Issuu on Google+

‫האם מסעודה משדרות תגיע ברכבת לתל אביב? \ מרכז‪-‬פריפריה וההון הסגולי‬ ‫יהודה גרינפילד‪-‬גילת‬ ‫המרחב של העידן האורבני‪ ,‬המבוסס על יחסים סבוכים בין מרכז ופריפריה )וירת' ‪ ,1(1938‬מגיע מדי‬ ‫פעם לכותרות הודות לדיונים המתקיימים בין זכייניות הטלוויזיה על העדפותיו וטעמו של הצופה‬ ‫הישראלי הממוצע‪ .‬מסעודה משדרות‪ ,‬אותה אייקון של צרכנות תקשורת ישראלית שהומצאה על ידי‬ ‫איש הטלוויזיה אלכס גלעדי לפני כמה שנים‪ ,‬מתגוררת בעיירת פיתוח "ומבטאת עדיין את רוחו‬ ‫‪2‬‬ ‫המשוקללת של הצופה הישראלי ואת אחוזי הצפייה שהוא מייצר‪ ,‬שאליהם צריך לכוון את המאמץ"‪.‬‬ ‫לאחרונה מסעודה משדרות השתלבה היטב במגמה הכוללת להציב את הפריפריה כיקירת התקשורת‬ ‫הטלוויזיונית שכל קברניטי הזכייניות למיניהם משחרים לפתחה‪ .‬הפריפריה הפכה מילה נרדפת‬ ‫לזהות משולבת באותנטיות‪ ,‬ומרחבי השוליים הגיאוגרפיים והחברתיים של מדינת ישראל זכו לפתע‬ ‫לעדנה‪ .‬עדנה זו‪ ,‬המציגה את הפריפריה כמקום שממנו יוצאת הבשורה‪,‬באה לעיתים בהפתעה לרוב‬ ‫רובנו המורגלים באסוציאציות של גזירות כלכליות‪ ,‬אחוזי אבטלה ותחושת השוליים המתלווים תדיר‬ ‫למושג הפריפריה הישראלי‪ .‬גם אם מרכיביו השונים של היפוך כותרות זה טרם לובנו עד תום‪ ,‬אין‬ ‫ספק כי הוא משקף מצוקה מהותית ביחסנו אל המרחב הפריפריאלי שנדמה כהולך ותופס אחוזים‬ ‫אדירים משטחי מדינת ישראל וגם מצביע עליה‪ .‬אותם שוליים טריטוריאליים אשר בשנות ה‪- 50-‬‬ ‫שנות עיצובה ותכנונה של הפריפריה הישראלית ‪ -‬היו אמורים לשקף קונספציה פשוטה ותכליתית‪,‬‬ ‫יעילה ומכוונת‪ ,‬התגלו עד מהרה כנושאים בעייתיות אורבנית בלתי צפויה‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬ככל ששוליים‬ ‫אלה ממשיכים להתקיים בחברה הישראלית על מובניהם הגיאוגרפיים‪ ,‬הסוציאליים והפוליטיים ‪ -‬כך‬ ‫נדמה כי גוברים פערי ההכנסה‪ ,‬ההשכלה ושוויון ההזדמנויות בינם לבין המרכז ומתעצם ההבדל‬ ‫המונח ביסודם‪ .‬השיח הרחב המלווה את קיומה של הפריפריה הישראלית בעשרות השנים האחרונות‬ ‫גדוש בביקורת נוקבת על התנהלותו ההגמונית של המרכז ביצירת מרחבי שוליים נטולי תקווה או‬ ‫יכולת עצמאית של ממש‪ .‬והנה לפתע‪ ,‬עם פתיחתו של המכרז על הערוץ המסחרי הישראלי‪ ,‬הסתבר כי‬ ‫קברניטי התקשורת‪ ,‬קובעי מדיניות ה"מה נצפה"‪ ,‬מאמצים בחיבוק עז דווקא את הישראלים‬ ‫הנאמנים תושבי שדרות ונתיבות‪ ,‬והמציאות היומיומית הקשה והמפרכת של ערי הספר ועיירות‬ ‫הפיתוח הופכת לפתע למודל ראוי של יצירת טלוויזיה ישראלית אותנטית‪ .‬מערכת יחסים מפתיעה זו‬ ‫שבין המרכז לפריפריה מדגימה בוודאי את המורכבות של תפיסת המרחב הישראלית‪ ,‬אך מעבר לכך‬ ‫היא מהווה המחשה מרתקת של האופן שבו המדיום הווירטואלי עצמו מחלחל לתוך תפיסה זו‪,‬‬ ‫מתערבב בה ומעצב אותה‪.‬‬ ‫מאמר זה ינסה לבחון את השלכותיו של התהליך שבו מתערבבים המרחב הפיזי והמרחב הווירטואלי‬ ‫זה בזה תוך הדגשתן של שתי תופעות כמעט זהות המתרחשות במקביל‪ :‬התופעה האחת היא הדמיון‬ ‫הצורני החיצוני שהתפתח בין אזורי פריפריה שונים בישראל‪ ,‬היינו‪ ,‬עיירות פיתוח וערי ספר למיניהן‪,‬‬ ‫כאינדיקציה לתחושה הפנימית של תושביהן‪ .‬התופעה השניה היא תופעה מקבילה של דמיון – אך‬ ‫הפעם דמיון תוכני פנימי ‪ -‬המתקיים בין ישויות שונות בעולם המדיה‪ ,‬בין אם מדובר בעיתונים יומיים‬ ‫או בתוכניות שונות של הטלוויזיה המסחרית‪ .‬טענת המאמר היא שלא זו בלבד ששתי התופעות‪,‬‬ ‫האחת במרחב הפיזי והשנייה במרחב הווירטואלי‪ ,‬קשורות זו בזו‪ ,‬אלא ששתיהן נובעות בחלקן הגדול‬

‫‪ 1‬בניסוח מוקדם יותר האלמנטים המרכיבים את היחס הוגדרו כמטרופולין ומושבות‪.‬‬ ‫‪ 2‬ציטוט מ"יום הבוחר" מאת חנוך מרמרי הופיע בכתב העת העין השביעית‪ .‬גיליון ‪ ,55‬מרץ ‪.2005‬‬

‫‪1‬‬


‫משורש זהה‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬המאמר ינסה להבהיר כיצד כל אחת מתופעות אלה אינה רק נובעת משורש‬ ‫זהה‪ ,‬אלא אף ממלאת תפקיד קריטי בעיצובה ההדדי של חברתה‪.‬‬ ‫תופעה מספר ‪ - 1‬השעתוק של המרחב‪ :‬הפריפריה החוזרת על עצמה‬ ‫המצאתה של מכונת הקיטור וכינונה של מסילת הברזל היטיבו כמדומה‪ ,‬יותר מכול‪ ,‬להגדיר את חוט‬ ‫השדרה הרעיוני של החשיבה המודרניסטית‪ .‬התנועה היעילה ביותר בין נקודה ‪ A‬לנקודה ‪ B‬קשורה‬ ‫להנחה כי אנו במגמת ייעול מתמדת‪ .‬אנו שואפים לנוע מנקודה מסוימת לעבר מטרה "מתקדמת"‬ ‫יותר המכילה את קודמתה ומצויה עוד מעבר לה‪ .‬במילים אחרות‪ :‬ההנחה המודרניסטית שכללה את‬ ‫המונח ‪ Continuity‬לכדי תפיסת עולם‪ :‬המגמה המתמדת של תנועה ישירה בין מטרות‪ ,‬כאשר‬ ‫הנקודה ‪ B‬היא תמיד‪ ,‬לכאורה‪ ,‬במצב מתקדם יותר ומשופר יותר מנקודה ‪.A‬‬ ‫ארצות הברית יכולה לשמש מעבדה לבחינת כינון מרחב פיזי בהתאם להנחות יסוד מודרניסטיות‪ .‬על‬ ‫ידי צפייה בהתארגנות חברתית שחרתה על דגלה‪ ,‬באמצעות החוקה‪ ,‬את הנחות היסוד של‬ ‫ה‪ ,progress-‬אנו יכולים לבחון כיצד הרעיונות המופשטים של תנועת ההתקדמות מנקודה לנקודה‬ ‫מתמצקים והופכים קווי יסוד במרחב הפיזי‪ .‬תכונה דומיננטית של ארצות הברית היא שקיימות בה‬ ‫ערים גדולות שבהן מתרחשות "תופעות מחוללות"‪ .‬כלומר ערים המהוות נקודות מוקד פעילות ובהן‬ ‫נוצרים ומתפתחים התעשייה והכלכלה‪ ,‬ההון והתרבות‪ ,‬ובעיקר‪ :‬הפוליטיקה המשמעותית של קבלת‬ ‫ההחלטות; ערים דוגמת ניו יורק‪ ,‬וושינגטון‪ ,‬סיאטל‪ ,‬שיקגו‪ ,‬פילדלפיה‪ ,‬לוס אנג'לס‪ ,‬דאלאס‪,‬‬ ‫אטלנטה‪ ,‬דטרויט ועוד מרכזים עירוניים גדולים המשמשים כמחוללי תרבות‪ .‬במקביל להתפתחות‬ ‫כוחן ומימדיהן של "הנקודות" המודרניסטיות עצמן התפתחו אף ה"חצים" המובילים אליהן‪ .‬כלומר‬ ‫מערכות הכבישים המהירים ומסילות הברזל המהווים את היסוד המקשר בפורמט ‪ A‬ו‪ B-‬ותפקידם‬ ‫לחבר את מיליוני בני האדם הנמצאים בערים השונות אלה לאלה‪ .‬מערכת זו של קווים ונקודות יוצרת‬ ‫אותה רשת קפיטליסטית של "מטרות" ואת החיבור ביניהם‪.‬‬ ‫מערכת כבישי הענק בארצות הברית נתפסת בדרך כלל כייצוג המאפיין ביותר את הוויית החיים‬ ‫הפוסט‪-‬תעשייתית‪ .‬אולם רשת זו של ‪ Continuity‬אינה מייצגת באמת את המיפוי המלא והמקיף של‬ ‫המרחבים המיושבים בארצות הברית‪ .‬מי אינו מכיר גם אותן עיירות הפזורות לאלפיהן בשולי אותם‬ ‫כבישים הנדמות כבנויות באותה מתכונת אחידה וחוזרת‪ :‬רחוב ראשי‪ ,‬תחנת דלק‪ ,‬מוטלים‪ ,‬כמה‬ ‫חנויות ובתי מגורים ולעתים גם מרכזי קניות עצומי מימדים‪ .‬דומה כי הערים והעיירות הללו הניצבות‬ ‫על אם הדרך‪ ,‬שאפשר בעצם להגדירן כ"‪ ,"Anytown‬אינן מוצא עצמן כלל בתוך הטרמינולוגיה‬ ‫המודרניסטית של ה‪ ,Continuity-‬שכן הן אינן ‪ A‬ואף לא ‪ .B‬לעולם אין הן יעד להגיע אליו‪ ,‬מטרה‬ ‫להשיגה או מוקד להתכוונן לאורו‪ ,‬אלא תמיד אכסדרה‪ ,‬אמצעי או שטח‪-‬מעבר בלבד‪ .‬מבעד לרשת‬ ‫הקדמה של נקודות מטרה וקווים המובילים אליהן אנו יכולים אפוא להבחין בתת‪-‬רשת של מרחבים‬ ‫"תקועים" שאינם חלק ממשחק ה‪ ,Continuity-‬אלא הם מהווים מרחבי ביניים פריפריאליים‪.‬‬ ‫תופעה זו של מרחבי ביניים "תקועים" מקבלת ביטוי מרחבי נוסף ומשמעותי ביותר‪ :‬המרחבים הללו‪,‬‬ ‫נציגי תת‪-‬הרשת‪ ,‬הולכים ונעשים דומים זה לזה‪ .‬קל להבחין בכך שערים ועיירות אלה הניצבים על‬ ‫אם הדרך כמעט זהים זה לזה‪ :‬כמעט בכולן אותה מערכת בסיסית של יסודות ויזואליים השונה אחת‬ ‫מרעותה רק בהעמדה הפנימית של האלמנטים ובגיאוגרפיה המקומית‪ .‬באותה מידה מוכרת הקרבה‬ ‫הוויזואלית הקיימת בין הקניונים השונים ומרכזי הקניות הפזורים אף הם מחוץ לרשת ה‪-‬‬ ‫‪ .Continuity‬טענת המאמר היא כי עובדת ההזנחה של "הרשת המודרניסטית" שפסחה על אותן‬ ‫עיירות שוליים והותירה אותן ללא הצדקה קיומית להימצאותן זולת הצורך לשרת את "המטרה"‪,‬‬ ‫‪2‬‬


‫היינו את הכבישים המהירים ואת הנוסעים בין הערים הגדולות‪ ,‬היא הסימפטום המשמעותי הבא‬ ‫לידי ביטוי בדמיון הוויזואלי והתפקודי הרב ביניהן‪ .‬השלכותיו של "מצב שוליים" זה על "הדימוי‬ ‫העצמי" המרחבי של העיירות הללו )בלא להתייחס אל הדימוי העצמי הפרטי של תושביהן( אינן‬ ‫יכולות להיות מבוטלות‪ ,‬שכן כיצד יכול מרחב פיזי להתמודד עם העובדה שהצדקת קיומו באופן בלתי‬ ‫תלוי מוטלת בספק? באופן בלתי נמנע עולה השאלה‪ :‬מהו בעצם הקשר של הדמיון השעתוקי בין כל‬ ‫אותם מרחבים לעובדת היותם באופן זה או אחר "בלתי רלוונטיים"? האם יש כאן מעין גרסה‬ ‫אורבנית לשורות הפתיחה של אנה קארנינה‪" :‬כל הערים האומללות דומות זו לזו וכל עיר מאושרת‬ ‫מאושרת בדרכה שלה"?‬ ‫תופעה זו של דמיון גובר בין מרחבים שאפשר להגדירם כשוליים ולכן "בלתי רלוונטיים" מייצגת‬ ‫לטענת מאמר זה מצב מודרניסטי‪-‬גלובלי ולא מקומי בלבד‪ ,‬והיא ניתנת בנקל לאיתור גם במדינת‬ ‫ישראל‪ .‬בשני המקרים מעלה התמונה של מרחבי ביניים שוליים את ההבדל התהומי שבין מרכז‬ ‫לפריפריה‪ .‬המרכז‪ ,‬אותה נקודה או כמה נקודות אורבניות המשפיעות באורח ממוקד על אורח חייהם‬ ‫של מיליוני בני אדם‪ ,‬ובהן שוכנים מוסדות הממשל והתרבות‪ ,‬המוזיאונים וההשכלה הגבוהה ) מי‬ ‫אינו מכיר את החלום לנסוע ולהצליח ב"עיר הגדולה"?(‪ .‬בין אם המרכז מצטיין בפעילות עסקית‬ ‫בהיקף רחב‪ ,‬בארכיטקטורה מסגנון מובהק או שהוא מתווה אוונגרדים יצירתיים שונים ומכתיב‬ ‫אופנות לבוש והתנהגות ‪ -‬תמיד הוא מאופיין בנוף מרחבי ותרבותי ייחודי הניתן לזיהוי מיידי‪ .‬כך הוא‬ ‫ניצב בעוצמתו ובייחודיותו אל מול הפריפריה‪ ,‬אשר מהווה לו ניגוד חד הן במראיתה והן באורחות‬ ‫חייה )וירת'‪ ;1938 ,‬זימל‪.(1903 ,‬‬ ‫אין בכוונת מאמר זה לעסוק במישרין בתיחומים הגיאוגרפיים של המרכז והפריפריה ואף לא לפתח‬ ‫את הדיון ההיסטורי החשוב כשלעצמו בשאלת הסיבות להיווצרותם‪ ,‬אלא לברר את משמעותה של‬ ‫התופעה הגוברת על פיה נופים פריפריאליים בארץ ‪ -‬כמו בארצות הברית ‪ -‬הולכים ונעשים דומים‬ ‫באופן חזותי האחד לשני‪ .‬קיימים כמובן הבדלים מסוימים בין שכונות שונות בעיירות הפיתוח או בין‬ ‫מרכזי קניות גדולים המתפתחים על כבישים בינעירוניים‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬הטענה היא שמגמת הדמיון‬ ‫בין הארכיטקטורות של השיכונים בעיירות הפיתוח‪ ,‬כמו גם הדמיון בנוף הוויזואלי של מרכזי הקניות‬ ‫הגדולים )‪ (Power Centers‬או בין הפרברים החדשים של המעמד הבינוני‪ ,‬היא לאין ערוך מובהקת‬ ‫יותר מאשר מגמת הבידול‪.‬‬ ‫עיירות הלוויין המוצבות סביב לבאר שבע ‪ -‬דימונה )‪ ,(1955‬ירוחם )‪ ,(1951‬אופקים )‪ ,(1955‬נתיבות‬ ‫)‪ ,(1957‬שדרות )‪ (1951‬וקריית גת )‪ - (1954‬מהוות דוגמה אחת מני רבות למדיניות תכנ��ן אידאולוגית‬ ‫מכוונת של מרכז ופריפריה )עיירות לוויין המתבססות על תוצרת חקלאית והמשרתות את עיר הנפה –‬ ‫באר שבע( שמדיניות האכלוס שלהן הוצאה לפועל באופן מכוון מן המרכז ‪ -‬תל אביב‪ ,‬ירושלים‪ ,‬אל‬ ‫הפריפריה ‪ -‬הנגב )‪ .(Shadar, Oxman 2003‬תהליך זה התברר כידוע כבעייתי ביותר‪ .‬בין אם המדובר‬ ‫בכשל בחיבור האידאולוגי של אדמת ילידים וחברת מהגרים )‪ ,(Shadar, Oxman 2003‬בפוליטיקה‬ ‫מרחבית סגרגטיבית שעוצבה כאסטרטגיה מכוונת להשגת מטרות ציוניות )שנהב‪ (2003 ,‬או במכשיר‬ ‫להכשרת אוכלוסייה טרום‪-‬מודרנית במסלול מיוחד כדי שתוכל להשתלב בפרויקט הציוני המודרני‬ ‫תוך יצירת היררכיה חברתית שבראשה עמדה החילוניות האשכנזית מתנועת העבודה שתכננה את‬ ‫עיירות הפיתוח ואת פיזור האוכלוסין )סבירסקי ‪ ;1981‬סבירסקי וברנשטיין‪ ;1980 ,‬יפתחאל וצפדיה‬ ‫‪ - (1999‬אין ספק שהתוצאה שהתקבלה הייתה מרחב פריפריאלי מובהק שנוצר במטרה לשמש כאזורי‬ ‫חיץ )שטחי ספר מיושבים על ידי יהודים( וכדי שיגדיר על יד ה"אחרות" שלו את המרכז )שנהב ‪.(2003‬‬ ‫מצב פריפריאלי מהותי זה הונצח למעשה ונשאר במובנים רבים כך עד לימינו אלה‪.‬‬

‫‪3‬‬


‫חלק חשוב ממקורותיו של הדמיון הנפוץ בין "מרחבי‪-‬הביניים" הפריפריאליים‪ ,‬לפחות במקרה של‬ ‫עיירות הפיתוח‪ ,‬נעוץ בעובדה שכולן תוכננו ובוצעו על ידי גוף ריכוזי אחד‪ ,‬שגם החיל על כולן רעיונות‬ ‫אוטופיסטיים‪-‬מודרניים אשר התיימרו לעצב מחדש את החברה ששוכנה בהם ) ‪Shadar, Oxman‬‬ ‫‪ .(2003‬כולן עוצבו במטרה ליישב קהל גדול ככל האפשר במהירות רבה ככל האפשר על שטחים‬ ‫גדולים ככל הניתן‪ ,‬באזורים שערכם כנדל"ן אפסי‪ .‬אבל תופעת השעתוק המרחבי לא נשארה רק‬ ‫בתחומי התכנון והביצוע של מרחבי השוליים לאורך שנות ה‪ 50-‬וה‪ .60-‬כיום‪ ,‬כחמישה עשורים לאחר‬ ‫תחילת היווצרותה של הפריפריה‪ ,‬מורגשת "תסמונת פריפריה" כוללת יותר‪ ,‬העוטפת לא רק את‬ ‫ירוחם ושדרות‪ ,‬אופקים ונתיבות‪ ,‬אלא גם את נהריה‪ ,‬קריית גת‪ ,‬צפת‪ ,‬רמלה‪ ,‬לוד‪ ,‬חדרה‪ ,‬קריית‬ ‫מלאכי‪ ,‬מצפה רמון‪ ,‬עכו‪ ,‬עפולה‪ ,‬קריית שמונה‪ ,‬נצרת ומעלות ועוד ערים ועיירות רבות ברחבי הארץ‪,‬‬ ‫כולן נושאות תכונות של "אזורי ביניים" בעלי אופי פריפריאלי מובהק הבא לידי ביטוי בסוג של‬ ‫שכפול ויזואלי חוזר ונשנה‪ .‬את כולן אופפת מעין "רוח שיכונית" המקנה למרחב סמי‪-‬עירוני צביון‬ ‫מובהק של פריפריה על כל המשתמע מכך‪ :‬תדמית‪ ,‬מעמד סוציו‪-‬אקונומי וגם תקוות לעתיד‪ .‬בדומה‬ ‫לכך גם אזורי הקניות הגדולים המתוכננים בדרך כלל ליד מחלפים‪ ,‬על כבישים מהירים )פולג‪ ,‬שפיים‪,‬‬ ‫יקנעם‪ ,‬ינאי‪ ,‬גן שמואל‪ ,‬הקריון ועוד(‪ ,‬או הקניונים הצצים כפטריות אחר הגשם בשולי הערים )קניון‬ ‫מלחה בירושלים‪ ,‬קניון באר שבע‪ ,‬קניון קריית שמונה‪ ,‬המרינה בהרצליה‪ ,‬קניון חיפה‪ ,‬לב המפרץ‪,‬‬ ‫המרכז בכניסה לבית שמש ועוד עשרות דוגמאות(‪ ,‬כולם מהווים השלכות של אותה תופעה של שכפול‬ ‫מרחבי‪ .‬כאילו המבנים עצמם עברו שעתוק ונשתלו מחדש במיקום אחר‪" .‬ארכיטקטורת השכפול של‬ ‫השוליים"‪ ,‬שנעשתה בת‪-‬הבחנה במבט אחד‪ ,‬התפשטה לאזורי ביניים נוספים ולמעשה היא מגדירה‬ ‫כיום חלקים נרחבים של הארץ כפריפריה‪ .‬אם לדייק ‪ -‬נדמה כי מחוץ לגוש דן‪ ,‬אזורים מסוימים‬ ‫בירושלים ועוד כמה איים הפזורים פה ושם‪ ,‬המדינה כולה הפכה להיות הפריפריה של תל אביב‬ ‫והסביבה‪ .‬על כך יוכלו להעיד גם הנתונים המוכרים על פערי השכר במשק‪" .‬השכר היישובי הממוצע‬ ‫הגבוה ביותר ‪ -‬במחוזות המרכז ותל אביב; הנמוך ביותר ‪ -‬במחוזות הצפון והדרום"‪) 3‬אטקין ‪.(2002‬‬ ‫טענת המאמר היא כי תופעה זו אינה מקרית וכי ההוויה הגיאוגרפית והחברתית המוגדרת כפריפריה‬ ‫מפתחת את תופעת השעתוק המרחבי כסימפטום של ניתוק מרשת המטרות המודרניסטית המבוססת‬ ‫על תנועה המשכית ורציפה קדימה‪ .4‬את הפרדיגמה של ניתוק זה אפשר לתאר כיציאה מתוך נקודת‬ ‫מוצא מודרניסטית – המפעל הגדול של הקמת מדינה חדשה על בסיס תשתית רעיונית של קדמה‪,‬‬ ‫כאשר הפריפריה נשארת במובנים רבים מחוץ לתהליך ומגיעה תוך זמן קצר יחסית למבוי סתום‪.‬‬ ‫הדמיון הגובר בין מה שהגדרנו לעיל כמרחבי ביניים שונים הוא במידה רבה הביטוי הוויזואלי‬ ‫לנישולם של מרחבים פריפריאליים אלה מרשת המטרות המודרניסטית והפיכתם לתת‪-‬רשת של‬ ‫"‪."Discontinuity‬‬ ‫תופעה מס' ‪ .2‬השעתוק של המרחב הווירטואלי‬ ‫דומה כי לא נפריז הרבה אם נקבע שהטלוויזיה היא כיום המכשיר בעל העוצמה האדירה ביותר‬ ‫ביצירת דימויי המציאות שלנו‪ .‬משמעות העניין היא ברורה‪ :‬מושגים רבים בחיינו על איכות חיים‪,‬‬ ‫הצלחה‪ ,‬שמחה‪ ,‬אושר וכד' מושפעים מאוד ממדיום וירטואלי בעל כוונות מסחריות ופוליטיות‪.‬‬ ‫בורדייה )בורדייה ‪ (1995‬טוען כי הטלוויזיה הפכה להיות מכשיר דיכוי סמלי‪ ,‬משום שהיא עורכת‬ ‫‪3‬מתוך פרסומי מכון אדווה‪.‬‬ ‫‪ 4‬אף על פי שזהו נושא חשוב כשלעצמו‪ ,‬אין בכוונת מאמר זה לעסוק בשאלת הדמיון עצמו וכיצד הוא מתפתח‬ ‫תחת מאפיינים אלו דווקא‪ ,‬אלא להתמקד בשאלת הדמיון כסימפטום‪.‬‬

‫‪4‬‬


‫עיבודים וסלקציות לייצוגי המציאות שלה וכך היא מפעילה למעשה באורח סדיר צנזורה אדירה‬ ‫הסמויה מן העין‪" .‬אנסה לפרק כאן מערכת של מנגנונים שכתוצאה מהם מפעילה עלינו הטלוויזיה‬ ‫גרסה ערמומית במיוחד של אלימות סמלית‪ .‬אלימות המופעלת באמצעות ההסכמה שבשתיקה מצד‬ ‫אלה שנופלים לה קורבן וגם‪ ,‬לעתים תכופות‪ ,‬מצד אלה שמפעילים אותה‪ ,‬במידה ואלה וגם אלה אינם‬ ‫תופסים כלל שהם מפעילים אלימות או סובלים ממנה" )שם‪ ,‬עמ' ‪.(17‬‬ ‫אף על פי שהטלוויזיה נתפסת לכאורה כמקור מידע עיקרי על המציאות‪ ,‬ברור שהעומדים מאחוריה‬ ‫הם שמחליטים אילו תכנים לשדר‪ ,‬כיצד לשדר אותם ומהו ההקשר שבתוכו תציב הטלוויזיה את‬ ‫ייצוגיה‪ .‬הכרעות אלה‪ ,‬על פי בורדייה‪ ,‬מתבצעות בשני מישורים עיקריים‪ .‬המישור האחד הוא מה‬ ‫בוחרים קובעי העניין שלא להקרין‪ :‬סביר להניח כי בעיות או פרשות שחיתות הקשורות לבעלי רשת‬ ‫טלוויזיה מסוימת לא תכוסינה בהרחבה ביומן החדשות שמשדר הערוץ‪ .‬המישור השני והמשלים הוא‬ ‫מישור היש‪ .‬מה בוחרות רשתות הטלוויזיה לשדר? גם אם חברות תקשורת רבות חורתות על דגלן את‬ ‫הדיווח העיתונאי המקצועי והאובייקטיבי‪ ,‬תנאי השוק מחייבים בכל זאת להניח שמטרתן הראשונית‬ ‫היא לשרוד מבחינה כלכלית ואף לשאת רווחים‪ .‬לפיכך השיקול הכלכלי ‪ ,‬שיקול הרייטינג‪ ,‬הוא‬ ‫המפתח העיקרי והדומיננטי בהתנהלותן‪ ,‬במיוחד בעולם של קפיטליזם גלובלי שטלוויזיה מסחרית‬ ‫היא אחד מסימני ההיכר המובהקים שלו‪ 5.‬בעל כורחנו אנו נאלצים אפוא לעבור מהתחשבות בשדה‬ ‫מקצועי של דיווח עיתונאי על "המצוי האמיתי" להתחשבות במערכת שיקולים של רייטינג שתמציתם‬ ‫בהיענות להעדפות הצפייה של המשתמש המצוי‪.‬‬ ‫חוקים אלה של רווחיות וכדאיות על בסיס רייטינג משנים לחלוטין את המוצר הטלוויזיוני‪ .‬התוצר‪,‬‬ ‫בין אם מדובר בתוכניות אקטואליה או אירוח‪ ,‬מקבל מאפיינים חדשים שבורדייה קורא להם‬ ‫"הזרימות המעגליות של המידע"‪" :‬לנגד עיניי עומדת המחשבה שהתוצרת העיתונאית הומוגנית‬ ‫הרבה יותר מכפי שאנחנו סבורים‪ .‬ההבדלים הבולטים הנובעים מהגוון הפוליטי של העיתונים )ואגב ‪-‬‬ ‫גוניהם דוהים מיום ליום( מסתירים קווי דמיון עמוקים הקשורים בעיקר לאילוצים שכופים עליהם‬ ‫מקורותיהם בתוספת שורה ארוכה של מנגנונים שהחשוב בהם הוא הגיון התחרות ]‪ [...‬שמתי לב‬ ‫שתחרות בין עיתונים הכפופים לאותם אילוצים‪ ,‬לאותם הסקרים ולאותם המפרסמים יוצרת‬ ‫הומוגניות‪ .‬השוו את עמודי השער של העיתונים היומיים בצרפת פעם בשבועיים ‪ -‬הכותרות פחות או‬ ‫יותר זהות" )שם‪ ,‬עמ' ‪ .(24‬טענתו של בורדייה ביחס לעיתונות הכתובה מתקיימת באופן דומה גם‬ ‫בטלוויזיה‪ .‬יומני החדשות‪ ,‬תוכניות האירוח ותוכניות הבידור נראים לעינינו פחות או יותר דומים‬ ‫בעוברנו בין ערוצים שונים‪.‬‬ ‫נראה כי שוק התקשורת הישראלי אימץ באופן מלא את המאפיינים הגלובליים שעליהם מדבר‬ ‫בורדייה‪ .‬קשה להתעלם מהדמיון שבין עמוד השער ב"מעריב" לזה של "ידיעות אחרונות"‪ ,‬או‬ ‫מהתחושה כי תוכניות הטלוויזיה השואפות לרייטינג מופקות בהתאם להערכות מצב הרוח הלאומי‬ ‫והעדפותיו מעת לעת של הצופה את תוכניות הריאליטי על פני שעשועוני הממון‪ ,‬או את אלה על פני‬ ‫תוכניות האירוח‪" .‬כלי התקשורת הם חלק מן הפרויקט הגדול‪ ,‬הלאומי והאזרחי‪ ,‬של הנחלת דימויים‬ ‫בחברה‪ ,‬אך מלאכתם אינה יצירת דימויים‪ ,‬אלא היא מלאכת תיווך ושעתוק‪ :‬הם משחזרים דימויים‬ ‫מתוך השיח הדומיננטי ותוך כדי כך הם בו בזמן משתתפים בו‪ .‬בעת שחזור הדימויים עושים בעלי‬ ‫מלאכה אלה הבלטה והצרה של הדימויים על מנת להשיג דרגה גבוהה של פישוט‪ ,‬מיקוד והדגשה‬ ‫הנחוצים לתפוס את תשומת הלב הרגשית של צרכני המילים והתמונות" )שירן ‪.(2002‬‬

‫‪ 5‬הגלובליזציה הקפיטליסטית היא אחד הגיבורים העיקריים במהלך התפתחות העולם המודרניסטי הודות‬ ‫לדמוקרטיזציה של המידע‪ .‬כך טוען למשל תומס פרידמן בספרו הפופולרי הלקסוס ועץ הזית‪ .2000 .‬הוצאת הד‬ ‫ארצי‪.‬‬

‫‪5‬‬


‫תופעה זו של "מכונת השכפול הטלוויזיונית" מתבססת על שניים מעקרונות היסוד של תפיסות‬ ‫מודרניסטיות‪-‬גלובליסטיות‪ :‬הדמוקרטיזציה של המידע מחד‪-‬גיסא והדמוקרטיזציה של עסקי‬ ‫הכספים מאידך גיסא‪ .‬מכונת הקדמה האדירה מניעה אותנו בעזרת השוק החופשי ומובילה אותנו‬ ‫בידנו‪ ,‬מהנחות היסוד הראשוניות של הקפיטליזם המכריזות על היכולת והאפשרות המודרניסטיות‬ ‫ליצירת רווחים לתועלת הרבים‪ ,‬ועד לתוצאה הבלתי נמנעת של "ברון הרייטינג" שהזדמנותו הגדולה‬ ‫מתגלגלת לידיו באמצעות אחד המכשירים האדירים ביותר ליצירת ייצוגי מציאות ‪ -‬המדיום‬ ‫הטלוויזיוני‪ .‬אותו קו ליניארי‪-‬מודרניסטי‪ ,‬המדבר במונחים של "‪ "Continuity‬ומתכוון להמשכיות‬ ‫רציפה בין היכולת של כל גוף לספק מידע כפי ראות עיניו ועד היכולת של כל אדם או גוף להפוך את‬ ‫עצמם למוקד גורף רווחים פיננסיים‪ ,‬מוצא את עצמו שוב בשדה אחר המייצר שעתוקים של מרחב –‬ ‫והפעם המדובר במרחב וירטואלי‪ .‬מסתבר כי "המנות הטלוויזיוניות" שאנו מקבלים בצורת תוכניות‬ ‫בידור של פריים‪-‬טיים או באמצעות יומני חדשות הנן בעצם "מוצר מדף" של מפעל הרייטינג‪ .‬היינו‪,‬‬ ‫מוצר משועתק של מציאות שנוצר לפי מתכון מיוחד של ההיגיון התחרותי‪.‬‬ ‫מערכות של מחסור בהון סגולי‬ ‫עד כה ראינו שתי תופעות של שכפול השייכות לטענתנו לאותו עולם של הנחות יסוד מודרני��ת‪ .‬מצד‬ ‫אחד מרחבי הפריפריה‪ ,‬שהם תוצרים נדרשים של הפרויקט המודרניסטי של הקמת מדינה‪:‬‬ ‫הפריפריות נוצרו במכוון מתוך הרצון ליישב שטחי אדמה גדולים‪ ,‬לייצר מערכות חברתיות הומוגניות‬ ‫ולהגשים חלום אוטופיסטי‪ ,‬אך נחיצותן העיקרית הייתה בהיותן בעליל "לא המרכז" ) ‪Shadar,‬‬ ‫‪ .(Oxman 2003‬מעמדן כפריפריה בשנות ה‪ 50-‬נראה כיום מונצח יותר מתמיד בכך ש"הרוח‬ ‫הפריפריאלית" שציינה אותם מקיפה כיום חלקים גדלים מן האזורים שהם "לא המרכז"‪ .‬מרחבי‬ ‫השוליים לובשים מראה זהה יותר ויותר‪ ,‬עד שהמרחב הפריפריאלי נראה כאילו הוא משכפל עצמו‪.‬‬ ‫במקביל עלתה הטענה שקיים מודל מופשט יותר של שכפול מרחב וירטואלי המתרחש באמצעות‬ ‫הטלוויזיה ‪ -‬שוב תוצר מובהק של מערכות דימויים מודרניסטיות המפתחות הפעם את המודל‬ ‫הכלכלי הקפיטליסטי‪-‬גלובליסטי בהסתמך על הנחות יסוד ליניאריות המגדירות מטרות ואת הדרך‬ ‫לביצוען‪ .‬המטרה היא רווח לכל הנוגעים בדבר‪ .‬האמצעי הרלוונטי הוא המדיום הווירטואלי‪ .‬משוואה‬ ‫זו‪ ,‬רייטינג=רווחים‪ ,‬חושפת דפוסים שעתוקיים מקבילים במוצר הטלוויזיוני‪.‬‬ ‫הקשר הראשוני בין שתי התופעות הללו יכול להתברר דרך עיקרון שמנסח בורדייה‪ ,‬אותו הוא מכנה‬ ‫"אפקט ז'דאנוב"‪ .‬בורדייה נעזר בפרדיגמת המחקר של ההיסטוריונית ג'יזל ספירו )‪(Sapiro 1996‬‬ ‫שניתחה את התנהגותם של סופרים צרפתים בשנות הכיבוש הנאצי‪ .‬מטרתה לא הייתה לברר מי שיתף‬ ‫פעולה עם הנאצים‪ ,‬אלא להבין מדוע בחרו סופרים מסוימים במחנה פוליטי זה או אחר‪ .‬מסקנותיה‪,‬‬ ‫על רגל אחת‪ ,‬היו שככל שהסופרים היו בעלי יוקרה רבה יותר וזכו להכרה רבה יותר מעמיתיהם‬ ‫למקצוע כך גברה נטייתם לגלות התנגדות לכובש‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ככל שסופרים חשו עצמם נטולי מעמד‬ ‫והניחו לגורמים חיצוניים לקבוע להם את הפרקטיקה הספרותית כך הם נגררו לביטול עצמי‬ ‫ולמסחריות וכך גם גברה נטייתם לשתף פעולה עם הכיבוש הנאצי‪ .‬תכונה זו של הכרה עצמית ושל‬ ‫תחושת מעמד המוענקת על ידי הזולת והמאפשרת לאדם לעמוד על שלו ולא לבטל את עצמיותו מכנה‬ ‫בורדייה בשם "הון סגולי"‪ .‬העובדה שסופרים שהיו עשירים ב"הון סגולי" יכלו להחזיק מעמד מול‬ ‫לחצי הכובש‪ ,‬ולעומת זאת אלה שהיו עניים ב"הון סגולי" הפכו למשתפי פעולה‪ ,‬מלמדת לדעת‬ ‫בורדייה שתחושה זו של "הון סגולי" מהווה תכונת מפתח ביכולתו של האדם להפוך את עצמו למקור‬ ‫של עוצמה ויכולת )וגם להפך(‪ .‬אדם כזה מסוגל בהתאם לא רק לעמוד על שלו‪ ,‬אלא גם לייצר תכנים‬ ‫בעלי ערך‪.‬‬ ‫‪6‬‬


‫בהשאלה לענייננו דומה שאפקט ז'דאנוב הנו רלוונטי גם למרחבים הווירטואליים והפריפריאליים‬ ‫המעסיקים אותנו‪ .‬לטענת בורדייה‪ ,‬תוכניות טלוויזיה אשר עוברות דרך שיקולי רייטינג נוטות לשתף‬ ‫פעולה אך ורק עם שיקולי רווח‪ .‬כתוצאה מן הלחץ הכלכלי הקיים בתהליך של מאבק להישרדות‬ ‫בעולם קפיטליסטי תחרותי הן מאבדות כמעט מיד את "ההון הסגולי" שלהן והופכות להיות ציניות‬ ‫ומניפולטיביות )בורדייה ‪ .(1995‬אחד הביטויים המובהקים של ויתור על נורמות של "דיווח עיתונאי‬ ‫הוגן" או "תוכניות איכות" לטובת תוכניות שבהן שולטים הניסיונות לקלוע לטעמו של הקהל הוא‪,‬‬ ‫שוב‪ ,‬הדמיון המפתיע בין מוצרים טלוויזיוניים של ערוצים מסחריים שונים ומשונים ברחבי העולם‪.‬‬ ‫באופן דומה אנו יכולים להתבונן על תופעת ההון הסגולי במרחב הפיזי‪ .‬אפשר להבדיל בנקל בין העיר‬ ‫המודרנית החדשה והשוקקת‪ ,‬שבה "נמצאים הדברים" "ומתרחשים" כביכול האירועים מחוללי‬ ‫המציאות‪ ,‬ובין הפריפריה הסתמית שבה כמעט ש"לא קיים" דבר ו"לא מתרחש" דבר‪ .‬סביר להניח כי‬ ‫המרחב העירוני‪ ,‬על תושביו‪ ,‬יהיה עשיר בתודעה פנימית ובתחושת היכולת להגשמה ומימוש כ"מרכז‬ ‫העולם" וכ"מטרה" העומדת בפני עצמה‪ ,‬וכך הכרת הערך העצמי שלו מחזקת את תחושת מרכזיותו‬ ‫הייחודית‪ .‬לעומת זאת המרחב בעיר הקטנה או בעיירה בפריפריה ירגיש חיסרון של "הון סגולי"‪,‬‬ ‫כלומר חיסרון באותו מרכיב מחולל המאפשר להן להיות גם מטרה בפני עצמה ולא רק אמצעי‪ ,‬גם‬ ‫"מרכז" בעל תוכן מובהק מסוג מסוים ולא רק שוליים ריקים‪ .‬לעתים קרובות חסר זה נוצר כתוצאה‬ ‫כמעט בלתי נמנעת ממערכת השיקולים ההגמונית והמלאכותית לחלוטין שהכתיבה את היווצרותן‬ ‫והתנהלותן של ערי הפריפריה בארץ‪ .‬שכן תהליך נסיגתו של ההון הסמלי מודגש ביתר שאת כאשר‬ ‫מרחב מסוים נקבע מראש כשוליים‪ ,‬היינו כמקום המהווה תוצר מכוון או בלתי מכוון של החלטות‬ ‫שנעשו במקום אחר‪ .‬למקומות כאלה קשה עד מאוד לפתח את זהותם העצמית האינדיבידואלית‪,‬‬ ‫ולטענת המאמר‪ ,‬הסימפטום המובהק של הריק הפנימי שנוצר בהן כתוצאה של היעדר הון סגולי בא‬ ‫לידי ביטוי באופן הבולט ביותר בפעולת השכפול הספונטנית הנוצרת בהן בין המרכיבים המרחביים‪.‬‬ ‫חשוב להדגיש כי במקרה זה לא מדובר במהלך של "התמסחרות" או "ויתור" לצורכי הרייטינג‪ ,‬כפי‬ ‫שקורה ברשתות המידע למיניהן‪ .‬אולם מרחבים פריפריאליים אלה שנהגו‪ ,‬תוכננו והוצאו לפועל‬ ‫בהתאם לתכתיבים הזרים לשיקולי טובתם הישירה של המרחב עצמו או תושביו )שדר ואוקסמן‬ ‫‪ (2003‬מהווים בבואה מדויקת של נוסחת המרחב הווירטואלי המשועתק שמביא בורדייה‪:‬‬ ‫מחסור בהון סגולי )עולם המדיה הווירטואלית מאופיין ככזה( = תכתיבים ושיקולים זרים )דרישת‬ ‫הרייטינג( = שעתוק של המרחב הווירטואלי‬

‫‪6‬‬

‫אלא שכאן‪ ,‬בענייננו‪ ,‬סדר המרכיבים משתנה‪:‬‬ ‫תכתיבים ושיקולים זרים )מדיניות תכנון ריכוזית( = מחסור בהון סגולי )הפריפריה היא בהכרח‬ ‫"שוליים"( = שעתוק של המרחב הפיזי‬ ‫הנוסחאות הללו מובילות כל אחת בתורה לתוצאה דומה בתחומה‪ :‬השעתוק של המרכיבים השונים‬ ‫יכול לשמש כסימפטום לכך שההון הסמלי אינו מובן מאליו‪.‬‬ ‫לטענת המאמר‪ ,‬אפשר להסיק תכונה נוספת מתיאור התופעות‪ :‬מצבן הנתון של שתי המערכות‬ ‫השונות הללו‪ ,‬המתאפיינות בהיעדר "הון סמלי" עצמי ובשכפול תוכני ויזואלי המהווה סימפטום‬ ‫‪ 6‬בורדייה מגדיר אותם‪ :‬תכתיבים שאינם "אוטונומיים"‪ ,‬וראו בורדייה‪ ,‬שם‪ .‬לשאלה מדוע הנחת המוצא היא כי‬ ‫העולם הווירטואלי חסר מלכתחילה הון סגולי‪ ,‬ראו שם‪ ,‬עמ' ‪.9‬‬

‫‪7‬‬


‫שלהן‪ ,‬יוצר מצב יוצא דופן של הפריה הדדית‪ .‬במילים אחרות‪ :‬שתי התופעות הללו‪ ,‬האחת בתחום‬ ‫הפיזי והשנייה בתחום הווירטואלי‪ ,‬מתקרבות אחת לשנייה‪ ,‬משפיעות האחת על השנייה ובסופו של‬ ‫דבר אף מעצבות האחת את השנייה בצורה המאפשרת לשתיהן לייצר מעין טריטוריה מובהקת של‬ ‫עצמן‪ .‬טענת המאמר באופן ישיר היא כי שני המרחבים הללו‪ ,‬המרחב הפיזי המשועתק מחד‪-‬גיסא‬ ‫והמרחב הווירטואלי המשועתק מאידך גיסא‪ ,‬מזינים זה את זה ויוצרים מעין מעגל סימביוטי סגור‬ ‫של הפריה הדדית ביקום חסר "הון סגולי" משל עצמו‪.‬‬

‫הטענה כי שתי התופעות הללו מזינות זו את זו מתחלקת לזוג של מערכות יחסים היוצר את המעגל‪.‬‬ ‫הזוג הראשון במעגל הוא‪:‬‬ ‫א‪ .‬המרחב הווירטואלי המשועתק המשפיע על המרחב הפיזי המשועתק‬ ‫הנתון הסטטיסטי הקובע כי תושבי העיירות הקטנות בארצות הברית הם הצרכנים הגדולים של‬ ‫שידורי הטלוויזיה איננו מפתיע‪ .7‬כך גם הצהרתו של אלכס גלעדי מ‪ 1993-‬המוזכרת לעיל‪ ,‬הקובעת כי‬ ‫הערוץ השני מעוניין לשדר את מה ש"מסעודה משדרות" מעוניינת לראות‪ .‬לא בכדי קיים קשר כמעט‬ ‫אסוציאטיבי בין "העם בפריפריה" הנתון בשאלת ההון הסגולי‪ 8‬ובין תוכניות הטלוויזיה הממוסחרות‬ ‫עד תום‪ .‬זיהוי זה‪ ,‬המוכתב על ידי קברניטי הזכייניות של הטלוויזיה המסחרית‪ ,‬הוא כמובן סלקטיבי‬ ‫ומתוכנן בקפידה )שירן ‪ 9(2002‬והוא חוזר ומזכיר לנו את הנוסחה הידועה של "מחסור בהון סגולי =‬ ‫תכתיבים חיצוניים וזרים"‪ .‬עם זאת‪ ,‬תבניות זיהוי אלה בין צרכני הטלוויזיה בפריפריה )הממשית‬ ‫והמטפורית( ובין תוכניות טלוויזיה שהן חלק ממירוץ הרייטינג צרובות עמוק בתודעתנו ומרמזות על‬ ‫הקשרים נוספים בין המדיום הווירטואלי למדיום הפיזי‪.‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪Scientific American, February 2002 Issue, "Television Addiction Is No Mere Metaphor" By‬‬ ‫‪Robert Kubey and Mihaly Csikszentmihalyi‬‬ ‫‪ 8‬במקרה זה עוד הרחיק אלכס גלעדי לכת כאשר חיזק עוד יותר את אפקט ההיעדר של הון סגולי באמצעות‬ ‫השימוש בדימוי של אישה דווקא‪ ,‬מסעודה‪ ,‬כמייצגת את תושבי הפריפריה‪ .‬מבין חסרי ההון הסגולי נשים גם‬ ‫מודרות מתפקידיו המסורתיים של הגבר‪.‬‬ ‫‪ 9‬מתוך האתר של הקשת הדמוקרטית המזרחית‪ ,‬מאמרה של ד"ר ויקי שירן‪" ,‬אנחנו‪ ,‬מסעודה משדרות"‪,‬‬ ‫אפריל ‪.2002‬‬

‫‪8‬‬


‫אפשר להניח כי מרחבים פיזיים שאין להם ביטחון באשר למשמעותם העצמית כיחידות אוטונומיות‬ ‫המסוגלות לייצר הון סגולי )בעיקר משום שבהווה הם אכן אינם חלק מן המערכת בעלת ההון הסגולי(‬ ‫יפנו בסופו של דבר לשאוב משמעות כזו ממקורות מלאכותיים‪ .‬השימוש המוגבר בטלוויזיה על שלל‬ ‫הדימויים המרצדים על המסך ממלא ככל הנראה פונקציה זו בדיוק‪ .10‬מכיוון שהמרחב הקונקרטי‬ ‫עצמו והאפשרויות שהוא פותח בפני תושביו בכל הקשור להון סגולי מוטלים בספק‪ ,‬הרי תושבי מרחב‬ ‫כזה עלולים למצוא אחיזה בתוכניות תדמית ובדמויות מפתח מתאימות השולטות ביקום הווירטואלי‬ ‫המשועתק‪ ,‬קרי‪ ,‬בסלבריטאים ובכוכבני טלוויזיה ‪ -‬אותם אנשים שהטלוויזיה גאלה אותם ממחלת‬ ‫האלמוניות ונתנה תוקף לחייהם‪" .‬להיות"‪ ,‬מצטט בורדייה את ברקלי‪" ,‬פירושו להיראות"‪ .‬כוחה של‬ ‫המציאות הווירטואלית הוא ב"סמכות" שמעניקה העוצמה הטלוויזיונית לתכניה‪ .‬ה"נראות"‬ ‫כשלעצמה מספקת קיום והעצמה המעניקים למעמד תוקף של מקור‪ ,‬ולכן יכולה ה"נראות" על המסך‬ ‫כשלעצמה להוות מוקד השראה רב‪-‬עוצמה למקומות שבהם אין מקורות אחרים להון סגולי‪.11‬‬ ‫ייתכן כי הצלחתו העצומה של המדיום הווירטואלי נובעת מכך שהוא מאפשר לכאורה הצצה אל‬ ‫עולם אחר‪ ,‬עשיר יותר המספק אשליה שהוא מאפשר יותר‪ .‬באמצעות תהליכים פשוטים של הזדהות‬ ‫נראה כי דרכו אפשר לכאורה לצאת מן המרחב המשועתק ולהגיע לאותנטי‪ .‬אבל ייתכן בהחלט שאנשי‬ ‫המרחב הפריפריאלי‪ ,‬הממשי והמטפורי‪ ,‬מתעניינים בתוכניות מסחריות משועתקות לא למרות‬ ‫ההיעדר של הון סגולי אמיתי המאפיין אותן‪ ,‬אלא דווקא בגלל היעדר זה‪ :‬אם דמויות ותוכניות אלה‬ ‫הגיעו למרכז המחליט והמשפיע למרות היעדר ההון הסגולי‪ ,‬האם גם אחרים יכולים להגיע למעמד‬ ‫קיומי דומה? אין ספק שבמידה רבה זהו בדיוק סוד כוחה של סדרה מצליחה דוגמת "כוכב נולד"‬ ‫הממחישה כיצד אדם שהיה אלמוני עד אמש ‪ -‬היינו‪ ,‬חסר בעצם הון סגולי ‪ -‬הופך לפתע לכוכב שפניו‬ ‫המוכרות מופיעות בעיתונים ושלטי חוצות ‪.‬‬ ‫השפעה זו של המרחב הווירטואלי המשועתק על המרחב הפיזי המשועתק אינה יכולה להיות שלמה‬ ‫בלא צידה השני של המשוואה‪:‬‬ ‫ב'‪ :‬המרחב הפיזי המשועתק המשפיע על המרחב הווירטואלי המשועתק‪.‬‬ ‫המאה ה‪ 21-‬מתאפיינת בשפע אינסופי של דימויי מציאות‪ .‬הקולנוע‪ ,‬הפרסומות‪ ,‬הטלוויזיה‬ ‫והעיתונות משדרים לנו יומם ולילה דימויים על ההתרחשות המציאותית בעולם סביבנו‪ ,‬ודווקא‬ ‫מציאות זו מקבלת‪ ,‬על פי סלבוי ז'יז'ק‪ ,‬תכונות וירטואליות‪" .‬החוויה שעומדת בבסיס 'המופע של‬ ‫טרומן')‪ (The Truman show‬היא שגן העדן הצרכני של הקפיטליזם המאוחר בקליפורניה‪ ,‬על כל‬ ‫ההיפר מציאות שבו‪ ,‬הוא דווקא חסר ממשות‪ ,‬חסר זהות‪ ,‬משולל אינרציה מטריאלית" )ז'יז'ק ‪.(2002‬‬ ‫המציאות של ימינו‪ ,‬המעוצבת על ידי גלובליזציה דוהרת וקפיטליזם חופשי‪ ,‬יוצרת‪ ,‬על פי ז'יז'ק‪,‬‬ ‫חוויה כוללת של מציאות וירטואלית‪ .‬בסביבה כזו כוחה של הטלוויזיה מתחיל להיות ברור‪.‬‬ ‫ה"נראות" והסמכות המתלווה לכך נחוות כידית אחיזה במציאות מוחשית‪ ,‬בתוך הסבך המבלבל של‬ ‫‪10‬מעניין לציין כי רוב תוכניות הטלוויזיה עוסקות בתכנים ובמרחבים בעלי הון סגולי‪ .‬לדוגמה‪ ,‬אופרות הסבון‬ ‫והתוכניות הפופולריות מתרחשות לרוב בעיר כגון ניו יורק או שיקגו‪ ,‬או לחילופין בשרתון סיטי טאואר וברמת‬ ‫אביב ג' ונותנות הצצה לחיי הזוהר של סלבריטאים אשר חייהם גדושים "הון סגולי" לרוב‪ .‬לאחרונה החלו‬ ‫התוכניות להיות מתוחכמות יותר ולשאוב את כוחן משפע הסלבריטאים הממלאים את המחסור בהון סגולי‪,‬‬ ‫כמו בטלנובלה "אהבה מעבר לפינה"‪" ,‬האלופה" או "השיר שלנו"‪ .‬סדרה יוצאת דופן הייתה "המשאית" של‬ ‫הבמאי ערן ריקליס‪ ,‬המתארת את החיים בירוחם‪ ,‬שצילומיה בעיירה הופסקו בגלל "הצפת הסדרה‬ ‫בסטריאוטיפים שליליים על עיירות הפיתוח" )מתוך "המשאית לא הגיעה לירוחם" מאת אלישיב רייכנר‪ ,‬מקור‬ ‫ראשון‪ .(31.12.04 ,‬כמו כן ידועה דוגמת סרטו המושקע של אבי נשר סוף העולם שמאלה )‪ ,(2004‬שעורר ויכוח‬ ‫באשר לאפשרות להציג את תושבי העיירה בסטריאוטיפים שליליים‪.‬‬ ‫‪ 11‬זהו המקור‪ ,‬לפי דעתי‪ ,‬לכוחן של תוכניות טלוויזיה ורדיו לייצר מצבי התפייסות בשידור חי בין אב לבן שלא‬ ‫דיברו ‪ 15‬שנה‪ ,‬או להשלים בין בני זוג שנקלעו לקטטה‪ .‬תוכניותיהם של דודו טופז‪ ,‬יאיר לפיד או יהורם גאון‬ ‫משתמשות במעמד ה"נראות" והשידור הטלוויזיוני ומקנות למעמד תוקף של "אמת"‪ ,‬שהרי הקביעה היא ש"זה‬ ‫קרה באמת"‪ ,‬ו"כעת‪ ,‬לפני מיליוני צופים‪ ,‬חיי באמת עברו שינוי מהותי"‪ .‬באותה מידה תוכנית כמו "פספוסים"‬ ‫של יגאל שילון משתמשת במעמד ה"נראות" להכשיר תכנים שבכל קונסטלציה אחרת היו נחשבים כמעליבים‬ ‫וסרי טעם‪ .‬אולם מכיוון שהם משודרים בפומבי‪ ,‬הם מקבלים הכשר של "זה מצחיק את כולם‪ -‬אז זה בסדר"‪.‬‬

‫‪9‬‬


‫אינסוף מצבים ודימויים‪ .‬מקור עוצמתה האדירה של הטלוויזיה במאה הנוכחית טמון אפוא למרבה‬ ‫האירוניה דווקא ביכולתה "לתווך" בינינו ובין המציאות הממשית שם בחוץ‪" .‬יכולתה של התמונה‬ ‫המשודרת שוב ושוב‪ ,‬כמו בהתמוטטותם של מגדלי התאומים ב‪ 11-‬בספטמבר‪ ,‬להשיג מחדש אחיזה‬ ‫בקרקע מוצקה כלשהי ב"מציאות הממשית"‪ .‬לממשי החודר אל חיינו יש סטטוס של מראית עין‬ ‫בדיוק מפני שהוא ממשי‪ .‬כלומר בשל אופיו הטראומטי והמופרז איננו מסוגלים להטמיע אותו אל תוך‬ ‫המציאות שלנו‪ .‬לפיכך אין לנו מנוס אלא לראות אותו כחזיון בלהות‪ .‬כך חווינו את התמונה המרתקת‬ ‫של התמוטטות המגדלים‪ :‬תמונה החוזרת שוב ושוב‪ ,‬מראית עין‪" ,‬אפקט" שבמקביל לזה סיפק לנו‬ ‫את "הדבר עצמו" )ז'יז'ק ‪ .(2002‬תכונה זו היא אולי הסיבה לכך שהמדיום הווירטואלי נוטה‪ ,‬לטענת‬ ‫בורדייה‪ ,‬לאבד במהירות עצומה את תכונת ההון הסגולי שלו‪ .‬פשוט משום שהוא עסוק תדיר בניסיון‬ ‫לתרגם התרחשויות אי שם במציאות הקשה למנות פרשנות מדודות‪ ,‬בנות בליעה‪ ,‬על ידי קהל צרכנים‬ ‫שהתרגל לכך זה מכבר‪.‬‬ ‫תכונותיו של המרחב המודרני‪ ,‬הווירטואלי למחצה ולעתים גם המשועתק‪ ,‬מאפשרות לטלוויזיה‬ ‫להיות כלי תיווך רב‪-‬עוצמה בין התודעה שלנו ולמציאות‪ .‬כלי תיווך זה מתחזק באופן משמעותי כאשר‬ ‫בצידו מסייעים גם מרחבים פיזיים מיוחדים המתווכים בין המציאות הטלוויזיונית ובין המרחב הפיזי‬ ‫שמוטל‪ ,‬לטענת ז'יז'ק‪ ,‬בספק‪ .‬מרחבים אלה הם הקניונים ואזורי הקניות הגדולים המשמשים‬ ‫כ‪ Power Centers-‬אזוריים‪ .‬כמו המרחבים המשועתקים עצמם‪ ,‬גם רובם של הקניונים ומרכזי‬ ‫הקניות דומים זה לזה באופן מפתיע וללא שום סיבה ברורה‪ .‬כמו כן‪ ,‬מיקומם הוא בדרך כלל באזורי‬ ‫הביניים‪ ,‬לא בעיר אלא בדרך לעיר‪ .‬כמו העיירות גם הקניונים הם העתקים חוזרים של אותה מהות‬ ‫עצמה‪ ,‬והפעם מהות צרכנית‪ ,‬אנונימית ומתווכת‪ .‬במידה רבה הם מהווים גיבוש של האידאולוגיה‬ ‫הווירטואלית של המרחב לכלל ממשויות של "בטון וזכוכית"‪ .‬מרחבים צרכניים אלה משמשים‬ ‫כמתווכים בין התודעה שלנו במרחב הפיזי ובין המציאות הווירטואלית הטלוויזיונית‪ .‬בקניון נפגש‬ ‫המרחב הפיזי הממשי עם עולם הדימויים המלאכותי של הקולנוע‪ ,12‬המותגים‪ ,‬השפע וסחרור הצבעים‬ ‫והקולות המוכרים לנו מעל המסך הקטן‪ .‬הטלוויזיה‪ ,‬כנציגו הנאמן של הדימוי‪ ,‬פורשת בפנינו ללא‬ ‫הפסק את כל אשר נוכל להשיג באופן חומרי בקניון‪ .‬ראית מכשיר די‪.‬וי‪.‬די ב‪ 300-‬ש"ח בלבד? במחלקת‬ ‫האלקטרוניקה תוכל לממש את איכות החיים שברכישת הפריט‪ ,‬ובכך לסגור את המעגל שבין הדימוי‬ ‫למרחב‪ .‬אם נתעכב על מאפייניו המרחביים של הקניון נראה שהם משרתים בהצלחה את תפקידם‬ ‫כמתווכים‪ :‬זהותם החיצונית של הקניונים היא קופסה עצומה ואטומה שסביבה פרושים מרחבי‬ ‫חנייה גדולים‪ ,‬ותפקידם להבטיח גישה אופטימלית לאוצרות המוצעים בפנים‪ .‬מיקומם של הקניונים‬ ‫במרחבי הביניים משרת גם הוא את אסטרטגיית התיווך שבין הפריפריה לעולם הזוהר הווירטואלי‪.‬‬ ‫פנימו של הקניון הוא יקום אוטונומי‪ ,‬מוחלט‪ ,‬שבו מתגשמים הדימויים הווירטואליים לכלל מציאות‬ ‫שהיא כאילו ממשית‪ .‬בצורה זו הקניון מגלם שלב מתווך במרחב המאפשר את ניתוב ההשראה‬ ‫הטלוויזיונית על תחושת הקיום שלנו‪ .‬די לבחון את כוחה של רשת דוגמת "איקאה" השוכנת במחלף‬ ‫פולג ואשר מושכת כמות עצומה של מבקרים מדי יום או פשוט לספור את כמות המבקרים היומית‬ ‫ברשת חנויות "הום סנטר"‪ .‬ייתכן שבהלת הקניות הישראלית הידועה‪ ,‬המתקיימת גם בשבתות ובימי‬ ‫חג לאומיים‪ ,‬או ההצלחה חסרת התקדים של חנויות ה"דיוטי פרי" בשדה התעופה היא בפשטות אחת‬ ‫הדרכים שבה הציבור הישראלי אחוז תסכול הפריפריה משתתף באופן פעיל ביקום בעל הון סגולי‪.‬‬ ‫בכך אנו משלימים את מעגל ההזנה‪ .‬המרחבים המשועתקים צורכים את עולם הדימויים של המציאות‬ ‫הווירטואלית מתוך הטלוויזיה וגרורותיה‪ ,‬והטלוויזיה עצמה ‪ -‬סוד עוצמתה נובע מהיכולת שלה‬ ‫לתווך בינינו ובין עולם של מרחבים משועתקים‪ ,‬וירטואליים‪ .‬כך במעגל צופי הטלוויזיה שואבים הון‬ ‫‪ 12‬כידוע‪ ,‬רוב בתי הקולנוע בארץ נדדו ממרכזי הערים והם נמצאים כיום בקניונים ובאזורי הסחר למיניהם‪.‬‬

‫‪10‬‬


‫סגולי מהדימויים המרצדים על המסך השואב את כוחו מיכולתו ליצור חיקוי או הדמיה של הון סגולי‬ ‫באמצעות הפירוש‪ ,‬הסינון והסגנון שהוא מעניק למציאות‪ ,‬תוך שהוא קוצב ומעצב אותה במנות‬ ‫השוות לכל נפש‪ ,‬על מנת לשווק אותה בסופו של דבר לקהל הצרכנים‪.‬‬ ‫מה הלאה?‬ ‫השאלה הטבעית היא האם מעגל זה הוא נצחי? האם ההזנה המעגלית של המרחבים המשועתקים‬ ‫מחייבת המשך שעתוקם של מרחבים כאלה? האם יש דרך ליצור גרסה מסוימת של תרבות‬ ‫טלוויזיונית שבה התוצר הטלוויזיוני איננו תבנית אחידה של קהיליית רייטינג?‬ ‫בהתלבטותו באשר לבעייתיות המציינת את הטלוויזיה כותב בורדייה‪" :‬אפשר להעלות על הדעת‬ ‫בריתות בין העיתונים לנטרול כמה מהשפעותיה של התחרות‪ .‬אם חלק מההשפעות המזיקות הוא‬ ‫תולדה של מבנים המכוונים אל התחרות‪ ,‬שמייצרת את הבהילות‪ ,‬שמייצרת את הרדיפה אחרי‬ ‫הסקופ‪ ,‬שמאפשר שידור ידיעה מסוכנת ביותר רק כדי לנצח את המתחרים ]‪ [...‬אם אכן כך הם פני‬ ‫הדברים‪ ,‬הפיכת המנגנונים האלו למודעים ומפורשים עשויה להוביל לתיאום עמדות במטרה לנטרל‬ ‫את התחרות ]‪ [...‬אני גולש פה לאוטופיה ממש ויודע זאת היטב" )עמ' ‪ .( 62‬בורדייה מנסה לראות כיצד‬ ‫למוסס את "אפקט ז'דאנוב" או לטעון את מערכות העיתונים או הטלוויזיה ב"הון סגולי" שיאפשר‬ ‫להם להתמקד במטרה איכותית שהציבו במקום להמשיך ולרדוף אחר סקופים‪ .‬אף על פי שהוא חושש‬ ‫כי הצעותיו הן בבחינת אוטופיה בלבד‪ ,‬עדיין הטרמינולוגיה שבה הוא משתמש יכולה להתאים גם‬ ‫לבעייתיות של המרחב הפיזי‪.‬‬ ‫כזכור‪ ,‬הבעיה כפי שהגדרנו אותה מלכתחילה הייתה משמעותם המוטלת בספק של המרחבים‬ ‫הפריפריאליים ברשת המודרניסטית הנתונה במתח שבין מרכז הגמוני לשוליים‪ .‬אם אנו רוצים לדבר‬ ‫במונחים של "פתרון" או "גישה" לבעיה‪ ,‬הרי שהדבר מצריך השקעת אנרגיה נוספת‪ .‬כדי שלא לחשוב‬ ‫על הבעיה במונחים אוטופיים בלבד יהיה עלינו להניח כהנחה אופרטיבית שהנושא איננו חתום וידוע‬ ‫מראש‪ ,‬היינו שייתכן כי המערכת המודרניסטית של ‪ Continuity‬אינה טומנת בחובה בהכרח את זרעי‬ ‫הניכור של ה ‪ ,Discontinuity-‬ולפיכך אפשרי ואף שומה עלינו לנסות ולבחון כיצד אפשר לטעון‬ ‫"מרחבי ביניים" פריפריאליים ב"הון סמלי"‪ .‬דוגמה מפורסמת של פרויקט כזה נוכל למצוא בעיירה‬ ‫בילבאו באזור הבאסקי שתחת שלטון ספרד‪ ,‬שבעקבות הקמת מוזיאון גוגנהיים הפנומנלי של פרנק‬ ‫גרי הפכה בבת אחת מעיר פריפריאלית חסרת חשיבות לאתר תרבות מרכזי ולמוקד של התעניינות‬ ‫עולמית‪ .‬להתפתחות ספציפית זו הייתה חשיבות פוליטית מיוחדת‪ ,‬שכן התהליך של הפקת הון סמלי‬ ‫באזור יכול למתן בטווח הארוך את טרוניותיהם וגישתם האלימה של חלק מהבאסקים כלפי המדינה‬ ‫הספרדית‪ .‬אבל לא רק פרויקטים של מאות מיליוני דולרים יכולים ליצור הון סמלי שישחרר את‬ ‫המרחבים הפריפריאליים מריקנותם הקיומית ויהפוך אותם למרכזים המסוגלים ליצור זהות‬ ‫אינדיבידואלית ולשאת באופן קיומי את עצמם‪ .‬דוגמה טובה אחרת הוא למשל פרויקט "ערים‬ ‫תאומות"‪ ,‬המחבר בקשר הדוק ומשמעותי בין עיירה בפריפריה מצד אחד ובין מרכז עירוני בעל שפע‬ ‫של מקורות להון סגולי מצד שני‪ .‬כך למשל הקשר שנוצר בין קריית מלאכי בישראל לעיר לוס אנג'לס‬ ‫אינו רק קשר שהוא "על המפה" )אם כי בהעלאת קריית מלאכי על המפה יש חשיבות רבה ברכישת‬ ‫הון סגולי(‪ ,‬אלא מדובר בפרויקטים חינוכיים משותפים‪ ,‬חילופי תלמידים והשקעות הדדיות‪ .‬מערכת‬ ‫של "ערים תאומות" מאפשרת לעיירה בעלת דימוי בעייתי למצוא לעצמה מקום על המפה דרך‬ ‫הגושפנקא המוענקת לה על ידי המרכז העירוני המשמש כ"מטרה"‪ .‬הון סגולי מסוג אחר יכול להיווצר‬ ‫במקומות שבהם מתפתחת מסורת מסוימת בעלת משמעות כלל חברתית‪ ,‬המזמינה אנשים מן החוץ‬ ‫לבוא ולבקר בעיירה כ"מטרה"‪ ,‬היינו כמרכז בעל קיום עצמי המצדיק את עצמו‪ .‬אדינבורו‪ ,‬שהיא‬ ‫‪11‬‬


‫במקורה עיר שדה שולית למדי בצפון סקוטלנד‪ ,‬פיתחה לעצמה הון סגולי אדיר דרך פסטיבל האמנות‬ ‫השנתי המביא אליה מאות אלפי תיירים בשנה‪ .‬כך גם הביאנלה בוונציה‪ ,‬פסטיבל מוצרט בזלצבורג‬ ‫ואף פסטיבל התיאטרון בעכו ועוד‪ .‬מובן שכדי להפוך להון סגולי של ממש חייבת המסורת המקומית‬ ‫להיות מוכרת על ידי רבים אחרים הנמצאים עמה בקשר ואף מגיעים אל העיירה מתוך הכרה בנכסים‬ ‫הממשיים )במקרה של אתרי תיירות( או התרבותיים והרוחניים שיש בידה להציע‪ .‬ברגע שבו אנשים‬ ‫תופסים את העיר או העיירה כ"מטרה"‪ ,‬היינו כמקום שיש טעם להגיע אליו בזכות עצמו ולראות בו‬ ‫תכלית ראויה לתשומת לבם והשקעת הזמן והממון שלהם – כי אז אפשר לומר שהעיר הפריפריאלית‬ ‫קנתה לעצמה הון סגולי מסוים המאפשר לה לחרוג מעבר לעצמה ולשאוף להגדלה נוספת של ערכיה‪.‬‬ ‫בשנים האחרונות החלו עיירות פיתוח שונות להתמודד עם שאלת ההון הסגולי‪ ,‬אם באמצעות פולחני‬ ‫הקברים וההילולות כמו בנתיבות‪ ,‬ההופכת להיות עיר של מקובלים‪ ,‬או באמצעות יוצרים ואמנים כמו‬ ‫בשדרות‪ ,‬שהוציאה לעולם התרבות הישראלי שורה של מוזיקאים מוערכים‪ .‬תופעות אלה מסייעות‬ ‫ללא ספק בהזרמת הון סגולי אל תוך התודעה העצמית של המרחב הפריפריאלי‪.‬‬ ‫גם מרכזי הקניות ויזמי הנדל"ן המתכננים אותם‪ ,‬המנצלים את הצרכנות כמתווכת בין תושבי‬ ‫הפריפריה ל"עולם הזוהר"‪ ,‬יכולים לשנות את המדיניות הוויזואלית ולהשתמש באפקט הצריכה‬ ‫המוטמע בנו ככוח המושך אל תוככי העיר‪" .‬קניון ערים" של האדריכל משה צור בכפר סבא הוא‬ ‫דוגמה מוצלחת למרכז קניות פתוח המשולב בכיכר ציבורית‪ .‬צירוף זה הפך באחת לדוגמה של פעילות‬ ‫צרכנית המתערבבת בחוויה עירונית‪ .‬אף על פי שכפר סבא איננה עומדת בראש רשימת הערים‬ ‫הזקוקות להון סמלי‪ ,‬קניון ערים הוא דוגמה מקומית לאתר היכול ליצור הון סמלי בתוך מרחב‬ ‫עירוני‪ .‬מובן שאין בתופעות אלה כדי לפטור את קובעי המדיניות מן האחריות לבחון את תפקידם‬ ‫שלהם בנושא‪ .‬ואין הכוונה כאן לחזרה הרסנית על המבנה ההגמוני הישן "המייעד" עיירת פיתוח‬ ‫מסוימת להיות "עיר המוזיקה" או המחוקק חוקים דרקוניים אשר מחייבים מרכזי קניות להיות‬ ‫פתוחים לרחוב‪ .‬אקט פשוט כמו חיבור נתיבות ודימונה למסילת רכבת המובילה ביעילות למרכז הארץ‬ ‫יכול להועיל הרבה יותר בהגדלת המרכז והקטנת הפריפריה במדינת ישראל הקטנה והולכת של ‪.2007‬‬

‫מקורות‪:‬‬ ‫אטקין‪ ,‬אלון‪" ,‬מקום מגורים ורמת שכר בישראל‪ 1999 -- 1993 ,‬שכר ממוצע‪ ,‬לפי יישוב ולפי מין‬ ‫ושיעור מקבלי שכר מינימום‪ ,‬לפי יישוב" ‪ ,‬מכון אדווה‪ ,‬פברואר ‪. 2002‬‬ ‫בורדייה‪ ,‬פייר‪ ,‬על הטלוויזיה‪ ,‬הוצאת בבל‪ ,‬ת"א‪1999 ,‬‬ ‫ברנשטיין‪ ,‬דבורה; סבירסקי‪ ,‬שלמה‪" .‬מי עבד במה‪ ,‬עבור מי ותמורת מה? הפיתוח הכלכלי של‬ ‫ישראל והתהוות חלוקת העבודה העדתית"‪ .‬הוצאת מחברות למחקר ולביקורת‪ ,‬חיפה ‪.1980‬‬ ‫וירת' לואיס‪" ,‬אורבניות כאורח חיים" מתוך אורבניזם‪ -‬הסוציולוגיה של העיר המודרנית בעריכת‬ ‫עודד מנדה–לוי הוצאת רסלינג ת"א ‪ ,2004‬עמ' ‪91-117‬‬

‫‪12‬‬


‫ז'יזק‪ ,‬סלבוי‪ ,‬ברוכים הבאים למדבר של הממשי‪ ,‬חמש מסות על ה‪ 11-‬בספטמבר ואירועים‬ ‫סמוכים‪ ,‬תרגום‪ :‬רינה מרקס הוצאת רסלינג ת"א ‪ , 2002‬עמ' ‪27-35‬‬ ‫זימל‪ ,‬גיאורג‪" ,‬העיר הגדולה וחיי הנפש" מתוך אורבניזם‪ -‬הסוציולוגיה של העיר המודרנית‪,‬‬ ‫בעריכת עודד מנדה–לוי הוצאת רסלינג ת"א ‪ 2004‬עמ' – ‪23-40‬‬ ‫יפתחאל‪ ,‬אורן וצפדיה‪ ,‬ארז‪ ,‬מדיניות וזהות בערי פיתוח‪ :‬השפעת התכנון והפיתוח על יוצאי‬ ‫צפון אפריקה ‪ ,1952-1998‬הוצאת מרכז הנגב לפיתוח איזורי‪ ,‬באר שבע ‪1999‬‬ ‫מרמרי‪ ,‬חנוך‪" ,‬יום הבוחר"‪ ,‬העין השביעית‪ ,‬המכון הישראלי לדמוקרטיה‪ ,‬מרץ ‪2005‬‬ ‫סבירסקי‪ ,‬שלמה‪" .‬לא נחשלים אלא מנוחשלים"‪ ,‬הוצאת מחברות למחקר וביקורת‪,‬‬ ‫חיפה‪.73 – 57 1981,‬‬ ‫פרידמן‪ ,‬תומס‪ ,‬הלקסוס ועץ הזית‪ ,‬הוצאת "הד ארצי" ‪ ,2000‬עמ' ‪53-71‬‬ ‫שירן‪ ,‬ויקי‪" ,‬אנחנו‪ ,‬מסעודה משדרות" מאמרים שפורסמו באתר של הקשת הדמוקרטית‬ ‫המזרחית‪ http://www.ha-keshet.org.il ,‬אפריל ‪2002‬‬ ‫שנהב‪ ,‬יהודה‪ ,‬היהודים‪-‬הערבים‪ ,‬לאומיות דת ואתניות‪ ,‬הוצאת עם עובד‪ ,‬ת"א ‪ 2003‬עמ' ‪34-‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪Kubey, Robert and Csikszentmihalyi Mihaly, "Television Addiction Is No Mere‬‬ ‫‪Metaphor" Issue, Scientific American, February 2002‬‬ ‫‪Shadar, Hadas and Oxman Robert, "Of Village and City: Ideology in Israeli‬‬ ‫ ‪Public Planning", Journal of Urban Design, Volume 8, October 2003, pp. 243‬‬‫‪268‬‬ ‫‪Sapiro Gisèle, 1996a, "La raison littéraire. Le champ littéraire français sous‬‬ ‫‪l’Occupation (1940-1944)", Actes de la Recherche en Sciences Sociales, n°111‬‬‫‪112, mars 1996.‬‬

‫‪13‬‬


Relations of Center-Periphery in Israeli Culture