Page 1

˙‫מבחר עלוני ˘ב‬

‫פר˘˙ י˙רו‬ ‫˙˘ע"ז‬

https://telegram.me/Publications_MM


‫סיפור השבוע‬ ‫לע"נ הרה"ג ר' יוסף חיים סיטרוק זצוק"ל‬ ‫לאחרונה פורסמה שיחה מרתקת עם הגאון רבי יוסף חיים‬ ‫סיטרוק זצוק"ל שהתקיימה לא הרבה לפני פטירתו‪ ,‬בשיחה‬ ‫פרש הרב סיטרוק את פעילותו התורנית ברחבי צרפת‪ ,‬ובקרב‬ ‫בני הנוער‪ ,‬בתוך דבריו סיפר את המעשה המופלא הבא‪:‬‬ ‫זה החל בהפצת שיעורי תורה לנוער‪ ,‬זכיתי בס"ד להפוך את‬ ‫נושא השיעורים וחיזוק התורה לנושא מרכזי שמדברים בו‬ ‫הנוער היהודי בצרפת בכל אתר‪ ,‬וכך למרות שמספר שומרי‬ ‫התורה אינו עולה על ‪ 30%‬מכלל היהודים‪ ,‬הצלחנו להביא את‬ ‫דבר התורה לרבים מבין היהודים הכלליים‪ ,‬והדבר הפך ליסוד‬ ‫מוכר אצל הרבים‪.‬‬ ‫גולת הכותרת בפעילותי היה הקמתו של 'יום שכולו תורה'‪,‬‬ ‫בשונה מהמקובל בארץ‪ ,‬שעושים לעיתים יום שכזה‪ ,‬שבו‬ ‫מגיעים דרשנים לדרוש בשיעורי תורה שונים‪ ,‬אני החלטתי‬ ‫בכל כוחי לעשות משהו שונה במהותו‪ .‬הסיפור שהביא את‬ ‫הרעיון למימוש‪ ,‬הינו נס פלאי ממש שאני מספר לכם עתה‬ ‫לראשונה בחיי‪.‬‬ ‫תמיד חלמתי לעשות אירוע רב מימדים שבו אוכל לראשונה‬ ‫להציג את היהדות‪ ,‬לא רק בשיעורים ושיחות‪ ,‬אלא באופן‬ ‫מוחשי ומעשי‪ .‬בחלומי רציתי לשכור אולם גדול מאד‪ ,‬ובו‬ ‫להשקיע ממיטב האומנות לתאר באופן מעשי כיצד נראים‬ ‫חיי היהדות בכלל‪ ,‬והמאורעות היהודיים בפרט‪ .‬רציתי שיהיה‬ ‫דוכן מיוחד ובו יוצג בכל אחד מהדוכנים מאורע אחר הקשור‬ ‫ליהדות‪ ,‬כמו שבת‪ ,‬חגי ישראל‪ ,‬בר מצווה‪ ,‬חתונה‪ ,‬מקווה‪,‬‬ ‫עירוב‪ ,‬ישיבה‪ ,‬תלמוד תורה‪ ,‬הבית היהודי‪ ,‬ביקור חולים‪ ,‬חברא‬ ‫קדישא ועוד‪ ,‬כשבחלומי היה לגייס את האומנים הטובים‬ ‫ביותר בתחום‪ ,‬שיעמלו ליצור מיצגים תלת מימדיים אמיתיים‬ ‫בליווי מצגות‪ ,‬שיראו באופן חיובי את הפינות הללו‪ ,‬בכל דוכן‬ ‫עם ההסבר המרתק שלו‪.‬‬ ‫יהודים רבים שיבואו לדוכנים כאילו רוכשים דבר מה‪ ,‬ויראו‬ ‫בצורה מושכת את הבית היהודי‪ ,‬את החגים והמאורעות‪,‬‬ ‫יקבלו מושגי יסוד בחינוך היהודי שכה חסר להם‪ .‬וכך באותו‬ ‫יום שכולו תורה‪ ,‬יבואו כמה שיותר יהודים שיחוו לראשונה‬ ‫בחייהם בצורה מוחשית מהי תורה‪ ,‬ואולי דרכה יתחברו‬ ‫מאוחר יותר כל אחד ביכולותיו לעולם התורה‪ .‬אלא שחלומות‬ ‫לחוד ומציאות לחוד‪ ,‬הפקת אירוע שכזה הינה בסדר גודל‬ ‫ממוני עצום‪ ,‬ומנין יהיה לי הסכום לכך‪.‬‬ ‫באורח פלאי‪ ,‬דיברתי על כך באחד משיעורי הנוער שלי בצורה‬ ‫גלויה‪ ,‬ואמרתי שזה משוש חיי להצליח לערוך יום שכולו‬ ‫תורה במתכונת זו‪ .‬לפתע אחד הנערים הצביע בידו וביקש את‬ ‫רשות הדיבור הוא סיפר כי הוא עובד בחברת מחשבים גדולה‪,‬‬ ‫ובעליו עורך יריד גדול‪ ,‬ויש לו יכולת מוכחות בהפקת אירועים‬ ‫מעין אלו‪ ,‬והוא מציע שאפגש עמו‪ .‬אני מעולם לא סירבתי‬ ‫לפגישה אם היא תוכל להניב דבר חיובי‪ ,‬והסכמתי להיפגש‪.‬‬ ‫נקבעה הפגישה‪ ,‬ובשעה היעודה אני מעלה בפניו את כל‬ ‫הרעיון החלומי אותו אני רוצה לממש מזה תקופה ארוכה‪.‬‬ ‫בסיום הוא אומר שזה פרויקט יקר מאד‪ ,‬ושאלני אם יש‬ ‫הערכה מהי עלותו של פרויקט שכזה‪ ,‬השבתי‪ ,‬שלדעתי הוא‬ ‫אמור לעלות ‪ 5‬מיליון פרנק‪ ,‬הוא שאלני כמה יש לי לממן‬ ‫מתוך סכום זה – לא היה נעים לי‪ ,‬אבל הצבתי את ידיי למולו‬ ‫בתנועת עיגול‪ ,‬כלומר‪ ,‬שבידי – ‪ 0‬פרנקים למימון התוכנית‪.‬‬ ‫הוא חשב קמעה‪ ,‬ומיד לאחר מכן לחץ את ידי בחום‪ ,‬ואמר‬ ‫שהוא מוכן ללכת על זה בסכום זה לבדו‪ ,‬הוי אומר שאני נותן‬ ‫‪ 0‬פרנקים‪ ,‬והוא ממן את כל היתר מעצמו…‬ ‫הוא שכר את האולם הגדול בפריז המכיל ‪ 50,000‬איש‪ ,‬ושכר‬ ‫את שירותיו ליום זה‪ ,‬לאחר מכן הביא את כל האומנים‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫המיוחדים שיעשו את דוכני התצוגה המרהיבים‪ ,‬והם עמלו‬ ‫במשך חודשים להציג דוכנים מרהיבים בכל עניני היהדות‪.‬‬ ‫נעשה פרסום מאסיבי בכל ערי צרפת‪ ,‬והיריד היה סיפור‬ ‫הצלחה מאין כמותו‪ ,‬אותו עשיר אף לא השתתף בו כי היה‬ ‫בפגישות בניו זילנד‪ ,‬אבל קיבל ראיה מוקלטת על המתרחש‬ ‫בה‪ ,‬וכך הגיעו כמאה אלף איש ליום התורה‪ ,‬ויצאו הימנו‬ ‫מרוגשים ונפעמים‪ ,‬עד שלא רצו לסיים את היום‪ ,‬וביקשו‬ ‫ארכה למחרת היום‪ ,‬אבל לא יכולנו לכך‪ ,‬ואמרנו שבשנה‬ ‫הבאה היריד יחזור על עצמו ביום זה‪.‬‬ ‫וכך במשך ‪ 3‬שנים אותו יהודי נטל על שכמו את כל העלויות‬ ‫של הפרויקט שהוקם על ידו בצורה מרהיבה ממש‪.‬‬ ‫לאחר מכן הוא הגיע ללשכתי עם אדם אחר‪ ,‬כשהוא מביע‬ ‫התנצלותו שמכר את כל העסק לאדם זה‪ ,‬וכי הוא לבדו לא‬ ‫יוכל להמשיך לשאת בהוצאות היריד‪ ,‬ונצרך להסכמתו של‬ ‫השותף שנכנס לעסק במקומו‪ .‬אני בלהט התחלתי להסביר‬ ‫לו חשיבות הדבר‪ ,‬וניסיתי לשכנעו להמשיך במפעל חשוב זה‪,‬‬ ‫והוא אכן השיב שלא יעזוב את הרב לבדו‪ ,‬ואם מדובר בהמשך‬ ‫התמיכה הוא יעשה זאת בשמחה‪ ,‬ואני מתוך שמחה בירכתיו‬ ‫בחום‪ ,‬שיצליח מאד בעסקיו‪ ,‬ויראה אך ברכה בהם בעקבות‬ ‫תרומתו החשובה לעניין הגדול הזה‪ ,‬וכך במשך שלוש שנים‬ ‫המשיך במימון כל היריד שעלותו גבוהה מאד‪ ,‬ופירותיו‬ ‫ניכרים באופן מוחשי ומעורר התפעלות‪.‬‬ ‫המשכו של הסיפור מרתק‪ ,‬כי כעבור שלוש שנים אני רואה‬ ‫כי אינני מצליח להשיג את האיש‪ ,‬ולמרות שמידי שנה בשנה‬ ‫היה מגיע ללשכתי לסכם את פרטי היריד‪ ,‬הפעם לא הגיע‪ ,‬וכל‬ ‫הטלפונים להשיגו עלו בתוהו‪ .‬התחלתי לחשוש‪ ,‬שמא הוא‬ ‫אינו רוצה להמשיך במפעל חשוב זה‪ ,‬והתחלתי לדאוג איך‬ ‫אני ממשיך את עלות הפרויקט הכה יקר שרבים מייחלים לו‪,‬‬ ‫וחשוב מאד לביסוס היהדות והחינוך בצרפת כולה‪.‬‬ ‫לפתע באחד הימים אני מקבל טלפון בהול בלשכה‪ ,‬כשאותו‬ ‫תורם נמצא על הקו‪ .‬הוא מספר שהוא נמצא עתה בפריז‬ ‫וחייב להיכנס בדחיפות ללשכתי‪ .‬הבנתי שכנראה יש לו דבר‬ ‫מה לומר בעניין‪ ,‬ורק קיוויתי שלא יפסיק את המימון לפרויקט‬ ‫היריד החשוב‪.‬‬ ‫מיד כשנכנס ללשכתי הוא כיבדני מאד ואמר שכמובן גם‬ ‫השנה חפץ הוא ליטול על שכמו את המימון לכל הכנס הגדול‬ ‫של היריד‪ ,‬אבל השנה הוא רכש שטח גדול מאד ליד האולם‬ ‫'פאקפורל' ליד פריז‪ ,‬ושם יהיה ניתן להרחיב ולהגדיל את‬ ‫היריד באחוזים גדולים מאד‪.‬‬ ‫לשאלתי מדוע לא הצלחתי להשיגו בזמן האחרון‪ ,‬הוא מספר‬ ‫לי כשדמעות ניכרות בעיניו‪ ,‬שלאחרונה הוא הצליח מאוד‬ ‫בעסקיו‪ ,‬וכל יום הוא טס במטוסו הפרטי לפגישות עסקים‬ ‫מסביבי לעולם הגדול‪ ,‬ולא מצליח למצוא זמן אפילו להתקשר‬ ‫ולדבר בעניינים אחרים שאינם קשורים לעסקיו במישרין‪.‬‬ ‫ואז הוא אומר‪ ,‬כי הוא חש שכל הצלחתו הגדולה היא בזכות‬ ‫ברכתו של הרב‪ ,‬ולכן הוא חש הכרת הטוב‪ ,‬שבעטיה כל מה‬ ‫שהרב יחפוץ הוא ייתן בשמחה רבה‪.‬‬ ‫כמובן שאני ביקשתי רק לחזק את עניין החינוך‪ ,‬שנוכל להגדיל‬ ‫ביתר שאת את היום שכולו תורה‪ ,‬ובכך להגדיל פעלים לתורה‬ ‫כל הימים‪ .‬ב"ה אני חש שד' זיכני והביא לי באורח פלאי את‬ ‫התגשמות החלום הגדול ביותר ששאפתי בימי חיי לעשותו‬ ‫בשבתי על כס הרבנות בצרפת‪.‬‬ ‫בעיני‪ ,‬זו המהפכה הצרפתית האמיתית‪ ,‬שאת פירותיה ניתן‬ ‫לראות כיום בכל מקום על פני הארץ כולה…‬


‫שיחת השבוע‬

‫ב"ה ׀ ערב שבת קודש פרשת יתרו ׀ כ"א בשבט התשע"ז ׀ ‪ 17.2.17‬׀ גיליון מס' ‪1572‬‬

‫ללמוד תורה בענווה ובצניעות‬

‫אכן‪ ,‬התורה שייכת לכול‪ ,‬אבל אין הכוונה שכל אחד ואחת יכולים‬ ‫לפרש את התורה כראות עיניהם‪ .‬לא כל אחד מאיתנו הוא רש"י‬

‫ב‬

‫שנים האחרונות מסתמנת‬ ‫מגמה גוברת והולכת מצד‬ ‫ציבורים רחבים ללמוד‬ ‫תורה‪ .‬אחרי דורות של נתק‬ ‫ממקור החיים של העם היהודי‬ ‫מגיעים יותר ויותר יהודים לה־‬ ‫כרה כי החיבור לשורשים חיוני‬ ‫לקיומנו‪ ,‬ומכאן השאיפה ללמוד‬ ‫תורה ולהכיר את המקורות‪.‬‬

‫פירוש גאוני‬

‫ואולם לצד זה חכמינו מעניקים עוד משמעות‬ ‫למתן התורה במדבר‪ ,‬במקום הפקר — "כל מי‬ ‫שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר‪ ,‬אינו יכול‬ ‫לקנות את החכמה והתורה"‪ .‬התנאי להשגת‬ ‫התורה הוא שהאדם יבטל את עצמו ואת‬ ‫רצונותיו ויעשה עצמו "כמדבר הפקר" — כדף‬ ‫חלק ונקי שעליו אפשר לבנות את הבניין של‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫אנו שומעים לפעמים אמירות בנוסח‪" :‬אם רש"י‬ ‫יכול לפרש את התורה‪ ,‬גם אני יכול"‪ .‬מי שמדבר‬ ‫נראה שלא טעם אפילו מעט מפירושו של‬ ‫כך ֶ‬ ‫רש"י‪ .‬לּו היה מתוודע קצת לפירוש זה‪ ,‬לא היה‬ ‫מעלה על דעתו להשמיע אמירה מגוחכת כזאת‪.‬‬ ‫פירוש רש"י הוא יצירה גאונית על־פי כל אמת‬ ‫מידה‪ ,‬המשקפת ידע עצום בכל התנ"ך ובמרחבי‬ ‫התורה שבעל־פה‪.‬‬ ‫ראו למשל איך רש"י דן במשמעות הלשונית‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫צעירי אגודת חב"ד‬

‫יש חדש‬ ‫יום השנה לרבנית‬ ‫בשבת זו‪ ,‬כ"ב בשבט‪ ,‬יחול יום השנה של‬ ‫הרבנית חיה־מושקא שניאורסון‪ ,‬רעייתו‬ ‫של הרבי מליובאוויטש‪ ,‬שנסתלקה לפני‬ ‫עשרים ותשע שנים‪ .‬נשי חב"ד ברחבי‬ ‫העולם מקיימות בסמיכות ליום הזה‬ ‫אירועים מיוחדים לנשים‪ ,‬ובהם מעלים על‬ ‫נס את דמותה של הרבנית‪ ,‬אצילות נפשה‪,‬‬ ‫צניעותה ומעשי החסד המיוחדים שלה‪.‬‬

‫כינוס השלוחות העולמי‬

‫זו בהחלט מגמה מבורכת‪ ,‬אך כדי‬ ‫שלימוד התורה אכן ירווה את‬ ‫הנפש ויעניק לנו כוח ועוצמה‬ ‫רוחנית‪ ,‬חשוב שהגישה לתורה‬ ‫תורת חיים‪ .‬שיעור תורה ליוצאי העדה הגאורגית בקריית מלאכי‬ ‫תהיה נכונה‪ .‬למרבה הצער יש‬ ‫של מילה או ביטוי ומביא סימוכין מפסוקי‬ ‫המשתמשים בשברי ציטטות כדי לטעון שכל‬ ‫תנ"ך אחרים‪ ,‬וכל זה בלי מחשב ובלי מילון או‬ ‫אחד וכל אחת יכולים לפרש את התורה כראות‬ ‫קונקורדנצייה‪ .‬כשצוללים יותר למעמקי פירוש‬ ‫עיניהם‪ ,‬ומכאן קל לגלוש לדרך עקלתון‪.‬‬ ‫רש"י מגלים עד כמה כל מילה שלו מדויקת‬ ‫ומחושבת ואילו עומקים טמונים בה‪.‬‬ ‫אחת הסיבות שהתורה ניתנה במדבר‪ ,‬במקום‬ ‫הפקר‪ ,‬היא כדי להנחיל את ההכרה שהתורה‬ ‫שייכת לכול‪ .‬אין היא נחלת קבוצה כלשהי — כפי‬ ‫שהיה בעמים אחרים‪ ,‬שרק ציבור מסוים היה‬ ‫רשאי לעסוק בדברי החכמה — אלא היא נחלתו‬ ‫של כל יהודי‪.‬‬

‫כל הלב לכל אחד‬

‫זו הגישה הראויה ללימוד התורה — לבוא אליה‬ ‫בענווה ובצניעות‪ ,‬כילד קטן הנכנס בשערי‬ ‫בית הספר‪ .‬רק אחרי שהאדם כבר קנה ידע‬ ‫רחב ועמוק במרחבי התורה אפשר לדבר על‬ ‫הצעת חידושים משלו בהבנת דברי התורה‪ ,‬וגם‬ ‫כאן המסורת היהודית מחנכת שקודם פרסום‬ ‫חידושים עצמיים הולכים אל תלמידי חכמים‬ ‫גדולים ומבקשים מהם אישור והסכמה‪.‬‬

‫תתעמק ותבין‬ ‫חז"ל מפרשים בדרך מעניינת את מה שמשה‬ ‫אומר לבני ישראל על התורה‪ּ" :‬כִ י ֹלא ָד ָבר ֵרק‬ ‫הּוא ִמּכֶ ם"‪ .‬למה נאמר ֵ"רק הּוא ִמּכֶ ם"? אלא‬ ‫מכאן למדנו שאם נדמה לך שדבר כלשהו הכתוב‬ ‫"מּכֶ ם"‪,‬‬ ‫בתורה ֵ"רק הּוא"‪ ,‬תפיסה זו נובעת ִ‬ ‫מחוסר ההבנה שלך‪ .‬אם תתעמק ותשאף להבין‬ ‫— תגיע לאמיתות כוונתה של התורה‪.‬‬ ‫לכן חשוב מאוד ללמוד תורה מפי מורים‬ ‫היודעים להעריך את קדושתה של התורה‪ ,‬והם‬ ‫עצמם ניגשים אליה בענווה ובצניעות‪ .‬לימוד‬ ‫כזה מרווה את הנפש‪ ,‬מעניק לנו עוצמות רוח‪,‬‬ ‫ועל דברי התורה הנלמדים בדרך זו נאמר "כי‬ ‫הם חיינו"‪.‬‬

‫בניו־יורק נפתח השבוע הכינוס העולמי‬ ‫של השלוחות — נשות השלוחים מכל קצווי‬ ‫תבל‪ .‬כאלפיים שלוחות באות לכינוס וידונו‬ ‫בו בבעיות המיוחדות שעמן מתמודדת‬ ‫שליחת חב"ד — מחינוך הילדים במקומות‬ ‫נידחים ועד פעילות ציבורית בקרב נשים‬ ‫ובנות‪ .‬ביום ראשון בערב יהיה ערב‬ ‫ההצדעה המסורתי‪ ,‬המסיים את הכינוס‪,‬‬ ‫וממנו יֵ צאו השליחות בכוחות מחודשים‬ ‫להמשך שליחותן‪.‬‬

‫יהדות מצרים‬ ‫מר יפת חסון‪ ,‬הפועל למען שימור‬ ‫האתרים והמורשת של יהדות מצרים‪,‬‬ ‫מודיע לציבור כי בידו מידע על מצב בית‬ ‫העלמין באלכסנדרייה‪ ,‬שהוא משגיח עליו‬ ‫מרחוק‪ .‬כמו־כן בית הכנסת לעולי מצרים‬ ‫בפריז מחפש חזן בנוסח העדה‪ .‬טל'‬ ‫‪3271129‬־‪.052‬‬

‫זמני השבוע‬ ‫ירושלים תל־אביב חיפה באר־שבע אילת ניו־יורק‬

‫כניסת השבת ‪5:15 5:11 5:10 4:57 5:06 4:52‬‬ ‫צאת השבת ‪6:16 6:07 6:08 6:06 6:07 6:05‬‬

‫שיחת השבוע הוא גיליון לכל יהודי‪ ,‬המופץ‬ ‫בכל רחבי הארץ והעולם‪ .‬נוסד בשנת תשמ"ז‬ ‫(‪ )1986‬בידי הרב יוסף־יצחק אהרונוב‬ ‫עורך‪ :‬מנחם ברוד‬ ‫יוצא לאור על־ידי‪ :‬המרכז לעזרי שליחות‬ ‫ת"ד ‪ 100‬כפר חב"ד ‪6084000‬‬ ‫טל' ‪2480711‬־‪ • 073‬פקס' ‪9606169‬־‪03‬‬ ‫‪www.chabad.org.il • chabad@chabad.org.il‬‬

‫מודעות‪ :‬טל' ‪3166532‬־‪ ,053‬דוא"ל ‪m3166532@gmail.com :‬‬ ‫אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ולכשרות‬

‫נא לשמור על קדושת הגיליון‬


‫שולחן שבת‬

‫מעובד על־פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש בידי לוי שייקביץ‬

‫מהמעמד הגדול לעבודה מסודרת‬ ‫במעמד הר סיני הייתה התגלות אלוקית‬ ‫מופלאה‪ ,‬שבה כל יהודי ראה את הקב"ה עצמו‬ ‫יורד על הר סיני ונותן את התורה לעם ישראל‪.‬‬ ‫וכך הקב"ה אומר לעם ישראל אחרי מתן תורה‪:‬‬ ‫"אתם ראיתם"‪ ,‬וכפי שרש"י מפרש‪" :‬אתם‬ ‫ראיתם — יש הפרש בין מה שאדם רואה למה‬ ‫שאחרים משיחין לו‪ ,‬שמה שאחרים משיחין לו‬ ‫פעמים שלבו חלוק מלהאמין"‪.‬‬ ‫זה כוחו הגדול של מעמד הר סיני‪ .‬כשאדם‬ ‫שומע דברים מפי אדם אחר‪ ,‬גם אם הוא מאמין‬ ‫לו‪ ,‬עדיין "פעמים שלבו חלוק"‪ ,‬היינו שיש כאן‬ ‫אמונה חלקית‪ .‬ואולם במתן תורה "עינינו ראו‬ ‫ולא זר"‪ ,‬כלשון הרמב"ם‪ .‬וכשאומרים "ולא זר"‪,‬‬ ‫הכוונה גם לאדם במדרגה הגבוהה ביותר‪ ,‬שאף‬ ‫הוא נחשב 'זר' לעומת הדיבור הישיר מהקב"ה‬ ‫עצמו‪.‬‬

‫חיזוק האמונה במשה‬ ‫אם כן‪ ,‬אם זכינו לקבל את התורה ישירות מפי‬ ‫הקב"ה‪ ,‬לשם מה יהודי נזקק לתיווכו של משה‬ ‫ּובינֵ יכֶ ם ָּב ֵעת ַה ִהוא‬ ‫"אנֹכִ י ע ֵֹמד ֵּבין ה' ֵ‬ ‫רבנו‪ָ ,‬‬ ‫לְ ַהּגִ יד לָ כֶ ם ֶאת ְּד ַבר ה'"? יש ליהודי קשר ישיר‬

‫מן המעיין‬

‫עם הקב"ה עצמו‪ ,‬ומה ההכרח שהדברים יעברו‬ ‫על־ידי משה רבנו?‬ ‫אלא שכבר לקראת מתן תורה הקב"ה מבהיר‪:‬‬ ‫"הּנֵ ה ָאנֹכִ י ָּבא ֵאלֶ יָך ְּב ַעב ֶה ָענָ ן ַּב ֲעבּור יִ ְׁש ַמע‬ ‫ִ‬ ‫ָה ָעם ְּב ַד ְּב ִרי ִע ָּמְך‪ ,‬וְ גַ ם ְּבָך יַ ֲא ִמינּו לְ עֹולָ ם"‪ .‬מכאן‬ ‫שמעמד הר סיני עצמו נועד לחזק את האמונה‬ ‫במשה עצמו‪ .‬בזכות מתן תורה ידעו בני ישראל‬ ‫בביטחון מוחלט שכל מה שמשה אומר הוא‬ ‫דבר ה'‪.‬‬

‫שופט שבימיך‬ ‫ההתגלות במתן תורה הייתה חד־פעמית‪ ,‬אך‬ ‫מיד אחריה הקב"ה חוזר ומעביר את דבריו‬ ‫אל העם על־ידי משה‪ .‬יהודי אינו יכול לצפות‬ ‫שבכל עת יתגלה אליו הקב"ה בעצמו ויאמר‬ ‫לו מה עליו לעשות‪ .‬רצונו של הקב"ה שדבריו‬ ‫יועברו אל העם על־ידי משה רבנו דווקא‪.‬‬ ‫כשם שהעם נצטווה לשמוע אל משה רבנו‪ ,‬כך‬ ‫מוטלת החובה לציית לממלאי מקומו של משה‬ ‫בכל דור ודור‪ .‬התורה מצווה את היהודי לשמוע‬ ‫"אל השופט אשר יהיה בימים ההם"‪ ,‬וכפי‬

‫הר סיני | מאת הרב אליעזר ברוד‪ ,‬רב כרמי יוסף‬

‫נגד היצר‬ ‫״ויחן שם ישראל נגד ההר״ (שמות יט‪,‬ב)‪ .‬מפרש‬ ‫רש״י‪ :‬״כאיש אחד בלב אחד״‪ ,‬בשעה שבני‬ ‫ישראל מאוחדים ומלוכדים‪ ,‬״כאיש אחד בלב‬ ‫אחד״‪ .‬יכולים הם לעמוד נגד ההר‪ ,‬נגד יצר הרע‬ ‫הדומה להר‪.‬‬

‫(אור ישרים)‬

‫הגבהת החומר‬ ‫מדוע ניתנה התורה על הר דווקא? ההר והמישור‬ ‫שניהם אדמה‪ ,‬אלא שההר מוגבה‪ .‬כוונת נתינת‬ ‫התורה הייתה שבני ישראל יזככו את גשמיות‬ ‫העולם וירוממו אותה‪ .‬דבר זה מרומז ב'הר'‪,‬‬ ‫שהוא עפר ועם זה גבוה‪ ,‬דבר המסמל את עליית‬ ‫החומר והזדככותו‪.‬‬

‫(ספר המאמרים ת״ש)‬

‫כבוד תלמיד חכם‬ ‫״כל הנוגע בהר מות יומת״ (שמות יט‪,‬יב)‪ .‬מכאן‬ ‫למדים עד כמה צריכים להיזהר בכבוד תלמיד‬ ‫חכם‪ .‬מה ההר שאין בו דעת ואינו מרגיש כלום‬ ‫ובכל־זאת נתקדש על־ידי קבלת התורה‪ ,‬עד‬ ‫שהוזהרו כל ישראל מנגוע בקצהו‪ ,‬קל וחומר‬ ‫למי שנוגע ופוגע בכבודו של תלמיד חכם‪ ,‬שיש‬ ‫בו דעת ומרגיש בעלבון‪.‬‬

‫(החפץ חיים)‬

‫בכוח האחדות‬ ‫״ויחן״ לשון יחיד‪ .‬רק בכוח האחדות מסוגלים‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫בני ישראל לעמוד ״נגד ההר״‪ ,‬נגד הר השנאה‬ ‫הסובבת אותם‪.‬‬ ‫(רבי משה מקוברין)‬

‫זהירות בהגבהה‬ ‫התורה ניתנה בהר‪ ,‬להורות שלימוד התורה‬ ‫וידיעתה וההליכה בדרכי ה׳ צריכים ליצור באדם‬ ‫הגבהת הלב‪ .‬ועם זה יש להיזהר מאוד שלא לבוא‬ ‫מהגבהה זו לכלל גאווה‪ .‬זהו ״נגד ההר״ — יש‬ ‫צורך בזהירות רבה לעמוד נגד הגאווה העלולה‬ ‫לבוא מלימוד התורה‪.‬‬ ‫(הרבי הריי״צ מליובאוויטש)‬

‫בירור התחתית‬ ‫״ויתיצבו בתחתית ההר״ (שמות יט‪,‬יח)‪.‬‬ ‫״בתחתית ההר״ דווקא‪ ,‬כי מטרת נתינת התורה‬ ‫הייתה שהאדם יברר את גשמיות העולם ויעשה‬ ‫'דירה' לקב״ה בתחתונים דווקא‪.‬‬ ‫(לקוטי שיחות)‬

‫עשן ומשמעותו‬ ‫״והר סיני עשן כולו״ (שמות יט‪,‬יח)‪' .‬עשן' ראשי‬ ‫תיבות עולם‪ ,‬שנה‪ ,‬נפש‪' .‬עולם' זה גדר המקום;‬ ‫'שנה' — זמן; 'נפש' — חיּות‪ .‬ה'עשן' שהיה במתן‬ ‫תורה נועד לתת את הכוח והיכולת לברר‬ ‫ולהעלות את המקום והזמן ולהכניס בהם אור‬ ‫וחיות אלוקיים‪.‬‬ ‫(אדמו״ר הזקן)‬

‫שרש"י מפרש‪" :‬ואפילו אינו כשאר שופטים‬ ‫שהיו לפניו‪ ,‬אתה צריך לשמוע לו; אין לך אלא‬ ‫שופט שבימיך"‪.‬‬

‫צעד אחר צעד‬ ‫שילוב זה קיים גם בעבודתו הרוחנית של יהודי‪.‬‬ ‫יש ליהודי אפשרות לדלג על כל השלבים‬ ‫ולעבור בבת אחת מהמדרגה התחתונה‬ ‫ביותר אל המדרגה העליונה ביותר‪ .‬זו עבודת‬ ‫התשובה‪ ,‬שעל־ידה אפשר ברגע אחד לקפוץ מן‬ ‫הקצה אל הקצה‪ ,‬וכפי שמסופר בגמרא על רבי‬ ‫אלעזר בן דורדיא‪ ,‬שברגע אחד התהפך מהמצב‬ ‫השפל ביותר לדרגה שזיכתה אותו בתואר 'רבי'‪.‬‬ ‫יכול אדם לחפוץ שכל עבודתו הרוחנית תהיה‬ ‫בדרך כזאת‪ ,‬של 'קפיצה'‪ ,‬כמו תשובה המושגת‬ ‫ברגע אחד‪ .‬על כך אומרים לו שגם במתן תורה‬ ‫הייתה התגלות בלתי־רגילה‪ ,‬אולם היא לא‬ ‫החליפה את העבודה המסודרת והקבועה‪ ,‬אלא‬ ‫רק חיזקה אותה‪ .‬עבודת השם הקבועה צריכה‬ ‫להתנהל בדרך מסודרת‪ ,‬צעד אחר צעד ומדרגה‬ ‫אחר מדרגה‪.‬‬ ‫(שיחות קודש תשל"ג‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ' ‪)333‬‬

‫אמרת השבוע‬ ‫דאגה לעתיד‬ ‫יהודי ממשפחה חסידית בא אל האדמו"ר רבי בן־ציון‬ ‫הלברשטאם מבובוב וביקש ברכה בעניין מסוים‪.‬‬ ‫הרבי נכנס עמו בדברים והחל להתעניין במצבו‬ ‫הגשמי והרוחני‪ .‬במיוחד שאל על חינוך ילדיו‪.‬‬ ‫האיש סיפר כי שלח את אחד מילדיו לאוניברסיטה‪,‬‬ ‫כדי שילמד מדעים‪ .‬שאלו הרבי‪" :‬למה אתה סבור‬ ‫שחשוב יותר שהבן ילמד מדעים משישתלם בלימוד‬ ‫התורה?"‪.‬‬ ‫השיב האיש‪" :‬אם הבן יצליח בלימודיו ויקבל תואר‬ ‫ד"ר‪ ,‬יוכל להשיג משרה מכובדת‪ ,‬יתפרנס בכבוד‪,‬‬ ‫ויוכל לפרנס גם אותי עד מאה ועשרים"‪.‬‬ ‫הגיב הרבי‪" :‬ומי יפרנס אותך אחרי מאה ועשרים?!"‪...‬‬

‫פתגם חסידי‬ ‫"הלומד תורה ואינו מיישם את דבריה‬ ‫דומה לארון ספרים‪ :‬כשם שהארון‬ ‫מחזיק ספרים רבים ואין לו קשר איתם‪,‬‬ ‫כך אותו אדם" (רבי שמחה־בונם מפשיסחה)‬


‫מעשה שהיה‬

‫מאת לוי שייקביץ‬

‫סירב‬ ‫לקבל‬ ‫שעת ערב שקטה‪ .‬השלווה הירושלמית‬ ‫שאפפה את שכונת 'בתי מחסה'‬ ‫שבעיר העתיקה — הופרה באחת‪ .‬קול‬ ‫שאון מילא את הסמטאות הצרות‪,‬‬ ‫והוציא את התושבים המופתעים‬ ‫מבתיהם‪ .‬כרכרה רתומה לסוסים‬ ‫אבירים‪ ,‬מלּווה משמר פרשים‪ ,‬נעה‬ ‫באיטיות ברחובות הצפופים‪.‬‬ ‫עד מהרה זוהתה הדמות העומדת‬ ‫בראש הפמליה המכובדת‪ :‬הגברת‬ ‫ביאטריס סמואל‪ ,‬רעייתו של הנציב‬ ‫העליון של המנדט הבריטי לארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬הרברט סמואל‪ .‬השניים‪,‬‬ ‫יהודים בריטים‪ ,‬היו רחוקים מעולמם‬ ‫של אנשי ירושלים של מעלה‪ .‬רבה‬ ‫הייתה ההשתוממות לגלות כי הגברת‬ ‫הנכבדה מחפשת את ביתו של רבי‬ ‫יוסף־חיים זוננפלד‪ ,‬רבה של העדה‬ ‫החרדית בירושלים‪.‬‬

‫בסיפור"‪ ,‬אמר לנציב העליון‪" ,‬על‬ ‫אודות הרב העומד בראש 'העדה‬ ‫הקיצונית' הזו‪ ,‬ואחר־כך תאמר‬ ‫לי אתה אם תמצא דמות אצילית‬ ‫שכזו בין בני מעמדך המשכילים‬ ‫והנאורים"‪.‬‬ ‫במקום להשיב פתח הד"ר דה־‬

‫לומדים גאולה‬

‫האן וסיפר לנציב הבריטי על הקרן‬ ‫הפילנתרופית שבראשה הוא עומד‪,‬‬ ‫אשר מעניקה תמיכה כלכלית‬ ‫לתלמידי חכמים‪ .‬בעת האחרונה‪,‬‬ ‫סיפר‪ ,‬נערכה במשרדי הקרן ישיבת‬ ‫הנהלה‪ ,‬ובה הוא ביקש לסגור את‬ ‫הקרן בשל העדר הפנאי שלו והעול‬ ‫הגדול שהדבר מטיל עליו‪ .‬הוא הציע‬

‫מאת מנחם ברוד‬

‫סוד התיקון‬ ‫הנשים הוקדמו לגברים במתן תורה על הר סיני‪ .‬הקב"ה ציווה את משה‬ ‫(שמות יט‪,‬ג)‪" :‬כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל"‪ .‬חז"ל מסבירים‬ ‫ש"בית יעקב" אלו הנשים‪ ,‬ו"בני ישראל" אלו הגברים‪ .‬כלומר‪ ,‬הקב"ה ציווה‬ ‫את משה למסור את דבריו תחילה לנשים ורק לאחר מכן לגברים‪.‬‬ ‫מדוע הוקדמו הנשים? המדרש מבאר (מכילתא ופירוש רש"י על הפסוק)‬ ‫שאחרי בריאת העולם מסר הקב"ה את הציווי שלא לאכול מעץ הדעת‬ ‫לאדם בלבד‪ ,‬ואז באה חווה ואכלה מן העץ וגרמה קלקול לעולם כולו‪ .‬אמר‬ ‫הקב"ה‪" :‬עכשיו אם איני קורא לנשים תחילה‪ ,‬הן מבטלות את התורה"‪ .‬לכן‬ ‫הקדים את הנשים‪ ,‬כדי שיהיה קיום לתורה‪.‬‬

‫כוח הקבלה‬

‫אלא שהמשלחת נאלצה להמתין‪.‬‬ ‫"הרב איננו בבית"‪ ,‬מסרו בני‬ ‫משפחתו‪" ,‬הוא מתפלל מנחה בבית‬ ‫הכנסת"‪ .‬הפמליה פנתה לעבר בית‬ ‫הכנסת‪ ,‬ושם המתינה בסבלנות עד‬ ‫סיום התפילה‪.‬‬

‫איש ואישה מייצגים שני כוחות מרכזיים — כוח ההשפעה והנתינה וכוח‬ ‫הקבלה והקליטה‪ .‬האיש הוא בבחינת 'משפיע'‪ ,‬ואילו האישה בבחינת‬ ‫'מקבל'‪ .‬כוח ההשפעה כשהוא לעצמו אין לו קיום‪ ,‬כל עוד אין לו חיבור עם‬ ‫כוח הקבלה והקליטה‪ .‬לכן הציווי על האיסור לאכול מעץ הדעת‪ ,‬שניתן‬ ‫לאדם בלבד‪ ,‬לא התקיים‪ ,‬מכיוון שלא נקלט על־ידי כוח הקבלה של חווה‪.‬‬ ‫חז"ל (יבמות סג‪ ,‬א ובפירוש רש"י) המשילו זאת לתהליך אפיית לחם‪ .‬הגבר‬ ‫חורש וזורע‪ ,‬דש וזורה‪ ,‬אבל אחרי כל העבודה הקשה הוא מביא הביתה‬ ‫חיטים שאינן ראויות לאכילה‪ .‬רק כשהאישה לוקחת את החיטים‪ ,‬טוחנת‬ ‫אותן לקמח‪ ,‬לשה מהן עיסה ואופה לחם — יש לאדם לחם לאכול‪ .‬זו מעלתה‬ ‫המיוחדת של האישה כ'מקבל'‪ ,‬מי שמחבר את הדברים עם מציאות העולם‬ ‫וגדריו‪.‬‬ ‫מעמד הר סיני נועד לתקן את חטא עץ הדעת (שבת קמו‪,‬א)‪ ,‬ועיקר עניינו‬ ‫נעשה כלי‬ ‫ֶ‬ ‫לחבר את האור האלוקי עם העולם‪ ,‬על־ידי שהעולם עצמו‬ ‫לקבלת התורה‪ .‬לכן מסר הקב"ה את דבריו קודם כול לנשים‪ ,‬המייצגות את‬ ‫כוח הקבלה‪ ,‬מכיוון שעל־ידי כך יתקבלו ענייני התורה בתוך מציאות העולם‬ ‫ויהיה קיום לתורה‪.‬‬ ‫כך יהיה גם לעתיד לבוא‪ ,‬בבוא הגאולה‪ .‬אז יטהר העולם לגמרי מזוהמתו‪,‬‬ ‫ככתוב (זכריה יג‪,‬ב) "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ"‪ ,‬ואז גם יקוים‬ ‫"נקבה תסובב גבר" (לקוטי תורה במדבר ז‪,‬ג‪ ,‬על־פי ירמיה לא‪,‬כא) — האישה‪,‬‬ ‫המסמלת את כוח הקבלה‪ ,‬תעמוד במדרגה גבוהה משל הגבר‪ ,‬המסמל את‬ ‫כוח ההשפעה‪.‬‬

‫כמה שעות לפני הביקור המדובר‬ ‫התקיימה במעון לבנות שבהנהלת‬ ‫מר גולדשמיד מסיבה חגיגית‪ .‬רבים‬ ‫מאנשי הממשל הבריטי התארחו‬ ‫באירוע‪ ,‬ובראשם הנציב העליון‬ ‫ורעייתו‪ .‬במהלך המסיבה שוחחו‬ ‫ביניהם מר סמואל והד"ר דה־האן‪.‬‬ ‫הנציב העליון ביקש לשאול את איש‬ ‫שיחו שאלה אישית‪.‬‬

‫חיבור אמיתי‬

‫עם יציאתו של רבי יוסף־חיים מבית‬ ‫הכנסת ניגשה אליו האורחת ביראת‬ ‫כבוד‪ ,‬דרשה בשלומו ומסרה דרישת‬ ‫שלום מבעלה‪ .‬כעבור כמה דקות‬ ‫של שיחה קצרה עלתה על כרכרתה‪,‬‬ ‫והפמליה סבה על עקבותיה‪.‬‬ ‫סקרנותם של התושבים לפשר‬ ‫הביקור המפתיע הייתה גדולה‪ ,‬אולם‬ ‫איש לא ידע את פשרה‪ .‬למחרת ביקר‬ ‫בביתו של רבי חיים אחד ממקורביו‪,‬‬ ‫הד"ר יעקב־ישראל דה־האן‪ ,‬והוא‬ ‫גילה את סוד הפגישה‪ ,‬שהוא עצמו‬ ‫היה קשור בו‪.‬‬

‫"אמור נא לי"‪ ,‬תהה הדיפלומט‬ ‫הבריטי‪" .‬יודע אני שאתה איש העולם‬ ‫הגדול‪ ,‬אדם משכיל ובעל שם עולמי‪.‬‬ ‫תמהני על קשריך הקרובים עם בני‬ ‫העדה החרדית‪ ,‬השומרים באדיקות‬ ‫את מצוות התורה הנושנה ואינם‬ ‫הקדמה‪ .‬מה לך ולהם?"‪.‬‬ ‫מקבלים את ִ‬ ‫חייך הד"ר דה־האן‪" .‬אשיב לך‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫שני המרכיבים האלה‪ ,‬של 'משפיע' ו'מקבל'‪ ,‬קיימים גם בכל אדם‪ .‬האדם‬ ‫מורכב מנשמה וגוף‪ .‬הנשמה היא בבחינת 'משפיע' ואילו הגוף הוא 'מקבל'‪.‬‬ ‫התכלית היא שאור הנשמה יחדור לתוך הגוף‪ ,‬עד שהגוף מצד עצמו יפעל‬ ‫על־פי רצון הנשמה‪.‬‬ ‫כל עוד הנשמה מנותקת מהגוף ופועלת בעצמה‪ ,‬אין לפעולתה קיום‪ .‬יש‬ ‫מצבים שהנשמה מאירה באדם בעוצמה רבה‪ ,‬ואז האדם חש התעוררות‬ ‫רוחנית ומרגיש תשוקה ללמוד תורה ולעסוק במצוות‪ ,‬אבל בחלוף אותה‬ ‫הארה הוא חוזר למצבו הראשוני‪ ,‬מכיוון שהכול היה הארה מלמעלה‪ ,‬בלי‬ ‫שהדברים נתפסו בגוף עצמו‪ .‬התכלית היא שהדברים יתחברו עם הגוף‪,‬‬ ‫ה'מקבל'‪ ,‬ויבואו גם ממנו‪ ,‬ואז יהיה להם קיום‪.‬‬ ‫זה גם עניינו של מעמד הר סיני‪ ,‬שבו הקב"ה ירד למטה כביכול ויצר חיבור‬ ‫בין הקדושה האלוקית שלמעלה מהעולם עם מציאותו וגדריו של העולם‪.‬‬ ‫כאשר המשימה הזאת‪ ,‬של החדרת קדושה במציאות הגשמית‪ ,‬תגיע לידי‬ ‫שלמותה‪ ,‬תבוא הגאולה‪ ,‬ואז תתגלה מעלת ה'מקבל'‪ ,‬ולכן דווקא העולם‬ ‫הזה התחתון יעמוד במדרגה העליונה ביותר ומכאן יאיר השפע האלוקי לכל‬ ‫העולמות (ראה תורת מנחם כרך מ‪ ,‬עמ' ‪.)74‬‬

‫להעביר את הכסף שנותר בקופת‬ ‫הקרן‪ ,‬והוחזק באמסטרדם‪ ,‬לידי רבי‬ ‫יוסף־חיים זוננפלד‪ ,‬מתוך אמונה‬ ‫כי זה האיש הראוי ביותר לקבל את‬ ‫הכסף‪.‬‬ ‫דבריו של דה־האן התקבלו על לב‬ ‫חברי ההנהלה והם הצביעו פה אחד‬ ‫בעד ההצעה‪.‬‬ ‫בלב שמח עשה דה־האן את דרכו‬ ‫לעבר ביתו של הרב זוננפלד‪ .‬במוחו‬ ‫דמיין את תגובתו המופתעת של הרב‬ ‫לנוכח הסכום הגבוה שיועבר לידיו‪,‬‬ ‫אשר יוכל לשפר ללא הכר את מצבם‬ ‫הכלכלי של הרב ובני משפחתו‪.‬‬ ‫בחגיגיות בישר דה־האן לרב על‬ ‫ההחלטה שהתקבלה‪ ,‬והניח מול עיניו‬ ‫את ההמחאה‪ .‬הרב הביט בהמחאה‪,‬‬ ‫ואז נשא את מבטו הנחוש לעבר‬ ‫הד"ר‪" .‬לא אקח את הכסף"‪ ,‬אמר‬ ‫בקול החלטי‪.‬‬ ‫בתחילה סבר דה־האן כי לא שמע‬ ‫היטב‪ .‬הוא שב וניסה להבהיר לרב כי‬ ‫זו החלטת חבר הנאמנים של הקרן‪,‬‬ ‫וכי זו קרן מיוחדת התומכת באנשי‬ ‫רוח‪ .‬ואולם רבי יוסף־חיים הניד ראשו‬ ‫לשלילה‪.‬‬ ‫"מדוע?"‪ ,‬התפרצה השאלה מפי‬ ‫הד"ר‪ .‬רבי יוסף־חיים לא הסביר את‬ ‫סירובו אבל היה נחוש בדעתו‪ ,‬ובשום‬ ‫אופן לא הסכים לקבל את ההמחאה‪.‬‬ ‫בצר לו פנה דה־האן אל יושב ראש‬ ‫העדה החרדית‪ ,‬הרב ראובן־שלמה‬ ‫יונגרייז‪ ,‬בבקשה שינסה להשפיע‬ ‫על רבי יוסף־חיים לשנות את דעתו‪.‬‬ ‫"בהכירי את רבנו"‪ ,‬השיב הרב‬ ‫יונגרייז‪" ,‬הסיכויים לכך קלושים‪,‬‬ ‫אולם אשתדל לעשות כבקשתך"‪.‬‬ ‫אלא שכצפוי‪ ,‬גם מאמציו של הרב‬ ‫יונגרייז כשלו אל מול הסירוב הנחוש‬ ‫של רבי יוסף־חיים‪ .‬דה־האן נאלץ‬ ‫להותיר את הכסף באמסטרדם‪.‬‬ ‫"נו"‪ ,‬סיים דה־האן את סיפורו‬ ‫באוזני הנציב העליון‪" ,‬האם מכיר‬ ‫אתה אדם בעל ערכי מוסר שכאלה‪,‬‬ ‫שידחה עזרה נדיבה שהוא זקוק לה‬ ‫כל־כך?"‪ .‬הנציב העליון נותר פעור‬ ‫פה‪ ,‬משתומם מגדלות הנפש של‬ ‫הרב‪ .‬בהתרגשות קרא לרעייתו וחלק‬ ‫עמה את הסיפור‪ .‬גם הגברת נדהמה‬ ‫למשמע הדברים‪ ,‬ומיד הביעה את‬ ‫רצונה לראות בעיניה את הדמות‬ ‫הדגולה הזו‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬מיד בתום החגיגה יצאה‬ ‫פמליה מכובדת‪ ,‬ובראשה הגברת‬ ‫סמואל‪ ,‬לעבר ביתו של רבי יוסף־‬ ‫חיים זוננפלד‪ ,‬והמתינה זמן ממושך‬ ‫עד שיסיים את תפילת המנחה‪ ,‬כדי‬ ‫שתזכה לחזות בפניו ולשוחח עמו‪.‬‬ ‫(על־פי 'האיש על החומה')‬


‫חיים יהודיים‬

‫מאת מנחם כהן‬

‫זהירות‪' ,‬כוויות שבת'‬ ‫הּפנִ ייה שהגיעה למערכת מיחידת הכוויות‬ ‫ְ‬ ‫במרכז הרפואי שיבא הייתה חריגה‪" :‬אנו‬ ‫מבקשים לעורר את המּודעות הציבורית לנושא‬ ‫'כוויות שבת'‪ ,‬והבימה המתאימה ביותר לכך‬ ‫היא עלון השבת"‪ .‬מתברר שיש תופעה של‬ ‫כוויות הנגרמות בשבת‪ ,‬ובהחלט אפשר לצמצמן‬ ‫על־ידי הקפדה על כללי הזהירות הנדרשים‪.‬‬ ‫כבר עשרים שנה עוסק הפרופסור יוסי חייק‬ ‫(‪ )50‬בטיפול בכוויות‪ ,‬מתוכן שתים־עשרה שנים‬ ‫כמנהל יחידת הכוויות והמחלקה לכירורגייה‬ ‫פלסטית בשיבא‪ .‬הנתונים שהוא מציג כואבים‪:‬‬ ‫יותר מחמישים אחוזים מנפגעי הכוויות‬ ‫בישראל הם ילדים‪ ,‬רובם מתחת לגיל ארבע‪.‬‬ ‫בכל שנה הוא מטפל בכמאה ועשרים ילדים‪,‬‬ ‫הסובלים מכוויות גדולות‪.‬‬

‫סיכון גבוה‬ ‫לדבריו‪' ,‬כוויות שבת' נגרמות מפלטות‬ ‫שמוצבות באורח לא תקין (על הרצפה למשל)‪,‬‬ ‫(מ ַחמים) לא יציבים‪ ,‬ונרות שבת שהיו‬ ‫דודי מים ְ‬ ‫בהישג ידם של ילדים‪" .‬אפילו כוס מים רותחים‬ ‫יכולה לגרום כווייה קשה"‪ ,‬הוא מסביר‪" .‬כוס‬ ‫כזאת תגרום למבוגר כווייה בחלק קטן מגופו‪,‬‬ ‫אבל בפעוט זו יכולה להיות כווייה בכל הגוף"‪.‬‬ ‫לדבריו‪ ,‬משפחות ברוכות ילדים נתונות‬ ‫לסיכון גבוה יותר‪ ,‬וההורים נדרשים לוודא‬

‫פינת ההלכה‬

‫ביתר הקפדה שילדים קטנים לא יגיעו לפלטה‬ ‫הלוהטת או למיחם ולנרות הדולקים‪ .‬גם‬ ‫כשמעמידים סירים על הפלטה חובה לבדוק‬ ‫שאין חשש כי סיר יחליק וייפול‪.‬‬

‫תקנים מחמירים‬ ‫לצד העבודה במחלקה הפרופ' חייק פועל‬ ‫בתחום הרפואה המונעת‪ .‬כך למשל פעל עם‬ ‫ארגון 'בטרם' שתו תקן בטיחותי יינתן רק‬ ‫למ ַחמי שבת נטולי רגליים‪" .‬בעבר היו ְמ ַחמים‬ ‫ְ‬ ‫עם שלוש רגליים‪ ,‬שנטו יותר ליפול‪ .‬כעת‬ ‫המ ַחמים בטוחים יותר"‪ ,‬הוא אומר‪" .‬פעלנו גם‬ ‫ְ‬ ‫למ ַחמים יהיה באורך מסוים‪ ,‬כדי‬ ‫שכבל החשמל ְ‬ ‫לצמצם את הסכנה שבני הבית ייתקלו בו"‪.‬‬ ‫הנתונים הארציים מדברים על אלפי ילדים‬ ‫שנכווים בכל שנה‪" .‬אנחנו משערים שיש עוד‬ ‫ילדים שנכווים‪ ,‬אבל מטופלים במקומות לא‬ ‫מוכרים‪ ,‬ואינם נכללים בסטטיסטיקה הארצית"‪,‬‬ ‫הוא אומר ומזהיר מפני טיפול לא־מקצועי‬ ‫בכוויות‪" :‬כווייה היא סוג הפגיעה הקשה ביותר‪,‬‬ ‫יותר מתאונת דרכים‪ .‬כשאדם נפגע מכווייה‪,‬‬ ‫יכולה להיות פגיעה במערכת החיסון‪ ,‬הלב‬ ‫פועם אחרת‪ ,‬וכך גם הכבד‪ ,‬הכליות והריאות"‪.‬‬ ‫הוא חש יום־יום את חוסר המודעות לחומרת‬ ‫הסכנה של הכוויות‪" :‬היו לא מעט מקרים‬ ‫שילדים הגיעו למחלקה עם עשרים אחוז כוויות‪,‬‬

‫כוויות אפשר למנוע‪ .‬הפרופ' חייק‬

‫ולאחר זמן ההורים רצו להחזירם הביתה‪,‬‬ ‫בהנחה שהסכנה חלפה‪ .‬נלחמתי בעבורם‬ ‫וטענתי שחייהם בסכנה‪ .‬צריך להפנים ולהבין‬ ‫את חומרתה של כווייה"‪.‬‬

‫לא לחכות‬ ‫מה צריך לעשות אם ילד נכוֶ וה חלילה? "דבר‬ ‫ראשון לשטוף את המקום במים זורמים‪ ,‬לעטוף‬ ‫את מקום הכווייה ומיד להביא את הילד לטיפול‬ ‫מקצועי מוסמך‪ .‬לא לחכות לצאת השבת!"‪ ,‬הוא‬ ‫משיב בנחרצות‪.‬‬ ‫בס“ד‬

‫מאת הרב יוסף גינזבורג‪ ,‬רב אזורי‪ ,‬עומר‬

‫עמידה בתפילה‬ ‫שאלה‪ :‬האם יש מצבים שבהם אפשר להתפלל‬ ‫שמונה־עשרה בישיבה או בשעת הליכה?‬

‫זקן וחולה מתפלל כפי מצבו‪ ,‬בישיבה (ברגליים‬ ‫צמודות‪ ,‬אם אפשר) או אפילו כשהוא שוכב על‬ ‫צדו‪.‬‬ ‫הנוסע‪ :‬לכתחילה יתפלל בביתו או בבית הכנסת‪,‬‬ ‫לפני צאתו לדרך‪ ,‬את כל 'שמונה עשרה' בעמידה‪.‬‬ ‫אך משהגיע זמן התפילה הוא רשאי להתפלל‬ ‫לאחר את תפילתו כדי שיוכל‬ ‫ֵ‬ ‫בדרך‪ ,‬ואינו חייב‬ ‫להתפלל בעמידה‪ .‬אבל אם ביעד נסיעתו יוכל‬ ‫להתפלל בלי הפרעה‪ ,‬רצוי שימתין ויתפלל שם‪,‬‬ ‫כדי לקיים מצווה מן המובחר‪.‬‬

‫ואולם הנהג‪ ,‬שחייב להפעיל את כל חושיו‬ ‫בנעשה בכביש כדי למנוע סכנה — אסור‬ ‫ֶ‬ ‫ולהתרכז‬ ‫לו לחלוטין להתפלל בשעת הנהיגה‪.‬‬ ‫יש סבורים כי תמיד צריך לעמוד בברכה ראשונה‬ ‫('אבות') כדי לכוון‪ ,‬ואם אין חשש סכנה‪ ,‬ראוי‬ ‫לנהוג כך‪ .‬אם אפשר לעמוד בשעת הכריעות‪ ,‬וכן‬ ‫בפסיעות שבסיום התפילה‪ ,‬יש לעשות כן‪.‬‬ ‫מי שהולך ברגליו‪ ,‬ואפילו הולך לדבר הרשות‪,‬‬ ‫מתפלל בשעת ההליכה‪ ,‬כי אם יעצור‪ ,‬יתחיל‬ ‫לדאוג ולא יוכל לכוון בתפילתו‪ .‬והכול לפי הדרך‪,‬‬ ‫ולפי המקום‪ ,‬ולפי יראת ה' שלו ויישוב דעתו‪.‬‬ ‫מקורות‪ :‬שו"ע סי' צד ס"ד־ו ונו"כ‪ ,‬ושו"ע אדה"ז שם‬ ‫ס"ה־ז‪ .‬פסקי תשובות ס"ק ח‪.‬‬ ‫פרשת בשלח‬

‫חנן בן‪-‬ארי‬

‫בהוחיפהעה‬

‫לבאי היום הפתוח‬ ‫חינם‬

‫יום ה‘ כ“ז שבט תשע“ז ‪12:00-19:00 / 23.2.17 /‬‬ ‫יתקיים אי“ה באולם בית רבקה ‪ /‬מכללת חמדת הדרום‬

‫הרשמה מראש חובה‬ ‫במספר‪054-9007224 :‬‬

‫תואר‪B.Ed.‬‬ ‫תואר‬ ‫ראשון‬ ‫נשים‬ ‫נשים‬

‫ַ"א ֶּתם רְ ִא ֶיתם ּכִ י ִמן ַהּשָׁ ַמיִ ם ִּדּבַ רְ ִּתי ִע ָּמכֶ ם"‬ ‫האם ההתגלות של הקב"ה עצמו על הר סיני באה במקום נבואתו של משה רבנו?‬ ‫למה דיבר משה תחילה אל הנשים ורק אחר־כך אל הגברים?‬ ‫ולמה צריך להיזהר בכבוד תלמיד חכם?‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪STUDIO: GOLANDESIGN 054.844.5352‬‬

‫תשובה‪ :‬את תפילת שמונה־עשרה יש להתפלל‬ ‫בעמידה‪ ,‬ברגליים צמודות‪ .‬לכתחילה גם אין‬ ‫להישען על חפץ או על שולחן אלא לעמוד זקוף‪.‬‬

‫הנוסע ברכב — יעמוד‪ ,‬ואם אינו יכול‪ ,‬כגון שהוא‬ ‫יושב במטוס והעמידה כרוכה בקשיים — יֵ שב‬ ‫במקומו ויתפלל‪ ,‬ויַ פנה את פניו לכיוון ירושלים‬ ‫במידת האפשר‪.‬‬

‫תואר ‪B.Ed.‬‬ ‫גברים‬

‫תואר שני‬ ‫‪M.Ed.‬‬

‫ביתקיים בעז''ה‬ ‫כל מזג אויר‬ ‫הסבת אקדמאים‬ ‫ולימודי המשך‬


‫בס"ד‬

‫פרשת יתרו‪ ,‬כ"ב בשבט תשע"ז‬

‫גיליון מס' ‪209‬‬ ‫שנה ‪4‬‬

‫‪.‬‬

‫ִס ּפ ּו ִרים ְו ַא ָ ּגדוֹ ת‬

‫ּ ְפנִ ינִ ים ּו ַפ ְר ּ ְפ ָראוֹ ת‬

‫ִס ּפ ּו ִרים ַ ּב ּ ָפ ָר ׁ ָשה‬

‫וַ ִ ּי ְׁש ַמע יִ ְתרוֹ כ ֵֹהן ִמ ְדיָ ן ח ֵֹתן מ ֶֹשה )יח‪ ,‬א(‬ ‫ַר ִ ּבי יְ ֶחזְ ֵקאל ׁ ְש ַר ָּגא ִמ ּ ׁ ִשינוֹ בָ ה ָהיָ ה ָרגִ יל ִמ ְּנעו ָּריו ְל ׁ ַש ֵחר ֶאת ּ ְפנֵ י ַצדִּ ֵ‬ ‫יקי דוֹ רוֹ ‪,‬‬ ‫ַ ד ׁ ֶש ָא ְמר ּו ָ ָליו ׁ ֶש ִּנ ׁ ְש ָמתוֹ ִהיא ֵמ ָהאוֹ ִת ּיוֹ ת ִ ּ'בנְ ֹס ַ ָה ָארֹן'‪ ,‬וְ ָל ֵכן נוֹ ֵס ַ ָּת ִדיר‬ ‫ַל ַּצדִּ ִ‬ ‫יקים‪ַ ּ .‬פ ַ ם ָּת ְמה ּו ְ ּב ָפנָ יו ַ ל־ ָּכ ְך‪ֶ ׁ ,‬ש ֲה ֵרי ֵמעוֹ ָלם לֹא ָמ ׁש ֵמ ָא ֳה ָל ּה ׁ ֶשל‬ ‫ישיבָ ה ְ ּב ָא ֳהלוֹ ַ ל‬ ‫ּתוֹ ָרה‪ ,‬ו ָּמה ָר ָאה ְל ַכ ֵּתת ַרגְ ָליו ַל ֶּמ ְר ַח ִּקים וְ לֹא ִה ְס ַּת ּ ֵפק ִ ּב ׁ ִ‬ ‫דַּ ְל ֵתי ַה ּתוֹ ָרה‪ ,‬וְ ֵה ׁ ִשיב‪ֲ " :‬חזַ "ל דָּ ְר ׁש ּו ַ ל־ ַה ּ ָפס ּוק 'וַ ִ ּי ׁ ְש ַמע יִ ְתרוֹ ' ‪ַ -‬מה ּ ׁ ְשמ ּו ָ ה‬ ‫ׁ ָש ַמע וּבָ א? ְק ִרי ַ ת יַ ם־ס ּוף ו ִּמ ְל ֶח ֶמת ֲ ָמ ֵלק'‪ .‬וְ ִל ְכאוֹ ָרה ָּתמו ַּּה‪ַ ,‬מדּ ּו ַ ִה ְמ ִּתין‬ ‫ישה דַּ ָ ּי ּה‬ ‫יִ ְתרוֹ ַ ד ַא ַחר ִמ ְל ֶח ֶמת ֲ ָמ ֵלק‪ ,‬וְ ִכי ְק ִרי ַ ת ַה ָ ּים ְלבַ דָּ ּה ֵאינָ ּה ַמ ְר ִע ׁ ָ‬ ‫ְּכ ֵדי ְל ִה ְתעוֹ ֵרר וְ ָלבוֹ א? ו ַּמדּ ּו ַ ְּכ ָלל ָהיָ ה ָצ ִר ְ‬ ‫שה‪ ,‬וְ ִכי לֹא ָהיָ ה יָ כוֹ ל‬ ‫מֶ‪/‬‬ ‫יך ָלבוֹ א ְל ֹ‬ ‫ְל ַק ֵ ּבל ַ ל־ ַ ְצמוֹ עֹל ַמ ְלכ ּות ׁ ָש ַמיִ ם ִ ּב ְהיוֹ תוֹ ְ ּב ִמ ְדיָ ן? ֶא ָּלא ׁ ֶש ּ ׁ ְש ֵּתי ַה ּ ׁ ְש ֵאלוֹ ת‬ ‫ת ָרצוֹ ת זוֹ ְ ּבזוֹ ‪ַּ .‬כ ֲא ׁ ֶשר יִ ְתרוֹ ׁ ָש ַמע ַ ל ְק ִרי ַ ת יַ ם־ס ּוף ִה ְתעוֹ ֵרר ֶ ּב ֱא ֶמת ְל ַק ֵ ּבל‬ ‫ְמ ֹ‬ ‫מ ֶש‪/‬ה‪ִ ,‬מ ּ ׁשוּם ׁ ֶש ָּסבַ ר ׁ ֶשדַּ י ְ ּב ַק ָ ּב ַלת‬ ‫עֹל ַמ ְלכ ּות ׁ ָש ַמיִ ם ְ ּבעוֹ דוֹ ְ ּב ִמ ְדיָ ן‪ ,‬וְ לֹא ָ ּבא ְל ֹ‬ ‫ָהעֹל ִ ּב ְמקוֹ מוֹ ‪ .‬או ָּלם ַּכ ֲא ׁ ֶשר ׁ ָש ַמע ַ ל ִמ ְל ֶח ֶמת ֲ ָמ ֵלק‪ֵ ,‬הבִ ין ִמ ָּכ ְך ׁ ֶש ּ ׁ ְש ִמי ָ ה‬ ‫ְלבַ דָּ ּה ֵאין ְ ּבכ ָֹח ּה ְל ַה ׁ ְש ּ ִפי ַ ‪ֶ ׁ ,‬ש ֲה ֵרי ֲ ָמ ֵלק ְ ּבוַ דַּ אי ַּגם הוּא ׁ ָש ַמע ַ ל ְק ִרי ַ ת‬ ‫יַ ם־ס ּוף ְליִ שְׂ ָר ֵאל‪ ,‬וְ ַל ְמרוֹ ת זֹאת ָ ּבא ְל ִה ָּל ֵחם ִא ָּתם‪ .‬ו ִּמ ָּכאן ָל ַמד‪ֶ ׁ ,‬ש ּ ׁ ְש ִמי ָ ה‬ ‫ְלבַ דָּ ּה ֵאינָ ּה ַמ ְס ּ ֶפ ֶקת‪ ,‬ו ְּכ ֵדי ְל ַק ֵ ּבל עֹל ַמ ְלכ ּות ׁ ָש ַמיִ ם ָצ ִר ְ‬ ‫יך ְל ִה ְס ּתוֹ ֵפף ְ ּב ִצ ּלוֹ‬ ‫ׁ ֶשל־ ַהצַּ דִּ יק וְ ִל ְראוֹ ת ֶאת־ ַהנְ ָהגָ תוֹ ‪ְּ ,‬כ ִפי ַה ְּכ ָלל ׁ ֶש ֵאינָ ּה דּ וֹ ָמה ׁ ְש ִמי ָ ה ִל ְר ִא ָ ּיה"‪.‬‬ ‫יסק ְ ּב ׁ ֵשם ָה ַר ִ ּבי ִמ ּקוֹ ְצק‪ָ .‬היָ ה זֶ ה‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר‬ ‫ְ ּבדוֹ ֶמה ְל ָכ ְך‪ִ ,‬ה ְת ַ ּב ֵּטא ּ ַפ ַ ם ָה ַרב ִמ ְ ּב ִר ְ‬ ‫ָּתה ּו ְ ּב ָאזְ נָ יו ַ ל ַ ְס ָקן ְמ ‪3‬ס ָ ּים‪ֶ ׁ ,‬ש ְ ּברֹב ׁ ְשנוֹ ָתיו ָל ַחם נֶ גֶ ד ַמ ְר ׁ ִשי ֵ י ְ ּב ִרית‪ ,‬ו ְּל ֵ ת‬ ‫זִ ְקנוּתוֹ ׁ ִש ָּנה ֶאת־ ַט ְעמוֹ ‪ .‬ו ְּכ ֵדי ְל ַה ְס ִ ּביר ֶאת־ ַהדָּ בָ ר‪ִ ,‬הזְ ִּכיר ֶאת דְּ בָ ָריו ׁ ֶשל ַר ִ ּבי‬ ‫ְמנַ ֵחם ֶמנְ דְּ ל ִמ ּקוֹ ְצק‪ֶ ׁ ,‬ש ָּת ַמ ּה ֵאיזֶ ה ִענְ יָ ן ָמ ָצא יִ ְתרוֹ ְ ּבנִ ִּסים ֵא ּל ּו ׁ ֶשל ְק ִרי ַ ת‬ ‫יַ ם־ס ּוף ו ִּמ ְל ֶח ֶמת ֲ ָמ ֵלק? וְ ָא ַמר‪ֶ ׁ ,‬ש ֶ ּב ֱא ֶמת ָצ ִר ְ‬ ‫יך ִל ְתמ ַֹּה ְל ֵה ֶפ ְך‪ָ ,‬מה ֵהבִ יא ֶאת‬ ‫יִ ְתרוֹ ֶאל ַה ִּמ ְד ָ ּבר? וַ ֲהלֹא יָ כוֹ ל ָהיָ ה ִל ְדבּ ֹק ֶ ּב ֱאמוּנַ ת יִ שְׂ ָר ֵאל ַּגם ְ ּב ִה ּ ׁ ָש ֲארוֹ‬ ‫ְ ּבבֵ יתוֹ ?! ֶא ָּלא ׁ ֶש ִ ּי ְתרוֹ ֵהבִ ין‪ֶ ׁ ,‬ש ַּל ְמרוֹ ת ִּג ּלוּי ַה ּ ׁ ְש ִכינָ ה וְ ַה ֵּנס ַה ָּגדוֹ ל ׁ ֶש ִ ּב ְק ִרי ַ ת‬ ‫יַ ם־ס ּוף‪ַ ֲ ,‬דיִ ן ָצ ִר ְ‬ ‫יך ָלבוֹ א ו ְּל ַק ֵ ּבל ֵמ ַר ִ ּבי‪ ,‬וְ ָהא ְר ָאיָ ה ׁ ֶש ֲ ָמ ֵלק ׁ ָש ַמע‪ ,‬וְ ַל ְמרוֹ ת‬ ‫זֹאת ֵה ִהין ְ ּבנַ ְפ ׁשוֹ ְל ִה ָּל ֵחם ְ ּביִ שְׂ ָר ֵאל‪ ,‬וְ זוֹ ַה ּ ׁ ְשמ ּו ָ ה ׁ ֶש ּ ׁ ָש ַמע יִ ְתרוֹ וּבָ א‪ַ " .‬אף‬ ‫מ ַ ֶאת‬ ‫ְ ּבאוֹ תוֹ ַ ְס ָקן ָּכ ְך הוּא"‪ִ ,‬ס ֵ ּים ָה ַרב ִמ ְ ּב ִר ְ‬ ‫יסק‪ִּ " ,‬כי ְל ָפנִ ים‪ָ ,‬היָ ה ָרגִ יל ִל ׁ ְש ֹ‬ ‫דִּ בְ ֵרי ְּגדוֹ ֵלי ַהדּ וֹ ר ַה ּקוֹ ֵדם‪ָ ,‬אבִ י ַר ִ ּבי ַח ִ ּיים‪ֶ ,‬ה" ָח ֵפץ ַח ִ ּיים" וְ עוֹ ד‪ ,‬או ָּלם אוֹ ִתי‬ ‫ִה ִּכיר ְ ּבאוֹ ָתן ׁ ָשנִ ים ְּכ ַאבְ ֵר ְך ָצ ִעיר וְ ָכ ְך נוֹ ַת ְר ִּתי ָחקוּק ְ ּבזִ ְכרוֹ נוֹ ַ ד־ ַה ּיוֹ ם‪.‬‬ ‫ִמ ֵּמ ָ‬ ‫ילא ֵאין לוֹ עוֹ ד ַר ִ ּבי וּמוֹ ֶרה־ ֶד ֶר ְך‪ ,‬וְ ֵאין ּ ֶפ ֶלא ׁ ֶשכּ ֹה ָ ְל ָתה לוֹ ְ ּבזִ ְקנוּתוֹ "‪.‬‬ ‫זָ כוֹ ר ֶאת־יוֹ ם ַה ּ ַׁש ָ ּבת ְל ַקדְּ ׁשוֹ )כ‪ ,‬ח(‬ ‫ק ֶד ׁש‪ ,‬י"א ְ ּב ֵט ֵבת תרי"ט‪ ,‬נִ ְפ ַטר ַר ִ ּבי ֲא ֶל ְּכ ַסנְ דֶּ ר ַס ְפ ִרין‪ ַ ,‬ל־ ּ ְפנֵ י ָאבִ יו‬ ‫ְ ּב ׁ ַש ַ ּבת־ ֹ‬ ‫יכל ַה ְ ּב ָר ָכה"‪ּ ְ .‬באוֹ ָת ּה ׁ ָש ָ ה‪ּ ָ ,‬בא ִצ ּפוֹ ר‬ ‫ַר ִ ּבי יִ ְצ ָחק ַאיְ זִ יק ִמ ּקוֹ ַמ ְרנָ א ַ ּב ַ ל " ֵה ַ‬ ‫יש ִ ּב ְמקוֹ רוֹ ַ ל ַח ּלוֹ נוֹ ׁ ֶשל־ ָה ַר ִ ּבי‪ ,‬וְ הוּא נַ ֲ נָ ה וְ ָא ַמר ִ ּב ְכ ֵאב‪ַ " :‬מדּ ּו ַ‬ ‫ֶא ָחד וְ ֵה ִק ׁ‬ ‫את ְל ַצ ֲ ֵרנִ י ו ְּל ַב ּ ְשׂ ֵרנִ י ַ ל ּ ְפ ִט ַירת ַה ֵ ּבן‪ְּ ,‬כ ֵדי ְלבַ ֵּטל ִמ ֶּמ ִּני עֹנֶ ג ׁ ַש ָ ּבת"?! ו ְּמ ‪3‬ס ּ ָפר‪,‬‬ ‫ָ ּב ָ‬ ‫יטינְ גָ א‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ְ ּבמוֹ ָצ ֵאי אוֹ ָת ּה ׁ ַש ָ ּבת‪ִ ,‬ה ְת ַּג ָּלה ַה ָּמנוֹ ַח ַ ּב ֲחלוֹ ם ְל ַר ִ ּבי יִ ְצ ָחק ַא ֲהרֹן ִא ִ‬ ‫ס ַ ְל ָאבִ יו ְּכ ֵדי ׁ ֶש ַ ּי ֲ שֶׂ ה לוֹ טוֹ בָ ה ָ ּבעוֹ ָלם‬ ‫ַר ָ ּב ּה ׁ ֶשל־ ְלבוֹ ב‪ ,‬וּבִ ֵּק ׁש ִמ ֶּמ ּנ ּו ִלנְ ֹ‬ ‫אשוֹ ן‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ִה ִּגי ַ ַר ָ ּב ּה‬ ‫ָה ֶ ְליוֹ ן‪ִ ,‬מ ּ ְפנֵ י ׁ ֶש ֵאין לוֹ ְר ׁשוּת ְל ִה ְת ַּג ּלוֹ ת ְל ָפנָ יו‪ּ ְ .‬ביוֹ ם ִר ׁ‬ ‫ׁ ֶשל־ ְלבוֹ ב ֶאל ָה ַר ִ ּבי ִמ ּקוֹ ַמ ְרנָ א‪ ,‬נַ ֲ נָ ה וְ ָא ַמר לוֹ עוֹ ד ְ ּב ֶט ֶרם ּ ָפ ַתח ֶאת־ ּ ִפיו‪:‬‬ ‫יתי לוֹ טוֹ בָ ה"‪ִ .‬ה ׁ ְש ּתוֹ ֵמם ָה ַרב ֵמ ְר ִא ָ ּיתוֹ ַה ַ ּז ָּכה ׁ ֶשל ָה ַר ִ ּבי‪,‬‬ ‫"יָ ַד ְע ִּתי‪ ,‬ו ְּכבָ ר ָ שִׂ ִ‬ ‫ו ִּמ ָ ּיד ָמ ַסר לוֹ ּ ִפ ְת ָקה ִעם ּ ִפ ְדיוֹ ן־נֶ ֶפ ׁש‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ִה ָ ּז ֵכר ִ ּב ְדבַ ר יְ ׁש ּו ָ ה וְ ַר ֲח ִמים‪.‬‬

‫זמני השבת ‪ -‬ירושלים‬ ‫הדלה"נ ‪ 4.52‬צאת השבת ‪ 6.05‬רבנו תם ‪6.45‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫יש" ‪ְׁ -‬של ֹ ָשה ְּכ ָר ִכים‬ ‫" ַׁש ָ ּבת ִט ׁ‬ ‫ֵס ֶפר חוֹ ָבה ְ ּב ָכל ַ ּביִ ת יְ ה ּו ִדי‬ ‫ל־כל ּ ָפ ָר ׁשוֹ ת ַה ּ ָׁשבו ַּ‪ $‬וּמוֹ ֲ‪ֵ $‬די ַה ּ ָׁשנָ ה‬ ‫ַ‪ָּ $‬‬

‫ִמ ּדוֹ ת ַו ֲה ִליכוֹ ת‬

‫ּ ְפנִ ינִ ים‬

‫וַ ִ ּי ְׁש ַמע יִ ְתרוֹ כ ֵֹהן ִמ ְדיָ ן ח ֵֹתן מ ֶֹשה )יח‪ ,‬א( ‪ֵּ -‬תבוֹ ת‬ ‫ֵא ּל ּו ֵהן נוֹ ָט ִריקוֹ ן‪ :‬וְ יָ ַדע יִ ְתרוֹ ֶׁש ִ ּישְׂ ָר ֵא ל‬ ‫יהם יַ ַחד ּתוֹ ָרה ְראוּיָ ה וּ ְקדוֹ ׁ ָשה ‪,‬‬ ‫ְמ ַק ְ ּב ִלים ֲ‪ֵ $‬ל ֶ‬ ‫ימים ‪,‬‬ ‫יאה דְּ בָ ִרים יְ ׁ ָש ִרים נְ ִע ִ‬ ‫ַּכ ָּלה ִהיא נָ ָאה‪ ,‬מוֹ ִצ ָ‬ ‫ֲח ָכ ִמים ּונְ בוֹ נִ ים ּתוֹ ָרה נוֹ בְ ִעים‪ַ ,‬מ ְר ִ ּבים ָׁשלוֹ ם‬ ‫מ ֶש‪/‬ה‪) .‬מחמדי שמים(‬ ‫ֵה ָּמה‪ ,‬ו ִּמ ּ ְפנֵ י זֶ ה ָ ּבא ְל ֹ‬ ‫ַ ּב ִּמ ְד ָר ׁש דָּ ְר ׁש ּו וְ ָא ְמר ּו ְּכבוֹ ד ֲח ָכ ִמים יִ נְ ָחל ּו זֶ ה‬ ‫יִ ְתרוֹ ‪ ,‬וְ ִל ְכאוֹ ָרה ָּתמו ַּּה ַמדּ ּו ַ נֶ ֱא ַמר ֲח ָכ ִמים‬ ‫ִ ּב ְל ׁשוֹ ן ַר ִ ּבים וְ לֹא ָח ָכם? ֶא ָּלא ׁ ֶש ֵּת ַבת ֲח ָכ ִמים‬ ‫מ ׁ ֶשה‪) .‬רשפי אש(‬ ‫נוֹ ָט ִריקוֹ ן יִ ְתרוֹ ּ ֹכ ֵהן ִמ ְדיָ ן חֹ ֵתן ֹ‬ ‫ֵאת ָּכל־ ֲא ֶׁשר ָ‪$‬שָׂ ה ֱאל ֹ ִקים )יח‪ ,‬א( ‪ְ -‬מ ָפ ֵר ׁש‬ ‫ַר ּ ׁ ִש"י‪ּ ִ ,‬ב ִיר ַידת ַה ָּמן‪ ,‬ו ַּב ְ ּב ֵאר וַ ֲ ָמ ֵלק‪$ָ .‬שָׂ ה‬ ‫נוֹ ָט ִריקוֹ ן ֲ‪ָ $‬מ ֵלק‪ֶׁ ,‬של ִמ ְריָ ם‪ַ ,‬ה ָּמן‪) .‬מגדנות(‬ ‫ְ ּב ִמ ְד ַר ׁש ַה ֵ ּבאוּר מוּבָ א‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּנס ּ ְפ ָר ִטי נַ ֲ שָׂ ה‬ ‫ְלמ ֶֹשה וְ נִ ְר ּ ָפא ֵמ ִע ְּלגוּ ת ְל ׁשוֹ נוֹ ‪ ,‬וְ זֶ ה ַה ֵּנס ֲא ׁ ֶשר‬ ‫ׁ ָש ַמע יִ ְתרוֹ וּבָ א ֵא ָליו‪ .‬וְ ֶר ֶמז ָלזֶ ה ְ ּב ֵתבוֹ ת ַה ּ ָפס ּוק‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה ָאז‬ ‫ֲא ֶׁשר ָ‪$‬שָׂ ה ֱאל ֹ ִקים ְלמ ֶֹשה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵהן ְ ּבגִ ַ‬ ‫נִ ְר ּ ָפא ֵמ ִע ְּלג ּות ְל ׁשוֹ נוֹ ּו ָבא ֵא ָליו‪) .‬שם(‬ ‫ֶאל־מ ֶֹשה )יח‪ ,‬ה( ‪ְ -‬מ ָפ ֵר ׁש ַר ּ ׁ ִש"י ְ ּב ִׁש ְבחוֹ ֶׁשל יִ ְתרוֹ‬ ‫דִּ ֵ ּבר ַה ָּכתוּב‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה יוֹ ׁ ֵשב ִ ּב ְכבוֹ דוֹ ׁ ֶשל עוֹ ָלם‬ ‫וְ נִ דְּ בוֹ ִלבּ וֹ ָל ֵצאת ֶאל־ ַה ִּמ ְד ָ ּבר ְמקוֹ ם ּתֹה ּו‬ ‫מ ַ דִּ ְב ֵרי־תוֹ ָרה‪ .‬וְ ֶר ֶמז ָלזֶ ה ַ ּב ֵּתבוֹ ת‬ ‫וְ ִל ׁ ְש ֹ‬ ‫ֶאל־מ ֶֹשה ׁ ֶש ֵהן נוֹ ָט ִריקוֹ ן ֲא ָתא ְל ׁ ַש ְ ּבחוֹ ‪ֶׁ ,‬ש ָ ּבא‬ ‫מ ַ ַה ּתוֹ ָרה‪) .‬שם(‬ ‫ִמ ְּכבוֹ ד עוֹ ָלם‪ֶ ,‬אל ְמקוֹ ם ְׁש ֹ‬ ‫ָ‬ ‫ֹאמר ֶאל־מ ֶֹשה ֲאנִ י ח ֶֹתנְ ָך יִ ְתרוֹ ָ ּבא ֵא ֶליך )יח‪ ,‬ו( ‪-‬‬ ‫וַ ּי ֶ‬

‫ימה‪,‬‬ ‫ְ ּבגִ ַ‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה ָק ַׁשר לוֹ ִא ֶ ּג ֶרת ְ ּב ֵחץ וְ ָאז זְ ָרקוֹ ּ ְפנִ ָ‬ ‫ְּכ ִפי ׁ ֶש ּמו ָּבא ְ ּב ִמ ְד ַר ׁש ַּתנְ חו ָּמא‪) .‬שם(‬ ‫ֲאנִ י ח ֶֹתנְ ָך יִ ְתרוֹ ָ ּבא ֵא ֶל ָ‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה ָ ּבא‬ ‫יך )שם( ‪ּ ְ -‬בגִ ַ‬ ‫ְל ִה ְת ַ ּג ֵ ּיר וְ ִל ְהיוֹ ת ָ ּב ָ‪$‬ם‪ְּ ,‬כ ִדבְ ֵרי ַר ּ ׁ ִש"י‪) .‬שם(‬ ‫וַ ִ ּי ַחן־ ָׁשם יִ שְׂ ָר ֵאל נֶ גֶ ד ָה ָהר )יט‪ ,‬ב( ‪ -‬נֶ גֶ ד ָה ָהר‬ ‫ְ ּבגִ ַ‬ ‫ימ ְט ִר ָ ּיה זֶ ה ִמזְ ָרח‪ְּ ,‬כ ִדבְ ֵרי ֲחזַ "ל‪) .‬שם(‬ ‫וְ ִכ ְ ּבס ּו שִׂ ְמל ָֹתם )יט‪ ,‬י( ‪ -‬שִׂ ְמ ָלה נוֹ ָט ִריקוֹ ן ִמזְ מוֹ ר‬ ‫ִׁשיר ְליוֹ ם ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת‪ִּ ,‬כי ַ ל־יְ ֵדי זְ ִמירוֹ ת ַה ּ ַׁש ָ ּבת‬ ‫ֶא ְפ ׁ ָשר ְל ַכ ֵ ּבס ֶאת ַה ְּנ ָׁש ָמה ו ְּלנַ ּקוֹ ָת ּה‪) .‬אמרי חיים(‬ ‫וַ יְ ַד ֵ ּבר ֱאל ֹ ִקים ֵאת ָּכל־ ַהדְּ ָב ִרים ָה ֵא ֶּלה ֵלאמֹר )כ‪ ,‬א(‬ ‫ ז' ֵּתבוֹ ת וְ כ"ח אוֹ ִת ּיוֹ ת ַ ּב ּ ָפסוּק‪ ,‬וְ ֵכן ַ ּב ּ ָפס ּוק‬‫אשוֹ ן ׁ ֶש ַ ּב ּתוֹ ָרה‪ ,‬וְ ֵכן 'יְ ֵהא ׁ ְש ֵמ ּה ַר ָ ּבא ְמבָ ַר ְך‬ ‫ָה ִר ׁ‬ ‫ְל ָ ַלם ו ְּל ָ ְל ֵמי ָ ְל ַמ ָ ּיא'‪ְּ .‬כ ִדבְ ֵרי ֲחזַ "ל‪ֶ ׁ ,‬ש ָהעוֹ נֶ ה‬ ‫ָא ֵמן ְ ּב ָכל־כּ ֹחוֹ ְּכ ִא ּל ּו נַ ֲ שָׂ ה ׁ ‪3‬ש ָּתף ַל ָּק ָ ּב"ה‬ ‫ְ ּב ַמ ֲ‪$‬שֵׂ ה ְב ֵר ִׁ‬ ‫אשית וּ ְב ַמ ַּתן ּתוֹ ָרה‪) .‬בעלי התוספות(‬

‫לקבלת הגיליון והנצחות‬ ‫דוא"ל‪5806777@gmail.com :‬‬


‫זָ כוֹ ר ֶאת־יוֹ ם ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת ְל ַק ְ ּד ׁשוֹ‬

‫ְמאוֹ רוֹ ת‬

‫ַר ִּבי יְ ה ּו ָדה־ ֵליְ בּ ֵאיְ ֶ ּגר ִמ ‪ּ,‬ל ְ ּב ִלין‬

‫זַ ַ ּצ"ל‬

‫ְליוֹ ם ַה ִה ּלוּ ָלא כ"ב ִ ּב ׁ ְש ָבט תרמ"ח‬

‫יבא ֵאיְ ֶ ּגר‪ּ ֶ ,‬בן־ ְ ּבנוֹ ַר ֵ ּבי‬ ‫נֶ ֶכד ְ ּגאוֹ ן יִ שְׂ ָר ֵאל ַר ִ ּבי ֲ ִק ָ‬ ‫מה‪3 .‬ה ׁ ְש ּ ַפע ֵמ ַה" ִחדּ ו ׁ ֵּשי ָה ִרי"מ"‪ְ ,‬ו ִה ְצ ָט ֵרף‬ ‫ׁ ְשלֹ ֹ‬ ‫ַל ֲח ִסיד ּות‪ְ .‬מ ‪3‬ס ּ ָפר‪ֶ ׁ ,‬ש ְּכ ׁ ֶש ָחזַ ר ִמ ּקוֹ ְצק‪ָ ,‬א ַמר ְל ָאבִ יו‬ ‫ׁ ֶש ָּל ַמד ׁ ָשם ׁ ֶש ָה ָא ָדם ָא ְמנָ ם ֵאינוֹ ַמ ְל ָא ְך ַא ְך יָ כוֹ ל‬ ‫אשית‬ ‫ְל ַה ִ ּגי ַ יוֹ ֵתר ִמ ַּמ ְל ָא ְך‪ְ ,‬ו ִאם ַה ָּק ָ ּב"ה ָּב ָרא ְּב ֵר ׁ ִ‬ ‫וּאיו‬ ‫ֲה ֵרי ׁ ֶש ֶאת ַה ּ ׁ ְש ָאר הוֹ ִתיר ָל ָא ָדם‪ְ .‬ל ַא ַחר נִ ּשׂ ָ‬ ‫ְּב ‪3‬ל ְּב ִלין‪ִ ,‬ה ְס ּתוֹ ֵפף ְּב ֵצל ַה'חוֹ זֶ ה' ְו ַא ֲח ָריו ְּב ֵצל ַר ִ ּבי‬ ‫ֶמנְ דְּ ל ִמ ּקוֹ ְצק‪ ,‬ו ִּמ ּ ׁ ָשם ְל ִאיזְ ' ִּב ָ‬ ‫יצא‪ַ .‬א ַחר ּ ְפ ִט ַירת ַרבּ וֹ‬ ‫ִמ ֵ ּלא ְמקוֹ מוֹ ְּב ַהנְ ָהגַ ת ָה ֵ ָדה‪ְ ,‬ו ִה ְת ַּב ֵ ּלט ַּב ֲא ִציל ּות‬ ‫נַ ְפ ׁשוֹ ‪ֵ .‬מעוֹ ָלם לֹא נָ ַטל ּ ִפ ְדיוֹ נוֹ ת ִמ ּ ׁשוֹ ֲח ֵרי ּ ָפנָ יו‪ ,‬וְ ַח י‬ ‫ְּבד ַֹחק‪ .‬נִ ְפ ַטר ְ ּביוֹ ם ּ ְפ ִט ַירת ַרבּ וֹ ִמ ּקוֹ ְצק‪ְ ,‬ותוֹ ָרתוֹ‬ ‫ַּב ְּס ָפ ִרים ּ'תוֹ ַרת ֱא ֶמת' וְ ִ'א ְמ ֵרי ֱא ֶמת'‪ .‬נוֹ ַדע‬ ‫ַ ּב ֲ בוֹ ָדתוֹ ַה ִּנ ְל ֶה ֶבת‪ּ ,‬ו ַב ֲה ָכנוֹ ָתיו ַל ִּמ ְצוָ ה ׁ ֶש ִּנ ְמ ׁ ְשכוּ‬ ‫ׁ ָשעוֹ ת ֲא ‪3‬ר ּכוֹ ת‪ ַ ,‬ד ׁ ֶש ָהיָ ה ְמ ַס ֵּים ְּב ׁ ַש ָּבת ִל ְפנוֹ ת ֶ ֶרב‬ ‫ֶאת ְּת ִפ ַּלת ַה ּ ׁ ַש ַחר‪ ,‬וְ ַרק ָאז יָ ׁ ַשב ִל ְסעֹד‪ָ .‬הי ּו ְ ּגאוֹ נִ ים‬ ‫ׁ ֶש ָּת ְמהוּ ַ ל ַהנְ ָהגָ תוֹ זוֹ ‪ ,‬א ּו ָלם ַצדִּ ֵ‬ ‫יקי דוֹ רוֹ ָ נוּ‬ ‫ַא ֲח ָריו ְמ ‪3‬קדָּ ׁש‪ָ .‬ה ַ'אבְ נֵ י נֵ זֶ ר' ִה ְפ ִליג ְ ּבטוּ ב־ ִלבּ וֹ ‪,‬‬ ‫ְו ָא ַמר ׁ ֶש ִח ֵ ּלק ֶאת ָּכל ַּכ ְס ּפוֹ ַל ֲ נִ ִּיים‪ ַ ,‬ד‬ ‫ׁ ֶש ִּב ְצ ִעיר ּותוֹ ְּכ ׁ ֶש ָ ַמד ְ ּבקוֹ ְצק ַּב ְּת ִפ ָּלה‪ ,‬וּ ָבא ָ נִ י‬ ‫ְלב ּו ׁש ְק ָר ִעים‪ָ ,‬פ ׁ ַשט ֶאת ִּבגְ דוֹ ִּב ׁ ְשבִ ילוֹ ‪ְ .‬מ ‪3‬ס ּ ָפר‪ִּ ,‬כי‬ ‫אשי‬ ‫ְּב ֶ ֶרב יוֹ ם ַה ִּכ ּפו ִּרים ׁ ְשנַ ת תרכ"ו‪ָ ,‬א ַמר ִּכי ָר ׁ ֵ‬ ‫יהן ׁ ֶשל ַה ּ ָפסוּק " ִּכי־בַ ּיוֹ ם ַה ֶ ּזה יְ ַכ ּ ֵפר‬ ‫ַה ֵּתבוֹ ת וְ סוֹ ֵפ ֶ‬ ‫בוּאה‬ ‫ימ ְט ִר ָּיה תרכ"ו‪ ,‬וְ ָר ָאה ְּב ָכ ְך נְ ָ‬ ‫יכם"‪ֵ ,‬הם ְ ּבגִ ַ‬ ‫ֲ ֵל ֶ‬ ‫קוֹ ֶד ֶרת ַ ל ּ ְפ ִט ַירת ַצדִּ ֵ‬ ‫יקי ַהדּ וֹ ר ְ ּבאוֹ ָת ּה ׁ ָשנָ ה‪.‬‬ ‫וְ ִכ ְדבָ ָריו ֵּכן ָהיָ ה‪ ,‬וְ נִ ְפ ְטר ּו ָאז ַה" ִחדּ ו ׁ ֵּשי ָה ִרי"מ"‪,‬‬ ‫מה" ֵמ ָרדוֹ ְמ ְסק‪ְ ,‬ו ַה"צֶּ ַמח ֶצ ֶדק"‬ ‫ַה" ִּת ְפ ֶא ֶרת ׁ ְשלֹ ֹ‬ ‫יט ׁש‪ַ .‬מ ְר ֵאה ּו ָהיָ ה ְּכ ַמ ְל ַא ְך ה'‪ ,‬וּ ֵמעוֹ ָלם‬ ‫ִמ ְ ּליוּ ַּבאוִ ְ‬ ‫לֹא נָ גַ ע ִּבזְ ָקנוֹ ָה ָאר ְֹך ׁ ֶש ָּי ַרד ַ ל־ ּ ִפי ִמדּ וֹ ָתיו‪ ,‬וְ ַאף‬ ‫ילתוֹ ָהיָ ה ְמ ַכ ֶּסה ֶאת ַהדִּ ְ‬ ‫ִ ּב ׁ ְש ַ ת ֲא ִכ ָ‬ ‫ישא‪.‬‬ ‫יקנָ א ַקדִּ ׁ ָ‬

‫יוֹ ִסיף ַ ּד ַ‪$‬ת‬

‫רבים מגדולי ישראל בדורות העבר‪ ,‬התנגדו שיציירו או‬ ‫יצלמו את תואר פניהם‪ ,‬מחשש האיסור המוזכר בעשרת‬ ‫הדיברות "‪‬א־ ַת ֲע ֶשׂה לְ ‪ ‬פֶ ֶסל וְ כָ ל־ ְתּמוּנָ ה"‪ ,‬אולם היו‬ ‫שהתירו את הדבר‪ ,‬ובזמננו כבר התפשט המנהג להיתר‪.‬‬ ‫מבין התמונות הרבות שהשתמרו מדורות העבר‪ ,‬ישנן ‪3‬‬ ‫תמונות של גאונים‪ ,‬אשר צולמו לפי המסורת לאחר‬ ‫פטירתם‪ .‬הראשון והמפורסם שבהם‪ ,‬הוא רבי יהודה‬ ‫אסאד מגדולי רבני הונגריה‪ ,‬שהתנגד להצטלם בחייו‪.‬‬ ‫תואר פניו היה הדור ביותר‪ ,‬עד שכאשר השתתף‬ ‫במשלחת גדולי הדור בפגישתם עם הקיסר פראנץ יוזף‪,‬‬ ‫כדי לבטל את השפעת המשכילים על היהדות הצרופה‬ ‫בהונגריה‪ ,‬ראה את דמותו משתקפת במראות שבאולם‬ ‫הטרקלין‪ ,‬והיה בטוח כי מלאך ה' מתלווה אליהם‪ .‬מיד‬ ‫עם פטירתו בכ"ג בסיון תרכ"ו‪ ,‬הושיבוהו כמה מראשי‬ ‫קהילתו על כיסא‪ ,‬לאחר שהלבישוהו בגדי שבת ונתנו‬ ‫בידיו את ספרו‪ ,‬וכך צילמוהו‪ .‬מטרתם היתה למכור את‬ ‫הדפסי התמונה ולגייס כסף לנישואי בנותיו‪ ,‬אך על־פי‬ ‫המסופר לא השלימו אותם אנשים את שנתם בגלל‬ ‫שפגעו בכבודו של הצדיק‪ .‬על ה'סטייפלר' מסופר‪ ,‬שפעם‬ ‫סיפרו לו דבר זה‪ ,‬ולאחר שהביט בתמונה אמר‪ ,‬שכן נראה‬ ‫הדבר‪ .‬בעקבות המאורע נוצר פולמוס הלכתי אם מותר‬ ‫לצלם אדם לאחר פטירתו‪ ,‬והדבר נדון בקובץ 'וילקט‬ ‫יוסף'‪ .‬על רבי אריה לוין מסופר‪ ,‬שבעת המאורעות בשנת‬ ‫תש"ח‪ ,‬התרוצץ לחפש צלם כדי לצלם את ההרוגים‪ ,‬כדי‬ ‫להתיר את נשותיהם העגונות‪ ,‬והדבר נפסק להלכה‬ ‫בדורנו להיתר במקרה של זיהוי פלילי וכדומה‪ .‬קדם לכך‬ ‫ה"שאגת אריה"‪ ,‬שצולם לאחר פטירתו בט"ו בתמוז‬ ‫תקמ"ה‪ ,‬כיוון שהתנגד לכך בחייו‪ .‬ואף שנראה בתמונה‬ ‫כישן‪ ,‬מאירים פניו באור יקרות ומצחו הרחב בולט ונראה‪.‬‬ ‫השלישי שעליו מסופר כי צולם לאחר פטירתו‪ ,‬הוא רבי‬ ‫שלמה דאנה מייסד ישיבת "חברת התלמוד" בתוניס‬ ‫ומראשי הלוחמים בהשכלה‪ ,‬שנפטר בכ"ג בסיון תרע"ג‪,‬‬ ‫ובתמונה שצולמה לאחר פטירתו‪ ,‬עיניו עצומות למחצה‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ֶא ָחד ִמ ְּגדוֹ ֵלי ַר ָ ּבנֵ י ָמרוֹ קוֹ ָהיָ ה ַר ִ ּבי ׁ ָשלוֹ ם בּ ּוזַ גְ לוֹ ַ ּב ַ ל " ִמ ְקדַּ ׁש ֶמ ֶל ְך"‪ֶ ׁ ,‬ש ּנוֹ ַדע ִ ּבגְ אוֹ נ ּותוֹ ְ ּבתוֹ ַרת‬ ‫ַה ִּנגְ ֶלה וְ ַה ִּנ ְס ָּתר‪ּ ְ .‬ב ֶמ ׁ ֶש ְך ִמ ְס ּ ַפר ׁ ָשנִ ים יָ ׁ ַשב ַ ל־ ִמדִּ ין ְ ּב ָמ ָר ֵק ׁש‪ּ ,‬ובְ ִע ְקבוֹ ת ָה ְר ִדיפוֹ ת ׁ ֶשל ֶמ ֶל ְך ָמרוֹ קוֹ ‪ ָ ,‬בַ ר‬ ‫ֶאל ָה ִעיר לוֹ נְ דוֹ ן‪ָ ׁ ,‬שם ִח ֵ ּבר ֶאת ְס ָפ ָריו‪ּ ִ .‬ב ׁ ְשנַ ת תר"ץ‪ּ ִ ,‬ב ֵּקר ַה" ִּמנְ ַחת ֶא ְל ָ זָ ר" ִמ ּ‪3‬מנְ ַק ְט ׁש ְ ּב ֶא ֶרץ ַה ּק ֶֹד ׁש‪,‬‬ ‫מה"‪ֶ ׁ ,‬ש ּ ׁ ְש ָמעוֹ ֵמחוֹ ְתנוֹ‬ ‫וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ׁ ָש ָהה ִ ּב ְצ ַפת‪ִ ,‬ס ּ ֵפר ַמ ֲ שֶׂ ה נִ ְפ ָלא אוֹ דוֹ ָתיו ְּכ ִפי ׁ ֶש ּ ׁ ָש ַמע ִמ ְ ּז ֵקנוֹ ַה" ּ ׁ ֵשם ׁ ְשלֹ ֹ‬ ‫ְ‬ ‫ַר ִ ּבי ׁ ְש ֶמ ְל ָקא ִמ ָּססוֹ ב ׁ ֶש ִּק ְ ּב ָל ּה ֵמ ֶא ָחד ִמ ִ ּז ְקנֵ י ְצ ַפת‪ֶ ׁ ,‬ש ָר ָאה ֶאת ַה ַּמ ֲ שֶׂ ה ִ ּב ְכ ַתב־יָ דוֹ ׁ ֶשל ַה ִּ'מ ְקדַּ ׁש ֶמ ֶלך'‪.‬‬ ‫ָהיָ ה זֶ ה ִ ּבנְ ִסי ָ תוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי ׁ ָשלוֹ ם‪ִ ,‬מ ּלוֹ נְ דוֹ ן ַה ִ ּב ָירה ְל ִעיר ַה ּק ֶֹד ׁש ְצ ַפת‪ַ .‬ה ְּנ ִסי ָ ה ַ ּב ָ ּים נִ ְמ ׁ ְש ָכה יָ ִמים‬ ‫ַר ִ ּבים ִ ּב ְתנָ ֵאי ַה ָ ּי ִמים ָה ֵהם‪ ,‬ו ְּביוֹ ם ׁ ִש ּ ׁ ִשי ֶא ָחד ָ גְ נָ ה ַה ְּס ִפינָ ה ַל ֲ ִצ ַירת־ ֵ ּבינַ יִ ם ְ ּב ִאי בּ וֹ ֵדד‪ַּ .‬גם ַר ִ ּבי ׁ ָשלוֹ ם יָ ַרד‬ ‫ִעם ׁ ְש ָאר ַה ּנוֹ ְס ִעים‪ ,‬או ָּלם ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ִה ְת ַ ֵּמק ְ ּבשַׂ ְר ַ ּ ָפיו ְ ּב ֵ ת ׁ ְשה ּותוֹ ָ ּב ִאי‪ ,‬לֹא שָׂ ם ִלבּ וֹ ֶאל ַהצְּ ִפ ָירה ָה ָר ָמה‬ ‫יאת ַה ְּס ִפינָ ה ְל ַד ְר ָּכ ּה‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ִ ּב ֵּק ׁש ָל ׁשוּב ַ ל־ ִע ְקבוֹ ָתיו‪ִּ ,‬ג ָּלה ְל ַצ ֲ רוֹ ִּכי ַה ְּס ִפינָ ה ְּכ ָבר‬ ‫ׁ ֶש ִ ּב ּ ְשׂ ָרה ַ ל יְ ִצ ַ‬ ‫ִה ְפ ִליגָ ה ְל ַד ְר ָּכ ּה וְ הוֹ ִת ָירה אוֹ תוֹ ַל ֲאנָ חוֹ ת‪ִ .‬חיל ו ְּר ָ ָדה ָא ֲחז ּו אוֹ תוֹ ‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ֵה ִבין ִּכי נוֹ ַתר ְלבַ דּ וֹ ַ ּב ּ ׁ ְש ָמ ָמה‬ ‫יה‪ֵ ,‬ה ֵחל‬ ‫ׁ ֶש ִּמ ָּס ִביב‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר ׁ ֶש ִה ְת ַ ּ ׁ ֵשת ְמ ַ ט וְ ֵה ִבין ִּכי עוֹ ד ְמ ַ ט ִּת ׁ ְש ַקע ַה ּ ׁ ֶש ֶמ ׁש וְ ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת ִּת ְפרֹשׂ ֶאת־ ְּכנָ ֶפ ָ‬ ‫ָלת ּור ַא ַחר ָמקוֹ ם ָּכ ְל ׁ ֶשה ּו בּ וֹ יו ַּכל ָלנו ַּח ְ ּב ׁ ַש ָ ּבת‪ִ .‬ה ִ ּביט כּ ֹה וָ כֹה‪ ,‬ו ְּל ֶפ ַתע ִה ְב ִחין ֵמ ָרחוֹ ק ְ ּב ִמבְ נֶ ה ָּכ ְל ׁ ֶשה ּו‪,‬‬ ‫יפה אוֹ תוֹ ִמ ָּס ִביב‪ְּ .‬ת ִח ָּלה ָח ׁ ַש ׁש ְל ִה ְת ָק ֵרב ֶאל ַה ָּמקוֹ ם‪ֵ ,‬מ ֲח ׁ ָש ׁש‬ ‫ׁ ֶש ָהיָ ה נִ ְר ֶאה ְּכבִ נְ יָ ן ָּגבוֹ ַּה וְ חוֹ ָמה ַמ ִּק ָ‬ ‫ׁ ֶש ָּמא ְמקוֹ ם ִמ ׁ ְש ָּכן הוּא ְל ׁשוֹ ְד ִדים וְ גַ זְ ָלנִ ים‪ַ ,‬א ְך ֵמח ֶֹסר ְ ּב ֵר ָרה ֶה ְח ִליט ְלנַ ּסוֹ ת ֶאת־ ַמ ָ ּזלוֹ וְ ַל ֲ שׂ וֹ ת ֶאת‬ ‫דַּ ְרכּ וֹ ֶאל־ ַה ַ ּביִ ת‪ ,‬או ָּלם ַה ֵ ּיאו ּׁש ֵה ֵחל ְל ִהזְ דַּ ֵחל ֶאל־ ִלבּ וֹ ַּכ ֲא ׁ ֶשר ֵהבִ ין ִּכי ַהדֶּ ֶר ְך ֲא ‪3‬ר ָּכה ְמאֹד‪ ,‬וְ ַה ּ ׁ ָש ָ ה ְק ָצ ָרה‬ ‫ִמדַּ י ַ ל־ ְמנָ ת ְל ַה ְס ּ ִפיק ְל ַה ִּגי ַ ֶאל ַה ַ ּביִ ת ָה ָרחוֹ ק עוֹ ד ְ ּב ֶט ֶרם יִ ְפנֶ ה ַה ּיוֹ ם‪ּ .‬ו ְבעוֹ ד חוֹ ֵכ ְך ְ ּב ַד ְע ּתוֹ ַמה‬ ‫ַּל ֲ שׂ וֹ ת‪ָ ,‬צ ַלל נֶ ׁ ֶשר ָּגדוֹ ל וּבַ ַ ל־ ְּכנָ ַפיִ ם ְ ּב ָסמו ְּך לוֹ ‪ ,‬וְ ִה ְמ ִּתין ַ ד ֲא ׁ ֶשר יִ ְתיַ ּ ׁ ֵשב ַר ִ ּבי ׁ ָשלוֹ ם ַ ל־ ַצ ָּוארוֹ ‪ ,‬וְ ה ּוא‬ ‫יִ ּ ָשׂ ֵאה ּו ַ ל־ ֶאבְ ָרתוֹ ֶאל ְמחוֹ ז ֶח ְפצוֹ ‪ָּ .‬כ ַב ׁש ַר ִ ּבי ׁ ָשלוֹ ם ֶאת ּ ְפ ִל ָ‬ ‫יאתוֹ ְ ּב ִק ְרבּ וֹ ‪ ,‬וְ ַ ד ְמ ֵה ָרה ָמ ָצא ֶאת־ ַ ְצמוֹ‬ ‫עוֹ ֵמד ְליַ ד ַא ְרמוֹ ן ְמפ ָֹאר ו ְּר ַחב־יָ ַדיִ ם ׁ ֶש ָהיָ ה ֵריק ֵמ ָא ָדם‪ֵ .‬ה ִבין ַר ִ ּבי ׁ ָשלוֹ ם ִּכי ִמן־ ַה ּ ׁ ָש ַמיִ ם זִ ְּמנ ּו לוֹ ָמקוֹ ם‬ ‫נָ ֶאה ְל ִה ְת ָא ֵר ַח בּ וֹ ְ ּב ׁ ַש ָ ּבת‪ ,‬וְ ֵה ֵחל ָלת ּור ַא ַחר ִמ ְק ֶוה ָט ֳה ָרה ְּכ ֵדי ְל ִה ַּט ֵהר ִל ְכבוֹ ד ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת‪ ַ .‬ל־נְ ַק ָּלה ָמ ָצא‬ ‫ְ ּב ַא ַחד ַה ֲח ָד ִרים ִמ ְק ֶוה ָּכ ׁ ֵשר‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר ׁ ֶש ָ ּי ַרד וְ ָטבַ ל‪ָ ָ ,‬לה וְ נִ ְס ַּת ּ ָפג‪ָ ,‬מ ָצא ְל ָפנָ יו ִ ּבגְ ֵדי ָלבָ ן מו ָּכנִ ים ו ְּמז‪ָּ 3‬מנִ ים‪,‬‬ ‫ְּכ ַד ְרכּ וֹ ְל ִה ְת ַ ֵּטף ָ ּב ֶהם ִל ְכבוֹ ד ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת‪ּ ַ .‬בחוּץ ָמ ָצא ְל ָפנָ יו ַמ ֶּס ֶכת ׁ ַש ָ ּבת ָ ּב ּה ָהיָ ה נוֹ ֵהג ִל ְלמֹד ְ ּב ַפנְ יָ א ְד ַמ ֲ ֵלי‬ ‫יה ַח ִ ּיים זָ כ ּו'‪ ,‬ו ְּמנוֹ ָרה ֲ רו ָּכה ְל ַה ְד ִליק נֵ רוֹ ת ׁ ַש ָ ּבת‪.‬‬ ‫ׁ ַש ְ ּב ָתא‪ ,‬וְ ַאף ָמ ָצא ַמ ֲא ָכ ִלים ׁשוֹ נִ ים ְל ַק ֵ ּים ָ ּב ּה 'טוֹ ֲ ֶמ ָ‬ ‫יהם נְ עו ָּלה‪ִ ,‬ה ְצ ָט ֵרף ִע ָּמם‬ ‫ֵמ ַה ֶח ֶדר ַה ָּסמו ְּך ָ ָלה קוֹ ל ׁ ָשאוֹ ן ׁ ֶשל ִמ ְת ּ ַפ ְּל ִלים‪ַ ,‬א ְך ְּכ ׁ ֶש ִּג ָּלה ִּכי ַהדֶּ ֶלת ֵ ּבינֵ ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ִל ְת ִפ ָּל ָתם ִמ ַ ּבחוּץ‪ ,‬וְ ַה ְּת ִפ ָּלה ָהיְ ָתה ֵמ ֵ ין עוֹ ָלם ַה ָ ּבא‪ּ ְ .‬ב ִס ּיוּם ַה ְּת ִפ ָּלה ָמ ָצא ְל ָפנָ יו ׁ ‪3‬ש ְל ָחן ָ ר ּוך ִל ְס ‪ 3‬דָּ ה‬ ‫ִעם ָּכל ַמ ַא ְכ ֵלי ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת‪ ,‬וְ ַצדִּ יק אוֹ ֵכל ְלשׂ ַֹבע נַ ְפ ׁשוֹ ‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר ִמ ֵּכן ָ ְרבָ ה ָ ָליו ׁ ְשנָ תוֹ ְ ּב ִמ ָּטה ‪3‬מ ַּצ ַ ת‪ּ ְ .‬בב ֶֹקר‬ ‫יוֹ ם ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת יָ ַרד ׁשוּב וְ ָטבַ ל‪ ,‬וְ ׁ ָש ַמע ׁשוּב ִּכי ַ ּב ֶח ֶדר ַה ָּסמו ְּך ִמ ְת ַּכ ְּנ ִסים ִל ְת ִפ ָּלה‪ ,‬וְ ַאף הוּא ִה ְצ ָט ֵרף ִע ָּמם‬ ‫מ ַ ‪ִּ ,‬כי ָהעוֹ ִלים ַל ּתוֹ ָרה ֵהם ׁ ִש ְב ַ ת ָהרוֹ ִעים ַה ְּקדוֹ ׁ ִשים‪,‬‬ ‫ימה‪ּ ִ .‬ב ׁ ְש ַ ת ְק ִר ַ‬ ‫ִ ּבנְ ִע ָ‬ ‫יאת ַה ּתוֹ ָרה ָח ַרד ִלבּ וֹ ִל ׁ ְש ֹ‬ ‫וַ ָ ּי ָפג ִלבּ וֹ ‪ְ .‬ל ַא ַחר ַה ְּת ִפ ָּלה ׁשוּב ָמ ָצא ְל ָפנָ יו ׁ ‪3‬ש ְל ָחן ָ ר ּו ְך ִל ְס ‪ 3‬דַּ ת יוֹ ם ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר ִמ ֵּכן ָק ָרא ַל ּ ׁ ַש ָ ּבת‬ ‫עֹנֶ ג וְ נָ ח ַ ל־ ִמ ָּטתוֹ ‪ּ ִ .‬ב ְת ִפ ַּלת ַה ִּמנְ ָחה ׁ ָשב ּו ַהדְּ בָ ִרים ַ ל־ ַ ְצ ָמם וְ הוּא ִה ְצ ָט ֵרף ֶאל ַה ִּמ ְת ּ ַפ ְּל ִלים ַה ִּנ ְס ָּת ִרים‪,‬‬ ‫ישית‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֶש ְּל ֶפ ַתע ָח ׁש ִּכי ַּת ְרדֵּ ָמה ַ ָ ּזה נוֹ ֶפ ֶלת ָ ָליו‪ ַ ,‬ל־ ַאף‬ ‫ו ְּל ַא ַחר ִמ ֵּכן ָס ַ ד ֶאת ַה ְּס ‪ 3‬דָּ ה ַה ּ ׁ ְש ִל ׁ ִ‬ ‫ׁ ֶש ָ ּי ׁ ַשן דֵּ י ָצ ְר ּכוֹ ְ ּב ֵליל ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת וּבַ ּיוֹ ם‪ֵ .‬מ ֲח ׁ ָש ׁש ׁ ֶש ָּמא יֵ ָר ֵדם ְ ּבתוֹ ְך ַה ְּס ‪ 3‬דָּ ה‪ִ ,‬מ ֵהר ְלבָ ֵר ְך ִ ּב ְר ַּכת־ ַה ָּמזוֹ ן‪ ,‬ו ִּמ ָ ּיד‬ ‫נָ ְפ ָלה ָ ָליו ַּת ְרדֵּ ָמה ְּגדוֹ ָלה ְ ּבעוֹ דוֹ יוֹ ׁ ֵשב ַ ל־ ַה ּ ׁ ‪3‬ש ְל ָחן‪ .‬וּבַ ֲחלוֹ מוֹ ָר ָאה ֶאת־ ַ ְצמוֹ עוֹ ֵמד ִ ּב ְפנֵ י ֵ ּבית־דִּ ין‬ ‫ׁ ֶשל־ ַמ ְע ָלה‪ ,‬וְ ַכ ִּמנְ ָהג ִמדֵּ י מוֹ ָצ ֵאי ְמנו ָּחה‪ ,‬דָּ נִ ים ְ ּבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָ ה ֶאת ַה ְּנ ׁ ָשמוֹ ת ׁ ֶשל ַה ִּנ ְפ ָט ִרים ַ ּב ּ ׁ ָשב ּו ַ‬ ‫ׁ ֶש ָ בַ ר‪ .‬וְ ִה ֵּנה הוּא רוֹ ֶאה ָא ָדם זָ ֵקן ֶא ָחד ְּכבֶ ן ׁ ְשמוֹ נִ ים‪ֶ ׁ ,‬ש ִה ְתגּ וֹ ֵרר ְ ּב ָסמו ְּך ָל ִעיר ְצ ַפת‪ ,‬ו ְּב ָכל־יָ ָמיו ִה ְתנַ ֵהג‬ ‫ְ ּב ֶד ֶר ְך ַה ָ ּי ׁ ָשר וְ ַה ּטוֹ ב‪ִּ .‬כ ְמ ַ ט ׁ ֶש ְּכבָ ר ּ ָפ ְסק ּו ֶאת־דִּ ינוֹ ִלזְ כוּת‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֶש ְּל ֶפ ַתע ָ ּבא ַמ ְל ָא ְך ְמ ַק ְט ֵרג ֶא ָחד וְ ִהזְ ִּכיר‬ ‫ָ וֹן ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ְ ּביָ דוֹ ‪ְ ,‬ל ַא ַחר ׁ ֶש ּ ַפ ַ ם ְ ּב ׁ ַש ַ ּבת־ק ֶֹד ׁש ָ ּבא ֵא ָליו ַ ְרבִ י ֶא ָחד וְ ָד ַר ׁש ִל ְר ּ ֹכש‪ִ /‬מ ֶּמ ּנ ּו ַמ ׁ ְש ֶקה ְמ ‪3‬ס ָ ּים‪ ,‬וְ ִא ֵ ּים‬ ‫ָ ָליו ׁ ֶש ִאם לֹא יִ ְּתנֵ ה ּו לוֹ יַ ֵּכה ּו נָ ֶפ ׁש‪ּ .‬ו ִמ ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ָּנ ַתן ְ ּביָ דוֹ ֶאת ַה ַּמ ׁ ְש ֶקה‪ַ ,‬אף ׁ ֶש ָהיָ ה ַהדָּ בָ ר ְ ּב ֶחזְ ַקת ַס ָּכנָ ה‪,‬‬ ‫ֲה ֵרי ׁ ֶש ְּל ָא ָדם ָח ׁשוּב ְּכמוֹ תוֹ יֵ ׁש ְ ּב ָכ ְך ִמ ּ ׁשוּם ּ ְפגָ ם וְ נִ ְדנ ּוד ֲ בֵ ָרה דְּ ַר ָ ּבנָ ן‪ ,‬וְ ָל ֵכן יָ ָצא ַה ּ ְפ ָסק ׁ ֶש ִּנ ׁ ְש ָמתוֹ ִּת ְהיֶ ה‬ ‫נָ ָ ה וְ נָ ָדה ְ ּב ֶמ ׁ ֶש ְך ׁ ֶש ַבע ׁ ָשנִ ים‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר ִמ ֵּכן ִּת ָּכנֵ ס ִל ְמקוֹ ָמ ּה ְ ּבגַ ן־ ֵ ֶדן‪ְּ .‬כ ׁ ֶש ּ ׁ ָש ַמע ַר ִ ּבי ׁ ָשלוֹ ם ֶאת־ ַהדָּ בָ ר‪,‬‬ ‫יאתוֹ ‪ֶ ׁ ,‬ש ֲה ֵרי ֲא ִפ ּל ּו ִמ ׁ ְש ּ ַפט ָה ְר ׁ ָש ִעים ֵאינוֹ ֶא ָּלא י"ב ח ֶֹד ׁש‪ ,‬וְ ָל ֵכן ִהצִּ י ַ ִל ְפנֵ י‬ ‫יח ִל ְכבּ ֹש‪ֶ /‬את ּ ְפ ִל ָ‬ ‫לֹא ִה ְצ ִל ַ‬ ‫ַהדַּ ָ ּינִ ים ׁ ֶשהוּא ַמ ְס ִּכים ִל ְסבּ ֹל ׁ ֶשבַ ע ׁ ָשנִ ים ׁ ֶשל נְ דו ִּדים ְּכ ֵדי ְל ַכ ּ ֵפר ַ ל אוֹ תוֹ זָ ֵקן‪ַ .‬ה ָּצ ָ תוֹ ִה ְת ַק ְ ּב ָלה וְ ַה ָ ּז ֵק ן‬ ‫הוֹ ָדה לוֹ ַ ל ַה ּטוֹ בָ ה ׁ ֶש ָ שָׂ ה ִע ּמוֹ ‪ ,‬וְ יָ ָצא ַה ּקוֹ ל ׁ ֶשדַּ י יִ ְהיֶ ה לוֹ ִל ְסבּ ֹל ׁ ִשבְ ָ ה יָ ִמים ִ ּב ְמקוֹ ם ׁ ֶשבַ ע ׁ ָשנִ ים‪,‬‬ ‫יתם ׁ ֶשל ׁ ִשבְ ַ ת ָ ּבנָ יו ׁ ֶשל ַה ָ ּז ֵקן‪ ,‬וְ יֵ ָח ׁ ֵשב לוֹ ִּכנְ דו ִּדים ׁ ֶשל ׁ ֶשבַ ע ׁ ָשנִ ים‪.‬‬ ‫וְ יִ ׁ ְש ֶהה ְ ּבאוֹ ָתם ׁ ִשבְ ָ ה יָ ִמים ְ ּב ֵב ָ‬ ‫ָּכאן ִה ְתעוֹ ֵרר ַר ִ ּבי ׁ ָשלוֹ ם‪ּ ,‬ו ָמ ָצא ֶאת־ ַ ְצמוֹ ְ ּבשָׂ ֶדה ׁשוֹ ֵמם‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ַא ְרמוֹ ן ַה ּ ְפ ָל ִאים נָ גוֹ ז וְ נֶ ֱ ַלם‪ .‬וְ ִה ֵּנה‬ ‫יהם‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ָח ַקר ֶא ְצ ָלם ִּג ָּלה ִּכי הוּא ׁשוֹ ֶהה ִ ּב ְצ ַפת‬ ‫הוּא רוֹ ֶאה ֲאנָ ׁ ִשים ַר ִ ּבים הוֹ ְל ִכים ִעם ֲ ׁ ָש ׁ ִש ּיוֹ ת ִ ּב ֵיד ֶ‬ ‫ְ‬ ‫יש זָ ֵקן ֶא ָחד ׁ ֶש ִה ְתגּ וֹ ֵרר ְ ּב ָסמוּך‪ְ .‬ר ָ ָדה ָא ֲחזָ ה אוֹ תוֹ ְּכ ׁ ֶש ָר ָאה ׁ ֶש ֲחלוֹ מוֹ ָהיָ ה‬ ‫וְ ֵהם ׁ ָש ִבים ַ ָּתה ִמ ְּקבו ַּרת ִא ׁ‬ ‫יהם ֵא ֶצל ִמי יָ לוּן ָהאוֹ ֵר ַח ַה ִּנ ְכ ָ ּבד‪ ,‬נִ ֲח ָמם‬ ‫ֲחלוֹ ם ֱא ֶמת‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ֵה ֵח ּל ּו ׁ ִשבְ ַ ת ָ ּבנָ יו ׁ ֶשל ַה ָּמנוֹ ַח ְל ִה ְתוַ ֵּכ ַח ֵ ּבינֵ ֶ‬ ‫ְ ּב ָכ ְך ׁ ֶש ְ ּי ַמ ֵּלא ֶאת ְרצוֹ ן ‪ּ3‬כ ָּלם‪ ,‬וְ ׁ ָש ָהה ֶא ְצ ָלם ׁ ִשבְ ָ ה יָ ִמים ְּכ ִפי ׁ ֶש ִּנגְ זַ ר ָ ָליו ִמן־ ַה ּ ׁ ָש ַמיִ ם‪ְּ .‬כ ׁ ֶש ִּס ֵ ּים ַה" ִּמנְ ַחת‬ ‫ֶא ְל ָ זָ ר" ֶאת ִס ּפוּרוֹ ַה ִּנ ְפ ָלא‪ ,‬הוֹ ִסיף וְ ָא ַמר ִּכי ַה" ִּמ ְקדַּ ׁש ֶמ ֶל ְך" ִה ְתגּ וֹ ֵרר ַ ד סוֹ ף יָ ָמיו ִ ּב ְצ ַפת וְ ׁ ָשם ְמנו ָּחתוֹ‬ ‫ָּכבוֹ ד‪ַ ,‬א ְך ִקבְ רוֹ נֶ ֱ ַלם ִ ּב ְרבוֹ ת ַה ָ ּי ִמים‪ .‬או ָּלם ְל ַד ַ ת ֲא ֵח ִרים‪ ,‬נוֹ ַתר ָלגוּר ְ ּבלוֹ נְ דוֹ ן וְ ׁ ָשם נִ ְט ַמן ִ ּב ְפ ִט ָירתוֹ‬ ‫ִ ּב ׁ ְשנַ ת תק"מ‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ָח ְפר ּו ַה ּ ׁ ִש ְלטוֹ נוֹ ת ָה ַאנְ ְּג ִל ִ ּיים ֶאת ֵ ּבית ַה ְּקבָ רוֹ ת ָה ַ ִּתיק‪ ,‬נִ צַּ ל ִקבְ רוֹ ְ ּב ֶד ֶר ְך נֵ ס‪.‬‬


‫ַּכ ֵ ּבד ֶאת־ ָא ִב ָ‬ ‫יך וְ ֶאת־ ִא ֶּמ ָך‬ ‫יאל יַ ֲ קֹב‬ ‫ֶא ָחד ִמ ְּגדוֹ ֵלי ַה ּתוֹ ָרה ׁ ֶשל ֶּג ְר ַמנְ יָ ה ַה ְ ּיהו ִּדית ׁ ֶש ֵ ּבין ׁ ְש ֵּתי ִמ ְל ֲחמוֹ ת ָהעוֹ ָלם‪ָ ,‬היָ ה ַר ִ ּבי יְ ִח ֵ‬ ‫וַ יְ נְ ֶ ּב ְרג ַ ּב ַ ל "שְׂ ִר ֵידי ֵא ׁש"‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה ִמ ְּגדוֹ ֵלי ַּת ְל ִמ ֵידי ַ'ה ָּסבָ א' ִמ ְּס ַלבּ וֹ ְד ָקא וְ ַר ִ ּבי נַ ְפ ָּת ִלי ַא ְמשְׂ ֶט ְרדַּ ם‪ ,‬ו ִּמ ֵ ּזג‬ ‫ֶאת ּתוֹ ַרת ַה ּמו ָּסר ִעם ֵה ֶל ְך רו ָּח ּה ׁ ֶשל יַ ֲהדוּת ֶּג ְר ַמנְ יָ ה‪ַ ,‬אנְ ׁ ֵשי ּתוֹ ָרה ִעם דֶּ ֶר ְך־ ֶא ֶרץ‪ְּ .‬תקו ַּפת ַר ָ ּבנ ּותוֹ‬ ‫ֹאש‪ ,‬וְ הוּא ּ ָפ ַ ל נִ ְמ ָרצוֹ ת‬ ‫ְ ּבגֶ ְר ַמנְ יָ ה ָהיְ ָתה ְּתקו ָּפה ָק ׁ ָשה ְליִ שְׂ ָר ֵאל‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ַהצּ וֹ ֵרר ַה ָּנ ִ‬ ‫אצי ֵה ֵחל ְל ָה ִרים ר ׁ‬ ‫ימה‪.‬‬ ‫יטה ׁ ֶש ִה ְתעוֹ ְר ָרה‪ ,‬וְ ִח ֵ ּזק ִ ּב ְר ַּכיִ ם כּ וֹ ׁ ְשלוֹ ת ֶ ּב ֱאמוּנָ ה ְּת ִמ ָ‬ ‫ְּכ ֵדי ִל ְמצֹא ּ ִפ ְתרוֹ נוֹ ת ִה ְל ָכ ִת ִ ּיים ִל ְב ָ יַ ת ַה ּ ׁ ְש ִח ָ‬ ‫יאל יַ ֲ קֹב‪ּ ָ ,‬ב ֶהם ְּת ׁשוּבוֹ ת ִה ְל ָכ ִת ּיוֹ ת ו ַּמ ַא ְמ ֵרי ָהג ּות‬ ‫מוֹ ֶר ׁ ֶשת רו ָּחנִ ית ְּגדוֹ ָלה הוֹ ִתיר ַא ֲח ָריו ַר ִ ּבי יְ ִח ֵ‬ ‫ו ַּמ ֲח ׁ ָשבָ ה‪ֶ .‬א ָחד ִמ ַּת ְל ִמ ָידיו הוּא ַר ִ ּבי ַאבְ ָר ָהם־ ַא ָ ּבא וַ יְ נְ גּ וֹ ְרט ִמ ּ ׁ ְשוַ יְ ץ‪ֶ ׁ ,‬ש ִה ְת ַּגדֵּ ל ְּכיָ תוֹ ם ֵמ ָא ִביו ַ ל־ ִ ּב ְר ָּכיו‬ ‫יאם‬ ‫יאל יַ ֲ קֹב‪ֶ ׁ ,‬ש ִּנ ַּצל ֵמ ַה ּ ׁשוֹ ָאה ָה ֲאי‪ָּ 3‬מה וְ ִה ׁ ְש ַּת ֵּק ַ ִ ּב ׁ ְשוַ יְ ץ‪ ,‬וְ הוּא ׁ ֶש ָ ַר ְך ֶאת ִּכ ְת ֵבי ַרבּ וֹ וְ הוֹ ִצ ָ‬ ‫ׁ ֶשל ַר ִ ּבי יְ ִח ֵ‬ ‫ְלאוֹ ר־עוֹ ָלם ְ ּב ִהדּ וּר ַרב‪ּ ְ .‬ב ֶמ ׁ ֶש ְך ַה ּ ׁ ָשנִ ים‪ ,‬עוֹ ֵסק ַר ִ ּבי ַאבְ ָר ָהם־ ַא ָ ּבא ְ ּב ַהנְ ָח ַלת מוֹ ַר ׁ ְש ּתוֹ ׁ ֶשל ַרבּ וֹ ְלדוֹ רוֹ ת‪,‬‬ ‫ּובִ נְ א ּו ָמיו הוּא ַמ ֲ בִ יר ְל ׁשוֹ ְמ ֵ י־ ִל ְקחוֹ ִמדִּ בְ ֵרי ַ ּב ַ ל "שְׂ ִר ֵידי ֵא ׁש" ו ִּמ ּ ֹנ ַ ם ֲה ִליכוֹ ָתיו‪ִ .‬ל ְפנֵ י ׁ ָשנִ ים ִמ ְס ּ ָפר‪,‬‬ ‫יעין‪ ,‬וְ ֶה ְח ִליט ְליַ ֵחד ֶאת ַהדְּ בָ ִרים אוֹ דוֹ ת ִמ ְצוַ ת‬ ‫‪3‬הזְ ַמן ָה ַרב וַ יְ נְ גּ וֹ ְרט ָלשֵׂ את דְּ בָ ִרים ִ ּב ְפנֵ י ּתוֹ ׁ ְשבֵ י ָה ִעיר מוֹ ִד ִ‬ ‫ִּכבּ וּד הוֹ ִרים‪ּ ְ .‬ב ַמ ֲה ַל ְך ַהדְּ ָב ִרים‪ִ ,‬ס ּ ֵפר ְמא ָֹרע ַמ ְפ ִליא ׁ ֶש ֵא ַרע ִעם ַרבּ וֹ ַה" ּ ְשׂ ִר ֵידי ֵא ׁש" ִ ּב ׁ ְשה ּותוֹ ְ ּבגֶ ְר ַמנְ יָ ה‪,‬‬ ‫אשוֹ נָ ה‪ִ ,‬ס ּפוּר ָהעוֹ ֵסק ְ ּב ִמ ְצוַ ת ִּכבּ וּד הוֹ ִרים וַ ֲח ׁ ִשיב ּו ָת ּה‪.‬‬ ‫ְּתקו ָּפה ְק ָצ ָרה ְל ַא ַחר ִמ ְל ֶח ֶמת ָהעוֹ ָלם ָה ִר ׁ‬ ‫ָהיָ ה זֶ ה ְ ּב ֵבית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ַה ֶּמ ְר ָּכזִ י ׁ ֶש ָ ּב ִעיר ֶ ּב ְר ִלין‪ָ ּ ,‬פ ַתח ָה ַרב וַ יְ נְ גּ וֹ ְרט וְ ִס ּ ֵפר‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר יְ הו ֵּדי ָה ִעיר ִה ְת ַּכ ְּנס ּו‬ ‫ְ ּברֹב־ ָ ם ִל ְת ִפ ּלוֹ ת יוֹ ם־ ַה ִּכ ּפו ִּרים‪ַ .‬ר ִ ּבים ֵמ ַה ִּמ ְת ּ ַפ ְּל ִלים ִה ְת ַר ֲחק ּו ִמדֶּ ֶר ְך ַה ּתוֹ ָרה וְ ַה ִּמ ְצוֹת ְל ַמ ְר ֵ ּבה ַה ַּצ ַ ר‪,‬‬ ‫ְ ּב ַה ׁ ְש ּ ָפ ַ ת ַה ְּתקו ָּפה ַה ִהיא ָ ּב ּה ָ שְׂ ָתה ַה ַהשְׂ ָּכ ָלה ׁ ַש ּמוֹ ת ְ ּב ֶק ֶרב יְ הו ֵּדי ֶּג ְר ַמנְ יָ ה וְ ַר ִ ּבים ֵמ ֶהם ִה ְפנ ּו ע ֶֹרף‬ ‫יהם‪ ,‬או ָּלם ַ ּב ּיוֹ ם ַה ָּקדוֹ ׁש נֵ עוֹ ר ָ ּב ֶהם ַה ִּניצוֹ ץ ַה ְ ּיהו ִּדי ַה ָּכבוּי‪ ,‬וְ ַאף ֵהם ָ ּבא ּו ְל ִה ׁ ְש ַּת ֵּתף‬ ‫ְל ָמס ֶֹרת ֲאבוֹ ֵת ֶ‬ ‫יאל יַ ֲ קֹב וַ יְ נְ ֶ ּב ְרג ׁ ֶש ִה ִּגי ַ ְלגֶ ְר ַמנְ יָ ה ְ ּבאוֹ ָתן‬ ‫ִ ּב ְת ִפ ּלוֹ ת ַה ּיוֹ ם וְ ִע ּנ ּו ַ ּב ּצוֹ ם נַ ְפ ׁ ָשם‪ּ ְ .‬בכ ֶֹתל ַה ִּמזְ ָרח ָ ַמד ַר ִ ּבי יְ ִח ֵ‬ ‫ׁ ָשנִ ים‪ ,‬ו ְּכבָ ר ִעם בּ וֹ אוֹ ִה ְת ַ ּב ֵּלט ְ ּב ׁ ִשעוּר קוֹ ָמתוֹ ַ ד ׁ ֶש ‪ּ3‬כ ָּלם ָח ְלק ּו לוֹ ָּכבוֹ ד ַרב‪ַ .‬ה ְּת ִפ ָּלה נִ ְמ ׁ ְש ָכה ְּכ ִס ְד ָר ּה‪,‬‬ ‫יאת ַה ּתוֹ ָרה‪ָ ּ ,‬פנ ּו ַל ֲא ִמ ַירת 'יִ זְ כּ ֹר' ְּכ ִמנְ ַהג ְ ּבנֵ י ַא ׁ ְש ְּכנַ ז‪ ,‬בּ וֹ ַמזְ ִּכ ִירים‬ ‫ו ְּל ַא ַחר ׁ ֶש ִּס ְ ּימ ּו ֶאת ְּת ִפ ַּלת ׁ ַש ֲח ִרית ו ְּק ִר ַ‬ ‫‪3‬‬ ‫ָ‬ ‫ֶאת נִ ׁ ְשמוֹ ת ַה ְּמנוֹ ִחים ׁ ֶש ּ ׁ ָשבְ ק ּו ַח ִ ּיים‪ ,‬וְ נוֹ ְד ִרים ְצ ָדקה ְל ִע ּלוּי נִ ׁ ְש ָמ ָתם‪ְּ .‬כ ִפי ַה ִּמנְ ָהג ַה ְמק ָ ּבל‪ ,‬יָ ְצא ּו ֵא ּל ּו‬ ‫יכל ֵ ּבית־ ַה ְּכנֶ ֶסת‪ ,‬וְ ִה ְמ ִּתינ ּו ַ ּבחוּץ ַ ד ׁ ֶש ִּת ָּנ ֵתן ָהאוֹ ת ִל ְת ִח ַּלת ְּת ִפ ַּלת ַה ּמו ָּסף‪.‬‬ ‫יהם ַ ּב ַח ִ ּיים ֵמ ֵה ַ‬ ‫ׁ ֶשהוֹ ֵר ֶ‬ ‫וּבְ עוֹ ָדם ַמ ְמ ִּתינִ ים ַ ּבחוּץ‪ִ ,‬ה ׁ ְש ּתוֹ ְממ ּו ְל ֶפ ַתע ִל ְראוֹ ת ְמכוֹ נִ ית שְׂ ָרד ְמפ ֶֹא ֶרת ִמ ְת ָק ֶר ֶבת ְל ֵ בֶ ר‬ ‫יה ִ ּב ְר ָכ ִבים ׁ ֶשל ִמ ׁ ְש ֶט ֶרת ֶּג ְר ַמנְ יָ ה‪ ,‬ו ְּל ַמ ְר ֵ ּבה‬ ‫יה ו ֵּמ ַא ֲח ֶר ָ‬ ‫ֵ ּבית־ ַה ְּכנֶ ֶסת‪ַ .‬ה ְּמכוֹ נִ ית ָהיְ ָתה ְמ ‪3‬ל ָּוה ִמ ְּל ָפנֶ ָ‬ ‫יאה ָ ְצ ָרה ַה ּ ׁ ַש ָ ּי ָרה ְ ּב ָסמו ְּך ְל ֶפ ַתח ֵ ּבית־ ַה ְּכנֶ ֶסת‪ .‬וּבְ עוֹ ד ַה ִּמ ְת ּ ַפ ְּל ִלים ׁ ֶשעוֹ ְמ ִדים ַ ּבחוּץ ִמ ׁ ְש ָּת ִאים‬ ‫ַה ּ ְפ ִל ָ‬ ‫ְל ֵפ ׁ ֶשר ַהדָּ בָ ר‪ ,‬ו ְּמנַ ִּסים ְל ׁ ַש ֵ ר ְ ּבנַ ְפ ׁ ָשם ִמי הוּא ָהאוֹ ֵר ַח ַה ִּנ ְכ ָ ּבד ׁ ֶש ַּמ ִּגי ַ ְ ּב ִע ּצוּמוֹ ׁ ֶשל יוֹ ם־ ַה ִּכ ּפו ִּרים‬ ‫ְלבֵ ית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ַה ְ ּיהו ִּדי ַה ֶּמ ְר ָּכזִ י‪ָ ּ ,‬פ ַתח ׁשוֹ ֵטר ְצבָ ִאי ֶאת דֶּ ֶלת ַה ְּמכוֹ נִ ית‪ ,‬ו ִּמ ֶּמ ָּנה יָ ָצא שַׂ ר ַהחוּץ ַה ֶּג ְר ָמנִ י‬ ‫ִ ּב ְכבוֹ דוֹ ו ְּב ַ ְצמוֹ ‪ָ .‬היָ ה זֶ ה וַ ְל ֵטר ֶר ֶּתנָ א ּו‪ ,‬שַׂ ר ַהחוּץ ַה ְ ּיהו ִּדי ַה ָ ּי ִחיד ְ ּבתוֹ ְלדוֹ ת ֶּג ְר ַמנְ יָ ה‪ֶ ׁ ,‬ש ִה ְת ַמ ָּנה ְל ַת ְפ ִקיד‬ ‫אשוֹ נָ ה‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר ִמ ֵּכן ִה ְת ַמ ָּנה ְלשַׂ ר ַהחוּץ‪.‬‬ ‫שַׂ ר ַה ּ ׁ ִש ּקוּם ְ ּב ֶמ ְמ ׁ ֶש ֶלת ֶּג ְר ַמנְ יָ ה ְל ַא ַחר ִמ ְל ֶח ֶמת ָהעוֹ ָלם ָה ִר ׁ‬ ‫הוֹ ָפ ָ תוֹ ְ ּב ִע ּצוּמוֹ ׁ ֶשל ַה ּיוֹ ם ַה ָּקדוֹ ׁש ְ ּב ֶפ ַתח ֵ ּבית־ ְּכנֶ ֶסת יְ הו ִּדי‪ָ ,‬היְ ָתה ִל ְצנִ ינִ ים ְ ּב ֵ ינֵ י ַה ֶּנ ֱא ָס ִפים ַה ְ ּיהו ִּדים‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ֵּכן ַה ָּלה ִה ְפנָ ה ִמ ְ ּז ַמן עֹ ֶרף ָל ָ ם ַה ְ ּיהו ִּדי וְ ִה ְס ִּכים ְל ִה ְת ַמ ּנוֹ ת ְלשַׂ ר ְ ּב ֶמ ְמ ׁ ֶש ֶלת ֶּג ְר ַמנְ יָ ה‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֶש ַּל ֲא ִמ ּתוֹ‬ ‫ׁ ֶשל־דָּ בָ ר נוֹ ַתר בּ וֹ זִ יק בּ וֹ ֵ ר ׁ ֶשל נְ ׁ ָש ָמה יְ הו ִּדית‪ ,‬וְ הוּא ֵס ַרב ְל ִה ְתנַ ֵּתק ֵמ ַה ֶּק ׁ ֶשר ִעם־ ַ ּמוֹ ‪ ,‬וְ ל ּו ֶק ׁ ֶשר ָקלו ּׁש‪.‬‬ ‫ַה ּ ַשׂ ר ַה ִּמ ְתבּ וֹ ֵלל ִה ְת ַ ֵּלם ֵמ ַה ַּמ ָ ּב ִטים ַה ּיוֹ ְק ִדים ׁ ֶשל ַה ּסוֹ ְבבִ ים אוֹ תוֹ ‪ָ ּ ,‬פנָ ה ִ ּב ְצ ָ ִדים ְמ ִה ִירים ֶאל‬ ‫ימה‪ .‬נְ ָה ָרה ִה ׁ ְש ַּת ּ ְפ ָכה ַ ל־ ּ ָפנָ יו ַּכ ֲא ׁ ֶשר ִּג ָּלה ִּכי ִה ִּגי ַ ְ ּב ִד ּיוּק ַ ּב ְ ּז ַמן ַה ָּנכוֹ ן‪ּ ְ ,‬ב ֵ ת‬ ‫ֵ ּבית־ ַה ְּכנֶ ֶסת וְ נִ ְכנַ ס ּ ְפנִ ָ‬ ‫א ֶמר ו ְּדבָ ִרים נֶ ֱ ַמד ַה ּ ַשׂ ר ְ ּביַ ְר ְּכ ֵתי ֵ ּבית־ ַה ִּמ ְד ָר ׁש‪ ,‬נָ ַטל ִסדּ וּר ְליָ דוֹ וְ ָק ָרא ְ ּב ַל ַח ׁש ֶאת‬ ‫ֲא ִמ ַירת 'יִ זְ כּ ֹר'‪ְ .‬ללֹא ֹ‬ ‫נ‪ַּ 3‬סח ַה ְּת ִפ ָּלה ְל ִע ּלוּי נִ ׁ ְש ַמת יַ ִּק ָיריו‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר ׁ ֶש ִּס ֵ ּים‪ ,‬יָ ָצא ִּכ ְל ‪ַּ 3‬מת ׁ ֶש ָ ּבא וְ ִה ְפ ִליג ְל ַד ְרכּ וֹ ַ ּב ְּמכוֹ נִ ית‬ ‫ׁ ֶש ִה ְמ ִּתינָ ה לוֹ ‪ַ .‬ה ִ ּב ּקוּר ֶה ָחפוּז וְ ֶה ָח ִריג עוֹ ֵרר ַר ַ ׁש ָּגדוֹ ל ְ ּבבֵ ית־ ַה ְּכנֶ ֶסת‪ ,‬וּבְ עוֹ ד ַה ִּמ ְת ּ ַפ ְּל ִלים ִמ ְתכּ וֹ נְ נִ ים‬ ‫יהם ְל ִה ְתיַ ֵחס ְלהוֹ ָפ ָ תוֹ ַה ּ ִפ ְתאוֹ ִמית ׁ ֶשל‬ ‫יצד ֲ ֵל ֶ‬ ‫ְל ַה ְת ִחיל ִ ּב ְת ִפ ַּלת ַה ּמו ָּסף‪ ,‬נוֹ ַצר וִ כּ ו ַּח ֵ ּבין ַה ִּמ ְת ּ ַפ ְּל ִלים ֵּכ ַ‬ ‫יש־ ְּג ֵלי ֶאת‬ ‫ַה ּ ַשׂ ר ַה ִּמ ְתבּ וֹ ֵלל‪ֲ .‬א ָח ִדים ָט ֲ נ ּו‪ִּ ,‬כי יֵ ׁש ְ ּב ָכ ְך ִמ ּ ׁשוּם ִ ּבזְ יוֹ ן ֵ ּבית־ ַה ְּכנֶ ֶסת‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ַה ָּלה ִח ֵּלל ְ ּב ֵר ׁ‬ ‫ְק ‪3‬ד ּ ׁ ַשת יוֹ ם־ ַה ִּכ ּפו ִּרים ִ ּבנְ ִסי ָ תוֹ ִמ ּתוֹ ְך ַמ ָּט ָרה ְל ַק ֵ ּים ֶאת ִמנְ ַהג ֲא ִמ ַירת 'יִ זְ כּ ֹר'‪ ,‬או ָּלם ְל ֶפ ַתע ּ ָפ ַסע ַר ִ ּבי‬ ‫ימת ֵ ּבית־ ַה ְּכנֶ ֶסת‪ ,‬וּבִ ֵּק ׁש ֶאת ְר ׁשוּת ַהדִּ בּ וּר‪ַ .‬הס ‪3‬ה ׁ ְש ַל ְך ַ ּב ָּק ָהל‪,‬‬ ‫יאל יַ ֲ קֹב וַ יְ נְ ֶ ּב ְרג ִמ ְּמקוֹ מוֹ ‪ָ ָ ,‬לה ַ ל ִ ּב ַ‬ ‫יְ ִח ֵ‬ ‫ימה ו ְּטהוֹ ָרה‬ ‫יצד ָ ָלה ְ ּב ַד ְע ְּת ֶכם ָלבוּז ִליהו ִּדי ַה ָ ּבא ְל ֵבית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ִמ ּתוֹ ְך ַּכ ָּונָ ה ְּת ִמ ָ‬ ‫וְ ָה ַרב ֵה ֵחל ִ ּב ְדבָ ָריו‪ֵּ " :‬כ ַ‬ ‫ְל ַכ ֵ ּבד ֶאת זִ ְכרוֹ ן הוֹ ָריו? ָא ְמנָ ם ָרחוֹ ק הוּא ְל ַמ ְר ֵ ּבה ַה ַּצ ַ ר ֵמ ַה ּתוֹ ָרה וְ ַה ִּמ ְצוֹת‪ֵּ ,‬כיוָ ן ׁ ֶש ּלֹא זָ ָכה ְל ִה ְת ַח ֵּנ ְך‬ ‫יה‪ ,‬או ָּלם ֵאין ָלנ ּו ְל ַה ׁ ְש ִל ְ‬ ‫יך ֶאבֶ ן ַא ַחר ַה ּנוֹ ֵפל ֶא ָּלא ָ ֵלינ ּו ְל ַא ְּמצוֹ ו ְּל ַח ְ ּזקוֹ וְ לֹא ְל ַב ּזוֹ תוֹ "‪" .‬ו ‪ּ3‬מבְ ָטח‬ ‫ַ ל־ ִ ּב ְר ֶּכ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ֲאנִ י"‪ִ ,‬ה ְמ ׁ ִשיך ַה" ּ ְשׂ ִר ֵידי ֵא ׁש" וְ ָק ָרא ְ ּב ִה ְת ַל ֲהבוּת‪ִּ " ,‬כי ָא ָדם ָּכזֶ ה‪ֲ ,‬א ׁ ֶשר ׁשוֹ ֵמר ַ ל ֶק ׁ ֶשר ָּכ ְל ׁ ֶשה ּו ִעם הוֹ ָריו‬ ‫ַה ְּמנוֹ ִחים‪ְ ,‬מ ַח ֵ ּזק הוּא ְ ּב ָכ ְך ֶאת ַה ֶּק ׁ ֶשר ׁ ֶש ּלוֹ ֶאל ַ ם יִ שְׂ ָר ֵאל ו ְּל ׁ ַש ְל ׁ ֶש ֶלת ֲאבוֹ ָתיו ַ ד ַאבְ ָר ָהם ָא ִבינ ּו‪ ,‬וְ ֵאין‬ ‫ָס ֵפק ְ ּב ִל ִ ּבי ִּכי עוֹ ד יִ זְ ֶּכה ׁ ֶש ֶּצ ֱא ָצ ָאיו יָ ׁשוּב ּו ֶאל ֵחיק ָה ָ ם ַה ְ ּיהו ִּדי וְ יַ ְחזְ ר ּו ַל ֲחסוֹ ת ַּת ַחת ַּכנְ ֵפי ַה ּ ׁ ְש ִכינָ ה"‪.‬‬ ‫ַהדְּ בָ ִרים הוֹ ִתיר ּו רֹ ֶש‪/‬ם ַ ז ְ ּב ֶק ֶרב ַה ִּמ ְת ּ ַפ ְּל ִלים‪ ,‬וְ ֵהם נֶ ֶ ְמד ּו ְל ִה ְת ּ ַפ ֵּלל ְּת ִפ ַּלת מו ָּסף ְ ּב ִה ְת ַל ֲהב ּות ו ְּדבֵ ק ּות‪.‬‬ ‫ַּכ ֲא ׁ ֶשר ִס ֵ ּים ָה ַרב וַ יְ נְ גּ וֹ ְרט ֶאת־ ִס ּפוּרוֹ ַה ִּנ ְפ ָלא ִ ּב ְפנֵ י ִצבּ וּר ׁשוֹ ְמ ָ יו‪ָ ,‬קם ְל ֶפ ַתע ַא ַחד ַה ּ ׁשוֹ ְמ ִעים‪ ,‬ו ְּבעוֹ ד‬ ‫דְּ ָמעוֹ ת זוֹ ְלגוֹ ת ַ ל־ ְל ָחיָ יו ָק ָרא‪ַּ " :‬כ ָּמה ָצ ְדק ּו דְּ בָ ָריו ׁ ֶשל ַר ְ ּב ָך ַ ּב ַ ל 'שְׂ ִר ֵידי ֵא ׁש'‪ִּ ,‬כי ֲאנִ י נִ ינוֹ ׁ ֶשל ַה ּ ַשׂ ר‬ ‫ַה ִּמ ְתבּ וֹ ֵלל ֶר ֶּתנָ א ּו ׁ ֶש ִהזְ ַּכ ְר ָּת‪ֶ ׁ ,‬ש ּ ׁ ִש ֵּמ ׁש ִ ּב ְכ ‪3‬ה ָּנתוֹ ַרק ְּתקו ָּפה ְק ָצ ָרה‪ּ ,‬ו ׁ ְשלֹ ָש‪/‬ה ּפוֹ ְר ִעים ֶּג ְר ָמנִ ים ִה ְתנַ ְּק ׁש ּו בּ וֹ‬ ‫ִ ּבגְ ַלל מוֹ ָצאוֹ ַה ְ ּיהו ִּדי‪ָ .‬אבִ י ְּכבָ ר זָ ָכה ַל ֲחזֹר ִ ּב ְת ׁשוּבָ ה ׁ ְש ֵל ָמה וַ ֲאנִ י ְ ּב ִע ְקבוֹ ָתיו‪ִּ ,‬כי לֹא יִ דַּ ח ִמ ֶּמ ּנ ּו נִ דָּ ח"‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ּ ְפנִ ינֵ י אוֹ ר ַה ַח ִ ּיים‬

‫ִמדִּ ְב ֵרי ָהאוֹ ר ַה ַח ִ ּיים ַה ָּקדוֹ ׁש ַ ל ַה ּ ָפ ָר ׁ ָשה‬

‫וַ ִ ּי ְסע ּו ֵמ ְר ִפ ִידים )יט‪ ,‬ב( ‪ָ -‬א ֵכן ַּכוָּ נַ ת ַה ָּכתוּב הוּא ְל ַה ְקדִּ ים ג'‬ ‫ִענְ יָ נִ ים ֵהם ִע ְּק ֵרי ַה ֲה ָכנָ ה ְל ַק ָּב ַלת ַה ּתוֹ ָרה ׁ ֶש ְּב ֶא ְמ ָצעו ָּתם‬ ‫ימה‪:‬‬ ‫ילם נַ ֲח ַלת ׁ ַשדַּ י‪ִ ,‬היא ּתוֹ ָר ֵתנוּ ַה ְּנ ִע ָ‬ ‫נִ ְת ַר ָ ּצה ה' ְל ַהנְ ִח ָ‬ ‫ָהא' הוּא ִה ְת ַ ּג ְּבר ּות ְו ִה ְת ַ' ְ ּצמוּת ְ ּב ֵ' ֶסק ַה ּתוֹ ָרה‪ִּ ,‬כי‬ ‫ָה ַ' ְצל ּות ה ּוא ֵ'שֶׂ ב ַה ַּמ ְפ ִסיד ַה ּ ָשׂ גָ ָת ּה‪ְ ,‬ו ָלזֶ ה ִּת ְמ ָצא ִּכי ָּכל‬ ‫ָמקוֹ ם ׁ ֶש ַ ּיזְ ִּכ ֶיר ָּנה ה' ַל ּתוֹ ָרה‪ ,‬יְ ַד ְקדֵּ ק לוֹ ַמר ְל ׁשוֹ ן חֹזֶ ק‬ ‫יה‪ ,‬דִּ ְכ ִתיב זֹאת ַה ּתוֹ ָרה‬ ‫א ֶמץ ַ'ד ֶ ּג ֶדר ׁ ֶש ָ ּי ִמית ַ' ְצמוֹ ָ' ֶל ָ‬ ‫ְו ֹ‬ ‫ָא ָדם ִּכי יָ מוּת ְוגוֹ ' ְו ָד ְר ׁש ּו זַ "ל ְוכוּ'‪ְּ ,‬כמוֹ ֵכן ַרבּ וֹ ֵתינ ּו זַ "ל‬ ‫יְ ַד ְקדְּ קוּ ְּב ַהזְ ָּכ ָר ָת ּה לוֹ ַמר ֵ' ֶסק ַה ּתוֹ ָרה ִה ׁ ְש ַּתדְּ לוּת ַה ּתוֹ ָרה‬ ‫ְו ַר ִּבים ָּכמוֹ ה ּו‪ .‬ו ְּכנֶ גֶ ד זוֹ ָא ַמר ַה ָּכתוּ ב וַ ִ ּי ְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִידים‪ ,‬לֹא‬ ‫ָ ּבא ְלהוֹ ִד ַ‬ ‫י' ָמקוֹ ם ׁ ֶש ִּמ ּ ֶמנּ ּו נָ ְסע ּו‪ֶ ׁ ,‬ש ִאם־ ֵּכן ָהיָ ה לוֹ‬ ‫ְל ַה ְקדִּ ימוֹ ק ֶֹדם ַּת ֲחנוֹ ָתם‪ֶ ,‬א ָּלא נִ ְת ַּכ ֵּון לוֹ ַמר ׁ ֶש ָּנ ְסעוּ‬ ‫ִמ ְ ּב ִחינַ ת ִר ְפיוֹ ן יָ ַדיִ ם ְוכוּ'‪ְ :‬ו ִענְ יָ ן ב' הוּא ַה ּ ׁ ִש ְפל ּות ְו ָה ֲ'נָ ָוה‬ ‫ִּכי ֵאין דִּ ְב ֵרי ּתוֹ ָרה ִמ ְת ַק ְ ּי ִמין ֶא ָּלא ְ ּב ִמי ׁ ֶש ַּמ ׁ ְש ּ ִפיל ַ' ְצמוֹ‬ ‫ו ֵּמשִׂ ים ַ' ְצמוֹ ַּכ ּ ִמ ְד ָּבר‪ ,‬ו ְּכנֶ גֶ ד זֶ ה ָא ַמר ַו ַ ּי ֲחנ ּו ַ ּב ִּמ ְד ָ ּבר ּ ֵפר ּו ׁש‬ ‫ְל ׁשוֹ ן ׁ ִש ְפל ּות ַו ֲ'נָ ָוה ַּכ ּ ִמ ְד ָּבר ׁ ֶש ַה ּכֹל דּ וֹ ְר ִכים ָ' ָליו‪ְ :‬ו ִענְ יָ ן‬ ‫ג' הוּא ְּב ִחינַ ת יִ עוּד ֲח ָכ ִמים ְּב ִה ְת ַח ְּבר ּות ְּב ֵלב ׁ ָש ֵלם‬ ‫ְו ָת ִמים‪ ,‬לֹא ׁ ֶש ִ ּי ְהיוּ ַּבד־ ְּב ַבד ְוכוּ'‪ֶ ,‬א ָּלא יִ ְת ַו ֲ'ד ּו יַ ַחד‬ ‫ִו ַ‬ ‫וּכנֶ גֶ ד זֶ ה ָא ַמר‬ ‫יחדְּ ד ּו זֶ ה ָלזֶ ה ְויַ ְס ִּביר ּו ּ ָפנִ ים זֶ ה ָלזֶ ה‪ְ ,‬‬ ‫יש‬ ‫וַ ִ ּי ַחן־ ׁ ָשם יִ שְׂ ָר ֵאל ְל ׁשוֹ ן יָ ִחיד ׁ ֶש ַּנ ֲ'שׂ ּו ּ‪.‬כ ָּלן יַ ַחד ְּכ ִא ׁ‬ ‫יתם‬ ‫ֶא ָחד‪ְ ,‬ו ֵהן ַ' ָּתה ֵהם ְראוּיִ ים ְל ַק ָּב ַלת ַה ּתוֹ ָרה‪ַ :‬א ֶּתם ְר ִא ֶ‬ ‫יתי יִ ְר ַאת‬ ‫)יט‪ ,‬ד( ‪ּ ַ -‬גם יֵ ׁש ַּב ִּנ ׁ ְש ָמע ַמ ֲא ַמר ֲא ׁ ֶשר ָ‪$‬שִׂ ִ‬ ‫ָהרוֹ ְממוּת ְּב ָכל ַה ִּנ ְפ ָלאוֹ ת ְו ָהאוֹ תוֹ ת ְו ַה ּמוֹ ְפ ִתים ֲא ׁ ֶשר‬ ‫ָ'שָׂ ה ְל ִמ ְצ ַריִ ם‪ּ ַ .‬גם ָּבזֶ ה ֶה ְר ָאה ְ ּב ִחינַ ת ָה ַא ֲה ָבה ְו ַה ִח ָ ּבה‬ ‫יאה ְו ִא ֵּבד‬ ‫יש ָּכל־ ַה ְ ּב ִר ָ‬ ‫ׁ ֶש ָּכל־זֶ ה ָ'שָׂ ה ִ ּב ׁ ְש ִב ֵ‬ ‫ילנ ּו‪ִ ,‬ה ְר ִע ׁ‬ ‫ילנ ּו‪ ,‬ו ְּל ַצד זֶ ה יִ ְת ַל ֵהב ָא ָדם ְּב ִח ַּבת ַהבּ וֹ ֵרא‬ ‫‪.‬א ּ ָמה ַא ַחת ִ ּב ׁ ְש ִב ֵ‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ִה ְפ ִליא ַח ְסדּ וֹ ָל ֶהם‪ְ ,‬ו ִה ֵּנה ִהיא ְּב ִחינַ ת ָה ַא ֲה ָבה ַלה'‬ ‫ֹאמר ְל ֵבית‬ ‫ֱאל ֵֹקינ ּו‪ְ ,‬ו ֵהם ב' דְּ ָב ִרים ָה ְרמ ּוזִ ים ְּבאוֹ ְמרוֹ ת ַ‬ ‫יַ ֲ‪$‬קֹב ׁ ֶש ּלֹא ַּת ְס ּ ִפיק ַה ִ ּי ְר ָאה ְו ָצ ִר ְ‬ ‫יך ַ ּגם ָה ַא ֲה ָבה ְו ַת ֵּגיד ִל ְבנֵ י‬ ‫ְ‬ ‫יִ שְׂ ָר ֵאל ׁ ֶש ּלֹא ַּת ְס ּ ִפיק ְ ּב ִחינַ ת ָה ַא ֲה ָבה ְו ָצ ִריך ַ ּגם ַה ִ ּי ְר ָאה‪:‬‬

‫ִ ּד ְב ֵרי ַה ָ ּי ִמים‬

‫יום כ"ב בשבט‪ ,‬היה 'יום פורים' של קהילת ליוורנו‬ ‫שבאיטליה‪ ,‬לאחר הנס הגדול שאירע להם‪ ,‬כאשר‬ ‫רעידת אדמה קשה פגעה בעיר ובית־הכנסת הישן‬ ‫התמוטט באופן חלקי‪ ,‬אלא שבאותה שעה היה ריק‬ ‫ממתפללים בדרך נס‪ .‬כזכר להצלה‪ ,‬קבע רבה של‬ ‫העיר‪ ,‬רבי מלאכי הכהן בעל "יד מלאכי"‪ ,‬סדר מיוחד‬ ‫ליום זה‪ ,‬והיום נקבע לדורות כתענית ציבור עם‬ ‫קריאת ויחל ואמירת סליחות ופזמונים מתוך סידור‬ ‫מיוחד‪ ,‬ובמוצאי היום ערכו סעודה גדולה לזכר הנס‪.‬‬ ‫בכ"ג בשבט תרצ"ג‪ ,‬שיגר ה"חפץ חיים" מכתב נלהב‬ ‫התומך ברעיון הקמת 'בית יעקב' לבנות‪ ,‬מיסודה של‬ ‫מרת שרה שנירר‪ ,‬על־שם הפסוק שבפרשתנו "כֹּה‬ ‫ֹאמר לְ ֵבית יַ ֲעקֹב" – 'אלו הנשים'‪" :‬ללמוד בו תורה‬ ‫ת ַ‬ ‫ויראת שמים‪ ,‬מידות ודרך ארץ או תורה לילדות‬ ‫אחב"י‪ ,‬אמרתי לפעלם הטוב יישר ה' חילם ומעשה‬ ‫ידיהם יכונן‪ .‬כי עניין גדול ונחוץ הוא בימינו אלה‪,‬‬ ‫אשר זרם הכפירה ר"ל שורר בכל תקפו‪ ,‬והחופשיים‬ ‫מכל המינים אורבים וצודים לנפשות אחב"י‪ ,‬וכל מי‬ ‫שנגעה יראת ה' בלבבו‪ ,‬המצווה ליתן את בתו ללמוד‬ ‫בבית־ספר זה‪ .‬וכל החששים והפקפוקים מאיסור‬ ‫ללמד את בתו תורה‪ ,‬אין שום בית מיחוש לזה‬ ‫בימינו אלה‪ ,‬כי לא כדורות הראשונים דורותינו‪,‬‬ ‫אשר בדורות הקודמים היה לכל בית ישראל מסורת‬ ‫אבות ואמהות לילך בדרך התורה והדת‪ ,‬ולקרות‬ ‫בספר צאינה וראינה בכל ש"ק‪ .‬ממה שאין כן‬ ‫בעוונותינו הרבים בדורותינו אלה‪ ,‬ועל־כך בכל עוז‬ ‫רוחנו ונפשנו‪ ,‬עלינו להשתדל להרבות בתי־ספר‬ ‫כאלו‪ ,‬ולהציל כל מה שיש בידינו ואפשרותנו‬ ‫להציל"‪ .‬הפסיקה ההלכתית יחד עם תמיכת גדולי‬ ‫הדור‪ ,‬בהם האדמו"רים מגור ובעלזא‪ ,‬נתנו לתנועה‬ ‫משקל חשוב והרעיון הכה גלים‪ ,‬עד שבפרוץ‬ ‫השואה עמדו כשלוש מאות בתי־ספר בפולין וליטא‪.‬‬


‫יאל ׁ ַש ּ ִפ ָירא‪ָ ,‬אבִ יו ׁ ֶשל ַר ִ ּבי ַאיְ זְ ל ָח ִריף‪ָ ,‬היָ ה ֵמ ֲח ִס ָידיו ׁ ֶשל ַ ּב ַ ל ַה ַּתנְ יָ א וְ ׁ ֶשל ַּת ְל ִמידוֹ ַר ִ ּבי‬ ‫ַר ִ ּבי יְ ִח ֵ‬ ‫ַא ֲהרֹן ִמ ְּס ְט ָר ׁ ֶש ָלה‪ .‬או ָּלם ַר ִ ּבי ַאיְ זְ ל ַ ְצמוֹ לֹא נָ ָטה ַא ַחר ַה ֲח ִסיד ּות ִמ ּ ׁ ַש ַחר נְ ע ּו ָריו‪ ,‬וְ ִה ְת ּ ַפ ֵּלל ְ ּבנ‪ַּ 3‬סח‬ ‫ַה ְּג ָר"א ְּכ ָסבוֹ ‪ַ .‬א ְך ַל ְמרוֹ ת ׁ ִש ּנוּיֵ י ַה ִּמנְ ָהגִ ים‪ִּ ,‬כ ֵ ּבד ְמאֹד ֶאת־ ָא ִביו‪ֶ ,‬ה ֱ ִריץ ֶאת ּתוֹ ָרתוֹ ו ִּמדּ וֹ ָתיו‪ֶ ,‬את‬ ‫יִ ְר ָאתוֹ ַה ְּגדוֹ ָלה וְ ַא ֲה ַבת־ ָה ֱא ֶמת ׁ ֶש ּלוֹ ‪ ,‬וְ ָר ָאה בּ וֹ ֶאת ַרבּ וֹ ‪ַ ּ .‬פ ַ ם‪ְ ׁ ,‬ש ָאל ּוה ּו ַּת ְל ִמ ָידיו ַה ִאם לֹא ּ ָפגַ ע ְ ּב ָאבִ יו‬ ‫יתי ִמדַּ ְר ֵכי‬ ‫ְ ּב ָכ ְך ׁ ֶש ּלֹא ָה ַל ְך ְ ּב ִע ְקבוֹ ָתיו‪ ,‬וְ ֵה ׁ ִשיב ַ ּב ֲח ִריפוּת ו ְּב ַצח ּות־ ָל ׁשוֹ ן ְּכ ַד ְרכּ וֹ ‪" :‬דַּ וְ ָקא ְ ּב ָכ ְך ׁ ֶש ּ ׁ ִש ִּנ ִ‬ ‫ָאבִ י‪ִ ,‬ק ַ ּי ְמ ִּתי ִמ ְצוַ ת ִּכבּ וּד־ ָאב‪ֶ ׁ .‬ש ֲה ֵרי ַא ָ ּבא נַ ֲ שָׂ ה ָח ִסיד וְ ׁ ִש ָּנה ִמדַּ ְר ֵכי ָא ִביו ׁ ֶש ִה ְתנַ ֵּגד ַל ֲח ִסיד ּות‪ .‬וְ ִא ּל ּו‬ ‫יתי ֵמ ִטיל ַ ל ָאבִ י ַא ׁ ְש ַמת ׁ ִש ּנוּי ִמדַּ ְר ֵכי‬ ‫יתי קוֹ בֵ ַ ְל ַמ ֲ ׁ ֶשה ׁ ֶש ֵאין ְל ׁ ַש ּנוֹ ת ִמדַּ ְר ֵכי ָה ָאב‪ִּ ,‬כי ָאז ָהיִ ִ‬ ‫ָהיִ ִ‬ ‫יתי ִמדַּ ְר ֵכי ָא ִבי‪ ,‬הוֹ ַכ ְח ִּתי ׁ ֶש ֵאין ְ ּב ׁ ִשנּ וּי ָּכזֶ ה ִמ ּ ׁשוּם ּ ְפגִ י ָ ה ְ ּב ִכבּ וּד־ ָאב"‪...‬‬ ‫ָאבִ יו‪ ,‬או ָּלם ַ ְכ ׁ ָשו ׁ ֶש ּ ׁ ִש ִּנ ִ‬ ‫ַר ִ ּבי דָּ וִ ד ַ ּב ֲה ַר"ן ׁ ֶש ָהיָ ה ִמ ְּגדוֹ ֵלי יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם וְ ַצדִּ ֶ‬ ‫יה‪ָ ,‬היָ ה נִ זְ ָהר ָּכל־יָ ָמיו ְ ּב ִכבּ וּד ִא ּמוֹ ׁ ֶש ִה ְת ַא ְל ְמנָ ה‬ ‫יק ָ‬ ‫אדיק‪ ,‬ו ִּמדֵּ י בּ ֶֹקר ָהיָ ה הוֹ ֵל ְך ְלבַ ְּק ָר ּה ַא ַחר ַה ְּת ִפ ָּלה‬ ‫ִ ּב ְצ ִעירו ָּת ּה ִמ ַ ּב ְע ָל ּה ַה ְמ ‪3‬ק ָ ּבל ַר ִ ּבי נַ חוּם ִמ ּ ׁ ָש ִ‬ ‫ְּכוָ ִת ִ‬ ‫יקין‪ׁ ,‬שוֹ ֵאב ַמיִ ם‪ ,‬רוֹ ֵחץ ֶאת ְּכ ֵלי ַה ֶח ֶרס ו ְּמ ַמ ֵּלא ֶאת ַה ַּכדִּ ים ְ ּב ַמיִ ם דֵּ י ָצ ְר ָּכ ּה‪ַ ּ .‬פ ַ ם‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ִא ּמוֹ‬ ‫יחם ָלזוּז ַה ִּצדָּ ה‪ ,‬וְ ֵכיוָ ן ׁ ֶש ּלֹא ָר ָצה ַל ֲ בֹר ֵ ּבין‬ ‫שׂ וֹ ֲח ָחה ִעם ַר ְעיָ תוֹ וְ הוּא ִ ּב ֵּק ׁש ַל ֲ בֹר‪ ,‬לֹא ָר ָצה ְל ַה ְט ִר ָ‬ ‫יה‪ַּ .‬גם ָ ּבנָ יו ָל ְמד ּו ִמ ֶּמ ּנ ּו ִמ ְצוַ ת ִּכבּ ּוד‬ ‫ׁ ְש ֵּתי נָ ׁ ִשים ְּכ ִדבְ ֵרי ַה ְּג ָמ ָרא‪ִ ,‬ה ְתכּ וֹ ֵפף ַּת ַחת ַה ִּמ ָּטה וְ ָ בַ ר ַּת ְח ֶּת ָ‬ ‫יש‪ָ ,‬ח ׁ ַש ׁש ׁ ֶש ָּמא לֹא יֵ ֵצא יְ ֵדי חוֹ ַבת ִּכבּ וּד הוֹ ָריו ַ ל ַאף ּ ֹג ֶדל‬ ‫הוֹ ִרים ַמ ִהי‪ ַ ,‬ד ׁ ֶש ְ ּבנוֹ ַר ִ ּבי זַ ְל ָמן וַ יְ ְס ִפ ׁ‬ ‫זְ ִהירוּתוֹ ‪ ,‬וְ ָל ֵכן ִ ּב ֵּק ׁש ֵמ ֶהם ְר ׁשוּת ִל ׁ ְשהוֹ ת ָּכל יְ מוֹ ת ַה ּ ׁ ָשב ּו ַ ָ ּב ִעיר ָה ַ ִּת ָ‬ ‫יקה‪ ,‬וְ ַרק ְל ׁ ַש ָ ּבת ָהיָ ה חוֹ זֵ ר‪.‬‬ ‫ַר ִ ּבי ַח ִ ּיים יַ ֲ קֹב ַה ְל ּ ֶפ ִרין ָהיָ ה ָּתר ָּכל־יָ ָמיו ַא ַחר ִמ ְצוֹת ֲאבוּדוֹ ת‪ ,‬ו ְּביִ חוּד ִמ ְצוַ ת ָאב‪ ,‬אוֹ ָת ּה לֹא זָ ָכה‬ ‫ְל ַק ֵ ּים ְל ַא ַחר ׁ ֶש ִה ְתיַ ֵּתם ֵמ ָא ִביו ְ ּבעוֹ דוֹ יֶ ֶלד ְּכבֶ ן ׁ ֵש ׁש‪ַ ּ .‬פ ַ ם ּ ָפגַ ׁש ָא ָדם ֶא ָחד ׁ ֶש ִה ְתאוֹ נֵ ן ְל ָפנָ יו ַ ל ַמ ָּצבוֹ‬ ‫ָה ָרע ּו ַ ‪ ,‬וְ ַ ל הוֹ ָריו ׁ ֶש ָ ל ּו זֶ ה ַ ָּתה ֵמרו ְּסיָ ה וְ ֵאין ְ ּביָ דוֹ ְל ַפ ְרנְ ָסם‪ּ ִ .‬ב ֵּק ׁש ִמ ֶּמ ּנ ּו ַר ִ ּבי יַ ֲ קֹב ַל ֲ ר ְֹך ֶח ׁ ְשבּ וֹ ן‬ ‫ַּכ ָּמה עוֹ ָלה ַּכ ְל ָּכ ַלת הוֹ ָריו ְלח ֶֹד ׁש‪ ,‬וְ ִה ִ ּבי ַ ַה ְס ָּכ ָמה ְל ׁ ַש ֵּלם לוֹ ִמדֵּ י ח ֶֹד ׁש ֶאת־ ַה ְּסכוּם‪ ,‬וּבִ ְל ַבד ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה‬ ‫יש ִל ׁ ְשאֹל ַ ּב ֲ ַצת ַה" ֲחזוֹ ן ִאי" ׁש" וְ הוּא ָא ַמר לוֹ ‪ַ " :‬מה ּלֹא‬ ‫ׁ ‪3‬ש ָּתף ִ ּבשְׂ ַכר ַה ִּמ ְצוָ ה ׁ ֶשל ִּכבּ וּד־ ָאב‪ָ .‬ה ַל ְך ָה ִא ׁ‬ ‫עוֹ שִׂ ים ִ ּב ׁ ְש ִביל הוֹ ִרים? ְּכ ַדאי ְל ָך ֲא ִפ ּל ּו ְל ַה ְפ ִסיד ֶאת ָּכל שְׂ ַכר ַה ִּמ ְצוָ ה‪ ,‬וּבִ ְל ַבד ׁ ֶש ּתו ַּכל ְל ַכ ְ ּב ָדם"‪...‬‬ ‫ילגוֹ ַרי‪ ,‬דְּ מוּתוֹ ׁ ֶשל‬ ‫יהם ָ ְמ ָדה ִל ְפנֵ י ָה ַא ִחים ַה ְּקדוֹ ׁ ִשים ַר ִ ּבי ַא ֲהרֹן ִמ ֶ ּב ְלז ו ַר ִ ּבי ָמ ְרדְּ ַכי ִמ ִ ּב ְ‬ ‫ָּכל־יְ ֵמ ֶ‬ ‫יהם ַר ִ ּבי יִ ּ ָשׂ שׂ ָכר דּ ֹב‪ ,‬וְ נָ שְׂ א ּו ֶאת ׁ ְשמוֹ ְ ּב ִס ּל ּו ִדין‪ּ ְ .‬ב ֵ ת ׁ ֶשנּוֹ ַלד ְ ּבנוֹ יְ ִחידוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי ָמ ְרדְּ ַכי‪ ,‬הוּא‬ ‫ֲאבִ ֶ‬ ‫יט"א‪3 ,‬הזְ ַמן ָה" ִא ְמ ֵרי ַח ִ ּיים" ִמ ִּויזְ 'נִ יץ ְל ִה ׁ ְש ַּת ֵּתף ְ ּב ַמ ֲ ַמד ַה ְ ּב ִרית ׁ ֶש ִה ְת ַק ְ ּי ָמה‬ ‫ָה ַא ְדמוֹ "ר ִמ ֶ ּב ְלז ׁ ְש ִל ָ‬ ‫ְ ּב ֵתל־ ָאבִ יב‪ ,‬וְ ַר ִ ּבי ַא ֲהרֹן ִּכ ְ ּבדוֹ ַ ּב ֲא ִמ ַירת ַה ְ ּב ָרכוֹ ת‪ .‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ָא ַמר "וְ יִ ָּק ֵרא ׁ ְשמוֹ ְ ּביִ שְׂ ָר ֵאל"‪ָּ ,‬ג ַחן ֶאל ֲאבִ י‬ ‫מ ַ ֶאת ַה ּ ׁ ֵשם‪ַ ,‬א ְך הוּא ָא ַמר ִ ּב ְק ָצ ָרה " ְּכ ׁ ֵשם ָאבִ י"‪ ,‬וְ נִ ְמנַ ע ְל ַהזְ ִּכיר ִ ּב ְמפ ָֹר ׁש ֶאת ׁ ֵשם ָא ִביו‪.‬‬ ‫ַה ֵ ּבן ְּכ ֵדי ִל ׁ ְש ֹ‬ ‫יבת ִמיר ִס ּ ֵפר ּ ַפ ַ ם‪ִּ ,‬כי ִ ּב ְצ ִעיר ּותוֹ ִה ׁ ְש ַּת ֵּתף ְ ּב ֵליל־ ַה ֵּס ֶדר יַ ַחד ִעם ׁ ְש ָאר ַּת ְל ִמ ֵידי‬ ‫ֶא ָחד ִמ ַּת ְל ִמ ֵידי יְ ׁ ִש ַ‬ ‫יבת ִמיר‪ְ ,‬ל ַא ַחר ׁ ֶש ִה ִּגי ַ ַא ְר ָצה ְּכאוּד ‪3‬מצָּ ל‬ ‫ֹאש יְ ׁ ִש ַ‬ ‫ַהיְ ׁ ִשיבָ ה‪ּ ְ ,‬ב ׁ ‪3‬ש ְל ָחנוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי ֱא ִלי ֶ זֶ ר יְ הו ָּדה ִפינְ ְקל ר ׁ‬ ‫ֵמ ֵא ׁש ֵמ ַה ּ ׁשוֹ ָאה ָה ֲאי‪ָּ 3‬מה‪ַ " .‬מה ּ ׁ ֶש ִה ְפ ִליא אוֹ ִתי ְמאֹד"‪ִ ,‬ס ּ ֵפר ַה ַּת ְל ִמיד‪ָ " ,‬היְ ָתה ִה ְתנַ ֲהג ּותוֹ ׁ ֶשל ְ ּבנוֹ ַר ִ ּבי‬ ‫יבה‪ ,‬ו ְּבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָ ה ְּכבָ ר ָהיָ ה ָא ָדם‬ ‫אשוּת ַהיְ ׁ ִש ָ‬ ‫ִ ּבנְ יָ ִמין ֵ ּביְ נ ּו ׁש‪ֶ ׁ ,‬ש ְּליָ ִמים ִמ ֵּלא ֶאת־ ְמקוֹ ם ָא ִביו ְ ּב ָר ׁ‬ ‫יצד יָ ׁ ַשב ְ ּב ָכל ַה ֵּס ֶדר ְּכמוֹ יֶ ֶלד ָצ ִעיר וְ לֹא ּ ָפ ָצה ֶאת־ ּ ִפיו ִמ ּתוֹ ְך ָּכבוֹ ד וּמוֹ ָרא ֵמ ָא ִביו‪ַ .‬הדָּ בָ ר‬ ‫ְמב‪ָּ 3‬גר‪ֵּ ,‬כ ַ‬ ‫יאנִ י ְמאֹד וְ הוֹ ִתיר בּ וֹ חוֹ ָתם ַ ּבל־יִ ָּמ ֶחה ְל ָכל יְ ֵמי ַח ַ ּיי‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ָל ַמ ְד ִּתי ִמ ְצוַ ת ִּכבּ וּד ָאב ַמ ִהי"‪.‬‬ ‫ִה ְפ ִל ַ‬ ‫ֶא ָחד ֵמ ֲח ִס ָידיו ׁ ֶשל ָה ַא ְדמוֹ "ר ִמ" ּתוֹ ְלדֹת ַא ֲהרֹן" ַ ּב ַ ל 'דִּ בְ ֵרי ֱאמוּנָ ה'‪ּ ָ ,‬בא ּ ַפ ַ ם ְל ַהזְ ִמינוֹ ְל ׁ ַש ֵּמ ׁש‬ ‫יך ְל ׁ ַש ֵּמ ׁש ְּכ ַסנְ דָּ ק ְל ֶא ָחד ִמ ָ ּבנֶ ָ‬ ‫ְּכ ַסנְ דָּ ק ִ ּבבְ ִריתוֹ ׁ ֶשל ְ ּבנוֹ ַהנּ וֹ ָלד לוֹ ‪ַ " .‬ה ִאם ְּכבָ ר ִּכ ַ ּב ְד ָּת ּ ַפ ַ ם ֶאת ָא ִב ָ‬ ‫יך"?‬ ‫ְ‬ ‫ילה‪ֵ ,‬ס ַרב ָה ַר ִ ּבי ְל ַק ֵ ּבל ֶאת־ ַה ִּכבּ וּד‪ ,‬וְ ִצ ָּוה ַ ל ָה ַאבְ ֵרך ְל ַכ ֵ ּבד ֶאת‬ ‫ׁ ְש ָאלוֹ ָה ַר ִ ּבי‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ַה ָּלה ֵה ׁ ִשיב ִ ּב ׁ ְש ִל ָ‬ ‫ָאבִ יו ְ ּב ָכ ְך‪ .‬וְ גַ ם ַּכ ֲא ׁ ֶשר ַה ָּלה נִ ָּסה ִל ְטעֹן וְ לוֹ ַמר‪ֶ ׁ ,‬ש ַּכ ֲא ׁ ֶשר יִ גְ דַּ ל ְ ּבנוֹ לֹא יִ ְמ ַחל לוֹ ַ ל ׁ ֶש ּלֹא זִ ָּכה אוֹ תוֹ‬ ‫ְ ּב ָכ ְך ׁ ֶש ָה ַר ִ ּבי יְ ׁ ַש ֵּמ ׁש ְּכ ַסנְ דָּ ק ִ ּבבְ ִריתוֹ וְ יַ ׁ ְש ּ ִפי ַ ָ ָליו ִמ ְּק ‪3‬ד ּ ׁ ָשתוֹ ‪ִ ,‬ה ְמ ׁ ִש ְ‬ ‫יך ָה ַר ִ ּבי ַל ֲ מֹד ַ ל־דַּ ְע ּתוֹ וְ ָט ַ ן‬ ‫ׁ ֶש ִּמ ְצוַ ת ִּכבּ וּד ָאב ּכוֹ ֶל ֶלת ַּגם ִּכבּ וּד זֶ ה‪ .‬ו ְּל ַט ֲ נַ ת ָה ַא ְב ֵר ְך ׁ ֶשהוּא רוֹ ֶצה ְל ִה ְת ַּכ ֵ ּבד ְ ּב ִב ּקוּר ַרבּ וֹ ‪ֶ ׁ ,‬ש ֵאינוֹ‬ ‫נוֹ ֵהג ְל ִה ׁ ְש ַּת ֵּתף ִ ּבבְ ִרית ֶא ָּלא ַּכ ֲא ׁ ֶשר הוּא ְמ ׁ ַש ֵּמ ׁש ְּכ ַסנְ דָּ ק‪ִ ,‬הבְ ִטיחוֹ ָה ַר ִ ּבי ְל ִה ׁ ְש ַּת ֵּתף ֶא ְצלוֹ ‪ ,‬וְ ֵכן ָ שָׂ ה‪.‬‬ ‫יצד יְ הו ִּדי ֶא ָחד ּפוֹ נֶ ה ֶאל ָה" ִא ְמ ֵרי‬ ‫ִס ּ ֵפר ַּג ַ ּבאי ַהצְּ ָד ָקה ַהנּוֹ ָדע ַר ִ ּבי דָּ וִ ד־ ֵליְ בּ ׁ ְשוַ ְרץ‪ִּ ,‬כי ּ ַפ ַ ם ׁ ָש ַמע ֵּכ ַ‬ ‫ַח ִ ּיים" ִמ ִּויזְ 'נִ יץ ו ְּמ ַב ֵּק ׁש ִמ ֶּמ ּנ ּו ְ ּב ָר ָכה ַל ֲ ׁ ִשיר ּות‪ִ ,‬מ ּתוֹ ְך נִ ּמוּק " ׁ ֶש ַּגם ּ ְפלוֹ נִ י ֶה ָ ׁ ִשיר‪ ,‬זָ ָכה ַל ֲ ׁ ִשיר ּות‬ ‫יצד ַמ ׁ ְשוֶ ה ַא ָּתה ֶאת ַ ְצ ְמ ָך‬ ‫ִמ ִ ּב ְר ָכתוֹ ׁ ֶשל ָה ַר ִ ּבי"‪ְ .‬ל ׁ ֵש ַמע ׁ ְשמוֹ ׁ ֶשל אוֹ תוֹ ָא ָדם‪ ,‬נַ ֲ נָ ה ָה ַר ִ ּבי וְ ָא ַמר‪ֵּ " :‬כ ַ‬ ‫יש‪,‬‬ ‫ִל ְפלוֹ נִ י? ֲהלֹא הוּא זָ ָכה ַל ֲ ׁ ִשיר ּותוֹ ִ ּבזְ כוּת ִמ ְצוַ ת ִּכבּ וּד ָאב וָ ֵאם"‪ַ .‬ר ִ ּבי דָּ וִ ד־ ֵליְ בּ ִה ִּכיר ֶאת ָה ִא ׁ‬ ‫וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ִס ּ ֵפר ֶאת־ ַה ִּס ּפוּר‪ ,‬הוֹ ִסיף וּבֵ ֵאר ֶאת דִּ בְ ֵרי ָה ַר ִ ּבי‪ָ " :‬אבִ יו ׁ ֶשל יְ הו ִּדי ָ ׁ ִשיר זֶ ה‪ ָ ,‬בַ ד ְל ַפ ְרנָ ָסתוֹ‬ ‫אכה ׁ ֶש ֵאינָ ּה ְל ִפי ְּכבוֹ דוֹ ‪ַ ,‬א ְך ֵס ַרב ְל ָ זְ ָב ּה ַ ל־ ַאף ח ֶֹסר ַה ָּכבוֹ ד ׁ ֶש ַ ּבדָּ בָ ר‪ ,‬וְ ַ ל־ ַאף ׁ ֶש ִהשְׂ ַּת ֵּכר ְסכוּם‬ ‫ִ ּב ְמ ָל ָ‬ ‫יש ָא ִמיד ו ְּמב‪ָּ 3‬סס‪ ,‬וְ ָהיָ ה מוֹ ֵסר ַ ּב ֲח ׁ ַשאי וּבְ ֶד ֶר ְך ָּכבוֹ ד ְסכוּם נִ ְכ ָ ּבד‬ ‫נָ מו ְּך ְמאֹד‪ּ ְ .‬בנוֹ ַה ְמ ‪3‬ד ָ ּבר‪ָ ,‬היָ ה ָאז ִא ׁ‬ ‫ְל ַמ ֲ ִס ָ‬ ‫יקיו ׁ ֶשל ָא ִביו‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ְ ּי ׁ ַש ְּלמ ּו לוֹ ְ ּבסוֹ ף ַהח ֶֹד ׁש ֶאת ַמשְׂ ‪ּ3‬כ ְר ּתוֹ ְ ּב ַ יִ ן־יָ ָפה‪ ,‬ו ֵּמעוֹ ָלם לֹא יָ ַדע ָה ָאב‬ ‫ִּכי ְ ּבנוֹ דּ וֹ ֵאג ִלשְׂ ָכרוֹ ‪ָ ׁ .‬שנִ ים ֲא ‪3‬רכּ וֹ ת ִה ְתגּ וֹ ֵרר ַה ֵ ּבן ְליַ ד הוֹ ָריו וְ ִכ ְ ּב ָדם ְמאֹד‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר ּ ְפ ִט ַירת ָה ָאב‪ ,‬נוֹ ַת ר‬ ‫ָלגוּר ְליַ ד ֵ ּבית ִא ּמוֹ ְ ּב ִד ָירה ְק ַט ָּנה וִ ירו ָּדה‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ּיו ַּכל ְל ַכ ְ ּב ָד ּה ּו ְל ַס ֲ ָד ּה‪ .‬כּ ֹה ָ בְ ר ּו ָ ָליו ׁ ָשנִ ים נוֹ ָספוֹ ת ‪,‬‬ ‫ְ ּב ַמ ֲה ָל ָכן נַ ֲ שָׂ ה ָ ׁ ִשיר ‪3‬מ ְפ ָלג‪ ,‬או ָּלם ֵס ַרב ַל ֲ בֹר ְל ִד ָירה ַא ֶח ֶרת ְּכ ֵדי ׁ ֶש ּיו ַּכל ְל ַה ְמ ׁ ִש ְ‬ ‫מד ִלי ִמין‬ ‫יך ַל ֲ ֹ‬ ‫ִא ּמוֹ ‪ ,‬וְ ַרק ְל ַא ַחר ּ ְפ ִט ָיר ָת ּה ָ ּבנָ ה ְל ַ ְצמוֹ דִּ ָירה ְמ ‪3‬ר ַּו ַחת ָּכ ָראוּי לוֹ ‪ .‬וְ ֵאין ּ ֶפ ֶלא ֵאפוֹ א‪ֶ ׁ ,‬ש ָ ּז ָכה ַל ֲ ׁ ִשיר ּות"‪.‬‬

‫‪,‬מ ְט ָ‪$‬ם‬ ‫י־חיִ ל יִ ְר ֵאי ֱאלֹ ִקים‬ ‫ַאנְ ׁ ֵש ַ‬

‫)יח‪ ,‬כא(‬

‫י־חיִ ל ְ ּב ַאזְ ָלא ֵּג ֵר ׁש‪ֶ ׁ ,‬ש ּ ָפנָ יו ֲהפוּ ִכים ִּכי יְ כוֹ ִלים‬ ‫ַאנְ ׁ ֵש ַ‬ ‫יהם וְ ל ֹא ְל ַפ ֵחד ֵמ ָא ָדם‪ ,‬וְ ׁ ֵשם ַה ּ ַט ַ‪$‬ם מוֹ ֶרה‬ ‫ְל ַס ֵ ּבב ּ ְפנֵ ֶ‬ ‫יהם ׁ ֶש ְ ּיכוֹ ִלים ְלגָ ֵר ׁש ֵמ ֶהם ָּכל־ ֶא ָחד‪) .‬דברי יחיאל(‬ ‫ֲ‪ֵ $‬ל ֶ‬ ‫ַה ֵּתבוֹ ת יִ ְר ֵאי ֱאל ֹ ִקים ְּב ַד ְר ָּגא ְת ִביר‪ִּ ,‬כי ֵכן דֶּ ֶר ְך יִ ְר ֵאי‬ ‫ה' ִל ְהיוֹ ת ְל ָב ָבם נִ ׁ ְש ָּבר ִל ְפנֵ י ה' יִ ְת ָּב ַר ְך‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ִּמ ְתבּ וֹ נֵ ן‬ ‫ְ ּביִ ְר ַאת ה'‪ ,‬וְ זוֹ ִהי דַּ ְר ָ ּג ָתם ׁ ֶש ֵהם ׁ ְשבו ִּרים‪) .‬ידות אפרים(‬

‫קלֹת ו ְּב ָר ִקים‬ ‫ַויְ ִהי ֹ‬

‫)יט‪ ,‬טז(‬

‫יתם‪ּ ,‬ו ְב ַק ָּב ַלת‬ ‫וַ יְ ִהי ְל ׁשוֹ ן ַצ ַ‪$‬ר‪ֶ ׁ ,‬ש ִ ּנ ְצ ַט ּו ּו ְל ִה ְת ַר ֵחק ִמ ֵ ּב ָ‬ ‫ַה ּתוֹ ָרה ָה ַל ְך ַהצַּ ַ‪$‬ר וְ נִ ְכנְ ָסה שִׂ ְמ ָחה ְּב ִל ָּבם‪ ,‬וְ ָל ֵכן‬ ‫קלֹת ו ְּב ָר ִקים‬ ‫‪,‬מ ְט ֶ‪ֶ $‬מת ֵּת ַבת וַ יְ ִהי ְּב ַת ְל ׁ ָשא‪ְ ,‬ו ַה ֵּתבוֹ ת ֹ‬ ‫ְ ּב ַאזְ ָלא ֵ ּג ֵר ׁש‪ֶ ׁ ,‬ש ִ ּנ ְת ַל ׁש ַצ ֲ‪ָ $‬רם ְו ָאזַ ל‪) .‬מגדנות לחזקיהו(‬

‫ת־ה ָ ם‬ ‫ַו ּיוֹ ֵצא מ ׁ ֶֹשה ֶא ָ‬

‫)יט‪ ,‬יז(‬

‫ְ ּב ַט ֲ‪ֵ $‬מי ַק ְד ָמא דַּ ְר ָּגא ְּת ִביר‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ַר ּ ֵמז ָל ָא ָדם ׁ ֶשצָּ ִר ְ‬ ‫יך‬ ‫ְּת ִח ָּלה ִל ְפ ׁשֹט ֵמ ַ‪ְ $‬צמוֹ ֶאת ָה ַא ְר ִצ ּיוּת ְו ֶה ָח ְמ ִר ּיוּת‪,‬‬ ‫וְ ִל ׁ ְשבּ ֹר ֶאת ַּת ֲא ֹו ָתיו ָה ָרעוֹ ת‪ְ ,‬ו ָאז יַ ְמ ׁ ִש ְ‬ ‫יך ַ‪$‬ל־ ַ‪ְ $‬צמוֹ‬ ‫ְק ‪,‬ד ּ ׁ ָשה וְ יֵ ֵצא ִל ְק ַראת ָה ֱאל ִֹקים‪) .‬קיבוץ מזרה ישראל(‬

‫ל־הר ִסינַ ‪$‬י‬ ‫ַו ֵ ּי ֶרד ה' ַ ַ &‬

‫)יט‪ ,‬כ(‬

‫ְ ּב ַט ֲ‪ֵ $‬מי דַּ ְר ָּגא ְּת ִביר‪ְ ,‬ל ַר ֵּמז ְל ִד ְב ֵרי ֲחזַ "ל ִ ּב ָיבמוֹ ת‬ ‫נְ ֵחית דַּ ְר ָ ּגא ּונְ ֵסיב ִא ְּת ָתא‪ִּ ,‬כי ִּב ׁ ְש ַ‪$‬ת ַמ ַּתן־ ּתוֹ ָרה‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ָהיְ ָתה ִ ּב ְב ִחינַ ת נִ ּשׂ וּ ִאין ׁ ֶשל ַהבּ וֹ ֵרא ִעם ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל‪,‬‬ ‫ִצ ְמ ֵצם ַה ָּק ָ ּב"ה ֶאת־ ַ‪ְ $‬צמוֹ ִ ּב ְב ִחינַ ת יְ ִר ָידה ְּב ַד ְר ָּגה‪,‬‬ ‫ְּכ ֵדי ְל ִה ְת ָראוֹ ת ִעם יִ שְׂ ָר ֵאל ּ ָפנִ ים ֶאל־ ּ ָפנִ ים‪) .‬באר משה(‬

‫‪,‬מ ְד ָ ּג ׁש‬ ‫מ ֶשה ָ‪ַ $‬בר‬ ‫ָה ֲ‪ָ $‬ר ֶפל ָהיְ ָתה ַא ַחת ִמ ּ ׁ ְשל ֹש ַה ּ ְמ ִחצּ וֹ ת ׁ ֶש ּ ֹ‬ ‫ָּב ֶהן ְ ּב ַק ָּב ַלת ַה ּתוֹ ָרה‪ ,‬ח ֶֹש ְך ִמ ַּבחוּץ‪$ָ ,‬נָ ן ִמ ִּב ְפנִ ים‪,‬‬ ‫וַ ֲ‪ָ $‬ר ֶפל ִל ְפנַ י־וְ ִל ְפנִ ים‪ָ .‬ה ֲ‪ָ $‬ר ֶפל ‪,‬מזְ ָּכר ַּגם ְ ּב ִאיּוֹ ב‬ ‫ְּב ַמ ׁ ְש ָמעוּת ׁ ֶשל דָּ ָבר ִ ּב ְל ִּתי ָּברוּר‪ ,‬וְ ׁ ָש ְר ׁשוֹ ָ‪ַ $‬ר"ף‬ ‫ׁ ֶש ּ ַמ ׁ ְש ָמעוֹ נְ זִ ָילה וְ הוֹ ָר ָדה‪ְּ ,‬כמוֹ 'יַ ַ‪ְ $‬רפוּ ־ ָטל' וּ ְב ִח ּל ּוף‬ ‫'יִ ְר ֲ‪$‬פוּ ־ ָטל' ְּב ִמ ְׁש ֵלי‪ְ .‬ויֵ ׁש אוֹ ְמ ִרים ׁ ֶש ּ ׁ ָש ְר ׁשוֹ ע ֶֹפל‪,‬‬ ‫וְ ָה ֵרי" ׁש נוֹ ְס ָפה ְל ִת ְפ ֶא ֶרת ַה ָ ּל ׁשוֹ ן ְּכמוֹ ֲ'‪ִ $‬רס ֵֹת ֶכם'‬ ‫יכם'‪ ,‬וְ ֵכן 'דַּ ְר ֶמשֶׂ ק' ְּב ָמקוֹ ם 'דַּ ֶּמשֶׂ ק'‪.‬‬ ‫ַּת ַחת ִ'ע ּסוֹ ֵת ֶ‬ ‫אשוֹ נִ ים נֶ ְח ְלק ּו ָּכאן ְ ּב ֵבאוּר ָה ֲ‪ָ $‬ר ֶפל‪ָ .‬ה ַא ְּב ַר ַבנְ ֵאל‬ ‫ָה ִר ׁ‬ ‫ְמ ָפ ֵר ׁש ׁ ֶש ֲ‪ָ $‬ר ֶפל הוּא ׁ ֵשם נִ ְרדָּ ף ַל ּ ׁ ָש ַמיִ ם‪ְ ,‬ו ָה ַר ְל ַ ּב"ג‬ ‫ְמ ָב ֲארוֹ ׁ ֶשהוּא ָהעוֹ ָלם ַה ּ ׁ ָש ָפל ְלרֹב ַהח ֶֹש ְך וְ ַה ֶה ְפ ֵסד‬ ‫וּב ְל ִּתי‬ ‫ׁ ֶשבּ וֹ ‪ָ .‬ה ַר ּ ׁ ַש"ר ִה ְיר ׁש ְמ ָב ֵאר ׁ ֶשהוּא דָּ ָבר ְמ ‪,‬כ ֶּסה ִ‬ ‫ׁ ָשקוּף‪ְ ,‬והוּא ֶה ָ‪$‬ב ַה ּ ׁ ָשחֹר ַה ָּנטוּי ְּכ ַל ּ ֵפי ַמ ּ ָטה וְ ָטע ּון‬ ‫ֵמי־גְ ׁ ָש ִמים‪ .‬אוּ ָלם ְמ ַ‪$‬נְ יֵ ן ׁ ֶש ַר ֵּבנ ּו ַּב ְחיֵ י ַמ ְס ִּביר ְל ֵה ֶפ ְך‪,‬‬ ‫וּבא ּור ַה ּ ִמ ָּלה‬ ‫וּב ִהיר'‪ֵ ,‬‬ ‫ו ְּמ ָב ֵאר ׁ ֶש ָה ֲ‪ָ $‬ר ֶפל ה ּוא 'אוֹ ר ַצח ָ‬ ‫ֲ‪ָ $‬ר ֶפל ִהיא ֵ‪$‬רוּ י ָא ֵפל‪ְּ ,‬כלוֹ ַמר ׁ ֶש ָהא ֶֹפל נֶ ְעדָּ ר ִמ ּ ָׁשם‪.‬‬

‫ְמ ‪,‬מ ָּלח‬

‫מ ֶשה ִמ ‪ּ,‬ק ְ ּב ִרין ִעם ַּת ְל ִמ ָידיו‪ ,‬וְ ָ‪ְ $‬סק ּו‬ ‫יָ ׁ ַשב ּ ַפ ַ‪$‬ם ַר ִּב ִי ֹ‬ ‫יאת יִ ְתרוֹ ְלמ ֶֹשה ֶאל־ ַה ּ ִמ ְד ָ ּבר ו ָּפ ָר ׁ ַשת 'וְ ַא ָּתה ֶת ֱחזֶ ה'‬ ‫ְּב ִב ַ‬ ‫ְל ַה ֲ‪ִ $‬מיד ַאנְ ׁ ֵשי־ ַחיִ ל ְלשָׂ ִרים ַ‪$‬ל־יִ שְׂ ָר ֵאל‪$ַ ,‬ד ׁ ֶש ִה ִּגיעוּ‬ ‫ְלסוֹ ף ַה ּ ָפ ָר ׁ ָשה ַ ּב ּ ָפסוּק "וַ יְ ׁ ַש ַּלח מ ֶֹשה ֶאת־ח ְֹתנוֹ וַ ֵ ּי ֶל ְך לוֹ‬ ‫מ ֶשה ֶאת חוֹ ְתנוֹ‬ ‫ֶאל־ ַא ְרצוֹ "‪" .‬יוֹ ְד ִעים ַא ֶּתם ַמדּ ו ַּ‪ָ ׁ $‬ש ַלח ֹ‬ ‫ִמ ָ ּיד ְל ַא ַחר ׁ ֶש ָ ּבא ֵא ָליו‪ ,‬עוֹ ד ְּב ֶט ֶרם ִק ְּבל ּו יִ שְׂ ָר ֵאל ֶאת‬ ‫ַה ּתוֹ ָרה ְּב ַהר־ ִסינַ י"? ָׁש ַאל ָה ַר ִ ּבי וְ ֵה ִׁשיב ְּב ַ‪ְ $‬צמוֹ ְּב ֶד ֶר ְך‬ ‫ַצחוּת‪ִ " :‬מ ּ ְפנֵ י ׁ ֶש ַּכ ֲא ׁ ֶשר ָר ָאה מ ֶֹשה ׁ ֶש ִ ּי ְתרוֹ ַמ ְת ִחיל‬ ‫ְל ַה ְק ׁשוֹ ת ‪,‬ק ׁ ְשיוֹ ת‪ ,‬ו ְּמ ַח ּ ֵפשׂ ְל ַת ֵּקן ִּת ּקוּנִ ים וְ ׁ ִשנּ וּיִ ים ְּב ַ‪$‬ם‬ ‫יִ שְׂ ָר ֵאל‪ִ ,‬מ ֵהר ְל ׁ ַש ְ ּלחוֹ ֶט ֶרם ַמ ַּתן־ ּתוֹ ָרה‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ּל ֹא‬ ‫יִ ְר ֶצה ַ ּגם ַל ֲ‪$‬שׂ וֹ ת ׁ ִשנּ וּיִ ים וְ ִת ּקוּנִ ים ַּב ּתוֹ ָרה ַ‪ְ $‬צ ָמ ּה"‪...‬‬

‫יש ֶא ָחד ְ ּב ֵלב ֶא ָחד‪ .‬וּ ַמה ְּמ ַצ ֵ‪$‬ר ַהדָּ ָבר‪ֶׁ ,‬שאוֹ ָת ּה‬ ‫" ַו ִ ּי ַחן־ ָׁשם יִ שְׂ ָר ֵאל נֶ גֶ ד ָה ָהר" ‪ -‬דָּ ְר ׁשוּ ֲחזַ "ל‪ַ ,‬מדּ וּ ַ‪ $‬נֶ ֱא ַמר ' ַו ִ ּי ַחן' ְל ׁשוֹ ן יָ ִחיד? ִמ ּ ְפנֵ י ֶׁש ְ ּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ָחנוּ ּ‪,‬כ ָּלם ְּכ ִא ׁ‬ ‫ַא ְחדוּ ת ָהיְ ָתה ַרק ְ ּב ֶט ֶרם ִק ְ ּבלוּ יִ ְׂש ָר ֵאל ֶאת־ ַה ּתוֹ ָרה‪ ,‬וּ ֵמ ָאז נִ ְפ ְרדוּ ַה ְּל ָבבוֹ ת זֶ ה ִמ ֶּזה‪ְ ,‬ו ָכל־ ֶא ָחד ָ ּבטוּ ַח ִּכי ַרק דַּ ְר ּכוֹ ִהיא דֶּ ֶר ְך ַה ּתוֹ ָרה ַה ְּנכוֹ נָ ה‪) ...‬רבי נפתלי מרופשיץ(‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫גליון רמ"ה‬ ‫שנה ו' תשע"ז‬

‫וידבר אלקים את כל הדברים‬

‫הקודש צריכים הכנה‪ ,‬וגם הכנה‬

‫האלה לאמר אנכי וגו'‬

‫להכנה‪ ,‬וכן מצינו אצל השי"ת‬

‫)כ' – א' ‪ -‬ב'(‬

‫כביכול‪ ,‬שבשעת מתן תורה כתוב‬

‫שקראו החזן ברבים לקרות בספר‬

‫מסופר‪ :‬פעם אחת בשבת שובה‬

‫"וידבר אלקים את כל הדברים‬

‫התורה בציבור ולא רצה לעלות‪.‬‬

‫לא ישב הרה"ק רבי דוד משה‬

‫האלה‬

‫תיבת‬

‫אמרו לו תלמידיו רבנו לא כך‬

‫מטשורטקוב זיע"א עם החסידים‬

‫"לאמר" מיותרת‪ ,‬אך הכוונה‪ ,‬שכל‬

‫לימדתנו כי היא חייך ואורך ימיך‪,‬‬

‫אל השולחן כמנהגו בכל סעודת‬

‫מפרשת‬

‫ולמה נמנעת מלעלות? אמר להם‬

‫שלישית‬

‫"בראשית" ועד עתה היו הכנה‬

‫העבודה‬

‫לא‬

‫נדחקו כמה אנשים לחדרו‪ ,‬ואמרו‬

‫למתן תורה‪ ,‬וזהו שאמר הכתוב‬

‫נמנעתי לקרות אלא על שלא‬

‫לו כי החסידים שרויים בעגמת‬

‫"וידבר אלקים את כל הדברים‬

‫נפש‪ ,‬כמה אנשים טרחו והוציאו‬

‫האלה – לאמר" בשביל שיוכל‬

‫סידרתי אותה פרשה שתים שלוש‬

‫כספים כדי להיסב עם הצדיק‬

‫לאמור "אנוכי ה' אלקיך ‪.‬‬

‫שבת‪.‬‬

‫בשעת‬

‫סעודה‬

‫הדברים‬

‫לאמר"‪,‬‬

‫שבאו‬

‫ולכאורה‬

‫בתורה‬

‫בסעודת שבת‪ ,‬ולבסוף לא זכו‬ ‫לכך‪ .‬השיב להם רבי דוד משה‪:‬‬

‫ויעמד העם על משה מן הבקר עד‬ ‫הערב )י"ח ‪ -‬י"ג(‬

‫באמת היה ברצוני ללכת אל‬ ‫השולחן‬

‫וליסב‬

‫עמכם‬

‫כדרכי‬

‫תמיד‪ ,‬אלא שהשמים התקשרו‬ ‫בעבים וחשבתי שיעצרוני הגשם‪,‬‬ ‫והסחתי את דעתי‪ ,‬ולכן אף על פי‬ ‫שחלפו העננים והיה אפשר ללכת‬ ‫אל השולחן‪ ,‬אך מחמת שלא‬

‫מעשה‬

‫ברבי‬

‫היה‬

‫)לשון‬

‫עקיבא‪,‬‬

‫שבועה(‬

‫פעמים‪ ,‬שאין אדם רשאי לומר‬ ‫דברי תורה לפני הציבור עד‬ ‫שיפשוט‬

‫אותם‬

‫שתים‬

‫שלוש‬

‫פעמים בינו לבין עצמו‪ ,‬שכן מצינו‬

‫שאלו פעם את רבה של ירושלים‬

‫הקדוש ברוך הוא שהוא נותן‬

‫הגה"ק רבי שמואל סלנט זיע"א‪,‬‬

‫מענה לשון לכל הבריות והתורה‬

‫למה הוא לא קובע לעצמו שעות‬

‫גלויה לפניו‪ ,‬וכשבא ליתן אותה‬

‫קבלה קבועות‪ ,‬שבהן יענה לפונים‬

‫לישראל כתוב בו "אז ראה וספרה‬

‫אליו? אמר להם הצדיק‪ :‬יהודי‬

‫הכינה וגם חקרה" )איוב כ"ח כ"ז(‬

‫צריך לדבוק במידותיו של הקב"ה‪,‬‬ ‫בברכת המזון אנו אומרים "שאתה‬

‫היתה לי הכנה חדשה‪ ,‬כי כבר‬

‫זן ומפרנס אותנו תמיד בכל יום‬

‫הסחתי דעתי מההכנה הראשונה‪,‬‬

‫ובכל עת ובכל שעה" בלי שעות‬

‫לא הלכתי עוד‪ .‬שכן לכל עבודת‬

‫קבלה‪.‬‬

‫ואחרי כן "ויאמר לאדם" וכן כתיב‬ ‫"וידבר אלוקים את כל הדברים‬ ‫האלה" בינו לבין עצמו‪ ,‬ואחרי כן‬ ‫לאמר‪.‬‬ ‫)תנחומא יתרו ס"ו(‬

‫זמני כניסת השבת‬ ‫ירושלים‪ 4:52 :‬ת"א‪5:06 :‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫פרשת יתרו‬

‫זמני יציאת השבת‬ ‫ירושלים‪ 6:05 :‬ת"א‪ 6:07 :‬ר"ת‪6:45 :‬‬


‫שמור את יום השבת לקדשו‪ -‬האופנוע ששמר שבת‬

‫אמר בוא בני שב ותאכל עמנו סעודת שחרית‪ ,‬מבוכתו של‬

‫מסופר על הגאון המקובל רבי מרדכי שרעבי זיע"א‪,‬‬

‫הצעיר גברה‪ ,‬הלה לא הבין מה פשר הכיבודים שחולקים לו‪,‬‬

‫שבאחת השבתות יצא בלווית קהל חסידיו מבית הכנסת‬

‫וזאת לאחר שהוא בזדון לב התנכל לרב ולבני חבורתו‪ .‬דקות‬

‫לכיוון ביתו כשמצנפת מבריקה לראשו‪ ,‬גלימת משי עוטפת‬

‫ארוכות חלפו עד שהצעיר הרהיב עוז בנפשו ושאל את הרב‬

‫את גופו וכולו אומר הוד והדר‪ .‬אט אט פסעה החבורה‬

‫אם לאחר הסעודה שיאכל פה ישוב אופנועו לנסוע כבתחילה‪,‬‬

‫במורד הרחוב לביתו של הצדיק‪ ,‬לפתע הגיח מן הסמטה‬

‫בודאי‪ ,‬השיבו הצדיק‪ ,‬העיקר שתשב פה עמנו‪ .‬כאחד שכפאו‬

‫הסמוכה רוכב אופנוע פזיז ויהיר‪ ,‬הלה היה צעיר חילוני‬

‫השד היסב הבחור לשולחן הרב‪ ,‬שמע את קידושו וסעד עמו‬

‫המרוקן מכל תוכן ומערכים יהודים‪ ,‬ובראותו את החבורה‬

‫סעודת שבת‪ .‬בתום הסעודה רצה לפנות לדרכו‪ ,‬אולם הצדיק‬

‫שבמרכזה צעד איש שיבה ונשוא פנים‪ ,‬החליט להתנכל‬

‫עיכב בעדו באומרו מה החיפזון הזה‪ ,‬השאר עמנו עוד מעט‬

‫להם ולהפריעם בדרכם‪ .‬תחילה הפעיל את הצופר אשר‬

‫יגיע זמן מנחה‪ ,‬הבחור נרגז קמעא ואמר לצדיק מנחה מה לי‬

‫הרעים בקולו‪ ,‬ולאחר מכן התניע את אופנועו בקול רעש‬

‫מנחה? הרב שרעבי שלא נרגש מדבוריו הזועמים של הצעיר‪,‬‬

‫גדול ונסע בראוותנות בין המתפללים שפנו מיד לצדדים‪.‬‬

‫הכביר עליו מילין ושדלו שיתפלל עמהם ויסעד סעודה‬

‫תלמידיו של רבי מרדכי שרעבי מעיהם חמרמרו לנוכח‬

‫שלישית‪ ,‬ובהצהרה גלויה הבטיחו שהאופנוע שלו ימשיך‬

‫התנהגותו הפרועה של הצעיר‪ ,‬וזעקת חמס פרצה מפיהם‬

‫לפעול רק בתנאי שהבחור ישאר פה‪ .‬בלית ברירה נשאר הלה‬

‫למה תשבית לנו את קדושת השבת‪ ,‬מדוע תתנכל לנו? והרב‬

‫לשהות בבית הרב עד לצאת השבת‪ ,‬אז אמר לו הצדיק עתה‬

‫שרעבי הגם שראה את התנהגותו המחפירה של הצעיר‬

‫הנך רשאי ללכת לאן שתחפוץ‪ ,‬שוב למקום בו השארת את‬

‫שרמס בריש גלי את השבת‪ ,‬מכל מקום דן אותו לכף זכות‪,‬‬

‫האופנוע וראה שמאומה לא חסר בו‪ ,‬אך תדע לך נאמנה‬

‫והרגיע את תלמידיו שהצטופפו זועמים ונכאבים סביבו‪,‬‬

‫שמשבת זו והלאה אופנועך ישבות בשבת‪ ,‬שבוע טוב‪.‬‬

‫באומרו הניחו לו הוא לא אשם האופנוע שלו אשם‪ ,‬הניחו‬ ‫לו‪ .‬בטרם עכלו התלמידים את הדברים ששמעו מפי הצדיק‪,‬‬ ‫וכבר ראוהו פונה וממשיך בדרכו‪ ,‬בלא אומר ודברים‬ ‫הצטרפו אליו עד הגיעם לביתו‪ ,‬שם נפרדו ממנו בברכת‬ ‫שבת שלום‪.‬‬

‫אחד המלווים שחזר לביתו דרך בית הכנסת‪ ,‬ראה את‬ ‫אותו צעיר עומד באמצע הכביש רכון על אופנועו ומנסה‬ ‫להפעילו‪ ,‬הצעיר ניסה שוב ושוב להתניע את האופנוע אך‬ ‫לשווא‪ ,‬המנוע דמם לחלוטין‪ .‬הבין המלווה שידו של הצדיק‬ ‫בענין‪ ,‬פנה לצעיר ואמר לו לשווא תתייגע להפעיל את‬ ‫האופנוע‪ ,‬הוא לא יסע‪ ,‬אתה פגעת בכבוד הרב מרדכי‬ ‫שרעבי בכך שנסעת בינינו‪ ,‬והוא אמר עליך שאינך אשם רק‬ ‫אופנועך אשם‪ ,‬ועליך לבקש ממנו מחילה וסליחה‪ .‬הבחור‬ ‫ניסה להתניע את אופנועו שוב אך נכשל‪ ,‬ואז החליט לחלות‬ ‫את פני הצדיק‪.‬‬

‫כחץ מקשת נשא הצעיר רגליו ורץ אל אופנועו‪ ,‬הוא ניסה‬ ‫להתניעו וראה שאכן הוא פועל כהלכה‪ ,‬אבן נגולה מעל לבו‬ ‫ובשמחה רבה התיישב עליו ונסע לדרכו‪ ,‬ומאז בכל ימות‬ ‫השבוע פעל האופנוע כתיקונו אולם ביום שישי לעת ערב‬ ‫כששבת המלכה פרשה כנפיה על היקום‪ ,‬נדם המנוע‪ .‬הצעיר‬ ‫ניסה מספר פעמים להתניעו אך ללא הצלחה‪ ,‬בדק פה ושם‪,‬‬ ‫ושוב ללא תועלת הדבר‪ ,‬היה מוזר בעיניו עד שחכר בקורות‬ ‫אותו בשבת שחלפה‪ ,‬והחליט בדעתו ללכת לרבי מרדכי‬ ‫שרעבי‪ ,‬שאלו מה לעשות‪ ,‬ובקור רוח נענה לו הצדיק ואמר‬ ‫הרי אמרתי לך כבר בשבוע שעבר שאופנועך שומר שבת ולכן‬ ‫ביום המנוחה עליו לנוח וממילא הוא לא יסע לעולם בשבת‪.‬‬ ‫הצעיר עמד משתאה ומחריש למשמע אזניו‪ ,‬ואז פנה אליו‬ ‫הרב בחיבה ואמר לו‪ :‬בני‪ ,‬דע לך כי נשמה גבוהה שוכנת‬ ‫בקרבך‪ ,‬חדל לך מפשע ורשע‪ ,‬שב נא פה עמנו וחזור בתשובה‪.‬‬ ‫דבריו הנוקבים של הצדיק ירדו לחדרי בטנו של הצעיר‪,‬‬ ‫שראה לפניו אישיות נאצלת מרוממת מעם המבליגה על‬

‫בבושת פנים הלך הלה לבית הרב‪ ,‬ובאמצעות הרבנית‬

‫מעשי התנכלות ורשע כלפיה‪ ,‬ובאהבת ישראל הלוהטת‬

‫התנצל על התנהגותו הפראית וביקש את סליחת הצדיק‪,‬‬

‫בקרבה משפיעה ומקרינה אור יקרות סביבו‪ .‬הרהורי תשובה‬

‫וברכתו לאופנוע הדומם‪ .‬רבנו שחק לשמע משאלתו‬

‫הציפו את לבו והחליט לחזור בתשובה‪ .‬אט אט התקרב הצעיר‬

‫המשונה של הצעיר‪ ,‬וציוה להכניסו לחדרו‪ ,‬באהבת ישראל‬

‫לצדיק‪ ,‬זנח את דרך חייו‪ ,‬עד אשר החל לנהל אורח חיים‬

‫שפעמה בקרבו קירב הרב את הצעיר אליו במאור פנים‪,‬‬

‫חרדי‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫חלומו של הרה"ק רבי דוד ממוקאילייב‬ ‫מסופר על תלמידו של הבעש"ט הקדוש זיע"א הרה"ק רבי‬ ‫דוד ממוקאילייב זיע"א )יומא דהילולא כ"ה שבט(‪ .‬שפעם בא‬ ‫אל רבו הבעש"ט הק' בערב שבת קודש‪ .‬ולא יכול היה ליטול‬ ‫שלום מאחר והבעש"ט נח‪ ,‬והיות ורבי דוד גם היה עייף ויגע‬ ‫מטרדת הדרך‪ ,‬הלך גם הוא לנוח‪ ,‬ויחלום כי יצא מביתו‬ ‫ללכת למעזיבוז‪ ,‬וזה שמונה ימים שתועה ביער ולא בא‬ ‫אוכל לפיו‪ .‬פתאום ראה לפניו אדם הולך ביער‪ ,‬ונבהל מאד‪.‬‬ ‫לאחר כמה רגעים חשב לעצמו‪ ,‬הרי בין כה חייו בסכנה‪ ,‬על‬ ‫כן עדיף שיתקרב אליו אולי יש בידו להחיות נפשו‪ .‬בפגשם‬ ‫סיפר הלה שהוא איש לעמבערג‪ ,‬והיה מלמד דרדקי‪ ,‬ואבי‬ ‫הילדים גירשו עקב סכסוך שהיה ביניהם‪ .‬וזה שמונה ימים‬ ‫שתועה ביער ולא בא אוכל לפיו‪ .‬ואז סיפר לו רבי דוד שכן‬ ‫הדבר גם אצלו וילכו שניהם יחדיו לחפש מוצא‪ .‬בדרכם‬ ‫פגשו‬

‫רועי‬

‫צאן‬

‫ושאלו‬

‫אותם‬

‫את‬

‫הדרך‬

‫למעזיבוז‬

‫וללעמבערג‪ .‬והשיבו אין כאן לא מעזיבוז ולא לעמבערג‪,‬‬ ‫והציעו להם לעלות להר ששם גן עדן התחתון‪ .‬לא נענו רבי‬ ‫דוד והמלמד להצעתם‪ ,‬והמשיכו ללכת‪ .‬בהמשך דרכם שוב‬ ‫פגשו רועי צאן שגם כן הציעו להם לעלות ההרה‪ .‬ואכן עלו‬ ‫ומצאו זקנים יושבים ועותקים בתורה‪ .‬שאלו אותם את הדרך‬ ‫למעזיבוז וללעמבערג‪ .‬אמרו להם הזקנים מה לכם בעולם‬

‫ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש‬ ‫נראה להסביר‪ ,‬כי הנה שבח האדם שבחר בו השם‬ ‫יתברך יותר מן המלאך הוא‪ ,‬מפני שהמלאך אין‬ ‫חידוש ופלא בקדושתו כי הוא רוחני ומובדל מן‬ ‫החומר‪ ,‬ולכן אין סיבה שלא יהיה קדוש‪ ,‬אך האדם‬ ‫שיש לו גוף חומר עכור‪ ,‬ועם כל זה הוא קדוש‪ ,‬זה‬ ‫באמת פלא‪ .‬והענין יובן בדרך זו‪.‬‬

‫משל לאדם אחד שהלך לשוק‪ ,‬ומצא בחנות אחת‬ ‫צורת עוף עשוי מעץ ואבן‪ ,‬אך היה עשוי בחכמה‬ ‫שנראה לעיני כל שהוא עוף הפורח ממש בלי שום‬ ‫הפרש כלל‪ .‬ואותו אדם התאווה לקנותו ושאל את‬ ‫בעל החנות בכמה תמכור עוף זה? אמר לו‪ ,‬בעשרה‬ ‫זהובים‪ .‬התפלא הלה ושאל אותו‪ ,‬הרי עוף הפורח כזה‬ ‫נמכר בעשר פרוטות‪ ,‬ואיך תרצה עבור זה עשרה‬ ‫זהובים? השיב לו המוכר‪ ,‬עוף הפורח הוא מעשה‬ ‫שמים‪ ,‬ויש כמוהו אלפים ורבבות‪ ,‬ולכן נמכר בזול כי‬ ‫מצוי הרבה‪ .‬אבל זה עשוי מחכמת אדם‪ ,‬מעץ ואבן‬ ‫שהתחכם האומן לעשות מהעץ עוף ממש‪ ,‬והוא דבר‬ ‫פלא שלא מצוי‪ ,‬ולכן מחירו יקר‪.‬‬

‫התחתון? תשארו כאן ותהנו מזיו השכינה‪ .‬המלמד נעתר‬ ‫להם מיד‪ .‬אך רבי דוד התגעגע לרבו הבעש"ט‪ ,‬והובילוהו‬ ‫למעזיבוז‪ .‬ואז התעורר משנתו ומצא את עצמו בביתו של‬ ‫הבעש"ט על המטה‪ .‬נטל ידיו והלך ליטול שלום מרבו‪ .‬איך‬ ‫שראה אותו הבעש"ט‪ ,‬שאל אותו‪ :‬ואיה המלמד דרדקי‬ ‫מלעמבערג? והמשיך הבעש"ט ואמר‪ :‬לא סתם חלום ראית‬ ‫אלא מראה נבואה‪ .‬רועי צאן אלו רועים נשמות שמלאך‬ ‫מיכאל מקריבים לפני כסא הכבוד‪ ,‬הם רצו אותך בגן עדן‬ ‫"רעותיה דקודשא בריך הוא לארחא בתפוחא דא" עשיתי‬ ‫לך טובה ופעלתי שיחזירו אותך לעולם הזה‪ .‬המלמד שראית‬

‫והנמשל המלאך אין לו חומר ולכן אין פלא שהוא‬ ‫קדוש‪ ,‬ויש אלפים ורבבות מלאכים שהם כולם‬ ‫קדושים‪ ,‬אך האדם שהוא בעל גוף חומרי‪ ,‬אם הוא‬ ‫יהיה קדוש ודומה למלאך‪ ,‬הרי זה פלא וחידוש שאינו‬ ‫מצוי‪ ,‬ולכן הוא חביב לפני השם יתברך ביותר‪ .‬וזהו‬ ‫שאמר הכתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" ולא‬ ‫מלאכי מרום‪ ,‬אף על פי שהם קדושים יותר מכם‪ ,‬כיון‬ ‫שנמצא בכם חידוש גדול‪ ,‬שאתם בעלי גוף חומרי ועם‬ ‫כל זה אתם קדושים‪ ,‬לכן נבחרתם אצלי‪.‬‬

‫היה אחד מן ל"ו הצדיקים שבדור‪ .‬ואכן נשאר שם ואיתקטר‬ ‫בחד קטירא בחיי החיים‪ .‬כעבור ימים אחדים הקול נשמע‬ ‫שמלמד מלעמבערג נעלם ועקבותיו לא נדעו‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫)בן איש חי דרשות(‬


‫שבת קודש כ"ב שבט‬

‫איזה גן עדן זה אם יהודי אחר‬

‫הבית מנעו זאת ממנו‪.‬‬

‫נמצא בגיהנום?‬ ‫מסופר‪:‬‬

‫מיד הורה רבי מנחם מענדיל‬

‫הרה"ק רבי מרדכי‬

‫מלעכוויטש‬

‫זיע"א‬

‫אמר‪,‬‬

‫כי‬

‫שילכו‬ ‫אותו‬

‫אחריו‬

‫ויביאו‬

‫)תרי"ט(‬ ‫הרה"ק רבי יצחק מנעשכיז ב"ר מרדכי )תרכ"ח(‬

‫ומצאוהו‬

‫שהלך‬

‫הגון‪,‬‬

‫הלכו‬

‫הרה"ק רבי יהודה לייב ב"ר שלמה אייגער‬ ‫מלובלין )תורת אמת ‪ -‬תרמ"ח(‬

‫לחפש‬ ‫אליו‪,‬‬

‫הרה"ק רבי יעקב שמעון סופר מקראקא )תלמיד‬ ‫ה"חוזה" ‪ -‬תקצ"ח(‬ ‫הרה"ק רבי מנחם מענדל מקאצק ב"ר לייביש‬

‫לאחר מאה ועשרים‪ ,‬אם ישלחו‬

‫למקום‬

‫אותו לגן עדן‪ ,‬כל זמן שיהיה‬

‫והביאוהו לפני הרבי וסיפרו‬

‫אפילו יהודי אחד בגהינם לא ילך‬

‫היכן מצאוהו‪ ,‬אבל הוא לא שת‬

‫לגן עדן‪ ,‬האיך יכול להיקרא‬

‫יום שני כ"ד שבט‬ ‫הרה"ק רבי שמואל מרגליות מזעלישטשיק‬

‫לבו לכך‪ ,‬וקיבלו בספר פנים‬

‫אצל יהודי גן עדן בזמן שיודע‬

‫יפות‪ ,‬וביקש את סליחתו על‬

‫)תלמיד הבעש"ט הק' זיע"א( ב"ר יצחק דב‬ ‫)תקס"ה(‬

‫שיש יהודי בגהינם‪ .‬עוד אמר כי‬

‫שדחו אותו בבוקר‪ ,‬ונהג בו‬

‫אמרו חז"ל שהרשעים יהיו עפר‬

‫כבוד גדול וציוה להביא לו‬

‫תחת כפות רגליהם של צדיקים‪,‬‬

‫כיבוד‪ ,‬אותו אדם בראותו את‬

‫אני רציתי לראות אלו צדיקים‬

‫החרדה שהרבי חרד לכבודו‪,‬‬

‫שידרכו על הרשעים )איך וואלט‬

‫אחזתו בושה וכלימה‪ ,‬הרהר‬

‫געוואלט זען די צדיקים'לאך(‬

‫בתשובה ושב מדרכו הרעה‪.‬‬

‫שאינו‬

‫לאחר שאותו אדם הלך לדרכו‪,‬‬ ‫ראה רבי מנחם מענדיל שבני‬ ‫אוהב ישראל באמת‬

‫ביתו תמהים על הכבוד הרב‬

‫יום ראשון כ"ג שבט‬ ‫הרה"ק רבי יהושע ב"ר שלום מבעלזא )תרנ"ד(‬

‫הרה"ק רבי נתן דוד משידלאווצא ב"ר שרגא‬ ‫יאיר )תרע"ט(‬ ‫יום שלישי כ"ה שבט‬ ‫הה"צ רבי שבתי )אבי המגיד מקאזניץ ‪ -‬תקכ"א(‬ ‫הרה"ק רבי דוד ממיקאלאייב )תלמיד הבעש"ט‬ ‫הק' זיע"א )תק"ס(‬ ‫הגה"ק רבי ישראל מסלנט ב"ר זאב וואלף‬ ‫)תרמ"ג(‬ ‫יום רביעי כ"ו שבט‬ ‫רבי דוד ב"ר שמואל הלוי )הט"ז ‪ -‬תכ"ז(‬ ‫הגה"ק רבי שאול בראך ב"ר אלעזר‬ ‫)גאב"ד קאשוי ‪ -‬ת"ש(‬ ‫יום חמישי כ"ז שבט‬ ‫רבי אלכסנדר סנדר ב"ר אפרים זלמן שור‬ ‫)תבואות שור ‪ -‬תצ"ז(‬

‫מענדיל‬

‫שחלק לאדם זה‪ .‬אמר להם‪ ,‬הן‬

‫מלינסק זיע"א היה נוהג לחתום‬

‫הרה"ק רבי עמנואל ב"ר ישעי' מפשדבורז‬ ‫)תרכ"ד(‬

‫ישעיהו הנביא התנבא על ימות‬

‫יום שישי כ"ח שבט‬ ‫הרה"ק רבי מנחם נחום מרחמיסטריווקא‬

‫הרה"ק‬

‫רבי‬

‫מנחם‬

‫–‬

‫את שמו בצירוף התואר "אוהב‬

‫המשיח‬

‫ישראל"‪ ,‬פעם כשהגיע לחתום‬

‫"והביאו את כל אחיכם מכל‬

‫נפל העט מידו‪ ,‬הרימו וביקש‬

‫הגויים‬

‫בסוסים‬

‫לחתום‪ ,‬ואירע לו מכשול אחר‪ ,‬אז‬

‫וברכב‬

‫הבין כי לא דבר ריק הוא‪ ,‬ומן‬

‫ובכרכרות‬

‫השמים‬

‫רומזים‬

‫לו‬

‫)ישעיהו‬

‫מנחה‬

‫ס"ו‬

‫לה'‬

‫ובצבים‬ ‫על‬

‫כ'(‬

‫ב"ר יוחנן )תרצ"ו(‬

‫זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל‪ ,‬אמן‬

‫ובפרדים‬ ‫הר‬

‫קדשי‬

‫שיפשפש‬

‫ירושלים"‪ ,‬ולכאורה‪ ,‬את מי‬

‫במעשיו‪ .‬התחיל לבכות‪ ,‬ואמר‪:‬‬

‫יביאו‪ ,‬איזה יהודי אשר ישמע‬

‫מידה טובה אחת היתה בי ‪ -‬מידת‬

‫את קול שופרו של משיח ולא‬

‫אהבת ישראל‪ ,‬ואף זו ניטלה‬

‫ימהר ללכת אחריו? אלא שאין‬

‫הגה"ק רבי ישראל סלאנטער זיע"א‬

‫ממני‪ ,‬פשפש במעשיו ולא מצא‬

‫הכתוב‬

‫בבעלי‬

‫)יומא דהילולא כ"ה שבט האם‬

‫שהכעיס או פגע באדם מישראל‪,‬‬

‫עבירה המשוקעים בין הגויים‬

‫הוא עוסק במצות גמילות חסדים?‬

‫קרא לבני ביתו ושאל אותם שמא‬

‫ומבוססים בטומאתם‪ ,‬ועליהם‬

‫השיב רבי נפתלי‪ :‬אין לי במה‬

‫העליבו מישהו‪ ,‬והתברר שבאותו‬

‫אומר‬

‫ראויים‬

‫יום הגיע לביתם אדם פשוט‬

‫להיות מנחה לה'‪ ,‬ומנחה כזו‬

‫ומגושם‪ ,‬לבוש כאחד הריקים‪,‬‬

‫העלבתי‪ .‬ועתה שבאה לידי לא‬

‫וביקש להיכנס אל הרבי‪ ,‬ובני‬

‫אכבדנה?‬

‫מדבר‬

‫הכתוב‬

‫אלא‬

‫שהם‬

‫גמילות חסד עם האשה‬ ‫לאחר נישואיו של הגה"ק רבי‬ ‫נפתלי אמסטרדם זיע"א שאלו רבו‬

‫לעסוק‪,‬‬

‫מחוסר‬

‫כסף‬

‫אני‬

‫ואין‬

‫ביכולתי לנהל קופת גמ"ח‪ .‬אמר לו‬ ‫רבי ישראל‪ :‬לא לכך התכוונתי‪,‬‬ ‫בבית אפשר לגמול כל כך המון‬ ‫חסד עם האשה‪.‬‬

‫בחסות רשת חנויות‬

‫"פרדס יוסף החדש" על פורים‬

‫גל פז‬

‫עכשיו בחנויות הספרים‬

‫ר‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫הפצה ראשית‪ :‬מרכז הספרים ‪03-6194114‬‬


‫‪‬‬

‫בכל עניני העלון‬ ‫נתנאל רוזנבליט‬ ‫‪30-5891975‬‬

‫פרשת יתרו‬

‫‪ner4499@gmail.com‬‬

‫©‬

‫לע"נ ר' שמעון‬ ‫ב"ר אליהו פלס ז"ל‬ ‫נלב"ע כ"א שבט תשס"ח‬

‫גליון ‪559‬‬

‫כתב הרמב"ם‪" :‬העושה עבודה זרה לעצמו אע"פ שלא עשאה בידו‬ ‫ואע"פ שלא עבדה לוקה‪ ,‬שנאמר " לא תעשה לך פסל וכל תמונה"‪.‬‬ ‫וכן העושה עבודה זרה בידו לאחרים ‪( "...‬הל' ע"ז ג' ט') הרמב"ן השיגו‬ ‫שאין האזהרה כאן אלא שלא יעשה צלמים על דעת לעובדם‪( .‬ל"ת ה')‬ ‫רבים תמהו על דברי הרמב"ם‪ ,‬מפני מה מי שמזמין פסל מבעל‬ ‫מלאכה חייב‪ ,‬הלא ידוע הוא הכלל שאין שליחות לדבר עבירה?!‬ ‫וכן‪ ,‬הרי זה לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו?! (החינוך יתרו ועוד)‬ ‫תירוצים רבים נכתבו בישוב דברי הרמב"ם‬ ‫כיון שהאחר עושה מעשה בשליחותו הוי כאילו עשאו הוא‪( .‬לח"מ)‬ ‫ביאר בנו כוונתו‪ ,‬שעשאה בשליחותו באופן שיש שליחות לד"ע‪.‬‬ ‫כשהשליח לא יודע שזו ע"ז‪ ,‬או אינו בר חיוב‪( .‬מהר"ם די בוטון קכ"ח ועיי"ש)‬ ‫אינו מטעם שליחות‪ ,‬אלא מטעם שגורם לעשות ע"ז‪( .‬מנ"ח כ"ז)‬ ‫בעבודה זרה כגון זה לא שייך לומר 'אין שליחות לדבר עבירה'‪,‬‬ ‫ואפילו בגוי שייך שליחות‪ ,‬דגילה דעתו דניחא ליה‪"( .‬שהם וישפה")‬

‫"לא תעשה לך פסל וכל תמונה"‪( .‬כ' ד')‬

‫אחת הפרשות המופלאות ביותר של מסירות נפש בעם ישראל‬ ‫בה התמודד בגבורת נפש עצומה במאבק איתנים עם קיסרות רומי‬

‫כ"ב בשבט‬ ‫הובא במגילת תענית‪" :‬יום ששלח גסקלגס את הפסלים לשים‬ ‫בהיכל‪ ,‬ובאה השמועה לירושלים היה ערב יום טוב האחרון של‬ ‫סוכות‪ .‬אמר להם שמעון הצדיק‪' :‬עשו מועדיכם בשמחה‪ ,‬שאין אחד‬ ‫מכל הדברים הללו ששמעתם יקויים‪ ,‬כי מי ששיכן שמו בבית הזה‪,‬‬ ‫כשם שעשה ניסים לאבותינו בכל דור ודור‪ ,‬כן יעשה ניסים לנו בזמן‬ ‫הזה!'‬ ‫כיון שראה שמעון שחיילי פטרוניוס באים‪ ,‬אמר להם לישראל‪' ,‬צאו‬ ‫וקדמו לפניהם'‪ .‬יצאו כל גדולי ישראל ואמרו‪" :‬נמות כולנו ולא תהא‬ ‫לנו כזאת"‪ .‬היו צועקים לפטרוניוס‪ ,‬אמר להם‪' :‬עד שאתם מתחננים‬ ‫לשליח‪ ,‬התחננו וצעקו לאלוקיכם להושיעכם'‪.‬‬ ‫כיון שהגיע פטרוניוס‪ ,‬ראה בני אדם רבים‪ .‬היה תמה‪' :‬כמה מרובים‬ ‫הם?!' אמרו לו‪' :‬אלו הם היהודים שהקדימו לפניך מכל כרך וכרך‪'...‬‬ ‫נכנס לכרך‪ ,‬ראה בני אדם שהיו מוטלים ברחובות על השק ועל אפר‪.‬‬ ‫שמע שמעון הצדיק בת קול יוצאת מבית קודש הקודשים שאמרה‪:‬‬ ‫"בטלה הגזירה שאמר השונא להביא להיכל‪ ,‬ונהרג גסקלגס ובטלו‬ ‫גזרותיו!" כתבו אותה שעה וכיוונו ‪ -‬היה זה בעשרים ושנים בשבט‬ ‫(פי"א ועיין היטב סוטה לג‪ .‬ירושלמי סוטה ט' י"ג)‬ ‫‪ ...‬ועשאוהו יום טוב"‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫מיהו גסקלגס ומה היתה גזירה זו?‬ ‫היה זה גיוס קיסר‪ ,‬קיסר רומי‪ ,‬הידוע בכינויו "קליגולה"‪.‬‬ ‫בתחילת שלטונו תלו בו היהודים תקוות רבות‪ .‬בחודש השמיני‬ ‫לשלטונו חלה והשתגע ‪ -‬אז החל שלטון הטירוף והאכזריות‪.‬‬ ‫הכריז על עצמו כאל‪ ...‬קבע בית עבודה זרה מיוחד ברומי‪ .‬היה‬ ‫מופיע בציבור עטור בזקן מוזהב ובידו סמלי אלילי רומי‪ ...‬דרש‬ ‫שכולם יסגדו לו‪ .‬אמר‪" :‬כשם שרועי עדרי בהמות אינם בהמות‬ ‫אלא אדם‪ ,‬כך אני שמנהיג עדרי בני אדם‪ ,‬איני אדם אלא אל!"‬ ‫דרש מכל האומות המשועבדות לרומי לבנות מזבחות לשמו‪,‬‬ ‫לשים את פסלו ודמותו במקדשיהם‪ ,‬להשבע בשמו‪ .‬כולם עשו‬ ‫כן‪ ,‬קיימו את פקודותיו חוץ מהיהודים‪.‬‬ ‫היוונים בעיר אלכסנדריה בשנאתם הרעו מאד ליהודים‪:‬‬ ‫"‪...‬ובבית הכנסת הגדול העמידו צלם מוזהב של גיוס על מרכבה‬ ‫רתומה לארבעה סוסים‪ .‬הדבר נעשה בחפזון‪ ,‬באין להם מן‬ ‫המוכן מרכבה‪ ,‬הביאו מרכבה עתיקה שהעלתה כבר חלודה‪...‬‬ ‫שאזניהם‪ ,‬זנבותיהם ורגליהם של סוסי מרכבה זו היו לקויים‪"...‬‬

‫לאחר שסבלם של היהודים באלכסנדריה החמיר והגיע עד‬ ‫מהומות דמים‪ ,‬שלחו היהודים משלחת נכבדה לרומי‪.‬‬ ‫בזמן שהמשלחת היהודית המתינה לפגישה עם הקיסר הגיע‬ ‫רץ מארץ ישראל שהודיע כי היהודים הרסו מזבח שהקימו‬ ‫היוונים לפולחן הקיסר בעיר יבנה‪-‬ים‪.‬‬ ‫בכעסו‪ ,‬הורה קליגולה על הקמת פסל ענק בבית המקדש‬ ‫בירושלים‪ .‬אגריפס המלך שהיה חברו הטוב של קליגולה ונרתם‬ ‫לעזרת המשלחת התמוטט בשומעו את הבשורה הרעה‪...‬‬ ‫פילון תיאר את הפגישה כך‪" :‬הרכנו את ראשנו בכל גינוני הכבוד‬ ‫הדקדקנים וקראנו לו קיסר‪ ...‬הוא השיב לנו באופן כה אדיב‪...‬‬ ‫עד אשר נואשנו לא רק מעניינינו אלא גם מחיינו‪"...‬‬ ‫במשך כל זמן הפגישה התרוצץ קליגולה בארמונו כשהוא‬ ‫מחלק הוראות למשרתיו‪ ,‬מכריח את חברי המשלחת להגרר‬ ‫אחריו ממקום למקום בתקווה כי ישמע את דבריהם‪...‬‬ ‫כשנסתלקו חברי המשלחת בבושת פנים‪ ,‬אמר הקיסר‪" :‬דומה‬ ‫שהאנשים האלה יותר שוטים מאשר רעים‪ ,‬בגלל טיפשותם‬ ‫אינם מאמינים כי תכונה אלוהית נפלה בחלקי"‪...‬‬ ‫בזעמו שלח קליגולה את פטרוניוס‪ ,‬הנציב הרומאי בסוריה‬ ‫לירושלים ועמו צבא רב ‪ -‬שלשה לגיונות‪" :‬ציווה עליו לשים את‬ ‫פסלו בבית המקדש‪ .‬להמית את האנשים המוחים בידו‪ ,‬ולמכור‬ ‫את יתר היהודים לעבדים‪ ,‬אם לא יקבלו את הפסלים"‪ .‬היה‬ ‫ברור כי טבח גדול צפוי להערך בירושלים‪.‬‬


‫אלא שיהודי ארץ ישראל קמו כאיש אחד נגד החלטת הקיסר‪:‬‬ ‫באומרם "יהרג ולא יעבור!" כל דרך פעולתם היתה על פי עצת‬ ‫שמעון הצדיק‪ ,‬לא זזו ממנה‪ .‬את כל מעשיהם ומלחמתם עשו על פי‬ ‫הוראות גדולי הדור‪ ,‬יחד עימם‪ ,‬כפי שהבאנו ממגילת תענית ‪ " -‬יצאו‬ ‫כל גדולי ישראל" ‪ -‬לכךנחלו הצלחה והצלה שלא כדרך הטבע!‬ ‫פטרוניוסהגיעעם חילולעכו ‪ .‬המוני יהודיםמערי וכפרי הארץ‪,‬‬ ‫אלפים ורבבות נהרו לבקעת עכו והתייצבו לפני חיל פטרוניוס‪.‬‬ ‫"אנשי פטרוניוס שראו המון רב הולך וקרב לקראתםחשבו כי‬ ‫באו עליהם למלחמה‪ .‬עוד המה מבשרים להתכונן לקרב‪ ,‬והמון‬ ‫היהודים בא והבהיל את אנשי צבאו‪ ...‬הנה נשמע קול צעקה‬ ‫ויללה וספיקת כפיים נורא מאד‪ ,‬עד שאוזני השומעים לא יכלו‬ ‫כלכל אותו‪ ...‬הקול הזה הדו נשמע גם לאחר שנשתתקו‪"...‬‬ ‫היהודים התחלקו למערכות ‪ -‬זקנים‪ ,‬נערים וילדים מצד אחד‪.‬‬ ‫זקנות‪ ,‬עלמות ונערות בצד שני‪ .‬כאשר הופיע הנציב פטרוניוס‬ ‫נפלו כולם ארצה והשמיעו תחנוניהם מתוך יללה ובכי תמרורים‪.‬‬ ‫פטרוניוס נדהם עד מאד‪ ,‬מחזה כזה לא נראה מעולם‪.‬‬ ‫ואלה היו דבריהם‪' :‬לא להלחם באנו‪ ,‬כי מי יכול לדון עם שתקיף‬ ‫ממנו ‪ -‬עם הקיסר? אם החלטת להעמיד צלם בהיכל‪ ,‬השמידה‬ ‫נא קודם אותנו‪ ,‬את כל עם יהודה‪ .‬כל עוד אנו יכולים לנשום‬ ‫נשימה אחת‪ ,‬אין אנו רשאים להרשות שיעשה דבר נגד תורתנו‪.‬‬ ‫לא חסרי דעה אנו להרים יד באדוננו התקיף‪ .‬הנה צווארינו‬ ‫פשוטים לפניך לטבח'‪.‬‬ ‫פטרוניוס נתפעם והיה שרוי במבוכה גדולה‪ .‬הוא נמנע להורות‬ ‫לצבאותיו להסתער על היהודים חסרי המגן‪ .‬גם לא מיהר לבצע‬ ‫את פקודת הקיסר והחליט לנסות לשכנע את היהודים בדברי‬ ‫כיבושין‪ .‬הוא פנה לטבריה‪ ,‬כדי להפגש עם ראשי היהודים‪:‬‬ ‫שם קרא אליו את טובי היהודים‪ ,‬להוועץ עמהם וגם הקהיל את‬ ‫הקהל לאסיפה‪ .‬הפציר ודיבר על לבם‪ ,‬אך עוד יותר מזה הטיל‬ ‫אימתו עליהם‪ ,‬בתוארו את חוזק יד הרומאים ואת זעם הקיסר‪.‬‬ ‫הסביר את תסבוכת המצב בו הוא נמצא‪ .‬והזהירם כי אל להם‬ ‫להתנגד‪ ,‬וכי יסבלו סבל רב אם יעשו כן‪.‬‬ ‫היהודים השיבוהו כי אם ירצה להציג בהיכל את הצלמים הנה‬ ‫מוטל עליו בתחילה לשחוט את כולם‪ ,‬כי ברצון ימסרו נפשם‬ ‫לטבח עם טפם ונשיהם‪.‬‬ ‫העם לא שעה לדבריו ‪ -‬ההתקהלות בטבריה הפכה להפגנת‬ ‫המונים מופלאה‪ .‬אף שהימים היו ימי זריעה‪ ,‬רבבות יהודים זנחו‬ ‫את שדותיהם ובמשך ארבעים יום התפרשו על הקרקע בגשם‬ ‫ובקור‪ ,‬יומם ולילה בתפילה עד שיעביר הנציב הרומי את רוע‬ ‫הגזירה‪ .‬מתחננים לבל יציב את הפסלים במקום המקדש‪.‬‬ ‫כל הבקשות והתחנונים לא הועילו‪ .‬פטרוניוס טען כי הוא עבד‬ ‫לקיסר‪ ,‬וכי יהיה בן מוות‪ ,‬אם יעבור על מצוות הקיסר‪.‬‬ ‫בינתים‪ ,‬אגריפס המלך שלח לידידו קליגולה מכתב המפציר בו‬ ‫לוותר על הענין‪' :‬אין דבר יקר לי מכתר המלכות שחוננת אותי‬ ‫בו ‪ -‬בבקשה‪ ,‬קח ממני כתר זה ובלבד שאל תחלל את הקדוש‬ ‫לעמי‪ .‬ואם החלטת להעמיד את הצלם ‪ ...‬קח את נפשי תחילה!'‬ ‫לאחר שפטרוניוס התרשם שהיהודים מוכנים למות ובלבד‬ ‫שבית המקדש לא יחולל‪ .‬שלח איגרת לקיסר עם כל הקורות‬ ‫איתו‪ ,‬בה הודיע כי לא יוכל לבצע את הצו אם לא יהרוג את כל‬ ‫תושבי הארץ‪ ,‬והמליץ לו לדחות את הצבת הפסל‪ ,‬מכמה‬ ‫סיבות‪ :‬האחת‪ ,‬היהודים יזניחו את עיבוד שדותיהם בעונת‬ ‫הקציר‪ .‬והשניה‪ ,‬בין כה וכה העבודה על הפסל מתעכבת בצידון‪.‬‬ ‫קליגולה שעמד על עורמתו של פטרוניוס‪ ,‬דחה את דבריו ואיים‬ ‫עליו במשפט מוות‪" :‬אם יתרפה למלא פקודתו"‪.‬‬ ‫התנגדות היהודים נשאה פרי‪ .‬פטרוניוס שהתפעל מנחישותם‬ ‫והבין את עומק מסירותם‪ ,‬המתין ולא ביצע את פקודת הקיסר‪.‬‬ ‫רבים אומרים שהיה מחסידי אומות העולם ונטה חסד ליהודים!‬ ‫קליגולה בחמתו ובטירופו שלח אליו צו ובו פקד עליו לאבד‬ ‫עצמו לדעת‪ ,‬כדין מבזה צו קיסרי‪.‬‬ ‫אך בדרכי ההשגחה המופלאות התעכבו נושאי איגרות הקיסר‬ ‫שלושה חודשים בסערות הים‪ ,‬ושליחים אחרים הקדימו לבשר‬ ‫לו כי קליגולה נרצח ברומא ובטלו גזרותיו‪ .‬על כן פטרוניוס ידע‬ ‫כי מת קליגולה‪ ,‬עשרים ושבעה יום בטרם נודע לו כי הקיסר‬ ‫המת מצווה עליו לעשות דין בעצמו‪...‬‬ ‫("מלחמות היהודים" ב' י'‪" ,‬קדמוניות היהודים" ס' י"ח‪" ,‬המלאכות אל גיוס"‪" ,‬סדר הדורות" ח"א‪" ,‬אלף דור" ח"א וס"ה)‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫"באה לו איגרת שנהרג גסקלגס ובטלו גזרותיו‪ ,‬מיד נטלו את‬ ‫הצלמים וגררום‪ ,‬ואותו היום עשאוהו יום טוב"‪.‬‬

‫(סוטה שם)‬

‫כ"ב בשבט ‪ -‬בעשרים וארבע לינואר‪ ,‬שנת ארבעים ואחת על פי‬ ‫הלוח היוליאני נרצח הקיסר קליגולה‪ .‬במעבר תת קרקעי ברומא‬ ‫על ידי שומריו‪ ,‬כך הסתיים שלטונו המתועב והתבטלו גזרותיו!‬

‫מיהו אותו שמעון הצדיק?‬ ‫יש להדגיש כי שמעון הצדיק שניבא כבר בהושענא רבא ואמר‪:‬‬ ‫"עשו מועדיכם בשמחה"‪ ,‬אינו שמעון הצדיק משיירי כנסת‬ ‫הגדולה‪ ,‬שהיה בזמנו של אלכסנדר מוקדון‪ ,‬אלא כנראה שמעון‬ ‫בנו של הלל הזקן‪ .‬הוא הראשון שנקרא 'רבן' ולא האריך ימים‪.‬‬ ‫יש אומרים שהכוונה ל'שמעון הצנוע'‪ ,‬מן התוספתא‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬

‫‪‬‬

‫"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"‪( .‬כ' ג')‬ ‫בימי הקיסר הרומאי טיבריוס הלשינו על אגריפס‪ ,‬נכדם של‬ ‫הורדוס ומרים החשמונאית‪ ,‬כי דיבר נגד הקיסר ושח בשבחו‬ ‫של גיוס קליגולה‪ ,‬וכי היה רוצה לראותו מכהן כקיסר רומי‪.‬‬ ‫ציווה טיבריוס וכלאו את אגריפס בבית האסורים‪.‬‬ ‫יום אחד עמד כנגדו עוף אחד ושמו בוהו‪ ,‬אפשר שהוא העוף‬ ‫הנקרא בלשוננו ינשוף‪ ,‬ו"צפצף" מול אגריפס‪ .‬תמהו כל‬ ‫היושבים בבית הסוהר מה אומר אותו ינשוף‪...‬‬ ‫בבית הסוהר היה כלוא גם רואה בכוכבים אשכנזי‪ ,‬שאמר‬ ‫לאגריפס שזה העוף מבשר לו שני דברים‪ :‬האחד‪ ,‬כי תיכף יצא‬ ‫מבית הסוהר‪ ,‬ויעלה לגדולה על ידי קיסר חדש‪ .‬והשני‪ ,‬בפעם‬ ‫הבאה שהוא יראה עוף כמוהו‪ ,‬שלושה ימים אחר כך ימות‪...‬‬ ‫לא עברו ימים רבים וטיבריוס מת‪ .‬במקומו מלך קליגולה‪ ,‬ידידו‬ ‫של אגריפס‪ ,‬ששחררו מהכלא והמליכו על ישראל‪ ,‬והעניק לו‬ ‫שרשרת זהב במשקל שרשרת הברזל בה היה כבול בבית‬ ‫הסוהר‪ .‬לאחר זמן אגריפס תרם את השרשרת לבית המקדש‪.‬‬ ‫אגריפס מלך שבע שנים על ישראל ‪" -‬מלך כשר היה" ‪ -‬אך גבה‬ ‫לבו בגאווה‪ ,‬עד שכמעט היו קורין לו אלוה‪ ,‬והוא היה שותק‪...‬‬ ‫עד אותו יום בו היה הולך לבוש בבגד לבן זוהר והעם הולכים‬ ‫אחריו ואומרים "הנה ‪ ....‬זה קווינו לו"‪ ,‬והוא אגריפס שמח וטוב‬ ‫לב‪ ...‬והנה עומד כנגדו אותו עוף‪.‬‬ ‫נזכר אגריפס בדברי הרואה בכוכבים‪ ,‬ואמר לנאספים בקול ענות‬ ‫חלושה‪' :‬הנה אותו אחד שאמרתם אלהיכם‪ ,‬לבז יהיה‪ ...‬בעוד‬ ‫שלושת ימים תכסהו בושה ועפר'‪ .‬אכן אחר שלושה ימים מת‬ ‫("סדר הדורות" אלף הרביעי ג"א תשפ"א ועוד ועיין פסחים קז‪ :‬סוטה מא‪).‬‬ ‫אגריפס!‬

‫‪‬‬

‫מיהי המלכה "הגבירה" ממלכי בית דוד שעשו אותה אליל?‬ ‫"ויעש אסא הישר בעיני ה' ‪ ...‬ויסר את הגילולים" ‪ -‬בכללם את מעכה‬ ‫(מלבי"ם מלכים א' ט"ו)‬ ‫אמו‪ ,‬שהיו משתחווים לה לשם עבודה זרה!‬

‫‪‬‬

‫"עיקר הציווי בע"ז שלא לעבוד אחד מכל הברואים ‪( "...‬רמב"ם ע"ז ב' א')‬

‫התנא שמעון העמסוני התקשה בביאור הפסוק "את ה' אלוקיך‬ ‫תירא"‪ ,‬לפי שהיה נראה בעיניו שאם ידמה יראת תלמידי‬ ‫חכמים ליראת ה'‪ ,‬יהיה חלילה נראה כשתי רשויות‪ ,‬וכיון‬ ‫שהתורה ציותה לירא מהחכם יהיו עלולים לעשותו אלוה‪.‬‬ ‫לכן פירש ורצה לקבל שכר על הפרישה‪ ,‬כדי להורות בזה‬ ‫לתלמידים שלא יעמיקו ויבואו לידי מכשול‪ ,‬ויעשו את רבם‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬דהרי תלמיד חכם גופו קדוש בשל תורתו‪ ,‬ומצינו‬ ‫מעשים מופלאים שעשו תלמידי חכמים בתפילתם‪ ,‬וכשהיו‬ ‫דורשים נשרפו עצי השדה ועוף הפורח‪ ,‬ולכן עלולים לטעות בו‬ ‫(שו"ת מהרי"ל א'‪ ,‬ב"ק מא‪ :‬קידושין נז‪ .‬וראה חגיגה כז‪).‬‬ ‫ולעשותו אלוה‪...‬‬

‫‪‬‬

‫סיפר האדמו"ר רבי יחיאל מאיר מגוסטינין לרבי צבי הירש‬ ‫מגרבוביץ את שאמר הרבי הגדול מקוצק‪ ,‬שכל אדם צריך‬ ‫לחרוט על לבו את מעמד הר סיני‪.‬‬ ‫נאנח רבי צבי הירש ואמר‪" :‬וזה אשר לב אבן לו‪ ,‬מה יעשה‪,‬‬ ‫("בית קוצק" ‪ -‬יש"כ להרה"ג מ"ש)‬ ‫יחרוט על האבן ‪ -‬יצא פסל!"‬


‫בס"ד‬

‫תשע"ז‬

‫בני ברק ירושלים חיפה באר שבע‬

‫הדלקת נרות ‪5:06‬‬ ‫מוצאי שבת ‪6:07‬‬ ‫רבינו תם‬ ‫‪6:42‬‬

‫‪5:10 4:57 4:52‬‬ ‫‪6:08 6:06 6:05‬‬ ‫‪6:46 6:43 6:45‬‬

‫נא לשמור על קדושת הגליון‬

‫ְ ּב ִמדָּ ה ׁ ֶש ָא ָדם מוֹ ֵדד‬

‫ָּפ ָר ַׁשת יִ ְתרֹו‬

‫"ּכַ ּבֵ ד ֶאת ָא ִביָך וְ ֶאת ִא ֶּמָך לְ ַמ ַען יַ ֲא ִריכּון יָ ֶמיָך" (כ‪-‬יב) ׁ ָש ַאל ַר ֵ ּבנ ּו‬ ‫ְס ַע ְדיָ ה ָ ּגאוֹ ן זָ ָצ"ל‪ַ :‬מדּ ו ַּע דַּ וְ ָקא ְ ּב ִמ ְצוַ ת ִּכבּ וּד הוֹ ִרים ָר ֲא ָתה‬ ‫ַה ּתוֹ ָרה לְ ַצ ֵ ּין ֶאת ַמ ַּתן שְׂ כָ ָר ּה ׁ ֶשל ַה ִּמ ְצוָ ה ‪" -‬לְ ַמ ַען יַ ֲא ִריכוּן‬ ‫יָ ֶמ ָ‬ ‫יך"‪ַ ,‬מה ׁ ּ ֶשלּ ֹא ִצ ְ ּינָ ה ְ ּב ִמ ְצווֹ ת ֲא ֵחרוֹ ת?‬ ‫ו ְּמיַ ּׁ ֵשב זֹאת ְ ּב ֶה ְס ֵ ּבר ְמ ַענְ יֵ ן‪ֲ .‬א ִריכוּת ַה ָ ּי ִמים יוֹ ֵתר ִמ ׁ ּ ֶש ִהיא‬ ‫יאה ׁ ֶשל ַה ְּמ ִציאוּת ָה ֲע ִת ִידית‪ַ .‬ה ּתוֹ ָרה אוֹ ֶמ ֶרת‬ ‫שָׂ כָ ר ְסגֻ ִּלי‪ִ ,‬היא ְק ִר ָ‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬ ‫לָ ָא ָדם‪ִ :‬אם ְּתכַ ֵ ּבד ֶאת ָא ִביך וְ ֶאת ִא ֶּמך‪ִּ ,‬ת ְהיֶ ה ְ ּב ָרכָ ה ְ ּגדוֹ לָ ה‬ ‫יך‪ .‬יְ לָ ֶד ָ‬ ‫ַ ּב ֲא ִריכוּת יָ ֶמ ָ‬ ‫יך יִ גְ דְּ ל ּו ַ ּב ֲאוִ ָירה ׁ ֶש ְּמכַ ֶ ּב ֶדת ֶאת ַה ְמ ֻב ָ ּג ִרים‬ ‫יך‪ ,‬יַ ַעזְ ר ּו לְ ָך ָ ּבנֶ יךָ‬ ‫ַ ּב ִּמ ׁ ְש ָּפ ָחה‪ ,‬וְ גַ ם ַא ָּתה‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ִּתזְ דַּ ֵ ּקן וְ יַ ֲא ִריכוּן יָ ֶמ ָ‬ ‫ְ ּבשִׂ ְמ ָחה‪ ,‬ו ִּמ ֵּמילָ א ַּת ֲא ִר ְ‬ ‫ימים‪ .‬לְ ֻע ַּמת זֹאת‪,‬‬ ‫יך יָ ִמים ַ ּב ּטוֹ ב ו ַּב ְ ּנ ִע ִ‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬ ‫ִאם ִּת ְת ַר ׁ ּ ֵשל ְ ּבכִ בּ וּד הוֹ ֶריך‪ֲ ,‬ה ֵרי ַ ּגם ָ ּבנֶ יך ל ֹא יְ כַ ְ ּבדוּך‪ ,‬וְ ָאז מו ָּטב‬ ‫לְ ָך ׁ ֶשלּ ֹא ַּת ֲא ִר ְ‬ ‫יך יָ ִמים‪.‬‬ ‫ְמ ַס ּ ֵפר ַעל ָּכ ְך ַר ֵ ּבנ ּו יוֹ ֵסף ַח ִ ּיים זָ ָצ"ל (נִ ְפלָ ִאים ַמ ֲעשֶׂ ָיך) ִס ּפוּר נִ ְפלָ א‪:‬‬ ‫ַמ ֲעשֶׂ ה ְ ּב ָע ׁ ִשיר ׁ ֶש ָהיָ ה לוֹ ָאב זָ ֵקן‪ָ ,‬ענִ י ו ְּק ׁ ֵשה יוֹ ם‪ּ ָ .‬גר ָה ָאב‬ ‫ְ ּב ֵבית ְ ּבנוֹ ‪ַ ,‬א ְך ל ֹא ַק ִּלים ָהי ּו ַח ֵ ּיי ַה ֵ ּבן ְ ּב ֵצל ָא ִביו‪ַ .‬ה ִ ּבלְ בּ וּל ׁ ָשלַ ט‬ ‫ָ ּב ָאב ַה ָ ּז ֵקן‪ ,‬הוּא ִה ְט ִריד ְ ּב ַב ָ ּק ׁשוֹ ת ַרבּ וֹ ת‪ ,‬וְ גָ ַרם לְ ַת ָ ּקלוֹ ת ׁשוֹ נוֹ ת‬ ‫ ּפֹה ׁ ָש ַפ ְך ֶאת ַה ָּמ ָרק‪ ,‬וְ ׁ ָשם לִ כְ לֵ ְך ֶאת ָה ִר ְצ ָּפה‪ָּ ,‬כאן ָמ ַעד וְ ׁ ָש ַבר‬‫ֲאגַ ְר ָטל יָ ָקר‪ ,‬וְ ׁ ָשם נִ ְק ַרע ֵס ֶפר ׁ ֶש ָא ַחז ְ ּביָ ָדיו ָהרוֹ ֲעדוֹ ת‪.‬‬ ‫יע ַה ַ ּק ׁש ׁ ֶש ׁ ּ ָש ַבר ֶאת ַ ּגב ַה ָ ּג ָמל‪ָ .‬היָ ה זֶ ה ַּכ ֲא ׁ ֶשר‬ ‫יוֹ ם ֶא ָחד ִה ִ ּג ַ‬ ‫אוֹ ְר ִחים ֲח ׁשו ִּבים ִה ִ ּגיע ּו ֶאל ֶה ָע ׁ ִשיר‪ּ ְ .‬בכָ בוֹ ד ַרב ִה ְפנָ ה אוֹ ָתם ֶאל‬ ‫ַה ְּט ַר ְקלִ ין ַה ְמ ֻר ָ ּוח‪ ,‬וְ יָ ׁ ַשב ִע ָּמם לָ דוּן ַ ּבנּוֹ שֵׂ א ׁ ֶש ִּל ׁ ְשמוֹ ִה ִ ּגיעוּ‪ .‬וְ ִה ֵ ּנה‬ ‫יע ָא ִביו ַה ָ ּז ֵקן ַ ּב ָּסלוֹ ן‪ ,‬ו ְּב ִה ְתנַ ֲהגוּתוֹ ַה ּמוּזָ ָרה ָ ּג ַרם לִ ְבנוֹ בּ ו ׁ ָּשה‬ ‫הוֹ ִפ ַ‬ ‫ִ ּב ְפנֵ י ֵר ָעיו‪ָּ .‬פנָ יו ׁ ֶשל ֶה ָע ׁ ִשיר נִ ְצ ְ ּבע ּו ְ ּב ַא ְר ָ ּג ָמן‪ ,‬וְ הוּא ָ ּג ַמר א ֶֹמר‬ ‫"ש ֵ ּילֵ ְך לְ ַק ֵ ּבץ לוֹ נְ ָדבוֹ ת יַ ַחד‬ ‫ְ ּבנַ ְפ ׁשוֹ לִ ׁ ְשל ַֹח ֶאת ָא ִביו ִמן ַה ַ ּביִ ת‪ֶ ׁ .‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ִעם יֶ ֶתר ֲענִ ֵ ּיי ָה ִעיר‪ַ ,‬מדּ ו ַּע ׁ ֶש ֶא ְסבּ ֹל ָּכל ַח ַ ּיי ִ ּבגְ לָ לוֹ ?!‪"...‬‬ ‫ָא ַמר וְ ָעשָׂ ה‪ֶ .‬א ָּלא ׁ ֶשעוֹ נַ ת ַהח ֶֹרף ָהיְ ָתה ָאז‪ ,‬וְ כַ ֲא ׁ ֶשר יָ ַרד‬ ‫ַה ַּליִ ל‪ִ ,‬ה ְת ַ ּג ֵ ּבר ַה ּקֹר‪ ,‬ו ְּבעוֹ ד ַה ֵ ּבן ֶה ָע ׁ ִשיר נָ ם ְ ּב ֶח ֶדר מו ָּסק וְ נָ ִעים‬ ‫ַעל ִמ ָּטתוֹ ַה ְמ ֻצ ָּפה ֶמ ׁ ִשי ַר ְך‪ְ ,‬מכֻ ֶּסה ִ ּבשְׂ ִמיכוֹ ת ְמ ַח ְּממוֹ ת‪ ,‬נִ ָּסה‬ ‫ָה ָאב ַה ָ ּז ֵקן לִ ְמצֹא ֶאת ׁ ְשנָ תוֹ ַעל ַמ ַ ּצע ְס ַמ ְרטו ִּטים ְ ּב ֶק ֶרן ְרחוֹ ב‬ ‫וּלְ ִה ְת ַח ֵּמם ְ ּבכַ ָּמה ְס ָחבוֹ ת‪ֲ ,‬א ׁ ֶשר ָעזְ ר ּו לוֹ ְּכ ַמיִ ם ְמלו ִּחים לְ ָצ ֵמא‪.‬‬ ‫יח לְ ַה ֲע ִביר ֶאת ַה ַּליְ לָ ה‪.‬‬ ‫ֵאיכְ ׁ ֶשה ּו ִה ְצלִ ַ‬ ‫ֵ ּבן ָק ָטן‪ ,‬טוֹ ב לֵ ב וַ ֲע ִדין נֶ ֶפ ׁש ָהיָ ה לוֹ לֶ ָע ׁ ִשיר‪ ,‬ו ְּב ֵעת בּ ֶֹקר‪,‬‬ ‫ַּכ ֲא ׁ ֶשר ָהלַ ְך ָ ּב ְרחוֹ ב ְ ּב ַד ְרכּ וֹ לְ ֵבית ַה ֵּס ֶפר‪ ,‬נֶ ְח ַרד לְ ֶפ ַתע לְ ַמ ְר ֵאה‬ ‫ֵעינָ יו‪ּ ְ .‬ב ִפ ַ ּנת ָה ְרחוֹ ב יָ ׁ ַשב ָסבוֹ ִ ּב ְבגָ ִדים ְ ּבלו ִּאים‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ָּכל גּ וּפוֹ‬ ‫רוֹ ֵעד ִמ ּקֹר‪ ,‬וְ נִ ְר ָאה ִּכי זְ ַמן ַרב ל ֹא נִ כְ נַ ס לְ ִפיו ָמזוֹ ן ָּכ ָראוּי‪ִ .‬מ ּתוֹ ְך‬ ‫ֶרגֶ ׁש ַר ֲח ִמים ִט ְב ִעי נִ ַ ּג ׁש ֵאלָ יו‪ ,‬נָ ַתן לוֹ ֶאת ַה ָּכ ִר ְ‬ ‫יך ׁ ֶש ֵהכִ ינָ ה לוֹ‬ ‫ִא ּמוֹ ‪ ,‬וְ הוֹ ׁ ִשיט לוֹ ַאף ִמ ְס ַּפר ְּפרוּטוֹ ת ׁ ֶש ִ ּנ ְמ ְצא ּו ְ ּבכִ יסוֹ ‪.‬‬ ‫לְ ַא ַחר ִמ ֵּכן ָרץ ַה ֶ ּילֶ ד לְ ֵביתוֹ ‪ְּ ,‬כ ֵדי לְ ַס ֵּפר לְ ָא ִביו ֶאת ֲא ׁ ֶשר ָרא ּו‬ ‫ֵעינָ יו‪ ,‬אוּלַ י יָ חוּס ַעל ַה ָּסב וְ יַ ְחזִ ֵירה ּו לְ ֵביתוֹ ‪ַ .‬א ְך ַמה ִ ּנ ְד ַהם ַה ֵ ּבן‬ ‫ַּכ ֲא ׁ ֶשר ׁ ָש ַמע ֶאת ְּתגו ָּבתוֹ ַה ּצוֹ נֶ נֶ ת ׁ ֶשל ָא ִביו‪.‬‬ ‫ָה ָאב ֶה ָע ׁ ִשיר ְּכלָ ל ל ֹא ִה ָּטה אֹזֶ ן וְ לֵ ב לְ ַמ ָ ּצבוֹ ׁ ֶשל ָא ִביו‪ֶ ,‬א ָּלא‬ ‫יע לוֹ ְ ּברֹב "נְ ִדיבוּתוֹ "‪ִּ ,‬כי יָ כוֹ ל הוּא לָ גֶ ׁ ֶשת לַ ֲעלִ ַ ּית ַה ַ ּגג‪,‬‬ ‫ַרק ִה ִ ּצ ַ‬ ‫ׁ ָשם ְ ּב ַא ַחת ַה ִּפנּוֹ ת‪ּ ֵ ,‬בין ַה ֲח ָפ ִצים ַה ְ ּי ׁ ָשנִ ים ֻמ ָ ּנח לוֹ ְמ ִעיל יָ ׁ ָשן‬ ‫"תוּכַ ל לָ ַק ַחת אוֹ תוֹ לְ ַס ָ ּבא"‪ִ ,‬ה ְפ ִטיר‬ ‫ׁ ֶש ְּכ ָבר יָ ָצא ִמ ְּכלַ ל ׁ ִש ּמו ּׁש‪ּ .‬‬ ‫ְ ּב ָפנִ ים זוֹ ֲעפוֹ ת‪.‬‬ ‫ִמ ֵהר ַה ֵ ּבן ֶאל ֲעלִ ַ ּית ַה ַ ּגג‪ ,‬ו ֶּמה ָעגְ ָמה ָעלָ יו נַ ְפ ׁשוֹ ִ ּב ְראוֹ תוֹ ֶאת‬ ‫ַה ְּמ ִעיל ‪ -‬כּ ֹה יָ ׁ ָשן ו ְּמ ֻר ָּפט‪ .‬דְּ ָמעוֹ ת ָע ְמד ּו ְ ּב ֵעינָ יו‪ַ :‬ה ִאם זֶ ה ָּכל‬ ‫ַמה ׁ ּ ֶש ָ ּיכוֹ ל ָא ִביו ֶה ָע ׁ ִשיר לִ ְתרֹם לְ ַס ָ ּבא ָה ֻא ְמלָ ל?! ַמה ַ ּי ֲעשֶׂ ה?!‬ ‫יצד יְ ַר ֵּכ ְך ֶאת לְ ָבבוֹ‬ ‫יצד יִ ְפ ַקח ֶאת ֵעינָ יו ׁ ֶשל ָא ִביו ַה ּטוֹ ֶעה? ֵּכ ַ‬ ‫ֵּכ ַ‬


‫ָה ָאטוּם? לְ ֶפ ַתע ָעלָ ה ַר ְעיוֹ ן ְ ּבלִ בּ וֹ ‪ .‬נָ ַטל ְ ּביָ דוֹ ָה ַא ַחת ֶאת ַה ְּמ ִעיל‬ ‫ַה ָ ּבלוּי‪ ,‬ו ְּביָ דוֹ ַה ׁ ּ ְשנִ ָ ּיה נָ ַטל ִמ ְס ּ ָפ ַריִ ם ְ ּגדוֹ לִ ים‪ ,‬יָ ַרד ִח ׁיש לְ ַמ ָּטה‪ ,‬וְ ֵה ֵחל‬ ‫לִ גְ זֹר ֶאת ַה ְּמ ִעיל לִ ׁ ְשנַ יִ ם‪ ,‬לְ נֶ גֶ ד ֵעינָ יו ׁ ֶשל ָא ִביו‪.‬‬ ‫"מה ַא ָּתה עוֹ שֶׂ ה? ַמדּ ו ַּע ָ ּגזַ ְר ָּת ֶאת ַה ְּמ ִעיל?" ִה ְת ַר ֵעם ָה ָאב וְ ל ֹא‬ ‫ָ‬ ‫ֵה ִבין‪.‬‬ ‫ִה ִ ּביט ַה ֵ ּבן ְ ּב ֵעינָ יו ׁ ֶשל ָה ָאב וְ ִה ְס ִ ּביר ִ ּב ְת ִמימוּת‪" :‬לִ כְ בוֹ ְד ָך וּלְ ַמ ַענְ ָך‬ ‫ֲאנִ י עוֹ שֶׂ ה זֹאת‪ .‬לְ ֵעת זִ ְקנָ ְת ָך‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ִּת ְהיֶ ה זָ ֵקן וְ ָת ׁשו ּׁש‪ ,‬וְ ל ֹא אוּכַ ל‬ ‫ישה ּו‬ ‫יתי ‪ -‬ל ֹא ִּת ְצ ָט ֵר ְך לִ ְרעֹד ִמ ּקֹר ַעד ׁ ֶש ֵ ּילֵ ְך ִמ ׁ ֶ‬ ‫עוֹ ד לְ ַה ְחזִ ְיק ָך ְ ּב ֵב ִ‬ ‫לְ ָה ִביא לְ ָך ְמ ִעיל‪ְּ .‬כ ָבר ֵמ ַעכְ ׁ ָשו חוֹ ֶצה ֲאנִ י ְמ ִעיל זֶ ה‪ֶ ,‬ח ְציוֹ ֵאלֵ ְך‬ ‫לְ ָה ִביא לְ ַס ָ ּבא ַּכ ֲא ׁ ֶשר ִ ּב ַ ּק ׁ ְש ָּת‪ ,‬וְ ֶאת ַה ֵח ִצי ַה ׁ ּ ֵשנִ י ֶא ׁ ְשמֹר ַ ּב ֲעלִ ַ ּית ַה ַ ּגג‪,‬‬ ‫ְּכ ֵדי לִ ׁ ְשל ַֹח ֵאלֶ ָ‬ ‫ימי ַהח ֶֹרף ַה ָ ּק ִרים‪"...‬‬ ‫יך ִ ּב ֵ‬ ‫דַּ ּקוֹ ת ֲא ֻרכּ וֹ ת ׁ ָש ַתק ָה ָאב ְ ּב ַת ְד ֵה ָמה‪ .‬דִּ ְב ֵרי ְ ּבנוֹ ִטלְ ְטל ּו ֶאת נַ ְפ ׁשוֹ‬ ‫וְ ֵה ֵמ ּס ּו ֶאת לְ ָבבוֹ ‪ּ ְ .‬ב ַה ְחלָ ָטה נְ חו ׁ ָּשה יָ ָצא לְ ַח ּ ֵפשׂ ַא ַחר ָא ִביו‪ֶ ,‬ה ְחזִ ירוֹ‬ ‫יטב ַה ְ ּבגָ ִדים‪,‬‬ ‫יחה‪ִ ,‬הלְ ִ ּב ׁישוֹ ְ ּב ֵמ ַ‬ ‫לְ ֵביתוֹ ‪ִ ,‬ה ְת ַר ּ ֵפס לְ ָפנָ יו ְ ּב ַב ָ ּק ׁ ַשת ְסלִ ָ‬ ‫ֹאש ַה ׁ ּ ֻשלְ ָחן‪( ...‬אוֹ ְצרוֹ ֵתינוּ)‬ ‫וְ הוֹ ׁ ִשיבוֹ ְ ּבכָ בוֹ ד ְ ּבר ׁ‬

‫ַעם יִ שְׂ ָר ֵאל נַ ֲעלֶ ה ֵמ ַה ַּמלְ ָאכִ ים‬

‫מנוי פרטי‬

‫"בן ִא ׁיש‬ ‫"וְ ַא ֶּתם ִּת ְהיּו לִ י ַמ ְמלֶ כֶ ת ּכ ֲֹהנִ ים וְ גֹוי ָקדֹוׁש" (יט‪-‬ו) ָּכ ַתב ַר ֵ ּבנ ּו ַה ֶ ּ‬ ‫ַחי" זָ ָצ"ל‪ָ ,‬מ ׁ ָשל לְ ָמה ַהדָּ ָבר דּ וֹ ֶמה‪ ,‬לְ ָא ָדם ׁ ֶש ָר ָאה ְ ּב ַחלּ וֹ ן ַר ֲאוָ ה ֻּפ ְחלָ ץ‬ ‫ׁ ֶשל ַּת ְרנְ גוֹ ל‪ָ ,‬עשׂ וּי נוֹ צוֹ ת וְ נִ ְר ֶאה ְּכ ִאלּ ּו ַחי‪ ,‬וְ הוּא ָרץ ֵה ָ ּנה וַ ֲחזֹר‬ ‫ֹאשוֹ ‪ְ ,‬מנַ ְפנֵ ף ִ ּבכְ נָ ָפיו‬ ‫יע ֶאת ר ׁ‬ ‫ְ ּב ַמנְ ָ ּגנוֹ ן ְמ ֻת ְח ָּכם ַה ֻּמ ְר ָּכב ְ ּב ִק ְרבּ וֹ ‪ֵ .‬מנִ ַ‬ ‫יאה ַ ּב ַּמ ֲחזֶ ה ַה ְמ ַענְ יֵ ן‪.‬‬ ‫יטים ִ ּב ְפלִ ָ‬ ‫ו ְּמ ַק ְר ֵקר ְ ּב ַמ ּקוֹ רוֹ ‪ ,‬וַ ֲהמוֹ ן ֲאנָ ׁ ִשים ַמ ִ ּב ִ‬ ‫"ת ְרנְ גוֹ ל זֶ ה‪ּ ְ ,‬בכַ ָּמה?" ָא ְמר ּו לוֹ ‪" :‬עוֹ לֶ ה הוּא ְמאוֹ ת‬ ‫ׁ ָש ַאל ָה ִא ׁיש‪ַּ :‬‬ ‫"מאוֹ ת זְ הו ִּבים ַ ּב ֲעבוּר ַּת ְרנְ גוֹ ל ְמ ֻד ֶּמה ׁ ֶש ֵאינוֹ‬ ‫זְ הו ִּבים!" ָּת ַמ ּה וְ ׁ ָש ַאל‪ְ :‬‬ ‫יצים וְ ִאי ֶא ְפ ׁ ָשר לֶ ֱאכֹל ֶאת ְ ּבשָׂ רוֹ ‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ֶא ְפ ׁ ָשר‬ ‫יָ כוֹ ל לְ ָה ִטיל ֵ ּב ִ‬ ‫לִ ְקנוֹ ת ַּת ְרנְ גוֹ ל ֲא ִמ ִּתי ְ ּבכַ ָּמה ּ ְפרוּטוֹ ת?!"‬ ‫ָא ְמר ּו לוֹ ‪"ׁ :‬שוֹ ֶטה ׁ ֶש ָ ּבעוֹ לָ ם‪ַּ .‬ת ְרנְ גוֹ ל ֲא ִמ ִּתי הוּא ַמ ֲעשֵׂ ה ׁ ָש ַמיִ ם‪,‬‬ ‫וְ יֵ ׁש ָּכמוֹ ה ּו לַ ֲאלָ ִפים וְ לִ ְר ָבבוֹ ת‪ ,‬לָ כֵ ן הוּא נִ ְמ ָּכר ְ ּבזוֹ ל ו ְּמ ִחירוֹ ּ ְפרוּטוֹ ת‬ ‫ְספוּרוֹ ת‪ֲ .‬א ָבל ַּת ְרנְ גוֹ ל זֶ ה הוּא ַה ְמ ָצ ָאה ְמ ֻת ְח ֶּכ ֶמת‪ ,‬וְ ֻה ׁ ְש ְקע ּו בּ וֹ‬ ‫ַמ ְח ׁ ָש ָבה וְ כ ׁ ֶֹשר ַה ְמ ָצ ָאה‪ ,‬לָ כֵ ן ְמ ִחירוֹ כּ ֹה יָ ָקר!"‪...‬‬ ‫ַאף ָּכאן‪" ,‬וְ ַא ֶּתם ִּת ְהי ּו לִ י ַמ ְמלֶ כֶ ת כּ ֲֹהנִ ים"‪ַ ,‬עם יִ שְׂ ָר ֵאל הוּא‬ ‫ֶה ָח ׁשוּב וְ ַה ָ ּי ָקר‪ .‬וְ ִאם ִּת ׁ ְש ַאל‪ַ ,‬מה כּ ֹה יָ ָקר ְ ּב ַעם יִ שְׂ ָר ֵאל‪ ,‬וַ ֲהל ֹא יֶ ׁ ְשנָ ם‬ ‫ִר ְבבוֹ ת ַמלְ ָאכִ ים וּשְׂ ָר ִפים ְקדוֹ ׁ ִשים וְ זַ ִּכים? ַה ְּת ׁשו ָּבה ִהיא "וְ גוֹ י‬ ‫ָקדוֹ ׁש"‪ַ :‬ה ַּמלְ ָאכִ ים ֵהם רו ָּחנִ ִ ּיים וְ ֵאין ֶּפלֶ א ִ ּב ְק ֻד ׁ ּ ָש ָתם‪ֲ .‬א ָבל ַה ְ ּיהו ִּדים‬ ‫יהם‬ ‫ֵהם "גּוֹ י"‪ְּ ,‬כלוֹ ַמר ָ ּבשָׂ ר וָ ָדם‪ּ ַ ,‬ב ֲעלֵ י גּ וּף וְ יֵ ֶצר‪ ,‬וְ יַ ַחד ִעם זֹאת ֲה ֵר ֶ‬ ‫יע ָתם ָה ַר ָ ּבה‪ַ ,‬על ֵּכן ֵהם יְ ָק ִרים‬ ‫ְקדוֹ ׁ ִשים ַ ּב ֲעבוֹ ָד ָתם ָה ַע ְצ ִמית וִ יגִ ָ‬ ‫וַ ֲח ִב ִיבים‪.‬‬ ‫ּומ ׁ ֶֹשה ָעלָ ה ֶאל ָה ֱאל ִֹקים‪ ,‬וַ ִ ּי ְק ָרא ֵאלָ יו ה' ִמן ָה ָהר לֵ אמֹר‪" :‬כּ ֹה‬ ‫ֹאמר לְ ֵבית יַ ֲעקֹב‪ ,‬וְ ַת ֵ ּגיד לִ ְבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל‪ ...‬וְ ַא ֶּתם ִּת ְהי ּו לִ י ַמ ְמלֶ כֶ ת‬ ‫ת ַ‬ ‫"בית‬ ‫כּ ֲֹהנִ ים וְ גוֹ י ָקדוֹ ׁש"‪ .‬יְ דו ִּעים דִּ ְב ֵרי ֲחזַ "ל‪ֶ ׁ ,‬שהו ְּבא ּו ְ ּב ַר ׁ ּ ִש"י‪ּ ֵ :‬‬ ‫יַ ֲעקֹב"‪ֵ ,‬אלּ ּו ַה ָ ּנ ׁ ִשים‪ֵ .‬הן ַה ְּמ ִקימוֹ ת ֶאת ַה ַ ּביִ ת‪ֵ ,‬הן ַה ּקוֹ ְבעוֹ ת ֶאת‬ ‫"ח ַתם סוֹ ֵפר"‬ ‫ּ"בנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל"‪ֵ ,‬אלּ ּו ַה ְ ּג ָב ִרים‪ .‬וְ ַה ֲ‬ ‫ִצ ְביוֹ נוֹ רוּחוֹ וְ ָא ְפיוֹ ‪ ,‬ו ְ‬ ‫יע ו ַּמ ְר ִע ׁיש‪.‬‬ ‫זָ ָצ"ל ּ ֵפ ֵר ׁש ִ ּב ְפסו ֵּקנ ּו ּ ֵפרו ּׁש ַמ ְפ ִּת ַ‬ ‫לִ ְפנֵ י ַמ ַּתן ּתוֹ ָרה הוֹ ָרה ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברו ְּך הוּא לְ מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ‪" :‬כּ ֹה‬ ‫ֹאמר לָ ֶהן? "וְ ַת ִ ּגיד‬ ‫ֹאמר לְ ֵבית יַ ֲעקֹב"‪ ,‬לֵ ְך וֶ ֱאמֹר לַ ָ ּנ ׁ ִשים ‪ -‬ו ַּמה ּת ַ‬ ‫ת ַ‬ ‫יהן‪.‬‬ ‫יהן וְ לִ ְבנֵ ֶ‬ ‫ֹאמר לָ ֶהן ׁ ֶש ֵהן ַּת ֵ ּג ְדנָ ה לַ ְ ּג ָב ִרים‪ ,‬לְ ַב ֲעלֵ ֶ‬ ‫לִ ְבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל"‪ּ ,‬ת ַ‬ ‫ית ּה? "וְ ַא ֶּתם ִּת ְהי ּו לִ י ַמ ְמלֶ כֶ ת כּ ֲֹהנִ ים‬ ‫ֹאמר ָּכל ִא ּׁ ָשה לִ ְבנֵ י ֵב ָ‬ ‫ו ַּמה ּת ַ‬ ‫וְ גוֹ י ָקדוֹ ׁש‪ֵ ,‬א ֶּלה ַהדְּ ָב ִרים ֲא ׁ ֶשר ְּת ַד ֵ ּבר ‪ָּ -‬כל ִא ׁ ּ ָשה ‪ֶ -‬אל ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל"‪.‬‬ ‫ו ֵּפרו ּׁשוֹ ׁ ֶשל דָּ ָבר‪ֶ ׁ ,‬ש ְ ּבכָ ל ִא ׁ ּ ָשה וְ ִא ׁ ּ ָשה‪ָּ ,‬כל ֵאם וְ ַר ְעיָ ה‪ִ ,‬מ ְת ַק ֵ ּים לְ ַמ ֲעשֶׂ ה‬ ‫ֹאש ׁ ִש ְב ֵטי יִ שְׂ ָר ֵאל ָא ָּתה!"‬ ‫"הלוֹ א ִאם ָקטֹן ַא ָּתה ְ ּב ֵעינֶ ָיך ‪ -‬ר ׁ‬ ‫ַה ָּכתוּב‪ֲ :‬‬ ‫ׁ ְ(שמו ֵּאל א טו‪-‬יז)‪ֵ .‬אין ִהיא ַר ׁ ּ ָש ִאית לְ גַ ֵּמד ַע ְצ ָמ ּה וּלְ ַמזְ ֵער ַּת ְפ ִק ָיד ּה‪ֶ .‬א ָּלא‬ ‫יה לְ ַה ִּכיר ָ ּב ֱא ֶמת וְ לָ ַד ַעת ֶאת ַה ְּמ ִציאוּת‪ָ :‬א ְרחוֹ ת ַה ַ ּביִ ת ְּתלוּיִ ים‬ ‫ָעלֶ ָ‬ ‫יה‪ .‬וּכְ ָבר ָא ַמר ָא ָדם ָחכָ ם‪ַ :‬ה ַ ּב ַעל‪,‬‬ ‫ָ ּב ּה‪ִ ,‬ח ּנו ְּך ַהיְ לָ ִדים ֻמ ָּטל ַעל ְּכ ֵת ֶפ ָ‬ ‫ֹאש‪ֲ .‬א ָבל ָה ִא ׁ ּ ָשה ִהיא ַה ַ ּצ ָ ּואר‪,‬‬ ‫ֹאש ַה ִּמ ׁ ְש ָּפ ָחה‪ ,‬הוּא ָא ְמנָ ם ָהר ׁ‬ ‫ר ׁ‬ ‫ֹאש‪ ,‬ו ְּמסוֹ ְבבוֹ לְ כָ ל ִּכ ּווּן ׁ ֶש ִ ּי ְר ֶצה‪ִ ...‬אם‬ ‫וְ ַה ַ ּצ ָ ּואר קוֹ ֵב ַע לְ ָאן יִ ְפנֶ ה ָהר ׁ‬

‫ִּת ְר ֶצה‪ִ ,‬אם ַּת ְחלִ יט ‪ -‬יִ ְת ַח ְ ּנכ ּו יְ לָ ֶד ָיה לַ ּמוֹ ֶר ׁ ֶשת וְ לַ ָּמס ֶֹרת‪ ,‬לָ ֲע ָרכִ ים‬ ‫וּלְ ִמדּ וֹ ת טוֹ בוֹ ת‪ ,‬לְ כִ בּ וּד הוֹ ִרים ו ְּמ ֻב ָ ּג ִרים‪ ,‬לֶ ֱאמוּנָ ה וּלְ נ ַֹעם ֲהלִ יכוֹ ת‪.‬‬ ‫ִאם ַּת ְחלִ יט ‪ -‬יַ זְ ִהיר ּו נֵ רוֹ ת ַה ׁ ּ ַש ָ ּבת‪ ,‬יִ ׁ ְש ֶרה נ ַֹעם ׁ ַש ָ ּבת‪" ,‬יוֹ ם ְמנו ָּחה‬ ‫ו ְּק ֻד ׁ ּ ָשה‪ְ .‬מנו ַּחת ַא ֲה ָבה וּנְ ָד ָבה‪ְ ,‬מנו ַּחת ֱא ֶמת וֶ ֱאמוּנָ ה‪ְ ,‬מנו ַּחת ׁ ָשלוֹ ם‪,‬‬ ‫ַה ׁ ְש ֵקט וָ ֶב ַטח"‪ִ .‬אם ַּת ְחלִ יט ‪ -‬יִ ְת ַח ְ ּנכ ּו ֶצ ֱא ָצ ֶא ָיה ְ ּב ִח ּנו ְּך ּתוֹ ָרנִ י לְ רֹב‬ ‫נַ ַחת וְ שִׂ ְמ ָחה‪ ,‬ל ֹא יָ ִביא ּו ַה ַ ּביְ ָתה אוֹ ַצר ִמ ִּלים ַמזְ וִ יעוֹ ת ו ְּמזַ ְעזְ עוֹ ת‪,‬‬ ‫ִ ּב ּטוּיִ ים צוֹ ְר ִמים וְ נִ בּ וּל ֶּפה‪ .‬ל ֹא יִ ְתאוֹ נְ נ ּו ַעל ַא ִּלימוּת נ ַֹער‪ִ ,‬ה ְת ַע ְּללוּת‬ ‫ְ ּברוֹ ָטלִ ית‪ֶ ,‬אגְ רוֹ ָפנִ ים וְ ַס ִּכינִ ים‪ ,‬ל ֹא יִ ְצ ָט ְרכ ּו לְ ַהזְ ִה ָירם ִמ ְּפנֵ י ַס ִּמים!‬ ‫ל ֹא ִ ּבכְ ִדי ָּתלְ ָתה ַה ִּמ ׁ ְשנָ ה ֶאת ָּכל ַ ּג ְדלוּתוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי יְ הוֹ ׁ ֻש ַע ֶ ּבן ֲחנַ נְ יָ ה‬ ‫ְ ּב ִא ּמוֹ ‪"ַ :‬ר ִ ּבי יְ הוֹ ׁ ֻש ַע‪ַ ,‬א ׁ ְש ֵרי יוֹ לַ ְד ּתוֹ "‪.‬‬ ‫ַה ָ ּנ ׁ ִשים ‪ׁ -‬שוֹ ֶאלֶ ת ַה ְ ּג ָמ ָרא ְּ(ב ָרכוֹ ת יז‪ּ ִ - ).‬בזְ כוּת ָמה זוֹ כוֹ ת ֵהן‬ ‫יהן‪,‬‬ ‫לָ עוֹ לָ ם ַה ָ ּבא? ְּכלוֹ ַמר‪ָ :‬מה ַה ַּמ ָּטלָ ה ָה ִע ָ ּק ִרית ַה ֻּמ ֶּטלֶ ת ַעל ִּכ ְת ֵפ ֶ‬ ‫ימ ָתן ָה ִע ָ ּק ִרית ָ ּבעוֹ לָ ם?‬ ‫ַמה ְּמשִׂ ָ‬ ‫יהן לְ ִח ּנו ְּך ּתוֹ ָרנִ י וְ ִד ְרבּ וּן ַה ְ ּב ָעלִ ים‬ ‫וְ ַה ְּת ׁשו ָּבה‪ּ ִ :‬בזְ כוּת ַהכְ וָ נַ ת יַ לְ ֵד ֶ‬ ‫לְ ִה ׁ ְש ַּת ֵּתף ְ ּב ׁ ִשעו ֵּרי ּתוֹ ָרה‪ .‬זוֹ ְּת ׁשו ָּב ָת ּה ׁ ֶשל ַה ְ ּג ָמ ָרא‪.‬‬ ‫זְ כִ ָ ּיה ְ ּב ַח ֵ ּיי ָהעוֹ לָ ם ַה ָ ּבא ֵאינָ ּה דָּ ָבר ַקל‪ֵ ,‬אינָ ּה ָ ּב ָאה ְ ּב ַקלּ וּת‪.‬‬ ‫ַה ְ ּג ָמ ָרא ְּ(ב ָרכוֹ ת ה‪ ).‬מוֹ נָ ה ֶאת ָהעוֹ לָ ם ַה ָ ּבא ְּכ ֶא ָחד ִמ ׁ ּ ְשל ׁ ֶֹשת ַהדְּ ָב ִרים‬ ‫ימה ְּכ ֵב ָדה ִהיא‪ ,‬לְ נַ ֵ ּוט‬ ‫ׁ ֶש ֵאינָ ם ֻמ ּ ָׂשגִ ים ֶא ָּלא ַעל יְ ֵדי יִ ּסו ִּרים‪ְ .‬משִׂ ָ‬ ‫ֲאוִ ַירת ַ ּביִ ת‪ ,‬לְ ַה ְחדִּ יר אוֹ ר וְ חֹם ׁ ֶשל ֱאמוּנָ ה ֵּכנָ ה‪ּ ִ ,‬ב ָּטחוֹ ן ֻמ ׁ ְש ָר ׁש‪,‬‬ ‫יח ַעל‬ ‫דִּ ְקדּ וּק ְ ּבכַ ׁ ְשרוּת‪ְ ׁ ,‬ש ִמ ַירת ָט ֳה ָרה‪ִ ,‬צ ְביוֹ ן רו ָּחנִ י ְמרוֹ ָמם‪ .‬לְ ַה ׁ ְש ִ ּג ַ‬ ‫ִח ּנו ְּך ַה ֶ ּצ ֱא ָצ ִאים‪ ,‬לְ ַפ ֵ ּק ַח ַעל ִה ְתנַ ֲהגו ָּתם‪ ,‬לִ ְראוֹ ת ׁ ֶש ְ ּי ָב ְרכוּ‪ֶ ׁ ,‬ש ִ ּי ְת ַּפ ְּללוּ‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ִ ּילְ ְמדוּ‪ֶ ׁ ,‬ש ִ ּי ְהי ּו ְספוּגִ ים יִ ְר ַאת ׁ ָש ַמיִ ם ֻמ ׁ ְש ֶר ׁ ֶשת‪ .‬לְ ַהזְ ִּכיר לַ ַ ּב ַעל ׁ ֶש ֵ ּי ׁש‬ ‫ׁ ִשעוּר ּתוֹ ָרה‪ ,‬לְ וַ ֵּתר ַעל ׁ ָש ָעה ִ ּב ְמ ִח ָ ּצתוֹ לְ ַא ַחר ֲעבוֹ ַדת יוֹ מוֹ ְּכ ֵדי‬ ‫ׁ ֶש ִ ּי ְת ַע ֶּלה ַ ּב ׁ ּ ִשעוּר‪ ,‬יִ ְרכּ ֹׁש יֶ ַדע ַ ּב ּתוֹ ָרה וְ יוּכַ ל לְ ַה ְק ִרין ַ ּב ַ ּביִ ת ֵמאוֹ ָר ּה‪.‬‬ ‫"ע ֶק ֶרת ַה ַ ּביִ ת" ‪-‬‬ ‫זֶ ה ַּת ְפ ִק ָיד ּה ׁ ֶשל ָה ִא ׁ ּ ָשה‪ ,‬לְ ִפיכָ ְך ְקרוּיָ ה ִהיא ֲ‬ ‫ִע ָ ּקרוֹ ׁ ֶשל ַ ּביִ ת‪ָּ .‬כל ִצ ְביוֹ נוֹ ׁ ֶשל ַה ַ ּביִ ת ‪ּ ְ -‬ב ַא ֲח ָריו ָּת ּה‪ ,‬אוֹ רוֹ וְ זִ יווֹ ‪-‬‬ ‫ִמכּ ָֹח ּה‪ ,‬דַּ ְר ָ ּגתוֹ ו ַּמ ְד ֵרגָ תוֹ ‪ּ -‬תוֹ ָצ ַאת ּ ְפ ֻע ָּל ָת ּה‪ .‬וְ לִ ְפנֵ י ַמ ַּתן ּתוֹ ָרה נִ ׁ ְשלַ ח‬ ‫מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנ ּו ָעלָ יו ַה ׁ ּ ָשלוֹ ם‪ָ ,‬הרוֹ ֶעה ַה ֶ ּנ ֱא ָמן‪ ,‬לְ ַה ֲע ִמיד ֶאת ַה ָ ּנ ׁ ִשים ַעל‬ ‫ֲח ׁ ִשיבוּת ַּת ְפ ִק ָידן‪ַ .‬רק ַעל יָ ָדן ֻּתנְ ַחל ַה ּתוֹ ָרה לְ דוֹ רוֹ ת עוֹ לָ ם‪ִּ ,‬ת ָּמ ׁ ֵש ְך‬ ‫ׁשוֹ ׁ ֶשלֶ ת ַהדּ וֹ רוֹ ת לָ נֶ ַצח‪ַ ׁ ,‬שלְ ׁ ֶשלֶ ת ַה ָ ּז ָהב ֶּת ֱארֹג ֻחלְ יָ ה ַא ַחר ֻחלְ יָ ה‪.‬‬ ‫וְ כָ ל ִא ׁ ּ ָשה‪ָּ ,‬כל ֵאם וְ ַר ְעיָ ה‪ְ ,‬מ ַה ָ ּוה ֶאת ַה ֻחלְ יָ ה ַה ְמ ַח ֶ ּב ֶרת ֵ ּבין דּ וֹ ר ַמ ַּתן‬ ‫ּתוֹ ָרה לַ דּ וֹ ר ַה ָ ּבא‪ ,‬ו ְּבכָ ְך נוֹ ֶחלֶ ת ֶאת ֶחלְ ָק ּה ָ ּבעוֹ לָ ם ַה ִ ּנ ְצ ִחי ֲע ֵדי ַעד‪.‬‬ ‫(מ ְעיַ ן ַה ּׁ ָשבו ַּע)‬ ‫ַ‬

‫ִקּזּוז ּבְ חֹוב ַקּיָ ם‬ ‫ּתֹורה וַ ֲע ַדיִ ן נִ ְׁש ַאר ַחּיָ ב ֵח ֶלק‬ ‫סּורה ֵמ ַה ָ‬ ‫ִאם ַהּלֹווֶ ה ִׁש ֵּלם ּכְ ָבר ִר ִּבית ָה ֲא ָ‬ ‫ֵמ ַה ֶּק ֶרן ַל ַּמ ְלוֶ ה‪ַ ,‬ר ַּׁשאי ְל ַקּזֵ ז ֶאת ָה ִר ִּבית ֶׁשּכְ ָבר נָ ַתן ְל ֶח ְׁשּבֹון ַה ֶּק ֶרן‪.‬‬ ‫ִ(רּבִ ית ֲהלָ כָ ה לְ ַמ ֲע ֶׂשה ‪ּ -‬בְ ִרית ִּפנְ ָחס‪ ,‬רמה‪-‬יג)‬ ‫לבאור ההלכה ניתן להאזין בקו הריבית ‪ 072-3705882‬׀ מענה רבני‪02-5015920 :‬‬

‫עלון אחד לכל שבת וחג‬

‫‪12‬‬

‫‪ ₪‬לחודש‬

‫בהתחייבות ל‪ 3-‬שנים הראשונות‬ ‫ובהמשך ללא התחייבות‬

‫‪1-800-39-39-38‬‬ ‫ומקבלים‪:‬‬

‫‪ 6‬ספרים במתנה‬ ‫ומתנות נוספות‬

‫למצטרפים חדשים בלבד‬

‫‪ 4‬ספרי מטעמים‬

‫‪ 2‬מיד ועוד ‪ 2‬במהלך המנוי‬ ‫לאחר ‪ 3‬שנים ‪ -‬כל‬ ‫שנה ספר נוסף‬

‫מנוי למטעמים לילדים‬ ‫ברכונים‬ ‫ספר נוסף לבחירה מספרי מלכות וקסברגר‪ :‬ובנוסף ספר מספרי הצדיקים לילדים‪ :‬חוברות צביעה סט כ ‪ 60 -‬קלפים‬ ‫המאור הגדול ‪ 1-2-3-4‬הרב עובדיה יוסף‪,‬‬ ‫ופעילות‬ ‫על קצה הלשון ‪ .1‬ברכת המזון לחודש חינם‬ ‫תהילים‪/‬פרק שירה‪/‬זמירות שבת‪/‬נפלאות‬ ‫הבריאה בתלת מימד‪/‬ירושלים בתלת מימד הבבא סאלי‪ ,‬הבן איש חי‪ ,‬הרב אלישיב‪ ,‬הרב ו ‪ 32-‬קלפים‬ ‫שבת בנושא‪ :‬שמירת הלשון ‪ .2‬הדלקת נרות והקדשה על ‪ 50‬עלונים‬ ‫וואזנר‪ ,‬מרן הרב שך‪ ,‬הרב בן ציון אבא שאול בנושא‬

‫‪ • 052-7660222 https://telegram.me/Publications_MM‬פקס ‪ • 03-6197222‬חש' בנק הדואר ‪ • 4176112‬ניתן להזמין בעברית‪ ,‬אנגלית‪ ,‬צרפתית‪ ,‬רוסית וספרדית וכן לחו"ל‪ • .‬לע"נ רחמים בן שולמית‪ ,‬עדה בת נזירה‪ ,‬רונן בן עדה ודנה בת עדה ז"ל תנצב"ה‬ ‫אוצרות • רח' הרב רוזובסקי ‪ 7‬בני ברק‬


‫~‪~1‬‬

‫ליקוטים נפלאים‬ ‫פרשת יתרו‬ ‫"וישמע יתרו" (יח‪ ,‬א)‬

‫"ויחד יתרו" (יח‪ ,‬ט)‬

‫״מקודם הי' שמו ״יתר״‪ ,‬ולכשנתגייר הוסיפו לו אות אחת על‬ ‫שמו״‪( .‬רש׳׳י)‪.‬‬ ‫ויש לרמז‪ ,‬כי יתרו קרא עצמו בשם ״יתר״‪ ,‬דהיינו שהי' חושב‬ ‫עצמו שהוא כמיותר לגמרי‪ ,‬ואינו שוה כלום‪ ,‬ולכשנתגייר‬ ‫הוסיפו לו היות ו'‪ ,‬כי שזה ״יתרו״‪ ,‬היינו היתר הוא שלו‪ ,‬שרק‬ ‫הוא עצמו חושב עצמו כמיותר מחמת ענותנותו‪ ,‬אבל באמת‬ ‫אינו מיותר כלל‪( ...‬חידושי הרי״ם)‬

‫פירוש שמח‪ ,‬ויש מפרשים לשון חידודין (רש"י)‬ ‫ויש מפרשים שיתרו חשב שבא למדבר לחיות חיי צער‬ ‫וייסורים כדי להקריב את עצמו לקבלת התורה‪ ,‬ועכשיו כשבא‬ ‫במדבר וראה שיש להם כל טוב‪ ,‬זהו ויחד שהצטער שלא מקבל‬ ‫את התורה ביסורים‪ ,‬כי חז"ל אומרים אחד בצער ממאה בריוח‪,‬‬ ‫פירוש שנותנים שכר למצוה אחת בצער יותר ממאה מצוות‬ ‫שעושה בריוח‪.‬‬

‫"וישמע יתרו" (יח‪ ,‬א)‬

‫"ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד‬ ‫מצרים" (יח‪ ,‬י)‬

‫מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק (רש"י)‬ ‫קשה איפוא‪ ,‬לשם מה צריך היה לבא‪ ,‬והלא יכול היה להשאר‬ ‫מאמין בביתו הוא?‬ ‫אלא מששמע כי אחרי התגלות נבואה כזו שהייתה בקריעת ים‬ ‫סוף‪ ,‬עדיין עוד היה מקום להסתר כזה‪ ,‬כך שיבוא עמלק וילחם‬ ‫מישראל – למד לקח מזה‪ ,‬כי מן ההכרח לקבל את התורה מפי‬ ‫רבי ולשקוד בלי הרף על עצמו‪ ,‬כדי שיוכל להתגבר על כוחות‬ ‫הרע המסנוורים את העינים‪( .‬בשם הר"ר בונם מפשיסחא)‬

‫"וישמע יתרו" (יח‪ ,‬א)‬ ‫ברש״י בתחילת הפרשה‪' ,‬מה שמועה שמע ובא‪ ,‬קריעת ים סוף‬ ‫ומלחמת עמלק'‪ ,‬וביארו צדיקים (רמתיים צופים) שהכוונה ‪-‬‬ ‫איזו שמועה שמע יתרו שממנה הבין והרגיש שיש בכוחו להיות‬ ‫מבני ישראל‪ ,‬ושיוכל לעמוד בקיום כל התורה כולה ומצוותיה‪,‬‬ ‫אלא ששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק‪ ,‬שאין חפץ הקב״ה‬ ‫בנצחון על היצר אלא כל רצונו הוא המלחמה בו‪ ,‬וכל יסוד‬ ‫היהדות הוא המלחמה התמידית עם היצר הרע‪ ,‬על כן אמר‪ ,‬אם‬ ‫זה עיקר התורה כולה‪ ,‬אף אני אוכל עמוד להיות נמנה כחלק‬ ‫מבני ישראל‪ ,‬להילחם עם יצרי‪ ,‬שאף אם אין בי כח לנצחו‪ ,‬מכל‬ ‫מקום יש בכוחי לעמוד בקשרי המלחמה‪.‬‬

‫"ושם האחד אליעזר" (יח‪ ,‬ד)‬ ‫יש להביא יסוד גדול בדרכי החינוך הנלמד מפרשתן שהנה‬ ‫נאמר 'שם האחד גרשם וגו' ושם האחד אליעזר'‪ ,‬ולכאורה היה‬ ‫צריך לומר 'ושם השני אליעזר'‪ ,‬וכמו שאמרה תורה 'את הכבש‬ ‫אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים'‪,‬‬ ‫אלא‪ ,‬ש'כבש' אכן יש אחד ושני‪ ,‬אבל ה׳בנים' צריכים להיות‬ ‫בעיני האב כל אחד ואחד כבן יחיד ומיוחד‪ ,‬דלכל אחד יש‬ ‫שליחות וערך בפני עצמו‪( .‬באר הפרשה)‬

‫"אל המדבר אשר הוא חנה שם הר האלוקים"‬ ‫(יח‪ ,‬ה)‬ ‫משה הוא מדור (בית) לשכינה‪ ,‬במקום שם משה חונה נעשה‬ ‫להר אלקים‪ .‬ונתקדש ונתעלה להשראת השכינה‪" .‬האדם‬ ‫מכבד את מקומו" (תענית כא) ‪ ,‬והאדם מקדש את מקומו‪.‬‬ ‫(חתם סופר)‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫גנאי הוא למשה ולשישים ריבוא שלא אמרו ברוך‪ ,‬עד שבא‬ ‫יתרו ואמר ברוך ה' (סנהדרין צד‪ .).‬וכלום שירת משה ובני‬ ‫ישראל על הים היו דברי שבח והודיה פחותים מדברי יתרו ?‬ ‫אלא יתרו חידש דבר בהבעת הכרת טובה לה'‪ .‬בני ישראל‬ ‫אמרו שירה והודו לה' על הטוב והחסד שעשה עמהם‪ ,‬אבל‬ ‫יתרו בירך את ה' "אשר הציל אתכם"‪ ,‬על החסדים אשר גמל ה'‬ ‫עם אחרים‪ .‬ובזה היה יתרו ראשון‪(.‬הרה"ק ר' שלמה מרדומסק)‬

‫"עתה ידעתי" (יח‪ ,‬יא)‬ ‫״מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר״‪ .‬רש״י‪.‬‬ ‫ישנם אנשים אשר שונאים את הצדיק כשחי ומוכיח אתם‬ ‫במעשיהם הרעים‪ ,‬ורק לאחר שמת לובשים אדרת שער ובוכים‬ ‫עליו באהבה ובכיה לומר כמה צדיק היה זה‪ ...‬וז״ש יתרו ״מכירו‬ ‫הייתי לשעבר״ שעד עכשיו לא הייתי מכיר בצדיקים רק הייתי‬ ‫אוהבם כשהמה היו בבחינת ״לשעבר״‪ ,‬שמתו כבר‪ ,‬״ועכשיו‬ ‫ביותר״ שעכשיו כבר יהי' מבין עליהם לשמוע מהם גם כשהם‬ ‫(נחלי דבש דף יט)‬ ‫עדיין בחיים‪.‬‬

‫"כי בדבר אשר זדו עליהם" (יח‪ ,‬יא)‬ ‫הבעל שם טוב הקדוש אמר כי כל אדם נידון בשמים לפי פסק‬ ‫דינו שלו! שבשעה שהוא רואה לפעמים את חברו עושה מעשה‬ ‫רע‪ ,‬הריהו חורץ את משפטו‪ ,‬וחושב שראוי חברו לעונש זה וזה‪,‬‬ ‫בעוד הוא שוכח כי הוא עצמו הרי עשה פעם כמעשה זה‬ ‫ובדבריו חרץ את משפטו גם הוא‪ .‬זהו שאמר הכתוב " כי בדבר‬ ‫אשר זדו עליהם" ‪ -‬העונש ניתן תמיד כפי שחרץ אדם על‬ ‫עצמו‪( .‬פרדס יוסף)‬

‫"וכל העם ניצב עליך מן הבוקר עד הערב"‬ ‫(יח‪ ,‬יד)‬ ‫לכאורה מה היה חסר לבני ישראל במדבר‪ ,‬מזון היה להם ברווח‪,‬‬ ‫בגדים לא חסרו להם‪ ,‬שהרי שמלתם לא בלתה‪ ,‬אם כן‪ ,‬על מה‬ ‫היו מריבים זה עם זה‪ ,‬אלא כך דרכה של מחלוקת‪ ,‬בעלי ריב‬ ‫מוצאים מקום למחלוקות אפילו במדבר‪.‬‬ ‫(לקט אמרים)‬


‫~‪~2‬‬

‫ליקוטים נפלאים‬ ‫פרשת יתרו‬ ‫"מדוע אתה יושב לבדך וכל העם ּנצב עליך‪...‬‬ ‫ויאמר משה לחתנו כי יבא אלי העם לדרש‬ ‫ּ‬ ‫אלקים" (יח‪ ,‬יד‪-‬טו)‬ ‫ויש להבין מה שאל יתרו וכי לא ראה שבאים למשה לדין‪ ,‬ואם‬ ‫שאלתו היתה מדוע יושב לבד‪ ,‬לא מובן תשובת משה "כי יבא"‬ ‫וגו' הרי לא ענה על השאלה‪ .‬עוד יש להקשות איך דן משה‬ ‫לבדו הרי שנינו 'אל תהי דן יחידי'‪ .‬ויש לומר על פי מה שכתב‬ ‫הש"ך דאם שני בעלי הדין באים יחד אל הדיין‪ ,‬הרי הם מקבלים‬ ‫עליהם מה שיפסוק דיין זה ומותר לדון יחידי‪ .‬ובזה יש לבאר‬ ‫שזה אכן היתה שאילת יתרו‪" ,‬מדוע אתה יושב לבדך" הרי‬ ‫אסור לדון יחידי‪ ,‬ועל זה השיב משה "כי יבא אלי העם לדרוש"‬ ‫וכיון שהם באים אלי יחד מותר לי לדון אותם‪( .‬כתנות אור)‬

‫"והיו נכונים ליום השלישי" (יט‪ ,‬יא)‬ ‫לכאורה‪ ,‬לפי דקדוק הלשון היה צריך לכתוב "ויהיו נכונים"‪,‬‬ ‫אלא‪ ,‬שאין זה רק ציווי‪ ,‬כי גם הבטחה‪ .‬כי איך אפשר להיות‬ ‫מוכן לצאת לקבלת התורה‪ ,‬מי יאמר נכון אני‪ ,‬זך לבי ? לכן‬ ‫נאמר "והיו נכונים"‪ ,‬כלומר‪ :‬הריני מבטיחך כי משיעשו מצידם‬ ‫מה שנצטוו יהיו מוכנים‪.‬‬ ‫(אדמו"ר ר' צבי מורגנשטרן מלומז)‬

‫"ויתיצבו בתחתית ההר" (יט‪ ,‬יז)‬ ‫איתא בשבת פח‪ .‬מלמד שכפה עליהם הר כגיגית ואמר אם‬ ‫תקבלו התורה מוטב ואם לאו‪ ,‬שם תהא קבורתכם‪ .‬ויש לדייק‬ ‫למה אמר שם ולא פה? וי"ל כי אילולי התורה הקדושה אין זכות‬ ‫קיום לעולם כמו שכתוב "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות‬ ‫שמים וארץ לא שמתי" ואם ח"ו בני ישראל לא יסכימו לקבל‬ ‫את התורה העולם חרב לכך נכתב "שם" הכוונה בכל מקום‬ ‫שהוא‪.‬‬ ‫(החפץ חיים)‬

‫"לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה‬ ‫העדותה בנו לאמר הגבל את ההר וקדשתו‬ ‫ויאמר אליו ה' לך רד" (יט‪ ,‬כג‪ -‬כד)‬ ‫לפי רום מדרגתו היה משה רבנו סבור‪ ,‬כי מצוות השם‪-‬יתברך‬ ‫שלא לגשת אל ההר כבר עשתה את הגישה הזאת לבלתי‬ ‫אפשרית מן הטבע‪ ,‬ש לא יוכל העם לעלות"‪ ,‬לפי שציווי ה'‬ ‫מהווה כעין מחיצת ברזל למנוע כל גישה אל ההר‪ .‬לפיכך אמר‬ ‫השם‪-‬יתברך ‪" :‬לך רד" ‪ -‬רד קימעה ממדרגתך הרמה אל מצבו‬ ‫של העם‪ ,‬או אז תווכח להבין שעדיין אין זה בבחינת "לא יוכל"‬ ‫ויש להזהירם שוב על כך ‪.‬‬ ‫(קדושת לוי)‬

‫"אנכי ה' אלהיך" (כ‪ ,‬ב)‬ ‫אמר הרה"ק ר' לוי יצחק מברדיצ'וב ‪ -‬הנני אלהיך שלך ועשה‬ ‫עמי כחפצך‪ ,‬כי צדיק גוזר והקב"ה מקיים‪ ,‬הקב"ה גוזר והצדיק‬ ‫מבטל‪.‬‬

‫"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" (כ‪ ,‬ז)‬ ‫אל תשא את שם ה' על דברים שהם שוא ושקר‪ .‬אל תשים את‬ ‫תו הקודש על דברים שהם פסולים בהחלט‪ ,‬נראים כמצוות‬ ‫ואינם אלא עבירות חמורות‪ .‬כי מעשה היצר להטעות את‬ ‫הבריות‪ ,‬לצייר לפניהם עבירות קשות כאילו הן מצוות נעלות‪.‬‬ ‫ולכן אמרו חז"ל (שבועות לט)‪ ,‬שכל העולם נזדעזע בשעה‬ ‫שאמר הקב"ה בסיני לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא‪ .‬שכן כל‬ ‫הפשעים החמורים וכל הרציחות והאכזריות הנוראות נעשו‬ ‫במסוה של אמת‪ ,‬צדק ויושר‪( .‬דודאי ראובן)‬

‫"זכור את יום השבת לקדשו" (כ‪ ,‬ח)‬ ‫כתב הספורנו (כ‪-‬ח)‪ :‬היה תמיד זוכר את יום השבת בעסק בימי‬ ‫המעשה‪ ...‬לקדשו וכו'‪ ,‬הזהיר שיסדר אדם עסקיו בימי המעשה‬ ‫באופן שיוכל להסיח דעתו מהם ביום השבת"‪.‬‬ ‫באור נפלא מאיר לנו הספורנו במצות "זכור את יום השבת‬ ‫לקדשו"‪ ,‬שבכל עסק ועסק שהנך עוסק בו בימי החול‪ ,‬ראה‬ ‫והתבונן במהות המעשה ובעתידו שלא יהא מטרידך ביום‬ ‫השבת‪ ,‬ואם תראה שעסק זה יטרידך ואם תתעסק בו תהיה‬ ‫מוכרח להיות מוטרד ממנו ביום השבת ‪ -‬חדל ממנו ולך לעסק‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬יום השבת הוא יהא הקובע לך באיזה עסק לעסוק‪ ,‬ולפי‬ ‫מנוחת או טרדת השבת תקבע אם תקבל את עסקך‪ .‬ובדוק‬ ‫והתבונן‪ :‬אם זה עסק שאינו גורם טרדה ליום השבת ‪ -‬עסוק בו‪,‬‬ ‫ואם גורם טרדה ‪ -‬חדל ממנו‪ .‬ובה הנך מקיים "זכור את יום‬ ‫השבת לקדשו"‪ ,‬שכבר בימי השבוע‪ ,‬השבת היא המובילה שלך‬ ‫בכל עסקיך‪ ,‬ורק לפי שמירת השבת הנך קובע את עסקיך‪ .‬הרי‬ ‫שבזה שאתה זוכר את יום השבת לקדשו בכל ששת ימי‬ ‫המעשה‪( .‬אות ישראל)‬

‫"ויעמוד העם מרחוק ומשה נגש אל הערפל‬ ‫אשר שם האלקים" (כ‪ ,‬יח)‬ ‫מה נעים לחיך פירוש הגאון מהר"ם שפירא זצ"ל (בהקדמתו‬ ‫לשו"ת אור המאיר) על הפסוק דכשהתבונן העם בעתידו וראה‬ ‫עצמו שה אחת בין שבעים זאבים‪ ,‬נרתע לאחוריו‪ ,‬וזהו ויעמוד‬ ‫העם מרחוק‪ ,‬ר"ל העם נעמד משתומם מחמת העתיד הרחוק‬ ‫אך ומשה נגש אל הערפל‪ ,‬הוא נגש אל העננים המתעתדים‬ ‫להקדיר שמשם של ישראל‪ ,‬וראה שגם שם יש התגלות‬ ‫אלקית‪( .‬דרשות מנחת יצחק עמ' לד)‬

‫לקבלה במייל‪LikutimNiflaim@gmail.com :‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫~‪~3‬‬

‫סיפורים נפלאים‬ ‫פרשת יתרו‬ ‫"וישמע יתרו" (יח‪ ,‬א)‬

‫שנאי בצע (יח‪ ,‬כא)‬

‫מורה ותיק ספר על מקרה שהיה בכתתו‪ :‬בקר אחד‪ ,‬בשעה‬ ‫שמונה‪ ,‬נכנסתי לכתה כהרגלי מדי בקר‪ ,‬ואמרתי לילדים לפתוח‬ ‫את הסדורים‪ .‬אבל ראיתי שאין הם חשק להתפלל‪ .‬כיון שכך‪,‬‬ ‫הוריתי להם לסגור את הסידורים ומיד התחלתי בלמוד חשבון‪...‬‬ ‫בכך חשבתי לעורר אותם לתפלה‪ ,‬שהרי גם הם ירגישו שלא‬ ‫בנוח אם לא יתפללו‪ .‬ואכן‪ ,‬לפתע עולה באזני קול בכי של אחד‬ ‫הילדים‪" .‬מה לך בוכה"‪ ,‬שאלתי את הילד‪ .‬והוא משיב בתם‬ ‫יהודי‪" :‬המורה‪ ,‬אינני מבין כיצד אפשר ללמוד חשבון בלי‬ ‫להתפלל קודם לבורא עולם"‪ .‬ואז אמרתי לתלמידי הכתה‪:‬‬ ‫"הילד הזה הציל וכיפר על כל חבריו‪ .‬בכך שהוא מגלה ענין‬ ‫בתפלה ורוצה לשפוך את שיחו לפני ה'‪ ,‬הוא גורם שהקדוש בורך‬ ‫הוא ימחל גם לכם על הקרירות שגיליתם כלפי התפילה"‪.‬‬ ‫המורה‪ ,‬שהיה בן תורה‪ ,‬הסביר שלדעתו‪ ,‬הסיבה לכך שילדים‬ ‫אינם מוצאים טעם בתפלה היא שלא למדו אותם מעולם את‬ ‫פירוש התפלה ובאור המלים‪ .‬לכן הם מוציאים את הדברים‬ ‫מפיהם בלי 'לשמוע'‪ ,‬הם פשוט אינם שומעים את קטעי התפלה‬ ‫ולכן הדברים לא נכנסים ללבם‪ .‬וידע המורה מה שאמר‪ .‬צריכים‬ ‫ללמד 'לשמוע'‪ .‬אל יהי דבר זה קל בעינינו‪.‬‬ ‫מרן הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל סיפר‪ ,‬שליד תחנת‬ ‫המשטרה הסמוכה לתלמוד התורה "עץ חיים" בירושלים‪ ,‬היו‬ ‫עמודים עם שני אריות מעליהם‪ .‬ופעם‪ ,‬בתקופת ילדותו של‬ ‫הגרש"ז‪ ,‬בלמדו ב"עץ חיים"‪ ,‬אמר המלמד שלהם שאם האריות‬ ‫מעל עמודי המשטרה ישמעו מוסיקה הם יתחילו לרקוד‪...‬‬ ‫(המלמד אמר את הדברים‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬כדי להכניס שמחה בלבות‬ ‫הילדים) הילדים ב"עץ חיים" לא יודעים חכמות‪ .‬הם רצו הביתה‬ ‫הביאו כלי זמר ונגנו לפני האריות‪ .‬אבל שלא כמו שאמר המלמד‪,‬‬ ‫האריות לא החלו לרקוד‪ ...‬חזרו הילדים אל המלמד בטענה‪:‬‬ ‫כיצד‪ ,‬השיבם המלמד‪" :‬הלא דברתי אמורה לכם שאם האריות‬ ‫'ישמעו' מוסיקה‪ ,‬הם יפצחו בריקוד‪ .‬הבעיה שלהם היא שהם‬ ‫אינם 'שומעים'‪...‬‬

‫פעם אחת פגש הצדיק רבי צבי אריה מאליק משכיל אחד‬ ‫ששימש כמרצה ידוע באחת האוניברסיטאות‪ .‬שאל המשכיל‬ ‫את הרבי‪ :‬אמור נא לי‪ ,‬חסידים רבים יש לך והם מפזרים‬ ‫ומעניקים לך ממון רב‪ ,‬ואף אני יש לי תלמידים רבים שומעי‬ ‫לקחי‪ ,‬אולם איש מהם לא מעלה בדעתו לתת לי מאומה‪ ,‬מדוע?‬ ‫ההבדל הוא גדול השיב הרבי‪ ,‬אני מואס בכסף ושונא בצע‪ ,‬משום‬ ‫כך אני משריש בלב חסידי את שנאת הבצע ואת המיאוס‬ ‫שבתאוות הכסף‪ ,‬לכן קל להם לחלק את כל כספם‪ .‬ואכן‪ ,‬את כל‬ ‫מה שהם מעניקים לי אני מחלק לצדקה לעניים ונצרכים‪ .‬ואילו‬ ‫אתה‪ ...‬אוהב כסף לא ישבע כסף‪ ...‬משום כך ערך זה נטבע היטב‬ ‫גם בלבות שומעי לקחך‪ ,‬משום כך קשה להם לתת לך אף פרוטה‬ ‫אחת‪.‬‬

‫"אנשי חיל" (יח‪ ,‬כא)‬ ‫סיפר הגאון רבי שלמה בן שמעון שליט"א‪ :‬פעם היה עם הגאון‬ ‫רבי עובדיה יוסף זצ"ל בחתונה של רמי מעלה‪ ,‬בנו של אחד‬ ‫האנשים הידועים במדינה‪ .‬הגאון רבי עובדיה יוסף הוזמן לערוך‬ ‫את הקידושין‪ .‬הרב הכין עדים כשרים‪ ,‬כידוע שהקפיד מאד‬ ‫לברור לו עדים כשרים ויראי שמים‪ .‬המנחה הזמינו לסדר‬ ‫קידושין‪ ,‬ומיד אמר 'ואני מזמין בשם המשפחה את השר הנכבד‬ ‫מר פלוני להיות עד'‪ ...‬מיד הגיע אותו שר מפורסם‪ ,‬שלפי ההלכה‬ ‫אינו יכול לשמש עד בקידושין‪ ...‬מה עושים‪ ,‬הכל בפומבי‪ ,‬לעיני‬ ‫כל צמרת המדינה? הרב עובדיה קיבלו בחמימות‪ ,‬ותיכף לקח את‬ ‫הרמקול ואמר שכבוד השר לא ישמש עד סתם‪ ,‬אלא יהיה עד‬ ‫של כבוד‪ ,‬כראוי למעלתו‪ .‬וכתב מתחת למקום חתימת העדים‬ ‫בכתובה כותרת 'עד של כבוד'‪ ,‬והחתים את השר‪ ,‬ויצא הדבר‬ ‫בכבוד ובהיתר‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫"וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמר"‬ ‫(כ‪ ,‬א)‬ ‫פעם שהה "השרף מבריסק"‪ ,‬הגאון הקדוש מהרי"ל דיסקין‬ ‫זצ"ל‪ ,‬בבית המדרש‪ .‬לפתע נכנס שוטר ופנה אל השמש‪ .‬אמר לו‬ ‫דבר מה‪ ,‬והשניים עלו במדרגות ארון הקודש‪ .‬השמש הסיט את‬ ‫הפרוכת וכל הקהל קם על רגליו‪ .‬הוציא השמש ספר תורה‪ ,‬נשק‬ ‫לו ומסרו לשוטר‪.‬‬ ‫הייתה זו הפעם הראשונה שהרב שעלה על כס רבנותה של‬ ‫בריסק לא מכבר נתקל במחזה זה‪ .‬פנה לשמש ושאל‪" :‬מה‬ ‫העניין?"‬ ‫השמש היה מורגל בכך‪" :‬יהודי התחייב שבועה בבית המשפט"‪,‬‬ ‫ענה‪ .‬כזה היה הנוהג‪ ,‬יהודי שהתחייב שבועה השביעוהו בנקיטת‬ ‫ספר תורה‪ .‬מיהר הרב‪ ,‬נטל את ספר התורה מיד השוטר ההמום‪,‬‬ ‫נשק לו בדמעות והחזירו לארון הקודש‪ .‬ביקש מהשמש את‬ ‫המפתחות‪ ,‬נעל את הארון‪ ,‬וטמן את המפתחות בחיקו‪ .‬השיב‬ ‫את הפרוכת למקומה ונשק את שוליה‪ .‬בפנותו אל השוטר אמר‬ ‫לו‪" :‬אמור לשופט שהרב אסר על טלטול ספר התורה"‪.‬‬ ‫לא עברה שעה‪ ,‬והשוטר שב והופיע‪" :‬השופט מבקש מהרב‬ ‫שיבוא לפניו"‪ ,‬אמר‪ .‬הייתה זו פקודה‪ ,‬גם אם נעטפה בניסוח‬ ‫מנומס‪ .‬הרב התלווה אל השוטר והם הלכו לבית המשפט‪ .‬הרב‬ ‫נכנס לאולם‪ ,‬והתייצב לפני דוכן השופט‪.‬‬ ‫"הוד קדושתו הוא רבה של העיר"‪ ,‬שאל השופט כך פנו ברוסיה‬ ‫הצארית לכוהני הדת‪" .‬אני הוא"‪ ,‬ענה השרף‪.‬‬ ‫"השוטר סיפר שהוד קדושתו נטל ממנו את הספר הקדוש‬ ‫שנצטווה להביא לבית המשפט"‪" .‬נכון הדבר"‪ ,‬ענה השרף‪" .‬הוד‬ ‫קדושתו יודע לבטח מה חמור הוא בזיון בית המשפט‪ .‬יורשה לנו‬ ‫לשאול מדוע עשה זאת"‪.‬‬ ‫"בתור רב היהודים"‪ ,‬ענה השרף‪" ,‬ממונה אני על שמירת כבוד‬ ‫הספרים הקדושים לנו‪ .‬מבקש אני לשאול את הוד רוממותו‬ ‫שאלה‪ .‬בגנזי הוד מלכותו הצאר הרוסי מצוי כתרו של פטר‬ ‫הגדול‪ ,‬מיקשה זהב‪ .‬אילו היה כבודו ממונה על אוצר המלוכה‪ ,‬על‬ ‫גנזי הצאר‪ ,‬והנאשם היה מביע רצונו להישבע לא פחות ולא יותר‬


‫~‪~4‬‬

‫סיפורים נפלאים‬ ‫פרשת יתרו‬ ‫אלא בנקיטת כתר זה דווקא‪ ,‬והיה מופיע שוטר לקחתו ההיה‬ ‫כבודו מוסרו בידו?"‬ ‫"ודאי שלא!" ענה השופט‪" .‬כתר זה מוציאים אך ורק ביום‬ ‫ההכתרה‪ ,‬וגם אז תחת משמר מיוחד!"‬ ‫"ואם היה נשלח משמר מיוחד‪ ,‬ואם היו מפקידים תמורתו ערבון‪,‬‬ ‫משקלו בזהב?"‬ ‫השופט התרעם על השאלה‪" :‬שוויו של הנזר אינו במשקל זהבו‪,‬‬ ‫הוא האוצר היקר ביותר של האומה הרוסית הגדולה‪ ,‬בבית עינה‬ ‫של הממלכה! מי יעז לשלוח בו יד ולטלטלו בשביל גחמתו של‬ ‫איזה נאשם!"‬ ‫עתה הגיע תור השרף להתרגש‪" :‬אם כן‪ ,‬ודאי יבין הוד רוממותו‬ ‫שעבורנו ספר התורה הוא בבת עינינו! יבין כי הוא אוצרנו היקר‬ ‫ביותר! ידע כי אלפי רבבות חיים לאורו‪ ,‬ויהודים לאין מספר‬ ‫מסרו עליו את נפשם! למענו עונו‪ ,‬נשרפו ונרצחו ואיך נטלטלו‬ ‫מהיכלו‪ ,‬הלוך ושוב‪ ,‬לצרכו של איזה נאשם!"‬ ‫דממה מתוחה השתררה‪ ,‬ובדממה נשמע קולו של השופט‪:‬‬ ‫"מהיום והלאה אין היהודים חייבים להישבע עוד בנקיטת הספר‬ ‫הקדוש!"‬ ‫השופט הגוי הבין זאת! הבין שספר קדוש‪ ,‬שהמוני יהודים חיים‬ ‫לאורו‪ ,‬והמונים מסרו עליו את נפשם‪ ,‬ראוי לכבוד מיוחד‪ ,‬ויש‬ ‫להתחשב בו!‬ ‫אלא שחייבים לזכור נקודה עיקרית אחת‪ :‬כבודו של ספר התורה‬ ‫נובע מתוכנו‪ ,‬מהצווים האלוקיים שבו‪ .‬ואם כך יש להיזהר‬ ‫בכבודו של הספר הקדוש כמה יש להיזהר בכבודם של חוקי‬ ‫התורה‪ ,‬שלאורם חיים היהודים עשרות דורות ועליהם מסרו‬ ‫נפשם! באיזה כבוד יש להתייחס לציווי התורה‪ ,‬אותם קיבלנו‬ ‫במעמד המרומם‪ ,‬מפי הגבורה‪ ,‬באש ובקול שופר!‬

‫"זכור את יום השבת לקדשו" (כ‪ ,‬ח)‬ ‫סיפרה הרבנית ריבה לפידות תחי' כי באחת השבתות בתה‬ ‫הקטנה בכתה ללא הרף‪ ,‬כנראה מתוך רעב שהציק לה‪ .‬מיד‬ ‫הכינה לה הרבנית חלב בבקבוק שהכינה אך למרות זאת בתה‬ ‫המשיכה לצרוח‪ .‬כידוע בדר"כ תינוק כאשר הוא מתחיל לשתות‬ ‫את החלב הוא מפסיק לבכות‪ .‬לבסוף התברר שהתינוקת רצתה‬ ‫לשתות את החלב ואף הייתה מוכנה בשביל זה להפסיק לצרוח‪,‬‬ ‫אך דבר אחד שכחה הרבנית‪ :‬לעשות חור בפטמת הבקבוק‪...‬‬ ‫זאת עלינו ללמוד‪ :‬לתת לשבת לזרום! יש בה בשבת אוצר מלא‬ ‫שפע אדיר בל יתואר אך אם הוא סגור ונצור אי אפשר לינוק את‬ ‫הקדושה‪...‬‬

‫"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך"‬ ‫(כ‪ ,‬יב)‬ ‫בצפון תל‪-‬אביב היה בית‪-‬כנסת שבקושי "גירד" מניין מתפללים‪.‬‬ ‫יום אחד החל להגיע למקום מבוגר כבן שבעים‪ .‬הוא לא נראה‬ ‫דתי מבית‪ .‬הוא נהג להתפלל ומיד לצאת‪ .‬רב בית‪ -‬הכנסת‬ ‫התפלא‪ .‬בדרך כלל אדם כזה מגיע לאזכרה וכו' ומעולם לא ראה‬ ‫שבגיל כה מבוגר אדם כזה חוזר בתשובה‪.‬‬

‫לאחר כמה פעמים שהאיש הופיע‪ ,‬פנה אליו הרב‪" :‬האם אתה‬ ‫זקוק לעשות אזכרה? אני פה הרב‪ ,‬תוכל להגיד לי‪".‬‬ ‫"לא‪ .‬אני חוזר בתשובה"‪ .‬הרב נדהם‪" :‬מה קרה?"‪" .‬האם שמעת‬ ‫על הסיפור של הרב רביץ ז"ל?" הרב נזכר במקרה שאירע עם‬ ‫הרב רביץ שעשה קידוש השם‪ .‬הוא היה זקוק להשתלת כליה וכל‬ ‫ילדיו נלחמו ביניהם מי יתן את כלייתו לאביו‪ .‬לבסוף ניגשו לדין‬ ‫תורה אצל הרב אלישיב זצ"ל‪ ,‬שפסק כי לבכור זכות הבכורה‪.‬‬ ‫ואכן הבכור תרם לאביו כליה‪ .‬הדבר התפרסם ועשה קידוש‬ ‫השם גדול‪" .‬כן‪ ,‬שמעתי‪ .‬באמת קידוש שם שמיים‪ – ".‬הפטיר‬ ‫הרב‪" .‬אז תדע‪ ,‬כבוד הרב‪ ,‬שלי קרה אותו סיפור בדיוק! הייתי‬ ‫זקוק להשתלת כליה והרופאים פנו אל ילדיי‪ .‬בני אמר שהוא‬ ‫נוסע עוד מעט למסע בחו"ל והוא זקוק לכוחות ותרומת הכליה‬ ‫תחליש אותו‪ .‬פנו לבתי‪ ,‬והיא טענה שעוד מעט היא מתחילה‬ ‫סמסטר חדש באוניברסיטה והיא זקוקה לכוחות ללמוד‪ ,‬ולכן‬ ‫אף היא אינה יכולה‪".‬‬ ‫כאן פרץ הזקן בבכי והמשיך‪" :‬הנה‪ ,‬אתה רואה? נתתי לילדיי את‬ ‫החיים‪ ,‬השקעתי בהם הכל‪ ,‬הזרמתי כספים בלי סוף‪ ,‬שלחתי‬ ‫אותם ללמוד‪ ,‬נתתי להם חוגים ומה לא – והם השאירו אותי‬ ‫ככה! הייתי מאוד מדוכדך‪ .‬בדיוק אז ראיתי את הכתבה בעיתון‬ ‫על דין התורה בין ילדי הרב רביץ וראיתי מה זה הכוח של התורה‪.‬‬ ‫באותו רגע החלטתי לחזור בתשובה‪( "...‬ברכת דוד)‬

‫"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך"‬ ‫(כ‪ ,‬יב)‬ ‫שאלת עגונה סבוכה הובאה לפני כ״ק משינאווא ‪ -‬רבי יחזקאל‬ ‫שרגא הלברשטאם זצ״ל ביקש להיוועץ באביו הגאון רבי חיים‬ ‫מצאנז זצ״ל (בעל הדברי חיים)‪ .‬קבע לו אביו שעה לדון בעניין‪.‬‬ ‫ביקש רבי יחזקאל להכין עצמו לדון כדבעי‪ ,‬וביקש מהגבאי‬ ‫שיביאו לו שולחן ערוך ״יורה דעה״‪ .‬תמה הגבאי‪ :‬״הרי הלכות‬ ‫עגונות נידונות בשולחן ערוך ״אבן העזר״ אולי טעות היא‪...‬״‬ ‫השיב לו רבי יחזקאל‪ :‬״לא טעיתי! ביקשתי חלק ״יורה דעה״‬ ‫משום שעלי לשנן הלכות כיבוד אב קודם בואי לדון ולהתווכח‬ ‫עם אבי בדבר הלכה״! (באהלי צדיקים)‬

‫"לא תחמוד" (כ‪ ,‬יד)‬ ‫שלושה זוגות תפילין השאיר אחריו בכתב ידו הקדוש בעל ה'אור‬ ‫פני משה'‪ ,‬מתלמידי המגיד הגדול ממעזריטש‪ .‬השתוקק הרה"ק‬ ‫ר' מנדל מקוצק זי"ע לרכוש מאלמנתו זוג תפילין אחד לעצמו‪,‬‬ ‫אך היא דרשה בעד כל זוג הון רב‪ ,‬שלושה שקלי זהב‪ .‬מסר‪,‬‬ ‫הרה"ק מקוצק את כל חסכונותיו לחסיד אחד וביקש להביא לו‬ ‫משם זוג התפילין‪ .‬חזר אותו חסיד והתפילין בידו‪ ,‬מסרם‬ ‫להרה"ק מקאצק‪ ,‬והוסיף כלאחר יד‪ ,‬בגלל התפילין האלו‬ ‫נכשלתי ב'לא תחמוד'‪ ,‬לא יכולתי להתאפק והנחתי אותם‪ .‬כהרף‬ ‫עין החזיר הרה"ק מקאצק את התפילין לידיו של החסיד‪ ,‬באמרו‪,‬‬ ‫קח אותם‪ .‬שוב אין לי צורך בהם‪ .‬תפילין שהכשילו אדם ב'לא‬ ‫תחמוד'‪ ,‬ובשאלה שלא ברשות‪ ,‬אינם עבורי‪.‬‬ ‫(ממעיינות הנצח)‬

‫לקבלה במייל‪LikutimNiflaim@gmail.com :‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫לקט פירושים מתוך שיעור בפרשת השבוע‬ ‫בביהכנ"ס "דברי שיר" רח' זכריה ‪ 4‬ב"ב יום חמישי בשעה ‪21:45‬‬

‫פרשת יתרו‬ ‫ִּשמַ ע י ְִּׁתרֹו" (יח‪ ,‬א)‬ ‫" ַוי ְׁ‬ ‫יִּתרֹו ‪ -‬מַ ה ְׁשמּועָ ה שָ מַ ע ּובָ א? ְׁק ִּריעַ ת יַם סּוף‬ ‫וַיִּ ְׁשמַ ע ְׁ‬ ‫ּומלְׁחֶ מֶ ת עֲמָ לֵק ַ(ר ִּש"י)‬ ‫ִּ‬ ‫"את כָל אֲ ֶשר‬ ‫אֹורה‪ ,‬הֲ ל ֹא ְׁמפ ָֹרש בַ פָסּוק מַ ה י ְִּׁתרֹו ָש ַמע‪ֵ :‬‬ ‫לִּכְׁ ָ‬ ‫ֹלקים לְׁ משֶ ה ּו ְׁלי ְִּׁש ָר ֵאל עַ ּמֹו כִּ י הֹוצִּ יא ה' ֶאת י ְִּׁש ָר ֵאל‬ ‫עָ שָ ה אֱ ִּ‬ ‫ִּמ ִּּמצְׁ ָריִּ ם"‪ָ .‬מה‪ִּ ,‬אם כֵן‪ ,‬הֻ ְׁק ָשה לֹו ְׁל ַר ִּש"י "מַ ה ְׁשמּועָ ה שָ ַמע‬ ‫ּובָ א"?‬ ‫פַעַ ם פָ ג ְַׁש ִּתי ֶאת ַרבִּ י בָּ רּוְך ַוי ְְׁׁסבֶּ ֶּקר ְׁשלִּיטָ "א‪ ,‬ר ֹאש י ְִּׁשיבַ ת‬ ‫'בֵ ית מַ ִּת ְׁתיָהּו'‪ .‬הָ יָה זֶה בַ שָ בּועַ שֶ ל פ ָָרשַ ת ו ֵָא ָרא‪ ,‬וְׁ הּוא שָ ַאל‬ ‫ירא שָ מַ יִּם?‬ ‫אֹותי ְׁש ֵאלָ ה‪ :‬מַ הּו הַ ֵהפְֶך ִּמ ֵ‬ ‫ִּ‬ ‫ָאמַ ְׁר ִּתי לֹו‪" :‬פִּ ְׁר ָחח‪"...‬‬ ‫ָאמַ ר לִּי‪" :‬ל ֹא זֹו הָ י ְָׁתה ַכ ָּונ ִָּתי‪ .‬הַ ְׁש ֵאלָ ה ָהי ְָׁתה הֵ יכָ ן‬ ‫פָרשָ ֵתנּו ִּמ ְׁת ַגלֶה מַ הּו הַ הֵ ֶפְך שֶ ל י ְֵׁרא שָ מַ ִּים"‪.‬‬ ‫בְׁ ָ‬ ‫יסבֶ ֶקר ‪ -‬בְׁ מַ כַת בָ ָרד נֶאֱ מַ ר‪" :‬הַ י ֵָרא‬ ‫"ּובְׁ כֵן" ‪ִּ -‬ה ְׁמ ִּשיְך הָ ַרב וַ ְׁ‬ ‫ּומה הַ ֵה ֶפְך?‬ ‫ֶאת ְׁדבַ ר ה' מֵ עַ בְׁ ֵדי פ ְַׁרעֹה ֵהנִּיס ֶאת עֲבָ דָ יו" ַ‬ ‫"וַאֲ שֶ ר ל ֹא שָּ ם ִּלבֹו ֶאל ְׁדבַ ר ה' ַו ַי ֲעזֹב ֶאת עֲבָ דָ יו וְׁ ֶאת ִּמ ְׁקנֵהּו‬ ‫ירא שָ ַמיִּם? "אֲ שֶ ר ל ֹא שָ ם ִּלבֹו"‪ .‬יֵש‬ ‫בַ שָ דֶ ה"‪ .‬זֶה הַ הֵ פְֶך ִּמ ֵ‬ ‫בּורים שֶ כְׁ ֵדי לִּ ְׁהיֹות עֲבַ ְׁריָן צְׁ ִּריכִּ ים לָ ֶלכֶת ְׁלבֵ ית סֵ פֶ ר‬ ‫הַ ְׁס ִּ‬ ‫לַ עֲבַ ְׁריָנִּ ים‪ ...‬מַ ְׁספִּ יק שֶ ל ֹא שָ ִּמים לֵב‪.‬‬ ‫"מ ִּסלַת יְׁשָ ִּרים" (פ ֶֶרק ו) ֵמבִּ יא ֶאת ַהפָסּוק שֶ ָא ַמר ְׁשֹלמֹה‬ ‫הַ ְׁ‬ ‫הַ ּמֶ לְֶך ע"ה ל ְָׁת ֵאר ֶאת ָרעַ ת הֶ עָ צֵ ל‪" :‬עַ ל ְׁש ֵדה ִּאיש עָ צֵ ל‬ ‫עָ בַ ְׁר ִּתי וְׁ ִּהנֵה עָ לָ ה כֻלֹו ִּק ְּׁמשֹונִּים כָסּו ָפנָיו חֲ רֻ לִּים"‪ .‬הָ ִּאיש‬ ‫הֶ עָ צֵ ל ל ֹא ז ַָרע קֹוצִּ ים‪ .‬הּוא ַרק ל ֹא ז ַָרע כְׁ לּום‪ ,‬זֶ ה הַ כֹל‪ִּ .‬י ָת ֵכן‬ ‫זָרע ִּחטָ ה‪ַ ,‬אְך ֵמחֲ מַ ת הֱ יֹותֹו עָ צֵ ל הּוא ֵאינֹו ְׁמ ַנכֵש ֶאת‬ ‫שֶ הּוא ַ‬ ‫שֹוטים‪ִּ .‬מּמֵ ילָ א‪" ,‬עָ ָלה כֻלֹו ִּק ְּׁמשֹונִּים ָכסּו ָפנָיו‬ ‫הָ עֲשָ בִּ ים הַ ִּ‬ ‫חֲ רֻ לִּים"‪.‬‬ ‫ירא ָשמַ יִּם ֵאין צ ֶֹרְך ַלעֲשֹות מַ ע ֲֶשה‬ ‫כְׁ דֵ י לִּ ְׁהיֹות הַ הֵ פְֶך ִּמ ֵ‬ ‫יקה ִּהּמָ נְׁ עּות ֵמע ֲִּשיָה ‪ִּ -‬אי ִּשימַ ת לֵב!‬ ‫כָלְׁ שֶ הּו‪ ,‬מַ ְׁספִּ ָ‬ ‫יתי ְׁב ֶּא ֶּרץ נָּכְׁ ִּריָּה‪.‬‬ ‫" אֲ שֶּ ר שֵׁ ם הָּ ֶּאחָּ ד ג ְֵׁׁרשֹם‪ ,‬כִּ י ָּאמַ ר גֵׁר הָּ ִּי ִּ‬ ‫ֹלקי ָּאבִּ י בְׁ עֶּ זְׁ ִּרי‪ַ ,‬ויַצִּ י ֵׁלנִּי מֵׁ חֶּ ֶּרב‬ ‫וְׁ שֵׁ ם הַ שֵׁ נִּי אֱ לִּ יעֶּ ֶּזר‪ ,‬כִּ י אֱ ֵׁ‬ ‫פַרעֹה" (יח‪ ,‬ג‪-‬ד)‬ ‫ְׁ‬ ‫ְׁשמֹו שֶ ל הַ בֵ ן הָ ִּראשֹון נ ְִּׁק ָרא עַ ל שֵ ם הֱ יֹות מֹשֶ ה גֵר בְׁ ֶא ֶרץ‬ ‫נָכְׁ ִּריָה‪ ,‬וְׁ ִּאלּו שֵ ם ְׁבנֹו הַ ֵשנִּי נִּ ְׁק ָרא עַ ל כְָך שֶ ה' ִּהצִּ ילֹו מֵ חֶ ֶרב‬ ‫אֹורה הַ סֵ ֶדר צָ ִּריְך ל ְִּׁהיֹות ָהפּוְך ‪ -‬קֹדֶ ם מֹשֶ ה‬ ‫פַרעֹה‪ .‬וְׁ לִּכְׁ ָ‬ ‫ְׁ‬ ‫ְׁנִּרדָ ף עַ ל ְׁי ֵדי פ ְַׁרעֹה‪ ,‬וְׁ ַאחַ ר כְָך מָ צָ א מַ חֲ סֶ ה בְׁ ֶא ֶרץ ִּמ ְׁדיָן‬ ‫הַ נָכְׁ ִּריָה‪ּ ,‬ומַ דּועַ ‪ֵ ,‬אפֹוא‪ִּ ,‬ה ְׁק ִּדים מֹשֶ ה ֶאת הַ שֵ ם ג ְֵׁׁרשֹם לַשֵ ם‬ ‫אֱ לִּיעֶּ זֶּר?‬ ‫יס ִּקין ‪ ,‬מֹשֶ ה ַרבֵ נּו ִּהגִּ יעַ ל ְִּׁמ ְׁדיָן ִּמפְׁ נֵי‬ ‫ּומַ ְׁסבִּ יר הַ מַ הֲ ִּרי"ל ִּד ְׁ‬ ‫יאת שֵ ם ְׁבנֹו‬ ‫שֶ ג ַֹרש ִּמ ִּּמצְׁ ַר ִּים‪ .‬וְׁ זֹו בֶ אֱ מֶ ת הָ י ְָׁתה ַה ִּסבָ ה ל ְִּׁק ִּר ַ‬ ‫הָ ִּראשֹון בְׁ שֵ ם ג ְֵׁׁרשֹם ‪ ,‬עַ ל ֵשם שֶ הָ יָה ְׁמג ָֹרש מֵ ַא ְׁרצֹו‪ֶ .‬אלָ א‬ ‫שֶ הּוא חָ שַ ש ְׁל ַהכְׁ ִּריז עַ ל הָ אֱ מֶ ת ּול ְָׁא ְׁמ ָרּה בִּ פְׁ נֵי י ְִּׁתרֹו‪ ,‬שֶ ָּמא‬ ‫ל ֹא ְׁיִּרצֶ ה בֹו‪ ,‬כִּ י לָּמָ ה י ְַׁחזִּ יק בְׁ בֵ יתֹו ָאדָ ם הַ נ ְֶׁחשָ ב לְׁבֹוגֵד‬ ‫ּומב ָֻקש לַ ּמָ ֶות עַ ל ְׁי ֵדי הַ ִּש ְׁלטֹונֹות‪ .‬י ֶֶתר עַ ל כֵ ן‪ ,‬אּו ַלי י ְִּׁתרֹו‬ ‫ְׁ‬ ‫הָ יָה מַ ְׁסגִּ יר ֶאת מֹשֶ ה ַהיְׁשֵ ר לְׁ יָדָ יו ֶשל פ ְַׁר ֹעה‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫שנת תשע"ז‬

‫גליון מספר ‪489‬‬

‫נִּק ָרא "ג ְֵׁׁרשֹם"‪,‬‬ ‫לְׁפִּ יכְָך פִּ ְׁר ֵסם מ ֶֹשה ֶש ַה ַטעַ ם ְׁלכְָך ֶש ְׁבנֹו ְׁ‬ ‫ִּיתי ְׁב ֶּא ֶּרץ נָּכְׁ ִּריָּה"‪.‬‬ ‫הּוא‪" :‬כִּ י ָּא ַמר גֵׁר ָּהי ִּ‬ ‫אּולָם ֶאת ַה ְׁב ִּרית ל ְִּׁבנֹו ַה ֵשנִּ י‪ ,‬אֱ לִּיעֶ זֶ ר‪ ,‬עָ ָשה מ ֶֹשה בַ דֶ ֶרְך‬ ‫מֹורא‬ ‫חֹותנֹו‪ּ ,‬ולְׁל ֹא כָל ָ‬ ‫ְׁ‬ ‫בַ ּמָ לֹון‪ ,‬כְׁ ֶש ָהיָה כְׁ בָ ר ַה ְׁר ֵחק ִּמבֵ ית‬ ‫ִּמ ָפנָיו‪ְׁ ,‬לפִּ יכְָך יָכֹול ָהיָה לְׁ פ ְַׁר ֵסם ֶאת ְׁדבַ ר הֱ יֹותֹו ְׁנִּר ָדף‬ ‫ּומב ָֻקש עַ ל י ְֵׁדי ַה ִּשלְׁטֹונֹות‪ ,‬וְׁ ָאכֵן ָק ָרא לִּ ְׁבנֹו עַ ל ֵשם‪" :‬כִּ י‬ ‫ְׁ‬ ‫ֹלקי ָּא ִּבי ְׁבעֶּ זְׁ ִּרי ַוי ִַּצי ֵׁלנִּי ֵׁמ ֶּח ֶּרב פ ְַׁרעֹה"‪.‬‬ ‫אֱ ֵׁ‬ ‫ִּש ָּר ֵׁאל" (יט‪ ,‬ג)‬ ‫ֹאמר לְׁבֵׁ ית ַי ֲעקֹב וְׁ ַתגֵׁיד ל ְִּׁבנֵׁי י ְׁ‬ ‫"כֹה ת ַ‬ ‫ֹאמר ָל ֶהן ְׁבלָ שֹון ַרכָ ה‪ .‬וְׁ ַתגֵיד‬ ‫לְׁבֵ ית ַי ֲעקֹב ‪ֵ -‬אלּו ַהנ ִָּשים ת ַ‬ ‫כָרים ַ(ר ִּש"י)‬ ‫דּוקין פ ֵָרש לַזְׁ ִּ‬ ‫לִּבְׁ נֵי י ְִּׁש ָר ֵאל ‪ֳ -‬ענ ִָּשים וְׁ ִּד ְׁק ִּ‬ ‫ירה לַ נ ִָּשים‬ ‫דֹושה ֶאת ָהאֲ ִּמ ָ‬ ‫תֹורה ַה ְׁק ָ‬ ‫ימה ַה ָ‬ ‫מַ דּועַ ִּה ְׁק ִּד ָ‬ ‫ירה לַגְׁ בָ ִּרים?‬ ‫לָאֲ ִּמ ָ‬ ‫(סֹוטה כא ע"ב) ְׁמבָ ֵאר‪ֶ ,‬ש ַהנ ִָּשים כְׁ לּולֹות‬ ‫ָ‬ ‫הַ מַ הַ ְׁר ָּש"א‬ ‫תֹורה‪,‬‬ ‫תֹורה‪ַ ,‬אף ֶש ֵאין ָה ִּא ָשה ְׁמצֻּוָה עַ ל לִּּמּוד הַ ָ‬ ‫בִּ נ ְִּׁתינַת ַה ָ‬ ‫יד ָתם‪ּ ,‬ובִּ ְׁשכַ ר‬ ‫לְׁמ ָ‬ ‫ֶשכֵן‪ִּ ,‬היא ַתגִּ יד ְׁלבָ נֶיהָ ֶשיִּלְׁ ְׁמדּו וְׁ ִּת ְׁט ַרח ִּב ִּ‬ ‫תֹורה!‬ ‫זֶה ִּי ְׁהיּו ַהנ ִָּשים ִּבכְׁ לַל ַקבָ לַ ת ַה ָ‬ ‫זֹוהי ַה ִּסבָ ה לְׁכָ ְך ֶשהַ כָתּוב‬ ‫אֹומר‪ֶ ,‬ש ִּ‬ ‫מֹוסיף וְׁ ֵ‬ ‫ִּ‬ ‫וְׁ עֹוד הּוא‬ ‫קֹורא ְׁבפָסּוק זֶה ַלנ ִָּשים "בֵׁ ית ַי ֲעקֹב"‪ ,‬לְׁ עֻּמַ ת‬ ‫ְׁמדַ ְׁק ֵדק וְׁ ֵ‬ ‫הַ גְׁ בָ ִּרים ַהנִּ ְׁק ָר ִּאים " ְׁבנֵׁי ִּי ְׁש ָר ֵאל"‪ ,‬לְׁפִּ י ֶש ַהנ ִָּשים ְׁמצּויֹות‬ ‫תֹורה‪.‬‬ ‫ֵיהן עַ ל ִּלּמּוד ַה ָ‬ ‫בַ בַ יִּת וִּ יכֹולֹות ְׁלצַ ּוֹות ִּל ְׁבנ ֶ‬ ‫ּומבִּ ינָה‬ ‫ֲבֹוד ָתּה בַ בַ יִּת‪ְׁ ,‬‬ ‫ישה כָזֹו ַלע ָ‬ ‫כַאֲ שֶ ר ִּא ָשה ִּמ ְׁתי ֶַח ֶסת ְׁבגִּ ָ‬ ‫יִּש ָר ֵאל‪,‬‬ ‫תֹורה לִּכְׁ לַ ל ְׁ‬ ‫עַ ד כ ַָּמה ַרב ֶח ְׁל ָקּה ְׁב ַהנְׁ ָחלַת ַה ָ‬ ‫בֹורא‪ ,‬הֲ ֵרי ֶשכָל‬ ‫ֲבֹודת ַה ֵ‬ ‫ּובְׁ הַ ע ֲָמ ַדת ַחיָלִּ ים נֶאֱ ָמנִּ ים ַלע ַ‬ ‫הַ פְׁ עֻלֹות ַהפְׁ שּוטֹות ַה ַּמ ְׁרכִּ יבֹות ֶאת ַחיֵי ַהיֹום‪-‬יֹום שֶ לָ ּה‬ ‫רֹואה בָ ֶהן‬ ‫ֶיה‪ ,‬וְׁ שּוב ֵאין ִּהיא ָ‬ ‫הֹופְׁ כֹות ל ְִּׁהיֹות ְׁמ ֻק ָדשֹות ְׁבעֵ ינ ָ‬ ‫גֹורם ְׁלט ַֹרח‪.‬‬ ‫ַרק מַ ָשא ַמכְׁ ִּביד וְׁ ֵ‬ ‫יח ְׁד ָּק ֵׁמנִּיץ" ְׁמסֻ פָר ֶש ְׁב ַא ַחד ַהי ִָּמים ִּהגִּ יעָ ה‬ ‫"ה ַמ ְׁשגִּ ַ‬ ‫בַ סֵ פֶר ַ‬ ‫ירה‪ ,‬וְׁ ָא ְׁמ ָרה כִּ י‬ ‫ֹשה ַאהֲ רֹן ְׁש ֶּט ְׁרן זַצַ "ל ִּא ָשה ְׁצעִּ ָ‬ ‫ֶאל ַר ִּבי מ ֶּ‬ ‫כַּמה וְׁ כַ ָּמה‬ ‫יה ָלקּום ְׁבכָ ל לַ יְׁלָ ה ָ‬ ‫ִּהיא סֹובֶ ֶלת ְׁמאֹד ִּמכְָך ֶשעָ ֶל ָ‬ ‫לֵידה ָהפְׁ כּו חַ יֶיהָ‬ ‫פְׁ עָ ִּמים לַ ְׁיל ִָּדים ַהבֹוכִּ ים‪ ,‬וְׁ ִּהיא ָח ָשה כִּ י ֵמ ַה ָ‬ ‫ִּמטֹוב ל ְַׁרע‪.‬‬ ‫עֹומ ֶדת עַ ל ַסף ַמ ְׁשבֵ ר נַפְׁ ִּשי‪ ,‬וְׁ כָ ל‬ ‫ֶ‬ ‫הָ ִּאשָ ה ִּספְׁ ָרה כִּ י ִּהיא‬ ‫נְׁתה‪ֵ ,‬אינָן‬ ‫יהם פָ ָ‬ ‫הַ ִּשיחֹות עִּ ם ַהפְׁ ִּסיכֹולֹוגִּ ים ַהשֹונִּים ֶשאֲ לֵ ֶ‬ ‫אּומה‪.‬‬ ‫מֹועִּ ילֹות לָ ּה ְׁמ ָ‬ ‫ַרבִּ י מ ֶֹש ה ַאהֲ רֹן י ַָשב ִּא ָתּה וְׁ ִּה ְׁת ִּחיל ל ְַׁה ְׁס ִּביר לָ ּה ַמ ִּהי הַ זְׁ כּות‬ ‫הֹורה‪,‬‬ ‫ֲצּומה ֶשנָפְׁ לָה ְׁב ֶחל ְָׁקּה ‪ַ -‬ה ַתפְׁ ִּקיד לְׁ ג ֵַדל נְׁ ָש ָמה ְׁט ָ‬ ‫הָ ע ָ‬ ‫ּולְׁמ ְׁצוֹות‪.‬‬ ‫לְׁתֹורה ִּ‬ ‫ָ‬ ‫ֶיה ֶאת ָהא ֶֹשר ְׁבגִּ דּול בֵ ן‬ ‫וְׁ צִּ יֵר לְׁ ֶנגֶד עֵ ינ ָ‬ ‫הֹוסיף וְׁ ִּספֵר לָ ּה כִּ י ַהצַ ִּדיק ַר ִּבי ַא ְׁריֵׁה לֵׁ וִּ ין זַ צַ "ל לִּּמֵ ד‬ ‫הּוא ִּ‬ ‫לֹומר לִּ פְׁ נֵי ָכל ַה ְׁח ָתלָה ֶשל ִּתינֹוק‪" :‬הֲ ֵרינִּ י‬ ‫ַ‬ ‫נֹותיו‬ ‫ֶאת ְׁב ָ‬ ‫מּו ָכנָה ְׁל ַקיֵם ִּמ ְׁצ ַות גִּ דּול ְׁיל ִָּדים"‪ ,‬וְׁ ִּה ְׁס ִּביר לָּה כִּ י ִּאם ַתהֲ פְֹך‬ ‫יֹותר‪,‬‬ ‫ֶיה ַקל ֵ‬ ‫ֶאת הַ ִּטפּול בַ ֶילֶד לְׁ עֵ ֶרְך ְׁמ ֻק ָדש‪ַ ,‬הכֹל יִּ ְׁהיֶה ְׁבעֵ ינ ָ‬ ‫וְׁ ל ֹא זֹו ִּבלְׁבַ ד‪ֶ ,‬אלָא ֶשעַ ד ְׁמ ֵה ָרה ִּהיא ִּת ְׁמצָ א ֶאת עַ צְׁ ָמּה‬ ‫יֹותר‪.‬‬ ‫נֹוספֹות כְׁ ֵדי לְׁ ַטפֵל בָ ֶהם טֹוב ֵ‬ ‫ֶשת ְׁד ָרכִּ ים ָ‬ ‫ְׁמחַ פ ֶ‬ ‫ַה ְׁדבָ ִּרים ָהאֲ ִּמ ִּתיִּים ַהלָ לּו‪ ,‬שֶ י ְָׁצאּו ִּמלִּ בֹו ַה ָטהֹור‪ִּ ,‬נכְׁ נְׁ סּו‬ ‫יֹותר ִּמכָל הַ ִּשיחֹות‬ ‫ֵ‬ ‫ְׁלעֹמֶ ק נ ְִּׁש ָמ ָתּה וְׁ הֹועִּ ילּו לָ ּה ַה ְׁרבֵ ה‬


‫סּורה‬ ‫ּומ ִּני ָאז ִּהיא הָ פְׁ כָ ה ל ְֵׁאם ְׁמ ָ‬ ‫הַ פְׁ ִּסיכֹולֹוגִּ יֹות שֶ שָ ְׁמעָ ה‪ִּ ,‬‬ ‫ּושמֵ חָ ה ְׁבחֶ ל ְָׁקּה‪.‬‬ ‫ְׁ‬ ‫"וְׁ עֹשֶּ ה חֶּ סֶּ ד לַאֲ ָּלפִּ ים ְׁלאֹהֲ בַ י ּו ְׁלש ְֹׁמ ֵׁרי ִּמצְׁ ו ָֹּתי" (כ‪ ,‬ו)‬ ‫דֹואג ַה ָקבָ "ה ַלעֲשֹות עִּ ם בָ נָיו הַ ִּּמ ְׁתחַ ְׁס ִּדים זֶ ה‬ ‫חֶ סֶ ד ְׁמיֻחָ ד ֵ‬ ‫יטיבּו‬ ‫עִּ ם זֶה‪ּ ,‬ומֵ ִּשיב לָ הֶ ם טֹובָ ה ַתחַ ת טֹובָ ָתם אֲ שֶ ר הֵ ִּ‬ ‫יֹותיו בָ עֹולָם‪.‬‬ ‫לִּבְׁ ִּר ָ‬ ‫לְׁעִּ ִּתים ָאנּו זֹוכִּ ים ל ְִּׁראֹות ז ֹאת עַ יִּן ְׁבעַ יִּ ן‪ ,‬כְׁ פִּ י שֶ ֵא ַרע ְׁל ַח ְׁלפַ ן‬ ‫מַ ְׁטבְׁ עֹות ְׁבפ ֶַתח ִּת ְׁקוָה‪ ,‬אֲ שֶ ר ִּספֵר לִּי ְׁדבָ ִּרים ַכהֲ ָוי ָָתם‪:‬‬ ‫הּודי ‪ִּ -‬הגִּ יעַ ֵאלַ י ָאדָ ם כְׁ שֶ בְׁ יָדֹו‬ ‫לִּפְׁ נֵי זְׁ ַמן מָ ה ‪ִּ -‬ספֵר אֹותֹו יְׁ ִּ‬ ‫ַאלְׁפַיִּ ם חֲ מֵ ש מֵ אֹות דֹול ִָּרים בִּ ְׁשטָ רֹות שֶ ל דֹו ָלר ֶאחָ ד‪ּ ,‬ובִּ ֵקש‬ ‫אֹותם לְׁעֶ ְׁש ִּרים וַחֲ ִּמ ָשה ְׁשטָ רֹות שֶ ל מֵ אֹות‪.‬‬ ‫לִּפְׁ רֹט ָ‬ ‫שּום חַ לְׁפָן ֵאינֹו אֹוהֵ ב ַלעֲשֹות ז ֹאת‪ ,‬וְׁ גַם לִּי ל ֹא הָ יָה צ ֶֹרְך‬ ‫בְׁ כָל כְָך הַ ְׁרבֵ ה ְׁשטָ רֹות בְׁ נֵי דֹולָר ֶאחָ ד‪ ,‬אֲ בָ ל ל ְַׁא ַחר ִּה ְׁרהּור‬ ‫לַט ִּתי לַ עֲשֹות ז ֹאת‪ִּ ,‬מבְׁ לִּי ל ַָקחַ ת ִּמ ֶּמנּו שּום עַ ְׁמלָ ה‪,‬‬ ‫ָקצָ ר הֶ חֱ ְׁ‬ ‫וְׁ ִּהנ ְַׁח ִּתי ֶאת כָל חֲ ִּבילֹות הַ ְׁש ָטרֹות שֶ נ ַָתן לִּי בְׁ תֹוְך הַ כַסֶ פֶת‪.‬‬ ‫בְׁ ִּדיּוק בְׁ אֹותֹו שָ בּועַ ֵאחַ ְׁר ִּתי לְׁ הַ גִּ יעַ ל ִַּּמ ְׁש ָרד‪ ,‬וְׁ ִּהגַעְׁ ִּתי לַּמָ קֹום‬ ‫ִּימה כְׁ דֵ י לִּפְׁ תֹחַ ֶאת‬ ‫ידה שֶ לִּי‪ .‬אֲ נִּ י נִּכְׁ נ ְַׁס ִּתי פְׁ נ ָ‬ ‫בְׁ יַחַ ד עִּ ם הַ פְׁ ִּק ָ‬ ‫נֹות ָרה בַ חּוץ‪.‬‬ ‫הַ כַסֶ פֶת‪ ,‬וְׁ ִּהיא ְׁ‬ ‫ִּה ַק ְׁש ִּתי ֶאת הַ ְׁספָרֹות וְׁ ִּה ְׁמ ַתנְׁ ִּתי שֶ ּמַ ְׁנגָנֹון הַ הַ ְׁשהָ יָה הַ ָקבּועַ‬ ‫בַ כַסֶ פֶת יִּ שָ מַ ע לִּפְׁ ֻקדָ ִּתי‪ ,‬כְׁ שֶ ְׁלפֶ ַתע שָ מַ עְׁ ִּתי צְׁ ָרחֹות אֲ יֻּמֹות‪.‬‬ ‫יתי שֹודֵ ד שֶ חָ דַ ר פְׁ נִּ ימָ ה‪ָ ,‬תפַס ֶאת‬ ‫ִּמהַ ְׁר ִּתי לְׁ ַזנֵק הַ חּוצָ ה וְׁ ָר ִּא ִּ‬ ‫ֹאשי מּול‬ ‫אֹותּה ֶאל הַ ִּקיר‪ .‬דָ ִּמי עָ לָה לְׁר ִּ‬ ‫ָ‬ ‫ידה וְׁ ִּהצְׁ ִּמיד‬ ‫הַ פְׁ ִּק ָ‬ ‫ּומבְׁ לִּי לַחֲ שֹב ַאף ְׁל ֶרגַע‪ִּ ,‬מהַ ְׁר ִּתי‬ ‫הַ ּמַ ְׁר ֶאה הַ ִּּמפְׁ ַלצְׁ ִּתי הַ זֶ ה‪ִּ ,‬‬ ‫לִּתפֹס בַ שֹודֵ ד וְׁ ל ְִּׁדחֹף גַם אֹותֹו ֶאל הַ ִּקיר‪.‬‬ ‫ְׁ‬ ‫הַ שֹודֵ ד‪ ,‬שֶ ִּהבְׁ ִּחין שֶ נִּ לְׁחָ ִּמים בֹו‪ ,‬שָ לַף ֶא ְׁקדָ ח וְׁ כִּ ּוֵן אֹותֹו‬ ‫לְׁמּולִּ י‪ַ ,‬אְך בְׁ אֹותֹו ֶרגַע ִּה ְׁתעַ שַ ִּתי וְׁ ָאמַ ְׁר ִּתי לֹו‪ֵ " :‬ת ָרגַע‪ַ ,‬אל‬ ‫ירה‪ֶ ,‬א ֵתן לְָׁך ָכל מַ ה שֶ ִּת ְׁרצֶ ה‪"...‬‬ ‫ִּת ֶ‬ ‫פִּ ְׁתאֹום נִּזְׁ כ ְַׁר ִּתי מַ ה ְּׁמכִּ ילָ ה הַ כַסֶ פֶת שֶ לִּי‪ָ ...‬ר ַכ ְׁנ ִּתי ְׁלעֶ בְׁ ָרּה‬ ‫ּובִּ ַק ְׁש ִּתי מֵ הַ שֹודֵ ד שַ ִּקית‪ ,‬כְׁ דֵ י לְׁ הַ ִּניחַ בָ ּה ֶאת הַ כֶסֶ ף‪.‬‬ ‫בַ ְׁת ִּחלָ ה ִּהכְׁ נ ְַׁס ִּתי ַרק עֶ ְׁש ִּרים חֲ בִּ ילֹות ִּמתֹוְך כָל ַמה שֶ ָהיָה‬ ‫מֻ נָח בָ ּה‪ ,‬אֲ בָ ל הַ שֹודֵ ד ָש ַאל‪ :‬מָ ה עִּ ם הַ ְׁש ָאר?‪ָ ...‬ל ֵכן‬ ‫ִּה ְׁמשַ כְׁ ִּתי לְׁהַ כְׁ נִּ יס לֹו ֶאת כָל ַהחֲ בִּ ילֹות ֶשהָ יּו שָ ם‪...‬‬ ‫כְׁ שֶ הֹושַ ְׁט ִּתי לֹו בַ חֲ ז ָָרה ֶאת הַ שַ ִּקית הַ כְׁ בֵ דָ ה‪ִּ ,‬ה ְׁבחַ נְׁ ִּתי‬ ‫בְׁ הַ בָ עַ ת ְׁשבִּ יעּות ָרצֹון הַ ִּּמ ְׁתפַ שֶ טֶ ת עַ ל פָ נָיו‪ ,‬הּוא בְׁ וַדַ אי הָ יָה‬ ‫סָ בּור‪ ,‬שֶ הּוא ָז ָכה בְׁ ִּמילְׁיֹון דֹולָר‪ ,‬בְׁ שָ עָ ה שֶ כָל הַ הֶ פְׁ סֵ ד שֶ לִּ י‬ ‫ִּה ְׁס ַתכֵם בְׁ ַא ְׁלפַ יִּם ַוחֲ מֵ ש מֵ אֹות בִּ לְׁבַ ד‪...‬‬ ‫ִּיהּודי‪,‬‬ ‫יחי ‪ -‬שֶ ּמֵ ע ֲִּשיַת טֹובָ ה ל ִּ‬ ‫יתי ‪ִּ -‬סיֵם ִּאיש ִּש ִּ‬ ‫אֹו ָאז ָר ִּא ִּ‬ ‫ידים!‬ ‫לְׁעֹולָ ם ל ֹא מַ פְׁ ִּס ִּ‬

‫זְׁ ִּמירֹות שַ בָּ ת‬ ‫ִּמּתֹוְך הַ סֵׁ פֶּר "מָּ תֹוק הָּ אֹור" עַ ל שַ בָּ ת‬ ‫"לָּנּוחַ בֹו"‬ ‫ֹלתם"‬ ‫עַ ל הַ פָ סּוק‪ַ ":‬ויִּגְׁ דַ ל מֹשֶ ה ַויֵצֵ א ֶאל ֶאחָ יו ַוי ְַׁרא בְׁ ִּסבְׁ ָ‬ ‫"ר ָאה שֶ ֵאין‬ ‫(שמֹות ב‪ ,‬יא) נֶאֱ מַ ר בְׁ ִּמ ְׁד ָרש ַרבָ ה (א‪ ,‬כח)‪ָ :‬‬ ‫ְׁ‬

‫לעילוינשמת‬ ‫לעילוי‬ ‫נשמת‬

‫לעילוי נשמת‬

‫משה בן ר'‬ ‫ר' ב"ר‬ ‫מנדל‬ ‫מנחם‬ ‫מנחם מנדל‬ ‫שניצר‬ ‫שניצר‬ ‫תנצב"ה‬

‫בן הגאון הגדול‬ ‫ר' מרדכי לייב‬ ‫מן‬ ‫תנצב"ה‬

‫ר' משה‬

‫ר' אלעזר יהודה‬

‫נּוחה‪ָ ,‬הלְַך וְׁ ָא ַמר ְׁל ַפ ְׁרעֹה‪ִּ :‬מי ֶשיֵש לֹו עֶ בֶ ד ‪ִּ -‬אם ֵאינֹו‬ ‫לָהֶ ם ְׁמ ָ‬ ‫נָח יֹום ֶא ָחד בַ ָשבּועַ הּוא ֵמת‪ ,‬וְׁ ֵאלּו עֲבָ ֶדיָך ִּאם ֵאין ַא ָתה‬ ‫ִּיח ל ֶָהם יֹום ֶא ָחד בַ ָשבּועַ ֵהם ֵמ ִּתים‪ָ .‬א ַמר לֹו‪ :‬לְֵך וַ ע ֲֵשה‬ ‫מֵ נ ַ‬ ‫לָהם ֶאת יֹום הַ שַ בָ ת‬ ‫ֹאמר‪ָ .‬ה ַלְך מ ֶֹשה וְׁ ִּת ֵקן ֶ‬ ‫לָהֶ ן כְׁ מֹו ֶשת ַ‬ ‫ָנּוח"‪.‬‬ ‫ל ַ‬ ‫יא ִּטין (שֶ הֹוצִּ יא‬ ‫הּוס ָּ‬ ‫ִּ‬ ‫ֶּסח" ל ְַׁא ְׁדמֹו" ֵׁרי בֵׁ ית‬ ‫בַ "הַ ג ָָּּדה ֶּשל פ ַ‬ ‫הָּ ַרב ֵׁמ ִּאיר ְׁצ ִּבי גְׁ רֹוזְׁ ַמן) מּובָ א‪:‬‬ ‫(פָר ַשת כִּ י ִּת ָשא)‪ ,‬עַ ל‬ ‫סּוקים ָ‬ ‫בְׁ כִּ ְׁתבֵׁ י ָּהאֲ ִּר"י ְׁב ַשעַ ר ַהפְׁ ִּ‬ ‫(שמֹות לא‪ ,‬יג) מּובָ א ִּמ ְׁד ָרש‬ ‫הַ פָסּוק " ֶאת ַש ְׁבת ַֹתי ִּת ְׁשמֹרּו" ְׁ‬ ‫זֶה‪ ,‬וְׁ נֶאֱ ַמר ָשם עֹוד‪ָ :‬א ַמר ַה ָקבָ "ה ְׁלמ ֶֹשה‪" :‬וְׁ ַא ָתה דַ בֵ ר ֶאל‬ ‫יְׁקיְׁ מּו ֶאת ִּמצְׁ וַ ת‬ ‫בְׁ נֵי י ְִּׁש ָר ֵאל ֶאת ַש ְׁבת ַֹתי ִּת ְׁשמֹרּו"‪ֵ ,‬מעַ ָתה ַ‬ ‫נּוחה‬ ‫יֹותּה ִּמ ְׁצ ַות ַה ֵשי"ת‪ ,‬וְׁ ל ֹא כְׁ יֹום ְׁמ ָ‬ ‫הַ שַ בָ ת ִּבגְׁ לַ ל הֱ ָ‬ ‫ֲבֹוד ָתם‪.‬‬ ‫מֵ ע ָ‬ ‫ירת ַשבָ ת‪ :‬יֵש‬ ‫נ ְִּׁמצֵ ינּו ל ְֵׁמ ִּדים‪ֶ ,‬שי ְֶׁשנָם ְׁשנֵי ָא ָפנִּים ֶשל ְׁש ִּמ ַ‬ ‫ֲבֹודה‪ ,‬וְׁ יֵש ַשבָ ת ֶש ִּהיא "יֹום‬ ‫נּוחה ֵמע ָ‬ ‫שַ בָ ת ֶש ִּהיא יֹום ְׁמ ָ‬ ‫נּוחה" ‪ַ -‬שבָ ת לַ ה'‪ .‬עַ ד ַה ִּצּוּוי לְׁ מ ֶֹשה ַרבֵ נּו‪ ,‬שָ ְׁמרּו‬ ‫ּומ ָ‬ ‫ְׁקדֻשָ ה ְׁ‬ ‫ֲבֹודה‪ ,‬וְׁ עַ ָתה נִּ צְׁ ַטּוּו‬ ‫נּוחה ֵמע ָ‬ ‫י ְִּׁש ָר ֵאל ֶאת ַה ַשבָ ת כְׁ יֹום ְׁמ ָ‬ ‫ל ְִּׁשמֹר ַשבָ ת לַה'‪.‬‬ ‫רֹואים ָאנּו ְׁב ֶא ֶרץ יִּ ְׁש ָר ֵאל ְׁש ֵתי שַ בָ תֹות‪:‬‬ ‫ְׁלצַ ע ֲֵרנּו‪ ,‬גַם ַכיֹום ִּ‬ ‫נּוחה וְׁ יֵש ֶש ֶא ְׁצלָ ם הַ שַ בָ ת‪-‬‬ ‫יֵש שֶ ֶא ְׁצלָם ַה ַשבָ ת ִּהיא יֹום ְׁמ ָ‬ ‫לְׁמלֵ י נ ְָׁט ִּרי יִּ ְׁש ָר ֵאל‬ ‫שַ בַ ת ק ֶֹדש‪ְׁ .‬לכְָך ָר ַמז בַ ז ַֹהר ֶה ָח ָדש‪ִּ " :‬א ָ‬ ‫שַ בָ ת ַא ַחת כְׁ ִּה ְׁלכ ָָּּתּה ‪ִּ -‬מיָד נִּגְׁ ָאלִּ ין"‪ִּ .‬ה ְׁדגִּ יש הַ ז ַֹהר‬ ‫'כְׁ ִּה ְׁלכ ָָתּה' לֵאמֹר ‪ִּ -‬אם י ְִּׁש ְׁמרּו ֶאת ַה ַשבָ ת כְׁ ַשבָ ת לַ ה'‪ ,‬כְׁ יֹום‬ ‫ּוק ֻד ָשה ‪ָ -‬אז יִּזְׁ כּו לְׁ ִּהג ֵָאל‪.‬‬ ‫נּוחה ְׁ‬ ‫ְׁמ ָ‬ ‫יד"א בְׁ ִּספְׁ רֹו‬ ‫עֹוד מּובָ א ְׁבכִּ ְׁתבֵׁ י ָּהאֲ ִּר"י (וְׁ כֵן ֵה ִּביא ַה ִּח ָּ‬ ‫(ת ִּהלִּ ים‬ ‫" ִּמ ְׁדבַ ר ְׁק ֵׁדמֹות" עֵ ֶרְך ַשבָ ת)‪" :‬ה' ָמלְָך גֵאּות לָבֵ ש" ְׁ‬ ‫גֹואל'‪ַ .‬היְׁ נּו‪ַ ,‬רק שַ בָ ת‬ ‫'שבָ ת ֵ‬ ‫אֹותיֹות ַ‬ ‫צג‪ ,‬א)‪' ,‬גֵאּות לָבֵ ש' ‪ִּ -‬‬ ‫ידים כִּ י 'ה' ָמלָ ְך' ‪ -‬זֹו ַשבָ ת ַהיְׁכֹולָ ה לְׁהָ בִּ יא‬ ‫יה ְׁמעִּ ִּ‬ ‫ֶש ְּׁמ ַקיְׁמֶ ָ‬ ‫ֶאת הַ גְׁ אֻ לָ ה‪.‬‬ ‫"וְׁ ִּל ְׁשמ ַֹח "‬ ‫נֹוטה לְׁעַ ְׁצבּות כָ ל י ָָמיו‪ .‬פַ עַ ם‬ ‫מַ עֲשֶ ה ְׁב ָח ִּסיד ֶא ָחד ֶש ָהיָה ֶ‬ ‫ְׁשבָ ת ִּנ ְׁת ַקל ְְׁׁקלּו ַה ְׁד ָרכִּ ים‪ ,‬וְׁ הּוא נֶאֱ לַ ץ לִּ ְׁשבֹות‬ ‫כְׁ שֶ ָנסַ ע ל ְַׁרבֹו ל ַ‬ ‫לְׁרבֹו‪,‬‬ ‫בִּ כְׁ ָפר ָשכֵן‪ .‬הּוא ִּהגִּ יעַ ֶאל ַרבֹו ְׁביֹום ִּראשֹון‪ .‬כְׁ ֶש ִּהגִּ יעַ ַ‬ ‫גָבְׁ ָרה עַ ְׁצבּותֹו‪.‬‬ ‫אֹור ִּחים גְׁ דֹולָ ה‪.‬‬ ‫נִּיסת ְׁ‬ ‫ָאמַ ר לֹו ָה ַר ִּבי‪ַ " :‬ה ַשבָ ת יְׁדּועָ ה כְׁ ַמכְׁ ַ‬ ‫ִּאם ל ְָׁמ ָשל ַמגִּ יעַ ר ֹאש ח ֶֹדש לְׁ ִּה ְׁת ָא ֵר ַח ְׁב ַשבָ ת‪ִּ ,‬היא ְׁמפַ ָנה לֹו‬ ‫ּמּוסף‪ִּ .‬אם ַמגִּ יעַ יֹום טֹוב‬ ‫ֶאת ַה ַהפְׁ ָט ָרה‪ ,‬וְׁ ַאף ֶאת ְׁתפִּ לַ ת ַה ָ‬ ‫יאת‬ ‫בְׁ שַ בָ ת‪ַ ,‬ה ַשבָ ת ְׁמ ַפ ָנה לֹו ֶאת ְׁתפִּ ַלת ַשחֲ ִּרית‪ ,‬וְׁ ַאף ֶאת ְׁק ִּר ַ‬ ‫תֹורה‪ .‬וְׁ ִּאם ַמגִּ יעַ יֹום כִּ פּור ְׁב ַשבָ ת‪ְׁ ,‬מפַ נִּ ים עֲבּורֹו ֶאת הַ כֹל‪,‬‬ ‫הַ ָ‬ ‫אֲ פִּ ילּו ֶאת ְׁסעּודֹות ַה ַשבָ ת‪...‬‬ ‫ישהּו עָ צּוב‪ִּ .‬הנֵה כְׁ שֶ ּמַ גִּ יעַ‬ ‫אֲ בָ ל ַה ַשבָ ת ֵאינָּה ְׁמ ָא ַר ַחת ִּמ ֶ‬ ‫ירה לֹו ל ְִּׁהכָ נֵס‪ ,‬וְׁ הּוא נִּ ְׁד ֶחה לְׁ יֹום‬ ‫ִּת ְׁשעָ ה ְׁב ָאב‪ַ ,‬ה ַשבָ ת ל ֹא ַמ ִּת ָ‬ ‫אֹותָך לְׁ יֹום‬ ‫ְׁ‬ ‫ִּראשֹון‪ .‬וְׁ כְָך ָהיָה גַם ְׁבעִּ נְׁ ָי ְׁנָך ‪ַ -‬ה ַשבָ ת ָדחֲ ָתה‬ ‫בּותָך‪"...‬‬ ‫ִּראשֹון ִּמפְׁ נֵי עַ ְׁצ ְׁ‬

‫לעילוי נשמת‬ ‫הילדה‬

‫חיה תהילה‬ ‫תנצב"ה‬

‫בת יצחק וסיגלית‬ ‫יבדלחט"א‬

‫בכל עניני הגליון נא לפנות למיכאל ‪0504-147001‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫לרפואת‬

‫דבורה‬ ‫בת‬ ‫הלנה‬

‫בתושח"י‬


‫הדלקת נרות‪71:71 :‬‬ ‫יציאת השבת‪71:17 :‬‬ ‫‪71:93‬‬ ‫רבינו תם‪:‬‬

‫יציאת השבת‪73:11 :‬‬ ‫רבנו תם‪73:91 :‬‬ ‫לרפואה‪ ,‬פרנסה‬ ‫והצלחה‪ :‬מ"א מיכאל‬ ‫וציפורה אחיאל‪ .‬מנשה‬ ‫ואורה אחיאל‪ .‬מרים בת‬ ‫גליה‪ .‬א"ה הדר בת נחמה‪.‬‬ ‫ברוך בן גורגיה‪ ,‬ליאורה‬ ‫שולמית בת חתון‪ .‬ירין‬ ‫אליה בן בטי‪ .‬אורטל חנה‬ ‫בת הדסה וב"ב‪ .‬פנינה בת‬ ‫שושנה וב"ב‪ .‬אפרת בת‬ ‫פנינה וב"ב‪ .‬אושרית בת‬ ‫פנינה וב"ב‪ .‬חן בת דליה‪.‬‬ ‫ירון שמעון בן שושנה‪.‬‬ ‫זוהר יעיש ובני ביתו‪.‬‬ ‫אשירה הודיה בת דבורה‪.‬‬ ‫נעמי בת חביבה‪ .‬רחל‬ ‫ובעלה וב"ב וצאציהם‪.‬‬ ‫יעקב בן לינדה‪ .‬משה‬ ‫שמואל בן זלדה וב"ב‪.‬‬ ‫זוהר יעיש וב"ב‪ .‬ויקי‬ ‫ויהודה יעיש‪ .‬יעקב בן‬ ‫רינה‪ .‬עדי בת רויה וב"ב‪.‬‬ ‫אסתר בת מזל‪.‬‬ ‫לזיווג הגון – תקוה בת‬ ‫גמאלה וב"ב‪ ,‬דורין בת‬ ‫שרה‪ ,‬אורטל בת ציפורה‪.‬‬ ‫שלומית בת אסתר‪ ,‬אסי בן‬ ‫שולמית ניצחונה‪ ,‬אוקסנה‬ ‫בת דורה‪.‬‬ ‫לעילוי‪-‬נשמת‪ :‬הרב‬ ‫עובדיה יוסף בן גורג'יה‪,‬‬ ‫הרב שמעון בן בחריה‪.‬‬ ‫מ"ס צדוק בן נור‪ ,‬מלכה‬ ‫בת אסתר‪ ,‬מזל בת דוד‬ ‫ובת שבע‪ .‬אברהם בן‬ ‫אלה‪ .‬רות בת נוסרת‪.‬‬ ‫ישעיהו בן יצחק‪ .‬יצחק בן‬ ‫עליזה‪ .‬אפרים בן רחל‪ .‬ר'‬ ‫שמעון בן סאסי סופיה‪,‬‬ ‫זוהרה טימסטית בת‬ ‫מרים‪ .‬שמעון בן זוהרה‪.‬‬ ‫אריה בן שרה זוהרה‪.‬‬ ‫אליהו מאיר בן סימי‪.‬‬ ‫יוסף בן אנגלינה‪ .‬רחמים‬ ‫בן צ'חלה‪ .‬בכור בן רחל‪.‬‬ ‫יריב בן גאולה‪ .‬טליה בת‬ ‫שרה‪ .‬סימי שמחה בת‬ ‫חנה‪ .‬אוסנת בתיה (אבלין)‬ ‫בת תקוה‪ .‬יוסף חיים בן‬ ‫סלחה‪ .‬שרה רדה בת‬ ‫סאלם‪ .‬ורדה בת שמחה‪.‬‬ ‫אהובה בת טובה‪ .‬עזרא בן‬ ‫פרחה‪ .‬ישר משה בן‬ ‫צביה‪ .‬שלום סאלם בן‬ ‫שמעון‪ .‬סבח בן סלימה‪.‬‬ ‫רועי בן צדוק‪ .‬שלום‬ ‫מדמון בן דוד‪ .‬בת שבע‬ ‫בת ורדה‪ .‬אשר בן יחיא‪.‬‬ ‫אוסנת בת מרים‪ .‬יפת צבי‬ ‫בן יששכר אפרים‪ .‬ניסים‬ ‫בן מרים ואהרון‪ .‬אליהו‬ ‫בן חנה וכדורי‪ .‬נעמי בת‬ ‫יחיא‪ .‬יחזקאל בן גורג'יי‪.‬‬

‫יתרו‪ ,‬חמיו של משה רבנו‪ ,‬אשר עד לאחרונה היה כומר לעבודה זרה‪ ,‬מגיע לעם ישראל ומתגייר‪ ,‬ומיד הוא‬ ‫מתחיל להוכיח את משה ולתת לו הוראות‪" :‬ויאמר חותן משה אליו‪ :‬לא טוב הדבר אשר אתה עושה‪ ,‬נבול תבול‬ ‫גם את גם העם הזה‪ ...‬כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך‪ ...‬עתה שמע בקולי איעצך ויהי אלוקים עמך"‪.‬‬ ‫'אתה רוצה שה' יהיה אתך? אז תקשיב לי' – אומר יתרו‪ .‬מה אמור משה רבנו להגיב על כך? "מי אתה‬ ‫שתבוא ותתן לי הוראות‪ ,‬הרי היית כומר לעבודה זרה"‪ ,‬אך משה רבנו לא נוהג כך‪ ,‬הוא מקבל את דברי‬ ‫יתרו לרוב ענוותנותו ומשנה את הנהגתו‪ .‬ה' שרואה את ענוותנותו של משה מצליח דרכו ומרומם אותו‪.‬‬ ‫לפנינו מעשה מדהים שימחיש לנו כי גם בדורנו ניתן להגיע לכך‪" :‬בכל יום היה עושה את דרכו הגאון הגדול‪ ,‬ר'‬ ‫אברהם גיניחובסקי זצ"ל‪ ,‬מביתו בבני ברק אל ישיבת 'טשבין' בירושלים בה לימד‪.‬‬ ‫לר' אברהם לא היה רכב ולא רישיון‪ ,‬והוא היה עושה את דרכו בכל יום במוניות שירות בדרכו לירושלים ובחזרה‪.‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬כשסיים את הלימוד בישיבה‪ ,‬עשה את דרכו לעבר מונית שירות שהיתה בדרכה לבני ברק‪.‬‬ ‫כדרכו בקודש‪ ,‬היה נכנס לסוף מונית השירות ויושב בספסל‬ ‫האחורי‪ ,‬על מנת לנצל את הזמן בלימוד בלא להפריע לאיש‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬כשהחלה הנסיעה‪ ,‬הבחין ר' אברהם כי בספסל שלפניו‬ ‫יושב בחור ישיבה צדיק‪ ,‬שלפניו יושבת אשה שאינה עונה לגדרי‬ ‫הצניעות‪ .‬לבו של ר' אברהם כאב ורצה הוא להצילו מעוון‪.‬‬ ‫חשב הרב כיצד יוכל להצילו‪ ,‬בלא לפגוע באשה שישבה לפניו‪,‬‬ ‫לפתע עלה במוחו רעיון מיוחד ומעניין‪:‬‬ ‫"סלח לי"‪ ,‬פנה הגאון אל הבחור‪" ,‬האם תוכל לעשות עימי חסד‬ ‫גדול?"‪ ,‬שאלו בתחנונים‪" ,‬אני מוכן אף לשלם לך על כך את‬ ‫מחיר הנסיעה‪ ,‬אם רק תסכים"‪" .‬בשמחה"‪ ,‬אמר הבחור לרב‪,‬‬ ‫"מה רצונו של הרב?"‪" .‬ראה"‪ ,‬אמר הרב בהתלהבות‪" ,‬אמרו לי‬ ‫כי על הכביש הזה נוסעות מכוניות חדשות ומיוחדות‪ ,‬ואני כאדם מבוגר מתעניין מאד במכוניות חדשות‪ ,‬ואף‬ ‫הבנתי כי על הדרך רואים גם את גן החיות 'הספארי'‪ ,‬ואני מאד רוצה לראות זאת‪ ,‬אך בספסל האחורי שאני‬ ‫יושב‪ ,‬איני יכול לראות זאת‪ ,‬התואיל בטובך לעשות עימי חסד ולהחליף איתי מקום‪ ,‬כך שאוכל לראות דרך‬ ‫החלון שלך את הנעשה?! ומוכן אני אף לשלם לך את הכסף על נסיעתך"‪.‬‬ ‫הבחור היה המום‪ .‬הוא לא הכיר את הגאון הגדול‪ ,‬אך חזותו לימדה אותו כי מדובר בתלמיד חכם גדול‪ ,‬על כן‬ ‫גדלה תמיהתו ופליאתו לאור הבקשה המוזרה לראות מכוניות וחיות‪.‬‬ ‫"בשמחה"‪ ,‬חייך הבחור בבלבול והחליף מקום עם הגאון‪ .‬כל הנוסעים במונית שהאזינו לדברים החלו אף הם לגחך‬ ‫ולצחוק‪ ,‬לאור המחזה של אדם מבוגר ונשוא פנים המבקש לראות רכבים ובעלי חיים‪ .‬הבושה שנגרמה לר' אברהם‬ ‫היתה גדולה עד למאד‪ ,‬אך הוא לא התרגש מכך‪ ,‬מפני שלנגד עיניו עמדה הצלת הבחור מעבירה‪.‬‬ ‫ר' אברהם התיישב במושבו של הבחור‪ ,‬ומיד הסיר את חליפתו והעמיד אותה פרושה באויר כנגד פניו‪ ,‬על מנת‬ ‫לחצוץ בינו לבין האשה הלא צנועה שישבה לפניו‪ ,‬וכמובן דאג שהיא לא תרגיש שעושה הוא זאת בגללה‪.‬‬ ‫הנוסעים הרבים הבינו כי זהו חלק מהדברים המוזרים שיש 'לאדם המבוגר המוזר' והמשיכו לגחך‪ .‬אף הנהג שהבין‬ ‫כי ישנו פה אדם מבוגר שאוהב לראות רכבים ובניינים מוזרים‪ ,‬החל להראות לו במשך כל הדרך מבנים מיוחדים‪.‬‬ ‫"ראה‪ ,‬כאן זה מנזר‪ ...‬עוד מעט חולפים על פני שדה התעופה"‪ ,‬ר' אברהם העמיד פנים כמתעניין מאד‪ ,‬ואף הגיב‪:‬‬ ‫"באמת? זהו נתב"ג? ואוו‪ ,‬תודה רבה!"‪ ,‬והכל על מנת להציל את הבחור מעבירה‪ ,‬ולא להוכיחו בצורה ישירה כי‬ ‫אין לו לשבת מאחורי אותה אשה‪ ,‬דבר שיכול לגרום אף לה לבושה‪ .‬בסוף הנסיעה הודה הרב לבחור ושילם לו על‬ ‫'הזכות' לשבת באותו מושב‪ ,‬ואף הודה לנהג על יחסו האדיב‪( .‬מהספר 'ויאמר הנני')‬ ‫אדם גדול הוא אדם היודע כיצד להעביר מסרים ולקיים את רצונו בלא לפגוע ברגשותיו של האחר‪ ,‬גם‬ ‫כשהצדק עמו‪ .‬זוהי גאונות אמיתית הרצויה בעיני ה'‪ ,‬וכל המקפיד בכך‪ ,‬זוכה לחן מיוחד בעיני ה' וגדולה רבה!‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫האם מותר להתאפר בשבת?‬ ‫תשובה‪ :‬אסור לאשה להעביר בשבת צבע‬ ‫על פניה או כל איפור שיש בו צביעה כגון‬ ‫לכחול את עיניה‪ ,‬כיוון שדרכה בכך הרי‬ ‫שיש בזה איסור צובע מדרבנן‪.‬‬ ‫אומנם‪ ,‬מותר לספרדיות להתאפר בשבת‬ ‫באיפור צבעוני העשוי מאבקה בלבד ללא‬ ‫קרם או משחה‪ ,‬כמו כן לא תמרח את‬ ‫אבקת האיפור על קרם שהניחה על פניה‬ ‫לפני כן‪ ,‬והמחמירה אף בזה תבוא עליה‬ ‫ברכה‪ .‬ולאשכנזיות‪ ,‬אסור להתאפר אף‬ ‫באבקה צבעונית‪ ,‬ורק בצבע לבן מותר‬ ‫(שו"ת אג"מ‪ ,‬ושו"ת באר משה)‪.‬‬ ‫(כיום קיימים ערכות איפור מיוחדות לשבת בהכשר‬ ‫העשויות מאבקה בלבד)‪.‬‬

‫* אף איפור צבעוני שמורחים על הפנים‬ ‫בשביל לכסות את הפצעים‪ ,‬אשר הינו‬ ‫בצבע העור ‪ -‬אסור בשבת‪( .‬חוט השני)‬ ‫כמו כן‪ ,‬אסור לאשה לתת אודם בצבעים‬ ‫ואף אודם שקוף אסור בשבת‪( .‬יבי"א)‬ ‫***‬

‫האם מותר לנקות האיפור בשבת?‬ ‫תשובה‪ :‬יש אומרים שאסור לאשה לנקות‬ ‫פניה בשבת מהאיפור שעליה‪ ,‬אבל מותרת‬ ‫לרחוץ פניה אם לא בודאי שהאיפור ימחק‪,‬‬

‫עצות וסגולות להינצל מחיות‬ ‫‪ )1‬קבלה בשם גורי האריז"ל‪" :‬אדם שנתקל‬ ‫בכלב עז נפש‪ ,‬יאמר‪" :‬יש בי תשי"ו עצמות"‪,‬‬ ‫ואז אין הכלבים יכולים להזיק לו"‪.‬‬ ‫‪ )2‬כותב הש"ך בשם המהרש"ל זצ"ל ‪:‬‬ ‫"תכונתם של העכברים‪ ,‬שהם משחיתים דברים‬ ‫מסוימים מחמת צימאונם הרב‪ .‬לכן‪ ,‬כדי שלא‬ ‫יזיקו העכברים‪ ,‬יש להניח כלי עם מים בסמוך‬ ‫לדברים העלולים להינזק על ידי העכברים‪,‬‬ ‫באופן שהעכברים יוכלו לשתות מהכלי ואז לא‬ ‫יזיקו"‪.‬‬

‫ואם האיפור ימרח‪ ,‬שהוא דרך לכלוך‪ ,‬מותר‬ ‫לנקותו כמו מי שידיו התלכלכו בפחמים‬ ‫שהתירו לנקות ידיו‪ ,‬וכן הלכה‪( .‬שש"כ פי"ד פג'‪,‬‬ ‫***‬ ‫וכה"ח קסא')‬ ‫האם מותר להשתזף בזבת?‬ ‫תשובה‪ :‬אסור לתת לק' בציפורניים בשבת‬ ‫בכל הצבעים‪ ,‬שההברקה היא כצובע‪ ,‬ואף‬ ‫אם עשוי מג'ל‪( .‬הגרשז"א‪ ,‬שש"כ)‬ ‫* יש אומרים שאין להשתזף בשמש בשבת‬ ‫הן לרפואה והן להשחמת העור‪ ,‬ויש אומרים‬ ‫שבצנעה שאין רואים אותו ועושה כן לתענוג‬ ‫‪ )3‬כותב ר' ישעיה מקרסטיר זצ"ל‪" :‬אדם‬ ‫מותר‪ ,‬והמיקל באופן זה יש לו על מי‬ ‫הסובל ממכת עכברים המתרוצצים בביתו‬ ‫לסמוך‪( .‬שו"ת אז נדברו)‬ ‫מכירה‬ ‫ובמחסניו‪ ,‬ילך לרב העיר ויעשה שטר‬ ‫***‬ ‫כדין‪ ,‬בו ירשום שהוא מוכר את כל העכברים‬ ‫הסרת תוית מהבגד‬ ‫שברשותו לגוי פלוני‪ ,‬ויתלה את שטר המכירה ‪ )3‬תוית בד המחוברת לבגד שרשום בה שם‬ ‫במקום בו שלטו העכברים"‪.‬‬ ‫החברה וכדומה‪ ,‬שמחוברות ע"י חוט או‬ ‫!‪.‬‬ ‫ונושע‬ ‫חנות‬ ‫וסיפר שכך עשה בזמנו בעל‬ ‫פלסטיק או דבר ‪ -‬יש אומרים שאסור‬ ‫‪ )4‬כותב ה'רפואה וחיים'‪" :‬סגולה להקצה‬ ‫להסירה בשבת (שש"כ)‪ ,‬ויש שמתירים כיוון‬ ‫משינה בזמן הרצוי‪ :‬לפני שיכנס לישון יאמר‬ ‫שהיא התחברה לבגד אחר סיומו‪ ,‬ואינה‬ ‫את הפסוק‪" :‬עורה כבודי‪ ,‬עורה הנבל וכינור‬ ‫נחשבת כחלק מסיום תיקון הבגד‪.‬‬ ‫אעירה שחר" – ‪ 7‬פעמים ישר והפוך‪ ,‬ובכל‬ ‫לכן המיקל להסיר התוית המחוברת לבגד‬ ‫פעם יחשוב על השעה שרוצה להתעורר‪.‬‬ ‫בשבת‪ ,‬יש לו על מה לסמוך‪.‬‬ ‫ מתוך הספר 'עצה ותושיה' ‪-‬‬‫שבת שלום ומבורך!‬

‫למצוא חן בעיניו‪.‬‬ ‫ו‬ ‫‪ )4‬מובא בשם גדולי ישראל‪ :‬בני זוג שעדיין‬ ‫לא נפקדו בפרי בטן‪ ,‬יקבלו על עצמם שכאשר‬ ‫ומהמילים הקשות שהטיחו בו מהרגע שהתעורר‪.‬‬ ‫ישנן נשים המתעוררות כל בוקר בשעה ‪ 7:08‬בבוקר‪,‬‬ ‫יפקדו‪ ,‬הם יאמרו את 'נשמת כל חי' בפני מניין‪.‬‬ ‫לאחר כמה ימים היועצת של בית הספר קוראת להורים ואומרת‬ ‫כשהילדים שלהן צריכים להיות בהסעה בשעה ‪.7:54‬‬ ‫‪ )5‬אומר ה'תנא דבי אליהו רבא'‪ :‬המגביה‬ ‫שלכם ממש חלש בלימודים‪ ,‬אנו חוששים כי יש לו‬ ‫להם‪" :‬‬ ‫באמירת 'אותם‬ ‫קולולהלביש‬ ‫תוך רבע שעה היא רוצה להעיר את ששת ילדיה‪,‬‬ ‫הילד ומכוון‬ ‫קדוש'‪,‬‬ ‫קדוש קדוש‬ ‫קשב וריכוז‪ ,‬אני ממליצה לשלוח אותו לפסיכולוג ‪-‬‬ ‫יזכהושל‬ ‫ביתהקב"הבעיה‬ ‫ולזרוק להם סנדבי'ץ לתיק‪ .‬אמרו נא לי אתם‪ :‬כיצד‬ ‫לגדולה‬ ‫נראהה' –‬ ‫לקדש את‬ ‫עליו!"‪.‬‬ ‫ממנו עובר‬ ‫ולעשירות שלא תפסקמשהו‬ ‫כזה? האם תהליך ההשכמה של הילדים‪ ,‬התלבשותם‬ ‫ומזרעו‪.‬‬ ‫בכלאשם הילד הזה שההורים שלו מתעוררים‬ ‫להצליחמה‬ ‫הרוצהלי אתם‪:‬‬ ‫אמרו נא‬ ‫ובשלווה?‪...‬‬ ‫החיד"א הקדוש‪:‬‬ ‫והתארגנותם לבית הספר או לגן נעשית ברוגע‪ )6‬מביא‬ ‫ומעירים אותו בלחץ ועצבים? הרי שהם חורצים את‬ ‫מאוחרת‬ ‫השבוע‪ ,‬כי עוד‬ ‫ימיועצבים‬ ‫וודאי שלא‪ ,‬בבית כזה הילדים מתעוררים בלחץ‬ ‫באמירת‬ ‫בשעה‪ ,‬יאריך‬ ‫ולהנצל מכל נזק‬ ‫מי שרגיל להתרחץ כל גופו מידי יום‪ ,‬ואם‬ ‫רבע שעה הם צריכים להיות בהסעה‪ ,‬אז אם "ברוך ה' המבורך לעולם ועד"‪ ,‬בתפילת גורלו לכישלון ואבדון‪ ,‬ומי יודע כמה ילדים‬ ‫לא יתרחץ בשבת כל גופו יצטער מאד‬ ‫אבודים ופצועים יש סביבנו‪ ,‬עקב הלחץ‬ ‫הם מתעצלים לקום ולהתלבש‪ ,‬הם מקבלים ערבית של מוצאי השבת‪.‬‬ ‫(ואינו יכול להמתין למוצ"ש) – מותר לו‬ ‫משולש‬ ‫צעקות(כגון‬ ‫של פשוט‬ ‫קיפול‬ ‫מידהוא‬ ‫אם‬ ‫והעצבים של הוריהם על הבוקר‪.‬‬ ‫האם) ככה‬ ‫ועצבים ‪-‬‬ ‫קיטון‬ ‫מהספר 'עצה ותושיה'‪80-4787075 -‬‬ ‫להתרחץ במים שהוחמו טרם השבת‪ ,‬רק‬ ‫בלחץ בלא‬ ‫הילדים האלה מסכנים‪ ,‬הם גדלו‬ ‫קיפול‬ ‫מגדלים אך‬ ‫מותר‪,‬‬ ‫מיוחדת חיות!‪.‬‬ ‫בצורהכך מגדלים‬ ‫סליחה‪ ,‬אך‬ ‫ילדים?‬ ‫שיזהר שלא יסחוט את שערותיו‪.‬‬ ‫רוגע ושלוה‪ .‬ואחרי שנים הם סובלים מקשיים‬ ‫בשעה‪4:54 ,‬‬ ‫מתעורר‬ ‫וטוב‬ ‫בריא‬ ‫בבית‬ ‫מין עשב‬ ‫האבעץ ולא‬ ‫לא מין‬ ‫אינו‬ ‫אסור‬ ‫‬‫ומשברים מהעבר‪.‬‬ ‫בשעה ‪.7:88‬‬ ‫מהתפילה‬ ‫וחוזר‬ ‫בבוקר‬ ‫יברך‪" :‬בורא מיני בשמים"‪.‬‬ ‫על כן‪ ,‬פונה הרמב"ן אל כל אחד ואחד ואומר‪:‬‬ ‫הילדים‪,‬‬ ‫להעיר את‬ ‫דקות‬ ‫פוסקי‪54‬‬ ‫וכתבו יש לו‬ ‫כעת‬ ‫המיוצר כיום‬ ‫שהבושם‬ ‫זמננו‬ ‫"שמע בני מוסר אביך‪ ...‬תתנהג תמיד לדבר‬ ‫לכן יש לו את הזכות להעיר את הילדים עם‬ ‫כל דבריך בנחת‪ ,‬לכל אדם ובכל עת" ‪-‬‬ ‫שירים‪ ,‬כשהוא שר לכל אחד את השיר‬ ‫ואפילו בזמן ההשכמה בבוקר‪.‬‬ ‫שהוא אוהב‪ ,‬כדי שהילד יקום עם חיוך‪.‬‬ ‫סיפר אב לילדים‪" :‬היום כשאני שולח את‬ ‫את בנחת‪,‬‬ ‫מתלבש‬ ‫ברוגע‬ ‫מתעורר‬ ‫כ‬ ‫ושלוה‪,‬לדעת‬ ‫גרפולוגי‬ ‫פיענוח‬ ‫הילד לצורך‬ ‫שלך חברו‬ ‫ומשקה‬ ‫של אוכל‬ ‫שקית‬ ‫לכעוס ולא‬ ‫שלא‬ ‫לחתוךמאד‬ ‫מותרמקפיד‬ ‫ילדיי לגנים ולבית הספר‪ ,‬אני‬ ‫ואף יושב בשולחן רבע שעה לפני זמן היציאה‪ ,‬כשהוא אוכל‬ ‫קטן‪,‬אומנם‬ ‫בכלי‪,‬‬ ‫ובין‬ ‫ביד‬ ‫בין‬ ‫‪,‬‬ ‫חלב‬ ‫כגון‬ ‫‪,‬‬ ‫בשבת‬ ‫ברוגע שוקו ועוגיות‪ - .‬ילד כזה הולך לבית הספר עם חיוך ורוגע‪ ,‬לצעוק‪ ,‬כי אני זוכר מה היה עימי לפני ‪ 08‬שנה‪ .‬הייתי ילד‬ ‫יבורך‪.‬‬ ‫שבת‬ ‫בקבוקים‬ ‫המחמיר לפתוח‬ ‫לפניאת הצער‬ ‫שוכח‬ ‫ובעצבנות‪ .‬איני‬ ‫כך שכל מה שהמורה יאמר‪ ,‬הוא יצליח לקלוט כי הוא בא רגוע‪ .‬והוריי היו מעירים אותי בצעקות‬ ‫הספר‬ ‫ולבית‬ ‫לגנים‬ ‫ילדיי‬ ‫מתוךהדין‪,‬‬ ‫הספר הוא‬ ‫הנאה מכך‪.‬‬ ‫ילדכשיש‬ ‫תכונותיו‬ ‫לבית הספר‪ ,‬ופעם אחת הגעתי לבית‪-‬‬ ‫והבכי שהייתי הולך עמו‬ ‫צעקות ועם שתי סטירות‬ ‫שהולךלולבית‬ ‫אבל‬ ‫'‬ ‫מדליקין‬ ‫במה‬ ‫'‬ ‫פרק‬ ‫לומר‬ ‫שלא‬ ‫נוהגים‬ ‫לצורך‬ ‫בדיחות‬ ‫לקרוא‬ ‫הספר עצבני ולא יכלתי להתרכז‪ ,‬ואף חיפשתי לפרוק את צערי‬ ‫וגערה על כמה שהוא עצלן‬ ‫הערה‬ ‫בספר מקבל‬ ‫רגע הוא‬ ‫המיקלכשכל‬ ‫לחי‪,‬‬ ‫נר‬ ‫ל‬ ‫האסורים‬ ‫ששמנים‬ ‫כיוון‬ ‫‪,‬‬ ‫חנוכה‬ ‫בשבת‬ ‫תענוג‬ ‫מותר‪.‬ננעל‪ ,‬והוא הולך לבית הספר עצוב ושבור‪ ,‬על לא וכאבי בהתנגחות עם שאר חבריי לכיתה‪ ,‬על כן היום אני נזהר עד‬ ‫וישנוני‪ --‬מוחו‬ ‫שבת מותרים בחנוכה‪ ,‬לכן יאמרו רק את‬ ‫מאד שלא לעשות זאת לילדיי"‪(.‬מתוך הקונטרס החדש 'אורות אליהו' על אגרת הרמב"ן)‬ ‫לא?מצליח להתרכז ולהבין‪,‬‬ ‫בכיתה אך‬ ‫מותרהוא‬ ‫בכפיו‪.‬‬ ‫ג‪.‬עוול‬ ‫בשבת‬ ‫יושבלמבחן‬ ‫ללמוד‬ ‫האם‬ ‫הסיום‪" :‬אמר ר' אלעזר‪."...‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬ ‫להתנהג בנחת ושלוה‪ ,‬אומר הרמב"ן זה סוד הבית היהודי!‪.‬‬ ‫מפני שליבו עדיין פצוע ומבוהל מהצעקות של אבא ואמא‪,‬‬


‫היה זה בשנת התרצ"ט‪ ,‬לפני ‪ 87‬שנה‬ ‫(‪ 9191‬למניינם)‪ .‬אוניה חורקת וישנה‬ ‫הוברחה מהעיר 'וינה'‪ ,‬בירת אוסטריה‬ ‫כשהיא נושאת על גבה ‪ 951‬יהודים‬ ‫שבורים ורצוצים‪ ,‬שהצליחו לברוח אליה‬ ‫ולהימלט מציפורניהם האיומות של‬ ‫הנאצים הארורים אשר כילו את זממם‬ ‫בכל מקום ששהו בו היהודים‪.‬‬ ‫רק ‪ 951‬יהודים זכו לעלות אליה‪ ,‬והיא‬ ‫עשתה את דרכה הישר לארץ ישראל‪.‬‬ ‫בין הנוסעים היה מרן‪ ,‬הגאון הגדול‬ ‫ר' שמואל הלוי וואזנר‪ ,‬בעל 'שבט הלוי'‬ ‫ורעייתו שהיו אז זוג צעיר לימים‪ ,‬אשר‬ ‫הצליחו לברוח אל האוניה‪ ,‬ונאלצו‬ ‫להשאיר את בנם הקטן ב'וינה'‪ ,‬בתקוה‬ ‫שינצל בנס מהצורר הנאצי‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬בשעת לילה מאוחרת‪ ,‬כאשר היתה‬ ‫האוניה במרחק של ‪ 9‬קילומטר מחופי‬ ‫נתניה‪ ,‬נעצרה לפתע ועגנה‪ ,‬כש'רב‬ ‫החובל' מודיע במערכת הכריזה‪" :‬נוסעים‬ ‫יקרים‪ ,‬אני מצטער לומר לכם‪ ,‬אך מלאי‬ ‫הדלק באוניה אזל לחלוטין‪ .‬הספינה אינה‬ ‫יכולה לנוע יותר והיא תעמוד כאן בלב‬ ‫הים"‪ .‬הנוסעים ההמומים לא ידעו את‬ ‫נפשם מבהלה‪" .‬מי שיודע לשחות ‪-‬‬ ‫שיקפוץ בזריזות למים וינסה להציל את‬ ‫חייו בשחיה לחוף"‪ ,‬אמר רב החובל‪,‬‬ ‫"אומנם‪ ,‬למי שאינו יודע לשחות ‪ -‬אין לי‬ ‫עצה בשבילו‪ ,‬אלא ליפול בגורלו המר של‬ ‫הקור הנורא והרעב הכבד‪ ,‬אשר ייטול את‬ ‫נפשו בבא העת"‪.‬‬ ‫קולות פחד ובהלה נשמעו בקרב רוב‬ ‫הנוסעים שלא ידעו לשחות‪ ,‬ואף על אלו‬ ‫שידעו לשחות נראו סימני חשש ודאגה‪,‬‬ ‫מפני המערבולות והגלים הקשים שפקדו‬ ‫את הים באותה עת‪.‬‬ ‫היתה זו ההכרזה הקשה בחייהם‪ ,‬עד‬ ‫שהצליחו להיחלץ מידיהם של הנאצים‬ ‫באוסטריה באורח פלאי‪ ,‬הרי ששני‬ ‫קילומטר הם אלו שמפרידים כעת בין‬ ‫חייהם למותם‪.‬‬ ‫הניסיונות לבקשת עזרה מהשלטונות‬ ‫הבריטיים בארץ ישראל לחילוצם‬ ‫והבאתם לחוף נתניה‪ ,‬העלו חרס‪ ,‬שכן‬ ‫הללו התעלמו מהאוניה ולא רצו לעזור‬ ‫לה כלל‪ .‬רב החובל כינס את כל הנוסעים‬ ‫והודיע‪" :‬רבותיי‪ ,‬לצערנו נתקלנו בסירוב‬ ‫מהממשלה לעזרה והצלה‪ ,‬על כן עליכם‬ ‫להסתדר לבד‪ .‬רק מי שיודע לשחות‬ ‫היטיב ויצליח לשרוד את הנחשולים –‬

‫חייו יהיו לו לשולל‪ ,‬אך מי שיכנע למערבולות‪-‬‬ ‫גופו יהיה שלל עבור שוכני הים"‪.‬‬ ‫היו אלו רגעים אימתניים ונוראיים‪ .‬רק ששה‬ ‫עשר נוסעים מכל ‪ 951‬ידעו לשחות‪ ,‬כששנים‬ ‫מהם היו מרן הרב וואזנר ורעייתו‪.‬‬ ‫‪ 91‬מתוך ה‪ 91-‬שידעו לשחות‪ ,‬אזרו אומץ‪,‬‬ ‫השאירו את כל רכושם בספינה וקפצו בשעת‬ ‫לילה מאוחרת וחשוכה אל הים האימתני ופתחו‬ ‫במסע ימי ומסוכן לכיוון החוף‪ ,‬בתקוה שינצלו‪.‬‬ ‫רק הרב וואזנר התמהמה מעט‪ .‬הוא קרא‬ ‫לרעייתו הצדקנית ואמר לה‪" :‬אמת כי חובה‬ ‫עלינו להציל את חיינו ולשחות מיד לכיוון החוף‪,‬‬ ‫אך כיצד נוכל לשחות יחדיו עם שאר ‪91‬‬ ‫הנוסעים?! הרי שבכך מחללים אנו את גדרי‬ ‫הצניעות והקדושה‪ ,‬בראותם אשה שוחה בלב‬ ‫ים"‪" .‬אם כן‪ ,‬מה נעשה?"‪ ,‬שאלה הרבנית‪.‬‬ ‫הרב וואזנר הצביע לכיוון מרוחק בים ואמר לה‪:‬‬

‫"אנו נשחה לבדנו לכיוון הנקודה ההיא‪ ,‬ולא‬ ‫לכיוון החוף‪ ,‬על מנת להתרחק מ‪ 91-‬הפליטים‬ ‫שקפצו זה עתה‪ ,‬ורק כשנגיע לשם‪ ,‬נסתובב‬ ‫לכיוון החוף ונשחה לעברו‪ ,‬כך נשמור על גדרי‬ ‫הצניעות והקדושה‪ ,‬וגם נתפלל להינצל"‪.‬‬ ‫היתה זו החלטה גורלית הטומנת בחובה סכנה‬ ‫גדולה‪ ,‬שכן הים החשוך היה גועש ורועש‪,‬‬ ‫כשמערבולות רבות טמונות בו‪.‬‬ ‫הרב וואזנר היה מוכן להסתכן ולהאריך את‬ ‫השחיה למקום רחוק‪ ,‬ובלבד שלא לפרוץ את‬ ‫כללי הצניעות של ביתו‪ ,‬עליהם שמר כל חייו‪.‬‬ ‫רעייתו שראתה את נחישותו וטוהר נפשו‪,‬‬ ‫התפעלה עד למאד כי אף ברגעים אלו של חיים‬ ‫ומוות‪ ,‬הדבר החשוב מכל לבעלה‪ ,‬הוא שמירת‬ ‫צניעותה מעיני הפליטים העסוקים בהצלת‬ ‫חייהם‪ .‬ואכן כך היה‪ .‬בעוד כל ‪ 91‬הנוסעים החלו‬ ‫בשחיה ישירה לכיוון החוף‪ ,‬הרב וואזנר ורעייתו‬ ‫קפצו למים לכיוון המקביל לחוף ופתחו בשחיה‪.‬‬ ‫רק כאשר התרחקו דיים מהפליטים‪ ,‬שינו את‬ ‫כיוון הנסיעה לכיוון החוף ופתחו בשחיה מפרכת‪.‬‬

‫לימים‪ ,‬סיפר מרן הרב וואזנר‪,‬‬ ‫כי מערבולות איומות פגשו בהם‪ ,‬עד‬ ‫אשר כמה פעמים הרגיש הוא כי הנה סופו‬ ‫הגיע‪ ,‬אך אז מיד החל לשנן בליבו את‬ ‫הפסוק בתהילים‪" :‬אמר ה' מבשן אשיב‪,‬‬ ‫אשיב ממצולות ים"‪.‬‬ ‫מסע השחיה המפרך ארך כמה שעות‪,‬‬ ‫ולמרבה הצער עשרה מתוך ה‪ 91-‬לא שרדו‬ ‫וטבעו במצולות אל מול המערבולות‬ ‫הקשות‪ .‬רק ששה שרדו בנס‪ ,‬כששנים מהם‬ ‫הם מרן הרב וואזנר ורעייתו הצדקת‪.‬‬ ‫הם הגיעו לחוף לאחר כמה שעות שבורים‬ ‫ורצוצים‪ ,‬כשהם רטובים עד לשד עצמותיהם‪,‬‬ ‫בעוד בגדיהם סחוטים וחבולים‪.‬‬ ‫בכל פעם שסיפר הרב וואזנר על הצלתו הוא‬ ‫אמר‪" :‬ליעקב אבינו היה לפחות מקל‬ ‫כשעבר את הירדן‪ ,‬אך לי גם את זה לא היה‪,‬‬ ‫את הכל הייתי חייב להשליך למים על מנת‬ ‫שלא יכביד עליי בשחייתי בים לעבר הארץ‬ ‫המובטחת"‪.‬‬ ‫מצטט בנו ר' יוסף צבי את דברי אביו‪:‬‬ ‫"היתה זו הרגשה קשה‪ ,‬אחר שאיבדנו בים‬ ‫את כל הרכוש שהיה לנו‪ ,‬ולאחר שעות של‬ ‫שחיה קשה ומפחידה‪ ,‬הגענו לחוף עייפים‬ ‫ורטובים וממש‪.‬‬ ‫ברגע שהגענו לחוף הרגשנו כי אנו עומדים‬ ‫להתמוטט מאפיסת כוחות ולאבד את‬ ‫הכרתנו‪ ,‬אך אז מיד קפצה ובערה בי אש‬ ‫הצניעות ואמרתי‪" :‬כיצד יכול אני לתת‬ ‫לעצמי לשכב לנוח שרוע על החוף‪ ,‬לעיני כל‬ ‫העוברים ושבים‪ ,‬אשר יראו אותי ואת‬ ‫רעייתי לבושים בבגדים סחוטים וחבולים‪,‬‬ ‫אשר אינם עומדים בגדרי הצניעות והקדושה‪,‬‬ ‫ובכך לחלל את קדושת וטהרת ביתי?"‪.‬‬ ‫שבור ורצוץ‪ ,‬אסף מרן הרב וואזנר את‬ ‫שארית כוחותיו‪ ,‬ופסע עם אשתו בשעת‬ ‫לילה מאוחרת לבית הראשון שראה‪ ,‬על‬ ‫מנת לבקש בגד הולם וצנוע ומעט מים‪.‬‬ ‫רק לאחר שקיבלו לבוש הולם וצנוע‪ ,‬נתנו‬ ‫לעצמם את האפשרות לנוח מהמסע המפרך‪.‬‬ ‫(מהספר 'ולא שבט הלוי בלבד' – 'לקראת שבת מלכתא')‬

‫מה הזכות שהיתה לעם ישראל במצרים‪,‬‬ ‫שבזכותו הוא זכה לגאולה? – גילו לנו חז"ל‪:‬‬ ‫'בזכות נשים צדקניות נגאלנו'‪ ,‬ששמרו על‬ ‫עצמם בצניעות וקדושה‪ .‬ובזכות מה ניגאל‬ ‫בדורנו מכל הצרות? אף בזכות הנשים‪.‬‬ ‫נלמד מהרב וואזנר לשמור על צניעות‬ ‫נשותינו ובנותינו באורך החצאית‪ ,‬רוחב‬ ‫וכד'‪ ,‬בצניעות האיפור וטהרת כיסוי הראש‪.‬‬ ‫בזכות כך ניצל הרב‪ ,‬ובזכות כך נינצל אנו!‪.‬‬

‫מי אמר שכעת‪ ,‬כאשר נמצא הרב וואזנר ורעייתו במצב של סכנת חיים ועליהם לשחות מיד ולהציל‬ ‫את חייהם‪ ,‬כי עליו לחשוב על ענייני הצניעות והקדושה‪ ,‬הרי פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה? אלא שהרב וואזנר ידע‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬ ‫הנפש עבור צניעות וקדושת ביתו הם אלו שיביאו לו את הצלת חייו והצלחתם בהמשך!‬ ‫כי רק מסירות‬


‫עם ישראל זוכה לצאת ממצרים ולעבור‬ ‫לצדיק בירושלים ואבקש ממנו ברכה‬ ‫את ים סוף‪ ,‬אך למרות הניסים הגלויים הם לישועה"‪.‬‬ ‫בוכים לה' על כך שאין להם מן ומים‪.‬‬ ‫היא הסכימה בשמחה‪ ,‬ומיד הזמנתי נהג מונית‬ ‫חרדי שהכרתי וביקשתי ממנו‪" :‬קח אותנו לרב‬ ‫כיצד בכו אחר שראו ניסים גלויים?‬ ‫הכי צדיק בירושלים שאתה מכיר"‪.‬‬ ‫התשובה לכך היא שעלינו תמיד לזכור‬ ‫שה' לא חייב לנו כלום‪ .‬הכל הם חסדיו‪ ,‬השעה היתה ‪ 11‬בלילה‪ .‬עלינו למונית כשהנהג‬ ‫הוביל אותנו אל שכונת 'שערי חסד'‪ ,‬אל ביתו‬ ‫לכן אין לנו כלל על מה להתלונן!‪.‬‬ ‫את המעשה המדהים הבא מספרת הגברת של הגאון הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל‪.‬‬ ‫דפקתי בביתו של הצדיק בעדינות והמתנתי‪.‬‬ ‫מרים גבאי תחי'‪ ,‬תושבת ירושלים‪:‬‬ ‫הרב פתח את הדלת במאור פנים ושאל‪:‬‬ ‫"זכיתי להינשא לבעל נפלא‪ ,‬אברך צדיק‬ ‫"מה אוכל לעזור?"‪ .‬התחלתי לספר לרב על‬ ‫וירא ה'‪ ,‬עדין נפש ובעל רגישות נדירה‪.‬‬ ‫חיי היו מאושרים וטובים‪ ,‬מלבד דבר אחד‬ ‫שהעיק מאד על ליבי – השנים חלפו בזו‬ ‫אחר זו‪ ,‬ועדיין לא זכינו לילדים‪.‬‬ ‫המשכתי לחיות בשמחה מתוך תפילה‬ ‫ואמונה שהנה כבר תגיע הישועה‪ ,‬אך היא‬ ‫איחרה מלבוא‪.‬‬ ‫הלכנו לפרופסור בכיר שאמר לי במילים‬ ‫אלו‪" :‬הינך עקרה ולעולם לא יהיו לך‬ ‫ילדים"‪.‬‬ ‫ליבי התנפץ לרסיסים ופרצתי בבכי קורע‬ ‫לב‪ .‬הרגשתי כי נגזרה עליי גזירת מוות‪.‬‬ ‫הלכנו למומחים נוספים בארץ ובעולם‬ ‫בעלי הצדיק‪ ,‬על שלום הבית הנפלא שלנו‪,‬‬ ‫שקבעו יחדיו‪" :‬לעולם לא יהיו לך ילדים"‪.‬‬ ‫ואז פרצתי בבכי וסיפרתי על ‪ 11‬שנות נישואין‬ ‫ערב אחד ישבתי עם בעלי בבית‪.‬‬ ‫השעה היתה עשר בלילה‪ ,‬כשהאברך הצדיק ללא ילדים ועל הצהרת הרופאים כי אין סיכוי‬ ‫שלי סעד את ליבו בארוחת הערב שהכנתי‪ ,‬לזכות בילדים‪ ,‬תוך כדי שנחנקתי מבכי‬ ‫וסיפרתי כי הלילה הוא ליל נישואינו העשירי‪.‬‬ ‫ובסיומה ביקש לעלות לנוח במיטתו‪.‬‬ ‫הרב חיכה שאירגע מעט‪ ,‬ואז אמר לי בחמלה‪:‬‬ ‫ישבתי לי לבדי במטבח ופרצתי בבכי ‪-‬‬ ‫"כואב לי מהצער שלך‪ ,‬אבל‪ ,"...‬עצר הרב‬ ‫הלילה הוא ליל נישואינו העשירי‪ ,‬ולדברי‬ ‫לרגע ואמר‪" ,‬דעי לך כי הקב"ה לא חייב לתת‬ ‫הרופאים‪ ,‬נישאר זוג ללא ילדים לעולם‪.‬‬ ‫לך ילדים"‪ .‬הזדעזעתי‪ .‬הייתי בטוחה שהצדיק‬ ‫פניתי לה' והודתי לו על כל הטוב שיש לי‬ ‫הרחמן ינחם אותי ויביא לי סגולה‪ ,‬אך הרב‬ ‫בחיים‪ ,‬ובפרט על הבעל הנפלא שמעולם‬ ‫המשיך ואמר‪" :‬לפעמים אנו בוכים ורוצים שה'‬ ‫לא התלונן או רטן על המצב‪ ,‬אלא תמיד‬ ‫יתן לנו משהו‪ ,‬אך עלינו לזכור כי ה' לא חייב‬ ‫עודד וחיזק שעוד תגיע הישועה‪.‬‬ ‫לתת לנו‪ :‬הוא לא חייב לתת לנו בריאות‪ ,‬לא‬ ‫"ה'‪ ,‬אני רוצה ילד שיקשקש על הקירות‬ ‫ויפזר את הצעצועים בבית"‪ ,‬התחננתי בבכי‪ .‬פרנסה או בית ומשפחה‪ ...‬לא חייב כלום!"‪.‬‬ ‫הבנתי מדברי הרב כי זו גזירה משמיים‪ ,‬ובאתי‬ ‫ואז נשמעו דפיקות בדלת‪ .‬היתה זו שכנתי‬ ‫לשוב על עקבותיי‪ ,‬אך אז קרא לי הרב ואמר‪:‬‬ ‫שראתה אותי בוכה‪ .‬היא ידעה מיד את‬ ‫הסיבה לכך וישבה לנחם אותי ולחזק אותי‪" .‬אבל‪ ,‬דעי לך‪ ,‬שאם תעשי למען אנשים‬ ‫לפתע‪ ,‬בעודי שופכת את ליבי אליה‪ ,‬נצנץ משהו שאת לא חייבת‪ ,‬אז גם משמיים יעשו‬ ‫איתך מה שלא חייבים לך!‪.‬‬ ‫בי רעיון נועז‪" :‬בואי ונזמין מונית ונלך‬ ‫ללצדיק‬ ‫לפתע‪ ,‬בעודי שופכת את ליבי אליה‪ ,‬נצנץ העלון מוקדש לבריאות‪ ,‬הצלחה‪ ,‬פרנסה‪ :‬מרים בת‬ ‫בי רעיון נועז‪" :‬בואי ונזמין עכשיו מונית ונלך גאולה‪ ,‬דוד בן רינה שעיו‪ ,‬אורה בת גמילה‪ ,‬יואב חי‬ ‫אברהם ב"ב וצאצאיו‪ ,‬משה בן לילה‪ ,‬חיים בן מרים‪,‬‬ ‫לצדיק בירושלים ואבקש ממנו ברכה‬ ‫משפ' מ‪ ,‬דני בן כוכבה‪.‬לזיווג הגון‪ :‬אלעד בן אסתר‪,‬‬ ‫לישועה"‪ .‬שכנתי הסכימה בשמחה‪ .‬השעה‬ ‫היתה כמעט ‪ 11‬בלילה‪ .‬חייגתי לנהג מונית תהילה בת נחמה‪ ,‬ידידיה בן נחמה‪.‬‬ ‫לע"נ‪ :‬יאיר גיורא בן רחל‪ ,‬עליס בת אסתר‪ ,‬מכלוף‬ ‫חרדי שהכרתי ובקשתי שיגיע‪" .‬לאן‬ ‫מיכאל בן פרחה‪ ,‬צאלח בן סאלם‪ ,‬חממה בת עואד‪.‬‬ ‫נוסעים?"‪ ,‬שאל הנהג‪" .‬קח אותנו לרב הכי‬ ‫צדיק בירושלים שאתה מכיר"‪ .‬הנהג חשב‬ ‫של ‪ 7‬דקות‬ ‫בנסיעה קצרה‬ ‫פתח‬ ‫‪222-387-22‬‬ ‫בנק הדואר‬ ‫לשניה ואזחשבון‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬ ‫מספר סניף ‪000‬‬

‫כל המרחם על הבריות מרחמים עליו‬ ‫מהשמיים"‪ .‬עיניי האירו ורצתי לביתי בשמחה‪,‬‬ ‫כשהחלטתי מיד לעשות כדברי הרב‪" :‬אם‬ ‫תעשי דבר שאת לא חייבת‪ ,‬גם ה' יעשה לך‬ ‫דבר שהוא לא חייב לך"‪.‬‬ ‫החלטתי כי מחר אלך לבית יולדות ב'שערי‬ ‫צדק' ואעזור ליולדות החלשות‪.‬‬ ‫קניתי מתנות והפתעות והלכתי לשמח אותן‪.‬‬ ‫הן כל כך שמחו והתרגשו והודו לי על עזרתי‪.‬‬ ‫אך אחר כמה שבועות הבנתי כי כאן לא ממש‬ ‫צריכים אותי‪ ,‬מפני שכאן הוא מקום של נשים‬ ‫מאושרות שזכו בילדים‪ ,‬לכן‪ ,‬החלטתי לשנות‬ ‫את מסלולי וללכת למחלקה הכי‪ ...‬הכי‪...‬‬ ‫'אונוקלוגיה'‪ .‬קניתי ממתקים רבים ושוקולדים‪,‬‬ ‫ארזתי אותם בסלסלות מקושטות בצלופנים‬ ‫וסרטים והתחלתי לעבור מאחת לאחת‪ ,‬תוך‬ ‫כדי שאני משמחת אותם ומעודדת אותם‬ ‫שבקרוב יתרפאו לחלוטין‪ .‬אין לתאר את‬ ‫האושר שניכר בין דמעות עיניהם השבורות‪.‬‬ ‫הרגשתי כי כל חיוך שגרמתי להם הוא אוצר‪.‬‬ ‫ברכתי אותם ואף הם אחלו לי שאזכה בילדים‪.‬‬ ‫לאחר שנה בדיוק‪ ...‬נולד לנו בן בריא ומתוק‪,‬‬ ‫ולאחר ארבע שנים נוספות קיבלנו מה' מתנה‬ ‫נוספת ‪ -‬תאומות מקסימות וחמודות‪.‬‬ ‫ומה איתי? אני המשכתי עם החובה שאינני‬ ‫חייבת בה ‪ -‬להמתיק את חייהם של אותם‬ ‫נשמות טהורות הנמצאות בקומה השביעית‬ ‫של בית החולים‪ .‬כשעד היום‪ ,‬אני ובנותיי‬ ‫יוצאות בכל יום שני ומחלקות סלסלות‬ ‫מתוקות‪ -‬חצי טון ממתקים בחודש‪ ,‬למען בניו‬ ‫ובנותיו של מלך מלכי המלכים שדורש‬ ‫מאיתנו להיטיב עם הזולת אף ללא תמורה‪.‬‬ ‫כיום‪ 22 ,‬שנה אחרי אותו ערב קשה‪ ,‬אני רואה‬ ‫כיצד דברי הרב אויערבך זצ"ל שינה את חיי‪:‬‬ ‫"הקב"ה לא חייב לתת לך ילדים‪ ,‬אך אם‬ ‫תעשי בשבילו דבר שאת לא חייבת‪ ,‬גם הוא‬ ‫יעשה בשבילך דבר שאינו חייב"‪.‬‬ ‫עד היום אני ממשיכה לקנות מכספי וכספי‬ ‫תרומות סלסלות וממתקים לשמח אנשים‪.‬‬ ‫כל הרוצה ליטול חלק ולעשות דבר שאינו‬ ‫חייב ולהיוושע יתקשר אלינו‪.151-1116111 :‬‬ ‫ישועות רבות צפויות לכם‪( .‬קובי לוי‪ ,‬העיתונאי ‪)1‬‬


‫‪‬‬

‫© כל הזכויות שמורות למו"ל‪ .‬אין לקרוא בזמן התפילה וקריה"ת‬

‫בס"ד‪ ,‬בכל ענייני הגיליון ניתן לפנות לדוא"ל‪g.agedank@gmail.com :‬‬

‫וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי‬ ‫הוציא ה' את ישראל ממצרים (יח‪ ,‬א)‬ ‫כתב רש"י "מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק"‪.‬‬ ‫יש לדקדק בזה מהו "שמע ובא" יכול היה לכתוב "מה שמע‪ ,‬קריעת ים סוף וכו'"‪ ,‬ועוד‪,‬‬ ‫הרי מפורש בפסוק ששמע שהקב"ה הוציא את ישראל ממצרים?‬ ‫ויש לבאר‪ ,‬שיתרו היה לו קצת חטא במה בהיה מיועצי פרעה להרע לישראל‪ .‬ואף‬ ‫שהוא ברח משם כדאיתא בגמ' (סוטה יא‪ ,‬א)‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬על עצם היותו מחובר לאנשי‬ ‫רשע ועוברי עבירה‪ ,‬נזקק לכפרה כמו שאומרת הגמ' (מכות ה‪ ,‬א) שהנטפל לעוברי‬ ‫עבירה נענש כמותם‪.‬‬ ‫והנה יתרו כבר זנח מזמן את הע"ז‪ ,‬ועשה תשובה‪ .‬אבל כעת בקריעת ים סוף נתחדש‬ ‫לו מדתו של הקב"ה‪ ,‬מדה כנגד מדה‪ ,‬בדבר אשר זדו – עליהם‪ .‬ומזה הבין שגם תשובתו‬ ‫הוא‪ ,‬צריך להיות בדרך של 'מדה כנגד מדה'‪ .‬וכיוון שחטא ב'עצה רעה' צריך לתקן את‬ ‫עצמו ב'עצה טובה'‪ .‬ואכן החליט בדעתו שבאם ביום מן הימים יתגלגל שיעברו בני‬ ‫ישראל דרך מקום מושבו‪ ,‬ישיאם עצה טובה‪ .‬אבל לא מצא שום חיוב לטרוח ולהגיע‬ ‫אל בני ישראל כדי להשיאם עצה טובה‪ ,‬ובפרט כשהם נמצאים במדבר רחוק ממקום‬ ‫ישוב‪.‬‬ ‫לאחר זמן מועט‪ ,‬שמע שבאו עמלק להילחם עם ישראל‪ ,‬ועמלק הרי נעקר ארבע מאות‬ ‫פרסה ממקומו בכדי להילחם עם ישראל‪ ,‬ואז נשא קל וחומר בעצמו‪ ,‬אם בשביל להרע‬ ‫כך‪ ,‬להיטיב לא כ"ש‪ .‬וזהו אומרו מה שמועה "שמע ובא"‪ ,‬ומתרץ‪" :‬קריעת ים סוף" –‬ ‫שמזה למד את דרך תשובתו כנ"ל במדה כנגד מדה‪" ,‬ומלחמת עמלק" שמזה הבין‬ ‫(ע"פ 'חתם סופר')‬ ‫שהוא צריך לטרוח ולבוא אל בני ישראל‪.‬‬ ‫ויצא משה לקראת חתנו וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום ויבאו האהלה (יח‪,‬‬ ‫ז)‬ ‫וברש"י "איני יודע מי השתחוה למי כשהוא אומר איש לרעהו מי הקרוי איש זה משה‬ ‫שנאמר והאיש משה"‪ .‬שואל החת"ס הרי גם אצל יתרו מצינו שנקרא איש כדכתיב‬ ‫"ויואל משה לשבת את האיש"‪ ,‬ועוד‪ ,‬למה בחר רש"י להביא דוקא את פסוק זה‪ ,‬הרי‬ ‫מצינו לפניו בפרשת כי תשא "והאיש משה"?‬ ‫ומתרץ‪ ,‬שאכן ההוכחה שמשה השתחווה הוא לא ממה שכתוב "והאיש" על משה‪,‬‬ ‫אלא בתוכן הפסוק‪" :‬והאיש משה עניו מאוד"‪ ,‬אם כן‪ ,‬במצב כזה שמצד אחד ניצב‬ ‫יתרו שהוא חותן משה ומצד שני נצב משה רבן של ישראל‪ ,‬מי יכנע לפני מי? אומר‬ ‫רש"י "איני יודע מי השתחווה כלפי מי"‪ ,‬ומתרץ‪ ,‬תדע לך שוודאי שמשה רבינו הוא‬ ‫(תורת משה לחת"ס)‬ ‫נכנע‪ ,‬ומנלן? שהרי נאמר "והאיש משה עניו מאוד"‬ ‫כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי האלקים ואת‬ ‫תורותיו (יח‪ ,‬טז)‬ ‫כשהיה הגה"ק רבי אברהם אביש רב בפרנקפורט שעל נהר מיין‪ ,‬פרץ שם סוחר עבריין‬ ‫את חומת השבת והיה פותח חנותו בשבת‪ .‬ביקש הרב להפגש עם הסוחר העבריין כדי‬ ‫לשדלו בדברים ולהשפיע עליו שיחזור למוטב ולא עלה בידו‪ ,‬ולמה? שכן מבית הכנסת‬ ‫מנע הסוחר רגלו‪ .‬ולהזמינו לביתו‪ ,‬אי אפשר שכן גבר אלים הוא‪ ,‬וחזקה עליו שיסרב‬ ‫לבוא ביודעו במה המדובר‪ .‬שהרב ילך איליו? הרי יש בזה משום השפלת כבוד התורה‬ ‫וממילא תיפגם השפעת הפגישה‪.‬‬ ‫מה עשה‪ ,‬נטל עצה עם נפשו ושלח וקרא לאחד מנכבדי הקהילה שהיה מן הלקוחות‬ ‫הטובים של אותו סוחר‪ ,‬וצוה עליו לקחת כמות גדולה של כל מיני סחורות אצל סוחר‬ ‫זה בהקפה‪ ,‬וכשיגיע זמן הפרעון יסרב לשלם‪ ,‬אלא ידרוש את התובע שיעמיד אותו‬ ‫לדין תורה לפני הרב‪ ,‬וכשיהיה הלה בביתו יוכל לקחת עמו דברים על דבר החילול‬ ‫שבת‪.‬‬ ‫עשה הסוחר כמצוות הרב‪ ,‬וכשהופיעו שני הצדדים לפני רבי אברהם אבוש לדין‪ ,‬עוד‬ ‫טרם הציעו את הטענות ומענות‪ ,‬הושיט הנתבע לתובע את כל סכום התביעה‬ ‫במזומנים טבין ותקילין‪ .‬אותה שעה גילה הרב לסוחר שכל זאת לא היה אלא כדי‬ ‫להפגש עמו בענין בית מסחרו הפתוח בשבת ומיד הוסיף הרב כמה דברי הסבר ומוסר‬ ‫השכל‪ ,‬בדברים היוצאים מן הלב על בעל העבירה‪.‬‬ ‫אמר הסוחר‪ ,‬ניחא‪ ,‬הריני מקבל על עצמי שמירת שבת‪ ,‬אך יורשה לי לשאול את הרב‬ ‫שאלה אחת‪ :‬מהיכן לקח הרב היתר להשתמש בהמצאות מרמה ודין תורה בדוי למען‬ ‫שמירת השבת?‬ ‫"דבר זה" השיב לו הרב "למדתי מפסוק מפורש"‪ ,‬בפרשת יתרו כתוב "כי יהיה להם דבר‬ ‫בא אלי" אם יש לפעמים לרב דבר שאודותיו הוא צריך להפגש עם מישהו ואינו מוצא‬ ‫הזדמנות נאותה לכך‪ ,‬מה יעשה? אומרת התורה‪" :‬ושפטתי בין איש ובין רעהו" ‪ -‬תגרום‬ ‫שיבא אליך למשפט‪ ,‬ודרך אגב תהיה לי ההזדמנות לקיים "והודעתי את חוקי האלקים‬ ‫(על התורה)‬ ‫ואת תורותיו"‪...‬‬ ‫והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון (יח‪ ,‬כ)‬ ‫כשהיה פעם הרב החסיד הברון שמעון זאב ראטשילד בעיירת המרפא מארינבאד‪ ,‬היה‬ ‫שם באותו הזמן גם הגה"ק בעל ה'כתב סופר'‪ ,‬ומידי יום ויום ביקר אותו השר במעונו‪.‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬לא חש כ"כ בטוב בעל הכתב סופר‪ ,‬וכשבא השר לבקרו לא התעכב שם‬ ‫הרבה‪ ,‬אלא תיכף פנה ללכת‪ ,‬הצטדק השר לפניו ואמר שהגמרא אומרת (בבא מציעא‬

‫דף ל‪ ,‬ב) "דתני רב יוסף והודעת להם זה בית חייהם את הדרך זו גמילות חסדים (אשר)‬ ‫ילכו זה ביקור חולים"‪ ,‬ולמה דרשו מצוות ביקור חולים מפסוק זה? בכדי לרמז שביקור‬ ‫חולים צריך להיות בלא להתעכב ולהכביד על החולה אלא "ילכו בה"‪...‬‬ ‫(שיחת חולין של ת"ח)‬ ‫אנשי אמת שנאי בצע (יח כא)‬ ‫למה הסמיך "אנשי אמת" ל"שנאי בצע"? היה רבי יוסף חיים זוננפלד אומר‪ ,‬כיוון‬ ‫שישנם אנשים שמוכנים להיות אפי' "שונאי בצע" בעבור הבצע‪( ...‬הגרי"ח זוננפלד)‬ ‫ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שנאי בצע (יח‪ ,‬כא)‬ ‫וברש"י‪ ,‬אנשי חיל – עשירים וכו'‪ .‬יש להתבונן בפרשה זו‪ ,‬שהנה יתרו אמר למשה רבינו‬ ‫רשימה שלימה של דרישות‪" :‬ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל‪ ,‬יראי אלקים‪ ,‬אנשי‬ ‫אמת‪ ,‬שנאי בצע‪ ,‬ושמת וכו' ‪ .‬אח"ז אנו מוצאים (פסוקים כד כה) "וישמע משה לקול‬ ‫חתנו ויעש כל אשר אמר‪ :‬ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אתם ראשים על‬ ‫העם"‪ .‬יש להבין‪ ,‬שאם עשה את כל אשר אמר‪ ,‬מדוע בחר רק אנשי חיל? להיכן נעלמו‬ ‫כל הדרישות הנוספות של יתרו?‬ ‫ושמעתי לבאר‪ ,‬שהנה אם היה משה רבינו מכריז שמחפש הוא למנות דיינים צדיקים‬ ‫יראי ה' וכו'‪ ,‬היה כל אחד ואחד מכל שבט ושבט ומכל קהילה וקהילה טוען שרבו הוא‬ ‫הוא המוכשר ביותר לשמש בתפקיד חשוב זה‪ ,‬ולא היה יכול להגיע אל עמק השווה‪.‬‬ ‫לכן התחכם משה‪ ,‬הלך והכריז שעושה אסיפה גדולה והכניסה מותרת לעשירים בלבד‪.‬‬ ‫האנשים ששמעו מזה‪ ,‬הבינו שכנראה צריך לתרום כסף לאיזה מטרה של צדקה‬ ‫וכדומ'‪ ,‬ורק העשירים יראי ה' הם התקבצו ובאו‪ ,‬ובזה הרוויח משה רבינו שנתקבצו רק‬ ‫"אנשי חיל" – העשירים‪ ,‬ו"יראי אלוקים"‪.‬‬ ‫זה מה שכתב‪ ,‬שמשה "עשה את כל אשר אמר" והאיך? "ויבחר משה אנשי חיל מכל‬ ‫(ציוני תורה)‬ ‫ישראל" שהוא בחר רק את העשירים כאמור‪.‬‬ ‫כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל (יט‪ ,‬ג)‬ ‫בית יעקב אלו הנשים‪ ,‬שיאמר להם בלשון רכה‪ ,‬הקש' הר"י דאורלניש למה זכו נשים‬ ‫להגיד להם תחילה‪ ,‬ותירץ‪ ,‬מי יגלה עפר מעיני רבי משה מנרבונא זצ"ל שהיה רגיל‬ ‫לדרוש‪ ,‬בזכותה של לאה זכו תחלה לדיבר שהיה נותנת על ליבה נוכלא (טבלא) של‬ ‫זהב ובה חקוק תורה צוה וכו' ובה היתה הוגה יום ולילה‪ ,‬ולכן "ועיני לאה רכות"‬ ‫מזהרורית של זהב‪ ,‬לפיכך זכו צאצאיה בתורה מקודם‪.‬‬ ‫('מושב זקנים' לבעלי התוספות)‬

‫‪ ‬מאוצרות המגידים ‪‬‬ ‫וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי‬ ‫הוציא ה' את ישראל ממצרים (יח‪ ,‬א)‬ ‫תשמעו מה שאומר האלשיך הק'‪:‬‬ ‫"וישמע יתרו" – יתרו חיבב את התורה‪ ,‬כי הגם שישב בכבודו של עולם‪ ,‬עזב את הכל‬ ‫והגיע למדבר להתגייר‪ ,‬אח"כ זכה להיות "יתר"‪ ,‬שהוסיפו מחמתו פרשה אחת בתורה‬ ‫ "ואתה תחזה"‪ ,‬לאחר זאת התעלה עוד ועוד – "יתרו" שהוסיפו אות אחת לשמו‪ ,‬היה‬‫זה כאשר התחבר עם משה רבינו‪ ,‬כך העפיל לדרגות גבוהות ולפסגה כזו‪.‬‬ ‫ואיך הגיע מ"כהן מדין" – משפל המדרגה‪ ,‬לעלות לשמי רום וכוכביהם – להיות "יתרו‬ ‫חותן משה"‪ .‬געוואלד‪ ,‬איך יכול להתרומם עד כדי כך?‬ ‫אומרת לנו התורה‪ :‬אם אתם מעוניינים לדעת את הסוד כיצד זכה לכך – הוא עשה‬ ‫זאת על ידי "וישמע"‪ ,‬היה לו כח השמיעה‪ ,‬כי אם אדם מקבל‪ ,‬ושומע – אוי‪ ,‬הוא זוכה‪,‬‬ ‫ועוד איך! לכן הזכירה התורה את היותו "כהן מדין"‪ ,‬כדי לחדד את גודל השטייגען של‬ ‫יתרו‪ ,‬שמבירא עמיקתא הגיע לאיגרא רמא בכח השמיעה שלו – "וישמע יתרו"‪.‬‬ ‫אנשי העולם שומעים כל מיני דברים מעוררים והולכים הלאה‪ .‬יתרו שמע ורעדו מיתרי‬ ‫לבבו‪ ,‬עד שעזב את הכל ובא אל המדבר‪ .‬היתה זו שמיעה שיש בה קבלה והחלטה‬ ‫והסכמה‪ ,‬שמיעה פנימית‪" :‬שמע ישראל" – שמע ותקבל"‪.‬‬ ‫ובאמת איך זכה יתרו לקבל כזה כח שמיעה? – אומרת התורה‪" :‬חותן משה"‪ ,‬כי הוא‬ ‫היה דבוק לצדיק‪ ,‬כך אומר האלשיך הק'‪ .‬געוואלדיג‪.‬‬ ‫הזמינו אותי פעם לדרשה באחת העיירות‪ ,‬בבית הכנסת ששכן בחצר בית ספר של‬ ‫נערים שאינם שומרי תורה ומצוות‪ .‬החצר היתה גדולה‪ ,‬וכשהגעתי לשם רצה נהג‬ ‫המונית להיכנס פנימה‪ .‬הוא צפצף‪ ,‬כי ישבו שם בחורים "שקצים"‪ .‬הם לא שמעו‪ .‬צפצף‬ ‫שנית‪ .‬צפצף שלישית והם עומדים כאילו כלום‪ .‬המשיך לצפצץ עוד עד שאחד‬ ‫הבחורים כבר הסתובב וצעק בקול‪" :‬שמענו‪ ...‬שמענו"‪...‬‬ ‫הנהג חשב שהוא מתפוצץ‪ ,‬הוציא את הראש מהחלון וצעק‪" :‬אם שמעת – תזוז!!‪"...‬‬ ‫אתם מבינים? "אם שמעת – תזוז!"‪...‬‬ ‫אומות העולם שמעו את הצפצופים‪" ,‬שמענו"‪ ...‬אבל לא כך שמע יתרו‪ .‬הוא שמע ונע‬ ‫ממקומו‪.‬‬ ‫אנשים רואים בספרים דברי התעוררות‪ ,‬או שומעים ממוכיחים‪ ,‬מגידים‪ ,‬דרשנים‪.‬‬ ‫שומעים רבות‪ ,‬אבל מי שבאמת שומע – זוכה!‪.‬‬ ‫הבה ונסביר היטב‪:‬‬ ‫רש"י אומר "מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק"‪.‬‬

‫א‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫פרשת יתרו תשע"ז‬

‫‪‬‬


‫השאלה ידועה‪ ,‬אין ספק שקריעת ים סוף היה נס גדול בהרבה ממלחמת עמלק‪ ,‬נס נגד‬ ‫הטבע ממש הים נגזר‪ ,‬וכל הניסים‪ .‬לעומת מלחמת עמלק שנכון ש"כאשר ירים משה‬ ‫את ידו וגבר ישראל וכו'" אבל בכל זאת‪ ,‬המלחמה התנהלה בדרך הטבע‪ .‬נשאלת אם‬ ‫כן השאלה‪ ,‬אם יתרו שמע על קריאת ים סוף‪ ,‬מה צורך יש בתוספת של מלחמת עמלק?‬ ‫ביאר רבי אליהו לופיאן זצ"ל‪ ,‬פלאי פלאים‪ :‬חז"ל באים לגלות את צורת השמיעה שלו‪,‬‬ ‫לא רק את מה ששמע אלא איך הוא שמע‪.‬‬ ‫יתרו לא שמע על שני נסים בנפרד‪ ,‬אלא שמע על קריאת ים סוף ומלחמת עמלק גם‬ ‫יחד‪ .‬הוא התבונן במה שמתרחש בעולם‪ .‬כאשר היתה קריעת ים סוף התעוררה סערה‬ ‫בראשי אומות העולם‪" :‬שמעו עמים ירגזו חיל אחז יושבי פלשת" והנה לאחר מכן הגיע‬ ‫עמלק להילחם עם ישראל‪" ,‬ויבא עמלק להילחם עם ישראל ברפידים"‪ .‬איך יכול להיות‬ ‫דבר כזה‪ ,‬אחרי שכל העולם מזדעזע מקריעת ים סוף‪ ,‬עמלק מעז פניו ככלב‪ ,‬לא איכפת‬ ‫לו שום דבר‪ ,‬והוא בא להילחם עם ישראל?!‬ ‫ככה? קריעת ים סוף – ומלחמת עמלק‪ ,‬עד כדי כך?!‬ ‫שמע יתרו‪ :‬איך לא שומעים!‪ ...‬איך נראים אנשים שלא שומעים!‬ ‫‪...‬אם האוזן שומעת היטיב‪ ,‬אם יש לו שמיעה רוחנית עמוקה‪ ,‬על ידי כך כל האברים‬ ‫מתרפאים שנאמר "שמעו ותחי נפשכם"‪ ,‬יש לו ישועה כללית‪ .‬כי הוא שומע תוכחות‪.‬‬ ‫אחרי שיחת מוסר לפעמים השומע מפטיר‪" :‬תודה רבה‪ ,‬חזק וברוך!" יוצא והולך‬ ‫הלאה בדרכו כמקודם‪ ,‬כבתחילה‪.‬‬ ‫אתם יודעים מה שמספרים מעשהל'ה [מעשיה]‪ .‬היה פעם יהודי עולה חדש שהגיע‬ ‫לארץ ישראל ובשבת קודש רח"ל עלה על עץ תאנים‪ ,‬קטף ואכל‪ .‬והעץ לא היה שלו‪.‬‬ ‫חלף שם יהודי עטוף בטלית שיצא מבית הכנסת‪ ,‬וקרא לעברו‪" :‬ר' יהודי‪ ,‬שבת היום!‬ ‫האם אתה יודע כמה איסורים אתה עובר? זכור את יום השבת לקדשו‪ ,‬שמור את יום‬ ‫השבת לקדשו‪ ,‬מחלליה מות יומת‪ ,‬כל העושה בו מלאכה יומת‪ ,‬הרבה עבירות‪ ,‬ומלבד‬ ‫חילול השבת הרי האילנות לא שלך‪ :‬לא תגנוב‪ ,‬לא תגזול‪ .‬אתה גם אוכל את התאנים‬ ‫ככה‪ ,‬בלי לבדוק‪ ,‬זו סכנת תולעים‪ ,‬שרצים – איסורים על גבי איסורים‪"...‬‬ ‫כך‪ ,‬העניק לו דרשה שלימה של "הוכח תוכיח"‪ ,‬והיהודי המשיך ואכל‪ ,‬והוא חזר שוב‬ ‫בקול רם על פרטי האיסורים והפסוקים שהאיש נכשל בהם‪.‬‬ ‫לפתע פנה איליו ה'עולה החדש' ואמר‪" :‬כמה מיוחד כאן בארץ הקודש‪ ,‬בחו"ל לא היו‬ ‫לנו דברים כאלו‪ .‬ב"ה‪ ,‬כאן אפשר לאכול תאנים מתוקות‪ ,‬וגם ברוך השם‪ ,‬לשמוע‬ ‫בנתיים פסוקים ודברי תורה‪"...‬‬ ‫הוא שומע פסוקים – "מחלליה מות יומת" "לא תגנוב"‪ ,‬ונהנה‪ ,‬אוכל תאנים גנובות‬ ‫ושומע דברי תורה‪ .‬האם זה נקרא שהוא שומע?!‬ ‫‪‬‬

‫לעומת זה‪ ,‬גדולי ישראל "שמעו" ‪ ,‬אספר לכם מעשה נפלא שבתו של ר' יידל בויאר‬ ‫שמעה את הפרטים מבתו של בעל המעשה‪.‬‬ ‫אתם יודעים כי החזון איש זכותו תגן עלינו‪ ,‬לצורך בריאותו נזקק להליכות קועות מידי‬ ‫יום ביומו‪ .‬אפשר לתאר מה הוא עשה בהליכה‪ ,‬לא מה שאנחנו עושים‪...‬‬ ‫יצויין שהחזון איש היה חולה וחלש כל ימיו‪ .‬עוד מימי מגוריו בחו"ל‪ ,‬הוי עובדה שפעם‬ ‫נכנס איליו אחד התלמידים וראה שהוא כותב בדף של החידושי תורה שלו‪" :‬ואין‬ ‫הספר תחת ידי"‪ .‬שאל התלמיד‪" :‬רב'ה‪ ,‬הנה אני רואה שהספר נמצא פה בארון?!"‪,‬‬ ‫אמר לו החזון איש‪" :‬בארון כן‪ ,‬אבל לא תחת ידי‪ ...‬כי אין לי כח לקום ליטול את הספר‬ ‫מהארון"‪ ,‬מבהיל החולשה שהיתה לו‪ ,‬ועמה – צמח ונהיה גדול מאוד – החזון איש‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬ההליכה היתה חלק מרפואותו‪ .‬פעם אחת‪ ,‬כאשר הלך עם המלוה‪ ,‬שתק‪ ,‬שתק‬ ‫והלך‪ ,‬והגיעו עד רמת גן‪ .‬הרים לפתע את הראש ושאל‪" :‬היכן אנחנו נמצאים?" והמלוה‬ ‫השיב‪" :‬אנחנו ברמת גן"‪.‬‬ ‫"אוי‪ ,‬כזה תוספות קטנצ'יק לוקח כל כך הרבה זמן‪ – "...‬אמר החזון איש‪.‬‬ ‫פעם אחת [כפי שסיפרה הנ"ל]‪ ,‬כאשר פסע בשולי העיר‪ ,‬הגיע מולם יהודי תושב אותו‬ ‫רחוב‪ ,‬פנסיונר [שומר מצוות] שראה לפניו יהודי זקן המטייל במקום מידי יום‪ ,‬ניגש אל‬ ‫החזון איש ואמר לו‪" :‬מדוע אתה מסתובב סתם ככה ברחובות? אין לך מה לעשות? זו‬ ‫לא הדרך‪ ,‬לא ראוי לאדם להסתובב סתם ככה"‪.‬‬ ‫למחרת ה‪,‬חזון איש" הגיע שוב‪ ,‬והיהודי‪ ,‬שהתגורר במקום‪ ,‬המתין במרפסת ביתו‬ ‫לראות אם הזקן יבא שוב‪ .‬והנה באמת רואה אותו שוב‪.‬‬ ‫ידר מביתו לרחוב והתחיל לדבר בקול צעקה‪" :‬אמרתי לך כבר אתמול‪ ,‬ומדוע אתה לא‬ ‫שומע! אמרתי לך שאין זו הדרך הישרה לטייל סתם ככה באמצע היום‪ ,‬האם אין לך‬ ‫מה לעשות בחיים?!"‬ ‫ה"חזון איש" הקשיב ואמר לו‪" :‬ר' איד‪ ,‬תגיד לי מה אתה רוצה ממני? מה רצונך‬ ‫שאעשה‪ ,‬תסביר לי מה כוונתך?‬ ‫"מה אני רוצה? שתשב ותגיד תהילים [במקום לטייל סתם]!‪...‬‬ ‫הם נפרדו‪ .‬ה"חזון איש" שב לבתו‪ .‬למחרת‪ ,‬כמובן לא הלך באותו כיוון‪...‬‬ ‫אחרי תקופה קצרה אותו יהודי היה זקוק לישועה‪ ,‬ושמע כי לא רחוק – ב'בני ברק'‬ ‫נמצא ה"חזון איש" שנהנים ממנו עצה ותושיה‪ .‬אמרו לו כי כדאי ללכת איליו‪.‬‬ ‫הלך‪ ,‬הגיע‪ ,‬המתין בתור‪ .‬כשהגיע תורו ונכנס – חשכו עיניו‪ .‬הוא נזכר מיד שזה היהודי‬ ‫שלפני כמה חדשים צעק עליו ברחוב‪.‬‬ ‫הוא כבר שכח לחלוטין לשם מה הגיע‪ ,‬והתחיל רק לבקש רחמים‪" :‬רב'ה‪ ,‬שהרבי יסלח‬ ‫לי‪ ,‬לא ידעתי שזה הרב‪ .‬חשבתי שאני פוגש סתם יהודי המסתובב לו‪ ,‬אני מבקש‬ ‫מחילה סליחה וכפרה‪ ,‬רבי‪ ,‬ברחמנות‪ ,‬תסלח לי! לא ידעתי!"‬ ‫התחנן על נפשו‪.‬‬ ‫אמר לו ה"חזון איש"‪ :‬מדוע אסלח לך? על מה אסלח? אתה אמרת דבר טוב מאוד‪,‬‬ ‫האמן לי‪ ,‬מאז שאמרת לי 'לך תגיד תהילים' כל יום אני אומר תהילים‪ .‬זה טוב מאוד‪,‬‬ ‫אמרת דבר הגון"‪.‬‬ ‫אי אי! אתם שומעים רבותי? החזון איש שומע מיהודי 'לך תגיד תהילים' וחושב לעצמו‬ ‫– זה דבר טוב‪ ,‬למה לא? וגם אם ברור לו לחזון איש שאם היהודי המוכיח היה יודע מי‬ ‫הוא לא היה אומר לו מילה – לא איכפת לו‪ .‬אם יהודי אומר תוכחה‪ ,‬עליו להאזין לדברי‬ ‫המוסר‪ ,‬לשמוע ולהקשיב [כי כך רצונו של מקום שייאמרו לו עתה המילים הללו]‬ ‫(יחי ראובן)‬ ‫כח השמיעה!‬ ‫‪‬‬ ‫ויום השביעי שבת לה' אלקיך לא תעשה כל מלאכה (כ‪ ,‬ח)‬

‫ב‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫הכתוב אומר שאומות העולם עתידים לעבוד את ישראל‪ ,‬שנאמר (ישעיה סא‪ ,‬ה)‪" :‬ועמדו‬ ‫זרים ורעו צאנם"‪ ,‬וכן (שם מט‪ ,‬כג) "והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך"‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬נאמר (דברים יא‪ ,‬יג‪-‬יד) "והיה אם שמע תשמעו אל מצותי‪ ...‬ונתתי מטר‬ ‫ארצכם בעתו‪ ...‬ואספת דגנך ותירשך ויצהרך"‪.‬‬ ‫כתובים אלה לכאורה סותרים זה את זה ‪ -‬אם ישראל ישרתו את עצמם או שאומות העולם‬ ‫יעשו זאת?‬ ‫מתרצת הגמרא (ברכות לה ע"ב)‪ :‬כאן בעושים רצונו של מקום‪ ,‬וכאן כשאין עושים רצונו‬ ‫של מקום‪ .‬כאשר ישראל יעשו רצון ה'‪ ,‬הם יזכו ל"ועמדו זרים ורעו צאנם"‪ ,‬אך כשלא יעשו‬ ‫כן‪ ,‬הם עצמם יאלצו לעבוד‪.‬‬ ‫ומקשים התוספות‪ ,‬וכי יתכן לומר שבמקרה של "ואספת דגנך"‪ ,‬אין ישראל עושים רצונו‬ ‫של מקום? הלא הכתוב מדגיש‪" :‬והיה אם שמע תשמעו אל מצותי"‪ .‬ומכאן נראה‪,‬‬ ‫שלכאורה‪ ,‬ישראל מצויים במצב טוב מאד!‬ ‫אלא‪ ,‬שאכן ישראל עושים רצונו של מקום‪ ,‬אולם מאחר שאין הם מקימים זאת בצורה‬ ‫המושלמת ביותר ‪ -‬אין הם זוכים לשרות אומות העולם‪.‬‬ ‫רמז נאה לכך‪ ,‬על דרך הבאור לעיל‪ ,‬דרש "לקוטי צבי הכהן" על הפסוק שלפנינו‪:‬‬ ‫"זכור את יום השבת לקדשו" ‪ -‬אדם שהוא שומר שבת‪ ,‬אך אינו עושה כן בצורה מושלמת‪,‬‬ ‫סופו "ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך"‪ .‬הוא עצמו יעשה את כל מלאכתו‪.‬‬ ‫לעומת זאת מי שחי ברמה גבוהה יותר של "יום השביעי שבת לה' אלקיך"‪ ,‬ומגיע למצת של‬ ‫עבודת ה' מושלמת יותר‪ ,‬הרי שהוא זוכה לשכר של "לאת עשה כל מלאכה אתה ובנך‬ ‫ובתך"‪ ,‬אלא אומות העולם יעבדו עבורו וימלאו את כל צרכיו‪.‬‬ ‫מפליא להווכח ולראות כי כאשר הקב"ה רוצה לתת ליהודי את פרנסתו הוא מזמן לו אותה‬ ‫שלא כדרך הטבע‪ ,‬וגורם לאומות העולם לעשות עבורו כל מה שביכולתם‪ ,‬אפילו במצב‬ ‫שעל פי כל גדרי ההגיון הם אינם צריכים לעשות זאת‪.‬‬ ‫הרב בן ציון מוצפי שליט"א סיפר כי בפרס התגורר יהודי כפרי‪ ,‬שהיה עובד לפרנסתו בשדה‪.‬‬ ‫קשה היתה המלאכה‪ ,‬מעלות השחר עד שקיעת החמה הוא נאלץ לחרוש ולזרוע‪ .‬ולמרות‬ ‫זאת מעולם לא ראה ברכה בעמלו‪ ,‬ורק בקושי רב הצליח להביא טרף לבני ביתו‪.‬‬ ‫מדי יום ביומו היה אותו יהודי נושא את עיניו לשמים ומתחנן‪" :‬רבונו של עולם‪ ,‬אנא ממך‪,‬‬ ‫זמן לי את פרנסתי ברוח מתחת ידך הגדולה"‪ ,‬ומעולם לא חדל מלקוות לישועת ה'‪.‬‬ ‫ויהי היום‪ ,‬והנה תוך כדי עבודת החרישה המיגעת הוא מבחין בפרש הרוכב לכוונו‪ .‬כשהגיע‬ ‫הרוכב הוא נגש והודיע לו כי אמו המתגוררת בטהרן‪ ,‬עיר הבירה‪ ,‬נפטרה‪.‬‬ ‫'שבעה' ישב האיש בביתו‪ ,‬משום שהמרחק ממקום מגוריו לטהרן היה גדול‪ ,‬אולם לקראת‬ ‫ה'שלושים' התאמץ לנסוע לבית אמו‪ ,‬והביא פירות מן השדה שלו‪ ,‬על מנת לזכות אנשים‬ ‫בברכות לעילוי נשמתה‪.‬‬ ‫לסעודה שערך הגיע גם החכם שאמר דברי תורה וסיפר סיפורים שונים‪ .‬לאחר שהסתיים‬ ‫הארוע‪ ,‬פנה להתארגן ולשוב לביתו‪.‬‬ ‫המולה קדמה את פניו ברחובה של עיר‪ ,‬וכשבר רמה טעמה‪ ,‬נודע לו שהמלך אמרו לעברו‬ ‫במקום זה בעוד זמן קצר‪.‬‬ ‫האיש‪ ,‬אשר מעודו לא ראה את המלך פנים מול פנים‪ ,‬התרגש ביותר‪ .‬ואכן‪ ,‬לא חלף זמן רב‬ ‫וכרכרת המלך פלסה לה דרך בין ההמונים‪ .‬עמד האיש וברך בכונה רבה‪" :‬ברוך‪ ...‬שחלק‬ ‫מכבודו לבשר ודם"‪ ,‬והמלך שהבחין בכך‪ ,‬עצר את מרכבתו וסמן לו לגשת אליו‪.‬‬ ‫"מי אתה?" שאל המלך‪.‬‬ ‫"יהודי מכפר פלוני"‪ ,‬השיב האיש ביראת כבוד‪.‬‬ ‫"אתה יהודי?‪ ...‬ובכן אחוד לך חידה‪ ,‬ואם תדע את התשובה אשלם לך עשרה זהובים"‪.‬‬ ‫עשרה זהובים? ‪ -‬האיש בלע את רוצו בתדהמה‪ .‬סכום זה היה מרויח במשך שלושים שנה!‬ ‫הוא כרה את אזנו‪ ,‬והמלך שאל‪" :‬האם יודע אתה כיצד קראו לאמו של אברהם אבינו?"‪.‬‬ ‫"אדוני המלך"‪ ,‬אמר האיש‪" ,‬מה אקבל אם אומר את שם אם‪-‬אמו בנוסף לכך?"‪.‬‬ ‫"על כל שם עשרה זהובים"‪.‬‬ ‫"ובכן לאמו קראו אמתלאי‪ ,‬ולאם אמו קראו כרנבו"‪.‬‬ ‫המלך התפעל‪ ,‬ובו במקום העניק לו עשרים זהובים‪.‬‬ ‫אשרו של היהודי הרגיע שחקים‪ ,‬והוא אמר למלך‪" :‬אבקש את סליחת המלך מראש‪ ,‬אולם‬ ‫אני מרגיש צורך לשאול גם את המלך חידה כלשהי"‪.‬‬ ‫נתן ה' את חינו בעיני המלך והוא הסכים‪ .‬נענה היהודי ואמר‪" :‬כאן בפרס התגורר לפני שנים‬ ‫רבות רשע מרושע שרצה להרוג את כל העם שלנו‪ ,‬הלא הוא המן הרשע‪ .‬האם יודע המלך‬ ‫כיצד קראו לאמו?"‬ ‫המלך לא ידע להשיב‪ ,‬והבטיח לו עשרה זהובים נוספים לתשובה‪ ,‬והיהודי אשר זה עתה‬ ‫שמע בדרשת החכם בסעודת ה'שלושים' את המידע‪ ,‬אמר מיד‪" :‬שמה היה אמתלאי בת‬ ‫עורבתי"‪ ,‬ובתמורה לכך קבל עוד עשרה זהובים‪.‬‬ ‫כעת היו בידו בן רגע שלושים זהוב ‪ -‬סכום שהיה מספיק לפרנסתו עד תחית המתים‪ ...‬הוא‬ ‫הודה נרגשות למלך‪ ,‬והמרכבה המשיכה בנסיעתה‪.‬‬ ‫פתאום נזכר היהודי בענין כלשהו והחל לרוץ אחרי המרכבה‪.‬‬ ‫"מה קרה כעת?"‪ ,‬עצר המלך את המרכבה‪.‬‬ ‫"אדוני המלך‪ ,‬אנו עומדים ושואלים כאן שאלות מלפני אלפי שנים‪ ...‬אולי נדבר על מה‬ ‫שארע בחודש האחרון בטהרן?‪ ...‬אשאל את המלך שאלה‪ ,‬ואם המלך ידע לענות לי ‪ -‬אחזיר‬ ‫לו את כל שלושים הזהובים שבידי‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬האם יאות המלך להעניק לי שלושים זהובים‬ ‫נוספים?"‪.‬‬ ‫"שאל"‪ ,‬מרגע לרגע גבר חן האיש בעיני המלך‪.‬‬ ‫"אדוני המלך"‪ ,‬נענה האיש בענוה‪" ,‬לפני כחודש נפטרה אמי‪ ,‬שהתגוררה בטהרן‪ ,‬אולי יודע‬ ‫המלך כיצד קראו לה?!‪."...‬‬ ‫מעשה נוסף המראה כיצד דואג הקב"ה שאומות העולם יפרנסו יהודי ‪ -‬גם במצבים בלתי‬ ‫הגיוניים לחלוטין ספר ה"בן איש חי"‪ ,‬ומעשה שהיה כך היה‪:‬‬ ‫יהודי אחד מחוסר פרנסה החליט לפרסם את עצמו כיודע עתידות ולנסות להתפרנס מן‬ ‫הענין בכבוד‪ .‬בדרך כלל היה נוהג להבטיח לבני אדם הצלחות כאלו או אחרות ‪ -‬ממין‬ ‫הדברים שאנשים אוהבים תמיד לשמוע ‪ -‬אך באחד הימים נתקל בבעיה קשה‪:‬‬ ‫בארמון המלך ארעה פריצה לכספת הגדולה ורכוש יקר ערך נגנב‪ .‬המשטרה לא הצליחה‬ ‫למצוא את עקבות הגנבים‪ ,‬ואי מי‪ ,‬אשר שמעו של מגיד העתידות היהודי הגיע לאזניו‪,‬‬ ‫המליץ עליו בחום‪.‬‬ ‫המלך קרא לו באופן אישי והורה לו לעשות כל שביכלתו כדי למצוא את הגנבים‪ ,‬ועיניו של‬ ‫היהודי חשכו‪ ...‬מנין לו לדעת מי הם הגנבים? מי ידוע מה יגזור עליו המלך כשיאכזב אותו?‬ ‫בלית ברירה החליט כי לכל הפחות הוא ינסה לדחות את הקץ‪ ,‬לכן פנה אל המלך ואמר‪:‬‬ ‫"אני זקוק לשלושים יום עבור פענוח הענין הזה‪ ,‬וגם לשלושים תפוחים"‪ .‬התפוחים היו יקרי‬ ‫ערך בתקופה זו‪ ,‬והיהודי החליט כי אם נגזר עליו למות‪ ,‬לכל הפחות יעזוב את העולם מתוך‬ ‫הנאה כלשהי‪...‬‬


‫אותו בחור עמד בתעלה וליד חייל יהודי נוסף‪ ,‬לא צעיר ‪ -‬יהודי בשנות הארבעים לחייו‪.‬‬ ‫כדורי מוות עפו מכל צד‪ .‬אלפי דורי אויב שרקו ללא הרף ול"ע ‪ -‬שכנו זה‪ ,‬בן הארבעים‪ ,‬נפגע‬ ‫מהאש ונפל‪ .‬כאשר נפל שדוד‪ ,‬ביקש מהבחור הנ"ל שיביאו לקבר ישראל‪ .‬הוא הבטיח לו‬ ‫ברגשי קדש‪.‬‬ ‫לאחר כרבע שעה החייל נפטר‪.‬‬ ‫חלפו שעות ארוכות הקרב המשיך‪ ,‬וההפוגה לא נראתה באופק‪ .‬הבחור החל לחשוש‬ ‫להבטחתו‪ ,‬הוא הרהר לעצמו "אם הייתה שעת הפוגה‪ ,‬עוד היתה לי אפשרות להביאו לבית‬ ‫העלמין בסטוצ'ין‪ ,‬הקרוב יחסית‪ ,‬אבל ההפוגה רחוקה‪ ,‬התותחים יורים‪ ,‬מה אעשה?" הרהר‬ ‫נוגות‪.‬‬ ‫ברגע מסוים‪ ,‬בסערת הקרב וסכנת המוות‪ ,‬אזר עוז בנפשו השבורה‪ ,‬ובא לכלל החלטה‬ ‫נחושה‪" :‬הבטחתי ליהודי‪ ,‬אקיים את דברי ‪ -‬אביאו לקבר ישראל ויהי מה!"‪.‬‬ ‫כיון שהיה בחור גיבור בגופו‪ ,‬גם והתרומם על רגליו נטל את המת ובבת אחת הגביהו על‬ ‫כתפיו‪ ,‬הרים את רגליו ויצא מהתעלה ‪ -‬אל תחת כיפת השמים למול אור השמש ‪ -‬בעיצומו‬ ‫של הקרב‪ :‬החל לרוץ לכיוון העיירה‪ ,‬והנפטר על כתפיו‪.‬‬ ‫הבחור סיפר לי‪ ,‬כי בדרכו חלף בין מחנות של קוזקים‪ ,‬מי שלא מכיר את המושג‪ ,‬לא יכול‬ ‫לתאר את גודל הסכנה של פגישה איתם‪ .‬אך משום מה הם לא ראו אותו‪ ,‬וכך צעד עם המת‬ ‫ כרואה ואינו נראה ‪" -‬עוסק במצוה!"‪.‬‬‫הוא צעד כך בזריזות וברצף ‪ -‬שלשה קילומטרים‪ ,‬במסירות נפש‪ ,‬עד הכניסה לעיר‪ ,‬שם פגש‬ ‫את אחד מאנשי 'חברא קדישא'‪ ,‬ומסר את הנפטר לידיו‪ .‬כשסיים מצוותו תיכף ומיד שב‬ ‫לדרכו רץ בחזרה את כל הדרך‪ ,‬וגם עתה לא ראו אותו עד שב"ה הגיע ונכנס לחפירה‪ ,‬שב‬ ‫למקומו כאילו לא התרחש דבר‪( .‬הקצינים הרוסיים שפקדו עליו לא העזו להסתובב בין‬ ‫החיים והמתים‪ ,‬רק בלילה עברו בין החיילים וחילקו מעט מזון‪ ,‬לכן לא הבחינו בהעדרו)‪.‬‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬הרוסים השליטים של סטוצ'ין נוצחו‪ ,‬העיר נכבשה ע"י הגרמנים‪ .‬הבחור‬ ‫הצדיק הנ"ל‪ ,‬קיבל אישור לשוב לעיירה‪ .‬חלפו ימים מועטים‪ ,‬הגרמנים הכובשים חיפשו‬ ‫אחריו וגייסו אותו לשירותם‪ .‬לאיזה תפקיד? שומר בהמות‪.‬‬ ‫כיון שהם ידעו‪ ,‬כי בשעת מלחמה בהמות הינן מצרך יקר (לאכילה)‪ ,‬הזהירו אותו בשעת‬ ‫קבלת התפקיד‪" :‬אם בהמה אחת תחסר‪ ,‬דמך בראשך"‪.‬‬ ‫הבחור החל בתפקידו החדש בכל כוחו‪" :‬ביום אכלני חרב וקרח בלילה"‪ .‬ויהי היום‪ ,‬בוקר‬ ‫אחד ברעותו ברחבי השדות הענקיים בקרבת העיר‪ ,‬הוא נקלע שנית לעסק עם עניני מתים‪:‬‬ ‫באופק נשמעה קול יריה‪ ,‬והצליח להבחין מרחוק איך חייל נופל תחתיו‪ .‬הוא לא ראה אדם‬ ‫נוסף בקרבת מקום‪ ,‬לכן הבין כי החייל יצא לשדה ‪ -‬ואיבד את עצמו לדעת‪ .‬באותו רגע קם‬ ‫והחל לרוץ לעברו לנסות להציל את חייו‪ ,‬הבהמות לא היו במחשבותיו אלא הצלתו של‬ ‫האיש‪ .‬במסירות נפש‪.‬‬ ‫כאשר הגיע אליו הבחין לשמחתו‪ ,‬שהוא עדיין נושם וחי‪ .‬פשט את כותנו‪ ,‬קרע אותה והחל‬ ‫במלאכת חבישה (וסתימת עורקים) כדי להשאירו בחיים‪ .‬אך לא עלה בידו‪ ,‬לאחר דקות‬ ‫ארוכות החייל מת‪.‬‬ ‫בעודו מתעסק בנסיונות הצלה אחרונים הגיעו חיילים ‪ -‬חיילי הצבא‪ .‬הם ראו על הקרקע‬ ‫חייל הרוג‪ ,‬ולידו חייל נוסף‪ .‬מיהרו להקיף אותם כפתו את הבחור (הצדיק‪ ,‬בעל המעשה)‬ ‫בהבנה מוחלטת שהוא זה שיירה בו למוות‪ ...‬לקחו אותו לכלא צבאי‪ .‬תשמעו‪ ,‬וכעבור שעות‬ ‫בודדות הביאו אותו לבית משפט צבאי ובשיפוט קצר גזרו דינו למות‪.‬‬ ‫לפני גזר הדין‪ ,‬נתנו לו זכות דיבור הגנה‪ .‬כמובן הוא התחנן על נפשי כי אדרבה "רק ביקשתי‬ ‫להצילו! איני מכירו‪ ,‬ומעולם לא היתה לי מריבה עמו וכו'‪ ,‬רק ראיתי מישהו נופל וחשתי‬ ‫להצלתו" תחנוניו היו כקול קורא במדבר כי לעומתו‪ ,‬התובע מטעם הצבא הניח על שולחן‬ ‫בית המשפט שמונה עשרה ראיות לכאורה ‪ -‬שהוא כן הרג אותו‪( ,‬כך ממש סיפר לי) אתם‬ ‫יודעים כי 'עורך דין' יכול לעשות ‪ -‬מיום לילה ומלילה יום‪ ...‬בקיצור‪ ,‬פסקו עליו דין מות‪.‬‬ ‫העונש נועד למחרת בשעה שתים עשרה ‪ -‬אז יעמידוהו לפני כיתת חיילים להריגה‪ .‬כך‬ ‫מתנהלים העניינים בשעת מלחמה רח"ל‪.‬‬ ‫לעשרים וארבע השעות שנותרו לו‪ ,‬הטילו אותו כשק עצמות לצינוק‪ ,‬שלא נדע מה זה‬ ‫צינוק‪ ,‬אוי‪ ,‬אוי‪ ,‬אין אפשרות לשבת ולא כל שאר הצרכים ‪ -‬עינויים נוראים‪ ,‬ללא אפשרות‬ ‫מינימלית להרדם‪ .‬אך גם ללא הצינוק‪ ,‬לא עלה בדעתו לישון‪ ,‬שעות בודדות לפני הוצאתו‬ ‫להורג‪.‬‬ ‫באמצע הלילה‪ ,‬הוא עמד משתומם‪ ,‬כי נראה לו‪ ,‬בהקיץ או בנמנום‪ ,‬היהודי מהסיפור הקודם‬ ‫ אותו חייל שהביאו לקבר ישראל לפני כחודשיים‪ .‬האיש שאל אותו ואמר‪ :‬למה אתה נפחד‬‫כל כך? אל תפחד‪ ,‬אל תחשוש‪ ,‬כי בזכות שטרחת והבאת אותי לקבר ישראל ‪ -‬תינצל‪.‬‬ ‫ואפילו אם תעמוד בשערי מוות‪ ,‬לא יהרגוך"‪ .‬הוא נעלם‪" .‬האם זה דמיון או לא" לא היה לו‬ ‫זמן רב וכח לחשוב‪ .‬כך ראה ושמע‪ ,‬ודיו בכך‪.‬‬ ‫לקראת השעה שתים עשרה הוציאו אותו‪ ,‬סחבו אותו מהצינוק‪ .‬סגרו את עיניו‪ ,‬הובילוהו‬ ‫כברת דרך‪ ,‬לעבר שדה פתוח סמוך לסטוצ'ין‪.‬‬ ‫העמידוהו ליד קיר‪ ,‬מול כיתת חיילים‪.‬‬ ‫כאשר מחוגי השעון הצביעו על שתים עשרה בדיוק‪ ,‬הקצין צעק‪" :‬אחד"‪ .‬שתק שניה וצרח‪:‬‬ ‫"שתים!"‪ .‬עוד לא הספיק להכריז‪" :‬שלוש"‪ ,‬ומרחוק הגיח ובא חייל דוהר על סוס בצעקות‬ ‫רמות כשהוא מנופף במטפחת שבידו‪ :‬שיעמדו ‪ -‬שימתינו!!‬ ‫המתינו לבואו חצי דקה וכאשר התקרב נפנף בידו בפיסת נייר‪ ,‬באמרו‪" :‬לפני שעה קלה‬ ‫כאשר קברנו את החייל‪ ,‬מצאנו בכיסו מכתב פרידה מבני משפחתו‪ ,‬בו כותב שמאבד את‬ ‫נפשו לדעת‪ .‬הנה נייר"‪.‬‬ ‫כמובן שהסירו את המטפחת מעל פניו‪ ,‬והניחוהו לנפשו‪.‬‬ ‫ובאופק‪ ,‬אי שם מול כיתת יורים בפאתי סטוצ'ין‪ ,‬כאילו התחלף קול הירי הרצחני בקול העם‬ ‫היהודי‪ ,‬קולם הנצחי של בחורי ישראל שומרי מצוות במסירות נפש‪ .‬הנה לכם (מסיים ר'‬ ‫שלום את סיפורו) "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ"‪ .‬שומר ישראל שמור‬ ‫שארית ישראל האומרים שמע ישראל‪.‬‬ ‫הניצול ה"עשירי"‬ ‫אספר לכם עוד מעשה על "והייתם לי סגולה מכל העמים"‪( .‬בחיוך)‪ ,‬הזמן שלי הסתיים‪ ,‬אבל‬ ‫'מעשה' הרי לא נכנס בחשבון של הזמן‪ ...‬נאחר מעט‪ ,‬לא נורא‪.‬‬ ‫מעשה ששמעתי בעצמי מפיו של בעל העובדה בליל שבת ‪ -‬לאחר הדרשה ב"זכרון משה"‪.‬‬ ‫בליל שבת לפני יותר משלושים וארבע שנים‪ ,‬דיברנו אז בדרשה‪ ,‬גיוואלד‪ ,‬על "הפסד מצוה‬ ‫כנגד שכרה"‪ ,‬דיברנו איך לכאורה אדם חושב שהוא הפסיד על ידי המצוה שעשה‪ ,‬אך בסופו‬ ‫של דבר הוא רואה את השכר "שכר מצוה"‪ .‬ולפעמים עוד זוכה ומקבל מלא חפניים שכר‬ ‫מצוה‪ ,‬עוד בעולם הזה‪.‬‬ ‫לאחר הדרשה בא לקראתי ושאל‪" :‬אולי רוסי?" כלומר האם אני רוסי?‪.‬‬ ‫"לא‪ ,‬אינני רוסי נולדתי במאה שערים"‪.‬‬ ‫"אבל אני מרוסיה‪ ,‬ואספר לרב שבדרון עובדה"‪ ,‬אמר‪.‬‬ ‫כריתי אוזן לדבריו‪:‬‬

‫שב הביתה‪ ,‬הביא לאמו אתה תפוחים וספר לה כי לדעתו ה'עסק' אבוד‪ ,‬ואף חייו עומדים‬ ‫על כף המאזנים‪ ,‬אך לפחות תפוחים ישנם‪...‬‬ ‫עוד באותו ערב החליט לאכול את התפוח הראשון‪ ,‬וכשסיים קרא‪" :‬אמא‪ ,‬אחד גמרתי‪"...‬‬ ‫הוא לא הבחין באלמוני שהשתופף מאחורי חלון הבית וניסה לקלוט כל הגה היוצא מפיו‪.‬‬ ‫היה זה אחד משודדי הכספת‪ ,‬שנשלח במיוחד כדי לבלוש האם מגיד העתידות מצליח‬ ‫לגלות אותם‪ .‬כששמע האיש את ההכרזה הנרגשת‪" :‬אחד גמרתי"‪ ,‬הבין שאחד מן‬ ‫השודדים ידוע כבר‪.‬‬ ‫"מי הוא אם לא אני?"‪ ,‬מלמל לעצמו כשהוא רועד מפחד‪ ,‬וחיש נמלט מן המקום וסיפר‬ ‫בבהלה לראש השודדים שבאזניו שמע את מגיד העתידות מצהיר‪ ,‬שיש לו כבר קצה חוט‪.‬‬ ‫"נמשיך מחר לבדוק את העניין"‪ ,‬ראש השודדים התייחס לכך ברצינות גמורה‪ ,‬וכבר למחרת‬ ‫שלח שליח נוסף כדי להמשיך בבילוש‪.‬‬ ‫הערב ירד‪ ,‬ומיודענו היהודי מסיים לאכול את התפוח השנים ומכריז‪" :‬שנים כבר יש"‪ .‬לבוש‬ ‫השחורים שמתחת לחלון החל לרעוד בכל גופו‪" .‬גם אני כבר נתפסתי‪ ,"...‬הרהר בבעתה‪ ,‬ורץ‬ ‫לראש השודדים כדי לבשר לו על כך‪.‬‬ ‫ביום השלישי החליט ראש השודדים לוודא את העניין בעצמו‪ .‬הוא עמד והאזין מתחת‬ ‫לחלון‪ ,‬והכרזת היהודי לא אחרה לבוא‪" :‬שלשה כבר גמרנו"‪.‬‬ ‫בהברקת פתע מהר לנקוש על דלת הבית‪" .‬נתן לך את כל הסחורה הגנובה"‪ ,‬נשבע בהן‬ ‫צדקו‪" ,‬רק אל תגלה מי אנחנו‪ ."...‬היהודי הסכים‪ ,‬כמובן‪ ,‬וכך ביום הנקוב הצליח להשיב‬ ‫למלך המאושר את כל הממון כולו‪.‬‬ ‫המלך התפעל מאד מן ההצלחה‪ .‬בהזדמנות הקרובה בה ישב עם חבריו‪ ,‬התפאר בפניהם‬ ‫באיש המיוחד שמתגורר בממלכתו‪.‬‬ ‫"קרא לו לכאן וננסה אותו"‪ ,‬אמרו החברים‪ ,‬ומגיד העתידות התבקש לבוא במהירות‬ ‫לארמון‪.‬‬ ‫עד בואו ניסו החברים ללכוד ציפורים‪ ,‬שתי ציפורים ברחו להן והשלישית נלכדה והושמה‬ ‫בכלוב‪ .‬כשנכנס מגיד העתידות לחדר הם שאלו אותו‪" :‬מה עשיו כאן עד בואך?"‬ ‫היהודי הרהר לרגע אחד‪ .‬הוא חשש לספר להם ספורים בעלמא ‪ -‬ולבסוף אמר‪" :‬פעמים‬ ‫נמלטה הציפור‪ ,‬אבל בפעם השלישית לא"‪ ,‬במלים אלו תאר‪ ,‬למעשה את מאורעות חייו‬ ‫והביע את חששו כי למרות שהצליח להמלט פעם או פעמיים ‪ -‬בפעם השלישית כבר לא‬ ‫יצליח‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬כמובן לא שער את ההתפעלות העצומה שיעוררו דבריו‪ ,‬את האמונה שהוא באמת‬ ‫יודע‪-‬כל‪ ,‬ואת המתנות הנכבדות שקבל מכל הקרואים‪.‬‬ ‫לא חלף זמן רב ושוב התרחש אתו מאורע פלאי ‪ -‬באחד הימים הוא הגיע לארמון ובקש‬ ‫לדבר ב דחיפות עם המלך‪ .‬המשרתים סרבו להרשות לו להכנס ואמרו כי המלך נכנס עתה‬ ‫לחדר הרחצה‪ ,‬אך הוא שעט פנימה ופתח את הדלת‪ ,‬הבחין במלך עומד ומתכונן להתרחץ‪,‬‬ ‫הכה אותו וברח‪.‬‬ ‫המלך שהופתע הסתובב במהירות והחל לרוץ אחר המכה‪ ,‬ובאותו רגע שבו יצא מחדר‬ ‫הרחצה התמוטטה התקרה שמעליו והוא נצל בנס ממות בטוח‪.‬‬ ‫"איך ידעת?" ‪ -‬התפעל המלך‪.‬‬ ‫"לא אגלה זאת‪ ,‬ויהי מה"‪ ,‬השיב האיש‪ ,‬אשר חש כי אלקיו בעזרו‪.‬‬ ‫"מדוע הכית אותי ולא אמרת לי לצאת?"‪ ,‬התעקש המלך להבין‪.‬‬ ‫"לו הייתי אומר‪ ,‬היית שואל אותי מדוע ולמה‪ ,‬ובין כה וכה היתה התקרה נופלת עליך"‪ ,‬תרץ‬ ‫לו האיש‪ ,‬ושוב לא היתה כל טענה בפי המלך כלפיו‪.‬‬ ‫הנה כי כן ‪ -‬מסים ה"בן איש חי" את ספורו ‪ -‬כאשר רוצה הקב"ה להיטיב עם אדם‪ ,‬אין האדם‬ ‫זקוק ליכולת שכלית מפותחת מאוד או לכושר מסחרי‪ ,‬אלא מזמן לו הקב"ה פרנסה ברוח‬ ‫מן הלא כלום‪ ...‬וזה שנאמר "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך" (דברים כח‪ ,‬ב)‪ ,‬גם אם‬ ‫ימלט האדם מן הברכה‪ ,‬כאשר נגזר עליו לקבל אותה‪ ,‬לא יוכל להתנער ממנה לעולם‪.‬‬ ‫(ומתוק האור)‬ ‫‪‬‬ ‫"אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים‪ ,‬ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי" הקב"ה‬ ‫הגביה אותנו ‪ -‬ואשא אתכם! גבוה מאד ‪ -‬ואביא אתכם אלי! "ועתה אם שמוע תשמעו‬ ‫בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ אלה הדברים אשר‬ ‫תדבר לבני ישראל" אלו הדיבורים‪ ,‬לא פחות ולא יותר ‪ -‬תאמר לבני ישראל כהקדמה למתן‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫מה הכוונה "אם תשמעו בקולי"?‬ ‫שואל רבי שלום ‪" -‬בקולי"‪ ,‬איזה קול?‬ ‫שמעתי בשם הרבי מקוצק‪ ,‬שהמשיל על כך את משלו‪:‬‬ ‫אדם הלך עם בנו ביער עבות‪ ,‬והבן הצעיר כמובן‪ ,‬פנה מפעם לפעם לצדדים לקפוץ ולשחק‬ ‫בין העצים‪ .‬אמר לו אבא‪ :‬הזהר מאד לא להתרחק ממני‪ ,‬כי במקום זה ביער אפשר בקלות‬ ‫לטעות ללא אפשרות למצוא את הדרך ‪ -‬ואז אתה אבוד‪ .‬ביקש הילד‪ :‬אבא‪ ,‬אבל אני מעוניין‬ ‫לטייל מעט‪.‬‬ ‫"יש לי עצה בשבילך ובשבילי"‪ ,‬אמר לו אביו‪" :‬כל דקה או שניים אקרא לך בקולי‪ ,‬ואז‪ ,‬כל‬ ‫עוד שאתה שומע את קולי זו הוכחה שלא התרחקת‪ ,‬אך ברגע שקולי לא ישמע באוזנך‪,‬‬ ‫תדע שאתה מתרחק בין העצים והולך לאיבוד"‪.‬‬ ‫קורה לפעמים‪ ,‬שאדם מישראל הולך לו ברחוב‪ ,‬ולפתע עולה במוחו רעיון נפלא ביראת‬ ‫שמים‪ ,‬ליבו מתרגש‪ ,‬או שהוא סתם מתחיל לשאול את עצמו ‪ -‬האם התפללתי בכוונה‬ ‫היום? ברכתי כראוי? למדתי די הצורך?" ואינו יודע מדוע ומהיכן נכנסו למוחו מחשבות אלו?‬ ‫והסיבה האמיתית היא ‪ -‬קולו של הקב"ה‪" ...‬אם שמוע תשמעו בקולי" כביכול הקול של‬ ‫הקב"ה הוא הדופק בליבו ‪" -‬שובו בנים שובים" "שובו אלי ואשובה אליכם"‪ .‬כאשר שומעים‬ ‫את הקול הזה יודעים ש"עדיין לא התרחקנו הרבה"‪ ...‬כמה עמקות טמונה בדברים אלו! של‬ ‫הקוצקע'ר‪.‬‬ ‫ואז זוכים ל"והייתם לי סגולה מכל העמים" אם תשמעו לקול שלי‪ ,‬תשמרו את המצוות אזי‪,‬‬ ‫והייתם לי סגולה‪ .‬פלאי פלאים‬ ‫"והייתם לי סגולה"‬ ‫אני מוכרח לספר לכם סיפור‪ .‬ואקדים‪ ,‬שהעובדה אמיתית ושמעתיה מפי אדם גדול מאד‪,‬‬ ‫אינני חושב שהכרת אותו‪ ,‬אתם הצעירים‪ ,‬וגם המבוגרים‪ ,‬רובם לא הכירוהו‪ ,‬הוא התגורר‬ ‫בבתי ברוידא‪ .‬עובדא נוראה וגם נפלאה‪.‬‬ ‫כבחור הוא היה תושב עיירת סטוצ'ין‪ ,‬בימי מלחמת העולם הראשונה‪ .‬הרוסים גייסו אותו‬ ‫לצבא במלחמתם נגד הגרמנים‪ .‬הם שלחו אותו יחד עם קבוצת בחורים לחזית לא הרחק‬ ‫מהעיירה‪.‬‬ ‫בימים ההם החיילים היו מתחפרים בתעלות‪ .‬ראשי החיילים מציצים מעל הקרקע מכוסים‬ ‫בשקי חול‪ ,‬ומבין השקים ‪ -‬יורים ברובים או מכונות יריה‪ ,‬וכדומה‪.‬‬

‫ג‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫כאשר הרגו את הצאר ניקולאי ימ"ש‪ ,‬התגוררתי ברוסיה‪ ,‬ואז היתה ברוסיה חצי שנה של גן‬ ‫עדן כביכול‪( .‬הצאר היה אכזר רוצח וכל מה שאתם רוצים‪ ,‬ולאחריו קמו הסוציאליסטים‬ ‫בראשותו של הנשיא קרינסקי‪ ,‬נתנו לסחור ללא הגבלות‪ ,‬פלאי פלאים ‪ -‬אנשים יצאו‬ ‫מכליהם ובאמת הרויחו ממון רב)‪ .‬פרנסתי היתה ממסחר בבורסה‪ .‬אוהו‪ ,‬סחרתי בזהב‬ ‫ובמרגליות ‪ -‬מבוקר עד ערב‪ ,‬והרווחתי יפה‪.‬‬ ‫בוקר אחד‪ ,‬יצאתי מביתי בשעה שמונה לאחר תפילת שחרית‪ ,‬בדרכי לבורסה‪.‬‬ ‫אני בדרכי עם מזוודה קטנה ביד‪ .‬היה בה ממון רב‪ .‬כאשר צעדתי כך ברחוב‪ ,‬לפתע שמעתי‬ ‫מאחורי קול קורא‪" :‬עשירי! עשירי!"‪ .‬קול זה לא היה מצוי רבות במחוזותינו‪ ,‬נו‪ ,‬יהודי מבקש‬ ‫"עשירי" הסבתי את ראשי‪ ,‬פניתי מדרכי‪ ,‬חזרתי לאחורי והוא הסביר‪" :‬יש לי יארצייט של‬ ‫אבא‪ ,‬יום הזכרון שלו‪ ,‬אולי תיכנס לביתי להשלים מנין?" הסכמתי‪.‬‬ ‫נכנסתי אחריו לחצר‪ .‬הלכתי עד פתח הבית ונכנסתי‪ ,‬ואז כביכול נהיה לי חושך בעינים‪:‬‬ ‫ארבעה אנשים היו שם‪.‬‬ ‫"עשירי?!" שאלתי בתמיהה‪" :‬אתה אמרת שאני עשירי‪ ,‬והנה אני חמישי‪ ,‬אני הולך! (למה‬ ‫רימתני)" הכרזתי‪.‬‬ ‫אתה לא תלך!"‪ .‬נעמד בפתח הדלת והתחנן‪" :‬כאשר יהיה לך יארצייט גם אתה תתנהג כך‪."...‬‬ ‫כאשר שמעתי דיבורים כאלו‪ ,‬רחמתי עליו‪ ,‬חשבתי‪" :‬טוב‪ ,‬נו‪ ,‬מה אפשר לעשות‪ ,‬אני כבר‬ ‫כאן‪ ,‬אמתין עד שיהיו עשה אנשים‪ ,‬שיאמר קדש על אביו"‪.‬‬ ‫ישבתי על קצה הכסא‪ ,‬בקוצר רוח‪ .‬הוא יצא לחפש‪ .‬מסתבר שגם לאחרים אמר "עשירי"‪,‬‬ ‫עד שלאחר כרבע שעה בערך‪ ,‬נאספו עשרה‪ .‬חשבתי לתומי שהנה בעוד דקה אני הולך‬ ‫לבורסה‪ ,‬האיש יאמר קדיש וגמרנו‪ ,‬אך לא‪ ,‬הוא החל "הודו"‪. ...‬‬ ‫"שחרית?!" שאלתי‪.‬‬ ‫"כן! שחרית!" השיב‪ .‬חשבתי שאני מתפקע‪.‬‬ ‫קמתי לצאת‪ .‬והוא נעמד שוב בפתח הבית‪" :‬ר' יהודי אתה לא הולך‪ ,‬יש לי יארצייט של‬ ‫אבא!" התיאשתי והרה רתי‪" :‬אאחר שעה למסחרי‪ ,‬אפסיד כסף‪ ,‬למען מצוה עם יהודי‬ ‫וגמרנו"‪ .‬התיישבתי על מקומי‪.‬‬ ‫כאשר התפילה הסתיימה בירך אותי בכל הברכות וב"יישר כח!" וכמובן שכעת לאחר‬ ‫המצוה כבר לא התחרטתי על מה שעשיתי‪ .‬יצאתי שמח וטוב לב (שמעתי כן מהרבי שלי‪,‬‬ ‫ר' אהרן קצנלבויגן ‪ -‬אומר ר' שלום ‪ -‬כי כלל ידוע הוא‪ ,‬שקודם המצוה יש יצר הרע‪ ,‬אבל‬ ‫לאחר המצוה‪ ,‬גם אם תתנו לאדם חמישים אלף שקל הוא לא ימכור אותה)‪ .‬הייתי שבע‬ ‫רצון‪ .‬צעדתי עם המזוודה לעבר הבורסה‪.‬‬ ‫כאשר התקרבתי‪ ,‬כמאה מטר לפני הכניסה ניגש אלי אדם ולחש לי בסערה‪" :‬הסתלק מכאן‪,‬‬ ‫הורגים בבנין הבורסה! רוצחים!‪ ,‬ברח!" ‪ -‬היה זה הבוקר שהקומוניסטים עלו לגדולה‪ .‬הם‬ ‫נכנסו דבר ראשון לבנין הבורסה ‪" -‬וכבר הספיקו להרוג שבעים סוחרים עשירים" אמר לי‬ ‫האיש ודחק אותי אחורה‪ .‬הפניתי ראש ונעלמתי על נפשי"‪.‬‬ ‫"אז אני אומר לרב" ‪ -‬סיים את סיפורו "הפסד מצוה כנגד שכרה"‪" :‬אחרתי חצי שעה‪,‬‬ ‫הפסדתי ‪' -‬הפסד מצוה' ‪ -‬ומה קבלתי בשכרה? ‪ -‬את החיים! קיבלתי חיים‪ .‬ועד היום כאן‬ ‫בזכרון משה אני חי לאורך ימים"‪.‬‬ ‫הקב"ה יעזרנו להיות עם סגולה לה'‪ ,‬ונקיים את המצוות ברווחה‪ ,‬בבריאות ובחיים ונזכה‬ ‫כולנו לחיים ולשלום‪ ,‬לתשובה שלימה‪ ,‬לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן‪ ,‬חזק וברוך‬ ‫(להגיד)‬ ‫‪‬‬ ‫"צופים אמרום"‬ ‫"והיו נכנים לשלשת ימים" (שמות יט‪ ,‬טו)‪ ,‬לסוף ג' ימים‪ ,‬הוא יום רביעי‪ ,‬שהוסיף משה יום אחד‬ ‫מדעתו (רש"י‪ ,‬משבת פו ע"א)‪ .‬ויש להבין‪ ,‬הלא יכולת חכמים לגזור גזרות‪ ,‬מכח התורה שנתנה‬ ‫להם רשות לעשות כן‪" :‬ושמרתם את משמרתי" (ויקרא יח‪ ,‬ל)‪ ,‬עשו משמרת למשמרתי (יבמות‬ ‫כא ע"א)‪ .‬וכאן‪ ,‬גזר משה רבינו עוד לפני מתן תורה‪ ,‬ומכח מה גזר‪.‬‬ ‫את התשובה כמו את התשובות כולן ‪ -‬מצאתי בגמרא‪.‬‬ ‫כידוע‪ ,‬אמרו (ערובין יג ע"ב) שגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר‬ ‫כמותו‪ .‬מפני מה לא קבעו הלכה כמותו‪ ,‬מפני שלא ירדו חבריו לסוף דעתו‪ .‬ומצד שני‪ ,‬אמרו‬ ‫(ערובין מז ע"א) שהלכה כרבי מאיר בגזרותיו‪ .‬ולשתי ההלכות טעם אחד‪ ,‬ונסבירו במשל‪.‬‬ ‫נניח‪ ,‬שיש אדם שראייתו מופלאה‪ .‬ממש כמיקרוסקופ‪ .‬בקשו חבריו לשתות כוס מים‪ ,‬ועצר‬ ‫בעדם‪" :‬חלילה! אני רואה את החידקים משיטים במים! שרץ המים הם‪ .‬על כל חיידק מאה‬ ‫חמישים ותשע מלקות (פסחים כד ע"א‪ ,‬מכות טז ע"ב)!"‬ ‫אין הלכה כמותו‪ .‬כי התורה ניתנה לעין האדם‪ ,‬ולא למיקרוסקופ! אפשר לשתות בלי חשש‪.‬‬ ‫אבל אם יאמר לחבריו‪" :‬אל תשתו‪ ,‬כי אני רואה במים נגיפי מות" ‪-‬‬ ‫ודאי ישמעו לו וימנעו מלשתות‪ .‬לא יאמרו‪ :‬אין אנו רואים‪ ,‬ולא צריך לחשוש!‬ ‫ולעניננו‪ :‬רבי מאיר העמיק חקר עד שלא עמדו חבריו על סוף דעתו‪ .‬אמרו לו‪ :‬התורה ניתנה‬ ‫להבנתנו‪ ,‬ואם אינה משגת עומק דעתך נפסוק כהבנתנו‪[ .‬מעין מה שאמרו (יבמות יד ע"א) שבית‬ ‫שמאי היו מחודדים יותר‪ ,‬והלכה כבית הלל שהיו הרוב‪ ].‬אבל בגזרותיו‪ ,‬מה לנו אם איננו עומדים‬ ‫על סוף דעתו‪ .‬אם יודעים אנו שרואה הוא יותר וצופה למרחוק וחוזה סכנה‪ ,‬ודאי נחשוש לדבריו‬ ‫ונציית לאזהרתו!‬ ‫זהו שדרשו (פסחים פז ע"א) "אני חומה" (שיר השירים ח‪ ,‬י) זו תורה‪ ,‬ותלמידי חכמים "כמגדלות"‬ ‫שמהם מגוננים על החומה‪ ,‬וכמו שנאמר לנביא‪" :‬צפה נתתיך לבית ישראל" (יחזקאל ג‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫ונזכיר את הסיפור הידוע ‪-‬‬ ‫בחודש תמוז תרס"ה הגיע מברק לבית הראשון לציון הגאון רבי יעקב מאיר אלישר זצ"ל‪ .‬הרב‬ ‫רבינוביץ'‪ ,‬רב העיר נובומינסק שבפולין מבקש עזרת אנשי ירושלים‪ .‬שני יהודים מנובומינסק‬ ‫העידו שראו חמישה גויים מבצעים מעשה רצח‪ .‬לאור עדותם‪ ,‬נגזר עליהם גזר דין מות‪ .‬הרוחות‬ ‫סוערות בעיר‪ ,‬משום שהגויים המוסתים בטוחים שזו עלילת שקר‪ ,‬ואם הרוצחים יומתו יפרעו‬ ‫פרעות ביהודי העיר‪ ,‬ומי יודע אם לא יתפשטו לכל המדינה‪ .‬שני העדים עלו לירושלים‪ .‬הרב‬ ‫מנובומינסק מבקש אפוא שהחכם באשי ישכנע את העדים לחזור בהם מעדותם‪ ,‬ויציל בכך את‬ ‫הקהילה‪ .‬למברק מצורף אישור‪ ,‬ששולם עבור מברק תשובה בן מאה ושלוש עשרה מילים‪.‬‬ ‫הראשון לציון שלח לאתר את שני העדים‪ ,‬וכינס את עסקני העדה‪ .‬העדים אישרו את נכונות‬ ‫הסיפור‪ .‬במו עיניהם ראו את הרצח והעידו בבית המשפט‪ .‬בכך העירו עליהם את זעם הגויים‪,‬‬

‫ונאלצו לברוח לארץ ישראל‪ .‬הם יודעים שהרוחות תוססות והזעם מתלהט‪ .‬העסקנים חיוו דעתם‬ ‫שיש כאן חשש לפיקוח נפש‪ ,‬וראוי להענות לבקשת הרב‪.‬‬ ‫קם הראשון לציון ואמר‪" :‬לדעתי‪ ,‬המכתב מזויף!"‬ ‫דבריו התקבלו באלם והלם‪ .‬המשיך והסביר‪" :‬יתכן והרב רבינוביץ' אינו יודע כלל מהמברק‪ ,‬או‬ ‫שנאלץ לחתום עליו‪ .‬מכל מקום‪ ,‬נראה לי שהמברק נשלח על ידי משפחות הרוצחים המבקשים‬ ‫להציל את קרוביהם‪ .‬כל העת טענו שזו עלילה יהודית‪ ,‬ואם אכן יודו בכך ינתן אות לפרעות!"‬ ‫הגישה הפתיעה‪ ,‬והראשון לציון שלח את משרתו האישי‪ ,‬הקאוואס‪ ,‬אל הגאון רבי שמואל‬ ‫סלאנט זצ"ל‪ ,‬רב העדה האשכנזית בירושלים שהיה זקן מופלג‪ .‬מחמת זקנותו ותשישותו כבר‬ ‫ישן‪ ,‬אך עוררוהו והציגו בפניו את המברק‪ .‬אך שמע‪ ,‬והגיב‪" :‬לדעתי המברק מזויף‪ .‬יש להשיב‬ ‫שעל פי החוק אין החכם באשי מוסמך להתערב בענינים שמחוץ למדינתו"‪ .‬ואכן‪ ,‬כך ענו‪.‬‬ ‫כעבור שבועות אחדים הגיעו העיתונים העבריים מפולין‪ ,‬ומצאו שם את הידיעה הבאה‪" :‬הודות‬ ‫לפקחותם של רבני ירושלים נכשלו שונאינו בנסיונם ללכדנו ברשתם על ידי מברק מזויף שנשלח‬ ‫כביכול על ידי הרב דנובומינסק‪ ,‬שהפציר שהעדים יודו בהעדת שקר‪ .‬אילו היו משתכנעים‬ ‫מהמברק‪ ,‬אין קץ לסבל שהיינו סובלים כאן!"‬ ‫כי זאת עלינו לדעת‪ :‬החכמים רואים יותר מאתנו‪ .‬רואים ‪ -‬ורועים! ולנו‪ ,‬אין אלא לציית לדברים‪,‬‬ ‫(והגדת)‬ ‫"וכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל" (שמות רבה ג‪ ,‬ח)!‬ ‫‪‬‬ ‫אם אין כלה‪ ,‬אין חתן‬ ‫שנינו (מכות כג ע"ב)‪ ,‬שש מאות ושלש עשרה מצוות נאמרו לו למשה‪ ,‬שלש מאות וששים‬ ‫וחמשה לאוין כמנין ימות החמה‪ ,‬ומאתים וארבעים ושמונה מצוות עשה כנגד איבריו של אדם‪.‬‬ ‫שנאמר (דברים לג‪ ,‬ד)‪" :‬תורה צוה לנו משה מורשה"‪" ,‬תורה" בגימטריא שש מאות ואחת עשרה‪,‬‬ ‫"אנכי" ו"לא יהיה לך" מפי הגבורה שמענום‪.‬‬ ‫מדוע כל מתן תורה‪ ,‬המעמד הנשגב שלא היה ולא יהיה כמוהו‪" ,‬השמע עם קול אלקים מדבר‬ ‫מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי" (דברים ד‪ ,‬לג)‪ ,‬הכל היה להשמיעם שתי דברות אלו‪ .‬מדוע‬ ‫‬‫"משל למלך שנכנס למדינה‪ .‬אמרו לו עבדיו‪ :‬גזור עלינו גזרות‪ .‬אמר להם‪ :‬לאו ‪-‬‬ ‫כשתקבלו מלכותי‪ ,‬אגזור עליכם גזרות‪ .‬שאם מלכותי אינכם מקבלים‪ ,‬גזרותי היאך אתם‬ ‫מקימים!" (מכילתא‪ ,‬הובאה ברמב"ן שמות כ‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫מה נאמר כאן? אומר לכם ‪-‬‬ ‫בשעתו למדו בישיבה מאות בחורים‪ ,‬וכמה למדו בשאר הישיבות! כל אחד מהם ייחל והשתוקק‪,‬‬ ‫נשא תפילה‪" :‬אחת שאלתי מאת ה'‪ ,‬אותה אבקש‪ .‬שבתי בבית ה' כל ימי חיי" (תהלים כז‪ ,‬ד)‪ ,‬אבל‬ ‫איזה סיכוי היה לו? כמה מהם יהיו ראשי ישיבות‪ ,‬מגידי שיעור ומשגיחים? כמה יהיו דיינים‬ ‫ורבנים? ומה עם כל השאר‪ .‬לא היו באותם ימים כוללי אברכים‪ .‬המאושרים זכו בנדוניה הגונה‬ ‫ולכמה שנות 'קעסט'‪ ,‬אכילת מזונות על שולחן החותן‪ .‬ומה הלאה?!‬ ‫באחד הימים עלה יהודי כפרי לישיבה‪ ,‬מגושם הליכות ומחוספס דיבור‪ .‬ביקש לשוחח עם ראש‬ ‫הישיבה‪ .‬מחפש הוא חתן מושלם‪' ,‬אתרוג מהודר'‪ ,‬בלשונו‪ .‬ברוך השם‪ ,‬רכוש רב לו‪ .‬אחוזה רחבת‬ ‫ידים‪ ,‬עם רפת בקר ודיר עיזים‪ .‬חלקת ירק ועצי פרי‪ ,‬לא חסר דבר‪ .‬הוא יבנה לחתן אגף בביתו‪,‬‬ ‫ירהט ברוחב יד‪ ,‬יקנה ספרים לפי הרשימה‪ .‬ומבטיח מזונות בלא הגבלת זמן‪ ,‬עד שהחתן יעלה על‬ ‫כס רבנות נכבדה‪ .‬אבל אינו קונה 'חתול בשק'‪ .‬רצונו לראות ולהתרשם‪ ,‬ואחר כך יביא 'מבינים'‬ ‫שיבחנו בלימוד‪ .‬ומובן‪ ,‬שעליו להיות נעים הליכות ובעל מידות טובות ‪-‬‬ ‫ראש הישיבה העביר לנגד עיניו את תלמידיו המובחרים‪ .‬מי מהם יזכה בהצעה מושלמת זו‪ .‬אוכל‬ ‫לשבע ובית מלא ספרים‪ ,‬מה עוד צריך!‬ ‫שלח לקרוא לבחיר הישיבה‪ ,‬שבחו והיללו בלי סוף‪ .‬הלה הגיע‪ ,‬ואכן "חכו ממתקים וכלו‬ ‫מחמדים"‪ ,‬לחצו ידיים והתפתחה שיחה לבבית‪ .‬שבה את לב הכפרי מהרגע הראשון‪" :‬כזה אני‬ ‫צריך! ואם הרב כה ממליץ‪ ,‬נאמנת עלי עדותו‪ .‬מותר אני על הבחינה‪ .‬אפשר לקבוע תאריך‪ ,‬מתי‬ ‫הוא מגיע" ‪-‬‬ ‫ראש הישיבה נחלץ להרגיע‪ ,‬זה לא הולך כך‪ .‬חכה‪ ,‬נקבע פגישה‪ ,‬נשמע רשמים" ‪-‬‬ ‫"מה פגישה‪ ,‬בשביל מה‪ .‬הכל מוכן‪ ,‬רק את רשימת הספרים" ‪-‬‬ ‫הלהיטות עוררה חשד‪ .‬מי יודע מה כלול כאן‪ ,‬בעסקת החבילה‪ .‬ידועים דברי הגאון רבי יהונתן‬ ‫איבשיץ זצ"ל ("יערות דבש" ח"א דרוש ה) שאמר‪ ,‬שבעבר היה כל אחד להוט להשיא את בתו‬ ‫לבן תורה‪ .‬ידע ש"המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני הארי" (פסחים מט ע"ב)‪,‬‬ ‫ושכל הנביאים לא התנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ומהנהו מנכסיו (ברכות לד ע"ב)‪ .‬הגיעו‬ ‫זמנים בהם ירד כבוד התורה והתמעט כבוד לומדיה‪ ,‬והעשירים בקשו חתנים שיעסקו במסחר‪.‬‬ ‫מה עשה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬נולדו להם בנות כעורות ובעלות מום‪ ,‬ובעל כרחם השיאון לבני תורה‪,‬‬ ‫שנאלצו לקחתן תמורת הבט חת מזונותיהם ושקידתם על התורה‪ .‬כעת‪ ,‬גם אותן בנות אינם‬ ‫משיאים לבני תורה‪ .‬משחדים הם נערים מנוערים בהון עתק‪ ,‬ובלבד שלא ינשאו לתלמידי חכמים‪.‬‬ ‫והקדוש ברוך הוא מקונן‪ ,‬כביכול‪" :‬לשוא הכיתי את בניכם" (ירמיה ב‪ ,‬ל)!‬ ‫מי יודע‪ ,‬הרהר ראש הישיבה‪ ,‬מה טיב ה'סחורה' המוצעת בכזו נדיבות ‪-‬‬ ‫אולי יש לה רגל מעץ ועין מזכוכית‪ ,‬לב אבן וראש קש‪ .‬אולי כפופה קומתה והלבינו שערותיה‪.‬‬ ‫הוא המציע‪ ,‬האחריות עליו‪" :‬בראש ובראשונה‪ ,‬בת כמה היא?"‬ ‫"מה? לא! אין לי בת"‪...‬‬ ‫"מה?! לא!!! תסביר‪ ,‬בבקשה!"‬ ‫"אה‪ ,‬פשוט מאד‪ ,‬הרב מבין‪ ,‬ה' ברכני בעשירות‪ .‬כל מה שיש לשכני‪ ,‬יש לי ויותר‪ .‬יש להם פרות‪,‬‬ ‫שלי רבות יותר ומפוטמות יותר‪ .‬עדרי אווזים שלי גדולים יותר ושוקלים יותר‪ .‬יבולי רב יותר ודשן‬ ‫יותר‪ ,‬וביתי רחב ומפואר יותר‪ .‬ולפתע מגיע שכני‪ ,‬ומתהדר בחתן שהביא לביתו‪ ,‬בן תורה חריף‬ ‫ובקי‪ ,‬שקדן ונעים הליכות‪ .‬והכל סחים בו ובאשרו‪ ,‬מתקנאים בו ומתברכים בלבבם להיות כמותו‪.‬‬ ‫אמרתי‪ :‬חוצפה שכזו‪ ,‬לא יקום ולא יהיה‪ .‬אני נוסע העירה ומביא חתן לתפארת‪ ,‬שישים אותו‬ ‫בצל‪ ,‬יאפיל עליו כליל‪ ,‬יעלה כמה שיעלה!"‬ ‫כשהשתנק הכפרי מרוב התרגשות‪ ,‬מיהר ראש הישיבה להשחיל שאלה‪" :‬הכל טוב ויפה‪ ,‬אבל מה‬ ‫הוא יעשה אצלך?!"‬ ‫הכפרי מש ך בכתפיו‪" :‬אני יודע?! יש מקום לרוב! מסתובבות שם פרות‪ ,‬מסתובבים אווזים‪,‬‬ ‫יסתובב גם חתן"‪...‬‬ ‫נשמע מופקע‪ ,‬נכון?! אין חתן‪ ,‬באין כלה‪ .‬העיקר‪ ,‬חסר מן הספר –‬ ‫כך גם בענין התורה והמצוות‪.‬‬ ‫קודם כל וראשית הכל‪" ,‬קבלו מלכותי"‪ ,‬שהקב"ה יהיה במרכז‪ ,‬שנשווהו לנגדנו תמיד‪ .‬ואז‪ ,‬נשאל‬ ‫במה לעבדו וכיצד נשביע רצונו‪ .‬אבל אם הכל נעשה‪ ,‬עד ל"בית מלא ספרים"‪ ,‬וכלה אין‪ ,‬אין כאן‬ ‫(והגדת)‬ ‫כלום!‬

‫‪ ‬בדרך הדרוש ‪‬‬ ‫ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם (יח‪ ,‬י)‬ ‫במדרש 'ויאמר יתרו ברוך ד' מכאן שחביבים גרים לפני‬ ‫הקב"ה יותר מישראל'‪ ,‬ותמוה‪ .‬וי"ל עפי"ד הגמ' בחולין (צ"א‬ ‫ע"ב ) חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת שישראל‬ ‫מזכירין את השם אחר שתי תבות שנא' שמע ישראל ה' וכו'‬ ‫ומה"ש אין מזכירין את השם אלא לאחר שלש תיבות כדכ' קדוש‬ ‫קדוש קדוש ד' צבאות‪ ,‬והנה כאן הזכיר יתרו את השם אחר תיבה‬

‫אחת‪ ,‬שאמר 'ברוך ה'' וזה"ש המד' ויאמר יתרו ברוך השם מכאן‬ ‫שחביבים גרים לפני הקב"ה יותר מישראל שהם אינם מזכירים‬ ‫ה' רק אחר שני תיבות והוא הזכיר ה' אחר תיבה אחת‬ ‫(טללי אורות)‬ ‫אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים (כ‪ ,‬ב)‬ ‫עוד י"ל מה שנאמר הוצאתיך כו'‪ ,‬דהקשו מפרשים למה לא‬ ‫קבלו התורה המלאכים דיש להם טענת בר מצרא‪ ,‬ותירצו‬

‫ד‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫דישראל בניו ובבנו ליכא בר מצרא כמו שכתוב בחושן משפט‬ ‫(סימן קע"ה)‪ ,‬ועיין בשארית יעקב [פרשת במדבר דף נ"ו ע"ב‬ ‫ד"ה אמנם] וחסדי אבות (אבות פ"ד מי"ד)‪ .‬ואתי שפיר דפתח‬ ‫אנכי אשר הוצאתיך כו'‪ ,‬וקשה הא ה' כהן וארץ מצרים טמאה‬ ‫ואיך ירד לשם‪ ,‬ועל כרחך דהם בניו ואב מותר לטמא לבן ובדין‬ ‫שיזכו התורה ולא מלאכים‪:‬‬ ‫(פרדס יוסף)‬


‫בס"ד‬

‫הגל‬

‫יון לכל בית יהודי | בנשיאות הרה”צ שלום ארוש שליט”א | פרשת יתרו‬

‫השבת נקרא את פרשת מתן‬ ‫התורה‪ .‬ישנה מצווה לזכור תמיד‬ ‫את מתן התורה‪" :‬רק הישמר לך‬ ‫ושמור נפשך מאוד פן תשכח את‬ ‫הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו‬ ‫מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך‬ ‫ולבני בניך‪ ,‬יום אשר עמדת לפני ה'‬ ‫אלוקיך בחורב באמור ה' אלי הקהל‬ ‫לי את העם ואשמיעם את דברי‬ ‫אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים‬ ‫אשר הם חיים על האדמה ואת‬ ‫בניהם ילמדון"‪ .‬המילים של התורה‬ ‫מדברות בעד עצמן‪ :‬התורה מזהירה‬ ‫באזהרה חמורה מאוד לזכור היטב‬ ‫ולא לשכוח את מתן התורה‪.‬‬ ‫וודאי שאין הכוונה לזכור שהיה‬ ‫פעם כזה מן מעמד מרתק ומרגש‪.‬‬ ‫אלא הכוונה להבין היטב מה זה‬ ‫נוגע לכל אחד ואחד למעשה‪.‬‬ ‫אך התורה מדגישה יסוד חשוב‪,‬‬ ‫שעיקר הזיכרון הוא בשביל הדורות‬ ‫הבאים‪ .‬התורה מדגישה את זה‬ ‫פעמיים‪" :‬והודעתם לבניך ולבני‬ ‫בניך" ו"למען ילמדון ליראה אותי‪...‬‬ ‫ואת בניהם ילמדון"‪ .‬אנו אמנם‬ ‫מצֻ וִ ים לזכור את כל המצוות כמו‬ ‫שכתוב בפרשת ציצית‪" :‬וזכרתם‬ ‫את כל מצוותי"‪ .‬אבל כאן יש זכירה‬ ‫מיוחדת של הקשר שלנו עם ה'‬ ‫עם הדגשה מיוחדת על הילדים‬ ‫והדורות הבאים‪.‬‬ ‫הער ִבים שלנו‬ ‫ֵ‬ ‫ומובא במדרש ש"בשעה שעמדו‬ ‫ישראל לפני הר סיני לקבל התורה‪,‬‬ ‫אמר להם הקדוש ברוך הוא‪ :‬הביאו‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫| כב' ש‬ ‫ב ט ת ש ע” ז‬ ‫(‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪ | )1‬גליו‬

‫ערבים על הערבים‬

‫ער ִבים טובים שתשמרוה‪ ,‬ואני‬ ‫לי ֵ‬ ‫נותנה לכם"‪ .‬אמרו בני ישראל‬ ‫שהאבות הקדושים יהיו ערבים‪,‬‬ ‫אמר הקב"ה שהאבות הקדושים‬ ‫אינם ערבים טובים בשבילו‪ .‬אמרו‬ ‫שהנביאים יהיו ערבים‪ ,‬אמר הקב"ה‬ ‫שגם זה לא מספיק‪ .‬אך משאמרו‬ ‫בני ישראל שהבנים והילדים יהיו‬ ‫הערבים אמר הקב"ה‪ :‬אלה בוודאי‬ ‫טובים‬ ‫ערבים‬ ‫ובשבילם אני נותן‬ ‫לכם את התורה‪.‬‬

‫ח"א‬

‫לפני מתן תורה קיבלו בני ישראל‬ ‫ובמ ָרה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫מצוות רבות במצריים‬ ‫מטרת המעמד הנפלא של מתן‬ ‫תורה היא בשביל כריתת ברית‬ ‫מחויבות שכל יהודי יבין וירגיש‬ ‫שהוא מקבל תורה והוא מחויב‬ ‫להעביר אותה הלאה מדור לדור‬ ‫בטהרתה‪.‬‬ ‫על כן נתבצר מקום מיוחד בחיים‬ ‫היהודי‬ ‫של‬ ‫חינוך‬ ‫למצוות‬ ‫חינוך‬ ‫הבנים‪.‬‬ ‫הבנים הוא הפועל‬ ‫הישיר‬ ‫היוצא‬ ‫זכירת‬ ‫ממ ְצוַ ת‬ ‫ִ‬ ‫יציאת מצריים‪:‬‬ ‫"והודעתם לבניך‬ ‫ולבני בניך‪"...‬‬

‫אתה אומר‬ ‫שהעיקר הוא הילדים‪,‬‬ ‫אבל איך זה בא לידי‬ ‫ביטוי בחיים שלך?‬ ‫האם אצלך הילדים הם‬ ‫באמת לפני הכול?‬

‫המדרש‬ ‫מסכם‬ ‫"בשעה‬ ‫ואומר‪:‬‬ ‫נתבע‬ ‫שהלֹווֶ ה‬ ‫ואין לו לשלם‪ ,‬מי‬ ‫הע ֵרב?‬ ‫נתפש? לא ָ‬ ‫הווי מה שנאמר‪:‬‬ ‫תורת‬ ‫'ותשכח‬ ‫אשכח‬ ‫אלוקיך‬ ‫בניך גם אני‪ '...‬מרפיון התורה שבכם‬ ‫נתפשו בניכם‪ ,‬שנאמר‪' :‬לשווא‬ ‫הכיתי את בניכם‪ '...‬לפיכך צריך אדם‬ ‫להכניס בנו לתורה ולחנכו בלימוד‪,‬‬ ‫שיאריך ימים בעולם‪ ,‬שנאמר‪' :‬כי בי‬ ‫ירבו ימיך'‪ ".‬וצריכים לשאול‪ :‬אם‬ ‫הבנים הם הערבים – מה צריכה‬ ‫להיות המסקנה? לכאורה המסקנה‬ ‫צריכה להיות שעל ההורים לקיים‬ ‫את התורה בכל כוחם‪ ,‬כדי שלא‬ ‫ייתפשו בניהם בחטאיהם‪ .‬אם כן‪,‬‬ ‫מדוע אומר המדרש שהמסקנה‬ ‫היא שאדם צריך לחנך את בניו‬ ‫ללימוד התורה?‬ ‫תכלית קבלת התורה‬ ‫אך על פי מה‬ ‫שהקדמנו‬ ‫וביארנו‪ ,‬עיקר‬ ‫שלנו‬ ‫החיוב‬ ‫תורה‬ ‫במתן‬ ‫ועיקר מה שיש‬ ‫לנו לזכור בכל‬ ‫יום הוא את‬ ‫המטרה של מתן‬ ‫"אשר‬ ‫תורה‪:‬‬ ‫ילמדון ליראה‬ ‫ואת‬ ‫אותי‬ ‫בניהם ילמדון"‪.‬‬ ‫בשביל לקבל‬ ‫את המצוות אין‬ ‫צורך במעמד‬ ‫מתן תורה‪ ,‬כבר‬

‫ן ‪507‬‬

‫אחד בפה ואחד בלב‬ ‫לכן ברצוני לעקור‬ ‫תפיסה שגויה ומוטעית שישנה‬ ‫בקשר לחינוך הילדים‪ .‬כל אחד‬ ‫אומר‪" :‬הילדים זה לפני הכול‪ ,‬זה‬ ‫הכי חשוב‪ ,‬עמלנו אלו הבנים‪"...‬‬ ‫ומנופף בעוד קלישאות וסיסמאות‬ ‫– אבל בפועל הוא חי ומתנהג אחרת‬ ‫לגמרי‪ .‬אתה אומר שהעיקר הוא‬ ‫הילדים‪ ,‬אבל איך זה בא לידי ביטוי‬ ‫בחיים שלך? האם אצלך הילדים‬ ‫הם באמת לפני הכול? אם תבדוק‬ ‫את עצמך בפנימיות‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫רק תתבונן ַקלֹות 'מלמעלה' בסדר‬ ‫היום והשבוע שלך – אתה תשים לב‬ ‫שאתה בקושי רואה את הילדים‪,‬‬ ‫ובוודאי תשים לב שאתה משקיע‬ ‫מעט מאוד זמן בחינוכם‪ ,‬כי גם‬ ‫במעט הזמן שאתה בבית‪ ,‬אתה‬ ‫עסוק רק בעצמך‪ ,‬וחינוך הילדים‬ ‫מסתכם אצלך ב‪' :‬שקט! אל תפריעו‬ ‫לאבא‪'...‬‬ ‫שמֹואיל בטובו‬ ‫ִ‬ ‫לצערנו הרב‪ ,‬אבא‬ ‫ללכת עם הילדים ל'אבות ובנים'‬ ‫מרגיש שמגיע לו עיטור ה'אבא‬ ‫המשקיען' והוא מועמד לפרס‬ ‫ישראל לחינוך‪ ,‬ואולי אפילו פרס‬ ‫נובל‪ .‬את ה'דף קשר' ששולחים‬ ‫מבית הספר או מן התלמוד תורה‬ ‫האבא ממלא‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬בקושי‬ ‫ובמאמץ; בדרך כלל הוא יודע בעצמו‬ ‫שהדברים שכתב אינם נכונים‪ ,‬ואין‬ ‫לו שום מושג באשר לידיעותיו של‬ ‫הילד – והוא עוד מצפה לטפיחה על‬

‫השכם‪...‬‬ ‫עדות שקר‬ ‫הורים יקרים‪ ,‬דעו לכם‪ ,‬שמי שלא‬ ‫משקיע זמן מספיק לשבת וללמוד‬ ‫עם הילדים וזמן מספיק להתפלל‬ ‫עליהם – זה ממש ביזוי למצווה שה'‬ ‫ציווה אותנו‪ .‬זה נקרא לעשות שקר‬ ‫בעצמנו‪ .‬מובא בהלכה שכל הקורא‬ ‫קריאת שמע בלי תפילין כאילו‬ ‫מעיד עדות שקר שהרי אתה קורא‪:‬‬ ‫"והיו לאות על ידיך" – ואינך מניח‬ ‫תפילין‪ .‬אותו דבר בדיוק שמעתי‬ ‫בשם אחד מגדולי ישראל‪ :‬מי שלא‬ ‫משקיע באמת בחינוך הילדים‪ ,‬גם‬ ‫הוא מעיד עדות שקר בכל יום‪ ,‬כי‬ ‫הוא קורא בכל יום בקריאת שמע‪:‬‬ ‫"ושננם לבניך" והוא לא מקיים‪.‬‬ ‫ראש קטן‬ ‫ואל תאמר בלבבך‪ ,‬אני שולח את‬ ‫ילדיי לתלמוד תורה טוב ומפקיד‬ ‫אותם ביד אנשי חינוך מקצועיים‪,‬‬ ‫ומה אני יכול לעשות יותר? בזה אני‬ ‫יוצא ידי חובתי‪...‬‬ ‫דע לך‪ ,‬שהחובה היא עליך‪,‬‬ ‫והאחריות היא עליך‪ ,‬ועליך להיות‬ ‫מעורב באופן מלא‪ ,‬ולתת לילד את‬ ‫כל התמיכה הנצרכת לו כדי לעמוד‬ ‫בדרישות של מוסד הלימודים‪.‬‬ ‫ואם הילד לא מצליח – זו אחריות‬ ‫בלעדית שלך‪ .‬ובכל מקרה‪ ,‬מי‬ ‫שישלם את המחיר זה רק אתה‪.‬‬ ‫אפשר לטעון מהיום ועד מחר מי‬ ‫אשם ומי פשע ומעל בתפקידו‪,‬‬ ‫אבל בסופו של דבר מי ש'אוכל'‬ ‫את הדייסה המרה של תרבות רעה‬ ‫בתוך ביתו – זה רק האבא והאימא‪,‬‬ ‫ולכן עליכם לקחת אחריות‪.‬‬ ‫לא שמעתי מעולם שאדם ייקח‬ ‫פועלים ויגיד 'אני סומך עליהם‬ ‫שיעשו את העבודה‪ .‬ואם העבודה‬ ‫לא תיעשה כראוי‪ ,‬זו לא בעיה‬ ‫שלי‪ – '...‬אין לך שוטה גדול מזה‪.‬‬ ‫הגמרא אומרת שמי ששוכר פועלים‬ ‫ואינו יושב עמהם – מאבד את‬ ‫ממונו בידיו‪ .‬כל שכן מי ששוכר‬ ‫מלמדים לבניו ואינו מעורב באופן‬ ‫פעיל בכל מהלך הלימודים שהוא‬ ‫מאבד את הנשמות הקדושות שה'‬ ‫הפקיד בידיו‪.‬‬

‫המשך בעמוד ‪3‬‬


‫גן‬ ‫הדעת‬

‫עשרת הדברות‬ ‫עשרת הדברות מכילים בצורה כללית‬ ‫את החובות של האדם בכל ההיבטים‬ ‫האפשריים‪ ,‬ואין אלה אלא שני היבטים‪:‬‬ ‫חובת האדם כלפי ה'‪ ,‬חובות האדם כלפי‬ ‫זולתו‪ .‬חובות האדם כלפי ה' מופיעים‬ ‫בצורה כללית בחמשת הדברות הראשונים‪,‬‬ ‫וחובות האדם כלפי זולתו מופיעים גם הם‬ ‫בצורה כללית בחמשת הדברות האחרונים‪.‬‬ ‫בדיבור הראשון "אנכי ה אלהיך אשר‬ ‫הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים"‬ ‫(שמות כ) מודיע לנו הקב"ה‪ ,‬כי הוא‬ ‫שהוציא אותנו ממצרים‪ ,‬הוא המנהיג‬ ‫ששחרר אותנו מדיכוי ושעבוד‪ ,‬ואנו‬ ‫חייבים לו על זה‪ ,‬ולא בכדי הקב"ה אינו‬ ‫מציג את עצמו בפנינו בדברות כמי שברא‬ ‫את העולם אלא כמי שהוציאנו ממצרים‪,‬‬ ‫להורות שהאמונה שלנו מבוססת על‬ ‫המסורת ולא על השכל‪ ,‬מסורת המלמדת‬ ‫שהקב"ה משגיח בהשגחה פרטית‬ ‫ומתערב במעשה בני האדם‪ ,‬משחרר‬ ‫מבית עבדים‪ ,‬מוציא גוי מקרב גוי‪ ,‬מחולל‬ ‫ניסים‪.‬‬ ‫לולא התערבותו של הקב"ה ביציאת‬ ‫מצרים‪ ,‬לא היינו מעלים על דעתנו כלל‬ ‫שהקב"ה יתחבר אל החומר הנבזה‪ ,‬ידבר‬ ‫עמו‪ ,‬ימלא משאלותיו‪ ,‬ויעשה בקשותיו‪,‬‬

‫בלי ההתגלות של הקב"ה בתוך ההיסטוריה‬ ‫קשה היה לאדם להגיע להכרה שיש‬ ‫בורא לעולם‪ ,‬בלי יציאת מצריים לא היה‬ ‫אדם מתחבר לאמונה בהשגחה פרטית‬ ‫ומשעבד את עצמו לחוקים ולמצוות‪,‬‬ ‫ולכן הכלל הוא שהמסורת‪ ,‬הדת‪ ,‬האמונה‬ ‫בניסים המקובלים מדור לדור‪ ,‬קודמת‬ ‫לאמונה השכלית‪ ,‬המושכלת‪ ,‬המכירה את‬ ‫הבורא יתברך דרך מעשה בראשית ומעשה‬ ‫מרכבה‪.‬‬ ‫בדיבור השני "לא יהיה לך" דורש ה' מאתנו‬ ‫שלא נחליף אותו במנהיג אחר‪ ,‬שלא נמרוד‬ ‫בו‪ .‬בדיבור השלישי ה' דורש מאתנו‪ ,‬שלא‬ ‫נקל בכבודו‪ ,‬בנשיאת שמו לשווא‪.‬‬ ‫בדיבור הרביעי ציוותה עלינו התורה שלא‬ ‫נעשה מלאכה ביום השבת‪ ,‬ולא נניח‬ ‫לבנינו עבדינו ובהמותינו לעשות‪ ,‬שנאמר‬ ‫(שמות כ) "ֹלא ַת ֲע ֶׂשה כָ ל ְמלָ אכָ ה ַא ָּתה‬ ‫ּוב ֶה ְמ ֶּתָך וְ גֵ ְרָך‬ ‫ּובנְ ָך ִ‬ ‫ִ‬ ‫ּוב ֶּתָך ַע ְב ְּדָך וַ ֲא ָמ ְתָך ְ‬ ‫ֲא ֶׁשר ִּב ְׁש ָע ֶריָך" ושורש מצווה זו שנהיה‬ ‫פנויים מעסקינו לכבוד היום‪ ,‬לקבוע‬ ‫בנפשותינו אמונת חידוש העולם שהיא‬ ‫חבל המושכת כל יסודי הדת‪ .‬ונזכור יום‬ ‫אחד בשבוע שהעולם נברא בששה ימים‬ ‫חלוקים ובשביעי לא נברא דבר‪ ,‬ובכל יום‬ ‫ויום נבראו עניינים חלוקים להורות על‬ ‫הרצון הפשוט של הבורא בבריאת עולמו‪.‬‬ ‫ומלבד זכירת חידוש העולם יש בו זכירת‬

‫נס מצרים‪ ,‬שהיינו עבדים שם‪ ,‬ולא היינו‬ ‫יכולים לנוח בעת חפצנו במנוחה‪ ,‬והקב"ה‬ ‫הצילנו מידם וציוונו לנוח בשביעי‪ ,‬ועל כן‬ ‫זכר בספר דברים (ה טו) את היסוד הזה‬ ‫ואמר במצות שבת "וזכרת כי עבד היית‬ ‫בארץ מצרים‪ ..‬על כן צוך ה' אלהיך לעשות‬ ‫את יום השבת" הדיבור החמישי "כבד את‬ ‫אביך ואת אמך" הוא ההבטחה שהמסורת‬ ‫תעבור מדור לדור‪ ,‬כי המסורת עוברת דרך‬ ‫ההורים‪ ,‬ולכן יש לכבד אותם‪( .‬ספר החינוך)‬ ‫אלו המצוות הכלולות בלוח הברית הראשון‪,‬‬ ‫והן קובעות כי יש מנהיג לעולם‪ ,‬אין בלתו‪,‬‬ ‫הוא המשגיח על בני האדם‪ ,‬צריכים לכבד‬ ‫אותו ובשביל זה נקבע יום מודעות מחזורי‬ ‫כדי לרענן את התובנות בנשמות האדם‪ ,‬וכן‬ ‫יש אמצעי מסירה לדורות לתובנות אלו‪.‬‬ ‫הלוח השני מתחיל עם מצות לא תרצח‪.‬‬ ‫שזוהי חובת האדם לשמור על גוף חבירו‪.‬‬ ‫אח"כ מופיעה מצוות "לא תנאף" היא‬ ‫נוגעת למה שדומה לגופו של חבירו‪ ,‬הלא‬ ‫היא אשתו‪ ,‬שכן "אשתו כגופו"‪ .‬אח"כ‬ ‫מופיעה מצוות לא תגנוב והיא נוגעת‬ ‫לממונו של חברו‪ ,‬אח"כ מופיעה מצוות "לא‬ ‫תענה ברעך עד שקר" לומר שאין להזיק את‬ ‫חברו לא רק במעשה אלא אף לא בדיבור‪,‬‬ ‫בסוף מופיעה מצוות "לא תחמוד" לומר‬ ‫שאין להזיק את חברו אפילו לא במחשבה‪.‬‬ ‫(העיקרים)‬

‫רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל היה אומר‬ ‫על האומרים שכאילו כיום אין קדושת ארץ‬ ‫ישראל קדושה ח"ו כמו שהייתה מקודם‬ ‫מחמת שלטון הרשעים בה‪ .‬רבנו בליקוטי‬ ‫מוהר"ן (תורה נ״ה) אומר מפורש להיפך וז"ל‪:‬‬ ‫״ולהמשיך בחינת קדושת ארץ ישראל עכשיו‬ ‫בגלות שהיא תחת יד הסטרא אחרא ואין‬ ‫יכולת בקדושתה להתגלות אף על פי כן יכולין‬ ‫לגלות ולהמשיך קדושתה אפילו בגלות המר‬ ‫הזה״ וכו׳ עין שם‪ .‬אשר על כן אף כיום קדושתה‬ ‫בעינה רק צריך לבקש ולחפש אחריה ולהתפלל‬ ‫הרבה שתתגלה אף לו אף כשהוא בגלות המר‬ ‫הזה‪( .‬שיש"ק ח ‪ -‬קד)‬ ‫היה אומר רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל עיקר קיום‬ ‫מצות אהבת ישראל הוא זה המתפלל באמת‬ ‫בעד חבירו‪ .‬היינו‪ ,‬שיזכה חבירו שייטיב מעשיו‬ ‫ויחזור בחשובה‪ ,‬וכשרואה בו שום חסרון גשמי‬ ‫מסייע בידו כפי יכלתו‪ ,‬ומפציר בתפילה עבורו‬ ‫באמת שימלא ה׳ כל חסרונותיו הגשמיים‬ ‫והרוחניים‪( .‬שם ח‪-‬פג)‬

‫פניני פרי שלום‬ ‫יש ניסים מעל הטבע‪ ,‬ויש ניסים המלובשים‬ ‫בטבע‪.‬‬ ‫על ידי תפילה פשוטה אפשר לראות ניסים‬ ‫גלויים מעל הטבע‪.‬‬ ‫נסים מעוררים נקודת רצון לזמנו ולשעתו‪,‬‬ ‫אבל לא לאורך זמן‪ ,‬אם אדם לא יעבוד על‬ ‫עצמו‪ ,‬גם ניסים גדולים שראה בעיניים כבר‬ ‫לא ינחמו אותו‪.‬‬

‫עמידה בעשרת הדברות בפ' "יתרו" ובפ' "ואתחנן" ובחג השבועות‬ ‫דיון המוגש ע”י בית ההוראה “חוט של חסד” מאת הרה”ג ר’ אלחנן שלום אלגרוד שליט”א‬ ‫ר”כ ההוראה ודומ”צ דק”ק “חוט של חסד” ודיין בביה”ד “משפט וחסד"‬

‫שאלה‪ :‬בשעה שקוראים‬ ‫את עשרת הדיברות בפ' "יתרו" וכן בפ'‬ ‫"ואתחנן" וכן בחג השבועות‪ ,‬האם צריך‬ ‫לעמוד או לשבת? ומה הדין במקום‬ ‫שהקהל נוהג במנהג מסוים בזה (כגון‬ ‫לעמוד)‪ ,‬האם גם היחיד נגרר אחריהם בזה‬ ‫למרות שבד"כ הוא פוסק להיפך?‬ ‫תשובה‬ ‫איתא בגמ' [ברכות י"ב ע"א] שאין קורין‬ ‫עשרת הדיברות בתפילה מפני תרעומת‬ ‫המינים‪ ,‬ועל יסוד הגמ' הנ"ל‪ ,‬פוסק‬ ‫הרמב"ם [שו"ת הרמב"ם סי' רס"ג] שאין לעמוד‬ ‫בשעת קריאת עשרת הדיברות‪.‬‬ ‫כדעת הרמב"ם שאין לעמוד בעשרת‬ ‫הדיברות מפני תרעומת המינים‪,‬‬ ‫פוסקים המהריק"ש [בשו"ת אהלי יעקב סי' ל"ג]‪,‬‬ ‫הג"ר ישראל יעקב אלגאזי זצ"ל [בספרו אמת‬ ‫ליעקב סי' ז' אות ה']‪ ,‬הגאון ר' ליבלי שפירא‬ ‫זצ"ל אב"ד קובנא [הובא בספר תולדות עיר קובנא‬ ‫עמוד רכ"ט]‪ ,‬הפתחי שערים [על שערי אפרים‬ ‫שער ז' סי' ל"ז]‪ ,‬הגר"א פאפו זצ"ל בספרו‬ ‫חסד לאלפים [הל' ס"ת סי' קל"ה סי"ד] והגר"ח‬ ‫פלאג'י זצ"ל [ספר חיים סי' י"ז אות ג'] (ועיי"ש‬ ‫שטעמם הוא ע"פ דברי האריז"ל שבשעת‬ ‫קריאת התורה בכל זמן שהוא‪ ,‬יש להקפיד‬ ‫לשבת דווקא)‪ ,‬כף החיים [או"ח סי' תצ"ד ס"ק‬

‫ל' (ועיי"ש שטעמו הוא שיש יותר ישוב הדעת לאדם‬ ‫להבין את התורה כשיושב‪ ,‬ומשמע שלא ראה את‬ ‫תשובת הרמב"ם הנ"ל למרות שפוסק כוותיה שיש‬ ‫לשבת)]‪ ,‬הגר"ע יוסף זצ"ל [שו"ת יחוה דעת ח"א‬ ‫סי' כ"ט וח"ו סי' ח'‪ ,‬שו"ת יביע אומר ח"ח או"ח סי' ט"ו‬ ‫אות ט"ז]‪ ,‬הגר"י יוסף שליט"א [ילקוט יוסף או"ח‬ ‫סי' קמ"ה‪-‬קמ"ח סעיפים י"ב‪-‬י"ד (והוסיף שם ש"מכל‬ ‫מקום יוצאי אשכנז הנוהגים לעמוד במשך כל זמן‬ ‫הקריאה‪ ,‬אין כל איסור במה שממשיכים לעמוד גם‬

‫בעת קריאת עשרת הדברות")]‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫רוב מניין ובניין הפוסקים אינם‬ ‫מסכימים למסקנת הרמב"ם וסיעתו‬ ‫שיש להשוות בין הדין של קריאת עשרת‬ ‫הדיברות בק"ש והדין של עמידה בשעת‬ ‫קריאת עשרת הדיברות בספר תורה‬ ‫ולאסור את שניהם משום תרעומת‬ ‫המינים‪ ,‬אלא מחלקים בין הדינים הללו‬ ‫וסוברים שהמנהג הוא לעמוד בשעת‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫קריאת עשרת הדיברות בפ' "יתרו" ובפ'‬ ‫"ואתחנן" ובחג השבועות זכר למעמד‬ ‫הר סיני שעליו נאמר "וינועו ויעמדו‬ ‫מרחוק"‪ ,‬ומנהג זה יסודתו בהררי‬ ‫קודש ואין בו משום תרעומת המינים‬

‫[ובהם‪ :‬החמדת ימים ח"ג מועדי ה' שבועות פ"ד דף‬ ‫ס' ע"ב והביאו בספר שלמי ציבור דף ר"צ סוף ע"ד‬ ‫(אמנם מלשונו משמע שיש לעמוד רק בקריאת‬ ‫עשרת הדיברות בחג השבועות ולא בפ' "יתרו" ובפ'‬ ‫"ואתחנן"‪ ,‬עיי"ש)‪ ,‬מהר"ש אבוהב בספרו דבר שמואל‬ ‫סי' רע"ו‪ ,‬החיד"א בשו"ת טוב עין סי' י"א ובלדוד‬ ‫אמת סי' ז' ס"ה‪ ,‬אוצר דו"מ עמוד ‪ 331‬בשם מנהגי‬ ‫ק"ק אלג'יר (ושם איתא שנהגו לעמוד רק בפרשת‬ ‫"יתרו")‪ ,‬ספר מטה יהודה סי' א' אות ו' בשם הבית‬ ‫יעקב והיד אהרן‪ ,‬שערי אפרים שער ז' סי' ל"ז‪ ,‬הגהות‬ ‫שערי רחמים על השערי אפרים הנ"ל אות ל"ד‪ ,‬סידור‬ ‫ר"י עמדין דף ש"ו ע"ב ס"ק י"ט‪ ,‬לקוטי מהרי"ח ח"ב‬ ‫דף נ"ט‪ ,‬שו"ת כפי אהרן סי' ל"ט‪ ,‬ספר ילקוט הגרשוני‬ ‫מערכת עשרת הדיברות דף ט' ע"א‪ ,‬ספר כתר שם‬ ‫טוב עמוד שט"ו אות פ"א המעיד שכן הוא מנהג‬ ‫לונדון ואמסטרדם‪ ,‬התשב"ץ במנהגי ארג'יל שהובא‬ ‫בשו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' כ"ו אות א'‪ ,‬הגר"ע הדאיה‬ ‫זצ"ל בשו"ת ישכיל עבדי ח"ב או"ח סי' א' וח"ז או"ח‬ ‫סי' א' וח"ח בהשמטות דף קס"ו ע"ב‪ ,‬אביו – הג"ר‬ ‫שלום הדאיה זצ"ל בשו"ת ישכיל עבדי ח"ב הנ"ל‪,‬‬ ‫הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בשו"ת אגרות משה ח"ו או"ח‬ ‫סי' כ"ב‪ ,‬הגרש"י זוין זצ"ל בספרו המועדים בהלכה –‬ ‫שבועות עשרת הדברות עמודים שפ"ט‪-‬ש"צ‪ ,‬הגרש"ז‬ ‫אויערבאך זצ"ל בהליכות שלמה שבועות פי"ב ס"ח‬ ‫(עמודים שע"ו‪-‬שע"ט)‪ ,‬שו"ת משנה הלכות חי"א‬ ‫סי' קי"ח (ועיי"ש שכותב שזהו מנהג קדמון‬ ‫של אנשי בבל)‪ ,‬מנהג מרוקו כפי שהובא ע"י הרב‬ ‫השואל בשו"ת ציץ אליעזר הנ"ל‪ ,‬שו"ת ציץ אליעזר‬ ‫הנ"ל‪ ,‬שו"ת בצל החכמה ח"ה סי' א' אות ז' ובעולה‬ ‫להלכה‪ ,‬הגר"מ שטרנבוך שליט"א בשו"ת תשובות‬ ‫והנהגות כרך א' סי' קמ"ד וכרך ד' סי' מ"ג (ומ"מ‬

‫מוסיף שם שכדי שלא לחלוק על הרמב"ם‪" ,‬ראוי‬ ‫לעמוד קצת קודם קריאת עשרת הדברות ולא‬ ‫ממש לעשרת הדברות שלא יהא מוכח שעומד‬ ‫רק לעשרת הדברות‪ ,‬ואז שרי לכ"ע")‪ ,‬רשימות‬ ‫שיעורים לגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל ברכות י"ב ע"א‬ ‫(אמנם עיי"ש שכותב שזהו רק לנוהגים לקרוא‬ ‫את עשרת הדיברות בטעם עליון)‪ ,‬הג"ר צבי הירש‬ ‫גרודז'ינסקי זצ"ל אב"ד אומהא בארה"ב בספרו מקראי‬ ‫קודש ח"ב כלל ז ובתשובה בכתב עת ישורון ב'‬

‫ה'תשנ"ז עמודים ר"ב‪-‬ר"ה‪ ,‬ועוד]‪.‬‬

‫אמנם הגר"מ אליהו זצ"ל‬ ‫סנ"ד]‪ ,‬מביא הן את שיטת הרמב"ם‬ ‫וסיעתו והן את שיטת החולקים על‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬ואינו מכריע אלא מסיים‬ ‫ש"כל עדה תעשה כמנהגה‪ ,‬ובלבד‬ ‫[הל' חגים פכ"ב‬

‫שלא יעשו מדבר זה מחלוקת"‪ ,‬וכן דעת‬ ‫הגרח"ד הלוי זצ"ל [שו"ת עשה לך רב ח"ו סי'‬ ‫כ"א]‪ ,‬וכך גם פוסק הפסקי תשובות [או"ח‬ ‫סי' קמ"ו אות ו']‪.‬‬

‫כמה טעמים נאמרו אליבא דהחולקים‬ ‫על הרמב"ם וסיעתו‪ ,‬מדוע אין לחשוש‬ ‫לתרעומת המינים בכך שעומדים‬ ‫בשעת קריאת התורה בעשרת הדיברות‪,‬‬ ‫ואכמ"ל‪.‬‬ ‫הגר"ע יוסף זצ"ל [שו"ת יחוה דעת ח"א סי' כ"ט‪,‬‬ ‫שו"ת יחוה דעת ח"ו סי' ח'‪ ,‬שו"ת יביע אומר ח"ח‬

‫או"ח סי' ט"ו אות ט"ז] כותב ומדגיש שלו היו‬ ‫כל האחרונים שחולקים על הרמב"ם‬ ‫וסוברים שיש לעמוד בשעת קריאת‬ ‫עשרת הדיברות‪ ,‬רואים את תשובת‬ ‫הרמב"ם בעצמו האוסר לעמוד‪ ,‬אין‬ ‫ספק שהיו מבטלים את דעתם ואוסרים‬ ‫אף הם‪ ,‬וא"כ יוצא שלמעשה אין מח'‬ ‫בנושא זה כלל! ומוסיף הגר"ע יוסף‬ ‫זצ"ל שעל אף שהגר"ע הדאיה זצ"ל [שו"ת‬ ‫ישכיל עבדי ח"ב או"ח סי' א'] חולק על הרמב"ם‬ ‫וגם כשהראוהו אח"כ תשובת הרמב"ם‬ ‫שאוסר לעמוד – מ"מ עמד על דעתו‬ ‫שיש לעמוד בשעת קריאת התורה של‬ ‫עשרת הדיברות [שם ח"ז או"ח סי' א']‪ ,‬אין‬ ‫דבריו מחוורים להלכה!‬ ‫ואחר המחילה מכתר"ה של הגר"ע‬ ‫יוסף זצ"ל‪ ,‬פוסקים רבים שסוברים‬ ‫שיש לעמוד בשעת קריאת התורה‬ ‫של עשרת הדיברות‪ ,‬כן ראו את דברי‬ ‫הרמב"ם ואעפ"כ פסקו שלא כדבריו‪,‬‬ ‫וממילא אין מקום ליסודו של הגר"ע‬ ‫יוסף זצ"ל שהאחרונים הנ"ל היו חוזרים‬ ‫בהם! ובהם (‪ )1‬הגר"ע הדאיה זצ"ל‪)2( ,‬‬ ‫שו"ת משנה הלכות [חי"א סי' קי"ח] הכותב‬ ‫שהרמב"ם עצמו בתשובה הנ"ל כותב‬ ‫שמנהג אנשי בבל היה לעמוד והמשיכו‬ ‫להחזיק במנהגם וא"כ שפיר מצינו‬ ‫מקום למנהגנו לעמוד‪ )3( ,‬שו"ת ציץ‬ ‫אליעזר [חי"ז סי' כ"ו אות ב'] המתרץ שעוד‬ ‫ראשונים פליגי על הרמב"ם בזה ולכן‬ ‫לא קשה על האחרונים שחולקים על‬

‫תשובת הרמב"ם‪ )4( ,‬ועוד כותב שו"ת‬ ‫ציץ אליעזר [הנ"ל אות ג'] שמותר לאחרונים‬ ‫לפסוק נגד הראשונים אפילו כשלא‬ ‫ראו את דבריו ובוודאי במקום שיש‬ ‫מנהג קבוע שנשתרש‪ )5( ,‬ועוד מתרץ‬ ‫שו"ת ציץ אליעזר [הנ"ל אות ג'] שכיון‬ ‫שהאחרונים דחו את טעמו של הרמב"ם‬ ‫והביאו טעמים רבים מדוע אין לחשוש‬ ‫לתרעומת המינים כשעומדים בשעת‬ ‫קריאת התורה של עשרת הדיברות –‬ ‫לא שייך לומר שאם היו יודעים מדברי‬ ‫הרמב"ם בתשובה היו חוזרים בהם‪)6( ,‬‬ ‫הגרח"ד הלוי זצ"ל [שו"ת עשה לך רב ח"ו סי' כ"א]‬ ‫המוסיף לבאר שהאחרונים היו מוצאים‬ ‫מקום לחלק בין זמן הרמב"ם לבין‬ ‫זמננו‪ )7( ,‬ועוד כותב שו"ת ציץ אליעזר‬ ‫[הנ"ל אות ד'] היא שאין תוקף כ"כ לתשובה‬ ‫הרמב"ם הנ"ל שהייתה גנוזה בכת"י‬ ‫כמה מאות שנים ונתגלתה בדורות‬ ‫האחרונים וממילא אין האחרונים‬ ‫החולקים מחויבים לתשובה זו וכך גם‬ ‫כותב הג"ר צבי הירש גרודז'ינסקי זצ"ל‬ ‫[כתב עת ישורון ב' ה'תשנ"ז עמוד ר"ג]‪.‬‬

‫למעשה‬ ‫נחלקו הפוסקים האם בשעת קריאת‬ ‫התורה של עשרת הדיברות (בחג השבועות‬ ‫ובפרשיות "יתרו" ו"ואתחנן") אסור לעמוד‬ ‫משום תרעומת המינים או שצריך לעמוד‬ ‫משום שאין חוששים לזה‪.‬‬ ‫ושני המנהגים קדושים ויסודתם בהררי‬ ‫קודש‪ ,‬ונלע"ד שיש להורות שכל אחד‬ ‫יעשה כמנהג המקום שבו הוא מתפלל‬ ‫ולא ישנה (ולכן אפילו שהוא סובר שאין לעמוד‪,‬‬ ‫אם מתפלל במקום שעומדים‪ ,‬יעמוד ביחד עם‬ ‫כל הקהל‪ ,‬וכן איפכא)‪ ,‬וכדי שלא לחלוק‬

‫על האוסרים לעמוד‪ ,‬כאשר מתפללים‬ ‫במקום שבו נוהגים לעמוד‪ ,‬יש לעמוד‬ ‫לכל הפחות מתחילת העלייה או בכל‬ ‫הקריאה של אותו יום מרישא עד גמירא‪.‬‬ ‫לשאלות ולתגובות למדור יש להפנות‬ ‫לכתובת אימייל‪:‬‬ ‫‪hutShelChesed@gmail.com‬‬


‫האריז"ל מתקן נשמות‬ ‫פעם בא לפני רבינו האריז״ל תלמיד‬ ‫חכם אחד בעיר צפת ושמו ר' יעקב‬ ‫אבולעפיא ז״ל‪ .‬ועוד בטרם פתח את‬ ‫דברו על מה הוא בא אל האריז״ל‪.‬‬ ‫קידמו האריז״ל ואמר לו‪" :‬בוודאי‬ ‫באת אלי עתה לבקש ממני שאתן‬ ‫לך כתב המלצה כי אתה רוצה לנסוע‬ ‫למצרים‪ ".‬וזרזו האריז״ל ואמר‬ ‫לו‪" :‬לך לשלום כי הכרח גדול הוא‬ ‫נסיעתך לשם עתה"‪ ,‬אמר לו הרב‬ ‫אבולעפיא‪ ,‬מהו זה ההכרח הרב‪,‬‬ ‫הלא אינני הולך עתה בשליחות‬ ‫מצוה‪ .‬ע״ז השיבו האר״י הקדוש‬ ‫זי״ע שכאשר יבא משם בחזרה אז‬ ‫יתוודע לו הכרח ונחיצות נסיעתו‬ ‫לשם‪.‬‬ ‫והאריז"ל כתב ונתן לו הכתב‬ ‫המבוקש‪ .‬ואמר לו שימהר ויחיש‬ ‫נסיעתו במוקדם‪ .‬וכן עשה‪ ,‬ויקם‬ ‫וילך מצרימה‪ .‬ובבואו העירה‪,‬‬ ‫והראה הכתב מליצה שהביא‬ ‫מהאריז״ל‪ .‬נתנו לו נדבה חשובה‬ ‫למען כבוד האריז״ל‪ ,‬ובהגיע‬ ‫היום אשר רצה לחזור לביתו היה‬ ‫רצונו לבא בחזרה על גמלים‪.‬‬ ‫אמרו לו אוהביו ומכיריו למה זה‬ ‫אתה רוצה לרכוב בגמלים אשר‬ ‫הוא קשה לך‪ .‬ויועצוהו שיקנה‬ ‫לו מחמר לילך בנחת עם רוכבי‬ ‫סוסים‪ .‬וכן עשה‪ ,‬ויצא בשיירה‪.‬‬ ‫וכמו שהיה רואה שעושין רוכבי‬ ‫סוסים כן עשה גם הוא‪ .‬ויהי היום‪.‬‬ ‫נחו רוכבי הסוסים כמנהגם‪ .‬וגם‬ ‫החכם הנ״ל נח עמהם‪ ,‬ומיד נפלה‬ ‫עליו תרדימה ויישן‪ .‬וכאשר קמו כולם‬ ‫לילך לדרכם הלאה‪ .‬הקיצו גם אותו‬ ‫והתירו את חמורו וילך החמור בעצמו‪,‬‬ ‫והוא חזר ויישן שיעור ב׳ שעות‪.‬‬ ‫וכשקם משנתו‪ .‬ויישא עיניו וירא והנה‬ ‫אין שם שום איש מחבורת מרעיו‬ ‫והשיירה אשר הלכו עמו ויחרד האיש‬ ‫מאד‪ .‬והתחיל לרוץ אורח‪ .‬והיה בצער‬ ‫גדול עד מאד כי הנה הוא במדבר נורא‬ ‫כזה בעצמו‪ .‬ואינו יודע הדרך אנה ילך‪,‬‬ ‫והוא לבדו נשאר‪ .‬ושמא יקראהו אסון‬ ‫בדרך‪ ,‬במדבר נורא כזו‪ .‬והנה הוא‬ ‫הולך כך בלב מלא צער ושברון רוח עד‬ ‫אחר הצהרים‪ .‬ויישא עיניו וירא את‬ ‫המקום מרחוק‪ .‬אשר אנשים חורשים‬ ‫שם את האדמה‪ .‬וישמח לבו מאד‪.‬‬ ‫ויאמר אל לבו‪ .‬אלכה גם אנוכי עמהם‪,‬‬ ‫וירץ אליהם אל המקום ההוא‪ ,‬וישב‬ ‫מעט על הארץ לנוח מעיצבונו וצערו‪,‬‬ ‫וירא את האיש החורש‪ .‬והנה הוא מכה‬ ‫במטה‪ .‬את השוורים אשר מסיעים את‬ ‫כלי המחרישה‪ .‬ויך בהם מכה רבה עד‬ ‫מאד‪ .‬באכזריות נוראה ומוזרה‪.‬‬ ‫לאחר זמן מועט ראה החכם (ר״י‬ ‫אבולעפיא הנ"ל) אשר מהאיש החורש‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫עם השוורים ומכה אותם נעשה שור‬ ‫והשור נתהפך והיה לאיש‪ .‬והאיש‬ ‫ההוא (היינו זה שנתהפך עתה משור‬ ‫לאדם) אחז את השור (היינו את זה‬ ‫שהיה מקודם אדם‪ .‬ונתהפך עתה‬ ‫לשור) ויאסור אותו לעיניו אל כלי‬ ‫המחרישה‪ .‬ונתן עליו העול‪ .‬והתחיל‬ ‫להכותו מכות עצומות ומבהילות‬ ‫מאד‪ .‬עד אשר לא היה יכול להביט‬ ‫זאת ר' יעקב בעיניו‪ .‬וככה על זה‬

‫האופן נתהפכו תמיד‪ .‬מהאיש נעשה‬ ‫שור והשור נהפך לאדם והכה את‬ ‫השור‪ .‬וכן היה הדבר חוזר חלילה‪.‬‬ ‫ומכל החיזיון הנורא ואיום‪ .‬נבהל מאד‬ ‫החכם מהר״י‪ ,‬ומאד היה רוצה לברוח‬ ‫משם‪ .‬אבל לא ידע אנה יפנה‪ .‬הלא‬ ‫הוא במדבר נורא‪ .‬אין יוצא ואין בא‪.‬‬ ‫וצערו היה גדול עד מאד‪.‬‬ ‫ויהי כאשר בא השמש‪ .‬וירא החכם‬ ‫והנה נעשה מכולם בני אדם‪( .‬ולא‬ ‫ראה שם עוד החכם מהר״י שוורים)‪.‬‬ ‫ויתקרבו אליו האנשים ההם ויתחילו‬ ‫לדבר אליו‪ .‬ויקראו לפניו‪ :‬ברוך הבא!‬ ‫וישאלו אותו כבודו הוא מצפת? השיב‬ ‫להם החכם‪ :‬הן‪ .‬וישאלו האנשים‪:‬‬ ‫הרב אשכנזי (היינו האר״י הקדוש)‬ ‫הוא יושב בצפת! השיבם‪ :‬הן‪ .‬וכשהיה‬ ‫שומעים כן‪ .‬נפלו כולם‪ .‬לפני רגליו‪,‬‬ ‫ויתנו את קולם בבכי‪( .‬וגם החכם‬ ‫הנ״ל בכה עמהם) ויאמרו אליו‪ :‬ראה‬ ‫כבודו את גודל הצער אשר אנחנו‬ ‫סובלים? ויען להם החכם‪ :‬ראיתי‪.‬‬ ‫ויתחננו האנשים אליו מאד‪ .‬ויאמרו‪:‬‬ ‫למען השם‪ ,‬חוס ורחם עלינו‪ .‬כי בני‬ ‫ישראל אנחנו‪ .‬וכאשר תבוא לביתך‬

‫העירה צפת‪ .‬תלך תיכף ומיד אל‬ ‫הקדוש האריז"ל ותפיל לפניו תחינה‬ ‫ובקשה שבוודאי יחוס וירחם עלינו‪.‬‬ ‫ויתקן אותנו‪ .‬כי קשה כח הסבל מרוב‬ ‫הצרות הנוראות האלו‪ ,‬ויבכו בכי‬ ‫רב ויאמרו‪ :‬עד מתי נהיה עוד בצרה‬ ‫ובשביה‪ .‬כשמוע החכם את דבריהם‪.‬‬ ‫נכמרו רחמיו מאד עליהם‪ .‬והרגיע‬ ‫את רוחם‪ .‬והבטיח אותם לאמור‪ :‬כן‬ ‫אעשה כאשר דברתם אלי ובקשתם‬ ‫ממנו‪ .‬ואח״כ השביעו אותו‬ ‫(האנשים הנ״ל) שבועה חמורה‪:‬‬ ‫שיקבל על עצמו‪ ,‬שיעשה למענם‬ ‫את כל אשר יאמר האר״י הק'‬ ‫לעשות בעד תיקון נפשם‪ .‬ואחרי‬ ‫שהשביע להם (החכם מהר״י) על‬ ‫זה‪ ,‬לקחוהו ונתנוהו‪ .‬כהרף עין‬ ‫בשיירה שלו שהלכו עמו ממצרים‬ ‫ועזבוהו באמצע הדרך ותשב רוחו‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫‪aaa‬‬ ‫כבוא החכם העירה צפת‪ .‬הלך‬ ‫תכף ומיד אל בית האר״י ועוד‬ ‫בטרם הגיד לפניו למה הוא בא‬ ‫אליו‪ .‬קדמו האר״י ויאמר‪ :‬בטח‬ ‫בשביל השוורים אשר ראית‬ ‫בדרך‪ .‬באת אלי‪ ,‬ידעתי הכל‪.‬‬ ‫ועתה לך לך‪ .‬וביום מחר תבוא‬ ‫אלי‪.‬‬ ‫ויהי ממחרת‪ .‬ויבא החכם אל‬ ‫האר״י ז"ל‪ .‬ואמר לו האריז"ל‪.‬‬ ‫עתה ידע כבודו שמה שאמרתי לו‬ ‫טרם נסיעתו מצרימה‪ .‬שנסיעתו‬ ‫היא עתה הכרחית‪ .‬הוא מפני שכבודו‬ ‫הוא משורש נשמתם של האנשים‬ ‫ההם‪ .‬המסובלים שמה בצרות כנ״ל‪.‬‬ ‫ופרט וחשב לו האריז״ל את שמותם‬ ‫(פלוני בן פלוני) וכדומה‪ .‬ואמר לו מי‬ ‫הם ומאיזה מקום הם‪ .‬ואח״כ שאל‬ ‫החכם את האר״י שיאמר לו מה פשעם‬ ‫ומה חטאתם אשר סובלים עונש גדול‬ ‫ונורא כזה‪ .‬ויען אותו האריז״ל אשר‬ ‫נענשים כל כך בשביל שעברו על לאו‬ ‫דלא תקיפו פאת ראשכם‪.‬‬ ‫וישאל החכם מהר״י מה ענין פיאות‬ ‫הראש אל שוורים‪ ,‬שהעונש היה צריך‬ ‫להיות מדה כנגד מדה‪ .‬א״ל האריז"ל‬ ‫"לא קרית?"‪ .‬אמר החכם‪" :‬דבר זה‬ ‫אינו כתוב בתורה‪ .‬לא בגמרא‪ .‬ולא‬ ‫במדרש‪ ".‬אמר לו האריז"ל‪" :‬דבר זה‬ ‫הוא מקרא מלא בתורה‪ .‬לא תקיפו‬ ‫"פאת ראשכם" הוא ר״ת פ״׳ר‪ ,‬לומר‬ ‫שכל המקיף פאת ראשו עונשו שהוא‬ ‫יתגלגל בפ״ר‪ ".‬אחר כ״ז אמר לו‬ ‫האריז״ל שצריך הוא להתענות ביום‬ ‫מחר ולכוון כוונה פלונית ושם פלוני‪.‬‬ ‫וכן ע״ז הדרך מסר לו האר״י את כל‬ ‫התיקונים לכל האנשים ההם עד‬ ‫שנתקנו כולם‪.‬‬

‫ַע ְרבּות זה לא צחוק‬ ‫היסוד המרכזי שנלמד היום ונְ ַפ ֵת ַח‬ ‫אותו אם ירצה ה' בשבוע הבא הוא‪,‬‬ ‫שכמו שהילדים ערבים עלינו‪ ,‬כך כל‬ ‫אחד ואחד ערב על ילדיו‪ .‬את זה‬ ‫דרשו דורשי רשומות מן הפסוק‪" :‬כי‬ ‫עבדך ערב את הנער" כל אחד ואחד‬ ‫ערב על הנערים והילדים שלו‪.‬‬ ‫יהודה היה ערב על בנימין אחיו‪,‬‬ ‫וממנו לומדים את כל דיני ערבּות‪.‬‬ ‫מכיוון שהיה ָע ֵרב – הוא הכניס‬ ‫את עצמו לעובי הקורה‪ ,‬מסר את‬ ‫נפשו‪ ,‬התחנן‪ ,‬שכנע‪ ,‬התווכח‪ ,‬היה‬ ‫מוכן להיות עבד עולם‪ ,‬והיה מוכן‬ ‫למלחמה עד מוות ממש‪ .‬לא מעניין‬ ‫אותו כלום – בלי בנימין הוא לא חוזר‪.‬‬ ‫הוא פורץ בבכי ובצעקה‪" :‬איך אעלה‬ ‫אל אבי והנער איננו אתי!" למה? כי‬ ‫הוא ָע ֵרב! בערבּות אין משחקים‪ ,‬אין‬ ‫תירוצים‪ .‬מי שחתם ערבות על חבר‬ ‫שלו‪ ,‬והחבר לא שילם – הוא יצטרך‬ ‫לשלם בלי שום טענות ומענות‪ .‬לא‬ ‫ישלם – יש הוצאה לפועל‪ ,‬משטרה‪,‬‬ ‫ועוד מרעין בישין ל"ע‪.‬‬ ‫מכאן נלמד מוסר השכל עצום לחיים‪,‬‬ ‫ֶמ ֶסר שצריך ללוות כל אבא וכל‬ ‫אימא‪ .‬הילדים שלכם הם לא ילדים‬ ‫שלכם‪ ,‬הם ילדים של ה'‪ .‬אתם רק‬ ‫ערבים‬ ‫השומרים על הפיקדון‪ ,‬ואתם ֵ‬ ‫על כך שהנערים האלה יגיעו לאבא‬ ‫שבשמים בחזרה נשמות טהורות‬ ‫ונקיות‪ .‬איך תעלה לאביך שבשמים‬ ‫כשהנער שלך בבית לא הולך בדרך‬ ‫ה'? מה תגיד? שום תירוץ לא יתקבל‪.‬‬ ‫אתה ָע ֵרב‪ .‬את ֲע ֵר ָבה‪ .‬אתם ערבים‬ ‫שהילדים יגיעו לתכלית‪ ,‬שיעשו‬ ‫את התפקיד שלהם כאן בעולם‪.‬‬ ‫והמסקנה היא‪ :‬קחו אחריות מלאה‪,‬‬ ‫עד הסוף‪.‬‬ ‫אחריות מורחבת‬ ‫ההורים חייבים להיות ערניים‪ .‬כמו‬ ‫שומר שאסור לו להירדם בשמירה‪,‬‬ ‫כך אתם חייבים לדעת איפה הילד‬ ‫נמצא לאן הוא הולך עם מי הוא‬ ‫מסתובב‪ .‬אתם חייב לוודא שהוא‬ ‫רחוק מחברים רעים והשפעות רעות‪.‬‬ ‫אל תשלחו אותו לבתים שיש בהם‬ ‫בעיות רוחניות‪ ,‬מכשירים רעים‪ .‬תהיו‬ ‫שומרים טובים‪ ,‬תהיו תמיד עם אצבע‬ ‫על הדופק‪.‬‬ ‫אבל גם אם כבר איבדתם וילדיכם‬ ‫כבר התחברו עם חברים רעים‪ ,‬דעו‬ ‫שאין ייאוש בעולם כלל‪' .‬אם אתה‬ ‫מאמין שיכולים לקלקל תאמין‬ ‫שיכולים לתקן'‪ ,‬ובכוח התפילה תוכלו‬ ‫לקרב אותם ולהחזיר אותם לחיים‪.‬‬ ‫ובשבוע הבא אי"ה נמשיך בנקודה‬ ‫חשובה זו‪.‬‬

‫בברכת שבת שלום ומבורך‬ ‫לכל בית ישראל‬


‫אחים או יריבים פרק ח'‬

‫מאת הרב יצחק אבוחצירא‪ .‬יועץ חינוכי ומחנך בת"ת "שלום בנייך"‬ ‫דני בן התשע‪ ,‬דוהר בחצר עם‬ ‫האופניים הכחולות‪ ,‬שסבא קנה לו‪ .‬הפעמון‬ ‫על הכידון לא מפסיק לצלצל והפנס מהבהב‬ ‫אפילו שהשמש עדיין במרכז הרקיע‪ .‬דני‬ ‫נוסע‪ ,‬דוהר ומסתובב ‪ -‬אין מאושר ממנו‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫שרהל'ה אחותו‪ ,‬ששמעה את קולות הצהלה‬ ‫והשמחה‪ ,‬מגיעה בריצה; "דני תביא לי‬ ‫בבקשה סיבוב באופניים!" היא מבקשת‪ .‬אך‬ ‫דני כלל לא שומע‪.‬‬ ‫"דני‪ ,‬זוכר שויתרתי לך אתמול על‬ ‫הפליימוביל שלי?" אך לדני כלל אין זמן‬ ‫עכשיו‪ ,‬הוא שקוע כל כולו להקיף את‬ ‫השולחן של החצר מהצד השני‪.‬‬ ‫"דני‪ ,‬בבקשה רק סיבוב קטן ודי" מתחננת‬ ‫שרהל'ה‪ .‬אך דני לא מוכן לוותר‪.‬‬ ‫על סף דמעות נכנסת שרה'לה לבית לחפש‬ ‫את אמא‪" .‬אמא! בקשתי יפה‪ ,‬התחננתי‬ ‫ואפילו כמעט בכיתי‪ ,‬אבל דני לא רוצה‬ ‫לוותר לי באופניים‪ ,‬מה בסך הכול ביקשתי?‬ ‫רק סיבוב קטן"‪.‬‬ ‫אף אחד לא אוהב להפסיד‬ ‫שרה'לה צודקת‪ .‬אך היא לא מבינה‪ ,‬את‬ ‫מה שגם אנחנו ההורים‪ ,‬בשעת ניסיון עם‬ ‫הילד‪ ,‬מתקשים להבין‪:‬‬ ‫באמת סיבוב קטן זה לא כ"כ נורא‪ ,‬אז‬ ‫למה דני מתעקש? מדוע לדני קשה‬ ‫לוותר? לדני קשה לוותר‪ ,‬כי הוא מרגיש‬ ‫שהוא מפסיד‪ ,‬ואף אחד לא אוהב‬ ‫להפסיד!‬ ‫דוגמא מחיי המבוגרים‪:‬‬ ‫קנית כרטיס טיסה לחו"ל‪ .‬מאחר‬ ‫והתחושה שלך בטיסה והישיבה‬ ‫הממושכת על כיסא המטוס קשים לך‪,‬‬ ‫דאגת מראש לקבל מקום ישיבה במטוס‬ ‫ליד החלון כך תעבור לך הטיסה בחקר‬ ‫סוגי העננים‪.‬‬ ‫לאחר שהתמקמת במקומך המיוחל‪,‬‬ ‫הגיע השותף שלך לספסל‪ .‬הוא מתבונן‬ ‫בך ובכרטיס שלו שמופיע עליו המספר‬ ‫‪( E24‬המושב האמצעי בשורה שלך)‪.‬‬ ‫לפתע אתה שומע את השאלה שממנה‬ ‫כ"כ חששת‪" :‬תגיד‪ ,‬אכפת לך שנחליף‬ ‫מקום? אני רוצה לשבת ליד החלון‪ ,‬זה‬ ‫מקל עלי את הטיסה" תענה בכנות‪ -‬אתה‬ ‫מוותר לו??? אתה יכול לענות את האמת‪,‬‬ ‫הילד שלך לא שומע‪...‬‬ ‫אתה הרי היית מנסה להסביר שגם‬ ‫אתה סובל מאותה הבעיה‪ ,‬להתחמק‪,‬‬ ‫להצטדק‪ ,‬להמציא סיפור בקיצור לענות‪-‬‬ ‫לא! מצטער‪ ,‬אני לא יכול לוותר לך‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫תשובה לגיטימית וצודקת‪ .‬הרי רק‬ ‫לפני חצי שעה התחננת לדייל שיכרטס‬ ‫אותך וייתן לך מקום ליד החלון‪ -‬אז‬ ‫למה שתוותר לו?! וגם מה זאת אומרת‬ ‫לוותר‪ ,‬אם הוא רוצה לשבת ליד החלון‬ ‫הוא היה צריך לחשוב על זה מראש‬ ‫ולבקש מהדייל‪.‬‬ ‫מידה קצת בעייתית‬ ‫אם נחשוב מעט על הדרישה "לוותר"‪,‬‬ ‫בוודאי נודה שמידת הוותרנות היא‬ ‫מידה קצת "בעייתית"‪ ,‬גם לנו כאנשים‬ ‫מבוגרים ואפילו לאנשים שעובדים על‬ ‫מידותיהם בצורה מסודרת‪ ,‬לא ביום‬ ‫אחד נהפכים לוותרנים‪ .‬גם לנו קשה‬ ‫לפעמים לוותר לאחרים וברוב המקרים‪,‬‬ ‫קשה לנו אפילו להבין את חשיבותו‬ ‫של הויתור‪ .‬פעמים רבות אנו אפילו‬ ‫משתמשים בתיאוריות שונות ומשונות‬ ‫כדי לפטור את עצמנו מלוותר‪ ,‬כמו‪:‬‬ ‫"הייתי מוותר לו‪ ,‬אבל אני מכיר אותו‬ ‫בתור אדם נצלן וכפוי טובה‪ ,‬וכתוב שמי‬ ‫שלא יודע להכיר טובה אסור לעשות לו‬ ‫טובה" וכדו'‬ ‫בעצם למה לחפש רחוק‪ ,‬בואו נבדוק‬ ‫את עצמנו קרוב‪ ,‬בבית עם האישה‬ ‫והילדים שלנו‪ .‬מתי לאחרונה הגברים‬ ‫"וויתרו" לאישה ושטפו את הבית או‬ ‫הדיחו כלים?! מתי ויתרנו על הנוחיות‬ ‫שלנו והשקענו בטיול או שיחה עם‬ ‫הילדים סתם כך בערבו של יום?!‬ ‫בקיצור‪ ,‬גם אנחנו לא שיא השלמות‬ ‫במידת הוויתור‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬אם אנחנו ה"דוגמא האישית"‬ ‫במידת הויתור‪ -‬אז המצב "קצת"‬ ‫קשה‪ ...‬טוב‪ ,‬במקום להתייאש בואו‬ ‫נעבוד ביחד עם הילדים על נושא‬ ‫ה"וותרנות"‪.‬‬ ‫מה עונים לשרהל'ה?‬ ‫נחזור לסיפור עם שרהל'ה והאופניים‬ ‫של דני‪ .‬שרהל'ה מצפה מאמא לפתור‬ ‫לה את הבעיה‪ .‬היא בסך הכול רוצה‬ ‫סיבוב קטן‪ ,‬אבל דני מסרב‪ .‬מה‬ ‫עושים?!‬ ‫הרבה מאיתנו יגידו לדני‪" :‬אם אתה‬ ‫לא מוותר לשרהל'ה‪ ,‬אני לוקח לך את‬ ‫האופניים‪ .‬תחליט! או שאתה לומד‬ ‫לוותר או שאין לך אופניים"‬ ‫דני יעשה חישוב פשוט‪ -‬שווה להפסיד‬ ‫‪ 5‬דקות ולהרוויח שעה‪ -.‬ולכן‪ ,‬הוא ייתן‬ ‫לשרהל'ה את האופניים‪.‬‬ ‫רעיון טוב‪ ,‬לא?! אבל נחשוב לרגע‪-‬‬ ‫האם חינכנו את דני לוותר? התשובה היא‪:‬‬ ‫בפירוש לא! פשוט אילצנו אותו‪.‬‬ ‫גם אם האדון מכרטיס ‪ E24‬היה מציע‬ ‫לנו ‪ 200$‬עבור המקום ליד החלון היינו‬ ‫"מוותרים" לו‪ .‬למה? כי אנחנו וותרנים?‪-‬‬ ‫לא! כי הכסף פיתה אותנו‪.‬‬ ‫"וותרנות" היא בהחלט‪ ,‬מידה שקשה‬ ‫לקנות אותה‪ .‬כדי להשיג ויתור‪ ,‬צריך‬

‫בדרך כלל "להפסיד משהו" ולא בטוח‬ ‫שהילד מוכן להפסיד‪ .‬ולכן‪ -‬אין טעם ללמד‬ ‫"וויתור" בכפיה‪ ,‬זה לא וויתור‪ -‬זה שקר‪ .‬ויתור‬ ‫פירושו עבודה על המידות!‬ ‫דבר נוסף‪ -‬כאשר אנחנו נכריח את הילד‬ ‫לוותר‪ ,‬סביר להניח שהוא יפתח שנאה‬ ‫ומרדנות‪ -‬כי "המצווה" הזו גורמת לו‬ ‫להפסיד‪.‬‬ ‫לדני קשה מאוד לוותר‪ ,‬כי הוא לא רוצה‬ ‫להפסיד‪ .‬דני מתנהג‪ ,‬בדיוק כפי שאנו‬ ‫הגדולים מתנהגים בכל מיני מקומות‬ ‫ומצבים‪ .‬לדוגמא‪ :‬בתור לאוטובוס‪,‬‬ ‫בסופרמרקט‪ ,‬בקופת חולים‪ ,‬בבנק או‬ ‫בתור לביטוח לאומי‪ .‬אנחנו לא מוותרים‪,‬‬ ‫כי אנחנו לא רוצים להפסיד‪.‬‬ ‫מה בכל אופן עושים עם שרהל'ה?‬ ‫צריך להתייחס לכל ילד בנפרד ולתת לו את‬ ‫המענה האישי שלו‪.‬‬ ‫את שרהל'ה צריך להבין ולנחם‪ ,‬אמא‬ ‫צריכה להשתתף בצערה ולומר לה‪" :‬אני‬ ‫בטוחה שמה שקרה לך עם דני‪ -‬לא נעים‪.‬‬ ‫גם אני‪-‬כמוך הייתי מצפה מדני לוותר‬ ‫באופניים‪ ,‬זו באמת הרגשה קשה‪ ,‬כשאת‬ ‫יודעת שהצדק הוא שהוא צריך לוותר‬ ‫ולתת לך סיבוב‪ .‬את חושבת שהוא באמת‬ ‫לא רוצה?!‬ ‫אני דווקא חושבת‪ ,‬שדני באמת רצה לוותר‬ ‫לך‪ ,‬הוא מאוד אוהב אותך והיה רוצה‬ ‫לגרום לך להרגיש נעים‪ ,‬אבל קשה לו‪.‬‬ ‫לדני קשה לוותר בדיוק כפי שלנו לפעמים‬ ‫קשה לוותר לחברה במשחק עם הבובה או‬ ‫בלורדים החדשים‪.‬‬ ‫תמציאי לה עכשיו סיפור על ילדה שחברה‬ ‫שלה ביקשה ממנה משהו והיה קשה‬ ‫לה לוותר לה‪ ,‬תוסיפי לה שיחת רגשות‬ ‫בסיפור עד כמה החברה הרגישה בחוסר‬ ‫נוחות מהמצב‪ ,‬ועד כמה החברה רצתה‬ ‫לוותר והיה קשה לה‪ ,‬תתני לה לנתח את‬ ‫המצב ולנסות לפתור אותו בכוחות עצמה‪,‬‬ ‫תשאלי אותה לדוגמא‪" :‬מה את היית עושה‬ ‫במצב כזה?‪ ...‬איך את היית מתמודדת?!"‬ ‫המטרה בשיחה היא "ריכוך רגשות" וקבלה‬ ‫מחודשת של אמפטיה כלפי עצמי וכלפי‬ ‫דני‪.‬‬ ‫עם דני‪ ,‬צריך לעשות בדק בית פנימי‬ ‫ועבודה אישית על צדק‪ ,‬וויתור ורחמנות‪.‬‬ ‫וויתרתי והרווחתי‬ ‫מאחר ועיקר הקושי שלנו לוותר‪ ,‬נובע‬ ‫מתחושת ה"הפסד"‪ ,‬אם נצליח להחדיר‬ ‫את המסר לעצמנו ולילדים‪ ,‬שוויתור זה‬ ‫רווח‪ -‬אזי השגנו את המטרה ויישאר לנו‬ ‫רק ליישם ולתרגל את הוויתור עם עצמנו‬ ‫ועם הילד בסיטואציות שונות‪ ,‬עד שייהפך‬ ‫לטבע שני‪.‬‬ ‫במשנה באבות שנינו‪ַ :‬א ְר ַּבע ִמּדֹות ָּב ָא ָדם‪.‬‬ ‫אֹומר ֶׁש ִּלי ֶׁש ִּלי וְ ֶׁש ְּלָך ֶׁש ָּלְך‪ ,‬זֹו ִמ ָּדה ֵבינֹונִ ית‪.‬‬ ‫ָה ֵ‬ ‫אֹומִרים‪ ,‬זֹו ִמ ַּדת ְסדֹום‪ֶׁ .‬ש ִּלי ֶׁש ָּלְך וְ ֶׁש ְּלָך‬ ‫וְ יֵ ׁש ְ‬ ‫ֶׁש ִּלי‪ַ ,‬עם ָה ָאֶרץ‪ֶׁ .‬ש ִּלי ֶׁש ָּלְך וְ ֶׁש ְּלָך ֶׁש ָּלְך‪ָ ,‬ח ִסיד‪.‬‬ ‫ֶׁש ִּלי ֶׁש ִּלי וְ ֶׁש ְּלָך ֶׁש ִּלי‪ָ ,‬ר ָׁשע‪( :‬אבות ה‪-‬י) כדי‬ ‫להיות חסיד‬ ‫ולהתנהג‬ ‫בוותרנות‪,‬‬ ‫ליישם‬ ‫כדי‬ ‫את השיר של‬ ‫הילדה מהגן‬ ‫שלך‪,‬‬ ‫"שלי‬ ‫שלך‪-‬‬ ‫שלך‬ ‫זה כלל גדול‬ ‫בתורה" צריך‬ ‫לעבוד הרבה‬

‫על מידות טובות‪ -‬אהבת החברים‪ ,‬ענוה‪,‬‬ ‫לב טוב‪ ,‬נתינה‪ ,‬רחמנות וכדו'‬ ‫פעולת החינוך הראשונית היא‪:‬‬ ‫‪ .1‬דוגמא אישית‪ :‬הילד הוא חקיין וכאשר‬ ‫הוא יראה בבית הרבה ממידות אלו‪,‬‬ ‫כמעט ולא יהיה צורך לעבוד איתו על‬ ‫וותרנות ובדרך כלל הוא ייהפך בעצמו‬ ‫לוותרן‪ ,‬כי זה מה שהוא מכיר ורואה‪.‬‬ ‫אך כאשר ילד רואה בבית מלחמת‬ ‫שליטה והשגיות‪ ,‬כאשר הוא רואה את‬ ‫הוריו מתעלמים‪/‬נלחמים אחד בשני‪ ,‬או‬ ‫"משחקים אותה ראש קטן" הוא מכיר‬ ‫ולומד מידות רעות כמו‪ :‬גאווה‪ ,‬רכושנות‪,‬‬ ‫כבוד‪ ,‬קמצנות‪ ,‬רעות לב‪ ,‬אכזריות וכדו'‬ ‫לכן בעבודה אישית שלנו‪ ,‬אנחנו מחנכים‬ ‫גם את הילדים‪.‬‬ ‫‪ .2‬לימוד‪ :‬חשוב מאוד שכל נושא שאנו‬ ‫רוצים להחדיר בילד‪ ,‬נלמד אותו ביחד‬ ‫עם הילד‪ .‬בכל בית צריך למצוא זמן של‬ ‫לימוד לנושאים "הבוערים" העומדים על‬ ‫הפרק‪ .‬היום ב"ה ישנם ספרים רבים בכל‬ ‫נושא‪ ,‬המותאמים לכל הגילאים ואפילו‬ ‫לגיל הרך בעזרת המחשה ע"י תמונות‪.‬‬ ‫‪ .3‬לילה‪ :‬הוא זמן מצוין שאפשר לנצל‬ ‫בשביל לימוד‪ .‬אפשר‪ ,‬ללמוד עם הילד‬ ‫לפני השינה כאשר הוא נרדם על זה‪ .‬זה‬ ‫גם זמן מתאים לשוחח עם הילד בשקט‬ ‫בסלון כאשר שאר הילדים ישנים‪ .‬או‬ ‫אפשר לצאת עם הילד למקום שקט‪,‬‬ ‫למשל‪ :‬גינה‪/‬חורשה‪/‬בית כנסת וכדו'‬ ‫בשבוע הבא נפרט בע"ה עוד דרכים כיצד‬ ‫נלמד את הילד להיות וותרן‪.‬‬ ‫לייעוץ טלפוני ללא תשלום‪/‬או לתיאום פגישה‬ ‫צור קשר בימים ג' ‪ -‬ד' משעה ‪ 8-10‬בערב‬ ‫נייח‪ 073-727-0000 :‬נייד‪0548-434-435 :‬‬ ‫מייל‪a0548434435@gmail.com :‬‬

‫איש אחד הלך עם אישתו לחנות‬ ‫מוצרי חשמל‪ .‬המוכר‪" :‬אני רוצה‬ ‫להציע לכם שואב אבק רובוט‪"...‬‬ ‫האישה‪" :‬מה זה?" המוכר‪" :‬שואב‬ ‫אבק שמנקה את הבית לבד‪"...‬‬ ‫הבעל‪" :‬נשמע מעולה‪ ,‬יש לו מעט‬ ‫חסרונות?" המוכר‪" :‬כן‪ ,‬הוא עושה‬ ‫הרבה רעש‪ ,‬נח הרבה ולא מנקה‬ ‫בפינות!" האישה‪" :‬מה? בשביל זה יש‬ ‫לי את בעלי!"‬

‫יתרו תשע"ז‬ ‫ירושלים תל אביב חיפה באר שבע‬

‫כניסה ‪17:10 16:59 17:08 16:52‬‬ ‫יציאה ‪18:07 18:05 18:06 18:04‬‬ ‫ר"ת ‪18:45 18:42 18:42 18:44‬‬ ‫הפטרת השבת‬ ‫ישעיה פרק ו'‬ ‫"בשנת מות המלך עוזיהו"‬

‫יו”ל ע”י מוסדות "חוט של חסד"‬ ‫רח' שמואל הנביא ‪ 13‬ת‪.‬ד‪ 57669 .‬י‪-‬ם‬ ‫טל’ ‪ 02-5812210‬פקס ‪02-5812252‬‬ ‫לקבלה בדוא”ל ולתגובות כתבו לנו‪:‬‬ ‫‪5812210@gmail.com‬‬

‫ח‬ ‫בא‬


‫"‬

‫שלְדַ עְּתֹו מְַא ְפי ֵּן‬ ‫קרָב ֹו שֶׁל ַרבִּי י ְִצ ָחק ַּּכדּ ו ִּרי זצ"ל‪ ,‬ה ַָרב סֹו ְסנָה הי"ו‪ִּ ,‬ספֵּר ָעלָיו סִּפּור‪ֶׁ ,‬‬ ‫ְמ ֹ‬ ‫ש ָהי ָה זָקּוק לִּישּועָה‪ַ .‬כי ָדּו ַע‬ ‫שבִּיל ָחבֵּר ֶׁ‬ ‫שיִּכְּת ֹב לֹו ָק ֵּמ ַע ִּב ְ‬ ‫אֹותֹו מְא ֹד‪ַ .‬פעַם ִּבקֵּש ֵּמה ַָרב ֶׁ‬ ‫ש ִּקי ַע ָבזֶׁה ַכמָה שָעֹות‪ ,‬יָשַב ְלי ַד‬ ‫ְכלָל ִּלכְּת ֹב ָק ֵּמעַ‪ ,‬צ ִָּריְך ָלזֶׁה ַכּוָנֹות ְוי ִּחּודִּ ים‪ַ .‬רבִּי י ִּ ְצחָק ִּה ְ‬ ‫ֹלא י ָדְ עָה מַ ה הּוא עֹושֶׁה‪ְ ,‬והִּיא ק ְָרָאה לֹו לָבֹוא ֶׁלאֱכ ֹל‪.‬‬ ‫ַה ֻּׁש ְלחָן ְו ָעשָה כָל ַה ַכּוָנֹות ֶׁשצ ִָּריְך‪.‬‬ ‫ש ְלחָן‪ ,‬נָתְ נָה ַמכָה עַל‬ ‫שמַע וְֹלא ֵּהגִּיב‪ .‬נִּ ְגשָה ה ַָר ָבנִּית ַל ֻּׁ‬ ‫ש ָהי ָה שָקּו ַע מְא ֹד ַב ֲאשֶׁר ְל ָפנָיו ֹלא ָ‬ ‫ַרבִּי י ִּ ְצחָק ֶׁ‬ ‫ש ְלחָן‬ ‫ש ֲאלָה‪" :‬י ִּ ְצחָק! ָלמָה אַּתָ ה ֹלא בָא? ֵּה ַכנְּתִּ י לְָך אכֶֹׁל! הָאכֶֹׁל מִּתְ ק ֵָּרר"‪ֵּ .‬מ ָעצְמַ ת ַה ַמכָה ַב ֻּׁ‬ ‫ש ְלחָן ְו ָ‬ ‫ַה ֻּׁ‬ ‫‪ .‬ה ַָרב סֹו ְסנָה חָש מְבּוכָה‬ ‫שפְַך עַל ַה ָק ֵּמעַ‪ְ ,‬ו ָעמָל שֶׁל ִּמ ְס ַפר שָעֹות‬ ‫כָל ַבקְבּוק הַדְ יֹו נִּ ְ‬ ‫ש ְלוָתֹו‪ּ ,‬ו ִּבמְקֹום ִּלכְע ֹס‬ ‫ַדּורי זצ"ל ֹלא ִּאבֵּד אֶׁת ַ‬ ‫גְדֹולָה וְֹלא יָדַ ע כֵּיצַד ְל ָהגִּיב‪ְ .‬ואִּלּו ה ַָרב כ ִּ‬ ‫שהִּיא עֹושָה"‪.‬‬ ‫וְָאמַר ִּבבְדִּ יחּותָ א‪" :‬הִּיא יֹודַ עַת ַמה ֶׁ‬

‫"‬

‫"ורעה אמונה" ‪.‬‬ ‫צריכים 'לרעות'‪,‬‬ ‫לפרנס ולהגדיל‬ ‫את האמונה עד‬ ‫;‬ ‫שתהיה מוחשית‬ ‫כמו ראייה‬ ‫בעיניים‪.‬‬

‫‪17:10‬‬

‫‪18:01‬‬

‫‪18:39‬‬

‫‪17:10‬‬

‫‪18:02‬‬

‫‪18:39‬‬

‫‪17:12‬‬

‫‪18:04‬‬

‫‪18:42‬‬

‫הרב יעקב יוסף זצ"ל הסייעתא דשמיא אשר‬ ‫הייתה לו גדולה ועצומה‪ ,‬לא אחת היו באים לדון‬ ‫בבית הדין זוג אשר היו עומדים להתגרש ופרודים‬ ‫זה מזה זמן רב‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫והוא זצ"ל הרגיש כי זוג זה‬ ‫והיה אומר להם נחרצות‪ :‬ראשית כל תחזרו לגור‬ ‫יחד בביתכם‪ ,‬ורק לאחר מכן נדון בעניינכם‪ .‬הללו‬ ‫לקבל את פסק האב"ד‪ ,‬ומשהלכו‬ ‫לביתם לא חזרו שוב‪ .‬שכן הרב בחוכמתו ידע כי‬ ‫אם יחזרו לביתם הכל יבוא על מקומו‪.‬‬

‫היופי שוכן בעיני המתבונן‬

‫לעילוי נשמת עטרת ראשנו‬ ‫רודף צדקה וחסד בעל לב שומע‬ ‫ז"ל‬ ‫רבי‬ ‫נפשו בטוב תלין וזרעו ירש ארץ‬

‫רבי משה יחזקאל זצ"ל הנהיג את הישיבה בכל‬ ‫כוחו במשך כחמישים שנה חינם אין כסף‪ ,‬לא פעם‬ ‫אמר‪" :‬רבנו יוסף חיים זצוק"ל לא גבה מהקהילה‬ ‫שלו תשלום עבור הנהגתו‪ ,‬ואני אקח מהישיבה‬ ‫כסף?" תמיד נזהר שלא לקחת ולו משהו מהישיבה‪,‬‬ ‫ולא זו בלבד אלא שר' משה עוד‬ ‫הפרטי וחתם על הוראת קבע לטובת הישיבה בסך‬ ‫אלף שקלים לחודש‪.‬‬ ‫תיזכר לטוב זוגתו היקרה אשר היתה לצידו בכל‬ ‫עניני הישיבה ואף בשלה ארוחות צהריים לאברכים‬ ‫חינם אין כסף‪.‬‬ ‫במשך‬ ‫"סבתא מה המשכורת החודשית שלך כטבחית‬ ‫בישיבה?" שאל פעם אחד הנכדים את הסבתא‪ .‬היא‬ ‫פתחה מולו עינים גדולות וענתה בפליאה‪" :‬האם אתה‬ ‫זו בכסף?"‬ ‫מצפה מסבתא שלך‬ ‫מעתה‪ ,‬לא היה כל פלא בעיני כאשר היה חסר סוכר‬ ‫לאברכים‪ ,‬הרים סבא את שתי ידיו וצעק‪" :‬רבי יוסף‬ ‫חיים‪ -‬סוכר!!!" ויהי כאשר סיים ר' משה את דבריו‪-‬‬ ‫והנה תורם אחד עם עגלה מלאה סוכר נכנס וצעק‪:‬‬ ‫חכם משה‪ ,‬תרומה לישיבה‪...‬‬

‫‪17:13‬‬

‫‪18:04‬‬

‫‪18:42‬‬

‫ולרפואת האמא היקרה‬ ‫תחי'‬

‫בתו של אחד מגדולי הדור ז"ל‬ ‫נשאלה‪ :‬במה ניחמך‬ ‫אביך לאחר מות בעלך?‬ ‫השיבה האשה וסיפרה שלאחר תום ימי השבעה‬ ‫אמר לה כך‪" :‬הראית מה רבו האנשים אשר באו‬ ‫לנחם אותך בימי אבלך? כולם מרחמים עליך‬ ‫מרחם עליך הרבה‬ ‫מאד‪ .‬אך דעי לך‬ ‫יותר מכל מה שכל אלה מרחמים עליך"‪.‬‬

‫"ברגע שגילית איזו מכפות הרגלים היא‬ ‫הכף הימינית‪ ,‬כבר אין לך‬ ‫לגבי מי מהן היא השמאלית‪ ,‬ואז נותרה רק‬ ‫הבעיה‪-‬באיזו מהן להתחיל לצעוד‬

‫נקודה למחשבה נשאלת השאלה‪ :‬מדוע הפרשה קרויה דווקא על‬ ‫שם כומר לעבודה‪-‬זרה שהתגייר ‪" -‬יתרו" ולא על שם מתן תורה וכדומה‪?..‬‬ ‫רעב ביער ופוגש בארוחת צהריים פוטנציאלית ‪ -‬הערמומי‬ ‫לתשובה נשתמש בסיפור‪ :‬הלך‬ ‫‪ .‬כשהשועל מבין שהוא נבחר לשרת כ"מנת קרב" לאריה‪,‬‬ ‫שבחיות ‪-‬‬ ‫נשען‬ ‫התחכם ואמר לו‪ " :‬איני כדאי להיאכל‪ ,‬אני רזה ולא טעים במיוחד‪ ...‬אבל בתוך היער יושב‬ ‫על עץ והוא שוקל ‪ 80/90‬קילו זה בהחלט יכול להוות משהו טיפה יותר מנשנוש בשבילך‪"...‬‬ ‫שואל האריה‪" :‬הן זו עבירה לטרוף בן‪-‬אדם?"‪...‬‬

‫מתפללי בית הכנסת "טווג" בו שימש רבי יהודה‬ ‫מועלם זצ"ל כשבעים שנה רב וחזן‪ .‬הרגישו מתיקות‬ ‫גדולה עת הגיע הרב להתפלל ולמסור שיעורי תורה במקום‪.‬‬ ‫ארע פעם וערכו שם מכירה "מסוימת" ואמר המוכר כי מי‬ ‫לה נצרך ומובטח לו‬ ‫שיזכה במכירה‪ ,‬הרב‬ ‫כי יוושע‪ .‬היה שם יהודי אשר שנים רבות לא נפקד בזש''ק‪,‬‬ ‫הלה קפץ מיד על ההזדמנות וזכה במכירה‪ ,‬הוא כמובן‬ ‫‪.‬‬ ‫ביקש מהרב שיבטיחו כי יפקד‬ ‫הרב בירכו כמבוקשו‪ ,‬אך לא הבטיחו (שכן הרב‬ ‫בענוותנותו לא היה זה שהכריז כי הקונה יוושע‪ )...‬הלה‬ ‫הפציר ברב שיבטיח‪ .‬ואז הבטיחו הרבה שיזכה לשנה הבאה‬ ‫בבן זכר‪ .‬מי שראה הלה כי עת רצון כעת‪ ,‬ביקש מהרב‬ ‫המצפה לילדים כי תזכה לבן‪.‬הרב‬ ‫שיבטיח גם‬ ‫נאות והבטיח‪ .‬ולשנה הבאה נולד לו בן ואף לאחותו‪...‬‬

‫ענה השועל‪" :‬אל תדאג כתוב ‪" :‬פוקד עוון אבות על בנים‪ ,‬על שלשים ועל ריבעים"‪ ,‬אתה תעשה‬ ‫עבירה ומי שישלם עליה יהיו הבנים‪ ,‬הנכדים והנינים שלך‪ "...‬שמח האריה ורץ לטרוף את האדם‪...‬‬ ‫‪ .‬זעק לעבר השועל העומד מצחק בשפת הבור‪" :‬אמרת לי שעל העבירות שלי‬ ‫בדרך‬ ‫ישלמו הדורות הבאים אחרי ‪,‬אז למה אני נענש עכשיו?‪ ."...‬ענה השועל‪" :‬אתה נענש עכשיו על מה‬ ‫!‪ ...‬למה שאני אשלם על חטאי אבותי?‪"...‬‬ ‫שאבותיך עשו‪ "...‬התפלא האריה‪" :‬‬ ‫החזיר השועל‪" :‬אהההההה‪ ...‬מענין ‪!...‬כשזה היה הפוך זה הסתדר לך מצויין‪ ...‬מה פתאום עכשיו אתה‬ ‫מתפלא?‪ "...‬כמובן שהבנים‪,‬הנכדים‪,‬הנינים‪ .‬נענשים רק אם הם ממשיכים בחטאי אבותיהם‬

‫ַרבִּי יוֹ ֵסף ַּחיִּים זוֹ נֶנְ ֶפ ְלד זצ"ל ָהיָה ָאדָ ם‬ ‫שֶׁ כָל כֻּׁלֹו ָהיָה שַ י ְָך ַל ְכלָל וְשִּ ְעבֵּד אֶׁ ת ַעצְמֹו וְאֶׁ ת עִּּתֹותָיו‬ ‫‪ְ ,‬ו ָלכֵּן גַם הִּקְ פִּיד מְא ֹד ֹלא ְל ַהט ְִּרי ַח‬ ‫לַאֲ ח ִֵּּרים‬ ‫אֲ ח ִֵּּרים לְמַ עֲנֹו‪ .‬וַאֲ פִּלּו מֵּ אִּשְ ּתֹו ּו ָבנָיו ָהיָה מֹונֵּ ַע כָל ט ְִּרחָה‬ ‫לְמַ עֲנֹו‪ .‬מֵּ עֹולָם ֹלא בִּקֵּש כְלּום וְֹלא דָ ַרש מְאּומָה;‬

‫שלו משתנה‪ ...‬לכן יתרו היחיד מכל מי ששמע‬ ‫כשהאדם נגוע כל מערכת‬ ‫על מתן תורה לעם היהודי‪ ,‬היה מספיק אמיץ לוותר על נוחות‪ ,‬הרגלים‪ ,‬דרך חיים‪ ,‬כבוד‪ ,‬מעמד ‪..‬‬ ‫רק כדי להצטרף לאמת לא נוחה בעליל‪ ...‬וזכה שהפרשה נקראת על שמו‪.‬‬ ‫‪ -‬למרות הקושי! (העורך)‬

‫וַאֲ פִּלּו כְשֶׁ ָהי ְתָה מַ גִּיעָה שְ עַת ַהסְעּודָה‪ ,‬ה ֲֵּרי אִּם ָהי ָה מֹוצֵּא‬ ‫שֻּׁ ְלחָן עָרּוְך ְל ָפנָיו‪ָ ,‬הי ָה נֹוטֵּל אֶׁ ת י ָדָיו ִּלסְעּודָה; וְאִּ ם לָאו‬ ‫‪ּ .‬ומַ ְר ְגלָא ְבפִּיו‪" :‬מַ ה שֶׁמּוכָן לִּי ְבוַדַאי‬ ‫יַזְמִּין לִּי הַקב"ה; וְאִּ ם כְָך‪ ,‬לָמָה ְל ַהט ְִּרי ַח אֶׁ ת ַהב ְִּריֹות?"‬

‫העלון לעילוי נשמת‪:‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫מזכה הרבים מוקיר רבנן‬

‫רבי‬

‫זצ"ל‬

‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬


‫כשחלה‪ ,‬הרה"ק ר' שלמה מזוועהיל זיע"א‪,‬‬ ‫נאסר עליו לאכול מאכלו פשוט זה‪ ,‬שהיה רגיל בו‪.‬‬ ‫השתדלו להכין לו מאכלים אחרים‪ ,‬ואמר לי‪" :‬כמה‬ ‫‪ "...‬ואז‬ ‫טובים היו הימים כשאכלתי‬ ‫בשלו עבורו עוף‪ .‬את בשר העוף לא הסכים רבנו‬ ‫לאכול‪ ,‬אלא את מרק העוף‪ ,‬והשתדלנו שהמרק יהיה‬ ‫מרוכז‪ ,‬לפחות שיהיה לו מרק מבריא‪ ,‬ובשלנו מעט‬ ‫מרק בעוף שלם‪ .‬כשיצקתי להגיש לפני את המרק‬ ‫"‪.‬‬ ‫לחשתי‪" :‬‬ ‫נהניתי שרבנו יזכה לאכול מעט תבשיל מבריא‪.‬‬ ‫חיקה אותי רבנו‪ ,‬בוחן אותי במבט נוקב מלא תוכחה‬ ‫ותמיהה‪ ,‬כאילו התכוונתי להאכילו איזה "דבר‬ ‫אחר"‪ ,‬אינו יורד לסוף דעתי‪ ,‬איך אפשר לכנות‬ ‫לא חיקה אדם‪,‬‬ ‫"טעים" תבשיל גשמי‪ ,‬ורבנו‬ ‫אך בדבר זה יצא מגדרו‪.‬‬

‫שופט בבית משפט פונה‬ ‫לנאשם ושואל‪" :‬למה לא‬ ‫שכרת עורך דין?" הנאשם‪:‬‬ ‫"אף עורך דין לא הסכים‬ ‫לייצג אותי ברגע שהתברר‬ ‫להם שאני‬ ‫חף מפשע"‪...‬‬

‫‪ ,‬ולי יש תפוח אחד‬ ‫"אם יש לך תפוח‬ ‫ונחליף‪ -‬לכל אחד מאיתנו יהיה תפוח אחד‪.‬‬ ‫אם לך יש רעיון אחד‪ ,‬ולי יש רעיון אחד ונחליף‪ ,‬לכל אחד‬ ‫‪".‬‬ ‫מאיתנו יהיו‬

‫שית רו יגיע למידת הענווה והרכנת הראש היה עליו לראות תחילה את קריעת‬ ‫ים סוף ומלחמת עמלק‪ ,‬רק אז הוא הבין שאין דרך אחרת‪ ,‬בשביל לקבל עול מלכות‬ ‫שמים שלימה עליו להרכין את הראש‪ ,‬לקבל על עצמו להתנהג במידת הענווה‬ ‫והשפלות‪ ,‬ולהיות כתלמיד מן המניין בפני משה רבינו‪ ,‬רבן של ישראל‪.‬‬ ‫לאחר שהתאמץ יתרו לעשות זאת זכה למדרגה גבוהה ביותר‪ ,‬וכפי שדרשו‬ ‫רבותינו (שמות רבה כז‪ ,‬ח) למה נקרא שמו יתרו? שיתר פרשה אחת בתורה‪ .‬רוב‬ ‫הפרשה מדברת באריכות על יתרו‪ ,‬בעוד שישנם הלכות רבות ודינים חמורים‬ ‫שהתורה מתייחסת אליהם במילים בודדות‪ ,‬וזאת מפני שעשה יתרו צעד חריף וקשה‬ ‫ביותר‪ ,‬הרכין את הראש‪ ,‬עזב את כהונת מדיין וקיבל על עצמו להיות כבעל תשובה‪.‬‬ ‫ודווקא בפרשה זו של קבלת התורה זכה יתרו שתקרא הפרשה על שמו‪ ,‬ללמדנו שכדי‬ ‫לקבל את התורה מוכרח האדם להתנהג בענווה ופשטות ולהרכין את ראשו בפני‬ ‫התורה הקדושה וחכמיה (יעוי' בתענית ז ע"א ובמסכת דרך ארץ פ"ז ה"א)‪.‬‬

‫קחו בחשבון ‪-‬‬ ‫לפני שהמצב ישתפר‪,‬‬ ‫הוא נראה גרוע ביותר‬

‫שנזכה לתורה הקדושה באמת‪,‬‬ ‫ונראה בקרוב בישועת ישראל השלימה‪ ,‬אמן‪.‬‬

‫שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל‬

‫כל העלונים‪hamaor.net :‬‬ ‫‬‫בכל סוף יש מידה של‬ ‫תלוי לאיפה‬ ‫ומידה של‬ ‫אתם מעדיפים להשתייך‬

‫פולניה‬

‫אחת נתפסה גונבת סלסלת‬ ‫תפוחים מהסופר‪.‬‬

‫היא עומדת לדין‪ ,‬והשופט שואל‪" :‬האם‬ ‫זה נכון שגנבת סלסלת תפוחים‬ ‫מהסופר"‪" .‬נכון"‪ ,‬עונה הפולניה‪.‬‬ ‫"כמה תפוחים היו שם?"‪" .‬חמישה"‪,‬‬ ‫עונה הפולניה‪" .‬אם כך"‪ ,‬פוסק השופט‪,‬‬ ‫"אני גוזר עלייך ‪ 5‬ימי מאסר‪".‬‬ ‫לפתע מתפרץ הבעל לאולם בית‬ ‫המשפט וצועק לשופט‪:‬‬ ‫"אתמול היא גנבה‬

‫!"‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫לא 'עוד ילד'‪ ,‬אלא ילד יחיד ומיוחד‪ ,‬בעל‬ ‫נתונים וכוחות המיוחדים לו‪ ,‬ותפקיד המיוחד‬ ‫‪ .‬אסור‬ ‫רק לו! זהו יסוד עיקרי‬ ‫לנו לערוך השוואות בין אחד לרעהו‪ ,‬גם אם‬ ‫אחד כשרוני פחות או בולט פחות בכל מעלה‬ ‫אחרת ‪ -‬עלינו להחשיב את כל הבנים בשווה‪,‬‬ ‫כל אחד על פי הכוחות שקיבל משמים!‬

‫רו כֹהֵ ן ִּמ ְׁדיָן ח ֵֹתן מ ֶֹׁשה‪( "..‬שמות יח‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫"וַ ִּי ְׁש ַמע יִּ ְׁת ֹ‬ ‫היה קושי רב לעזוב את מעמדו ולהגיע אל עם ישראל במדבר‪ ,‬על אף‬ ‫שבמשך ארבעים שנה שהה משה רבינו במחיצתו והשפיע עליו מהמידות היקרות‬ ‫והנעלות שלו‪ ,‬יתרו עדיין היה בחקר היהדות‪ ,‬חוקר ודורש‪,‬‬ ‫ועד אותה העת לא הגיע למסקנה‪.‬‬ ‫וזאת בגלל שהיה יתרו כהן מדין ‪ -‬מלך ובעל מעמד‪ ,‬אם הוא יכיר באמת ויצטרף‬ ‫לעם היהודי עליו להרכין את ראשו ולהיות כאחד הפשוטים‪ ,‬וזה לא קל‪ .‬ישנם אנשים‬ ‫רבים ששואלים‪" ,‬מדוע פרופסור פלוני‪ ,‬קצין אלמוני‪ ,‬שר פלוני‪ ,‬לא מתקרבים‬ ‫ליהדות?" אולם אין הם מבינים שקשה מאוד ברגע אחד להרכין את הראש ולהיות‬ ‫כאחד מבעלי התשובה הפשוטים שרק כעת התחיל את דרכו‪ .‬אנשים אלו נמצאים‬ ‫במעמד כה גבוה שקשה להם מאוד להרכין את הראש ולהודות באמת‪.‬‬

‫ִמ ּמְק ֹום שְהּותֹו כָתַ ב ַרבִּי‬ ‫שִּמְ עֹון לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתֹו‪ ,‬הַג"ר‬ ‫זֵידל ֶא ּ ְפ ְש ֵטין זצ"ל‬ ‫ַרבִּי ְ‬ ‫"רבֵּנּו יַעֲקב ֹ‬ ‫ְלי ָמִּ ים ר ֹאש יְשִּיבַת ַ‬ ‫יֹורק ּומַשְ גִּי ַח י ְשִּיבַת‬ ‫יֹוסֵּף" ִּבנְיּו‪ְ -‬‬ ‫ּתֹורה אֹור בִּירּושָ ַלי ִּם "י ְדִּ ידִּי‬ ‫ָ‬ ‫ַקִּירי ז‪ֶׁ .‬עפְשְ טֵּין שליט"א שַלֹום‬ ‫ְוי ִּ‬ ‫ְוכָל טּוב ֶׁסלָה!‬ ‫אֶׁ ת אֲשֶׁר עִּמָדִּי מֹודִּ יעִּים אֲ ֵּליכֶׁם‪,‬‬ ‫וַאֲ נִּי אֶׁמְ צָא ְלנָכֹון‬ ‫ְל ַהזְכִּירֹו ע"ד ה ַָר ָבנִּית תחי'‬ ‫קד ֹם נְסִּיעָתִּי שֶׁ י ִּשְ ּתַדֵּל‬ ‫שֶׁ בִּקַשְ ּתִּיו ֶׁ‬ ‫ִּתְראֹות עִּמָּה ְולֵּידַ ע‬ ‫ְלה ָ‬ ‫‪.‬‬ ‫כִּי ָאנכִֹּי הֲֹלא ֹלא אּוכַל ְלה ֵָּרגַע‬ ‫ְסֹורּה‪,‬‬ ‫אִּם אֵּין ַעי ִּן רֹוָאה מַ ח ָ‬ ‫ּורפּוָאה ִּב ְכלַל מְ זֹונֹות‪ .‬בִּידִּידּות‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ד"ש ְלכָל ְבנֵּי ַהיְשִּיבָה‪.‬‬ ‫ש"י הַכהֵֹּן"‪..‬‬

‫ריבוי ציציות הם כבדים במיוחד‪ ,‬ועם כל זה שמר‬ ‫הגרח"פ שיינברג זצ"ל על כך עד כמעט סוף חייו‪.‬‬ ‫ושמעתי מהרב דוד רוס שפעם התלווה לרה"י לאשפוז קצר‬ ‫בבית הרפואה והוצרך אז רה"י להוריד כל הציציות ‪ -‬והוא‬ ‫נשא אותם לשמירה ברכבו ובקושי הצליח הוא הצעיר‬ ‫בשעתו או לשאת את הכובד הזה‪.‬‬ ‫ומאידך פעם שמע רה"י התבטאות של‬ ‫לחברו ”איך רה”י מצליח לשאת כל כך הרבה ציציות”‬ ‫ומיד פנה אליו ראש הישיבה ואמר לו ”אין אני נושא אותם‬ ‫אלא הם נושאים אותי ”‬

‫"ושם האחד אליעזר ‪ "...‬הגאון רבי יוסף‬ ‫צבי הלוי דינר‪ :‬לכאורה יפלא‪ ,‬מדוע נאמר‬ ‫בפסוק פעמיים 'שם האחד'? מדוע לא נאמר כי‬ ‫שם האחד גרשום – ושם השני אליעזר? ונראה‬ ‫מבקשת ללמדנו שאסור לנו‬ ‫לומר‪,‬‬ ‫להתייחס אל ‪-‬מי מילדינו כאל בן שני‪-‬בן‬ ‫משני‪ ...‬עלינו להתייחס אל כל אחד ואחד כאילו‬ ‫הוא הבן האחד! בן יחיד!‬

‫לאחר שעשה‬ ‫אדם את המוטל‬ ‫עליו‪ ,‬יקבל הכל‬ ‫באהבה‪ ,‬וידע כי‬ ‫‪,‬‬ ‫שאין דבר רע‬ ‫יורד מן‬ ‫השמים וכל‬ ‫דעביד רחמנא ‪-‬‬ ‫לטב עביד‪,‬‬ ‫לטובת הנפש או‬ ‫לטובת הגוף‪.‬‬

‫"הגבל את ההר וקדשתו"‪.‬‬ ‫כל הקדושה בעולם היא רק‬ ‫דבר‬ ‫על ידי האדם!‬ ‫בקביעות אפשר רק ע"י אדם‪.‬‬ ‫אין דבר קדוש מעצמו‪.‬‬ ‫המשכן‪ ,‬המקדש‪ ,‬הכל‬ ‫‪ .‬הקב"ה לא ברא דבר‬ ‫בטבע שיהיה קדוש!‬ ‫רשימת תפוצה‬ ‫‪info@hamaor.net‬‬

‫מעשה אירע ביהודי שהציעו‬ ‫לו שידוך בזיווג שני‪ ,‬אישה‬ ‫שהייתה נשואה לפני המלחמה‬ ‫ולא היו לה בנים‪ .‬נכנס האיש אל‬ ‫החזון איש זצ"ל לשאול את‬ ‫חוות דעתו בענין‪ .‬אמר לו החזון‬ ‫איש‪" :‬אין עושים חתונה עם‬ ‫סיכונים”! התווכח אותו יהודי עם‬ ‫החזון איש‪ ,‬וקבעו שיחזור שוב‬ ‫‪.‬‬ ‫במוצאי שבת‬ ‫והנה בשבת זו נפטר החזון איש‪.‬‬ ‫הלה לא שעה לדברי‬ ‫החזון איש וגמר את השידוך‪,‬‬ ‫ולא זכה לבנים‪.‬‬

‫הט לבך תמיד אל השמחה‬ ‫כי באמת‬ ‫למי שמכיר את אור‬ ‫האורות של האמת‪.‬‬

‫בעת שהודפסו ספרי ה”משנה ברורה‪ ".‬בוורשא‪ ,‬היה החפץ חיים זצ"ל עצמו נכנס להגיה את‬ ‫החלקים שהודפסו כבר‪ .‬ר' נחמן שלמה גרינשפאן זצ"ל היה מבקר את החפץ חיים לעתים קרובות‬ ‫בבית הדפוס‪ .‬פעם אחת ראה את החפץ חיים כשהוא במצב של רוגז ומבטו מביע צער וחרון אף‪,‬‬ ‫ומפעם לפעם פורץ באנחת כאב‪ ,‬כשהוא מעיין בתדפיסים שזה עתה יצאו מהדפוס‪.‬‬ ‫שאל אותו הרב גרינשפאן מה גרם לו להצטער כל כך‪ .‬הראה לו החפץ חיים את התדפיסים ואמר‪:‬‬ ‫"העמודים אינם מסודרים כפי הסדר הנכון‪ .‬המסדר הפך את הסדר וזה גורם לי‬ ‫"‪ .‬הרגיעו הרב גרינשפאן ואמר‪ :‬ההזק אינו גדול כל כך‪ ,‬שכן אפשר לסדר את הדבר מחדש‪.‬‬ ‫ענהו החפץ חיים במבט של חיוך ובתמיהה‪" :‬האם חושב אתה שאני חושש מההזק שנגרם לי?! חס‬ ‫ושלום! אני חושש ־ והחשש הוא קרוב לודאי! ־ שבעל הדפוס כשיוודע לו שמסדר הדפים בבית‬ ‫‪ ,‬והוא הרי אב לילדים רבים‬ ‫הדפוס שלו אינו יודע לסדרם כראוי‪ ,‬הוא‬ ‫שצריך לפרנסתם‪ ,‬ומהיכן איפוא אקח עצה שהעני הזה לא יוזק ממה שקרה כאן‪ ...‬הרי להעלים את‬ ‫לחפץ חיים בתקיעת כף‬ ‫הדבר מעיני בעל הדפוס‪ ,‬זה גם אסור?!‪ ...‬הסוף היה שבעל הדפוס‬ ‫שלא יאונה למסדר כל רע בגין מה שקרה‪...‬‬

‫לעילוי נשמת‪:‬‬

‫שרון בן זהבה‪ ,‬ניסים בן רימה‪ ,‬שרה בת חורשיד‪ ,‬דינה בת והב‪ ,‬יוסף דהאן בן שמחה‪ ,‬ליאור בן אילנה‪,‬‬ ‫ששון בן טיפחה‪ ,‬שמחה בת לולו‪ ,‬יחיא בן לולו'ה‪ ,‬פנחס חיים אוחנה בן חנינה‪ ,‬נעימה בת עזיזה‪ ,‬שולמית חיה בת אסתר‪ ,‬סעידה מזל בת יעקב‪,‬‬ ‫מלכה בת שרה‪ .‬פנחס בן פנחס‪ ,‬יגאל בן מלכה‪ ,‬דוד ומרים אלבז‪ ,‬הרב אלעזר בן שמחה‪ ,‬יעקב בן אורית‪ ,‬יחזקאל בן שמחה‪,‬‬ ‫דדה בת אסתר בוגנים‪ ,‬יעקב בן נטלי‪ ,‬רפאל בן קלרה‪ ,‬הרב יעקב יוסף בן מרגלית ‪ ,‬אלברט בן זוהרה אליעזר בן רגינה‪ ,‬אפרים אליהו בן מרים‪,‬‬ ‫שלום בן אורה מורי הרב יורם אברג'ל‪ ,‬הרב יהודה יאיר‪ ,‬שמעון בן רינה‪ ,‬ישראל בן שמחה סבג‪ ,‬אואסינה בת גור'ה חלפון‪ ,‬מרן הרב עובדיה יוסף בן גורג'יה‬


‫בסיעתא דשמיא‬

‫‪1‬‬

‫} אז נדברו {‬ ‫פרשת יתרו תשע"ז | גליון מספר‪| 332 :‬‬

‫לסדר‪ " :‬והייתם לי סגולה‪"..‬‬

‫מתן תורה נגמר בפרשת יתרו‪ ...‬אבל מתי זה התחיל???‬ ‫כולנו יודעים שמתן תורה קרה בפרשת יתרו‪ ...‬שם הקב"ה התגלה לעם ישראל בהר סיני‪ ...‬שם היו הנישואין בין הקב"ה‬ ‫לכנסת ישראל‪ ..‬אבל!!! כמו כל שידוך‪ ...‬שיום אחד זה אמנם מתפרסם ואז כולם יודעים וכולם מדברים‪ ...‬אבל מי‬ ‫שנמצא בעניינים יודע שהשידוך לא התחיל עכשיו‪ ...‬אלא הוא התחיל להתבשל אי שם‪ ...‬לפני הרבה זמן‪ ...‬כשאף אחד‬ ‫בכלל לא דיבר ולא חלם על זה‪ ...‬אותו דבר במתן תורה!!! אמנם מתן תורה הידוע והמוכר לנו התרחש בפרשת יתרו‪...‬‬ ‫אבל השידוך האמיתי התחיל הרבה הרבה לפני כן‪ ...‬אי שם בפרשת וארא‪ ...‬כבר אז הקב"ה פנה למשה ואמר לו‪ :‬לכן‬ ‫אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי‪ ..‬והצלתי‪ ..‬וגאלתי‪ ..‬ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים" בקיצור‪ :‬כבר אז‬ ‫הקב"ה הציע לעם ישראל בדיוק את מה שהקב"ה מציע להם בפרשת יתרו‪ ...‬כזה אז הוא הציע להם‪ :‬ולקחתי אתכם לי‬ ‫לעם‪ ...‬בדיוק כמו "והייתם לי סגולה‪"...‬‬ ‫נו‪ ...‬אז מה קרה??? איפה זה נתקע????‬ ‫כי אם אתה זוכר‪ ...‬כשמשה הלך לעם ישראל להגיד להם את כל מה שהקב"ה אמר לו אזי‪" -‬וידבר משה כן אל בני‬ ‫ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה"!! עם ישראל לא רצו לשמוע‪ ...‬מה יש?? למה לא רצו לשמוע??‬ ‫כי כל זמן שמשה התחיל עם הכוס הראשונה‪ -‬והוצאתי‪ ...‬נו‪ ...‬ודאי‪ ...‬הלוואי‪ ...‬כוס השניה‪ -‬והצלתי‪ ...‬אוהו‪ ...‬מי יתן‪ ..‬כוס‬ ‫השלישית‪ -‬וגאלתי‪ ...‬הלוואי‪ ...‬לו יהי כדבריך‪ ...‬אבל!!! ברגע שמשה רבינו הגיע לכוס הרביעית??? ולקחתי!!!! אוהו‪ ...‬כאן‬ ‫הוא נגע בנקודה רגישה‪ ...‬הרי מה זה ולקחתי אתכם לי לעם?? המשמעות היא שאנחנו צריכים לקבל ע"ע עול יחודו ית'‬ ‫ולפרוש מהעבודה זרה‪ ...‬לא‪ ...‬לא‪ ...‬לא רוצים‪ ...‬ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה‪ -‬שהיה קשה להם לפרוש‬ ‫מע"ז‪ ...‬משה רבינו חוזר לקב"ה ביאוש טוטאלי‪ ...‬אין עם מי לדבר‪ ...‬עם ישראל לא בעניין‪ ...‬הם לא מוכנים בכלל‬ ‫לשמוע‪ ...‬הם לא מסוגלים לפרוש מהעבודה זרה‪ ...‬לא תאמין!!! אבל מה הייתה התגובה של הקב"ה??‬ ‫וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל‪- .‬צוה עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם )רש"י( הקב"ה אומר‬ ‫למשה‪ :‬לא נורא!!! לא קרה כלום!! נכון‪ ...‬הצעתי להם שהם יהיו עם הנבחר‪ ...‬והם דחו אותי בשתי ידים‪ ...‬אבל‬ ‫סבלנות!!! עם קצת סבלנות עם ישראל ירצו לא רק את והוצאתי!! והצלתי!! וגאלתי!! אלא גם את לקחתי‪...‬‬ ‫מה עשה הקב"ה??? כעת תקשיב טוב טוב מה הקב"ה עשה‪ :‬הציל!!!! והוציא!!! וגאל!!! ואחרי שהוא השקה את עם‬ ‫ישראל את שלושת כוסות הגאולה הראשונים והראה להם את גודל אהבתו וחיבתו אליהם‪ ...‬או אז!!!! אז הוא שוב פנה‬ ‫אליהם ושוב הציע להם והפעם את הכוס הרביעית‪ ...‬את אותה כוס שבפרשת וארא הקב"ה כבר הציע‪" :‬ולקחתי אתכם‬ ‫לי לעם" ועם ישראל סרבו באדיבות‪ ...‬כעת!! לאחר שהוצאתי!! והצלתי וגאלתי! שוב הקב"ה חזר ואמר להם‪ :‬אתם‬ ‫ראיתם את אשר עשיתי למצרים‪ ...‬ראיתם איך שקיימתי את שלושת הכוסות הראשונים של והוצאתי והצלתי וגאלתי‪ ...‬נכון‬ ‫שזה היה טוב?? נכון שזה היה אוהב?? נכון שזה היה מחבק?? אז ועתה!!!!!!! עכשיו!!! אחרי שאתם רואים שיש לכם‬ ‫עסק עם אבינו אב הרחמן‪ ...‬ועתה!! אם שמוע תשמעו בקולי‪ ...‬והייתם לי סגולה‪ ...‬עכשיו אני שוב פונה אליכם עם‬ ‫הכוס הרביעית‪ ...‬ואני אומר לכם‪ :‬שכדאי לכם!!!! כי כמו שהוכחתי לכם ששלושת הכוסות הראשונים של הגאולה היו‬ ‫מתוקים מדבש‪ ...‬הרי גם הכוס הרביעית תערב לכם!! מיד אמרו עם ישראל‪ :‬נעשה ונשמע‪ ...‬וקיבלו על עצמם עול תורה‬ ‫מתוך שמחה‪...‬‬ ‫עומד לו מחנך בפרשת וארא וקורא את רש"י שהקב"ה מצוה את משה ואהרן להנהיג את עם ישראל בנחת‪ ...‬ולסבול‬ ‫אותם‪ ....‬נאנח המחנך לעצמו ואומר‪ :‬רבינו רש"י‪ ...‬כן‪ ...‬אני רואה שצריך להנהיג את התלמידים בנחת‪ ...‬ולסבול אותם‪...‬‬ ‫אבל לאן?? לאן זה מוביל?? אני מוכן לסבול את התלמידים‪ ...‬אבל לאיפה זה חותר?? האם יום אחד יצא מזה משהו???‬ ‫אז הנה מחנך יקר!!! זה המהלך!!!! אם התלמיד לא משתף פעולה‪ ...‬כנראה שאין לו עדיין אימון‪ ..‬כן‪ ...‬אתה אומר לו‬ ‫ש"אם היו בני אדם מרגישים מתיקות וערבות התורה היו משתגעים ומתלהטים‪ "...‬אבל הוא עדיין לא מספיק משוכנע‬ ‫שאתה בעצמך יודע מה זה מתיקות ועריבות‪ ...‬אתה אמנם אומר לו ש"כל ההתחלות הקשות‪ "...‬הבעיה היא שמבחינתו‬ ‫זה אפילו לא מתחיל‪ ...‬נו‪ ...‬אז מה עושים??? אז בשביל זה צריך להנהיג בנחת!!! מה זה להנהיג בנחת?? זה לא לחלום‪...‬‬ ‫זה ללכת צעד אחר צעד‪ ...‬וקודם צריך להתחיל איתו מהמתיקות של עבודת ה'‪ ...‬קודם תעמיד אותו מול השלושת‬ ‫כוסות הראשונים של הגאולה‪ ...‬מול הוצאתי‪ ...‬והצלתי‪ ...‬וגאלתי‪ ...‬תיגש אליו מהזוית המתוקה של היהדות‪ ...‬מה שהוא‬ ‫בעצמו מבין שזה טוב‪ ...‬וערב‪ ...‬ואחרי!!! אחרי שהתלמיד יחשף להוצאתי והצלתי וגאלתי‪ ...‬כעת יווצר ביניכם מערכת‬ ‫אימון‪ ...‬כעת תוכל להגיש לפניו לו את הכוס הרביעית ולהגיד לו‪ :‬ועתה!!! אם שמוע תשמעו בקולי‪ ...‬מכאן ואילך יערב‬ ‫לכם‪ ...‬כעת יהיה עם מי לדבר‪ ...‬כעת הוא יוכל לקבל ממך‪...‬‬ ‫קודם‪ :‬אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים‪ ...‬ורק לאחמ"כ מגיע ועתה!!!!! ועתה אם שמוע‪...‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫להצטרפות לרשימת‬

‫התפוצה במייל‪:‬‬

‫‪a8447168@gmail.com‬‬

‫להשתתפות‬ ‫בהוצאות הגליון‪:‬‬

‫בבנק‪:‬‬ ‫חשבון ‪53957‬‬ ‫בנק דיסקונט‬ ‫סניף ‪106‬‬

‫בדואר‪:‬‬ ‫רח' זבולון ‪ 9‬חיפה‬ ‫משפ' פולק‬

‫באשראי‪:‬‬ ‫בכל עמדות‬ ‫"נדרים פלוס"‬ ‫הפרוסות ברחבי‬ ‫הארץ‪.‬‬

‫תודה מראש!!!!!!!‬


‫‪2‬‬

‫שגרה מפהקת!!!!!! מה עושים???‬

‫כל הכבוד‪!!!!!!...‬‬

‫שמתי לב לדבר מאוד מעניין‪ ...‬בזמן האחרון כל פעם שמגישים אותי שליח ציבור‪ ...‬כשאני מגיע בחזרת‬ ‫הש"ץ ל"מחיה מתים אתה רב להושיע" אני בטעות כמעט אומר‪ :‬מוריד הטל" ולא "משיב הרוח‪!!!!!"...‬‬ ‫פעם אחת אפילו טעיתי ממש בחזרת הש"ץ ואמרתי מוריד הטל‪ ...‬ואז כבר כולם תיקנו אותי ככה בקול‬ ‫רעש גדול‪ ...‬וכדי ביזיון וקצף‪ ...‬ולא זו בלבד‪ :‬אלא זקן אחד עוד ניגש אלי אחרי התפילה והעיר לי חצי‬ ‫בעדינות חצי לא ש‪ ...‬ש‪ ...‬שהההלו‪ ...‬מה קורה אותך?? אתה רוצה להגיד לי שאתה עדיין תקוע ב"מוריד‬ ‫הטל" מהקיץ?? מה‪ ...‬אתה עדיין לא התרגלת להגיד "משיב הרוח"??? אז זהו שלא!!! בדקתי את עצמי‪..‬‬ ‫ואני בסיידר גמור!!! כשאני מתפלל ביני לבין עצמי אני אומר "משיב הרוח" בשטף בלי שום התגמגמויות‪...‬‬ ‫אבל ברגע שאני רק ניגש בתור שליח ציבור‪ ...‬פתאום אני כאילו חוזר ליום שאחרי שמיני עצרת‪ ...‬כאילו‬ ‫אני בימים הראשונים האלו שעדיין לא מתרגלים וכו'‪ ...‬אה‪ ...‬מה הפשט בזה??? איך אתה מסביר לי את‬ ‫התופעה הזו????? ההסבר הוא מאוד פשוט‪:‬‬

‫מצאנו שני אנשים בתורה שתבעו כבוד בפה‪ ...‬מצד‬ ‫אחד יתרו!!!! ולהבדיל אלף אלפי הבדלות בלעם‬ ‫הרשע‪ ...‬יתרו שולח למשה‪ :‬אני חותנך יתרו בא אליך‪...‬‬ ‫נו‪ ...‬ו‪ö−ê óêî ,µ³¾ê ö−èë ê® −ò−èë ê®î− í³ê ö−ê óê ??...‬‬ ‫‪ ...µ−òë −ò¾ ö−èë ê® µ³¾ê ö−èë ê®î− í³ê‬בקיצור‪ :‬תכבד‬ ‫אותי!!! ואכן משה ואהרן וכולם יצאו לקראת יתרו‪...‬‬ ‫ורש"י אומר‪ :‬כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה!!!‬ ‫בקיצור‪ :‬יש פה סוגיה ששמה כבוד!!!!!! והכבוד הזה‬ ‫נחשב בתורה לכבוד חיובי!!!! אם משה רבינו ואהרן‪...‬‬ ‫נדב ואביהוא ושבעים זקנים‪ ...‬כולם ראו לנכון לצאת‬ ‫לכבד את יתרו‪ ...‬כנראה שזה היה כבוד מקודש‪...‬‬ ‫מאידך גיסא‪ ...‬בלעם גם מחפש כבוד‪ ...‬וכולנו יודעים‬ ‫שהכבוד של בלעם זה הסמל ודוגמא למידות האפלות‬ ‫ביותר‪...‬‬

‫קיי"ל ששור תם שנגח פעם אחת ועוד פעם ועוד פעם‪ ...‬זהו!!! מכאן ואילך הוא נחשב מתרגל לנגוח והוא‬ ‫מקבל דין של שור מועד שחייב נזק שלם‪ ...‬אבל!!!! אם את ‪ 3‬הנגיחות האלו הוא נגח דווקא ביום השבת‪...‬‬ ‫אז הוא אמנם נהיה מועד אבל רק בייחס ליום שבת ולא ליום חול‪ ..‬זאת אומרת‪ :‬כן‪ ...‬השור הזה באמת‬ ‫התרגל לנגוח‪ ...‬אבל הוא התרגל רק בייחס לנוף של שבת )עם הבגדי שבת וכו' תוס' שם‪ (...‬אבל בייחס‬ ‫לנוף של יום חול הוא לא התרגל‪ ...‬אותו דבר כאן‪ :‬אני התרגלתי להגיד "משיב הרוח ומוריד הגשם" אבל כל‬ ‫ההתרגלות שלי הייתה רק בייחס לנוף ולסגנון ולסיטואציה של תפילה ביני לבין עצמי‪ ...‬אבל לא בייחס‬ ‫לנוף של שליח ציבור‪ ..‬ולכן בייחס לתפילה של שליח ציבור‪ ...‬שם אני עדיין לא התרגלתי להגיד משיב‬ ‫הרוח‪ ...‬זאת אומרת‪ :‬אמנם אני נמצא עמוק עמוק בתוך ערבות החורף‪ ...‬אבל זה לא סתירה שבייחס‬ ‫לסיטואציה המסוימת של שליח ציבור אני בכלל לא בחורף‪ ...‬אני עדיין בשיא הקיץ‪ ...‬יצא לי מזה הבחנה‬ ‫מאוד מעניינת שיכולה לעזור לנו מאוד בהתמודדות מול השגרה השוחקת‪ :‬אני כבר נמצא כמה חודשים‬ ‫בתוך החורף‪ ...‬ו‪ ...‬ודי‪ ...‬נמאס לי‪ ...‬אני רוצה שינוי‪ ..‬התרעננות‪ ...‬התחדשות‪ ..‬נו‪ ...‬אז אולי אני אחכה עד‬ ‫שיבא הקיץ??? עזוב!!!! כעת גיליתי שלא צריך לחכות עד הקיץ‪ ...‬בשביל מה‪ ...‬אני יכול להשאר בתוך‬ ‫החורף‪ ...‬ופשוט לגשת שליח ציבור‪ ...‬ושם‪ ..‬בתור שליח ציבור אני עדיין אוחז בקיץ‪...‬‬ ‫זאת אומרת כך‪ :‬כל אחד מאיתנו‪ ...‬לאחר תקופה ארוכה של שגרה‪ ..‬אנחנו מתחילים להתייבש‪...‬‬ ‫להישחק‪ ...‬מתחילים כבר להריח סוף זמן‪ ...‬ואז מתעורר צורך נואש להתרענן!!!! להתחדש‪ ...‬להחליף‬ ‫אוירה‪ ...‬נו‪ ...‬מה עושים?? אני רוצה לעשות אובראול‪ ...‬ללכת למקום אחר לגמרי‪ ...‬להתחיל משהו חדש‬ ‫לגמרי‪ ...‬להתחיל מסכת אחרת לגמרי‪ ..‬קח בחשבון שבכל שגרה מעייפת יש כל מיני פינות שהם עדיין‬ ‫בכלל לא שחוקות!!! השגרה עדיין לא שלטה בהם!!! והם יכולים להצית את השגרה ולרענן אותה‪ ...‬קח‬ ‫בחשבון שבשביל לשנות את השגרה‪ ...‬לא צריך לשנות אותה לגמרי‪ ..‬לא צריך לעשות אובראול‬ ‫ולהתחיל הכל מאפס‪ ..‬אפשר להשאר באותה שגרה‪ ...‬רק להצית אותה‪ ...‬אפשר להיאחז באיזה משהו קטן‬ ‫שבו עדיין לא התרגלתי‪ ...‬ויתכן שמאוד בקלות אפשר יהיה להצית שגרה עייפה‪...‬‬ ‫כמו שבכל גחלת שהולכת ונכבית‪ ...‬תמיד יש פה ניצוץ שהוא עדיין דלוק‪ ...‬ואם אתה תופס אותו טוב אתה‬ ‫יכול להדליק איתו את כל הגחלת‪ ...‬אותו דבר בשגרה המעייפת!!!! כמו שאני התרגלתי לומר משיב‬ ‫הרוח‪ ...‬כי אני כבר עמוק עמוק בתוך החורף‪ ...‬אבל ברגע שניגשתי לש"ץ וזה הזכיר לי את הקיץ‪ ...‬בבת‬ ‫אחת השגרה נעצרה!! בבת אחת מצאתי את עצמי כאילו לא היו פה שלושה חודשי חורף!!! כאילו רק‬ ‫אתמול התחלנו משיב הרוח‪ ...‬על אותו משקל גם כאן‪ :‬כן התרגלתי‪ ...‬נכנסתי לשגרה‪ ...‬אבל בתוך‬ ‫ההתרגלות‪ ...‬בתוך השגרה‪ ...‬ישנם נקודות קטנות שאם אני רק אשנה אותם טיפה‪ ...‬זה כבר יצית אצלי‬ ‫שינוי שיכול להפריח את השגרה‪ ...‬התופעה הזו מאוד בולטת בתפילה‪ ...‬אני מרגיש חוסר עניין בתפילה‪...‬‬ ‫עייף‪ ...‬לא מרוכז‪ ...‬לא קשור‪ ...‬ואז אני פותח איזה ספר חיזוק בתפילה והוא מסביר לי איזה פשט וביאור‬ ‫תפילה‪ ...‬הביאור יכול להיות מאוד נקודתי‪ ...‬על משפט די נקודתי בתפילה‪ ...‬והופה!!! כל התפילה‬ ‫השתנתה!!! זה כבר הצית לי את כל התפילה‪ ...‬כל התפילה נראית אחרת‪ ...‬אתה קולט?? הייתי בטוח‬ ‫שבשביל לרענן בתפילה צריך לעשות טיפול שורש‪ ...‬לעשות שינוי מהותי בכככל התפילה‪ ...‬והנה‪ ...‬מה‬ ‫מתברר?? לפעמים מספיק ניצוץ קטן שבוער בגחלת וזה מצית את כל התפילה‪ ...‬ככה זה גם בלימוד!!!!‬ ‫בדוק ומנוסה!! אתה יכול להרגיש כזה שלעפצע'ך בלימוד‪ ...‬הסדר א' עייף‪ ...‬סדר ב' עייף‪ ...‬הכל עייף‪ ...‬נו‪...‬‬ ‫מה עושים?? אולי אני אלך לחיזוק במקום אחר לגמרי‪ ...‬אולי אני אחליף את כל החברותות‪ ...‬עזוב!!!!‬ ‫תשמע לי‪ ...‬לפני שאתה עושה מעשים בלתי הפיכיים )שישאירו אותך פתאום עם לשון בחוץ באמצע‬ ‫הזמן‪ (...‬תעשה לעצמך סדר של רבע שעה באיזה משהו‪ ...‬לא יודע מה‪ ...‬אם נביא‪ ...‬או מ"ב‪ ...‬או רמב"ם‬ ‫הפלאה‪ ...‬או לימוד בדעת תבונות וכדו'‪ ...‬וקח בחשבון שיתכן שהרבע שעה הזו פשוט תצית לך את כל‬ ‫היום‪ ...‬אתה יכול למצא את עצמך יותר רענן בסדר א'‪ ...‬אה‪ ...‬איך זה יכול להיות?? מה הקשר?? מה הקשר‬ ‫בין הרבע שעה הזו של המשנה ברורה בבין הסדרים‪ ....‬לסדר א' שלם במסכת כתובות??? אז זהו!!!‬ ‫שהריענון לא חייב להיות בהכרח במה שאתה מרגיש עייף‪ ...‬הריענון יכול להגיע מהצד ולהשפיע על הכל‪...‬‬ ‫אתה יודע למה??? מסיבה מאוד מאוד פשוטה‪ :‬אם אתה כעת ישן‪ ...‬ואני רוצה שתתעורר ותפקח לרגע‬ ‫את העיניים‪ ...‬מה אני צריך לעשות?? האם אני צריך לנגוע לך דווקא בעיניים?? האם בשביל לעורר את‬ ‫העיניים צריך להעיר דווקא את העיניים?? ממש לא!!! אני יכול גם לתפוס לך את קצה האגודל של הרגל‪...‬‬ ‫והופ‪ ...‬ו‪ ...‬ואתה כבר תפתח את העיניים‪ ...‬אה‪ ...‬מה הקשר בין העיניים לבין האגודל של הרגל??? איך‬ ‫יכול להיות שאני נוגע לך באגודל של הרגל‪ ...‬ואתה פוקח לי את העיניים?? מה התשובה??? כנראה‪...‬‬ ‫כנראה שבשביל להצית את העירנות!!!! מספיק לגעת בקצה של השינה‪ ..‬ואתה כבר מצית את כל הגוף‬ ‫הישן‪ ...‬הכבד‪ ...‬הרדום‪ !!!!!...‬אותו דבר בעייפות של הנפש שלנו‪ ...‬מספיק לעשות שינוי קטנטן בשגרה‬ ‫העייפה‪ ...‬וזה מספיק בשביל להצית את כל הריענון ואת כל השמחת חיים‪ .‬אז אם אתה כבר עכשיו מתחיל‬ ‫להרגיש את השחיקה מהרצף של ‪ 4‬חודשי חורף רצופים‪ ...‬אז אל תמהר לעשות שינויים מרחיקי לכת!!!!!‬ ‫קודם כל תנסה שינוים קלים שיתכן שהם כבר יציתו את התרדמה‪ ..‬אני יודע שבחור צעיר קלאסי לא יאהב‬ ‫את הרעיון כי לבחור צעיר יש תמיד נטיה לשבור את הכלים‪ ...‬אבל בינינו‪ ...‬עזוב‪ ...‬אל תהיה נמהר‪...‬‬ ‫תתייעף לפני שאתה הופך את הקערה‪.....‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫נו‪ ...‬מה ההבדל בין הכבוד של יתרו לכבוד של‬ ‫בלעם???‬ ‫לכאורה בפשטות ההבדל הוא כך‪:‬‬ ‫בלעם‪ ...‬במה הוא רצה להתכבד?? בזה שהוא יכול‬ ‫לקלל‪ ...‬נו‪ ...‬אבל הוא בעצמו כל הזמן מעיד על עצמו‪:‬‬ ‫לא אוכל לעשות דבר‪ ...‬הדבר אשר ישים בפי אותו‬ ‫אשמור לדבר‪ ...‬זאת אומרת‪ :‬הוא בעצמו מודה ומבין‬ ‫שיש לו סוג של כישור שלא שייך לו!!! הוא עצמו מבין‬ ‫שהכח שלו לא מסור בידיים שלו ורק בידיים של ה'‪...‬‬ ‫אז מה אתה דורש כבוד על משהו שאתה בעצמך כל‬ ‫הזמן מצהיר ומודה שזה לא שייך אליך בכלל בכלל‬ ‫בכלל???‬ ‫אבל יתרו??? ההיפך הגמור!! יתרו הרי היה עובד את כל‬ ‫העבודה זרה שיש בעולם‪ ...‬והיה יושב אי שם בכבודו‬ ‫של עולם ויום אחד בבחירתו האישית הוא זנח את כל‬ ‫העבר‪ ...‬ובא כמו גר למדבר כדי לחסות תחת כנפי‬ ‫השכינה‪ ...‬נו‪ ...‬תגיד לי‪ :‬כח הבחירה הזה‪ ...‬זה כישור‬ ‫שמגיע משמים?? ממש ממש לא!!! זה נטו כח הבחירה‬ ‫האישי של יתרו!!! יש פה כח החלטה שמתייחס אך ורק‬ ‫ליתרו‪ ...‬אך ורק לטוהר הלב שלו‪ ...‬וזה עולמו הפרטי‬ ‫שהוא בנה בעשר אצבעותיו‪ ...‬על זה מגיע לו כבוד‬ ‫וביושר!!! כי זה משהו שבאמת שייך לו!!! משהו שאף‬ ‫אחד בעולם לא יכול לקחת לו‪ ...‬זה עולמו הנצחי‪...‬‬ ‫על זה נאמר כבוד חכמים ינחלו!!! אדם שבבחירתו‬ ‫עבד ועמל ורכש מדרגה מסוימת בעבודת ה' שהוא היה‬ ‫צריך להגיע אליה בכח הבחירה שלו‪ ...‬זה הכבוד היחיד‬ ‫האמיתי שקיים!! כי כח הבחירה הוא הכח היחיד‬ ‫שהקב"ה מסר לגמרי בידינו!!!‬ ‫‪--‬‬‫את המשפטים הבאים לא כל אחד יאהב‪ ...‬אבל טוב‬ ‫שזה יהיה כתוב‪ ...‬תדע לך בחור יקר‪ :‬אם עברת איזה‬ ‫ניסיון קשה‪ ...‬איזה התמודדות קשה‪ ...‬והיית צריך הרבה‬ ‫מאוד להילחם ולהתגבר‪ ...‬וברוך ה' הצלחת!!! עמדת‬ ‫בניסיון!! אז תדע לך‪ :‬שמגיע לך כבוד על זה!!!! ופה זה‬ ‫לא חכמה להצטנע ולהגיד‪ ...‬אוי‪ ..‬אני כלום‪ ...‬אני בעל‬ ‫עבירה‪ ...‬לא!! פה המקום שלך לזכור את אותה‬ ‫התמודדות‪ ...‬לזכור את ההצלחה הגדולה ולטפוח‬ ‫לעצמך על השכם ולזכור‪ :‬אני שווה!!! אני כבר לא‬ ‫אוכל להגיד על עצמי לעולם שאני אפס‪ ...‬כי אני כבר‬ ‫התגברתי!!! אני כבר עשיתי צעד שהיה מסור נטו‬ ‫לבחירה שלי‪ ...‬וברגע שאני עשיתי אותו‪ ...‬אז הוא נכס‬ ‫פרטי שלי שמתייחס אלי‪ ...‬וכל הכבוד לי!!!!!! כן‪ ...‬אני‬ ‫יודע שאתה בהלם מהמשפט הזה‪ ...‬אבל תדע לך‬ ‫שאנחנו צריכים את המחסניות האלו‪ ...‬הבעיה היא‬ ‫שברוב המקרים אף אחד אחר לא יוכל לטפוח לך על‬ ‫השכם‪ ..‬כי ברוב המקרים זה דברים שרק אתה‬ ‫והרבש"ע יודעים‪ ...‬אז היות ואני לא יכול לטפוח לך על‬ ‫השכם‪ ..‬אז אנא‪ :‬אני בשם כל עם ישראל‪ ...‬ממנים‬ ‫אותך להיות השליח שלנו לטפוח לעצמך על השכם‬ ‫ותאמר לעצמך בשם כולנו‪ :‬כל הכבוד!!!!! חזק ואמץ‪...‬‬ ‫לך בכוחך זה והושע את ישראל‪...‬‬


‫‪3‬‬

‫אשר בחר בנו‪ ...‬או אשר בחר‬ ‫לנו‪??...‬‬ ‫אנחנו כל יום אומרים‪ :‬ברוך אתה ה'‪ ...‬אשר בחר בנו‬ ‫מכל העמים‪...‬‬ ‫אני תמיד הבנתי שמה זה "אשר בחר בנו‪ ???"...‬זה‬ ‫סוג של דם כחול כזה‪ ...‬כל מי שיש לו דם יהודי ה'‬ ‫בוחר בו‪ ...‬איזה כיף‪ ...‬אני שייך לשכבה העילית‪ ..‬לכן‬ ‫ה' בחר בי‪ ...‬ייייש‪ ...‬זכיתי בפייס‪ ...‬כל טוב‪ ...‬אני‬ ‫חוזר לישון‪ ...‬תעיר אותי לסדר ב'‪ ...‬העיקר שיש לי‬ ‫דם יהודי‪ ...‬אה‪ ...‬לא צודק???‬ ‫אבל לא!!!!! ממש ממש לא!!! מישהו העיר את‬ ‫תשומת ליבי ש‪ ...‬שאתה יודע מה המשמעות‬ ‫האמיתית של "אשר בחר בנו"???‬ ‫הכוונה היא‪ :‬שהוא בחר לנו!!!!!!!!!!!!! לא בנו!! אלא‬ ‫לנו!!!!‬ ‫מה אני מתכווין?? כשהקב"ה רצה לתת את התורה‬ ‫הוא עבר אצל כל העמים‪ ...‬הוא שאל את הערבים‪:‬‬ ‫אתם רוצים לעבוד אותי?? בבבבטח!!!! אתם‬ ‫בוחרים בי?? בטח!!!! ענה להם בורא עולם‪ ...‬יפה‬ ‫מאוד מצידכם‪ ...‬אני מאוד מעריך שאתם בוחרים‬ ‫בי‪ ...‬אם ככה!!!! אם אתם באמת בוחרים בי ואתם‬ ‫רוצים לעבוד אותי‪ ...‬אז האם אתם מסכימים שגם‬ ‫אני אבחר בכם??? שגם אני אקבע לכם?? שגם אני‬ ‫אחליט לכם במה לעבוד אותי??? התשובה הייתה‬ ‫לא!!!! לא החלטי!!!!!!! בשום אופן לא‪...‬‬ ‫הערבים ענו לקב"ה‪ :‬אנחנו מוכנים לבחור בך‪ ...‬אבל‬ ‫אתה??? אתה אל תבחר לנו‪ .‬אל תחליט לנו‪ ..‬אתה‬ ‫לא תקבע לנו במה ואיך לעבוד אותך‪ ...‬אנחנו‬ ‫מוכנים לעבוד אותך ואפילו למות בשבילך אבל רק‬ ‫בתנאי שאנחנו נחליט לך מה אתה אוהב‪ ....‬רק‬ ‫אנחנו בוחרים לך!!!! אנחנו נקבע לפי ההבנה שלנו‬ ‫מה עושה לך נחת רוח‪ ..‬ואנחנו נחליט לך מה אתה‬ ‫רוצה‪.‬‬ ‫זה!!! זה בדיוק הההנקודה של הפניה שהקב"ה פנה‬ ‫לכל האומות לפני מתן תורה!! הוא פנה אליהם‬ ‫ושאל אותם‪ :‬האם אתם רוצים לקבל את התורה??‬ ‫מה פה הפניה?? מה המשמעות של הפניה הזו??‬ ‫המשמעות היא‪ :‬כן‪ ...‬אתם כבר עובדים אותי‪...‬‬ ‫אתם כבר מוכנים להקריב בשבילי‪ ...‬למסור נפש‬ ‫בשבילי‪ ...‬אבל האם אתם מעוניינים לשמוע מה‬ ‫באמת אני רוצה‪ ...‬אתם רוצים לשמוע מה התורה‬ ‫שלי!!! לא שלכם!!! וכל האומות ללא יוצא מן‬ ‫הכלל!!!!!! כולם סירבו פה אחד!!!!!‬ ‫אנחנו בוחרים בך‪ ...‬אבל אתה אל תבחר בנו!!!!‬ ‫אנחנו נעבוד אותך כשאנחנו נרצה‪ ...‬לפי הטעם‬ ‫שלנו‪ ...‬לפי ההבנה שלנו‪ ..‬אבל אתה בורא עולם לא‬ ‫בתמונה!!! אתה לא תחליט לנו מה לתת לך!! זה‬ ‫כבר לא מקובל עלינו!!!! במשפט הזה טמון‬ ‫ההנקודה!! תמצית נקודת ההבדל בין נקודת היהודי‬ ‫לנקודת הגוי!!!!!!!!!!!‬ ‫עם הנבחר זה משהו שמתחלק לשני חלקים‪ :‬א‪.‬‬ ‫אנחנו בוחרים בה'!!! ב‪ .‬שה' בוחר בנו!!!! בזה‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫שאנחנו בוחרים בה'‪ ...‬בזה אין הבדל מהותי בינינו‬ ‫לבין הערבים‪ .‬כי כמו שאנחנו בוחרים בה'‪ ...‬ומוכנים‬ ‫למות בשבילו‪ ...‬ככה באותה מידה גם השכנים שלנו‬ ‫הערבים‪ ...‬גם הם בוחרים בה' וגם הם מוכנים למות‬ ‫בשבילו‪ ...‬בנקודת הבחירה שלנו בה'‪ ...‬בזה אין הבדל‬ ‫מהותי בינינו לבין הערבים שנואי ה'‪ ...‬נו‪ ...‬אז מה בכל‬ ‫זאת ההבדל הגדול בינינו לבין הערבים? שאצל‬ ‫היהודים לא רק שאנחנו בוחרים בה'‪ ...‬אלא גם הוא‬ ‫בחר בנו!!!!! ‪ ...ó−ô¼í ñ×ô îòë þìë þ¾ê‬ו‪ ...‬ו‪ ...‬ובמה‬ ‫זה מתבטא שהוא בחר בנו??? בזה ש‪îòñ ö³òî -----‬‬ ‫‪ !!!!!î³þî³ ³ê‬הוא נתן לנו את התורה ש ל ו ! ! ! ! !‬ ‫שבתורה הזו הוא מחליט לנו והוא קובע לנו מה הוא‬ ‫רוצה‪ ...‬זה לא התורה שלנו שבה אנחנו מחליטים לו‪..‬‬ ‫אלא זה התורה שלו‪ --‬שהוא מחליט לנו‪...‬‬ ‫ערבי דתי מגיע למסגד בשעה ‪ 4.00‬לפנות בוקר‬ ‫במסירות נפש‪ ...‬ואומר לאלוקים‪ ...‬אלוקים אני מוכן‬ ‫למות בשבילך‪ ...‬אני רוצה לשמח אותך‪ ...‬שתהיה‬ ‫מרוצה‪ ...‬והיות ואני הוא זה שמחליט לך מה משמח‬ ‫אותך‪ ..‬והיות וכבר יש לי תיק ישן עם היהודים‪...‬‬ ‫והיות ואני פרא אדם ויצר השנאה שלי מפעפע בי‬ ‫ואני לא מסוגל להשתלט עליו‪ ...‬אז היום החלטתי‬ ‫בשבילך שדם יהודי!!!! זה מה שישמח אותך היום‪...‬‬ ‫זה מה שיעשה לך נחת רוח‪ ...‬אז קדימה בורא עולם‪..‬‬ ‫אני יוצא היום לפיגוע רררק בשביל לשמח אותך‪ ...‬רק‬ ‫בשביל לעשות לך נחת רוח‪ ...‬אותו ערבי יוצא עם‬ ‫סכין ומבצע את המעשה הנפשע והאפל ביותר‬ ‫באנושות‪ ..‬והוא עוד זועק בדבקות עצומה‪ :‬אלוקים‬ ‫גדול!!! ו‪ ...‬ו‪ ...‬ואז הוא עוד נהיה שאהיד!!!! בטח‪...‬‬ ‫הוא מסר נפש בשביל אהבת הבורא‪ ...‬רשע מרושע‪...‬‬ ‫מתועב‪ ...‬מגואל‪ ...‬ישחקו עצמותך‪ ...‬גהינם יכלה ואתה‬ ‫לא תכלה‪ ...‬לא זו בלבד שאתה לא יודע לרסן את‬ ‫היצרים הפראיים שלך! אתה עוד מפיל אותם על‬ ‫אלוקים!!!! אתה לוקח את היצרים האפלים שזה מה‬ ‫שאתה רוצה‪ ..‬ומחליט בשביל בורא עולם שזה מה‬ ‫שהוא רוצה‪ ...‬ומכאן ואילך אתה עוד קורא לזה‬ ‫מסירות נפש לאלוקים???? שאהיד רשע שכמותך‪...‬‬ ‫אתה לא תחליט לאלוקים מה הוא רוצה!!!! ואתה לא‬ ‫תבשל לאלוקים חביתה שהוא לא הזמין אותה!!!!‬ ‫ואל לא תעיז לבקש ממנו שישלם שכר על "מונית"‬ ‫שהוא לא הזמין אותה‪ ..‬היחיד שישלם על "המונית"‬ ‫הזו טבין ותקילין זה יהיה אתה בעצמך‪ .‬שאתה הוא‬ ‫זה שהזמנת את ה"מונית" הזו על חשבונך‪ ...‬אתה‬ ‫ורק אתה תשלם בגהינם מחיר יקר על כל מיני‬ ‫"מנות" שהזמנת לאלוקים כי החלטת בשבילו שזה‬ ‫מה שהוא אוהב‪...‬‬ ‫‪---‬‬

‫זה ההבדל בין יהודי לגוי!!! גם יהודי וגם גוי מוכנים‬ ‫למסור נפש בשביל ה'‪ ...‬רק ההבדל הוא ש‪-‬גוי‪ ...‬הוא‬ ‫יחליט לבורא עולם מה הוא רוצה‪ ...‬ואילו יהודי מוכן‬ ‫להגיד "נעשה ונשמע"!! יהודי הוא בן של אברהם‬ ‫אבינו שמוכן להיכנע לגמרי לפני אביו שבשמים‬ ‫ולומר‪ :‬הנני!!! מה שתגיד לי‪...‬‬ ‫אז זהו!!! שכשאנחנו אומרים בגאווה‪ :‬אשר בחר בנו‬ ‫מכל העמים זה לא עוד סוג של גאוות גזע‪ ...‬איזה‬ ‫כיף‪ ...‬אנחנו שייכים לגזע העיליתא‪ ...‬חס וחלילה חס‬ ‫ושלום!!!! גאוות גזע זה גאווה טמאה ששייכת ל‪.........‬‬ ‫עדיף שלא להוציא מהפה‪ ...‬כשאנחנו אומרים בגאווה‬

‫אשר בחר בנו מכל העמים‪ ...‬אנחנו אומרים בגאווה‬ ‫גלויה‪ :‬כן!!! אנחנו העם היחיד ש‪-‬כנוע ב א מ ת‬ ‫לאבינו שבשמים!!! אנחנו העם היחיד שיש לנו חינוך‬ ‫להרכין אוזן ולהקשיב לאבא שבשמים מה הוא‬ ‫באמת מבקש‪ ...‬לא מה שאנחנו היינו רוצים שהוא‬ ‫ירצה‪ ...‬אנחנו מוכנים שהקב"ה יבחר לנו‪ ...‬ויחליט‬ ‫בשבילנו‪ ...‬זה בהחלט גאווה!!! גאווה בכניעה‬ ‫המוחלטת לרצון ה'‪...‬‬ ‫‪--‬‬‫עד כאן ההבדל בינינו לבין הערבים והגוים‪ ...‬אותם‬ ‫אנחנו נשאיר בצד‪ ..‬הם מזמן יצאו מהתמונה‪ ...‬כעת‬ ‫החשבון נפש הנוקב הוא שלנו‪ ...‬בינינו לבין עצמנו‪...‬‬ ‫סוף סוף‪ ...‬היות וכל נקודת ההבדל האמיתית בינינו‬ ‫לבין הגוים‪ ..‬שהגוים מחליטים לקב"ה כביכול מה‬ ‫הוא רוצה‪ ...‬ואילו אנחנו ? ! ? ! ? אנחנו לא!! לא‬ ‫מחליטים לו!!!‬ ‫אלא מאי?? הקב"ה מחליט לנו מה הוא רוצה!!!!!!!!!!‬ ‫כאן!!! כאן המקום שלנו לעשות חשבון נפש נוקב‬ ‫ויורד עד תהום‪ ...‬כי גם לנו יש עוד הרבה הרבה‬ ‫עבודה בנושא הזה‪ ...‬כן!!! מי כמוני ומי כמוך יודעים‬ ‫היטב במסתרי הלב‪ ...‬שבאיזשהו מקום גם‬ ‫אנחנו!!!!! מחליטים במקום הרבש"ע מה הוא רוצה‬ ‫מאיתנו‪ ...‬והההוכחה הכי פשוטה‪ :‬אני נולדתי‬ ‫למשפחה ליטאית‪ ..‬ומאז משום מה באופן אוטומטי‬ ‫ברור לי כשמש שהדרך הליטאית היא הדרך הנכונה‪..‬‬ ‫וזה מה שהרבש"ע רוצה! לא אחרת!! ואילו אתה‬ ‫נולדת למשפחה חסידית‪ ...‬וממילא!!!!! לא יודע איך‬ ‫וכיצד‪ ...‬אבל משום מה מאוד ברור לך שהדרך‬ ‫החסידית צודקת‪ ...‬ברור לך שזה מה שהרבש"ע‬ ‫רוצה‪ ...‬נו‪ ...‬מה זה מריח לך???? מה זה אם לא‪ ...‬אם‬ ‫לא שאנחנו באיזשהו מקום מחליטים במקום‬ ‫הרבש"ע מה הוא רוצה‪ ...‬והיות ואני נולדתי בקופסא‬ ‫הליטאית‪ ...‬וזה מה שאני רוצה שהרבש"ע ירצה‪...‬‬ ‫אז‪ ...‬אז זה נהיה פתאום שזה מה שהקב"ה רוצה‪...‬‬ ‫ואילו אתה החסיד‪ ..‬שנולדת בקופסא החסידית‪..‬‬ ‫ככה התרגלת וזה מה שאתה יודע‪ ...‬וזה מה שהיית‬ ‫רוצה שהרבש"ע ירצה‪ ...‬אז זהו!!! זה נהיה שזה מה‬ ‫שהקב"ה רוצה‪ ...‬והכל שריר וקיים‪ ...‬אה‪...‬‬ ‫אבל לא!!!! אסור ככה לדבר על בניו של מקום!!! ואני‬ ‫לא צודק‪ ...‬ולמה אני לא צודק? כי סוף סוף‪ ...‬היות‬ ‫ובסופו של דבר אליבא דאמת הדרך הליטאית‬ ‫והחסידית‪ ...‬שתיהן בסה"כ אהובות וברורות‪...‬‬ ‫שתיהן דרכים נכונות בעבודת ה' הצרופה‪ ...‬ממילא‬ ‫אם נולדתי ליטאי אין לי שום מצוה לפזול בדווקא‬ ‫לדרך השניה בעבודת ה'‪ ...‬רק בשביל להוכיח לעצמי‬ ‫שלא אני בוחר לקב"ה אלא הוא בוחר בשבילי‪ ...‬ולכן‬ ‫זה שאני מתבצר בעמדה הליטאית שלי ואתה‬ ‫בעמדה החסידית שלך‪ ...‬זכותנו!!!‬

‫אבל מה כן??? איפה כן התוכחה הנוקבת הזו‬ ‫נכונה???‬ ‫ליטאי יקר‪ ...‬אתה לא צריך להיות חסיד‪ ...‬אבל לכל‬ ‫הפחות תכיל!!! תכיל את דרך החסידות!!! תכיל את‬ ‫האפשרות הזו שהרבש"ע אוהב סוג מסוים של אופי‬ ‫שאתה פחות מתחבר אליו‪ ...‬חסיד יקר‪ ...‬אתה לא‬


‫חייב לפזול לכיוון הליטאי‪ ...‬אבל תכיל את הדרך‬ ‫הליטאית!!! תכיל את האפשרות הזו שהרבש"ע‬ ‫אוהב גם צורת חשיבה שאתה לא בהכרח אוהב‪...‬‬ ‫נכון!!! אני יודע שהרבש"ע לא התייעץ איתך לפני‬ ‫כן‪ ...‬וזה אולי מאוד מוזר לך‪ ...‬אז זהו ש‪-‬פה!!! פה‬ ‫המלחמה שלנו עם עצמנו!!! פה יש לנו עבודה מול‬ ‫עצמנו!! אנחנו צריכים להכניס לעצמנו לראש‪:‬‬ ‫שלא רק שבורא עולם הוא שלנו!!!! אלא גם‬ ‫ובעיקר אנחנו שלו!!! לא רק שאנחנו בוחרים בה'‪...‬‬ ‫אלא בעיקר הוא בוחר בנו!!! וממילא‪ :‬נכון‪...‬‬ ‫שהרבש"ע שלי‪ ...‬ועד כמה שהוא שלי‪ ....‬אז הוא‬ ‫לא אמור "להתחבר" לסגנון שלך‪ ...‬כי‪ ...‬כי הרי הוא‬ ‫האלוקים שלי‪ ...‬אז נכון!!! כל זמן שהוא הרבש"ע‬ ‫הפרטי שלי‪ ...‬אני צודק‪ ...‬אז זהו שלא!!!! יותר‬ ‫ממה שהוא שלי‪ ...‬אני שלו!!! מה פירוש שלו??‬ ‫הוא אלוקים גדול‪ ...‬ויש לו ככככל מיני משרתים‬ ‫בעולם‪ ...‬שמש‪ ..‬ירח‪ ...‬בני אדם‪ ...‬תרנגולים‪...‬‬ ‫ויתושים‪ ...‬וכככולם שלו!!! ולכל אחד יש את‬ ‫המשבצת המסוימת שלו! את התא הפרטי שלו!‬ ‫ואני הוא אולי אחד מהמשרתים הבכירים שלו‪...‬‬ ‫אבל יש לי את המשבצת שלי‪ ...‬ואני לוקח בחשבון‬ ‫שיש לבורא עולם עוד משרת אחר‪ ...‬והוא משרת‬ ‫אחר לגמרי ממני‪ ...‬אני לא אמור להבין אותו ולא‬ ‫צריך להבין אותו‪ ...‬אני רק אמור להכיל אותו‬ ‫ולדעת שכל זמן שהוא נאמן ליסודות היהדות‬ ‫שמוסכמים על כולנו ללא עוררין‪ ...‬אז מותר לו‬ ‫להיות שונה ממנו‪ ...‬והוא לא צריך לספק לי‬ ‫הסברים איך הוא מעיז להיות אחרת ממני‪...‬‬ ‫שמעת?? הוא לא צריך להצדיק את עצמו למה‬ ‫הוא לא כמוני!!!! הבנת את הרעיון?????? אני‬ ‫אתן לך דוגמא‪ :‬עם ישראל!!! עם הנבחר!!‬ ‫מסוגלים לעבור ליד גבול עשיו‪ ...‬ו‪ ...‬ולמרות שיש‬ ‫לנו תיק ישן נושן עם עשיו‪ ..‬ואנחנו יכולים‬ ‫להתגרות בו‪ ...‬אבל לא!!! אל תתגרו בם!! ולמה‬ ‫לא?? מה פירוש למה?? השאלה בכלל לא‬ ‫מתחילה‪ ...‬אני בורא עולם‪ ...‬ואני החלטתי שזה‬ ‫יהיה ירושה לעשיו‪ ...‬ואת זה נתתי לו!!! ולא לכם!!!‬ ‫זהו!!! מה יש פה עוד להבין??? גוי??? גוי לא‬ ‫מסוגל להבין כזה דבר‪ ...‬כי ברגע שנבוכדנאצר‬ ‫מרגיש שאלוקים עוזר לו‪ ...‬וידו על העליונה ויש לו‬ ‫כח לכבוש את כל העולם‪ ...‬אז הוא לא מסוגל‬ ‫לעבור ליד מדינה ש‪ ...‬ש‪ ...‬שתעזוב אותה!!! זה לא‬ ‫שייך לך‪ ...‬מה פירוש לא שייך לי?? הכל שייך לי‪...‬‬ ‫כזה דבר רק יהודי מסוגל להבין‪ ...‬ובאופן כללי‪:‬‬ ‫יהודי מסוגל להכיל אפשרות של גוי!!!! היהדות לא‬ ‫מכריחה את הגוים להתגייר!! ולמה?? כי יהודי‬ ‫מכיל שהיות ואלוקים הוא לא שלי‪ ..‬אלא אני‬ ‫שלו‪ ...‬אז אני לוקח בחשבון‪ :‬ש‪-‬לי יש המשבצת‬ ‫המיוחדת והנבחרת שלי בעולם‪ ...‬וזה לא סתירה‬ ‫שלאלוקים יש עוד יצורים בעולם שיש להם את‬ ‫המשבצת שלהם‪ ...‬משבצת משלהם‪...‬‬ ‫‪--‬‬‫מיד!!!! מיד לאחר מתן תורה‪ ...‬מה הציווי‬ ‫הראשון?? "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו‬ ‫את עולותיך ואת שלמיך‪"...‬‬

‫מה זה קשור למתן תורה??? אני אסביר לך‬ ‫את הרקע ותבין‪:‬‬ ‫כל זמן שלא נבנה בית המקדש‪ ...‬כל אחד היה יכול‬ ‫להקריב קרבנות איפה שבא לו‪ ...‬ומה שבא לו‪...‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ומתי שבא לו‪ ...‬הכל היה חופשי‪ ...‬והנה!! מיום שנבנה‬ ‫בית המקדש‪ ...‬פתאום נאסרו הבמות ליהודים!!!‬ ‫מכאן ואילך ליהודי אסור להקריב קרבנות רק במקום‬ ‫מסוים ובשעות מסוימות‪ .‬וקרבנות מסוימים‪ ..‬וגם ע"י‬ ‫כהנים מסוימים‪ ...‬לזר כבר אין רשות ליקרב למזבח‪...‬‬ ‫וכל המהפך הזה התרחש רק בייחס לעם ישראל!!!‬ ‫אבל אומות העולם??? אצלם עסקים כרגיל‪ ...‬גם‬ ‫אחרי שנבנה ביהמ"ק להם מותר לעשות במות‪...‬‬ ‫ולהקריב מה שבא להם ומתי שבא להם‪...‬‬

‫‪4‬‬ ‫לקיר‪ ...‬הוא בהחלט יכול להקריב מה שבא לו ומתי‬ ‫שבא לו ואיך שבא לו‪ ...‬אבל לעומת זאת עם‬ ‫ישראל??? נכבדות מדובר בך!!!!!! הגאווה והכבוד‬ ‫הגדול ביותר שלנו שאנחנו לא יכולים להקריב‬ ‫איפה שבא לנו ומה שבא לנו‪ ...‬ולמה לא??? כי‬ ‫אנחנו לא מדברים עם הקיר!!! בורא עולם בכבודו‬ ‫ובעצמו פנה אלינו ומזמין אותנו‪" :‬מזבח אדמה‬ ‫תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך‪...‬‬ ‫בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך‬

‫וזה לא היה פשוט!!!! ליהודים זה היה מאוד קשה!!‬ ‫תחשוב‪ :‬פתאום נהפכתי לזר ואני לא יכול להקריב‬ ‫בעצמי קרבנות‪ ..‬פתאום אני לא יכול להקריב איפה‬ ‫שבא לי‪ ...‬אני צריך לנסוע עד ירושלים‪ ...‬ואילו השכן‬ ‫שלי הגוי??? קרוב לה' הרבה יותר ממני‪ ...‬הוא יכול‬ ‫להקריב לחצר שלו‪ ...‬והוא בעצמו מקטיר‪ ..‬ו‪ ...‬ואילו‬ ‫אני?? גם זר‪ ...‬וגם רק בביהמ"ק אני יכול‪......‬‬ ‫והגוים באמת התחילו לקנתר את עם ישראל‪ ...‬תראו‪:‬‬ ‫הקב"ה בכלל לא אוהב אתכם!!! אלוקים עושה עליכם‬ ‫סנקציות‪ ...‬עושה לכם תנאים‪...‬‬ ‫הנה תראו!!! אנחנו הגוים‪ ...‬יכולים להקריב קרבנות‬ ‫איך שבא לנו ואיפה שבא לנו והוא מקבל אותנו כמות‬ ‫שאנחנו‪ ...‬ללא תנאים‪ ...‬וללא הגבלות‪ ...‬ואילו אתם‪...‬‬ ‫איזה תנאים הוא עושה לכם‪ ...‬סדר קדשים שלם הוא‬ ‫נתן לכם‪ ...‬תורת כהנים שלם שכולו מלא בהגבלות‬ ‫חמורות בכל מה ששייך לעבודת הקרבנות‪ ...‬כך קנתרו‬ ‫הגוים את עם ישראל‪...‬‬ ‫ועל זה!!!!! על זה נתקן פרק תהילים מיוחד וקצר‪:‬‬ ‫פרק פ"ז‪ :‬לבני קורח מזמור שיר יסודתו בהררי‬ ‫קודש‪ ...‬נכבדות מדובר בך עיר האלוקים סלה‪...‬‬

‫פונים בני קורח לעם ישראל ואומרים‪ ...‬כן‪ ...‬אמנם‬ ‫העמים מדברים בכם לגנאי!!! )תמיד כשכתוב לשון‬ ‫דיבור בבי"ת השימוש זה גנאי‪ ...‬בי נדברו‪ (...‬אבל תדעו‬ ‫לכם ש‪ -‬נ כ ב ד ו ת מדובר בך!!!!!!! מי שקולט עניין‪...‬‬ ‫ומי שקולט את יסודתו שבהררי קודש מבין שהיא‬ ‫היא!!!! דווקא מה שהאומות טוענים לכם בתור זלזול‬ ‫וקנטור‪ ...‬אדרבה‪ ...‬היא הנכבדות הגדולה ובזה גופא‬ ‫אתם צריכים להתגאות!!! זו ההוכחה הגדולה ביותר‬ ‫שאתם עם הנבחר‪ ...‬ולמה?? כי מקובלנו שכל זמן‬ ‫שאתה מדבר עם הקיר אתה יכול להגיד לקיר מה‬ ‫שבא לך‪ ...‬אתה יכול לצעוק על הקיר‪ ...‬לדפוק את‬ ‫הראש בקיר‪ ...‬אתה יכול גם לשבח את הקיר‪ ...‬כל זמן‬ ‫שיש לך עסקים עם הקיר‪ ..‬הכל חופשי!!!! דמוקרטיה‬ ‫מושלמת‪ ...‬אבל ברגע שאתה מתחיל ייחסים עם בני‬ ‫אדם‪ ...‬כאן מתחילים טקטיקות של כללי התנהגות‬ ‫והתנהלות‪ ...‬כאן יש דברים שאפשר לעשות ואי אפשר‬ ‫לעשות‪ ...‬יש דברים שמותר להגיד ויש דברים שאסור‬ ‫להגיד‪ ...‬זה בדיוק ההבדל בין יהודי לגוי!!!!‬ ‫כשגוי מקריב קרבן הוא מדבר עם הקיר!!!! הוא אמנם‬ ‫כעת בחר בה'‪ ...‬והוא בחר וקבע "עובדה" לה' שכעת‬ ‫ה' מקבל ממנו קרבן‪ ...‬נו נו‪ ...‬אז אתה בחרת בה'‪ ...‬אבל‬ ‫ה' לא בחר בך!!! כלומר‪ :‬כשגוי מקריב קרבן זה יוזמה‬ ‫חד צדדית מצידו!!!! ה' אף פעם לא ביקש ממנו‪ ...‬אף‬ ‫פעם לא דיבר איתו‪ ...‬אף פעם לא חיווה את דעתו‬ ‫שהוא מעוניין בכלל בתקשורת איתו‪ ..‬ממילא כשגוי‬ ‫רוצה להקריב קרבן‪ ...‬במילים אחרות‪ :‬הוא מדבר עם‬ ‫הקיר!!!! אם ככה‪ ...‬בדיוק כמו שבן אדם שמדבר עם‬ ‫הקיר הוא יכול לדבר מה שבא לו ואיך שבא לו ומתי‬ ‫שבא לו‪ ...‬אז אותו דבר‪ :‬היות וגוי מקריב קרבנות‬

‫וברכתיך!!!! אנחנו לא בוחרים לה' ומחליטים‬ ‫בשבילו מה הוא רוצה!!! הוא בכבודו ובעצמו בוחר‬ ‫לנו!!! אשר בחר בנו ונתן לנו את תורתו!! והוא פנה‬ ‫אלינו באופן אישי ואמר לנו‪ :‬תקריבו לי קרבנות‬ ‫לפי הזמנה מסוימת‪ ...‬ולפי תנאים מסוימת‪ ...‬ואם‬ ‫תקריבו אותם לפי כל פרטיהם ודקדוקיהם הרי יש‬ ‫לזה תוקף של "אשה ריח ניחוח לה'!!!!! אנחנו לא‬ ‫מדברים עם הקיר‪ ...‬אנחנו לא מקריבים קרבנות‬ ‫שנתקעים בגלאי עשן‪ ...‬אנחנו שולחים קרבנות‬ ‫לפי הזמנה אישית מהשי"ת!!! ממילא‪ :‬אנחנו לא‬ ‫יכולים להקריב מה שבא לנו‪ ...‬כי זה מגיע לפי‬ ‫הזמנה‪ ...‬זה צריך להיות מותאם לפי ההזמנה שלו‪..‬‬ ‫אומרים בני קורח לעם ישראל‪ :‬נכבדות מדובר‬ ‫בך!!!! אומות העולם טוענים לכם‪ :‬שבורא עולם‬ ‫עושה עליכם סנקציות‪ ...‬הוא לא מוכן לקבל ממכם‬ ‫קרבנות בכל מחיר‪ ...‬בטח!!! בגלל שהוא מקבל את‬ ‫זה‪ .‬אז יש לו הזמנה אישית‪ ...‬אבל האומות? בטח‬ ‫שהם יכולים להקריב איפה שבא להם‪ ...‬גם ילדה‬ ‫שמאכילה בובה יכולה להאכיל אותה מה שהיא‬ ‫רוצה‪ ...‬מצידי גם אקונומיקה‪...‬‬ ‫‪--‬‬‫לפעמים יש לנו רגעים של תחושה שהיהדות‬ ‫מגבילה‪ ...‬תובענית‪ ...‬דורשת‪ ...‬בטח!!! מי שעושה‬ ‫משהו‪ ..‬מי שפועל משהו‪ ...‬יוצר משהו!!! הוא חייב‬ ‫להיות נאמן לכללים מסוימים‪ ...‬נגר שבונה ארון‬ ‫מטבח הוא צריך להיות נאמן למידות ולמדידות‬ ‫מסוימות‪ ..‬ככה עם ישראל פועלים פה משהו‪ ...‬לכל‬ ‫מעשה שלנו יש אחיזה בעולמות העליונים‪ ...‬כל‬ ‫מעשה מצוה שלנו יש לו יעד שמשוגר היישר‬ ‫לבורא עולם‪ ..‬ממילא אנחנו חייבים להיות נאמנים‬ ‫למערכת שלימה של כללים ששמה תורה‪ ...‬אבל‬ ‫גוי שבא פה לעולם בתור נוף‪ ...‬בתור תפאורה‬ ‫סביבתית‪ ...‬הוא באמת מדבר עם הקיר‪ ...‬אז הוא‬ ‫יכול לעשות מה שבא לו‪ ...‬ולהיות דתי איפה שזה‬ ‫מסתדר לו‪ ...‬אבל אנחנו??? ממלכת כהנים!!‬ ‫נכבדות מדובר בך!!!! והדברים ארוכים‪...‬‬


‫‪5‬‬ ‫בקרוב ממש‬

‫לחידודי‪ -‬תורה‪:‬‬ ‫מהנדס השדות ההלכתי במשרה מלאה‪..!!!!!...‬‬ ‫יורם הוא יהודי יקר שעובד קשה לפרנסתו‪ ...‬יש לו אהבת תורה יוקדת‪ ...‬כל בוקר‪ ...‬כשהוא מגיע בעלות השחר לבית הכנסת‬ ‫והוא רואה את ר' אבימי כבר יושב וגורס‪ ...‬הוא עומד מרחוק ומסתכל עליו עם דמעות בעיניים‪ ...‬איזו קדושה‪ ...‬איזו אמת‪...‬‬ ‫איזה תלמיד חכם אמיתי‪ ...‬יורם כל הזמן מסתכל על ר' אבימי‪ ...‬הוא לא שבע‪ ..‬ליורם יש כזו יראת כבוד עצומה לתורתו של‬ ‫ר' אבימי שהוא כמעט אף פעם לא מעיז לדבר איתו‪ ..‬הוא כל הזמן מסתכל מרחוק על ר' אבימי‪ ...‬ואומר לעצמו‪ :‬הייתי‬ ‫רוצה שיהיה לי חלק אמיתי בתורה של ר' אבימי!!! הייתי רוצה לתמוך בו‪ ..‬אבל יורם מפחד להציע‪ ...‬מפחד אפילו לגשת‪...‬‬ ‫אבל ליורם יש אשה שאהבת התורה שלה לא פחות ממנו‪ ...‬ו‪ ...‬ו‪ ...‬והיא כבר תקופה ארוכה דוחפת את יורם‪ ...‬לך‪ ...‬לך כבר‬ ‫לר' אבימי‪ ...‬תגש אליו פעם אחת בצורה רשמית‪ ...‬ותגיד לו ש‪ ...‬ש‪ ...‬שאתה רוצה לזכות לתמוך את התורה שלו‪ ...‬יורם מנסה‬ ‫לגשת‪ ...‬אבל כל פעם הוא נסוג לאחור‪ ..‬יום אחד אבימי החליט‪ ...‬אני ניגש לר' אבימי ויהי מה‪ ...‬הוא התקרב‪ ...‬ר' אבימי היה‬ ‫באמצע לגרוס את כל המימרות שהוא קיבל מר' אסי אמר רבי יוחנן‪ ....‬יורם ממתין‪ ...‬עשר דקות‪ ...‬רבע שעה‪ ...‬והופ!!! לפתע‬ ‫ר' אבימי הפסיק‪ ...‬זהו!!! כעת הוא סיים את כל ה‪ 238-‬מימרות שיש לו מרב אסי משמיה דרבי יוחנן‪ ...‬הוא כעת עושה‬ ‫הפוגה קלה‪ ...‬ועוד כמה רגעים הוא מיד ממשיך את ה‪ 185-‬מימרות שיש בידו מרב אסי משמיה דרב‪ ...‬יורם ניצל את רגע‬ ‫ההפוגה‪ ...‬והוא התקרב‪ ...‬ר' אבימי פקח את עיניו‪ ...‬ו‪ ...‬ו‪ ...‬ואז הוא ראה את יורם‪ ...‬אוהו‪ ...‬יורם‪ ...‬מה נשמע?? איך אתם‬ ‫מרגישים?‬ ‫יורם התרגש‪ ...‬הוא כמעט לא הצליח להוציא מילה מהפה‪ ...‬לדבר עם אמורא‪ ...‬אמורא קדוש‪ ...‬יורם התחיל לגמגם‪ ...‬רבי‪...‬‬ ‫רבי אבימי‪ ...‬אני תמיד רציתי לעסוק בתורה‪ ...‬תמיד השתוקקתי‪ ...‬אבל לא זכיתי‪ ...‬משמים נגזר שאני אהיה יהודי פשוט‪...‬‬ ‫ו‪ ...‬ו‪ ...‬והנה‪ ...‬אני משתוקק מאוד מאוד להיות שותף לתורה שלך‪ ...‬אני רוצה לתמוך בך‪ ...‬ר' אבימי רק שמע את הרעיון‪...‬‬ ‫והוא בבת אחת נהיה תקיף!!!!! והוא ענה בפסקנות‪ :‬לא!!!! בשום אופן לא!! אני לא מוכן לקבל מתנת בשר ודם‪ ...‬אני לא‬ ‫מוכן לקבל כסף על תורה!! בשום אופן לא!!! יורם נבהל מאוד‪ ...‬התקיפות הזו‪ ...‬הטהרה הזו‪ ...‬ונקיות הדעת של ר' אבימי‬ ‫שיתקו אותו לגמרי‪ ...‬יורם כבר קם ללכת‪ ...‬אבל אז‪ ..‬כשהוא כמעט הלך‪ ...‬לפתע קרה משהו לא צפוי בעליל!!!! זרם דמעות‬ ‫סוער ובלתי נשלט פרץ מעיניו של יורם‪ ...‬הוא בכה וייבב כמו ילד קטן‪ ...‬ר' אבימי נבהל‪ ...‬הוא הניח יד על כתפו הרוטטת של‬ ‫יורם ו‪ ...‬וניסה להרגיע אותו‪ ...‬מה קרה יורם?? מה מעיק עליך?? קרה משהו?? ויורם לא מצליח לענות‪ ...‬יורם בוכה ומייבב‪...‬‬ ‫לאט לאט יורם התחיל להירגע‪ ...‬ו‪ ...‬והוא הצליח להשחיל כמה מילים‪ ...‬רבה!!!!! חמש שנים!!!! חמש שנים ניסיתי‬ ‫ללמוד!!! חמש שנים ניסיתי בכל כחי לדבוק בתורה‪ ...‬ו‪ ...‬ולא הצלחתי!!! ניגשתי לר' יוחנן ושאלתי אותו‪ :‬מה עושים???‬ ‫הוא נאנח והראה לי את הגמ' בחולין דף כד‪ .‬ואמר לי‪ :‬כנראה שהתפקיד שלך הוא להיות תמכין דאורייתא‪ ...‬תחפש תלמיד‬ ‫חכם הגון ותתמוך בו‪ ...‬ואז שוב פרץ יורם בבכי‪ :‬האם גם את זה אתם רוצים לעשוק ממני?? לא מספיק לי חמש שנים של‬ ‫ניסיון כושל‪ ...‬אתם רוצים לעשוק ממני את הזכות האחרונה שנותרה לי‪ ...‬לתמוך בלומדי תורה??? ר' אבימי עמד נרעש מול‬ ‫טוהר לבו של יורם‪ ...‬מול אהבת תורה כזו כנה וכזו יוקדת‪ ...‬ר' אבימי הניח יד על כתפו הרוטטת של יורם ואמר‪ :‬יורם‪...‬‬ ‫קבלתי!!! אני מסכים‪ ...‬אני מסכים שתתמוך בי‪ ...‬יש לי אשה עקרת בית עם שמונה ילדים‪ ...‬אנחנו לא נזקקים למתנת בשר‬ ‫ודם ולכן אנחנו מסתפקים במועט וטוב לנו כך‪ ...‬אבל כיון שאתה רוצה לזכות בנו!!!! אז אני מאפשר לך לזכות בנו‪ ...‬בא נצא‬ ‫לדרך‪ ...‬יורם חזר הבייתה מאושר!!!! לא היה לו יום כזה טוב בחיים‪ ...‬יורם ניסה להירדם בלילה ללא הצלחה‪ ...‬המוח שלו‬ ‫עבד בקדחתנות‪ ...‬אני אקצה גינה מיוחדת בשביל לגדל את כל הירקות הבסיסיים‪ ...‬ואז אני אקנה דיר ומזה יהיה לי חלב‪...‬‬ ‫וגם אשחוט כבשים‪ ...‬והכל לפרנס ת"ח‪...‬‬

‫כאן המקום לעצור ולתת רקע‪ :‬כיום ההחזקת תורה מתבטאת בצ'ק קר ומתכתי שמקבל אברך כל סוף חודש מהעמותה‬ ‫שדרכה עוברת הנהלת החשבונות של הכולל‪ ...‬ככה זה פחות או יותר‪ ...‬אבל פעם?? בזמן חז"ל?? זה היה עולם אחר לגמרי!‬ ‫החזקת אברך כולל התבטאה בצורה הרבה יותר חיה ומוחשית‪ :‬המשמעות הייתה‪ :‬שמגיע איזה יורם אחד עם כובע של‬ ‫חקלאי ועם מגפיים של רפתן‪ ...‬והוא היה מגדל גינה שיש בה את כל הירקות שנצרכות לארוחת בוקר היומית של אברכי‬ ‫הכולל‪ ...‬ובמקביל יש לו גם רפת שממנה הוא שואב כל בוקר כמה שקיות חלב בשביל האברכים‪ ...‬חוץ מזה‪ ...‬כל ערב שבת‬ ‫הוא שוחט עגל ומחלק את כל האברים למשפחות )לפי גורל‪ (...‬כל סוף עונה הוא הולך לדיר‪ ...‬וגוזז את הצמר של הרחלים‬ ‫ונותן לאברכים ביגוד‪ ...‬בקיצור‪ :‬זה לא התבטא בצ'ק‪ ...‬אלא במערכת שלימה של ענף החקלאות‪ ..‬מה שנקרא "ארעא‬ ‫דרבנן‪"...‬‬ ‫‪---‬‬

‫למחרת!!!!! על הבוקר‪ ...‬הזמין יורם את ר' יפתח‪ ...‬ר' יפתח הוא המהנדס ההלכתי של המושב!!!! ר' יפתח הוא יהודי תלמיד‬ ‫חכם שקיבל הכשרה וסמיכה בכל מה ששייך לסוגיית כלאים‪ ...‬ומאז כל מי שרוצה לשתול כמה ערוגות בשדה אחת קורא‬ ‫לר' יפתח‪ ...‬והוא עומד עם המפות ועם הסרגלים ומעצב את תכנית ההשתלות של הזרעים‪ ...‬ר' יפתח אכן הגיע‪ ...‬ויורם נתן‬ ‫לו רקע כללי‪ ...‬תקשיב יפתח‪ ...‬התכנית שלי היא לתמוך בר' אבימי ביום יום‪ ...‬אני מתחיל את התמיכה בו מהזוית של ענף‬ ‫הירקות‪ ...‬אני כעת רוצה שתעצב לי משתלה שאני אוכל לזרוע בה את ככככל סוגי הירקות הבסיסיים של היום יום‬ ‫שמשמשים בסלט ובבישול‪ ...‬יורם הוציא את הרשימה של הירקות‪ :‬עגבניה‪ .‬מלפפון‪ .‬שעועית‪ .‬גזר‪ .‬חרדל‪ .‬אורז‪ .‬בצל‪.‬‬ ‫תפו"א‪ .‬קנמון‪ .‬קישואים‪ .‬חסה‪ .‬פלפל חריף‪ .‬הנה!!!!! את כל זה הייתי רוצה שיגדל בגינה שלי‪ ...‬אני חולם על זה שכל בוקר‬ ‫אני מגיע עם "כלי בעלי בתים" )הההכלי המיתולוגי‪ ...‬הכלי בה"א הידיעה‪ ...‬זה הכלי סתם שהמשנה אומרת בכלים‪ :‬ש"כל כלי בעלי‬

‫בתים שיעורן ברמונים‪ ...‬זה הכלי הזה‪ ...‬הכלי שאיתו הבעה"ב יוצא לגינה ל"בר" היומי‪ ...‬הבר של הקטיף( וקוטף מכל מין ושולח‬ ‫לבית של ר' אבימי‪ ...‬אני רוצה שתעצב לי עיצוב פנים בגינה שיהיה אפשר מבחינה הלכתית לדחוף את כל‬ ‫המינים האלו בלי בעיה של כלאים‪ ...‬טוב‪ ...‬ר' יפתח איש מקצוע מיומן‪ ...‬ניגש דבר ראשון למדוד את השדה‪ ...‬ומה שיצא‬ ‫לו זה ‪ 50‬אמה על ‪ 50‬אמה‪ ...‬ר' יפתח כחכך בגרונו ולקח את רשימת הירקות והתחיל להקריא ולהנהן בראשו‪ ...‬עגבניות‪...‬‬ ‫טוב‪ ...‬מלפפונים?? גם טוב‪ ...‬שעועית‪ ???...‬לא!!! לא בא בחשבון!!! לא כדאי לך יורם‪ .‬אל תתחיל עם שעועית‪ ...‬תבין‪:‬‬ ‫שעועית זה לא ירק‪ ...‬זה זרעים‪ ...‬וזרעים צריך להרחיק מירקות הרבה‪ ...‬אתה סתם תפסיד מקום יקר בגינה‪ ...‬חבל‪ ..‬תוותר‬ ‫על זה‪ ...‬הלאה‪ ...‬גזר?? מצוין!! חרדל‪ ???...‬אאהההמ‪ ...‬לא!!! לא כדאי‪ ...‬לחרדל יש עלים מאוד רחבים ולכן דיני ההרחקות‬ ‫שלו הם מסובכים‪ ...‬אם תגדל חרדל בגינה שלך אתה תצטרך לוותר פה על חלק מהרשימה‪ ...‬הלאה‪ ..‬קישואים??? מה‬ ‫הבעיה‪ ...‬קישואים יכולים לגדול יחד עם מלפפונים‪ ..‬זה אותו מין‪ ...‬לא צריך להרחיק בכלל‪ ...‬קינמון? פלפל חריף?? זה הכי‬ ‫קל!! זה תבלינים‪ ...‬לתבלינים יש קולא מיוחדת‪ ...‬היות וזורעים אותם קצת‪ ...‬אפשר לקחת ערוגה אחת ולשתול בה חמשה‬ ‫זרעונים ד' בד' קרנות הערוגה ואחת באמצע‪ ...‬יצאנו לדרך!!!!!! תוך חודש ימים‪ ...‬אי אפשר היה להכיר את יורם‪ ...‬מעיניים‬ ‫כבויות הוא קיבל אור בעיניים‪ ...‬מידי בוקר הוא יוצא לגינה‪ ...‬מלקט קילו ירקות‪ ...‬חצי קילו מלפפונים‪ ...‬עם כל הלב ועם כל‬ ‫הנשמה‪ ...‬הוא הולך עם זה לבית של האמורא ר' אבימי‪ ...‬הוא מניח את זה בכניסה לבית ומודיע לרבנית‪ :‬לא עישרתי!! אבל‬ ‫שלא תבינו לא נכון‪ :‬יורם הוא חבר לכל דבר!! הוא נאמן על הטהרות והוא נחשב בן תורה הכי אמיתי והכי אידיאלי שיכול‬ ‫להיות!!! תזכור את יורם‪ ..‬יתכן שבשבועות הבאים )מתי שזה יהיה( שוב נחזור אליו‪ ...‬אתה מבין לבד שהנכסים שלו מאז‬ ‫התברכו בכפל כפליים כהבטחת התורה‪ ...‬והוא הצליח להדביק איתו יחד את כל תושבי הכפר‪ ...‬ויום אחד בני המושב כולו‬ ‫עם כולל אברכים גדול‪ ...‬אי"ה‪............‬‬ ‫מצאו את עצמם מפרנס ישיבה שלימה‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫א‪ .‬בגמ' חגיגה )טז‪ (:‬מובא גבי מעשה דאחר‪ ,‬דא"ל ר"מ‪ :‬ש"דברי‬ ‫תורה קשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז ונוחין לאבדן ככלי זכוכית"‬ ‫משמע שיותר קל לשכח תורה מלקנות תורה‪ ,‬וקשה דאילו בסוכה‬ ‫משמע איפכא )סוכה מו‪" :(.‬מידת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא‬ ‫אינו מחזיק אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן מלא מחזיק ריקן אינו‬ ‫מחזיק" משמע שיותר קל לכלי מלא וגדוש בתורה להחזיק את‬ ‫דברי תורה‪ ,‬ממי שהוא כלי ריקן ורק עכשיו התחיל בעסק התורה?‬ ‫ב‪ .‬בגמ' ברכות )כב‪ (.‬אמר רבי יוחנן‪" :‬והלואי יתפלל אדם כל‬ ‫היום כולו" משמע שיש בחינה בתפילה שהיא יותר חשובה‬ ‫מתורה‪ ,‬וקשה‪ :‬דאילו בשבת )י‪ (.‬גבי השיעור שמסר ר' זירא‪" ,‬נגה‬ ‫לצלויי והוה קא מסרהב רבי ירמיה )ויצא מתלמודו כדי להתפלל(‬ ‫קרי עליה רבי זירא מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה"‪,‬‬ ‫משמע הכא שעסק התורה לעולם חשיב טפי‪ ,‬אפילו יותר‬ ‫מתפילת חובה?‬ ‫ג‪ .‬הגמ' בשבת )לא‪ (.‬אומרת‪ :‬שכשאדם עולה לבית דין של מעלה‬ ‫אומרים לו‪ :‬הקבעת "עיתים" לתורה? וקשה‪ :‬דהנה איתא‬ ‫במדרש‪ :‬רב פנחס בשם רבי חלקיא אמר‪ ,‬הקובע עתים לתורה‬ ‫מיפר תורה‪ ,‬שנאמר‪" :‬עת לעשות לה' הפרו תורתיך"? )עיין של"ה‬ ‫מסכת שבועות מצוה ר"נ י"א עוד עיין ירושלמי פרק הרואה פ"ט ה"ה(‬

‫‪--‬‬‫אחד מעשרת הדברות היא‪ :‬כבד את אביך ואת אמך‪...‬‬ ‫כולנו מכירים את הסיפור עם דמא בן נתינא שכיבד מאוד‬ ‫את אביו‪ ...‬ופעם חיכתה לו עיסקה מאוד מפתה‪ ...‬אבל‬ ‫היות והמפתח של הכספת היה למראשותיו של אביו‪...‬‬ ‫והוא לא רצה להעיר אותו‪ ...‬אז הוא קיבל שכר על הכיבוד‬ ‫אב הזה ונולדה לו פרה אדומה והוא מכר אותה לחכמים‬ ‫בהרבה מאוד כסף‪...‬‬

‫מה הקשר בין כיבוד אב ואם לפרה אדומה????‬ ‫למה הוא קיבל דווקא את השכר הזה על כיבוד אב??‬

‫התשובה היא אולי כך‪:‬‬ ‫תכל'ס‪ ...‬אחרי הכל‪ ...‬עם כל הכבוד לדמא בן נתינא על‬ ‫הכיבוד אב היחודי שלו‪ ...‬תכל'ס‪ :‬האם דמא בן נתינא צדק‬ ‫במעשה שלו?‬ ‫תכל'ס‪ ...‬הלכה למעשה‪ :‬אני כעת יושב בבית של אבא‬ ‫שלי‪ ...‬ומישהו דופק בדלת ומציע לי עיסקה בקנה מידה‬ ‫שיכולה לשנות את כל המצב הכלכלי שלי ו‪ ...‬וגם של כל‬ ‫המשפחה המורחבת‪ ...‬אבל דא עקא שאבא שלי ישן וכו'‪...‬‬ ‫ו‪ ...‬ואוי ואבוי‪ ...‬אני לא רוצה להעיר אותו‪ ...‬מה‪ ...‬אני אעיר‬ ‫אותי?? אוי אוי אוי‪ ...‬נו‪ ...‬תגיד לי‪ :‬מה באמת צריך‬ ‫לעשות?? פשוט וברור‪ :‬שמחובת כיבוד אב אני חייב להעיר‬ ‫את אבא שלי!!!!!!! ולמה?? כי אם אבא שלי יתעורר ויוודע‬ ‫לו שהיה פה עיסקה של ‪ 100.000‬דולר שהייתה יכולה‬ ‫להעשיר אותי וגם אותו ביחד‪ ...‬והפסדתי אותה על זה שלא‬ ‫הערתי אותו‪ ...‬הוא כ"כ יכעס עלי‪ ...‬הוא יהיה כ"כ מתוסכל‬ ‫מהחוסר היגיון שבזה‪ ...‬למה‪ ...‬למה לא הערת אותי‪ ...‬ולכן‬ ‫פשוט וברור שאדרבה‪ ...‬מדין חובת כיבוד אב צריך!!!! צריך‬ ‫להעיר את אבא‪ ...‬חובה להעיר אותו!!!‬ ‫נו‪ ...‬אז למה דמא בן נתינא לא העיר את אבא שלו???‬ ‫כי גוי שמכבד את אבא שלו‪ ...‬הכיבוד אב שלו הוא מהסוג‬ ‫של הפרה הקדושה!!!! אבא שלו זה סוג של אובייקט‬ ‫שצריך לכבד אותו‪ ...‬ראש בקיר!!! אבא הוא תשמיש‬ ‫קדושה כזה שאסור לגעת בו‪ ...‬מי שמתייחס לאבא שלו‬ ‫כמו הפרה הקדושה‪ ...‬יקבל את שכרו בעולם הזה ויקבל‬ ‫את הפרה הטהורה‪ ...‬אבל אנחנו צריכים לדעת שכיבוד אב‬ ‫ואם זה לא ראש בקיר‪ ...‬ואת אבא צריך לכבד עם שכל!!!‬ ‫ההורים הם לא פרות קדושות‪ ...‬לא כמו עשיו שהרס‬ ‫להורים שלו את כל החיים‪ ..‬את אבא שלו הוא עיוור‪...‬‬ ‫ולאמא שלו הוא גרם שתקוץ בחייה‪ ...‬העיקר!!! העיקר‬ ‫שהוא היה מביא מטעמים להאכיל אותם‪ ...‬העיקר שהוא‬ ‫כיבד את אבא שלו בבגדי כהונה‪ ...‬מי צריך בגדי כהונה‪ ...‬מי‬ ‫צריך מטעמים שכאלו‪ ...‬ההורים בסה"כ רוצים קצת נחת‪...‬‬ ‫את ההורים צריך לכבד במה שבאמת מכבד אותם!!!!!‬ ‫ההורים הם לא אובייקט של תשמיש קדושה שצריך לנשק‬ ‫אותו ולשים אותו בארון‪ ...‬הורים זה מערכת ייחסים של‬ ‫הורים וילדים ולכל הורה יש את הנקודה הספציפית שלו‬ ‫שזה מה שמכבד אותו‪ ...‬בקיצור‪ :‬יתכן שטוב ללמוד סימן‬ ‫רמ"א ביו"ד שעוסק בהלכות כיבוד אב ואם‪ ...‬אבל צריך‬ ‫לדעת שתכל'ס‪ ..‬הפרקטיקה של כיבוד הורים זה משהו‬ ‫ששייך לתנאי השטח‪ ...‬אם ההורים שלך רוצים ממך נחת‬ ‫ואתה תגיע אליהם עם כפית של אוכל כדי לקיים דינא‬ ‫ד"מאכילו ומשקהו‪ "...‬אז טעית בכתובת!!!!‬ ‫זה אולי כיבוד הורים‪ ..‬אבל מהסוג של דמא בן נתינא‪...‬‬ ‫זכור‪ :‬אחרי הכל‪ ...‬מצות כיבוד אב ואם זה מצוה שבין אדם‬ ‫לחבירו‪ ...‬צריך להפעיל בה טקטיקות אנושיות‪...‬‬


‫”‬

‫כיצד אפשר לשחזר את מעמד הר סיני???‬

‫אחת מההופעות השמימיות והבלתי נתפסות שנרשמו בהיסטוריה היהודית זה דורו של‬ ‫מרן הבית יוסף ורבינו האר"י ז"ל‪ ...‬מדובר היה בדור שכולו אפוף מסתורין‪ ...‬עכ"פ מה‬ ‫שאנחנו יודעים‪ ...‬שזה היה דור דעה!!!! דור שירדו בו גילוים עצומים לעולם הן בתורת‬ ‫הנגלה הן בתורת הנסתר‪ ..‬הסתובבו בדור הזה מלאכים בני תמותה‪ ...‬האר"י וגוריו‪...‬‬ ‫השגות שלא היו מעולם‪ ...‬וזה דבר שאומר דרשני‪ :‬כי מאז ומעולם אנחנו מחונכים שיש‬ ‫תמיד ירידת הדורות‪ ..‬וברור שכל דור הוא פחות טוב מהדור שלפניו‪ ...‬נכון??? והנה!!!‬ ‫הדור של מרן הב"י והאר"י‪ ..‬לכאורה‪ ...‬לפי הנתון שקובע שיש תמיד ירידת הדורות‪ ...‬אז‬ ‫אמור להיות שגם הדור הזה של מרן הב"י והאר"י‪ ..‬גם הוא היה פחות מהדורות‬ ‫שלפניהם!! ובכל זאת!!!!!! אף אחד לא חולק ש‪ ...‬ש‪ ...‬שקרה משהו בדור הזה!!! קרו שם‬ ‫גילוים והשגות חדשות שלא היו!!!! שלא היו בדורות שלפני‪ ...‬אז מה הפשט בזה???? מה‬ ‫קרה דווקא בדור הזה?? מה קרה שהדור הזה זכה להארה שלא הייתה גם בדורות‬ ‫שלפניו???‬

‫אז אולי‪ ...‬בדרך אפשר‪:‬‬ ‫אפשר אולי להסביר את זה על פי מהלך מעניין שכתב הגאון ר' יצחק הוטנר זיע"א‬ ‫)אגרת פ"ה(‪ :‬הוא אומר כך‪ :‬אמנם מעמד הר סיני זה אירוע חד פעמי שהתרחש לפני כך‬ ‫וכך שנים‪ ...‬אבל!!! יש לעמ"י אפשרות לשחזר שוב את המעמד הזה‪ ...‬אם כלל ישראל‬ ‫רוצים‪ ...‬הם יכולים!!!! יכולים לשחזר את מעמד הר סיני שוב‪ ...‬איך??? איך אפשר‬ ‫לשחזר את מעמד הר סיני?? מה התנאים והקריטריונים להזמין מעמד נשגב שכזה?‬ ‫אומר ר' יצחק הוטנר‪ :‬הרי איך קרה מעמד הר סיני?? עם ישראל התלכדו כככולם ביחד‬ ‫למרגלות הר מסוים כאיש אחד בלב אחד וקיבלו על עצמם עול מלכות שמים‪ ...‬וזה!!!!!‬ ‫זה היה התוקף של מעמד הר סיני!!! ה"ויחן שם ישראל נגד ההר" זה מה שזיכה את עם‬ ‫ישראל בגילוי הגדול שהקב"ה התגלה להם באותו הר‪ ...‬עד כאן נכון????‬ ‫אם ככה‪ ...‬אומר ר' יצחק הוטנר‪ :‬כך הוא לדורות!!!! אם כלל ישראל יתפסו איזה "הר‪!!"...‬‬ ‫וכככולם ללא יוצא מן הכלל יתייצבו ויתלכדו תחת אותו "הר" כאיש אחד בלב אחד‪...‬‬ ‫וכולם יתלכדו סביבו כאחד לקבל על עצמם עול מלכות שמים סביב ההר הזה‪ ...‬באותו‬ ‫רגע מה יקרה????‬

‫שחזור של מעמד הר סיני!!!!!‬

‫‪6‬‬ ‫יוסף"??? שאני אגלה לך למה??? כי הפעם האחת והיחידה שכככככל הי"ב שבטים‬ ‫ישבו סביב שולחן ערוך אחד היה זה כשהאחים ירדו בפעם השניה למצרים לשבור‬ ‫אוכל‪ ...‬ואז הובאו אנשים "בית יוסף‪ "...‬ושם הוא הושיב את כל האחים סביב שולחן‬ ‫אחד וטבוח טבח והכן כי איתי יאכלו האנשים בצהרים!!!! זהו!!! זה החיבור בית‬ ‫יוסף!!!! החיבור בית יוסף אסף את כל הראשונים‪ ...‬והושיב אותם סביב שולחן‬ ‫ערוך אחד!!!! ורבינו הרמ"א הצטרף גם הוא לשולחן הערוך הזה כדי שכל תפוצות‬ ‫ישראל יתאחדו סביב השולחן הערוך הזה‪ ...‬ככה? ברגע שכל שבטי קה מתייצבים‬ ‫תחת הר אחד!!! כאיש אחד בלב אחד!!! הנה לך שחזור של מעמד הר סיני‪ ...‬ועד‬ ‫עצם היום הזה כמו שכל יהודי מחויב לכל מילה שניתנה לנו בסיני‪ ...‬אז מבחינה‬ ‫מסוימת‪ ...‬כל יהודי מחויב לכל סעיף שכתוב בשולחן ערוך‪) ...‬אז אמנם מרן הב"י‬ ‫בכבודו ובעצמו כותב שהטעם שהוא קרא לספרו בית יוסף בגלל שיוסף הוא המשביר והוא‬ ‫זן לכולא‪ ...‬אבל היא היא‪ ...‬ואכמ"ל‪(..‬‬

‫ועל זה הדרך למעלה בקודש‪ ...‬דורות האמוראים זה שרשרת של כמה מאות‬ ‫שנים‪ ...‬אבל בכל זאת יש תקופה אחת מיוחדת שהיא תקופת חתימת התלמוד!!!!‬ ‫שמאז שנחתם התלמוד כל כלל ישראל מחויב לכל מימרא בגמ'‪ ...‬מה יש??? ישבו‬ ‫שם רבינא ורב אשי שהיו כח מאסף לכל חכמי האמוראים ופשוט חתמו את‬ ‫התלמוד וכל כלל ישראל התייצב והתלכד סביב אותו הר שקוראים לו "תלמוד‬ ‫בבלי"!! וההתלכדות הזו הורידה לעולם את האור העצום והנורא‪ ...‬הלא היא הגמ'‬ ‫האהובה שלנו‪ ...‬שאת כל חיינו אנחנו מבלים במחיצתה‪ ...‬רוכנים עליה ומחבקים‬ ‫אותה ומשחירים את פנינו על כל מילה שלא יכול להיות שמיותרת בה‪...‬‬ ‫ושוב למעלה בקודש‪ ...‬חתימת המשנה!!! שוב ישב שם רבינו הקדוש‪ ...‬כח מאסף‬ ‫לכל תקופת התנאים‪ ...‬ואסף וליקט את כל המשניות והברייתות והוריד לעולם את‬ ‫הנשמה הגדולה והנוראה הזו‪ ...‬הלא היא המשנה שלנו‪ ...‬שכל מילה בה מדוקדקת‬ ‫עד קוצו של יו"ד‪...‬‬ ‫‪---‬‬

‫וככה זה לאורך כל הדורות‪ ...‬כל ספרי היסוד הבסיסיים שאנחנו צמודים‬ ‫אליהם ויונקים מהם את עיקר תורתנו‪ ...‬אם תעקוב‪ ...‬תשים לב שיתכן‬ ‫והסוד הגדול שעומד מאחורי כח ההשפעה האדיר שלהם לדורות‪) ...‬עזוב‬

‫עכשיו‪ :‬שלא תבין לא נכון‪ :‬לא תנתן שם חלילה תורה חדשה‪ ...‬חס ושלום‪. ..‬זאת התורה לא תהא‬ ‫מוחלפת‪ ...‬רק מה כן?? יהיה פה שחזור של בחינת מעמד הר סיני‪...‬‬

‫כעת מצד תוכן הספר‪ ...‬שמי אנחנו ונחווה בכלל דעה בזה‪ ...‬אני מדבר בעיקר מהזוית של‬ ‫הסיעתא דשמיא של כח ההשפעה וההטמעה שבזה על הדורות הבאים‪ (...‬זה כח של‬

‫זו!!!! זו התופעה הפלאית והשמימית שקרתה בדורו של מרן הבית יוסף‪ ...‬ללא‬ ‫ספק!!! הדורות שלפני מרן הבית יוסף והאר"י הקדוש היו יותר גדולים מהדור‬ ‫שלהם‪) ...‬כולנו יודעים שהדורות שלפניהם נחשבים ראשונים‪ ...‬והדור הזה פחות או יותר נחשב‬ ‫דור התפר שמכאן ואילך הם נקראים אחרונים( אז מה קרה בכל זאת בדור הזה?? במה‬ ‫זכה הדור של מרן הבית יוסף שזכה לגילוים שעשרה דורות לפניו לא התגלו‬ ‫בעולם??‬ ‫אז הנה‪ :‬בדור של מרן הבית יוסף קרה משהו שלא קרה מאז חתימת הגמ'‪..‬‬ ‫אתה יודע מה קרה??? כלל ישראל כולו‪ ...‬כולם התייצבו למרגלות "הרי" צפת‪...‬‬ ‫כולם התלכדו סביב ההר ששמו "שולחן ערוך" וקיבלו את הוראות מרן‪ ..‬השולחן‬ ‫ערוך הוא החיבור הראשון שהתחבר בשילוב נדיר ומאוחד בין מרן הב"י‬ ‫שהשתייך לקהילות ספרד לבין רבינו הרמ"א שהשתייך לקהילות אשכנז‪...‬‬ ‫השילוב הזה בין שני פוסקי הדור יצר חיבור קצוות בין כל עם ישראל‪ ...‬וכלל‬ ‫ישראל מצא את עצמו לראשונה לאחר חתימת התלמוד עומד כאיש אחד בלב‬ ‫אחד סביב אותו ספר קדוש ששמו "שולחן ערוך" וכולם קיבלו על עצמם את‬ ‫ההוראות של הספר הזה!!!!!‬ ‫נו‪ ...‬כשעם ישראל מתלכד כולו כאיש אחד בלב אחד סביב הר אחד‪ ...‬איך‬ ‫קוראים לזה??? שחזור של מעמד הר סיני!!!! מה הפלא שבאותו דור הקב"ה‬ ‫הרכין שמי שמים והציען על הרי צפת ופתח לדור דעה הזה את חכמת תורת‬ ‫הנסתר‪ ...‬מה שלא היה בדורות שלפניהם‪ ...‬יש פה מעמד הר סיני!!!! מה הפלא‬ ‫שהדור הזה זכה להשגות אדירים שאף דור לא זכה לכאלו גילויים משמים‪...‬‬ ‫בטח!! היה בדור הזה בחינה של מעמד הר סיני!! עכשיו‪ :‬שלא תבין לא נכון‪ ...‬זה‬ ‫לא אומר שהדור הזה היה יותר טוב מהדור שלפניו‪ ...‬מסתמא "ירידת הדורות"‬ ‫לא פסחה גם על הדור הזה אבל בכל זאת!!! היות ובדור הזה הייתה התאחדות‬ ‫גמורה בין כל קצוות עם ישראל‪ ...‬היה פה בחינה של מעמד הר סיני‪ ...‬וממילא‬ ‫גם השגות בפארנעם של מעמד הר סיני‪...‬‬

‫האחדות של כל כלל ישראל שהתאחד סביבם!!!! זה כח של מעמד הר‬ ‫סיני‪ ...‬ומי יודע‪ ...‬מי יודע אם החיבור הקדוש ששמו משנה ברורה!!!!! שכ"כ‬ ‫כ"כ נשתרש ונתקבל והוטבע בבני אשכנז‪ ...‬מי יודע אם זה לא קשור בין‬ ‫הייתר לתקופה היחודית שבה התקיימו הכנסיות הגדולות שבהם כל גדולי‬ ‫עולם של גולת אשכנז התלכדו כאחד וגיבשו יחד אגודה אחת שכל‬ ‫מטרתה היה לעשות רצונו יתברך בלבב שלם!!!!! מי יודע אם לא הכח הזה‬ ‫שאיחד את רוב תפוצות ישראל‪ ...‬יצא מעין מעמד הר סיני בזעיר אנפין‬ ‫)עכ"פ חלקי שהרי בני גולת ספרד לא היו שותפים בזה‪ (...‬שהוא הוריד לעולם את כח‬ ‫ההשפעה העצום של הספר משנה ברורה!!!! )ושוב אני לא מדבר על עצם התוכן‬

‫‪--‬‬‫אם תשים לב‪ :‬עד עצם היום הזה כולנו ללא יוצא מן הכלל!!! מחויבים לכל סעיף‬ ‫שכתוב בשולחן ערוך!!! אם תעשה משהו ואני אגיד לך‪ :‬הההלו‪ ...‬ברמב"ם כתוב שאסור‪...‬‬ ‫זה לא יהיה טענה!! כי כולנו יודעים שיש הלכות שכתובות ברמב"ם אבל אנחנו פוסקים‬ ‫אחרת‪ ...‬אבל אם אתה תעשה משהו‪ ...‬ואני אגיד לך‪ :‬הההלו‪ ...‬זה סעיף מפורש בשו"ע? !‬ ‫? ! ? כאן זה טענה!! כאן אתה תצטרך למסור לי דין וחשבון מה‪ ...‬מה זה צריך להיות‪...‬‬ ‫איך אתה עובר על סעיף מפורש בשולחן ערוך‪...‬‬ ‫מה הפשט בזה?? מה מיוחד כ"כ בשולחן ערוך?? איך יכול להיות שאנחנו מחויבים‬ ‫לשולחן ערוך‪ ...‬עוד יותר מרמב"ם סמ"ג סמ"ק תוס' ור"י???‬ ‫מה התשובה??? שוב אותה נקודה!!! אנחנו מחויבים לכל דבר שקיבל תוקף של בחינת‬ ‫מעמד הר סיני!!! הרמב"ם‪ ...‬כמה שזה חיבור שלא היה כמותו ממשה רבינו והמלאך‬ ‫המגיד אפילו אמר לב"י שהוא החיבור הנחשב ביותר בשמים‪ ...‬אבל עדיין!!!! זה חיבור‬ ‫של יחיד‪ ...‬עדיין חיבר אותו הרמב"ם לבדו‪ ...‬אבל השולחן ערוך‪ ???...‬מה עומד מאחורי‬ ‫השולחן ערוך??? הספר בית יוסף!!!! מה זה "בית יוסף"?? למה החיבור הזה נקרא "בית‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫המקיף של הספר שזה נזקף לאחד יחיד ומיוחד אותו כהן גדול מאחיו רבם של ישראל מרן‬

‫הח"ח זיע"א‪ ...‬אני מדבר נטו מצד כח ההשפעה!!!( ובמקביל את הדף היומי שמלפני‬ ‫שמונים שנה ועד עצם היום הזה מנהל את הסדר יום בבתי כנסיות ובבתי‬ ‫מדרשות שלנו‪...‬‬ ‫‪---‬‬

‫עד כאן אמרתי תיאוריות‪ ...‬כן נכון או לא נכון או רק חצי נכון‪ ...‬אף אחד לא‬ ‫יודע‪ ...‬מה שבודאי נכון!!!!! שהתנאי המעכב למעמד הר סיני היה‪ :‬ויחן שם‬ ‫ישראל לנגד ההר!!! זאת אומרת‪ :‬בשביל להגיע לגילוי וההארה הגדולה‬ ‫ביותר שהייתה מבריאת העולם היה צריך אחדות בכלל ישראל‪..‬‬ ‫ואם ככה‪ :‬פשוט וברור‪ :‬שבכל מקום‪ ...‬ובכל קהילה‪ ...‬ובכל בית כנסת‪ ...‬ככל‬ ‫שיש יותר אחדות‪ ...‬וככל שיש פחות פילוג ופחות מחלוקת ככה השראת‬ ‫השכינה יותר מאירה‪ ...‬ככה ההבנה בעסק התורה יותר בהיר‪ ...‬זה ללא‬ ‫ספק!!!!!‬ ‫ולא צריך לתקן את העולם‪ ...‬זה תלוי בי ובך‪ ...‬כל אחד מאיתנו לבד‪ ..‬אם‬ ‫אנחנו נעבוד עם עצמנו ונשתדל לאהוב כל יהודי באשר הוא‪ ...‬להכיל כל‬ ‫יהודי ולפנות לו קצת מקום בלב‪ ...‬כדי שיוכל גם הוא לפלס דרך ולמקם‬ ‫את עצמו למרגלות הר סיני‪ ...‬להכיל בלב שלנו שיש מקום לכל יהודי‪ ...‬גם‬ ‫מי שלא בדיוק בראש שלי‪ ...‬אם ככה נעשה אז הלב שלנו יהיה לב שראוי‬ ‫ומוכשר לקבל השגת התורה ושדברי התורה יהיו מאירים ושמחים‬ ‫כנתינתם בסיני‪...‬‬ ‫יש מושג ששמו‪ :‬יש מקום בלב!!!!! אתה יודע מה הכוונה?? היות ומקובלנו‬ ‫שהלב נקרא משכן!!! אזי אם כל כלל ישראל יכלו להיכנס בין שני בדי‬ ‫ארון‪ ...‬אז כל אחד מאיתנו‪ ...‬אם רק ירצה יוכל לפתוח את הלב שלו שכל‬ ‫כלל ישראל יכנסו בין שתי חדרי לבו!!!! וכשנצליח להגיע לזה אז באמת‬ ‫בלבבי משכן אבנה‪ ...‬לב שמסוגל להתרחב ולהכיל כל יהודי‪ ...‬לב כזה‬ ‫הקב"ה מרחיב אותו שיהיה לבו פתוח כאולם להבין את כל דברי התורה‪...‬‬


‫מכון אהבת אמת ‪ -‬המרכז להעמקת ערכי אהבת הזולת‬ ‫ע"ש ר' צבי יהודה דומוביץ ז"ל ‪ -‬רח' אבן עזרא ‪ 2‬ירושלים ‪9242402‬‬ ‫טל‪ 02-5671812 :‬פקס‪ 077-7671812 :‬דוא"ל‪paypal: ahavemet@012.net.il :‬‬

‫ליקוט ועריכה‪ :‬יצחק בן אהרן‬ ‫כל הזכויות שמורות למכון אהבת אמת‬ ‫אסור להעתיק‪ ,‬לצלם ולהדפיס בלי רשות בכתב‬

‫שבת קודש כב שבט תשע"ז‪ :‬הדלקת נרות‪ :‬ירושלים ‪ 4:52‬תל‪-‬אביב‪ 5:06 :‬חיפה‪ 4:57 :‬מוצאי שבת‪ :‬ירושלים‪ 6:05 :‬תל‪-‬אביב‪ 6:07 :‬חיפה‪ 6:06 :‬ר"ת‪6:45 :‬‬

‫מצוה חמורה ונשגבה זו של כיבוד אב‬ ‫ואם נלמדת מהפסוק‪" :‬כבד את אביך ואת‬ ‫אמך למען יאריכון ימיך"‪) ...‬פרק כ‪-‬יב( !‬ ‫ואמרו חז"ל )תנחומא קדושים טו(‪" :‬בא וראה‪ ,‬מצות כיבוד‬ ‫אב ואם כמה חביבה לפני הקב"ה‪ ,‬שאין הקב"ה מקפח שכרו‬ ‫בין צדיק בין רשע‪ .‬מנלן? מעשו הרשע‪ ,‬על שכיבד את אביו‪,‬‬ ‫נתן לו הקב"ה את כל הכבוד הזה ]ברכות יצחק[‪ ...‬ומה אם‬ ‫רשע זה‪ ,‬על שכיבד את אביו‪ ,‬מה פרע לו הקב"ה‪ .‬המכבד את‬ ‫אבותיו ועושה מצוות אחרות על אחת כמה וכמה"‪.‬‬ ‫בדיברות שבפרשתינו לא נאמר "כאשר ציוך ה' אלוקיך"‪,‬‬ ‫ואולם בדיברות שבפרשת ואתחנן נאמר "כבד את אביך ואת‬ ‫אמך כאשר ציוך ה' אלוקיך"‪ .‬מדוע שם נאמר וכאן לא?!‬ ‫תירץ הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל )בספרו קדושת‬ ‫לוי( עפ"י המבואר בגמרא )יבמות ו‪ (.‬שאם אמר לו אביו‬ ‫לעבור על אחת ממצות התורה‪ ,‬לא ישמע לו‪ ,‬שנאמר "איש‬ ‫אמו ואביו תראו ואת שבתותי תשמורו" ‪ -‬כולכם חייבים‬ ‫בכבודי‪ ...‬הוא שמלמדינו הכתוב "כאשר ציוך ה' אלוקיך"‬ ‫שמצות כיבוד אב ואם מותנית רק כשאינה סותרת את אשר‬ ‫ציוך ה' אלוקיך‪.‬‬ ‫מעתה מובן מדוע בדברות שבפרשתינו לא מוזכר "כאשר‬ ‫ציוך" שהרי עדיין לא ניתנו לישראל כל מצוות התורה‪ ,‬משא"כ‬ ‫בדברות שבפרשת ואתחנן‪ ,‬היה זה לאחר שידעו בני ישראל את‬ ‫המצוות ושייכת האזהרה "כאשר ציוך"‪...‬‬ ‫"בזכות כיבוד אב ואם זוכים לבנים"! כך השיב הגראי"ל‬ ‫שטיינמן שליט"א לאחד שביקש ממנו ברכה להפקד בבנים‪.‬‬ ‫והביא לו ראיה ממדרש תנחומא )קדושים טו(‪" :‬אמר הקב"ה מי‬ ‫הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא‪ ,‬מי הוא זה שהקדים‬ ‫כבוד לאבותיו ולא נתתי לו בנים"‪...‬‬ ‫והוסיף רבי אהרן לייב שיש כיום ירידת הדורות בהרגשת‬ ‫הזכות שיש לאדם כשיכול לכבד אביו ואמו‪ .‬וכדוגמא‪ ,‬סיפר‬ ‫שבבית הורי זוגתו הרבנית ע"ה‪ ,‬היתה תורנות לסדר את מיטת‬ ‫האבא‪ ,‬וכשהוצרכו להעניש בת שלא התנהגה כראוי‪ ,‬עונשה היה‬ ‫שתפסיד את זכותה לסדר את המיטה‪ ,‬וכהיום התהפך המצב‬ ‫ותפקיד כעין זה נחשב כעונש לילד‪...‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫להזהר שלא לפגוע בכבודם של‬ ‫תלמידי חכמים !‬ ‫נלמד מהפסוק‪" :‬כל הנוגע בהר מות יומת" )פרק‬ ‫יט‪-‬יב(‬ ‫ודרש החפץ חיים )בספרו עה"ת(‪ :‬ומה אם הר שאין בו דעת ואינו‬ ‫מרגיש כלום‪ ,‬מכל מקום נתקדש על ידי קבלת התורה‪ ,‬עד שהוזהרו כל‬ ‫ישראל מלנגוע בקצהו‪ ,‬קל וחומר למי שנוגע ופוגע בכבודו של תלמיד‬ ‫חכם‪ ,‬שלמד את התורה גופה‪ ,‬ושיש בו דעת ומרגיש העלבון‪ ,‬על אחת‬ ‫כמה וכמה שהנוגע בו כנוגע בבבת עינו‪.‬‬ ‫בגמרא )מגילה ג‪ (.‬אומרים חז"ל כי כבוד התורה של יחיד עדיף‬ ‫וחמור יותר מערך לימוד התורה של יחיד‪ ,‬ונדחה זה מפני זה‪.‬‬ ‫את הטעם לכך ביאר הגה"צ רבי ישראל אליהו וינטרויב זצ"ל‬ ‫)בספרו עיני ישראל( כי כבוד התורה הוא הכרת רוממותה על כל‬ ‫הערכים שבעולם‪ ,‬וכשהיא נמצאת כאן בהודה והדרה‪ ,‬היא נותנת‬ ‫לכל המציאות כאן קיום מרומם מאד‪ .‬ואילו השפלת כבודה הוא‬ ‫סילוקה מתוך הבריאה‪ ,‬ועם זה עורער כל יסוד קיום המציאות‪,‬‬ ‫כי אין סיבת ויכולת קיום לשום דבר בלעדה‪.‬‬ ‫עוד ביאר‪ ,‬כי כבוד ת"ח הוא ביסוס סמכות התורה בדור לצורך‬ ‫כל הנהגת הדור‪ ,‬כפי ערך הכרתנו רוממותה של תורה‪ ,‬ושבאמת‬ ‫אין הנהגה אחרת בכל המציאות‪ ,‬כך נקבע ערכו של ת"ח בעיני‬ ‫הציבור‪ ,‬שאחרי שיגע בה כל צרכו הרי נתאחדה בו התורה‪ ,‬ודעתו‬ ‫דעת תורה ממש‪.‬‬ ‫בהתייחס לרוחות הזילזול בגדולי התורה וספריהם‪ ,‬המנשבות‬ ‫כיום לתוך כותלי ביהמ"ד‪ ,‬כותב רבי ישראל אליהו‪" :‬ראוי היה‬ ‫לדור עני להכיר עניותו במרחבי התורה ולבקש רחמים מרובים‬ ‫ממקור החיים ית"ש שיפתחו עיניו לראות בהירות דעת תורה‪,‬‬ ‫ולהכיר אפסיותו מול גאוני קדמאי אשר קטנם עבה ממותנינו עד‬ ‫אין שיעור‪ ...‬וחכמים הזהרו בדבריכם במסירת דברי תורה לצעירי‬ ‫הצאן שלא יורגש אפילו שמץ של זיזלול בכבוד חכמי קדם כי‬ ‫התוצאות והחורבן לא תשורנה מראש בלב צעירים אלו"‪.‬‬ ‫בדרשה שנשא הגר"י זילברשטיין שליט"א הביא להוכיח עד כמה‬ ‫חמור הוא בזיון וזילזול בכבוד תורתם של תלמידי חכמים‪ ,‬ממה‬ ‫שמסופר בגמרא )בכורות לו‪ (.‬על ויכוח שהיה בין רבי יהושע לשאר‬ ‫חכמי ישראל‪ ,‬אם גם כהן ת"ח חשוד בנתינת מום בבכורות כדי לזכות‬ ‫בהם‪ .‬כששמע רבן גמליאל הנשיא את דבריו של רבי יהושע‪ ,‬אמר לו‬ ‫לעמוד על רגליו‪ .‬וכשהגיעו בעלי התריסין לבית המדרש‪ ,‬אמר כל אחד‬ ‫את דעתו‪ ,‬ועדיין עומד רבי יהושע על רגליו‪ ,‬והיה בכך בזיון‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬רבן גמליאל עמד ודרש את הדעות השונות בענין‪ ,‬ורבי‬ ‫חוצפית המתורגמן תירגם את דבריו‪ ,‬ועדיין רבי יהושע עומד‪ .‬העם‬ ‫שהיה בבית המדרש‪ ,‬כשראו את הבזיון שנעשה לרבי יהושע‪ ,‬ריננו נגד‬ ‫רבי חוצפית שהמשיך לתרגם‪ ,‬עד שהורו לו להפסיק‪ ,‬והפסיק מלתרגם‪.‬‬ ‫והנה התוספות במקום )בד"ה רבי חוצפית( אמר שלוש מילים‪:‬‬ ‫"מעשרה הרוגי מלכות"‪ .‬ולכאורה קשה‪ ,‬וכך שואל החק נתן‪ ,‬מה בא‬ ‫התוספות לחדש ולגלות לנו כאן שרבי חוצפית היה מהרוגי מלכות?‬ ‫ומה זה נוגע לעובדה המסופרת בגמרא?‬ ‫ומתרץ ה'חק נתן' שהתוספות באים בזה לגלות לנו שמה שנענש‬ ‫רבי חוצפית להיות מעשרה הרוגי מלכות ולשונו ניטלה ממנו‪ ,‬היה‬ ‫על הבזיון שנעשה לרבי יהושע‪ ,‬שאף שרבן גמליאל המשיך לדרוש‪,‬‬ ‫אבל רבי חוצפית היה צריך לראות את הבזיון שנגרם לרבי יהושע‪,‬‬ ‫ולמצוא סיבה להפסיק לתרגם דבריו‪ .‬ומשלא עשה כן נענש בעונש‬ ‫כה חמור‪ ,‬ונמנה על עשרת הרוגי מלכות‪ ,‬ונהרג במיתה משונה‪.‬‬ ‫ידועה אמרת חז"ל )שבת קיט(‪" :‬כל המבזה תלמיד חכם אין רפואה‬ ‫למכתו"‪ .‬ולכאורה תמוה‪ :‬וכי רק אם יש לו מכה אין לו רפאה למכתו‪,‬‬ ‫והיאך יהיה באופן שאין לו מכה וממילא אינו צריך רפואה האם אז‬ ‫אין לו מה להפסיד באים יבזה תלמיד חכם?!‬ ‫ומפרש בספר "ערבי נחל" עפ"י מה שדרשו חז"ל )ב"מ לג‪ (:‬בפסוק‬ ‫"הגד לעמי פשעם" )ישעיה נח‪-‬א( ‪" -‬אלו תלמידי חכמים ששגגות‬ ‫נעשו להם כזדונות"‪ .‬ו"לבית יעקב חטאתם" ‪ -‬אלו עמי הארץ‬ ‫שזדונות נעשו להם כשגגות‪.‬‬ ‫ההבדל ביניהם פשוט‪ :‬התלמיד חכם יש עליו תביעה‪ ,‬אם הוא‬ ‫כזה תלמיד חכם עליו להזהר יותר מלהכשל בחטא‪ ,‬ולכן אף שמצד‬ ‫אחד השגגות שלו נעשות כזדונות‪ ,‬אך מאידך אין לו הרבה שגגות‪.‬‬ ‫ואילו עם הארץ שמצד אחד יש לו הרבה חטאים‪ ,‬אך מאידך‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫מקילים עליו להחשיב זדונותיו כשגגות‪.‬‬ ‫נמצא שלכל אחד מהם יש חסרון )"מכה"(‬ ‫ומעלה )"רפואה"(‪" ,‬מכתו" של התלמיד חכם‬ ‫ששגגותיו נעשים לזדונות‪ .‬ו"רפואתו" שיודע‬ ‫להזהר מהשגגות‪ .‬ואילו "מכתו" של עם הארץ‬ ‫היא שאינו יודע להזהר מהחטא‪ ,‬אך "רפואתו"‬ ‫שזדונותיו נעשים לו כשגגות‪.‬‬ ‫מעתה מובן ש"עם‪-‬הארץ" המבזה תלמיד חכם‬ ‫אין לו את ה"רפואה" הזו‪ ,‬שכן‪ ,‬מדוע מבזהו?‬ ‫משום שמחשיב עצמו גם לתלמיד חכם לא פחות‬ ‫מחברו‪ .‬ונמצא שיש לו את שני החסרונות גם יחד‪,‬‬ ‫גם אינו יודע להזהר מהחטא שהרי באמת עם‬ ‫הארץ הוא‪ .‬וגם אין לו את המעלה של "הרפואה"‬ ‫שהרי מחזיק עצמו לתלמיד חכם ובהתאם לכך גם‬ ‫מתייחסים אליו‪ ,‬וממילא שגגתו עולה זדון‪.‬‬ ‫הוא שאמרו חז"ל "כל המבזה ת"ח אין רפואה‬ ‫למכתו" משום שאם מבזה ת"ח בהכרח שהוא‬ ‫"עם הארץ" כי כך דרכם של עמי הארצות לבזות‬ ‫תלמידי חכמים )=שנאת עמי הארץ לת"ח( ובכ"ז‬ ‫מרגיש עצמו מספיק תלמיד חכם‪ ,‬שלכן יש לו‬ ‫העזות לבזותו‪ .‬עליו אמרו "אין רפואה למכתו"‬ ‫משום שאין לו את אותה מעלה ורפואה‪ ,‬שיש‬ ‫לעמי הארצות ‪ -‬שזדונות נעשות להם כשגגות‪.‬‬ ‫שהרי מחשיב עצמו ל"תלמיד חכם"‪ .‬וממילא‬ ‫מפסיד הן מצד "מכתו" שמרובים חטאיו‪ ,‬והן‬ ‫מצד העדר "רפואתו"‪.‬‬ ‫המאירי בפירושו )על גמרא פסחים כב‪ (:‬כתב‪:‬‬ ‫כל המיקל בכבודם של תלמידי חכמים ואינו‬ ‫ירא מעונש גחלתן‪ ,‬הרי הוא בכלל פורקי עול‬ ‫יראת שמים!‬ ‫ומסופר על הגרי"ז סולובייצ'יק זצ"ל שכאשר‬ ‫מסר את שיעוריו על סדר קדשים לפני תלמידיו‬ ‫בירושלים‪ ,‬היה נוהג שכאשר הביא מחלוקת בין‬ ‫הראשונים וציטט את דבריהם בלשונם הטהור‪,‬‬ ‫לא הקריא את הלשונות החריפים שכתב מי מהם‬ ‫על שכנגדו‪ ,‬כגון בהשגות הראב"ד על הרמב"ם‬ ‫היה מדלג על הלשונות החריפים‪....‬‬

‫לקבל אורחים בפנים מאירות‪ .‬ולטרוח ולשמש‬ ‫אותם באכילה ושתיה !‬ ‫נלמד מהפסוק‪" :‬ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה" )פרק יח‪-‬יב(‬ ‫וכתב רש"י‪ :‬ומשה היכן הלך? והלא הוא שיצא לקראתו וגרם לו את כל הכבוד? אלא שהיה‬ ‫עומד ומשמש לפניהם‪ .‬עכ"ל‪ .‬וכמו שכתוב אצל אברהם אבינו‪" :‬והוא עומד עליהם" )בראשית‬ ‫יח‪-‬ח(‪ .‬ואמרו חז"ל‪ :‬כל מה שעשה אברהם למלאכים בעצמו ]"ויקח חמאה וחלב‪ ...‬הולך עמם‬ ‫לשלחם"[ עשה הקב"ה לבניו בעצמו וכל מה שעשה ע"י שליח ]"יוקח נא מעט מים"[ עשה‬ ‫הקב"ה לבניו ע"י שליח‪) .‬בבא מציעא פו‪.(:‬‬ ‫אמרו חז"ל )ב"ב צא‪" :(.‬מאה ועשרים משתאות עשה בועז לבניו ובכולן לא זימן את‬ ‫מנוח‪ .‬אמר‪ ,‬כודנא עקרה במאי פרעא לי"? ]מכיון שאין למנוח בנים לא יכול להשיב‬ ‫לי ולהזמינני לשמחותיו[ ומסיימת הגמרא‪ :‬וכולם מתו בחייו‪.‬‬ ‫וטעון ביאור‪ :‬ממה כל כך חשש בועז שלא הזמין את מנוח? אלא חששו היה שמכיון‬ ‫שמנוח לא יכול להשיב לו כגמולו נמצא שאכילתו בסעודת בועז היא בבחינת "נהמא‬ ‫דכיסופא" שמקבל חינם בלי שיוכל לפרוע חזרה‪ ,‬ויש בושה בזה‪.‬‬ ‫אלא שא"כ שוב צ"ע‪ ,‬מה היתה התביעה כנגד בועז שעל כן נענש בעונש כה חמור‪,‬‬ ‫הרי כוונתו היתה לטובה שמנוח לא יתבייש?!‬ ‫אלא נראה לבאר‪ ,‬כי כבר ידוע שיסוד הכנסת אורחים‪ ,‬כפי שלמדנו מאברהם אבינו‪,‬‬ ‫הוא לתת הרגשה לאורח שהוא זה שעושה טובה למארח שמואיל בטובו להתארח ולכבד‬ ‫בזה את בעל הבית‪ ,‬ולא ההפך‪ ,‬וכך היה צריך לנהוג בועז במנוח וממילא לא היה חשש‬ ‫של "נהמא דכיסופא"‪.‬‬ ‫ואכן זה מה שתיקן בועז לאחר מכן כשנתן לרות להרגיש שהיא זו שעושה חסד עם בועז כמו‬ ‫שהתבטאה לפני נעמי‪" :‬האיש אשר עשיתי איתו היום" והיינו שהרגישה שעשתה חסד לבועז‪...‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫'הצָ לֶה!' זעקה נוסעת בבעתה‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫'תגביהו לו את הרגליים!' תרם נוסע אחר עצה ששמע פעם‪.‬‬ ‫'תעצור!' פקד קשיש על נהג האוטובוס‪.‬‬ ‫'אל תעצור! תסתובב ותיסע להדסה!' יעץ נוסע נוסף‪ְ ,‬מ ֹ‬ ‫שוּפָ ם‬ ‫בעל מראה של יודע‪-‬הכל‪.‬‬ ‫אנדרלמוסיה של ממש השתררה באוטובוס העירוני‪ ,‬שהוביל‬ ‫נוסעים משכונת 'בית וגן' הירושלמית למרכז העיר‪ .‬אחד הנוסעים‬ ‫איבד את ההכרה‪ ,‬ונפל במרכז האוטובוס‪ .‬כוחות ההצלה הגיעו‬ ‫עד מהרה‪ .‬בתום החייאה מוצלחת בסייעתא דשמיא‪ ,‬חזר הדופק‬ ‫והוא ּפוּנה לבית החולים‪.‬‬ ‫*‬

‫*‬

‫*‬

‫כוחות ההצלה השקיעו את עצמם בייצוב מצבו‪ ,‬ורק לאחר‬ ‫מכן התפנו לאתר את בני משפחתו‪ .‬מספר שעות חלפו מאז‬ ‫האירוע‪ ,‬ועד שאשתו המסורה מצאה את עצמה ניצבת ליד מיטת‬ ‫חוליו ‪ -‬נסערת כולה‪.‬‬ ‫החולה נשלח לבדיקות שונות ומשונות‪ .‬סוף דבר‪ ,‬גם אם כעת‬ ‫הוא חוזר אל עצמו חובה לברר מה גרם לאירוע ‪ -‬כדי למנוע‬ ‫את הישנותו‪.‬‬ ‫לאט לאט מגיעים הילדים ומצטרפים‪ .‬בכל זמן שחולף‬ ‫הופכים האשה וילדיה להיות פחות ופחות רגועים‪ .‬הם כל‬ ‫הזמן מסתובבים‪ ,‬ומסתודדים‪ .‬מתייעצים ומנהלים שיחות‬ ‫טלפון מסתוריות‪.‬‬ ‫משהו לא טוב קורה ‪ -‬זה ברור‪.‬‬ ‫אך התעלומה הגדולה היא‪ ,‬שככל שניכרת יותר ההתאוששות‬ ‫אצל החולה‪ ,‬כך הם נעשים יותר לחוצים!‪...‬‬ ‫אחות רפואית מבחינה בנעשה ומחליטה לפעול‪ .‬ניגשת לאימא‬ ‫ אשתו של החולה ‪ -‬ושואלת‪ :‬מה הלחץ? אולי אני יכולה לעזור‬‫משהו? אתם מעוניינים להתייעץ לגבי רופא טוב? אולי ליצור‬ ‫קשר עם הרב פירר? אשמח לעזור בכל דבר!‬ ‫האישה פותחת את סגור ליבה ומספרת‪" :‬באותה נסיעה‬ ‫בה התרחש האירוע עם בעלי‪ ,‬הוא היה בדרך לשלם תשלום‬ ‫עבור דירה לבת שלנו‪ .‬היו לו בכיס ‪ ₪ 200,000‬במזומן‪!...‬‬

‫הכסף היה מונח במעטפה ללא שם או זהות‪ .‬תביני‪ ,‬חסכנו‬ ‫את הכסף הזה במשך ‪ 20‬שנה‪ .‬כאשר הוא הגיע הנה בדקנו‬ ‫את כל חפציו ובגדיו ‪ -‬אבל הכסף איננו!‬ ‫אנחנו מתפללים שהוא יחזור לעצמו‪ ,‬אבל רועדים מהרגע‬ ‫שהוא יתעורר וישאל‪' :‬איפה הכסף?'‪- - -‬‬ ‫*‬

‫*‬

‫*‬

‫וואו! איזה נס! ‪ -‬נענתה האחות‪ .‬תשמעי‪ ,‬לא יאומן כי יסופר‪.‬‬ ‫לפני כמה דקות‪ ,‬את שומעת? כמה דקות! הבחנתי שחברה שלי‬ ‫לצוות לחוצה כמו קפיץ דרוך‪...‬‬ ‫שאלתי אותה מה קורה? אז היא סיפרה שהיא מסתובבת עם‬ ‫סכום כסף עתק‪ .‬מה הסיפור? היה פציינט שנפל באוטובוס‪ ,‬ועבר‬ ‫החייאה‪ .‬באוטובוס נסע יהודי שעדיין לא זוכה לשמור תורה‬ ‫ומצוות‪ ,‬והוא הבחין שנפל מכיסו של החולה מעטפה גדולה‪ .‬זה‬ ‫היה עוד לפני הגעת הצוות הרפואי למקום‪.‬‬ ‫האיש בדק את תכולתה‪ ,‬והבחין באוצר‪ .‬בינתיים הגיע‬ ‫האמבולנס למקום‪ .‬בלי לחשוב פעמיים מסר האיש את המעטפה‬ ‫לאחד מצוות הנט"ן‪ ,‬והתחנן שיהיה אחראי להעביר זאת למשפחת‬ ‫החולה‪.‬‬ ‫כאשר הגיע האמבולנס לבית החולים‪ ,‬היה החולה מחוסר‬ ‫הכרה וללא קרובי משפחה‪ .‬איש הצוות שקיבל את המעטפה‪,‬‬ ‫העביר אותה לאותה אחות לחוצה‪ ...‬היא כבר בדקה כמה פעמים‬ ‫בחדר‪ ,‬ולא הבחינה בבני משפחה )כאמור‪ ,‬חלפו כמה שעות מאז‬ ‫האירוע ועד לאיתור בני המשפחה והגעתם(‪.‬‬ ‫אז אני יוצאת עכשיו לחפש אותה! אגב‪ ,‬סיימה האחות‪ ,‬גם‬ ‫היא עדיין איננה שומרת תורה ומצוות‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬מי כעמך ישראל! מה נפלא לגלות שגם אנשים שלא‬ ‫חונכו לצערנו על ברכי התורה והמצוות‪ ,‬לא איבדו את הנקודה‬ ‫היהודית‪ .‬את ה'רחמנים בני רחמנים'‪ 200,000 .‬השקלים יכלו‬ ‫"לרפד" לכל אחד מהם את החיים‪ ,‬לתת להם לממש שאיפות‬ ‫שונות‪ .‬אך לא‪ ,‬היה ברור לכל אחד מהם ‪ -‬ומדובר בשרשרת‬ ‫אנושית לא קצרה ‪ -‬שלא נהנים מאסונו של הזולת‪.‬‬ ‫מי יתן ויערה עליהם רוח טהרה ממרום ‪ -‬מצוה גוררת מצוה‬ ‫‪ -‬ויזכו לקיים את כל מצוות התורה!‬

‫היית מעורב בסיפור שקשור לבין אדם לחבירו? שמעת ממקור ראשון?‬ ‫ספר לנו עכשיו! פקס‪ 077-7671812 :‬דוא"ל‪ahavemet@012.net.il :‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫לעילוי נשמת‬

‫בס"ד‬

‫הרב עובדיה יוסף בן גורג'יה זצ"ל‬ ‫הרב יעקב חי בן מרגלית זצ"ל‬ ‫יוחנן בן שמחה ז"ל‬

‫לעילוי נשמת‬ ‫רעיה ז"ל בת יעל‬ ‫יוכבד חוה ז"ל בת יוס יהודה אריה לייב אלתר שליט"א‬

‫כ"ב שבט התשע"ז‬

‫תליט"א‬

‫הדלקת נרות שבת‬

‫צאת השבת‬

‫זמן י‪-‬ם‬

‫זמן י‪-‬ם‬

‫‪17:12‬‬ ‫לנוהגים ‪ 40‬דק'‪16:52 :‬‬

‫פרשת יתרו‬

‫‪18:05‬‬

‫סכר המחשבות‬ ‫כידוע‪ ,‬הדיברה העשירית בעשרת‬ ‫הדברות היא "לא תחמוד בית רעך"‬ ‫)שמות כ'‪ ,‬י"ג(‪.‬‬ ‫בניגוד לאידיאל הרווח כיום בעולמנו‪,‬‬ ‫המעלה על נס את "חירות הפרט"‬ ‫כמרכיב עיקרי בחברה‪ ,‬התורה מנחה את‬ ‫האדם למשמעת ומציבה לפניו גדרים‬ ‫וסייגים‪ .‬זאת כדי לפקח על מעשיו ועל‬ ‫דרכיו‪ ,‬ולא ללכת שולל אחר תאוות‬ ‫ורצונות‪.‬‬ ‫לא במקרה ציווה הקב"ה עוד לפני מתן‬ ‫תורה את מצוות ההגבלה‪ .‬אמנם מצווה זו‬ ‫מוסבת אודות הגבלת הר סיני מכל‬ ‫עבריו‪ ,‬לבל תיגע בו יד‪ ,‬אולם היה בכך‬ ‫רמז לדרישת הבורא מעם ישראל להגביל‬ ‫את עצמם‪ ,‬ולא לפעול לפי מאוויים בלתי‬ ‫מבוקרים‪.‬‬ ‫לא רק מעשי אנוש חייבים להיות‬ ‫מוגבלים‪ ,‬גם דיבורו חייב להיות מסוייג‬ ‫ונתון תחת פיקוח‪ .‬בתורה קיימים איסורי‬ ‫לשון הרע ורכילות‪ .‬כל דיבורי הגנאי על‬ ‫הזולת או דיבורים העלולים לעורר‬ ‫מדנים ומריבות‪ ,‬אסורים באופן מוחלט‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬באה מצוות "לא תחמוד" ומלמדת‬ ‫שאפילו מחשבות האדם אינן הפקר‪.‬‬ ‫עלינו להימנע מלחדור לרשותו של‬ ‫הזולת לאו דווקא במעשה‪ ,‬אלא אפילו‬ ‫באמצעות דיבור ומחשבה‪.‬‬ ‫האם קיימת עצה שתסייע לא לחמוד את‬ ‫ממון הזולת? האם קיימת דרך להתנער‬ ‫מהקנאה ההורסת כל חלקה טובה? תיאור‬

‫הפטרה‪ :‬בשנת מות )ישעיה ו'(‬

‫* ראוי לחשוש ולהקדים כמה דק' בשקיעה ובפרט בדאורייתא *‬

‫פנינים‬

‫ענה העני‪" :‬לפני היה כאן עשיר שישב‬ ‫לכל יהודי סאת צרות משלו‪ .‬משתרך הוא כמחצית השעה‪ ,‬ואני מסיים את ענייני‬ ‫בדרכי החיים וצרור צרותיו על שכמו‪ .‬בחמש דקות?! מדוע לא ישוחח עימי‬ ‫כשיבוא המשיח‪ ,‬יקדמו את פניו המוני בני הרבי כפי ששוחח עימו?!"‬ ‫ישראל‪ ,‬צרורותיהם על שכמם‪ ,‬והם יזעקו‬ ‫מרה‪ :‬על מה ולמה נגזר עלינו לשאת את "הלא תבין"‪ ,‬ענה לו הרבי‪" ,‬אני יושב‬ ‫צרורותינו?‬ ‫כאן כדי לעזור ליהודים שבורי לב‬ ‫מה יעשה המשיח? יקצה אולם ענק‪ ,‬יקרא‬ ‫אליו יהודי אחר יהודי ויאמר לו‪" :‬הנח את‬ ‫צרורך"‪ .‬פותח היהודי את צרורו ויוצא‪,‬‬ ‫ואחר בא במקומו‪ .‬החדר מתמלא בצרורות‪,‬‬ ‫ואז חוזר התהליך על עצמו‪ .‬המלך המשיח‬ ‫קורא ליהודי אחר יהודי ואומר לו‪" :‬בחר‬ ‫לך צרור"‪ .‬סוקר היהודי את כל הצרורות‬ ‫– רואה את הצרות ואת המועקות‪ ,‬את‬ ‫צרות העניים והעשירים‪ ,‬החולים‬ ‫והבריאים‪ ,‬העובדים והמובטלים‪ ,‬ובוחר‬ ‫בצרורו הישן והמוכר‪...‬‬ ‫המשמעות היא‪ ,‬אם חומד אתה את רכושו‬ ‫של רעך‪ ,‬התחלף נא איתו בכל פרטי חייו‪,‬‬ ‫גם בצרות ובמועקות‪ ,‬לאו דווקא ברכוש‬ ‫ובטובה‪ .‬או אז לבטח יתברר לך שאין מה‬ ‫לקנא בזולתך‪...‬‬ ‫סיפור נוסף‪:‬‬ ‫יהודי עני‪ ,‬קשה יום ומדוכא בצרות‪ ,‬ביקש‬ ‫לבוא לפני רבו ולהסיח את לבו‪ .‬המתין‬ ‫בתור‪ ,‬והתור לא התקדם‪ :‬עשיר אחד נכנס‬ ‫לפניו והתמהמה זמן רב‪ .‬קצרה רוחו של‬ ‫העני‪ .‬העיכוב זרה מלח על פצעיו‪ .‬כעבור‬ ‫שעה ארוכה יצא העשיר הנכבד‪ ,‬והעני‬ ‫נכנס‪ .‬הושיט את הפתקה ותינה את צרותיו‪.‬‬ ‫שמע הרבי וברכו בלב נרגש‪.‬‬

‫גרדה אורסולה בת מקס מאיר ז"ל‬

‫)י‪-‬ם( ‪06:16:45‬‬ ‫הנץ החמה‬ ‫‪12:23‬‬ ‫מנחה גדולה )י‪-‬ם(‬ ‫‪17:33‬‬ ‫שקיעת החמה )י‪-‬ם(‬

‫עממי יסביר לנו את אחת הדרכים למניעת תמה הרבי‪" :‬מה עוד רצונך?"‬ ‫היווצרותה של הקנאה;‬

‫בעצה או בברכה‪ .‬איתך אין לי בעיה ‪-‬‬ ‫אתה בא לפני‪ ,‬ומיד אני יודע מהי‬ ‫מצוקתך‪ ,‬במה עלי לברכך וכיצד אני‬ ‫יכול לעזור לך‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כשאותו‬ ‫עשיר מגיע‪ ,‬מדושן עונג הוא‪,‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬אינו חסר מאומה‪ .‬אני מתחיל‬ ‫לשוחח עמו‪ ,‬מקלף שכבה אחר שכבה‬ ‫מזחיחות הדעת ומשיכרון המעמד‪ ,‬עד‬ ‫שאני חושף כמה אומלל הוא בחייו‪,‬‬ ‫כמה זקוק הוא לרחמים ולחמלה‪,‬‬ ‫לעידוד ולברכה! הלא תבין‪ ,‬כי תהליך‬ ‫זה נמשך זמן רב יותר‪...‬‬ ‫מה קבע המלך החכם מכל אדם?‬ ‫"לב יודע מרת נפשו" )משלי י"ד‪ ,‬י'(‪.‬‬ ‫אין האדם מתאר לעצמו כלל מה טמון‬ ‫בלבו של חברו‪ .‬הן כל אחד מברך בכל‬ ‫יום "שעשה לי כל צרכי"‪.‬‬ ‫הבורא מעניק לכל אדם את החלק‬ ‫המלא המיועד לו‪ .‬ניתן אפוא הודיה‬ ‫לה' על חלקנו‪ ,‬ונשמח בו!‬

‫)מדרשי חז"ל(‬

‫"ויאמר ה' אל משה לך אל העם‬ ‫וקדשתם היום ומחר וכבסו‬ ‫שמלתם"‬ ‫)שמות י"ט‪ ,‬י'(‬ ‫שאל משכיל אחד את רבי אייזיל‬ ‫מסלונים‪ ,‬מפני מה היהודים‬ ‫ה"חופשים" ה"נאורים" מצטיינים‬ ‫במידת נימוס ודרך ארץ יותר מיהודים‬ ‫יראי שמים‪ ,‬למדנים ותלמידי חכמים‪,‬‬ ‫הנזהרים מעט מאוד ב"דרך ארץ‬ ‫קדמה לתורה" במה יוסבר הדבר?‬ ‫השיב לו רבי אייזיל‪ :‬ההסבר לכך‬ ‫פשוט הוא‪ ,‬שעה שבאו לתת לבני‬ ‫ישראל את התורה‪ ,‬עמדו והכריזו‪:‬‬ ‫"היו נכונים" היהודים הפשוטים‬ ‫הבטלנים לא נשתהו ולא התמהמהו‪,‬‬ ‫מיד באו אל ההר ושמעו את התורה‬ ‫מראשה ועד סיומה‪ ,‬ואילו המשכילים‬ ‫ה"נאורים" אמרו בלבם‪ :‬אין זה נאה‬ ‫לבוא בחברה‪ ,‬ובייחוד למאורע חגיגי‬ ‫כל כך‪ ,‬בלבוש של כל יום‪ :‬אצו‬ ‫תחילה אל בתיהם להחליף את‬ ‫בגדיהם‪ ,‬לעשות את שערם‪ ,‬לשים‬ ‫עליהם מעט מי בושם וכדומה‪ .‬כל זה‬ ‫כמובן‪ ,‬נמשך שעה ארוכה‪ ,‬ומשבאו‬ ‫אל ההר ‪ -‬כבר נסתיימה שם הקריאה‬ ‫בכל התורה שבכתב ובתורה שבעל‬ ‫פה‪ ,‬והגיע זמן קריאתה של המסכת‬ ‫הקטנה ביותר שבסוף הש"ס ‪ -‬מסכת‬ ‫"דרך ארץ" וזה מה שקיבלו מכל‬ ‫מעמד הר סיני‪.‬‬ ‫)אמרות חכמה(‬

‫"זהו?" שאל העני‪.‬‬

‫לעילוי נשמת‬ ‫רוזה בת אסתר ז"ל‪ ,‬עישה בת אסתר ז"ל‪ ,‬מזל מסעודה בת עישה ז"ל‪ ,‬מכלוף בן עישה ז"ל‪ ,‬אליהו בן‬ ‫אסתר ז"ל‪ ,‬חיים בן אביתר ז"ל‪ ,‬בלהה בת שמחה ז"ל‪ ,‬טויה ויקטוריה בת אסתר ז"ל‪ ,‬אילנה בת יונה ז"ל‪,‬‬ ‫דייזי בת נעימה ז"ל‪ ,‬דינה מזל בת שמחה ז"ל‪ ,‬יוסף יהושע בן שמחה קנדי ז"ל‪ ,‬מיכאל בן עישה ז"ל‪,‬‬ ‫טובה בת שמחה קנדי ז"ל‪ ,‬אחיה בן חנה ז"ל‪ ,‬שרה בת ציפורה ז"ל‪ ,‬גורג'יה בת נעימה ז"ל‪ ,‬יפה בת ענת‬ ‫חנה ז"ל‪ ,‬יהודה בן שמחה ז"ל‪ ,‬שושנה בת רחל ז"ל‪ ,‬אהרן )ארנולד( בן בן‪-‬ציון הכהן ז"ל‪ ,‬אמנון בן כתון‬ ‫ז"ל‪ ,‬ברוך בן שמואל ז"ל‪ ,‬גואל יואל בן גאולה ז"ל‪ ,‬דני בן כתון ז"ל‪ ,‬זבולון בן אסנת ז"ל‪ ,‬זכריה חיים‬ ‫בן יוכבד ז"ל‪ ,‬יוסף בן בתיה ז"ל‪ ,‬יעקב בן פהימה ז"ל‪ ,‬פיטר )פסח( בן אוטו אברהם ז"ל‪ ,‬צבי )הארי( בן‬ ‫חיים ז"ל‪ ,‬שמואל )סם( בן בן‪-‬ציון הכהן ז"ל‪ ,‬אילזה בת יצחק ז"ל‪ ,‬גולה )גאולה( בת שמחה ז"ל‪ ,‬יוכבד‬ ‫בת שמחה ז"ל‪ ,‬ינינה בת יאן ז"ל‪ ,‬כתון בת בסו ז"ל‪ ,‬ענת בת יצחק הכהן ז"ל‪ ,‬רחל בת אלישבע ז"ל‪,‬‬ ‫שושנה בת אברהם ז"ל‪ ,‬מרים בת שפרה ז"ל‪ ,‬שפרה בת רות ז"ל‪ ,‬משה בן רחל ז"ל‪ ,‬פרל בת יצחק אייזיק‬ ‫ז"ל‪ ,‬אפרת נאוה בת דבורה ז"ל‪ ,‬לאה בת אסתר ז"ל‪ ,‬מרדכי בן משה ז"ל‪ ,‬גילה בת מזל ז"ל‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫עלון מספר ‪477‬‬

‫לרפואת מאיר יצחק בן עליזה‬

‫ר"ת‪18:45 :‬‬

‫ענייני הפרשה‬

‫שרה חיה בת רוזה ז"ל‬

‫לרפואת‬ ‫פואד יעקב בן ג'ורג'יה‪ ,‬רוחמה בת עישה‪ ,‬יהודה בן עישה‪ ,‬משה בן רבקה‪ ,‬חנה סביחה בת גוהר‪ ,‬ברוריה בת רוזה‪,‬‬ ‫שמעון בן יונה‪ ,‬דבורה בת גרדה אורסולה‪ ,‬אירנה אירה בת רוזה‪ ,‬אליעזר בן גרציה‪ ,‬רחל בת מורורי‪ ,‬דוד בן נאוה‬ ‫חיה‪ ,‬אסתר בת חנה סביחה‪ ,‬אהרון בן רוזה‪ ,‬יהונתן בן מלכה‪ ,‬אברהם בן חנה סביחה‪ ,‬שירה בת בת‪-‬שבע‪ ,‬ברטה‬ ‫בת סביחה חנה‪ ,‬שמעון בן עישה‪ ,‬תקווה בת נהידה‪ ,‬יוסף בן ליזט‪ ,‬שירה בת אורית‪ ,‬שרה בת בן‪-‬ציון הכהן‪ ,‬יהודה‬ ‫בן עישה‪ ,‬אורה בת זוהרה‪ ,‬משה בן אוולין‪ ,‬עליזה בת עישה‪ ,‬דוד בן דייזי‪ ,‬רויטל בת בתיה‪ ,‬עילאי חנוך בן דנה‪,‬‬ ‫יעקב בן שרה‪ ,‬בלהה בת ציפורה‪ ,‬מאיר בן שאדה‪ ,‬סניה בן קלרה‪ ,‬חזקיהו יהושע בן דבורה‪ ,‬תהילה בת רבקה‬ ‫חיה‪ ,‬מלכה בת רחל זמרוד‪ ,‬מאיר יצחק בן עליזה‪ ,‬מרים בת רבקה‪ ,‬הרב יהודה בן שמחה‪ ,‬אריה אסלן בן תמר‪,‬‬ ‫חיילי צה"ל הפצועים‪ ,‬יובל בן אסתר‪ ,‬יונתן בן מזל‪ ,‬אור בת אוהליה‪ ,‬שבתאי איתן בן שרה‪ ,‬איילה בת רות‪ ,‬דנה‬ ‫בת איילה‪ ,‬יאיר בן דורית‪ ,‬שמעון מכלוף בן מרים‪ ,‬מרים בת דניאלה‪ ,‬נחמן בן דניאלה‪ ,‬דניאלה בת זהבה‪ ,‬שמואל‬ ‫בן אורה‪ ,‬טוביה אברהם בן חיה זישה‪ ,‬דליה בת פנינה‪ ,‬יעל בת חנה‪ ,‬יגל בן חופית‪ ,‬ליבי בת אסתר לאה‪ ,‬אלתא‬ ‫יוכבד יוטל בת חנה‪ ,‬שיר ברכה בת בתאל‪ ,‬רענן שמעון בן אלינור‬

‫לזרע של קיימא‬ ‫עדה בת שרה‪ ,‬כרמית בת פנינה‪ ,‬ניסים בן‬ ‫אסתר‪ ,‬שרה בת אתי‪ ,‬דויד בן רחמים והמדם‪,‬‬ ‫מלכה בת יצחק מונס‪ ,‬מיטל מלכה בת‬ ‫שושנה‪ ,‬אסתר רחל בת שולמית‪ ,‬עינת בת חנה‪,‬‬ ‫אמנון בן רחל‪ ,‬שולמית בת לאה‪ ,‬אלון מיכאל‬ ‫כליפא בן אסתר‪ ,‬אביטל בת שלומית‪ ,‬משה‬ ‫שמואל בן ציפורה‪ ,‬ורד בת שפרה‪ ,‬רבקה בת‬ ‫שרה‪ ,‬יהל בת אסתר‪ ,‬בנימין בן מילכה‪ ,‬לימור‬ ‫בת דליה‪ ,‬אושרת בת נילי‪ ,‬רוית בת חנה‪ ,‬טלי‬ ‫בת ברדה‪ ,‬חגית בת יפה‪ ,‬מרים מירי בת דליה‪,‬‬ ‫יהודית בת מרים‪ ,‬יצחק בן מזל מסעודה‪ ,‬שרה‬ ‫בת אורלי‬

‫לזיווג הגון‬ ‫טל בת עליזה‪ ,‬עליזה בת עישה חיה‪,‬‬ ‫אהרון בן שרה‪ ,‬יעל בת חנה‪ ,‬חנה בת‬ ‫זהבה‪ ,‬מרדכי בן אסתר‪ ,‬אלון בן ציפורה‪,‬‬ ‫מיכל בת זהבה‪ ,‬ערן בן רחל‪ ,‬יוסף אליהו‬ ‫בן אפרת נאוה‪ ,‬איתן בן רבקה‪ ,‬רחמים בן‬ ‫שושנה‪ ,‬מרים בת נילי‪ ,‬ברכה בת ציפורה‪,‬‬ ‫ענת חנה בת רחל‪ ,‬אלה בת שושנה סוזן‪,‬‬ ‫אסתר רייזל בת בילה ציזה‪ ,‬שי בן זהבה‪,‬‬ ‫אשר בנימין בן לאה‪ ,‬אחוה בת דבורה‪,‬‬ ‫אורן חנן בן לאה‪ ,‬הדס בת אסתר מושקה‬


‫בס"ד‬

‫עלון מספר ‪477‬‬

‫מצאתי עניין רב בנוף החדש‬

‫ולפתע אירע דבר בלתי צפוי‬

‫דם‪ .‬אויביהם השיגו אותם ולאחר‬

‫שנתגלה לנגד עיני‪.‬‬

‫לחלוטין;‬

‫קרב‪ ,‬לא נשאר איש מהם‬

‫לפנינו סיפור מדהים בענייני‬

‫החבר ממשיך לספר שבהמצאו‬

‫הנחש מזדקף!‬

‫אמונה ובטחון‪ ,‬ממנו אפשר‬

‫בתוך עומק השטח ההררי‪ ,‬נתקל‬

‫מלווה‬

‫לפתע בנחש ענק שכמותו לא ראה‬

‫ההשגחה הפרטית את היהודי‬

‫מעולם‪ .‬כאחד המומחים בחקר‬

‫בכל צעד ושעל‪ .‬את הסיפור‬

‫החיות והטבע‪ ,‬ידע שאפשר ליצור‬

‫שמענו מפיו של הרב עמנואל‬

‫קשר עם הנחש‪ ,‬עד כדי התקרבות‬

‫תהילה‪.‬‬

‫מוחשית אליו ועד אפשרות לשחק‬

‫הנחש בשירות האמונה‬

‫להיווכח‬

‫עד‬

‫כמה‬

‫מכתב מרתק ומדהים הגיע אל‬

‫עם הנחש כחברים וידידים‪.‬‬

‫אחד מתלמידי ישיבת "אור‬

‫הוא החליט לנסות את מזלו והחל‬

‫שמח" מחברו המתגורר בחו"ל‪.‬‬

‫לזרוק לעבר הנחש עלים וזרדים‪.‬‬

‫המדובר בשני ידידים וותיקים‬ ‫שדרכם נפרדה כאשר אחד‬ ‫מהם‪ ,‬זה הלומד כיום ב"אור‬ ‫שמח"‪ ,‬חזר בתשובה‪ ,‬והשני‬ ‫נשאר חילוני ונדד עד למדינות‬

‫לצבא של הגויים במדינה בה‬ ‫הייתי ונשלחתי לאפגניסטן יחד‬ ‫עם חטיבת חיילים‪ .‬בהגיענו אל‬ ‫היעד המבוקש נערכנו לחניה‬ ‫ארוכה‪ .‬במקום זה היינו צריכים‬

‫תזוזה‪ ,‬כמוה כפיקוח נפש של‬ ‫ממש‪ .‬הנחש עלול להכישך בו‪-‬‬ ‫ברגע‪.‬‬

‫אחד לא היה מסוגל לגרום לנחש‬ ‫שיעמוד במשך כל כך הרבה זמן‬ ‫ויעכב בעדי מלהמשיך עם חבריי‬

‫על עמדו בלי נוע‪.‬‬

‫והארץ! רק הוא היה יכול לעשות‬

‫לעבר הנחש והשליך לו עוד‬

‫עובר זמן רב מאוד‪ ,‬והנחש אינו‬

‫משהו‪ ,‬וכך במשך הזמן רכש את‬

‫חושב לשוב למקומו ולשחרר את‬

‫אמונו ונעשה ל"ידידו" הטוב‪.‬‬

‫מיודענו העומד "על קוצים" ורוצה‬ ‫לשוב לחטיבתו שמן הסתם כבר‬ ‫זזה ממקומה והתרחקה מאוד‪.‬‬

‫זאת"‪ ,‬כתב החבר במכתבו‬ ‫והודיע שהוא מתכנן לשוב‬ ‫בקרוב ארצה ולהתחיל בהליכי‬ ‫חזרה בתשובה‪.‬‬ ‫מדהים‪.‬‬ ‫וחז"ל‬

‫הרי‬

‫שבעוונותינו‬

‫מספרים‬ ‫איבדנו‬

‫לנו‬ ‫שליח‬

‫"חבר" וותיק וחוזר לחטיבתו‪ .‬אף‬

‫לאחר שירד הנחש מהזדקפותו‬

‫מצויין‪ ,‬הוא הנחש‪ ,‬ואילו זכינו‬

‫אחד מהחיילים לא ידע לאן נעלם‬

‫הממושכת‪ ,‬רץ החייל כל עוד נפשו‬

‫והאדם הראשון לא היה חוטא‪,‬‬

‫חברם היהודי מדי בוקר‪.‬‬

‫בו וניסה להשיג את הלוחמים‬

‫היה הנחש הופך לכלי‪-‬עזר‬

‫האחרים‪.‬‬

‫מעולה לאדם‪.‬‬

‫כך עברו שלשה חדשים‪.‬‬ ‫ויהי היום‪ ,‬מקבלת החטיבה‬ ‫פקודה לזוז מהמקום ולשוב‬

‫וכך הוא כותב במכתבו שהגיע‬ ‫לישיבת "אור שמח"‪:‬‬

‫)"טובך יביעו"(‬

‫במהירות הבזק לקחת "ברכת‬

‫הנגמ"שים‬

‫וניסיתי‬

‫פרידה" מהנחש‪ .‬הרי לא יראה‬

‫לאתר את החניה הבאה‪ .‬אני רץ‬

‫הייתי יהודי בודד בין מאות‬

‫אותו יותר‪ ...‬והנה הוא מגיע אל‬

‫ורץ‪ ,‬במשך כמעט שלוש שעות‬

‫גויים‪ ,‬וכאשר נערכה החטיבה‬

‫קרחת‪-‬היער בו נמצאת מאורת‬

‫רצופות‪ ,‬עד שהגעתי לעמק צר בין‬

‫לחניה‪ ,‬הלכתי לטייל בינות‬

‫הנחש‪ ,‬וכמימים ימימה מקבלו‬

‫שני הרים גבוהים‪ ,‬ולתדהמתי אני‬

‫לגבעות ההרריות שהיו נדירות‬

‫הנחש 'בסבר פנים יפות'‪ .‬הם‬

‫מגלה את כל חברי שחוטים‬

‫ביופיין‪ ,‬ובהיותי חוקר טבע‬

‫'משחקים' דקה‪-‬דקתיים‪...‬‬

‫למרגלות הטנקים‪ .‬מסביבם – נחלי‬

‫לבסיס‪-‬האם‪.‬‬

‫מיודענו‬

‫יש לשמור על קדושת העלון! אין לקרוא בשעת התפילה!‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫עשה עליו רושם מזעזע‪" .‬הרי אף‬

‫בלית ברירה‪ ,‬עמד החייל היהודי‬

‫רץ‬

‫שנותרו באזור‪.‬‬

‫ועל כל הניסים שהתרחשו לו‪,‬‬

‫בטוח – רק אלוקי השמים‬

‫"רצתי לפי סימני הגלגלים של‬

‫לחסל כיסי מורדים אחרונים‬

‫המראה הזה‪ ,‬על כל הכרוך בו‬

‫כדי שבזכות זה אנצל ממוות‬

‫דקות מספר התקרב הבחור קצת‬

‫הכתות המסוכנות‪.‬‬

‫במכתבו‬

‫מזדקף‪ ,‬אסור לזוז מהמקום‪ .‬כל‬

‫שניהם מביטים אחד בשני‪ .‬כך‬

‫לשטח‪ ,‬היה מגיע להתרועע עם‬

‫מחו"ל‪,‬‬

‫ראשון שכאשר נתקלים בנחש‬

‫הנחש בלעם במהירות‪ ,‬ולאחר‬

‫המזרח הרחוק ונטמע שם בין‬

‫התגייסתי‬

‫כל חובב‪-‬טבע יודע כמושכל‬

‫הוא עומד והנחש עומד‪ ,‬מולו‪.‬‬

‫מדי בוקר בבוקרו‪ ,‬לפני היציאה‬

‫ויהי היום‪ ,‬כך מספר החבר‬

‫בחיים"‪.‬‬

‫והטנקים‪,‬‬

‫פניות תתקבלנה בברכה‪ohel.sarah1@gmail.com :‬‬


‫¯‪·Ç¯´´Áƽȸ±‬‬ ‫‪ÇÀ´½°´³²±¯°³º»³°É´¯¸Æ°°¾´¸Á°³ÈÇó»Á¼¸¿²½»»·´Æ¸»¼Á¸Á´°È¾´»Á‬‬

‫גליון שצ"א פרשת יתרו כ"ב בשבט תשע"ז‬

‫אגדה ובקיאות‬ ‫"וישמע יתרו כהן מדין חותן משה"‬

‫(יח‪ ,‬א)‬

‫מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק‬ ‫(רש"י)‬

‫יש לשאול‪ ,‬והרי מתן תורה עולה על כולם‪ ,‬ומדוע לא מזכיר‬ ‫רש"י ששמע על מתן תורה? וכן צריך להבין מדוע להלן (פסוק ח)‬ ‫כשסיפר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים‪ ,‬לא‬ ‫סיפר לו על מעמד הר סיני?‬ ‫ונראה לתרץ על פי דברי המדרש (שמות רבה ל‪ ,‬ט)‪ :‬פעם אחת‬ ‫אמר לועקילס לאדריינוס המלך‪ :‬ברצוני להתגייר ולהיעשות‬ ‫ישראל‪ .‬אמר לו‪ :‬לאומה זו אתה מבקש? כמה בזיתי אותה כמה‬ ‫הרגתי אותה וכו'‪ ,‬מה ראית בהם שאתה רוצה להתגייר? אמר לו‪:‬‬ ‫הקטן שבהם יודע איך ברא הקדוש ברוך הוא את העולם‪ ,‬מה‬ ‫נברא ביום ראשון ומה נברא ביום שני‪ ,‬וכמה יש משנברא העולם‬ ‫ועל מה העולם עומד ותורתן אמת‪ .‬אמר לו‪ :‬לך ולמד תורתן ואל‬ ‫תמול‪ :‬אמר לו עקילס‪ :‬אפילו חכם שבמלכותך וזקן בן מאה שנה‬ ‫אינו יכול ללמוד תורתן אם אינו מל‪ ,‬שכן כתוב‪" :‬מגיד דבריו‬ ‫ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי" ‪ -‬ולמי? ‪-‬‬ ‫לבני ישראל‪.‬‬ ‫רואים מכאן יסוד גדול‪ ,‬כי גוי לא יכול להבין את תורתינו‬ ‫הקדושה כראוי בהבנה עמוקה‪ .‬לא מספיק השכל לבד‪ ,‬אלא‬ ‫צריכים לזה נשמת וקדושת ישראל אפילו כדי להבין משפטים‪,‬‬ ‫לכן אפילו ליתרו לפני שהתגייר לא היה יכול משה לספר ממתן‬ ‫תורה‪ ,‬כי לענינים כאלה צריכים לנשמת ישראל‪ ,‬להתגייר‪ ,‬ואז‬ ‫תהיה אפשרות להבין את מעמד הר סיני וקבלת התורה‪.‬‬ ‫(דרכי מוסר)‬

‫"וישמע יתרו כהן מדין‪ ,‬חותן משה את כל אשר‬ ‫עשה אלהים למשה ולישראל" (יח‪ ,‬א)‬ ‫כל העולם כולו שמע את מה שיתרו שמע ‪ -‬ובכל זאת‪ ,‬היה יתרו‬ ‫היחיד שבא למדבר סיני‪ .‬מה הניע דוקא אותו‪ ,‬את הכומר הראשי‬ ‫של מדין‪ ,‬להצטרף לאומה הישראלית‪ ,‬יותר מכולם?‬ ‫את התשובה נותן לנו הפסוק בעצמו‪ :‬יתרו היה מצד אחד ‪ -‬כהן‬ ‫מדין‪ ,‬ומאידך ‪ -‬חותן משה‪ .‬האם אנו מודעים למשמעותה של‬ ‫עובדה זו? הלא ידוע‪ ,‬שכל מי שיש לו מעמד נכבד בחברה‪ ,‬משתדל‬ ‫לקחת לעצמו חתן שהולם את מעמדו‪ .‬וכל שכן ראש הכמרים של‬ ‫מדין ‪ -‬בודאי שכל שאיפתו היא לבחור את בחיר הכמרים כחתן‬ ‫לבתו‪ .‬וגם אם לא ירצה‪ ,‬הלא נימוסי המדינה יחייבו אותו לפחות‬ ‫מבחינה מוסרית‪ .‬איך ניתן‪ ,‬איפוא‪ ,‬להבין את העובדה‪ ,‬שיתרו בחר‬

‫לו חתן כמשה רבינו‪ ,‬שלא רק שאינו כומר‪ ,‬לא רק שאינו מאמין‬ ‫בעבודה זרה‪ ,‬אלא עוד להיפך ‪ -‬כופר בה בכל מאודו??‬ ‫בהכרח עלינו להסיק מכך‪ ,‬שיתרו היה אמנם כומר לעבודה‬ ‫זרה‪ ,‬אבל היתה לו מעלה אחת ‪ -‬הוא היה אדם עם ראש פתוח‪,‬‬ ‫ששמע בקול שכלו בלבד‪ ,‬ולא היה איכפת לו מתגובת הסביבה‪.‬‬ ‫אם משה רבינו מצא חן בעיניו‪ ,‬בגלל תכונותיו הטובות והטהורות‪,‬‬ ‫לא התחשב בשום לחצים‪ ,‬אלא לקח אותו כחתן לבתו‪...‬‬ ‫מעלה זו עמדה לו גם עכשיו‪ ,‬כששמע על מה שאירע לעם‬ ‫ישראל‪ .‬כולם שמעו את מה שהוא שמע‪ ,‬אבל ‪ -‬יצרם לא הניח‬ ‫להם להסיק את המסקנה הנכונה‪ .‬הם היו שבויים ביד יצרם וביד‬ ‫סביבתם‪ .‬לא כן יתרו ‪ -‬הגם שהיה עובד ע"ז‪ ,‬אבל היות שאף פעם‬ ‫לא התחשב רק בשכלו בלבד‪ ,‬ולא בלחצי היצר והסביבה‪ ,‬היה‬ ‫חופשי להחליט כרצונו ‪ -‬ואם כן התבקש מאיליו מה שהחליט‪:‬‬ ‫שעם ישראל הוא העם הנבחר‪ ,‬ועליו להדבק בו!‬ ‫(ע"פ אור החיים הק')‬

‫"כי אמר גר הייתי בארץ נכריה"‬

‫(יח‪ ,‬ג)‬

‫מדוע היה כל כך חשוב לציין את העובדה‪ ,‬שהוא חי במדין כגר‬ ‫ולא כתושב‪ ,‬וכי במצרים לא היו "גרים"? ומדוע לא הקדים לקרא‬ ‫לבן הראשון אליעזר‪ ,‬כדי לתת הודיה על הצלתו?‬ ‫מה יכול להחזיק אדם במצב של משה רבינו‪ ,‬שחי במשך‬ ‫עשרות שנים מנותק מכור מחצבתו‪ ,‬בסביבה של עובדי עבודה‬ ‫זרה‪ ,‬לבל יושפע ממנה? וקל וחומר כשהוא לוקח אשה מבנות‬ ‫הארץ‪ ,‬נכנס לביתו של "כהן מדין" ‪ -‬בודאי שאין סכנה כסכנתו;‬ ‫הרי אינו יכול לנתק את עצמו מסביבתו החדשה‪ ,‬הוא מוכרח‬ ‫להשתתף בחיי החברה‪ ,‬הוא יוזמן לשמחות לאירועים‪ ,‬לנשפים‪,‬‬ ‫וללא ספק ישפיע עליו כל זה!‬ ‫אך ישנה תחבולה‪ ,‬שבעזרתה אפשר להתגבר על בעיה זו‪,‬‬ ‫ולהיות מחוסן מהשפעת הסביבה‪ .‬ניקח למשל‪ ,‬סוחר שנסע לעיר‬ ‫הבירה למטרה עסקית‪ .‬אילו היה נוסע לשם כדי לבלות‪ ,‬או אם‬ ‫היה מתגורר בעיר זו‪ ,‬היה "עושה חיים" ומבקר בכל מיני מקומות‪,‬‬ ‫מבקר אצל ידידים ומשתתף בנשפים‪ .‬אבל עכשיו ‪ -‬לא יעלה‬ ‫על הדעת! כל זמנו מוקדש לעסק בלבד‪ .‬אין לו זמן אפילו רגע‬ ‫לחשוב על משהו אחר‪...‬‬ ‫אדם שברצונו להנתק מסביבתו‪ ,‬לבל יושפע על ידה‪ ,‬ושלא‬ ‫יוכרח בעל כרחו להדמות אליה‪ ,‬עליו להרגיש שמצבו דומה‬ ‫לאותו סוחר‪ ...‬אם בא לסביבה זו על מנת לחיות כ"אדם מן‬ ‫השורה"‪ ,‬כתוש‪ ,‬וכל שכן אם בא "לעשות חיים" ‪ -‬אין ספק שאין‬ ‫לו מנוס מלהתבולל בסביבתו‪ .‬אבל שונה הדבר‪ ,‬אם מלכתחילה‬ ‫הציב לו כמטרה‪ ,‬שלא בא לכאן אלא למטרה מסויימת בלבד‪,‬‬

‫לע"נ הצדקנית נינה מרטין בת מישלין ע"ה | ולע"נ ר' יצחק ב"ר גרשון ז"ל | ולע"נ ר' נח יצחק הלוי ב"ר משה יעקב ז"ל | ולע"נ הרב יהודה אריה בן רפאל אלתר ז"ל |‬ ‫ולהצלחת ר' אלחנן שמואל‪1‬בן ר' נח יצחק ומשפחתו‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫עצה זו פעלה כהוגן‪ ,‬והסוחר אכן הגיע לבית הדין‪ .‬דברי הרב‬ ‫ותוכחתו עשו את שלהם‪ ,‬והאיש חזר בתשובה שלימה‪ .‬לפני‬ ‫צאתו‪ ,‬ביקש הסוחר לשאול את הרב שאלה אחת‪ :‬מי התיר לרב‬ ‫להביאני לכאן על ידי ההוראה ללקוח שלא ישלם את המגיע לי‬ ‫על פי כל דת ודין?‬ ‫ענהו הרב‪ :‬למדתי הנהגה מתוך דברי הפסוק האומר‪" :‬כי יהיה‬ ‫להם דבר בא אלי‪ ,‬ושפטתי בין איש ובין רעהו"‪ ,‬ואז תהיה לי‬ ‫הזדמנות לקיים "והודעתי את חוקי האלוקים"‪ ,‬דהיינו דברי מוסר‬ ‫והתעוררות לשמירת שבת‪.‬‬

‫ושכל זמנו יהיה מוקדש למטרה זו‪ .‬אז‪ ,‬לא רק שהוא בעצמו לא‬ ‫יתפתה ולא יושפע מן הסביבה‪ ,‬שהרי אינו מרגיש את עצמו חלק‬ ‫ממנה‪ .‬אלא גם הסביבה‪ ,‬אם תווכח בכך‪ ,‬שהוא אכן מתנהג כ"גר"‬ ‫ולא כ"תושב"‪ ,‬לא תתייחס אליו כאחד משלה‪ ,‬היא תכבד את‬ ‫רצונו ותצמצם את היחסים להכרחי בלבד‪ ,‬כשם שאיש לא יעלה‬ ‫על דעתו להזמין את הסוחר האורח להשתתף בטיול באמצע‬ ‫עבודתו ומסחרו!‬ ‫משה רבינו כשבא למדין ‪ -‬קיבל על עצמו‪ ,‬שכל זמנו יהיה‬ ‫מוקדש לעבודת ה' בלבד‪ .‬אבל עכשיו‪ ,‬כשנכנס לביתו של יתרו‪,‬‬ ‫היתה סכנה שקבלה זו עלולה להטשטש בלחץ הנסיבות‪ .‬הוא‬ ‫הרגיש‪ ,‬שהוא זקוק למשה‪ ,‬שיעמוד לנגד עיניו ויחייב אותו לזכור‬ ‫את מצבו בחיי היום יום‪ ,‬ובעיקר ‪ -‬שגם יבהיר לסביבתו‪ ,‬לקרוביו‬ ‫החדשים‪ ,‬שאין הוא "משלהם"‪ .‬ולשם כך קרא לבנו הראשון‬ ‫"גרשום"‪ ,‬כדי להבהיר לכל העולם‪" :‬גר הייתי בארץ נכריה"!‬

‫(עלינו לשבח)‬

‫"כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל"‬

‫"לבית יעקב ‪ -‬אלו הנשים‪ ,‬תאמר להן בלשון רכה‪ ,‬ותגיד‬ ‫לבני ישראל ‪ -‬עונשין ודקדוקין פרש לזכרים‪ .‬דברים‬ ‫הקשין כגידין" (רש"י)‬

‫(ע"פ החפץ חיים)‬

‫בקבלת התורה הקדים הקב"ה את הנשים לאנשים‪ ,‬והדבר טעון‬ ‫ביאור‪ ,‬שהרי אנשים חייבים במצוות יותר מאשר נשים‪ ,‬ומדוע‬ ‫הוקדמו הנשים?‬ ‫ותירץ בספר "דרש משה"‪ ,‬שהרי ידוע שהתורה ניתנה לעד‪,‬‬ ‫לכל הדורות‪ ,‬ורצה הקב"ה שנקיים את התורה לעולם‪ ,‬שהרי לא‬ ‫יתגלה ה' לעמו שוב בנתינת תורה פעם שניה‪ ,‬שנאמר "קול גדול‬ ‫ולא יסף" (דברים ה‪ ,‬יח)‪ ,‬ופירשו הרמב"ן והרשב"ם‪ ,‬שהקול שהיה‬ ‫בנתינת התורה בהר סיני לא ישוב יותר‪ .‬איך‪ ,‬אם כן‪ ,‬יהיה המשך‬ ‫ללימוד התורה? זאת ע"י שנחנך בנינו לאהבת התורה ואהבת‬ ‫השי"ת‪ ,‬ודברים אלו יש לחנכם כשהם קטנים‪ ,‬דאילו כאשר גדלים‬ ‫ כבר קשה יותר להקנות להם זאת‪.‬‬‫והנה מלאכה זו מוטלת בעיקר על האמהות‪ .‬נמצא‪ ,‬שהנשים‬ ‫גורמות שתימשך התורה לדורות‪ ,‬ולכן בהנצחת התורה לדורות‬ ‫מן הראוי להקדים למי שימשיכנה‪ ,‬ואלו הן הנשים‪.‬‬

‫"כי יהיה להם דבר בא אלי וכו' והודעתי את חוקי‬ ‫האלוקים וכו'" (יח‪ ,‬טז)‬ ‫אחד הסוחרים היהודיים בפרנקפורט פרץ את גדרות השבת‪,‬‬ ‫ומששמע זאת רבי אברהם אביש‪ ,‬המרא דאתרא‪ ,‬קרא לו לביתו‪,‬‬ ‫כדי להוכיחו על כך‪ .‬האיש היה גם חצוף גדול וסירב להגיע אל‬ ‫הרב‪ ,‬והדיר רגליו מבית הכנסת‪ ,‬כדי שהרב לא יפגשנו שם‪.‬‬ ‫ישב המרא דאתרא וטיכס עצה בעניין‪ ,‬והעלה כך‪ :‬אם אשלח לו‬ ‫הזמנה חוזרת‪ ,‬הוא לא יגיע; שאני אלך אליו ‪ -‬הרי יש בכך משום‬ ‫השפלת כבוד התורה‪ ,‬והשפעתי כרב תיפגם במאוד; להעביר את‬ ‫ההודעה ביד שליח ‪ -‬חוששני שהמסר לא יועבר בצורה הנכונה‪.‬‬ ‫הרעיון שעלה במוחו של הרב היה כדלהלן‪ .‬הוא יקרא אליו את‬ ‫'הלקוח הכבד ביותר' של הסוחר‪ ,‬שנהג לקנות סחורה בהקפה‪,‬‬ ‫יסביר לו את העניין ויורה לו שלא ישלם על הסחורה‪ ,‬גם אם‬ ‫הסוחר יאיים עליו פעם ופעמיים‪.‬‬ ‫הכוונה היתה להביא את הסוחר למצב שבו לא תהיה לו ברירה‬ ‫אלא להגיע לבית הדין על מנת לתבוע את הלקוח‪ ,‬ואז יוכיחנו‬ ‫הרב על פריצת גדרי השבת‪.‬‬

‫(דרש משה)‬

‫כשהביאו לפני רבינו החפץ חיים את ספר התהלים הישן של‬ ‫אמו הצדקת‪ ,‬התרגש ואמר בבכיה‪ :‬היודעים אתם כמה דמעות‬

‫בעומק הפרשה‬

‫בבה"ל ר"ס רע"א הלא חסר בגוף המצוה‪ ,‬שצריך לקדשו‬ ‫דוקא שנאמר זכור את יום השבת לקדשו‪ ,‬ולדברינו מבואר‬ ‫שעצם הדבר שקורא לה "שבת" שנקראת קודש (ובזוה"ק‬ ‫אמרו "שבת שמא דקוב"ה") בשעה שאומר שבתא טבא‪ ,‬זה‬ ‫עצמו הוי בבחינת לקדשו‪ ,‬ושפיר מועיל לקידוש‪.‬‬ ‫והגר"ח מבריסק נהג לדקדק שלא לומר שום פסוקים‬ ‫בקידוש ביום‪ ,‬שאז עלולים לחשוב שהפסוקים הם עיקר‬ ‫הקידוש וברכת בורא פרי הגפן היא רק ברכה להתיר‬ ‫הטעימה‪ ,‬וע"כ נהג לומר בורא פרי הגפן לבדו‪ ,‬שאז ניכר שזהו‬ ‫גוף הקידוש‪ ,‬ומדייק כדבריו בלשון הרמב"ם שפוסק (כט‪-‬י)‬ ‫בקידוש היום "ואומר בורא פרי הגפן לבדו"‪( .‬ולע"ד טוב לומר‬ ‫בלחש זכור את יום השבת לקדשו‪ ,‬ואז יאמר בקול רם בורא‬ ‫פרי הגפן‪ ,‬שבברייתא הנ"ל ילפינן "מביום" השבת שצריך‬ ‫לקדשו ביום‪ ,‬והיינו ע"י זכירת היום בדברים כבלילה)‬

‫ריתחא דאורייתא‬

‫"זכור את יום השבת" (שם)‬

‫בגמרא פסחים (קו‪ ).‬מובא‪ ,‬זכור את יום השבת לקדשו‬ ‫זוכרהו על היין בכניסתו‪ ,‬אין לי אלא בלילה ביום מנין‪ ,‬ת"ל‬ ‫את יום השבת‪ ,‬ביום מאי מברך אמר רבי יהודה בורא פרי‬ ‫הגפן‪.‬‬ ‫ותמוה הדבר הלא נאמר זכור את יום השבת "לקדשו"‪,‬‬ ‫והיאך יוצא ענין "קידוש" בברכת בורא פרי הגפן‪ .‬ונראה‬ ‫שבכך שמקדש על הכוס לפני הסעודה‪ ,‬ומברך בורא פרי‬ ‫הגפן‪ ,‬מוכיח שאין זו סעודה רגילה אלא "סעודת שבת"‪,‬‬ ‫ומתקיים בכך וקראת לשבת עונג‪ ,‬שזהו הקריאה מה שמוכיח‬ ‫שזוהי סעודת שבת‪ ,‬שבה דוקא מברך על היין כהנ"ל‪.‬‬ ‫ומיושב בזה דברי הגרע"א בהגהותיו (ר"ס רע"א) שיוצאין‬ ‫מצות קידוש מה"ת כשאומר "שבתא טבא" לבד‪ ,‬ותמה‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫(יט‪ ,‬ג)‬

‫(חכמה ודעת)‬

‫‪2‬‬


‫שפכה אמי הצדקת לפני הקב"ה עם ספר זה‪ ,‬כשביקשה שבנה‬ ‫יהיה יהודי כשר?!‪...‬‬ ‫ספרה פעם ביתו של הח"ח על אמו של הח"ח וכה היו דבריה‪:‬‬ ‫סבתי לא היתה בעלת ניסים‪ ,‬מחוללת נפלאות‪ ,‬מפורסמת וכיוצא‬ ‫בזה‪ ,‬אבל זוכרת אני שבשלהי ימיה‪ ,‬כאשר נתפרסם כבר שמעו‬ ‫של בנה בכל רחבי העולם היהודי‪ ,‬נגשו אליה כמה ממקורביו של‬ ‫החפץ חיים ובקשו לשאול את אמו של גדול הדור במה זכתה‬ ‫לבן שיאיר את עיני העולם‪ .‬היא‪ ,‬שלא תלתה זכות זו במעשיה‪,‬‬ ‫השיבה להם כי אל להם להפנות שאלה זו אליה‪ ,‬שכן‪ ,‬לא זכור‬ ‫לה דבר מיוחד שאותו יכולה היא לשיך לכך שיוצא חלציה יגדל‬ ‫לתלמיד חכם עצום‪ .‬הנוכחים ניצלו את ההזדמנות ושבו והפצירו‬ ‫בה שמא‪ ,‬בכל זאת תזכר באיזה מעשה קטן שאינה מיחסת לו‬ ‫חשיבות‪ ,‬אך יש בו כדי להאיר את התעלומה‪ .‬לא! לא! אינני‬ ‫זוכרת השיבה‪ .‬אבל אם אתם שואלים אני יכולה לומר לכם דבר‬ ‫פעוט אחד‪ :‬לפני חתונתי‪ ,‬בקשה אימי המנוחה לשוחח עמי‬ ‫דקות מספר‪ ,‬וכה היו דבריה‪" :‬בתי‪ ,‬הקשיבי לדברי‪ .‬אנו מצווים‬ ‫לגדל את בנינו לתורה וליראת שמים‪ ,‬על כן אני מבקשת ממך‬ ‫דבר אחד‪ ,‬בכל עת פנוי‪ ,‬טלי סידור זה לידיך‪ ,‬והעתירי תפילה‬ ‫לפני בורא העולם שתזכי לגדל את ילדיך לתורה וליראת שמים‪,‬‬ ‫ואל תשכחי להוזיל דמעות בעת תפילתך" בסיום דבריה‪ ,‬העניקה‬ ‫לי סידור ובו תפילות וספר תהילים‪" .‬זה כל מה שעשיתי"‪ ,‬סיימה‬ ‫בתמימות אמו של החפץ חיים‪" .‬בכל פעם שסיימתי את עבודות‬ ‫הבית‪ ,‬או אף כאשר הנחתי סיר תפוחי אדמה על האש והמתנתי‬ ‫כמה דקות לסיום הבישול‪ ,‬הייתי נוטלת את הסידור שקבלתי‬ ‫מאימי ע"ה ובוכה בדמעות שליש לרבש"ע שיחון את עיניו של‬ ‫ישראל'קה שלי ואזכה לגדלו לתלמיד חכם וירא שמים"‪.‬‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫שאלה‪ :‬ברמ"א (או"ח סי' רמ"ב) "נוהגין ללוש כדי שיעור‬ ‫חלה בבית לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת"‪,‬‬ ‫מהו לאפות בבית חלות כשהחלות בחנות יוצאות טעימות‬ ‫יותר?‬ ‫תשובה‪ :‬היא כבר תלמד לאפות טוב‪ ,‬וכשבכל זאת לא‬ ‫הולך ‪ -‬תקנה קצת מהחנות‪ ,‬זהו כבוד שבת ומצות חלה‪,‬‬ ‫ואם ישאר תתן לחברתה‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬במשנה ברורה (סי' רמ"ב) כתב ב' טעמים‬ ‫לאפיית חלות לשבת‪ ,‬משום חלה ומשום כבוד שבת‪ ,‬מהו‬ ‫כשאין צריך לשבת זו כדי שיעור חלה‪ ,‬אם יאפה כמה‬ ‫שצריך לשבת ויהיה רק כבוד שבת‪ ,‬או יאפה לב' שבתות‬ ‫ואז יהיה רק ענין חלה ולא ענין כבוד שבת?‬ ‫תשובה‪ :‬שאלוני כבר כמה פעמים‪ ,‬אפשר שחלה שהיא‬ ‫מן התורה עדיפא‪ ,‬וצ"ע‪ .‬וכשאופה כעת לשבת הבאה‬ ‫אין זה קיום כבוד שבת הבאה כי צריך להיות ניכר שזה‬ ‫לשבת‪ ,‬וכי אם יאפה לשבעים שנותיו לשבת סגי‪.‬‬ ‫(דרך שיחה)‬

‫נמכר בזול כי מצוי הרבה‪ ,‬אבל זה עשוי מחכמת אדם מעץ ואבן‪,‬‬ ‫שהתחכם האומן לעשות מהעץ עוף ממש‪ ,‬והוא דבר פלא שלא‬ ‫מצוי‪ ,‬ולכן מחירו יקר‪.‬‬ ‫והנמשל‪ ,‬המלאך אין לו חומר ולכן אין פלא שהוא קדוש‪ ,‬ויש‬ ‫אלפים ורבבות מלאכים שהם כולם קדושים‪ .‬אך האדם שהוא‬ ‫בעל גוף חומרי‪ ,‬אם הוא יהיה קדוש ודומה למלאך‪ ,‬הרי זה פלא‬ ‫וחידוש שאינו מצוי‪ ,‬ולכן הוא חביב לפני השם יתברך ביותר‪.‬‬ ‫וזהו שאמר הכתוב‪" :‬ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" ולא מלאכי‬ ‫מרום אף על פי שהם קדושים יותר מכם‪ ,‬כיון שנמצא בכם‬ ‫חידוש גדול‪ ,‬שאתם בעלי גוף חומרי‪ ,‬ועם כל זה אתם קדושים‪,‬‬ ‫לכן נבחרתם אצלי‪.‬‬

‫(שימושה של תורה)‬

‫"ומשה עלה אל האלקים"‬

‫(יט‪ ,‬ג)‬

‫אמר משה לפני הקב"ה‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬מפני מה אתה נותן‬ ‫את התורה על ידי? ענה לו‪ :‬מפני ששמך כחשבון התורה‪ ,‬שהרי‬ ‫"משה רבינו" גימט' תרי"ג‪ .‬אמר רבש"ע‪ :‬כל המצוות תרי"ג‬ ‫וכולן רמזים עלי‪ ,‬ואני אדם אחד‪ ,‬א"כ‪ ,‬מדוע אחז"ל שכל דבר‬ ‫שבקדושה לא יהא פחות מעשרה‪ ,‬א‪u‬לי די באדם אחד? אמר לו‪:‬‬ ‫אותיות משה‪ ,‬מ"ם שי"ן ה"א הם כמנין עשרה פעמים "אדם" ואם‬ ‫כן‪ ,‬שקול אתה כנגד עשרה בני אדם מהוגנים‪.‬‬

‫(בן איש חי דרשות)‬

‫"לא תחמד"‬

‫(על כנפי נשרים)‬

‫"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫הגר"ח הביא שמספרים על א"ז בעל ההפלאה זצ"ל שראה‬ ‫גנב שרצה לגנוב ממנו מנורה בשבת‪ ,‬וא"ל שמפקירו ויכול לבוא‬ ‫וליקחנו אחר שבת‪ ,‬ותמהו השומעים למה היה צריך להפקירו‪,‬‬ ‫כיון שמודיע לו שנותן לו במתנה ויוכל לבוא לקחת לאחר שבת‪,‬‬ ‫הלא יספיק לו לגנב וימנע מחילול שבת‪ .‬והסביר הגר"ח שעדיין‬ ‫הגנב עובר כל רגע ורגע באיסור לא תחמוד‪ ,‬ולכן מיהר בעל‬ ‫ההפלאה להפקירו מיד כדי שלא יעבור הגנב על לא תחמוד‬ ‫ברגע שהוא הפקר‪ ,‬וביקשו שיבוא לקחתו אחר השבת כשאין‬ ‫איסור שבת‪.‬‬ ‫ונראה מזה חידוש לדינא‪ ,‬שאם דוחק את חבירו למכור או ליתן‬ ‫לו איזה חפץ במתנה והסכים להעבירו לרשותו לאחר שבועיים‪,‬‬ ‫בינתיים הוא עלול לעבור כל רגע באיסור לא תחמוד עד שמקבל‬ ‫את מבוקשו‪ .‬וצ"ע‪.‬‬

‫(יט‪ ,‬ו)‬

‫נראה להסביר‪ ,‬כי הנה שבח האדם שבחר בו השם יתברך יותר‬ ‫מן המלאך‪ ,‬הוא מפני שהמלאך אין חידוש ופלא בקדושתו‪ ,‬כי‬ ‫הוא רוחני ומובדל מן החומר‪ ,‬ולכן אין סיבה שלא יהיה קדוש‪,‬‬ ‫אך האדם שיש לו גוף חומר עכור‪ ,‬ועם כל זה הוא קדוש‪ ,‬זה‬ ‫באמת פלא‪.‬‬ ‫והענין יובן על פי משל‪ :‬אדם אחד הלך לשוק ומצא בחנות‬ ‫אחת צורת עוף עשוי מעץ ואבן‪ ,‬אך היה עשוי בחכמה שנראה‬ ‫לעיני כל שהוא עוף הפורח ממש בלי שום הפרש כלל‪ ,‬ואותו‬ ‫אדם התאווה לקנותו ושאל את בעל החנות בכמה תמכור זה‪:‬‬ ‫אמר לו‪ :‬עשרה זהובים‪ .‬התפלא הלה ושאל אותו‪ ,‬הרי עוף הפורח‬ ‫כזה נמכר בעשר פרוטות‪ ,‬ואיך תרצה בזה עשרה זהובים? השיב‬ ‫לו‪ :‬עוף הפורח הוא מעשה שמים ויש כמוהו אלפים ורבבות‪ ,‬ולכן‬

‫(שם)‬

‫(חכמה ודעת)‬

‫‪3‬‬


‫בין שבילי המוסר‬ ‫"אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים‪ ,‬ואשא אתכם על כנפי‬ ‫נשרים ואביא אתכם אלי" הקב"ה הגביה אותנו ‪ -‬ואשא‬ ‫אתכם! גבוה מאד ‪ -‬ואביא אתכם אלי!‬ ‫"ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי‬ ‫סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ אלה הדברים אשר תדבר‬ ‫לבני ישראל" אלו הדיבורים‪ ,‬לא פחות ולא יותר ‪ -‬תאמר לבני‬ ‫ישראל כהקדמה למתן תורה‬ ‫מה הכוונה "אם תשמעו בקולי"?‬ ‫שואל רבי שלום ‪"-‬בקולי"‪ .‬איזה קול?‬ ‫שמעתי בשם הרבי מקוצק‪ ,‬שהמשיל על כך את משלו‪:‬‬ ‫אדם הלך עם בנו ביער עבות‪ ,‬והבן הצעיר כמובן‪ ,‬פנה מפעם לפעם לצדדים‬ ‫לקפוץ ולשחק בין העצים‪ .‬אמר לו אבא‪ :‬הזהר מאד לא להתרחק ממני‪ ,‬כי במקום‬ ‫זה ביער אפשר בקלות לטעות ללא אפשרות למצוא את הדרך ‪ -‬ואז אתה אבוד‪.‬‬ ‫ביקש הילד‪ :‬אבא‪ ,‬אבל אני מעוניין לטייל מעט‪.‬‬ ‫"יש לי עצה בשבילך ובשבילי"‪ ,‬אמר לו אביו‪" :‬כל דקה או שניים אקרא לך‬ ‫בקולי‪ ,‬ואז‪ ,‬כל עוד שאתה שומע את קולי זו הוכחה לא התרחקת‪ ,‬אך ברגע שקולי‬ ‫לא ישמע באוזנך‪ ,‬תדע שאתה מתרחק בין העצים והולך לאיבוד"‪.‬‬ ‫קורה לפעמים‪ ,‬שאדם מישראל הולך לו ברחוב‪ ,‬ולפתע עולה במוחו רעיון‬ ‫נפלא ביראת שמים‪ ,‬ליבו מתרגש‪ ,‬או שהוא סתם מתחיל לשאול את עצמו ‪ -‬האם‬ ‫התפללתי בכוונה היום? ברכתי כראוי? למדתי די הצורך?" ואינו יודע מדוע ומהיכן‬ ‫נכנסו למוחו מחשבות אלו? והסיבה האמיתית היא ‪ -‬קולו של הקב"ה‪" ...‬אם שמוע‬ ‫תשמעו בקולי" כביכול הקול של הקב"ה הוא הדופק בליבו ‪" -‬שובו בנים שובבים"‬ ‫"שובו אלי ואשובה אליכם"‪ .‬כאשר שומעים את הקול הזה יודעים ש"עדיין לא‬ ‫התרחקנו הרבה"‪ ...‬כמה עמקות טמונה בדבריו אלו! של הקוצק'ער‪.‬‬ ‫ואז זוכים ל"והייתם לי סגולה מכל העמים" אם תשמעו לקול שלי‪ ,‬תשמרו את‬ ‫המצוות אזי‪ ,‬והייתם לי סגולה‪ .‬פלאי פלאים‪.‬‬

‫והייתם לי סגולה‬ ‫אני מוכרח לספר לכם סיפור‪ .‬ואקדים‪ ,‬שהעובדה אמיתית ושמעתיה מפי אדם‬ ‫גדול מאד‪ ,‬אינני חושב שהכרתם אותו‪ ,‬אתם צעירים‪ ,‬וגם המבוגרים‪ ,‬רובם לא‬ ‫הכירוהו‪ ,‬הוא התגורר בבתי ברוידא‪ .‬עובדא נוראה וגם נפלאה‪.‬‬ ‫כבחור הוא היה תושב עיירת סטוצ'ין‪ ,‬בימי מלחמת העולם הראשונה‪ .‬הרוסים‬ ‫גייסו אותו לצבא במלחמתם נגד הגרמנים‪ .‬הם שלחו אותו יחד עם קבוצת בחורים‬ ‫לחזית לא הרחק מהעיירה‪.‬‬ ‫בימים ההם החיילים היו מתחפרים בתעלות‪ .‬ראשי החיילים מציצים מעל‬ ‫הקרקע מכוסים בשקי חול‪ ,‬ומבין השקים ‪ -‬יורים ברובים או מכונות יריה‪,‬‬ ‫וכדומה‪.‬‬ ‫אותו בחור עמד בתעלה ולידו חייל יהודי נוסף‪ ,‬לא צעיר ‪ -‬יהודי בשנות‬ ‫הארבעים לחייו‪ .‬כדורי מוות עפו מכל צד‪ .‬אלפי כדורי אויב שרקו ללא הרף ול"ע‬ ‫ שכנו זה‪ ,‬בן הארבעים‪ ,‬נפגע מהאש ונפל‪ .‬כאשר נפל שדוד‪ ,‬ביקש מהבחור הנ"ל‬‫שיביאו לקבר ישראל‪ .‬הוא הבטיח לו ברגשי קדש‪.‬‬ ‫לאחר כרבע שעה החייל נפטר‪.‬‬ ‫חלפו שעות ארוכות הקרב המשיך‪ ,‬וההפוגה לא נראתה באופק‪ .‬הבחור החל‬ ‫לחשוש להבטחתו‪ ,‬הוא הרהר לעצמו "אם היתה שעת הפוגה‪ ,‬עוד היתה לי‬ ‫אפשרות להביאו לבית העלמין בסטוצ'ין‪ ,‬הקרוב יחסית‪ ,‬אבל ההפוגה רחוקה‪,‬‬ ‫התותחים יורים‪ ,‬מה אעשה?" הרהר נוגות‪.‬‬ ‫ברגע מסוים‪ ,‬בסערת הקרב וסכנת המוות‪ ,‬אזר עוד בנפשו השבורה‪ ,‬ובא לכלל‬ ‫החלטה נחושה‪" :‬הבטחתי ליהודי‪ ,‬אקיים את דברי ‪ -‬אביאו לקבר ישראל ויהי‬ ‫מה!"‬ ‫כיון שהיה בחור גיבור בגופו‪ ,‬קם והתרומם על רגליו נטל את המת ובבת אחת‬ ‫הגביהו על כתפיו‪ ,‬הרים את רגליו ויצא מהתעלה ‪ -‬אל תחת כיפת השמים למול‬ ‫אור השמש ‪ -‬בעיצומו של הקרב‪ :‬החל לרוץ לכיוון העיירה‪ ,‬והנפטר על כתפיו‪.‬‬ ‫הבחור סיפר לי‪ ,‬כי בדרכו חלף בין מחנות של קוזקים‪ ,‬מי שלא מכיר את המושג‪,‬‬ ‫לא יכול לתאר את גודל הסכנה של פגישה איתם‪ .‬אך משום מה הם לא ראו אותו‪,‬‬ ‫וכך צעד עם המת ‪ -‬כרואה ואינו נראה ‪" -‬עוסק במצוה!"‪.‬‬ ‫הוא צעד כך בזריזות וברצף ‪ -‬שלושה קילומטרים‪ ,‬במסירות נפש‪ ,‬עד הכניסה‬

‫לעיר‪ ,‬שם פגש את אחד מאנשי 'חברא קדישא'‪ ,‬ומסר את הנפטר לידיו‪ .‬כשסיים‬ ‫מצוותו תיכף ומיד שב לדרכו רץ בחזרה את כל הדרך‪ ,‬וגם עתה לא ראו אותו‬ ‫עד שב"ה הגיע ונכנס לחפירה‪ ,‬שב למקומו כאילו לא התרחש דבר‪( .‬הקצינים‬ ‫הרוסיים שפקדו עליו לא העזו להסתובב בין החיים והמתים‪ ,‬רק בלילה עברו בין‬ ‫החיילים וחילקו מעט מזון‪ ,‬לכן לא הבחינו בהעדרו)‪.‬‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬הרוסים השליטים על סטוצ'ין נוצחו‪ ,‬העיר נכבשה ע"י הגרמנים‪.‬‬ ‫הבחור הצדיק הנ"ל‪ ,‬קיבל אישור לשוב לעיירה‪ .‬חלפו ימים מועטים‪ ,‬הגרמנים‬ ‫הכובשים חיפשו אחריו וגייסו אותו לשירותם‪ .‬לאיזה תפקיד? שומר בהמות‪.‬‬ ‫כיון שהם ידעו‪ ,‬כי בשעת מלחמה בהמות הינן מצרך יקר (לאכילה)‪ ,‬הזהירו‬ ‫אותו בשעת קבלת התפקיד‪" :‬אם בהמה אחת תחסר‪ ,‬דמך בראשך"‪.‬‬ ‫הבחור החל בתפקידו החדש בכל כוחו‪" :‬ביום אכלני חרב וקרח בלילה"‪ .‬ויהי‬ ‫היום‪ ,‬בוקר אחד ברעותו ברחבי השדות הענקיים בקרבת העיר‪ ,‬הוא נקלע שנית‬ ‫לעסק עם עניני מתים‪ :‬באופק נשמעה קול יריה‪ ,‬והצליח להבחין מרחוק איך חייל‬ ‫נופל תחתיו‪ .‬הוא לא ראה אדם נוסף בקרבת מקום‪ ,‬לכן הבין כי החייל יצא לשדה‬ ‫ ואיבד את עצמו לדעת‪ .‬באותו רגע קם והחל לרוץ לעברו לנסות להציל את חייו‪,‬‬‫הבהמות לא היו במחשבותיו אלא הצלתו של האיש‪ .‬במסירות נפש‪.‬‬ ‫כאשר הגיע אליו הבחין לשמחתו‪ ,‬שהוא עדיין נושם וחי‪ .‬פשט את כותנתו‪ ,‬קרע‬ ‫אותה והחל במלאכת חבישה (וסתימת עורקים) כדי להשאירו בחיים‪ .‬אך לא עלה‬ ‫בידו‪ ,‬לאחר דקות ארוכות החייל מת‪.‬‬ ‫בעודו מתעסק בנסיונות הצלה אחרונים הגיעו חיילים ‪ -‬חיילי הצבא‪ .‬הם ראו‬ ‫על הקרקע חייל הרוג‪ ,‬ולידו חייל נוסף‪ .‬מיהרו להקיף אותם כפתו את הבחור‬ ‫(הצדיק‪ ,‬בעל המעשה) בהבנה מוחלטת ‪ -‬שהוא זה שיירה בו למוות‪ ...‬לקחו‬ ‫אותו לכלא צבאי‪ .‬תשמעו‪ ,‬וכעבור שעות בודדות הביאו אותו לבית משפט צבאי‬ ‫ובשיפוט קצר גזרו דינו למות‪.‬‬ ‫לפני גזר דין‪ ,‬נתנו לו זכות דיבור הגנה‪ .‬כמובן שהוא התחנן על נפשו כי אדרבה‬ ‫"רק ביקשתי להצילו! אני מכירו‪ ,‬ומעולם לא היתה לי מריבה עמו וכו'‪ ,‬רק ראיתי‬ ‫מישהו נופל וחשתי להצלתו" תחנוניו היו כקול קורא במדבר כי לעומתו‪ ,‬התובע‬ ‫מטעם הצבא הניח על שלחן בית המשפט שמונה עשרה ראיות לכאורה ‪ -‬שהוא‬ ‫כן הרג אותו‪( ,‬כך ממש סיפר לי) אתם יודעים כי 'עורך דין' יכול לעשות ‪ -‬מיום‬ ‫לילה ומלילה יום‪ ...‬בקיצור‪ ,‬פסקו עליו דין מות‪ .‬העונש נועד למחרת בשעה שתים‬ ‫עשרה ‪ -‬אז יעמידוהו לפני כיתת חיילים להריגה‪ .‬כך מתנהלים העניינים בשעת‬ ‫מלחמה רח"ל‪.‬‬ ‫לעשרים וארבע השעות שנותרו לו‪ ,‬הטילו אותו כשק עצמות לצינוק‪ ,‬שלא נדע‬ ‫מה זה צינוק‪ ,‬אוי‪ ,‬אוי‪ ,‬אין אפשרות לשבת ולא כל שאר הצרכים ‪ -‬עינויים נוראים‪,‬‬ ‫ללא אפשרות מינמלית להרדם‪ .‬אך גם ללא הצינוק‪ ,‬לא עלה בדעתו לישון‪ ,‬שעות‬ ‫בודדות לפני הוצאתו להורג‪.‬‬ ‫באמצע הלילה‪ ,‬הוא עמד משתומם‪ ,‬כי נראה לו‪ ,‬בהקיץ או בנמנום‪ ,‬היהודי‬ ‫מהסיפור הקודם ‪ -‬אותו חייל שהביאו לקבר ישראל לפני כחודשיים‪ .‬האיש שאל‬ ‫אותו ואמר‪ :‬למה אתה נפחד כל כך? אל תפחד‪ ,‬אל תחשוש‪ ,‬כי בזכות שטרחת‬ ‫והבאת אותי לקבר ישראל ‪ -‬תינצל‪ .‬ואפילו אם תעמוד בשערי מות‪ ,‬לא יהרגוך"‪.‬‬ ‫הוא נעלם‪" .‬האם זה דמיון או לא" לא היה לו זמן רב וכח לחשוב‪.‬‬ ‫כך ראה ושמע‪ ,‬ודיו בכך‪.‬‬ ‫לקראת השעה שתים עשרה הוציאו אותו‪ ,‬סחבו אותו מהצינוק‪ .‬סגרו את עיניו‪,‬‬ ‫הובילוהו כברת דרך‪ ,‬לעבר שדה פתוח סמוך לסטוצ'ין‪.‬‬ ‫העמידוהו ליד קיר‪ ,‬מול כיתת חיילים‪.‬‬ ‫כאשר מחוגי השעות הצביעו על שתים עשרה בדיוק‪ ,‬הקצין צעק‪" :‬אחד"‪.‬‬ ‫שתק שניה וצרח‪" :‬שתים!"‪ .‬עוד לא הספיק להכריז‪" :‬שלוש"‪ ,‬ומרחוק הגיח ובא‬ ‫חייל דוהר על סוס בצעקות רמות כשהוא מנופף במטפחת שבידו‪ :‬שיעמדו ‪-‬‬ ‫שימתינו!!‬ ‫המתינו לבואו חצי דקה וכאשר התקרב נפנף בידו בפיסת נייר‪ ,‬באומרו‪" :‬לפני‬ ‫שעה קלה כאשר קברנו את החייל‪ ,‬מצאנו בכיסו מכתב פרידה מבני משפחתו‪ ,‬בו‬ ‫כותב שמאבד את נפשו לדעת‪ .‬הנה הנייר"‪.‬‬ ‫כמובן שהסירו את המטפחת מעל פניו‪ ,‬והניחוהו לנפשו‪.‬‬ ‫ובאופק‪ ,‬אי שם מול כיתת יורים בפאתי סטוצ'ין‪ ,‬כאילו התחלף קול הירי‬ ‫הרצחני בקול העם היהודי‪ ,‬קולם הנצחי של בחורי ישראל שומרי מצוות במסירות‬ ‫נפש‪ .‬הנה לכם (מסיים ר' שלום את סיפורו)‪:‬‬ ‫"והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ"‪.‬‬ ‫שומר ישראל שמור שארית ישראל האומרים שמע ישראל‪.‬‬ ‫(להגיד)‬

‫כל המעונין לקבל מנוי שבועי דרך פקס או מייל נא לשלוח מייל ל ‪ GISHMAKEVORT@GMAIL.COM‬או ישלח בקשה לת‪.‬ד‪ 18303 .‬מיקוד ‪ 91182‬ירושלים או להשאיר הודעה בתא הקולי‬ ‫שמספרו ‪ 151527131458‬בצירוף שם ‪2‬‬ ‫כתובת ומספר טלפון ובל"נ נטפל בבקשתכם‬ ‫וכן כל המעוניין להקדיש העלון לעלוי נשמת או לרפואת וכו' מתבקש לשלוח למייל הנ"ל או להשאיר הודעה בתא הקולי הנ"ל‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫יו"ל ע"י‬

‫‘מכון מדושני עונג'‬ ‫פר' יתרו תשע"ג ‪ -‬גליון נ"ט‬

‫עמי הלב‬ ‫כנתינתן מסיני‬

‫עמי הפרשה‬ ‫אנשי חיל‬ ‫בד קודש‬

‫במכילתא איתא‪ ,‬תניא ר' אלעזר המודעי‬ ‫אומר וכו'‪ ,‬אנשי חיל אלו בעלי אבטחה‪ ,‬וצ"ב מהו‬ ‫'בעלי אבטחה'‪ ,‬ויש לפרש‪ ,‬כי זהו יסוד 'אנשי‬ ‫חיל' – בעלי אבטחה‪ ,‬שיש לבטוח בהם שלא‬ ‫יכשלו‪ ,‬מפני היותן במהותן אנשי חיל תמיד‪ ,‬ורק‬ ‫'איש חיל' כזה שאין תקלה יוצאת מתח"י‪ ,‬ראוי‬ ‫לשררה של משפט‪.‬‬

‫אנשי אמת‬ ‫שולחן הטהור‬

‫שמעתי בשם הרה"ק ר' פנחס מקאריץ זי"ע‪,‬‬ ‫כי בעת יושבו אצל השלחן אמר‪ ,‬רבותי! אני הייתי‬ ‫בגן עדן‪ ,‬וראיתי צדיק אחד שהוא כבר עשרה שנים‬ ‫בגן עדן‪ ,‬ולא השיג עדיין האמת‪ ,‬ושאלו אותו היאך‬ ‫אפשר זאת‪ ,‬והלא בגן עדן הוא העולם האמת‪,‬‬ ‫ומסתמא אם זכה לגן עדן בודאי זכה גם כן להאמת‪,‬‬ ‫והשיב‪ ,‬אני אביא לכם ראיה מן התורה הכתוב‬ ‫'ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי‬ ‫אמת שנאי בצע'‪ ,‬ולכאורה‪ ,‬אם כבר אמר 'אנשי חיל‬ ‫ויראי אלקים' הלא זה מדרגה גדולה‪ ,‬ולמה לו לומר‬ ‫אחר כך 'אנשי אמת'‪ ,‬שמע מינה כי אפשר להיות‬ ‫יראי אלקים ועדיין אינו אצל אמת‪ ,‬והנה זה הצדיק‬ ‫אשר היה לו יראת שמים‪ ,‬מסתמא מגיע לו הגן עדן‪,‬‬ ‫אבל אמת עדיין לא השיג‪.‬‬

‫שונאי בצע‬ ‫דברי ישראל‬

‫ועיין במסכת שמחות (פ''ח ה''ח) אצל הרוגי‬

‫מלכות‪ ,‬רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל‪,‬‬ ‫אמר להם שמא בסעודה היה יושב וישן ובאה‬ ‫אשה לשאול על נדתה‪ ,‬ואמר לה השמש ישן‬ ‫הוא‪ ,‬והתורה אמרה וכו' ע"ש והבן עד היכן‬ ‫הדברים מגיעים‪.‬‬

‫יראי אלקים‬ ‫מליץ יושר‬

‫יראי אלקים אנשי אמת‪ ,‬לכאורה מקודם צריך‬ ‫לכתוב 'אנשי אמת' שזהו אנושיות‪ ,‬ואחר כך‬ ‫יראת שמים‪ ,‬אלא מתי יכולים לומר שהוא 'איש‬ ‫אמת'‪ ,‬דוקא לאחר שהוא ירא אלקים‪ ,‬ואז האמת‬ ‫שלו אמת‪ ,‬משא"כ בלי זה ידמה לו שהוא איש‬ ‫אמת ואינו אלא שקרן‪ ,‬וכמו שאמר הנביא ישעי'‬ ‫(ה‪ ,‬כ) האומרים לרע טוב וגו'‪ ,‬ואין לך שקר גדול‬ ‫מחסרון יראת אלקים‪.‬‬

‫רב עם שכל‬ ‫אמרות חכמה‬

‫בכפר קטן אחד פרץ ריב בין שני כיתות אודות‬ ‫קבלת רב חדש‪ ,‬כל אחת רצתה דווקא ברב שהיא‬ ‫בוחרת‪ ,‬הוחלט ביניהם שילכו אל הפריץ והוא ידון‬ ‫ביניהם‪ .‬כשבאו אל הפריץ‪ ,‬אמר להם‪ ,‬מה יש כאן‬ ‫לדון‪ ,‬נראה מי שיודע יותר טוב ללמוד הוא יהיה הרב‪.‬‬ ‫הביאו לפניו סידור ישן פתח הפריץ הסידור‪,‬‬ ‫ואמר לרב אחד‪ ,‬קרא אתה מה שכתוב כאן‪,‬‬ ‫הסתכל הרב בפנים והנה 'אשרי יושבי ביתך'‬ ‫פתוח לפניו‪ ,‬התחיל לקרוא במהירות עד שגמר‪,‬‬ ‫אחרי זה פתח הפריץ את הסידור שנית‪ ,‬ונפתח‬ ‫הפיוט של פורים 'אל קוצף'‪ ,‬אמר להרב השני‬ ‫קרא עכשיו אתה‪ ,‬התחיל הרב לקראו הסגנון‬ ‫קשה ואינו רגיל בזה והתקשה לקרוא‪ .‬ואמר להם‬ ‫הפריץ‪ ,‬הרי ראיתם בעצמכם הרב השני אינו יודע‬ ‫כלום‪ ,‬ולכן צריך לקבל את הרב הראשון לרב‪.‬‬ ‫משהגיעה הסיפור לאחד מגדולי הדור אמר‪,‬‬ ‫הפריץ צודק‪ ,‬כי אם היה 'איש חיל' עם קצת שכל‪,‬‬ ‫היה גם כן יכול להגיד את המזמור 'אשרי יושבי‬ ‫ביתך' כמו הראשון‪ ,‬כי הפריץ בין כה וכה לא מבין‪,‬‬ ‫ואם אין לו שכל באמת אין הוא ראוי להיות רב‪.‬‬

‫עד אז – היתה העולם עומדת במצב‬ ‫מסופקת‪ ,‬אם יקבלו את התורה ‪ -‬יסוד העולם‪ ,‬אז‬ ‫הם יאפשרו את קיומו‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬אז התנאי יבוא‬ ‫לגבות את שלו‪ ,‬ונגמר עם כל הבריאה באופן של‬ ‫למפרע‪ ,‬וככה היתה עומדת העולם הרבה מאות‬ ‫בשנים בלי יכולת לדעת האיך יסתיים‪ ,‬בהיותה‬ ‫תלוי' בדעת אחרים‪.‬‬ ‫והנה בהגיע אותו יום המיועד להיות בו המבחן‪,‬‬ ‫נזדעזעה כל העולם כולו עד שנתממש החלום‪,‬‬ ‫שכולם ביחד בהסכמה מאוחדת כאיש א' ובלב‬ ‫א' אמרו 'נעשה ונשמע'‪ ,‬שהוא היה החותם על‬ ‫הסכמת המשכת הבריאה‪ ,‬ואז התקיים המעמד‬ ‫הנבחר והנורא הניתן בשמחה רבה ‪ -‬כהדגשת חז"ל‬ ‫באופן הלימוד של התנאים הקדושים‪' ,‬והיו הדברים‬ ‫מאירים ושמחים כנתינתן מסיני‪ ,‬ונתמלאה כל‬ ‫הבריאה בשמחה של 'אין שמחה כהתרת הספיקות'‪,‬‬ ‫והיא היתה הנקודה המרכזית של כל הבריאה כולה‪,‬‬ ‫שהובילה עמה את השלב הראשון של התהליך‬ ‫השרשית של הבריאה ‪ -‬להשרות דירת שכינתו‬ ‫למטה‪ ,‬שעל ציר הזו מסתובבת הכל‪ ,‬וכמו שפי'‬ ‫רש"י על הפסוק וירד ה' על הר סיני (יט‪ ,‬כ) מלמד‬ ‫שהרכין שמים העליונים ותחתונים והציען על גבי‬ ‫ההר כמצע על המטה‪ ,‬וירד כסא הכבוד עליהם‪,‬‬ ‫ונמשך עד שנגמר בבואו אל תכליתו המקווה בבנין‬ ‫הבית הגדול שהתנוסס בתפארה בקרית מלך רב‪,‬‬ ‫שהשכין כבודו ית' בין שני בדי הארון‪.‬‬ ‫אי אפשר כלל לתאר אפס קצהו מאותו‬ ‫מעמד הרם ‪ -‬החתונה הכי גדולה שהתקיים ברוב‬ ‫פאר והדר בשעה טובה ומוצלחת במעמד כל‬ ‫השושבינין ‪ -‬נשמות ישראל לדורותיהם‪ ,‬את אשר‬ ‫ישנו ואת אשר איננו פה‪ ,‬ובהשתתפות רכב אלקים‬ ‫רבותים אלפי שנאן‪ ,‬שהם היו הקרובים לשכינה‬ ‫יותר משאר המלאכים‪ ,‬ודיבר ה' פנים בפנים עם‬ ‫כל א' מישראל ‪ -‬אנכי ה' 'אלקיך' בפתיחת הז'‬ ‫רקיעים שהראה להם 'כי ה' הוא האלקים אין‬ ‫עוד מלבדו'‪ ,‬ובאופן כמ"ש רש"י על הפסוק לחיו‬ ‫(שה"ש ה‪ ,‬טז) ‪ -‬דברות הר סיני‪ ,‬שהראה להם‬ ‫פנים מסבירות ושוחקות‪ ,‬והיה מסובב בקולות‬ ‫וברקים ואש מתלקחת‪ ,‬וכלל ישראל עמדו תחת‬ ‫ההר באימה וביראה ברתת ובזיעה‪ ,‬בראותם מראה‬ ‫כבוד ה' שירד לשכון על ההר כזקן מלא רחמים‪,‬‬ ‫בקיום 'בצלו חמדתי וישבתי' ‪' -‬נפשי יצאה בדברו'‪,‬‬ ‫ומלאכי צבאות ידדון ידדון להחזיר את נשמות‬ ‫המשך בעמ' ב' >>>‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫• ישר גראפיקס‪• 347.528.6918 :‬‬

‫ואתה תחזה וכו׳ שונאי בצע‪ ,‬אמר אאמו״ר‬ ‫זצוק''ל‪ ,‬אמאי השופטים דוקא‪ ,‬הלא כל ישראל‬ ‫מצווים על זה‪ .‬אלא דיין שהוא חומד ממון‪ ,‬החמדה‬ ‫זאת מגשם אותו יותר מכל התאוות‪ ,‬לכן המה‬ ‫ביותר צריכים לשמור את עצמם מתאוות ממון‬ ‫שיהיו שונאי בצע‪ .‬כמו שידעתי מרבני זמנינו‪ ,‬כשבא‬ ‫דין תורה לפניו שיוכל לחטוף דינר פסק געלד‪ ,‬הוא‬ ‫תיכף מוכן לשמוע הטענות‪ ,‬וכשבא לפניו שאלת‬ ‫נשים‪ ,‬משיב יולד משיח אחר כך עכדה''ק‪.‬‬

‫ואתה תחזה‬

‫העולם והתורה הם גוש אחת ‪ -‬ויהי ערב ויהי‬ ‫בוקר 'יום הששי' (בראשית א‪ ,‬לא)‪ .‬פי' רש"י‪' ,‬יום‬ ‫הששי'‪ ,‬כלם תלוים ועומדים עד יום הששי‪ ,‬הוא‬ ‫ששי בסיון‪ ,‬המוכן למתן תורה‪ .‬המורה את יסוד‬ ‫האמיתית‪ ,‬שעצם מציאת בריאת העולם הוא חלק‬ ‫בלתי נפרד מהתורה הק'‪ ,‬עד שבלי התורה חסר‬ ‫בעצם הבריאה ‪ -‬והגמר נעשה בהמעמד הנשגב‬ ‫של מתן התורה‪.‬‬


‫=ב=‬

‫המשך מעמ' א' (טעמי הלב) >>>‬

‫ישראל שפרחו מהם‪ ,‬וכל העולם נתמלא בבשמים‬ ‫של ריח התורה שהיה מנשב מאותו ריח הגן עדן‬ ‫שהתלווה להתורה הק'‪.‬‬ ‫ואותו מעמד לא היה באופן של היסטורי' עולמית‬ ‫ח"ו‪ ,‬רק כיון שעצם הבריאה נשלם עם נתינת התורה‪,‬‬ ‫וא"כ גם ההמשכית הבריאה מוכרחת להימשך‬ ‫בצוותא עם אותו מעמד‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬דכל המעמד‬ ‫הזה נמשך בתדירית בלי הפסק כלל‪ ,‬וא"כ אין פלא‬ ‫שגם את אופן של 'לימוד התורה' לדורותיהםמוכרחת‬ ‫להיות ג"כ באופן זה‪ ,‬וזהו שאיתא בחז"ל‪' ,‬בכל יום‬ ‫ויום יהיו בעיניך כחדשים'‪ ,‬משום דהבריאה החדשה‬ ‫של היום הזה ג"כ מצטרכת לאותה ההשלמה של‬ ‫'מתן תורה היומי'‪ ,‬וא"כ כל צורת הלימוד מעכבת‬ ‫להיות דוקא באופן של 'מאירים ושמחים' משולבת עם‬ ‫ה'רתת וזיעה'‪ ,‬ורק אז חל ה'מתן תורה' של אותו היום‪.‬‬ ‫וכעי"ז דיבר פעם הגאון ר' מרדכי גיפטער זצ"ל‪:‬‬ ‫שהיינו חושבים שהפשט ב'בכל כיום יהיו בעיניך‬ ‫כחדשים' הוא‪ ,‬שהרי התורה ניתנה לפני זמן רב בהר‬ ‫סיני‪ ,‬א"כ איננה דבר חדש‪ ,‬אבל כדי שהאדם לא יאבד‬ ‫ההרגש וה'גישמאק'‪ ,‬שלא יהא 'מלומדה'‪ ,‬חז"ל נותנים‬ ‫עצה‪ ,‬שידמה בנפשו כאילו היום ניתנה לו והיא דבר‬ ‫חדש‪ .‬אולם לאמיתו של דבר‪' ,‬כל יום כחדשים' היא‬ ‫מציאות ממש‪ ,‬ו'המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה‬ ‫בראשית'‪ ,‬קאי על התורה הקדושה‪ ,‬ובכל יום יש לנו‬ ‫תורה חדשה! ולמה אמרו 'כחדשים' בכ"ף הדמיון‪,‬‬ ‫דמפני עביות החומר‪ ,‬האדם איננו מרגיש ה'חדשים'‪,‬‬ ‫ולכן צריך ללמוד 'כאילו' היא חדשה‪ .‬כל אחד צריך‬ ‫תמיד לחפש עצות שתורתו תהיה בהתעוררות‪,‬‬ ‫בהתחדשות‪ ,‬ובהתפעלות‪ ,‬שלא תהיה אצלו מצות‬ ‫אנשים מלומדה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ומאד ימתק דברי קדשו של הגאון ר' שמעון‬ ‫סופר זצ"ל (מכתב סופר‪ ,‬פר' ואתחנן)‪ :‬מדרך האוהב‪,‬‬ ‫כשיגיע לידו מכתב מאוהבו‪ ,‬קורא המכתב בשקידה‪,‬‬ ‫קוראו ושונה‪ ,‬וחוזר וקורא‪ ,‬ומשתעשע על כל דיבור‬ ‫ודיבור‪ .‬כן יעשה כל בר ישראל‪ ,‬קורא ושונה תמיד‬ ‫תורת ה'‪ ,‬ולא תשבע נפשו ממתיקות דברי התורה‪,‬‬ ‫ובכל יום ויום יהיו בעיניו כחדשים‪.‬‬ ‫עד כמה יקדו אהבת התורה בלבם של גדולי‬ ‫האומה‪ ,‬מסופר על מרן ר' ברוך בער ליבוביץ זצ"ל‬ ‫(קו' כבוד התורה)‪ :‬מי שזכה לראות רק פעם אחת‬ ‫בחייו‪ ,‬איך לומד תורה‪ ,‬ראה במו עיניו מה זה טעמה‬ ‫של תורה‪ ,‬ותיכף ומיד נתקשר באהבת התורה כל ימי‬ ‫חייו‪ .‬פניו היו מצהיבין על כל חידוש וחידוש שנתחדש‬ ‫לו‪ ,‬ולא נלאה מלחזור עליו אף למאות פעמים במשך‬ ‫ימיו‪ ,‬וכל פעם ופעם עשה זאת בשמחה רבה!‬ ‫כן מסופר על הגאון מרן ר' משה פיינשטיין זצ"ל‬ ‫שהיו לו מאות שיעורים מוכנים בכתב‪ ,‬ועדיין היה בונה‬ ‫חידושים ורעיונות חדשים בשעות המוקדמות של יום‬ ‫השישי‪ ,‬כדי להשתמש בהם בשיעור של אותו יום‪.‬‬ ‫תלמידו הגאון ר' טובי' גולדשטיין זצ"ל שאלו פעם‪:‬‬ ‫מדוע הוא מייגע את עצמו להכין שיעורים חדשים‪,‬‬ ‫כאשר בלי ספק היה יכול להסתדר היטב עם שיעוריו‬ ‫הקודמים? ענהו‪' :‬כל זמן שהקב"ה נותן לנו כח‪ ,‬עלינו‬ ‫להשתמש בו ולנסות ליצור דברים חדשים'!‬ ‫ונזכה לילך בדרכיהם להוסיף לקח טוב בלימוד‬ ‫התורה מתוך רעננות ושמחה‪ ,‬לשקוד על דלתות‬ ‫התורה יומם ולילה מתוך הומיה ורגש‪.‬‬ ‫•‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫עמי התורה‬

‫מודעה רבה לאורייתא‬

‫ויתיצבו בתחתית ההר‪ ,‬אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא‪ ,‬מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר‬ ‫כגיגית‪ ,‬ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב‪ ,‬ואם לאו שם תהא קבורתכם‪ ,‬אמר רב אחא בר יעקב מכאן‬ ‫מודעא רבה לאורייתא‪ .‬במפרשים התעוררו על כמה תמיהות במימרא זו‪:‬‬

‫דינא דמלכותא‪:‬‬ ‫ה'פרשת דרכים' (דרוש י"ב) מקשה‪ ,‬הא לא שייכא 'מודעא' אלא במי שאנס את חברו לעשות איזה דבר‬ ‫שלא כרצונו‪ ,‬אבל מלך שמצוה לעבדיו שיעשו כך וכך‪ ,‬הרי הם מחוייבים לעשותו ואין כאן טענת אונס‪ ,‬דהא קי"ל‬ ‫דדינא דמלכותא דינא‪ ,‬וכל שכן דינא דמלך מלכי המלכים יתברך שמו‪ ,‬ואם כן אם ה' אנס את ישראל שיקבלו‬ ‫לשמור ולקיים תרי"ג מצות מה מודעא יש כאן‪ ,‬שהרי מחוייבים הם לשמור מצות מלכם‪ ,‬והרשב"א כתבנו דבריו‬ ‫לעיל נרגש מזה וז"ל‪ ,‬ואם נאמר שנענשו מפני שעברו על מצות מלכם אם כן בטלה מודעא זו‪ ,‬ע"כ דבריו‪ .‬ולא‬ ‫ידעתי למה לא יקשה לפי האמת דבטלה מודעא זו‪ ,‬משום דהם נענשים על מה שעברו על גזרת מלכם וקי"ל‬ ‫דינא דמלכותא דינא‪.‬‬ ‫ומתרץ‪ :‬ונראה דזה יובן עם מה שכתב הר"ן (כח‪ ).‬עלה דההיא דשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא וז"ל‪,‬‬ ‫וכתבו התוספות דדוקא במלכי האומות אמרינן דינא דמלכותא דינא‪ ,‬מפני שהארץ שלו ויכול לומר להם אם לא‬ ‫תעשו מצותי אגרש אתכם מן הארץ‪ ,‬אבל במלכי ישראל לא לפי שארץ ישראל כל ישראל שותפים בה‪ ,‬ע"כ‪ .‬והנה‬ ‫אם ארץ ישראל לא היתה מוחזקת בידינו מכח מתנת אברהם אלא שעכשיו היה ה' נותנה לנו‪ ,‬פשיטא דלא היה‬ ‫מועיל לנו טענת אונס‪ ,‬דתיפוק ליה שאנו מחוייבים לשמור ולעשות כל מה שצונו משום דדינא דמלכותא דינא‪,‬‬ ‫אך אם מה שאנו זוכים בא"י הוא מכח שזכה בה אברהם ואנחנו באים מכח ירושה‪ ,‬א"כ לא שייך דינא דמלכותא‬ ‫דינא דומיא דמלכי ישראל‪ ,‬שהרי לא נתן ה' עכשיו שום דבר מחדש‪ ,‬ולא נשאר לנו חיוב לקיים את התורה אלא‬ ‫מצד קבלתנו ולזה יש טענת אונס‪ .‬עי' בקובץ אהל יצחק (ח"ה עמ' ז)‪.‬‬ ‫ב'ברכת משה' ‪ -‬להגאון ר' משה נחום ירושלימסקי זצ"ל‪ ,‬מתרץ בענין זה קושיית תוס' (שבת שם) ז"ל‪:‬‬ ‫והא דאמר בפרק קמא דמסכת ע"ז (ב‪ ):‬כלום כפית עלינו הר כגיגית‪ ,‬דמשמע דאם היה כופה עליהן לא היה‬ ‫להן תשובה‪ ,‬והכא אמר דמודעא רבה לאורייתא‪ ,‬היינו על מה שלא קבלוה אבל מה שלא קיימוה איכא תשובה‪,‬‬ ‫ע"כ‪ .‬וכתב ע"ז הנ"ל‪ :‬הנה לולא דבריהם י"ל ע"פ מה שהקשה הר"נ דהא קייל"ן דינא דמלכותא דינא ותירץ‬ ‫דה"מ כשהשוה גזירותיו ובתרי"ג לא השוה גזירותיו עכ"ד‪ .‬אמור מעתה דהתם בפ"ק דע"ז דאמרו אומות העולם‬ ‫כלום כפית וכו' לענין תרי"ג מצות מיירי מדקאמר הראשונות ישמיענו כו' יעו"ש‪ .‬וא"כ אי הוה כופה עליהן ההר‬ ‫כישראל‪ ,‬ממילא הוא דינא דמלכותא בין לישראל בין לאוה"ע כשכופה לשניהם דמשוה גזירותיו‪ ,‬אבל הכא‬ ‫דמיירי לפי האמת דלא כפה לאוה"ע וכפה לישראל‪ ,‬דהו"ל לא השוה גזירותיו‪ ,‬ולא הוי כה"ג דינא דמלכותא‬ ‫אלא מכאן מודעה‪.‬‬

‫תלויה וזבין‪:‬‬ ‫בשו"ת חמדת שלמה (חו"מ סי' יג) מקשה‪ :‬אמאי הוי מודעה רבא לאורייתא‪ ,‬הרי כיון דבקבלת התורה יזכו‬ ‫לשכר מצוה‪ ,‬שוב הוי תלויה וזבין‪ ,‬דפסקינן דזביניה זבין‪ .‬ומתרץ‪ :‬דלא מהני תלוהו וזבין כ"א בהוציא הדבר מרשותו‪,‬‬ ‫משא"כ בקבלת התורה שהי' רק קבלה בחיוב על קיום המצות להבא ולפי"ז יתכן שפיר דמשום קבלת שכר מצוה‬ ‫הוי תלוהו וזבין‪ .‬עי' שו"ת חזון נחום (ח"א סי' צז)‪.‬‬ ‫בשם הר"ר יהונתן אייבשיץ זצ"ל מתאמרא מה שאמר בילדותו‪ :‬שכל הדין דתלויה וזבין הוא דין תורה‪ ,‬ואם‬ ‫לא קבלו עדיין את התורה שוב ליכא גם דין זה‪ ,‬ונשאר ה'מודעה רבה'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫נראה עוד לתרץ‪ ,‬עפ"י שיטת בעל העיטור (המובא בב"י סי' ר"ה) דאונסו לקנות לא מהני‪ ,‬ומביאים סברת‬ ‫הענין בשם ר' זיסקינד זצ"ל‪ ,‬משום דאונס‬ ‫גמור ומקנה מהני רק שמכח האנוס‬ ‫'מסלק' המוכר את רצונו מהחפץ‪,‬‬ ‫וממילא יוכל הקונה לקנותו‪ ,‬משא"כ‬ ‫לקנות דבענין רצונו ממש שירצה‬ ‫לקנותו‪ ,‬א"כ איך יקנה‪ ,‬הלא הכפי'‬ ‫'ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם'‪ ,‬פירש"י ממחרת יום‬ ‫א"א לעשות לו כונה ורצון רק סילוק‬ ‫הכפורים היה‪ .‬וי"ל ע"ד צחות‪ ,‬כי במשך כל השנה אין כ"כ נפק"מ מי‬ ‫רצון (עי' חי' חת"ס ב"ב מח‪ .‬ד"ה‬ ‫הוא הגבאי או החזן או ראש הקהלה‪ ,‬כי בתי הכנסת ממילא ריקים‬ ‫והנה‪ ,‬סברא זו)‪ .‬א"כ הכא במ"ת היו‬ ‫מאדם‪ ,‬ואין על מה לעשות מריבה‪ ,‬אבל בימים הנוראים יש נפק"מ‬ ‫ישראל הקונים‪ ,‬א"כ אין כאן הדין‬ ‫גדול איזה חזן לקבל לבעל תפלה‪ ,‬מי יהיה הבעל תוקע‪ ,‬וכמה לגבות‬ ‫דתלוי' וזבין‪ ,‬ולא חל המכירה‪ .‬עי'‬ ‫עבור מקומות ישיבה בבית הכנסת‪ ,‬יש בעיות את מי לכבד בפתיחה‬ ‫קובץ 'האהל' (עמ' יז) ביאור הענין‬ ‫לכל נדרי‪ ,‬בעליה לתורה ביום הקדוש‪ ,‬ובמפטיר יונה‪ ,‬מכל זה יוצאות‬ ‫בשם הגה"ק מטשעבין זצ"ל‪ .‬אח"ז‬ ‫קטטות ומחלוקות רבות‪ ,‬לפיכך ממחרת יום הכפורים ישנם דיני תורה‬ ‫ראיתי בשער יששכר (מאמר מודעה‬ ‫בנושאים האלו‪ ,‬ועל כן היה הזמן מתאים למשה רבינו לשפוט את העם‪.‬‬ ‫רבה לאורייתא) מש"כ בזה‪.‬‬ ‫אוצר מרגליות‬


‫=ג=‬

‫תלויה ויהיב – באונס מיתה‪:‬‬ ‫הנה שיטת המרדכי בסוגיא דסיקריקון (גיטין נה‪ ):‬דהכופה אדם למכור לו חפץ‬ ‫בכפיה של אונס מיתה‪ ,‬לכו"ע חל הקנין‪ ,‬דגמר בלב שלם למכרו‪.‬‬ ‫משנה למלך (הל' מכירה י‪ ,‬א) מקשה לפי"ז וז"ל‪ :‬נראה דס"ל למהר"מ דבאונס‬ ‫דמיתה אמרי' אגב אונסיה גמר ומקני‪ ,‬אף על גב דלא יהיב דמי‪ ,‬וכ"כ בפסקים וכתבים‬ ‫(סי' ע"ג)‪ .‬אך קשה מהא דאמרינן בפ' ר"ע (פ"ח) ויתיצבו בתחתית ההר שכפה עליהם‬ ‫ההר כגיגית‪ ,‬א"ר אחא ב"י מכאן מודעא רבה לאורייתא וצ"ע‪.‬‬ ‫ה'חתם סופר' (שבת פח‪ ).‬כתב ליישב‪ :‬לפמ"ש תוס' דיראו מפני אש הגדולה‪,‬‬ ‫וחשבו שנכנסים לסכנת נפשות בעונשין מרים וקשים‪ ,‬כמו שאמרו להדיא‪ ,‬למה נמות‬ ‫כי תאכלנו האש הגדולה הזאת‪ ,‬ואלו לא כפה ההר כגיגית היו בורחים מהאש‪ ,‬אלא‬ ‫שעכשיו שכפה הר כגיגית אמרו בנפשם מה לי הכא מה לי התם‪ ,‬הבורח מהאש יפול‬ ‫אל הפח כפיית ההר‪ ,‬נמצא בזה לא שייך אגב אונס מיתה גמר ומקנה‪ ,‬שהרי לא חשבו‬ ‫להמלט ממיתה בכניסה אל האש‪ .‬עי' בסוף מדבר קדמות תשובה מהגה"ק מהרש"א‬ ‫אלפאנדארי זצ"ל‪ ,‬שכתב ע"ז‪ :‬ועמו הסליחה רבה‪ ,‬כי אין זה מן הישוב‪ ,‬כי מאר שכבר‬ ‫נתחייבו איך הפחד של האש שלאח"כ מוציא מידי חיובם שכבר נתחייבו‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' קז) מביא דברי הבית אפרים בהקדמה‪ ,‬בביאור‬ ‫הנפק"מ בין תלוי' וזבין לבין תלוי' ויהיב‪ ,‬ולפי"ז מיישב קושית המשל"מ וז"ל‪ :‬ההסבר‬ ‫בתלוהו וזבין דהוי זביני ותלוהו ויהיב דל"ה מתנה המבואר בב"ב (מז‪ ,).‬דלכאורה גם‬ ‫בתלוהו ויהיב הא חזינן שנותן החפץ‪ ,‬ואף על גב דבליבי' לא ניחא לי'‪ ,‬דברים שבלב‬ ‫הוא‪ .‬ותירצו‪ ,‬דכי אמרינן דברים שבלב ל"ה דברים היינו בדברים שבלבו לבד‪ ,‬אבל‬ ‫בדברים שבלבו ובלב כל אדם‪ ,‬דהכל יודעין שאינו נותן ברצון רק מחמת אונס הוי‬ ‫דברים‪ ,‬משא"כ בתלוהו וזבין‪ ,‬אף על גב שיש לך אדם שחפציו חביבין עליו שאינו‬ ‫רוצה ליתנם במתנה בשום אופן‪ ,‬מ"מ כיון דאיכא טובא דגמרי ומקני אגב אונסא וזוזא‪,‬‬ ‫שוב מהני מטעם דאף אם אין דעתו להקנות דברים שבלב לבד הוא דלב כל אדם אינו‬ ‫יודע אם זה דעתו להקנות אם לאו‪ ,‬ולא הוי אומדנא דמוכח‪ ,‬ושפיר הוי דברים‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫בתשו' בית אפרים בהקדמה‪.‬‬ ‫ובזה מיישב שם קושיא המפורסם על מה דאיתא (במס' שבת פ"ח ע"א) מכאן‬ ‫מודעה רבה לאורייתא והא הוי תלוהו וזבין‪ ,‬עי' מל"מ (פ"י מכירה)‪ ,‬ולהנ"ל ניחא‪ ,‬דמידי‬ ‫הוא טעמא דכיון דאיכא למימר גמר ומקני‪ ,‬שוב אף אם אין בלבו עליו הוי דברים שבלב‪,‬‬ ‫זה שייך בבני אדם שאין אחד יודע מה שבלב חבירו‪ ,‬אבל לגבי הקב"ה שהוא יודע‬ ‫מחשבות ויצרי מעללי איש‪ ,‬פשיטא דאף הדברים שבלב כאמירה להדיוט דמי‪ ,‬ואיתא‬ ‫במדרש (הובא בילקוט) ויפתוהו בפיהם וכו' שאמרו נעשה ונשמע ולבם לא נכון עמו‪,‬‬ ‫ואעפ"כ והוא רחום וגו'‪ ,‬ולכן אף שהי' כאן הבטחת שכר וגם אמרו בפה רוצה אני‪ ,‬מ"מ‬ ‫כיון שהקב"ה היה יודע מחשבות לבם שאינו כן‪ ,‬הך אמירה מידי מששא אית ביה‪ ,‬ואינו‬ ‫דומה לתלוהו וזבין כלל‪ ,‬ופי' בזה מאה"כ (ואתחנן) הטיבו אשר דברו מי יתן והיה לבבם‬ ‫זה ליראה אותי וגו'‪ ,‬ר"ל שגם לבבם דהיינו שני יצרים יצר טוב ויצר הרע יסכימו גם יחד‬ ‫לדבור הזה ליראה אותי וגו' עכ"ד‪.‬‬

‫עמי השבת‬ ‫את זכירת יום השבת מבטאת את‬ ‫אהבתה אליה‪ .‬הרה"ק ה'אהבת שלום'‬ ‫מקאסוב זי"ע כותב במעלת השבת‬ ‫וז"ל‪ :‬לדעת כי אני ה' מקדישכם (שמות‬ ‫לא‪ ,‬יג)‪ .‬איתא בש"ס (שבת י‪ ):‬א"ל‬ ‫הקב"ה למשה מתנה טוב יש לי בבית‬ ‫גנזי וששבת שמה ואני מבקש ליתנה‬ ‫לישראל לך והודיעם‪ .‬ולכאורה יש‬ ‫לדקדק למה הודיענו ששמה 'שבת'‪.‬‬ ‫ויש לומר על דרך זה דהנה ידוע שעיקר‬ ‫חיותו של האדם היא נשמה הקדושה‬ ‫והיא שמו של האדם‪ ,‬ועל כן כשקורין‬ ‫את האדם כשהוא ישן בשמו אזי בנקל‬ ‫לעוררו תיכף מאם דוחפין אותו בלא‬ ‫קריאת השם‪ ,‬כי קורין אותו בשמו שהיא‬ ‫נשמתו הקדושה וחיותו אזי מעוררין‬ ‫חיותו ממקום שורשו בהשתלשלות עד‬ ‫שמורידין את החיות אל האדם‪ ,‬וכמו‬ ‫כן הוא בכל הדברים שעיקר החיות של‬ ‫הדבר הוא שם הדבר וע"י קריאת שמו‬ ‫יכולין לעורר חיותו‪.‬‬ ‫והנה ידוע ששבת קודש היא צרורא‬ ‫דלעילא דבי חיי כולא‪ ,‬ועל כן צריכין אנו‬ ‫בני ישראל להמשיך ולעורר אור קדושת‬ ‫שבת בהשתלשלות בקרבינו ע"י קריאת‬ ‫השם שבת‪ ,‬והיינו שבכל העבודות שאנו‬ ‫עושין צריכין אנו לאמר לכבוד שבת‪.‬‬ ‫וזהו מאמר הכתוב (שם כ‪ ,‬ח) זכור‬ ‫את יום השבת לקדשו‪ ,‬פי' שצריך‬ ‫להזכיר את יום השבת בכדי להמשיך‬ ‫את הקדושה אצלינו‪ ,‬כי יום השבת הוא‬

‫זכור את יום השבת לקדשו‬ ‫מעצמו קדוש‪ ,‬ואין תלוי בנו כמו ראש‬ ‫חודש ויום טוב‪ ,‬רק עיקר הזכרת השם‬ ‫שבת הוא רק להמשיך הקדושה אצלינו‪,‬‬ ‫וזה 'לקדשו' דייקא‪.‬‬ ‫וזהו מתנה טובה יש לי בבית גנזי‬ ‫ושבת שמה וכו' לך והודיעם‪ ,‬פי' שאמר‬ ‫הקב"ה למשה לך והודיעם לישראל‬ ‫ששמה שבת‪ ,‬כי העיקר הוא השם כנ"ל‪.‬‬ ‫וזהו מאמרם ז"ל (שבת יב‪ ).‬שבת היא‬ ‫מלזעוק ורפואה קרובה לבוא‪ ,‬פי' על‬ ‫ידי זעקת השם שבת‪ ,‬על ידי זה מעוררין‬ ‫קדושת השבת קודש שהיא צרורא‬ ‫דלעילא דבי חיי כולא‪ ,‬ועל ידי זה רפואה‬ ‫קרובה לבוא‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫רבינו החפץ חיים ז"ל מביא בא'‬ ‫מספריו מגדול א'‪ ,‬שכוון בכל יום בעת‬ ‫למדו את השיעור לפני התלמידים‪,‬‬ ‫שיזכיר איזה חידוש וד"ת מענין שבת‪,‬‬ ‫כדי לקיים עם תלמידיו מצות השי"ת‬ ‫זכור את יום השבת לקדשו‪.‬‬ ‫מרן ר' חיים פרידלנדר זצ"ל מנהל‬ ‫פוניבז' כותב בספרו 'שפתי חיים'‬ ‫(מועדים ג‪ ,‬עמ' תכח)‪ :‬בשבת זוכים‬ ‫לקבל את תוספת הרוחניות כפי 'קבלת‬ ‫השבת' שקדמה לה מצידנו‪ .‬זוהי אזהרת‬ ‫הקב"ה‪ :‬זכור את יום השבת לקדשו!‬ ‫זכרו את השבת בכל ימות השבוע‪,‬‬ ‫כי כפי הנפש שתכינו כך תקבלו את‬ ‫הנשמה היתירה‪ ,‬הרי שקדושת שבת‬ ‫תלויה בכם‪ .‬החיוב שלנו הוא‪' :‬לעשות'‬ ‫המשך בעמ' ד' >>>‬

‫עמי הפרנסה‬ ‫אם אין קמח אין תורה‪ ,‬אם אין‬ ‫תורה אין קמח (אבות ג‪ ,‬יז)‪ .‬ומפרש‬ ‫רבינו יונה‪ ,‬כלומר מאחר שאין בו תורה‪,‬‬ ‫אין תועלת הקמח עולה‪ ,‬שאין אדם‬ ‫מועיל בעשרו אלא כדי שיהיו צרכי גופו‬ ‫מצויין‪ ,‬ויהיו לו פנאי לעסוק בתורה‪.‬‬ ‫יסוד הכל לדעת‪ ,‬שהפרנסה‬ ‫משמשת לאיזה תכלית נעלית‪ ,‬לא רק‬ ‫להחיות הגוף כמו שאר בעלי חיים‪ ,‬רק‬ ‫במשנת היהדות מקבלת עסק הפרנסה‬ ‫משמעות אחרת‪ ,‬והיא‪ ,‬שהפרנסה‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫תורה וקמח‬ ‫הגשמית משמשת לתכלית רוחנית‬ ‫גבוהה‪ ,‬אשר מאפשרת את האדם‬ ‫להחיות את עולמו האמיתית‪ ,‬כתוצאה‬ ‫מההרחבה המגיעה לו ע"י הקמח‪.‬‬ ‫רואין‬ ‫אחרת‬ ‫באספקלריא‬ ‫שההצלחה בתורה תלויה בעובדות‬ ‫גשמיות‪ ,‬כמו שאמר הגאון ר' יחזקאל‬ ‫אברמסקי זצ"ל לבאר‪ ,‬מדוע ישנם‬ ‫ת"ח גדולים שדבריהם מקובלים‬ ‫פחות מת"ח קטנים מהם‪ ,‬והוא‬ ‫מטעם‪ ,‬שהגדולים אלו דואגים רק‬

‫להרוחניות של האדם‪ ,‬ואלו הקטנים‬ ‫מהם דואגים גם לעניני גשמיות‪,‬‬ ‫ומש"כ דבריהם מקובלים יותר‪.‬‬ ‫[ובדרך מליצה מסופר שהרמז‬ ‫מקמח לתורה הוי הוראה באופן‬ ‫הלימוד‪ ,‬עפ"י עובדא בא' שעבד בעסק‬ ‫המצוות אצל הקמח‪ ,‬וכשגדול א' ראהו‬ ‫שמכף רגל ועד ראשו חפו בקמח‪ ,‬וכולו‬ ‫הפך לבן‪ ,‬רמז לו‪ ,‬דזהו עוד ביאור ב'אם‬ ‫אין קמח אין תורה'‪ ,‬שאימתי נחשבת‬ ‫התורה‪ ,‬רק כאשר דומים לעסק הקמח‬

‫המלבין את האדם מכף רגלו ועד‬ ‫ראשו‪ ,‬כן הוא היגיעה בתורה]‪.‬‬ ‫עכ"פ הקמח והתורה מיוחדים‪,‬‬ ‫שכדי שהקמח יתרבה הוא רק באופן‬ ‫שבד בבד התורה ג"כ מתרבה‪ .‬וזאת‬ ‫להוראה‪ ,‬שגם העוסקים על המחי'‬ ‫וכלכלה‪ ,‬צריך שנקדות נשמתם יוקידו‬ ‫באור התורה‪ ,‬ואזי יאירו לו ג"כ נתיבותם‬ ‫שיהא להם הפרנסה בניקל ובכבוד‪.‬‬ ‫•‬


‫=ד=‬

‫עמי הצדיקים‬ ‫כ"ב שבט – שב"ק יתרו ‬

‫תקמ"ז – תרי"ט‬

‫הרה"ק ר' מנחם מנדל מקאצק זי"ע‬ ‫בן ר' יהודה לייביש ז"ל – תלמיד החוזה מלובלין היהודי‬ ‫הק' ור"ר בונם מפשיסחא זי"ע‬ ‫מאמרותיו‪:‬‬

‫נכנס א' להשרף מקאצק בבקשת ברכה שיזכה‬ ‫לבנים עוסקים בתורה‪ .‬השיב‪ :‬עסוק אתה בתורה‪,‬‬ ‫אזי ילמדו בניך ממך לעסוק ג"כ בתורה‪ .‬אך אם‬ ‫אתה תעסוק בבקשות שבניך ילמדו‪ ,‬ילמדו ממך‬ ‫בניוך‪ ,‬ואף הם לא יעסקו בתורה רק יבקשו על‬ ‫בניהם‪ – ...‬ימי זכרון‬ ‫אמר על עצמו‪ :‬שנשמתו הק' הוא עדיין‬ ‫מהנשמות של קודם חורבן הבית‪ ,‬איך בין נישט‬ ‫קיין היינטיגער‪ ,‬וביאתו כעת להאי עלמא היא כדי‬ ‫לברר מה היא קדושה ומה היא חצוניות‪ .‬עוד אמר‬ ‫ע"ע‪ :‬כי הוא אין צריך לשום ממוצע של המלאכים‬ ‫להעלות תפלתו‪ ,‬כי התפילות שלו הולכים למעלה‬ ‫ביושר‪ ,‬זיי ווייסן נישט וואס זיי פארמאגן‪.‬‬ ‫מד"ת על הפרשה‪:‬‬

‫עמי העבודה‬

‫הילולא דצדיקיא‬ ‫והנה כ"ז שלא נכתב המשנה והתלמוד היתה לנו זאת‬ ‫התשב"פ‪ ,‬ועכשיו שכבר יש לנו הכל בכתובים‪ ,‬ועפ"י‬ ‫המנהגים כתובים לפנינו ברמ"א‪ ,‬א"כ הרי הכל הוא‬ ‫תשב"כ‪ ,‬ועל מה הברית קיים‪ .‬לזה הטיבו את אשר‬ ‫עשו הפוסקים שהשאירו לנו איזה מנהגים בע"פ‬ ‫ונהרא נהרא ופשטי' כל מקום לפי מנהגו‪ ,‬וכאמז"ל‬ ‫אזלית לקרתא הלך בנימוסה"‪ .‬ודפח"ח ושכל אלקי ‪-‬‬ ‫שו"ת אפרקסתא דעניא ח"ב או"ח סי' לט בהערות‪.‬‬

‫כ"ג שבט – א' משפטים ‬

‫תרל"ד ‪ -‬תרצ"ד‬

‫הגה"ק ר' משה קליערס זצ"ל אב"ד טבריה‬ ‫בן ר' מאיר ז"ל – תלמיד מהר"ש מסלאנים זי"ע‬ ‫עובדא‪:‬‬

‫פעם הגיע להגאון האדר"ת זצ"ל וביקש לקבל‬ ‫ממנו סמיכת חכמים‪ ,‬אף שידע שאין זה מדרכו של‬ ‫הגאון להסמיך‪ .‬פתח הגאון בד"ת‪ ,‬שאל ור' משה‬ ‫השיב קצרות‪ ,‬נמנע מלהראות כוחו הרב ולהציע‬ ‫מחי' מבלי שישאל‪ .‬לשאלת הגאון‪ ,‬מדוע? השיב‬ ‫ר' משה‪ ,‬הרי אסור להתפאר! והאדר"ת יצא מגדרו‬ ‫ומכתירו בסמיכה‪ – ...‬דמיות הוד‬

‫ביום הזה באו מדבר סיני‪ .‬פירש"י בר"ח‪ ,‬וגם שיהי'‬ ‫ד"ת חדשים בעיניך כאלו היום נתנו‪ .‬ונראה הכונה‪,‬‬ ‫על ענין הכנה שצריך לעסק התורה‪ ,‬כמו אז שמר"ח‬ ‫ועד מ"ת התגברו בזריזות הכנה לקבלת התורה‪ ,‬לצד‬ ‫חשקם שהיתה אז דבר חדש‪ ,‬כמו כן בכל יום צריך‬ ‫האיש להכין א"ע בהכנה כזו לדברי תורה‪.‬‬

‫בפקודת רבו האדמו"ר מסלאנים‪ ,‬יסד הגאון‬ ‫בשנת תרנ"ט את ישיבת 'אור תורה' בטבריה‪ .‬כה‬ ‫היה מנהגו‪ :‬בכל יום א' בשבוע היה פורש לישיבה‬ ‫שהוקמה מחוץ לעיר על ציון התנא ר"מ בעל‬ ‫הנס‪ ,‬שוהה בה עד יום ה' ואז הוא חוזר העירה‪.‬‬ ‫בישיבה היה משמיע שיעורים בהלכה לפני סגל‬ ‫תלמידים מצוינים מדי יום ביומו‪ ,‬מפלפל הרבה‬ ‫בדברי הראשונים ומסוגל להתחדד ב'צ"ע' של רע"א‬ ‫שבועות וחדשים‪ .‬את לימודו היה מבסס על ההגיון‬ ‫והתעמקות בסוגיה עצמה ובוחל בפלפולים אשר‬ ‫יסודם אינם מבוסס די צרכו‪ ,‬שיש חשש שאינם‬ ‫מכוונים לדרך האמת – שם‪.‬‬

‫תקפ"ה – תרנ"ד‬

‫ת"ר – תרצ"ו‬

‫אם נסיעתן מרפידים היה בתשובה למה‬ ‫הוצרכו עוד הפעם לעשות תשובה‪ ,‬שהנסיעה ביום‬ ‫א'‪ .‬ונראה שישראל עשו ב' מיני תשובות‪ ,‬נסיעתן‬ ‫מרפידים‪ ,‬נסעו ממדת רפיון ידים‪ ,‬והב' שיוכלו לבא‬ ‫לקבלת התורה‪ .‬וגם מלמדנו‪ ,‬שכל ימיו צריך האדם‬ ‫להיות בתשובה‪.‬‬

‫כ"ג שבט – א' משפטים ‬

‫הרה"ק ר' יהושע מבעלזא זי"ע‬ ‫בן הרה"ק השר שלום זי"ע‬

‫כ"ח שבט – עש"ק משפטים ‬

‫הרה"ק ר' מנחם נחום מראחמיסטריווקא זי"ע‬ ‫בן הרה"ק ר' יוחנן זי"ע‬

‫אמרו עליו‪:‬‬

‫אמרו עליו‪:‬‬

‫אביו‪ :‬מלא רוח חכמה כיהושע בן נון‪ .‬הרה"ק‬ ‫ה'שבט מיהודה' (פר' תצוה)‪ :‬מי שזכה להיות קרוב‬ ‫למשכן ה'‪ ,‬לקדושת רבינו הק' מבעלזא‪ ,‬בראותו‬ ‫פני מלאך אלקים‪ ,‬לא היה בקל עובר עבירה אח"כ‪,‬‬ ‫ולא היה נטוי לשום מחמדי עוה"ז‪ ,‬ונתבטל כמעט‬ ‫ממציאותו ומכ"ש שלא עלה עלד דעתו גיאות‬ ‫להגאות ולהתאות תאות ח"ו‪.‬‬

‫אביו הק' כתב במכתבו לאנשי עיר שאריגראד‬ ‫אודותיו‪ :‬הן מאז הופיע הוד קדושת בני הרב הק'‬ ‫המפורסם לתהלה חו"פ כמוהר"ר מנחם נחום‬ ‫שליט"א במח"ק והכרת פניו המאירים באור החכמה‬ ‫והתבונה‪ ,‬ענתה בו צדקתו וקדושתו לעיניהם‪ ,‬ובזה‬ ‫נתקרבו לו הלבבות‪ ,‬ונתקשרו הנפשות באהבה‬ ‫וידידות‪ ,‬אהבת אמת ואמונה אהבה עזה מקרב ולב‬ ‫עמוק‪ ,‬ע"כ אמרתי לישרי לב כאלה היודעים לו יקר‬ ‫וכבוד כערכו הרם והנשא‪ ,‬אביעה תודתי ברב תודה‬ ‫וברכה היטיבו את אשר עשו כה‪ ,‬יהי' לבבם זה להם‬ ‫כל הימים‪ ,‬ובאהבתו ישגו תמיד בכל לבבם ובכל‬ ‫נפשם ובכל מאודם‪ ,‬וד' ישלח את מלאכיו לפניו‬ ‫בכל עת יופיע במח"ק להאזין ולהקשיב בכל פרטי‬ ‫משאלותיהם‪ ,‬ולהריק עליהם שפעת ברכה ממקור‬ ‫הברכה העליונה לאיש איש ברכתו הדרושה לו‬ ‫ברו"ג – קו' משכנות יעקב‪.‬‬

‫מאמרותיו‪:‬‬

‫אם הקב"ה נתן את התורה על הר סיני היה כדי‬ ‫ללמדנו מדת הענוה‪ ,‬א"כ למה לא נתנה בבקעה‪.‬‬ ‫אלא מזה יש להביא ראי' שאצל התורה צריך להיות‬ ‫קצת הר‪ ,‬ע"ש ויגבה לבו בדרכי ה' – כתבי חסידים‪.‬‬ ‫ואני שמעתי שיחה נאה בשם מרן הגה"ק מהר"י‬ ‫מבעלז זי"ע‪ ,‬באברך בחור אחד שנשא אשה בבעלז‬ ‫ודר שם ולא רצה ללבוש שטריימל בש"ק‪ ,‬ושאלו‬ ‫הגה"ק זצ"ל למה הוא מונע א"ע ממלבוש ש"ק‬ ‫הנהוג שם‪ .‬והשיבו שאינו רואה בזה שום התנגדות‬ ‫להש"ע ח"ו‪ ,‬וא"ל הגה"ק ז"ל שמע בני את אשר‬ ‫אומר לך‪ .‬הנה אמז"ל לא כרת הקדוש ברוך הוא‬ ‫ברית עם ישראל אלא על תשב"פ (גיטין דף ס')‪,‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫עד שתחפץ‪...‬‬

‫כ"ק אדמו"ר מבאבוב זצ"ל‬ ‫במה שהקדימו ישראל נעשה ונשמע‪ ,‬י"ל הענין‪ ,‬על פי דברי הרמב"ן‬ ‫בספר האמונה והבטחון על הפסוק אם תעירו ואם תעוררו את האהבה‬ ‫עד שתחפץ‪ ,‬דכשמגיע לאדם איזה התעוררות של יראה ואהבה להבורא‬ ‫ב"ה‪ ,‬אזי תיכף ומיד יראה לעשות לה כלי‪ ,‬היינו שיעשה תיכף איזה‬ ‫מצוה‪ ,‬ליתן צדקה וכדומה‪ ,‬כי ידוע שהתעוררות הבאה אל האדם בפתע‬ ‫פתאום‪ ,‬הוא אור הנשפע עליו מלמעלה‪ ,‬ונקרא בחי' נשמה‪ ,‬וצריך האדם‬ ‫להלבישה בגוף כדי שיהיה לה חיזוק ובסיס‪ ,‬ועל זה אמר הכתוב‪ ,‬אם‬ ‫תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ‪ ,‬כי תיבת 'חפץ' הוא מלשון‬ ‫כלי‪ ,‬וזהו הכוונה‪ ,‬שהתעוררות ההוא הבאה אל האדם‪ ,‬צריך תיכף ומיד‬ ‫כלי להחזיקו‪ ,‬וזהו עד שתחפוץ‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫והנה בשעת מתן תורה באה לישראל התעוררות גדולה‪ ,‬והיו יראים‬ ‫שלא תסור מהם התעוררות הלזה‪ ,‬לכן אמרו 'נעשה' מיד איזה מצוה‪ ,‬כדי‬ ‫שתהי' לההתעוררות חיזוק וביסוס על להבא‪ ,‬ועל ידי זה 'נשמע' לעתיד‬ ‫ולא ימוט ההתעוררות לעולם‪.‬‬ ‫ליקוטי כרם שלמה‬

‫עמי החינוך‬

‫המחשת מעמד הר סיני‬

‫הגה"צ ר' אביגדור מיללער זצ"ל‬ ‫בעולם מחשבה קיימים מונחים של נצח‪ ,‬הציפיה לגאולה מעודדת‬ ‫עשיה‪ ,‬עונשי הגיהנם מביאים ליראת חטא‪ ,‬עולם הבא מעורר לדבקות‪,‬‬ ‫ניתן לשאוב חיזוק מיציאת מצרים‪ ,‬בכל יום ניתן לחיות את מעמד הר‬ ‫סיני במלוא העוצמה הרגשית‪.‬‬ ‫גם החינוך לדור הבא מתבסס על המחשת העבר 'פן תשכח את‬ ‫הדברים אשר ראו עיניך' מזהיר הכתוב (דברים ד‪ ,‬ט) כל אחד ראה בעיניו‬ ‫כשמתקרב חג השבועות אין להסתפק בקטיפת ירק וברקיחת מאכלי חלב‪.‬‬ ‫זוהי הזדמנות לחקוק במחשבתם של הילדים את תמונת מתן תורה‪,‬‬ ‫לשרטט אותה במכחול של אהבה וחיבה‪ ,‬יש מקום לספר גם על המן‬ ‫שאכלו ישראל במדבר‪ ,‬להדגיש שה' זן ומפרנס את העולם‪ ,‬כך תחדור‬ ‫השיחה על ה' לתאים מרכזיים במח‪.‬‬ ‫ערך רב יש ללימוד תורה ולעיסוק בהלכה‪ ,‬אך הדרך לצמוח ברוחניות‬ ‫היא המחשבה על הבורא‪ .‬במקום שאתה מוצא זהירותו של אדם‪ ,‬שם‬ ‫אתה מוצא גדלותו‪.‬‬ ‫•‬

‫>>> המשך מעמ' ג' (טעמי השבת)‬

‫את השבת‪ ,‬להכין את עצמנו לשבת‪ .‬שבת היא בת זוגו של עם‬ ‫ישראל‪ ,‬ועלינו להשפיע על השבת‪ ,‬ככל שמתעלים יותר כך‬ ‫מכניסים יותר תוכן של קדושה של השבת‪...‬‬ ‫קדושת השבת וברכתה משפיעות לכל ימות השבוע‪ ,‬כמבואר‬ ‫בזוהר (ב‪ ,‬פח‪ .):‬על כן – כפי הרוממות שאנחנו זוכים לשבת‪ ,‬היא‬ ‫תזהיר לנו אל תוך ימי השבוע‪ .‬זהו גלגל הסובב‪ :‬עד כמה שקיבלנו‬ ‫את השבת כך נזכה בימות השבוע‪ ,‬וככל שנזכה יותר בימות‬ ‫השבוע נוכל להתכונן לשבת ביותר‪ ,‬וכך נעלה מדרגה לדרגה‪ ,‬וה'‬ ‫יהי' בעזרנו‪.‬‬ ‫•‬

‫מאמרותיו‪:‬‬

‫תשועת ה' כהרף עין‪ ,‬דוקא כשעינו חדל‬ ‫מלראות סיכוי לישועה‪ ,‬ואין לו להשען אלא על‬ ‫אביו שבשמים‪ ,‬אזי באה ישועת ה' – מאורי אור‪.‬‬

‫‪5124-11th Ave.‬‬ ‫‪Brooklyn NY 11219‬‬ ‫‪mmogilyon@gmail.com‬‬

‫מכון מדושני עונג‬


‫בס”ד‬ ‫ס”ד‬ ‫ס”‬

‫פר˘˙ י˙רו‬

‫כ"ב ˘בט ˙˘ע"ז‬

‫‚ליון ‪339‬‬

‫לפי אופק‬ ‫ירושלים‬

‫זמ‪‬י הדלקת ה‪‬רות ומוצ”ש‬

‫‪"‰„‰‬נ‬ ‫מוˆ˘"˜‬ ‫ר"˙‬

‫‪4:52‬‬ ‫‪6:04‬‬ ‫‪6:45‬‬

‫בבית דד''‬ ‫שבתי בבית‬ ‫קהילת שבתי‬ ‫ע"י קהילת‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫יו"ל‬ ‫מליאל רבי‪‬וביץ שליט"א‬ ‫ב‪‬שיאות מור‪‬ו הרה"צ ר' גמליאל‬ ‫ב‪‬ש‬ ‫מברכים ˘בט | ר"ח יום ˘ב˙ ˜ו„˘‬ ‫חל˜ים‬

‫סוף זמן קריאת שמע ותפילה‬

‫טיב הפרשה‬

‫סוז˜"˘ ‡' ‪8:20‬‬ ‫סוז˜"˘ ב' ‪9:03‬‬

‫סוז"˙ ‡'‬ ‫סוז"˙ ב'‬

‫משיחותיו של מור‪‬ו ורב‪‬ו שליט"א‬

‫‪9:31‬‬ ‫‪9:59‬‬

‫טיב ‪‰‬מערכ˙‬ ‫יתרו ‪ -‬חותן משה‬

‫בתקופת שלטון הפריצים היה פריץ אחד שהיה‬ ‫שולט על חבל ארץ גדול ומכיון שהיו עסקיו ורכושו‬ ‫רבים הכניס את שני בניו שיעזרו לו בניהול עסקיו‪,‬‬ ‫הפריץ חילק את אחוזותיו בין שני בניו ולכל אחד‬ ‫מהם נתן את השליטה על מחצית מהאחוזות כדי‬ ‫שינהל אותם‪ ,‬והנה בעוד הבן האחד היה טוב לב‬ ‫ודאג לתושבי האחוזות‪ ,‬דאגתם היתה דאגתו‪,‬‬ ‫והשתדל תמיד לעמוד לצידם בכל עניין‪ ,‬ואף אם‬ ‫מישהו היה מאחר את מועד תשלום דמי החכירה‬ ‫לא הרשיע כלפיו אלא נהג באורך רוח‪ ,‬ולעומתו היה‬ ‫אחיו רשע גדול ונהג באכזריות גדולה עם נתיניו‪,‬‬ ‫אפילו לעוזריו התנהג ברשעות‪ ,‬הוא לא הסכים‬ ‫לוותר על אף איחור בתשלומים והתעלם לגמרי‬ ‫מצרכיהם וממצוקותיהם‪ ,‬שבחלקם הגדול היו‬ ‫ממנו‪..‬‬ ‫והנה גלגל החוזר בעולם‪ ,‬וביום אחד בהיר נחשד‬ ‫הפריץ בפלילים והושלך לכלא‪ ,‬הממשלה החרימה‬ ‫את כל רכושו‪ ,‬ומשפחתו נזרקה לרחוב ככלבי חוצות‬ ‫ללא רחמים‪ ,‬והם נושלו מכל נכסיהם וממעמדם‪ ,‬גם‬ ‫גורלם של שני הבנים לא שפר עליהם והם פוטרו‬ ‫מכל משרתם ונותרו בעירום ובחוסר כל‪ ,‬אבל למען‬ ‫האמת מי שנשאר ללא קורת גג היה האח הרע‪,‬‬ ‫שכולם שמחו להתפטר ממנו‪ ,‬אך אחיו שהיה אדם‬ ‫טוב‪ ,‬היה מוקף אנשים שאהבוהו ושמחו להחזיר לו‬ ‫טובה ולעמוד לימינו‪ ,‬וכך מצאו לו משרה הולמת‬ ‫ומשכורת מכובדת בצידה‪.‬‬ ‫המילים הראשונות בפרשתנו 'וישמע יתרו חותן‬ ‫משה'‪ ,‬ורש"י מפרש 'כאן היה יתרו מתכבד במשה‪,‬‬ ‫אני חותן המלך‪ ,‬ולשעבר היה משה תולה הגדולה‬ ‫בחמיו‪ ,‬שנאמר וישב אל יתר חותנו'‪ ,‬רואים אנו כאן‬ ‫עד כמה אל לו לאדם להתגאות בגדולתו‪ ,‬שכן מה‬ ‫הוא האדם‪ ,‬היום אתה כאן ומחר אתה שם‪ ,‬וכבר‬ ‫שמענו על אנשים שברגע אחד ירדו מגדולתם או‬ ‫להיפך‪ ,‬אנשים פשוטים שברגע אחד עלו לגדולה‪.‬‬ ‫סיפר מורנו הרב שליט"א ששאל פעם לאחד‬ ‫מצדיקי הדור כיצד אינו פוחד שיכנסו בו הרהורי‬ ‫גאווה‪ ,‬השיב לו אותו גדול‪ ,‬מה יש לי להתגאות‪ ,‬הרי‬ ‫אני יודע שכל התורה שלמדתי והספרים שכתבתי‬ ‫הם מתנה מהבורא?!‬

‫בנתיבות האמונה‬

‫ע˙‪ ‰‬י„ע˙י כי‪„‚Œ‬ול ‪ '‰‬מכל‪‡‰Œ‬ל‪‰‬ים כי ב„בר ‡˘ר ז„ו עלי‪‰‬ם‪:‬‬ ‫וי˜ח י˙רו ח˙ן מ˘‪ ‰‬על‪ ‰‬וזבחים ל‡ל‪‰‬ים ויב‡ ‡‪‰‬רן וכל ז˜ני‬ ‫י˘ר‡ל ל‡כל‪Œ‬לחם עם‪Œ‬ח˙ן מ˘‪ ‰‬לפני ‪‡‰‬ל˜ים‪) :‬שמות יח‪ ,‬יא יב(‬

‫הנה‪ ,‬כיון שתורתינו נצחית היא‪ ,‬לכן מלבד המכוון הפשוט של הדברים‬ ‫האמורים בה כוללת היא בתוכה כמה וכמה רמזים השייכים לכל הדורות‪,‬‬ ‫וכל דור ודור מוטל עליו להתבונן ולהבין את הנרמז בה השייך לזמנו‪,‬‬ ‫ובמיוחד אמורים הדברים באלו הסיפורים הכתובים בתורה‪ ,‬כי בפירושם‬ ‫הפשוט אין בהם איזה הוראה למעשה‪ ,‬ואין בהם ענין של 'תורה' שהיא‬ ‫מלשון 'הוראה' ובהכרח נרמזים באלו הדברים הוראות והליכות חיים‪,‬‬ ‫אשר מאירים הם לאדם ומסייעים בידו לנתב לו דרך על פי השקפת‬ ‫התורה‪ ,‬ולהשיא לו עצות האיך להתמודד עם המכשולים אשר היצר‬ ‫מעמיד בדרכו לנסותו‪.‬‬ ‫גם בפרשתן באלו המקראות שלפנינו יש בהם לקחי חיים אשר מאירים‬ ‫לאדם דרכו‪ ,‬דהנה בדברי יתרו 'כי גדול ה' מכל האלהים' רואים אנו‬ ‫שעדיין לא היה ברור לפניו כי אין בכל אלו האלילים שום ממשות‪ ,‬רק‬ ‫זאת השכיל להבין כי אף אם יש ממשות בהם נתונים הם תחת רשות של‬ ‫מעלה‪ ,‬כי הקב''ה הוא הגדול מכל האלהים‪ ,‬אבל לא שאין בהם ממש‪.‬‬ ‫וכל עוד שהחזיק באותה השקפה עדיין היה בגדר מין ואפיקורס‪ ,‬שהרי‬ ‫מעקרי האמונה הוא שהקב''ה הוא יחיד ואין יחידות כמוהו בשום פנים‬ ‫והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים‪ ,‬ואין שום כח מבלעדי‬ ‫השי''ת‪ ,‬ואף שאין הדברים על פי פשוטו‪ ,‬כי בהכרח שהיה יתרו מאמין‬ ‫שלם‪ ,‬מאחר שבדק כל העבודה זרות שבעולם‪ ,‬ולא הניח שום עבודה‬ ‫זרה שלא עבדה‪ ,‬ולא היה מאלו הנבערים מדעת ההולכים שלל אחר‬ ‫יצרם‪ ,‬אלא צימאון עז היה לו להשיג את האמת‪ ,‬וחקר ודרש לעמוד על‬ ‫מהותה של כל עבודה זרה‪ ,‬וכיון שכן בהכרח ראה והכיר באפסיותן‪ ,‬בכל‬ ‫זאת היה בו איזה שמץ דק מן הדק אשר מחמתה התבטא בזה הלשון‪.‬‬ ‫ומאחר וכך מוכח מן המקרא שלפנינו‪ ,‬יכולים גם לפרש את הכתוב‬ ‫שלאחריו כעצה האיך לזכך את אמונתו‪ ,‬כי מאחר שהיה חשוב מאוד בין‬ ‫האומות‪ ,‬ואף על פי כן לא היה חש על כבודו‪ ,‬ועזב את כל האלילים כדי‬ ‫להסתפח לעם הנבחר‪ ,‬היה זה בכלל הבא ליטהר‪ ,‬שעליה אמרו חכמינו‬ ‫ז''ל שמסייעין בידו‪ ,‬על כן ראה משה לנכון ללמדו אורחות חיים האיך‬ ‫יבוא לידי אמונה בהירה וטהורה ללא שמץ פסול‪ ,‬ושיבוא לידי הכרה‬ ‫אמיתית כי הקב''ה הוא האלקים אין עוד מלבדו‪.‬‬ ‫וכדי לבאר כוונת הדברים עלינו להקדים יסוד גדול בעניני האמונה‪,‬‬ ‫דהנה עולם הזה הוא עולם ההסתר‪ ,‬וכמעט שאין מרגישים בו באמיתת‬ ‫ובמציאות הבורא יתב' שמו‪ ,‬כי אורו יתב' בזה העולם הוא בצמצום גדול‬ ‫מאוד‪ ,‬וכל זה הוא בהכרח לתכלית הנרצה מבריאתו‪ ,‬כדי שתהיה קיום‬ ‫לענין הבחירה והנסיון‪ ,‬ואילו היה אורו ית' מאיר ומורגש בו לא היה שייך‬ ‫כלל מושג של נסיון לעבור את פי השי''ת‪ ,‬כי מי הוא זה אשר ימרה את‬

‫טיב‬ ‫ההודעות‬

‫ניתן לשמוע את שיחותיו של‬ ‫מורנו ורבנו שליט"א‬ ‫במספר מיוחד וישיר‬

‫לשיחות בלשון הקודש‪073-2951320 :‬‬ ‫לשיחות באידיש‪073-2951321 :‬‬

‫פיו על אף היותו מכיר בחוש שיש אדון ומנהיג‪ ,‬אך מאחר ואין הדברים‬ ‫נרגשים ממילא שייך מציאות של 'לעבור את פי השי''ת' ר''ל‪ .‬ואין עומד‬ ‫לו לאדם בשעת הנסיון אלא האמונה והיראה הנמשך על ידה‪.‬‬ ‫אך כדי שיזכה האדם לאור האמונה מוטל עליו לזכך את החומר‪ ,‬כי‬ ‫מציאות ענין החומר הוא ענין ההסתרה והעדר האמונה‪ ,‬כי עצם היות‬ ‫העולם מורכב מן החומר היא המעכב את אורו ית'‪ ,‬וכל עוד שהאדם‬ ‫להוט אחר עניני החומר אות הוא כי אין אמונתו זכה ובהירה‪ ,‬מאחר‬ ‫שקשור הוא בדבר שהוא סתירה לאמונה‪ ,‬אך ככל שמזכך ומנער עצמו‬ ‫מן החומר מגלה הוא הניצוץ האלוקי שבו‪ ,‬וממילא מתעורר לאמונה‬ ‫בהשי''ת‪ .‬וענין זה ראים אנו אצל פרעה כי מאחר והיה שקוע מאוד‬ ‫בעניני חומר 'ערות מצרים' לכן לא היה שייך שיאמין שיש מציאות של‬ ‫מנהיג העולם‪ ,‬עד כדי כך הגיעו הדברים שהרגיש כי הוא עצמו בעל‬ ‫היכולת ואמר 'לי יאורי ואני עשיתני' והיינו שתלה הכל בחומר‪ ,‬הלוא‬ ‫במו עיניו לא ראה כי אם הכוחות החומריים ובהם ורק בהם היה מאמין‪,‬‬ ‫וכיון שהוא עצמו שקוע היה מאוד בחומר לכן תלה הכל בכוחו ובזרועו‪,‬‬ ‫עד שתמה ואמר 'מי ה' אשר אשמע בקולו' אין שום מציאות של כח‬ ‫אלקי הממציא את הכל‪ ,‬וכיון ש'לא ידעתי את השם' לכן 'גם את ישראל‬ ‫לא אשלח' והוכרח הקב''ה להפליא בו מכות נאמנות להראות לו כי‬ ‫הכל תלוי בכוח העליון‪ ,‬עד שהוכרח להודות בכך‪ .‬אך זה האיש המזכך‬ ‫עצמו מעניני חומר‪ ,‬ואף ההכרח לו מאלו הענינים אינו עושה כי אם לשם‬ ‫שמים‪ ,‬זה האיש משיג אור האמונה‪ ,‬ובכח אמונתו הבהירה עומד הוא‬ ‫בגבורה מול כל הפיתויים והנסיונות‪.‬‬ ‫ולאמיתו של דבר הלוא מקרא מלא דיבר הכתוב‪) ,‬במדבר טו‪ ,‬לט( ולא‬ ‫תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם‪ ,‬וגו' למען תזכרו ועשיתם את כל‬ ‫מצותי והייתם קדושים לאלקיכם‪ ,‬כי זה הכתוב מדבר על עניני החומר‬ ‫שנפשו של אדם חומדתן‪ ,‬וכמאמרם ז''ל )במדבר רבה יז ז( ליבא ועינא‬ ‫תרי סרסורי דעבירה‪ ,‬עין רואה והלב חומד וגו' ואמר הכתוב כי הכרח יש‬ ‫בדבר להיות מובדל מאלו הענינים כדי שנזכה ל'ועשיתם את כל מצותי‬ ‫והייתם קדושים לאלקיכם' כי רק ע''י זיכוך החומר זוכה האדם לבהירות‬ ‫האמונה המעמידו על רגליו ונותנת בו הכח והעוז לבל יתפתה אחר היצר‬ ‫המבקש להסירו מאחרי השי''ת ולהשביתו מן המצוות ר"ל‪.‬‬ ‫ענין זה לימד משה ליתרו חותנו‪ ,‬כי בראותו כי עדיין אין הוא שלם‬ ‫באמונה תמימה‪ ,‬ביקש ללמדו ענין זיכוך החומר‪ ,‬כי ידע משה שהיא ורק‬ ‫היא אשר יֶ זַ כֶ ה את יתרו בבהירות האמונה‪ ,‬ועל כן כשראה יתרו לנכון‬ ‫לזבוח עולה וזבחים להשי''ת הלך הוא אליו עם כל ישראל לאכול לחם‬ ‫'לפני האלקים' ולהראותו האיך מוטל על האדם לקדש עצמו במותר‬ ‫לו‪ ,‬ולא לאכול כי אם לשם שמים בלבד‪ .‬וכן לעשות גם שאר העניני‬ ‫הנרמזים בלח''ם רק לשם שמים‪ ,‬כי כאמור על ידי זה שמתנזר האדם מן‬ ‫החומריות זוכה לבהירות האמונה‪.‬‬

‫עדכון זמני קבלת קהל בבית מורנו ורבנו‬ ‫שליט"א אך ורק בתא קולי שמספרו‬

‫‪052-7168366‬‬

‫יו"ר הוועדה הרוחנית‪ :‬ר' יעקב רבינוביץ | עורך‪ :‬ש‪ .‬גולדשטיין‬

‫)עפ"י טיב התורה‪-‬יתרו(‬

‫א‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫נכ˙ב ע"י ‪‰‬ר"ר מ‡יר רבינובי‪˘ ı‬ליט"‡‬

‫טיב ‪‰‰‬לכ‪‰‬‬

‫מיוס„ על לימו„ ‪‰‬יומי בספר ˜יˆור ˘ו"ע כפי ˙˜נ˙ ‪‰˜‰‬יל‪‰‬‬ ‫ערוך ומסו„ר לפי פוס˜י זמנינו‬

‫דיני ברכת אשר יצר ופירושו‬ ‫א‪ .‬כשיצא מבית הכסא‪ ,‬יברך אשר יצר‬ ‫את האדם בחכמה וכו' )ס"ו ס"א(‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ופירוש 'בחכמה' יש בו ג' פירושים‪,‬‬ ‫האחד‪ ,‬שבריאת האדם היא בחכמה‬ ‫נפלאה‪ ,‬וי"מ על שם שהגוף דומה לנוד‬ ‫מלא רוח והוא מלא נקבים כדלקמן‬ ‫בסמוך‪ ,‬וי"מ בחכמה‪ ,‬שהתקין מזונותיו‬ ‫של אדם הראשון‪ ,‬ואח"כ בראו )ס"א(‪.‬‬ ‫ג‪ .‬וברא בו נקבים נקבים‪ ,‬חלולים חלולים‪,‬‬ ‫פירוש‪ ,‬נקבים רבים‪ ,‬כגון פה וחוטם ופי‬ ‫טבעת‪ ,‬וגם ברא בו אברים רבים חלולים‪,‬‬ ‫כמו לב וכרס ומעיים )ס"א(‪.‬‬ ‫ד‪ .‬שאם יסתם אחד מהם וכו'‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫שבנקבים יש נקב אחד שהוא הפה‪,‬‬ ‫וכשהתינוק נמצא במעי אמו הוא סתום‪,‬‬ ‫וכשיוצא לאויר העולם הוא נפתח‪ ,‬ואם‬ ‫כשיוצא לאויר העולם היה נשאר סתום‪,‬‬ ‫לא היה אפשר להתקיים אפילו שעה‬ ‫אחת‪ ,‬והאברים החלולים‪ ,‬אם היה נפתח‬ ‫אחד מהם‪ ,‬לא היה אפשר להתקיים‬ ‫אפילו שעה אחת )ס"א(‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ועוד יש לפרש‪ ,‬שגבול יש לאדם‬ ‫לה ָס ֵתם ולא ימות‪ ,‬וכיון‬ ‫שיכולין נקביו ִ‬ ‫שעבר אותו הגבול‪ ,‬אי אפשר להתקיים‬ ‫אפילו שעה אחת‪ ,‬וכיון שבכלל הנקבים‬ ‫הם פי הטבעת ופי האמה‪ ,‬ובכלל האברים‬ ‫החלולים‪ ,‬שאם יפתח אחד מהם אי‬ ‫אפשר להתקיים‪ ,‬הם כרס ומעיים‪ ,‬שפיר‬ ‫הוי שבח זה מענין עשיית צרכיו )ס"א(‪.‬‬ ‫ו‪ .‬ואפשר עוד‪ ,‬שמאחר שאם יוצא‬

‫לנקביו ביותר‪ ,‬עד שאם עבר הגבול‪,‬‬ ‫ימות‪ ,‬בכלל שאם יפתח אחד מהם הוא‪,‬‬ ‫והוי שאם יפתח אחד מהם נמי מענין‬ ‫עשיית צרכיו ממש )ס"א(‪.‬‬ ‫ז‪ .‬חלולים‪ ,‬פירוש איברים חלולים ולא‬ ‫יאמר חללים‪ ,‬דבחלל לא שייך בריאה‬ ‫)מ"ב סק"א(‪.‬‬

‫ח‪ .‬רופא כל בשר‪ ,‬על שם שהנקבים‬ ‫שברא בו להוציא פסולת מאכלו‪ ,‬כי אם‬ ‫יתעפש בבטן ימות‪ ,‬והוצאתו היא רפואה‬ ‫)ס"א(‪.‬‬

‫ט‪ .‬ומפליא לעשות‪ ,‬יש בו ג' פירושים‪,‬‬ ‫האחד‪ ,‬מפני שהאדם דומה לנוד מלא‬ ‫רוח‪ ,‬ואם יעשה אדם בנוד נקב כחודה של‬ ‫מחט‪ ,‬הרוח יוצא‪ ,‬והרי האדם מלא נקבים‬ ‫ורוחו משתמרת בתוכו‪ ,‬הרי זה פלא‪ ,‬ועוד‬ ‫יש לפרש ע"ש שבורר טוב המאכל ודוחה‬ ‫הפסולת‪ ,‬ועוד יש לפרש שמפליא לעשות‬ ‫במה ששומר רוח האדם בקרבו‪ ,‬וקושר‬ ‫דבר רוחני בדבר גשמי‪ ,‬והכל הוא ע"י שהוא‬ ‫רופא כל בשר‪ ,‬כי אז האדם בקו הבריאות‬ ‫ונשמתו משתמרת בקרבו ‪ ,‬ובכוונת כתוב‪,‬‬ ‫דהנשמה נהנית מרוחניות המאכל‪ ,‬והגוף‬ ‫נהנה מגשמיות המאכל‪ ,‬ומכח זה קשורים‬ ‫זה בזה ע"י המאכל )ס"א ומ"ב סק"ו(‪.‬‬ ‫י‪ .‬כל היום כשעושה צרכיו‪ ,‬בין קטנים בין‬ ‫גדולים‪ ,‬מברך אשר יצר )ס"ז ס"א(‪.‬‬ ‫יא‪ .‬אין שיעור להשתין מים‪ ,‬כי אפילו‬ ‫לטיפה אחת חייב לברך‪ ,‬שהרי אם יסתם‬ ‫הנקב מלהוציא הטיפה ההיא‪ ,‬היה קשה‬

‫טיב ‪˙‰‰‬חז˜ו˙‬ ‫נעלים ‪˜‰ -‬רי‡‪ ‰‬מעורר˙ ‪‰‬זמן‬ ‫ימים ל‬

‫השבועות שבהם אנחנו קוראים את הפרשיות‪ :‬שמות‪ ,‬וארא‪ ,‬בא‪,‬‬ ‫בשלח‪ ,‬יתרו ומשפטים‪ ,‬הם נקראים 'ימי השובבי"ם' ]ובשנת העיבור‬ ‫יש עוד שתי פרשיות‪ :‬תרומה ותצוה[‪.‬‬

‫ומובא בספרי הקדמונים שהם ימים מסוגלים מאד לתיקון‬ ‫החטאים ובפרט לתיקון פגם הידוע‪ ,‬מפני שהקריאה מעוררת‬ ‫את הזמן‪ ,‬ובפרשיות אלו קוראים אנו על ענין הירידה למצרים‬ ‫'ערות הארץ'‪ ,‬ועל יציאת מצרים וקריעת ים סוף‪ .‬וכידוע‪ ,‬שכל‬ ‫גלות מצרים היה לתקן פגם זה‪ ,‬שזה היה ענין חטא אדם הראשון‪,‬‬ ‫עד שיצאו משם ברכוש גדול וזכו לקבל התורה‪ ,‬שקוראים אנו‬ ‫בפרשת יתרו ומשפטים את כל ענין 'קבלת התורה' ומשפטי ודיני‬ ‫התורה‪ ,‬שזה היה כל תכלית יציאת מצרים כדי ש'תעבדון את‬ ‫האלקים על ההר הזה' )שמות ג‪ ,‬יב(‪ .‬ובפרשיות תרומה ותצוה אנו‬ ‫קוראים על ענין עשיית המשכן וכליו הרומזים לשלימות התיקון‪.‬‬ ‫וימים אלו נקראים שובבים‪ ,‬על שם הפסוק )ירמי' ג‪ ,‬יד; כב(‪' :‬שובו‬ ‫בנים שובבים'‪ ,‬ומסוגל מאד לכל אחד לצאת מהטומאה‪ ,‬ולהיכנס‬ ‫לקדושה‪ ,‬וכל אחד יכול לצאת מהמצרים הפרטי שלו‪.‬‬

‫לימו„ ברˆיפו˙ ובי‚יע‪‰‬‬

‫והנה יש תיקון לזה על ידי לימוד התורה ברציפות‪ ,‬וזה דבר‬ ‫שמזכך את האדם אפילו יותר מתענית‪ .‬בפרט אם יש לו נסיון‬ ‫לשוחח באמצע תלמודו והוא מתגבר על זה‪ ,‬הרי זה חשוב יותר‬ ‫מתענית‪ .‬והלימוד ברציפות חשוב מאד ונכפל הרבה בלי שיעור‪.‬‬ ‫וכך מצינו אצל התנא רבי עקיבא את מעלת הרציפות‪ ,‬שלאחר‬ ‫שתים עשרה שנה שלמד ושב‬ ‫לביתו‪ ,‬לא נכנס בסוף לביתו‪ ,‬זאת‬

‫ב‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫לו‪ ,‬ולכן חייב להודות על זה )ס"ד(‪.‬‬ ‫יב‪ .‬מי ששותה סם המשלשל דיש‬ ‫בדעתו מתחילה לפנות הבני מעיים עד‬ ‫שתכלה הזוהמא מהם‪ ,‬י"א דלא יברך‬ ‫אלא אחר גמר ההוצאה‪ ,‬וי"א דיברך בכל‬ ‫פעם‪ ,‬והמנהג כסברא אחרונה )מ"ב סק"ב(‪.‬‬ ‫יג‪ .‬אך בשלשול חזק‪ ,‬שמרגיש שמיד‬ ‫יצטרך לפנות שנית‪ ,‬אסור לו לברך‪,‬‬ ‫כמובאר בהלכות תפילה שאפילו בברי‬ ‫תורה אסור באותה שעה )מ"ב סק"ב(‪.‬‬ ‫יד‪ .‬לכתחילה נכון ליזהר לברך תיכף‬ ‫אשר יצר אחר הטלת מים‪ ,‬דשמא יצטרך‬ ‫אח"כ להטיל עוד מים‪ ,‬וה"ה בנפנה‬ ‫לגדולים )מ"ב סק"ו(‪.‬‬ ‫טו‪ .‬אפילו אם נמשך זמן גדול אחר‬ ‫עשיית הצרכים‪ ,‬אפ"ה חייב לברך )מ"ב‬ ‫סק"א(‪ .‬ואפילו המתין כל היום‪ ,‬אם לא‬ ‫שמבקש עוד לעשות צרכיו‪ ,‬א"צ עתה‬ ‫לברך אלא ברכה אחת על שתיהם )ביה"ל‬ ‫סי' ע"א ד"ה מי שמת(‪ .‬וי"א דאם עבר יותר‬ ‫מחצי שעה‪ ,‬לא יברך אשר יצר בשם‬ ‫ומלכות )בא"ח א ויצא סי"ב(‪.‬‬ ‫טז‪ .‬ואם לא בירך אשר יצר עד שרוצה‬ ‫להטיל מים שנית‪ ,‬דעת הפמ"ג דמקודם‬ ‫שיטיל יברך אשר יצר על ההטלה‬ ‫הראשונה‪ ,‬אבל בש"ת הסכים בשם כמה‬ ‫אחרונים‪ ,‬דאם נזכר לאחר שהתחיל לו‬ ‫תאוה להטיל פעם שניה שוב לא יברך‬ ‫)מ"ב סק"א(‪.‬‬

‫יז‪ .‬דעת המחבר שאם הטיל מים‪ ,‬והסיח‬

‫ללאחר ששמע את רעייתו הצדקנית משיבה לשכנתה‪ :‬הלוואי‬ ‫ויוילמד עוד שתים עשרה שנה‪ .‬ותיכף שב על עקבותיו להרביץ‬ ‫תתורה עוד שתים עשרה שנה‪ .‬כמסופר כל זה בגמרא כתובות‪.‬‬ ‫וידועה השאלה‪ ,‬הלא גם אם חפץ היה להמשיך בהרבצת‬ ‫תתורה‪ ,‬למה לא נכנס לרגע לביתו לדרוש בשלום בני ביתו‪,‬‬ ‫ובפרט שהיה סמוך ונראה ליד ביתו‪.‬‬ ‫על זה באה תשובתו הקולעת כדרכו בקודש של הגאון רבי חיים‬ ‫שמואלביץ זצ"ל ראש ישיבת 'מיר'‪ :‬שתים עשרה ועוד שתים‬ ‫עשרה זה לא עשרים וארבע‪...‬‬ ‫החיסרון במעלת הרציפות משפיעה מאד על הלומד והנלמד‪ .‬זאת‬ ‫מלבד עצם העונש‪ ,‬שמאכילין אותו גחלי רתמים‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫חז"ל )חגיגה יב‪ ,‬ב(‪ .‬ובפרט בימי השובבי"ם צריכים להיזהר בזה ביותר‪,‬‬ ‫כי הרי ימים אלו מסוגלים מאד לתיקון החטא ולכן יש התגברות‬ ‫היצר יותר‪ .‬וכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו‪ .‬ולא רק כשהלומד‬ ‫גדול מחבירו‪ ,‬אלא גם כשהיום והזמן הוא יותר גדול ממשנהו‪.‬‬ ‫וצריך לדעת שבכח התורה יוצאים מכל הטומאות‪ ,‬ופעם אמר‬ ‫לי הג"ר מאיר גרוסמן זצ"ל בהתפעלות‪ :‬אתה יודע מה זה לימוד‬ ‫התורה? כשאדם לומד 'שור שנגח את הפרה' היצר הרע פשוט‬ ‫בורח ממנו!‬ ‫ושמעתי מאדמו"ר מסטרופקוב זצ"ל שאמר‪ ,‬שבצאנז היה עיקר דרך‬ ‫הלימוד על ידי פלפול‪ ,‬שעל ידי זה היצר הרע מסתלק מן האדם‪.‬‬ ‫אולם קודם הלימוד צריך גם כן לשוב בתשובה‪ ,‬שלא יהיה בבחינת‪:‬‬ ‫'ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי' )תהלים נ‪ ,‬טז(‪ .‬וכך אכן נהגו‬ ‫הרבה צדיקים ויראים להתעורר בתשובה ולהתוודות קודם הלימוד‪.‬‬

‫לנˆל ‪‰‬זמן‬

‫אם מנצלים את הזמן‪ ,‬ובכל רגע פנוי לומדים‪ ,‬אזי מספיקים הרבה‬ ‫מאד‪ .‬ומסופר על הגאון רבי זליג ראובן בענגיס זצ"ל שפעם עשה‬ ‫סיום הש"ס מיוחד‪ ,‬היה זה כאשר סיים סדר ש"ס מיוחד שהיה לו‬ ‫בדקות של המתנה בסידור קידושין או בריתות וכדו'‪.‬‬ ‫ולדוגמא‪ ,‬יש לפעמים שאדם מחפש את הגמרא שהוא עוסק‬

‫דעתו מלהטיל מים‪ ,‬ואח"כ נמלך והטיל‬ ‫מים פעם אחרת‪ ,‬צריך לברך ב"פ אשר‬ ‫יצר‪ ,‬כדמצינו לענין תפילה‪ ,‬שאם טעה‬ ‫ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה‬ ‫שתים )ס"ג מ"ב סק"ו(‪.‬‬ ‫יח‪ .‬אבל הרבה מהאחרונים חולקין על‬ ‫פסק זה‪ ,‬וסוברין דשאני תפילה שהיא‬ ‫במקום קרבן ושייך בו תשלומין‪ ,‬משא"כ‬ ‫באשר יצר שהיא ברכת הודאה יוצא‬ ‫בהודאה אחת על הרבה פעמים‪ ,‬וכמו מי‬ ‫שאכל שתי פעמים והסיח דעתו בינתים‪,‬‬ ‫שמברך בהמ"ז אחת על שתיהן‪ ,‬ויש‬ ‫להקל בספק ברכות )מ"ב סק"ו(‪.‬‬ ‫יט‪ .‬מי שהטיל מים ונמלך והטיל פעם‬ ‫שנית‪ ,‬ואחר זה נסתפק אם בירך ברכת‬ ‫אשר יצר אפילו פעם אחת אם לא‪ ,‬לא‬ ‫יברך‪ ,‬דשמא כבר בירך‪ ,‬ובפעם הזאת‬ ‫מברך ברכה שאינה צריכה )ברכ"י סק"ג(‪,‬‬ ‫]ואין לעשות בזה ס"ס[‪ ,‬מיהו יברך בלא‬ ‫שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בליבו‬ ‫)כה"ח סק"ה(‪.‬‬

‫כ‪ .‬כתב רש"ל‪ ,‬מי שאכל דבר שחייב‬ ‫ברכה אחרונה ושכח לברך‪ ,‬והטיל מים‪,‬‬ ‫ונזכר קודם שבא לברך אשר יצר‪ ,‬איזה‬ ‫ברכה מהם קודם‪ ,‬והשיב‪ ,‬דברכת אשר‬ ‫יצר קודם‪ ,‬לפי שהיא תדירה )מ"ב סק"ב(‪,‬‬ ‫ועוד דברכת אשר יצר אין לה שיעור‪,‬‬ ‫אבל ברכה אחרונה יש לה שיעור בכזית‬ ‫ורביעית‪ ,‬וע"כ ראוי להקדים ברכת אשר‬ ‫יצר )כה"ח סק"א(‪.‬‬

‫בה עתה ואינו מוצא‪ ,‬אין לו לבטל את זמנו משום כך‪ ,‬אלא יקח‬ ‫גמרא אחרת וילמד בה‪.‬‬ ‫ושמעתי מהרה"צ רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל מעשה באיש אחד‬ ‫שהגיע לעיר אחת‪ ,‬שהכניסה לעיר היתה דרך בית הקברות‪ ,‬ועבר‬ ‫בין המצבות וראה שעל כל מצבה כתוב את הגיל של כל אחד‪,‬‬ ‫באחד כתוב שהוא בגיל חמש שנים‪ ,‬ובאחד כתוב שהוא בגיל‬ ‫עשר ובאחד כתוב שהוא בגיל עשרים וחמש‪ .‬ותמה מאד איך‬ ‫יתכן שכל המצבות נראות שוות‪ ,‬ואילו הגיל של כל אחד שונה‬ ‫כל כך‪ .‬ושאל את אנשי העיר מה פשר דבר זה? ואמרו לו שנהוג‬ ‫אצלם שכל אחד מבני העיר כשמגיע לגיל 'בר מצוה' נותנים לו‬ ‫פנקס ושם כותב את כל המעשים טובים שעשה וכל התורה‬ ‫שלמד‪ ,‬ובעת פטירתו עושים חשבון של כל המעשים טובים‬ ‫שכתב בפנקס‪ ,‬ולפי זה כותבים את מנין שנותיו על המצבה שלו‪,‬‬ ‫ולא מתייחסים למנין השנים שחי אלא לפי מעשיו הטובים‪.‬‬ ‫ועוד מעשה שמעתי ממנו‪ ,‬שפעם החליף אלכסנדר מוקדון את‬ ‫בגדי מלכותו ויצא בבגדים פשוטים‪ ,‬והגיע ליער ופגש שם זקן‬ ‫אחד שהיה ניזון מתפוחי היער‪ .‬ושאלו אלכסנדר מוקדון לפשר‬ ‫מעשיו ביער‪ .‬ענה לו הזקן‪ :‬שבעיר אין אפשרות לעבוד את‬ ‫השי"ת מחמת הטרדה והבלבולים שכולם טרודים בהם‪ ,‬אבל‬ ‫פה ביער יש לו את כל הזמן פנוי לעבודת ה'‪ .‬והתפעל אלכסנדר‬ ‫מוקדון מתשובתו של הזקן ומאמיצות לבו שאינו מפחד מחיות‬ ‫היער‪ ,‬והזמין אותו שיבוא לארמון המלוכה ויוכל לבקש כל מה‬ ‫שרוצה‪ .‬אמר לו הזקן‪ :‬המתנה הגדולה ביותר שתוכל ליתן לי זה‬ ‫שלא תקח לי את הזמן היקר לי כל כך‪ ,‬ונפטר ממנו לשלום‪.‬‬ ‫אולם יש לזכור שגם אם כבר זכה לישב באהלה של תורה‪,‬‬ ‫ירבה בתפילה שיצליח בתורה ושיזכה למתיקות התורה‪ ,‬כמו‬ ‫שמבקשים בברכת התורה‪' :‬והערב נא ה' אלקינו את דברי‬ ‫תורתך בפינו וכו''‪ .‬וגם ילד קטן מבקש כבר על הנינים שלו‬ ‫'ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל‪ ,‬כולנו יודעי‬ ‫שמך ולומדי תורתך לשמה'‪.‬‬


‫טיב ‪‰‬מע˘יו˙‬

‫טיב ‪‚˘‰‰‬ח‪‰‬‬

‫ספר טיב ‪‰‬מע˘יו˙ לרבינו‬

‫סיפור ל˘ב˙‬

‫סיפורי השגחה פרטית‬

‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד'‬

‫˙י˜ון ‪‰‬מי„ו˙ בימי ‪˘‰‬ובבי"ם‬

‫ב‪‬שיאות מור‪‬ו הרה"צ ר' גמליאל רבי‪‬וביץ שליט"א‬

‫"וַ יִּ ְשׁ ַמע מ ֶֹשׁה לְ קוֹל ח ְֹתנוֹ וַ יַּ ַעשׂ כֹּל ֲא ֶשׁר ָא ָמר"‬ ‫בסוגיא דזבחים )קטז‪ (.‬איכא פלוגתא‪ ,‬אם יתרו בא‬ ‫קודם מתן תורה‪ ,‬או לאחר מתן תורה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫והמפרשים האריכו בפרשתנו בראיות סותרות‬ ‫לכאן ולכאן‪ ,‬והעלו במוסכם שאף למאן דאמר‬ ‫יתרו קודם מתן תורה בא‪ ,‬מכל מקום עיקר פרשת‬ ‫'ואתה תחזה' ומינוי הדיינים היה הכל לאחר מתן‬ ‫תורה‪ .‬וכן הוכיח רש"י לעיל )פסוק יג( וז"ל‪" :‬ויהי‬ ‫ממחרת‪ .‬מוצאי יום הכיפורים היה וכו'‪ .‬ועל כרחך‬ ‫אי אפשר לומר אלא ממחרת יום הכיפורים‪ ,‬שהרי‬ ‫קודם מתן תורה אי אפשר לומר )פסוק טז( והודעתי‬ ‫את חוקי וגו'" עכ"ל‪.‬‬ ‫ולכן מסיק רש"י שם‪" :‬ואין פרשה זו כתובה כסדר‪,‬‬ ‫שלא נאמר 'ויהי ממחרת' עד שנה שניה‪ .‬אף‬ ‫לדברי האומר יתרו קודם מתן תורה בא‪ ,‬שילוחו‬ ‫אל ארצו לא היה אלא עד שנה שניה וכו'" ע"כ‪.‬‬ ‫ואשר לפי זה יש לתמוה על שינוי סדרי הפרשה‪,‬‬ ‫מה טעם נכתבה פרשה זו קודם מתן תורה‪ ,‬מאחר‬ ‫דלכולי עלמא התרחשה רק בשנה שניה‪ ,‬הרבה‬ ‫אחר מתן תורה‪.‬‬ ‫ועל כרחך מוכח כוונת הכתוב‪ ,‬ללמדנו מפרשה זו‬ ‫לימוד הכרחי הנצרך לקבלת התורה‪ ,‬שאי אפשר‬ ‫לה לתורה להתקיים בישראל בלא לימוד זה‪.‬‬ ‫והנראה על פי מ"ש בתנא דבי אליהו )רבא ריש פ"א(‪:‬‬ ‫"דרך ארץ קדמה לתורה"‪ ,‬שבהעדר תיקון המידות‬ ‫אין כלים לקבלת התורה‪ ,‬ומן ההכרח שתחזיק‬ ‫תורה מפוארת בכלי מפואר‪ .‬ובכן למדנו מפרשה‬ ‫זו סדר תיקון המידות ממשה רבינו ע"ה‪ ,‬שנהג‬ ‫בענווה ובשפלות ובביטול כלפי חותנו‪ .‬וללמדנו‬ ‫דעת כיצד לשמוע ולקבל דעת אחרים‪ ,‬שעם כל‬ ‫מדרגותיו הנוראות של משה‪ ,‬שמע וקיבל דעת‬ ‫יתרו חותנו "ויעש כל אשר אמר"‪.‬‬ ‫בבואנו אל "שבת קבלת התורה"‪ ,‬מן ההכרח‬ ‫תחילה לתקן המידות הרעות בימי השובבי"ם‬ ‫הללו‪ ,‬ובפרט את עוון הגאווה המקלקל את נפש‬ ‫האדם‪ ,‬שאין התורה מתקיימת כי אם מתוך ענווה‬ ‫ושפלות )עי' תענית ז‪ .‬סוטה ה‪.(.‬‬ ‫]טיב התורה פרשא דידן[‬

‫•~•~•‬ ‫סיפר האדמו"ר הגה"ק בעל "ברך משה" מסטמאר‬ ‫זצוק"ל‪ ,‬מימי בחרותו בעיר 'סיגעט' הגדולה‬ ‫לאלקים‪.‬‬ ‫בזמנו כשהיתה סיגעט בתפארתה‪ ,‬היו בה הרבה‬ ‫יהודים טובים יראים ושלמים‪ ,‬שהיו יגעים ועמלים‬ ‫להביא את פת לחמם‪.‬‬ ‫בין אותם יהודים כשרים היה 'סנדלר' פשוט‪ ,‬שעם‬ ‫היותו אמנם סנדלר רגיל מפשוטי העם‪ ,‬היה אחד‬ ‫מגדולי העשירים שבעיר ושבמדינה כולה! ואף על‬ ‫פי כן לא רצה לעזוב את מלאכתו‪ ,‬כאשר חן האומן‬ ‫על אומנותנו‪ ...‬וכדרך שאומרים העולם‪ :‬הסנדלר‬ ‫נשאר סנדלר‪] ...‬א שוסטער בלייבט א'שוסיטער[‪.‬‬ ‫עושרו האגדי של סנדלר זה היה לפלא בעיניו של‬ ‫בעל הברך משה זצ"ל וחבריו‪ ,‬כאשר רחוק היה‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫–ב‬

‫)יח‪ ,‬כד(‬

‫מן המסחר כרחוק ממזרח ממערב‪ ...‬גם משפחתו‬ ‫היתה משפחה פשוטה דלת אמצעים‪ .‬והיה תמוה‬ ‫בעיניהם‪ ,‬שהיה דר בארמון רחב ידיים גדול‬ ‫ומפואר‪ ,‬וחי בעושר רב‪ ,‬ובנוסף היו לו גם הרבה‬ ‫בתים יפים בעיר‪ ,‬שבהם היה משכיר דירות וחדרי‬ ‫אירוח‪ ,‬שהוסיפו עוד עושר על עושרו הגדול‪ .‬ואף‬ ‫על פי כן את מקצועו לא אבה להניח‪ ...‬ופתח‬ ‫בצידי הארמון 'סנדלריה' מפוארת‪...‬‬ ‫והנה באחד הימים עת ישב הסנדלר‪/‬הנגיד בשבת‬ ‫אחים‪ ,‬בהתוועדות חסידים ביומא דפגרא‪ ,‬עם‬ ‫בעל הברך משה זצוק"ל ובחברת חסידים ואנשי‬ ‫מעשה‪ ,‬פלט האיש כטוב לבו ביין‪ ,‬וגילה בפניהם‬ ‫את סוד עושרו הגדול‪.‬‬ ‫כל זה העושר שבידי‪ ,‬פנה הסנדלר אל הברך משה‬ ‫כשחיוך רחב על שפתיו‪ ,‬הלא הוא פרי הברכה של‬ ‫זקינך הקדוש בעל 'עצי חיים' זי"ע רב אב"ד דפה!‬ ‫החסידים שמעו כן תמהו‪ ,‬ותיכף חברו עליו‬ ‫וביקשוהו לספר איזי גופא דעובדא היכי הוה?‬ ‫טיב זה המעשה‪ ,‬סיפר הסנדלר‪ ,‬החל כשנצרך‬ ‫פעם העצי חיים לזוג נעליים‪ ,‬הגבאי הנאמן הגיע‬ ‫לסנדלרייה מסר את המידה המדויקת‪ ,‬וביצע‬ ‫הזמנה עבור הרבי‪.‬‬ ‫והנה לא חלפו כמה ימים‪ ,‬והגבאי נכנס בנחיצות‬ ‫ודרש לקבל תיכף את הנעליים עבור הרב‪ ,‬כי נצרך‬ ‫הוא להם בדחיפות!‬ ‫הסביר הסנדלר לגבאי שהקדים את בואו‪ ...‬בקושי‬ ‫עברו כמה ימים מעת ההזמנה‪ ,‬ועדיין הנעליים‬ ‫אינם מוכנות! וביקשו לחזור בעוד יומיים‪ ,‬בתקווה‬ ‫שעד אז יהיו הנעליים שלמות ומוכנות‪ ,‬בעזרת‬ ‫השם‪.‬‬ ‫אך הגבאי הלחוץ התעקש משום מה‪ ,‬חטף את‬ ‫הנעליים מיד הסנדלר‪ ,‬שילם את מלוא המחיר‪,‬‬ ‫ואץ רץ לבית הרבי כדי להגיש לו את הנעליים‬ ‫החדשות‪.‬‬ ‫אולם בחטיפתו ובפזיזותו לא הבחין הגבאי‬ ‫במסמר אחד שנשאר תקוע בתוך המנעל‪ ,‬שלא‬ ‫הספיק עדיין הסנדלר לשלפו חוצה‪ ...‬ולדאבון לב‬ ‫כאשר נעל הרב הקדוש את הנעליים החדשות‬ ‫חדר אותו מסמר אל תוך רגלו של הרבי ופצעה‪,‬‬ ‫דם רב החל ניגר מרגלו‪ ,‬ונצרך לחבשית תחבושות‬ ‫ולמשוח את המכה במשחות‪ ,‬ונגרם לו מזה סבל‬ ‫רב‪.‬‬ ‫כשפגש הרב את הסנדלר לאחר מכן בבית הכנסת‪,‬‬ ‫הוכיחו על פניו במילים כדורבנות‪ ,‬על שאינו‬ ‫משלים את מלאכתו‪ ,‬ומוכר לבני העיר מוצרים‬ ‫שאינם גמורים‪ ...‬והפליא את דבריו בו‪ ,‬שבתוצאה‬ ‫מכך שהשאיר מסמר תקוע בעומק הנעל‪ ,‬זב ממנו‬ ‫דם רב‪ ,‬ונצרך להתעסק ברפואת רגלו!‬ ‫הסנדלר קיבל את כל הנזיפה הקשה בהשקט‬ ‫ובענווה‪ ,‬הוא השפיל את עיניו ארצה ולא ענה‬ ‫מילה! הוא ידע שעם הרבי לא מתווכחים‪ ,‬אף אם‬ ‫לדעתו איננו אשם כלל‪...‬‬ ‫| המשך בעמוד ד' |‬

‫שנשלחו למערכת ע"י הקוראים‬

‫"לא תקפוץ את ידך"‬

‫בשעה טובה ומוצלחת השתדך בני עם בת גילו מארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬עלינו על הטיסה הראשונה ארצה לסגירת‬ ‫הפרטים ועריכת התנאים כמקובל‪.‬‬ ‫בעלי שב לארה''ב באותו לילה של הארוסין‪ ,‬ואני נשארתי‬ ‫בא''י לעוד ימים אחדים כדי לסגור את הפרטים הקטנים‪.‬‬ ‫ארזתי את מטלטלי כדי לפנות את חדר המלון וחפשתי‬ ‫את המעטפה עם חמשת אלפי הדולרים שהבאנו‬ ‫להוצאות השידוך‪ ,‬הפכתי את כל מטלטליי ולא יכולתי‬ ‫למצוא את צרור המזומנים‪ ,‬בני החתן עזר לי במלאכת‬ ‫החיפוש וכבר הפכנו את כל תכולת התיקים והמזוודות‬ ‫שלוש פעמים ללא הצלחה‪ .‬בני הרגיע אותי כי כנראה‬ ‫שאבא לקח את הכסף איתו חזרה לחו''ל אך כדי לברר‬ ‫זאת היה עלי להמתין עוד שעתיים עד נחיתת מטוסו‬ ‫בארה''ב ע"מ לתקשר‪.‬‬ ‫שילמתי בקבלה על שהותנו במלון וביקשתי כי פינוי‬ ‫החדר יהיה בעוד מספר שעות על מנת שאוכל לחפש‬ ‫שוב במחשבה כי אולי בעלי החביא את הכסף במחבוא‬ ‫כל שהוא בחדר המלון‪ ,‬הם נתנו את הסכמתם ואני‬ ‫בדריכות רבה מנסה כל כמה דקות לצלצל לבעלי‬ ‫בתקווה כי כבר נחת‪.‬‬ ‫כעבור כמה שעות מורטות עצבים בעלי ענה ואמר כי לא‬ ‫החביא את הכסף בשום מקום אלא נתן לי את הכסף‪ .‬לא‬ ‫רציתי להלחיץ את בעלי אז אמרתי לו שלא רציתי להפוך‬ ‫את כל המזוודות לפני שאני יודעת אם הכסף אצלו או‬ ‫לא‪.‬‬ ‫עכשיו אחרי כל הסגולות שעשיתי ולא מצאתי את הכסף‬ ‫כבר הייתי אובדת עצות‪ ,‬בקשתי מה' שיעזור לי למצוא‬ ‫את הכסף‪ ,‬באותו רגע נזכרתי שקבלתי הודעה בטלפון‬ ‫ממשפחה חשובה שבקשה לארגן הלוואה דחופה ולא‬ ‫היה לי פנאי להתייחס לזה והאמת שגם לא חשבתי‬ ‫להתייחס כיוון שאני עצמי זקוקה למזומנים כעת‪,‬‬ ‫שמעתי שוב את ההודעה שמבקשים הלוואה של חמש‬ ‫אלף דולר לזמן קצר בדיוק הסכום שאבד לי‪.‬‬ ‫תיכף הבטחתי לבורא עולם כי אדאג להם להלוואה‬ ‫באופן מיידי אם רק אמצא את הכסף‪ .‬בקושי והספקתי‬ ‫להתחייב ואני מרימה בגד מהמזוודה שכבר הפכתי‬ ‫‪ 6‬פעמים ללא גוזמא ואני רואה את הכסף מונח כך‬ ‫מלמעלה מול העיניים שלי‪ ,‬לא האמנתי למראה עיניי‪,‬‬ ‫אבל כאן אספר קטע לא נעים במקצת‪ :‬מכיוון שבקושי‬ ‫חלפו שלוש שניות מהרגע הבטחתי עד שמצאתי‪,‬‬ ‫התלבטתי אם זה קשור להבטחה שלי או שמא אין קשר‬ ‫בין הדברים‪.‬‬ ‫בני ששמע את ההתחייבות שלי ועכשיו את ההתלבטות‬ ‫שלי דאג באופן מכובד שאגיב מיד לזולת‪ ,‬והודעתי להם‬ ‫כי מיד עם שובי לארה''ב אדאג להם להלוואה המבוקשת‪.‬‬ ‫הם הגיבו בשמחה ואמרו לי כי אין להם מילים להודות‬ ‫וכי זה משחרר מהם לחץ עצום שהם כורעים תחתיו‪...‬‬ ‫בעל המעשה‪ :‬ג‪.‬ש‪.‬‬

‫המעונין לזכות את הרבים בסיפור של השגחה פרטית‬ ‫מוזמן לשלוח אל ר' שמחה סמואלס‬ ‫בפקס‪15326517922 :‬‬ ‫או ל‪o.y.wines@gmail.com :‬‬

‫ג‬


‫| טיב המעשיות | המשך מעמוד ג' |‬ ‫כשיצא הרבי לאחר מכן לדרכו בלוויית הגבאי‪ ,‬גילה‬ ‫זה האחרון את אוזנו של הרב‪ ,‬שסנדלר זה אינו‬ ‫אשם כלל וכלל‪ ,‬שכן הוא מצידו לא הסכים לשחרר‬ ‫את הנעליים מבית היוצר כל עוד שלא סיים בהם‬ ‫את מלאכתו‪ ,‬ורק אני חטפתי אותם מידו בכוח‪,‬‬ ‫כדי למהר ולהחיש את הנעליים בשביל הרבי‪ ,‬ואין‬ ‫הקולר תלוי אלא בי!‬ ‫כששמע זאת הרבי נחרד עד מאוד‪ ,‬נמצא אם כן‪,‬‬ ‫אמר במר לבו‪ ,‬שבחינם העלבתי את אותו סנדלר על‬ ‫לא עוול בכפו! ותיכף שינה הרבי את מסלולו ויצא‬ ‫אל בית הסנדלרייה‪.‬‬ ‫הסנדלר שכבר ישב על כסא הסנדלרים עטוף בחלוק‬ ‫העבודה המוכתם‪ ...‬הופתע מאוד לראות לפתע את‬ ‫הרבי הקדוש המרא דאתרא בפתח חנותו הקטנה‪...‬‬ ‫הרב ניגש אליו היישר ללא גינונים רבים‪ ,‬וכשקולו‬ ‫נשנק מבכי ביקש את מחילת הסנדלר על שפגע בו‬ ‫בבוקר בבית הכנסת‪ ,‬אחר שנודע לו זה עתה מפי‬ ‫הגבאי שלא היתה ידו במעל כלל‪ ,‬והוא עושה את‬ ‫מלאכתו תמיד נאמנה!‬ ‫הסנדלר‪ ,‬שהיה יהודי פשוט ותמים‪ ,‬החל אף הוא‬ ‫בוכה לעומת הרבי הקדוש‪ ,‬ניכר היה בו שדבריו‬ ‫הנחרצים של הרבי בבוקר פגעו בו עד מאוד‪ ,‬אף‬ ‫שלא פצה פיו ולא ענה מאומה‪ .‬וכך עמדו שניהם‬ ‫בוכים דקות מספר‪ ,‬זה לצד זה‪ ,‬הרבי מפציר ומבקש‬ ‫בסנדלר‪ :‬אנא מחול נא לי‪ ,‬מחול! ]זיי מיר מוחל‪,‬‬ ‫זיי מיר מוחל![‪ .‬אבל הסנדלר רק בכה ובכה‪ ,‬וחש‬ ‫שאיננו מסוגל לומר בפה מלא שהוא מוחל בלב‬ ‫שלם‪.‬‬ ‫לפתע‪ ,‬התעורר הרבי מבכיו‪ ,‬פנה אל הסנדלר‬ ‫ואמר‪ :‬הער צו! ]שמע נא[‪ ,‬הנה היום בערב תתקיים‬ ‫כאן הגרלת הלאטערי ]לוטו[ הגדולה של מדינת‬ ‫אונגארין‪ ,‬גש נא אל הקיוסק הסמוך וקנה לך 'כרטיס‬ ‫לוטו'‪ ,,‬ויהא זה לך כפיצוי על מה שחשדתי בך חינם‪,‬‬ ‫לוטו'‬ ‫על לא עוול בכפיך!‬ ‫תיכף קפץ הסנדלר ממקומו בשמחה גדולה‪ ,‬הוא‬ ‫הכיר וידע היטב את שיחו ושיגו של רבו‪ ,‬שמכיון‬ ‫שיצאה הברכה מפי קדשו הרי כבר בטוח הדבר‬ ‫שהכרטיס הזוכה יעלה בידו‪ ...‬פניו נהרו‪ ,‬ועל אתר‬ ‫אמר לרבי בפה מלא‪ :‬מוחל‪ ,‬מוחל‪ ,‬בלב שלם!‬ ‫ואכן עשה הסנדלר כפקודת הרבי‪ ,‬קנה בכמה‬ ‫פרוטות 'כרטיס לוטו אחד'‪ ,‬ועד מהרה התברר‬ ‫שעלה בגורלו הון רב‪ ,‬וכך בבת אחת עלה לגדולה‬ ‫ונתעשר עושר רב מברכתו של אותו צדיק קדוש‬ ‫עליון‪ ,‬זכותו תגן עלינו‪.‬‬ ‫‪[131107‬‬ ‫]פרטיות‪ ,‬קובץ ‪131107‬‬

‫ניתן להנציח את העלון לשמחות‪ ,‬לברכה והצלחה או ליארצייט‬ ‫לע"נ ר'‬ ‫ישראל נתן נטע ב"ר‬ ‫דוד צבי הכהן ז"ל‬ ‫דוד ב"ר‬ ‫משה ז"ל‬

‫לע"נ שמחה‬ ‫בת רחל יחזקאל‬ ‫בן עמומה‬

‫לע"נ‬ ‫הינדל בת ר'‬ ‫משה ירמיהו‬ ‫ע"ה‬

‫לע"נ רבי דוד צבי‬ ‫ב"ר יצחק ז"ל‬

‫נתרם ע"י בנו מנחם‬

‫מרדכי הי"ו‬

‫לע"נ ר' יחזקאל ב"ר‬

‫על הברכה יעמדו‬

‫לע"נ‬ ‫האשה‬ ‫מרים בת‬ ‫ר' דוד‬

‫לע"נ ר' דב‬ ‫צבי ז"ל | ולרפואה שלמה‬ ‫ולהצלחת לאה בת איידל תחי' ב"ר אברהם יעקב ז"ל‬ ‫נתרם ע"י בנם‬ ‫נפטר ה' אלול‬ ‫יחיאל יהושע הי"ו‬

‫•~•~•‬ ‫המשמש הנאמן של הרה"ק הרבי ר' אלימלך‬ ‫אלימלך"‪ ,‬התפלא‬ ‫ה"נועם אלימלך"‪,‬‬ ‫זי"ע‪ ,,‬בעל ה"נועם‬ ‫מלז'ענסק זי"ע‬ ‫מאוד להיווכח שזה כמה ימים שאין הרבי הקדוש‬ ‫מניח תפילין דרבינו תם! הוא ביקש את אחד‬ ‫התלמידים הגדולים מבין האריות שבחבורה‪ ,‬לברר‬ ‫פשר דבר‪.‬‬ ‫כשנכנס אותו תלמיד אצל הרבי‪ ,‬ושאלו בין הדברים‬ ‫אודות 'רבינו תם תפילין'‪ ,‬שח לו הרבי בכאב לב‪,‬‬ ‫שזה כבר כמה ימים שאיננו מסוגל בשום אופן‬ ‫להניח התפילין הקדושות הללו‪ ,‬מחמת חטא גדול‬ ‫שפשע בנפשו‪ ,‬ה' ירחם!‬ ‫שאל התלמיד‪ ,‬מהו אותו עוון שקשה כל כך לסובלו?‬ ‫והלא תשובה מהני בכל דוכתא‪ ,‬כדאיתא להדיא‬ ‫בירושלמי )פאה פ"א ה"א(‪" :‬אין כל דבר עומד בפני בעלי‬ ‫תשובה!"‪.‬‬ ‫פתח הרבי וסיפר ענין אותה עבירה קשה‪ ,‬שזה לפני‬ ‫כמה ימים היה אצלו יום עמוס במיוחד‪ ,‬וממש מעת‬ ‫שהשכים לפנות בוקר ועד שעה מאוחרת בלילה לא‬ ‫היה לפניו רגע של מנוחה‪ ,‬מרוב עיסוקו בקודש‪.‬‬ ‫והנה בסופו של אותו יום ארוך וקשה‪ ,‬היה עייף‬ ‫ומותש וחלוש עד מאוד‪ ,‬ובקושי הצליח לשרך את‬ ‫רגליו עד המיטה‪...‬‬ ‫והנה שעה קלה אחר שנשכב במיטתו‪ ,‬נשמעה‬ ‫לפתע נקישה קלה בדלת‪ ,‬בני הבית ששמרו מאוד‬ ‫על השקט ביודעם את גודל חלישותו של הצדיק‪,‬‬ ‫ניגשו מהרה לפתוח חרש את הדלת‪ ,‬וסימנו תיכף‬ ‫לאדם שעמד שם‪ ,‬שידבר בשקט מאוד‪ ,‬כי הצדיק‬ ‫כבר עלה על יצועו‪.‬‬ ‫האיש שבפתח התנצל עד מאוד על השעה‬ ‫המאוחרת‪ ,‬והסביר שבתו כרגע מקשה לילד‪ ,‬ונתונה‬ ‫בסכנה גדולה‪ ,‬ומחמת פיקוח נפש הרשה לעצמו‬ ‫על אף השעה המאוחרת לנסות לבקש ישועה בבית‬ ‫הצדיק‪.‬‬ ‫בני הבית נאלצו לדחותו‪ ,‬והתנצלו בפניו שכרגע אין‬ ‫שום אפשרות להזכרה אצל הרבי‪ ,‬מחמת שכבר סגר‬ ‫הדלת ועלה על יצועו‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬לפתע נשמעה קריאה חלושה מכיוון חדרו‬ ‫של הרבי‪" :‬ווער איז?" ]מי שם בפתח?[ נשמע קולו‬ ‫של הצדיק‪ – .‬מסתבר שאותה נקישה שנקש האיש‬ ‫בדלת‪ ,‬על אף שהשתדל לדפוק בשקט‪ ,‬הצליחה‬ ‫להעיר את הצדיק משנתו‪ ,‬שעה קלה בלבד לאחר‬ ‫שעלה על יצועו‪ ,‬ומכיון שהתעורר ושמע את קול‬ ‫המתלחשים בחוץ‪ ,‬שאל לפשר הענין‪.‬‬ ‫נכנסו בני ביתו לחדרו בקודש פנימה‪ ,‬וסיפרו בפניו‬

‫התורמים להפצת העלון‬

‫לע"נ הרב חיים נתן בן‬ ‫יבחלט"א ר' יצחק הלוי סגל‬ ‫ר' אברהם יצחק בן ר' צבי‬ ‫דוד הכהן‬ ‫הינדא ביילא בת ר' דוב הלוי‬

‫לרפואת‬ ‫בועז בן‬ ‫מירה‬

‫~ הכל בשקל ~‬ ‫רח' בר אילן ‪ 43‬י‪-‬ם‬ ‫טל' ‪052-7619268‬‬

‫גרפצ'יק‬

‫טל‪02-5002321 :‬‬

‫שיש כאן בפתח איש שבתו 'מקשה לילד'‪.‬‬ ‫אזוי שפעט?! ]בשעה מאוחרת כזו?[ – התרעם‬ ‫הצדיק‪ ,‬הלא אך זה עתה בקושי עליתי על יצועי‬ ‫ברוב חלישות!‬ ‫אך תיכף חזר בו‪ ,‬ואמר‪ :‬אילו היתה זו בתי שלי‬ ‫המקשה לילד‪ ,‬הרי בוודאי לא הייתי מתרעם‬ ‫שמעירים אותי על כך בשעה שכזו‪ ...‬ומדוע אפוא‬ ‫בתו של איש ישראל אחר תהא שונה אצלי מן הבת‬ ‫שלי?‪...‬‬ ‫ותיכף ציווה לשאול מן האיש את שמה ושם אימה‪,‬‬ ‫ובירך בפי קדשו‪ ,‬שתיוושע מהרה ותלד בניקל‬ ‫ובבריאות שלמה ואיתנה!‬ ‫כשהגיע האיש עם הברכה בידו‪ ,‬התקבל בשמחה‬ ‫גדולה ובברכת 'מזל טוב'! התברר שבדיוק באותה‬ ‫שעה שיצאה הברכה מפי הצדיק נושעה היולדת‪,‬‬ ‫וילדה בשעה טובה ומוצלחת בנקל מאוד‪ ,‬ולכולם‬ ‫שלום!‬ ‫כשסיים הצדיק את דבר המעשה‪ ,‬התפלא התלמיד‪:‬‬ ‫נו‪ ,‬און אווי איז דא די עבירה? ]והיכן כאן העבירה?[‪.‬‬ ‫בהוי אמינא! הסביר הרבי‪ ,‬בסלקא דעתך שמתחילה‪,‬‬ ‫באותה מחשבה שחלפה בראשי מתחילה‪,‬‬ ‫כשהתרעמתי על כך שהפריעו את מנוחתי! הלא‬ ‫זהו סימן ברור שחסר לי עדיין מאוד במידת אהבת‬ ‫ישראל! עדיין מפעפעת בי הישות! עלי לעמול‬ ‫ולהתייגע מאוד בעבודת 'תיקון המידות'!‬ ‫והנה בענין תפילין דרבינו תם‪ ,‬כתב מרן ז"ל בבית‬ ‫יוסף )או"ח סימן לד‪ ,‬ג( בזה"ל‪" :‬מצאתי בתשובה‬ ‫אשכנזית )תשו' מהרי"ל סי' קלז( כלשון הזה‪ ,‬שני זוגי‬ ‫תפילין לא חזינן רבנן קשישי ז"ל דעבדי הכי וכו'‪,‬‬ ‫גם ר"ת עשה שאלת חלום על ככה‪ ,‬וכמדומה הואיל‬ ‫ולא נהוג מיחזי כיוהרא! ואין ליטול את השם‪ ,‬אלא‬ ‫מי שמוחזק ומפורסם בחסידות וכו'" ע"כ‪ .‬וכן פסק‬ ‫למעשה בשולחן ערוך )שם(‪.‬‬ ‫נו‪ ,‬פרעג איך דיר! ]שואל אני לך[‪ ,‬סיים הרבי ר'‬ ‫אלימלך‪ ,‬הלזה ייקרא "מוחזק ומפורסם בחסידות"?‬ ‫הלא רחוק אני מזה עד מאוד!‬ ‫הנלמד לנו מטיב זה המעשה הנפלא‪ ,‬לא שצריך‬ ‫להפסיק להניח תפילין דרבינו תם‪ ...‬שכן כהיום כבר‬ ‫נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל להניח תפילין‬ ‫דרבינו תם‪ ,‬ולא מחזי כיוהרא‪ – .‬אלא למדנו עד‬ ‫כמה יש לעמול ולהתייגע בעבודת 'תיקון המידות'‪,‬‬ ‫ולהיות חדור באהבת ישראל‪ .‬שעל מחשבה אחת‬ ‫של הוי אמינא היה אותו צדיק מייסר את נפשו‬ ‫בתשובה בכל לב ונפש!‬ ‫‪[[130901‬‬ ‫]מתוך שיחה לתשובת ימי השובבי"ם‪130901 ,‬‬

‫לקבלת העלון במייל )דוא"ל( נא לשלוח למייל המצו"ב‬

‫‪Access Credit‬‬

‫צ'יינג' טל' ‪02-6516090‬‬ ‫רפאלי ביטוחים‬ ‫‪02-5377177‬‬

‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד' | רח' ישעיהו ‪ 7‬ירושלים טל‪05276-10455 078-3331109 :‬‬

‫|‬

‫‪shivti11@gmail.com‬‬

‫יהודי יקר! אל תחזיק טובה לעצמך‪ ,‬הנך מוזמן להדפיס ולהפיץ את העלון באזור מגוריך ולהיות שותף לזיכוי הרבים‪ .‬המעוניינים יקבלו את העלון במייל )אפשר גם ישירות לדפוס( בקובץ להדפסה‪.‬‬

‫ד‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫‪Anyone Interested in receiving Tiv Hakehila weekly in Hebrew or English should‬‬ ‫‪Email - Sheldon@hpins.net Or | zeligk@gmail.com or text 718-249-7173‬‬

חוברת עלונים פרשת יתרו תשע''ז