בתחילת אוגוסט 2017ובגיל 55עזבו נועה ושרון ,ההורים שלי ,את הבית בירושלים ועברו לגור במשאית שהוסבה ליחידת מגורים .עוד לפני כן הבית התרוקן בהדרגה ,הילדים שכרו דירות משל עצמם וחפצי הבית הלכו והתמעטו. איך מצמצמים ספרייה של 1500ספרים ל 14-מ"ר? כמה צלחות צריך וכמה זוגות גרביים לוקחים? קבלת רישיון הנהיגה למשאית לא התקדמה במהירות בה קיוו ,ובמשך כמעט שלושה חודשים הם גרו במשאית ,בלי יכולת לנוע ולנדוד ממקום למקום .האתגר המשמעותי ביותר היה ללמוד איך לחיות עם פחות .פחות זמן במקלחת כי מיכל המים מוגבל ,פחות מרחב באופן כללי ובלי מרחב אישי בכלל ,ועם כלים בכמות שמספיקה לארוחה אחת בכל פעם. את יסודות הבית הם החליפו בגלגלים .בית שנע ממקום למקום ,לא יותר מכמה ימים בכל מקום אליו הם מגיעים ,בשביל לא להרגיש בעלות כלפי המקום בו הם נמצאים ,ונוסעים אל היעד הבא. אל חלק מהמקומות הם מגיעים כאורחים רצויים ומשתלבים בקהילה המקומית ,גם אם לכמה ימים ,ובמקומות אחרים הם נתפסים כאיום והפרעה למרחב .הסירוב להשתרשות מונע דברים שבית בדרך כלל מביא איתו :סביבה מוכרת ובטוחה ,קהילה קבועה אליה אתה משתייך ו-וודאות לגבי העתיד .אבל הוא גם מאפשר לגלות מקומות שתמיד היו "על הדרך" למקום אחר ,ופתאום אפשר לעצור בהם לכמה ימים ולגלות אותם .הפתיחות אל סביבה ,חוויות ואנשים חדשים גדלה. הניידות מאפשרת עצמאות וחוסר תלות .את החשמל הם מקבלים מלוחות סולאריים על גג המשאית ,את המים הם ממלאים כל כמה ימים בצינור חצר או בתחנת דלק .על ארנונה אין מה לדבר ושכר הדירה הומר בדלק לנסיעה .כשהם מגיעים למקום שלא מספיק טוב להם בו ,הם מקפלים את השולחן ,סוגרים טוב את המגירות ונוסעים למקום אחר.