Issuu on Google+

‫סיימת י"ב?‬

‫מתחברים לתורה ויהדות‬

‫מרכז שלום לעם מציע לך‬

‫מכינה לחיים‬ ‫מכינה חצי שנתית‬

‫מנהיגות‬

‫הכרת החברה הישראלית‪,‬‬

‫בעלי כושר‬ ‫מנהיגות‪ ,‬עוצמה‬ ‫ערכי רוח‪ ,‬מוזיקה וחסידות‬ ‫ויכולת השפעה‬ ‫חברתית‬ ‫מוזמנים לערב מיון‪.‬‬ ‫לפרטים והרשמה‪:‬‬ ‫‪058-7443747‬‬ ‫‪052-7644420‬‬

‫שע"י עמותת גבריאל שר‬ ‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬ ‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬ ‫טל‪02-5022881 .‬‬ ‫פקס‪02-5022771 .‬‬ ‫כל הזכויות שמורות‬

‫ם‬ ‫ע‬ ‫שלום ל‬ ‫ישראל‬ ‫לנוער‬

‫שביל להאיר את הנשמה‬

‫ב‬

‫סיורי מורשת‪,‬‬ ‫הכרת ארץ ישראל‪,‬‬

‫העצמה אישית‪.‬‬ ‫חזון ואידיאלים‪ ,‬שורשים ומסורת ישראל‬ ‫מרכז "שלום לעם"‬

‫‪765‬‬

‫מדרשות ערב לנוער בנים ‪ /‬בנות בפריסה ארצית‬ ‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * תוכניות‬ ‫חינוכיות ופעילויות מגוונות * שיעורים והרצאות *‬ ‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון *‬ ‫סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות‬ ‫ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם'‬

‫חפשו אותנו ב ‪ f‬שלום לעם לנוער ישראל‬

‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬ ‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫בית‬ ‫החלומות‬ ‫במדור סיפור לשבת‬

‫העלון מוקדש לכבוד חתן הבר מצווה אביאל הלוי נ"י‬ ‫להקדשת העלון ‪02-5022881‬‬

‫פרשת יתרו כ"ב שבט תשע"ז ‪ 18‬בפברואר ‪2017‬‬


‫קידוש השם (ג')‬ ‫המדרגה העליונה של קידוש השם‪,‬‬ ‫היא הנכונות למסור את הנפש על‬ ‫הנאמנות לקב"ה‪ .‬כאשר יהודי מוכן‬ ‫להיהרג למען הקב"ה‪ ,‬הוא מראה בכך‬ ‫שהקשר עם הקב"ה עומד מעל לכל‬ ‫ערך אחר‪ ,‬ואפילו מעל ערך החיים‪.‬‬ ‫במשך הדורות היו מקרים רבים‬ ‫מאוד של יהודים‪ ,‬שחלקם היו אנשים‬ ‫פשוטים ואפילו בעלי עברות‪ ,‬שבשעת‬ ‫מבחן היו מוכנים למסור את נפשם‬ ‫כדי לא להמיר את דתם וכדומה‪.‬‬ ‫אמרו חכמים‪" :‬הרוגי מלכות‪ ,‬אין כל‬ ‫יוסף רזניק‬ ‫בריה יכולה לעמוד במחיצתם"‪ ,‬כלומר‬ ‫שמדרגתם בגן עדן גדולה ממדרגת כל שאר האנשים‪.‬‬ ‫באלו מצבים יש למסור את הנפש על קידוש השם?‬ ‫הקב"ה אינו חפץ במותו של האדם אלא בחייו‪ ,‬כפי שנאמר בתורה (ויקרא‬ ‫"ּוׁש ַמ ְר ֶּתם ֶאת ֻחּק ַֹתי‪ֲ ...‬א ֶׁשר יַ ֲע ֶׂשה א ָֹתם ָה ָא ָדם וָ ַחי ָּב ֶהם"‪ .‬משום‬ ‫יח‪ ,‬ה)‪ְ :‬‬ ‫כך כל מצוות התורה נדחות מפני פיקוח נפש‪ ,‬ואסור לאדם לסכן את‬ ‫נפשו כדי לשמור עליהן‪ .‬אולם ישנן שלוש מצוות שאין לעבור עליהן‬ ‫אפילו במצב של סכנת נפשות‪ ,‬והן‪ :‬עבודה זרה‪ ,‬גילוי עריות ושפיכות‬ ‫דמים (רצח)‪.‬‬ ‫במקרה שבו גוי מאיים על יהודי במוות אם לא יעבור עברה‪ ,‬יש למסור‬ ‫את הנפש גם על שאר המצוות‪ ,‬אם מתקיימים שני תנאים‪( :‬א') שהגוי‬ ‫אינו עושה זאת להנאתו האישית אלא אך ורק מתוך רצון רע לגרום ליהודי‬ ‫לעבור עברה; (ב') שהדבר מתבצע בפרהסיה‪ ,‬כלומר בפני עשרה יהודים‬ ‫לפחות‪ .‬דוגמאות לכך היו בזמן השואה‪ ,‬שבהן קצינים נאצים ימ"ש דרשו‬

‫יש לי‬

‫מושג‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫מיהודים לשרוף ספרי תורה וכדומה‪.‬‬ ‫מצב מיוחד נוסף נקרא "שעת השמד"‪ .‬כאשר ישנה גזירה כללית מטעם‬ ‫השלטון שמחייבת יהודים לעבור עבירות (כגון בתקופת אנטיוכוס‬ ‫שקדמה למלחמת המכבים)‪ ,‬אמרו חכמים שיש למסור את הנפש אפילו‬ ‫על מצוות קלות‪ ,‬ואפילו שלא בפרהסיה‪.‬‬ ‫מדוע אומרים על הרוגים בפיגועים וכדומה שהם נהרגו על קידוש השם?‬ ‫השנאה שרשעי הגויים שונאים את עם ישראל‪ ,‬היא משום שעם ישראל‬ ‫מייצג את הקב"ה‪ ,‬ורשעים אלו שונאים את הקב"ה ואת ההתנהגות‬ ‫המוסרית שהוא דורש מבני האדם‪ .‬משום כך‪ ,‬כל יהודי שנהרג משום‬ ‫שהוא יהודי‪ ,‬נהרג למען הקב"ה גם אם לא בחר בכך ביוזמתו‪ ,‬ומשום‬ ‫כך הוא זוכה למעלתם של ההרוגים על קידוש השם‪ .‬גם החוק האזרחי‪,‬‬ ‫להבדיל‪ ,‬מעניק זכויות מיוחדות לחייל שנפגע על הגנת המדינה‪ ,‬ואפילו‬ ‫לאזרח שנפגע בפעולת איבה‪.‬‬ ‫הצלחתנו ‪ -‬הצלחתו‬ ‫כיון שעם ישראל הוא עם ה'‪ ,‬כל הצלחה של עם ישראל היא קידוש‬ ‫השם‪ ,‬כי היא מראה את כוחו של הקב"ה‪ .‬ומצד שני‪ ,‬כל כישלון וצרה‬ ‫של ישראל הם חילול השם‪ ,‬משום שנראה כאילו ח"ו לקב"ה אין כוח‬ ‫לעזור לעמו‪ .‬מסיבה זו‪ ,‬כל פעולה שהאדם עושה כדי להגדיל את כבודו‬ ‫והצלחתו של עם ישראל‪ ,‬יש בה מצוה גדולה (אמנם אין זה סותר את‬ ‫חובתו של יהודי למסור את נפשו למען הקב"ה‪ ,‬משום שקידוש השם‬ ‫שבדבר גובר על חילול השם שבהריגתו ע"י הגויים)‪.‬‬ ‫לעניין זה יש משמעות גדולה‪ .‬במקומות רבים בתורה‪ ,‬בנביאים ובכתובים‬ ‫מתפללים הנביאים והצדיקים שה' יושיע את עם ישראל כדי שלא יתחלל‬ ‫שמו בין הגויים‪ .‬הבקשה "עשה למען שמך" חוזרת על עצמה פעמים‬ ‫רבות בתפילה‪ .‬בספר יחזקאל (פרק ל"ו) נאמר‪ ,‬שהקב"ה עתיד לגאול‬ ‫את עם ישראל גם אם לא נהיה ראויים לכך כלל‪ ,‬רק כדי למנוע את חילול‬ ‫רּוחי ָבכֶ ם וִ ְחיִ ֶיתם וְ ִהּנַ ְח ִּתי‬ ‫שמו בגלות‪ .‬וכך נאמר שם (לז‪ ,‬יד)‪" :‬וְ נָ ַת ִּתי ִ‬ ‫ֶא ְתכֶ ם ַעל ַא ְד ַמ ְתכֶ ם‪ ,‬וִ ַיד ְע ֶּתם ּכִ י ֲאנִ י ה' ִּד ַּב ְר ִּתי וְ ָע ִׂש ִיתי‪ ,‬נְ ֻאם ה'"‪.‬‬


‫מתכון להצלחה‬

‫מבאט‬ ‫ל‬ ‫החיים‬

‫החיים לא האירו פנים להרמן סנדרס‪.‬‬ ‫הוא היה בסך הכול בן שש כאשר אביו‬ ‫נפטר בפתאומיות‪ ,‬התייתמותו מאביו‬ ‫השאירה אותו ואת אמו ללא משענת‬ ‫יציבה וללא פרנסה‪ .‬מכורח המציאות‬ ‫החלה אמו לצאת לעבודה במשך שעות‬ ‫ארוכות כדי לפרנס את ילדיה‪ ,‬והרמן‬ ‫נאלץ להישאר שעות ארוכות בבית‬ ‫ולשמור על אחיו ואחותו הקטנים‪.‬‬ ‫בלית ברירה הוא החל לבשל לבד אוכל‬ ‫לעצמו ולאחיו‪ ,‬ועם הזמן הוא רכש‬ ‫מיומנות בבישול הרבה יותר משאר בני‬ ‫גילו‪ .‬כאשר היה בן שתים עשרה אימא‬ ‫דוד קליינר‬ ‫שלו התחתנה פעם נוספת‪ ,‬אבל אביו‬ ‫החורג ממש לא הסתדר אתו ואף היה נוהג להכות אותו באופן קבוע‪,‬‬ ‫ולכן הרמן החליט לברוח‪.‬‬ ‫הוא התחיל לעבוד בכל מיני עבודות כדי להתקיים תוך כדי שהוא מנסה‬ ‫להמשיך את לימודיו בבית הספר‪ ,‬אבל בגיל שש עשרה הוא נשר מן‬ ‫הלימודים ובנוסף הספיק להיזרק מארבע עבודות שונות‪.‬‬ ‫כאשר הרמן הגיע לגיל עשרים ואחת הוא התחתן‪ ,‬שנה לאחר מכן הוא‬ ‫כבר היה אבא לבת קטנה‪ ,‬הוא ניסה להתפרנס תקופה מסוימת כנהג‬ ‫ולאחר מכן כטבח ושוטף כלים בבית קפה אולם לא הצליח בשום עבודה‪,‬‬ ‫ואם כל זה לא הספיק לו‪ ,‬מזלו הרע המשיך כאשר אשתו התעצבנה על‬ ‫חוסר ההצלחה שלו בחיים ועזבה את הבית עם הילדה‪ ,‬ורק לאחר כמה‬ ‫שנים של מאמצים גדולים מצדו הוא הצליח לשכנע אותה לחזור הביתה‪.‬‬ ‫במשך השנים הוא ניסה לעבוד כסוכן ביטוח אבל לא כל כך הצליח‪ ,‬הוא‬ ‫ניסה להתקבל לבית ספר למשפטים אולם נדחה על ידם‪ ,‬במקביל הוא‬ ‫התגייס לצבא ועלה בדרגות אבל גם שם הוא חווה לבסוף כישלון גדול‪ ,‬הוא‬ ‫המשיך לנסות את מזלו כחשמלאי וככבאי אבל גם זה לא ממש הלך לו‪...‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫כשהגיע לגיל ‪ 40‬הוא התקבל לעבודה כמגיש אוכל בתחנת שירות שניצבה‬ ‫על אם הדרך ליד העיירה קנטקי‪ .‬בשלב מסוים הוא החליט להשתמש‬ ‫בכישרון הבישול שאותו פיתח בילדותו והחל להכין מנות טעימות במיוחד‪.‬‬ ‫במשך השנים הוא פיתח כמה מתכונים מיוחדים לטיבול עוף מטוגן‬ ‫כשהוא שומר על המתכון בסוד‪ .‬אנשים החלו לאהוב את האוכל שלו‪,‬‬ ‫ולאחר עשר שנים הוא החליט לפתוח מסעדה משלו מעבר לכביש‪ .‬עם‬ ‫הזמן השם שלו התפרסם והוא התחיל לפתח מתכונים סודיים עם כל מיני‬ ‫עשבי תיבול ייחודיים‪ ,‬וסוף סוף הגיעו חייו למי מנוחות‪ ...‬כך לפחות היה‬ ‫נראה לו נכון לעכשיו‪.‬‬ ‫בגיל ‪ 62‬לאחר חיים לא קלים בכלל‪ ,‬הגיעה המכה הגדולה‪ .‬המדינה החליטה‬ ‫לסלול כביש מהיר במקום הכביש הקודם ולשם כך הוא היה חייב לפנות‬ ‫את המסעדה שלו‪ .‬הוא מכר את כל הציוד של המסעדה והתחיל לשלם את‬ ‫כל החובות שהצטברו לו בהליך הפינוי‪ ,‬ובסופו של דבר גילה שנותר ללא‬ ‫מאומה‪ .‬הוא הגיש תביעה לביטוח לאומי‪ ,‬ולאחר המתנה הגיע מהם צ'ק‬ ‫על סך ‪105$‬‬ ‫בלבד‪ ,‬וזה‬ ‫בעצם היה‬ ‫כל כספו‬ ‫עלי אדמות‪.‬‬ ‫בשלב זה‬ ‫היה הרמן‬ ‫מ י ו א ש‬ ‫לחלוטין‬ ‫והוא איבד‬ ‫כל תקווה‬ ‫לחייו‪,‬‬ ‫אנשים בגילו‬ ‫כבר עוזבים‬ ‫את עבודתם‬ ‫ומתחילים‬ ‫ל ח י ו ת‬


‫מכספי הפנסיה‪ ,‬ואילו לו אין אפילו דולר אחד כחיסכון‪ .‬הוא התיישב‬ ‫תחת אחד העצים והתחיל לכתוב צוואה‪...‬‬ ‫הזיכרונות מימי הזוהר בהם היה מבשל מעדנים החלו לצוף בראשו מחדש‪,‬‬ ‫הוא העביר מול עיניו את המתכונים הסודיים שהמציא בעבר‪ ,‬ואת קריאות‬ ‫ההתפעלות שיצאו מפיות הסועדים הקבועים‪.‬‬ ‫ואז חדרה אל תודעתו העובדה שהוא בעצם יודע לעשות משהו שהרבה‬ ‫אחרים ממש לא יודעים ‪ -‬לבשל מעולה! ואולי בעצם אף פעם לא מאוחר‬ ‫להתחיל הכול מהתחלה‪.‬‬ ‫הוא פדה את הצ'ק שקיבל‪ ,‬וקנה מחבת מיוחדת ב‪ 87 -‬דולר‪ .‬בשארית‬ ‫הכסף הוא קנה מעט עוף ותבלינים והחל לעבור מבית לבית בעיירה קנטקי‬ ‫הסמוכה‪ .‬התושבים שהכירו אותו מהימים בהם עבד במסעדה‪ ,‬החלו‬ ‫להזמין אצלו מנות‪ ,‬עד שלבסוף הצטבר לו סכום כסף נכבד עמו הצליח‬ ‫לפתוח מסעדה חדשה‪ .‬הוא התחיל להסתובב ברחבי ארצות הברית וחתם‬ ‫חוזי זכיינות עם מסעדות שרצו למכור את המנות הסודיות שלו‪ .‬כך תוך זמן‬ ‫קצר הפך הרמן למיליונר‪ ,‬כאשר עוד ועוד מסעדות שלו נפתחות ברחבי‬ ‫העולם‪ .‬לאחר עשר שנים נוספות כבר היו לו יותר מעשרת אלפים סניפים‪.‬‬ ‫בגיל ‪ ,88‬הרמן סנדרס‪ ,‬מייסד קנטקי פרייד צ'יקן (‪ )KFC‬הפך למיליארדר‪,‬‬ ‫עם יותר מ‪ 20-‬אלף סניפים ב‪ 123-‬מדינות‪ ,‬הרמן הראה לנו חזק יותר את‬ ‫הנוסחה כי גם רגע לפני הייאוש הגדול‪ ,‬אפשר להתחיל את הכול מחדש‪...‬‬ ‫***‬ ‫קל מאוד להתייאש בחיים‪ ,‬אולי זה הדבר הכי קל שאפשר לעשות‪ .‬יש‬ ‫הרבה אנשים שמעט קושי גורם להם להרים ידיים‪ ,‬אפילו כישלונות קלים‬ ‫בלימודים או עם חברים הופכים אותם לבעלי דימוי עצמי נמוך‪ .‬ויש כאלו‬ ‫שבאמת מתמודדים עם חיים לא פשוטים והקושי שלהם הוא ממשי‪.‬‬ ‫צריך לדעת שהנפילות הללו תמיד יכולים להוביל אותנו למקום גבוה‬ ‫יותר ועם כישורים הרבה יותר טובים לעתיד‪ .‬לא צריך להפוך למיליונר‬ ‫בשביל להצליח בחיים‪ ,‬החיים עצמם הם ההצלחה הכי גדולה שיש לאדם‪,‬‬ ‫מה שנותר לאדם הוא רק להציב לעצמו מטרות טובות ולהתקדם הלאה‬ ‫ללא חשש‪...‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫תהיה בן‬

‫אדם!‬ ‫(מתוך מדור‬ ‫'סיפור צעיר')‬


‫ִּתהְ יֶה ּבֶ ן אָ דָ ם‬

‫סיפור‬ ‫צעיר‬

‫ּתֹובב ֵּבין‬ ‫' ָא ָדם יָ ָצא לְ ִטּיּול ַּבּג'ּונְ גֶ ל‪ ,‬הּוא ִה ְס ֵ‬ ‫ָה ֵע ִצים ַהּגְ דֹולִ ים‪ ,‬נֶ ֱהנָ ה ֵמ ַה ַחּיֹות ַה ְּק ַטּנֹות‬ ‫ֶׁש ִּק ְּפצּו ֵּבין ָה ֵע ִצים‪ָ ,‬ע ַקב ַא ֲח ֵרי ִצ ֳּפ ִרים‬ ‫נְ ִדירֹות ֶׁש ִּקּנְ נּו ְּב ַצ ְּמרֹות ָה ֵע ִצים‪ ,‬וְ ִה ְת ַעּנֵ ג ַעל‬ ‫ימפֹונְ יַ ת ְצלִ ילֵ י ַהּיַ ַער‪.‬‬ ‫ִס ְ‬ ‫עֹומד לְ יָ דֹו ְּבג ֶֹדל‬ ‫ִּפ ְתאֹם הּוא ּפֹוגֵ ׁש קֹוף‪ּ ,‬כָ כָ ה ֵ‬ ‫ּובֹוחן אֹותֹו ְּב ֵעינַ יִ ם ַס ְק ָרנִ ּיֹות‪ָ .‬ה ִאיׁש‬ ‫ֵ‬ ‫ִט ְב ִעי‬ ‫ּפֹונֶ ה ְּבנִ ּמּוס ֶאל ַהּקֹוף‪ְ ,‬מ ָב ֵרְך אֹותֹו לְ ָׁשלֹום‬ ‫ידּותי‪,‬‬ ‫ּומ ְת ַענְ יֵ ן ִּב ְׁשלֹומֹו‪ַ .‬הּקֹוף ִמ ְתּגַ ּלֶ ה ּכִ ִיד ִ‬ ‫ִ‬ ‫וְ הּוא ַמ ִּצ ַיע לָ ִאיׁש לְ ִה ְתלַ ּוֹות ֵאלָ יו לְ ִסּיּור‬ ‫ַּבּיַ ַער‪.‬‬ ‫יֹוד ַע"‪ּ ,‬פֹונֶ ה ָה ִאיׁש ֶאל ַהּקֹוף‪" ,‬יָ כֹול‬ ‫"א ָּתה ֵ‬ ‫ַ‬ ‫רֹובי ִמ ְׁש ָּפ ָחה"‪.‬‬ ‫לִ ְהיֹות ֶׁש ֲאנַ ְחנּו ְק ָצת ְק ֵ‬ ‫ַהּקֹוף ִמ ְת ַענְ יֵ ן‪ ,‬וְ ָה ִאיׁש ַמ ְמ ִׁשיְך‪" ,‬יֵ ׁש ֶא ְצלֵ נּו‬ ‫ּקֹופים‬ ‫אֹומר ֶׁש ְּבנֵ י ָה ָא ָדם נֹולְ דּו ֵמ ַה ִ‬ ‫ֶא ָחד ֶׁש ֵ‬ ‫לִ ְפנֵ י ַה ְר ֵּבה ַה ְר ֵּבה ָׁשנִ ים‪ .‬יֵ ׁש ַה ְר ֵּבה ֲאנָ ִׁשים‬ ‫ּדֹודים"‪.‬‬ ‫ֶׁש ַּמ ֲא ִמינִ ים לֹו‪ָ ,‬אז אּולַ י ֲאנַ ְחנּו ִּבכְ לָ ל ְּבנֵ י ִ‬ ‫ַהּקֹוף ִמ ְתלַ ֵהב ִמ ֶּבן ּדֹודֹו ֶה ָח ָדׁש‪ ,‬וְ הּוא ַמ ְר ֶאה לֹו ְּב ֶח ְדוָ ה ֶאת ּכָ ל ִּפּנֹות ַה ֶח ֶמד ַּבּיַ ַער‪,‬‬ ‫עֹורְך לֹו ִטּיּול ֻמ ְד ָרְך‪.‬‬ ‫מֹוביל אֹותֹו ִמ ָּמקֹום לְ ָמקֹום וְ ֵ‬ ‫ִ‬ ‫קֹופא ַּת ְח ָּתיו‬ ‫ְּבתֹוְך ּכְ ֵדי ַה ִּטּיּול ֵהם ַמ ְב ִחינִ ים ְּב ַא ְריֵ ה ָר ֵעב ֶׁש ִּמ ְת ָק ֵרב לְ כִ ּוּונָ ם‪ָ .‬ה ִאיׁש ֵ‬ ‫קֹומן ַּב ֲח ָר ָדה‪ֲ .‬א ָבל ַהּקֹוף ֵאינֹו ְמ ַא ֵּבד ֶע ְׁשּתֹונֹות‪ ,‬הּוא‬ ‫ְּב ַת ְד ֵה ָמה‪ַ ,‬רגְ לָ יו נְ טּועֹות לִ ְמ ָ‬ ‫טּוחים‬ ‫ּגֹורר אֹותֹו ַא ֲח ָריו וְ עֹוזֵ ר לֹו לְ ַט ֵּפס ִּבזְ ִריזּות ַעל ֵעץ ָקרֹוב‪ָׁ ,‬שם לְ ַמ ְעלָ ה ֵהם ְּב ִ‬ ‫ֵ‬ ‫ִמ ְּפנֵ י ָה ַא ְריֵ ה‪.‬‬ ‫"אנִ י ֹלא זָ ז ִמּכָ אן ַעד ֶׁש ֶא ָחד ִמּכֶ ם‬ ‫אֹותם ְמ ַט ְּפ ִסים‪ֵ ,‬אינֹו ֵמ ִרים יָ ַדיִ ם‪ֲ ,‬‬ ‫ָה ַא ְריֵ ה ֶׁש ָר ָאה ָ‬ ‫"א ָבל ֶאת ַה ֵּׁשנִ י ֲאנִ י ְמ ַׁש ְח ֵרר לְ ֹלא ֶּפגַ ע"‪.‬‬ ‫יֹורד"‪ ,‬הּוא ַמכְ ִריז‪ֲ ,‬‬ ‫ֵ‬ ‫ָה ִאיׁש ַמ ִּביט ֶאל ַהּקֹוף ַּב ֲח ָר ָדה‪ְּ ,‬בכָ ל זֹאת זֶ ה ֹלא ַה ִּמגְ ָרׁש ֶׁשּלֹו‪ֲ .‬א ָבל ַהּקֹוף ְמ ַמ ֵהר‬ ‫נֹוט ִׁשים ֲח ֵב ִרים‪ַ .‬אל ִּת ְד ַאג‪ַ ,‬א ָּתה ּכָ אן ִא ִּתי‪ָ ,‬ה ַא ְריֵ ה ֹלא‬ ‫"א ְצלֵ נּו ֹלא ְ‬ ‫לְ ַה ְרּגִ ַיע אֹותֹו‪ֶ ,‬‬ ‫יִ ְפּגַ ע ָּבנּו"‪.‬‬ ‫ּכֹואבֹות‪ְּ ,‬בכָ ל‬ ‫מֹותיו ֶׁשל ָה ִאיׁש ֲ‬ ‫יֹוׁש ִבים ַעל ָה ֵעץ ְּב ֶמ ֶׁשְך ּכַ ָּמה ָׁשעֹות‪ַ ,‬ע ְצ ָ‬ ‫ּכָ ְך ֵהם ְ‬ ‫זֹאת הּוא ֹלא ָרגִ יל לָ ֶׁש ֶבת ַעל ֲענָ ִפים ָק ִׁשים‪ ,‬וְ עֹוד ּכָ ל ּכָ ְך ַה ְר ֵּבה זְ ַמן‪ְּ .‬ב ָׁשלָ ב ְמ ֻסּיָ ם‬ ‫נּומה ַקּלָ ה‪ .‬הּוא ַמ ִּצ ַיע לַ ּקֹוף ֶׁשּכָ ל‬ ‫רֹוצה ַרק לִ ְתּפֹס ְּת ָ‬ ‫הּוא ַמ ְרּגִ יׁש ֶׁשהּוא ּכְ ָבר ָעיֵ ף וְ ֶ‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫ׁשֹומר‪ ,‬וְ חֹוזֵ ר‬ ‫תֹורנּות‪ֶׁ ,‬שּכְ ֶׁש ָה ֶא ָחד יָ ֵׁשן‪ַ ,‬ה ֵּׁשנִ י ֵ‬ ‫נּומה ַקּלָ ה לְ ֶמ ֶׁשְך ָׁש ָעה ְּב ָ‬ ‫ֶא ָחד יִ ְתּפֹס ְּת ָ‬ ‫ָחלִ ילָ ה‪ַ .‬הּקֹוף ִה ְסּכִ ים‪ ,‬וְ ָה ִאיׁש ָע ַצם ֶאת ֵעינָ יו לְ ָׁש ָעה ַקּלָ ה‪.‬‬ ‫ּכַ ֲעבֹר ָׁש ָעה ִהּגִ ַיע ּתֹורֹו ֶׁשל ַהּקֹוף ֶׁש ָּׁש ַקע ְּב ֵׁשנָ ה ֲע ֻמ ָּקה‪ַ .‬הּקֹוף יָ ַׁשן‪ ,‬וְ ָה ִאיׁש ָׁש ַמר‬ ‫ָעלָ יו‪ְּ .‬בתֹוְך ּכְ ֵדי ְׁש ִמ ָירה ַעל ַהּקֹוף ָּבאּו לָ ִאיׁש ּכָ ל ִמינֵ י ַר ְעיֹונֹות לָ רֹאׁש‪ּ .‬כָ ל ּגּופֹו ּכָ ַאב‪,‬‬ ‫וְ הּוא ָר ָצה לַ ֲחזֹר ֶאל ֵּביתֹו‪ַ .‬מ ֲח ָׁשבֹות זְ דֹונִ ּיֹות ֵה ֵחּלּו ִמ ְתּגַ ּנְ בֹות לְ רֹאׁשֹו‪'ִ :‬אם ַא ִּפיל ֶאת‬ ‫ַהּקֹוף ַהּיָ ֵׁשן לְ ַמ ָּטה ‪ָ -‬ה ַא ְריֵ ה יֹאכַ ל אֹותֹו‪ּ ,‬וכְ ִפי ֶׁש ִה ְב ִט ַיח ‪ -‬הּוא יִ ְס ַּת ֵּפק ּבֹו וְ יִ ֵּתן לִ י‬ ‫רֹוצה לָ לֶ כֶ ת ַה ַּביְ ָתה וְ לִ יׁשֹן ְּב ִמ ָּט ִתי! ְּבכָ ל זֹאת ְמ ַחּכִ ים לִ י‬ ‫לָ לֶ כֶ ת לַ ָח ְפ ִׁשי! ֲאנִ י ּכְ ָבר ֶ‬ ‫עֹושֹה ּכָ אן ִּבכְ לָ ל?'‬ ‫ּוב ֶע ֶצם ָמה ֲאנִ י ֶ‬ ‫ַּב ַּביִ ת‪ְ ,‬‬ ‫הּוא ֶה ְחלִ יט לְ ַב ֵּצ ַע ֶאת ָּתכְ נִ יתֹו‪ ,‬וְ ָד ַחף ֶאת ַהּקֹוף ַהּיָ ֵׁשן ַהיְ ֵׁשר לְ ַמ ָּטה‪ֲ .‬א ָבל ַהּקֹוף‪,‬‬ ‫עֹורר ִמּיָ ד‪ ,‬נֶ ֱא ַחז ֶּב ָענָ ף ַה ַּת ְחּתֹון‬ ‫ּובגְ ִמיׁשּות‪ִ ,‬ה ְת ֵ‬ ‫ֶׁש ָרגִ יל לִ ְחיֹות ַעל ָה ֵע ִצים ִּבזְ ִריזּות ִ‬ ‫וְ ִה ְתיַ ֵּצב ָעלָ יו‪ .‬הּוא ָׁש ַתק וְ ֹלא ָא ַמר ִמּלָ ה‪ַ ,‬רק ָחזַ ר וְ ִט ֵּפס לְ ַמ ְעלָ ה‪ ,‬וְ ִה ְמ ִׁשיְך לִ יׁשֹן ַעל‬ ‫אֹותֹו ָענָ ף ֶׁש ִּמ ֶּמּנּו נִ ְד ַחף‪ּ ,‬כְ ִאּלּו ֹלא ָק ָרה ּכְ לּום‪.‬‬ ‫ָה ִאיׁש ִה ְרּגִ יׁש נִ ְבזֶ ה‪ ,‬הּוא ָחׁש ּבֹוגֵ ד‪ָ ,‬היָ ה לֹו ַמ ָּמׁש ִּבלְ ִּתי נָ ִעים ְּב ֶח ְב ָרתֹו ֶׁשל ַהּקֹוף‪,‬‬ ‫ֲא ָבל ַהּקֹוף ֹלא ָא ַמר ִמּלָ ה‪.‬‬ ‫הֹוריד‬ ‫לְ ַא ַחר ּכַ ָּמה ָׁשעֹות ָׁש ַקע ָה ַא ְריֵ ה ְּב ֵׁשנָ ה ֲע ֻמ ָּקה‪ַ .‬הּקֹוף ָא ַחז ְּביָ דֹו ֶׁשל ָה ִאיׁש ִ‬ ‫חּוצה ֵמ ַהּיַ ַער‪.‬‬ ‫אֹותֹו ֵמ ָה ֵעץ ְּב ֶׁש ֶקט‪ ,‬וְ ֶה ְר ָאה לֹו ֶאת ַה ֶּד ֶרְך ַה ָ‬ ‫טֹובה ַא ַחת ְּב ַב ָּק ָׁשה‪ַ ..‬אל ַּת ְמ ִׁשיְך‬ ‫"ּת ֲע ֶשֹה לִ י ַרק ָ‬ ‫לִ ְפנֵ י ֶׁש ֵהם נִ ְפ ְרדּו ָא ַמר ַהּקֹוף לָ ִאיׁש‪ַ :‬‬ ‫רֹובי ִמ ְׁש ָּפ ָחה‪ְּ ,‬ב ֵס ֶדר? זֶ ה ַמ ֲעלִ יב‪ֹ .‬לא‬ ‫מּועה ֶׁש ֲאנַ ְחנּו ְק ֵ‬ ‫ּתֹובב ּולְ ָה ִפיץ ֶאת ַה ְּׁש ָ‬ ‫לְ ִה ְס ֵ‬ ‫עֹושֹה ֶאת ַמה ֶּׁש ַא ָּתה ָע ִש ָֹית‪"...‬‬ ‫יׁשהּו ִמ ֶּׁשּלָ נּו ֹלא ָהיָ ה ֶ‬ ‫רֹובי ִמ ְׁש ָּפ ָחה‪ִ ,‬מ ֶ‬ ‫יִ ָּתכֵ ן ֶׁש ֲאנַ ְחנּו ְק ֵ‬ ‫***‬ ‫"א ָּתה ֹלא ֶּבן‬ ‫אֹותה‪ְ ,‬רגִ ילִ ים ָאנּו לְ ִה ְׁש ַּת ֵּמׁש ַּב ִּבּטּוי ַ‬ ‫צּורה ִּבלְ ִּתי נְ ָ‬ ‫ּכְ ֶׁש ָא ָדם ִמ ְתנַ ֵהג ְּב ָ‬ ‫ּנֹוהג ְּבי ֶֹׁשר‪ְּ ,‬ב ֶצ ֶדק‪ְּ ,‬ב ֶד ֶרְך‬ ‫ּוב ֶצ ֶדק ּכָ ָראּוי לְ ִמי ֶׁש ֵ‬ ‫"ּבן ָא ָדם" נִ ְת ָּפס ֶא ְצלֵ נּו ְ‬ ‫ָא ָדם"‪ַ .‬הּת ַֹאר ֶ‬ ‫ן‪-‬א ָדם"‪.‬‬ ‫"ּב ָ‬ ‫ּדֹותיו ְמ ֻת ָּקנֹות ְּביַ ֲח ֵסי ֱאנֹוׁש זֹוכֶ ה ֶא ְצלֵ נּו לַ ּת ַֹאר ֶ‬ ‫ּובנִ ּמּוס‪ִ .‬מי ֶׁש ִּמ ָ‬ ‫ֶא ֶרץ ְ‬ ‫ּנֹוהג ְּבח ֶֹסר י ֶֹׁשר‪ְּ ,‬ב ִמּדֹות‬ ‫הֹופְך לִ ְהיֹות ַחּיָ ה?! ַה ִאם ָא ָדם ֶׁש ֵ‬ ‫ּומי ֶׁשֹּלא?! ַה ִאם הּוא ֵ‬ ‫ִ‬ ‫צֹורב לְ ַמ ְמלֶ כֶ ת ַה ַחי‪.‬‬ ‫הֹופְך לִ ְהיֹות ַחּיָ ה?! יֵ ׁש ְּבכָ ְך ִמּׁשּום ֶעלְ ּבֹון ֵ‬ ‫ֻמ ְׁש ָחתֹות‪ְּ ,‬ב ִאי ֶצ ֶדק‪ֵ ,‬‬ ‫ּפֹועל לְ ִפי ֻח ֵּקי ַה ֶּט ַבע‪ֵ ,‬אין לֹו ְּב ִח ָירה‪ּ .‬כָ מֹוהּו ּגַ ם ְׁש ָאר‬ ‫ּטֹורף וְ אֹוכֵ ל‪ֵ ,‬‬ ‫ָה ַא ְריֵ ה ֶׁש ֵ‬ ‫עֹוס ִקים ִּב ְר ִמּיָ ה‪ְּ ,‬בהֹונָ ָאה‪ַּ ,‬ב ֲא ִחיזַ ת ֵעינַ יִ ם‬ ‫ּטֹור ִפים‪ּ .‬כָ ְך ּגַ ם ֵאּלּו ִמ ֵּבין ַּב ֲעלֵ י ַה ַחּיִ ים ָה ְ‬ ‫ַה ְ‬ ‫ימי לְ ֹלא ּכָ ל ֶא ְפ ָׁשרּות ִׁשּנּוי‪.‬‬ ‫ּפֹועלִ ים ִמּתֹוְך ִאינְ ְס ִטינְ ְקט ְּפנִ ִ‬ ‫ּדֹומה‪ּ ,‬כֻ ּלָ ם ֲ‬ ‫וְ כַ ֶ‬ ‫יֹותר לִ ְהיֹות ַרע‬ ‫ַרק ָה ָא ָדם יָ כֹול לִ ְהיֹות ַרע ֶּב ֱא ֶמת ִמּתֹוְך ְּב ִח ָירה ְּבר ַֹע‪ .‬נָ כֹון‪ַ ,‬קל ַה ְר ֵּבה ֵ‬ ‫נֹושֹא ְּבגָ אֹון ֶאת ט ַֹהר ַה ִּמּדֹות וְ ָראּוי‬ ‫ֵמ ֲא ֶׁשר טֹוב‪ .‬וְ לָ כֵ ן ִמי ֶׁשהּוא "טֹוב" ִמּתֹוְך ְּב ִח ָירה‪ֵ ,‬‬ ‫"ּבן ָא ָדם"‪.‬‬ ‫לְ ִה ָּקרֹות ַּבּת ַֹאר ֶ‬ ‫יֹותר ַרע ֵמ ַחּיָ ה‪ ,‬הּוא ָּב ַחר לִ ְהיֹות ַרע‪ָ ,‬ה ָא ָדם ַהּטֹוב הּוא טֹוב‬ ‫ָה ָא ָדם ָה ָרע הּוא ַה ְר ֵּבה ֵ‬ ‫ֶּב ֱא ֶמת‪ ,‬טֹוב ִמּתֹוְך ִמלְ ָח ָמה ָּב ַרע ְּוקנִ ּיַ ת ַהּטֹוב‪.‬‬


‫בית החלומות‬

‫סיפור‬ ‫לשבת‬

‫השעה הייתה שעת ערב מוקדמת והרוח‬ ‫הקרירה של שעות הערב הקפיאה את‬ ‫העצמות‪ ,‬ג'קי ירד מהאוטובוס והידק‬ ‫לגופו את המעיל העבה‪ .‬הוא צעד‬ ‫לביתו שנמצא מעבר לכביש‪ ,‬ומיד‬ ‫כשהגיע לבניין צדה את עינו מודעת‬ ‫הענק שהתנוססה בקומה השנייה‪:‬‬ ‫"למכירה" נכתב באותיות גדולות על‬ ‫השלט הכתום כשמתחתיו מופיע מספר‬ ‫הטלפון של משפחת ירקוני‪.‬‬ ‫ג'קי לא היה מופתע למראה השלט‪ .‬כבר‬ ‫מזמן משפחת ירקוני על תשעת צאצאיה‬ ‫כבר אינה מסתדרת בדירת השניים וחצי‬ ‫חדרים שבה היא מתגוררת וכנראה הם‬ ‫מנסים בכל מחיר לעבור מ"קופסת‬ ‫מיכאל ראם‬ ‫הגפרורים" הצפופה לדירה רחבה יותר‬ ‫וכעת נראה שרצונם הולך להתממש‪.‬‬ ‫ג'קי לא ידע להסביר זאת אבל הרגשה לא טובה במיוחד התפשטה בגופו‪,‬‬ ‫ופרצופו עטה ארשת חמוצה במיוחד‪ ,‬אולי אפילו יותר מהלימונים שהיו‬ ‫בשקית שבידיו‪ ,‬וכך הוא נכנס לביתו החמים בפנים זועפות‪ .‬האמת היא‬ ‫שלא ממש היה אכפת לו שלמשפחת ירקוני תהיה דירה חדשה בפרט‬ ‫שג'קי ואשתו כבר מבוגרים וגם ארבעת החדרים שברשותם הם יותר מידי‬ ‫עבור שני ילדיהם אבל בכל זאת למה אני לא יכול לעבור לדירה חדשה‬ ‫יותר? נשאלה השאלה במוחו ללא מענה‪.‬‬ ‫ג'קי לגם מהמרק הרותח ולאט לאט נרגע אבל הקולות שבקעו מהקומה‬ ‫העליונה לא נתנו לו מנוחה‪ ,‬אמנם ילדים מחונכים יש לה למשפחת ירקוני‬ ‫אבל עדיין הם ילדים וקולות צחוק ומשחקי ילדים נשמעו היטב בחלל‬ ‫הבית‪ ,‬וחדרו לביתו של ג'קי‪" :‬כן‪ .‬כן נעשה תשעה חדרים" נשמע קולו של‬ ‫מר ירקוני כשקולות הצהלה של הילדים מסביבו‪" .‬כן‪ ,‬כן תשעה חדרים‬ ‫זה בית ענק כך יהיה מקום בשפע‪ "....‬צהלה חבורת הילדים וג'קי הרגיש‬ ‫שהוא עומד כמעט להיחנק‪" .‬משנים וחצי חדרים לתשעה חדרים‪ "...‬חשב‬ ‫לעצמו‪" :‬איך הם עושים את זה? מאיפה יש להם כאלה סכומים?" הוא קם‬ ‫ממקומו והחל צועד הלוך וחזור בסלון ביתו‪ ,‬כשהוא נזכר שמספר פעמים‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫הצליחה אשתו לשכנע אותו להעביר סכומי כסף קטנים למשפחת ירקוני‬ ‫בטענה שמצבם הכלכלי קשה במיוחד‪" :‬איך הם הצליחו כך להוליך אותי‬ ‫שולל?" ג'קי הרגיש שבגלל תמימותה של אשתו הוא הפסיד כסף לריק‪.‬‬ ‫"תשעה חדרים יש להם והם עוד רוצים תרומות?" פניו היו אדומות מכעס‬ ‫והוא הרגיש שאינו מסוגל עוד לשמוע את הקולות העולים מביתם של‬ ‫הירקונים 'הרמאים'‪.‬‬ ‫הוא הגיף את התריסים וסגר את החלונות אך הקולות לא פסקו וחדרו‬ ‫לאוזניו ואפילו השמיכה העבה שבה התעטף לא הצליחה לעצור את‬ ‫צהלתם של בני משפחת ירקוני‪.‬‬ ‫"אני חושבת שעדיף שתי קומות גדולות יותר מאשר שלש קטנות" נשמע‬ ‫לפתע קולה של אם המשפחה "אבל תכננו לעשות בצדו הימני של הבית‬ ‫שלש חניות לרכבים" אמר הבחור שבמשפחה וג'קי הרגיש שהוא כמעט‬ ‫מתפוצץ‪ .‬הוא נוסע באוטובוס והם מדברים על תכנון חניון פרטי של‬ ‫שלושה רכבים במקום הרכב המקרטע שבבעלותם‪ .‬הוא הרגיש מחנק‬ ‫בגרונו‪ .‬היה לו ממש קשה לנשום אבל בני המשפחה שלא היו מודעים‬ ‫למעשיהם המשיכו בתכנון 'בית‪-‬החלומות'‪.‬‬ ‫ג'קי כבר חשב שהוא שמע את הכול אך לפתע נשמע קולה של הבת‬ ‫הגדולה‪" :‬בפינה יש מקום פנוי ואולי אפשר לבנות שם בריכה‪"...‬‬ ‫"כן‪ ,‬כן בית עם בריכה זה הכי מיוחד" צהלו הילדים ולג'קי היה נדמה שעוד‬ ‫רגע הם כבר קופצים אל המים הקרירים והדבר העלה את חמתו יותר‪ .‬הוא‬ ‫ניגש אל ארון התרופות‪ ,‬הוציא את חפיסת כדורי השינה ונטל שניים מהם‪.‬‬ ‫הוא היה אכול קנאה והרגיש שבלעדיהם לא יוכל להירדם‪ .‬מתוך ערפילי‬ ‫השינה הוא עוד הספיק לשמוע את ילדי השכנים העשירים מתכננים את‬ ‫החצר הגדולה והגדר המיוחדת שתקיף את וילת הפאר‪...‬‬ ‫הבוקר הפציע והשמש שחדרה אל חלונו של ג'קי הזכירה לו שהוא חייב‬ ‫להזדרז כדי לא לאחר לעבודה‪ .‬מאורעות יום האתמול לא עזבו אותו לרגע‬ ‫וכשפגש בחדר המדרגות את מר ירקוני חכך בדעתו מה לומר אך זה‬ ‫הקדים אותו‪" :‬מגיע לנו מזל‪-‬טוב" הושיט מר ירקוני את ידו לג'קי שעשה‬ ‫עצמו כאינו יודע כלום "רכשנו דירה חדשה ברחוב שקד‪ .‬אומנם ישנה מעט‬ ‫ובקומה גבוהה יותר אבל יש בה ארבעה חדרים וזה כבר רווחה גדולה"‬ ‫ג'קי היה המום‪ ,‬הוא מלמל משהו על כך שהוא ממהר וברח משם‪" :‬הוא‬ ‫מנסה לרמות אותי!" חשב לעצמו "הוא חושב שלא שמעתי את שיחתם‬ ‫אתמול‪ "...‬מלמל בכעס‪.‬‬ ‫גם בעבודה לא פסקו רגשות הקנאה לפעפע בלבו של ג'קי והוא בקושי‬


‫הצליח לתפקד עד לסיום יום העבודה‪ .‬וכשזה סוף סוף נגמר הוא מיהר‬ ‫אל ביתו כשכמובן אינו מצליח להתעלם מהשלט הכתום שהתנפנף ברוח‬ ‫הקרירה‪.‬‬ ‫חדר המדרגות היה דווקא שקט מה שהרגיע אותו בינתיים אבל כשנכנס‬ ‫אל הבית זעמו התפרץ שוב מחדש‪ ,‬מתקרת חדר האמבטיה נטפו טיפות‬ ‫קטנות וג'קי הבין שכנראה ישנו איזה פיצוץ בצנרת של משפחת ירקוני‬ ‫שגורם לנזילה‪ .‬הוא הרגיש שהדם עולה לו לראש ורץ אל הדלת "אולי הם‬ ‫פתחו את הבריכה כבר כאן" סינן בכעס תוך כדי עלייה מהירה במדרגות‬ ‫"עכשיו אני אסגור אתו חשבון‪ ,‬גם על השקרים וגם על הנזילה הזו!" אמר‬ ‫לעצמו תוך כדי דפיקות קצובות על הדלת "כן‪ .‬שלום ג'קי" פתח מר ירקוני‬ ‫בחיוך שלא ממש הצליח להזיז משהו בפניו של ג'קי הזועם‪" ,‬יש לכם נזילה‬ ‫מהאמבטיה" אמר ג'קי במהירות ולא התאפק מלהמשיך‪" :‬אז מה אם אתם‬ ‫הולכים לעבור לדירת פאר עם תשעה חדרים שלש חניות בריכה ו‪" "...‬רגע‬ ‫אני לא מבין על מה אתה מדבר!" קטע את דבריו מר ירקוני "אתה לא‬ ‫מבין? אני אתמול שמעתי את כל התוכניות שלכם שנאמרו בקולי קולות‪"...‬‬ ‫הוא ניסה להמשיך אך תגובתו הבלתי צפויה של מר ירקוני שפרץ לפתע‬ ‫בצחוק מתגלגל עצרה אותו‪" .‬מר ג'קי בוא תכנס בבקשה" הזמין אותו מר‬ ‫ירקוני‪" :‬בא תכנס ואני אסביר לך הכול"‪ .‬ג'קי נכנס בהיסוס ומר ירקוני‬ ‫החל לספר "הורי היקרים רכשו לילדים מתנה לחג החנוכה‪ ,‬לגו ענק עם‬ ‫מאות חלקים וכבר מספר ימים שאני מבטיח להם שנשב ביחד ונתכנן מה‬ ‫אפשר לבנות מהלגו הענק‪ ,‬אתמול סוף סוף היה לי קצת זמן והתיישבנו‬ ‫כל המשפחה מסביב לקופסת הענק ותכננו את דירת הלגו שאותה נבנה"‬ ‫חייך מר ירקוני חיוך גדול והוביל את ג'קי אל חדר הילדים הצפוף‪ ,‬שם‬ ‫הייתה מורכבת וילת הפאר מלגו עם שני מפלסים‪ ,‬תשעה חדרים שלוש‬ ‫חניות בריכה ועצים והרבה הרבה‬ ‫קנאה‪...‬‬ ‫*‬ ‫הציווי החותם את עשרת הדברות‬ ‫הוא "לא תחמוד" כשמאחורי‬ ‫הציווי לכבוש את רגש הקנאה‬ ‫הקשה כל כך להתגברות עומדת‬ ‫ההנחה שכל אדם מקבל את‬ ‫המגיע לו במדויק ואין אדם היכול‬ ‫לנגוע במשהו ששייך לחברו‪,‬‬ ‫ואפילו בממד הקטן ביותר‪.‬‬

‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫שיק מתגלגל‬

‫שלומי ישב בחנות וניצל את הזמן למשחק‬ ‫סודוקו מרתק‪ ,‬כשאלימלך נכנס פנימה‬ ‫ונעמד ליד הדלפק‪ .‬הוא הכיר אותו מהפעמים‬ ‫הקודמות‪ :‬לקוח טרחן‪ ,‬בעל שאלות‬ ‫אינסופיות‪ .‬הוא פלט אנחה קלה וניגש לעברו‪:‬‬ ‫"כן אלימלך‪ .‬מה הפעם?"‬ ‫"החלטתי סוף סוף לקנות את המוצר!"‬ ‫זרחו פניו של אלימלך‪" ,‬אבל אין לי מזומן‬ ‫להביא לך‪ .‬יש לי צ'ק שאשתי קיבלה מאחד‬ ‫התלמידים שלה בשיעורי נגינה‪ .‬זה בסדר?"‬ ‫"זה בסדר" השיב שלומי וביקש לסיים כבר‬ ‫עם הלקוח הטרחן‪ .‬אלימלך העביר לידיו את‬ ‫הצ'ק ושלומי הפקיד אותו בחשבון העסק‪,‬‬ ‫אלא שהתברר שלקוח טרחן – נשאר טרחן‬ ‫בכל מצב – והצ'ק של התלמיד חזר‪ .‬מבדיקה‬ ‫קצרה ששלומי ערך התברר כי החשבון‬ ‫שאלה מס' ‪433‬‬ ‫מוגבל‪ ,‬והבנק אינו מכבד את הצ'ק בשום‬ ‫אופן‪ .‬הוא התקשר לאלימלך וביקש ממנו‬ ‫לבוא לקחת את הצ'ק ולשלם לו על המוצר‬ ‫אלא שכעת טען אלימלך‪" :‬אני על המוצר שילמתי‪ ,‬יש לך בעיה עם הצ'ק? תפנה‬ ‫לבעלים שלו שיחליף לך אותו!"‬ ‫"מה פתאום?!" כעס שלומי‪" :‬הבאת לי צ'ק שלא שווה את הנייר שהוא כתוב עליו‪,‬‬ ‫תחזיר לי את המוצר או שתשלם!" אבל אלימלך הלקוח הטרחן נשאר בעמדתו וטען‬ ‫שאינו אחראי למתרחש כיוון ששלומי הסכים לקבל ממנו צ'ק מתגלגל – שלומי לקח‬ ‫את הסיכון שהצ'ק יחזור וזאת בעיה שלו‪ .‬מה דעתכם? האם זאת בעיה של שלומי‬ ‫או של אלימלך?‬ ‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬תלמוד בבלי מסכת 'בבא מציעא'‬ ‫דף קי"ב עמוד א' בדין‪ :‬המחהו אצל חנווני' וב'תוספות' דיבור המתחיל 'חוזר'‪ .‬והאם‬ ‫המקרה שלנו דומה למקרה המובא בגמרא? שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ק"ץ‬ ‫בש"ך סעיף קטן א' לעניין‪' :‬תשלום בשטר חוב האם נקרא תשלום'‪.‬‬ ‫תשובה לשאלה "למי מגיע הכסף?" (שאלה מס' ‪)431‬‬ ‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬רבקה שעבדה כגננת משלימה התגוררה בשכונה‬ ‫מרוחקת‪ .‬באחד הימים היא קיבלה טלפון מהמפקחת‪ ,‬שאחת הגננות חולה וצריך‬ ‫ממלאת מקום בדחיפות‪" .‬קחי מונית‪ ,‬ואני אשלם לך את הכסף!" הורתה לה המפקחת‪,‬‬ ‫כשרבקה ירדה למטה להפתעתה עצרה לידה אחת השכנות בבניין שנוסעת לשכונה‬

‫בית‬ ‫המדרש‬


‫שאליה רבקה צריכה להגיע‪ .‬האם היא יכולה לבקש מהמפקחת את הכסף על המונית‪,‬‬ ‫למרות שנסעה לבסוף ב'טרמפ'?!‬ ‫ובאותו עניין‪ ,‬שאלה נוספת‪ :‬באחד הימים כאשר רבקה עצרה מונית שתיקח אותה אל‬ ‫הגן‪ ,‬הצטרפו אליה שתי חברות ששילמו במשותף על המונית‪ ,‬וכאשר הגישה רבקה‬ ‫למפקחת את החשבונית של המונית וסיפרה לה על שתי 'המצטרפות' לנסיעה‪ ,‬טענה‬ ‫המפקחת‪" :‬תראי תכל'ס המונית הרי לא עלתה לך חמישים שקל‪ ,‬אלא רק עשרים‪.‬‬ ‫אבל רבקה טוענת‪ :‬חמישים שקלים‪ ,‬זה היה המחיר שסוכם עם הנהג ברגע שעצרתי‬ ‫את המונית‪ .‬וזה שעלו החברות שלי אתי למונית‪ ,‬זה כבר רווח שלי‪ "...‬מה דעתכם?‬ ‫האם רבקה צודקת?‬ ‫תשובה בקצרה‪ :‬בסיפור הראשון אין לרבקה זכות לבקש את דמי הנסיעה אם היא‬ ‫נסעה בטרמפ‪ .‬ובסיפור השני אין לה זכות לתבוע יותר ממה שעלתה לבסוף המונית‬ ‫ואינה יכולה 'לעשות קופה' על חשבון המוסד‪.‬‬ ‫תשובה בהרחבה‪ :‬נשווה את העניין לסוגיה המובאת במסכת כתובות‪ .‬אין ספק שכל‬ ‫בעל חייב לפרנס את אשתו ולדאוג לצרכיה הבסיסיים‪ ,‬ובגמרא (במסכת כתובות דף‬ ‫ס"ד עמוד ב') מבואר מהו הסכום המינימלי אותו הוא חייב להעביר לה כדי שתוכל‬ ‫להתקיים‪ .‬עולה השאלה מה יהיה במקרה שהאישה לא השתמשה עם כל הכסף‬ ‫כיוון שהיא אינה רעבתנית‪ ,‬האם הכסף שייך לאישה או שהוא חוזר לבעל‪ .‬הגמרא‬ ‫שם כותבת (בדף ס"ה עמוד ב') כי 'מותר מזונות לבעל'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שמה שנותר מהכסף‬ ‫שנקצב למזונות האישה חוזר לבעל‪ ,‬אולם ישנה גמרא אחרת (במסכת נזיר דף כ"ד‬ ‫עמוד ב') שאומרת שאישה שקמצה בעיסתה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהיא צמצמה מהלחם שלה‬ ‫ולא השתמשה עם כל הכסף המיועד לה‪ ,‬היא זוכה בכסף שנותר‪ .‬התוספות (דיבור‬ ‫המתחיל 'כשקמצה') מסבירים ששתי ההלכות לא סותרות אחת את השנייה‪ ,‬כי‬ ‫מדובר בשני מקרים שונים‪ ,‬בגמרא הראשונה שאומרת שהכסף חוזר לבעל מדובר‬ ‫באופן שהאישה אכלה כהרגלה ללא שום שינוי‪ ,‬ומה שנשאר כסף זה משום שמחירי‬ ‫הלחם ירדו‪ ,‬ולכן הבעל מרוויח את זה לעצמו‪ ,‬אבל אם האישה הורידה מהאוכל שלה‬ ‫ולא אכלה כדי שבעה‪ ,‬היא יכולה לקחת את הכסף שנשאר לעצמה‪ ,‬וכך נפסק להלכה‬ ‫(שלחן ערוך אבן העזר סימן ע' סעיף ג' בפתחי תשובה סעיף קטן א')‪.‬‬ ‫בחלק מהפוסקים (שו"ת מהרש"ם) מובא חידוש מעניין‪ ,‬שלא רק מה שהאישה‬ ‫צמצמה עצמה ולא אכלה כדי שבעה שייך לה‪ ,‬אלא אפילו אם היא קבלה מבעלה‬ ‫יותר מהרגיל והיא העדיפה לא להשתמש עם כל הכסף כדי לחסוך את זה לעצמה‪ ,‬גם‬ ‫באופן הזה הכסף שייך לה‪ ,‬אבל אם לא הייתה לה כוונה להשאיר כסף בצד ולבסוף‬ ‫היא גילתה שנשאר כסף‪ ,‬היא צריכה להחזיר את זה לבעלה‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬במקרה שלנו‪ ,‬אם רבקה נסעה לגן בטרמפ‪ ,‬ודאי שלא מגיע לה כלום מהכסף‬ ‫שהמפקחת רצתה להביא לה‪ ,‬כיוון שהיא לא עשתה כלום כדי שיישאר לה כסף‬ ‫והטרמפ של השכנה בא לה בהפתעה וללא שום מאמץ או כוונה‪ ,‬אולם אם הטריחה‬ ‫את עצמה בחיפוש אחר טרמפ בשביל לחסוך את הכסף לעצמה‪ ,‬לדעת המהרש"ם‬ ‫לכאורה היא יכולה לקחת את הכסף לעצמה‪.‬‬ ‫‪https://telegram.me/Publications_MM‬‬

‫לקחה איתה עוד אנשים במונית‬ ‫ראובן ושמעון טיילו על שפת הים‪ ,‬ולפתע בא גל ענק שהציף את החוף וסחף איתו‬ ‫את החמורים של ראובן ושמעון‪ .‬היות שהחמור של ראובן היה יקר יותר‪ ,‬הציע‬ ‫שמעון שהוא יוותר על החמור שלו וירוץ להציל את החמור היקר אך בתנאי שראובן‬ ‫מתחייב בפניו שהוא קונה לו חמור חדש במחיר של החמור הישן שעומד לטבוע‪.‬‬ ‫ראובן הסכים‪ ,‬ושמעון קפץ למים והצליח להציל את החמור של ראובן‪ ,‬אלא שלמרבה‬ ‫הפתעתם כעבור זמן קצר הם ראו את חמורו של שמעון עולה מהים בלי שום פגע‪,‬‬ ‫וכעת השאלה האם ראובן חייב לקנות לו חמור חדש או לא‪ .‬להלכה נפסק (שלחן‬ ‫ערוך חושן משפט סימן רס"ד סעיף ג') שראובן חייב לעמוד בהתחייבות שלו‪ ,‬ומה‬ ‫ששמעון הרוויח זה מתנה בשבילו מן השמים ואין זה על חשבון החיוב של ראובן‪.‬‬ ‫לכאורה היה מקום לדמות את זה לסיפור השני שלנו‪ ,‬כי זה שרבקה מצאה עוד‬ ‫נוסעות שהסכימו לשלם לה על המונית זה מתנה עבורה משמים‪ ,‬וזה לא מוריד‬ ‫מהחיוב של המוסד שהתחייבו לשלם לה על המונית‪.‬‬ ‫אולם למעשה הסיפור אצלנו שונה‪ ,‬כי המוסד לא התחייב לשלם לרבקה אלא למונית‬ ‫והיא בסך הכול שליחה של המוסד לשלם לנהג המונית‪ ,‬ולכן אם היו גם אחרים‬ ‫ששילמו והמונית עלתה לשליחת המוסד פחות ממה שחשבו‪ ,‬הכסף נשאר של‬ ‫המוסד‪ .‬דבר נוסף‪ ,‬בסיפור עם החמורים‪ ,‬ראובן התחייב לקנות לשמעון חמור חדש‬ ‫על עצם כך שהוא מוכן לוותר על החמור שלו ולהציל את החמור היקר יותר‪ ,‬ואת‬ ‫הפעולה הזאת שמעון עשה במלואה ומגיעה לו על כך תמורה מראובן כפי שהתחייב‪.‬‬ ‫אולם במקרה שלנו‪ ,‬רבקה לא עשתה שום פעולה לטובת המוסד שהם צריכים לשלם‬ ‫לה עליה‪ ,‬להיפך‪ ,‬המוסד עשה עמה טובה שהסכים לשלם לה מונית שתביא אותה‬ ‫לעבודה‪ ,‬וההתחייבות היחידה שלהם הייתה שהיות שהיא תצטרך לשלם על המונית‪,‬‬ ‫הם מצדם ישלמו לה את דמי הנסיעה כדי שלא תפסיד‪ .‬ולכן במקרה שלנו‪ ,‬שהיו‬ ‫נוסעות נוספות והיו לה פחות הוצאות‪ ,‬אין סיבה שהמוסד ישלם לה יותר ממה שהיא‬ ‫הייתה צריכה לשלם מכיסה לנהג המונית‪.‬‬ ‫וסברה זו מתאימה גם לסיפור הראשון‪ ,‬שהיות וזו הייתה התחייבות חד פעמית של‬ ‫המוסד כלפיה‪ ,‬ולא התחייבות קבועה למשכורת פלוס נסיעות‪ ,‬אז מסתבר שהמנהלת‬ ‫לא התכוונה לשלם לה בונוס‪ ,‬אלא היא בסך הכול התחייבה לשלם לה את ההפסדים‬ ‫אם יהיו לה‪ ,‬וכיון שבסופו של דבר היא לא הפסידה כלום שהרי היא נסעה בטרמפ‪,‬‬ ‫אין סיבה שהמנהלת תשלם לה כסף נוסף על לא כלום‪.‬‬ ‫לסיכום‬ ‫בשני המקרים‪ ,‬גם במקרה שרבקה לקחה טרמפ‪ ,‬וגם במקרה שהיא לקחה איתה‬ ‫עוד אנשים‪ ,‬כיוון שבסופו של דבר היא לא הוציאה מכיסה כלום‪ ,‬וכל ההתחייבות‬ ‫של המוסד לשלם על המונית הייתה רק במקרה שהיא תצטרך לשלם על המונית‬ ‫מכיסה הפרטי ‪ -‬הכסף שנותר שייך למוסד והוא לא צריך לשלם לה הוצאות שלא‬ ‫היו לה למעשה‪.‬‬


שלום לעם יתרו