Issuu on Google+

‫פרשת‬ ‫יתרו‬

‫כא' בשבט‬ ‫תשע"ז‬ ‫‪560‬‬

‫בפרשת השבוע אנו קוראים על מתן תורה‪,‬‬ ‫מעמד הר סיני בקולות וברקים‪ ,‬וכתבו רבותינו‬ ‫ז"ל שבזמן מתן תורה נדמה כל הבריאה‪ .‬שור‬ ‫לא געה‪ ,‬עוף לא צייץ‪ ,‬הים לא העלה גליו וכל‬ ‫העולם כולו עמד ושמע את המעמד הגדול הזה‬ ‫ושמעו דברי השי"ת‪" :‬אנוכי ה' אלוקיך"‪ .‬מעמד‬ ‫נשגב זה הוכן מששת ימי בראשית‪ ,‬כי תנאי עשה‬ ‫השי"ת עם הבריאה כולה‪ ,‬שאין קיומה תלוי אלא‬ ‫בתורה הקדושה‪ ,‬בקבלתה ובקיומה‪ ,‬כמו שנאמר‪:‬‬ ‫"אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ‬ ‫לא שמתי" ובבריאה כתיב‪" :‬ויהי ערב ויהי בוקר‬ ‫יום אחד‪ ,‬שני" וכו' ואילו ביום שישי כתוב‪" :‬יום‬ ‫השישי ויכולו השמים והארץ" פירשו חז"ל שתנאי‬ ‫עשה השי"ת‪ :‬אם מקבלין ישראל את התורה‪,‬‬ ‫שניתנה ביום השישי ו' בסיון הנה מה טוב‪ ,‬אך‬ ‫אם חס וחלילה לא יקבלו את התורה אז‪" :‬ויכולו‬ ‫השמים והארץ" חוזר הכל לתוהו ובוהו וחושך‬ ‫על פני תהום‪ .‬מטעם זה עשה השי"ת את העולם‬ ‫עגול ולא מרובע‪ ,‬כדי שיהיה במקום אחד יום‬ ‫ובשני לילה וכך לא יהיה רגע בעולם שלא יעסקו‬ ‫בתורה‪ .‬וכבר כתב הגאון רבי חיים מוולאז'ין‬ ‫בספר נפש חיים שאם יהיה בעולם רגע אחד‬ ‫פנוי מתורה אז יחרבו חס ושלום כל העולמות‪.‬‬ ‫בישיבת וולאז'ין נהגו לחלק את הלימוד בדרך‬ ‫של משמרות משמרות‪ ,‬כדי שבכל שעות היום‬ ‫יהיו לימודים בהיכל הישיבה ובמוצאי הצום ביום‬ ‫הכיפורים עת היו כולם יורדים לאכול היה יושב‬ ‫הגאון רבי חיים זצ"ל ולומד ברציפות בעודנו‬ ‫צם עד קרוב לחצות לילה‪ ,‬בטענה שמא חלילה‬ ‫במוצאי הצום כשכולם עסוקים באכילתם ימצא‬ ‫העולם בלא לומדי תורה ויגרם נזק ח"ו‪ .‬מכאן‬ ‫נלמד כמה אחריות צריכה להיות לאדם ביודעו‬ ‫שהוא ממחזיקי העולם וכתוצאה ממעשיו נגרם‬ ‫שפע או פשע לעולם‪ .‬במדרש ובזוהר הקדוש‬ ‫כתוב שהקב"ה הסתכל בתורה וברא על פיה את‬ ‫העולם‪ ,‬הרי שגם ענייני עוה"ז צריכים להיות‬ ‫תואמים לדברי התורה ורק ממנה נוכל לדעת‬ ‫את הדרך אשר נלך בה וגם בגשמיות ובדברים‬ ‫פרטיים‪ ,‬משום שהתורה הקדושה הפוך בה והפוך‬ ‫בה דכולה בה‪ .‬התורה מחולקת לשני חלקים‪:‬‬ ‫תורה שבכתב ותורה שבעל פה ושניהם בד בבד‬ ‫יהיו‪ .‬אמר רב סעדיה גאון‪" :‬אין אומה זו אומה‬ ‫אלא בתורותיה"‪ -‬תורה שבכתב ותורה שבעל פה‪.‬‬ ‫בתורתינו הקדושה אפשר למצוא את כל חוכמות‬ ‫העולם‪ :‬מתמטיקה במסכת סוכה‪,‬‬ ‫הנדסה במסכת עירובין‪ ,‬רפואה‬ ‫במסכת שבת‪ ,‬דברי חלומות במסכת‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ברכות וכמו שאמר השי"ת בתורתו‪" :‬כי היא‬ ‫חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים"‪ .‬שמעתי על‬ ‫אחד מגדולי חכמי הדור שנשאל שאלה חשבונית‬ ‫מסובכת וישב לפותרה לאלתר‪ .‬כשהראו את‬ ‫תשובתו לידען גדול בחשבון התפלא מהיכן לקח‬ ‫"הדתי הזה" חוכמה כל כך בחשבון וענה לו הרב‬ ‫שהחשבון נמצא בדיוק בתוספות מסכת מנחות‬ ‫והתקדש שמו יתברך בעולם‪ .‬בוודאי מובן הוא‪,‬‬ ‫כי כמה שילמד האדם יותר תורה הרי זה יגדל‬ ‫ויעלה‪ ,‬כמו שנאמר בתהילים‪" :‬והיה כעץ שתול‬ ‫על פלגי מים אשר פריו יתן בעיתו ועלהו לא יבול‬ ‫וכל אשר יעשה יצליח" וכל הצלחתו אינה אלא‬ ‫רק "העלה" והפירות הם מחכים לעוה"ב מלבד‬ ‫מה שאוכל בעוה"ז‪ .‬התורה היא מלשון הוראה‬ ‫שמורה לנו את דרך החיים וממנה אפשר להגיע‬ ‫לשלום ולשלווה‪ ,‬כמו שנאמר‪" :‬דרכיה דרכי‬ ‫נועם וכל נתיבותיה שלום"‪ .‬היא החשובה מכל‬ ‫המצוות‪ ,‬משום שתלמוד תורה כנגד כולם ואדם‬ ‫שחי בלא תורה הוא חי בחשיכה והרוצה להאיר‬ ‫חייו יאירם באור התורה‪ .‬ראיתי להחפץ חיים‬ ‫שהביא משל לכמה אנשים שגרו בבית חשוך‬ ‫ואפל והיו נופלים ונחבלים‪ .‬הם ניסו לגרש את‬ ‫החושך במקל ובמניפה‪ ,‬אך לא הועילו כלום‪ ,‬עד‬ ‫שאחד מהם הדליק נר קטן ובזה ברח החושך‬ ‫מעט "ולכל ישראל היה אור בכל מושבותם"‪ .‬כן‬ ‫הנמשל באדם שחי בחיי חושך ולא יודע לצאת‬ ‫מצרותיו ותאוותיו‪ ,‬אך אם ידליק בקירבו את אור‬ ‫התורה הרי שידחה מקירבו הרבה מהחושך‪ ,‬כמו‬ ‫שאמרו‪" :‬מעט מהאור דוחה הרבה מן החושך"‬ ‫ועל אחת כמה וכמה אם יש הרבה אור‪ .‬אדם‬ ‫שהוא רחוק מן התורה מחפש הוא להיתפס‬ ‫באיזה דבר‪ ,‬יש שיוצאים לבלות עד שעות‬ ‫מאוחרות‪ ,‬יש ששמים עליהם עגילים ומכנסים‬ ‫קרועים‪ ,‬נעלי עקב וכיו"ב‪ ,‬אך מסכנים הם שאינם‬ ‫יודעים תורה מהי‪ ,‬אין להם על מי להישען וממי‬ ‫לשאוב את טעם החיים האמיתי‪ .‬דוד המלך ע"ה‬ ‫ידע מהם החיים האמיתיים‪ ,‬ידע מה לבקש‪,‬‬ ‫בקשה אחת שכוללת את כל הטוב שבחיים‪:‬‬ ‫"אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית‬ ‫ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו"‪.‬‬ ‫עם ישראל אהובים בעיני בורא עולם בשעת‬ ‫עסקם בתורה וגם אם יש בעיניהם דברי איסור‬ ‫אחרים‪ ,‬עם כל זה השי"ת מאריך אפו עמהם‬ ‫לרוב אהבתו את עסק התורה הקדושה‪ .‬ויהי רצון‬ ‫שנעשה נחת רוח ליוצרינו ונעשה רצון בוראינו‬ ‫ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננהו‪.‬‬

‫זמני כניסת השבת‬ ‫ויציאת השבת‬ ‫ת"א‬ ‫י‪-‬ם‬ ‫חיפה‬ ‫ב"ש‬

‫כניסת יציאת‬ ‫שבת שבת‬ ‫‪17:07‬‬ ‫‪16:52‬‬ ‫‪17:00‬‬ ‫‪17:10‬‬

‫‪18:07‬‬ ‫‪18:05‬‬ ‫‪18:05‬‬ ‫‪18:07‬‬

‫רבנו‬ ‫תם‬

‫‪18:42‬‬ ‫‪18:45‬‬ ‫‪18:40‬‬ ‫‪18:43‬‬

‫בשנת מות‬

‫כג‪ :‬רבי יהושע ב"ר שלום רוקח‬ ‫כה‪ :‬רבי מאיר ב"ר יהודה ליב פוזנר‬ ‫כה‪ :‬רבי ישראל ב"ר זאב ליפקין‬ ‫כו‪ :‬רבי דוד ב"ר שמואל הלוי‬ ‫האוסטראה‬ ‫כז‪ :‬רבי אלכסנדר סנדר ב"ר אפרים‬ ‫זלמן‬ ‫כח‪ :‬רבי ניסים ב"ר מיימון פרץ‬ ‫כט‪ :‬רבי ינתן צבי ב"ר משה פינקל‬


‫מצוה מן התורה לזכור את השבת ביציאתו‪ ,‬שנאמר‪:‬‬ ‫"זכור את יום השבת לקודשו" והוא על ידי ברכת ההבדלה‪.‬‬ ‫ויש אומרים שהוא רק מדרבנן ואסמכוהו אקרא‪ .‬ומדברי‬ ‫סופרים צריך להבדיל על היין שהזכירה האמורה היא‬ ‫בדברים הנאמרים על היין‪ .‬וכל המבדיל על היין או שומע‬ ‫מאחרים שמבדילין הקב"ה קוראו "קדוש" ועושהו סגולה‪.‬‬ ‫נשים חייבות בהבדלה כמו האנשים‪ ,‬אך בהיות שיש‬ ‫חולקים על דעה זו טוב שישמעו תמיד את ההבדלה‬ ‫מהגברים ורק בשעת הדחק יבדילו לעצמן‪.‬‬ ‫אין לטעום מאומה קודם ההבדלה ורק מים מותר‬ ‫לפי מרן בשולחן ערוך‪ ,‬אך הארי ז"ל החמיר גם בזה מאוד‬ ‫וטוב לחוש לדבריו‪ .‬ואם הוא באמצע סעודה שלישית‬ ‫מותר לאכול ולשתות כרגיל על אף שירד הלילה‪.‬‬ ‫מנהג נכון ויפה לעשות הבדלה בבית הכנסת‪ .‬וכן‬ ‫נהגו מימות עולם עוד בימי הקדמונים‪ ,‬בפרט שיש אנשים‬ ‫המתעכבים עוד בבית הכנסת או יוצאים לעסקיהם‪.‬‬ ‫וכבר הזהירונו המקובלים שכל זמן של עיכוב ההבדלה‬ ‫ואפילו הוא מועט‪ ,‬הרי בזה גורם להתגברות כוחות הרע‬ ‫המתעוררים במוצאי שבת‪.‬‬ ‫יזהר מאוד לעשות את ההבדלה כתיקונה וכן לשמוע‬ ‫אותה מאדם שעושה אותה כהלכתה ויזכה להיות מנוחלי‬ ‫עולם הבא ויראה ברכה במעשי ידיו‪.‬‬ ‫מנהג הספרדים ובני עדות המזרח לעשות את‬ ‫ההבדלה מיושב‪ .‬וגם השומעים צריכים כולם לשבת‪ .‬ואם‬ ‫הוא יוצא ידי חובת ההבדלה בבית הכנסת והמנהג שם‬ ‫לעמוד לא ישנה ממנהג המקום‪.‬‬ ‫אין למזוג את כוס ההבדלה במים והמקובלים‬ ‫החמירו בזה מאוד‪.‬‬ ‫מי שאין לו יין להבדלה או שאינו יכול לשתות מאיזו‬ ‫סיבה יבדיל על חמר מדינה והוא מהמשקאות המשכרים‪,‬‬ ‫כגון‪ :‬ויסקי‪ ,‬ערק‪ ,‬ליקר וכיו"ב‪ .‬ורשאי להבדיל בשעת‬ ‫הדחק על בירה לבנה‪ ,‬אך לא על שחורה‪ .‬ואין להבדיל‬ ‫בשום פנים ואופן על משקאות קלים והעושה כן ברכתו‬ ‫ברכה לבטלה ולא יצא ידי חובת הבדלה‪.‬‬

‫עיקר סדר ברכות ההבדלה הם‪ :‬יין‪ ,‬בשמים‪ ,‬נר‬ ‫והבדלה וסימנ"ך יבנ"ה‪ .‬ומנהגנו להוסיף פסוקי ברכה‪,‬‬ ‫כגון‪" :‬ראשון לציון הנה הנם"‪" ,‬ונח מצא חן"‪" ,‬כוס ישועות‬ ‫אשא"‪" ,‬אנא ה' הצליחה נא"‪" ,‬הצליחנו" וכו' ומנהג‬ ‫קהילות קדושות בברכת "בורא פרי הגפן" לצחוק מעט‬ ‫בקול רם כל בני הבית לסימן טוב למשך ימות השבוע‬ ‫ויזהרו שלא ידברו או יגרמו להפסק חלילה ושלא יצא‬ ‫שכרם בהפסדם‪.‬‬ ‫בברכת "בורא עצי בשמים" הטוב ביותר לקחת הדס‬ ‫משולש ואם אין באפשרותו לקחת הדס משולש‪ ,‬יקח‬ ‫אפילו הדס שאינו משולש‪ .‬ואם אין גם את זה יקח ממין‬ ‫עצי בשמים או עשבי או מיני‪ .‬ויש נוהגים לקחת ציפורן‬ ‫לברכת הבשמים וכל אחד ינהג כמנהגו‪.‬‬ ‫כשמריח את הבשמים יכוין לשמח ולחזק את נפש‬ ‫האדם מהסתלקות הנשמה היתרה של שבת וגם להגן‬ ‫עליה מפני ריח גיהנם המתעורר עתה בעולם‪.‬‬ ‫ברכת הנר נתקנה במוצאי שבת‪ ,‬מפני שבאותה‬ ‫שעה היתה תחילת בריאתו ולכן יש להדליק אש גלויה‬ ‫ואין לברך על מנורות החשמל וכיו"ב‪.‬‬ ‫טוב להדר לברך ברכת "בורא מאורי האש" על נר‬ ‫העשוי משעווה (והיא שעוות דבורים הנקראת דונג) וגם‬ ‫שהיא עשויה כאבוקה‪.‬‬ ‫נוהגים להסתכל לאור הנר בכפות היד שיש סימן‬ ‫להתברך בו ובפרט להסתכל בציפורנים שהם פרות ורבות‬ ‫לעולם‪ .‬והן רומזים ללבושי אדם הראשון קודם חטאו‬ ‫ובשבת קודש יש בהם הארה בסוד כתנות אור ורומזים‬ ‫במאורי האש‪.‬‬ ‫בסדר ההסתכלות ישנם מנהגים ודעות שונות‪ ,‬יש‬ ‫הכופפים אצבעותיהם לתוך כף היד כשהאגודל מכסה‬ ‫ואז מביטים בציפורנים לאור הנר ויש המביטים בכף‬ ‫היד שהיא פשוטה‪ ,‬כמו כן יש המסתכלים ביד ימין בלבד‬ ‫ויש המביטים בשתי ידיהם‪ ,‬כמו כן יש המסתכלים פעם‬ ‫אחת ויש ג' פעמים‪ .‬ולכל מנהג יש טעם‪ ,‬שורש וענף‬ ‫וטוב שיעשה כל אחד כאשר נהגו אבותיו או כפי שיורו‬

‫אסור מן התורה אפילו לשמוע לשון הרע‪,‬‬ ‫אפילו אם מחליט בליבו שלא להאמין ולקבל‪ .‬אך יש‬ ‫חילוק בין שמיעה לקבלה בכמה עניינים‪ ,‬שבשמיעה‬ ‫האיסור הוא רק אם אין הדבר נוגע לו על להבא‪ ,‬אבל‬ ‫אם הדבר נוגע לו על להבא אם אמת הוא‪ ,‬כגון שהיה‬ ‫בדעתו מתחילה להכניסו בעסקו או להשתתף עימו‬ ‫או לעשות שידוך עימו וכיוצא בזה‪ ,‬מותר לכתחילה‬ ‫לשמוע כדי לחוש לזה ולהישמר ממנו‪ ,‬כיון שמטרת‬ ‫השמיעה היא להציל עצמו שלא יבוא לידי נזק או‬ ‫לידי מריבה‪ ,‬ולא כדי לשמוע את גנותו‪ .‬ועל כל פנים‬ ‫גם באופן זה‪ ,‬ההיתר הוא רק לשמוע‪ ,‬אבל לקבל‬ ‫דהיינו להחליט הדבר בליבו שהוא אמת – אסור‪.‬‬ ‫ההיתר הנאמר לעיל לשמוע לשון הרע לשם‬ ‫תועלת‪ ,‬הוא לאו דוקא לתועלת עצמו‪ ,‬אלא הוא‬ ‫הדין לתועלת אחרים‪ ,‬כגון שרוצה לשמוע דבר זה‬ ‫כדי לחקור אחר כך אם אמת הוא דבר זה‪ ,‬ואז יוכיח‬ ‫לפלוני על זה ועל ידי זה ישוב אולי מחטאו‪ ,‬או‬ ‫שישיב את הגזילה לבעליו‪ ,‬או שיפייס למי שחירפו‬ ‫וגידפו אותו וכיוצא בזה‪ ,‬ובכל מקרה ההיתר הוא רק‬ ‫על השמיעה‪ ,‬אבל לקבל דהיינו להחליט הדבר בליבו‬ ‫שהוא אמת – אסור וכנזכר לעיל‪.‬‬ ‫(חיים לל�� לשון הרע)‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫לו רבותיו‪ .‬ואילו ואילו דברי אלוקים חיים ‪ ,‬רק העיקר‬ ‫שבכל אופן ההסתכלות תהא בגב היד בצד הציפורניים‬ ‫והוא פשוט‪.‬‬ ‫נוהגים להסתכל בכוס של הבדלה לראות בה את‬ ‫צורתו ובפרט את מצחו וסגולה היא להינצל מכל רעה‬ ‫בשבוע הבא וגם בזה יש מנהגים שונים‪ .‬יש המסתכלים‬ ‫בכוס לאחר ברכת "בורא פרי הגפן" ויש המסתכלים לאחר‬ ‫ברכת המבדיל קודם שטועמים‪ ,‬ומאידך‪ ,‬יש הנוהגים‬ ‫לטעום מעט מהיין כדי שלא יהא הפסק ורק לאחר מכן‬ ‫מסתכלים הם בכוס‪.‬‬ ‫לא יתן מכוס ההבדלה לאשתו ולבנותיו (ורק אם‬ ‫הבדילו לעצמן חייבות לשתות רביעית) שאין הנשים‬ ‫שותות מכוס ההבדלה‪ .‬ויש אומרים שגם לבני ביתו‬ ‫הגברים לא יתן‪ ,‬אלא ישתה את כל הכוס מבלי להשאיר‬ ‫מאומה‪.‬‬ ‫יש ליתן מיין הנשפך על העינים משום חיבוב מצוה‬ ‫ויכוין שיהא לרפואה לחולי העינים ויש מוסיפים לומר‬ ‫ג' פעמים "מצות ה' ברה מאירת עינים" וגם נותנים יין‬ ‫על העצם הנמצאת בעורף והיא עצם הלוז ויש אומרים‬ ‫נסכוי שמה‪ .‬וגם נותנים יין בכיסים ואומרים "מלא אסמינו‬ ‫שבע" ומוסיפים לומר "סימן טוב ומזל טוב יהא לנו ולכל‬ ‫ישראל" ויש השופכים מעט יין על הארץ או ממלאים את‬ ‫הכוס על גדותיו שישפך יין לסימן טוב‪ .‬וכל המנהגים‬ ‫טובים ויפים ואשרי המקיימם שכן נהגו גדולי צדיקים‬ ‫ויש מי שערער על כך וכתב שיש בזה משום בזוי אוכלין‬ ‫ומשום איסור בל תשחית‪.‬‬ ‫בדורות עברו היו שומרים את ההדסים של ההבדלה‬ ‫להסקת התנור בעש"ק כאשר היו אופים חלות לכבוד‬ ‫שבת קודש‪ ,‬אך עתה שאין נוהגים בזה יקפידו לעטוף את‬ ‫הבשמים בשקית ולזרוקם לאשפה דרך כבוד ולא בדרך‬ ‫בזיון חלילה‪.‬‬ ‫טוב לזמר לאחר ההבדלה את הזמר של "המבדיל‬ ‫בין קודש לחול" שיש בו פתחון פה לטובה וכגון‪" :‬תנה לנו‬ ‫שבוע טוב" וכיו"ב‪.‬‬ ‫(באר השבת)‬

‫יש נוהגים לערוך את ברית המילה בבית הכנסת‪.‬‬ ‫הטעם‪ :‬ע"ש הנאמר (ש"א כ"ג‪ ,‬יח) ויכרתו שניהם ברית‬ ‫לפני ה'‪.‬‬ ‫יש נוהגים למול בבית הכנסת בצד צפון‪.‬‬ ‫הטעם‪ :‬מצינו שחז"ל הישוו ברית מילה להקרבת קורבן‬ ‫(ב"ר פרשת מח)‪ ,‬וקורבן עולה שחיטתו בצפון‪.‬‬ ‫התפילה של אחר הצהרים נקראת תפילת מנחה‪.‬‬ ‫הטעם‪ :‬ע"ש המנחה שהקריבו בבית המקדש עם קרבן‬ ‫התמיד של בין הערביים (במדבר כ"ח ד)‪ ,‬אע"פ שגם עם‬ ‫קרבן התמיד של הבוקר הקריבו מנחה‪ ,‬זמן המנחה של‬ ‫אחה"צ הוא שעת רצון כנאמר (מל"א י"ח לו) ויהי בעלות‬ ‫המנחה ויגש אליהו הנביא‪ ,‬ולכן קראו שם התפילה ע"ש‬ ‫מנחת בין הערביים ‪ .‬ועוד‪ ,‬שעות אחר הצהריים נקראות‬ ‫מנחה‪" ,‬והוא כשישאר מן היום שתי שעות וחצי זמניות‪,‬‬ ‫ונקראת התפילה השנית מנחה‪ ,‬מפני היות תחילת זמנה‬ ‫בעת ההיא" (פהמ"ש לרמב"ם ברכות פ"ד מ"א)‪.‬‬ ‫לתפילת המנחה שמתפללים משש שעות ומחצה‬ ‫אחרי זריחת השמש עד תשע שעות ומחצה קוראים‬ ‫מנחה גדולה‪ ,‬לאחר תשע שעות ומחצה עד בוא הערב‬ ‫קוראים מנחה קטנה‪.‬‬ ‫הטעם‪ :‬שקוראים לראשונה מנחה גדולה‪ :‬משום‬ ‫שמתפללים בעוד היום גדול‪ ,‬ובניגוד לה קוראים לשניה‬ ‫קטנה‪.‬‬ ‫(אוצר טעמי המנהגים)‬


‫"ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל" (יח‪,‬ט)‬ ‫"ויחדיו יתרו" – וישמח יתרו זהו פשוטו‪ .‬ומדרש אגדה נעשה בשרו חידודין חידודין‪,‬‬ ‫מיצר על איבוד מצרים (רש"י)‪ .‬תיבת "ויחד" – אפשר להסביר שהוא גם מלשון "יחוד"‪,‬‬ ‫דהיינו שלאחר שיתרו שמע על כל הניסים שעשה השם יתברך לעם ישראל‪ ,‬ייחד את‬ ‫שמו יתברך‪ ,‬ועזב את כל העבודת כוכבים שהיה עובד עד עתה‪...‬‬ ‫(תורת הפרשה)‬ ‫"ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים" (יח‪,‬י)‬ ‫צריך להבין‪ ,‬מדוע יתרו בירך ה' על הניסים‪ ,‬רק לאחר ששמע את סיפור יציאת מצרים‬ ‫שוב ממשה‪ ,‬ולא לפני כן? אלא – אומר בעל "דרכי מוסר" – אינו דומה השומע מהרב‬ ‫לשומע מפי התלמיד‪ .‬אותם הסיפורים ואותם הנפלאות‪ ,‬בראשונה יצאו מפי פשוטי עם‬ ‫ולא השפיעו עד כדי אמירת "ברוך ה' "‪ ,‬וכיוצא מפי קודשו של משה‪ ,‬הרושם היה כל כך‬ ‫כביר שברכת ה' נזעקה מתוך גרונו‪.‬‬ ‫(תורת הפרשה בשם משולחן גבוה)‬ ‫"כי בדבר אשר זדו עליהם" (יח‪,‬יא)‬ ‫כתב ב"פרדס יוסף" שהבעל שם טוב הקדוש זצ"ל אמר‪ ,‬כי כל אדם נידון בשמים לפי‬ ‫פסק דינו שלו‪ .‬שכשהוא רואה לפעמים את חבירו עושה מעשה רע‪ ,‬הריהו חורץ את‬ ‫משפטו‪ ,‬שראוי הוא לעונש זה וזה‪ ,‬בעודנו שוכח כי הוא עצמו עשה פעם מעשה זה‬ ‫ובדבריו חרץ את משפטו גם הוא‪ .‬זהו שאמר הכתוב‪" :‬כי בדבר אשר זדו עליהם" –‬ ‫העונש ניתן תמיד כפי שחרץ אדם על עצמו‪...‬‬ ‫(מעינה של תורה)‬ ‫"ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלוהים" (יח‪,‬יב)‬ ‫בזה שיתרו "לקח את עצמו" לילך בדרך חדשה‪ ,‬בעוזבו אחריו את מעמדו הרם והנכבד‬ ‫במדיין כדי ללכת עם בני ישראל במדבר שממה – ב"קיחה" זו היה משום קורבן גדול‬ ‫ביותר שהביא לפני השם יתברך‪...‬‬ ‫(מעינה של תורה בשם ספר חוט של חסד מהגאון בעל שבט מוסר ז"ל)‬ ‫"וינח ביום השביעי" (כ‪,‬יא)‬ ‫כתב רבינו משה קורדובירו זצ"ל‪ :‬ביום השביעי לא היתה כל בריאה‪ ,‬מכיון שיום זה הוא‬ ‫מעל לבריאה‪ ,‬מעל לעולם הטבע‪ ,‬הוא מעין "העולם הבא"‪ ,‬רוחני ונעלה‪ ,‬וממילא הוא‬ ‫כעין נשמה לעולם המעשה‪ ,‬מחיה ומעניק ברכה לכל ששת ימות השבוע!‬ ‫(מעיין השבוע)‬ ‫"כבד את אביך ואת אמך" (כ‪,‬יב)‬ ‫כתב רבינו סעדיה גאון זצ"ל‪ :‬מה ראתה התורה לציין שכר כיבוד הורים‪" ,‬למען יאריכון‬ ‫ימיך"‪ ,‬מה שלא עשתה כן ברוב המצוות‪ ,‬שלא פירטה מה שכרן‪ .‬אלא‪ ,‬שאם יתרשל‬ ‫אדם במצוה זו‪ ,‬בדין הוא שגם בניו לא יכבדוהו‪ .‬ואז לא כדאי שיאריך ימים‪ ,‬כי בזקנותו‬ ‫בהכרח יצטרך לעזרת בניו‪ ...‬אבל אם יכבד הוריו אזי בבוא העת יכבדוהו בניו‪ ,‬ותהא‬ ‫זקנותו טובה ומאושרת!‬ ‫(מעיין השבוע)‬ ‫"כבד את אביך ואת אמך" (כ‪,‬יב)‬ ‫תנו רבנן‪ :‬שלושה שותפים הם באדם‪ :‬הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אביו ואמו‪ .‬בזמן שאדם מכבד‬ ‫את אביו ואת אמו‪ ,‬אומר הקדוש ברוך הוא‪ :‬מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם‬ ‫וכיבדוני‪ ...‬ובזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו‪ ,‬אומר הקדוש ברוך הוא‪ :‬יפה עשיתי‬ ‫שלא דרתי ביניהם‪ .‬שאילו דרתי ביניהם‪ ,‬היו מצערים גם אותי!‪...‬‬ ‫(מעיין השבוע)‬ ‫"כבד את אביך ואת אמך" (כ‪,‬יב)‬ ‫חידוש השמיענו רבינו בחיי זצ"ל‪ ,‬שיש ללמוד ענין כיבוד אב ואם מכבוד הבורא יתעלה‪.‬‬ ‫וכשם שנצטוינו לעבוד את הבורא לשמו‪ ,‬שלא לשם קבלת שכר‪ ,‬כך יש ענין "לשמו"‬ ‫בכיבוד אב ואם‪ .‬שלא לשאת עין לגמול ותועלת‪ ,‬אלא אך ורק לשם כבודם!‬ ‫(מעיין השבוע)‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫הוד של אצילות חפף על דמותו‬ ‫הזכה והטהורה של הגאון‬ ‫רבי צדקה חוצין זצ"ל‪ ,‬מגדולי‬ ‫בגדד לפני כמאה שנה‪ ,‬דור‬ ‫חמישי לגאון רבי צדקה חוצין‬ ‫הראשון‪ ,‬ראש רבני בגדד לפני‬ ‫כמאתיים וחמישים שנה‪ ,‬בעל‬ ‫"צדקה ומשפט"‪ ,‬אשר שיקם‬ ‫את קהילת בגדד לאחר הדבר‬ ‫הגדול שעשה כה שמות בשנת‬ ‫תק"ב‪ .‬רבי צדקה (השני) היה‬ ‫תלמידו של ריש גלותא רבינו‬ ‫יוסף חיים זצ"ל בעל "בן איש‬ ‫חי"‪ ,‬והיה גאון אדיר הבקי בכל‬ ‫מכמני התורה‪ .‬בשנת תרפ"ו‬ ‫עלה לארץ הקודש והשתקע‬ ‫בירושלים‪ ,‬בה הקים את בית‬ ‫הכנסת "שמש צדקה" המתנוסס‬ ‫לתפארת עד ימינו‪ ,‬וקבע בו את‬ ‫מנהגי התפילה על פי כוונות‬ ‫חוכמת הנסתר תוך הקפדה‬ ‫להתפלל שחרית כוותיקין‪ .‬גאון‬ ‫אדיר היה‪ ,‬וכל לימודו על מנת‬ ‫לשמור ולעשות ולקיים‪ .‬פעם‬ ‫למד בחברותא עם אחד מחשובי‬ ‫האברכים בירושלים‪ ,‬שהיה‬ ‫צעיר ממנו בכעשרים שנה‪.‬‬ ‫כשלמדו דיני כיבוד אב ואם‬ ‫שאל את האברך האם מקפיד‬ ‫הוא לקום מלוא קומתו בפני‬ ‫אמו כשהיא נכנסת לחדר‪ .‬השיב‬ ‫האברך שהוא קם מעט‪ ,‬אבל‬ ‫לא מלוא קומתו‪ .‬בו ברגע סגר‬ ‫רבי צדקה את הספר שלפניו‪,‬‬ ‫ואמר‪" :‬סיימנו לימודינו להיום‬ ‫– לא יתכן ללמוד ולא לקיים!‬ ‫כשתבוא ותודיעני שאתה אכן‬ ‫קם בפני אמך מלוא קומתך –‬ ‫יתחדש לימודנו!" למחרת היום‬ ‫בא האברך ובישר לרבו שאכן‬ ‫תיקן את המעוות וקם בפני אמו‬ ‫מלוא קומתו‪ ,‬ורבי צדקה חוצין‬ ‫חידש את לימודו עימו‪...‬‬ ‫(מעיין השבוע)‬


‫מי יכול לערער על רצונו יתברך?‬

‫מסרים לא מילוליים‪...‬‬

‫בספר שלום ורעות הביא מספר חפץ חיים על התורה מעשה נפלא‬ ‫וליקחו בצידו וכך היה המעשה‪ :‬פעם הגיעה לאוזני החפץ חיים‬ ‫זצ"ל שמועה לא טובה על אודות אחד מתלמידי ישיבתו אשר‬ ‫נכבדות ידובר בו‪ ,‬וכי הענין מתנהל בכבדות כי המדוברת מסרבת‬ ‫עדיין‪ .‬חבריו בישיבה שחשבו כי זקנו המגודל הוא בעוכריו‪ ,‬יעצוהו‬ ‫איפוא‪ ,‬שבשביל למצוא חן בעיני המדוברת‪ ,‬כדאי שיעביר שער‬ ‫זקנו בסם העשוי לכך‪ ,‬כמו שרגילים היו להשתמש בזה בישיבות‬ ‫אחרות‪ .‬הזמין התלמיד חכם את המדובר הלז לביתו‪ ,‬והתחיל לדבר‬ ‫איתו בעניני שידוכים‪ :‬משל למה הדבר דומה? לקטר של רכבת‪,‬‬ ‫שמחוברים אליו יותר ממאה קרונות טעונים משא‪ ,‬המשרכים דרכם‬ ‫על הפסים מול הר גבוה‪ .‬הקטר עובד במלוא הקיטור ומהלך אט‬ ‫לרוב משא העגלות הטעונות‪ .‬היה שם "פיקח" אחד שרצה להחיש‬ ‫את מהלך הרכבת‪ .‬התחיל לדחוף בשתי ידיו את הקרון האחרון‪,‬‬ ‫בכונה לסייע למכונת הקיטור המושכת את כל העגלות‪ ...‬לגלגו‬ ‫עליו העומדים מסביבו‪" :‬מה כוחך גדול לעומת המכונה הענקית‬ ‫העובדת בכל כוחה‪ .‬כוחך לעומתה הוא בבחינת כוח היתוש מול‬ ‫כוח השור"‪ .‬כך הוא הענין בשדוכים‪ .‬אף על פי שמכריזים למעלה‬ ‫ארבעים יום קודם יצירת הולד‪ ,‬קשה הענין כקריעת ים סוף‪,‬‬ ‫וכביכול בכבודו ובעצמו מזווג זיווגים‪ ,‬ופתאום מתגנבת מחשבת‬ ‫במוחו של אדם לעזור להשם יתברך בענין הנכבדות על ידי‬ ‫שיעביר שער זקנו בשביל למצוא חן בעיני המדוברת‪ ,‬ממש כמו‬ ‫ה"חכם" הזה שדחף בכל כוחו לסייע לרכבת בת מאה הקרונות‪.‬‬ ‫משל של התלמיד חכם הוא תזכורת בשבילנו שהזיווג שלנו נועד‬ ‫אלינו משמים‪ .‬עלינו לשים לב לכך‪ ,‬ולמצוא דרכים להתגבר על‬ ‫כל הקשיים שמתעוררים בנישואין מאחר וגם הם באים משמים‪.‬‬ ‫ואם כך פני הדברים בפשטות‪ ,‬מי יבוא אחר המלך לערער‬ ‫על רצונו והחלטתו? אין לנו אלא לקבל רצונו כרצונו‬ ‫ולכבד את בן‪/‬בת זוגינו המיועדים עבורינו עוד טרם נולדנו‬ ‫ולראות את הטוב ולהודות לו יתברך‪ ,‬והשם יתברך יוסיף‬ ‫לנו אורך ימים ושנות חיים מתוך שמחה ונחת‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬

‫בספר בני חביבי הביא שפעמים רבות אנו משדרים לילדינו‬ ‫מסרים שונים מאלו שהיינו רוצים שישמעו‪ .‬לדוגמא‪ ,‬יתכן‬ ‫שההורים היו רוצים שילדיהם יקדישו את חייהם ללימוד‬ ‫תורה‪ ,‬אבל אם השיחות בבית הן תמיד סביב נושא הכסף‪,‬‬ ‫זהו המסר האמיתי שהילדים יקבלו‪ .‬איש עסקים מצליח‬ ���רצה שבניו ימשיכו ללמוד תורה לאחר נישואיהם‪ ,‬והוא‬ ‫אפילו הקצה לכך תקציב מיוחד‪ ,‬ברם‪ ,‬שלושת בניו הגדולים‬ ‫התחתנו ומיד נכנסו לעסקים‪ .‬הוא פנה לרב גדול‪ ,‬שהתארח‬ ‫בביתו פעמים רבות‪ ,‬לבקשת עצה‪ .‬הרב לא רצה להשמיע‬ ‫ביקורת חריפה מידי‪ ,‬אך כיון שלאותו אדם היו עוד ילדים‬ ‫קטנים בבית‪ ,‬עליהם ניתן יהיה להשפיע‪ ,‬סיפר לו את הסיפור‬ ‫הבא‪" :‬זכורני בעת שביקרתי בביתך‪ ,‬ובנך הקטן כעס עליך‬ ‫בליל שבת‪ ,‬ומתוך כעסו כיבה והדליק את האור‪ .‬תגובתך‬ ‫היתה‪" :‬אינך מזיק לי‪ ,‬אתה מזיק לעצמך"‪ ,‬ומיד המשכת‬ ‫בסעודה‪ .‬למחרת‪ ,‬שבר אותו בן כלי יקר מקריסטל בטעות‬ ‫תוך כדי משחק‪ .‬אתה כעסת מאוד‪ ,‬וכיבדת אותו במכות‬ ‫הגונות‪ .‬איזה מסר הוא קיבל? התורה אינה כה חשובה כמו‬ ‫כלי קריסטל‪ .‬הוא ראה שכאשר אביו מהלל את התורה‪ ,‬אלו‬ ‫הן מילים ריקות מתוכן‪ ,‬למען האמת‪ ,‬הכסף הוא הקובע"‪.‬‬ ‫זו דוגמא למסרים הלא מילוליים שאנו מעבירים לילדינו‪.‬‬ ‫האופן בו אנו מדברים על לימוד תורה וקיום מצוותיה‪,‬‬ ‫בהשוואה לדרך בה אנו מדברים בנושאי כספים‪ ,‬משפיע מאוד‬ ‫על השקפתו של הילד‪ .‬הוא מסוגל לקרוא בין השורות‪ .‬מסרים‬ ‫אלו ישארו חקוקים בו וישפיעו על השקפת החיים שלו‪.‬‬ ‫נזכור ונחשוב על כל מילה היוצאת מפינו‪ ,‬את תוצאותיה‬ ‫ואת השלכותיה‪ ,‬ומן השמים יסייעונו לבל נכשל‬ ‫ולבל נכלם לא בעולם הזה ולא לעולם הבא‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬

‫סיפר יהודי ירא ה'‪ :‬אני נוסע ברכבת מידי בוקר בקו "באר שבע ‪ -‬תל אביב"‪ ,‬ויורד בתחנה שבמקום עבודתי בעיר לוד‪ .‬את תפילת‬ ‫שחרית אני נוהג להתפלל יחד עם נוסעים נוספים במהלך הנסיעה‪ ,‬בקרון האחרון שברכבת‪ ,‬שמשמש בכל בוקר כ"בית תפילה"‬ ‫עבור מתפללים רבים שנאלצים להתפלל בדרך למקום עבודתם‪ .‬בימי שני וחמישי מוציאים אנו ספר תורה מארון מיוחד שהותקן‬ ‫בקרון‪ ,‬מניחים אותו על בימה קטנה‪ ,‬וקוראים בו את קריאת התורה‪ .‬בדרך כלל מסתיימת קריאת התורה ברכבת לפני ירידתי בלוד‪,‬‬ ‫אך באחד הימים‪ ,‬הקריאה היתה בפרשת ניצבים‪ .‬כידוע קריאת השלישי בפרשה זו ארוכה מאוד‪ ,‬ובמהלכה‪ ,‬עצרה הרכבת בתחנה‬ ‫שבלוד (וברור היה שעוד לפני שתסתיים הקריאה יסגרו הדלתות והרכבת תמשיך בנסיעה)‪ .‬הסתפקתי כיצד עלי לנהוג – הרי הלכה‬ ‫בידינו‪ ,‬שאסור לצאת מבית הכנסת באמצע קריאת התורה‪ ,‬ועל היוצא נאמר‪" :‬ועוזבי ה' יכלו" (שו"ע או"ח סי' קמ"ו ס"א)‪ .‬אולם אם‬ ‫אשאר ברכבת‪ ,‬אאלץ להמשיך בנסיעה עד לתחנה הבאה בעיר אחרת‪ ,‬ומשם אחזור שוב ללוד ואגיע לעבודתי באיחור גדול‪ ...‬כיצד‬ ‫יש לנהוג במקרה שכזה?‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫בספר ערוך השולחן (סי' קמ"ו ס"א) מבואר‪ ,‬שבאמצע הקריאה אסור לצאת אפילו במקום צורך גדול או אונס גמור‪ ,‬ואף על גב‬ ‫ד"אונס רחמנא פטריה"‪ ,‬מכל מקום כל כמה שיכול לאנוס עצמו‪ ,‬מחויב לעשות זאת ולא לצאת באמצע הקריאה‪ .‬והוסיף שאף אם‬ ‫צריך לנקביו‪ ,‬שעובר על איסור "בל תשקצו"‪ ,‬לא יצא באמצע הקריאה‪ ,‬כי דינו כתפילת העמידה‪ ,‬שגדול כבוד התורה ככבוד השכינה‪,‬‬ ‫ולכן צריך להמתין עד שיגמור העולה את קריאתו (אם ביכולתו להשהות עצמו)‪ .‬הרי לנו שאיסור היציאה באמצע הקריאה חמור כל‬ ‫כך‪ ,‬ואפילו במקום אונס גמור אסורה היציאה‪ ,‬ולכאורה נצטרך לומר כן גם בשאלתנו‪ ,‬שלמרות האונס לרדת בתחנה בלוד‪ ,‬אין היתר‬ ‫לעזוב באמצע קריאת התורה‪ .‬אולם‪ ,‬נראה שניתן ליעץ לנוסע‪ ,‬לרדת בתחנה‪ ,‬אך לא לעזוב את המקום‪ ,‬אלא לעמוד ברציף ולהמשיך‬ ‫להאזין לקריאה‪ .‬זאת משום שהאיסור הוא להיות "עוזבי" הספר תורה‪ ,‬אך כאן‪ ,‬כאשר הרכבת עצרה בתחנה‪ ,‬האיש לא עזב את‬ ‫הספר תורה‪ ,‬אלא נשאר לעמוד ברציף‪ ,‬וממשיך לשמוע בצמא את הקריאה‪ ,‬ועדין יכול היה להמשיך לעמוד ולשמוע את הקריאה‪,‬‬ ‫אלא שהרכבת עזבה את המקום‪ .‬כך שהספר תורה הוא ש"מתרחק"‪ ,‬ובפסוק נאמר שרק עוזבי ה' יכלו‪ ,‬אך לא במקרה שהספר תורה‬ ‫"עוזב" את האדם‪( ,‬וכעת שספר התורה נסע עם הרכבת‪ ,‬כמובן שהמתפלל אינו צריך לרדוף אחריו)‪.‬‬ ‫לסיכום‪ :‬נראה שנוסע הרכבת רשאי לרדת בתחנתו‪ ,‬באופן שיעמוד ברציף וימשיך לשמוע את קריאת התורה‪ ,‬עד שהרכבת תעזוב‪.‬‬ ‫(אחת שאלתי)‬

‫הודעה חשובה לקוראי העלון!!!‬ ‫בצער רב אנו מודיעים שבשל קשיים כספיים הפסקנו להדפיס את העלון‪( .‬העלון יוצא רק במייל)‪.‬‬ ‫כל מי שרוצה להיות שותף באלפים ורבבות רבים של זכויות יכול לתרום לעלון‬ ‫שנמשיך ב"ה בהדפסתו‪.‬‬ ‫טלפון לתרומות‪( 03-5591756 :‬נא להשאיר הודעה וטלפון)‪.‬‬ ‫שאו ברכה מאת ה'!‬

‫זכות העלון לעילוי נשמת מינטה נקש בת נזימה תנצב"ה‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬


עלון ישא ברכה פרשת יתרו