Issuu on Google+

‫ת מהשטח‬

‫תמונו‬

‫תמונות‬

‫נוער ישראל‬

‫לום לעם ל‬

‫מפעילות ש‬

‫מתחברים לתורה ויהדות‬

‫‪760‬‬

‫ם‬ ‫ע‬ ‫שלום ל‬ ‫ישראל‬ ‫לנוער‬

‫ארנונה‬

‫שביל להאיר את הנשמה‬

‫ב‬

‫אדם וכוכב יעקב‬

‫מסיבות חנוכה בסניפי 'שלום לעם' שבארנונה ובאדם‪ .‬היה מיוחד!‬ ‫סניף 'שלום לעם' באדם | פועל בימי א' ‪ -‬ב'‪ ,‬ד' ‪19:00-22:00‬‬ ‫בבית הכנסת 'לשם ותהילה' ברח' הרדוף הנחלים‪.‬‬ ‫בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים‪050-7497878 :‬‬ ‫סניף 'שלום לעם' בכוכב יעקב | פועל בימי ב' ‪ ,‬ג' ‪20:00 - 23:00 -‬‬ ‫וביום ה' ‪21:00-01:00 -‬‬ ‫בבית הכנסת תומר דבורה רח' חסדי אבות ‪ 12‬כוכב יעקב‪.‬‬ ‫בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים‪050-4130079 :‬‬

‫מבחן‬ ‫השלילה‬

‫במדור מבט לחיים‬

‫סניף 'שלום לעם' בארנונה | פועל בימי ב' ‪ -‬ד' ‪20:00 - 22:00 -‬‬ ‫בבית הכנסת ש"י עגנון רח' לייב יפה ‪ 11‬ירושלים‪.‬‬ ‫בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים‪052-7644420 :‬‬

‫מרכז "שלום לעם"‬ ‫שע"י עמותת גבריאל שר‬ ‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬ ‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬ ‫טל‪02-5022881 .‬‬ ‫פקס‪02-5022771 .‬‬ ‫כל הזכויות שמורות‬

‫מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית‬ ‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב‬ ‫לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *‬ ‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון * סיוע‬ ‫לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'‬ ‫מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט‬

‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬ ‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫פרשת ויחי ט"ז טבת תשע"ז ‪ 14‬בינואר ‪2017‬‬


‫שבת פרשת ויחי‪ ,‬ט"ז בטבת תשע"ז‪- 14/1/17 ,‬‬ ‫חורבנה הרוחני של יהדות גרמניה‬ ‫בט"ז בטבת תקמ"ב‪ ,‬לפני ‪ 235‬שנה‪ ,‬פרסם‬ ‫קיסר אוסטריה יוזף השני‪ ,‬את 'כתב הסובלנות'‬ ‫שבו הוגדרו מחדש זכויות המיעוטים ברחבי‬ ‫האימפריה האוסטרו הנגרית‪ ,‬ובהם המיעוט‬ ‫היהודי‪ .‬הוענקה חירות לפרט‪ ,‬וניתנה הרשות‬ ‫ליהודים להשתתף בחיים הציבוריים ובוטלו‬ ‫ההגבלות במגורים ובתנועה‪ .‬הכתב המלכותי‬ ‫הדגיש את זכות היהודים להגנה חוקית‪ ,‬והתיר‬ ‫להם להקים מפעלים יצרניים‪ .‬פרסום הכתב‬ ‫נועד לבטא את רוח המגמה החדשה שנשבה אז‬ ‫באירופה לשוויון זכויות‪ ,‬אולם לאמיתו של דבר‬ ‫הייתה כאן מגמה סמויה להתערב בחינוך היהודי‬ ‫הטהור ולגרום לטשטוש הייחודיות של עם ישראל‬ ‫ומסורת התורה הקדושה‪.‬‬

‫מסע אל‬

‫העבר‬

‫עם פרסום כתב הסובלנות‪ ,‬אולצו היהודים לאמץ שמות משפחה‪ ,‬הוכפפו לחוק הכללי‬ ‫בעניין הנישואים‪ ,‬חויבו בשירות צבאי‪ ,‬ובעיקר ‪ -‬נאלצו לשלוח את ילדיהם לבתי הספר‬ ‫שהקימה הממשלה‪ .‬גם המורים נאלצו לעבור הכשרה עם ידיעת שפת המדינה‪ ,‬נאסר‬ ‫לכתוב בלשון הקודש או באידיש בפרסומים פומביים‪ ,‬ואף נאסר על היהודים להינשא לפני‬ ‫גיל ‪ 25‬למי שלא למד בבית ספר ממלכתי‪.‬‬ ‫הצו אף אסר ארגון קהילות יהודיות והכיר ביהודים רק כאנשים פרטיים בלי התאגדות‪,‬‬ ‫נאסר עליהם לייסד בתי כנסת ובתי דפוס לספרים יהודיים‪ ,‬ואף לא הותר להם למנות רב‬ ‫אלא רק מפקח על כשרות הבשר‪ .‬גדולי הדור ראו בפרסום הצו פגיעה חמורה בהנהגת‬ ‫דרך התורה‪ ,‬אך ראשי המשכילים שמחו לקראתו וראו בו את משאת חייהם‪ .‬לימים‪ ,‬כאשר‬ ‫ההתבוללות פשתה באופן מבהיל ביהודי מערב אירופה‪ ,‬התברר עד כמה הייתה ראייתם‬ ‫של גדולי ישראל נכוחה ועד כמה הייתה ראייתם ארוכת טווח‪ .‬שכן מכל אותם משכילים‬ ‫לא נותר מאומה‪ ,‬ורוב צאצאיהם השתמדו רחמנא ליצלן ועזבו את דת ישראל‪ ,‬ודווקא‬ ‫אלו שהמשיכו לדבוק במסורת ישראל מדור דור‪ ,‬זכו להקים דורות ישרים מבורכים עד‬ ‫ימינו אנו‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫יום ראשון‪ ,‬י"ז בטבת תשע"ז‪ - 15/1/17 ,‬המצאת החשמל‬ ‫בי"ז בטבת תר"מ‪ ,‬לפני ‪ 137‬שנה‪ ,‬הציג הממציא האמריקאי המפורסם אדיסון‪ ,‬את נורת‬ ‫החשמל הראשונה‪ ,‬ובכך שינה את פני העולם‪ .‬אדיסון‪ ,‬ששמו המלא היה תומס אלוה‬ ‫אדיסון‪ ,‬נחשב בזמנו לממציא הגדול והמפורסם בעולם ורשם מספר שיא של ‪ 1,093‬פטנטים‬ ‫ברחבי העולם‪ ,‬עד שכונה 'הקוסם ממנלו פארק' על שם מעבדת המחקר שהקים שם‪.‬‬ ‫רבות מהמצאותיו היו שכלולים של המצאות קודמות‪ ,‬כמו הטלפון‪ ,‬מצלמת אירועים‬ ‫ומחולל דינמו‪ ,‬ואחרות היו המצאות בלעדיות שלו כמו הפונוגרף‪ ,‬הטלגרף הדו‪-‬כיווני ועוד‪.‬‬ ‫אדיסון שהיה חרש באופן חלקי מימי נעוריו‪ ,‬כמעט ולא למד בבית ספר‪ ,‬וקיבל חינוך‬ ‫ביתי‪ .‬הוא התחיל את חייו כמוכר חטיפים וממתקים ברכבת ואף עבד כמוכר ירקות‪ ,‬עד‬ ‫שהחל לעבוד כמפעיל טלגרף‪ ,‬שהינו מכשיר להעברת מסרים מילוליים למרחקים ארוכים‬ ‫באמצעות תשדורות של אותות אלקטרו מגנטיים‪ .‬כעשר שנים לאחר מכן‪ ,‬כבר רשם אדיסון‬ ‫את הפטנט הראשון על המצאת מכונת הצבעה אוטומטית‪ ,‬אך ההמצאה לא זכתה להצלחה‪.‬‬ ‫את פרסומו הראשון קנה אדיסון לאחר המצאת הפונוגרף‪ ,‬שהיה המכשיר הראשון שאפשר‬ ‫הקלטה של צלילים ושימורם על גבי מדיה‪ ,‬ובא בעקבות הגרמופון שהומצא קודם לכן‬ ‫אך לא הצליח לשמר את המנגינות הנשמעות בו‪ .‬לאמיתו של דבר‪ ,‬לא אדיסון המציא את‬ ‫נורת החשמל‪ ,‬אך הוא הצליח ליצור נורה הדולקת לזמן ממושך לאחר ‪ 4‬שנות ניסיונות‬ ‫ויותר מאלפיים ניסיונות בחומרים שונים‪ .‬שתי נורות שיוצרו באותה שנה‪ ,‬עדיין נמצאות‬ ‫עד היום במצב תקין‪ ,‬ומוצגות במנלו פארק‪ ,‬שם הן מודלקות עד היום מידי שנה ביום‬ ‫הולדתו של אדיסון‪.‬‬ ‫על החזן הנודע ר' יוסל'ה רוזנבלט מסופר‪ ,‬כי כשהחלו להפיץ את תקליטיו‪ ,‬ביקש אדיסון‬ ‫הממציא הגדול להכיר את החזן שאת קולו שמע כה רבות‪ ,‬וכאשר הוצג החזן לפניו היה‬ ‫נרגש מאוד‪ .‬כדי להביע את הערכתו‪ ,‬הקליט בעצמו את קולו של רוזנבלט ואמר כי זהו הקול‬ ‫בעל ההיקף הרחב ביותר שהקליט אי פעם‪ .‬מה שחשוב לזכור הוא‪ ,‬שאדיסון לא 'המציא'‬ ‫את החשמל כמו שמקובל לחשוב‪ ,‬אלא 'מצא' אותו‪ ,‬שכן הוא לא המציא יש מאין‪ ,‬והחשמל‬ ‫הוא כוח טבע שהקב"ה הטביע בבריאה‪ ,‬אלא הוא זה שמצא את התגלית שכבר הייתה מאז‬ ‫ומעולם בבריאה והצליח לרתום אותה לשירותיו של האדם‪.‬‬ ‫יום רביעי‪ ,‬כ' בטבת תשע"ז‪ - 18/1/17 ,‬פצצת מימן‬ ‫היום בשנת תשי"ג‪ ,‬לפני ‪ 64‬שנים‪ ,‬הטיל נשיא ארצות הברית הארי טרומן 'פצצה'‪ ,‬בכך‬ ‫שבישר על הצלחת פיתוחה של פצצת מימן בידי ארה"ב‪ ,‬והגדלת עוצמתה הביטחונית‬ ‫לאין ערוך‪ .‬פצצת מימן היא פצצה גרעינית‪ ,‬שמשחררת אנרגיה בכמות עצומה בהיתוך‬ ‫גרעיני‪ ,‬ועוצמתה גדולה פי מאה מפצצת האטום‪ .‬פצצת המימן נוסתה פעמים מספר על ידי‬ ‫המעצמות המחזיקות בה‪ ,‬אולם מעולם לא הופעלה פצצה כזו במהלך מלחמה כלשהי‪ .‬על‬ ‫פי פעילותה של פצצת המימן‪ ,‬מסבירים היום את פעילותה של השמש‪ ,‬שבה משתחררת‬ ‫אנרגיה עצומה של חום‪ ,‬והם קרני השמש המגיעות לכדור הארץ‪.‬‬


‫מבחן השלילה‬

‫מבאט‬ ‫ל‬ ‫החיים‬

‫יוגב סידר בהתרגשות את חליפת‬ ‫שלושת החלקים שלו בפעם העשירית‪,‬‬ ‫הוא הסתכל בפעם המאה במראה לוודא‬ ‫שהוא נראה מטופח כראוי לקראת‬ ‫הפגישה החשובה‪ ,‬הוא היה מוכן ומזומן‬ ‫לקראת הפגישה שחיכה לה כבר יותר‬ ‫מחמש שנים‪ ,‬מאז שהצטרף כעורך‬ ‫דין צעיר לפירמת עורכי הדין הגדולה‪:‬‬ ‫'הרצוג‪ ,‬ברנסון את שפיצוביץ'‪.‬‬ ‫אמנם אל תחשבו שדרכו של יוגב‬ ‫לתפקיד החדש הייתה סלולה כבר‬ ‫מראש‪ ,‬על אף שהוא היה אמור להיות‬ ‫מוכרז לאחר הפגישה כשותף בכיר‬ ‫אבינועם הרש‬ ‫בחברה של אביו‪ ,‬אבל הדרך להגיע לזה‬ ‫אינה בטוחה ואף יכולה להיות ארוכה‪ .‬אדון ברנסון‪ ,‬אביו שהיה הפרופסור‬ ‫המהולל למשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬היה קר מזג‬ ‫ותובעני ועל בנו יוגב יהיה להוכיח את עצמו בכל מובן אפשרי‪ ,‬לירוק דם‬ ‫מעבודה קשה ומפרכת‪ ,‬ובאופן כללי לשעבד את עצמו לגמרי למשרד‬ ‫ולמטרותיו כדי שיוכל להגיע אל היום שבו יתקבל כשותף מן המניין‪.‬‬ ‫הנוהל של הפגישה היה רגיל ומוכר מראש‪ :‬עורך הדין הצעיר והמבטיח‬ ‫היה מגיע לישיבה ועליו להציג לפני כל מנהלי החברה את הישגיו‬ ‫ושאיפותיו העתידיות לגבי המשך עבודתו בחברת עורכי הדין הגדולה‪.‬‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬הגיע רגע השיא כאשר היה עליו להצביע על כל מיני כשלים‬ ‫שלדעתו דורשים פתרון מיידי‪ .‬לאחר שלב זה‪ ,‬היה עורך הדין מציג את‬ ‫כל החלופות שלו והצעות התיקון האפשריות וכמובן כיצד לדעתו הוא‬ ‫יוכל להגשים אותם‪ .‬בשלב זה‪ ,‬הוא היה מסיים את נוכחותו בפגישה‬ ‫ויוצא מהחדר‪ ,‬כאשר כל עורכי הדין של החברה היו מוזמנים להסתכל‬ ‫על תכניותיו של עורך הדין הצעיר ובמידה ומשהו בתוכניות הללו נראה‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫להם כלא נכון או מגוחך היה עליהם לסמן זאת במסמכים‪...‬‬ ‫שלב זה היה ידוע כמלחיץ במיוחד היות שהרבה עורכי דין שעיניהם הייתה‬ ‫צרה בעורך הדין שהצליח להגיע למעמד כל כך מבטיח ולהיכנס לשותף‬ ‫רצו לעכב את מינויו רק מקנאה‪,‬‬ ‫לאחר שסיים יוגב להגיש את עבודתו ולשטוח את טענותיו הוא השאיר‬ ‫את התוכניות על השולחן ויצא לביתו מתוח ודואג‪ .‬הוא ידע שלמרות‬ ‫הנטייה הטבעית שלו להתקשר לאביו‪ ,‬הפעם הכללים היו ברורים‬ ‫וידועים‪ :‬אין לו שום סיבה להרים טלפון היות שמטרת החברה לבחור את‬ ‫המוכשרים והטובים מבין עורכי הדין ולא את המיוחסים ובעלי הקשרים‬ ‫המשפחתיים‪...‬‬ ‫כעבור יומיים הייתה התוכנית עם כל ההערות של שאר עורכי הדין מוצגת‬ ‫מחדש בפני מנהלי החברה וכן בפני עורך הדין שהיה אמור לענות על כל‬ ‫הטיעונים‪ .‬על פי רוב מדובר היה בעשרות טענות מאחר שכל אחד מעורכי‬ ‫הדין כאמור ציין את הערתו בשמחה והמשיך הלאה‪,‬‬ ‫וותיקי החברה יודעים לספר על עשרות עורכי דין מוכשרים שהצליחו‬ ‫להגיע לרמות הגבוהות ביותר בשלב המיון‪ ,‬אבל נפלו בשלב המלחיץ הזה‪:‬‬ ‫הם התחילו להזיע‪ ,‬לאבד את קור רוחם ולהתבלבל באופן כללי ולומר כל‬ ‫מיני משפטים מביכים וחסרי קשר למה שהוצג מולם‪.‬‬ ‫אולם הפעם‪ ,‬יוגב נדהם מהתוצאות של מספר האנשים שחיוו את דעתם‬


‫על המצגת שלו‪,‬‬ ‫במקום עשרות תגובות שהוא ציפה להן‪ ,‬הוא קיבל רק שלוש תגובות‬ ‫בסך הכול‪ .‬אולם מעבר לתגובות הללו היה כאן משהו מיוחד‪ :‬הפעם לשם‬ ‫שינוי‪ ,‬מתחת לתגובות הוא ראה שאותם אנשים שהגיבו השאירו גם מקום‬ ‫כדי לענות לשאלה‪" :‬מה לדעתכם הייתם עושים כדי לשפר את ההצעה‬ ‫הראשונית ולהציע הצעה אחרת במקומה?"‬ ‫הוא קרא בעיון את ההצעות לייעול ולשיפור וגילה שהן הוסיפו לו המון‬ ‫ופתחו לו חשיבה נוספת בעניין‪ .‬יוגב לא ידע שאביו‪ ,‬פרופסור מנחם‬ ‫ברנסון‪ ,‬צפה כבר את העתיד והחליט להעביר החלטה בין חבריו הבכירים‬ ‫חצי שנה קודם לכן שמעכשיו כל מי שרוצה לכתוב הערה או הסתייגות‬ ‫מהמצגת שמגיש המועמד‪ ,‬עליו גם להציע אלטרנטיבה אחרת במקום‬ ‫הקיימת‪" .‬לבוא ולכתוב מה לא בסדר‪ ,‬כל אחד יכול!" אמר פרופסור‬ ‫ברנסון‪" :‬אבל לכתוב גם מה אתה מציע במקום ההצעה הקיימת זה כבר‬ ‫משהו אחר לגמרי‪ ,‬לכן מעכשיו כל מי שרוצה לפסול חייב גם להציע‬ ‫פתרון חלופי לבעיה‪"...‬‬ ‫חבריו המנהלים של פרופסור ברנסון קיבלו את ההצעה והבינו אותה‪,‬‬ ‫היא נראתה להם הגיונית לחלוטין‪ .‬כך חלפו להם החודשים עד שהגיע‬ ‫יוגב למעמד שבו הוצע לו להצטרף כשותף בכיר בחברה‪ ,‬וכך כעבור יום‬ ‫החליטו כל אנשי ההנהלה‪ ,‬כמובן חוץ מפרופסור ברנסון שהיה מנוע לדון‬ ‫על קבלת בנו לחברה‪ ,‬על קבלתו של יוגב ברנסון הצעיר כשותף בכיר‬ ‫בפירמת עורכי הדין הגדולה‪...‬‬ ‫***‬ ‫הנטייה הטבעית שלנו בתור בני אדם היא תמיד לפסול ולהגיד מה לא טוב‬ ‫באחרים‪ .‬כדאי לנו לעשות מבחן עצמי ולראות האם אנחנו גם מסוגלים‬ ‫חוץ מלשלול ולהגיד מה לא טוב באחרים‪ ,‬להציע הצעה אחרת במקומם‬ ‫ההצעה ששללנו וכן דרכים להתייעלות‪ .‬אין ספק שכולנו נגלה שאם נעבוד‬ ‫על עצמנו ונתרגל לפני שאנחנו שוללים ישירות דברים ש'לא נראים לנו'‬ ‫לחשוב מה אנחנו מציעים במקומם‪ ,‬נראה שהחשיבה השלילית והביקורת‬ ‫שלנו כלפי אנשים תקטן בצורה משמעותית‪...‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫בלי עין הרע‪...‬‬ ‫(מתוך מדור 'סיפור צעיר')‬


‫ּבְ לִי ַעיִן הָ ָרע‬

‫סיפור‬ ‫צעיר‬

‫ימה ֶׁש ִּת ְפ ַּתח לָ ּה!" ִה ְׁש ִמ ָיעה ַּב ֲעלַ ת‬ ‫"אנִ י ֹלא ַמ ְסּכִ ָ‬ ‫ֲ‬ ‫חֹורי‬ ‫עֹומד ֵמ ֲא ֵ‬ ‫ַה ַּביִ ת ְצ ָע ָקה‪ָּ ,‬ב ֶרגַ ע ֶׁש ִה ְב ִחינָ ה ִמי ֵ‬ ‫"א ָּתה ֹלא ֵמ ִבין ֶׁש ִהיא יְ כֹולָ ה לַ ֲעשֹוֹת לָ נּו‬ ‫ַה ֶּדלֶ ת‪ַ ,‬‬ ‫ַעיִ ן"‪.‬‬ ‫"א ָבל ִהיא ַאלְ ָמנָ ה ִמ ְסּכֵ נָ ה"‪ָ ,‬ט ַען ַה ַּב ַעל לַ ֲהגַ ּנָ ָתּה‬ ‫ ֲ‬‫בּועיִ ם ֵמת‬ ‫חֹורי ַה ֶּדלֶ ת‪"ַ ,‬רק לִ ְפנֵ י ְׁש ַ‬ ‫ֶׁשל זֹו ֶׁש ֵּמ ֲא ֵ‬ ‫ַּב ְעלָ ּה‪ָ ,‬עלָ יו ַה ָּׁשלֹום‪ ,‬אּולַ י ֲאנַ ְחנּו יְ כֹולִ ים לַ ֲעזֹר לָ ּה‬ ‫ְּב ַמ ֶּׁשהּו"‪.‬‬ ‫רֹוצה לְ ַה ְׁש ִאיר ּגַ ם‬ ‫ "ּכֵ ן‪ֲ ,‬א ָבל ַא ָּתה ַחס וְ ָחלִ ילָ ה ֶ‬‫אֹותָך‪,‬‬ ‫אֹותי ַאלְ ָמנָ ה?! ִהיא ִּתּכָ נֵ ס לְ כָ אן‪ִּ ,‬ת ְר ֶאה ְ‬ ‫ִ‬ ‫ַּב ְעלִ י‪ ,‬וְ ִהיא ִמ ְסּכֵ נָ ה‪ֵ ,‬אין לָ ּה ַּב ַעל‪ִ ,‬היא ַּת ֲע ֶשֹה‬ ‫ּפֹורת‬ ‫ָעלֶ יָך ַעיִ ן‪ְ .‬טפּו‪ְ ...‬טפּו‪ַ ...‬ח ְמ ָסה ָעלֶ יָך‪ֶּ ....‬בן ַ‬ ‫יֹוסף‪."...‬‬ ‫ֵ‬ ‫יֹוד ַעת ָמה‪ִּ ,‬ת ְפ ְּת ִחי ַא ְּת‪ֲ ,‬אנִ י ֶא ְת ַח ֵּבא‪ֶׁ ,‬ש ִהיא‬ ‫"א ְּת ַ‬ ‫ ַ‬‫אֹותי‪"...‬‬ ‫ֹלא ִּת ְר ֶאה ִ‬ ‫יה‪,‬‬ ‫חֹור ָ‬ ‫ּכְ ֶׁש ַה ֶּדלֶ ת נִ ְפ ְּת ָחה ּכְ ָבר ֹלא ָהיָ ה ִאיׁש ֵמ ֲא ֶ‬ ‫ַה ְּׁשכֵ נָ ה ֶׁש ָא ְמנָ ם ִא ְּב ָדה ֶאת ַּב ְעלָ ּה‪ַ ,‬אְך ֹלא ֶאת חּוׁש‬ ‫ּתֹוסיף עֹוד לִ ְדּפֹק ְּב ֶדלֶ ת ֵּב ָיתּה‬ ‫ַה ְּׁש ִמ ָיעה ֶׁשּלָ ּה‪ֹ ,‬לא ִ‬ ‫"ח ְמ ָסה"‪.‬‬ ‫ֶׁשל ִמ ְׁש ַּפ ַחת ַ‬ ‫*‬ ‫לֹומְך?"‬ ‫טֹובים‪ּ ,‬גְ ֶב ֶרת ַח ְמ ָסה‪ַ ,‬מה ְּׁש ֵ‬ ‫"צ ֳה ַריִ ם ִ‬ ‫ָ‬ ‫"ׁשֹּלא ִּת ְׁש ֲאלִ י‪ַ ,‬על ַה ָּפנִ ים‪ַ ,‬מ ָּמׁש ַעל ַה ָּפנִ ים‪ַ ,‬ה ַּמ ָּצב ָּדפּוק לְ גַ ְמ ֵרי‪ָ .‬ה ֵע ֶסק ֹלא הֹולֵ ְך ּכְ מֹו‬ ‫ ֶ‬‫אפט ַּב ַּבנְ ק ְמ ַט ֵּפס לַ ָּׁש ַמיִ ם‪ַ ,‬ה ַּביִ ת ֲח ִתיכַ ת ָּבלָ גָ ן‪ִּ ,‬פּצּוץ ַּב ַּצּנֶ ֶרת‪ ,‬נְ זִ ילָ ה ֵמ ַהּגַ ג‪,‬‬ ‫אֹוב ְר ְד ַר ְ‬ ‫ֶׁש ָּצ ִריְך‪ָ ,‬ה ֶ‬ ‫ּצּוצים‪ִ ,‬מיגְ ֶרנָ ה ּכָ ל ַהּיֹום‪ֹ ,‬לא ַרק ָה ַאף – ַהּכֹל‬ ‫ּדּוד ֶׁש ֶמׁש ָהלַ ְך‪ ,‬וַ ֲאנִ י‪ֶׁ ,‬שֹּלא ִּת ְׁש ֲאלִ י‪ָ ,‬הרֹאׁש ֶׁשּלִ י ִּפ ִ‬ ‫ָסתּום‪ְּ ,‬ב ִקּצּור‪ֲ :‬אנִ י ּגּוׁש ֶׁשל ֲע ַצ ִּבים‪ְּ ,‬פ ָצ ָצה ְמ ַת ְק ֶּת ֶקת‪ֶׁ ,‬שֹּלא ֵּת ְד ִעי ִמ ָּצרֹות"‪.‬‬ ‫ "אֹוי‪ִ ,‬מ ְסּכֵ נָ ה ֶׁשּלִ י‪ּ ,‬כַ ָּפ ָרה ָעלַ יִ ְך‪ ,‬לְ ָפחֹות ַהיְ לָ ִדים ְּב ֵס ֶדר?"‬‫בּוע ֶׁש ָע ַבר‬ ‫עֹושֹה ְּב ָעיֹות ְּב ֵבית ֵס ֶפר‪ַּ ,‬ב ָּׁש ַ‬ ‫"איזֶ ה ְּב ֵס ֶדר? ַהלְ וַ אי! ַהּגְ דֹולָ ה ֶׁשּלִ י‪ֶׁ ,‬ש ִּת ְהיֶ ה ְּב ִר ָיאה! ָ‬ ‫ ֵ‬‫הֹורים‪ַ .‬ה ֵּבן ַה ֵּׁשנִ י ֶׁשּלִ י‪ִ ,‬מ ְסּכֵ ן! ּכְ ָבר‬ ‫יה לַ ֲחזֹר לְ ֹלא נֹוכְ חּות ְׁשנֵ י ַה ִ‬ ‫אֹותּה ַה ַּביְ ָתה וְ ָא ְסרּו ָעלֶ ָ‬ ‫ָׁשלְ חּו ָ‬ ‫ּיֹוט ָיקה‪.‬‬ ‫יּב ִ‬ ‫קֹוד ַח ַּב ֲח ִמ ִּׁשים ַמ ֲעלֹות חֹם‪ַּ ,‬דּלֶ ֶקת ֵראֹות ָק ָׁשה‪ּ ,‬כָ ל ַהּיֹום ֻמלְ ָעט ְּב ַאנְ ִט ִ‬ ‫בּועיִ ם ֵ‬ ‫ְׁש ַ‬ ‫יׁשי ַרק ֶא ְתמֹול ָׁש ַבר ֶאת ְׁש ֵּתי ָה ַרגְ לַ יִ ם‪ ,‬לְ כִ י ִּת ְר ִאי אֹותֹו‪ַ ,‬עכְ ָׁשו הּוא ָעטּוף ְּבגֶ ֶבס ַעד ֵמ ַעל‬ ‫וְ ַה ְּׁשלִ ִ‬ ‫רֹופא‪ ,‬יֵ ׁש לָ ּה‬ ‫לַ ִּב ְרּכַ יִ ם‪ֹ ,‬לא ְמ ֻסּגָ ל לָ זּוז‪ .‬וְ זֹאת ֶׁשּלְ יָ ִדי‪ַ ,‬ה ְּק ַטּנָ ה ֶׁשּלִ י‪ְּ ,‬ב ִדּיּוק ַעכְ ָׁשו ֲאנַ ְחנּו ַּב ֶּד ֶרְך לָ ֵ‬ ‫ּכְ ֵא ֵבי ּגַ ב מּוזָ ִרים ְמאֹד‪ּ ,‬כֵ ן ֹלא ַּת ֲא ִמינִ י‪ַּ ,‬בּגִ יל ַהּזֶ ה‪ּ ,‬כְ ִאּלּו ָהיְ ָתה זְ ֵקנָ ה ַּבת ֵמ ָאה"‪.‬‬ ‫ "ּכַ ָּפ ָרה ָעלַ יִ ְך‪ֶׁ ,‬שֹּלא נֵ ַדע ִמ ָּצרֹות‪ָ ,‬ה ִע ָּקר ֶׁש ִּת ְהיִ י ְּב ִר ָיאה ּגְ ֶב ֶרת ַח ְמ ָסה‪ּ ,‬כָ ל טּוב לָ ְך"‪.‬‬‫"ח ְמ ָסה"‬ ‫ַה ִּמ ְת ַענְ יֶ נֶ ת ִה ְת ַר ֲח ָקה‪ּ ,‬וגְ ֶב ֶרת ַח ְמ ָסה ֹלא ָׁשכְ ָחה ִמּיָ ד ִּב ְסגִ ַירת ַה ֶּדלֶ ת לְ ַמ ֵּׁשׁש ַּב ַ‬ ‫בּועה‪,‬‬ ‫ָה ֲענָ ִקית ֶׁש ָהיְ ָתה ֻמּנַ ַחת ָׁשם ָצמּוד לַ ֶּדלֶ ת‪ ,‬זֹוכָ ה לְ ַק ֵּבל לִ ּטּוף ַחם וְ ִס ְד ָר ִתי ִמ ֵידי ָׁש ָעה ְק ָ‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫יֹוסף‪."...‬‬ ‫ּפֹורת ֵ‬ ‫בּועה ֶׁשּלָ ּה‪ְ " :‬טפּו‪ְ ...‬טפּו‪ַ ...‬ח ְמ ָסה‪ֶּ ....‬בן ַ‬ ‫ּמּובן‪ֹ ,‬לא ָׁשכְ ָחה לִ ְפצ ַֹח ַּב ִּס ְד ָרה ַה ְּק ָ‬ ‫וְ כַ ָ‬ ‫יֹותר‪ָ ,‬מ ְׁשכָ ה ַה ְּק ַטּנָ ה ֶׁשּלָ ּה ְּב ִׂש ְמלָ ָתּה‪ ,‬וְ ֶאלֶ ף ְׁש ֵאלֹות‬ ‫יה ָה ְפכּו לִ ְס ִדירֹות ֵ‬ ‫ימֹות ָ‬ ‫ּכְ ֶׁשּנִ ְרּגְ ָעה ּונְ ִׁש ֶ‬ ‫ּכֹואב לִ י ַהּגַ ב? זֶ ה ִּבכְ לָ ל ֹלא נָ כֹון‪,‬‬ ‫רֹופא‪ ,‬וְ ֶׁש ֵ‬ ‫"א ָּמא‪ ,‬לָ ָּמה ָא ַמ ְר ְּת לָ ּה ֶׁש ֲאנַ ְחנּו ַּב ֶּד ֶרְך לָ ֵ‬ ‫יה‪ִ :‬‬ ‫ְּב ִפ ָ‬ ‫ּובכְ לָ ל ֹלא‬ ‫ֲאנַ ְחנּו ַּב ֶּד ֶרְך לִ ְקנֹות לִ י ִּתיק ָח ָדׁש‪ .‬וְ גַ ם ָא ַמ ְר ְּת לָ ּה ֶׁשּיֵ ׁש לָ נּו ָמלֵ א ְּב ָעיֹות ַּב ַּביִ ת‪ִ ,‬‬ ‫רּוצה ַּבּכִ ָּתה‪ .‬לְ רֹונֵ ן ֹלא ָהיָ ה‬ ‫ָר ִא ִיתי‪ .‬וְ ֶאת נַ ֲע ָמה ֹלא זָ ְרקּו ִמ ֵּבית ַה ֵּס ֶפר‪ִ ,‬היא ַה ַּתלְ ִמ ָידה ֲהכִ י ֲח ָ‬ ‫בֹוּה‪ּ ,‬ולְ ָדנִ י ֹלא נִ ְׁש ְּב ָרה ַאף ֶרגֶ ל‪ָ ,‬אז לָ ָּמה ִׁש ַּק ְר ְּת לָ ּה ִא ָּמא?!"‬ ‫ׁשּום חֹם ּגָ ַ‬ ‫תּוקה ֶׁשּלִ י‪ ,‬לִ ְפ ָע ִמים יֵ ׁש ֲאנָ ִׁשים ֶׁש ֵאין ְּב ֵר ָרה‪ֻ ,‬מכְ ָר ִחים לְ ַׁש ֵּקר לָ ֶהם‪ ,‬וָ ֹלא‪,‬‬ ‫"ח ְמ ָסה ָעלַ יִ ְך‪ְ ,‬מ ָ‬ ‫ ַ‬‫אֹותנּו‬ ‫ֵהם ֲעלּולִ ים לַ ֲעשֹוֹת ַעיִ ן‪ֹ .‬לא ָר ִאית ֵאיזֶ ה ֵעינַ יִ ם ּגְ דֹולֹות ִהיא ָש ָֹמה ָעלַ יִ ְך‪ּ ,‬כְ ֶׁש ִהיא ָר ֲא ָתה ָ‬ ‫יֹוד ַעת ֶׁש ַה ַּבת ֶׁשּלָ ּה ֹלא ֻמ ְצלַ ַחת ּכָ מֹוְך?! ִאם ֹלא ָהיִ ִיתי‬ ‫חֹוׁש ֶבת‪ֶׁ ,‬ש ֲאנִ י ֹלא ַ‬ ‫הֹולְ כִ ים יַ ַחד‪ָ .‬מה ַא ְּת ֶ‬ ‫נֹותנֶ ת ָעלֵ ינּו ּכָ זֹאת ַעיִ ן‪ֶׁ ,‬ש ַא ַחר ּכָ ְך ָהיִ ינּו ְצ ִריכִ ים‬ ‫ְמ ַס ֶּפ ֶרת לָ ּה ֶאת ּכָ ל ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵאּלּו‪ִ ,‬היא ָהיְ ָתה ֶ‬ ‫אֹותּה‪"...‬‬ ‫הֹוריד ָ‬ ‫לַ ֲעבֹד ָׁשנָ ה ּכְ ֵדי לְ ִ‬ ‫*‬ ‫"מה ֲאנִ י יָ כֹול לַ ֲעזֹר לָ ְך?"‬ ‫אֹותּה ִּב ְב ָרכָ ה ַהּיַ ְר ָקן ַה ְּׁשכּונָ ִתי‪ָ ,‬‬ ‫"ּב ֶֹקר טֹוב ּגְ ֶב ֶרת ַח ְמ ָסה"‪ִ ,‬ק ֵּדם ָ‬ ‫ּוב ִדּיּוק ַהּב ֶֹקר נֶ ְעלַ ם‬ ‫ּגְ ֶב ֶרת ַח ְמ ָסה‪ֶׁ ,‬ש ַרק לִ ְפנֵ י ָׁשֹלׁש ַּדּקֹות ָּפגְ ָׁשה ְּב ָחתּול ָׁשחֹר ְּבג ֶֹדל ִט ְב ִעי‪ְ ,‬‬ ‫ימה ֶׁשל ַהּיַ ְר ָקן‪ .‬הּוא ּכְ ָבר ִמּזְ ַמן‬ ‫לָ ּה ַה ָּק ֵמ ַע ֶׁשאֹותֹו יָ ְר ָׁשה ִמ ָּס ָב ָתּה‪ֹ ,‬לא ָׁש ְת ָקה ַעל ַה ְּׁש ֵאלָ ה ַה ְּת ִמ ָ‬ ‫ימה ַה ְּׁשח ָֹרה ֶׁשל ַעיִ ן ָר ָעה‪ֵּ ,‬בין ָה ֲאנָ ִׁשים ֶׁש ָּצ ִריְך לְ ִהּזָ ֵהר ֵמ ֶהם‪ַ ,‬עכְ ָׁשו ִהיא‬ ‫ְמ ֻס ָּמן ֶא ְצלָ ּה ָּב ְר ִׁש ָ‬ ‫יטה‪ִ ,‬הּגִ ַיע ַהּזְ ַמן לִ ְסגֹר ִאּתֹו ֶח ְׁשּבֹון‪.‬‬ ‫ֶה ְחלִ ָ‬ ‫בּוע ַהיְ לָ ִדים ֶׁשּלִ י חֹוזְ ִרים ִמּכָ אן‬ ‫רֹוצה לַ ֲעזֹר לִ י‪ַ ,‬א ָּתה?! ּכָ ל ָׁש ַ‬ ‫"מה ַא ָּתה ַמ ֲע ִמיד ְּפנֵ י ַצ ִּדיק‪ֶ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫ּגֹודד‬ ‫רֹוצה לַ ֲעזֹר לִ י?!" ֲאנָ ִׁשים ֵה ֵחּלּו לְ ִה ְת ֵ‬ ‫יהם‪ ,‬וְ ַעכְ ָׁשו ַא ָּתה ֶ‬ ‫חֹולִ ים ִּבגְ לַ ל ָה ַעיִ ן ֶׁש ַא ָּתה ָשֹם ֲעלֵ ֶ‬ ‫יבם‪ָּ ,‬פנָ יו ֶׁשל ַהּיַ ְר ָקן‪ֶׁ ,‬ש ְּׁשמֹו ַהּטֹוב ָהלַ ְך לְ ָפנָ יו ַעד לְ ֶרגַ ע זֶ ה‪ֶ ,‬ה ְא ִּדימּו וְ ִהלְ ִּבינּו ֲחלִ יפֹות‪ַ .‬אְך‬ ‫ְס ִב ָ‬ ‫טֹובה לִ ְסגֹר ֶח ְׁשּבֹון‬ ‫ּגְ ֶב ֶרת ַח ְמ ָסה ֹלא ִה ְת ַח ְּׁש ָבה ִּבכְ לּום‪ִ ,‬מ ְּב ִחינָ ָתּה זֹו ָהיְ ָתה ַה ִהזְ ַּד ְּמנּות ֲהכִ י ָ‬ ‫ּובלִ י‬ ‫רֹוצה‪ַּ ,‬ת ְפ ִסיק לִ גְ נֹב ֵמ ִא ָּתנּו"‪ְ ,‬‬ ‫ימה ַה ְּׁשח ָֹרה ֶׁשּלָ ּה‪" .‬לַ ֲעזֹר לִ י ַא ָּתה ֶ‬ ‫ִעם עֹוד ֶא ָחד ֵמ ָה ְר ִׁש ָ‬ ‫הֹוסיף ִמ ְס ָּפ ִרים ֶׁשֹּלא‬ ‫"ּת ְפ ִסיק לְ ִ‬ ‫יׁשה ָעלָ יו ֲעלִ ילָ ה ֶׁשֹּלא נִ ְב ְר ָאה‪ַ ,‬‬ ‫נֹוס ֶפת ִהלְ ִּב ָ‬ ‫לְ ַה ְר ֵהר ְׁשנִ ּיָ ה ֶ‬ ‫עֹושֹה‪ַ ,‬עד ַהּיֹום ָׁש ַת ְק ִּתי‪,‬‬ ‫רֹואה ַמה ֶּׁש ַא ָּתה ָ‬ ‫חֹוׁשב ֶׁש ֲאנִ י ֹלא ָ‬ ‫ַקּיָ ִמים לְ ִפנְ ְק ֵסי ַה ַה ָּק ָפה‪ָ ,‬מה ַא ָּתה ֵ‬ ‫ֲא ָבל זֶ ה נִ גְ ָמר"‪.‬‬ ‫יטין ֶׁשל ַהּיַ ְר ָקן‬ ‫יה ֶה ֶרס לִ ְׁשמֹו ַהּטֹוב וְ לַ ּמֹונִ ִ‬ ‫מֹות ָירה ַא ֲח ֶר ָ‬ ‫ֶאת ַה ֲחנּות ִהיא ָעזְ ָבה ַּב ֲח ַמת זַ ַעם‪ִ ,‬‬ ‫ַהּיָ ָׁשר ֶׁשֹּלא עֹולֵ ל ָר ָעה לְ ִאיׁש ֵמעֹולָ ם‪.‬‬ ‫***‬ ‫ּדֹומה‪ ,‬אּולַ י ַאף‬ ‫צּורה ָ‬ ‫רֹובים לְ ִה ְת ַר ֵחׁש אֹו ֶׁש ִה ְת ַר ֲחׁשּו ְּב ָ‬ ‫ּדֹומים לְ ֵאּלּו‪ְ ,‬ק ִ‬ ‫ָס ִביר לְ ַהּנִ ַיח ֶׁש ִּמ ְק ִרים ִ‬ ‫עֹומד‬ ‫יפה וְ אּולַ י ְק ָצת ָּפחֹות‪ ,‬לִ ְפ ָע ִמים ִמּתֹוְך ִּת ְסּכּול ֵמ ַעיִ ן ָה ָרע אֹו ִמ ִּד ְמיֹון ַא ֵחר‪ַ .‬מה ֶּׁש ֵ‬ ‫יֹותר ֲח ִר ָ‬ ‫ֵ‬ ‫ׁשּובים‬ ‫רֹוּפֹור ְציָ ה ֶׁשּיִ ָּתכֵ ן ֶׁש ֵהם ֲח ִ‬ ‫ְ‬ ‫חֹורי ַה ִּסּפּור הּוא ָה ִע ָּקרֹון ַה ֻּמ ְט ֶעה לָ ַק ַחת ְּד ָב ִרים לְ ֹלא ְּפ‬ ‫ֵמ ֲא ֵ‬ ‫יסה‬ ‫ׁשּובים ִמּכֹל‪ְּ ,‬בתֹוְך ּכְ ֵדי ְּד ִר ָ‬ ‫ׂשֹותם ּכַ ֲח ִ‬ ‫לִ כְ ֶׁש ַע ְצ ָמם‪ ,‬וְ עֹוד ַעל ֶח ְׁשּבֹונָ ם ֶׁשל ּכָ ל ְּב ִרּיֹות ֵּת ֵבל‪ ,‬לַ ֲע ָ‬ ‫הֹוצ ַאת ֵׁשם ָרע‪.‬‬ ‫יבה‪ַ ,‬צ ֲע ָרּה ֶׁשל ַאלְ ָמנָ ה‪ַ ,‬הלְ ָּבנַ ת ָּפנִ ים‪ֶׁ ,‬ש ֶקר וְ ָ‬ ‫ֻמ ְחלֶ ֶטת ֶׁשל ּכָ ל ָא ָדם ָחׁשּוד ַּב ְּס ִב ָ‬ ‫טֹובים ְּוראּויִ ים ִּב ְתנַ אי‬ ‫רֹוּפֹור ְציָ ה זֶ הּו סֹוד ַה ִה ְתנַ ֲהלּות ַּב ַחּיִ ים‪ֶ .‬ע ְקרֹונֹות ַחד ַמ ְׁש ָמ ִעּיִ ים ֵהם ִ‬ ‫ְ‬ ‫ְּפ‬ ‫ּנֹותנֶ ת לָ נּו ֶאת‬ ‫ּתֹורת יִ ְש ָֹר ֵאל ֶׁש ֶ‬ ‫יהּודים יֵ ׁש לָ נּו ֶאת ַ‬ ‫רֹוּפֹור ְציֹות ַהּנְ כֹונֹות‪ .‬וְ כִ ִ‬ ‫ְ‬ ‫ֶׁש ֵהם נַ ֲע ִשֹים ַּב ְּפ‬ ‫בּולֹותיו ָה ְראּויִ ים‪ָ ,‬אז ּבֹואּו וְ נִ ָּצ ֵמד לַ ְּמקֹורֹות וְ נִ לְ ַמד לָ ַק ַחת ְּד ָב ִרים‬ ‫ָ‬ ‫ָה ִאּזּון ַהּנָ כֹון לְ כָ ל ַמ ֲע ֶשֹה ִּבגְ‬ ‫ּצּורה ַהּנְ כֹונָ ה‪.‬‬ ‫ַּב ָ‬


‫שפת הוויטסה‬

‫סיפור‬ ‫לשבת‬

‫"חמוד‪ ,‬תגיד אחריי‪' :‬וונסדאר'‪ ,‬יופי‬ ‫טוב מאד! עכשיו תגיד ג'אמר‪ ,‬מצוין!"‬ ‫את המשפטים המוזרים והלא ברורים‬ ‫הללו‪ ,‬שינן ד"ר חואן לבנו בן השנתיים‬ ‫שוב ושוב‪ ,‬אבל לא רק את המילים‬ ‫האלה‪ .‬אוצר שלם של מילים מוזרות‬ ‫שאף אדם בעולם לא הצליח להבין את‬ ‫פשרם‪ ,‬וכך כל יום הוא היה מאושר‬ ‫יותר כשהתינוק הקטן הצליח להגות‬ ‫אותם כראוי‪...‬‬ ‫אתם שואלים את עצמכם מה פשר‬ ‫התופעה המוזרה הזו‪ ,‬ומה הם המילים‬ ‫המשונות האלה? ובכן התשובה לכך‬ ‫מעניינת במיוחד‪ :‬ד"ר חואן רופא‬ ‫ארגנטינאי‪ ,‬חיבב בנעוריו סדרת סרטים‬ ‫בדיונית מצוירת שבה צפה שוב ושוב‪.‬‬ ‫אריק סגל‬ ‫בסדרה הזאת שכללה מאות פרקים‪,‬‬ ‫נלחמו תושבי כוכב אחד בתושבי כוכב אחר כאשר לכוכב שנקרא‬ ‫'וויטסה'‪ ,‬הייתה שפה עצמאית‪ .‬חואן הילד‪ ,‬אהב מאד את הדמויות‬ ‫המצוירות מכוכב הוויטסה האהוב‪ ,‬וצפה בהם ללא הרף‪ .‬הצפייה האין‬ ‫סופית גרמה לכך שהוא החל לקלוט את השפה הדמיונית שבה השתמשו‬ ‫הדמויות המצוירות‪ ,‬עד שלאט לאט הוא למד מאגר מילים רחב שהיה‬ ‫עשוי להוות בסיס לשפת הוויטסה‪.‬‬ ‫כאשר נולד בנו הראשון רוברטו‪ ,‬החליט הרופא שאם הוא עצמו לא‬ ‫למד לדבר בשפה הזאת‪ ,‬לפחות בנו ידבר אותה‪ :‬ואמנם‪ ,‬הוא הרכיב‬ ‫בעמל רב מילון שלם של מילים בסיסיות והחל ללמד את בנו את השפה‬ ‫המוזרה‪ .‬אשתו של חואן‪ ,‬לא אהבה את מה שעשה בעלה‪ ,‬היא חששה‬ ‫שהילד יגדל להיות משונה ושפתו הרגילה תתעכב מבחינה התפתחותית‪,‬‬ ‫אך חואן העקשן לא הרפה‪ .‬הוא לא התנגד כמובן שאשתו תדבר עם‬ ‫רוברטו בשפה המקומית הרגילה‪ ,‬אבל במקביל שינן בכל ערב עם בנו‬ ‫מילים בשפת תושבי כוכב הוויטסה הדמיוניים‪ ,‬והילד כמו כל ילד קלט‬ ‫את השפה‪ .‬זהו פשרן של המילים המוזרות שבפתיחה‪ ,‬הלקוחות כולן‬ ‫משפת ה'וויטסה'‪...‬‬ ‫חלפו שנים‪ ,‬והילד רוברטו גדל והגיע לגיל עשר‪ .‬הוא היה ילד מוכשר‪,‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫נבון ואהוב‪ ,‬וגם יפה תואר‪ .‬האזור בו התגוררה המשפחה בארגנטינה‪ ,‬לא‬ ‫נחשב למקום איכותי במיוחד‪ ,‬ולא מעט אנשי עולם תחתון הסתובבו בו‪.‬‬ ‫בדרום אמריקה ישנה תופעה של חטיפת ילדים ונערים עבור בצע כסף‪...‬‬ ‫גורל אכזר דומה פקד את משפחתו של ד"ר חואן‪ .‬זה היה יום רגיל‪ ,‬ואשתו‬ ‫של חואן המתינה לבנה שיחזור כהרגלו בשעה שתיים מבית הספר‪ .‬אלא‬ ‫שהילד לא חזר‪ ,‬וכאשר הגיעה השעה שלוש‪ ,‬החלה האם לדאוג‪ .‬היא‬ ‫נסעה לבית הספר ושם נמסר לה כי הילד הגיע למוסד כהרגלו ואף יצא‬ ‫עם תום יום הלימודים לכיוון ביתו‪ .‬האם ניסתה לבדוק אצל החברים‪,‬‬ ‫אך אלו לא ידעו לומר דבר‪ .‬האישה הזעיקה את בעלה‪ ,‬והשנים פנו‬ ‫למשטרה‪ .‬רשויות החוק התייחסו ברצינות לתלונתם של ההורים‪ ,‬שכן‬ ‫הם ידעו כי הפשיעה בתחום חטיפות הילדים החלה לצבור תנופה בשנה‬ ‫האחרונה‪ .‬הם אמרו להורים באופן גלוי כי אם הילד לא ימצא ב‪24-‬‬ ‫השעות הראשונות‪ ,‬סיכוייהם לראותו בחיים כמעט אפסיים‪ .‬אשתו של‬ ‫ד"ר חואן התעלפה‪ ,‬והאב פכר את ידיו בייאוש‪ .‬הוא הבטיח כל סכום‬ ‫למשטרה ואף התראיין בכל ערוצי התקשורת‪ ,‬כשהוא מתחנן לחוטפים‬ ‫להשיב את בנו האהוב למשפחתו‪.‬‬ ‫אלא שכצפוי זה לא עזר – עשרים וארבע השעות חלפו‪ ,‬וכך גם ארבעים‬ ‫ושמונה השעות הבאות‪ .‬כעבור שלושה ימים הודיעה המשטרה להורים‬ ‫כי רמת החיפוש יורדת לדרגה ‪ ,4‬כלומר לבדיקה קבועה של מידע המגיע‬ ‫למשטרה‪ ,‬אך לא לחיפוש אינטנסיבי בפועל‪ .‬ד"ר חואן הבין כי בשלב‬ ‫זה הוא כבר לא יכול לסמוך על רשויות החוק‪ ,‬אבל הבין כי אין לו כל‬ ‫בררה אחרת‪ .‬כעבור שבועיים איבדו בני הזוג כמעט כל תקווה‪ .‬האם‬ ‫הייתה שרויה במצב של ערפול חושים תמידי‪ ,‬והאב איבד את שמחת‬ ‫החיים שלו‪.‬‬ ‫שלושה שבועות לאחר היעלמותו של רוברטו‪ ,‬ויומיים לאחר שהמשטרה‬ ‫הודיעה שרמת החיפושים יורדת לרמה ‪ 5‬כלומר‪ :‬להפסקת טיפול‬ ‫מוחלטת בעניין מלבד מידע מודיעיני אינפורמטיבי ומדויק נשמעו‬ ‫דפיקות על הדלת‪ ,‬והילד רוברטו נכנס פנימה‪ .‬האם הביטה בבנה‪ ,‬ולאחר‬ ‫שתודעתה קלטה שהיא לא הוזה היא התעלפה ללא הודעה מוקדמת‪.‬‬ ‫ד"ר חואן מיהר להעיר את אשתו‪ ,‬וניגש במהירות לבנו לבדוק האם הוא‬ ‫בריא ושלם‪ .‬הילד היה נראה כחוש מעט‪ ,‬אבל בסך הכול הוא היה בקו‬ ‫הבריאות‪.‬‬ ‫בתוך דקות התמלא הבית בחוקרי משטרה‪ ,‬בפסיכולוגים ובעובדים‬ ‫סוציאליים שביקשו לשמוע מה אירע עם הילד‪ .‬הסיפור שהוא סיפר‬ ‫להם היה נראה כלקוח מעולם האגדות‪ ,‬אך הילד הנבון דיבר בבהירות‬


‫ובביטחון‪" :‬זמן קצר לאחר שיצאתי מבית הספר עצרה לידי מכונית‪ ,‬ושתי‬ ‫זרועות חזקות דחפו אותי פנימה"‪ ,‬פתח הילד את סיפורו בפרט המידע‬ ‫אותו ניחשו כולם‪" .‬האנשים שחטפו אותי הובילו אותי לדירה רחוקה‪,‬‬ ‫שם קשרו אותי למיטה והפקידו עלי שומר שלא ידע בכלל ספרדית‪.‬‬ ‫בלילות הראשונים לא חדלתי מלבכות ולקרא לאבא ולאימא‪ ,‬ובתוך‬ ‫המילים פלטתי גם מילים בשפת ה'וויטסה' שאבא לימד אותי כשהייתי‬ ‫ילד‪ .‬להפתעתי הרבה‪ ,‬השומר זינק לעברי ובתנועות ידיים ביקש שאחזור‬ ‫על מה שאמרתי‪ .‬חזרתי על המילים ולתדהמתי הגדולה‪ ,‬השיב לי האיש‬ ‫בשפת ה'וויטסה' הדמיונית‪ .‬התחלנו לדבר‪ ,‬אמנם בשפה מגומגמת‪ ,‬אבל‬ ‫בצורה כזו שאנו מבינים האחד את השני‪ .‬התברר כי אביו של האיש‪ ,‬היה‬ ‫חובב גדול של סדרת הילדים המצוירת הזאת‪ ,‬ובדיוק כמו אבא החליט‬ ‫ללמד את בנו את השפה‪...‬‬ ‫"מאותו יום לא הפסקנו לדבר בשפת ה'וויטסה' וקשר מיוחד נרקם בינינו‪.‬‬ ‫בלילה האחרון‪ ,‬העיר אותי האיש באמצע הלילה‪ ,‬התיר את החבלים‬ ‫והסיע אותי לשכונה שבה אני מתגורר‪ .‬הוא הוריד אותי בסמוך לבית‬ ‫ונעלם מהמקום‪ .‬לפני שירדתי הוא אמר לי משפט אחד‪" :‬מה הסבירות‬ ‫שאדם ילמד את בנו שפה מסרט מצויר‪ ,‬ושהבן יצליח לקלוט אותה? ומה‬ ‫הסבירות ששני אנשים יעשו זאת? ולבסוף מה הסבירות ששני אנשים‬ ‫אלו יפגשו במקרה האחד כחוטף‪ ,‬והשני כנחטף? אם כל זה קרה ‪ -‬זהו‬ ‫סימן מובהק שעלי לסייע לך‪ ,‬אתה משוחרר!‪"...‬‬ ‫***‬ ‫במילים שאדם מוציא מהפה טמון כוח רב‪ ,‬גם אם זה נשמע בשפה‬ ‫מדומיינת וחסרת חשיבות‪ .‬בפרשת השבוע מברך יעקב את בניו‪,‬‬ ‫וחכמינו דרשו כי בכל‬ ‫מילה‪ ,‬בכל אות ובכל‬ ‫תיבה טמונים אוצרות‬ ‫גדולים‪ ,‬וסודות נסתרים‬ ‫הצופים למרחוק‪ .‬חז"ל‬ ‫למדו אותנו כי דיבורו‬ ‫של האדם מותיר 'רשימו'‬ ‫כעין סימן בשמיים‪,‬‬ ‫ומכאן עלינו ללמוד עד‬ ‫כמה להשתמש בכוח‬ ‫הדיבור רק לדברים‬ ‫טובים ומועילים‪...‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫המחיר קובע‬ ‫דודי היה נרגש במיוחד‪ .‬ההכנות האחרונות‬ ‫לקראת ברית המילה של בנו בכורו כבר‬ ‫הושלמו במלואם‪ ,‬ונשאר לו רק לקנות‬ ‫בקבוק יין עבור הברית‪ .‬הוא נכנס לאחת‬ ‫החנויות הסמוכות וחיפש בקבוק יין איכותי‪,‬‬ ‫כשלפתע הוא קלט יין של אחד היקבים‬ ‫הטובים במחיר מצחיק של עשרים ושתיים‬ ‫שקלים‪" .‬בקבוק יין כזה‪ ,‬המחיר שלו נע‬ ‫בין שישים לשמונים שקלים‪ ,‬שווה לחטוף‬ ‫את המציאה!" חשב דודי לעצמו‪ ,‬לקח את‬ ‫הבקבוק ומיהר לקופה‪ .‬הקופאית העבירה‬ ‫את המוצר‪ ,‬ואמרה לו‪" :‬שישים שקלים‬ ‫בבקשה‪ ,‬אדוני"‬ ‫"כתוב על הבקבוק שהמחיר הוא עשרים‬ ‫ושתיים!" מחה דודי‪ .‬לאחר בירור קצר עם‬ ‫שאלה מס' ‪428‬‬ ‫הקופה הראשית‪ ,‬התברר כי המחיר שהופיע‬ ‫על הבקבוק הוא מחיר שגוי‪ .‬מכיוון שלפי‬ ‫החוק להגנת הצרכן ברגע שרשום סכום על המוצר‪ ,‬חובה למכור אותו במחיר‬ ‫שמופיע עליו‪ .‬אמרה הקופאית הראשית לדודי שהוא יכול לשלם על הבקבוק רק‬ ‫עשרים ושתיים שקלים‪ .‬כעת יש לנו שתי שאלות‪ :‬א') האם מותר לדודי לקחת‬ ‫את הבקבוק בעשרים ושתיים שקלים‪ ,‬למרות שהוא יודע שבעל הבית לא מסכים‬ ‫למחיר זה אלא שאין לו ברירה והוא נאלץ לעשות זאת בגלל החוק? ב') האם‬ ‫הפועל שתמחר בטעות את בקבוק היין‪ ,‬יצטרך לשלם לבעל הבית את ההפרש?‬ ‫מה דעתכם?‬ ‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן‬ ‫שס"ט סעיף ס"ו‪ .‬סימן ר"ז סעיף י'‪ .‬והאם הפועל חייב מ'דינא דגרמי' סימן שפ"ו‬ ‫סעיף ג' וברמ"א על המקום‪ ,‬ובסימן ש"ו סעיף ד'‪.‬‬ ‫תשובה לשאלה "אש של חנוכה" (שאלה מס' ‪)426‬‬ ‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬משפחת ששון שכרה צימר בחנוכה‪ ,‬ובעל הצימר הורה‬ ‫להם להדליק את הנרות במתקן מיוחד מחשש להתלקחות‪ ,‬אבי המשפחה הזיז את‬ ‫המתקן למקום בולט יותר‪ .‬וכעבור שעה התפוצצה לפתע הזכוכית של המתקן‪,‬‬

‫בית‬ ‫המדרש‬


‫הנרות שבתוכו נפלו‪ ,‬ושרפו חלק ניכר מהריהוט של הצימר‪ .‬כעת בעל הבית תובע‬ ‫את הנזקים ממשפחת ששון‪ ,‬שהרי הם שינו מהוראתו‪ ,‬אולם אדון ששון טוען‪ ,‬כי‬ ‫השרפה כלל לא קשורה להזזת המתקן‪ ,‬ולכן זה לא באשמתו‪ .‬מי מהם צודק?‬ ‫תשובה בקצרה‪ :‬אם אין סיבה להתלקחות במקום שהדליק‪ ,‬יותר מהמקום שאמר‬ ‫לו בעה"ב להדליק‪ ,‬פטור המדליק מלשלם על האונס שקרתה וגרמה לשריפה‪ ,‬אבל‬ ‫אם יש חשש שריפה במקום השני יותר מהמקום הראשון‪ ,‬על אף שזה לא בטוח‪,‬‬ ‫אלא שיש צד רחוק שזה מה שגרם לנזק‪ ,‬השוכר חייב לשלם‪.‬‬ ‫תשובה בהרחבה‪ :‬קודם כל צריך להקדים ולומר‪ ,‬ששוכר חייב לשמור על הצימר‬ ‫שהוא מתאכסן בו ועליו להחזירו לבעליו כפי שקבלו‪ .‬אך אם הבית ניזוק‪ ,‬הוא‬ ‫אינו חייב לשלם אלא אם כן עשה קניין מיוחד או שהוא התחייב בכתב לשמור על‬ ‫הצימר‪ ,‬אבל בלי זה אין חיוב תשלומים על קרקעות‪ ,‬ואולם על הרהיטים‪ ,‬ברגע‬ ‫שהוא נכנס לדירה כדי להשתמש בה‪ ,‬הוא נעשה שומר עליהם וחייב באחריות‪.‬‬ ‫במקום שמנהג הוא שהשוכר חייב באחריות על המבנה וכמובן גם על הרהיטים‪,‬‬ ‫ברור שכל קנין השכירות נעשה על דעת כן‪ ,‬והשוכר חייב לשלם לפי המנהג‬ ‫(שולחן ערוך 'חוש�� משפט' סימן ש"א סעיף א' וסעיף ד')‪.‬‬ ‫שוכר ששינה מדעת המשכיר‬ ‫אדם שהשכיר לחברו בהמה‪ ,‬ואמר לו שהוא משכיר אותה כדי שהוא יוליך אותה‬ ‫על ההר והלך השוכר והוליך את הבהמה בבקעה והחליקה ומתה‪ ,‬השוכר פטור‬ ‫מלשלם‪ ,‬ואף שהוא שינה מדעתו של בעל הבית‪ ,‬עם כל זאת הוא פטור‪ ,‬היות והוא‬ ‫לא שינה לרעה ממה שבעל הבית אמר לו‪ ,‬שהרי בהר יש סכנת החלקה גדולה יותר‬ ‫מאשר בבקעה‪ ,‬וכיון שכאן מתה הבהמה מהחלקה‪ ,‬הוא פטור על כך‪ ,‬שהרי השינוי‬ ‫שעשה הייתה רק לטובה‪ .‬אולם אם הבהמה מתה מסיבה אחרת‪ ,‬למשל ממכת‬ ‫חום‪ ,‬ולגבי זה הבקעה גרועה יותר‪ ,‬שהרי החום שם חזק יותר מההר‪ ,‬כאן בוודאי‬ ‫השוכר יהיה חייב לשלם‪ ,‬היות והוא שינה מדעתו של בעל הבית לרעה‪ .‬במקרה‬ ‫שאין שום השפעה לשינוי‪ ,‬כמו אם הוא שינה מהר להר אחר‪ ,‬או מבקעה לבקעה‬ ‫אחרת‪ ,‬הכריעו הפוסקים (נתיבות המשפט סימן שמ"א סעיף קטן י"ג) שהשוכר‬ ‫פטור מלשלם‪ ,‬כי אף שהוא לא שינה לטובה‪ ,‬אך לרעה הוא גם לא שינה ולכן אי‬ ‫אפשר לחייב אותו על כך‪ .‬אולם אם יש שינוי אויר בין המקומות‪ ,‬שאפשר לתלות‬ ‫שהבהמה מתה בגלל השינוי הזה‪ ,‬על אף שלא נראה כל כך שזוהי הסיבה‪ ,‬השוכר‬ ‫חייב לשלם על ההפסד‪ ,‬כי כל מי שמשנה 'ידו על התחתונה' ויש לתלות שהשינוי‬ ‫הזה גרם לנזק‪ ,‬חייב (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש"ט סעיפים א' וב')‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫שואל ששינה מדעת המשאיל‪.‬‬ ‫לעומת הדין האמור‪ ,‬מצאנו בהלכה (שלחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש"מ) דין‬ ‫שונה‪ ,‬שאם אדם שאל מחבר שלו חפץ לצורך מסוים‪ ,‬והמשאיל התנה אתו‬ ‫שההשאלה היא רק בשביל אותו צורך ולא למטרה אחרת‪ ,‬והשואל השתמש אתו‬ ‫למשהו אחר‪ ,‬והחפץ נשבר‪ ,‬השוכר חייב לשלם עליו‪ ,‬כיון שהוא שינה מדעתו של‬ ‫בעל הבית‪ ,‬ואפילו אם היה זה רק שינוי קל‪ .‬וצריך להבין במה זה שונה מהמקרה‬ ‫הקודם‪ ,‬ששם נפסק‪ ,‬שאם שוכר הבהמה לא שינה לרעה הוא פטור מלשלם?‬ ‫הפוסקים (נתיבות המשפט שם) מסבירים‪ ,‬שיש הבדל בין משכיר למשאיל‪ .‬כי‬ ‫למשכיר חפץ יש הנאה מהשכירות בכך שהוא מקבל כסף תמורת השימוש של‬ ‫השוכר בחפץ‪ ,‬ולכן אם השוכר השתמש אתו לשימוש טוב יותר ממה שהמשכיר‬ ‫ביקש ממנו‪ ,‬זה עדיף למשכיר והוא מרוצה מכך‪ ,‬ולכן השוכר לא נחשב משנה‬ ‫מדעת בעל הבית‪,‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬מי שמשאיל חפץ אין לו שום הנאה מכך‪ ,‬שהרי הוא לא מקבל בתמורה‬ ‫כסף‪ ,‬וההנאה היחידה שיש לו היא‪ ,‬שהשואל עושה את רצונו ולא משתמש עם‬ ‫החפץ אלא עבור מה שהוא סיכם אתו‪ ,‬ולכן אם השואל שינה מדעתו של המשאיל‪,‬‬ ‫הרי הוא כגזלן וחייב לשלם אפילו אם החפץ ניזוק באונס‪.‬‬ ‫בסיפור שלנו‬ ‫אם אדון ששון שינה את מקומו של מתקן הנרות למקום גרוע יותר‪ ,‬לדוגמא‪ :‬אם‬ ‫החלון השני היה חנוק וסגור יותר מהחלון הראשון‪ ,‬ויש היתכנות אפילו רחוקה‪,‬‬ ‫שאם המתקן היה נשאר בחלון הראשון הוא לא היה מתפוצץ‪ ,‬הוא יהיה חייב‬ ‫לשלם על הנזקים‪ ,‬שהרי הוא שינה לרעה ודינו כדין שוכר הבהמה שחייב לשלם‬ ‫אם שינה לרעה‪ .‬אולם אם אין שום הבדל בין שני החלונות‪ ,‬והתפוצצות המתקן‬ ‫הייתה יכולה להיגרם בשניהם‪ ,‬אדון ששון יהיה פטור מלשלם‪ ,‬כיון שהוא שוכר‬ ‫והוא יכול לשנות מדעתו של בעל הבית אם זה לא מזיק‪.‬‬ ‫וכשיש ספק אם השינוי הוא לרעה או לא‪ ,‬יש מחלוקת בין הפוסקים אם אפשר‬ ‫לחייב את השוכר‪ ,‬ויש לעשות שאלת חכם והוא יכריע בדבר‪.‬‬ ‫לסיכום‬ ‫יש לבדוק אם יש סיכון לשרפות בחלון השני יותר מאשר בחלון הראשון‪ ,‬ואם כן‬ ‫אדון ששון יהיה חייב לשלם את הנזקים לבעלי הצימר‪ ,‬ואם אין הבדל בין החלונות‪,‬‬ ‫הוא פטור מלשלם‪ .‬במקרה של ספק יש לשאול רב שיכריע בדבר‪.‬‬


שלום לעם ויחי