Issuu on Google+

‫¯‪·Ç¯´´Áƽȸ±‬‬ ‫‪ÇÀ´½°´³²±¯°³º»³°É´¯¸Æ°°¾´¸Á°³ÈÇó»Á¼¸¿²½»»·´Æ¸»¼Á¸Á´°È¾´»Á‬‬

‫גליון שצ"א פרשת יתרו כ"ב בשבט תשע"ז‬

‫אגדה ובקיאות‬ ‫"וישמע יתרו כהן מדין חותן משה"‬

‫(יח‪ ,‬א)‬

‫מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק‬ ‫(רש"י)‬

‫יש לשאול‪ ,‬והרי מתן תורה עולה על כולם‪ ,‬ומדוע לא מזכיר‬ ‫רש"י ששמע על מתן תורה? וכן צריך להבין מדוע להלן (פסוק ח)‬ ‫כשסיפר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים‪ ,‬לא‬ ‫סיפר לו על מעמד הר סיני?‬ ‫ונראה לתרץ על פי דברי המדרש (שמות רבה ל‪ ,‬ט)‪ :‬פעם אחת‬ ‫אמר לועקילס לאדריינוס המלך‪ :‬ברצוני להתגייר ולהיעשות‬ ‫ישראל‪ .‬אמר לו‪ :‬לאומה זו אתה מבקש? כמה בזיתי אותה כמה‬ ‫הרגתי אותה וכו'‪ ,‬מה ראית בהם שאתה רוצה להתגייר? אמר לו‪:‬‬ ‫הקטן שבהם יודע איך ברא הקדוש ברוך הוא את העולם‪ ,‬מה‬ ‫נברא ביום ראשון ומה נברא ביום שני‪ ,‬וכמה יש משנברא העולם‬ ‫ועל מה העולם עומד ותורתן אמת‪ .‬אמר לו‪ :‬לך ולמד תורתן ואל‬ ‫תמול‪ :‬אמר לו עקילס‪ :‬אפילו חכם שבמלכותך וזקן בן מאה שנה‬ ‫אינו יכול ללמוד תורתן אם אינו מל‪ ,‬שכן כתוב‪" :‬מגיד דבריו‬ ‫ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי" ‪ -‬ולמי? ‪-‬‬ ‫לבני ישראל‪.‬‬ ‫רואים מכאן יסוד גדול‪ ,‬כי גוי לא יכול להבין את תורתינו‬ ‫הקדושה כראוי בהבנה עמוקה‪ .‬לא מספיק השכל לבד‪ ,‬אלא‬ ‫צריכים לזה נשמת וקדושת ישראל אפילו כדי להבין משפטים‪,‬‬ ‫לכן אפילו ליתרו לפני שהתגייר לא היה יכול משה לספר ממתן‬ ‫תורה‪ ,‬כי לענינים כאלה צריכים לנשמת ישראל‪ ,‬להתגייר‪ ,‬ואז‬ ‫תהיה אפשרות להבין את מעמד הר סיני וקבלת התורה‪.‬‬ ‫(דרכי מוסר)‬

‫"וישמע יתרו כהן מדין‪ ,‬חותן משה את כל אשר‬ ‫עשה אלהים למשה ולישראל" (יח‪ ,‬א)‬ ‫כל העולם כולו שמע את מה שיתרו שמע ‪ -‬ובכל זאת‪ ,‬היה יתרו‬ ‫היחיד שבא למדבר סיני‪ .‬מה הניע דוקא אותו‪ ,‬את הכומר הראשי‬ ‫של מדין‪ ,‬להצטרף לאומה הישראלית‪ ,‬יותר מכולם?‬ ‫את התשובה נותן לנו הפסוק בעצמו‪ :‬יתרו היה מצד אחד ‪ -‬כהן‬ ‫מדין‪ ,‬ומאידך ‪ -‬חותן משה‪ .‬האם אנו מודעים למשמעותה של‬ ‫עובדה זו? הלא ידוע‪ ,‬שכל מי שיש לו מעמד נכבד בחברה‪ ,‬משתדל‬ ‫לקחת לעצמו חתן שהולם את מעמדו‪ .‬וכל שכן ראש הכמרים של‬ ‫מדין ‪ -‬בודאי שכל שאיפתו היא לבחור את בחיר הכמרים כחתן‬ ‫לבתו‪ .‬וגם אם לא ירצה‪ ,‬הלא נימוסי המדינה יחייבו אותו לפחות‬ ‫מבחינה מוסרית‪ .‬איך ניתן‪ ,‬איפוא‪ ,‬להבין את העובדה‪ ,‬שיתרו בחר‬

‫לו חתן כמשה רבינו‪ ,‬שלא רק שאינו כומר‪ ,‬לא רק שאינו מאמין‬ ‫בעבודה זרה‪ ,‬אלא עוד להיפך ‪ -‬כופר בה בכל מאודו??‬ ‫בהכרח עלינו להסיק מכך‪ ,‬שיתרו היה אמנם כומר לעבודה‬ ‫זרה‪ ,‬אבל היתה לו מעלה אחת ‪ -‬הוא היה אדם עם ראש פתוח‪,‬‬ ‫ששמע בקול שכלו בלבד‪ ,‬ולא היה איכפת לו מתגובת הסביבה‪.‬‬ ‫אם משה רבינו מצא חן בעיניו‪ ,‬בגלל תכונותיו הטובות והטהורות‪,‬‬ ‫לא התחשב בשום לחצים‪ ,‬אלא לקח אותו כחתן לבתו‪...‬‬ ‫מעלה זו עמדה לו גם עכשיו‪ ,‬כששמע על מה שאירע לעם‬ ‫ישראל‪ .‬כולם שמעו את מה שהוא שמע‪ ,‬אבל ‪ -‬יצרם לא הניח‬ ‫להם להסיק את המסקנה הנכונה‪ .‬הם היו שבויים ביד יצרם וביד‬ ‫סביבתם‪ .‬לא כן יתרו ‪ -‬הגם שהיה עובד ע"ז‪ ,‬אבל היות שאף פעם‬ ‫לא התחשב רק בשכלו בלבד‪ ,‬ולא בלחצי היצר והסביבה‪ ,‬היה‬ ‫חופשי להחליט כרצונו ‪ -‬ואם כן התבקש מאיליו מה שהחליט‪:‬‬ ‫שעם ישראל הוא העם הנבחר‪ ,‬ועליו להדבק בו!‬ ‫(ע"פ אור החיים הק')‬

‫"כי אמר גר הייתי בארץ נכריה"‬

‫(יח‪ ,‬ג)‬

‫מדוע היה כל כך חשוב לציין את העובדה‪ ,‬שהוא חי במדין כגר‬ ‫ולא כתושב‪ ,‬וכי במצרים לא היו "גרים"? ומדוע לא הקדים לקרא‬ ‫לבן הראשון אליעזר‪ ,‬כדי לתת הודיה על הצלתו?‬ ‫מה יכול להחזיק אדם במצב של משה רבינו‪ ,‬שחי במשך‬ ‫עשרות שנים מנותק מכור מחצבתו‪ ,‬בסביבה של עובדי עבודה‬ ‫זרה‪ ,‬לבל יושפע ממנה? וקל וחומר כשהוא לוקח אשה מבנות‬ ‫הארץ‪ ,‬נכנס לביתו של "כהן מדין" ‪ -‬בודאי שאין סכנה כסכנתו;‬ ‫הרי אינו יכול לנתק את עצמו מסביבתו החדשה‪ ,‬הוא מוכרח‬ ‫להשתתף בחיי החברה‪ ,‬הוא יוזמן לשמחות לאירועים‪ ,‬לנשפים‪,‬‬ ‫וללא ספק ישפיע עליו כל זה!‬ ‫אך ישנה תחבולה‪ ,‬שבעזרתה אפשר להתגבר על בעיה זו‪,‬‬ ‫ולהיות מחוסן מהשפעת הסביבה‪ .‬ניקח למשל‪ ,‬סוחר שנסע לעיר‬ ‫הבירה למטרה עסקית‪ .‬אילו היה נוסע לשם כדי לבלות‪ ,‬או אם‬ ‫היה מתגורר בעיר זו‪ ,‬היה "עושה חיים" ומבקר בכל מיני מקומות‪,‬‬ ‫מבקר אצל ידידים ומשתתף בנשפים‪ .‬אבל עכשיו ‪ -‬לא יעלה‬ ‫על הדעת! כל זמנו מוקדש לעסק בלבד‪ .‬אין לו זמן אפילו רגע‬ ‫לחשוב על משהו אחר‪...‬‬ ‫אדם שברצונו להנתק מסביבתו‪ ,‬לבל יושפע על ידה‪ ,‬ושלא‬ ‫יוכרח בעל כרחו להדמות אליה‪ ,‬עליו להרגיש שמצבו דומה‬ ‫לאותו סוחר‪ ...‬אם בא לסביבה זו על מנת לחיות כ"אדם מן‬ ‫השורה"‪ ,‬כתוש‪ ,‬וכל שכן אם בא "לעשות חיים" ‪ -‬אין ספק שאין‬ ‫לו מנוס מלהתבולל בסביבתו‪ .‬אבל שונה הדבר‪ ,‬אם מלכתחילה‬ ‫הציב לו כמטרה‪ ,‬שלא בא לכאן אלא למטרה מסויימת בלבד‪,‬‬

‫לע"נ הצדקנית נינה מרטין בת מישלין ע"ה | ולע"נ ר' יצחק ב"ר גרשון ז"ל | ולע"נ ר' נח יצחק הלוי ב"ר משה יעקב ז"ל | ולע"נ הרב יהודה אריה בן רפאל אלתר ז"ל |‬ ‫ולהצלחת ר' אלחנן שמואל‪1‬בן ר' נח יצחק ומשפחתו‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


‫עצה זו פעלה כהוגן‪ ,‬והסוחר אכן הגיע לבית הדין‪ .‬דברי הרב‬ ‫ותוכחתו עשו את שלהם‪ ,‬והאיש חזר בתשובה שלימה‪ .‬לפני‬ ‫צאתו‪ ,‬ביקש הסוחר לשאול את הרב שאלה אחת‪ :‬מי התיר לרב‬ ‫להביאני לכאן על ידי ההוראה ללקוח שלא ישלם את המגיע לי‬ ‫על פי כל דת ודין?‬ ‫ענהו הרב‪ :‬למדתי הנהגה מתוך דברי הפסוק האומר‪" :‬כי יהיה‬ ‫להם דבר בא אלי‪ ,‬ושפטתי בין איש ובין רעהו"‪ ,‬ואז תהיה לי‬ ‫הזדמנות לקיים "והודעתי את חוקי האלוקים"‪ ,‬דהיינו דברי מוסר‬ ‫והתעוררות לשמירת שבת‪.‬‬

‫ושכל זמנו יהיה מוקדש למטרה זו‪ .‬אז‪ ,‬לא רק שהוא בעצמו לא‬ ‫יתפתה ולא יושפע מן הסביבה‪ ,‬שהרי אינו מרגיש את עצמו חלק‬ ‫ממנה‪ .‬אלא גם הסביבה‪ ,‬אם תווכח בכך‪ ,‬שהוא אכן מתנהג כ"גר"‬ ‫ולא כ"תושב"‪ ,‬לא תתייחס אליו כאחד משלה‪ ,‬היא תכבד את‬ ‫רצונו ותצמצם את היחסים להכרחי בלבד‪ ,‬כשם שאיש לא יעלה‬ ‫על דעתו להזמין את הסוחר האורח להשתתף בטיול באמצע‬ ‫עבודתו ומסחרו!‬ ‫משה רבינו כשבא למדין ‪ -‬קיבל על עצמו‪ ,‬שכל זמנו יהיה‬ ‫מוקדש לעבודת ה' בלבד‪ .‬אבל עכשיו‪ ,‬כשנכנס לביתו של יתרו‪,‬‬ ‫היתה סכנה שקבלה זו עלולה להטשטש בלחץ הנסיבות‪ .‬הוא‬ ‫הרגיש‪ ,‬שהוא זקוק למשה‪ ,‬שיעמוד לנגד עיניו ויחייב אותו לזכור‬ ‫את מצבו בחיי היום יום‪ ,‬ובעיקר ‪ -‬שגם יבהיר לסביבתו‪ ,‬לקרוביו‬ ‫החדשים‪ ,‬שאין הוא "משלהם"‪ .‬ולשם כך קרא לבנו הראשון‬ ‫"גרשום"‪ ,‬כדי להבהיר לכל העולם‪" :‬גר הייתי בארץ נכריה"!‬

‫(עלינו לשבח)‬

‫"כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל"‬

‫"לבית יעקב ‪ -‬אלו הנשים‪ ,‬תאמר להן בלשון רכה‪ ,‬ותגיד‬ ‫לבני ישראל ‪ -‬עונשין ודקדוקין פרש לזכרים‪ .‬דברים‬ ‫הקשין כגידין" (רש"י)‬

‫(ע"פ החפץ חיים)‬

‫בקבלת התורה הקדים הקב"ה את הנשים לאנשים‪ ,‬והדבר טעון‬ ‫ביאור‪ ,‬שהרי אנשים חייבים במצוות יותר מאשר נשים‪ ,‬ומדוע‬ ‫הוקדמו הנשים?‬ ‫ותירץ בספר "דרש משה"‪ ,‬שהרי ידוע שהתורה ניתנה לעד‪,‬‬ ‫לכל הדורות‪ ,‬ורצה הקב"ה שנקיים את התורה לעולם‪ ,‬שהרי לא‬ ‫יתגלה ה' לעמו שוב בנתינת תורה פעם שניה‪ ,‬שנאמר "קול גדול‬ ‫ולא יסף" (דברים ה‪ ,‬יח)‪ ,‬ופירשו הרמב"ן והרשב"ם‪ ,‬שהקול שהיה‬ ‫בנתינת התורה בהר סיני לא ישוב יותר‪ .‬איך‪ ,‬אם כן‪ ,‬יהיה המשך‬ ‫ללימוד התורה? זאת ע"י שנחנך בנינו לאהבת התורה ואהבת‬ ‫השי"ת‪ ,‬ודברים אלו יש לחנכם כשהם קטנים‪ ,‬דאילו כאשר גדלים‬ ‫ כבר קשה יותר להקנות להם זאת‪.‬‬‫והנה מלאכה זו מוטלת בעיקר על האמהות‪ .‬נמצא‪ ,‬שהנשים‬ ‫גורמות שתימשך התורה לדורות‪ ,‬ולכן בהנצחת התורה לדורות‬ ‫מן הראוי להקדים למי שימשיכנה‪ ,‬ואלו הן הנשים‪.‬‬

‫"כי יהיה להם דבר בא אלי וכו' והודעתי את חוקי‬ ‫האלוקים וכו'" (יח‪ ,‬טז)‬ ‫אחד הסוחרים היהודיים בפרנקפורט פרץ את גדרות השבת‪,‬‬ ‫ומששמע זאת רבי אברהם אביש‪ ,‬המרא דאתרא‪ ,‬קרא לו לביתו‪,‬‬ ‫כדי להוכיחו על כך‪ .‬האיש היה גם חצוף גדול וסירב להגיע אל‬ ‫הרב‪ ,‬והדיר רגליו מבית הכנסת‪ ,‬כדי שהרב לא יפגשנו שם‪.‬‬ ‫ישב המרא דאתרא וטיכס עצה בעניין‪ ,‬והעלה כך‪ :‬אם אשלח לו‬ ‫הזמנה חוזרת‪ ,‬הוא לא יגיע; שאני אלך אליו ‪ -‬הרי יש בכך משום‬ ‫השפלת כבוד התורה‪ ,‬והשפעתי כרב תיפגם במאוד; להעביר את‬ ‫ההודעה ביד שליח ‪ -‬חוששני שהמסר לא יועבר בצורה הנכונה‪.‬‬ ‫הרעיון שעלה במוחו של הרב היה כדלהלן‪ .‬הוא יקרא אליו את‬ ‫'הלקוח הכבד ביותר' של הסוחר‪ ,‬שנהג לקנות סחורה בהקפה‪,‬‬ ‫יסביר לו את העניין ויורה לו שלא ישלם על הסחורה‪ ,‬גם אם‬ ‫הסוחר יאיים עליו פעם ופעמיים‪.‬‬ ‫הכוונה היתה להביא את הסוחר למצב שבו לא תהיה לו ברירה‬ ‫אלא להגיע לבית הדין על מנת לתבוע את הלקוח‪ ,‬ואז יוכיחנו‬ ‫הרב על פריצת גדרי השבת‪.‬‬

‫(דרש משה)‬

‫כשהביאו לפני רבינו החפץ חיים את ספר התהלים הישן של‬ ‫אמו הצדקת‪ ,‬התרגש ואמר בבכיה‪ :‬היודעים אתם כמה דמעות‬

‫בעומק הפרשה‬

‫בבה"ל ר"ס רע"א הלא חסר בגוף המצוה‪ ,‬שצריך לקדשו‬ ‫דוקא שנאמר זכור את יום השבת לקדשו‪ ,‬ולדברינו מבואר‬ ‫שעצם הדבר שקורא לה "שבת" שנקראת קודש (ובזוה"ק‬ ‫אמרו "שבת שמא דקוב"ה") בשעה שאומר שבתא טבא‪ ,‬זה‬ ‫עצמו הוי בבחינת לקדשו‪ ,‬ושפיר מועיל לקידוש‪.‬‬ ‫והגר"ח מבריסק נהג לדקדק שלא לומר שום פסוקים‬ ‫בקידוש ביום‪ ,‬שאז עלולים לחשוב שהפסוקים הם עיקר‬ ‫הקידוש וברכת בורא פרי הגפן היא רק ברכה להתיר‬ ‫הטעימה‪ ,‬וע"כ נהג לומר בורא פרי הגפן לבדו‪ ,‬שאז ניכר שזהו‬ ‫גוף הקידוש‪ ,‬ומדייק כדבריו בלשון הרמב"ם שפוסק (כט‪-‬י)‬ ‫בקידוש היום "ואומר בורא פרי הגפן לבדו"‪( .‬ולע"ד טוב לומר‬ ‫בלחש זכור את יום השבת לקדשו‪ ,‬ואז יאמר בקול רם בורא‬ ‫פרי הגפן‪ ,‬שבברייתא הנ"ל ילפינן "מביום" השבת שצריך‬ ‫לקדשו ביום‪ ,‬והיינו ע"י זכירת היום בדברים כבלילה)‬

‫ריתחא דאורייתא‬

‫"זכור את יום השבת" (שם)‬

‫בגמרא פסחים (קו‪ ).‬מובא‪ ,‬זכור את יום השבת לקדשו‬ ‫זוכרהו על היין בכניסתו‪ ,‬אין לי אלא בלילה ביום מנין‪ ,‬ת"ל‬ ‫את יום השבת‪ ,‬ביום מאי מברך אמר רבי יהודה בורא פרי‬ ‫הגפן‪.‬‬ ‫ותמוה הדבר הלא נאמר זכור את יום השבת "לקדשו"‪,‬‬ ‫והיאך יוצא ענין "קידוש" בברכת בורא פרי הגפן‪ .‬ונראה‬ ‫שבכך שמקדש על הכוס לפני הסעודה‪ ,‬ומברך בורא פרי‬ ‫הגפן‪ ,‬מוכיח שאין זו סעודה רגילה אלא "סעודת שבת"‪,‬‬ ‫ומתקיים בכך וקראת לשבת עונג‪ ,‬שזהו הקריאה מה שמוכיח‬ ‫שזוהי סעודת שבת‪ ,‬שבה דוקא מברך על היין כהנ"ל‪.‬‬ ‫ומיושב בזה דברי הגרע"א בהגהותיו (ר"ס רע"א) שיוצאין‬ ‫מצות קידוש מה"ת כשאומר "שבתא טבא" לבד‪ ,‬ותמה‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫(יט‪ ,‬ג)‬

‫(חכמה ודעת)‬

‫‪2‬‬


‫שפכה אמי הצדקת לפני הקב"ה עם ספר זה‪ ,‬כשביקשה שבנה‬ ‫יהיה יהודי כשר?!‪...‬‬ ‫ספרה פעם ביתו של הח"ח על אמו של הח"ח וכה היו דבריה‪:‬‬ ‫סבתי לא היתה בעלת ניסים‪ ,‬מחוללת נפלאות‪ ,‬מפורסמת וכיוצא‬ ‫בזה‪ ,‬אבל זוכרת אני שבשלהי ימיה‪ ,‬כאשר נתפרסם כבר שמעו‬ ‫של בנה בכל רחבי העולם היהודי‪ ,‬נגשו אליה כמה ממקורביו של‬ ‫החפץ חיים ובקשו לשאול את אמו של גדול הדור במה זכתה‬ ‫לבן שיאיר את עיני העולם‪ .‬היא‪ ,‬שלא תלתה זכות זו במעשיה‪,‬‬ ‫השיבה להם כי אל להם להפנות שאלה זו אליה‪ ,‬שכן‪ ,‬לא זכור‬ ‫לה דבר מיוחד שאותו יכולה היא לשיך לכך שיוצא חלציה יגדל‬ ‫לתלמיד חכם עצום‪ .‬הנוכחים ניצלו את ההזדמנות ושבו והפצירו‬ ‫בה שמא‪ ,‬בכל זאת תזכר באיזה מעשה קטן שאינה מיחסת לו‬ ‫חשיבות‪ ,‬אך יש בו כדי להאיר את התעלומה‪ .‬לא! לא! אינני‬ ‫זוכרת השיבה‪ .‬אבל אם אתם שואלים אני יכולה לומר לכם דבר‬ ‫פעוט אחד‪ :‬לפני חתונתי‪ ,‬בקשה אימי המנוחה לשוחח עמי‬ ‫דקות מספר‪ ,‬וכה היו דבריה‪" :‬בתי‪ ,‬הקשיבי לדברי‪ .‬אנו מצווים‬ ‫לגדל את בנינו לתורה וליראת שמים‪ ,‬על כן אני מבקשת ממך‬ ‫דבר אחד‪ ,‬בכל עת פנוי‪ ,‬טלי סידור זה לידיך‪ ,‬והעתירי תפילה‬ ‫לפני בורא העולם שתזכי לגדל את ילדיך לתורה וליראת שמים‪,‬‬ ‫ואל תשכחי להוזיל דמעות בעת תפילתך" בסיום דבריה‪ ,‬העניקה‬ ‫לי סידור ובו תפילות וספר תהילים‪" .‬זה כל מה שעשיתי"‪ ,‬סיימה‬ ‫בתמימות אמו של החפץ חיים‪" .‬בכל פעם שסיימתי את עבודות‬ ‫הבית‪ ,‬או אף כאשר הנחתי סיר תפוחי אדמה על האש והמתנתי‬ ‫כמה דקות לסיום הבישול‪ ,‬הייתי נוטלת את הסידור שקבלתי‬ ‫מאימי ע"ה ובוכה בדמעות שליש לרבש"ע שיחון את עיניו של‬ ‫ישראל'קה שלי ואזכה לגדלו לתלמיד חכם וירא שמים"‪.‬‬

‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫(בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי)‬

‫שאלה‪ :‬ברמ"א (או"ח סי' רמ"ב) "נוהגין ללוש כדי שיעור‬ ‫חלה בבית לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת"‪,‬‬ ‫מהו לאפות בבית חלות כשהחלות בחנות יוצאות טעימות‬ ‫יותר?‬ ‫תשובה‪ :‬היא כבר תלמד לאפות טוב‪ ,‬וכשבכל זאת לא‬ ‫הולך ‪ -‬תקנה קצת מהחנות‪ ,‬זהו כבוד שבת ומצות חלה‪,‬‬ ‫ואם ישאר תתן לחברתה‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬במשנה ברורה (סי' רמ"ב) כתב ב' טעמים‬ ‫לאפיית חלות לשבת‪ ,‬משום חלה ומשום כבוד שבת‪ ,‬מהו‬ ‫כשאין צריך לשבת זו כדי שיעור חלה‪ ,‬אם יאפה כמה‬ ‫שצריך לשבת ויהיה רק כבוד שבת‪ ,‬או יאפה לב' שבתות‬ ‫ואז יהיה רק ענין חלה ולא ענין כבוד שבת?‬ ‫תשובה‪ :‬שאלוני כבר כמה פעמים‪ ,‬אפשר שחלה שהיא‬ ‫מן התורה עדיפא‪ ,‬וצ"ע‪ .‬וכשאופה כעת לשבת הבאה‬ ‫אין זה קיום כבוד שבת הבאה כי צריך להיות ניכר שזה‬ ‫לשבת‪ ,‬וכי אם יאפה לשבעים שנותיו לשבת סגי‪.‬‬ ‫(דרך שיחה)‬

‫נמכר בזול כי מצוי הרבה‪ ,‬אבל זה עשוי מחכמת אדם מעץ ואבן‪,‬‬ ‫שהתחכם האומן לעשות מהעץ עוף ממש‪ ,‬והוא דבר פלא שלא‬ ‫מצוי‪ ,‬ולכן מחירו יקר‪.‬‬ ‫והנמשל‪ ,‬המלאך אין לו חומר ולכן אין פלא שהוא קדוש‪ ,‬ויש‬ ‫אלפים ורבבות מלאכים שהם כולם קדושים‪ .‬אך האדם שהוא‬ ‫בעל גוף חומרי‪ ,‬אם הוא יהיה קדוש ודומה למלאך‪ ,‬הרי זה פלא‬ ‫וחידוש שאינו מצוי‪ ,‬ולכן הוא חביב לפני השם יתברך ביותר‪.‬‬ ‫וזהו שאמר הכתוב‪" :‬ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" ולא מלאכי‬ ‫מרום אף על פי שהם קדושים יותר מכם‪ ,‬כיון שנמצא בכם‬ ‫חידוש גדול‪ ,‬שאתם בעלי גוף חומרי‪ ,‬ועם כל זה אתם קדושים‪,‬‬ ‫לכן נבחרתם אצלי‪.‬‬

‫(שימושה של תורה)‬

‫"ומשה עלה אל האלקים"‬

‫(יט‪ ,‬ג)‬

‫אמר משה לפני הקב"ה‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬מפני מה אתה נותן‬ ‫את התורה על ידי? ענה לו‪ :‬מפני ששמך כחשבון התורה‪ ,‬שהרי‬ ‫"משה רבינו" גימט' תרי"ג‪ .‬אמר רבש"ע‪ :‬כל המצוות תרי"ג‬ ‫וכולן רמזים עלי‪ ,‬ואני אדם אחד‪ ,‬א"כ‪ ,‬מדוע אחז"ל שכל דבר‬ ‫שבקדושה לא יהא פחות מעשרה‪ ,‬א‪u‬לי די באדם אחד? אמר לו‪:‬‬ ‫אותיות משה‪ ,‬מ"ם שי"ן ה"א הם כמנין עשרה פעמים "אדם" ואם‬ ‫כן‪ ,‬שקול אתה כנגד עשרה בני אדם מהוגנים‪.‬‬

‫(בן איש חי דרשות)‬

‫"לא תחמד"‬

‫(על כנפי נשרים)‬

‫"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫הגר"ח הביא שמספרים על א"ז בעל ההפלאה זצ"ל שראה‬ ‫גנב שרצה לגנוב ממנו מנורה בשבת‪ ,‬וא"ל שמפקירו ויכול לבוא‬ ‫וליקחנו אחר שבת‪ ,‬ותמהו השומעים למה היה צריך להפקירו‪,‬‬ ‫כיון שמודיע לו שנותן לו במתנה ויוכל לבוא לקחת לאחר שבת‪,‬‬ ‫הלא יספיק לו לגנב וימנע מחילול שבת‪ .‬והסביר הגר"ח שעדיין‬ ‫הגנב עובר כל רגע ורגע באיסור לא תחמוד‪ ,‬ולכן מיהר בעל‬ ‫ההפלאה להפקירו מיד כדי שלא יעבור הגנב על לא תחמוד‬ ‫ברגע שהוא הפקר‪ ,‬וביקשו שיבוא לקחתו אחר השבת כשאין‬ ‫איסור שבת‪.‬‬ ‫ונראה מזה חידוש לדינא‪ ,‬שאם דוחק את חבירו למכור או ליתן‬ ‫לו איזה חפץ במתנה והסכים להעבירו לרשותו לאחר שבועיים‪,‬‬ ‫בינתיים הוא עלול לעבור כל רגע באיסור לא תחמוד עד שמקבל‬ ‫את מבוקשו‪ .‬וצ"ע‪.‬‬

‫(יט‪ ,‬ו)‬

‫נראה להסביר‪ ,‬כי הנה שבח האדם שבחר בו השם יתברך יותר‬ ‫מן המלאך‪ ,‬הוא מפני שהמלאך אין חידוש ופלא בקדושתו‪ ,‬כי‬ ‫הוא רוחני ומובדל מן החומר‪ ,‬ולכן אין סיבה שלא יהיה קדוש‪,‬‬ ‫אך האדם שיש לו גוף חומר עכור‪ ,‬ועם כל זה הוא קדוש‪ ,‬זה‬ ‫באמת פלא‪.‬‬ ‫והענין יובן על פי משל‪ :‬אדם אחד הלך לשוק ומצא בחנות‬ ‫אחת צורת עוף עשוי מעץ ואבן‪ ,‬אך היה עשוי בחכמה שנראה‬ ‫לעיני כל שהוא עוף הפורח ממש בלי שום הפרש כלל‪ ,‬ואותו‬ ‫אדם התאווה לקנותו ושאל את בעל החנות בכמה תמכור זה‪:‬‬ ‫אמר לו‪ :‬עשרה זהובים‪ .‬התפלא הלה ושאל אותו‪ ,‬הרי עוף הפורח‬ ‫כזה נמכר בעשר פרוטות‪ ,‬ואיך תרצה בזה עשרה זהובים? השיב‬ ‫לו‪ :‬עוף הפורח הוא מעשה שמים ויש כמוהו אלפים ורבבות‪ ,‬ולכן‬

‫(שם)‬

‫(חכמה ודעת)‬

‫‪3‬‬


‫בין שבילי המוסר‬ ‫"אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים‪ ,‬ואשא אתכם על כנפי‬ ‫נשרים ואביא אתכם אלי" הקב"ה הגביה אותנו ‪ -‬ואשא‬ ‫אתכם! גבוה מאד ‪ -‬ואביא אתכם אלי!‬ ‫"ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי‬ ‫סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ אלה הדברים אשר תדבר‬ ‫לבני ישראל" אלו הדיבורים‪ ,‬לא פחות ולא יותר ‪ -‬תאמר לבני‬ ‫ישראל כהקדמה למתן תורה‬ ‫מה הכוונה "אם תשמעו בקולי"?‬ ‫שואל רבי שלום ‪"-‬בקולי"‪ .‬איזה קול?‬ ‫שמעתי בשם הרבי מקוצק‪ ,‬שהמשיל על כך את משלו‪:‬‬ ‫אדם הלך עם בנו ביער עבות‪ ,‬והבן הצעיר כמובן‪ ,‬פנה מפעם לפעם לצדדים‬ ‫לקפוץ ולשחק בין העצים‪ .‬אמר לו אבא‪ :‬הזהר מאד לא להתרחק ממני‪ ,‬כי במקום‬ ‫זה ביער אפשר בקלות לטעות ללא אפשרות למצוא את הדרך ‪ -‬ואז אתה אבוד‪.‬‬ ‫ביקש הילד‪ :‬אבא‪ ,‬אבל אני מעוניין לטייל מעט‪.‬‬ ‫"יש לי עצה בשבילך ובשבילי"‪ ,‬אמר לו אביו‪" :‬כל דקה או שניים אקרא לך‬ ‫בקולי‪ ,‬ואז‪ ,‬כל עוד שאתה שומע את קולי זו הוכחה לא התרחקת‪ ,‬אך ברגע שקולי‬ ‫לא ישמע באוזנך‪ ,‬תדע שאתה מתרחק בין העצים והולך לאיבוד"‪.‬‬ ‫קורה לפעמים‪ ,‬שאדם מישראל הולך לו ברחוב‪ ,‬ולפתע עולה במוחו רעיון‬ ‫נפלא ביראת שמים‪ ,‬ליבו מתרגש‪ ,‬או שהוא סתם מתחיל לשאול את עצמו ‪ -‬האם‬ ‫התפללתי בכוונה היום? ברכתי כראוי? למדתי די הצורך?" ואינו יודע מדוע ומהיכן‬ ‫נכנסו למוחו מחשבות אלו? והסיבה האמיתית היא ‪ -‬קולו של הקב"ה‪" ...‬אם שמוע‬ ‫תשמעו בקולי" כביכול הקול של הקב"ה הוא הדופק בליבו ‪" -‬שובו בנים שובבים"‬ ‫"שובו אלי ואשובה אליכם"‪ .‬כאשר שומעים את הקול הזה יודעים ש"עדיין לא‬ ‫התרחקנו הרבה"‪ ...‬כמה עמקות טמונה בדבריו אלו! של הקוצק'ער‪.‬‬ ‫ואז זוכים ל"והייתם לי סגולה מכל העמים" אם תשמעו לקול שלי‪ ,‬תשמרו את‬ ‫המצוות אזי‪ ,‬והייתם לי סגולה‪ .‬פלאי פלאים‪.‬‬

‫והייתם לי סגולה‬ ‫אני מוכרח לספר לכם סיפור‪ .‬ואקדים‪ ,‬שהעובדה אמיתית ושמעתיה מפי אדם‬ ‫גדול מאד‪ ,‬אינני חושב שהכרתם אותו‪ ,‬אתם צעירים‪ ,‬וגם המבוגרים‪ ,‬רובם לא‬ ‫הכירוהו‪ ,‬הוא התגורר בבתי ברוידא‪ .‬עובדא נוראה וגם נפלאה‪.‬‬ ‫כבחור הוא היה תושב עיירת סטוצ'ין‪ ,‬בימי מלחמת העולם הראשונה‪ .‬הרוסים‬ ‫גייסו אותו לצבא במלחמתם נגד הגרמנים‪ .‬הם שלחו אותו יחד עם קבוצת בחורים‬ ‫לחזית לא הרחק מהעיירה‪.‬‬ ‫בימים ההם החיילים היו מתחפרים בתעלות‪ .‬ראשי החיילים מציצים מעל‬ ‫הקרקע מכוסים בשקי חול‪ ,‬ומבין השקים ‪ -‬יורים ברובים או מכונות יריה‪,‬‬ ‫וכדומה‪.‬‬ ‫אותו בחור עמד בתעלה ולידו חייל יהודי נוסף‪ ,‬לא צעיר ‪ -‬יהודי בשנות‬ ‫הארבעים לחייו‪ .‬כדורי מוות עפו מכל צד‪ .‬אלפי כדורי אויב שרקו ללא הרף ול"ע‬ ‫ שכנו זה‪ ,‬בן הארבעים‪ ,‬נפגע מהאש ונפל‪ .‬כאשר נפל שדוד‪ ,‬ביקש מהבחור הנ"ל‬‫שיביאו לקבר ישראל‪ .‬הוא הבטיח לו ברגשי קדש‪.‬‬ ‫לאחר כרבע שעה החייל נפטר‪.‬‬ ‫חלפו שעות ארוכות הקרב המשיך‪ ,‬וההפוגה לא נראתה באופק‪ .‬הבחור החל‬ ‫לחשוש להבטחתו‪ ,‬הוא הרהר לעצמו "אם היתה שעת הפוגה‪ ,‬עוד היתה לי‬ ‫אפשרות להביאו לבית העלמין בסטוצ'ין‪ ,‬הקרוב יחסית‪ ,‬אבל ההפוגה רחוקה‪,‬‬ ‫התותחים יורים‪ ,‬מה אעשה?" הרהר נוגות‪.‬‬ ‫ברגע מסוים‪ ,‬בסערת הקרב וסכנת המוות‪ ,‬אזר עוד בנפשו השבורה‪ ,‬ובא לכלל‬ ‫החלטה נחושה‪" :‬הבטחתי ליהודי‪ ,‬אקיים את דברי ‪ -‬אביאו לקבר ישראל ויהי‬ ‫מה!"‬ ‫כיון שהיה בחור גיבור בגופו‪ ,‬קם והתרומם על רגליו נטל את המת ובבת אחת‬ ‫הגביהו על כתפיו‪ ,‬הרים את רגליו ויצא מהתעלה ‪ -‬אל תחת כיפת השמים למול‬ ‫אור השמש ‪ -‬בעיצומו של הקרב‪ :‬החל לרוץ לכיוון העיירה‪ ,‬והנפטר על כתפיו‪.‬‬ ‫הבחור סיפר לי‪ ,‬כי בדרכו חלף בין מחנות של קוזקים‪ ,‬מי שלא מכיר את המושג‪,‬‬ ‫לא יכול לתאר את גודל הסכנה של פגישה איתם‪ .‬אך משום מה הם לא ראו אותו‪,‬‬ ‫וכך צעד עם המת ‪ -‬כרואה ואינו נראה ‪" -‬עוסק במצוה!"‪.‬‬ ‫הוא צעד כך בזריזות וברצף ‪ -‬שלושה קילומטרים‪ ,‬במסירות נפש‪ ,‬עד הכניסה‬

‫לעיר‪ ,‬שם פגש את אחד מאנשי 'חברא קדישא'‪ ,‬ומסר את הנפטר לידיו‪ .‬כשסיים‬ ‫מצוותו תיכף ומיד שב לדרכו רץ בחזרה את כל הדרך‪ ,‬וגם עתה לא ראו אותו‬ ‫עד ש��"ה הגיע ונכנס לחפירה‪ ,‬שב למקומו כאילו לא התרחש דבר‪( .‬הקצינים‬ ‫הרוסיים שפקדו עליו לא העזו להסתובב בין החיים והמתים‪ ,‬רק בלילה עברו בין‬ ‫החיילים וחילקו מעט מזון‪ ,‬לכן לא הבחינו בהעדרו)‪.‬‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬הרוסים השליטים על סטוצ'ין נוצחו‪ ,‬העיר נכבשה ע"י הגרמנים‪.‬‬ ‫הבחור הצדיק הנ"ל‪ ,‬קיבל אישור לשוב לעיירה‪ .‬חלפו ימים מועטים‪ ,‬הגרמנים‬ ‫הכובשים חיפשו אחריו וגייסו אותו לשירותם‪ .‬לאיזה תפקיד? שומר בהמות‪.‬‬ ‫כיון שהם ידעו‪ ,‬כי בשעת מלחמה בהמות הינן מצרך יקר (לאכילה)‪ ,‬הזהירו‬ ‫אותו בשעת קבלת התפקיד‪" :‬אם בהמה אחת תחסר‪ ,‬דמך בראשך"‪.‬‬ ‫הבחור החל בתפקידו החדש בכל כוחו‪" :‬ביום אכלני חרב וקרח בלילה"‪ .‬ויהי‬ ‫היום‪ ,‬בוקר אחד ברעותו ברחבי השדות הענקיים בקרבת העיר‪ ,‬הוא נקלע שנית‬ ‫לעסק עם עניני מתים‪ :‬באופק נשמעה קול יריה‪ ,‬והצליח להבחין מרחוק איך חייל‬ ‫נופל תחתיו‪ .‬הוא לא ראה אדם נוסף בקרבת מקום‪ ,‬לכן הבין כי החייל יצא לשדה‬ ‫ ואיבד את עצמו לדעת‪ .‬באותו רגע קם והחל לרוץ לעברו לנסות להציל את חייו‪,‬‬‫הבהמות לא היו במחשבותיו אלא הצלתו של האיש‪ .‬במסירות נפש‪.‬‬ ‫כאשר הגיע אליו הבחין לשמחתו‪ ,‬שהוא עדיין נושם וחי‪ .‬פשט את כותנתו‪ ,‬קרע‬ ‫אותה והחל במלאכת חבישה (וסתימת עורקים) כדי להשאירו בחיים‪ .‬אך לא עלה‬ ‫בידו‪ ,‬לאחר דקות ארוכות החייל מת‪.‬‬ ‫בעודו מתעסק בנסיונות הצלה אחרונים הגיעו חיילים ‪ -‬חיילי הצבא‪ .‬הם ראו‬ ‫על הקרקע חייל הרוג‪ ,‬ולידו חייל נוסף‪ .‬מיהרו להקיף אותם כפתו את הבחור‬ ‫(הצדיק‪ ,‬בעל המעשה) בהבנה מוחלטת ‪ -‬שהוא זה שיירה בו למוות‪ ...‬לקחו‬ ‫אותו לכלא צבאי‪ .‬תשמעו‪ ,‬וכעבור שעות בודדות הביאו אותו לבית משפט צבאי‬ ‫ובשיפוט קצר גזרו דינו למות‪.‬‬ ‫לפני גזר דין‪ ,‬נתנו לו זכות דיבור הגנה‪ .‬כמובן שהוא התחנן על נפשו כי אדרבה‬ ‫"רק ביקשתי להצילו! אני מכירו‪ ,‬ומעולם לא היתה לי מריבה עמו וכו'‪ ,‬רק ראיתי‬ ‫מישהו נופל וחשתי להצלתו" תחנוניו היו כקול קורא במדבר כי לעומתו‪ ,‬התובע‬ ‫מטעם הצבא הניח על שלחן בית המשפט שמונה עשרה ראיות לכאורה ‪ -‬שהוא‬ ‫כן הרג אותו‪( ,‬כך ממש סיפר לי) אתם יודעים כי 'עורך דין' יכול לעשות ‪ -‬מיום‬ ‫לילה ומלילה יום‪ ...‬בקיצור‪ ,‬פסקו עליו דין מות‪ .‬העונש נועד למחרת בשעה שתים‬ ‫עשרה ‪ -‬אז יעמידוהו לפני כיתת חיילים להריגה‪ .‬כך מתנהלים העניינים בשעת‬ ‫מלחמה רח"ל‪.‬‬ ‫לעשרים וארבע השעות שנותרו לו‪ ,‬הטילו אותו כשק עצמות לצינוק‪ ,‬שלא נדע‬ ‫מה זה צינוק‪ ,‬אוי‪ ,‬אוי‪ ,‬אין אפשרות לשבת ולא כל שאר הצרכים ‪ -‬עינויים נוראים‪,‬‬ ‫ללא אפשרות מינמלית להרדם‪ .‬אך גם ללא הצינוק‪ ,‬לא עלה בדעתו לישון‪ ,‬שעות‬ ‫בודדות לפני הוצאתו להורג‪.‬‬ ‫באמצע הלילה‪ ,‬הוא עמד משתומם‪ ,‬כי נראה לו‪ ,‬בהקיץ או בנמנום‪ ,‬היהודי‬ ‫מהסיפור הקודם ‪ -‬אותו חייל שהביאו לקבר ישראל לפני כחודשיים‪ .‬האיש שאל‬ ‫אותו ואמר‪ :‬למה אתה נפחד כל כך? אל תפחד‪ ,‬אל תחשוש‪ ,‬כי בזכות שטרחת‬ ‫והבאת אותי לקבר ישראל ‪ -‬תינצל‪ .‬ואפילו אם תעמוד בשערי מות‪ ,‬לא יהרגוך"‪.‬‬ ‫הוא נעלם‪" .‬האם זה דמיון או לא" לא היה לו זמן רב וכח לחשוב‪.‬‬ ‫כך ראה ושמע‪ ,‬ודיו בכך‪.‬‬ ‫לקראת השעה שתים עשרה הוציאו אותו‪ ,‬סחבו אותו מהצינוק‪ .‬סגרו את עיניו‪,‬‬ ‫הובילוהו כברת דרך‪ ,‬לעבר שדה פתוח סמוך לסטוצ'ין‪.‬‬ ‫העמידוהו ליד קיר‪ ,‬מול כיתת חיילים‪.‬‬ ‫כאשר מחוגי השעות הצביעו על שתים עשרה בדיוק‪ ,‬הקצין צעק‪" :‬אחד"‪.‬‬ ‫שתק שניה וצרח‪" :‬שתים!"‪ .‬עוד לא הספיק להכריז‪" :‬שלוש"‪ ,‬ומרחוק הגיח ובא‬ ‫חייל דוהר על סוס בצעקות רמות כשהוא מנופף במטפחת שבידו‪ :‬שיעמדו ‪-‬‬ ‫שימתינו!!‬ ‫המתינו לבואו חצי דקה וכאשר התקרב נפנף בידו בפיסת נייר‪ ,‬באומרו‪" :‬לפני‬ ‫שעה קלה כאשר קברנו את החייל‪ ,‬מצאנו בכיסו מכתב פרידה מבני משפחתו‪ ,‬בו‬ ‫כותב שמאבד את נפשו לדעת‪ .‬הנה הנייר"‪.‬‬ ‫כמובן שהסירו את המטפחת מעל פניו‪ ,‬והניחוהו לנפשו‪.‬‬ ‫ובאופק‪ ,‬אי שם מול כיתת יורים בפאתי סטוצ'ין‪ ,‬כאילו התחלף קול הירי‬ ‫הרצחני בקול העם היהודי‪ ,‬קולם הנצחי של בחורי ישראל שומרי מצוות במסירות‬ ‫נפש‪ .‬הנה לכם (מסיים ר' שלום את סיפורו)‪:‬‬ ‫"והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ"‪.‬‬ ‫שומר ישראל שמור שארית ישראל האומרים שמע ישראל‪.‬‬ ‫(להגיד)‬

‫כל המעונין לקבל מנוי שבועי דרך פקס או מייל נא לשלוח מייל ל ‪ GISHMAKEVORT@GMAIL.COM‬או ישלח בקשה לת‪.‬ד‪ 18303 .‬מיקוד ‪ 91182‬ירושלים או להשאיר הודעה בתא הקולי‬ ‫שמספרו ‪ 151527131458‬בצירוף שם ‪2‬‬ ‫כתובת ומספר טלפון ובל"נ נטפל בבקשתכם‬ ‫וכן כל המעוניין להקדיש העלון לעלוי נשמת או לרפואת וכו' מתבקש לשלוח למייל הנ"ל או להשאיר הודעה בתא הקולי הנ"ל‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


אגישמקעווארט יתרו