת‪ ,‬מה חסר לך בארצך‪ .‬וכששקטה מעט המית השקיקה‪,‬‬ ‫התפנה למצא את המעין המברך!‬

‫וזה הפשט "ויהי בשלם" – איזה מצוה מקיים בכל הגוף "שלם"? "סוכה"‪,‬‬ ‫ו"מעונותו בציון" מצוות סוכה ומצוות ישיבת ארץ ישראל‪.‬‬ ‫בהקשר לזה‪ ,‬היה פעם אחד הצדיקים שאמר שסוכה זה המצווה היחידה‬ ‫שנכנסים אליה אף עם המגפיים‪ .‬שאלוהו הרי גם להיכנס למקדש נכנסים עם‬ ‫כל הגוף? ענה שלהר הבית הרי אסור להיכנס עם מנעליו לרגליו‪ ...‬כך שסוכה‬ ‫היא בכל זאת מיוחדת בפרט זה‪.‬‬ ‫מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש (קהלת א‪ ,‬ג)‬ ‫במדרש (רבה קהלת א‪ ,‬ד ) "א"ר יודן תחת השמש אין לו למעלה מן‬ ‫השמש יש לו"‪.‬‬ ‫בעל ערבי נחל כתב לבאר מאמר זה כך‪ :‬על פי מה שמספרים שצדיק אחד‬ ‫בבואו לבית המדרש אמר שאינו יכול להשאר שם כי ביהמ"ד הוא מלא תורה‪,‬‬ ‫ובראותו איך מתפלאים השומעים על דבריו אלה‪ ,‬הוסיף לומר‪ :‬עליכם לדעת‬ ‫שתורה לשמה בוקעת לעילא ואינה נשארת בבית המדרש‪ ,‬לא כן תורה שלא‬ ‫לשמה‪ ,‬שאינה בוקעת ונשארת בבית המדרש‪ ,‬לכן קשה לי לסבול ריח תורה‬ ‫כזו‪.‬‬ ‫וזה רמזו חז"ל באמרם שאף בעמלה של תורה אין יתרון‪ ,‬אם לומדים אותה‬ ‫שלא לשמה‪ ,‬כי אז היא "תחת השמש" כי אינה בוקעת לעילא‪ ,‬ובצדק סיימו‬ ‫חז"ל "אבל למעלה מן השמש" היינו הלומדים תורה לשמה שבוקעת לעילא‬ ‫ואינה נשארת תחת השמש לה בודאי יש יתרון‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫‪ ‬מאוצרות המגידים ‪‬‬ ‫בקשת האתרוג‬ ‫בספרים הקדושים (ספר הליקוטים להאריז"ל‪ ,‬תהלים לו) כתבו‪,‬‬ ‫ש"אתרוג"‪ ,‬נוטריקון‪" :‬אל תבואני רגל גאוה‪ ,‬ויד [רשעים אל תנדני"] (תהלים‬ ‫לו‪ ,‬יב)‪ .‬והסטיפלר זצ"ל כתב ב"ברכת פרץ" ש"לולב" נוטריקון‪" :‬וטהר לבנו‬ ‫לעבדך באמת"‪ ,‬וענף עץ "עבת" ראשי תבות "תרהיבני בנפשי עז" (תהלים‬ ‫קלח‪ ,‬ג)‪ .‬ויש להבין‪ ,‬מה ענין רמזים אלו‪.‬‬ ‫ונקדים מה שדרש רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל ("קדושת לוי")‪ ,‬אמר‬ ‫בפסוק‪" :‬בשמים ממעל‪ ,‬ועל הארץ מתחת" (דברים ד‪ ,‬לט)‪ ,‬על פי דרשת חז"ל‬ ‫(סנהדרין צא ע"ב) [בפסוק‪" :‬יקרא אל השמים מעל‪ ,‬ואל הארץ לדין עמו"‬ ‫(תהלים נ‪ ,‬ד)] "השמים" זו הנשמה‪" ,‬והארץ" זה הגוף‪ .‬וזו כונת הכתוב‪:‬‬ ‫"בשמים"‪ ,‬כלומר בצרכי שמים‪ ,‬דהיינו בצרכי הנשמה‪ ,‬מה שנוגע לעבדות‬ ‫הבורא ברוך הוא‪ ,‬תסתכל "ממעל"‪ ,‬על דבר שהוא ממעל לך‪ ,‬על הצדיק שיש‬ ‫בידו מעשים טובים יותר ממך‪ ,‬תבין בשפלותך‪" .‬ועל הארץ"‪ ,‬בעסקי הגוף‬ ‫הנוגע לעולם הזה‪" ,‬מתחת"‪ ,‬פרוש תסתכל במה שלמטה ממך‪ ,‬שיש עני יותר‬ ‫ממך‪.‬‬ ‫וכבר אמרנו שהקדוש ברוך הוא הורנו זאת בכלי המשכן‪ ,‬שהארון רומז‬ ‫כידוע לתלמיד חכם (יומא עב ע"ב)‪ ,‬והשלחן רומז לעשירות (בבא בתרא כה‬ ‫ע"א)‪ .‬ומדות הארון כולן חצויות ואינן שלמות‪" ,‬אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי‬ ‫רחבו ואמה וחצי קומתו" (שמות כה‪ ,‬י)‪ ,‬ואלו השלחן "אמתים ארכו ואמה‬ ‫רחבו" (שם‪ ,‬כג)‪ ,‬באמות שלמות‪ .‬לומר לך שלענין התורה צריך האדם לדעת‬ ‫שעדין חצוי הוא בידיעותיו ויש לו כה הרבה להשלים‪ ,‬מכל צד‪" ,‬והיו הכרבים‬ ‫פרשי כנפים למעלה" (שם‪ ,‬כ)‪ ,‬להעפיל ולדאות ולנסק מעלה מעלה‪ .‬והשלחן‬ ‫מדותיו שלמות‪ ,‬שיהיה שמח בחלקו‪.‬‬ ‫והבדל נוסף‪ :‬בצווי הארון‪ ,‬נאמר "ועשו שלחן" (שם‪ ,‬כג)‪ ,‬בלשון יחיד‪ .‬לומר‬ ‫לך שברוחניות יש להכלל בצותא‪ ,‬בבחינת "קנאת סופרים תרבה חכמה" (בבא‬ ‫בתרא כא ע"א)‪ ,‬ואלו בגשמיות יעסק כל אחד בשלו‪ ,‬ולא יפזל לרעהו‪ .‬עודני‬ ‫נוצר עמי מארע מילדותי‪ .‬כבן שמונה הייתי‪ ,‬והאכל היה בצמצום והגבלה‪.‬‬ ‫פזלתי לצלחתה של אחותי‪ ,‬נדמה היה לי שהיא גדושה יותר‪ .‬לפתע ספגתי‬ ‫סטירה‪ ,‬היא מלוה אותי עד היום‪" :‬תביט לצלחת שלך"‪ ,‬מה לך לוטש עין‬ ‫לקדרת הזולת‪.‬‬ ‫וכתוב מפורש הוא‪" :‬ועבדתם את ה' אלקיכם‪ ,‬וברך את לחמך ואת מימיך"‬ ‫(שמות כג‪ ,‬כה)‪ .‬בעבודת ה'‪ ,‬התאגדו ברבים‪ ,‬איש את רעהו יעזרו‪ ,‬ואת רעהו‬ ‫יחייב‪ .‬ואלו בלחם ובמים‪ ,‬יביט לצלחת שלו‪ ...‬ישמח בחלקו‪ ,‬ויסתפק במה‬ ‫שיש לו!‬ ‫עלינו לדעת‪ :‬הראשונה ממידותיו של אברהם אבינו היא העין הטובה‪,‬‬ ‫והראשונה ממידות בלעם הרשע העין הרעה‪ .‬ועל ידיה תלמידי אברהם אבינו‬ ‫אוכלים בעולם הזה ונוחלים העולם הבא‪ ,‬ותלמידי בלעם הרשע יורשים גיהנם‬ ‫[בעולם הזה (תוספות יום טוב)] ויורדים לבאר שחת (אבות פ"ה מי"ט)‪ .‬ובאר‬ ‫הרמב"ם (בפירוש המשניות שם) שהעין הטובה היא מדת ההסתפקות‪ ,‬כפי‬ ‫שותר אברהם אבינו על כל רכוש סדום (בראשית יד‪ ,‬כג)‪" ,‬וזה תכלית‬ ‫ההסתפקות‪ ,‬שיניח האדם ממון גדול ולא יהנה ממנו אפילו בדבר מועט"‪ ,‬ואלו‬ ‫בלעם בא מארם נהרים בעבור הממון שנשכר בו לקלל את ישראל (דברים כג‪,‬‬ ‫ה) [ואמר‪" :‬אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב" (במדבר כב‪ ,‬יח)‪ ,‬למדנו‬ ‫שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים (רש"י)]‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ג‬


‫זהו שאמרו‪" :‬מה יעשה האדם ויחכם‪ ,‬ימעט בסחורה וירבה בישיבה" (נדה‬ ‫ע ע"א)‪ .‬הדגש אינו רק על "ירבה בישיבה"‪ ,‬אלא גם על "ימעט בסחורה"‪ ,‬כי‬ ‫אם שואף הוא לעוד ועוד בגשמיות‪ ,‬יהיה נחון במדת ההסתפקות ברוחניות‪.‬‬ ‫וכמאמר החסיד בעל "חובות הלבבות" (שער חשבון הנפש פרק ג‪ ,‬חשבון כה)‪:‬‬ ‫"כאשר לא יתחברו בכלי אחד המים והאש‪ ,‬כן לא תתחבר בלב המאמין אהבת‬ ‫העולם זה ואהבת העולם הבא‪ .‬ואמרו‪ :‬העולם הזה והעולם הבא כשתי נשים‬ ‫צרות זו לזו‪ ,‬כאשר תרצה האחת תקציף השניה"‪ .‬וכך פרשו רבותינו (הרמב"ם‬ ‫ועוד) דברי המשנה‪" :‬לא כל המרבה בסחורה מחכים" (אבות פ"ב מ"ה)‪ .‬והעיר‬ ‫ה"תוספות יום טוב" שהיו שהרבו בסחורה והחכימו‪ ,‬כרבי אלעזר בן חרסום‬ ‫(יומא לה ע"ב) ואילפא (תענית כא ע"ב)‪ .‬ולהאמור‪ ,‬מעיניהם לא היו אלא‬ ‫בתורה‪ .‬וכמו שפרשו (ערובין נה ע"א) "לא מעבר לים הוא" (דברים ל‪ ,‬יג)‪ ,‬לא‬ ‫תמצא לא בסוחרים ולא בתגרים‪.‬‬ ‫וידועים דברי רש"י בפסוק‪" :‬ויעש אלקים את שני המארת הגדלים‪ ,‬את‬ ‫המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה"‪ ,‬שוים‬ ‫נבראו‪ ,‬ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה שאי אפשר לשני מלכים‬ ‫שישתמשו בכתר אחד‪" .‬ואת הכוכבים" (בראשית א‪ ,‬טז)‪ ,‬על ידי שמעט את‬ ‫הלבנה הרבה צבאיה‪ ,‬להפיס דעתה‪.‬‬ ‫והקשה ה"חדושי הרי"ם" זצ"ל איזה פצוי הוא‪ ,‬מה יש ללבנה מהכוכבים‬ ‫שסביבה‪ ,‬במה הם מנחמים אותה על מעוטה‪.‬‬ ‫והשיב‪ :‬שתראה‪ ,‬שיש קטנים ממנה‪...‬‬ ‫זה מנחם‪ .‬והראיה‪ ,‬שאנו די מרוצים ממצבנו הרוחני‪ .‬לא שאנו משלמים‪,‬‬ ‫ויש הרבה לאן להעפיל‪ ,‬אבל יש קטנים מאתנו‪ ,‬אז אנחנו רגועים‪...‬‬ ‫ולא זו הדרך! "בשמים ‪ -‬ממעל!" בעניני הנשמה יש לשאף לעוד ועוד‪" ,‬וגם‬ ‫הנפש לא תמלא" (קהלת ו‪ ,‬ז)!‬ ‫וכך פרש רבנו יונה דברי המשנה‪" :‬ובמקום שאין אנשים השתדל להיות‬ ‫איש" (אבות פ"ב מ"ז)‪ .‬שגם אם אין גדול ממך [וכדברי רש"י (במדבר יג ג) שכל‬ ‫"אנשים" לשון חשיבות] השתדל להיות חשוב עוד יותר‪" .‬ואף אם אין בדור‬ ‫ההוא כמוך‪ ,‬תראה עצמך כאלו בדור חכמי התלמוד אתה‪ ,‬ועמהם במקום‬ ‫אחד‪ .‬וגם כי תשיג למעלתם ‪ -‬ופלא‪ ,‬על מי דבר?! ‪ -‬תחשב כאלו אתה עומד‬ ‫עם הנביאים‪ ,‬ועם משה רבינו עליו השלום‪ ,‬ומתי תשיג לחכמתם‪ .‬ובזה לא‬ ‫תתרשל לעולם מללמד‪ ,‬ובכל יום ויום תתקן במדותיך‪ ,‬כי תוסיף על חכמתך‪,‬‬ ‫ותהיה כמעין המתגבר!"‬ ‫ואני זוכר ‪-‬‬ ‫בשעתו היתה בני ברק ישוב קטן‪ ,‬וה"חזון איש" רצה להרחיב גבולות‬ ‫הקדשה‪ .‬עבר להתגורר ברחוב עזרא ‪ -‬היום קוראים לו רחוב חזון איש‪ ,‬ואת‬ ‫רחוב עזרא העבירו מזרחה‪ .‬אבל אז היה ביתו מחוץ לעיר‪ ,‬בין חרשות ועצי‬ ‫אקליפטוס‪ ,‬ובלילות נשמעו שם יללות תנים וצבועים‪ .‬פחד היה לעבר שם‬ ‫בחשכה‪ .‬ראש העיר‪ ,‬ר' יצחק גרשטנקורן‪ ,‬הציב עמוד תאורה‪ ,‬פנס רחוב‪ ,‬ליד‬ ‫ביתו‪ .‬יום אחד באתי‪ ,‬וה"חזון איש" שאל‪" :‬נו‪ ,‬ר' יעקב‪ ,‬מה תאמר לעמוד‬ ‫החשמל שהציבו כאן?"‬ ‫הבנתי שהוא רוצה לומר דבר מה‪ ,‬וצדקתי‪.‬‬ ‫אמר‪" :‬ראה‪ ,‬אני יוצא מהבית‪ ,‬ורואה שיש לי צל ענק‪ ,‬מתמשך והולך‬ ‫למרחקים‪ .‬ככל שאני מתקרב לעמוד החשמל‪ ,‬כך הולך הצל ומתקטן‪ .‬וכשאני‬ ‫מגיע אליו‪ ,‬עובר תחתיו‪ ,‬הצל נעלם‪ .‬אני ממשיך והולך‪ ,‬והצל שב ונמתח לפני‪.‬‬ ‫ככל שאני מתרחק‪ ,‬הולך הצל ומתארך ‪-‬‬ ‫ולמדתי‪ ,‬שככל שאנו מתרחקים מהאור‪ ,‬אנו מרגישים וחשים יותר ויותר‬ ‫"יש"‪ ,‬וככל שאנ ו מתקרבים אל האור‪ ,‬אל חכמת התורה וחכמי התורה בדורות‬ ‫הראשונים‪ ,‬אנו נוכחים יותר ויותר בקטנותנו ואפסותנו!"‬ ‫זה שאמרו (קדושין מט ע"ב)‪ :‬סימן לגסות הרוח‪ ,‬עניות דתורה‪ .‬והינו‪,‬‬ ‫שמשוה עצמו לפחותים ממנו ומתגאה עליהם‪ ,‬וממילא אינו משוה עצמו‬ ‫לגבורים ממנו ואינו משתדל להעפיל אליהם!‬ ‫ועתה‪ ,‬לעניננו‪.‬‬ ‫ידועים דברי המדרש (ויקרא רבה ל‪ ,‬יב)‪" :‬פרי עץ הדר" אלו ישראל‪ ,‬מה‬ ‫אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח‪ ,‬כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה‬ ‫ויש בהם מעשים טובים‪.‬‬ ‫"כפת תמרים" אלו ישראל‪ ,‬מה התמרה הזאת יש בה טעם ואין בה ריח‪ ,‬כך‬ ‫ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים‪.‬‬ ‫"וענף עץ עבת" אלו ישראל‪ ,‬מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם‪ ,‬כך ישראל‬ ‫יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה‪..‬‬ ‫"וערבי נחל" אלו ישראל‪ .‬מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח‪ ,‬כך ישראל‪,‬‬ ‫יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים‪ .‬ומה הקדוש ברוך‬ ‫הוא עושה להם‪ ,‬לאבדם אי אפשר‪ ,‬אלא אמר הקדוש ברוך הוא‪ :‬יקשרו כלם‬ ‫אגדה אחת והן מכפרין אלו על אלו‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬לערבה אין במה להתגאות‪ .‬אין בה לא טעם ולא ריח‪ ,‬לא תורה ולא‬ ‫מעשים טובים‪ .‬כל הצדקת קיומה‪ ,‬בהתחברותה לאגד הלולב‪ .‬וגם שם‪,‬‬ ‫הערבה משמאל ("משנה ברו רה" תרנא‪ ,‬יב) ונמוכה היא מהלולב וההדס‬ ‫(רמ"א‪ ,‬שם)‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ד‬

‫בהושענא רבה‪ ,‬כשמביאים אותה בפני עצמה‪ ,‬חובטים אותה‪ .‬כל קיומה‪,‬‬ ‫בהתבטלותה לאלו שמעליה‪ ,‬מהבחינה הרוחנית‪ ,‬לבעלי תורה ומעשים‬ ‫טובים‪ .‬אך אם מתיצבת היא כשלעצמה‪ ,‬מתגאה היא לא בתורה שאין בה ולא‬ ‫במעשים הטובים שאינה עוש ה‪ ,‬אלא בעניני העולם‪" ,‬ואל הארץ" זה הגוף‬ ‫(סנהדרין צא ע"ב)‪ ,‬תחבט בארץ!‬ ‫מעלי ההדס‪ ,‬יש לו במה להתגאות‪ .‬ניחוחו ערב‪ ,‬מעשים טובים בידו‪ .‬אך‬ ‫לא‪" :‬ענף עץ עבת"‪" ,‬עבת" נוטריקון‪" :‬תהרבני בנפשי עז" (תהלים קלח‪ ,‬ג)‪ ,‬אין‬ ‫"עז" אלא תורה (זבחים קטז ע"א)‪ .‬ידע ההדס שאינו משלם‪ ,‬ידע שאין די‬ ‫במעשים טובים‪ ,‬שדבר אחד מן התורה שוה מכל מצוותיה של תורה‬ ‫(ירושלמי‪ ,‬ריש פאה)‪ ,‬ושנר מצוה ואלו התורה אור (משלי ו‪ ,‬כג)‪ .‬ואם אמנם‬ ‫גבוה ההדס מן הערבה‪ ,‬ומימין הוא‪ ,‬אבל הלולב במרכז‪ ,‬וגבוה מכולם‪.‬‬ ‫והלולב אף הוא אינו מתגאה‪ .‬אמנם גבוה הוא‪ ,‬ועוצר רוחות רעות וטללים‬ ‫רעים (סכה לז ע"ב) כי התורה מגינה ומצילה (סוטה כא ע"א)‪ ,‬אבל שלמות אין‬ ‫בו‪ ,‬כי תורה בלא מעשים טובים כמוה כבנין בלא יסודות איתנים (אבות דרבי‬ ‫נתן כב‪ ,‬א‪ .‬כד‪ ,‬ב‪-‬ד)‪ .‬ועדין צריך הוא לבקש "וטהר לבנו לעבדך באמת"‪,‬‬ ‫שהאתרוג דומה ללב (ויקרא רבה ל‪ ,‬יד)‪ ,‬האתרוג שיש בו שלמות תורה‬ ‫ומעשים טובים‪ ,‬ויש ללולב לאן לשאוף‪" .‬לולב"‪ ,‬נוטריקון לו לב (זהר ח"ג רכ‪,‬‬ ‫ב)!‬ ‫האתרוג משלם הוא‪ ,‬אך כשהיה האתרוג בעצו‪ ,‬עם אתרוגים אחרים‪ ,‬ידע‬ ‫שזו השלמות‪ ,‬תורה ומעשים טובים‪ ,‬ולבו יודע מרת נפשו‪ ,‬שמשלם אינו‪ .‬יש‬ ‫אתרוגים נאים יותר‪ ,‬ומיחסים יותר‪ ,‬ונקיים יותר‪.‬‬ ‫קוטפים אותו ועוטפים בפשתן ומניחים בכלי כסף‪ ,‬והוא רואה עצמו‬ ‫כמהדר שבארבעת המינים‪ ,‬ומבקש‪" :‬אל תבואני רגל גאוה"! רבונו של עולם‪,‬‬ ‫שלא אשוה עצמי ללולב להדס ולערבה‪ ,‬ושלא תזוח דעתי עלי‪ .‬שאשוה עצמי‬ ‫לאתרוגים שמעלי‪ ,‬ואוסיף בתורה ובמעשים הטובים!‬ ‫(והגדת)‬ ‫‪‬‬

‫"אם אני כאן‪ ,‬הכל כאן"‬ ‫כתב הרמב"ם (הלכות לולב פ"ח הי"ב‪-‬ט"ו)‪ :‬אף על פי שכל המועדות מצוה‬ ‫לשמח בהם‪ ,‬בחג הסכת היתה שם במקדש שמחה יתרה‪ ,‬שנאמר‪" :‬ושמחתם‬ ‫לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא כג‪ ,‬מ)‪ .‬ומתחילים לשמח ממוצאי יום‬ ‫טוב הראשון וכל בכל יום ויום מימי חלו של מועד‪ ,‬מתחילים מאחר שיקריבו‬ ‫תמיד של בין הערבים לשמח שאר היום עם כל הלילה‪.‬‬ ‫והאיך היתה שמחה זו‪ ,‬החליל מכה ומנגנין בכנור ובנבלים ובמצלתים‪ ,‬וכל‬ ‫אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו‪ ,‬ומי שיודע בפה בפה‪ ,‬ורוקדין‬ ‫ומספקין מטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע‪ ,‬ואומרים דברי‬ ‫שיר ותשבחות‪.‬‬ ‫מצוה להרבות בשמחה זו‪ ,‬ולא היו עושים אותה עמי הארץ וכל מי שרצה‪,‬‬ ‫אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים‬ ‫ואנשי מעשה‪ ,‬הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג‬ ‫הסכות‪ .‬אבל כל העם האנשים והנשים כלם באים לראות ולשמע‪.‬‬ ‫השמחה שישמח האדם בעשית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן עבודה‬ ‫גדולה היא‪ ,‬וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו‪ ,‬שנאמר‪" :‬תחת‬ ‫אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב" (דברים כח‪ ,‬מז)‪ .‬וכל המגיס‬ ‫דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו‪ ,‬חוטא ושוטה‪ .‬ועל‬ ‫זה הזהיר שלמה ואמר‪" :‬אל תתהדר לפני מלך" (משלי כה‪ ,‬ו)‪ .‬וכל המשפיל‬ ‫עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול והמכבד העובד מאהבה‪ .‬וכן דוד‬ ‫מלך ישראל אמר‪" :‬ונקלתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני" (שמואל ב ו‪ ,‬כב)‪ .‬עד‬ ‫כאן דבריו‪.‬‬ ‫שמחת בית השואבה היא אפוא המקום בו שכח האדם מעצמו וכבודו וכל‬ ‫מעיניו בכבוד שמים‪ .‬איך נבין דברי הבריתא (סכה נג ע"א)‪ :‬תניא‪ ,‬אמרו עליו‬ ‫על הלל הזק‪ ,‬כשהיה שמח בשמחת בית השואבה‪ ,‬אמר כן‪" :‬אם אני כאן‪ ,‬הכל‬ ‫כאן‪ .‬ואם אין אני כאן‪ ,‬מי כאן!" הוא היה אומר‪" :‬כל למקום שאני אוהב‪ ,‬שם‬ ‫רגלי מוליכות אותי‪ .‬אם תבוא אל ביתי אני אבוא אל ביתך‪ ,‬ואם אתה לא תבוא‬ ‫אל ביתי אני לא אבוא אל ביתך‪ ,‬שנאמר‪ :‬בכל המקום אשר אזכיר את שמי‬ ‫אבוא אליך וברכתיך (שמות כ‪ ,‬כא)‪ .‬ואיך השתבח בעצמו‪ ,‬במקום בו משבחת‬ ‫הענוה‪.‬‬ ‫וביותר יפלא על הלל‪ ,‬שהרי אמרו‪" :‬תנו רבנן‪ ,‬לעולם יהא אדם ענותן‬ ‫כהלל" (שבת ל ע"ב) שהיה סמל הענוה‪ ,‬ונקבעה הלכה כמותו משום ענותנותו‬ ‫(ערובין יג ע"ב)‪ .‬ופעם אחת התיהר לכאורה [וטעמו עמו גם בזה ("ערבי נחל"‪,‬‬ ‫דרוש ה' לשבת הגדול)] ומיד הקפידו עמו ממרום (פסחים סו ע"א)‪ .‬ואיך יעלה‬ ‫על הדעת שיתהלל לומר על עצמו‪" :‬אם אני כאן הכל כאן"‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬ראשית לכל כתב ר ש"י‪ :‬דורש היה לרבים בשמו של הקדוש ברוך‬ ‫הוא‪" :‬אם אני כאן‪ ,‬הכל כאן"‪ ,‬כל זמן שאני חפץ בבית הזה ושכינתי שרויה בו‬ ‫יהא כבוד קים ויבואו הכל כאן‪ ,‬ואם תחטאו ואסלק שכינתי מי יבוא כאן‪.‬‬ ‫[ויצוין למה שאמרו (רש"י ותוספות‪ ,‬סכה מה ע"א) ש"אני" הוא אחד השמות‬ ‫משם בן ע"ב שמות‪ .‬והשכינה קרויה "אני" (זהר ח"ג רעו‪ ,‬א)‪ .‬והמהרש"א כתב‬


‫ש"הלל" בגימטריא אדנ"י‪ ,‬שם השכינה (זהר ח"א צט‪ ,‬ב)‪ ,‬וזהו "והלל לה'"‬ ‫(דברי הימים ט טז‪ ,‬לו‪" .‬בני יששכר" כסלו ד‪ ,‬מב)]‬ ‫ונסביר באפן רחב יותר‪ ,‬ומשמעותי יותר לגבינו‪.‬‬ ‫יש "אני"‪ ,‬השכינה הקדושה‪ ,‬ויש "הכל"‪ ,‬כל עניני העולם‪ .‬ו"אם אני כאן‪,‬‬ ‫הכל כאן‪ .‬ואם אין אני כאן‪ ,‬מי כאן!"‬ ‫נזכיר‪" :‬ויתרוצצו הבנים בקרבה" (בראשית כה‪ ,‬כב)‪ ,‬בקרב רבקה אמנו‪,‬‬ ‫ופרש רש"י‪ :‬מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות‪.‬‬ ‫ואמרו במדרש (תנא דבי אליהו זוטא יט)‪ :‬אמרו רבותינו‪ ,‬עוד כשהיו יעקב‬ ‫ועשו במעי אמן אמר יעקב לעשו‪ :‬עשו אחי‪ ,‬שני אחים אנחנו לאבינו ושני‬ ‫עולמות יש לפנינו‪ ,‬העולם הזה והעולם הבא‪ .‬העולם הזה יש בו אכילה ושתיה‬ ‫ומשא ומתן ולשאת אשה ולהוליד בנים ובנות‪ ,‬אבל העולם הבא אינו בכל‬ ‫המדות האלו‪ .‬ואם הוא רצונך‪ ,‬טל אתה העולם הזה ואני אטל העולם הבא‪.‬‬ ‫ומנין שכך הוא‪ ,‬שנאמר‪" :‬ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי" (בראשית‬ ‫כה‪ ,‬לא) כשם שהיינו אומרים בבטן‪ .‬באותה שעה נטל עשו בחלקו העולם הזה‬ ‫ויעקב נטל בחלקו העולם הבא‪ .‬עד כאן דברי המדרש‪.‬‬ ‫נעקוב אפוא אחר האחים‪ ,‬ונראה מה היה בחלקם בעולם הזה‪.‬‬ ‫עשו נטל העולם הזה לחלקו‪ ,‬ומהר ונשא ארבע נשים‪ .‬אם קבל "סדור‬ ‫מלא"‪ ,‬והלא בנו הבכור של יצחק אבינו היה‪ ,‬היו לו ארבע דירות‪ .‬ארבע נשים‬ ‫התחרו על תשומת לבו‪ ,‬מי תכין לו ארוחת צהרים עשירה יותר ומגונת יותר‪.‬‬ ‫היה עשו בשדה והתעיף‪ .‬היה רעב‪ .‬לאן ילך‪ .‬למי מנשיו‪ .‬עסוקות הן‪ ,‬טרודות‬ ‫בעניניהן‪ .‬יש לו אח‪ ,‬כולל'ניק‪ ,‬אצלו יתקבל במאור פנים‪ ,‬שם ישביע רעבונו‪,‬‬ ‫ילעט בקדרת עדשים‪ .‬כך נראה ה"עולם הזה" שלו‪.‬‬ ‫כשרבקה שומעת שיצחק מבקש לברך את עשו‪ ,‬ומצטוה בנבואה לשלח‬ ‫את יעקב לקבל את הברכות‪ ,‬היא מלבישה אותו "את בגדי עשו בנה הגדל‬ ‫החמדת אשר אתה בבית" (בראשית כז‪ ,‬טו)‪ .‬ותמה רש"י‪ :‬והלא כמה נשים היו‬ ‫לו‪ ,‬והוא מפקיד אצל אמו?! אצלנו מנהג ישראל שהזוגות הנשואים לוקחים‬ ‫מבית ההורים‪ ,‬ולא מביאים לשם! אלא‪ ,‬כותב רש"י‪ ,‬שהיה בקי במעשיהן‬ ‫וחושדן‪ .‬היו מרוקנות לו את הכיסים‪ ,‬אפילו 'מקוה געלט' לא היה מוצא‬ ‫למחרת‪ .‬הבגד עצמו היה עלול להעלם‪ ,‬מפקידו היה אצל עמו‪ .‬הנה‪" ,‬עולם‬ ‫הזה"‪ .‬על העולם הבא‪ ,‬מי מדבר‪.‬‬ ‫ויעקב‪ ,‬יושב האהלים‪ ,‬ה'בטלן'‪ ,‬חוזר מבית לבן עם ששים רבוא עדרי צאן‬ ‫(בראשית עג‪ ,‬יא)‪ ,‬איזה דורון שגר לעשו‪ ,‬כולל אבנים טובות ומרגליות (רש"י‬ ‫בראשית לב‪ ,‬יד)‪ ,‬וערם לפניו הר של זהב וכסף כדי לרכז חלק עשו במערת‬ ‫המכפלה (רש"י שם מו‪ ,‬ו‪ .‬נ‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫"וישא עשיו עיניו וירא את הנשים ואת הילדים‪ ,‬ויאמר מי אלה לך"‬ ‫(בראשית לג‪ ,‬ה)‪ .‬ופרש שם במדרש (תנא דבי אליהו זוטא יט)‪ :‬הלא נדברנו‬ ‫שאני נוטל את העולם הזה‪ ,‬וחלקך הוא העולם הבא‪ .‬והנה גם כסף וזהב‪ ,‬גם‬ ‫אבנים טובות ומרגליות‪ ,‬גם "שור וחמור וצאן ועבד ושפחה"‪ ,‬וגם נשים‪ ,‬וגם‬ ‫ילדים‪ ,‬איך זה מגיע אליך‪ ,‬מה זה עושה אצלך!‬ ‫"ויאמר"‪ ,‬יעקב אבינו ענהו‪" ,‬הילדים אשר חנן אלקים את עבדך"‪ .‬עשו‬ ‫שאל על הנשים והילדים‪ ,‬ויעקב ענה על הילדים לבדם‪ .‬עבל כאן‪ ,‬מפרש‬ ‫המלבי"ם‪ ,‬רמז את התשובה‪ .‬אמת‪ ,‬חלקי הוא העולם הבא‪ .‬אבל כדי לנחל‬ ‫א ותו יש להשתמש בכלי העולם הזה‪ ,‬והם נהפכים לכלי הקדש‪ ,‬למכשירי‬ ‫מצוה! התורה מצוה להקים משפחה‪ ,‬ולחנכה‪ .‬עקר אהבת ה' לאברהם אבינו‪,‬‬ ‫היתה משום כך‪" :‬כי ידעתיו [אהבתיו (רש"י)] למען אשר יצוה את בניו ואת‬ ‫ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח‪ ,‬יט)‪ .‬ולכן‪,‬‬ ‫נשאתי את הנשים‪[ .‬והלא נראה‪ ,‬שכאשר גזר פרעה להטביע הילדים‪ ,‬עמד‬ ‫וגרש את אשתו‪ ,‬ועמדו כלם וגרשו נשותיהם (סוטה יב ע"א)‪ ].‬כי יעקב אבינו‬ ‫לא בחר בעולם הזה כשלעצמו‪ ,‬אלא ככלי עבור העולם הבא‪ .‬ואלו עשו שהלך‬ ‫בדרך בלעם היה כתלמידיו שיורשין גיהנם [בעולם הזה! (תוספות יום טוב)]‬ ‫ויורדין לבאר שחת (אבות פ"ה מי"ט)‪.‬‬ ‫הכרתי אדם שגדל בבית דתי‪ ,‬וגלש‪ .‬שוחחתי אתו‪ ,‬והודה על האמת‪ :‬חלש‬ ‫אופי הוא‪ ,‬ואינו יכול ‪ -‬שקר הוא‪ ,‬אבל כך אמר ‪ -‬לשים רסן ליצריו‪ .‬יודע הוא‬ ‫ששומרי התורה יזכור לעולם הבא‪ ,‬אבל הוא נוהה אחר העולם הזה‪ .‬כמה‬ ‫שנסיתי להסביר לו ששומ רי המצוות אשרם בעולם הזה‪ ,‬מלבד ה"וטוב לך"‬ ‫לעולם הבא‪ ,‬נפלו הדברים על אזנים ערלות‪ .‬לא זו בלבד‪ ,‬אלא בטוח היה שאין‬ ‫הוא לבד‪ .‬אי אפשר לגדל דור בבועה‪ ,‬במנתק מן העולם הגדול‪ .‬והם יפזלו‪,‬‬ ‫וישפעו‪ ,‬ויפנו לכם ערף‪ ,‬עוד תראה‪.‬‬ ‫ובכן ‪ ,‬רואים אנו את עולם הישיבות פורח‪ ,‬עולם התורה גדל‪ ,‬דור‬ ‫לתפארת‪ ,‬מאשר וגאה‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שהמונים נוהרים ומצטרפים‪ ,‬חוצים‬ ‫את הקוים בדרך ההפוכה‪.‬‬ ‫מה תאמר לכך‪ ,‬שאלתיו‪ .‬תחזיתו התנפצה והפרכה‪.‬‬ ‫אמר לך‪ ,‬השיב‪ ,‬הם אכולי אכזבות‪ ,‬חייהם משמימים‪ ,‬והאמונה מספקת‬ ‫להם עגן‪ ,‬משענת איתנה ונותנת להם ספוק‪ ,‬מעניקה ענין לחייהם‪.‬‬ ‫חיכתי‪ ,‬מי כמוהו מבין אותם‪ .‬ואמרתי‪ :‬למה אתה עומד‪ ,‬תשב! לא הבין‪,‬‬ ‫למה לשבת‪.‬‬ ‫הסברתי‪ :‬שב 'שבעה' על עצמך‪ ,‬על חייך שאבדו לשוא! נטשת דת אמת‪,‬‬ ‫כי אתה בן העולם הזה‪ .‬כעת מודה אתה‪ ,‬שהמונים שבים בתשובה כדי להשיג‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ה‬

‫ספוק בעולם הזה‪ ,‬מלבד חיי העולם הבא‪ .‬הפסדת אפוא את שני העולמות‪,‬‬ ‫אבדת חייך בידיך‪ ,‬הלא תתאבל עליהם!‬ ‫נאנח‪ ,‬הודה לדברי‪ ,‬אבל 'שבעה' לא ישב‪.‬‬ ‫וכדין עשה‪ ,‬שהרי המתאבד אין מתאבלין עליו (יורה דעה שמה‪ ,‬א)!‬ ‫היה לי חבר בישיבה‪ ,‬נער צעיר‪ ,‬שמיל‪ .‬גם הוא התגלגל לסביר בסערת‬ ‫המלחמה‪ .‬התפילין אבדו לו‪ ,‬ספרים לא היו‪ ,‬בשבתות אלץ לעבוד‪ ,‬כשרות‬ ‫נבצר ממנו לשמר‪ ,‬ולבדו היה‪ .‬נשחק‪ ,‬ולא החזיק מעמד‪ .‬הרגל נעשה טבע‪.‬‬ ‫איני רוצה לשפוט‪ ,‬ואיני יכול להצדיק‪ .‬שמעתי שעלה ארצה‪ ,‬ושמעתי שאינו‬ ‫שומר מצוות‪ .‬טרחתי והשגתיו בטלפון‪.‬‬ ‫שמח לשמע את קלי‪" :‬יענקלה קריניקער"‪ ,‬קרוי הייתי בישיבה על שם עיר‬ ‫מולדתי‪" ,‬שמעתי שהחזקת מעמד"‪ ,‬צין בהערכה‪.‬‬ ‫הזמנתי אותי אלי לשבת‬ ‫נרתע‪ ,‬אינו מסגל לכך‪ ,‬זו תהיה טלטלה עזה מדי‪.‬‬ ‫לחצתי‪ ,‬ונאות לשבת אצל קרוביו בגבעתים הסמוכה‪ ,‬ויבוא לביתי‬ ‫לסעודת ליל שבת‪.‬‬ ‫שיהיה‪ ,‬בתור התחלה‪.‬‬ ‫חזרתי מתפלת ליל שבת‪ ,‬ובקשתי מהמלאכים להמתין‪ ,‬אינכם האורחים‬ ‫היחידים‪ .‬עוד מעט יגיע שמיל‪ ,‬ברכוהו לשום מלאכי השלום‪ ,‬שישוב לכור‬ ‫מחצבתו‪.‬‬ ‫למלאכים היה פנאי‪ ,‬אבל לילדים לא היתה סבלנות‪ .‬נדנדו‪ ,‬נמנמו‪,‬‬ ‫וכשהנרות עמדו לכבוד החלטנו שנקדש בלעדיו‪ .‬גם "כל דכפין ייתי" אומרים‬ ‫אחר הקדוש‪ .‬אחר כך נזכרנו שפותחים את הדלת רק לאחר ברכת המזון‪.‬‬ ‫סוף דבר‪ ,‬לא בא‪.‬‬ ‫לא כעסתי‪ ,‬דאגתי ורחמתי‪.‬‬ ‫הרמתי טלפון‪ :‬חלית‪ ,‬התחרטת?‬ ‫כמעט בכה‪ :‬לא‪ ,‬דוקא הגיע‪ .‬התארח אצל הקרובים ובערב הלך לבני ברק‪.‬‬ ‫מבתי הכנסת המוארים בקעה התפלה והשירה‪ ,‬וברחוב הלכו נשים לבושות‬ ‫בגדי שבת מטילות עם עגלות התאומים ואחד אוחז בעגלה מזה והאחת‬ ‫אוחזת מזה ואחד רץ קדימ ה והאחר משתרך מאחור‪ ,‬נחילים נחילים‪ ,‬בלי עין‬ ‫הרע‪ ,‬וקבוצות נערות וחבורות נשים מבגרות‪ .‬איזו אחדות‪ ,‬איזה אשר‪,‬‬ ‫ומאיפה הוא בא ולאן הוא הולך‪ ,‬הלב נצבט‪ .‬וחשב שהנה יעלה לביתי‪ ,‬ומי‬ ‫יודע כמה ילדים יושבים ושרים זמירות ואומרים דברי תורה‪ .‬לא יוכל לעמד‬ ‫בזה‪ ,‬לבו יתפלץ מכאב וקנאה‪ .‬הוא פנה לאחור ושב על עקבותיו‪...‬‬ ‫אייי‪ ,‬אם רק נדע להוקיר את אשרנו‪ .‬בשני העולמות‪.‬‬ ‫הלכתי פעם לחתנה בבני ברק‪ .‬לאכל איני צריך לבוא‪ ,‬הלא את המנה מכיר‬ ‫אני מהשמחות הקודמות‪ ,‬אני בא לרקודים‪ .‬לפני הלך זוג חלוני‪ .‬שמעו את‬ ‫התזמורת‪ ,‬והבעל אומר לאשתו‪" :‬בואי ונראה חתונה אצל האדוקים"‪ .‬עמדו‬ ‫בפתח וסקרו‪ ,‬והאשה אמר‪" :‬תראה‪ ,‬רק גברים! מסכנים‪ ,‬המחצה מפרידה‬ ‫בינם לנשים! אבל אתה יודע" אמרה בפליאה‪" ,‬הם רוקדים!"‬ ‫אכן‪ ,‬יש להם במה לקנא ‪-‬‬ ‫אנחנו רוקדים!‬ ‫וכשעלו לרקד בשמחת בית השואבה‪ ,‬פתח הלל ואמר‪ ,‬בשם השכינה‬ ‫הקדושה‪" :‬אם אני כאן‪ ,‬הכל כאן"! אם העולם הבא עקר‪ ,‬נתנים כלי העולם‬ ‫הזה בשפע ובגדש‪ ,‬ואוכלים בעולם הזה ונוחלים לעולם הבא‪ ,‬ו"עולמך תראה‬ ‫בחייך" (ברכות יז ע"א)‪ ,‬חיים שהם מעין עולם הבא (בבא בתרא יז ע"א)‪,‬‬ ‫והשמחה מושלמת!‬ ‫"ואם אין אני כאן‪ ,‬מי כאן"‪ ,‬יורשים גיהנם בעולם הזה ויורדים לבאר שחת‬ ‫בעולם הבא‪...‬‬ ‫(והגדת)‬ ‫‪‬‬

‫שישו ושמחו בשמת תורה‬ ‫נשאלתי שאלה‪ ,‬מה ראו חכמים לקבע את חג שמיני עצרת ליום שמחת‬ ‫תורה‪ ,‬לסיום התורה והתחלתה‪ ,‬ועושים משתה לגמרה של תורה (שיר‬ ‫השירים רבה א‪ ,‬ט)‪ .‬המועד הנאות לכך הוא לכאורה בחג השבועות‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫אמרו בגמרא (פסחים סח ע"ב) שאפלו רבי אליעזר שסובר שאפשר להקדיש‬ ‫כל חג לרוחניות בלבד‪ ,‬מודה שבשבועות יש לשמח במאכל ובמשתה‪ ,‬כי יום‬ ‫שנתנה בו תורה הוא‪ ,‬להראות שנוח ומקבל יום זה לישראל (רש"י)‪ .‬ורב יוסף‬ ‫הורה להכין ליום זה עגל משלש‪ ,‬להביע שמחתו שלמד תורה והתעלה על ידה‬ ‫(רש"י)‪ .‬והשמחה בתורה ביום מתן תורה‪ ,‬מענינו של יום היא‪ ,‬כשם ששמחים‬ ‫בפסח בגאלת מצרים‪ .‬אבל השמחה בשמיני עצרת בגמרה של תורה‪ ,‬היא‬ ‫לכאורה ערוב שמחה בשמחה‪ .‬וכשם ששלמה המלך לא ערב שמחת חנכת‬ ‫בית המקדש בשמחת חג הסכות (מועד קטן ט ע"א)‪ ,‬כך אין לערב שמחת‬ ‫סיום התורה ותחלתה בשמחת שמיני עצרת‪.‬‬ ‫השאלה טובה‪ ,‬והיא מסוג השאלות שמביאות לשנוי בגשה ובתפיסה‪.‬‬ ‫להבנה מחדשת של חג שמחת תורה‪.‬‬ ‫שמעתי מהרב שך זצ"ל‪ ,‬שאמר בדרך צחות‪ ,‬וכמה עומק יש באמרה זו ‪-‬‬


‫בראש השנה וביום הכפורים! עזר ה'‪ ,‬ונחלץ מעמק הבכא‪ ,‬הגיע אלינו מדדה‬ ‫על קביו‪ .‬כמה שמח להיות בין יהודים‪ ,‬לראות סביבו שומרי תורה ומצוות!‬ ‫בשבת בבקר הלכתי עמו לתפלה‪ .‬אח‪ ,‬תפלה במנין‪ ,‬ברב עם‪ ,‬עיניו נצצו‪.‬‬ ‫חקר‪ ,‬וספרתי שיש ב"לדרמן" מנין ותיקין‪ ,‬ובעודם מתפללים מתארגן בירכתי‬ ‫בית הכנסת‪ ,‬ב"בית שני"‪ ,‬ותוך כדי מתחילים להתפלל למעלה‪ ,‬וכשהמנין‬ ‫הראשון מסתיים מתחיל מנין נוסף‪ .‬לא שבע מלשמוע‪.‬‬ ‫התפלה הסתימה ופניתי לחזר לביתי‪ ,‬בקש רשות להשאר עוד קצת‪,‬‬ ‫לחוות‪ ,‬הוא כבר יגיע‪ ,‬ידוע את הדרך‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬בינתים אקדש ואלמד מעט‪.‬‬ ‫וברוך השם "תורתם מתברכת"‪ :‬אני מספיק ללמד דף‪ ,‬ושנים‪ ,‬ושלשה‪,‬‬ ‫ורבי זלמן איננו‪.‬‬ ‫אני דואג‪ ,‬ככלות הכל זר הוא בעיר‪ ,‬ומדדה על קביו‪ .‬אולי אבד את הדרך‪,‬‬ ‫מי יודע היכן אמצאהו‪ .‬קדם כל‪ ,‬נלך לבית הכנסת‪ .‬נחקר‪ ,‬אולי ראו לאן הלך‪.‬‬ ‫ראו‪ ,‬ודאי‪ .‬הוא למעלה‪ ,‬בקומה העליונה‪ .‬עליתי‪ ,‬והנה הוא לפני‪ .‬מסמן לי בידו‬ ‫שאמתין‪ ,‬עוד מעט‪ .‬מה יש‪ ,‬מה קרה‪ .‬המתנתי לצדו עשרים דקות‪ .‬רק אז קם‬ ‫וחפן את קפיו‪.‬‬ ‫"מה מעשיך כאן"‪ ,‬שאלתי‪.‬‬ ‫אמר‪" :‬אתם כעכבר השוכב על ערמת דינרים‪ .‬רואה בהם מזרן שאינו נח‪.‬‬ ‫אינו מבין איזה אוצר תחתיו!" כבר שעה ארוכה ‪ -‬הוא מספר לי! ‪ -‬שעה ארוכה‬ ‫שהוא מדלג על קביו ממנין למנין‪ .‬לענות עוד אמן‪ ,‬עוד אמן יהא שמיה רבה‪,‬‬ ‫עוד קדושה‪ .‬אלו אוצרות‪ ,‬מוכן הוא לשהות כאן עוד ועוד! שנים היה מנותק‬ ‫מרעב‪ ,‬וכעת כזה שפע‪ ,‬בכזה גדש‪ ,‬איך אפשר להתנתק!‬ ‫ונזכרתי במה שהיה רבי אליה לופיאן זצ"ל אומר בשם הסבא מקלם זצ"ל‪:‬‬ ‫העולם הזה נברא עבור תכלית מרכזית אחת ויחידה‪ .‬כאמרם‪ :‬כל מה שברא‬ ‫הקדוש ברוך הוא בעולמו לא בראו אלא לכבודו‪ ,‬שנאמר (ישעיהו מג‪ ,‬ז)‪" :‬כל‬ ‫הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו‪ ,‬יצרתיו אף עשיתיו" (סוף אבות)‪ .‬והינו‪,‬‬ ‫שיכירוהו ["דישתמודעון ליה" (רעיא מהימנא‪ ,‬בא)] בני האדם‪" :‬ברוך הוא‬ ‫אלקינו שבראנו לכבודו!"‬ ‫לפיכך‪ ,‬אמר‪ ,‬כדאי היה לברא את העולם כלו‪ ,‬ולהחזיקו ולהחיותו ששת‬ ‫אלפים שנה‪ ,‬כ די שבמהלך כל ימות עולם יהיה ולו אדם אחד‪ ,‬שפעם אחת‬ ‫בחיים‪ ,‬יאמר‪" :‬ברוך הוא וברוך שמו" ‪-‬‬ ‫כבר התקימה מטרת בריאת העולם‪ .‬הופק ממנו כבוד שמים!‬ ‫והוסיף‪ :‬ואלף "ברוך הוא וברוך שמו"‪ ,‬אינם "אמן" אחת!‬ ‫ואלף אמנים‪ ,‬אינם שקולים ל"אמן יהא שמיה רבה" אחד!‬ ‫וסיים‪ :‬ואלף "אמן יהא שמיה רבה"‪ ,‬אינם מלה אחת של תלמוד תורה!‬ ‫לא בכדי‪ ,‬תקנו חז"ל לשמח בשמחת תורה‪ ,‬בסיום קריאת חמשה חמשי‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫אני נתקל בבני ישיבה קודרים ומיואשים‪ .‬מדוע‪ ,‬כי אינם מבינים את שעורו‬ ‫של ראש הישיבה‪ ,‬אינם יודעים את הסוגיא על בריה‪ ,‬מביטים הם בקנאה על‬ ‫המכשרים והמצליחים והמשננים והמחדשים‪ .‬איי‪ ,‬כעכברים הרובצים על‬ ‫דינרי הזהב ‪-‬‬ ‫היש לכם מושג בערכה של מלה בתורה!‬ ‫נתחיל מ"בראשית"‪ ,‬כמה יהודים בעולם יודעים לקרא באותיות רש"י!‬ ‫כמה יהודים בעולם יודעים מה כתוב בחמש!‬ ‫כמה יהודים בעולם קוראים מדי שנה בשנה חמשה חמשי תורה‪ ,‬שנים‬ ‫מקרא ואחד תרגום‪ ,‬ושומעים קריאתם בבית הכנסת בצבור ‪-‬‬ ‫וכמה פתחו גמרא‪ ,‬יודעים הם מה היא "בבא מציעא"‪ ,‬ראו צורתה של‬ ‫שמועה!‬ ‫תקנו לנו לרקוד‪ ,‬על סיום חמשה חמשי תורה!‬ ‫כל השאר‪ ,‬כל דרגה ודרגה‪ ,‬עולם מלא‪ ,‬תוספת אורה ‪-‬‬ ‫אבל שלא נהיה כפויי טובה!‬ ‫שנאמר‪ ,‬קדם כל‪" ,‬אשרינו מה טוב חלקנו מה נעים גורלנו ומה יפה‬ ‫ירשתנו‪ ,‬שאנו מעריבים ומשכימים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואומרים‬ ‫פעמים באהבה‪ ,‬שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" ‪-‬‬ ‫קדם כל וראשית לכל‪ ,‬להודות על כך!‬ ‫להודות שאיננו בסביר הקפואה‪ .‬אחים רבים כל כך קפאו שם למות‪ .‬ואנו‪,‬‬ ‫בחסדי שמים‪ ,‬גם "אמן"‪ ,‬וגם "אמן יהא שמיה רבה"‪ ,‬וגם "מלה של תלמוד‬ ‫תורה" ‪-‬‬ ‫"נגיל ונשמח בזאת התורה‪ ,‬כי היא לנו עז ואורה" ‪-‬‬ ‫ושלב אחר שלב‪ ,‬נעלה מעלה מעלה!‬ ‫(והגדת)‬

‫בספר "נפש החיים" (שער א' פרק ד‪ ,‬בהג"ה) הביא רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל‬ ‫דברי הזהר הקדוש (ח"ג קסא‪ ,‬א) שהאדם הוא "עולם קטן"‪ ,‬ולבו הוא כנגד‬ ‫בית קדשי הקדשים‪ .‬וכתב שרבותינו רמזו זאת בדברי המשנה (ברכות כח‬ ‫ע"ב) שהמהלך בדרך‪ ,‬יכון לבו כנגד בית קדשי הקדשים‪[ .‬ואם כן‪ ,‬החושב‬ ‫מחשבה זרה בלבו‪ ,‬הרי הוא כמכניס צלם בהיכל‪ ,‬ה' ישמרנו‪ ].‬וכל ימות השנה‬ ‫הלב מאבן‪ ,‬כתוצאת פעלת היצר הקרוי "אבן" (סוכה נב ע"א‪ ,‬מיחזקאל יא‪,‬‬ ‫יט)‪ .‬ועקר מאמצינו בחדש אלול ובימים הנוראים לרכך לב האבן‪ ,‬שיפתח‬ ‫לרשמי קדשה והרהורי תשובה וקבלת על מלכות שמים‪ .‬וכשם ששבע חומות‬ ‫יריחו נפלו בתקיעת השופרות ונבלעו במקומן‪ ,‬כך מזעזע קול השופר בראש‬ ‫השנה את הלב ומערער חומותיו‪ .‬ובכמה פיוטים‪ ,‬ובאמירת "אבינו מלכנו"‪,‬‬ ‫פותחים הארון לשעה קלה‪ ,‬לרמז פתיחת הלב‪ ,‬וכן באמירת "אבינו מלכנו"‬ ‫בעשרת ימי תשובה‪.‬‬ ‫מגיע יום הכפורים‪ ,‬ופותחין הארון ל"כל נדרי"‪ ,‬ולתחלת הפיוטים‪,‬‬ ‫ול"אבינו מלכנו"‪ ,‬ול"שיר הכבוד"‪ ,‬ולכמה פעמים בתפלות היום הקדוש‪,‬‬ ‫ולבסוף בכל תפלת נעילה‪ .‬ארון הקדש פתוח‪ ,‬והלב פתוח‪.‬‬ ‫באים ימי הסכות‪ ,‬ופותחים ארון הקדש לאמירת ההושענות‪ .‬ומוציאים‬ ‫ספר תורה אחד ועומדים עמו ליד הבימה‪ ,‬ומקיפים סביבו‪ .‬וביום השביעי‪ ,‬הוא‬ ‫יום הושענא רבה‪ ,‬מוציאים כל ספרי התורה‪ ,‬ומקיפים הבימה שבע פעמים‬ ‫(ארח חיים תרס‪ ,‬א)‪ .‬והרי כאן צעד נוסף‪ .‬לא די שהלב נפתח‪ .‬הלב נפתח‪ ,‬ומה‪.‬‬ ‫מה יש בו‪ ,‬ומה יצא ממנו‪ .‬ספר התורה‪ .‬זה מה שבלבנו‪ ,‬וזה מה שאנו מוציאים‬ ‫וסביבו אנו מקיפים‪.‬‬ ‫וגם בכך אין די‪ .‬הפסגה‪ ,‬השיא בשמיני עצרת‪ .‬מוציאים אנו את כל ספרי‬ ‫התורה ועמם אנו מקיפים‪ ,‬ובהם אנו שמחים‪ ,‬ואתם אנו עולזים‪ .‬זה מה‬ ‫שבלבנו‪ ,‬וזה כל עולמנו‪" ,‬אין בלבנו אלא אחד" (פסחים נו ע"א)‪.‬‬ ‫אוי‪ ,‬כמה שהוא חי את הדברים! כמה שלא היה בלבו אלא אחד‪ ,‬קדשא‬ ‫בריך הוא ואוריתא!‬ ‫כמה נפלאים דברי המדרש (שיר השירים רבא א‪ ,‬לד)‪ :‬רבי אבין פתח‪" ,‬זה‬ ‫היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" (תהלים קיח‪ ,‬כד)‪ .‬אין אנו יודעים במה‬ ‫לשמח‪ ,‬אם ביום אם בקדוש ברוא הוא‪ .‬בא שלמה ופרש‪" :‬נגילה ונשמחה בך"‬ ‫(שיר השירים א‪ ,‬ד)‪" ,‬בך" בקדוש ברוך הוא‪" ,‬בך" בתורתך‪.‬‬ ‫כי בקודש ברוך הוא ובתורתו‪ ,‬הינו הך‪ .‬שהאוחז בתורה‪ ,‬אוחז כביכול‬ ‫בקודש ברוך הוא (זהר ח"ג קעו‪ ,‬א)‪" ,‬כי הוא ורצונו אחד‪ ,‬ובזה הוא דבוק בו‬ ‫יתברך ממש כביכול" ("נפש החיים" שער ד פרק ו)‪.‬‬ ‫ונמצא שאין שמיני עצרת אלא יום שמחה בקדוש ברוך הוא‪" .‬לפי שכל‬ ‫ימות הרגל הקריבו שבעים פרים כנגד שבעים אמות‪ ,‬וכשבאים להפרד אמר‬ ‫להם המקום‪ :‬בבקשה מכם‪ ,‬עשו לי סעודה קטנה ונשמח ביחד‪ ,‬כי קשה עלי‬ ‫פרדתכם" (רש"י במדבר כט‪ ,‬לה‪-‬לו)‪ .‬זו מהותו של היום‪.‬‬ ‫למה נמשלו ישראל לתמר‪ ,‬לומר לך‪ ,‬מה תמר זה אין לו אל אלב אחד‬ ‫[שאין בו פצולי ענפים אלא גזע אחד ויחיד מתמר עד לתפרחתו‪ ,‬ההופכת‬ ‫לחלק מגזעו] כך ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים (סוכה מה‬ ‫ע"ב)‪.‬‬ ‫כל השגתנו ואחיזתנו בבוראנו היא כפי השגתנו ואחיזתנו בתורה שהיא‬ ‫רצונו‪ ,‬ושמחתנו בה היא שמחתנו בו‪.‬‬ ‫ונמצא‪ ,‬שהכרזת‪" :‬אתה הראת לדעת‪ ,‬כי ה' הוא האלקים‪ ,‬אין עוד מלבדו"‬ ‫(דברים ד‪ ,‬לה) מול ארון הקדש‪ ,‬ההכרזה הפותחת את סדר ההקפות‪ ,‬היא‬ ‫פסגת הימים הנוראים שעברנו‪ .‬היא הסכום והלקח‪ ,‬היא המשמעות‬ ‫והתמצית‪ :‬אין עוד מלבדו‪ ,‬ומלבד תורתו‪ .‬זה עולמנו‪ ,‬וזו שמחתנו‪.‬‬ ‫"קשה עלי פרדתכם"‪ ,‬וקשה עלינו פרדתך ‪-‬‬ ‫אז לא נפרדים!‬ ‫ועלתה בידינו תשובת השאלה‪ ,‬מה ראו חכמים לקבע ליום זה את שמחת‬ ‫התורה‪ ,‬ומדוע אין זה עורב שמחה בשמחה‪ .‬משום שאין בלבנו אלא אחד‪,‬‬ ‫ו"הקדוש ברוך הוא לבם של ישראל‪ ,‬שאמר (תהלים עג‪ ,‬כו)‪ :‬צור לבבי וחלקי‬ ‫אלקים לעולם" (שיר השירים רבה ה‪ ,‬ב)‪ ,‬וקדשא בריך הוא אוריתא וישראל‬ ‫חד‪ ,‬וכשנפתח לבנו מתברר כי ארון קדש הוא‪ ,‬והתורה בו‪ ,‬ובה אנו שמחים‪.‬‬ ‫כדברי המדרש‪" :‬כשאמות העולם אוכלים ושותים מתחילים בדברי תפלו‪.‬‬ ‫אבל כשישראל אוכלים ושותים מתחילים בדברי תורה ובתשבחות לפני‬ ‫הקדוש ברוך הוא (אסתר רבה ג‪ ,‬יג) ‪-‬‬ ‫וזה חג שמחת תורה!‬ ‫נגיל ונשמח בזאת התורה‬ ‫גיסי‪ ,‬רבי זלמן אסטולין‪ ,‬שבע מרורים משך שנים ארכות בסביר הקפואה‪,‬‬ ‫תרתי משמע‪ ,‬קר עז וכפור רוחני נורא‪ .‬בכל כחו שמר על יהדותו‪ ,‬סבל רב סבל‬ ‫על שמירת המצוות‪ ,‬אבל יחיד היה‪ ,‬בודד‪ .‬בלא מנין בחל ובשבת‪ ,‬במועד ובחג‪,‬‬

‫הגליון נתרם לעי"נ מרת חיה בלומא בת ר' גדלי' ע"ה‪ .‬לתרומות והנצחות ניתן לפנות לטל' ‪ .053.3112511‬או לכתובת דוא"ל הנ"ל‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ו‬


‫¯‪·Ç¯´´Áƽȸ±‬‬ ‫‪ÇÀ´½°´³²±¯°³º»³°É´¯¸Æ°°¾´¸Á°³ÈÇó»Á¼¸¿²½»»·´Æ¸»¼Á¸Á´°È¾´»Á‬‬

‫גליון שע"ה פרשת האזינו‪ ,‬חג הסכות‪ ,‬הושענא רבא‪ ,‬שמחת תורה ופרשת וזאת הברכה תשע"ז‬

‫עלון מורחב זה לכבוד חג הסוכות נתרם ע"י נדיבי עם‬ ‫להצלחה ולהתפתחות תקינה של הילד יעקב בן מיה אסתר‬ ‫לזכות אפרים בן טמריל פרידא לזיווג הגון במהרה‪ ,‬ופתקא טובה וימלא הקב"ה משאלות לבו לטובה‬ ‫לפתקא טובה‬ ‫ולרפואת יחזקאל בן רחל אסתר בתושח"י‬ ‫אברהם בן הדסה לאה לרפואה שלימה‬ ‫בילה בת מלכה לרפואה שלימה‬ ‫בתיה בת גלה אביבה לזיווג הגון‬ ‫ברוך בן בילה לזיווג הגון‬ ‫ישראל מאיר בן בילה לזיווג הגון‬ ‫ולע"נ שרה בת אדלה נלב"ע ט"ז אב תשע"ב‬ ‫ולע"נ אבי מורי החבר רבי אברהם בן שמואל ז"ל‬ ‫ולע"נ אמי מורתי מרת רעילא בת החבר רבי יוסף ע"ה‬ ‫ולע"נ מרת ברכה רחל מחלה בת הרה"ג רבי יהודה ז"ל‬ ‫ולע"נ הרה"ח רבי שמואל אברהם בן הרה"ח משה אפרים מיסקי‪ ,‬נלב"ע י"ג אב תשנ"ג מונסי ‪ -‬ניו יורק‬

‫פרשת האזינו‬

‫עדיין גדולה למדי‪ .‬ואילו לגבי שירת הבאר שבספר "במדבר" נאמר‬ ‫במפורש‪" :‬אז ישיר ישראל" שירה זו שרים אפוא התלמידים בלי‬ ‫הרבי‪ ,‬משום כך היא קטנה ומצומצמת מאד‪...‬‬ ‫(תורת הפרשה)‬

‫"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי"‬ ‫(לב‪ ,‬א)‬

‫מסופר על הגאון רבי יוסף דוב סולובייצ'יק מבריסק‪ ,‬ששאלו אותו‬ ‫פעם‪ ,‬מדוע ארוכה כל כך שירת "האזינו" ומקיפה ארבעים ושלשה‬ ‫פסוקים? לעומת זאת כוללת "שירת הים" ששרו על נס קריעת ים‬ ‫סוף וטביעת המצרים‪ ,‬רק שמונה עשר פסוקים‪ ,‬וביותר קצרה שירת‬ ‫"הבאר" ששרו בני ישראל במדבר‪ ,‬ואין בה אלא ארבעה פסוקים‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫השיב הרב לשואלים בבדיחות הדעת‪ :‬רבים מכם מכירים בודאי‬ ‫את הפתגם העממי‪ :‬הרבי לבדו יודע הרבה מאד‪ .‬הרבי עם תלמידיו‬ ‫יודעים גם כן לא מעט‪ .‬ואילו התלמידים לבדם אינם יודעים אלא‬ ‫מעט מאד‪.‬‬ ‫לפי מאמר זה מתיישבת היטב השאלה שנשאלה‪ .‬שירת "האזינו"‬ ‫שר משה רבינו לבדו‪ ,‬ולכן היא שירה גדולה ומקיפה‪ .‬שירת הים‬ ‫שעליה נאמר "אז ישיר משה ובני ישראל" קטנה משירת "האזינו"‬ ‫שמשה שר לבדו‪ ,‬אך כיון שמשה מצרף את קולו בשירה זו‪ ,‬היא‬

‫"יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי"‬

‫יש להבין מדוע הכתוב דימה את התורה למטר וגם לטל‪ ,‬ולאחר‬ ‫שדימה אותה לטל‪ ,‬חזר שוב ודימה אותה למטר באומרו "כשעירים‬ ‫עלי דשא וכרביבים עלי עשב?‬ ‫וההסבר הוא על פי מה שמסופר בספרים הקדושים (מהר"א‬ ‫נבישון ז"ל בביאור משלי)‪ :‬מלך מצרים היה יושב במסיבה עם כל‬ ‫השרים‪ ,‬וגם הרמב"ם ז"ל היה ביניהם‪ ,‬אמר המלך לשרים‪ :‬הגידו נא‬ ‫לי כמה ערכי וכמה אני שוה? וכולם כבהמות נדמו ולא ענו‪ ,‬כי פחדו‬ ‫להמשיל אותו לאיזה דבר פן יכעס‪ ,‬אך הרמב"ם ז"ל אמר‪ :‬אדוני‬ ‫המלך! שווייך וערכך כמו המטר שהוא מחיה את כל העולם‪ .‬והמלך‬ ‫שיבח את הרמב"ם‪ ,‬כיון שלא שם לו גבול‪.‬‬ ‫ונראה שכוונת הרמב"ם היתה לומר‪ ,‬שכולם נהנים מהמלך עני‬ ‫ועשיר חלש וגבור‪ ,‬כי אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו‬

‫‪1‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫(לב‪ ,‬ב)‬


‫חיים בלעו‪ .‬וכן המטר כולם נהנים ממנו‪ ,‬עשיר ועני חלש וגבור גבוה‬ ‫ונמוך‪.‬‬ ‫ולכן הכתוב דימה את התורה למטר‪ ,‬כיון שיד הכל שוה בו עני‬ ‫ועשיר חלש וגבור‪ ,‬כל הרוצה ליטול יבוא ויטול‪ .‬וטעם נוסף שדימה‬ ‫אותה למטר‪ ,‬שכשם שהמטר אין קונים אותו בכסף‪ ,‬כן התורה צריך‬ ‫ללמדה בחנם‪ ,‬ולכן אמר תחילה "יערוף כמטר לקחי" אולם מכיון‬ ‫שהמטר לא נהנים ממנו אלא בימות החורף אבל בקיץ הוא קללה‪,‬‬ ‫לכן חזר ודימה אותה לטל‪ ,‬ואמר "תזל כטל אמרתי"‪ ,‬שאין הטל‬ ‫נפסק לא בחורף ולא בקיץ‪ .‬ומכיון שהטל אינו יורד אלא בלילה‬ ‫ואינו מצוי ביום‪ ,‬ואילו התורה צריך לעסוק בה ביום ובלילה‪ ,‬לכן חזר‬ ‫ודימה אותה למטר פעם שניה‪ ,‬כי המטר יורד בין ביום ובין בלילה‪,‬‬ ‫ולכן אמר "כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב"‬ ‫(בן איש חי דרשות)‬

‫"יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי"‬

‫תורה הרי הן כשעירין לשון סערה שנדמה שהם עוקרים את העשבים‪,‬‬ ‫ובאמת לא כן הוא אלא מחזקין ומגדלין אותם‪ ,‬כמו"כ תורה שנלמדת‬ ‫בסערה מגדלת ומחזקת את לומדיה‪.‬‬ ‫(הרב בלוך זצ"ל)‬

‫"הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם"‬

‫יש להבין‪ ,‬הרי תמיד למודים אנו ללכת מן הקל אל הכבד‪ .‬וכאן‬ ‫הכתוב אומר להיפך‪ ,‬שקודם נוקט לשון "נבל" שהוא ביטוי של גנאי‬ ‫גדול‪ ,‬ואחר כך הוא משתמש בביטוי "לא חכם" שהוא גנאי פחות הרבה‬ ‫מן הקודם‪.‬‬ ‫והדברים יתבארו על פי משל‪ :‬סוחר אחד היה מנהל את כל מסחרו‬ ‫במשך חודש אחד בשנה‪ ,‬וממנו פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו במשך כל‬ ‫השנה‪ .‬לימים נפל למשכב‪ ,‬ורפואתו עלתה לו סכום כסף גדול מאד‪,‬‬ ‫היה אותו איש שרוי בדאגה על אותו הפסד שנגרם לו עקב מחלתו‪ ,‬באו‬ ‫קרוביו וידידיו ונחמו אותו‪ ,‬באמרם שלא ישים לב לסכומים הגדולים‬ ‫שהוציא לרופאים ולרפואות‪.‬‬ ‫אמר להם‪ :‬וכי על הכסף הזה שהוצאתי עבור הרופאים והרפואות‬ ‫דאגתי? לא ולא! אלא כל דאגתי היא שבמשך כל החודש לא הרווחתי‬ ‫מאומה‪ ,‬והרי ידוע לכם שאדם עני הנני‪ ,‬וכל השנה פרנסתי מן העסק‬ ‫של חודש זה‪ ,‬ואם כן מנין אתפרנס כל השנה? ועל זה אני בוכה‪.‬‬ ‫והנמשל‪" ,‬נבל" הוא גנאי לעוברים על רצונו יתברך במעשה העבירות‪,‬‬ ‫ואילו "לא חכם" על שאינם עוסקים במעשה המצוות‪ .‬ואמנם‪ ,‬נבל הוא‬ ‫גנאי גדול ויש בו כדי לגרום דאגה גדולה למי שמכניס אותו כך‪ ,‬אבל‬

‫(לב‪ ,‬ב)‬

‫הרבי ר' בונים ז"ל מפשיסחא ז"ל היה רגיל לפרש הכתוב‪ ,‬דברי‬ ‫תורה נמשלו למטר‪ ,‬כשם שאין תועלתו של המטר ניכרת מיד‪ ,‬אלא‬ ‫לאחר זמן כשיזרח השמש‪ ,‬כך דברי תורה אע"פ שאין רואים מיד‬ ‫תועלת באדם שלומד תורה אבל יועילו אחרי כך‪.‬‬ ‫כדבריו נמצא בחזקוני שכתב‪ :‬דברים שאני אומר לכם אינם דברים‬ ‫בטלים‪ ,‬לא כשם שהמטר יורד ואין הנאתו וטיבו ניכרים ונראים‪ ,‬וסוף‬ ‫שמגדל פירות‪ ,‬אף כך לקחי ואמרתי‪.‬‬ ‫אמר הרה"ק ר"א מטשכנוב ז"ל התורה נמשלה למטר‪ ,‬אימתי‬ ‫משביח המטהר כשהשדה נחרש ונזרע כראוי אז הגשם מועיל‬ ‫ומשביח‪ .‬אבל אם המטר יורד על שדה שלא נחרש ולא נזרע‪ ,‬נעשה‬ ‫רפש וטיט ואינו מועיל כלום‪ .‬אם התורה נכנסת באדם בעל מדות‬ ‫טובות וירא אלקים אזי התורה היא סמא דחיי‪ ,‬אולם אם נכנסת‬ ‫התורה באדם שאינו מאמין בה' ובעל מדות רעות אזי היא סמא‬ ‫דמותא (זר זהב)‬ ‫וכן כתב באבן שלמה (מתורת הגר"א פ"א אות יא) ענין התורה‬ ‫לנפש דוגמת המטר לארץ‪ ,‬שמצמיח מה שנזרע בה‪ ,‬סם חיים או סם‬ ‫מות‪ ,‬כן בתורה מצמיח מה שבלבו‪ ,‬אם לבו טוב תגדל יראתו‪ ,‬ואם‬ ‫בלבו שורש פורה ראש ולענה יגדל הטינה בלבו‪ .‬כמו שכתוב (הושיע‬ ‫יד‪ ,‬י) "צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" וכמו שאמרו (שבת‬ ‫פח‪ ):‬למיימינים בה סמא דחיי‪ ,‬ולמשמאילים בה סמא דמותא‪.‬‬ ‫(יגדל תורה)‬

‫ביותר חייב אדם לדאוג על היותו "לא חכם"‪ ,‬כי מי שהשפיל‬ ‫נשמתו בחטאיו‪ ,‬נשמתו תטהר על ידי העונשים בעולם האמת‪,‬‬ ‫אבל מעשי המצוות הרי מקומם הוא רק בעולם הזה‪ ,‬וכאשר לא‬ ‫מלא באמתחתו מהם‪ ,‬יתכן שיהיה זה עבורו "מעוות לא יוכל‬ ‫לתקון"‪ ,‬כי במה יחיה את נפשו העגומה שם בעולם האמת?‬ ‫לכן הקדימה התורה את הביטוי "עם נבל" שזה ביטוי לעוברי‬ ‫עבירה‪ ,‬אבל ההיזק בזה הוא פחות מן ההיזק שנגרם לאדם על‬ ‫ידי היותו "לא חכם"‪.‬‬ ‫(משלי החפץ חיים)‬

‫"כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וגו'"‬

‫(לב‪ ,‬יא)‬

‫אינו מכביד עצמו עליהם אלא מחופף נוגע ואינו נוגע‪ ,‬אף‬ ‫הקב"ה (איוב לז) שדי לא מצאנהו שגיא כח‪ ,‬כשבא ליתן‬ ‫תורה לא נגלה עליהם מרוח אחת‪ ,‬אלא מארבע רוחות‬ ‫שנאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן‪,‬‬ ‫אלוה מתין יבוא זו רוח רביעית (רש"י)‬

‫"כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב" (לב‪ ,‬ב)‬ ‫כשעירים לשון רוח סערה כתרגומו כרוחי מטרא מה‬ ‫הרוחות הללו מחזיקין את העשבים ומגדלין אותם אף‬ ‫דברי תורה מגדלין את לומדיהן‪( .‬רש"י)‬ ‫ונ"ל לבאר שהשוה תלמוד תורה לרוח סערה‪ ,‬ע"פ מה ששמעתי‬ ‫מאאמו"ר זצוק"ל בשם הגר"י סלנטר זצוק"ל שאע"פ שהאדם צריך‬ ‫להרגיל עצמו להיות נוח לבריות וכמו שאמרו חז"ל (כתובות יז ע"א)‬ ‫לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות ופירש רש"י לעשות‬ ‫לאיש ואיש כרצונו‪ ,‬אעפ"כ בלימוד התורה ובפלפולה צריך שיהיה לו‬ ‫קצת ריתחא‪ ,‬ומרירות‪ ,‬ונצוח‪ ,‬כדי להוציא את האמת יותר לאמתתה של‬ ‫תורה‪ ,‬כענין הא דר"י וריש לקיש בגמרא (ב"מ פ"ד) את כבר לקישא‬ ‫בר לקישא וכו' הוה מקשה לי עשרין וארבע קושייתא‪ ,‬וגם אמרו חז"ל‬ ‫(קידושין ל) ואת והב בסופה אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין‬ ‫בתורה בשער א' נעשים אויבים זה לזה וכו'‪ .‬וא"כ הרי נדמה כי למוד‬ ‫כזה עוקר את הענין להיות נוח לבריות ושאר מדות טובות‪ ,‬וע"ז אמרה‬

‫לכאורה קשה במה נקל יותר שנגלה מארבע רוחות במקום‬ ‫רוח אחת?‬ ‫אך הענין יש להבין קצת בזה שכשהקב"ה רצה להשפיע עליהם‬ ‫שבני ישראל יקבלו את התורה‪ ,‬היה צריך להכשיר את המצב ואת‬ ‫הלבבות‪ ,‬ולו היו בני ישראל צריכים לקבל את התורה לפי מצבם‬ ‫בעולם בלי שום שנוי‪ ,‬ורק מכח ההכרה הגדולה היה זה דבר‬ ‫קשה מאוד‪ ,‬אלא עשה באופן שלא בא מצד א'‪ ,‬אלא כל הענינים‬ ‫מצדדים שונים‪ ,‬מכשירים את המצב ואת הלבבות‪ ,‬דהיינו מלבד‬ ‫הגלותו בסיני‪ ,‬זרח גם כן מהר שעיר‪ ,‬לפי יחס עם ישראל עם‬ ‫שעיר היה המצב דורש שבני ישראל יביאו אור חדש לעולם‪ ,‬וגם‬ ‫המצב בהיותם במדבר פארן הכשירם לזה‪ ,‬וגם מתימן ומצרים‬ ‫היה המצב דורש מעם ישראל שיצדיקו את כל אשר נעשה בם‬ ‫‪2‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫(לב‪ ,‬ו)‬


‫עד קבלת התורה‪ ,‬וכן אנו רואים בהנהגת הקב"ה שרוצה להשפיע‬ ‫איזה דבר חדש בעולם‪ ,‬אז כל הענינים מצדדים שונים מכשירים‬ ‫את הלבבות לקבל את ההשפעה הדרושה‪ ,‬והבן‪.‬‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫(הרב בלוך זצוק"ל)‬

‫"צור ילדך תשי ותשכח קל מחוללך"‬

‫שאלה‪ :‬מפעל הפיס עורך מדי שבוע הגרלה על סך‬ ‫מסוים‪ .‬ויש להסתפק האם השתתפות בהגרלה מסוימת‬ ‫נחשבת לדבר האבד ומותר לקנות את הכרטיס בחול‬ ‫המועד‪ ,‬שהרי לאחר המועד שוב לא יוכל להשתתף בהו‬ ‫גרלה זו שעבר זמנה‪ ,‬או שמכיון שאי השתתפות בהגרלה‬ ‫אין בה הפסד אלא מניעת ריוח‪ ,‬אין כאן היתר של דבר‬ ‫האבד ואסור‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי שליט"א חייך‬ ‫ואמר שגם כל השנה אין ראוי לקנות כרטיסי הגרלה‪ ,‬דהוי‬ ‫מניח מעותיו על קרן הצבי‪ .‬ומכל מקום אלו הנוהגים בזה‬ ‫היתר כל ימות השנה יכולים לקנות גם בחול המועד דחו‬ ‫שיב שפיר דבר האבד‪ .‬ואילו הגאונים רבי נפתלי נוסבוים‬ ‫ורבי שמאי גרוס שליט"א צידד שאין כאן דין דבר האבד‬ ‫אלא מניעת ריוח גרידא ואסור לקנות את הכרטיס בחול‬ ‫המועד‪ .‬ולגבי עצם קניית כרטיס הגרלה בימות השנה‬ ‫סיפר הגר"ש גרוס‪ ,‬שהרה"ח הרב זלמן הופמן והרב יצחק‬ ‫לנדא שליט"א‪ ,‬שזכו לשמש בקודש אצל מרן אדמו"ר רבי‬ ‫אהרן קדוש ה‘ מבעלזא זי"ע העידו‪ ,‬שהורה להם לקנות‬ ‫מפעם לפעם כרטיס פיס‪ ,‬ואמר דגם זה בגדר השתדלות‬ ‫ראויה לפרנסה‪.‬‬

‫(לב‪ ,‬יח)‬

‫ביאר "המגיד מדובנא" פסוק זה על פי משל‪ :‬ראובן נקרא לדין‬ ‫בפני בית משפט של גויים‪ ,‬ואף כי ידע כי הוא חף מפשע פחד‬ ‫מאד פן יעלילו עליו אנשי בליעל עלילות שווא והוא יורשע בדין‪.‬‬ ‫בצר לו פנה אל עורך דין ובקש ממנו עצה ותושיה כיצד יוכל‬ ‫להנצל ולצאת זכאי בדינו‪ .‬השיב לו עורך הדין‪ :‬יש לי אומנם עצה‬ ‫טובה‪ ,‬אך עליך להתחייב לשלם לי סכום נכבד כתמורה‪ .‬אמר לו‬ ‫ראובן‪ :‬אם אכן תועיל הצעתך ואצא זכאי בדין אתן לך ככל אשר‬ ‫תשית עלי‪ .‬אמר לו עורך הדין‪ :‬הסכת ושמע‪ ,‬כאשר תעמוד בפני‬ ‫השופט והוא יחל לשאול מה שמך והיכן אתה גר וכו' אל תשיב לו‪,‬‬ ‫ובמקום תשובה לענין תצפצף בצפצפה צפצוף ארוך וממושך‪.‬‬ ‫הגיע יום המשפט ובשעה היעודה התיצב ראובן בפני השופט‪.‬‬ ‫כאשר נשמעה השאלה הראשונה מפי השופט‪ ,‬נהג ראובן הנאשם‬ ‫על פי העצה‪ ,‬ובמקום להשיב תשובה צפצף בצפצפה צפצוף‬ ‫ארוך‪ .‬כך עשה גם אחרי השאלה השניה והשלישית‪ ,‬עד שפקעה‬ ‫סבלנותו של השופט וישאל‪ :‬החסר משוגעים אנוכי? וציווה לסלק‬ ‫את האיש מעל פניו מבלי לשופטו‪.‬‬ ‫לאחר שיצא ראובן מבית המשפט שמח וטוב לב‪ ,‬פגש את‬ ‫עורך הדין‪ .‬עורך הדין אמר לו‪ :‬שמעתי שיצאת זכאי בדין‪ ,‬האם‬ ‫נכון הדבר? תחב ראובן את הצפצפה לתוך פיו ובמקום להשיב‬ ‫על השאלה‪ ,‬צפצף צפצוף ארוך‪ .‬הוסיף עורך הדין ואמר‪ :‬הגיעה‬ ‫השעה שתשלם לי את שכרי! שוב חזר האיש וצפצף צפצוף ארוך‪.‬‬ ‫התרגז עורך הדין ואמר לו‪ :‬נבל שכמותך‪ ,‬הלא את העצה הזו אני‬ ‫נתתי לך כדי להנצל מן הדין‪ ,‬ועכשיו הנך מנצל את העצה הטובה‬ ‫הזו לרעתי?!‬ ‫כך‪ ,‬אומר המגיד מדובנא‪ ,‬פונה התורה אלינו ואומרת "צור ילדך‬ ‫תשי" כלומר‪ ,‬הקב"ה נתן לאדם את כח השכחה כדי שישכח כל‬ ‫מיני צרות שעברו עליו ועל שאר בני אדם‪ .‬אלמלא טבע זה היה‬ ‫האדם זוכר את כל המאורעות ועלול היה להשתגע מרוב צער ויגון‪.‬‬ ‫והנה באים בני אדם בטבע זה עצמו שחננם ה'‪ ,‬לשכוח את ה'! זהו ‪-‬‬ ‫"ותשכח אל מחוללך" והרי אין לך נבלה גדולה מזו‪.‬‬

‫רגשי הצער והרוגז‪.‬‬ ‫ולכן כאשר אנו אומרים בי"ג מידות "רחום וחנון ארך אפים ורב‬ ‫חסד" עלינו להתיירא שמא דווקא מפני רחמיו וחסדיו המרובים‬ ‫נעורר רוגזו‪ ,‬שדווקא אנו שנקראים בנים למקום ירדנו כל כך‬ ‫לשפל המדרגה‪ ,‬וזהו שאמר‪" :‬מכעס בניו ובנותיו"‪ .‬שהכעס גדול‬ ‫יותר כאשר הבנים הם אלו שחוטאים‪.‬‬ ‫(המאורות הגדולים)‬

‫"כי דור תהפוכות המה"‬

‫ישראל זה עם של תהפוכות וניגודים‪:‬‬ ‫מצד אחד הם רודפי שלום ואוהבי אחווה‪ ,‬ומצד שני תמיד יש‬ ‫מחלוקות ביניהם‪ ,‬והם מפולגים ומפורדים‪.‬‬ ‫מצד אחד רחמנים בני רחמנים‪ ,‬ויש אצלם כל כך הרבה חברות‬ ‫לעזרה הדדית‪ ,‬ומצד שני יש קנאה ותחרות בין אחד לשני‪.‬‬

‫(אוצרות התורה)‬

‫"וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו"‬

‫(לב‪ ,‬יט)‬

‫באחד מדרשותיו הביע ר' יצחק בלזר רעיון כזה‪ ,‬אנו פונים‬ ‫בתפילותינו אל מידת הרחמים ומבקשים רחמי שמים‪ .‬ואולם יש‬ ‫לחשוש מאוד שדווקא מידת הרחמים תהיה לנו לרועץ‪.‬‬ ‫משל ליהודי העובר בשוק ורואה שיכור מתגלגל בביבים ועושה‬ ‫מעשים מכוערים‪ ,‬אם השיכור הוא נכרי ‪ -‬אינו שם לב אליו כלל‪,‬‬ ‫אם השיכור הוא יהודי ‪ -‬הריהו מרחם עליו ומצטער על שפלותו‪,‬‬ ‫אם השיכור הוא ידידו ואדם נכבד ‪ -‬הצער יותר גדול‪ .‬אולם אם‬ ‫יכיר שהשיכור הוא בנו ‪ -‬הרי דווקא בגלל אהבתו ורחמנותו עליו‬ ‫יהיה צערו לבלתי נשוא‪ ,‬ומתוך זה יתרגז עליו ועלול הוא לביישו‬ ‫ולהכותו‪ ,‬ככל אשר יגדלו רגשי הרחמנות והאהבה‪ ,‬כך יגדלו יותר‬

‫(דברי אליעזר)‬

‫רב אחד השתדך עם בעל עגלה עשיר מעיר רחוקה‪.‬‬ ‫ביום החופה‪ ,‬כשעמדו שני המחותנים לנסוע לחתונה שנקבעה‬ ‫בעיירה‪ ,‬במחצית הדרך אמר הרב בלבו‪ :‬למה אבייש את המחותן?‬ ‫קם ופשט מעליו את קאפוטת המשי ואת השטריימל‪ ,‬לבש‬ ‫בגדים פשוטים ומגפיים ושם על ראשו מצנפת כדרך הילוכם של‬ ‫העגלונים‪.‬‬ ‫ואף המחותן העגלון עלתה בלבו מחשבה דומה‪ ,‬אמר בלבו‪:‬‬ ‫למה אבייש את המחותן במלבושי הדיוט שאני לובש? פשט את‬ ‫‪3‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫(לב‪ ,‬כ)‬


‫"בנים לא אמון בם"‬

‫בגדיו‪ ,‬ולבש קאפוטה של משי ואבנט רחב מידות‪ ,‬ושם בראשו‬ ‫שטריימל מהודר‪.‬‬ ‫וכך קיבלה העיירה את פני הרב כבעל עגלה‪ ,‬ואת העגלון כרב‪.‬‬ ‫"דור תהפוכות" מעין זה קם וגדל בגלות‪ ,‬היהודים‪ ,‬שלא רצו‬ ‫לבייש את הגויים במידותיהם המצוינות נטלו את המידות‬ ‫היהודיות הנעלות‪ ,‬ולאט לאט דחקום הצידה והסתירו אותן‪,‬‬ ‫וסיגלו לעצמם מדרכי הגויים‪ ,‬ואילו הגויים להיפך‪ ,‬סיגלו לעצמם‬ ‫הרבה ממידותיהם של ישראל ‪ -‬וכך לעתים נוצר הרושם‪ ,‬כאילו‬ ‫הם הגוים הם הרבנים ואנו ‪ -‬העגלונים‪.‬‬ ‫וזה גם פשוטו של הכתוב‪" :‬ויתערבו בגויים וילמדו ממעשיהם"‬ ‫ערבבו החליפו ביניהם את הדרכים‪ ,‬הגויים למדו מישראל ונטלו‬ ‫לעצמם מן המידות שהצטיינו בהן בני ישראל מאז ומתמיד‪ ,‬ובני‬ ‫ישראל נטלו לעצמם ממידותיו הרעות ומשנאתו של עשו‪.‬‬

‫וברש"י‪' :‬אמון ‪ -‬לשון ויהי אומן וכו'‪ .‬ד"א‪ ,‬אמון לשון אמונה‪,‬‬ ‫כתרגומו‪ .‬אמרו בסיני נעשה ונשמע‪ ,‬ולשעה קלה בטלו הבטחתם‬ ‫ועשו העגל'‪.‬‬ ‫וקשה‪ ,‬הכיצד קרה הדבר? עם ישראל‪ ,‬שקודם לכן ניצב במעמד‬ ‫נשגב שכזה‪ ,‬ואמר נעשה ונשמע‪ ,‬והנה הוא נופל ממדרגתו בצורה‬ ‫כה מבהילה‪ ,‬עד כדי כך שנכשל בעבודה זרה?!‬ ‫עוד זאת‪ .‬הרי דרכו של יצר הרע היא לומר לאדם לעשות חטא‬ ‫קטן היום‪ ,‬ולמחר חטא נוסף‪ ,‬וכן הלאה‪ ,‬עד שמכשילו בעבודה‬ ‫זרה‪ ,‬כפי שאומרת הגמרא (שבת קה ב) ואילו כאן‪ ,‬הר סיני‪ ,‬הצליח‬ ‫להכשילם בבת אחת‪ .‬הכיצד?‬ ‫על שאלה זו עומד הגר"ח שמואלביץ‪ ,‬וההסבר שבפיו הוא‬ ‫שמאז שיצא עם ישראל ממצרים הלך משה לפניהם‪ ,‬והדריכם‬ ‫בכל מעשה אשר יעשון‪ .‬אבל‪ ,‬לפתע הראה להם השטן שמשה‬ ‫מת‪ ,‬והם נבהלו ואיבדו את עשתונותיהם‪.‬‬

‫(המגיד מדובנא)‬

‫ריתחא דאורייתא‬

‫ובפרי מגדים (סי' תר"מ א"א סקט"ו) מצדד כהצד הראשון‪,‬‬ ‫אך בביכורי יעקב (שם סקכ"ה) הכריע כהצד השני‪ ,‬מדחזינן‬ ‫דעוסק במצוה פטור מסוכה‪ ,‬והרי מפאת דינא דעוסק במצוה‬ ‫לא פטרינן אלא מלקיים מצוה‪ ,‬ולא לעבור על איסור‪ ,‬אלא על‬ ‫כרחך שמעינן דהאוכל מחוץ להסוכה רק מבטל מצוה‪ ,‬אבל‬ ‫אינו עובר על איסור‪.‬‬ ‫ב‪ .‬להאמור‪ ,‬אמאי הוציא כל ממונו ולהאמור יש לעיין בעוו‬ ‫בדא הנ"ל‪ ,‬היאך נתן כל ממונו למצוות סוכה‪ ,‬הרי המבזבז אל‬ ‫יבזבז יותר מחומש‪[ .‬ואין להקשות גם מהא דהולכי דרכים‬ ‫פטורים מסוכה‪ ,‬דהא חזינן בגמרא סוכה (כ"ג א') דר' עקיבא‬ ‫בנה סוכה בספינה‪ ,‬ורק דיינינן אם צריכה לעמוד ברוח מצויה‬ ‫דים או דיבשה]‪ .‬ונראה דיש לומר דהיה להגאון רבי ישעיה‬ ‫ברדקי בית דירה וקרקעות וספרים במקום אחר‪ ,‬ולענין חומש‬ ‫לא אזלינן רק בתר הכסף הנמצא בידו‪ ,‬אלא בתר כל הנכסים‬ ‫שבבעלותו‪.‬‬ ‫[והעירו‪ ,‬דיש לומר דלא היה פטור דחומש‪ ,‬דהרי לאחר‬ ‫הסוכות היה יכול ימכור העצים ויקבל החומש בחזרה‪ .‬אך יש‬ ‫לומר שהא דעלה ביוקר‪ ,‬היה כדי לעצור הספינה להשיג העו‬ ‫צים להסוכה]‪.‬‬ ‫ג‪ .‬לפ"ז מיושב קושיית המשנה ברורה ואם נימא כך‪ ,‬יש‬ ‫ליישב קושיית המשנה ברורה (ביאור הלכה סי' תרנ"ו ד"ה‬ ‫אפילו) בהא דאמרינן בגמרא קידושין (ל' ב') דמי שיש לו‬ ‫מספיק מעות או לפדיון הבן או לעליה לרגל‪ ,‬מסברא אמרינן‬ ‫דעליה לרגל קודמת מכיון דהוה דמצוה עוברת‪[ .‬אך מפקינן‬ ‫מקרא דפדיון הבן קדים] ותיקשי‪ ,‬היאך יעלה לרגל הא הוה‬ ‫יותר מחומש ממונו‪ .‬וכי תימא דהנידון מה יעשה עם החומש‪,‬‬ ‫אינו כן‪ ,‬דאם כן יקיים שניהם‪ ,‬דיתן חומש כדי לעלות לרגל‪,‬‬ ‫והיותר מחומש יתן לפדיון הבן‪[ ,‬דהרי לפדיון הבן חייב אף‬ ‫ביותר מחומש‪ ,‬דהוה חוב ממון]‬ ‫ולהאמור יש ליישב‪ ,‬דאיירי דיש לו נכסים במקום אחר‪,‬‬ ‫ומכל מקום אין לו מעות כדי לעלות לרגל מכיון דאינו יכול‬ ‫למכור הנכסים‪ ,‬ואם כן חייב לתת בשביל המצוה כל הממון‬ ‫הנמצא בידו‪.‬‬

‫עובדא שנתן כל ממונו לבנות סוכה‬ ‫שמעתי עובדא מנכד של נכד של הגאון רבי ישעיה ברדקי‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שהג"ר ישעיה היה בפינסק‪ ,‬ורצה לעלות לארץ ישראל‪,‬‬ ‫ועלה בספינה הוא ובנו ובתו הקטנים בני תשע ועשר‪] ,‬והיה‬ ‫אלמן[‪ ,‬והספינה היתה אמורה להגיע לפני סוכות‪ ,‬אך התעכבה‬ ‫הספינה‪ ,‬והגר"י בנה סוכה בספינה‪ ,‬ונתן כל כספו עבור בניית‬ ‫הסוכה‪.‬‬ ‫וכשנתקרבו לארץ ישראל וכבר ראו החוף‪ ,‬היתה סערה‬ ‫גדולה והספינה נשברה‪ ,‬וקפצו הנוסעים לים לשחות‪ ,‬וכן הוא‬ ‫קפץ ובנו ובתו על שכמו‪ ,‬והנה הוא חש שאינו בכוחותיו עם‬ ‫השנים על כתפיו‪ ,‬ואמר לבתו קריינדל שתעזוב אותו‪] ,‬והוא‬ ‫מדין איש קודם לאשה‪ ,‬ושמעינן לפי זה דגם קטנים[‪ ,‬ואמרה‬ ‫הבת לאביה שיחכה שתי דקות‪ .‬והנה בשארית כוחותיו חיכה‬ ‫שתי דקות‪ ,‬והנה ככלות השתי דקות‪ ,‬ראה את חלק הסוכה צף‬ ‫בים‪ ,‬ותפסו‪ ,‬ואמר לבנים גם כן לתפסו‪ ,‬והגיעו היבשה‪[ .‬עד‬ ‫כאן שמעתי מהגאון הרב דוד בריטקופף]‬ ‫[ולאחר כן שמעתי תוספת על הסיפור‪ ,‬שככלות שתי הדו‬ ‫קות הבת צעקה טאטע‪ ,‬ואז ראה הסוכה‪ ,‬ובהגיעו לירושלים‪,‬‬ ‫כינס הציבור לחורבת ר' יהודה החסיד‪ ,‬וסיפר להם הנ"ל‪ ,‬ואמר‬ ‫שצעקת טאטע בוקעת‪ .‬וללמוד מזה לצעוק לה']‬ ‫חזינן מהאי עובדא‪ ,‬דהג"ר ישעיה ברדקי זצ"ל נתן כל ממונו‬ ‫כדי לקיים מצוות סוכה‪ .‬ויש לעיין היאך נתן יותר מחומש‪,‬‬ ‫וכדהלן‪:‬‬ ‫א‪ .‬קום ועשה או שב ואל תעשה הנה יש לדון בגדר האיסור‬ ‫אכילה מחוץ לסוכה‪ ,‬מי אמרינן דאכילה מחוץ לסוכה הוי‬ ‫איסור בקום ועשה‪ ,‬דהאסור הוה גוף האכילה מחוץ לסוכה‪,‬‬ ‫או דלמא אינו אלא איסור בשב ואל תעשה‪ ,‬דבאכילתו מבטל‬ ‫מצוות ישיבת סוכה‬ ‫ונפקא מינה‪ ,‬דאי הוה איסור בקום ועשה‪ ,‬חייב לתת כל‬ ‫ממונו כדי שלא לאכול חוץ לסוכה‪ ,‬משא"כ אי הוה רק ביטול‬ ‫מצוה בשב ואל תעשה‪ ,‬אינו חייב לתת אלא חומש ממונו‪ ,‬דהו‬ ‫מבזבז אל יבזבז יותר מחומש‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫(לב‪ ,‬כ)‬


‫כאשר שמעו שמנהיגם מת‪ ,‬היו שבורים ורצוצים‪ ,‬עד שאיבדו‬ ‫לגמרי את שיקול דעתם‪ ,‬והתבלבלו לגמרי‪ .‬וזה המצב המסוכן‬ ‫ביותר‪ ,‬כאשר אדם נמצא במצב מבולבל ומרגיש שאינו יודע לאן‬ ‫לפנות‪ .‬או אז עלול השטן להפילו בבת אחת מהר גבוה לבור‬ ‫עמוק‪.‬‬ ‫למדנו מכאן עד כמה חמורה היא סכנת הבלבול‪ ,‬וכיון שלדעת‬ ‫הכל היא היא הסכנה המאפיינת את בני הדור שלנו‪ ,‬הממהרים‬ ‫להתבלבל מכל דבר‪ ,‬ולכן הם גם נופלים מהר‪ ,‬יש להתחזק במידה‬ ‫זו‪ ,‬ולהגביר בנו ככל שניתן את המתינות ושיקול הדעת‪.‬‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬

‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫שאלה‪ :‬אדם שחולה ר"ל שפטור ממצות סוכה‪ ,‬האם יש‬ ‫לו מצוה לבנות סוכה‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬כן יש לו מצוה‬ ‫שאלה‪ :‬מה הדין במוצאי יו"ט של סוכות האם בהבדלה‬ ‫צריך לברך לישב או לא‪ ,‬והאם צריך לאכול מזונות או שמו‬ ‫ספיק ששותה את ההבדלה‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬כן צריך לברך‪ ,‬ויברך לישב על מלוה מלכה‪,‬‬ ‫שכך אני עושה גם במוצאי יו"ט אוכל מלוה מלכה שכך‬ ‫כתוב ביעב"ץ‪.‬‬

‫(עלינו לשבח)‬

‫"בגוי נבל אכעיסם"‬

‫(לב‪ ,‬כא)‬

‫אלו הכופרים בהקב"ה‪ ,‬וכן הוא אומר‪ ,‬אמר נבל בלבו אין‬ ‫אלקים" (רש"י)‬

‫יש להבין מפני מה נקרא הכופר בתואר המגונה ביותר ‪-‬‬ ‫"נבל"‪ ,‬מה שהיה מתאים יותר לגנב ורוצח שפל‪ ,‬ולא לאפיקורס‬ ‫שאפשר שהוא איש טוב ונחמד לבריות‪ ,‬ורק דעותיו פסולות‬ ‫המה‪ .‬כך שואל הגה"צ רבי משה רוזנשטיין‪ ,‬משגיח דישיבת‬ ‫לומז'ה‪ ,‬ומתרץ‪:‬‬ ‫הרמב"ן אומר על הפסוק "עם נבל ולא חכם" (לעיל לב‪ ,‬ו) כי‬ ‫האיש אשר אינו מכיר טובה שעושים לו‪ ,‬הוא יקרא בשם זה‪.‬‬ ‫ביאור הדבר‪ ,‬כי מדה זו של הכרת הטוב‪ ,‬היא תכונה באדם שניתן‬ ‫לדורשה גם מן הפחות שבפחותים‪ ,‬ואף מן הנער הצעיר ביותר‪.‬‬ ‫כמו שנהגו העולם להרגיל כל תינוק פעוט באמירת תודה על מה‬ ‫שנותנים לו‪ ,‬וגוערים בו כאשר אינו מודה‪ .‬שכן רגש זה להכיר‬ ‫טובה על מה שאתה מקבל‪ ,‬שותפים בו גם הרוח וגם החומר‪,‬‬ ‫וטבעו של אדם אף הוא מעוררו לכך‪.‬‬ ‫מעתה אם יצא אדם ויחשוב מהיכן צמח כל אשר לו‪ ,‬ומי הוא‬ ‫המטיב עמו ערב ובוקר וצהריים‪ ,‬הרי מיד יצטרך לקום ולהכיר‬ ‫טובה למי שאמר והיה העולם‪ .‬לפיכך אם מסוגל אדם לקבל יום‬ ‫יום טובות גדולות כאלה‪ ,‬בלא להתעורר פעם אחת ולחפש אחר‬ ‫מטיבו‪ ,‬הדבר אומר דרשני‪ .‬גרוע הימנו מי אשר עוד מתפאר‬ ‫בהכחשת הטובה ‪" -‬אמר נבל בליבו אין אלקים" אדם כזה‪ ,‬אף‬ ‫אם מעשיו אינם מן השפלים ביותר‪ ,‬אבל דעתו מושחתת היא‪,‬‬ ‫וראוי לתואר "נבל"‪ .‬כי אדם שהמית בקרבו כל רגש אנושי של‬ ‫הכרת הטוב‪ ,‬הרי הוא באמת כנבלה‪.‬‬

‫שאלה‪ :‬האם יש להשתדל‪( ,‬לגרים סמוך לכותל)‪ ,‬ללכת‬ ‫בכל יום בחג הסוכות לכותל המערבי ליטול שם את הד'‬ ‫מינים‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬כן‪ ,‬יש ענין‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬לגבי המנהג שנוטלים את הד' מינים מול מקום‬ ‫המקדש האם יש ענין לא לעשות במקום של עליון כגון‬ ‫על גג "אש התורה" כיון שעליות לא נתקדשו‪ ,‬או שאין לזה‬ ‫קשר עם ד' מינים‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬יותר טוב למטה‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬והאם יש ענין לבוא בשביל ענין הנ"ל ביום ולא‬ ‫בלילה היות ולילה זה לא זמן של קרבן ממילא האם כך‬ ‫צריך לנהוג‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬דברתי ע"ז עם הרב אלישיב (זצוק"ל) והוא אמר‬ ‫שיש שיטה כזו (ערוך לנר) לבוא רק ביום‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬האם יש ליטול את הלולב בסוכה בביתו לפני‬ ‫התפילה‪ ,‬או בביהכנ"ס לפני הלל‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬על פי קבלה‪ ,‬ואין מנהגינו כן‪.‬‬

‫(רבי משה רוזנשטיין)‬

‫גולדויכט שליט"א‪ ,‬דהנה האדם בכל ימי חיותו יכול הוא לעבוד‬ ‫את ה'‪ ,‬ולהשיג על ידי כך השגות גבוהות ונשגבות‪ .‬אכן כל זה‬ ‫הוא עד "מיתת האדם"‪ ,‬ולא מצינו אדם שיעבוד את ה' אף בעצם‬ ‫מיתתו‪ ,‬מלבד אהרן הכהן שנצטוה "פשוט ידיך" "פשוט רגליך"‬ ‫"עצום עיניך" "קמוץ פיך" וכו'‪.‬‬ ‫לזה נתאוה משה רבינו‪ ,‬לסוג מיתה שכזו שבה יוכל לעבוד את‬ ‫ה' אף בעצם מיתתו‪.‬‬ ‫ונראה להוסיף‪ ,‬דזהו שכתב ב"אבן עזרא" בפרשת וזאת הברכה‬ ‫(לד‪ ,‬ה) עה"פ "וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה'"‪.‬‬ ‫וכתב באבן עזרא "שאפילו במותו עשה מה שצוהו כעבד"‪ .‬דו"ק‬ ‫היטב בדבר ותבין‪.‬‬

‫"ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל עמיך‬ ‫כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו"‬ ‫(לב נ)‬

‫יעויין ברש"י "כאשר מת אהרן אחיך‪ ,‬באותה מיתה שראית‬ ‫וחמדת אותה שהפשיט משה את אהרן בגד ראשון‪ ,‬והלבישו‬ ‫לאלעזר וכן שני וכן שלישי‪ .‬וראה בנו בכבודו א"ל משה‪ ,‬אהרן‬ ‫אחי עלה למטה ועלה‪ .‬פשוט ידיך ופשט‪ .‬פשוט רגליך ופשט‪.‬‬ ‫עצום עיניך ועצם‪ .‬קמוץ פיך וקמץ והלך לו‪ .‬אמר משה אשרי מי‬ ‫שמת מיתה זו"‪.‬‬ ‫הנה בהסבר הדברים שנתאווה משה רבינו למיתה זו כ"כ‪,‬‬ ‫[מלבד מה שהיתה זו "מיתת נשיקה" וכו'] שמעתי לבאר מהגרח"י‬

‫(שי לתורה)‬

‫‪5‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫בין שבילי המוסר‬

‫הלומדים בת"ת ובישיבות בוורשה‪ .‬העניים והחולים שבאו מערי‬ ‫השדה להתרפא בוורשה מצאו מקלט ועזר בביתה‪ .‬הרבנים‬ ‫והגאונים מליטא ורוסיה שבאו לוורשה השכימו לפתח ביתם‬ ‫ומצאו את העזר והסעד הנצרך להם על ידה ועל ידי בעלה הצדיק‬ ‫יסוד עולם‪ ,‬הגאון הצדיק בעל החפץ חיים‪ ,‬יבדל לחיים‪ ,‬התאכסן‬ ‫בביתה בכל ביקור שלו בוורשה במשך כארבעים שנה"‪.‬‬ ‫ר' איטשע הקים בוורשה תלמוד תורה ישיבה קטנה וישיבה‬ ‫גדולה‪ ,‬דאג לתלמידים‪ ,‬ובד בבד‪ ,‬תססה סביבו מערכת שלמה‬ ‫של מסירות נפש לחסד‪ .‬איש קדוש בתורתו ותפילותיו‪ ,‬שאירח‬ ‫בביתו כל צרוע וזב‪ .‬סיפר נכדו‪ ,‬כי אחד מחולי הנפש שקיבל את‬ ‫מיטתו הפרטית של ר' איטשע התעורר באחת הלילות וניסה‬ ‫לחנוק את ר' איטשע‪ .‬חולה נפש אחר שהתאכסן באכסניה‬ ‫קרובה לבית הכנסת‪ ,‬היה שואג בקול מידי כמה שעות 'תביאו‬ ‫לי את הקדוש ר' איטשע' ור' איטשע היה רץ לנשקו ולחבקו‬ ‫ולהרגיע את רוחו‪" .‬אינני יכול לשכוח את הקולות של אותו‬ ‫חולה שנחרדו בליבי" סיפר נכדו)‪.‬‬

‫"יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי כשעירים‬ ‫עלי דשא וכרביבים עלי עשב כי שם ה' אקרא‬ ‫הבו גודל לאלוקנו"‬ ‫למדנו כי התורה היא כמו מטר המצמיח כפי מה שזורעים‬ ‫באדמה‪ ,‬כך התורה מצמיחה מה שזרוע בלב‪ .‬אם יש בו מידות‬ ‫טובות ‪ -‬התורה רק מרבה ומגדלת אותן ואם רעות חלילה‪,‬‬ ‫התורה מחזקת את עורפו חס וחלילה‪ ,‬לכן עלינו להיזהר מאד‬ ‫ממידות רעות‪.‬‬ ‫נספר היום עובדה אמיתית על מידות טובות‪ ,‬דרגות גבוהות‬ ‫עד מאוד‪.‬‬ ‫מעשה שהיה בצדיק וקדוש בדור קודם‪ ,‬רבי יצחק גרודזינסקי‬ ‫זצוק"ל‪ ,‬שהיה מכונה בוורשה "ר' איטשע"‪ .‬איש קודש בתורתו‬ ‫ותפילותיו‪ ,‬ובד בבד 'עמוד החסד' במעשיו‪.‬‬ ‫ונקדים‪ .‬כדי שנבין מעט מי היה ר' איטשע בוורשה‪.‬‬ ‫לפני שלושה דורות היה ידוע בישראל‪ :‬הקדוש הצדיק‪ ,‬ר'‬ ‫נחומקע מהורודנא כעמוד החסד (החפץ חיים היה תלמידו)‬ ‫והנה בדור שאחריו‪ ,‬החפץ חיים שהתאכסן בביתם כמה פעמים‪,‬‬ ‫אמר‪" :‬אם ר' איטשע הוא גלגול של ר' נחומקה מהורודנא‪ ,‬אם‬ ‫נאמר כך מחמת החסדים שלו במסירות נפש‪ ,‬הנה הוא עוד עולה‬ ‫עליו‪ ,‬כי אשתו של ר' איטש'ע אינה נופלת ממנו בכלום‪ ,‬ויש לנו‬ ‫שני ר' נחומסקע'ס בבת אחת‪"...‬‬ ‫בירושלים בכ"א אדר תרפ"ט פורסמה רשימה של אחד מבני‬ ‫משפחת ר' איטש'ע בה גולל לעיני בני ירושלים סיפורים על‬ ‫מידת החסד של בני הזוג הצדיקים‪ :‬ר' איטשע והרבנית ח‪ .‬מ‪.‬‬ ‫גרוזינסקי ע"ה (שהתגוררה בסוף ימיה בארץ ישראל)‪ :‬בתקופה‬ ‫ששהיתי בוורשה‪ ,‬היא ובעלה הצדיק‪ ,‬עבדו בשביל אחרים לא‬ ‫פחות מעשרים שעות ליום‪ .‬תמיד היו עסוקים וטרודים במצוות‬ ‫חסד‪ .‬אוכל להעיד עוד נאמנה כי אף יום אחד‪ ,‬אפילו בימים‬ ‫נוראים‪ ,‬לא הספיקו לא הוא ולא היא‪ ,‬לגמור את תפילתם‬ ‫בשלמות‪ ,‬כי היו עמוסי עבודה בחולים ועניים ומקרים ממקרים‬ ‫שונים שאי היה אפשר לדחותם אפילו לרגע‪ ,‬ומלבד‪ ,‬שלא‬ ‫קבלו חלילה שום תשלום שכר בעבור עבודתם שהייתה יכולה‬ ‫להעסיק אולי מאה איש‪( .‬בעצמם חיו חיי דחקות בעד חמשה‬ ‫רובלים לשבוע שקבלו מחברת לומדי תורה ‪ -‬חברה בת שלש‬ ‫מאות איש‪ ,‬שהצדיק ר' איטשע למד איתם שתי פעמים ביום‪,‬‬ ‫ולעולם לא רצו הוספה על משכורתם שנקבעה לפני ארבעים‬ ‫וחמש שנים) גם לא קבלו מעולם הנאת תודה מאנשים שנעזרו‬ ‫על ידם‪ ,‬כי תמיד‪ ,‬תמיד היתה מילת "חוב" שגורה על פיהם‪ :‬חוב‪,‬‬ ‫חוב קדוש אנו משלמים‪ ,‬חובו של אדם לאדם‪ ,‬לא יותר‪.‬‬ ‫זכורני פעם‪ ,‬כאשר אחד מבאי הבית התבטא‪:‬‬ ‫אני מקנא בכם בחלקם לעולם הבא‪ ,‬שניהם תפסו באיש הזה‬ ‫ואמרו‪ :‬טוב‪ ,‬אם אתה חושב כי יש לנו חלק גדול שמא תחפש‬ ‫ותמצא איזה עשיר שיבנה בניין בשביל הישיבה ואנו מוכרים לו‬ ‫את כל חלקנו לעולם הבא בשביל זה"‪.‬‬ ‫תשמעו קטע נוסף מאותה רשימה‪" :‬היא השיאה כמה מאות‬ ‫כלות עניות ויתומות ודאגה להן אפילו לפרנסתן‪ ,‬במשך כמה‬ ‫שנים אחר נישואיהן‪ ,‬האכילה בערך ארבע מאות איש בכל ימי‬ ‫שבת ומועדים במשך עשרות שנים‪ ,‬האכילה מאות ילדי עניים‬

‫עכשיו תשמעו א'מוראדיגע מעשה‪.‬‬ ‫היה זה בלילה חשוך ועבה‪ .‬לילה קיצי ‪ -‬בוורשה‪.‬‬ ‫הבחור אפרים סוקולובר תלמיד הישיבה בוורשה לא מצא‬ ‫מקום לינה‪ ,‬ר' איטשע הציע לו ללון בביתו למספר ימים‪.‬‬ ‫בצידי המטבח ישנה אשה אחת והרבנית טיפלה בה כמה‬ ‫פעמים בלילה‪ ,‬אבל בשאר החדרים ישנו ‪-‬עובר אורח אחד‪ ,‬ושני‬ ‫בחורי ישיבה‪ .‬הם פינו לו מקום נוסף על מזרון בפאתי החדר‬ ‫הגדול עד שימצא מקום אחר עם בני הישיבה‪( .‬לימים שימש‬ ‫כרבה של רעננה וסיפר את הדברים לרבי ברוך רוזנברג זצ"ל‬ ‫ראש ישיבת סלבודקא שנישא לנכדתו שתבלחט"א)‪.‬‬ ‫בלילה הראשון הוא ישן טוב‪ .‬אבל בלילה השני‪ ,‬כחצי שעה‬ ‫לאחר חצות לילה‪ .‬ר' איטצ'ע נקש על גבו של התלמיד העיר‬ ‫אותו ולחש‪" :‬רצוני ותלווה אותי"‪.‬‬ ‫הוא התנער מהשינה קם בשקט‪ ,‬הרבנית ישנה‪ ,‬ר' איטשע‬ ‫סימן לו בידו לצאת אחריו בשקט‪ .‬הם יצאו מהבית ורוח קיצית‬ ‫חרישית הסתבכה בחושך שקידם את פניהם‪.‬‬ ‫ר' איט'שע החל פוסע בזריזות‪ .‬הוא לא דיבר מילה‪ .‬והבחור‬ ‫אחריו‪ :‬רחוב ועוד רחוב הם פנו שמאלה וימינה ושוב שמאלה‬ ‫לרחוב הארוך ‪ -‬ישר עד סופו‪ ,‬הירח שהאיר מעט את האפלה‬ ‫גילה כי הם הגיעו עד שכונת הבניינים העזובה בפאתי העיר‬ ‫וורשה‪.‬‬ ‫"התחלתי לפחד מעט‪ .‬אך ההליכה הבטוחה של מורי ורבי‬ ‫נסכה בי בטחון עצמי"‪ .‬ר' איטצ'ע עדיין לא דיבר מילה‪ ,‬גם‬ ‫הבחור שתק וכולו תימהון‪ .‬הם פסעו בשבילים לכאן ולכאן‬ ‫אפשר היה להבחין כי הוא מחפש משהו‪ ,‬עד שלפתע אמר‪" :‬אה‪,‬‬ ‫הנה כאן הבית!"‪ .‬נעצרו‪ .‬הוא אימץ את עיניו‪ ,‬הסתכל היטב עד‬ ‫שהיה בטוח במאת האחוזים כי זהו הבית‪ .‬השניים נכנסו ועלו‬ ‫במדרגות החשוכות בזהירות‪.‬‬ ‫ר' איטשע נעמד ליד אחת הדלתות‪ .‬דפק בדלת פעם פעמיים‪,‬‬ ‫כופף את הידית ניסה לפתוח והדלת נפתחה "אתה תישאר כאן‪,‬‬ ‫אל תיכנס!" הזהיר את הבחור‪ .‬כדי שהבחור לא יפחד‪ ,‬השאיר‬ ‫את הדלת פתוחה לרווחה‪ .‬כך שהצליח לראות משהו‪ .‬הוא ראה‬ ‫את גופו נמוך הקומה הנראה כעין אפלולית בפרוזדור המוביל‬ ‫לחדרים‪ .‬ר' איטשע פסע ונעמד בפתח החדר הראשון‪ .‬נכנס‪.‬‬ ‫‪6‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫סוכות‬

‫מיד ליד הדלת נראתה מיטה‪ .‬הוא התכופך לראש המיטה‬ ‫ואמר בקול "שלום!" קול חרחור נשמע מתוך השינה‪ .‬מיד חמק‬ ‫ר' איטשע קפץ ונכנס לתוך המיטה ו‪...‬החל לחבק‪ .‬קולו נשמע‬ ‫חרישי ונרגש‪ .‬לא שמעתי מה הם מדברים‪ ,‬כך כמה רגעים‬ ‫שנראו לי כשעה ארוכה‪ ,‬לא הבנתי מה קורה איתי‪ ,‬מה אני רואה‬ ‫והיכן אני נמצא‪ .‬לאחר כחמישה רגעים הצלחתי להבחין כי הוא‬ ‫ממשש בידיו את פני האיש‪ ,‬מביט וממשש ומחפש‪ ,‬לפתע הוא‬ ‫מצא משהו ונשיקה נשמעה בחלל ‪ -‬הוא העניק נשיקה לאיש‪.‬‬ ‫יצא מהמיטה בירך אותו שוב לשלו' העריף עוד ברכות נרגשות‬ ‫באידיש לבבית‪ ,‬יצא את החדר "לילה טוב"‪.‬‬ ‫ירדנו בגרם המדרגות‪ .‬כמעט נפלתי והוא תמך בידי יצאנו יחד‬ ‫לרחוב‪ .‬פסענו כמאה מטר‪ ,‬ואז הוא פתח את פיו‪:‬‬ ‫היכן היינו עכשיו? אומר לך יקירי‪:‬‬ ‫"שם באותו בנין עזוב שוכן תלמיד חכם מצורע‪ ,‬חולה בצרעת‬ ‫ממארת‪ .‬לא אגיד לך את שמו‪ ,‬אבל זאת אומר לך שהוא תלמיד‬ ‫חכם צעיר לימים‪ .‬בני מ‬ ‫שפחתו הובילו אותו לכאן בהסכמתו‪ .‬הוא מתגורר כאן בגפו‬ ‫ביגונו‪ .‬וכידוע אחד הגורמים להתדרדרות מחלת הצרעת היא מצב‬ ‫הרוח הירוד‪ ,‬העצבות והיגון‪ .‬באתי לעודד את רוחו השבורה"‪.‬‬ ‫"הבנתי מיד מדוע מיאן שאכנס ‪ -‬כדי שלא אסתכן חלילה‬ ‫בהתדבקות‪ .‬לגבי עצמו לא חשש‪ .‬מה שהבנתי עוד‪ ,‬כי הוא חיפש‬ ‫וחיפש וחיפש בראשו מקום שאין בו פצע כדי שיוכל לנשקו‪.‬‬ ‫לנשק את המצורע אבל לא על הפצעים‪( ...‬ואז נשמעה נשיקה‬ ‫שנשמעה בחלל החדר‪ .‬והדהדה מסוף העולם ועד סופו)‪.‬‬ ‫המשכנו לצעוד רגלי בחזרה‪ ,‬ללא אומר ודברים נוספים‪ ,‬פתחנו‬ ‫את דלת הבית הוא כיסה את עובר האורח ששכב בחדר הקדמי‪.‬‬ ‫נכנסתי למקומי בין הישנים על מזרונים על הארץ‪ ,‬שכבתי‬ ‫(להגיד)‬ ‫ונרדמתי‪.‬‬

‫מטרת הסוכה – דירת עראי – מטרת ארבעת‬ ‫המינים – אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם‬ ‫באי מרוחק גילו מרבצי זהב‪ .‬שלח המלך קבוצת עובדים לכו‬ ‫רות את הזהב ולהטעינו על ספינות‪ ,‬כדי להביאו למדינתו במטרה‬ ‫לזקקו‪ ,‬ע"י כך יתעשר אוצר הממלכה לרווחת כל התושבים‪ .‬דעת‬ ‫המלך הייתה לגמול לפועלים ביד רחבה מיד עם סיום עבודו‬ ‫תם‪ .‬אך במה יתפרנסו הפועלים בזמן כרייתם? שלח אפוא המלך‬ ‫עימם שקי זרעים‪ ,‬והורה שכל פועל יעבד חלקת אדמה סמוך‬ ‫לבקתתו‪ ,‬בה יגדל מעט תבואה וירקות כדי חייו‪.‬‬ ‫אולם המלך חשש שמא הפועלים ישימו את כל מעיינם‬ ‫בטיפוח גן הירק ויזניחו את עיקר ייעודם‪ ,‬כריית הזהב‪ .‬וזאת‪,‬‬ ‫משתי סיבות‪ :‬ראשית‪ ,‬שדה המניב פירות וירקות טובים למאכל‪,‬‬ ‫תועלתו מידית וניכרת לעין‪ .‬מה שאין כן בעבודת הכרייה‪ ,‬שאו‬ ‫מנם שכרה רב‪ ,‬אך השכר לא ישולם כי אם בתום התקופה‪ ,‬עם‬ ‫שובם לארץ מגורם‪ .‬הסיבה השנייה‪ ,‬הגינה פרטית היא‪ ,‬לכל אחד‬ ‫גינתו וירקותיו‪ ,‬בהן הוא גאה והן תוצרתו ופרי יגיעו‪ .‬ואילו הכרייה‬ ‫מתבצעת בצוותא‪ ,‬בעמל משותף‪ ,‬וחלקו של היחיד נבלע בעבוו‬ ‫דת הרבים‪ .‬בעקבות כך‪ ,‬עלול האדם להעדיף את עבודתו שלו‪,‬‬ ‫להדגיש את ייחודו ולשמוח בבעלותו‪ ,‬ולבכר את עבודת שדהו‬ ‫על עמל הכרייה‪ .‬מתוך חששות אלו‪ ,‬הורה המלך שתי הוראות‪.‬‬ ‫האחת‪ ,‬שהפועלים יגורו בדירות עראי‪ ,‬וחלק משכרם תמורת‬ ‫הכרייה יהיה‪ ,‬שהמלך יורה לבנות עבורם טירות מפוארות בשכוו‬ ‫נת יוקרה בעיר הבירה‪ .‬כך ידעו שאין לטפח את הגינה הצמודה‬ ‫לבקתתם הארעית‪ ,‬כיון שאינה אלא אמצעי ביניים לקיום זמני‬ ‫עד שובם לארצם והתנחלותם בטירה החדשה הממתינה להם‪.‬‬

‫רים אף שבביתו החמיר שלא לאוכלן"‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וא"כ מה ההבדל‬ ‫בין תרומה לאתרוג‪ ,‬ואמר מרן שליט"א דבאתרוג מחמירים‪,‬‬ ‫וההבדל דבתרומה הוא לא צריך לצאת ידי תרומה רק צריך‬ ‫לקיים את המצוה להפריש תרומה‪ ,‬אבל באתרוג הוא צריך‬ ‫לצאת יד"ח המצוה‪ ,‬וזה לא ראוי לאכילה‪ .‬ושוב שאלתי למרן‬ ‫שליט"א מדוע במה שהיה תחת המטה חשוב לא ראוי לאכיו‬ ‫לה‪ ,‬והרי בד"א שם מביא שהחזו"א התיר לאחרים לאוכלם‪,‬‬ ‫וכן בס' טעמא דקרא בסופו בהנהגות החזו"א זצוק"ל אות י"ח‬ ‫כתב וז"ל "אוכלים שתחת המיטה אף שבביתו הקפידו שלא‬ ‫לאכול צוה ליתנם לעניים‪ ,‬ואמר שאין לאבדם כיון שמדינא‬ ‫מותרים (עי' מ"ב סי' ד' סקי"ד ובפ"ת יו"ד סי' קט"ז סק"ד ה'‬ ‫ובכתר ראש סי' פ')"‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ואמר מרן שליט"א שהחזו"א אמר‬ ‫להודיע לאותם אנשים שנותנים להם שזה היה תחת המיטה‪,‬‬ ‫ואם הם רוצים להקל שיקלו מכיון שעפי"ד רוב הפוסקים‬ ‫מקילים‪ .‬ושוב שאלתי למרן שליט"א דא"כ אמאי חשיב ליה‬ ‫לא ראוי לאכילה‪ ,‬ואמר מרן שליט"א שזה נקרא ראוי לאכיו‬ ‫לה‪ ,‬אבל לאלו שמחמירים יש מקום לחשוש‪ ,‬אבל אם רוצים‬ ‫להקל יש מקום להקל מכיון שרוה"פ מתירים‪.‬‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬

‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫אתרוג שהיה תחת המיטה אם כשר לברכה‬ ‫אמרתי למרן שליט"א שראיתי מובא שהוה עובדא עם מרן‬ ‫הקה"י זצוק"ל שפ"א בשביעית לא היו אתרוגים בארץ‪ ,‬והקה"י‬ ‫ביקש שישלחו לו אתרוג מחו"ל‪ ,‬ושלחו לו‪ ,‬והלך מרן שליט"א‬ ‫להביא לאביו את האתרוג‪ ,‬וכשהגיע לבית אותו האדם שאצלו‬ ‫היה האתרוג ראה שאותו אדם הוציא את האתרוג מתחת למיו‬ ‫טה‪ ,‬וסיפר זאת מרן שליט"א לאביו‪ ,‬והקה"י לא רצה להשתמש‬ ‫באתרוג זה‪ ,‬ואמר מרן שליט"א שמעשה זה נכון‪ ,‬ובגמ' כתוב‬ ‫שהאתרוג צריך להיות ראוי לאכילה (עי' בזה בס' נזר החיים‬ ‫עמ' ר"א אות קי"ט)‪ .‬ושאלתי למרן שליט"א שבספרו דרך‬ ‫אמונה פ"ה מהל' תרומות בצהה"ל אות י"ט כתב וז"ל "ונראה‬ ‫דפירות שהיו תחת המיטה וישנים עליהם‪ ,‬אפי' להמחמירים‬ ‫שלא לאוכלו יכול לעשותו תרומה‪ ,‬כיון שמעיקר הדין האחו‬ ‫רונים מתירים לאוכלם‪ ,‬עי' פ"ת יו"ד סי' קט"ז סק"ד ה' ובחי'‬ ‫רעק"א שם‪ ,‬וכן ראיתי למרן החזו"א שהתיר להאכילן לאחו‬

‫(שער ציון דברי שי"ח)‬

‫‪7‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫הוראה השנייה הייתה שיהיו בקביעות בחבורה מגובשת‪ .‬כך יידו‬ ‫עו שעיקר משימתם בעבודת צוות‪ .‬וכל הימצאותם כאן היא כדי‬ ‫לכרות יחדיו את הזהב‪ ,‬ולא כדי לפנות איש איש לחלקת אדמתו‪.‬‬ ‫ואמנם‪ ,‬אם ימלאו את תפקידם כיאות וישביעו את רצון המלך‪,‬‬ ‫יישאו חן בעיניו‪ ,‬וכל אחד מהם יקבל שכר רב‪.‬‬ ‫נצטווינו בשתי מצוות שינחו אותנו בדרכנו בתחילת השנה‬ ‫החדשה הבאה עלינו לטובה‪ :‬שבו בסוכה‪ ,‬בדירת ארעי‪ ,‬כדי לדעת‬ ‫שדירת הקבע נבנית לנו שם‪ ,‬למעלה‪ .‬וטלו את ארבעת המינים‬ ‫המסמלים את כל שדרות העם‪ ,‬אגדו אותם יחדיו כדי שנדע שהו‬ ‫עיקר הוא להעשות אגודה ולעשות את רצון ה' בלב שלם!‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫שאלה‪ :‬מי שנרדם חוץ לסוכה אם יש חיוב להעיר אותו‬ ‫או לא?‬ ‫תשובה‪ :‬מצוה‪.‬‬ ‫*‬

‫שאלה‪ :‬אם יש לפטור משינה בסוכה בלילה מי שהוא‬ ‫בתוך שנה ראשונה מחתונתו או לא?‬ ‫תשובה‪ :‬ח"ו לפטור‪.‬‬

‫(המלקט)‬

‫"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר"‬

‫*‬ ‫שאלה‪ :‬לכאו' מי שאין לו לולב להשיג בסוכות‪ ,‬וחבירו לא‬ ‫מסכים ליתן לו‪ ,‬למה לא יהי' מותר לו לגזול לחבירו הלולב‪,‬‬ ‫לקיים המצוה‪ ,‬דעשה דלולב דוחה ל"ת דלא תגזול‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬איסור בין אדם לחבירו אין דוחה (וכ"כ חי' הגר"ש‬ ‫שקאפ נדרים סו"ס א' ועי' רבינו דוד (פסחים לו)‪.‬‬ ‫*‬ ‫שאל‪:‬ה‪ :‬אם עשו אדם דופן לסוכה‪ ,‬האם גם האדם שהוא הד�ו‬ ‫פן יוצא י"ח סוכה?‬ ‫תשובה‪ :‬גבו חוץ לסוכה‬ ‫*‬ ‫שאלה‪ :‬בשעה"צ סי' תרלג כתב דסכך שעשה קבוע פסול‬ ‫והיינו שלא יקבע הנסרים של הסכך במסמרים‪ .‬האם לפי"ז‬ ‫אסור לקשור הסכך (בחוט כשר) על הדפות כדי שלא יעוף מהו‬ ‫רוח‬ ‫תשובה‪ :‬בחוט כשר מותר‪.‬‬ ‫*‬ ‫שאלה‪ :‬כתב המשנ"ב שגם בשעת שינה צריך ששולחנו יהיה‬ ‫בתוך הסוכה‪ .‬האם יכול לקפל את השלחן כדי להניח שם מיטה‪,‬‬ ‫דגם שולחן מקופל הוי שולחן‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬יכול‪.‬‬ ‫(שאלת רב ‪ -‬דולה ומשקה)‬

‫(ויקרא‬

‫כג‪ ,‬מ)‬

‫מובא במדרש תנחומא‪" :‬ולקחתם לכם ביום הראשון ‪ -‬וכי יום‬ ‫הראשון הוא‪ ,‬והלא יום ט"ו הוא‪ ,‬אלא ראשון לחשבון עוונות"‪.‬‬ ‫הקשו המפרשים‪ ,‬והלא מיום הכיפורים ועד חג הסוכות ישנם‬ ‫כמה ימים‪ ,‬וכבר אז מתחיל חשבון המצוות והעבירות‪ ,‬וכיצד המו‬ ‫דרש אומר שבסוכות מתחיל החשבון? ביאור נפלא על כך אמר‬ ‫הרה"ק בעל ה"תפארת שלמה" מרדומסק זיע"א‪ :‬בשעה שהשטן‬ ‫בא בימים הנוראים לקטרג על עם ישראל‪ ,‬הוא מביא עמו את‬ ‫הצרורות הכבדים של העבירות שחטא כל אחד ומתחיל לפרט‬ ‫את העוונות של כל יהודי ויהודי‪ .‬מיד מתייצבים מליצי היושר‬ ‫וטוענים‪ ,‬שכל אותם חטאים לא חטאו ישראל אלא בשוגג‪ ,‬ועל‬ ‫כן ראוי למחול להם‪ ,‬שכן אינם אשמים בכך – אלא השטן הוא זה‬ ‫שפיתה אותם לכך‪ ,‬בשקרים ודברי תרמית שונים להאמין כי העו‬ ‫בירות האלה אינן עבירות כלל‪ ,‬והם האמינו לו ונתפתו לשקריו‪...‬‬ ‫משיב על כך השטן‪ :‬מפני מה מניחים לרמות אותם דווקא בשעה‬ ‫שמסיתים אותם לרעה? האם בעסקי ממון שלהם הם גם תמיו‬ ‫מים כאלה ומאמינים לכל אחד על דברתו? אם ידרוש אחד מהם‬ ‫מחברו‪ ,‬שיתן לו בעד חפץ ששוויו עשר פרוטות כפליים מזה‪,‬‬ ‫וכי יתן לו‪ ...‬ובתורת פשרה בין שתי הטענות הללו מחליטים‪,‬‬ ‫שימתינו כמה ימים ויערכו נסיון בשביל לקבוע‪ ,‬האם היהודים‬ ‫הם קלי דעת רק בשעה שהם באים ‘לקנות’ את עבירותיו של‬ ‫יצר הרע‪ ,‬או שקלות הדעת הזאת מתגלה גם בענייני מסחר אחו‬ ‫רים‪ ...‬והנה‪ ,‬בשעה שהיהודים יוצאים לאחר יום כיפור לקנות‬ ‫את ארבעת המינים‪ ,‬הם משלמים בעדם מחירים גבוהים‪ .‬וכך‪,‬‬ ‫כשהם באים ביום הראשון של סוכות לבתי הכנסת ואתרוגיהם‬ ‫ולולביהם בידיהם‪ ,‬מראים לשטן כי גם בדיני הממונות מניחים‬ ‫היהודים שירמו אותם‪ ,‬והראיה‪ ,‬מארבעת המינים הללו‪ ,‬ששילמו‬ ‫בעדם מחירים גבוהים כל כך‪ ,‬למרות שלמצרכים אלו יש ערך‬ ‫מועט ביותר‪ ,‬וגוי לא היה נותן בעדם אפילו עשר פרוטות‪ ...‬ואם‬ ‫כך‪ ,‬הרי זו ראיה ניצחת שגם בעבירות הניחו ליצר הרע לרמות‬ ‫אותם‪ ...‬לאחר ההוכחה המשכנעת הזו‪ ,‬שלשטן אין מה לטעון‬ ‫כנגדה‪ ,‬כל החבילות הקודמות של העבירות נמחקות ומתבטלות‬ ‫– ומן היום מתחיל חשבון חדש‪" ,‬ראשון לחשבון עוונות"‪...‬‬

‫עבד שבא למזוג כוס לרבו וכו'‬ ‫בגמ' סוכה כח ע"ב מבואר ההלכה שאם ירדו גשמים מפנים‬ ‫את הסוכה‪ ,‬ומובא במ"ש שם "משל למה הדבר דומה‪ ,‬לעבד‬ ‫שבא למזוג כוס לרבו‪ ,‬שפך לו את הקיתון על פניו"‪.‬‬ ‫שואל הגר"א‪ :‬לכאורה קשה‪ ,‬פתח בכוס וסיים בקיתון‪ .‬ומדוע‬ ‫המשנה אינה אומרת בפשטות‪" :‬משל לעבד שבא ליתן כוס לרבו‬ ‫ושפך אותו על פניו"?‬ ‫נסביר את עניין הכוס והמזיגה‪ .‬בעבר היין היה חריף ביותר‬ ‫ובלתי ניתן לשתיה כמות שהוא‪ .‬כדי לשתותו היו מוהלים אותו‬ ‫במים‪ ,‬פעולה הנקראת למזוג את הכוס‪ ,‬כלומר היה מתקבל יין‬ ‫מזוג וראוי לשתיה‪ .‬ובמשל‪ :‬הרב מחזיק בידו כוס עם יין חריף‪,‬‬ ‫בלתי מזוג‪ ,‬והעבד מגיע עם כלי של מים (קיתון) כדי למזוג אותן‬ ‫לכוס ולהכשיר את היין לשתיה‪.‬‬ ‫עכשיו מסביר הגר"א‪ :‬כידוע ראש השנה ויום הכיפורים הם‬ ‫ימי דין‪ ,‬ואחריהם באים ימי חג הסוכות שמרובה במצוות כמו‬ ‫שמחה‪ ,‬נטילת לולב וישיבת הסוכה‪ ,‬ואת חריפות הימים הנוראים‬

‫(פנינים)‪.‬‬

‫‪8‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫לנפילתו וכישלונו גדולה יותר‪ .‬לכן‪ ,‬אמר הגאון מווילנא שהמצווה‬ ‫הקשה ביותר בשבילו היא מצוות השמחה‪ ,‬כיוון שעל האדם יש‬ ‫חיוב להיות בשמחה של מצווה בכל רגע במשך שבוע ימים‪ .‬לכן‪,‬‬ ‫גם היצר אורב בחג זה לכעוס ולהתעצבן יותר מכל זמן‪ ,‬כיוון‬ ‫שקדושת הזמן ומעלת השמחה שבו‪ ,‬גדולה יותר מכל יום אחר‬ ‫בשנה‪ .‬על האדם להיות מוכן לניסיונות ולקבל על עצמו להיות‬ ‫בשמחה רבה‪ .‬מסופר שבכפר אחד‪ ,‬לא הרחק מהעיר 'לומז'ה'‪,‬‬ ‫איבד אחד התושבים את ההכרה בפתע פתאום‪ ,‬והיה תלוי בין‬ ‫חיים למוות‪ .‬לאחר שלושה ימים‪ ,‬געשה ורעשה כל העיירה –‬ ‫היהודי הכפרי חזר להכרה והבריא לגמרי ממיטת משכבו‪ .‬הדבר‬ ‫היה לפלא גדול לכל אנשי העיר והשמועה פרסה לה כנפיים‪.‬‬ ‫כאשר שמע על כך הגרי''ל דיסקין זצ''ל‪ ,‬הוא ביקש לבקר את‬ ‫אותו יהודי ולשמוע ממנו מה עבר עליו באותם שלושה יממות‪:‬‬ ‫מה ראה באותו זמן וכיצד חזר פתאום לחיים‪ .‬הכפרי‪ ,‬שהיה יהודי‬ ‫פשוט‪ ,‬קיבל בכבוד רב את הגרי"ל דיסקין זצ"ל‪ ,‬וסיפר לו בחרו‬ ‫דת כבוד‪" :‬בזמן שהייתי מחוסר הכרה‪ ,‬עלתה נשמתי לשמיים‬ ‫להתייצב לפני בית דין של מעלה‪ .‬בית הדין העליון החל לשקול‬ ‫בפלס המאזניים את כל מעשיי בזמן שהותי בעולם הזה‪ ,‬המצו‬ ‫וות והעבירות‪ .‬אני‪ ,‬שהנני יהודי כפרי פשוט שכמעט ולא עושה‬ ‫מצוות‪ ,‬נחרדתי בעולם האמת כשראיתי שהמצוות היו מועטות‬ ‫מאוד‪ ,‬לעומת העבירות המרובות שהכריעו את הכף לרעתי‪ ,‬לפני‬ ‫הפסיקה הנוראית לחיי הנצח של הנשמה‪ .‬ואז‪ ,‬לפתע ממש‪ ,‬הגיו‬ ‫חו מלאכים לבנים עם חבילה כבדה והניחו אותה על כף המצוות‪,‬‬ ‫וראו איזה פלא – הכריעה הכף של המצוות את המאזניים‪ ,‬ואז‬ ‫מיד התעוררתי לחיים"‪ .‬הרב דיסקין שאל את הכפרי‪ :‬מה היתה‬ ‫אותה חבילה גדולה שהכריעה את הכף?‪ ...‬אך גם הוא בעצמו אמר‬ ‫שאין הדבר ידוע לו‪ .‬ביקש הרב דיסקין זצ"ל מהכפרי שיספר לו‬ ‫מעט על חייו ועל דברים מיוחדים שאירעו לו‪ ,‬והוא פתח ואמר‪:‬‬ ‫"יהודי פשוט אני‪ ,‬בור ועם הארץ שאינו יודע להתפלל ולברך כלל‪,‬‬ ‫ולא טעם מאודו טעם של חיים יהודיים‪ .‬באחת השנים‪ ,‬שמעתי‬ ‫יהודים המדברים על מצוות הסוכה המתקרבת ובאה‪ .‬והתחלתי‬ ‫להתעניין כיצד מקיימים את המצווה‪ ,‬עד אשר החלטתי שגם אני‬ ‫אקיים השנה את המצווה היקרה‪ ,‬בפעם הראשונה בחיי‪.‬‬ ‫קניתי קרשים והחלתי לטפל בהקמת הסוכה‪ .‬כאשר ניגשתי‬

‫ממתקים מצוות חג הסוכות‪ .‬אבל כאשר יורדים גשמים המונו‬ ‫עים מאתנו לקיים מצות הסוכה‪ ,‬היא עדות נאמנה שהקב"ה אינו‬ ‫חפץ לפשר את ימי הדין‪ ,‬אלא להשאירם בתוקפם וגבורתם‪ .‬וזה‬ ‫כדברי המשל‪ ,‬שכוס היין החריף (המקביל לימי הדין) הוא בידי‬ ‫הרב (הקב"ה)‪ ,‬והעבד (ישראל) בא למזוג את הכוס לרבו‪ ,‬כלומר‬ ‫להוסיף מים לכוס היין לבטל את חריפותו‪ .‬אבל האדון שופך את‬ ‫קיתון המים שביד העבד שלא ימתקו את חריפות היין שבכוס‪,‬‬ ‫שהיין יישאר בחריפותו‪ .‬והנמשל הוא‪ ,‬בעוד אנו רוצים למתק‬ ‫את הדינים של הימים הנוראים במצוות ישיבתנו בסוכה מוריד‬ ‫הקב"ה גשמים שאינם מאפשרים לנו לקיים כהלכה את מצוות‬ ‫הסוכה‪ ,‬מה שגורם לחריפות הדינים להמשיך ללא המתקה‪.‬‬ ‫בעקבות זה כדאי לשאול שאלה נוספת (שהגר"א לא שואל‬ ‫אותה)‪ .‬המשנה בד"כ מלמדת אותנו הלכות בצורה פשוטה וישיו‬ ‫רה‪ .‬מדוע כאן‪ ,‬בהלכה האומרת שיש לפנות את הסוכה ולחזור‬ ‫הביתה‪ ,‬מוסיפה המשנה 'משל למה הדבר דומה'‪ ,‬מדוע לא להגיד‬ ‫בפשטות שההלכה היא שחוזרים הביתה?‬ ‫המשנה מלמדת אותנו כלל חשוב מאוד לגבי קיום המצוות‪.‬‬ ‫כאשר היא מלמדת אותנו שאם הגשם מקלקל את המאכלים אז‬ ‫מפנים את הסוכה‪ ,‬היא מדגישה שיש חשיבות גם לסעודה ולשמו‬ ‫חת יום‪-‬טוב‪ .‬תמיד יהיה מי ש'יחמיר' על עצמו לשבת בסוכה גם‬ ‫כשיורד גשם ולקלקל לו ולבני משפחתו את שמחת החג‪ .‬אומרת‬ ‫המשנה‪ ,‬הקב"ה לא חפץ בישיבה כזאת בסוכה‪ ,‬ולכן מובא המשל‬ ‫של העבד והרב‪ .‬העבד‪ ,‬אחרי ששופכים לו את הקיתון על פניו‪,‬‬ ‫לא יעלה על דעתו בכל אופן לנסות ולמזוג בכוח את הכוס לרבו‪.‬‬ ‫הוא מבין שמעשיו לא רצויים ושהוא צריך לחדול מהם‪ .‬כך גם‬ ‫מי שיורד לו גשם‪ ,‬אין לו מה לכפות עצמו עם הסוכה שלו על‬ ‫(הגר"א)‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שאינו חפץ בכך‪.‬‬

‫ושמחת בחגך והיית אך שמח‬ ‫"ושמחת בחגך והיית אך שמח"‪ ,‬זהו חג הסוכות אשר הוא החג‬ ‫בו יורדת לאדם שמחה ופרנסה לכל השנה‪ .‬אמרו רבותינו ז"ל‪:‬‬ ‫"כל הקדוש מחברו – חרב מחברו"‪ ,‬כלומר‪ ,‬ככל שהדבר מקודש‬ ‫יותר וחשוב יותר בשמיים‪ ,‬כך גם הקושי שבו גדול והאפשרות‬

‫ריתחא דאורייתא‬ ‫גדר אכילת חובה בלילה הראשון‬ ‫לכאורה צריך להבין‪ ,‬למה לא תיקנו חז"ל ברכה מיוחדת‬ ‫לכזית פת חובה שאוכלים בלילה הראשון‪" :‬אקב"ו על אכילה‬ ‫בסוכה"‪ ,‬כמו שתיקנו בליל הסדר‪" :‬על אכילת מצה"?‬ ‫ואמר רבינו דמכאן ראיה לשיטת הפוסקים דמצטער פטור‬ ‫גם בלילה הראשון וכשירדו גשמים אין לאכול הכזית של חובה‬ ‫בסוכה‪ ,‬ונמצא דאין המצוה באכילה בלבד‪ ,‬אלא המצוה היא‬ ‫בישיבת הסוכה‪ ,‬לקיים מצות בסוכות תשבו‪ .‬אלא שבלילה‬ ‫הראשון אין לקיים מצות הישיבה‪ ,‬אלא ע"י אכילת הכזית‪ ,‬וזה‬ ‫נלמד מגזירה שוה "ט"ו‪-‬ט"ו" מחג המצות‪.‬‬ ‫כללו של דבר‪ :‬אין המצוה אלא בישיבה‪ ,‬והאכילה היא רק‬

‫היכי תימצי לקיום מצות הישיבה‪ ,‬ולכך לא תיקנו חז"ל ברכה‬ ‫מיוחדת על האכילה‪ ,‬לפי שגם האכילה היא בכלל הברכה‬ ‫לישב בסוכה‪.‬‬ ‫משא"כ לשיטת הפוסקים‪ ,‬דגם מצטער חייב בלילה‬ ‫הראשון‪ ,‬א"כ אין זה דין בישיבת הסוכה‪ ,‬אלא יש כאן מצוה‬ ‫מחודשת של אכילה מגז"ש ד"ט"ו ‪ -‬ט"ו" מחג המצות‪ ,‬א"כ‬ ‫צ"ע באמת למה לא תיקנו חכמים ברכה מיוחדת על אכילת‬ ‫בסוכה וצ"ע‪!.‬‬ ‫(שלמי מועד)‬

‫‪9‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫למדוד את גובהם של הקרשים‪ ,‬נשכבתי על אחת הקורות כדי‬ ‫לסמן בה את גובהי‪ ,‬ואז אירע דבר לא נעים‪ .‬קבוצה של צעירים‬ ‫לצים שעברה במקום הבחינה בי‪ ,‬ומיד כשראו אותי שוכב על‬ ‫הקרש ומסמן את גובהי‪ ,‬רצו לעבר והרימו אותי יחד עם הקורה‬ ‫ונשאו אותי ברחובה של עיר בהתלוצצות צחוק‪ ,‬כמו אדם מת‬ ‫הנישא בארון קבורה לעבר קברו"‪" .‬ואני"‪ ,‬המשיך הכפרי‪" ,‬לא‬ ‫הגבתי מאומה‪ ,‬לא כעסתי ולא צעקתי עליהם‪ ,‬אלא פשוט החלו‬ ‫טתי שאם כבר נעשו לי הביזיונות הגדולים הללו‪ ,‬אשתוק ואקבל‬ ‫אותם באהבה עד שיגמרו‪ ,‬וכך סבלתי בשקט וקיבלתי הביזיונות‬ ‫והבושה באהבה‪ .‬לאחד זמן מה של תהלוכה מבישה ברחובה של‬ ‫עיר‪ ,‬החזירו אותי הנערים למקומי ושבו לדרכם‪.‬‬ ‫למרות הביזיונות שנעשו לי ע"י הסוכה‪ ,‬החלטתי לא להישבר‬ ‫ולא להתעצב‪ ,‬וחזרתי מיד להמשך בניית הסוכה‪ ,‬עד אשר השלו‬ ‫מתי אותה לחלוטין בשמחה רבה"‪ .‬כששמע זאת הגרי"ל דיסקין‬ ‫זצ"ל‪ ,‬קבע מיד ואמר‪" :‬כעת הכל מובן‪ .‬כאשר נשמתך עלתה‬ ‫לשמיים‪ ,‬ושקלו במאזניים את כל מעשיך‪ ,‬סאת הבזיונות והייסוו‬ ‫רים של מצות סוכה שהיו לך‪ ,‬הכריעו את הכף והוסיפו לך שנות‬ ‫חיים"‬ ‫כי כמות קטנה של בזיונות‪ ,‬גדולה היא בשמיים לאין ערוך‬ ‫ולאין שיעור‪ ,‬ובפרט אם היא נעשית על ידי מצווה קדושה ויקרה‬ ‫כמצוות הסוכה‪ ,‬אשר מגינה עלינו ומצילה אותנו מכל דבר רע‪,‬‬ ‫ובזכות זה זוכה כל יהודי להרגיש את אור השכינה‪ .‬וכתב כתבו‬ ‫בספרי הצדיקים שעל ידי מצוות ישיבה בסוכה‪ ,‬מושך האדם‬ ‫ברכה וקדושה לדירה שלו לכל השנה‪ .‬וכדברי הבעש"ט הקדוש‪,‬‬ ‫שככל שירבה האדם בישיבה בסוכה וישן בה‪ ,‬כאמור בהלכה‪ ,‬כך‬ ‫זוכה הוא לשמחה לכל השנה‪.‬‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫שאלה‪ :‬המתנמנם חוץ לסוכה בשעת לימודו‪ ,‬וכן‬ ‫הנוסע במכונית ומתנמנם‪ ,‬לכאורה הדבר דומה להולכי‬ ‫דרכים ‪ -‬שגם בביתו ובכל השנה נוהג כך‪ ,‬אבל ב"לוח"‬ ‫כתוב שאלו הנעורים כל הלילה בהושענא רבה יזהרו‬ ‫שלא ינמנמו בתפילה כי הוי שינה חוץ לסוכה‬ ‫תשובה‪ :‬דברתי על זה עם מו"ח מרן (שליט"א) [זצ"ל]‬ ‫וצידד בזה להקל במתנמנם בדרכים‪ ,‬רק שאם כן גם‬ ‫הנרדם באמצע לימודו או באמצע התפילה אינו צריך‬ ‫להזהר בזה‪ ,‬כי כך גם דרכו בכל השנה‪ ,‬והפוסקים הרי‬ ‫הזהירו ע"ז‪ ,‬ויש גדרים בזה‪ ,‬והנוסע לחצי שעה אפשר‬ ‫שאין זה בגדר "הולכי דרכים"‪ ,‬ורק הנוסע נסיעה ארוכה‬ ‫שגם בכל ימות השנה היה ישן הוה ליה תשבו כעין תדורו‪,‬‬ ‫ולכן לא רצה לפסוק למעשה בזה‪ .‬והג"ר גדליה נדל זצ"ל‬ ‫צידד בזה להחמיר‪.‬‬ ‫הנה בקשוני לבוא לברית בעיר נתניה בהושענא רבה‪,‬‬ ‫ותלוי אם מו"ח שליט"א יתיר לי לישן במכונית‪ ,‬כי כל‬ ‫הלילה ערים ואני ארדם ברכב‪ .‬ובכלל‪ ,‬אף אם מותר יתכן‬ ‫שעדיף לשבת בסוכה‪ ,‬ומצות סוכה עדיפא‪.‬‬ ‫צריך אני רק שהדין יהיה שמותר לי לנסוע‪ ,‬ואז יתכן‬ ‫שכבר לא אשן‪ .‬הנה בירושלמי (יומא פרק ו' הלכה ד') אמרו‬ ‫שר' מנא הלך ביום הכיפורים לבקר את ר' חגי שהיה‬ ‫חלוש‪ ,‬אמר לו ר' מנא שתה אם אתה רוצה‪ ,‬הניחו והלך‬ ‫לו‪ ,‬לאחר שעה חזר ר' מנא והלך אצלו‪ ,‬אמר לו מה עשית‪,‬‬ ‫ענה לו ר' חגי משהתרת לי לשתות הלך לי הצמא‪" ,‬שאין‬ ‫יצר הרע תאב אלא דבר שהוא אסור לו"!‬ ‫כך גם ראיתי בספר אחד מהקדמונים עובדה שפ"א‬ ‫היתה עיר שהיתה חצויה בנהר‪ ,‬פ"א הגיע המלך למקום‬ ‫ובין מקבלי פניו היה זקן אחד שאמר כי הוא בן צ' ונולד‬ ‫כאן ומעולם לא חצה את הנהר‪ .‬אמר לו המלך‪ :‬גוזרני‬ ‫עליך שלא תעבור הנהר‪ ,‬ואם תעבור ‪ -‬אחת דתך למות‪,‬‬ ‫וכבר באותו יום נטל סירה ועבר בנהר‪ .‬הביאוהו למלך‪,‬‬ ‫ושאלו המלך למה עשית כן‪ ,‬וענהו‪ :‬מאז שאסרת עלי‬ ‫היתה לי תאוה כזו גדולה לעבור עד שהייתי מוכרח‬ ‫לעבור למרות שידעתי כי אהרג! וזהו כיסוד דברי‬ ‫הירושלמי הנ"ל‪( .‬ואמרתי להרב שליט"א דברי הגר"ח שמואלביץ‬

‫(באר יעקב)‬

‫סוכה תהיה למסתור ממטר‬ ‫כפרי הגיע לראשונה בחייו לעיר הגדולה‪ .‬הלך מוקסם ברו‬ ‫חובותיה‪ ,‬והבחין שאנשי העיר נושאים בידיהם מוטות משונים‪,‬‬ ‫מלופפים בד‪ .‬בדרכו‪ ,‬הבחין בחנות המציגה לראווה מוטות רבים‬ ‫כאלו‪ ,‬בשלל צבעים‪ .‬פנה הכפרי אל בעל החנות ושאל‪" :‬סלח לי‪,‬‬ ‫אדוני‪ .‬מוטות אלו‪ ,‬מה טיבם?"‬ ‫משנוכח הלה שלפניו כפרי תמים‪ ,‬הסביר לו באורך רוח‪" :‬מוט‬ ‫זה מכונה בפי הבריות בשם מטריה‪ ,‬מטרתו להגן בפני הגשם"‪.‬‬ ‫השתאה הכפרי להמצאה מחוכמת זו‪" :‬האמנם‪ ,‬כל מי שירכוש‬ ‫מוט זה מחוסן מפני הגשם?"‬ ‫צחק המוכר‪" :‬לא ולא‪ ,‬אין זו תעודת ביטוח לנזקי גשמים‪...‬‬ ‫הלא תראה כי כל האנשים נושאים את המטריות בידם למקרה‬ ‫שירד מטר! אין די לרוכשה‪ ,‬יש לשאתה עמך לכל אשר תלך"‪.‬‬ ‫זוהרה של ההמצאה הועם מעט‪ ,‬אבל היא עדיין קסמה לכפרי‪.‬‬ ‫קנה מטריה צבעונית בכסף מלא‪ ,‬כדי להתפאר בה בפני חבריו‬ ‫בכפר‪.‬‬ ‫שב הכפרי לכפרו‪ ,‬והאיכרים סבבוהו לשמוע על פלאי העיר‬ ‫הגדולה‪.‬‬ ‫"לא תאמינו להמצאה החדשה"‪ ,‬אמר‪" ,‬הרואים אתם מוט זה?‬ ‫בני העיר מכנים אותו מטריה! היודעים אתם מדוע? משום שהוא‬ ‫מגן ממטר!"‬ ‫"מגן? הכיצד?"‪ ,‬שאלוהו בני הכפר שעמדו סביבו‪.‬‬

‫זצ"ל כי שלמה המלך היה מצווה להרוג את שמעי‪ ,‬ומה עשה? אסר‬ ‫עליו לצאת מהעיר‪ ,‬שבזה היה בטוח שימיתו‪ ,‬והוא ככל הנ"ל)‪.‬‬

‫והוסיף הרב שליט"א שהראו לו בהגהות הגרא"מ‬ ‫הורביץ זצ"ל מפינסק (סוכה כו‪ ,‬א) שאם ישן מעצמו אין‬ ‫שום חשש‪ ,‬וא"צ להעירו‪ ,‬וכל האיסור הוא רק כששוכב‬ ‫לישון‪.‬‬ ‫הנה שלחתי למו"ח שליט"א שאלה‪ :‬אני שותה‪ ,‬ודעתי‬ ‫לשתות כל היום‪ ,‬ולפעמים אני נרדם קצת ואין זה היסח‬ ‫הדעת‪ ,‬אלא ארע שנרדמתי וראיתי שישנתי שעה וחצי‪,‬‬ ‫היה לי ספק מהו לגבי ברכה ראשונה‪ ,‬ומו"ח שליט"א‬ ‫שלח לי שבוודאי אף עשר דקות הוי היסח הדעת וצריך‬ ‫ברכה‪.‬‬ ‫(דרך שיחה)‬

‫‪10‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫הכפרי נחפז להסביר‪" :‬יש לשאתו‪ ,‬ואז יגן ממטר!"‬ ‫"אכן‪ ,‬פלאי פלאים!"‪ ,‬אמרו‪" ,‬הבה נראה‪ .‬הנה התחילו לרדת‬ ‫גשמים ‪ -‬צא החוצה‪ ,‬וניווכח!"‬ ‫לבש הכפרי ארשת חשיבות‪ ,‬תלה את המטריה על זרועו כמו‬ ‫נהג אנשי העיר ביום מעונן‪ ,‬ויצא החוצה‪ .‬כעבור רגע שב על‬ ‫עיקבותיו חפוי ראש‪ ,‬רטוב עד לשד עצמותיו‪ ...‬לעגו לו חבריו‪,‬‬ ‫והוא חרק את שיניו‪ .‬עליו לשוב העירה‪ ,‬ולתבוע לדין את המוכר‬ ‫הרמאי שעשאו ללעג ולקלס‪.‬‬ ‫התפרץ לחנות ונופף במוט שהכזיב‪" :‬רמאי‪ ,‬נוכל‪ ,‬הפלתני‬ ‫בפח!"‬ ‫שמע המוכר ותמה‪" :‬כלום היה חור במטריה?"‬ ‫"חור? מנין לי לדעת? תליתי את המוט על זרועי‪ ,‬ונרטבתי עד‬ ‫לשד עצמותי!"‬ ‫המוכר פרץ בצחוק רם‪ ,‬ולא יכול היה להרגע‪" :‬שוטה שכמוך!‬ ‫הלכת עם מטריה סגורה‪ ,‬ונרטבת?! הן מטריה סגורה אין בה מוו‬ ‫עיל! יש לפתחה ולחסות תחתיה‪ ,‬ואז לא נרטבים"‪.‬‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬

‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫שאלה‪ :‬המ"ב (סי' תקלט בשה"צ אות כט)‪ .‬מחמיר בשתית‬ ‫מים בתוך הסעודה שלא לשתותם חוץ לסוכה‪ ,‬ונסתפקתי‬ ‫בבירך ברכת המזון‪ ,‬אבל הוא עדיין סמוך לסעודה‪ ,‬ורוצה‬ ‫לשתות‪ ,‬וכלפי שביעת המזון בגופו מצטרף השתיה למזון‬ ‫שאכל‪ ,‬האם חשיב שתיה בתוך הסעודה‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬אפשר להקל‪.‬‬ ‫מסתמא הטעם שכלפי איסור חוץ לסוכה צריך אכילה‬ ‫חשובה‪ ,‬ומים שבתוך המזון חשובים אגב הסעודה‪ ,‬אבל‬ ‫אחר ברהמ"ז אין לו כבר חשיבות‪ ,‬אפי' שיכול להצטרף‬ ‫לחיוב ברהמ"ז‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬קיי"ל סוכת דירת עראי ואמרה תורה צא מדירת‬ ‫קבע לדירת עראי‪ ,‬וכן כתוב במדרשים שסוכה היא גלות‪,‬‬ ‫ואיך מתיישב זאת עם דין תשבו כעין תדורו וכלים נאים‬ ‫בסוכה ונוי סוכה‪ ,‬שיוצא שסוכה הוא מקום של פאר‬ ‫והדר‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬מה קשה‪( .‬ביאור דברי רבינו "ששניהם אמת"‬ ‫שמצד אחד יוצאים מהבית הקבוע וזהו עצמו גלות‪,‬‬ ‫ומאידך יוצאים למקום "מפואר" אבל גם זה דגלות מיקרי‪,‬‬ ‫שיוצא מבית הקרוע‪.‬‬

‫אמר הבורא‪ :‬בני! אם רצונכם לזכות בהגנתי על חייכם‪ ,‬על‬ ‫בריאותיכם‪ ,‬על רכושכם ועל משפחתכם‪ ,‬חייבים אתם "לפתוח‬ ‫את המטריה" ולחסות תחת צילה כל העת! החיים בצל הקדושה‪,‬‬ ‫גם בעת העיסוק בענייני החולין‪ ,‬הם הערובה לחיים טובים ולגמר‬ ‫חתימה טובה!‬ ‫(עניני סוכות)‬

‫(דולה ומשקה)‬

‫איך יישבו בסוכת ארעי לעתיד לבוא‬

‫האמת שכעין זה אירע בדור המדבר‪ ,‬שלמחרת יוה"כ שירד‬ ‫משה מן ההר נצטוו "ועשו לי מקדש"‪ .‬ובי"א וי"ב בתשרי אספו‬ ‫את התרומה‪ ,‬וביד' נטלו חכמי לב את התרומה כדי להקים את‬ ‫המשכן‪ ,‬ובטו' חזרו ענני הכבוד שלזכרם אנו עושים את הסוכות‬ ‫[גר"א שה"ש א‪ ,‬ד]‬ ‫ונמצא שבימים הבודדים שבין יום הכפורים לסוכות אספו בני‬ ‫ישראל את כל התרומה האדירה שנצרכה למלאכת המשכן‪ .‬כי‬ ‫כשהמטרה היא לבנות בית לה' כל אחד נותן את כל אשר לו‬ ‫גם אם מדובר בהון עתק‪ .‬אז נכון שבנין הבית עולה הון תועו‬ ‫פות‪ ,‬הזהב והכסף‪ ,‬אבני החושן ועוד ועוד‪ .‬ונכון גם שבדור ההוא‬ ‫היו לכל אחד ואחד הון רב ושלל שנטלו ממצרים‪ .‬אבל גם אנו‬ ‫שאין האמצעים העומדים לרשותנו רבים כל כך‪ ,‬ודאי שנעשה‬ ‫כל שביכולתנו לסיים את הגלות הארוכה והנוראה‪ ,‬ובעיקר נרצה‬ ‫לזכות להשראת השכינה בתוכנו ולבנין הבית‪ .‬ומן הסתם שכל‬ ‫ועדות הצדקה יתאגדו להתרמה כללית למען בנין הבית‪ ,‬מכח‬ ‫הידיעה שבבא הגאולה יפתרו כל הצרות הקיימות כיום לצערו‬ ‫נו לרוב‪ .‬ועל כך אומר החפץ חיים זצ"ל בספר "שמירת הלשון"‬ ‫שלאמיתו של דבר כדי לזכות לכל זה אין אנו צריכים להוציא‬ ‫מכיסנו אפילו שקל אחד בודד! וכל שמוטל עלינו הוא לסגור את‬ ‫הפה ולחסום את חרצובות הלשון‪ .‬כל כך פשוט וכל כך קל‪ .‬לא‬ ‫מליונים ולא זהב וכסף‪ ,‬פשוט לנצור את הלשון מכל רע‪ .‬כי סיבת‬ ‫הגלות היתה מחמת שנאת חינם ולשון הרע‪ ,‬וכשיתוקן חטא זה‬ ‫מיד תבוא הגאולה ונזכה לבנין בית המקדש!‬ ‫והגר"א (דברי אליהו) ביאר‪ ,‬שלמצות סוכה יש סגולה מיוחדת‬ ‫להכניע את יצר לשון הרע שבאדם‪ ,‬וכנרמז בפסוק (תהלים פל"א)‬

‫איתא בבא בתרא דף ע"ה א' שלעתיד לבוא עתידין ישראל‬ ‫שיהיו גבוהין כל אחד מאה אמה‪ .‬והקשה הגר"ח קנייבסקי‬ ‫שליט" איך יישבו בסוכה והרי סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ'‬ ‫אמה פסולה (כדתנן ריש סוכה) ואמר דאפשר על ידי שיעשו‬ ‫ברצפת הסוכה חור להניח שם את הרגלים (א"ה‪ ,‬יעוי' בספר‬ ‫פסקי תשובה ח"ג סוף סי' שנ"ג סק"ד‪ ,‬בדפו"י דף מ"ב א')‪ .‬אך‬ ‫בפעם אחרת שאלו את רבינו למ"ד ביומא כ"ח ב' קיים אברהם‬ ‫אבינו כל התורה כולה‪ ,‬והרי היה גובהו כמו שבעים וארבע אנו‬ ‫שים (מסכת סופרים פכ"א‪ ,‬ט') ואיך קיים אברהם אבינו מצות‬ ‫סוכה בדירה גבוהה כל כך‪ ,‬והשיב דהרי סוכה גבוהה פסול כי‬ ‫אין זו דירת עראי (לאחד הטעמים‪ ,‬וכך נפסק במ"ב סי' תרל"ג‬ ‫סק"ג) וא"כ זה אצל כל אדם אבל אצל מי שגבוה מאוד‪ ,‬ודאי‬ ‫עושים דירת עראי בגובה שיתאים לו [וכן אם מטעם שבגבוהה‬ ‫לא שלטא ביה עינא י"ל דכיון שאברהם אבינו הי' גבוה שלטא‬ ‫ביה עינא ביותר מכ']‪.‬‬ ‫(דברי שי"ח הגר"ח קניבסקי שליט"א)‬

‫תצפנם בסוכה מריב לשונות‬ ‫דורנו נקרא דור עקבתא דמשיחא‪ ,‬וב"ה נזכה אנו למה שלא‬ ‫זכו דורות רבים‪ .‬אולם לעת עתה (נכון למועד כתיבת שורות‬ ‫אלו‪ )...‬עדיין לא זכינו לגאולה ועינינו מייחלות לחזות בבנין בית‬ ‫המקדש ושיבת ציון‪.‬‬ ‫הבה ונתבונן‪ ,‬לו היו מודיעים לנו משמים שהרשות בידינו לבו‬ ‫נות את בית המקדש‪ ,‬ולהביא בכך את הגאולה‪ ,‬מה היה קורה?‬ ‫‪11‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫אם לא יירדם (מרוב כוונות!)‪ ,‬יוצא שברך ברכה לבטלה!‬

‫"תצפנם בסוכה מריב לשונות"‪ .‬ודבר זה רמוז בתיבת "סוכה"‪,‬‬ ‫שארבע אותיותיה הם מד' מוצאות הפה‪ :‬ס' מאותיות זסשר"ץ‬ ‫שהן מהשיניים‪ ,‬ו' מבומ"ף שהן מהשפתיים‪ ,‬כ' מגיכ"ר שהן מהו‬ ‫חיך‪ ,‬ה' מאהחע"א שהן מהגרון‪ .‬ולעומת זאת‪ ,‬לא מופיעה במילה‬ ‫"סוכה" אף אחת מאותיות דטלנ"ת שהן ממוצא הלשון‪ ,‬וזהו רמז‬ ‫לכך שהסוכה מבטלת את יצר לשון הרע‪ .‬וכתב על כך הנחלת‬ ‫דוד "הדברים ראויים למי שאמרן‪ .‬ויש להוסיף‪ ,‬שלכן סוכות הוא‬ ‫כנגד הגאולה האחרונה‪ ,‬מפני שאז יתוקן עוון לשון הרע כמבואר‬ ‫בדברי חכמי האמת"‪ .‬יהי רצון שנזכה לכך במהרה בימינו‪.‬‬

‫(המלקט)‬

‫המשנה במסכת סוכה (דף נא‪ ).‬אומרת‪" :‬מי שלא ראה שמחת‬ ‫בית השואבה‪ ,‬לא ראה שמחה מימיו‪ .‬במוצאי יום טוב הראשון‬ ‫של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנים שם תיקון גדול"‪ .‬מסופר‪ ,‬כי‬ ‫פעם בעת השתתף הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע בחתוו‬ ‫נה ‪ -‬מרוב ההמון היתה המהומה רבה והנשים נדחקו לחדר בה‬ ‫התקיימה השמחה‪ .‬פנה הרבי בשאלה אל הנוכחים‪ :‬מדוע מנסים‬ ‫תמיד הנשים לדחוק עצמן בעת שירה וזמרה? נענה חתנו הרה"ק‬ ‫רבי פנחס מאוסטילא זי"ע ואמר‪ :‬הנה אומרים בשם גדולים על‬ ‫מה דאיתא בגמ' (קידושין לד‪ ).‬לגבי חיוב נשים במזוזה משום‬ ‫דכתיב במזוזה )דברים יא‪ .‬כא) למען ירבו ימיכם‪ .‬אומרת הגו‬ ‫מרא‪ :‬וגברא בעי חיי‪ ,‬נשי לא בעי חיי?! לשון בתמיה‪ .‬אבל אם‬ ‫לא יאמרו דברי הגמ' "נשי לא בעי חיי"‪ ,‬בניגון של תימה‪ ,‬היה‬ ‫משתמע כאילו ח"ו נשי לא בעי חיי‪ .‬נמצא דכל חיות השנים‬ ‫הוא מהניגון של בתמיה שבדברי הגמ'‪ :‬וכי נשי לא בעי חיי?!‬ ‫ולכן ‪ -‬סיים ואמר‪ :‬דוחקות הן עצמן בכל מקום ששומעות ניו‬ ‫גון ושירה כי כל חיותם הוא משם‪ ...‬כששמע הרבי זאת הפטיר‬ ‫ואמר‪ :‬מהיכי תיתי! אין זה עיקר הטעם‪ .‬אלא הטעם הוא משום‬ ‫דאיתא במסכת סוכה (נא‪ ).‬שבעת שמחת בית השואבה תיקנו‬ ‫תיקון גדול שתהיינה הנשים למעלה והאנשים למטה כדי שלא‬ ‫יתערבו‪ .‬יוצא לפי זה שהנשים קרובות היו ללויים המשוררים‬ ‫יותר מישראל‪ ,‬משום שהלויים עמדו בט"ו מעלות שבין עזרת‬ ‫נשים לעזרת ישראל במעלה עשירית והנשים עמדו בגזוזטרה‬ ‫במקום גבוה‪ ,‬ולכן שפעה עליהן קדושת שיר הלויים‪ .‬ולכן בכל‬ ‫מקום שיש שירה וזמרה נדחקות הן כי אז שבה ומושפעת עליהן‬ ‫קדושת השיר שהלויים היו אומרים בבית המקדש‪ ...‬ולכן צריכים‬ ‫רק לעשות תיקון גדול כמו במקדש והפרדה מוחלטת‪ ,‬אך לא‬ ‫ללכת עם ראש בקיר!‪.‬‬

‫(הגר"א)‬

‫תשבו כעין תדורו‬ ‫ישנה מחלוקת מפורסמת האם מצוות צריכות כוונה או לא‪.‬‬ ‫ישנם שני סוגים של כוונות‪ :‬כוונה לביצוע המעשה וכוונה לקיום‬ ‫המצווה‪ .‬להלכה נקבע כי יש צורך בשתי הכוונות ‪ -‬גם לקיום‬ ‫המעשה וגם לשם המצווה‪ .‬למשל תקיעת שופר‪ :‬חייבים שתהיה‬ ‫כוונה לתקוע‪ ,‬סתם מישהו שמשחק בשופר ופתאום יצאה תקיו‬ ‫עה‪ ,‬לא עשה שום דבר‪ .‬אם לא התכוון לתקוע לשם מצווה אלא‬ ‫סתם בשביל המנגינה‪ ,‬ואח"כ נזכר שבעצם לא שמע שופר‪ ,‬לא‬ ‫יכול לצאת בתקיעה זו‪.‬‬ ‫אבל יש מצווה אחת שבה אין שום אפשרות לצאת ידי חובה‪,‬‬ ‫אלא רק שלא בכוונה‪ ,‬ללא שתי הכוונות‪ ,‬מהי?‬ ‫זוהי מצוות שינה בסוכה‪ .‬עיקר מצוות הסוכה "תשבו כעין תדוו‬ ‫רו" היא דווקא השינה ולא האכילה‪ .‬הראיה היא שאכילת ארעי‬ ‫מותרת מחוץ לסוכה‪ ,‬ורק אכילת קבע חייבת בסוכה‪ .‬לעומת‬ ‫זאת שינה‪ ,‬גם של ארעי‪ ,‬חייבת להיות בסוכה‪ .‬אבל האפשרות‬ ‫היחידה לצאת ידי חובת שינה בסוכה הוא רק כשאינו מתכוון‪ ,‬כי‬ ‫כשישנים אי אפשר לכוון לשם מצוות סוכה‪ .‬זו גם הסיבה שלא‬ ‫מברכים על מצווה זו‪ ,‬למרות שהשינה היא עיקר הישיבה בסוכה‪.‬‬

‫(פנינים)‬

‫ריתחא דאורייתא‬ ‫בדין הדס‪ ,‬הביא ה"משנה ברורה" (סימן תרמו‪ ,‬ס"ק יח) את שיטת הרא"ה ז"ל‪ ,‬שאם נשר עלה מכל קן וקן לכל אורכו‬ ‫ונשארו שנים בכל קן ‪ -‬כשר‪ ,‬כיון שנשאר רובו של העבות ו'רובו ככולו'‪ ,‬וכתב ה"משנה ברורה" שכמה אחרונים הסכימו‬ ‫שבשעת הדחק אפשר לסמוך ולהקל כשיטת הרא"ה וסיעתו‪.‬‬ ‫והקשה הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי‪ ,‬בעל "קהלות יעקב" (סוכה סימן כו)‪ :‬אם כן‪ ,‬מדוע 'הדס שוטה' פסול אפילו‬ ‫בשעת הדחק (כמו שפסק הרמ"א‪ ,‬שם סעיף א')‪ ,‬והרי שני עלים עומדים בשוה ואם כן יש רוב של "עבות"‪ ,‬ולמה לא נכשיר‬ ‫אף כאן מדין "רובו ככולו"?‬ ‫לא נוכל לומר שהדס שוטה גרוע יותר ‪ -‬מכיון שיש גם עלה שלישי אלא שהוא עומד למעלה או למטה מהם וניכר ביותר‬ ‫שאיננו "עבות"‪ ,‬שהרי עדיין נוכל לתלוש את כל העלים שאינם עומדים בשווה ויישאר ממש כמו ההדס שהכשיר הרא"ה‪,‬‬ ‫שנשארו שני עלים בכל קן וכשר מדין "רובו ככולו"‪ ,‬ולמה נראה מסתימת הפוסקים שהדס שוטה פסול בהחלט ואין כל תקנה‬ ‫בתלישת האחד שמעל או מתחת לשני העלים האחרים?‬ ‫אלא ‪ -‬מחדש בעל "קהלות יעקב" ‪ -‬נראה שהדס שוטה נחשב כמין אחר לגמרי‪ ,‬כיון שמתחילת גידולו אין לו שלושה עלים‬ ‫בקן אחד‪ ,‬ואם כן אין זה המין של "עץ עבות" האמור בתורה‪ ,‬שעניינו שיש בו שלושה שלושה בכל קן‪ ,‬כעין קליעה‪ .‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬כאשר מתחילתו היו שלושה עלים בכל קן‪ ,‬והרי ברור שזה המין שבו דיברה התורה‪ ,‬אלא שנשרו אחד מכל קן וחסר‬ ‫מציאות של עבות מעולה ‪ -‬בזה אמר הרא"ה שדי לנו ברוב‪ ,‬מדין "רובו ככולו"‪.‬‬ ‫(כמוצא שלל רב)‬

‫‪12‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫ֹש ְב ִּתי ֶאת ְּבנֵי‬ ‫ׁ‬ ‫יכם ִּכי ַב ֻּס ּכוֹת הו ַ‬ ‫"ל ַמ ַען י ְֵדע ּו דֹר ֵֹת ֶ‬ ‫ְ‬ ‫יאי או ָֹתם ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִם"‪,‬‬ ‫ׂ ָר ֵאל ְּבהו ִֹצ ִ‬ ‫ִי ְש‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫בפסוק זה התורה נותנת טעם למצות הישיבה בסוכה אך דא‬ ‫עקא שאיננו יודעים בבירור מהם אותם סוכות שאליה מתכוין‬ ‫הפסוק‪,‬‬ ‫לדעת ר' אליעזר (סוכה יא‪ ,‬ב) הכוונה היא לענני הכבוד שליוו‬ ‫את בני ישראל בעת נדודיהם במדבר‪ ,‬ואילו ר' עקיבא סובר שהו‬ ‫כוונה היא לסוכות ממש שעשו בני ישראל לעצמם‪ .‬לכאורה יש‬ ‫כאן שני ניגודים‪ :‬ר' אליעזר אומר שאנחנו צריכים לזכור את מה‬ ‫שעשה הקב"ה – ענני הכבוד‪ ,‬ולדעת ר' עקיבא אנחנו צריכים‬ ‫לזכור את המעשים שלנו – הסוכות שהקמנו‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬שני הפירושים אינם ברורים‪ ,‬לכאורה‪ :‬אם מדובר בענני‬ ‫הכבוד‪ ,‬לא ברור למה צריך לזכור אותם דוקא עכשיו – בחודש‬ ‫תשרי – שהרי ענני הכבוד ליוו את בני ישראל מיציאת מצרים‪,‬‬ ‫בחודש ניסן‪ ,‬ועד הכניסה לארץ‪ ,‬שהיתה גם היא בחודש ניסן‪.‬‬ ‫ואם מדובר בסוכות שעשו בני ישראל לעצמם‪ ,‬הרי שמלבד‬ ‫אותה שאלה לא ברור גם למה – מכל החוויות שהיו במשך ארו‬ ‫בעים השנים במדבר ‪ -‬אנחנו צריכים לזכור דוקא את האוהלים‬ ‫שבנינו לעצמנו‪.‬‬ ‫יכול להיות שהתשובה לשתי השאלות האלה היא שאין כאן‬ ‫מחלוקת אלא שתי בחינות בחג הסוכות‪ .‬הגאון מוילנא (בפירוו‬ ‫שו לשיר השירים א‪ ,‬ד) כותב שבספר שמות חג הסוכות נקרא‬ ‫'חג האסיף'‪ ,‬ואילו השם 'חג הסוכות' ניתן רק אחרי שבני ישראל‬ ‫חטאו בחטא העגל‪ .‬כך הוא מסביר גם את העובדה שאנחנו חוו‬ ‫גגים את החג הזה בתאריך טו בתשרי דוקא‪ :‬הסיבה היא שלאחר‬ ‫חטא העגל נסתלקו ענני הכבוד‪ ,‬והם חזרו רק אחרי שבני ישראל‬ ‫התחילו בבניית המשכן ‪ -‬שנועד לכפר על החטא הזה‪ .‬כשיו‬ ‫רד משה מהר סיני היה זה בתאריך יא בתשרי‪ ,‬ואז הוא הכריז‬ ‫על איסוף התרומות למשכן‪ ,‬ובמשך יומיים הביאו לו תרומות‪,‬‬ ‫(שהרי כתוב 'בבוקר בבוקר')‪ ,‬כך שבתאריך יד בתשרי נתנו את‬ ‫חומרי הגלם לחכמים‪ ,‬ובטו בתשרי התחילו במלאכת הבניה‪.‬‬ ‫חג הסוכות‪ ,‬אם כן‪ ,‬אינו מציין את ענני הכבוד שקיבלנו במתנה‬ ‫מאת ה' ביציאת מצרים בחודש ניסן‪ ,‬אלא דוקא את ענני הכבוד‬ ‫שחזרו בזכות תשובתם של ישראל‪ .‬מהבחינה הזו גם העובדה‬ ‫שאנו חוגגים את חג הסוכות מיד לאחר יום הכיפורים מבטאת‬ ‫"ל ְך‬ ‫את השמחה שלאחר התשובה‪ ,‬כמאמר הפסוק (קהלת ט‪ ,‬ז)‪ֵ :‬‬ ‫ֶך ִּכי ְכ ָבר ָר ָצה ָה ֱא‪-‬ל ִֹקים‬ ‫ּש ֵתה ְב ֶלב טוֹב יֵינ ָ‬ ‫ֱאכֹל ְּב ִשׂ ְמ ָחה ַל ְח ֶמ ָך וֲׁ‬ ‫יך"‪.‬‬ ‫ֶאת ַמ ֲע ֶשׂ ָ‬ ‫מנגד‪ ,‬סובר ר' עקיבא שלא מדובר פה בענני הכבוד כלל‪ ,‬אלא‬ ‫דוקא בסוכות שעשו בני ישראל‪ .‬ההסבר הוא כזה‪ :‬במשך ארבו‬ ‫עים השנים במדבר הקב"ה עשה נסים גלויים לכל אורך הדרך‪.‬‬ ‫יך ו ְַרגְ ְל ָך‬ ‫ענני כבוד‪ָ ,‬מן‪ְ ,‬שׂ ָלו‪ ,‬באר מרים‪ִ " ,‬שׂ ְמ ָל ְת ָך לֹא ָב ְל ָתה ֵמ ָע ֶל ָ‬ ‫לֹא ָב ֵצ ָקה"‪ ,‬וכו'‪ .‬אם היינו רוצים לזכור את אחד מהנסים התמיו‬ ‫דיים שליוו אותנו‪ ,‬לא היינו נזקקים דוקא לסוכות האלה‪ .‬מטרת‬ ‫חג הסוכות היא להבין שגם את הדבר היחיד שעשו ישראל בעו‬ ‫צמם במדבר – הסוכות ‪ -‬גם את זה הם קיבלו במתנה מאת ה'‪.‬‬ ‫עלינו להבין שגם הדברים שאנחנו עושים בידינו‪ ,‬הם מתנה מאת‬ ‫יך ִמן‬ ‫ׁשנָה‪ְּ ,‬ב ָא ְס ְּפ ָך ֶאת ַמ ֲע ֶשׂ ָ‬ ‫"ב ֵצאת ַה ָּ‬ ‫ה'‪ .‬בסוף השנה החקלאית ְּ‬ ‫ַה ָּשׂ ֶדה" (שמות כג‪ ,‬טז) עליך לזכור שלא מדובר במעשיך‪ ,‬אלא‬ ‫במתנתו של הקב"ה‪ .‬גם אם אתה זרעת‪ ,‬השקית‪ ,‬קצרת‪ ,‬שתלת‪,‬‬

‫נסתפק מו"ר שליט"א באלו הנרדמים באמצע התפילה‪,‬‬ ‫אם אסור כן בסוכות‪ ,‬דאולי היות ובכל השנה הוא כך‪,‬‬ ‫שוב מקרי תשבו כעין תדורו‪ .‬ושאל את חמיו שליט"א‪,‬‬ ‫וכנראה שגם הוא היה מסופק בזה‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬גאון א' שליט"א אמר בדרך אפשר‪ ,‬דהנה‬ ‫ההפלאה בספר "פנים יפות" על התורה (פ' שופטים ד"ה‬ ‫בילקוט) הקשה איך אכלו לחם הפנים בעזרה בסוכות‪,‬‬ ‫הרי יש איסור לא תטע כל עץ‪ ,‬וי"א כיון שכך היא צורת‬ ‫מקום אכילתו שם‪ ,‬חשיב כעין תדורו‪ ,‬ואפשר שגם כאן‬ ‫כיון שכך היא צורת שינתו‪ ,‬מותר הדבר‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬בנחמיה (ח‪ ,‬טז) מפורש בקרא שעשו בחג‬ ‫הסוכות סוכה בחצרות בית הא'‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬שאלו פעם את מרן הגרא"מ שך זצ"ל‪ ,‬כשרואים‬ ‫אותו נרדם על הסטנדר מחוץ לסוכה‪ ,‬אם יעירוהו‪ ,‬ואמר‬ ‫שזה פחות משינת ארעי‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬זה טענה ואפשר כן‪.‬‬ ‫(דרך שיחה)‬

‫דישנת וקטפת – אל תשכח שכל הדברים האלה הם מאת ה'‪ ,‬וזה‬ ‫הזמן להודות לו על כל הפירות האלה‪.‬‬ ‫שתי בחינות‪ ,‬אם כן‪ ,‬יש לחג הזה‪ :‬בניגוד למה שנראה במבט‬ ‫ראשון‪ ,‬שענני הכבוד הם מה שעשה ה' והסוכות הם מה שעשו‬ ‫בני ישראל – המצב הוא הפוך‪ :‬ענני הכבוד שניתנו מהקב"ה ניתנו‬ ‫בזכות מעשי ישראל‪ ,‬והסוכות שנבנו ע"י בני ישראל הם מתנה‬ ‫של הקב"ה‪ .‬כל השפע בעולם בא מאת ה'‪ ,‬וכל מה שבא מאת ה'‬ ‫תלוי במעשים שלנו‪.‬‬ ‫זו‪ ,‬אולי‪ ,‬גם הסיבה לכך שאנחנו מאגדים את ארבעת המיו‬ ‫נים בידנו בחג זה‪ :‬גם הערבה‪ ,‬שזקוקה להרבה מים שאותם היא‬ ‫מקבלת מהנחל הזורם לידה‪ ,‬וגם התמר – שגדל בנוה המדבר‬ ‫ויונק ממי התהום‪ ,‬וגם ההדס – שגדל ממי הגשמים‪ ,‬וגם האתרוג –‬ ‫שהאדם צריך להשקות ולטפל בו במסירות רבה‪ ,‬כולם מאוגדים‬ ‫יחד‪ .‬בחג זה‪ ,‬שבו אנחנו נידונים על המים‪ ,‬אנחנו מבינים שאין‬ ‫הבדל בין מה שאנחנו עושים בעצמנו‪ ,‬כביכול‪ ,‬לבין מה שהקב"ה‬ ‫נותן לנו במתנה‪ :‬הכל ניתן לנו בחסדו יתברך‪ ,‬כמו הסוכות שהו‬ ‫קמנו במדבר‪ ,‬אבל הכל גם תלוי במעשים שלנו‪ ,‬כמו ענני הכבוד‬ ‫שליוו אותנו במשך ארבעים השנים‪ .‬ויהי רצון שבזכות ההבנה‬ ‫הזו נזכה לשנה ברוכה בגשמים ובמעשים טובים‪.‬‬ ‫(הגר"א – המלקט)‬

‫כי מוצאי מצא חיים‬ ‫עוד חשבתי לפרש ענין זה שמצות הסוכה יש בה סגולה לאו‬ ‫ריכות ימים בהקדם הידוע שכל כמה שאדם מדבק ומקרב עצמו‬ ‫יותר להשי"ת הוא מביא על עצמו אריכות ימים וריבוי שנים‪,‬‬ ‫ומקרא מלא דיבר הכתוב (דברים ד ד) "ואתם הדבקים בה' אלוו‬ ‫קיכם חיים כולכם היום" וכן הוא אומר (תהלים לו י)‪" ,:‬כי עמך‬ ‫‪13‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫ומשלו לכך חכמים משל למה הדבר דומה‪ :‬לעבד שבא למזוג‬ ‫כוס לרבו; שפך לו רבו קיתון של מים על פניו ואמר לו אי אפשי‬ ‫בשימושך‪.‬‬ ‫כיוצא בזה איתא במסכת עבודה זרה (ג א) שלעתיד לבוא‬ ‫יבואו אומות העולם ויתבעו מהקב"ה שיתן להם את המצות‬ ‫לקיימן‪ .‬אומר להם הקב"ה‪ :‬מצוה קלה יש לי וסוכה שמה‪ ,‬לכו‬ ‫ועשו אותה‪ .‬ואכן הם יבנו סוכות בראשי הגגות‪ ,‬והקב"ה מקו‬ ‫דיר עליהם חמה בתקופת תמוז‪ ,‬וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו‬ ‫ויוצא‪.‬‬ ‫רואים אנו את הקשר ההדוק בין הטמפרטורה הקיצונית של‬ ‫הקור והגשמים לכך שהרב אי אפשר לו בשימושו של העבד‪ .‬כך‬ ‫גם הגויים שבאים ליטול שכר שלא בצדק‪ ,‬יוצאים מהסוכה עקב‬ ‫החום הכבד והבלתי נסבל‪ .‬והלא דבר הוא שדווקא מזג האויר‬ ‫הוא הברומטר שבו אנו בודקים האם ישיבתינו בסוכה רצויה במו‬ ‫רום‪ ,‬ועלינו להבין את טעמו של דבר‪.‬‬ ‫ועלה ברעיוני לפרש בהקדם שיחה נאה שהביא המאסף הנודע‬ ‫הרב אברהם איטינגא בספרו 'אוצר שיחות צדיקים (מהדורת‬ ‫'מאורות' שנת תשנ"ג‪ ,‬עמ' רמב‪ ,‬וציין ששמע זאת מנכד הגאון‬ ‫הנ"ל‪ ,‬הרב שמואל מאיר הולנדר דומ"צ בטשערנוביץ)‪:‬‬ ‫"הגאון מורינו זאב וואלף בלומענפעלד ז"ל ראב"ד קהילת‬ ‫לבוב הלך פעם אחת מבי דינא לביתו באחד מימות הקיץ‪ .‬והיה‬ ‫מזג היום ההוא ממוצע‪ ,‬לא קר ואל חם ביותר‪ .‬אמר הנ"ל בדרך‬ ‫צחות‪ :‬שהאויר רומז שפסק היום בדין תורה היה לאמיתו‪ ,‬דהנה‬ ‫אמרו חז"ל (שבת י)‪' :‬כל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף‬ ‫להקב"ה במעשה בראשית'‪ ,‬ואמרו חז"ל (עירובין ג ב) שקדירא‬ ‫דבי שותפי לא קרירי ולא חמימי‪ ,‬על כן היום לא חם ולא קר"‪.‬‬ ‫אמור מעתה‪ :‬שותפות במעשה בראשית‪ ,‬מביאה בכנפיה מזג‬ ‫אויר ממוצע ונח לבריות‪ .‬כשהשותפות אינה עולה יפה‪ ,‬מפני‬ ‫שהדיין אינו דן דין אמת לאמיתו‪ ,‬הרי שמזג האויר חם ביותר‬ ‫או קר ביותר‪.‬‬ ‫עוד יש להקדים את חידושו של מהר"י וייל שהזכרנו לעיל‪,‬‬ ‫שכל "המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה‬ ‫בראשית" נמצא שהמקיים מצות סוכה ונעשה שותף במעשה‬ ‫בראשית‪ ,‬מביא שמזג האויר בימי הסוכות יהיה לא קרירא ולא‬ ‫חמימא אלא ממוצא ושוה לכל נפש‪ .‬אולם באם אין הקב"ה שבע‬ ‫רצון מן העבד שכביכול בא למזוג לו כוס‪ ,‬או שמן השמים באים‬ ‫להוכיח את חוסר הרצינות של הגויים בבואם לקיים מצות סוכה‪,‬‬ ‫הרי שמודיעים להם שהם אינם שותפים במעשה בראשית‪ ,‬וזאת‬ ‫על ידי המזג האויר שאינו ממוצע‪.‬‬

‫מקור חיים"‪.‬‬ ‫והאריכו בזה רבים וטובים כהקדמה נאמנה ויסוד איתן לדוכתי‬ ‫טובא שמצאתי בהם סגולה לאריכות ימים שהוא מפני זה שנו‬ ‫תקרבו ונתדבקו בהשי"ת‪ .‬ולדוגמא בעלמא אציין שהגה"ק רבי‬ ‫אליהו הכהן מאיזמיר בספרו 'מגילת אליהו' (מגילה ז א) כתב‬ ‫כזאת לפרש הא דכתיב (משלי טו כז) 'ושונא מתנות יחיה' שהוא‬ ‫לפי שהמקבל מתנות מחניף למי שנתן לו‪ ,‬והרי ידוע (סוטה מב‬ ‫א) שכת חנפים הם מהארבע כיתות שאינם מקבלים פני השכינה‪,‬‬ ‫והשונא מתנות שהוא מתרחק מן החנופה זוכה ורואה פני השכיו‬ ‫נה‪ ,‬ובאור פני מלך חיים והיינו טעמא שזוכה לאריכות ימים‪.‬‬

‫המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב"ה‬ ‫במעשה בראשית‬ ‫המהר"י וייל בתשובותיו כתב (סימן קצא‪ ,‬דיני סוכה)‪" :‬המקיים‬ ‫מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית"‪ ,‬והעו‬ ‫תיקו ה'באר היטב' בהלכות סוכה (או"ח סי' תרלט סק"א) ומכיון‬ ‫שאין לך קרבה להקב"ה כמי שנעשה שותף להקב"ה במעשה‬ ‫בראשית‪ ,‬הרי שבדין הוא שהתדבקות זו בחי העולמים תברכו‬ ‫באורך ימים ושנות חיים‪.‬‬ ‫ומידי דברי בו ‪ -‬בחידושו של המהר"י וייל‪ -‬אמרתי לסיים בפו‬ ‫רפרת נאה על דרך הצחות ליתן טעם לשבח במה שמצאנו כי‬ ‫תנאי מזג אויר קיצוניים בחג הסוכות הם סימן מובהק לחוסר‬ ‫שביעות רצון שמימית מהיושבים בסוכה‪ .‬טמפרטורות גבוהות‬ ‫במיוחד או נמוכות ביותר מאפיינות את מורת רוחו של הקב"ה‬ ‫מבאים אל סוכת שלומו‪.‬‬ ‫כך שנינו במסכת סוכה (כח ב) שהגשמים בחג סימן קללה הם‪,‬‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫שהחיינו אם בירך בסוכה אחרת‬ ‫שאלה‪ :‬האם מי שאכל בלילה ראשונה בסוכה‬ ‫שאינה שלו וא"כ לא בירך שהחיינו על עשיית סוכתו‬ ‫צריך להדר לברך שהחיינו על פרי חדש בסוכתו כדי‬ ‫לפטור עשייתה או שמא כל החיוב של שהחיינו הוא‬ ‫רק בעושה סוכה שיאכל שם כזית של חובה?‬ ‫תשובה‪ :‬פטר גם סוכתו‬ ‫*‬

‫(יחלק שלל)‬

‫ירדו גשמים ונפסקו והקיץ אחרי עלות אם צריך ל�ע‬ ‫לות לסוכה‬

‫מעלת חג הסוכות‬

‫שאלה‪ :‬במחבר איתא "ישן וירדו גשמים וכו' ישן‬ ‫בביתו עד עלות ויעור משנתו"‪ .‬ומשמע שאם הקיץ‬ ‫אחרי עלות צריך לעלות לסוכה‪ ,‬האם זה נכון? ואם‬ ‫כן מה הדין אם באופן זה שילך לסוכה לא יצליח‬ ‫להירדם עוד והוא רגיל לישן יותר?‬

‫מובא בספרים הקדושים‪ ,‬שמעלת חג הסוכות גדולה עד למאוד‪,‬‬ ‫מכיוון שחג זה הוא בבחינת "תשובה מאהבה" שבימים אלו ישנם‬ ‫מצוות לרוב ועם ישראל עובד את בוראו מתוך אהבה‪.‬‬ ‫עד לפני ימים מועטים היינו בעיצומו של היום הקדוש‪ ,‬יום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬וודאי שכל יהודי ביום כה קדוש ונשגב עשה תשובה‪,‬‬ ‫אך דא עקא שכל התשובה שעשינו הייתה תשובה מיראה ופחד‬ ‫מהדין כדי שיכתבנו ה' בספרי חיים שנזכה לשנה טובה‪ ,‬ואיתא‬ ‫בגמ' יומא (פו‪ ):‬שבתשובה מיראה כל הזדונות הופכים לשגגות‪.‬‬

‫תשובה‪ :‬אחרי עלות קמים כבר‪.‬‬ ‫(ואם כן אין הדיוק נכון דאורחא דמילתא נקט)‪.‬‬ ‫(שאלת רב)‬ ‫‪14‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫גם ה"חשבון" – זמן העברה מתכפר‪ ,‬היות והעברה הפכה למצווה‬ ‫ונמצא שבזמן הזה עשה מצווה‪.‬‬

‫אך עתה שכבר נחתמנו ועבר יום הכיפורים ומגיע חג הסוכות‬ ‫מוקפים אנחנו במצוות עשה בלקיחת ארבעת מינים‪ ,‬ובבניית‬ ‫סוכה‪ ,‬וכידוע שמצוות עשה נובעת מאהבה ולא תעשה מיראה‪.‬‬ ‫ממילא עתה התשובה היא תשובה מאהבה‪ ,‬ועל תשובה מאהבה‬ ‫אומרת הגמ' שהזדונות לא רק שנמחקים אלא הופכים לזכיות‪.‬‬ ‫ובזה מיושבת קושיה מענינת‪ ,‬בחג הסוכות בזמן המקדש‬ ‫הייתה מצוות ניסוך המים‪ ,‬היו יורדים לנחל ושואבים מים בשו‬ ‫מחה גדולה‪ ,‬שמחת בית השואבה‪ ,‬ואח"כ מנסכים את המים על‬ ‫גבי המזבח‪ .‬ובספרי החסידות מקשים הרי בראש השנה עשינו‬ ‫תשליך והשלכנו את כל העוונות שלנו למים א"כ איך עתה אנו‬ ‫לוקחים את המים האלה עם כל העוונות ומנסכים על גבי המזבח‪,‬‬ ‫אומנם עשינו תשובה‪ ,‬אך התשובה הייתה מיראה וזדונות הפכו‬ ‫לשגגות‪ ,‬אך עדיין ישנם שגגות באלו הימים‪ ,‬ואיך אנו מנסכים‬ ‫אותם על גבי המזבח?‬ ‫והתשובה היא‪ ,‬עד סוכות היו שגגות במים‪ ,‬אך כשמגיע חג‬ ‫הסוכות התשובה היא מאהבה כמו שביארנו‪ ,‬ממילא בתשובה‬ ‫מאהבה הכל נהפך לזכיות‪ ,‬וכששאובים מים שואבים מים מלאים‬ ‫במצוות‪.‬‬ ‫ידוע חידושו של הגאון מווילנא‪ ,‬על המשנה באבות (ג‪ ,‬א) "ולו‬ ‫פני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" והקשה הגאון מהי הכפילות‬ ‫שבדברי התנא "דין וחשבון"?‬ ‫וביאר הגאון מווילנא שהם שני עניינים נפרדים‪ ,‬אדם שח"ו‬ ‫עשה עברה ראשית כל ידונו אותו בבית דין של מעלה על גוף‬ ‫העברה כיצד עבר על ציווי ה'‪ ,‬ואח"כ עושים חשבון על הזמן‬ ‫כמה זמן לקח לו לעשות את העבירה‪ ,‬אם אורכה היה עשר דקות‬ ‫יתבעו אותו בשמים גם על עשר דקות האלה בהן הוא יכל ללמוד‬ ‫תורה ולעשות מצוות‪ ,‬ולא עשה‪ .‬וזה "דין וחשבון"‪" ,‬דין" זה על‬ ‫גוף העבירה‪" ,‬וחשבון" על זמן העברה‪.‬‬ ‫וביאר הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל הנה כשמגיע יום‬ ‫כיפור אדם עושה תשובה מיראה וממילא העבירה שעשה במזיד‬ ‫הופכת להיות שוגג‪ ,‬אך עדיין יש תביעה עליו על "הזמן" שהרי על‬ ‫אף שהעברה הפכה לשוגג אך הזמן הלך לריק והיה באפשרותו‬ ‫בזמן הזה לעשות מצווה ולא עשה כך ש"החשבון" – הזמן‪ ,‬לא‬ ‫מתכפר לו‪.‬‬ ‫אך כשאדם עושה תשובה מאהבה הרי העברה הופכת למצווה‬ ‫ולזכיות וא"כ לא רק ש"הדין" – העבירה עצמה נהפכה לזכות‪ ,‬הרי‬

‫(מאוצרותיהם של מגידים)‬

‫ושאבתם מים בששון‬ ‫רעיון מתוק ונפלא אומר רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל‪,‬‬ ‫בראש השנה אנו עושים תשליך כנאמר "ותשליך במצולות ים כל‬ ‫חטאתם" ומשליכים את כל העבירות לים‪ .‬אך בימי חג הסוכות‬ ‫בשמחת הימים הללו עושים עם ישראל תשובה מאהבה‪ .‬ואמרו‬ ‫רבותינו (יומא פו‪ ):‬שהשב בתשובה מאהבה‪ .‬זדונות נהפכים לו‬ ‫לזכויות אם כן כל העוונות שהושלכו בראש השנה למצולות ים‪,‬‬ ‫כעת נהפכו לזכויות‪ .‬על כן שואבים אנו בחג הסוכות את המים‬ ‫בששון ‪ -‬ומבקשים את אותם עבירות שהושלכו כי מעתה זכויות‬ ‫הם‪...‬‬ ‫(תוכו רצוף אהבה)‬

‫יצפנני בסכה‬ ‫דוד המלך אמר בתהילים "לדוד ה' אורי וישעי" – אורי זה ראש‬ ‫השנה וישעי זה יום הכיפורים‪ ,‬אולם עבודת הימים הנוראים אינה‬ ‫מסתיימת ביום הכיפורים‪ ,‬אלא "כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתו‬ ‫רני" – חג הסוכות הוא ההמשך הטבעי של הימים הנוראים ואינו‬ ‫נפרד מהם‪.‬‬ ‫יתרה מזאת מרן הרב שך זצ"ל היה אומר‪ ,‬שסוכות אינו רק‬ ‫המשך לימים הנוראים‪ ,‬אלא הוא שיא חדש של קרבה לבורא‬ ‫עולם‪ ,‬ופסגתו היא בסוף – שמחת תורה‪ .‬בכל ימי הסליחות בחדש‬ ‫אלול פתחו את ארון הקדש בכל יום פעם אחת ב"שמע קולינו"‪,‬‬ ‫ואחרי אמירת ארבעה פסוקים סגרו אותו‪ .‬כשהגיע ראש השנה‬ ‫פתחו וסגרו אות ושוב ושוב‪ .‬בעשרת ימי תשובה פתחו בכל יום‬ ‫את ארון הקודש שלש פעמים‪" :‬בשמע קולנו" ‪ ,‬באמירת "אבינו‬ ‫מלכנו" של שחרית ושל מנחה –אבל לא הוציאו ספר תורה כשהו‬ ‫גיע יום הכיפורים פתחו וסגרו ושוב פתחו וסגרו במשך כל היום‬ ‫ובנעילה –פתחו לא סגרו‪.‬‬ ‫מגיע חג הסוכות‪ ,‬שוב פותחים את ארון הקודש‪ ,‬אך הפעם הקו‬ ‫רבה כל כך התגברה עד שאנו מוצאים ספר תורה‪ ,‬מניחים אותו‬

‫ריתחא דאורייתא‬ ‫ברכת לישב בסוכה במי שיצא ללא היסח‬ ‫הדעת‬ ‫כתב השו"ע (בסי' תרלט ס"ח) שאין מברכין על הסוכה אלא‬ ‫בשעת האכילה‪ ,‬ושאלתי את מרן זצ"ל‪ ,‬מאי שנא ממה שפסק‬ ‫השו"ע לענין טלית (סי' ח' סי"ד) דאם פשט טליתו אפי' היה‬ ‫דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד צריך לחזור ולברך כשיחזור‬ ‫ויתעטף בו‪ ,‬וא"כ לכאו' ה"ה בסוכה נמי שיברך על כל כניסה‬ ‫וכניסה אפי' אם יצא ללא היסח הדעת כלל‪ ,‬דסוף סוף ע"י‬ ‫יציאתו הו"ל כפושט את הסוכה מעליו‪ ,‬דומיא דטלית‪.‬‬ ‫ואמר מרן‪ ,‬שיש לחלק בין טלית לסוכה‪ ,‬דבטלית וכן בתפילין‬

‫שהיה לבוש בהם ופשט‪ .‬אותם מעליו‪ ,‬הפשיטה מעליו הוי‬ ‫מעשה סילוק מקיום המצוה‪ ,‬וכשחוזר ומתעטף או מניח צריך‬ ‫לחזור ולברך (לדעת המחבר)‪ .‬משא"כ בסוכה‪ ,‬שיציאתו לא‬ ‫הוי מעשה סילוק דלא עביד מעשה לפשוט הסוכה מעליו‪,‬‬ ‫אלא הוא דבר דממילא‪ ,‬דממילא הוי חוץ לסוכה ונמצא‬ ‫במקום שאין קיום מצות סוכה שם‪ ,‬ולכן אפשר דמודה השו"ע‬ ‫שאינו חוזר ומברך כשחוזר בלא הסיח דעתו‪.‬‬ ‫(מעדני שלמה)‬

‫‪15‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫על הבימה וכולנו מקיפים את הבימה עם לולבינו‪ .‬בהושענא‬ ‫רבה – מוצאים את כל ספרי התורה ומקיפים שבע פעמים עם‬ ‫הלולבים‪.‬‬ ‫אך שיא השיאים של חמשים ואחד הימים הוא בשמחת תורה‪.‬‬ ‫או אז פותחים את ארון הקודש מוצאים את כל ספרי התורה‬ ‫ולא מניחים אותם! נושאים אותם בידיים‪" ,‬הושע נא חבוקה ודו‬ ‫בוקה בך הושע נא" – ריבונו של עולם‪ ,‬אנחנו אתך ביחד‪ ,‬איננו‬ ‫נפרדים‪.‬‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫שאלה‪ :‬אם צריך לשתות יין כל יום מימי חוה"מ‪ ,‬איזה יין‬ ‫ומהו שיעורו?‬ ‫תשובה‪ :‬מו"ח מרן שליט"א סובר שכל יום צריך לשתות‪ ,‬ורק‬ ‫יין ולא מיץ ענבים‪ ,‬ורק מי שיש לו הנאה מכך‪ ,‬וצריך שיעור‬ ‫רביעית‪ .‬ושאלתיו ממסכת עירובין (דף מ ע"ב) "מכל מקום‬ ‫כוס בעינן"‪ ,‬ופירש רש"י "ושאר יומי לכו"ע לית להו"‪ ,‬ואם צריך‬ ‫כל יום יין הרי יש לו? וענה לי שמדובר בזמן ביהמ"ק שאז‬ ‫יצאו יד"ח בקרבנות‪ .‬אכן לא משמע כן‪ ,‬כי זה שקלא וטריא‬ ‫של אמוראים בזמנם‪ .‬ולענ"ד אם אין נהנה מיין ‪ -‬יאכל כזית‬ ‫בשר בהמה‪ .‬אבא זצ"ל היה שותה בחוה"מ כל יום מעט יין‪..‬‬ ‫(דרך שיחה)‬

‫(הרב שך זצוק"ל)‬

‫סוכות ‪ -‬זכר ליציאת מצרים‬ ‫ידועה ומפורסמת השאלה‪ :‬הרי הסוכות הם זכר ליציאת מצו‬ ‫רים – "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל‬ ‫בהוצאי אותם מארץ מצרים" ואם כך‪ ,‬נחג את חג הסוכות בחודש‬ ‫הגאולה‪ ,‬חודש ניסן!‬ ‫הטור מתרץ שאם היו בונים סוכה בניסן היה זה נראה כיציאה‬ ‫לבית הקיץ‪ ,‬מה שאין כן שיוצאים לסוכה בתשרי‪ ,‬מוכח שהיציאה‬ ‫נעשית עבור קיום המצווה‪.‬‬ ‫ישנו הסבר נוסף של הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל‪.‬‬ ‫מסופר בגמרא על יהודי אחד שלקח לו גויה‪ ,‬ורבא גזר עליו‬ ‫מלקות‪ .‬כתוצאה מהמלקות‪ ,‬פרחה נשמתו של החוטא‪ .‬נשמעו‬ ‫הדברים בבית שבור המלך והוא החליט להתנקם ברבא‪.‬‬ ‫נודע איפא לאיפרא הורמיז‪ ,‬אמו של שבור המלך‪ ,‬שבנה מתו‬ ‫כוון לעשות צרות לרבא אמרה לו‪" :‬הוד מלכותו‪ ,‬בני היקר‪ ,‬אל‬ ‫תפגע ביהודים‪ ,‬מסוכן להתחיל איתם" למה? כי הם רק מתפו‬ ‫ללים והאלוקים שלהם נותן להם את בקשתם" למשל? אם לא‬ ‫יורד גשם‪ ,‬הם מבקשים ממנו והוא מוריד גשם‪.‬‬ ‫סיפר לי פעם מורי תימני‪ ,‬יהודי קשיש שעבר גיל תשעים‪ ,‬והוא‬ ‫זוכר עוד מהתקופה שהיה ילד בחידר בתימן‪ .‬הייתה אז בצוו‬ ‫רת קשה והישמעאלים הודיעו ליהודיים‪" :‬אם עד מחר לא ירד‬ ‫גשם אנו שוחטים את כולכם‪ .‬מדוע? כי רק אתם יכולים להוריד‬ ‫גשם"‪.‬‬ ‫וידוע כשהערבי מבטיח הוא מקיים‪ .‬בפרט כשמדובר בשחיטת‬ ‫יהודיים‪ .‬הוא מספר‪ ,‬כי המורי אסף את כל הילדים אל ה'מדרש'‬ ‫ואמר להם‪ :‬אנחנו עכשיו אומרים תהילים עד שירד גשם‪ ,‬אוי לו‬ ‫למי שלא‪ ..‬ולא יצאו מה'מדרש' עד שכל תימן נעשתה בוץ‪.‬‬ ‫זהו מה שאמרה איפרא הורמיז לבנה‪" :‬לא מתחילים עם‬ ‫יהודיים"‪.‬‬ ‫אמר לה‪" :‬היהודים מבקשים גשם בחורף ואז יורד גשם נראה‬ ‫אותם מקבלים גשם בקיץ!" שלחה איפרא הורמיז לרבא שיתפו‬ ‫לל עכשיו בתמוז שירד גשם כדי לעצור את הגזרות של בנה‪.‬‬ ‫רבא התפלל ולא נענה אמר לפניו‪" :‬ריבונו של עולם 'אלוקים‪,‬‬ ‫באוזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פעל פעלת בימיהם בימי‬ ‫קדם' לאבותינו פעלת מעל הטבע‪ ,‬ואנו בעינינו לא ראינו‪ .‬התקו‬ ‫בלה תפילתו וירד גשם כהגן‪ ,‬עד שמהמרזבים של מחוזר שרמו‬ ‫מים לנהר החידקל"‪.‬‬ ‫בלילה בא אביו של רבא אליו בחלום והזהיר אותו‪" :‬אתה הטו‬ ‫רחת את הקב"ה להוריד גשם שלא בזמנו‪ ,‬שלא כדרך הטבע‪ ,‬יש‬ ‫עליך כעס‪ ,‬המזיקים רוצים לטפל בך! הלילה אל תישן במיטתך"‪.‬‬ ‫בבוקר בא רבא וראה את מיטתו קרועה מהחרבות של השדים‪.‬‬

‫אומר רבי שלמה קלוגר‪ :‬התחלנו את השנה עם הימים הנוו‬ ‫ראים – ראש השנה ויום כיפור‪ .‬מי ודע איזו גזירות היא צריכות‬ ‫לבוא‪ .‬ואנחנו‪ ,‬בימי התשובה‪ ,‬בכינו התחננו אל ה' שירחם עלינו‪,‬‬ ‫שיבטל את הגזרות הרעות וישנה את התוכנית לטובה‪.‬‬ ‫הטרחנו את הקב"ה לשנות את טבע העולם‪ ,‬לבטל את האמור‬ ‫להיות כפי מעשינו‪ .‬כעת מי יודע איזה סכנה נשקפת לנו כתוו‬ ‫צאה מכך‪ .‬יש חשש גדול שהשדים כבר הגישו עתירה ובינתים‬ ‫מצחצחים חרבות‪.‬‬ ‫אומר לנו הקב"ה‪ :‬צאו מביתיכם‪ ,‬אל תשנו במיטה הקבועה‪,‬‬ ‫לכו תסתתרו בסכה‪, .‬כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתירנו בסתר‬ ‫אהלו" כאן תהיו מוגנים מהפגעים הרעים‪.‬‬ ‫זהו המהלך של רבי שלמה קלוגר‪.‬‬ ‫(ומתוק האור)‬

‫מה לאיוב בהכשר סוכה?‬ ‫"איוב היה קורא תגר על היסורין כיון שראה סוכה של‬ ‫שתי דפנות ושלישית טפח נתקררה דעתו" (מדרש‬ ‫פליאה)‬

‫התמיהה הגדולה וגלויה לעין כל – מה כל כך מרגיע בסוכה‬ ‫של שני דפנות וטפח‪ ,‬עד שאפילו איוב המיוסר נתקררה דעתו‬ ‫מיסוריו כשראה סוכה זו?‬ ‫והנה ידוע משמו של הגר"א מווילנא שצורה המילה סוכה כפי‬ ‫שהיא מופיעה בתורה סכה‪ ,‬כלומה המראה החזותי שלה‪ ,‬צופן‬ ‫בתוכו את צורתן של שלוש סוכות כשירות‪.‬‬ ‫לאות ס' יש ארבע צלעות‪ ,‬והיא מרמזת לסוכה שיש לא ארבע‬ ‫דפנות; לאות כ' יש שלוש צלעות והיא מרמזת לסוכה בת שלוש‬ ‫דפנות; ולאות ה' יש רק שתי צלעות עוד צלע קטנה שאינה מחוו‬ ‫ברת אליה‪ ,‬והיא מרמזת לסוכה בת שתי דפנות ודופן שלישית‬ ‫שרחבה טפח שאף היא כשירה‪.‬‬ ‫וע"פ זה כתה המהרש"ם מבערזאן בספרו תכלת מרדכי לבאר‪,‬‬ ‫מה גרם לאיוב להירגע כשראה את הלכה שסוכה כשרה בשתי‬ ‫דפנות וטפח‪ .‬כי מובא בגמ' מנחות (כט‪ ):‬שהסיבה שאות ה' פתוו‬ ‫חה משני כיוונים היא‪ ,‬מפני שהשי"ת ברא את עולמו באותיות‬ ‫‪16‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫י‪-‬ה' שנאמר "כי ביה ה' צור עולמים"‪ ,‬כלומר באתיות י‪-‬ה' נבראו‬ ‫שני עולמים‪ -‬העולם הזה והעולם הבא‪ .‬עם האות י' ברא ה' את‬ ‫העולם הבא‪ ,‬ועם האות ה' ברא את העולם הזה‪ .‬ומדוע דוקא‬ ‫ע"י האות ה' נברא העולם הזה? התשובה לכך היא שהעולם הזה‬ ‫נברא בדומה לאות ה' כשם שהיא פתוחה למטה‪ ,‬כך העולם הזה‬ ‫פתוח לכיוון למטה – הוי אומר שאדם שרוצה לצאת לתרבות‬ ‫רעה היכולת בידו‪ .‬וכשם שרגלה של האות ה' תלוייה ואינה‬ ‫מחוברת לגגה כך העולם הזה פתוח גם לכיוון למעלה הוי אומר‬ ‫שאדם שרוצה לשוב בתשובה מקבלים אותו ומחזירים אותו דרך‬ ‫הפתח העליון‪.‬‬ ‫והנה אדם הסובל ייסורים אם לא ידוע לו מזור למכאוביו‪ ,‬אין‬ ‫ספק כי כח סבלו ילך וימעט עד שרגליו לא ישאוהו עוד‪ .‬מה‪,‬‬ ‫אם כן נסך כח באיוב למוד הסבל והייסורים? הידיעה כי על ידי‬ ‫שיעשה תשובה ויבקש רחמים על עצמו‪ ,‬ה' ירחם עליו‪ ,‬ויגאל‬ ‫אותו מיסוריו‪ ,‬היא זו שהעניקה לו את הכח הסבל העצום‪ .‬וזהו‬ ‫שאומר המדרש לא נתקררה דעתו של איוב עד שראה סוכה של‬ ‫שתי דפנות וטפח‪.‬‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬ ‫אכילה תחת הפרנצ'ס‬

‫שאלה‪ :‬האם אסור לאכול תחת הפרנצ'עס שיש אצל‬ ‫האדמור"ים‪ ,‬שהוא גבוה עשרה עם רצפה‪ ,‬ובאמצע סעודה‬ ‫אפי' משהו אסור לאכול‪ .‬והנה בתוספתא (סוכה פ"א ה"ח)‬ ‫אמרו שלא רק תחת המטה אסור‪ ,‬אלא גם תחת עגלה לא‪,‬‬ ‫וב"חסדי דוד" כתב שהבבלי שלא הזכיר עגלה‪ ,‬חולק ע"ז‬ ‫וסובר דכיון שעגלה אינה קבועה הוי טפל לסוכה וישן‬ ‫תחתיו‪ .‬ויש לדון לפי"ז לענין פרנצ'עס אם הוי כעגלה‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬מה שהבבלי לא הזכיר "עגלה" אין זה מוכרח‬ ‫שהוא מחלוקת‪ ,‬ולפי ה"חסדי דוד" שלהבבלי בעגלה‬ ‫מותר‪ ,‬יש לדון אם הטעם משום שזה ארעי‪ ,‬וזה כמו‬ ‫שאמרו במסכת אהלות (פ"ח מ"ה) שטלית המתנופפת‬ ‫אינה עושה אהל‪ ,‬וה"נ כן‪ ,‬עגלה עדיף מפרנצ'עס‪ .‬ואם‬ ‫הטעם דכיון שאינו עומד במקום אין קובע מקום לעצמו‬ ‫לענין שתחתיו אינו מתייחס למעליו‪ ,‬יש קצת לדמות‬ ‫לעגלה‪ ,‬ואפ"ה אינו מוכרח שדומין‪ .‬אבל עיקר דברי‬ ‫ה"חסדי דוד" הם חידוש גדול‬

‫(תכלת מרדכי)‬

‫ביום טוב מאחרים לבוא וממהרים לצאת‬ ‫בגמ' מגילה (כג‪ ).‬כתוב שביום טוב עולים חמישה אנשים לתוו‬ ‫רה‪ ,‬ביום כיפור ששה ובשבת שבעה‪.‬‬ ‫מדוע ביום טוב עולים לתורה רק חמשה אנשים?‬ ‫אומרת הגמ' משום שביום טוב מאחרין לבוא וממהרין לצאת‪.‬‬ ‫פרש רש"י‪ :‬ביום טוב מאחרין לבוא לבית הכנסת‪ ,‬שצריך לטרוח‬ ‫בסעודת יום טוב וממהרין לצאת משום שמחת יום טוב‪.‬‬ ‫ביום טוב הרי מבשלים בבוקר‪ ,‬צריכים לתקן סעודת יום טוב‪,‬‬ ‫לכן מאחרים להגיע לבית הכנסת‪.‬‬ ‫מי מבשל את סעודת יום טוב?‬ ‫היא‬ ‫ומי בא לבית הכנסת?‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫מה הפשר הדבר שהבעל מגיע לבית הכנסת מאוחר כי היא‬ ‫מבשלת‪ ,‬מה הוא עושה שם בבית?‬ ‫את הקושיה הזו הקשה רבי יעקב עמדין זצ"ל‪,‬‬ ‫ותרץ‪ :‬שהבעלים "צריכים לשמור הבית והבנים בעוד שנשוו‬ ‫תיהם עסוקות בצורכי סעודה"‪.‬‬

‫(דרך שיחה)‬

‫בשעה שהיא עוסקת בהכנת התבשילים‪ ,‬הוא שומר על הילו‬ ‫דים‪ .‬לכן ביום טוב מאחרים לבוא לבית הכנסת‪ .‬כמו כן‪ ,‬יוצאים‬ ‫מוקדם מבית הכנסת משום שמחת יום טוב‪ ,‬צריכים לאכול סעוו‬ ‫דה‪ .‬ולכן משתדלים למהר ככל האפשר בקריאת התורה ומעלים‬ ‫רק חמשה אנשים ולא יותר‪.‬‬ ‫ללמדנו עד כמה מחויב הבעל לסייע לאישתו בכל אשר יוכל‪.‬‬ ‫(ומתוק האור)‬

‫אנא ה' הושיעה נא‬ ‫מה פרוש "אנא ה' הושיעה נא"? שמעתי מתלמיד חכם פרוש‬ ‫נאה על כך‪ :‬מראש חודש אלול ועד הושענא רבה ישנם חמיו‬ ‫שים ואחד יום‪ .‬והנה‪ ,‬בימי הסליחות והרחמים‪ ,‬אין יהודי שלא‬

‫ריתחא דאורייתא‬ ‫"ארבעת מינין שבלולב‪ ,‬כשם שאין פוחתין מהן‬ ‫ כך אין מוסיפין עליהן‪ .‬לא מצא אתרוג ‪ -‬לא‬‫יביא לא פריש ולא רמון ולא דבר אחר" (סוכה‬ ‫לא‪).‬‬

‫מובא בסמ"ג‪ ,‬שפעם אחת לא הניחו האומות לקיים מצוות‪,‬‬ ‫וציוה לעשות סימנים לכל מצוה‪ .‬ולכאורה‪ :‬הלא כאן ראינו‬ ‫מדברי הגמרא שאין לעשות סימן‪ ,‬ואם לא מצא אתרוג ‪ -‬אין‬ ‫לו להביא דבר אחר כסימן לאתרוג?‬ ‫‪17‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫האדמו"ר בעל "אמרי אמת" מגור אמר על כך תירוץ נפלא‪:‬‬ ‫דוקא באתרוג אמרו שאם לא מצא אין לו להביא פרי אחר‪,‬‬ ‫שכן התורה לא פירשה איזה "פרי עץ הדר" יש לקחת‪ ,‬אלא‬ ‫שחז"ל אמרו זהו "פרי עץ הדר" האמור בתורה‪ .‬מעתה‪ ,‬אם‬ ‫יביא פריש או רימון‪ ,‬יטעו בני אדם לומר שאלו הם "פרי עץ‬ ‫הדר" שבתורה‪ ,‬וכדברי הגמרא‪" :‬דאתי למיסרך"‪ ,‬אבל בשאר‬ ‫מצוות המפורשות בתורה‪ ,‬שאין מקום לטעות בהם ‪ -‬אפשר‬ ‫בשעת הצורך לעשות סימנים!‪.‬‬ ‫(אמרי אמת)‬


‫קר ביום הושענה רבה‪ ,‬והיותה האפשרות לזכות לישועה על אף‬ ‫דלות מעשינו‪ ,‬התבארה בספר "תורות ועבדות מבית רבותינו"‬ ‫באמצעות משל נאה‪ ,‬שאמר האדמו"ר מסאטמר זצ"ל בעל הדו‬ ‫ברי יואל בשם אביו‪.‬‬ ‫מלך גדול נסע לזמן מה לעיר בממלכתו‪ .‬בטרם בואו פרסם כי‬ ‫הוא עתיד להגיע לשם לזמן מוגבל ולכל אחד מבני העיר תינתן‬ ‫אפשרות לבוא‪ ,‬ולבקש את צרכיו‪ ,‬אנשי העיר שמחו על מזלם‬ ‫הטוב וניצלו היטב את ההזדמנות הנדירה‪ .‬מדי יום באו אל המלך‬ ‫וביקשו את כל אשר ליבם חפץ‪.‬‬ ‫הגיע היום האחרון לשהות המלך בעיר‪ .‬כרוז עבר והודיע‪:‬‬ ‫"המלך נוסע" הכל התכוננו לעזיבה ולפרדה‪ ,‬אלא שאז נדחק‬ ‫אל המלך אדם אחד שעוד לא ביקש את בקשתו‪ .‬כשראה אותו‬ ‫המלך נתמלא חמה ורגז עליו‪ :‬מדוע התרשלת והתמהמת לבוא‪,‬‬ ‫עד היום האחרון‪ ,‬ובאת רק כאשר אני ופמלייתי עומדים ליסוע?‬ ‫העובדה שהותרת את בקשותיך ליום האחרון מעידה על עצלות‬ ‫וזלזול בכבוד המלכות!‬ ‫נענה האיש ואמר‪ :‬אדוני המלך‪ ,‬אל יחר אפך בעבדך‪ ,‬כי דרכי‬ ‫ומחשבותי אינן כשאר בני אדם‪ .‬הללו באו לפני המלך לבקש‬ ‫את מבוקשם וטובתם לטובת עצמם‪ ,‬לא כן אני עבדך‪ ,‬לא באתי‬ ‫לבקש בעד עצמי כי אם בעד המלך וטובתו שלו‪.‬‬ ‫שמע המלך את הדברים שנאמר באמת ובתמים‪ ,‬והענין נשא‬ ‫חן בעיניו‪ .‬תחת הרוגז באה מידת הרחמים ומיד עמד והשפיע‬

‫הזיל דמעות בימים הללו‪ ,‬לכל הפחות ברגעים הגדולים של ראש‬ ‫השנה ויום הכיפורים‪ .‬כל אחד השתדל בודאי לשפר את מעשיו‬ ‫ודרכיו וקיבל על עצמו קבלות טובות שיעשו נחת רוח לבורא‪,‬‬ ‫אלא שרק עברו הימים הקדושים הללו‪ ,‬מיד לאחד הושענא רבה‪,‬‬ ‫הכל חוזר למקומו‪ .‬ומה עם כל הרכוש שרכשנו בחמישים ואחד‬ ‫הימים הללו‪ .‬על כך אנו מתחננים להשי"ת ומבקשים‪" :‬אנא ה'‬ ‫הושיעה נא"‪ ,‬ריבונו של עולם‪" ,‬אנא" הושיעה את כל קנינינו הרוו‬ ‫חנים שרכשנו ב"נא" ימים ולילות‪.‬‬ ‫משה רבנו רמז על כך כשעמד בסנה ואמר‪" :‬אסורה נא ואראה‪...‬‬ ‫מדוע לא יבער הסנה" כלומר כיצד יתכן ש"אסורה נא" שאחרי‬ ‫נ"א ימים הכל שב למקומו‪ ,‬מה הסיבה לכך ש"לא יבער הסנה?"‬ ‫הבעיה היא שהרגש שלנו הולך במשך השנים‪ ,‬והשפעתם של‬ ‫נ"א ימים הללו הולכת ופוחתת‪ .‬מה הפלא? אם כל פעם עוקו‬ ‫רים מחדש את ההשפעה הזאת‪ ,‬אם כל שנה מכבים את האש‬ ‫של חמישים ואחד ימי התבערה איך נוכל לחזור ולהתלהב אחרי‬ ‫שכמה וכמה פעמים פסקה ההתלהבות‪ .‬ועל כך אנו מבקשים‬ ‫ומתחננים‪" :‬אנא ה' הושיעה נא" – הושיעה את נ"א הימים‪ ,‬כדי‬ ‫שהשפעתם לא תפסק‪.‬‬

‫הושע נא למענך אלוקינו הושע נא‬ ‫בקשה זו חוזרת ונשנית בהושענות‪ .‬משמעות הבקשה – בעיו‬

‫ריתחא דאורייתא‬ ‫העוסק במצוה פטור מן הסוכה‬ ‫תנן במתני' סוכה (כה‪ ,‬א) שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה‪.‬‬ ‫וברש"י‪ ,‬הולכי בדרך מצוה כגון ללמוד תורה וכו' עכ"ל‪ .‬ובאור‬ ‫שמח בהלכות תלמוד תורה (פרק א' הלכה ט') הקשה‪ ,‬דאיתא‬ ‫בירושלמי (פ"א משבת ה"ב)‪ ,‬הלומד ע"מ שלא לעשות‪ ,‬נוח‬ ‫לו שלא נברא‪ ,‬ומשו"ה מפסיקין למצוה עוברת‪ ,‬וא"כ קשה‪,‬‬ ‫מפני מה עוסק במצוה דהיינו ללמוד תורה פטור מן הסוכה‪,‬‬ ‫הרי הוא לומד תורה ולא מקיים את המצוות‪ ,‬ועליו נאמר נוח‬ ‫לו שלא נברא‪.‬‬ ‫וכתב שם לתרץ וז"ל‪ ,‬ונחה דעתי מדברי הר"י מקורביל‬ ‫בתוס' (כתובות יז ע"א) דפירש‪ ,‬דשימשו ת"ח גדולה מת"ת‪,‬‬ ‫ושימשו פירושו הוא הנבת טעמי המשנה וסברתו הנקרא‬ ‫בשם גמרא וכו' עכ"ל‪ .‬הרי בדבריו דללימוד סתם באמת‬ ‫מפסיק כדי לקיים את המצוות‪ ,‬ורק שימוש תלמיד חכם‬ ‫שאני‪.‬‬ ‫אמנם יש לעיין דהנה כתב הרמב"ם (בהלכות אישות פרק‬ ‫ט"ו ה"ב) וז"ל‪ ,‬עבר עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר‬ ‫ומבטל מצות עשה‪ ,‬ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה וכו'‪ ,‬הרי‬ ‫זה מותר להתאחר‪ ,‬שהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכ"ש‬ ‫בתלמוד תורה וכו' עכ"ל‪ .‬הרי להדי' דבתלמוד תורה גופא‬ ‫איתא לדינא דעוסק במצוה פטור מן המצוה‪ ,‬ודלא כהאור‬ ‫שמח שכתב‪ ,‬שרק בשימוש תלמיד חכם אומרים כן ולא‬ ‫בתלמוד תורה‪ ,‬ומאידך קשה לרמב"ם מה שהקשה האור‬ ‫‪18‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫שמח מדברי הירושלמי הנ"ל‪.‬‬ ‫ובקובץ הערות כתב לבאר את דברי הרמב"ם‪ ,‬דפריה ורביה‬ ‫לא נחשבת מצוה עוברת‪ ,‬משו"ה אינה דוחה ת"ת‪,‬‬ ‫ובירושלמי איירי דוקא במצוה עובתר עיי"ש בדבריו‪.‬‬ ‫שוב הראוני את דברי המאירי בשבת (ט ע"א) ובמועד קטן‬ ‫(ט ע"א)‪ ,‬שכתב בביאור דברי הירושלמי‪ ,‬שבלימוד תורה‬ ‫אינו נחשב עוסק במצוה לענין שיהיה פטור ממצוות אחרות‪,‬‬ ‫ויש החולקים על המאירי‪.‬‬ ‫ומענין לענין באותו ענין‪ ,‬בגדר הדין של עוסק במצוה‬ ‫פטור מן המצוה‪ ,‬נסתפקו האם הוא דין קדימה‪ ,‬והיינו‪ ,‬כיון‬ ‫שעסוק במצוה‪ ,‬ממילא קודמת מצוה זו שעסוק בה לשאר‬ ‫המצוות‪ ,‬או כיון שעושה עכשיו מצוה ממילא פטור הוא‬ ‫משאר מצוות‪( .‬וכבר עמד בזה בשער הציון בהל' פסח סי'‬ ‫תע"ה ס"ק ל"ט‪ ,‬בנידון שאכל מצה כשהיה עסוק במצוה‬ ‫אחרת שלא יצא יד"ח)‪.‬‬ ‫ובריטב"א בסוגי' דסוכה שם (כ"ה ע"א) מבואר כצד השני‪,‬‬ ‫שפטור משאר המצות והם כרשות לגביו‪ ,‬דכתב וז"ל‪ ,‬וכיון‬ ‫דלא מיפטר אלא בעודו עוסק במצוה זו למ"ל קרא פשיטא‪,‬‬ ‫למה יניח מצוה זו מפני מצוה אחרת‪ ,‬וי"ל דהא קמ"ל דאפילו‬ ‫בעי להניח מצוה זו לעשות מצוה אחרת גדולה הימנה אין‬ ‫הרשות בידו‪ ,‬סד"א איפטורי הוא דמיפטר מינה‪ ,‬אבל אי בעי‬ ‫למשבק הא ולמיעבד אידך הרשות בידו‪ ,‬קמ"ל דכיון דפטור‬ ‫מן האחרת הרי היא אצלו עכשיו כדבר של רשות‪ ,‬ואסור‬ ‫להניח מצותו מפני דבר של רשות עכ"ל‪ .‬הרי להדיא בדבריו‬ ‫כצד השני (עיין בתשובות משיב דבר מש"כ בענין זה)‪.‬‬ ‫(דביר קדשו)‬


‫עליו שפע ברכה‪.‬‬ ‫כן הדבר עימנו –‬ ‫בראש חדש אלול הופיע ובא אלינו מלכנו מלך הכבוד יתבו‬ ‫רך שמו‪ ,‬ומני אז נתנה לנו האפשרות להיות דורשי ה' בהיותו‬ ‫קרוב‪ .‬דלתות שמים נפתחו והכל יכולים לשפוך לב כמים אל קל‬ ‫בשמים‪ .‬אלא שבעוונותינו הרבים במשך כל ימי הסליחות איננו‬ ‫נותנים את הדעת לכך‪ .‬כך חולפים להם הימים ר"ה ימי כיפור וימי‬ ‫סוכות שלאחר מכן שאף בהם לא הטבנו מספיק את מעשינו‪.‬‬ ‫רק ביום האחרון של ימי הרחמים שבהם המלך עודנו איתנו‪,‬‬ ‫ביום השוענא רבה בהוא יום מסירת הפתקים‪ ,‬לפתע אנו מתו‬ ‫עוררים‪ .‬אנו באים לשערי המלך ברגעים האחרונים בטרם הם‬ ‫ננעלים ומייחלים את פניו‪.‬‬ ‫אך לא תכסה הבושה פנינו בעת הזאת? איך נוכל לבקש סליו‬ ‫חה כשבמקום להיות זריזים זלזלנו והתעצלנו?‬ ‫תשובה אחת בפינו – לא למעננו באנו לבקש‪ ,‬כי אם למענך‬ ‫אלוקינו!‬ ‫ובכן הושע נא אלוקינו הושע נא!‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫שאלה‪ :‬אם שני אנשים לקחו ביחד את הלולב ואתרוג‪,‬‬ ‫אם יצאו שניהם יד"ח‪ ,‬או לקיחת שנים לא מהני ולא‬ ‫יצאו עד דרק אחד לבדו לוקח אותם?‬ ‫תשובה‪ :‬צ"ע‪.‬‬ ‫בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' שע"ב) כתב בזה"ל‪,‬‬ ‫ע"ד אשר נסתפק באם אחד נותן לולבו לאחר במתנה‬ ‫והנוטל אוחזו בידו והנותן מחזיק בו למעלה אם יצא בו‬ ‫המקבל‪ ,‬נראה דלא יצא בו מתרי טעמי‪ ,‬אחד דביום א'‬ ‫בעינן קנין וכל עוד שלא נטלו לגמרי המקבל והנותן אחזו‬ ‫בידו עדיין לא נחשב קנין‪ ,‬וזה תליא בדין אם יכול לנתקו‬ ‫ולהביאו אצלו כמ"ש בחו"מ סי' קצ"ח‪ ,‬רק אף גם אם הי'‬ ‫תחלה כולו בידו רק בשעת קיום המצוה אחז בו הנותן‬ ‫הוא או אחר נמי לא יצא‪ ,‬והדבר פשוט ממ"ש בשבת צ"א‬ ‫בפלוגתא דעשאוהו שנים עיי"ש‪ ,‬ואנן קיי"ל בזה יכול וזה‬ ‫יכול ועשאוהו ב' פטורין וזה א"י וזה א"י עשאוהו שנים חיב‬ ‫כ"א חטאת וזה יכול וזה א"י היכול חייב והשני פטור דהוי‬ ‫מסייע ואין בו ממש‪ ,‬א"כ ה"נ אם כ"א החזיק בענין שמידו‬ ‫לבדו בלתי אחיזת חברו נמי לא הי' נופל בידו אז נחשב‬ ‫שנים שעשאוהו ואנן בעינן ולקחתם שיהי' לקיחה לכ"א‬ ‫ואחד ולא בשנים יחד‪ ,‬ואם המחזיק בו למעלה לא הי'‬ ‫תופסו בחזקה בענין שלולי החזקת המקבל הי' נופל מידו‬ ‫אז יצא בו המקבל דהוי זה יכול וזה א"י והוי מסייע ואין‬ ‫בו ממש ויצא בו המקבל‪ ,‬ולא מבעיא ביום א' דלא יצא‬ ‫בו דבעינן לקיחה תמה רק אף גם ביום שני דל"ב לקיחה‬ ‫תמה מ"מ בעינן שיהי' הנוטל אחד ולא ב' גם בעינן שיהי'‬ ‫רובו קיים ולא חתיכת אתרוג כמ"ש האחרונים‪ ,‬ולכך אם‬ ‫מחזיקין שנים לא יצא כלל‪ ,‬עכ"ל‪).‬‬

‫(תורות ועובדות מבית רבותינו)‬

‫הלכות הדפנות נרמזים בתיבת 'סכה'‬ ‫אמרו חז"ל (סוכה ו‪ ):‬תנו רבנן‪ ,‬שתים כהלכתן ושלישית‬ ‫אפילו טפח‪.‬‬

‫הגאון החיד"א זצ"ל (בספרו "דבש לפי" סי' לג) כתב בשם ספר‬ ‫קדמון כתב יד‪ ,‬בתיבה סכה שבה ג' אותיות נרמזו הלכות הדפנות‪.‬‬ ‫דהנה מצוה מן המובחר לעשותה כאות ס' בעלת ד' מחיצות‪ ,‬ואם‬ ‫אין לו ארבעה מחיצות מותר לעשותה כאות כ' בעלת שלוש‬ ‫מחיצות שלימות‪ ,‬ואם אין לו גם זה דיה לעשותה כאת ה'‪ ,‬דהיינו‬ ‫שתי מחיצות ולחי אחד אפילו טפח‪.‬‬ ‫(החיד"א)‬

‫(הליכות חיים)‬

‫"בסכות תשבו שבעת ימים"‬ ‫כתוב בספר "חשק שלמה" (מודפס בש"ס וילנא דף ב‪ :).‬מובא‬ ‫בספר "פרי עץ חיים" (שער חג הסוכות פ"ד) ועוד ספרי מקובלים‪,‬‬ ‫ד'סוכה' בכתיב מלא‪ ,‬בגיטמריא ‪ ,91‬כמנין הוי"ה אדנות‪.‬‬ ‫ודבריהם תמוהים מאוד היכן נמצא סוכה מלא בכל התנ"ך?‬ ‫אכן שוב ראיתי שדבר ה' בפיהם אמת‪ ,‬ידעתי ומצאתי בעזרת‬ ‫ה' ומצאתי בתהלים (פרק עו) שכתוב "ויהי בשלם סוכו ומעונתו‬ ‫בציון"‪ ,‬וכתוב שם סוכו עם ו' אחר הסמך‪ .‬א"כ יש לומר על פי דרך‬ ‫הרמז שבדוקא נכתב בכל התנ"ך בכתיב חסר‪ ,‬לרמוז למה שאמרו‬ ‫חז"ל שבעוה"ז אין השם שלם ואין הכסא שלם‪ ,‬אבל לעתיד לבוא‬ ‫שיתמלא השם במלאו אז יהיה באמת סוכה מלא‪.‬‬ ‫וזה שרמז הכתוב "ויהי בשלם סוכו"‪ ,‬כלומר אימתי יהיה סוכו‬ ‫בשלימות‪ ,‬בזמן שיהיה "מעונתו בציון"‪ ,‬ואז יהיה השם שלם‬ ‫(חשק שלמה)‬ ‫והכסא שלם‪.‬‬

‫וכבר תמהו על דברי רב אחא בר יעקב אלו‪ ,‬למה דוקא בשעה‬ ‫שקיים את מצות ארבעת המינים שמח ואמר דין גירא בעיניה‬ ‫דשטנא? במה זכות המצוה הזאת גדולה מזכות שאר המצוות‬ ‫כולן? ובמה כחה גדול לנקר עיני השטן? [ועי' בספר "רמת‬ ‫שמואל" דף י"ג]‪.‬‬ ‫ופירש בזה רבי דוד שלמה סלאסטש‪ ,‬מגיד מישרים ומו"ץ‬ ‫באדעססא‪ ,‬על פי מאמר חז"ל (ויקרא רבה פ"ל סי"ב) "פרי עץ‬ ‫הדר אלו ישראל‪ ,‬מה אתרוג יש בו טעם ויש בו ריח‪ ,‬כך ישראל‬ ‫יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים‪ ,‬כפות‬ ‫תמרים אלו ישראל‪ ,‬מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח‪,‬‬ ‫כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים‬ ‫טובים‪ ,‬וענף עץ עבות אלו ישראל‪ ,‬מה הדס יש בו ריח ואין בו‬ ‫טעם כך ישראל יש בהם וכו'‪ ,‬ומה הקב"ה עושה להן? לאבדן אי‬ ‫אפשר‪ ,‬אלא אמר הקב"ה ייקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין‬ ‫אלה על אלה"‪.‬‬ ‫ומבואר מדברי חז"ל אלו שמטרת נטילת ארבעת המינים‬ ‫אגודים יחד היא לעוררנו להתאגד ולהתאחד עם כל איש ואיש‬ ‫לקיים המצוות שבין אדם לחבירו‪.‬‬

‫"רב אחא בר יעק בממטי ליה ומייתי ליה‪ ,‬אמר דין‬ ‫גירא בעיניה דשטנא" (סוכה לח‪ ,‬א)‬ ‫ופרש"י‪ :‬הרי זה לחץ בעיניו של שטן שרואה בעיניו שאין בו כח‬ ‫לנתק מעלינו עול מצוות‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪19‬‬


‫סוכה ‪ -‬זכר לענני כבוד‬

‫וזוהי כוונת רב אחא בר יעקב באומרו בשעה שקיים את מצות‬ ‫ארבעת המינים "דין גירא בעיניה דשטנא"‪ ,‬שהרי כבר שבו‬ ‫ישראל בתשובה בר"ה ויוהכ"פ מהעבירות שבינם למקום‪ ,‬ורק‬ ‫מהעבירות שבין אדם לחבירו לא שמו עדיין לב לשוב עליהם‪,‬‬ ‫והיה מקום לשטן לקטרג עוד על ישראל‪ .‬אך עכשיו שמקיימין‬ ‫גם את המצוה הזו ומקבלים עליהם הלתאגד ולהתאחד ולקיים‬ ‫אף את המצוות שבין אדם לחבירו‪ ,‬לעשות שלום ביניהם‪ ,‬ושלא‬ ‫ירעו זה לזה‪ ,‬מיד נסתמו פיות המסטינים והמקטריגים‪.‬‬ ‫ועל כן אמר "דין גירא בעיניה דשטנא"‪ ,‬דוקא אז בשעת‬ ‫הנענועים‪.‬‬

‫נאמר בתורה"ק פרשת אמור (ויקרא כג‪ ,‬מג) ְל ַמ ַען י ְֵדע ּו‬ ‫יאי או ָֹתם ֵמ ֶא ֶרץ‬ ‫ֹׁש ְב ִּתי ֶאת ְּבנֵי ִי ְשׂ ָר ֵאל ְּבהו ִֹצ ִ‬ ‫יכם ִּכי ַב ֻּס ּכוֹת הו ַ‬ ‫דֹר ֵֹת ֶ‬ ‫ִמ ְצ ָריִם"‪ .‬ואיתא בגמרא סוכה (יא‪ ,‬ב) "תניא‪ ,‬בסוכות הושבתי את‬ ‫בני ישראל‪ ,‬ענני כבוד היו‪ ,‬דברי ר' אליעזר‪ .‬וכך נפסק להלכה‬ ‫בטוש"ע (ס' תרכה) וכמו שגם פירש רש"י ז"ל על הפסוק הנ"ל‬ ‫"כי בסוכות הושבתי ‪-‬ענני כבוד" ע"ש‪.‬‬ ‫ונשאלת השאלה למה התורה קבעה זכר דוקא לענני הכבוד‬ ‫שהיו בעת יציאתם ממצרים‪ ,‬ולא קבעה זכר לניסים אחרים‬ ‫שהיו במדבר כמו ירידת המן או הבאר שעל אלה לא נקבע שום‬ ‫מעשה זכרון לניסים מופלאים אלו‪ .‬ובגמרא מסכת תענית (ט‪,‬‬ ‫א) מבואר‪" :‬ג' מתנות טובות ניתנו‪ ,‬באר וענן ומן"‪ ,‬וא"כ למה רק‬ ‫לענני הכבוד אנו עושים זכר ע"י עשיית הסוכה‪ .‬וכבר עמד על כך‬ ‫רבינו החיד"א ז"ל וכפי שיבואר להלן‪.‬‬ ‫בספר 'ראש דוד' (פרשת אמור) מביא החיד"א שלשה טעמים‬ ‫לזה משלשה חכמים‪ :‬בשם רבי חיים כפוסי‪ ,‬ההבדל בין ענני הכבוד‬ ‫לבאר ולמן הוא‪ ,‬שמן ובאר הם צורך קיומי‪ ,‬וכיכול הקב"ה חייב‬ ‫לכלכלם‪ ,‬אבל ענני הכבוד זה תוספת שמירה‪ ,‬כי הולכי מדבריות‬ ‫הולכים גם בשמש ובקור‪ ,‬ולכן עושים זכר רק לענני הכבוד כי זה‬ ‫מראה על חיבה יתירה‪.‬‬ ‫בשם רבי יהודה חאבילייו כתוב שההבדל הוא מפני שענני‬ ‫הכבוד היו רק לישראל ולא לערב רב‪ ,‬כי הענן פלט את הערב רב‬ ‫(זוה"ק ח"ב קצא) ומן ובאר היו גם לערב רב‪ ,‬ולכן עושים זכר רק‬ ‫למה שהיה מיוחד לישראל‪.‬‬ ‫בשם רבי ישועה זיין ההבדל הוא מפני שענני כבוד ניתנו‬

‫(קונטרס "ראשית לשנה" ‪ -‬דרושים‪ ,‬נדפס בירחון "תורה מציון")‬

‫מדוע אין הבן שואל מה נשתנה בסוכות‬ ‫ידוע המעשה ברבינו יונתן אייבשיץ זיע"א שאביו שאלו‬ ‫בילדותו למה בחג סוכות הילד לא שואל "מה נשתנה" שעוזבים‬ ‫את הבית ויוצאים לדירת עראי‪ ,‬וכמו שהילד שואל בליל פסח‪,‬‬ ‫והשיב לו ר' יונתן דהילד הורגל שעם ישראל בגלות ולכן על‬ ‫סוכות שגולים מהבית הוא לא שואל‪ ,‬אבל בפסח שנוהגים כבני‬ ‫חורין‪ ,‬על זה הילד תמה מה נשתנה‪.‬‬ ‫והנה ברבינו חננאל (סוכה ב‪ ).‬מבואר שהילד כן שואל‪ ,‬דז"ל‬ ‫הר"ח‪" :‬ההוא ידיעה לדורות‪ ,‬כלומר הדורות הבאין כיון שרואין‬ ‫שעושין סוכות ומניחין בית דירתן ויושבין בימות החג בסוכה‪,‬‬ ‫שואלין מפני מה עושין כן‪ ,‬ומגידין להן אבותיהם מעשה יציאת‬ ‫מצרים"‪.‬‬ ‫(והאר עינינו)‬

‫ריתחא דאורייתא‬ ‫"כל האזרח בישראל ישבו בסוכות"‬

‫(ויקרא כג‪ ,‬מב)‬

‫הרשב"ם מפרש בזה הלשון‪" :‬אפילו אותן שיש להם בתים‪ ,‬ישבו בסוכות"‪.‬‬ ‫ותמהו עליו רבים‪ ,‬וכי היה עולה על הדעת לומר שמי שאין לו בית חייב בסוכה‪ ,‬ומי שיש לו בית יפטר מסוכה?‬ ‫יישוב נחמד יישב הגאון רבי שמעון פאללאק זצ"ל בשו"ת שם משמעון (או"ח סי' כ"ז) שמכיון שאמרו (סוכה כו‪,‬א)‬ ‫שהעוסק במצוה פטור מן המצוה' ואין לנו עוסק במצוה יותר ממי שדר בבית עם מזוזה שהיא מצות עשה השוה בכל‪ ,‬וא"כ‬ ‫איך יעזוב את מצות מזוזה בשביל מצות סוכה שאינה שוה בכל ויתבטלו על ידה ממצות מזוזה כיון שסוכת החג הרי פטורה‬ ‫ממזוזה‪ .‬וביותר ‪ -‬שאף ביתו יפטר ממזוזה‪ ,‬מכיון שמזוזה היא חובת הדר‪ ,‬א"כ בשעה שיוצא מביתו לסוכתו נפטר הבית‬ ‫ממזוזה שהרי בשעת ימי החג נעשה הבית עראי (ולא עדיף ממי שיוצא לדרך שביתו נפטר ממזוזה‪ ,‬יעויין בשדי חמד מערכת‬ ‫מ' כלל קכ"ז] וע"ז קמ"ל ש"כל האזרח בישראל ישבו בסוכות"‪ ,‬ואף מי שיש לו בית מחוייב על כל פנים לישב בסוכה‪.‬‬ ‫והוסיף שם חידוש גדול‪ ,‬שבאמת לאותן השיטות ב"שדי חמד" שמי שיוצא לדרך מחוייב אח"כ כשחוזר לביתו לקבוע את‬ ‫המזוזה מחדש משום תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬היה מן הראוי גם כשחוזר מהסוכה לביתו לקבוע מחדש את המזוזה בביתו‪.‬‬ ‫וסיים "והוא דבר חדש ומחודש שלא נתעורר עליו עוד שום אדם עד הנה"‪.‬‬ ‫ויעוי"ש עוד ישוב‪ ,‬שמכיון שמהיום הראשון של חג הסוכות מתחיל חשבון עוונות‪ ,‬וזמן חתימת הדין הוא לאחר חג הסוכות‪,‬‬ ‫היה הו"א שתכלית מצות הסוכה היא בכדי להסתיר את האדם בימים הללו מהמשטינים והמקטרגים [כמו שמצינו בזוהר‬ ‫הקדוש פר' ויקהל לענין הכנסת נח לתיבה במבול‪ ,‬שהיה זה כדי להסתירו ולהטמינו ממלאכי הדין] וממילא מי שיש לו‬ ‫בית שבלאו הכי הוא נסתר מאימת הדין‪ ,‬הו"א שאינו צריך לשבת בסוכה‪ ,‬וע"ז בא הכתוב לומר "כל האזרח בישראל ישבו‬ ‫בסוכות"‪ ,‬דהיינו שאף מי שיש לו בית מחוייב לישב בסוכה משום ש"בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ‬ ‫מצרים"‪.‬‬ ‫והוסיף‪ ,‬שזהו הטעם שאנו אומרים הלל אף ביו"ט הראשון של סוכות אף שהוא ראשון לחשבון עוונות משום שכיון שאנו‬ ‫יושבים אז בסוכה יש לנו מגן ומחסה‪ ,‬ומשא"כ בר"ה וביום הכיפורים שאין לנו סוכה למסתור‪ ,‬אז אין אומרים הלל‪.‬‬ ‫(סוכות היוצרים)‬

‫‪20‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫לישראל בלי בקשה‪ ,‬משא"כ מן ובאר ניתנו ע"י שאלה בתלונה‬ ‫ובתרעומת‪ ,‬ולכן עושים זכר רק למה שניתן להם בטובו הגדול‬ ‫בלי שאלה ותרעומת‪.‬‬ ‫החיד"א מוסיף שלכל שלושת הטעמים האלו יש רמז בפסוקים‪.‬‬ ‫ֵשב ּו ַּב ֻּס ּכֹת‪ְ :‬ל ַמ ַען‬ ‫ָמים ָּכל ָה ֶאזְ ָרח ְּב ִי ְשׂ ָר ֵאל יְׁ‬ ‫ַּב ֻּס ּכֹת ֵּתְׁשב ּו ִׁש ְב ַעת י ִ‬ ‫יאי או ָֹתם‬ ‫ֹׁש ְב ִּתי ֶאת ְּבנֵי ִי ְשׂ ָר ֵאל ְּבהו ִֹצ ִ‬ ‫יכם ִּכי ַב ֻּס ּכוֹת הו ַ‬ ‫י ְֵדע ּו דֹר ֵֹת ֶ‬ ‫יכם (ויקרא כג‪ ,‬מב‪-‬מג)‬ ‫ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִם ֲאנִ י יְהוָה ֱאל ֵֹה ֶ‬ ‫כתוב‪ ,‬בסוכות תשבו שבעת ימים‪ ,‬ואם תאמר למה עושים‬ ‫זכר רק לענני כבוד ולא למן ולבאר‪ ,‬ממשיכה התורה‪ :‬כי בסכות‬ ‫הושבתי ‪ -‬פירוש מעצמי בלי שאלה ובקשה כטעם של רבי‬ ‫ישועה זיין‪ .‬את בני ישראל‪ -‬רק בני ישראל זכו לענני כבוד ולא‬ ‫הערב רב‪ ,‬וזהו כאב שנותן לבניו‪ ,‬ולכן עושים זכר רק לענני כבוד‪,‬‬ ‫כטעם של רבי יהודה חאבילייו‪ .‬אני ה' אלוקיכם ‪ -‬שאני אדונכם‬ ‫וכביכול חייב לפרנסכם בלחם ובמים‪ ,‬משא"כ בענני כבוד שזה‬ ‫היה מתנה גמורה‪ ,‬ולכן עושים רק לענני כבוד‪ ,‬כטעם של רבי‬ ‫חיים כפוסי‪.‬‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫זקן או חולה לענין שינה בסוכה‬ ‫נשאלה שאלה בזקן או חולה שאם ישן בסוכה יצטרך‬ ‫לעשות צרכיו בסוכה‪ ,‬אם בכה"ג נימא שלא ישן כלל‬ ‫בסוכה‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬ישן בסוכה‪ ,‬ומה שאסור לעשות דבר בזוי‬ ‫בסוכה ‪ -‬אז יהיה אנוס‪ .‬ואף שבשעת עשיית ביזוי‬ ‫בסוכה לאו סוכה היא‪ ,‬מ"מ לאחר שגומר חוזרת הסוכה‬ ‫למקומה‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬האם גם בכה"ג שאנוס הוא לעשות דבר ביזוי‬ ‫בסוכה פקעה כשרות הסוכה‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬אין זה שייך לאיסור‪ ,‬אלא מציאות הוא‪ ,‬ורוב‬ ‫פוסקים לא ס"ל כן‪.‬‬

‫(חיים של ברכה)‬

‫"בסוכות תשבו"‬ ‫"למען ידעו דורותיכם"‬

‫שאלה‪ :‬כתב המ"ב (סי' תרלט סקט"ז) "ויכוין בשעת ברכתו‬ ‫'לישב בסוכה' על האכילה ועל הישיבה שאחר זה"‪ .‬וצ"ע‬ ‫דהרי הוא יושב בשעת אכילה עצמה ולמה צריך לישב‬ ‫זמן מה אחר כך?‬ ‫תשובה‪ :‬דברנו ע"ז כמה פעמים ויש לומר דהרי מה‬ ‫שיושב בעת האכילה אינו משום שרוצה הישיבה‪ ,‬ורק‬ ‫שכך נוח יותר לאכול‪ ,‬וצריך שתהיה הישיבה בשביל‬ ‫עצמה‪.‬‬

‫חג הסוכות שונה מכל המועדים והרגלים בכך שהוא מתייחד‬ ‫במצות השמחה‪ ,‬וכפי שכותב הרמב"ם בסוף הלכות לולב (פ"ח‬ ‫הלכה יב) אף על פי שכל המועדות מצווה לשמוח בהן‪ ,‬בחג‬ ‫הסוכות היתה במקדש שמחה יתרה‪ ,‬שנאמר "ושמחתם לפני ה'‬ ‫אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא כג‪ ,‬מ)‬ ‫בחג הסוכות היו עושים בבית המקדש שמחת בית השואבה‪,‬‬ ‫בשונה מכל החגים והרגלים‪ .‬אמנם בכל החגים יש מצות "ושמחת‬ ‫בחגך" (דברים טז‪ ,‬יד)‪ ,‬אבל חג הסוכות מתייחד בשמחה יתירה‪.‬‬ ‫וצריך להבין‪ ,‬במה שונה חג הסוכות מכל החגים‪ ,‬ומדוע יש בו‬ ‫שמחה יתרה יותר מכל הרגלים‪.‬‬ ‫בתורה נאמר מהי הסיבה של מצות ישיבה בסוכה‪ַּ :‬ב ֻּס ּכֹת‬ ‫ֵשב ּו ַּב ֻּס ּכֹת‪ְ :‬ל ַמ ַען י ְֵדע ּו‬ ‫ָמים ָּכל ָה ֶאזְ ָרח ְּב ִי ְשׂ ָר ֵאל יְׁ‬ ‫ֵּתְׁשב ּו ִׁש ְב ַעת י ִ‬ ‫יאי או ָֹתם ֵמ ֶא ֶרץ‬ ‫ֹׁש ְב ִּתי ֶאת ְּבנֵי ִי ְשׂ ָר ֵאל ְּבהו ִֹצ ִ‬ ‫יכם ִּכי ַב ֻּס ּכוֹת הו ַ‬ ‫דֹר ֵֹת ֶ‬ ‫יכם (ויקרא כג‪ ,‬מב‪-‬מג)‪ .‬נחלקו תנאים אילו‬ ‫ִמ ְצ ָריִם ֲאנִ י יְהוָה ֱאל ֵֹה ֶ‬ ‫סוכות היו לישראל במדבר‪ :‬רבי אליעזר אומר ענני כבוד היו‪,‬‬ ‫ורבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם (תורת כהנים שם‪,‬‬ ‫סוכה דף יא ע"ב)‪.‬‬ ‫ומבאר הרמב"ן (בפירושו על התורה שם) שלפי האומר שהיו‬ ‫ענני הכבוד‪ ,‬מובן היטב מדוע צריך לציין דבר זה בכל שנה ושנה‬ ‫ולהודיע זאת לדורות עולם‪ ,‬כדי שידעו את כל מעשי ה' הגדול‬ ‫אשר עשה עמהם להפליא‪ ,‬ששיכן אותם בענני כבוד כמו בתוך‬ ‫סוכה כדי להגן עליהם‪ ,‬אולם לפי האומר שהיו סוכות ממש‪ ,‬שבני‬ ‫ישראל בנו לעצמם סוכות בהיותם במדבר‪ ,‬מדוע צריך לציין זאת‪,‬‬ ‫והרי אין בכך שום נס ופלא של הקב"ה‪ ,‬ואת מה מציינים‪ .‬ומסביר‬ ‫הרמב"ן‪ ,‬שהזכרון הוא כדי שיזכרו וידעו שהיו במדבר ולא באו‬ ‫בבית ובעיר מושב במשך ארבעים שנה‪ ,‬והשם היה עמהם ולא‬ ‫חסרו דבר‪.‬‬ ‫מתבאר מתוך דברי הרמב"ן‪ ,‬שמצות סוכה נועדה להעיר‬ ‫ולהאיר את עיני האדם על חסדי ה' הסובבים אותו ואופפים אותו‬ ‫תדיר בכל עת ובכל שעה על כל צעד ושעל‪ ,‬כפי שבא לידי ביטוי‬ ‫בסוכות שבנו בני ישראל לעצמם במדבר‪ ,‬והתגוררו שם במשך‬

‫ראשו ורובו בסוכה‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬יש מי שטען שראשו ורובו בסוכה הוא לכתחילה‪,‬‬ ‫שאל"כ איך יושבים בסוכה ורגליו תחת השלחן‪..‬‬ ‫תשובה‪ :‬בכל גווני של "רוב"‪ ,‬אין זה לכתחילה‪ ,‬כגון רוב‬ ‫כוס בד' כוסות שכתב המ"ב (סי' תע"ב ס"ט) שלכתחילה‬ ‫צריך כולו‪ ,‬וה"נ כן‪ .‬ורגליו תחת השולחן שאני‪ ,‬כיון שכך‬ ‫הוא צורת הישיבה נחשב כולו בסוכה‪..‬‬ ‫(דרך שיחה)‬

‫ארבעים שנה ולא חסרו דבר‪.‬‬ ‫אך נשאלת השאלה‪ ,‬הרי חסד ה' מלאה הארץ‪ ,‬וכל הבריאה‬ ‫כולה בכל מקום שהוא‪ ,‬מלאה חסד ה'‪ ,‬וכל קיום הבריאה‬ ‫והנבראים הוא על ידי שלוש עשרה מידות של רחמים‪ ,‬וכל סוד‬ ‫הבריאה נובע ממידת החסד‪ ,‬כפי שכתוב "כי אמרתי עולם חסד‬ ‫יבנה" (תהלים פט‪ ,‬ג)‪ ,‬כי היות שחוק הטוב להיטיב‪ ,‬לכן רצה הקל‬ ‫הטוב לברוא את הבריאה שיהיה מקום שאפשר להעניק שם את‬ ‫כל טוב לבריותיו (רמח"ל במאמר דרך עץ החיים)‪.‬‬ ‫ומכיון שכן‪ ,‬מדוע צריך לציין במיוחד את החסדים שעשה‬ ‫הקב"ה עם דור המדבר‪ ,‬שלא חסרו דבר בהיותם במדבר‪ ,‬והרי‬ ‫חסדי ה' ממלאים את הבריאה כולה כל הזמן‪ ,‬ואין מציינים‬ ‫ומדגישים את זה במיוחד‪ ,‬ומדוע את החסדים שהיה במדבר‬ ‫מדגישים ומציינים‪.‬‬ ‫‪21‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫"ולקחתכם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר"‬

‫אלא אדרבה‪ ,‬היא הנותנת‪ ,‬היות שהבריאה כולה מלאה חסדי‬ ‫ה'‪ ,‬האדם מטבעו מתרגל לזה ואינו מרגיש בהם‪ ,‬היות שהחסדים‬ ‫הם תמידיים ואינם פוסקים אף לרגע קט‪ .‬אנשים מתרגלים‬ ‫וחושבים שהם דברים טבעיים והכרחיים‪ ,‬וממילא אינם שמים‬ ‫לב ואינם מתבוננים לראות בזה את טובת ה' ולהכיר טובה על‬ ‫כך‪.‬‬ ‫לכן באה מצות סוכה להוציא את האדם מן השגרה ולהזכיר‬ ‫לו שכל קיומו בעולם וסוד קיום האומה הישראלית כאומה‪ ,‬וכל‬ ‫יחיד ויחיד בפני עצמו הם אך ורק על ידי חסדי ה'‪ .‬מצות סוכה‬ ‫פוקחת עיני עוורים לראות בצורה ישרה ונכונה את מצב האדם‬ ‫לאמיתו‪.‬‬ ‫זו הסיבה של השמחה היתרה שיש בחג הסוכות‪ .‬השמחה‬ ‫שבכל החגים היה על הניסים שעשה הקב"ה לאבותינו‪ ,‬אבל בחג‬ ‫הסוכות מציינים את העובדה שבני ישראל היו במדבר במשך‬ ‫ארבעים שנה ולא חסרו דבר‪ ,‬ודבר זה מאיר את עיני האדם‬ ‫להבין ולהשכיל שכל מציאותו התמידית‪ ,‬מלאה חסדי ה' על כל‬ ‫צעד ושעל‪ .‬ועל כך באה השמחה היתרה‪ ,‬על העובדה שאנחנו‬ ‫שרויים כל הזמן בחסדי השם‪.‬‬ ‫ושונה מכל החגים‪ ,‬שהשמחה בהם היא רק על הניסים שנעשו‬ ‫באותו זמן לאבותינו‪ ,‬ולא על דבר תמידי שיש בכל עת‪ ,‬ולכן‬ ‫יש בהם מצות שמחה גרידא‪ ,‬אבל חג הסוכות המבטא את חסד‬ ‫השם בכל עת ובכל שעה יש בו שמחה יתירה‪.‬‬

‫(כג‪,‬‬

‫מא)‬

‫בגמרא במסכת סוכה (לו‪ ,‬ע"א) מבואר‪ ,‬שאתרוג כושי כשר‪ ,‬אך‬ ‫הדומה לכושי פסול‪.‬‬ ‫מה ההבדל ביניהם?‬ ‫אתרוג כושי בא מכוש‪ ,‬הוא שחור כי כך נראים האתרוגים‬ ‫שם‪ .‬הדומה לכושי הוא אתרוג הגדל בארץ ישראל‪ ,‬ושונה מכל‬ ‫האתרוגים הגדלים בה‪ ,‬ולפיכך הוא פסול‪.‬‬ ‫וכתב ה"חתם סופר" (שו"ת ח"ו) לבאר את הענין בדרך מליצה‪,‬‬ ‫על פי דברי רבו בעל "ההפלאה" על האמור בגמרא (ברכות לה‬ ‫ע"ב) שרבי ישמעאל ורבי שמעון בר יוחאי נחלקו‪ ,‬איזו דרך‬ ‫נכונה יותר להנהגה‪ :‬לדעת רבי ישמעאל‪ ,‬יש לנהוג מנהג דרך‬ ‫ארץ ‪ -‬לחרוש‪ ,‬לקצור‪ ,‬ולזרוע‪ ,‬כל דבר בעתו‪ ,‬ובד בבד לעסוק‬ ‫בתורה‪ .‬ואילו רבי שמעון בר יוחאי סובר שיש להתמסר ללימוד‬ ‫התורה‪ ,‬וכשזוכים לכך‪ ,‬מלאכתם נעשית על ידי אחרים‪.‬‬ ‫אמר על כך אביי‪ :‬הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם‪,‬‬ ‫כלומר הם הצליחו בדרכם‪ ,‬ואלה שעשו כרבי שמעון בר יוחאי‪,‬‬ ‫לא עלתה בידם‪ ,‬כלומר נכשלו ולא השיגו את מבוקשתם‪.‬‬ ‫לפי זה מובן מדוע אתרוג הדומה לכושי פסול‪ ,‬אומר ה"חתם‬ ‫זסופר"‪ .‬הוא לא יכול לגדול בארץ ישראל‪ ,‬במקום שגדלים‬ ‫אתרוגים רגילים‪ ,‬להתנהג כאתרוג מארץ כוש ‪ -‬וגם להיות‬ ‫כשר‪...‬‬

‫(דעת שרגא)‬

‫(ומתוק האור)‬

‫ריתחא דאורייתא‬ ‫"ולקחתכם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני‬ ‫ה' אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא כג‪ ,‬מ)‬ ‫בשנות מלחמת העולם הראשונה כשנפגש מרן הגר"ח זצ"ל עם מרן החזו"א זצ"ל במינסק‪ ,‬ודנו ביניהם אם חייבים לנסוע‬ ‫לעיר אחרת כדי להשיג אתרוג‪ .‬באותה תקופה לא היה למרן הגר"ח כסף לקנות אתרוג‪ ,‬הגיעו הדברים למרן החזו"א שהיה‬ ‫לו אתרוג נקי ומהודר‪ ,‬והחליט לנסוע לסוכות למינסק כדי שמרן הגר"ח יוכל לברך על האתרוג שלו‪.‬‬ ‫מרן הגר"ח כשראה את האתרוג שמח מאד‪ ,‬אבל לקח משקפת ועיין היטב שמא נראה איזה פגם כל שהוא‪ ,‬ומרן החזו"א‬ ‫תמה מה צריך משקפת והלא אם לא נראה לעין זהו הידורו‪ ,‬ומרן הגר"ח הסכים עמו הלה‪ ,‬והוסיף דנראה לו דיש עכ"פ איזה‬ ‫הידור שהאתרוג תמים כפשוטו‪ ,‬ואין בו שום מום כלל אפילו במשקפת‪ ,‬לכן הסתכל שמא הקב"ה זיכהו לכך‪.‬‬ ‫וכן הביא מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בספרו "אגרות משה" וז"ל‪" :‬ומה שכתר"ה דן להקל באם הרופאים רואים‬ ‫תגובות בעלעקטריק ראדיאגרם לומר שאינו כלום ונחשב מת אם אך הפסיק לנשום‪ ,‬ודימה זה למה שמותרין לאכול כל‬ ‫הדברים שנתחמצו אף שידוע שמתחמצים ע"י תולעים שרואים אותם במיקרוסקופ‪ ,‬מפני שהתורה לא אסרה אלא תולעים‬ ‫ושקצים ורמשים שנראו לעינים כדשמע מפי זקנו הגאון ר' שמחה זעליג זצ"ל אשר כן אמר הגאון ר' חיים הלוי מבריסק זצ"ל‪,‬‬ ‫ובעצם לא היה צריך להביא מדברים שנתחמצו דהא כל האויר מלא משקצים ורמזים כאלו‪ ,‬ובכל נשימה ונשימה בולע האדם‬ ‫כמה אלפים ואולי מיליונים מהם ובהכרח שאינם בכלל השקצים ורמשים שנאסרו בתורה‪.‬‬ ‫וכן דימה למה שזקנו הגרש"ז ז"ל אמר שאין להתחשב במראות דמים עם מיקרוסקופ‪ ,‬וכן לא ברבוע של תפילין ופגימת‬ ‫סכין לשחיטה וכדומה‪ ,‬שג"כ הוא דין ברור ופשוט שלא שייך להסתפק כלל‪ ,‬ואף אנחנו קטני קטנים ידענו זה לדבר פשוט‬ ‫שא"צ לפנים‪ .‬כי לא הוזכר זה בגמ' וכל הדורות הכשרים הגאונים והצדיקים והחסידים לא השתמשו במיקרוסקופ‪ ,‬וברור‬ ‫שהם קיימו כל דיני התורה ולא נכשלו בשום דבר אף באונס‪.‬‬ ‫אך הביא שם את דעתו של מרן הגרי"ז זצ"ל שאינו סובר כן גבי ריבוע של תפילין‪.‬‬ ‫(נתיבות רבותינו)‬

‫‪22‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫"הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת"‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬

‫בחול המועד סוכות התש"ס‪ ,‬שמעתי מהגאון הגדול‬ ‫רבי מאיר הלוי סאלאווייציק שליט"א‪ ,‬בן מרן הגרי"ז זצ"ל‬ ‫כדלהלן‪:‬‬ ‫שאל אחד להגאון הגדול רבי מאיר הלוי שליט"א‪ ,‬מדוע‬ ‫אנו מזכירים בברכת המזון דוקא בחג הסוכות "הרחמן הוא‬ ‫יקים לנו את סוכת דוד הנופלת" ומה הקשר בין "הרחמן"‬ ‫הנ"ל לסוכות‪ ,‬וכי בגלל שמוזכר ב"הרחמן" את התיבה‬ ‫"סוכת דוד"?‪...‬‬ ‫והשיב לי הגאון רבי מאיר הלוי שליט"א עפ"י מה שהובא‬ ‫בטור‪ ,‬הטעם שבשבת חול הועד פסח מפטירין מהנביא‬ ‫יחזקאל (לז) אודות תחיית המתים‪ ,‬ואילו בשבת חול המועד‬ ‫סוכות מפטירין ג"כ מהביא יחקאל (לח‪-‬לט) אודות מלחמת‬ ‫גוג ומגוג "והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל"‬ ‫וגו'‪ .‬כי זמן תחיית המתים יהיה בחודש ניסן‪ ,‬וזמן מלחמת‬ ‫גוג ומגוג יהיה בחודש תשרי‪.‬‬ ‫ויעויין בגמ' ברכות [ז' ע"ב] "גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב‬ ‫למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק" וכו'‪ ,‬ולהלן שם בתהלים‬ ‫(פרק ב) כתיב "יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה'‬ ‫ועל משיחו"‪ .‬ומבואר כי עיקר המלחמה בזמן מלחמת גוג‬ ‫ומגוג יהיה "על ה' ועל משיחו"‪.‬‬ ‫לפי"ז מבואר היטב מה שאנו מבקשים דוקא בזמן חג‬ ‫הסוכות "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת"‪ ,‬כי‬ ‫בזמן חג הסוכות יהיה מלחמת גוג ומגוג‪ ,‬והמלחמה אז תהיה‬ ‫"על ה' ועל משיחו" והמשיח הרי הוא מבית דוד‪ ,‬ועל כן אנו‬ ‫מתפללים "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת"‪.‬‬

‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫שכח לברך לישב בסוכה לפני שתיית כוס קידוש‬ ‫מו"ר שליט"א שכח לברך לישב בסוכה לפני שתיית‬ ‫כוס הקידוש‪ ,‬והזכירוהו‪ ,‬ובירך מיד לאחר ששתה‪ .‬ונשאל‪,‬‬ ‫כי הרי כל הטעם שמברך קודם כיון שאסור לאכול קודם‬ ‫קידוש הוי התחלת הסעודה‪ ,‬א"כ כיון שכבר שתה אחר‬ ‫הקידוש ראוי יותר לברכה בסעודה לאחר המוציא‪ .‬והשיב‬ ‫דכיון שזה התחלת הסעודה כבר נתחייב בברכת לישב‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬במ"ב (סי' תרמג סק"ט) כתב שחלוק קידוש‬ ‫דלילה מביום‪ ,‬וביום יש מחלוקות בזה‪ ,‬והרי גם ביום א"א‬ ‫לו לאכול קודם‪ ,‬ומ"ש מבלילה)‪.‬‬ ‫תשוב‪:‬ה‪ :‬בלילה אוכלים סעודה‪ ,‬וא"א לאכול קודם ק�י‬ ‫דוש‪ ,‬ואילו ביום‪ ,‬לולי דעת הגר"א‪ ,‬א"צ אכילת פת‪ ,‬ויכול‬ ‫לאכול כזית מזונות‪ ,‬שא"צ לקידוש השיעור של סוכה‪.‬‬ ‫ואמנם אין חילוק בדין הסעודה בין יום ללילה‪ ,‬אבל המו‬ ‫נהג למעשה שביום יש הרבה שאוכלים סעודה גמורה‬ ‫אח"כ‪ ,‬ובלילה אוכלים מיד‪.‬‬ ‫בשנה אחרת טעה מו"ר שליט"א ולא בירך לישב בסוו‬ ‫כה בקידוש‪ ,‬ואח"כ בהמוציא הקדים ברכת לישב לברכת‬ ‫המוציא‪ ,‬והסביר‪ ,‬כי אף שברכת המוציא קודם‪ ,‬מ"מ כאן‬ ‫שכבר נתחייב קודם בברכת לישב‪ ,‬צריך להקדים ברכת‬ ‫לישב להמוציא‪.‬‬ ‫(דרך שיחה)‬

‫(עובדות והנהגות לבית בריסק ח"ג)‬

‫"תשבו שבעת ימים כל האזרח"‬ ‫הסוכה מגינה מג' פורעניות‬

‫רבותינו ז"ל אמרו‪ ,‬שביציאת האדם מביתו לישב בסוכה‪ ,‬עליו‬ ‫לכוון שאם נתחייב חובת גלות יחשב לו כאילו גלה מביתו‪ ,‬והלא‬ ‫"גלות מכפרת עוון"‪ .‬רמז לכך‪ ,‬מצא הרב אורח מישור זצ"ל‪ ,‬כי‬ ‫סופי תיבות של "תשבו שבעת ימים כל אזרח"‪ ,‬הם‪" :‬תמחול"‪.‬‬

‫בסוכות יש עשרה מצות‪ .‬ג' דפנות בסוכה‪ ,‬ג' הדסים‪ ,‬ב' ערבות‪,‬‬ ‫לולב אחד‪ ,‬אתרוג אחד‪ ,‬הם עשרה‪ .‬והמה נחלקים לשלשה‬ ‫ושבעה‪ .‬סוכה בפני עצמה ג'‪ .‬ושבעה בלולב‪ .‬והשבעה נכללים‬ ‫בארבעה מינים של לולב‪.‬‬ ‫והשלש דפנות של סוכה הם למחסה משלש פורעניות מזרם‬ ‫מחורב וממטר‪ .‬מפני שבמכת ברד אמר אני שולח את כל מגפתי‪.‬‬ ‫והלא הרבה שלוחים להקדוש ברוך הוא אבל בברד היו שלשה‬ ‫דלעיל והם רוח אש ומים‪ .‬וז"ל רז"ל מי שפרע מדור המבול ומדור‬ ‫הפלגה ומאנשי סדום וממצרים בים‪ .‬מדור המבול פרע במים‪.‬‬ ‫ומדור הפלגה ברוח שנאמר ויפץ ה' אותם‪ .‬ומאנשי סדום באש‬ ‫וגפרית‪ .‬ובמצרים פרע בכל שלש אלה במכת ברד‪ .‬שנאמר ואש‬ ‫מתלקחת בתוך הברד שם אש ומים‪ .‬ונאמר וה' נתן קולות וברד‪.‬‬ ‫קולות הוא מאויר כמ"ש בספר יצירה‪ ,‬ולכן אמר במכת ברד את‬ ‫כל מגפתי והמה שלש לגיונותיו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ומי שאינו‬ ‫עומד בדיבורו כולל הג'‪ ,‬כי הדיבור הוא מורכב משלש אלה אש‬ ‫מים ואויר‪ ,‬ולכן יבוא עליו ג' פורעניות אלו‪ .‬והיושב בסוכה ינצל‬ ‫מג' פורעניות אלו‪ ,‬כי מזרם הוא מרוח‪ .‬מחורב הוא חום השמש‬ ‫והאש‪ .‬ומטר הוא מים‪.‬‬

‫(אורח מישור)‬

‫כתוב בגמרא (ע"ז ג‪ ).‬לעתיד לבוא יאמרו אומות העולם לפני‬ ‫הקב"ה כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה וכו' אמר להם‬ ‫הקב"ה מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה מיד כל אחד‬ ‫ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם‬ ‫חמה בתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא‪.‬‬ ‫מקשים העולם למה סוכה נקראת מצוה קלה? עוד יש לדקדק‬ ‫מהו שאמר מיד כל אחד עושה סוכה "בראש גגו"‪ ,‬מפני מה‬ ‫עושין את סוכתם בראש הגג ולא על הארץ? גם יוקשה למה‬ ‫אחרי שהקב"ה מקדיר להם חמה כולם בורחין מן הסוכה הרי‬ ‫אדרבה הסוכה תהיה לצל יומם?‬ ‫אלא כתב בספר "זקן אהרן"‪ :‬קושיא אחת מתורצת בחברתא‪,‬‬ ‫הנה כתוב בגמרא (סוכה ד‪ ):‬העושה ד' כלונסאות על שפת הגג‬ ‫ומסכך על גבן ר' יעקב מכשיר דאמרינן גוד אסיק מחיצתה‪,‬‬ ‫דמחשיבים את כותלי הבית עולים למעלה עד הסכך והם הדפנות‬ ‫של הסוכה‪ .‬ומסיקה הגמרא דמה שמועיל סוכה בד' כלונסאות‬ ‫הוא דווקא בראש הגג אבל בארץ לא‪.‬‬

‫(הגר"א מוילנא)‬

‫‪23‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫עבד מטלן‪ ,‬בגין כן קרא שמא דאתרא סוכות"‪ .‬ואכן בעולם הזה‬ ‫שהוא עולם עראי והאדם בו אינו אלא אורח‪ ,‬לא היה צריך יעקב‬ ‫אבינו בית אלא בית מדרש שהוא היה הבית בעבורו‪.‬‬ ‫וזהו שנאמר "על כן קרא שם המקום סוכות" ‪ -‬לרמז ולהשמיע‬ ‫שיעקב אבינו לא בנה לעצמו בית אלא בית מדרש‪.‬‬ ‫וזהו א"כ יסודו של חג הסוכות‪ ,‬שנצטוינו בו לצאת מדירת‬ ‫קבע לדירת עראי‪ ,‬כדי להשריש בנפשינו שהעולם הזה אינו אלא‬ ‫עראי‪ ,‬וע"כ מקומו של האדם הוא בבית המדרש דוקא לקיים‬ ‫את חוקות התורה ואת מצוותיה‪ ,‬כדי לזכות לדירת קבע בעולם‬ ‫הבא‪ ,‬ועל כן זכו ישראל לחג הסוכות כנגד יעקב אבינו‪ ,‬שנאמר‬ ‫"ולמקנהו עשה סוכות"‪.‬‬

‫לפי שיטה זו מובן היטב‪ ,‬העכו"ם שאינם רוצים בטירחת המצוה‬ ‫להם נותן הקב"ה "מצוה קלה" שהרי יכולים לעשות סוכה בנקל‬ ‫ע"י ד' כלונסאות‪ ,‬ומיד כל אחד עושה סוכה "בראש גגו" שרק על‬ ‫ראש הגג מועיל כזו סוכה הנבנית ע"י ד' קרשים בלבד‪ .‬והקב"ה‬ ‫מקדיר עליהם חמה‪ ,‬ואז כולם בורחים מהסוכה‪ ,‬כיון שאין להם‬ ‫דפנות‪ ,‬אבל אם היו עושים סוכתם עם דפנות לא היו צריכים‬ ‫לברוח מהסוכה‪.‬‬ ‫(אוצרות התורה)‬

‫סוכות כנגד יעקב אבינו‬ ‫"ושמעתי מאחי הר"י טעם לדבר לפי שהמועדים נתקנו‬ ‫כנגד אבות‪ ,‬פסח כנגד אברהם דכתיב לושי ועשי עוגות‬ ‫פסח היה‪ ,‬שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן‬ ‫תורה היה בשופר מאילו של יצחק‪ ,‬סוכות כנגד יעקב‬ ‫דכתיב ולמקנהו עשה סוכות" (טור או"ח הל' ר"ח סימן‬ ‫תי"ז)‬

‫(שערי אורה ‪ -‬סוכת היוצרים)‬

‫"וחג האסיף בצאת השנה"‬

‫(דברים כג‪ ,‬טז)‬

‫יש לתמוה‪ ,‬בתורה מוזכר ב' פעמים חג סוכות‪ ,‬במקום אחד‬ ‫כתוב שהחג בתחילת השנה‪ ,‬ובמקום אחר בסוף השנה‪ .‬בפרשת‬ ‫משפטים (כג‪ ,‬טז) נאמר "וחג האסיף בצאת השנה באספך את‬ ‫מעשיך מן השדה"‪ .‬ובפרשת כי תשא (לד‪ ,‬כב) נאמר "וחג האסיף‬ ‫תקופת השנה"‪ ,‬ופירש רש"י תקופת השנה ‪ -‬בתחלת השנה‬ ‫הבאה‪.‬‬ ‫אלא כתב בספר "פנינים יקרים"‪ :‬מצאתי בספר הקדמון "קנה‬ ‫חכמה" להמקובל הגאון רבי יודא פוחוביצר זצ"ל שכתב‪ ,‬שמעתי‬ ‫מפי המנוח הרב הגאון ר' יהודה ליב (אב"ד בק"ק ברהין) ביאור‬ ‫נפלא‪ ,‬כתוב במדרש שקודם שעשו ישראל את חטא העגל‪ ,‬אמר‬ ‫הקב"ה שרצונו לתת חג בכל חודש בשנה‪ ,‬וכשעשו את העגל‬ ‫בחודש תמוז‪ ,‬ביטל להם את החגים‪ ,‬עד שמשה עלה למרום‬ ‫לבקש מחילתם‪ ,‬ונתרצה הקב"ה והשלים להם את כל החגים‬ ‫שנתבטלו בחודשים תמוד אב אלול‪ ,‬והשלימם בחודש תשרי ‪-‬‬ ‫ר"ה יוכ"פ וסוכות‪ ,‬אמר הקב"ה חג שלו לא אתן בו‪ ,‬הוסיף שמחת‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫נמצא שקודם חטא העגל חג הסוכות היה צריך להיות בחודש‬

‫תמה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א‪ ,‬דבשלמא פסח‬ ‫כנגד אברהם ניחא‪ ,‬שהיה זה בזכות מדת חסדו של אברהם אבינו‬ ‫שמסר את נפשו בהיותו חולה ביום השלישי למילתו‪ ,‬וע"כ זכו‬ ‫ישראל לפסח‪ .‬וכמו"כ חג השבועות הוא כנגד יצחק‪ ,‬בזכות אילו‬ ‫של יצחק המרמז על מסירות נפשו בעקידה‪ ,‬וע"כ זכו ישראל‬ ‫לקבל את התורה‪ .‬אך מהי המעלה שיש אצל יעקב אבינו של‬ ‫"ולמקנהו עשה סוכות" שבזכותה זכו ישראל וקיבלו את חג‬ ‫הסוכות?‬ ‫אלא יישב‪ ,‬בבאור תמיהה אחרת בפסוק‪ ,‬שהרי נאמר "ויבן‬ ‫לו בית ולמקנהו עשה סוכות‪ ,‬על כן קרא שם המקום סוכות"‬ ‫(בראשית לג‪ ,‬יז)‪ ,‬ולכאורה קשה‪ ,‬שהרי לעצמו הוא בנה בית ורק‬ ‫למקנהו עשה סוכות‪ ,‬וא"כ מדוע קרא יעקב אבינו את שם‬ ‫המקום על שם בניית הסוכה למקנהו? אלא היישוב הוא‪ ,‬שיעקב‬ ‫אבינו אכן דאג למקנהו ובנה להם סוכות‪ ,‬ואילו לעצמו הוא בנה‬ ‫בית מדרש ולא בית‪ ,‬כמו שמפורש בדברי התרגום בן עוזאיל‬ ‫"ואתעכב תמן תריסר ירחי שתא ובנה ליה בי מדרשא ולגילוי‬

‫ריתחא דאורייתא‬ ‫"ולקחתם לכם ביום הראשון"‬

‫(כ"ג‪ ,‬מ)‬

‫סוכה לט‪ ,‬א תוס' [ד"ה עובר לעשייתן] "‪ ...‬ואפילו נקיט להו כדרך גדילתן אפשר שיתכוין שלא לצאת בו עד אחר ברכה‪"...‬‬ ‫מרגלא בפומי' דכבוד מו"ח הרה"ג הצדיק רבי שלמה כהן זצ"ל שלכאורה תהי' מכאן ראי' להספק הנחמד המובא בשו"ת‬ ‫"בנין שלמה" של זקנו מאור הגולה ה"חשק שלמה" זיע"א סי' מ"ח ובמפתחות שם [והביאו בחזו"א או"ח סי' קמ"ט ס"ק ב]‬ ‫בשם אור ישראל מסלנט זיע"א בנטל בידו ד' מינים קודם עלות השחר‪ ,‬והאיר היום‪ ,‬אם יוצא‪ ,‬דלקח בידו בשעת הפטור‪,‬‬ ‫ועכשיו רק מחזיק [ועי' "מרומי שדה" יומא מ"ט א' וה"אור שמח" פ"ה מעבויוהכ"פ וחזו"א הנ"ל] אם "ולקחתם" היינו מעשה‬ ‫הנטילה ["נעמען"] וזה עשה בפטור‪ ,‬ולא יצא‪ ,‬או "ולקחתם" היינו האחיזה ["האלטען"] והרי מחזיק עכשיו בזמן החיוב בידו‪,‬‬ ‫ויצא‪.‬‬ ‫ואמר מו"ח זצ"ל דלכאורה ראי' מהתוס' דילן‪ ,‬דהלקיחה היתה במפורש שלא לצאת ידי חובה‪ ,‬ואחרי הברכה הוא מכוון‬ ‫לצאת‪ ,‬ויוצא‪ ,‬אע"פ שכבר מחזיק בידו מקודם בלי קיום מצוה‪ .‬כך שמעתי מפיו הרבה פעמים בחג הסוגות מאז סוכות‬ ‫הראשון [תשכ"ה] שבאתי לביתו‪ .‬לשמו ולזכרו תאות נפש!‬ ‫אחז"ר ראיתי בס"ד שכבר זכה בזה ה"בכורי יעקב" בסימן תרנ"ב ס"ק ד'‪ ,‬ועיי"ש מש"כ לחלק ולדחות את הראי'‪.‬‬ ‫(משמר הלוי)‬

‫‪24‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫אלול שהוא סוף השנה‪ ,‬ולאחר חטא העגל חג הסוכות ניתן‬ ‫בתשרי שהוא בתחילת השנה החדשה‪ .‬על כן בפסוק בפרשת‬ ‫משפטים המדבר עוד קודם חטא העגל נאמר ‪" -‬בצאת השנה"‪,‬‬ ‫היינו סוף השנה חודש אלול‪ ,‬ובפסוק בפרשת כי תשא המדבר‬ ‫לאחר חטא העגל ‪ -‬נאמר "תקופת השנה" היינו תחילת השנה‪.‬‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫שאלה‪ :‬מעשה שהיה והחזאי של השרות המטראולוגי‬ ‫הודיע שבליל סוכות ירדו גשמים וגם ברקים נראו מרחוק‬ ‫היו אנשים שנסתפקו אם חייבים לישון בסוכה מאחר‬ ‫ועדיין אין גשם ולא מצטערים‪ ,‬או שמע מכיון שבביתו‬ ‫כה"ג לא היה הולך לישון בחדר שהגשמים עלולים לחדור‬ ‫לתוכו ולהקיצו משנתו ה"ה דפטור מסוכה‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬לא מצינו בהדיא בפוסקים שאדם שעדיין‬ ‫לא מצטער‪ ,‬אלא שיודע שבאמצע הלילה ירדו גשמים‬ ‫ויצטער יהיה כבר כעת פטור ממצות סוכה‪ .‬אך אם כבר‬ ‫כעת מצטער בגלל כך שיודע שבאמצע שנתו יצטרך‬ ‫לצאת מהסוכה יתכן דפטור‪ .‬וחתני הרב ד"מ טננבוים‬ ‫שליט"א‪ ,‬הראה את דברי הריטב"א במסכת סוכה סוף‬ ‫פרק ב' והובאו ב"בכורי יעקב" תרל"ט ל' שכתב‪ :‬דלפי‬ ‫המבואר שם בגמרא דהאוכל בסוכה וירדו גשמים אין‬ ‫מטריחין אותו לעלות‪" ,‬דמינה שאם [לא] היה אוכל עדיין‬ ‫וראה גשמים באים ושמים מתקדרין בעבים‪ ,‬שאוכל‬ ‫חוץ לסוכה‪ ,‬ואין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור כל‬ ‫סעודתו"‪ ,‬עכ"ל‪( .‬התיבה "לא" אינה כתובה בגוף דברי‬ ‫הריטב"א‪ ,‬אך לפי המובן‪ ,‬צריך להוסיפה)‪.‬‬ ‫וביאור דבריו‪ ,‬דכשם דלא הטריחוהו לשוב לסוכה‬ ‫לאחר שפסקו הגשמים‪ ,‬כך אינו צריך לעלות כשרואה‬ ‫גשמים ממשמשים ובאים‪ .‬ומכאן לנדוננו דאינו חייב‬ ‫לישון בסוכה כאשר נראים ברקים מרחוק והחזאי מודיע‬ ‫על כך‪.‬‬ ‫ואפשר שדברי הריטב"א אמורים באופן שכבר נתקדרו‬ ‫השמים וברור שירד הגשם מה שאין כן החזאי שמעשים‬ ‫בכל יום שאין דבריו מדויקים‪.‬‬

‫(פנינים יקרים)‬

‫"צלא דמהימנותא" ‪ -‬מדת הרחמים‬ ‫הסוכה היא "צלא דמהימנותא"‪ ,‬כפי שנקראת בזוהר הקדוש‪,‬‬ ‫וענינה לחסות בצל ה'‪ .‬אדם הזוכה לחסות בצלו יתברך זוכה‬ ‫לרחמים מיוחדים‪ ,‬אף שעל פי דין‪ ,‬אינו ראוי להם‪.‬‬ ‫וכך שנינו בגמ' (ב"מ פה ע"א)‪ :‬ההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה‬ ‫לשחיטה [מעשה בעגל שנלקח לשחיטה]‪ ,‬אזל תליא לרישיה‬ ‫בכנפיה דרבי וקא בכי [ברח והכניס ראשו תחת זרועו של רבי‬ ‫ובכה]‪ .‬אמר ליה‪" :‬זיל‪ ,‬לכך נוצרת" [אמר לו רבי ‪ -‬לך‪ ,‬כי לכך‬ ‫נוצרת!] אמרי‪ ,‬הואיל ולא קא מרחם‪ ,‬ליתו עלה יסורין [אמרו‬ ‫בשמים‪ ,‬כיון שלא רחם על העגל‪ ,‬יבואו עליו יסורים]‪ .‬ולכאורה‪,‬‬ ‫מה פגם היה במעשהו של רבי? והלוא כלל נקוט בידינו‪" :‬סוף‬ ‫בהמה לשחיטה" (ברכות יז ע"א)‪ ,‬וכך גם אמר רבי כלפי העגל‪:‬‬ ‫"זיל‪ ,‬לכך נוצרת"‪ .‬כלום כל הנוטל בהמה לשחיטה נדון ליסורין?‬ ‫אלא יש לומר‪ ,‬שאף ש"סוף בהמה לשחיטה"‪ ,‬ובודאי שאין‬ ‫לתבוע אדם הנוטל בהמה לשחיטה‪ ,‬ובא לחסות בצלך ומבקש‬ ‫את רחמיך שתצילהו מן השחיטה ‪ -‬מדת הרחמים צריכה‬ ‫להתעורר אצלך ולגרום לך להגן עליו‪ ,‬אף ש"לכך נוצר"‪.‬‬ ‫זוהי‪ ,‬אפוא‪ ,‬סגולת הסוכה ומעלתה‪ .‬כאשר בא האדם לחסות‬ ‫בצל השכינה‪ ,‬הריהו מעורר עליו את מדת הרחמים המיוחדת‪ ,‬אף‬ ‫שעל פי מדת הדין אין הוא ראוי לה‪.‬‬ ‫(הגה"צ רבי נתן וכטפויגל זצ"ל)‬

‫סוכות הוא זמן של רצון‬ ‫לכאו' יש לבאר הטעם שסוכות זה זמן שמחתינו‪ ,‬דהנה בשיח‬ ‫יצחק על סדור הגר"א‪ ,‬בתפילת אתה בחרתנו בשלש רגלים כתב‬ ‫שאתה בחרתנו מכל העמים זה כנגד חג הפסח‪ ,‬שה' הוציא אותנו‬ ‫ממצרים ובחר אותנו להיות לו לעם‪ .‬אהבת אותנו הוא כנגד חג‬ ‫השבועות ‪ ,‬שה' נתן לנו את התורה מפני שאוהב אותנו‪ .‬ורצית‬ ‫בנו כנגד חג הסוכות‪ ,‬שרצון הוא יותר מאהבה‪ ,‬שלאהבה יש גבול‬ ‫ויש טעם אבל לרצון אין גבול ואין טעם‪ .‬וכתב שרצון הוא אחר‬ ‫הכעס‪ ,‬וכן הכונה כאן כי גם אחר שעשו את העגל נתרצה להם‬ ‫הקב"ה ביוה"כ והשרה שכינתו בתוכם‪ .‬וכתב עוד שם וז"ל‪ ,‬ורצית‬ ‫בנו הוא כפרת עון העגל והשראת השכינה‪ ,‬ואז בא חג הסוכות‪,‬‬ ‫וע"כ נאמרה בו שמחה יתירה יתר מכל המועדים‪ .‬ע"כ לשונו‪.‬‬ ‫מבואר שחזרת השכינה לישראל אחרי חטא העגל זה מורה‬ ‫על ענין הרצון שה' רוצה אותנו‪ ,‬וזה עוד יותר חזק מענין האהבה‪,‬‬ ‫וזהו הזמן של סוכות שה' רוצה אותנו‪ ,‬ובגלל זה שמחתו של‬ ‫חג הסוכות היא יותר מכל המועדים‪ .‬ומובן היטב שאחרי ימי‬ ‫התשובה שה' אוהב אותנו‪ ,‬ובחג הסוכות גם רוצה בנו‪ ,‬וחזרה‬ ‫השכינה לישראל‪ ,‬והקב"ה קרוב אלינו ורוצה להיות עמנו‪ ,‬ע"כ‬ ‫האהבה והקירבה שיש לה' כלפי ישראל היא אז בתוקף‪ ,‬וזה‬ ‫סיבת השמחה בחג הסוכות‪ ,‬ומשום הכי הוא זמן שמחתינו‪.‬‬

‫חג לה' ‪ -‬שמחה וריקוד‬ ‫"וחגתם חג לה' שבעת ימים" (במדבר כט‪ ,‬יב)‬

‫יש להעיר‪ ,‬דבכל חג שנאמר שם בפרשה‪ ,‬מובא עניינו של החג‬ ‫ודיני עשייתו‪ ,‬כגון בפסח נאמר (כח‪ ,‬יז) "חג שבעת ימים מצות‬ ‫יאכל"‪ ,‬וכן לגבי ראש השנה נאמר (כט‪ ,‬א) "יום תרועה יהיה‬ ‫לכם"‪ ,‬וכן ביום הכיפורים נאמר (כט‪ ,‬ז) "ועניתם את נפשותיכם"‪.‬‬ ‫וא"כ קשה אמאי לא נאמר נמי לגבי חג הסוכות כשקוראים לחג‬ ‫בשמו‪ ,‬את מצות החג שישבו בסוכות‪.‬‬ ‫וכבר עמד בזה המשך חכמה‪ ,‬וכתב לתרץ שני תירוצים‪ ,‬האחד‪,‬‬ ‫כיון שצריכים הכל לעלות לרגל‪ .‬והרי מבואר בסוכה (כה‪ ,‬ע"א)‬ ‫דיש דין שהולכי דרכים פטורים מן הסוכה‪ ,‬או מדין הולכי דרכים‪,‬‬ ‫או מהטעם שהם בגדר של מצטערים הפטורים‪ .‬אשר ע"כ דין‬ ‫לעלות לרגל ודין סוכה הם תרתי דסתרי‪ ,‬משו"ה לא כתבה וכרכה‬ ‫התורה יחד את שם חג הסוכות עם דין הסוכה‪.‬‬ ‫עוד תירוץ שם‪ ,‬כיון דשמיני עצרת הוא חלק מחג הסוכות‪ ,‬ואז‬ ‫אינו חייב בסוכה‪ ,‬ממילא לא נאמר ציווי שלא תקף בכל החג כולו‬ ‫כמו בשאר החגים‪ ,‬כגון מצה דשייכא בכל הפסח‪ ,‬או שופר דשייך‬ ‫בכל ראש השנה‪ ,‬ועינוי בכל יוה"כ‪ ,‬לפיכך לא נאמרה מצות סוכה‬

‫(זמן שמחתינו)‬

‫‪25‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫התורה לומר את קרבנות החג‪ ,‬אומרים לכל חג רק את מהותו‬ ‫והגדרתו‪ ,‬וממילא פסח מהות החג הוא חג המצות‪ ,‬ראש השנה‬ ‫מהות היום הוא יום תרועה‪ ,‬וכן מהות יום הכיפורים הוא יום עינוי‪,‬‬ ‫וממילא מהות חג הסוכות הוא חג‪ ,‬והיינו כדפרישית ימי שמחה‬ ‫וריקוד‪ ,‬ושאר דיני החג נאמרו במקומם‪.‬‬ ‫ולפ"ז נראה לבאר מה שבפרשת אמור נאמר לכל החגים בלשון‬ ‫חג רק על היום הראשון‪ ,‬ושלא כן בסוכות נאמר חג לכל הימים‪,‬‬ ‫ומהטעם שנתבאר‪ ,‬כיון שמהות הסוכות הוא חג כמבואר‪ ,‬ואילו‬ ‫לכל היו"ט הלשון חג הוא היו"ט שבהם ולא כל הימים‪.‬‬

‫השייכת רק לחלק מן החג‪.‬‬ ‫עוד נראה לומר באופן אחר‪ ,‬ולהקדים מה שכתב התוס' יו"ט‬ ‫במתני' ראש השנה (פרק א' משנה ב') דתנן בחג נדונים על המים‪,‬‬ ‫וכתב שם לבאר מדוע קוראים לחג הסוכות חג גרידא‪ ,‬בלא‬ ‫תוספת של שם החג כמו בשאר הרגלים‪ ,‬כגון חג המצות או חג‬ ‫השבועות‪ .‬וביאר דמשמעות המילה חג היא עיגול וריקוד‪ ,‬דהיינו‬ ‫דבר המורה על שמחה יתירה ופעולה חצונית‪.‬‬ ‫ומקור דבריו מגמ' חגיגה (י' ע"ב)‪ ,‬דאיתא התם ממאי דהאי‬ ‫וחגותם אותו חג לה' זביחה דלמא חוגו חגא קאמר רחמנא‪,‬‬ ‫וברש"י שם כתב חוגו חגא לשון שמחה‪ .‬ואילו התוס' שם כתבו‪,‬‬ ‫יש מפרשים לשון מחולות כמו יחוגו וינועו כשיכור עיי"ש‪.‬‬ ‫וכתב רב האי גאון דכיון שנאמר לגבי סוכות "חג"‪ ,‬משמעותו‬ ‫שמורה בזה את ענין השמחה יתירה כגון ריקוד וכיוצ"ב‪ ,‬ומשו"ה‬ ‫נתקן בחג הסוכות שמחת בית השואבה וכו'‪ .‬ועיין בדברי הנצי"ב‬ ‫בפירושו עמק דבר שכתב על הפסוק בפרשת ראה‪" ,‬שבעת ימים‬ ‫תחוג"‪ ,‬שהחיוב שמחה בחג הינו ע"י ריקודים ומחולות עיי"ש‪.‬‬ ‫וכבר ביארו שהמילה חג הוא מלשון עיגול שהוא ריקוד‪[ .‬ודנו‬ ‫איך מותר לרקוד בשאר החגים והרגלים‪ ,‬הרי ביו"ט אסור לרקוד‪,‬‬ ‫עכ"פ חזינן דמה שהתירו משום שמחת יום טוב‪ ,‬כמש"כ המשנה‬ ‫ברורה (בסימן תרס"ט) דהתירו לרקוד בשמחת תורה מפני כבוד‬ ‫התורה‪ .‬הגם דהנאמר הוא רק בחג הסוכות‪ ,‬וא"כ יש לרקוד רק‬ ‫עם כוונת שמחת יו"ט‪ ,‬דבלא"ה יהא אסור כסתם ריקוד שאסור‬ ‫בשבתות וימים טובים‪ ,‬ויש לעיין בדבר]‪.‬‬ ‫עכ"פ היוצא מהאמור‪ ,‬דהמגדיר את חג הסוכות הוא חיוב‬ ‫השמחה והריקוד‪ ,‬שלומדים זאת מהלשון "חג"‪ ,‬ומבואר היטב‬ ‫דבכל החגים שנאמרו שם בפרשה‪ ,‬לא נאמרו בהם החיובים‬ ‫והדינים הנוגעים לאותו החג‪ ,‬כי הרי בפסח יש דינים אחרים ג"כ‪,‬‬ ‫כגון איסור חמץ ועוד‪ ,‬ולא אמרה זאת התורה בפרשה זו‪ ,‬ובסוכות‬ ‫ג"כ יש את דיני ארבעת המינים וכו'‪ ,‬ולא נאמרו שם‪ .‬אלא כשבאה‬

‫(דברי קדשו)‬

‫ושמחת בחגך ‪ /‬על ידי ששמח בחג יזכה לשמחה‬ ‫בכל ימות השנה‬ ‫מספר ימי השנה‪ ,365 :‬ומספר ימי החגים מהתורה‪[ 17 :‬שבעת‬ ‫ימי פסח‪ ,‬שמונת ימי סוכות‪ ,‬יום א' של ר"ה‪ ,‬וחג שבועות]‪ .‬הרי‬ ‫מתוך ‪ 365‬של ימי השנה נותרו ‪ 348‬ימים כמנין "שמח"‪ .‬הוי אומר‪:‬‬ ‫אם תקיים "ושמחת בחגך" בימי החג‪ ,‬תזכה לאך "שמח"‪ ,‬עוד‬ ‫‪ 348‬יום של שמחה‪ .‬ויש להוסיף בזה כי על ידי זה מקרב גם את‬ ‫בניין בהמ"ק‪ ,‬שגם יום ט' באב בכלל שיהיה יום שמחה בבנין בית‬ ‫המקדש השלישי במהרה בימינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫(נועם שיח)‬

‫שמחה אמיתית‬ ‫אמרינן במס' סוכה‪ ,‬צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי‪,‬‬ ‫לכאורה לפי השקפה ראשונה קשה להבין הלא חג הסוכות הוא‬ ‫זמן שמחתנו והובא ברמב"ם בהלכות לולב וז"ל‪ ,‬אעפ"י שכל‬ ‫המועדות מצוה לשמוח בהן‪ ,‬בחג הסוכות היתה במקדש יום‬ ‫שמחה יתירה שנאמר ושמחת לפני ד' אלוקיך שבעת ימים מצוה‬

‫ריתחא דאורייתא‬ ‫הוצאת אדם ישן אל מחוץ לסוכה‬ ‫אולם לפי מה שביארנו במנחת שלמה (סי' א') שאם התחיל‬ ‫ק"ש או תפילת י"ח בכונה ובאמצע רק השפתים נעות כהרגיו‬ ‫לן ומחשבתו היא בדברים אחרים לגמרי‪ ,‬ואפילו הכי יצא ידי‬ ‫חובתו ‪ -‬אפשר דה"ה נמי במי שנתכוין למצות לפני השינה‪,‬‬ ‫דשפיר מקיים המצוה גם בשעה שהוא ישן‪ ,‬כי אין הבדל גדול‬ ‫בין חושב בדברים אחרים לגמרי ורק השפתים נעות לבין ישן‬ ‫ממש‪ .‬וצ"ע‪.‬‬ ‫כמו כן עיין בשדי חמד (מערכת יד כלל ל"ב) שהאריך בזה‬ ‫והביא מספר "מתת ידו" שהוכיח מזה שהישן ביום בציצית‬ ‫אינו חוזר ומברך‪ ,‬לפי שגם הישן בר מקיים מצוות הוא‪ .‬וגם‬ ‫להדיא כתב שם דאם אחד ישן בסוכה ובא חבירו והוציאו תוך‬ ‫שנתו חוץ לסוכה וישן שם שביטל את חבירו ממצוה וצ"ע‪.‬‬ ‫אולם בע"פ הורה רבינו כפסק הנ"ל‪ ,‬דמן הדין מותר להוציא‬ ‫את הישן מן הסוכה‪ ,‬אלא שהוסיף דפשוט שאין לעשות כן‬ ‫כלל‪ ,‬אם לא במקום צורך גדול‪.‬‬

‫ביאר רבינו‪ ,‬כי איסור שינה חוץ לסוכה לא נאמר אלא בעת‬ ‫שהולך לישון‪ .‬אולם מי שישן כבר‪ ,‬אינו בר חיובא ופטור מן‬ ‫המצוות‪ .‬לפיכך‪ ,‬יש לדון שמותר להוציא אותו תוך כדי שינה‬ ‫מן הסוכה‪.‬‬ ‫גם לפי"ז מי שנרדם לאונסו חוץ לסוכה‪ ,‬אין חיוב להעיר‬ ‫אותו‪ ,‬משום דלא קעביד שום עבירה‪.‬‬ ‫ולא דמי לתפילין שכן חייבין להעיר את הישן בתפילין‪ ,‬שאני‬ ‫התם משום דהוי בזיון לתפילין‪ .‬וכן אינו דומה למה שחייבים‬ ‫להעיר כהן שישן באהל המת‪ ,‬דשאני התם משום שהמשך‬ ‫הטומאה הוא גם כשהאדם ישן וקעביד עבירה לאונסו‪.‬‬ ‫ולא דמי למתנמנם או שיכור‪ ,‬שאפילו אינו מיושב בדעתו‬ ‫ולא יכול לדבר כראוי דמהני לענין ברהמ"ז‪ ,‬דשאני התם שרק‬ ‫שכלו פגום‪ ,‬אבל כשמדבר הרי הדיבור לרצונו של המדבר‪,‬‬ ‫משא"כ בישן ממש‪.‬‬ ‫לפי"ז צ"ע מה'בן איש חי' (שנה א' פרשת האזינו‪ ,‬הלכה ח')‬ ‫שמחייב להעיר למי שנרדם חוץ לסוכה‪.‬‬

‫(שלמי מועד)‬

‫‪26‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫להרבות בשמחה זו עכ"ל‪ ,‬ואם מצוה להרבות בשמחה זו מדוע‬ ‫צותה התורה לצאת מדירת קבע ולשבת בדירת עראי הלא זה‬ ‫מפריע לשמחה? אמנם אם נתבונן בזה נראה כי שמחה אמיתית‬ ‫לא יכולים להשיג אלא כשבאים לידי הכרה כי העולם הזה הוא‬ ‫רק ישיבת עראי‪ ,‬כי מי שחושב כי תכלית האדם הוא בעולם הזה‬ ‫ועושה כאן ישיבת קבע א"א לו להגיע לידי שמחה פנימית‪.‬‬ ‫כי בדרך כלל מי שהוא משוקע בהבלי העולם הזה חסר לו‬ ‫שמחה כי שמחה הוא דבר רוחני ומגיעים לשמחה רק אלו‬ ‫שמתקרבים אל ה' ית"ש‪ ,‬כי עוז וחדוה במקומו‪ .‬וכל התאוות‬ ‫והבלי העולם מפילות על האדם עצבות אשר היא אבי אבות‬ ‫הטומאה‪.‬‬ ‫ועוד כי מי שהוא משוקע בהבלי העולם א"א להיות אצלו‬ ‫שמחה כי הקנאה והתאוה מפריע לו להיות שמח כי תמיד נדמה‬ ‫לו שחסר לו‪ ,‬יש לו מנה רוצה מאתים‪ ,‬והעיקר כשרואה שלאחרים‬ ‫יש יותר מפיל עליו עצבות‪ .‬אבל אם האדם מבין כי העולם הזה‬ ‫הוא רק ישיבת עראי הוא לא מקנא בשום אדם וממילא הוא‬ ‫שמח במה שיש לו‪ ,‬ויש עוד מדרגה לא רק להסתפק במה שיש‬ ‫לו אלא גם לשמוח בהצלחת חבירו‪ .‬זהו יותר קשה מלהשתתף‬ ‫בצרת חבירו‪ ,‬שמעתי בשם הסבא זצ"ל מקלם מרן ר' ש‪.‬ז‪ .‬שאמר‬ ‫כי יכול להיות מה שאחד משתתף בצרת חבירו הוא כמו חיה‬ ‫הטורפת‪ ,‬לאחר שטרפה היא נעשית טובה‪ ,‬כך יכול להיות‬ ‫שתיכף כששמע שקרה אסון לחבירו שמח בלבו מאד והשתמש‬ ‫בכל הרע שיש בו ואח"כ ממילא הוא טוב ועוזר גם לחבירו‪ ,‬אבל‬ ‫אם האדם שמח בהצלחת חבירו אז הוא בטוח שזהו מלבו הטוב‪.‬‬ ‫ויש עוד מדרגה יותר נעלה לשמוח בהצלחת שונאיו כמו שדוד‬ ‫המלך אמר "נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו" דוד‬ ‫המלך שמח בהצלחת שונאיו‪.‬‬ ‫כבוד מורי ורבי הגה"צ ר' משה רוזנשטין זצ"ל משגיח דישיבת‬ ‫לומז'ה הי' אומר‪ :‬רגילים לומר טעם למה קוראים בסוכות "קהלת"‬ ‫מפני שהיא זמן שמחתנו ומפחדים שלא ישמחו יותר מדאי‬ ‫לכן קוראים קהלת כדי לההביל את העולם הזה וממילא ימעט‬ ‫בשמחה‪ ,‬והוא אמר בדיוק להיפך מפני שמצוה להיות שמח מאד‬ ‫וכל זמן שאדם קשור להבלי עוה"ז א"א להיות שמח כראוי כי‬ ‫תמיד הוא מקנא בחבירו והתאוה והכבוד אוכלות את לב האדם‬ ‫ומפילות עליו עצבות‪ ,‬לכן קוראים את קהלת ומתבוננים איך‬ ‫שכל הבלי העולם הזה הם הבל הבלים ולא כדאי לרדוף אחריהם‪,‬‬ ‫אז הוא יכול לקיים בשלימות המצוה של "ושמחת"‪.‬‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫שאלה‪ :‬הנמצאים בבית כנסת שמאריכים בהקפות‪,‬‬ ‫האם מחוייב לרקוד עמהם‪ ,‬או שמותר לו לעמוד בצד‬ ‫וללמוד‪( ,‬האם נחשב בזיון כבוד התורה‪ ,‬שכולם רוקדים‬ ‫לכבוד התורה והוא אינו רוקד‪ ,‬או דלמא שאינו בזיון‬ ‫כבוד התורה‪ ,‬דאדרבה‪ ,‬אין לך כבוד התורה גדול מללמוד‬ ‫תורה)‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬אין חייב‪.‬‬ ‫*‬ ‫שאלה‪ :‬בית כנסת שאין בו ילדים קטנים בשמח"ת‪,‬‬ ‫האם יש בו עליה של כל הנערים‪ ,‬וכן צ"ע כשיש רק ילד‬ ‫אחד‪ ,‬האם הוי עליה‪ ,‬האם יתנו להם פעם שניה‪ ,‬או בכה"ג‬ ‫יתנו לישראל‬ ‫תשובה‪ :‬גם ילד אחד‪.‬‬ ‫(דולה ומשקה)‬

‫שאלה‪ :‬האם מותר לקבל כמה פעמים עליה‪ ,‬בשמחת‬ ‫תורה‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬אין ראוי‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬כשחוזרים וקוראים בוזאת הברכה‪ ,‬פעם שניה‬ ‫ושלישית‪ ,‬לצורך שכולם יקבלו עליות‪ ,‬האם צריך כהן‬ ‫ולוי‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬לכתחילה אם אפשר‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬בשאלה הקודמת שאמר מרן שליט"א‬ ‫שלכתחילה צריך כהן ולוי‪ ,‬מהו הדין כשהכהן והלוי כבר‬ ‫קבלו עליה‪ ,‬האם יתנו להם פעם שניה‪ ,‬או בכה"ג יתנו‬ ‫לישראל‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬לא‪.‬‬ ‫(נזר החיים)‬

‫(שע"ת שער ראשון)‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬בלא "אחדות ישראל" לא יתכן שתשרור השמחה‪ .‬ועל‬ ‫כן‪ ,‬זכה חג הסוכות שיש בו "שמחה יתירה"‪ ,‬על שום ה"אחדות"‬ ‫המסמלת את יסודו ומהותו של החג‪.‬‬

‫(דרכי מוסר)‬

‫(רבי שמואל רוזובסקי)‬

‫יסוד השמחה ‪ -‬אחדות‬ ‫מה מקורה של "שמחה יתירה" זו דוקא בחג הסוכות‪.‬‬ ‫אמרו חז"ל (ויקרא ל)‪ ,‬כי מצות ארבעת המינים הנאגדים יחד‬ ‫מסמלת את אחדות ישראל‪.‬‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬יסוד "האחדות" קיים במיוחד בחג הסוכות‪ ,‬אשר‬ ‫בו יוצאים ישראל מדירת הקבע שלהם ובכך מבטלים את ערך‬ ‫הגשמיות וקובעים בלבם את ארעיות העולם הזה‪ .‬וכאשר‬ ‫מתבטלים הרצונות הגשמיים‪ ,‬ממילא מתאחדים הלבבות‪ ,‬וכפי‬ ‫שביאר רבינו יונה על הפסוק "לתאוה יבקש נפרד" (משלי יח‪ ,‬א)‪:‬‬ ‫"מי שמבקש ללכת אחר תאוותו ורצונו‪ ,‬נפרד מכל חבר ועמית‪,‬‬ ‫כי ירחקו ממנו אוהב ורע‪ ,‬כי תאות בני אדם ומידותם חלוקות"‬

‫"והיית אך שמח"‬

‫פירש רש"י לפי פשוטו אין זה ציווי אלא הבטחה‪ .‬וכן פירש‬ ‫האבן עזרא "והיית אך שמח"‪ :‬אם תהיה שמח בחג הסוכות‪ ,‬תזכה‬ ‫כי יברכך לעתיד ותהיה לעולם שמח!‬ ‫וכן כתב אברבנאל זצ"ל‪ :‬וכלל כאן להבטיחו שאם ישמח‬ ‫ויגיל בחג הסוכות‪ ,‬יהיה שמח וטוב לב כל השנה‪ .‬ואם תתעצם‬ ‫בראשית השנה‪ ,‬בעצבון תאכלנה‪ ,‬כי כן טבע המציאות‪ ,‬השמח‬ ‫בחלקו ‪ -‬ששון ושמחה ישיג‪ .‬והנאנח בלי סיבה ‪ -‬יאנח דום כל‬ ‫הימים‪.‬‬ ‫‪27‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫(דברים טז)‬


‫בתורה ובמצוות‪ .‬והרי זה עדות נאמנה שאין שום שמחה בעולם‬ ‫כלל מלבד שמחת התורה והמצוות ואהבת ה' יתברך‪.‬‬ ‫והוסיף להעיד על עצמו בערגה‪ ,‬שבכל פעם הינו מתרגש‬ ‫בהיזכרו בדברים אלו‪.‬‬ ‫והיה מסיים בדברי ה"מגיד משנה" שמבאר את דברי הרמב"ם‪:‬‬ ‫ש"השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה‪ ,‬ובאהבת ה' שציוה בהן‪,‬‬ ‫עבודה גדולה היא"‪ .‬וכתב בתוך דבריו "וכשהוא עושה מה שנברא‬ ‫בשבילו‪ ,‬ישמח ויגיל‪ ,‬לפי ששמחת שאר דברים תלויים בדברים‬ ‫בטלים שאינן קיימים‪ ,‬אבל השמחה בעשיית המצוות ובלמידת‬ ‫התורה והחכמה‪ -‬היא השמחה האמיתית"‪.‬‬ ‫פעם בערב החג‪ ,‬נשאל מרן הרב שך זצ"ל כיצד מגיעים לשמחת‬ ‫יום טוב‪ ,‬שהיא מצוה מדאורייתא‪ .‬וענה‪" :‬בקידוש תדע"‪ .‬תמה‬ ‫השואל על התשובה‪ .‬הסביר לו מרן "הלא ישמעו אזניך מה שפיך‬ ‫מדבר‪ ,‬כשאתה נותן שבח והודיה לבורא עולם אשר בחר בנו מכל‬ ‫עם‪ ,‬ורוממנו מכל לשון‪ ,‬וקידשנו במצוותיו ונתן לנו באהבה! ‪-‬‬ ‫מועדים לשמחה‪ ,‬חגים וזמנים לששון‪ .‬אני‪ ,‬כשאני חושב על כך‪,‬‬ ‫חפץ אני לרקוד‪ ,‬ואתה שואל כיצד מגיעים לשמחת יום טוב?‪...‬‬

‫בספר "פלא יועץ" (ערך סוכה) כתב‪ :‬וציונו לשמוח בחג הסוכות‬ ‫שמחה של מצוה‪ ,‬והוא סימן טוב לכל השנה‪ ,‬שכתבו גורי האר"י‬ ‫ז"ל שמי שיהא שמח וטוב לב ולא יצטער כלל בחג הקדוש הזה‬ ‫מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה לעולם שמח! אי לזאת‪ ,‬כי‬ ‫לא בכח יגבר איש לשכח עצבו ורוגזו וכל דבר המצערו‪ ,‬ולשמוח‬ ‫בכל יום שמחה חדשה‪ ,‬שמחה של מצוה כמו שכתוב בזוה"ק וכו'‪,‬‬ ‫עיין שם עוד בדבריו הנפלאים‪.‬‬ ‫הרי לנו דבר נפלא‪ ,‬אדם ששמח בחג הסוכות מתברך בברכה‬ ‫עצומה מאין כמוה ‪ -‬להיות שמח לעולם! הרי זה אומר שיהיה‬ ‫לו כל הדברים המביאים את השמחה‪ ,‬פרנסה בריאות וכל טוב‬ ‫עולם הזה‪.‬‬ ‫(פלא יועץ)‬

‫"והיית אך שמח"‬ ‫כתב הרמב"ם (סוף הלכות לולב)‪ :‬השמחה שישמח האדם‬ ‫בעשיית המצוות ובאהבת האל שציוה בהם ‪ -‬עבודה‬ ‫גדולה היא‪ .‬וכל המונע עצמו משמחה זו ‪ -‬ראוי להפרע‬ ‫ממנו‪ ,‬שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך‬ ‫בשמחה"‪ .‬ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה'‪.‬‬

‫(רמב"ם ‪ -‬הגרא"מ שך זצוק"ל)‬

‫"ושמחת בחגך‪ ...‬והיית אך שמח"‬

‫בימי חול המועד‪ ,‬כשהיו עולים למעון קדשו של מרן הרב שך‬ ‫זצ"ל‪ ,‬זקני ישראל והמוני תלמידים להקביל פניו ברגל‪ ,‬היה מראה‬ ‫ומקריא מתוך השתוקקות ומתיקות עצומה‪ ,‬את דברי הרמב"ם‪,‬‬ ‫ומעמיק במשמעות הדברים הנשגבים‪ .‬הלא אמרו חז"ל (ד"ר א‪,‬‬ ‫ה) על הפסוק "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל"‪,‬‬ ‫אילו אדם אחר היה אומר כן ולא שלמה המלך‪ ,‬היו הכל אומרים‪:‬‬ ‫זה אין לו מה לאכול והוא אומר "הבל הבלים"‪ .‬כלומר‪ ,‬כיון שאין‬ ‫לו ידיעות בתענוגות העולם מדבר כן‪ ,‬אך אם היה אותו אדם‬ ‫מכיר את תענוגות העולם והנאותיו‪ ,‬היה מתייחס לקנייני העולם‬ ‫בכבוד‪ ,‬אבל מאחר ושלמה המלך שנאמר בו‪" :‬ויתן שלמה את‬ ‫הכסף בירושלים כאבנים" (מלכים א‪ ,‬י)‪ ,‬ולא היה חסר לו דבר‬ ‫מהנאות ותענוגות העולם ‪ -‬הוא זה שאמר הבל הבלים על כל‬ ‫קנייני העוה"ז‪ ,‬שוב אין יכולים להפריך את הדברים‪.‬‬ ‫אף כאן ‪ -‬המשיך רבינו ‪ -‬אילו היה אדם אחר כותב כי "אין‬ ‫הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה'"‪ ,‬היה ניתן לומר שמא אין לו‬ ‫השגה בחכמות ותענוגות העולם‪ ,‬אין לו השגה בגדולה וכבוד‪ .‬אך‬ ‫דברים אלו כתב הרמב"ם שהיה מבאי ארמונו של מלך מצרים‪,‬‬ ‫שר ונגיד‪ ,‬יועצו ורופאו האישי‪ ,‬חכם בכל מיני חכמה ומדע‪ ,‬והיה‬ ‫משופע בכבוד וממון‪ ,‬והגדולה חיזרה אחריו ‪ -‬לו נאה ולו יאה‬ ‫לכתוב שאין שמחה בשום דבר אחר‪ ,‬הכל הבל מלבד השמחה‬

‫מדוע דוקא חג הסוכות נקרא 'זמן שמחתנו'‪ ,‬הלא גם בשאר‬ ‫החגים אנו שמחים כיון שנעשו לנו ניסים‪ ,‬ומה המיוחד בסוכות‬ ‫שמביא שמחה יותר משאר המועדים (עי' רמב"ם סוף הלכות‬ ‫סוכה)?‬ ‫אלא ללמדנו ולאלפנו בינה‪ ,‬הנה מקובל בדעות אנשי העולם‬ ‫שלשמחה אפשר להגיע רק בריבוי נכסים‪ ,‬ובקנינים חומריים‪ ,‬ואז‬ ‫נהפכים למאושרים ושמחים‪ ,‬על זה ציותה התורה דווקא בחג‬ ‫הסוכות המסמלת את עראיות העוה"ז בישיבה באהל ובצל ענפי‬ ‫הדקל‪ ,‬להיות מאושר ושמח בחלקו‪ .‬ללמד ‪ -‬שהשמחה באה‬ ‫בהסתפקות במועט‪ ,‬ובבריחה מתענוגות עוה"ז‪ ,‬ואדרבה מרבה‬ ‫נכסים מרבה דאגה‪.‬‬ ‫*‬ ‫מסופר על אחד ממושלי ערב שלא היה מאושר בחייו‪ ,‬הלך‬ ‫ליועץ מיוחד וביקש ממנו עצה‪ ,‬השיב לו הלה שעצתו היא שילך‬ ‫לחפש אדם מאושר ושילבש את חולצתו‪ .‬הלך המושל מעיר לעיר‬ ‫לחפש אדם כזה‪ ,‬לבש בגדי מלכים‪ ,‬נסיכים ושרים אך הכל ללא‬ ‫הועיל‪ ,‬אח"כ הלך ולבש חולצות של אמנים‪ ,‬מפקדים‪ ,‬סוחרים‪,‬‬ ‫אך ללא תוצאות‪ ,‬עד שהחליט לחזור לביתו‪ ,‬בדרכו פגש איכר‬

‫ריתחא דאורייתא‬ ‫כונת מצות ישיבה בסוכה‬ ‫רבינו העלה לחקור‪ ,‬אודות מי שאכל או ישן בסוכה ולא‬ ‫נתכוין כלל למצוה‪ ,‬מי אמרינן הואיל ומצוות צריכות כונה ולא‬ ‫חשיב כעושה מצוה‪ ,‬ממילא חשיב נמי כעובר על מצות עשה‪,‬‬ ‫ודומה למי שאכל חוץ לסוכה‪ .‬או אפשר דאף שלא עשה בזה‬ ‫מצוה‪ ,‬הרי גם עבירה לא עשה‪ ,‬ואינו נחשב כלל כאוכל חוץ‬ ‫לסוכה‪( .‬עיין שם שהביא דברי המשנ"ב סי' ס' סעי' ד' בביאור‬ ‫הלכה שם‪ .‬כמו כן הוא דן שם בדברי המנחת חינוך מצוה‬ ‫‪28‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫שכ"ה בגדר מצות סוכה)‪.‬‬ ‫עוד כתב שם לדון בזה‪ ,‬ביחס לכונה המיוחדת לסוכה‪ ,‬היינו‬ ‫זכר ליציאת מצרים וענני כבוד ‪ -‬לאור דברי הב"ח (סי' תרכ"ה)‬ ‫דצריך לכוין כונה מיוחדת זו בישיבת הסוכה‪ ,‬אלא שנחלקו‬ ‫הפוסקים האחרונים אם כונה זו נאמרה למצוה או לעכב‪ ,‬א"כ‬ ‫לדעת המחמירים יש לדון שאם לא כיון כונה זו בשעה שאוכל‬ ‫או הולך לישון בסוכה הרי חוץ ממה שלא קיים המצוה‪ ,‬גם‬ ‫עבר על ביטול מצות עשה‪ ,‬עיי"ש שלא הכריע בדבר‪.‬‬ ‫(שלמי מועד)‬


‫עני שעסק בחרישת שדהו‪ ,‬כשהוא נותן את קולו בשיר ושמחתו‬ ‫על פניו‪ ,‬שאלו המושל האם מאושר אתה? ענה לו‪ :‬כן‪ .‬אינך חסר‬ ‫דבר? לא‪ .‬האם היית מוכן למכור לי את חולצתך? ענה לו האיכר‪,‬‬ ‫אין לי חולצה‪ ,‬חולצתי שאני לובש שאולה היא!‪...‬‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫שאלה‪ :‬יש שאינם יוצאים מסוכתם כלל‪ ,‬רק מה‬ ‫שמוכרחים ממש‪ ,‬ויש שטענו על זה כי חסר ב"תשבו כעין‬ ‫תדורו"‪ ,‬שהרי הוא כמו בבית הסוהר‪ ,‬ומאידך הרי באמת‬ ‫יכול לצאת רק שרוצה את המצוה‪ ,‬ואינו כבית הסוהר‬ ‫ממש שבעל כרחו הוא שם‪:.‬‬ ‫תשובה‪ :‬במסכת יומא (י‪ ,‬ב') איתא שלשכת פרהדרין‬ ‫עושין בה מזוזה כדי "שלא יאמרו כהן גדול חבוש בבית‬ ‫האסורין" אבל כאן כיון שיכול לצאת ‪ -‬אין זה כבית‬ ‫הסוהר‪.‬‬

‫(אוצרות התורה)‬

‫"והיאך היתה שמחה זו‪ ,‬החליל מכה‪ ...‬ורוקדין‬ ‫ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד‬ ‫ואחד כמו שיודע‪ ...‬מצוה להרבות בשמחה זו‪...‬‬ ‫ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין‬ ‫ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות‪ ...‬ואין הגדולה‬ ‫והכבוד אלא לשמוח לפני ה'‪ ,‬שנאמר 'ודוד מפזז‬ ‫ומכרכר לפני ה'" (רמב"ם הל' לולב פ"ח‪ ,‬הי"ב)‬

‫היה צדיק אחד שעשה כל צרכיו בסוכה‪ ,‬ואף ביהכ"ס היה לו שם‪,‬‬ ‫שלא יצטרך לצאת מן הסוכה‪ ,‬ואמרתי שאינו נכון‪ ,‬כי גם כשיוצא‬ ‫מקיים מצות סוכה‪ ,‬שהרי המצוה היא "תשבו כעין תדורו" ‪ -‬וכך דרים‪.‬‬ ‫בשביל זה בתפילה ובלימוד?‬

‫משמע מדברי הרמב"ם כי שמחת בית השואבה שהיתה‬ ‫במקדש בחג הסוכות היתה משום דין שמחת יום טוב‪ .‬ולכאורה‪,‬‬ ‫במה נתייחד חג הסוכות משאר ימים טובים‪ ,‬שלא מצינו שמחה‬ ‫זו שהיו מספקין ומרקדין ומטפחין‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬בכל המועדים חיוב שמחה הוא מדין "וחייב אדם להיות‬ ‫בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו" (רמב"ם הל' יום טוב פ"ו‪,‬‬ ‫הי"ז)‪ .‬נמצינו למדים‪ ,‬שגדר השמחה ביום טוב היא שמחת הלב‪,‬‬ ‫שמחה פנימית‪ .‬משום כך לא מצינו דין זה שצריך לרקוד ולספק‬ ‫ולטפח‪ ,‬שהלא זהו ביטוי לשמחה חיצונית‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬בחג הסוכות שבו נאמר "ושמחתם לפני ה'‬ ‫אלוקיכם שבעת ימים"‪ ,‬משמע שמלבד שמחת הלב יש חיוב גם‬ ‫בשמחה חיצונית‪ ,‬כי כדי לשמוח "לפני ה'" לא די בשמחה פנימית‬ ‫ויש צורך ברקידה ושמחה‪ ,‬שכן לא שייך לרקוד ולשמוח אלא‬ ‫לפני מי ששמחים בו‪ .‬וכמו ששנינו‪" :‬כיצד מרקדין לפני הכלה"‬ ‫(כתובות טז‪ ):‬שכיון שהוא לפני הכלה‪ ,‬יש דין של רקידה‪.‬‬ ‫וזהו שחותם הרמב"ם את דבריו‪" :‬ואין הגדולה והכבוד אלא‬ ‫לשמוח לפני ה'‪ ,‬שנאמר 'ודוד מפזז ומכרכר לפני ה'" כיון שהיה‬ ‫דוד המלך לפני הארון‪ ,‬על כן היה רוקד ומפזז‪ ,‬כי כאשר הוא‬ ‫"לפני ה'" לא די בשמחת הלב גרידא‪.‬‬

‫(דרך שיחה)‬

‫"ושמחת בחגך"‬ ‫שאלו את הגר"א מוילנא זצ"ל איזו מצוה קשה לקיימה יותר‬ ‫מכל מצוות התורה? השיב הגאון‪ :‬המצוה הקשה ביותר היא‬ ‫"שמחת החג"! כי מוטל על האדם להיות שמח וטוב לב כל ימי‬ ‫החג לרבות הימים והלילות‪ ,‬ללא הפסק אף לרגע‪ ,‬ולא עוד אלא‬ ‫אסור שיעלה בדעתו שום מחשבה והרהור של דאגה בכל ענין‬ ‫שבעולם‪ ,‬ולא יתערב שום צער ויגון בשמחת החג‪.‬‬ ‫וחובה זו לא להתעצב כלל על שום דבר בעולם‪ ,‬ולהיות אך‬ ‫שמח ללא הפסקה כלל בכל ימי החג‪ ,‬שמונה ימים רצופים‪ ,‬מאה‬ ‫תשעים ושתים שעות‪ ,‬אחת עשרה וחצי אלף ועשרים דקות! אכן‬ ‫מצוה קשה היא עד מאוד!‬ ‫*‬ ‫כל תלמידי הגר"א ומקורביו ידעו שבימי החג לובשות פניו‬ ‫ארשת שונה לחלוטין‪ .‬ואף שמצוות "ושמחת בחגך" היא מן‬ ‫המצוות הקשות ביותר‪ ,‬שהרי צריכים לשמוח בלא הפסק שבעה‬ ‫ימים רצופים‪ ,‬קיימה הגאון בהידור‪ .‬פני קדשו הוארו בזיו יקרות‬ ‫ולא הועם זוהרם במשך כל שבעת ימי החג‪.‬‬ ‫פעם נכנסו תלמידיו להקביל פניו ברגל‪ ,‬והתפלאו מאוד לראותו‬ ‫בפנים חתומות ועצובות‪ .‬כששאלוהו על כך וביקשו לשתף אותם‬ ‫בצערו‪ ,‬לא רצה הגאון לגלות להם את סיבת עצבונו‪ ,‬אך מאחר‬ ‫והתלמידים ביקשו מאוד‪ ,‬גילה את הסוד‪.‬‬ ‫וכה סיפר להם‪ ,‬בלילה הקודם היה לו בחלומו גילוי על הפסוק‬ ‫"עלו זה בנגב וראיתם את ההר" הנאמר בפרשת המרגלים‪,‬‬ ‫וכשקם בבוקר‪ ,‬עקב חביבות הגילוי‪ ,‬לא יכול היה להתאפק‬ ‫והירהר בדברים שגילו לו‪ ,‬למרות שהגאון עצמו פוסק שלפני‬ ‫ברכות התורה אסור אף להרהר בדברי תורה‪ ,‬ולפתע ‪ -‬נשכח‬ ‫הימנו כל הגילוי ונעלם‪ .‬ועל דא קא בכינא‪ ,‬סיים הגר"א‪.‬‬ ‫והוסיף הגאון‪ :‬גילוי זה כלל אלפיים ומאתים וששים (‪)2260‬‬ ‫פירושים על אותו פסוק‪ ,‬וגם בפירוש אחד מכל אלה‪ ,‬אמר הגאון‬ ‫לתלמידיו יכולתי לראות כל סודות הבריאה‪ ,‬מתחילתם ועד‬ ‫סופם‪.‬‬

‫(הגרי"ד סולובייצ'יק‪ ,‬ר"י בריסק)‬

‫וכשהציע הגרי"ד את הדברים לפני אביו‪ ,‬מרן הגרי"ז מבריסק‪,‬‬ ‫קילסם מאד והסכים להם‪ .‬והוסיף ואמר‪ ,‬כי לפי זה מבואר מה‬ ‫שמובא ב"מעשה רב" על רבינו הגר"א שבשמחת תורה "היה‬ ‫הולך לפני הספר תורה שמח מאד ברוב עוז וחדוה‪ ,‬וחכמת אדם‬ ‫תאיר פניו כלפיד אש בוערת ומספק כף אל כף ומפזז ומכרכר‬ ‫בכל עוז לפני הספר תורה‪ ...‬וכשהוחזר הספר תורה לארון קודש‬ ‫שוב לא היה שמח כל כך‪ ,‬רק כמו שאר יום טוב"‪.‬‬ ‫הנה‪ ,‬בשעה שהוציאו את ספר התורה הרי זה זמן של "לפני ה'"‪,‬‬ ‫על כן אז יש דין של שמחה גם על ידי פעולה חיצונית‪ .‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬כשהחזירו את ספר התורה לארון‪ ,‬שוב אין זה "לפני ה'"‪ ,‬על‬ ‫כן שמח "כמו שאר יום טוב"‪ ,‬אשר "חייב אדם להיות בהן שמח‬ ‫וטוב לב" ‪ -‬שמחה פנימית גרידא‪.‬‬ ‫(קונטרס אש התמיד)‬

‫(גאון מוילנא)‬

‫‪29‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫"כי בסוכות הושבתי את בני ישראל"‬

‫וכלשון הפסוק (ירמיה ב ‪ -‬ב) "כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך‬ ‫וגו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"‪ .‬ובמה שיושבים בסוכות‬ ‫בחג הזה מראים ששואפים אנו להגיע למדרגות אלו בבטחון‬ ‫וחסיון בהקב"ה‪ .‬ובההנהגה של דירת עראי בימים אלו משתדלים‬ ‫אנו לחיות באופן זה כדי שישאר בנו ההשפעה להתחזק בה'‬ ‫ולהרגיש "כי לך לבד עינינו תלויות"‪.‬‬

‫כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ‪ -‬ענני כבוד היו דברי‬ ‫רבי אליעזר‪ ,‬ר"ע אומר סוכות ממש עשו להם‪( .‬סוכה יא‪):‬‬

‫נתקשו בזה מפרשים‪ ,‬דבשלמא לרבי אליעזר דאמר ענני הכבוד‬ ‫היו‪ ,‬ודאי מוטל עלינו לעשות זכר להנס הגדול שעשה הקב"ה לנו‪,‬‬ ‫אבל לר"ע דאמר סוכות ממש‪ ,‬הלא לא היה בזה שום נס ולמה‬ ‫עושים זכר לזה בכל שנה? ובלבוש (סי' תרכ"ה) משמע דמשום‬ ‫הכי סבר ר"א שהיו ענני הכבוד‪.‬‬ ‫אולי יש לומר דלמ"ד סוכות ממש‪ ,‬עושים זכר למדרגה הגדולה‬ ‫של כלל ישראל ביציאתם ממצרים ששמו כל בטחונם בהקב"ה‪.‬‬ ‫יצאו למדבר שממה מסובבים בשונאים נחש שרף ועקרב מכל‬ ‫צד‪ ,‬וכל המחסה שלהם‪ ,‬ע"פ דרך הטבע‪ ,‬היו רק סוכות אלו‪.‬‬

‫(נחלת פנחס)‬

‫"ולקחתם לכם‪ ...‬בסכת תשבו שבעת ימים"‬

‫(ויקרא‬

‫כג‪ ,‬מ‪-‬מב)‬

‫מפני מה הקדים הכתוב את מצות נטילת ארבעת מינים למצות‬ ‫ישיבה בסוכה‪ ,‬והלא מן הראוי היה להקדים ולפרש את מצות‬

‫ריתחא דאורייתא‬ ‫בענין סוכות במדבר‬ ‫בס"ד יום ד' לס' "ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כולכם‬ ‫היום" י' מנ"א תשד"מ‪.‬‬ ‫ידידי יקירי אהובי האמיתי שליט"א!‬ ‫בקונטרס הנפלא על סוכות וענני כבוד שמביא שם ידידי‬ ‫שליט"א את דברי המבי"ט זיע"א הנשגבים ב"בית אלקים"‬ ‫(שער היסודות פרק ל"ז) שמצדד שיתכן שלא קיימו מצות‬ ‫סוכה במדבר שהיו מוקפים בענני כבוד‪ ,‬וא"כ הויא סוכה‬ ‫תחת הסוכה‪ ,‬ואין כעת הקונטרס תח"י‪ ,‬אבל כמדומני שכת"ר‬ ‫שליט"א כותב שם בסגנון של קושיא מה נשתנה מצות סוכה‬ ‫שלא קיימו‪ .‬עיי"ש בקונטרס‪.‬‬ ‫ולענ"ד אם כך הוא הסגנון שם [כך נשאר רשום במחשבתי‬ ‫מהעיון בקונטרס] צריך תיקון‪ ,‬כי אין מקום לשאול כך‪ ,‬דהלא‬ ‫המבי"ט מבאר שלא יכלו לקיים המצוה‪ ,‬כי היום במשך‬ ‫ארבעים שנה במצב תמידי של דיור בענני כבוד‪ ,‬והענני כבוד‬ ‫עצמם לא הי' להם דין סוכה כשרה‪ ,‬כי הוו דירה של כל השנה‬ ‫כולה [כצ"ל לכאורה] וזה פסול לסוכה‪ ,‬כמבואר בסוכה ח'‬ ‫ב' בסוכת היוצאים הפנימית דהויא בית של כל השנה כולה‬ ‫[גם בימות החמה וגם בימות הגשמים‪ ,‬עיין במ"ב בבה"ל סי'‬ ‫תרל"ה] ופסול לסוכה‪ ,‬ועיין לשון רש"י בסוכה י"ד א [ד"ה‬ ‫ר' מאיר]‪" :‬מה לי לישב תחת קורות ביתי‪ ,‬אף היא בנסרים‬ ‫מקורה‪ ,‬וההוא ודאי פסול‪ ,‬דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של‬ ‫כל ימות השנה"‪.‬‬ ‫וא"כ לא היה במדבר פטור ממצות סוכה‪ ,‬אלא אי אפשרות‬ ‫לקיים‪ ,‬כי כל סוכה שהיו עושים שם הלא היתה תחת הענני‬ ‫כבוד‪ ,‬והויא סוכה תחת הבית‪ ,‬דפסולה מן התורה‪ .‬ואין‬ ‫אפשרות לצאת מהענני כבוד ולעשות שם סוכות‪ ,‬דהלא כבר‬ ‫הביא כת"ר בקונטרסיו הנפלאים מדברי חז"ל דכל מקום‬ ‫שהי' מישהו מישראל נמשך לצאת היו הענני כבוד נמשכים‬ ‫אחריו‪ ,‬ואם היו עושים סוכות לשבת בהם חוץ לענני הכבוד ‪-‬‬ ‫מיד היו ענני הכבוד נמשכים מעל הסוכות‪ ,‬ושוב הווין סוכה‬ ‫תחת הסוכה‪.‬‬

‫ואמנם בכה"ג באמת הי' מקום לדון שדווקא הענני כבוד‬ ‫הקבועים מעל מחנות הדגלים הוויין בית של כל השנה כולה‪,‬‬ ‫אבל אם יעשו סוכות חוץ למקום חניית הדגלים ויימשכו‬ ‫עליהן ענני כבוד הלא עננים אלו יהיו זמניים רק לשבעת ימי‬ ‫החג‪ ,‬ולא הווין בית של כל ימות השנה‪ ,‬אין כאן סוכה תחת‬ ‫הבית‪ ,‬ושפיר יוכלו לקיים מצות סוכה באופן כזה?‬ ‫אבל באמת ז"א דאם סוכה תחת הבית לא יהי' כאן‪ ,‬אבל‬ ‫סוכה תחת סוכה [עליונה שצלתה מרובה מחמתה] יהי' כאן‪,‬‬ ‫וגם זה פסול מדאורייתא‪.‬‬ ‫וא"כ למהלך זה של רבנו המבי"ט הלא לא הי' כאן פטור‬ ‫ממצות סוכה‪ ,‬אלא אי אפשות לקיים‪ ,‬כמו מי שדר כל ימיו‬ ‫בבית שאול שא"א לקיים מצות מזוזה דאורייתא‪ ,‬אבל אין‬ ‫כאן פטור‪ .‬וא"כ לא שייך לשאול מה נשתנה סוכה שלא נהג‬ ‫במדבר‪ ,‬דבאמת היו חייבים‪ ,‬אלא שבמצבם תחת ענני הכבוד‬ ‫לא הי' אפשר להם לקיים את המצוה בשום אופן‪.‬‬ ‫ובאמת צריך לדעת למהלך הראשון במבי"ט שם [שכן‬ ‫נהגא מצות סוכה במדבר] איך יכלו לקיים תחת הענני כבוד?‬ ‫ויל"פ בזה‪.‬‬ ‫יואיל נא ידידי שליט"א לעיין בדברי אלו [הנכתבים בחפזון‬ ‫רב‪ ,‬ומקופיא] ולו משפט הבחירה וההכרעה אם נכונים‬ ‫הדברים‪.‬‬ ‫עכ"פ תודה רבה מאד שע"י הקונטרס שלו נתגלו לי דברי‬ ‫המבי"ט זיע"א הנפלאים הללו‪ ,‬ובזכותו של ידידי שליט"א‬ ‫למדתי את כל הפרק שם במבי"ט ‪ -‬ואורו עיני לראות שם‬ ‫מראות אלקים בכל מה שביאר שם‪ ,‬ואכמ"ל בזה כעת‪,‬‬ ‫והשי"ת שנותינו יאריך בטוב ובנעימים להגות בחוקות דת‬ ‫משעשעים‪.‬‬ ‫הנני ידידו עוז מוקירו ומכבדו כרום ערכו הנשגב דושתה"ר‬ ‫ביקרא דאורייתא באהב"ר ואה"ע‬ ‫משה מרדכי הלוי שולזינגר‪.‬‬ ‫(משמר הלוי)‬

‫‪30‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫סוכה‪ ,‬ורק לאחריה ‪ -‬את ארבעה מינים‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬יום הכיפורים הוא עת מלחמה של כלל ישראל עם שרי‬ ‫מעלה (עיין העמק דבר ויקרא טז‪ ,‬כט)‪.‬‬ ‫ואמרו חז"ל‪ ,‬כי המנצחים השבים מן המלחמה היה מנהגם‬ ‫לצאת ולנענע בלולבים‪ ,‬וכמו שמצינו בהולכת הארון בימי דוד‪:‬‬ ‫"ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה'‪ ...‬ובמנענעים" (ש"ב ו‪,‬‬ ‫ה)‪ .‬וכשם שכך היה מנהגם של המנצחים השבים מן המלחמה‪,‬‬ ‫ציותה תורה על נטילת ארבעה מינים‪ ,‬מיד לאחר יום הכיפורים‪,‬‬ ‫להורותנו כי גם אנו כמנצחים השבים מן המלחמה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬דרך שבי המלחמה בשמחה להשתמש בדרכם באהלים‪,‬‬ ‫כשם שעשו בעת שיצאו אל המלחמה‪ .‬ולפיכך נצטווינו לישב‬ ‫בסוכה‪ ,‬לאחר יום הכיפורים‪ ,‬להורות על נצחוננו במלחמה עם‬ ‫שרי מעלה‪.‬‬ ‫"כי בסוכות הושבתי" ‪ -‬כשם שבצאת ישראל ממצרים הלכו הם‬ ‫כבני חייל‪ ,‬חמושים ומזויינים למלחמה‪ ,‬כך נצטווינו לישב בסוכה‬ ‫לאחר יום הכיפורים‪ ,‬אלא שכאן מעשה זה מורה על נצחוננו‪.‬‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫שאלה‪ :‬מדוע האושפיזין באים רק בחג הסוכות ולא‬ ‫בחג הפסח‬ ‫תשובה‪ :‬זה עניני קבלה (ע"פ הזוה"ק [פ' אמור דף קג‬ ‫ע"ב] כשאדם יושב בצל הסוכה באין ז' אושפיזין לדור עמו‬ ‫וצריך לשמוח בכל יום עם האושפיזא של אותו יום‪ .‬וכתוב‬ ‫בשל"ה הקדוש (מס' סוכה עמ' השלום) כשסועד בליו‬ ‫לה או ביום‪ ,‬יש להזמין האושפיזין באמירה בפה כי בלא‬ ‫הזמנה אינם באים‪ .‬כן דייק ביסוד ושורש העבודה [שער‬ ‫י"א פיג] מלשון הזוה"ק‪ .‬וכן אם אין משמח לב עניים אין‬ ‫האושפיזין באים על כן ישתדל להזמין עניים שיצטרפו‬ ‫לסעודתו בימי החג‪ ,‬ואם אין מצויים עניים להזמינם ישלח‬ ‫מאכלים לביתם או יפריש ממונו לצדקה עבורם‪.‬‬

‫(הנצי"ב מוולואז'ין)‬

‫אמרו משמו של הסבא מקלם‪:‬‬ ‫כל מצבו ומדרגתו של האדם תלויים בגישתו וביחסו כלפי‬ ‫העולם הזה‪ .‬אדם הרואה בעולם הזה קבע ועיקר‪ ,‬על נקלה יבוא‬ ‫לידי חטא‪ .‬על כן‪ ,‬כדי להינצל מן החטא‪ ,‬ראשית כל על האדם‬ ‫לקבוע בנפשו כי העולם הזה ארעי ובר‪-‬חלוף‪.‬‬ ‫לפיכך נקבע חג הסוכות מיד לאחר יום הכיפורים‪ ,‬כדי להורותנו‬ ‫שהדרך להינצל מן החטא‪ ,‬שהוא עיקר של יום הכיפורים‪ ,‬היא‬ ‫על ידי עשיית העולם הזה ל"ארעי"‪ ,‬שהוא יסודו ועיקרו של חג‬ ‫הסוכות‪.‬‬

‫שאל‪:‬ה‪ :‬מי שיש לו מקום בסוכתו שיוכל ולישון גם ה�ב‬ ‫נות‪ ,‬האם ראוי שיתן להן לישון בסוכה כדי שגם הם יקימו‬ ‫המצוה כמו שנוטלות לולב ואוכלות בסוכה עד שלבני‬ ‫אשכנז גם מברכות על זה‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬כן‪.‬‬ ‫שאלה ‪ :‬יש שמארגנים בחול המועד לערוך ברכת כ�ה‬ ‫נים המונית בכותל המערבי‪ ,‬ואומרים שיש שם למעלה‬ ‫משלש מאות כהנים שמברכים הן בשחרית והן במוסף‪,‬‬ ‫האם יש ענין לפחות לאנשי ירושלים להתאמץ לנסוע כדי‬ ‫להתברך‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬אם אין ביטול תורה‪.‬‬

‫(המשגיח מפוניבז')‬

‫מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח‪ ,‬כך ישראל‬ ‫יש בהם בני אדם בעלי תורה ובעלי מעשים טובים‬ ‫וכו' (ויק"ר ל)‬

‫כשמנענע האדם בלולב לצד מסויים‪ ,‬הריהו מודה ומהלל את‬ ‫הקב"ה על כל החסד והטוב שמטיב ומשפיע הקב"ה לעולמו‬ ‫מאותה רוח‪.‬‬ ‫הכרת הטובה וההודיה להשי"ת היא מעלה כה גדולה‪ ,‬עד‬ ‫שבזכותה ומכוחה ניתן למנוע רוחות רעות וטללים רעים מלבוא‬ ‫לעולם ותחת זאת להשפיע על העולם אך טוב וחסד מאת השי"ת‬ ‫מקור הברכה‪.‬‬ ‫נמצא שלא פעולת הנענועים כשלעצמה היא הגורמת לכך‪,‬‬ ‫אלא המחשבה והכוונה שנלוות למעשה‪ .‬ואם במחשבה ובכוונה‬ ‫תלוי הדבר ‪ -‬אין לך כוונה גדולה וטובה יותר מאשר הכרת‬ ‫הטובה וההודיה להשי"ת‪.‬‬

‫מכל ארבעת המינים האתרוג הוא המובחר שבהם‪ ,‬שיש בו‬ ‫טעם ויש בו ריח‪ ,‬ואלו הם תלמידי החכמים‪ ,‬המובחרים שבעם‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬דרך העולם לאגוד את שלושת המינים האחרים יחדיו‪,‬‬ ‫ואילו האתרוג לא נאגד עמהם אלא רק בשעת קיום המצוה‪ .‬מיד‬ ‫לאחר קיום המצוה שב האתרוג למקומו‪ ,‬בעוד שלושת המינים‬ ‫האחרים מוסיפים להיות מאוגדים וקשורים יחדיו‪.‬‬ ‫אם תמצי‪ ,‬רמז יש כאן להנהגתו הרצויה והראויה של התלמיד‬ ‫חכם עם המון העם‪ .‬כל העת עליו להיות בפני עצמו וברשות‬ ‫עצמו‪ ,‬ורק לשם קיום מצוה הריהו מתאגד וקושר עצמו‪ ,‬לפי‬ ‫שעה‪ ,‬עם המון העם‪ ,‬ומיד אחר כך שב למקומו‪.‬‬ ‫(חפץ חיים)‬

‫(פניני רבינו יחזקאל)‬

‫"אמר ר' יוסי בר חנינא‪ ,‬מוליך ומביא כדי לעצור‬ ‫רוחות רעות‪ ,‬מעלה ומוריד כדי לעצור טללים‬ ‫רעים" (סוכה לז‪):‬‬

‫ארבעת המינים‬ ‫הקשו הראשונים‪ ,‬לכאו' למה נבחרו דווקא אלו ארבעת המינים‬ ‫שאותם יקחו בחג הסוכות?‬ ‫הרמב"ן (פר' אמור כג‪ ,‬א) כתב טעם לארבעה מינים‪... :‬ועל‬ ‫דרך האמת‪" ,‬פרי עץ הדר" הוא הפרי שבו רוב התאוה‪ ,‬ובו חטא‬

‫כיצד זה נעצרים הרוחות הרעות והטללים הרעים ע"י נענועי‬ ‫הלולב לארבע רוחות השמיים‪.‬‬ ‫ביאר רבי יחזקאל אברמסקי‪:‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫שנתקלל בל"ט קללות‪ ,‬והוא וחיליו גורמים הבאת מקורות רעות‬ ‫על שונאי ישראל בעבור העוון‪ .‬ועל כן כשמנענע יכוין לעצור‬ ‫טללים רעים‪ ,‬כי בחודש זה שזוכין ישראל להרבה מצוות‪ ,‬יש‬ ‫את היכולת להתיש כוחו של הסט"א‪ ,‬ואל זה באים פרי החג‬ ‫המתמעטים בכל יום‪ ,‬להורות כי כך מתמעטים חובות של ישראל‪,‬‬

‫אדם הראשון‪ ,‬שנאמר (בראשית ג‪ ,‬ו) ‪" :‬ותרא כי טוב העץ למאכל‬ ‫וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל"‪,‬‬ ‫והנה החטא בו לבדו ואנחנו נרצה לפניו עם שאר המינים‪.‬‬ ‫וכן בספר "יסוד יוסף" (פרק עה) כתב‪ :‬ידוע שהלולב עם מיניו‬ ‫באים לכפר עוון אכילת עץ הדעת שנעשה על ידי פיתוי הנחש‬

‫ריתחא דאורייתא‬ ‫פטור מצטער בסוכה‬ ‫הגאון הרגאצ'ובי [בצפנת פענח סוכה ו‪,‬ב] יצא לחדש שדין מצטער שנאמר בסוכה‪ ,‬הוא רק קודם שנכנס לסוכה‪ ,‬אבל אם‬ ‫כבר נכנס לסוכה כשאינו מצטער ובאמצע הסעודה נעשה מצטער אינו נפטר‪.‬‬ ‫מצאנו עוד כעין זה ב'שפת אמת' [לד' כח ד"ה במשנה] לחלק בין מצטער קודם שנכנס לסוכה למצטער כשהוא כבר‬ ‫בסוכה‪.‬‬

‫בענין ברכת ליישב בסוכה‬ ‫השו"ע כותב דנהגו שאין מברכין על הסוכה אלא בשעת האכילה‪ .‬ובמ"ב [תרלט‪ ,‬מו] כתב‪ ,‬מנהג העולם כדעת הפוסקים‬ ‫שאין מברכין אלא בשעת האכילה‪ ,‬ואפילו אם יושבים בסוכה קודם אכילה שעה אין מברכין דס"ל שברכה שמברכים אח"כ‬ ‫על האכילה היא פוטרת הכל‪ .‬והיינו דלשיטת ר"ת צריך להמתין עם הברכה עד האכילה‪ ,‬והברכה תפטור את כל מה שקיימו‬ ‫המצווה לפני האכילה‪.‬‬ ‫ולכאורה איך שייך לברך על מה שעבר כבר ובטלה כבר המצווה‪ ,‬והרי גרע בזה יותר מברכת הנהנין דנשאר עכ"פ הנאת‬ ‫מעיו‪ ,‬אבל גבי מצוות איך שייך לברך על העבר‪ .‬וגם לא דמי להא דאמרינן בפסחים שיש מצוות שתקנו בהם לברך אחר קיום‬ ‫המצווה‪ ,‬דהתם תיקנו את כל עיקר הברכה למפרע‪ ,‬דזהו ברכתו‪ .‬אבל כאן הברכה היא ככל הברכות שהם עובר לעשייתן‪,‬‬ ‫א"כ איך יברך עליהם לאחר קיומן‪.‬‬ ‫ויש לחלק בין ברכת הנהנין לברכת המצוות‪ ,‬דדוקא בברכות הנהנין שיסודו הודאה על הטובה וההנאה‪ ,‬לפיכך צריך לברך‬ ‫כל זמן שיש לו הנאה מהדבר והיינו שלא עבר שיעור עיכול‪ ,‬אבל ברכת המצוות אין יסודו מדין הודאה כלל‪ ,‬וע"כ מסברא‬ ‫היה מקום לומר שיהני הברכה אף למפרע‪ ,‬אלא שמ"מ נאמר דין [פסחים ז‪ ]:‬שכל המצוות כולן מברך עליהן ועובר לעשייתן‪.‬‬ ‫ובזה יש לחקור האם מחמת דין זה אין מהני ברכה כלל לאחר המצווה והיא כברכה לבטלה או שלכתחילה לא תיקנו לברך‬ ‫אחריה אבל בדיעבד מהני‪ ,‬ובאמת נחלקו בזה הראשונים דעת הרמב"ם [ אישות ג‪,‬כג] שהיא ברכה לבטלה‪ ,‬אך הגהות אשר"י‬ ‫[חולין פ"א ס"ג] כ' דבדיעבד מהני‪.‬‬ ‫וא"כ לדעת ההג' אשר"י הנ"ל מתבאר הענין בדרך מרווחת‪ ,‬שהברכה על האכילה היא עובר לעשייתן ולכתחילה‪ ,‬וממילא‬ ‫שוב היא מועילה גם למפרע‪ ,‬שהרי מעיקר הדין ברכת המצוות מועילה גם על שעבר‪ ,‬שהרי לא היה הפסק וקיום המצווה היה‬ ‫רצוף עד לאכילה וע"כ כול הכל‪ .‬ועי' בשטמ"ק [ברכות יד‪,‬ב] ומשמע ממנו מפורש כנזכר לעיל‬ ‫(יחלק שלל)‬

‫בפטור ישיבת סוכה להולכי דרכים‬ ‫בסוכה [כו‪,‬א] אמרו דהולכי דרכים פטרוים מן הסוכה‪ .‬ופרש"י "דכתיב בסוכות תשבו‪ ,‬כעין ישיבתו בביתו‪ ,‬כשם שכל השנה‬ ‫אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה‪ ,‬כך כל ימות החג שאינו יום טוב לא הצריכו הכתוב למנוע"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הגר"מ פינשטיין זצ"ל באגרות משה [או"ח ח"ג סי' צג'] יצא בחידוש גדול דהולכי דרכים הפטורים היינו דוקא בדרך סחורה‪,‬‬ ‫שזהו דרכו כל השנה‪ ,‬אבל היוצאים לטיול ולתענוג בעלמא וכדו'‪ ,‬אינם פטורים מן הסוכה‪ .‬וכתב זאת משני טעמים‪ ,‬חדא דזה‬ ‫לא הוה בכלל "תשבו כעין תדורו"‪ ,‬דהוי כמי שבאמצע השנה ישן הרבה פעמים בחצירו‪ ,‬דודאי לא נאמר דבסוכות נמי יכול‬ ‫לעשות כן והוי "תשבו כעין תדורו"‪ ,‬וה"נ הכא‪ .‬וטעם זה לכאורה אינו מובן דמ"מ דהיום הדרך הוא לצאת לטיול‪ ,‬א"כ מאי גרע‬ ‫מסחורה‪ ,‬דכיון דהוה דרכו הוה בכלל "תשבו כעין תדורו" ופטור מן הסוכה‪.,‬‬ ‫עוד כתב מטעמא דגמ' במנחות [מא‪,‬א] דרב קטינא מיכסי בסדינא ואמר ליה מלאך דבזמן דאיכא ריתחא ענשינן עליה‪,‬‬ ‫הרי חזינא כיון דמפקיע עצמו ממצות עשה יש כאן דררא דאיסור דבעידן ריתחא ענשינן עליה‪ ,‬וא"כ היוצאים לטיול בעלמא‬ ‫דפטורים מן הסוכה‪ ,‬מ"מ לאו שפיר קעבדי דמפקיעים עצמם ממצות עשה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫ולכאורה אין הנידון דומה לראייה‪ ,‬דהתם הרי לבש תקופה ארוכה סדין שפטור מציצית‪ ,‬א"כ מראה עצמו כמפקיע המצווה‪,‬‬ ‫אבל כאן היה בסוכה‪ ,‬ורק באקראי יוצא גם לטיול ו"תשבו כעין תדורו" כתיב‪ ,‬ודמי לשח עם חבירו חוץ לסוכה דלא נאמר‬ ‫דיש כאן הפקעת עשה דענשינן עליה בעידן ריתחא‪ .‬ונראה דמש‪,‬כ רש"י "הולכי בדרך סחורה" לא בא לאפוקי הולכים בטיול‬ ‫בעלמא‪ ,‬והא דנקט 'סחורה' הוא לא דוקא‪.‬‬ ‫(קובץ הערות להגרי"ש זצוק"ל)‬

‫‪32‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫על תיקונה‪ ,‬ולולי זה צריך להתגלגל שוב לעולם כדי להשלים‬ ‫את החסר לו‪.‬‬ ‫הקשו רבותינו ז"ל איך יתכן שאדם יוכל לקיים כל המצוות‬ ‫כולם‪ ,‬הרי חלקם שייכים רק לכהנים‪ ,‬חלקם שייכים ללויים‪,‬‬ ‫לישראלים‪ ,‬לנשים‪ ,‬ולא יתכן אדם אחד שיוכל לבדו לקיים את‬ ‫כל תרי"ג המצוות? ותרצו‪ ,‬כאשר עם ישראל באחדות נחשבים‬ ‫לגוף אחד‪ ,‬וכמו שאדם מניח תפילין בזרועו נחשב שכל גופו‬ ‫מניח תפילין‪ ,‬כן כאשר יהודי אחד מקיים מצוה‪ ,‬נחשב כאילו כל‬ ‫ישראל קיימו את המצוה ההיא‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬לאחר יום כיפור שכל אחד חזר בתשובה‪ ,‬וקיבל על‬ ‫עצמו לקיים כל התורה כולה‪ ,‬כאשר נוטל את ארבעת המינים‬ ‫המסמלים את אחדות עם ישראל‪ ,‬כפי שדרשו חז"ל שכל מין‬ ‫מסמל חלק מעם ישראל‪ ,‬בזה גורם לעצמו שהמצוות שאחרים‬ ‫מקיימים כאילו הוא קיים‪ .‬וזוהי הכוונה ‪" -‬כאילו קיים כל התורה‬ ‫(אוצרות התורה)‬ ‫כולה"‪.‬‬

‫וכן מתמעטים מלאכי החבלה הנעשים מעבירות‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫חז"ל (אבות ד‪ ,‬יא)‪ :‬עשה עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד‪.‬‬ ‫וכן כתב בספר "פנים יפות" (פר' אמור)‪ :‬אמרו חז"ל (בר"ר טו‪,‬‬ ‫ח) כי עץ הדעת הוא אתרוג שעל ידו נטרד מגן עדן‪ ,‬וכו'‪ .‬ושמעתי‬ ‫רמז למה שנאמר (תהלים לו)‪" :‬אל תבואני רגל גאוה"‪ ,‬ר"ת אתרג‪,‬‬ ‫"ויד רשעים אל תנידני"‪ ,‬היינו שלא אצטרך להיות נטרד בארץ‬ ‫נוד‪ ,‬קדמת עדן‪ ,‬כפירוש רש"י שם וכו'‪.‬‬ ‫ויש רמז בכל ארבעת המינים שבאו לתקן חטא עץ הדעת‬ ‫ כתוב "עץ הדעת טוב ורע"‪ ,‬כשתסיר מספר "רע" ‪ 270‬מ"עץ‬‫הדעת" ישאר מספר "עץ הדר"‪ ,‬שהוא טוב בלא רע כלל‪ .‬וכן "עץ‬ ‫הדעת" הוא מספר ‪" -‬ערבי נחל" (ע"ה)‪ ,‬ומספר "עץ אבות" (ע"ה)‪.‬‬ ‫וכן כפות תמרים‪" ,‬תמר" הוא מספר "עץ הדעת" (ע"ה)‪.‬‬ ‫וזה שכתבו רבותינו (שעה"כ ענין סוכות דרוש ה)‪" :‬עץ עבות"‬ ‫הוא רמז לג' אבות‪ ,‬כי "עץ" הוא גימטריא "אברהם יצחק ויעקב"‬ ‫(עם הכולל) שהם תיקון חטא עץ הדעת‪ .‬הרי שד' מינים אלו הם‬ ‫רומזים בתיקון חטא עץ הדעת‪ ,‬כן שלשה מצות סוכה ושמחה‬ ‫וחגיגה עם הכולל עולה כמספר דעת וכו'‪...‬‬ ‫בספר "שיח יצחק" (פר' אמור) כתב‪ :‬כתוב בפסוק "ולקחתם‬ ‫לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" שואל המדרש וכי ראשון הוא‬ ‫והלא ט"ו הוא? נראה לתרץ‪ ,‬הנה אמרו רבותינו‪ ,‬שהעץ שאכל‬ ‫אדם הראשון ממנו אתרוג היה‪ ,‬שכתוב באבות דר' נתן (פ"א)‬ ‫בשעה שרצה אדם הראשון לאכול מן העץ‪ ,‬צווח העץ‪" :‬אל‬ ‫תבואני רגל גאוה" (תהלים לו)‪ ,‬שהוא ר"ת אתרג‪ .‬וכתוב בשל"ה‬ ‫(מסכת יומא)‪ ,‬שחובה על כל אדם לתקן חטא אבותיו‪( ,‬עיין‬ ‫בדבריו על דברי הגמרא [ברכות ג‪ ]:‬כינור היה תלוי למעלה‬ ‫ממיטתו של דוד)‪ .‬והיות שבפרי הלזה חטא אדם הראשון‪ ,‬על‬ ‫כן ניתן לדורותיו מצוה זו לתקן חטא הראשון שחטא אדם ביום‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫וזה פירוש הכתוב‪" :‬ולקחתם לכם ביום הראשון" ‪ -‬בשביל יום‬ ‫הראשון של אדם‪ ,‬והאות ב' של תיבת "ביום" פירושו 'בעבור'‪,‬‬ ‫כלומר בעבור שחטא בפרי זה ביום הראשון‪ ,‬ובו בדבר צריכים‬ ‫לתקן‪ ,‬על כן תקחו "פרי עץ הדר"‪ .‬ומיושב קושיית המדרש למה‬ ‫נאמר ראשון‪( .‬ומסיים שוב ראיתי בספר "מאמר השכל" להראב"ן ז"ל‬ ‫במצות האתרוג שכתב כן‪ ,‬וכן בהקדמת שו"ת "בית אפרים" או"ח)‪.‬‬

‫"ולקחתם לכם ביום הראשון"‬ ‫כידוע‪ ,‬נוטלים ארבעה מינים‪ ,‬וכוללים אותם יחד בברכת "על‬ ‫נטילת לולב"‪ .‬ומדוע מזכירים בברכה את הלולב לבדו? משום‬ ‫שהוא הגבוה והניכר מכולם‪ .‬ועוד‪ ,‬שאמרו חז"ל שכמו שהתמר‬ ‫יש לו רק לב אחד (גזע אחד‪ ,‬בלי פיצול ענפים)‪ ,‬כך ישראל יש‬ ‫להם לב אחד לאביהם שבשמים‪.‬‬ ‫וכתב הרב "אורחות חיים" זצ"ל‪ ,‬שהתורה הקדושה רמזה‬ ‫שהברכה תהיה על נטילת לולב לבדו‪ .‬כי "ולקחתם לכם ביום"‪,‬‬ ‫ראשי תיבות לולב!‬ ‫(אורחות חיים)‬

‫"ולקחתם לכם ביום הראשון"‬

‫(אוצרות התורה)‬

‫המקיים ד' מינים כאילו קיים כל התורה כולה‬ ‫בעל ה"רוקח" כותב‪ :‬באותיות "לולב" יש רמז לתורה‪ .‬תורה‬ ‫שבכתב מתחילה באות ב ‪" -‬בראשית" ומסיימת באות ל "לעיני‬ ‫כל ישראל"‪ .‬והנ"ך מתחיל באות ‪ -‬ו "ויהיה אחרי מות משה"‪,‬‬ ‫ומסיים באות ל' "ויעל" ‪ -‬הרי אותיות "לולב"‪ .‬ולזה לולב גימטריא‬ ‫חיים ‪ -‬דאין חיים אלא תורה‪.‬‬ ‫בשו"ת מהרי"ל וויל (סי' קצא‪ .‬הובא ב"באר היטב" תרמ"ה‪,‬‬ ‫ט) כתב‪ :‬אתרוג גימטריא תר"י‪ ,‬בצירוף ג' מינים האחרים עולה‬ ‫תרי"ג‪ .‬לומר לך כל המקיים מצות ד' מינים כאילו קיים כל התורה‬ ‫כולה‪.‬‬ ‫*‬ ‫יש להתבונן‪ ,‬מדוע המקיים מצות ארבעת מינים כאילו קיים‬ ‫כל התורה כולה?‬ ‫נראה לבאר‪ ,‬הנה ידוע כי חובת כל איש ישראל לקיים את כל‬ ‫מצוות התורה‪ ,‬כולל כל תרי"ג מצוות‪ ,‬ואז נשמתו מושלמת ובאה‬ ‫‪33‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫חז"ל דרשו "ביום הראשון ‪ -‬ראשון לחשבון עוונות"‪ .‬ותמוה‪,‬‬ ‫וכי מיום הכיפורים ועד חג הסוכות לא היה רגע אחד של בטלה‪,‬‬ ‫לא היה דיבור אחד שאינו הגון‪ ,‬לא נעברה חלילה כל עבירה?‬ ‫ואם אמנם היו הימים קודש להתעלות ולהכנה לחג‪ ,‬מדוע דווקא‬ ‫בחג הקדוש ייעשו חטאים ועוונות?‬ ‫ופירש הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל בספרו "קדושת‬ ‫לוי"‪ :‬כידוע‪ ,‬בתשובה מיראה זדונות נעשות כשגגות‪ ,‬ובתשובה‬ ‫מאהבה נעשות זדונות כזכויות‪ .‬מתחילת חודש אלול החל‬ ‫תהליך של תשובה מיראה‪ ,‬מפחד יום הדין הממשמש ובא‪ ,‬אשר‬ ‫בו "מלאכים יחפזון‪ ,‬וחיל ורעדה יאחזון‪ ,‬ויאמרו הנה יום הדין‪,‬‬ ‫לפקוד כל צבא מרום בדין‪ ,‬כי לא יזכו בעיניך בדין" ‪ -‬ומה יאמרו‬ ‫בני האדם קרוצי חומר! והתשובה מיראה הגיע לשיא בחרדת‬ ‫תקיעת השופר‪ ,‬והעפילה לגבהים ברעדת יום הכיפורים‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬בתשובה מיראה הזדונות נחשבות כשגגות‪ ,‬ואנו‬ ‫מבקשים ביום הכיפורים שהקדוש ברוך הוא ישליך במצולות‬ ‫ים כל חטאותינו‪ ,‬ולא יסתכל גם אל אותן שגגות‪ ,‬יתעלם מהן‬ ‫ולא יפקדן‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬בסוכות מגיע "זמן שמחתנו"‪ .‬זהו חג האסיף‪ ,‬בו אנו מודים‬ ‫ומהללים לה' על הזכיה בדין‪ ,‬ועל כל הטובות אשר גמלנו‪ .‬למול‬ ‫אותן טובות חשים אנו בושה על התנהגותינו וכפיות טובתינו‪,‬‬ ‫ושבים בתשובה מאהבה‪ .‬ובתשובה מאהבה‪ ,‬כאמור‪ ,‬הזדונות‬ ‫נחשבות לזכויות‪ .‬לפיכך‪ ,‬מבקשים אנו שישלו אותם ממצולות‬


‫בלשון מדה אחרת היתה לו‪ ,‬שהיה זה אצלו בגדר מידה שנהג‬ ‫בה לאורך כל הדרך‪ .‬ולכן אצלו היה מותר לעשות כן אף בעניני‬ ‫מצוות ולא היה צריך לנהוג בדרכו של שמאי‪.‬‬ ‫אולם מי שבצרכיו האישיים דואג להכין הכל מראש‪ ,‬ורק בעניני‬ ‫המצוות משאיר הכל לרגע האחרון‪ ,‬זהו זלזול במצוות‪.‬‬

‫ים‪ ,‬ויוסיפו אותם למנין זכויותינו‪ .‬לכן זהו "ראשון לחשבון‬ ‫עוונות!"‪...‬‬ ‫(ר' לוי יצחק מברדיצ'וב)‬

‫הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל סיפר על יהודי שהיה‬ ‫מגיע לבית הכנסת בחג הסוכות והיה מראה אתרוגו לאחרים‬ ‫ושואלם כמה שילם עליו‪ ,‬ולאחר שענו לו שבודאי שילם עליו‬ ‫הון מפולפל‪ ,‬היה מתפאר בפניהם ששילם עבורו סכום פעוט‪,‬‬ ‫וכששאלוהו היאך הוא השיג במחיר נמוך כ"כ אתרוג יפה זה‪,‬‬ ‫ענה שהוא ממתין עם קניית האתרוג עד ערב החג כשהסוחרים‬ ‫דחוקים לסיים למכור את הסחורה שנותרה ברשותם‪ ,‬ומחיר‬ ‫האתרוגים אז נמוך ביותר‪.‬‬ ‫מעשה זה חרה להגרש"ז זצ"ל מאד‪ ,‬עד שפעם אחת ניגש אליו‬ ‫ואמר לו כך‪ :‬הגמ' מספרת במס' ביצה (טז‪ ,‬א) על שמאי הזקן‬ ‫שמיום ראשון בשבוע כבר היה מתכונן לשבת‪ ,‬מצא בהמה נאה‬ ‫היה קונה אותה לשבת‪ ,‬ואח"כ אם מצא בהמה אחרת נאה הימנה‬ ‫היה מניח את השניה לשבת ואוכל את הראשונה‪" ,‬אבל הלל הזקן‬ ‫מדה אחרת היתה לו"‪ ,‬שהיה אומר ברוך ה' יום יום‪ ,‬ובוטח בה'‬ ‫שימציא לו בערב שבת בהמה נאה לשבת‪.‬‬ ‫והנה הדבר לכאורה צריך ביאור‪ ,‬מדוע לא נהג הלל כמנהגו‬ ‫של שמאי‪ ,‬שלכאורה הנהגתו נראית טובה יותר? אלא‪ ,‬לכשנדייק‬ ‫בדברי הגמ' "מדה אחרת היתה לו" נראה שמנהג זה של הלל לא‬ ‫היה אך ורק במצוות אלא אף בעניני עצמו וכגון שכשהיה קונה‬ ‫לעצמו חפצים לא היה מתכונן לכך מראש אלא רק כשהיה צריך‬ ‫לכך‪ ,‬וזהו הלשון "היתה לו" גם בענינים גשמיים‪ .‬וזו גם הכוונה‬

‫(מפי השמועה‪ ,‬נדפס בספר הזכרון "מבקשי תורה")‬

‫"והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים‬ ‫ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות‬ ‫ולחוג את חג הסכות‪ .‬והיה אשר לא יעלה מאת‬ ‫משפחות הארץ אל ירושלים להשתחות למלך‬ ‫ה' צבאות ולא עליהם יהיה הגשם ואם משפחת‬ ‫מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה‬ ‫המגפה אשר יגף ה' את הגוים אשר לא יעלה לחוג‬ ‫את חג הסוכות‪ .‬זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת‬ ‫כל הגוים אשר לא יעלו לחוג את חג הסכות" (זכריה‬ ‫יד ‪ -‬הפטרה)‬

‫יש להתבונן‪ :‬הלא אין הגויים מצווים לחוג את חג הסוכות‪,‬‬ ‫מדוע א"כ הם יענשו שלא יעלו לחוג את חג הסוכות?‬ ‫ועוד‪ ,‬הלא נבואה זו מדברת על ביאת המשיח‪ ,‬באחרית הימים‪,‬‬ ‫שאז יתגלה כבוד שמים‪ ,‬ומלכותו בכל משלה‪ ,‬ומלאה הארץ‬ ‫דעה את ה' וכל בני בשר יקראו בשמו הגדול ‪ -‬אם כן כיצד יתכן‬

‫ריתחא דאורייתא‬ ‫"ולקחתם לכם ביום הראשון וגו'"‬

‫(ויקרא כג‪ ,‬מ)‬

‫לא דחתה שהמדובר כשהגביהו קודם עלות השחר ועל כן‬ ‫לא יצא אז ‪ -‬ומכאן שאף אם הגביהו קודם זמן חיובו יצא!‬ ‫אולם בספר מקראי קודש להגאון רבי צבי פסח פראנק‪,‬‬ ‫רבה של ירושלים (סוכות ב'‪ ,‬סימן א')‪ ,‬הביא בשם חכם אחד‬ ‫לדחות ראיה זו‪ :‬כי הגמרא לא יכלה להעמיד בכגון שהגביה‬ ‫את הלולב קודם עלות השחר‪ ,‬כי גם ביום טוב שלא חל‬ ‫בשבת אסור בלילה ליטול את הלולב‪ ,‬משום מוקצה‪ ,‬שהרי‬ ‫אז אינו זמן קיום המצוה‪ .‬אמנם נכדו‪ ,‬הגאון רבי יוסף כהן‪,‬‬ ‫אב"ד ירושלים‪ ,‬דחה את דברי אותו חכם ואמר שאפשר שאם‬ ‫מוציאו לצורך קיום המצוה ביום ‪ -‬אף שעתה לילה וטרם‬ ‫הגיע זמן המצוה‪ ,‬אין עליו שם מוקצה‪ ,‬והביא 'קצת ראיה'‬ ‫לדבריו מן הירושלמי‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬בשו"ת "בנין שלמה" להגאון רבי שלמה הכהן מוילנא‬ ‫(סימן מח)‪ ,‬כתב בשם הגאון רבי ישראל סלנטר‪ ,‬שאם אדם‬ ‫נטל לולב ומיניו קודם עלות השחר ונותרו בידו עד אחר‬ ‫עלות השחר ‪ -‬לא יצא ידי חובתו‪ ,‬עד שיניח אותם מידו‬ ‫ויחזור ויטול אותם לאחר הנץ החמה‪ ,‬שכן עיקר המצוה היא‬ ‫הנטילה וכאשר נטל ‪ -‬עדיין לא הגיע זמן החיוב‪.‬‬ ‫אך מאידך כתב הנצי"ב מוולוז'ין בשו"ת "משיב דבר" (סימן‬ ‫א') שיצא ידי חובה בנטילה זו‪ ,‬אף שהיתה קודם זמן החיוב‪,‬‬ ‫ואין צריך נטילה אחרת‪ ,‬שכן אין צריך מעשה נטילה כלל‪,‬‬ ‫אלא עצם זה שהמינים אחוזים בידו ‪ -‬זו ה'לקיחה'‪.‬‬

‫רבים מהאחרונים דנו בגדר מצות "ולקחתם לכם"‪ :‬האם‬ ‫בהחזקת הלולב בידו הוא מקיים את המצוה‪ ,‬או שמא גם‬ ‫עצם הלקיחה היא מגוף המצוה? לחקירה זו יש כמה וכמה‬ ‫השלכות הלכתיות‪ ,‬כפי שיתברר‪.‬‬ ‫בספר "בכורי יעקב" (לבעל "ערוך לנר") הסתפק בענין אדם‬ ‫שנטל לולב קודם עלות השחר‪ ,‬ועדיין הוא בידו עד אחר הנץ‬ ‫החמה‪ ,‬ואחר כך הניחו מידו‪ ,‬האם צריך שוב לחזור וליטלו?‬ ‫ושורש הספק הוא‪ :‬האם נאמר שהלקיחה היא המצוה‪,‬‬ ‫דהיינו‪ :‬שיטלו ויביאו לידו‪ ,‬ולכן צריכה הלקיחה להיעשות‬ ‫בעת החיוב דוקא‪ ,‬ואם כן בנדון שלפנינו שהלקיחה היתה‬ ‫קודם עלות השחר ‪ -‬לא יצא‪ ,‬או שמא מצות הלקיחה היא רק‬ ‫שיהיה הלולב בידו‪ ,‬וכאשר הלולב נמצא בידו בזמן החיוב ‪-‬‬ ‫יצא‪ ,‬אלו שני צדדי הספק‪.‬‬ ‫והוא מביא ראיה מן הגמרא (סוכה מב‪ ).‬שאביי אמר על‬ ‫דברי רבי יוסי במשנה‪ ,‬שמי ששכח והוציא את הלולב לרשות‬ ‫הרבים ביום ראשון של חג פטור משום שהוא טועה בדבר‬ ‫מצוה ‪ -‬שאין זה אלא לפני שיצא בו‪ ,‬אבל אם כבר יצא בו‬ ‫יהיה חייב אף לרבי יוסי‪ ,‬שהרי כבר אינו טרוד בדבר מצוה‪,‬‬ ‫והקשו על אביי‪" :‬הא מדאגבהא נפיק ביה?"‪ ,‬כלומר‪ :‬איך יתכן‬ ‫שיוציא את הלולב לרשות הרבים לפני שיצא ידי חובה‪ ,‬והרי‬ ‫ברגע שהגביה את הלולב ברשות היחיד כבר יצא?‪ ,‬והגמרא‬

‫(כמוצא שלל רב)‬

‫‪34‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫שהאומות לא יבואו לחוג את חג הסוכות‪ ,‬למה יסרבו וימאנו‬ ‫להשתחוות למלך ה' צבאות?‬ ‫אלא ביאר רבי חיים זייצ'יק זצ"ל (בספרו אור חדש)‪ :‬השאלה‬ ‫השניה היא ישוב לשאלה הראשונה‪ ,‬כי היא הנותנת‪ ,‬כיון שאז‬ ‫בימות המשיח‪ ,‬תתרבה הדעת ואור ה' יאיר על פני כל העולם‬ ‫כולו‪ ,‬ואור זה ישפיע על כל יושבי תבל‪ ,‬ולכן החיוב להשתחוות‬ ‫למלך עליו חל אף על אלו שאינם מצווים בהלכה‪ ,‬כי הם מצווים‬ ‫עתה מצד ההכרה בו יתברך‪.‬‬ ‫אלא שהשאלה השניה טעונה ביאור רב‪ ,‬אחר שמכירים הם את‬ ‫האמת‪ ,‬מדוע אין הם באים להכנע לפניו ולהשתחוות אליו‪.‬‬ ‫ביאר הדבר‪ ,‬כיון שהתרגלו לחיות כל ימיהם בשגיאות‬ ‫ובטעויות‪ ,‬לכלכו את גופם ואת נפשם בכל דבר מאוס‪ ,‬נעדרת‬ ‫כבר מהם הברירה לבחור בטוב‪ ,‬רוצים הם לשוב ואינם יכולים‪,‬‬ ‫רוצים לשלוט על גופם ונפשם ואינם מסוגלים‪ ,‬כל אבריהם‬ ‫נתחנכו לרוץ למקומות עבירה‪ ,‬הרגל נעשה לטבע‪ ,‬ואינם יכולים‬ ‫להשתנות!?‬ ‫ולכן כאשר לעתיד יתבעו אומות העולם לקבל שכר‪ ,‬יצוום‬ ‫הקב"ה לקיים מצות סוכה‪ ,‬והולכים הם לקיים והקב"ה מקדיר‬ ‫חמה כתקופת תמוז‪ ,‬ומי כל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא‪.‬‬ ‫הם רוצים באמת לקיים מצוות‪ ,‬כי רואים הם את האמת‪ ,‬אך‬ ‫כיון שהתרגלו בעבירות‪ ,‬התרגלו לפנק את יצרם בעוה"ז‪ ,‬אינם‬ ‫יכולים להפרד בנקל ממה שהתרגלו אליו‪.‬‬ ‫וזהו כוונת חז"ל "רשעים אפילו על פתחו של גהינום אינם‬ ‫חוזרים בתשובה" (ערובין יט‪ ,).‬אין הכוונה שאינם רואים את‬ ‫האמת‪ ,‬אלא רואים הם בעיניהם את הגהינום המר והאיום‪ ,‬אולם‬ ‫הגוף והטבע שהורגל לרע מונעים מהם את האפשרות והיכולת‬ ‫לחזור‪ ,‬וכבר אינם שולטים בעצמם‪.‬‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫שאלה‪ :‬מי שסיכך בטעות בסכך של חבירו‪ ,‬ואח"כ‬ ‫כשנודע לו פייסו ומחל לו האם יכול לישב בסוכה זו‪ ,‬או‬ ‫שיש לחוש בכה"ג משום תעשה ולא מן העשוי?‬ ‫תשובה לכאורה יש לחוש‪.‬‬ ‫טעמו של מרן הגר"ח שליט"א נראה משום שהביאור‬ ‫הלכה סימן יא' ס"ו ד"ה מצמר גזול הסתפק אי גזל ציצית‬ ‫ואח"כ נתנם לו הלה במתנה‪ ,‬אי מתכשר או לא‪ .‬והביא‬ ‫שכעין זה יש להסתפק לגבי לולב ולא הכריע‪ .‬אמנם לכאו'‬ ‫יש לדון דהכא יש מקום נוסף להתיר והיינו עפ"י מה שנסו‬ ‫תפק הביאור הלכה בסימן תרל"ז בד"ה לא יצא‪ ,‬אם בסוו‬ ‫כה גזולה באופן שהגזלן אינו יוצא‪ ,‬גם אחרים לא יצאו‬ ‫בה‪ ,‬וכתב צד להקל משום "דהלא אינו מתכיון לגוזלו‪ ,‬וגם‬ ‫אפשר דדעת בעה"ב להרשות לזה האחר שישב בסוכתו‬ ‫דניחא ליה לאיניש דליעבד מצווה בממוניה"‪ .‬וא"כ הכא‬ ‫שלא גזלו ממש‪ ,‬אלא בטעות לקח מה שאינו שלו יש‬ ‫להתיר משום האי סברות‪ ,‬ובפרט שבאמת חזינן שלבו‬ ‫סוף נתפייס הבעה"ב‪ ,‬ושדרנא כל דברי אלו קמיה דמרן‬ ‫שליט"א והשיב לי‪ :‬יפה כתבת‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬בבהרמ"ז דסוכות האם אומר גם הרחמן ליו"ט‬ ‫(חוץ מהרחמן הוא יקים)‬ ‫תשובה ‪ :‬כן‬

‫(אוצרות התורה)‬

‫שאלה‪ :‬מי שנוסע בחוה"מ סוכות באוטובוס בתוך העיר‬ ‫באופן שאין לו פטור עוברי דרכים‪ ,‬והתחילו לרדת גשו‬ ‫מים עזים שאילו היה בסוכה היה יכול לעזוב את הסוכה‬ ‫ולאכול בבית‪ ,‬האם גם כשהוא באוטובוס יהיה מותר לו‬ ‫לאכול ולישון כל עוד שלא פסקו הגשמים‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬לא‬ ‫ובפשיטות טעם הפסק הוא‪ ,‬שאין ירידת גשמים מתיר‬ ‫של אכילה חוץ לסוכה‪ ,‬אלא שהוי מצטער לאכול בסוכה‪,‬‬ ‫אבל הכא שבין כך אינו יכול לאכול עכשיו בסוכה‪ ,‬ובכל‬ ‫זאת אסור מה שייך להתיר לו משום מצטער לאכול בסוו‬ ‫(מחשבת עם)‬ ‫כה ודוק‪.‬‬

‫שבת חול המועד‬ ‫איתרמי פעם (בארה"ב) שישב רבינו (כ"ק מרן אדמו"ר‬ ‫מסאטמאר זצוק"ל) בשולחנו הטהור (בחוה"מ סוכות) ונתעוררה‬ ‫השאלה בשבת שחל בסוכות אם יש להקדים ולומר קודם "שלום‬ ‫עליכם" או להקדים ולומר "תיבו תיבו אושפיזין עליאין" ורב‬ ‫אחד שישב שם רצה לומר שבודאי אומרים קודם "שלום עליכם"‬ ‫כיון שהמלאכים באים בכל ליל שבת משא"כ האושפיזין באין‬ ‫רק בחג הסוכות‪ ,‬והוי כמו שאמרו ז"ל תדיר ושאינו תדיר תדיר‬ ‫קודם‪ .‬וענה רבינו על זה "וכי מה אתם חושבים שהן המה אותם‬ ‫המלאכים הבאים בכל ליל שב"ק‪ ,‬לא כן הדבר כ"א לפי התנהגות‬ ‫האדם בכל משך ימי השבוע כן הם המלאכים ששולחים אליו"‪,‬‬ ‫(וואס מיינט איר יעדע וואך קומען די זלעבע מלאכים‪ ,‬ווי אזוי‬ ‫דער מענטש פירט זיך אויף א גאנצע וואך אזעלכע מלאכים‬ ‫שטעלט מען אים צו)‪.‬‬ ‫אגב‪ ,‬כדאי לציין שמנהגו של רבינו (כ"ק מרן האדמו"ר‬ ‫מסאטמאר זצוק"ל) היה להקדים ולומר "תיבו תיבו אושפיזין‬ ‫עילאין" קודם שאמ רהחרוז "שלום עליכם"‪ ,‬ורבינו ז"ל אמר דבר‬ ‫נחמד בטעמא דמילתא‪ ,‬כי אנן קיימ"ל (סנהדרין צ"ג גדולים‬ ‫צדיקים יותר ממלאכי השרת‪ ,‬ולכן מהראוי להקדים לקבל את‬ ‫הצדיקים לפני המלאכים ודפח"ח‪.‬‬

‫בין שבילי המוסר‬ ‫ושמחת בחגך והיית אך שמח‬ ‫בכל שנה בעת "שמחת בית השואבה" שנערכה בבית מדרשו‪.‬‬ ‫היה מספר הרה"ק רבי אהרון מקרלין זי"ע את הסיפור הבא‪:‬‬ ‫בעיירה אחת לא רחוק מקרלין‪ ,‬חיו שני אנשים‪ .‬האחד "מתו‬ ‫נגד" עשיר מופלג‪ .‬היה לו הכל ולא היה חסר שום דבר‪ ,‬רק דבר‬ ‫אחד אין לו‪ :‬אין לו שמחה בלב! הוא תמיד מלא מרירות וכעס‪,‬‬ ‫ובשבת קודש עת היה יושב עם משפחתו היו נשמעים מביתו‬

‫(מושיען של ישראל ‪ -‬סאטמאר)‬

‫‪35‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫סחורה כזאת‪ .‬אמר לי מלאך המוות‪" :‬אני מודה לך מעומק הלב ח‬ ‫‪ ,‬סכת לי עבודה ואנרגיה‪ .‬ולאות הוקרה‪ ,‬אני נותן לך במתנה את‬ ‫העצים של בית הקברות" הנה אתה רואה‪ :‬פ"נ‪ ,‬פ"נ‪.‬‬ ‫כמו חיצים חדרו דברי החסיד לליבו של הגביר‪ ,‬והוא התחיל‬ ‫לבכות מעומק הלב‪ ...‬לבסוף הוא אמר לחסיד‪ :‬מה אני יכול לעו‬ ‫שות? אני לא יכול להוציא את העצבות מהלב שלי‪ .‬תסביר לי‪:‬‬ ‫לי יש הכל ואין לי שום שמחה‪ .‬ואתה‪ ,‬אין לך כלום‪ .‬אז מאיפה‬ ‫את לוקח את כל השמחה הזאת? אמר לו החסיד בוא איתי מחר‬ ‫"לשמחת בית השואבה" אצל הרבי ושם תילמד מה היא שמחה‬ ‫אמיתית‪ ,‬ובפרט בחג הסוכות‪ ,‬הגיעו הם למחרת לרבי בעת השו‬ ‫מחה‪ ,‬פנה אליו הרבי ואמר‪ :‬ושמחת בחגיך ‪ -‬בחג חייבים לשמוח‪.‬‬ ‫והיית אך – אבל מה עושה אדם שהוא כעוס וזעוף וכל היום הוא‬ ‫מתענה‪ :‬אך אך ! שמח – חייבים להיכנס כל כך בשמחה עד שמיו‬ ‫מלא כל העצבות ומרירות מסתלקין ובטילים ממנו‪....‬‬

‫צעקות וטרוניות‪ ,‬וכמובן הם לא שרים זמירות‪ ,‬מפני שלא מוכרו‬ ‫חים‪ .‬הרי זה לא דין‪ ...‬והשני באותו הרחוב‪ ,‬מול ביתו של העשיר‬ ‫התגורר ה"חסיד" עני ואביון‪ ,‬בקושי יש לו מה לאכול‪ ,‬אבל תמיד‬ ‫הוא בשמחה‪ .‬ובביתו היה תמיד נשמעים שירות ותשבחות‪ ,‬וזמיו‬ ‫רות שבת שהיו ערבים ומגיעים לאזני כל הרחוב ‪ ,‬המתנגד הזה‬ ‫חוץ מכך שהיה במרירות עצמית וללא שמחה‪ ,‬כאב וחרה לו מאד‬ ‫איך יכול להיות שכזה עני מרוד כל הזמן שמח‪ ,‬ואילו אני שיש לי‬ ‫כל טוב‪ ,‬הנני מלא כעס ומרירות‪.‬‬ ‫בכל ימות השנה הצליח איכשהו המתנגד להעביר מליבו את‬ ‫הרהורי הקנאה בחסיד זה‪ ,‬אך עם הגיע חג הסוכות כשכולם יושו‬ ‫בים בסוכותיהם בחצרות הבתים‪ .‬הדבר לא נתן לו מנוח‪ ,‬בסוכתו‬ ‫אווירת נכאים‪ ,‬ואילו ממול בסוכת שכינו העני‪ ,‬אווירת יום טוב‬ ‫ושמחה עד לב השמים‪ .‬שנה אחת החליט מרוב קנאה ושנאה‪:‬‬ ‫אין לי כוח לעבור עוד פעם "סוכות" כזה ‪ ,‬אני מוכרח לעשות‬ ‫משהו כנגדו‪ ,‬אני לא אתן שלחסיד זה יהיה סוכה ‪ .‬ומכיוון שהוא‬ ‫היה עשיר גדול מאד‪ ,‬וכמעט כל פרנסת אנשי העיר הייתה תלויה‬ ‫בו‪ ,‬אמר הוא לכולם‪" :‬מי שייתן אפילו חתיכת עץ אחת לחסיד –‬ ‫העני ‪ ,‬יפסיד את עבודתו"‪ .‬ומפני שלעני זה לא היה אף פעם כסף‬ ‫לקנות עצים לסוכה‪ ,‬ומידי שנה היה אוסף מכל שכניו ומכריו עוד‬ ‫קרש ועוד קרש‪ ,‬בשנה זו לא הצליח להשיג אף לא קרש אחד!‬ ‫לכל מי שהיה מבקש בעירו הייתה בקשתו חוזרת ריקם מכיוון‬ ‫שאף אחד לא רצה לסבך את עצמו ופרנסתו בגלל הוראתו של‬ ‫העשיר‪.‬‬ ‫הולכים ומתקרבים הימים לחג‪ ,‬והחסיד אינו יודע מה לעשות!‬ ‫איפה הוא יישב עם משפחתו בחג בעוד הוא חושב ומהרהר לעו‬ ‫צמו‪ ,‬פתאום הבריק לו רעיון‪ :‬בפאתי העיר עומדת לה "בית הקו‬ ‫ברות" ושם בחצר מונחים בערימה מאות קרשים ועליהם כתוב‬ ‫פ"נ‪ ,‬פ"נ‪ . :‬מוכנים הם לעת הצורך ר"ל‪ ,‬חשב הוא בליבו הרי לא‬ ‫ימותו כל כך הרבה אנשים בסוכות‪ ,‬אלך אני ואקח את אותם‬ ‫קרשים ויבנה מהם סוכה‪ ,‬ולאחר החג אחזירם למקומם‪ ,‬וכך הווה‪,‬‬ ‫הלך העני ובנה מכל אותם הקרשים סוכה – כך שבכל דפנות הסוו‬ ‫כה מכל צדדיו הופיע המילים‪ :‬פ"נ‪ ,‬פ"נ‪.‬‬ ‫בהגיע ליל יו"ט‪ ,‬שש ושמח העני ובני משפחתו על הזכות שהם‬ ‫זוכים שוב לשבת בסוכה כשירה‪ ,‬ופיזמו לעצמם זמירות ותשבו‬ ‫חות כמידי שנה ושנה‪ .‬והנה ממול יושב לו העשיר וצופה מבעד‬ ‫לחלונו ורואה כי העני יושב כרגיל ושר ושמח כאילו לא קרה‬ ‫כלום‪ ,‬לא יכל העשיר להתאפק ולא שלט בעצמו‪ ,‬פרץ הוא לס כו‬ ‫תו של העני‪ ,‬ושאלו‪" :‬מי נתן לך את העצים ! ?" אמר לו החסיד‪:‬‬ ‫תירגע תירגע‪ .‬אני שמח שבאת לבקרני בסוכתי‪ ,‬בא ותשב ואספר‬ ‫לך את השתלשלות הענינים‪:‬‬ ‫כפי שקיווית שיקרה‪ ,‬מאחר שציווית על כל היהודים שלא‬ ‫יביאו לי עצים לסוכתי‪ ,‬באמת לא יכולתי לבנות סוכה‪ ,‬ולכן לא‬ ‫היה לי מה לעשות והסתובבתי ב טל מרוב צער‪ ,‬בלילה שלפו‬ ‫ני החג אני מטייל ברחוב‪ ,‬ופתאום את מי אני רואה? את ידידי‬ ‫הוותיק מלאך המוות! ואני אומר לו שלום לך אחי‪ ,‬ידידי מלאך‬ ‫המוות! איזה כבוד לראותך‪ ,‬מה אתה עושה כאן בעירנו? והוא‬ ‫אומר לי ‪ :‬אהה אני כאן בשליחות מיוחדת‪" .‬באתי להרוג את הגו‬ ‫ביר הזה"! אז אמרתי למלאך המוות אל תהרוג אותו‪ .‬אל תבזבז‬ ‫את האנרגיה שלך על האיש הזה‪ .‬הוא כבר מת‪ ,‬הוא יותר ממת!‬ ‫הוא מת מיתה משונה אלף פעמים ביום‪ ,‬הלא הוא מלא כעס‪.‬‬ ‫אין לו טיפת שמחה בעצמות‪ .‬זה מתחת מכבודך להתעסק עם‬

‫(ספה"ק)‬

‫לא יראו פני ריקם‬ ‫בשלושת הרגלים מצווים ישראל במצוה מיוחדת‪ :‬שלוש פעו‬ ‫מים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה'" עליהם לעלות לרגל‬ ‫ולהראות לפני ה' שלוש פעמים בשנה‪.‬‬ ‫אולם תנאי הוסיף להם הקב"ה לקיום מצווה זו‪" ,‬ולא יראה פני‬ ‫ריקם" כלומר‪" :‬אין לבוא בידים ריקות"‪.‬‬ ‫נסו לתאר לעצמכם שיש לכם מכרים שבכל שמחה שאתם‬ ‫עורכים‪ ,‬הם מגיעים מעניקים לכם מתנה מכובדת‪ .‬כשהם מגיעים‬ ‫לבר מצוה הם אינם מניחים במעטפה רק עשרים שקלים אלא‬ ‫אלף דולר‪ ,‬וכשהם באים בשבת להתארח הם מביאים כמה ארגזי‬ ‫יין מתנה‪.‬‬ ‫והנה באחד הימים נולד בן לאותם מכרים‪ ,‬והם מזמינים אתכם‬ ‫לשמחת הברית שלו‪ .‬אתם מתכוננים לברית וברגע האחרון נזכו‬ ‫רת עקרת הבית שהיא שכחה לקנות מתנה‪ .‬אני לא הולכת היא‬ ‫מכריזה‪ ,‬אני מתביישת‪ ...‬איך אגיע לשם בידים ריקות? איך? אינני‬ ‫מסוגלת לראות את פניהם‪ ,‬כשידי ריקות?‪...‬‬ ‫נקל להבין את ההרגשה הזו אכן כן‪ ,‬לבוא בידיים ריקות זו התו‬ ‫נהגות שאינה ראוייה‪ ,‬בפרט כאשר מתארחים יושבים ומתענגים‬ ‫על הסעודה‪ ,‬אוכלים את כל המנות לפחות פעמים ומזמינים גם‬ ‫עוף וגם בשר‪ ...‬ועל אחת כמה וכמה‪ ,‬כאשר המארחים רומזים‬ ‫שהם מצפים למתנה כלשהי על ידי חלוקת מעטפות ריקות או‬ ‫קופה מרכזית‪...‬‬ ‫כעת חישבו לרגע הקב"ה הגיע לכל השמחות שלנו‪ ,‬ולא זו‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא שגם עשה אותן! הוא שנותן לנו חיים‪ ,‬ונותן ילדים‪,‬‬ ‫מספק לנו מקום לישון בו ודואג לבריאות שלנו‪ ,‬ומעל לכל – הוא‬ ‫יתן לנו עולם הבא ובורא עולמות שלמים עבורינו – והנה מגיע‬ ‫הזדמנות נדירה‪ ,‬שבה מזמין אותנו הבורא ית' לבוא לשמחה‬ ‫שלו‪...‬‬ ‫הבה נתבונן מתי זוכה אדם לבוא לשמחתו של בורא עולם?‬ ‫הזדמנות מעין זו באה לידינו רק לאחר מלאות ימינו ושנותינו‪,‬‬ ‫כאשר אנו באים לעולם הבא‪ ,‬שכן כל עוד אדם חי הגוף הגשמי‬ ‫שלו מפריע לו לראות את הבורא‪ ,‬רק מרגע בו הוא מת והוא‬ ‫מסוגל לזכות להיות במחיצת הבורא‪ ,‬אך רק אם במשך כל חייו‬ ‫זיכך וטיהר את עצמו בלי הרף‪.‬‬ ‫‪36‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫אולם מצווה אותנו הקב"ה אל תראו פני ריקם‪ ,‬אל תבואו לשם‬ ‫– בידיים ריקות!‬ ‫ומהן המתנות שלהן ממתין ומצפה בורא עולם? – המצוות‬ ‫והמעשים הטובים שאספנו בימי חיינו בעולם הזה‪.‬‬ ‫אנא מכם הוא מבקש מאיתנו אל תבואו ריקנים אל תגיעו‬ ‫לכאן‪ ,‬לעולם הבא בלי להביא איתכם מצוות ומעשים טובים!!‬ ‫כשם שמצוות ביכורים צריכה להעשות מן הפירות המושלמים‬ ‫ביותר‪ ,‬כך – מלמד אותנו הזוהר הקדוש – מצפה מאיתנו הקב"ה‬ ‫למצוות שלימות ומהודרות‪ ,‬ולשם כך עלינו להשתדל למלא את‬ ‫הטנא שלנו בחיים שלמים ובמעשים מושלמים‪ ,‬שיעשו נחת רוב‬ ‫לבורא עולם‪ ,‬ויזכו אותנו לשבת עם מלך מלכי המלכים‪.‬‬ ‫באחד הימים הבחנתי בילדה קטנה המתכוננת לקראת מסיו‬ ‫בת יום ההולדת של חברתה‪ .‬היא לקחה קופסא ענקית‪ ,‬ולמו‬ ‫ען האמת די חששתי מפני המתנה שהיא מתכוונת לתת לה‪...‬‬ ‫מתנה בסדר גודל כזה‪ ,‬עלולה לעלות חמש מאות דולר‪" ...‬מה את‬ ‫מביאה לה?" שאלתי "ש"ס? מכונת כביסה?"‪...‬‬ ‫"מה פתאום" השיבה הילדה – אני מביאה לה בסה"כ סיכת‬ ‫ראש קטנה אבל אני ממלא הכל בעיתונים כדי שמתנה תרדים‬ ‫אותה‪..‬‬ ‫נסו לתאר לעצמכם שאדם מגיע לשמחה של ידידו כשבידו‬ ‫מתנה ענקית "מי יודע מה יש שם?" מלחששים המארחים‪" ,‬טוב‬ ‫שתמיד נתנו לו‪ ,‬כעת הוא מחזיר לנו כגמולנו הטוב"‪.‬‬ ‫הם עומדים ומכבדים אותו לפתוח‪ ,‬והנותן‪ ,‬מסמיק מבושה‬ ‫פותח ומתחיל להוציא ערימות של עיתונים‪ ....‬ולבסוף שולף‬ ‫סיכת ראש קטנה‪..‬‬ ‫אלו בושות איומות! כל המתנה שלו מכילה אך ורק דברי הבל‬ ‫וריק ורעות רוח!‬ ‫הזהר הקדוש מקשה על הפסוק "ויקרבו ימי ישראל למות" וכי‬ ‫ימיו מתים או שהוא מת? לכאורה מתאים לכתוב? ויקרב ישראל‬ ‫למות‪.‬‬ ‫אלא כאשר האדם הולך לבית עולמו כל ימיו באים איתו או‬ ‫אז כל לעיני כל הצדיקים כולם‪ ,‬אומר הקב"ה הניחו לפנינו את‬ ‫היום הראשון לאחר הבר מצווה הבה נבדוק אם הוא מלא או‬ ‫חלילה ריק‪..‬‬ ‫מה גדולה הבושה‪ ,‬כאשר מגלים שהיום מלא אך ורק באוויר‪...‬‬ ‫ושום דבר רוחני לא התמלא בו!‬ ‫היום השני נראה דומה למדי‪..‬‬ ‫ימים ריקים כאלו מסיים הזוהר הקדוש אינם רוצים לבוא לפני‬ ‫ה'!‬ ‫הבה נקדיש רגע אחד למחשבה אודות השאלה הקיומית שלנו‪:‬‬ ‫לשם מה באנו לעולם? היתכן שבאנו כדי לאכול ולשתות??!‬ ‫קיבוצניק אחד השיב לי‪" :‬באתי להיות חבר אגד‪ "...‬ואם אגד‬ ‫בשביתה" – החזרתי לו – "אז אין לך תכלית ועליך למות מיד"‬ ‫מהי התשובה האמיתית לשאלה הגורלית הזו?‬ ‫ה"מסילת ישרים" כותב בפרק א'‪" :‬שהאדם לא נברא אלא להו‬ ‫תענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו‪ ,‬שזהו התענוג האמיתי והעידון‬ ‫הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא"‪.‬‬ ‫חז"ל אומרים כי לעתיד לבא "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצו‬ ‫דיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן"‪ ,‬כלומר‪ ,‬הוא יעמיד את כל‬ ‫הצדיקים במעגל סביב והוא ישב באמצע‪" ,‬וכל אחד ואחד מראה‬ ‫באצבעו שנאמר 'ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה וכו'‪ .‬כל הצו‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫שאלה‪ :‬אם צריך בכל יום בחול המועד לחלק ממתקים‬ ‫לבניו לשמחרם או די ביום אחד‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬לא שמענו‪( .‬בקובץ מבקשי תורה (תשנד עמ' רעד)‬ ‫הביא תשובת הגריש"א להגר"ח אע"פ שבגמ' סוכה מז כשם ששבעת‬ ‫ימי החג טעונין קרבן ושיר וברכה ולינה אף שמיני טעון וכו'‪ .‬וקאמר‬ ‫הש"ס כוס כל יומא מי איכא כ"ז בזמן שביהמ"ק קיים דא עיקר השו‬ ‫מחה הוא אכילת בשר שלמים אבל אחרי שחרב הבית שאין שמחה‬ ‫אלא ביין בודאי כל יהודי השומר תו"מ ידאג שיהי' יין כל ימות החג‪,‬‬ ‫לקיים המצוה של ושמחת‪ .‬עכ"ד‪ .‬מ"מ יש מצוה לשמוח כל יום מימות‬ ‫החג ולכאו' החיוב כלפי נשים וקטנים בכל יום‪ .‬מאידך לא מצינו חיוב‬ ‫לקנות כמה בגדים לאישה לכבוד החג אלא אחד‪ .‬וכן מבואר בספר‬ ‫פסקים ותשובות [עמ' צא] מסתבר שצריך לתת להם שיהיה להם מיני‬ ‫מתיקה כל יום כיון שמצות השמחה היא כל יום מימי החג‪.‬‬

‫שאלה‪ :‬חילק לבניו ממתקים לכבוד החג ביום‪ ,‬האם‬ ‫צריך בלילה לחלק להם שוב‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬יתכן‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬נסע עם כל בני משפחתו טיול בחול המועד‬ ‫לשמחם לצורך החג‪ ,‬האם נחשב להוצאות יו"ט‬ ‫תשובה‪ :‬כן‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬האם יש ענין לשיר הלל ביו"ט ובחול המועד‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬היכא דנהוג נהוג‪( .‬בספר פניני תפילה נשאל הגריש"א‬ ‫אם מותר לכפול מילים בהלל כששרים בו‪ ,‬וענה שלא‪ .‬והוסיף שאמיו‬ ‫רת הלל בליל הסדר יכול לכפול‪ ,‬שהרי הלל בלילה הסדר היא שירה‪.‬‬

‫שאלה‪ :‬האם הוצאות של תזמורת לצורך שמחת בית‬ ‫השואבה נכלל בהוצאות יו"ט שחוזר‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬כן‪.‬‬ ‫בהוצאות שבת ויו"ט שחוזרות דעת הגריש"א (שבות יצחק חשמל‬ ‫פי"ט עמ' קפח) וכן הגרח"פ שינברג (ספר זכרון דרור יקרא עמ' שעה)‬ ‫כל דבר שהוא צורך כבוד שבת ומה שדרכו בסעודות חשובות‪ .‬אבל‬ ‫הוצאות מיוחדות שאין רגיל בהם לא‪ .‬דעת הגר"ח (שם עמ' שעז)‬ ‫שכל שמכוון לכבוד שבת אפי' דברים יקרים‪ .‬מ"מ הורה (שאלת רב‬ ‫עמ' כח) שלא יקנה דברים יקרים ביותר‪ ,‬אלא שלא יורגש ששולחנו‬ ‫חסר‪.‬‬

‫והנהגה זו שאם מוסיף מוסיפים לו‪ ,‬דעת החזו"א שנאו‬ ‫מרה רק במי שבאמת מאמין בכך (אמרי יושר שבת עמ'‬ ‫קנז)‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬העולם נוהג שמי שעלה בשמחת תורה לחתן‬ ‫תורה‪ ,‬וכן מי שעלה לחתן בראשית שהם עושים קידושא‬ ‫רבה למתפללים‪ ,‬החתן תורה בשמחת תורה אחרי התפיו‬ ‫לה‪ ,‬והחתן בראשית מביא קידוש בשבת בראשית אחר‬ ‫התפלה‪ .‬האם יש מקור וטעם למנהג זה‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬כמו כל חתן‪.‬‬ ‫(יחלק שלל)‬

‫‪37‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫אבל משה רבנו היה כ"כ פרוש מגשמיות בעוה"ז עד שלא הרגיש‬ ‫שום בעלות על רכושו! הוא היה פשוט מופשט מכל רגש של‬ ‫בעלות על נכסים בעוה"ז‪ ,‬אז אפילו אם הוא יתן למשכן‪ ,‬הוא לא‬ ‫ירגיש בלבו שנתו משהו‪ ,‬כי לכתחילה הוא לא הרגיש שזה שלו‪,‬‬ ‫ולכן חסר בזה התנאי של 'נדיב לב'‪ ,‬הוא יודע שהוא נותן אבל זה‬ ‫לא נדיב לב‪ .‬אכן ראויים הדברים למי שאמרם‪.‬‬ ‫נמצא שכל ישראל היו צריכים לתת נדבות למשכן‪ ,‬וכך קיימו‬ ‫"בכל לבבך" ונתנו כסף וכו' – זה "בכל מאודך" ואלה שהתנדבו‬ ‫לעסוק בגופם ולטרוח במלאכת המשכן – "בכל נפשך"‪ ,‬כי הפיו‬ ‫רוש הפשוט של "בכל נפשך" אינו דוקא למות על קידוש ה'‪ ,‬אלא‬ ‫שתתאמץ בכל גופך לעשות מצוות והעוסקים במלאכת המשכן‬ ‫התייגעו בכל כוחם יום יום‪ ,‬עד שסיימו בהצטיינות‪ .‬הפסוק אומר‬ ‫שצריך לתת לקב"ה את הלב וכלל ישראל קיימו את זה בייחד‪,‬‬ ‫אלה נתנו את כל לבבם ומאודם‪ ,‬ואלה נתנו את כל נפשם‪ ,‬וההתו‬ ‫קבצות של כולם יחד קיימה את הפסוק הזה בשלימות‪ ,‬כי בפחות‬ ‫מזה לא היה השכינה שורה בישראל‪.‬‬ ‫מגיעים הימים שלאחר יו"כ‪ ,‬ומתכוננים לסוכות‪ .‬ויש כאן דבר‬ ‫פלא‪ .‬אנחנו צריכים לעשות שני דברים‪ :‬דבר ראשון‪ ,‬לבנות סוכה‪,‬‬ ‫היום קונים סוכה מוכנה אם יש כסף‪ ,‬וכל שנה מחדשים כל מיני‬ ‫סוכות כאלה‪ ,‬עד שעוד מעט לא ישאר מהלוויתן שום דבר בשביל‬ ‫לעשות סוכה‪ ...‬אבל פעם היו צריכים להתאמץ‪ .‬אני זוכר כשהייתי‬ ‫בונה סוכה‪ ,‬לא גמרתי כמעט עד הרגע האחרון עוד מסמר עוד‬ ‫משהו לתקן‪ ,‬ובסוף הכל מתנדנד‪ ..‬נשים מעידות שיש בעלים עם‬ ‫שתי ידיים שמאליות‪ ,‬שבמשך השנה שום דבר הם לא יכולים‬ ‫לעשות‪ ,‬אפילו בורג הם מכניסים הפוך‪ .‬והנה מגיע חג הסוכות‬ ‫– וכל בעל נהיה מהנדס הראשי של העיריה‪ .‬אשתו עומדת שם‬ ‫ומשתוממת‪ :‬פתאום אתה יכול להחזיק פטיש ביד? חשבתי שתה‬ ‫לא יכול! אל תפריעי לי עכשיו‪ ,‬אני באמצע המצווה!‪ .‬וכך הוא‬ ‫מזיע‪ ,‬הולך וקונה את הדפנות והקרשים הכי טובים‪ ,‬שיחזיקו אלף‬ ‫שנה‪ .‬אח"כ הוא נותן כסף לאישתו לקנות קישוטים לסוכה‪ ,‬עד‬ ‫שיכולים לחשוב שזה ארמונו של שלמה המלך‪ ,‬והבנות העצלו‬ ‫ניות האלה קמות לתחיה‪ ,‬והאמא מטפסת על סולם באמצע הביו‬ ‫שולים‪ ,‬והבנתו אומרות תהילים שהיא לא תיפול‪ ,‬ומדריכות אותה‬ ‫לתלות עוד פרח ווד אחד שם‪ ...‬הרי זה רק לשבעת ימים‪ ,‬ואח"כ‬ ‫מחריבים את הכל ולא נשאר זכר מהסוכה‪ ,‬אז מה קורה כאן?‬ ‫דבר שני צריכים כסף רב לארבעת המינים‪ ,‬כבר שנים אני‬ ‫מקשה‪ ,‬שבמשך השנה אנו רואים בין אחינו בנ"י טיפוסים שוו‬ ‫נים‪ :‬ישנם נדיבי לב‪ ,‬יש בינונים ויש קמצנים‪ .‬קמצן הוא אדם‬ ‫שלא שלוט ברוחו‪ ,‬וכשצריך להוציא פרוטה מכיסו – הוא מרגיש‬ ‫שהולך למות‪ ..‬אוי ואבוי לאישתו זה אדם קצת חולה‪ ...‬ורבנו תם‬ ‫בספר הישר קורא לו בשם מסויים‪.‬‬ ‫והנה מי שהוא קמצן בטבע‪ ,‬יסכים לקנות דבר שיקיים לחו‬ ‫מישים שנה‪ ,‬ממתכת חזקה כדי שלא ישבר וישאר לתמיד‪ .‬אבל‬ ‫לומר לקמצן להוציא כסף על דבר זמני – זה סוף העולם בשבילו!‬ ‫והנה ד' מינים הם גידולי קרקע בסך הכל‪ ..‬כמה זמן לאחר סוו‬ ‫כות הם ישרדו? הם מתייבשים או נרקבים‪ .‬במצווה זו משתמשים‬ ‫בכלים זמניים ביותר שיש בכל המצוות‪ ..‬שקמצן יקנה דברים‬ ‫כאלו? הייתי חושב שהוא יתמוטט‪ .‬והנה אנחנו רואים שכל אחד‬ ‫מישראל לא מקמץ בד' מינים! זה פלא שאין כמוהו‪ ,‬ישנם בנים‬ ‫שיודעים שאבא לא מוציא פרוטה מהכיס רק לדבר אחד הלולב‬ ‫הכי מהודר האתרוג הכי יקר ההדסים הכי משולשים וההערבות‬

‫דיקים יאמרו‪ :‬הנה הקב"ה‪ ,‬הנה אלוקינו!‬ ‫על מנת לשבר את אוזנינו בהנאה שיחוש מי שיזכה לכך‪ ,‬כותב‬ ‫הרמב"ן‪ ,‬שאם יקבץ אדם את כל תענוגות העולם הזה לרגע אחד‪,‬‬ ‫של שיא התענוג שאותו אפשר להעלות על הדעת‪ ,‬אין הוא שוה‬ ‫לרגע אחד בגן עדן‪.‬‬ ‫אין לנו מושג ברמות התענוג של גן עדן‪ ,‬אך לא רק לנו אין‬ ‫הבנה בכך כי גם לנביאים לא הייתה אפשרות להשיג בעודם בעוו‬ ‫לם הזה את הטוב המושלם הזה‪ .‬והנה כדי שנזכה לחוש את אותו‬ ‫תענוג – יצר אותנו הבורא העולם‪.‬‬ ‫ככל שאדם זוכה להתקרב אליו יותר‪ ,‬כך הוא נהנה ומתענג‬ ‫יוצר‪ ,‬אולם כל עבירה שעושה עדם מהוה מעין מסך מבדיל ומרו‬ ‫חיקה את האדם מתענוג זה‪.‬‬ ‫כמה נורא לחשוב על כך שיש כאלו‪ ,‬שלעולם לא יזכו לראות‬ ‫את הקב"ה בגלל העברות שעשו!‬ ‫על מנת שחלילה לא נמנה עליהם‪ ,‬דואג הקב"ה לתת לנו ייסוו‬ ‫רים וסבל וצרות‪ ,‬וכל אלו נועדו לזכך את הגוף שלנו‪ ,‬על מנת‬ ‫שניזכה לראות את הקב"ה ולהסתופף בצילו‪.‬‬ ‫"ולא יראו פני ריקם" אמר הקב"ה אם האדם חלילה וחס ריקני –‬ ‫אין הוא מסוגל לשבת במחיצתו של הבורא או לראות אותו‪.‬‬ ‫כדי לזכות להראות לפני ה'‪ ,‬מוכרח האדם למלא כל רגע ורגע‬ ‫מחייו במצוות ובמעשים טובים! הכתוב אומר "שלוש פעמים‬ ‫בשנה יראה כל זכורך"‪ ,‬ורמז נפלא יש בדבר זה להזדמנות שניתו‬ ‫נת לנו לחזות באור ה'‪:‬‬ ‫שלוש פעמים ניתנת לנו האפשרות הכבירה לראות את פני ה'‪,‬‬ ‫שכן כל אדם זוכה לשלוש הזדמנויות לתקן את מה שעיות‪ :‬אם‬ ‫בעומדו לדין ביום הדין הגדול והנורא מתברר שקלקל – מחזירים‬ ‫אותו בגלגול לעולם הזה‪ ,‬ואם בפעם השלישית קלקל ולא נצא‬ ‫אל ההזדמנות‪ ,‬פעמים שנשאר לנצח במקום שאליו הוא הגיע‪.‬‬ ‫הבה נתחזק כדי שלא נבוא לשם ריקים!‬ ‫כל אחד מאיתנו יודע היטב כמה ימים ריקים יש לנו וכמה רגו‬ ‫עים ריקים הוא צובר בימי חייו‪ ...‬כמה לילות התרוקנו לנו על‬ ‫שטויות והבלים? כמה כעסנו על הבל וריק?‪ ...‬האם יכול מישהו‬ ‫לשער כמה מתוך הזמן שניתן לו בזבז בריקנות?!‬ ‫הבה נטה אוזנינו לצו האלוקי שנתן לנו ה' – בואו אלי‪ ,‬להתענג‬ ‫ולמלא את תכלית הבריאה‪ ,‬אך לא ריקם‪ ,‬כי לא תוכלו ראות פני‬ ‫בעודכם ריקים מתוכן!!‬ ‫זוהי עבודתינו בעולם הזה‪ ,‬וחבל על כל יום שחומק מאיתנו‬ ‫לבלי שוב‪ ,‬מבלי שננצל אותו להתקדמות בענין זה‪.‬‬ ‫בנ"י קיימו במדבר "בכל ללבך ובכל נפשך ובכל מאודך"‬ ‫הגאון כותב שכדי להוריד את השכינה כדי שתגורר בינינו בקו‬ ‫ביעות זקוקים‪ ,‬כל האומה ביחד‪ ,‬לקיים את הפסוק‪" :‬ואהבת את‬ ‫ה' אלוקיך בכל לבבך וכו'" איך קיימנו את זה? ע"י שכל אחד‬ ‫שנתן נדבה היה מוכרח להיות נדיב לב‪ ,‬שהלב שלו רוצה לתת‬ ‫הוא לא נותן בגלל ששמעון חבירו נתן‪ ,‬אלא בגלל שליבו רוצה‬ ‫לבנות בית לה' יתב"ש כאן בעולם‪" .‬אני רוצה לתת חתיכות גדוו‬ ‫לות של זהב!"‬ ‫תשמעו דבר נפלא‪ :‬ידוע שמשה רבינו לא נתן נדבה למשכן‪,‬‬ ‫והמפרים שאולים מדוע‪ ,‬אחיו של הגאון רבי אברהם זצ"ל‪ ,‬חידש‬ ‫פעם בדרשה טעם לזה‪ :‬כתוב בתורה "כל נדיב לב אשר ידבו‬ ‫נו ליבו"‪ ,‬דהיינו המצווה היתה שהלב יתן משהו משלך להקב"ה‪.‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫באור מיוחד באמירת "אנא הושיעה נא" בהושענא‬ ‫רבא‬

‫עם כל ההידורים‪ .‬אף אחד לא מסביר טעם לזה‪.‬‬ ‫היה עשיר קמצן בחו"ל‪ ,‬שחתנו שהוא ת"ח הגיע אליו מארץ‬ ‫רחוקה‪ ,‬ונכנסתי לבקרו‪ .‬כשאני כבר יוצר ניגש אלי העשיר הגדול‬ ‫הזה הוא ניגש אלי ואומר לי כך "אני רוצה להראות לכבוד הרב‬ ‫משהו"‪ .‬הוא מכניס אותי לחדר בתוך חדר‪ ,‬מוציא קופסא מוציא‬ ‫מתוכה אתרוג‪ ,‬ושואל "ראית פעם אתרוג כזה מהודר?" הוא יוצא‬ ‫מכליו ממש‪ ,‬ומספר לי שהוציא עליו הון רב‪ .‬אני לא יודע מה זה‬ ‫הון רב אבל הוא יודע כל מספר אצלו עם הרבה אפסים‪ ..‬ואני‬ ‫רואה שהוא שמח שהוא הוציא כ"כ הרבה כסף! אני עומד ומשו‬ ‫תומם הייתי חושב שהוא ישכב על הארץ ויתאבל על כספו אבל‬ ‫לא! הוא שמח שהוציא את הכסף‪ ,‬מה קורה כאן?‬ ‫התשובה על זה היא‪ ,‬שאת הכל הזה קיבלנו ממה שעשו אבוו‬ ‫תינו באותם ימים במדבר וזה נתן לנו את כל התנופה הזאת‪ .‬מה‬ ‫עשו בנ"י מיוה"כ ועד טו' בתשרי? "ואהבת בכל לבבך ובכל נפשך‬ ‫ובכל מאודך"‪ .‬לשני בקרים הביאו כ"כ הרבה כסף זהב ועורות‬ ‫אילים מאודמים‪ .‬מה לא הביאו‪ ,‬פשוט זרקו עוד ועוד‪ ,‬עד שזה‬ ‫הכניס תחושה בכלל ישראל לדורותיו שבארבעה ימים אלו אנחו‬ ‫נו נותנים נדבות למצוות בלי שום יוצא מן הכלל‪ ,‬ועושים את זה‬ ‫בכל לבבנו נפשנו ומאודנו‪ .‬זה המקור לכך שכל אחד מחפש את‬ ‫הלולב הכי טוב ויקר‪ ,‬ולא אכפת לו מהמחיר‪ .‬וזה המקור שכל‬ ‫אחד שכל השנה לא יכול לעשות כלום פתאום בונה סוכה כמו‬ ‫מהנדס הראשי והנגר המומחה ביותר‪ ,‬כמו שאומר הפסוק "ראה‬ ‫קראתי בשם" כמו שהקב"ה נתן חכמה בינה ודעת במדבר‪ ,‬כך‬ ‫הוא נותן לאלה שבונים את הסוכות‪ ,‬וכמו שגם הנשים השתתפו‬ ‫במשכן‪ ,‬גם להן נותן הקב"ה את הרוח לעסוק בקישוט הסוכה‬ ‫למעלה משכל אנושי‪ .‬מילא על דירה שנשארת חמישים שנה‪,‬‬ ‫אבל איך משקיעים בדבר כ"כ זמני‪ ,‬על דירה של שבעת ימים? כן‪,‬‬ ‫את זה ירשנו מאבותינו בימים שבין יוה"כ לסוכות‪.‬‬

‫ה''דברי שמואל'' מפרש את סדר ההושענות‪ ,‬שמתחילה‬ ‫אומרים אנא הושיעה נא‪ ,‬ואחר כך מוסיפים ומבקשים אנא‬ ‫א‪-‬ל נא הושענא והושיעה נא‪ ,‬ושוב אחר כך מבקשים אנא א'‬ ‫נא הושענא והושיעה נא אבינו אתה‪ ,‬על דרך משל לבן מלך‬ ‫שנתרחק מאביו ונתערב בין אנשים פשוטים עד שנעשה לעני‬ ‫המחזר על הפתחים‪ ,‬וברבות הימים נתן אל לבו לשוב אל אביו‬ ‫המלך‪ ,‬אך התבייש להייצב לפניו במצבו הבזוי ובבגדיו הקרועים‪,‬‬ ‫לכן לא גילה מיהו ונכנס לארמון המלך כסתם עני המחזר על‬ ‫הפתחים וביקש נדבה‪ ,‬ונתנו לו נדבה רגילה כמו שנותנים לכל‬ ‫אחד‪ ,‬וביקש עוד שאין זה מספיק‪ ,‬ונתנו לו עוד‪ ,‬אך הוא המשיך‬ ‫בשלו שרוצה עוד‪ ,‬והמלך היה רחמן והבין שיש דברים בגו‪ ,‬לכן‬ ‫שאל הרי נתנו לך כל כך הרבה מדוע אינך מסתפק בזה‪ ,‬והשיב‬ ‫שהוא קרוב משפחתו ומגיע לו יותר‪ ,‬וכשקיבל עוד שוב חזר‬ ‫ואמר שהוא קרוב מאד אל המלך וגם זה עדיין אינו מספיק‪ ,‬עד‬ ‫שלא היה יכול להתאפק עוד והתפרץ בבכייה גדולה ויקרא הרי‬ ‫בנך אני ואתה אבי‪ ,‬ובתור בן המלך כמה שתתן לי אינו יותר מדי‪.‬‬ ‫וכך גם כן הוא סדרם של ההושענות‪ ,‬בתחילה אנו מבקשים אנא‬ ‫הושיעה נא כסתם עניים‪ ,‬ואחר כך אנא א' נא הושענא והושיעה‬ ‫נא‪ ,‬עד אשר אי אפשר יותר להתאפק וצועקים אנא א' נא הושענא‬ ‫והושיעה נא אבינו אתה‪ ,‬ומאחר שאבינו אתה הלא כמה שתתן‬ ‫לנו אין בזה די‪ .‬והנה בשעה שהיהודי מגיע להרגשה האמיתית‬ ‫בלבבו כי אבינו אתה‪ ,‬ולא די שאומר כן בפיו‪ ,‬כי הרי כל לבבות‬ ‫דורש ה' היודע תעלומות לב‪ ,‬אלא שמרגיש באמת כן בלבבו כי‬ ‫אבינו אתה‪ ,‬אזי אין בקשה שאינו יכול לבקש בשעה זו‪ ,‬ובודאי‬ ‫יכול הוא לבקש את הבקשה העיקרית‪ :‬ותמלוך אתה ה' אלוקינו‬ ‫מהרה לבדך‪ ,‬שכל עולם התלאות והצרות יגיע כבר לתיקונו‬ ‫הגמור במלכות ש‪-‬ד‪-‬י‪ ,‬הבקשה העיקרית של הימים הנוראים‪.‬‬

‫(ירח האיתנים)‬

‫(דברי שמואל ‪ -‬נתיבות שלום)‬

‫הושענא רבה‬

‫טעם שאנו קוראים ליום החתימה ע"ש הושענא‬

‫אמר הגה"צ רבי יצחק שלמה אונגר זצ"ל (גאב"ד חוג חת"ס)‪:‬‬ ‫שמעתי בשם מרן ה"חתם סופר" זי"ע טעם לחביטת הערבה‪ ,‬כי‬ ‫הנה חז"ל אמרו (ויק"ר ל‪ ,‬יב) טעם איגוד ארבעת המינים‪ ,‬כי לולב‬ ‫יש בו טעם‪ ,‬ואין בו ריח‪ ,‬כך הם ישראל יש בהם בעלי תורה ואין‬ ‫בהם מעשים טובים‪ .‬האתרוג יש בו טעם וריח‪ ,‬כך הם ישראל יש‬ ‫בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים‪ .‬ההדס יש‬ ‫בו ריח ואין בו טעם‪ ,‬כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים‬ ‫ואין בהם תורה‪ .‬הערבה אין בה טעם ואין בה ריח‪ ,‬כן יש בהם‬ ‫שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים‪ .‬ומה הקב"ה עושה להם‪,‬‬ ‫לאבדן אי אפשר‪ ,‬אלא אמר הקב"ה יוקשרו כולם אגודה אחת והן‬ ‫מכפרים אלו עם אלו‪ .‬הרי שאף כי ה"ערבה" המסמלת את אלו‬ ‫שאין בהם תורה ומעשים טובים‪ ,‬אינם ראוים לקיום‪ ,‬מכל מקום‬ ‫כאשר מתחברים עם שאר המינים זוכים להיות מושפעים מזיו‬ ‫התורה הקדושה‪ ,‬ואז גם בחינת "ערבה" יש לה חשיבות‪.‬‬ ‫אולם כל זה כאשר הערבה מאוגדת באגד יחד עם כל המינים‪,‬‬ ‫אולם כאשר הערבה רוצה להיות לה לעצמה‪ ,‬אזי אין לה זכות‬ ‫קיום וחובטים אותה בקרקע‪.‬‬

‫טעם שאנו קוראים ליום החתימה על שם הושענא? ‪ -‬כי‬ ‫כללות הימים הנוראים מתחילת אלול עד גמר החתימה הן נ"א‬ ‫יום‪ .‬והכוונה היא‪ :‬הושע נא שיתקבלו תפילותינו בנ"א ימים הללו‬ ‫וגם שייטיב לנו החתימה ביום הנ"א‪.‬‬ ‫(בני יששכר)‬

‫שמיני עצרת ושמחת תורה‬ ‫שעת המבחן – ''שמחת תורה"‬ ‫בליל יום הכפורים נוהגים לומר ''תפילה זכה''‪ ,‬בתפילה זו אנו‬ ‫מזכירים את העינויים הנהוגים ביום זה ומבקשים שאותם עינויים‬ ‫יהיו לנו לכפרה ולרצון‪'' :‬על ידי עינוי מאכילה ושתיה – תכפר לנו‬ ‫מה שחטאנו באכילות ושתיות אסורות''‪'' ,‬על ידי עינוי מרחיצה‬ ‫וסיכה ‪ -‬תכפר לנו מה שחטאנו בתענוגי עולם''‪ ,‬על ידי עינוי‬ ‫מנעילת הסנדל – מה שחטאנו ברגלים ממהרות לרוץ לרעה''‪...‬‬ ‫''ועל ידי חבוק ונישוק ספר התורה‪ ,‬ועל ידי זכות התפילות שנו‬ ‫תפלל ביום הקדוש הזה‪ ,‬יעלו ויבואו ויגיעו ויצטרפו עמהם כל‬

‫(חתם סופר)‬

‫‪39‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫(אמרי חיים מהגר''ח קמיל עמוד שכו)‪.‬‬ ‫יהי רצון שאכן נזכה להתברך בברכת השמחה במועדים ובכל‬ ‫הזמנים אמן ואמן‪.‬‬

‫התפילות שהתפללנו בכל השנה בלא כוונה ויהיו כולם נכללות‬ ‫בתפילות היום הזה‪ ,‬ויגיעו לראשך להיות עטרה לראשך בכלל‬ ‫תפילות ישראל''‪'' .‬ועל ידי חיבוק ונישוק ספר התורה'' – יש עינוי‬ ‫מאכילה‪ ,‬עינוי מנעילת הסנדל‪ ,‬תפילות בכוונה גדולה וכו'‪ ,‬אבל‬ ‫יש גם ''חבוק ונישוק ספר התורה'' – גם הוא אחד מהדברים הגו‬ ‫דולים הנהוגים ביום הזה ובפרט לאחר אמירת ''כל נדרי''‪ ,‬עד כדי‬ ‫כך! עינויים גדולים‪ ,‬עבודה גדולה‪ ,‬אבל יש עוד דבר חשוב וסגוו‬ ‫לי מאד‪'' ,‬חיבוק ונישוק ספר התורה''‪ ,‬איך אפשר להבין זאת?!‬ ‫על כורחך אתה למד שכאן המבחן‪ ,‬אדם עבר מה שעבר בשנה‬ ‫האחרונה – כעת הוא רוצה ''שנה טובה''‪ ,‬הוא מקפיד על קלה‬ ‫כבחמורה‪ ,‬נזהר בכל דיני עינויי היום כדבעי‪ ,‬אף מתפלל בכונה‬ ‫גדולה‪ ,‬אכן הוא משווע ל''שנה חדשה''‪ ,‬ל''דף חדש''‪ ,‬אבל מה עם‬ ‫''נישוק ספר התורה''?! איך הוא מנשק‪ ,‬האם הוא מנשק כי כולם‬ ‫מנשקים‪ ,‬האם הוא מנשק כדי ''לעשות רושם''‪ ,‬או אולי בכלל‬ ‫מדובר ב''הרגל''‪ ,‬כאן המבחן! האם הנישוק הוא ''מכל הלב''‪ .‬ויש‬ ‫רק אחד שיודע האם הנישוק הוא מכל הלב – הלא הוא הדן יחידי‬ ‫והעד והסופר ומונה וזוכר כל הנשכחות‪ ...‬ודוקא הדבר הזה שהוא‬ ‫לכאורה קטן בכוחו לגלות על התפילות של כל השנה – האם‬ ‫המתפלל הוא אוהב ה' באמת‪ ,‬שרק נכשל בהעדר ריכוז בשעת‬ ‫התפילה וכדומה‪'' ,‬על ידי חבוק ונשוק ספר התורה'' – גילוי על לב‬ ‫המנשק ''יעלו ויבואו עמהם כל התפילות שהתפללנו בכל השנה‬ ‫בלא כוונה''‪.‬‬ ‫לא מוזכר בשום ספר חיוב לחבק ולנשק את ספר התורה גם‬ ‫כשאינו עובר לידנו‪ ,‬אבל דווקא משום כן בכוחו לגלות את פניו‬ ‫מיות האדם‪ ,‬עד כמה לבו עם ה'‪ .‬עוצרים יהודי באמצע ההקפות‬ ‫בשמחת תורה‪ ,‬ושואלים אותו ''מדוע אתה שמח?'' מה הוא עונה?‬ ‫''על אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו''‪ .‬נתאר לעצו‬ ‫מינו והיה מובא בהלכה חיוב לרקוד בשמחת תורה‪ ,‬מה היה עונה‬ ‫אותו יהודי – בודאי היה עונה שהוא רוקד כי יש מצוה לרקוד‪ ,‬וזהו‬ ‫העניין – שמחת תורה מיועד לריקוד ספונטני של ''אשר בחר בנו''‬ ‫– מכל הלב‪ ,‬והלב טבעו לגלות את עצמו דוקא בדברים ה'''לא‬ ‫רשמיים'' – באלה שלא מוזכר חיובם‪ ,‬באלה שנוהג בהם רק מי‬ ‫שחיצוניותו מגלה לגמרי על פנימיותו‪ .‬יש מצוות אשר גילו לנו‬ ‫רבותינו את גודלם כפי מיעוט השגתינו‪ ,‬אכן כן‪ ,‬אבל עצם קיומם‬ ‫אינו מגלה דיו על הלב פנימה‪ ,‬קיומם מגלה על '''יראת שמים''‬ ‫אבל לא מספיק על ''אהבת ה' ''‪ ,‬דוקא השמחה אשר לכאורה‬ ‫נראית לנו כמצוה שאינה נהוגה רק אצל יראי השם באמת – היא‬ ‫היא המגלה על תוכנו‪ ,‬על הלב‪ ,‬ככל שהשמחה היא יותר ''מהלב''‬ ‫על כרחך שיש יותר ''אהבת ה'"‪' .‬לזאת ישמח ישראל בעושיו‬ ‫שמחה של מצווה‪ ,‬לא שמחה של הוללות כמנהג הכסלים שמרו‬ ‫בים לשתות יין מגתם ונותנים בקולם קול עוז בשירי נכרים‪ ,‬אין‬ ‫זה שמחה אלא הוללות ואין זה מצווה אלא עברה‪ ...‬ונהי שעושים‬ ‫לשם מצווה אבל עבירה היא בידם'' (''פלא יועץ'' ערך סוכה)‪.‬‬ ‫''עושים לשם מצווה'' – מצוות ''ושמחת בחגך''‪ ,‬אך מכל מקום‬ ‫''עבירה היא בידם''‪ ,‬כי שמחה אמיתית היא אינה הוללות‪ ,‬היא‬ ‫שמחה עם כל הלב אל ה'‪ ,‬חיזוק בקרבה ואהבת ה'‪ ,‬כי זוהי השו‬ ‫מחה אשר הצטווינו לשמוח בה בחגינו‪ .‬אנו מבקשים בתפילה‬ ‫''והשיאנו ה' אלוקינו את ברכת מועדיך''‪ ,‬היכן נתברכנו במועו‬ ‫דינו? אמר הגר''ז מבריסק זצ''ל שזהו שכתוב ''ושמחת בחגך''‬ ‫אשר מבאר רש''י שאין זה ציווי אלא לשון הבטחה‪ ,‬אכן נתברכנו‬ ‫במועדינו שתהיה לנו שמחה‪ ,‬וזאת בקשתינו‪ ,‬שנזכה לשמחה הזו‬

‫(ספה"ק)‬

‫שישו ושמחו בשמחת תורה‬ ‫מובא במדרש תנחומא שבחג הסוכות זוכים ישראל לחירות‬ ‫הנפש מיצר הרע‪ ,‬שיוצאים מזוככים ומטוהרים מעוונותיהם‬ ‫אחרי יום כיפורים‪ ,‬ובאים ומתדבקים בהקב"ה ונכנסים בצל אמו‬ ‫נתו‪ ,‬בסוכה‪ ,‬מתוך שמחה ואהבה‪.‬כיון שמתעוררת בהם אהבה‬ ‫להקב"ה והשמחה בו יתברך ‪ -‬מיד מכניסים את השמחה והאהבה‬ ‫הזו בתורה‪ ,‬וקושרים עמה ברית של אהבה ושמחה‪ ,‬אשרלא ימוו‬ ‫שו מהם כל השנה בכל עת שעוסקים בתורה‪ .‬וברית זו שעושים‬ ‫עתה עם התורה לא בקולות וברקים היא‪ ,‬אלא בשמחה ובשירה‬ ‫ובריקודים‪ .‬משום כך נהגו כל ישראל לעשות שמחת תורה בשו‬ ‫מיני עצרת‪ .‬עצרת כעצרת‪ ,‬מה העצרת הראשונה יש עמה ברית‬ ‫התורה‪ ,‬אף עצרת זו יש עמה ברית התורה‪ .‬ובאמת שמו של החג‬ ‫שמחת תורה מורה על מהותו‪ ,‬לשמוח יחד עם התורה‪ .‬והחג הזה‬ ‫נועד כולו כדי להאדיר ולרומם קרן תורותינו הקדושה שקיבלנו‬ ‫בהר סיני‪ .‬סיפר הרה"ג הרש"מ מילער שליט"א‪ ,‬ששמע מבחור‬ ‫אחד‪ ,‬שבשנותיו האחרונות של הגה"ק ה"חפץ חיים" זצ"ל‪ ,‬היו‬ ‫הבחורים ישנים בביתו כדי לשמשו‪ ,‬פעם אחת בשמחת תורה‪,‬‬ ‫לאחר גמר ההקפות נכנס ה"חפץ חיים" לביתו‪ ,‬פשט את בגדיו‬ ‫והשכיב את עצמו על מיטתו‪ ,‬וכן הבחור הנ"ל שכב לישון בחדר‬ ‫אחד עם ה"חפץ חיים"‪ .‬פתאום שמע שה"חפץ חיים" מדבר כמו‬ ‫לעצמו‪ ,‬ואומר‪' :‬ניט אייביג זינגט מען‪ ,‬ניט אייביג טאנצט מען‪,‬‬ ‫מ'דארף לערנען' (לא לנצח שרים‪ ,‬לא לנצח רוקדים‪ ,‬צריכים‬ ‫ללמוד)‪ .‬חשב הבחור הנ"ל שה"חפץ חיים" מחזק את עצמו‪ ,‬והנה‬ ‫הוא רואה את ה"חפץ חיים" מתחיל לרדת מן המיטה ולובש את‬ ‫בגדיו‪ .‬קם הבחור הנ"ל ממיטתו ועזרו להתלבש‪ ,‬והתיישב ה"חפץ‬ ‫חיים" ללמוד‪ .‬חשב הבחור‪" :‬הנני ישן וה"חפץ חיים "ילמוד"?‬ ‫והוצרך גם הוא ללמוד כל הלילה‪.‬‬ ‫בטור כתב הטעם מדוע מסיימים את התורה בשמחת תורה‬ ‫מסיימים את התורה ומתחילין אותו מחדש‪ ,‬כדי שלא לתת לשטן‬ ‫אפילו השתהות של רגע אחד‪ ,‬כדי לקטרג ולומר‪ :‬כבר סיימו‬ ‫ישראל את התורה‪ .‬ואינם חפצים בו עוד‪ ,‬חלילה‪ .‬כי עם ישראל‬ ‫דבוק כולו בתורה‪ .‬ועוד טרם הספיק לסיים‪ ,‬הוא מתחיל על אתר‬ ‫בבראשית‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"שר שלום" מבעלזא זי"ע‪ ,‬היה אומר‪ :‬איננו יכול למנות‬ ‫את רוב מעלתם של הריקודין בשמחת תורה‪ .‬אך זאת אוכל לומר‬ ‫כי כל התפילות שלא עלו למרום בכל ימות השנה‪ ,‬מתקבלות‬ ‫ביום זה אצל כסא הכבוד בזכות הריקודין לכבודו של תורה‪ .‬יה"ר‬ ‫שנזכה לשמוח עם התורה כל ימי חיינו‪ ,‬ונזכה להמשיך ההשפו‬ ‫עות הקדושות של ימי החג לכל השנה ובקרוב נעלה ברינה לציון‬ ‫ושמחת עולם על ראשינו‪.‬‬ ‫(ע' נועם השבת)‬

‫אתה הראת לדעת‬ ‫הרב הקדוש רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע‪ ,‬בשנה הראשונה‬ ‫‪40‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫לחתונתו‪ ,‬כשהיה סמוך על שולחן חותנו‪ ,‬והוא טרם נתפרסם‬ ‫לצדיק וקדוש‪ ,‬כיבדוהו בליל שמחת‪-‬תורה לאמור לפני התיבה‪,‬‬ ‫בבית‪-‬הכנסת שהתפלל בו‪ ,‬פסוקי "אתה הראת"‪ ,‬נגש ר' לוי‪-‬יצחק‬ ‫אל העמוד‪ ,‬נטל את הטלית‪ ,‬שהיתה מונחת שם‪ ,‬ללבשה‪ ,‬ותיכף‬ ‫הניחה על מקומה‪ .‬שהה איזו רגעים‪ ,‬נטל שוב את הטלית‪ ,‬ושוב‬ ‫החזירה על העמוד‪ .‬וכך עשה כמה פעמים‪ ,‬וכל הקהל עומד ומו‬ ‫צפה שילבש סוף סוף את הטלית ויתחיל "אתה הראת"‪ .‬פתאום‬ ‫נשמע קולו לאמור‪ :‬אם אתה למדן ואתה חסיד‪ ,‬אמור אתה "אתה‬ ‫הראת"! ועזב את העמוד‪ ,‬וחזר אל מקומו הקבוע בבית הכנסת‪.‬‬ ‫הדברים המוזרים של רבי לוי יצחק הפליאו את כל המתפללים‬ ‫שבבית הכנסת‪ ,‬ויהי בעיניהם כמתעתע‪ .‬חותנו‪ ,‬שהיה גביר ומו‬ ‫נכבדי העיר‪ ,‬בראותו מעשי‪-‬תעתועים הללו של חתנו‪ ,‬לעיני כל‬ ‫הקהל‪ ,‬התבייש מאוד‪ ,‬אך בכל זאת לא רצה לשאול את חתנו על‬ ‫פשר הדבר בכל משך זמן ההקפות‪ .‬אחר ההקפות לא יכול עוד‬ ‫להתאפק‪ ,‬ושאל את ר' לוי יצחק על התנהגותו המוזרה‪ .‬השיב לו‬ ‫ר' לוי יצחק‪ :‬אספר לו האמת סיבת הדבר שעשיתי כך‪ .‬כשעמו‬ ‫דתי לפני העמוד‪ ,‬ורציתי להתעטף בטלית ולומר‪" :‬אתה הראת"‬ ‫נשתתף עמי היצר‪ -‬הרע‪ ,‬ואמר שהוא רוצה לומר עמי יחד "אתה‬ ‫הראת" שאלתי אותו‪ :‬מי אתה שתהיה ראוי והגון לכך? והשיב‬ ‫לי גם הוא בשאלה‪ :‬ואתה מי הנך? והשבתי לו‪ :‬אני הנני למדן‪.‬‬ ‫והשיב לי‪ ,‬שגם הוא למדן‪ .‬שאלתיו‪ :‬היכן למדת ש"ס ופוסקים?‬ ‫אני למדתי אצל הגאונים פלוני ופלוני‪ ,‬אבל אתה? והשיב לי‪ :‬הלא‬ ‫עמך יחד הייתי שם‪ ,‬ואם‪-‬כן גם אני למדתי אצל אותם הגאונים‪,‬‬ ‫אמרתי לו‪ :‬אבל אני הנני חסיד‪ .‬השיב לי‪ :‬גם אני חסיד‪ .‬שאלתיו‪:‬‬ ‫היכן קבלת דרך החסידות? אני הייתי אצל צדיקים וקבלתי מהם‪,‬‬ ‫אבל אתה איפה היית? והשיב לי‪ :‬גם שם עמך הייתי‪ ,‬וגם אני‬ ‫קבלתי שם מה שאתה קבלת‪ .‬ובראותי כי אזלת ידי והוא אינו‬ ‫מניחני בשום אופן‪ ,‬ורוצה דוקא לומר עמי ביחד "אתה הראת"‪,‬‬ ‫עזבתי את הטלית מידי‪ ,‬ואמרתי לו‪ :‬אם אתה למדן ואתה חסיד‪,‬‬ ‫אמור אתה לבדך‪...‬‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫שאלה‪ :‬איסור ביזוי ערבה בהו"ר הוא בעלים שנשרו‬ ‫או שנשארו‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬בשניהם‪.‬‬ ‫שאל‪:‬ה‪ :‬ידועה הסגולה לשמית הערבה החבוטה (ל�ש‬ ‫מירה מסכנת דרכים וכדו') האם הכוונה לעלים שנשרו‬ ‫מהערבה או מהעלים שנשארו בידו?‬ ‫תשובה‪ :‬לשארית הערבה‬ ‫שאלה‪ :‬מאיזה גיל המנהג לתת לילדים וילדות ערבות‬ ‫בהו"ר?‬ ‫תשובה‪ :‬אין לזה גיל‪.‬‬

‫ואז צטט את הרמב"ם שדעתו בסוגיא שונה והקשה שהרמב"ם‬ ‫לכאורה סותר את עצמו וכו' וכו ‪ ' .‬הבחורים מתענגים על כל‬ ‫מלה‪ ,‬ומידענו הגביר שכמובן לא מנח בסוגיא ולא יודע ולא מבין‬ ‫מה רוצים מהרמב"ם‪ ,‬הרי הוא היה יהודי טוב‪ ...‬ומדוע אומר הרב‬ ‫שהרמב"ם סותר את עצמו?‪...‬‬ ‫הנדיב הרגיש מחנק‪ ,‬ושאל את הבחור היושב לידו‪" :‬מתי הרב‬ ‫יסיים?"‪ .‬ענה לו הבחור בתנועת יד שאומרת‪" :‬עוד הרבה זמן‪."...‬‬ ‫הנדיב שחרר מעט את קשר העניבה‪ ,‬פתח את החפתים‪ ,‬קפל‬ ‫שרוולים‪ ,‬לא ידע מה לעשות עם עצמו מרב שעמום‪ ,‬עד שבסופו‬ ‫של דבר נגמר השעור‪ .‬אז התרומם ממקומו בשמחה והתכונן‬ ‫לסעודת הצהרים שתערך בצותא עם הגאון רבי יחזקאל אברו‬ ‫מסקי ‪.‬‬ ‫נו‪ ..‬מה מבטיחים לכזה יהודי תומך תורה? שבעולם הבא ישב‬ ‫ליד הגאון רבי יחזקאל אברמסקי‪ ...‬מה הוא יעשה שם‪ ...‬שם הרב‬ ‫לא יסיים את השעור אף פעם‪ ...‬איזה מין גן עדן זה?‬ ‫על כרחך צריכים אנו לומר‪ ,‬ש"בצל החכמה בצל הכסף" הכוו‬ ‫נה שהקדוש ברוך הוא ילמד את אותו 'זבולון ‪ '-‬מחזיק תורה‪,‬‬ ‫את כל התורה של ה'יששכר ‪ '-‬התלמיד חכם אותו הוא החזיק‬ ‫בימי חייו!‬ ‫ומעשה היה עם אדוננו רבי חיים מוולוז'ין‪ ,‬אבי הישיבות‪,‬‬ ‫שאחד מתומכי ישיבתו נפטר‪ ,‬ולפני מותו בקש מרבי חיים שילו‬ ‫מד משניות לעלוי נשמתו‪ .‬רבי חיים קים את הבטחתו ולמד משו‬ ‫ניות‪ ,‬עם כל העמק הטמון בהן‪ ,‬הפלפולים‪ ,‬הקשיות והתרוצים‪.‬‬ ‫עד שהגיע למשנה אחת שבה נתקל בקשיה שלא ידע תרוץ‬ ‫עליה‪ .‬והנה נפלה עליו תרדמה ובחלומו הוא רואה את אותו "זבוו‬ ‫לון" שבא להסביר לו את המשנה המקשית‪.‬‬ ‫כשהתעורר רבי חיים משנתו אמר למקרבו‪" :‬ידעתי שמלמו‬ ‫דים ל'זבולון' את התורה אבל לא ידעתי שכל כך מהר"‪...‬‬ ‫בהקשר לזה מן הראוי להביא כאן מעשה שארע עם סבי‪ ,‬רבי‬ ‫מאיר דוד לונשטין ז"ל‪ .‬הוא התגורר בשויץ‪ ,‬ופעם בהיותו אברך‬ ‫צעיר אחרי החתנה‪ ,‬עבר שם הרב מפוניבז' זצ"ל בדרכו לארצות‬ ‫הברית‪.‬‬ ‫סבי פנה לרב מפוניבז' ושאל אותו כמה כסף הוא חשב להשיג‬

‫(ע' נועם השבת)‬

‫שמחת התורה של מחזיקי התורה‬ ‫במעלתם הגדולה של מחזיקי התורה אמרו חז"ל (אוצר המו‬ ‫דרשים‪ ,‬עמוד ‪'" :)235‬זבולן לחוף ימים ישכן'‪ ,‬שיהא תגר ויורד‬ ‫בספינה ומביא סחורה ונותן לתוך פיו של יששכר שהיה עוסק‬ ‫בתורה‪ .‬לפיכך הקדימו יעקב קדם ליששכר‪ ,‬שאלמלא זבולון אין‬ ‫יששכר עוסק בתורה‪ .‬וכן משה רבנו אמר '‪ :‬שמח זבולן בצאתך‬ ‫ויששכר באהליך (דברים לג‪ ,‬יח) ולפיכך אמר שלמה בחכמתו‬ ‫(קהלת ז‪ ,‬יב)‪" :‬כי בצל החכמה בצל הכסף"‬ ‫מהפסוק "בצל החכמה בצל הכסף" למדנו‪ ,‬כי המקום המצלח‬ ‫ביותר להשקיע בו‪ ,‬הוא להיות ‪ -‬מחזיק תורה של תלמיד חכם‬ ‫היושב והוגה בתורה‪ .‬ועל ידי זה יזכה ל"בצל החכמה בצל הכסף‬ ‫" הקדוש ברוך הוא ילמד אותו את כל התורה של ה'יששכר'‬‫שלו!‬ ‫מעשה בנדיב שתרם מכספו להחזקת תורה בישיבת סלבודו‬ ‫קה‪ ,‬וכדי להוקירו הזמן לארוחת צהרים חגיגית אחרי שעורו של‬ ‫רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל‪ .‬נדיב זה החליט שאם הוא כבר בא‪,‬‬ ‫יקדים וישמע את השעור‪ .‬והנה פותח רבי יחזקאל בדברי הגמו‬ ‫רא וכיד ה' הטובה עליו מסביר את שיטות הראשונים בסוגיא‪,‬‬ ‫‪41‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫ריתחא דאורייתא‬

‫ראויה לשינה ביחד לכל אחד האוכל בה – כשרה‪.‬‬ ‫ומרן הגרי“ש אלישיב זצ“ל פקפק בראיה זו (הובא בספר ’קב‬ ‫ונקי‘ לחתנו הגר“י זילברשטיין שליט“א‪ ,‬סי' קצב(‪ ,‬שאין הכונה‬ ‫שצריך שתהיה ראויה בגברא‪ ,‬אלא שמצד עצמה תהיה ראויה גם‬ ‫לאכילה וגם לשינה‪ ,‬וזה שיש כאן עוד שותף אין זה אומר שחסר‬ ‫בחפצא של הסוכה‪ ,‬וביחס לכל אחד הסוכה כשרה מצד עצמה‪.‬‬ ‫ופשוט‪.‬‬ ‫קשה‪ ,‬דדחיית הגרי“ש ‪ -‬דסגי בזה שהסוכה תהיה ראויה בחפו‬ ‫צא ‪ -‬דוחה גם את ראיית הח“צ עצמו מהגמ' בסוכה )כז‪ ,(:‬ממנה‬ ‫הוכיח דלא בעינן ראוי גם לשינת איש ואשתו‪ ,‬ואעפ“כ יוצאים בה‬ ‫כל ישראל – די“ל דביחס לכ“א בפנ“ע החפצא של הסוכה מושלם‬ ‫לישן בה עם אשתו‪ ,‬והגם שיש עוד אנשים אין זה מעכב ביחס‬ ‫לסוכה אלא מצד הגברא‪ .‬וצ“ע‪ .‬ויש ליישב בדוחק‪.‬‬ ‫וצ“ע השערי תשובה‪ ,‬מדוע לא הוכיח מהגמ' בסוכה כז‪” :‬‬ ‫'כל האזרח בישראל ישבו בסוכות'‪ ,‬מלמד שכל ישראל ראויים‬ ‫לישב בסוכה אחת“‪ ,‬ופירש רש“י ”בזה אחר זה“‪ ,‬ומבואר שלו‬ ‫מרות שאין אפשרות לכל אחד לישן בסוכה ביחד כי אם בזה‬ ‫אחר זה‪ ,‬יוצאים בה ידי חובה (והח“צ גופיה הביא ראיה מגמ' זו‬ ‫אך הוכיח באופן אחר‪ ,‬שהגם שלענין אכילה יוכלו לאכול אלף‬ ‫או ריבוא כאחד ואח“כ עוד אלף או ריבוא‪ ,‬אך כיון שלענין שינה‬ ‫בסוכה המצוה היא איש ואשתו‪ ,‬וא“א לשני אנשים ונשותיהם‬ ‫לישון בסוכה אחת‪ ,‬ואם מיירי בהפסק מחיצה א“כ אינה סוכה‬ ‫אחת אלא כמה סוכות‪ ,‬ולפי המרדכי אף ידי מצות אכילה לא‬ ‫יצאו‪ .‬וע“ע במג“א שכ“כ [תרלט‪ ,‬ח ובמחה“ש שם] ואדרבה‪ ,‬מוכח‬ ‫מהח“צ גופיה והמג“א שגם למרדכי סגי בזה שראוי לבזה אחר‬ ‫זה (ולכאורה בגלל שייצא שלכ“א יהיה זמן שיישב בסוכה)‪ ,‬וכל‬ ‫מה שפסל זה כשלא ראוי כלל‪ ,‬וע“ז הוצרכו להביא ראיה משינת‬ ‫איש ואשתו )דשם לא שייך שכל ישראל יישנו עם נשותיהם בזה‬ ‫אחר זה)‪ .‬וצ“ע השע“ת דהוכיח להח“צ דמהני בזה אחר זה‪ ,‬והא‬ ‫מוכח מהח“צ דע“ז ליכא פלוגתא‪ .‬וכן צ“ע השע“ת מקו' הגרי“ש‬ ‫אלישיב זצוק“ל וכמשנ“ל)‬ ‫ולהלכה‪ ,‬כותב בשער הציון (ס“ק כ“ה) ש'יש ליזהר מאד בזה‪,‬‬ ‫כי כמה אחרונים העתיקו דברי המרדכי להלכה‪ ,‬ויישבו את קוו‬ ‫שיות החכם צבי‪.‬‬ ‫ולפי“ז יש לדון‪ ,‬בסוכות שמוקמות ע“י מסעדות שנמצאות‬ ‫במקום מרכזי‪ ,‬ובמצבן הנוכחי אינן ראויות לשינה‪ ,‬וכן בסוכות‬ ‫שבבתי המלון‪ ,‬שמתארחים שם הרבה אנשים ולא כולם יתרצו‬ ‫לישון בצורה כזו‪ ,‬שלפי המרדכי ייפסלו גם לאכילה‪ .‬אך הזרע‬ ‫אמת ביאר (שו“ת לר' ישמעאל הכהן זצ“ל מליוורנו שבאיטליה‬ ‫[סימן צא] – הובא גם במחזיק ברכה ובחזו“ע סוכות [עמ' קצז])‬ ‫שיש להתיר בכה“ג גם למרדכי‪ ,‬מאחר ויש מיעוט אנשים שלא‬ ‫מפריע להם לישון במצב כזה (עיי“ש בראיותיו)‪ .‬ולפי“ז דייק שכל‬ ‫סיבת הפסול היא רק בכה“ג שהסוכה אינה ראויה לכל האנשים‪,‬‬ ‫ולכן נקט המרדכי ”ליסטים או גנבים“ בדוקא‪ ,‬שלא מסתבר‬ ‫שאדם יישן יוכל לינצל מהם ואינה ראויה לאף אדם‪ ,‬אך בצינה‬ ‫לדוג' – הסוכה תהיה כשרה (גם למרדכי‪ ,‬ובזה א“ש קו' האחרונים‬ ‫עליו)‪ ,‬מאחר שיש מיעוט אנשים שהקור אינו מפריע להם‪ ,‬שפיר‬ ‫נחשבת הסוכה לדירה‪ .‬וכך דחה את ראיית הח“צ מהגמ' בסוכה‬ ‫(כז‪ ):‬שלא ראויה לשינת איש ואשתו – דהא ראויה לאדם שאינו‬ ‫נשוי‪ ,‬ועע“ש שכתב שניתן לדחות את כל ראיותיו של החכ“צ‪,‬‬ ‫וצידד כהמרדכי מדברי עוד ראשונים (וכעי“ז כתב בבית שערים‬ ‫[או“ח‪ ,‬סי' שלו])‬ ‫(ע' קבלת שבת)‬ ‫ויש להאריך בזה טובא ואכמ“ל‪.‬‬

‫כתב המרדכי (פרק הישן‪ ,‬סי‘ תשמ) בשם הר“א ממיץ בספר‬ ‫יראים (סי' קכג)‪ ,‬ש“אם עושה הסוכה מתחילה במקום שמצטער‬ ‫באכילה ושתיה‪ ,‬או בשינה‪ ,‬או כשאי אפשר לו לעשות אחד מהם‬ ‫בסוכה משום שמתיירא מגנבים או מלסטים כשהוא בסוכה‪ ,‬אינו‬ ‫יוצא בה י“ח כלל‪ ,‬אפילו בדברים שאינו מצטער בהם‪ ,‬משום דלא‬ ‫הוי כעין דירה שיוכל לעשות בה כל צרכיו“‪ .‬והרמ“א (תרמ‪ ,‬ד ועוד‬ ‫אחרונים( פסק דבריו להלכה‪.‬‬ ‫החכם צבי (סי‘ צד) כתב לדחות את דבריו‪ ,‬שה‘תשבו כעין‬ ‫תדורו‘ לא על עצם הסוכה מדבר‪ ,‬באיזה ענין תהיה עשויה‪ ,‬אלא‬ ‫על אופן הישיבה באיזה ענין תהיה וע“ז הצריכה התורה שתהא‬ ‫כעין דירה‪ ,‬ובאמת אם עשה ב‘ סוכות האחת מיועדת לאכילה‬ ‫והשניה לשינה‪ ,‬אף שאותה של אכילה לא ראויה לשינה‪ ,‬יוצא בה‬ ‫י“ח האכילה‪ .‬וכן דעת בנו היעב“ץ בספרו מור וקציעה‪ ,‬וכן הסכים‬ ‫בשו“ת משיבת נפש‬ ‫והביא לדבריו ראיה מהגמ‘ בסוכה (כג‪ ).‬שר“ע עשה סוכתו‬ ‫בראש הספינה‪ ,‬אף שהרוח מצויה שם ועוקרתו וכמו שאכן קרה‪,‬‬ ‫ומסתמא אין דרך לישן בסוכה כזו שהרוח מצויה בה ונוחה ליעו‬ ‫קר‪ ,‬ואעפ“כ עשאה רבי עקיבא כדי לאכול שם‪ ,‬ש“מ דאף שאינה‬ ‫ראויה לישן בה יוצא י“ח אכילה (עיין לקמן ראיה נוספת)‪ .‬וע“ע‬ ‫שם שתלה זאת במח‘ רבי ורבנן בשיעור סוכה ואכמ“ל‬ ‫ויש להקשות על דבריו‪ .‬א‪ .‬הקשה האבני נזר (שו“ת‪ ,‬סי‘ תעט)‬ ‫שהגמ‘ בסוכה (י‪ ).‬אומרת‪ ,‬שבשתי סוכות זו על גב זו‪ ,‬והתחתוו‬ ‫נה אינה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה‪ ,‬תחתונה כשרה‬ ‫ומשום דעליונה פסולה (שהרי אינה ראויה לדירה דאין התחתוו‬ ‫נה מקבלתה)‪ ,‬ופירש רש“י‪ :‬כרים – לישן‪ .‬ומוכח דכשאינה ראויה‬ ‫לישן‪ ,‬פסולה לכל מילי (דאם רק לשינה‪ ,‬תיפסל התחתונה מדין‬ ‫סוכה תחת סוכה)‬ ‫ב‪ .‬הוסיף להקשות האבנ“ז‪ ,‬וכה“ק החזו“א (או“ח סי‘ ק“נ)‪ ,‬מדו‬ ‫ברי הרמב“ן במלחמות פ“ק דסוכה (ג‪ :‬מדפי הרי“ף) בדין סוכה‬ ‫קטנה‪ ,‬שכתב שכ“שאין לו מקום בסוכתו להניח בו שלחנו פסוו‬ ‫לה‪ ,‬שאם מניחה בחוצה לה ימשך אחר שלחנו‪ ,‬אפילו לישן ולו‬ ‫שנן ולטייל בה או לאכול ופתו בידו פסולה‪ ,‬שכל שאינה ראויה‬ ‫לאכילה כדרכה ולכל מילי דסוכה אינה סוכה“‪ ,‬ולכאורה מפורש‬ ‫כדברי המרדכי הנ“ל‪.‬‬ ‫אך יש לדחות‪ ,‬שמה שהרמב“ן פסל אין זה מטעמו של המרו‬ ‫דכי שבעינן ראוי לכל צרכיו‪ ,‬אלא דהרמב“ן מיירי שם לגבי סוכה‬ ‫קטנה שכיון שאינה ראויה לאכילה כדרכה הוי סוכה סרוחה‪ ,‬שפו‬ ‫סולה לכל התשמישים‪ ,‬אך המרדכי חידש דאפילו כשיש מקום‬ ‫בסוכה להכל‪ ,‬אפ“ה פסולה מאחר ולא ראויה לכל תשמישיו‪.‬‬ ‫אך זה אינו‪ ,‬דהרמב“ן כתב דבריו בלשון ”כל“ – דהיינו על כל‬ ‫סוכה‪ ,‬משמע דאפילו בראויה לאכול כדרכה אך לא לכל מילי‬ ‫אינה סוכה“‪ .‬וא“כ חוזרת הראיה לדברי המרדכי ודלא כהח“צ‪.‬‬ ‫וסיים האבנ“ז ’ובודאי היה זה בהעלם מהרב חכם צבי) [וע“ע‬ ‫בחזו“א ובאבנ“ז שהוסיפו להקשות מהרי“ף בסוכה דמבואר מדו‬ ‫בריו כהמרדכי‪ ,‬וכה“ק הבית הלוי (ח“ג‪ ,‬נג ב) ואכמ“ל]‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬השערי תשובה (ריש סי‘ תרלט) הוכיח כדברי‬ ‫החכם צבי מתשובת רב האי גאון (בית שערים‪ ,‬עמ‘ פח) שכתב‬ ‫’שאלת‪ ,‬אחים או שותפים שאין להם מקום לעשות סוכה גדולה‬ ‫ועשו סוכה קטנה שאינה מספקת לכולם‪ ,‬והשיב לענין אכילה‬ ‫יכול כ“א לאכול לבדו זה אחר זה‪ ,‬אבל לענין שינה זה ישן לילה‬ ‫אחת וזה ישן לילה אחת‪ ,‬ואם חביבה עליו המצוה תע“ב אם זה‬ ‫ישן מקצת לילה וזה מקצת וכו‘ ’‪ .‬ומוכח שגם כשהסוכה אינה‬

‫‪42‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫חתן תורה‬

‫בארצות הברית‪ ,‬והרב נקב בסכום הנדרש לו‪.‬‬ ‫אמר סבי‪" :‬אם הרב יסכים להמתין לי שלשה ימים עד שאסים‬ ‫כמה עסקים דחופים‪ ,‬אחר כך אלך עם כבודו מדלת לדלת‪ ,‬וננסה‬ ‫להשיג את הכסף"‪.‬‬ ‫וכך היה‪ .‬הלכו והשיגו את כל הכסף‪ ,‬והרב לא הצרך לנסע‬ ‫לארצות הברית‪ .‬מאז נקשרה ידידות נפש ביניהם‪ ,‬וגם אחר כך‬ ‫כשהיו בארץ‪ ,‬סבי שנחשב לאדם אמיד באותה תקופה‪ ,‬סייע רבות‬ ‫לישיבה וחלצה ממשברים כלכליים‪ ...‬כשסבי נפטר‪ ,‬הלויתו יצאה‬ ‫מהישיבה‪ ,‬וביום ה'שלשים' נערכה בישיבה סעודה‪ ,‬ורבי ברוך דב‬ ‫פוברסקי שליט"א דבר שם ‪ .‬הוא פתח ואמר כך‪" :‬אנחנו הכרנו‬ ‫את רבי מאיר דוד‪ .‬הוא היה יהודי צדיק‪ ,‬ירא שמים‪ ,‬אבל תלמיד‪-‬‬ ‫חכם הוא לא היה‪ ,‬ולכן קראו לו רבי מאיר דוד‪ .‬אבל‪ ,‬כל זה היה‬ ‫עד לפני שלשים יום‪ .‬עכשו כשכבר עברו שלשים יום מפטירת ‪,‬‬ ‫וודאי כבר למדוהו בשמים את כל תורתו של יששכר שלו‪ ,‬הרב‬ ‫מפוניבז'‪ ,‬וממילא עכשו צריך לקרא לו 'הרב הגאון רבי מאיר‬ ‫דוד' "‪ .‬ורמז לזה אפשר למצא בתחלת פרשת שלח לך כשהתורה‬ ‫מונה את שמות המרגלים אומרת התורה‪" :‬למטה זבולן גדיאל‬ ‫בן סודי"‪ .‬זבולון הוא מחזיק התורה‪ ,‬וכתוב כאן שאדם המחזיק‬ ‫תורה‪ ,‬כזבולון ‪ -‬הרי ש"גדי‪-‬אל ‪ "-‬הקב"ה יגיד לו‪" :‬בן סודי ‪ "-‬את‬ ‫כל סודות התורה ‪ .‬אכן‪ ,‬ההשקעה הטובה ביותר והמניבה רוחים‬ ‫עצומים יותר מכל אפיק השקעה אחר‪ ,‬היא ההשקעה בעולמה‬ ‫של תורה ! אבל יותר טוב מזה הוא להיות 'יששכר' בעצמו‪ ,‬ועל‬ ‫זה אמרו חז" (ל ברכות לד ב‪" :) ,‬כל הנביאים כלן לא נתנבאו‬ ‫אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם‬ ‫ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו‪ ,‬אבל תלמידי חכמים עצמן '‪ -‬עין‬ ‫לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו"‪.‬‬

‫בקהילה אחת בחו"ל נהוג היה שבשמחת תורה הגבירים קונים‬ ‫לרב "חתן תורה"‪ .‬שנה אחת קם גביר אחד‪ ,‬שהיה חוצפן ועז פנים‪,‬‬ ‫והחליט שהוא קונה את העליה החשובה לעצמו‪ .‬קנה ועל החתן‬ ‫תורה‪ ,‬ולא עוד אלא שהרב היה צריך לדבר בקידוש לכבודו‪...‬‬ ‫פתח הרב ואמר‪ :‬יש לי שאלה גדולה על החתן תורה של השנה‪.‬‬ ‫הרי חז"ל אמרו‪' :‬אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה‪,‬‬ ‫שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו' והחתן שלנו – אמר הרב‬ ‫– "לא נראה לי שראה פעם את הכלה‪"....‬‬ ‫אמנם המשיך הרב – בעצם קושיה מעין זו יש להקשות על‬ ‫אברהם אבינו כיצד נשא את שרה אמנו והלא נאמר 'הנה נא ידו‬ ‫עתי כי אישה יפת מראה את' – רק שירדו למצרים והיו צריכים‬ ‫לעבור בנהר‪ ,‬ראה אברהם בפעם הראשונה את הבבואה שלה‬ ‫משתקפת במי הנהר‪ ,‬אבל קודם לכן לא ראה אותה מעולם‪ ,‬והרי‬ ‫אסור לקדש בלי לראותה?‬ ‫אלא שהטעם שאסור לקדש אשה עד שיראנה בעיניו הוא‪,‬‬ ‫שמא כשיראה אותה אחר כך היא תתגנה עליו‪ ,‬אבל אם הוא לא‬ ‫מתכוון להסתכל עליה גם אחר כך אין בעיה לשאת אותה גם‬ ‫בלי לראותה‪.‬‬ ‫וכך גם לענינו – סיים הרב – החתן תורה שלנו כנראה לא מתו‬ ‫כוון להסתכל על הכלה שלו – התורה הקדושה – אף פעם ולכן‬ ‫יכול הוא להנשא לא בלי לראותה‪...‬‬ ‫(ומתוק האור)‬

‫הטעם שמוכרים את הכיבודים בשמחת תורה‬

‫(הרב לונשטיין)‬

‫בשמחת תורה נהוג בישיבת הק' "למכור" אמירת פסוקי 'אתה‬ ‫הראת' ועוד‪ ,‬למי שהתחייב ללמוד סכום דפי גמרא יותר‪ .‬ואמו‬ ‫רתי בדרך צחות די"ל במה דאמרינן בגמ'‪ :‬בא וראה שלא מידת‬ ‫הקב"ה מדת בשר ודם‪ ,‬מדת בשר ודם אדם מוכר לחבירו מוכר‬ ‫עצוב‪ ,‬ולוקח שמח‪ ,‬אבל הקב"ה אינו כן‪ ,‬נתן להם תורה לישראל‬ ‫ושמח‪ ,‬שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" ע"כ‪.‬‬ ‫וצ"ב איך נשמע מכאן שהקב"ה שמח ממה שמשבח המוכר‪,‬‬ ‫[ועי' ברש"י ובמהרש"א בחי' אגדות שם]‪ .‬ונראה לומר דאם כי‬ ‫בכל מכר כן הוא שהמוכר עצב‪ ,‬מכל שכן מוכר שאינו מוכר‬ ‫במזומנים ומקבל מהלקוח רק התחייבות שישלם בעתיד‪ ,‬ואין‬ ‫המזומנים בידי הקונה‪ ,‬איך אפשר שהמוכר ישמח‪ .‬וגם הלוקח‪,‬‬ ‫אם הוא איש ישר ודעתו באמת לקחת באופן שישלם אח"כ‪ ,‬אין‬ ‫שמחתו שלימה מדאגה שמא לא יהיה בידו לשלם‪.‬‬ ‫ואולם בקבלת עול תורה שיש הבטחה גדולה לסייעתא דשו‬ ‫מייא‪ ,‬שאם רק ירצה האדם יהי ה' בעזרו‪ ,‬בזה תוכל להיות השמו‬ ‫חה שלימה‪ ,‬גם ללוקח וגם למוכר‪.‬‬ ‫וידועים דברי החי' הרי"ם זצ"ל על מאמרם של חז"ל הכל בידי‬ ‫שמים חוץ מיראת שמים (ברכות ל"ג)‪ ,‬דיש לפרש הכוונה דהכל‬ ‫בידי שמים – דכל הבקשות שאדם מבקש מאת ה' הכל בידי‬ ‫השמים הוא להענות לבקשתו או לא‪ ,‬חוץ מיראת שמים שבזה‬ ‫מובטחת לו הסייעתא דשמייא‪ ,‬אם יבקש יזכה בבקשתו‪.‬‬ ‫וכן היתה אופן נתינת התורה כי הנותן – בעין יפה נותן (ב"ב עא‪,‬‬ ‫א) וניתנה להאדם הדרך והסייעתא דשמיא לזכות בהתורה‪ ,‬וזה‬ ‫נשמע מאמירת "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"‪ -‬כי‬ ‫הקב"ה אומר לישראל‪ :‬תורתי נתתי לכם‪ ,‬וכנותן שבעין יפה נותן‪,‬‬

‫שמיני עצרת החג הזה‬ ‫הנה בכל החגים אנו מזכירים את המילה "חג" לפני שקוראים‬ ‫בשם החג "חג המצות הזה זמן חרותינו‪" ,‬חג השבועות הזה זמן‬ ‫מתן תורתינו"" "חג הסוכות הזה"‪ .‬רק בשמיני עצרת אנחנו אומו‬ ‫רים‪" :‬שמיני חג העצרת"‪ .‬וצריך להבין במה נשתנה "שמיני עצרת‬ ‫מכל החגים‪.‬‬ ‫רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה זי"ע עונה על כך‪ :‬בכל הרגלים‪,‬‬ ‫מאורע שארע הוא הגורם והסיבה לחג‪ ,‬אנו חוגגים את חג הפסח‬ ‫על שום יציאת מצרים‪ .‬אנחנו חוגגים את חג הסוכות על שום‬ ‫כי בסוכות הושבתי את בני ישראל‪ ,‬וחג השבועות נחגג משום‬ ‫שנתנה בו תורה‪.‬‬ ‫לעומת זאת שמיני עצרת אינו נחגג משום מאורע שקרה‪ .‬בשו‬ ‫מיני עצרת הקב"ה עוצר אותנו ליום נוסף כי קשה עליו פרדתינו‪.‬‬ ‫בשבעת ימי הסוכות שמשו חול וקודש בעירבוביא‪ -‬הקרבנו את‬ ‫שבעים הפרים כנגד שבעים האומות‪ ,‬וגם להם היה חלק בחג‪.‬‬ ‫ביום שמיני עצרת תהיה "לכם" ולא להם‪ ,‬חג זה נועד רק לקב"ה‬ ‫ולישראל עמו‪ .‬אנו נעצרים אצל הקב"ה לעוד יום ושמחים שמחה‬ ‫גדולה ועצומה להיות בקרבתו ית' ולהנות מזיו שכינתו‪.‬‬ ‫על כך אומרים שמיני חג העצרת הזה‪.‬‬ ‫(רי"מ מאוסטרובצה זצוק"ל)‬

‫‪43‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫דבריהם של חכמים היו זכות על רבי טרפון‪ ,‬ולא קטרוג‪ ,‬חלילה‬ ‫– שעדיין צריך ר' טרפון לפעול ולתקן בעולם‪ ,‬ועל כן ראוי שיזכה‬ ‫לרפואה שלימה ולחיים טובים‪.‬‬ ‫אף בעינינו לאחר שסיימנו את קריאת התורה‪ ,‬אנו מתחילים‬ ‫מיד ללמוד מחדש‪ .‬כך שלא יאמר המקטרג שכבר השלימו חוקם‪,‬‬ ‫ואין בהם צורך עוד בעולם הזה‪...‬‬ ‫עומדים אנו בתחילתו של לימוד חדש‪ ,‬וראוי שיתן לנו הקב"ה‬ ‫שנה טובה‪ ,‬כדי שנוכל למלא את תפקידנו וללמוד תורה הקדוו‬ ‫שה‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬יש להיזהר שלא לפרוש ח"ו מהתורה‪ ,‬שאז עלול להתחו‬ ‫דש הקטרוג‪ .‬משום כך סימה התורה באות ל' – לרמוז שצריך עוד‬ ‫ללמוד מחדש‪ ,‬וה' יאיר עינינו בתורתו הקדושה‪.‬‬

‫עם הסייתא דשמיא כנ"ל‪ ,‬ורק הבקשה מכם‪ -‬תורתי אל תעזובו‪.‬‬ ‫ולזה מוכר לקח טוב‪ ,‬שמצד הלוקח הרי הוא שמח לעולם‪ ,‬ולא‬ ‫נאמר מכר טוב שבדרך כלל המוכר עצב‪ ,‬אבל כאמור באופן של‬ ‫נתינת התורה גם הלוקח וגם המוכר יכולים להיות שמחים וזהו‬ ‫עניין ה"מכירות" של שמחת תור‪ ,‬שבאנו לרמוז בזה את דרכי‬ ‫קנייני ולקיחת התורה‪ ,‬שניקחת בהתחייבות על העתיד‪ ,‬כי אם‬ ‫יהיה הרצון וההשתדלות הרצויים‪ ,‬מובטחת הסייעתא דשמייא‬ ‫וההצלחה‪.‬‬ ‫(ר' ברוך שמעון שניאורסון)‬

‫(ר' צבי פרבר)‬

‫התחלה חדשה להראות שטרם הסתיים תפקידנו‬

‫שישו ושמחו בשמחת תורה‬

‫מיד לאחר שמסימים לקרא בתורה‪ ,‬קוראים לחתן בראשית‬ ‫ומתחילים לקרא בתורה מחדש‪.‬‬ ‫הטעם לכך הוא‪ ,‬שלא יהיה פתחון פה לשטן לקטרג ולומר שיו‬ ‫שראל שמחים על שסימו כבר את קריאת פרשות התורה‪ ,‬וחליו‬ ‫לה אינם רוצים לקרוא עוד‪.‬‬ ‫מוסיף רבי צבי הירש פרבר טעם לדבר על דרך צחות‪ ,‬על פי‬ ‫מעשה שהיה‪ :‬רבי אברהם מסוכטשוב חלה בנעוריו‪ ,‬ואביו הגאון‬ ‫נסע לרבי מקאצק זיע"א‪ ,‬לעורר עליו רחמים‪ .‬אבי של רבי אבו‬ ‫רהם שיבח ביותר בנו החולה‪ ,‬וסיפר לרבי על גדולתו המפולגת‬ ‫בתורה‪.‬‬ ‫למרבה מבוכתו‪ ,‬התייחס הרבי לדברי בביטול גמור‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫הזהו למדן?! עליו לעמול עוד הרבה כדי להיות למדן‪ ...‬שב אביו‬ ‫של רבי אברהם לביתו בלב כבד‪ ,‬בחששו שמא הרבי הגדול עוד‬ ‫מקטרג על בנו בעת מחלתו‪ ,‬מאחר שכך‪ ,‬לא רצה לספר לבנו‪,‬‬ ‫רבי אברהם את דברי הרבי‪ .‬רבי אברהם הפציר בו עד אשר נענה‬ ‫וסיפר לו בלב כבד את דברי הרבי‪.‬‬ ‫בשומעו את הדברים‪ ,‬אורו פניו של החולה‪ ,‬ושמחה גדולה‬ ‫אפפה אותו‪ .‬אמר רבי אברהם‪ :‬הרבי התכוון לומר שאיני למדן‬ ‫גמור עדיין‪ ,‬וצריך אני עוד ללמוד הרבה‪ ,‬אם כן לא השלמתי את‬ ‫עבודתי בעולם‪ ,‬וראוי שתהיה לי רפואה שלימה‪ .‬והביא לכך מקור‬ ‫בירושלמי בקידושין‪ :‬רבי טרפון חלה ובאה אימו אל החכמים‬ ‫בבקשה שיתפללו בעדו‪ ,‬בזכות שקיים בשלימות מצוות כיבוד‬ ‫הורים‪ ,‬אמרה לה חכמים‪ :‬עדין לא הגיע לחצי כיבוד שאמרה‬ ‫תורה‪.‬‬

‫עומדים אנו בכניסת שמיני עצרת החג הזה ובארץ ישראל‬ ‫חוגגים אנו ביום זה גם את שמחת תורה‪.‬‬ ‫ומעודי תמהתי הלא שמיני עצרת חג בפני עצמו הוא‪ ,‬מן‬ ‫הרגלים הוא המפורשים בתורה‪ ,‬ולעומת זאת לא מצינו שמחת‬ ‫תורה לא בתורה ולא בנביאים ולא בכתובים‪ ,‬ואף לא בדברי חז"ל‪,‬‬ ‫וכל שורשה וענינה משום שנוהגים אנו לסיים ביום זה לקרוא את‬ ‫תורת משה אחת לשנה ועושין שמחה לגמרה של תורה‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫אם נמצא לרחובה של עיר ונשאל תינוק ותינוקת מה יום מיומיים‪,‬‬ ‫כולם יענו ויאמרו שמחת תורה היום‪ ,‬ואיש אחד מאלף לא יאמר‬ ‫שמיני עצרת היא‪ .‬והשאלה כאילו עולה מאליה‪ ,‬איך זה ששמחת‬ ‫תורה שאינו אלא מקרה ביום זה‪ ,‬דחתה לחלוטין את רגליה של‬ ‫שמיני עצרת שהוא עיצומו של יום‪.‬‬ ‫וע"כ שהנחה זו בטעות יסודה‪ ,‬אין זה מקרה שכך תיקנו ונהגו‬ ‫לגמור את התורה ביום שמיני עצרת החג‪ ,‬אלא משום שחכמי‬ ‫ישראל ברוח הקודש שפיעמה בקרבם הבינו ששמחת תורה‬ ‫היא היא עיצומו של יום ומהותו‪ ,‬הן הם שקבעו ששמיני עצרת‬ ‫ושמחת תורה שני צדדים הם של מטבע אחת‪ .‬הלא פירשו‬ ‫חכמים את חג העצרת כאילו אומר הקב"ה לבניו חביביו "עכבו‬ ‫עמי עוד יום אחד קשה עלי פרידתכם" (רש"י ויקרא כג לו)‪ .‬לאחר‬ ‫שבעת ימי החג שבהם מקריבים שבעים פרים להשפיע שפע לכל‬ ‫שבעים אומות העולם אומר הקב"ה ביום השמיני שמחה לי עם‬ ‫בניי חביבי ולא יתערב זר בשמחה זו‪ ,‬וכמ"ש בזוה"ק (ח"ג פרשת‬ ‫צו קי"ט) "ובההיא חדוותא לא משתכחי במלכא אלא ישראל‬ ‫בלחודוהו ומאן דיתיב עם מלכא ונטל ליה בלחודיה‪ ,‬כל מה דבעי‬

‫ריתחא דאורייתא‬ ‫ישיבה בעת ההקפות בשמחת תורה‬ ‫שאלתי‪ ,‬אם רשאים לשבת בעת ההקפות עם הספרי תורה‪ ,‬שיש הנוהגים לשבת ויש מחמירים לצאת ולשבת‪.‬‬ ‫ואמר מרן בזה‪ ,‬שראה גדולים וטובים שנהגו לשבת‪ ,‬ויש בזה כמה סברות להקל‪ ,‬ומהם‪ ,‬שאם רוקדים בעיגול סביב הס"ת‪,‬‬ ‫י"ל דהרוקדים נחשבים מחיצה סביב הס"ת‪.‬‬ ‫ואמר עוד‪ ,‬דאף אי ליכא עיגול‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬מותר לשבת‪ .‬והטעם‪ ,‬משום שבשעת ההקפות שבשמחת תורה‪ ,‬כל הבי תהכו‬ ‫נסת נקרא "מקומו של הספר"‪ ,‬וכאילו מונח במקום אחד דמי‪.‬‬ ‫והוסיף שאף אם יהיה בין הרוקדים אדם גדול שכולם חייבים לעמוד לפניו כשהוא מרקד סביב בבית הכנסת בשמחת‬ ‫תורה‪ ,‬כל החדר הוא מקום ריקודיו וא"צ לעמוד כל פעם שעובר‪ ,‬וה"ה בנידו"ד לענין הס"ת גופיה‪.‬‬ ‫(מעדני שלמה)‬

‫‪44‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫להתדמות לדורות עברו‪ ,‬מי שלא ראה שמחת תורה במחיצת‬ ‫אדמו"ר זי"ע (המשגיח רבי ירוחם ליבוביץ ממיר) לא ראה‬ ‫שמחה מימיו‪ .‬אשרי עין ראתה כל זאת‪ ,‬הלא למשמע אוזן דאבה‬ ‫נפשינו כשאדמו"ר עלה אחרי קריאת התורה אל ארון הקודש‬ ‫ואמר 'התעוררות' בהתלהבות עצומה‪ ,‬וסביב עמדו גדולי עולם‬ ‫ורקדו מולו‪ ,‬ובתוך דבריו התחיל ריקוד שנמשך שעות‪ ,‬ועיני כל‬ ‫הרוקדים זלגו דמעות מהתרגשות ושמחת קודש‪.‬‬ ‫ורבי ירוחם בעצמו התבטא פעם באמצע דבריו ואמר‪" :‬איני‬ ‫יודע מה יותר חשוב אצל הבורא עולם ‪ -‬היום‪-‬כיפור או השמחת‪-‬‬ ‫תורה שלנו!"‬

‫שאיל ויהיב ליה"‪.‬‬ ‫חג שמיני עצרת סעודה קטנה היא בין ישראל לאביהם‬ ‫שבשמים מעין מסיבת פרידה בין אוהבים לפני שהם נפרדים‬ ‫והולכים כל אחד לדרכו‪ ,‬והלא בנוהג שבעולם שבמסיבת פרידה‬ ‫נותנים מתנות למזכרת‪ ,‬ומהי המתנה שנותן לנו אבינו שבשמים‬ ‫בסעודה זו‪ ,‬ומה אנו נותנים לו כביכול‪ ,‬ומה הוא הדבר שעל ידו‬ ‫מבטאים אנו את הקשר המיוחד והחיבה המיוחדת שבין הקב"ה‬ ‫לבניו חביביו ובין ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬תורה הוא‪.‬‬ ‫זו היא שמחת התורה‪ ,‬תורתנו הקדושה חמדה גנוזה היא‬ ‫שקדמה לעולם‪ ,‬תורה שנקראה ראשית בשביל ישראל שנקראו‬ ‫ראשית‪ ,‬ועכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה‪" ,‬מורשה קהילת‬ ‫יעקב" כתיב בה‪.‬‬ ‫ע"כ הבינו חכמינו ברוח קדשם ועומק בינתם דשמיני עצרת‬ ‫ושמחת תורה חד הם‪ ,‬וחג זה שלא מצינו בה מצוה מיוחדת‬ ‫ומוגדרת‪ ,‬חגה של התורה היא‪ ,‬התורה שהקב"ה נותן לנו‪ ,‬ושמחת‬ ‫התורה שאנו נותנים לו כביכול‪.‬‬ ‫ואז אומר הקב"ה "חזו בני חביבי דמשתכחין מצערא דלהון‬ ‫ועוסקים בחדוותא דילי"‪.‬‬

‫(קונטרס "ימי הרצון")‬

‫בהקפות של שמחת תורה‪ ,‬נהג הגאון רבי מאיר שפירא‬ ‫מלובלין לומר‪:‬‬ ‫ההקפות שלנו אינן אלא משל‪ :‬אדם מסתובב ומגיע לנקודה‬ ‫שממנה יצא‪ .‬הרי ההקפות שלנו עם ספר התורה נמשכות כבר‬ ‫אלפי שנים‪ .‬יצאנו עם הספר תורה מארץ ישראל והקפנו עמו את‬ ‫כדור הארץ‪ ,‬גלינו לשפאניה‪ ,‬לאשכנז ולפולין‪ ,‬וכה נמשיך להקיף‬ ‫את העולם עד שנחזור לנקודה שממנה יצאנו‪ ,‬לארץ ישראל‪...‬‬

‫(מנחת אשר)‬

‫(אמרי דעת)‬

‫כתב המשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה‪ ,‬בקונטרס "ימי‬ ‫הרצון"‪:‬‬ ‫ברמזי הרוקח על שיר השירים (ג‪ ,‬ח)‪ ,‬על הפסוק "כולם אחוזי‬ ‫חרב מלומדי מלחמה"‪ ,‬מובאת גירסה במדרש‪" :‬מלומדי מלחמה‬ ‫ אלו הלויים המכים בשיר"‪ ,‬והדבר נפלא וזקוק להסבר‪ :‬מדוע‬‫הלויים בשירם נקראים "מלומדי מלחמה"?‬ ‫אבל‪ ,‬ביאר המשגיח‪ ,‬ניתן להבין כל הלויים קדושי עליון‪,‬‬ ‫בשירם בבית המקדש הגיעו לדביקות עליונה ורוממות כזו‪ ,‬שמי‬ ‫ששמע שירתם הרגיש שיצרו הרע נמס בקרבו מרוב התלהטות‬ ‫הקדושה‪ ,‬כי הרי כל שירה היא רוממות‪ ,‬ומה גם שירת הלויים‪.‬‬ ‫והוא מציין לדברי הזוהר הקדוש (שמות דף יח‪ ,):‬שמאריך בענין‬ ‫מעלת השיר‪ ,‬ובין היתר כתב וזה לשונו‪" :‬אמר רב נחמיה‪ :‬אשרי‬ ‫הזוכה לדעת באותו השיר (של מעלה)‪ ,‬דתניא‪ :‬הזוכה באותו שיר‪,‬‬ ‫ידע בענייני התורה והחכמה‪ ,‬ויאזין ויחקור ויוסיף כח וגבורה במה‬ ‫שהיה בו ובמה שעתיד להיות‪ ,‬ובמה זכה שלמה לדעת‪ .‬דתני רבי‬ ‫שמעון‪ :‬דוד ע"ה ידע בזה‪ ,‬ותיקן שירים ותשבחות הרבה‪ ,‬ורמז‬ ‫בהם העתידות לבוא‪ ,‬והוסיף כח וגבורה בלשון קודש‪ ,‬ושלמה זכה‬ ‫יותר באותו השיר וידע החכמה ואיזן וחקר ותיקן משלים הרבה‬ ‫ועשה ספר מאותו השיר ממש‪ ,‬והיינו דכתיב (קהלת ב) 'עשיתי‬ ‫לי שרים ושרות'‪ ,‬כלומר‪ :‬קניתי לי לדעת שיר מאותן השירים‬ ‫העליונים ואשר תחתם ‪ -‬והיינו דכתיב שיר השירים‪ ,‬כלומר‪:‬‬ ‫שיר של אותם שרים של מעלה‪ ,‬שיר שכולל כל ענייני התורה‬ ‫והחכמה וכח וגבורה במה שהיה ועתיד להיות‪ ,‬שיר שהשרים‬ ‫של מעלה שרים‪ .‬אמר רבי אלעזר‪ :‬אלו השרים עמדו עד שנולד‬ ‫לוי‪ ,‬אבל משנולד לוי ואילך אמרו שיר‪ ,‬כיון שנולד משה ונמשח‬ ‫אהרן ונתקדשו הלויים‪ ,‬נשלם השיר ועמדו על משמרותם וכו'‪.‬‬ ‫אמר רבי יהודה‪ :‬למה נקראו השרים של מטה לויים? על שנלווים‬ ‫ומתחברים למעלה כאחד‪ ,‬והשומע נלוה ונדבק נפשו למעלה"‪,‬‬ ‫עד כאן מדברי הזוהר‪.‬‬ ‫והנה ‪ -‬מסיים המשגיח ואמר ‪ -‬לנו אין שייכות למדרגה עילאית‬ ‫זו‪ ,‬ומכל מקום אולי גם אלינו שמץ מהם יגונב‪ .‬הן לא נוכל‬

‫השרף מקוצק זצ"ל אמר‪ ,‬שהשמחה הרבה בחג זה אינה‬ ‫על התורה שלמדנו‪ ,‬כי מי יוכל להעיד בעצמו שלמד כראוי!‬ ‫השמחה היא על כך שהסתיים מחזור לימודים אחד ומתחיל‬ ‫מחזור לימודים חדש‪ ,‬ואנו פותחים בו דף חדש ומצטרפים אליו‬ ‫בשמחה ובחדווה! נכדו‪ ,‬הרבי מסוכטשוב זצ"ל‪ ,‬שהביא דבריו‪,‬‬ ‫הוסיף לאמר‪ :‬אמנם בכל עת ניתן לפתוח דף חדש‪ .‬אבל חכמים‬ ‫בחרו לעשות זאת ביום האחרון לסידרת הימים הטובים‪ .‬כי‬ ‫לאחר שעברנו את חודש הרחמים והסליחות‪ ,‬את ראש השנה‬ ‫ועשרת ימי תשובה‪ ,‬יום הכיפורים וחג הסוכות‪ ,‬ודאי התעלינו‬ ‫ותמלאנו רגשות קודש‪ ,‬נטהרנו מעוונותינו והיינו לכלים ראויים‬ ‫לשרת לפני ה'‪ ,‬מעתה גם קבלתנו אמיתית יותר ואיתנה יותר‪.‬‬ ‫שעל כן נקרא החג בשם "עצרת"‪ ,‬כמבואר בכתבי האר"י הקדוש‬ ‫שפירושו התאספות וקליטה‪ ,‬שכל רשמי הקדושה של הימים‬ ‫הנוראים והחג המרומם מתקבצים בו ומשפיעים על החלטתנו‬ ‫לשמוח בשנה הבאה עלינו לטובה בשמחת התורה‪ .‬לימודה‬ ‫שינונה והתעלותה‪.‬‬ ‫ובכל תפוצות ישראל שמחים ורוקדים בחג זה‪ ,‬בישיבות ובבתי‬ ‫כנסת‪ .‬וגם אלו שהקשר שלהם ללימוד התורה רופף וקלוש‪.‬‬ ‫ומדוע‪ ,‬משום שאיננו מציינים את העבר ואיננו חוגגים את הסיום‪,‬‬ ‫אלא את ההתחלה‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬מהיום ואילך נוסיף שיעור‬ ‫תורה‪ .‬מהיום ואילך נקפיד יותר על השתתפותנו‪ ,‬בשנה הבאה‬ ‫נלמד את הפרשה ופירושיה כסידרם‪ .‬יחשוב כל אחד מה בכוחו‬ ‫להוסיף‪ ,‬וישמח ויעלוז בהחלטתו!‬ ‫(השרף מקוצק)‬

‫המסר בשמחת תורה‬ ‫"שמחת תורה" הוא חג יוצא דופן‪ .‬כולו סובב סביב שמחת‬ ‫התורה‪ ,‬סיום קריאתה וההתחלה החדשה‪ ,‬ההקפות עם ספרי‬ ‫התורה‪ ,‬ו"עושין משתה לגמרה של תורה"‪ .‬אבל כל אלו בגדר‬ ‫מנהג ותקנת חכמים‪ .‬מן התורה הרי זה יום חג ‪ -‬ותו לא‪ .‬בכל‬ ‫‪45‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫כהיום הזה‪ .‬כמו שאמרו בזוהר הקדוש (פרשת צו) וז"ל‪ :‬ובההוא‬ ‫חדוותא לא משתכחי במלכא אלא ישראל בלחודייהו‪ ,‬ומאן דיתיב‬ ‫עם מלכא ונטל ליה בלחודיה כל מה דבעי שאיל ויהיב ליה‪ ,‬ועל‬ ‫דא ישראל שראן ועמין עובדי עבודה זרה מסיימי‪[ .‬תרגום ללשון‬ ‫הקודש‪ :‬באותו יום לא נמצאים עם המלך רק ישראל לבד‪ ,‬ומי‬ ‫שיושב עם המלך ונמצא לבד‪ ,‬כל מה ששואל נותנים לו]‪.‬‬ ‫הנה מבואר מלשון הזוהר הקדוש‪ ,‬דכל מה ששואל מהקב"ה‪,‬‬ ‫מקבל תפילתו ועושה בקשתו‪ ,‬וא"כ מן הראוי הוא להיות כל היום‬ ‫מתבודד עם קונו ללמוד בתורה ולעתור ולרצות לפני ה' שישמע‬ ‫תפילתו ויעשה בקשתו‪ ,‬וזה ברור‪ .‬עכ"ד‪.‬‬

‫חג נצטווינו במצוה ייחודית‪ :‬שופר בראש השנה‪ ,‬תענית ביום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬לולב ומיניו וישיבה בסוכה בחג הסוכות‪ ,‬מצה בפסח‪.‬‬ ‫בחג השבועות‪ ,‬גם אם אין מצוה ייחודית‪ ,‬הרי הוא חג מתן תורה‪.‬‬ ‫אבל שמיני עצרת ‪ -‬חג "סתם" הוא‪ .‬באו חז"ל הקדושים וקבעו‪:‬‬ ‫הבה נעשה אותו לחג של שמחת התורה‪ ,‬נסיים בו את קריאתה‪,‬‬ ‫נשמח ונגיל בתורה הקדושה‪.‬‬ ‫ודאי ביקשו להעביר מסר‪ ,‬ללמד דבר מה‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬ראוי היה‬ ‫שנתחיל את התורה בחג השבועות‪ ,‬שהוא זמן קבלת התורה!‬ ‫מה ביקשו לומר? שבכל חג יש מצוה יחודית‪ ,‬ואילו בחג זה אין‬ ‫כל מצוה מיוחדת ‪ -‬על כן‪ ,‬נעשה אותו לחגה של תורה‪ ,‬ונמצא‬ ‫שכל המצוות כולן כלולות בו‪ ,‬שהרי הכל הכל כתוב בתורה!‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬למלון ענק ובו חדרים לרוב‪ ,‬מרוהטים‬ ‫בפאר והדר‪ ,‬ולכל חדר מפתח משלו‪ .‬אבל יש "מפתח אב"‬ ‫שפותח את כל החדרים כולם! התורה הכל בה‪ :‬ותלמוד תורה‬ ‫כנגד כולם!‬ ‫זה נכון גם לגבי חינוך בנינו‪ ,‬עתידנו‪ ,‬בבת עינינו‪ .‬אנו משתדלים‬ ‫לחנכם למידות טובות‪ ,‬נאות ומתוקנות‪ ,‬למצוות‪ ,‬למסורת ומורשת‬ ‫אבות‪ .‬אבל אלו הם אלף פרטים וענפים‪ .‬רישומם למוסדות חינוך‬ ‫תורניים הוא השורש‪ ,‬כי בתורה כלול הכל‪ :‬גם כיבוד הורים‪ ,‬גם‬ ‫נימוסים והליכות‪ ,‬גם מסורת ומורשת אבות‪ ,‬גם מצוות ומעשים‬ ‫טובים!‬

‫(זוהר)‬

‫"יקרה מפנינים ונחמדה מזהב"‬ ‫בשמחת תורה מנהג ישראל להעלות שני חתנים ‪ -‬חתן תורה‬ ‫וחתן בראשית‪ ,‬מדוע?‬ ‫נראה לבאר כך‪ ,‬מסופר על המהרי"ל דיסקין זצ"ל כי ישב פעם‬ ‫בחבורת בחורים שחלק מהם עשו סיום מסכת‪ ,‬ודרש בפניהם‬ ‫(וכפי הנראה רצה לעודד‪ ,‬גם את אלו שלמדו‪ ,‬אך לא הצליחו‬ ‫לסיים)‪ ,‬ואמר לפניהם‪ ,‬מצינו שני פסוקים המדברים על ערכה של‬ ‫התורה‪ ,‬פסוק אחד "יקרה היא מפנינים" וגו'‪ ,‬ופסוק שני "הנחמדים‬ ‫מזהב ומפז רב" וגו'‪ ,‬צריך להבין מהן ב' הבחינות "פנינים" ו"זהב"‬ ‫שלהם נמשלה התורה‪.‬‬ ‫וביאר כך‪ ,‬לפנינה יש מעלה דוקא כאשר היא שלימה‪ ,‬אך הזהב‬ ‫מעלתו גם כאשר הוא גרגירים קטנים‪ .‬כן הוא בתורה‪ ,‬יש מעלה‬ ‫כאשר היא בשלמות‪ ,‬בסיום מסכת שלימה ‪ -‬כמעלת הפנינה‪ ,‬אך‬ ‫מאידך‪ ,‬יש בה מעלה בכל גרגיר וגרגיר ‪ -‬כמעלת הזהב‪.‬‬

‫(מעיין המועד)‬

‫שמחת תורה ‪ -‬יום תשובה‬ ‫כתב הגאון הקדוש רבי אליהו מאני זצ"ל‪ ,‬רבה של חברון‪,‬‬ ‫בספרו "שיח יצחק"‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬מעשה בחסיד אחד שהיה מנשק‬ ‫הספר תורה ביום שמחת תורה‪ ,‬והיה מתחנן ובוכה‪.‬‬ ‫אמרו לו‪ :‬מה מקום לבכיה זו?‬ ‫אמר להם‪ :‬ביום שמחתה של תורה אני מתחנן לפייסה על‬ ‫ביטול תורה ועלבונה הגדול‪ ,‬ומקבל אני עלי מכאן ולהבא לשמור‬ ‫כל דבריה!‬ ‫ואם‪ ,‬כשיעבור ספר התורה וייפתח לעיני הציבור‪ ,‬לא שת‬ ‫ליבו להרהר בתשובה ולהתחרט על מה שעבר בביטול התורה‬ ‫ומצוותיה‪ ,‬ולהתחנן לפניו יתברך למחול לו את כל עוונותיו ‪ -‬אלא‬ ‫אדרבא‪ ,‬הוא עומד במרדו‪ .‬הרי הוא בגדר "עז פנים לגיהנם"‪ ,‬וראוי‬ ‫לעונש גדול‪.‬‬ ‫והוא משל למלך בשר ודם שכעס על עבדיו על שפגעו בכבודו‪,‬‬ ‫ובא יום אחד ועבר לפניהם ולא קמו ולא זעו ממנו‪ ,‬ולא שתו‬ ‫ליבם להתרפס אליו ‪ -‬כמה הם ראויים לעונש יותר מקודם‪ .‬כן‬ ‫הדבר הזה‪ ,‬האדם שעובר ספר תורה לפניו ולא שת ליבו לשוב‬ ‫על מה שחטא בעלבון התורה‪ ,‬הלא השכל יחייב שראוי לעונש‬ ‫גדול‪ ,‬רחמנא ליצלן!‬

‫(מהרי"ל דיסקין)‬

‫הטעם ששמיני עצרת נקרא בשם שמחת תורה‬ ‫בספר "השאור והשמש" הקשה מדוע נקרא שמיני עצרת בשם‬ ‫שמחת תורה‪ ,‬ולא נקרא כך חג השבועות‪ ,‬והרי בחג השבועות‬ ‫ניתנה לנו התורה והיו א"כ צריכים לקרוא לחג השבועות "שמחת‬ ‫תורה"?‬ ‫ותירץ המגיד הגאון רבי גדליה סילברסטון זצ"ל בספרו "דרושים‬ ‫להגיד"‪ ,‬בהקדימו להקשות מדוע נוסח הפזמון הוא 'שישו ושמחו‬ ‫בשמחת התורה' ולא 'שישו ושמחו בתורה'?‬ ‫והמשיל משל למי שעמד למשפט‪ ,‬ובעת שהשופטים דנו‬ ‫במשפטו אם לחייבו מיתה‪ ,‬בכה הרבה‪ .‬וכששמע ראש בית הדין‬ ‫את בכייתו אמר לו תשמח ואל תבכה‪ ,‬משום שרואה אני שתצא‬ ‫זכאי בדין‪ ,‬וכששמע אותו אדם את דבריו שמח שמחה גדולה‪,‬‬ ‫ביודעו נאמנה שאם כך אומר ראש בית הדין סימן הוא שיצא‬ ‫זכאי‪.‬‬ ‫כמו כן אנחנו‪ ,‬בימים הנוראים נידונים על החיים ועל המוות‬ ‫כלשון הפייט 'מי בקיצו ומי לא בקיצו'‪ ,‬ועל כן כשזוכים אנו‬ ‫ומגיעים לימי החג ולשמיני עצרת‪ ,‬שאז סוף ימי הדין והתורה‬ ‫בעצמה מצווה עלינו לשמוח בחג כמש"כ 'ושמחת בחגיך'‪ ,‬עלינו‬ ‫לשמוח ביותר ביודעינו שאם התורה מצוה עלינו לשמוח בודאי‬ ‫שנצא זכאים בדין‪ .‬ועל כן אומר הפייט ג"כ 'שישו ושמחו בשמחת‬ ‫התורה' במה שמצווה 'ושמחת בחגיך'‪.‬‬

‫(שיח יצחק)‬

‫מעלת יום שמיני עצרת‬ ‫כתב הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל (בספרו "מועד לכל חי" סי'‬ ‫כה אות א) וז"ל‪ :‬מאד מאד יזהר בתפילות שמיני עצרת‪ ,‬לאומרם‬ ‫בכוונה גדולה‪ ,‬כי מלבד שכל תיקון של הימים‪ ,‬מיום ראש השנה‬ ‫עד שמיני עצרת הוא נשלם‪ ,‬והכל תלוי ביום הזה‪ .‬עוד יש בה‪ ,‬כי‬ ‫אין בכל הימים ימי רצון לה'‪ ,‬לשמוע ה' תפילתו בכל מה דבעי‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫(סוכות היוצרים)‬

‫‪46‬‬


‫שמחת התורה וכבודה‬

‫המלך שאליהם יוכל לפנות שהם ימליצו טוב בעדו אצל המלך‪,‬‬ ‫וכמובן שבן המלך שמח מאוד על כך‪ ,‬ועשה הכל כפי מה שראה‬ ‫בספר‪ ,‬והלך לעיר המלוכה ונפגש עם שרי המלכות וביקשם‬ ‫שימליצו בעדו ויגוננו עליו‪.‬‬ ‫ויהי בהגיע יום הדין והמקטרגים קטרגו עליו ותבעו לעשות‬ ‫עמו דין ומשפט‪ ,‬והוא ענה ועשה הכל כפי מה שמצא כתוב‬ ‫בספר‪ ,‬ושרי המלך שאתם דיבר לימדו עליו זכות וביקשו עליו‬ ‫רחמים מאת המלך‪ ,‬עד שיצא הבן זכאי בדין‪ ,‬שמחתו של המלך‬ ‫היתה גדולה עד מאוד על שבנו יצא זכאי והיה יושב ושמח עם‬ ‫הבן ועם השרים‪ ,‬בכל יום עם שר אחד משרי המלוכה שהמליצו‬ ‫בעד בנו‪.‬‬ ‫אחרי שגמר לשמוח עם שרי המלכות קרא המלך לבנו אהובו‬ ‫ואמר לו‪ ,‬עכשיו שנגמרו ימי השמחה עם השרים ברצוני לעשות‬ ‫סעודה אתך ביחד ונשמח שנינו אני ואתה לבד‪ ,‬ובאותה הסעודה‬ ‫נתעוררה ביתר שאת החיבה והאהבה שהיה לאב על בנו‪ ,‬ומרוב‬ ‫אהבה והשמחה לקח את בנו באותו היום והכניסו לאוצרות‬ ‫המלך וטייל עמו ביחד אוצר לפנים מאוצר‪ ,‬עד שאמר לו כי‬ ‫ברצונו היום להראות לו את האוצר המיוחד שיש לו ששם מונח‬ ‫כלי שעשועיו של המלך שבו הוא משתעשע בכל יום‪ ,‬והכניסו‬ ‫לאוצר הגנוז ופתח דלת הארון והוציא משם את הספר שהיה‬ ‫מונח בארון‪ ,‬ובראות הבן את הספר שהוא כלי שעשועיו של‬ ‫אביו‪ ,‬ראה והנה הספר הזה הוא אותו ספר העצות שקיבל שם‬ ‫במקום גלותו שעל ידם יצא זכאי בדין‪ ,‬ועתה נתברר לו כי היה זה‬ ‫אביו האהוב ששלח אליו את הספר מרוב אהבתו וחיבתו ובגודל‬ ‫חפצו שיזכה בדינו‪ ,‬או אז נתעוררה האהבה והכסופין אל אביו‬ ‫מאד מאד‪ ,‬ושמחתו לא ידעה קץ וגבול‪.‬‬ ‫והנמשל מובן‪ ,‬כי אנו בני מלכים‪ ,‬בניו אהוביו של מלך מלכי‬ ‫המלכים הקב"ה‪ ,‬והיות שלפעמים בר ישראל נופל ממדרגתו‬ ‫וחוטא כלפי אביו‪ ,‬ומלך במשפט יעמיד ארץ וקורא את בנו‬ ‫למשפט‪ ,‬הוא יום הדין הגדול הונורא‪ ,‬אמנם ברוב אהבת השי"ת‬ ‫לבניו הוא נתן להם ספר עצות לזכות בדין‪ ,‬מגיד דבריו ליעקב‬ ‫חוקיו ומשפטיו לישראל‪ ,‬התורה הקדושה שבה נמצאים העצות‬ ‫לצאת על ידיהם זכאי בדין‪ ,‬ושיהיה מודה ועוזב ירוחם‪ ,‬ותשובה‬ ‫ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה‪ ,‬וכן מבקשים עם בנ"י‬ ‫מהאבות הק' שיסנגרו וילמדו זכות עלינו ויעוררו רחמים על‬ ‫בניהם‪ ,‬וביום הדין כשהמקטרגים רוצים לתבוע את עם בנ"י לדין‬ ‫מקיימים ועושים את כל העצות המבוארות בספר התורה הזה‪,‬‬ ‫והאבות הק' מליצים ומעוררים רחמים‪ ,‬עד שבני ישראל יוצאים‬ ‫זכאי בדין והקב"ה מוחל להם על כל עוונותיהם‪.‬‬ ‫ואז בא זמן השמחה‪ ,‬שבו הקב"ה ובני ישראל שמחים עם‬ ‫האושפיזין‪ ,‬עם האבות הק'‪ ,‬וכל השבעה רועים שהם הגינו‬ ‫עלינו ובזכותם יצא לצדק דיננו‪ ,‬וכל יום הוא יום שמחתו של‬ ‫א' מהאושפיזין‪ ,‬עד שמגיע יום אחרון יום שמחת תורה שבו‬ ‫מבקש הקב"ה מבנ"י ואומר להם עכבו עמי עוד יום אחד‪ ,‬ועשו‬ ‫לי סעודה קטנה שאהנה מכם‪ ,‬ועם ישראל שמחים עם הקב"ה‬ ‫בעצמו‪ ,‬ונתעורר האהבה והחיבה יתירה שבין ישראל לאביהם‬ ‫שבשמים ופותחים ארון הקודש ומוציאים את ספר התורה‬ ‫שהוא כלי שעשועיו של הקב"ה שעל ידה יצאו בנ"י זכאים בדין‬ ‫וששים ושמחים בתורה הזאת אשר זאת התורה נתן לנו השי"ת‬ ‫בעצמו ובזה אנו מראים את גודל אהבת השי"ת אלינו שחפץ‬ ‫בנו ובאהבתו אותנו שלח ונתן לנו התורה הזאת והדריכנו בדרך‬

‫בשעה שששים ושמחים עם התורה ורוקדים עם ספרי התורה‪,‬‬ ‫צריך לשים על לב את דבריו של הרמב"ם (הלכות סנהדרין‬ ‫סוף פכ"ד) הכותב‪ :‬ואין כבוד התורה אלא לעשות על פי חוקיה‬ ‫ומשפטיה‪.‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬מה נאלו אלה החושבים שכבוד התורה מתבטא‬ ‫בזה שמנשקים התורה ורוקדים לפניה‪ ,‬ומסדרים לפניה דברים‬ ‫חיצוניים‪ .‬כבוד התורה האמיתי הוא קיום דברי התורה‪ ,‬והמרקד‬ ‫לפני התורה ואינו חרד לדברי תורה ‪ -‬אין זה מכבד אלא מנאץ‬ ‫רח"ל‪.‬‬ ‫ומפורסם הסיפור ברבינו ישראל סלנטר זצ"ל‪ ,‬שפעם בשעת‬ ‫שמחת תורה לפתע פרש מבין הרוקדים‪ ,‬התיישב בצד ופרץ‬ ‫בבכי‪ .‬תלמידיו הגדולים נבוכו‪ ,‬עד שאזר עוז הגה"צ רבי אליהו‬ ‫לוינזון זצ"ל (‪-‬רבי אלינקה קערטינגר שהיה כעין תלמיד חבר‬ ‫לרבינו הגרי"ס) ושאלו‪ :‬ילמדנו רבינו‪ ,‬בכיה זו בעיצומה של‬ ‫שמחת תורה ‪ -‬על שום מה‪ ,‬נענה רבי ישראל והשיב לו‪ :‬מכך‬ ‫גופא שאנו שמחים בשמחת תורה נתתי אל לבי להתבונן‪ ,‬האם‬ ‫אכן אנחנו שומרים עליה כראוי ומכבדים אותה במשך כל ימות‬ ‫השנה‪ ,‬ופרצו כולם בבכיה‪.‬‬ ‫אך לאחר מספר דקות קם רבי ישראל ממקומו ופנה אל‬ ‫תלמידיו ואמר‪ ,‬אדרבא זה גופא מהווה סיבה לשמחה‪ ,‬שאם‬ ‫אנחנו בוכים על חילול כבוד התורה ומצטערים על שאיננו‬ ‫לומדים כדבעי‪ ,‬אות הוא שאנחנו מקושרים באמת אל התורה‪ ,‬כי‬ ‫אם לא כן‪ ,‬לא היינו בוכים על דבר שאין לנו שייכות אליו‪.‬‬ ‫זוהי שמחת התורה האמיתית והרגשה זו צריכה למלא את‬ ‫חלל הלב בשעה שרוקדין ומפזזין לפני התורה‪ ,‬להרגיש ולחוש‬ ‫את השייכות האמיתי שיש לנו עם התורה‪ ,‬ומי שאין לו שייכות‬ ‫עם התורה ומפזז ומרקד לפניה‪ ,‬עליו ניתן להמליץ את דבריו‬ ‫של הרמב"ם שאין כבוד התורה אלא לעשות על פי חוקיה‬ ‫ומשפטיה‪.‬‬ ‫(דעת שרגא)‬

‫שמחת תורה ‪ -‬לאחר הימים הנוראים‬ ‫משל למלך גדול שהיה לו בן אהוב וחביב עליו עד מאוד‪,‬‬ ‫לימים חטא הבן חטא גדול שלא היה אביו יכול לוותר ולכסות‬ ‫עליו והיה מוכרח לשלחו ולגרשו מביתו‪ ,‬אולם המלך ברוב טובו‬ ‫ובגודל אהבתו לבנו נכמרו רחמיו מאד על הבן ורצה שהבן יחזור‬ ‫אליו‪ ,‬אבל לא היה יכול להחזיקו אליו ולפטרו בלא כלום כי מלך‬ ‫במשפט יעמיד ארץ‪ ,‬ע"כ קבע המלך יום דין ומשפט שבו יופיע‬ ‫הבן למשפט והמקטרגים יתבעו אותו לדין וילמדו עליו חוב והבן‬ ‫יצטרך לענות‪ ,‬ולדחות טענות המקטרגים‪ ,‬וכשהבן ייצא זכאי‬ ‫בדין אז יוכל להחזיקו להיכל המלך עפ"י הדין והמשפט‪ ,‬ושלח‬ ‫מכתב לבנו להודיעו על עריכת המשפט ושיתכונן כראוי‪.‬‬ ‫בהתקרב זמן המשפט לא ידע הבן לשית עצות בנפשו מה‬ ‫יענה ליום הדין ואיך ימצא חן בעיני המלך שיצא זכאי בדין‪ ,‬והנה‬ ‫בעודו עומד וחושב בדעתו מה לעשות‪ ,‬בא אליו אדם אחד ונתן‬ ‫לו ספר‪.‬‬ ‫ובפתחו את הספר מצא שם עצות טובות ומועילות לרוב שעל‬ ‫ידם יוכל למצוא חן בעיני המלך‪ ,‬גם נכתב שם בספר שהעיקר‬ ‫הוא שיהיה מודה ועוזב ירוחם‪ ,‬וכן היה כתוב בו שמות של שרי‬ ‫‪47‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫לשהות עמו יום נוסף‪ ,‬בכדי לחוג לבדם כבנים יחידים‪.‬‬ ‫ואאמו"ר זצ"ל ביאר בדרך אחרת‪ ,‬כי הרי שמיני עצרת בא לאחר‬ ‫ראש השנה עשי"ת ויוה"כ‪ ,‬שבהם נמחלו לישראל עוונותיהם‪,‬‬ ‫וע"י מחילת עוונות זוכים לשמחה ורוממות עד כדי רוח הקודש‪,‬‬ ‫כמבואר במדרש (ב"ר פ"א)‪ ,‬ובתוס' סוכה (נ ע"ב) בשם הירושלמי‬ ‫(פ"ה ה"א) אמר ר' הושעיה‪ ,‬למה קוראין אותה בית השואבה‪,‬‬ ‫שמשם היו שואבים רוח הקודש‪ .‬וכשכלל ישראל מגיעים לדרגה‬ ‫מרוממת שכזו‪ ,‬או אז חפץ בהם הקב"ה לעכבם במחיצתו יום‬ ‫נוסף‪ ,‬היינו שלהיות קרוב כ"כ אל השי"ת‪ ,‬ראוי רק זה הנמצא‬ ‫בדרגה רוחנית עליונה‪ ,‬ושייך זה רק בסוכות‪.‬‬ ‫ומדוקדק הלשון "עכבו עמי"‪ ,‬דעמי שייך רק לאחר מחילת‬ ‫עוונות‪ ,‬כמו שנאמר (הושע יד‪ ,‬ב) "שובה ישראל עד ה' אלוקיך"‬ ‫כי התשובה מוליכה להיות עם ה'‪ ,‬ושפיר מ