Page 1

‫בס"ד‬

‫ליון לכל בית יהודי | בנשיאות הרה”צ שלום ארוש שליט”א | פרשת ויחי‬

‫הג‬

‫בפרשת השבוע מגלה לנו יעקב אבינו‬ ‫את סוד הגאולה‪ .‬והוא ממש נשמע‬ ‫כמתחנן אל בניו‪" :‬שמעו אל ישראל‬ ‫אביכם"‪ .‬כאב שאומר לבנו‪' :‬בני היקר‪,‬‬ ‫כדאי לך מאוד לשמוע לי‪ ,‬כל ההצלחה‬ ‫שאומר לך'‪ .‬אם כן‬ ‫ַ‬ ‫שלך תלויה במה‬ ‫כדאי לנו מאוד להקשיב לישראל‬ ‫סבא‪ ,‬המושלם שבאבות‪ ,‬ולשמוע מה‬ ‫המסר שלו‪.‬‬ ‫ומה המסר של יעקב לבניו? המסר‬ ‫הוא‪" :‬האספו"‪" ,‬היקבצו" – החזיקו‬ ‫את עצמכם ביחד בשלום ובאהבה‪,‬‬ ‫כמובא במדרש‪" :‬ציווה אותן על‬ ‫המחלוקת‪ ,‬אמר להם תהיו כולכם‬ ‫אסיפה אחת‪ ...‬נעשו בני ישראל אגודה‬ ‫אחת – התקינו עצמכם לגאולה"‪ .‬זה‬ ‫כל הסוד‪ :‬ככל שתהיו מאוחדים כך‬ ‫אתם קרובים לגאולה‪.‬‬ ‫'מי שיקשיב לי – יזכה לגאולה'‪ ,‬אומר‬ ‫להם יעקב‪' ,‬ומי שלא ישים לבו לדברים‬ ‫ויחזיק במחלוקת – הוא ירחיק את קץ‬ ‫הגאולה‪ .‬וכשיגיע הזמן לגאול את עם‬ ‫ישראל‪ ,‬ישנן רק שתי אפשרויות‪ :‬או‬ ‫שכולם יהיו מאוחדים בלי מחלוקת‪,‬‬ ‫או שרק אלה שמחזיקים בשלום‬ ‫ואהבה יחיו וכל בעלי המחלוקת ימותו‬ ‫ואז תבוא הגאולה'‪ .‬לבעלי מחלוקת‬ ‫ולנגררים אחריהם אין חלק בגאולה‪.‬‬ ‫אין להם שום קשר עם הגאולה‪.‬‬ ‫השואה הראשונה‬ ‫ואכן נתבונן מה היה בסוף גלות‬ ‫מצריים‪ .‬הרי כל עם ישראל כל כך‬ ‫סבלו והתענו‪ ,‬לכאורה היה מגיע‬ ‫לכולם להיגאל כמו שכתוב‪" :‬שמחנו‬ ‫כימות עיניתנו"‪ .‬ובפרט באחרית‬ ‫הגלות‪ ,‬בזמן המכות‪ ,‬שכבר התחיל‬ ‫להתנוצץ אור הגאולה‪ ,‬שאז ראו כל‬ ‫עם ישראל גילוי שכינה מופלא מאין‬ ‫כמותו‪ .‬נסו לחשוב לעצמכם איך היה‬ ‫נראה יהודי בזמן המכות‪ .‬נסו להיכנס‬ ‫'לתוך הנעליים' שלו‪ .‬תחשבו שאתם‬ ‫הולכים ברחוב וכל המצרים מתחננים‬ ‫אליכם לטיפת מים ומוכנים לשלם‬ ‫כמה שרק תירצו‪ .‬אתם כבר חופשיים‬ ‫מעבודה‪ .‬לכם יש מים לרוויה וכסף‬ ‫בשפע‪ ,‬ולמצרים רק דם‪ .‬וכן בשאר‬ ‫המכות‪ :‬המצרים מתגרדים מהכינים‬ ‫ועל היהודי יש שמירה מיוחדת‬ ‫מהצפרדעים ומהכינים ומהערוב‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫| טז' טב‬ ‫ת תשע”ז (‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪ | )1‬ג‬

‫מי יזכה לגאולה‬

‫'איך זה יכול להיות שהגואל משבט‬ ‫ומהדבר ועוד‪ .‬המצרי סובל‪ ,‬והיהודי‬ ‫לוי‪ ,‬הרי יעקב אמר לא יסור שבט‬ ‫מתבונן בחסדי ה'‪ ,‬והולך ברחוב‬ ‫מיהודה?' ומן הסתם היו להם עוד‬ ‫בגאווה יהודית אמתית‪' ,‬מנופח'‬ ‫סברות וכתבו על כך ספרים שלמים‬ ‫כמו טווס‪' :‬אני מהעם הנבחר‪ ,‬ויש‬ ‫ועלונים וקונטרסים‪ .‬כי כשיצר הרע‬ ‫לי שמירה עליונה‪ ,‬ואני רואה מראות‬ ‫ותאוות המחלוקת מתלבשת באדם‬ ‫אלוקים וגילוי שכינה'‪.‬‬ ‫הוא מוצא סברות וראיות והצדקות‬ ‫מן הסתם עם ישראל התעלו בזמן‬ ‫מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים‪,‬‬ ‫זה לדרגות והשגות גבוהות ביותר‪.‬‬ ‫והוא יוצא לחלוק על הצדיקים וסוחף‬ ‫אם כן מה מאוד יש להשתומם על כך‬ ‫אחריו אנשים ומשכנע אותם שהם‬ ‫שבמכת חושך מתו‬ ‫מצווה‬ ‫עושים‬ ‫שמונים אחוז מעם‬ ‫יהודי יכול לראות‬ ‫גדולה‪.‬‬ ‫ארבעה‬ ‫ישראל!‬

‫ניסים ונפלאות גילוי שכינה‬

‫מתוך כל חמישה!‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫ללמוד‬ ‫אלוקות‪,‬‬ ‫וגילוי‬ ‫ורק אחד מחמישה‬ ‫שתאוות המחלוקת‬ ‫שרד וחי! זה מחריד ולהעמיק ולהיות למדן –אם והניצחון‪ ,‬ובפרט‬ ‫מאוד לחשוב על כך‪.‬‬ ‫על‬ ‫המחלוקת‬ ‫המידות‬ ‫על‬ ‫עבודה‬ ‫לו‬ ‫אין‬ ‫והדברים אומרים‬ ‫הצדיק‪ ,‬מביאה את‬ ‫דרשני‪ :‬על מה שלו ועל התאוות שלו‪ ,‬לא האדם לעיוות נורא‬ ‫ולמה? על מה עשה‬ ‫והשכל מתעקם לו‪,‬‬ ‫ר"ל!‬ ‫בגאולה‬ ‫חלק‬ ‫לו‬ ‫יהיה‬ ‫ה' ככה? איזה פסול‬ ‫ולכן חשבו שמכיוון‬ ‫וחטא מצא הקב"ה‬ ‫נגמר‬ ‫שהשעבוד‬ ‫מיליונים‬ ‫באותם‬ ‫והם כבר אדונים במצריים והארץ‬ ‫שבגללם הרג אותם ולא ראו את‬ ‫פורייה וטובה‪ ,‬מה יש להם לחפש‬ ‫הגאולה?‬ ‫בארץ רחוקה וללכת אל הלא נודע‪,‬‬ ‫ונגאלתי‬ ‫ליעקב‬ ‫הקשבתי‬ ‫ולכן לא רצו לצאת‪ .‬ומה סופם של כל‬ ‫אך על פי דברי יעקב אבינו זה מובן‪.‬‬ ‫אותם 'מחפשי אמת' החולקים על‬ ‫יעקב אמר שהגאולה תלויה באחדות‬ ‫הצדיקים? כולם מתו במכת חושך!‬ ‫ושלום‪ .‬והזהיר את בני ישראל על‬ ‫מיליונים חלקו על משה – מיליונים‬ ‫כך‪" :‬האספו! היקבצו!" מי ששמע‬ ‫מתו‪ .‬זה לא עניין של כמות‪ ,‬זה עניין‬ ‫ליעקב אבינו ועבד על עצמו להתרחק‬ ‫של חוק רוחני‪ ,‬זו הצוואה שגילה יעקב‬ ‫מהמחלוקת – ניצל ונגאל; אבל כל‬ ‫אבינו לפני פטירתו‪ ,‬שרק מי שאוחז‬ ‫אלה שהיו בעלי מחלוקת – מתו ולא‬ ‫בשלום ובאהבה עם כל עם ישראל‬ ‫ראו את הגאולה‪.‬‬ ‫– רק לו יש חלק בגאולה; ומי שגורם‬ ‫לפירוד ולמחלוקת – לא יכול להיגאל‬ ‫ובאמת‪ ,‬האוחז במחלוקת הוא מת‪ ,‬כי‬ ‫והוא בן מוות ר"ל‪.‬‬ ‫'מחֹלקת' אותיות 'חלק מת'‪ .‬הוא כבר‬ ‫מת‪ ,‬ומה שהקב"ה הרג אותם במכת‬ ‫מכת החושך של דורנו‬ ‫חושך זה בבחינת 'בית ָחרּוב החרבת'‪,‬‬ ‫והדברים הנוראים צריכים לזעזע כל‬ ‫'אנשים הרוגים הרגת'‪ .‬כי רש"י אומר‬ ‫אחד ואחד‪ :‬יהודי יכול לראות ניסים‬ ‫שבמכת חושך מתו כל אותם אלה‬ ‫ונפלאות גילוי שכינה וגילוי אלוקות‪,‬‬ ‫שלא היו רוצים לצאת‪ .‬ויש להבין‪:‬‬ ‫הבנֹות‪,‬‬ ‫ללכת לשיעורי תורה ולהבין ָ‬ ‫האם זה הגיוני שעבדים במצריים‬ ‫ללמוד ולהעמיק ולהיות למדן – אבל‬ ‫לא ירצו לצאת מהשעבוד ומהחושך‬ ‫אם אין לו עבודה עצמית על המידות‬ ‫העצום? מה פירוש שלא רצו לצאת?‬ ‫שלו ועל התאוות שלו‪ ,‬ובפרט על‬ ‫אלא שהיו בהם 'למדנים' ו'בעלי‬ ‫השגה והבנה' שחלקו על משה רבינו‬ ‫מכל מיני סברות‪ .‬היו כאלה שאמרו‪:‬‬ ‫'איך זה יכול להיות שאנו נגאלים‪ ,‬הרי‬ ‫עוד חסרות מאה ותשעים שנה?' ולכן‬ ‫חלקו על משה‪ .‬ויש כאלה שאמרו‪:‬‬

‫תאוות המחלוקת – הוא ימות לא יהיה‬ ‫לו חלק בגאולה ר"ל!‬ ‫הגאולה הראשונה היא הדוגמא‬ ‫לגאולה האחרונה‪ .‬גם היום אנו‬ ‫נמצאים בפתחה של הגאולה‪ ,‬וה' חפץ‬ ‫לגאול את עם ישראל; אך היום אין לנו‬

‫ל‬ ‫יון ‪502‬‬

‫ניסים וגילוי שכינה‪ ,‬אלא כולנו בחושך‬ ‫גדול ועצום מאוד‪ .‬אנו ממש בזמן מכת‬ ‫חושך שהייתה המכה האחרונה לפני‬ ‫גאולת מצריים‪ .‬בדורנו אין בית אשר‬ ‫אין שם מתים ברוחניות ובגשמיות‪:‬‬ ‫אם זה ילדים שנופלים מהדרך‬ ‫ומתים ברוחניות; אם זה המכשירים‬ ‫הטמאים שנכנסים לכל פינה ולכל‬ ‫חוג‪ ,‬גם לחוגים השמורים ביותר;‬ ‫אם זה המחלות הקשות שמתגברות‬ ‫מיום ליום ומפילות חללים; ואם זה‬ ‫עיכובי הזיווגים והבתים והמשפחות‬ ‫המתפוררים בחוסר שלום בית‬ ‫ובגירושין; ואם זה מחלות הנפש‬ ‫הקשות ר"ל‪.‬‬ ‫כל אחד רואה וכל אחד מרגיש את‬ ‫החושך באיזושהי צורה‪ .‬החושך‬ ‫נוגע בכל אחד‪ .‬וכל אחד חייב הרבה‬ ‫עבודה עצמית לצאת מהחושך ולזכות‬ ‫לאור הגאולה‪ ,‬שלא יצטרכו 'להיפטר‬ ‫ממנו' לפני הגאולה‪ ,‬שהוא לא יהיה‬ ‫זה שיגרום לעיכוב ביאת המשיח‪ .‬כי‬ ‫הגאולה בוודאי תבוא‪ ,‬השאלה היא‬ ‫למי יהיה חלק בגאולה‪ .‬אם אתה רוצה‬ ‫באמת חלק בגאולה‪ ,‬תראה להחזיק‬ ‫בשלום ובאהבה עם כל עם ישראל‪,‬‬ ‫תהיה מחובר עם כל יהודי‪ .‬תתרחק‬ ‫בתכלית הריחוק מלשמוע רע וכל שכן‬ ‫מלדבר רע על מי שיהיה בעולם‪ .‬מה זה‬ ‫עניינך? חסר לך חושך בחיים‪ ,‬שאתה‬ ‫מזמין על עצמך מיתה וחושך? אתה‬ ‫רואה את החושך הגדול – תתעסק‬ ‫בתיקון שלך‪ ,‬תכין את עצמך לגאולה‪,‬‬ ‫ואל תתעסק באף אחד אחר‪ ,‬אפילו‬ ‫לא במחשבה‪ ,‬כדי שלא תפסיד את‬ ‫הרכבת של הגאולה‪.‬‬ ‫עצה ששווה מיליארד דולר‬ ‫לסיום‪ ,‬אגלה לכם סוד גדול מאוד‪,‬‬ ‫איך זוכים להתרחק בתכלית הריחוק‬ ‫מכל ריח של מחלוקת‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫זוכים לקרב את הגאולה ולהיות חלק‬ ‫מהגאולה וזוכים לאור גדול בחיים‪:‬‬ ‫דעו לכם‪ ,‬שמי שלא עובד על ביטול‬ ‫תאוות ניאוף‪ ,‬דהיינו שלומד "בריתי‬ ‫שלום" ועושה בכל יום חצי שעה של‬ ‫התבודדות ותפילה על ביטול התאווה‬ ‫כמבואר בספר – לא יכול להינצל‬ ‫מפגם המחלוקת‪ ,‬ומשמיים מפילים‬

‫המשך בעמוד ‪3‬‬


‫גן‬ ‫הדעת‬

‫טורף ‪ -‬טרוף‬ ‫אומר רבנו הקדוש (ל"מ י"ז) עיקר יניקת‬ ‫הכסילות‪ ,‬היינו הקליפות‪ ,‬הוא מפגם‬ ‫המזבח‪ ,‬מפגם האכילה‪ ,‬כי שולחנו של אדם‪,‬‬ ‫מה שהאדם אוכל רק כפי הצורך‪ ,‬מכפר עליו‬ ‫כמזבח‪ ,‬אבל כשאוכלים יותר מכדי הצורך‬ ‫מתגברת הכסילות‪ ,‬כי האכילה מנחיתה את‬ ‫האדם‪ ,‬אפילו אדם כשר שאוכל כדי קיומו‬ ‫חייב שיהיה לו איזה בלבול הדעת קצת אחרי‬ ‫האכילה‪ ,‬מחמת שיניקת הכסילות היא משם‪,‬‬ ‫לכן צריכים להשתדל מאד שלא ליתן חיות‬ ‫לקליפות כי אם כדי חיונם בצמצום ולא יותר‪,‬‬ ‫שזה מוכרח ליתן להם‪ ,‬ויתאמץ בכל כוחו‬ ‫וירבה בתפילות שהאכילה תהיה בכשרות‬ ‫כראוי ובמתינות ולא בדרך הלעטה‪ ,‬וכאשר‬ ‫שומר על עצמו‪ ,‬ונמנע מאכילה יתירה‪ ,‬על‬ ‫ידי זה אדרבא‪ ,‬נכנעים הקליפות ומתרומם‬ ‫השכל‪ ,‬וזוכה לבהירות הדעת והאמונה‪ ,‬כמו‬ ‫שהגמרא מספרת על רבא ששאל את רב‬ ‫נחמן שאלה והוא אמר לו שמה שהתעכב‬ ‫עם התשובה זה בגלל שעדיין לא אכל‪ ,‬נמצא‪,‬‬ ‫שעל ידי שלא אכל לא הייתה דעתו צלולה‪,‬‬ ‫כי על ידי האכילה בכשרות נכנעת הכסילות‬ ‫ונתגדל השכל‪.‬‬ ‫וזה בחינת מזבח בחלקו של טורף‪ ,‬היינו‬ ‫שהמזבח היה בחלקו של בנימין עליו נאמר‬

‫"ּבנְ יָ ִמין זְ ֵאב יִ ְטָרף"‪ ,‬וטורף הוא בחינת אכילה‬ ‫ִ‬ ‫"טֶרף נָ ַתן לִ ֵיר ָאיו" היינו מזון‪ ,‬ועל ידי‬ ‫כמ"ש ֶ‬ ‫תיקון בחינת המזבח‪ ,‬היינו על ידי אכילה‬ ‫בכשרות‪ ,‬מכניעין וטורפין את הקליפות‬ ‫והכסילות‪ ,‬אבל להיפוך‪ ,‬על ידי פגם האכילה‪,‬‬ ‫שאוכל כזולל וסובא‪ ,‬שהוא פגם המזבח‪,‬‬ ‫נותנים כח לכסילות ונעשה מטורף‪ ,‬טירוף‬ ‫הדעת כנ"ל‪.‬‬ ‫מ'ה א'יך כ'מה ל'מה‬ ‫כאמור‪ ,‬המוח מתפתח הודות לתזונה‬ ‫שהוא מקבל‪ ,‬וכשאוכלים ללא צורך‪ ,‬המזון‬ ‫המיותר משבש את יכולת השיפוט‪ ,‬אבל‬ ‫כשהגוף פנוי מפסולת יתירה‪ ,‬יש בהירות‬ ‫הדעת‪ ,‬כי תפקוד המוח תלוי במזון‪ ,‬שהרי‬ ‫חומרי התזונה שאנו מעכלים נספגים על ידי‬ ‫הדם ומועברים דרך החדר הימיני של הלב‬ ‫לריאות‪ ,‬והדם המחומצן שב מהריאות לעליה‬ ‫השמאלית נשאב לאבי העורקים‪ ,‬וממשיך‬ ‫דרך מערכת העורקים עד שהוא מוסר את‬ ‫החמצן למוח ולכן היכולת השיפוטית של‬ ‫האדם את המציאות מושפעת מאד מאופן‬ ‫האכילה ומטיב המאכלים‪ ,‬כי המאכל מסיע‬ ‫מאד לפיתוח המוח ולמאכלים מזיקים תהיה‬ ‫השפעה הפוכה‪.‬‬ ‫וכאשר אוכל אדם יותר מכדי צורכו‪ ,‬המאכל‬ ‫מזיק לו‪ ,‬כי לכל דבר יש שורש חיים ממנו הוא‬ ‫מתקיים גם למזון שאדם צורך‪ .‬כי האכילה‬

‫מפעילה את מערכת העיכול המעבדת את‬ ‫המזון והופכת אותו לחומרים מזינים‪ ,‬כך‬ ‫נעשה הגוף למקור חיותם של המאכלים‬ ‫השונים אותם הוא מעכל ומעניק להם‬ ‫משמעות‪ .‬ולכן‪ ,‬כל זמן שאוכלים בכמויות‬ ‫סבירות‪ ,‬כפי צרכי הגוף‪ ,‬מוצא המזון חיותו‬ ‫בתוך הגוף‪ ,‬אך כשאוכלים יותר מכדי הצורך‪,‬‬ ‫אין למאכל ממי לשאוב את חיותו‪ ,‬כיוון‬ ‫שאיננו ממלא כל תכלית חיובית ביחס לגוף‪,‬‬ ‫מאחר שבכל זאת ממשיך המאכל לבקש‬ ‫לו חיות להחיות את עצמו‪ ,‬הוא סופג חיות‬ ‫מהגוף עצמו‪ ,‬ועלול לגרום עקב כך למחלות‬ ‫שונות ב"מ‪( .‬ל"מ רנ"ז)‬ ‫לא בכדי בערך חמישית ממצוות התורה‬ ‫קשורים באופן ישיר ועקיף לאכילה‪ ,‬לא‬ ‫לאכול גיד הנשה‪ ,‬חמץ בפסח‪ ,‬טריפה‪ ,‬פיגול‪,‬‬ ‫חלב‪ ,‬דם‪ ,‬שור הנסקל‪ ,‬בשר בחלב‪ ,‬חיה‬ ‫ובהמה טמאים‪ ,‬דגים ושרצים טמאים‪ ,‬לא‬ ‫לאכול עורלה‪ ,‬טבל‪ ,‬איבר מן החי‪...‬וכן עוד‬ ‫עשרות מצוות הקשורות באכילה‪ ,‬לכן צריכים‬ ‫לתת את הדעת היטב על ה'מאכל'‪ ,‬שהוא‬ ‫ראשית תיבות מ'ה א'יך כ'מה ל'מה‪ ,‬מה אני‬ ‫אוכל‪ ,‬איך אני אוכל‪ ,‬כמה ולמה‪ ,‬כי האכילה‬ ‫היא סולם שמלאכי (מאכל = מלאך) אלוהים‬ ‫עולים ויורדים בו‪ ,‬אוכלים עם דעת‪ ,‬עולים‪,‬‬ ‫בלי דעת‪ ,‬יורדים‪.‬‬

‫בימי פרשיות השובבי׳׳ם‪ ,‬היו‬ ‫שנהגו לצום ביום חמישי‪ ,‬וכאלו שהיו צמים‬ ‫ביום ששי‪ .‬אולם לא השלימו תעניתם והיו‬ ‫טועמים ושותים מעט וכדי שלא יכנסו לשבת‬ ‫בענוי‪ .‬והיו שנהגו לבלי לאכל דבר מן החי יום‬ ‫אחד בשבוע‪ .‬למוהרנ׳׳ת הזה אז שני שיעורים‬ ‫מדי יום באמירת תהלים‪ ,‬וכן נהג גם בימי‬ ‫הספירה‪ .‬והוא על פי המבואר בליקוטי מוהר״ן‬ ‫תניינא סימן עג‪( .‬ח ‪ -‬קפא‪ ,‬וראה חלק ד‪ ,‬רד‪.‬‬ ‫חלק ב‪ ,‬תקלח)‪.‬‬ ‫אֹומר ְּב ֵׁשם‬ ‫ֵ‬ ‫הּור ִביץ זַ "ל‬ ‫ְ‬ ‫מּואל‬ ‫ָהיָ ה ַר ִּבי ְׁש ֵ‬ ‫ְס ָפ ִרים ְּכמֹו ֶׁש ָא ְמרּו ַרזַ "ל ַׁש ֲע ֵרי ְּד ָמעֹות ֹלא‬ ‫הֹוד ָאה ֹלא נִ נְ ֲעלּו‬ ‫ּתֹודה וְ ָ‬ ‫נִ נְ ֲעלּו‪ְּ ,‬כמֹו ֵכן ַׁש ֲע ֵרי ָ‬ ‫אֹותּה ְּב ָכל ֵעת‪( .‬שם ה ‪ -‬שכ)‬ ‫ּומ ַק ְּב ִלים ָ‬ ‫ְ‬ ‫‪ggg‬‬ ‫פניני פרי שלום‬ ‫כל זמן שאדם משקר לא תעזור לו שום‬ ‫דיאטה‪.‬‬ ‫האכילה מחברת בין גוף ונפש לכן המאכל‬ ‫העיקרי נקרא לחם‪ ,‬כי הוא עושה הלחמה בין‬ ‫הגוף והנפש‪.‬‬ ‫ריבוי אכילה מגביר את שליטת הכח המדמה‪.‬‬ ‫המחשבות מתהוות כפי הדיבורים‪ ,‬והדבור‬ ‫נעשה מן הדמים‪ ,‬והדמים מתהווים מן‬ ‫המאכלים‪.‬‬

‫הזמין מוצר שנשלח ע"י שליח ונפסד הכל בדרך‬

‫שאלה‪ :‬אני גר בחו"ל‪ ,‬ובשבת‬ ‫חנוכה ה'תשע"ז (פ' "מקץ")‪ ,‬עשינו בביתנו‬ ‫סעודת הודיה גדולה למתפללי בית הכנסת‬ ‫שלנו לרגל הולדת ביתי שתחי' במז"ט‪.‬‬ ‫מאחר ומדובר בכמות גדולה של מאכלים‬ ‫והיה קשה לי ולאשתי לבשל את הכל‬ ‫לבד‪ ,‬הזמנתי באמצע השבוע את האוכל‬ ‫לסעודה מחברת קייטרינג כשרה השייכת‬ ‫לאחד מחברי הקהילה היהודית‪ .‬ביום‬ ‫שישי‪ ,‬התקשר אלי בעל חברת הקייטרינג‬ ‫והודיע לי שהאוכל מוכן ושאל אותי מתי‬ ‫אני מתכנן לבוא ולקחת את הכל‪ .‬עניתי לו‬ ‫שאין באפשרותי לבוא ולאסוף את האוכל‬ ‫ולכן אבקש ממנו שישלח את הכל עם‬ ‫מונית‪ .‬בעל חברת הקייטרינג שאל אותי‬ ‫אם יש לי חברה מסוימת שאני מעדיף‬ ‫לעבוד איתה‪ ,‬ועניתי לו שישלח את האוכל‬ ‫דרך חברה פלונית‪ .‬בעל החברה אכן התקשר‬ ‫לחברת המוניות הנ"ל ושלח את האוכל‬ ‫דרך אחד מנהגיה‪ ,‬אבל לצערי הרב במהלך‬ ‫הנסיעה לביתי‪ ,‬אירעה לנהג תאונת דרכים‬ ‫ורכבו התהפך וכל האוכל נהרס כך שלא‬ ‫קיבלתי דבר‪ .‬למותר לציין את עוגמת הנפש‬ ‫שהייתה לנו כשנאמר לנו שלא נקבל את‬ ‫האוכל שהזמנו‪ ,‬ואת המאמצים שנאלצנו‬ ‫להשקיע ע"מ להזמין אוכל חלופי בהתראה‬ ‫כ"כ קצרה‪ .‬ביום ראשון‪ ,‬בעל חברת‬ ‫הקייטרינג התקשר לשאול אותי מתי אבוא‬ ‫לשלם לו את מה שמגיע לו עבור המאכלים‬ ‫שבישל‪ ,‬ועניתי לו שמאחר והמאכלים הללו‬ ‫מעולם לא הגיעו לידי – אינני חושב שעלי‬ ‫לשלם עליהם כלל וכלל‪ ,‬מה עוד משום‬ ‫שנאלצתי להוציא הוצאות נוספות לקנות‬ ‫אוכל חלופי‪ .‬בעל חברת הקייטרינג ענה לי‬ ‫שהוא ודאי אינו אחראי על כך‪ ,‬שהרי הוא‬ ‫שלח את המאכלים עם נהג מונית מחברה‬ ‫פלונית בהתאם לבקשתי‪ ,‬ואין זו אשמתו‬ ‫כלל וכלל שאירעה לנהג תאונת דרכים‪ .‬עם‬ ‫מי הדין במקרה זה?‬

‫תשובה‬ ‫איתא במשנה [ב"מ צ"ח‪ ]:‬וז"ל‪" :‬השואל את‬ ‫הפרה ושלחה לו ביד בנו‪ ,‬ביד עבדו‪ ,‬ביד‬ ‫שלוחו‪ ,‬או ביד בנו‪ ,‬ביד עבדו‪ ,‬ביד שלוחו‬ ‫של שואל‪ ,‬ומתה (הפרה בדרך לפני שהגיעה‬ ‫לרשות השואל) – פטור (השואל משום שעדיין‬ ‫לא התחילה השאלה)‪ .‬אמר לו השואל‪ :‬שלחה‬ ‫לי ביד בני‪ ,‬ביד עבדי‪ ,‬ביד שלוחי‪ ,‬או ביד‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫דיון המוגש ע”י בית ההוראה “חוט של חסד” מאת הרה”ג ר’ אלחנן שלום אלגרוד שליט”א‬ ‫ר”כ ההוראה ודומ”צ דק”ק “חוט של חסד” ודיין בביה”ד “משפט וחסד"‬

‫בנך‪ ,‬ביד עבדך‪ ,‬ביד שלוחך‪ ,‬או שאמר לו‬ ‫המשאיל‪ :‬הריני משלחה לך ביד בני‪ ,‬ביד‬ ‫עבדי‪ ,‬ביד שלוחי או ביד בנך‪ ,‬ביד עבדך‪,‬‬ ‫ביד שלוחך‪ ,‬ואמר לו השואל‪ :‬שלח‪,‬‬ ‫ושלחה ומתה (הפרה בדרך לפני שהגיעה לרשות‬ ‫השואל) – חייב (השואל‪ ,‬משום שהשלוחים הנ"ל‬ ‫נחשבים כשלוחיו של השואל‪ ,‬ונחשב שהשואל‬ ‫קיבל את הפרה בעצמו וכבר נכנסה לרשותו‬

‫והתחילה השאלה)‪ .‬וכן בשעה שמחזירה"‪.‬‬ ‫והשו"ע [חו"מ סי' ש"מ ס"ה] פוסק משנה זו‬ ‫להלכה‪ ,‬עיי"ש‬ ‫עוד פוסקים הטור והשו"ע [חו"מ סי' קכ"א‬ ‫ס"א] פוסקים שגם שליח חש"ו או גוי‬ ‫נחשבים כשליח‪ ,‬וז"ל הטור‪" :‬שלח לו‬ ‫חובו ע"י שליח‪ ,‬אם עשאו המלוה שליח‬ ‫ואמר לו ללוה לשלחו על ידו ונאבדו‪,‬‬ ‫פטור‪ ,‬אפילו לא אמר לו פה אל פה‬ ‫אלא ששלח לו בכתב 'שלח לי ע"י‬ ‫פלוני' ושלחם לו על ידו ונאבדו‪ ,‬פטור‪,‬‬ ‫ואפילו שהשליח עכו"ם חש"ו שאינן בני‬ ‫שליחות‪ ,‬דכיון שאמר לו 'שלח לי ע"י‬ ‫עכו"ם או ע"י חש"ו' – פטור"‪.‬‬ ‫ספר התרומות [שער נ' ח"ג אות ז'‪ ,‬הובא בב"י שם‬ ‫ס"א] שהינו המקור לדינו של הטור‪ ,‬מבאר‬ ‫מדוע כשהמלוה מבקש מהלוה לשלוח‬ ‫את הכסף ע"י שליח גוי או חש"ו ונאנס‬ ‫השליח בדרך‪ ,‬שנפטר הלוה מלשלם‪,‬‬ ‫ומביא בזה מח' הראשונים‪( :‬א) הרמב"ם‬ ‫סובר כדעת הר"ן שחיובו של האומר‬ ‫"שלח ביד וכו'" הוא מדין ערב‪ ,‬ולכן‬ ‫כאשר המלוה ביקש מהלוה לשלוח את‬ ‫הכסף ביד גוי או חש"ו‪ ,‬אפילו שלא אמר‬ ‫"שלח ביד גוי‪/‬חש"ו פלוני והיפטר" אלא‬ ‫אמר סתם "שלח ביד גוי‪/‬חש"ו פלוני"‪,‬‬ ‫ונאנס השליח בדרך‪ ,‬המלוה נחשב כערב‬ ‫על הכסף וממילא פטור הלוה מלשלם‬ ‫למלוה‪( .‬ב) אבל הרמב"ן סובר שחיובו‬ ‫של האומר "שלח ביד וכו'" הוא מדין‬ ‫שנעשה השליח שלוחו של האומר ונחשב‬ ‫שהגיע לידיו‪ ,‬וכיון שגוי או חש"ו אינם בני‬ ‫שליחות‪ ,‬עד שהכסף מגיע לידיו ממש‬ ‫של המלוה לא נפטר הלווה מחיובו כלפי‬ ‫המלוה ואפילו מאונס שקרה לשליח‬ ‫בדרך‪ ,‬אא"כ המלוה אמר ללוה בפירוש‬ ‫"שלח ביד גוי‪/‬חש"ו פלוני והיפטר"‬ ‫שכוונתו היא שעל אף שמדינא ובסתמא‬

‫אינם בני שליחות – המלוה כן מחשיבם‬ ‫כבני שליחות וכאילו שהגיעו המעות כבר‬ ‫לידיו‪.‬‬ ‫ולמעשה מצינו שנחלקו הפוסקים‬ ‫במח' הרמב"ם והרמב"ן‪( :‬א) הטור והשו"ע‬ ‫נוקטים בלשונם "שלח לי ע"י גוי או ע"י‬ ‫חש"ו" סתם ולא מוסיפים שצריך לומר‬ ‫גם "והיפטר"‪ ,‬וא"כ ש"מ שפוסקים בזה‬ ‫כדעת הרמב"ם שהמלוה נעשה ערב על‬ ‫הכסף [וכך כותב להדיא בדעתם שו"ת מהר"ם שיק‬ ‫חו"מ סי' י"ב]‪ .‬כך גם פוסקים הב"ח [שם אות‬ ‫א']‪ ,‬הסמ"ע [שם סק"ג]‪ ,‬הש"ך [שם סק"ד]‪,‬‬ ‫האו"ת [אורים סק"ג (ועיי"ש שכותב שאין צריך‬ ‫לומר "והיפטר" דווקא כשהגוי אינו עבדו הכנעני‪ ,‬אבל‬ ‫בעבדו הכנעני שגופו קנוי לו – כן צריך לומר "והיפטר")]‪,‬‬

‫הנתיבות‬

‫[שם ביאורים סק"א‪ ,‬וכן כתב בחוו"ד סי'‬

‫קס"ח‪-‬קס"ט ביאורים סק"ח]‪ ,‬האמרי בינה [הלכות‬ ‫גביית חוב סי' כ"ז]‪,‬‬

‫ערוה"ש‬

‫[שם ס"א]‪,‬‬

‫שו"ת‬

‫מהריט"ץ‬ ‫הגרי"א ספקטור זצ"ל‬ ‫אה"ע סי' ה' אות י']‪ ,‬ועוד‪( .‬ב) אמנם קצוה"ח‬ ‫[שם סק"א] חולק ומאריך להוכיח לדינא‬ ‫כרמב"ן שהשליח נחשב כשלוחו של‬ ‫המלוה ונחשב שהגיע לידיו של המלוה‪,‬‬ ‫ולכן נפטר הלוה רק אם המלוה אמר‬ ‫"שלח לי ע"י גוי או ע"י חש"ו והיפטר"‪.‬‬ ‫כך גם סובר שו"ת מהר"ם שיק [חו"מ סי'‬ ‫י"ב] על אף שלדינא מודה שהשו"ע אינו‬ ‫פוסק כרמב"ן‪.‬‬ ‫והנה בנידון השאלה‪ ,‬אותה חברת מוניות‬ ‫מסוימת בחו"ל שביקש השואל המזמין‬ ‫שישלחו דווקא דרכה את האוכל מחברת‬ ‫הקייטרינג‪ ,‬היא מסתמא חברה שנהגיה‬ ‫גויים‪ ,‬וכיון שרוב הפוסקים סוברים‬ ‫שאין צריך לומר "והיפטר" לגבי שליח‬ ‫גוי כדי שייחשב כשלוחו‪ ,‬א"כ נחשב נהג‬ ‫המונית הגוי כשליחו של המזמין‪ ,‬וכאשר‬ ‫בעל חברת הקייטרינג נתן את המזון‬ ‫לנהג המונית – נסתלק מהאחריות מכל‬ ‫וכל וכעת כל האחריות היא על המזמין‬ ‫בלבד‪ .‬לכן לכאורה יוצא לדינא שהמזמין‬ ‫חייב לשלם לבעל הקייטרינג את עלות‬ ‫ההזמנה משום שהנזק אירע בזמן‬ ‫שהאוכל כבר היה באחריותו ואמרינן‬ ‫שנסתחפה שדהו‪.‬‬ ‫אמנם הפוסקים נחלקו בשני המקרים‬ ‫[ישנות סי' י"ט ד"ה "והשתא בנ"ד"]‪,‬‬

‫[שו"ת עין יצחק ח"א‬

‫הללו‬ ‫ובין כמבקש לשלוח ע"י שליח גוי או חש"ו)‪ ,‬האם‬ ‫האחריות חלה על המלוה רק כשאומר‬ ‫"שלח לי את המעות ע"י פלוני" בפני‬ ‫עדים או גם כשאומר זאת בינו לבין‬ ‫השליח [ועיין בנתיבות סי' קכ"א חידושים סק"ח]‪:‬‬ ‫(א) הסמ"ע [שם סק"ה] סובר שגם כשאומר‬ ‫זאת בינו לבין השליח‪ ,‬האחריות כעת‬ ‫חלה על המלוה ולא על הלוה שעשה‬ ‫את רצונו‪( .‬ב) הש"ך [שם ס"ק‪ :‬י'‪,‬י"ב‪,‬ט"ו]‬ ‫חולק וסובר שהאחריות חלה על המלוה‬ ‫דווקא כשאומר זאת בפני עדים‪ ,‬וכותב‬ ‫שכן דעת רש"י והנימוקי יוסף והרמב"ן‪,‬‬ ‫ושכן פוסק המהרש"ל [יש"ש ב"ק פ"ט סי' ל"ו]‪,‬‬ ‫והנתיבות [שם ביאורים סק"ד] מבאר את ראיות‬ ‫הש"ך ואכמ"ל‪.‬‬ ‫הנתיבות [הנ"ל] פוסק כדעת הסמ"ע שלא‬ ‫בעינן לומר "שלח לי את המעות ע"י‬ ‫פלוני"‪ .‬גם הג"ר מנצור מרזוק זצ"ל [תלמידו‬ ‫(בין כשמבקש לשלוח ע"י שליח ישראל‬

‫של פרי האדמה‪ ,‬בספרו צור תעודה על הרמב"ם הל'‬ ‫שלוחין ושותפין פ"א ה"א ד"ה "באופן שאין שום קושי‬

‫על הסמ"ע"]‪ ,‬פוסק כדעת הסמ"ע וחולק על‬ ‫הש"ך‪ ,‬ומוכיח שאדרבא‪ ,‬אותם ראשונים‬ ‫שהביא הש"ך כסייעתא לדבריו (רש"י‪,‬‬ ‫הנימוקי יוסף‪ ,‬הרמב"ן והמהרש"ל)‪ ,‬סוברים דווקא‬ ‫כדעת הסמ"ע‪ ,‬עיי"ש דבריו באורך‪.‬‬ ‫למעשה‬ ‫למרות שהשואל המזמין אכן ביקש מבעל‬ ‫חברת הקייטרינג לשלוח את האוכל‬ ‫באמצעות חברת מוניות מסוימת‪ ,‬כיון‬ ‫שלא אמר זאת בפני עדים‪ ,‬לשיטת הש"ך‬ ‫וסיעתו האחריות על האוכל נשארת על‬ ‫בעל חברת הקייטרינג עד שהאוכל יגיע‬ ‫לידיו ממש של המזמין‪ ,‬וכיון שבנידון‬ ‫השאלה האוכל לא הגיע לידיו כלל וכלל‬ ‫ולמרות שאין זה באשמתו של בעל חברת‬ ‫הקייטרינג‪ ,‬המזמין שמוחזק בכסף יכול‬ ‫לומר "קים לי כש"ך וסיעתו" ופטור‬ ‫מלשלם לבעל חברת הקייטרינג את שכרו‪.‬‬ ‫וכל זאת מעיקר הדין‪ ,‬אמנם לפנים‬ ‫משורת הדין ראוי ששני הצדדים יתפשרו‬ ‫על מחצית מהסכום (כלומר שהמזמין ישלם‬ ‫לבעל חברת הקייטרינג מחצית משכרו)‪ ,‬שהרי‬ ‫לשיטת הסמ"ע והנתיבות וסיעתם‪ ,‬על אף‬ ‫שהמזמין לא אמר זאת בפני עדים‪ ,‬הוא‬ ‫עדיין מתחייב באחריות על האוכל כשאמר‬ ‫"שלח לי את האוכל על ידי פלוני"‪.‬‬


‫תורת אמת הייתה בפיהו‬ ‫הרב הגאון ר׳ דוד בן שמואל‬ ‫הלוי‪ ,‬בעל טורי זהב‪ ,‬היה רב ואב"ד בק"ק‬ ‫אוסטרהא‪ ,‬ושמו יצא לתהילה בכל הארץ‪.‬‬ ‫בימים ההם‪ ,‬בהיות כסאו נכון לפני ה׳‪,‬‬ ‫אמר לעזוב את בית מדרשו‪ ,‬ולהיות גולה‬ ‫שנה שלמה‪ ,‬כמנהג גדולי ישראל משנים‬ ‫קדמוניות‪ .‬ומפני שהיה מפורסם בעולם‪,‬‬ ‫התחפש כעני המחזר על הפתחים‪.‬‬ ‫לבש בגדים קרועים ובלויים‪ ,‬שם ילקוט‬ ‫של קבצנים על שכמו‪ ,‬נטל מקל בידו‪,‬‬ ‫ויצא את העיר במסתרים‪ .‬הלך מעיר לעיר‪,‬‬ ‫מכפר לכפר‪ ,‬ולא לן בשום מקום יותר‬ ‫מלילה אחד‪ .‬כל שני וחמישי ישב בתענית‪,‬‬ ‫ובשאר ימות השבוע לא אכל רק לחם יבש‪.‬‬ ‫כך נדד ששה חדשים‪ ,‬עינה בדרך כוחו‪,‬‬ ‫והגיע לעיר לבוב עייף ויגע‪ ,‬שבור ורצוץ‪,‬‬ ‫ולא יכול היה לו להמשיך את דרכו הלאה‪.‬‬ ‫אמר לישב שם ימים מספר! ינוח ויחליף‬ ‫כוחות‪ ,‬ואחר כך ימשיך את דרכו הלאה‪.‬‬ ‫אך לשווא חיכה! עברו ימים‪ ,‬חלפו‬ ‫שבועות‪ ,‬וכוחו אין איתו‪.‬‬ ‫ראה שאין הדבר בידו‪ ,‬אמר בלבו! ״אנוס‬ ‫רחמנא פטריה‪ ,‬אם כן‪ ,‬אפשר שעיכבוני‬ ‫כאן מן השמים‪ ,‬אבל קבלתי עלי עול‬ ‫גלות‪ ,‬ומוצא שפתי אשמור! אשאר‬ ‫בלבוב‪ ,‬ואקיים פה את עינויי הגלות עם‬ ‫כל ייסורי׳״‪ .‬ישב בעיר על התורה ועל‬ ‫העבודה‪ ,‬ואיש לא ידע מי הוא! העיר‬ ‫גדולה‪ ,‬ובתי כנסיות ובתי מדרשות בה‬ ‫רבים‪ ,‬ומדי פעם בפעם שינה את מקומו‪.‬‬ ‫הלך מבית מדרש לבית מדרש‪ ,‬ובכל‬ ‫מקום היה בעיני האנשים כאורח חדש‬ ‫שבא לעיר‪.‬‬ ‫הרב לא רצה להתפרנס מן הצדקה!‬ ‫העדיף לגלגל עצמו בצער ולא יצטרך‬ ‫לבריות‪ .‬ולכן חיפש לו איזו עבודה‪ ,‬גם‬ ‫אם שכרה מועט‪ .‬חיפש ולא מצא‪ .‬פעם‬ ‫אחת נכנס לבית הכנסת הגדול שבעיר‪,‬‬ ‫וראה שם מודעה‪ ,‬שיש בקהילה מקום‬ ‫פנוי לקצב מנקר‪ ,‬וכל הראוי וקודם יזכה‪.‬‬ ‫חשב בלבו! ״מלאכה זו שאינה נקיה‬ ‫וקלה‪ ,‬גם אינה מכובדת‪ ,‬שכן אמרו על‬ ‫בעלי אומנות אלה! הכשר שבטבחים‬ ‫שותפו של עמלק (קידושין פב)‪ .‬ומכיוון‬ ‫שכך‪ ,‬בוודאי אין קופצים על עבודה זו‪,‬‬ ‫אנסה ואלך שמא אזכה בה״‪ .‬הלך שם‪,‬‬ ‫בחנו אותו להלכה ולמעשה‪ ,‬ונמצא ראוי‬ ‫להיות קצב מנקר‪ .‬עבד בבית המטבחים‬ ‫ובמקולין‪ ,‬על פי הרוב עסק בניקור הבשר‪,‬‬ ‫כי יצא לו שם כמנקר מומחה‪ .‬בקי היה‬ ‫בחוטין הדקים‪ ,‬וידע גם מקום הגידין‬ ‫הקטנים‪ ,‬הנסתרים מעין כל‪ ,‬שרק עין של‬ ‫מומחה ויד אמונה תוציא אותן‪,‬‬ ‫יחד עם החתיכות הקטנות של ֵח ֵלב‬ ‫ממחבואם מבלי לחבל בבשר‪ .‬לפרקים‬ ‫עסק גם במלאכת הקצבות עמד על יד‬ ‫הסדן וסכין או קופיץ הקצבים בידו‪ ,‬וחתך‬ ‫הבשר לבאים לקנות‪ .‬וכדי שלא יהא בטל‬ ‫מדברי תורה בשעת עבודתו היה משתדל‬ ‫על כל בהמה שחוטה שהגיע לידו בזמן‬ ‫הניקור והמכירה ענין לענות בו‪.‬‬ ‫עמד על בניינה של הבהמה‪ ,‬למד לדעת כל‬ ‫אבר ואבר‪ ,‬והרבה שאלות שנתקשה בהן‪,‬‬ ‫בלמדו הלכות שחיטה וטרפות‪ ,‬נתחוורו לו‬ ‫בשעה שעמד ופרק את הבהמה אברים‬ ‫אברים‪ .‬שכן אין דומה לימוד בספר לראיה‬ ‫בעינים ובדיקה בידים‪ .‬לעיתים היה פוסק‬ ‫מעבודתו‪ ,‬מהרהר באיזו סוגיא חמורה‬ ‫ב״אלו טרפות״‪ ,‬בדברי הרמב״ם או בשאר‬ ‫הראשונים‪ ,‬שהם שגורים בפיו‪ ,‬מתעמק‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫בהם ויורד לתוך כוונתם‪ ,‬ומסיח דעתו‬ ‫לגמרי מן הלקוחות העומדין במקולין‬ ‫לקבל את הבשר‪ .‬וכמה פעמים היה ללעג‬ ‫ולקלס‪ ,‬וחרפוהו וגדפוהו כאחד הריקים‪.‬‬ ‫והוא שמע ולא ענה‪ ,‬היה מן הנעלבים‬ ‫ואינם עולבין קבל עליו את הדין‪ ,‬והיו‬ ‫בעיניו כיסורי אהבה‪.‬‬ ‫הגם שסבל מן הלקוחות‪ ,‬הנה היה הסבל‬ ‫ההוא כקליפת השום לעומת הצער‪,‬‬ ‫שגרמו לו חבריו המנקרים‪ .‬הוא שהיה‬ ‫בקי בדיני הניקור לכל פרטי פרטיהן‪ ,‬בא‬ ‫על פי הרוב בריב עם המנקרים הותיקים‪.‬‬ ‫יש שהוא אוסר מה שהם מתירין ולהיפך‪,‬‬ ‫וטענות ומענות ביניהם תמיד ואין לדבר‬ ‫סוף‪.‬‬ ‫‪ggg‬‬ ‫פעם באה שאלה בבהמה והטריפוה‪,‬‬ ‫וכששמע את השאלה אמר שטעו‬

‫והכשיר אותה‪ .‬הטבחים החליטו להביא‬ ‫את השאלה לפני הרב הגאון ר׳ מאיר‬ ‫ז״ק‪ ,‬שהיה אז מרא דאתרא‪ .‬שמע את‬ ‫דעותיהם‪ ,‬אמר שהבהמה טריפה‪ .‬אולם‬ ‫הט"ז עמד על דעתו‪ ,‬והביא ראיות מן‬ ‫הש״ס והראשונים שהדין איתו ואין‬ ‫להטריף את הבהמה‪ .‬ובשעת הויכוח‪,‬‬ ‫כשהתורה היתה‪ .‬מרתחת לו‪ ,‬נזרקו מפיו‬ ‫מילים‪ ,‬שראה הרב הגאון בהן עלבון‬ ‫לעצמו‪ ,‬ובא לידי כעס‪ .‬ואז גמר אומר‪ ,‬לתת‬ ‫אותו בצינוק הנקרא ״קיהנע״‪ ,‬אשר בבית‬ ‫הכנסת הגדול‪ ,‬כמנהג המקום‪ ,‬להעמיד‬ ‫כל חוטא ופושע‪ ,‬ושלשלאות של ברזל על‬ ‫ידיו‪ ,‬לאות לבני מרי‪ ,‬למען ישמעו וייראו‪.‬‬ ‫קיבל הט"ז עליו את הדין‪ ,‬עמד בצינוק‪,‬‬ ‫ידיו קשורות בשלשלת ברזל‪ ,‬ופיו לא פסק‬ ‫מתורה‪.‬‬ ‫בעמדו על מקומו‪ ,‬ראה‪ .‬נער אחד עובר‪,‬‬ ‫ובידו חבילה עטופה בנייר‪ .‬שאל את‬ ‫הנער‪ :‬״מה בידך?״ ענה ואמר‪ :‬״תרנגולת‬ ‫שחוטה בתוך השק‪ ,‬וושאלתי את המרא‬ ‫דאתרא‪ ,‬והרב הטריף אותה״‪ .‬ביקש הט"ז‬ ‫את הנער להראות לו את העוף‪ ,‬נאות לו‪,‬‬

‫והניח אותה לפניו‪ ,‬הרב בדק את העוף‬ ‫היטב‪ .‬משמש באצבעותיו פה ושם‪ ,‬ואחר‬ ‫כך אמר‪ -‬״לך והגד לרב‪ ,‬שיעיין בהלכות‬ ‫טרפות‪ ,‬סימן פלוני בטורי זהב״‪ .‬חזר הנער‬ ‫לבית דין‪ ,‬ניגש אל הרב ואמר‪ ,‬כך וכך אמר‬ ‫לי האיש העומד בצינוק‪ .‬נטל הרב את‬ ‫העוף מיד הנער‪ ,‬הניחו על השולחן לפניו‪,‬‬ ‫וראה‪ .‬שנעלם ממנו ט"ז מפורש‪ .‬ומכיון‬ ‫שהיה איש אמת‪ ,‬הודה שטעה‪ ,‬ולבו הכה‬ ‫אותו על אשר נהג בחומרא יתרה כלפי‬ ‫תלמיד חכם גדול‪ ,‬והטילו לבית הצינוק‬ ‫כחוטא ופושע‪ .‬ומיד שלח את השמש‬ ‫להתיר את הט"ז ואמר לו להביאו לפניו‪.‬‬ ‫עשה השמש כפקודת הרב הלך והתיר‬ ‫את האיש ממאסרו‪ ,‬וכשרצה לילך לביתו‪,‬‬ ‫אמר לו‪ ,‬שעליו לבוא לפני מרא דאתרא‪.‬‬ ‫הלך ובא לפני הרב‪ ,‬וכאשר דרכו רגליו‬ ‫על סף החדר‪ ,‬הורה הרב לט"ז שיישב‪,‬‬ ‫ישבו שניהם וגלגלו בשיחה‪ ,‬כשני תלמידי‬ ‫חכמים המנצחים זה את זה בהלכה‪ ,‬בלי‬ ‫שום קנטורין‪ ,‬וראה הרב שרוח אלקים בו‪,‬‬ ‫וכל דבריו דברי אמת‪ .‬ולבסוף ביקש ממנו‬ ‫סליחה ומחילה על העלבון הרב שהעליבו‪,‬‬ ‫ושאלו מדוע הסתיר את עצמו‪ ,‬ולא הודיע‬ ‫במקום שאין מכירין אותו‪ ,‬שתלמיד חכם‬ ‫הוא‪ ,‬כדי שלא להכשיל בני אדם‪ .‬שהרי רוב‬ ‫בני אדם רואים לפניהם קצב מנקר‪ ,‬ודנים‬ ‫אותו כרוב בעלי אומנות שלו‪ ,‬שהכשרים‬ ‫שבהם יודעים את אומנותם‪ ,‬ואינם גדולי‬ ‫תורה‪ .‬השיב ואמר‪ :‬״והלא אמרו‪" :‬כל‬ ‫המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן‬ ‫העולם‪ ,‬ואמנם מבואר בגמ' (נדרים ס״ב‪).‬‬ ‫וכך היא דעתו של הרמ״א (יו"ד הל' ת"ת‬ ‫סימן רמ״ו סעיף כ״א) ״שמותר לתלמיד‬ ‫חכם להודיע את גדולתו במקום שאין‬ ‫מכירים אותו אם צריך לכך״‪ ,‬ואני לא‬ ‫ראיתי צורך בכך״‪.‬‬ ‫‪ggg‬‬ ‫אחר הדברים האלה‪ ,‬אסף המרא דאתרא‬ ‫את פרנסי העיר ואמר להם‪ :‬״רבותי‪ :‬דעו‬ ‫לכם כי האיש הזה הוא רם ונשא‪ ,‬הוא‬ ‫הראוי לישב על הכיסא‪ ,‬טורי זהב בידו‬ ‫ושמן זית זך בכדו‪ .‬על כן עצתי אמונה‪,‬‬ ‫שתושיבוהו בראש במקומי‪ ,‬נאה לו להיות‬ ‫רב בעיר ואם בישראל‪ ,‬איש חי רב פעלים‬ ‫מקבציאל״‪ .‬עמדו טובי העיר בחיל ורעדה‪,‬‬ ‫לשמע דברי מורם ורבם הגאון הזקן! פחד‬ ‫גדול נפל עליהם‪ ,‬גם בעל טורי זהב עמד‬ ‫נבהל ומשתומם‪ ,‬בשמעו את הדברים‬ ‫היוצאים מפי המרא דאתרא הרואה חובה‬ ‫לעצמו‪ ,‬להיות מצוה להושיבו במקומו‪,‬‬ ‫בעודנו בחיים חיותו‪ .‬עמד בפיק ברכים‪,‬‬ ‫פתח פיו ואמר ברעד שפתים‪ :‬״מורי ורבי‪:‬‬ ‫עפר אני תחת כפות רגלי אדוני‪ ,‬גדול מרבן‬ ‫שמו ועניו הוא כהלל‪ ,‬כסאו מרום מראשון‪,‬‬ ‫ומה אני ומי אני שאשב עליו בחייו״ אך‬ ‫הרב עמד על דעתו ואמר‪ :‬״זקן אני‪ ,‬נס לחי‬ ‫ועיני כהות‪ ,‬ומחמת תשישותי אין בכוחי‬ ‫לנהל את עדת ה׳ על מי מנוחות‪ .‬והנה‬ ‫הקרה ה׳ לפניכם איש מלא רוח ה׳‪ ,‬שיצא‬ ‫ויבא לפניכם‪ :‬יעלה איפוא ויבוא ויגיע‬ ‫למקום המוכן לו״‪ .‬ראו אנשי הקהילה‪,‬‬ ‫שדברי רבם נאמרו בלב שלם‪ ,‬בלי שום‬ ‫פניות‪ ,‬השאירו אותו על כסא הרבנות‪,‬‬ ‫ואת בעל טורי זהב מינו לראש בית דין‪.‬‬ ‫וכאשר נפטר הרב הגאון ר׳ מאיר ז״ק והלך‬ ‫לעולמו‪ ,‬הושיבו את בעל טורי זהב בראש‪,‬‬ ‫והיה לאב"ד וראש ישיבה דק״ק לבוב‬ ‫המעטירה‪.‬‬

‫אותו למחלוקות ולשנאת חינם וללשון‬ ‫הרע ר"ל‪ .‬רק כאשר אדם עוסק בתיקון‬ ‫שלו באמת – רק אז הוא לא מתעניין‬ ‫בשום מחלוקת‪ ,‬כי הוא עסוק בלטהר‬ ‫ולקדש את עצמו‪.‬‬ ‫ר' נחמן כותב את זה במפורש‪" :‬כשאתה‬ ‫שומע מריבות שבין הצדיקים תדע‪ ,‬שזה‬ ‫משמיעין אותך תוכחה‪ ,‬על שפגמת‬ ‫בטיפי מוחך"‪ .‬ואומר רבינו שהמחלוקת‬ ‫היא רק ניסיון לאדם שאם הולך אחר‬ ‫המחלוקת מגרשין אותו מן החיים‬ ‫האמתיים ומן הקדושה ר"ל‪ ,‬ורק מי‬ ‫שעומד בניסיון ומתרחק מהמחלוקת‬ ‫יוצא ממוות לחיים‪ .‬וזה כל הניסיון‬ ‫של הדור‪ :‬להתעלם מכל המחלוקות‬ ‫ולהתקרב לעבודת הקדושה ותיקון‬ ‫הברית‪.‬‬ ‫שני דברים שהם אחד‬ ‫על פי זה נבאר שני ביאורים מתוקים‬ ‫בפרשת השבוע‪ .‬במדרש מובאות שתי‬ ‫דעות מה פירוש המילה ֵ'ה ַא ְספּו'‪ :‬ר'‬ ‫אחא אמר 'היטהרו' – צריכים להיטהר‬ ‫ולהתקדש מהטומאה‪ .‬ועיקר הטומאה‬ ‫הוא תאוות ניאוף כמובא בזוהר‪ .‬ורבנן‬ ‫אומרים 'האספו' פירושו להיות אסיפה‬ ‫אחת ולהתרחק ממחלוקת כפי שהובא‬ ‫לעיל‪ .‬וידוע שבמדרש אין מחלוקת אלא‬ ‫שתי הדעות הן דעה אחת ומשלימות‬ ‫זו את זו‪ ,‬ועל פי דברינו‪ ,‬אכן אין כאן‬ ‫מחלוקת‪ :‬רבנן אומרים שעל ידי שלום‬ ‫ואחדות תבוא הגאולה‪ .‬אבל איך זוכים‬ ‫להתרחק ממחלוקת? על ידי שכל‬ ‫אחד ישתדל לטהר ולקדש את עצמו‬ ‫ואז ממילא לא יהיה לו שום קשר עם‬ ‫מחלוקת‪.‬‬ ‫וכן רואים זאת בדברי יעקב‪ ,‬שבתחילת‬ ‫דבריו מעיד על עצמו שהוא מתוקן‬ ‫בברית בשלימות וראובן הוא ראשית‬ ‫אונו‪ ,‬ומעולם לא פגם‪ .‬ולכן מיד לאחר‬ ‫מכן הוא מתפלל לה' יתברך‪" :‬בקהלם‬ ‫אל ֵת ַחד כבודי" – שלא ייזכר שמו‬ ‫במחלוקת קורח‪ .‬כי יעקב עבד על‬ ‫הקדושה כל ימי חייו וכל כך התקדש‪,‬‬ ‫עד שלא רצה שום קשר עם המחלוקת‪,‬‬ ‫לא רק בחייו‪ ,‬אלא גם עשרות ומאות‬ ‫שנים לאחר מותו לא רצה שייזכר שמו‬ ‫בהקשר של מחלוקת‪.‬‬ ‫ובפרט שבשבוע הבעל"ט מתחילים ימי‬ ‫השובבי"ם‪ ,‬שבהם כל ישראל מתעוררים‬ ‫לעסוק בתיקון הברית‪ .‬אמנם מי שלומד‬ ‫"בריתי שלום" ועושה 'חצי שעה' –‬ ‫בשבילו כל השנה זה שובבי"ם‪ .‬אבל‬ ‫מי שעדיין לא זכה‪ ,‬זה הזמן להתעורר‬ ‫ולעלות על הרכבת המביאה את האדם‬ ‫לגאולה הפרטית שלו ומקרבת את‬ ‫הגאולה של כל עם ישראל ברחמים‬ ‫גדולים ועצומים‪ .‬הלוואי שאפילו יהודי‬ ‫אחד יתעורר מהדברים ויחליט שהוא‬ ‫עובד על התיקון העצמי שלו ולא עוסק‬ ‫בשום דבר אחר‪ ,‬והיה זה שכרי לקרב‬ ‫עוד יהודי לתכלית ולאמת‪ ,‬כי האמת‬ ‫היא להיות בשלום עם כל עם ישראל‪ .‬ה'‬ ‫יצילנו ויזכנו‪.‬‬

‫בברכת שבת שלום ומבורך‬ ‫לכל בית ישראל‬


‫אחים או יריבים פרק ג'‬

‫מאת הרב יצחק אבוחצירא‪ .‬יועץ חינוכי ומחנך בת"ת "שלום בנייך"‬ ‫דן ושמעון חברים טובים‪.‬‬ ‫הם לומדים באותה הכיתה ומשחקים יחד‬ ‫כל יום אחה"צ‪ ,‬לפעמים הם אפילו ישנים‬ ‫האחד אצל השני‪.‬‬ ‫אחר הצהריים אחד‪ ,‬הגיע שמעון לגינת‬ ‫המשחקים באיחור‪ .‬כשנכנס אל הגינה‪ ,‬הוא‬ ‫ראה את דן‪ ,‬חברו הטוב‪ ,‬משחק עם דודי‬ ‫במתקני הגינה‪.‬‬ ‫שמעון אמר‪" :‬דן‪ ,‬בוא לשחק איתי‪ ,‬הגעתי‬ ‫עכשיו‪".‬‬ ‫"לא" אמר דן‪" .‬עכשיו אני משחק עם דודי‪,‬‬ ‫כבר התחלנו את המשחק"‪.‬‬ ‫"אבל אתה חבר שלי ולא של דודי" אמר‬ ‫שמעון‪" .‬אז מה? עכשיו אני רוצה לשחק עם‬ ‫דודי‪ ,‬אנחנו כבר באמצע המשחק"‪.‬‬ ‫"אז אני אפריע לכם"! אמר שמעון‪...‬‬ ‫והתחיל לריב איתם‪.‬‬ ‫אופי המריבות יקבע את דרכי הטיפול בהן‬ ‫המריבה של שמעון היא "מריבה מכוונת"‪.‬‬ ‫לשמעון יש מטרה ברורה במריבתו‪ ,‬הוא‬ ‫מעוניין להחזיר שוב את כבודו שאבד לו‬ ‫בסרובו של דודי לשחק איתו‪ .‬המריבות‬ ‫המכוונות הן הנפוצות ביותר‪.‬‬ ‫ד"ר דן קורין מביא בספרו "מריבות‬ ‫ילדים" סוגים שונים של מריבות מכוונות‪,‬‬ ‫שבהן קיימת מטרה‪ ,‬בין אם גלויה ובין אם‬ ‫סמויה ובלתי מודעת‪ ,‬שמקורה בתכונות‬ ‫אישיות ובצרכיו של הילד‪.‬‬ ‫כאשר נכיר את אופיו ואת סגנון המריבה‬ ‫של הילד‪ ,‬נוכל בע"ה להבין את המניעים‬ ‫שהפעילו את הילד לרצות להשיג את‬ ‫מבוקשו ע"י מריבה ולעבוד איתו באופן‬ ‫פרטי על מנת לחנכו ע"פ דרכו ולחדול‬ ‫ממריבות‪.‬‬ ‫יש לי כוח‬ ‫כאשר הילד גדל מעט‪ ,‬הוא מתחיל להיות‬ ‫ער לתוצאות שיש לתוקפנותו‪ ,‬לסוגיה‬ ‫השונים‪ ,‬על הילדים האחרים‪.‬‬ ‫הילד נוכח בכך‪ ,‬שהילד שאיתו הוא רב‪:‬‬ ‫מתרגז‪ ,‬נעלב ואפילו בוכה‪ .‬לא כל כך נעים‬ ‫לומר‪ ,‬אך הילד מקבל סיפוק רב מתגובות‬ ‫כאלה‪.‬‬ ‫הילד חש בכוחות החדשים שהוא מפעיל‪.‬‬ ‫בעזרת המריבות‪ ,‬הוא יכול לפגוע בילד‬ ‫אחר‪ .‬הוא נהנה מהרגשת הכוח שהמריבה‬ ‫נותנת לו‪ .‬סיפוק זה עשוי לעודד אותו‬ ‫להמשיך במריבות עם ילדים‪ ,‬במיוחד‬ ‫כאשר הוא משיג את מטרתו במריבה‪.‬‬ ‫לדוגמא‪ :‬שרה בת חמש‪ ,‬אחיה יואל‬ ‫בן שלוש‪ .‬הם ישנים באותו חדר‪ .‬רוב‬ ‫המריבות ביניהם‪ ,‬נסבות סביב הנושא "מי‬ ‫ישחק על השטיח"‪.‬‬ ‫שרה אוהבת לפתוח את בית הבובות‬ ‫ולהזמין חברות מהגן למשחק דמיוני‬ ‫ממושך ומעניין‪.‬‬

‫אחיה יואל מעדיף אף הוא את השטיח‪,‬‬ ‫הוא אוהב לבנות עליו מגדל מקוביות‪.‬‬ ‫כאשר הגיעה רבקה‪ ,‬חברתה של שרה‬ ‫ושתיהן רצו לשחק עם הבובות‪ ,‬מצאו‬ ‫את השטיח תפוס על‪-‬ידי הקוביות של‬ ‫יואל‪" .‬יואל‪ ,‬תזיז בבקשה את הקוביות‬ ‫שלך‪ ,‬אנחנו רוצות לשחק כאן"‪ .‬יואל לא‬ ‫ענה והמשיך במשחקו‪.‬‬ ‫שרה ורבקה החלו לפנות בעצמן את‬ ‫הקוביות‪ .‬יואל פרץ בצעקות‪ ,‬אחז‬ ‫בשערותיה של אחותו ומשך אותן בכל‬ ‫כוחו‪ .‬שרה פרצה בצעקות ודחפה אותו‬ ‫בכוח‪.‬‬ ‫כך התחילה מריבה רצינית שבסיומה‬ ‫הופיעה אמא ולאחר בירור קצר סילקה‬ ‫את שרה מן השטיח כיוון ש"יואל שיחק‬ ‫שם ראשון‪" .‬את לא יכולה להפריע לו‬ ‫הרי הוא היה שם קודם"‪...‬היא אמרה לה‪.‬‬ ‫מה למד יואל מהאירוע?! הוא נוכח‬ ‫שיש לו כוח פיזי‪ .‬הוא מסוגל להגן על‬ ‫האינטרסים שלו‪ ,‬להביא את אחותו‬ ‫לידי בכי‪ ,‬לקבל אישור מאמא על מעשיו‬ ‫ואפילו על צדקת דרכו‪ .‬יואל חזר באישור‬ ‫אמו לשחק על השטיח והבין שלמריבה‬ ‫יש כוח והמריבה משתלמת‪.‬‬ ‫במקרים בהם הילד משיג את מטרתו‬ ‫בעזרת מריבה‪ ,‬הישג זה מהווה חיזוק‬ ‫למריבה‪ .‬כאשר נאפשר לילד לזכות‬ ‫בעזרת מריבה‪ ,‬קיים סיכוי רב שהילד‬ ‫ימשיך ויריב במכּוון כדי להשיג את‬ ‫מטרותיו‪.‬‬ ‫כאשר הילד מבין כי המריבה "משתלמת"‬ ‫הוא ימשיך לריב ולפתור את בעיותיו‬ ‫בעזרת מריבה‪ .‬עלינו לדעת‪ ,‬כי בכל פעם‬ ‫שילד זוכה במשחק‪ ,‬בחפץ‪ ,‬בתשומת‪-‬‬ ‫לב (חיובית או שלילית)‪ ,‬בעמדת עליונות‬ ‫בחברה‪ ,‬עדיפות בתור וכדו' בעזרת‬ ‫המריבה‪ -‬הוא יִ ֶטה לחזור על התנהגות‬ ‫של מריבות כיוון שהיא משיגה את‬ ‫המטרה ומועילה לו‪ .‬בעזרת המריבה הוא‬ ‫זכה‪ ,‬ולכן היא חיונית ומשתלמת‪.‬‬ ‫ולכן המסקנה הברורה היא שתגובתנו‬ ‫צריכה למנוע מן הילד הרגשה זו של‬ ‫"כדאי לריב"‪.‬‬

‫הפתרון העצמאי‬ ‫בעבר הסברנו‪ ,‬כי המריבות הם צורך‬ ‫התפתחותי ובמידה מסוימת המריבות‬ ‫חשובות לילדים כי הם מהוות "מנוף"‬ ‫לפיתוח האישיות שלהם ע"מ שיגדלו‬ ‫ויפנימו שישנם דרכים לפתרון סכסוכים‪.‬‬ ‫יוצא מכך ששנות הילדות הנם "בית‬ ‫ספר" להכרת המידות האישיות של‬ ‫הילד וללימוד דרכים ופתרונות אחרים‬ ‫מלבד מריבה בפתרון סכסוכים‪.‬‬ ‫הפיתרון הטוב ביותר שהילד ישתמש בו‬ ‫הוא "הפתרון העצמאי" דהיינו‬ ‫מכון "חכמת השלום" בנשיאות מו"ר הרב שלום ארוש שליט"א שאנחנו נהווה דוגמא אישית‬ ‫לאחר ההצלחה האדירה בקורסים הקודמים!‬ ‫בפתרון הבעיות והסכסוכים שלנו‬ ‫אנו פותחים רישום נוסף לקורסים הבאים‪ :‬משגיחי כשרות‪ ,‬שחיטה‪,‬‬ ‫הדרכת חתנים והדרכת כלות‪ .‬הזדרזו והרשמו‪.‬‬

‫בין בני הזוג‪ ,‬בינינו לבין זרים ובינינו לבין‬ ‫הילדים שלנו‪.‬‬ ‫ילדינו‪ ,‬יראו וישתתפו בדיון משפחתי‬ ‫מסויים לגבי האפשרויות שעומדות בפנינו‬ ‫ההורים‪ ,‬לסיים את המריבה או הקונפליקט‬ ‫שנקלענו אליו‪ ,‬ודרכי ההתמודדות שלנו‬ ‫לפתור את הבעיה‪ ,‬ילמדו אותם כיצד‬ ‫פותרים בעיות‪ ,‬מריבות או קונפליקטים‬ ‫בחברה‪.‬‬ ‫לא להיות שופט‬ ‫עלינו להיות מודעים לכך‪ ,‬כי התערבותו‬ ‫של מבוגר‪ ,‬שיש עימה שיפוט ובסופו של‬ ‫שיפוט מישהו מבין הניצים יצא "צודק או‬ ‫לא צודק"‪ ,‬יכולה להוות דווקא גורם מדרבן‬ ‫למריבות‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬נשתדל למעט מלהתערב במריבות‬ ‫ילדינו‪ .‬הניסיון מלמדנו‪ ,‬כי כאשר הילדים‬ ‫צריכים להסתדר ביניהם‪ ,‬הם רבים פחות‪.‬‬ ‫כאשר הם יודעים כי המריבה תסתיים‬ ‫בהכרעה של מבוגר‪-‬הם אחראים פחות‬ ‫ורבים יותר‪.‬‬ ‫לעיתים קרובות מופתעים ההורים להיווכח‬ ‫כי ילדיהם‪ ,‬שאינם מפסיקים לריב בדרך‪-‬‬ ‫כלל‪ ,‬כמעט ואינם רבים בזמן שההורים‬ ‫יוצאים מהבית והילדים נשארים יחד‪ .‬אז‬ ‫לפתע הם "מסתדרים" יפה ואף עוזרים זה‬ ‫לזה ומיטיבים לטפל איש באחיו‪.‬‬ ‫לשלב בין השניים‬ ‫עם זאת‪ ,‬בוודאי שאסור לנו שלא להתערב‬ ‫כלל ועיקר במריבות‪ ,‬מאחר ואי אפשר לתת‬ ‫לילדים לעשות ככל העולה על רוחם‪ .‬ולכן‬ ‫צריך לדעת לשלב בין השניים‪:‬‬ ‫מצד אחד‪ :‬נמנע מלהתערב‪ .‬כיוון שהמריבות‬ ‫הן צורך התפתחותי‪ ,‬עלינו לאפשר לילד‬ ‫להתפתח לפי האישיות האינדיבידואלית‬ ‫שלו‪ .‬אבל קשה לנו לראות את הילד "רב"‬ ‫ולעבור על כך לסדר היום‪ ,‬לכן "מודעות"‬ ‫לכך עשויה להקל על ההורים "לספוג"‬ ‫חלק מהמריבות‪ ,‬לבדוק מהו הגבול שהם‬ ‫מסוגלים לשאת ולסבול ומנקודה זו‬ ‫להפסיק את המריבה‪.‬‬ ‫מצד שני‪ :‬במידה ונתערב כדי לקטוע מריבה‪,‬‬ ‫נעשה זאת בצורה שאינה שיפוטית‪ ,‬לדוגמא‪:‬‬ ‫נכעס על שני הילדים הרבים במידה שווה‪:‬‬ ‫"בבית שלנו לא פותרים סכסוכים בעזרת‬ ‫מריבה‪ .‬אתם רבים ומפריעים לכולם‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬לא איכפת לי מי התחיל‪ .‬אני רוצה‬ ‫שתפסיקו מייד‪ .‬הצעקות שלכם לא ישמעו‬ ‫בבית שלנו‪."...‬‬ ‫גם כאשר נתערב כדי למנוע אלימות‪ ,‬לא‬ ‫נהיה שיפוטיים‪ ,‬בכדי לא לאפשר שום‬ ‫"רווח" מהמריבה‪" :‬אני לא מרשה להרים‬ ‫ידיים"‪" ,‬את הסכסוכים שלכם תפתרו בלי‬ ‫מכות"‪ .‬וכדו' חשוב לחזור ולהדגיש לילדים‬ ‫את ההבדל בין מריבות שאין בהן אלימות‬ ‫פיסית ובין מריבות אלימות‪ .‬מריבות‬ ‫מהסוג השני יש לקטוע ולאסור בצורה חד‪-‬‬ ‫משמעית‪ .‬נרחיק את הילדים אחד מהשני‬ ‫ונעשה את כל האפשרויות החינוכיות‬ ‫העומדות לרשותנו להפסיקם לאלתר‪.‬‬ ‫לאחר שהתערבנו במריבה נעשה חשבון‬ ‫נפש ונשחזר לעצמנו אם מההתערבות‬ ‫יצא רווח לאחד הילדים או ששניהם יצאו‬ ‫בהרגשה דומה‪.‬‬ ‫פעמים וצריך להתערב במריבות בין הילדים‪,‬‬ ‫כדי לעודדם למצוא פיתרון עצמאי למריבה‪-‬‬ ‫נעמיד את הילדים אחד מול השני וננתח‬ ‫איתם ביחד את הסיטואציה וניתן להם‬ ‫להסיק מסקנות ש"לא היה שווה לריב" הם‬ ‫הרי אוהבים האחד את השני ואפשר להגיע‬ ‫להבנות מוסכמות בדרך יותר נעימה‪.‬‬ ‫הקטן מנצח‬ ‫ישנה נקודה נוספת במריבות ילדים שאני‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫רוצה לעורר עליה‪.‬‬ ‫כאשר ילדים בגילאים שונים רבים‪ ,‬בדרך‬ ‫כלל הקטן "זוכה" במריבה‪ .‬הקטן מנצח‬ ‫לא בגלל שהוא כוחני יותר אלא בגלל‬ ‫שאנחנו נחלצים לטובתו‪ ,‬הילד הקטן‬ ‫מפעיל מניפולציות ומצליח לסחוט‬ ‫מהילדים הגדולים כל מה שהוא רוצה‪:‬‬ ‫אם זה כדור‪ ,‬צבעים או גולות‪ ,‬הוא רוצה‬ ‫להשיג משהו ואנחנו לימדנו אותו להציק‬ ‫לבן הגדול עד אשר הגדול מתייאש ומוותר‬ ‫לו‪.‬‬ ‫ילד קטן זה‪ ,‬גודל עם חינוך עקום ומבין‬ ‫שהפעלת מניפולציות‪ ,‬צעקות ומריבות‪-‬‬ ‫הם האפשרות המשתלמת ביותר להשיג‬ ‫את מה שאני רוצה‪ .‬בוודאי תסכימו איתי‬ ‫שיהיה מאוד קשה לחנך ילד בגיל ‪ 6‬לאחר‬ ‫מספר שנים שבהן התחנך להשיג את‬ ‫רצונותיו בדרך מריבה ולהפכו לילד עדין‬ ‫הנמנע ממריבות‪.‬‬ ‫במקרים כגון אלו בהם מנסה הילד הקטן‬ ‫להשיג את מבוקשו בהצקה ומריבה‪ ,‬נחנך‬ ‫אותו לבקש יפה ובמידה ולא יבקש יפה‬ ‫לא ניתן לו את מבוקשו‪ .‬ואפילו במידה‬ ‫ואחד האחים התייאש ונתן לו‪ ,‬ניגש‬ ‫לילד הקטן‪ ,‬ניקח ממנו את החפץ ונחזיר‬ ‫לגדול‪ .‬אם הדבר חוזר כמה פעמים והאח‬ ‫הגדול לא יכול לעמוד בלחץ הקטן ניקח‬ ‫את החפץ משניהם‪ .‬כמובן כל זה כאשר‬ ‫מדובר ב"פעילות סחטנית" של הקטן‬ ‫כלפי הגדול‪ ,‬מבלי להתייחס כרגע לנקודה‬ ‫של לתת מרצון‪ ,‬חינוך לויתור וכדומה‪.‬‬ ‫המשך בע"ה בשבוע הבא!‬ ‫לייעוץ טלפוני ללא תשלום‪/‬או לתיאום פגישה‬ ‫צור קשר בימים ג' ‪ -‬ד' משעה ‪ 8-10‬בערב‬ ‫נייח‪ 073-727-0000 :‬נייד‪0548-434-435 :‬‬ ‫מייל‪a0548434435@gmail.com :‬‬

‫אישה לבעלה‪ :‬אני קופצת לשכנה‬ ‫לרגע‪ ,‬ערבב את המרק כל חצי שעה‪...‬‬ ‫***‬ ‫היה אבא אחד שנולד לו ילד והתווכח עם‬ ‫אשתו איזה שם לקרוא לילד בברית‪ .‬החליט‬ ‫אני הגבר אני הקובע שמו יהיה‪ -‬אברהם‬ ‫למחרת הגיע האב לברית ולא זכר את השם‬ ‫מפני הלחץ‪ ,‬המוהל שואל‪" :‬ויקרא שמו?"‬ ‫האב אומר‪" :‬לא זוכר אבל מה שתגיד מקובל‬ ‫עלי" המוהל אומר‪" :‬ייקרא שמו אברהם"‬ ‫האב בתמיהה איך ידעת מה יש לך רוח‬ ‫הקודש זה בדיוק מה שרציתי? המוהל אמר‬ ‫זה פשוט ראיתי שהאב תרח אז הבן חייב‬ ‫להיות אברהם‪...‬‬

‫ויחי תשע"ז‬ ‫ירושלים תל אביב חיפה באר שבע‬

‫כניסה ‪16:39 16:27 16:36 16:21‬‬ ‫יציאה ‪17:38 17:35 17:37 17:35‬‬ ‫ר"ת ‪18:14 18:10 18:10 18:13‬‬ ‫הפטרת השבת‬ ‫מלכים‪-‬א פרק ב' מפסוק א' עד פסוק יב'‬ ‫"ויקרבו ימי דוד"‬

‫יו”ל ע”י מוסדות "חוט של חסד"‬ ‫רח' שמואל הנביא ‪ 13‬ת‪.‬ד‪ 57669 .‬י‪-‬ם‬ ‫טל’ ‪ 02-5812210‬פקס ‪02-5812252‬‬ ‫לקבלה בדוא”ל ולתגובות כתבו לנו‪:‬‬ ‫‪5812210@gmail.com‬‬

‫ח‬ ‫בא‬

חוט של חסד ויחי  
Read more
Read more
Similar to
Popular now
Just for you