Page 1

‫בס"ד‬

‫הגל‬

‫יון לכל בית יהודי | בנשיאות הרה”צ שלום ארוש שליט”א | פרשת יתרו‬

‫השבת נקרא את פרשת מתן‬ ‫התורה‪ .‬ישנה מצווה לזכור תמיד‬ ‫את מתן התורה‪" :‬רק הישמר לך‬ ‫ושמור נפשך מאוד פן תשכח את‬ ‫הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו‬ ‫מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך‬ ‫ולבני בניך‪ ,‬יום אשר עמדת לפני ה'‬ ‫אלוקיך בחורב באמור ה' אלי הקהל‬ ‫לי את העם ואשמיעם את דברי‬ ‫אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים‬ ‫אשר הם חיים על האדמה ואת‬ ‫בניהם ילמדון"‪ .‬המילים של התורה‬ ‫מדברות בעד עצמן‪ :‬התורה מזהירה‬ ‫באזהרה חמורה מאוד לזכור היטב‬ ‫ולא לשכוח את מתן התורה‪.‬‬ ‫וודאי שאין הכוונה לזכור שהיה‬ ‫פעם כזה מן מעמד מרתק ומרגש‪.‬‬ ‫אלא הכוונה להבין היטב מה זה‬ ‫נוגע לכל אחד ואחד למעשה‪.‬‬ ‫אך התורה מדגישה יסוד חשוב‪,‬‬ ‫שעיקר הזיכרון הוא בשביל הדורות‬ ‫הבאים‪ .‬התורה מדגישה את זה‬ ‫פעמיים‪" :‬והודעתם לבניך ולבני‬ ‫בניך" ו"למען ילמדון ליראה אותי‪...‬‬ ‫ואת בניהם ילמדון"‪ .‬אנו אמנם‬ ‫מצֻ וִ ים לזכור את כל המצוות כמו‬ ‫שכתוב בפרשת ציצית‪" :‬וזכרתם‬ ‫את כל מצוותי"‪ .‬אבל כאן יש זכירה‬ ‫מיוחדת של הקשר שלנו עם ה'‬ ‫עם הדגשה מיוחדת על הילדים‬ ‫והדורות הבאים‪.‬‬ ‫הער ִבים שלנו‬ ‫ֵ‬ ‫ומובא במדרש ש"בשעה שעמדו‬ ‫ישראל לפני הר סיני לקבל התורה‪,‬‬ ‫אמר להם הקדוש ברוך הוא‪ :‬הביאו‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫| כב' ש‬ ‫ב ט ת ש ע” ז‬ ‫(‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪ | )1‬גליו‬

‫ערבים על הערבים‬

‫ער ִבים טובים שתשמרוה‪ ,‬ואני‬ ‫לי ֵ‬ ‫נותנה לכם"‪ .‬אמרו בני ישראל‬ ‫שהאבות הקדושים יהיו ערבים‪,‬‬ ‫אמר הקב"ה שהאבות הקדושים‬ ‫אינם ערבים טובים בשבילו‪ .‬אמרו‬ ‫שהנביאים יהיו ערבים‪ ,‬אמר הקב"ה‬ ‫שגם זה לא מספיק‪ .‬אך משאמרו‬ ‫בני ישראל שהבנים והילדים יהיו‬ ‫הערבים אמר הקב"ה‪ :‬אלה בוודאי‬ ‫טובים‬ ‫ערבים‬ ‫ובשבילם אני נותן‬ ‫לכם את התורה‪.‬‬

‫ח"א‬

‫לפני מתן תורה קיבלו בני ישראל‬ ‫ובמ ָרה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫מצוות רבות במצריים‬ ‫מטרת המעמד הנפלא של מתן‬ ‫תורה היא בשביל כריתת ברית‬ ‫מחויבות שכל יהודי יבין וירגיש‬ ‫שהוא מקבל תורה והוא מחויב‬ ‫להעביר אותה הלאה מדור לדור‬ ‫בטהרתה‪.‬‬ ‫על כן נתבצר מקום מיוחד בחיים‬ ‫היהודי‬ ‫של‬ ‫חינוך‬ ‫למצוות‬ ‫חינוך‬ ‫הבנים‪.‬‬ ‫הבנים הוא הפועל‬ ‫הישיר‬ ‫היוצא‬ ‫זכירת‬ ‫ממ ְצוַ ת‬ ‫ִ‬ ‫יציאת מצריים‪:‬‬ ‫"והודעתם לבניך‬ ‫ולבני בניך‪"...‬‬

‫אתה אומר‬ ‫שהעיקר הוא הילדים‪,‬‬ ‫אבל איך זה בא לידי‬ ‫ביטוי בחיים שלך?‬ ‫האם אצלך הילדים הם‬ ‫באמת לפני הכול?‬

‫המדרש‬ ‫מסכם‬ ‫"בשעה‬ ‫ואומר‪:‬‬ ‫נתבע‬ ‫שהלֹווֶ ה‬ ‫ואין לו לשלם‪ ,‬מי‬ ‫הע ֵרב?‬ ‫נתפש? לא ָ‬ ‫הווי מה שנאמר‪:‬‬ ‫תורת‬ ‫'ותשכח‬ ‫אשכח‬ ‫אלוקיך‬ ‫בניך גם אני‪ '...‬מרפיון התורה שבכם‬ ‫נתפשו בניכם‪ ,‬שנאמר‪' :‬לשווא‬ ‫הכיתי את בניכם‪ '...‬לפיכך צריך אדם‬ ‫להכניס בנו לתורה ולחנכו בלימוד‪,‬‬ ‫שיאריך ימים בעולם‪ ,‬שנאמר‪' :‬כי בי‬ ‫ירבו ימיך'‪ ".‬וצריכים לשאול‪ :‬אם‬ ‫הבנים הם הערבים – מה צריכה‬ ‫להיות המסקנה? לכאורה המסקנה‬ ‫צריכה להיות שעל ההורים לקיים‬ ‫את התורה בכל כוחם‪ ,‬כדי שלא‬ ‫ייתפשו בניהם בחטאיהם‪ .‬אם כן‪,‬‬ ‫מדוע אומר המדרש שהמסקנה‬ ‫היא שאדם צריך לחנך את בניו‬ ‫ללימוד התורה?‬ ‫תכלית קבלת התורה‬ ‫אך על פי מה‬ ‫שהקדמנו‬ ‫וביארנו‪ ,‬עיקר‬ ‫שלנו‬ ‫החיוב‬ ‫תורה‬ ‫במתן‬ ‫ועיקר מה שיש‬ ‫לנו לזכור בכל‬ ‫יום הוא את‬ ‫המטרה של מתן‬ ‫"אשר‬ ‫תורה‪:‬‬ ‫ילמדון ליראה‬ ‫ואת‬ ‫אותי‬ ‫בניהם ילמדון"‪.‬‬ ‫בשביל לקבל‬ ‫את המצוות אין‬ ‫צורך במעמד‬ ‫מתן תורה‪ ,‬כבר‬

‫ן ‪507‬‬

‫אחד בפה ואחד בלב‬ ‫לכן ברצוני לעקור‬ ‫תפיסה שגויה ומוטעית שישנה‬ ‫בקשר לחינוך הילדים‪ .‬כל אחד‬ ‫אומר‪" :‬הילדים זה לפני הכול‪ ,‬זה‬ ‫הכי חשוב‪ ,‬עמלנו אלו הבנים‪"...‬‬ ‫ומנופף בעוד קלישאות וסיסמאות‬ ‫– אבל בפועל הוא חי ומתנהג אחרת‬ ‫לגמרי‪ .‬אתה אומר שהעיקר הוא‬ ‫הילדים‪ ,‬אבל איך זה בא לידי ביטוי‬ ‫בחיים שלך? האם אצלך הילדים‬ ‫הם באמת לפני הכול? אם תבדוק‬ ‫את עצמך בפנימיות‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫רק תתבונן ַקלֹות 'מלמעלה' בסדר‬ ‫היום והשבוע שלך – אתה תשים לב‬ ‫שאתה בקושי רואה את הילדים‪,‬‬ ‫ובוודאי תשים לב שאתה משקיע‬ ‫מעט מאוד זמן בחינוכם‪ ,‬כי גם‬ ‫במעט הזמן שאתה בבית‪ ,‬אתה‬ ‫עסוק רק בעצמך‪ ,‬וחינוך הילדים‬ ‫מסתכם אצלך ב‪' :‬שקט! אל תפריעו‬ ‫לאבא‪'...‬‬ ‫שמֹואיל בטובו‬ ‫ִ‬ ‫לצערנו הרב‪ ,‬אבא‬ ‫ללכת עם הילדים ל'אבות ובנים'‬ ‫מרגיש שמגיע לו עיטור ה'אבא‬ ‫המשקיען' והוא מועמד לפרס‬ ‫ישראל לחינוך‪ ,‬ואולי אפילו פרס‬ ‫נובל‪ .‬את ה'דף קשר' ששולחים‬ ‫מבית הספר או מן התלמוד תורה‬ ‫האבא ממלא‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬בקושי‬ ‫ובמאמץ; בדרך כלל הוא יודע בעצמו‬ ‫שהדברים שכתב אינם נכונים‪ ,‬ואין‬ ‫לו שום מושג באשר לידיעותיו של‬ ‫הילד – והוא עוד מצפה לטפיחה על‬

‫השכם‪...‬‬ ‫עדות שקר‬ ‫הורים יקרים‪ ,‬דעו לכם‪ ,‬שמי שלא‬ ‫משקיע זמן מספיק לשבת וללמוד‬ ‫עם הילדים וזמן מספיק להתפלל‬ ‫עליהם – זה ממש ביזוי למצווה שה'‬ ‫ציווה אותנו‪ .‬זה נקרא לעשות שקר‬ ‫בעצמנו‪ .‬מובא בהלכה שכל הקורא‬ ‫קריאת שמע בלי תפילין כאילו‬ ‫מעיד עדות שקר שהרי אתה קורא‪:‬‬ ‫"והיו לאות על ידיך" – ואינך מניח‬ ‫תפילין‪ .‬אותו דבר בדיוק שמעתי‬ ‫בשם אחד מגדולי ישראל‪ :‬מי שלא‬ ‫משקיע באמת בחינוך הילדים‪ ,‬גם‬ ‫הוא מעיד עדות שקר בכל יום‪ ,‬כי‬ ‫הוא קורא בכל יום בקריאת שמע‪:‬‬ ‫"ושננם לבניך" והוא לא מקיים‪.‬‬ ‫ראש קטן‬ ‫ואל תאמר בלבבך‪ ,‬אני שולח את‬ ‫ילדיי לתלמוד תורה טוב ומפקיד‬ ‫אותם ביד אנשי חינוך מקצועיים‪,‬‬ ‫ומה אני יכול לעשות יותר? בזה אני‬ ‫יוצא ידי חובתי‪...‬‬ ‫דע לך‪ ,‬שהחובה היא עליך‪,‬‬ ‫והאחריות היא עליך‪ ,‬ועליך להיות‬ ‫מעורב באופן מלא‪ ,‬ולתת לילד את‬ ‫כל התמיכה הנצרכת לו כדי לעמוד‬ ‫בדרישות של מוסד הלימודים‪.‬‬ ‫ואם הילד לא מצליח – זו אחריות‬ ‫בלעדית שלך‪ .‬ובכל מקרה‪ ,‬מי‬ ‫שישלם את המחיר זה רק אתה‪.‬‬ ‫אפשר לטעון מהיום ועד מחר מי‬ ‫אשם ומי פשע ומעל בתפקידו‪,‬‬ ‫אבל בסופו של דבר מי ש'אוכל'‬ ‫את הדייסה המרה של תרבות רעה‬ ‫בתוך ביתו – זה רק האבא והאימא‪,‬‬ ‫ולכן עליכם לקחת אחריות‪.‬‬ ‫לא שמעתי מעולם שאדם ייקח‬ ‫פועלים ויגיד 'אני סומך עליהם‬ ‫שיעשו את העבודה‪ .‬ואם העבודה‬ ‫לא תיעשה כראוי‪ ,‬זו לא בעיה‬ ‫שלי‪ – '...‬אין לך שוטה גדול מזה‪.‬‬ ‫הגמרא אומרת שמי ששוכר פועלים‬ ‫ואינו יושב עמהם – מאבד את‬ ‫ממונו בידיו‪ .‬כל שכן מי ששוכר‬ ‫מלמדים לבניו ואינו מעורב באופן‬ ‫פעיל בכל מהלך הלימודים שהוא‬ ‫מאבד את הנשמות הקדושות שה'‬ ‫הפקיד בידיו‪.‬‬

‫המשך בעמוד ‪3‬‬


‫גן‬ ‫הדעת‬

‫עשרת הדברות‬ ‫עשרת הדברות מכילים בצורה כללית‬ ‫את החובות של האדם בכל ההיבטים‬ ‫האפשריים‪ ,‬ואין אלה אלא שני היבטים‪:‬‬ ‫חובת האדם כלפי ה'‪ ,‬חובות האדם כלפי‬ ‫זולתו‪ .‬חובות האדם כלפי ה' מופיעים‬ ‫בצורה כללית בחמשת הדברות הראשונים‪,‬‬ ‫וחובות האדם כלפי זולתו מופיעים גם הם‬ ‫בצורה כללית בחמשת הדברות האחרונים‪.‬‬ ‫בדיבור הראשון "אנכי ה אלהיך אשר‬ ‫הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים"‬ ‫(שמות כ) מודיע לנו הקב"ה‪ ,‬כי הוא‬ ‫שהוציא אותנו ממצרים‪ ,‬הוא המנהיג‬ ‫ששחרר אותנו מדיכוי ושעבוד‪ ,‬ואנו‬ ‫חייבים לו על זה‪ ,‬ולא בכדי הקב"ה אינו‬ ‫מציג את עצמו בפנינו בדברות כמי שברא‬ ‫את העולם אלא כמי שהוציאנו ממצרים‪,‬‬ ‫להורות שהאמונה שלנו מבוססת על‬ ‫המסורת ולא על השכל‪ ,‬מסורת המלמדת‬ ‫שהקב"ה משגיח בהשגחה פרטית‬ ‫ומתערב במעשה בני האדם‪ ,‬משחרר‬ ‫מבית עבדים‪ ,‬מוציא גוי מקרב גוי‪ ,‬מחולל‬ ‫ניסים‪.‬‬ ‫לולא התערבותו של הקב"ה ביציאת‬ ‫מצרים‪ ,‬לא היינו מעלים על דעתנו כלל‬ ‫שהקב"ה יתחבר אל החומר הנבזה‪ ,‬ידבר‬ ‫עמו‪ ,‬ימלא משאלותיו‪ ,‬ויעשה בקשותיו‪,‬‬

‫בלי ההתגלות של הקב"ה בתוך ההיסטוריה‬ ‫קשה היה לאדם להגיע להכרה שיש‬ ‫בורא לעולם‪ ,‬בלי יציאת מצריים לא היה‬ ‫אדם מתחבר לאמונה בהשגחה פרטית‬ ‫ומשעבד את עצמו לחוקים ולמצוות‪,‬‬ ‫ולכן הכלל הוא שהמסורת‪ ,‬הדת‪ ,‬האמונה‬ ‫בניסים המקובלים מדור לדור‪ ,‬קודמת‬ ‫לאמונה השכלית‪ ,‬המושכלת‪ ,‬המכירה את‬ ‫הבורא יתברך דרך מעשה בראשית ומעשה‬ ‫מרכבה‪.‬‬ ‫בדיבור השני "לא יהיה לך" דורש ה' מאתנו‬ ‫שלא נחליף אותו במנהיג אחר‪ ,‬שלא נמרוד‬ ‫בו‪ .‬בדיבור השלישי ה' דורש מאתנו‪ ,‬שלא‬ ‫נקל בכבודו‪ ,‬בנשיאת שמו לשווא‪.‬‬ ‫בדיבור הרביעי ציוותה עלינו התורה שלא‬ ‫נעשה מלאכה ביום השבת‪ ,‬ולא נניח‬ ‫לבנינו עבדינו ובהמותינו לעשות‪ ,‬שנאמר‬ ‫(שמות כ) "ֹלא ַת ֲע ֶׂשה כָ ל ְמלָ אכָ ה ַא ָּתה‬ ‫ּוב ֶה ְמ ֶּתָך וְ גֵ ְרָך‬ ‫ּובנְ ָך ִ‬ ‫ִ‬ ‫ּוב ֶּתָך ַע ְב ְּדָך וַ ֲא ָמ ְתָך ְ‬ ‫ֲא ֶׁשר ִּב ְׁש ָע ֶריָך" ושורש מצווה זו שנהיה‬ ‫פנויים מעסקינו לכבוד היום‪ ,‬לקבוע‬ ‫בנפשותינו אמונת חידוש העולם שהיא‬ ‫חבל המושכת כל יסודי הדת‪ .‬ונזכור יום‬ ‫אחד בשבוע שהעולם נברא בששה ימים‬ ‫חלוקים ובשביעי לא נברא דבר‪ ,‬ובכל יום‬ ‫ויום נבראו עניינים חלוקים להורות על‬ ‫הרצון הפשוט של הבורא בבריאת עולמו‪.‬‬ ‫ומלבד זכירת חידוש העולם יש בו זכירת‬

‫נס מצרים‪ ,‬שהיינו עבדים שם‪ ,‬ולא היינו‬ ‫יכולים לנוח בעת חפצנו במנוחה‪ ,‬והקב"ה‬ ‫הצילנו מידם וציוונו לנוח בשביעי‪ ,‬ועל כן‬ ‫זכר בספר דברים (ה טו) את היסוד הזה‬ ‫ואמר במצות שבת "וזכרת כי עבד היית‬ ‫בארץ מצרים‪ ..‬על כן צוך ה' אלהיך לעשות‬ ‫את יום השבת" הדיבור החמישי "כבד את‬ ‫אביך ואת אמך" הוא ההבטחה שהמסורת‬ ‫תעבור מדור לדור‪ ,‬כי המסורת עוברת דרך‬ ‫ההורים‪ ,‬ולכן יש לכבד אותם‪( .‬ספר החינוך)‬ ‫אלו המצוות הכלולות בלוח הברית הראשון‪,‬‬ ‫והן קובעות כי יש מנהיג לעולם‪ ,‬אין בלתו‪,‬‬ ‫הוא המשגיח על בני האדם‪ ,‬צריכים לכבד‬ ‫אותו ובשביל זה נקבע יום מודעות מחזורי‬ ‫כדי לרענן את התובנות בנשמות האדם‪ ,‬וכן‬ ‫יש אמצעי מסירה לדורות לתובנות אלו‪.‬‬ ‫הלוח השני מתחיל עם מצות לא תרצח‪.‬‬ ‫שזוהי חובת האדם לשמור על גוף חבירו‪.‬‬ ‫אח"כ מופיעה מצוות "לא תנאף" היא‬ ‫נוגעת למה שדומה לגופו של חבירו‪ ,‬הלא‬ ‫היא אשתו‪ ,‬שכן "אשתו כגופו"‪ .‬אח"כ‬ ‫מופיעה מצוות לא תגנוב והיא נוגעת‬ ‫לממונו של חברו‪ ,‬אח"כ מופיעה מצוות "לא‬ ‫תענה ברעך עד שקר" לומר שאין להזיק את‬ ‫חברו לא רק במעשה אלא אף לא בדיבור‪,‬‬ ‫בסוף מופיעה מצוות "לא תחמוד" לומר‬ ‫שאין להזיק את חברו אפילו לא במחשבה‪.‬‬ ‫(העיקרים)‬

‫רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל היה אומר‬ ‫על האומרים שכאילו כיום אין קדושת ארץ‬ ‫ישראל קדושה ח"ו כמו שהייתה מקודם‬ ‫מחמת שלטון הרשעים בה‪ .‬רבנו בליקוטי‬ ‫מוהר"ן (תורה נ״ה) אומר מפורש להיפך וז"ל‪:‬‬ ‫״ולהמשיך בחינת קדושת ארץ ישראל עכשיו‬ ‫בגלות שהיא תחת יד הסטרא אחרא ואין‬ ‫יכולת בקדושתה להתגלות אף על פי כן יכולין‬ ‫לגלות ולהמשיך קדושתה אפילו בגלות המר‬ ‫הזה״ וכו׳ עין שם‪ .‬אשר על כן אף כיום קדושתה‬ ‫בעינה רק צריך לבקש ולחפש אחריה ולהתפלל‬ ‫הרבה שתתגלה אף לו אף כשהוא בגלות המר‬ ‫הזה‪( .‬שיש"ק ח ‪ -‬קד)‬ ‫היה אומר רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל עיקר קיום‬ ‫מצות אהבת ישראל הוא זה המתפלל באמת‬ ‫בעד חבירו‪ .‬היינו‪ ,‬שיזכה חבירו שייטיב מעשיו‬ ‫ויחזור בחשובה‪ ,‬וכשרואה בו שום חסרון גשמי‬ ‫מסייע בידו כפי יכלתו‪ ,‬ומפציר בתפילה עבורו‬ ‫באמת שימלא ה׳ כל חסרונותיו הגשמיים‬ ‫והרוחניים‪( .‬שם ח‪-‬פג)‬

‫פניני פרי שלום‬ ‫יש ניסים מעל הטבע‪ ,‬ויש ניסים המלובשים‬ ‫בטבע‪.‬‬ ‫על ידי תפילה פשוטה אפשר לראות ניסים‬ ‫גלויים מעל הטבע‪.‬‬ ‫נסים מעוררים נקודת רצון לזמנו ולשעתו‪,‬‬ ‫אבל לא לאורך זמן‪ ,‬אם אדם לא יעבוד על‬ ‫עצמו‪ ,‬גם ניסים גדולים שראה בעיניים כבר‬ ‫לא ינחמו אותו‪.‬‬

‫עמידה בעשרת הדברות בפ' "יתרו" ובפ' "ואתחנן" ובחג השבועות‬ ‫דיון המוגש ע”י בית ההוראה “חוט של חסד” מאת הרה”ג ר’ אלחנן שלום אלגרוד שליט”א‬ ‫ר”כ ההוראה ודומ”צ דק”ק “חוט של חסד” ודיין בביה”ד “משפט וחסד"‬

‫שאלה‪ :‬בשעה שקוראים‬ ‫את עשרת הדיברות בפ' "יתרו" וכן בפ'‬ ‫"ואתחנן" וכן בחג השבועות‪ ,‬האם צריך‬ ‫לעמוד או לשבת? ומה הדין במקום‬ ‫שהקהל נוהג במנהג מסוים בזה (כגון‬ ‫לעמוד)‪ ,‬האם גם היחיד נגרר אחריהם בזה‬ ‫למרות שבד"כ הוא פוסק להיפך?‬ ‫תשובה‬ ‫איתא בגמ' [ברכות י"ב ע"א] שאין קורין‬ ‫עשרת הדיברות בתפילה מפני תרעומת‬ ‫המינים‪ ,‬ועל יסוד הגמ' הנ"ל‪ ,‬פוסק‬ ‫הרמב"ם [שו"ת הרמב"ם סי' רס"ג] שאין לעמוד‬ ‫בשעת קריאת עשרת הדיברות‪.‬‬ ‫כדעת הרמב"ם שאין לעמוד בעשרת‬ ‫הדיברות מפני תרעומת המינים‪,‬‬ ‫פוסקים המהריק"ש [בשו"ת אהלי יעקב סי' ל"ג]‪,‬‬ ‫הג"ר ישראל יעקב אלגאזי זצ"ל [בספרו אמת‬ ‫ליעקב סי' ז' אות ה']‪ ,‬הגאון ר' ליבלי שפירא‬ ‫זצ"ל אב"ד קובנא [הובא בספר תולדות עיר קובנא‬ ‫עמוד רכ"ט]‪ ,‬הפתחי שערים [על שערי אפרים‬ ‫שער ז' סי' ל"ז]‪ ,‬הגר"א פאפו זצ"ל בספרו‬ ‫חסד לאלפים [הל' ס"ת סי' קל"ה סי"ד] והגר"ח‬ ‫פלאג'י זצ"ל [ספר חיים סי' י"ז אות ג'] (ועיי"ש‬ ‫שטעמם הוא ע"פ דברי האריז"ל שבשעת‬ ‫קריאת התורה בכל זמן שהוא‪ ,‬יש להקפיד‬ ‫לשבת דווקא)‪ ,‬כף החיים [או"ח סי' תצ"ד ס"ק‬

‫ל' (ועיי"ש שטעמו הוא שיש יותר ישוב הדעת לאדם‬ ‫להבין את התורה כשיושב‪ ,‬ומשמע שלא ראה את‬ ‫תשובת הרמב"ם הנ"ל למרות שפוסק כוותיה שיש‬ ‫לשבת)]‪ ,‬הגר"ע יוסף זצ"ל [שו"ת יחוה דעת ח"א‬ ‫סי' כ"ט וח"ו סי' ח'‪ ,‬שו"ת יביע אומר ח"ח או"ח סי' ט"ו‬ ‫אות ט"ז]‪ ,‬הגר"י יוסף שליט"א [ילקוט יוסף או"ח‬ ‫סי' קמ"ה‪-‬קמ"ח סעיפים י"ב‪-‬י"ד (והוסיף שם ש"מכל‬ ‫מקום יוצאי אשכנז הנוהגים לעמוד במשך כל זמן‬ ‫הקריאה‪ ,‬אין כל איסור במה שממשיכים לעמוד גם‬

‫בעת קריאת עשרת הדברות")]‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫רוב מניין ובניין הפוסקים אינם‬ ‫מסכימים למסקנת הרמב"ם וסיעתו‬ ‫שיש להשוות בין הדין של קריאת עשרת‬ ‫הדיברות בק"ש והדין של עמידה בשעת‬ ‫קריאת עשרת הדיברות בספר תורה‬ ‫ולאסור את שניהם משום תרעומת‬ ‫המינים‪ ,‬אלא מחלקים בין הדינים הללו‬ ‫וסוברים שהמנהג הוא לעמוד בשעת‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫קריאת עשרת הדיברות בפ' "יתרו" ובפ'‬ ‫"ואתחנן" ובחג השבועות זכר למעמד‬ ‫הר סיני שעליו נאמר "וינועו ויעמדו‬ ‫מרחוק"‪ ,‬ומנהג זה יסודתו בהררי‬ ‫קודש ואין בו משום תרעומת המינים‬

‫[ובהם‪ :‬החמדת ימים ח"ג מועדי ה' שבועות פ"ד דף‬ ‫ס' ע"ב והביאו בספר שלמי ציבור דף ר"צ סוף ע"ד‬ ‫(אמנם מלשונו משמע שיש לעמוד רק בקריאת‬ ‫עשרת הדיברות בחג השבועות ולא בפ' "יתרו" ובפ'‬ ‫"ואתחנן"‪ ,‬עיי"ש)‪ ,‬מהר"ש אבוהב בספרו דבר שמואל‬ ‫סי' רע"ו‪ ,‬החיד"א בשו"ת טוב עין סי' י"א ובלדוד‬ ‫אמת סי' ז' ס"ה‪ ,‬אוצר דו"מ עמוד ‪ 331‬בשם מנהגי‬ ‫ק"ק אלג'יר (ושם איתא שנהגו לעמוד רק בפרשת‬ ‫"יתרו")‪ ,‬ספר מטה יהודה סי' א' אות ו' בשם הבית‬ ‫יעקב והיד אהרן‪ ,‬שערי אפרים שער ז' סי' ל"ז‪ ,‬הגהות‬ ‫שערי רחמים על השערי אפרים הנ"ל אות ל"ד‪ ,‬סידור‬ ‫ר"י עמדין דף ש"ו ע"ב ס"ק י"ט‪ ,‬לקוטי מהרי"ח ח"ב‬ ‫דף נ"ט‪ ,‬שו"ת כפי אהרן סי' ל"ט‪ ,‬ספר ילקוט הגרשוני‬ ‫מערכת עשרת הדיברות דף ט' ע"א‪ ,‬ספר כתר שם‬ ‫טוב עמוד שט"ו אות פ"א המעיד שכן הוא מנהג‬ ‫לונדון ואמסטרדם‪ ,‬התשב"ץ במנהגי ארג'יל שהובא‬ ‫בשו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' כ"ו אות א'‪ ,‬הגר"ע הדאיה‬ ‫זצ"ל בשו"ת ישכיל עבדי ח"ב או"ח סי' א' וח"ז או"ח‬ ‫סי' א' וח"ח בהשמטות דף קס"ו ע"ב‪ ,‬אביו – הג"ר‬ ‫שלום הדאיה זצ"ל בשו"ת ישכיל עבדי ח"ב הנ"ל‪,‬‬ ‫הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בשו"ת אגרות משה ח"ו או"ח‬ ‫סי' כ"ב‪ ,‬הגרש"י זוין זצ"ל בספרו המועדים בהלכה –‬ ‫שבועות עשרת הדברות עמודים שפ"ט‪-‬ש"צ‪ ,‬הגרש"ז‬ ‫אויערבאך זצ"ל בהליכות שלמה שבועות פי"ב ס"ח‬ ‫(עמודים שע"ו‪-‬שע"ט)‪ ,‬שו"ת משנה הלכות חי"א‬ ‫סי' קי"ח (ועיי"ש שכותב שזהו מנהג קדמון‬ ‫של אנשי בבל)‪ ,‬מנהג מרוקו כפי שהובא ע"י הרב‬ ‫השואל בשו"ת ציץ אליעזר הנ"ל‪ ,‬שו"ת ציץ אליעזר‬ ‫הנ"ל‪ ,‬שו"ת בצל החכמה ח"ה סי' א' אות ז' ובעולה‬ ‫להלכה‪ ,‬הגר"מ שטרנבוך שליט"א בשו"ת תשובות‬ ‫והנהגות כרך א' סי' קמ"ד וכרך ד' סי' מ"ג (ומ"מ‬

‫מוסיף שם שכדי שלא לחלוק על הרמב"ם‪" ,‬ראוי‬ ‫לעמוד קצת קודם קריאת עשרת הדברות ולא‬ ‫ממש לעשרת הדברות שלא יהא מוכח שעומד‬ ‫רק לעשרת הדברות‪ ,‬ואז שרי לכ"ע")‪ ,‬רשימות‬ ‫שיעורים לגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל ברכות י"ב ע"א‬ ‫(אמנם עיי"ש שכותב שזהו רק לנוהגים לקרוא‬ ‫את עשרת הדיברות בטעם עליון)‪ ,‬הג"ר צבי הירש‬ ‫גרודז'ינסקי זצ"ל אב"ד אומהא בארה"ב בספרו מקראי‬ ‫קודש ח"ב כלל ז ובתשובה בכתב עת ישורון ב'‬

‫ה'תשנ"ז עמודים ר"ב‪-‬ר"ה‪ ,‬ועוד]‪.‬‬

‫אמנם הגר"מ אליהו זצ"ל‬ ‫סנ"ד]‪ ,‬מביא הן את שיטת הרמב"ם‬ ‫וסיעתו והן את שיטת החולקים על‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬ואינו מכריע אלא מסיים‬ ‫ש"כל עדה תעשה כמנהגה‪ ,‬ובלבד‬ ‫[הל' חגים פכ"ב‬

‫שלא יעשו מדבר זה מחלוקת"‪ ,‬וכן דעת‬ ‫הגרח"ד הלוי זצ"ל [שו"ת עשה לך רב ח"ו סי'‬ ‫כ"א]‪ ,‬וכך גם פוסק הפסקי תשובות [או"ח‬ ‫סי' קמ"ו אות ו']‪.‬‬

‫כמה טעמים נאמרו אליבא דהחולקים‬ ‫על הרמב"ם וסיעתו‪ ,‬מדוע אין לחשוש‬ ‫לתרעומת המינים בכך שעומדים‬ ‫בשעת קריאת התורה בעשרת הדיברות‪,‬‬ ‫ואכמ"ל‪.‬‬ ‫הגר"ע יוסף זצ"ל [שו"ת יחוה דעת ח"א סי' כ"ט‪,‬‬ ‫שו"ת יחוה דעת ח"ו סי' ח'‪ ,‬שו"ת יביע אומר ח"ח‬

‫או"ח סי' ט"ו אות ט"ז] כותב ומדגיש שלו היו‬ ‫כל האחרונים שחולקים על הרמב"ם‬ ‫וסוברים שיש לעמוד בשעת קריאת‬ ‫עשרת הדיברות‪ ,‬רואים את תשובת‬ ‫הרמב"ם בעצמו האוסר לעמוד‪ ,‬אין‬ ‫ספק שהיו מבטלים את דעתם ואוסרים‬ ‫אף הם‪ ,‬וא"כ יוצא שלמעשה אין מח'‬ ‫בנושא זה כלל! ומוסיף הגר"ע יוסף‬ ‫זצ"ל שעל אף שהגר"ע הדאיה זצ"ל [שו"ת‬ ‫ישכיל עבדי ח"ב או"ח סי' א'] חולק על הרמב"ם‬ ‫וגם כשהראוהו אח"כ תשובת הרמב"ם‬ ‫שאוסר לעמוד – מ"מ עמד על דעתו‬ ‫שיש לעמוד בשעת קריאת התורה של‬ ‫עשרת הדיברות [שם ח"ז או"ח סי' א']‪ ,‬אין‬ ‫דבריו מחוורים להלכה!‬ ‫ואחר המחילה מכתר"ה של הגר"ע‬ ‫יוסף זצ"ל‪ ,‬פוסקים רבים שסוברים‬ ‫שיש לעמוד בשעת קריאת התורה‬ ‫של עשרת הדיברות‪ ,‬כן ראו את דברי‬ ‫הרמב"ם ואעפ"כ פסקו שלא כדבריו‪,‬‬ ‫וממילא אין מקום ליסודו של הגר"ע‬ ‫יוסף זצ"ל שהאחרונים הנ"ל היו חוזרים‬ ‫בהם! ובהם (‪ )1‬הגר"ע הדאיה זצ"ל‪)2( ,‬‬ ‫שו"ת משנה הלכות [חי"א סי' קי"ח] הכותב‬ ‫שהרמב"ם עצמו בתשובה הנ"ל כותב‬ ‫שמנהג אנשי בבל היה לעמוד והמשיכו‬ ‫להחזיק במנהגם וא"כ שפיר מצינו‬ ‫מקום למנהגנו לעמוד‪ )3( ,‬שו"ת ציץ‬ ‫אליעזר [חי"ז סי' כ"ו אות ב'] המתרץ שעוד‬ ‫ראשונים פליגי על הרמב"ם בזה ולכן‬ ‫לא קשה על האחרונים שחולקים על‬

‫תשובת הרמב"ם‪ )4( ,‬ועוד כותב שו"ת‬ ‫ציץ אליעזר [הנ"ל אות ג'] שמותר לאחרונים‬ ‫לפסוק נגד הראשונים אפילו כשלא‬ ‫ראו את דבריו ובוודאי במקום שיש‬ ‫מנהג קבוע שנשתרש‪ )5( ,‬ועוד מתרץ‬ ‫שו"ת ציץ אליעזר [הנ"ל אות ג'] שכיון‬ ‫שהאחרונים דחו את טעמו של הרמב"ם‬ ‫והביאו טעמים רבים מדוע אין לחשוש‬ ‫לתרעומת המינים כשעומדים בשעת‬ ‫קריאת התורה של עשרת הדיברות –‬ ‫לא שייך לומר שאם היו יודעים מדברי‬ ‫הרמב"ם בתשובה היו חוזרים בהם‪)6( ,‬‬ ‫הגרח"ד הלוי זצ"ל [שו"ת עשה לך רב ח"ו סי' כ"א]‬ ‫המוסיף לבאר שהאחרונים היו מוצאים‬ ‫מקום לחלק בין זמן הרמב"ם לבין‬ ‫זמננו‪ )7( ,‬ועוד כותב שו"ת ציץ אליעזר‬ ‫[הנ"ל אות ד'] היא שאין תוקף כ"כ לתשובה‬ ‫הרמב"ם הנ"ל שהייתה גנוזה בכת"י‬ ‫כמה מאות שנים ונתגלתה בדורות‬ ‫האחרונים וממילא אין האחרונים‬ ‫החולקים מחויבים לתשובה זו וכך גם‬ ‫כותב הג"ר צבי הירש גרודז'ינסקי זצ"ל‬ ‫[כתב עת ישורון ב' ה'תשנ"ז עמוד ר"ג]‪.‬‬

‫למעשה‬ ‫נחלקו הפוסקים האם בשעת קריאת‬ ‫התורה של עשרת הדיברות (בחג השבועות‬ ‫ובפרשיות "יתרו" ו"ואתחנן") אסור לעמוד‬ ‫משום תרעומת המינים או שצריך לעמוד‬ ‫משום שאין חוששים לזה‪.‬‬ ‫ושני המנהגים קדושים ויסודתם בהררי‬ ‫קודש‪ ,‬ונלע"ד שיש להורות שכל אחד‬ ‫יעשה כמנהג המקום שבו הוא מתפלל‬ ‫ולא ישנה (ולכן אפילו שהוא סובר שאין לעמוד‪,‬‬ ‫אם מתפלל במקום שעומדים‪ ,‬יעמוד ביחד עם‬ ‫כל הקהל‪ ,‬וכן איפכא)‪ ,‬וכדי שלא לחלוק‬

‫על האוסרים לעמוד‪ ,‬כאשר מתפללים‬ ‫במקום שבו נוהגים לעמוד‪ ,‬יש לעמוד‬ ‫לכל הפחות מתחילת העלייה או בכל‬ ‫הקריאה של אותו יום מרישא עד גמירא‪.‬‬ ‫לשאלות ולתגובות למדור יש להפנות‬ ‫לכתובת אימייל‪:‬‬ ‫‪hutShelChesed@gmail.com‬‬


‫האריז"ל מתקן נשמות‬ ‫פעם בא לפני רבינו האריז״ל תלמיד‬ ‫חכם אחד בעיר צפת ושמו ר' יעקב‬ ‫אבולעפיא ז״ל‪ .‬ועוד בטרם פתח את‬ ‫דברו על מה הוא בא אל האריז״ל‪.‬‬ ‫קידמו האריז״ל ואמר לו‪" :‬בוודאי‬ ‫באת אלי עתה לבקש ממני שאתן‬ ‫לך כתב המלצה כי אתה רוצה לנסוע‬ ‫למצרים‪ ".‬וזרזו האריז״ל ואמר‬ ‫לו‪" :‬לך לשלום כי הכרח גדול הוא‬ ‫נסיעתך לשם עתה"‪ ,‬אמר לו הרב‬ ‫אבולעפיא‪ ,‬מהו זה ההכרח הרב‪,‬‬ ‫הלא אינני הולך עתה בשליחות‬ ‫מצוה‪ .‬ע״ז השיבו האר״י הקדוש‬ ‫זי״ע שכאשר יבא משם בחזרה אז‬ ‫יתוודע לו הכרח ונחיצות נסיעתו‬ ‫לשם‪.‬‬ ‫והאריז"ל כתב ונתן לו הכתב‬ ‫המבוקש‪ .‬ואמר לו שימהר ויחיש‬ ‫נסיעתו במוקדם‪ .‬וכן עשה‪ ,‬ויקם‬ ‫וילך מצרימה‪ .‬ובבואו העירה‪,‬‬ ‫והראה הכתב מליצה שהביא‬ ‫מהאריז״ל‪ .‬נתנו לו נדבה חשובה‬ ‫למען כבוד האריז״ל‪ ,‬ובהגיע‬ ‫היום אשר רצה לחזור לביתו היה‬ ‫רצונו לבא בחזרה על גמלים‪.‬‬ ‫אמרו לו אוהביו ומכיריו למה זה‬ ‫אתה רוצה לרכוב בגמלים אשר‬ ‫הוא קשה לך‪ .‬ויועצוהו שיקנה‬ ‫לו מחמר לילך בנחת עם רוכבי‬ ‫סוסים‪ .‬וכן עשה‪ ,‬ויצא בשיירה‪.‬‬ ‫וכמו שהיה רואה שעושין רוכבי‬ ‫סוסים כן עשה גם הוא‪ .‬ויהי היום‪.‬‬ ‫נחו רוכבי הסוסים כמנהגם‪ .‬וגם‬ ‫החכם הנ״ל נח עמהם‪ ,‬ומיד נפלה‬ ‫עליו תרדימה ויישן‪ .‬וכאשר קמו כולם‬ ‫לילך לדרכם הלאה‪ .‬הקיצו גם אותו‬ ‫והתירו את חמורו וילך החמור בעצמו‪,‬‬ ‫והוא חזר ויישן שיעור ב׳ שעות‪.‬‬ ‫וכשקם משנתו‪ .‬ויישא עיניו וירא והנה‬ ‫אין שם שום איש מחבורת מרעיו‬ ‫והשיירה אשר הלכו עמו ויחרד האיש‬ ‫מאד‪ .‬והתחיל לרוץ אורח‪ .‬והיה בצער‬ ‫גדול עד מאד כי הנה הוא במדבר נורא‬ ‫כזה בעצמו‪ .‬ואינו יודע הדרך אנה ילך‪,‬‬ ‫והוא לבדו נשאר‪ .‬ושמא יקראהו אסון‬ ‫בדרך‪ ,‬במדבר נורא כזו‪ .‬והנה הוא‬ ‫הולך כך בלב מלא צער ושברון רוח עד‬ ‫אחר הצהרים‪ .‬ויישא עיניו וירא את‬ ‫המקום מרחוק‪ .‬אשר אנשים חורשים‬ ‫שם את האדמה‪ .‬וישמח לבו מאד‪.‬‬ ‫ויאמר אל לבו‪ .‬אלכה גם אנוכי עמהם‪,‬‬ ‫וירץ אליהם אל המקום ההוא‪ ,‬וישב‬ ‫מעט על הארץ לנוח מעיצבונו וצערו‪,‬‬ ‫וירא את האיש החורש‪ .‬והנה הוא מכה‬ ‫במטה‪ .‬את השוורים אשר מסיעים את‬ ‫כלי המחרישה‪ .‬ויך בהם מכה רבה עד‬ ‫מאד‪ .‬באכזריות נוראה ומוזרה‪.‬‬ ‫לאחר זמן מועט ראה החכם (ר״י‬ ‫אבולעפיא הנ"ל) אשר מהאיש החורש‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫עם השוורים ומכה אותם נעשה שור‬ ‫והשור נתהפך והיה לאיש‪ .‬והאיש‬ ‫ההוא (היינו זה שנתהפך עתה משור‬ ‫לאדם) אחז את השור (היינו את זה‬ ‫שהיה מקודם אדם‪ .‬ונתהפך עתה‬ ‫לשור) ויאסור אותו לעיניו אל כלי‬ ‫המחרישה‪ .‬ונתן עליו העול‪ .‬והתחיל‬ ‫להכותו מכות עצומות ומבהילות‬ ‫מאד‪ .‬עד אשר לא היה יכול להביט‬ ‫זאת ר' יעקב בעיניו‪ .‬וככה על זה‬

‫האופן נתהפכו תמיד‪ .‬מהאיש נעשה‬ ‫שור והשור נהפך לאדם והכה את‬ ‫השור‪ .‬וכן היה הדבר חוזר חלילה‪.‬‬ ‫ומכל החיזיון הנורא ואיום‪ .‬נבהל מאד‬ ‫החכם מהר״י‪ ,‬ומאד היה רוצה לברוח‬ ‫משם‪ .‬אבל לא ידע אנה יפנה‪ .‬הלא‬ ‫הוא במדבר נורא‪ .‬אין יוצא ואין בא‪.‬‬ ‫וצערו היה גדול עד מאד‪.‬‬ ‫ויהי כאשר בא השמש‪ .‬וירא החכם‬ ‫והנה נעשה מכולם בני אדם‪( .‬ולא‬ ‫ראה שם עוד החכם מהר״י שוורים)‪.‬‬ ‫ויתקרבו אליו האנשים ההם ויתחילו‬ ‫לדבר אליו‪ .‬ויקראו לפניו‪ :‬ברוך הבא!‬ ‫וישאלו אותו כבודו הוא מצפת? השיב‬ ‫להם החכם‪ :‬הן‪ .‬וישאלו האנשים‪:‬‬ ‫הרב אשכנזי (היינו האר״י הקדוש)‬ ‫הוא יושב בצפת! השיבם‪ :‬הן‪ .‬וכשהיה‬ ‫שומעים כן‪ .‬נפלו כולם‪ .‬לפני רגליו‪,‬‬ ‫ויתנו את קולם בבכי‪( .‬וגם החכם‬ ‫הנ״ל בכה עמהם) ויאמרו אליו‪ :‬ראה‬ ‫כבודו את גודל הצער אשר אנחנו‬ ‫סובלים? ויען להם החכם‪ :‬ראיתי‪.‬‬ ‫ויתחננו האנשים אליו מאד‪ .‬ויאמרו‪:‬‬ ‫למען השם‪ ,‬חוס ורחם עלינו‪ .‬כי בני‬ ‫ישראל אנחנו‪ .‬וכאשר תבוא לביתך‬

‫העירה צפת‪ .‬תלך תיכף ומיד אל‬ ‫הקדוש האריז"ל ותפיל לפניו תחינה‬ ‫ובקשה שבוודאי יחוס וירחם עלינו‪.‬‬ ‫ויתקן אותנו‪ .‬כי קשה כח הסבל מרוב‬ ‫הצרות הנוראות האלו‪ ,‬ויבכו בכי‬ ‫רב ויאמרו‪ :‬עד מתי נהיה עוד בצרה‬ ‫ובשביה‪ .‬כשמוע החכם את דבריהם‪.‬‬ ‫נכמרו רחמיו מאד עליהם‪ .‬והרגיע‬ ‫את רוחם‪ .‬והבטיח אותם לאמור‪ :‬כן‬ ‫אעשה כאשר דברתם אלי ובקשתם‬ ‫ממנו‪ .‬ואח״כ השביעו אותו‬ ‫(האנשים הנ״ל) שבועה חמורה‪:‬‬ ‫שיקבל על עצמו‪ ,‬שיעשה למענם‬ ‫את כל אשר יאמר האר״י הק'‬ ‫לעשות בעד תיקון נפשם‪ .‬ואחרי‬ ‫שהשביע להם (החכם מהר״י) על‬ ‫זה‪ ,‬לקחוהו ונתנוהו‪ .‬כהרף עין‬ ‫בשיירה שלו שהלכו עמו ממצרים‬ ‫ועזבוהו באמצע הדרך ותשב רוחו‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫‪aaa‬‬ ‫כבוא החכם העירה צפת‪ .‬הלך‬ ‫תכף ומיד אל בית האר״י ועוד‬ ‫בטרם הגיד לפניו למה הוא בא‬ ‫אליו‪ .‬קדמו האר״י ויאמר‪ :‬בטח‬ ‫בשביל השוורים אשר ראית‬ ‫בדרך‪ .‬באת אלי‪ ,‬ידעתי הכל‪.‬‬ ‫ועתה לך לך‪ .‬וביום מחר תבוא‬ ‫אלי‪.‬‬ ‫ויהי ממחרת‪ .‬ויבא החכם אל‬ ‫האר״י ז"ל‪ .‬ואמר לו האריז"ל‪.‬‬ ‫עתה ידע כבודו שמה שאמרתי לו‬ ‫טרם נסיעתו מצרימה‪ .‬שנסיעתו‬ ‫היא עתה הכרחית‪ .‬הוא מפני שכבודו‬ ‫הוא משורש נשמתם של האנשים‬ ‫ההם‪ .‬המסובלים שמה בצרות כנ״ל‪.‬‬ ‫ופרט וחשב לו האריז״ל את שמותם‬ ‫(פלוני בן פלוני) וכדומה‪ .‬ואמר לו מי‬ ‫הם ומאיזה מקום הם‪ .‬ואח״כ שאל‬ ‫החכם את האר״י שיאמר לו מה פשעם‬ ‫ומה חטאתם אשר סובלים עונש גדול‬ ‫ונורא כזה‪ .‬ויען אותו האריז״ל אשר‬ ‫נענשים כל כך בשביל שעברו על לאו‬ ‫דלא תקיפו פאת ראשכם‪.‬‬ ‫וישאל החכם מהר״י מה ענין פיאות‬ ‫הראש אל שוורים‪ ,‬שהעונש היה צריך‬ ‫להיות מדה כנגד מדה‪ .‬א״ל האריז"ל‬ ‫"לא קרית?"‪ .‬אמר החכם‪" :‬דבר זה‬ ‫אינו כתוב בתורה‪ .‬לא בגמרא‪ .‬ולא‬ ‫במדרש‪ ".‬אמר לו האריז"ל‪" :‬דבר זה‬ ‫הוא מקרא מלא בתורה‪ .‬לא תקיפו‬ ‫"פאת ראשכם" הוא ר״ת פ״׳ר‪ ,‬לומר‬ ‫שכל המקיף פאת ראשו עונשו שהוא‬ ‫יתגלגל בפ״ר‪ ".‬אחר כ״ז אמר לו‬ ‫האריז״ל שצריך הוא להתענות ביום‬ ‫מחר ולכוון כוונה פלונית ושם פלוני‪.‬‬ ‫וכן ע״ז הדרך מסר לו האר״י את כל‬ ‫התיקונים לכל האנשים ההם עד‬ ‫שנתקנו כולם‪.‬‬

‫ַע ְרבּות זה לא צחוק‬ ‫היסוד המרכזי שנלמד היום ונְ ַפ ֵת ַח‬ ‫אותו אם ירצה ה' בשבוע הבא הוא‪,‬‬ ‫שכמו שהילדים ערבים עלינו‪ ,‬כך כל‬ ‫אחד ואחד ערב על ילדיו‪ .‬את זה‬ ‫דרשו דורשי רשומות מן הפסוק‪" :‬כי‬ ‫עבדך ערב את הנער" כל אחד ואחד‬ ‫ערב על הנערים והילדים שלו‪.‬‬ ‫יהודה היה ערב על בנימין אחיו‪,‬‬ ‫וממנו לומדים את כל דיני ערבּות‪.‬‬ ‫מכיוון שהיה ָע ֵרב – הוא הכניס‬ ‫את עצמו לעובי הקורה‪ ,‬מסר את‬ ‫נפשו‪ ,‬התחנן‪ ,‬שכנע‪ ,‬התווכח‪ ,‬היה‬ ‫מוכן להיות עבד עולם‪ ,‬והיה מוכן‬ ‫למלחמה עד מוות ממש‪ .‬לא מעניין‬ ‫אותו כלום – בלי בנימין הוא לא חוזר‪.‬‬ ‫הוא פורץ בבכי ובצעקה‪" :‬איך אעלה‬ ‫אל אבי והנער איננו אתי!" למה? כי‬ ‫הוא ָע ֵרב! בערבּות אין משחקים‪ ,‬אין‬ ‫תירוצים‪ .‬מי שחתם ערבות על חבר‬ ‫שלו‪ ,‬והחבר לא שילם – הוא יצטרך‬ ‫לשלם בלי שום טענות ומענות‪ .‬לא‬ ‫ישלם – יש הוצאה לפועל‪ ,‬משטרה‪,‬‬ ‫ועוד מרעין בישין ל"ע‪.‬‬ ‫מכאן נלמד מוסר השכל עצום לחיים‪,‬‬ ‫ֶמ ֶסר שצריך ללוות כל אבא וכל‬ ‫אימא‪ .‬הילדים שלכם הם לא ילדים‬ ‫שלכם‪ ,‬הם ילדים של ה'‪ .‬אתם רק‬ ‫ערבים‬ ‫השומרים על הפיקדון‪ ,‬ואתם ֵ‬ ‫על כך שהנערים האלה יגיעו לאבא‬ ‫שבשמים בחזרה נשמות טהורות‬ ‫ונקיות‪ .‬איך תעלה לאביך שבשמים‬ ‫כשהנער שלך בבית לא הולך בדרך‬ ‫ה'? מה תגיד? שום תירוץ לא יתקבל‪.‬‬ ‫אתה ָע ֵרב‪ .‬את ֲע ֵר ָבה‪ .‬אתם ערבים‬ ‫שהילדים יגיעו לתכלית‪ ,‬שיעשו‬ ‫את התפקיד שלהם כאן בעולם‪.‬‬ ‫והמסקנה היא‪ :‬קחו אחריות מלאה‪,‬‬ ‫עד הסוף‪.‬‬ ‫אחריות מורחבת‬ ‫ההורים חייבים להיות ערניים‪ .‬כמו‬ ‫שומר שאסור לו להירדם בשמירה‪,‬‬ ‫כך אתם חייבים לדעת איפה הילד‬ ‫נמצא לאן הוא הולך עם מי הוא‬ ‫מסתובב‪ .‬אתם חייב לוודא שהוא‬ ‫רחוק מחברים רעים והשפעות רעות‪.‬‬ ‫אל תשלחו אותו לבתים שיש בהם‬ ‫בעיות רוחניות‪ ,‬מכשירים רעים‪ .‬תהיו‬ ‫שומרים טובים‪ ,‬תהיו תמיד עם אצבע‬ ‫על הדופק‪.‬‬ ‫אבל גם אם כבר איבדתם וילדיכם‬ ‫כבר התחברו עם חברים רעים‪ ,‬דעו‬ ‫שאין ייאוש בעולם כלל‪' .‬אם אתה‬ ‫מאמין שיכולים לקלקל תאמין‬ ‫שיכולים לתקן'‪ ,‬ובכוח התפילה תוכלו‬ ‫לקרב אותם ולהחזיר אותם לחיים‪.‬‬ ‫ובשבוע הבא אי"ה נמשיך בנקודה‬ ‫חשובה זו‪.‬‬

‫בברכת שבת שלום ומבורך‬ ‫לכל בית ישראל‬


‫אחים או יריבים פרק ח'‬

‫מאת הרב יצחק אבוחצירא‪ .‬יועץ חינוכי ומחנך בת"ת "שלום בנייך"‬ ‫דני בן התשע‪ ,‬דוהר בחצר עם‬ ‫האופניים הכחולות‪ ,‬שסבא קנה לו‪ .‬הפעמון‬ ‫על הכידון לא מפסיק לצלצל והפנס מהבהב‬ ‫אפילו שהשמש עדיין במרכז הרקיע‪ .‬דני‬ ‫נוסע‪ ,‬דוהר ומסתובב ‪ -‬אין מאושר ממנו‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫שרהל'ה אחותו‪ ,‬ששמעה את קולות הצהלה‬ ‫והשמחה‪ ,‬מגיעה בריצה; "דני תביא לי‬ ‫בבקשה סיבוב באופניים!" היא מבקשת‪ .‬אך‬ ‫דני כלל לא שומע‪.‬‬ ‫"דני‪ ,‬זוכר שויתרתי לך אתמול על‬ ‫הפליימוביל שלי?" אך לדני כלל אין זמן‬ ‫עכשיו‪ ,‬הוא שקוע כל כולו להקיף את‬ ‫השולחן של החצר מהצד השני‪.‬‬ ‫"דני‪ ,‬בבקשה רק סיבוב קטן ודי" מתחננת‬ ‫שרהל'ה‪ .‬אך דני לא מוכן לוותר‪.‬‬ ‫על סף דמעות נכנסת שרה'לה לבית לחפש‬ ‫את אמא‪" .‬אמא! בקשתי יפה‪ ,‬התחננתי‬ ‫ואפילו כמעט בכיתי‪ ,‬אבל דני לא רוצה‬ ‫לוותר לי באופניים‪ ,‬מה בסך הכול ביקשתי?‬ ‫רק סיבוב קטן"‪.‬‬ ‫אף אחד לא אוהב להפסיד‬ ‫שרה'לה צודקת‪ .‬אך היא לא מבינה‪ ,‬את‬ ‫מה שגם אנחנו ההורים‪ ,‬בשעת ניסיון עם‬ ‫הילד‪ ,‬מתקשים להבין‪:‬‬ ‫באמת סיבוב קטן זה לא כ"כ נורא‪ ,‬אז‬ ‫למה דני מתעקש? מדוע לדני קשה‬ ‫לוותר? לדני קשה לוותר‪ ,‬כי הוא מרגיש‬ ‫שהוא מפסיד‪ ,‬ואף אחד לא אוהב‬ ‫להפסיד!‬ ‫דוגמא מחיי המבוגרים‪:‬‬ ‫קנית כרטיס טיסה לחו"ל‪ .‬מאחר‬ ‫והתחושה שלך בטיסה והישיבה‬ ‫הממושכת על כיסא המטוס קשים לך‪,‬‬ ‫דאגת מראש לקבל מקום ישיבה במטוס‬ ‫ליד החלון כך תעבור לך הטיסה בחקר‬ ‫סוגי העננים‪.‬‬ ‫לאחר שהתמקמת במקומך המיוחל‪,‬‬ ‫הגיע השותף שלך לספסל‪ .‬הוא מתבונן‬ ‫בך ובכרטיס שלו שמופיע עליו המספר‬ ‫‪( E24‬המושב האמצעי בשורה שלך)‪.‬‬ ‫לפתע אתה שומע את השאלה שממנה‬ ‫כ"כ חששת‪" :‬תגיד‪ ,‬אכפת לך שנחליף‬ ‫מקום? אני רוצה לשבת ליד החלון‪ ,‬זה‬ ‫מקל עלי את הטיסה" תענה בכנות‪ -‬אתה‬ ‫מוותר לו??? אתה יכול לענות את האמת‪,‬‬ ‫הילד שלך לא שומע‪...‬‬ ‫אתה הרי היית מנסה להסביר שגם‬ ‫אתה סובל מאותה הבעיה‪ ,‬להתחמק‪,‬‬ ‫להצטדק‪ ,‬להמציא סיפור בקיצור לענות‪-‬‬ ‫לא! מצטער‪ ,‬אני לא יכול לוותר לך‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫תשובה לגיטימית וצודקת‪ .‬הרי רק‬ ‫לפני חצי שעה התחננת לדייל שיכרטס‬ ‫אותך וייתן לך מקום ליד החלון‪ -‬אז‬ ‫למה שתוותר לו?! וגם מה זאת אומרת‬ ‫לוותר‪ ,‬אם הוא רוצה לשבת ליד החלון‬ ‫הוא היה צריך לחשוב על זה מראש‬ ‫ולבקש מהדייל‪.‬‬ ‫מידה קצת בעייתית‬ ‫אם נחשוב מעט על הדרישה "לוותר"‪,‬‬ ‫בוודאי נודה שמידת הוותרנות היא‬ ‫מידה קצת "בעייתית"‪ ,‬גם לנו כאנשים‬ ‫מבוגרים ואפילו לאנשים שעובדים על‬ ‫מידותיהם בצורה מסודרת‪ ,‬לא ביום‬ ‫אחד נהפכים לוותרנים‪ .‬גם לנו קשה‬ ‫לפעמים לוותר לאחרים וברוב המקרים‪,‬‬ ‫קשה לנו אפילו להבין את חשיבותו‬ ‫של הויתור‪ .‬פעמים רבות אנו אפילו‬ ‫משתמשים בתיאוריות שונות ומשונות‬ ‫כדי לפטור את עצמנו מלוותר‪ ,‬כמו‪:‬‬ ‫"הייתי מוותר לו‪ ,‬אבל אני מכיר אותו‬ ‫בתור אדם נצלן וכפוי טובה‪ ,‬וכתוב שמי‬ ‫שלא יודע להכיר טובה אסור לעשות לו‬ ‫טובה" וכדו'‬ ‫בעצם למה לחפש רחוק‪ ,‬בואו נבדוק‬ ‫את עצמנו קרוב‪ ,‬בבית עם האישה‬ ‫והילדים שלנו‪ .‬מתי לאחרונה הגברים‬ ‫"וויתרו" לאישה ושטפו את הבית או‬ ‫הדיחו כלים?! מתי ויתרנו על הנוחיות‬ ‫שלנו והשקענו בטיול או שיחה עם‬ ‫הילדים סתם כך בערבו של יום?!‬ ‫בקיצור‪ ,‬גם אנחנו לא שיא השלמות‬ ‫במידת הוויתור‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬אם אנחנו ה"דוגמא האישית"‬ ‫במידת הויתור‪ -‬אז המצב "קצת"‬ ‫קשה‪ ...‬טוב‪ ,‬במקום להתייאש בואו‬ ‫נעבוד ביחד עם הילדים על נושא‬ ‫ה"וותרנות"‪.‬‬ ‫מה עונים לשרהל'ה?‬ ‫נחזור לסיפור עם שרהל'ה והאופניים‬ ‫של דני‪ .‬שרהל'ה מצפה מאמא לפתור‬ ‫לה את הבעיה‪ .‬היא בסך הכול רוצה‬ ‫סיבוב קטן‪ ,‬אבל דני מסרב‪ .‬מה‬ ‫עושים?!‬ ‫הרבה מאיתנו יגידו לדני‪" :‬אם אתה‬ ‫לא מוותר לשרהל'ה‪ ,‬אני לוקח לך את‬ ‫האופניים‪ .‬תחליט! או שאתה לומד‬ ‫לוותר או שאין לך אופניים"‬ ‫דני יעשה חישוב פשוט‪ -‬שווה להפסיד‬ ‫‪ 5‬דקות ולהרוויח שעה‪ -.‬ולכן‪ ,‬הוא ייתן‬ ‫לשרהל'ה את האופניים‪.‬‬ ‫רעיון טוב‪ ,‬לא?! אבל נחשוב לרגע‪-‬‬ ‫האם חינכנו את דני לוותר? התשובה היא‪:‬‬ ‫בפירוש לא! פשוט אילצנו אותו‪.‬‬ ‫גם אם האדון מכרטיס ‪ E24‬היה מציע‬ ‫לנו ‪ 200$‬עבור המקום ליד החלון היינו‬ ‫"מוותרים" לו‪ .‬למה? כי אנחנו וותרנים?‪-‬‬ ‫לא! כי הכסף פיתה אותנו‪.‬‬ ‫"וותרנות" היא בהחלט‪ ,‬מידה שקשה‬ ‫לקנות אותה‪ .‬כדי להשיג ויתור‪ ,‬צריך‬

‫בדרך כלל "להפסיד משהו" ולא בטוח‬ ‫שהילד מוכן להפסיד‪ .‬ולכן‪ -‬אין טעם ללמד‬ ‫"וויתור" בכפיה‪ ,‬זה לא וויתור‪ -‬זה שקר‪ .‬ויתור‬ ‫פירושו עבודה על המידות!‬ ‫דבר נוסף‪ -‬כאשר אנחנו נכריח את הילד‬ ‫לוותר‪ ,‬סביר להניח שהוא יפתח שנאה‬ ‫ומרדנות‪ -‬כי "המצווה" הזו גורמת לו‬ ‫להפסיד‪.‬‬ ‫לדני קשה מאוד לוותר‪ ,‬כי הוא לא רוצה‬ ‫להפסיד‪ .‬דני מתנהג‪ ,‬בדיוק כפי שאנו‬ ‫הגדולים מתנהגים בכל מיני מקומות‬ ‫ומצבים‪ .‬לדוגמא‪ :‬בתור לאוטובוס‪,‬‬ ‫בסופרמרקט‪ ,‬בקופת חולים‪ ,‬בבנק או‬ ‫בתור לביטוח לאומי‪ .‬אנחנו לא מוותרים‪,‬‬ ‫כי אנחנו לא רוצים להפסיד‪.‬‬ ‫מה בכל אופן עושים עם שרהל'ה?‬ ‫צריך להתייחס לכל ילד בנפרד ולתת לו את‬ ‫המענה האישי שלו‪.‬‬ ‫את שרהל'ה צריך להבין ולנחם‪ ,‬אמא‬ ‫צריכה להשתתף בצערה ולומר לה‪" :‬אני‬ ‫בטוחה שמה שקרה לך עם דני‪ -‬לא נעים‪.‬‬ ‫גם אני‪-‬כמוך הייתי מצפה מדני לוותר‬ ‫באופניים‪ ,‬זו באמת הרגשה קשה‪ ,‬כשאת‬ ‫יודעת שהצדק הוא שהוא צריך לוותר‬ ‫ולתת לך סיבוב‪ .‬את חושבת שהוא באמת‬ ‫לא רוצה?!‬ ‫אני דווקא חושבת‪ ,‬שדני באמת רצה לוותר‬ ‫לך‪ ,‬הוא מאוד אוהב אותך והיה רוצה‬ ‫לגרום לך להרגיש נעים‪ ,‬אבל קשה לו‪.‬‬ ‫לדני קשה לוותר בדיוק כפי שלנו לפעמים‬ ‫קשה לוותר לחברה במשחק עם הבובה או‬ ‫בלורדים החדשים‪.‬‬ ‫תמציאי לה עכשיו סיפור על ילדה שחברה‬ ‫שלה ביקשה ממנה משהו והיה קשה‬ ‫לה לוותר לה‪ ,‬תוסיפי לה שיחת רגשות‬ ‫בסיפור עד כמה החברה הרגישה בחוסר‬ ‫נוחות מהמצב‪ ,‬ועד כמה החברה רצתה‬ ‫לוותר והיה קשה לה‪ ,‬תתני לה לנתח את‬ ‫המצב ולנסות לפתור אותו בכוחות עצמה‪,‬‬ ‫תשאלי אותה לדוגמא‪" :‬מה את היית עושה‬ ‫במצב כזה?‪ ...‬איך את היית מתמודדת?!"‬ ‫המטרה בשיחה היא "ריכוך רגשות" וקבלה‬ ‫מחודשת של אמפטיה כלפי עצמי וכלפי‬ ‫דני‪.‬‬ ‫עם דני‪ ,‬צריך לעשות בדק בית פנימי‬ ‫ועבודה אישית על צדק‪ ,‬וויתור ורחמנות‪.‬‬ ‫וויתרתי והרווחתי‬ ‫מאחר ועיקר הקושי שלנו לוותר‪ ,‬נובע‬ ‫מתחושת ה"הפסד"‪ ,‬אם נצליח להחדיר‬ ‫את המסר לעצמנו ולילדים‪ ,‬שוויתור זה‬ ‫רווח‪ -‬אזי השגנו את המטרה ויישאר לנו‬ ‫רק ליישם ולתרגל את הוויתור עם עצמנו‬ ‫ועם הילד בסיטואציות שונות‪ ,‬עד שייהפך‬ ‫לטבע שני‪.‬‬ ‫במשנה באבות שנינו‪ַ :‬א ְר ַּבע ִמּדֹות ָּב ָא ָדם‪.‬‬ ‫אֹומר ֶׁש ִּלי ֶׁש ִּלי וְ ֶׁש ְּלָך ֶׁש ָּלְך‪ ,‬זֹו ִמ ָּדה ֵבינֹונִ ית‪.‬‬ ‫ָה ֵ‬ ‫אֹומִרים‪ ,‬זֹו ִמ ַּדת ְסדֹום‪ֶׁ .‬ש ִּלי ֶׁש ָּלְך וְ ֶׁש ְּלָך‬ ‫וְ יֵ ׁש ְ‬ ‫ֶׁש ִּלי‪ַ ,‬עם ָה ָאֶרץ‪ֶׁ .‬ש ִּלי ֶׁש ָּלְך וְ ֶׁש ְּלָך ֶׁש ָּלְך‪ָ ,‬ח ִסיד‪.‬‬ ‫ֶׁש ִּלי ֶׁש ִּלי וְ ֶׁש ְּלָך ֶׁש ִּלי‪ָ ,‬ר ָׁשע‪( :‬אבות ה‪-‬י) כדי‬ ‫להיות חסיד‬ ‫ולהתנהג‬ ‫בוותרנות‪,‬‬ ‫ליישם‬ ‫כדי‬ ‫את השיר של‬ ‫הילדה מהגן‬ ‫שלך‪,‬‬ ‫"שלי‬ ‫שלך‪-‬‬ ‫שלך‬ ‫זה כלל גדול‬ ‫בתורה" צריך‬ ‫לעבוד הרבה‬

‫על מידות טובות‪ -‬אהבת החברים‪ ,‬ענוה‪,‬‬ ‫לב טוב‪ ,‬נתינה‪ ,‬רחמנות וכדו'‬ ‫פעולת החינוך הראשונית היא‪:‬‬ ‫‪ .1‬דוגמא אישית‪ :‬הילד הוא חקיין וכאשר‬ ‫הוא יראה בבית הרבה ממידות אלו‪,‬‬ ‫כמעט ולא יהיה צורך לעבוד איתו על‬ ‫וותרנות ובדרך כלל הוא ייהפך בעצמו‬ ‫לוותרן‪ ,‬כי זה מה שהוא מכיר ורואה‪.‬‬ ‫אך כאשר ילד רואה בבית מלחמת‬ ‫שליטה והשגיות‪ ,‬כאשר הוא רואה את‬ ‫הוריו מתעלמים‪/‬נלחמים אחד בשני‪ ,‬או‬ ‫"משחקים אותה ראש קטן" הוא מכיר‬ ‫ולומד מידות רעות כמו‪ :‬גאווה‪ ,‬רכושנות‪,‬‬ ‫כבוד‪ ,‬קמצנות‪ ,‬רעות לב‪ ,‬אכזריות וכדו'‬ ‫לכן בעבודה אישית שלנו‪ ,‬אנחנו מחנכים‬ ‫גם את הילדים‪.‬‬ ‫‪ .2‬לימוד‪ :‬חשוב מאוד שכל נושא שאנו‬ ‫רוצים להחדיר בילד‪ ,‬נלמד אותו ביחד‬ ‫עם הילד‪ .‬בכל בית צריך למצוא זמן של‬ ‫לימוד לנושאים "הבוערים" העומדים על‬ ‫הפרק‪ .‬היום ב"ה ישנם ספרים רבים בכל‬ ‫נושא‪ ,‬המותאמים לכל הגילאים ואפילו‬ ‫לגיל הרך בעזרת המחשה ע"י תמונות‪.‬‬ ‫‪ .3‬לילה‪ :‬הוא זמן מצוין שאפשר לנצל‬ ‫בשביל לימוד‪ .‬אפשר‪ ,‬ללמוד עם הילד‬ ‫לפני השינה כאשר הוא נרדם על זה‪ .‬זה‬ ‫גם זמן מתאים לשוחח עם הילד בשקט‬ ‫בסלון כאשר שאר הילדים ישנים‪ .‬או‬ ‫אפשר לצאת עם הילד למקום שקט‪,‬‬ ‫למשל‪ :‬גינה‪/‬חורשה‪/‬בית כנסת וכדו'‬ ‫בשבוע הבא נפרט בע"ה עוד דרכים כיצד‬ ‫נלמד את הילד להיות וותרן‪.‬‬ ‫לייעוץ טלפוני ללא תשלום‪/‬או לתיאום פגישה‬ ‫צור קשר בימים ג' ‪ -‬ד' משעה ‪ 8-10‬בערב‬ ‫נייח‪ 073-727-0000 :‬נייד‪0548-434-435 :‬‬ ‫מייל‪a0548434435@gmail.com :‬‬

‫איש אחד הלך עם אישתו לחנות‬ ‫מוצרי חשמל‪ .‬המוכר‪" :‬אני רוצה‬ ‫להציע לכם שואב אבק רובוט‪"...‬‬ ‫האישה‪" :‬מה זה?" המוכר‪" :‬שואב‬ ‫אבק שמנקה את הבית לבד‪"...‬‬ ‫הבעל‪" :‬נשמע מעולה‪ ,‬יש לו מעט‬ ‫חסרונות?" המוכר‪" :‬כן‪ ,‬הוא עושה‬ ‫הרבה רעש‪ ,‬נח הרבה ולא מנקה‬ ‫בפינות!" האישה‪" :‬מה? בשביל זה יש‬ ‫לי את בעלי!"‬

‫יתרו תשע"ז‬ ‫ירושלים תל אביב חיפה באר שבע‬

‫כניסה ‪17:10 16:59 17:08 16:52‬‬ ‫יציאה ‪18:07 18:05 18:06 18:04‬‬ ‫ר"ת ‪18:45 18:42 18:42 18:44‬‬ ‫הפטרת השבת‬ ‫ישעיה פרק ו'‬ ‫"בשנת מות המלך עוזיהו"‬

‫יו”ל ע”י מוסדות "חוט של חסד"‬ ‫רח' שמואל הנביא ‪ 13‬ת‪.‬ד‪ 57669 .‬י‪-‬ם‬ ‫טל’ ‪ 02-5812210‬פקס ‪02-5812252‬‬ ‫לקבלה בדוא”ל ולתגובות כתבו לנו‪:‬‬ ‫‪5812210@gmail.com‬‬

‫ח‬ ‫בא‬

חוט של חסד יתרו  
Read more
Read more
Similar to
Popular now
Just for you