Page 1

‫”טופוגרפיה אנושית“‬

‫סטודיו ורטיקלי‬ ‫”תגובה מאוחרת פעולה מקדימה“‬ ‫שנה ג‘‪ ,‬סמסטר ב‘‬ ‫יולי‪2011 ,‬‬ ‫מנחה‪ :‬אדר‘ אייל מלכא‬ ‫מגיש‪ :‬יונתן פרידמן‬


‫"הרי בדרך כלל מדובר בהתחלה חדשה‪ ,‬בגיליון נייר נקי מעקבות של בינוי קיים‪ ,‬שעליו יש להניח בדלילות כתמים מלבניים‪ ,‬זהים או דומים‪ ,‬על פי כללים נתונים פחות‬ ‫או יותר של צפיפות‪ ,‬הפניה‪ ,‬מרווח בין חזיתות‪ ,‬ומרחק מדרכי גישה‪ .‬אין סגנון‪ ,‬אין הרגל‪ ,‬אין ניסיון‪ ,‬אין התניות היסטוריות‪ ,‬אין אי סדירות של מרקם קיים‪ ,‬אין "רוח‬ ‫המקום"‪ ,‬אין נוף‪ ,‬אין טופוגרפיה‪ ,‬אין זמן"‪ ).‬מתוך "הפרויקט הישראלי"‪ -‬צבי אפרת(‪.‬‬ ‫בלוק השיכון הציבורי מעלה שאלות רבות אודות נושא המגורים ‪ .‬הבלוק היחידני‪ ,‬אשר מהווה חלק ממערך גדול יותר‪ ,‬חידתי )מוכר לנו יותר באנגלית במילה "‪,("puzzle‬‬ ‫מכיל בתוכו עולם שלם‪ .‬בבלוק כזה יכולה לגור משפחה חד הורית‪ ,‬סטודנט‪ ,‬זוג זקנים‪ ,‬משפחה עם שני ילדים‪...‬בכמה בלוקים‪ ,‬קהילה שלמה‪.‬‬ ‫ישנה חשיבת גדולה לתוכן הבלוק ולאורח החיים המתרחש בתוכו וסביבו‪ .‬בשיקולי התכנון אנסה לתת משקל שווה בין חתך האוכלוסייה לבין חתך הבניין‪ ,‬לטופוגרפיה‬ ‫האנושית ולטופוגרפיה הסביבתית‪ .‬אתייחס לזמן‪ ,‬לזהות‪ ,‬למרקם האנושי‪ .‬שאלות כמו "מה זה עושה" ואיך זה עובד" מעניינות אותי יותר מאשר "איך זה נראה"‪.‬‬ ‫מעגל החיים המתנהל בבלוק אחד‪ ,‬של ילדות‪ ,‬בגרות וזקנה יכול להיפגש בעזרת ארכיטקטורה‪ .‬אני רוצה להאמין שארכיטקטורה יכולה לייצר סיטואציות חברתיות‬ ‫חדשות‪ .‬הייתי רוצה להתייחס בתכנון לשאלה "מה קורה כשהילדים עוזבים את הבית?" או "מה קורה כשמזדקנים?" ו"איפה הילדים נמצאים עד שההורים חוזרים‬ ‫מהעבודה?" למשל‪ ,‬ולנסות להגדיר בעיות שמתרחשות בחיי היום יום‪.‬‬ ‫אני נוטה לחשוב שאיכות השכונה נמדדת בתחושת הקהילה שבה‪ ,‬במפגשים אינדיבידואלים‪ ,‬מקריים‪ ,‬חדשים‪ ,‬שיוצרים קולקטיב חדש‪" ,‬קולקטיב תודעתי" נקרא לו‪.‬‬ ‫"תגובה מאוחרת ופעולה מקדימה" מחייב חשיבה על אורחות החיים בשיכון הציבורי‪ ,‬בהסקת מסקנות והבעת עמדה ברורה‪ .‬אני מבין שבמפעל השיכון הציבורי‪ ,‬בחלקו‬ ‫לפחות‪ ,‬נוצרו בעבר מצבים של מפגשים בין משפחות‪ ,‬בין שכנים‪ ,‬בין תושבי המקום שהזדהו עם אותו האזור‪ ,‬עם אותו "הבית" שהיום כבר לא מתקיימים‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬אני מציע אורח חיים שונה‪ ,‬כזה המתאים לקלסתר שמרכיב את בלוק המגורים‪" .‬במרווח שבין החזיתות" אני מוצא הזדמנות פיסית למילוי צורך חברתי‪ .‬אנסה לייצר‬ ‫מפגשים חדשים בעזרת מערכת חללים שאמציא בכל בלוק‪ ,‬מה שייתן לכול בלוק זהות חדשה וייחודית‪ .‬בקומת הקרקע באותו "מרווח" אייצר מערכת גמישה של דפנות‬ ‫שתדע להשתנות לאורכו של הבלוק‪ ,‬להגדיר חצרות פרטיות וחללים קהילתיים‪ ,‬מקום להיפגש‪ ,‬מקום לשחק‪ ,‬מקום לשוטט‪ ,‬מקום לקרוא‪ .‬מקום לתלות כביסה‪ ,‬מקום‬ ‫לקבל את הדואר‪ .‬מקום‪.‬‬ ‫מפגש מקרי הוא מקסים‪.‬‬

‫מחשבות על פרויקט‬


‫שכונת נוה דוד‪ ,‬חיפה‬


‫התרשמות‬


‫ילדות‬

‫זיקנה‬

‫מצב מוצע‬

‫סכמות רעיוניות‬

‫מצב קיים ‪” -‬המרווח בין החזיתות“‬

‫רחוב ה‬

‫רחוב ה‬

‫מ ל ך דו ד‬

‫מ ל ך דו ד‬

‫בגרות‬

‫מצב קיים‬

‫תנועה‬


‫חלל ”חניך חונך“‪ .‬מקום עבודה משותף‪ .‬מקום לזכור‪ .‬מקום לחגוג‪ .‬מקום לשחק‪ .‬מקום לתלות כביסה‪ .‬מקום לקרוא‪.‬‬ ‫מקום לקבל דואר‪ .‬מקום לשבת‪ .‬מקום לשתות‪ .‬מקום‬


‫רחוב‬

‫המל‬ ‫ך דוד‬

‫ר‬ ‫ח וב ח‬

‫בקוק‬

‫המל‬ ‫ך עוזיה‬

‫תוכנית סביבה‬

‫חזית צפונית‬


‫רחוב‬

‫המל‬ ‫ך דוד‬ ‫תוכנית מפלס ‪-1.30‬‬


‫חתך א‪-‬א‬


‫תוכנית מפלס ‪-3.70‬‬


‫חתך ב‪-‬ב‬


‫חתך ג‪-‬ג‬


‫חתך ד‪-‬ד‬

‫חתך ה‪-‬ה‬


‫החלון הפונה אל הרחוב‪//‬‬ ‫פרנץ קפקא‬ ‫מי שחי לו בודד‬ ‫וגלמוד ובכל זאת מייחל‬ ‫לאיזה קשר מפעם לפעם‪,‬‬ ‫מי שדעתו נתונה‬ ‫לשינויים בשעות היום‪,‬‬ ‫במזג האוויר‪ ,‬במצב‬ ‫התעסוקה וכיוצא באלה‪,‬‬ ‫ולכן הוא רוצה מיד‬ ‫לראות זרוע כלשהיא‬ ‫שיוכל להישען עליה ‪-‬‬ ‫אדם כזה לא יחזיק מעמד‬ ‫זמן רב בלי חלון שפונה‬ ‫אל הרחוב‪.‬‬ ‫ואם הגיע לידי כך שאינו‬ ‫מחפש כלום ואינו אלא‬ ‫איש עייף שניגש אל אדן‬ ‫חלונו ועיניו משוטטות‬ ‫מעלה ומטה בין האנשים‬ ‫לשמים‪ ,‬ואין הוא רוצה‪,‬‬ ‫ואף הטה מעט את ראשו‬ ‫לאחור‪ ,‬בכל זאת יסחפו‬ ‫אותו הסוסים שלמטה אל‬ ‫שובל הכרכרות והרעש‬ ‫שלהם‪ ,‬וכך בסוף‪ ,‬אל‬ ‫ההרמוניה האנושית‪.‬‬


‫סוף דבר‬


Vertical-trying  
Vertical-trying  

studio of ekak sdafsdf fsdff fdsfdf fdf fds fsdf fdffhghghh ghfdg fgdf

Advertisement