Page 1

˙‫מבחר עלוני ˘ב‬

‫פר˘˙ ויחי‬ ‫˙˘ע"ז‬

https://telegram.me/Publications_MM


‫סיפור השבוע‬ ‫וילונות הנשיא‬ ‫עסקן נמרץ‪ ,‬מנהל מוסד גדול בארה"ב‪ ,‬עמד בפני פריצת‬ ‫דרך משמעותית למוסד שבראשו עמד‪ .‬למטרה זו הוא‬ ‫התכוון לגייס כספים בהיקף נרחב‪ ,‬אלא שפעולה זו חייבה‬ ‫כמובן חדירה עמוקה לתודעת הציבור היהודי בארה"ב‪.‬‬ ‫העסקן החליט כי בעולמנו העמוס בחוויות רבות ומגוונות‪,‬‬ ‫יש ליצור אירוע נדיר בתוככי המוסד‪ ,‬כך שהכל ישוחחו‬ ‫עליו ימים רבים‪ ,‬ושמו של המוסד ינשא בפי כל‪.‬‬ ‫אמר ועשה‪ .‬לאחר הפעלת קשרים ענפים ושיחות ארוכות‬ ‫עם גורמים רבים‪ ,‬הצליח מנהל המוסד לקבל את אישורו‬ ‫של ראש אגף הטקסים בבית הלבן‪ ,‬להגשת בקשה להזמנת‬ ‫נשיא ארה"ב אל המוסד!‬ ‫דרך ארוכה ומורכבת נדרש המנכ"ל לעבור‪ ,‬עד שהצליח‬ ‫להוכיח כי המוסד וראשיו עומדים בכל הקריטריונים‬ ‫הנדרשים‪ ,‬כדי שנשיא ארה"ב יכבד אותם בנוכחותו‪ .‬סוף‬ ‫סוף ניתן האישור העקרוני מטעם הוועדה הממונה על‬ ‫הנושא‪ .‬ההסכמה לבואו המיוחל של הנשיא‪ ,‬היתה לביקור‬ ‫בן ‪ 7‬דקות בלבד‪ .‬ועתה המנכ"ל נקלע לסבך נוסף של‬ ‫דרישות ובקשות שהונחתו עליו מטעם וועדת האירועים‬ ‫המופקדת על תקינות הטקסים והביקורים הנשיאותיים‪.‬‬ ‫לאחר חודשים מספר‪ ,‬הפך המוסד את פניו‪ .‬ריח של סיד‬ ‫נקי היכה באפם של חברי הוועדה‪ ,‬מנורות נושנות ושבורות‬ ‫בחלקן הושלכו היישר אל פח האשפה‪ ,‬ובמקומן ניתלו‬ ‫נברשות נוצצות שהפיקו אור בוהק‪ .‬השלט הגדול הנושא‬ ‫את שמו של המוסד נוקה וצוחצח כיאות‪ ,‬ונדמה כי הכל‬ ‫הולך כשורה‪.‬‬ ‫את עיקר מעייניהם‪ ,‬מיקדו חברי הוועדה באולם המרכזי‪,‬‬ ‫אשר בו אמור יהיה הנשיא לשאת את דבריו‪" .‬שבועיים‬ ‫לפני האירוע המיוחל‪ ,‬ייסגר האולם ואיש לא יורשה להיכנס‬ ‫אליו"‪ ,‬התרה קצין הביטחון של הוועדה בפני המנהל‪" ,‬גם‬ ‫אתה לא!"‪ .‬המנכ"ל הנהן בראשו לכל הסעיפים ופרטי‬ ‫הסעיפים שנערמו על שולחנו‪ ,‬ובהם הוראות קפדניות בכל‬ ‫הנוגע לביקור ולהודעות שייצאו לעיתונות לאחריו‪.‬‬ ‫בעת סיורם באולם הכינוסים‪ ,‬הבהירו חברי הוועדה‬ ‫למנכ"ל‪ ,‬כי עליו לעטר את האולם בוילונות‪" .‬אין הדבר‬ ‫ראוי שנשיא המעצמה הגדולה בעולם‪ ,‬ינאם בחדר אשר‬ ‫חלונותיו אינם מכוסים‪ .‬עליך לגשת בהקדם לחנות פלונית‪,‬‬ ‫המתמחה בייצור מיידי של וילונות יוקרה‪ ,‬ולרכוש שם‬ ‫וילונות ראויים לשמם!"‪.‬‬ ‫עוד באותו היום‪ ,‬הוזיל המנכ"ל דולרים רבים עבור רכישת‬ ‫וילונות מפוארים‪ ,‬מן הסוג שניתן לראות בארמונות‬ ‫האצולה באירופה‪ .‬בד עבה בצבע ארגמן כהה‪ ,‬השתלשל‬ ‫בכבדות מתקרת אולם האירועים‪ ,‬פס זהב טהור חצה את‬ ‫הוילון לכל רוחבו‪ ,‬והעניק לו מימד מלכותי רשמי וסמכותי‪.‬‬ ‫בתחתית הוילון התנופפו להם פעמוני ענק בגווני דגל‬ ‫ארה"ב‪.‬‬ ‫בעודו פולט אנחת רווחה‪ ,‬הזמין המנכ"ל בסיפוק את חברי‬ ‫הוועדה‪ ,‬לסיור מסכם ואחרון‪ ,‬שלאחריו‪ ,‬כך קיווה בכל‬ ‫מאודו‪ ,‬יוענק לו האישור הסופי לביקור‪.‬‬ ‫חברי הוועדה שהופיעו בלוויית יועציהם לענייני תרבות‪,‬‬ ‫יחסי ציבור‪ ,‬הקול היהודי ועוד‪ ,‬התמקדו בכל פרט ופרט‬ ‫טרם כניסתם לאולם האירועים‪ ,‬החל מן המיקום המדויק‬ ‫וכ ֵלה בעומק חריטת‬ ‫שבו תחנה מכונית השרד של הנשיא‪ַּ ,‬‬ ‫האותיות על המתנה המוכספת שתוענק לאיש הדגול ורב‬ ‫החשיבות‪.‬‬ ‫בביטחון רב פתח המנכ"ל בתנופה את דלת אולם האירועים‪,‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫כשבליבו הוא מצפה לתשואות רמות מאת חברי הוועדה‬ ‫על טעמו האנין והמשובח בבחירת הוילונות‪.‬‬ ‫להפתעתו המרה‪ ,‬החמיץ יו"ר הוועדה את פניו והורה לו‬ ‫באופן חד משמעי ‪" -‬הסר את הוילונות הללו!‪ ...‬האם אמרת‬ ‫לבעל החנות שהוילונות מיועדים לעטר את חלונותיו של‬ ‫חדר שנשיא ארה"ב יבקר בו?!"‪.‬‬ ‫המנכ"ל‪ ,‬שספג כבר ביקורות ופקודות אין ספור מחברי‬ ‫הוועדה‪ ,‬לא ידע את נפשו‪" .‬לא אמרתם לי להגיד לו את‬ ‫זה"‪ ,‬הפטיר בקול נכאים‪.‬‬ ‫"אז תגיד לו את זה!"‪ ,‬סיים יו"ר הוועדה‪.‬‬ ‫נכנע ומושפל‪ ,‬שב המנכ"ל אל בעל החנות‪ ,‬שהופתע‬ ‫לראותו שנית‪ .‬התיישב בלאות על כסא‪ ,‬ופנה אל בעל‬ ‫החנות‪" :‬אני זקוק לוילונות עבור חדר שבו יבקר נשיא‬ ‫ארה"ב‪ .‬יש משהו יותר מפואר מהוילונות שרכשתי‬ ‫אצלך?"‪ ,‬שאל ביאוש‪ ,‬בעודו סוקר בעיניו את תצוגת‬ ‫הוילונות היוקרתיים שהוצגה לראווה בשטח בית המסחר‪.‬‬ ‫במוחו כבר עלו מחשבות קודרות אודות הסכומים האגדיים‬ ‫שיאלץ להפריש לצורך רכישתם‪ ,‬כאשר צחוקו של בעל‬ ‫החנות נשמע מתגלגל בין הוילונות‪.‬‬ ‫"ידידי‪ ,‬וילון שכזה‪ ,‬ערכו מגיע לעשירית משוויו של הוילון‬ ‫היוקרתי שאתה רכשת‪ .‬הנה‪ ,‬זה הבד הדרוש לך לתפירת‬ ‫וילון לחדר שבו ינאם נשיא ארה"ב‪ ,"...‬הצביע בעל החנות‬ ‫לעבר אחד הוילונות‪.‬‬ ‫בעיניים פעורות לרווחה‪ ,‬התבונן המנכ"ל בבד בעל צבע‬ ‫חלק מעיטורים‪...‬‬ ‫שרקעו ַ‬ ‫אפרפר בהיר‪ִ ,‬‬ ‫"אתה צריך להבין"‪ ,‬הסביר בעל החנות ברצינות תהומית‪,‬‬ ‫"כשכבוד הנשיא נואם‪ ,‬כל העיניים צריכות להיות מופנות‬ ‫אליו בלבד‪ .‬הציבור צריך להאזין לדבריו‪ ,‬ולהתמקד רק בו‪.‬‬ ‫אם מאן דהוא יפנה את ראשו למקום אחר‪ ,‬אזי כל יועצי‬ ‫הנשיא‪ ,‬כותבי הנאומים‪ ,‬מכיני הביקור ופמלייתו הכבודה‪,‬‬ ‫יראו זאת ככישלון מחפיר (!)‪ ,‬לשם כך מקפידים יועצי‬ ‫הנשיא‪ ,‬כי באולם הנאומים יתלו וילונות מבד משובח‪ ,‬אך‬ ‫וילונות כאלו שאינם עשויים למשוך את תשומת לבו של‬ ‫אדם כל שהוא מקרב המאזינים"‪.‬‬ ‫עכשיו הבה נעשה חשבון‪ .‬אם כך הם פני הדברים כאשר‬ ‫באים להקביל פני מלך בשר ודם‪ ,‬שהיום כאן ומחר בקבר‪,‬‬ ‫הרי כאשר אנחנו באים להקביל בתפילתנו את פני אבינו‬ ‫שבשמים‪ ,‬מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא‪ ,‬על אחת‬ ‫כמה וכמה שחובה עלינו להתרכז רק בדברים הנוגעים‬ ‫אליו‪ ,‬אל המלך‪ ,‬ולמנוע מעצמנו ככל האפשר את העיסוק‬ ‫בדברים אחרים‪.‬‬ ‫האם היינו נכנסים ללשכת הנשיא האמריקני עם פלאפון‬ ‫דלוק בכיס‪ ,‬ולא היינו חוששים שמא‪-‬שמא יצלצל המכשיר‬ ‫בעת הפגישה הגורלית איתו?! ומי מעלה על דעתו להעז‬ ‫לשוחח שם בדברים בטלים?! ואם כן‪ ,‬כמה עלינו להתעורר‬ ‫ולהישמר מלהסיח דעתינו‪ ,‬בעת בה ניתנת לנו ההזדמנות‬ ‫להיכנס לפלטרין של מלך מלכי המלכים‪ ,‬להתפלל וללמוד‬ ‫את תורת ה'‪' .‬בבית אלוקים נהלך ברגש' (תהלים נ"ה)‪.‬‬ ‫ונאה לסיים בדבריו הנוראים של בעל הטורים (דברים‬ ‫כ"ו‪ ,‬י"ט)‪" :‬מה שישראל משבחים ומהללים לה'‪ ,‬הוא לו‬ ‫לתפארת‪ ,‬והיינו דאמרינן (במגילה דף ט"ו‪ :):‬עתיד הקדוש‬ ‫ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק‪ ,‬שאותה‬ ‫עטרה שמעטרים להקב"ה בתפלתם‪ ,‬מחזירה להם‪ .‬אבל‬ ‫מי ששח שיחת חולין בבית הכנסת ‪ -‬מקיפין לו כל גופו‬ ‫בקוצים"!!‬


‫שיחת השבוע‬

‫ב"ה ׀ ערב שבת קודש פרשת ויחי ׀ ט"ו בטבת התשע"ז ׀ ‪ 13.1.17‬׀ גיליון מס' ‪1567‬‬

‫האינסטינקט הבריא של הציבור‬

‫אחרי כל הפלפולים המשפטיים שהציפו אותנו בסוף השבוע שעבר‪,‬‬ ‫בא הפיגוע בארמון הנציב והמחיש לכולנו מי הרעים בסיפור הזה‬

‫א‬

‫ירועי הימים האחרונים שוב‬ ‫ממחישים את הנתק בין אותה‬ ‫'בועה' תקשורתית‪ ,‬משפטית ואק־‬ ‫דמית‪ ,‬שבעת האחרונה מרבים לדבר עליה‪,‬‬ ‫לבין רוב הציבור‪ .‬האנשים הכלואים בתוך‬ ‫ה'בועה' רואים את הגל הסוער בתוך הצי־‬ ‫בור‪ ,‬שומעים את הנהמה המתעצמת‪ ,‬אבל‬ ‫אין הם מסוגלים באמת להבין את התהלי־‬ ‫כים‪ ,‬מכיוון שהם חיים בעולם משל עצמם‪.‬‬

‫הם נתפסים להתבטאויות מתלהמות‬ ‫ולהתנסחויות בלתי־מוצלחות ומצקצקים‬ ‫בלשונם בזעזוע‪ .‬כן‪ ,‬לא כל אחד ואחת הם‬ ‫אמני הניסוח ומיומנים בבחירת המילים‬ ‫הנכונות‪ .‬יש אנשים שגם כותבים נאצות הפיגוע בארמון הנציב‪ .‬חזרה לקרקע המציאות (צילום‪ :‬עקיבא פולק‪ ,‬מד"א)‬ ‫ומשתמשים בלשון שלוחת רסן (רק חשוב לזכור‬ ‫הוא הקרבן המסכן‪ ,‬ואילו החייל הוא הפושע‪.‬‬ ‫כי התופעה קיימת בכל המגזרים)‪ .‬בהחלט ראוי‬ ‫את העיוות הזה אין העם מסוגל להכיל‪.‬‬ ‫לחנך ללשון נקייה‪ ,‬לדיון ענייני ולשמירת גבולות‬ ‫אחרי כל הפלפולים המשפטיים שהציפו אותנו‬ ‫השיח‪ ,‬אבל חשוב יותר להבין מה עומד מאחורי‬ ‫בסוף השבוע שעבר‪ ,‬בא הפיגוע בארמון‬ ‫הר הגעש המתפרץ‪.‬‬ ‫הנציב והמחיש לכולנו מי הרעים בסיפור הזה‬ ‫ומהי המלחמה האמיתית שבה עלינו להילחם‪.‬‬ ‫האויב איננו אלאור עזריה‪ ,‬אלא המרצחים‬ ‫השפלים‪ ,‬תומכיהם שמחלקים סוכריות‪ ,‬הרשות‬ ‫אחרי פיגוע הדריסה בראשית השבוע התפתח‬ ‫הפלסטינית שקוראת כיכרות על שם המחבלים‪,‬‬ ‫דיון בשאלה אם יש קשר בין תגובת החיילים‬ ‫ונושאי המצלמות שאורבים לחיילינו כדי‬ ‫במקום ובין משפט אלאור אזריה‪ .‬בלי להיכנס‬ ‫להכפישם בעולם‪.‬‬ ‫לשאלה הנקודתית — באיזו מידה מרגישים‬ ‫החיילים ביטחון לפתוח באש על מחבלים — ברור‬ ‫לחלוטין שיש קשר בין המשפט ובין הפיגוע‪.‬‬ ‫המראות הקשים של הפיגוע החזירו את כולנו‬ ‫אין זו הפעם הראשונה שאנחנו במו ידינו‬ ‫בבת אחת אל קרקע המציאות‪.‬‬ ‫מעוותים את המציאות‪ .‬כך היה בפרשת סברה‬ ‫זה הדבר שיוצר את הזעם הגדול בציבור‪ .‬במשך‬ ‫ושתילה במלחמת לבנון הראשונה‪ .‬הקימו ועדת‬ ‫כעשרה חודשים מעלים אל ראש סדר היום את‬ ‫חקירה ממלכתית‪ ,‬הזמינו אל דוכן העדים את כל‬ ‫הדיון במעשהו של החייל‪ .‬מביאים אותו כבול‬ ‫צמרת המדינה והצבא‪ ,‬ויצרו את הרושם שאנחנו‬ ‫למשפט‪ .‬מזמנים את כל צמרת צה"ל אל דוכן‬ ‫טבחנו במחנות הפליטים‪ .‬אחר־כך‪ ,‬כשהתברר‬ ‫העדים‪ .‬כותרות המשפט מרוחות יום אחרי‬ ‫שהטבח נעשה בהוראת סוריה‪ ,‬שביקשה לפגוע‬ ‫יום על שערי העיתונים‪ .‬והאדם מן השורה חש‬ ‫בתדמיתה של ישראל ולהסיט את הביקורת נגדה‬ ‫שמשהו השתבש כאן לגמרי‪ .‬ובמילים מעודנות‬ ‫על אחריותה לרצח באשיר ג'ומאייל — זה כבר‬ ‫פחות‪ :‬שהמערכת פשוט ירדה מן הפסים‪.‬‬ ‫לא עניין איש‪.‬‬

‫לא להתבלבל‬

‫תזכורת מסברה ושתילה‬

‫ייתכן בהחלט שהחייל חרג מן הפקודות‪ ,‬אבל‬ ‫אסור להתבלבל‪ .‬הוא לא ירה באדם חף מפשע‪.‬‬ ‫הוא ירה במחבל‪ ,‬שהתנפל על חייל אחר ודקר‬ ‫אותו כדי להורגו‪ .‬העמדת החייל למשפט‬ ‫מתוקשר יוצרת את הרושם שהמחבל המתועב‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫הציבור‪ ,‬באינסטינקטים הבריאים שלו‪ ,‬חש‬ ‫את העיוות‪ .‬לעם ברור מי הטובים ומי הרעים‬ ‫בסיפור הזה‪ ,‬והוא דורש ותובע לגַ בות את‬ ‫הלוחמים בטרור גם אם שגו‪ .‬ואתם‪ ,‬שם בבועה‪,‬‬ ‫במקום לגנות את העם‪ ,‬כדאי שתקשיבו לו‪.‬‬

‫כל הלב לכל אחד‬

‫צעירי אגודת חב"ד‬

‫יש חדש‬ ‫הילולת 'כיסא רחמים'‬ ‫ביום שלישי‪ ,‬י"ט בטבת (‪ ,)17.1‬תהיה אי"ה‬ ‫במרכז הירידים‪ ,‬גני התערוכה‪ ,‬תל־אביב‪,‬‬ ‫ההילולא השנתית של מוסדות ישיבת 'כיסא‬ ‫רחמים'‪ ,‬לעילוי נשמת מייסד הישיבה‪ ,‬רבי‬ ‫מצליח מאזוז הי"ד‪ .‬בהילולא יישאו דברים‬ ‫ראש הישיבה‪ ,‬הגאון הרב מאיר מאזוז‪,‬‬ ‫ועוד שורה ארוכה של רבנים ואישי ציבור‪.‬‬ ‫מוועדת ההיגוי נמסר כי לכל משתתף‬ ‫יחולק הספר 'אוצרותינו' על חומש שמות‪,‬‬ ‫שיצא לאור במיוחד לכבוד ההילולא‪ .‬פרטים‬ ‫והרשמה בטל' ‪505152‬־‪.1700‬‬

‫צאצאים שומרים קשר‬ ‫לקראת כ"ד בטבת‪ ,‬יום ההילולא של רבנו‬ ‫הזקן‪ ,‬בעל התניא‪ ,‬מבקש איגוד צאצאי רבנו‬ ‫הזקן מכל הצאצאים לעדכן את פרטיהם‪,‬‬ ‫כדי שיהיו שותפים לפעילויות האיגוד‪,‬‬ ‫ובהן כינוסים‪ .‬טלפקס‪5370515 :‬־‪ ,02‬דוא"ל‬ ‫‪.baalhatanya@gmail.com‬‬

‫אוצר בתקליטור‬ ‫לקראת הילולת רבנו הזקן בעל התניא הופיע‬ ‫תקליטור ובו מושגי תורת החסידות מספריו‬ ‫תורה אור ולקוטי תורה‪ ,‬על־פי המפתחות‬ ‫שערך הרבי מליובאוויטש לספרים האלה‪.‬‬ ‫בתקליטור מופיעים כל הקטעים מסודרים‬ ‫ומרוכזים‪ ,‬דבר המקל מאוד את העיון‪ .‬אפשר‬ ‫להשיג את התקליטור בטל' ‪7222415‬־‪.054‬‬

‫זמני השבוע‬ ‫ירושלים תל־אביב חיפה באר־שבע אילת ניו־יורק‬

‫כניסת השבת ‪4:33 4:41 4:39 4:24 4:35 4:21‬‬ ‫צאת השבת ‪5:37 5:40 5:40 5:35 5:38 5:36‬‬

‫שיחת השבוע הוא גיליון לכל יהודי‪ ,‬המופץ‬ ‫בכל רחבי הארץ והעולם‪ .‬נוסד בשנת תשמ"ז‬ ‫(‪ )1986‬בידי הרב יוסף־יצחק אהרונוב‬ ‫עורך‪ :‬מנחם ברוד‬ ‫יוצא לאור על־ידי‪ :‬המרכז לעזרי שליחות‬ ‫ת"ד ‪ 100‬כפר חב"ד ‪6084000‬‬ ‫טל' ‪2480711‬־‪ • 073‬פקס' ‪9606169‬־‪03‬‬ ‫‪www.chabad.org.il • chabad@chabad.org.il‬‬

‫מודעות‪ :‬טל' ‪3166532‬־‪ ,053‬דוא"ל ‪m3166532@gmail.com :‬‬ ‫אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ולכשרות‬

‫נא לשמור על קדושת הגיליון‬


‫שולחן שבת‬

‫מעובד על־פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש בידי לוי שייקביץ‬

‫הכוח להתמודד עם הגלות‬ ‫המילים האחרונות של פרשת ויחי‪ ,‬החותמות‬ ‫את ספר בראשית‪ ,‬קשורות במהותן הפנימית‬ ‫עם המילים הראשונות של פרשת בראשית‪,‬‬ ‫הפותחות את הספר‪ ,‬בבחינת "נעוץ סופן‬ ‫בתחילתן ותחילתן בסופן"‪.‬‬ ‫יׂשם ָּב ָארֹון‬ ‫סוף הפרשה עוסק בפטירת יוסף‪" :‬וַ ּיִ ֶ‬ ‫ְּב ִמ ְצ ָריִ ם"‪ .‬הוא מרמז על גלות מצרים‪ ,‬שתתעצם‬ ‫בספר שמות‪ .‬הדברים האלה מתקשרים מיד‬ ‫אשׁית ָב ָּרא‪ ...‬וְ ֵאת ָה ָא ֶרץ"‪,‬‬ ‫"ב ֵּר ִ‬ ‫לפתיחת התורה ְ‬ ‫כפירוש רש"י‪" :‬לא היה צריך להתחיל את‬ ‫התורה אלא מ'החודש הזה לכם'‪ ,‬שהיא מצווה‬ ‫ראשונה שנצטוּו בה ישראל‪ ,‬ומה טעם פתח‬ ‫בבראשית? משום 'כוח מעשיו הגיד לעמו‪ ,‬לתת‬ ‫להם נחלת גויים'"‪.‬‬

‫תשובה לטענה‬ ‫להבנת הקשר בין הדברים יש לדון במשמעות‬ ‫פירוש רש"י האמור‪ ,‬ובהמשכו‪" :‬שאם יאמרו‬ ‫אומות העולם ישראל 'ליסטים אתם‪ ,‬שכבשתם‬ ‫ארצות שבעה גויים'‪ ,‬הם אומרים להם‪' :‬כל‬ ‫הארץ של הקב"ה היא‪ ,‬הוא ְב ָר ָאּה ּונְ ָתנָ ּה לאשר‬ ‫ישר בעיניו‪ .‬ברצונו נְ ָתנָ ּה להם‪ ,‬וברצונו נְ ָטלָ ּה‬

‫מן המעיין‬

‫מהם ּונְ ָתנָ ּה לנו"‪.‬‬ ‫ולכאורה‪ ,‬האם טענה של גוי אמורה לשנות‬ ‫את סדר התורה?! בהכרח לומר שיש מן האמת‬ ‫בדברים‪ .‬אין זו טענה חסרת היגיון‪ ,‬אלא טענה‬ ‫ראויה‪ .‬באיזו זכות כבשו בני ישראל ארצות‬ ‫שהקב"ה נתן לשבעת העמים? והמענה‪" :‬כוח‬ ‫מעשיו‪ ...‬נחלת גויים"‪ .‬הקב"ה החליט להפקיע‬ ‫את הארץ מידי הגויים ולתת אותה לבני ישראל‪,‬‬ ‫כדי שהללו יקדשו את הארץ ויהפכו אותה‬ ‫מ'ארץ כנען' ל'ארץ ישראל'‪.‬‬

‫תכלית הגלות‬ ‫החדרת קדושה בארץ היא חלק מהמשימה‬ ‫הכללית של הגלות‪ .‬בתורת הקבלה מבואר‬ ‫שמטרת הגלות היא ללקט את ניצוצות הקדושה‬ ‫שהתפזרו בכל העולם‪ ,‬ועל־ידי שיהודים‬ ‫מקיימים מצוות בכל פינה בעולם הם 'מבררים'‬ ‫את הניצוצות האלה‪.‬‬ ‫אך כאן נשאלת שאלה‪ :‬כדי לברר את הניצוצות‬ ‫היה אפשר לשבת בארץ ישראל‪ ,‬וממנה יֵ צא‬ ‫האור שיאיר את העולם ויגרום לכל הניצוצות‬ ‫להתברר‪ .‬כך היה בזמן שלמה המלך‪ ,‬שמכל‬

‫הסתלקות יעקב | מאת הרב אליעזר ברוד‪ ,‬רב כרמי יוסף‬

‫מקיש הוא לזרעו‬ ‫״ויכל יעקב לצוות את בניו‪ ...‬ויגווע ויאסף אל‬ ‫עמיו״ (בראשית מט‪,‬לג)‪ .‬יעקב אבינו לא מת‪,‬‬ ‫שנאמר (ירמיה ל‪,‬י) ״ואתה אל תירא עבדי נאום‬ ‫ה׳ ואל תיחת ישראל‪ ,‬כי הנני מושיעך מרחוק‬ ‫ואת זרעך מארץ שביים״‪ .‬מקיש הוא לזרעו — מה‬ ‫זרעו בחיים‪ ,‬אף הוא בחיים‪.‬‬

‫(תענית ה‪,‬ב)‬

‫הוכחה לחיים‬ ‫בני יעקב נקראים שבטים בשל דמיונם לענפים‬ ‫המתפשטים מגזע העץ‪ ,‬שמקבלים ממנו את‬ ‫חיותם‪ .‬כאשר הענפים האלה מניבים פירות‬ ‫ומאירים את העולם באור התורה והמצוות‪ ,‬סימן‬ ‫הוא שגוף האילן מוסיף לחיות‪ ,‬שהרי הוא הנותן‬ ‫כוח לענפים להניב פירות טובים‪.‬‬ ‫(ספר המאמרים תרפ״ט)‬

‫של "אמת ליעקב" מרכיבות את המילים ״יעקב‬ ‫לא מת״‪.‬‬

‫(ספר המאמרים תרכ״ח)‬

‫אמת ליעקב‬ ‫נאמר (מיכה ז)‪ :‬״תיתן אמת ליעקב״‪ .‬האותיות‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫על כך אמרו חז"ל‪" :‬מעשה אבות סימן לבנים"‪.‬‬ ‫מעשי האבות אינם רק מודל לחיקוי בעבור‬ ‫הבנים‪ ,‬אלא שבמעשיהם העניקו לנו האבות‬ ‫כוח לנהוג כמותם‪ .‬הן אברהם הן יעקב ירדו‬ ‫למצרים‪ ,‬וזאת כהכנה רוחנית לקראת גלות‬ ‫מצרים והעבודה של בני ישראל לקדש את‬ ‫מצרים עצמה‪.‬‬ ‫כאן טמון הקשר בין סוף ספר בראשית‪ ,‬שבו‬ ‫מתחילה העבודה הרוחנית של בני ישראל‬ ‫בגלות מצרים‪ ,‬לבין תחילת הספר — "לתת להם‬ ‫נחלת גויים"‪ .‬כאשר ניגשים לעבודה זו מצוידים‬ ‫בכוחם של האבות‪ ,‬הרי שאפשר להכריז "חזק‬ ‫חזק ונתחזק"‪ ,‬ולגשת לספר שמות ולאתגר‬ ‫ההתמודדות עם הגלות מתוך ביטחון ונחישות‬ ‫להצליח בה‪.‬‬ ‫(תורת מנחם תשמ"ו‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ' ‪)298‬‬

‫אמרת השבוע‬ ‫הבקשה האמיתית‬

‫(רבי לוי־יצחק שניאורסון)‬

‫(עיטורי תורה)‬

‫אמרו לו השליחים‪" :‬נשלחנו מאת אביך‬ ‫המלך‪ .‬מה תרצה לבקש ממנו?"‪ .‬אמר‬ ‫להם‪" :‬אני מבקש שישלח לי מעיל חם‬ ‫ומגפיים חזקים"‪.‬‬

‫מהגמרא אנו למדים שסיפורי מעשיות על‬ ‫צדיקים שנפטרו חשובים כלימוד תורה‪ .‬כאשר‬ ‫הגמרא מספרת על פטירתו של רבנו הקדוש היא‬ ‫פותחת בלשון‪ :‬״תנו רבנן‪ ,‬בשעת פטירתו של‬ ‫רבי״ (כתובות קד)‪ ,‬כמו שפותחים בדבר הלכה‪.‬‬

‫פשיטת לבוש‬ ‫הפרי‪ ,‬כשהוא מגיע לגמר הבשלתו‪ ,‬נופל מן‬ ‫האילן ואינו צריך עוד לחיבור עם העץ‪ .‬כך‬ ‫הנפש‪ ,‬כשהיא משיגה את מה שביכולתה להשיג‪,‬‬ ‫היא פושטת את לבוש העפר מעליה‪ ,‬ניתקת‬ ‫ממקומה ונדבקת בשכינה‪ .‬זוהי מיתת נשיקה‪.‬‬ ‫(ריקאנטי)‬

‫אברהם יצא ממנו ישמעאל ויצחק יצא ממנו‬ ‫עשיו‪ .‬שכן עבודתם ִאפשרה 'יניקת החיצונים'‬ ‫הנקראת 'מיתה'‪ .‬לעומתם‪ ,‬יעקב הייתה מיטתו‬ ‫שלמה ולא היה בזרעו רשע‪ ,‬ולכן ״יעקב אבינו לא‬ ‫מת״ — לקליפות לא הייתה שום יניקה מעבודתו‪.‬‬

‫כוח לדרך‬

‫אמר רבי שמחה־בונם מפשיסחה‪ :‬בן‬ ‫מלך חטא ואביו הגלה אותו למקום‬ ‫רחוק‪ .‬לימים חמל המלך על בנו ושלח‬ ‫שליחים לחפשו‪ .‬הללו מצאו אותו בכפר‬ ‫נידח‪ ,‬רוקד בבית מרזח בין שיכורים‬ ‫ובגדיו קרועים ובלויים‪.‬‬

‫סיפורים כלימוד תורה‬

‫בלי יניקה‬

‫העולם באו אליו‪ .‬מכאן שיש בגלות עוד מטרה‪,‬‬ ‫נוסף על 'בירור הניצוצות'‪ ,‬והיא להשרות‬ ‫קדושה בארצות הגלות עצמן‪.‬‬

‫בנים ממשיכים‬ ‫על הפסוק (מלכים־א יא‪,‬כא) ״והדד שמע במצרים‬ ‫כי שכב דוד עם אבותיו״ אמרו חז״ל (בבא בתרא‬ ‫קטז)‪ :‬״מפני מה בדוד נאמרה בו שכיבה‪ ,‬וביואב‬ ‫נאמרה בו מיתה? אלא דוד שהניח בן כמותו‪,‬‬ ‫נאמרה בו שכיבה״‪ .‬כי מי שזוכה להניח אחריו‬ ‫בנים טובים‪ ,‬לא נקשר בו לשון 'מיתה'‪ ,‬שכן חוט‬ ‫חייו לא נפסק‪ ,‬והוא קיים ונמשך בבניו‪.‬‬

‫(המהר״ל מפראג)‬

‫"אף אנו כן"‪ ,‬סיים רבי שמחה־בונם‪.‬‬ ‫"אנו מבקשים צרכים קטנים ושוכחים‬ ‫שהשכינה בגלות"‪.‬‬

‫פתגם חסידי‬ ‫"אורות הגאולה מנצנצים מעל ראשינו‪.‬‬ ‫לא נגאלנו מפני שראשינו כפופים‪ .‬יזקוף‬ ‫הקב"ה את ראשינו ומיד נבחין בניצוצי‬ ‫(רבי אברהם־יעקב מסדיגורה)‬ ‫הגאולה"‬


‫מעשה שהיה‬

‫מאת לוי שייקביץ‬

‫הבטחה‬ ‫ותוצאה‬ ‫משלחת החסידים עמדה דרוכה‬ ‫ונרגשת לפני חדרו של האדמו"ר‬ ‫מצ'ורטקוב‪ ,‬רבי ישראל פרידמן‪.‬‬ ‫אלה היו הימים שאחרי מלחמת‬ ‫העולם הראשונה‪ .‬מפני המלחמה‬ ‫עזב האדמו"ר את עירו ועבר לווינה‬ ‫שבאוסטרייה‪ ,‬ובדעתו היה לעלות‬ ‫לארץ ישראל‪ .‬בינתיים הסתיימה‬ ‫המלחמה‪ ,‬אך האדמו"ר נשאר בווינה‪.‬‬ ‫בחרדת קודש נכנסו חברי המשלחת‬ ‫אל האדמו"ר ואמרו‪" :‬אם רצונו של‬ ‫הרבי לעלות לארץ ישראל‪ ,‬נעזור ככל‬ ‫יכולתנו להגשמת שאיפתו הקדושה;‬ ‫ואולם אם הרבי נשאר כאן‪ ,‬הננו‬ ‫מבקשים כי יחזור לגליציה‪ ,‬שבה חיים‬ ‫חסידיו רובם ככולם והם משתוקקים‬ ‫להיות קרובים אל רבם"‪.‬‬ ‫האדמו"ר דחה את הבקשה‪ .‬חברי‬ ‫המשלחת לחצו עליו שיאמר להם‬ ‫לפחות את סיבת סירובו‪ ,‬כדי שיהיה‬ ‫להם מה להשיב לשולחיהם‪ .‬השיב‬ ‫האדמו"ר‪" :‬מה אעשה‪ ,‬כמה מאות‬ ‫יהודים בווינה הבטיחו לי שלא לחלל‬ ‫את השבת‪ ,‬וזה בעיניי דבר גדול‬ ‫ביותר‪ .‬אני חושש שאם אעזוב אותם‪,‬‬ ‫לא יוכלו לעמוד בניסיון"‪.‬‬ ‫חברי המשלחת התפעלו ממסירות‬ ‫נפשו של האדמו"ר למען יהודי וינה‪,‬‬ ‫ובכל־זאת יצאו מאוכזבים‪ .‬אחד‬ ‫מחסידי צ'ורטקוב בווינה היה ר'‬ ‫אברהם אבלי רפופורט‪ ,‬שלימים עלה‬ ‫לירושלים‪ .‬אמר להם החסיד‪" :‬אספר‬ ‫לכם מה מחולל רבנו כאן בווינה"‪.‬‬ ‫ר' אברהם עסק במסחר באריגים‪ .‬הוא‬ ‫היה מיודד מאוד עם אחד מעמיתיו‬ ‫בעיר‪ ,‬יהודי שלא היה שומר תורה‬ ‫ומצוות‪ .‬פעם אחת בא אליו ומצא‬ ‫אותו עצוב ומדוכא‪ .‬שאלו ר' אברהם‬ ‫לפשר עיצבונו‪ ,‬והאיש פרץ בבכי‬ ‫נסער‪ .‬דקות ארוכות התייפח‪ ,‬ולא‬ ‫הצליח להירגע‪.‬‬ ‫החסיד הכיר את ידידו כבעל אופי‬ ‫מאופק‪ ,‬שהאיר פנים לכל אדם ועל‬ ‫לשונו הייתה שגורה תמיד ִאמרה‬ ‫נאה‪" .‬דאגה בלב איש ישיחנה"‪ ,‬הזכיר‬ ‫לו את מאמר חז"ל‪ ,‬וביקש ממנו‬ ‫לגלות לו מה מעיק עליו‪.‬‬ ‫"בתי‪ ...‬בתי היחידה"‪ ,‬מלמל הסוחר‬ ‫בקול שבור‪.‬‬ ‫"מה קרה לבתך?"‪ ,‬שאל ר' אברהם‪.‬‬ ‫בקושי הצליח הסוחר להוציא את‬ ‫המילים מפיו‪" :‬היא עומדת להינשא‬ ‫לגוי!"‪.‬‬ ‫בכיו של האיש גבר‪ .‬לפתע קם‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ממקומו והחל להתהלך בחדר כאחוז‬ ‫תזזית‪" .‬שמע מה שאני אומר לך!"‪,‬‬ ‫זעק מנהמת לבו‪" ,‬אם בתי תעשה‬ ‫זאת — אין לי חיים! למה לי חיים‬ ‫כאלה?"‪ .‬הוא צנח על כיסאו‪ ,‬הליט‬ ‫את פניו בידיו והתייפח בשקט‪.‬‬ ‫החסיד המתין שיירגע מעט‪ ,‬אחז‬ ‫בידו והחל לדבר אל לבו‪" :‬יש לי עצה‬ ‫טובה בעבורך"‪.‬‬

‫לומדים גאולה‬

‫האיש נשא אליו מבט כבוי‪ ,‬שהיה בו‬ ‫ניצוץ של תקווה‪" .‬אלך איתך אל מורי‬ ‫ורבי האדמו"ר מצ'ורטקוב"‪ ,‬אמר‬ ‫החסיד‪" .‬נבקש ממנו להתפלל בעבור‬ ‫בתך שתשוב מדרכה הרעה"‪.‬‬ ‫"אני מוכן לעשות הכול!"‪ ,‬אורו עיניו‬ ‫של הסוחר‪.‬‬ ‫עד מהרה עמדו השניים בפתח חדרו‬

‫מאת מנחם ברוד‬

‫למה לא לגלות?‬ ‫"האספו ואגידה לכם‬ ‫לפני פטירתו אסף יעקב אבינו את בניו‪ ,‬ופתח ואמר‪ֵ :‬‬ ‫את אשר יקרא אתכם באחרית הימים"‪ .‬אולם בפועל לא מילא את הבטחתו‬ ‫לגלות את העתידות‪ ,‬ובמקום זה אמר דברים אחרים‪ .‬מסבירים חז"ל‪" :‬ביקש‬ ‫לגלות את הקץ‪ ,‬ונסתלקה ממנו שכינה"‪ .‬כלומר‪ ,‬יעקב אבינו רצה לגלות‬ ‫לבניו את קץ הגאולה‪ ,‬אך הקב"ה מנע זאת ממנו‪.‬‬ ‫אין ספק שרצונו של יעקב אבינו לגלות את הקץ לא בא כדי לספק את יצר‬ ‫הסקרנות של בניו‪ .‬ודאי שראה בכך תועלת להם ולכל עם ישראל‪ .‬ולכאורה‬ ‫מה התועלת? אפשר לשער בנקל איזה רושם הייתה עושה על בניו הידיעה‬ ‫שהגאולה תבוא רק כעבור כמה אלפי שנים (כפי שאנו רואים‪ ,‬שעדיין לא‬ ‫בא המשיח)! ידיעה כזאת הייתה מביאה דכדוך וייאוש‪ ,‬והאם ייתכן שיעקב‬ ‫אבינו רצה לומר דברים שהיו מייאשים את בני ישראל?!‬

‫מועד קרוב‬ ‫הסבר הדבר (ראה לקוטי שיחות כרך כ‪ ,‬עמ' ‪ )228‬נעוץ בשתי הדרכים שבהן‬ ‫הגאולה יכולה לבוא‪ .‬הגמרא (סנהדרין צח‪,‬א) אומרת‪" :‬זכו — 'אחישנה'; לא‬ ‫('בעתה')‪ ,‬וגם‬ ‫'בעתה'"‪ .‬כלומר‪ ,‬אמנם יש לגאולה מועד קבוע מראש ִ‬ ‫זכו — ִ‬ ‫אם לא נהיה ראויים לה היא תבוא במועד ההוא; אולם אם נזכה‪ ,‬יתקיים‬ ‫'אחישנה' — הקב"ה יחיש את הגאולה ויביא אותה הרבה לפני המועד הנקוב‪.‬‬ ‫יעקב אבינו לא חשב לומר לבניו את המועד הסופי של הגאולה‪ ,‬המועד של‬ ‫'בעתה'‪ ,‬שבו תבוא הגאולה בכל מקרה‪ .‬הוא התכוון לומר להם מועד אחר‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫קרוב יותר לאין ערוך‪ ,‬שבו הייתה יכולה לבוא הגאולה אילו זכו‪ .‬ייתכן מאוד‬ ‫שמועד זה היה בטווח של שנים או עשרות שנים בלבד מאותו יום!‬ ‫אבל איך זה ייתכן? הרי אנו רואים שהגאולה לא באה אז? ההסבר טמון‬ ‫בעניין זה עצמו‪ :‬אילו היה יעקב אבינו מגלה לבניו את הקץ ההוא‪ ,‬אכן הייתה‬ ‫הגאולה באה באותו מועד; אך מכיוון שלא נתאפשר לו לגלות את הקץ‪,‬‬ ‫התעכבה הגאולה עד ימינו‪.‬‬ ‫אילו היה יעקב אבינו מגלה את הקץ ובני ישראל היו יודעים שהגאולה‬ ‫קרובה כל־כך‪ ,‬היו נזהרים במעשיהם ביתר שאת‪ ,‬ואכן היו זוכים לגאולה‬ ‫באותו מועד‪ .‬עצם הידיעה על קרבתה של הגאולה הייתה נוסכת בהם יותר‬ ‫מרץ ועוז לעבוד את ה' כראוי ולהיזהר מכל מה שעלול לעכב את הגאולה‪.‬‬ ‫וכך אכן היו זוכים לאותה גאולה קרובה‪ ,‬ועם ישראל לא היה צריך להתענות‬ ‫בגלות עוד אלפי שנים‪.‬‬

‫מהירות או שלמות?‬ ‫אם כן‪ ,‬מדוע הקב"ה מנע זאת ממנו? אלא ששלמות העבודה היא כאשר‬ ‫האדם עובד את בוראו בכוחות עצמו‪ ,‬מתוך כל המגבלות של העולם הזה‪.‬‬ ‫הגילוי של יעקב היה מכניס מימד על־טבעי לתוך המציאות‪ ,‬ובכך פוגם‬ ‫בשלמות העבודה‪ .‬לכן נסתלקה ממנו השכינה‪.‬‬ ‫אמנם גם יעקב ידע שהגילוי יפגום בשלמות העבודה‪ ,‬אך הוא רצה להחיש‬ ‫ככל האפשר את היציאה מהגלות‪ ,‬אפילו על חשבון שלמות העבודה‪ .‬ואולם‬ ‫הקב"ה רצה שהגאולה תהיה בתכלית השלמות‪ ,‬ולכן סילק מיעקב את‬ ‫שכינתו‪ ,‬כדי לתת לעם ישראל את האפשרות להשיג את הגאולה המושלמת‬ ‫על־ידי עבודת ה' מושלמת‪.‬‬ ‫אך בקשת צדיק אינה חוזרת ריקם והיא בגדר הוראה נצחית‪ :‬יהודי צריך‬ ‫'לבקש' ו'לתבוע' מהקב"ה את הגאולה תיכף ומיד‪ ,‬והבקשה הזאת כשהיא‬ ‫לעצמה נותנת סיוע ועידוד רב בעבודת הבורא‪ .‬וכפי שרואים במוחש‪,‬‬ ‫שכאשר אומרים ליהודי ש"הנה־הנה משיח בא" — הוא מתעורר ומשתדל‬ ‫יותר שלא יהיה אצלו דבר שעלול לעכב את הגאולה‪.‬‬

‫של הרבי‪ .‬כאשר הבחין הסוחר בהוד‬ ‫פניו הקורנות של הרבי‪ ,‬נרתע ונסוג‬ ‫לאחור‪ .‬ידיו‪ ,‬שאחזו בפתקה שכתב‬ ‫החסיד בעבורו‪ ,‬רטטו ברעד בלתי־‬ ‫נשלט‪ .‬הוא לא הצליח להוציא הגה‬ ‫מפיו‪ ,‬עד שרעהו החסיד נאלץ לשמש‬ ‫לו לפה‪.‬‬ ‫הרבי הביט בסוחר במבט חודר כליות‬ ‫ולב ושאל‪" :‬האם אתה מוכן לקבל‬ ‫עליך לשמור שבת כדי שבתך תחזור‬ ‫בה מכוונתה להינשא לגוי?"‪.‬‬ ‫"אני מוכן לכול!"‪ ,‬התמלטה זעקה‬ ‫מפיו של הסוחר‪.‬‬ ‫"אם כך"‪ ,‬נמזגה שמחה בקולו של‬ ‫הרבי‪" ,‬אבקש לשוחח עם בתך"‪.‬‬ ‫"אינני משוכנע שהיא תסכים לבוא‬ ‫אל הרבי"‪ ,‬אמר הסוחר‪.‬‬ ‫"נסה בכל־זאת"‪ ,‬עודדו הרבי‪.‬‬ ‫בתחילה הגיבה הבת בלעג למשמע‬ ‫בקשתו של אביה‪ ,‬אך אביה הפציר‬ ‫בה ולבסוף נעתרה‪ .‬בבואה אל הרבי‬ ‫ניסה הרבי לשכנעה לחזור בה‪ .‬הוא‬ ‫הסביר לה כי הצעד שהיא עומדת‬ ‫לעשות יגרום לה בסופו של דבר‬ ‫סבל‪ .‬הוא אף פנה אל מצפונה ודיבר‬ ‫על סבלם של הוריה‪.‬‬ ‫ואולם הצעירה עמדה על דעתה‪.‬‬ ‫בשלב מסוים קמה ממקומה‪ ,‬ובטרם‬ ‫יצאה הכריזה‪" :‬דבר לא יועיל! אני‬ ‫את הבחור הזה לא אעזוב!"‪.‬‬ ‫פניו של הרבי הרצינו‪" .‬אם כך"‪ ,‬קרא‬ ‫אחריה‪" ,‬הרי שהוא יעזוב אותך!"‪.‬‬ ‫יומיים בלבד חלפו מאז פגישתה‬ ‫עם הרבי‪ .‬על דלת ביתו של הסוחר‬ ‫נשמעו נקישות‪ .‬בפתח עמד ה'חתן'‬ ‫הגוי‪ .‬הוא התפרץ אל הבית בצעדים‬ ‫גסים‪ ,‬ובטרם הספיק אי־מי לפצות‬ ‫פה‪ ,‬ניגש אל הצעירה והטיח בפניה‪:‬‬ ‫"הקשר בינינו נגמר‪ .‬אינני רוצה עוד‬ ‫לראות אותך או לשמוע ממך!"‪.‬‬ ‫הבחור אמר את דברו ויצא מן הבית‪,‬‬ ‫מותיר את הבת המומה ובוכייה‪.‬‬ ‫האירוע הזה‪ ,‬סיים החסיד ר' אברהם‪,‬‬ ‫חולל מפנה גדול בחייו של הסוחר‬ ‫ובני משפחתו‪ .‬הוא עמד בדיבורו‬ ‫והחל להקפיד על שמירת שבת‬ ‫כהלכתה‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬הוא אף שכר‬ ‫אברך תלמיד חכם כדי ללמד אותו‬ ‫ואת משפחתו כיצד לקיים אורח חיים‬ ‫יהודי‪.‬‬ ‫גם הבת עצמה שבה בתשובה‬ ‫שלמה‪ ,‬וכעבור זמן לא רב נישאה‬ ‫לצעיר יהודי שומר מצוות‪ ,‬והשניים‬ ‫הקימו בית נאמן בישראל‪ .‬בחתונתם‪,‬‬ ‫שנערכה ברוב פאר והדר ועל טהרת‬ ‫הקודש‪ ,‬ידעו רק הוריה והידיד החסיד‬ ‫את גודל הנס שבא בזכות הצדיק‪.‬‬ ‫(על־פי 'דורש טוב' — מועדים)‬


‫חיים יהודיים‬

‫מאת מנחם כהן‬

‫מי שענה לאליהו עונה ליעקב‬ ‫שנים רבות היה החדר הקטן שמעל קבר דוד‬ ‫המלך בהר ציון סמל של כמיהה לתפילה‬ ‫בכותל המערבי ושל ציפייה לביאת המשיח‪.‬‬ ‫כיום מאייש אותו הרב יעקב נענה (‪,)72‬‬ ‫יליד ירושלים‪ ,‬שמקיים בו שיעורים וסעודות‬ ‫מצווה‪ .‬בכך הוא ממשיך את דרכו של אביו‪,‬‬ ‫רבי אליהו נענה‪.‬‬ ‫"ארבעים וחמש שנים אבא למד ולימד בחדר‬ ‫הזה‪ ,‬במצפה הר ציון"‪ ,‬מספר הרב יעקב‪.‬‬ ‫"באותם ימים‪ ,‬לפני שחרור הכותל‪ ,‬הר ציון‬ ‫היה 'הכותל' לרבים שלא יכלו להתפלל ליד‬ ‫שריד בית מקדשנו‪ .‬הם עמדו בגג המצפה‬ ‫והתפללו לעבר מקום המקדש"‪.‬‬

‫לחם וסרדין‬ ‫'חדר הנשיא'‪ ,‬זה כינויו של המקום‪ .‬מסביר‬ ‫הרב יעקב‪" :‬נשיא המדינה השני‪ ,‬יצחק בן־‬ ‫צבי‪ ,‬נהג לבוא לכאן בשלושת הרגלים‪ .‬אבא‬ ‫היה מכבד אותו ונותן לו את החדר להתפלל‪.‬‬ ‫בן־צבי היה יוצא אחרי התפילה אל המצפה‬ ‫ומברך את העולים‪ .‬מכאן דבק השם במקום"‪.‬‬ ‫הרב יעקב מתמוגג מאושר כשהוא מתאר את‬ ‫סעודות המצווה שהיה אביו עורך במוצאי‬ ‫שבת ובימי שלישי בעבור בעלי המלאכה‪:‬‬ ‫"המבוגרים היו מקבלים פרוסת לחם וסרדין‬ ‫אחד‪ ,‬ואנחנו‪ ,‬הילדים‪ ,‬קיבלנו פרוסת לחם‬

‫פינת ההלכה‬

‫לטבול בשמן של הדגים‪ .‬אז היה צנע‪ ,‬היום‬ ‫יש שפע‪ .‬כבר עשרים וחמש שנה אנחנו‬ ‫ממשיכים במסורת הסעודות‪ ,‬ורעייתי עמלה‬ ‫על המאכלים‪ .‬בימי שני ובמוצאי שבת אנו‬ ‫עורכים סעודה כיד המלך‪ ,‬לשמח ולשמוח עם‬ ‫כולם‪ .‬אני מבקש מהקהל לא להביא כלום‪ ,‬כי‬ ‫ברגע שאין עול‪ ,‬כולם באים"‪.‬‬

‫הרב יעקב נענה‪ .‬שהברז לא ייסגר‬

‫התרגשות שחרור הכותל‬

‫ושמח על הזכות שנפלה לידו לטפחו ולשמר‬ ‫את המסורת‪.‬‬

‫הרב יעקב חוזר לרגע שבו אביו העביר לידיו‬ ‫את המשך המסורת‪" :‬בהגיעו לגיל שיבה אבא‬ ‫קרא לי ואמר‪' :‬יעקב‪ ,‬אל תסגור את הברז'‪.‬‬ ‫שאלתי לאיזה ברז הוא מתכוון‪ ,‬והוא השיב‪:‬‬ ‫'שם המשפחה שלנו נענה‪ .‬אנחנו נענים‬ ‫לקב"ה והוא נענֶ ה לתפילתנו'‪ .‬אבא ביקש‬ ‫שאמשיך לקבל את הבאים למקום"‪.‬‬ ‫את השחרור במלחמת ששת הימים אין הוא‬ ‫יכול לשכוח‪" :‬קפצתי מתוך המלחמה הביתה‬ ‫וצעקתי‪' :‬אבא‪ ,‬הכותל שוחרר!'‪ .‬אבא יצא‬ ‫מהמקלט ורץ לכותל‪ .‬הוא הכיר כל סמטה וכל‬ ‫חצר בעיר‪ .‬כשהגיע לכותל‪ ,‬לא היה מאושר‬ ‫ממנו"‪.‬‬ ‫בחדר גם פועל 'כולל הנשיא'‪ ,‬בראשות‬ ‫הרב יקותיאל פיש‪ ,‬ובכל ערב ראש חודש‬ ‫מתקיימים בו שיעורים בגאולה על־פי תורת‬ ‫הרמז‪ .‬הרב יעקב ָרווה נחת מהמקום השוקק‬

‫מאת הרב יוסף גינזבורג‪ ,‬רב אזורי‪ ,‬עומר‬

‫קבורה בארון‬ ‫שאלה‪ :‬האם רצוי לקבור מת בתוך ארון?‬ ‫תשובה‪ :‬בתלמוד נאמר‪" :‬אמר רבי יוחנן‪ ,‬מניין‬ ‫לקבורה מן התורה‪ ,‬תלמוד לומר (דברים כא‪,‬כג)‪:‬‬ ‫'כי קבור תקברנו'"‪ .‬לכן נפסק בשולחן ערוך‪:‬‬ ‫"הנותן מתו בארון ולא קברו בקרקע‪ ,‬עובר משום‬ ‫מלין את המת‪ .‬ואם נתנו בארון וקברו בקרקע‪,‬‬ ‫אינו עובר עליו‪ .‬ומכל מקום יפה לקוברו בקרקע‬ ‫ממש‪ ,‬אפילו בחוצה לארץ"‪ ,‬שאין לך גניזה גדולה‬ ‫ממנה (הר"ן)‪ .‬ובפרט בארץ ישראל‪ ,‬שנאמר‬ ‫(דברים לב‪,‬מג)‪" :‬וכיפר אדמתו עמו"‪.‬‬ ‫לכן גם כשקוברים את המת בתוך ארון שולפים‬ ‫את הלוח התחתון‪ ,‬או לפחות מנקבים אותו כלפי‬ ‫מטה‪ ,‬שנוסף על עיקר מצוות קבורה‪ ,‬העפר‬ ‫הוא רפואת המת‪ ,‬שנאמר (בראשית ג‪,‬יט)‪" :‬כי‬ ‫עפר אתה‪ ,‬ואל עפר תשוב"‪ .‬וכתב הרמב"ן‪ ,‬שמה‬

‫שהיו קוברים בארון בזמן התלמוד‪ ,‬היינו (קבורה‬ ‫משנית) לאחר עיכול הבשר‪ ,‬או שהיו נוקבים את‬ ‫הארון לארץ‪ .‬ויש שכתבו שדיי במה שנוהגים‬ ‫לשים מעט עפר על פיו של הנפטר ועל עיניו‪.‬‬ ‫בחו"ל קוברים בארון מפני גזֵ רת המלכות‪ .‬בארץ‬ ‫ישראל קוברים את חללי צה"ל בארון‪ ,‬מסיבות‬ ‫מובנות‪ .‬בארץ יש נוהג לקבור אנשים מכובדים‬ ‫בארון‪ ,‬אבל כאמור אין עושים בזה חסד גדול‬ ‫עמם‪.‬‬ ‫בזוהר הזהירו שאין ראוי לקבור בארון אלא אדם‬ ‫שנטר את ברית הקודש‪ ,‬כגון יוסף הצדיק‪ ,‬שנאמר‬ ‫בו בסיום פרשתנו "ויישם בארון"‪ ,‬ורק אז ארונו‬ ‫מתחבר עם 'ארון הברית' שלמעלה‪.‬‬

‫בית לכל העמים‬ ‫בשנים האחרונות יש עימותים במקום עם‬ ‫נוצרים המבקשים לקבל אחיזה במבנה‪ .‬הרב‬ ‫יעקב אינו מתרשם מכך‪" :‬ביתי בית תפילה‬ ‫ייקרא לכל העמים‪ .‬בסוף כל האנושות תבוא‬ ‫להתפלל כאן לאלוקי ישראל"‪.‬‬

‫ב"ה‬

‫הצעה שלא תוכלו לסרב לה‬ ‫מגן האירועים ‪,CASAYA‬‬ ‫חתונה חלומית‪ ,‬יפה‬ ‫ומכובדת באווירה משפחתית‬ ‫ובמחיר מדהים!‬ ‫לפרטים ותאום פגישה‪:‬‬ ‫‪0779967705‬‬ ‫המלאכה ‪ 47‬חולון‬ ‫‪www.casaya.co.il‬‬

‫*בהשגחת מחלקת האירועים של הרה"ח הרה"ג‬ ‫ברוך בועז יורקוביץ שליטא מד"א חב"ד לוד‪.‬‬ ‫כלים נפרדים‪ .‬תעודה יומית‪ .‬משגיח צמוד מטעם‬ ‫הרב‪.‬לפי כל הידורי חב"ד‪.‬‬

‫מקורות‪ :‬סנהדרין מו‪,‬ב‪ ,‬וחידושי הר"ן‪ .‬זהר ח"ב דף ריד‬ ‫ע"ב‪ .‬טושו"ע יו"ד סי' שסב ס"א‪ ,‬ונו"כ‪ .‬חכמת אדם כלל‬ ‫קנח ס"א‪ .‬ערוה"ש שם‪ .‬כל בו על אבלות ח"א עמ' ‪.181‬‬ ‫גשר החיים ח"ב עמ' פג‪ .‬נטעי גבריאל אבלות ח"א פמ"ט‬ ‫ופע"ה‪.‬‬

‫על פמוטים‬ ‫לא מתפשרים‬ ‫פמוטים‬ ‫זה‬ ‫״הצורפים״‬ ‫מגוון זוגות פמוטים‬ ‫במחירים חסרי תקדים!‬

‫‪W W W. H A Z O R F I M . C O M‬‬

‫חנות המפע ל ומרכז מבקרים כפר דניא ל‪ ,‬יער בן שמן‪ | 08-9186633 ,‬בני בר ק רח' רבי עקיבא ‪ | 03-5703498 ,82‬ירושלים רח' כנפי נשרים ‪ | 02-6514026 ,5‬רח' מלכי ישראל ‪( 2‬כיכר השבת)‪02-5383853 ,‬‬ ‫תל אביב רח' קיבוץ גלויות ‪ | 03-6818123 ,75‬רח' ויצמן ‪ | 03-6092772 ,32‬קניון רמת אביב‪ | 03-6437083 ,‬רעננה קניון רננים‪ | 09-7430787 ,‬חיפה גרנד קניון‪ | 04-8121175 ,‬נתב"ג טרמינל ‪ 3‬מעבר ‪03-9757081 ,‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫בס"ד‬

‫פרשת ויחי־חזק‪ ,‬ט"ז בטבת תשע"ז‬ ‫‪.‬‬

‫ִס ּפ ּו ִרים ְו ַא ָ ּגדוֹ ת‬

‫ּ ְפנִ ינִ ים ּו ַפ ְר ּ ְפ ָראוֹ ת‬

‫ִס ּפ ּו ִרים ַ ּב ּ ָפ ָר ׁ ָשה‬

‫ֲא ֶׁשר ָל ַק ְח ִּתי ִמ ַ ּיד ָה ֱאמ ִֹרי ְ ּב ַח ְר ִ ּבי ו ְּב ַק ְׁש ִּתי )מח‪ ,‬כב( – ִ ּב ְצלוֹ ִתי ּו ְב ָבעוּ ִתי )אונקלוס(‬ ‫ָה" ִא ְמ ֵרי ֱא ֶמת" ִמגּ וּר ָהיָ ה ַמ ֲא ִר ְ‬ ‫יך ִ ּב ְת ִפ ּלוֹ ת יוֹ ם ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת‪ּ ְ ,‬ב ֶמ ׁ ֶש ְך ְּכ ָח ֵמ ׁש וְ ׁ ֵש ׁש‬ ‫ק ָרבָ יו‬ ‫ׁ ָשעוֹ ת‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ָהיָ ה ּפוֹ ֵת ַח ֶאת דֶּ ֶלת ַח ְדרוֹ ‪ָ ,‬הי ּו ּ ָפנָ יו נִ ְל ָהבִ ים‪"ַ ,‬ד ׁ ֶש ְּמ ֹ‬ ‫ָהי ּו יְ ֵר ִאים ְל ַה ִ ּביט בּ וֹ ‪ִ .‬ס ּ ֵפר ְמ ׁ ַש ְּמ ׁשוֹ ַר ִ ּבי בּ ּונִ ים ִמ ַּו ְר ׁ ָשה‪ִּ ,‬כי ָהיָ ה ָרגִ יל ְל ַה ְמ ִּתין‬ ‫ש‬ ‫ַ ּב ֶח ֶדר ַה ִחיצוֹ ן ְ ּב ֵ"ת ׁ ֶש ַרבּ וֹ ִה ְת ּ ַפ ֵּלל ְ ּב ַח ְדרוֹ ‪ ,‬וְ ָהיָ ה לוֹ ֵמד ְּג ָמ ָרא ִּכ ׁ ְש ָ" ַתיִ ם וְ ׁ ָשלֹ )‬ ‫ק ֶד ׁש ַ ּבבּ ֶֹקר‪,‬‬ ‫ְ ּב ִע ּיוּן ַרב‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר־ ִמ ֵּכן ָהיָ ה נָ ח ְמ ַ"ט ַ"ל־ ַה ַּס ְפ ָסל‪ַ ּ .‬פ ַ"ם‪ּ ְ ,‬ב ׁ ַש ַ ּבת־ ֹ‬ ‫ָר ָאה ַה ְמ ׁ ַש ֵּמ ׁש ִּכי ָה ַר ִ ּבי ִס ֵ ּים ֶאת־ ְּת ִפ ָּלתוֹ ְ ּב ׁ ָש ָ"ה ‪+‬מ ְקדֶּ ֶמת‪ ,‬וְ ָ" ַמד ְ ּב ֶפ ַתח ַהדֶּ ֶלת‬ ‫ְ ּב ָפנִ ים ְמ ִאירוֹ ת‪ַ " .‬מה ְּל ָך ָּת ֵמ ַּה"? ָא ַמר ַל ְמ ׁ ַש ֵּמ ׁש‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ָר ָאה ַ"ל־ ּ ָפנָ יו אוֹ תוֹ ת‬ ‫ּ ְפ ִל ָ‬ ‫קב ָא ִבינ ּו‬ ‫יאה ַ"ל זְ ִריז ּותוֹ ַ ּב ְּת ִפ ָּלה‪ֲ " ,‬ה ֵרי ַה ַּת ְרגּ וּם ְמ ָפ ֵר ׁש ֶאת־דְּ ָב ָריו ׁ ֶשל יַ ֲ" ֹ‬ ‫ְ ּ'ב ַח ְר ִ ּבי ו ְּב ַק ׁ ְש ִּתי' ‪'ּ ִ -‬ב ְצלוֹ ִתי ו ְּבבָ עו ִּתי'‪ ,‬דְּ ַהיְ נ ּו ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ְּת ִפ ָּלה טוֹ בָ ה ַההוֹ ֶל ֶכת ְּכ ֵחץ‬ ‫יטת ַה ְּת ִפ ָּלה ְ ּבקוֹ ְצק‪ְּ ,‬כ ֵחץ‬ ‫ִמ ֶּק ׁ ֶשת וּפוֹ ֶ" ֶלת ְּגדוֹ לוֹ ת ַ ּב ּ ׁ ָש ַמיִ ם"‪ .‬וְ ָכ ְך ָהיְ ָתה ׁ ִש ַ‬ ‫ִמ ֶּק ׁ ֶשת‪ ,‬וְ ִה ְמ ׁ ִשיל ּו ֶאת־ ַהדָּ בָ ר ִליהו ִּדי ַהנּוֹ ֵס ַ" ְ ּב ֶמ ְר ָּכבָ ה ְ ּב ִעיר נָ ְכ ִרית‪ ,‬ו ְּכ ׁ ֶשהוּא‬ ‫רוֹ ֶאה ִּכי נְ ָ" ִרים נָ ְכ ִר ִ ּיים ְמיַ דִּ ים בּ וֹ ֲאבָ נִ ים‪ ,‬הוּא ַמ ְצ ִליף ַ ּב ּסו ִּסים ו ְּמ ַמ ֵהר‬ ‫ְל ִה ְס ַּת ֵּלק ִמן־ ַה ָּמקוֹ ם‪ ,‬וְ ָכ ְך ְמ ַמ ֲה ִרים ַ ּב ְּת ִפ ָּלה‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ִה ָּנ ֵצל ִמ ַּמ ֲח ׁ ָשבוֹ ת זָ רוֹ ת‪.‬‬ ‫יס ָחא ֵא ֶצל‬ ‫ׁ ָשנָ ה ַא ַחת‪ּ ְ ,‬ב ׁ ַש ַ ּבת־ק ֶֹד ׁש ּ ָפ ָר ׁ ַשת וַ יְ ִחי‪ָ ׁ ,‬ש ַבת ַ'ה ְ ּיהו ִּדי ַה ָּקדוֹ ׁש' ִמ ּ ְפ ׁ ִש ְ‬ ‫יציו ַה ּ‪+‬מ ְב ָה ִקים‪ֶ .‬אל־ ׁ ‪+‬ש ְל ָחנוֹ ׁ ֶשל ַ'ה ְ ּיהו ִּדי'‬ ‫מ ֶש)ה ֵמרוֹ זְ ווֹ דוֹ ב‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה ִמ ַּמ ֲ" ִר ָ‬ ‫ַר ִ ּבי ֹ‬ ‫ֵה ֵסבּ ּו ֲח ִס ִידים וְ ַאנְ ׁ ֵשי ַמ ֲ"שֶׂ ה נוֹ ָד ִעים‪ְּ ,‬גאוֹ נִ ים ‪+‬מ ְפ ָלגִ ים ו ַּב ֲ" ֵלי ַמ ְד ֵרגָ ה‪,‬‬ ‫וּבִ ְדבָ ָריו ָא ַמר ַ'ה ְ ּיהו ִּדי' ְ ּב ֶד ֶר ְך ַצח ּות‪" :‬רוֹ ֶאה ֲאנִ י ִּכי ִה ְת ַק ֵ ּים ִ ּבי ַה ֶּנ ֱא ַמר ְ ּב ָפ ָר ׁ ַשת‬ ‫ַה ּ ׁ ָשבו ַּ"‪'ֲ ,‬א ׁ ֶשר ָל ַק ְח ִּתי ִמ ַ ּיד ָה ֱאמ ִֹרי ְ ּב ַח ְר ִ ּבי וּבְ ַק ׁ ְש ִּתי'‪ִּ ,‬כי ָהיְ ָתה ִלי ַה ְ ּז ִכ ָ ּיה‬ ‫ִל ְמ ׁש ְֹך ֶאת ַה ֲח ִס ִידים ַה ּ‪+‬מ ְפ ָלגִ ים ַה ָּלל ּו ְ ּב ַח ְר ִ ּבי ו ְּב ַק ׁ ְש ִּתי‪ּ ִ ,‬ב ְת ִפ ָּל ִתי וּבְ ַב ָּק ׁ ָש ִתי‪,‬‬ ‫יהם ֲא ׁ ֶשר נוֹ ֲהגִ ים לוֹ ַמר דִּ בְ ֵרי ּתוֹ ָרה ַה ְר ֵ ּבה"‪...‬‬ ‫ִ'מ ַ ּיד ָה ֱאמ ִֹרי' ‪ִ -‬מ ַ ּיד ַרבּ וֹ ֵת ֶ‬ ‫ֵה ָא ְספ ּו וְ ַא ִ ּג ָידה ָל ֶכם ֵאת ֲא ֶׁשר־יִ ְק ָרא ֶא ְת ֶכם ְ ּב ַא ֲח ִרית ַה ָ ּי ִמים )מט‪ ,‬א(‬ ‫ִ ּב ִידיד ּות ְּגדוֹ ָלה ָהיָ ה ַה" ֵ ּבית יִ שְׂ ָר ֵאל" ִמגּ וּר ִעם ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל ַאבְ ַר ְמ ְס ִקי‪ ,‬ו ַּפ ַ"ם‬ ‫ַּכ ֲא ׁ ֶשר נִ ְפ ְּג ׁשוּ‪ְ ׁ ,‬ש ָאלוֹ ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל ַ"ל ְמקוֹ ר ַה ִּמנְ ָהג ְ ּבגוּר‪ְ ,‬ל ַה ְרבּ וֹ ת ְ ּבנִ גּ ּונֵ י‬ ‫ְּכ ִמ ָ‬ ‫יהה וְ שִׂ ְמ ָחה ַּגם ִ ּב ְת ִפ ּלוֹ ת ַה ָ ּי ִמים ַהנּוֹ ָר ִאים‪ִּ .‬כ ְת ׁשו ָּבה ִל ׁ ְש ֵא ָלתוֹ ‪ָ ,‬א ַמר‬ ‫ָה ַר ִ ּבי‪ָ " :‬מ ָצאנ ּו ֵא ֶצל יַ ֲ"קֹב ָאבִ יו‪ֶ ׁ ,‬ש ְ ּב ׁ ָש ָ"ה ׁ ֶש ִ ּב ֵּק ׁש ְלגַ ּלוֹ ת ְלבָ נָ יו ֶאת־ ַה ֵּקץ‪,‬‬ ‫ִה ְס ַּת ְּל ָקה ִמ ֶּמ ּנ ּו ׁ ְש ִכינָ ה‪ .‬ו ַּמדּ ו ַּ" ֵא ַרע לוֹ ֵּכן? ּ ֵפ ֵר ׁש ַה ַּמ ִּגיד ַר ִ ּבי ְצבִ י ִה ְיר ׁש‬ ‫יס ָחא‪ּ ְ ,‬ב ִחבּ וּרוֹ ֲ'"שָׂ ָרה ְל ֵמ ָאה'‪ִּ ,‬כי‬ ‫ִמ ַּויְ דֶּ ְסלוֹ ב‪ָ ,‬אבִ יו ׁ ֶשל ָה ַר ִ ּבי ר' בּ ּונִ ים ִמ ּ ְפ ׁ ִש ְ‬ ‫ַּכ ֲא ׁ ֶשר ָצ ָפה יַ ֲ"קֹב וְ ָר ָאה ֶאת ַהדּ וֹ רוֹ ת ַה ָ ּב ִאים ַ ּב ָּגלוּת ַה ָּק ׁ ָשה‪ִ ,‬ה ְת ַ"צֵּ ב ֶאל־ ִלבּ וֹ‬ ‫וְ ָל ֵכן נִ ְס ַּת ְּל ָקה ִמ ֶּמ ּנ ּו ׁ ְש ִכינָ ה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ֵאינָ ּה ׁשוֹ ָרה ֶא ָּלא ִמ ּתוֹ ְך שִׂ ְמ ָחה‪ .‬וְ רוֹ ִאים‬ ‫ָאנ ּו ִמ ּזֹאת‪ֶ ׁ ,‬ש ְ ּב ִלי שִׂ ְמ ָחה‪ַּ ,‬גם ְ ּב ִכ ּיוֹ ת וּזְ ָ"קוֹ ת לֹא יוֹ ִעיל ּו ְל ַה ׁ ְש ָר ַאת ַה ּ ׁ ְש ִכינָ ה"‪.‬‬ ‫ל ֹא־יָ סוּ ר ֵׁש ֶבט ִמיהוּ ָדה וְ גוֹ ' ַ‪%‬ד ִּכי־יָ בֹא ִׁשיל ֹה )מט‪ ,‬י(‬ ‫ׁ ָש ֲאל ּו ֶאת ַר ִ ּבי יְ רֹ ָחם ַ'ה ָּגדוֹ ל ִמ ִּמינְ ְסק'‪ֵ ,‬איזֶ ה ּ ְפסוּל ָמ ְצא ּו ַ ּב ֵ ּ'בא ּור' ׁ ֶשל‬ ‫מ ֶש)ה ֶמנְ דֶּ ְלסוֹ ן‪ ,‬וַ ֲה ֵרי לֹא נִ ְמ ְצא ּו בּ וֹ דִּ בְ ֵרי ְּכ ִפ ָירה ַמ ָּמ ׁש? וְ ֵה ׁ ִשיב‪:‬‬ ‫ַה ַּמשְׂ ִּכיל ֹ‬ ‫" ָא ְמנָ ם לֹא נִ ְמ ְצא ּו בּ וֹ דְּ בָ ִרים ְמפ ָֹר ׁ ִשים‪ ,‬או ָּלם ֶאת דִּ בְ ֵרי ַה ְּכ ִפ ָירה ֶא ְפ ׁ ָשר ִל ְלמֹד‬ ‫דַּ וְ ָקא ִמ ַּמה ּ ׁ ֶש ּלֹא ָּכתוּב‪ֶ ׁ .‬ש ֲה ֵרי ֶאת־ ַה ּ ָפסוּק 'לֹא־יָ סוּר ׁ ֵש ֶבט ִמיהו ָּדה' ְמבָ ֵאר‬ ‫יח‪ ,‬וְ ִא ּל ּו ָה ַר ְמ ַ ּב"ן‬ ‫'שילֹה' ַה ַּכ ָּונָ ה ְל ֶמ ֶל ְך ַה ָּמ ׁ ִש ַ‬ ‫ַר ּ ׁ ִש"י ַ"ל דָּ וִ ד ַה ֶּמ ֶל ְך וְ זַ ְרעוֹ ‪ ,‬וְ ׁ ִ‬ ‫ְ‬ ‫יח ִ ּב ְפסו ִּקים ֲא ֵח ִרים‪ ,‬וְ ָכך ַּגם‬ ‫ְמ ָפ ְר ׁשוֹ ִּכ ְפ ׁשוּטוֹ ‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֶש ָּמ ָצא ְר ָמזִ ים ַל ָּמ ׁ ִש ַ‬ ‫ְמ ָפ ֵר ׁש ָה ִ'א ְ ּבן־ ֶ"זְ ָרא' ִ ּב ְד ָר ִכים ׁשוֹ נוֹ ת‪ .‬או ָּלם ַ ּב ַ"ל ַה ֵ ּבאוּר ָס ַלל לוֹ דֶּ ֶר ְך ִמ ּ ׁ ֶש ּלוֹ ‪,‬‬ ‫אשוֹ נִ ים‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ּלֹא ִל ְמצֹא ֶר ֶמז ַל ְּג ‪+‬א ָּלה"‪.‬‬ ‫וּבָ ַחר לוֹ ְ ּב ָכל־ ּ ָפסוּק ּ ֵפרו ּׁש ַא ֵחר ֵמ ָה ִר ׁ‬

‫זמני השבת ‪ -‬ירושלים‬ ‫הדלה"נ ‪ 4.21‬צאת השבת ‪ 5.36‬רבנו תם ‪6.14‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫יש ֶּכ ֶר ְך ג'‬ ‫ָח ָד ׁש! ַׁש ָ ּבת ִט ׁ‬ ‫ִעם ְצרוֹ ר ַמ ְפ ְּתחוֹ ת נִ ְר ָחב‬

‫גיליון מס' ‪203‬‬ ‫שנה ‪4‬‬

‫ִמ ּדוֹ ת ַו ֲה ִליכוֹ ת‬

‫ּ ְפנִ ינִ ים‬ ‫ֹאמר ִמי־ ֵא ֶּלה )מח‪ ,‬ח(‬ ‫וַ ַ ּי ְרא יִ שְׂ ָר ֵאל ֶאת־ ְ ּבנֵ י יוֹ ֵסף וַ ּי ֶ‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה ָ‪ִ %‬תיד יָ ָר ְב ָ‪%‬ם וְ ַא ְח ָאב ֵמ ֶא ְפ ַריִ ם‪ ,‬יֵ הוּ א‬ ‫ ְ ּבגִ ַ‬‫ָ ּבנָ יו ִמ ְּמנַ ּ ֶׁשה‪ְּ ,‬כ ִד ְב ֵרי ַר ּ ׁ ִש"י‪) .‬מגדנות(‬ ‫שִׂ ֵּכל ֶאת־יָ ָדיו )מח‪ ,‬יד( ‪ְ -‬מנַ ּ ֶׁשה אוֹ ִת ּיוֹ ת נְ ָׁש ָמה‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה‬ ‫וְ ֵכן ִמ ְׁשנָ ה ‪ֶ -‬ר ֶמז ַל ּתוֹ ָרה‪ֶ ,‬א ְפ ַריִ ם ְ ּבגִ ַ‬ ‫ילה ְׁש ִת ָ ּיה ִלינָ ה ‪ֶ -‬ר ֶמז ַל ּ ַפ ְרנָ ָסה‪ .‬וְ ָל ֵכן‬ ‫ֵא ֶׁש"ל ֲא ִכ ָ‬ ‫ימין ָאבִ יו‪ִּ ,‬כי ָה ִע ָ ּקר‬ ‫ֶה ֱ" ִמיד יוֹ ֵסף ֶאת ְמנַ ּ ֶׁשה ִל ִ‬ ‫סק ַ ּב ּתוֹ ָרה ׁ ֶש ִהיא ְמזוֹ ן ַה ְּנ ׁ ָש ָמה‪ ,‬וְ ַא ַחר־ ָּכ ְך‬ ‫ַל ֲ" ֹ‬ ‫ֶא ְפ ַריִ ם ׁ ֶשהוּא ַה ֶ ּק ַמח‪ֶ ׁ ,‬ש ִאם ֵאין ּתוֹ ָרה ‪ֵ -‬אין‬ ‫ֶק ַמח‪ .‬או ָּלם יַ ֲ"קֹב ָר ַמז לוֹ ‪ִּ ,‬כי ָא ְמנָ ם ְמנַ ּ ׁ ֶשה‬ ‫י" זְ ַמן ׁ ֶש ִ ּישְׂ ָר ֵאל לֹא יו ְּכל ּו‬ ‫ָח ׁשוּב יוֹ ֵתר‪ֲ ,‬אבָ ל יַ ִּג ַ‬ ‫ַל ֲ"סֹק ַ ּב ּתוֹ ָרה ְ ּב ִלי ֶק ַמח‪ ,‬וְ ָל ֵכן ִה ְקדִּ ים ֶא ְפ ַריִ ם‬ ‫ִל ְמנַ ּ ֶׁשה‪ ,‬וְ ִאם ֵאין ֶק ַמח ֵאין ּתוֹ ָרה‪) .‬מהר"ש ענגיל(‬ ‫ַה ַּמ ְל ָא ְך ַה ּג ֵֹאל א ִֹתי ִמ ָּכל־ ָרע )מח‪ ,‬טז( ‪-‬‬

‫ְ ּבגִ ַ‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה ְר ׁשוּת‪ֶ ׁ ,‬ש ֵ ּי ׁש ַל ֲ"שׂ וֹ ת ְּג ‪+‬א ָּלה ַּגם‬ ‫ְל ִדבְ ֵרי ָה ְר ׁשוּת‪ ,‬וְ ַל ֲ"שׂ וֹ ָתם ְל ׁ ֵשם ה' יִ ְת ָ ּב ַר ְך‪ ,‬וְ ָאז‬ ‫נַ ֲ"שֶׂ ה ֵמ ְר ׁשוּת ‪ִ -‬מ ְצוָ ה‪ ,‬וְ ִאם ְמנַ ִּכים ַר"ע ִמ ֵּת ַבת‬ ‫א ִת"י‪ ,‬נִ ׁ ְש ַאר קכ"א ְּכ ִמנְ יַ ן ִמ ְצוָ ה‪) .‬אהבת ישראל(‬ ‫ֹ‬ ‫יְ ָב ֵר ְך ֶאת־ ַה ְּנ ָ‪ִ %‬רים )שם( ‪ְ -‬מ ָפ ֵר ׁש ַר ּ ׁ ִש"י ְמנַ ּ ֶׁשה‬ ‫וְ ֶא ְפ ַריִ ם‪ .‬וְ ַר ִ ּבים ָּת ְמה ּו ַמה ָ ּבא ַר ּ ׁ ִש"י ְלהוֹ ִסיף‬ ‫ָּכאן‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֶש ַּכ ָּונָ תוֹ ְל ָפ ֵר ׁש ָל ָּמה נִ ְק ְרא ּו ְמנַ ּ ֶׁשה‬ ‫וְ ֶא ְפ ַריִ ם‪ִּ ,‬כי ְמנַ ּ ֶׁשה הוּא ְל ׁשוֹ ן ִׁש ְלטוֹ ן ְּכ ָא ָדם‬ ‫ַהנּ וֹ ֶׁשה ַ ּב ֲחבֵ רוֹ ‪ ,‬וְ ֶא ְפ ַריִ ם הוּא ְל ׁשוֹ ן ּ ִפ ְריוֹ ן ְּכמוֹ‬ ‫י־ה ְפ ַרנִ י ֱאל ִֹקים ְ ּב ֶא ֶרץ ָ"נְ יִ י'‪ ,‬וְ ָל ֵכן‬ ‫ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר ִּ'כ ִ‬ ‫ּ ֵפ ֵר ׁש ַר ּ ׁ ִש"י ַּכדָּ גִ ים ַה ָּלל ּו‪ֶׁ ,‬ש ּ ָפ ִרים וְ ָר ִבים‪ ,‬וְ ֵאין‬ ‫ַ"יִ ן ָה ַרע ׁשוֹ ֶל ֶטת ָ ּב ֶהם‪ִ ּ ,‬פ ְריוֹ ן וְ ִׁש ְלטוֹ ן‪) .‬מגדנות(‬ ‫וַ ָ ּישֶׂ ם ֶאת־ ֶא ְפ ַריִ ם ִל ְפנֵ י ְמנַ ּ ֶׁשה )מח‪ ,‬כ( ‪ְ -‬מ ָפ ֵר ׁש‬ ‫יאים‪.‬‬ ‫ַר ּ ׁ ִש"י‪ְ ,‬ל ַה ְקדִּ ימוֹ ַ ּבדְּ גָ ִלים וּ ַב ֲחנ‪ַּ ,‬כת ַה ְּנשִׂ ִ‬ ‫וְ ֶר ֶמז ָלזֶ ה‪ּ ְ ,‬ב ָרא ׁ ֵשי ַה ֵּתבוֹ ת וַ ָ ּישֶׂ ם ֶאת־ ֶא ְפ ַריִ ם‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה דֶּ גֶ ל‪ ,‬וְ ַה ֵּתבוֹ ת ֶא ְפ ַריִ ם ִל ְפנֵ י‬ ‫ִל ְפנֵ י ְ ּבגִ ַ‬ ‫יאים‪) .‬שם(‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה ֲחנוּ ַּכת ַה ְּנשִׂ ִ‬ ‫ְמנַ ּ ֶׁשה ְ ּבגִ ַ‬ ‫יך יָ ְד ָך ְ ּבע ֶֹרף אֹיְ ֶב ָ‬ ‫יְ הו ָּדה ַא ָּתה יוֹ דו ָּך ַא ֶח ָ‬ ‫יך )מט‪ ,‬ח(‬

‫ימי ָדוִ ד‪ ,‬וְ אֹיְ בַ י ַּת ָּתה ִּלי ע ֶֹרף‪.‬‬ ‫ ְמ ָפ ֵר ׁש ַר ּ ׁ ִש"י‪ּ ִ ,‬ב ֵ‬‫אשי ַה ֵּתבוֹ ת ׁ ֶשל ַא ֶח ָ‬ ‫יך יָ ְד ָך ְ ּבע ֶֹרף‬ ‫וְ ֶר ֶמז ְלזֶ ה‪ּ ְ ,‬ב ָר ׁ ֵ‬ ‫איְ בֶ ָ‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה י"ד‪ְּ ,‬כ ִמנְ יַ ן דָּ וִ ד‪) .‬שם(‬ ‫יך ְ ּבגִ ַ‬ ‫ֹ‬ ‫וַ ֵ ּיט ִׁש ְכמוֹ ִל ְסבּ ֹל וַ יְ ִהי ְל ַמס־ע ֵֹבד )מט‪ ,‬טו( ‪-‬‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה וְ ֵאיזֶ ה? עֹל ַה ּתוֹ ָרה‪ְּ ,‬כ ִדבְ ֵרי ַר ּ ׁ ִש"י‬ ‫ְ ּבגִ ַ‬ ‫ׁ ֶש ִה ָּטה ׁ ִש ְכמוֹ ִל ְסבּ ֹל ֶאת עֹל ַה ּתוֹ ָרה‪) .‬שם(‬ ‫וַ ִ ּיגְ וַ ע וַ ֵ ּי ָא ֶסף ֶאל־ ַ‪ָּ %‬מיו )מט‪ ,‬לג( ‪ַ -‬אל ִּת ְּק ֵרי ַאל‬ ‫ֶא ָּלא לֹא‪ֶ ׁ ,‬ש ּלֹא ָּגוַ ע‪ִּ ,‬כי יַ ֲ"קֹב לֹא ֵמת‪) .‬שם(‬

‫לקבלת הגיליון והנצחות‬ ‫דוא"ל‪5806777@gmail.com :‬‬


‫ית ִע ָּמ ִדי ֶח ֶסד וֶ ֱא ֶמת‬ ‫וְ ָ‪%‬שִׂ ָ‬

‫ְמאוֹ רוֹ ת‬

‫יסא‬ ‫ַר ִּבי דָּ ִוד ֶט ְ ּבל ִמ ִּל ָ‬

‫זַ ַ ּצ"ל‬

‫ְליוֹ ם ַה ִה ּלוּ ָלא ט"ז ְ ּב ֵט ֵבת תקנ"ב‬

‫אשי ַה ּלוֹ ֲח ִמים נֶ גֶ ד ְּתנוּ ַ"ת‬ ‫ְ ּגאוֹ ן דּ וֹ רוֹ ‪ ,‬וּ ֵמ ָר ׁ ֵ‬ ‫ַה ַהשְׂ ָּכ ָלה ׁ ֶש ִה ְת ּ ַפ ּ ׁ ְש ָטה ְּבדוֹ רוֹ ‪ִ .‬מצֶּ ֱא ָצ ֵאי ַּב ַ"ל ַּב ֵאר‬ ‫יטב‪ְ ,‬ו ַר ִּבי ֵליְ בּ ַה ָ ּגבוֹ ַּה ִמ ְּק ָר ָקא‪ִ ׁ .‬ש ֵּמ ׁש ְּכ ַר ָ ּבן ׁ ֶשל‬ ‫ֵה ֵ‬ ‫יסא‪ ,‬וְ נוֹ ַדע ְ ּב ַ"נְ וְ ָתנוּ תוֹ ַה ְ ּגדוֹ ָלה‪.‬‬ ‫ֶה ָ" ִרים ַה ְרחוֹ ב וְ ִל ָ‬ ‫ְ ּגדוֹ ֵלי ַהדּ וֹ ר ָסר ּו ְל ִמ ׁ ְש ַמ ְע ּתוֹ ‪ְ ,‬ו ָ" ְמד ּו ִע ּמוֹ ְ ּב ִק ׁ ְש ֵרי‬ ‫ֲה ָל ָכה‪ּ ְ .‬בנֵ י דּ וֹ רוֹ ֶה ֱ" ִריצוּה ּו‪ּ ,‬ו ְל ַא ַחר ּ ְפ ִט ָירתוֹ‬ ‫ִה ִּקיפ ּו ֶאת־ ְמקוֹ מוֹ ְּבבֵ ית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ְּבגָ ֵדר‪ ,‬וְ לֹא ִה ִ ּניחוּ‬ ‫מד ִּב ְמקוֹ מוֹ ‪ַ .‬ל ְמרוֹ ת ׁ ֶש ּלֹא נִ ְמנָ ה‬ ‫ֲא ִפ ּלוּ ְל ַר ָּבנִ ים ַל ֲ" ֹ‬ ‫ַ"ל ַצדִּ ֵ‬ ‫יקי ַה ֲח ִסיד ּות‪ַ ,‬מזְ ִּכיר ְ ּב ִס ְפרוֹ "נֶ ֶפ ׁש דָּ וִ ד"‬ ‫יט ׁש‪ְ ,‬ו ֵכן‬ ‫ַ"ל־ ַה ּתוֹ ָרה‪ ,‬דְּ בַ ר־ ִחדּ ו ּׁש ֵמ ַה ַּמ ִ ּגיד ִמ ּ ֶמזְ ִר ְ‬ ‫ְמ ‪+‬ס ּ ָפר ׁ ֶש ַּכ ֲא ׁ ֶשר ִּב ֵּק ׁש ַה"נּוֹ ָדע ִּביה ּו ָדה"‪ִ ,‬לגְ זֹר ֵח ֶרם‬ ‫ַ"ל ַה ֵּס ֶפר " ּת ְֹלדוֹ ת יַ ֲ"קֹב יוֹ ֵסף" ַ"ל־ ִּכי יֵ ׁש ְלבַ ֲ"רוֹ‬ ‫ֵמ ָהעוֹ ָלם‪ִ ,‬ה ׁ ְש ַּתדֵּ ל ְל ַה ׁ ְש ִּתיק ֶאת־ ַה ַּמ ֲחל ֶֹקת וְ ָא ַמר‬ ‫לוֹ ׁ ֶש ַאף ִּכי ֵאין דַּ ְר ֵּכנ ּו ְ ּב ֶד ֶר ְך ַה ַ ּב ַ"ל־ ׁ ֵשם־טוֹ ב‪,‬‬ ‫יח‬ ‫או ָּלם ִמ ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ַּכ ָּונָ ָתם ְרצ ּויָ ה ַל ּ ׁ ָש ַמיִ ם‪ ,‬יֵ ׁש ְל ָהנִ ַ‬ ‫ילים‬ ‫ָל ֶהם‪ ,‬וּ ְדבָ ָריו ִה ְת ַק ְּבלוּ ‪ְּ .‬בדוֹ רוֹ ‪ֵ ,‬ה ִרימ ּו ַה ַּמ ְׂש ִּכ ִ‬ ‫ֹאש‪ּ ,‬ו ְל ַא ַחר ׁ ֶש ִה ְת ּ ַפ ְר ֵסם ְּכ ַתב ַה ּסוֹ בְ ָלנוּ ת ׁ ֶשל‬ ‫ר ׁ‬ ‫יסר יוֹ זֶ ף ַה ּ ׁ ֵשנִ י‪ ,‬בּ וֹ ָק ָרא ְל ַה ְחדִּ יר ַהשְׂ ָּכ ָלה‬ ‫ַה ֵּק ָ‬ ‫ְּב ֶק ֶרב יַ ְל ֵדי ַה ְּיהוּ ִדים‪ִ ּ ,‬פ ְר ֵסם ַה ַּמ ְׂש ִּכיל נַ ְפ ָּת ִלי ִה ְירץ‬ ‫וַ יְ זֶ ל חוֹ בֶ ֶרת ְּב ׁ ֵשם "דִּ בְ ֵרי ׁ ָשלוֹ ם ֶו ֱא ֶמת"‪ ,‬בּ וֹ ָק ָרא‬ ‫יסר‪ .‬וַ יְ זֶ ל זֶ ה‪,‬‬ ‫ַל ְּיהו ִּדים ְל ַא ֵּמץ ֶאת־ ַהצָּ ָ"תוֹ ׁ ֶשל־ ַה ֵּק ָ‬ ‫ִק ֵּבל ַּכ ּ ָמה ׁ ָשנִ ים ק ֶֹדם ָל ֵכן ַה ְס ָּכמוֹ ת ִמ ְ ּגדוֹ ֵלי ַהדּ וֹ ר‪,‬‬ ‫ָּב ֶהם ַר ִּבי דָּ ִוד ֶט ְּבל‪"ַ ,‬ל ִס ְפרוֹ 'יֵ ין ְלבָ נוֹ ן' ְל ַמ ֶּס ֶכת‬ ‫יח ַּתבְ ׁ ִשילוֹ ‪ְּ .‬ב ׁ ַש ָּבת‬ ‫ָאבוֹ ת ּו ׁ ְש ָאר ְס ָפ ָריו‪ ,‬וְ ַ" ָּתה ִה ְקדִּ ַ‬ ‫יפה‬ ‫ַה ָ ּגדוֹ ל תקמ"ב‪ ,‬נָ שָׂ א ַר ִ ּבי דָּ וִ ד ֶט ְּבל דְּ ָר ׁ ָשה ֲח ִר ָ‬ ‫נֶ גֶ ד וַ יְ זֶ ל‪ְ ,‬ו ָכמוֹ ה ּו ָ" ָׂשה ַ ּגם ַה"נּוֹ ָדע ִּביה ּו ָדה"‬ ‫ְ ּבאוֹ ָת ּה ׁ ַש ָ ּבת ִּב ְפ ַרג‪ .‬דְּ ָר ׁ ָשתוֹ ִה ְּכ ָתה ַ ּג ִ ּלים‪ַ ,‬א ְך הוּ א‬ ‫ילים ַאף ׁ ֶש ִ ּנ ּס ּו ְל ַה ְל ׁ ִשין ָ" ָליו‬ ‫לֹא ָחת ִמ ּ ְפנֵ י ַה ַּמשְׂ ִּכ ִ‬ ‫ִּב ְפנֵ י ַה ּ ׁ ִש ְלטוֹ נוֹ ת‪ְ ,‬ו ֵהגֵ ן ְּב ַל ַהט ַ"ל־דֶּ ֶר ְך ַה ָּמס ֶֹרת‪.‬‬

‫יוֹ ִסיף ַ ּד ַ‪%‬ת‬

‫בברכות יעקב נאמר על־יהודה‪" :‬כָּ ַרע ָרבַ ץ כְּ ַא ְריֵ ה וּכְ לָ בִ יא‬ ‫ִמי יְ ִק ֶימנּוּ"‪ ,‬ומפרש אבן־עזרא שאחר שהאריה שבע‬ ‫ממזונו הוא רובץ תחתיו‪ ,‬וגם אם יעברו לפניו חיות לא‬ ‫יקום לטרוף אותם‪ ,‬כי אינו אוכל אלא מרעב‪ ,‬וכך כתב‬ ‫יהושע אבן־שועיב‪ ,‬והדבר כבר נכתב בזוהר בפרשתנו‬ ‫שהאריה והלביא לא נופלים על בעלי־חיים‪ ,‬אלא כדי‬ ‫למטרף טרפא‪ .‬ביטוי מעניין אמרו חכמי ישראל לדוד‪:‬‬ ‫"אין הקומץ משביע את־הארי ואין הבור מתמלא‬ ‫מחולייתו"‪ .‬מהו הקומץ ומדוע אינו משביע את־הארי?‬ ‫ובכן מהר"ץ חיות כותב‪ ,‬שרש"י בגמרא לא פירש כלום‪,‬‬ ‫אולם ברש"י שב"עין יעקב" מובאים שני הסברים‪ :‬הקומץ‬ ‫הוא דבר מועט‪ ,‬כמלוא הקומץ של שלוש האצבעות‪,‬‬ ‫להבדיל מחופן שהוא מלוא כף־יד‪ ,‬והכוונה כפשוטו שאין‬ ‫הקומץ והמזון המועט משביע את הארי הגדול‪ ,‬ולכן עם‬ ‫ישראל לא מתפרנס מן־המועט; והשני מסמיך את השם‬ ‫הארמי 'קומצא' שביאורו חגבים‪ ,‬כמו שתרגם אונקלוס‬ ‫את־הפסוק "ונהי בענינו כחגבים" ‪" -‬כקמצין"‪ ,‬והכוונה‬ ‫שהארי לא שבע מאכילת חגבים‪ ,‬שכן תאבונו גדול יותר‪,‬‬ ‫וכביאור זה מפרש הב"ח בהגהותיו‪ .‬רב האי גאון כותב‬ ‫שמקור השם 'קומץ' הוא מ'גומץ'‪ ,‬שכן כל 'פחת' מתורגם‬ ‫'קמצא'‪ ,‬והכוונה שאין הבור הקטן שהאריה נמצא בו‪,‬‬ ‫מספיק למזונו‪ ,‬והוא צריך לצאת משם אל המרחב לבקש‬ ‫טרף‪ .‬וכן היה עם בניהו בן־יהוידע שירד והכה את הארי‬ ‫שבתוך ַהבֹּאר ביום השלג‪ .‬ומדבריו עולה‪ ,‬ששני חלקי‬ ‫התשובה של דוד‪ ,‬עולים בקנה אחד ככפל לשון‪ ,‬ושניהם‬ ‫מדברים על הבור לתפארת המליצה‪ .‬יש המבארים‬ ‫שהקומץ הוא שם כללי למאכלים פשוטים‪ ,‬כגון חציר‬ ‫וגרעיני תבואה‪ ,‬והארי אינו מסתפק בכך אלא דורש מזון‬ ‫משובח כבשר‪ .‬וחידוש נפלא מובא בתוספות הרא"ש‪,‬‬ ‫שדרך הארי הרעב להכניס קומץ ידו לפיו‪ ,‬כדי להרגיע‬ ‫את רעבונו‪ ,‬וזה הביאור "אין הקומץ משביע את־הארי"‪,‬‬ ‫שאינו שבע מקומץ ידו‪ .‬ומעניין שכך מתנהגים גם‬ ‫התינוקות בשעה שהם רעבים‪ ,‬ומכניסים אגודלם לפיהם‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ישא ַל ֲ" ַדת‬ ‫ֹאש ַהדֶּ גֶ ל ׁ ֶשל ַה ֶחבְ ָרה־ ַקדִּ ׁ ָ‬ ‫ְ ּב ֶמ ׁ ֶש ְך ְּכ ׁ ִש ְב ִעים ׁ ָשנָ ה ְרצוּפוֹ ת‪ִ ׁ ,‬ש ֵּמ ׁש ַר ִ ּבי ׁ ְשמו ֵּאל זָ אוִ יל ְּכר ׁ‬ ‫יתים‪ָ "ָ ,‬ליו נִ ְק ְ ּבר ּו יְ הו ֵּדי‬ ‫ָה ַא ׁ ְש ְּכנַ ִ ּזים ִ ּבירו ׁ ָּש ַליִ ם‪ ,‬וְ ָהיָ ה ַה ּמוֹ ִציא וְ ַה ֵּמ ִביא ְ ּב ָכל ִענְ יְ נֵ י ַה ְּקבו ָּרה ְ ּב ַהר־ ַה ֵ ּז ִ‬ ‫'שם־דָּ בָ ר'‬ ‫יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם ְ ּב ֶמ ׁ ֶש ְך ֵמאוֹ ת ַ ּב ּ ׁ ָשנִ ים‪ֲ .‬חמוֹ ר נֶ ֱא ָמן ָהיָ ה לוֹ ְל ַר ִ ּבי זָ אוִ יל‪ ,‬וְ לֹא ְס ָתם ֲחמוֹ ר ָהיָ ה‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֵ‬ ‫ילים‬ ‫ָהיָ ה ִ ּבירו ׁ ָּש ַליִ ם‪ִ .‬ע ּמוֹ ָהיָ ה ַר ִ ּבי זָ אוִ יל ְמ ַט ּ ֵפס ְ ּב ַמ ֲ" ֵלה ָה ָהר‪ּ ְ ,‬באוֹ ָתם יָ ִמים ְרחוֹ ִקים ָ ּב ֶהם לֹא ָהי ּו ׁ ְשבִ ִ‬ ‫ְסלו ִּלים ו ְּד ָר ִכים ְּכבו ּׁשוֹ ת‪ ,‬וְ ַהדְּ ָר ִכים ָהי ּו זְ ר ּועוֹ ת ׁ ִשבְ ֵרי ֲאבָ נִ ים‪ ,‬וְ ָהיָ ה ׁ ָשב ִעם־ ַה ֲחמוֹ ר ֶאל־ ֵ ּביתוֹ ׁ ֶש ָ ּב ִעיר‬ ‫ָה ַ" ִּת ָ‬ ‫יטב ֶאת־דַּ ְרכּ וֹ ‪ּ ,‬ו ְכ ִטבְ ָ"ם ׁ ֶשל ַ ּב ֲ" ֵלי־ ַח ִ ּיים ָהיָ ה צוֹ ֵ"ד דַּ וְ ָקא ִ ּב ְמקוֹ ם‬ ‫יקה‪ַ .‬ה ֲחמוֹ ר ַה ֶּנ ֱא ָמן ִה ִּכיר ֵה ֵ‬ ‫ַה ַּס ָּכנָ ה‪ּ ְ ,‬ביַ ְר ְּכ ֵתי ַהדֶּ ֶר ְך‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ִמצִּ דּ וֹ ָה ֶא ָחד ּ ְפע ּו ָרה ַה ְּתהוֹ ם ְל ַרגְ ָליו ַמ ָּמ ׁש‪ .‬או ָּלם ַה ַּק ְ ּב ָרן ִה ִּכיר ֶאת נֶ ֶפ ׁש‬ ‫ְ ּב ֶה ְמ ּתוֹ ‪ ,‬ו ֵּמעוֹ ָלם לֹא ִּכ ָהה ָ ּב ּה וְ לֹא יִ ְּס ָר ּה ְ ּב ׁשוֹ ִטים וְ ַ" ְק ַר ִ ּבים‪ ,‬וְ ִהיא ִמ ְּל ָאה ֶאת־ ַּת ְפ ִק ָיד ּה ְ ּבנֶ ֱא ָמנוּת‬ ‫ְ ּב ֶמ ׁ ֶש ְך ׁ ָשנִ ים ַרבּ וֹ ת‪ְ .‬מא ָֹרעוֹ ת ַרבּ וֹ ת ‪+‬ס ּ ְפר ּו ִ ּב ֵידי ַאנְ ׁ ֵשי יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם ַ"ל ַר ִ ּבי זָ אוִ יל וַ ֲחמוֹ רוֹ ַה ֶּנ ֱא ָמן‪ ,‬וְ ֶה ֱא ִריכ ּו‬ ‫ְ ּב ׁ ִשבְ חוֹ ׁ ֶשל ַה ַּק ְ ּב ָרן ַה ָּמסוּר ׁ ֶש ֵּמעוֹ ָלם לֹא ֵה ִלין ֵמת ִ ּבירו ׁ ָּש ַליִ ם ו ָּמ ַסר נַ ְפ ׁשוֹ ְּכ ֵדי ַל ְחלֹק ַל ִּנ ְפ ָט ִרים ָּכבוֹ ד‬ ‫ַא ֲחרוֹ ן‪ ,‬או ָּלם ְמא ָֹרע ְמי‪ָ +‬חד ׁ ֶש ֵא ַרע ְל ַר ִ ּבי זָ אוִ יל וַ ֲחמוֹ רוֹ ָהיָ ה ְלמוֹ ֵפת‪ ,‬וְ ‪+‬כ ָּלם ָסח ּו אוֹ דוֹ ָתיו ְ ּב ִה ְת ַר ְּג ׁש ּות‪.‬‬ ‫יתים ְ ּבעוֹ ָדם ַ ּב ַח ִ ּיים‪ִּ ,‬כ ְסג‪ָּ +‬לה‬ ‫ש ְל ַ" ְצ ָמם ֶח ְל ַקת ְקבו ָּרה ְ ּב ַהר־ ַה ֵ ּז ִ‬ ‫ַר ִ ּבים ִמ ְ ּבנֵ י יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם ָהי ּו נוֹ ֲהגִ ים ִל ְר ּ ֹכ )‬ ‫ישא‪ּ ְ .‬באוֹ ָתם יָ ִמים‪,‬‬ ‫ַל ֲא ִריכוּת יָ ִמים‪ ,‬וְ ָהי ּו ְמ ַק ְ ּב ִלים ַ"ל־ ָּכ ְך ׁ ְש ַטר־ ֶמ ֶכר ֵמ ֵאת ַה ְמ ‪+‬מ ִּנים ַ"ל ַה ֶחבְ ָרה־ ַקדִּ ׁ ָ‬ ‫יש זָ ֵקן וְ נִ ְכ ָ ּבד‪ּ ְ ,‬ב ׁ ֵשם ַר ִ ּבי יְ ׁ ַש ְעיָ ה‪ֶ ׁ ,‬ש ָ" ָלה ַ ּב ֲ"רֹב יָ ָמיו ִלירו ׁ ָּש ַליִ ם ֵמ ַא ְרצוֹ ת ַהגּ וֹ ָלה‪,‬‬ ‫ִה ְתגּ וֹ ֵרר ִ ּבירו ׁ ָּש ַליִ ם ִא ׁ‬ ‫ְּכ ֵדי ִלזְ כּ וֹ ת ְל ִה ָּט ֵמן ְ ּב ַא ְד ָמ ָת ּה ַה ְּקדוֹ ׁ ָשה‪ .‬יָ ִמים ַר ִ ּבים ֶה ֱא ִר ְ‬ ‫יך ַר ִ ּבי יְ ׁ ַש ְעיָ ה ִ ּבירו ׁ ָּש ַליִ ם‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר נִ ְפ ַטר ְלבֵ ית‬ ‫עוֹ ָלמוֹ ‪ָ ,‬היָ ה ַהדָּ בָ ר ְ ּב ִע ּצוּמוֹ ׁ ֶשל ח ֶֹרף ָק ׁ ֶשה‪ֶ ׁ ,‬ש ְ ּירו ׁ ָּש ַליִ ם לֹא יָ ְד ָ"ה ְּכמוֹ תוֹ ׁ ָשנִ ים ַרבּ וֹ ת‪ַ .‬ה ּקֹר ָח ַדר‬ ‫ש ְך ַה ְּס ָ" ָרה‪.‬‬ ‫ָל ֲ" ָצמוֹ ת‪ַ ,‬ה ֶּג ׁ ֶשם יָ ַרד ְללֹא ֲהפוּגָ ה‪ ,‬וְ ַה ְ ּב ִר ּיוֹ ת ִה ְת ַּכ ְּנס ּו ַ ּב ָ ּב ִּתים ַה ּמוּגַ ִּנים ְ ּב ַה ְמ ִּתינָ ם ְל ׁ ֹ‬ ‫ַה ֲחבֵ ִרים נִ ְק ְרא ּו ִמ ָ ּיד ֶאל־ ַהדֶּ גֶ ל ְּכ ֵדי ַל ְחלֹק ַל ִּנ ְפ ָטר ֶאת ְּכבוֹ דוֹ ָה ַא ֲחרוֹ ן‪ ,‬ו ְּל ָהבִ יאוֹ ִל ְקבו ָּרה עוֹ ד ְ ּבאוֹ תוֹ‬ ‫י"ה ַ"ל‬ ‫ימה‪ִ ,‬מ ּתוֹ ְך ְמ ִסיר ּות נִ ְפ ָל ָאה‪ַ .‬ה ִּמנְ ָהג ָהיָ ה‪ֶ ׁ ,‬ש ִּמ ָ ּיד ִעם ַק ָ ּב ַלת ַהיְ ִד ָ‬ ‫ַליְ ָלה‪ ,‬וְ ‪+‬כ ָּלם נַ ֲ"נ ּו ִמ ָ ּיד ַל ְּמשִׂ ָ‬ ‫יכן‬ ‫יטב ֵה ָ‬ ‫נִ ְפ ָטר ָ ּב ִעיר‪ָ ,‬היָ ה ַר ִ ּבי ׁ ְשמו ֵּאל זָ אוִ יל יוֹ ֵצא ִעם ֲחמוֹ רוֹ ַה ֶּנ ֱא ָמן ֶאל ַמ ֲ" ֵלה ָה ָהר‪ֵּ ,‬כיוָ ן ׁ ֶש ָ ּז ַכר ֵה ֵ‬ ‫ָר ַכ ׁש ַה ָּמנוֹ ַח ֶאת־ ֶח ְל ָקתוֹ ֵמ ַח ִ ּיים‪ ,‬וְ ָהיָ ה כּ וֹ ֶרה ֶאת־ ִקבְ רוֹ ִ ּב ְמ ִהיר ּות‪ .‬ו ִּמ ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ָ ּז ִריז ָּגדוֹ ל ָהיָ ה ַר ִ ּבי זָ אוִ יל‬ ‫יש־ ַמ ֵהר‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ָהי ּו ָ ּב ִאים ַה ֲחבֵ ִרים ִעם־ ַה ָּמנוֹ ַח‪,‬‬ ‫וּבַ ַ"ל נִ ָּסיוֹ ן ׁ ֶשל־ ׁ ָשנִ ים‪ָ ,‬היָ ה עוֹ שֶׂ ה ֶאת־ ְמ ַל ְ‬ ‫אכ ּתוֹ ִח ׁ‬ ‫ְּכבָ ר ָהיָ ה ַה ֶּקבֶ ר ּ ָפתו ַּח וְ ָהי ּו קוֹ בְ ִרים אוֹ תוֹ ִמ ָ ּיד ּו ְללֹא ׁ ְש ִה ּיוֹ ת‪ַּ .‬גם ַ" ָּתה‪ּ ְ ,‬באוֹ תוֹ ַליְ ָלה ַסגְ ִר ִירי‪ִ ,‬מ ֵהר ַר ִ ּבי‬ ‫ש ְך ַה ַּמ ְב ִעית‪ ,‬וְ ֵה ֵחל ְל ַט ּ ֵפס ְ ּב ַמ ֲ" ֵלה‬ ‫חֶ)‬ ‫זָ אוִ יל וְ ָ" ָלה ַ"ל ֲחמוֹ רוֹ ַה ָּמ ִהיר‪ ,‬לֹא ׁ ָשת ִלבּ וֹ ַל ֶּג ׁ ֶשם ַה ּ ׁשוֹ ֵטף וְ ַל ֹ‬ ‫ש ְך ׁשוֹ ֵלט ָ ּב ָהר ׁ ִש ְלטוֹ ן ְללֹא ְמ ָצ ִרים‪,‬‬ ‫חֶ)‬ ‫ָה ָהר‪ֶ ,‬אל שְׂ ֵדה ַה ְּקבו ָּרה ַה ָ ּי ׁ ָשן ֲא ׁ ֶשר ְ ּב ֶמ ְר ַּכז ַהר־ ַה ֵ ּז ִ‬ ‫יתים‪ַ .‬ה ֹ‬ ‫ימה ַ"ל ָא ָדם ִמן־ ַה ִ ּי ּ ׁשוּב‪ ,‬או ָּלם ַר ִ ּבי זָ אוִ יל ָ"שׂ וּי ְללֹא ַחת‪ ,‬וְ ה ּוא ֵאינוֹ יָ ֵרא לֹא‬ ‫ילה ֵא ָ‬ ‫וְ ָה ֲא ֵפ ָלה ְמ ִט ָ‬ ‫יכ ָתם וְ לֹא ַ ּב ֲחזִ ָיר ָתם‪.‬‬ ‫יח ִמ ְצוָ ה הוּא‪ ,‬וְ ַה ָּלל ּו ֵאינָ ם נִ ּזוֹ ִקים לֹא ַ ּב ֲה ִל ָ‬ ‫ֶאת־ ַה ֵּמ ִתים וְ לֹא ֶאת־ ַה ַח ִ ּיים‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ׁ ְש ִל ַ‬ ‫י" ַר ִ ּבי זָ אוִ יל ְ ּב ׁ ַש ֲ" ֵרי ַה ֶח ְל ָקה ַהיְ ׁ ָשנָ ה‪ ,‬ו ְּל ֶפ ַתע הוּא עוֹ ֵצר ֶאת־ ֲחמוֹ רוֹ ‪ ,‬ו ַּמ ְת ִחיל ְל ַח ֵּכ ְך‬ ‫וְ ִה ֵּנה ַמ ִּג ַ‬ ‫יכן ָר ַכ ׁש ַר ִ ּבי יְ ׁ ַש ְעיָ ה ַה ָּמנוֹ ַח‬ ‫ֶאת־ ִמ ְצחוֹ ִ ּב ְמבו ָּכה‪ַ .‬מ ֲ"שֵׂ ה שָׂ ָטן ֵא ַרע‪ּ ,‬ו ִמ ּ ׁשוּם־ ָמה נִ ׁ ְש ַמט ִמ ִ ּז ְכרוֹ נוֹ ֵה ָ‬ ‫ֶאת־ ִקבְ רוֹ ֵמ ַח ִ ּיים‪ ,‬וְ הוּא ֵה ֵחל ְל ׁשוֹ ֵטט ֵ ּבין ַה ַּמצֵּ בוֹ ת ַה ַּמ ְל ִ ּבינוֹ ת ְ ּב ִלי ָל ַד ַ"ת ָאנָ ה יִ ְפנֶ ה‪ֵ " .‬מעוֹ ָלם לֹא ֵא ַרע‬ ‫ילי ַּכף־יָ דוֹ ‪ ,‬או ָּלם לֹא‬ ‫ילי ָה ָהר ִּכ ׁ ְשבִ ֵ‬ ‫ִלי ַּכדָּ בָ ר ַה ֶ ּזה"‪ָ ,‬א ַמר ַר ִ ּבי זָ אוִ יל ְל ַ" ְצמוֹ ‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן נְ ִה ִירים ָהי ּו לוֹ ׁ ְש ִב ֵ‬ ‫נִ ָּתן ָהיָ ה ָל ׁשוּב ַ"ל־ ִע ְקבוֹ ָתיו ַ"ד ְל ִמשְׂ ְר ֵדי ַהכּ וֹ ֵלל‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ַה ּ ׁ ָש ָ"ה דּ וֹ ֶח ֶקת וְ עוֹ ד ְמ ַ"ט ָקט יוֹ ִפיע ּו ַה ַּק ְ ּב ָרנִ ים‬ ‫ִעם ִמ ַּטת ַה ִּנ ְפ ָטר‪ ,‬וְ ַה ּ ׁ ַש ַחר ַאף הוּא ְמ ַמ ׁ ְש ֵמ ׁש ְּכבָ ר ַל ֲ"לוֹ ת‪ .‬נִ ָּסה ַר ִ ּבי זָ אוִ יל ְל ָה ִאיר ִעם ָה ֲ" ׁ ָש ׁ ִשית ׁ ֶש ְ ּביָ דוֹ ‪,‬‬ ‫ערנֶ ע'‪ ,‬או ָּלם ַל ּ ׁ ָשוְ א ָהי ּו ָּכל־ ַמ ֲא ַמצָּ יו‪ ,‬וְ ַה ָּמקוֹ ם לֹא ‪+‬א ַּתר‪ .‬וְ ִה ֵּנה‬ ‫אמ ֶט ְ‬ ‫ׁ ֶש ִּכ ּנ ּויָ ּה ְ ּב ִפי יְ הו ֵּדי יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם ָהיָ ה ַ'ל ְ‬ ‫הוּא ְּכ ָבר רוֹ ֶאה ְצ ָל ִלית ׁ ֶשל ׁ ַש ֶ ּי ֶרת ֲאנָ ׁ ִשים ַה ִּמ ְת ָק ְרבִ ים ו ָּב ִאים ִמ ּתוֹ ְך ַה ַח ׁ ֵש ָכה‪ֵ ,‬הם ַחבְ ֵרי‬ ‫י" ָל ֶהם ִּכי ֲ" ַדיִ ן לֹא ָמ ָצא ֶאת ֶח ְל ַקת‬ ‫ישא וְ ִע ָּמם ִמ ַּטת ַה ָּמנוֹ ַח‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֶשהוּא נֶ ֱא ַלץ ְלהוֹ ִד ַ‬ ‫ַה ֶחבְ ָרה־ ַקדִּ ׁ ָ‬ ‫אכת ַה ְּכ ִר ָ ּיה‪ַ .‬ה ֶּג ׁ ֶשם ָה ַל ְך וְ ִה ְת ַּג ֵ ּבר‪ ,‬וְ ַה ֲח ֵב ִרים ְּכבָ ר ֵה ֵח ּל ּו‬ ‫ַה ַּק ְר ַקע ׁ ֶשל־ ַה ִּנ ְפ ָטר‪ ,‬וַ ֲ" ַדיִ ן לֹא ֵה ֵחל ִ ּב ְמ ֶל ֶ‬ ‫ְל ַא ֵ ּבד ֶאת־ ַסבְ ָלנ ּו ָתם‪ָ " .‬א ָּנא ִמ ְּמ ָך ַר ִ ּבי זָ אוִ יל"‪ָ ּ ,‬פנ ּו וְ ָא ְמר ּו ַּכ ָּמה ֵמ ֶהם‪" ,‬חוּס נָ א ָ" ֵלינ ּו‪ִּ ,‬כי ָּכ ׁ ַשל כּ ַֹח‬ ‫אשוֹ ן ׁ ֶש ִּמזְ דַּ ֵּמן ְל ָפנֶ ָ‬ ‫יך‪ַּ ,‬גם ִאם ֵאין זֶ ה ַה ָּמקוֹ ם ַה ָּנכוֹ ן‪ ,‬וְ ָהבֵ א ֶאת ַה ָּמנוֹ ַח‬ ‫ִסבְ ֵלנ ּו‪ְ ּ .‬פ ַתח נָ א ֶקבֶ ר ַ ּב ָּמקוֹ ם ָה ִר ׁ‬ ‫ּ‬ ‫ילה! יְ הו ִּדי ׁ ֶש ָר ַכ ׁש לוֹ ַק ְר ַקע ֵמ ַח ָייו‪,‬‬ ‫יהם‪ַ " :‬חס וְ ָח ִל ָ‬ ‫ִל ְקבו ָּרה"‪ .‬או ָּלם ַר ִ ּבי זָ אוִ יל לֹא ָאבָ ה ִל ׁ ְשמ ַֹ" ֶאת־דִּ בְ ֵר ֶ‬ ‫יֵ ׁש ְל ָקבְ רוֹ ׁ ָשם וְ ַל ֲ"שׂ וֹ ת ִע ּמוֹ ֶח ֶסד וֶ ֱא ֶמת ָּכ ָראוּי לוֹ ‪ ,‬וְ לֹא ִל ְמעֹל ְ ּבבַ ָּק ׁ ָשתוֹ "‪ִ .‬ק ְ ּבל ּו ְ ּבנֵ י ַה ֲחבו ָּרה‬ ‫שי ׁ ֶש ַ ּבדָּ בָ ר‪ִ ,‬הבְ ִליג ּו וְ ׁ ָש ְתק ּו‪ ,‬וְ ִק ְ ּבל ּו ֶאת־ ַהדִּ ין ְ ּב ַא ֲה ָבה‪.‬‬ ‫קִ)‬ ‫ֶאת־דְּ בָ ָריו‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן יָ ְדע ּו ׁ ֶש ָה ֱא ֶמת ִע ּמוֹ ‪ ,‬וְ ַ"ל־ ַאף ַה ּ ֹ‬ ‫וְ ִה ֵּנה ְל ֶפ ַתע ּ ִפ ְתאוֹ ם‪ ,‬נִ ַּתק ֲחמוֹ רוֹ ַה ֶּנ ֱא ָמן ׁ ֶשל ַר ִ ּבי זָ אוִ יל‪ֵ ,‬מ ַה ֶחבֶ ל ׁ ֶש ָּק ׁ ַשר אוֹ תוֹ ֶאל ֶּג ֶדר ָה ֲאבָ נִ ים‬ ‫ׁ ֶש ְּל ִצדּ וֹ ‪ ,‬וְ הוּא ֵה ֵחל ִל ְדהֹר ְל ֶפ ַתע ְללֹא ִס ָ ּבה ַה ִּנ ְר ֵאית ָל ַ"יִ ן ְ ּבתוֹ ְך ַה ֲח ׁ ֵש ָכה ָה ֲ" ‪+‬ב ָּתה‪ .‬נִ בְ ַהל ַר ִ ּבי זָ אוִ יל‪,‬‬ ‫וְ ֵה ֵחל ִל ְרדּ ֹף ַא ַחר ֲחמוֹ רוֹ ַה ָ ּי ִחיד‪ְ ,‬לבַ ל יֵ ָ" ֵלם ֵמ ֵ"ינָ יו ו ְּלבַ ל יִ ָּק ַלע ְלתוֹ ְך ַה ְּכ ָפר ָה ַ" ְרבִ י ַה ָּסמו ְּך‪ָ ׁ ,‬שם יַ ֲ"שׂ ּו‬ ‫ל־ס ָ ּבה‪ָּ ,‬כ ְך ָח ַדל‬ ‫אלים ׁ ְש ָפ ִטים‪ .‬ו ְּר ֵאה זֶ ה ּ ֶפ ֶלא‪ַ :‬ה ֲחמוֹ ר‪ְּ ,‬כ ׁ ֵשם ׁ ֶש ֵה ֵחל ּ ִפ ְתאוֹ ם ָלרוּץ ְללֹא ָּכ ִ‬ ‫בּ וֹ ַה ִ ּי ׁ ְש ְמ ֵ" ִ‬ ‫י"‬ ‫ְל ֶפ ַתע ֶאת ְמרו ָּצתוֹ וְ נֶ ֱ" ַמד ִ ּב ְמקוֹ מוֹ ‪ְּ ,‬כ ִא ּל ּו יָ ד נֶ ֱ" ֶל ֶמת ִמ ְס ְמ ָרה אוֹ תוֹ ִל ְמקוֹ מוֹ ‪ַ .‬ר ִ ּבי זָ אוִ יל ִה ִּג ַ‬ ‫ל־ה ֲחמוֹ ר וְ ֵה ִעיף ַמ ָ ּבט ָק ָצר ַ"ל‬ ‫ימה‪ּ+ ,‬כ ּלוֹ ָרטֹב ִמ ֶּג ׁ ֶשם ו ִּמ ֵ ּז ָ"ה‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ִה ְת ָק ֵרב ֶא ַ‬ ‫ל־ה ֲחמוֹ ר ְטרוּף־נְ ׁ ִש ָ‬ ‫ֶא ַ‬ ‫ישת ֶח ְל ָקתוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי‬ ‫ּם־ר ַ"ם‪ְּ .‬כבָ ָרק ָמ ִהיר ִה ְבזִ יק ְ ּבמוֹ חוֹ דְּ בַ ר ְר ִכ ׁ ַ‬ ‫ַה ַּמצֵּ בוֹ ת ׁ ֶש ִּמ ָּסבִ יב‪ַ "ָ ,‬צר ִ ּב ְמקוֹ מוֹ ַּכ ֲהלו ַ‬ ‫יְ ׁ ַש ְעיָ ה‪ ,‬ו ְּב ַבת־ ַא ַחת נִ זְ ַּכר ִּכי ַה ָּמקוֹ ם בּ וֹ נֶ ֱ" ַמד ַה ֲחמוֹ ר ַה ֶּנ ֱא ָמן‪ָ ׁ ,‬שם ִהיא ֶח ְל ַקת ָה ֲא ָד ָמה ׁ ֶש ַר ִ ּבי יְ ׁ ַש ְעיָ ה‬ ‫ן־ה ּ ׁ ָש ַמיִ ם ִּכ ְּונ ּו ֵאפוֹ א ֶאת־דַּ ְרכּ וֹ ׁ ֶשל ַה ֲחמוֹ ר‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ָהבִ יא ֶאת ַה ָּמנוֹ ַח‬ ‫ַה ָּמנוֹ ַח ָר ַכ ׁש לוֹ ְ ּבעוֹ דוֹ ַ ּב ַח ִ ּיים‪ִ .‬מ ַ‬ ‫ֶא ִ‬ ‫ל־קבְ רוֹ ֲא ׁ ֶשר ָּכ ָרה לוֹ ֵמ ַח ָ ּייו‪ּ ,‬ו ְכ ׁ ֶשנּוֹ ַדע ַהדָּ בָ ר ְל ָמ ֳח ָרת ִ ּבירו ׁ ָּש ַליִ ם‪ָ ,‬ה ְמ ָתה ָה ִעיר ‪ּ+‬כ ָּל ּה‪ ,‬וַ יְ ִהי ְל ֶפ ֶלא‪.‬‬


‫וְ ׁ ָש ַכ ְב ִּתי ִעם־ ֲאב ַֹתי ּו ְק ַב ְר ַּתנִ י ִ ּב ְק ‪,‬ב ָר ָתם‬ ‫ַא ַחת ֶה ָ" ִרים ָה ַ" ִּתיקוֹ ת ְ ּבגוֹ ַלת ַא ׁ ְש ְּכנַ ז‪ִ ,‬היא ָה ִעיר ַמ ֶּגנְ ָצא‪ֲ ,‬א ׁ ֶשר יַ ַחד ִעם ׁ ְש ֵּתי ֶה ָ" ִרים ווֹ ְר ַמיְ זָ א‬ ‫אשי ַה ֵּתבוֹ ת " ְק ִה ּלוֹ ת‬ ‫ּו ׁ ְש ּ ַפיְ ָרא‪ ,‬נֶ ְח ׁ ְשב ּו ִּכ ׁ ְשלֹש) ַה ְּק ִה ּלוֹ ת ַה ְּגדוֹ לוֹ ת וְ ַה ָּו ִתיקוֹ ת ִ ּבנְ ַהר ָה ֵריְ ן‪ ,‬וְ נוֹ ְדע ּו ְ ּב ָר ׁ ֵ‬ ‫אתיִ ם‬ ‫ׁש ּו"ם"‪ּ ְ .‬ב ֵבית־ ַה ְּקבָ רוֹ ת ַה ָּקדוּם ׁ ֶש ְ ּב ַמ ֶּגנְ ָצא‪ְ "ָ ,‬מ ָדה ַמ ֵּצ ָבה ַ" ִּתי ָקה‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיְ ָתה ַק ֶ ּי ֶמת ַ"ד ִל ְפנֵ י ְּכ ָמ ַ‬ ‫יה‪ִ .‬מיה ּו ַרב ַ" ְמ ָרם‬ ‫ׁ ָשנָ ה‪"ַ .‬ל ַה ַּמ ֵּצ ָבה נֶ ְח ַרת ׁ ְשמוֹ ׁ ֶשל ַרב ַ" ְמ ָרם ָּגאוֹ ן‪ ,‬וְ ִס ּפוּר נִ ְפ ָלא ִמ ְס ַּת ֵּתר ֵמ ֲאחוֹ ֶר ָ‬ ‫ֹאש‬ ‫זֶ ה? ַהדָּ בָ ר נוֹ ַתר ְ ּבגֶ ֶדר ַּת ֲ"לו ָּמה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן יוֹ ְד ִעים ָאנ ּו ַ"ל ַרב ַ" ְמ ָרם ָּגאוֹ ן ַ ּבר ַרב ׁ ֶש ׁ ְשנָ א‪ֶ ׁ ,‬ש ִה ְת ַמ ָּנה ְּכר ׁ‬ ‫יבת סו ָּרא ׁ ֶש ְ ּב ָבבֶ ל ַ"ל־ ְמקוֹ מוֹ ׁ ֶשל ַרב נַ ְטרוֹ נַ אי ָּגאוֹ ן‪ ,‬וְ ִה ְת ּ ַפ ְר ֵסם ִ ּבזְ כוּת ִסדּ ּורוֹ " ֵס ֶדר ַרב ַ" ְמ ָרם ָּגאוֹ ן"‪,‬‬ ‫יְ ׁ ִש ַ‬ ‫ׁ ֶשהוּא ַא ַחד ַה ִּסדּ ו ִּרים ַה ְּקדו ִּמים ְ ּביוֹ ֵתר‪ ,‬וְ ַ"ל־ ּ ִפיו נִ ְק ַ ּבע ֵס ֶדר ַה ְּת ִפ ָּלה ׁ ֶשל גּ וֹ ַלת ַא ׁ ְש ְּכנַ ז‪ .‬או ָּלם ֵמעוֹ ָלם‬ ‫לֹא נוֹ ַדע ִּכי ַרב ַ" ְמ ָרם יָ ָצא ִמ ָ ּבבֶ ל‪ ,‬וְ ִה ְפ ִליג ֶאל ֶא ֶרץ ַא ׁ ְש ְּכנַ ז ָה ְרחוֹ ָקה‪ָ ׁ ,‬שם נִ ְק ַ ּבר ְל ַא ַחר ּ ְפ ִט ָירתוֹ ִ ּב ׁ ְשנַ ת‬ ‫ד' ֲא ָל ִפים תרל"ה‪ .‬או ָּלם ְמ ַ"נְ יֵ ן ׁ ֶש ָּכ ְך ֵמ ִעיד ַה ֲח ַת"ם סוֹ ֵפר וְ כוֹ ֵתב ִ ּב ְת ׁשו ָּבה ִה ְל ָכ ִתית ַ"ל ִמנְ ֲהגֵ י ַא ׁ ְש ְּכנַ ז ‪:‬‬ ‫"וְ רֹב ִמנְ ָהגָ ם ַ"ל־ ּ ִפי ַרב ַ" ְמ ָרם ָּגאוֹ ן‪ֲ ,‬א ׁ ֶשר ָ" ַמ ְד ִּתי ַ"ל־ ִק ְברוֹ ְ ּב ַמ ֶּגנְ ָצא"‪ ,‬וְ ֵכן ּכוֹ ֵתב‪ַ " :‬ה ָּגאוֹ ן ַר ִ ּבי ַ" ְמ ָרם‬ ‫יתי ִקבְ רוֹ ‪ ,‬וְ ֵכן ַר ִ ּבי ַא ְמנוֹ ן ַ ּב ַ"ל ' ּונְ ַת ֶּנה ּת ֶֹקף'‪ּ ֵ ,‬ביתוֹ ֲ" ַדיִ ן‬ ‫ְמ ַסדֵּ ר ְּת ִפ ּלוֹ ת יִ שְׂ ָר ֵאל‪ְ ,‬מקוֹ מוֹ ְ ּב ַמ ֶּגנְ ָצא וְ ָר ִא ִ‬ ‫אתיִ ם ׁ ָשנָ ה‬ ‫ׁ ָשם"‪ֲ .‬א ֵח ִרים טוֹ ֲ"נִ ים‪ֶ ׁ ,‬ש ַה ָּקבוּר ְ ּב ַמ ֶּגנְ ָצא ֵאינוֹ ַרב ַ" ְמ ָרם ַה ַ ּבבְ ִלי‪ֶ ,‬א ָּלא ָּגאוֹ ן ַא ֵחר ׁ ֶש ַחי ְּכ ָמ ַ‬ ‫ְמ ‪+‬א ָחר יוֹ ֵתר‪ ,‬וְ ָהיָ ה ַּת ְל ִמידוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי ׁ ְשמו ֵּאל ַהכּ ֵֹהן ֶ ּבן־ ִּגילוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי יִ ְצ ָחק ַ ּבר־יְ הו ָּדה ַרבּ וֹ ׁ ֶשל ַר ּ ׁ ִש"י‪,‬‬ ‫וְ ִע ּמוֹ ֵא ַרע ַה ַּמ ֲ"שֶׂ ה ַה ּ ִפ ְל ִאי ַה ָ ּבא‪ ,‬אוֹ תוֹ ְמ ַס ּ ֵפר ַ ּב ַ"ל " ׁ ַש ְל ׁ ֶש ֶלת ַה ַּק ָ ּב ָלה" וְ ֶה ְע ִּתיקוֹ ִמ" ‪ּ+‬קנְ ְט ֵרס יָ ׁ ָשן"‪.‬‬ ‫אשית יָ ָמיו‪ִ ,‬ה ְתגּ וֹ ֵרר ַרב ַ" ְמ ָרם ְ ּב ַמ ֶּגנְ ָצא‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר ׁ ָשנִ ים ָ"בַ ר ְלקוֹ לוֹ נְ יָ א‪ֶ ׁ ,‬ש ִהיא ַה ְּגדוֹ ָלה ֵ ּבין ֶה ָ" ִרים‬ ‫ְ ּב ֵר ׁ ִ‬ ‫ְ‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ִלגְ דוֹ ת נְ ַהר ָה ֵריְ ן ׁ ֶש ְ ּבגֶ ְר ַמנְ יָ ה‪ּ ְ .‬ב ִעיר זוֹ ִה ְר ִ ּביץ ַרב ַ" ְמ ָרם ּתוֹ ָרה ְל ַת ְל ִמ ִידים ַמ ְק ׁ ִשיבִ ים‪ ,‬וְ ֶה ֱא ִריך ׁ ָשם‬ ‫יָ ִמים‪"ַ ,‬ד ׁ ֶש ִה ְפ ִליג ְ ּבזִ ְקנָ ה וְ שֵׂ יבָ ה‪ .‬וַ יְ ִהי ַּכ ֲא ׁ ֶשר זָ ַקן ַרב ַ" ְמ ָרם ְמאֹד‪ ,‬וְ יָ ַדע ִּכי יוֹ מוֹ ָה ַא ֲחרוֹ ן ָק ֵרב וּבָ א‪,‬‬ ‫ת־ת ְל ִמ ָידיו וְ ִה ְפ ִציר ָ ּב ֶהם‪ָ " :‬א ָּנא ִמ ֶּכם‪ַּ ,‬ת ְל ִמ ִידים יְ ָק ִרים‪"ֲ .‬שׂ ּו נָ א ִע ָּמ ִדי ֶח ֶסד וֶ ֱא ֶמת וְ ַאל ִּת ְק ְ ּבר ּונִ י‬ ‫ִּכ ֵּנס ֶא ַּ‬ ‫יאנִ י‬ ‫ָּכאן ְ ּבקוֹ לוֹ נְ יָ ה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ֶ ּבן־ ַמ ֶּגנְ ָצא ֲאנִ י וְ ׁ ָשם ִקבְ ֵרי ֲאבוֹ ַתי‪ .‬וְ ַ"ל־ ֵּכן ְמ ַב ֵּק ׁש ֲאנִ י ִמ ֶּכם‪ְ ,‬ל ִה ׁ ְש ַּתדֵּ ל ְל ָהבִ ֵ‬ ‫ִל ְמנו ָּח ִתי ְ ּב ִקבְ ֵרי ֲאבוֹ ַתי ּו ְקבָ ר ּונִ י ִ ּב ְקבו ָּר ָתם"‪ְּ .‬כ ׁ ֶש ּ ׁ ָש ְמע ּו ַה ַּת ְל ִמ ִידים ֶאת־ ַ ּב ָּק ׁ ָשתוֹ ‪ ,‬נִ בְ ֲהל ּו ‪ּ+‬כ ָּלם ְלנַ ְפ ׁ ָשם‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ֵּכן ַה ָ ּי ִמים ָהי ּו יְ ֵמי ְר ִדיפוֹ ת ִליהו ֵּדי ַא ׁ ְש ְּכנַ ז‪ ,‬וְ ַס ָּכנָ ה ְּגדוֹ ָלה נִ ׁ ְש ֶק ֶפת ְל ִמי ׁ ֶש ָ ּי ִהין ְ ּבנַ ְפ ׁשוֹ ְל ַה ֲ"בִ יר נִ ְפ ָטר‬ ‫יהם‪:‬‬ ‫יהם‪ָ .‬ר ָאה ַרב ַ" ְמ ָרם ֶאת־ ְמב ּו ָכ ָתם‪ ,‬וְ גָ זַ ר ֲ" ֵל ֶ‬ ‫יְ הו ִּדי ִמ ָּמקוֹ ם ְל ָמקוֹ ם‪ ,‬וְ ָל ֵכן לֹא ָמ ְצא ּו ַמ ֲ"נֶ ה ְל ִפ ֶ‬ ‫" ְמ ַב ֵּק ׁש ֲאנִ י ִמ ֶּכם‪ֶ ׁ ,‬ש ְּל ַא ַחר ְמלֹאות יָ ַמי ּו ׁ ְשנוֹ ַתי‪ָ ,‬הנִ יח ּו אוֹ ִתי ְ ּבתוֹ ְך ֲארוֹ ן־ ֵ"ץ ְל ַא ַחר ׁ ֶש ְּת ַט ֲהר ּונִ י ַּכדִּ ין‬ ‫יכי ּ ִפ ׁ ְש ָּתן‪ ,‬וְ ֶאת־ ָה ָארוֹ ן ָהנִ יח ּו ְ ּבתוֹ ְך ְס ִפינָ ה ְק ַט ָּנה ְ ּב ִלי ַמ ָּלח ו ַּמנְ ִהיג‪ֶ .‬את־ ַה ִּס ָירה‬ ‫וְ ַת ִּניח ּו ָ" ַלי ַּת ְכ ִר ֵ‬ ‫יכם"‪ .‬לֹא ָא ְרכ ּו ַה ָ ּי ִמים‪,‬‬ ‫הוֹ ִריד ּו ֱא ֵלי נָ ָהר‪ ,‬וְ ִהיא ְּכבָ ר ֵּת ֵל ְך ֵמ ַ" ְצ ָמ ּה ִל ְמקוֹ ָמ ּה‪ ,‬וְ ַא ֶּתם ַּת ְחזְ ר ּו ְ ּב ׁ ָשלוֹ ם ְל ָב ֵּת ֶ‬ ‫וְ ַרב ַ" ְמ ָרם ֵה ׁ ִשיב ֶאת־נִ ׁ ְש ָמתוֹ ַה ְּטהוֹ ָרה ְלבוֹ ְר ָא ּה‪ַ .‬ה ַּת ְל ִמ ִידים ָה ֲאבֵ ִלים ָ" ְמד ּו נְ בוֹ ִכים‪ ,‬או ָּלם ָחזְ ָקה‬ ‫יהם ְ ּב ֵד ָ"ה ְצלו ָּלה‪ ,‬וְ ֵהם ִק ְ ּימ ּו ָה ִּכ ְכ ָתבָ ּה וְ ִכ ְל ׁשוֹ נָ ּה‪.‬‬ ‫יהם ְּגזֵ ָרתוֹ ׁ ֶשל ַר ָ ּבם ַה ַּנ ֲ" ָרץ‪ ,‬אוֹ ָת ּה ֵה ִטיל ֲ" ֵל ֶ‬ ‫ֲ" ֵל ֶ‬ ‫יה‬ ‫ְ ּב ַא ַחד ַה ָ ּי ִמים‪ִ ,‬ה ְת ּ ַפ ְּלא ּו דַּ ָ ּיגֵ י ָה ִעיר ַמ ֶּגנְ ָצא ִל ְראוֹ ת ְס ִפינָ ה ְק ַט ָּנה ַה ּ ׁ ָש ָטה ֵמ ַ" ְצ ָמ ּה ַ ּב ָּנ ָהר‪ ,‬וְ ָ" ֶל ָ‬ ‫ֲארוֹ ן־ ֵ"ץ ָאר ְֹך‪ .‬נִ ּס ּו ַה ָּלל ּו ְל ִה ְת ָק ֵרב ֶאל־ ַה ְּס ִפינָ ה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ְ ּבטו ִּחים ָהי ּו ִּכי ָה ָארוֹ ן ֵמ ִכיל אוֹ ָצרוֹ ת ׁ ֶשל־ ָממוֹ ן‪,‬‬ ‫יה‪ָ ,‬ה ְל ָכה ַה ְּס ִפינָ ה וְ ִה ְת ַר ֲח ָקה ֵמ ֶהם ְ ּבא ַֹרח ּ ֶפ ֶלא‪ַ .‬ה ּ ׁ ְשמו ָּ"ה ִה ְת ּ ַפ ּ ׁ ְש ָטה‬ ‫או ָּלם ַּכ ֲא ׁ ֶשר נִ ּס ּו ְל ִה ְת ָק ֵרב ֵא ֶל ָ‬ ‫י" ַהדָּ בָ ר ְל ָאזְ נָ יו ׁ ֶשל ַה ּמוֹ ׁ ֵשל ַה ָּנ ְכ ִרי‪ִ ,‬מ ֵהר ָל ֵצאת יַ ַחד ִעם שָׂ ָריו וְ ַח ָ ּי ָליו‪ֵ .‬הם‬ ‫יש ַמ ֵהר ָ ּב ִעיר‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ִה ִּג ַ‬ ‫ִח ׁ‬ ‫יהם‪ַ .‬ה ְּס ִפינָ ה ְּכ ִא ּל ּו ׁ ִש ְּט ָתה ָ ּב ֶהם וְ ָ"שְׂ ָתה אוֹ ָתם‬ ‫נִ ּס ּו ִל ְת ּ ֹפס ֶאת־ ַה ְּס ִפינָ ה‪ַ ,‬א ְך ַל ּ ׁ ָשוְ א ָהי ּו ָּכל־ ַמ ֲא ַמצֵּ ֶ‬ ‫יהם ּ ַפ ַ"ם ַא ַחר ּ ַפ ַ"ם‪ּ ֵ .‬בין ָהעוֹ ְמ ִדים ַ"ל שְׂ ַפת ַה ָּנ ָהר‪ָ ,‬הי ּו ַּגם ַּכ ָּמה‬ ‫ְל ַל ַ"ג וָ ֶק ֶלס‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ִהיא ִמ ְת ַח ֶּמ ֶקת ִמ ֵיד ֶ‬ ‫ּ‬ ‫יאת ‪ּ+‬כ ָּלם ָהיָ ה נִ ָּכר ְ ּבא ֶֹפן ָ ּברוּר‪ִּ ,‬כי ַּכ ֲא ׁ ֶשר ַה ְיהו ִּדים ְמנַ ִּסים ִל ְת ּ ֹפס‬ ‫ִמיהו ֵּדי ָה ִעיר ַמ ֶּגנְ ָצא‪ ,‬וְ ִל ְפ ִל ַ‬ ‫יהם‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ָה ֲא ֵח ִרים ְמנַ ִּסים ִל ְלכּ ֹד אוֹ ָת ּה‪ִ ,‬היא הוֹ ֶל ֶכת ו ִּמ ְת ַר ֶח ֶקת‬ ‫ֶאת־ ַה ְּס ִפינָ ה‪ִ ,‬היא ִמ ְת ָק ֶר ֶבת ֲא ֵל ֶ‬ ‫ֵמ ֶהם‪ּ ַ .‬ב ְּת ִח ָּלה‪ֵ ,‬ס ַרב ַה ּמוֹ ׁ ֵשל ַהגּ וֹ י ְל ַה ֲא ִמין ְל ָכ ְך‪ ,‬או ָּלם ְל ַא ַחר ַּכ ָּמה נִ ְסיוֹ נוֹ ת חוֹ זְ ִרים‪ ,‬נֶ ֱא ַלץ ַאף הוּא‬ ‫ְלהוֹ דוֹ ת‪ִּ ,‬כי דָּ בָ ר ּ ִפ ְל ִאי ִמ ְת ַר ֵח ׁש ְלנֶ גֶ ד ֵ"ינָ יו‪ ,‬וּבְ ַ"ל־ ָּכ ְרחוֹ נֶ ֱא ַלץ ְלבַ ֵּק ׁש ֵמ ַה ְ ּיהו ִּדים ָלדוּג ֶאת־ ַה ִּס ָירה‬ ‫ו ְּל ַה ֲ"לוֹ ָת ּה ֶאל־ ַה ַ ּי ָ ּב ׁ ָשה‪ּ ִ .‬בנְ ׁ ִש ָ‬ ‫ימה ֲ"צו ָּרה ִה ְמ ִּתינ ּו ‪ּ+‬כ ָּלם ִל ְראוֹ ת ַמה ִּנ ְמ ָצא ַ ּב ֲארוֹ ן־ ָה ֵ"ץ‪ ,‬וְ ִה ֵּנה נִ ְמ ְצ ָאה בּ וֹ‬ ‫אתי‬ ‫יתי ִ ּב ְק ִה ַּלת־ק ֶֹד ׁש ַמ ֶּגנְ ָצא‪ִ .‬ה ֵּנה ָ ּב ִ‬ ‫גּ ו ַּפת ָמנוֹ ַח יְ הו ִּדי‪ ,‬ו ְּליָ דוֹ ִמ ְכ ָּתב ְ ּבזֶ ה ַה ָּל ׁשוֹ ן‪ַ " :‬א ַחי וְ ֵר ַ"י ַ ּב ֲ" ֵלי בְ ִר ִ‬ ‫יכם‪ִּ ,‬כי נִ ְפ ַט ְר ִּתי ְלעוֹ ָל ִמי ִ ּב ְק ִה ַּלת־ק ֶֹד ׁש קוֹ לוֹ נְ יָ א‪ ,‬ו ְּמבַ ֵּק ׁש ֲאנִ י ִמ ֶּכם ִּכי ִּת ְק ְ ּבר ּונִ י ְ ּב ִקבְ ֵרי ֲאבוֹ ַתי‪,‬‬ ‫ֲא ֵל ֶ‬ ‫ו ְּל ‪+‬כ ָּלם ַח ִ ּיים ֲא ‪+‬ר ִּכים‪ .‬נְ ‪+‬אם‪ְ "ַ ,‬מ ָרם"‪ְ .‬ל ִמ ְק ָרא ַה ִּמ ְכ ָּתב‪ָ ּ ,‬פ ְרצ ּו יְ הו ֵּדי ַמ ֶּגנְ ָצא ִ ּב ְב ִכי־ ַמר‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ׁ ְשמוֹ ׁ ֶשל ַרב‬ ‫ַ" ְמ ָרם ָּגאוֹ ן נִ ּ ָשׂ א ִל ְת ִה ָּלה ְ ּב ִפי־ ֹכל‪ ,‬וְ ֵהם ִה ְת ַא ְ ּבל ּו ָמ ָרה ַ"ל־ ּ ְפ ִט ָירתוֹ ‪ .‬או ָּלם ַּכ ֲא ׁ ֶשר נִ ּס ּו ִל ּטֹל ֶאת־ ָה ָארוֹ ן‬ ‫יש ָקדוֹ ׁש הוּא ַה ִּנ ְפ ָטר"‪,‬‬ ‫ו ְּל ָה ִביאוֹ ִל ְקבו ָּרה‪ִ ,‬ה ְתנַ ּ ְפל ּו ֲ" ֵל ֶ‬ ‫יהם ְ ּבנֵ י ָה ִעיר וְ ִהבְ ִריח ּו אוֹ ָתם ֵמ ַה ָּמקוֹ ם‪ִ " .‬א ׁ‬ ‫ָא ְמר ּו ַהגּ וֹ יִ ים‪" ,‬וְ ָ" ֵלינ ּו ְל ָקבְ רוֹ ְ ּבבֵ ית־ ַה ְּקבָ רוֹ ת ׁ ֶש ָּלנ ּו‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ָ ּיגֵ ן ָ" ֵלינ ּו וְ יִ ׁ ְש ְמ ֵרנ ּו ִמ ָּכל־ ָצ ָרה"‪ .‬או ָּלם ָה ָארוֹ ן‬ ‫ֵמ ֵאן ָלזוּז ִמ ְּמקוֹ מוֹ ְּכ ׁ ֶש ִּניס ּו ְל ָה ִרימוֹ ‪ ,‬ו ְּב ֵלית־ ְ ּב ֵר ָרה ֵה ִקימ ּו ַהגּ וֹ יִ ים ֵמ ָ" ָליו ֵ ּבית ִּת ְפ ָלה ָּגבוֹ ַּה ּו ְמפ ָֹאר‪.‬‬ ‫י"‬ ‫ֶאבְ ָלם ׁ ֶשל ְ ּבנֵ י ַמ ֶּגנְ ָצא ָהיָ ה ָּכפ ּול ו ְּמ ‪+‬כ ּ ָפל‪ ,‬וְ ַצ ֲ" ָרם ָהיָ ה ַרב ַ"ל ׁ ֶש ַרב ַ" ְמ ָרם לֹא זָ ָכה ֵ ּבינְ ַתיִ ם ְל ַה ִּג ַ‬ ‫ִל ְקבו ָּרה ְּכ ַדת־יִ שְׂ ָר ֵאל‪ָּ .‬כל ַה ִה ׁ ְש ַּתדְּ ‪+‬ל ּיוֹ ת ִל ְפדּ וֹ ת ֶאת־ ֲארוֹ נוֹ ִמי ֵדי ַה ָּנ ְכ ִר ִ ּיים ָ"ל ּו ַ ּב ּתֹה ּו‪ ,‬וְ ַה ָּלל ּו דָּ ח ּו ַּגם ֶאת‬ ‫ָּכל ַה ַה ָּצעוֹ ת ַה ַּכ ְס ּ ִפ ּיוֹ ת ַה ְּגדוֹ לוֹ ת ׁ ֶש ‪+‬ה ְּצע ּו ָל ֶהם‪ּ ְ .‬ב ֶמ ׁ ֶש ְך יָ ִמים ַר ִ ּבים לֹא יָ ְדע ּו ְ ּבנֵ י ַמ ֶּגנְ ָצא ָמנוֹ ַח‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ִמדֵּ י‬ ‫יהם ִל ְקבּ ֹר אוֹ תוֹ ִ ּב ְקבו ַּרת‬ ‫ַליְ ָלה ָח ְלמ ּו ַר ִ ּבים ֵמ ֲח ׁשוּבֵ י ָה ִעיר וְ ָרא ּו ַ ּב ֲחלוֹ ָמם ֶאת ַרב ַ" ְמ ָרם‪ַ ,‬ה ִּמ ְת ַח ֵּנן ִ ּב ְפנֵ ֶ‬ ‫ֲאבוֹ ָתיו ו ְּלהוֹ ִציאוֹ ִמ ֵידי ַה ָּנ ְכ ִרים‪ְ .‬לבַ ּסוֹ ף‪ִ ,‬ה ְת ַח ְּכמ ּו ַּכ ָּמה ִמ ְּצ ִע ֵירי ְק ִה ַּלת ַמ ֶּגנְ ָצא‪ ,‬נָ ְטל ּו גּ ו ָּפה ַא ַחת ׁ ֶשל‬ ‫יכים ְלבָ נִ ים‪ ,‬וּבַ ֲח ׁ ַשאי ֶה ֱח ִליפ ּו ֶאת־ ַהגּ וּפוֹ ת‪.‬‬ ‫יש ּו ָה ַּת ְכ ִר ִ‬ ‫נוֹ ְצ ִרי ׁ ֶש ָהיְ ָתה ְּתלוּיָ ה ַ"ל־ ָה ֵ" ִצים ָ ּב ִעיר‪ִ ,‬ה ְל ִ ּב ׁ‬ ‫ְ ּב ַח ְס ֵדי ׁ ָש ַמיִ ם לֹא נוֹ ַדע ַהדָּ בָ ר‪ ,‬וְ ׁשוֹ ְמ ֵרי ַה ָּמקוֹ ם לֹא ָח ׁש ּו ַ ּב ְּתכוּנָ ה ׁ ֶש ִּמ ָּסבִ יב‪ ,‬וְ ָכ ְך ִה ְצ ִליח ּו יְ הו ֵּדי ָה ִעיר‬ ‫ִלגְ אֹל ֶאת־ ְּגוִ ָ ּיתוֹ ׁ ֶשל ַרב ַ" ְמ ָרם וֶ ֱה ִביא ּו ָה ִל ְמנו ַּחת עוֹ ָל ִמים ְ ּבבֵ ית־ ַה ְּקבָ רוֹ ת ׁ ֶש ְ ּב ַמ ֶּגנְ ָצא ְ ּב ִקבְ ֵרי ֲאבוֹ ָתיו‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ּ ְפנִ ינֵ י אוֹ ר ַה ַח ִ ּיים‬

‫ִמדִּ ְב ֵרי ָהאוֹ ר ַה ַח ִ ּיים ַה ָּקדוֹ ׁש ַ"ל ַה ּ ָפ ָר ׁ ָשה‬

‫ֹאמר ַ ל־זֶ ה ַהדֶּ ֶר ְך‪ֶ ׁ ,‬ש ַה ָּכתוּב ְמ ַד ֵּבר‬ ‫א ְס ִרי ַל ֶ ּג ֶפן וְ גוֹ ' ‪ -‬אוֹ י ַ‬ ‫ֹ‬ ‫ִ ּב ׁ ְש ֵּתי ַה ְ ּג ‪#‬א ּלוֹ ת ַה ְמ ‪#‬פ ְר ָסמוֹ ת‪ָ .‬ה ַא ַחת ִהיא ׁ ֶשל ִמ ְצ ַריִ ם‪,‬‬ ‫ְו ַה ּ ׁ ְשנִ ָ ּיה ִהיא ְ ּג ‪#‬א ָּלה ָה ֲ ִת ָידה ְ ּב ֶ זְ ַרת ַה ּ ׁ ֵשם‪ְּ ,‬כנֶ גֶ ד ְ ּג ‪#‬א ָּלה‬ ‫א ְס ִרי ַל ֶ ּג ֶפן‪ ַ ,‬ל־דֶּ ֶר ְך אוֹ ְמרוֹ ֶ ּג ֶפן‬ ‫ָה ִר ׁ‬ ‫אשוֹ נָ ה ָא ַמר ֹ‬ ‫יהם ְּב ִחינָ ה ַא ַחת‬ ‫ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם ַּת ִּסי ַ ‪ֶ ׁ ,‬ש ָאז ָּכ ָפה ה' ִל ְפנֵ ֶ‬ ‫ַה ִּנ ְק ֵראת ַ יִ ר‪ְ ,‬ו ‪#‬ה ְכנַ ע ִל ְפנֵ י ַה ֶ ּג ֶפן‪ .‬ו ְּכנֶ גֶ ד ְ ּג ‪#‬א ָּלה ַה ּ ׁ ְשנִ ָ ּיה‬ ‫ְ ּב ֶ זְ ַרת ַה ּ ׁ ֵשם ׁ ֶש ִּת ְהיֶ ה ְּביָ ֵמינ ּו ָא ַמר ְו ַל ּשׂ ֵֹר ָקה‪ֵ ּ ,‬פרו ּׁש ְ ּב ֵ ת‬ ‫ֲא ׁ ֶשר יִ ׁ ְשרֹק ה' דִּ ְכ ִתיב ֶא ׁ ְש ְר ָקה ָל ֶהם ַו ֲא ַק ְ ּב ֵצם‪ָ ,‬אז ְּבנִ י‬ ‫ֲאתֹנוֹ ‪ָ ,‬א ַמר ְל ׁשוֹ ן ַר ִ ּבים‪ ,‬לוֹ ַמר ָּכל ְּב ִחינַ ת ָה ‪#‬א ּמוֹ ת‪ִּ ,‬כי‬ ‫יצ ַ‬ ‫ִ ּב ִ‬ ‫ֹאש ‪#‬א ּמוֹ ת‬ ‫יאת ִמ ְצ ַריִ ם לֹא ִה ְכנִ י ַ ה' ִל ְפנֵ ֶ‬ ‫יהם ֶא ָּלא ר ׁ‬ ‫ֹאש‬ ‫ׁ ֶש ֵהם ִמ ְצ ַריִ ם ְ‬ ‫וּכנַ ַ ן ׁ ֶש ֵהם ׁ ִש ְב ָ ה ַ ְמ ִמין‪ֶ ׁ ,‬ש ֵהם ָהיוּ ר ׁ‬ ‫ְו ִתגְ בּ ֶֹרת ְל ָכל־ ָה ‪#‬א ּמוֹ ת‪ֲ ,‬א ָבל ׁ ִש ְב ִעים ‪#‬א ּמוֹ ת לֹא ‪#‬ה ְכנְ עוּ‬ ‫יח‬ ‫ְולֹא נִ ְּתנוּ ָל ֶהם‪ֲ ,‬א ָבל ֶל ָ ִתיד ָלבוֹ א ְ ּב ֶ זְ ַרת ַה ּ ׁ ֵשם לֹא יַ ִּנ ַ‬ ‫ֵמ ָה ‪#‬א ּמוֹ ת ‪#‬א ּ ָמה ְ ּגדוֹ ָלה אוֹ ְק ַט ָּנה ׁ ֶש ּלֹא ִּת ָּנ ֵתן ָל ֶהם‪ְ ,‬והוּא‬ ‫תנוֹ ‪ֵ ּ ,‬פרו ּׁש ִמ ְּל ַבד ִעירֹה ֶא ָּלא ַ ּגם ְ ּבנֵ י ֲאתוֹ נוֹ ‪.‬‬ ‫אוֹ ְמרוֹ ְּבנִ י ֲא ֹ‬ ‫ְואו ַּלי נ ּו ַכל לוֹ ַמר עוֹ ד ַ ל־דֶּ ֶר ְך ַמה ּ ׁ ֶש ָא ְמרוּ ַּב ּז ַֹהר‪ִּ ,‬כי‬ ‫ְ ּב ִס ְט ָרא ָא ֳח ָרא ַה ְּנ ֵק ָבה ִהיא יוֹ ֵתר ֲחזָ ָקה ֵמ ַה ָּז ָכר‪ִּ ,‬כי ַה ָּז ָכר‬ ‫נוֹ ֵטל יוֹ ֶת ֶרת ׁ ֶש ָּל ּה ְונִ ְק ָרא יוֹ ֶת ֶרת ַה ָּכ ֵבד‪ְ ,‬ו ַכדָּ ָבר ַה ֶּזה‬ ‫ו ַּב ִח ָּזיוֹ ן ַה ֶּזה ֶה ְראוּ נִ י ַּב ֲחלוֹ ם ׁ ֶש ֶה ֱא ַב ְק ִּתי ַ ּב ֲחלוֹ ם ִעם‬ ‫ַה ָּז ָכר‪ַ ,‬ויְ ִהי נָ ֵקל ְ ּב ֵ ינַ י ְל ַה ְכנִ יעוֹ ְו ִה ּ ַפ ְל ִּתי אוֹ תוֹ ְ ּבכ ִֹחי‪,‬‬ ‫ְו ַל ְּנ ֵק ָבה נִ ְת ַא ּ ַמ ְצ ִּתי ְּב ָכל־ ּכ ִֹחי ַּכ ָּמה ּ ְפ ָ ִמים ְו ַא ַחר ַּכ ּ ָמה‬ ‫יכ ּה ַּכ ּ ָמה ַמ ֲ לוֹ ת ְל ַמ ּ ָטה ָל ָא ֶרץ‪ַ ,‬א ְך‬ ‫ְט ָרחוֹ ת יָ כ ְֹל ִּתי ְל ַה ׁ ְש ִל ָ‬ ‫לֹא ְּכ ַב ְע ָל ּה ַה ָּז ָכר‪ְ .‬ו ָלזֶ ה ָא ַמר ְּכנֶ גֶ ד ְ ּג ‪#‬א ָּלה ָה ֲ ִתי ָדה‬ ‫וְ ַל ּשׂ ֹ ֵר ָקה‪ ֵ ,‬ת ֲא ׁ ֶשר יִ ׁ ְשרֹק ה' ִו ַ‬ ‫יק ְ ּב ֵצם‪ְּ ,‬בנִ י ֲאתֹנוֹ אוֹ ָתם‬ ‫ׁ ֶש ָ ּב ִאים ִמ ּכ ַֹח ַה ְּנ ֵק ָבה‪ּ ַ ,‬גם אוֹ ָתם יֶ ֱאסֹר ה' ִל ְפנֵ י ְ ּבנֵ י‬ ‫מ ֶש‪1‬ה ָ ָליו‬ ‫יִ שְׂ ָר ֵאל ְוכוּ'‪ .‬יֵ ׁש ְל ָך ָל ַד ַ ת ִּכי ְּב ִחינַ ת נִ ׁ ְש ַמת ֹ‬ ‫לוּלה ִמי"ב ׁ ִש ְב ֵטי יִ שְׂ ָר ֵאל‪ִּ ,‬כי ָּכל ַה ּ ׁ ִש ּ ׁ ִשים‬ ‫ַה ּ ׁ ָשלוֹ ם‪ִ ,‬היא ְּכ ָ‬ ‫מ ֶש‪1‬ה ה ּוא ְוכוּ'‪,‬‬ ‫ִרבּ וֹ א ָהיוּ ֲ נָ ֶפ ָ‬ ‫יה ַו ֲ נַ ף ׁ ִש ְבטוֹ ׁ ֶשל דָּ ִוד ְּב ֹ‬ ‫מ ֶש‪1‬ה‬ ‫ְו ֶל ָ ִתיד ָלבוֹ א ִּת ְת ַ ּג ֶּלה ָּבעוֹ ָלם ׁש ֶֹר ׁש ַה ַּמ ְלכוּ ת ׁ ֶש ְּב ֹ‬ ‫ׁ ֶשהוּא ַ ְצמוֹ ֶמ ֶל ְך ַה ָּמ ׁ ִש ַ‬ ‫יח ְוה ּוא ָד ִוד ְוהוּא יִ נּ וֹ ן ְו ׁ ִשילֹה‪:‬‬

‫ִ ּד ְב ֵרי ַה ָ ּי ִמים‬ ‫יום כ' בטבת רמ"ד‪ ,‬נחשב לציון־דרך חשוב בהנחלת‬ ‫התורה שבעל־פה לדורות‪ ,‬לאחר שביום זה נדפסה‬ ‫מסכת ברכות של התלמוד הבבלי‪ ,‬לראשונה בעולם‪.‬‬ ‫ספרים יהודיים כבר החלו לעלות על הדפוס החל‬ ‫משנת רל"ד ואילך‪ ,‬אולם התלמוד לא נדפס עד שנת‬ ‫רמ"ד‪ ,‬שאז הוחל במפעל ההדפסה הגדולה‪ ,‬אלא‬ ‫שלא נדפסו אלא כ"ה מסכתות עד שנת ר"פ‪ .‬הסיבה‬ ‫לכך היתה התנגדות הנוצרים להדפסתו‪ ,‬והם אף‬ ‫עקרו את השם 'תלמוד' וקבעו תחתיו את השם‬ ‫גמרא‪ .‬ומן־השמים היה הדבר‪ ,‬ששנת ההדפסה‬ ‫הראשונה‪ ,‬שנת רמ"ד‪ ,‬היא בגימטריה שנת גמר"א‪,‬‬ ‫כפי שכתב המדפיס הראשון רבי יהושע שלמה ב"ר‬ ‫ישראל נתן איש שונצינו‪" :‬וסיימתיה פה עיר שונצין‪,‬‬ ‫היום עשרים לחודש טבת שנת גמר"א לפ"ק"‪ .‬בחלק‬ ‫מכתבי־היד הישנים של הגמרא‪ ,‬נוסף גם פירוש‬ ‫רש"י‪ ,‬אולם מאז שר' יהושע שונצינו קבע את צורת‬ ‫הדף של הגמרא‪ ,‬נקבע הדבר לדורות‪ .‬הוא שהחליט‬ ‫להוסיף את דברי התוספות של רבי אליעזר מטוך‬ ‫ולא תוספות שאנץ ורבנו פרץ‪ ,‬שכן היה מצאצאי‬ ‫רבי משה משפירא המוזכר בתוספות טוך‪ ,‬וכן הוסיף‬ ‫פסקי תוספות‪ ,‬משניות עם פירוש הרמב"ם ומרדכי‬ ‫גדול‪ .‬בהקדמה שבסוף המסכת כתב המגיה‪ ,‬כי‬ ‫המדפיס בחר להדפיס את מסכת ברכות כדי‬ ‫שיתקיימו בו דברי חז"ל‪ ,‬שהמקיים מילי דברכות‬ ‫זוכה לברכת ה' היא תעשיר‪ ,‬ומכאן משמע שבמקור‬ ‫לא היתה מסכת ברכות הראשונה במסכתות‪ ,‬אלא‬ ‫מסכת שבת‪ ,‬וכך הדבר באמת בכתב־יד מינכן שהיא‬ ‫נמצאת לאחר סדר מועד‪ ,‬מפני שהיא היחידה בכל‬ ‫סדר זרעים שיש עליה גמרא‪ .‬סדר הדפים בדפוס זה‬ ‫שונה מהסדר שיש בידינו‪ ,‬ולמשל במסכת ברכות‬ ‫יש אצלו מאה דפים ואצלנו רק ס"ו‪ ,‬וסדר הדפים‬ ‫המקובל כיום מבוסס על דפוס ונציה ודפוס וילנא‪.‬‬


‫ש וְ לוֹ ַמר‪ֵ " :‬מ ָא ׁ ֵשר ׁ ְש ֵמנָ ה ַל ְחמוֹ וְ הוּא יִ ֵּתן ַמ ֲ" ַד ֵּנ ֶ‬ ‫ָרגִ יל ָהיָ ה ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל ִמ ּקוֹ זְ ִמיר ִל ְדרֹ )‬ ‫י־מ ֶל ְך" ‪ -‬זוֹ‬ ‫ִמדָּ תוֹ ַה ּטוֹ בָ ה ׁ ֶשל ָא ׁ ֵשר‪ְ ׁ " .‬ש ֵמנָ ה ַל ְחמוֹ " ‪ַ -‬ה ֶּל ֶחם ַה ָ ּי ֵב ׁש נֶ ְח ׁ ָשב ׁ ָש ֵמן ְ ּב ֵ"ינָ יו‪ִּ ,‬כי הוּא ִמ ְס ַּת ּ ֵפק ַ ּב ּ‪+‬מ ָ"ט‪.‬‬ ‫או ָּלם "וְ הוּא יִ ֵּתן" ‪ַּ -‬כ ֲא ׁ ֶשר ָצ ִר ְ‬ ‫יך ִל ֵּתן ִמ ּ ׁ ֶש ּלוֹ ַל ּזו ַּלת‪ֲ ,‬אזַ י " ַמ ֲ" ַד ֵּני ֶמ ֶל ְך" ‪ -‬הוּא נוֹ ֵתן לוֹ ַמ ֲ" ַד ֵּני־ ֶמ ֶל ְך‪.‬‬ ‫ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל ַאבְ ַר ְמ ְס ִקי‪ָ ,‬היָ ה יָ דו ַּ" ְ ּב ַדיְ ָקנוּתוֹ ַה ּ‪+‬מ ְפ ֶלגֶ ת‪ ,‬ו ֵּמעוֹ ָלם לֹא ָּג ַרם ְל ֵאי־ ִמי ְל ַה ְמ ִּתין לוֹ ‪ֵ ,‬מ ֵ"בֶ ר‬ ‫ְל ׁ ָש ָ"ה ׁ ֶש ִּנ ְק ְ ּב ָ"ה‪ .‬או ָּלם ּ ַפ ַ"ם ַא ַחת‪ּ ִ ,‬ב ְתקו ַּפת ְּכ ‪+‬ה ָּנתוֹ ְּכ ַר ָ ּבה ׁ ֶשל־לוֹ נְ דוֹ ן‪ִ ,‬הזְ ִמינוֹ ַא ַחד ַה ְּנגִ ִידים ְל ַסדֵּ ר‬ ‫י" ַרק ְל ַא ַחר ׁ ְש ָ" ַתיִ ם ְּת ִמימוֹ ת‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ‪ּ+‬כ ָּלם ְּכבָ ר ָח ְרד ּו ִל ׁ ְשלוֹ מוֹ ‪.‬‬ ‫ֶאת־ ַה ִּקדּ ּו ׁ ִשין ְ ּב ‪+‬ח ּ ַפת ְ ּבנוֹ ‪ ,‬וְ הוּא ִה ִּג ַ‬ ‫ְל ַא ַחר ִמ ֵּכן ִה ְת ָ ּב ֵרר ַה ַּמ ֲ"שֶׂ ה ‪ּ+‬כ ּלוֹ ‪ ,‬וְ ַה ּ ׁשוֹ ְמ ִעים נִ ְפ ֲ"מ ּו ִמ ִּלבּ וֹ ָה ַרח ּום ׁ ֶשל ַר ָ ּבם ו ַּמ ֲ"שֵׂ י ַה ֶח ֶסד ׁ ֶש ּלוֹ ‪.‬‬ ‫ְ ּב ָצ ֳה ֵרי אוֹ תוֹ יוֹ ם‪ ,‬נִ ְכנַ ס ֵא ָליו ֶא ָחד ִמ ְ ּבנֵ י ַה ְּק ִה ָּלה‪ ,‬וְ ִס ּ ֵפר לוֹ ִּכי ִ ּב ּתוֹ עוֹ ֵמד ְל ִה ָּנשֵׂ א ָה ֶ" ֶרב‪ֶ ,‬א ָּלא‬ ‫אתיִ ם ִלירוֹ ת שְׂ ֶט ְר ִלינְ ג‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ְח ׁ ַשב ְ ּבאוֹ ָתם יָ ִמים ִּכ ְסכוּם נִ ְכ ָ ּבד‪ְ ,‬ל ַה ׁ ְש ְל ַמת דְּ ֵמי ַה ְּנ ‪+‬דנְ יָ ה‬ ‫ׁ ֶש ֲח ֵסרוֹ ת לוֹ ָמ ַ‬ ‫יח‪ַ .‬צד ֶה ָח ָתן ִה ְת ַ" ֵּק ׁש וְ ֵס ַרב ְל ִה ָּכנֵ ס ַל ‪+‬ח ּ ָפה‪ָּ ,‬כל עוֹ ד לֹא יְ ‪+‬סדַּ ר ָה ִענְ יָ ן ַה ַּכ ְס ּ ִפי‪ ,‬וַ ֲאבִ י ַה ַּכ ָּלה ָהיָ ה‬ ‫ׁ ֶש ִהבְ ִט ַ‬ ‫ְ‬ ‫ּ‬ ‫ְ ּב ֵמ ַצר‪" .‬לֹא ָאזוּז ִמ ּ ֹפה"‪ָ ,‬א ַמר ָל ַרב ִמ ּתוֹ ך יֵ או ּׁש וְ ח ֶֹסר אוֹ נִ ים‪"ַ " ,‬ד ׁ ֶש ָה ַרב יִ ְד ַאג ׁ ֶשיו ְּכל ּו ָל ֶל ֶכת‬ ‫יהם‪ ,‬או ָּלם ַה ָּלל ּו‬ ‫י" ֲ" ֵל ֶ‬ ‫ַל ‪+‬ח ּ ָפה"‪ִ .‬ה ְתיַ ּ ׁ ֵשב ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל וְ ִה ְת ַק ּ ׁ ֵשר ִעם ֵ ּבית ַה ְמ ‪+‬ח ָּתנִ ים וְ נִ ָּסה ְל ַה ׁ ְש ּ ִפ ַ‬ ‫נוֹ ְתר ּו ְ ּב ֶ" ְמדָּ ָתם וְ ֵס ְרב ּו ְלוַ ֵּתר ֲא ִפ ּל ּו ַ"ל ִל ָירה ַא ַחת‪ִ .‬לבּ וֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל לֹא נָ ַתן לוֹ ְל ִה ְת ַ" ֵּלם‬ ‫יש ׁ ֶש ָ ּי ׁ ַשב ְל ָפנָ יו‪ֲ ,‬א ׁ ֶשר ִ ּב ְמקוֹ ם ִלשְׂ מ ַֹח ְ ּביוֹ ם ֲח ‪+‬ת ַּנת ִ ּב ּתוֹ ‪ ,‬הוּא יוֹ ׁ ֵשב ֶא ְצלוֹ ְּכ ֶא ָחד‬ ‫ִמ ַּצ ֲ"רוֹ ׁ ֶשל ָה ִא ׁ‬ ‫ׁ ֶש ָח ַרב ָ" ָליו עוֹ ָלמוֹ ‪ ,‬וְ ֶה ְח ִליט ִל ְפעֹל ְל ַמ ֲ"נוֹ ְ ּב ָכל־דֶּ ֶר ְך‪ְ .‬ל ַא ַחר ַמ ֲח ׁ ָשבָ ה ְק ָצ ָרה‪ִ ,‬ה ְת ַק ּ ׁ ֵשר ַ ּב ֶּט ֶּלפוֹ ן ֶאל‬ ‫י" ֵא ָליו‪ְ .‬ל ַא ַחר ִה ָּכנְ סוֹ ‪ֵ ,‬ה ֵחל‬ ‫י" לוֹ ִּכי ּתוֹ ְך ׁ ָש ָ"ה ַק ָּלה הוּא עוֹ ֵמד ְל ַה ִּג ַ‬ ‫ֶא ָחד ֵמ ֲ" ׁ ִש ֵירי ַה ְּק ִה ָּלה‪ ,‬וְ הוֹ ִד ַ‬ ‫ְל ִה ְת ַ"נְ יֵ ן ִ ּב ׁ ְשלוֹ מוֹ ו ִּב ׁ ְשלוֹ ם ְ ּבנֵ י ֵ ּביתוֹ ‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר ִמ ֵּכן ִס ּ ֵפר לוֹ ַ"ל ָה ָא ָדם ׁ ֶש ּיוֹ ׁ ֵשב ְ ּב ֵביתוֹ ‪ ,‬וְ ַ"ל ַה ְּסכוּם‬ ‫ֶה ָח ֵסר ְּכ ֵדי ְל ַה ְכנִ יס ַ ּבת־יִ שְׂ ָר ֵאל ַל ‪+‬ח ּ ָפה‪ַ .‬הדְּ בָ ִרים לֹא נָ ֲ"מ ּו ְל ָאזְ נָ יו ׁ ֶשל־ ֶה ָ" ׁ ִשיר‪ ,‬וְ הוּא ָא ַמר זֹאת‬ ‫ְ ּבגִ ּלוּי־ ֵלב ָל ַרב‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֶש ִּמ ּ ְפנֵ י ְּכבוֹ דוֹ ו ְּכ ֵדי ׁ ֶש ּלֹא ִּת ְהיֶ ה ִט ְר ָחתוֹ ׁ ֶשל ָה ַרב ַל ּ ׁ ָשוְ א‪ִ ,‬ה ְס ִּכים ִל ְתרֹם ֶ"שְׂ ִרים‬ ‫יש ִּכי‬ ‫וְ ָח ֵמ ׁש ִלירוֹ ת‪ .‬או ָּלם ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל לֹא ִק ֵ ּבל ֶאת־ ַה ְּסכוּם‪ ,‬וְ ָחזַ ר וְ ִס ּ ֵפר ׁ ֵשנִ ית ֶאת ָה ִענְ יָ ן ‪ּ+‬כ ּלוֹ ‪ ,‬וְ ִה ְד ִּג ׁ‬ ‫אתיִ ם ִלירוֹ ת‪ֵּ .‬כיוָ ן ׁ ֶש ָּכ ְך‪ִ ,‬ה ְס ִּכים ַ ּב ַ"ל־ ַה ַ ּביִ ת ְל ַה ֲ"לוֹ ת ֶאת־ ְּתרו ָּמתוֹ ַ"ד‬ ‫ַה ְּסכוּם ֶה ָח ֵסר עוֹ ֵמד ַ"ל ָמ ַ‬ ‫ֲח ִמ ּ ׁ ִשים ִלירוֹ ת‪ ,‬וְ ִה ְצ ִהיר ְמ ֹפ ָר ׁשוֹ ת ִּכי ִמ ְ ּב ִחינָ תוֹ הוּא רוֹ ֶאה ֶאת ָה ִענְ יָ ן ְּכ ָסגוּר‪ַ " .‬צר ִלי" ָא ַמר לוֹ ַר ִ ּבי‬ ‫ימה ְ ּברו ָּרה ׁ ֶש ֵאינָ ּה ִמ ׁ ְש ַּת ַּמ ַ"ת ִל ׁ ְש ֵּתי ּ ָפנִ ים‪ֲ " ,‬אנִ י רוֹ ֶצה ְל ַהזְ ִּכיר ְל ָך‪ִּ ,‬כי ֲאבִ י ַה ַּכ ָּלה יוֹ ׁ ֵשב‬ ‫יְ ֶחזְ ֵקאל ְ ּבנִ ָ‬ ‫יתי וְ ֵאינוֹ ִמ ְת ַּכ ֵּון ָל ֵצאת ִמ ּ ׁ ָשם‪ָּ ,‬כל־עוֹ ד לֹא יִ ָּנ ֵתן ְ ּביָ דוֹ ַה ְּסכוּם ַה ָּמ ֵלא‪ .‬וְ ִאם־ ֵּכן‪ַּ ,‬גם ֲאנִ י ַ" ְצ ִמי ֵאין‬ ‫ְ ּבבֵ ִ‬ ‫ִלי ְל ָאן ָל ֶל ֶכת‪ ,‬וְ ָל ֵכן ֶא ּ ׁ ָש ֵאר ָּכאן ְ ּבבֵ ְ‬ ‫ית ָך‪"ַ ,‬ד ֲא ׁ ֶשר ִּת ְת ַמ ֵּלא ַ ּב ָּק ׁ ָש ִתי"‪ַ ...‬הדְּ בָ ִרים ַה ֶּנ ֱח ָר ִצים ִה ְכ ִעיסוּ‬ ‫ֶאת ַ ּב ַ"ל־ ַה ַ ּביִ ת‪ ,‬וּבְ ַ"ל־ ָּכ ְרחוֹ נֶ ֱא ַלץ ְל ַה ֲ"לוֹ ת ֶאת ַה ְּסכוּם ַ"ד ׁ ִשבְ ִעים וְ ָח ֵמ ׁש ִלירוֹ ת‪ַ ,‬א ְך ְּכ ׁ ֶש ּנוֹ ַכח‬ ‫ָל ַד ַ"ת ִּכי ַּגם ֵמ ָאה ִלירוֹ ת לֹא יָ זִ יז ּו ֶאת־ ָה ַרב ִמ ְּמקוֹ מוֹ ‪ָ ,‬קם וְ ִה ְצ ִהיר ְ ּבזַ ַ"ם‪ִּ ,‬כי ֲא ִפ ּל ּו ִאם יְ בַ ֶּלה ְ ּבבֵ יתוֹ‬ ‫יטב‬ ‫ֶאת ָּכל־ ַה ּיוֹ ם וְ ַה ַּליְ ָלה ׁ ֶש ְּל ַא ֲח ָריו‪ ,‬לֹא יוֹ ִציא ִמ ֶּמ ּנ ּו ֲא ִפ ּל ּו ּ ְפרו ָּטה נוֹ ֶס ֶפת‪ָ .‬ה ַרב ִה ִּכיר ֵה ֵ‬ ‫ֶאת־ ֶה ָ" ׁ ִשיר‪ ,‬וְ יָ ַדע ִּכי הוּא מוֹ ִקיר ַמנְ ִהיגִ ים ּפוֹ ִל ִ‬ ‫יט ִ ּיים ָה ְרחוֹ ִקים ִמ ּתוֹ ָרה ו ִּמ ְצוֹת‪ ,‬וְ ָל ֵכן ּ ָפנָ ה וְ ָא ַמר לוֹ‬ ‫ְ ּב ִה ְת ַר ְּג ׁשוּת‪ַ " :‬ה ֶּגד־נָ א‪ִ ,‬אם ָהיָ ה ַמנְ ִהיג ּ ְפלוֹ נִ י ָ ּבא ֵא ֶל ָ‬ ‫יך ִ ּב ְכבוֹ דוֹ וּבְ ַ" ְצמוֹ ּו ְמבַ ֵּק ׁש ִמ ְּמ ָך ׁ ֶש ִּת ְתרֹם‬ ‫ית נוֹ ֵתן לוֹ ִמ ָ ּיד"? הוֹ ָדה ַה ְּגבִ יר ִּכי ָא ֵכן ָהיָ ה עוֹ שֶׂ ה ֵּכן‪,‬‬ ‫אתיִ ם ִלירוֹ ת ְל ַמ ָּט ָרה ָּכ ְל ׁ ֶש ִהי‪ּ+ ,‬כ ָּלם לֹא ָהיִ ָ‬ ‫ָמ ַ‬ ‫וְ ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל ָא ַמר ִמ ָ ּיד‪" :‬דַּ ע ְל ָך‪ִּ ,‬כי ֲאנַ ְחנ ּו ְּגדוֹ ִלים וַ ֲח ׁשו ִּבים ִמ ֶּמ ּנ ּו ּ ִפי ַּכ ָּמה וְ ַכ ָּמה"! ִה ְת ַ ּב ֵ ּי ׁש ַה ָּלה‬ ‫ֵמ ַ" ְצמוֹ ‪ ,‬ו ִּמ ָ ּיד ֶה ֱ"נִ יק ָל ַרב ֶאת ַה ְּסכוּם ‪ּ+‬כ ּלוֹ ִ ּב ְמז‪ָּ +‬מן‪ְּ .‬כ ׁ ֶש ָחזַ ר ָה ַרב ְלבֵ יתוֹ ‪ָ ,‬מ ָצא ֶאת ֲא ִבי ַה ַּכ ָּלה יוֹ ׁ ֵשב‬ ‫ו ַּמ ְמ ִּתין‪ ,‬ו ְּכ ֵדי ׁ ֶש ּלֹא יָ חו ּׁש ִאי־נְ ִעימ ּות ַ"ל־ ָּכ ְך ׁ ֶש ִה ְט ִר ַ‬ ‫יח ֶאת ָה ַרב ּכֹה ַרבּ וֹ ת‪ ,‬נָ ַסע ִע ּמוֹ ַל ֲח ‪+‬ת ַּנת ִ ּב ּתוֹ‬ ‫וְ ִסדֵּ ר ׁ ָש ָּמה ‪+‬ח ּ ָפה וְ ִקדּ ו ׁ ִּשין‪" ,‬ו ַּב ֲא ׁ ֶשר ַל ֲח ‪+‬ת ָּנה ָה ַא ֶח ֶרת‪ֵ ,‬הם ְ ּבוַ דַּ אי יַ ְמ ִּתינ ּו וְ יִ ְמ ֲחל ּו ִלי" ָא ַמר‪...‬‬ ‫יח ַהנּוֹ ָדע ַר ִ ּבי ָּגד ַאיְ זְ נֶ ר ׁ ָש ָהה ְ ּב ָפ ִריז ְל ַא ַחר ׁ ֶש ִּנ ַּצל ֵמ ַה ּ ׁשוֹ ָאה ָה ֲאי‪ָּ +‬מה‪ָ ,‬מ ָצא ׁ ָשם‬ ‫ַ ּב ְּתקו ָּפה ׁ ֶש ַה ַּמ ׁ ְש ִּג ַ‬ ‫יְ הו ִּדי נִ ְכ ָ ּבד‪ ,‬אוֹ תוֹ ִה ִּכיר ַּכ ֲ" ִדין־נֶ ֶפ ׁש‪ֶ ׁ ,‬שהוּא ְמ ‪+‬ח ָּסר ּ ַפ ְרנָ ָסה‪ָּ .‬תר ַר ִ ּבי ָּגד יַ ַחד ִעם ֲחבֵ רוֹ ַר ִ ּבי יִ ְצ ָחק‬ ‫ֵליְ זֶ ר‪ַ ,‬א ַחר ְמקוֹ ר ּ ַפ ְרנָ ָסה ְמ ‪+‬כ ָ ּבד ְלאוֹ תוֹ ָא ָדם‪ ,‬וְ יוֹ ם ֶא ָחד נוֹ ַדע ָל ֶהם‪ִּ ,‬כי ְ ּב ֵבית־ ְּכנֶ ֶסת ׁ ֶש ְ ּב ַפ ֲא ֵתי ָה ִעיר‪,‬‬ ‫יהם וְ ִה ִּציע ּו ֶאת אוֹ תוֹ ָא ָדם ַל ַּת ְפ ִקיד‪ ,‬וְ ַה ַּג ָ ּב ִאים ִק ְ ּבל ּוה ּו ְ ּבשִׂ ְמ ָחה‪.‬‬ ‫יש נִ ָּקיוֹ ן‪ָ .‬ה ְלכ ּו ׁ ְשנֵ ֶ‬ ‫ְמ ַח ּ ְפשִׂ ים ִא ׁ‬ ‫אכת ַה ִּנ ָּקיוֹ ן ִ ּבצְּ ע ּו ׁ ְשנֵ י ַ ּב ֲ" ֵלי ַה ֶח ֶסד‪ַ ,‬ר ִ ּבי ָּגד וְ ַר ִ ּבי יִ ְצ ָחק‪ּ ְ ,‬ב ַא ׁ ְשמ ֶֹרת ַהבּ ֶֹקר‪ ,‬וְ ִא ּל ּו‬ ‫או ָּלם‪ֶ ,‬את ְמ ֶל ֶ‬ ‫ַל ְ ּיהו ִּדי ַה ִּנ ְכ ָ ּבד ִס ּ ְפר ּו‪ִּ ,‬כי ְ ּבבֵ ית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ַה ֶ ּזה ְמ ַב ְק ׁ ִשים ְל ַק ְ ּבלוֹ ְּכ ַרב וּמוֹ ֶרה הוֹ ָר ָאה‪ָּ .‬כ ְך ִק ֵ ּבל ַה ָּלה ֶאת‬ ‫ַמשְׂ ‪ּ+‬כ ְר ּתוֹ ִמ ּ ׁ ָש ֵלם‪ּ ְ ,‬בחוֹ ׁ ְשבוֹ ִּכי ַרב הוּא ִלבְ נֵ י ַה ְּק ִה ָּלה‪ ,‬וְ ַאף ָהיָ ה מוֹ ֵסר ׁ ָשם ׁ ִשע ּור ִמדֵּ י יוֹ ם‪ ,‬וְ ִא ּל ּו ׁ ְשנֵ י‬ ‫ַה ַּצדִּ ִ‬ ‫יקים ָהי ּו דּ וֹ ֲאגִ ים ְלנִ ְקיוֹ ן ֵ ּבית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ְ ּב ִלי ׁ ֶש ַאף ֶא ָחד יֵ ַדע ִמ ָּכ ְך‪ְ .‬ליָ ִמים ִס ּ ֵפר ַר ִ ּבי ָּגד ֶאת־ ַה ִּס ּפוּר‬ ‫ְל ׁשוֹ ְמ ֵ"י ִל ְקחוֹ ‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ַה ְחדִּ יר ָ ּב ֶהם ֶאת ִמדַּ ת ַה ֶח ֶסד ִעם־ ַה ּזו ַּלת ְ ּב ֶד ֶר ְך ָּכבוֹ ד‪ ,‬וְ ִה ְפ ִטיר ְ ּב ִח ּיו ְּך ִּכי ּ ַפ ַ"ם‬ ‫ִּכ ְמ ַ"ט וְ ֵא ְר ָ"ה ַּת ָּק ָלה‪ַּ .‬ג ַ ּבאי ֵ ּבית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ָר ָצה ְל ׁ ַש ּנוֹ ת ֶאת יְ ֵמי ַה ִּנ ָּקיוֹ ן‪ ,‬ו ָּפנָ ה ְל ׁ ֵשם־ ָּכ ְך ֶאל אוֹ תוֹ ַ'רב'‪,‬‬ ‫ְּכ ֵדי ְל ַ" ְד ְּכנוֹ ְ ּב ִס ְד ֵרי ַה ִּנ ָּקיוֹ ן ַה ֲח ָד ׁ ִשים‪ּ ְ .‬ב ַח ְס ֵדי ׁ ָש ַמיִ ם‪ ,‬לֹא ֵה ִבין אוֹ תוֹ ַרב ָצ ְר ָפ ִתית וְ ַה ַּג ַ ּבאי לֹא דִּ ֵ ּבר‬ ‫יח ְל ַה ִּציל ְ ּב ָח ְכ ָמתוֹ ֶאת־ ַה ַּמצָּ ב‪...‬‬ ‫יש‪ ,‬וְ ַר ִ ּבי ָּגד נִ ְק ָרא ֵאפוֹ א ְּכ ֵדי ְל ַת ֵּו ְך ֵ ּבין ַה ּ ׁ ְשנַ יִ ם‪ ,‬וְ ָכ ְך ִה ְצ ִל ַ‬ ‫ִא ִיד ׁ‬ ‫יכה ְקבו ָּ"ה‬ ‫מה זַ ְל ָמן אוֹ יֶ ְר ַ ּב ְך‪ִ ,‬ה ְת ַּכ ְּנס ּו ּ ַפ ַ"ם ַ" ְס ָקנִ ים ֲח ׁשו ִּבים‪ֶ ׁ ,‬ש ָ" ְסק ּו ִ ּב ְדבַ ר ְּת ִמ ָ‬ ‫ְ ּבבֵ יתוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי ׁ ְשלֹ ֹ‬ ‫יהם‪ ,‬וְ ִה ִּגיע ּו ַ"ד ּ ַפת־ ֶל ֶחם‪.‬‬ ‫יה‪ֶ ׁ ,‬ש ִּנ ׁ ְש ַ ּבר ַמ ֵּטה ַל ְח ָמם ֵ" ֶקב ּ ְפ ִט ַירת ֲא ִב ֶ‬ ‫ְל ַא ְל ָמנָ ה ִעם ַא ַחד ָ"שָׂ ר יְ תוֹ ֶמ ָ‬ ‫יהם ְל ַה ֲ" ִמיד‬ ‫יָ ׁ ְשב ּו ָה ַ" ְס ָקנִ ים וְ ִח ּ ׁ ְשב ּו ֶאת־ ַה ְּסכוּם ַהדָּ רו ּׁש ָל ּה ְל ִמ ְחיָ ָת ּה‪ ,‬וְ ִה ִּגיע ּו ַל ַּמ ְס ָקנָ ה‪ִּ ,‬כי ֲ" ֵל ֶ‬ ‫מה זַ ְל ָמן‬ ‫ִל ְר ׁש ּו ָת ּה ַא ְל ּ ַפיִ ם וַ ֲח ֵמ ׁש ֵמאוֹ ת דּ וֹ ָלר ִמדֵּ י ח ֶֹד ׁש ְ ּב ָח ְד ׁשוֹ ‪ְ .‬ל ִמ ׁ ְש ַמע ַה ַה ְח ָל ָטה‪ ,‬נַ ֲ"נָ ה ַר ִ ּבי ׁ ְשלֹ ֹ‬ ‫וְ ָא ַמר‪ְ " :‬סכוּם זֶ ה ֲ" ַדיִ ן לֹא ַמ ְס ּ ִפיק ְל ִמ ְחיַ ת ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפ ָחה"! וְ ָהיָ ה ַהדָּ בָ ר ְל ֶפ ֶלא‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן הוּא ַ" ְצמוֹ ָהיָ ה‬ ‫ְמ ‪+‬צ ָ ּין ְ ּב ִמדַּ ת ַה ִה ְס ַּת ּ ְפקוּת ַ ּב ּ‪+‬מ ָ"ט‪ ,‬וְ ַדי ָהיָ ה לוֹ ְ ּב ַקב־ ָחרוּבִ ין‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֶש ַּל ֲא ֵח ִרים ִ ּב ֵּק ׁש ָל ֵתת ַמ ֲ" ַד ֵּני־ ֶמ ֶל ְך‪.‬‬

‫‪,‬מ ְט ָ‪%‬ם‬

‫ֽי־בנֶ ָ‬ ‫יך‬ ‫ְו ַ ָּתה ׁ ְשנֵ ָ‬

‫)מח‪ ,‬ה(‬

‫ישא ְק ַט ָ ּנה‪ְ ,‬ל ַר ּ ֵמז ְלגָ ל ּות ֶא ְפ ַריִ ם‬ ‫ְ ּב ַט ֲ‪ֵ %‬מי ּ ָפזֵ ר ְּת ִל ׁ ָ‬ ‫ישא‬ ‫ו ְּמנַ ּ ׁ ֶשה ׁ ֶש ָּגל ּו ְּת ִח ָּלה ְו ִה ְת ּ ַפ ְּזרוּ ֵּבין ָה ‪,‬א ּמוֹ ת ִּכ ְת ִל ׁ ָ‬ ‫יהם ָּגל ּו ּ‪,‬כ ָּלם‪ ,‬וְ ֵכן ִה ְתנַ ֵּבא יְ ַׁש ְעיָ ה‬ ‫ְק ַט ָ ּנה‪ ,‬וְ ַא ֲח ֵר ֶ‬ ‫אשוֹ ן ֵה ַקל וְ גוֹ ' ְו ָה ַא ֲחרוֹ ן ִה ְכ ִ ּביד"‪) .‬מראה יעקב(‬ ‫" ָה ִר ׁ‬

‫ד־ב ִֹאי ֵא ֶל ָ‬ ‫יך ִמ ְצ ַריְ ָמה‬ ‫ַ ּ‬

‫)שם(‬

‫ֵּת ַבת ּב ִֹאי ‪,‬מ ְט ֶ‪ֶ %‬מת ִמ ְ ּל ַרע‪ֶ ׁ ,‬שהוּא ְל ׁשוֹ ן ָ‪ָ %‬בר‪ֶ ׁ ,‬ש ְּכ ָבר‬ ‫ָ ּבא‪ ,‬וְ ֵת ַבת בּ ֹ ִאי ִמ ְ ּל ֵ‪%‬יל ִּב ְל ׁשוֹ ן ִצוּ וּי ִלנְ ֵק ָבה ל ֹא‬ ‫י‪%‬ה ַּב ּתוֹ ָרה ֶא ָּלא ַּב ַּנ" ְך‪ְּ ,‬כגוֹ ן ֵא ֶצל ֵא ֶׁשת יָ ָר ָבעם‬ ‫מוֹ ִפ ָ‬ ‫א ׁ ֶשת יָ ָֽר ְב ָ " ם‪ִ ,‬מ ְ ּל ֵ‪%‬יל ְ ּב ִצ ּווּי‪) .‬אוצר הסימנים(‬ ‫ּ ֹב ִאי ֵ ‪#‬‬

‫ְזבו ( )ּלן ְלחוֹ ף יַ ִּמים יִ ׁ ְש "ּ ֹכן‬

‫)מט‪ ,‬יג(‬

‫ְזבו ( )ּלן ְ ּב ַט ַ‪%‬ם זָ ֵקף ָּגדוֹ ל ׁ ֶשצּ ּו ָר ָת ּה ְּכ ִצנּ וֹ ר ו ׁ ְּש ֵּתי‬ ‫נְ ‪,‬קדּ וֹ ת‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ַר ּ ֵמז לוֹ ׁ ֶש ַה ּ ׁ ֶש ַפע ׁ ֶשהוּא ְמ ַק ֵ ּבל ַ‪%‬ל־יְ ֵדי‬ ‫ַהצִּ נּ וֹ ר‪ֵ ,‬אינוֹ ַ ּב ֲ‪%‬בוּרוֹ ִּב ְל ַבד‪ֶ ,‬א ָּלא ִּב ׁ ְש ִבילוֹ ו ִּב ׁ ְש ִביל‬ ‫שב ׁ ֶשה ּוא נוֹ ֵתן‬ ‫יִ ּ ָשׂ שׂ ָכר ַה ּלוֹ ֵמד ּתוֹ ָרה‪ ,‬וְ ל ֹא יַ ְח ׁ ֹ‬ ‫ְליִ ּ ָשׂ שׂ ָכר ַמ ָּתנָ ה‪ֶ ,‬א ָ ּלא ֶאת־ ֶח ְלקוֹ ָה ָראוּי לוֹ ‪) .‬פרי יהודה(‬

‫ת־א ְב ָר ָ‪+‬הם‬ ‫ש ָּמה ָ ֽק ְב ‪,‬ר ּו ֶא ַ‬ ‫ָׁ ‪#‬‬

‫)מט‪ ,‬לא(‬

‫נִ ְמנ ּו ָּכאן ָּכל ַה ִ ּנ ְק ָ ּב ִרים ִּב ְמ ָ‪ַ %‬רת ַה ּ ַמ ְכ ּ ֵפ ָלה‪ַ ,‬א ְב ָר ָהם‬ ‫וְ שָׂ ָרה‪ ,‬יִ ְצ ָחק וְ ִר ְב ָקה‪ ,‬וְ ֵל ָאה ֵא ׁ ֶשת יַ ֲ‪%‬קֹב‪ .‬או ָּלם‬ ‫ְל ֶפ ֶלא הוּא‪ַ ,‬מדּ ו ַּ‪ %‬ל ֹא ִהזְ ִּכיר ֶאת ָא ָדם וְ ַחוָּ ה ׁ ֶש ִ ּנ ְק ְּברוּ‬ ‫ַאף ֵהם ִּב ְמ ָ‪ַ %‬רת ַה ַּמ ְכ ּ ֵפ ָלה? ֶא ָּלא ׁ ֶש ֵהם ְרמ ּוזִ ים ְּב ַט ַ‪%‬ם‬ ‫ֵּג ְר ׁ ַשיִ ם ׁ ֶש ַ‪%‬ל ֵּת ַבת ָ ֽק ְב ‪,‬ר ּו‪ ,‬לוֹ ַמר ׁ ֶש ּ ׁ ָשם ַ ּגם נִ ְק ְּברוּ‬ ‫ַה ּ ׁ ְשנַ יִ ם ׁ ֶש ּג ְֹר ׁש ּו ִמ ַ ּגן־ ֵ‪ֶ %‬דן‪ֵ ,‬הם ָא ָדם וְ ַחוָּ ה‪) .‬מירא דכיא(‬

‫‪,‬מ ְד ָ ּג ׁש‬ ‫ְּב ַמ ֶּס ֶכת ָּב ָבא־ ַב ְת ָרא ָּת ְמה ּו ַ‪%‬ל־ ַה ּ ָפסוּק ׁ ֶש ַּב ּ ָפ ָר ׁ ָשה‪:‬‬ ‫וּב ַק ׁ ְש ִּתי"‪ ,‬וְ ִכי‬ ‫" ֲא ׁ ֶשר ָל ַק ְח ִּתי ִמ ַ ּיד ָה ֱאמ ִֹרי ְּב ַח ְר ִּבי ְ‬ ‫ְּב ַח ְרבּ וֹ ו ְּב ַק ׁ ְש ּתוֹ ָל ַקח? וַ ֲהל ֹא ְּכ ָבר נֶ ֱא ַמר " ִּכי ל ֹא‬ ‫ְב ַק ׁ ְש ִּתי ֶא ְב ָטח וְ ַח ְר ִּבי ל ֹא תוֹ ׁ ִש ֵ‬ ‫י‪%‬נִ י"?! ֶא ָ ּלא ַח ְר ִּבי זוֹ‬ ‫ְּת ִפ ָ ּלה‪ַ ,‬ק ׁ ְש ִּתי זוֹ ַּב ָּק ׁ ָשה‪ְ .‬ו ִאם ְל ׁשוֹ ן ֶח ֶרב ִמ ְת ָ ּב ֶא ֶרת‬ ‫ַ‪%‬ל־ ְּת ִפ ָּלה‪ְּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר "רוֹ ְממוֹ ת ֵאל ִּבגְ רוֹ נָ ם וְ ֶח ֶרב‬ ‫יצד ִמ ְת ַק ּ ׁ ֶש ֶרת ֵּת ַבת ַק ׁ ְש ִּתי ִעם‬ ‫ּ ִפי ִפיּוֹ ת ְּביָ ָדם"‪ֵּ ,‬כ ַ‬ ‫ַּב ָּק ׁ ָשה? ַו ֲהל ֹא ֲח ֵס ָרה ָּכאן ָהאוֹ ת ֵּבי"ת ׁ ֶש ִהיא ִמ ּ ׁש ֶֹר ׁש‬ ‫ִּב ֵּק" ׁש? ְו ָל ֵכן ָּכ ַתב ַר ִּבי ָּברו ְּך ַה ֵּלוִ י ֶ‪ְ ּ %‬פ ְׁש ֵטיְ ן ִּב" ְמקוֹ ר‬ ‫ָּברו ְּך"‪ֶ ׁ ,‬ש ֵ ּי ׁש ָּכאן ָטע ּות־סוֹ ֵפר ַּב ְּג ָמ ָרא ְו ָצ ִר ְ‬ ‫יך לוֹ ַמר‪:‬‬ ‫יְ‬ ‫ה‬ ‫ַ‬ ‫דְּ‬ ‫‪,‬‬ ‫ה'‬ ‫" ְּב ַק ׁ ְש ִּתי זוֹ ַּב ָּק ׁ ָשה" ִּב ְמקוֹ ם ַ'ק ׁ ְש ִּתי זוֹ ַּב ָּק ׁ ָש‬ ‫נוּ‬ ‫ׁ ֶש ֵּת ַבת 'ו ְּב ַק ׁ ְש ִּתי' ׁ ֶש ָא ַמר יַ ֲ‪%‬קֹב נִ ְק ֵראת ְּכ ִא ּלוּ‬ ‫'ו ְּב ַב ָּק ָׁש ִתי'‪ ,‬וְ ָהאוֹ ת ֵּבי"ת ַה ְּכפוּ ָלה נִ ׁ ְש ְמ ָטה‪ְּ ,‬כ ׁ ִשגְ ַרת‬ ‫וּב ֱא ֶמת‬ ‫ַה ָ ּל ׁשוֹ ן ְל ִע ִּתים ְּכ ֶׁש ֵ ּי ׁש ׁ ְש ֵּתי אוֹ ִתיּוֹ ת דּ וֹ מוֹ ת‪ֶ .‬‬ ‫ָמ ָצא ֵּכן ִ ּב ְכ ַתב־יָ ד ִמינְ ְכן ִמ ּ ׁ ְשנַ ת ק"ד‪ְ ,‬ו ָה ֳ‪ַ %‬תק‬ ‫ְּב ִ'ד ְקדּ וּ ֵקי סוֹ ְפ ִרים'‪ ,‬ו ְּכ ֵ‪%‬ין זֶ ה ּ ֵפ ֵר ׁש ַה ַּמ ַה ְר ׁ ָש"א‪.‬‬

‫ְמ ‪,‬מ ָּלח‬

‫ֶאל ַר ִּבי ְצ ִבי ִה ִ ְיר ׁש אוֹ ֶרנְ ׁ ְש ֵטיְ ן‪ַ ,‬ר ָּב ּה ַהנּ וֹ ָדע ׁ ֶשל ָה ִעיר‬ ‫ְלבוֹ ב‪ִ ,‬ה ִּגיע ּו ּ ַפ ַ‪%‬ם ׁ ְשנַ יִ ם ְּכ ֵדי ְל ִה ְתדַּ ֵ ּין ְּב ָפנָ יו‬ ‫ְּב ִדין־ ּתוֹ ָרה‪ֶ .‬א ָחד ֵמ ֶהם‪ַ ,‬א ְב ֵר ְך ֲח ִס ִידי ַּת ְל ִמיד־ ָח ָכם‪,‬‬ ‫ִה ְתנַ צַּ ח ִעם־ ָה ַרב וְ ִה ְתנַ ֵהג ְּכ ַל ּ ָפיו ְּבזִ ְלזוּל‪ּ ְ ,‬בח ֶֹסר נִ ימוּס‬ ‫ו ְּב ִלי דֶּ ֶר ְך־ ֶא ֶרץ ָּכ ָראוּי ִל ְכבוֹ ד ַה ּתוֹ ָרה‪ָ ּ .‬פנָ ה ֵא ָליו ַר ִּבי‬ ‫ְצ ִבי ִה ְיר ׁש וְ ָא ַמר ְּב ִח ּיו ְּך‪ִ " :‬מ ְס ַּת ֵ ּבר‪ִּ ,‬כי ַא ָּתה ֶה ָח ִסיד‬ ‫אשוֹ ן‬ ‫נִ ְמנֶ ה ִעם ְ ּבנֵ י ֵל ִוי‪ֶ ׁ .‬ש ֲה ֵרי הוּ א ָהיָ ה ֶה ָח ִסיד ָה ִר ׁ‬ ‫ַה ּ ‪,‬מזְ ָּכר ַ ּב ּתוֹ ָרה‪ֶ ׁ ,‬ש ֲה ֵרי נֶ ֱא ַמר בּ וֹ ‪' :‬ו ְּל ֵל ִוי ָא ַמר‪,ּ ,‬ת ֶּמ ָ‬ ‫יך‬ ‫וְ או ֶּר ָ‬ ‫יש ֲח ִס ֶיד ָך'‪ .‬וּ ִמ ְס ַּת ֵּבר ׁ ֶש ָּבנָ יו ָהי ּו ַ‪ֵּ %‬זי־ ָפנִ ים‬ ‫יך ְל ִא ׁ‬ ‫יהם‬ ‫ּכֹה ְּגדוֹ ִלים‪%ַ ,‬ד ׁ ֶש ַ ּי ֲ‪%‬קֹב ָא ִבינ ּו ְּכ ָבר ִה ְתאוֹ נֵ ן ֲ‪ֵ %‬ל ֶ‬ ‫וְ ָא ַמר ' ָארוּר ַא ּ ָפם ִּכי ָ‪%‬ז וְ ֶ‪ְ %‬ב ָר ָתם ִּכי ָק ָׁש ָתה'"‪...‬‬

‫ַמדּ וּ ַ‪ִ %‬ה ְקדִּ ים יַ ֲ‪%‬קֹב ְל ָב ֵר ְך ֶאת זְ בוּ ‪,‬לן ִל ְפנֵ י יִ ּ ָשׂ שׂ ָכר? ַו ֲה ֵרי זְ בוּ ‪,‬לן ָהיָ ה ָצ ִעיר ֵמ ָא ִחיו? ֶא ָּלא ִמ ּ ְפנֵ י ֶׁש ּתוֹ ָרתוֹ ֶׁשל־יִ ּ ָשׂ שׂ ָכר ְּתלוּ יָ ה ְ ּב ַה ְצ ָל ַחת ֲ‪ָ %‬ס ָקיו ֶׁשל־זְ בוּ ‪,‬לן‪.‬‬ ‫יהם ֶׁשל־יִ שְׂ ָר ֵאל‪) .‬מנחם ציון(‬ ‫ְו ֵכן נֶ ֱא ַמר ִ ּב ְת ִה ִּלים "יִ שְׂ ָר ֵאל ְ ּב ַטח ַ ּבה'"‪ְ ,‬ו ַא ַחר־ ָּכ ְך " ֵ ּבית ַא ֲהרֹן ִ ּב ְטחוּ ַבה'"‪ִּ ,‬כי ּ ַפ ְרנָ ַסת ֵ ּבית ַא ֲהרֹן‪ְּ ,‬תלוּ יָ ה ְ ּב ַה ְצ ָל ַחת ִע ְס ֵק ֶ‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫גליון רל"ט‬ ‫שנה ו' תשע"ז‬

‫אם לא ירד אחיכם הקטון אתכם לא‬ ‫תוסיפון לראות פני )מ"ד ‪ -‬כ"ג(‬

‫הלילה אף נדנוד של נקמה בראותו‬ ‫והורידוהו‬

‫רבי יוסי בן חלפתא היה גר בעיר‬

‫מסופר על הרה"ק רבי לוי יצחק‬

‫מצרימה‪ .‬ואמנם מעידה התורה‪:‬‬

‫ציפורי‪ .‬והיה תלמיד של רבי עקיבא‪.‬‬

‫שאמר‪:‬‬

‫"ולא היה איש אתו בהתוודע יוסף‬

‫מסופר‪ :‬גבירה רומית אחת שאלה את‬

‫רק‬

‫אל אחיו"‪ .‬אז חשו וראו בעליל כל‬

‫שלהם‪,‬‬

‫רבי יוסי בן חלפתא ‪ :‬למה כתוב בספר‬

‫המדרש‬

‫מבארדיטשוב‬ ‫אותם‬ ‫לעצמם‬

‫צדיקים‬ ‫ולעולם‬

‫זיע"א‬

‫הדואגים‬ ‫הבא‬

‫את‬

‫אחיו‬

‫קהל‬

‫שמכרוהו‬

‫יהב חכמה לחכימין‬

‫בבית‬

‫הנאספים‬

‫דניאל‬

‫"יהב‬

‫חכמה‬

‫לחכימין"‬

‫‪-‬‬

‫אומר הקב"ה "אם לא ירד אחיכם‬

‫שהצדיק גם חושב זאת על עצמו‪,‬‬

‫הקטון אתכם" אם לא תתאמצו‬

‫שהקב"ה נותן חכמה לחכמים‪ - .‬למה‬

‫שלא להתפעל כלל מן הקהל הרב‬

‫גם בשביל אחיכם הפשוטים וקטני‬

‫שלא יתן לטיפשים?‪ .‬אמר לה רבי‬

‫ומן הכבוד הגדול שכיבדוהו‪.‬‬

‫יוסי‪" :‬אם יש לך תכשיט יקר‪ ,‬ויבואו‬

‫הדרגה‪ .‬אין לי חפץ בכם‪.‬‬

‫שני אנשים‪ ,‬אחד עשיר ואחד עני‬ ‫אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם‬

‫ויקרא הוציאו כל איש מעלי )מ"ה א'(‬

‫עלה בראשית )מ"ו ‪ -‬ד'(‬

‫כשהתמנה הרה"ק רבי מנחם‬

‫הגה"ק רבי אליהו לאפיאן זיע"א‬

‫מאמשינוב זיע"א להיות רבה של‬

‫מליטא‬

‫העיירה‬

‫והוזמן‬

‫הכנסת‬

‫הגדול‪,‬‬

‫לדרוש‬ ‫נתאספו‬

‫סיפר‪,‬‬

‫נסיעתו‬

‫שלפני‬

‫בבית‬

‫ללונדון עשה את הגורל של הגר"א‬

‫בני‬

‫פעם‬

‫זיע"א‪.‬‬

‫זה‪,‬‬

‫)גורל‬

‫אמר‬

‫העיירה כולם‪ ,‬והחל את דבריו‬

‫לתלמידיו‪,‬‬

‫בקול חוצב להבות ואמר‪ :‬בשעה‬

‫ה"חפץ חיים" זיע"א( אם לנסוע או‬

‫עוד‬

‫כיצד‬

‫שיוסף‬

‫הצדיק‬

‫לא‬

‫יכל‬

‫לא?‬

‫הוא‬

‫קיבל‬

‫האריך‬

‫אותו‬

‫מהגה"ק‬

‫הרבה‬

‫להתאפק והוא נגלה אל אחיו‪,‬‬

‫עושים את הגורל ומה הם התנאים‬

‫מסופר בתורה‪" :‬ויקרא הוציאו כל‬

‫להצלחתו? בגורל עלה בידו הפסוק‬

‫איש מעלי"‪ ,‬והכוונה היא שיוסף‬

‫בפרשת ויגש "אנכי ארד עמך‬

‫על‬

‫מצרימה ואנכי אעלך גם עלה"‬

‫התפשטות הגשמיות‪ ,‬וזה היה‬

‫ואמנם זכה רבי אליהו לאפיאן‬

‫מבוקשו "הוציאו כל איש מעלי"‬

‫לעלות לאחר שנים מאנגליה לארץ‬

‫משמע להוציא הימנו כל כח‬

‫ישראל ולהרביץ בה תורה ומוסר‬

‫אנושי נפשי וגשמי‪ ,‬שלא יחוש‬

‫עוד שנים רבות‪.‬‬

‫הצדיק‬

‫התפלל‬

‫והתחנן‬

‫זמני כניסת השבת‬ ‫ירושלים‪ 4:15 :‬ת"א‪4:29 :‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫וירצו ללוות את התכשיט‪ .‬למי תלווי‬ ‫אותו ? לעני או לעשיר"? אמרה לו‪:‬‬ ‫"לעשיר"‪ .‬שאל רבי יוסי‪" :‬למה"?‬ ‫"אם‬

‫אמרה‪:‬‬

‫יאבד‬

‫העשיר‬

‫את‬

‫התכשיט הוא יוכל להחזיר לי כסף‬ ‫תמורתו ‪ -‬והעני מאיפה הוא ישלם"!?‬ ‫אמר לה רבי יוסי‪" :‬ישמעו אוזנייך מה‬ ‫שפיך מדבר! אם הקב"ה היה נותן את‬ ‫החוכמה לטיפשים היו יושבים והוגים‬ ‫בה בבתי כסאות ובבתי מרחצאות‬ ‫שניהם מקומות מטונפים‪ .‬הקב"ה נתן‬ ‫חכמה לחכמים שהוגים בה במקומות‬ ‫קדושים‪ ,‬כמו בבתי כנסיות ובתי‬ ‫מדרשות‪.‬‬ ‫)עפ"י מדרש זוטא קהלת פרק א' ‪ -‬ז'(‬

‫זמני יציאת השבת‬

‫פרשת ויגש‬

‫ירושלים‪ 5:31 :‬ת"א‪ 5:32 :‬ר"ת‪6:09 :‬‬


‫סיפר זה סיפר הרב ש‪.‬ז‪ .‬פרידמן שליט"א אב"ד סטאנוב‬

‫לטובה‪ .‬ובאמת‪ ,‬כך קיוו מאוד הגבאים‪ ,‬ולכן‪ ,‬בעת עריכת‬

‫לייקווד‪ .‬הופיע בגליון "נועם שיח"‬

‫השולחן אצל רבי מאיר'ל‪ ,‬הם הושיבו את האורח החשוב‬

‫שמעתי סיפור נורא‪ ,‬שאצל הרה"ק הרבי רבי מאיר'ל‬

‫ממש ליד הרבי‪ ,‬כדרכו בקודש בימים הטובים‪ .‬ויהי‪ ,‬מיד‬

‫מפרעמשלאן זי"ע‪ ,‬היה נוהג לבוא יהודי חשוב תלמיד חכם‬

‫כאשר נכנס הרבי לעריכת השולחן‪ ,‬וראה את היהודי יושב‬

‫וירא שמים ובנש"ק‪ ,‬שהרבי קירבו וכיבדו מאוד מאוד‪,‬‬

‫במקומו הקבוע לידו‪ ,‬התחיל לביישו ברבים ולצעוק עליו בקול‬

‫ולפעמים אף היה מכבדו בברכת המזון על הכוס‪ ,‬והגבאים‪,‬‬

‫רעש גדול‪ :‬סלקו את האדם הזה ממני‪ ,‬למה הוא יושב כאן‬

‫בראותם את הכבוד הרב שהרבי מכבדו‪ ,‬היו אף הם מכבדים‬

‫לידי‪ ,‬מי הושיב אותו כאן? והרבי הסתובב לעברו והתחיל‬

‫אותו כערכו הרם‪ .‬פעם אחת נסע היהודי החשוב הזה אל‬

‫להוכיחו ברבים‪ :‬הבנן של קדושים האלו חושבים שכל העולם‬

‫רבו הרבי רבי מאיר'ל זי"ע לשבת קודש‪ .‬מיד כאשר נכנס‬

‫שייך להם‪ ...‬והמשיך הרבי ואמר‪ ,‬שבפרשת וארא )שמות ו'‪ ,‬ג'(‬

‫לביהמ"ד קירבוהו הגבאים מאוד ונכנסו מיד אל הרבי‬

‫כתיב‪ :‬וארא אל אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ופירש רש"י וארא – אל‬

‫להודיעו שהיהודי הזה הגיע‪ ,‬אך להפתעתם ולפליאתם‬

‫האבות‪ ,‬ונפלאו המפרשים בכוונת רש"י‪ ,‬הלא הדבר ידוע‬

‫הרבה‪ ,‬אמר להם הרבי‪ :‬מה הוא רוצה ממני‪ ,‬למה הוא בא‬

‫שאברהם יצחק ויעקב המה "האבות"‪ ,‬מה בא רש"י להשמיענו‬

‫לכאן? אל תכניסו אותו אלי! הגבאים לא ידעו מה אירע‬

‫וארא – 'אל האבות'‪ ,‬ברם פירוש הדבר הוא כך‪ ,‬רש"י הק' בא‬

‫כעת‪ ,‬למה הרבי כה מתנכר אליו‪ ,‬ויצאו ואמרו לו להאורח‪,‬‬

‫להשמיענו‪ ,‬שיחוס אבות בלא זכות עצמו אינו שוה כלום‪ ,‬ואם‬

‫שהרבי עסוק כעת ושאין זמן להיכנס עכשיו ושיבוא לאחר‬

‫האדם כשלעצמו אינו חשוב – אז מה לו ולכל היחוס! וזה בא‬

‫זמן‪ ,‬אך לאחר שהאורח ראה שיהודים אחרים כן נכנסים אל‬

‫רש"י להורות לנו באמרו וארא – אל האבות‪ ,‬שהגם שיצחק‬

‫הרבי‪ ,‬הבין שדברים בגו‪ ,‬ואמר להגבאים שיאמרו שוב‬

‫היה בנו של אברהם ויעקב בנו של יצחק‪ ,‬לא החשיבו עצמם‬

‫להרבי שהוא נמצא‪ ,‬ואולי יסכים הרבי שיכנס אליו‪ .‬הגבאים‬

‫ל"בנן" של קדושים‪ ,‬אלא היו "אבות" לעצמם‪ ,‬לא רק "בנן"‬

‫נכנסו שוב אל הרבי כבקשתו‪ ,‬והודיעו להרבי שהאורח‬

‫של קדושים‪ ,‬כי כאמור עיקר מעלת היחוס הוא רק כאשר‬

‫החשוב הגיע‪ ,‬והרבי אמר להם שוב‪ ,‬שאינו יודע למה הוא‬

‫חשובים בזכות עצמם באמת‪ ,‬ולא רק בזכות אבות‪ – ...‬כך אמר‬

‫בא עכשיו‪ ,‬ושיכנס אליו לאחר כל האנשים שבאו להיכנס‬

‫הרבי להאיש הזה – ובגמרו לדבר‪ ,‬צעק עליו "לך מכאן מיד!"‪,‬‬

‫אליו‪ ,‬והוא יהיה האחרון‪ .‬כמובן שהדברים לא נעמו לאזנם‬

‫וציוה לסלקו ממקומו על אתר‪ ,‬ודרש מגבאיו שיורידו אותו‬

‫של הגבאים שלא ידעו מה לומר להאורח‪ ,‬אך לאחר שהבין‬

‫לשבת האחרון ממש בסוף השולחן‪ ,‬והגבאים נאלמו לשונם‬

‫האורח שהם מסתירים ממנו מה שאמר להם הרבי‪ ,‬אז דרש‬

‫בדומיה‪ ,‬הם עמדו כמאובנים ולא יכלו לעשות את המצווה‬

‫מהם שיאמרו לו לאלתר מה אמר הרבי‪ ,‬ולא היה איפוא‬

‫עליהם – אשר היה בעיניהם כגזירה רעה‪ ,‬אך לאחר שהרבי‬

‫להגבאים ברירה אחרת‪ ,‬ובראש מושפל סיפרו לו דברים‬

‫הביט עליהם בעיניו הק' בפנים מאויימות‪ ,‬לא היתה להם‬

‫כהווייתן‪ ,‬והוסיפו שהם בעצמם אין להם שום מושג למה‬

‫ברירה אחרת‪ ,‬והם ניגשו אליו והורידו אותו לשבת האחרון‬

‫הרבי כה מתנכר אליו‪ ,‬אך נראה להם שאין ברירה‪ ,‬וחייבים‬

‫בשולחן הרבי‪.‬‬

‫להמתין להיכנס האחרון אל הרבי‪.‬‬ ‫היהודי סבר וקיבל‪ ,‬ולאחר כמה שעות‪ ,‬כאשר אחרוני‬

‫האורח וכמוהו יתר המשתתפים בעריכת השולחן‪ ,‬המה ראו‬

‫הממתינים נכנסו ויצאו מהרבי‪ ,‬נכנס אף הוא אל הרבי‪ ,‬ויהי‪,‬‬

‫כן תמהו‪ ,‬מה פשעו ומה חטאתו‪ ,‬למה הנחילו הרבי מנת‬

‫אך ראה אותו רבי מאיר'ל‪ ,‬הרים עליו בקולו‪ ,‬ושאלו בגערה‪,‬‬

‫בזיונות מרים כלענה‪ ,‬ועוד בפני קהל ועדה‪ ,‬אך יותר‬

‫למה באת? לך מכאן מיד‪ ,‬וציוה על הגבאים להוציאו‬

‫מלהחריש לא יכלו לעשות מאומה בנידון‪ .‬למחרת החליט‬

‫מחדרו‪ .‬המה ראו כן תמהו‪ ,‬מה אירע פתאום‪ ,‬למה התחיל‬

‫היהודי שהוא חוזר לשולחן הרבי‪ ,‬כי שמא אתמול היתה סיבה‬

‫הרבי לזלזל כל כך בכבוד היהודי החשוב‪ ,‬אך הם עשו כדבר‬

‫מיוחדת ואולי עכשיו כבר יתהפך מזלו לטובה‪ .‬אך לאכזבתו‪,‬‬

‫הרבי גם בלא להבין את מחשבותיו הקדושים‪ .‬האורח היה‬

‫כאשר היה בליל שבת קודש‪ ,‬כך אירע ביום השבת‪ ,‬אשר‬

‫מאוד שבור‪ ,‬ולא ידע אם לחזור לביתו או להישאר לשבת‬

‫הרבי ביזהו כל הזמן בביזיונות נוראים‪ ,‬והאורח כיתר החסידים‬

‫קודש‪ ,‬בסוף החליט בדעתו להישאר לשבת קודש‪ ,‬וחשב‬

‫כבר לא יכלו לסבול‪ ,‬והאורח כבר החל להתרגז מאוד על‬

‫שמא היה באותו יום איזה יום קשה‪ ,‬או סיבה מיוחדת‬

‫הרבי‪ ,‬למה הוא עושה לו כך‪ ,‬אך יותר מלשתוק לא יכל‬

‫להתנהגות הרבי כך‪ ,‬ושמא בשב"ק הכל ישתנה ויתהפך‬

‫לעשות כלום‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫לאחר השבת חזר האורח לאכסנייתו בפחי נפש‪,‬‬ ‫והחליט לחזור לביתו‪ ,‬כשנכנס להיפרד מהרבי‪ ,‬לא רצה‬ ‫הרבי להסתכל עליו‪ ,‬אך פטרו מיד שיצא מחדרו וילך לו‬ ‫לארצו‪.‬‬

‫בצאתו פגש ברבי אברהם חתנו של הרבי רבי מאיר'ל‪,‬‬ ‫ורבי אברהם ראה שהאדם החשוב הזה הוא שבור ורצוץ‬ ‫מאוד‪ ,‬ושאל אותו מה קרה לו‪ ,‬למה הוא נראה כל כך‬

‫למה להתקשר לצדיקים‬ ‫יש החושבים‪ ,‬בשביל מה יש לנסוע אל‬ ‫הצדיק‪ ,‬לשמוע מפיו דברי מוסר ולהידבק בו?‬ ‫הרי יש כמה וכמה ספרי מוסר ועוד ספרים‬ ‫קדושים‪ ,‬המעוררים את לבו של האדם לתשובה‬ ‫ולמעשים טובים‪ ,‬אלמד בהם כראוי ואדבק בהם‬ ‫וירווח לי‪ ,‬ברם לא זו הדרך‪.‬‬

‫רע‪ ,‬השיב לו היהודי‪ ,‬וכי לא ראית מה שהרבי עשה לי‬

‫אפשר להמשיל את הדבר לכפרי אחד‪ ,‬שהיה‬

‫כל השבת‪ ,‬ואף עתה צעק עלי ובייש אותי? אמר לו רבי‬

‫נצרך מאוד לבוא אל המלך ולבקש ממנו דבר‬

‫אברהם‪ ,‬באמת גם בעיני נחשב הדבר לפלא גדול‪ ,‬ובפרט‬

‫נחוץ בשבילו‪ ,‬אולם כידוע אין המלך סובל ריבוי‬

‫שחותני הרבי מכבד מאוד כל אדם באשר הוא‪ ,‬וזהיר‬ ‫מאוד בכבודם‪ ,‬ולכן הציע רבי אברהם‪ ,‬אולי אכנס אל‬ ‫חותני הרבי ואשאלהו על התנהגותו‪ ,‬שמא יש לו איזה‬ ‫קפידה עליך‪ ,‬ושמא יש מה לעשות בנידון‪ ,‬אך היהודי‬ ‫דחה את הצעת רבי אברהם ב'לא' רבתי‪ ,‬ואמר לו‪ :‬אני‬ ‫גמרתי עמו‪ ,‬אני נוסע מכאן ואיני רוצה להיות עוד כאן!‬ ‫ונסע לדרכו‪...‬‬

‫לאחר כמה ימים התקבלה ידיעה מרה בחצרו של‬ ‫הרבי‪ ,‬ונודע להם‪ ,‬אשר היהודי המדובר‪ ,‬כאשר נסע‬ ‫לדרכו עם עגלתו במורד ההר‪ ,‬נטתה העגלה על צידה‬ ‫ונתהפכה‪ ,‬והיהודי הזה נפל מהעגלה ונהרג במיתה‬ ‫משונה רח"ל‪ ,‬הדבר ציער מאוד את כל השומעים‪,‬‬ ‫שהכירו את היהודי החשוב הזה‪ ,‬ורבי אברהם חתן הרבי‪,‬‬ ‫נכנס מיד אל חותנו לספר לו את הסיפור הנורא על‬ ‫פטירתו הטראגית והנוראה של היהודי הנ"ל‪ .‬מיד כאשר‬ ‫שמע הרבי את הבשורה הנוראה‪ ,‬החל לזעוק בזעקה‬ ‫גדולה ומרה‪ :‬אוי וויי‪ ,‬כמה ניסיתי להמתיק את הגזירה‬ ‫הנוראה שנגזרה עליו! – חשבתי שאם היהודי יסבול‬ ‫ביזיונות‪ ,‬הם יכפרו עליו והגזירה תתבטל‪ ,‬כי הוא יהודי‬

‫דברים‪ ,‬כי אין זמנו פנוי לשמוע הרבה דיבורים‬ ‫ועניינים ארוכים‪ ,‬והוא אוהב את הקיצור‪ ,‬וקיצור‬ ‫דברים מועט שיחזיק את המרובה‪ .‬ומנין לו‬ ‫לכפרי פשוט זה את מעלת קיצור הדברים? מה‬ ‫עשה הכפרי‪ ,‬הלך אצל אחד מהשרים הקרובים‬ ‫למלך‪ ,‬אשר הבין בדרך דיבורו של הכפרי‬ ‫הפשוט‪ ,‬וגם ידע כיצד יש לדבר עם המלך‪,‬‬ ‫והציע הכפרי לפניו את מבוקשו בלשונו הוא‪,‬‬ ‫והשר הביא את הדברים לפני המלך בראוי‬ ‫וכנכון‪ ,‬והכפרי קיבל את מבוקשו‪.‬‬ ‫כן הדבר בענייננו‪ ,‬איזה יהודי לא ירצה‬ ‫להידבק במלכו של עולם‪ ,‬שכולנו זקוקים‬ ‫לעזרתו בכל רגע‪ .‬אולם לאו כל אדם יכול‬ ‫לגשת אל המלך פנימה‪ ,‬כי צריכים לדעת מה‬ ‫לדבר‪ ,‬וכיצד‪ ,‬ולא כל אדם ראוי לכגון דא‪ .‬על‬ ‫כן שולח לנו הקב"ה את צדיקי הדור‪ ,‬כדי‬ ‫שנידבק בהם ונביא לפניהם את אשר על לבבנו‪,‬‬ ‫ואת משאלותינו בפני הצדיקים‪ ,‬היינו שרי‬

‫כל כך חשוב‪ ,‬בנן של קדושים ותלמיד חכם – פשוט‬

‫המלך‪ ,‬ויכולים אנו לדבר בשפתנו הפשוטה‪ ,‬והם‬

‫ריחמתי עליו‪ ,‬וחשבתי איך אוכל לבטל את הגזירה‪,‬‬

‫מבינים אותנו‪ ,‬ויודעים גם כיצד לבוא לפני‬

‫והחלטתי‪ ,‬שאם אגרום לו בזיונות גדולים‪ ,‬הם יכפרו‬

‫הקב"ה מלכו של עולם‪ ,‬ולהביא מאתו ית' את‬

‫בעדו והגזירה תתבטל‪ ,‬וחבל שהוא לא קיבל את‬

‫התשועה למבקש‪.‬‬

‫הבזיונות באהבה‪...‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫בשם הבעש"ט הקדוש זיע"א(‬


‫מחילה בלב שלם‬

‫שבת קודש ט' טבת‬

‫הבין שבני ביתו לא יסכימו לזה‪,‬‬

‫עזרא הסופר )ג"א ‪ -‬תמ"ב(‬

‫את‬

‫והתנה עם הנער שלא יגלה‬

‫נחמיה בן חכליה‬

‫ספריו‪ ,‬קרה להגה"ק ה"חפץ חיים"‬

‫לאיש את הדבר‪ .‬ומאז היה נוהג‬

‫זיע"א‪ ,‬שברדתו לרגע מהעגלה‬

‫במשך שנים רבות למסור יום יום‬

‫לחלץ את אבריו‪ ,‬האיץ העגלון‬

‫את עוגתו לעניים הזקנים והוא‬

‫בסוסים וברח בהשאירו אותו לבד‬

‫היה ניזון בלחם שחור‪.‬‬

‫באחד‬

‫ממסעותיו למכור‬

‫הרה"ק רבי אברהם חיים ב"ר נפתלי שור‬ ‫)תורת חיים ‪ -‬שצ"ב(‬ ‫יום ראשון י' טבת‬ ‫זכריה בן ברכיה בן עדו הנביא )ג"א תמ"ח(‬ ‫מלאכי הנביא‬ ‫הרה"ק רבי נתן ב"ר נפתלי הירץ מברסלב )תר"ה(‬ ‫הרה"ק רבי מאיר שלום מקאלישין ב"ר יהושע אשר‬ ‫מפאריסוב )תרס"ג(‬

‫באמצע הדרך‪ .‬ר' ישראל מאיר‬ ‫היה נאלץ ללכת רגלי עד לעיירה‪.‬‬

‫הרה"ק רבי אברהם אבא מפיטסבורג ב"ר יוסף‬

‫דאגה לכל אחד‬

‫)תש"נ(‬ ‫יום שני י"א טבת‬

‫בבואו לעיירה חקר ה"חפץ חיים"‬

‫פעם נכנס הגה"ק רבי משה‬

‫היכן מקום מגוריו של העגלון‪,‬‬

‫פיינשטיין זיע"א לבית המדרש‪,‬‬

‫שילם לו את שכר הנסיעה ומיד‬

‫ומצא שם תלמיד יושב לבדו‬

‫הרה"ק רבי יהושע ב"ר מאיר מדזיקוב‬

‫את‬

‫כשהבעה קודרת על פניו‪ .‬מיד‬

‫המקוםי מבלי שיוודע לאיש על‬

‫)עטרת יהושע ‪ -‬תרע"ג(‬ ‫יום שלישי י"ב טבת‬

‫נגש אליו "עבדו את ה' בשמחה"‬

‫הרה"ק רבי משה הלוי סופר מפשעווארסק ב"ר יצחק‬

‫ביקורו‪ .‬הוא נימק את הנהגתו בכך‬

‫אמר‬

‫עגלה‬

‫שכר‬

‫רצה‬

‫שלא‬

‫אחרת‬

‫לגרום‬

‫ועזב‬

‫עגמת‬

‫נפש‬

‫נאמר‬

‫בתהלים‬

‫לתלמידו‪.‬‬

‫אחר‬

‫כך‬

‫הכניסו‬

‫כך‬

‫לעגלון‪ ,‬הוא בודאי חשב אותו‬

‫למשרדו והשניים שוחחו יחד זמן‬

‫להלך עני ומשום כך הרשה לעצמו‬

‫מה‪ .‬תלמיד אחר שהיה נוכח‬

‫להתלוצץ‪ ,‬אולם אם היה ה"חפץ‬

‫בשעת מעשה נזכר‪ ,‬אינני יודע‬

‫חיים" מתעכב בעיירה עם ספריו‪,‬‬

‫מה אמר לו ראש הישיבה‪ ,‬אך‬

‫אולי היתה מגיעה השמועה לעגלון‬

‫הוא יצא משם אדם אחר‪.‬‬

‫מראחמיסטריווקא )תר"ע(‬

‫)אור פני משה ‪ -‬תקס"ו(‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי חיים סלונים ב"ר יהודה לייב‬ ‫)תשי"ד(‬ ‫יום רביעי י"ג טבת‬ ‫הרה"ק רבי משה מלעלוב ב"ר דוד )תרי"א(‬ ‫הרה"ק רבי מנחם מענדל מווישאווא ב"ר ישראל‬ ‫מויזניץ )תש"א(‬ ‫יום חמישי י"ד טבת‬ ‫הרה"ק רבי לוי יצחק מסטעפין ב"ר יוסף‬ ‫מאוסטילא )תרל"ד(‬ ‫יום שישי ט"ו טבת‬ ‫הרה"ק רבי רפאל מבראשיד ב"ר יעקב יעקיל‬

‫שהאיש שהתל בו הוא בן תורה‬

‫)תלמיד רבי פינחס מקאריץ תקפ"ז(‬ ‫הרה"ק רבי חיים מרדכי מנדבורנא ב"ר איתמר‬

‫ומוכר ספרים‪ ,‬והוא יצטער על כך‬ ‫מאד‪ .‬וכדי למנוע ממנו צער זה‬

‫הרה"ק רבי משה ב"ר הלל )ערוגת הבושם ‪ -‬תקמ"ה(‬ ‫הרה"ק רבי דוד מזלאטיפאלי ב"ר יוחנן‬

‫)תשל"ח(‬

‫איך אפשר לעמוד מנגד לנוכח‬ ‫מצוקה של יהודי‬

‫הסתלק מיד מהעיירה‪.‬‬

‫זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬

‫מסופר על הרה"ק רבי אברהם‬ ‫אבא מפיטסבורג זיע"א )יומא‬

‫ויתר על ארוחתו עבור עניים‬ ‫מסופר‪ :‬בימי נעוריו בסלאנט‬

‫דהילולא עשרה בטבת( כאשר‬

‫היה הגה"ק רבי ישראל זיע"א‪,‬‬

‫התדפקו על דלתותיו גם בשעות‬

‫יושב בעליית בית ולומד תורה‪,‬‬

‫כשהיה עסוק בעבודת הקודש‬

‫ואת מזונותיו היו שולחים לו מבית‬

‫שלו‪,‬‬

‫רצו‬

‫תצוה כיבד הרה"ק ה"בית אהרן"‬

‫חותנו על ידי אחי אשתו נער צעיר‬

‫להכניסם‪ .‬הלך בעצמו והכניסם‬

‫מקארלין זיע"א את חתנו הרה"ק‬

‫לימים‪ .‬בבוקר היה רגיל אותו נער‬

‫לביתו באמרו‪ :‬איך יתכן לשמוע‬

‫רבי דוד מזלאטיפאלי זיע"א )יומא‬

‫להביא לו עוגות וקפה‪ .‬פעם לחש‬

‫קול דופק‬

‫לי‬

‫דהילולא י"א טבת( בעליה לתורה‬

‫ר' ישראל באזני הנער‪ ,‬שבבית‬

‫ולעמוד מנגד? והיה שגור בפיו‬

‫אחרון‪ .‬ה"בית אהרן" בעצמו היה‬

‫זקנים‬

‫לומר‪ ,‬אם יהודי דופק בדלת‬

‫קורא‬

‫לסיום‬

‫ויש‬

‫בשעה שאינה מקובלת‪ ,‬אין לך‬

‫הפרשה הרים את קולו כשהוא‬

‫למסור להם את העוגות ואילו הוא‬

‫הוכחה גדולה מזו שכואב לו‬

‫מחוה באצבעו כלפי חתנו "קודש‬

‫יכול להסתפק בפת רגילה‪ .‬הוא‬

‫משהו וזקוק לעזרה‪.‬‬

‫קדשים הוא לה'"‬

‫המדרש‬ ‫שקשה‬

‫יושבים‬ ‫עליהם‬

‫עניים‬ ‫הלעיסה‪,‬‬

‫כשהממונים‬

‫המבקש‬

‫לא‬

‫פתחו‬

‫באחת‬

‫השנים‬

‫בתורה‪.‬‬

‫בשבת‬

‫ובהגיעו‬

‫פרשת‬

‫בחסות רשת חנויות‬

‫"פרדס יוסף החדש" על פורים‬

‫גל פז‬

‫עכשיו בחנויות הספרים‬ ‫הפצה ראשית‪ :‬מרכז הספרים ‪03-6194114‬‬

‫ר‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫~‪~1‬‬

‫ליקוטים וסיפורים‬ ‫נפלאים ‪ -‬ויחי‬ ‫"ויחי יעקב" (מז‪ ,‬כח)‬

‫"ועשית עמדי חסד ואמת" (מז‪ ,‬כט)‬

‫פירש רש"י למה פרשה זו סתומה לפי שביקש לגלות את הקץ‬ ‫לבניו ונסתם ממנו‪ .‬ראה יעקב אבינו שכל האותיות נמצאות‬ ‫בשמות י"ב שבטים חוץ מאותיות ח' וט'‪ ,‬אמר יעקב‪ ,‬כיון שאין‬ ‫בהם חטא‪ ,‬ראויים הם לגלות להם את הקץ‪ .‬כיון שראה שאף‬ ‫אותיות ק' וצ' אין בהם‪ ,‬אמר‪ ,‬אם כן‪ ,‬אינם ראויים לגלות להם‬ ‫את הקץ‪ ,‬סתם ולא גילה‪ ,‬לכך פרשה זו סתומה‪.‬‬ ‫(רבינו בחיי)‬

‫פירש רש"י "חסד ואמת" חסד שעושין עם המתים הוא חסד של‬ ‫אמת שאינו מצפה לתשלום גמול‪ .‬בדרך צחות‪ :‬רק אצל המת‬ ‫יודעים שהחסד הוא באמת חסד של אמת‪ ,‬בשאר מעשה‬ ‫החסדים אי אפשר להיות בטוח שזה חסד של אמת‪ ,‬שייתכן‬ ‫שהנצרך הוא לגמרי לא נצרך‪ ,‬החולה אינו חולה‪ ,‬העני אינו עני‬ ‫וכיוצא בהם‪( .‬חסדך ואמתך)‬

‫"ויחי יעקב" (מז‪ ,‬כח)‬

‫"אל נא תקברני במצרים" (מז‪ ,‬כט)‬

‫"ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה" (רש"י)‪.‬‬ ‫יעקב ביקש לגלות לבניו את תקופת הקץ‪ ,‬את פני הדור של אותו‬ ‫זמן‪ ,‬את החוצפה והבוּרוּת שישררו אז ‪ -‬בעקבתא דמשיחא‬ ‫חוצפא יסגא ‪ -‬ונסתלקה ממנו שכינה‪ ,‬כי מן השמים לא רצו‬ ‫חלילה שידבר רע על ישראל‪.‬‬ ‫(הרה"ק רבי בונם מפשיסחא)‬

‫פירש רש"י "אל נא תקברני במצרים"‪ ,‬שאין מתי חוצה לארץ‬ ‫חיים אלא בצער גלגול מחילות‪.‬‬ ‫יהודי בא בימים נכנס אצל הרבי מקוצק זי"ע‪ ,‬וסיפר לו שהוא‬ ‫מכין עצמו לעלות לארץ ישראל‪ ,‬שכן הוא רוצה למנוע מעצמו‬ ‫לעתיד לבוא‪ ,‬לעבור את הצער של גלגול מחילות‪ .‬אבוי ‪ -‬קרא‬ ‫הקוצקאי ‪ -‬אבוי‪ ,‬עד כמה אדם אוהב את גופו המלא רימה‪ ,‬שהוא‬ ‫דואג לו אפילו לימים שלאחר מותו‪( .‬בשפתי צדיקים)‬

‫"ויחי יעקב" (מז‪ ,‬כח)‬

‫"חסד ואמת" (מז‪ ,‬כט)‬

‫"למה פרשה זו סתומה‪ ,‬שביקש יעקב אבינו לגלות את הקץ‬ ‫לבניו ונסתם ממנו" (רש"י)‪.‬‬ ‫ולמה נסתם ממנו חשבון הקץ? כי הגלות באה למרק עוונותיהם‬ ‫של ישראל כדי להטיבם באחרונה‪ ,‬ואם ייוודע זמן הקץ לא נרגיש‬ ‫כלל את הגלות ומרירותה‪ ,‬כי צרה שאדם יודע את קיצה וסופה‪,‬‬ ‫אינה בגדר צרה קשה‪.‬‬ ‫(שפת אמת)‬

‫"אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת‬ ‫ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני‬ ‫במצרים" (מז‪ ,‬כט)‬ ‫הקשה בספר "תכלת מרדכי"‪ ,‬מדוע נאמר "מצאתי" בלשון עבר‪,‬‬ ‫לכאורה היה לו לומר‪ :‬אם "אמצא" חן או אם "מוצא" אני חן‬ ‫בעיניך?‬ ‫ותירץ‪ ,‬שכאשר היה יוסף בניסיון הגדול עם אשת פוטיפר‪ ,‬צייר‬ ‫לעצמו את דמות דיוקנו של אביו‪ ,‬ועל ידי זה ניצל מן החטא‪.‬‬ ‫על זה אמר לו יעקב‪ :‬הרי אז‪ ,‬באותה שעת ניסיון‪ ,‬מצאתי חן‬ ‫בעיניך‪ ,‬אם כן ‪ -‬בעד זה מבקש אני ממך שתכיר לי טובה ותקבור‬ ‫אותי במערת המכפלה‪.‬‬ ‫וה"צפנת פענח" מוסיף‪ ,‬שיעקב בהמשך דבריו אמר לו דבר‬ ‫נוסף‪:‬‬ ‫אל תחשוב שעמדת בניסיון בזכות עצמך‪ .‬לא! עמדת בניסיון אך‬ ‫ורק עקב היותך מיוצאי ירכי‪ ,‬והרי הובטחתי על ידי הקב"ה‬ ‫שתהא מיטתי שלמה‪.‬‬ ‫זהו שאמר יעקב‪" :‬שים נא ידך" ‪ -‬את ה"כוחי ועצם ידי"‪" ,‬תחת‬ ‫ירכי" ‪ -‬עליך להכיר שהצלתך באה לך בזכותי‪ ,‬בזכות היותך אחד‬ ‫מיוצאי ירכי‪ .‬ממילא אל לך להחזיק טובה לעצמך אלא לי‪,‬‬ ‫וכגמול על כך‪ ,‬קבור אותי בארץ ישראל‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫רש"י כותב שלכן הוא חסד של אמת מאחר שאינו מצפה‬ ‫לתשלום גמול‪ ,‬ויש לפרש ביותר למה אינו מצפה לתשלום גמול‪,‬‬ ‫כיון דאיתא בגמרא שהשכר לעושה חסד עם המתים בהספדם‬ ‫ובקבורתם הוא שגם אותו יספידו ויקברוהו כשיבוא עתו וזמנו‪,‬‬ ‫ממילא מובן מאליו ששום אדם אינו מצפה לתשלום גמול זה‬ ‫ומעדיף שיגיע כמה שיותר מאוחר אם בכלל‪( ...‬בית יצחק)‬

‫"אל נא תקברני במצרים" (מז‪ ,‬כט)‬ ‫פירש רש"י‪ " ,‬סופה להיות עפרה כנים‪ ,‬ושלא יעשוני מצרים‬ ‫עבודה זרה"‪ .‬הקשה על כך הרה"ק בעל 'אמרי אמת' מגור זי"ע‪,‬‬ ‫והלא יעקב ישב בארץ גושן‪ ,‬ושם לא היו הכינים‪ ,‬ששם לא שלטו‬ ‫עשר מכות‪ ,‬ותירץ דדברי רש"י בחדא מחתא נאמרו‪ ,‬והסיפא‬ ‫הוא הסבר לרישא‪ ,‬כיון שסופה של מצרים להיות עפרה כינים‪,‬‬ ‫מלבד ארץ גושן‪ ,‬ששם קבור יעקב‪ ,‬לכך חשש שמא יאמרו‬ ‫מצרים בזכות יעקב אין שם כינים‪ ,‬ועל כן יעשו אותו לעבודה‬ ‫זרה‪.‬‬

‫"ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים‬ ‫וקברתני בקבורתם" (מז‪ ,‬ל)‬ ‫למה ביקש יעקב דווקא מיוסף לקבור אותו במערת המכפלה?‬ ‫תירוץ א'‪ :‬כי הוא היה מלך ובידו היה לקחת ולקבור ללא מניעות‪.‬‬ ‫תירוץ ב‪ :‬ברור לכל שאם האמא מתה וקוברים אותה ואחר עשר‬ ‫שנים האבא נפטר‪ ,‬היכן יקברוהו? בוודאי שליד האמא! אם כן‬ ‫היה ברור שיעקב ייקבר ליד האמא ‪ -‬לאה‪ .‬דבר זה היה ברור‬ ‫לשבטים האחרים‪ .‬אבל ליוסף היה ברור שיעקב ייקבר ליד אמא‬ ‫שלו בדרך בית לחם‪ ,‬שהרי את מי אהב יעקב ‪ -‬את רחל! בשביל‬ ‫מי הוא עבד? בשביל רחל‪ .‬לכן היה צורך לבקש מיוסף דווקא‬ ‫"ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם"‪.‬‬


‫~‪~2‬‬

‫ליקוטים וסיפורים‬ ‫נפלאים ‪ -‬ויחי‬ ‫"אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי"‬ ‫(מח‪ ,‬ה)‬ ‫במה זכו אפרים ומנשה להיות כחלק משנים עשר השבטים עד‬ ‫שאמר יעקב "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי?" אלא שכל‬ ‫השבטים גדלו בחממה של יצחק ויעקב‪ ,‬ואין זה פלא שהפכו‬ ‫לקדושי עליון‪ ,‬אבל כשראה יעקב אפרים ומנשה שחיו בתוך‬ ‫טומאת מצרים והצליחו להגיע לדרגת הדודים‪ ,‬זו מעלה גדולה‬ ‫ולכן הכניס אותם יעקב בנחלת הארץ‪.‬‬

‫"וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים‬ ‫והוא הצעיר" (מח‪ ,‬יד)‬ ‫בספר "וקראת לשבת עונג" מובא ש'החפץ חיים' שאל‪ :‬מדוע‬ ‫זכה אפרים להתברך לפני מנשה? ועונה הוא‪ :‬משום שהתורה‬ ‫העיד ה עליו שהוא הצעיר! כלומר‪ ,‬שלא התגאה והתנהג במידת‬ ‫הענווה‪.‬‬ ‫כל ימיו התרחק החפץ חיים מן הכבוד ובכל פעם שקיבל‬ ‫מכתבים שהיו בהם תארים המפליגים בשבחו‪ ,‬היה מזלזל בהם‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫פעם סיפר החפץ חיים בשם ר' זאב המגיד מישרים של העיר‬ ‫ווילנא‪ :‬מעשה בכפרי אחד שהיה עם הארץ גדול‪ ,‬אך למד את‬ ‫לוח השנה בעל פה‪ .‬בכל פעם ששאלו אותו מתי יהיה המולד של‬ ‫חודש מסוים? ומתי יחול חג פלוני? השיב מיד בבקיאות‬ ‫מופלאה‪.‬‬ ‫כעבור זמן מה הכתירו אותו בשם "רב"‪ ,‬ולא חלפו ימים רבים‬ ‫והוא השתכנע כי תלמיד חכם גדול הינו‪ .‬פעם אחת הזדמן כפרי‬ ‫זה לעיר ווילנא‪ ,‬ונכנס לבית כנסת "הגר"א" להתפלל מנחה‪.‬‬ ‫לאחר התפילה התקרב אל שולחן הלומדים אשר ישבו שם‬ ‫ופלפלו בדברי תורה‪ ,‬וישב ביניהם כאבל בין חתנים‪ ,‬משום שלא‬ ‫הבין אף מילה מדבריהם‪ .‬זה הוא הכבוד ‪ -‬סיים החפץ חיים ‪ -‬אך‬ ‫דמיון בלבד‪.‬‬

‫"שכל את ידיו כי מנשה הבכור" (מח‪ ,‬יד)‬ ‫ולכאורה מה נתינת טעם היא זו‪ ,‬הלא באמת להיפוך הוא‪ ,‬כי שכל‬ ‫את ידיו אף על גב שמנשה הוא הבכור‪ ,‬ולא מחמת שמנשה הוא‬ ‫הבכור?‬ ‫אך יש לומר‪ ,‬דהנה יעקב רצה להניח ידיו הקדושות‪ ,‬בדרך זו‬ ‫שאת הימין ישים על אפרים מחמת חשיבותו‪ ,‬ובפשטות הי' לו‬ ‫ליעקב לומר לאפרים שיבוא על ימינו ושמנשה ילך לשמאלו‪ ,‬כדי‬ ‫שיוכל לברכם כמו שחשב הוא‪ ,‬שראוי ויאות לאפרים להיות‬ ‫בימינו כי הוא החשוב‪ ,‬אבל לא עשה כן מחמת שמנשה הוא‬ ‫הבכור‪ ,‬ואם יעשה על דרך זה יהי' צער ובושה גדולה יותר מדאי‬ ‫למנשה‪ ,‬וסגי בזה שמשים את ידו הימני על אפרים‪ ,‬ויבוש עוד‬ ‫במה שציווהו לילך שמאלו‪ ,‬ועל כן רק שיכל את ידיו‪.‬‬ ‫וזהו שכתוב "שכל את ידיו" ולא ציוום להפוך את סדר עמידתם‪,‬‬ ‫מחמת‪" ,‬כי מנשה הוא הבכור" ולא יאות לביישו‪.‬‬ ‫(נועם אלימלך)‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫"לא כן אבי" (מח‪ ,‬יח)‬ ‫אנו למדים על מעלת השתיקה משני בני יוסף‪ .‬בזמן שהסבא‬ ‫משכל את ידיו‪ ,‬יכל מנשה לומר‪" :‬סבא‪ ,‬טעית! אני הבכור‪ ,‬שים‬ ‫את ימינך כאן על ראשי"‪ ,‬אך הוא שותק‪ .‬כשיוסף מתערב ואומר‬ ‫לאביו "לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו" יכל אפרים‬ ‫לומר‪" :‬אבא‪ ,‬מדוע אתה מתערב?! סבא יודע מה הוא עושה" ‪-‬‬ ‫אבל הוא שותק‪ .‬משל נפלא‪ :‬בעיר העתיקה בירושלים עמד ילד‬ ‫עם מגש ועליו כעכים חמים למכירה‪ .‬אחד הסוחרים זיהה‬ ‫שהמגש מזהב והוא עתיק יקר המציאות‪ ,‬וכיוון שהבין שהילד‬ ‫שמחזיק בו איננו מבין את ערכו‪ ,‬אמר לו‪" :‬ילד‪ ,‬אם אתה רוצה‬ ‫אני אקח ממך את המגש ואתן לך ‪ 100‬שקל‪ ,‬הילד אמר בלבו אם‬ ‫הוא רוצה ‪ 100‬כנראה זה שווה לפחות ‪ 200‬והשיב בשלילה‪ .‬הוא‬ ‫החליט לבדוק עד כמה האיש רוצה את המגש ואמר לו אם אתה‬ ‫רוצה נעשה החלפה‪ ,‬תביא את החמור שלך וקח את המגש‪.‬‬ ‫האיש מיד הסכים ואז הבין הנער שמגש כזה כנראה שווה כמה‬ ‫אלפים‪ ...‬והוא סירב אלא אם כן איש שיחו יראה לו כיצד עושה‬ ‫חמור?‪ ...‬והאיש החל לנעור כחמור‪ .‬הבין הילד שאם הוא מוכן‬ ‫בשוק הומה אדם לנעור כחמור‪ ,‬משמע שמה שבידו שווה כנראה‬ ‫כמה עשרות אלפים‪ ...‬והוא אמר לאיש‪" :‬תשמע‪ ,‬לא ככה‪ ,‬חמור‬ ‫עומד על שניים? האיש מיד התכופף על ארבע והחל נוער בקולי‬ ‫קולות בזמן שתיירים מתקבצים ומצלמים ומסריטים את‬ ‫האיש‪ ...‬אמר אותו הנער אם זה מוכן לבזות את עצמו כך‪ ,‬משמע‬ ‫שיש לי כמה מיליונים ביד‪.‬‬ ‫אמר הילד לאיש‪" :‬שמע! אתה יכול לקום‪ ...‬אני עם חמורים לא‬ ‫עושה עסקים"‪ .‬חשב האיש ואמר לעצמו‪" :‬איזה טיפש אני‪ ,‬אילו‬ ‫הייתי שותק המגש היה אצלי כבר‪ .‬נערתי כחמור ‪ -‬נשארתי‬ ‫חמור"‪ .‬כן הוא הנמשל‪ :‬לא פעם אנו נתקלים באנשים שיש לנו‬ ‫הרבה מה לומר להם‪ ...‬או בשעת קטטה ומריבה אנו חושבים‬ ‫שיש לנו מה להגיד כאן‪ .‬עלינו לדעת שאם נדבר ‪ -‬נצא בסוף‬ ‫טיפשים‪ .‬תשתוק ‪ -‬תצא חכם‪ .‬גם מנשה וגם אפרים יכלו לדבר‬ ‫אבל הם העדיפו לשתוק ולכן עד היום כל בית בישראל מברך את‬ ‫ילדיו בהם‪.‬‬

‫"ויברך את יוסף ויאמר‪ ...‬המלאך הגואל אותי‬ ‫מכל רע יברך את הנערים" (מח‪ ,‬טו‪-‬טז)‬ ‫יעקב ברך את יוסף‪ ,‬אומר הפסוק‪ ,‬ומה ברכו? ‪" -‬המלאך הגואל‬ ‫אותי מכל רע יברך את הנערים‪ "...‬יש כאן ברכה ל"נערים"‪ ,‬לבני‬ ‫יוסף‪ ,‬אך היכן היא הברכה האמורה ליוסף עצמו?‬ ‫ה"אוצר אפרים" מביא את דברי הזוהר הקדוש ששאל שאלה זו‪,‬‬ ‫ותירץ‪ :‬כאשר מתברכים בניו של אדם‪ ,‬הוא מתברך תחילה‪.‬‬ ‫הברכה לבניו של אדם היא ברכתו שלו‪.‬‬ ‫לפי זה מפרש בעל "חובת התלמידים" את דברי הגמרא (ברכות‬ ‫ז ע"א) "תניא‪ ,‬אמר רבי ישמעאל בן אלישע‪ :‬פעם אחת נכנסתי‬ ‫להקטיר קטורת לפני ולפנים‪ ...‬אמר לי [הקב"ה] ישמעאל בני‬ ‫ברכני‪ ,‬אמרתי לו‪ :‬יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך‬ ‫ויגולו רחמיך על מידותיך ותתנהג עם בניך במידת הרחמים‪"...‬‬ ‫הקב"ה ביקש מרבי ישמעאל‪ ,‬שיברך אותו‪ ,‬ורבי ישמעאל שמע‬


‫~‪~3‬‬

‫ליקוטים וסיפורים‬ ‫נפלאים ‪ -‬ויחי‬ ‫וברך את בני ישראל‪ .‬הא כיצד? לפי דברי "הזוהר" פשוט וברור ‪-‬‬ ‫הברכה הגדולה ביותר לאב‪ ,‬היא כאשר מברכים את בניו‪.‬‬

‫"וייקרא בהם שמי ושם אבותי" (מח‪ ,‬טז)‬ ‫כאשר הבנים הולכים‪ ,‬חלילה‪ ,‬בדרך הרע ‪ -‬הרי הוריהם וסביהם‬ ‫בושים ונכלמים‪ ,‬לכשקוראים בהם את שם בניהם או נכדיהם‪.‬‬ ‫לפיכך ברך אותם יעקב אבינו‪ ,‬שיהיו ראויים להיקרא עליהם שם‬ ‫אבותיהם‪ ,‬לבל תהי חרפה בכך אם ייאמר‪ ,‬שהינם נכדיהם‬ ‫וניניהם של אברהם יצחק ויעקב‪( ...‬מפרשים)‬

‫"וידגו לרוב בקרב הארץ" (מח‪ ,‬טז)‬ ‫יש לומר בדרך צחות‪ ,‬שיעקב אבינו בירך שיהיו כמו דגים‪ ,‬והיינו‬ ‫כמו שהדגים יש בהם מידת השתיקה‪ ,‬שהרי אינם יכולים לדבר‬ ‫מחמת שפיהם מלא מים‪ ,‬כמו כן הם גם כן יאחזו במידת‬ ‫השתיקה ולא ידברו דברים בטלים וכל שכן דברים האסורים‪,‬‬ ‫ובפרט כאשר עוסקים בדברי תורה ותפילה שאז פיהם מלא‬ ‫"מים"‪ ,‬ודו"ק‪( .‬כאריה ישאג)‬

‫"וידגו לרוב בקרב הארץ" (מח‪ ,‬טז)‬ ‫"מה דגים הללו גדלים במים כיוון שיורדת טיפה אחת מלמעלה‬ ‫מקבלים אותה בצימאון כמו שלא קיבלו טיפה של מים מימיהם‪,‬‬ ‫כך הם ישראל גדלים במים בתורה‪ .‬כיוון שהם שומעים דבר‬ ‫חדש מן התורה‪ ,‬הם מקבלים אותו בצימאון כמי שלא שמעו דבר‬ ‫תורה מימיהם"‪( .‬בראשית רבה צז)‬

‫"וידגו לרוב בקרב הארץ" (מח‪ ,‬טז)‬ ‫אפשר לומר בדרך רמז למה המשילם יעקב אבינו ע"ה לדגים‬ ‫דייקא‪ ,‬כל שאר בהמות‪ ,‬חיות ועופות‪ ,‬אף אם המה ממינים‬ ‫הטהורים משעת לידתם‪ ,‬שייך שייטרפו או יתנבלו וכדו' במשך‬ ‫ימי חיותם או בשעת שחיטתם ויהיו פסולים מליהנות בהם איזה‬ ‫איסור‪ ,‬כי אין צורך בהם לשוחטם או למולחם או לנקר חלבם‬ ‫וכדו'‪.‬‬ ‫וזה שאמר שבירך את מנשה ואפרים שגם המה יהיו כמו הדגים‪,‬‬ ‫שאחר שנולדו בקדושה וטהרה לא ימצא היצר הרע שום מקום‬ ‫מעתה לשלוט עליהם‪ ,‬רק כל חיותם יהי' שרשרת ארוכה של‬ ‫קדושה וטהרה‪( ...‬נפש אהרן)‬

‫"ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל‬ ‫לאמור ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה"‬ ‫(מח‪ ,‬כ)‬ ‫לכאורה במה שונים אפרים ומנשה שכל אב בעם ישראל מברך‬ ‫את ילדיו שיהיו כמותם? התשובה נעוצה בהנהגה שלהם‪:‬‬ ‫כשהסבא יעקב משכל את ידיו ומברך את אפרים ביד ימין מנשה‬ ‫שותק ומפרגן לאחיו שיקבל את הברכה וגם לא פוצה פה שאיננו‬ ‫מדבר בפני גדולים ממנו למרות שיכל לטעון לאפליה‪ .‬לעומתו‬ ‫אפרים כששומע את אביו מנסה לתקן את הסבא שיחליף את‬ ‫הידיים הוא לא מגיב (יכל לומר לאביו למה אתה מתערב?!‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫תעזוב את סבא הוא יודע מה הוא עושה‪ )..‬הוא שותק איננו‬ ‫מדבר בפני גדולים ממנו ומפרגן לאחיו שיקבל את הברכה‪.‬‬ ‫ילדים כאלו שאינם מדברים בפני גדולים ומפרגנים אחד לשני זו‬ ‫ברכה שכל אב היה רוצה‪.‬‬ ‫לפעמים אנשים סביבנו מעכירים את האווירה בחוסר הפרגון‬ ‫שלהם ומושכים אותנו בחבלי השווא והתסכול שלהם‪.‬‬ ‫דוגמא לכך בסיפור מליצי הבא שיש ללמוד ממנו הרבה‪ :‬בחור‬ ‫יושב אצל הספר שלו ומסתפר לקראת טיול עם החבר'ה שלו‬ ‫לאמריקה‪ .‬הוא הזכיר את הטיול לספר שהגיב‪" ,‬לאמריקה! למה‬ ‫שמישהו ירצה לנסוע לשם?! זה צפוף מלוכלך ומלא אמריקנים‪.‬‬ ‫אתה מטורף אם אתה נוסע לאמריקה"…‬ ‫בהמשך שואל הספר "איך אתה טס לשם?" "אנחנו טסים‬ ‫בארקיע"‪ ,‬הייתה התשובה‪" ,‬קיבלנו מחיר מצוין"‪ ,‬הפטיר‬ ‫המסתפר‪" .‬ארקיע!" נדהם הספר‪" ,‬זו חברת תעופה נוראית‪.‬‬ ‫המטוסים שלהם ישנים והמושבים מרופטים והם תמיד‬ ‫מאחרים"‪.‬‬ ‫"‪...‬איפה אתם מתאכסנים באמריקה"? "נהיה במקום קטן‬ ‫ואקסקלוסיבי המשקיף על הנהר הפטומק ברוקוויל"‪ .‬אמר‬ ‫המסתפר בצניעות‪.‬‬ ‫"אל תמשיך!!! אני מכיר את המקום"‪ ,‬התפרץ שוב הספר‪" ,‬כולם‬ ‫חושבים שזה הולך להיות מיוחד ואקסקלוסיבי אבל זה חור‪,‬‬ ‫המלון הגרוע ביותר בעיר‪ .‬החדרים קטנים השירות חצוף‬ ‫והמחירים מוגזמים‪.‬‬ ‫"‪...‬מה אתם מתכוונים לעשות כשתגיעו לשם?" "אנחנו נלך‬ ‫לראות את ניו‪-‬יורק ומקווים לראות את נשיא ארצות הברית!"‬ ‫מתלהב הבחור‪.‬‬ ‫"זה טוב‪ "...‬צוחק הספר‪" ,‬אתם ועוד מיליון אנשים מנסים‬ ‫לראות אותו‪ .‬נראה לך שתצליחו?! מה אני אגיד לך‪ ,‬בהצלחה‬ ‫בטיול שלך‪ ,‬אתה תזדקק לזה"‪.‬‬ ‫לאחר כחודש הבחור חוזר למספרה לתספורת‪ .‬הספר שואל‬ ‫אותו על הטיול באמריקה‪" .‬זה היה נפלא"‪ ,‬מסביר הבחור‪" ,‬לא‬ ‫רק שיצאנו בזמן באחד מהמטוסים החדשים של ארקיע‪ ,‬אבל‬ ‫היה שם "אובר‪-‬בוקינג" ושדרגו אותנו למחלקה הראשונה‪.‬‬ ‫האוכל והיין היו מעולים ודייל מנומס שירת אותי כל הטיסה‪.‬‬ ‫המלון היה נהדר‪ .‬הם רק סיימו שיפוץ של ‪ 10‬מיליון דולר והוא‬ ‫היה פנינה‪ .‬המלון הטוב ביותר בעיר‪ .‬וגם הוא היה מלא ולכן הם‬ ‫התנצלו נתנו לנו את הסוויטה של הבעלים‪ ,‬ללא תוספת מחיר‪.‬‬ ‫"נו"‪ ,‬מלמל הספר‪" ,‬זה טוב אבל אני יודע שלא הגעתם לראות‬ ‫את הנשיא"‪.‬‬ ‫"למען האמת"‪ ,‬אמר הבחור‪" ,‬היה לנו מזל משום שכשסיירנו‬ ‫בבית הלבן‪ ,‬איש המשמר טפח לי על הכתף והסביר שהנשיא‬ ‫מעוניין לפגוש כמה מהמבקרים‪ ,‬ואם אואיל בטובי להיכנס‬ ‫לחדרו הפרטי ולהמתין כדי שהנשיא יברך אותי אישית‪ .‬כמובן‬ ‫שחמש דקות אחרי זה‪ ,‬הנשיא נכנס ולחץ את ידי‪ .‬אני הרכנתי‬ ‫ראש והוא אמר לי מספר מילים"‪.‬‬ ‫"באמת? מה הוא אמר?" נלהב הספר‪" .‬הוא שאל"‪ ,‬סיים הבחור‬ ‫בתרועה "מי עשה לך את התספורת הזוועתית הזאת?!"‪...‬‬ ‫לדעת לפרגן לשני זו ברכה! לא בכדי מתברכים במנשה ואפרים‬ ‫שידעו לעשות זאת‪.‬‬


‫~‪~4‬‬

‫ליקוטים וסיפורים‬ ‫נפלאים ‪ -‬ויחי‬ ‫"האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם‬ ‫באחרית הימים" (מט‪ ,‬א)‬ ‫ר' חיים סולובייצ'יק‪ ,‬רבה של בריסק‪ ,‬השתתף פעם באסיפה‪,‬‬ ‫וממש לא אהב את המשימות והתככים ששמע כי מתנהלים‬ ‫מאחרי הפרגוד‪ .‬אמר אז למקורביו‪ :‬תמיד התקשיתי שעל‬ ‫הפסוק‪" :‬האספו לכם ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם‬ ‫באחרית הימים"‪ ,‬מובא בילקוט שמעוני מהו "האספו? היטהרו‪.‬‬ ‫כשם שאתה אומר "ותיסגר מרים ואחר תיאסף" ומניין‬ ‫ש"האספו" מלשון טהרה? אלא‪ ,‬כנראה יכול כל יהודי כשלעצמו‬ ‫להיות נקי וצדיק‪ ,‬אבל כאשר מתאספים לאסיפה‪ ,‬מיד נכנס‬ ‫לפעולה יצר הרע של מחלוקות ותככים‪ ,‬רכילויות ומזימות‪ .‬לכן‬ ‫בירך יעקב את בניו‪" :‬האספו" היטהרו‪ ,‬שייצאו טהורים מכל‬ ‫האסיפות האלה‪.‬‬

‫"כי באפם הרגו איש" (מט‪ ,‬ו)‬ ‫כשהחפץ חיים פרסם ספרו "שמירת הלשון"‪ ,‬שלחו לרב אחד‪,‬‬ ‫עלעל בספר ואמר‪ ,‬למה דווקא שמירת הלשון‪ ,‬מדוע לא חיבר‬ ‫ספר על שמירת החוטם?‬ ‫השליח סבר שהוא מתלוצץ‪ ,‬אמנם כשסיפר זאת לחפץ חיים‬ ‫אמר לו‪ ,‬הצדק עמו‪ ,‬אף בחוטם יש להיזהר‪ ,‬שכן נאמר "כי באפם‬ ‫הרגו איש"‪ ,‬בעקימת האף אפשר להביא לאסון‪.‬‬

‫"ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני יתר‬ ‫שאת ויתר עז" (מט‪ ,‬יג)‬ ‫ראובן היה ראוי לזכות לבכורה‪ ,‬כהונה ומלכות‪ ,‬אך‪" :‬פחז כמים‬ ‫אל תותר" ‪ -‬בגלל שנהג בפזיזות לאחר מות רחל אמנו (שהחליף‬ ‫מיטת בלהה בלאה‪ ,‬כי רצה שיעקב יהיה באוהל לאה אמו‪ ,‬אך‬ ‫במעשה זה פגם בעולמות העליונים‪ ,‬כי כל מעשה אצל יעקב‬ ‫אבינו היה מחושב ומדוקדק) נלקחו ממנו הבכורה‪ ,‬הכהונה‬ ‫והמלכות‪ .‬יוסף קיבל את הבכורה ושני בניו הם שני שבטים בעם‬ ‫ישראל‪ ,‬לוי קיבל את הכהונה ויהודה את המלכות‪ .‬הפזיזות היא‬ ‫השורש לכל הנפילות ולכן יש לנהוג תמיד במתינות ובסבלנות‪.‬‬ ‫צריכים אנו לחשוב ולבדוק טוב לפני כל מעשה כמו שאמרו‬ ‫חז"ל‪" :‬סוף מעשה במחשבה תחילה"‪ .‬לאדם אחד היה כלב‬ ‫ששמר על ביתו בנאמנות‪ .‬לא פעם גירש מן הבית גנבים וחיות‬ ‫רעות‪ .‬האיש לא חשש מעולם לעזוב את ביתו‪ ,‬ביודעו שכלבו‬ ‫ישמר עליו מכל משמר‪ .‬פעם הלך האיש ליער לכרות עצים‪,‬‬ ‫והשאיר את בנו הקטן בביתו‪ ,‬כשהכלב עומד לשמור עליו‪.‬‬ ‫כשחזר האיש מהיער והתקרב לדלת ביתו‪ ,‬מצא כתמי דם‬ ‫גדולים על הרצפה‪ .‬האיש נבהל וקרא בקול לבנו‪ ,‬אך הבן לא ענה‪.‬‬ ‫קרא שוב‪ ,‬ולא היה מענה‪ .‬כשניגש למיטתו‪ ,‬הילד לא היה שם‪.‬‬ ‫בפינת החדר שכב הכלב שעל פיו היו כתמי דם‪ .‬חשב האב‬ ‫שכלבו ה'נאמן' טרף את בנו‪ .‬הוא לקח את הגרזן‪ ,‬ערף לכלב את‬ ‫ראשו‪ ,‬וישב לבכות בקול בכי מר על מות בנו‪ .‬לקול בכייתו‬ ‫התעורר הבן שנרדם על הספה‪ ,‬בא אל האב הנדהם וסיפר לו על‬ ‫החסד הגדול שעשה עמו הכלב היום‪ .‬הוציא הילד את אביו‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫החוצה והראה לו פגר של זאב מוטל על הרצפה בחצר‪ .‬לולא‬ ‫הכלב שהציל את הבן משיני הזאב‪ ,‬לא היה עוד בנו בחיים‪ .‬אך‬ ‫כעת לאב הפזיז כבר אין כלב נאמן שישמור לו על בנו‪.‬‬

‫"וידבר יוסף אל בית פרעה לאמר אם נא‬ ‫מצאתי חן בעיניכם דברו נא באזני פרעה לאמר‬ ‫אבי השביעני לאמר וכו' ועתה אעלה נא‬ ‫ואקברה את אבי ואשובה" (נ‪ ,‬ד‪-‬ה)‬ ‫למה נצרך יוסף לשלוח שליחים לפרעה לבקש לצאת ממצרים?‬ ‫וכי אינו יכול לגשת בעצמו לדבר עמו?‬ ‫מתרץ הגר"ח קנייבסקי בספרו "טעמא דקרא" בשם אביו זצ"ל‪,‬‬ ‫שיוסף ידע שכיוון שיאמר לפרעה שברצונו לצאת ממצרים‬ ‫יאמר לו פרעה שאינו יכול לעזוב כי אין מי שימלא את מקומו‪,‬‬ ‫ואם יוסף יעזוב את ההנהגה אפי' לתקופה קצרה‪ ,‬תיחרב‬ ‫ותתמוטט כל הנהגת המדינה‪ ,‬כי הוא אינו יכול לכלכל לבדו את‬ ‫מצרים‪ .‬לכן התחכם יוסף‪ ,‬ושלח את אנשי בית פרעה שידברו‬ ‫עם פרעה בשליחותו‪ ,‬ולהם‪ ,‬יתבייש פרעה לומר שכל ההנהגה‬ ‫תלויה אך ורק ביוסף‪ ,‬ועל כרחו יסכים לשלחו ממצרים‪...‬‬ ‫(טעמא דקרא)‬

‫"לו ישטמנו יוסף וגו' ויאמר אליהם יוסף אל‬ ‫תיראו" (נ‪ ,‬טו‪-‬יט)‬ ‫לפני שעלה על המוקד גר הצדק‪ ,‬בנו של הגרף פוטוצקי מליטא‪,‬‬ ‫ביקשו ממנו התליינים שלא ינקום בהם מעלמא דקשוט‪ .‬במקום‬ ‫להשיב הן או לאו‪ ,‬סיפר להם הגר צדק מעשה‪ ,‬בן מלך שיחק‬ ‫בצעצועים עם בן המיניסטר‪ ,‬סתר לו חברו את המגדל שהקים‬ ‫מצעצועיו‪ ,‬ובן המלך הרהר בלבו‪ ,‬כשאגדל ואהיה מלך אנקום בו‬ ‫נקמתי על שסתר את המגדל שלי‪ .‬אולם כשאביו מת והושיבוהו‬ ‫על כיסא המלוכה‪ ,‬היה צוחק בלבו מכבר לצעצועי הילדים‪,‬‬ ‫וכמובן לא עלה בדעתו כלל לזכור לידידו חטאת נעורים אותו‬ ‫דבר כאן‪ .‬כשבאים שמה‪ ,‬לעלמא דקשוט‪ ,‬הלא כל ענייני הגוף‬ ‫צער הגוף נחשבים כהחרבת אותו מגדל הצעצועים‪.‬‬

‫"אל תיראו ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים‬ ‫חשבה לטובה" (נ‪ ,‬יט‪ -‬כ)‬ ‫ואל תיראו ‪ -‬אין לכם לחשוש שאני אתנקם בכם וארצה לעשות‬ ‫לכם רעה‪ .‬כי מי כמוני יודע מן הניסיון האישי שלי‪ ,‬שלא‬ ‫מחשבותיו של האדם מחשבותיו של ה'? הרי אתם חשבתם עלי‬ ‫רעה ואלוקים חשבה לטובה‪ .‬ואם כן‪ ,‬יודע אני שגם אם ארצה‬ ‫להתנקם‪ ,‬הרי גם כך יהפוך ה' את כוונתי הרעה לטובה‪ .‬אז אין‬ ‫תועלת במה שאחשוב כך‪...‬‬

‫לקבלה במייל‪LikutimNiflaim@gmail.com :‬‬


‫לקט פירושים מתוך שיעור בפרשת השבוע‬ ‫בביהכנ"ס "דברי שיר" רח' זכריה ‪ 4‬ב"ב יום חמישי בשעה ‪21:45‬‬

‫פרשת ויחי‬ ‫"ו ְַי ִחי ַי ֲעקֹב ְבּ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַר ִים" )מ‪ ,‬כח(‬ ‫אָבינוּ‬ ‫תוּמה? ְל ִפי ֶשׁ ֵכּיוָן ֶשׁנִּ ְפ ַטר ַי ֲעקֹב ִ‬ ‫ָל ָמּה ָפּ ָר ָשׁה זוֹ ְס ָ‬ ‫ֵיהם וְ ִל ָבּם ֶשׁל יִ ְשׂ ָר ֵאל ִמ ָצּ ַרת ַה ִשּׁ ְעבּוּד ֶשׁ ִה ְת ִחילוּ‬ ‫נִ ְס ְתּמוּ ֵעינ ֶ‬ ‫ְל ַשׁ ְע ְבּ ָדם‪.‬‬ ‫יוֹסף‬ ‫יוֹסף ֶבּן ֲח ִמ ִשּׁים וְ ֵשׁשׁ‪ֵ .‬‬ ‫אָבינוּ נִ ְפ ַטר ָה ָיה ֵ‬ ‫ְכּ ֶשׁ ַיּ ֲעקֹב ִ‬ ‫אַר ַבּע ָשׁנִ ים‬ ‫ַה ֵרי ֶשׁ ָח ְלפוּ ֲח ִמ ִשּׁים וְ ְ‬ ‫נִ ְפ ַטר ְבּ ִגיל ֵמאָה וְ ֶע ֶשׂר‪ ,‬ו ֲ‬ ‫יוֹסף‪ .‬וּ ָמ ַתי ִה ְת ִחיל ַה ִשּׁ ְעבּוּד?‬ ‫ירת ֵ‬ ‫ירת ַי ֲעקֹב ִל ְפ ִט ַ‬ ‫ֵבּין ְפּ ִט ַ‬ ‫יוֹסף וְ ֶא ָחיו וְ ָכל ַהדּוֹר ַההוּא‪ ,‬וְ אָז ָקם ֶמ ֶל ְך ָח ָדשׁ ַעל‬ ‫ְכּ ֶשׁ ֵמּתוּ ֵ‬ ‫יוֹסף‪.‬‬ ‫ָדע ֶאת ֵ‬ ‫ִמ ְצ ַריִ ם ֲא ֶשׁר לֹא י ַ‬ ‫ירת‬ ‫ירת ַי ֲעקֹב ִל ְפ ִט ַ‬ ‫לוֹמר ִכּ ְמ ַעט ִשׁ ִשּׁים ָשׁנָה ָהיוּ ֵבּין ְפּ ִט ַ‬ ‫ְכּ ַ‬ ‫ירת ַי ֲעקֹב‬ ‫אוֹמר ַר ִשׁ"י ֶשׁ ַה ִשּׁ ְעבּוּד ֵה ֵחל ִעם ְפּ ִט ַ‬ ‫יך ֵ‬ ‫יוֹסף‪ ,‬וְ ֵא ְ‬ ‫ֵ‬ ‫אָבינוּ?!‬ ‫ִ‬ ‫ָסע ַפּ ַעם‬ ‫ַצ"ל‪ַ ,‬ר ָבּה ֶשׁל ַראקוֹב‪ ,‬נ ַ‬ ‫נוֹביץ ז ַ‬ ‫אַב ָר ָהם ַק ְל ָמ ִ‬ ‫ָה ַרב ְ‬ ‫ילנָא וְ ָלן ִעמּוֹ ְבּאוֹתוֹ ֶח ֶדר‪.‬‬ ‫ִעם ֶה" ָח ֵפץ ַחיִּ ים" ַל ֲא ֵס ָפה ְבּוִ ְ‬ ‫אָמר לוֹ‪:‬‬ ‫נוֹביץ וְ ַ‬ ‫ַבּ ַלּיְ ָלה‪ֵ ,‬ה ִעיר ֶה" ָח ֵפץ ַחיִּ ים" ֶאת ָה ַרב ַק ְל ָמ ִ‬ ‫יצד נִ ָתּן ִלישׁוֹן‬ ‫ָשׁן?! ֵכּ ַ‬ ‫אַתּה י ֵ‬ ‫" ָה ַרב ֶשׁל ַראקוֹב‪ַ ,‬ה ִאם ָ‬ ‫ילנָא‪ֲ ,‬הלֹא ְמ ַח ְלּ ִלים ָכּאן ַשׁ ָבּת! ְבּ ִעיר ֶשׁ ַה ְגּ ָר"א ָל ַמד‬ ‫ְבּוִ ְ‬ ‫תּוֹרה ִל ְשׁ ָמהּ ְמ ַח ְלּ ִלים ֶאת ַה ַשּׁ ָבּת?! ֲהלֹא ָבּרוּר ֶשׁיִּ ָשּׁ ֵפ ְך ָכּאן‬ ‫ָ‬ ‫ָדּם!"‬ ‫לוֹמר‪ֶ ,‬ה" ָח ֵפץ ַחיִּ ים" ְכּ ָבר ָראָה ֶאת ַה ָדּם ֶשׁיִּ ָשּׁ ֵפ ְך ַבּעֲווֹן‬ ‫ְכּ ַ‬ ‫יל ָנא ָח ָלה ְכּ ָבר אָז ְבּאוֹתוֹ‬ ‫ֵרה ֶשׁיִּ ָשּׁ ֵפ ְך ָדּם ְבּוִ ְ‬ ‫ִחלּוּל ַשׁ ָבּת‪ַ .‬ה ְגּז ָ‬ ‫ַה ַלּיְ ָלה‪ ,‬וְ ֶה" ָח ֵפץ ַחיִּ ים" לֹא יָכוֹל ְל ֵה ָר ֵדם ְבּ ַליְ ָלה ָכּזֶה!‬ ‫אָבינוּ‬ ‫אוֹמר ָה ַרב ֵמ ַראקוֹב‪ ,‬גַּם ְל ִענְ ָינֵנוּ‪ָ :‬בּ ֶרגַע ֶשׁ ַיּ ֲעקֹב ִ‬ ‫וְ ָכ ְך‪ֵ ,‬‬ ‫אָבינוּ ָהיְ ָתה‬ ‫נִ ְפ ַטר ‪ֲ -‬חלוּת ַה ִשּׁ ְעבּוּד ֵה ֵח ָלּה‪ַ .‬עד מוֹת ַי ֲעקֹב ִ‬ ‫ירתוֹ ֶשׁל ַי ֲעקֹב‬ ‫אַך ִעם ְפּ ִט ָ‬ ‫ישׁים‪ְ ,‬‬ ‫עוֹד ֶא ְפ ָשׁרוּת ְל ִמ ְס ַפּר ַתּ ְר ִח ִ‬ ‫אָבינוּ‪ֵ ,‬ה ֵחל ַה ִשּׁ ְעבּוּד‪ַ " .‬ה ָדּם ְכּ ָבר נִ ְשׁ ַפּ ְך"‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫ָחשׁ ע ֵ‬ ‫" ְי ִהי ָדּן נ ָ‬ ‫וִּיתי ה'" )מט‪ ,‬יז‪-‬יח(‬ ‫ישׁוּע ְת ָך ִק ִ‬ ‫ֲלי ֶדּ ֶר ְך‪ִ ...‬ל ָ‬ ‫ֶיך" )ג‪,‬‬ ‫ֹאכל ָכּל יְ ֵמי ַחיּ ָ‬ ‫ָחשׁ ִה ְת ַק ֵלּל ְק ָל ָלה נִ ְמ ֶר ֶצת "וְ ָע ָפר תּ ַ‬ ‫ַהנּ ָ‬ ‫ֲלה‬ ‫יד(‪ ,‬וְ ִהנֵּה ַכּ ֲא ֶשׁר נִ ְתבּוֹנֵן ִבּ ְקּ ָל ָלה זוֹ נִ ְמ ָצא ֶשׁיֵּשׁ ָבּהּ גַּם ַמע ָ‬ ‫יך ַלעֲמוֹד ַבּתּוֹר ְבּ ִל ְשׁ ַכּת‬ ‫עוֹלם ֵאינוֹ ָצ ִר ְ‬ ‫ָחשׁ ְל ָ‬ ‫דוֹלה ‪ַ -‬הנּ ָ‬ ‫ְגּ ָ‬ ‫סוֹבל ִמן ַה ְשּׁ ִביתוֹת ַבּ ֶמּ ֶשׁק וְ ֵאינֶנּוּ ְמ ֻפנָּק‬ ‫ֲבוֹדה‪ ,‬הוּא ֵאינוֹ ֵ‬ ‫ָהע ָ‬ ‫ידה אוֹתוֹ ִהיא‪ְ ,‬ל ַמ ֵלּא‬ ‫ידה ֶשׁ ַמּ ְט ִר ָ‬ ‫וּכ ָלל‪ַ .‬ה ְדּאָגָה ַהיְ ִח ָ‬ ‫ְכּ ָלל ְ‬ ‫יבתוֹ ְבּ ַמ ֶשּׁהוּ‪ ,‬וְ ֵאין זֶה ְכּ ָלל ְמ ַשׁנֶּה לוֹ ִמ ַמּה יִ ְשׂ ַבּע‪.‬‬ ‫ֶאת ֵק ָ‬ ‫ָמים‪ ,‬וְ ָל ֵכן‬ ‫אוֹהב ֶל ֱאכוֹל ַדּוְ ָקא ַמ ֲא ָכ ִלים ְמ ֻסיּ ִ‬ ‫אָדם ֵ‬ ‫וְ ִאלּוּ ָה ָ‬ ‫ֲבוֹדה ַר ָבּה‪ָ ,‬דּם וְ ֶיזַע‪.‬‬ ‫נִ ְד ֶר ֶשׁת ִמ ֶמּנּוּ ע ָ‬ ‫ָחשׁ?‬ ‫ִאם ֵכּן‪ַ ,‬מ ִהי ַמ ְשׁ ָמעוּת ָהעֹנֶשׁ ֶשׁ ִקּ ֵבּל ַהנּ ָ‬ ‫רוֹצה ְל ִה ְת ַענֵּג ַעל‬ ‫דוּג ָמא ֶשׁל אָב ָה ֶ‬ ‫ְכּ ֵדי ְל ָה ִבין זֹאת נִ ְתבּוֹנֵן ְבּ ְ‬ ‫רוֹצה‬ ‫אוֹמר לוֹ‪ֶ " :‬‬ ‫נוֹטל ְבּיָדוֹ ֻס ָכּ ִריָּה וְ ֵ‬ ‫ָח ְכ ַמת ְבּנוֹ‪ ,‬הוּא ֵ‬ ‫ֹאמר‬ ‫אוֹמר לוֹ‪" :‬תּ ַ‬ ‫יע הוּא ֵ‬ ‫ֶלד ְמ ַמ ֵהר ְל ַה ִגּ ַ‬ ‫וּכ ֶשׁ ַהיּ ֶ‬ ‫ֶל ֱאכוֹל?"‪ְ ,‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫שנת תשע"ז‬

‫גליון מספר ‪484‬‬

‫לוֹמר‪ָ :‬האָב‬ ‫ֲשׂה ָכּ ְך וְ ָכ ְך" וְ ֶא ֵתּן ְל ָך‪ְ ...‬כּ ַ‬ ‫ָכּ ְך וְ ָכ ְך"‪ ,‬אוֹ " ַתּע ֶ‬ ‫יב ֵקּשׁ ִמ ֶמּנּוּ‪ִ ,‬חזּוּק‬ ‫גּוֹרם ְל ָכ ְך ֶשׁ ְבּנוֹ יְ ַד ֵבּר ֵא ָליו‪ ,‬יִ ְפנֶה ֵא ָליו וִ ַ‬ ‫ֵ‬ ‫ֵיהם הוּא ַמ ְט ַרת ָהאָב‪.‬‬ ‫ַה ֶקּ ֶשׁר ֵבּינ ֶ‬ ‫אוֹמר‬ ‫ָחשׁ‪ִ ,‬היא ֶשׁ ַה ָקּ ָבּ"ה ֵ‬ ‫דוֹלה ֶשׁ ָבּהּ ִה ְת ַק ֵלּל ַהנּ ָ‬ ‫ַה ְקּ ָל ָלה ַה ְגּ ָ‬ ‫לוֹ‪" :‬אַל ָתּבוֹא ֵא ַלי‪ַ ,‬קח ְל ָך ָכּל ַמה ֶשּׁ ִתּ ְר ֶצה‪ָ ,‬ה ִע ָקר ֶשׁלֹּא‬ ‫ֶמת‬ ‫יוֹתר ֶשׁ ַקּיּ ֶ‬ ‫דוֹלה ְבּ ֵ‬ ‫וּד ִחיָּה זוֹ ִהיא ַה ְקּ ָל ָלה ַה ְגּ ָ‬ ‫ְתּ ַב ֵקּשׁ"‪ְ ...‬‬ ‫עוֹלם‪.‬‬ ‫ָבּ ָ‬ ‫יתי ה'"‪,‬‬ ‫ישׁוּע ְת ָך ִקוִּ ִ‬ ‫אוֹמר לוֹ‪ִ " :‬ל ָ‬ ‫יך ַי ֲעקֹב וְ ֵ‬ ‫ָל ֵכן ַמ ְמ ִשׁ ְ‬ ‫ָחשׁ‪ ,‬אַל ִתּ ְשׁ ַכּח‬ ‫אַתּה‪ֲ ,‬א ָבל ֶשׁלֹּא ְכּמוֹ ַהנּ ָ‬ ‫ָחשׁ ָ‬ ‫אָמנָם נ ָ‬ ‫לוֹמר‪ְ :‬‬ ‫ְכּ ַ‬ ‫יתי ה'"!‬ ‫ישׁוּע ְת ָך ִקוִּ ִ‬ ‫ְל ַב ֵקּשׁ! אַל ִתּ ְשׁ ַכּח " ִל ָ‬ ‫אָדם ֶשׁלֹּא ָכּ ַרע‬ ‫אוֹמ ֶרת ) ָבּ ָבא ָק ָמא טז ע"א( ֶשׁ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ַה ְגּ ָמ ָרא‬ ‫ָליּוֹת ַה ַשּׁ"ס"‬ ‫ָחשׁ‪ְ .‬מבֹאָר ְבּ" ַמ ְרגּ ִ‬ ‫הוֹפ ֶכת ִשׁ ְד ָרתוֹ ְלנ ָ‬ ‫מוֹדים ֶ‬ ‫ְבּ ִ‬ ‫מוֹדים‪,‬‬ ‫כּוֹר ַע ְבּ ִ‬ ‫אָדם ֶשׁ ֵאינוֹ ֵ‬ ‫ֶשׁ ַה ִסּ ָבּה ְלעֹנֶשׁ זֶה ִהיא‪ִ ,‬משּׁוּם ֶשׁ ָ‬ ‫עוֹלם ִקוִּ ינוּ ָל ְך"‪ .‬הוּא‬ ‫ֶא ַמר ָשׁם‪ֵ " :‬מ ָ‬ ‫ֵאינֶנּוּ ָחשׁ ֶאת ַמה ֶשּׁנּ ֱ‬ ‫ֵאינֶנּוּ ְמ ַקוֶּה‪ִ ,‬משּׁוּם ֶשׁהוּא ַמ ְר ִגּישׁ ֶשׁיֵשׁ לוֹ ַהכֹּל ִמ ֶשּׁל ַע ְצמוֹ‪.‬‬ ‫ָחשׁ‪ֲ ,‬א ֶשׁר יֵשׁ לוֹ ָתּ ִמיד ֶאת ְמזוֹנוֹ ְל ָפנָיו‪,‬‬ ‫דּוֹמה ְלנ ָ‬ ‫אָדם ָכּזֶה ֶ‬ ‫ָ‬ ‫וְ ֵאין הוּא ַמ ְר ִגּישׁ צ ֶֹר ְך ְל ַב ֵקּשׁ‪ ,‬הוּא ַה ֵה ֶפ ְך ַהגָּמוּר ִמ ַמּה‬ ‫יתי ה'"‪.‬‬ ‫ישׁוּע ְת ָך ִקוִּ ִ‬ ‫הוֹרה ַי ֲעקֹב ְל ָדן " ִל ָ‬ ‫ֶשּׁ ָ‬ ‫מוֹדים"‪ִ ,‬משּׁוּם ֶשׁהוּא ֵאינוֹ ַמ ִכּיר‬ ‫אוֹמר " ִ‬ ‫ֵ‬ ‫ָחשׁ ֵאינֶנּוּ‬ ‫ַהנּ ָ‬ ‫נּוֹתנִ ים לוֹ‪ֶ ,‬שׁ ֵכּן ָכּל ַמה ֶשּׁיֵשׁ לוֹ הוּא ְבּ ַט ַעם ָע ָפר‪.‬‬ ‫טּוֹבה ֶשׁ ְ‬ ‫ַבּ ָ‬ ‫יך ְלהוֹדוֹת‪.‬‬ ‫הוּא ֵאינֶנּוּ ֵמ ִבין ַעל ָמה ָצ ִר ְ‬ ‫טוֹבה" )נ‪ ,‬כ(‬ ‫אַתּם ֲח ַשׁ ְב ֶתּם ָע ַלי ָר ָעה ֱאל ִֹקים ֲח ָשׁ ָבהּ ְל ָ‬ ‫"וְ ֶ‬ ‫ֵיהם ֶאת נִ ְפ ְלאוֹת‬ ‫אָדם ִל ְראוֹת ְבּ ֵעינ ֶ‬ ‫נוֹכ ִחים ְבּנֵי ָה ָ‬ ‫ְל ִע ִתּים ְ‬ ‫ָחה ָה ֶע ְליוֹנָה ַהנִּ ְס ֶתּ ֶרת ֵמ ֶהם ְבּ ַמ ְר ִבּית ַה ְפּ ָע ִמים‪,‬‬ ‫ַה ַה ְשׁגּ ָ‬ ‫ַח ִסים‬ ‫ֲליל ַעד ַכּ ָמּה ִק ְצ ֵרי ר ִֹאי ֵהם ֵאלּוּ ַה ִמּ ְתי ֲ‬ ‫וּמ ְב ִחינִ ים ַבּע ִ‬ ‫ַ‬ ‫יוֹד ִעים ַעד ַכּ ָמּה ַר ָבּה‬ ‫ֶאל ִמ ְק ֶרה ְמ ֻסיָּם ְכּ" ַרע"‪ְ ,‬בּעוֹד ֶשׁ ֵאינָם ְ‬ ‫לוּמה בּוֹ ַע ְצמוֹ‪.‬‬ ‫טּוֹבה ַה ְגּ ָ‬ ‫ַה ָ‬ ‫ֻג ָמאוֹת ְל ָכ ְך ִהיא ִשׁדּוּכוֹ ֶשׁל ַר ִבּי ְצ ִבי‬ ‫אַחת ִמן ַהדּ ְ‬ ‫ַ‬ ‫יבת‬ ‫ישׁ ַ‬ ‫בוּרה ִבּ ִ‬ ‫טוֹצ ִקי‪ֶ ,‬א ָחד ִמן ָה ֲא ָריוֹת ֶשׁ ַבּ ֲח ָ‬ ‫יס ְ‬ ‫ָאל ְ‬ ‫ְבּי ִ‬ ‫יבה‪ַ ,‬ר ִבּי ִשׁ ְמעוֹן ְשׁ ָקאפּ‪,‬‬ ‫יוֹתר ְלרֹאשׁ ַהיְ ִשׁ ָ‬ ‫וּמק ָֹרב ְבּ ֵ‬ ‫רוֹדנָא‪ְ ,‬‬ ‫ְגּ ְ‬ ‫וְ ַל ַמּ ְשׁ ִגּיח ַר ִבּי ְשׁלֹמֹה ָה ְר ָכּ ִבי‪.‬‬ ‫ָמים‬ ‫מוּבא ְבּ ֵס ֶפר " ְל ָע ְבדוֹ ְבּ ֵל ָבב ָשׁ ֵלם"‪ְ :‬בּיוֹם ִמן ַהיּ ִ‬ ‫וְ ָכ ְך ָ‬ ‫ֶח ָלה ַה ָבּחוּר ֶה ָחשׁוּב ְצ ִבי‪ְ ,‬בּ ַמ ֲח ַלת ַה ַשּׁ ֶח ֶפת‪ַ .‬שׁ ֶח ֶפת ִהנָּהּ‬ ‫נְ‬ ‫נוֹדע ָלהּ‬ ‫ֲדיִ ן לֹא ַ‬ ‫ָמים ע ַ‬ ‫אוֹתם י ִ‬ ‫וּב ָ‬ ‫יפה‪ְ ,‬‬ ‫ַמ ֲח ַלת ֵראוֹת ֲח ִר ָ‬ ‫קוּפה‪ְ .‬צ ִבי‬ ‫אַחר ְתּ ָ‬ ‫ַמ ְר ֵפּא‪ ,‬וְ ַר ִבּים ֵמ ֵאלּוּ ֶשׁ ָחלוּ ָבּהּ נִ ְפ ְטרוּ ְל ַ‬ ‫נוּחה‬ ‫רוֹפ ִאים‪ ,‬וְ ֵהם ִה ְמ ִליצוּ ֶשׁיִּ ַסּע ִל ְמ ָ‬ ‫ַר ָשׁא ִל ְדרֹשׁ ָבּ ְ‬ ‫ָסע ְלו ְ‬ ‫נַ‬ ‫ָסע‬ ‫אוֹטוֹבוֹצק‪ַ .‬עד ְמ ֵה ָרה נ ַ‬ ‫ְ‬ ‫ָרת ַה ַמּ ְר ֵפּא‬ ‫ֶשׁל ַכּ ָמּה ֳח ָד ִשׁים ָבּ ֲעי ַ‬ ‫מּוּדיו‬ ‫ְל ָשׁם‪ ,‬וְ ַכ ֲעבֹר ַכּ ָמּה ֳח ָד ִשׁים ִה ְת ַחזֵּק וְ ִה ְב ִריא‪ ,‬וְ ָשׁב ְל ִל ָ‬ ‫יבה‪ֲ ,‬א ֶשׁר ָדּ ֲאגוּ ִל ְב ִריאוּתוֹ ְבּ ֶמ ֶשׁ ְך ָכּל‬ ‫יבה‪ְ ,‬כּ ֶשׁ ְבּנֵי ַהיְ ִשׁ ָ‬ ‫ַבּיְ ִשׁ ָ‬


‫יחים ְל ַבל‬ ‫וּמ ְשׁ ִגּ ִ‬ ‫עוֹמ ִדים ַעל ַה ִמּ ְשׁ ָמר ַ‬ ‫ְ‬ ‫קוּפת ֵה ָע ְדרוּתוֹ‪,‬‬ ‫ְתּ ַ‬ ‫ַח ִלים ָכּ ִליל‪.‬‬ ‫יוֹתר ִמ ַדּי‪ַ ,‬עד ֶשׁיּ ְ‬ ‫אַמּץ ֵ‬ ‫יִ ְת ֵ‬ ‫הוֹצאוֹת ַהנּ ֶֹפשׁ ָבּ ֲעיָרוֹת‬ ‫יבה ָהיָה ְל ַמ ֵמּן ֶאת ָ‬ ‫ִמנְ ָהגָהּ ֶשׁל ַהיְ ִשׁ ָ‬ ‫ֻחד‪ ,‬אוֹ ַח ָלּ ִשׁים‬ ‫חוּרים ִמ ְצ ַטיְּ נִ ים ִבּ ְמי ָ‬ ‫רוֹז ְגנִ יק ְל ַב ִ‬ ‫לוּנָא אוֹ ְדּ ְ‬ ‫חוּרים‬ ‫אוֹתהּ ָשׁנָה ָהיוּ ַה ַבּ ִ‬ ‫גוּפם‪ִ .‬משּׁוּם ָכּ ְך ְבּ ָ‬ ‫ֻחד ְבּ ָ‬ ‫ְבּא ֶֹפן ְמי ָ‬ ‫יעה ֶשׁל‬ ‫הוֹצאוֹת ַהנְּ ִס ָ‬ ‫יבה ִתּ ְשׁ ַתּ ֵתּף ְבּ ָ‬ ‫ָעים ִכּי ַהיְ ִשׁ ָ‬ ‫ְמ ֻשׁ ְכנ ִ‬ ‫יבה‪ ,‬וְ ֵהן ִמשּׁוּם‬ ‫הבה"ח ְצ ִבי‪ֵ ,‬הן ִמשּׁוּם ֱהיוֹתוֹ ִמ ְמּצֻיְּ נֵי ַהיְ ִשׁ ָ‬ ‫יע‬ ‫הוֹד ַ‬ ‫אוֹתהּ ָשׁנָה ִ‬ ‫אוּלם ָדּא ָע ָקא ֶשׁ ְבּ ִדיּוּק ְבּ ָ‬ ‫ַמ ֲח ָלתוֹ ַה ָקּ ָשׁה‪ָ ,‬‬ ‫יבל ִהינְ ֶדּ'ס‪ֲ ,‬ח ָתנוֹ ֶשׁל ָה ַרב ִשׁ ְמעוֹן‬ ‫ַהגָּאוֹן ַר ִבּי ְשׁ ַרגָּא ַפיְ ְ‬ ‫נּוֹשׂא ְבּפ ַֹעל ָבּעֹל ַה ַכּ ְל ָכּ ִלי‬ ‫יבה וְ ַה ֵ‬ ‫אשׁי ַהיְ ִשׁ ָ‬ ‫ְשׁ ָקאפּ‪ֶ ,‬שׁ ָהיָה ֵמ ָר ֵ‬ ‫יבה ִהיא לֹא‬ ‫ֶשׁ ָלּהּ‪ֶ ,‬שׁ ֵמּ ֲח ַמת ַה ַמּ ָצּב ַה ַכּ ְל ָכּ ִלי ַה ָקּ ֶשׁה ֶשׁל ַהיְ ִשׁ ָ‬ ‫הוֹצאוֹת ְכּ ָלל‪.‬‬ ‫תּוּכל ְל ִה ְשׁ ַתּ ֵתּף ַבּ ָ‬ ‫ַ‬ ‫וּל ַה ְס ִבּיר לוֹ ֶאת‬ ‫חוּרים ִל ְלחֹץ ָע ָליו‪ְ ,‬‬ ‫גַּם ַכּ ֲא ֶשׁר נִ סּוּ ַה ַבּ ִ‬ ‫יבל ְל ֵה ָענוֹת ְל ַב ָקּ ָשׁ ָתם‪.‬‬ ‫ֲח ִשׁיבוּת ָה ִענְ יָן‪ ,‬לֹא יָכוֹל ָהיָה ַר ִבּי ַפיְ ְ‬ ‫אָמר‬ ‫יתי"‪ַ ,‬‬ ‫יבה ְכּ ָבר ָלוִ ִ‬ ‫" ָכּל ַמה ֶשּׁ ָיּכ ְֹל ִתּי ִל ְלווֹת ְל ַמ ַען ַהיְ ִשׁ ָ‬ ‫ָל ֶהם ְבּ ַצ ַער‪.‬‬ ‫נוֹתר‬ ‫אוֹתהּ ִס ָבּה‪ ,‬וְ ַ‬ ‫ָסע ְצ ִבי ְלנ ֶֹפשׁ ֵמ ָ‬ ‫גַּם ַבּ ָשּׁנָה ַה ָבּאָה לֹא נ ַ‬ ‫יה‪.‬‬ ‫נוּח ְמ ַעט ֵבּין ְכּ ָת ֶל ָ‬ ‫יבה‪ְ ,‬מ ַקוֶּה ָל ַ‬ ‫ַבּיְ ִשׁ ָ‬ ‫דּוּך ָחשׁוּב ְמאֹד‪ָ :‬מ ַרת‬ ‫ֻבּר בּוֹ נִ ְכ ָבּדוֹת ְבּ ִשׁ ְ‬ ‫אוֹתהּ ָשׁנָה דּ ַ‬ ‫ְבּ ָ‬ ‫רוֹד ִז'ינְ ְס ִקי רֹאשׁ‬ ‫אַב ָר ָהם ְצ ִבי ְגּ ְ‬ ‫ֵלאָה‪ִ ,‬בּתּוֹ ֶשׁל ַהגָּאוֹן ַר ִבּי ְ‬ ‫אָחיו ֶשׁל ַהגָּאוֹן ַר ִבּי ַחיִּ ים עוֹזֵר‬ ‫ילנָא‪ ,‬וְ ִ‬ ‫יילס ְבּוִ ְ‬ ‫אמ ְ‬ ‫יבת ָר ֵ‬ ‫יְ ִשׁ ַ‬ ‫רוֹד ִזי'נְ ְס ִקי‪.‬‬ ‫ְגּ ְ‬ ‫ָדוּע‪ַ ,‬לגָּאוֹן ַר ִבּי ַחיִּ ים עוֹזֵר לֹא ָהיוּ יְ ָל ִדים ִמ ְלּ ַבד ַבּת‬ ‫ַכּיּ ַ‬ ‫רוֹבים‬ ‫אָחיו ָהיוּ ְק ִ‬ ‫ַל ֵדי ִ‬ ‫יה‪ ,‬וְ י ְ‬ ‫ָמ ָ‬ ‫ידה ֶשׁנִ ְס ַתּ ְל ָקה ִבּ ְד ִמי י ֶ‬ ‫יְ ִח ָ‬ ‫אוּלם לֹא ַרק ֵמ ֲח ַמת ַהדּוֹד ַהגָּדוֹל ַר ָבּה ָהיְ ָתה‬ ‫ֵא ָליו ְמאֹד‪ָ ,‬‬ ‫ָדעוּ ִכּי‬ ‫ֻלּם י ְ‬ ‫דּוּך זֶה‪ֶ ,‬א ָלּא אַף ִמשּׁוּם ֶשׁכּ ָ‬ ‫ֲח ִשׁיבוּתוֹ ֶשׁל ִשׁ ְ‬ ‫דּוּך זֶה‪ ,‬יִ ְהיֶה ֶבּ ָע ִתיד ֶא ָחד‬ ‫ַה ָבּחוּר ַה ִמּ ְצ ַטיֵּן ֶשׁיִּ ְז ֶכּה ְבּ ִשׁ ְ‬ ‫יבה‪.‬‬ ‫אשׁי ַהיְ ִשׁ ָ‬ ‫ֵמ ָר ֵ‬ ‫דּוּך ָה ַל ְך וְ ִה ְת ַק ֵדּם ְל ִשׂ ְמ ַחת ֵלב ְשׁנֵי ַה ְצּ ָד ִדים‪ֶ ,‬א ָלּא‬ ‫ַה ִשּׁ ְ‬ ‫אַב ָר ָהם ְצ ִבי ַעל ַה ַשּׁ ֶח ֶפת ָבּהּ ָל ָקה‬ ‫ֶשׁ ְלּ ֶפ ַתע ָשׁ ַמע ַהגָּאוֹן ַר ִבּי ְ‬ ‫דּוּך‪ַ .‬הגָּאוֹן ַר ִבּי ַחיִּ ים‬ ‫יך ַבּ ִשּׁ ְ‬ ‫ַה ָבּחוּר‪ ,‬וְ ִה ְס ַתּ ֵפּק ַה ִאם ְל ַה ְמ ִשׁ ְ‬ ‫אוֹתם‬ ‫יבה ֶמה ָהיָה ְבּ ָ‬ ‫וּל ָב ֵרר ַבּיְ ִשׁ ָ‬ ‫יע ֶשׁיֵּשׁ ִל ְבדֹּק ְ‬ ‫עוֹזֵר ִה ְכ ִר ַ‬ ‫ימנֵי ֻח ְל ָשׁה‪ ,‬וְ ֵכן‪ַ ,‬ה ִאם נִ ְצ ַר ְך‬ ‫ָתיִ ם‪ַ :‬ה ִאם נִ ְכּרוּ ַבּ ָבּחוּר ִס ָ‬ ‫ְשׁנ ַ‬ ‫נוּחה?‪...‬‬ ‫ִלנְ ס ַֹע ִמ ַפּ ַעם ְל ַפ ַעם ִל ְמ ָ‬ ‫נוּחה ֵמאָז ֶה ֱח ִלים‪ֻ ,‬ה ְח ַלט‬ ‫ָסע אַף ַפּ ַעם ִל ְמ ָ‬ ‫ְכּ ֶשׁ ִה ְת ָבּ ֵרר ֶשׁלֹּא נ ַ‬ ‫דּוּך ְל ַמזָּל טוֹב‪...‬‬ ‫ִל ְגמֹר ֶאת ַה ִשּׁ ְ‬ ‫נוּחה‪,‬‬ ‫ָסע ִל ְמ ָ‬ ‫ֻב ָדּה ֶשׁלֹּא נ ַ‬ ‫ֻלּם‪ִ ,‬כּי ַדּוְ ָקא ָהע ְ‬ ‫אוֹ אָז ֵה ִבינוּ כּ ָ‬ ‫ֶשׁ ָהיְ ָתה נִ ְר ֵאית ְכּ ָד ָבר ַרע‪ִ ,‬היא ֶשׁ ָע ְמ ָדה לוֹ ְבּסוֹפוֹ ֶשׁל ָדּ ָבר‬ ‫וְ ִסיְּ ָעה לוֹ ְל ִה ָכּנֵס ְל ַביִ ת גָּדוֹל זֶה!‬ ‫ֲשׂה ְל ֶא ָחד‬ ‫נוֹלדוּ לוֹ ַכּ ָמּה יְ ָל ִדים וְ ַנע ָ‬ ‫ַר ִבּי ְצ ִבי ִה ְת ַח ֵתּן וְ אַף ְ‬ ‫נּוֹראָה נִ ְס ָפּה ִעם ָכּל‬ ‫יבה‪ֶ ,‬א ָלּא ֶשׁ ַבּ ִמּ ְל ָח ָמה ַה ָ‬ ‫אשׁי ַהיְ ִשׁ ָ‬ ‫ֵמ ָר ֵ‬ ‫הוֹרים הי"ד‪.‬‬ ‫וּט ִ‬ ‫דוֹשׁים ְ‬ ‫ִמ ְשׁ ַפּ ְחתּוֹ ְבּ ַמעֲלוֹת ְק ִ‬ ‫לעילוינשמת‬ ‫לעילוי‬ ‫נשמת‬

‫ר' משה‬

‫משה בן ר'‬ ‫ר' ב"ר‬ ‫מנחםמנדל‬ ‫מנחם‬ ‫מנדל‬ ‫שניצר‬ ‫שניצר‬ ‫תנצב"ה‬

‫לעילוי נשמת‬

‫ר' אלעזר יהודה‬ ‫בן הגאון הגדול‬ ‫ר' מרדכי לייב‬ ‫מן‬ ‫תנצב"ה‬

‫זְ ִמירוֹת ַשׁ ָבּת‬ ‫תּוֹך ַה ֵסּ ֶפר " ָמתוֹק ָהאוֹר" ַעל ַשׁ ָבּת‬ ‫ִמ ְ‬ ‫רוּתה ְליוֹם‬ ‫רוּסה‪ֲ ,‬ח ָ‬ ‫ֹשׁה ְבּ ִמ ְצוַת ַשׁ ָבּת ְגּ ָ‬ ‫תּוֹרת מ ֶ‬ ‫ַ‬ ‫" ִז ְכרוּ‬ ‫שׁ ָבּ ָצה"‬ ‫יה ְמ ֻ‬ ‫עוֹת ָ‬ ‫יעי ְכּ ַכ ָלּה ֵבין ֵר ֶ‬ ‫ַה ְשּׁ ִב ִ‬ ‫יט ִרי‬ ‫מוּבא ְבּ ַמ ֲחזוֹר וִ ְ‬ ‫יעי" ‪ְ -‬כּ ָבר ָ‬ ‫ִפּיּוּט זֶה ‪ָ " -‬כּל ְמ ַק ֵדּשׁ ְשׁ ִב ִ‬ ‫סוּדתוֹ ְבּ ַה ְר ֵרי ק ֶֹדשׁ וְ ָכל ִמ ָלּה‬ ‫וּמ ַח ְבּרוֹ ֶא ָחד ִמן ַה ַקּ ְדמוֹנִ ים‪ ,‬יְ ָ‬ ‫ְ‬ ‫בּוֹ ִהיא ק ֶֹדשׁ‪ ,‬וְ ַעל ֵכּן ִמ ְצוָה ָע ֵלינוּ ְל ָב ֲארוֹ‪ ,‬וְ ָכ ְך כּוֹ ֵתב ָה ַרב‬ ‫נטר ְבּ ִס ְפרוֹ "עוֹנֶג ַח ִיּים ַל ַשּׁ ָבּת"‪:‬‬ ‫ַח ִיּים ֶגּ ֶל ְר ֶ‬ ‫ֶא ַמר ַבּ ָפּסוּק ְבּ ָפ ָר ַשׁת ִכּי ִת ָשּׂא ) ְשׁמוֹת לא‪ ,‬טז‪-‬יח(‪" :‬וְ ָשׁ ְמרוּ‬ ‫נֱ‬ ‫ָפשׁ‪ .‬וַיִּ ֵתּן‬ ‫יעי ָשׁ ַבת וַיִּ נּ ַ‬ ‫וּביּוֹם ַה ְשּׁ ִב ִ‬ ‫ְבנֵי יִ ְשׂ ָר ֵאל ֶאת ַה ַשּׁ ָבּת‪ַ ...‬‬ ‫ֶאל מ ֶֹשׁה ְכּ ַכלֹּתוֹ ְל ַד ֵבּר ִאתּוֹ ְבּ ַהר ִסינַי"‪.‬‬ ‫תּוֹרה ֶאת ִענְ יַן ַה ַשּׁ ָבּת ‪" -‬וְ ָשׁ ְמרוּ ְבּנֵי יִ ְשׂ ָר ֵאל‬ ‫ָכּאן ָס ְמ ָכה ַה ָ‬ ‫תּוֹרה ‪" -‬וַיִּ ֵתּן ֶאל מ ֶֹשׁה ְכּ ַכלֹּתוֹ ְל ַד ֵבּר‬ ‫ֶאת ַה ַשׁ ָבּת"‪ְ ,‬ל ַמ ַתּן ָ‬ ‫יך ְל ָה ִבין ִענְ ָינָהּ ֶשׁל ְס ִמיכוּת זוֹ‪.‬‬ ‫ִאתּוֹ ְבּ ַהר ִסינַי"‪ ,‬וְ ָצ ִר ְ‬ ‫טּוּרים"‪ְ '" :‬כּ ַכלֹּתוֹ' ‪ְ -‬כּ ִתיב ָח ֵסר‪ַ ,‬מה ַכּ ָלּה‬ ‫ָכּ ַתב " ַבּ ַעל ַה ִ‬ ‫שּׁוּטים ַה ְמנוּיִ ן ִבּ ַ‬ ‫ישׁ ְעיָה אַף ַתּ ְל ִמיד ָח ָכם‬ ‫ְמ ֻק ֶשּׁ ֶטת ְבּכ"ד ִק ִ‬ ‫יך ִל ְהיוֹת ְמ ֻק ָשּׁט ְבּכ"ד ְס ָפ ִרים"‪.‬‬ ‫ָצ ִר ְ‬ ‫לוֹמר ְל ָך ֶשׁ ִענְ יָן ֶזה‬ ‫תּוֹרה? ַ‬ ‫דּוּע נִ ְס ְמ ָכה ָפּ ָר ַשׁת ַה ַשׁ ָבּת ְל ַמ ַתּן ָ‬ ‫ַמ ַ‬ ‫תּוֹרה ‪ -‬יֵשׁ ָלהּ‬ ‫ֶשׁל ִה ְת ַק ְשּׁטוּת בכ"ד ְס ָפ ִרים ‪ִ -‬מ ְצוַת ַתּ ְלמוּד ָ‬ ‫ֻחד‪ְ :‬בּיוֹם ַשׁ ַבּת ק ֶֹדשׁ‪" .‬זָכוֹר ֶאת יוֹם ַה ַשׁ ָבּת ְל ַק ְדּשׁוֹ"‬ ‫ְז ַמן ְמי ָ‬ ‫תּוֹרה!‬ ‫ ַבּ ָ‬‫אָמ ָרה ַשׁ ָבּת ִל ְפנֵי‬ ‫אוֹמר ַה ִמּ ְד ָרשׁ )ב"ר יא‪ ,‬ח(‪ְ " :‬‬ ‫ֵ‬ ‫ָכּ ְך‬ ‫ֻלּן יֵשׁ ֶבּן זוּג וְ ִלי ֵאין ֶבּן זוּג'‪.‬‬ ‫ַה ָקּ ָבּ"ה‪ִ ':‬רבּוֹנוֹ ֶשׁל עוֹ ָלם‪ְ ,‬לכ ָ‬ ‫ֵך'‪ .‬וְ ֵכיוָן ֶשׁ ָע ְמדוּ‬ ‫ֶסת יִ ְשׂ ָר ֵאל ִהיא ֶבּן זוּג ְ‬ ‫אָמר ָלהּ ַה ָקּ ָבּ"ה‪ְ ':‬כּנ ֶ‬ ‫ַ‬ ‫אָמר ָל ֶהם ַה ָקּ ָבּ"ה‪ִ ' :‬ז ְכרוּ ַה ָדּ ָבר‬ ‫יִ ְשׂ ָר ֵאל ִל ְפנֵי ַהר ִסינַי ַ‬ ‫ֵך'‪ַ .‬היְ נוּ ִדּ ְכ ִתיב‬ ‫ֶסת יִ ְשׂ ָר ֵאל ִהיא ֶבּן זוּג ְ‬ ‫אָמ ְר ִתּי ַל ַשּׁ ָבּת‪ְ :‬כּנ ֶ‬ ‫ֶשׁ ַ‬ ‫'זָכוֹר ֶאת יוֹם ַה ַשׁ ָבּת ְל ַק ְדּשׁוֹ'"‪.‬‬ ‫בוּע יֵשׁ ֶבּן זוּג‪ְ :‬ליוֹם ִראשׁוֹן ‪ -‬יוֹם ֵשׁנִ י‪,‬‬ ‫ְל ָכל ֶא ָחד ִמימוֹת ַה ָשּׁ ַ‬ ‫אָמר ַה ָקּ ָבּ"ה‪:‬‬ ‫וּל ַשׁ ָבּת ַ‬ ‫יעי‪ַ ,‬ל ֲח ִמ ִשּׁי ‪ִ -‬שׁ ִשּׁי‪ְ .‬‬ ‫ישׁי ‪ְ -‬ר ִב ִ‬ ‫ְליוֹם ְשׁ ִל ִ‬ ‫ֶעם יִ ְשׂ ָר ֵאל ְמ ֻח ָבּ ִרים‬ ‫ֵך"‪ .‬וְ ַהיְ נוּ‪ַ ,‬‬ ‫ֶסת יִ ְשׂ ָר ֵאל ִהיא ֶבּן זוּג ְ‬ ‫" ְכּנ ֶ‬ ‫תּוֹרה ְבּיוֹם זֶה‪ .‬וְ זֶהוּ‬ ‫יאַך? ‪ַ -‬על יְ ֵדי ִלמּוּד ַה ָ‬ ‫ֶאל ַה ַשׁ ָבּת‪ ,‬וְ ֵה ְ‬ ‫אָמר ַה ָקּ ָבּ"ה ְליִ ְשׂ ָר ֵאל ְבּ ַמ ַתּן ָ‬ ‫ֶשׁ ַ‬ ‫תּוֹרה‪' :‬זָכוֹר ֶאת יוֹם ַה ַשּׁ ָבּת‬ ‫ֶסת יִ ְשׂ ָר ֵאל ִהיא ֶבּן‬ ‫אָמ ְר ִתּי ַל ַשּׁ ָבּת ' ְכּנ ֶ‬ ‫ְל ַק ְדּשׁוֹ' ‪ִ -‬ז ְכרוּ ַמה ֶשּׁ ַ‬ ‫יכם " ְל ַק ְדּשׁוֹ"‪ְ ,‬ל ַק ֵדּשׁ ֶאת ַה ַשׁ ָבּת ַעליְ ֵדי ִלמּוּד‬ ‫ֲל ֶ‬ ‫ֵך'‪ֶ ,‬שׁע ֵ‬ ‫זוּג ְ‬ ‫תּוֹרה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫יטב ִדּ ְב ֵרי ַה ַפּיְּ ָטן‪:‬‬ ‫ֹאָרים ֵה ֵ‬ ‫ֵמ ַע ָתּה ְמב ִ‬ ‫ימ ַתי? " ְבּ ִמ ְצוַת‬ ‫תּוֹרה ֵא ָ‬ ‫משׁה" ‪ִ -‬מ ְצוַת ַתּ ְלמוּד ָ‬ ‫תּוֹרת ֶ‬ ‫" ִז ְכרוּ ַ‬ ‫ֻחד ִל ְגרוֹס ַבּתּוֹ ָרה‪.‬‬ ‫רוּסה" ‪ַ -‬שׁ ָבּת ִהיא ַה ְזּ ַמן ַה ְמי ָ‬ ‫ַשׁ ָבּת ְגּ ָ‬ ‫תּוֹרה ֻמ ְז ָכּר‬ ‫יעי" ‪ֶ -‬שׁ ִענְ יַן ַמ ַתּן ָ‬ ‫רוּתה ַבּיּוֹם ַה ְשּׁ ִב ִ‬ ‫וְ ָה ְראָיָה‪ֲ " :‬ח ָ‬ ‫ַחד ִעם ָפּ ָר ַשׁת "וְ ָשׁ ְמרוּ ְבּנֵי יִ ְשׂ ָר ֵאל ֶאת ַה ַשׁ ָבּת"‪.‬‬ ‫תּוֹרה י ַ‬ ‫ַבּ ָ‬ ‫יה ְמ ֻשׁ ָבּ ָצה"‪ֶ -‬שׁ ְבּ ָפ ָר ָשׁה זוֹ ְמ ֻשׁ ֶבּ ֶצת ַה' ַכּ ָלּה'‬ ‫עוֹת ָ‬ ‫" ְכּ ַכ ָלּה ֵבּין ֵר ֶ‬ ‫שּׁוּטים ‪ְ " -‬כּ ַכלֹּתוֹ"‪.‬‬ ‫ַה ְמ ֻק ֶשּׁ ֶטת ְבּכ"ד ִק ִ‬

‫לעילוי נשמת‬ ‫הילדה‬

‫חיה תהילה‬ ‫תנצב"ה‬

‫בת יצחק וסיגלית‬ ‫יבדלחט"א‬

‫בכל עניני הגליון נא לפנות למיכאל ‪0504-147001‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫לרפואת‬

‫דבורה‬ ‫בת‬ ‫הלנה‬

‫בתושח"י‬


‫הדלקת נרות‪61:83 :‬‬ ‫יציאת השבת‪61:83 :‬‬ ‫‪63:30‬‬ ‫רבינו תם‪:‬‬

‫יציאת השבת‪62:00 :‬‬ ‫רבנו תם‪62:91 :‬‬ ‫לרפואה‪ ,‬פרנסה‬ ‫והצלחה‪ :‬מ"א מיכאל‬ ‫וציפורה אחיאל‪ .‬מנשה‬ ‫ואורה אחיאל‪ .‬מרים בת‬ ‫גליה‪ .‬א"ה הדר בת נחמה‪.‬‬ ‫ברוך בן גורגיה‪ ,‬ליאורה‬ ‫שולמית בת חתון‪ .‬ירין‬ ‫אליה בן בטי‪ .‬אורטל חנה‬ ‫בת הדסה וב"ב‪ .‬פנינה בת‬ ‫שושנה וב"ב‪ .‬אפרת בת‬ ‫פנינה וב"ב‪ .‬אושרית בת‬ ‫פנינה וב"ב‪ .‬חן בת דליה‪.‬‬ ‫ירון שמעון בן שושנה‪.‬‬ ‫זוהר יעיש ובני ביתו‪.‬‬ ‫אשירה הודיה בת דבורה‪.‬‬ ‫נעמי בת חביבה‪ .‬רחל‬ ‫ובעלה וב"ב וצאציהם‪.‬‬ ‫יעקב בן לינדה‪ .‬משה‬ ‫שמואל בן זלדה וב"ב‪.‬‬ ‫זוהר יעיש וב"ב‪ .‬ויקי‬ ‫ויהודה יעיש‪ .‬יעקב בן‬ ‫רינה‪ .‬עדי בת רויה וב"ב‪.‬‬ ‫אסתר בת מזל‪.‬‬ ‫לזיווג הגון – תקוה בת‬ ‫גמאלה וב"ב‪ ,‬דורין בת‬ ‫שרה‪ ,‬אורטל בת ציפורה‪.‬‬ ‫שלומית בת אסתר‪ ,‬אסי בן‬ ‫שולמית ניצחונה‪ ,‬אוקסנה‬ ‫בת דורה‪.‬‬ ‫לעילוי‪-‬נשמת‪ :‬הרב‬ ‫עובדיה יוסף בן גורג'יה‪,‬‬ ‫הרב שמעון בן בחריה‪.‬‬ ‫מ"ס צדוק בן נור‪ ,‬מלכה‬ ‫בת אסתר‪ ,‬מזל בת דוד‬ ‫ובת שבע‪ .‬אברהם בן‬ ‫אלה‪ .‬רות בת נוסרת‪.‬‬ ‫ישעיהו בן יצחק‪ .‬יצחק בן‬ ‫עליזה‪ .‬אפרים בן רחל‪ .‬ר'‬ ‫שמעון בן סאסי סופיה‪,‬‬ ‫זוהרה טימסטית בת‬ ‫מרים‪ .‬שמעון בן זוהרה‪.‬‬ ‫אריה בן שרה זוהרה‪.‬‬ ‫אליהו מאיר בן סימי‪.‬‬ ‫יוסף בן אנגלינה‪ .‬רחמים‬ ‫בן צ'חלה‪ .‬בכור בן רחל‪.‬‬ ‫יריב בן גאולה‪ .‬טליה בת‬ ‫שרה‪ .‬סימי שמחה בת‬ ‫חנה‪ .‬אוסנת בתיה (אבלין)‬ ‫בת תקוה‪ .‬יוסף חיים בן‬ ‫סלחה‪ .‬שרה רדה בת‬ ‫סאלם‪ .‬ורדה בת שמחה‪.‬‬ ‫שמואל בן עליזה‪ .‬אהובה‬ ‫בת טובה‪ .‬עזרא בן פרחה‪.‬‬ ‫ישר משה בן צביה‪ .‬שלום‬ ‫סאלם בן שמעון‪ .‬סבח בן‬ ‫סלימה‪ .‬רועי בן צדוק‪.‬‬ ‫שלום מדמון בן דוד‪ .‬בת‬ ‫שבע בת ורדה‪ .‬אשר בן‬ ‫יחיא‪ .‬אוסנת בת מרים‪.‬‬ ‫יפת צבי בן יששכר‬ ‫אפרים‪ .‬ניסים בן מרים‬ ‫ואהרון‪ .‬אליהו בן חנה‬ ‫וכדורי‪ .‬נעמי בת יחיא‪.‬‬ ‫יחזקאל בן גורג'יי‪.‬‬

‫יעקב אבינו שומע כי בנו יוסף חי ושלם‪ ,‬ומיד יורד הוא למצרים על מנת לראותו‪ .‬פרעה שומע כי אביו של יוסף‬ ‫הגיע ומבקש לראותו ולשוחח עימו‪ .‬והנה‪ ,‬כאשר הגיע יעקב אבינו לביתו של פרעה‪ ,‬נבהל פרעה עד למאד‬ ‫ממראהו של יעקב ושאלו מיד‪" :‬כמה ימי שני חייך? – תגיד לי‪ ,‬בן כמה אתה? אתה ממש נראה זקן?"‪.‬‬ ‫יעקב אבינו מביט בפרעה ומשיב לו‪" :‬ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה מעט ורעים היו‪."...‬‬ ‫אומרים חז"ל כי יעקב נענש על כך שהתלונן לדרגתו ואמר כי חייו רעים ומעטים‪ .‬וכי ה' עושה לו רע?!‪...‬‬ ‫אך יותר מכך מגלים חז"ל שהקב"ה הקפיד על יעקב בדרגתו והענישו‪ :‬מדוע יש לך מראה זקן וקשה יום‪ ,‬אשר‬ ‫בגללו גרמת לפרעה לשאול בתמיהה בן כמה אתה?!‪ ...‬יהודי הנושא את שם ה' צריך להיות תמיד בשמחה‬ ‫ולהראות לסובבים כי כל מה שעובר עליו הוא מאת ה'‪ ,‬ולכן עליו להאיר פנים ולא להתלונן ולהראות שרע לו‪.‬‬ ‫כותב הזוהר הקדוש כי כאשר האדם נאנח ומתעצב בליבו – הוא מושך על עצמו דינים וצרות ח"ו‪ ,‬אך אם הינו‬ ‫שמח ומאיר פנים למרות הכל – הוא מושך על עצמו חסדים וישועות מאת ה' המתפאר בו‪.‬‬ ‫היה זה במוצאי החג‪ .‬אל מעונו של ר' דוד משה מטשורטקוב זי"ע‬ ‫הגיע יהודי עצוב ושבור לב‪" :‬רבי‪ ,‬מה אעשה? יש לי בקרוב‬ ‫משפט קשה בבית המשפט‪ ,‬וכל חיי נתונים בסכנה‪ ,‬יברך אותי‬ ‫הרב שיעשה לי נס"‪ ,‬אמר בדאגה וצער‪.‬‬ ‫פנה אליו הרבי ואמר לו‪" :‬אספר לך סיפור שהיה בתקופת‬ ‫הבעש"ט הקדוש והוא יענה על תשובתך ויגלה לך יסוד עצום‬ ‫לחיים‪" :‬היה זה בעיצומו של יום הכיפורים‪ .‬הבעש"ט וכל בני‬ ‫קהילתו העתירו בתחינה וברחמים לפני הבורא שיכפר להם על‬ ‫עוונותיהם ויחתמם לשנה טובה ומוצלחת‪ .‬הם שאגו מקירות‬ ‫ליבם וזעקו לבורא למחילה‪ ,‬סליחה וכפרה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬בשעה טובה ומוצלחת עברו את צום יום כיפור בהצלחה‪,‬‬ ‫ויצאו לברך ברכת הלבנה בשמחה‪ .‬הקהל הרב יצא מחוץ לבית‪-‬‬ ‫הכנסת‪ ,‬אך הלבנה לא נראתה ברקיע‪ .‬מיד כשראה זאת הבעש"ט הקדוש הצטער הוא מאד בליבו והבין הוא כי‬ ‫אין זה סימן טוב משמיים‪ ,‬אלא רמז הוא כי תפילותיהם ביום הכיפורים לא התקבלו‪.‬‬ ‫אולם החסידים אשר לא ידעו מכך מאומה‪ ,‬ראו שהלבנה לא נראית‪ ,‬והחליטו בינתיים לפתוח בריקודים ומעגלים‪,‬‬ ‫תוך כדי הודיה והלל לה' שכיפר להם על כל עוונותיהם ביום כיפור וחתם אותם לשנה טובה‪.‬‬ ‫הכל רקדו בשמחה ובצהלה מתוך חיות ואושר‪ ,‬למרות שהיו עדיין מחוסרי אכילה‪ .‬השמחה הלכה וגדלה‪ ,‬עד כדי‬ ‫כך שאף הבעש"ט הקדוש בעצמו הצטרף עימם לריקודים‪ .‬והנה‪ ,‬בעודם רוקדים בדבקות לה'‪ ,‬התגלתה הלבנה‬ ‫ונראתה לעין כל‪ .‬מיד נעמדו כולם והחלו לברך בכוונה ובשמחה אדירה‪.‬‬ ‫בסיום הברכה גילה הבעש"ט הקדוש למקורביו ואמר‪" :‬דעו לכם‪ ,‬כי תחילה סימנו לנו משמיים שתפילותינו ביום‬ ‫הכיפורים לא התקבלו ומי יודע איזו שנה תהא לנו‪ .‬מיד כשראיתי זאת ניסיתי לפעול כל מיני פעולות לביטול‬ ‫הגזירה‪ ,‬אך לפתע ראיתי כי כאשר ראו משמיים את השמחה הפורצת והריקודים הגועשים של החסידים ‪ -‬מיד‬ ‫החליטו משמיים לבטל את הגזירה ולהביא לנו שנה טובה‪ ,‬וכסימן לכך התגלתה מיד הלבנה"‪.‬‬ ‫עצר האדמו"ר ר' דוד את דבריו ופנה ליהודי השבור והעצוב‪" :‬לימד אותנו הבעש"ט כי אף אם יהודי נמצא חלילה‬ ‫במצוקה ובצרה הגדולה ביותר בעולם‪ ,‬אם יתחזק הוא להיות בשמחה וריקודים מתוך תמימות ואמונה בה'‬ ‫שיעזרהו ‪ -‬אזי וודאי הוא שבאותו רגע ששרוי הוא בשמחה זוכה הוא לפעול ישועות‪ ,‬ממש כפי שפעלו החסידים‬ ‫ישועות‪ ,‬טרם הצליח הבעש"ט הקדוש לפועלם"‪" .‬על כן"‪ ,‬סיים הרב ואמר לו‪" ,‬עצתי‪ ,‬שתצטרף כעת למתפללים‬ ‫הרוקדים פה עתה מחוץ לבית הכנסת בסיום החג‪ ,‬ועל ידי שמחתך בתמימות לה'‪ ,‬וודאי תראה ישועות גלויות"‪.‬‬ ‫כתב רבנו בחיי‪" :‬החסיד – צהלתו בפניו‪ ,‬ודאגתו בליבו"‪ ,‬זהו הסוד שגילה הבעש"ט‪ :‬גם אם בלבך מקוננות‬ ‫צרות וקשיים‪ ,‬המשך להאיר פנים ולשמוח‪ ,‬ובזכות כך תפעל בעצמך ישועות גדולות שיבטלו כל גזירה בעולם!‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫האם מותר לכבות שריפה בשבת?‬ ‫‪ )1‬שריפה שפרצה בבית בשבת ח"ו – אם‬ ‫יש חשש לסכנת נפשות‪ ,‬כגון שיש בבית‬ ‫ילדים קטנים או זקנים תשושים – מותר‬ ‫לכבות בעצמו את האש‪ ,‬וכן מותר‬ ‫להתקשר ל'מכבי אש'‪ ,‬אע"פ שעושה בכך‬ ‫חילול שבת‪ ,‬מפני שאין דבר העומד בפני‬ ‫פיקוח נפש‪.‬‬ ‫אומנם‪ ,‬אם אין בשריפה זו חשש של פיקוח‬ ‫נפש‪ ,‬כגון שאין אנשים בבית – אסור‬ ‫לכבות את האש ישירות בידיו‪ ,‬אף אם‬ ‫השריפה יכולה לגרום לו הפסד ממון‪ ,‬אלא‬ ‫שיכול לכבות את האש ע"י 'גרמא'‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬בצורה עקיפה ולא ישירה‪ ,‬כגון‪:‬‬ ‫שיניח שקיות ודליי מים לפני האש‪ ,‬שכאשר‬ ‫תגיע האש לשקיות והדלי הם יכבוה‪.‬‬ ‫אומנם‪ ,‬אין לומר לגוי בשבת שיבוא‬ ‫לכבות את האש‪ ,‬מפני שכיוון שאדם בהול‬ ‫להציל את ממונו‪ ,‬יבוא הוא לכבות בעצמו‬ ‫ואסור‪ ,‬אך מותר לומר לגוי בצורה עקיפה‪:‬‬ ‫"כל המכבה את השריפה‪ ,‬אינו מפסיד"‪,‬‬ ‫(כלומר‪ ,‬שיקבל על כך שכר אחר השבת)‪.‬‬ ‫ורק כשהשריפה עומדת לשרוף ספרי קודש‬ ‫מותר לומר לגוי בפירוש שיכבה‪ ,‬מפני ביזיון‬

‫תחליף לתעניות וצומות‬ ‫‪ .1‬כותב הרמח"ל‪ :‬ישנם אנשים המכפרים‬ ‫על עוונותיהם בצומות ומקוואות קרים‪" ,‬אם‬ ‫תכבוש כעסך הלא טוב מ‪ 10111-‬תעניות!"‪.‬‬ ‫‪ .2‬כותב ה'טהרת קודש'‪" :‬המקפיד לענות‬ ‫'אמן יהא שמיה רבא' כדת וכהלכה‪" ,‬בטוח‬ ‫אני בשמו הגדול והנורא בלי ספק‪ 0‬שיהא לו‬ ‫תיקון נפש גמור יותר מכמה אלפי תעניות"‪.‬‬ ‫‪ .3‬אומר ה'מדרש תנחומא'‪" :‬העמל וטורח‬ ‫להכנת הבית והמאכלים לכבוד שבת קודש –‬ ‫חשוב הדבר ועדיף יותר מ‪ 10111 -‬תעניות!"‪.‬‬

‫כתבי הקודש‪.‬‬ ‫ולהלכה למעשה‪ :‬פסק מרן הרב עובדיה זצ"ל‬ ‫כי בימינו שרגילים להניח מיכלי גז סמוך‬ ‫לבתי המגורים‪ ,‬ואם תתרחש דליקה ח"ו‪,‬‬ ‫יכולה היא להתפשט ולהגיע לבלוני הגז‬ ‫שיתפוצצו ויסכנו חיי אדם‪ ,‬על כן מותר‬ ‫לקרוא מיד למכבי אש‪ 0‬מפני שיש בכך‬ ‫פיקוח נפש וסכנת חיי אדם‪.‬‬ ‫***‬ ‫פתיחת מים חמים שבברז‬ ‫‪ )2‬מותר לפתוח את המים החמים שבברז‬ ‫‪ .4‬כותב הגאון מווילנא באגרתו‪" :‬אדם החוסם שהוחמו על ידי דוד שמש‪ ,‬כגון לשטיפת‬ ‫את פיו מדיבורי לשון הרע על הזולת – הקב"ה הכלים וכדומה‪.‬‬ ‫ואף כשעל ידי פתיחת המים החמים שבברז‬ ‫מכפר לו על כל עוונותיו – "וזהו יותר מכל‬ ‫נכנסים מים צוננים ל'דוד שמש' ומתחממים‬ ‫התעניתים והסיגופים"!‪.‬‬ ‫בשבת – מותר להמשיך ולהשתמש במים‬ ‫‪ .5‬כותב רבי צדוק הכהן מלובלין‪ :‬האוכל‬ ‫מסעודת פדיון הבן‪ ,‬שווה במעלתו ל‪-‬פד' (‪ )48‬חמים אלו לשטיפת ידיו‪ ,‬פניו ורגליו‪.‬‬ ‫***‬ ‫תעניות"‪.‬‬ ‫רחצת גופו בשבת‬ ‫‪ .6‬כותב הרמח"ל בשם האר"י הקדוש‪ :‬מעלתו‬ ‫‪ )3‬מי שרגיל להתרחץ כל גופו מידי יום‪ ,‬ואם‬ ‫של אדם השומע חרפתו ושותק – גדולה יותר‬ ‫לא יתרחץ בשבת כל גופו יצטער מאד‬ ‫ממעלתו של אדם אשר צם ‪ 7111‬תעניות!‪.‬‬ ‫‪ .7‬כותב ר' חיים פלאג'י‪ :‬המקפיד לומר 'שירת (ואינו יכול להמתין למוצ"ש) – מותר לו‬ ‫להתרחץ במים שהוחמו טרם השבת‪ ,‬רק‬ ‫הים' בשמחה ובניגון – נמחלים עוונותיו‪.‬‬ ‫מהספר 'עצה ותושיה' – ‪13-5717074‬‬ ‫שיזהר שלא יסחוט את שערותיו‪.‬‬

‫***‬ ‫ותב ה'ברכי יוסף (סי' קעט‪ 0‬שיורי ברכה)‪:‬‬ ‫פתיחת גגון עגלה בשבת‬ ‫"אדם המסופק האם לעשות דבר מסוים או‬ ‫‪ )2‬אין לפרוס סדין על לול או עריסה של‬ ‫גברים או תנ‬ ‫להמנע ממנו – יפתח חומש‬ ‫יקרים"‪,‬ך ובפסוקבואו ואגלה לכם סוד‪ :‬זה הטבע שלה‪ .‬כך ברא‬ ‫משפחתי בשעה מאוחרת‪.‬‬ ‫שמעון ואשתו ויקי חזרו מאירוע‬ ‫תינוק בשבת‪ ,‬בכדי להגן עליו מהחמה או‬ ‫העולה בראש הדף נמצאת‬ ‫התשובהאומרים רבותינו בגמרא כי האשה קשה לפיוס‪ ,‬מפני‬ ‫אותה ה'‪ ,‬וכך‬ ‫והנה‪ ,‬כל הנסיעה שמעון שם לב כי אשתו ויקי יושבת בשקט עם‬ ‫מפני הזבובים‪ ,‬אלא אם כן היה פרוס טפח‬ ‫לשאלתו"‪.‬‬ ‫שכך נבראה‪ ,‬על כן‪ ,‬כאשר היא פורקת היא מוציאה זאת בצרורות‪.‬‬ ‫פרצוף חמוץ‪" .‬מה קרה ויקי?"‪ ,‬הוא שואל‪" .‬כלום"‪ ,‬היא אומרת‬ ‫מהסדין טרם השבת‪.‬‬ ‫* במסכת חולין מובא (צה‪0‬ב)‪" :‬שמואל בדיק‬ ‫לא שאנו מסכימים עם צורה זו של פריקה‪ ,‬אך ראשית באים אנו‬ ‫ומסובבת את הפרצוף לכיוון החלון‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬בעגלת תינוק אשר יש עליה סככה‬ ‫בספרא"‪ 0‬וביארו המפרשים שהיה פותח חומש‬ ‫ומשקה‬ ‫של אוכל‬ ‫שקית‬ ‫לחתוך‬ ‫מותר‬ ‫תכונה זאת‪.‬‬ ‫למחוק‬ ‫יכולה‬ ‫אינה‬ ‫לומר לגברים היקרים כי היא‬ ‫"נו תגידי מה קרה?"‪" .‬מה זה משנה‪ ,‬גם ככה אתה אף פעם לא‬ ‫הנמתחת ומתקפלת – יש מי שאומר‬ ‫ומוצא בפסוק שנזמן לו רמז כיצד לנהוג‪.‬‬ ‫בשבת‪ ,‬כגון חלב‪ ,‬בין ביד ובין בכלי‪ ,‬אומנם‬ ‫לכן‪ ,‬ברגע שזה קורה – תהיה חכם‪ ,‬אל תיפגע או תתעצבן ותחזיר‬ ‫אני לא יודע על מה את‬ ‫פגיעה‪" .‬‬ ‫תשתנה!"‪ ,‬היא קובעת מתוך‬ ‫שמאחר‬ ‫שמותר למותחה ולפורסה בשבת‪,‬‬ ‫לסוכות‬ ‫בדרשות‬ ‫ל‬ ‫"‬ ‫זצ‬ ‫סופר‬ ‫ם‬ ‫"‬ ‫החת‬ ‫וכתב‬ ‫*‬ ‫המחמיר לפתוח בקבוקים לפני שבת יבורך‪.‬‬ ‫מדברת‪ ,‬נו תגידי לי"‪ .‬ואז היא פותחת את פיה ופורקת עליו ‪ 0‬טון אש‪ ,‬זו טעות חמורה‪ .‬תבין‪ ,‬היא רק צריכה לפרוק כי זהו טבעה‪.‬‬ ‫שהיא קבועה בעגלה ועשויה לשם כך‪,‬‬ ‫(דף נב)‪ :‬כאשר נמצא האדם בספק‪ 0‬ימצא‬ ‫אתה יודע מה אתה צריך לעשות?‪...‬‬ ‫ככה‬ ‫!‬ ‫?‬ ‫מתבייש‬ ‫כדלתאיך אתה‬ ‫טענות‪" :‬‬ ‫של‬ ‫לאעל צירה‬ ‫המסתובבת‬ ‫נחשבת‬ ‫פתרונו בפרשת השבוע‪.‬‬ ‫נוהגים שלא לומר פרק 'במה מדליקין'‬ ‫פשוט וקל – לתפוס מחסה‪ .‬לשתוק ולא‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫כהן‬ ‫'‬ ‫הזוג‬ ‫עם‬ ‫כשדיברנו‬ ‫עליי‬ ‫צחקת‬ ‫שמותר לפותחה‪.‬‬ ‫בשבת חנוכה‪ ,‬כיוון ששמנים האסורים לנר‬ ‫להגיב‪ .‬היא לא באמת באה להוכיח אותך‬ ‫יומיים‬ ‫לי‬ ‫שלוקח‬ ‫להם‬ ‫מספר‬ ‫כאלו האוסרים לפתות גגון זה‪.‬‬ ‫אתהגם‬ ‫מהישנם‬ ‫אך‬ ‫שבת מותרים בחנוכה‪ ,‬לכן יאמרו רק את‬ ‫‪."...‬אש‪ ,‬אתה רק‬ ‫תשיב‬ ‫אם‬ ‫‪.‬‬ ‫לתשובותיך‬ ‫ומצפה‬ ‫תמיד‬ ‫אתה‬ ‫מזה‬ ‫וחוץ‬ ‫‪.‬‬ ‫הבית‬ ‫את‬ ‫לנקות‬ ‫לכן‪ ,‬הנכון הוא שיפתח לפני השבת‬ ‫הסיום‪" :‬אמר ר' אלעזר‬ ‫וכפי שמסופר על ה'חוות יאיר'‪ 0‬ששמו היה תסבך את העניין‪ ,‬ובמקום***לתת לכך להסתיים‬ ‫זוכר‬ ‫רים שלך‪.‬‬ ‫החב‬ ‫ליד‬ ‫עליי‬ ‫צוחק‬ ‫אתהיוכל‬ ‫העגלה‪ ,‬כך‬ ‫מגגון‬ ‫טפח'‬ ‫של '‬ ‫שיעור‬ ‫כאבה‪,‬‬ ‫את‬ ‫לפרוק‬ ‫לה‬ ‫שעזרת‬ ‫י‬ ‫"‬ ‫ע‬ ‫בקלות‬ ‫צביקה' לפני‬ ‫לפתוחשל '‬ ‫באירוע‬ ‫מה אמרת לי‬ ‫ולהוסיף‪.‬‬ ‫בשבת‬ ‫יאיר ושם זקנתו היתה חווה‪ 0‬וכשהתעורר לו‬ ‫הבדלה או נר חנוכה?‬ ‫‪.‬‬ ‫אדיר‬ ‫ס‬ ‫הר‬ ‫ו‬ ‫גדול‬ ‫לפירוד‬ ‫גורם‬ ‫אתה‬ ‫ליד**אמא שלך והאחים‬ ‫שנתיים?!‪ ...‬ואיך *‬ ‫ספק איך לקרוא לספרו‪ 0‬קראוהו לתורה ועלה ‪ )6‬במוצ"ש – אם מבדיל על היין בבית‬ ‫שזה‬ ‫הבא‬ ‫ברגע‬ ‫‪.‬‬ ‫זה‬ ‫את‬ ‫תבדוק‬ ‫‪,‬‬ ‫יקר‬ ‫גבר‬ ‫בשבת‬ ‫סתימה‬ ‫פתיחת‬ ‫חנוכה שנה שעברה סיפרת‬ ‫שלך במסיבת‬ ‫וקרא את הפסוק‪" :‬ויקרא שמם חוות יאיר"‪.‬‬ ‫הכנסת‪ :‬ידליקו תחילה נר חנוכה ואח"כ‬ ‫כי‬ ‫תראה‬ ‫והנה‬ ‫‪,‬‬ ‫יב‬ ‫תג‬ ‫ואל‬ ‫מחסה‬ ‫תפוס‬ ‫‪,‬‬ ‫יקרה‬ ‫כך‬ ‫בשבת‬ ‫סתימה‬ ‫בו‬ ‫שנעשתה‬ ‫‪)3‬‬ ‫וכך‬ ‫‪,‬‬ ‫‪"...‬‬ ‫כפפות‬ ‫עם‬ ‫כלים‬ ‫כיורשוטפת‬ ‫שאני‬ ‫‪ )2‬אומר ר' חיים מוולאז'ין בספרו 'כתר ראש'‪ :‬יבדילו‪ ,‬כדי לאחר צאת השבת‪ ,‬אך אם לא‬ ‫בצרורות‬ ‫פצצה‬ ‫את הה‬ ‫סיימה‬ ‫עצה לדעת מהי עצת התורה כשיש ספקות‪0‬כאשר היא‬ ‫המשיכה ויקי בהתקפה על בעלה‪.‬‬ ‫נרות‪ ,‬חנוכה‬ ‫ידליקו‬ ‫הכנסת –‬ ‫בבית‬ ‫מבדילים‬ ‫אותה‪:‬‬ ‫דקות ותשאל‬ ‫אחר כמה‬ ‫אליה‬ ‫שמח!‬ ‫חנוכה‬ ‫תתקבל‪.‬‬ ‫קדיש‬ ‫שמעון המסכן‪ ,‬היה פשוט המום‪ .‬הוא דוקא בעיות ולבטים‪ :‬המתלבט מה לעשות‪ 0‬כיצדתבואאחר‬ ‫שהמים – אסור‬ ‫מספר‪ ...‬מה בא לך לאכול לארוחת ערב?"‪...‬‬ ‫לשתות חם?‬ ‫בכלל "בא‬ ‫לך יקדיש‬ ‫לעשות‪-‬‬ ‫האםהוא‬ ‫לעשות‪0‬ומתי‬ ‫שהאירוע המשפחתי היה מאד טוב ומאד כיף‪,‬‬ ‫הרגיש‬ ‫שאינו‬ ‫אדם‬ ‫)‬ ‫‪6‬‬ ‫במה‬ ‫'‬ ‫פרק‬ ‫לומר‬ ‫שלא‬ ‫נוהגים‬ ‫וללא‬ ‫לשמה‬ ‫בתורה‬ ‫יעסוק‬ ‫בהם‬ ‫דקות‬ ‫ותראה איך היא עונה לך וחוזרת לדבר איתך ולחיות איתך בשמחה‬ ‫צחק עליה?!‪ ..‬חס ושלום‪ ,‬הוא רק סיפר לזוג כהן כמה את‬ ‫הלילה‪,‬‬ ‫עתיד‬ ‫רגע‪,‬ולא‬ ‫חנוכה‬ ‫מדליק נר‬ ‫בדבר‬ ‫כאילומכן‬ ‫ולאומיד לאחר‬ ‫זרות‪0‬‬ ‫מחשבות‬ ‫להדליקהטחת‬ ‫רק מקודם‬ ‫אבל‬ ‫דקות‪.‬‬ ‫לפני כמה‬ ‫יהרהרכלום‬ ‫לא קרה‬ ‫אותו‪,‬‬ ‫משקיעה בבית‪ ,‬עד כדי כך שלקח לך יומיים לנקות‬ ‫החלה שידלק‬ ‫בחנוכיה שמן‬ ‫שבת יש‬ ‫למריבה‪.‬רואה נר חנוכה‬ ‫עליו ‪ -‬אם‬ ‫מדליקים‬ ‫שזהוואף‬ ‫אלאזהו‬ ‫הראשונה –‬ ‫בדעתו‬ ‫‪0‬‬ ‫המסופק‬ ‫תיכנס‬ ‫לא‪ ,‬אל‬ ‫טבעה‬ ‫ללא רסן?!‪...‬‬ ‫וכפי שיעלהבי‬ ‫בהתקפה בצרורות על כל‬ ‫לתתאך היא‬ ‫עלייך‪.‬‬ ‫בערבלצחוק‬ ‫בא‬ ‫למעלה משעה‪ ,‬לפחות עד חצי שעה אחר‬ ‫ברכות‪:‬‬ ‫מברך ב'‬ ‫להדלקה‬ ‫שעה‬ ‫תוך חצי‬ ‫במשך שנים‪.‬הדבר‬ ‫ולוקחים‬ ‫רבים‪,‬טועים‬ ‫גברים‬ ‫לעבור‪.‬‬ ‫תפוס מחסה‪ ,‬תחייך ותן לזה‬ ‫הפעמים שהרגישה שהוא פגע בה‬ ‫צאת הכוכבים (בת"א עד ‪ ,)71:71‬כדי שלא‬ ‫הראשון‬ ‫ובלילה‬ ‫ניסים‪.‬‬ ‫ושעשה‬ ‫חנוכה‬ ‫"‪ .‬ומשיביםלהדליק‬ ‫התורה‬ ‫את עצת‬ ‫לעשותו‪" 0‬כי זוהי‬ ‫חלילה‪.‬‬ ‫ברוגז‬ ‫אפילו‬ ‫עושים‬ ‫בחזרהנרואז‬ ‫ללב‬ ‫הדברים‬ ‫הנכוןמבעלה‬ ‫מכירים את התופעה‪ ,‬כאשר האשה מרגישה שבורה‬ ‫אף 'שהחיינו'‪( .‬אול"צ ח"ד‪ ,‬רעו')‬ ‫תהא ברכתו לבטלה‪.‬‬ ‫ותושיה'‬ ‫מהספר ' עצה‬ ‫‬‫אף‪-‬האשה תהיה חכמה‪ ,‬למרות שזה טבעה לא תפציץ‬ ‫אמת‪ ,‬כי‬ ‫העצות כל‬ ‫בצרורות את‬ ‫בעקבות דבר מסוים ואז היא פורקת עליו‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬את הנרות‬ ‫על כן‪ ,‬אין להדליק בערב שבת‬ ‫אותו בטענות וביקורות‪ ,‬אלא תאמר לו רק מה מפריע לה כרגע‪.‬‬ ‫תלונותיה של השנים האחרונות‪...‬‬


‫הוא המשיך ללמוד בשמחה עצומה‪ ,‬למרות‬ ‫היה זה בחג הסוכות בשנה שעברה‪.‬‬ ‫שהמשיכו לבזות אותו ולהשפילו‪.‬‬ ‫מרן ר' חיים קנייבסקי שליט"א‪ ,‬קפץ‬ ‫הנושא הלך וגעש‪ ,‬ולרבנים לא היתה ברירה‬ ‫משמחה באמצע לימודו‪ ,‬ואמר לנכדו‪:‬‬ ‫והם קראו להורי הבחור ואמרו להם כי הם‬ ‫"הנה הסוד איך לזכות לגילוי אליהו‬ ‫נאלצים להוציא את הבחור מהישיבה‬ ‫הנביא"‪ ,‬ואז פתח את הגמרא במסכת‬ ‫לתקופה‪ ,‬עד שתדעך האש בישיבה‪.‬‬ ‫'כלה רבתי' (סוף פרק ה')‪" ,‬אמר אבא‬ ‫ההורים זעמו על ההחלטה‪ ,‬וידעו כי בנם הינו‬ ‫אליהו (הנביא) זכור לטוב‪ :‬לעולם אין‬ ‫תורה מתפרשת אלא למי שאינו קפדן‪ .‬צדיק וטהור שלא פגע באיש מעולם‪.‬‬ ‫ההנהלה קראה לבחור ושאלה אותו האם‬ ‫ואף אני איני נגלה אלא למי שאינו‬ ‫עשה את אותה פעולה‪" .‬אומר רק משפט‬ ‫קפדן‪ .‬אשרי מי שפגש באליהו הנביא‬ ‫וישב עמו‪ ,‬שמובטח לו שהוא בן העולם אחד"‪ ,‬אמר הוא בהרכנת ראש‪" ,‬מעולם לא‬ ‫הבא"‪,‬זו העצה‪ :‬לא להקפיד על הבריות‪ ,‬עשיתי זאת‪ ,‬וכעת אשתוק ולא אדבר יותר"‪.‬‬ ‫"מדוע אתה שותק?"‪ ,‬פנו אליו הוריו‪" ,‬תאמר‬ ‫אלא לחיות עימהם בנחת!‪.‬‬ ‫לרבנים שאלו המצאות וכך תישאר בישיבה"‪.‬‬ ‫סיפר הרב משה צורן שליט"א מעשה‬ ‫מדהים שהגיע לפתחו בימים אלו‪ ,‬אותו אך הבחור השיב בדמעות‪" :‬אבא‪ ,‬אמא‪ ,‬הרי‬ ‫אתם יודעים שזוהי המצאה אחת גדולה‪.‬‬ ‫מספר רב קהילה באמריקה‪" :‬בקהילה‬ ‫שלנו בארה"ב‪ ,‬ישנה משפחה חשובה‬ ‫ומיוחדת אשר כולה תורה וחסד‪.‬‬ ‫אב המשפחה מכהן כר"מ (רב מורה)‬ ‫באחת הישיבות בארה"ב‪ ,‬והאם אף היא‬ ‫מחנכת דגולה וידועה‪ ,‬כשבנוסף‪ ,‬הם‬ ‫הקימו יחד גמ"ח ומעשי חסד רבים‪ ,‬אף‬ ‫מחוץ לארה"ב‪.‬‬ ‫גם הילדים במשפחה זכו כולם לצמוח‬ ‫כבני תורה‪ ,‬צדיקים ויראי ה'‪ ,‬אשר כל‬ ‫רואיהם שיבחום כי הם זרע ברך ה'‪.‬‬ ‫אחד הבנים הלומד בישיבה גדולה‬ ‫ומפורסמת בארה"ב‪ ,‬היה הבולט‬ ‫בהצלחתו‪ .‬הוא ישב ולמד בהתמדה‬ ‫אך אני מקבל על עצמי לשתוק ולא להוכיח‬ ‫רבה ובהתלהבות עצומה‪ ,‬כשכל חבריו‬ ‫את צדקתי‪ ,‬מפני שאם אעשה זאת‪ ,‬אני יודע‬ ‫ורבניו שיבחוהו ללא הרף על מידותיו‬ ‫שהדבר יגרום למחלוקת ובלגן גדול בישיבה‪,‬‬ ‫המיוחדות‪ ,‬על הארת פניו לכל אדם‪,‬‬ ‫על כן‪ ,‬אני מקבל על עצמי לשתוק‪ ,‬ובוטח‬ ‫ושמירת פיו ולשונו מכל משמר‪ ,‬והכל‬ ‫אני בה' שלא יעזוב אותי"‪.‬‬ ‫מתוך ענוה ובריחה מהכבוד‪.‬‬ ‫אך למרבה הצער‪ ,‬מספר בחורים‬ ‫הבחור הוצא מהישיבה מתוך קבלת רצון ה'‬ ‫באהבה‪ .‬היתה זו שתיקה עצומה לבן אנוש‪.‬‬ ‫מהשיעור שלו בישיבה קינאו בו מאד‬ ‫וכאב להם בראותו בחור טוב ומוצלח‪,‬‬ ‫מעלילים על בחור צדיק ומתמיד שהינו בחור‬ ‫על כן החליטו להוציא עליו שם רע‪,‬‬ ‫רע‪ ,‬אך הוא מחייך ושמח‪ ,‬כשמעניין אותו רק‬ ‫ולהראות לכולם שאינו בחור טוב כמו‬ ‫להמשיך ללמוד ולא משנה איפה‪.‬‬ ‫שכולם חושבים‪ .‬הם החלו לספר לכל‬ ‫לאחר מספר שבועות הוא חזר לישיבה‪.‬‬ ‫בחור בישיבה על מעשה רע שעשה‬ ‫הבחורים הביטו בו בצורה שלילית‪ ,‬אך הלה‬ ‫אותו בחור‪ ,‬וכי הינו מעמיד פנים כבחור לא התייחס ורק ישב ללמוד במרץ ושמחה‬ ‫טוב‪ ,‬אך הינו נוכל גדול‪.‬‬ ‫כפולה מכפי שהיה עד היום‪.‬‬ ‫"אני וכל רבני הישיבה"‪ ,‬מספר רב‬ ‫והנה הגיעה תקופת השידוכין‪ .‬הבחור חיפש‬ ‫הקהילה‪" ,‬ידענו בצורה ברורה שזו‬ ‫כלה צדיקה ובעלת מידות‪ ,‬אך למרבה הצער‬ ‫עלילת שקר אשר לא היתה ולא‬ ‫כל משפחה ששמעה על העלילה‪ ,‬ירדה מהר‬ ‫נבראה‪ ,‬בעוד הבחור המצוין שומע את‬ ‫מההצעה והמשיכה הלאה‪.‬‬ ‫הדיבורים כנגדו ושותק‪.‬‬ ‫כך עברו חודשים ואף שנים!‪ ,‬כשהמצב תקוע‪.‬‬

‫הבחור לא התרגש כלל‪ ,‬אלא‬ ‫המשיך ללמוד בשמחה ולהאיר פנים‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬יום אחד נכנס ת"ח גדול הידוע‬ ‫בארה"ב כעשיר גדול וביקש מראש‬ ‫הישיבה חתן השקוע בלימודו המעוטר‬ ‫במידות טובות לבתו הצדקנית והחכמה‪.‬‬ ‫ראש הישיבה לא חשב פעמיים והציע את‬ ‫הבחור המוצלח‪ .‬הוא ידע שכל מה שאמרו‬ ‫עליו היה שקר גס‪.‬‬ ‫הת"ח התפעל מאד מהבחור‪ ,‬אך מהר‬ ‫מאד שמע אף על העלילה של הבחור‪.‬‬ ‫"אמור נא לי בכנות"‪ ,‬פנה אל הבחור‪,‬‬ ‫"האם עשית את המעשה הזה?"‪.‬‬ ‫הבחור הביט בעיניו ואמר לו‪" :‬הנני נקי‬ ‫לחלוטין מכל רע‪ ,‬אך יותר מזה לא אפרט‪,‬‬ ‫בכדי לא לגרום לאש בישיבה‪ .‬בוטח אני‬ ‫בה' שכאשר תגיע הזיווג שלי‪ ,‬היא תאמין‬ ‫לי בלא לפרט את המעשה"‪.‬‬ ‫הת"ח התפעל מאד מהבחור‪ ,‬ולאחר ימים‬ ‫בודדים הבחור התארס עם בתו המהוללה‪.‬‬ ‫החתונה נערכה לפני כחודשיים‪ ,‬בחודש‬ ‫תשרי התשע"ז‪ ,‬כשהוא בן ‪.32‬‬ ‫שנים של עיכוב נגמרו‪ ,‬ובפרט שבאותה‬ ‫ישיבה נוהגים להתחתן בגיל מוקדם‬ ‫בהרבה מהגיל שהתחתן‪.‬‬ ‫אך זה לא נגמר‪ ...‬דעו לכם‪ ,‬כי כל חברי‬ ‫השיעור שלו שהעלילו עליו את הסיפור‬ ‫הנורא נותרו בישיבה וכבר שנים שהם לא‬ ‫מצאו את זיווגם‪ .‬לא מדובר במספר קטן‬ ‫של בחורים‪ ,‬אלא בעשרות בחורים‬ ‫תקועים בשידוכין – תופעה יוצאת דופן!‪.‬‬ ‫רק ‪ 4‬בחורים מהשיעור התחתנו לפני כמה‬ ‫שנים‪ ,‬אך הם לא השתתפו בהכפשה‪.‬‬ ‫כל חברי השיעור ידעו כי הם תקועים רק‬ ‫בגלל הצער הרב שגרמו לאותו בחור‪.‬‬ ‫הם עלו לביתו ביום החתונה‪ ,‬עשרות‬ ‫בחורים ובכו בפניו שיסלח להם כדי שלא‬ ‫יתקעו כל ימיהם רווקים‪.‬‬ ‫החתן אמר להם בפה מלא כי הוא מוחל‬ ‫לכולם‪ ,‬ואז לחץ את ידיו של כל בחור‪,‬‬ ‫הכל פתחו בריקוד סוער ורווי דמעות‬ ‫בחדרו של הבחור‪ ,‬ולסיום ביקשו סליחה‬ ‫מהוריו של הבחור שסבלו אף הם רבות‪.‬‬ ‫ומאז תשרי התשע"ז ועד ר"ח כסלו‬ ‫האחרון התארסו ‪ 11‬בחורים‪ ,‬כשרבים‬ ‫נמצאים לפני שלב סגירת אירוסין‪.‬‬ ‫שמעו לי"‪ ,‬חותם הרב‪" ,‬יש דין ויש דיין‪ .‬ה'‬ ‫לא עוזב את הנרדף ומעניש את הרודף!"‪.‬‬

‫הבחור הצדיק והלמדן שהתעלם מהשם הרע שקראו עליו כל חברי שיעורו‪ ,‬שתק מתוך אמונה‬ ‫שה' נמצא עמו ולא עוזב אותו‪ ,‬ובינתיים המשיך ללמוד בהתמדה כאילו לא אירע מאומה – ראה בחוש את ישועת ה' כיצד‬ ‫‪ https://telegram.me/Publications_MM‬מבית של ת"ח ועשירים‪ ,‬בעוד חבריו לא התארסו שנים עד שביקשו את סליחתו‪.‬‬ ‫זכה בכלה צדיקה‬


‫את התשובה‪" :‬אמרו נא לי‪ ,‬כשהאמא‬ ‫לפני זמן קצר‪ ,‬הודיעה המדינה כי החל‬ ‫מה‪ 1.1..117 -‬למניינם‪ ,‬המדינה תפתח עומדת מול הנרות בערב שבת‪ ,‬וכשהאבא‬ ‫מתפלל במשך היום‪ ,‬על מי הם מתפללים‬ ‫קופת חיסכון לכל ילד בישראל‪ ,‬בו היא‬ ‫יותר ועל מי הם בוכים? האם על הילד הטוב‬ ‫תפקיד לתוכו סכום קטן של כסף מידי‬ ‫והמוצלח שעושה להם נחת רוח או על הילד‬ ‫חודש‪ ,‬כך שכאשר יגיע ב"ה לגיל ‪-11‬‬ ‫יוכל הוא 'להתחיל' את חייו בצורה טובה‪ .‬המתקשה בלימודים עם ההתנהגות הלא‬ ‫טובה שגורם להם צער?‪ ...‬וודאי שהם‬ ‫כעת‪ ,‬כל אשר נותר להורים הוא רק‬ ‫לבחור היכן לפתוח את תוכנית החיסכון ‪ -‬מתפללים על הילד עם הקושי‪ .‬עליו הם‬ ‫שופכים דמעות ומתחננים לה' שיושיעם‪.‬‬ ‫האם בבנק או בקופת גמל‪ .‬ובכן‪ ,‬חברים‬ ‫יקרים‪ ,‬לאחר התייעצות רחבת היקף עם לכן‪ ,‬הילד הזה גדל "והיה כעץ שתול על‬ ‫מומחים גדולים ומיוחדים המבינים היטיב‬ ‫בתחום‪ ,‬החלטנו לחשוף בפניכם את הסוד‬ ‫ היכן הכי כדאי להשקיע‪:‬‬‫כשנשאל מרן הרב חיים קנייבסקי שליט"א‬ ‫ע"י הורים רבים היכן להשקיע בכדי לזכות‬ ‫לילדים מוצלחים‪ ,‬הוא השיב‪" :‬אין כל‬ ‫עצה המועילה להצלחת הילדים‪ ,‬חוץ‬ ‫מדבר אחד‪ ,‬והוא‪' :‬תפילה‪ ,‬והרבה‬ ‫תפילה'‪ .‬רק אם יקדישו ההורים זמן בכל‬ ‫יום להתפלל להצלחת הילדים‪ ,‬הם יראו‬ ‫פירות"‪ .‬ואף כאשר הגיע הגאון הגדול‪ ,‬ר'‬ ‫אריה מילט שליט"א אל הרב קנייבסקי‬ ‫פלגי מים" ‪ -‬פלגי מים של דמעות‪ ,‬פלגי מים‬ ‫עם ספר סגולות שחיבר‪ ,‬בו כתובות‬ ‫סגולות להצלחה בחינוך הילדים‪ ,‬השיב לו של תפילות ‪ -‬לכן‪ ,‬בהמשך החיים הוא‬ ‫הרב קנייבסקי ואמר‪" :‬הסגולה הכי גדולה מתהפך ונעשה טוב יותר מכל אחיו‪ ,‬בעוד‬ ‫והכי טובה שמבטיחה ילדים טובים‪ ,‬היא האח המוצלח שכמעט ולא התפללו עליו‪,‬‬ ‫לא ינק תפילות ודמעות להצלחתו‪ ,‬ולכן‬ ‫התפילה‪ ,‬להתפלל עליהם תמיד"‪.‬‬ ‫פעמים רבות שמתהפך בהמשך חייו ואף‬ ‫"באחד הימים"‪ ,‬מספר הרה"ג חזקיהו‬ ‫מישקובסקי שליט"א‪" ,‬שח לי אחד מגדולי יורד לעתים מהדרך‪.‬‬ ‫כי הכל תלוי בתפילה על הילד!‪.‬‬ ‫הדור ואמר לי‪' :‬שנים רבות אני מתבונן‬ ‫וכן דרש האדמו"ר מביאלא שליט"א ואמר‪:‬‬ ‫ותמה‪ ,‬מדוע הרבה פעמים רואים ילד‬ ‫"אמת שכל הורה חייב לרשום את ילדיו‬ ‫שבצעירותו היה ילד טוב והצליח‬ ‫בלימודים‪ ,‬לפתע כאשר מגיע לגיל מסוים למוסדות תורניים טובים‪ ,‬לחנך אותו בחינוך‬ ‫טוב ואף להוות לו דוגמא אישית טובה ‪ -‬אך‬ ‫הוא מתהפך לגמרי ואף יורד מהדרך‪,‬‬ ‫כל אלו הם רק בגדר ההשתדלות‪ ,‬אבל הלא‬ ‫ומאידך גיסא‪ ,‬פעמים רבות ראיתי בחיי‬ ‫ילדים שהיו חלשים בלימודים והתנהגותם התוצאות תלויות רק בסיעיתא דשמיא‪,‬‬ ‫ועזרה משמיים מקבלים רק על ידי תפילה‪.‬‬ ‫לא היתה מעודדת‪ ,‬ולפתע‪ ,‬כאשר גדלו‬ ‫והתבגרו נעשו מוצלחים והגיעו לגדולות?‪ .‬ובפרט בדורנו שפיתויי הרחוב גדולים‪,‬‬ ‫לזכות בילדים טובים זה ממש נס גלוי‪ ,‬וכדי‬ ‫שנים רבות ראיתי תופעה זו ולא הבנתי‬ ‫מדוע זה קורה‪ ,‬אך כיום אני יודע בוודאות לזכות לנס ‪ -‬צריך תפילות בלי סוף!"‪.‬‬ ‫מדוע זה קורה‪ ,‬אך כיום אני יודע‬ ‫בוודאות את התשובה‪" :‬אמרו נא לי‪,‬‬ ‫העלון מוקדש לבריאות‪ ,‬הצלחה‪ ,‬פרנסה‪ :‬עזרי בן‬ ‫כשהאמא עומדת מול הנרות בערב‬ ‫לאה‪ ,‬מרים בת גאולה‪ ,‬דוד בן רינה שעיו‪ ,‬אורה בת‬ ‫לשמור על‬ ‫משתדלים‬ ‫שרבים‬ ‫‪,‬‬ ‫בדורנו‬ ‫ובפרט‬ ‫גמילה‪ ,‬אבשלום בן ויולט‪ ,‬יואב חי אברהם ב"ב‬ ‫שבת‬ ‫הפיתויים‪ ,‬משה בן‬ ‫דני בן כוכבה‬ ‫רוקח וב‬ ‫ילדיהם‪ ,‬ניסים‬ ‫וצאצאיו‬ ‫הגדולים‬ ‫טוב"‪,‬ב‪,‬אך‬ ‫ולחנכם‬ ‫לילה וב"ב‪.‬‬ ‫הרחוב הפילו ל"ע רבים‪ .‬היום‪ ,‬לגדל‬ ‫של‬ ‫לזיווג הגון‪ :‬אביגיל בת גילה‪ ,‬הילה בת גילה‪ ,‬אלעד בן‬ ‫ילדים טובים זה ממש נס גלוי‪ ,‬וכדי לזכות‬ ‫אסתר‪ ,‬תהילה ודוד בני נחמה‪ ,‬ידידיה בן נחמה‪.‬‬ ‫תפילות בלי סוף!"‪.‬‬ ‫צריך‬ ‫בת יחיא‪.‬‬ ‫לנסנ‪-:‬נעמי‬ ‫לע"‬

‫סיפר הרה"צ הרב שלום הרוש שליט"א‪:‬‬ ‫"שבת אחת הייתי ב'אומן' בציונו של ר'‬ ‫נחמן מברסלב‪ .‬והנה‪ ,‬אני שומע אברך‬ ‫האומר תהילים בניגון מעורר ומיוחד עד‬ ‫מאד‪ ,‬שהסיח דעתי מרוב התפעלות‪.‬‬ ‫לאחר כמה דקות הוא ניגש אליי ואמר לי‪:‬‬ ‫"הרב הרוש‪ ,‬יש לי הכרת הטוב גדולה‬ ‫אליך"‪" .‬מדוע?"‪ ,‬שאלתי‪ ,‬והלה השיב‪:‬‬ ‫"לפני ‪ 11‬שנה‪ ,‬טרם היו לי ילדים שמעתי‬ ‫את הדיסק שלך בו לימדת שיש לכל הורה‬ ‫לפתוח קופת חיסכון לילדיהם ולהניח בה‬ ‫כמה שיותר ספרי תהילים‪ ,‬תפילות ובקשות‪.‬‬ ‫קופת חיסכון זו תגרום לשמירה והצלחה‬ ‫לילדים‪ ,‬תתן להם חשק בעבודת ה' ורצון‬ ‫להצליח‪ .‬והנה‪ ,‬לפני ‪ 11‬שנה נולד לי בני‬ ‫הבכור‪ ,‬ומאז התחלתי לקיים זאת בפשיטות‬ ‫ותמימות על כל ילדיי ‪ -‬בכל ליל שבת אני‬ ‫קורא את כל ספר התהילים לזכותם‪ ,‬ובכל‬ ‫יום בשבוע אני קורא 'תיקון הכללי' על‬ ‫ילדיי ומוסיף תפילה אישית על כל ילד וילד‪.‬‬ ‫בסיום אני מבקש מה' שמזמורי התהילים‬ ‫שקראתי יעטפו את ילדיי וישמרו עליהם‬ ‫מכל רע"‪ .‬ואז הוא עצר ואמר לי‪" :‬ומה אומר‬ ‫לך כבוד הרב‪ ,‬אני מרגיש סיעייתא דשמיא‬ ‫מעל הטבע ‪ -‬אני רואה כי למרות שבסביבה‬ ‫של ילדיי ישנם דברים מקולקלים ושליליים‪,‬‬ ‫הילדים שלי ב"ה שמורים מדברים רעים‪,‬‬ ‫ואף יותר מכך‪ ,‬יש להם משיכה לקדושה‪:‬‬ ‫הבן הראשון כבר סיים מרצונו כמה מסכתות‬ ‫קטנות עד גיל ‪ !7‬והילד השני הינו מצטיין‬ ‫בתלמוד תורה‪ ,"..‬וכך סיפר שרואה סיעייתא‬ ‫דשמיא על כל ילד"‪.‬‬ ‫וכבר אמר הרבי מבעלז‪" :‬מי שאינו מרטיב‬ ‫את עיניו בדמעות חמות ג' פעמים ביום‪ ,‬איני‬ ‫מבין איך יכול לראות נחת והצלחה מבניו"‪.‬‬ ‫הורים יקרים‪ ,‬חייבים לפתוח קופת חיסכון‬ ‫לילדים ולהניח בה כמה שיותר תפילות‬ ‫ובקשות‪ ,‬ספרי תהילים ודמעות‪ ,‬אשר ילוו‬ ‫את הילדים כל החיים וישמרו עליהם ויעוררו‬ ‫אותם ללכת בדרך ה' תמיד‪.‬‬

‫חשבון בנק הדואר‬

‫‪222-387-22‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫מספר סניף ‪000‬‬


‫בס"ד‬

‫ליון לכל בית יהודי | בנשיאות הרה”צ שלום ארוש שליט”א | פרשת ויחי‬

‫הג‬

‫בפרשת השבוע מגלה לנו יעקב אבינו‬ ‫את סוד הגאולה‪ .‬והוא ממש נשמע‬ ‫כמתחנן אל בניו‪" :‬שמעו אל ישראל‬ ‫אביכם"‪ .‬כאב שאומר לבנו‪' :‬בני היקר‪,‬‬ ‫כדאי לך מאוד לשמוע לי‪ ,‬כל ההצלחה‬ ‫שאומר לך'‪ .‬אם כן‬ ‫ַ‬ ‫שלך תלויה במה‬ ‫כדאי לנו מאוד להקשיב לישראל‬ ‫סבא‪ ,‬המושלם שבאבות‪ ,‬ולשמוע מה‬ ‫המסר שלו‪.‬‬ ‫ומה המסר של יעקב לבניו? המסר‬ ‫הוא‪" :‬האספו"‪" ,‬היקבצו" – החזיקו‬ ‫את עצמכם ביחד בשלום ובאהבה‪,‬‬ ‫כמובא במדרש‪" :‬ציווה אותן על‬ ‫המחלוקת‪ ,‬אמר להם תהיו כולכם‬ ‫אסיפה אחת‪ ...‬נעשו בני ישראל אגודה‬ ‫אחת – התקינו עצמכם לגאולה"‪ .‬זה‬ ‫כל הסוד‪ :‬ככל שתהיו מאוחדים כך‬ ‫אתם קרובים לגאולה‪.‬‬ ‫'מי שיקשיב לי – יזכה לגאולה'‪ ,‬אומר‬ ‫להם יעקב‪' ,‬ומי שלא ישים לבו לדברים‬ ‫ויחזיק במחלוקת – הוא ירחיק את קץ‬ ‫הגאולה‪ .‬וכשיגיע הזמן לגאול את עם‬ ‫ישראל‪ ,‬ישנן רק שתי אפשרויות‪ :‬או‬ ‫שכולם יהיו מאוחדים בלי מחלוקת‪,‬‬ ‫או שרק אלה שמחזיקים בשלום‬ ‫ואהבה יחיו וכל בעלי המחלוקת ימותו‬ ‫ואז תבוא הגאולה'‪ .‬לבעלי מחלוקת‬ ‫ולנגררים אחריהם אין חלק בגאולה‪.‬‬ ‫אין להם שום קשר עם הגאולה‪.‬‬ ‫השואה הראשונה‬ ‫ואכן נתבונן מה היה בסוף גלות‬ ‫מצריים‪ .‬הרי כל עם ישראל כל כך‬ ‫סבלו והתענו‪ ,‬לכאורה היה מגיע‬ ‫לכולם להיגאל כמו שכתוב‪" :‬שמחנו‬ ‫כימות עיניתנו"‪ .‬ובפרט באחרית‬ ‫הגלות‪ ,‬בזמן המכות‪ ,‬שכבר התחיל‬ ‫להתנוצץ אור הגאולה‪ ,‬שאז ראו כל‬ ‫עם ישראל גילוי שכינה מופלא מאין‬ ‫כמותו‪ .‬נסו לחשוב לעצמכם איך היה‬ ‫נראה יהודי בזמן המכות‪ .‬נסו להיכנס‬ ‫'לתוך הנעליים' שלו‪ .‬תחשבו שאתם‬ ‫הולכים ברחוב וכל המצרים מתחננים‬ ‫אליכם לטיפת מים ומוכנים לשלם‬ ‫כמה שרק תירצו‪ .‬אתם כבר חופשיים‬ ‫מעבודה‪ .‬לכם יש מים לרוויה וכסף‬ ‫בשפע‪ ,‬ולמצרים רק דם‪ .‬וכן בשאר‬ ‫המכות‪ :‬המצרים מתגרדים מהכינים‬ ‫ועל היהודי יש שמירה מיוחדת‬ ‫מהצפרדעים ומהכינים ומהערוב‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫| טז' טב‬ ‫ת תשע”ז (‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪ | )1‬ג‬

‫מי יזכה לגאולה‬

‫'איך זה יכול להיות שהגואל משבט‬ ‫ומהדבר ועוד‪ .‬המצרי סובל‪ ,‬והיהודי‬ ‫לוי‪ ,‬הרי יעקב אמר לא יסור שבט‬ ‫מתבונן בחסדי ה'‪ ,‬והולך ברחוב‬ ‫מיהודה?' ומן הסתם היו להם עוד‬ ‫בגאווה יהודית אמתית‪' ,‬מנופח'‬ ‫סברות וכתבו על כך ספרים שלמים‬ ‫כמו טווס‪' :‬אני מהעם הנבחר‪ ,‬ויש‬ ‫ועלונים וקונטרסים‪ .‬כי כשיצר הרע‬ ‫לי שמירה עליונה‪ ,‬ואני רואה מראות‬ ‫ותאוות המחלוקת מתלבשת באדם‬ ‫אלוקים וגילוי שכינה'‪.‬‬ ‫הוא מוצא סברות וראיות והצדקות‬ ‫מן הסתם עם ישראל התעלו בזמן‬ ‫מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים‪,‬‬ ‫זה לדרגות והשגות גבוהות ביותר‪.‬‬ ‫והוא יוצא לחלוק על הצדיקים וסוחף‬ ‫אם כן מה מאוד יש להשתומם על כך‬ ‫אחריו אנשים ומשכנע אותם שהם‬ ‫שבמכת חושך מתו‬ ‫מצווה‬ ‫עושים‬ ‫שמונים אחוז מעם‬ ‫יהודי יכול לראות‬ ‫גדולה‪.‬‬ ‫ארבעה‬ ‫ישראל!‬

‫ניסים ונפלאות גילוי שכינה‬

‫מתוך כל חמישה!‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫ללמוד‬ ‫אלוקות‪,‬‬ ‫וגילוי‬ ‫ורק אחד מחמישה‬ ‫שתאוות המחלוקת‬ ‫שרד וחי! זה מחריד ולהעמיק ולהיות למדן –אם והניצחון‪ ,‬ובפרט‬ ‫מאוד לחשוב על כך‪.‬‬ ‫על‬ ‫המחלוקת‬ ‫המידות‬ ‫על‬ ‫עבודה‬ ‫לו‬ ‫אין‬ ‫והדברים אומרים‬ ‫הצדיק‪ ,‬מביאה את‬ ‫דרשני‪ :‬על מה שלו ועל התאוות שלו‪ ,‬לא האדם לעיוות נורא‬ ‫ולמה? על מה עשה‬ ‫והשכל מתעקם לו‪,‬‬ ‫ר"ל!‬ ‫בגאולה‬ ‫חלק‬ ‫לו‬ ‫יהיה‬ ‫ה' ככה? איזה פסול‬ ‫ולכן חשבו שמכיוון‬ ‫וחטא מצא הקב"ה‬ ‫נגמר‬ ‫שהשעבוד‬ ‫מיליונים‬ ‫באותם‬ ‫והם כבר אדונים במצריים והארץ‬ ‫שבגללם הרג אותם ולא ראו את‬ ‫פורייה וטובה‪ ,‬מה יש להם לחפש‬ ‫הגאולה?‬ ‫בארץ רחוקה וללכת אל הלא נודע‪,‬‬ ‫ונגאלתי‬ ‫ליעקב‬ ‫הקשבתי‬ ‫ולכן לא רצו לצאת‪ .‬ומה סופם של כל‬ ‫אך על פי דברי יעקב אבינו זה מובן‪.‬‬ ‫אותם 'מחפשי אמת' החולקים על‬ ‫יעקב אמר שהגאולה תלויה באחדות‬ ‫הצדיקים? כולם מתו במכת חושך!‬ ‫ושלום‪ .‬והזהיר את בני ישראל על‬ ‫מיליונים חלקו על משה – מיליונים‬ ‫כך‪" :‬האספו! היקבצו!" מי ששמע‬ ‫מתו‪ .‬זה לא עניין של כמות‪ ,‬זה עניין‬ ‫ליעקב אבינו ועבד על עצמו להתרחק‬ ‫של חוק רוחני‪ ,‬זו הצוואה שגילה יעקב‬ ‫מהמחלוקת – ניצל ונגאל; אבל כל‬ ‫אבינו לפני פטירתו‪ ,‬שרק מי שאוחז‬ ‫אלה שהיו בעלי מחלוקת – מתו ולא‬ ‫בשלום ובאהבה עם כל עם ישראל‬ ‫ראו את הגאולה‪.‬‬ ‫– רק לו יש חלק בגאולה; ומי שגורם‬ ‫לפירוד ולמחלוקת – לא יכול להיגאל‬ ‫ובאמת‪ ,‬האוחז במחלוקת הוא מת‪ ,‬כי‬ ‫והוא בן מוות ר"ל‪.‬‬ ‫'מחֹלקת' אותיות 'חלק מת'‪ .‬הוא כבר‬ ‫מת‪ ,‬ומה שהקב"ה הרג אותם במכת‬ ‫מכת החושך של דורנו‬ ‫חושך זה בבחינת 'בית ָחרּוב החרבת'‪,‬‬ ‫והדברים הנוראים צריכים לזעזע כל‬ ‫'אנשים הרוגים הרגת'‪ .‬כי רש"י אומר‬ ‫אחד ואחד‪ :‬יהודי יכול לראות ניסים‬ ‫שבמכת חושך מתו כל אותם אלה‬ ‫ונפלאות גילוי שכינה וגילוי אלוקות‪,‬‬ ‫שלא היו רוצים לצאת‪ .‬ויש להבין‪:‬‬ ‫הבנֹות‪,‬‬ ‫ללכת לשיעורי תורה ולהבין ָ‬ ‫האם זה הגיוני שעבדים במצריים‬ ‫ללמוד ולהעמיק ולהיות למדן – אבל‬ ‫לא ירצו לצאת מהשעבוד ומהחושך‬ ‫אם אין לו עבודה עצמית על המידות‬ ‫העצום? מה פירוש שלא רצו לצאת?‬ ‫שלו ועל התאוות שלו‪ ,‬ובפרט על‬ ‫אלא שהיו בהם 'למדנים' ו'בעלי‬ ‫השגה והבנה' שחלקו על משה רבינו‬ ‫מכל מיני סברות‪ .‬היו כאלה שאמרו‪:‬‬ ‫'איך זה יכול להיות שאנו נגאלים‪ ,‬הרי‬ ‫עוד חסרות מאה ותשעים שנה?' ולכן‬ ‫חלקו על משה‪ .‬ויש כאלה שאמרו‪:‬‬

‫תאוות המחלוקת – הוא ימות לא יהיה‬ ‫לו חלק בגאולה ר"ל!‬ ‫הגאולה הראשונה היא הדוגמא‬ ‫לגאולה האחרונה‪ .‬גם היום אנו‬ ‫נמצאים בפתחה של הגאולה‪ ,‬וה' חפץ‬ ‫לגאול את עם ישראל; אך היום אין לנו‬

‫ל‬ ‫יון ‪502‬‬

‫ניסים וגילוי שכינה‪ ,‬אלא כולנו בחושך‬ ‫גדול ועצום מאוד‪ .‬אנו ממש בזמן מכת‬ ‫חושך שהייתה המכה האחרונה לפני‬ ‫גאולת מצריים‪ .‬בדורנו אין בית אשר‬ ‫אין שם מתים ברוחניות ובגשמיות‪:‬‬ ‫אם זה ילדים שנופלים מהדרך‬ ‫ומתים ברוחניות; אם זה המכשירים‬ ‫הטמאים שנכנסים לכל פינה ולכל‬ ‫חוג‪ ,‬גם לחוגים השמורים ביותר;‬ ‫אם זה המחלות הקשות שמתגברות‬ ‫מיום ליום ומפילות חללים; ואם זה‬ ‫עיכובי הזיווגים והבתים והמשפחות‬ ‫המתפוררים בחוסר שלום בית‬ ‫ובגירושין; ואם זה מחלות הנפש‬ ‫הקשות ר"ל‪.‬‬ ‫כל אחד רואה וכל אחד מרגיש את‬ ‫החושך באיזושהי צורה‪ .‬החושך‬ ‫נוגע בכל אחד‪ .‬וכל אחד חייב הרבה‬ ‫עבודה עצמית לצאת מהחושך ולזכות‬ ‫לאור הגאולה‪ ,‬שלא יצטרכו 'להיפטר‬ ‫ממנו' לפני הגאולה‪ ,‬שהוא לא יהיה‬ ‫זה שיגרום לעיכוב ביאת המשיח‪ .‬כי‬ ‫הגאולה בוודאי תבוא‪ ,‬השאלה היא‬ ‫למי יהיה חלק בגאולה‪ .‬אם אתה רוצה‬ ‫באמת חלק בגאולה‪ ,‬תראה להחזיק‬ ‫בשלום ובאהבה עם כל עם ישראל‪,‬‬ ‫תהיה מחובר עם כל יהודי‪ .‬תתרחק‬ ‫בתכלית הריחוק מלשמוע רע וכל שכן‬ ‫מלדבר רע על מי שיהיה בעולם‪ .‬מה זה‬ ‫עניינך? חסר לך חושך בחיים‪ ,‬שאתה‬ ‫מזמין על עצמך מיתה וחושך? אתה‬ ‫רואה את החושך הגדול – תתעסק‬ ‫בתיקון שלך‪ ,‬תכין את עצמך לגאולה‪,‬‬ ‫ואל תתעסק באף אחד אחר‪ ,‬אפילו‬ ‫לא במחשבה‪ ,‬כדי שלא תפסיד את‬ ‫הרכבת של הגאולה‪.‬‬ ‫עצה ששווה מיליארד דולר‬ ‫לסיום‪ ,‬אגלה לכם סוד גדול מאוד‪,‬‬ ‫איך זוכים להתרחק בתכלית הריחוק‬ ‫מכל ריח של מחלוקת‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫זוכים לקרב את הגאולה ולהיות חלק‬ ‫מהגאולה וזוכים לאור גדול בחיים‪:‬‬ ‫דעו לכם‪ ,‬שמי שלא עובד על ביטול‬ ‫תאוות ניאוף‪ ,‬דהיינו שלומד "בריתי‬ ‫שלום" ועושה בכל יום חצי שעה של‬ ‫התבודדות ותפילה על ביטול התאווה‬ ‫כמבואר בספר – לא יכול להינצל‬ ‫מפגם המחלוקת‪ ,‬ומשמיים מפילים‬

‫המשך בעמוד ‪3‬‬


‫גן‬ ‫הדעת‬

‫טורף ‪ -‬טרוף‬ ‫אומר רבנו הקדוש (ל"מ י"ז) עיקר יניקת‬ ‫הכסילות‪ ,‬היינו הקליפות‪ ,‬הוא מפגם‬ ‫המזבח‪ ,‬מפגם האכילה‪ ,‬כי שולחנו של אדם‪,‬‬ ‫מה שהאדם אוכל רק כפי הצורך‪ ,‬מכפר עליו‬ ‫כמזבח‪ ,‬אבל כשאוכלים יותר מכדי הצורך‬ ‫מתגברת הכסילות‪ ,‬כי האכילה מנחיתה את‬ ‫האדם‪ ,‬אפילו אדם כשר שאוכל כדי קיומו‬ ‫חייב שיהיה לו איזה בלבול הדעת קצת אחרי‬ ‫האכילה‪ ,‬מחמת שיניקת הכסילות היא משם‪,‬‬ ‫לכן צריכים להשתדל מאד שלא ליתן חיות‬ ‫לקליפות כי אם כדי חיונם בצמצום ולא יותר‪,‬‬ ‫שזה מוכרח ליתן להם‪ ,‬ויתאמץ בכל כוחו‬ ‫וירבה בתפילות שהאכילה תהיה בכשרות‬ ‫כראוי ובמתינות ולא בדרך הלעטה‪ ,‬וכאשר‬ ‫שומר על עצמו‪ ,‬ונמנע מאכילה יתירה‪ ,‬על‬ ‫ידי זה אדרבא‪ ,‬נכנעים הקליפות ומתרומם‬ ‫השכל‪ ,‬וזוכה לבהירות הדעת והאמונה‪ ,‬כמו‬ ‫שהגמרא מספרת על רבא ששאל את רב‬ ‫נחמן שאלה והוא אמר לו שמה שהתעכב‬ ‫עם התשובה זה בגלל שעדיין לא אכל‪ ,‬נמצא‪,‬‬ ‫שעל ידי שלא אכל לא הייתה דעתו צלולה‪,‬‬ ‫כי על ידי האכילה בכשרות נכנעת הכסילות‬ ‫ונתגדל השכל‪.‬‬ ‫וזה בחינת מזבח בחלקו של טורף‪ ,‬היינו‬ ‫שהמזבח היה בחלקו של בנימין עליו נאמר‬

‫"ּבנְ יָ ִמין זְ ֵאב יִ ְטָרף"‪ ,‬וטורף הוא בחינת אכילה‬ ‫ִ‬ ‫"טֶרף נָ ַתן לִ ֵיר ָאיו" היינו מזון‪ ,‬ועל ידי‬ ‫כמ"ש ֶ‬ ‫תיקון בחינת המזבח‪ ,‬היינו על ידי אכילה‬ ‫בכשרות‪ ,‬מכניעין וטורפין את הקליפות‬ ‫והכסילות‪ ,‬אבל להיפוך‪ ,‬על ידי פגם האכילה‪,‬‬ ‫שאוכל כזולל וסובא‪ ,‬שהוא פגם המזבח‪,‬‬ ‫נותנים כח לכסילות ונעשה מטורף‪ ,‬טירוף‬ ‫הדעת כנ"ל‪.‬‬ ‫מ'ה א'יך כ'מה ל'מה‬ ‫כאמור‪ ,‬המוח מתפתח הודות לתזונה‬ ‫שהוא מקבל‪ ,‬וכשאוכלים ללא צורך‪ ,‬המזון‬ ‫המיותר משבש את יכולת השיפוט‪ ,‬אבל‬ ‫כשהגוף פנוי מפסולת יתירה‪ ,‬יש בהירות‬ ‫הדעת‪ ,‬כי תפקוד המוח תלוי במזון‪ ,‬שהרי‬ ‫חומרי התזונה שאנו מעכלים נספגים על ידי‬ ‫הדם ומועברים דרך החדר הימיני של הלב‬ ‫לריאות‪ ,‬והדם המחומצן שב מהריאות לעליה‬ ‫השמאלית נשאב לאבי העורקים‪ ,‬וממשיך‬ ‫דרך מערכת העורקים עד שהוא מוסר את‬ ‫החמצן למוח ולכן היכולת השיפוטית של‬ ‫האדם את המציאות מושפעת מאד מאופן‬ ‫האכילה ומטיב המאכלים‪ ,‬כי המאכל מסיע‬ ‫מאד לפיתוח המוח ולמאכלים מזיקים תהיה‬ ‫השפעה הפוכה‪.‬‬ ‫וכאשר אוכל אדם יותר מכדי צורכו‪ ,‬המאכל‬ ‫מזיק לו‪ ,‬כי לכל דבר יש שורש חיים ממנו הוא‬ ‫מתקיים גם למזון שאדם צורך‪ .‬כי האכילה‬

‫מפעילה את מערכת העיכול המעבדת את‬ ‫המזון והופכת אותו לחומרים מזינים‪ ,‬כך‬ ‫נעשה הגוף למקור חיותם של המאכלים‬ ‫השונים אותם הוא מעכל ומעניק להם‬ ‫משמעות‪ .‬ולכן‪ ,‬כל זמן שאוכלים בכמויות‬ ‫סבירות‪ ,‬כפי צרכי הגוף‪ ,‬מוצא המזון חיותו‬ ‫בתוך הגוף‪ ,‬אך כשאוכלים יותר מכדי הצורך‪,‬‬ ‫אין למאכל ממי לשאוב את חיותו‪ ,‬כיוון‬ ‫שאיננו ממלא כל תכלית חיובית ביחס לגוף‪,‬‬ ‫מאחר שבכל זאת ממשיך המאכל לבקש‬ ‫לו חיות להחיות את עצמו‪ ,‬הוא סופג חיות‬ ‫מהגוף עצמו‪ ,‬ועלול לגרום עקב כך למחלות‬ ‫שונות ב"מ‪( .‬ל"מ רנ"ז)‬ ‫לא בכדי בערך חמישית ממצוות התורה‬ ‫קשורים באופן ישיר ועקיף לאכילה‪ ,‬לא‬ ‫לאכול גיד הנשה‪ ,‬חמץ בפסח‪ ,‬טריפה‪ ,‬פיגול‪,‬‬ ‫חלב‪ ,‬דם‪ ,‬שור הנסקל‪ ,‬בשר בחלב‪ ,‬חיה‬ ‫ובהמה טמאים‪ ,‬דגים ושרצים טמאים‪ ,‬לא‬ ‫לאכול עורלה‪ ,‬טבל‪ ,‬איבר מן החי‪...‬וכן עוד‬ ‫עשרות מצוות הקשורות באכילה‪ ,‬לכן צריכים‬ ‫לתת את הדעת היטב על ה'מאכל'‪ ,‬שהוא‬ ‫ראשית תיבות מ'ה א'יך כ'מה ל'מה‪ ,‬מה אני‬ ‫אוכל‪ ,‬איך אני אוכל‪ ,‬כמה ולמה‪ ,‬כי האכילה‬ ‫היא סולם שמלאכי (מאכל = מלאך) אלוהים‬ ‫עולים ויורדים בו‪ ,‬אוכלים עם דעת‪ ,‬עולים‪,‬‬ ‫בלי דעת‪ ,‬יורדים‪.‬‬

‫בימי פרשיות השובבי׳׳ם‪ ,‬היו‬ ‫שנהגו לצום ביום חמישי‪ ,‬וכאלו שהיו צמים‬ ‫ביום ששי‪ .‬אולם לא השלימו תעניתם והיו‬ ‫טועמים ושותים מעט וכדי שלא יכנסו לשבת‬ ‫בענוי‪ .‬והיו שנהגו לבלי לאכל דבר מן החי יום‬ ‫אחד בשבוע‪ .‬למוהרנ׳׳ת הזה אז שני שיעורים‬ ‫מדי יום באמירת תהלים‪ ,‬וכן נהג גם בימי‬ ‫הספירה‪ .‬והוא על פי המבואר בליקוטי מוהר״ן‬ ‫תניינא סימן עג‪( .‬ח ‪ -‬קפא‪ ,‬וראה חלק ד‪ ,‬רד‪.‬‬ ‫חלק ב‪ ,‬תקלח)‪.‬‬ ‫אֹומר ְּב ֵׁשם‬ ‫ֵ‬ ‫הּור ִביץ זַ "ל‬ ‫ְ‬ ‫מּואל‬ ‫ָהיָ ה ַר ִּבי ְׁש ֵ‬ ‫ְס ָפ ִרים ְּכמֹו ֶׁש ָא ְמרּו ַרזַ "ל ַׁש ֲע ֵרי ְּד ָמעֹות ֹלא‬ ‫הֹוד ָאה ֹלא נִ נְ ֲעלּו‬ ‫ּתֹודה וְ ָ‬ ‫נִ נְ ֲעלּו‪ְּ ,‬כמֹו ֵכן ַׁש ֲע ֵרי ָ‬ ‫אֹותּה ְּב ָכל ֵעת‪( .‬שם ה ‪ -‬שכ)‬ ‫ּומ ַק ְּב ִלים ָ‬ ‫ְ‬ ‫‪ggg‬‬ ‫פניני פרי שלום‬ ‫כל זמן שאדם משקר לא תעזור לו שום‬ ‫דיאטה‪.‬‬ ‫האכילה מחברת בין גוף ונפש לכן המאכל‬ ‫העיקרי נקרא לחם‪ ,‬כי הוא עושה הלחמה בין‬ ‫הגוף והנפש‪.‬‬ ‫ריבוי אכילה מגביר את שליטת הכח המדמה‪.‬‬ ‫המחשבות מתהוות כפי הדיבורים‪ ,‬והדבור‬ ‫נעשה מן הדמים‪ ,‬והדמים מתהווים מן‬ ‫המאכלים‪.‬‬

‫הזמין מוצר שנשלח ע"י שליח ונפסד הכל בדרך‬

‫שאלה‪ :‬אני גר בחו"ל‪ ,‬ובשבת‬ ‫חנוכה ה'תשע"ז (פ' "מקץ")‪ ,‬עשינו בביתנו‬ ‫סעודת הודיה גדולה למתפללי בית הכנסת‬ ‫שלנו לרגל הולדת ביתי שתחי' במז"ט‪.‬‬ ‫מאחר ומדובר בכמות גדולה של מאכלים‬ ‫והיה קשה לי ולאשתי לבשל את הכל‬ ‫לבד‪ ,‬הזמנתי באמצע השבוע את האוכל‬ ‫לסעודה מחברת קייטרינג כשרה השייכת‬ ‫לאחד מחברי הקהילה היהודית‪ .‬ביום‬ ‫שישי‪ ,‬התקשר אלי בעל חברת הקייטרינג‬ ‫והודיע לי שהאוכל מוכן ושאל אותי מתי‬ ‫אני מתכנן לבוא ולקחת את הכל‪ .‬עניתי לו‬ ‫שאין באפשרותי לבוא ולאסוף את האוכל‬ ‫ולכן אבקש ממנו שישלח את הכל עם‬ ‫מונית‪ .‬בעל חברת הקייטרינג שאל אותי‬ ‫אם יש לי חברה מסוימת שאני מעדיף‬ ‫לעבוד איתה‪ ,‬ועניתי לו שישלח את האוכל‬ ‫דרך חברה פלונית‪ .‬בעל החברה אכן התקשר‬ ‫לחברת המוניות הנ"ל ושלח את האוכל‬ ‫דרך אחד מנהגיה‪ ,‬אבל לצערי הרב במהלך‬ ‫הנסיעה לביתי‪ ,‬אירעה לנהג תאונת דרכים‬ ‫ורכבו התהפך וכל האוכל נהרס כך שלא‬ ‫קיבלתי דבר‪ .‬למותר לציין את עוגמת הנפש‬ ‫שהייתה לנו כשנאמר לנו שלא נקבל את‬ ‫האוכל שהזמנו‪ ,‬ואת המאמצים שנאלצנו‬ ‫להשקיע ע"מ להזמין אוכל חלופי בהתראה‬ ‫כ"כ קצרה‪ .‬ביום ראשון‪ ,‬בעל חברת‬ ‫הקייטרינג התקשר לשאול אותי מתי אבוא‬ ‫לשלם לו את מה שמגיע לו עבור המאכלים‬ ‫שבישל‪ ,‬ועניתי לו שמאחר והמאכלים הללו‬ ‫מעולם לא הגיעו לידי – אינני חושב שעלי‬ ‫לשלם עליהם כלל וכלל‪ ,‬מה עוד משום‬ ‫שנאלצתי להוציא הוצאות נוספות לקנות‬ ‫אוכל חלופי‪ .‬בעל חברת הקייטרינג ענה לי‬ ‫שהוא ודאי אינו אחראי על כך‪ ,‬שהרי הוא‬ ‫שלח את המאכלים עם נהג מונית מחברה‬ ‫פלונית בהתאם לבקשתי‪ ,‬ואין זו אשמתו‬ ‫כלל וכלל שאירעה לנהג תאונת דרכים‪ .‬עם‬ ‫מי הדין במקרה זה?‬

‫תשובה‬ ‫איתא במשנה [ב"מ צ"ח‪ ]:‬וז"ל‪" :‬השואל את‬ ‫הפרה ושלחה לו ביד בנו‪ ,‬ביד עבדו‪ ,‬ביד‬ ‫שלוחו‪ ,‬או ביד בנו‪ ,‬ביד עבדו‪ ,‬ביד שלוחו‬ ‫של שואל‪ ,‬ומתה (הפרה בדרך לפני שהגיעה‬ ‫לרשות השואל) – פטור (השואל משום שעדיין‬ ‫לא התחילה השאלה)‪ .‬אמר לו השואל‪ :‬שלחה‬ ‫לי ביד בני‪ ,‬ביד עבדי‪ ,‬ביד שלוחי‪ ,‬או ביד‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫דיון המוגש ע”י בית ההוראה “חוט של חסד” מאת הרה”ג ר’ אלחנן שלום אלגרוד שליט”א‬ ‫ר”כ ההוראה ודומ”צ דק”ק “חוט של חסד” ודיין בביה”ד “משפט וחסד"‬

‫בנך‪ ,‬ביד עבדך‪ ,‬ביד שלוחך‪ ,‬או שאמר לו‬ ‫המשאיל‪ :‬הריני משלחה לך ביד בני‪ ,‬ביד‬ ‫עבדי‪ ,‬ביד שלוחי או ביד בנך‪ ,‬ביד עבדך‪,‬‬ ‫ביד שלוחך‪ ,‬ואמר לו השואל‪ :‬שלח‪,‬‬ ‫ושלחה ומתה (הפרה בדרך לפני שהגיעה לרשות‬ ‫השואל) – חייב (השואל‪ ,‬משום שהשלוחים הנ"ל‬ ‫נחשבים כשלוחיו של השואל‪ ,‬ונחשב שהשואל‬ ‫קיבל את הפרה בעצמו וכבר נכנסה לרשותו‬

‫והתחילה השאלה)‪ .‬וכן בשעה שמחזירה"‪.‬‬ ‫והשו"ע [חו"מ סי' ש"מ ס"ה] פוסק משנה זו‬ ‫להלכה‪ ,‬עיי"ש‬ ‫עוד פוסקים הטור והשו"ע [חו"מ סי' קכ"א‬ ‫ס"א] פוסקים שגם שליח חש"ו או גוי‬ ‫נחשבים כשליח‪ ,‬וז"ל הטור‪" :‬שלח לו‬ ‫חובו ע"י שליח‪ ,‬אם עשאו המלוה שליח‬ ‫ואמר לו ללוה לשלחו על ידו ונאבדו‪,‬‬ ‫פטור‪ ,‬אפילו לא אמר לו פה אל פה‬ ‫אלא ששלח לו בכתב 'שלח לי ע"י‬ ‫פלוני' ושלחם לו על ידו ונאבדו‪ ,‬פטור‪,‬‬ ‫ואפילו שהשליח עכו"ם חש"ו שאינן בני‬ ‫שליחות‪ ,‬דכיון שאמר לו 'שלח לי ע"י‬ ‫עכו"ם או ע"י חש"ו' – פטור"‪.‬‬ ‫ספר התרומות [שער נ' ח"ג אות ז'‪ ,‬הובא בב"י שם‬ ‫ס"א] שהינו המקור לדינו של הטור‪ ,‬מבאר‬ ‫מדוע כשהמלוה מבקש מהלוה לשלוח‬ ‫את הכסף ע"י שליח גוי או חש"ו ונאנס‬ ‫השליח בדרך‪ ,‬שנפטר הלוה מלשלם‪,‬‬ ‫ומביא בזה מח' הראשונים‪( :‬א) הרמב"ם‬ ‫סובר כדעת הר"ן שחיובו של האומר‬ ‫"שלח ביד וכו'" הוא מדין ערב‪ ,‬ולכן‬ ‫כאשר המלוה ביקש מהלוה לשלוח את‬ ‫הכסף ביד גוי או חש"ו‪ ,‬אפילו שלא אמר‬ ‫"שלח ביד גוי‪/‬חש"ו פלוני והיפטר" אלא‬ ‫אמר סתם "שלח ביד גוי‪/‬חש"ו פלוני"‪,‬‬ ‫ונאנס השליח בדרך‪ ,‬המלוה נחשב כערב‬ ‫על הכסף וממילא פטור הלוה מלשלם‬ ‫למלוה‪( .‬ב) אבל הרמב"ן סובר שחיובו‬ ‫של האומר "שלח ביד וכו'" הוא מדין‬ ‫שנעשה השליח שלוחו של האומר ונחשב‬ ‫שהגיע לידיו‪ ,‬וכיון שגוי או חש"ו אינם בני‬ ‫שליחות‪ ,‬עד שהכסף מגיע לידיו ממש‬ ‫של המלוה לא נפטר הלווה מחיובו כלפי‬ ‫המלוה ואפילו מאונס שקרה לשליח‬ ‫בדרך‪ ,‬אא"כ המלוה אמר ללוה בפירוש‬ ‫"שלח ביד גוי‪/‬חש"ו פלוני והיפטר"‬ ‫שכוונתו היא שעל אף שמדינא ובסתמא‬

‫אינם בני שליחות – המלוה כן מחשיבם‬ ‫כבני שליחות וכאילו שהגיעו המעות כבר‬ ‫לידיו‪.‬‬ ‫ולמעשה מצינו שנחלקו הפוסקים‬ ‫במח' הרמב"ם והרמב"ן‪( :‬א) הטור והשו"ע‬ ‫נוקטים בלשונם "שלח לי ע"י גוי או ע"י‬ ‫חש"ו" סתם ולא מוסיפים שצריך לומר‬ ‫גם "והיפטר"‪ ,‬וא"כ ש"מ שפוסקים בזה‬ ‫כדעת הרמב"ם שהמלוה נעשה ערב על‬ ‫הכסף [וכך כותב להדיא בדעתם שו"ת מהר"ם שיק‬ ‫חו"מ סי' י"ב]‪ .‬כך גם פוסקים הב"ח [שם אות‬ ‫א']‪ ,‬הסמ"ע [שם סק"ג]‪ ,‬הש"ך [שם סק"ד]‪,‬‬ ‫האו"ת [אורים סק"ג (ועיי"ש שכותב שאין צריך‬ ‫לומר "והיפטר" דווקא כשהגוי אינו עבדו הכנעני‪ ,‬אבל‬ ‫בעבדו הכנעני שגופו קנוי לו – כן צריך לומר "והיפטר")]‪,‬‬

‫הנתיבות‬

‫[שם ביאורים סק"א‪ ,‬וכן כתב בחוו"ד סי'‬

‫קס"ח‪-‬קס"ט ביאורים סק"ח]‪ ,‬האמרי בינה [הלכות‬ ‫גביית חוב סי' כ"ז]‪,‬‬

‫ערוה"ש‬

‫[שם ס"א]‪,‬‬

‫שו"ת‬

‫מהריט"ץ‬ ‫הגרי"א ספקטור זצ"ל‬ ‫אה"ע סי' ה' אות י']‪ ,‬ועוד‪( .‬ב) אמנם קצוה"ח‬ ‫[שם סק"א] חולק ומאריך להוכיח לדינא‬ ‫כרמב"ן שהשליח נחשב כשלוחו של‬ ‫המלוה ונחשב שהגיע לידיו של המלוה‪,‬‬ ‫ולכן נפטר הלוה רק אם המלוה אמר‬ ‫"שלח לי ע"י גוי או ע"י חש"ו והיפטר"‪.‬‬ ‫כך גם סובר שו"ת מהר"ם שיק [חו"מ סי'‬ ‫י"ב] על אף שלדינא מודה שהשו"ע אינו‬ ‫פוסק כרמב"ן‪.‬‬ ‫והנה בנידון השאלה‪ ,‬אותה חברת מוניות‬ ‫מסוימת בחו"ל שביקש השואל המזמין‬ ‫שישלחו דווקא דרכה את האוכל מחברת‬ ‫הקייטרינג‪ ,‬היא מסתמא חברה שנהגיה‬ ‫גויים‪ ,‬וכיון שרוב הפוסקים סוברים‬ ‫שאין צריך לומר "והיפטר" לגבי שליח‬ ‫גוי כדי שייחשב כשלוחו‪ ,‬א"כ נחשב נהג‬ ‫המונית הגוי כשליחו של המזמין‪ ,‬וכאשר‬ ‫בעל חברת הקייטרינג נתן את המזון‬ ‫לנהג המונית – נסתלק מהאחריות מכל‬ ‫וכל וכעת כל האחריות היא על המזמין‬ ‫בלבד‪ .‬לכן לכאורה יוצא לדינא שהמזמין‬ ‫חייב לשלם לבעל הקייטרינג את עלות‬ ‫ההזמנה משום שהנזק אירע בזמן‬ ‫שהאוכל כבר היה באחריותו ואמרינן‬ ‫שנסתחפה שדהו‪.‬‬ ‫אמנם הפוסקים נחלקו בשני המקרים‬ ‫[ישנות סי' י"ט ד"ה "והשתא בנ"ד"]‪,‬‬

‫[שו"ת עין יצחק ח"א‬

‫הללו‬ ‫ובין כמבקש לשלוח ע"י שליח גוי או חש"ו)‪ ,‬האם‬ ‫האחריות חלה על המלוה רק כשאומר‬ ‫"שלח לי את המעות ע"י פלוני" בפני‬ ‫עדים או גם כשאומר זאת בינו לבין‬ ‫השליח [ועיין בנתיבות סי' קכ"א חידושים סק"ח]‪:‬‬ ‫(א) הסמ"ע [שם סק"ה] סובר שגם כשאומר‬ ‫זאת בינו לבין השליח‪ ,‬האחריות כעת‬ ‫חלה על המלוה ולא על הלוה שעשה‬ ‫את רצונו‪( .‬ב) הש"ך [שם ס"ק‪ :‬י'‪,‬י"ב‪,‬ט"ו]‬ ‫חולק וסובר שהאחריות חלה על המלוה‬ ‫דווקא כשאומר זאת בפני עדים‪ ,‬וכותב‬ ‫שכן דעת רש"י והנימוקי יוסף והרמב"ן‪,‬‬ ‫ושכן פוסק המהרש"ל [יש"ש ב"ק פ"ט סי' ל"ו]‪,‬‬ ‫והנתיבות [שם ביאורים סק"ד] מבאר את ראיות‬ ‫הש"ך ואכמ"ל‪.‬‬ ‫הנתיבות [הנ"ל] פוסק כדעת הסמ"ע שלא‬ ‫בעינן לומר "שלח לי את המעות ע"י‬ ‫פלוני"‪ .‬גם הג"ר מנצור מרזוק זצ"ל [תלמידו‬ ‫(בין כשמבקש לשלוח ע"י שליח ישראל‬

‫של פרי האדמה‪ ,‬בספרו צור תעודה על הרמב"ם הל'‬ ‫שלוחין ושותפין פ"א ה"א ד"ה "באופן שאין שום קושי‬

‫על הסמ"ע"]‪ ,‬פוסק כדעת הסמ"ע וחולק על‬ ‫הש"ך‪ ,‬ומוכיח שאדרבא‪ ,‬אותם ראשונים‬ ‫שהביא הש"ך כסייעתא לדבריו (רש"י‪,‬‬ ‫הנימוקי יוסף‪ ,‬הרמב"ן והמהרש"ל)‪ ,‬סוברים דווקא‬ ‫כדעת הסמ"ע‪ ,‬עיי"ש דבריו באורך‪.‬‬ ‫למעשה‬ ‫למרות שהשואל המזמין אכן ביקש מבעל‬ ‫חברת הקייטרינג לשלוח את האוכל‬ ‫באמצעות חברת מוניות מסוימת‪ ,‬כיון‬ ‫שלא אמר זאת בפני עדים‪ ,‬לשיטת הש"ך‬ ‫וסיעתו האחריות על האוכל נשארת על‬ ‫בעל חברת הקייטרינג עד שהאוכל יגיע‬ ‫לידיו ממש של המזמין‪ ,‬וכיון שבנידון‬ ‫השאלה האוכל לא הגיע לידיו כלל וכלל‬ ‫ולמרות שאין זה באשמתו של בעל חברת‬ ‫הקייטרינג‪ ,‬המזמין שמוחזק בכסף יכול‬ ‫לומר "קים לי כש"ך וסיעתו" ופטור‬ ‫מלשלם לבעל חברת הקייטרינג את שכרו‪.‬‬ ‫וכל זאת מעיקר הדין‪ ,‬אמנם לפנים‬ ‫משורת הדין ראוי ששני הצדדים יתפשרו‬ ‫על מחצית מהסכום (כלומר שהמזמין ישלם‬ ‫לבעל חברת הקייטרינג מחצית משכרו)‪ ,‬שהרי‬ ‫לשיטת הסמ"ע והנתיבות וסיעתם‪ ,‬על אף‬ ‫שהמזמין לא אמר זאת בפני עדים‪ ,‬הוא‬ ‫עדיין מתחייב באחריות על האוכל כשאמר‬ ‫"שלח לי את האוכל על ידי פלוני"‪.‬‬


‫תורת אמת הייתה בפיהו‬ ‫הרב הגאון ר׳ דוד בן שמואל‬ ‫הלוי‪ ,‬בעל טורי זהב‪ ,‬היה רב ואב"ד בק"ק‬ ‫אוסטרהא‪ ,‬ושמו יצא לתהילה בכל הארץ‪.‬‬ ‫בימים ההם‪ ,‬בהיות כסאו נכון לפני ה׳‪,‬‬ ‫אמר לעזוב את בית מדרשו‪ ,‬ולהיות גולה‬ ‫שנה שלמה‪ ,‬כמנהג גדולי ישראל משנים‬ ‫קדמוניות‪ .‬ומפני שהיה מפורסם בעולם‪,‬‬ ‫התחפש כעני המחזר על הפתחים‪.‬‬ ‫לבש בגדים קרועים ובלויים‪ ,‬שם ילקוט‬ ‫של קבצנים על שכמו‪ ,‬נטל מקל בידו‪,‬‬ ‫ויצא את העיר במסתרים‪ .‬הלך מעיר לעיר‪,‬‬ ‫מכפר לכפר‪ ,‬ולא לן בשום מקום יותר‬ ‫מלילה אחד‪ .‬כל שני וחמישי ישב בתענית‪,‬‬ ‫ובשאר ימות השבוע לא אכל רק לחם יבש‪.‬‬ ‫כך נדד ששה חדשים‪ ,‬עינה בדרך כוחו‪,‬‬ ‫והגיע לעיר לבוב עייף ויגע‪ ,‬שבור ורצוץ‪,‬‬ ‫ולא יכול היה לו להמשיך את דרכו הלאה‪.‬‬ ‫אמר לישב שם ימים מספר! ינוח ויחליף‬ ‫כוחות‪ ,‬ואחר כך ימשיך את דרכו הלאה‪.‬‬ ‫אך לשווא חיכה! עברו ימים‪ ,‬חלפו‬ ‫שבועות‪ ,‬וכוחו אין איתו‪.‬‬ ‫ראה שאין הדבר בידו‪ ,‬אמר בלבו! ״אנוס‬ ‫רחמנא פטריה‪ ,‬אם כן‪ ,‬אפשר שעיכבוני‬ ‫כאן מן השמים‪ ,‬אבל קבלתי עלי עול‬ ‫גלות‪ ,‬ומוצא שפתי אשמור! אשאר‬ ‫בלבוב‪ ,‬ואקיים פה את עינויי הגלות עם‬ ‫כל ייסורי׳״‪ .‬ישב בעיר על התורה ועל‬ ‫העבודה‪ ,‬ואיש לא ידע מי הוא! העיר‬ ‫גדולה‪ ,‬ובתי כנסיות ובתי מדרשות בה‬ ‫רבים‪ ,‬ומדי פעם בפעם שינה את מקומו‪.‬‬ ‫הלך מבית מדרש לבית מדרש‪ ,‬ובכל‬ ‫מקום היה בעיני האנשים כאורח חדש‬ ‫שבא לעיר‪.‬‬ ‫הרב לא רצה להתפרנס מן הצדקה!‬ ‫העדיף לגלגל עצמו בצער ולא יצטרך‬ ‫לבריות‪ .‬ולכן חיפש לו איזו עבודה‪ ,‬גם‬ ‫אם שכרה מועט‪ .‬חיפש ולא מצא‪ .‬פעם‬ ‫אחת נכנס לבית הכנסת הגדול שבעיר‪,‬‬ ‫וראה שם מודעה‪ ,‬שיש בקהילה מקום‬ ‫פנוי לקצב מנקר‪ ,‬וכל הראוי וקודם יזכה‪.‬‬ ‫חשב בלבו! ״מלאכה זו שאינה נקיה‬ ‫וקלה‪ ,‬גם אינה מכובדת‪ ,‬שכן אמרו על‬ ‫בעלי אומנות אלה! הכשר שבטבחים‬ ‫שותפו של עמלק (קידושין פב)‪ .‬ומכיוון‬ ‫שכך‪ ,‬בוודאי אין קופצים על עבודה זו‪,‬‬ ‫אנסה ואלך שמא אזכה בה״‪ .‬הלך שם‪,‬‬ ‫בחנו אותו להלכה ולמעשה‪ ,‬ונמצא ראוי‬ ‫להיות קצב מנקר‪ .‬עבד בבית המטבחים‬ ‫ובמקולין‪ ,‬על פי הרוב עסק בניקור הבשר‪,‬‬ ‫כי יצא לו שם כמנקר מומחה‪ .‬בקי היה‬ ‫בחוטין הדקים‪ ,‬וידע גם מקום הגידין‬ ‫הקטנים‪ ,‬הנסתרים מעין כל‪ ,‬שרק עין של‬ ‫מומחה ויד אמונה תוציא אותן‪,‬‬ ‫יחד עם החתיכות הקטנות של ֵח ֵלב‬ ‫ממחבואם מבלי לחבל בבשר‪ .‬לפרקים‬ ‫עסק גם במלאכת הקצבות עמד על יד‬ ‫הסדן וסכין או קופיץ הקצבים בידו‪ ,‬וחתך‬ ‫הבשר לבאים לקנות‪ .‬וכדי שלא יהא בטל‬ ‫מדברי תורה בשעת עבודתו היה משתדל‬ ‫על כל בהמה שחוטה שהגיע לידו בזמן‬ ‫הניקור והמכירה ענין לענות בו‪.‬‬ ‫עמד על בניינה של הבהמה‪ ,‬למד לדעת כל‬ ‫אבר ואבר‪ ,‬והרבה שאלות שנתקשה בהן‪,‬‬ ‫בלמדו הלכות שחיטה וטרפות‪ ,‬נתחוורו לו‬ ‫בשעה שעמד ופרק את הבהמה אברים‬ ‫אברים‪ .‬שכן אין דומה לימוד בספר לראיה‬ ‫בעינים ובדיקה בידים‪ .‬לעיתים היה פוסק‬ ‫מעבודתו‪ ,‬מהרהר באיזו סוגיא חמורה‬ ‫ב״אלו טרפות״‪ ,‬בדברי הרמב״ם או בשאר‬ ‫הראשונים‪ ,‬שהם שגורים בפיו‪ ,‬מתעמק‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫בהם ויורד לתוך כוונתם‪ ,‬ומסיח דעתו‬ ‫לגמרי מן הלקוחות העומדין במקולין‬ ‫לקבל את הבשר‪ .‬וכמה פעמים היה ללעג‬ ‫ולקלס‪ ,‬וחרפוהו וגדפוהו כאחד הריקים‪.‬‬ ‫והוא שמע ולא ענה‪ ,‬היה מן הנעלבים‬ ‫ואינם עולבין קבל עליו את הדין‪ ,‬והיו‬ ‫בעיניו כיסורי אהבה‪.‬‬ ‫הגם שסבל מן הלקוחות‪ ,‬הנה היה הסבל‬ ‫ההוא כקליפת השום לעומת הצער‪,‬‬ ‫שגרמו לו חבריו המנקרים‪ .‬הוא שהיה‬ ‫בקי בדיני הניקור לכל פרטי פרטיהן‪ ,‬בא‬ ‫על פי הרוב בריב עם המנקרים הותיקים‪.‬‬ ‫יש שהוא אוסר מה שהם מתירין ולהיפך‪,‬‬ ‫וטענות ומענות ביניהם תמיד ואין לדבר‬ ‫סוף‪.‬‬ ‫‪ggg‬‬ ‫פעם באה שאלה בבהמה והטריפוה‪,‬‬ ‫וכששמע את השאלה אמר שטעו‬

‫והכשיר אותה‪ .‬הטבחים החליטו להביא‬ ‫את השאלה לפני הרב הגאון ר׳ מאיר‬ ‫ז״ק‪ ,‬שהיה אז מרא דאתרא‪ .‬שמע את‬ ‫דעותיהם‪ ,‬אמר שהבהמה טריפה‪ .‬אולם‬ ‫הט"ז עמד על דעתו‪ ,‬והביא ראיות מן‬ ‫הש״ס והראשונים שהדין איתו ואין‬ ‫להטריף את הבהמה‪ .‬ובשעת הויכוח‪,‬‬ ‫כשהתורה היתה‪ .‬מרתחת לו‪ ,‬נזרקו מפיו‬ ‫מילים‪ ,‬שראה הרב הגאון בהן עלבון‬ ‫לעצמו‪ ,‬ובא לידי כעס‪ .‬ואז גמר אומר‪ ,‬לתת‬ ‫אותו בצינוק הנקרא ״קיהנע״‪ ,‬אשר בבית‬ ‫הכנסת הגדול‪ ,‬כמנהג המקום‪ ,‬להעמיד‬ ‫כל חוטא ופושע‪ ,‬ושלשלאות של ברזל על‬ ‫ידיו‪ ,‬לאות לבני מרי‪ ,‬למען ישמעו וייראו‪.‬‬ ‫קיבל הט"ז עליו את הדין‪ ,‬עמד בצינוק‪,‬‬ ‫ידיו קשורות בשלשלת ברזל‪ ,‬ופיו לא פסק‬ ‫מתורה‪.‬‬ ‫בעמדו על מקומו‪ ,‬ראה‪ .‬נער אחד עובר‪,‬‬ ‫ובידו חבילה עטופה בנייר‪ .‬שאל את‬ ‫הנער‪ :‬״מה בידך?״ ענה ואמר‪ :‬״תרנגולת‬ ‫שחוטה בתוך השק‪ ,‬וושאלתי את המרא‬ ‫דאתרא‪ ,‬והרב הטריף אותה״‪ .‬ביקש הט"ז‬ ‫את הנער להראות לו את העוף‪ ,‬נאות לו‪,‬‬

‫והניח אותה לפניו‪ ,‬הרב בדק את העוף‬ ‫היטב‪ .‬משמש באצבעותיו פה ושם‪ ,‬ואחר‬ ‫כך אמר‪ -‬״לך והגד לרב‪ ,‬שיעיין בהלכות‬ ‫טרפות‪ ,‬סימן פלוני בטורי זהב״‪ .‬חזר הנער‬ ‫לבית דין‪ ,‬ניגש אל הרב ואמר‪ ,‬כך וכך אמר‬ ‫לי האיש העומד בצינוק‪ .‬נטל הרב את‬ ‫העוף מיד הנער‪ ,‬הניחו על השולחן לפניו‪,‬‬ ‫וראה‪ .‬שנעלם ממנו ט"ז מפורש‪ .‬ומכיון‬ ‫שהיה איש אמת‪ ,‬הודה שטעה‪ ,‬ולבו הכה‬ ‫אותו על אשר נהג בחומרא יתרה כלפי‬ ‫תלמיד חכם גדול‪ ,‬והטילו לבית הצינוק‬ ‫כחוטא ופושע‪ .‬ומיד שלח את השמש‬ ‫להתיר את הט"ז ואמר לו להביאו לפניו‪.‬‬ ‫עשה השמש כפקודת הרב הלך והתיר‬ ‫את האיש ממאסרו‪ ,‬וכשרצה לילך לביתו‪,‬‬ ‫אמר לו‪ ,‬שעליו לבוא לפני מרא דאתרא‪.‬‬ ‫הלך ובא לפני הרב‪ ,‬וכאשר דרכו רגליו‬ ‫על סף החדר‪ ,‬הורה הרב לט"ז שיישב‪,‬‬ ‫ישבו שניהם וגלגלו בשיחה‪ ,‬כשני תלמידי‬ ‫חכמים המנצחים זה את זה בהלכה‪ ,‬בלי‬ ‫שום קנטורין‪ ,‬וראה הרב שרוח אלקים בו‪,‬‬ ‫וכל דבריו דברי אמת‪ .‬ולבסוף ביקש ממנו‬ ‫סליחה ומחילה על העלבון הרב שהעליבו‪,‬‬ ‫ושאלו מדוע הסתיר את עצמו‪ ,‬ולא הודיע‬ ‫במקום שאין מכירין אותו‪ ,‬שתלמיד חכם‬ ‫הוא‪ ,‬כדי שלא להכשיל בני אדם‪ .‬שהרי רוב‬ ‫בני אדם רואים לפניהם קצב מנקר‪ ,‬ודנים‬ ‫אותו כרוב בעלי אומנות שלו‪ ,‬שהכשרים‬ ‫שבהם יודעים את אומנותם‪ ,‬ואינם גדולי‬ ‫תורה‪ .‬השיב ואמר‪ :‬״והלא אמרו‪" :‬כל‬ ‫המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן‬ ‫העולם‪ ,‬ואמנם מבואר בגמ' (נדרים ס״ב‪).‬‬ ‫וכך היא דעתו של הרמ״א (יו"ד הל' ת"ת‬ ‫סימן רמ״ו סעיף כ״א) ״שמותר לתלמיד‬ ‫חכם להודיע את גדולתו במקום שאין‬ ‫מכירים אותו אם צריך לכך״‪ ,‬ואני לא‬ ‫ראיתי צורך בכך״‪.‬‬ ‫‪ggg‬‬ ‫אחר הדברים האלה‪ ,‬אסף המרא דאתרא‬ ‫את פרנסי העיר ואמר להם‪ :‬״רבותי‪ :‬דעו‬ ‫לכם כי האיש הזה הוא רם ונשא‪ ,‬הוא‬ ‫הראוי לישב על הכיסא‪ ,‬טורי זהב בידו‬ ‫ושמן זית זך בכדו‪ .‬על כן עצתי אמונה‪,‬‬ ‫שתושיבוהו בראש במקומי‪ ,‬נאה לו להיות‬ ‫רב בעיר ואם בישראל‪ ,‬איש חי רב פעלים‬ ‫מקבציאל״‪ .‬עמדו טובי העיר בחיל ורעדה‪,‬‬ ‫לשמע דברי מורם ורבם הגאון הזקן! פחד‬ ‫גדול נפל עליהם‪ ,‬גם בעל טורי זהב עמד‬ ‫נבהל ומשתומם‪ ,‬בשמעו את הדברים‬ ‫היוצאים מפי המרא דאתרא הרואה חובה‬ ‫לעצמו‪ ,‬להיות מצוה להושיבו במקומו‪,‬‬ ‫בעודנו בחיים חיותו‪ .‬עמד בפיק ברכים‪,‬‬ ‫פתח פיו ואמר ברעד שפתים‪ :‬״מורי ורבי‪:‬‬ ‫עפר אני תחת כפות רגלי אדוני‪ ,‬גדול מרבן‬ ‫שמו ועניו הוא כהלל‪ ,‬כסאו מרום מראשון‪,‬‬ ‫ומה אני ומי אני שאשב עליו בחייו״ אך‬ ‫הרב עמד על דעתו ואמר‪ :‬״זקן אני‪ ,‬נס לחי‬ ‫ועיני כהות‪ ,‬ומחמת תשישותי אין בכוחי‬ ‫לנהל את עדת ה׳ על מי מנוחות‪ .‬והנה‬ ‫הקרה ה׳ לפניכם איש מלא רוח ה׳‪ ,‬שיצא‬ ‫ויבא לפניכם‪ :‬יעלה איפוא ויבוא ויגיע‬ ‫למקום המוכן לו״‪ .‬ראו אנשי הקהילה‪,‬‬ ‫שדברי רבם נאמרו בלב שלם‪ ,‬בלי שום‬ ‫פניות‪ ,‬השאירו אותו על כסא הרבנות‪,‬‬ ‫ואת בעל טורי זהב מינו לראש בית דין‪.‬‬ ‫וכאשר נפטר הרב הגאון ר׳ מאיר ז״ק והלך‬ ‫לעולמו‪ ,‬הושיבו את בעל טורי זהב בראש‪,‬‬ ‫והיה לאב"ד וראש ישיבה דק״ק לבוב‬ ‫המעטירה‪.‬‬

‫אותו למחלוקות ולשנאת חינם וללשון‬ ‫הרע ר"ל‪ .‬רק כאשר אדם עוסק בתיקון‬ ‫שלו באמת – רק אז הוא לא מתעניין‬ ‫בשום מחלוקת‪ ,‬כי הוא עסוק בלטהר‬ ‫ולקדש את עצמו‪.‬‬ ‫ר' נחמן כותב את זה במפורש‪" :‬כשאתה‬ ‫שומע מריבות שבין הצדיקים תדע‪ ,‬שזה‬ ‫משמיעין אותך תוכחה‪ ,‬על שפגמת‬ ‫בטיפי מוחך"‪ .‬ואומר רבינו שהמחלוקת‬ ‫היא רק ניסיון לאדם שאם הולך אחר‬ ‫המחלוקת מגרשין אותו מן החיים‬ ‫האמתיים ומן הקדושה ר"ל‪ ,‬ורק מי‬ ‫שעומד בניסיון ומתרחק מהמחלוקת‬ ‫יוצא ממוות לחיים‪ .‬וזה כל הניסיון‬ ‫של הדור‪ :‬להתעלם מכל המחלוקות‬ ‫ולהתקרב לעבודת הקדושה ותיקון‬ ‫הברית‪.‬‬ ‫שני דברים שהם אחד‬ ‫על פי זה נבאר שני ביאורים מתוקים‬ ‫בפרשת השבוע‪ .‬במדרש מובאות שתי‬ ‫דעות מה פירוש המילה ֵ'ה ַא ְספּו'‪ :‬ר'‬ ‫אחא אמר 'היטהרו' – צריכים להיטהר‬ ‫ולהתקדש מהטומאה‪ .‬ועיקר הטומאה‬ ‫הוא תאוות ניאוף כמובא בזוהר‪ .‬ורבנן‬ ‫אומרים 'האספו' פירושו להיות אסיפה‬ ‫אחת ולהתרחק ממחלוקת כפי שהובא‬ ‫לעיל‪ .‬וידוע שבמדרש אין מחלוקת אלא‬ ‫שתי הדעות הן דעה אחת ומשלימות‬ ‫זו את זו‪ ,‬ועל פי דברינו‪ ,‬אכן אין כאן‬ ‫מחלוקת‪ :‬רבנן אומרים שעל ידי שלום‬ ‫ואחדות תבוא הגאולה‪ .‬אבל איך זוכים‬ ‫להתרחק ממחלוקת? על ידי שכל‬ ‫אחד ישתדל לטהר ולקדש את עצמו‬ ‫ואז ממילא לא יהיה לו שום קשר עם‬ ‫מחלוקת‪.‬‬ ‫וכן רואים זאת בדברי יעקב‪ ,‬שבתחילת‬ ‫דבריו מעיד על עצמו שהוא מתוקן‬ ‫בברית בשלימות וראובן הוא ראשית‬ ‫אונו‪ ,‬ומעולם לא פגם‪ .‬ולכן מיד לאחר‬ ‫מכן הוא מתפלל לה' יתברך‪" :‬בקהלם‬ ‫אל ֵת ַחד כבודי" – שלא ייזכר שמו‬ ‫במחלוקת קורח‪ .‬כי יעקב עבד על‬ ‫הקדושה כל ימי חייו וכל כך התקדש‪,‬‬ ‫עד שלא רצה שום קשר עם המחלוקת‪,‬‬ ‫לא רק בחייו‪ ,‬אלא גם עשרות ומאות‬ ‫שנים לאחר מותו לא רצה שייזכר שמו‬ ‫בהקשר של מחלוקת‪.‬‬ ‫ובפרט שבשבוע הבעל"ט מתחילים ימי‬ ‫השובבי"ם‪ ,‬שבהם כל ישראל מתעוררים‬ ‫לעסוק בתיקון הברית‪ .‬אמנם מי שלומד‬ ‫"בריתי שלום" ועושה 'חצי שעה' –‬ ‫בשבילו כל השנה זה שובבי"ם‪ .‬אבל‬ ‫מי שעדיין לא זכה‪ ,‬זה הזמן להתעורר‬ ‫ולעלות על הרכבת המביאה את האדם‬ ‫לגאולה הפרטית שלו ומקרבת את‬ ‫הגאולה של כל עם ישראל ברחמים‬ ‫גדולים ועצומים‪ .‬הלוואי שאפילו יהודי‬ ‫אחד יתעורר מהדברים ויחליט שהוא‬ ‫עובד על התיקון העצמי שלו ולא עוסק‬ ‫בשום דבר אחר‪ ,‬והיה זה שכרי לקרב‬ ‫עוד יהודי לתכלית ולאמת‪ ,‬כי האמת‬ ‫היא להיות בשלום עם כל עם ישראל‪ .‬ה'‬ ‫יצילנו ויזכנו‪.‬‬

‫בברכת שבת שלום ומבורך‬ ‫לכל בית ישראל‬


‫אחים או יריבים פרק ג'‬

‫מאת הרב יצחק אבוחצירא‪ .‬יועץ חינוכי ומחנך בת"ת "שלום בנייך"‬ ‫דן ושמעון חברים טובים‪.‬‬ ‫הם לומדים באותה הכיתה ומשחקים יחד‬ ‫כל יום אחה"צ‪ ,‬לפעמים הם אפילו ישנים‬ ‫האחד אצל השני‪.‬‬ ‫אחר הצהריים אחד‪ ,‬הגיע שמעון לגינת‬ ‫המשחקים באיחור‪ .‬כשנכנס אל הגינה‪ ,‬הוא‬ ‫ראה את דן‪ ,‬חברו הטוב‪ ,‬משחק עם דודי‬ ‫במתקני הגינה‪.‬‬ ‫שמעון אמר‪" :‬דן‪ ,‬בוא לשחק איתי‪ ,‬הגעתי‬ ‫עכשיו‪".‬‬ ‫"לא" אמר דן‪" .‬עכשיו אני משחק עם דודי‪,‬‬ ‫כבר התחלנו את המשחק"‪.‬‬ ‫"אבל אתה חבר שלי ולא של דודי" אמר‬ ‫שמעון‪" .‬אז מה? עכשיו אני רוצה לשחק עם‬ ‫דודי‪ ,‬אנחנו כבר באמצע המשחק"‪.‬‬ ‫"אז אני אפריע לכם"! אמר שמעון‪...‬‬ ‫והתחיל לריב איתם‪.‬‬ ‫אופי המריבות יקבע את דרכי הטיפול בהן‬ ‫המריבה של שמעון היא "מריבה מכוונת"‪.‬‬ ‫לשמעון יש מטרה ברורה במריבתו‪ ,‬הוא‬ ‫מעוניין להחזיר שוב את כבודו שאבד לו‬ ‫בסרובו של דודי לשחק איתו‪ .‬המריבות‬ ‫המכוונות הן הנפוצות ביותר‪.‬‬ ‫ד"ר דן קורין מביא בספרו "מריבות‬ ‫ילדים" סוגים שונים של מריבות מכוונות‪,‬‬ ‫שבהן קיימת מטרה‪ ,‬בין אם גלויה ובין אם‬ ‫סמויה ובלתי מודעת‪ ,‬שמקורה בתכונות‬ ‫אישיות ובצרכיו של הילד‪.‬‬ ‫כאשר נכיר את אופיו ואת סגנון המריבה‬ ‫של הילד‪ ,‬נוכל בע"ה להבין את המניעים‬ ‫שהפעילו את הילד לרצות להשיג את‬ ‫מבוקשו ע"י מריבה ולעבוד איתו באופן‬ ‫פרטי על מנת לחנכו ע"פ דרכו ולחדול‬ ‫ממריבות‪.‬‬ ‫יש לי כוח‬ ‫כאשר הילד גדל מעט‪ ,‬הוא מתחיל להיות‬ ‫ער לתוצאות שיש לתוקפנותו‪ ,‬לסוגיה‬ ‫השונים‪ ,‬על הילדים האחרים‪.‬‬ ‫הילד נוכח בכך‪ ,‬שהילד שאיתו הוא רב‪:‬‬ ‫מתרגז‪ ,‬נעלב ואפילו בוכה‪ .‬לא כל כך נעים‬ ‫לומר‪ ,‬אך הילד מקבל סיפוק רב מתגובות‬ ‫כאלה‪.‬‬ ‫הילד חש בכוחות החדשים שהוא מפעיל‪.‬‬ ‫בעזרת המריבות‪ ,‬הוא יכול לפגוע בילד‬ ‫אחר‪ .‬הוא נהנה מהרגשת הכוח שהמריבה‬ ‫נותנת לו‪ .‬סיפוק זה עשוי לעודד אותו‬ ‫להמשיך במריבות עם ילדים‪ ,‬במיוחד‬ ‫כאשר הוא משיג את מטרתו במריבה‪.‬‬ ‫לדוגמא‪ :‬שרה בת חמש‪ ,‬אחיה יואל‬ ‫בן שלוש‪ .‬הם ישנים באותו חדר‪ .‬רוב‬ ‫המריבות ביניהם‪ ,‬נסבות סביב הנושא "מי‬ ‫ישחק על השטיח"‪.‬‬ ‫שרה אוהבת לפתוח את בית הבובות‬ ‫ולהזמין חברות מהגן למשחק דמיוני‬ ‫ממושך ומעניין‪.‬‬

‫אחיה יואל מעדיף אף הוא את השטיח‪,‬‬ ‫הוא אוהב לבנות עליו מגדל מקוביות‪.‬‬ ‫כאשר הגיעה רבקה‪ ,‬חברתה של שרה‬ ‫ושתיהן רצו לשחק עם הבובות‪ ,‬מצאו‬ ‫את השטיח תפוס על‪-‬ידי הקוביות של‬ ‫יואל‪" .‬יואל‪ ,‬תזיז בבקשה את הקוביות‬ ‫שלך‪ ,‬אנחנו רוצות לשחק כאן"‪ .‬יואל לא‬ ‫ענה והמשיך במשחקו‪.‬‬ ‫שרה ורבקה החלו לפנות בעצמן את‬ ‫הקוביות‪ .‬יואל פרץ בצעקות‪ ,‬אחז‬ ‫בשערותיה של אחותו ומשך אותן בכל‬ ‫כוחו‪ .‬שרה פרצה בצעקות ודחפה אותו‬ ‫בכוח‪.‬‬ ‫כך התחילה מריבה רצינית שבסיומה‬ ‫הופיעה אמא ולאחר בירור קצר סילקה‬ ‫את שרה מן השטיח כיוון ש"יואל שיחק‬ ‫שם ראשון‪" .‬את לא יכולה להפריע לו‬ ‫הרי הוא היה שם קודם"‪...‬היא אמרה לה‪.‬‬ ‫מה למד יואל מהאירוע?! הוא נוכח‬ ‫שיש לו כוח פיזי‪ .‬הוא מסוגל להגן על‬ ‫האינטרסים שלו‪ ,‬להביא את אחותו‬ ‫לידי בכי‪ ,‬לקבל אישור מאמא על מעשיו‬ ‫ואפילו על צדקת דרכו‪ .‬יואל חזר באישור‬ ‫אמו לשחק על השטיח והבין שלמריבה‬ ‫יש כוח והמריבה משתלמת‪.‬‬ ‫במקרים בהם הילד משיג את מטרתו‬ ‫בעזרת מריבה‪ ,‬הישג זה מהווה חיזוק‬ ‫למריבה‪ .‬כאשר נאפשר לילד לזכות‬ ‫בעזרת מריבה‪ ,‬קיים סיכוי רב שהילד‬ ‫ימשיך ויריב במכּוון כדי להשיג את‬ ‫מטרותיו‪.‬‬ ‫כאשר הילד מבין כי המריבה "משתלמת"‬ ‫הוא ימשיך לריב ולפתור את בעיותיו‬ ‫בעזרת מריבה‪ .‬עלינו לדעת‪ ,‬כי בכל פעם‬ ‫שילד זוכה במשחק‪ ,‬בחפץ‪ ,‬בתשומת‪-‬‬ ‫לב (חיובית או שלילית)‪ ,‬בעמדת עליונות‬ ‫בחברה‪ ,‬עדיפות בתור וכדו' בעזרת‬ ‫המריבה‪ -‬הוא יִ ֶטה לחזור על התנהגות‬ ‫של מריבות כיוון שהיא משיגה את‬ ‫המטרה ומועילה לו‪ .‬בעזרת המריבה הוא‬ ‫זכה‪ ,‬ולכן היא חיונית ומשתלמת‪.‬‬ ‫ולכן המסקנה הברורה היא שתגובתנו‬ ‫צריכה למנוע מן הילד הרגשה זו של‬ ‫"כדאי לריב"‪.‬‬

‫הפתרון העצמאי‬ ‫בעבר הסברנו‪ ,‬כי המריבות הם צורך‬ ‫התפתחותי ובמידה מסוימת המריבות‬ ‫חשובות לילדים כי הם מהוות "מנוף"‬ ‫לפיתוח האישיות שלהם ע"מ שיגדלו‬ ‫ויפנימו שישנם דרכים לפתרון סכסוכים‪.‬‬ ‫יוצא מכך ששנות הילדות הנם "בית‬ ‫ספר" להכרת המידות האישיות של‬ ‫הילד וללימוד דרכים ופתרונות אחרים‬ ‫מלבד מריבה בפתרון סכסוכים‪.‬‬ ‫הפיתרון הטוב ביותר שהילד ישתמש בו‬ ‫הוא "הפתרון העצמאי" דהיינו‬ ‫מכון "חכמת השלום" בנשיאות מו"ר הרב שלום ארוש שליט"א שאנחנו נהווה דוגמא אישית‬ ‫לאחר ההצלחה האדירה בקורסים הקודמים!‬ ‫בפתרון הבעיות והסכסוכים שלנו‬ ‫אנו פותחים רישום נוסף לקורסים הבאים‪ :‬משגיחי כשרות‪ ,‬שחיטה‪,‬‬ ‫הדרכת חתנים והדרכת כלות‪ .‬הזדרזו והרשמו‪.‬‬

‫בין בני הזוג‪ ,‬בינינו לבין זרים ובינינו לבין‬ ‫הילדים שלנו‪.‬‬ ‫ילדינו‪ ,‬יראו וישתתפו בדיון משפחתי‬ ‫מסויים לגבי האפשרויות שעומדות בפנינו‬ ‫ההורים‪ ,‬לסיים את המריבה או הקונפליקט‬ ‫שנקלענו אליו‪ ,‬ודרכי ההתמודדות שלנו‬ ‫לפתור את הבעיה‪ ,‬ילמדו אותם כיצד‬ ‫פותרים בעיות‪ ,‬מריבות או קונפליקטים‬ ‫בחברה‪.‬‬ ‫לא להיות שופט‬ ‫עלינו להיות מודעים לכך‪ ,‬כי התערבותו‬ ‫של מבוגר‪ ,‬שיש עימה שיפוט ובסופו של‬ ‫שיפוט מישהו מבין הניצים יצא "צודק או‬ ‫לא צודק"‪ ,‬יכולה להוות דווקא גורם מדרבן‬ ‫למריבות‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬נשתדל למעט מלהתערב במריבות‬ ‫ילדינו‪ .‬הניסיון מלמדנו‪ ,‬כי כאשר הילדים‬ ‫צריכים להסתדר ביניהם‪ ,‬הם רבים פחות‪.‬‬ ‫כאשר הם יודעים כי המריבה תסתיים‬ ‫בהכרעה של מבוגר‪-‬הם אחראים פחות‬ ‫ורבים יותר‪.‬‬ ‫לעיתים קרובות מופתעים ההורים להיווכח‬ ‫כי ילדיהם‪ ,‬שאינם מפסיקים לריב בדרך‪-‬‬ ‫כלל‪ ,‬כמעט ואינם רבים בזמן שההורים‬ ‫יוצאים מהבית והילדים נשארים יחד‪ .‬אז‬ ‫לפתע הם "מסתדרים" יפה ואף עוזרים זה‬ ‫לזה ומיטיבים לטפל איש באחיו‪.‬‬ ‫לשלב בין השניים‬ ‫עם זאת‪ ,‬בוודאי שאסור לנו שלא להתערב‬ ‫כלל ועיקר במריבות‪ ,‬מאחר ואי אפשר לתת‬ ‫לילדים לעשות ככל העולה על רוחם‪ .‬ולכן‬ ‫צריך לדעת לשלב בין השניים‪:‬‬ ‫מצד אחד‪ :‬נמנע מלהתערב‪ .‬כיוון שהמריבות‬ ‫הן צורך התפתחותי‪ ,‬עלינו לאפשר לילד‬ ‫להתפתח לפי האישיות האינדיבידואלית‬ ‫שלו‪ .‬אבל קשה לנו לראות את הילד "רב"‬ ‫ולעבור על כך לסדר היום‪ ,‬לכן "מודעות"‬ ‫לכך עשויה להקל על ההורים "לספוג"‬ ‫חלק מהמריבות‪ ,‬לבדוק מהו הגבול שהם‬ ‫מסוגלים לשאת ולסבול ומנקודה זו‬ ‫להפסיק את המריבה‪.‬‬ ‫מצד שני‪ :‬במידה ונתערב כדי לקטוע מריבה‪,‬‬ ‫נעשה זאת בצורה שאינה שיפוטית‪ ,‬לדוגמא‪:‬‬ ‫נכעס על שני הילדים הרבים במידה שווה‪:‬‬ ‫"בבית שלנו לא פותרים סכסוכים בעזרת‬ ‫מריבה‪ .‬אתם רבים ומפריעים לכולם‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬לא איכפת לי מי התחיל‪ .‬אני רוצה‬ ‫שתפסיקו מייד‪ .‬הצעקות שלכם לא ישמעו‬ ‫בבית שלנו‪."...‬‬ ‫גם כאשר נתערב כדי למנוע אלימות‪ ,‬לא‬ ‫נהיה שיפוטיים‪ ,‬בכדי לא לאפשר שום‬ ‫"רווח" מהמריבה‪" :‬אני לא מרשה להרים‬ ‫ידיים"‪" ,‬את הסכסוכים שלכם תפתרו בלי‬ ‫מכות"‪ .‬וכדו' חשוב לחזור ולהדגיש לילדים‬ ‫את ההבדל בין מריבות שאין בהן אלימות‬ ‫פיסית ובין מריבות אלימות‪ .‬מריבות‬ ‫מהסוג השני יש לקטוע ולאסור בצורה חד‪-‬‬ ‫משמעית‪ .‬נרחיק את הילדים אחד מהשני‬ ‫ונעשה את כל האפשרויות החינוכיות‬ ‫העומדות לרשותנו להפסיקם לאלתר‪.‬‬ ‫לאחר שהתערבנו במריבה נעשה חשבון‬ ‫נפש ונשחזר לעצמנו אם מההתערבות‬ ‫יצא רווח לאחד הילדים או ששניהם יצאו‬ ‫בהרגשה דומה‪.‬‬ ‫פעמים וצריך להתערב במריבות בין הילדים‪,‬‬ ‫כדי לעודדם למצוא פיתרון עצמאי למריבה‪-‬‬ ‫נעמיד את הילדים אחד מול השני וננתח‬ ‫איתם ביחד את הסיטואציה וניתן להם‬ ‫להסיק מסקנות ש"לא היה שווה לריב" הם‬ ‫הרי אוהבים האחד את השני ואפשר להגיע‬ ‫להבנות מוסכמות בדרך יותר נעימה‪.‬‬ ‫הקטן מנצח‬ ‫ישנה נקודה נוספת במריבות ילדים שאני‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫רוצה לעורר עליה‪.‬‬ ‫כאשר ילדים בגילאים שונים רבים‪ ,‬בדרך‬ ‫כלל הקטן "זוכה" במריבה‪ .‬הקטן מנצח‬ ‫לא בגלל שהוא כוחני יותר אלא בגלל‬ ‫שאנחנו נחלצים לטובתו‪ ,‬הילד הקטן‬ ‫מפעיל מניפולציות ומצליח לסחוט‬ ‫מהילדים הגדולים כל מה שהוא רוצה‪:‬‬ ‫אם זה כדור‪ ,‬צבעים או גולות‪ ,‬הוא רוצה‬ ‫להשיג משהו ואנחנו לימדנו אותו להציק‬ ‫לבן הגדול עד אשר הגדול מתייאש ומוותר‬ ‫לו‪.‬‬ ‫ילד קטן זה‪ ,‬גודל עם חינוך עקום ומבין‬ ‫שהפעלת מניפולציות‪ ,‬צעקות ומריבות‪-‬‬ ‫הם האפשרות המשתלמת ביותר להשיג‬ ‫את מה שאני רוצה‪ .‬בוודאי תסכימו איתי‬ ‫שיהיה מאוד קשה לחנך ילד בגיל ‪ 6‬לאחר‬ ‫מספר שנים שבהן התחנך להשיג את‬ ‫רצונותיו בדרך מריבה ולהפכו לילד עדין‬ ‫הנמנע ממריבות‪.‬‬ ‫במקרים כגון אלו בהם מנסה הילד הקטן‬ ‫להשיג את מבוקשו בהצקה ומריבה‪ ,‬נחנך‬ ‫אותו לבקש יפה ובמידה ולא יבקש יפה‬ ‫לא ניתן לו את מבוקשו‪ .‬ואפילו במידה‬ ‫ואחד האחים התייאש ונתן לו‪ ,‬ניגש‬ ‫לילד הקטן‪ ,‬ניקח ממנו את החפץ ונחזיר‬ ‫לגדול‪ .‬אם הדבר חוזר כמה פעמים והאח‬ ‫הגדול לא יכול לעמוד בלחץ הקטן ניקח‬ ‫את החפץ משניהם‪ .‬כמובן כל זה כאשר‬ ‫מדובר ב"פעילות סחטנית" של הקטן‬ ‫כלפי הגדול‪ ,‬מבלי להתייחס כרגע לנקודה‬ ‫של לתת מרצון‪ ,‬חינוך לויתור וכדומה‪.‬‬ ‫המשך בע"ה בשבוע הבא!‬ ‫לייעוץ טלפוני ללא תשלום‪/‬או לתיאום פגישה‬ ‫צור קשר בימים ג' ‪ -‬ד' משעה ‪ 8-10‬בערב‬ ‫נייח‪ 073-727-0000 :‬נייד‪0548-434-435 :‬‬ ‫מייל‪a0548434435@gmail.com :‬‬

‫אישה לבעלה‪ :‬אני קופצת לשכנה‬ ‫לרגע‪ ,‬ערבב את המרק כל חצי שעה‪...‬‬ ‫***‬ ‫היה אבא אחד שנולד לו ילד והתווכח עם‬ ‫אשתו איזה שם לקרוא לילד בברית‪ .‬החליט‬ ‫אני הגבר אני הקובע שמו יהיה‪ -‬אברהם‬ ‫למחרת הגיע האב לברית ולא זכר את השם‬ ‫מפני הלחץ‪ ,‬המוהל שואל‪" :‬ויקרא שמו?"‬ ‫האב אומר‪" :‬לא זוכר אבל מה שתגיד מקובל‬ ‫עלי" המוהל אומר‪" :‬ייקרא שמו אברהם"‬ ‫האב בתמיהה איך ידעת מה יש לך רוח‬ ‫הקודש זה בדיוק מה שרציתי? המוהל אמר‬ ‫זה פשוט ראיתי שהאב תרח אז הבן חייב‬ ‫להיות אברהם‪...‬‬

‫ויחי תשע"ז‬ ‫ירושלים תל אביב חיפה באר שבע‬

‫כניסה ‪16:39 16:27 16:36 16:21‬‬ ‫יציאה ‪17:38 17:35 17:37 17:35‬‬ ‫ר"ת ‪18:14 18:10 18:10 18:13‬‬ ‫הפטרת השבת‬ ‫מלכים‪-‬א פרק ב' מפסוק א' עד פסוק יב'‬ ‫"ויקרבו ימי דוד"‬

‫יו”ל ע”י מוסדות "חוט של חסד"‬ ‫רח' שמואל הנביא ‪ 13‬ת‪.‬ד‪ 57669 .‬י‪-‬ם‬ ‫טל’ ‪ 02-5812210‬פקס ‪02-5812252‬‬ ‫לקבלה בדוא”ל ולתגובות כתבו לנו‪:‬‬ ‫‪5812210@gmail.com‬‬

‫ח‬ ‫בא‬


‫בסיעתא דשמיא‬

‫‪1‬‬

‫} אז נדברו {‬ ‫פרשת ויחי תשע"ז | גליון מספר‪| 327 :‬‬

‫לסדר‪" :‬בן פורת יוסף בן פורת עלי עין‪"...‬‬

‫מי יותר נחשב בשמים??? האם "נשני" או "הפרני"???‬ ‫בפרשות האחרונות התורה מספרת לנו על יוסף!!! אבל אם תשים לב יש שני יוסף!!! יש את היוסף של פרשת‬ ‫וישב!!! ויש את היוסף של פרשת מקץ!!!‬ ‫יוסף של פרשת וישב זה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא‪ ...‬פרשת וישב מתחילה עם זה שיעקב אהב את יוסף‬ ‫מכל אחיו‪ ...‬כתונת פסים‪ ...‬ואז בבת אחת זורקים אותו לבור‪ ...‬ומאיגרא רמה לבירא עמיקתא‪ ...‬לבור של בית‬ ‫האסורים‪...‬‬ ‫ואילו!!! יוסף של פרשת מקץ‪ ...‬זה בדיוק ההיפך!! מבירא עמיקתא לאיגרא רמא‪ ...‬פרשת מקץ מתחילה עם‬ ‫יוסף שכבר נמצא בתוך בור בית האסורים‪ ...‬ואז‪ ..‬לפתע פתאום ויריצוהו מן הבור‪ ...‬והוא נהפך בבת אחת‬ ‫למשנה למלך‪...‬‬

‫להצטרפות לרשימת‬

‫התפוצה במייל‪:‬‬ ‫‪a8447168@gmail.com‬‬ ‫‪å÷ìçá íøúð äæ ïåéìéâ‬‬ ‫‪äáéáà úá äàì úåëæì‬‬ ‫‪ì÷ðáå äøäî ïåâä âååéæì‬‬ ‫‪---‬‬

‫יוסף הכיר שני עולמות!!!! את העולם של הצער והניסיונות!! והעולם של ההרווחה והטובה‪ ...‬ואכן באמת‬ ‫"ליוסף יולד שני בנים"!!!! לבן אחד הוא קורא מנשה‪ ...‬על שם הקשיים‪ ...‬על שם הניסיונות‪ ...‬כי נשני אלוקים‬ ‫את בית אבי‪ ...‬מנשה זה שם ששייך לפרשת וישב‪ ...‬לשלב של הבירא עמיקתא‪ ...‬ואילו לבן השני יוסף קורא‬ ‫בשם אפרים‪ ...‬על שם הטובה‪ ...‬עם שם ההרווחה‪ ...‬כי הפרני אלוקים בארץ עניי‪ ...‬אפרים זה שם שכבר שייך‬ ‫לפרשת מקץ‪ ...‬לשלב של מבירא עמיקתא לאיגרא רמא‪...‬‬ ‫אם תשאל את יוסף עם איזה שם הוא יותר מזדהה?? הוא יענה בבירור‪ :‬מנשה!!!! כן‪ ...‬התקופה של הקשיים‪...‬‬ ‫התקופה של הניסיונות‪ ...‬יוסף יודע להעריך מה זה ניסיונות בעבודת ה'‪ ...‬יוסף יודע כמה זה נחשב בשמים‪ ...‬ו‪...‬‬ ‫ו‪ ...‬ומה זה פועל שם‪ ...‬יוסף מחשיב את "נשני" יותר מ"הפרני‪ --"...‬את מנשה יותר מאפרים!!‬ ‫ואכן!!!! כשיוסף מגיע אצל יעקב אבינו‪ ...‬יוסף בטבעיות שם את מנשה בימין ואת אפרים בשמאל‪ ...‬יוסף‬ ‫לשיטתו!!! יוסף טוען שיש להעריך את המהות של "נשני" יותר מ"הפרני‪ "...‬אבל למרבה הפלא יעקב לא!!!‬ ‫יעקב לא מסכים עם יוסף!!! יעקב מסכל את ידיו!!! יעקב לכאורה נוטה להעריך את אפרים יותר מאשר‬ ‫מנשה‪ ...‬יוסף נזעק‪ ...‬רע בעיניו‪ ...‬ויתמוך יד אביו‪ ...‬אבא‪ ...‬מה‪ ...‬אתה לא חושב כמוני?? אתה לא חושב גם‬ ‫ש"נשני" יותר נחשב ויותר מתקבל אצל הקב"ה מאשר "הפרני"?‬ ‫עונה יעקב ליוסף‪ :‬ידעתי בני ידעתי!! גם אני חושב כמוך‪ .‬גם אני יודע להעריך את הניסיונות והקשיים‪ ...‬גם‬ ‫אני יודע כמה כח יש לעבודת ה' מתוך "נשני‪ "..‬אבל!!!! אסור שמנשה יהיה יותר מאפרים!!! אתה יודע למה??‬ ‫מסיבה פשוטה‪ :‬כי אם מנשה אכן מסמל את הקושי‪ ...‬ואפרים מסמל את הטובה שמגיעה אחרי הקושי‪ ...‬אז‬ ‫מידה טובה מרובה ממידת פורענות!! חייב להיות ש"אולם אחיו הקטון יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים‪"...‬‬ ‫פונה יעקב ליוסף ואומר לו‪ :‬כן‪ ...‬אני יודע שאתה מעריך את ימי השנאה יותר מימי אהבה‪ ...‬אבל אל תשכח‬ ‫שתכל'ס‪ ...‬מי שנמצא בימי השנאה‪ ...‬הדבר היחיד שנותן לו זריקת עידוד זה ש"בשצף קצף הסתרתי פני רגע‬ ‫ממך‪ ...‬וברחמים גדולים אקבצך‪ "...‬הנחמה הגדולה של עם ישראל בימים הקשים הם שהקושי הוא קצת‪ ...‬רגע‬ ‫באפו‪ ...‬ואילו הטוב יהיה הרבה‪ ...‬ברחמים גדולים אקבצך‪ ...‬ממילא עם כל הכבוד למנשה שהקושי שלו נחשב‬ ‫בשמים יותר!! אבל עדיין אפרים חייב להיות יותר ממנו כי זה מתן שכרו!!!‬ ‫‪---‬‬

‫‪ïúçì úéááì áåè ìæî úëøá‬‬

‫‪íäøáà ç"äáä äåöîä øá‬‬ ‫‪åúçôùî éðáìå å"éä éáäæ‬‬ ‫‪íöøîîå íðîæî íéòé÷ùîù‬‬ ‫‪ìãâéå 'ä ïúé ,äæ ïåéìéâ úáåèì‬‬ ‫‪íéùòîìå äôåçì äøåúì‬‬ ‫‪'äì çåø úçð äùòéå íéáåè‬‬ ‫‪.ïîà åéôúåùìå‬‬

‫להשתתפות‬ ‫בהוצאות הגליון‪:‬‬ ‫ בבנק באמצעות‬‫חשבון ‪53957‬‬ ‫בנק דיסקונט‬ ‫סניף ‪106‬‬ ‫ בדואר לכתובת‬‫זבולון ‪ 9‬חיפה‬ ‫משפחת פולק‬

‫אגב‪ ...‬שמעתי השבוע וורט מעניין‪ ...‬כתוב‪ :‬שמחנו כ י מ ו ת עיניתנו"!!!‬ ‫לכאורה זה נשמע ברכה לא כ"כ טובה‪ ...‬מה?? זהו?? שמחנו רק כימות עיניתנו?? זאת אומרת‪ :‬תחשוב‪ :‬אם‬ ‫בחור חיכה בשידוכים שלוש שנים‪ ...‬אז מה‪ ...‬אז שמחנו כימות עיניתנו‪ -‬והקב"ה ישמח אותו רק בשלוש שנות‬ ‫נישואין בלבד ח"ו?? אז מה הפשט שמחנו כימות עיניתנו?? אלא הפשט הוא ככה‪ :‬כמה פסוקים לפני כן כתוב‪:‬‬ ‫כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול!!! כתוב כאן שאצל הקב"ה כל יום שלנו זה אלף שנה!!!! זאת אומרת‪ :‬אם אתה‬ ‫נמצא במשבר שלוש ימים‪ ...‬אצלך זה שלוש ימים‪ ...‬אבל אצל הקב"ה הקושי שלך זה ‪ 3000‬שנה!! ממילא זה‬ ‫הפשט‪ :‬שמחנו כימות עיניתנו!! כימות העינוי מצדך!!! לא כימות העינוי מצידנו!!! ממילא‪ :‬אם אתה חיכית‬ ‫בשידוכים שלוש שנים‪ ...‬אוהו‪ ...‬חכה לישועתו של הקב"ה בסדר גודל של שלוש שנים כפול אלף‪ ...‬ועל זה נאמר‪ :‬הודו לה'‬ ‫כי טוב כי לעולם חסדו‪ ...‬הקושי שלנו הוא בממדים שלנו‪ ...‬לתקופה מסוימת‪ ...‬אבל כשהקב"ה שולח ישועה‪ ...‬זה כבר‬ ‫בממדים שלו‪ ...‬כי לעעעולם חסדו‪..‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ניתן לתרום לגיליון זה‬‫גם באמצעות כרטיס‬ ‫אשראי מכל עמדות‬

‫"נדרים פלוס"‬ ‫הפרוסות ברחבי הארץ‬

‫תודה מראש!!‬


‫‪2‬‬

‫ויישם בארון במצרים‪ ---‬חזק חזק ונתחזק ? ! ? ! ? ! ?‬

‫אוי אוי‪ ...‬השקיות התחילו לעלות כסף‪...‬‬

‫זו תמיהה גדולה‪ ...‬עד כמה שידוע לי‪ ...‬יש עניין לסיים ספר במשהו טוב‪ ...‬ואם ספר ישעיה‬ ‫מסתיים במילים "והיו דראון לכל בשר" אז אנחנו חוזרים שוב על הפסוק‪" :‬והיה מידי חודש‬ ‫בחדשו‪ ...‬שיש בו דברים טובים‪) ...‬ככה זה גם בספר קהלת וככה גם במלאכי‪(...‬‬ ‫והנה כאן!! ספר בראשית‪ ..‬הספר הראשון בתורה מסתיים לכאורה בפסוק שמדבר על מוות‪...‬‬ ‫וימת יוסף‪ ...‬ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים‪ ?...‬ו‪ ...‬ולא זו בלבד אלא ברגע שהבעל קורא‬ ‫אומר את זה‪ ...‬מיד כולנו אומרים בהתלהבות‪ :‬חזק חזק ונתחזק‪ ...‬ממה נתחזק?? מזה שמת‬ ‫יוסף‪ ...‬מזה ששמו אותו בארון במצרים?? מזה שעוד מעט "ויקם מלך חדש על מצרים אשר‬ ‫לא ידע את יוסף"?? מה יש פה להתחזק?? אני רואה פה רק חדלון??‬

‫זהו!! השקיות התחילו לעלות כסף‪ ...‬עשיתי קניה שגרתית‬ ‫בחנות‪ ...‬לחם‪ ...‬חלב‪ ...‬כמה ירקות‪ ...‬ו‪ ...‬והקופאית שואלת אותי‪:‬‬ ‫כמה שקיות אתה רוצה?? עניתי‪ :‬נראה לי ששלוש שקיות‪ ...‬אבל‬ ‫רגע רגע‪ ..‬אני צריך לחשוב‪ ...‬לא!! נראה לי שמספיק שתים‪...‬‬ ‫אבל לא‪ ...‬בעצם לא‪ ...‬תחייבי אותי לבנתיים רק על שקית‬ ‫אחת!!! ו‪ ...‬ו‪ ...‬ונראה‪ ...‬אם אני אצטרך‪ ...‬אז אני מקסימום אשלם‬ ‫בנפרד עשר אגורות‪...‬‬

‫אלא התשובה היא כך‪:‬‬ ‫כשיעקב אבינו נפטר‪ ...‬הוא ביקש מיוסף אל נא תקברני ממצרים‪ ...‬תעלה אותי לארץ ישראל‪...‬‬ ‫ואכן כך יוסף הצדיק עשה‪ ...‬והוא העלה את מטתו של יעקב אבינו למצרים‪ ...‬עם ישראל ליוו‬ ‫את ישראל סבא במצרים‪ ...‬ו‪ ...‬ונעצרו שם!!! ואז הם ראו את ישראל סבא הולך ומתרחק ו‪...‬‬ ‫ו‪ ...‬ואנחנו נשארים פה!! לבד!!! הם פרצו בבכי מר וזעקו לעבר המיטה המתרחקת‪ :‬סבא‪...‬‬ ‫סבא‪ ...‬על מי נטשת אותנו‪ ...‬אתה עולה לארץ ישראל‪ ...‬ו‪ ...‬ו‪ ...‬ואנחנו?? אנחנו הולכים‬ ‫להישאר פה לבד‪ ...‬בגלות מצרים‪ ...‬כן!!!! יעקב אבינו הצטרף אף הוא לבכי ועונה‪ :‬אתם‬ ‫צודקים בני‪ ...‬יש לכם בהחלט על מה לבכות‪ ...‬עוד מעט השעבוד באמת מתחיל בפועל‪...‬‬ ‫ואותה "אימה חשיכה גדולה" שראה אבינו אברהם בברית בין הבתרים מתחילה להתממש‬ ‫בפועל‪ ...‬וזה באמת כואב‪ ...‬זה באמת קשה‪ ...‬אבל!!! מסיים יעקב ואומר‪ :‬אל תדאגו בני‬ ‫היקרים‪ :‬עוד תבא הגאולה‪ ...‬עוד יבא משה ואהרן ויגאלו אתכם ויהיה פה עשר מכות‪ ...‬יהיה‬ ‫פה מכת כינים ש‪ ...‬ש‪ ...‬שלכן אני בורח מפה‪...‬‬ ‫עם ישראל מנסים להתנחם‪ ...‬אבל קשה‪ ...‬סוף סוף אנחנו לבד‪ ...‬סבא ישראל כבר נמצא אי‬ ‫שם רחוק בארץ ישראל‪ ...‬משם הוא מבטיח לנו שיום יבא ותגיע הגאולה‪ ...‬נו‪ ...‬זה רחוק‪...‬‬ ‫רחוק מהעיניים‪ ...‬רחוק מהלב‪ ...‬אבל לפחות יוסף נשאר איתנו‪ ...‬יוסף נמצא איתו פה‬ ‫במצרים‪ ...‬ואז!!!! מגיע גם תורו של יוסף הצדיק להיפרד מהעולם הזה‪ ...‬ויוסף גם הוא פונה‬ ‫לעם ישראל ואומר להם בדיוק מה שיעקב אבינו אמר‪ ...‬הוא אומר‪ :‬אנוכי מת!!! אני עוזב‬ ‫אתכם‪ ...‬אבל אל דאגה‪" :‬ואלוקים פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת‪ "...‬עם‬ ‫ישראל כולם גועים בבכיה‪ ...‬יוסף יוסף‪ ...‬גם אתה עוזב אותנו לאנחות‪...‬‬ ‫סבא ישראל עזב אותנו‪ ...‬ועכשיו גם אתה עוזב אותנו‪ ...‬נכון!! שניכם מבטיחים לנו שיום יבא‬ ‫ובעוד יותר ממאה שנה תהיה פה גאולה‪ ...‬אבל תכל'ס‪ ...‬עכשיו מה שברור הוא‪ :‬שאנחנו‬ ‫בגלות!! ואתם אי שם‪ ...‬משם‪ ...‬מבטיחים לנו שתבא הגאולה‪ ...‬ברגעים הקשים הניחומים‬ ‫האלו לא מנחמים‪ ...‬כי‪ ...‬בשעות הקשות‪ ...‬כשהגלות זועקת מכל פינה‪ ...‬אז לבא ולהתנחם‬ ‫ממשפט שנאמר ממישהו שלא פה‪ ...‬לא איתנו‪ ...‬זה מאוד קשה‪....‬‬ ‫יוסף שומע את נאקת עם ישראל בגלותם‪ ...‬ויוסף מחליט החלטה נועזת‪ ...‬ופונה לעם ישראל‬ ‫ואומר‪ :‬אני נשאר אתכם פה!!!! בתור צ'ק פקדון!!!!! אל תקברו אותי במצרים‪ ...‬אני כמו אבא‬ ‫שלי‪ ...‬כמו שיעקב רצה להיקבר רק בארץ ישראל‪ ...‬ככה גם אני רוצה להיקבר אך ורק בארץ‬ ‫ישראל‪ ...‬נו‪ ...‬אז נעלה אותך לארץ ישראל??? לא!!! אני עולה רק איתכם!!!! כל זמן שאתם‬ ‫פה!! אני פה איתכם!!! אני נשאר פה איתכם בתור צ'ק בטחון!!!!‬ ‫אל תקברו אותי במצרים‪ ...‬בשום פנים ואופן!!! תשימו אותי בארון‪ ...‬ו‪ ...‬ו‪ ...‬ואני מחכה‪...‬‬ ‫מחכה יחד איתכם‪ ...‬מחכה ליציאת מצרים‪ ...‬הארון שלי נשאר פה ככה!!! תקוע!!! לפני‬ ‫לוויה‪ ...‬לפני קבורה‪ ...‬מחכה‪ ...‬למה הארון שלי מחכה?? מחכה יחד איתכם לגאולה!!!!‬ ‫ואם בעוד כמה עשרות שנים‪ ...‬כשהגלות תהיה מאוד מאוד קשה‪ ...‬ו‪ ...‬ו‪ ...‬ואתם כבר כמעט‬ ‫תשכחו לגמרי שיום יבא ותהיה גאולה‪ ...‬אז תחפשו את הקבר שלי‪ ...‬תבררו איפה קבור יוסף‬ ‫הצדיק‪ ...‬ו‪ ...‬ואז יספרו לכם שלא!! הוא לא קבור‪ ...‬וגם לא הייתה לו לוויה‪ ...‬למה?? כי הוא‬ ‫מחכה!!!! הוא מחכה ליציאת מצרים‪ ...‬מועד לווייתו של יוסף נקבע ליום יציאת מצרים‪ ...‬אני‬ ‫נשאר פה כמו בן ערובה!!! כמו צק בטחון!!! לבטח לכם את הגאולה‬ ‫פונה יוסף לעם ישראל‪ ...‬חיזקו ואימצו בגלות מצרים‪ ...‬ואם יהיה לכם רגעים קשים‬ ‫שתתייאשו מהגאולה‪ ...‬אז תזכרו ש"וימת יוסף ויישם בארון‪ ...‬איפה‪ ??...‬במצרים!!!!!! אם‬ ‫ככה‪ ...‬חזק חזק ונתחזק‪ ...‬אם יוסף לא חושש להשאיר את עצמו ככה מוטל בארון ללא‬ ‫קבורה‪ ...‬כי הוא טוען בתוקף שיום יבא ותהיה יציאת מצרים‪ ...‬אז אנחנו רגועים!!!!‬ ‫יהודי היה מגיע מול ארונו של יוסף‪ ...‬ורואה כיצד "מתו מוטל לפניו‪ "...‬והמתו הזה שמוטל‬ ‫לפניו היה מחזק אצלו את האמונה שהנה!! אמונת הגאולה מוטלת לפנינו‪ ...‬ואם יוסף מחכה‬ ‫כאן בארון לגאולה‪ ...‬אז גם אנחנו מוטלים לפניו יתברך שיבא ויחיש לגאלנו‪...‬‬ ‫‪--‬על אותו משקל!!! זה גם מה שקורה בגלות אדום האחרונה‪...‬‬‫עם ישראל הלכו בגלות‪ ...‬והקב"ה ידע שהגלות הזו הולכת להיות ארוכה ארוכה ארוכה‪ ...‬ומה‬ ‫יהיה??? איך עם ישראל יחזיקו מעמד?? איך עם ישראל לא יתייאשו מהגאולה??‬ ‫מה עשה הקב"ה?? נתן לנו צ'ק פקדון!!!! את השכינה הקדושה!!! השכינה הקדושה הלכה‬ ‫יחד איתנו בגלות‪ ...‬ואכן מאז שעם ישראל נמצאים בגלות‪ ...‬גם כבוד שמים הלך בגלות‪ ...‬וזה‬ ‫לא מובן מאליו!!! באופן נורמלי זה לא אמור להיות כך‪ ...‬באופן נורמלי יש פה שתי סוגיות!!‬ ‫יש את הכבוד של בורא עולם ויש את הכבוד של עם ישראל!! ואם הכבוד של עם ישראל בזוי‬ ‫בגלות‪ ...‬זה עדיין לא אומר שכבוד שמים צריך להיות מבוזה‪ ...‬אז זהו!!!! שזה הצ'ק בטחון‬ ‫שהקב"ה שלח איתנו בגלות‪ ...‬שאם אנחנו נמצאים בגלות מצרים‪ ...‬אז גם כבוד שמים הושם‬ ‫יחד איתנו בארון במצרים‪ ...‬אם אתם נמצאים בשפל המדרגה‪ ...‬אז גם אני איתכם שם‪ ...‬גם‬ ‫כבוד שמים נמצא בשפל המדרגה‪" ...‬והוא אסור באזיקים‪ "...‬כבוד ה' יתברך אסור כביכול יחד‬ ‫איתנו בגלות‪ ...‬אז מצד אחד זה משמש לנו כנחמה וכצ'ק בטחון‪ :‬שאם כבוד שמים נמצא יחד‬ ‫איתנו בגלות מצרים העדכנית‪ ...‬אז בהחלט חזק חזק ונתחזק!!! כי כמו שכל אחד מבין שלא‬ ‫שייך שבורא עולם ימחל על כבודו לנצח!!!! ברור שיום אחד הוא יופיע פה בעולם בהדר גאון‬ ‫עוזו ויתבע את מלכותו ויתנקם מכל מי שמרד בו‪ ...‬אז באותה מידה הקב"ה גם לא יעזוב‬ ‫אותנו‪ ...‬ולא ימחל על גאוותם של ישראל שניטלה מהם‪ ...‬אז מצד אחד יש לנו נחמה!!! יש לנו‬ ‫חזק חזק ונתחזק!!!! אבל מצד שני יש עלינו גם תביעה גדולה‪ .‬ואנו צריכים לכאוב את גלות‬ ‫וצער השכינה!! לכאוב ולהתפלל על כבוד שמים שנחסר בעולם בגללנו להתפלל במהרה יחוש‬ ‫לגאלנו והשב שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלים‪...‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ולא יאומן כי יסופר!!! השקית האחת!!! הבודדת!!! הספיקה לכל‬ ‫המצרכים ובגדול‪ ...‬ונשאר עוד מקום לידיעון השבועי המקומי‬ ‫וגם למחשב שתקעתי אותו בתוכו‪ ...‬לא יאומן!! עד לפני שבוע‪...‬‬ ‫כשהייתי יוצא מכזו קניה‪ ...‬הייתי שולף לא פחות מארבע‬ ‫שקיות‪ ..‬כי‪ ...‬כי‪ ...‬כי תשמע‪ ...‬קניתי גם לחם‪ ...‬גם חלב‪ ...‬גם‬ ‫ירקות‪ ...‬בשביל כזה מגוון של מוצרים צריך לכל הפחות ארבע‬ ‫שקיות!! והנה‪ ...‬עכשיו‪ ...‬כשזה פתאום עולה עשר אגו'‪ ...‬פתאום‬ ‫אני מגלה שאפשר לדחוף את כל מגוון המצרכים בשקית אחת‪...‬‬

‫יש בזה מוסר השכל גדול לחיים‪:‬‬ ‫פעם פעם‪ ...‬כשהייתי בחור ישיבה‪ ...‬הזמן לא עלה כסף‪ ...‬הזמן‬ ‫היה נראה סמרטוט כמו השקיות‪ ...‬בדיוק כמו השקיות!! כמו‬ ‫שכשיש רוח מזרחית חזקה‪ ...‬אתה רואה שקיות מתעופפות‬ ‫באויר‪ ...‬ככה הזמן שלי התעופף באויר‪ ...‬היה לי זמן כמו‪ ...‬כמו‬ ‫שקיות‪...‬‬ ‫ממילא‪ :‬כשסוף סוף הואלתי בטובי לעשות איזה משהו מועיל!!!‬ ‫זה היה לוקח לי המון המון שקיות‪ -‬המון זמן‪ ...‬אם ישבתי‬ ‫ולמדתי רציני כל השבוע האחרון‪ ...‬אז מגיע לי שבת בצפת‪...‬‬ ‫מגיע לי לישון כל יום ששי‪ ...‬מגיע לי לשמוע מוזיקה בנגן‬ ‫שעות‪ ...‬על כל עשר שעות לימוד הייתי לוקח עשרים שקיות של‬ ‫זמן!!!!!‬ ‫ואז לאט לאט‪ ...‬מתחילים את החיים‪ ...‬ו‪ ...‬ופתאום אתה מגלה‬ ‫שהזמן מתחיל להיות יקר‪ ...‬והרבה יותר יקר משקית‪) ...‬כן‪ ...‬בחור‬ ‫יקר‪ ...‬לא תאמין‪ ...‬יום יבא ויהיה לך מחסור בזמן‪ ...‬כשאני הייתי בחור לא‬ ‫האמנתי שזה יכול לקרות‪ ...‬כשהייתי בחור‪ ...‬ומישהו היה אומר לי שאין לו זמן‪..‬‬ ‫הייתי בטוח במאה אחוז שהוא עושה עלי פוזות‪ ...‬כי איך‪ ...‬איך יכול להיות שאין‬ ‫זמן?? הרי יש זמן כמו מים‪ ...‬אז זהו שתדע שזה בא יבא‪ (...‬ואז!!! כשהזמן‬

‫מתחיל להיות יקר‪ ...‬פתאום אתה מגלה שאפשר להכניס ולדחוס‬ ‫המון המון בשעה אחת‪ -‬בשקית אחת‪ ...‬פתאום אני מגלה שמה‬ ‫שארך לי שבוע בתור בחור‪ ...‬פתאום אני יכול לדחוס בתוך‬ ‫שלוש שעות‪...‬‬ ‫לא חבל??? לא חבל לחכות שהשקיות יתחילו לעלות כסף?????‬ ‫לא חבל לחכות לימים שבהם לא יהיה לך זמן?? לא חבל לחכות‬ ‫לימים שהזמן יהיה יקר יקר‪ ...‬ו‪ ...‬ואז כבר לא יהיה לך זמן???‬ ‫בא‪ ...‬תתחיל כבר עכשיו לנצל את הזמן‪ ...‬כשהוא עדיין בחינם‪...‬‬ ‫‪--‬‬‫מקובלנו‪ :‬אין דבר אלסטי כמו זמן!!!! אפשר ביום אחד לעשות‬ ‫משהו אחד קטנטן ולהרגיש כבר יותר מידי‪ ...‬ואפשר לדחוס‬ ‫ביום אחד אינספור תפקידים בעבודת ה' ויש עדיין מקום פנוי‬ ‫בלב לעוד‪ ...‬הכל תלוי בנו!!! כמה נמלא את עצמנו‪ ...‬וכמה נעשיר‬ ‫את עצמנו בתוכן‪ ...‬וכמה נדרוש מעצמנו מידי יום‪ ...‬אבל כל זמן‬ ‫שאנחנו מצד עצמנו לא עושים עם עצמנו כלום!!!! אז מי‬ ‫שעושה את זה בשבילנו זה החיים התובעניים בעצמם!!!! שהם‬ ‫אלו שמגלים לנו מידי פעם מה היינו יכולים לדחוס ביום אחד!!!‬ ‫החיים התובעניים מעמידים אותך מידי שנה בפני עובדה שביום‬ ‫ששי קצר של חודש טבת אתה מספיק את מה שבקושי הספקת‬ ‫ביום ששי ארוך של חודש תמוז‪ ...‬מי גילה לך את זה? המציאות!!!!‬ ‫השעון המתקתק של יום ששי קצר בחודש טבת‪ ..‬הוא פשוט מעמיד‬ ‫אותנו בפני העובדה הזו‪ ...‬נו‪ ...‬אז מה קורה חצי שנה לאחמ"כ?? לאיפה‬ ‫פתאום בורחים הארבע שעות האלו??? התשובה היא‪ :‬שאם אנחנו לא‬ ‫נתפוס יוזמה ונחליט לעבוד לנצל ולהעריך את הזמן!!! אז היחיד‬ ‫שידפוק לנו על הראש ויוכיח לנו את זה‪ ...‬זה המציאות של השעון חורף‬ ‫שדוחק בנו‪ ...‬וממילא ברגע שהשעון מוחלף אוטומטית אנחנו חוזרים‬ ‫לסורנו‪ ...‬לא נותר לנו אלא לדפוק על השולחן וללמוד את המשנה‬ ‫באבות שאומרת‪ :‬הזמן קצר!! והמלאכה מרובה והפועלים עצלים‪ ..‬הגיע‬ ‫הזמן לנצל את הזמן‪...‬‬


‫‪3‬‬

‫אבאלה‪ ...‬נחש‪...‬‬ ‫לישועתך קיויתי ה'‪...‬‬ ‫אם אתה זוכר‪ ...‬בשבוע שעבר כתבתי על העבודת‬ ‫ה' היחודית של שבט בנימין‪ ...‬אז ברשותך קורא‬ ‫יקר‪ ...‬לצורך השלמת העניין‪ ...‬אם בשבוע שעבר‬ ‫דברנו על שבט בנימין‪ ...‬אז השבוע נדבר על שבט‬ ‫דן!!!‬ ‫כידוע‪ :‬שנים עשר חודשי השנה מכוונים נגד שנים‬ ‫עשר שבטי קה‪ ...‬וחודש טבת מכוון כנגד שבט דן!!!‬ ‫שבט דן זה ההיפך הגמור משבט בנימין‪...‬‬ ‫כשיעקב אבינו מברך את דן‪ ...‬מה הכינוי של דן??‬ ‫יהי דן נחש עלי דרך!!! דן הולך יחד עם נחש!!! לדן יש‬ ‫עסקים עם נחש!!!‬ ‫שבט דן נקרא "המאסף לכל המחנות"!!!! במסעות‬ ‫הוא השבט שהולך הכי בסוף‪ ...‬הכי חשוף לסכנות‪...‬‬ ‫ואכן כשהגיע עמלק וכתוב עליו "ויזנב בך כל‬ ‫הנחשלים אחריך‪ "...‬אומר בעל הטורים‪ :‬שזה‬ ‫גימטריא "זה היה שבטו של דן‪ "...‬בטח!!! היות‬ ‫והוא השבט שהולך הכי בסוף‪ ...‬אז כשעמלק מגיע‬ ‫מאחורה‪ ...‬את מי הוא פוגש ומזנב ראשון?? את‬ ‫שבט דן!!! לשבט דן יש התמודדויות יותר גדולות‬ ‫מול זוהמת הנחש מכל שבט אחר!! כי הוא יותר‬ ‫קרוב אליו‪ ...‬יותר חשוף אליו מכל אחד אחר‪ ...‬וזה‬ ‫מה שיעקב אבינו מורה לדן את דרך החיים שלו‪ :‬יהי‬ ‫דן נחש עלי דרך שפיפון עלי אורח‪"...‬‬ ‫‪---‬‬

‫וכאן מתחילה הטעות הגדולה שלנו!!!!!‬ ‫כי‪ ...‬בינינו‪ ...‬מה שכתבתי עד עכשיו על שבט דן‪...‬‬ ‫בשורות האחרונות‪ ...‬איך זה נשמע לך?? זה נשמע‬ ‫ששבט דן הוא שבט כזה חלש כזה‪ ...‬שבט שנגרר‬ ‫אחורה‪ ...‬שבט שיש לו נפילות יותר מכל שאר‬ ‫השבטים‪ ...‬בקיצור‪ :‬השבט הפחות נבחר משאר‬ ‫השבטים‪ ...‬נכון?? נכון ככה זה נשמע?? אבל לא!!!‬ ‫חס ושלום!!!! זו טעות גדולה מאוד!!! ולא סתם‬ ‫טעות!! אלא כאן טמונה אחת הטעויות הגדולות‬ ‫ביותר שלנו בעבודת ה'‪ ..‬ואני אסביר לך גם למה זה‬ ‫טעות‪ ...‬מסיבה פשוטה מאוד‪ :‬תבין‪ :‬מי שכל הזמן‬ ‫רץ‪ ...‬לפעמים הוא נופל‪ ...‬אבל מי ששוכב במיטה‬ ‫הוא אף פעם לא נופל‪ ...‬כי אין לו מאן ליפול‪ ...‬מי‬ ‫שמשקיע בכסף‪ ...‬לפעמים יש לו נפילות‪ ...‬אבל מי‬ ‫שהכסף שלו שוכב כל הזמן בבנק ללא תזוזה‪...‬‬ ‫אצלו אין נפילות‪ ...‬כי אין לו מאיפה ליפול‪ ...‬מי‬ ‫שנמצא בקרב חזיתי‪ ...‬לפעמים הוא נפצע‪ ...‬אבל מי‬ ‫שנמצא הרחק משדה מהקרב‪ ...‬הוא אף פעם לא‬ ‫נפצע‪ ...‬כי אין מי שיפצע אותו‪ ...‬אז זהו!!! שזה‬ ‫בדיוק מה שקורה בשבט דן!!!! התפקיד של שבט דן‬ ‫זה לעמוד בחוד החזית של התמודדויות מול‬ ‫זוהמת הנחש!! הוא השבט שעומד בחזית של‬ ‫המאבק!! שלא תבין לא נכון‪ :‬כלל ישראל כולו נמצא‬ ‫כל הזמן במלחמת היצר‪ ...‬אבל עדיין מי עומד‬ ‫בחזית?? שבט דן!!! זה כמו שכל מדינת ישראל‬ ‫נלחמת בעזה‪ ...‬אבל עדיין יש חזית!!! ובחזית‬ ‫נמצאים רק חיילים מיומנים ומאומנים‪ ...‬אותו דבר‬ ‫כאן‪ :‬כל כלל ישראל מתמודד מול זוהמת הנחש‪...‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫כל עם ישראל מתמודד מול עמלק‪ ...‬מול היצר הרע‪...‬‬ ‫כולנו נלחמים‪ ...‬אבל מי נמצא בחוד החנית?? מי‬ ‫נמצא בשדה הקרב ראש בראש?? זה שבט דן!!!!!‬ ‫וממילא!!!!! אם לשבט דן יש יותר קשיים ויותר‬ ‫מעידות מאשר כל שבט אחר‪ ...‬זה לא בגלל ששבט דן‬ ‫הם יותר חלשים‪ ...‬בדיוק ההיפך!!! זה רק בגלל שהם‬ ‫נמצאים בחזית עצמה!!! ומי שנמצא בחזית בודאי‬ ‫שהוא חשוף להרבה יותר סכנות‪ ...‬תבין‪ :‬זה כמו‬ ‫שיבא מישהו ויטען שהצבא יותר חלש מהאזרחים‬ ‫עצמם‪ ...‬והההראיה‪ :‬שיש הרבה יותר חיילים‬ ‫שנפצעים מאשר אזרחים‪ ...‬מה נענה לו?? שוטה‬ ‫גמור!!! רק בגלל שהחיילים נמצאים בחזית‪ ...‬לכן הם‬ ‫חשופים יותר לסכנות וממילא הם נפגעים הרבה‬ ‫יותר מכל אזרח אחר‪ ..‬לכן אדרבה‪ ...‬על כל חיל‬ ‫שנפצע מרסיס‪ ...‬קח בחשבון שאם אתה היית שם‪...‬‬ ‫ממזמן היית מחוסל לגמרי‪ ...‬זה בדיוק התפקיד של‬ ‫שבט דן!!! לכלל ישראל יש חומה!!!! יש איזה גדר‬ ‫מסוימת שמעבר אחד נמצאים כלל ישראל‪ ...‬ומהעבר‬ ‫השני נמצא הנחש‪ -‬היצר הרע‪ ...‬והתפקיד של כלל‬ ‫ישראל זה לשמור על החומה והגדר הזו שלא‬ ‫תיפרץ!!! כי‪ ...‬כי אם יהיה בה פירצה‪ ...‬אוי ואבוי‪ ...‬כי‬ ‫מאחורי הגדר עומד הנחש‪ ...‬ולכן‪ ---‬הפורץ גדר‬ ‫ישכנו נחש!!!!!! ובשביל זה יש לנו את שבט דן!!!!‬ ‫שהתפקיד שלהם זה לעמוד על הגדר!!!!!!! התפקיד‬ ‫שלהם להיצמד לגדר כדי לשמור על הגדר!!!‬ ‫וממילא‪ ...‬מטבע הדברים‪ ...‬כל פעם שחלילה קורה‬ ‫והגדר נפרצת‪ ...‬הראשונים שחשופים לנחש שיצא‬ ‫מהפירצה זה שבט דן‪ ...‬הראשונים שניזוקים‬ ‫מהמחדל של כולנו זה שבט דן‪ ...‬אבל זה לא נובע‬ ‫מחולשה מסוימת שיש להם‪ ...‬אדרבה‪ ...‬זה נובע‬ ‫מהחזית המסוכנת שבה דווקא הם נבחרו לעמוד!!!!‬ ‫שבט בנימין עסוק בקרבת אלוקים ובדבקות‪ ...‬בטח‪...‬‬ ‫הוא נמצא קרוב לה'‪ ...‬ידיד ה'‪ ...‬הוא יכול להיות‬ ‫עסוק ב"קדש עצמך במותר לך" וב"מהדרין מן‬ ‫המהדרין‪ "...‬אבל שבט דן?? שבט דן לא יכול להרשות‬ ‫לעצמו את הלוקסוס הזה‪ ...‬שבט דן הוא מלשון דין!!!‬ ‫שבט דן תמיד עסוק במה שחייבים על פי דין!!!!‬ ‫הגמ' בפסחים אומרת‪ :‬שמי שכל הזמן תובע את‬ ‫חבירו ללכת לבית דין‪ ...‬כנראה שהוא מגיע משבט‬ ‫דן‪ ...‬ולמה??? כי כל תפקידו של שבט דן זה להיות‬ ‫עסוק בגבולות!!! הוא צמוד לגדר!!! כשנצמדים לקיר‬ ‫אין מקום ואין אפשרות להחמיר‪ ...‬כאן צריך לדעת‬ ‫מה הדין!!! )כשאתה נמצא בבית שלך אתה יכול להחמיר‬ ‫בהלכות שבת‪ ...‬אבל כשיש מקרה של חולה שאין בו סכנה‪ ...‬כאן‬ ‫השאלה היא מה הדין!!!! כאן אין מקום ללוקסוס של לפנים‬ ‫משורת הדין‪ (...‬כשאתה ניגש לבנימין ושואל אותו‪ :‬האם‬

‫מותר לקרא עיתון חרדי?? בנימין מסתכל עליך‬ ‫בעיניים משתוממות ועונה לך‪ :‬מה? מה יהודי צריך‬ ‫לקרא עיתונים? יש פה בית המקדש‪ .‬יש פה קרבת‬ ‫אלוקים‪ .‬דבקות בה'‪ .‬מה לבן מלך לשחק במרזבים??‬ ‫כן‪ .‬בנימין נמצא עמוק עמוק בפנים אצלו אף פעם לא‬ ‫תשמע את השאלה מה הדין!!! כי הוא אוחז כבר‬ ‫ממזמן בלפנים משורת הדין‪ ...‬הוא אוחז בידיד ה'‬ ‫חופף עליו כל היום‪ ...‬אבל שבט דן עסוק במלחמת‬ ‫חיים!!!! שבט דן מוציא כבר את כל האנרגיות שלו על‬ ‫מלחמת ההשרדות מול היצר!!! את כל תעצומות‬ ‫הנפש הוא כבר ממצה על התמודדות מרה מול‬ ‫הניסיונות של זוהמת הנחש‪ .‬וממילא אם נותרו לדן‬ ‫קצת אנרגיות הוא לא יכול להרשות לעצמו להוציא‬ ‫אותם על לפנים משורת הדין‪ ...‬הוא צריך לשמור את‬

‫האנרגיות היקרות האלו לדין עצמו!! הוא צריך‬ ‫לשמור את הכוחות כדי להתמודד מול העבירות‬ ‫החמורות ביותר‪ ...‬מול הניסיונות הקשים ביותר‪...‬‬ ‫והגיע הזמן שנקלוט עניין ונבין‪ :‬שהניסיונות היותר‬ ‫קשים של שבט דן לא נובעים אצלו מחולשה אלא‬ ‫מסוג של תפקיד!!! בפרשת השבוע שלנו‪ ...‬בסוף‬ ‫הברכות התורה חוזרת ומדגישה‪ :‬כל אלה שבטי‬ ‫ישראל שנים עשר!!! ואומר על זה המדרש‪ :‬שחזר‬ ‫הכתוב וכללן!! להודיע שכולם שוים לטובה!!! כולם‬ ‫השבטים צדיקים במידה שווה!!!! מה פירוש במידה‬ ‫שווה? הפשט הוא‪ :‬שאמנם לכל אחד היה את‬ ‫התפקיד השונה שלו!!! אבל היות ואת התפקיד שלו‬ ‫הוא עשה בשלימות הכי גדולה שרק אפשר!!!! אז‬ ‫ממילא הם צדיקים במידה שווה‪ ..‬כי כל אחד היה‬ ‫מושלם לגמרי בנקודה שלו‪ ...‬וזה יסוד שמאוד חשוב‬ ‫לקלוט אותו‪ ..‬המודד של צידקות לא נמדד לפי איזה‬ ‫יעד מסוים‪ ..‬אלא כל מי שעשה את תפקידו המיוחד לו‬ ‫באופן המושלם ביותר‪ ...‬ישב באותו היכל בגן עדן‪ ...‬היכל‬ ‫המושלמים!!‬

‫‪--‬‬‫בהקשר לנושא זה מישהו הראה לי קטע נורא בשער‬ ‫הגלגולים על פי האר"י הקדוש‪ ...‬וזה לשונו )הקדמה‬ ‫כ"ז(‪ñîèñèë ¾ðìô í³¼ êë¾ ¾−êí −× ¼ð" :‬‬ ‫‪õ"¼ê ,îþ®− ¼−ò×íñ ñîðè ìþî¬ îñ ¾− ,öî¾êþ‬‬ ‫¾‪³ñ−ì³ êîí íï¾ −õñ ðîêô ííîëè î³ô¾ò‬‬ ‫‪ðîð ñê š−õ½ô ó¼¬ íïî ,³îõ−ñší öô î××ðïí‬‬ ‫‪îþ®− í−í¾ îë îò−®ôî µþë³− îð−ð− µñôí‬‬ ‫‪ó¼¬í êñê ,ñîðè êñõ êîíî ...î−ñ¼ þëè³ô‬‬ ‫‪−šô¼ô î³ê−®− í³−−í ïê −× þ×ïòí ó¼ öëîô‬‬ ‫‪þôîê í−í¾ ó−šî½õ íô× ö−ë³ íïëî ³îõ−ñší‬‬ ‫‪öî−ë −³¼ë¬ îô®¼ ñ¼ óîñ¾í î−ñ¼ µñôí ðîð‬‬ ‫‪ö−ê þ×ïòí ó¼¬ñ −× ¼ðî ...ê®î−×î íñî®ô‬‬ ‫¼‪µþë³− î−òõñ ó−ë¾ìò ¾ðìí íïí ¾−êí ³îòîî‬‬ ‫×¾‪ö−ë öî³ò êîí ö−−ð¼¾ −õñ óðê −òë þê‬‬ ‫‪ "ó¾ô ³ê®ñ ñîðè îìþ¬î ³îõ−ñší‬פחד פחדים‬ ‫מה שכתוב בשורות האלו!!! אנחנו כמובן לא מבינים‬ ‫לגמרי מה שכתוב כאן‪ ...‬ברור שהדברים הם הרבה‬ ‫מעבר למה שאנחנו מדמיינים‪ ...‬אבל מה שבטוח‬ ‫כתוב כאן‪ :‬שיש כזו תופעה שדווקא הנשמה הגבוהה‬ ‫ביותר!! דווקא בגלל שהיא גבוהה ומרוממת ביותר!!‬ ‫דווקא בגלל זה היא מתמודדת עם הניסיונות‬ ‫המרים והמבישים ביותר!!! וזה לא סתירה בכלל!!‬ ‫אדרבה‪ ...‬היא הנותנת!!!!! כי דווקא בגלל שהיא‬ ‫נשמה כ"כ גבוהה‪ ...‬ממילא מטבע הדברים היא‬ ‫נמצאת בחוד החנית‪ ...‬וחיל שנמצא בחוד החנית‬ ‫מטבע הדברים הוא מתמודד עם הרבה יותר‬ ‫סיכונים‪ ...‬וממילא!! גם המעידות שלו מתקבלות‬ ‫בהבנה ובהתחשבות הרבה יותר מכל אחד אחר‪...‬‬ ‫ואת היסוד הזה חובה קדושה לדעת ולשמוע‬ ‫ולהשמיע!!!!!!! ואוי אוי אוי‪ ...‬יש הרבה בני עליה‬ ‫שאם רק היו יודעים ומשננים את היסוד הזה היו‬ ‫חוסכים המון המון יאוש טוטאלי ושברון לב מיותר‬ ‫מהמדרגה הרוחנית שלהם שהיה נדמה להם שהיא‬ ‫בשפל המדרגה‪ ...‬מתקשר אלי בחור‪ ...‬שבמקרה‬ ‫אני מכיר אותו‪ ...‬בחור בעל מדרגה אמיתי!!!‬


‫מרומם‪ ...‬קדוש‪ ...‬שמור‪ ...‬מתמיד‪ .‬יודע כמעט‬ ‫ש"ס‪ .‬והוא מספר לי בדמעות וביאוש על‬ ‫ההתמודדויות הרוחניות שלו ש‪ ...‬ש‪ ...‬שכמובן‪...‬‬ ‫הוא לא מעיז לפרט לי מידי כי‪ ...‬כי הוא טוען‬ ‫בתוקף שאם אני רק אדע איזה מחשבות זרות‬ ‫תוקפות אותו זו תהיה השיחה האחרונה שלי‬ ‫איתו‪ ...‬בחור קדוש שלי‪ :‬ידיד ה'‪ :‬כמה פעמים אני‬ ‫עוד אסביר לך‪ ...‬שהתמודדויות הקשות שלך לא‬ ‫סותרות בכהוא זה את המדרגה הרוחנית הגבוהה‬ ‫שלך‪ ...‬מתי תבין שהקשיים האלו בקדושה מגיעים‬ ‫אליך רק בגלל שאתה נמצא בכזו מדרגה גבוהה‪..‬‬ ‫רק בגלל שאתה נמצא בחוד החנית!!! כן‪ ...‬בחוד‬ ‫החנית יכולה פתאום להתחיל הסלמה פתאומית‬ ‫של האויב‪ ...‬ומתחילה התקפת פתע‪ ...‬כדורים‬ ‫מתעופפים לכל עבר‪ ..‬פגזים שורקים מכל כיוון‪...‬‬ ‫רימוני יד נשלכים ממרחק אפס‪ ...‬ו‪ ...‬ו‪ ...‬ומה‬ ‫שנדרש ממך בכל האנדרלמוסיה הזו זה לא‬ ‫להשתלט על ההתפרעות!!!! ממש לא!!! בכזו‬ ‫סיטואציה נדרש ממך בסה"כ להחזיק מעמד!!!!‬ ‫להישאר שם במרומי המוצב‪ ...‬ולשמור על קשר‬ ‫עם כוחות ההצלה והבטחון‪ ...‬ולזכור כל הזמן‬ ‫שההסלמה הזו היא לא מחדל שלך!! כל‬ ‫המחשבות הזרות האלו שתוקפות אותך זה לא‬ ‫מחשבות שלך!! זה מחשבות של היצר הרע!!! זה‬ ‫התקפה שלו‪ ...‬זה הפח זבל שלו‪ ..‬ולך לא נותר בכל‬ ‫הסיפור הזה אלא לשמור קור רוח ולהתחבא בתוך‬ ‫המוצב שלך עד יעבור זעם‪ ...‬ולהשתדל לצאת‬ ‫במינימום פציעות רוחניות מההתקפה הזו‪ ...‬אל‬ ‫דאגה‪ ...‬ההתקפה הזו עוד תגמר‪ ...‬כל השאלה‬ ‫היא‪ :‬שאתה לא תצא גמור ממנה‪ ...‬זה כל הנושא‬ ‫פה!!!! אם אתה תצא עם דגל לבן מההתקפה‬ ‫הזו‪ ...‬זה נצחון בלעדי של היצר הרע‪...‬‬ ‫מי שזוכר‪ ..‬לפני כמה שנים‪ ...‬בתקופה של האביב‬ ‫הערבי‪ ...‬והמהפכה במצרים‪ ...‬יום אחד הייתה‬ ‫התקפה על שגרירות ישראל במצרים‪ ...‬אספסוף‬ ‫מוסת ופרוע פרץ לתוך השגרירות הישראלית‪...‬‬ ‫ישבו שם באותה שעה כמה פקידים מפוחדים‬ ‫פחד מוות וחיכו לסוף המר שלהם בלינץ'‪ ...‬הדבר‬ ‫היחיד שנותר להם לעשות‪ ..‬זה להתחבא בחדר‬ ‫ממ"ד הכי פנימי והכי שמור שעוד היה אפשר‬ ‫להיות שם‪ ...‬ולהיות כל הזמן בקשר עם כוחות‬ ‫הבטחון בישראל שהפעילו לחצים בינלאומיים‬ ‫אדירים ושיגרו מטוס חילוץ‪ ....‬שברגע האחרון‬ ‫חילץ אותם והם נשארו בחיים!!!!!‬ ‫תאר לעצמך שהפקיד של השגרירות היה מרגיש‬ ‫צורך לקחת אחריות על מעשיהם של ההמון‬ ‫המוסת שבא כעת לאכול אותו חי‪ ...‬סוף סוף הוא‬ ‫הרי נמצא בשגרירות הישראלית במצרים‪ ...‬וחלק‬ ‫מתפקידו זה איכשהו לגשר בין מצרים לישראל‪...‬‬ ‫נו‪ ...‬אז אם כעת האספסוף המצרי החליט‬ ‫להתנפל עליו‪ ..‬תאר לעצמך שהוא היה עסוק‬ ‫בלרדת לעם ולנמק את ההתנהגות המצרית?? אז‬ ‫זהו שלא!!!! ממש לא!!!! הוא ממש לא הרגיש‬ ‫צורך להסביר אותם!!! הוא ידע שכעת הם‬ ‫האויבים הכי גדולים שלו!! והוא היה עסוק רק‬ ‫בלגונן על עצמו!!!!! הוא היה בלהתחבא ובלזעוק‬ ‫לעזרה‪ ...‬אנא‪ ...‬תצילו אותי מחיות אדם אלה‪ ...‬ו‪...‬‬ ‫ותעזרו לי לברוח מפה‪ ...‬אז זהו!! זה בדיוק מה‬ ‫שקורה איתך!!! מידי פעם היצר הרע מתגבר‬ ‫עליך‪ ...‬הוא תוקף אותך בכל מיני מחשבות‪ ...‬אתה‬ ‫לא צריך כעת לסנגר עליו!!! אתה לא צריך לקחת‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫אחריות עליו ולחיות מתוך תחושה שזה המחשבות‬ ‫שלך!! זה הוא!!! אתה גם לא כ"כ יכול להילחם איתו‬ ‫חזיתית‪ ...‬מה שאתה כן אמור לעשות זה להתבצר‬ ‫בגדרים שעד היום גדרת!!! לשמור בשארית כוחותיך‬ ‫שלא לפרוץ גבולות אדומים שעד כה היו שמורים‬ ‫אצלך‪ ...‬ופשוט לזעוק בכל הכח לכח החילוץ‪ ...‬הלא‬ ‫הוא אבינו שבשמים‪ ...‬שים לב‪ :‬שבט דן הוא השבט‬ ‫היחיד שזכה לקבל מיעקב לא רק ברכה‪ ...‬אלא גם‬ ‫תפילה!!!! תפילה אישית!!!! כשיעקב הניח את ידיו על‬ ‫ראשו של דן ואמר לו‪ :‬יהי דן נחש עלי דרך שפיפון עלי‬ ‫אורח‪ ...‬לפתע יעקב נעצר‪ ...‬נשא עיניים מייחלות‬ ‫לשמים וסיים את הברכה בתחינה‪ :‬לישועתך קיויתי ה'!!!!‬ ‫אתה יודע למה יעקב אבינו לא מסתפק בברכה‪...‬‬ ‫והוא מוסיף תפילה?? כי‪ ...‬כי היות והעבודה של דן זה‬ ‫מלחמת חיים מרה מול התגברות הנחש והיצר הרע‪...‬‬ ‫כאן צריך גם תפילה‪ ...‬כי "‪ñî×− îò−ê îþïî¼ í"ëší êñôñê‬‬ ‫‪ "...îñ‬לכן יעקב אבינו מקדיש תפילה מיוחדת לדור‬ ‫אחרון‪ ...‬לדור המאסף לכל המחנות‪ ...‬אנא ה'!!! תעזור‬ ‫לדור האחרון להתמודד!!! כי אלמלא תעזור לו‪ ...‬אינו‬ ‫יכול לו‪ ...‬רק אנחנו יודעים עד כמה אנו צריכים את‬ ‫התפילה הזו של אבינו יעקב‪ ...‬לא נותר לנו אלא‬ ‫להצטרף לתפילה שלו ולהתחנן‪ :‬לישועתך קיויתי ה'!!!‬ ‫אנא ה'‪ ...‬אני את שלי עושה‪ ...‬אנא‪ ...‬תגמור בעדי‪...‬‬ ‫קח ממני את הניסיונות המרים האלו‪...‬‬ ‫‪---‬‬

‫לפני שבועיים‪ ...‬בימי החנוכה כל אחד מהנשיאים‬ ‫הקריב את קרבנו קערת כסף אחת‪ ...‬מזרק אחד כסף‬ ‫וכו' וכו'‪ ...‬ומי שקצת עיין במדרש הארוך שם‪ ...‬הרי כל‬ ‫נשיא הקריב את הקרבן שלו כנגד התפקיד והעבוידה‬ ‫המיוחדת לאותו שבט‪ ...‬אז שבט יהודה הקריב כנגד‬ ‫המלכות שמאפיינת אותו‪ ...‬ושבט יששכר כנגד התורה‬ ‫שמאפיינת אותו‪ ...‬ובנימין כנגד בית המקדש שהיה‬ ‫בחלקו שזה המאפיין שלו‪ ...‬ואילו שבט דן??? תנחש‬ ‫כנגד מה הקריב שבט דן??? מה המאפיין והמהות של‬ ‫שבט דן???? לא פחות ולא יותר‪ :‬כנגד פרשת נ ז י ר ו‬ ‫ת!!!!!!!!!!‬ ‫כל הקרבן של אחיעזר בן עמישדי נשיא דן‪ ...‬הכל נסוב‬ ‫סביב פרשת נזירות‪ ...‬קערת כסף‪ -‬כנגד המנחה‬ ‫שמביא הנזיר בקערה‪ ...‬שלושים ומאה משקלה כנגד‬ ‫מה?? כנגד ‪ 130‬תיבות שיש מ"וזאת תורת הנזיר" עד‬ ‫"ואחר ישתה הנזיר יין‪ "...‬ומזרק אחד כסף שבעים‬ ‫שקל‪ ...‬כנגד מה?? כנגד שבעים תיבות שיש בפרשת‬ ‫נזיר שנטמא‪ ...‬כף אחת עשרה זהב‪ ...‬כנגד מה? כנגד‬ ‫עשרה דברים שהנזיר אסור בהם‪ ...‬וכו' וכו' ואכמ"ל‬ ‫ועיי"ש‪ .‬בקיצור‪ :‬כל הקרבן של נשיא דן‪ .‬הכל הכל נסוב‬ ‫סביב פרשה אחת ויחידה בתורה!!!!!! פרשת נזיר!!!!‬ ‫איך אתה מסביר את התופעה הזו??? איך יכול להיות‬ ‫כזה מצב שכל נשיאי השבטים הקריבו קרבנות והם‬ ‫לא הזכירו מילה וחצי מילה על הנושא ששמו נזיר‪...‬‬ ‫ואילו שבט דן מדבר רק ואך ורק על זה??? מה‬ ‫התשובה???? כאן כתוב שוב אותו יסוד‪:‬‬ ‫לכל אחד יש את התפקיד שלו! ואת משימת החיים‬ ‫שלו בעבודת ה'!!! ואצל שבט דן העבויידה הגדולה‬ ‫ביותר שמוטלת עליו זה‪þ−ï− íñîšñšë í¬î½ íêîþí :‬‬ ‫¼®‪ !!!!!!ö−−í öô îô‬זה הנושא!!! היות ושבט דן מתמודד‬ ‫באופן קבע מול ניסיונות מהסוג הזה אז אין ברירה!!!‬ ‫אצלו הנושא הבוער והחשוב והדומיננטי ביותר זה‬ ‫לקחת עשר צעדים אחורה בענייני קדושה!!!! אין‬ ‫ברירה!!! זה אולי ישמע מוזר שנשיא דן יקדיש את‬

‫‪4‬‬ ‫כככככל הקרבנות לפרשת נזירות‪ ...‬אבל מה נעשה‪.‬‬ ‫זה חובת השעה בשבט דן!!! פה ההתמודדות‪ ..‬פה‬ ‫ההצלחה‪ .‬ופה גם המעידות הגדולות‪ ...‬וממילא‬ ‫החכמה הגדולה של שבט דן זה כשהוא מזהה‬ ‫שפה נמצא החתול שחור שלו!!!! ולשם הוא מכוין‬ ‫את כככככל תשומת הלב!!!!!‬ ‫אנחנו צריכים להכיר את מקומנו‪ ...‬ולדעת‬ ‫שאמנם יש מעט משפחות או מגזרים שיתכן שהם‬ ‫שייכים לשבט בנימין‪ .‬שהם שמורים וה' חופף‬ ‫עליהם כל היום‪ .‬אבל!!!! רובא דרובא מאיתנו לא‬ ‫שם!!!! אנחנו נמצאים בדור מאסף לכל המחנות‬ ‫ויתכן מאוד שחובת השעה בדור שלנו זה בבחינת‬ ‫"הרואה סוטה בקלקולה וכו'" יש היום סכנות‬ ‫רוחניות איומות שלא היו בשום דור‪ ...‬שמעמידים‬ ‫אותנו בעל כרחנו שלא בטובתנו במקום של שבט‬ ‫דן!!!!! וממילא גם אם יתכן ויש עוד הרבה נושאים‬ ‫חשובים ומעניינים בעבודת ה'‪ ...‬אבל אם יש לנו‬ ‫שכל‪ ...‬ואם אדון אז נדברו יצליח להתגבר על כל‬ ‫אלו שלוחשים לו כל הזמן‪ ...‬די תפסיק לדבר על‬ ‫אינטרנט וכו'‪ ...‬כי די‪ ...‬זה נדוש‪ ...‬זה לא פופולרי‪...‬‬ ‫ונמאס לנו לשמוע על זה‪ ...‬אבל לא!!! מה נעשה‪...‬‬ ‫מי יודע אם לא זו חובת השעה‪ ...‬לצעוק ולצעוק‬ ‫ולא להרפות על הנושא הזה‪ ..‬אז כן!!! יהודים‬ ‫יקרים‪ :‬אנחנו נמצאים כעת בדור מאסף לכל‬ ‫המחנות‪ ...‬והאינטרנט מזנב בנו כל הזמן‪ ...‬הורס‬ ‫כל חלקה טובה‪ ...‬אין לנו ברירה אלא להקדיש‬ ‫המון תשומת לב איך להיזהר ולהישמר ממנו!! איך‬ ‫להעצים את הגאווה של המעגל הסגור של הבית‬ ‫הנקי והטהור שלנו‪ ...‬אין מקום ביריעה לפרט‬ ‫יותר‪ ...‬הכדור בידיים שלכם‪ ...‬מה שברור‪ :‬אסור‬ ‫לשתוק!!! ואסור להפסיק לצעוק על זה‪ ...‬ומה‬ ‫שעוד יותר ברור‪ :‬זה ההההנושא של שובבי"ם‬ ‫בשנים אלו‪...‬‬ ‫נא לא לטאטא את הבעיות מתחת השולחן‪...‬‬ ‫מאוד חשוב לצום ביום חמישי בשובבי"ם‪ ...‬מאוד‬ ‫חשוב להגיד ג' פעמים את ספר התהילים‪ ..‬הכל‬ ‫טוב ויפה!!!! אבל הההההנושא שהכי הכי חשוב‬ ‫לדבר עליו‪ ...‬אז בדק הבית בתחום של פגעי‬ ‫הטכנולוגיה‪ ...‬זה הההנושא!!! נא לא לטאטא את‬ ‫הבעיות תחת השולחן‪...‬‬


‫‪5‬‬ ‫בקרוב ממש‬

‫לחידודי‪ -:‬ויחי‬

‫פיגוע דריסה‪ ...‬המחבל הובא לדין‪ ...‬ומעצרו הוארך‪...‬‬

‫‪-‬‬

‫ר' יחיא הפלטי הוא תלמיד מובהק לר' ישבב הסופר‪ ...‬הוא כבר שבע שנים יושב בישיבה ותורתו אומנותו‪ ...‬ובזמן האחרון‬ ‫נקרא ר' יחיא להתחיל להגיע מידי בוקר לשימוש מידי יום בסנהדרין קטנה של ר' ישבב‪...‬‬ ‫מידי יום מהנץ החמה עד חצות היום מתכנסים עשרים ושלושה דיינים תנאים קדושים‪ ...‬חכמים מופלגים ויראי חטא‪...‬‬ ‫ומעליהם ראש הישיבה‪ -‬אב בית דין‪ ...‬השעה ‪ 5.30‬בבוקר‪ ...‬עלות השחר‪ ...‬והיכל בית הדין מתחיל להתמלא‪ ...‬כידוע‪ :‬יש‬ ‫שלוש שורות בהיכל הסנהדרין הקטנה‪ ...‬ובכל שורה יושבים ‪ 23‬תלמידים לפי כבודם‪ ...‬כעת ר' יחיא יושב בשורה‬ ‫האחרונה‪ ...‬כי הוא חדש וצעיר‪) ...‬ועם הזמן‪ .‬אם הוא ימשיך לעלות ולהתעלות בתורה וזהירות זריזות נקיות פרישות וחסידות‪ ...‬אז‬ ‫הוא יתקדם עוד שורה ועוד שורה עד שהוא יהיה ישב בשורה הראשונה ממש מול העשרים ושלושה סנהדרין בעצמם וישא ויתן‬ ‫עמהם‪ ...‬ו‪ ...‬ואז אם הוא ימשיך להתעלות בחסידות ובענוה‪ ...‬אז הוא יזכה להתמנות כאחד מעשרים ושלושה הסנהדרין בעצמם‪ ...‬ואז‬ ‫אם הוא ימשיך להתעלות בתורה בענוה וביראת חטא‪ ...‬יום אחד יקראו לו מבית דין הגדול לבא ולהימנות בסנהדרין הקטנה שבהר‬ ‫הבית‪ ...‬ואם גם שם הוא יעלה ויתעלה ביראת חטא עד שהוא יגיע למדרגת רוח הקודש אז כבר יקראו לו להתמנות ולהיות מהבית דין‬ ‫הגדול שבלשכת הגזית‪ ...‬עכ"פ עכשיו הוא נכנס למסלול הראשוני שמתבטא בזה שהוא יושב בשורה השלישית של התלמידים‬ ‫שיושבים לפני סנהדרין קטנה של כ"ג‪ (...‬השעה ‪ ...6.15‬עוד מעט נץ החמה!!! דמותו של ראש בית דין מופיעה באולם‪ ...‬כולם‬

‫עומדים מלא קומתם‪ ...‬מתיישבים‪ ...‬קוראים קריאת שמע‪ ...‬ומיד מתחילים בדיונים‪ ...‬בריתחא דאורייתא‪ ...‬אלוקים ניצב‬ ‫בעדת קל!!! שכינה הקדושה פה‪ ...‬כולם בכובד ראש מתוך קדושת התורה‬ ‫‪---‬‬

‫והנה‪ ...‬בשעה ‪ 9.00‬בבוקר‪ ...‬לפתע מורגשת תכונה‪ ...‬מה יש??? בבית הדין יש דלת אחת צדדית רחבה כזו‪ ...‬שהאמת היא שאף פעם‬ ‫לא הבנתי מה זה הדלת הזו‪ ...‬תמיד זה היה נראה לי דלת חירום‪ ...‬אבל היום משום מה יש איזושהי תכונה סביב הדלת הזו‪ ...‬זה נראה‬ ‫שמישהו הולך להיכנס שם‪ ...‬מזיזים דברים‪ ...‬מכינים את השטח‪ ...‬מציבים מחסומים‪ ...‬פתאום מגיעים שוטרים מיוחדים מטעם‬ ‫הסנהדרין ונעמדים ליד הדלת‪ ...‬מה קרה??? מה יש???? מה‪ ...‬לא שמעת‪ ...‬לא שמעת מה קרה הבוקר‪ ...‬היום עעעל הבוקר‪ ...‬קרה‬ ‫פיגוע!!! פיגוע דריסה!!!! אתה מכיר את ליבל הרפתן‪ ...‬היום ללא הודעה מוקדמת‪ ...‬בשעה ‪ 8.00‬בבוקר יצא השור של ליבל בשעטה‪...‬‬ ‫ו‪ ...‬ופתח בדהרה ברחוב‪ ...‬וזה היה מלחיץ מאוד‪ ...‬כי זה היה בדיוק בשעה שכל הילדים הולכים לחידר ולגנים ולבית יעקב‪ ...‬ו‪ ...‬וכולם‬ ‫ברחו בבהלה‪ ...‬ו‪ ...‬והשור רץ הלוך חזור ברחוב הראשי כמו מטורף‪ ...‬הפיל דוכני מכירה של כדי חרס וניפץ אותם‪ ...‬הוא ניגש לעמדת‬ ‫הקולבים של החליפות של ליבוביץ ונשך וטינף את כל החליפות והפיל אותם לארץ‪ ...‬ו‪ ...‬וכולם ברחו!! אף אחד לא ניסה להתקרב‬ ‫אפילו‪ ..‬עד שהגיע מוטי הביריון עם מקל גדול ו‪ ...‬ו‪ ...‬וניסה לעשות משהו‪ ...‬אבל השור התנפל עליו ודרס עליו ובניסי ניסים הוא יצא‬ ‫עם כמה שברים בודדים בצלעות‪ ...‬בקיצור‪ :‬זה מה שקרה היום!!! מה שנקרא‪ :‬שור שנגח!!!!!‬ ‫ואשר על כן!!!! ככל הנראה‪ ...‬בזמן הקרוב הולכים להגיע לפה עדים שהיו בזירת האירוע‪ ...‬והם אמורים להעיד שהם ראו את השור‬ ‫נוגח‪ ...‬ואם העדות אכן תתקבל והעניין יתחיל להתפתח‪ ...‬אז בשעות הקרובות הסנהדרין אמורים להזמין את ליבל בעל השור שיבא‬ ‫עם!!!!!! עם השור שלו לבית דין!!! כדי לקיים בו את דין תורה שכתוב‪" :‬והועד בבעליו" וקיי"ל שאין העדה אלא בבית דין‪ ...‬ולכן יש‬ ‫כעת דריכות‪ ...‬ובשביל זה יש פה דלת מיוחדת‪ ...‬דלת שמיועדת עבור הכנסת בעלי חיים לצורך העדה‪ ...‬ותחשוב‪ :‬זה לא פשוט!!! פה‪...‬‬ ‫בבית המדרש הזה‪ ...‬הולך להיכנס פה שור!!! שור אמיתי‪ ...‬על כל המשתמע‪ ...‬עם כל הממדים ועם כל הריח ועם כל הממצב‪ ...‬וזה לא‬ ‫סתם שור‪ ..‬אלא זה סוג של מחבל!!! השור הזה הוא לא שור רגיל‪ ...‬זה שור מלחיץ‪ ...‬זה שור שהיום כמעט הרג בן אדם‪ ...‬זה שור‬ ‫שצריך שמירה‪ ...‬ו‪ ...‬ותחשוב שהוא הולך להופיע לנו פה באמצע סדר א'‪ ...‬לכן יש פה דריכות!!! מכשירים את האזור לקבלת ה"אורח‬ ‫החשוב‪ "...‬ואכן‪ ...‬ב‪ 10.30‬בבוקר הופיעו קבוצה שלימה של יהודים‪ ...‬ממש תביעה יצוגית!!!! כל אחד והנזק הפרטי שלו‪ ...‬הקדר ר'‬ ‫פייביש בא ותבע שהשור שבר שלושים כדי חרס‪ ...‬מוכר החליפות תבע שהשור נשך וקרע והפיל חמש חליפות חדשות‪ ...‬ו‪ ...‬ועל‬ ‫כולנה‪ ...‬אחיו של מוטי הביריון קיבל הרשאה ממוטי להיות התובע המורשה שלו‪ ...‬הסנהדרין שמעו את כל הטענות‪ ...‬אבל קודם‬ ‫כל!!!! לפני הכל!! לפני שמתחילים לטפל בנזקי ממון שיש פה‪ ...‬קודם צריך לקיים את ציווי התורה של העדאה‪ ..‬בי"ד מיד שלחו את‬ ‫שליח בי"ד שיזעיק את ליבל שיבא עם "החתן‪ "..‬עם השור בכבודו ובעצמו‪ ...‬ואכן!!!! לא עברה חצי שעה‪ ...‬והדלת נפתחה‪ ...‬וליבל‬ ‫הופיע עם השור!!!! ובי"ד דבר ראשון העידו בו בפני השור‪ ...‬והתרו בו‪ ..‬שכפי שאתה אכן רואה השור הזה נגח היום!! ו‪ ...‬ואם ככה‪...‬‬ ‫אז אנו מזהירים אותך שאתה צריך לשים עליו עין ולשמור עליו יותר טוב‪ ...‬כי אם הוא ינגח עוד פעמיים כך‪ ...‬הוא יהפך להיות מועד‪...‬‬ ‫עד כאן ברור??? ברור!!!! כעת ניגש לשלב ב'‪ ...‬כעת ראש בית דין הזעיק את שמאי הבהמות של בית דין‪ ...‬ו‪ ...‬והראה לו את השור‬ ‫ושאל אותו‪ :‬כמה הוא שווה??? השמאי הסתכל מפה ומשם‪ ...‬ונקב במחיר ‪ 2300‬שקל‪ ...‬בסיידר!!! שני סופרי הדיינים משני הצצדים‬ ‫כתבו את הפרוטוקול‪ ...‬וגם ציינו שביום שלישי י"ב טבת השור הושם בבי"ד ושויו עומד על ‪ 2300‬שקל )התאריך חשוב פה‪ ...‬כי אם הוא יגח‬ ‫עוד פעם וישומו אותו עוד פעם והשווי שלו יהיה כבר אחר‪ ...‬זה משנה ואכמ"ל( כעת אפשר כבר להוציא את השור‪ ...‬השור יצא‪ ...‬ו‪ ...‬ו‪ ...‬והוחזר לרפת‪...‬‬ ‫כמובן לתא מיוחד שליבל הספיק כבר להכין לו‪ ...‬כיאות לשור מסוכן שעומד על הכוונת‪ ...‬ליבל חזר שוב לבית דין‪ ...‬ואז התחילו‬ ‫הדיונים‪ ...‬אז ככה‪ ...‬עומדים פה שורה שלימה של תביעות ממון!!!! שיכולות להסתכם בעשרות אלפי שקלים‪ ...‬אבל האמת היא שזה‬ ‫לא כ"כ מפחיד את ליבל‪ ...‬ולמה?? כי היות וסוף סוף יש לנו פה עסק עם שור תם שמזיק!!!! אז התורה מקילה בחיובי נזקים של שור‬ ‫תם ואומרת‪ :‬שתקרת החיוב הנזקים שלו מסתכמת הכי הכי הרבה בשוויות המלאה של השור עצמו‪ ..‬זאת אומרת‪ :‬היות והעריכו את‬ ‫שויו של השור שהוא שווה ‪ 2300‬שקל‪ ...‬אז במקרה הכי הכי גרוע‪ ...‬ליבל הולך להפסיד ולשלם את כל השוויות של השור שמסתכם‬ ‫ב‪ 2300-‬שקל‪ ...‬אה‪ ...‬אבל הרי התביעה עצמה מסתכמת בהרבה יותר כסף??? בשביל זה!! בדיוק בשביל זה התורה אומרת‪ :‬ששור תם‬ ‫משלם מגופו!!! מה פירוש מגופו?? שתקרת החיוב של הנזק שלו מסתכמת הכי הרבה במלא שויות גוף השור ולא יותר מזה‪ ...‬כך‬ ‫שבמקרה הגרוע מכל ליבל הולך בסה"כ להפסיד את כל שווי השור‪ ...‬נו‪ ...‬לא שווה בשביל זה לשכור עורך דין‪ ...‬אבל!!!! מה שכן‪...‬‬ ‫ליבל כבר לא רגוע כ"כ‪ ...‬כי‪ ...‬כי אם השור ימשיך לנגוח‪ ...‬ואז הוא כבר יהיה מועד‪ ...‬אז התורה כבר לא מקילה וליבל לא ישלם רק‬ ‫מגופו אלא מן העליה‪ ...‬זאת אומרת‪ :‬החיוב יהיה כבר כמות שהוא!!! ואם התביעה תהיה עשרות אלפי שקלים‪ ...‬אז ליבל יצטרך לשלם‬ ‫את זה עד השקל האחרון‪ ...‬חוץ מזה ליבל לא מפסיק להודות לה' שבניסי ניסים השור רק פצע את מוטי הביריון ולא הרג אותו‬ ‫רח"ל‪ ...‬כי אם השור היה ח"ו הורג את מוטי‪ ...‬חוץ מהאסון הטרגדי שיש בזה‪ ...‬אז גם היו סוקלים את השור‪ ...‬וגם ליבל היה צריך‬ ‫לשלם כופר!!!! אתה יודע מה זה כופר??? מדובר בסכום אגדי‪ ...‬היה מגיע השמאי ולא היה שם את שויו של השור‪ ...‬לא!!! הוא היה‬ ‫שם את שויו של מוטי המנוח‪ ...‬כמה מוטי הביריון היה שווה‪ -‬לו יצויר שהיו מוכרים אותו בתור עבד‪ ...‬ו‪ ...‬ו‪ ...‬ואת המאתיים אלף דולר‬ ‫הזה ליבל היה צריך לשלם!!! אז ליבל יצא היום בזול‪ ...‬והחיוב מסתכם רק באלפיים שקל‪ ...‬אבל ליבל כבר לא רגוע‪ ...‬והשור הזה ככל‬ ‫הנראה כבר לא יראה את פני השמש‪ ...‬הוא נמצא בתוך תא מבודד‪ ...‬וליבל מחכה לרגע הראשון להתפטר ממנו‪ ...‬הוא כנראה ישלם‬ ‫את השור עצמו לכל התובעים‪...‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫א‪" .‬הראה יוסף לאביו שטר אירוסין ושטר כתובה"‬ ‫תמוה ביותר‪ :‬והרי קרא מפורש הוא באותו פרק "ועיני‬ ‫ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות‪ ?"...‬א"כ יכל יוסף‬ ‫"להראות" לאביו את שטר האירוסין והכתובה‪ ,‬א"כ‬ ‫איזה סימן ממשי‪ ,‬שאפשר לחוש אותו בחוש המישוש‪,‬‬ ‫יכול היה יוסף להוכיח לאביו שעשה שטר אירוסין‬ ‫וכתובה? ועוד קשה‪ :‬איזה עדים כשרים יכל יוסף‬ ‫למצא בערוות מצרים שהם יחתמו על שטר האירוסין‪,‬‬ ‫בשלמא אליעזר בשעתו שקידש את יצחק בחרן‪ ,‬הרי‬ ‫הגיע עם עשרה אנשים‪ ,‬אבל כאן? הרי יוסף היה לבדו?‬ ‫)ואולי המצרים שמלו עצמם מחמת בקשת יוסף(‬

‫ב‪" .‬שיכל את ידיו כי מנשה הבכור"‪ ,‬משמע שאע"פ‬ ‫שה"מתברך"‬ ‫נמצא בשמאל ה"מברך"‪ ,‬כל‬ ‫שה"מברך" משכל ידיו ונותן את הימין על ראשו‪ ,‬חשיב‬ ‫כימין ולא כשמאל‪ ,‬וקשה‪ :‬דא"כ הא גבי מה שמצינו‬ ‫בעבודת יוהכ"פ )יומא ל"ט‪ (.‬שכשהיה הכה"ג טורף‬ ‫בקלפי‪ ,‬היה מעלה וחשיבות אם היה עולה הגורל דווקא‬ ‫בימין‪ ,‬ולא בשמאל‪ ,‬ואם היה עולה בשמאל היה‬ ‫חלישות הדעת לכה"ג‪ ,‬וקשה‪ :‬א"כ מדוע לא היה‬ ‫מתחכם הכה"ג ועושה כיעקב אבינו‪ :‬ממ"נ‪ ,‬אם עלה‬ ‫בימין מוטב‪ ,‬ואם היה עולה בשמאל‪ ,‬היה משכל הכה"ג‬ ‫את ידיו ונותן את של ה' שבשמאלו על השעיר‬ ‫שבימינו‪ ,‬ואת של עזאזל שבימינו על השעיר‬ ‫שבשמאלו??‬

‫‪--‬‬‫כשיעקב אבינו ויוסף נפגשו‪ ...‬כתוב שיוסף נישק‬ ‫את יעקב‪ ...‬אבל יעקב?? יעקב לא נישק את‬ ‫יוסף‪ ...‬ובמדרש כתוב‪ :‬שהוא בדיוק אז קרא‬ ‫קריאת שמע‪ ...‬ומקובל לבאר‪ :‬שיעקב אבינו רצה‬ ‫לקחת את כל אהבתו ליוסף‪ ...‬ולהקדיש אותה‬ ‫לאהבת ה' יתברך‪...‬‬

‫אבל שמעתי הסבר נוסף מחכם אחד‬ ‫שליט"א שביאר‪:‬‬ ‫הרי אם אתה זוכר למה יעקב אבינו נענש במכירת‬ ‫יוסף??? כי ביקש יעקב לישב בשלווה‪ ...‬לכן קפץ‬ ‫עליו רוגזו של יוסף‪ ...‬זאת אומרת‪ :‬ברגע שיעקב‬ ‫סיים את הגלות עם עשיו‪ ...‬אז הוא תיכנן לשבת‬ ‫בשלווה ולכן!!! לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף‪...‬‬ ‫והנה!!!! עכשיו‪ ...‬ברגעים אלו‪ ...‬נסגר המעגל‪...‬‬ ‫וכעת יעקב הולך לפגוש את יוסף‪ ..‬וכעת הרוגז‬ ‫עם יוסף הולך להסתיים‪ ...‬נו‪ ...‬מה עכשיו?? האם‬ ‫שוב פעם ביקש יעקב לישב בשלווה???? אז זהו‬ ‫שלא!!! יעקב חזר בתשובה מאז!!! וברגע שהוא‬ ‫הבין שהגלות עם יוסף מסתיימת‪ ...‬החליט‬ ‫יעקב‪ ...‬הפעם אני לא מבקש לשבת בשלווה!!!‬ ‫וברגע ובשניה שאני רק אפגוש את יוסף‪ ...‬אני‬ ‫מיד מתחיל עם עבודת ה' חדשה!!! הלא היא‪:‬‬ ‫גיוס כל אהבה והגעגועים שהיה לי ליוסף‪ ...‬לכוין‬ ‫אותה לאהבת ה'‪ ...‬זו הסיבה שיעקב אבינו היה‬ ‫עסוק בקריאת שמע!!! כדי לבטא שהוא לא‬ ‫מבקש לישב בשלווה!!! והנה‪ ...‬דווקא מכאן‬ ‫ואילך‪ ...‬יעקב התחיל לשבת בשלווה‪ ...‬ויחי יעקב‬ ‫בארץ מצרים וגו'‪...‬‬ ‫מה רואים מכאן?? צריך נכונות שלא לשבת‬ ‫בשלווה!!! צריך נכונות לעבוד קשה‪ ...‬מה יהיה??‬ ‫הקב"ה יעזור שלא יהיה קשה‪ ...‬אבל אנחנו‬ ‫מצידנו צריכים לקבל על עצמנו בכל נפשך‪...‬‬ ‫אפילו נוטל את נפשך‪ ...‬אותו סיפור גם בייחס‬ ‫למשנה באבות‪ :‬כך היא דרכה של תורה פת במלח‬ ‫תאכל ומים במשורה תשתה‪ ...‬מה?? ככה צריך‬ ‫לנהוג?? התשובה היא‪ :‬לא בהכרח!!! אבל צריך‬ ‫שתהיה נכונות לשבת גם לא בשלווה‪ ...‬ואז‬ ‫הקב"ה עוזר שכן תהיה שלווה ודו"ק‪...‬‬


‫מה ההבדל בין "מחשבה" ל‪"---‬קבלה‪???"...‬‬

‫”‬ ‫בשבוע האחרון הסתלק מעמנו הגאון הגדול ר' משה שפירא זיע"א‪ ...‬שהוא היה מתווה‬ ‫הדרך של יהודים רבים בתחום שנקרא "מחשבה‪!!!"...‬‬ ‫ברשותך קורא יקר‪ ...‬תרשה לי לנסות להבין מה זה מחשבה???‬ ‫אז ככה‪ :‬למי שלא יודע‪ ...‬יש קשר בין "קבלה" ל"מחשבה‪ "...‬מי שפעם שמע שיחה‬ ‫במחשבה מר' משה זצ"ל‪ ...‬הבין מיד ש"מחשבה" ו"קבלה" זה מילים נרדפות‪ ...‬כמעט כל‬ ‫מה שנאמר שם היה על דרך תורת הנסתר‪...‬‬ ‫אז מה בכל זאת ההבדל בין "קבלה" לבין מה שקוראים "מחשבה"??‬ ‫למה בשביל לשמוע שיעור בקבלה צריך להיות "מקובל‪ "...‬ואילו בשביל לשמוע שיעור‬ ‫מר' משה ב"מחשבה‪ "..‬לא היה צריך תנאים מקדימים??‬

‫ההבדל הוא כך‪:‬‬ ‫לימוד קבלה!!! מדובר ביהודי מרומם שכבר מילא כרסו בש"ס ופוסקים‪ ...‬הגיע לגיל‬ ‫העמידה‪ ...‬ויום אחד הוא החליט או קיבל הוראה מגבוה שהגיע הזמן להתחיל ללמוד‬ ‫תורת הנסתר‪ ...‬ואז!!! אז הוא קם באופן רשמי לארון הספרים ופשוט מוציא ספר קבלה‬ ‫ומתחיל ללמוד קבלה‪) ...‬או לחילופין הלך לשמוע שיעורים ממקובלים הגונים‪ (...‬עד כאן לימוד‬ ‫הקבלה!!!!‬ ‫לעומת זאת‪ :‬מחשבה!!! אין כזה דבר ללמוד מחשבה!!! מחשבה אי אפשר ללמוד!!!‬ ‫מחשבה זה לא משהו שאפשר ללמוד!!! מחשבה זה משהו שחושבים‪ ...‬אז תחליט‪ :‬או‬ ‫שאתה חושב או שאתה לא חושב‪...‬‬ ‫אז מה זה בכל זאת הלימוד הזה ששמו מחשבה??? מדובר באדם‪ ...‬באיזה גיל שזה‬ ‫יהיה‪ ...‬שהוא פשוט אדם שחושב!!! זה הכל!!! הוא לא מחפש גדולות ונפלאות ממנו‪...‬‬ ‫הוא לא מתיימר ללמוד קבלה‪ ...‬אבל מה כן?? הוא פשוט אחד שחושב‪ ...‬אחד שמעמיק‪...‬‬ ‫אחד שניגש לכל דבר בעבודת ה' מתוך מחשבה מעמיקה‪ ...‬וממילא!!! יש כל מיני דברים‬ ‫ביהדות שהוא פשוט רוצה להבין אותם‪ ...‬וזכותו!!!! מה כבר ביקשתי‪ ...‬ביקשתי להבין‪...‬‬ ‫בדיוק כמו הבן החכם בליל הסדר שנעמד ופשוט שואל‪ :‬מה העדות והחוקים‬ ‫והמשפטים‪ ...‬ואנחנו מחויבים להתייחס אליו ברצינות ולספק לו את כל המידע שחסר‬ ‫לו‪ ...‬כי הוא חכם‪ ...‬הוא משתוקק לדעת ולהבין‪ ...‬וזכותו המלאה!!!! אז כמו שיש בן‬ ‫חכם!!! ככה יש מבוגר חכם!!!! בן אדם שפשוט עומד ושואל‪ ...‬סליחה‪ ...‬אני כבר שלושים‬ ‫שנה עומד כל תחילת חודש מול הלבנה ומקדש אותה‪ ...‬סליחה‪ ...‬מישהו בבקשה יכול‬ ‫להסביר לי מה‪ ...‬מה זה הדבר הזה??? מישהו בבקשה יכול להסביר את המשפט‪" :‬פועל‬ ‫אמת שפעולתו אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים‬ ‫להתחדש כמותה‪ ???"...‬אני לא מבקש להבין את סודות התורה ולא דברים נשגבים!!!!‬ ‫אני בסה"כ רוצה להביון מה אני!!!!! מה אני עושה!!! זכותי המלאה להבין מה שאני‬ ‫עושה!!!! ואז אותו יהודי מחפש ומחפש מי שיסביר לו‪ ...‬הוא פותח את הספרים‬ ‫הקונבנציונלים והם לא כ"כ מסבירים לו‪) ...‬ברור שלא‪ ...‬כי זה באמת דברים עמוקים( ואז‬ ‫אותו יהודי בצר לו‪ ...‬הולך לר' משה זצ"ל‪ ...‬ור' משה מוסר שיעור שלם עמוק עמוק‬ ‫במחשבה!!!! ושם הוא מסביר מה זה לבנה ומה זה קידוש לבנה‪ ...‬ומה זה תפארת‪ ...‬ומה‬ ‫הפנימיות של עניין חידוש הלבנה וכו' וכו' וכו'‪ ...‬עכשיו‪ :‬מה שר' משה אמר בשיעור זה‬ ‫קבלה לכל דבר!!! אבל השיעור הזה לא נאמר על תקן של קבלה!!! השיעור הזה לא היה‬ ‫מיועד עבור קבוצת בני עליה שהגיעו למדרגה שהם לומדים קבלה‪ ..‬לא!!!! השיעור הזה‬ ‫היה מיועד עבור אנשים שהם פשוט חושבים‪ ...‬והם חושבים ומעמיקים בכל מה שהם‬ ‫עושים‪ ...‬ומציק להם שהם כבר שלושים שנה עושים משהו שהם לא מבינים אותו‪ ...‬אז‬ ‫צריך להסביר להם!!!! השיעור הזה נמסר בתור ומעמיקים‪ ...‬ומציק להם שהם לא‬ ‫מבינים‪...‬‬ ‫‪---‬‬‫כלפי מה הדברים אמורים?? יש אנשים מאוד שמרנים‪ ...‬שיש להם רגישות מאוד גדולה‬ ‫לכל דבר שיש בו רובד של פנימיות התורה‪ ...‬ברגע שאתה רק פותח את הפה במושגים‬ ‫קצת פחות מוכרים מהארון הספרים של הנגלה‪ ...‬הם מיד מנתרים בכעס ומסתייגים‪:‬‬ ‫אין לנו עסק בנסתרות!!!‬ ‫אתם צודקים מאה אחוז!!! באמת אין לנו עסק בנסתרות!!!! אבל יש משהו ש‪-‬כן יש לנו‬ ‫עסק איתו‪ ...‬אתה יודע עם מה??? עם שכל!!! עם מחשבה!!!! עם המחשבה שלנו יש לנו‬ ‫כן עסקים!!!! והרבה עסקים!!!! אתה יכול לסגור את השער של תורת הנסתר‪ ...‬ולהגיד‬ ‫לי‪ :‬אין לנו עסק בנסתרות‪ ...‬אבל אתה לא יכול לסגור לי את השכל‪ ...‬ולהגיד לי‪ :‬אין לנו‬ ‫עסק בשכל ובהבנה!!!! זה אתה לא יכול לעשות לי!!!‬ ‫אני יושב ולומד תורת ה'‪ ...‬אני קורא בחומש בראשית כל מיני סיפורים מסתוריים‪ ...‬אני‬ ‫עומד מול כל הסיפור המסתורי הזה של מכירת יוסף על כל השלכותיה‪ ...‬ו‪ ...‬ו‪ ...‬ותכל'ס‪...‬‬ ‫כל הדרושים והוורטים הנחמדים שכתובים באז נדברו וחבריו הם מאוד יפים לשולחן‬ ‫שבת‪ ...‬אבל הם לא מתיישבים לי על הלב!!!! ברור לי כשמש שיש פה רובד הרבה הרבה‬ ‫הרבה יותר עמוק ש‪ ...‬ש‪ ...‬שזכותי המלאה לדרוש ולתבוע להבין אותו!!! מול הטענה הזו‬ ‫אי אפשר לסגור את הדלת!!!! אי אפשר לפטור אותי בטענת‪ :‬אין לנו עסק בנסתרות‪...‬‬ ‫את הטענה הזו אתה יכול להגיד למי שקם יום אחד והחליט כן להתעסק בנסתרות‪...‬‬ ‫מולו תצא בתקיפות ותגיד לו‪ :‬צא מפה‪ ...‬מי אתה שתתעסק בנסתרות‪ ...‬אבל אני לא‬ ‫מחפש נסתרות!!! אני בסה"כ בן אדם שחושב‪ ...‬ואני לא מבין מה שאני עושה‪...‬‬ ‫‪--‬‬‫הגאון ר' משה שפירא נשא את דיגלה של תורת הנסתר הליטאית!!!!! תורת הנסתר‬ ‫שמגיעה ממקום של מחשבה!!! ממקום של עומק!!!! תורת הנסתר מסוג זה‪ ...‬היא‬ ‫מגיעה בדיוק מאותו מקום של העיון והלומדס במסכת בבא מציעא‪ ...‬אותו מוח!!!! אותו‬ ‫מוח מיוגע שיושב בסדר א' ולא מוכן לטייח את הפשט בסוגיה‪ ...‬אותו מוח בכבודו‬ ‫ובעצמו מגיע לקידוש לבנה ולא מוכן לטייח את המעמד המסתורי הזה בשירת‬ ‫"טוייבים מאוירות‪ "...‬לא!!!! הוא לא קונה הסברים רדודים‪ ...‬והוא גם לא קונה ווארטלאך‬ ‫נחמדים‪ ...‬בדיוק כמו שבסדר א' אני לא קונה פשט עקום ולא יסוד רדוד‪ ...‬אני רוצה‬ ‫להבין באמת מה כתוב פה בסוגיה!! ואני לא יכול להתקדם עד שהיסוד של הסוגיה לא‬ ‫יתיישב על הלב!!! אז אותו ראש!! ואותו מוח שכך ניגש לעסק התורה‪ ...‬אותו מוח‬ ‫מתעקש להבין מה שהוא עושה גם בעבודת ה' וזכותו המלאה!!!!!! אנחנו מחויבים‬ ‫לספק לו את המידע הדרוש‪ ...‬ושוב‪ :‬אם יצוץ לו אברך בגיל ‪ 30‬וידפוק על דלת ישיבת‬ ‫המקובלים ויטען שהוא רוצה ללמוד קבלה יזרקו אותו מכל המדרגות‪ ...‬קודם תעבוד על‬ ‫המידות ותקנה מ"ח קנייני תורה ואח"כ נדבר‪ ...‬אבל אם יבא אברך מרומם וידפוק על‬ ‫דלתו של ר' משה זצ"ל ויאמר‪ :‬תורה היא וללמוד אני צריך‪ :‬מה זה הקל הגדול הגיבור‬ ‫והנורא?? מה זה?? מה ההבנה הבסיסית של הפסוק‪ :‬לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת‬ ‫והנצח וההוד"??? מה זה?? כאן ר' משה צריך להסביר לו את זה!! לא בתורת קבלה!!!‬ ‫אלא בתורת מחשבה!! כי יש כאן אחד שחושב‪ ...‬הוא חושב וחושב ולא מבין‪ ...‬אני צריך‬ ‫לשפוך לו כמה נקודות אור משערי אורה‪ .‬כדי לשפוך לו אור לא רק בסוגיה בגמ'‪ ...‬אלא‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪6‬‬ ‫גם בסוגיה ששמה עבודת ה'‪ ...‬הגאון ר' משה שפירא היה הסמל והדוגמא להשגה‬ ‫עצומה בפנימיות התורה שמגיעה נטו ממקום של עומק!! ממקום של גישה רצינית‬ ‫ומלאת כובד ראש לעבודת ה'!!! בדור כזה רדוד‪ ...‬אין לנו תרופה יותר גדולה‬ ‫מטיפה עומק‪ ...‬טיפה רובד פנימי ומרומם יותר לכל הרובד החיצוני והרדוד ששולט‬ ‫עלינו כמעט לגמרי‪...‬‬ ‫אז רק נסכם‪ :‬התנאי המקדים ללימוד קבלה‪ ...‬זה פשוט להיות מקובל!! והתנאי‬ ‫שחושב!!!‬ ‫אדם‬ ‫להיות‬ ‫פשוט‬ ‫זה‬ ‫למחשבה‪...‬‬ ‫המקדים‬

‫וכעת מגיעה השאלה המעשית והפרקטית‪:‬‬ ‫היכי דמי אדם שחושב??? מה זה אדם שחושב?? האם אני נקרא אדם‬ ‫שחושב?? מה הקריטוריונים להיקרא אדם שחושב???‬ ‫אז מצטער מאוד‪ ...‬אני לא יודע מה זה אדם שחושב‪ ...‬אבל אני כן יודע מה זה אדם‬ ‫שלא חושב‪ ...‬אתה יודע מה זה אדם שלא חושב?????‬ ‫מי שלומד כי‪ ...‬כי כולם לומדים‪ ...‬ומתבטל כי‪ ...‬כי כולם מתבטלים‪ ..‬מי שמחמיר‬ ‫בכל מיני חומרות מסוימות כי‪ ...‬כי‪ ...‬כי כולם מחמירים‪ ...‬ו‪ ...‬ולא כזה נזהר בלשון‬ ‫הרע‪ ...‬למה?? כי כולם לא כזה נזהרים בלשון הרע‪ ...‬מי שמתקתק תפילה‬ ‫בשטיבלאך כי‪ ...‬כי כולם מתקתקים‪ ...‬ו‪ ...‬וחס ושלום לא אוכל קמח שנטחן אחר‬ ‫הפסח כי‪ ...‬כי כולם לא אוכלים‪ ...‬הוא מרשה לעצמו להיות מושחת איפה שכולם‬ ‫מושחתים‪ ...‬ונורא נורא נזהר מקפיד'ת כי‪ ...‬כי כולם מפחדים פתאום מקפיד'ת‪ ...‬וכן‬ ‫הלאה וכן הלאה‪ ...‬מי שהוא כזה‪ ...‬זה נקרא אדם שלא חושב!!!! זה בן אדם‬ ‫שאפשר לכתוב לו על הגב‪ :‬נ ג ר ר ! ! ! ! ! !‬ ‫ובינינו‪ ...‬זה מה שאנחנו‪ ...‬שלא תבין לא נכון‪ :‬הרשימה הזו שהבאתי עכשיו‪ ...‬אל‬ ‫תתפס לנושאים הספציפים שכתובים שם‪ ...‬הרעיון הוא שמי שעושה מה שכולם‬ ‫עושים כי כולם עושים‪ ...‬כעת לא כ"כ משנה אם זה מצוות או עבירות‪ ...‬חיובי או‬ ‫שלילי‪ ...‬מה שברור‪ :‬זה בן אדם שלא חושב!!! וזה מה שאנחנו‪ ...‬אנחנו זורמים‪...‬‬ ‫נגררים‪ ...‬עושים מה שכולם עושים‪ ...‬לא מאוד מסתבכים ולא מעיזים לשאול‬ ‫שאלות‪ ...‬הכל טוב לנו‪ ...‬אין שום בעיה!!!! אתה לא רוצה לחשוב‪ ...‬אל תחשוב‪...‬‬ ‫אבל אם אתה תגיע יום אחד לשיעור של ר' משה‪ ...‬ישאלו אותך‪ :‬סליחה‪ ...‬מה אתה‬ ‫עושה פה?? בשביל מה באת?? מה‪ ...‬משהו מפריע לך?? יש לך איזה משהו שאתה‬ ‫חושב עליו ולא מובן לך‪ ??...‬נו‪ ...‬אז בשביל מה בכל זאת באת?? כי‪ ...‬כי‪ ...‬כי שמעתי‬ ‫שר' משה מדבר מחשבה‪ ...‬וזה נשמע לי מעניין כזה‪ ..‬קבלה כזה‪ ...‬מחשששבה‬ ‫כזה‪ ...‬אז גם אני רוצה‪...‬‬ ‫אה‪ ...‬באת ללמוד קבלה? חס ושלום! אסור‪ ...‬מי הירשה לך ללמוד קבלה‪ ..‬מה‪...‬‬ ‫אתה מקובל??? ובכלל‪ ...‬אתה לא יודע שאין לנו עסק בנסתרות‪?.‬‬ ‫נו‪ ...‬אז מה כל האברכים האלו עושים פה בשיעור הזה?? למה להם מותר?? מה‪...‬‬ ‫הם כן מקובלים?? להם כן יש עסק בנסתרות???‬ ‫מה התשובה?? הם!!! קבוצת האנשים שנמצאת פה‪ ...‬המכנה המשותף שביניהם‪...‬‬ ‫שהם אנשים שחושבים!!! הם אנשים מרוממים‪ ...‬אנשים שעושים כל דבר מתוך‬ ‫מחשבה‪) ...‬זה כבר עניין של כל אחד לעשות את החשבון נפש שלו האם הם באמת עומד בקרטוריון‬ ‫הזה‪ (...‬לאנשים האלו אין עסק בנסתרות!!! אבל יש להם עסק עם עבודת ה'!!!‬ ‫עבודת ה' היא עסק שלהם!! והם משקיעים בעבודת ה' המון המון מחשבה‬ ‫ורצינות‪ ...‬הם לא ניגשים לשום דבר בעבודת ה' בלי מחשבה‪ ...‬ולאנשים האלו יש‬ ‫כל מיני חורים‪ ...‬כל מיני נקודות בעבודת ה' שהם חשבו עליהם הרבה‪ ...‬ולא‬ ‫הצליחו להבין‪ ...‬אז הם הגיעו פה בשביל להבין מה שהם עושים!! לא בשביל‬ ‫ללמוד קבלה!!! אבל אתה?? לך לא חשוב להבין מה שאתה עושה‪ ...‬כי אתה עושה‬ ‫מה שכולם עושים כי כולם עושים והכל טוב‪ ...‬רק מה?? אתה פתאום רוצה ללמוד‬ ‫קבלה?? מה העניין‪ ??...‬מה לך ולקבלה?? אה‪ ...‬אני אגיד לך מה קרה‪ ...‬כנראה‪...‬‬ ‫כנראה שיש מודה חדשה שכולם רוצים ללמוד קבלה‪ ...‬ולכן גם אתה רוצה ללמוד‬ ‫קבלה‪ ...‬לשיטתך‪ ...‬כי‪ ...‬כי כולם לומדים קבלה‪ ....‬אז זהו!!!! שכאן המקום לעמוד‬ ‫בתוקפנות ולהגיד‪ :‬אין לנו עסק בנסתרות!!!!!! בנסתרות לא‪ ...‬אבל במחשבה כן‪...‬‬ ‫למי שחושב‪...‬‬ ‫‪---‬‬

‫אבידה גדולה היא לעם ישראל!!!! מחשבה ועומק זה מצרך נדיר מאוד‬ ‫בדורנו‪ ...‬ואחד מקרבניטי המחשבה בדורנו נסתלק מעמנו‪ ...‬אין לנו ברירה‬ ‫אלא להתחזק ביתר שאת וביתר עוז ולהניח את המחשבה והעומק בראש‬ ‫מעיינינו!!!! ולהבין ולהפנים‪ :‬שתהום של רדידות פעורה מול עינינו‪ ...‬ומה‬ ‫שהכי מפחיד‪ ...‬שמי שכבר רדוד‪ ...‬טוב לו שם‪ ...‬הוא לא מרגיש שחסר לו‬ ‫משהו‪ ..‬הוא בטוח שהכל חלק וברור‪ ...‬ו‪ ...‬ו‪ ...‬וכולנו נמצאים כעת בסיכון‬ ‫ממשי להיות גם אנחנו רדודים!!! אין לנו אלא לאחוז בכל הכח בארון‬ ‫האלוקים של אותו גדול שכל דבר בעבודת ה' קיבל אצלו את המימד‬ ‫העמוק והמרומם באמת‪ ...‬ולהיאחז בזה בכל הכח!!!! כי‪ ...‬כי הברירה השניה‬ ‫היא רדידות‪ ...‬אבאלע‪...‬‬ ‫‪--‬‬‫אגב‪ :‬מישהו אמר לי שצריך להעיר את תשומת ליבם של תלמידיו המובהקים של‬ ‫ר' משה זצ"ל שהם צריכים להתעסק ולהתאמץ במיוחד בהספדו!!!! ולמה??? כי‪...‬‬ ‫כי יש קושי מיוחד בלהספיד אדם עמוק!!! כי הספד במהותו הוא ביטוי חיצוני )מה‬ ‫שהגמ' אומרת אגרא דהספידא דלויי‪ (...‬ומאוד קשה לקחת דבר עמוק ופנימי ולתרגם‬ ‫אותו לחיצוניות!!! כי‪ ...‬כי זה דבר והיפוכו‪ ...‬תבין‪ :‬מאוד קל להספיד ולהגיד שהוא‬ ‫היה הנשיא של המכון הזה‪ ...‬והנשיא של ישיבה זו‪ ..‬ובשיעורים שלו היו הרבה‬ ‫אנשים‪ ...‬והוא גם היה הולך כל יום לכותל‪ ...‬את כל זה אין בעיה לומר‪ ...‬אבל מי‬ ‫שקצת יודע זה‪ ...‬זה לא זה!!!! זה לא הההנקודה‪ ...‬כי האבידה כאן‪ ..‬מדובר באישיות‬ ‫עמוקה!!! והעומק שבו זה הנקודה!!! ואת העומק די קשה להעביר הלאה‪ ...‬ו‪ ...‬והרי‬ ‫זה באמת מה שצריך להעביר‪ ...‬וזו המורשת של אותו גדול שאותה צריך להנחיל‬ ‫ולהמשיך‪ ...‬וזה מהמלאכות הלא פשוטות!!!!! רק שתבין‪ :‬קראתי באיזה עיתון‬ ‫שכתב טור הספד על ר' משה‪ ...‬מה היה כתוב שם?? שהוא החזיר בתשובה את ח"כ‬ ‫סער בתשובה והשפיע עליו שלא יפתח את המרכולים בשבת‪ ...‬יופי!!! זה‪ ...‬זה ממה‬ ‫שיש לכם לומר עליו‪ ??...‬זה הנושא??? ברמה הזו תכתבו על מי שאתם רוצים‪ ...‬אבל‬ ‫על ר' משה??? עדיף שתשאירו את הדף חלק ותגידו שאתם לא מבינים במי מדובר‬ ‫ועדיף שכך‪ ...‬עכ"פ לא קל להספיד אבל חובה להספיד ולהחדיר שיש עומק!!! והיה‬ ‫אחד כזה בינינו‪ ...‬ווי לן‪...‬‬


‫‪‬‬

‫© כל הזכויות שמורות למו"ל‪ .‬אין לקרוא בזמן התפילה וקריה"ת‬

‫בס"ד‪ ,‬בכל ענייני הגיליון ניתן לפנות לדוא"ל‪g.agedank@gmail.com :‬‬

‫ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק ישראל וישב על המטה (מח‪ ,‬ב)‬ ‫יש לפרש על פי רמז‪ ,‬דהנה חז"ל אמרו במס' נדרים (דף ל"ט) "המבקר את החולה נוטל‬ ‫אחד מששים מחליו"‪ ,‬וזהו דוקא באם המבקר הינו 'בן גילו' (בן מזלו) של החולה ע"ש‪,‬‬ ‫וידוע שיוסף היה בן גילו של יעקב כדאיתא במדרש הובא ברש"י בפ' וישב על הפסוק‬ ‫כי בן זקונים הוא לו שכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף‪.‬‬ ‫והנה מלת הנ"ה בגימטריא ס'‪ ,‬ומלת המט"ה בגימטריא נ"ט‪ ,‬וזהו שאמר‪ :‬הנ"ה בנך‬ ‫יוסף בא אליך לבקר אותך‪ ,‬והוא יטול אחד מששים מחוליך‪ ,‬כי בכל בני יעקב לא היה‬ ‫אחד בן גילו‪ ,‬רק יוסף‪ ,‬לכן ויתחזק ישראל מעצמו על ידי שנחסר לו אחד מששים‬ ‫מחליו‪ .‬וישב על המטה המט"ה גימטריא נ"ט שנשארו לו רק נ"ט חלקים מחליו‪.‬‬ ‫(קול אליהו)‬ ‫וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס עבד (מט‪ ,‬טו)‬ ‫ידועה השאלה‪ ,‬שאם ראה שהמנוחה כי טוב וכו' למה א"כ "ויט שכמו לסבול"?‬ ‫בספר "שיח שרפי קודש" מביא לתרץ בשם הרה"ק הר"ר בונים מפרשיסחא זצ"ל‪ :‬אם‬ ‫רוצה אדם שיהי' לו מנוחה‪ ,‬ירגיל את עצמו לסבול כל דבר הבא עליו‪ ,‬ואיך שיהי' ‪-‬‬ ‫ישוה בעיניו‪ .‬אז יהי' לו מנוחה תמיד‪ .‬וזה הכוונה וירא מנוחה כי טוב‪ ,‬דוקא לכן הט את‬ ‫שכמו לסבול כל דבר ולהתאזר במדת הסבלנות שתמיד יהיה במנוחה‪.‬‬ ‫בספר "טעמא דקרא" להגר"ח קנייבסקי‪ ,‬מביא בשם החזון איש‪ :‬עני שאינו מכיר‬ ‫בתאוות העולם הזה – אין כ"כ רבותא אם יושב ולומד‪ .‬עיקר החכמה היא אצל אחד‬ ‫שיודע ומכיר בפיתויי העוה"ז ואעפ"כ יושב ולומד‪ .‬וזה שאמר הכתוב ושבח את‬ ‫יששכר שאע"פ שראה מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ‪ -‬אעפ"כ ויט שכמו לסבול‪.‬‬ ‫וזוהי אכן גדולה מיוחדת‪.‬‬ ‫בספר "לב שלום" מובא‪ :‬פירוש הדבר‪ :‬שהאדם צריך למסור את כל מה שיש לו עבור‬ ‫כבודו יתברך‪ ,‬וכשמוסרים דבר למען כבוד ה' צריך ליתן מן המובחר‪ ,‬כדכתיב "כל חלב‬ ‫לה'" ולכן‪ ,‬ישכר שרואה "מנוחה כי טוב"‪ ,‬רואה ומתבונן בטוב המנוחה‪ ,‬כמה כל אנשי‬ ‫תבל בכל הדורות כל שאיפת חייהם וכל מעשיהם ומרצם ורדיפתם אחרי הכסף‪ ,‬הוא‬ ‫הכל כדי שיבואו בסוף למנוחה קצת‪ ,‬והרי זה "חלב" ההנאה שבאדם‪ ,‬ומעתה "ויט‬ ‫שכמו לסבול" – נתן מנוחה זו לכבוד ה' יתברך‪ ,‬לעמול בתורה יומם ולילה‪ ,‬כחמור גרם‬ ‫הרובץ רק בין המשפתיים‪ ,‬וכדאמרו (סוף ברכות) ת"ח אין להם מנוחה בעוה"ז‪ ,‬ולפיכך‪,‬‬ ‫מתוך עמל ומסירות כזו‪" ,‬ומבני ישכר יודעי בינה לעיתים" (דה"א יב)‪.‬‬ ‫פירוש זה‪ ,‬אמר הרב אשלג ז"ל לפני החזו"א‪ ,‬והחזו"א התפעל מאוד מזה‪ ,‬והיה אומר‬ ‫כמה וכמה פעמים במשך היום את הפירוש הזה בשמו‪ ,‬לכל מי שנכנס אליו!‬ ‫ושמעתי סיפור נפלא על האדמו"ר מגור בעל האמרי אמת זצ"ל שהיה לו תפילין שהיו‬ ‫חשובים לו‪ ,‬כי ירושה היה לו מאבותיו‪ ,‬וגם שהיו אלו התפילין מכתבו של הסופר‬ ‫הרה"ק רבי משה מפשווערסק זי"ע‪ ,‬ופעם אחת ראו איך שאיש פשוט עומד ומניח את‬ ‫התפילין האלו‪ ,‬ושאלו אותו לפשר הדבר‪ ,‬מאין בא לו התפילין האלו‪ ,‬וענה‪ ,‬שהוא נכנס‬ ‫אל הרבי ואמר לו‪ ,‬מאחר שאין לו תפילין‪ ,‬האם יוכל להלוות לו תפילין‪ ,‬והאדמו"ר זצ"ל‬ ‫נתן לו את התפילין האלו‪ ,‬כדי להניחם‪ ,‬ונכנסו החסידים אל האדמו"ר ושאלו לפשר‬ ‫הדבר הלא האדמו"ר בעצמו אינו מניח את התפילין כי אם בערב יום הקדוש‪ ,‬ומפני מה‬ ‫ראה לתת לאותו יהודי דוקא את התפילין היקרות‪ ,‬ענה ואמר בפשטות‪ ,‬הלא נאמר‬ ‫"כל חלב לה'"‪.‬‬ ‫בספר "זרע יצחק" מבאר על פי משל‪ :‬אדם שעובד כמה ימים בשבוע‪ ,‬ויודע שעל כל‬ ‫עבודה שעובד יקבל שכר הרבה מבעל הבית‪ ,‬ואחר כך גם ימי חופשה‪ ,‬אך העבודה‬ ‫עצמה היא קשה ומפרכת‪ ,‬ואומר בלבו‪ ,‬עם כל זה אעבוד כמה שאני יכול‪ ,‬שהרי היום‬ ‫שלמחרת הוא יום חופשה ואנוח טוב מכל העמל‪ ,‬לכך כדאי לי לנצל היום ולעבוד הגם‬ ‫שזה קשה מאוד‪.‬‬ ‫והנמשל‪ :‬בכדי לזכות לעולם הבא יש להתייגע בעולם הזה הרבה בתורה במצוות‬ ‫ולהתגבר על היצר הרע ולפום צערא אגרא‪ ,‬והיצר מפתה האדם שלא כדאי לטרוח‬ ‫ולהתייגע מידי‪ ,‬ויש לנוח קצת ולזה יש לומר לו שבכדי לזכות לעולם הבא אשר נאמר‬ ‫עליו עין לא ראתה אלקים זולתך יש להתייגע בעולם הזה וכדברי הכתוב אדם לעמל‬ ‫יולד היינו בכדי שיזכה לעולם הבא ואז נחים ומתענגים תענוג שאין כמוהו‪ ,‬וזהו מה‬ ‫שאמר כאן‪ ,‬יששכר שהוא סמל של בן תורה הוא רואה שבעולם הבא המנוחה היא‬ ‫טובה כי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה ואת הארץ כי‬ ‫נעמה וידוע שארץ זה משל לעולם הבא שנקרא ארץ החיים וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ג‬ ‫מהל' תשובה והיא נעמה‪ ,‬ולכך מטה שכמו בעולם הזה לסבול ולעבוד‪.‬‬ ‫ומהו ההמשך של "ויהי למס עובד"?‬ ‫בספר "ציוני תורה" מבאר עפ"י הגמרא (שבת קד‪ ,‬א)"מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו‬ ‫עומדים"‪ ,‬והנה מ' וס' זה אותיות "סם"‪ ,‬ובגמרא איתא (יומא עב‪ ,‬ב) "אמר רבי יהושע‬ ‫בן לוי מאי דכתיב "וזאת התורה אשר 'שם' משה" זכה ‪ -‬נעשית לו סם חיים‪ ,‬לא זכה‪,‬‬ ‫נעשית לו סם המוות"‪ ,‬דהיינו שהתורה נקראת "סם"‪ ,‬וזה הרמז שמ' וס' וכו' בנס היו‬ ‫עומדים שמי שדבוק בתורה מתקיים ע"י הנס ואינו צריך לעמול לפרנסתו‪ ,‬וכמאמר‬ ‫חז"ל "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול דרך ארץ"‪.‬‬ ‫לפי"ז אמר הכתוב "ויט שכמו לסבול" שקיבל על עצמו עול תורה‪ ,‬אם כן "ויהי למ"ס‬ ‫עובד" שנעשה לו דרך נס העבודה שלו כיון שמעבירין ממנו עול דרך ארץ‪.‬‬

‫וידבר יוסף אל בית פרעה לאמר אם נא מצאתי חן בעיניכם דברו נא באזני פרעה לאמר‪:‬‬ ‫אבי השביעני לאמר וכו' ועתה אעלה נא ואקברה את אבי ואשובה (נ‪ ,‬ד ה)‬ ‫למה נצרך יוסף לשלוח שליחים לפרעה לבקש לצאת ממצרים? וכי אינו יכול לגשת‬ ‫בעצמו לדבר עימו?‬ ‫מתרץ הגר"ח קנייבסקי בספרו "טעמא דקרא" בשם אביו זצ"ל‪ ,‬שיוסף ידע שכיוון‬ ‫שיאמר לפרעה שברצונו לצאת ממצריים יאמר לו פרעה שאינו יכול לעזוב כי אין מי‬ ‫שימלא את מקומו‪ ,‬ואם יוסף יעזוב את ההנהגה אפי' לתקופה קצרה‪ ,‬יחרב ויתמוטט‬ ‫כל הנהגת המדינה‪ ,‬כי הוא אינו יכול לכלכל לבדו את מצרים‪ .‬לכן התחכם יוסף‪ ,‬ושלח‬ ‫את אנשי בית פרעה שידברו עם פרעה בשליחותו‪ ,‬ולהם‪ ,‬יתבייש פרעה לומר שכל‬ ‫ההנהגה תלויה אך ורק ביוסף‪ ,‬ועל כרחו יסכים לשלחו ממצרים‪( ...‬טעמא דקרא)‬ ‫וידגו לרוב בקרב הארץ (מח‪ ,‬טז)‬ ‫פעם שמעתי הסבר לברכה של "וידגו" לרוב‪ ,‬לא ממש פשט‪ ,‬אבל זו אמת גדולה‪:‬‬ ‫כששוחטים למשל פרה או תרנגולת‪ ,‬לא תמיד אפשר לאכול אותה‪ ,‬וזאת מחמת‬ ‫תקלה כלשהי שארעה בעת השחיטה‪ ,‬כגון הגרמה‪ ,‬חלדה‪ ,‬עיקור‪ .‬במקרה כזה דינה‬ ‫של הבהמה שהיא נבילה‪ ,‬ונאלצים למוכרה לערבי ביפו‪ .‬את כל הבהמה השלימה הזו‬ ‫שהיתה שוה תרפ"ט אלפים‪ ,‬מוכרים במחיר מוזל לנכרי‪ .‬הבהמה אמנם היתה טהורה‪,‬‬ ‫נכון‪ ,‬אבל בשחיטה היה פנצ'ר ושוב אינה ראויה לאכילת יהודי‪.‬‬ ‫בשעה טובה ומוצלחת השוחט שחט את הבהמה והכל בסדר‪ ,‬חלק‪ ,‬גלאט‪ .‬אפשר‬ ‫לאכול אותה? עדיין לא‪ .‬הבהמה צריכה לעבור בדיקה‪ .‬בדיקה חיצונית ובדיקה פנימית‪.‬‬ ‫מממשים‪ ,‬ואם מצאו משהו – סירכא‪ ,‬זה לא גלאט‪ ,‬לא חלק‪ .‬שוב מוכרים לערבי ביפו‪.‬‬ ‫הבהמה היתה כשרה והשחיטה כשרה‪ ,‬אבל נפסלה בבדיקה‪.‬‬ ‫גם כשהשחיטה והבדיקה עברו בשלום עדיין א"א לאכול עד שיכשירו אותה‪.‬‬ ‫ברוך ה' כבר הכשירו את הבשר והכל בסדר‪ ,‬עכשיו צריכים לבשל אותו‪ ,‬ואם בטעות‬ ‫נכנס כף חלבי בן יומו אין פי שישים כנגד זה‪ ,‬אוי ואבוי! התבשיל נטרף‪ ,‬וכאן א"א אפילו‬ ‫למוכרו לערבי ביפו‪ ,‬אסור בהנאה! ישר לפח האשפה‪.‬‬ ‫כל זה כששוחטים פרה או תרנגולת‪ .‬אבל אם לוקחים דג מהמים‪ ,‬צריכים רק לבדוק‬ ‫האם יש לו סימני טהרה – סנפיר וקשקשת‪ .‬אם כן? אפשר מיד לבשל ולאכול אותו‪.‬‬ ‫אין בעיות לא בשחיטה‪ ,‬לא במליחה‪ ,‬לא בבדיקה ואין בו איסור בשר בחלב‪ .‬אם הדג‬ ‫טהור – הוא טהור עד הסוף‪ ,‬בלי פנצ'רים!‬ ‫יש ילד שהמלמדים כל כך נהנים ממנו‪ ,‬משתעשעים איתו‪ .‬כזה פיינע'ר בוחר'ל‪ ,‬אבל‬ ‫כשהוא גדל קצת והולך לישיבה קטנה‪ ,‬לפתע מגלים שהתחבר שם עם בחור מקולקל‪,‬‬ ‫מתחיל להתגלש החוצה‪ ,‬מאבד את הטעם בלימוד‪.‬‬ ‫לפעמים קורה שברוך ה' בשיעור א' וב' עדין הבחור במצב של עליה‪ ,‬ובשיעור ג'‬ ‫מתחילה לה התדרדרות‪.‬‬ ‫לפעמים הכל בסדר בישיבה קטנה‪ ,‬אבל בישיבה גדולה מתחילות הצרות‪ ...‬פתאום‬ ‫מתחשק לו מחשבים‪ ,‬ופה ושם‪...‬‬ ‫זו היתה הברכה שבירך יעקב את יוסף – "וידגו לרוב"‪ ,‬שצאצאיו יהיו כמו הדגים‪,‬‬ ‫שסימני הטהרה שלהם הינם תמידיים‪ ,‬הם נשארים טהורים עד הסוף‪ ,‬וכך גם‬ ‫(יחי ראובן)‬ ‫הצאצאים לעולם לא יתדרדרו‪ ,‬וישארו בקדושתם לאורך ימים‪.‬‬ ‫ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלקים כאפרים וכמנשה (מח‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫כתב רש"י‪ :‬הבא לברך את בניו יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו 'ישימך אלקים כאפרים‬ ‫וכמנשה'‪.‬‬ ‫מנהג ישראל שההורים מברכים את ילדיהם בערב שבת‪ ,‬ויש הנוהגים רק פעם בשנה‪,‬‬ ‫ואומרים "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה"‪.‬‬ ‫ולכאורה‪ ,‬מנהג זה הוא נגד גמרא מפורשת (מגילה כח‪ ,‬א) שכל פסוק שמשה רבינו לא‬ ‫חילק אותו‪ ,‬אנו לא יכולים לחלקו‪ .‬כיצד‪ ,‬אם כן‪ ,‬מברכים בחצי פסוק? צריכים היו לומר‬ ‫את הפסוק בשלימותו!‬ ‫שלמה המלך אומר‪" :‬לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם‪ ,‬אשר אין לה קצין שוטר‬ ‫ומושל" (משלי ו‪ ,‬ו‪-‬ז) והכונה שהעצל ילך ויראה שהנמלה אוגרת כמות אוכל לפרק זמן‬ ‫הגדול ממשך חייה‪ ,‬וזאת על אף שאין לה עולם הבא‪ .‬ואתה שיש לך עולם הבא‪ ,‬מדוע‬ ‫שלא תאגור לעצמך תורה ומצוות!‬ ‫הגמרא מספרת שרב משרשיא החליט לבדוק זאת לבדו‪ ,‬הלך ביום קיץ חם כשהנמלים‬ ‫בתוך הקן שלהם‪ ,‬האפיל עם מעילו מעליהן‪ .‬יצא נמלה אחת החוצה‪ ,‬רב משרשיא תפס‬ ‫אותה וקשר לה חוט אדום‪ .‬שחרר אותה והיא חזרה לקן‪ ,‬הודיעה לכולם שיש צל‪ ,‬כולן‬ ‫יצאו ואז הסיר רב שרשיא את מעילו‪ ,‬התרגזו הנמלים על אותה נמלה ששיקרה שיש‬ ‫צל בחוץ‪ ,‬התנפלו עליה והרגו אותה‪ .‬אמר רב משרשיא‪ :‬באמת אין לה קצין ומושל‪.‬‬ ‫שהנה הרגו אותה בלי משפט! וצדק שלמה המלך בדבריו‪.‬‬ ‫שואלים שם התוספות איך עשה כן רב משרשיא? הרי הגמרא מספרת שרבי יוחנן אמר‬ ‫שיהיו אבני ענק של יהלום בשערי ירושלים‪ ,‬אמר איזה תלמיד לעצמו שודאי זו גוזמא‬ ‫כי מהיכן ימצאו אבנים בגודל כזה? יום אחד הפליג התלמיד בים וראה מלאכי השרת‬ ‫שחוצבים יהלומים גדולים מאוד‪ ,‬שאל אותם עבור מה היהלומים וענו לו שהם בשביל‬ ‫שערי ירושלים לעתיד לבא‪ .‬חזר אל רבי יוחנן ואמר לו‪ :‬צדקת בדבריך‪ .‬אמר לו רבי‬ ‫יוחנן‪" :‬ועד עכשיו לא האמנת?" נתן בו את עיניו ועשאו גל של עצמות!‬

‫א‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫פרשת ויחי תשע"ז‬

‫‪‬‬


‫שואל‪ ,‬אם כן‪ ,‬תוספות – אם התלמיד שלא האמין לרבי יוחנן נענש‪ ,‬איך יתכן שרב‬ ‫משרשיא לא האמין לשלמה המלך?!‬ ‫התוספות מתרץ את השאלה‪ ,‬אבל המהר"ם שיף כתב שאין כאן שאלה כלל! הלא‬ ‫שלמה המלך בעצמו אמר "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם"‪ .‬וזה בדיוק מה שעשה‬ ‫רב משרשיא‪ ,‬הלך אל הנמלה וראה את דרכיה!‬ ‫גם כאן בפסוק שלנו אומר רש"י שהמילה "לאמור" נראית‪ ,‬לכאורה‪ ,‬מיותרת‪ :‬ויברכם‬ ‫ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה"‪.‬‬ ‫ועל ה אומר רש"י‪ " :‬הבא לברך את בניו יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו 'ישימך אלקים‬ ‫כאפרים וכמנשה' כלומר התורה עצמה אמרה בעצמה שהבא לברך את בניו יאמר"‬ ‫ישימך אלקים כאפריים וכמנשה"‪ ,‬ושוב לא שייך כאן הכלל ש'כל פסוק שלא פסקו‬ ‫(ומתוק האור)‬ ‫משה אנן לא פסקינן‪.‬‬ ‫ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר‬ ‫גמלנו אותו" (נ טו)‬ ‫הלשון "לו ישטמנו יוסף" לכאורה לא מובן‪ ,‬דנשמע מזה שרצונם הוא שיוסף ינקום‬ ‫בהם‪ ,‬דתיבת "לו" מתפרשת מלשון 'הלואי' כגון "לו יהי כדבריך"‪ ,‬וכי רצונם היה שיוסף‬ ‫ינקום בהם אתמהה?! [עיין ברש"י שפירש "לו ישטמנו" שמא ישטמנו ד"לו" מתחלק‬ ‫לענינים הרבה וכו' ע"ש]‪.‬‬ ‫כתב "בעל הטורים" יש מפרשים לו ישטמנו יוסף הלואי ישטמנו יוסף בלבו ולא יעשה‬ ‫לנו מעשה‪ ,‬ואם חפץ לעשות ישיב לנו "כל" הרעה שגמלנוהו כי מה עשינו לו? גרמנו‬ ‫שנעשה מלך מחמת שמכרנוהו ונתגלגל הדבר שנעשה מלך במצרים כן יעשה לנו‬ ‫עכ"ל‪ .‬מוכנים הם שינקום בהם‪ ,‬אבל בתנאי שיעשה להם בדיוק כפי שהם עשו לו‬ ‫שנצמח מהרעה טובה‪.‬‬ ‫מה ענה להם יוסף? "ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלוקים אני ואתם‬ ‫חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטבה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב" ( יט כ)‬ ‫מה כוונתו שאמר "כי התחת אלהים אני"?‬ ‫אלא ביארו "בעל העקידה" והמלבי"ם‪ ,‬אמר יוסף לאחיו "אל תיראו"‪ ,‬כיון שאין ביכלתי‬ ‫להתנקם בכם דאפילו אם נאמר שמותר לי לעשות לכם רעה‪ ,‬אבל לא יותר ממה‬ ‫שאתם עשיתם לי והנה אתם עשיתם לי רעה שגרמה לטובה ואם אני רוצה להתנקם‬ ‫עלי גם כן לעשות רעה שתגרום לכם לטובה אך דבר זה אין ביכולת אדם לעשות רק‬ ‫אלוקים לכן אמר "התחת אלוקים אני" וכן ביאר בספר "פרדס יוסף"‪.‬‬ ‫מעשה בנפוליאון בונפרטה קיסר צרפת‪ ,‬שהיה הולך וכובש מדינה אחר מדינה‪ ,‬והנה‬ ‫בעת עומדו להלחם עם מלכות רוסיה‪ ,‬הגיע אל עיר אחת אשר היתה מבוצרת מאד‪,‬‬ ‫ולא עלה בידו להבקיע את חומת העיר‪ .‬על כן בנה עליה מצור סביב והקיף את העיר‬ ‫בחילותיו‪ ,‬אין יוצא ואין בא עד שיכנעו אליו‪ ,‬וכל צבאותיו התחפרו סביבות העיר וישבו‬ ‫שם ימים רבים‪.‬‬ ‫ויהי כי הקיפו הימים‪ ,‬ואין כל הכנעה‪ ,‬כמה מקציניו פנו בדרישה לנפוליאון לנטוש את‬ ‫המערכה ולשוב אל ביתם‪ .‬הציע נפוליאון שהוא בכבודו ובעצמו עם מפקד הגדוד‬ ‫יכנסו לעיר בלבוש כפריים חקלאים וירגלו את העיר‪.‬‬ ‫וכן עשו‪ .‬נפוליאון והמפקד נכנסו לעיר והתחילו לרגלה‪ .‬בדרכם הגיעו לבית מרזח‬ ‫ששם נמצאו אנשי צבא רוסיא‪ .‬נכנסו לשם ישבו ליד שולחן בקצה המרזח והזמינו יין‬ ‫כמו כולם‪ ,‬ושמו אוזנם כאפרכסת לשמוע שיחת החיילים‪ .‬שמעו אותם אומרים כי‬ ‫המצב הכלכלי בעיר ללא נשוא‪ ,‬והרעב כבד עד כי עוללים שאלו לחם ופורש אין להם‪,‬‬ ‫ולא נשארה להם ברירה כי אם להכנע בפני צבא נפוליאון‪ .‬דברים אלו הרנינו את ליבו‬ ‫של נפוליאון והמפקד אשר אתו‪.‬‬ ‫לפתע הסתכל בהם חייל רוסי אחד‪ ,‬והכירו שהוא נפוליאון‪ ,‬ויאמר אל חביריו הביטו‬ ‫אל הכפרי היושב בקצה החנות‪ ,‬זהו נפוליאון שצר עלינו את העיר‪ .‬ויחרדו ליבותם של‬ ‫נפוליאון והמפקד כי כרגע קט יתפשו ברשת אויביהם‪ ,‬אולם‪ ,‬למזלם דבריו לא נתקבלו‬ ‫באזני שומעיו‪.‬‬ ‫המפקד שליוה את נפוליאון ברצותו להסיר כל ספק‪ ,‬חשב להוריד מהם מחשבותם‬ ‫באופן החלטי כי חשש שעדיין לא סר מר המות‪ ,‬פן יגשו אליהם ויחקרו אותם מאין‬ ‫באתם וכו'‪ ,‬לכן פקד בקול נגיד וצוה את נפוליאון להגיש לו כוס שכר‪ .‬נפוליאון הבין‬ ‫כונתו בזה‪ ,‬ניגש אל המוזג והביא את מבוקשו‪ ,‬בהגישו את הכוס עשה תנועה רשלנית‪,‬‬ ‫וכוס השכר נפל ונשפך על בגדי המפקד‪ ,‬המפקד קם בחמת זעם והכהו והפילו לארץ‬ ‫וצעק עליו‪ :‬שוטה‪ ,‬מה עשית? וינס נפוליאון ויצא החוצה‪ .‬כשנמלט נפוליאון ניגש‬ ‫המפקד למוזג ושילם לו על ארוחתם‪ ,‬בעודו שומע איך חביריו של החייל הרוסי לועגים‬ ‫לו באומרם אליו‪ ,‬אילו היה זה נפוליאון‪ ,‬מי היה מעיז להרים יד עליו ולהכותו כאחד‬ ‫הרקים‪ .‬ואז עזב המפקד והלך בעקבות הקיסר‪ ,‬והגיעו שניהם אל צבאם חיים‪.‬‬ ‫ויהי בהגיעם שם נפל המפקד אל רגליו ויבקש על נפשו שימחל לו על מעשיו‪ ,‬כי הוראת‬ ‫שעה היתה לבל יפול הקיסר ביד שונאיו‪ .‬ויען הקיסר ויאמר לו אלמלי יכולתי להענישך‬ ‫ולהשיב לך מדה כנגד מדה לתת לך מכות כאלו אשר יצילוך ממות ולהביאך לידי חיים‬ ‫טובים של מלך הייתי עושה זאת ברצון‪ ,‬כי כן עשית אתה‪ ,‬על ידי מכותך הגעתי ממות‬ ‫לחיים טובים‪ ,‬והשבת אותי אל מלכותי‪ ,‬אבל אין ביכולתי לעשות זאת‪ .‬ויצו המלך‬ ‫והעלוהו בדרגה ונתנו לו מתנות רבות‪ ,‬וכעבור מספר ימים הובקעה העיר‪.‬‬ ‫זה שאמר יוסף "התחת אלוקים אני" הרי רק ביכולתו של הקב"ה לעשות רע שממנו‬ ‫('אוצרות התורה' בשם "איל המילואים")‬ ‫תצמח הטובה‪.‬‬

‫‪ ‬מאוצרות המגידים ‪‬‬ ‫"נפתלי אילה שלוחה" (מט‪ ,‬כא)‬ ‫"נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר‪ ,‬א"ר אבהו‪ :‬אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר‪.‬‬ ‫חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אורניה (כבדו אזניו משמוע‪ ,‬רש"י)‪ ,‬אמר להו‪ :‬מאי האי‬ ‫(למה אינכם קוברים אותו)? ואמרו ליה‪ :‬קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים‪.‬‬ ‫אמר להו‪ :‬ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון? שקל קולפא (מקל)‬ ‫מחייה ארישיה‪ ,‬נתרן עיניה ונפלו עכרעא דיעקב‪ ,‬פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך‪ .‬והיינו‬ ‫דכתיב‪ :‬ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע‪ .‬באותה שעה נתקיימה נבואתה‬ ‫של רבקה‪ ,‬דכתיב למה אשכל גם שניכם יום אחד‪ ,‬ואע"ג דמיתתן לא ביום אחד הואי‪,‬‬ ‫קבורתן מיהא בים אחד הואי" (סוטה י"ג)‬ ‫למה אתה צועק?‬ ‫אספר לכם דבר מענין‪ .‬היה בעולם צדיק שהיה מכונה השרף מטריסק‪ .‬בלשון החסידים הוא‬ ‫נקרא "השרף" ‪ -‬שהוא היה יותר גדול ממלאך‪.‬‬

‫ב‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫אמרו שבשעה שעמד בתפילה‪ ,‬ראו שבוער אש מעליו ‪ -‬והיה מתפלל בצעקות‪ ,‬בקול רעש‬ ‫גדול‪ - ,‬איזו דביקות‪ ,‬איזו התלהבות!‪.‬‬ ‫יום אחד בא לביתו יהודי תושב גרמניה‪ .‬תושבי אותו אזור בגרמניה ‪ -‬שקטים בטבעם‪ .‬והנה‬ ‫לקראת הימים האחרונים לשהותו אצל הרבי שאלה אותו הרבנית‪ :‬איך אתה מרגיש כאן?"‬ ‫"הכל בסדר‪ .‬אבל דבר אחד אני לא מבין"‪.‬‬ ‫"מה אתה לא מבין?"‬ ‫"מדוע הרבי עושה סקנדלים‪ ,‬באמצע התפילה? צועק ודופק‪ .‬שיגיד את התפילה בשקט"‪.‬‬ ‫אמרה לו הרבנית‪" :‬מפני שהלב שלו בוער‪ .‬לבו שורף באש‪ .‬הוא מוכרח לצעוק"‪.‬‬ ‫אמר היהודי‪" :‬גם לי בוער‪ ,‬וגם אצלי הלב רותח‪ ,‬ואינני צועק‪ .‬אני מתפלל בשקט"‪.‬‬ ‫"לא‪ ,‬אם הלב בוער‪ ,‬מוכרחים לצעוק‪ .‬אם אתה לא צועק‪ ,‬סימן שהלב שלך קר" השיבה‬ ‫הרבנית‪.‬‬ ‫"לא‪ ,‬רבנית!‪ ,‬הלב בוער‪ ,‬ואני לא צועק"‪.‬‬ ‫לויכוח כזה אין סוף‪ .‬היא אומרת שהלב לא בוער‪ ,‬והוא חושב ואומר שהלב כן בוער‪ .‬הרבנית‬ ‫שמעה לדבריו בנחת‪ ,‬ועזבה את המקום‪.‬‬ ‫היה זה ערב שבת‪ .‬היהודי לקח את כל כספו והפקידו בידי הרבנית‪ .‬במוצש"ק תכף אחרי‬ ‫הבדלה ניגש לרבנית‪" :‬רבנית‪ ,‬את הכסף בבקשה"‪.‬‬ ‫הרבנית שהייתה מאד פקחית‪" :‬איזה כסף?" שאלה‪.‬‬ ‫"הכסף שלי!"‬ ‫"אולי‪ ,‬אולי‪ ,‬יש לך טעות?"‬ ‫"רבעצן‪ ,‬רבנית‪ ,‬אל תעשי קונצים!"‬ ‫"אולי התבלבלת?"‬ ‫"רבנית‪ ,‬רבנית‪ ,‬אל תמתחי את העצבים שלי! וכי את יודעת מה יש שם בנרתיק שהנחתי‬ ‫בידיך‪ ,‬מונח בו כל כספי‪ .‬יש שם גם הלוואות‪ .‬נסעתי ליריד לקנות סחורה‪ .‬במה אקנה?"‬ ‫"אולי נתת לאדם אחר?"‬ ‫"רבנית!!!" החל לצעוק "רבנית מה את עושה לי?!!"‪.‬‬ ‫אמרה לו הרבנית‪ :‬תסלח לי‪ ,‬ר' יהודי‪ ,‬תדבר בנימוס‪ ,‬בשקט‪ .‬מה אתה צועק? מה אתה‬ ‫צועק?"‬ ‫"מה אני צועק? הלב שלי בוער"‪.‬‬ ‫אה‪ ,‬הלב שלך בוער‪ ,‬אתה צועק? קח את הכסף‪ .‬אבל דע לך‪ ,‬אם הלב בוער‪ ,‬כן צועקים‪ .‬רק‬ ‫תלוי איפה הלב בוער‪ .‬אם הוא לוהט בתפילה בוער ביראת שמים‪ ,‬או בדברים בטלים‪ ."...‬אי‪,‬‬ ‫אי‪.‬‬ ‫כשחושים בן דן ראה שלא נותנים לקבור את יעקב אבינו‪ ,‬לקח בידו מקל ‪ -‬ונטל את ראשו‬ ‫של עשו מעליו‪ .‬הראש התגלגל לבין רגליו של יעקב‪ .‬באותו הרגע יעקב אבינו חייך‪ .‬שמעתם‬ ‫פעם מתים מחייכים? נו‪" ,‬יעקב אבינו לא מת" פוסק רבי שבתי את פסוקו‪ ,‬ומתחיל את‬ ‫הדרשה בכיכר השבת בירושלים‪.‬‬ ‫כאשר אמרו לחושים בן דן שהעיכוב נובע מעשו‪ ,‬הוא שאל בקול "ועד דאתי נפתלי מארעא‬ ‫דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון?!" מיד שקל קולפא (מקל) מחייה ארישיה‪ ...‬הוריד את‬ ‫ראשו מעליו‪.‬‬ ‫רבותי‪ ,‬ישנה כאן שאלה‪.‬‬ ‫היו שם שמעון ולוי הקנאים הגדולים שהרגו את כל שכם בגלל שפגעו בדינה‪ ,‬ועמהם היו‬ ‫עוד כל שבטי קה‪ ,‬ואף אחד מהם לא הרג את עשו‪ ,‬למה ומדוע הנכד חושים בן דן‪ ,‬דווקא‬ ‫הוא היה הקנאי להרוג את עשו הרשע‪ ,‬למה?!‬ ‫בכדי להבין‪ ,‬נסביר גמרא במסכת כתובות דף ס"ב‪.‬‬ ‫הגמרא מספרת שרבי חנינא בן חכינאי נסע ללמוד תורה‪ .‬כמה זמן למד? ‪ -‬שלוש עשרה‬ ‫שנה ברציפות למד תורה בישיבה‪.‬‬ ‫כששב לעירו לאחר שלוש עשרה שנה‪ ,‬השתנו שבילי המקום ‪ -‬הרחובות קיבלו שמות‬ ‫אחרים‪ ,‬בנו בהם בניינים‪ ,‬סללו כבישים חדשים‪ .‬עד שרבי חנינא פשוט לא הכיר את הדרך‬ ‫לחזור לביתו‪.‬‬ ‫הרבי הגדול רבי חנינא בן חכינאי נעמד על פרשת דרכים והבין שכל העיר השתנה‪ .‬מה‬ ‫עושים? ללכת ולשאול את העוברים ושבים איפה אני גר? זה משונה‪ .‬מה עשה? עמד על יד‬ ‫מעין באר המים והמתין אולי ישמע שמזכירים את שמות בני משפחתו ‪ -‬כאשר יבואו‬ ‫לשאוב מים‪.‬‬ ‫לפתח הוא אכן שמע אומרים שבתו של רב חנינא בן חכינאי מגיעה לדלות מים‪ .‬כשהבין‬ ‫שזו בתו (הוא לא הכירה שהרי שלוש עשרה שנה לא ראה אותה) המתין לה‪ ,‬וכאשר סיימה‬ ‫לדלות ונטלה את הפח עם המים ‪ -‬צעד אחריה‪ ,‬עד שהגיעו לביתם‪.‬‬ ‫ובבית?‪ ,‬אומרת הגמרא שהרבנית עסקה בניפוי קמח לאפיית חלות‪ .‬היא הייתה כפופה‬ ‫לעבר קערת הקמח בשעת הניפוי‪ .‬ופתאום "סוי ליבה" ‪ -‬ומרוב ההתרגשות מתה‪.‬‬ ‫מה הפירוש "סוי ליבה"? רש"י מבאר‪" :‬ראה ליבה‪ ,‬כלומר נדמה לליבה פתאום שזה בעלה"‪.‬‬ ‫מה פירוש הלב ראה?‬ ‫אם היתה עומדת ישר עם מבט העיניים‪ ,‬אזי עד שהעיניים היו נותנות את הטלגרמה ללב‬ ‫(מליונית השניה) בינתיים‪ ,‬ההרגש היה מסתנן ומצטנן מעט‪ ,‬אבל אצלה פעל הלב ‪ -‬הרגשת‬ ‫הלב פעלה אצלה יותר מהר מהרגשת העיניים‪ ,‬העיניים היו בקמח אבל הלב הרגיש‪.‬‬ ‫בפתאומיות‪ .‬לפני שהעיניים השלימו את ראייתן‪ .‬לא היה רגע של הצטננות‪ ,‬וכיון שלא היה‬ ‫שבריר שניה של הצטננות ‪ -‬מתה במקום‪ .‬הזדעזע רבי חנינא ו"אמר‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬עניה‬ ‫זו זה שכרה‪ ,‬בעי עלה רחמי וחיה" כאשר ראה שמתה התפלל ועשה לה תחיית המתים‪.‬‬ ‫רבותי‪ .‬כשהאחים עמדו על עשיו‪ ,‬התחילו להתווכח אתו‪" :‬אה‪ ,‬למה אתה לא נותן לקבור‬ ‫את אבא שלנו?"‬ ‫עשו השיב‪" :‬אני בכור"‪.‬‬ ‫אמרו לו‪" :‬הרי מכרת את המקום‪ .‬בנדיט שכמותך!‪ ,‬הרי כתבתם חוזה"‪.‬‬ ‫"היכן החוזה?"‬ ‫"במצרים"‪.‬‬ ‫"נו‪ ,‬תביאו"‪.‬‬ ‫שלחו את נפתלי‪.‬‬ ‫הם החלו לנסות לדון עם עשו‪ ,‬להכנס עמו למשא ומתן בדרכים אחרות (להראות לעשיו‬ ‫את החוזה אולי כך יתחרט) ואז ההרגש הצטנן (דק מן הדק) אבל חושים בן דן שלא שמע‬ ‫את הטענות של עשיו כיון ש"יקירא אודניה" חרש באוזניו‪ ,‬הוא נשאר אם הרגע הראשון‬ ‫של הצער‪ ,‬הוא לא שמע כלום אלא רק ראה איך שעשיו לא נותן לקבור את הסבא‪ ,‬דמו‬ ‫רתח ‪ -‬ונטל את ראשו מעליו‪ .‬אצלו לא היה אפילו שבריר שניה של צינון‪( .‬אנו לא באים‬ ‫להבין באבותינו הקדושים‪ ,‬אלא רק התעוררות לעצמינו)‪.‬‬ ‫רבותי‪ ,‬הלב שלנו צריך לבעור ביראת אלוקים‪ - ,‬מסיים רבי שבתי את הדרשה הלוהטת ‪-‬‬ ‫ואיך אמרה הרבנית מטריסק‪" :‬דע לך‪ ,‬אם הלב בוער‪ ,‬כן צועקים‪ .‬רק תלוי איפה הלב בוער‪.‬‬ ‫(להגיד)‪.‬‬ ‫אם הוא לוהט בתפילה‪ ,‬בוער ביראת שמים‪ ,‬או דברים בטלים‪ ."...‬אי‪ ,‬אי‪.‬‬


‫‪‬‬

‫באולם גלה הוא את הזקן‪ ,‬זורח מאשר‪" ,‬הנה‪ ,‬כבוד הרב זהו נכדי היקר "יעקב משה אהרן‬ ‫דוד יהונתן גביראל לייב"‪ ,‬ב"ה זוכים אנו כעת לשמחת בר המצוה שלו‪ .‬רבותי!" קרא הזקן‬ ‫תוך שהוא מפנה פניו לנוכחים‪" ,‬זהו האיש שהציל את חיי נכדי‪ ,‬וברוב עדינותו סרב אף‬ ‫ליטול תשלום על כך"‪.‬‬ ‫"אבל למה?" ‪ -‬שאל הרב‪" ,‬למה קראתם לילד בשמות רבים כל כך?'‬ ‫"הרי הרב בעצמו צוה כך! נחון אני ב"ה בזכרון טוב‪ ,‬זוכר אני היטב אף את דרשתו של הרב‬ ‫לפני שנים רבות‪ ,‬ויכולני לחזור עליה לפניו בעל פה‪"...‬‬ ‫כעת כבר היתה לרב ליהמן סבלנות להקשיב במשך שעה ארוכה לכל ספוריו של הזקן על‬ ‫הקורות עמו בכל ימי חייו‪...‬‬ ‫אומר הרב צדקה‪" :‬ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק"‪ ,‬מה רצה יעקב? שיקראו‬ ‫לבני יוסף בכמה שמות‪ :‬מנשה אברהם יצחק וישראל? מה חסר היה להם בשם אחד?‬ ‫יעקב אבינו לא חפש שיקראו להם בכמה שמות‪ ,‬הוא רצה שהסגולות שישנן בשמות‬ ‫האבות הקדושים ‪ -‬תורה עבודה וגמילות חסדים‪ ,‬יהיו באפרים ומנשה‪ ,‬ועל כך מברכם‬ ‫(ומתוק האור)‬ ‫'ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק'‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫קושי הפרנסה‬ ‫דרשו רבותינו (בראשית רבה צז‪ ,‬ג)‪" :‬המלאך הגאל אתי מכל רע" (בראשית מח‪ ,‬טז)‪ ,‬קשה‬ ‫היא הפרנסה כפלים כלידה‪ .‬בלידה כתיב‪" :‬בעצב תלדי בנים" (בראשית ג‪ ,‬טז)‪ ,‬ובפרנסה‬ ‫כתיב‪" :‬בעצבון תאכלנה כל ימי חייך" (בראשית ג‪ ,‬יז)‪ .‬וגדולה פרנסה מן הגאולה‪ ,‬שהגאולה‬ ‫על ידי מלאך‪" ,‬המלאך הגאל אתי"‪ ,‬ופרנסה על ידי הקדוש ברוך הוא‪" :‬פותח את ידך‬ ‫ומשביע לכל חי רצון" (תהלים קמה‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫רבי יהושע בן לוי אמר‪ ,‬קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף‪ ,‬שנאמר‪" :‬לגזר ים סוף‬ ‫לגזרים" (תהלים קלו‪ ,‬יג)‪ ,‬ונאמר שם‪" :‬נתן לחם לכל בשר" (שם‪ ,‬כה)‪.‬‬ ‫ונשאלתי‪ ,‬מדוע באמת לא יכולה להיות הפרנסה על ידי שליח‪ ,‬באמצעות מלאך‪ ,‬וצריך‬ ‫שתהיה על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו‪ ,‬ומה ההשואה בין הפרנסה לקריעת ים סוף ‪-‬‬ ‫ועוד‪ ,‬מה הקושי לקדוש ברוך הוא בקריעת הים‪ ,‬הלא "אלקי עולם ה'‪ ,‬בורא קצות הארץ‪,‬‬ ‫לא ייעף ולא ייגע" (ישעיה מ‪ ,‬כח)‪ ,‬ומלבד זאת‪ ,‬הרי מראש הותנה עם הים שיקרע לפני בני‬ ‫ישראל (בראשית רבה ה‪ ,‬ה)!‬ ‫נטעים את התשובה‪ ,‬בסיפור מעשה‪.‬‬ ‫העניות בפולין היתה נוראה‪ .‬לחם לאכול לא היה‪ .‬קם בחור נמרץ‪ ,‬ואמר להוריו‪" :‬במקום‬ ‫להיות עלי כם לנטל‪ ,‬אנסה לעזור לכם‪ .‬אפליג לארצות הברית‪ .‬מספרים‪ ,‬שהכסף מתגלגל‬ ‫שם ברחובות‪ .‬ארוויח‪ ,‬ואשלח לכם"‪.‬‬ ‫דווה ליבם‪ ,‬והיססו‪ .‬שמעו שמצב היהדות שם בשפל המדרגה‪ .‬רבים לא עמדו בנסיון‬ ‫שמירת השבת‪.‬‬ ‫הבטיח נאמנה שישמור תורה ומצוות ויעמוד בכל הנסיונות‪ .‬בחשש נתנו הסכמתם‪ ,‬בתנאי‬ ‫שיכתוב להם לעתים תכופות‪.‬‬ ‫הבטיח‪ ,‬והפליג‪.‬‬ ‫וכאשר חשש הוריו‪ ,‬כן היה‪ .‬בכל מקום דרשו עבודה בשבת‪ .‬נאמן להבטחתו‪ ,‬סרב‪ .‬הרויח‬ ‫פרוטות מעבודות מזדמנות‪ ,‬שליחויות וסבלות‪ .‬סבל חרפת רעב‪ ,‬בגדיו התרפטו ובלו‪,‬‬ ‫מפרוטותיו חסך לשלוח אגרות להוריו‪ .‬לא רצה להדאיגם‪ ,‬סיפר שהכל כשורה‪ .‬פרנסתו‬ ‫מצויה‪ ,‬אבל מרויח הוא כפועל מתחיל‪ .‬עוד מעט יעלו את משכורתו‪ ,‬ויוכל לשלוח להם‬ ‫כספים‪.‬‬ ‫שמחו ההורים בצלחתו‪ ,‬אך דאגו לרוחניותו‪ .‬אם מצא עבודה‪ ,‬האמנם שובת המפעל‬ ‫בשבת? האם עדיין עטור הוא זקן ופאות? בקשו שישלח תמונה‪.‬‬ ‫הבין לחששם‪ ,‬ושמח שיוכל להרגיעם‪ .‬ירא ושלם הוא‪ ,‬שמר על דמותו היהודית‪ .‬אך כיצד‬ ‫יוכל לשמחם‪ ,‬והוא לבוש קרעים? הלך ושאל בגדי כבוד מאחד מחבריו‪ ,‬והצטלם בהם‪ .‬כמה‬ ‫הדור נראה בבגדיו השאולים! כמה שמחו הוריו לתמונתו‪.‬‬ ‫סיפר להם אחד מבני העירה‪ ,‬שבן משפחתו מפליג לארצות הברית‪ .‬מיד ארזו מכל הבא ליד‪,‬‬ ‫שתורה לבנם‪ .‬אח‪ ,‬כמה נזקק לכל מצרך‪ ,‬לכל בגד שנשלח!‬ ‫אמר השליח‪" :‬איך אמצאהו בכרך הגדול?"‬ ‫מסרו לו את השם והכתובת‪ ,‬וליתר בטחון‪ ,‬גם את הצילום‪.‬‬ ‫הגיע הלה לארצות הברית וזכר את שליחותו‪ .‬איתר את הכתובת ונקש בדלת‪ .‬פתח לו נער‬ ‫מזה רעב‪ ,‬לבוש קרעים‪.‬‬ ‫"אתה בעל הדירה?" שאל‪.‬‬ ‫"אני הדייר כאן"‪ ,‬ענה‪.‬‬ ‫"אה‪ ,‬סליחה"‪ ,‬כנראה שהלה החליף כתובת‪ ,‬אין זה אותו אדם‪.‬‬ ‫משל הוא‪ ,‬כמובן‪ .‬והנמשל‪ ,‬קריעת ים סוף‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם הים‪ ,‬שיקרע לפני בני ישראל‪ .‬הגיעו בני ישראל אל‬ ‫הים‪ ,‬ודרשו מימוש התנאי‪ .‬הביט בהם הים‪ ,‬ולא הכירם‪ .‬אלו בני ישראל? לא יתכן! כה דומים‬ ‫הם למצרים‪ ,‬ושרו של מצרים אכן טען‪" :‬מה נשתנו אלו מאלו‪ ,‬הללו עובדי עבודה זרה‪,‬‬ ‫והללו" (ילקוט שמעוני רמז רלד)‪ ,‬והם ביקש לבלעם‪ ,‬שנאמר‪" :‬והמים להם חומה" (שמות‬ ‫יד‪ ,‬כט)‪ ,‬אל תקרי חומה אלא חימה (מכילתא בשלח ו)‪ ,‬אינם דומים לאותו 'צילום' של בני‬ ‫ישראל‪ ,‬צאצאי אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬בני השבטים הקדושים ‪-‬‬ ‫אלו אחרים הם‪ ,‬לא אותם ש'בתצלום'‪...‬‬ ‫והיה הקדוש ברוך הוא צריך להתערב ולסכור פי המקטרג‪ ,‬לומר לו‪" :‬שוטה שבעולם וכי‬ ‫לדעתם עבדו עבודה זרה‪ ,‬והלא לא עבדוה אלא מתוך שעבוד ומתוך טירוף הדעת‪ ,‬ואתה‬ ‫דן שוגג כמזיד ואונס כרצון!" כיון ששמע שר של ים‪ ,‬אותה חמה שנתמלא על ישראל‬ ‫החזירה על מצרים‪ ,‬שנאמר "וישבו המים" (שמות יד‪ ,‬כו)‪ ,‬ששבו מישראל על מצרים (ילקוט‬ ‫שמעוני‪ ,‬רמז רלד)‪.‬‬ ‫והוא הדין במזונותיו של אדם‪.‬‬ ‫עומד הוא בראש השנה‪ ,‬עם כל קבלות חודש אלול‪ ,‬עם יראת הדין וחרדת השופר‪ ,‬בתפילה‬ ‫ותשובה וחרטה כנה ‪ ,‬ונקצבים לו מזונות ברוחב יד‪" ,‬כי חק לישראל הוא" (תהלים פא‪ ,‬ה)‪,‬‬ ‫לשון לחם חק ומזונות (ביצה טז ע"א)‪.‬‬ ‫מורה הקדוש ברוך הוא למלאך לרדת ולמסור לו מזונותיו‪ .‬איך ידע לזהותו‪ ,‬מוסרים לו‬ ‫תמונה‪ :‬כך נראה כששוע למזונות‪.‬‬ ‫יורד המלאך‪ ,‬ופוגש באדם זר‪ ,‬אינו נראה אותו דבר‪ ,‬אינו דומה לתמונה‪.‬‬ ‫נבוך המלאך‪ ,‬והבורא יתברך צריך לשכנעו שהוא הוא ‪-‬‬ ‫הוי‪" :‬קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף"‪...‬‬ ‫לפיכך אין הפרנסה על ידי מלאך כגאולה‪ .‬כלומר‪ ,‬גם כאן נשלח מלאך‪ ,‬אבל אינו מזהה‬ ‫(והגדת)‬ ‫אותנו‪ ,‬והקדוש ברוך הוא צריך להתערב ולהעיד שאלו באמת אנחנו‪...‬‬ ‫‪‬‬ ‫אשרינו בעולם הזה‬

‫ברכת יעקב ‪ -‬שבניו ינחלו את הסגולות שבשמות האבות‬ ‫רבי יהודה צדקה זצ"ל בספרו 'קול יהודה' באר את משמעותה של ברכת יעקב לבניו‪ ,‬על פי‬ ‫מעשה שארע עם הרב מאיר להמן זצ"ל‪ ,‬רבה של קהלת החרדים במיינץ‪.‬‬ ‫ביום מן הימים עמד רבי מאיר ליהמן לנסוע עם שנים מראשי קהילתו‪ ,‬לפגישה עם ראש‬ ‫ממשלת גרמניה בנוגע לענין חשוב של הקהילה‪.‬‬ ‫הפגישה החשובה‪ ,‬אשר תוכננה זמן רב מראש‪ ,‬נועדה לשעה אחת עשרה בבוקר‪ ,‬וכיון‬ ‫שידע הרב ליהמן שהנסיעה לעיר הבירה ברכבת לוקחת כשעה‪ ,‬סיכם עם ראשי הקהילה‬ ‫שיצאו יחדיו ברכבת העומדת לצאת בשעה שמונה ארבעים וחמש בבקר‪.‬‬ ‫הרב ליהמן השכים קום באותו בוקר‪ ,‬ולאחר התפלה פנה לאכול ארוחת בקר חפוזה בטרם‬ ‫יצא הוא למסע‪.‬‬ ‫כשסים לאכול‪ ,‬לבש את מעילו העליון‪ ,‬ועמד לצאת את העגלה אשר המתינה לו בחוץ‬ ‫והיתה אמורה לקחתו לתחנת הרכבת‪ .‬אך בטרם הספיק לצאת מן החדר שמע הוא קול‬ ‫נרגש מבעד לדלת‪" :‬אני חייב לדבר דחוף עם הרב"‪.‬‬ ‫"לא תוכל לדבר כעת עם הרב' שומע הוא את בני ביתו‪' ,‬הוא נוסע עכשיו‪ ,‬ויחזור רק למחר"‪.‬‬ ‫'לא שייך לחכות למחר!' אומר הזר בתקיפות‪" ,‬מדובר כאן בשאלה של פקוח נפש!"‬ ‫כששמע הרב ליהמן שמדבר בענין של פקוח נפש‪ ,‬פתח מיד את הדלת והזמין את הזר‬ ‫להכנס‪ .‬אל החדר נכנס איש מבוגר‪.‬‬ ‫"האם כבוד הרב מכיר אותי?"‬ ‫"לא אדוני‪ ,‬לא זכיתי‪ .‬מה הענין?" שואל הרב בחפזון‪.‬‬ ‫"כבוד הרב אולי לא מכיר אותי‪ ,‬אולם אני מכירו היטב‪ ,‬לפני זמן רב זכיתי לשמוע את‬ ‫דרשתו‪"...‬‬ ‫"אדוני‪ ,‬תסביר לי בבקשה‪ ,‬ומהר‪ ,‬כיצד יכול אני להציל חיי אדם?"‬ ‫"מיד‪ ,‬מיד‪ .‬אבל כבוד הרב דרש אז כל כך יפה‪ ,‬דמעות זלגו מעיני לאחר הדרשה‪ .‬נחון אני‬ ‫בזכרון טוב‪ ,‬ברוך ה'‪ ,‬וכששבתי לביתי חזרתי על דבריו מלה במלה‪ .‬האם רוצה כבוד הרב‬ ‫שאחזור עכשיו על דרשתו?"‬ ‫"אדוני" ‪ -‬אמר הרב ליהמן תוך שנעמד על מקומו‪" ,‬אני חייב לנסוע מיד! התעכבתי רק משום‬ ‫שהבנתי שמדבר בפיקוח נפש"‬ ‫"טוב‪ ,‬אקצר‪ .‬רציתי לספר לכבודו רק עד כמה עוררה בי דרשתו הנפלאה‪ ,‬ולכך באתי כעת‬ ‫עד לכאן‪ .‬כעת ישמע כבודו למה באתי אליו‪ .‬נישאתי למזל טוב לפני כשלשים שנה'‪.‬‬ ‫'מזל טוב! בנין עדי עד! ומה זה קשור לפקוח נפש?'‬ ‫'עשרים וארבע שנים חייתי עם אשתי המנוחה‪ ,‬עד שמתה לפני שש שנים‪ ,‬אוי‪ ,‬רבי‪ ,‬איזו‬ ‫אשה מיוחדת היתה היא‪'...‬‬ ‫הרב ליהמן שראה כי עומד הוא להפסיד את הרכבת‪ ,‬קם בחפזה ממקומו ונגש לדלת‪.‬‬ ‫להוותו‪ ,‬נעמד האיש מלוא קומתו וחסם את הפתח‪' .‬הלא אמרתי לרב שמדבר בפקוח נפש‪,‬‬ ‫כיצד חושב הוא לעזוב אותי כך?!'‬ ‫"מה פקוח נפש? וכי יכול אני יכול אני להחיות את אשתך עליה השלום? אני מ‪-‬א‪-‬ד ממהר!"‬ ‫"לא‪ ,‬לא אליה התכונתי‪ ,‬מדבר כאן באדם חי"‬ ‫"נו אמור בקיצור‪ ,‬במה מדבר?"‬ ‫"ובכן‪ ,‬אשתי מתה לפני כשש שנים‪ ,‬לאחר מותה נסעתי לאמריקה לאור בקשת בני שאדור‬ ‫לצדו לעת זקנתי‪ ,‬כמה סבל בני זה במהלך המלחמה‪ ,‬אבל על כך אאריך הדבור במועד‬ ‫אחר‪ ...‬בתי אמנם גרה כאן בגרמניה‪ ,‬ואף היא בקשתני לדור לצדה‪ ,‬אך בני הוא עשיר גדול‪,‬‬ ‫ובכן‪ ,‬נסעתי לאמריקה‪"...‬‬ ‫"אדוני"‪ - ,‬קרא הרב ביאוש ‪" -‬מה בעצם אתה רוצה ממני?"‬ ‫"מיד אגיע ללב הענין‪ ,‬נסעתי לאמריקה באניה‪ ,‬הנסיעה היתה נוחה‪ ,‬זכינו אפילו לקדש את‬ ‫הלבנה על האניה‪ ,‬אבל כבודו ממהר‪ ,‬מה מאריך אני בדבורים‪ ,‬החיים באמריקה לא מצאו‬ ‫חן בעיני‪ ,‬ועל כן שבתי לגרמניה‪ ,‬ואז שמעתי את הדרשה ההיא‪"...‬‬ ‫"שוב הדרשה?!"‬ ‫"סבלנות‪ ,‬אני מיד מסים‪ .‬כשחזרתי נולד בן לבתי‪ ,‬זו שכזכור דרה כאן‪ .‬כובדתי בסנדקאות‪,‬‬ ‫הכל היה מוכן לברית‪ ,‬אך לפתע אבד התינוק נשימתו ומת‪".‬‬ ‫"זה ספור מצער" ‪ -‬אמר הרב ליהמן ‪ -‬אך במה יכול אני להועיל?"‬ ‫"בבקשה לשמוע עד הסוף‪ .‬לפני שבוע ילדה בתי בן אחר"‬ ‫"אה‪ ,‬באת להזמין אותי להיות סנדק? אני לא יכול להיות מחר סנדק! שלום!"‬ ‫"לא‪ ,‬לא באתי להציע לרב סנדקאות! מחר ‪ -‬אם ירצה ה' עומד הוא להכנס בבריתו של‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬האם יכול אני שוב לקבל את הסנדקאות‪ ,‬ואם חלילה ימות התינוק? מה‬ ‫אעשה‪ ,‬כבוד הרב?"‬ ‫"אל תקבל על עצמך את הסנדקאות! עכשיו תן לי כבר ללכת!"‬ ‫הרב החל לרוץ לעבר המדרגות‪ ,‬אך האיש אחז בו בחזקה‪" .‬עוד שאלה אחת! איך נקרא‬ ‫לילד?"‬ ‫"איך תקראו לו?" ענה הרב ‪ -‬שהצליח בינתיים להחלץ מלפיתתו ‪ -‬תוך שהוא מדלק‬ ‫במדרגות בחפזון וקופץ לתוך העגלה‪" ,‬ומה אכפת לי? תקרא לו‪ :‬יעקב‪ ,‬משה‪ ,‬אהרן‪ ,‬דוד‪,‬‬ ‫יהונתן‪ ,‬גבריאל‪ ,‬לייב או כל שם שתמצא לנכון"‪.‬‬ ‫טרם נעלמה העגלה בעקול הרחוב הספיק הרב עוד לשמוע את הזקן קורא לעברו‪" :‬כמה‬ ‫חיב אני לשלם לכבודו? כמה יעלה לי היעוץ‪"?...‬‬ ‫כצפוי‪ ,‬כשהגיע הרב לתחנת הרכבת‪ ,‬לא נותר לו אלא לשמוע את שאון גלגליה המתרחקים‪.‬‬ ‫הוא שב לאחוריו ביאוש‪ ,‬וגילה את שני ראשי הקהילה אשר בכרו שלא לנסוע בלעדיו‪.‬‬ ‫הרכבת הבאה היה אמורה לצאת רק בשעה אחת עשרה ‪ -‬שעה שבה אמורה היתה הפגישה‬ ‫להיות בעצומה‪ .‬למרות זאת נדברו הם לשוב לתחנה בסמוך למועד זה‪ ,‬תוך תקוה שיקבלם‬ ‫ראש הממשלה במועד מאחר יותר‪.‬‬ ‫מששבו לתחנת הרכבת‪ ,‬גילו המוני בני אדם נרגשים הסובבים בתחנה‪ .‬מה קרה? אסון‬ ‫מחריד! הרכבת שיצאה בשמונה ארבעים וחמש ירדה מהפסים‪ ,‬לא ידועים כרגע פרטים‬ ‫מדויקים‪ ,‬אך ישנם ודאי כמה עשרות הרוגים‪.‬‬ ‫הזקן היה בעצם שליח ההשגחה להצילם!‬ ‫ברכבת של השעה אחת עשרה הגיעה המשלחת בשלום לעיר הבירה‪ .‬ראש הממשלה‬ ‫הסכים לקבלם בשעה מאחרת יותר‪ .‬מתוך שחשש קודם לגורלם‪ ,‬משום שידע שאמורים‬ ‫היו הם לנסוע ברכבת שירדה מהפסים‪ ,‬האזין כעת לדבריהם ביתר תשומת לב‪ ,‬והענין‬ ‫שלשמו הגיעו סודר מהרה על הצד היותר טוב‪.‬‬ ‫שנים עברו‪ ,‬הרב ליהמן הספיק כבר לשכוח מהמעשה‪ .‬והנה ביום אחד מגיע אל ביתו של‬ ‫הרב יהודי מכר‪ ,‬יחד עם בנו ‪ -‬נער בר מצוה‪" .‬כבוד הרב" ‪ -‬אומר האיש‪" ,‬באתי בזה להזמינו‬ ‫לשמחת בר המצוה של בני זה שחי בזכות עצתו החכמה"‪.‬‬ ‫לקח לרב ליהמן כמה דקות להזכר‪ ,‬אך משנזכר‪ ,‬הסכים ‪ -‬למרות הטרחה לבוא לשמחה‪,‬‬ ‫מתוך רגשות הכרת הטוב על הנס שארע עמו באותו היום‪.‬‬

‫ג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫הגעתי לארצות הברית‪ ,‬להתרים למוסדות התורה‪ .‬להיכן אפנה‪ ,‬מי ומי בנותנים‪ .‬יש יהודים‬ ‫טובים שנחלצים לעזור ולסייע‪ .‬מכירים את כולם‪ ,‬את אורחם ושיגם‪ ,‬מסיעים אותך ואף‬ ‫מדריכים ומזהירים‪ :‬פלוני חסיד נלהב‪' ,‬תקנה' אותו ב'ווארט' של רבו‪ .‬פלוני תלמיד של‬ ‫המשגיח‪ ,‬ראוי לצטט משהו מספרו‪ .‬זה אוהב אמרה על פרשת השבוע וזה חקירה מהדף‬ ‫היומי‪ .‬ובאמת‪ ,‬עצותיו של ה'דרייבר' היו שוות זהב‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪ .‬שאלתי אודות גביר‬ ‫פלוני‪ ,‬אולי כדאי לפנות אליו‪ .‬אמר לי לשון הרע לתועלת‪ :‬אינו נותן פרוטה להחזקת תורה‪.‬‬ ‫בקי הוא בפרקי אבות‪ ,‬ויצטט באזניך את המשנה על "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה‬ ‫בטלה וגוררת עוון" (אבות פ"ב מ"ב)‪ ,‬ו"יפה תורה עם דרך ארץ‪ ,‬שיגיעת שניהם משכחת‬ ‫עוון" (שם)‪ ,‬ו"כך היא דרכה של תורה‪ ,‬פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ‬ ‫תישן וחיי צער תחיה" (אבות פ"ו מ"ד)‪...‬‬ ‫אמרתי‪ :‬בוא ננסה‪ ,‬אבל בתנאי אחד ‪-‬‬ ‫שאתה בא אתי‪ ,‬אינך נשאר ברכב‪.‬‬ ‫תמה לתנאי‪ .‬מה שי שלו לעשות שם‪ ,‬לראות בבזיוני‪ ,‬איך משיבים פני ריקם? אבל הסכים‪,‬‬ ‫ועלינו‪ .‬קיבל פנינו בכבוד‪ ,‬שמע והתענין‪ ,‬אבל הבהיר‪ :‬זה עקרון אצלו‪ .‬מי שטרח‪ ,‬יאכל‪ .‬מי‬ ‫שלא טרח‪ ,‬מה יאכל‪ .‬אין הוא מפרנס אוכלי לחם חסד‪ .‬הלל הזקן היה חוטב עצים‪ ,‬רבי יוחנן‬ ‫סנדלר ורבי יצחק נפח‪ .‬רש"י סחר ביינות‪ ,‬הרמב"ם והרמב"ן היו רופאים‪ .‬ה"חפץ חיים" עזר‬ ‫לאשתו בחנות ולרבי מנחם זעמבא היתה חנות לפרזול‪ .‬הרש"ש היה בנקאי‪ ,‬ורבי אפרים‬ ‫זלמן מרגליות סוחר‪ .‬גם ה"חיי אדם" עסק במסחר‪ ,‬וליעב"ץ היה בית דפוס‪ .‬הכין שעורי בית‪,‬‬ ‫לא תשבע האוזן לשמוע‪ ,‬לא ידע‪ ,‬שהתכוננתי לכך‪.‬‬ ‫אמרתי‪ :‬אני שמח לשמוע שאתה איש עקרונות‪ .‬למי שמגיע מגיע‪ ,‬למי שלא לא‪ .‬אז אולי‬ ‫תשפוט ביני לבין ה'דרייבר' שיושב פה ‪-‬‬ ‫הביט בסקרנות‪ ,‬וגם ה'דרייבר' הופתע‪ .‬לא ידע שיש בינינו סכסוך‪.‬‬ ‫אמרתי‪ :‬אני אוסף כסף להחזקת תורה‪ ,‬ואנשים תורמים בידיעה שכספם קודש למטרה‬ ‫הנעלה‪ .‬ה'דרייבר' גם הוא מוקיר תורה ומסיע אותי בהתנדבות‪ ,‬אבל ביקש שאחזיר לו‬ ‫לפחות את הוצאות הדלק‪ .‬מילא‪ ,‬אינו מרויח‪ ,‬תורם מזמנו‪ .‬אבל להפסיד‪ ,‬אינו חייב‪ .‬ואני‬ ‫אומר‪ ,‬מהיכן יש לי כסף‪ ,‬מהתמיכות של התורמים‪ .‬והם תורמים לתורה‪ ,‬לא לדלק למכונית!‬ ‫איש עקרונות אתה‪ ,‬נכון שאני צודק? לא‪ ,‬אל תענה מיד‪ .‬שהוא לא יחשוב שפסקת לחובתו‬ ‫בלי מחשבה‪ .‬תעיין בדבר‪ ,‬ותפסוק‪.‬‬ ‫שניהם הביטו בי בפליאה‪ .‬ה'דרייבר'‪ ,‬שלא בקש הוצאות הדלק‪ ,‬והמארח‪ ,‬שפסק פסקו‪:‬‬ ‫ודאי שהוא צודק! התרומות שנתנו לך נתנו בזכותו‪ .‬צדיק הוא‪ ,‬שאינו תובע אחוזים ואינו‬ ‫מבקש שכר‪ .‬הדלק‪ ,‬ודאי מגיע לו!‬ ‫זה הצדק? שאלתי‪.‬‬ ‫זה הצדק‪ ,‬וזה היושר! ענה נחרצות‪ .‬אם לא יהיה לו דלק‪ ,‬איך יוכל להמשיך ולהסיע אותך?!‬ ‫גם אני חשבתי כך‪ ,‬הפתעתי אותו‪ .‬אפשר לקבל מסכת ברכות?‬ ‫מצחו התקדר‪ ,‬התחיל לחשוד‪ .‬פתחתי בסוף פרק שני‪ .‬הקראתי‪" :‬שמעו אלי אבירי לב‬ ‫[לטובה‪ .‬אשר אמצתם לבכם ודבקתם בי (רש"י)] הרחוקים מצדקה" (ישעיה מו‪ ,‬יב)‪ .‬שכל‬ ‫העולם כלו נזון בזכותם‪ ,‬והם אפילו בזכות עצמם אינם נזונים‪ .‬שבכל יום יוצאת בת קול מהר‬ ‫חורב ואומרת‪ :‬כל העולם כלו נזון בשביל חנינא בני‪ ,‬וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת‬ ‫לערב שבת!‬ ‫וספרו בגמרא (חלין פה ע"ב) שתולעת נפלה בפשתנו של רבי חייא ואכלה בו‪ .‬שאל בעצת‬ ‫רבנו הקדוש‪ .‬אמר לו‪ :‬שדה של הפשתן במים ושחט לתוכם עוף‪ .‬התולעת אינה סובלת דם‬ ‫העוף‪ ,‬ותברח‪[ .‬והגמרא דנה בעצה זו‪ ,‬מצד מצות כיסוי הדם‪ ].‬ושאלו‪ :‬כיצד יתכן שעלתה‬ ‫תולעת בפשתנו של רבי חייא‪ ,‬והלא שנינו שמשעה שעלו רבי חייא ובניו מבבל פסקו‬ ‫הרעמים והברקים‪ ,‬הסערות והרעידות האדמה‪ ,‬היין לא החמיץ והפשתן לא לקה! וענו‪:‬‬ ‫זכותם הגנה על כל העולם‪ ,‬ולא עליהם בעצמם!‬ ‫אמרתי‪ :‬אמת‪ ,‬שאתה עמל ואתה מרויח ‪-‬‬ ‫אבל לומדי התורה הם ה'דרייבר'‪ ,‬בזכותם אתה מרויח ‪-‬‬ ‫ואינם תובעים ממך אחוזים‪ ,‬גם לא שכר‪ .‬תן להם את ה'דלק'‪ ,‬כדי להמשיך ולסייע לך‪ ,‬ולכל‬ ‫העולם!‬ ‫נצחתני‪ ,‬הודה‪ ,‬ותרם בעין יפה‪ .‬אבל‪ ,‬אמר‪ ,‬איני מבין‪ :‬אם כל העולם נזון בזכותם‪ ,‬מדוע נגזר‬ ‫עליהם להסתפק בקב חרובים?!‬ ‫הו‪ ,‬זו שאלה טובה‪ .‬התשובה עליה כתובה בפרשת השבוע‪ ,‬ונסביר אותה בספור ‪-‬‬ ‫בוינה בירת הממלכה האוסטרו הונגרית התגורר הגביר האדיר שמעון רוטשילד‪ .‬אביו‪,‬‬ ‫שלמה מאיר‪ ,‬ממן הקמת מסילת הברזל מוינה‪ ,‬צפונה לוורשה ומערבה לגרמניה‪ .‬תדירות‬ ‫הנסיעה‪ ,‬פעמיים בשבוע‪ ,‬מי נסע מארץ לארץ באותם ימים‪ .‬גם מחיר הנסיעה לא היה זול‪.‬‬ ‫יום אחד הגיע מברק‪ ,‬שרשת בתי עסק בפולין עומדת בפני פשיטת רגל‪ ,‬ואפשר לקנות את‬ ‫הסחורה בחצי המחיר ואף בפחות‪ ,‬אך בתנאי אחד‪ :‬התשלום במזומנים‪ .‬רוטשילד החליט‬ ‫לנסוע ולנצל את ההזדמנות‪ .‬אבל לסוד היה שותף‪ ,‬פקיד המברקה‪ .‬בעד חופן שטרות‪ ,‬שיתף‬ ‫כנופית שוד בוינה‪ .‬אף מסר את תוכן מברק התשובה‪ :‬הוא מגיע לורשא ברכבת של יום‬ ‫רביעי‪.‬‬ ‫עשרה אנשים קנו כרטיסים למחלקה הראשונה ברכבת‪ ,‬לקרון הפאר‪ .‬שמונה יעוררו‬ ‫מהומה‪ ,‬ושניים ישדדו את העשיר וירדו בתחנה הראשונה שם תמתין להם כרכרת מילוט‪.‬‬ ‫ליתר בטחון‪ ,‬עלו שלושה למחלקה השניה‪ ,‬המחלקה העממית‪ ,‬בה לא היו המושבים‬ ‫מרופדים בקטיפה‪ ,‬מרווחים ונוחים‪ ,‬ועוד שלושה למחלקה השלישית‪ ,‬בה נסעו העניים‬ ‫והצטופפו עם צרורותיהם בספסלים נוקשים‪ .‬כולם סקרו את הנוסעים‪ ,‬והתאכזבו‪.‬‬ ‫רוטשילד לא היה ביניהם‪ .‬שינה תכניתו‪ ,‬או התל בהם‪.‬‬ ‫הרכבת הגיעה לתחנתה הראשונה‪ ,‬והם השקיפו בעד החלונות וסקרו את הרציף‪ :‬אולי הגיע‬ ‫לכאן בכרכרה‪ ,‬וכאן יעלה לרכבת‪ .‬אך לא‪ .‬נוסעים ירדו ונוסעים אלו‪ ,‬והוא לא נמנה עליהם‪.‬‬ ‫הרכבת חצתה את צ'כיה והגיעה לקראקוב‪ .‬חברי הכנופיה ירדו‪ ,‬מאוכזבים‪ ,‬ושבו על‬

‫עקבותיהם‪ .‬הרכבת המשיכה לוורשה‪ .‬העשירים ירדו מהמחלקה הראשונה‪ ,‬הסוחרים‬ ‫מהשניה‪ ,‬העניים מהשלישית‪ .‬הקרונות האחוריים הסיעו בהמות‪ :‬סוסים‪ ,‬פרות וחזירים‪.‬‬ ‫כמה דלפונים קמו ונערו את הקש שדבק בהם‪ .‬אבל הריח‪ ,‬איזו צחנה! אחד מהם ירד מקרון‬ ‫הבהמות ומזודתו בידו‪ ,‬כשהוא מעוה את פניו בסלידה‪ .‬הסיר את הסדין הארוך שלבש‪,‬‬ ‫וחליפה מהודרת התגלתה תחתיו‪ .‬עצר כרכרה ונקב בשמו של מלון פאר‪ .‬שם יתרחץ וישלוף‬ ‫ממזוודתו בגדים נקיים‪ .‬אך אבוי‪ ,‬לא הביא בחשבון שהכרכרה היתה של הכנופיה! בפינת‬ ‫הרחוב עלו עליה שנים‪ ,‬תפסו במזוודה ואילצוהו לרדת בלעדיה!‬ ‫המרכבה המשיכה בלעדיו‪ ,‬והוא התעשת מיד‪ .‬עצר מרכבה אחרת‪ ,‬ונסע למלון‪ .‬עלה לחדרו‪.‬‬ ‫שם בחדר כבר המתין לו מנהל חשבונותיו שנסע עמו בקרון הבהמות ויצא כשהם רדפו‬ ‫אחרי רוטשילד‪ ....‬וכעת כבר הגיע למלון עם מזוודת בגדים בידו האחת‪ ,‬ומזוודת המזומנים‬ ‫בשניה‪...‬‬ ‫ומה למדת מזה? שעולמנו מלא ב'שודדים'‪ ,‬פיתויים ומדוחים‪ .‬ואנו עוברים את העולם הזה‪,‬‬ ‫'נוסע האדם אל בית עולמו'‪ ,‬והפיתויים קורצים והנוכלים אורבים‪ .‬בן תורה מבקש להשקיע‬ ‫עצמו בעולמה של תורה‪ ,‬לצבור ולאגור עוד ועוד נכסים רוחניים‪ ,‬אוצרות פז היקרים מאלפי‬ ‫זהב וכסף‪ .‬אבל מה יעשה ולא ילכד בכף‪ ,‬ולא יאבד הכל בהתמכרות להנאות כלות ונפסדות‬ ‫‬‫הוא נוסע במחלקה האחרונה והמרוחקת‪ ,‬המובדלת ומופרשת‪ ,‬בין האביונים והקבצנים‪,‬‬ ‫בקרון הבהמות‪ .‬וכך יגיע עם אוצרותיו בשלום‪ ,‬ויעשה את עסקת חייו‪ ,‬ויממש את עשרו!‬ ‫אלו דברי המשנה (אבות פ"ו מ"ד) כך היא דרכה של תורה‪ ,‬פת במלח תאכל ומים במשורה‬ ‫תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה‪ ,‬אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך‪ ,‬אשריך בעולם‬ ‫הזה וטוב לך לעולם הבא ‪-‬‬ ‫טוב לך לעולם הבא‪ ,‬מובן‪ .‬אבל אשריך בעולם הזה‪ ,‬הכיצד?!‬ ‫אבל‪ ,‬כשנתבונן בדבר ‪-‬‬ ‫איך חש רוטשילד‪ ,‬העשיר המופלג‪ ,‬כשישב על הקש בין הסוסים והפרות והשתקשק עם‬ ‫שקשוקי הרכבת‪ ,‬בידעו שהוא מוליך את השודדים שולל ופניו לעסקת חייו ‪-‬‬ ‫וכמו שספר ה"חפץ חיים" זצ"ל‪ ,‬מעשה בסוחר באבני חן בפטרבורג‪ ,‬שנסע ליריד אבני החן‬ ‫בדנציג וכספו עמו‪ ,‬לקנות אבנים טובות במחירי מציאה‪ ,‬ולהתעשר‪ .‬וברוך השם‪ ,‬מצא אשר‬ ‫חפש‪ .‬רכש בכל כספו אבנים טובות במחיר נפלא‪ ,‬והשאיר ברשותו שלוש מאות רובלים‬ ‫בלבד‪ ,‬דמי נסיעה לביתו ושהיה באכסניות דרכים בתנאים מרווחים‪ ,‬כיאה למעמדו‪.‬‬ ‫עמד לצאת לדרך‪ ,‬וזכה לביקור‪ .‬סוחר מבוהל ומבועת סגר בחשש את הדלת אחריו‪ :‬מתחרה‬ ‫פרש רשת לרגליו‪ .‬רקם עלילה ועומדים לעצרו ולאסרו‪ ,‬להחרים כל רכושו ולהעמידו‬ ‫למשפט‪ .‬עליו לברוח‪ ,‬ומיד‪ .‬הוא מציע לסוחר שיקנה את כל יהלומיו בעשרת אלפים רובלים‬ ‫במזומן‪ ,‬מחיר מציאה!‬ ‫"אין ברשותי"‪ ,‬אמר בהשתתפות בצערו‪.‬‬ ‫הלה רעד כעלה נדף‪" .‬חמשת אלפים"‪ ,‬אמר‪.‬‬ ‫"אין לי"‪ ,‬ענהו‪.‬‬ ‫פתח הלה את הקופסה שעמו‪ ,‬והחדר התמלא אור מזהרורי היהלומים‪ .‬שווים היה כפל‬ ‫כפלים מהרבבה המבוקשת‪" .‬עשה עמי חסד" התחנן‪" ,‬אני חייב להמלט‪ ,‬לברוח‪ ,‬לנוס‪ .‬אלף‪,‬‬ ‫והאוצר שלך"‪.‬‬ ‫הצטדק‪" :‬כל הוני במזומנים‪ ,‬שלוש מאות רובלים בלבד‪ ,‬להוצאות דרך"‪.‬‬ ‫"תן‪ ,‬וקח" ‪ -‬דחק בו הסוחר הנרדף‪.‬‬ ‫נתן‪ ,‬והלה נמלט‪.‬‬ ‫נטל הסוחר את צרורו‪ ,‬והלך רגלי ‪-‬‬ ‫היש לך מושג מה המרחק מדנציג לפטרבורג?!‬ ‫הלך?! רקד! אבל הרגלים כבדו והמעיים המו‪ .‬באין ברירה‪ ,‬הסתפח לחבורת קבצנים‪ .‬פשט‬ ‫עמהם יד‪ ,‬אכל שירים ולן בצדי דרכים ‪-‬‬ ‫אבל ידע‪ ,‬שעשיר מופלג הוא‪ ,‬ועשרו יתגלה כשיגיע למחוז חפצו‪ .‬ובכל עת שדאבה רוחו‬ ‫וקצרה נפשו‪ ,‬חמק לקרן זוית ופתח את הקופסה‪ ,‬ואורו עיניו ‪-‬‬ ‫כמה "אשרי בעולם הזה"‪ ,‬כאן‪ ,‬מלבד ה"טוב לך לעולם הבא"!‬ ‫וזהו שנאמר בפרשה‪" :‬זבולו ן"‪ ,‬הסוחר ותומך התורה‪" ,‬לחוף ימים ישכן‪ ,‬וירכתו על צדון"‪,‬‬ ‫עסוק במסחרו ושמח בו‪ ,‬ואלו "יששכר"‪ ,‬לומד התורה‪" ,‬חמר גרם"‪ ,‬סובל עולה כחמור חזק‬ ‫שמטעינים אותו משא כבד‪" ,‬רבץ בין המשפתים"‪ ,‬כחמור המהלך ביום ובלילה ואין לו לינה‬ ‫באורווה‪ ,‬אלא רובץ בדרך בין תחומי העיירות שהוא מוליך לשם סחורה‪ .‬למה‪ ,‬וכי אינו‬ ‫שואף לנוח‪ ,‬ולחיות חיים טובים? ודאי! "וירא מנחה כי טוב‪ ,‬ואת הארץ כי נעמה"‪ .‬ומה? "ויט‬ ‫שכמו לסבל" עול תורה‪" ,‬ויהי" לכל אחיו בני ישראל "למס עבד" לפסוק להם הוראות של‬ ‫תורה (בראשית מט‪ ,‬יד‪-‬טו) ‪-‬‬ ‫מה כתוב כאן? כל מה שאמרנו!‬ ‫יודע הוא להעריך כל מנעמי העולם‪ .‬ואדרבה‪ ,‬הלא כל העולם נזון בזכותו‪ .‬אבל יודע הוא‬ ‫שאין ערוך לכל מנעמי העולם מול הנאתו‪ ,‬אשרו ועשרו מן התורה!‬ ‫ואספר ‪-‬‬ ‫ה"חפץ חיים" זצ"ל התגורר בבקתה דלה‪ ,‬רצפתה עפר‪ ,‬ורהיטיה דלים‪ .‬יום אחד התאוננה‬ ‫אשתו הרבנית‪" :‬ראה נא‪ ,‬אצל השכן עורכים שפוצים‪ .‬מרצפים בפרקטים‪ ,‬מסידים‪,‬‬ ‫מחליפים רהיטים!"‬ ‫ענה לה‪" :‬הקדוש ברוך הוא חננך בבעל בן תורה‪ ,‬ובילדים מוצלים ההוגים בתורה‪ ,‬ובבית של‬ ‫תורה ואורה‪ .‬ואותם‪ ,‬ליידער‪ ,‬לא חנן בידיעת התורה ובלימודה‪ ,‬ובבנים המסיבים נחת‬ ‫יהודית‪ .‬לפחות יחליפו ריהוט‪ ,‬יסיידו וירבדו"‪...‬‬ ‫שיהיה גם להם‪ ,‬ולו משהו‪ ,‬מ"אשריך בעולם הזה"‪...‬‬ ‫(והגדת)‬

‫‪ ‬בדרך הדרוש ‪‬‬ ‫וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה‪ .‬ויאמר יוסף אל אביו בני הם‬ ‫אשר נתן לי אלוקים בזה וגו' (מח‪ ,‬ח ט)‬ ‫פרש"י מי אלה שאינם ראוין לברכה‪ ,‬הראה לו יוסף שטר אירוסין ושטר‬ ‫כתובה וביקש יוסף רחמים על הדבר ונחה עליו רוח הקודש ע"ש‪ .‬וצל"ב לשון‬ ‫אומרו 'בזה' וגם להבין בעי מה זה סיבה להיותם ראויים לברכה‪ ,‬ומ"ש רש"י‬ ‫שביקש יוסף רחמים וגו' עיקר חסר מן הספר‪.‬‬ ‫וכד הוינא טליא בהיותי אצל הגה"ק מאוסטרובצא זי"ע‪ ,‬אמרתי לפניו‬ ‫לבאר באופן זה‪ ,‬דיעקב אמר מי אלה שאינם ראוים לברכה משום שלא היו‬ ‫במצרים ישראלים כשרים לעדות‪ ,‬ונמצא שבניו נולדו בלא קידושין‪ .‬אמנם יש‬ ‫לומר להמבואר בקידושין (ס"ה ע"ב) המקדש בעד אחד אין חוששין‬ ‫לקידושיו ואפילו בשניהם מודים משום דחב לאחריני וברש"י שם‪.‬‬ ‫שקרובותיה נאסרו בו וקרוביו בה ולפי זה יש לומר דכיון דבבני נח לא שייך‬

‫קורבה דאף מי שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא היו שם במצרים ישראלים‬ ‫זולתו לא היה חב לאחריני ושפיר מהני הודאת בעל דין‪.‬‬ ‫והנה הך דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי‪ ,‬אתינן עלה מקרא דכי יאמר‬ ‫כי הוא זה וכמ"ש רש"י ושאר ראשונים בקידושין שם‪ .‬וזה שאמר יוסף לאביו‬ ‫'בני הם אשר נתן לי אלוקים "בזה"' רמז לו שהקידושין היו מטעם הודאת בעל‬ ‫(יציב פתגם)‬ ‫דין ושפיר ראוין לברכה ודו"ק‪.‬‬ ‫ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר‪( :‬נ‪ ,‬טז)‬ ‫אביך צוה לפני מותו‪ ,‬נראה ליישב שלא כזבו השבטים ויש להם על מה‬ ‫שיסמכו‪ ,‬דהנה כתיב ויאמר מי אלה ויאמר בני הם אשר נתן לי אלקים בזה‬ ‫ויאמר קחם נא אלי ואברכם ופירש"י שהראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה‪,‬‬ ‫והענין בזה נראה כי ישראל הבא על הגוי' ולדה כמותה כדילפי חז"ל‬ ‫מפסוק כי יסיר בקידושין ס"פ האומר‪ ,‬וא"כ איך יחשבו אפרים ומנשה כבני‬

‫ד‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫יעקב‪ ,‬אמנם אי אמרי‪ ,‬שהי' להם דין ישראל ויוסף גיירה והיתה גרות גמורה‬ ‫הוה שפיר בניו של יוסף ועל שם יעקב יקראו‪ ,‬וידוע שאין קידושין תופסין‬ ‫בגוי' וזהו שאמר מי אלה ויאמר בני הם דייקא על שמי יקראו שהרי ניתנו לי‬ ‫בזה בשטר קידושין‪ .‬היוצא מדברינו פה נפסקה ההלכה מפי יעקב ויוסף שיש‬ ‫להם דין ישראל ולא ב"נ‪ ,‬והנה ב"נ נידון על המחשבה ולא ישראל [קידושין‬ ‫ל"ט‪ .].‬והא"ש כי הם חשבו רעה על יוסף ונהפכה לטובה כאשר אמר יוסף‬ ‫בעצמו ואתם חשבתם עלי רעה אלקים חשבה לטובה‪ ,‬וא"כ כשיש להם דין‬ ‫ישראל אין ראוי לענוש אותם‪ ,‬אך מדאגה מדבר פן ידון אותם כב"נ ע"כ שלחו‬ ‫אליו אביך ציוה לפני מותו וגו'‪ ,‬וסיימו ורמזו בדבריהם עבדי אלקי אביך‪ ,‬פי'‬ ‫שאנחנו עבדי ה' כישראל וזה ציוה אביו לפני מותו באמת מדבירך בניו של‬ ‫יוסף כנ"ל ודו"ק‪.‬‬ ‫(חתם סופר)‬


‫¯‪·Ç¯´´Áƽȸ±‬‬ ‫‪ÇÀ´½°´³²±¯°³º»³°É´¯¸Æ°°¾´¸Á°³ÈÇó»Á¼¸¿²½»»·´Æ¸»¼Á¸Á´°È¾´»Á‬‬

‫גליון שפ"ו פרשת ויחי ט"ז טבת תשע"ז‬

‫כל הדורות שלפני יעקב נפטרים עתה יחד איתו‪.‬‬

‫אגדה ובקיאות‬

‫(עלינו לשבח)‬

‫"ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים"‬

‫"ישימך אלקים כאפרים וכמנשה"‬

‫(מז‪ ,‬כט)‬

‫תמוה שצריך לברך תמיד את הבנים שיהיו כאפרים ומנשה‬ ‫ולא מזכירין את שאר שבטי יה‪ .‬אלא שאפרים ומנשה החזיקו את‬ ‫עצמם בדרך התורה במקום הכי טמא בטומאת מצרים‪ ,‬ואע"פ‬ ‫שהיו שם לבד‪ ,‬ולכן אין לך ברכה כמוהו‪ ,‬ושפיר ראוי לברך שיהיו‬ ‫הבנים כאפרים ומנשה ויזכו להחזיק את עצמם בדרך התורה בכל‬ ‫מצב‪.‬‬ ‫ובדרך אחר יש לפרש שהרוצה לחנך את הבן כראוי צריך‬ ‫לכתחילה לחנכו להיות גדול בתורה דוקא‪ ,‬ואם לא פעל זאת אצלו‬ ‫אז מחנכו לפחות כירא שמים שלומד כל יום כמה שעות‪ ,‬שהרי‬ ‫אפרים היה רגיל אצל יעקב ללמוד ממנו תורה‪ ,‬ומנשה היה אצל‬ ‫יוסף ועזר לו בעניני ציבור‪ ,‬ודעת יעקב אבינו להקדים את אפרים‬ ‫שהיה עוסק רק בתורה למנשה‪ ,‬וזהו הוראה לדורות‪ ,‬ולכן בחרו‬ ‫לברך בנוסח זה דוקא שהעיקר שכל אב ידע שהעיקר הוא לחנך‬ ‫את בניו כאפרים שיהא כל עסקו בתורה‪ ,‬וצריך האב להשקיע בזה‬ ‫את כל כוחותיו‪ ,‬ורק אם לא הצליח יהא לפחות כמנשה שיגדל‬ ‫גם הוא ביר"ש‪ ,‬אבל אחיו גדול ממנו שזוכה לעסוק בתורה תמיד‪,‬‬ ‫וכבר הזכרנו דבר זה לעיל‪.‬‬

‫חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת‪ ,‬שאינו‬ ‫מצפה לתשלום גמול (רש"י)‪.‬‬

‫יש לפרש בדרך הלצה‪ ,‬כי כשבא עני ומבקש איזו הלואה או‬ ‫צדקה‪ ,‬גם אם עושים עמו את החסד הנדרש‪ ,‬הספק מכרסם בלב‪,‬‬ ‫שמא רמאי הוא האיש הזה ואינו זקוק לחסד הזה‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫בתלמוד (כתובות סח‪" :).‬בואו ונחזיק טובה לרמאים‪ ,‬שאלמלא הם‬ ‫היינו חוטאים בכל יום‪ ,‬שנאמר‪" :‬וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא"‪,‬‬ ‫ופירש רש"י‪" :‬שיש לנו פתחון פה לומר שהרמאים גורמים לנו‬ ‫לפעמים להעלים עין מן העניים"‪ ,‬נמצא שבכל חסד שעושים עם‬ ‫החיים יש להסתפק שמא אין החסד הזה של "אמת"‪ ,‬אבל אם‬ ‫החברא קדישא נושאים מטה של מת‪ ,‬אז ההולך ללוותו ולגמול‬ ‫לו חסד אחרון‪ ,‬הוא בטוח שהחסד הזה הוא חסד של אמת‪ ,‬כי‬ ‫שום רמאי לא יסכים שיעשו עמו חסד כזה שישכיבוהו על מיטת‬ ‫המתים וילווהו בראש כל חוצות‪ ...‬ודורשי רשומות אמרו‪ :‬חסד‬ ‫שעושים עם המתים הוא חסד של "אמת"‪ ,‬ראשי תיבות‪ :‬ארון‬ ‫(ויאמר אברהם בשם מדרש תלפיות)‬ ‫מטה תכריכים‪.‬‬

‫(מח‪ ,‬כ)‬

‫(חכמה ודעת)‬

‫"ושכבתי עם אבותי‪ ...‬וקברתני בקבורתם"‬

‫(מ"ז ל')‬

‫את כפל הלשון שיש לכאורה במילים "ושכבתי עם אבותי‬ ‫וקברתני בקבורתם"‪ ,‬יש להסביר בדרך זו‪ :‬צדיק אמיתי‪ ,‬כל זמן‬ ‫שהוא חי‪ ,‬ומשפיע על דורו במעשיו הטובים‪ ,‬אנשים רואים בו לא‬ ‫רק את דמות הצדיק של הדור הנוכחי‪ ,‬אלא גם את תבנית הדורות‬ ‫הקודמים‪ ,‬ודמותם של אנשי האמת מתקופות קודמות מתנוססת‬ ‫ועומדת מול עיני הדור הזה‪.‬‬ ‫אספקלריה של דורות חשובה היא עד מאוד‪ ,‬שכן היא מרוממת‬ ‫את אנשי הדור‪ ,‬ונותנת בידם אפשרות לצאת מהצמצום המחשבתי‬ ‫שלהם‪ ,‬ולהכנס לפני ולפנים במעלות המידות שהניחו את הדורות‬ ‫הקודמים‪.‬‬ ‫כאשר צדיק זה נפטר מן העולם‪ ,‬הוא נוטל עימו לא רק את‬ ‫חמודותיו הוא‪ ,‬אלא גם את חמודות הדורות הקודמים שהשתקפו‬ ‫בדמותו‪ ,‬ונדמה הדבר כאילו כל הדורות ההם נפטרו עתה מן‬ ‫העולם ועזבונו לאנחות‪.‬‬ ‫כאשר הגיע שעתו של יעקב לפרוש מן העולם הזה‪ ,‬לא‬ ‫מסתפקת התורה רק בציווי "וקברתני בקבורתם"‪ ,‬אלא מזכירה‬ ‫גם את ההוראה היוצאת מהמילים "ושכבתי עם אבותי" ‪ -‬כאילו‬

‫"אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי"‬

‫(מח‪,‬‬

‫כב)‬ ‫בחרבי ובקשתי ‪ -‬במצוות ובמעשים טובים (ב"ר צז‪ ,‬ו)‬

‫לכאורה צריך להבין‪ ,‬מדוע הוציאו חז"ל את המקרא מידי‬ ‫פשוטו?‬ ‫ומביא ה"קהילת יצחק" בשם הגאון הדרשן המהולל מו"ה‬ ‫אברהם אהרן שיחיה אב"ד דק"ק קסטאנטין שבאר זאת כך‪ :‬הנה‬ ‫במלחמה‪ ,‬הדרך היא שקודם לוחמים מרחוק על ידי תותחים‬ ‫וכדומה ואחר כך נלחמים מקרוב‪.‬‬ ‫ומאחר והחרב נלחמת מקרוב‪ ,‬והקשת מרחוק‪ ,‬אם כן היה צריך‬ ‫לכתוב‪" :‬בקשתי ובחרבי"‪ ,‬ומעדו כתב ההפך?‬ ‫לכן פרש המדרש‪ ,‬שהפסוק מדבר על מצוות ומעשים טובים‪,‬‬ ‫היינו מלחמת היצר‪ .‬מלחמה זו שיש לאדם עם יצרו‪ ,‬הפוכה היא‬ ‫ממלחמת המלכים שנלחמים תחילה מרחוק ואחר כך מקרוב‪.‬‬ ‫במלחמת היצר צריך האדם להלחם עמו תחילה מקרוב‪ ,‬שכן היצר‬ ‫הרע שולט על האדם משעת היציאה ממעי אימו‪ ,‬כמו שלמדו‬ ‫חז"ל (סנהדרין צא ע"ב) מהפסוק "לפתח חטאת רובץ"‪ .‬כאשר זוכה‬

‫לע"נ הצדקנית נינה מרטין בת מישלין ע"ה | ולע"נ ר' יצחק ב"ר גרשון ז"ל | ולע"נ ר' נח יצחק הלוי ב"ר משה יעקב ז"ל | ולע"נ הרב יהודה אריה בן רפאל אלתר ז"ל |‬ ‫ולהצלחת ר' אלחנן שמואל‪1‬בן ר' נח יצחק ומשפחתו‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫אני צריך דירה' אני מתפלל עבורו שתהיה לו דירה‪ ,‬ואם מתקבלת‬ ‫התפילה הרי שכעת יש לו דירה‪ ,‬זו דירה שלו‪ .‬אבל יעקב אבינו‪,‬‬ ‫בעצם‪ ,‬הוא לא היה מעורב כלל בענין המלחמה‪ .‬אדרבה‪ ,‬הוא לא‬ ‫רצה שילחמו‪ ,‬ולאחר מעשה כעס עליהם ואמר‪' :‬עכרתם אותי'‪.‬‬ ‫על מה‪ ,‬אם כן‪ ,‬הוא התפלל? תפילתו היתה‪' :‬רבונו של עולם‪,‬‬ ‫עשה שאני אנצל'‪ .‬וכיון שהתפלל על עצמו ‪ -‬ההצלחה שבא מכח‬ ‫(ומתוק האור)‬ ‫התפילה שייכת לו"‪.‬‬

‫האדם ומצליח להרחיקו‪ ,‬נמשכת המלחמה מרחוק‪ .‬עליו לעמוד‬ ‫על המשמר כל הימים‪ ,‬ולירות מרחוק לבל יתקרב וישוב אליו‬ ‫היצר עוד‪ ,‬חלילה‪.‬‬ ‫לכן אמר יעקב אבינו ע"ה קודם "בחרבי" ואחר כך "בקשתי"‪,‬‬ ‫כלומר בזכות זה שלחמתי עם יצרי מקרוב ומרחוק ועשיתי מצוות‬ ‫ומעשים טובים‪.‬‬ ‫(קהילת יצחק)‬

‫"ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי‬ ‫מיד האמורי בחרבי ובקשתי" (מח‪ ,‬כב)‬

‫"כבס ביין לבושו‪ ,‬ובדם ענבים סותה"‬

‫בפסוק הקודם‪ ,‬מדובר על זמן הגאולה העתידה ‪" -‬עד כי יבא‬ ‫שילה‪ ,‬ולו יקהת עמים"‪ .‬גם פסוק זה‪ ,‬איפוא‪ ,‬עוסק בענין זה‪ .‬ננסה‬ ‫לעמוד על משמעות הרמז הטמון בו‪.‬‬ ‫"יין" בכל התנ"ך רומז על התורה‪ .‬ולא בכדי ‪ -‬כשם שאין‬ ‫היין יוצא מן הענבים אלא בכח הסחיטה‪ ,‬כך אין התורה נקנית‬ ‫ללומדיה אלא באמצעות עמל מפרך‪ .‬ומהו ה"לבוש" שאותו יש‬ ‫לכבס ביין זה? זהו "לבוש מלכות"‪ ,‬הלבוש שבו עתיד להתעטף‬ ‫המלך המשיח שיתגלה במהרה‪.‬‬ ‫כוחו של המלך המשיח הוא בתורה‪ ,‬ממנה הוא יונק את‬ ‫סמכותו‪ ,‬ובאמצעותה הוא מושל על כל העולם‪ .‬בכך שנגביר את‬ ‫כח התורה‪ ,‬נכין את העולם לבואו‪ ,‬ונקרב את הגאולה‪ .‬ומה יקרה‪,‬‬ ‫אם ח"ו לא נצליח בכך? אם לא יעלה בידינו ליצור את התנאים‬ ‫לגאולה על ידי לימוד והפצת התורה?‬ ‫גם אז בא יבא ‪ -‬אך בצורה שונה‪ ,‬מכאיבה ומחרידה‪" .‬בדם‬ ‫ענבים" ‪ -‬זוהי האפשרות השניה‪ .‬אם לא נהפוך את עצמנו‪ ,‬את‬ ‫עם ישראל‪ ,‬באמצעות התורה‪ ,‬יש צורך ח"ו שהקב"ה יחולל את‬ ‫המהפכה בכח הדם‪ ,‬באמצעות החרב המשכלת‪ ...‬אז‪ ,‬בלית ברירה‬ ‫אחרת‪ ,‬יזככו אותנו היסורים‪" .‬מלך קשה כהמן" הבטיחו חז"ל‬ ‫שיעמוד עלינו לעת הקץ‪ ,‬כדי לזכך אותנו במדת הצורך‪.‬‬ ‫איזו היא הדרך המובחרת שבשתיהן? האם דרך היסורים‪ ,‬הדרך‬ ‫הקשה והמכאיבה‪ ,‬מניבה תוצאות יותר טובות מאשר הדרך‬ ‫ה"קלה"‪ ,‬דרך התורה? אומר לנו הפסוק‪" :‬כיבס ביין לבושו ‪ -‬ובדם‬ ‫ענבים סותה"‪" .‬לבוש" הוא בגד שמתלבשים בו‪ ,‬המותאם לגופו‬ ‫של אדם‪ ,‬בגד המכבד את האדם‪" .‬כסות" הוא בגד המשמש לכיסוי‬ ‫בלבד‪ ,‬שאין הקפדה על צורתו‪ .‬נמצא‪ ,‬איפוא‪ ,‬שאדרבה‪ :‬לא רק‬ ‫שהדרך של "מהפכת התורה" היא נעימה יותר‪ ,‬היא גם מעולה‬ ‫יותר‪ .‬הברירה בידינו לבחור בין שתי הדרכים‪ .‬אין אפשרות לשבת‬ ‫בחיבוק ידים ‪ -‬כי אם ח"ו נזניח את התורה‪ ,‬לא תהיה ברירה אלא‬

‫שכם אחד ‪ -‬היא תהיה לך חלק אחד יתירה על אחיך‬ ‫(רש"י)‬

‫הרב מרדכי צביון‪ ,‬נכדו של רבי חיים קניבסקי שליט"א‪ ,‬סיפר‬ ‫שבא יהודי ושאל את סבו שאלה‪ :‬יעקב אבינו נותן ליוסף נחלה‬ ‫יתירה על אחיו‪ ,‬וזאת משום שהוא זה שלוקח אותה מיד האמורי‪,‬‬ ‫וזכותו ליתנה למי שיחפוץ‪ ,‬וכי יעקב נטל את שכם? הלא שמעון‬ ‫ולוי ‪ -‬הם שנלחמו עליה בחרוף נפש‪ ,‬ולהם‪ ,‬אפוא‪ ,‬הזכות על‬ ‫המקום ולא ליעקב!‬ ‫על כרחך צריכים אנו לפרש כדברי התרגום‪ ,‬ש"בחרבי ובקשתי"‬ ‫הכונה "צלותי ובעותי" ‪ -‬תפלתי ובקשתי‪ .‬אך עדיין אינו מובן‪:‬‬ ‫היעלה על הדעת שצדיק המתפלל על דבר ‪ -‬הדבר נעשה שלו?!‬ ‫אם שמעון ולוי נלחמו על העיר שכם וכבשוה ‪ -‬לכאורה העיר‬ ‫הכבושה שייכת להם!‬ ‫ענה לו ר' חיים‪" :‬לא! אם ידע יעקב אבינו בבירור שכל הצלחתם‬ ‫היתה בזכות תפילותיו ‪ -‬הרי שבאמת העיר שכם שייכת לו!"‬ ‫"אם כך‪ ,‬המשיך אותו יהודי ושאל ‪" -‬חצי מהעיר בני ברק‬ ‫שייכת לכם‪ ...‬אנשים באים לכאן ומבקשים שהרב יתפלל עליהם‪.‬‬ ‫הרב מתפלל והם מצליחים‪ .‬אם כן‪ ,‬מה שזכו עקב תפלתכם שייך‬ ‫לכם!"‪.‬‬ ‫אמר לו ר' חיים‪" :‬ומי אמר שהצלחתם נבעה‪ ,‬באמת‪ ,‬מהתפילות‬ ‫שהתפללתי עליהם? זה שהם הצליחו ‪ -‬נכון‪ ,‬וזה שהם היו כאן ‪-‬‬ ‫גם נכון‪ ,‬אבל מי אמר שיש קשר בין שני הדברים? אולי הצלחתם‬ ‫אינה קשורה לתפילותי?!‬ ‫"מה הבעיה" ‪ -‬טען האיש ‪" -‬הלא יש כאן הודאת בעל דין‪,‬‬ ‫כולם אומרים‪' :‬הייתי אצל ר' חיים וברכתו עזרה'‪ ,‬הרי שהודו בזה‬ ‫שהצלחתם בזכותכם היא"!‬ ‫"ועדיין יש לחלק"‪ ,‬אמר ר' חיים‪" :‬כשבא אלי אדם ואומר‪' :‬הרב‪,‬‬

‫מועיל בקידושין‪ ,‬ונראה דסברתו לחלק היא שבגט יסודו הוא‬ ‫שמקנה אותה לעצמה ובמקנה שייך הודאת בעל דין‪ ,‬משא"כ‬ ‫בקידושין שהוא קונה לא שייך בזה גדר הודאת בעל דין ולכן‬ ‫לא מועיל כתב ידו‪ .‬וע"כ צריך לומר שלפני מתן תורה שלא‬ ‫זכינו עוד בקדושת התורה‪ ,‬גם מדין תורה מספיק בשטר‬ ‫קידושין שאושר בערכאות דידהו שבאמת קידש אותה כיון‬ ‫שענינה רק קנין‪ .‬ומיהו אצל בן נח הדין הוא שאין איסור זנות‬ ‫כמו שהוא אצלינו‪ ,‬וכל הקשר שביניהם הוא קלוש‪ ,‬וכל זמן‬ ‫שהוא או היא פורשים זהו כגט אצלם וכמבואר ברמב"ם פ"ט‬ ‫דמלכים (ה"ח)‪ ,‬אבל אצלינו גם קודם מתן תורה נעשית קשורה‬ ‫ומקודשת‪ ,‬אלא שמספיק היה אז ע"י שטר ערכאות‪.‬‬

‫בעומק הפרשה‬

‫ריתחא דאורייתא‬

‫"בני הם אשר נתן לי אלוקים בזה" (מח‪ ,‬ט)‬

‫פירש רש"י הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה‪ .‬ויש‬ ‫לתמוה למה קידש יוסף את אשתו בשטר דוקא והלוא נהוג‬ ‫לקדש בכסף‪ .‬ונראה לכאורה שרצה לקדש כדין תורה בעדים‬ ‫כשרים ולא נמצאו כאלו במצרים‪ ,‬וע"כ קידש בשטר הכתוב‬ ‫בכתב ידו דמועיל מדינא בגירושין כשני עדים ואם כן הוא‬ ‫הדין בקידושין‪ ,‬וחל ע"פ דין תורה‪.‬‬ ‫אמנם ברשב"א בקידושין (סו‪ ):‬מצדד דכתב בכתב ידו לא‬

‫(חכמה ודעת ‪ -‬להגר"מ שטרנבוך)‪.‬‬

‫‪2‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫(מט‪ ,‬יא)‬


‫לקבל את דרך היסורים! הבה לא נאחר את המועד‪...‬‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬

‫(ע"פ האוה"ח הק')‬

‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫"וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו‬ ‫לסבול ויהי למס עובד" (מט‪ ,‬טו)‬

‫שאלה‪ :‬האם שייך ליתן שכר מצוה לאדם אחר?‬ ‫תשובה‪ :‬יש מרב האי גאון ז"ל שאחד מכר מצותו לאחר‪,‬‬ ‫ופסק שהמקבל לא זכה וכי הנותן הפסיד השכר‪( .‬עיין‬ ‫שו"ת מהר"ם אלשקר סי' ק"א ובספר "אמרי בינה" סוף‬ ‫ח"א סי' י"ג)‬

‫לכאורה הסברא נותנת‪ ,‬שלאחר שרואים שהמנוחה היא דבר‬ ‫טוב ושהארץ נעימה וטובה ‪ -‬הולכים לנוח! ואילו כאן כתוב "ויט‬ ‫שכמו לסבול" ‪ -‬הוא הולך לעבוד! מה פשר הדבר?‬ ‫האדמו"ר מאוז'רוב זצ"ל אמר פעם לחזו"א‪ :‬נצטוינו בתורה‬ ‫הקדושה‪" :‬ואהבת את ה' אלקיך"‪ .‬איך אוהבים את הקב"ה? יש‬ ‫האומרים‪ :‬אני אוהב בלב‪ ...‬אבל התורה מתרגמת כל ציווי לשפת‬ ‫המעשה‪" :‬בכל לבבך‪ ,‬ובכל נפשך [אפילו נוטל את נפשך] ובכל‬ ‫מאודך [בכל ממונך]‪ .‬אם מצוים על יהודי לחלל שבת‪ ,‬ללבוש‬ ‫כלאים או לעבוד על כל איסור אחר מהתורה‪ ,‬הוא מחויב למסור‬ ‫את כל ממונו ולא לעבור על לאו‪.‬‬ ‫אך מצינו פרוש נוסף ל"בכל נפשך"‪ .‬על הפסוק "אם יש את‬ ‫נפשכם" (בראשית כג‪ ,‬ח) כתב רש"י‪" :‬נפשכם ‪ -‬רצונכם"‪ .‬למדנו‬ ‫שרצונו של אדם הוא נפשו‪ .‬אם כן‪ ,‬כשהתורה מצוה "בכל נפשך"‪,‬‬ ‫הכוונה‪ :‬תן להקב"ה את הרצון שלך‪.‬‬ ‫זה מה שעשה יששכר‪" :‬וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי‬ ‫נעמה"‪ ,‬הוא ראה שזה הדבר הטוב והנעים שהוא רוצה‪ ,‬והחליט‬ ‫שאת אותו טוב ונעים הוא מוסר לבוראו‪ ,‬לכן "ויט שכמו לסבול‬ ‫ויהי למס עובד"‪.‬‬ ‫מסופר על הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל שבתפילת שמו"ע‬ ‫היה ועמד דום ולא מתנועע [לא כמו שנפסק במשנ"ב סי' צה‬ ‫ס"ק ז‪ ,‬שצריך להתנועע בשעת התפילה משום "כל עצמותי‬ ‫תאמרנה"] והסביר זאת‪ ,‬שכשהיה רב ברוסיה‪ ,‬עצרו אותו פעם‬ ‫הקומוניסטים ימ"ש‪ ,‬וכדי להשפילו הכריחו אותו לעמוד על‬ ‫רגליו במשך שעות‪ ,‬בלי להתנועע‪ .‬ואכן‪ ,‬סיפר ר' משה‪ ,‬זו היתה‬ ‫השפלה גדולה‪ ,‬ואז החליט ששפלות גדולה זו רצונו שתהיה לו‬ ‫לפני ה'‪ ,‬לכן הוא מתפלל שמונה עשרה בלי להתנועע‪.‬‬

‫שאלה‪ :‬מה שהרב שליט"א אמר שאי אפשר ליתן זכות‬ ‫מצוה לאחרים‪ ,‬הנה שמעתי מהג"ר ישראל קלמנוביץ‬ ‫שליט"א‪ ,‬שפ"א היה אביו הג"ר אברהם זצ"ל עם מרן הח"ח‬ ‫באכסניא‪ ,‬ובא יהודי אחד שאשתו מסוכנת מאד ומקשה‬ ‫לילד‪ ,‬חקרו הח"ח על עירו ולאחר שהלה השיב אמר‪ :‬נדה‬ ‫מעיר הנ"ל לא יתכן‪ ,‬חלה גם לא‪ ,‬מסתמא איחרה הדלקת‬ ‫נרות‪ ,‬וע"ז באה הסכנה‪ .‬פנה הח"ח לר"א ואמר‪ :‬היינו שנינו‬ ‫בעיר פלונית ופעלנו בענין הזה‪ ,‬תן לה זכות השבת‪ .‬אמר‬ ‫לו ר"א שיתן הוא‪ ,‬וענהו הח"ח‪ :‬אני כבר זקן‪ ,‬אתה עוד‬ ‫יכול לקבל עוד זכויות‪ ,‬והסכים ר"א‪ .‬אחר כך בא הנ"ל‬ ‫ובישר שנולד לו בן זכר וכי מכבד את הח"ח בסנדקאות‪,‬‬ ‫אמר לו הח"ח שזה שייך לר' אברהם‪ .‬הנה לפנינו ששייך‬ ‫זכות של מצוה לאחרים‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬כוונתו שעי"ז שיש לו זכות זו‪ ,‬תפילתו תועיל‪.‬‬ ‫(דרך שיחה)‬ ‫ואכן כך הוה‪ ,‬שתכף הזמין לו השי"ת שידוך עבור ביתו‪.‬‬ ‫(אוצר אפרים)‬

‫"זבולון לחוף ימים ישכון"‬

‫זבולון היה עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט‬ ‫יששכר והם עוסקים בתורה‪ ,‬הוא שאמר משה‪" :‬שמח‬ ‫זבולון בצאתך ויששכר באהלך"‪ .‬זבולון יוצא בפרקמטיה‬ ‫ויששכר עוסק בתורה באהלים (רש"י)‬

‫(ומתוק האור)‬

‫"מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך"‬

‫(מט‪ ,‬כ)‬

‫כתוב בספרים הקדושים‪ ,‬שאדם שמחזיק ביד לומדי תורה‪,‬‬ ‫אף על פי שהיה עם הארץ בעולם הזה‪ ,‬זוכה שלעתיד ידע גם‬ ‫הוא את התורה‪ .‬ואם כן יחשוב כל אדם לעצמו‪ ,‬עד כמה צריך‬ ‫הוא להחזיק ביד לומדי תורה‪ ,‬שהרי בעולם הזה אם היו אומרים‬ ‫לאדם שאינו בן תורה‪ ,‬כמה היית רוצה לשלם עבור שתהיה‬ ‫בקי בעל פה במסכת פלונית ופלונית‪ ,‬או ביורה דעה או בחושן‬ ‫משפט? בודאי היה משיב‪" :‬אתן כל מה שביכולתי אפילו בעד‬ ‫פרק אחד‪ ,‬וכל שכן עבור מסכת שלמה"‪ ,‬וזה אפילו בעולם הזה‬ ‫שאין אנו מכירים את גודל קדושת התורה וגודל ערכה‪ ,‬וכל שכן‬ ‫בעולם הבא‪ ,‬ששם יראה כל אחד בעין את גודל קדושת התורה‬ ‫וישיג את רום ערכה‪ .‬ואם כן כמה ישמח אחר כך בחלק התורה‬ ‫שימצא מזומן לפניו‪ ,‬אשר לא עמל בו בעולם הזה‪ ,‬ורק בעד‬ ‫המועט שהפריש מעמלו בעודו בחייו זכה לזה‪.‬‬ ‫ועל כן כאשר יתבונן האדם תמיד בזה בעודו בחייו‪ ,‬ירוץ אחר‬ ‫בעלי תורה וירצה להתדבק בהם ולהחזיק אותם‪ ,‬הרבה יותר ממה‬ ‫שאדם רץ אחר שותף אחר להשתתף עמו בעניני העולם הזה‪.‬‬

‫בספר "אוצר אפרים" הובא המעשה הבא‪:‬‬ ‫רבי יהושע אשר מפאריסוב זי"ע הוצרך להשיא את ביתו שכבר‬ ‫באה בשנים‪ ,‬ולא הזדמן לו שידוך עבורה‪ .‬היה לו מכך עגמת נפש‬ ‫עד למאוד‪.‬‬ ‫פעם אחת התגלה לו אביו‪ ,‬היהודי הקדוש מפשיסחא זי"ע‬ ‫בחלום‪ ,‬ואמר לו על הפסוק‪" :‬מאשר שמנה לחמו"‪ ,‬שישנם‬ ‫שלושה מיני זיווגים‪ :‬שבת וכנסת ישראל‪ ,‬נשמה עם הגוף‪ ,‬ואיש‬ ‫ואשה‪ ,‬וכל שלשה הזווגים הללו ביד ה' לבדו הם‪ ,‬והוא בכבודו‬ ‫יתברך מזווג אותם‪.‬‬ ‫וזהו "מאשר" ‪ -‬כלומר‪ ,‬האותיות היוצאות מתיבת "אשר"‪ ,‬היינו‬ ‫האותיות שלאחר אותיות "אשר" [ב' אחר א'‪ ,‬ת' אחר ש'‪ ,‬ש' אחר‬ ‫ר'] הם "שבת"‪ ,‬הרי שמרומז בזה זיווגן של השבת ושל כנסת‬ ‫ישראל‪" .‬שמנה" אותיות "נשמה" רומז לזיווג הגוף עם הנשמה‪,‬‬ ‫ו"לחמו" רומז לאישה‪ ,‬הנקראת לחם‪ ,‬כדרשת חז"ל על הפסוק‬ ‫"כי אם הלחם" (לט‪ ,‬ו)‪ .‬ועל כל הזיווגים הללו סיים הפסוק‪" :‬והוא‬ ‫יתן"‪ ,‬שהקב"ה יתן אותם‪ .‬עד כאן דברי קדשו‪.‬‬

‫(שמירת הלשון שער ג')‬

‫‪3‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫(מט‪ ,‬יג)‬


‫בין שבילי המוסר‬ ‫"וימת יוסף בן מאה ועשר שנים"‬

‫(נ‪ ,‬כו)‬

‫רבינו בחיי כותב בפסוקנו דברים נלהבים‪ ,‬מעוררים כל נפש‪ ,‬על השכר‬ ‫המצפה לאדם בעבור המצוות שהוא מקיים‪ .‬הוא מוכיח זאת מכך שיוסף‬ ‫שקבר א תאביו‪ ,‬זכה 'וקבל שכרו במי שגדול משניהם‪ ,‬הוא משה רבינו‬ ‫ע"ה‪ ,‬שנתעסק בעצמותיו‪ ,‬שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו'‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫דהיינו‪ ,‬יוסף שהתאמץ במצוות קבורת אביו‪ ,‬זכה שבקבורתו שלו יתעסק‬ ‫מי שגדול משניהם‪ ,‬מיעקב ויוסף‪ ,‬הלא הוא משה רבינו‪.‬‬ ‫וממשיך רבינו בחיי וכותב‪ ,‬ש'גם משה רבינו ע"ה שנתעסק ביוסף‪ ,‬קיבל‬ ‫שכרו בגדול ממנו‪ ,‬זה הקב"ה‪ ,‬שנאמר ויקבור אותו בגיא"‪.‬‬ ‫והמסקנא‪ ,‬לדברי רבינו בחיי‪ ,‬היא‪' :‬מכאן למדנו שכל המשתדל במצוות‬ ‫לעשותם‪ ,‬יש לו שכר גדול; אם בחייו ‪ -‬פעולתו הטובה תביא פריה ממרחק‪,‬‬ ‫ואם במותו ‪ -‬שכרו אתו‪ ,‬בספר שאינו נמחק יוחק‪.‬‬ ‫'ועל כן‪ ,‬יתחייב אדם שיעשה המצוות בזריזות‪ ,‬לא בעצלתים‪ ,‬לא‬ ‫לכבוד עצמו רק לכבוד שמים‪ ,‬לעבוד עבודת ה' יתעלה ולשמור משמרתו‪,‬‬ ‫ולהשתעשע בתורתו‪ ,‬להתחזק בתוחלתו'‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫הנה לפנינו סיפור נפלא‪ ,‬ממנו אפשר ללמוד על השכר שמקבל האדם‬ ‫בחייו על שמירת המצוות‪ ,‬וכפי שכותב רבינו בחיי 'אם בחייו' ‪ -‬םעלתו‬ ‫הטובה תביא פריה ממרחק'‪ .‬בסיפור שלפנינו‪ ,‬אכן‪ ,‬האדם עשה מצוה‬ ‫במקום אחד‪ ,‬והברכה הגיעה לו במרחקים‪ ,‬וכפי שניווכח‪...‬‬ ‫אנשי החוק הניצבים ב'מחסום ארז'‪ ,‬סמוך לגבול רצועת עזה‪ ,‬יודעים‬ ‫שכאשר מתקרבת למחסום מכונית הנהוגה על ידי ערבי‪ ,‬יש לעוצרה‪,‬‬ ‫ולבדוק את מסמכיה‪ ,‬ולוודקא שלא מדובר ברכב שנגנב זה עתה מיהודי‬ ‫תושב ארץ ישראל‪ ,‬והגנב הערבי מתכוון להכניס את המכונית לעזה‪ .‬משם‪,‬‬ ‫לא ניתן כבר להחזיר את הרכב‪ ,‬במציאות ה'חמאס' של ימינו‪.‬‬ ‫הבדיקה העיקרית מתבצעת באמצעות בדיקת אמינותם של מסמכי‬ ‫הרכב‪ .‬החיילים משקיעים מאמצים על מנת לוודא שהמסמכים אינם‬ ‫מזויפים‪.‬‬ ‫במקרה שלפנינו‪ ,‬התקרבה למחסום ארז מכונית חדשה‪ ,‬נוצצת‪ ,‬שהיתה‬ ‫נהוגה בידי ערבי‪ .‬החיילים נכנסו לכוננות‪ ,‬עצרו את הרכב‪ ,‬ודרשו מהנהג‬ ‫הערבי להציג מסמכים‪.‬‬ ‫הלה ציית לדרישה‪ ,‬הוציא את המסמכים‪ ,‬ועל פי כל הבדיקות נראה היה‬ ‫שהמסמכים הם אמינים‪ ,‬והמכונית היא אכן בבעלותו של הערבי‪ ,‬שעל פי‬ ‫נתוני המסמכים רכש אותה לפני זמן קצר במרכזה של ארץ ישראל‪.‬‬ ‫החיילים התכוננו כבר לאפשר לערבי להכנס לתוך רצועת עזה‪ .‬ועכשיו‬ ‫קרה משהו‪.‬‬ ‫מפקד המחסום שניצב מאחורי הרכב‪ ,‬ובדק את שלדתו‪ ,‬התקרב אל‬ ‫הנהג הערבי בפנים מאיימות‪ ,‬ואמר לו‪:‬‬ ‫'תגיד לי‪ ,‬הרכב הזה הוא שלך'?!‬ ‫והערבי כאינו מבין את השאלה‪ ,‬מצביע על המסמכים‪' ...‬הנה‪ ,‬תסתכל‬ ‫מה כתוב כאן'‪ ,‬מגיב‪.‬‬ ‫והמפקד אינו מרפה; 'אם לא תודה בזה הרגע שהרכב הזה גנוב‪ ,‬אני‬ ‫אוכיח לך זאת שחור על גבי לבן‪ ,‬ואז העונש שלך יהיה הרבה יותר גדול‪,‬‬ ‫מאיפה גנבת את המכונית הזו'?!‬ ‫בטחונו העצמי של הערבי התמסמס קמעה‪ ,‬ולא עברו עוד דקה ‪-‬‬ ‫שתיים‪ ,‬והוא הודה שגנב את המכונית מהישוב 'מעלה אדומים'‪.‬‬ ‫ניגשו החיילים אל מפקדם‪ ,‬ואמרו לו‪' :‬הנביא אתה‪ ,‬או בן נביא; מהיכן‬ ‫ידעת שהוא גנב את האוטו‪ ,‬הרי המסמכים שידרו אמינות מלאה‪ ,‬ואי‬ ‫אפשר היה לראות בהם כל רמז לזיוף'!‬ ‫במקום להשיב‪ ,‬קרא הקצין לחייליו וביקש מהם ללכת אל מאחורי‬ ‫הרכב‪ ,‬ולהביט ב'סטיקר' המודבק על ה'פגוש' הגדול והיוקרתי של הרכב‬ ‫החיילים ראו‪ ,‬ופרצו בצחוק‪ .‬גם הם הבינו עתה מהיכן תפס‬ ‫החדש‪.‬‬ ‫מפקדם שהרכב גנוב‪.‬‬ ‫מה היה כתוב שם ב'סטיקר'? רק ‪ 3‬מילים‪.‬‬

‫'אין עוד מלבדו'‪.‬‬ ‫לא צריך להיות מפקד צבאי במחסום ארז‪ ,‬כדי לדעת שערבי לא ידביק‬ ‫על מכוניתו 'סטיקר' מעין זה‪ ,‬ולאחר שגנב את המכונית‪ ,‬פשוט שכח‬ ‫להוריד את הסטיקר‪...‬‬ ‫בכך עוד לא תם הסיפור‪ .‬אולי אפילו לא התחיל‪.‬‬ ‫משהתקשרו החיילים לבעל הרכב‪ ,‬והודיעו לו שיבוא לקחת את רכבו‪,‬‬ ‫וסיפרו לו כיצד גילו שהרכב גנוב‪ ,‬התרגש האיש עד לדמעות‪ ,‬ואמר‪' :‬עתה‬ ‫ידעתי כיגדול ה' מכל האלוקים'!‬ ‫עד מהרה התברר שה'אחראים' לגילויו של הרכב‪ ,‬הם פעילי התשובה‬ ‫של אחת הישובות המפורסמות‪ ,‬המקיימים פעילות עניבה בישוב מעלה‬ ‫אדומים‪ ,‬שליד ירושלים‪.‬‬ ‫פעילים אלה זכו להחזיר בתשובה רבים מתושבי המקום‪ ,‬תוך שהם‬ ‫מוכיחים לכולם בדרכי נועם את מתיקות התורה‪ .‬משהגיעו לבעל הרכב‬ ‫הנ"ל‪ ,‬סירב האיש לשמוע את דברי הפעילים‪ ,‬ולא רצה לשמוע מילה וחצי‪-‬‬ ‫מילה בענייני תשובה‪.‬‬ ‫שעות מספר לפני כן הוא רכש מכונית יוקרתית חדשה‪ ,‬וליבו היה נתון‬ ‫כל כולו בצבעה המטאלי של המכונית‪ ,‬במושבים המרופדים ובאיבזור‬ ‫המשוכלל שלה‪ .‬מה לו ולתשובה‪...‬‬ ‫פעילי הישיבה יודעים זה מכבר שאי אפשר להכריח אף יהודי לחזור‬ ‫בתשובה‪ .‬אם אינו מתעורר מהדברים המושמעים באוזניו‪ ,‬ועל אחת כמה‬ ‫וכמה כשהוא נוקט בגילויי התנגדות וסירוב‪ ,‬צריך להפרד ממנו בשלום‬ ‫ובנחת‪ ,‬ולהמתין לשעת‪-‬כושר אחרת‪.‬‬ ‫וכך עשו תלמידי הישיבה‪ .‬אבל‪ ,‬לפני שנפרדו מהאיש‪ ,‬שאלו אותו אם‬ ‫יהיה איכפת לו שידביקו על פגוש מכוניתו‪ ,‬שנרכשה זה עתה‪ ,‬את הסטיקר‬ ‫עם המילים 'אין עוד מלבדו'‪.‬‬ ‫האיש הרהר לרגע‪ ,‬ולמרבה הפלא השיב בחיוב‪' .‬כן‪ ,‬אני מוכן שתדביקו‬ ‫את הסטיקר הזהעל הפגוש'‪ ,‬אמר‪.‬‬ ‫הסטיקר הודבק על הפגוש‪ ,‬ומחצית השעה לאחר מכן‪ ,‬כהחנה הנהג את‬ ‫מכוניתו ליד ביתו‪ ,‬נגנבה המכונית‪...‬‬ ‫הנהג הגיע‪ ,‬כולו מזועזע‪ ,‬להיכל הישיבה‪ ,‬ניגש אל הגר"י סופר ואמר‬ ‫בחצי‪-‬התרסה‪' :‬נו‪ ,‬אתם רואים‪ ,‬ביקשתם להדביק את הסטיקר‪ ,‬ואני‬ ‫הסכמתי‪ ,‬ועכשיו הרכב נגנב; זו תורה וזו שכרה'?!‪- - -‬‬ ‫ראש הישיבה שמע את הדברים‪ ,‬ואמר לבעל הרכב שדבריו אינם‬ ‫צודקים‪ ,‬ומי שתלה על רכבו סטיקר "אין עוד מלבדו"‪ ,‬בודאי לא יינזק‬ ‫בשל כך‪' .‬מה שברור שהדבר היחיד שביכולתי לעשות בנידון‪ ,‬הוא לאסוף‬ ‫כמה בחורים ולומר פרקי תהלים על מנת שהרכב יימצא במהרה'‪...‬‬ ‫ולא עברה שעה‪-‬שעתיים והנהג מקבל את הטלפון מ'מחסום ארז'‪,‬‬ ‫ומתבשר שרכבו אותר‪ ,‬רק בגלל הסטיקר שהיה תלוי על הפגוש‬ ‫האחורי‪...‬‬ ‫וכיצד הגיב עתה הנהג המאושר‪ :‬עכשיו נוכחתי לדעת ש'אין עוד מלדו'‪,‬‬ ‫ואי אפשר לסמוך על אף אחד אחר‪ ,‬אלא על השם יתברך‪ ,‬הכל‪-‬יכול‪.‬‬ ‫התקיימו בו‪ ,‬בנהג זה‪ ,‬דבריו של רבינו בחיי ש'כל המשתדל במצוות‬ ‫לעשותם‪ ,‬יהיה לו שכר גדול מכך‪ ,‬ופעולתו הטובה תביא פריה ממרחק'‪,‬‬ ‫וכו'‪ .‬הסכמתו להדבקת הסטיקר‪ ,‬ופרקי התהלים שנאמרו בישיבה‪ ,‬הביאו‬ ‫את המכונית ממרחק‪...‬‬ ‫סיפרתי את הסיפור לגיסי מרן הגר"ח‪ ,‬ושאלתי אותו האם מותר להדביק‬ ‫את הסטיקר הנ"ל על מכוניות‪ ,‬מבלי לשאול רשות מבעליהן? שהרי ברור‬ ‫שכל נהג‪ ,‬גם אם הוא אינו שומר מצוות עדיין‪ ,‬אילו היה יודע שסטיקר כזה‬ ‫עשוי להיות הגורם לאיתור מכוניתו ב'מחסום ארז'‪ ,‬אין ספק שהיה מסכים‬ ‫להדביק את הסטיקר על מכוניתו‪ ,‬ואם כן האם מותר לעשות זאת שלא‬ ‫ברשותו‪ ,‬מדין 'זכין לאדם שלא בפניו'?‬ ‫גיסי השיב שלא הסטיקר גרם לאיתורה של המכונית‪ ,‬אלא פרקי‬ ‫התהלים שנאמרו בישיבה‪.‬‬ ‫ומה שצריך להוסיף הוא שאם הדבקתו של הסטיקר שלא ברשותו של‬ ‫בעל המכונית‪ ,‬תגרום שנאה‪ ,‬בודאי לא כדאי לנקוט בדרך זו‪( .‬ברכי נפשי)‬

‫כל המעונין לקבל מנוי שבועי דרך פקס או מייל נא לשלוח מייל ל ‪ GISHMAKEVORT@GMAIL.COM‬או ישלח בקשה לת‪.‬ד‪ 18303 .‬מיקוד ‪ 91182‬ירושלים או להשאיר הודעה בתא הקולי‬ ‫שמספרו ‪ 151527131458‬בצירוף שם ‪2‬‬ ‫כתובת ומספר טלפון ובל"נ נטפל בבקשתכם‬ ‫וכן כל המעוניין להקדיש העלון לעלוי נשמת או לרפואת וכו' מתבקש לשלוח למייל הנ"ל או להשאיר הודעה בתא הקולי הנ"ל‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫"‬

‫פעם בא תלמידו של רבי מרדכי שרעבי זצ"ל‬ ‫להתיעץ עם הרב בדחיפות ולבקש את ברכתו‪ .‬הרב לא‬ ‫היה בבית‪ ,‬והרבנית יעצה לו שיעלה לישיבה‪ .‬ניגש‬ ‫התלמיד לבית המדרש והקיש בדלת הסגורה‪.‬‬ ‫‪ ,‬אך אין קול ואין עונה‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫האברך ניסה שוב‪ ,‬וכאשר ראה שלא פותחים לו‪ ,‬דחף‬ ‫מעט את הדלת והציץ פנימה‪.‬‬ ‫התלמיד ראה את הרב יושב בסמוך לפתח‪ ,‬מתעמק‬ ‫" ופניו לוהטות באש‪.‬‬ ‫בלמודו בספר "‬ ‫הדלת חרקה בקול רעש‪ ,‬אך הרב לא שמע דבר‪ .‬רק‬ ‫לאחר שעה ארוכה נשא הרב את עיניו‪ ,‬הבחין בתלמידו‬ ‫וענה תשובה לשאלתו‪ .‬בסיום התנצל ואמר שכלל לא‬ ‫הרגיש בנוכחותו‪...‬‬

‫הרה"ק רבי‬

‫שמואל‬ ‫מסוכצ'וב זצ"ל‬

‫אומר‪ :‬מי שליבו‬ ‫משתוקק‬ ‫לעבודת ה'‪,‬‬ ‫מובטח לו שלא‬ ‫יראה פני‬ ‫גיהנום‪.‬‬

‫"‬

‫‪16:41‬‬

‫‪17:33‬‬

‫‪18:06‬‬

‫ש ַפחְׁתָּ ם עַל מֵּי‬ ‫שי ִים ּו ְׁלנַהֵּל אֶת ִמ ְׁ‬ ‫ֵּמעַל ַה ְׁק ָּ‬ ‫ש ְׁמחָּה ּו ְׁבחֶדְׁ וָּה‪.‬‬ ‫ְׁמנּוחֹות‪ְׁ ,‬ב ִ‬

‫אבא ביולוגי – סיפר בנו הרה"ג‬ ‫הרב דוד יוסף שליט"א ‪ :‬הגר"ע יוסף‬ ‫זצ"ל היה נוסע בזמנו לשיעורים שלו‬ ‫באוטובוס‪ .‬אני זוכר פעם היה לו למסור שיעור‬ ‫בשכונת התקווה בתל אביב והנה בדרך היו‬ ‫פקקים גדולים‪ ,‬ואבא היה לחוץ על הזמן‪.‬‬ ‫לבסוף כשהגיע לשם מרן‪ ,‬היה בית הכנסת‬ ‫ודרש שם איזה אברך‪ ,‬ומרן‬ ‫אמר לו תמשיך‪ ,‬וכשסיים האברך לדבר שיבח‬ ‫אותו מרן‪ .‬אח"כ ניגש אל מרן אביו של האברך‬ ‫וא"ל‪“ :‬אני האבא הביולוגי‪.‬‬ ‫"‪ ,‬ואז אמר‪“ :‬לפני‬ ‫עשרים שנה כב' בא לכאן ודיבר איתנו לשלוח‬ ‫את הילדים לחינוך תורני‪ ,‬וכאן לא היה בית‬ ‫ספר תורני כל בתי הספר כאן הם חילוניים‪.‬‬ ‫הייתי לוקח אותו עד בני ברק‬ ‫אני‬ ‫ולבסוף הוא יצא תלמיד חכם‪.‬‬ ‫"יהודה אתה יודוך אחיך"‪.‬‬ ‫מאחר שאתה תמיד‬ ‫לפיכך יקוים בך מידה כנגד מידה –‬ ‫"יודוך אחיך"‪.‬‬

‫ומי שלא הכירו היטב‪ ,‬יכול היה לטעות ולחשוב כי אין‬ ‫הדבר ברור אצלו‪ .‬אך זו היתה דרכו –‬ ‫אפילו ממקוריו‪ ,‬כך שרבים מהם לא ידעו‬ ‫להעריך נכונה את גדלותו האדירה‬

‫במדרש נאמר‪" :‬והיו כל אחיך נקראים על שמך‪.‬‬ ‫אין אדם אומר ראובני אני‪ ,‬שמעוני אני‪ ,‬אלא יהודי אני"‪.‬‬ ‫‪ ,‬נמצאת‬

‫הקדוש אומר‪:‬‬ ‫הירא שמים חושב בכל דבר‬ ‫שמא דבר זה אסור‪,‬‬ ‫והאינו ירא – חושב בכל דבר‬ ‫אולי הוא מותר‪.‬‬

‫נקודה למחשבה מעשה באדם רעב ללחם וצמא למים‬ ‫המסתובב בכשלון ברכיים‪ ,‬וכמעט אפסו כוחותיו ‪ -‬עוד מעט ואיננו‪ .‬אבל לפניו ממש רואה הוא‬ ‫‪ ,‬ומתוך חלונותיו השקופים נראים שולחנות של כסף וזהב‬ ‫בעיניו‬ ‫ערוכים כל טוב מלאים מעדני מלכים ומים זכים לא תחסר כל בו‪ .‬ובכן‪ ,‬עומד הוא ומסתכל‬ ‫רעבונו גובר בו רץ ומביא חבילת מפתחות ומכניס אחד אחד לתוך חור המנעול אבל אהה אף‬ ‫‪ ,‬שם באולם‪ ,‬כל הדברים אשר יכולים להצילו‬ ‫אחד אינו מתאים‪ ,‬הדלת נשארת‬ ‫ממות ועיניו רואות וכלות!‬ ‫אבל עצה אחת ויחידה עוד ישנה בידו לקחת כלי השף ברזל ולשוף מעט משיני המפתח להתאימו‬ ‫לפניו ממש‪ ,‬בידו‬ ‫אל החור‪ .‬ואז נפתחת מחיצה המבדלת‪ ,‬והאולם הגדול עם כל‬ ‫כעת להציל נפשו ממות בטוח ועוד להתעשר עושר גדול לכל ימי חייו‪ .‬ומה חסר כאן? רק ליטול‬ ‫עוקץ דק משיני המפתח‪ ,‬וכשאין לו במה להסירו ולשוף אותו ‪ -‬נורא ואיום!‬ ‫ והוא יגוע ותצא‬‫הנה נופל זה ביסורים ובמכאובים נוספים בראותו‬ ‫נפשו‪ .‬נשאר מת‪ ,‬מושכב על מפתן פתח האולם‪ ,‬לא יחיה עוד‪.‬‬

‫החיים שלנו שונים בפרט אחד בלבד! ''לנו'' יש כלי השף את חוד המפתח‪ .‬על נקלה נוכל‬ ‫רחב כאולם‪ ,‬שהרי הובטחנו‪:‬‬ ‫להכשיר‬ ‫''הבא ליטהר‪ ,‬מסייעים אותו''''פתחו לי פתח של מחט''(העורך)‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪16:38‬‬

‫‪17:29‬‬

‫‪18:01‬‬

‫ש ָּפחָּה‬ ‫מ ַדת ִמ ְׁ‬ ‫ַה ֲע ָ‬ ‫ַהֹורים ְׁל ַקבֵּל ֲעלֵּיהֶם‬ ‫ְׁוטִפּוחָּּה ְׁמ ַחי ְׁבִים ֶאת ה ִ‬ ‫מ ְֵּׁרצֹונָּם ַמ ֲאמָּץ נִכָּר ּו ְׁמסִירּות אֵּין קֵּץ‪ ,‬אְַך‬ ‫ש ַּמ ְׁקנֶה‬ ‫ֶ‬ ‫הֹורים הַּמּודָּ עִים‬ ‫ִ‬ ‫שכִילּו ְׁלהִתְׁ עַּלֹות‬ ‫ָּלהֶם כָּל יֶלֶד נֹוסָּף י ַ ְׁ‬

‫רבים חשבו כי בקיאותו האדירה של‬ ‫רבנו יחיא אלשיך זצ"ל מסתימת בידיעת התנ"ך‬ ‫בלבד‪ ,‬ולא ידעו כי שפע ידיעותיו בעמקות חובקת‬ ‫שמים וארץ בכל מקצועותיה של התורה‪,‬‬ ‫‪ .‬אולם רבי יחיא העדיף תמיד‬ ‫להצניע עצמו ולא אבה בפרסום‪ .‬לרוב צניעותו‪,‬‬ ‫כשנשאל בשאלה מסוימת‪ ,‬היה עונה בסגנון שכזה‪:‬‬ ‫"אני חושב ש‪ "...‬או ‪" :‬כך נראה לי‪,"...‬‬

‫העלון לרפואה והצלחת‪:‬‬

‫‪16:38‬‬

‫‪17:30‬‬

‫‪18:02‬‬

‫הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין‬ ‫אומר‪ :‬מי שחסר לו שלמות ומבקש‬ ‫זאת מהבורא באמת‪,‬‬ ‫לא יתכן שה' לא יענהו‪.‬‬

‫דאגות רק עושות לך קמטים‪,‬‬ ‫וזה עוד דבר שצריך להדאיג אותך‪.‬‬

‫כי בחינת יהודה‪,‬‬ ‫בכל אחד ואחד מישראל‪.‬‬

‫‪16:41‬‬

‫‪17:33‬‬

‫‪18:06‬‬

‫הרב‬

‫בן טובה‬

‫‪,‬‬

‫יהודי מסויים הביא את חבירו שעמד לטוס לחו"ל לצורך ניתוח‬ ‫בכדי שרבי בן ציון אבא שאול זצ"ל יברכו להצלחה‪,‬אמנם‬ ‫כי בין כך‬ ‫למרבה הפלא הרב אמר לאותו חבר‪,‬‬ ‫הניתוח לא יעזור‪,‬היות ובגיל ‪ 6‬היה לך מחלה פלונית ומי שעבר‬ ‫מחלה זו חבל לו על הזמן לעשות ניתוח מסוג זה‪,‬‬ ‫הלה לא שהה לדברי הרב נסע לחו"ל‪,‬לאחר שעבר את הניתוח‬ ‫המיועד‪,‬ניגשו אליו הרופאים לאחר מספר ימים ואמרו‪:‬‬ ‫הוא שהניתוח לא הצליח‪,‬היותובדרך כלל ניתוח מסוג זה עובר‬ ‫בהצלחה‪,‬לאחר בירור קצר נודע לרופאים שהלה בהיותו ילד‪,‬חלה‬ ‫במחלה פלונית ומי שחלה בכך‪,‬ניתוח מסוג זה לא יכול להצליח‪.‬‬ ‫חידש הגאון רבי משה‬ ‫פיינשטיין‪ :‬זצ"ל כיון שבמדינתנו‬ ‫הגויים נכנסים לכנסיות שלהם‬ ‫ושומעים את דברי תיפלותם דווקא‬ ‫בגילוי הראש‪ ,‬הרי דבר זה נהפך‬ ‫לחוקי הגויים‪ .‬לפיכך אסור מהתורה‬ ‫‪,‬‬ ‫להכנס לבית הכנסת‬ ‫וכן להתפלל בגילוי ראש‪.‬‬ ‫וכיון שכל עניני עבודה זרה נקראו‬ ‫"‪ ,‬ממילא גם‬ ‫בלשון הפסוק "‬ ‫החוקים היאך לעובדם הינם תועבה‪.‬‬ ‫לכן המתפלל בגילוי ראש תפילתו‬ ‫תועבה‪ ,‬וצריך לחזור ולהתפלל‪.‬‬

‫שליט"א‬

‫הבעל שם טוב‬ ‫אמר‪ ,‬כי כל אדם נידון‬ ‫בשמים לפי פסק דינו‬ ‫שלו‪ ,‬שכשהוא רואה‬ ‫לפעמים את חברו‬ ‫עושה מעשה רע‪ ,‬הרהו‬ ‫‪,‬‬ ‫שראוי הוא לעונש זה‬ ‫וזה‪ ,‬בעודנו שוכח כי‬ ‫הוא עצמו‬ ‫ובדבריו‬ ‫חרץ את משפטו‬ ‫גם הוא‪.‬‬

‫כל הברכות והישועות‬


‫השורות הבאות יכולות לחולל שידוד מערכות כללי במחשבות‬ ‫שלנו ובצורת ההסתכלות שלנו על הזולת‪ :‬שח הרה"ג רבי‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שהיה מעשה ואדם התפרץ בביטויי גנאי חריפים כנגד‬ ‫החופשיים ואנשי הקיבוצים‪ .‬ביקשֹו רבנו לא לדבר כי כאשר‬ ‫עומדים ורואים יש מקום למחות‪ ,‬אך אם אין רואים אסור לדבר‬ ‫ואסור להאמין‪ .‬נענה הלה‪" :‬הרבי במדרגתו מלמד זכות‪ ,‬אבל‬ ‫האמת שהם רשעים‪ "...‬נענה רבנו ואמר‪" :‬אני גרוע מהם‪"!...‬‬ ‫הדבר הדהים את השומעים‪ .‬ובדרך אל הכותל‪,‬‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שאלו לפשר דבריו‪ .‬ענהו‬ ‫התלווה אליו רבי‬ ‫רבנו‪" :‬אכן‪ ,‬אני גדלתי בבית צדיקים‪ ,‬בבית של תורה וקדושה‪.‬‬ ‫אבל הם‪ ,‬מה לנו כי נלין עליהם? לא היה להם חינוך‪ ...‬אמור‬ ‫מעתה‪ ,‬כל אימת שמגיע ניסיון של הסתכלות לא טובה על אדם‬ ‫בהרגשה פשוטה שאני עדיף ממנו‪ ,‬כדאי‬ ‫מישראל‪,‬‬ ‫לעצור ולהתבונן עם האמת הנוקבת עד לתהום‪ .‬מי עדיף ממי –‬ ‫האם לפי החינוך שלי ולפי הנתונים שלי והמצבים והאפשרויות‬ ‫בחיים התאמצתי להגיע למה שאני מסוגל באמת להגיע‪.‬‬

‫ה'שבט' – עטרתו של המלך המשיח – לא סר‪ .‬הוא מונח מוכן‬ ‫‪ ,‬והוא מוכן‬ ‫ומזומן לכל שעה‪ .‬ביום שחרב בית‪-‬המקדש‬ ‫לבוא בכל יום‪ .‬המניעה היא בנו‪ .‬במעשינו תלוי הדבר‪.‬‬

‫"לא יסור שבט מיהודה‬ ‫ומחוקק מבין רגליו" יהודה‬ ‫ייתן לעולם מחוקקים נושאי‬ ‫‪.‬‬ ‫תרבות‬

‫זצ"ל סיפר‪" ,‬נכנסתי לרבנו‬ ‫אחד משחרי פניו של רבי‬ ‫עם קרובת משפחה שסבלה מבעיה רפואית ומצבה הצריך ניתוח‪ .‬לא‬ ‫הספקנו לברך את הרב לשלום‪ ,‬וכבר החל לגעור בה‪" :‬דעי לך‪ ,‬אם יש‬ ‫להיכנס‬ ‫שלום בית בין איש לאשתו‪ ,‬אזי‬ ‫לתוך הבית‪ ,‬אבל אם חלילה אין שלום‪ ,‬כל המחלות שבעולם עלולות‬ ‫לבוא רחמנא ליצלן‪ ".‬הקרובה נדהמה ומיד הודתה שהיא מצויה בריב‬ ‫קשה עם בעלה והשלום רחוק מביתם‪ .‬הפצרנו ברבנו שיעניק לה את‬ ‫ברכתו‪ ,‬נענה ואמר‪" :‬במצב הנוכחי‪ ,‬כששטן המחלוקת מרקד ביניכם‪,‬זה‬ ‫כדי שאוכל להתפלל עליה‪.‬‬ ‫קשה‪ .‬צריך קודם כל שיהיה‬ ‫כשישרור שלום‪ ,‬תוכל לעבור בעזרת ה' את הניתוח‪ ,‬והוא יעבור‬ ‫בשלום‪ ,‬אך מהיום הזה צריך שיהא שלום בבית‪.‬‬

‫וכיצד העולם גומל לעם‪-‬‬ ‫ישראל על כך – שלא יסור‬ ‫ממנו השבט‪ ,‬שבו מלקים‬ ‫אותנו‬ ‫ללא הפסק וללא רחם‪.‬‬

‫מה היתרון בלהיות סנילי?‬ ‫שכל יום פוגשים חברים חדשים‪"..‬‬ ‫רופא השיניים שואל‬ ‫קשיש‪" :‬השיניים שלך כואבות‬ ‫גם בזמן השינה?"‬ ‫הקשיש‪" :‬אני לא יודע‪,‬‬ ‫אנחנו לא ישנים ביחד‪"...‬‬

‫ִירת ה ַָּר ָּבנִית‬ ‫היָה ז ֶה לְַׁאחַר ְׁפט ַ‬ ‫ָ‬ ‫ע"ה‪ֵּ ,‬אשֶת מ ָָּּרן‬ ‫פֹוסֵּק הַדֹור ַרבִי‬ ‫זצ"ל‪ְׁ ,‬והַכ ֹׁל שָּחּו עַל‬ ‫שֶרבִי שְֹׁלמ ֹׁה‬ ‫אֹודֹות ָּה ֻעבְׁדָּ ה ַ‬ ‫ז ַ ְׁלמָּן ֹלא נָּהַג ְׁכפִי ַה ִּמנְׁהָּג ַה ְׁמ ֻקבָּל‬ ‫ְׁבּורה ַה ַבעַל ְׁמ ַבקֵּש‬ ‫ש ִּל ְׁפנֵּי ַהק ָּ‬ ‫ֶ‬ ‫‪,‬‬ ‫ֵּמ ִאשְׁתֹו‬ ‫בְָׁאמְׁרֹו כִי כָּל ַה ַחי ִים נָּהֲגּו ְׁלפִי‬ ‫ַה ֲה ָּלכָּה ּומֵּעֹולָּם ֹלא ָּהי ְׁתָּ ה מ ְִׁריבָּה‬ ‫בֵּינֵּיהֶם‪ ,‬וְַׁאף אִם הָּיּו חִּלּוקֵּי‬ ‫שבִים יַחְׁדָּ ו‬ ‫דֵּ עֹות בֵּינֵּיהֶם הָּיּו יֹו ְׁ‬ ‫ּו ְׁמ ַל ְׁבנִים אֶת ָּה ִענְׁי ָּן‪ ,‬אְַך ֹלא הָּיּו‬ ‫וִכּוחִים‪ּ ,‬ו ִמּמֵּילָּא‬ ‫ְׁל ַבקֵּש ְׁמחִילָּה‪.‬‬ ‫ש ִספְׁרּו ז ֹׁאת ל ְַׁרבִי‬ ‫ְׁכ ֶ‬ ‫הִתְׁ ַפעֵּל ִמכְָּך מְׁא ֹׁד‪.‬‬ ‫ה ַָּר ָּבנִית ָּהי ְׁתָּ ה נֹו ַכחַת בְׁאֹותֹו‬ ‫ַמ ֲעמָּד‪ְׁ ,‬והִיא ָּפנְׁתָּ ה ֵּאלָּיו וְָׁאמ ְָּׁרה‬ ‫לֹו‪" :‬הֲֹלא גַם אַתָּ ה נֹוהֵּג‬ ‫‪ּ ,‬ומֵּעֹולָּם ֹלא ָּעשִיתָּ אֹו‬ ‫ש ָּעלָּיו ִהנְָׁך צ ִָּריְך‬ ‫ָאמ ְַׁרתָּ דָּ בָּר ֶ‬ ‫ְׁל ַבקֵּש ְׁמחִילָּה‪"...‬‬

‫אֲביהֶ ם‬ ‫אֲביכֶ ם‪ ..‬וְ זֹאת אֲ ֶשר דִּ ּ ֶבר לָּ הֶ ם ִ‬ ‫ִה ָּ ּק ְבצ ּו וְ ִש ְמע ּו ְּבנֵי יַעֲ קֹב וְ ִש ְמע ּו אֶ ל יִ ְש ָּראֵ ל ִ‬ ‫תו ּ ֵב ַר ְך א ָֹּתם (בראשית מט‪ ,‬ב‪-‬כ"ח)‪.‬‬ ‫או ָּתם ִאיש אֲ ֶשר ְּכ ִב ְרכָּ ֹ‬ ‫וַ יְ בָּ ֶר ְך ֹ‬

‫"‬

‫הפרשה התורה הקדושה מאריכה לפרט את הברכות שבירך יעקב אבינו לכל‬ ‫אחד מבניו‪ ,‬ומסר גדול מסרה לנו בזה שעלינו לדעת ולהאמין בברכת הצדיק‬ ‫שתעשה את הרושם‪ .‬בארבעים ושמונה דברים התורה נקנית‪ ,‬ואחד מהם זה באמונת‬ ‫חכמים (אבות פ"ו מ"ה)‪ ,‬דהיינו שיאמין לחכמים בחכמת התורה‪ ,‬אפילו לא ישיגם‬ ‫בשכלו (תפארת ישראל שם)‪ ,‬וזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו (לשון החינוך‬ ‫הולֵ ְך אֶ ת חֲכָּ ִמים י ְֶח ּ ָּכם (משלי יג‪ ,‬כ)‪ ,‬אדם שהולך עם החכמים זוכה‬ ‫מצווה תצ"ה)‪ֹ ,‬‬ ‫לברכה וסייעתא דשמייא בכל מעשיו ודרכיו‪.‬‬ ‫ע"ה‪ ,‬תלמידו של החפץ חיים ומשגיחה‬ ‫מסופר על הגאון רבי‬ ‫הרוחני של ישיבת "כפר חסידים" (הנקראת בשם "כנסת חזקיהו")‪ ,‬כשהיה קרוב לגיל‬ ‫שמונים שנה התבקש מפי הגאון הרב שמעונוביץ (ר"י כפר חסידים) להתמנות‬ ‫כמשגיח הרוחני של הישיבה הגדולה והמפוארת‪.‬‬ ‫רבי אליהו לופיאן לא ידע אם לקבל את ההצעה‪ ,‬כיון שמשרה זו דורשת מאמץ רב‪,‬‬ ‫טיפול אישי וחשיבה על כל בחור ובחור כיצד אפשר להועיל ולשפר אותו בלימוד‬ ‫התורה ובמידות הטובות‪ ,‬ניגש לפני הגאון החזו"א והציע בפניו את התלבטותו‪,‬השיב‬ ‫לו החזו"א בדברי דוד המלך ע"ה בתהילים (צב‪ ,‬ט"ו‪-‬ט"ז) עוֹ ד יְ נוּבוּן ְּב ֵשיבָּ ה דְּ ֵשנִ ים‬ ‫ָּשר ה'‪ ,‬הקב"ה שומר את הצדיקים דשנים ורעננים כדי‬ ‫וְ ַרעֲ נ ִַּנים יִ ְהיוּ‪ְ :‬להַ ִ ּגיד ִּכי י ָּ‬ ‫שיוכלו להגיד כי ישר ה'‪ ,‬למסור שיחות מוסריות לתלמידים ולחזקם בתורה ויראת‬ ‫שמים‪" ,‬תקבל את ההצעה ואל תפחד‪ ,‬אין לך מה לדאוג!" פסק החזון איש‪.‬‬ ‫רבי אליהו לופיאן מחדרו של החזון איש בשמחה וקיבל עליו את משרת‬ ‫המשגיח הרוחני בישיבת "כפר חסידים"‪ .‬ועד קרוב לגיל מאה שנה עדיין היה הרב‬ ‫מוסר שיחות מוסר עמוקות‪ ,‬ואף אנו זכינו לשמוע מדברי קודשו כשהיה מגיע אלינו‬ ‫שהולֵ ְך אֶ ת חֲכָּ ִמים י ְֶח ּ ָּכם (משלי יג‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫ֹ‬ ‫לישיבת "תפארת ישראל" בחיפה‪ ,‬ללמדך‬ ‫יהי רצון שנזכה לגאולה השלימה בקרוב‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל‬

‫אחד מישישי עיר הקודש‬ ‫צפת‪ ,‬אמר ביום השנה לפטירת‬ ‫אמו למתפללי בית הכנסת שבו‬ ‫התפלל‪ :‬בואו ואספר לכם מה היו‬ ‫ששמעתי‬ ‫מפי אמי ע"ה‪.‬‬ ‫כאשר שכבה על ערש דווי‪,‬‬ ‫קראה לי אמי ואמרה‪ :‬גשה נא‬ ‫אלי י לדי (ואני הייתי בגיל פחות‬ ‫מבר מצוה)‪ ,‬ואבאר לך מהו‬ ‫"‪.‬‬

‫כאשר כוס מלאה מים על כל‬ ‫גדותיה‪ ,‬די בנגיעה קלה ביותר‬ ‫בכוס וכבר נשפכים מים מתוכה‬ ‫החוצה‪ .‬גם הקב"ה מלא רחמים‬ ‫כל כך‪ ,‬עד שאין צורך ביותר‬ ‫וכבר נובע ממנו‪,‬‬ ‫יתברך ים של רחמים‪.‬‬ ‫אלו היו דבריה האחרונים של‬ ‫האם לבנה‪ .‬והישיש סיפר את‬ ‫הדברים ששמע לפני למעלה‬ ‫ברטט‬ ‫ובהתרגשות כאילו נאמרו אך‬ ‫תמול שלשום‪.‬‬ ‫רשימת תפוצה‬ ‫‪info@hamaor.net‬‬

‫אל יַחְׁש ֹׁב הָָּאדָּ ם כִי ְׁבקַּלּות יּוכַל‬ ‫ַ‬ ‫ִלבְׁר ֹׁ ַח ֵּמ ַה ֵּחטְׁא‪ ,‬כִי ַהיֵּצֶר ה ַָּרע‬ ‫שֹו ֵּל ַח אֶת ִחצָּיו ִמּמ ְֶׁר ָּחק‪ְׁ ,‬בעֵּת‬ ‫ְׁכלָּל‬ ‫שֶעֹומֵּד הּוא קָּרֹוב ַל ֲעב ֵָּּרה‪.‬‬ ‫עַל כֵּן‪ַ ,‬רק ַכ ֲאשֶר י ַ ֲעשֶה גְׁדָּ ִרים‬ ‫ּו ְׁסיָּגִים‪,‬‬ ‫שאֵּינָּם קְׁרֹובִים‬ ‫ַאף מִדְׁ ב ִָּרים ֶ‬ ‫ַמּמָּש ַל ֵּחטְׁא‪ ,‬יּוכַל ְׁל ֵּה ָּחלֵּץ‬ ‫מִתַ חְׁבּולֹות ַהיֵּצֶר‪.‬‬

‫כל העלונים‪hamaor.net :‬‬

‫אין אנו מסוגלים להבין חשבונות שמים! אמרו חז"ל‪ :‬כשאמר משה לפני‬ ‫"‪ ,‬ביקש לדעת למה יש צדיק ורע לו ויש‬ ‫הקב"ה‪" :‬‬ ‫רשע וטוב לו‪ .‬אמר לו הקב"ה‪ :‬צדיק ורע לו ‪ -‬צדיק בן רשע‪,‬‬ ‫‪ ,‬שבאותה שעה‪ ,‬ראה משה‬ ‫רשע וטוב לו ‪ -‬רשע בן צדיק‪.‬‬ ‫מרחוק מעין יוצא מהר‪ ,‬ובא אדם עייף ושתה מים מן המעין‪,‬‬ ‫ושכח שם ארנק והלך‪ .‬בא אדם אחר‪ ,‬שתה‪ ,‬לקח הארנק והלך‪ .‬בא שלישי‪,‬‬ ‫שתה ושכב לנוח‪ ,‬בא הראשון וביקש ממנו ארנקו‪ ,‬טען הלה‪ ,‬שאינו יודע על מה‬ ‫‪ ,‬למה נהרג זה שהיה חף‬ ‫מדובר‪ .‬וברוב כעסו עמד והרגו‪ .‬הנה‬ ‫מפשע והשני ניצול וגם זכה בארנק‪.‬‬ ‫אמר לו הקב"ה אתה אינך יודע כל מה שהיה‪ ,‬לכן אתה מתמה דע שאביו של‬ ‫הראשון גנב ארנק מאביו של השני‪ ,‬ובא בנו (שמצא הארנק) לרשת ירושת‬ ‫אביו‪ ,‬וזה השלישי שנהרג‪ ,‬הרג אביו של זה הראשון‪ ,‬ובא הבן וגאל את דם‬ ‫אביו‪ .‬אז נתקררה דעתו של משה‪.‬‬

‫לעילוי נשמת‪:‬‬

‫השם 'יהודה' הוא מלשון הודאה‬ ‫את‬ ‫וביטול‪ .‬הוא מסמל‬ ‫ה' בגופו‪ .‬הוא עובד את בוראו על‪-‬ידי‬ ‫וחומריותו‪ .‬עבודתו היא‬ ‫בדרך התלבשות במתברר‪.‬‬

‫"ידך בעורף אויבך" כל הדברים‬ ‫הגשמיים‪ ,‬העלולים להיות אויביו‬ ‫‪,‬‬ ‫של האדם‪ ,‬יש לעשותם‬ ‫‪,‬‬ ‫כמו 'עורף'‪,‬‬ ‫בבחינת 'פנים'‪.‬‬

‫שרון בן זהבה‪ ,‬ניסים בן רימה‪ ,‬שרה בת חורשיד‪ ,‬דינה בת והב‪ ,‬יוסף דהאן בן שמחה‪ ,‬ליאור בן אילנה‪,‬‬ ‫ששון בן טיפחה‪ ,‬שמחה בת לולו‪ ,‬יחיא בן לולו'ה‪ ,‬פנחס חיים אוחנה בן חנינה‪ ,‬נעימה בת עזיזה‪ ,‬שולמית חיה בת אסתר‪ ,‬סעידה מזל בת יעקב‪,‬‬ ‫מלכה בת שרה‪ .‬פנחס בן פנחס‪ ,‬יגאל בן מלכה‪ ,‬דוד ומרים אלבז‪ ,‬הרב אלעזר בן שמחה‪ ,‬יעקב בן אורית‪ ,‬יחזקאל בן שמחה‪,‬‬ ‫דדה בת אסתר בוגנים‪ ,‬יעקב בן נטלי‪ ,‬רפאל בן קלרה‪ ,‬הרב יעקב יוסף בן מרגלית‪ ,‬אלברט בן זוהרה אליעזר בן רגינה‪ ,‬אפרים אליהו בן מרים‪,‬‬ ‫שלום בן אורה מורי הרב יורם אברג'ל‪ ,‬הרב יהודה יאיר‪ ,‬שמעון בן רינה‪ ,‬ישראל בן שמחה סבג‪ ,‬מרן הרב עובדיה יוסף בן גורג'יה‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫שלושה חברים החליטו לצאת לחופשה‬ ‫קצרה‪ ,‬הם שכרו מכונית ונסעו להנאתם‪.‬‬ ‫למרבה הצער‪ ,‬זמן קצר לאחר יציאתם קרה‬ ‫אסון והם מתו בתאונת דרכים קטלנית והגיעו‬ ‫לשמיים‪ .‬בשמיים הם פגשו מלאך‪ ,‬והוא אמר‬ ‫להם שבגלל הנסיבות הטרגיות בהם מתו‬ ‫השלושה‪ ,‬הוא מוכן להגשים בקשה מסוימת‬ ‫לכל אחד מהם ושאל אותם‪" ,‬מה הייתם רוצים‬ ‫לשמוע בהספדים שלכם?" "הייתי רוצה‬ ‫שיגידו עליי"‪ ,‬אומר הגבר הראשון לאחר‬ ‫מחשבה קצרה‪" ,‬שהייתי רופא מעולה ואיש‬ ‫משפחה טוב!"‬ ‫"אני הייתי רוצה שיגידו עליי"‪ ,‬אומר הגבר‬ ‫השני למלאך‪" ,‬שהייתי מורה ומחנך מצויין‬ ‫ותרמתי רבות לדור המחר!!"‬ ‫הגבר השלישי חושב מעט ואומר‪" ,‬אני הייתי‬ ‫רוצה שיגידו ‪-‬‬ ‫‪"...‬‬


‫עין הרע‬ ‫כתוב בגמרא‪ )1‬הנכנס לעיר וירא מעין הרע יאחוז אגודל ימינו‬ ‫ביד שמאל ואגודל שמאלו ביד ימינו‪ ,‬ויאמר‪ :‬אני פלוני בן פלוני‬ ‫ֵּרתֵֵּּ‬ ‫ֵּיֹוסֵּףֵֵֵֵּּּּבֵּ ֵּןֵּפֵּ ֵּ‬ ‫מזרע יוסף אני שאין שולט בו עין הרע‪ ,‬שנאמר‪ֵּ :‬בֵּןֵֵּּפֵֵּּרֵּתֵֵֵֵֵּּּּּ‬ ‫ֵּעֵֵּּין‪ ,‬אל תקרי 'עלי עין' אלא 'עולי עין'‪ .‬רבי יוסי ברבי חנינא אמר‬ ‫ֵּעֵּ ֵּלֵּיֵֵֵּּּ ֵּ‬ ‫מהכא‪ֵּ :‬וֵֵּּיֵֵּּדֵּּגֵּּוֵֵּּ ֵֵּּלֵּרֵּבֵֵּּ ֵֵּּבֵֵּּקֵּרֵּבֵֵֵּּּהֵּ ֵּאֵּרֵּץ מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין‬ ‫עין רעה שולטת בהם אף זרעו של יוסף אין עין רעה שולטת בהם‪.‬‬

‫היזק של עין הרע‬ ‫על הפסוק "והסיר ה' ממך כל חולי" דרש רב‪ :)2‬זו עין הרע שכל‬ ‫החוליים תלויים בה‪.‬‬ ‫ומסופר שם בגמרא שרב לחש על הקברים לראות ממה מתו‪,‬‬ ‫ואמר ‪ 99‬מתו מעין הרע ואחד מת כדרך כל הארץ‪)3.‬‬

‫לא להטיל עין הרע‬ ‫אמרו בגמרא‪ )4‬אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה‬ ‫שעומדת בקמותיה‪ .‬וברש"י‪ :‬שלא יפסידנה בעין הרע‪ .‬וכן נפסק‬ ‫בשולחן ערוך‪.)5‬‬ ‫)‬ ‫‪6‬‬ ‫שנינו באבות עין הרע ‪ ...‬מוציאין את האדם מן העולם‪ .‬וכתב‬ ‫הרע"ב‪ )7‬בשם יש מפרשים‪ :‬שמכניס עין הרע בממון חבירו או בבניו‬ ‫ומזיק לו‪.‬‬ ‫וכתב ב'פלא יועץ'‪ :‬ואם יתגלגלו הדברים שיזכיר שבח וטובות‬ ‫חברו‪ ,‬תיכף יברכהו שלא ישלו ט בו עין הרע‪.‬‬

‫לא למשוך עין הרע‬ ‫מצא בגד פשתן צריך לשטוח אותה כדי שלא תתקלקל‪ ,‬אבל‬ ‫אסור לשטוח אותה בפני אורחים‪ ,‬כי מאבדה בידים על ידי שגורם‬ ‫לה עין הרע‪.)8‬‬ ‫ועוד בגמרא‪ , )9‬שכשבאו בני יוסף ליהושע ואמרו לו‪" :‬ואני עם‬ ‫רב"‪ ,‬אמר להם‪ :‬לכו והחבאו עצמכם ביערים שלא תשלוט בכם עין‬ ‫‪)10‬‬ ‫הרע‪.‬‬ ‫‪ )1‬ברכות נה‪ ,‬ב‪ )2 .‬ב"מ קז‪ ,‬ב‪ )3 .‬בשם החזו"א מובא שמי שנגזר עליו לחיות לא יזיק‬ ‫לו עין הרע‪ ,‬אך לפעמים נגזר עליו להניחו כטבע העולם‪ ,‬ואז יכול לשלוט בו עה"ר‪.‬‬ ‫‪ )4‬ב"מ קז‪ ,‬ב‪ )5 .‬חושן משפט סי' שעח ס"ה‪ )6 .‬פ"ב מי"א‪ )7 .‬וכן פירש רבנו יונה‪)8 .‬‬ ‫ב"מ ל‪ ,‬א וברש"י‪ )9 .‬סוטה לו‪ ,‬ב‪ )10 .‬יש עוד הרבה מה לעסוק בענין‪ ,‬אך לא לזרוע‬ ‫פחד באנו‪ .‬אבל צריך ליזהר שלא למשוך על עצמו עין הרע‪ ,‬כמו שכתב ב'פלא יועץ'‪:‬‬ ‫וצריך האדם להשמר מאד כאשר יוכל‪ ,‬דהיינו שלא יתראה‪ ,‬לא בחכמתו ולא במעשיו‬ ‫ולא בעשרו‪ .‬ובא והתבונן בפרשיות אחרונות כמה הזהיר יעקב את בניו על כך‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫ַוַַיַ ַחַיַ ַַיַַַעַקַַבַ ַַַבַַאַרַץַ ַַַמַ ַצַרַיַם‪ַ ַַ.‬יעקב מרמז על שבת קודש‬ ‫[כנאמר‪' :‬וקראת לשבת עונג‪ ...‬והאכלתיך נחלת יעקב אביך']‬

‫שבשבת קודש אפשר להכניס חיות גם באותם שהם‬ ‫ משוקעים בארציות ובתאוות השפלות‬‫ַ(לקוטי אמרי חיים)‬ ‫מעשה ארץ מצרים‪...‬‬ ‫ַהַַמַ ַלַַאְַךַ ַַַהַגַַַאַלַ ַאַַתַַַי‪ .‬הכונה למאמר ה' המברך את‬ ‫הצדיקים הוא נקרא מלאך‪ ,‬כלומר שמאמר ה' יהא‬ ‫(ליקוטי יונה בשם אור החיים הק')‬ ‫בסעדם ויברך אותם‪.‬‬ ‫על כל‬ ‫אַלַאַמַַרַ‪ַ .‬ברכם שיוכלו‬ ‫ַוַַיַַבַרַַכַםַ ַַַבַ ַַּיֹוםַ ַַהַהּוַַ ַַ ַ‬ ‫ אעשה את הדבר היום ולא אדחנו‬‫דבר‬ ‫למחר‪[ .‬כמבואר בספרים על פסוק 'צא והלחם בעמלק מחר'‬ ‫שיש להלחם ביצר האומר מחר אתחזק]‪( .‬רבי אשר מסטולין) ַ‬

‫חוץ לחומה‪ .‬ויש לבאר הענין על פי מאמר חז"ל‬ ‫אפלו מחיצה של ברזל אין מפסקת בין ישראל‬ ‫לאביהם שבשמים‪ ,‬אך זה תלוי בגדל החבה שיש‬ ‫ביניהם‪ ,‬ומי ששומר עיניו בקדשה חבתו גדולה כל‬ ‫כך‪ ,‬לכן שום מחיצה אינה מפסקת‪ ,‬ובכל מקום‬ ‫שרואים נמשכת הקדשה‪ .‬ובזה יבאר הפסוק‬ ‫"בנות" לשון בנין החומה "צעדה" נס ונתבטל "עלי‬ ‫שור" בעבור הסתכלות של יוסף הצדיק‪ ,‬כי‬ ‫הסתכלותו מבטלת את כל המחצות‪.‬‬ ‫(שפת אמת להרה"ק רבי יהודה ארי' לייב מגור)‬

‫ַַונַהַ ַשַַהַַכַלַ‬ ‫אמַ‬ ‫ה ַַ‬ ‫ַַַיַַַ‬ ‫ַַלַיַַד‬ ‫יניַםַ ַ‬ ‫ע‬ ‫ַַ‬ ‫דַ‬ ‫הַַַ‬ ‫ַַַתַַַ‬ ‫ַהַַמַַתַק‬ ‫ַַַַַידַיַתַַ‬ ‫ַַַהַַתַמ‬ ‫ַַַדַא‬ ‫הו‬ ‫ַַַהַַַו ַ‬ ‫ַַב‬ ‫טו‬ ‫ַַל ַ‬

‫ֵמֵ ֵֵֶל ְֵׁךֵ‪ֵ.‬‬ ‫ֵמֵ ֲֵֵעֵַדֵ ּנֵֵיֵֵ ֵ ֵֶ‬ ‫מו ְֵֵֵֵׁוהֵ ּוֵֵאֵ ֵ ִיֵ ֵֵּתֵןֵ ֵ ֵַ‬ ‫ֵל ְֵׁחֵ ֵֵֵֹ‬ ‫ֵשֵ ֵֵמֵ ָנֵֵהֵ ֵ ֵֵַ‬ ‫שֵ רֵ ֵ ְֵׁ‬ ‫ַּובַַקַ ַשַַתַי‪ַ ַַ.‬בתרגום‪ֵֵ ַ:‬מֵ ֵֵָא ֵֵ‬ ‫ַאַ ַשַרַ ַ ַַלַַקַ ַחַַתַיַ ַַַמַּיַדַ ַַַהַַאַמַַרַיַ ַַַבַ ַחַרַַבַיַ ַַַ‬

‫דַלַ ַהַ ַמַ ַּתַ ַ ַַ‬ ‫יקַ‬ ‫ַיצַ ַַ ַ‬ ‫ַנּוַהַַדַַרְַךַַַכַ ַ ַ‬ ‫הַמוַַַַרַהַַַלַ ַַַ ַ‬ ‫ַשַ ַַ‬ ‫הַהַַקַדוַַ ַ‬ ‫'בצלותי ובבעותי‘‪' .‬צלותי' היינו תפילה‪ ,‬ו'בעותי' ַהַּתוַַַַרַ ַַ ַ‬ ‫יןַדַכַַלַַַ‬ ‫ַמַ ַַַַ‬ ‫םַמַאַ ַ‬ ‫ָאדַ ַַ ַ‬ ‫רַהַ ַַ‬ ‫ַשַ ַַ ַ‬ ‫שַרַ ַשַםַ‪ַ ַ.‬שַכַאַ ַ‬ ‫ַיםַב ַַ‬ ‫תַהַַדַינַַ ַ ַַ ַַ‬ ‫פירושו רצון‪ ,‬שהשי"ת עושה רצון הצדיק אף בלא ַאַ ַַ ַ‬ ‫ַראַַַ‬ ‫ּומַ ַבַַרְַךַ ַ ַַלַבוַַַַ‬ ‫ַעַ ַבַ ַידַ‪ַ ַ ַ ,‬‬ ‫ַמַנַַאַ ַ ַַלַ ַטַבַ ַ ַ‬ ‫(דגל מחנה אפרים)ַ ַ ַמַהַ ַַַדַ ַעַ ַבַ ַידַ ַַַרַחַ ַ‬ ‫תפילה‪.‬‬ ‫ַבַהַ‪ַַ,‬וַ ַכַןַַַ‬ ‫לַהַּטוַַ ַ‬ ‫ְךַעַ ַַ ַ‬ ‫םַשַ ַמַ ַבַַרַ ַַ ַ‬ ‫הַכַ ַשַ ַַ ַ‬ ‫לַהַַרַ ַעַ ַַ ַ‬ ‫ַםַעַַַ ַַ ַ‬ ‫ַהַעַוַַלַ ַַ‬ ‫ַשַ ַמַהַַַ‬ ‫לַהַנַ ַ‬ ‫ַשַלוַַַ‪ַ ַ,‬עַ ַַ ַ‬ ‫הַשַיַ ַַ‬ ‫ַלַמַ ַַ ַ‬ ‫ַעַלַַַכַ ַַ ַ‬ ‫הַּומַ ַשַ ַבַ ַחַ ַ ַ‬ ‫ַהַַקַַבַצּוַַ ַַוַַ ַשַַמַעּוַַ ַַַבַַנַיַ ַַיַַַעַקַַבַ ַַוַַ ַשַַמַעּוַַ ַַַאַלַ ַַיַַ ַשַרַַאַלַ ַַַאַַבַ ַַיכַם‪ ַַַַ.‬מוַַַַדַ ַַַ ַ‬ ‫ַשַ ַמַהַַַ‬ ‫ַהַנַ ַ‬ ‫ַשַַדַַרַשּוַַ ַ ַחזַ"ל ַ"כַַלַ ַ ַ‬ ‫ַמַהַ ַ ַ‬ ‫'ישראל' היא מדרגה גבוהה‪ ,‬ו'יעקב' היא מדרגה ַשַ ַבַַקַַרַבוַַַ‪ַַ ,‬וַכַַןַ ַ ַ‬ ‫נמוכה‪ .‬אבל כאשר‬ ‫ַַַַּהַ‪ַ.‬‬ ‫הַּתַ ַהַלַַלַי‬ ‫ימַ ַַ ַ‬ ‫ַשַ ַ ַ‬ ‫ַַַַ ַ‬ ‫ימַהַּונ‬ ‫ַשַ ַ ַ‬ ‫ַַַ ַ‬ ‫ַַַַּהַ"ַ‪ַ ַ -‬עַלַַַכַַלַנ‬ ‫אם תהיו מקובצים באחדות‪ַּ ,‬תַ ַהַלַַלַי‬ ‫‪ ,‬תהיו נקראים 'ישראל' ‪-‬‬ ‫אף שתהיו במדרגת‬ ‫ַמַ ַּתַקּוַ‬ ‫ַַַ‬ ‫ַשַנַ ַ‬ ‫ַַַ ַַּגוַַַַרַםַ ַ ַ‬ ‫ַּובַַרַכַַהַ ַזַו‬ ‫ַַַַהַ ַַ ַ‬ ‫ַדַיַ ַאַַמּונ‬ ‫ַעַלַ ַיַַַ‬ ‫ָאזַַ ַ ַ‬ ‫‪.‬‬ ‫ַַ( ַכַמוַַַַַ‬ ‫ַןַּתַ ַהַלַַהַ‬ ‫ַַַ ֵֵמֵ ֵֵָא ֵֵשֵרֵ ַלַַשוַַ ַַ ַ‬ ‫שַרַ ַשַםַ‪ַַ .‬וַזַַהּוַ‬ ‫ַיםַב ַַ‬ ‫ַ(אמרות טהורות) ַהַַדַינַַ ַ ַַ ַַ‬ ‫הַעלַַַ‬ ‫ַשַ ַמַהַ'ַ ַשַמוַַַַדַ ַַ ַַ‬ ‫ַתַיוַַַתַַַ' ַנ ַ‬ ‫רּוַחַמוַַַץַ")‪ְֵׁ ַ,‬שֵ ֵֵמֵ ֵָנֵהֵַאוַַ ַ‬ ‫" ַאַ ַשַ ַַַ ַ‬ ‫מֹוַלַ ַסַבַל‪ .‬מי יש לו‬ ‫טַשַַכַ ַַַ ַ‬ ‫יַטֹוַַב‪ַַ...‬וַּיַ ַַ ַ‬ ‫הַכַַַ‬ ‫אַמַַנַ ַחַ ַַַ‬ ‫ַוַּיַרַ ַַַ‬ ‫ימַהַַַ‬ ‫ַשַ ַ ַ‬ ‫ַעַלַ ַכַַלַ ַנַַ ַ‬ ‫ַשַ ַבַַקַַרַבוַַַ‪ַַ ,‬וַגַַםַ ַ ַַמַ ַהַלַַלַ ַ ַ‬ ‫ַשַ ַמַהַ ַ ַ‬ ‫ַהַנַ ַ‬ ‫לקבל הכל ב נות‪.‬‬ ‫וטוב לו‪ ,‬מי שנוטה‬ ‫ַשַ ַמַהַ' ַ ַמַלַַשוַַַןַַַ‬ ‫ַעַלַ ַלַַשַַוַןַ ַ'נַ ַ‬ ‫ימַהַ‪ַַ ,‬וַגַַםַ ַַַרַ ַמַזַ ַ ַ‬ ‫ַשַ ַ ַ‬ ‫(רבי בונם מפרשיסחא) ּונַַ ַ‬ ‫הּואַַַ‬ ‫ַשַ ַמַ ַמַהַ ַ‪ַ ַ -‬שַ ַַ‬ ‫ַחַמַוַַ ַ ַ‬ ‫ַשַלַ ַ‬ ‫ַשַ ַמַ ַמַהַ ַ ֵֵַל ְֵֵׁחמוֵֵֵֵֵֹ ַ ַהַיַַנּוַַ ַ ַ‬ ‫ַלַּומַ ַשַ ַבַ ַחַַלַַה'ַַ‪ַ,‬אַזַַיַַַ‬ ‫ַםַָאזַמַ ַהַלַ ַַַ ַ‬ ‫ַחַםַ‪ַַ,‬וַ ַאַםַַַגַ ַַ ַַַ ַ‬ ‫ַמַ ַחַ ַסַרַַַלַ ַ‬ ‫יעַ‬ ‫ש ַַפ ַ ַַ‬ ‫ַל ַַה ַַ‬ ‫ַשַיַַכוַַַלַ ַ ַַ‬ ‫ֵמֵ ֵֵֶל ְֵׁךֵ‪ַ ַ ,‬הַיַַנּוַַ ַ ַ‬ ‫ֵמֵ ֲֵֵעֵַדֵ ּנֵֵיֵֵ ֵ ֵֶ‬ ‫ְֵֵׁוהֵ ּוֵֵאֵ ֵ ִיֵ ֵֵּתֵ ןֵ ֵ ֵַ‬ ‫ַלַבַ ַאַ ַַיַעַוַַלַַםַ‪ַ,‬‬ ‫ַתַלַכַ ַַ ַ‬ ‫ַתַטוַַַבוַַ ַַ ַ‬ ‫ַלַהַ ַשַ ַפַעוַַ ַַ‬ ‫ַַַכַ ַַ ַ‬ ‫ְַךַו‬ ‫ַיַמַלַ ַ‬ ‫ַמַעַַַדַנַ ַַ ַ‬ ‫קדושת העינים מבטלים כל המחיצות‬ ‫יַרַצוַַַןַ‪ַ .‬‬ ‫ַהַ ַַַ‬ ‫ַַַ ַ‬ ‫ַַַכַַןַי‬ ‫ןַו‬ ‫ָאמַ ַ‬ ‫יֵּשֵּוֵּר‪ .‬אמר ַ ַ‬ ‫ֵּלֵֵֵּּּ ֵּ‬ ‫ֵּדֵּהֵּ ֵֵּּעֵּ ֵּ‬ ‫תֵּצֵּעֵֵּּ‬ ‫ֵֵּּ ֵֵּּ ֵּ‬ ‫ֵֵֵֵּּּּ ֵּסֵּףֵּוגו'ֵּ ֵּבֵּ ֵּנו‬ ‫תֵּיו‬ ‫ֵֵּּרֵּ ֵּ‬ ‫ןֵּפֵֵּּ‬ ‫ֵּבֵֵֵּּּ‬ ‫אדוני מורי זקני ז"ל (החדושי הרי"ם) דאיתא בגמרא‬ ‫כי במשכן שילה שהיתה בחלק של יוסף היו‬ ‫הקדשים נאכלים בכל מקום שהיו יכולים לראות‬ ‫את המשכן (לא כבירושלים שהיה מתר לאכל רק‬ ‫לפנים מן החומה)‪ .‬ואמר שבגלל שקדש יוסף הצדיק‬ ‫את ראות עיניו לכן זכה לזה‪ .‬נמצא על ידי שמירת‬ ‫עינו של יוסף הצדיק קדש כל משך ראות העין אף‬

‫ֵּיֹוסֵּףֵּ ֵֵֵּּּבֵּאֵּ ֵֵֵּּּאֵֵּּלֵּ ֵּיָךֵּ ֵֵּּוֵֵֵּּּיֵֵּּתֵֵּּחֵֵּּזֵּקֵּ ֵֵּּיֵֵּּ ֵּשֵּרֵֵּּאֵּלֵּ ֵֵּּוֵֵֵּּּיֵּ ֵּשֵּבֵּ ֵֵֵּּּעֵּלֵֵֵּּּ‬ ‫ֵּהֵֵּּנֵּהֵּ ֵֵֵּּּבֵֵּּנֵָּךֵּ ֵֵֵֵּּּּ‬

‫ֵּ ֵּהֵּ ֵּמֵּ ֵּטה‪ֵּ ֵֵּּ.‬אמרו ַחז"ל ַשהמבקר ַאת ַהחולה ַנוטלַ‬ ‫אחדַמששיםַבחליו‪ַ,‬וזאתַבתנאיַשהמבקרַהואַ‬ ‫בןַגילוַומזלוַשלַהחולה‪ַ.‬והנהַמכלַבניַיעקב‪ַ,‬‬

‫תלמידים שהביאו חומר לגליון‪ :‬יחזקאל ארנסטר; פנחס ארנסטר; אליעזר שנעק‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫רק ַיוסף ַהיה ַבן ַגילו ַומזלו ַכמו ַשאמרו ַחז"לַ‬ ‫שכלַמהַשאירעַליעקבַאירעַליוסף‪ַ.‬וכאשרַבאַ‬ ‫יוסףַלבקרַאתַיעקב‪ַ,‬נטלַאחדַמששיםַבחליו‪ַ.‬‬ ‫וזהַנרמזַבפסוקַזהַהנהַ‪ַ-‬בגימטריאַששים‪ַ,‬בנךַ‬ ‫יוסף ַשהוא ַבן ַמזלך ַבא ַאליך ַונוטל ַאחדַ‬ ‫משישים‪ַ ,‬ועל ַידי ַזה ַויתחזק ַישראל ַוישב ַעלַ‬ ‫המטה‪"ַ ,‬המטה" ַבגימטריא ַנ"ט‪ַ ,‬שנחסר ַממנוַ‬ ‫ַ(שער הליקוטים להאר"יַז"ל;‬ ‫חלקַאחדַמחליו‪.‬‬ ‫וכןַבספרַבאר מים חיים) ַ‬ ‫ֹלקֵּ ֵּיםֵּ ֵֵֵּּּאֵּ ֵּשֵּרֵּ ֵֵֵּּּהֵֵּּתֵֵּּהֵּ ֵּלֵּכּוֵֵּּ ֵֵֵּּּאֵּבֵֵֵּּּתֵּיֵּ‬ ‫ֵּאמֵּרֵּ ֵֵֵּּּהֵֵּּאֵּ ֵֵּּ‬ ‫ֵּיֹוסֵּףֵּ ֵֵּּוֵֵּּיֵּ ֵֵּּ‬ ‫ֵּוֵֵּּיֵֵּּבֵּרְֵּךֵּ ֵֵֵּּּאֵּתֵּ ֵֵֵֵּּּּ‬ ‫עֹודֵּיֵּ ֵֵֵּּּעֵּ ֵֵּּ‬ ‫דֵּ‬ ‫ֵּלֵֵּּפֵֵּּנֵּיוֵֵּּ ֵֵֵּּּאֵֵּּבֵּרֵֵּּהֵּםֵּ ֵֵּּוֵֵֵּּּיֵּ ֵּצֵֵּּחֵּקֵּ ֵֵֵּּּהֵֵּּאֵֹּלֵֵּּקֵּ ֵּיםֵּ ֵֵֵּּּהֵּרֵֵֵּּּעֵּהֵּ ֵּאֵֵֵּּּתֵּיֵּ ֵֵֵּּּמֵּ ֵֵֵּּּ‬ ‫ֵּהֵּיֹוֵֵּּםֵֵֵֵּּּּהֵֵֵּּּזהֵּ‪ֵֵּּ,‬הֵֵּּמֵּ ֵּלֵֵּּאְֵּךֵֵֵֵּּּּהֵּּגֵֵֵּּּאֵּלֵֵּּאֵֵֵּּּתֵּיֵּוגו'ֵֵּּיֵֵּּבֵּרְֵּךֵֵֵֵּּּּאֵּתֵֵֵֵּּּּהֵֵּּנֵֵּּעֵּרֵּיֵּם‪ַ.‬ישַ‬

‫לדקדקַלמהַחזרַואמרַ"האלקיםַהרועהַאותי"‪ַ,‬‬ ‫הרי ַכבר ַאמר ַ"האלקים ַאשר ַהתהלכו ַאבותיַ‬ ‫לפניו"‪ַ.‬וגםַאחרַכךַשבַואמרַ"המלאךַהגואלַ‬ ‫אותי"‪ַ .‬וגם ַלמה ַאמר ַ'המלאך' ַולא ַ'האלקים'‪ַ.‬‬ ‫וישַלומר‪ַ,‬שיעקבַרצהַלברכםַשהאלקיםַשהיהַ‬ ‫עםַהאבותַיהיהַעמהם‪ַ,‬אבלַבאברהםַויצחקַהיהַ‬ ‫חסרון ַשהרי ַמאברהם ַיצא ַישמעאל ַומיצחקַ‬ ‫עשו‪ַ ,‬לכן ַהוסיף ַואמר ַ"האלקים ַהרועה ַאותי"ַ‬ ‫שכל ַבני ַשלמים‪ַ ,‬ואם ַתאמר ַהרי ַאצלי ַנגלהַ‬ ‫בתחילה ַרק ַמלאך ַשנאמר ַ"ויאמר ַאלי ַמלאךַ‬ ‫האלקיםַבחלום"‪ַ,‬אבלַבסופוַשלַדברַדברַאליַ‬ ‫האלקיםַואמרַליַ"אנכיַ ַהַאַַַ‪-‬לַביתַאל"‪ַ,‬לכןַאמרַ‬ ‫שכמוַש"המלאךַהגואלַאותי"ַהביאַבסופוַשלַ‬ ‫דברַאתַברכתַה'‪ַ,‬כךַ"הואַיברךַאתַהנערים"‪ַ,‬‬ ‫שיבורכוַמפיַעליוןַע"יַהקב"הַבעצמו‪ַ .‬‬

‫לעשות ַרעה ַיעניש ַאותם ַיוסף ַעל ַהמחשבהַ‬ ‫כשיטתוַשדיןַבןַנחַישַלהם‪ַ.‬לכןַאמרַלהם‪"ַ,‬אלַ‬ ‫תיראו"ַהריַדיןַגונבַנפשַהואַרקַבישראל‪ַ,‬כמוַ‬ ‫שנאמר ַ"וגונב ַאיש ַמאחיו"‪ַ .‬ואם ַתאמרו ַשאםַ‬ ‫אני ַעדיין ַבשיטתי ַשדין ַבן ַנח ַיש ַלנו‪ַ ,‬אם ַלאַ‬ ‫אוכל ַלכלכלכם ַכי ַאסור ַלתת ַצדקה ַלגוי‪ַ ,‬לכןַ‬ ‫אמרַ"ועתהַאלַתיראו"‪ַ,‬עכשיוַאיןַאתםַצריכיםַ‬ ‫לירא ַכי ַאמרו ַחז"ל ַשלא ַמת ַיעקב ַעד ַשראהַ‬ ‫ששים ַריבוא ַמיוצאי ַחלציו‪ַ ,‬אם ַעכשיו ַגם ַאניַ‬ ‫מודהַשישַלנוַדיןַבניַישראל‪ַ,‬לכןַ"אנכיַאכלכלַ‬ ‫אתכם"ַבגללַ"אתַטפכם"ַשהםַששיםַרבוא‪.‬‬ ‫ַ(ערבי נחל להרה"קַרביַדודַשלמהַמסאראקאַ‪ַ-‬צפת) ַ‬

‫כאשר בא המדפיס רבי צבי זאב ממוהילוב לקבל‬ ‫את הסכמת הרה"ק רבי ישראל מרוזין זי"ע‬ ‫להדפסת ספר 'שער התפילה' מבעל הבאר מים‬ ‫חיים‪ ,‬בקש לשמוע ממנו אף איזה דבר חזוק‪ .‬נעשו‬ ‫פני הרוזינער להבים‪ ,‬ואמר לו יש לי דברים חשובים‬ ‫למסור‪ ,‬אבל אגיד לך זאת בשלשה תנאים‪:‬‬ ‫שתזכור את הדברים‪ ,‬תפרסם אותם‪ ,‬ותקיימם‪ .‬וכך‬ ‫אמר לו‪ :‬קודם ביאת המשיח יבואו זמנים קשים על‬ ‫ישראל‪ ,‬ויהיה להם קשה מאד להחזיק באמונתם‪,‬‬ ‫והעצה לזה הוא להיות באחדות ולהתאסף יחד‬ ‫באסיפת מרעים מתוך דיבוק ואהבת חברים‪,‬‬ ‫ולדבר מגדולת הצדיקים ועבודתם‪ .‬וזה מרומז‬ ‫הֵלכֵֵֵם יש לכם להתאסף‬ ‫ֵֵֵ ְוֵ ֵַאִֵֵֵּג ֵֵָידֵ ֵֵ ֵֵָ‬ ‫בפסוק‪ֵֵ :‬הֵ ֵָאֵ ְֵסֵפּוֵ‬ ‫(דרשות מהרי"קַלרבנוַישראלַדיַקוריאלַמצפת) ַ‬ ‫ולעשות אגודות לספר מצדיקים‪ ,‬וזה יחזק אתכם‬ ‫לֵּהֵּרֵֵּּעֵּ ֵֵּּ‬ ‫תֵּכֵּ ֵֵֵּּּ‬ ‫נּוֵּאֵּ ֵֵֵּּּ‬ ‫יבֵּלֵּ ֵֵֵֵּּּּ‬ ‫ֵֵֵּּּ ֵּשֵּ ֵּ ֵֵֵּּּ‬ ‫בֵּי‬ ‫ֵֵֵֵּּּּ ֵּהֵּ ֵּשֵּ ֵּ‬ ‫ףֵּו‬ ‫ֵֵֵֵּּּּ ֵּשֵּ ֵּטֵֵּּמֵּ ֵֵֵֵֵֵּּּּּּ‬ ‫רּוֵּלּוֵּי‬ ‫ֵּאמֵּ ֵֵֵּּּ ֵּ‬ ‫נּוֵּיֹוסֵּ ֵּ‬ ‫ֵּוֵּיֵּ ֵּ ֵּ‬ ‫הֵּ מ ֲֵאֵ ֵשֵרֵ ֵ ִּיֵ ְֵקֵֵָרֵאֵ ֵ ֵֵאֵ ְֵתֵכֵֵֵם ֵמהקרירות שיבא עליכם‬ ‫ֵּ‬ ‫ּו‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּ‬ ‫א‬ ‫ֵּ‬ ‫יר‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּת‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּ‬ ‫ל‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּא‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּ‬ ‫ף‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּיֹוס‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵֵֵּּּ‬ ‫ֵּ‬ ‫ם‬ ‫ֵּ‬ ‫ה‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּ‬ ‫ל‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּא‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּ‬ ‫ר‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּאמ‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּ‬ ‫י‬ ‫ֵּ‬ ‫ו‬ ‫ֵּ‬ ‫וגו'‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּתֹו‬ ‫ֵֵּּ‬ ‫א‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּ‬ ‫נּו‬ ‫ֵֵּּ‬ ‫ל‬ ‫ֵּ‬ ‫מ‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּּג‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּ‬ ‫ר‬ ‫ֵּ‬ ‫ֵּאֵּ ֵּשֵּ‬ ‫ֵּ‬ ‫יתֵהֵ ָיֵ ִֵּמֵיֵם‪.‬‬ ‫ְֵבֵ ֵַאֵ ֲֵחִֵֵּרֵ ֵ ֵֵ ֵַ‬ ‫תֵּטֵֵּּפֵֵּּכֵּםֵּ‪ַ.‬‬ ‫ֵֵֵֵּּּּאֵּ ֵֵֵּּּ‬ ‫םֵּו‬ ‫יֵּאֵֵּּכֵּ ֵּלֵֵּּכֵּ ֵֵֵּּּ‬ ‫אּוֵּאֵּנֵֵֵּּּכֵּ ֵֵֵּּּ‬ ‫לֵּתֵּ ֵּירֵּ ֵֵֵֵּּּּ‬ ‫הֵּאֵּ ֵֵֵּּּ‬ ‫וגו' ֵּוֵֵּּעֵֵּּתֵּ ֵֵֵּּּ‬ ‫לֵּאֵֵּּתֵֵּּכֵּ ֵּ‬ ‫מ‬ ‫ישַלהביןַלמהַחזרַואמרַ'ועתהַאלַתיראו'ַהריַ‬ ‫כברַאמרַ'אלַתיראו'‪ַ.‬וישַלבארַהענין‪ַ,‬כיַיוסףַ הרה"ק רבי מנחם מענדל מקוצק זיע"א‪ ,‬בעשרים‬ ‫הביאַדיבתםַאלַאביהםַשהםַחשודיןַעלַאברַמןַ שנותיו האחרונות‪ ,‬הסתגר בחדרו והיה פרוש מן‬ ‫החיַופירשַה'פרשתַדרכים'ַ(לבעלַה'משנהַלמלך'ַעלַ העולם‪ .‬הסביר זאת תלמידו הרה"ק רבי זאב וולף‬ ‫ֵכ ְֵבֵדּוֵֵֵ‬ ‫הרמב"ם)ַכיַהםַאכלוַבןַפקועהַ[ולדַהנמצאַבמעיַאמוַ מסטריקוב על פי הפסוק‪ְ :‬וֵ ֵֵעֵ ֵֵֵֵיניֵ ֵ ִּיֵ ְֵשֵֵָרֵ ֵֵאֵלֵ ֵ ֵֵָ‬ ‫ֵיּוכֵלֵ ֵ ִֵֵּלְֵרֵאֹוֵֵת‪ ,‬לכאורה תמוה‪ ,‬יעקב‬ ‫ֵֹלאֵ ֵֵֵ ֵַ‬ ‫ֵקֵןֵ ֵ ֵ‬ ‫לאחרַשחיטה‪ַ,‬שאיןַצריךַלשחוטַאותו]‪ַ,‬ויוסף ַסברַכיַ ִֵּמֵזֵֹּ ֵ‬ ‫יש ַלהם ַדין ַבן ַנח ַואסורים ַבבן ַפקועה‪ַ ,‬אךַ אבינו רגל רביעי במרכבה עליו ייאמר שעיניו כבדו‬ ‫השבטים ַסברוַכיַישַלהם ַדין ַישראל ַלכןַמותרַ מזוקן? אלא בתרגום כתוב 'יקרן מסיבּו' כלומר‬ ‫להם‪ַ .‬והנה ַידוע ַשגוי ַנענש ַעל ַהמחשבה‪ַ ,‬מהַ נעשו יקרים מזקנה‪ ,‬ושוב 'לא יוכל לראות' ולסבול‬ ‫שאין ַכן ַישראל‪ַ .‬על ַכן ַיראו ַהשבטים ַשאפילוַ את הבלי העולם הזה‪.‬‬ ‫ש"אלקיםַחשבהַלטובה"‪ַ,‬אבלַכיוןַשהםַחשבוַ‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫קֹוםִִ‬ ‫ִמִןִ ִִִהִ ִמִ ִִ‬ ‫ִִִנִ ִמִִלִטִ ִ ִ‬ ‫קּוׁשִ‪ִִ ,‬נִ ִשִאִ ִִִאִתִ ִִִרִִגִִלִיוִִ ִִו‬ ‫ִִ ִ ִִפִחִ ִִיִִ ִִ‬ ‫לֹו‬ ‫ירִאִ ִצִִלִּהִ‪ִ .‬‬ ‫הִהִ ִׁשִִאִ ִ ִִִ‬ ‫חֹורִ ִִִ‬ ‫לִהִ ִּסִ ִִִ‬ ‫תִכִ ִִִ‬ ‫יִהִִאִׁשִ‪ִִ,‬וִִאִ ִִִ‬ ‫ִמִ ִפִִנִ ִִִ‬ ‫בֹורִ ִחִִ ִ‬ ‫ִכִ ִִִ‬ ‫ִמִ ִעִטִִִ‬ ‫קֹוםִ ִִו‬ ‫ִמִןִ ִִִהִ ִמִ ִִ‬ ‫ִכִ ִׁשִִהִ ִתִִרִ ִחִקִ ִִִרִִבִיִ ִִיִִ ִשִִרִִאִלִ ִ ִ‬ ‫ִִִנִִרִִגִעִ ִ ִ‬ ‫מּואְׁלְְׁׁ ְְׁׁהְׁרְְׁׁאְְְׁׁׁה ְׁ‬ ‫ְׁשְׁ ְְׁׁ ְׁ‬ ‫ילְִךִ‪ִ,‬‬ ‫ןִלִ ִִ‬ ‫יןִלֹוִלִִאִ ִִִ‬ ‫ִבִׁשִִבִ ִעִ ִצִ ִִִ‬ ‫ילִלִ ִחִׁשִ ִִ ִ‬ ‫יחִהִ‪ִִ,‬הִ ִתִ ִחִ ִ ִִִ‬ ‫מִִהִִבִִרִ ִ ִ‬ ‫ִִ‬ ‫םִאִ ִִִ ִִִִ‬ ‫ְְְלְְהְ ְ ְְ‬ ‫מּוא‬ ‫יוְשְלְְְְהְְגְאֹוְְןְְרְְְְביְ ְשְ ְְ‬ ‫דֹותְחְְיְְְְ ְ‬ ‫ּתֹולְ ְְ ְְְ‬ ‫ְְ ְ‬ ‫ִחֹובִִִ‬ ‫ִׁשִִּנִ ִׁשִִאִרִ ִִִבִ ִעִלִ ִ ִִ‬ ‫ִִןִ ִ ִ‬ ‫זֹורִ ִִִכִ ִיו‬ ‫כֹולִ ִִִלִ ִחִ ִִ‬ ‫ִִִ ִִיִִ ִִ‬ ‫ִִ ִִִאִינֹו‬ ‫עליְרְאב"דְְצְפְְְתְ ְ ִכִיִ ִִִלִִבִ ִיתֹו‬ ‫עְּ‬ ‫עלְּיְּרְְּּזְּיְּ" ְְּּ‬ ‫מּואְְְּּּלְּ ְּהְּ ְּ ְּ‬ ‫הְּ"קְְּּרְּ ְּבְּיְּ ְּשְּ ְְּּ‬ ‫שְּלְּ ְּהְְּּגְּ ְְּּ‬ ‫ּלּולְּאְּ ְְּּ‬ ‫יֹומְּאְּ ְּדְּ ְּהְּ ְְּּ ְּ‬ ‫ְְְּּּבְּ ְְּּ ְְּּ‬ ‫ְּבְּ ְּהְּ ְּתְְּּקְּר‬ ‫עלִִִ‬ ‫תִחֹובִםִ‪ִִ ִ.‬‬ ‫יוִלִ ִפִרִ ִִעִִִִאִ ִִ ִִִ‬ ‫צּוִעִִלִ ִִִִ‬ ‫ִִִִקִ ִפִ ִִִ ִ‬ ‫חֹובִי‬ ‫יִהִ ִִ ִ‬ ‫ּובִ ִעִִלִ ִִִ‬ ‫דֹולִ‪ִִ ִ,‬‬ ‫ִגִ ִִ‬ ‫יטְּשְּ‪ְּ,‬‬ ‫ְְְּּּ ְּהְְּּקְּ ְְּּ‬ ‫שְּלְְּּרְּ ְּבְּנּו‬ ‫(כ"דְּ ְּטְּ ְּבְּתְּ)‪ְּ ְּ,‬תְּ ְּלְּ ְּמְּ ְּידֹוְְְּּּ ְּהְּ ְּמְּ ְּבְּהְְְּּּקְּ ְְּּ‬ ‫דֹושְְּּ ְּמְּ ְּאְְּּוְּ ְְּּורְּ ְּ ְּ‬ ‫דֹוׁשִִִ‬ ‫יִהִִקִ ִִ‬ ‫ֹוִהִִרִִבִ ִִִ‬ ‫לִרִבִ ִִִ‬ ‫לִלִִנִסִ ִִעִ ִִִאִ ִִִ‬ ‫ִִִ ִשִִרִִאִ ִִִ‬ ‫יִי‬ ‫יטִרִִבִ ִ‬ ‫ןִהִ ִחִִלִ ִ ִִִ‬ ‫ִכִ ִִִ‬ ‫דֹותְּיְּו‪ְּ .‬‬ ‫תֹולְּ ְְּּ ְּ‬ ‫מְּהְּ ְּפְְּּרְְּּקְּיְּםְּ ְְּּ‬ ‫ְְְּּּ ְּלְּ ְּהְְּּקְְּּדְּ ְּישְְּּ ְּכְּ ְְּּ‬ ‫ְּרְּ ְּאְּ ְּינּו‬ ‫עְּלְּ ְְּּ ְּ‬ ‫ׁשּועִהִִ‬ ‫חִלֹוִהִקִִִבִ"הִִיִ ִִ ִ‬ ‫ִִלִִִ ִִ ִִִִ ִ‬ ‫דִׁשִּיִִִ ִ‬ ‫ׁש‬ ‫הִעִ ִִ ִ‬ ‫ּלּובִִלִיןִִ‪ִׁ ִ ,‬שִםִ ִִיִ ִׁשִִהִ ִִ ִ‬ ‫ִמִ ִִִ‬ ‫תֹוֵבֵ ֵקֵֵדֵ ֵשֵּׁהֵ ֵ‬ ‫ידֵ ֵֵֵ ֵ‬ ‫ֵלֵ ֵֵ‬ ‫רֹוםִ‪ִ .‬‬ ‫ּומִִיִ ִחִ ִסִתִִ ִמִ ִמִ ִִ‬ ‫ִִִִ‬ ‫ִאִ ִיׁשִ ִ ִחִ ִסִ ִידִ ִ ִהִִיִ ִ‬ ‫ה‪ִ,‬נ ִצִרִ ִִלִ ִמִ ִׁשִ ִפִ ִחִהִ ִ ִמִפִִִאִִרִתִ ִ ִ ִ‬ ‫דֹוׁשִִִ‬ ‫בֹוִהִִקִ ִִ‬ ‫רִלֹוִרִ ִִִִ‬ ‫ִִ‪ִ ִ,‬אִ ִמִ ִִ ִִִִ‬ ‫לֹוםִמִִרִבֹו‬ ‫ּטֹולִׁשִ ִִ ִִ ִ‬ ‫סִלִ ִִ ִִ ִ‬ ‫ִכִ ִׁשִִּנִ ִכִִנִ ִִִ‬ ‫םִפִִרִץִ‪ִ,1‬‬ ‫לִרִִבִיִִִִאִִבִִרִִהִ ִִ ִ‬ ‫נֹוִׁשִ ִִִ‬ ‫עלִ ִירִ‪ִִ,‬בִ ִִִ ִ‬ ‫לִהִ ִִ‬ ‫ִִִ ִשִִרִִאִ ִִִ‬ ‫יִי‬ ‫ּוׁשִמֹוִִִִרִִבִ ִ‬ ‫ִִ‬ ‫הִקִ ִרהִִִ‬ ‫יִמִ ִִִ ִ‬ ‫מֹורִלִ ִִ ִ‬ ‫דֹולִ‪ִ ִ,2‬אִ ִִ ִִִ‬ ‫יָךִאֹורִגִ ִִ‬ ‫יִעִִלִ ִ ִִ ִִ ִִִ‬ ‫הִאִִנִ ִִִ‬ ‫רֹואִ ִִִ‬ ‫ִִתִ ִמִִּיִדִ‪ִִִ 'ִ:‬‬ ‫אִף ִִזִכִִִה ִִלִ ִהִיֹו‬ ‫ּלּובִִלִיןִִ‪ִׁ ִ ,‬שִִִ‬ ‫ִִ‬ ‫ִמ‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫י‬ ‫ִ‬ ‫ב‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫ר‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫ִה‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫ל‬ ‫ִ‬ ‫ִׁש‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫לֹו‬ ‫ִִ‬ ‫יכ‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫ִה‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫י‬ ‫ִ‬ ‫נ‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫ב‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫ִמִִ‬ ‫ִִִִה'‪ִ ִ .‬סִ ִפִרִ ִִלֹוִִ ִִִרִִבִיִִִ‬ ‫ִלִָךִ ִִִלִִאִ ִחִרֹונִִ‬ ‫ִִ‪ִ .‬‬ ‫עִִִאִ ִצִלֹו‬ ‫ּתֹוקִ ִִ‬ ‫עִלִ ִִִ‬ ‫ִבִ ִִ‬ ‫ִמִ ִעִ ִשִהִ ִִִהִִּנִ ִּסִיֹוןִ‬ ‫ִִִִ‬ ‫ִיִ ִשִִרִִאִלִ ִִִאִתִ ִִִכִלִ ִ ִ‬ ‫קֹומִהִ ִִהִִיִהִִ‬ ‫ּובִ ִעִלִ ִ ִִ ִ‬ ‫ִיִ ִפִהִ ִּתִִִאִרִ ִ ִִ‬ ‫ִמִ ִשִּׁםִ‪ִ.‬‬ ‫ִִ ִ ִ‬ ‫יחִתֹו‬ ‫ִׁשִ ִעִִבִרִ‪ִִ ,‬וִִאִתִ ִִִבִִרִ ִ ִ‬ ‫ִִיִִ‬ ‫ִִִהִ ִִבִ ִעִ ִינ‬ ‫טּוי‬ ‫ִִ ִִנִ ִ‬ ‫ִרִִבִיִ ִִיִ ִשִִרִִאִלִ ִִוִ ִחִּנֹו‬ ‫ּלּובִִלִיןִִ‪ִ:‬‬ ‫ִִ ִִִהִִרִִִ‬ ‫ִאִ ִמִרִ ִִלֹו‬ ‫הִ"ק ִ ִמִ ִִִ‬ ‫הִסֹוחִרִִִ‬ ‫יו‪ִ.‬לִ ִפִִרִִנִ ִסִתֹוִִ ִִהִִיִ ִִ ִִ ִ‬ ‫ִִכלִ ִ ִִִ‬ ‫רֹואִ ִִִִִ‬ ‫ִִִ‪ִ,‬‬ ‫ִׁשִ ִעִ ִמִִדִִּתִ ִִִבִִּנִ ִּסִיֹון‬ ‫ִִהִ ִ ִ‬ ‫כּותִ ִִז‬ ‫'ִבִִזִ ִִ‬ ‫ִטֹובֹותִִִ‬ ‫ִ ִִ ִִ‬ ‫ִִִבִִאִִבִִנִ ִיםִ‬ ‫דֹולִ‬ ‫ִגִ ִִ‬ ‫אֹורִּתֹורִתֹוִ‬ ‫ִִִ‬ ‫ירִבִ ִִ ִִ ִִִ‬ ‫ָךִבִ ִִ ִ‬ ‫דִלִ ִִִ‬ ‫ןִׁשִִּיִִאִ ִ ִִִ‬ ‫ִיִּוִִִלִ ִִִ‬ ‫ִִ ִִנִ ִמִנּוִִִ‬ ‫קֹוחֹותִיו‬ ‫ּיֹותִ‪ִִ ִ ִ,‬עִלִ ִִלִ ִִ ִִִ‬ ‫ּומִִרִִגִִלִ ִִ‬ ‫ִִ‬ ‫לִאִִרִץִִִִיִ ִשִִרִִאִלִ'‪ִ ִ.‬‬ ‫תִכִ ִִִ‬ ‫תֹוִאִ ִִִ‬ ‫ּוקִִדִ ִשִּׁ ִִִִ‬ ‫ִִ‬ ‫יצִ ִיםִִִ‬ ‫ִנִ ִכִִבִִדִיִ ִ ִהִ ִעִם‪ִִִ ִִ,‬גִםִ ִ ִהִ ִפִִרִ ִ ִ‬ ‫ִִ‪ִִ,‬וִִלִ ִפִִקִִדִתִִִ‬ ‫ִִִ ִתִִקִִּיִמּו‬ ‫יִנ‬ ‫יִהִִרִִבִ ִ‬ ‫ִדִִבִִרִ ִִִ‬ ‫ִִ ִִִבִִאִ ִיםִ ִִִאִִלִיוִ‬ ‫ִִִ‬ ‫יהִםִ ִִִהִיּו‬ ‫ׁשֹותִִִ‬ ‫ִִ ִִִ‬ ‫ִּונ‬ ‫ִִ‪ִִ,‬הִ ִֹלאִִִ‬ ‫כֹורֹו‬ ‫נֹוִבִ ִִ‬ ‫ִהִ ִשִִּׁנִ ִִִִִ‬ ‫דִלֹוִבִ ִִִִ‬ ‫הִנֹולִ ִִ ִִִִ‬ ‫חֹורִהִ‪ִ .‬‬ ‫ּנּוִסִ ִִִ‬ ‫ִלִִקִ ִִ ִִ ִ‬ ‫נֹותִמִ ִמִ ִִִ ִ‬ ‫מּואִלִִ‬ ‫יִׁשִ ִִִ‬ ‫אֹוןִהִִקִ ִִ ִִִ‬ ‫הּואִהִִגִ ִִִִִ‬ ‫ִִ ִִִ‬ ‫דֹוׁשִרִִבִ ִִ ִ‬ ‫ִפִ ִעִםִ ִִִהִִזִ ִמִןִ ִִִרִִבִיִ ִִיִִ ִשִִרִִאִלִ ִִִאִלִִִ‬ ‫בֹותִִִ‬ ‫ִִִ"ל‪ִׁ ִ ,‬שִִבִִרִ ִִ‬ ‫צּוק‬ ‫ִִ ִִ‬ ‫עלִ ִירִ ִִז‬ ‫ִהִ ִִ‬ ‫נֹותִִִ‬ ‫יצִהִ ִִִאִ ִחִתִ‪ִׁ ִ ,‬שִִבִִקִ ִׁשִהִ ִִלִִקִ ִִ‬ ‫ִפִִרִ ִ ִ‬ ‫ִהִִּיִ ִמִ ִיםִ ִ ִִעִִלִהִ ִִִלִִאִִרִץִ ִִיִִ ִשִִרִִאִלִ‪ִ,‬‬ ‫דֹולִ‪ִ,‬‬ ‫כּוםִ ִִִגִ ִִ‬ ‫ִמִִבִ ִחִִרִתִ ִִִבִ ִסִ ִִ‬ ‫חֹורִהִ ִ ִ‬ ‫ִסִ ִִִ‬ ‫ירִהִקִִִדִׁשִִִ‬ ‫לִעִ ִ ִִִ‬ ‫ּהִׁשִ ִִ ִ‬ ‫הִלִִרִִבִ ִִ ִ‬ ‫ִוִִנִ ִתִ ִמִִּנִ ִִִ‬ ‫ִׁשִִהִִכִ ִירִ ִִִבִּהִ ִִִכִיִִִ‬ ‫ִרִִבִיִ ִִיִִ ִשִִרִִאִלִ ִ ִ‬ ‫ִצִ ִפִתִ‪ִ .‬‬ ‫ירֹותִ ִִִהִִאִִרִץִ ִִִהִ ִיאִ‪ִִ ,‬יִִדִעִִִ‬ ‫ִמִִעִ ִׁשִ ִ ִִ‬ ‫ֵֵֵ ֵ‬ ‫דֹות‪ֵ:‬‬ ‫הֵּתֹולֵ ֵֵ‬ ‫ֵאֵ ֵלֵ ֵֵ ֵֵ ֵ‬ ‫דֹולִִִ‬ ‫ִמִִבִ ִחִרִ ִִִגִ ִִ‬ ‫ִׁשִ ִכִִדִאיִִ ִִלֹוִִ ִִִלִִהִִבִ ִיאִ ִ ִ‬ ‫יבֹותִִִ‬ ‫ִנֹולִדִ ִִִבִ ִסִִבִ ִ ִִ‬ ‫מּואִלִ ִִִִ‬ ‫ִׁשִ ִִִ‬ ‫ִרִִבִיִ ִ ִ‬ ‫יטִבִִִ‬ ‫חֹורִהִ ִ ִמִןִ ִִִהִ ִמִ ִ ִ‬ ‫ִׁשִלִ ִ ִִסִ ִִִ‬ ‫ִׁשִִנִתִִִ‬ ‫ִמִִקִִדִ ִ ִ‬ ‫תק"סִ ִ ִ(יִִׁשִ ִ ִ‬ ‫נֹותִ ִִִהִ ִ ִִ‬ ‫ִׁשִ ִִ‬ ‫ימִיןִִ ִ ִ‬ ‫מֹוןִ‬ ‫ִִִִ‬ ‫ִמ‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫יח‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫ו‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫ר‬ ‫ִ‬ ‫ִי‬ ‫ִִ‬ ‫ִ‬ ‫אי‬ ‫ִִ‬ ‫ד‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫ו‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫ּוב‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫יטִבִ‪ִ ,‬‬ ‫ִׁשִִבִ ִמִִ ִ‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫מכתב תודה לקהילת בולשעוויץ על‬ ‫מּואִלִִִ‬ ‫יִׁשִ ִִִ‬ ‫ִִִִ‪ִִ,‬זִִכִ ִִִ‬ ‫תקמ"ו)‬ ‫ִִִִלִ ִ ִ‬ ‫ִלִ ִִידִתֹוִ‬ ‫הִרִִבִִִ ִ‬ ‫ִִִִ‪ִ .‬‬ ‫בִמִ ִעִ ִסִִקִהִזֹו‬ ‫ִרִ ִִ ִ‬ ‫תרומתם ליושבי ארץ הקודש‪ ,‬עם‬ ‫ִִִקִנֹוִ‬ ‫ִִִ‬ ‫ִִ ִִִהִִיִהִ ִִז‬ ‫דּותֹו‬ ‫נֹותִ ִִיִִִלִ ִִ‬ ‫כּומִיִִִ חתימת רבנו ‪ -‬שני מימין‪[ .‬החתימה ִׁשִִבִ ִׁשִ ִִ‬ ‫הִסִ ִִ ִ‬ ‫לִו‬ ‫יִי‬ ‫ִהִִלְִךִ ִִרִִבִ ִ‬ ‫ִִִִלִִוִ ִִ ִ‬ ‫ִִִ ִשִִרִִאִ ִ‬ ‫ִׁשִִאִבִ ִִִאִלִִִ‬ ‫ִִִכְִךִ ִ ִ‬ ‫ִִִ ִִו‬ ‫לּובִִלִין‪,‬‬ ‫ִִִנִ ִסִעִ ִִִלִ ִמִִרִ ִחִִקִ ִיםִִִ הראשונה היא של הרה"ק רבי משה ִמִִבִ ִיאֹו‬ ‫ִִ ִִִלִ ִִִ‬ ‫דֹולִ ִיםִ ִִו‬ ‫ִכִ ִסִףִ ִִִגִ ִִִ‬ ‫דוד מטאלשווא ‪ -‬צפת]‬ ‫ִּובִִנִיִִִ‬ ‫חֹוז‬ ‫ִמִִקִִדִ ִשִּׁתִ ִִִהִ ִ‬ ‫ִִ ִ ִ‬ ‫ִקִִרִבֹו‬ ‫ִִִהִ ִִִ‬ ‫דֹולִ ִיםִ‪ִ,‬‬ ‫ּסֹוחִִרִ ִיםִ ִִִהִִגִ ִִִ‬ ‫ִמִִהִ ִִ ִ‬ ‫נֹותִ ִ ִ‬ ‫ִלִִקִ ִִ‬ ‫דֹוׁשִ ִים‪ִ ִִ.‬‬ ‫תֹוִהִִקִ ִִ ִ‬ ‫בּורִ ִִִִ‬ ‫ִחִ ִִִ‬ ‫ִִ‪ִ.‬‬ ‫חֹורִתֹו‬ ‫יהִ ִִִאִתִ ִ ִִסִ ִִִ‬ ‫יעִ ִִִבִ ִפִִנִִִ‬ ‫יצִהִ ִִִלִִהִ ִצִ ִ ִ‬ ‫ּובִאִ ִִִלִִבִ ִיתִ ִִִהִ ִפִִרִִ ִ‬ ‫ִִ‬ ‫ִּומִ ִטִ ִפִסִ ִ ִִעִלִִִ‬ ‫ִמִ ִׁשִ ִִִ‬ ‫דּותֹוִִ ִִִהִִיִהִ ִ ִ‬ ‫ִׁשִִבִִיִִלִ ִִ‬ ‫ִמִ ִסִ ִפִרִ ִ ִ‬ ‫ּתֹובִבִ ִִ ִ‬ ‫ִִהִִִ‬ ‫חֹורִהִ ִִוִִִהִ ִטִ ִמִ ִינ‬ ‫ִִ ִִִלִ ִׁשִםִ ִִִלִִקִ ִחִהִ ִִִאִתִ ִִִכִלִ ִִִהִ ִּסִ ִִִ‬ ‫ִבִִהִִגִ ִיעֹו‬ ‫ּלּובִִלִין‪ִ,‬‬ ‫ִִִִ‬ ‫יִהִִרִִבִ ִִ ִ‬ ‫מֹוִבִ ִפִִנִ ִִִ‬ ‫הִאֹותֹוִאִ ִִִִ‬ ‫םִהִזִִִִכִ ִִירִ ִִ ִִ ִִִִ‬ ‫ים‪ִ,‬פִ ִעִ ִִִ‬ ‫ִִ ִִִלִִדִִבִרִִ ִעִ ִצִ ִ ִִִ ִ‬ ‫יִמִ ִִִ‬ ‫ִאֹותֹו‬ ‫יהִ ִ ִִפִ ִּתִִתִהִ ִ ִִ‬ ‫ִמִ ִעִ ִשִ ִִ‬ ‫אֹותםִ‪ִ ִ ,‬כִ ִׁשִ ִשִִּׁאִלִ ִ ִִעִלִ ִ ִ‬ ‫ִִִ ִ‬ ‫בֹוּהִִ‬ ‫ִעֹודִ ִִִלִ ִטִ ִפִסִ ִִִגִ ִִִ‬ ‫ִהּואִ ִ ִִ‬ ‫ִִִ ִאִ ִמִרִ ִִִלִּה‪ִִִ ִִ:‬אִלִ ִִִדִִאִִגִה‪ִִ ִ ִִ,‬עִִתִִידִ ִ ִִ‬ ‫קִבִ ִתִִנִאיִ‬ ‫הִלֹוִׁשִִרִ ִִִ‬ ‫ּסּורִ‪ִִ,‬וִִאִ ִמִִרִ ִִ ִִִ ִ‬ ‫ּהִבִִאִ ִִ‬ ‫ִעִִבִִרִהִִִלִִהִ ִתִִיִ ִחִ ִִ ִ‬ ‫דִעִ ִמִ ִִִ‬ ‫בֹוּהִ‪ִ ִִִ.‬‬ ‫ִֹלאִִ ִגִ ִִִ‬ ‫חֹורִהִ‪ִִ ,‬וִִאִםִ ִ ִ‬ ‫ִִ ִִִאִתִ ִִִהִ ִּסִ ִִִ‬ ‫ִׁשִִּיִ ִסִִכִ ִיםִ ִִִלִ ִחִטִִאִ ִִִּתִ ִחִִזִ ִירִ ִִלֹו‬ ‫ִׁשִִהִִרִִבִיִִִ‬ ‫ִִִכִהִ ִ ִ‬ ‫וֹותִ ִִז‬ ‫ִּומִ ִצִ ִִ‬ ‫ִּתֹורִהִ ִִ ִ‬ ‫ִִ ִִִלִעִִלִ ִ ִִִ‬ ‫יֹוםִ ִִִהִִכִִנִסֹו‬ ‫ִבִ ִִ‬ ‫ִִ ִֹלאִ ִ ִִתִ ִׁשִִּלִםִ ִִלֹוִ‬ ‫ִִִ‬ ‫חֹורִהִ ִִו‬ ‫ִיִ ִשִּׁ ִמִעִ ִִִלִּהִ ִִִּתִִקִחִ ִִִאִתִ ִִִכִלִ ִִִהִ ִּסִ ִִִ‬ ‫ִִִִ ִ‬ ‫ִלֹוִּתִ ִפִִּלִין‪ִ.‬‬ ‫ִִִִִּנִ ִ ִ‬ ‫יןִי‬ ‫ּלּובִִלִ ִ‬ ‫יחִִ ִִִ ִ‬ ‫ִִִִ ִמִ ִִִ‬ ‫הִלִ ִטִמֹוןִ‬ ‫ּהִהִִיִִתִ ִִִ‬ ‫לִכִּוִִִנִִתִ ִִִ‬ ‫יןִׁשִִכִ ִִִ‬ ‫לִהִִבִ ִִִ ִ‬ ‫אּומִהִ‪ִִ.‬רִִבִיִִִיִ ִשִִרִִאִ ִִִ‬ ‫ִמִ ִִ ִ‬ ‫‪ 1‬מגזע הגאֹון רבי יֹום טֹוב לפמאן הלוי העלער בעל ה'ּתֹוספֹות‬ ‫יֹום טֹוב'‪ ,‬אְך ֹלא בן אחר בן כי רבי שמּואל ֹלא היה לוי‪ ,‬אְך‬ ‫כנראה ששּׁם המשפחה נשּתרבב על ידי אחת מאמהֹות‬

‫המשפחה (ראה בירור באריכות בספר 'הרב המנהיג והרופא'‬ ‫לנכדו רבי זיידל העליר)‪.‬‬ ‫‪ 2‬יש הרוצים לומר שעל שם זה נקרא שמו 'העליר' לשון אור‪.‬‬

‫לתגובות והערות ולקבלת הגליון בדוא"ל אפשר לפנות לכתובת ‪alyayin.tsfas@gmail.com‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫בס”ד‬ ‫ס”ד‬ ‫ס”‬

‫פר˘˙ ויחי‬

‫ט"ז טב˙ ˙˘ע"ז‬

‫‚ליון ‪334‬‬

‫לפי אופק‬ ‫ירושלים‬

‫זמ‪‬י הדלקת ה‪‬רות ומוצ”ש‬

‫‪"‰„‰‬נ‬ ‫מוˆ˘"˜‬ ‫ר"˙‬

‫‪4:21‬‬ ‫‪5:36‬‬ ‫‪6:14‬‬

‫בבית דד''‬ ‫שבתי בבית‬ ‫קהילת שבתי‬ ‫ע"י קהילת‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫יו"ל‬ ‫מליאל רבי‪‬וביץ שליט"א‬ ‫ב‪‬שיאות מור‪‬ו הרה"צ ר' גמליאל‬ ‫ב‪‬ש‬ ‫מברכים כסלו | ר"ח יום חמי˘י‬ ‫חל˜ים‬

‫סוף זמן קריאת שמע ותפילה‬

‫טיב הפרשה‬

‫סוז˜"˘ ‡' ‪8:26‬‬ ‫סוז˜"˘ ב' ‪9:11‬‬

‫סוז"˙ ‡'‬ ‫סוז"˙ ב'‬

‫‪9:33‬‬ ‫‪10:03‬‬

‫טיב ‪‰‬מערכ˙‬ ‫ואגידה לכם‬

‫הידעת? גם אתה זוכה פעמים רבות לנבואה! כך‬ ‫אומר הגאון מוילנא בפירושו על משלי‪ ,‬שבזמן‬ ‫שהיו נביאים‪ ,‬היה כל אחד הולך אצל הנביא לשואלו‬ ‫ולבקש ממנו דרך בעבודת ד'‪ ,‬והיה הנביא נותן לכל‬ ‫אחד את הנצרך לו לתיקון נשמתו‪ ,‬אבל כיום שאין‬ ‫לנו לא נביא ולא חוזה‪ ,‬לכאורה מהיכן ידע האדם‬ ‫דרך עבודתו‪ ,‬איך ידע לתקן את עצמו לפי שורש‬ ‫נשמתו? ועל כך עונה הגר"א זצוק"ל ומחדש חידוש‬ ‫עצום שכל אחד מישראל‪ ,‬החסרון שמרגיש בלבו‬ ‫בעצמו‪ ,‬ידע שזהו מעין בחינת נבואה‪ ,‬שלפי הרגשת‬ ‫הלב של האדם יכול הוא לדעת מה עליו לתקן‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫יעקב אבינו לפני פטירתו קרא לבניו ואמר 'האספו‬ ‫ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים'‪,‬‬ ‫מסביר רש"י ש'ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה‬ ‫ממנו שכינה‪ ,‬והתחיל אומר דברים אחרים'‪ ,‬ורגע‬ ‫אחד לפני שאנו כ"כ מצטערים על הגילוי שהפסדנו‪,‬‬ ‫הבה ונתבונן בגילוי העצום שקיבלנו‪ ,‬ואולי זהו‬ ‫בעצמו סוד הקץ שביקש אבינו הזקן לגלות לנו‪:‬‬ ‫לעתים אנו מרגישים כי נסתלקה השכינה מאתנו‪,‬‬ ‫ואנו חיים בהסתר פנים גדול‪ ,‬ואז הדבר אותו אנו‬ ‫עלולים לעשות הוא פשוט לא לעשות כלום‪ ,‬אבל‬ ‫יעקב אבינו מלמד אותנו שאפילו אם אדם מרגיש‬ ‫שנסתלקה ממנו שכינה ואינו יכול כעת להגיע‬ ‫למדרגות גדולות ברוחניות ולהשגות גבוהות בתורה‬ ‫ויר"ש‪ ,‬גם אז אל לו להישבר מכך‪ ,‬אלא להתחיל‬ ‫במה שהוא כן יכול 'והתחיל אומר דברים אחרים'‪,‬‬ ‫כמו שמורנו ורבנו שליט"א אומר פעמים רבות בשם‬ ‫רבו הגה"צ רבי בנימין רבינוביץ זצוק"ל שלעולם אין‬ ‫אדם פטור מלימוד התורה‪ ,‬ואם הוא נמצא במצב‬ ‫שקשה לו ללמוד גמרא בעיון‪ ,‬אפשר ללמוד גמרא‬ ‫בקיאות‪ ,‬ואם גם זה קשה לו‪ ,‬יכול הוא ללמוד‬ ‫משניות‪ ,‬ואם לא‪ ,‬אז מדרשים ואגדות חז"ל‪ ,‬ואפילו‬ ‫אם אינו יכול ללמוד בפועל‪ ,‬יכול לחשוב בדברי‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫אז בפעם הבאה שאתה מרגיש סילוק שכינה‪ ,‬זכור‬ ‫שברגעים אלו אתה זוכה לנבואה ממש‪ ,‬רק תחשוב‬ ‫על הרגשת החסרון שאתה מרגיש‪ ,‬זהו! בדיוק זה‬ ‫מה ששלחו לך משמים‪ ,‬ההרגשה הזו היא הנבואה‬ ‫שלך‪.‬‬

‫משיחותיו של מור‪‬ו ורב‪‬ו שליט"א‬

‫שוב יום אחד לפני מיתתך‬

‫ויחי יע˜ב ב‡ר‪ ı‬מˆרים ˘בע ע˘ר‪˘ ‰‬נ‪ ‰‬וי‪‰‬י ימי יע˜ב‬ ‫˘ני חייו ˘בע ˘נים ו‡רבעים ומ‡˙ ˘נ‪ :‰‬וי˜רבו ימי‬ ‫י˘ר‡ל למו˙ ו‚ו'‪) :‬מז‪ ,‬כח כט(‬

‫יש לומר כי באלו המקראות נרמז האיך היה ביכולתו של יעקב‬ ‫להתקיים בצדקותו בהיותו בארץ מצרים שהיא מקום טומאה‬ ‫ונקראת ערות הארץ‪ ,‬התשובה לכך היא 'ויקרבו ימי ישראל למות'‬ ‫כי כל אלו השנים ששהה שם זכר כי קרוב יום קיצו‪ ,‬ובזכות היותו‬ ‫זוכר תמיד מיום המיתה נתעורר ביראה ומנע עצמו מלהימשך אחר‬ ‫תענוגותיהם של מצרים‪.‬‬ ‫על אף שלא שייך כלל לומר ענין זה על יעקב בחיר האבות שיהיה לו‬ ‫איזה נטיה לערות מצרים עד שהוצרך לעורר היראה מיום המיתה‪,‬‬ ‫מכל מקום מאחר שהתורה היא נצחית‪ ,‬על כן יש בה רמזים לכל‬ ‫הדורות ולכל אחד ואחד בפרטות‪ ,‬ושפיר יכולים לומר כי כיוון הכתוב‬ ‫בזה להורות לכל אדם באשר הוא שם על ענין זה לעורר היראה בכל‬ ‫עת שהיצר מעמיד עצמו על פתחי לבבו ומעוררו לעבירה ח''ו‪ ,‬כי‬ ‫אז יזכיר לפניו את יום המיתה ובכך יתאזר בכח לעמוד מולו בעוז‬ ‫מבלי להכנע לפניו‪.‬‬ ‫על האדם לזכור תמיד כי יום קיצו קרב ובא‪ ,‬ויהיה דבר זה לתועלת‬ ‫עבורו הן בחלק של 'סור מרע' כאמור‪ ,‬והן בחלק של 'עשה טוב'‪,‬‬ ‫דכירנא כד הוינא טליא בהיותי פעם במחיצת חבורת נערים דיבר‬ ‫לפנינו הרה''ג ר' גרשון שטמר זצ''ל יו"ר הנהלת העדה החרדית‪,‬‬ ‫והיה מעורר לנו על המתנה הנפלא הנקראת 'זמן' ושעל האדם‬ ‫לחטוף מצוות כל עוד שנותנים לו הזכות מן השמים‪ ,‬אז אמר לנו‬ ‫כי העולם טועה בחשבם כי הסתלקות האדם הוא ביום אחד‪ ,‬אך‬ ‫לאמיתו של דבר נמשך הפטירה מעת לידת האדם משך כל שנות‬ ‫חייו עלי אדמות‪ ,‬כל רגע שעובר הוא בגדר פטירה‪ ,‬כי זה הרגע שוב‬ ‫לא יחזור אליו‪ ,‬ונמצא כי אם האדם לא ניצל רגע זה לעניני עבודת‬ ‫השי''ת נמצא שנאבד ממנו חיי נצח‪ ,‬ורק אחר שגומרים כל המיתה‬ ‫אז נאבד מהאדם הנשמה המחייהו‪ ,‬אבל למעשה נחשב כל רגע‬ ‫כעולם נצחי הנאבד כשאין האדם מנצלו כדבעי‪ ,‬וכשהאדם יזכור‬ ‫זאת ודאי ינצל כל רגע לעניני 'עשה טוב'‪.‬‬ ‫מסופר על הרה''ק מבלאזוב זי''ע‪ ,‬כי ביום שצאצאיו נכנסו לחופה‬ ‫סיפר לפניהם משל בכדי לעוררם ולהודיעם כי כבר מעתה עושים‬ ‫הם הכנה ליום המיתה‪ .‬וכה היה נושא משלו‪ :‬אחד מאנשי המדינה‬ ‫נתעורר אהבתו מאוד אל המלך‪ ,‬ותמיד היה משתוקק להטיב עם‬ ‫המלך‪ ,‬ויהי היום נודע לו כי המשרת שהיה ממונה לחמם את פלטרין‬ ‫המלך מת‪ ,‬ומשרתי המלך תרים אחר אדם שימלא את תפקידו‪,‬‬ ‫תיכף ומיד הציע את עצמו למלאכה זו ונתקבל בכבוד‪ ,‬וכיון שעז היה‬ ‫רצונו להטיב עם המלך‪ ,‬לכן היה עושה מלאכתו בנאמנות ובזריזות‪,‬‬ ‫ובכל יום דייק מאוד לתת את כמות העצים המדויק כראוי למזג‬ ‫האויר של אותו יום‪ ,‬כדי שלא יתרבה החמימות או הקרירות יתר‬

‫טיב‬ ‫ההודעות‬

‫על המידה הראויה‪.‬‬ ‫ויהי היום כשהבחין המלך שמצב החמימות נעשית באופן מדויק‬ ‫נתעורר לדעת מהי סיבת ההצלחה שבדבר‪ ,‬ושאל לפשר הדבר‪,‬‬ ‫ויענוהו משרתיו כי זה האיש שעסק עד כה בדבר מת‪ ,‬והביאו אדם‬ ‫אחר להתעסק בה‪ ,‬והלה מחשיב מאוד את המלך‪ ,‬וחפץ מאוד‬ ‫בטובתו‪ ,‬על כן עושה את עבודתו נאמנה‪ ,‬כשמוע המלך על כך ביקש‬ ‫להטיב למטיבו‪ ,‬וכשהלה הובא לפניו שאלו המלך במה אוכל להשיב‬ ‫לך כגמולך‪ ,‬נענה הלה ואמר‪ ,‬אינני זקוק למאומה‪ ,‬אלא אחת אבקש‬ ‫מאת המלך שיעשה סדק בקיר החוצץ בין חדרי לבין הפלטרין וכל‬ ‫אימת שארצה תהיה היכולת בפני להציץ ולחזות בזיו פני המלך‪.‬‬ ‫ויאמר המלך להיעשות כן‪ ,‬וימלאו אחר מבוקשתו‪.‬‬ ‫זה האיש מילא בתפקידו זה כמה שנים‪ ,‬ויהי כראותו כי כוחותיו‬ ‫עוזבים אותו‪ ,‬ומחמת יראתו שמא לא יטיב לשאת בתפקידו כמימים‬ ‫ימימה‪ ,‬התחיל לתור אחר אדם החפץ בתפקידו‪ ,‬כדי ללמדו האיך‬ ‫לדייק בעריכת העצים כמתכונתו‪ ,‬לתדהמתו לא מצא את האיש‬ ‫הנכסף‪ ,‬כי כל מי שהוצע לו תפקיד זה דחהו בשתי ידים‪ ,‬באמרם‬ ‫לפניו כי טרודים הם בעניניהם ואין עתותם בידם לשאת בתפקיד‬ ‫זה‪ .‬בראותו כך‪ ,‬השכיל לדעת כי המוני עם אין להם השגה בגדלות‬ ‫המלך‪ ,‬והללו לא יבינו כלל בגודל המעלה אשר נזדמן לפניהם‪.‬‬ ‫אך מחמת אהבתו העזה למלך‪ ,‬לא הבה להשלים עם המציאות שלא‬ ‫יהיה אחד אשר ימלא מקומו‪ ,‬ובראותו כי אין מי שיורד לדעתו הבין‬ ‫כי אין עצה לפניו אלא לישא אשה ולהוליד ממנה בן‪ ,‬וכשיגדלו על‬ ‫ברכיו יראה להשכילו כמה רבו זכיותיו בהיותו משמש את המלך‪,‬‬ ‫ובכך יתעורר גם בלב הנער תשוקה עזה לעמוד ולשרת לפני המלך‪.‬‬ ‫בכך סיים הרה''ק מבלאזוב את משלו‪ ,‬והתחיל לעורר את החתן עם‬ ‫הנמשל‪ ,‬באמרו‪ :‬הנה אנו בני ישראל יודעים ומכירים בגודל הזכות‬ ‫לעמוד ולשרת בעבודתינו את מלכו של עולם ולעשות נחת רוח‬ ‫לפניו‪ ,‬ורבתה כל כך הדעת בישראל עד שאין אנו חפצים בשכרה‬ ‫כי אם לחזות בנועם השי''ת‪ ,‬אך ביודעינו כי האי עלמא כבי הילולא‬ ‫דמיא‪ ,‬ובבוא היום תעלה נשמתינו בגנזי מרומים‪ ,‬מוטל עלינו לתור‬ ‫אחר זולתינו שימלא את תפקידינו אחרינו‪ ,‬אך אין שום אומה ולשון‬ ‫אשר תשכיל להבין במעלת ערכה של עבודה זו‪ ,‬על כן מוכרח כל‬ ‫איש ישראל לישא אשה ולהוליד בנים ולהשכילם בינה במעלת‬ ‫העבודה להשי''ת‪ ,‬כדי שהם ימלאו את תפקידו אחריו‪ .‬נמצא –‬ ‫סיים הרה''ק את משלו – כי תכלית הנישאין אינה כי אם הכנה ליום‬ ‫המיתה‪.‬‬ ‫באלו הדברים רצה הרה''ק לעורר את לבב הצעיר‪ ,‬כי לא יחשוב כי‬ ‫החיים עוד לפניו‪ ,‬ועוד דרך ארוכה לפניו‪ ,‬כי בכך ישתכח ממנו יומו‬ ‫האחרון‪ ,‬וימצא היצר מסילות בלבבו‪ ,‬אלא יבין כי קרוב יום קיצו‪,‬‬ ‫וכבר זה עתה עושה הוא הכנה לאותו יום‪ ,‬ובהזכירו זאת יעורר תמיד‬ ‫היראה לנגד עיניו‪ ,‬ויעסוק כל ימיו במלחמת היצר‪.‬‬

‫עדכון זמני‬ ‫ניתן לשמוע את שיחותיו של‬ ‫שיחתו השבועית של מורנו הרב שליט"א‬ ‫קבלת קהל בבית מורנו‬ ‫מורנו ורבנו שליט"א‬ ‫בכל ליל שישי בין השעות ‪10:00 - 9:00‬‬ ‫ורבנו שליט"א אך ורק‬ ‫במספר מיוחד וישיר‬ ‫תפילת ליל שבת ‪-‬מנחה‪ 15 -‬דק' לפני השקיעה‬ ‫לשיחות בלשון הקודש‪ 073-2951320 :‬בתא קולי שמספרו‬ ‫שחרית של שבת בשעה ‪8:30‬‬

‫בבית מדרשנו רח' ישעיהו ‪ 7‬י‪-‬ם‬

‫‪052-7168366‬‬

‫לשיחות באידיש‪073-2951321 :‬‬

‫יו"ר הוועדה הרוחנית‪ :‬ר' יעקב רבינוביץ | עורך‪ :‬ש‪ .‬גולדשטיין‬

‫)עפ"י טיב התורה‪-‬ויחי(‬

‫א‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫נכ˙ב ע"י ‪‰‬ר"ר מ‡יר רבינובי‪˘ ı‬ליט"‡‬

‫טיב ‪‰‰‬לכ‪‰‬‬

‫מיוס„ על לימו„ ‪‰‬יומי בספר ˜יˆור ˘ו"ע כפי ˙˜נ˙ ‪‰˜‰‬יל‪‰‬‬ ‫ערוך ומסו„ר לפי פוס˜י זמנינו‬

‫כוונת השמות וכוונת הברכות‬ ‫א‪ .‬כוונת השמות‬ ‫א‪ .‬השם הנכבד והנורא אסור לקרותו‬ ‫ככתבו‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל ההוגה את השם‬ ‫באותיותיו‪ ,‬אין לו חלק לעולם הבא‪ ,‬אלא‬ ‫צריך לקרותו כאילו היה כתוב שם אד‪-‬ני‪,‬‬ ‫וגם יקראנו בנקודת ֲאדֹ‪-‬נָ י‪ ,‬דהיינו האלף‬ ‫בחטף פתח‪ ,‬אבל לא בפתח לבד או‬ ‫בשב"א לבד‪ ,‬והד' בחולם‪ ,‬והנון בקמץ‪ ,‬ורק‬ ‫בכונה יכוין גם לשם הוי'ה )סי' ה' מ"ב סק"ב(‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אסור להגות את השם באותיותיו‪,‬‬ ‫ומפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל דאפילו‬ ‫במלואו כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י אסור להגות‪,‬‬ ‫וכ"כ החת"ס )חו"מ בהשמטות סי' קצ"ב( דהעולם‬ ‫נזהרים ואומרים יו"ד ק"י וי"ו ק"י‪ ,‬וכן מותר‬ ‫לומר‪ ,‬אות יו"ד ואות ה"י ואות וי"ו ואות‬ ‫ה"י‪ ,‬דכיון שמוסיף תיבת ואות בכל אות‬ ‫ואות‪ ,‬אין זה בכלל קורא השם ככתבו )בא"ח‬ ‫א' פ' וישלח סי"א‪ ,‬עוד יוסף חי פ' ויחי סכ"ו(‪.‬‬

‫ג‪ .‬שם אה‪-‬יה גם לא יהגה האותיות‬ ‫במלואו‪ ,‬אבל שם אד‪-‬ני אין להחמיר בו‬ ‫ויכול לאמר האותיות )כה"ח סק"ט בשם זכ"ל(‪.‬‬ ‫ד‪ .‬כשיזכיר את השם שנכתב בהוי'ה‪,‬‬ ‫יכוין כפירוש קריאתו באדנות‪ ,‬שהוא אדון‬ ‫הכל‪ ,‬ויכוין גם פירוש כתיבתו ביו"ד ה"א‪,‬‬ ‫שפירושו‪ ,‬היה הוה ויהיה )ס"א(‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אמנם בביאור הגר"א כתב‪ ,‬דלפי עומק‬ ‫הדין‪ ,‬אין צריך לכוין אלא פירוש קריאתו‬ ‫בלבד‪ ,‬דהיינו אדון הכל‪ ,‬דבכל מקום הולכין‬ ‫אחר הקריאה‪ ,‬אף שיש בהכתיבה סודות‬

‫גדולות‪ ,‬לבד בקריאת שמע דשם צריך‬ ‫לכוין ג"כ שהיה הוה ויהיה )מ"ב סק"ג(‪.‬‬ ‫ו‪ .‬ידגיש בקריאתו את היו"ד‪ ,‬שתהא‬ ‫ניכרת יפה‪ ,‬וטעם הנגינה הוא מלרע )מ"ב‬ ‫סק"ב(‪.‬‬

‫ז‪ .‬במקום שנכתב השם באותיות אד‪-‬ני‪,‬‬ ‫לכו"ע אין צריך לכוין אלא שהוא אדון הכל‬ ‫)מ"ב סק"ג(‪.‬‬

‫ח‪ .‬בהזכירו א‪-‬להים‪ ,‬יכוין‪ ,‬שהוא תקיף‬ ‫בעל היכולת ובעל הכחות כולם )ס"א(‪.‬‬ ‫ט‪ .‬במקום שנמצא שם הו"י בנקודת‬ ‫א‪-‬להים‪ ,‬לכאורה צריך לכון פירוש קריאתו‬ ‫שהוא תקיף וכו'‪ ,‬ופירוש כתיבתו היה הוה‬ ‫ויהיה )תהלה לדוד ס"א(‪.‬‬ ‫י‪ .‬מבואר ברבינו בחיי פרשת אמור )ויקרא‬ ‫כד‪ ,‬י( שקודם שיזכיר השם‪ ,‬יכוין כן )א"ר ס"ב(‪.‬‬ ‫יא‪ .‬בככל יום בבוקר קודם ברכת התורה‬ ‫יאמר זאת‪ ,‬הריני מכוין מעתה על כל פרט‬ ‫ופרט ממעשי ודיבורי ומחשבותי של כל‬ ‫היום עד למחר בעת הזאת‪ ,‬לשם יחוד‬ ‫קוב"ה ושכינתי' בשם כל ישראל‪ ,‬להכריע‬ ‫את עצמי ואת כל עם בני ישראל ואת‬ ‫כל העולם לכף זכות‪ ,‬והריני מכוין מעתה‬ ‫עד למחר בעת הזאת‪ ,‬בכל פעם שאזכיר‬ ‫השם הוי'ה הקדוש שהוא בכתיבתו היה‬ ‫הוה ויהיה‪ ,‬ובקריאתו שהוא אדון הכל‪,‬‬ ‫וכשאזכיר שם א‪-‬לקים שהוא תקיף ובעל‬ ‫היכולת ובעל הכחות כולם‪ ,‬עילת העילות‬ ‫וסיבת הסיבות )א"א סק"א(‪ ,‬ודבר זה אינו‬

‫מועיל לפסוק ראשון של שמע‪.‬‬ ‫יב‪ .‬מה טוב ומה נעים שיחרד מעט חרדת‬ ‫הלב‪ ,‬בכל פעם שמזכיר את השם הנכבד‬ ‫והנורא‪ ,‬על דרך דכתיב )תהלים לה‪ ,‬י( כל‬ ‫עצמותי תאמרנה ה'‪ ,‬וזה סיוע גדול לכוין‬ ‫בתפילותיו וברכותיו ולמודו‪ ,‬בדוק ותשכח‪,‬‬ ‫וזכור אל תשכח )חס"ל ס"ה(‪.‬‬ ‫יג‪ .‬אף שאסור להזכיר השם לבטלה‪ ,‬מ"מ‬ ‫אם מזכירו דרך לימודו מצוה להזכירו בפי'‬ ‫אד‪-‬ני‪ ,‬ולא לכנות לומר אדוש'ם וכיוצא‪,‬‬ ‫דאין דרך כבוד כלפי מעלה לכנות )כה"ח‬ ‫סקי"א בשם קי' של"ה זכ"ל(‪.‬‬

‫יד‪ .‬אם אחד מספר חסדי ה' שעשה לו‪,‬‬ ‫ומתחילה מזכיר השם ורוצה לגמור דבריו‬ ‫מה שעשה לו ה'‪ ,‬אסור להפסיקו בדברים‪,‬‬ ‫שמא מתוך כך לא יגמור דבריו‪ ,‬ונמצא‬ ‫שהזכיר שם שמים בחינם )מ"ב סק"ג(‪.‬‬ ‫טו‪ .‬אבל אם רוצה לקלל שום אדם‪,‬‬ ‫והתחיל בשם‪ ,‬מצוה להפסיקו‪ ,‬שלא יגמור‬ ‫דבריו‪ ,‬ולא יחטא )מ"ב סק"ג(‪.‬‬

‫כוונת הברכות‬ ‫טז‪ .‬יכוין בברכות פירוש המילות‪ ,‬ויברך‬ ‫בנחת )ס"א מ"ב סק"א(‪.‬‬ ‫יז‪ .‬וכן יכוין בכל ברכותיו ותפלותיו‪ ,‬שאם‬ ‫לא כן הוי האדם כעוף המצפצף שאין מבין‬ ‫מה שמצפצף )לבוש ס"א(‪.‬‬ ‫יח‪ .‬קדם שיברך איזו ברכה‪ ,‬צריך הוא‬ ‫לדעת איזו ברכה שהוא צריך לברך‪ ,‬כדי‬

‫שבשעה שהוא מזכיר השם יתברך שהוא‬ ‫עיקר הברכה ידע מה שיסיים‪ ,‬ואסור‬ ‫לעשות שום דבר בשעה שהוא מברך‪ ,‬ולא‬ ‫יברך במהירות אלא יכון פרוש המילות‬ ‫)קישו"ע סי' ו' ס"א(‪.‬‬

‫יט‪ .‬כשהוא מברך‪ ,‬יהא פיו נקי מן הרוק‪,‬‬ ‫וגם שאר דבר לא יהא בתוך פיו‪ ,‬שנאמר‪,‬‬ ‫ימלא פי תהלתך )שם ס"ב(‪.‬‬ ‫כ‪ .‬כתוב בספר חסידים )סי' מ"ו( כשהוא‬ ‫נוטל ידיו ומברך‪ ,‬או שמברך על הפירות‪,‬‬ ‫או על המצות‪ ,‬השגורות בפי כל אדם‪ ,‬יכוין‬ ‫ליבו לשם בוראו‪ ,‬אשר הפליא חסדו עמו‪,‬‬ ‫ונתן לו הפירות או הלחם ליהנות מהם‪,‬‬ ‫וציוהו על המצות )מ"ב סק"א(‪.‬‬ ‫כא‪ .‬לא יזרוק הברכה מפיו‪ ,‬וכתב הספר‬ ‫חסידים עוד שם‪ ,‬שלא יעשה כאדם‬ ‫העושה דבר במנהג‪ ,‬ומוציא דברים מפיו‬ ‫בלא הגיון הלב‪ ,‬ועל דבר זה חרה אף ה'‬ ‫בעמו‪ ,‬ושלח לנו ביד ישעיה ואמר‪ ,‬יען כי‬ ‫ניגש העם הזה‪ ,‬בפיו ובשפתיו כבדוני‪ ,‬ולבו‬ ‫רחק ממני‪ ,‬ועי"ש עוד מה שהאריך בגודל‬ ‫העונש עבור זה )מ"ב סק"א(‪.‬‬ ‫כב‪ .‬צריך ליזהר שלא ידלג שום תיבה‪,‬‬ ‫וכאילו מונה מעות‪ ,‬וכן לא יבליעם אלא‬ ‫יוציאם כולן בשפתיו )דרכי משה(‪ ,‬ולאו דווקא‬ ‫תיבה‪ ,‬דהוא הדין אות אחת )א"ר ס"א(‪.‬‬ ‫כג‪ .‬כל הברכות‪ ,‬חוץ מברכת המזון‪ ,‬אם‬ ‫נסתפק בהם אם אמרם או לא אמרם‪ ,‬אינו‬ ‫חוזר ומברך )קישו"ע סי' ו' ס"ו(‪.‬‬

‫טיב ‪˙‰‰‬חז˜ו˙‬ ‫עב„ו ‡˙ „' ב˘מח‪‰‬‬

‫ויחי יעקב בארץ מצרים וכו'‪ ,‬פרשה זו רומזת גם על כל‬ ‫איש מישראל אשר עוברים עליו כל מיני מצרים‪ ,‬כי האיך‬ ‫יוכל להתחזק ולהחזיק מעמד בתוך כל הצרות והתלאות‪,‬‬ ‫דייקא על ידי השמחה‪ ,‬ורמז זה הדבר בתיבת 'ויחי'‬ ‫שהוא ענין של שמחה‪ ,‬כי יעקב אבינו שהיה נמצא בתוך‬ ‫ערוות מצרים אשר שם היה תוקף של כל הקליפות‪ ,‬אך‬ ‫בכל זאת נשאר במעמדו כי היה תמיד בבחינת 'ויחי'‪.‬‬ ‫ודבר זה צריך להוות מקור של חיות ושמחה לכל אחד‬ ‫ואחד מישראל כאשר ידע כי בכוחה של השמחה‬ ‫להוציאו מכל המצרים‪ ,‬שיוכל להתגבר בכל הצרות‬ ‫והתלאות וטרדת הזמן‪ ,‬ויוכל להתעלות במדרגות‬ ‫גבוהות ונשגבות בכל מצב שהוא‪.‬‬ ‫וכאשר מדברים על ענין זה של שמחה של מצוה מן‬ ‫הראוי לספר סיפור יפה אשר בוודאי יוכל להפיק תועלת‬ ‫רב לכל השומעים‪ ,‬בירושלים היה גר יהודי חשוב ה"ה‬ ‫הרה"צ ר' אליהו ראטה זצ"ל שהיה משב"ק אצל הרה"ק‬ ‫ר' שלמה מזוויעהל זי"ע‪ ,‬יום אחד הגיע לתפילה בבוקר‬ ‫וראה את אחד האברכים שעומד להניח תפילין‪ ,‬ניגש‬ ‫אליו ר' אליהו ואמר לו‪ :‬בוא ונעשה עסק בינינו‪ ,‬אני‬ ‫נותן לך חמישים דולר במתנה אך בתנאי שתוותר יום‬ ‫אחד על מצוות הנחת תפילין‪ ,‬כמובן שהאברך לא אבה‬ ‫לשמוע על הצעה שכזאת‪ ,‬אך ר' אליהו לא הרפה וביקש‬ ‫לתת לו מאה ואף מאתיים‪ ,‬אך הלה סירב בכל תוקף‪,‬‬ ‫ואמר לו‪ :‬אף אם תרצה לשלם לי‬

‫ב‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫עלל כך עשרים מליון דולר לא יעלה על לבי לעשות כדבר‬ ‫הזה לוותר אפילו יום אחד בלבד מלהניח תפילין‪.‬‬ ‫מששמע ר' אליהו דברים אלו יוצאים מפיו נענה אליו‬ ‫ואמר לו‪ :‬אם כנים דבריך‪ ,‬הרי שאתה מחשיב מצוה זאת‬ ‫של הנחת תפילין יותר מעשרים מליון דולר‪ ,‬ואם כן‬ ‫השאלה נשאלת וזועקת מאליה‪ ,‬למה אין רואים עליך‬ ‫את השמחה הזאת שרואים על פני האדם בשעה שהוא‬ ‫מתבשר על זכייה בסכום של עשרים מליון דולר?!‬ ‫ושמעתי פעם סיפור מעניין אשר יש בו ג"כ לימוד‬ ‫גדול על הענין הנזכר‪ ,‬מעשה בשני בחורים שלמדו‬ ‫יחד בישיבה והיו מתייגעים בתורה יומם ולילה‪ ,‬ואף‬ ‫בעבודת התפילה לא נגרע חלקם‪ ,‬ואכן שניהם גדלו‬ ‫לשם ולתפארת‪ ,‬אך בכל זאת היה חילוק גדול ביניהם כי‬ ‫בעוד שהאחד זכה וגדל לת"ח מופלג ואף זכה לכהן כרב‬ ‫בעיירה חשובה‪ ,‬הרי חבירו עלה עליו פי כמה ונתעלה‬ ‫למדרגות גבוהות ונשגבות עד שנהיה בעל מופת גדול‬ ‫ונתקיים בו מ"ש חז"ל צדיק גוזר והקב"ה מקיים‪ ,‬והנה‬ ‫חבירו ששמע על כל זה לא הבין במה חבירו חשוב ממנו‬ ‫כל כך‪ ,‬הלא הכירו היטב כל השנים ואינו רואה שום סיבה‬ ‫שיהא חשוב יותר ממנו‪.‬‬ ‫הלה החליט בדעתו כי הוא מוכרח לבדוק את הדבר‬ ‫מקרוב‪ ,‬ארז את חפציו ונסע לעירו של חבירו זה שכבר‬ ‫היה אז רבי גדול‪ ,‬בהגיעו אל העיר פנה מיד לביתו של‬ ‫הרבי‪ ,‬וביקש ממנו אם יוכל ללון בביתו בתקופה הקרובה‬ ‫היות ונזדמן לו לשהות בעיר לצורך עסקיו‪ ,‬מובן שהרבי‬ ‫הסכים בחפץ לב‪ ,‬כמובן שהלה ניצל את משך כל ימי‬

‫שהותו בבית בכדי לתהות היטב על קנקנו של הרבי‬ ‫ולהתחקות אחר הנהגותיו‪ ,‬אך בכל זאת לא הצליח‬ ‫למצוא איזה דבר מיוחד אשר יוכל להצביע כי הרבי‬ ‫עולה עליו בחשיבותו‪ ,‬ומכיון שכן גדלה התמיהה בלבו‬ ‫לדעת פשר הדבר במה זכה יותר ממנו שמחבבין אותו‬ ‫מן השמים כל כך ומקיימין את כל מוצא פיו‪.‬‬ ‫כאשר הגיע זמנו ללכת נכנס אל הרבי והתחיל לגולל‬ ‫לפניו את אשר בלבו‪ ,‬נענה הרבי ואמר לו‪ :‬אולי תוכל‬ ‫לומר לי מתי היה לך השמחה הגדולה ביותר במשך כל‬ ‫שנות חייך‪ ,‬ענה לו‪ ,‬כי הוא עוסק לצורך פרנסתו במכירת‬ ‫יי"ש לנכרים‪ ,‬ונזדמן לו פעם שקנה כמות גדולה מאד‬ ‫של יי"ש בכדי למכרו אח"כ‪ ,‬והנה למזלו מיד לאחר מכן‬ ‫עלה מחיר היי"ש באופן מוגזם ביותר‪ ,‬כך שנתהפך בב"א‬ ‫לעשיר עצום‪ ,‬באותה שעה הוא הרגיש שמחה עצומה‬ ‫בלבו יותר ממה שהיה לו אי פעם במשך כל ימי חייו‪,‬‬ ‫מששמע הרבי כך נענה ואמר לו‪ :‬כאן תוכל לראות גודל‬ ‫החילוק שבינינו‪ ,‬כי בשעה שאני זוכה להניח תפילין כל‬ ‫יום בבוקר הריני מרגיש בלבי ממש כאותה שמחה שהיה‬ ‫לך אז‪.‬‬ ‫והדברים מדברים בעד עצמם כי אכן בכוחה של השמחה‬ ‫בעת עשיית המצוות לרומם את האדם בדרגות עילאיות‬ ‫ומופלאות אשר לא יכילנו אנוש‪.‬‬ ‫ונסיים דברינו בתפילה לבורא עולם שנזכה להרגיש את‬ ‫המתיקות והעריבות בעבודת ד' ונזכה לקיים כל מצוותיו‬ ‫מתוך שמחה אכי"ר‪.‬‬


‫טיב ‪‰‬מע˘יו˙‬

‫טיב ‪‚˘‰‰‬ח‪‰‬‬

‫ספר טיב ‪‰‬מע˘יו˙ לרבינו‬

‫סיפור ל˘ב˙‬

‫סיפורי השגחה פרטית‬

‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד'‬

‫‪‰‬ר‪ ˜"‰‬בעל בני י˘˘כר זˆו˜"ל‬

‫ב‪‬שיאות מור‪‬ו הרה"צ ר' גמליאל רבי‪‬וביץ שליט"א‬

‫"ויהי אחרי הדברים האלה‪ ,‬ויאמר ליוסף הנה אביך חולה וגו'"‬

‫במדרש פרשת השבוע )ב"ר סה‪ ,‬ט( איתא בזה"ל‪" :‬יעקב‬ ‫תבע את החולי‪ ,‬אמר לפניו‪ ,‬רבון העולמים אדם מת בלא‬ ‫חולי‪ ,‬ואינו מיישב בין בניו‪ .‬מתוך שהוא חולה שנים או‬ ‫שלשה ימים‪ ,‬הוא מיישב בין בניו‪ .‬אמר לו הקדוש ברוך‬ ‫הוא‪ ,‬חייך דבר טוב תבעת‪ ,‬וממך הוא מתחיל‪ ,‬ויאמר ליוסף‬ ‫הנה אביך חולה" ע"כ‪.‬‬ ‫•~•~•‬ ‫הרה"ק רבי צבי אלימלך ]ב"ר פסח[ מדינוב זצוק"ל בעל‬ ‫בני יששכר ]יו"ד השבוע ביום ב' ח"י טבת[‪ ,‬בהגיעו לגיל‬ ‫‪ (58‬שנים חש ברוח קדשו שקיצו קרב‪ ,‬והתפלל לפני‬ ‫ח"ן ))‪(58‬‬ ‫השי"ת ששלושה ימים לפני מותו יהיה חולה‪ .‬כדי שירגיש‬ ‫שהגיעה העת‪ ,‬ויוכל להכין עצמו בהכנה דרבה‪ ,‬לקראת‬ ‫התייצבותו לפני בית דין של מעלה‪.‬‬ ‫ואכן התקבלה בקשתו‪ ,‬ושלושה ימים לפני פטירתו‬ ‫חלה‪ ,‬והיה מכין עצמו בסילודין ובתפילות נוראות‪ .‬כל‬ ‫מעמד פרידתו מן העולם הזה היה מחזה נורא הוד‪ ,‬וזכה‬ ‫להסתלקות במוחין דגדלות ומתוך תשובה עילאה‪.‬‬ ‫באותם שלושת ימים נוראים‪ ,‬נולד נכד בביתו‪ ,‬והיתה‬ ‫השמחה לו לסימן טוב‪ .‬כאשר התייצבה היולדת עם הרך‬ ‫הנולד לפניו לברכת מזל טוב‪ ,‬הרעיף עליהם ברכות לרוב‪.‬‬ ‫אך כשביקשה ממנו להתכבד בסנדקאות בברית המילה‪,‬‬ ‫אמר שלא נראה שזה יהיה ביכולתו‪ ...‬וכששאלה לגבי השם‬ ‫שיתנו לתינוק‪ ,‬ענה תשובה עלומה‪ ,‬שזאת בוודאי תדעי‬ ‫כבר מעצמך‪] ...‬דאס וועסטו שוין אליין וויסען‪ .[...‬והוא אכן‬ ‫נפטר לפני הברית‪ ,‬ונקרא התינוק על שמו‪.‬‬ ‫שכב הבני יששכר במיטתו מחמת חוליו הכבד‪ ,‬והתלמידים‬ ‫כולם התקבצו ועלו‪ ,‬כאשר לכל מקום שהגיע דבר מחלתו‬ ‫של הצדיק‪ ,‬הזדרזו החסידים ויצאו להצטרף אל התפילות‬ ‫שהתקיימו ברוב עם בבית מדרשו הגדול שבדינוב‪.‬‬ ‫הרבי בחדרו קיבל את הבאים לפניו במאור פנים על אף‬ ‫חולשתו‪ ,‬קרא את הפתקאות בחרדת קודש‪ ,‬והיה מברך‬ ‫אותם באותם ימים בברכות רבות ובהתרגשות גדולה‪,‬‬ ‫שהבינו לאחר מכן שהיה נפרד מכל אחד ואחד בפרטות‪.‬‬ ‫והנה לאחר שסיים הרבי לקבל את הקהל‪ ,‬וכבר נסגרה‬ ‫הדלת בעדו‪ ,‬ובעוד החסידים בבית המדרש מרבים בתפילה‬ ‫לשלום רבם‪ ,‬הגיע לפתע במרוצה 'סוחר' אחד בלתי מוכר‪,‬‬ ‫ושאל בנחיצות היכן הוא כאן חדרו של הרבי הקדוש‪.‬‬ ‫מלבושו היה הדור ונכבד‪ ,‬ונראה כסוחר עשיר גדול‪ ,‬הוא‬ ‫נראה לחוץ ודרש להיכנס במפגיע אל הצדיק‪.‬‬ ‫משהכניסוהו בקודש פנימה‪ ,‬החל לפתע לבכות מאין‬ ‫הפוגות‪ ,‬ואמר תוך שהוא ממרר בבכי ובדמעות‪ ,‬הייליגער‬ ‫רבי! הנה רכשתי בחורף זה 'צמר' רב מאוד‪ ,‬אבל הקור‬ ‫הגדול אינו בא‪ ,‬ונשארתי 'תקוע' עם כמויות ענק‪ ,‬שיכולים‬ ‫חלילה לרדת לטמיון!‪...‬‬ ‫הרבי נענה באהבה ובחיבה‪ ,‬והרגיע אותו‪ ,‬אל תדאג! עוד‬ ‫יהיה כאן קר מאוד ]א פרוסט[‪ ,‬וכל הסחורה כולה תיחטף‬ ‫ולא יישאר ממנה כלום!‬ ‫הסוחר הזר נרגע‪ ,‬שמח על הברכה שקיבל‪ ,‬ויצא והלך‬ ‫לדרכו‪ .‬והנה תיכף לאחר שעזב אותו סוחר את המקום‪,‬‬ ‫הגיע רגע יציאת נשמה‪ ,‬ונסתלק הבני יששכר בחטף‪,‬‬ ‫ועלתה נשמתו לעולם שכולו טוב‪.‬‬ ‫תלמידי הבני יששכר‪ ,‬שרבים מהם היו רבנים צדיקים‬ ‫מפורסמים יושבי על מדין‪ ,‬אמרו על כך‪ ,‬שכנראה אותו‬ ‫סוחר היה אליהו הנביא ז"ל או אחד מל"ו צדיקים‪ .‬וכל‬

‫)מח‪ ,‬א(‬

‫השיחה שביניהם לא היתה אלא בדרך 'משל'‪ ,‬ודיברו‬ ‫ביניהם על דברים נשגבים העומדים ברומו של עולם‪.‬‬ ‫]ויש שפירשו הכוונה גם בפשיטות‪ ,‬שהיה בוכה על רובי‬ ‫תורתו הגדולה ועבודתו העצומה של הבני יששכר שהכין‬ ‫בעולם בקדושתו‪ ,‬כדי לחמם את נשמות ישראל‪ ,‬אבל אין‬ ‫בהם מספיק 'צימאון' כדי לקבל ולהנציח כל אותו צמר הרב‬ ‫שהכין עבורם‪ – .‬ועל כך ענה‪ ,‬שעוד יהיה קר מאוד בעולם‪,‬‬ ‫ובוודאי יתעורר צימאונם של ישראל לקבל את השפעת‬ ‫הצדיק‪ ,‬ולא תלך עבודתו חלילה לאיבוד‪ ,‬וימשיך להשפיע‬ ‫מקדושתו גם לאחר פטירתו[‪.‬‬ ‫זצוק"ל‪ ,‬שקיבל‬ ‫אולם בנו אהובו‪ ,‬הרה"ק רבי דוד מדינוב זצוק"ל‪,‬‬ ‫תיכף לאחר הקבורה את שבט ההנהגה לידו‪ ,‬אמר בבירור‬ ‫שלא היה זה לא אליהו הנביא‪ ,‬וגם לא צדיק נסתר‪ ,‬אלא‬ ‫היות שכל ימי חייו היה אביו הבני יששכר זי"ע דואג מאוד‬ ‫לישראל‪ ,‬ורצה בכל נפשו להטיב עמהם‪ ,‬לכן שלחו לו מן‬ ‫השמים רגע לפני הסתלקותו אותה בקשה‪ ,‬כדי שימשיך‬ ‫שפע ברכה טובה לישראל‪ ,‬ויסתלק מן העולם מתוך עזרה‬ ‫וסיוע לישראל קדושים‪.‬‬ ‫•~•~•‬ ‫ברכתו של הבני יששכר לפני פטירתו‪ ,‬חלה ותפסה תיכף‬ ‫לאחר הסתלקותו‪ ,‬שנעשה לפתע 'קור' גדול בארץ פולין‪,‬‬ ‫ששנים רבות לא היה כמוהו‪ – .‬עד כדי כך היה אותו קור‬ ‫בעולם‪ ,‬שכשישב בנו הרה"ק רבי דוד בעריכת השולחן‬ ‫הטהור בליל שבת קודש‪ ,‬והגישו לפניו את המרק ]זועף[‪,‬‬ ‫שאל מדוע אין המרק חם?‬ ‫ענו הגבאים‪ ,‬שבדרך מעבר הקדירה עם המרק מבית‬ ‫התבשיל עד בית המדרש‪ ,‬חלפו ברחוב הפתוח לאוויר‬ ‫העולם‪ ,‬ומחמת הקור הנורא הצטנן המרק תיכף!‬ ‫כששמע הצדיק את תשובתם‪ ,‬נענה ואמר‪ :‬צאו וראו כמה‬ ‫לימוד מוסר השכל נוכל ללמוד כאן ממרק זה!‬ ‫הנה זה התבשיל אף שאין בו שום דעת‪ ,‬לא עיניים ולא לב‬ ‫ולא שום תאוות‪ ,‬כשרק העבירו אותו ברחוב תיכף הצטנן‪...‬‬ ‫קל וחומר האדם‪ ,‬שיש לו עיניים ולב‪ ,‬וייצר הרע שבקרבו‪,‬‬ ‫כמה קרירות יצטנן ויתקרר מעבדות השי"ת‪ ,‬כשייצא‬ ‫לשוטט חוצה ברחוב! מחמת המכשולות הרבים שהרחוב‬ ‫מלא מזוהמתם‪...‬‬ ‫הצדיקים היו למדין מכל דבר‪ ,‬רמזי לימוד מוסר לעבדות‬ ‫השם יתברך!‬ ‫‪[711465‬‬ ‫]מתוך שיחה מיוחדת לזכרו של הבני יששכר זי"ע‪ ,‬קובץ ‪711465‬‬

‫•~•~•‬ ‫אביו של הבני יששכר הרה"ק רבי פסח זצוק"ל הסתיר את‬ ‫עצמו‪ ,‬וכדרך הרבה צדיקים בדורו השכיר את עצמו למלמד‬ ‫באחד הכפרים‪ ,‬וכך היה עוסק תמיד בתורתו ובעבודתו‬ ‫בהשקט ובמנוחה‪.‬‬ ‫בימים ההם‪ ,‬כשהנסיעות ממקום למקום היו קשים‬ ‫ומייגעים‪ ,‬היתה עבודתם של המלמדים מתפרשת על פני‬ ‫'זמן' שלם‪ ,‬בתחילת השנה התחילו את מלאכתם בנאמנות‪,‬‬ ‫בלימוד יום יומי עם התלמידים בכל הנצרך להם‪ ,‬ורק‬ ‫לקראת חג הפסח היו שבים לעירם ולביתם‪ ,‬כשלאחר מכן‬ ‫חוזרים שוב לזמן הקיץ למלאכתם‪.‬‬ ‫רבי פסח סיים 'זמן' חורף שלם בבית הכפרי‪ ,‬ובטרם יציאתו‬ ‫לדרכו שילם לו האיש את כל שכרו משלם‪ ,‬היה זה סכום‬ ‫גדול ונכבד עבור 'זמן' שלם של עבודה נאמנה‪ ,‬ובהיותו‬ ‫מרוצה מאוד מהתקדמות בניו ולימודם‪ ,‬הוסיף עוד למלמד‬ ‫| המשך בעמוד ד' |‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫שנשלחו למערכת ע"י הקוראים‬

‫"ועתה כתבו לכם‬ ‫את השירה הזאת"‬ ‫שכרתי סופר ירא שמים בעל שם שיכתוב עבורי ספר‬ ‫תורה מהודר בתכלית ההידור כדי לקיים את המצווה של‬ ‫"עתה כתבו לכם" שכל אחד יכתוב לעצמו ספר תורה‪.‬‬ ‫שכרתי אותו אף שטרם ידעתי להיכן אתרום את ספר‬ ‫התורה בסיום הכתיבה‪.‬‬ ‫כאשר ביקרתי את חברי הטוב התעניינתי אצלו מה‬ ‫כותבים סביב לעץ חיים של הספר והוא הפנה אותי‬ ‫לחברותא שלו שישב בחדר רכון על תלמודו‪ ,‬החברותא‬ ‫שאל מספר שאלות והכין לי את הכיתוב כבקי ורגיל‬ ‫וחזר לתלמודו‪.‬‬ ‫כעבור שבוע השתתפתי בחנוכת בית עבור משרד גדול‬ ‫ומי הוא הרב? אותו חברותא!!!‬ ‫שאלתי את ידידי אודות החברותא ובמה הוא עוסק‪,‬‬ ‫השיבני ידידי כי מדובר ברב ומורה הוראה חשוב המנהיג‬ ‫קהילה גדולה‪.‬‬ ‫עתה התפעלתי מפשטותו וכיצד משיב הוא בנועם לכל‬ ‫שואל ומקבל כל אדם בסבר פנים יפות‪.‬‬ ‫כעבור שבועיים השתתפתי בשמחת ברית מילה‪ ,‬ומי‬ ‫הוא המוהל? אותו חברותא!!!‬ ‫לאחר הברית פניתי להתברך מפיו והוא ברכני בחום‪ .‬כבר‬ ‫לא התאפקתי ושאלתיו אלו עוד תפקידים הוא נושא על‬ ‫כתפיו ?! ענה בחיוך כי הוא גם בעל קורא בבית מדרש‪.‬‬ ‫פנה אלי ידידי ושאל אם יש כבר מקום אליו אני מכניס‬ ‫את הספר תורה והציע כי אתן אותו בבית מדרשו של‬ ‫הרב המדובר‪ ,‬הקהילה כבר גדולה וספר תורה אין‬ ‫ברשותם‪ .‬התפלאתי מדוע הרב בעצמו לא ביקש אך‬ ‫ידידי השיב כי כזה הוא הרב שלעולם לא יבקש מבלי‬ ‫שיציעו‪.‬‬ ‫שמחתי מהרעיון שירא שמים כזה יקרא בספרי אך עוד‬ ‫בירור קטן חסר היה לי והוא שמכבדים את התורה ולא‬ ‫מדברים שם בזמן הקריאה‪...‬‬ ‫התברר כי אין פוצה פה ומצפצף בזמן הקריאה ובאם‬ ‫מאן דהו מעז לדבר )בדרך כלל אורחים מבחוץ( עוצר‬ ‫הרב את הקריאה וממתין בנחת עד לדממה מוחלטת‬ ‫ורק אז שב לקרוא‪.‬‬ ‫עתה כבר ידעתי להיכן ייכנס הספר שלי למרות שאיני‬ ‫משויך כלל לקהילתם וישנם מקומות רבים שאני מקושר‬ ‫אליהם באופן טבעי והיה ראוי שאכניס את הספר לשם‬ ‫אך אחרי שהקב"ה סיבב פגישה אחרי פגישה עם אותו‬ ‫רב הבנתי כי משמים מרמזים לי להכניסו לשם דייקא‪.‬‬ ‫לקהילתם הייתה שמחה שבעתיים מכיוון שאיוו לספר‬ ‫משלהם ולא עלתה בידם ועתה הכניסו את הספר ברוב‬ ‫פאר והדר כאשר מאות בני הקהילה מרננים ושמחים‬ ‫בשמחת התורה‪.‬‬ ‫בעל המעשה‪ :‬ד‪ .‬ד‪.‬‬

‫המעונין לזכות את הרבים בסיפור של השגחה פרטית‬ ‫מוזמן לשלוח אל ר' שמחה סמואלס‬ ‫בפקס‪15326517922 :‬‬ ‫או ל‪o.y.wines@gmail.com :‬‬

‫ג‬


‫| טיב המעשיות | המשך מעמוד ג' |‬ ‫תוספת שכר ביד רחבה‪.‬‬ ‫ויהי בדרך‪ ,‬כשהתאכסן רבי פסח בפונדק דרכים‪ ,‬הגיע לאוזנו‬ ‫באמצע הלילה קול בכייה חרישית‪ ,‬שבקעה מן החדר הסמוך‪,‬‬ ‫והיה נשמע כבכי של צער וכאב גדול‪ .‬כשבירר למחרת אודות‬ ‫אותה בכייה נודע לו שבאותו חדר מתאכסנת נערה צדיקה בת‬ ‫טובים‪ ,‬שהיתה כלה מאורסת לחתנה הנכבד‪ ,‬ואביה הבטיח‬ ‫עבורה 'נדן' בסכום גדול ויפה‪ .‬אך לפתע הפסיד את כספו‬ ‫בעסק ביש‪ ,‬ואינו מסוגל לעמוד בהבטחת תשלום הנדן‪,‬‬ ‫והחתן ומשפחתו רוצים לעזוב השידוך‪ ,‬בטענתם שבאם אין‬ ‫'נדן' אין עתיד לפרנסת בני הזוג‪ .‬ועל כך היתה אותה ריבה‬ ‫ממררת בבכיותיה ומתפללת לפני השי"ת על ישועתה‪ ,‬שכן‬ ‫מי יקח עתה נערה שעזבה החתן ומיאן בה‪ ,‬הלא בטח יציעו‬ ‫לה הצעות שאינם טובות וכו'‪ ,‬והיתה מרבה בתפילה על כך‬ ‫תמיד‪.‬‬ ‫כששאל רבי פסח באיזה סכום מדובר? התברר שהיה זה‬ ‫בדיוק כאותו הסכום המונח‬ ‫בארנקו ממשכורת כל מחצית‬ ‫השנה עם התוספת שקיבל בשכר‬ ‫מלאכתו‪ ,‬חושבנא דדין כחושבנא‬ ‫דדין! – לא היסס הצדיק ושלף‬ ‫תיכף את הסכום כולו‪ ,‬והעניקו‬ ‫לאותה ריבה‪ ,‬שלא ידעה את‬ ‫נפשה מרוב שמחה‪ ,‬והודתה לו‬ ‫במאוד מאוד‪.‬‬ ‫לבינתיים נשאר רבי פסח בלא‬ ‫פרוטה לפורטה‪ ,‬ובהגיעו לעירו‬ ‫חישב כיצד יכלכל את צעדיו‪,‬‬ ‫ואיך ייכנס לביתו בידיים ריקניות‪,‬‬ ‫כאשר בני ביתו מצפים עליו‬ ‫בכיליון עיניים‪ ,‬שיביא עמו את‬ ‫כסף עבודתו‪ ,‬ויסיר מהם את‬ ‫חרפת הרעב!‬ ‫מתחילה נכנס רבי פסח לבית‬ ‫המדרש המקומי‪ ,‬כי לא היה‬ ‫מסוגל כך להיכנס לביתו‪ ,‬ושם‬ ‫בה' מבטחו שבוודאי יהיה בעזרו‪,‬‬ ‫וימצא הדרך כיצד לצאת מן הסבך‬ ‫הקשה‪ .‬לבו היה מלא שמחה על‬ ‫המצוה הגדולה שהזדמנה לידו‪,‬‬ ‫והוא שלף את הגמרא הקדושה‬ ‫מארון הספרים‪ ,‬וצלל תיכף אל‬ ‫תוכה בשקיקה רבה‪.‬‬ ‫תוך כדי לימודו הערב והמתוק‪,‬‬ ‫הוא לא שם לב לילד הקטן "הירש‬ ‫מיילעך"‪ ,‬שלא היה אלא בנו שלו‪...‬‬ ‫מיילעך"‪,‬‬ ‫שבעוברו במקום שמע את קולו‬ ‫הנעים של אביו בעסק תורתו‪,‬‬

‫ניתן להנציח את העלון לשמחות‪ ,‬לברכה והצלחה או ליארצייט‬ ‫לע"נ ר'‬ ‫ישראל נתן נטע ב"ר‬ ‫דוד צבי הכהן ז"ל‬ ‫דוד ב"ר‬ ‫משה ז"ל‬

‫לע"נ שמחה‬ ‫בת רחל יחזקאל‬ ‫בן עמומה‬

‫לע"נ‬ ‫הינדל בת ר'‬ ‫משה ירמיהו‬ ‫ע"ה‬

‫לע"נ רבי דוד צבי‬ ‫ב"ר יצחק ז"ל‬

‫נתרם ע"י בנו מנחם‬

‫מרדכי הי"ו‬

‫לע"נ ר' יחזקאל ב"ר‬

‫‪[500011‬‬ ‫]פרטיות‪ ,‬קובץ ‪500011‬‬

‫ברכ˙ מזל טוב‬

‫לר' אברהם יהושע בוקצ'ין‬

‫הי"ו‬

‫• לרגל הולדת הבן •‬

‫יזכו לגדלם לתורה לחופה ולמע"ט‬ ‫ולרוב נחת מכל יוצ"ח‬

‫על הברכה יעמדו‬

‫לע"נ‬ ‫האשה‬ ‫מרים בת‬ ‫ר' דוד‬

‫לע"נ ר' דב‬ ‫צבי ז"ל | ולרפואה שלמה‬ ‫ולהצלחת לאה בת איידל תחי' ב"ר אברהם יעקב ז"ל‬ ‫נתרם ע"י בנם‬ ‫נפטר ה' אלול‬ ‫יחיאל יהושע הי"ו‬

‫ובהיכנסו רץ תיכף אל אביו והתרפק עליו בשמחה גדולה‪,‬‬ ‫אחר כמחצית השנה שלא ראהו‪.‬‬ ‫עתה כבר לא נותרה ברירה בפניו של רבי פסח‪ ,‬אחר שכבר‬ ‫גילהו ילדו הקט‪ ...‬ובסיימו את חוק לימודו תחב ידו בידו‬ ‫ויצאו יחדיו הביתה‪ .‬והנה בדרכם לביתם חלפה לפתע ביעף‬ ‫'עגלת מירוץ'‪ ,‬כרכרה הדורה רתומה לסוס אביר‪ ,‬שבתוכה‬ ‫ישב 'פריץ' גוי‪ ,‬ובעוברה סמוך אליהם נפל מתוכה 'ארנק' עם‬ ‫כסף‪ ,‬ותיכף שעטה הכרכרה במרוצתה לדרכה הרחק הרחק‬ ‫מן העיר‪.‬‬ ‫כשבדק רבי פסח את תכולת הארנק‪ ,‬גילה לתדהמתו שהיה בו‬ ‫בדיוק כאותו הסכום שנתן בפונדק לכלה המסכנה‪ ,‬חושבנא‬ ‫דדין כחושבנא דדין! והיה זה אות עבורו מן השמים‪ ,‬שזה‬ ‫נשלח עבורו להביא הטרף לביתו‪ ,‬שכן אבידת עכו"ם מותרת‪,‬‬ ‫בפרט כשאין שום אפשרות למצוא את בעליה‪.‬‬ ‫עתה משכבר היו המעות בידו נכנס לביתו בשמחה‪ ,‬והחלו‬

‫בהכנות חג הפסח המתקרב‪ .‬בהיות שהיה בידו באותה שנה‬ ‫יותר מן הסכום הרגיל כאמור‪ ,‬חגגו את הפסח בהרחבה‬ ‫ובשמחה גדולה‪.‬‬ ‫והנה בליל הסדר‪ ,‬בהגיעם אל "שפוך חמתך"‪ ,‬נשלח הילד‬ ‫הקטן "הערש מיילכעל" לפתוח את הדלת לאליהו הנביא‬ ‫כנהוג‪ .‬והנה משפתח הילד את הדלת הוא חזר חיוור כסיד‪,‬‬ ‫ובהתרגשות גדולה פנה לאביו בשקט‪ ,‬ולחש לתוך אוזנו‪,‬‬ ‫שהנה הפריץ שנסע באותה כרכרה עומד עתה בפתח‪ ,‬ובטח‬ ‫בא הנה כדי לדרוש את כספו בחזרה! – אך אביו הרגיעו בחיוך‬ ‫רחב‪ ,‬ואמר לבנו ברוב חיבה‪ ,‬רוץ מהר ותברכו לשלום‪ ,‬לפני‬ ‫שילך לדרכו!‪...‬‬ ‫הילד עוד הספיק לחזור ולספר שקיבל ממנו ברכה טובה‪...‬‬ ‫אבל אביו הזהירו על אתר שלא לספר מאומה ממה שראו‬ ‫עיניו!‬ ‫ולפי דרכנו למדנו‪ ,‬שמקיום מצוה במסירות נפש לא‬ ‫מפסידים כלום‪ ,‬ורואים ניסים גלויים! – אין אדם נעשה עני מן‬ ‫הצדקה‪ ,‬ואם ראינו בעל צדקה שנעשה עני‪ ,‬כנראה שהתערבו‬ ‫פניות ואינטרסים שונים במצוותו‪ .‬אבל כשמקיימים המצוה‬ ‫בשמחה כראוי‪ ,‬בוודאי זוכים לברכה רבה‪ .‬כדמפורש בפרק‬ ‫קמא דגיטין )ז‪" :(.‬אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה‬ ‫מהן צדקה‪ ,‬וכל שכן כשהן מרובין" עי"ש‪.‬‬

‫התורמים להפצת העלון‬

‫לע"נ הרב חיים נתן בן‬ ‫יבחלט"א ר' יצחק הלוי סגל‬ ‫ר' אברהם יצחק בן ר' צבי‬ ‫דוד הכהן‬ ‫הינדא ביילא בת ר' דוב הלוי‬

‫לרפואת‬ ‫בועז בן‬ ‫מירה‬

‫~ הכל בשקל ~‬ ‫רח' בר אילן ‪ 43‬י‪-‬ם‬ ‫טל' ‪052-7619268‬‬

‫גרפצ'יק‬

‫טל‪02-5002321 :‬‬

‫לקבלת העלון במייל )דוא"ל( נא לשלוח למייל המצו"ב‬

‫‪Access Credit‬‬

‫צ'יינג' טל' ‪02-6516090‬‬ ‫רפאלי ביטוחים‬ ‫‪02-5377177‬‬

‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד' | רח' ישעיהו ‪ 7‬ירושלים טל‪05276-10455 078-3331109 :‬‬

‫|‬

‫‪shivti11@gmail.com‬‬

‫יהודי יקר! אל תחזיק טובה לעצמך‪ ,‬הנך מוזמן להדפיס ולהפיץ את העלון באזור מגוריך ולהיות שותף לזיכוי הרבים‪ .‬המעוניינים יקבלו את העלון במייל )אפשר גם ישירות לדפוס( בקובץ להדפסה‪.‬‬

‫ד‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪Anyone Interested in receiving Tiv Hakehila weekly in Hebrew or English should‬‬ ‫‪Email - Sheldon@hpins.net Or | zeligk@gmail.com or text 718-249-7173‬‬


‫לעילוי נשמת‬

‫בס"ד‬

‫הרב עובדיה יוסף בן גורג'יה זצ"ל‬ ‫הרב יעקב חי בן מרגלית זצ"ל‬ ‫יוחנן בן שמחה ז"ל‬

‫לעילוי נשמת‬ ‫רעיה ז"ל בת יעל‬ ‫יוכבד חוה ז"ל בת יוס יהודה אריה לייב אלתר שליט"א‬

‫ט"ז טבת התשע"ז‬

‫תליט"א‬

‫הדלקת נרות שבת‬

‫צאת השבת‬

‫זמן י‪-‬ם‬

‫זמן י‪-‬ם‬

‫‪16:41‬‬ ‫לנוהגים ‪ 40‬דק'‪16:21 :‬‬

‫‪17:36‬‬

‫עומס מבורך‬ ‫כשפנתה אלי מנהלת הסמינר בבקשה למסור‬ ‫לתלמידותיה סדרת הרצאות‪ ,‬עניתי לה תשובה‬ ‫שלילית משום שלא היה לי חומר מסודר בנושא‬ ‫המבוקש‪ ,‬המנהלת הסבירה שהסדרה אמורה‬ ‫להימסר בעוד חודש ימים‪ ,‬כך שיש לי חודש שלם‬ ‫לעמול על הדברים‪ .‬גם כאן לא יכולתי לאשר את‬ ‫הבקשה‪ ,‬החודש הקרוב היה אמור להיות עמוס מכל‬ ‫בחינה‪ ,‬לא יכולתי לחשוב אפילו על 'דחיפה' נוספת‪.‬‬ ‫כאן קיבלתי תשובה מפתיעה‪" :‬נפלא! בדיוק לשם‬ ‫כך אני פונה אליך‪ ,‬אבי ז"ל לימדני כלל חשוב‬ ‫לחיים‪" :‬את הדברים הכי טובים ניתן להוציא‬ ‫מאנשים הכי עסוקים‪."...‬‬ ‫עם כל הכבוד הראוי התקשיתי לקבל את דברי‬ ‫אביה ז"ל‪ ,‬לתומי חשבתי שדווקא כאשר יש לאדם‬ ‫יישוב הדעת ושקט ‪ -‬ללא כל מפריעים‪ ,‬זה הזמן‬ ‫להוציא ממנו את המיטב‪ .‬התנצלתי שוב ע"כ‬ ‫שבחודש הקרוב לא אוכל להירתם לפרויקט‪ .‬אך‬ ‫נזכרתי שאני אמור לטוס לסדרת הרצאות מטעם‬ ‫"ערכים" בארה"ב‪ ,‬מארחי הוא יהודי רווק ירא‬ ‫שמים‪ ,‬בעל בית פרטי יפיפה הממוקם במקום שקט‬ ‫ופסטורלי בצל הר‪ ,‬שם יהיה לי הזמן וההשראה‬ ‫ללמוד היטב את הנושא‪ .‬למשמע הדברים הגיבה‬ ‫המנהלת‪" :‬מניסיון החיים שלי‪ ,‬אבי בעצותיו לא‬ ‫טעה! "האדם פועל תחת לחץ"‪ ,‬זו עובדה‪ ,‬אתה‬ ‫תיווכח בעיניך‪ ,‬שממנוחה זו אולי תחליף כוחות‪ ,‬אך‬ ‫חומר חדש ואיכותי לא יצא לך‪ .‬הרהרתי הרבה‬ ‫בעניין‪ :‬היש צדק בדבריה‪ ,‬אם לאו‪.‬‬ ‫עברו חמישים יום‪ ,‬בוקרו של יום ו'‪ .‬יושב אני‬ ‫בחצר ביתו של חברי אשר בקליפורניה‪ ,‬בעל הבית‬ ‫יצא לעבודתו‪ ,‬לא לפני שהשאיר על השולחן‬ ‫סלסלת פירות ססגונית‪ ...‬בחצר כיסא ושולחן‬ ‫הדורים‪ ,‬לצידי בריכת מים אולימפית‪ .‬עצי פיקוס‬ ‫טמירים מצלים מן השמש‪ ,‬מסביב הכול רגוע‬ ‫ושקט‪ ,‬הנוף הנשקף עוצר נשימה‪ ,‬בישראל כבר‬ ‫קבלו שבת‪ ,‬אין שיחות מהארץ‪ .‬הקולות הנשמעים‬ ‫ברקע היו של אוושת העלים‪ ,‬ציוץ הציפורים‪,‬‬ ‫ומעוף השחפים החולפים מעל ראשי‪ .‬ערמת‬ ‫הספרים הנחוצים ניצבת הכן‪ ,‬וכעת אין דבר‬ ‫מעכב‪ ...‬למרבה הפלא מוחי כאילו נאטם‪ ,‬שמורות‬ ‫עיני נעצמות‪ ,‬תוך דקות ספורות שקעתי בשינה‬ ‫עמוקה‪ ...‬התעוררתי וניסיתי שוב‪ ,‬אך המוח מסרב‬ ‫לשתף פעולה‪.‬‬

‫הפטרה‪ :‬ויקרבו ימי דוד )מלכים א‪ ,‬ב'(‬

‫* ראוי לחשוש ולהקדים כמה דק' בשקיעה ובפרט בדאורייתא *‬

‫בסיומם של ימי המסע בדרכי לישראל ‪ -‬בפינת‬ ‫הטרמינל של לוס אנג'לס‪ ,‬בשעתיים התמימות‬ ‫שנותרו עד לפתיחת הדלתות‪ .‬כשערמת הספרים‬ ‫נתמכת בקושי על ברכיי‪ ,‬דווקא שם מעיין הרעיונות‬ ‫החל סוף סוף לנבוע‪ .‬וכול זה כשברקע קולות ורעשים‬ ‫רבים ומגוונים הלא בנוסעים ישראלים עסקינן‪...‬‬ ‫ובהמשך בטיסה הארוכה‪ ,‬בין שמים לארץ‪ ,‬למרות‬ ‫מיקומי הלא נוח ‪ -‬נולדה סדרת ההרצאות בנושא אלא מתוך אימונים בשטח‪ ,‬שם מפתחים‬ ‫המבוקש‪ .‬אגב‪ ,‬גם המאמר הנוכחי נכתב בתנאי בית מסוגלות להתמודד בתנאים לא תנאים‪ ,‬בחום‬ ‫תוססים בעליל‪...‬‬ ‫ובקור‪ ,‬ביום ובלילה‪ ,‬אזי הוא יכול לצלוח את‬ ‫הקרב האמיתי‪ .‬אם הוא רכש יכולות אלו‪ ,‬זכה‬ ‫יעקב אבינו טרם פרידתו מזה העולם‪ ,‬קורא לבניו הוא ב'מנוחת הנפש'‪ .‬על האדם לבנות את‬ ‫ממשיכי דרכו‪ ,‬הוא פונה לכל אחד בנפרד‪ ,‬ומפרט אישיותו דווקא מתוך ההתמודדות והמאבקים‪,‬‬ ‫בפניו את ייעודו‪ ,‬תפקידו ותפקיד יוצאי חלציו ‪ -‬שם הוא לומד להכיר את עצמו‪ ,‬ומשם הוא לומד‬ ‫בהשפעתם לכלל ישראל‪ .‬אל בנו יששכר אמר‪ :‬את כוחותיו‪ :‬למה הוא מסוגל להגיע‪ ,‬ולמה הוא‬ ‫"יששכר חמר ֹ ג ֶָרם רבֵֹץ בין הַמִ שְפּתָ ים‪ַ ,‬וי ְַרא מְ נֻחָה כי עדיין צריך לשאוף‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬ואת הארץ כי נָעֵמָה‪ַ ,‬וי ֵט שכמו לסבל ויהי למס‬ ‫עובד" )בראשית מ"ט‪ ,‬י"ד‪-‬ט"ו(‪.‬‬ ‫זהו ענינה של "קבלת התורה"‪ .‬המנוחה‬ ‫יש להבין את תוכן הדברים הלא יש כאן סתירה ‪ ,‬מחד‬ ‫יששכר רואה את הטוב שבמנוחה‪ ,‬ומאידך הוא מטה‬ ‫שכמו דווקא אל הסבל‪ ,‬מנוחה‪ ,‬טובה או רעה היא‬ ‫לאדם ?! בסגנון זה שאל מרן המשגיח רבי ירוחם‬ ‫ממיר זי"ע בספרו "דעת תורה"‪ .‬ומוסיף לשאול‪:‬‬ ‫מדוע לא ניתנה התורה לישראל בארץ ישראל‬ ‫ביושבם איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו ?! מדוע‬ ‫המִ דְ בַּר הנורא והשומם‪ ,‬בחוסר כל‪ ,‬בעינויים‬ ‫וטלטולים של‪" :‬ויענך וירעיבך" זהו המקום‬ ‫האידיאלי לקבל את התורה הקדושה?!‬ ‫מלמדנו רבי ירוחם הבנה חדשה למושג‪" :‬מנוחה"‬ ‫בהשקפה יהודית‪ .‬הנה דבר פשוט הוא‪ ,‬שלצורך קיום‬ ‫התורה‪ ,‬נצרכים תנאים של מנוחה‪ ,‬כבארץ ישראל‪.‬‬ ‫ארצו הטבעית של עם ישראל‪ .‬ושם נצרך האדם‬ ‫לתנאים סביבתיים שיוכל ללמוד ללא מפריעים‪ .‬שכן‬ ‫"אם אין קמח‪ ,‬אין תורה"‪ .‬אלא שהקניית התורה‬ ‫חייבת להיות דווקא באין תנאים‪ ,‬בשממת המדבר‬ ‫הצחיח! וזאת מכיוון שרצה הקב"ה להנחיל לעמו פרק‬ ‫בהלכות "קנין תורה"‪.‬‬ ‫ישנם החושבים שעיקרה של המנוחה‪ ,‬תלוי במנוחת‬ ‫הגוף‪ .‬מנוחה של אי עשייה‪ .‬מחשבה זו ‪ ,‬מסביר רבי‬ ‫ירוחם‪ ,‬היא היא עיקר הבלבול‪ .‬מנוחת הגוף ודאי‬ ‫חשובה‪ ,‬אך אין לה כל ערך ללא מנוחת הנפש‪ .‬אדם‬ ‫המתרגל למנוחה בתנאים של עודף שפע‪ ,‬ופינוק יתר‪,‬‬ ‫כשיגיע למצב של קושי וחוסר ‪ -‬שם הוא עלול‬ ‫להישבר ולהתרסק‪ ,‬שבר העלול להרחיקו משמירת‬ ‫התורה ומצוותיה! וזאת מפני שמעולם לא הרגיל‬ ‫עצמו להתמודד‪ .‬לזאת לא יקרא מנוחה‪.‬‬

‫האמתית הנדרשת לקבלת תורה‪ ,‬היא דווקא‬ ‫המנוחה הבאה משבירת הגוף והתמודדותו‬ ‫במצב של מיעוט הצרכים‪ ,‬שגם אם הגיע למצב‬ ‫של‪" :‬פת במלח תאכל" הוא "עַמֶ ל בתורה"‪ ,‬כי‬ ‫הוא הוכשר לכך‪ .‬וע"כ התורה נמסרה דווקא‬ ‫בתנאי המדבר‪ ,‬כדי לרכוש את התורה בתנאי‬ ‫מדבר‪ .‬אז ישריש העם בעצמו את היכולת‬ ‫להתמודד עם כל סוגי הקשיים‪ .‬עם ישראל בכל‬ ‫תנאי גלותו שמר ולמד את התורה כי הוא‬ ‫הוכשר לכך בקבלת התורה במדבר סיני‪.‬‬ ‫תכונה זו זיהה יעקב אבינו בבנו יששכר‪" :‬וירא‬ ‫מנוחה כי טוב‪ ,‬ויט שכמו לסבול"‪ .‬יששכר‪ ,‬אשר‬ ‫בניו ושבטו נושאים את דגל התורה‪ ,‬בהתמדתם‬ ‫יומם וליל‪ .‬למדו מאביהם הגדול‪ ,‬יששכר‪ ,‬שכדי‬ ‫לזכות במנוחה האמתית‪ ,‬יש לעבור בהצלחה את‬ ‫מבחן הכניסה‪ .‬כדי לזכות לתורה עליהם לסגל‬ ‫לעצמם יכולת למידה ועיון בתורה גם בתנאים‬ ‫קשים ומורכבים‪ .‬וכאשר הם צולחים אותם‪ ,‬הם‬ ‫משיגים את המנוחה האמתית‪ .‬כי אין רוח‬ ‫שבעולם היכולה לנתקם מצור מחצבתם ‪-‬‬ ‫התורה הקדושה‪.‬‬

‫לרפואת‬ ‫פואד יעקב בן ג'ורג'יה‪ ,‬רוחמה בת עישה‪ ,‬יהודה בן עישה‪ ,‬משה בן רבקה‪ ,‬חנה סביחה בת גוהר‪ ,‬ברוריה בת רוזה‪,‬‬ ‫שמעון בן יונה‪ ,‬דבורה בת גרדה אורסולה‪ ,‬אירנה אירה בת רוזה‪ ,‬אליעזר בן גרציה‪ ,‬רחל בת מורורי‪ ,‬דוד בן נאוה‬ ‫חיה‪ ,‬אסתר בת חנה סביחה‪ ,‬אהרון בן רוזה‪ ,‬יהונתן בן מלכה‪ ,‬אברהם בן חנה סביחה‪ ,‬שירה בת בת‪-‬שבע‪ ,‬ברטה‬ ‫בת סביחה חנה‪ ,‬שמעון בן עישה‪ ,‬תקווה בת נהידה‪ ,‬יוסף בן ליזט‪ ,‬שירה בת אורית‪ ,‬שרה בת בן‪-‬ציון הכהן‪ ,‬יהודה‬ ‫בן עישה‪ ,‬אורה בת זוהרה‪ ,‬משה בן אוולין‪ ,‬עליזה בת עישה‪ ,‬דוד בן דייזי‪ ,‬רויטל בת בתיה‪ ,‬עילאי חנוך בן דנה‪,‬‬ ‫יעקב בן שרה‪ ,‬בלהה בת ציפורה‪ ,‬מאיר בן שאדה‪ ,‬סניה בן קלרה‪ ,‬חזקיהו יהושע בן דבורה‪ ,‬תהילה בת רבקה‬ ‫חיה‪ ,‬מלכה בת רחל זמרוד‪ ,‬מאיר יצחק בן עליזה‪ ,‬מרים בת רבקה‪ ,‬הרב יהודה בן שמחה‪ ,‬אריה אסלן בן תמר‪,‬‬ ‫חיילי צה"ל הפצועים‪ ,‬יובל בן אסתר‪ ,‬יונתן בן מזל‪ ,‬אור בת אוהליה‪ ,‬שבתאי איתן בן שרה‪ ,‬איילה בת רות‪ ,‬דנה‬ ‫בת איילה‪ ,‬יאיר בן דורית‪ ,‬שמעון מכלוף בן מרים‪ ,‬מרים בת דניאלה‪ ,‬נחמן בן דניאלה‪ ,‬דניאלה בת זהבה‪ ,‬שמואל‬ ‫בן אורה‪ ,‬טוביה אברהם בן חיה זישה‪ ,‬דליה בת פנינה‪ ,‬יעל בת חנה‪ ,‬יגל בן חופית‪ ,‬ליבי בת אסתר לאה‪ ,‬אלתא‬ ‫יוכבד יוטל בת חנה‪ ,‬שיר ברכה בת בתאל‪ ,‬יעקב בן רבקה‪ ,‬רענן שמעון בן אלינור‬

‫גרדה אורסולה בת מקס מאיר ז"ל‬

‫)י‪-‬ם( ‪06:38:00‬‬ ‫הנץ החמה‬ ‫‪12:18‬‬ ‫מנחה גדולה )י‪-‬ם(‬ ‫‪17:02‬‬ ‫שקיעת החמה )י‪-‬ם(‬

‫אלא מנוחה היא שלווה נפשית הנובעת‬ ‫מתרגולים והתמודדות עם קשיים‪ .‬וזאת ניתן‬ ‫ללמוד מהכנת איש מלחמות העומד לצאת אל‬ ‫הקרב‪ ,‬התנאי העיקרי להצלחתו נעוץ בכמות‬ ‫ואיכות התרגילים והאימונים המפרכים שעליו‬ ‫לעבור‪ .‬לקרב לא יוצאים מבית מלון!‬

‫לעילוי נשמת‬ ‫רוזה בת אסתר ז"ל‪ ,‬עישה בת אסתר ז"ל‪ ,‬מזל מסעודה בת עישה ז"ל‪ ,‬מכלוף בן עישה ז"ל‪ ,‬אליהו בן‬ ‫אסתר ז"ל‪ ,‬חיים בן אביתר ז"ל‪ ,‬בלהה בת שמחה ז"ל‪ ,‬טויה ויקטוריה בת אסתר ז"ל‪ ,‬אילנה בת יונה ז"ל‪,‬‬ ‫דייזי בת נעימה ז"ל‪ ,‬דינה מזל בת שמחה ז"ל‪ ,‬יוסף יהושע בן שמחה קנדי ז"ל‪ ,‬מיכאל בן עישה ז"ל‪,‬‬ ‫טובה בת שמחה קנדי ז"ל‪ ,‬אחיה בן חנה ז"ל‪ ,‬שרה בת ציפורה ז"ל‪ ,‬גורג'יה בת נעימה ז"ל‪ ,‬יפה בת ענת‬ ‫חנה ז"ל‪ ,‬יהודה בן שמחה ז"ל‪ ,‬שושנה בת רחל ז"ל‪ ,‬אהרן )ארנולד( בן בן‪-‬ציון הכהן ז"ל‪ ,‬אמנון בן כתון‬ ‫ז"ל‪ ,‬ברוך בן שמואל ז"ל‪ ,‬גואל יואל בן גאולה ז"ל‪ ,‬דני בן כתון ז"ל‪ ,‬זבולון בן אסנת ז"ל‪ ,‬זכריה חיים‬ ‫בן יוכבד ז"ל‪ ,‬יוסף בן בתיה ז"ל‪ ,‬יעקב בן פהימה ז"ל‪ ,‬פיטר )פסח( בן אוטו אברהם ז"ל‪ ,‬צבי )הארי( בן‬ ‫חיים ז"ל‪ ,‬שמואל )סם( בן בן‪-‬ציון הכהן ז"ל‪ ,‬אילזה בת יצחק ז"ל‪ ,‬גולה )גאולה( בת שמחה ז"ל‪ ,‬יוכבד‬ ‫בת שמחה ז"ל‪ ,‬ינינה בת יאן ז"ל‪ ,‬כתון בת בסו ז"ל‪ ,‬ענת בת יצחק הכהן ז"ל‪ ,‬רחל בת אלישבע ז"ל‪,‬‬ ‫שושנה בת אברהם ז"ל‪ ,‬מרים בת שפרה ז"ל‪ ,‬שפרה בת רות ז"ל‪ ,‬משה בן רחל ז"ל‪ ,‬פרל בת יצחק אייזיק‬ ‫ז"ל‪ ,‬אפרת נאוה בת דבורה ז"ל‪ ,‬לאה בת אסתר ז"ל‪ ,‬מרדכי בן משה ז"ל‪ ,‬גילה בת מזל ז"ל‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫עלון מספר ‪472‬‬

‫לרפואת מאיר יצחק בן עליזה‬

‫ר"ת‪18:14 :‬‬

‫ענייני הפרשה‬

‫פרשת ויחי‬

‫שרה חיה בת רוזה ז"ל‬

‫פנינים‬ ‫"כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו‬ ‫שור"‬ ‫)בראשית מ"ט‪ ,‬ו'(‬

‫נאמר ברש"י‪ :‬כי באפם הרגו איש‪ ,‬אלו‬ ‫חמור ואנשי שכם וכו'‪ .‬וברצונם עקרו‬ ‫שור‪ ,‬רצו לעקור את יוסף שנקרא שור‪.‬‬ ‫כאשר אדם עובר עברה ‪ -‬אומר רבי‬ ‫אברהם פאלאג'י בשם אחד מגאוני צפת‪,‬‬ ‫רבי יוסף שאול‪ ,‬נכדו של הרב הגאון‬ ‫פתחי נדה ‪ -‬מוטב שיעשה אותה בשוגג‪,‬‬ ‫ללא כונה לעבור עברה‪ .‬אולם כאשר‬ ‫האדם עושה מצוה‪ ,‬טוב שיעשה אותה‬ ‫עם כונה‪ .‬אלא שיש אדם שהוא ביש‬ ‫מזל‪ ,‬שהופך את היוצרות ועושה עברות‬ ‫עם כונה גדולה‪ ,‬ואת המצוות הוא עושה‬ ‫בלי שום כונה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬הריגת אנשי שכם‪ ,‬בגלל העברה‬ ‫שעברו‪ ,‬היתה בגדר מצוה‪ .‬אולם איך‬ ‫היא נעשתה? "באפם" ‪ -‬עם כל הכעס‪,‬‬ ‫ולא בכונה לעשות מצוה‪ .‬לעומת זאת‬ ‫כשמכרו את יוסף ‪ -‬מעשה שהוא עברה‪,‬‬ ‫עשו את הדבר עם כונה‪" :‬וברצנם‬ ‫עקרו‪-‬שור"‪.‬‬ ‫זו היתה‪ ,‬אפוא‪ ,‬הטענה כלפיהם‪ :‬מדוע‬ ‫כך נהגתם‪ ,‬ש"באפם הרגו איש וברצונם‬ ‫עקרו שור"? אם לא היתה לכם ברירה‬ ‫אלא לעשות את הדברים הללו‪ ,‬לפחות‬ ‫הייתם הופכים את היוצרות‪" ,‬באפם‬ ‫עקרו שור וברצונם הרגו איש"‪ ...‬את‬ ‫יוסף הייתם מוכרים עם כעס‪ ,‬ואת אנשי‬ ‫שכם הורגים ברצון‪.‬‬ ‫)לאור הנר ‪ /‬הרב שלמה לווינשטיין‬ ‫הי"ו(‬

‫לזרע של קיימא‬ ‫עדה בת שרה‪ ,‬כרמית בת פנינה‪ ,‬ניסים בן‬ ‫אסתר‪ ,‬שרה בת אתי‪ ,‬דויד בן רחמים והמדם‪,‬‬ ‫מלכה בת יצחק מונס‪ ,‬מיטל מלכה בת‬ ‫שושנה‪ ,‬אסתר רחל בת שולמית‪ ,‬עינת בת חנה‪,‬‬ ‫אמנון בן רחל‪ ,‬שולמית בת לאה‪ ,‬אלון מיכאל‬ ‫כליפא בן אסתר‪ ,‬אביטל בת שלומית‪ ,‬משה‬ ‫שמואל בן ציפורה‪ ,‬ורד בת שפרה‪ ,‬רבקה בת‬ ‫שרה‪ ,‬יהל בת אסתר‪ ,‬בנימין בן מילכה‪ ,‬לימור‬ ‫בת דליה‪ ,‬אושרת בת נילי‪ ,‬רוית בת חנה‪ ,‬טלי‬ ‫בת ברדה‪ ,‬חגית בת יפה‪ ,‬מרים מירי בת דליה‪,‬‬ ‫יהודית בת מרים‪ ,‬יצחק בן מזל מסעודה‪ ,‬שרה‬ ‫בת אורלי‬

‫לזיווג הגון‬ ‫טל בת עליזה‪ ,‬עליזה בת עישה חיה‪,‬‬ ‫אהרון בן שרה‪ ,‬יעל בת חנה‪ ,‬חנה בת‬ ‫זהבה‪ ,‬מרדכי בן אסתר‪ ,‬אלון בן ציפורה‪,‬‬ ‫מיכל בת זהבה‪ ,‬ערן בן רחל‪ ,‬יוסף אליהו‬ ‫בן אפרת נאוה‪ ,‬איתן בן רבקה‪ ,‬רחמים בן‬ ‫שושנה‪ ,‬מרים בת נילי‪ ,‬ברכה בת ציפורה‪,‬‬ ‫ענת חנה בת רחל‪ ,‬אלה בת שושנה סוזן‪,‬‬ ‫אסתר רייזל בת בילה ציזה‪ ,‬שי בן זהבה‪,‬‬ ‫אשר בנימין בן לאה‪ ,‬אחוה בת דבורה‪,‬‬ ‫אורן חנן בן לאה‪ ,‬הדס בת אסתר מושקה‬


‫בס"ד‬

‫עלון מספר ‪472‬‬ ‫מחסן ה״קדישים״‬

‫מי בכלל נתן עיניו וליבון לישיש‬ ‫הכפוף והצנום שישב במערב בית‬ ‫הכנסת? מי התעניין בו? מתי מעט אם‬ ‫בכלל‪ .‬האמת היא‪ ,‬שאין מקום לבוא‬ ‫בטענות ובטרוניות לגבאי המסור‬ ‫גמליאל סירקיס‪ ,‬ואפילו לא לרב בית‬ ‫הכנסת יוחאי אהרונוב‪ .‬הם ניסו לא‬ ‫מעט פעמים להתעניין בו‪ ,‬לשאול אם‬ ‫הוא זקוק לעזרה‪ ,‬אך הלה במבט צונן‬ ‫ובמיעוט מילים הבהיר להם שינחו‬ ‫לנפשו‪ .‬הוא מסתדר לבד‪ ,‬״ותודה‬ ‫שאתם מתעניינים״‪.‬‬ ‫הוא הגיע לבית הכנסת השכונתי לפני‬ ‫כמחצית השנה‪ ,‬לאחר שהשתכן כבוד‬ ‫בבית האבות המפורסם ״שיבה טובה״‬ ‫ששכן וטבל בירק‪ ,‬במרכזו של גן‬ ‫טרופי בעל ארומה של יוקרה‪200 ,‬‬ ‫מטר דרומית לביהכנ״ס‪.‬‬ ‫״שיבה טובה״ לא היה עוד בית אבות‪,‬‬ ‫אלא באמת פלטפורמה איכותית‬ ‫לאנשים מבוגרים שהתפרנסו לא רע‪,‬‬ ‫בלשון המעטה‪ ,‬ובאו להחליף כוח‬ ‫באתר ירוק‪ ,‬נעים‪ ,‬שמילא את חייהם‬ ‫בתוכן רוחני ובגשמיות מן המעלה‬ ‫הראשונה‪ .‬בואו נסכם שלא כל זקן‬ ‫במקומותינו יכול היה להרשות לעצמו‬ ‫סטייל מן הסוג הזה‪.‬‬ ‫כשאלימלך מיינברוד נכס נשען על‬ ‫מקלו לראשונה לבית הכנסת‪ ,‬כמעט‬ ‫ולא חשו בו‪ .‬היתה באיש הזה מן סוג‬ ‫של ענווה‪ ,‬שפלות‪ ,‬שהשתלבו יחד עם‬ ‫קומתו השפופה‪ ,‬המגובנת משהו‪.‬‬ ‫ולאחר שהתיישב בספסל הכי מערבי‪,‬‬ ‫הוא כאילו נבלע שם ואיננו עוד‪.‬‬ ‫החזן הוותיק עמרם בלולו‪ ,‬הבחין בו‬ ‫רק אחרי חודש‪ .‬״תאמין לי גמליאל‪,‬‬ ‫בקושי רואים אותו‪ .‬הוא כמו זכוכית‬ ‫שקופה‪ .‬אתה אולי יודע מאין הוא‬ ‫הגיע!״ שאל החזן את הגבאי‪ .‬״עד כמה‬ ‫שהבנתי ממנו‪ ,‬הוא מתגורר ב׳שיבה‬ ‫טובה׳‪ ,‬אבל זה הפרט היחיד שהוא היה‬ ‫מוכן לנדב לנו״ הפטיר הגבאי‪.‬‬ ‫״ומה שמו?״ הסתקרן בלולו‪ ,‬ותקע‬ ‫עיניו בשמי התכלת ההולכים‬ ‫ומתבהרים‪ .‬״אלימלך מיינברוד‪ ,‬זה עוד‬ ‫פרט נוסף שידוע לנו‪ ,‬אבל מכאן‬ ‫ואילך‪ ,‬אין לי מושג קלוש עליו‪ .‬מה‬ ‫שחשוב שהוא מעבה את המניין של‬ ‫תפילת שבע בבוקר‪ ,‬דהיינו״‪ .‬סיכם‬ ‫סירקיס הגבאי‪.‬‬ ‫בלולו החזן היה טיפוס ספקני ביותר‪.‬‬ ‫‪ 30‬שנים שהוא מתגורר בשכונה‪ ,‬ואם‬

‫ניתן לפרגן לו‪ ,‬הוא היה מראשוני‬ ‫מתיישביה‪ ,‬שהרי את דירתו רכש מיד‬ ‫לאחר שנורתה אבן הפינה לבניין השני‪,‬‬ ‫ולאחר ששלד בית הכנסת כבר היה כמעט‬ ‫גמור‪ .‬אם תרצו‪ ,‬בלולו הכיר כל מתפלל‬ ‫ישר והפוך‪ ,‬כולל החדשים‪ ,‬וראוי לציין‬ ‫שהיו לו כמה ידידים טובים גם בבית‬ ‫האבות ״שיבה טובה״‪ ,‬שחלקם כבר לא‬ ‫גרים שם‪ ,‬מטעמים הקשורים בסיום‬ ‫תפקידם עלי אדמות‪.‬‬ ‫אחרי תפילת ערבית‪ ,‬שם עמרם בלולו‬ ‫רגליו למשרד של מר איציק שיבולי‪,‬‬ ‫מנהל בית האבות‪ .‬הם ידידם טובים‪.‬‬ ‫שיבולי נהג להסתובב בין החדרים‬ ‫והמסדרונות ולהתעניין במצב רוחם של‬ ‫הדיירים הוותיקים‪.‬‬ ‫״תגיד לי איציק‪ ,‬אולי אתה מכיר את‬ ‫אלימלך מיינברוד?״‬ ‫״בהחלט‪ .‬הגיע לכאן לפני כחצי שנה‬ ‫טיפוס שקט‪ ,‬שוקל כמו אוויר‪ ,‬ולא מורגש‬ ‫לסביבה״ השיב המנהל‪.‬‬ ‫״יצא לך להכיר מישהו מבני משפחתו‪,‬‬ ‫בנים בנות?״‬ ‫שיבולי השתתק‪ ,‬ומבט מהורהר ותפוש‬ ‫שרעפים בקע מעיניו‪ ,‬״אתה שואל יפה…‬ ‫לא‪ ,‬אינני מכיר שום בן משפחה‪ .‬הוא‬ ‫הגיע לכאן עצמאית‪ .‬ירד ממונית עם תיק‬ ‫ג׳ימס בונד‪ ,‬חתם על חוזה‪ .‬כששאלתי על‬ ‫בנים בנות… מלמל משהו‪ .‬וחזר ואמר‪:‬‬ ‫׳אני משלם‪ ,‬אני אפוטרופוס על עצמי׳‪.‬‬ ‫וזהו כך נגמרה העסקה‪ .‬יש לנו הוראת‬ ‫קבע שלו‪ ,‬ותוכנית חיסכון שמנה בבנק‬ ‫על שמו‪ ,‬שמשמשת כבטחונות‪ .‬אבל חוץ‬ ‫מזה‪ ,‬נייט״‪.‬‬

‫אחרי חודשיים‪.‬‬ ‫לפני ״עלינו לשבח״‪ ,‬הזדקף לאיטו‬ ‫מיינברוד והחל לומר קדיש‪ .‬״יתגדל…‬ ‫ויתקדש…״ עד לאותו בוקר‪ ,‬בקושי הכירו‬ ‫המתפללים את קולו‪ ,‬הפעם בהפתעה‬ ‫גמורה קולו הדהד בין הכתלים‪ ,‬חד וברור‪.‬‬ ‫״ברכו את השם המבורך״‪.‬‬ ‫סירקיס הגבאי והרב יוחאי‪ ,‬היו סבורים‬ ‫שיש לו יורצאייט‪ ,‬של אבא‪ ,‬או אולי של‬ ‫אשתו‪ .‬הם העדיפו לא לשאול ‪ -‬גם החזן‬ ‫עמרם בלולו העדיף לקפל את טליתו‬ ‫בזריזות‪ ,‬ולא לחפור ולחקור מן הנעשה‬ ‫בעולמו הרוחני של יהודי כבן ‪ ,90‬אשר‬ ‫צינן את סביבתו הרבה מתחת לאפס של‬ ‫צלזיוס‪.‬‬ ‫הקדיש נאמר גם למחרת‪ ,‬שבוע‪ ,‬שבועיים‪,‬‬ ‫חודש‪ ,‬חודש וחצי‪ .‬״אם תרצו או לא‪ ,‬זה‬ ‫כבר מעבר ליארצייט‪ ,‬קרה פה אסון״‪,‬‬ ‫לחששו ביניהם הגבאי והרב‪ .‬השניים‬ ‫ביקשו מן החזן שלהם שינסה לפרוט על‬ ‫מיתרי ליבו של הישיש‪ .‬״בכל זאת יהודי‬ ‫בודד… אומר קדיש…״‪.‬‬ ‫ערב חג הפסח‪ ,‬אחרי שהרב יוחאי סיים את‬ ‫מסכת פסחים‪ ,‬ניגש בלולו החזן‬ ‫למיינברוד‪ ,‬הניח לפניו שלוש מצות‬ ‫שמורות אמר ״חג שמח״ ושאל ״כבודו‬ ‫אומר קדיש‪ ,‬כבר כמעט חודשיים… אולי‬ ‫נוכל לעזור״‪.‬‬

‫״ויש לו חברים?״ המשיך לחקור החזן‪.‬‬ ‫שיבולי לחץ על זמזם‪ ,‬ואם הבית הנמרצת‬ ‫מרגלית מינץ השיבה לשאלתו‪ .‬״חברים‬ ‫למיינברוד? לא ראיתי מעולם שניהל‬ ‫שיחה עם מישהו כאן‪ .‬בבוקר הוא משכים‬ ‫לבית הכנסת‪ .‬נשאר שם עד הצהריים‪ ,‬נח‬ ‫קצת… חוזר לשם למנחה ותפילת‬ ‫ערבית… לא יותר מזה‪ .‬לא משתתף‬ ‫בהרצאות‪ ,‬לא בחוגים… חי בבועה של‬ ‫עצמו״‪.‬‬ ‫למחרת ‪ -‬אחרי שחרית ‪ -‬ניסה החזן‬ ‫להתקרב למיינברוד‪ ,‬חייך לעברו ואמר‬ ‫״בוקר טוב״‪.‬‬ ‫״בוקר טוב״‪ ,‬השיב האיש‪ ,‬והמשיך‬ ‫לקרוא תהילים‪.‬‬

‫מיינברוד אחז את המצות בידו הימנית‬ ‫הפטיר ״תודה״ צוננת‪ .‬המתפללים מיהרו‬ ‫לעזוב את בית הכנסת איש איש לחמצו‬ ‫ולביעורו‪.‬‬ ‫״אדון מיינברוד מעולם לא הטרדנו אותך‪,‬‬ ‫ואנחנו מכבדים את רצונך לשמור על‬ ‫פרטיותך‪ ,‬אבל ברור לך שיהודי חייב‬ ‫לגלות עניין ביהודי זולתו‪ ,‬אם נדמה לו‬ ‫שהוא קצת בצער… אנחנו לב אחד‪ ,‬לא?‬ ‫ופניך די עצובות…״ ניסה החזן לתרץ את‬ ‫פשר התעניינותו‪.‬‬ ‫הם נותרו שניהם בלובי הכניסה‪ .‬שתי‬ ‫ציפורי דרור צייצו על אדן החלון‪ .‬להק‬ ‫דבורים נחת בזמזום חרישי על פרחי‬ ‫הוורוד של שיח הרדוף‪ .‬מיינברוד שתק‪,‬‬ ‫עצם עיניו ושקע לתוך עצמו‪ .‬לפתע פקח‬

‫״נכון״‪.‬‬ ‫״כבוד החזן‪ ,‬כפי שהבנת אינני מרבה‬ ‫במילים‪ ,‬וגם עכשיו‪ ,‬אספר לך בקיצור‬ ‫נמרץ‪ ,‬כי לבי אומר לי שליבך טהור…‬ ‫התחתנתי בגיל מאוחר‪ .‬כשהייתי בן ‪50‬‬ ‫נולד בני הבכור‪ ,‬והיחיד‪ .‬לצערי במקום‬ ‫להיות יהודי טוב‪ ,‬הוא פזל לרחוב‪ .‬כיום‬ ‫הוא בן ‪ ,35‬והקשר היחיד שיש לנו‪ ,‬נובע‬ ‫מהרצון שלו שאמות מהר כדי לקבל‬ ‫ירושה טובה‪ .‬ניסיתי לקרבו‪ ,‬לדובבו‪,‬‬ ‫להאיר את עיניו שיש דין ויש דיין‪ .‬אבל‬ ‫הכל לשווא‪ ,‬הוא בשלו‪.‬‬ ‫לפני כחודשיים הוא בא לבקרני‬ ‫לראשונה בבית האבות‪ ,‬היתה בינינו‬ ‫שיחה קשה‪ .‬קשה מאוד‪ .‬בכיתי ואמרתי‬ ‫לו שנכשלתי בחינוכו‪ ,‬ואני משלם על כך‬ ‫מחיר כבד‪ .‬ואתה יודע מה השיב לי‬ ‫׳התכשיט׳? הנה המילים שלו‪ ,‬מילה‬ ‫במילה‪ :‬׳כן‪ ,‬אבא‪ ,‬נכשלת בגדול‪ .‬והנה‬ ‫אני מודיע לך באופן ברור‪ ,‬אחרי‬ ‫שתעזוב את העולם לא אגיד עליך‬ ‫קדיש…׳״‪.‬‬ ‫מיינברוד הניח ראשו על השולחן ומירר‬ ‫בבכי‪ .‬״אתה שואל אותי על מי אני אומר‬ ‫קדיש… על עצמי אני אומר קדיש!!!‬ ‫ביקשתי מהקב״ה שירחם עליי ויאסוף‬ ‫את הקדישים שלי‪ ,‬כל עוד אני חי‪,‬‬ ‫ויניחם במחסן שלו‪ .‬אחרי שאפטר‪,‬‬ ‫שיוציאם משם וישתמש בהם לעילוי‬ ‫נשמתי… אם בני יחידי לא יגיד עליי‪,‬‬ ‫לפחות אדאג לעצמי״‪.‬‬ ‫החזן עמרם בלולו היה המום אך ניסה‬ ‫לנחם את הישיש השבור‪ ,‬אלא שלא מצא‬ ‫מילים‪ .‬הוא ליווה אותו בשקט עד‬ ‫הכניסה לבית האבות ״שיבה טובה״‬ ‫ובטרם נפרדו אמר לו מיינברוד‪ :‬״ידידי‬ ‫החזן‪ ,‬הבט בשלט ׳שיבה טובה׳‪ ,‬השיבה‬ ‫שלי לא טובה‪ ,‬אבל אני לא פחות אשם‬ ‫מהבן שלי‪ .‬אין לי ספק בכך‪ ,‬מי שטרח‬ ‫בערב שבת יאכל בשבת‪ ,‬כנראה לא‬ ‫טרחתי מספיק…״‪.‬‬ ‫החזן בלולו חזר כל הדרך הביתה ועשה‬ ‫חשבון נפש‪ .‬״בן אדם אומר קדיש על‬ ‫עצמו…" והשמיים כמעט נפלו עליו‪.‬‬ ‫)העיתונאי ‪ / 9‬הרב קובי לוי הי"ו(‬

‫״מה שלומך?״‬

‫יש לשמור על קדושת העלון! אין לקרוא בשעת התפילה!‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫״ברוך השם‪ ,‬תודה״‪ ,‬ענה הישיש בקול‬ ‫צונן‪ ,‬ששידר משב רוח קפוא אך ברור‪,‬‬ ‫כאומר לו ״תניח לי״‪ .‬בלולו נמלט מן‬ ‫המקום בהחלטה שלא להטרידו יותר‪ .‬הוא‬ ‫תלה עיניו בשמיים ולחש ״האיש הזה‬ ‫מפחיד…״‪.‬‬

‫עיניו והחל לדבר ״שאלת על מי אני‬ ‫אומר קדיש?״‬

‫פניות תתקבלנה בברכה‪ohel.sarah1@gmail.com :‬‬

חוברת עלונים פרשת ויחי תשע''ז  
Read more
Read more
Similar to
Popular now
Just for you