Page 1

‫אחדות‬

‫الوحدة‬

‫אלטרנטיבה‬ ‫כתב‪-‬עת של הארגון האנרכו‪-‬קומוניסטי "אחדות" בישראל‪-‬פלסטין‬

‫גיליון ‪ — 5‬חורף ‪2014‬‬


‫‪2‬‬

‫אלטרנטיבה‬

‫גיליון ‪ 5‬חורף ‪2014‬‬

‫תוכן הענינים‬

‫‪4‬‬ ‫‪7‬‬

‫אבא עני‪ ,‬ילד עני ‪ /‬גיא מור‬

‫עושר‪ ,‬עוני ודרכים ביקורתיות לחשוב עליהם‬

‫קומוניזם סמכותני ומחנה העונשין מורדוביה ‪ /‬דניאל אלסון‬ ‫אנרכיזם קומוניסטי‪‘ ,‬קומוניזם’ סמכותני וההבדלים ביניהם‬

‫‪8‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬

‫רוח ללא תקנון‪ :‬כמה מילים בעקבות יממה בקיבוץ סמר ‪ /‬יוליה כסלו‬

‫רשמים מביקור בקיבוץ “סמר” בערבה‬

‫בלי אלוהים‪ ,‬בלי מנהל ובלי בעל‪ :‬הקבוצה האנרכה‪-‬פמיניסטית הראשונה‬ ‫בעולם‬

‫סקירה היסטורית של פעילותה של הקבוצה האנרכה‪-‬פמיניסטית הראשונה בעולם בסוף המאה‬ ‫ה‪ 19-‬בארגנטינה‬

‫הגיגים פסיכולוגיים על פעילות מהפכנים ‪ /‬אילן שליף‬ ‫הגיג‪-‬ים של פסיכולוג ופעיל חברתי ותיק על פעילות אקטיביסטית‬

‫מפעל חייו של האנרכיסט עומאר עזיז והשפעתו על התארגנות עצמית‬ ‫במהפכה הסורית ‪ /‬לילה שרומס‬ ‫בעקבות מותו של האנרכיסט הסורי עומאר עזיז‬

‫‪16‬‬ ‫‪19‬‬

‫על התופעה של עבודות חרטא ‪ /‬דיוויד גרייבר‬

‫האנרכיסט האמריקני פרופ’ דיוויד גרייבר על “עבודות חרטא” בכלכלה הקפיטליסטית‬

‫מאפיה אנרכיסטית בפריז‬

‫סיפורה של המאפייה הקואופרטיבית “כיבוש הלחם”‬

‫צור קשר‬ ‫אתר‪unityispa.wordpress.com :‬‬ ‫פייסבוק‪ :‬אחדות‪ ,‬בית ספר למדעי החופש‬ ‫מייל‪ispaunity@gmail.com :‬‬


‫אלטרנטיבה‬

‫גיליון ‪ 5‬חורף ‪2014‬‬

‫‪3‬‬

‫מי אנחנו?‬ ‫אחדות ‪ -‬אנו ארגון אנרכיסטי קומוניסטי‬ ‫הפועל בישראל‪-‬פלסטין‪ .‬מטרת הארגון היא‬ ‫איחוד המאמצים בתוך התנועה האנרכיסטית‬ ‫והחירותנית של הגורמים השואפים ליצירת‬ ‫קומוניזם ליברטרי (חירותני‪ ,‬לא ממסדי)‪.‬‬ ‫הארגון מבקש לקדם תהליך מהפכני בו מועצות‬ ‫ואיגודים חופשיים‪ ,‬ועדים‪ ,‬קומונות‪ ,‬ארגוני‬ ‫עובדים‪ ,‬אחוות סטודנטים וכיוצא באלו‪,‬‬ ‫הנוקטים בעיקרון הניהול העצמי‪ ,‬ימוטטו את‬ ‫הסדר הקפיטליסטי ואת המדינה ויחליפו אותם‬ ‫בחברה חופשית שתהיה מאורגנת על בסיס צרכי‬ ‫האוכלוסיה ורצונותיה‪.‬‬

‫עקרונות ומטרות‬ ‫מטרתנו העיקרית היא בנייה של חברה המבוססת‬ ‫על עקרונות של חופש‪ ,‬ניהול עצמי‪ ,‬ארגון עצמי‪,‬‬ ‫סולידריות ופדרליזם‪ .‬הארגון «אחדות» נאמן‬ ‫לעקרונות שהוא מפיץ‪ :‬שוויון‪ ,‬אחווה‪ ,‬העדר‬ ‫שלטון‪ ,‬חופש מכל כפייה‪ ,‬חופש אמונה‪ ,‬עזרה‬ ‫הדדית‪ ,‬חופש בחירה וגיוון‪ .‬בהתאם לעקרונות‬ ‫אלה‪ ,‬הארגון קורא למאבק בסדר הקפיטליסטי‬ ‫והמדיני‪ ,‬בפשיזם‪ ,‬בגזענות‪ ,‬בסקסיזם‪ ,‬באפליית‬ ‫להטבא”ק‪ ,‬בכיבוש ובאימפריאליזם‪ ,‬במלחמות‪,‬‬ ‫בהרס הסביבה וכיוצא באלו‪.‬‬

‫אנרכיזם‬ ‫הוא התפיסה החברתית של התנועה‪ .‬אנרכיזם‬

‫הוא רעיון חברתי השואף לארגון‪-‬מחדש מהפכני‬ ‫של החברה‪ .‬אנרכיסטים מתנגדים למנגנונים‬ ‫סמכותניים והיררכיים לניהול החברה‪ ,‬כגון‬ ‫המדינה‪ ,‬הנוטלת את כוח ההשפעה האפקטיבי‬ ‫מהציבור‪ ,‬ומציעים גישה חירותנית ופדרטיבית‬ ‫לניהול חברה משגשגת וחופשית‪ .‬חברה‬ ‫אנרכיסטית מאופיינת בניהול‪-‬עצמי של החברה‬ ‫באמצעות ארגונים דמוקרטיים מבוזרים‪ ,‬שליטה‬ ‫קהילתית ודמוקרטיה ישירה‪ .‬אנרכיסטים תומכים‬ ‫בהעצמה של הקהילה ושל היחיד‪ ,‬ותהליך‬ ‫קבלת החלטות דמוקרטי על ידי אלו המושפעים‬ ‫מתוצאותיהן‪ .‬העקרונות הבסיסיים של האנרכיזם‬ ‫הם חירות‪ ,‬שוויון‪ ,‬סולידריות וניהול‪-‬עצמי‪.‬‬

‫קומוניזם‬ ‫הוא התפיסה הכלכלית של התנועה‪ .‬קומוניזם‬ ‫היא שיטה כלכלית המוגדרת כביטול המעמדות‬ ‫הכלכליים‪-‬חברתיים ובעלות מוחלטת של‬ ‫החברה בכללותה על הנכסים השונים שלה‪,‬‬ ‫תוך שמירה על שוויון כלכלי וחברתי ניכר וללא‬ ‫קיומם של מדינה או מוסדות שלטון סמכותניים‪.‬‬ ‫אנרכו‪-‬קומוניזם מדגיש את השוויוניות‪ ,‬ביטול‬ ‫מערכת השוק והמטבע (ביטול הכסף)‪ ,‬ושימוש‬ ‫בכלכלה המתוכננת באופן דמוקרטי ומבוזר על‬ ‫ידי העובדים לשם סיפוק צרכי החברה‪ .‬העקרון‬ ‫הבסיסי של הקומוניזם הוא «מכל אחד לפי‬ ‫יכולתו‪ ,‬לכל אחד לפי צרכיו»‪.‬‬


‫‪4‬‬

‫אלטרנטיבה‬

‫גיליון ‪ 5‬חורף ‪2014‬‬

‫אבא עני‪ ,‬ילד עני‬

‫גיא מור‬

‫א‬

‫חת ההצדקות האידיאולוגיות המשמעותיות‬ ‫לקפיטליזם היא שלמרות חוסר השיוויון הגדול‬ ‫תחתיו‪ ,‬במסגרת השוק החופשי לכל אחד יש הזדמנות‬ ‫נאותה להצליח בגדול ולהיעשות עשיר – אם רק ירצה‬ ‫זאת באמת ואם «יש לו את זה»‪ ,‬כלומר את הכישורים‬ ‫והיכולות הטבעיים שדרושים כדי להצליח‪.‬‬ ‫אפילו על פי המיתוס עצמו‪ ,‬לא «כל אחד יכול»‬ ‫אלא רק מי שבורך בתכונות אופי המאפיינות אנשים‬ ‫עשירים – כושר המצאה‪ ,‬כושר ניהול‪ ,‬ניהול סיכונים‬ ‫מחושבים‪ ,‬קור רוח‪ ,‬וכיו’’ב‪( .‬חלקכן אולי שמתן לב‬ ‫שהתכונות הללו לא באמת מאפיינות אנשים עשירים‪.‬‬ ‫מאפיינים נפוצים יותר הם היוולדות להורים עשירים‪,‬‬ ‫ניצול משאבים טבעיים ומינוף כספי ציבור‪).‬‬

‫לחשוב כמו עשירים‬ ‫על פי תפיסה רווחת‪ ,‬יש משהו חיובי שהעשירים‬ ‫עושים‪ ,‬שבזכותו הם נעשים עשירים וחשוב לא‬ ‫פחות‪ ,‬ממשיכים להישאר עשירים‪ .‬ספרי עזרה עצמית‬ ‫בסגנון «אבא עשיר‪ ,‬אבא עני» מבטיחים ללמד‬ ‫את הקורא בהם את סודותיהם של אנשי העסקים‬

‫המצליחים‪ ,‬כך שעם מעט התמדה ועבודה קשה‪ ,‬כל אחד‬ ‫יוכל להפוך בעצמו לעשיר‪.‬‬ ‫כפי שג’ינה ריינהרט‪ ,‬האישה העשירה ביותר בעולם‬ ‫והאדם העשיר ביותר באוסטרליה‪ ,‬מייעצת לעניים‬

‫באשר הם‪« :‬אין מונופול על להיות מיליונר‪ .‬אם אתם‬ ‫מקנאים במי שיש לו יותר כסף‪ ,‬אל תשבו בחיבוק ידיים‬ ‫ותתלוננו‪ .‬עשו משהו כדי להרוויח יותר כסף בעצמכם‬ ‫– בזבזו פחות זמן בשתייה או עישון ובילוי עם חברים‪,‬‬ ‫ויותר זמן בעבודה‪ ».‬ריינהרט‪ ,‬יש לציין‪ ,‬קיבלה את‬ ‫הונה בירושה‪.‬‬ ‫בארה’’ב העשירים אף מכונים «בוראי מקומות עבודה»‬ ‫(‪ ,)job creators‬מעין נאו‪-‬אלילים של מיתולוגיה‬ ‫עסקית חדשה (גברים ולבנים על פי רוב)‪ .‬נכון שבישראל‬ ‫הערצת עשירים מעולם לא התבססה באותה המידה כמו‬ ‫בארה’’ב‪ ,‬ונתקשה עוד יותר למצוא שרידים שלה לאחר‬ ‫לאחר מחאת קיץ ‪( 2011‬כעת אנשים כמו רני רהב טוענים‬ ‫שהבעיה בחברה היא דווקא «שנאת העשירים»)‪ ,‬אך‬ ‫בכל זאת התפיסה לפיה מצב כלכלי משקף תכונות אופי‬ ‫של הפרט עודנה טבועה בחלק ניכר מהשיח אודות עוני‪,‬‬ ‫שיח המתווה את האופן בו אנו ניגשים לסוגיות כלכליות‪-‬‬ ‫חברתיות רבות‪.‬‬


‫אלטרנטיבה‬

‫גיליון ‪ 5‬חורף ‪2014‬‬

‫תרבות העוני‬ ‫אחד הרעיונות החשובים בשיח הציבורי והאקדמי על‬ ‫עוני הוא הרעיון על כך שקיימת בקרב אנשים החיים‬ ‫בעוני «תרבות עוני» ייחודית‪ ,‬עם מאפיינים ייחודיים‬ ‫משלה‪( .‬למעשה תפיסה שכזו מרומזת בעצם השימוש‬ ‫בביטוי «עניים» ולא «אנשים החיים בעוני» – ביטוי‬ ‫ממנו עולה תפיסה המתייחסת לאדם החי בעוני כמי‬

‫שהעוני טבוע בו)‪.‬‬ ‫המונח «תרבות העוני» נטבע על ידי האנתרופולוג‬ ‫אוסקר לואיס (‪ )Oscar Lewis‬בעקבות מחקרו על‬ ‫שכונות עוני באמריקה‪ .‬במחקרו בשנות ה‪ 60-‬בקרב‬ ‫אוכלוסיות החיות בעוני טען לואיס כי אוכלוסיות אלה‬ ‫מפתחות «תרבות עוני» שממשיכה להנציח את עצמה גם‬ ‫כאשר הגורמים המבניים שהביאו להיווצרותה השתנו‪.‬‬ ‫על פי לואיס תרבות זו מאופיינת בתחושת שוליות‪ ,‬חוסר‬ ‫אונים‪ ,‬תלות‪ ,‬נחיתות‪ ,‬חוסר שליטה על דחפים וחוסר‬ ‫יכולת תכנון‪ .‬תרבות זו מוטבעת באישיותם של ילדים‬ ‫החיים בעוני כבר בגיל צעיר‪ ,‬כך שקשה לשנותה‪.‬‬ ‫על אף שליבו של לואיס‪ ,‬שבעצמו גדל בתנאי עוני‬ ‫ומחסור‪ ,‬היה מאז ומעולם עם האנשים החיים בעוני‪,‬‬ ‫ומטרתו העיקרית הייתה להפנות אצבע מאשימה כלפי‬ ‫החברה שבה מתקיים העוני‪ ,‬התאוריה שפיתח אומצה‬ ‫בחום על ידי אלו שביקשו להאשים את העניים במצבם‪.‬‬ ‫שכן מתפיסת «תרבות העוני» משתמע שהעניים יחדלו‬ ‫להיות עניים אילו רק ישנו את תרבותם‪ .‬מעבר לכך‪,‬‬ ‫תפיסה זו קובעת שלאנשים החיים בעוני יש אמונות‪,‬‬ ‫ערכים והתנהגויות די אחידים וצפויים‪ .‬במילים אחרות‪,‬‬ ‫העני אינו נתפס כסובייקט המשפיע על המציאות אלא‬ ‫כבסך‪-‬הכל‪-‬עני‪ .‬כפי שמציינת מיכל קרומר‪-‬נבו‪ ,‬תפיסה‬ ‫זו גוזרת מביטויים התנהגותיים של אנשים החיים בעוני‬ ‫תכונות אופי אינהרנטיות‪ ,‬מבלי לבחון את הנסיבות ואת‬ ‫ההקשר הרחב של אותן התנהגויות‪:‬‬

‫«אם נתבונן במחקריו של לואיס‪ ,‬כמו גם במחקריהם‬ ‫של חוקרים רבים אחרים‪ ,‬נמצא שהוא מתחקה אחר חוסר‬ ‫ההצלחה ברמה התפקודית של האנשים שהוא כותב‬ ‫עליהם‪ ,‬ואז יוצר זיהוי בין חוסר ההצלחה לבין תכונותיהם‬ ‫של אותם אנשים‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬מתפרש הקושי לא לחרוג‬ ‫מתקציב מצומק (ביטוי התנהגותי) כהוכחה חותכת לחוסר‬ ‫יכולת לארגן ולתכנן תקציב‪ ,‬בלי התייחסות לשאלה אם‬ ‫גודלו של התקציב המצומק אמנם מאפשר תכנון‬

‫‪5‬‬

‫או ארגון יעילים יותר; הקושי להתמיד בעבודה נתפש‬ ‫כביטוי למחסור בהרגלי עבודה ולא נבחן בתוך ההקשר‬ ‫הרחב‪ ,‬שבו הרגלי העבודה הנדרשים בתחומי העיסוק‬ ‫הפתוחים בפני אנשים שאינם משכילים הם לרוב נכונות‬ ‫לעסוק שעות ארוכות בעבודה חדגונית ומשעממת‪,‬‬ ‫צייתנות אינסופית והסתפקות במועט»‪1*.‬‬ ‫תפיסת «תרבות העוני» של לואיס התקבלה בברכה על‬ ‫ידי קובעי מדיניות‪ ,‬כדוגמת דניאל פטריק מויניהאן‪,‬‬ ‫עוזר שר העבודה בממשלת לינדון ג'ונסון‪ .‬הדו’’ח‬ ‫המפורסם שחיבר מויניהאן בשנת ‪ 1965‬על העוני בקרב‬ ‫משפחות שחורות בארה’’ב נתפס ככתב אישום על‬ ‫המבנה הרעוע של המשפחה השחורה כגורם האחראי‬ ‫לעוני בקרב משפחות שחורות וכמכניס מימד גזעי חדש‬ ‫לתפיסת «תרבות העוני»‪.‬‬ ‫התיאוריה של לואיס העניקה כסות אקדמית ומדעית‬ ‫להאשמת העני‪ ,‬כלי אידיאולוגי חשוב בשירות השיטה‬ ‫הכלכלית הקפיטליסטית‪ ,‬שהרי אם העניים אינם אשמים‬ ‫במצבם… אולי זו השיטה שאשמה?‬

‫קבלת החלטות בתנאי עוני‬ ‫עוני הוא מצב שנוטה להנציח את עצמו‪ .‬עוני עובר‬ ‫בירושה‪ .‬בדומה למבנים חברתיים‪-‬כלכליים אחרים עוני‬ ‫נוטה לשעתק את עצמו‪ ,‬לא מחמת תרבות עוני שמסרבת‬ ‫לעבור מן העולם אלא בשל יחסי הכוח בחברה המקבעים‬ ‫את התנאים לשימורו‪.‬‬ ‫אחת מהדרכים שבהם נראה כי עוני מנציח את עצמו‪,‬‬ ‫ייתכן ותפתיע דווקא את אלה שמבקרים את תפיסת‬ ‫«תרבות העוני» ואת הרעיון לפיו עניים הם עניים‬ ‫מאחר שהם מקבלים החלטות גרועות‪ .‬שורה של מחקרים‬ ‫בפסיכולוגיה ובכלכלה התנהגותית מצאו כי קיים‬ ‫קשר הדוק בין עוני לבין החלטות «גרועות»‪ .‬אלא‬ ‫שהסיבתיות היא הפוכה‪ :‬עניים אינם עניים כיוון שהם‬ ‫מקבלים החלטות גרועות – הם נוטים לקבל החלטות‬ ‫גרועות בדיוק מאחר שהם חיים בעוני‪.‬‬ ‫החוקרים סנדהיל מולאינתן ואלדר שפיר מצאו כי‬ ‫הימצאות במצבי מחסור (כגון מחסור בכסף או בזמן)‬ ‫מקשה על התהליך הקוגנטיבי של קבלת החלטות‪ .‬שפיר‬ ‫ומולאינתן מבקרים את אחת הדעות הרווחות במחקר‬ ‫בנוגע לעוני אשר «מייחסת לעניים מגוון כשלים‬

‫וגרעונות פסיכולוגיים וגישתיים אנדמיים שהופכים‬


‫‪6‬‬

‫אלטרנטיבה‬

‫גיליון ‪ 5‬חורף ‪2014‬‬

‫את ראייתם את הדברים למוטעת‪ ,‬את התנהגויותיהם מעמדיים‪ .‬מבני הכוח הללו הם המייצרים עוני‪ ,‬שהוא‬ ‫ללוקות בחסר ואת בחירותיהם לרוויות שגיאות‪ ,‬ושמים תופעה חברתית ולא קללה שאיתה האנושות מוכרחה‬ ‫להתמודד ללא כל ברירה‪ .‬התפיסה האנרכיסטית קוראת‬ ‫אותם במצב בו הם זקוקים הנחייה פטרנליסטית»‪2*.‬‬ ‫להתמודדות עם שורש הבעיה ולא עם הסימפטומים‬ ‫עמדה נוספת אותה הם מבקרים היא זו לפיה אנשים‬ ‫הנראים שלה‪.‬‬ ‫הם רציונליים ביותר ופועלים בצורה מחושבת להשגת‬ ‫בד בבד עם שחיקתה של מדיניות הרווחה בשל חוסר‬ ‫יעדים ללא צורך בעזרה וללא עשיית שגיאות רבות‪.‬‬ ‫הסבלנות הנאו‪-‬ליברלי לכל 'ויתור' כלפי העובדים‬ ‫תפיסה חלופית‪ ,‬בה מחזיקים שפיר ומולאינתן‪ ,‬טוענת כי‬ ‫והעניים‪ ,‬מתעצמת התפיסה לפיה הבדלי מעמדות הם דבר‬ ‫אנשים החיים בעוני אינם פועלים בחישוביות רציונלית‬ ‫בלתי נמנע ועלינו לזנוח את העיסוק בשיוויון ולהתמקד‬ ‫מושלמת אך גם לא באיזו פזרנות טבעית מולדת‪ .‬הם‬ ‫ב«הגדלת העוגה» – כך שפרוסת העוגה של כל אחד‬ ‫טוענים כי אנשים החיים בעונים מבצעים את אותן‬ ‫ואחת‪ ,‬כולל האנשים שחיים בעוני‪ ,‬תהיה גדולה יותר‪.‬‬ ‫השגיאות שכל האנשים מבצעים בתחומי חיים אחרים‪,‬‬ ‫כך השאלות אודות מי משרתת הגדלת העוגה‪ ,‬איך בדיוק‬ ‫אלא שמרחב השגיאה (‪ )margin of error‬שלהם צר‬ ‫גידול בצמיחה כשלעצמו משפר את איכות חיינו‪ ,‬והאם‬ ‫הרבה יותר‪ ,‬וההשלכות של «טעויות פיננסיות» חמורות‬ ‫השיטה הכלכלית אכן פועלת בהתאם לצרכים ולרצונות‬ ‫הרבה יותר בהיעדר רשתות בטחון חברתיות‪.‬‬ ‫האוכלוסייה‪ ,‬מטואטאות מתחת לשטיח‪.‬‬ ‫בנוסף לכך הם טוענים כי מצב של דלות ומחסור יוצר‬ ‫מטרתו של שיח ביקורתי אודות עוני אינה רק להבין את‬ ‫פסיכולוגיה משלו‪ .‬עוני גורם להכבדה מנטלית וריקון‬ ‫הדינמיקה של העוני בחברה הקפיטליסטית‪ .‬כדבריו של‬ ‫המשאבים הקוגנטיביים המוגבלים שלנו‪“ .‬רוחב הפס‬ ‫הסוציאליסט החירותני אוסקר ויילד‪ ,‬המטרה היא אף‬ ‫המנטלי» מועמס באינספור דאגות‪.‬‬ ‫להרהיב עוז ו«לבנות מחדש את החברה כך שעוני יהיה‬ ‫על אף שממצאיהם של שפיר ומולאינתן עלולים להתפרש לבלתי אפשרי»‪.‬‬ ‫כביטוי נוסף של «האשמת העני במצבו»‪ ,‬לא מדובר‬ ‫כאן על מציאתם של כשלי אופי בקרב אנשים החיים‬ ‫בעוני‪ .‬מדובר על החסמים והגורמים האובייקטיביים‬ ‫הערות שוליים‪:‬‬ ‫איתם מתמודדים האנשים החיים בעוני‪ ,‬ועל השפעותיה‬ ‫של ההימצאות בעוני – השפעות שיחולו על כל אדם ‪ .1‬מיכל קרומר‪-‬נבו‪“ ,‬להביט בעיני אנשים החיים‬ ‫במצב דומה‪ .‬כפי שמציין החוקר דין ספירס שערך בעוני»‬ ‫מחקר דומה‪ ,‬שיבוץ אקראי של נבדקים לתנאי «עוני» ‪http://acheret.co.il/?cmd=articles.156&act=r‬‬ ‫ו«עושר» בהקשר של הניסויים שנערכו הוביל באופן ‪ead&id=715‬‬ ‫עקבי לקשיים בקבלת החלטות בקרב ה«עניים»‪3*.‬‬ ‫‪Marianne Bertrand, Sendhil Mullainathan .2‬‬ ‫‪& Eldar Shafir, “Behavioral Economics and‬‬ ‫פתרונות סימפטומטיים‪ ,‬בעיה שורשית‬ ‫‪Marketing in Aid of Decision-Making among‬‬ ‫כיום רבים יסכימו‪ ,‬יש לקוות‪ ,‬כי אנשים החיים בעוני ‪”the Poor‬‬ ‫זקוקים לשינוי מערכתי‪ ,‬ולא לספרי עזרה‪-‬עצמית‪ .‬אך ‪http://web.mit.edu/idi/pdf%20downloads/‬‬ ‫לאיזה שינוי מייחלים‪ ,‬ומה מכנים שינוי מערכתי – ‪Decision%20Making.pdf‬‬ ‫בנקודה זו רבה המחלוקת‪ .‬השיח החברתי המקובל כיום‬ ‫‪Dean Spears, “Economic decision-making in .3‬‬ ‫כלל אינו מדבר על חיסול העוני אחת ולתמיד‪ ,‬אלא לכל‬ ‫‪”poverty depletes cognitive control‬‬ ‫היותר על הפיכתו לנסבל יותר באמצעות מדיניות רווחה‬ ‫‪http://www.princeton.edu/chw/‬‬ ‫וחלוקה מחדש של הכנסות‪ ,‬המשתלבים במסגרת הסדר‬ ‫‪events_archive/repository/Spears120110/‬‬ ‫הכלכלי הקיים מבלי לאיים בערעור יסודותיו‪.‬‬ ‫‪Spears120110.pdf‬‬ ‫בניגוד לכך‪ ,‬קוראת הגישה האנרכיסטית למבט‬ ‫ביקורתי על מבני הכוח בחברה המייצרים הבדלים‬


‫אלטרנטיבה‬

‫גיליון ‪ 5‬חורף ‪2014‬‬

‫‪7‬‬

‫קומוניזם סמכותני ומחנה העונשין מורדוביה‬ ‫דניאל אלסון‬

‫התנהלות מחנה העונשין מורדוביה (לפי תיאורה של התנגדות לשליטה משמעותה פחות זמן בו האסירה‬ ‫נדז’דה טולוקוניקובה) מדגימה בעיני באופן מצוין את המתנגדת עסוקה בעבודתה‪ ,‬משמע שמישהי אחרת שאינה‬ ‫מתנגדת תהיה בעלת יותר ערך ממנה‪ ,‬תייצר יותר חליפות‬ ‫ההבדל בין קומוניזם סמכותני לבין אנרכו‪-‬קומוניזם‪.‬‬ ‫בקומוניזם סמכותני‪ ,‬יעד הייצור חשוב יותר מרווחתך ממנה‪ ,‬כי הייתה עסוקה בעבודתה ולא בהתנגדות‪.‬‬ ‫ובטחונך מכיוון שערכך נמדד על פי תרומתך (החומרית) אף אחד אינו רוצה להרגיש שהוא פחות ערך מאדם‬ ‫לכלל בניגוד לגישה האנרכיסטית שלפיה ערכך קיים אחר‪.‬‬ ‫מכיוון שהינך בן‪-‬אדם והוא אינו נמדד כלל‪ ,‬תרומתך היא האליטה השולטת במדינה קומוניסטית סמכותנית או‬ ‫מתוך רצון לחיות בתנאים טובים במקום מגוריך‪.‬‬ ‫ההנהלה במחנה העונשין המנוהל בשיטה דומה יכולים‬ ‫הקהילה יכולה להחליט שאם אינך תורם אך אינך מזיק‬ ‫ואולי הינך תורם בדרכים שאינן חומרניות (ארגון ערבי‬ ‫תרבות ומוזיקה‪ ,‬למשל)‪ ,‬אין סיבה שלא לאפשר לך לחיות‬ ‫על מעמלם של אחרים כי עם יחידים שאינם תורמים‬ ‫חומרית הקהילה יכולה להתמודד‪.‬‬

‫להפוך את תנאי המחיה והעבודה לפחות ופחות נסבלים‬ ‫ללא התנגדות‪ ,‬כי ככל שהתנאים גרועים יותר‪ ,‬כך רצונה‬ ‫של כל אסירה (או במקרה של מדינה‪ ,‬רצונו של כל אזרח)‬ ‫להפוך לבעל‪/‬ת ערך‪ ,‬גדל‪ ,‬מכיוון שבעיני שליטי המדינות‬ ‫(או הנהלת המחנה) ההבנה כי אינך בעל ערך מתבהרת‪,‬‬ ‫ובעזרת הכסף שנחסך על חשבון תנאי המחיה של האסירות‬ ‫ניתן להשקיע מעט יותר בכל מקרה התנגדות‪ ,‬מעבר‬ ‫לעובדה שכל הרעה בתנאים מדכאת התנגדות ומוזילה‬ ‫עלויות להנהלה גם יחד‪.‬‬

‫כוונתי היא שעל פי הגישה הקומוניסטית הסמכותנית‬ ‫ערכך נמדד על פי תרומתך החומרית ולפי הגישה האנרכו‪-‬‬ ‫קומוניסטית ערכך קיים מתוך היותך חבר קהילה ותרומתך‬ ‫לקהילה הינה מתוך רצון להמשיך להתקיים בתנאים טובים‬ ‫ולא להוות מעמסה על אחרים‪.‬‬

‫בגלל המצבים שתיארתי כאן‪ ,‬אני מאמין שהדרך היחידה‬ ‫להימנע מניצול עובדים היא עבודה בהנהלה שיתופית‪ .‬רוב‬ ‫תפקידי ההנהלה הפרקטיים יכולים לעבור הסבה לתפקיד‬ ‫שיתופי של כל עובדי המפעל‪ ,‬לכל מפעל מספר רב של‬ ‫פועלים ועובדים (בתפקידים שונים שאינם מסתכמים‬ ‫בייצור נטו)‪.‬‬

‫אם אינך תורם אך אתה מזיק לקהילה או מוסיף עול‬ ‫לעבודת אחרים שאינך שותף לה (לדוגמה מלכלך ולא‬ ‫מנקה אחריך‪ ,‬משתכר ושובר דברים בעקבות כך) אין זה‬ ‫אלא צדק שהמשך מגוריך בקהילה יוטל בספק‪.‬‬

‫מחנה העונשין מנוהל כך שהאסירה שמייצרת את המספר‬ ‫הרב ביותר של חליפות באופן קבוע מקבלת סיכוי טוב‬ ‫להשתחרר מוקדם יותר בעוד שאסירה שמייצרת פחות‬ ‫מהמכסה היומית (ואין כל לקיחה בחשבון של תנאיה‬ ‫הגופניים והנפשיים) נענשת על ידי הנהלת המחנה על אי‪-‬‬ ‫עמידה בתנאיהם ועל ידי שאר האסירות על הפלת עבודתה‬ ‫עליהן‪.‬‬ ‫מצב כזה של חוסר סולידריות נוצר באופן טבעי כאשר‬ ‫ערכך נמדד על פי כמות התוצר שהפקת‪ ,‬מכיוון שכל אסירה‬ ‫רוצה להיות בעלת ערך בדיוק כמו שרצונו הטבעי (באופן‬ ‫יחסי) של אדם החי בעולם הקפיטליסטי הוא להיות בעל‬ ‫כסף‪ ,‬גם אם זה רק מספיק כסף כדי לשכור דירה צנועה‪,‬‬ ‫לשלם את החשבונות ולאכול‪.‬‬ ‫האסירות אינן רוצות «פרזיטים»‪ ,‬הן אינן רוצות עוד‬ ‫עבודה מכיוון שעוד עבודה משמעותה עוד צעד יומי כדי‬ ‫להיות בעלות ערך‪ .‬כאמור‪ ,‬ערכך נמדד על פי כמות התוצר‬ ‫שהפקת‪.‬‬

‫אם כל העובדים יחליטו יחדיו בנוגע לנושאים מנהליים‪,‬‬ ‫כאשר לכל אדם יש זכות וטו‪ ,‬ניתן להגיע להסכמה בנוגע‬ ‫לרוב הנושאים ולוודא שאין עובד או פועל שנפגע כתוצאה‬ ‫מהחלטה הנוגעת אליו אך לעולם לא הייתה בשליטתו‪.‬‬ ‫בהנהלה שיתופית שכזו אין לאף אחד אפשרות להרוויח‬ ‫על גב הפועלים מכיוון שההחלטות נעשות על ידי הפועלים‬ ‫עצמם‪ .‬הרעה בתנאים לעובד אחד משמעותה הרעה‬ ‫בתנאים לעובד אחר‪ ,‬מכיוון שאם המכונות לא פועלות‬ ‫כמו שצריך ויש לתקן אותן‪ ,‬עד שזה לא יקרה כל העובדים‬ ‫ייאלצו לעבוד בעזרת ציוד מיושן‪ .‬הנהלה שאינה מורכבת‬ ‫על ידי הפועלים עצמם עשויה להחליט שלא להחליף את‬ ‫הציוד על מנת לא להוציא כסף (שרובו יגיע כמובן לאותה‬ ‫ההנהלה שמכריעה בנוגע להחלטה הזו)‪ .‬החלטה כזו לא‬ ‫תפגע בה ולכן אין מה שמונע ממנה לעשות זאת‪.‬‬

‫איני חושב ששינוי כזה יכול לבוא ברגע אחד‪ ,‬אך אני‬ ‫רואה בחברה שבה איננו שולטים ואיננו נשלטים‪ ,‬אנרכו‪-‬‬ ‫קומוניזם‪ ,‬כפתרון היחיד לבעיית ניצול הפועלים ובמובן‬ ‫מצב זה של חוסר סולידריות‪ ,‬שכמו שהבהרתי‪ ,‬הינו טבעי זה‪ ,‬ניהול שיתופי שאינו היררכי כצורת הניהול האפשרית‬ ‫במסגרת קומוניסטית סמכותנית‪ ,‬גורם לכך שבמקרה‬ ‫היחידה‪.‬‬ ‫של הרעה בתנאים‪ ,‬העובדות יימנעו מלהתנגד יחדיו‪,‬‬


‫‪8‬‬

‫אלטרנטיבה‬

‫גיליון ‪ 5‬חורף ‪2014‬‬

‫רוח ללא תקנון‪ :‬כמה מילים בעקבות יממה‬ ‫בקיבוץ סמר‬ ‫יוליה כסלו‬

‫ח‬

‫לשני המושגים הנרדפים ביותר בימינו‪«“ :‬אנרכיזם»‬ ‫ו«קומוניזם» – ונוסף‪-‬על‪-‬כך מעוררת מחשבה מחודשת‬ ‫על המונח «כאוס»‪.‬‬

‫ברי קיבוץ סמר מסרבים בנימוס להגדרות‬ ‫אידאולוגיות‪ .‬הם אינם עוסקים הרבה בתיאוריה‬ ‫ולא מעודכנים יותר מדי בהתפתחויות אחרונות בשיח בכל ההיסטוריה של התנועה הקיבוצית היו שני קיבוצים‬ ‫האקטיביסטי‪ .‬מבחינתם «קומוניזם» זה עדיין משהו בלבד שהוקמו על ידי בני קיבוצים‪ ,‬הילדים הסוררים‬ ‫שקשור לסטלין ו«אנרכיזם» זה משהו שפעם אמרו שהחליטו לעשות את זה אחרת – קיבוץ כרם שלום וקיבוץ‬ ‫עליהם‪ ,‬כשהחליטו לצאת נגד העולם הקיבוצי ולמרוד סמר‪ .‬המוטיבציה המרכזית של מקימי סמר‪ ,‬באותו הזמן‬ ‫צעירים ונועזים בני ‪ ,19-20‬הייתה לומר‪“ :‬כן לקיבוץ‪ ,‬לא‬ ‫בעקרונות הקולקטיביסטיים המוכרים‪.‬‬ ‫לסמכותנות”‪.‬‬ ‫הם לא שואלים את עצמם יותר מדי כיצד זה עובד‬ ‫והמקסימום שהם יכולים לומר הוא שהם מתנהלים בסמר אין תקנון‪ ,‬יש רוח ועקרון בסיסי אחד – לא לפגוע‬ ‫בצורה כאוטית‪ .‬יש לציין שהם גם אינם אוהבים באחרים‪ .‬אין ישיבות ואין מועצות‪ .‬כשמתעוררת בעיה‬ ‫שמדברים עליהם ברבים ‪« -‬אתם»‪« ,‬הם» – כל אחד מסוימת‪ ,‬מכנסים אסיפה כללית ומחליטים באמצעות‬ ‫דמוקרטיה ישירה‪ .‬ישנן מספר מצומצם של ועדות חיוניות‬ ‫הוא משהו אחר‪ ,‬אין כאן שורות לאחד‪.‬‬ ‫כמו מזכירות‪ ,‬ועדת משק‪ ,‬ועדת דיור וועדת קליטה‬ ‫בסמר כל אחד נותן לפי היכולת ומקבל לפי צרכיו‪ ,‬שעוזרות לתפקוד בסיסי ותיאום בקהילה‪.‬‬ ‫כאשר הערך העליון הוא חירות הפרט‪ .‬שתי קצוות אלה‬ ‫שנראות לרבים כבלתי‪-‬ניתנות לחיבור‪ ,‬מתקיימות כל הרכוש משותף‪ ,‬לכל אחד כרטיס אשראי של הקיבוץ‬ ‫באותו מרחב אנושי בהצלחה לא מבוטלת מאז הקמתו וכל אחד יכול להוציא במידה שהוא צריך (בסמר בוחרים‬ ‫של הקיבוץ ב‪ .1976-‬חברי סמר בסך הכל חיפשו במקרה זה להשתמש במילה «צריך» ולא «רוצה»)‪.‬‬ ‫דרך התנהלות אופטימלית שתאפשר לכל אחד לנשום אולי הדבר הקשה ביותר לעיכול עבור האדם האורבני‬ ‫חופשי מבלי לפגוע באינטרס הכלל וככה‪ ,‬בספונטניות‪ ,‬זה «לקבל לפי צרכיו» – הרי לכל אחד יש צרכים שונים‪,‬‬ ‫הגיעו למעשה לשיטה אנרכו‪-‬קומוניסטית‪ .‬אפשר‬ ‫וברור שיהיו פערים בין אחד לשני‪ .‬מסתבר שגם‬ ‫לומר שדוגמת סמר מחזירה את השם הטוב‬ ‫בסמר יש לאנשים צרכים שונים וגם שם יש פערים‪.‬‬


‫אלטרנטיבה‬

‫גיליון ‪ 5‬חורף ‪2014‬‬ ‫בחדר האוכל תלוי דף עם גרף הוצאות אישיות שהקו‬ ‫שלו מזנק בפתאומיות כאשר הוא מגיע לאותו ‪ .1%‬מה‬ ‫שבולט לעין זה שהפער בין מי שצריך יותר למי שצריך‬ ‫פחות מסתכם בפי ‪ 10‬בשני הקצבות (כאחוז אחד מכל‬ ‫צד)‪ ,‬כאשר באמצע הפער הוא כ‪ .1:4‬לא שהפער הזה אינו‬ ‫מטריד חברים אחרים‪ ,‬אבל בסמר מעדיפים לא לבחור‬ ‫בכלים כוחניים נגד אותם «בזבזנים» (יותר מאדם אחד‬ ‫אמר לנו עליהם «מה לעשות‪ ,‬לאנשים האלו יש בעיה‪,‬‬ ‫צריך לעזור להם»)‪ .‬יש מי שאומר‪« :‬השיטה דפוקה»‪ ,‬אך‬ ‫הרוב בכל זאת מעדיפים להמשיך לחפש דרכים יצירתיות‬ ‫לטפל בבעיה‪ .‬מעניין שבמזכירות ניתן לראות את גרף‬ ‫ההוצאות עם השמות‪ ,‬אך איש אינו ניגש לבדוק מהם‪.‬‬ ‫כבוד הפרט במקרה זה מאזן את טובת הכלל מצד‬ ‫אחד‪ ,‬ומצד שני עקרון השיתופיות‪ ,‬שפוטר אנשים‬ ‫מהצורך בצבירת רכוש‪ ,‬עוזר להם להישאר שפויים‬ ‫יחסית‪ ,‬שומר אותם מחוץ לגבולות האובססיה ומאזן‬ ‫את ה«אינדיבידואליזם» הדורסני הכה מאוס והמוכר‬ ‫לכולנו‪.‬‬ ‫למען היושר יש לציין כי לא כל אחד יכול להתקבל‬ ‫לקיבוץ סמר‪ .‬יש סלקציה בכניסה‪ ,‬ומי שאינו בנוי באמת‬ ‫לחיים משותפים ושיתופיים לא יעבור‪ .‬גם זה עוזר‪,‬‬ ‫בוודאי‪ ,‬לשמור על האיזון‪.‬‬ ‫האווירה בקיבוץ נינוחה‪ ,‬האנשים נחמדים‪ ,‬אך אין חיי‬ ‫קהילה הדוקים מדי‪ .‬אין התלהבות מטקסים‪ .‬אף אחד אינו‬ ‫מתערב לאף אחד אחר‪ ,‬לא בענייני אמונות ולא בענייני‬ ‫דעות פוליטיות‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬אין כאן הרבה עניין בהפצת הבשורה בשם הצלת‬ ‫העולם‪ .‬אפשר לראות באכזבה מסוימת את חוסר העניין‬ ‫של אנשי סמר במה שקורה מחוץ לגבולות הקיבוץ‪ .‬יש‬ ‫להניח שהם יקבלו זאת בהשלמה – כשצריכים לתחזק‬ ‫יחסים תקינים בקהילה של יותר מ‪ 150 -‬איש ואישה מבלי‬ ‫להסתמך על כללים וחוקים‪ ,‬לא נשאר הרבה פנאי לתהות‬ ‫על מה חושבים עליך אחרים‪.‬‬ ‫אז השיטה אינה מושלמת‪ ,‬וטוב שכך‪ ,‬לדעת אנשי‬ ‫סמר‪.‬‬ ‫דרושה כאן השקעה משמעותית של תשומת לב‪ ,‬גמישות‬ ‫ויצירתיות‪ .‬זהו המחיר שמשלמים תושבי סמר על מעורבות‬ ‫פעילה בחייהם‪ ,‬בכל התחומים‪ .‬אך מי שבוחר להיות‬ ‫בעצמו הגיבור הראשי של סיפור חייו במקום לצפות‬ ‫בסיפורים של אחרים על גבי מסך הטלוויזיה יהיה מוכן‬ ‫לשלם‪ ,‬יהא המחיר אשר יהיה‪.‬‬ ‫השאלה שנשארת פתוחה היא – האם ואיך ניתן בכל זאת‬ ‫להעביר את הדרך לדורות הבאים מבלי לקבע אותה בצורת‬ ‫משנה אידאולוגית סדורה? האם ילדי סמר שגדלו ונסעו‬ ‫לראות את העולם יחזרו וימשיכו לגדל את מה שנטעו‬ ‫הוריהם? האם צעירים שנקלטים בקיבוץ ומקימים בו‬ ‫משפחות חדשות ישמרו על הגחלת לאורך זמן?‬

‫‪9‬‬

‫נקווה שכן‪ .‬ואולם רק הזמן יספר‪ ,‬שכן אחד הדברים‬ ‫היפים ביותר בסמר הוא היעדרן המוחלט של דוגמות‬ ‫ואמיתות אבסולוטיות כלשהן‪ .‬רוח חופשית בועטת שבלתי‬ ‫אפשרי לחזות לאן מועדות פניה‪.‬‬

‫«לכל אחד לפי צרכיו?» – זאת‬ ‫הסיסמה אשר על פיה מחלקים את הנכסים‬ ‫בחברת האנרכיה הקומוניסטית‪« .‬לכל אחד לפי‬ ‫כשרונות!» – מה אמר הסוציאליזם הישן‪ .‬וכי יעלה‬ ‫על דעתך להטיל על מי שהוא את האחריות בעד‬ ‫מדת כשרונותיו ולהצדיק בזה את חלקו המצומצם?‬ ‫– «לכל אחד כמדת פעולותיו!” – פסקה אחרי כן‬ ‫הסוציאל‪-‬דימוקרטיה‪ .‬אולם‪ – ,‬וזהו אחד הרעיונות‬ ‫החביבים על קרופוטקין ועליו הוא מתעכב לעתים‬ ‫תכופות ובפרוטרוט‪ – ,‬כיצד למצוא את אמת‪-‬‬ ‫המדה לפעולת כל אחד ואחד‪ ,‬אם פעולה זו באה‬ ‫מתוך התאמצות של כל כחות העובד? ומי הוא‬ ‫אשר יעיז להתפאר בפעולתו העצמית בתוך חברה‬ ‫שכל כלי וכל מפעל נעשים בה כתוצאת ההתאמצות‬ ‫המאוחדת של דורות‪-‬ממציאים‪ ,‬מגלים ועובדים?‬ ‫מי הוא אשר ירים על נס את מהות עבודתו בתוך‬ ‫קואופרציה ענקית היוצרת את כל נכסיה על יסוד‬ ‫של שתוף כל הכחות? וכשיבוא פעם שחרור החברה‬ ‫מעול הנצול והשלטון‪ ,‬והקומונה האנרכית תדע‬ ‫להשתמש בצורות‪-‬עבודה כאלה‪ – ,‬ועתיד זה אינו‪,‬‬ ‫לדעת קרופוטקין‪ ,‬חלום ואוטופיה כי אם מציאות‬ ‫ממשית‪ – ,‬אזי יקבל כל אחד את חלקו בעושר של‬ ‫הכלל‪ ,‬כמדת צרכיו ולפי מצבו הפרטי‪ .‬הקומונה‬ ‫היחידה תצטרף לשניה‪ ,‬או לקבוצת הקומונות רק‬ ‫במדה שתראה בזה הכרח חיוני לקיומה‪ .‬בתוך‬ ‫ברית חפשית תסדרנה הקומונות מתוך שתוף כחות‬ ‫את עניניהן המשותפים‪ .‬מתוך מזיגה הרמונית זו‬ ‫תוצר חברת‪-‬העתיד הנכספה‪ ,‬שקרופוטקין יודע‬ ‫לתאר אותה בשלל פרטים מענינים ובשפעת צבעים‪.‬‬ ‫החברה של העתיד‪ ,‬האומה בתור פידירציה גדולה‬ ‫של קבוצות קומוניסטיות חפשיות‪ – ,‬כזאת היא‬ ‫המטרה האחרונה הרומזת לנו ככוכב מדריך ומזהיר‬ ‫מתוך מלחמת קרופוטקין ויצירתו‪.‬‬

‫חיים ארלוזורוב‬ ‫(‪ .1899-1933‬עסקן ציוני‪ .‬מתוך חיבורו על הגותו‬ ‫של האנרכיסט פיוטר קרופוטקין )‬


‫‪10‬‬

‫אלטרנטיבה‬

‫גיליון ‪ 5‬חורף ‪2014‬‬

‫בלי אלוהים‪ ,‬בלי מנהל ובלי בעל‪ :‬הקבוצה‬ ‫האנרכה‪-‬פמיניסטית הראשונה בעולם‬

‫תרגמה מאנגלית‪ :‬יסמין חוסרי‬

‫ה‬

‫קבוצה הראשונה בעולם שהייתה אנרכה‪-‬פמיניסטית‬ ‫באופן מוצהר נוסדה כחלק מהתנועה האנרכיסטית‬ ‫הפורחת במאה ה‪ 19-‬בארגנטינה‪ .‬היא הוציאה לאור את‬ ‫העיתון האנרכה‪-‬פמיניסטי הראשון‪La Voz de la« ,‬‬ ‫‪«( »Mujer‬קול האישה»)‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬ההיסטוריה של‬ ‫האנרכה‪-‬פמיניזם בארגנטינה אינה מוכרת לרבים‪ ,‬ובמקרה‬ ‫הטוב ביותר היא מאוזכרת בקצרה‪ .‬במקרים אחרים היא‬ ‫נשכחת לחלוטין‪.‬‬ ‫רק תשעה גיליונות של ‪ La Voz de la Mujer‬יצאו לאור‬ ‫בבואנוס איירס‪ ,‬החל מה‪ 8 -‬בינואר ‪ 1896‬עד לכמעט שנה‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬בליל השנה החדשה (‪ .)1897‬בין הכותבות נמנוו‬ ‫«קבוצת הנשים הנוקמות»‪« ,‬אחת שרוצה למלא תותח‬ ‫עם ראשים של בורגנים»‪« ,‬תחי הדינמיט»‪« ,‬תחי אהבת‬ ‫חינם»‪« ,‬פמיניסטית»‪« ,‬נחשית אוכלת בורגנים»‪« ,‬מלאה‬ ‫בבירה»‪« ,‬גבר עם סימפתיה לנשים»‪ .‬הרוב נכתב בספרדית‪,‬‬ ‫עם כתבה באיטלקית מדי פעם‪ .‬אין זה מפתיע‪ ,‬בהתחשב‬ ‫בעובדה שהרעיון האנרכה‪-‬פמיניסטי הגיע לארגנטינה דרך‬ ‫ספרד בעיקר‪ .‬אפילו החומר הפמיניסטי בעיתונות האיטלקית‬ ‫נכתב בעיקרו על ידי כותבות דוברות ספרדית‪ .‬גרסה נוספת‬ ‫לעיתון‪ ,‬תחת אותו שם‪ ,‬התפרסמה בעיירה רוסאריו (העורכת‬ ‫שלו‪ ,‬וירג'יניה בולטן‪ ,‬הייתה האישה היחידה שידוע כי‬ ‫גורשה תחת 'חוק התושבות' מ‪ 1902-‬שאפשר למשטר לגרש‬ ‫מהגרים שהיו פעילים בקבוצות פוליטיות)‪ .‬עיתון נוסף בשם‬ ‫‪ La Voz de la Mujer‬התפרסם גם במונטווידאו‪ ,‬אורוגוואי‪,‬‬ ‫העיר שאליה גורשה בולטן‪.‬‬ ‫‪ La Voz de la Mujer‬תיאר את עצמו כ«מוקדש לקידום‬ ‫האנרכו‪-‬קומוניזם»‪ .‬הנושא המרכזי שלו היה הפנים‬ ‫המרובות של דיכוי הנשים‪ .‬כתבת מערכת ציינה «אנחנו‬ ‫מאמינות שבחברה שלנו כיום אין דבר ואין אף אחד‬ ‫שנמצא במצב מצער ואומלל יותר מהנשים»‪ .‬נשים‪ ,‬הן‬

‫אמרו‪ ,‬היו מדוכאות כפליים – הן על ידי החברה הבורגנית והן‬ ‫על ידי הגברים שחברים בה‪ .‬אפשר להבחין בפמיניזם של העיתון‬ ‫דרך הקו התקיף שלו נגד מוסד הנישואין ונגד השליטה הגברית‬ ‫על הנשים‪ .‬הכותבות לעיתון‪ ,‬כמו אנרכה‪-‬פמינסטיות במקומות‬ ‫אחרים‪ ,‬פיתחו גישה לדיכוי שהתמקדה בדיכוי מגדרי‪ .‬הנישואין‬ ‫היו מוסד בורגני שהגביל את חירותן של הנשים‪ ,‬כולל החופש‬ ‫המיני שלהן‪ .‬נישואין ללא אהבה‪ ,‬הנאמנות דרך הפחדה ולא‬ ‫רצון‪ ,‬דיכוי נשים על ידי גברים שהן שנאו – נתפסו כסימפטומים‬ ‫של הכפייה הכלולה בחוזה הנישואין‪ .‬ניכור זה של הרצון האישי‬ ‫הוא שהאנרכה‪-‬פמיניסטיות גינו וביקשו לתקן‪ ,‬תחילה באמצעות‬ ‫אהבה חופשית ולאחר מכן‪ ,‬באופן יסודי יותר‪ ,‬באמצעות מהפכה‬ ‫חברתית‪.‬‬ ‫‪ La Voz de la Mujer‬היה עיתון שנכתב לנשים על ידי נשים‪.‬‬ ‫הוא היה ביטוי עצמאי של זרם פמיניסטי בתוך תנועת העובדים‬ ‫הדרום אמריקאית‪ ,‬והיה אחד המקרים המתועדים הראשונים של‬ ‫היתוך הרעיונות הפמיניסטיים עם גישה פועלית מהפכנית‪ .‬כמו‬ ‫עם אמה גולדמן‪ ,‬לואיז מישל ווולטרין דה קלייר‪ ,‬זרם זה היה‬ ‫שונה מהזרם המרכזי של הפמיניזם‪ ,‬כיוון שעלה ממעמד הפועלים‬ ‫והעמיד את המאבק בפטריארכיה כחלק ממאבק רחב יותר נגד‬ ‫מעמדות והיררכיות כלכליים וחברתיים באופן כללי‪ .‬זרם זה לא‬ ‫התמקד בנשים משכילות ממעמד הביניים‪ ,‬שהפמיניזם שלהן‬ ‫נדחה כ«בורגני» או «רפורמיסטי»‪.‬‬ ‫האנרכיזם הפמיניסטי צמח בבואנוס איירס בשנת ‪ ,1890‬בתקופה‬ ‫בה הצמיחה במשק הגדילה את הביקוש לעובדים מהגרים בקנה‬ ‫מידה עצום‪ .‬הקבוצה האתנית הגדולה ביותר שהיגרה הייתה‬ ‫האיטלקים‪ ,‬אחריהם הספרדים ואחריהם הצרפתים‪ .‬בקרב קהילות‬ ‫מהגרים אלה קמה הקבוצה שייסדה והפעילה את ה‪Voz de la -‬‬ ‫‪ .Mujer‬כמו במקומות אחרים באמריקה‪ ,‬הרעיון האנרכיסטי הגיע‬ ‫במקור ממהגרים מאירופה‪ ,‬שם הייתה התנועה האנרכיסטית‬ ‫חזקה – איטליה‪ ,‬ספרד‪ ,‬צרפת‪ .‬הקבוצות האנרכיסטיות‬


‫אלטרנטיבה‬

‫גיליון ‪ 5‬חורף ‪2014‬‬ ‫ופרסומיהן הראשונים החלו להופיע בדרום אמריקה בשנים ‪1860-‬‬ ‫‪ ,70‬ומצאו קרקע פורייה בשל התנאים החברתיים בארגנטינה‪.‬‬ ‫בדומה לקהילות המהגרים מהם הגיעו‪ ,‬האנרכיסטים היו חלק‬ ‫בלתי נפרד ממעמד הפועלים בארגנטינה‪ ,‬בעיצוב רעיונותיו‬ ‫ומאבקיו‪ .‬האנרכיסטים היו שותפים ליצירת ארגוני העובדים‬ ‫הראשונים‪ ,‬וכן ארגון הפגנות ושביתות‪ .‬בשנות ה‪ 80-‬וה‪90-‬‬ ‫של המאה ה‪ 19-‬פורסמו כ‪ 20-‬עיתונים אנרכיסטיים בכל רגע‬ ‫נתון‪ ,‬בצרפתית‪ ,‬איטלקית וספרדית‪.‬‬ ‫‪ La Voz de la Mujer‬יצא לאור לראשונה לאחר חצי מאה של‬ ‫פעילות אנרכיסטית רצופה‪ .‬הוא היה חלק מהמסורת האנרכו‪-‬‬ ‫קומוניסטית והוקדש להפלתה של החברה הקיימת ויצירת סדר‬ ‫חברתי חדש‪ ,‬צודק‪ ,‬שוויוני ומאורגן לפי העיקרון «מכל אחת לפי‬ ‫יכולתה‪ ,‬לכל אחת לפי צרכיה»‪ .‬כפי שקרה במקומות אחרים‪,‬‬ ‫הזרם פמיניסטי הייחודי התפתח כאשר הדחיפה הרעיונית‬ ‫העיקרית לאנרכה‪-‬פמיניזם הגיעה מפעילים ספרדים (עם‬ ‫זאת‪ ,‬גולים איטלקים כמו אריקו מלטסטה ופייטרו גורי תמכו‬ ‫ברעיונות הפמיניסטים בה בעיתוניהם ובמאמרים פרי עטם)‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,1901‬הדרישה לשכר שוויוני לנשים הועלה ונתמכה על‬ ‫ידי מספר משמעותי של איגודי עובדים בפדרציית הפועלים של‬ ‫ארגנטינה‪.‬‬ ‫העמדה המיליטנטית והאנטי‪-‬רפורמיסטית של ה‪Voz de la -‬‬ ‫‪ Mujer‬עוררה תגובה בקרב נשים עובדות בערים בואנוס איירס‪,‬‬ ‫לה פלטה ורוסאריו‪ ,‬בין השאר משום שיצא לאור במשך שנה‬ ‫והודפסו בין ‪ 1,000-2,000‬עותקים לכל גיליון‪ ,‬מספר מכובד‬ ‫לעיתון אנרכיסטי בזמנו‪ .‬העורכות השתייכו להקהילות הספרדיות‬ ‫והאיטלקיות הגדולות וזיהו עצמן עם נשות מעמד הפועלים‪.‬‬ ‫ייחודו ככתב‪-‬עת אנרכיסטי היה במודעותו לייחודיות של דיכוי‬ ‫הנשים‪ .‬העיתון קרא לנשים להתגייס ולפעול כנגד הכפפתן‪ ,‬הן‬ ‫כנשים והן כפועלות‪ .‬מאמר המערכת הראשון שלו היה קריאת‬ ‫«די!» להוטה של נשים רבות‪« :‬נמאס לנו מכל כך הרבה דמעות‬ ‫וכל כך הרבה אומללות; נמאסו עלינו עבודות הפרך האינסופיות‬ ‫של הטיפול בילדים (אף שהם יקרים לנו); נמאס לנו להתחנן‬ ‫ולבקש; נמאס לנו להיות עושות דברם של מעבידים ידועים‬ ‫לשמצה או אישים נתעבים‪ .‬החלטנו להרים קול גדול ולדרוש‪,‬‬ ‫כן‪ ,‬לדרוש קצת הנאה במשתאות החיים»‪.‬‬ ‫בעת התפרסם המאמר‪ ,‬הוא קיבל תגובות מעורבות מיתר התנועה‬ ‫האנרכיסטית‪ ,‬מהתעלמות ועוינות ועד תשבחות‪ .‬עיתון אחד נתן‬ ‫לו קבלת פנים חמה במיוחד וקבע כי «קבוצת נשים מיליטנטיות‬ ‫פרשו את הדגל האדום של האנרכיה ומתכוונות להפיץ עיתון‬ ‫תעמולה בין חבריהן לעבודה ולסבל‪ .‬אנו מברכים את יוזמותיו‬ ‫של פרויקט זה‪ ,‬ובו בזמן אנו קוראים לכל חברינו לתמוך‬ ‫בהן»‪ .‬הדבר לא היה מפתיע‪ ,‬מאחר שחלק נרחב מהעיתונות‬ ‫האנרכיסטית נטה אהדה לסוגיות פמיניסטיות באותו זמן‪ .‬באמצע‬ ‫שנות התשעים של המאה ה‪ ,19 -‬ראו בארגנטינה כיסוי הולך‬ ‫ונרחב לנושאים הקשורים לשוויון של נשים‪ ,‬בפרט נישואין‪,‬‬ ‫משפחה‪ ,‬זנות ושליטה של גברים על נשים‪ .‬עיתונים מסוימים‬ ‫אפילו פרסמו סדרה של חוברות שהוקדשו ל«שאלת האישה»‪.‬‬ ‫«‪«( »La Questione Sociale‬השאלה החברתית»)‪ ,‬העיתון‬ ‫בשפה האיטלקית שנוסד על ידי מלטסטה בבואו לארגנטינה‬ ‫בשנת ‪ ,1883‬פרסם סדרה של חוברות ש«הוקדשו במיוחד לניתוח‬ ‫של נושאים בענייני נשים»‪ .‬כתב העת «ג'רמינל»‪ ,‬שיצא לאור‬ ‫לראשונה בשנת ‪ ,1897‬הראה דאגה מיוחדת ל«שאלת האישה»‪,‬‬ ‫פרסם מספר מאמרים תחת הכותרת הכללית «פמיניזם»‪,‬‬ ‫והגן על «אופי מהפכני וצודק מאוד של פמיניזם» כנגד‬

‫‪11‬‬

‫האישום של חלק שטענו כי הפמיניזם היה פרי יצירתן של‬ ‫«נשים קטנות ואלגנטיות»‪ .‬רוב‪ ,‬אם לא כל החומר הפמיניסטי‬ ‫בעיתונות האנרכיסטית‪ ,‬נכתב על ידי נשים‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬האהדה העקרונית לפמיניזם שנראתה בקרב‬ ‫אנרכיסטים‪ ,‬לכאורה‪ ,‬עוררה גם אופוזיציה משמעותית בפועל‪.‬‬ ‫נראה כי הגיליון הראשון של ה‪ Voz de la Mujer -‬עורר עוינות‬ ‫ניכרת‪ ,‬מאחר שבגיליון העוקב העורכים תקפו נחרצות את‬ ‫העמדות האנטי‪-‬פמיניסטיות הנפוצות בקרב גברים בתנועה‪.‬‬ ‫כלשונן‪:‬‬ ‫«כשאנו הנשים‪ ,‬בלתי ראויות ובורות כפי שאנחנו‪ ,‬נטלנו יוזמה‬ ‫והוצאנו לאור את ‪ ,Voz de la Mujer‬היינו צריכות לדעת‪ ,‬הו‬ ‫נוכלים מודרנים‪ ,‬כיצד תגיבו עם הפילוסופיה המכניסטית הישנה‬ ‫שלכם ליוזמה שלנו‪ .‬אתם צריכים להבין שלנו‪ ,‬הנשים הטיפשות‪,‬‬ ‫יש יוזמה ושהיא תוצאתה של חשיבה‪ .‬אתם יודעים‪ ,‬אתם גם‬ ‫חושבים ‪ . . .‬העותקים של הגיליונות הראשונים של ה‪Voz -‬‬ ‫‪ de la Mujer‬הופצו וכמובן פרצה מהומת אלוהים‪« :‬שחרור‬ ‫הנשים? בשביל מה?» « שחרור הנשים? בשום פנים ואופן!» ‪.‬‬ ‫‪« . .‬תנו לשחרורנו לבוא קודם‪ ,‬ולאחר מכן‪ ,‬כאשר אנו הגברים‬ ‫נהיה משוחררים וחופשיים‪ ,‬נחשוב גם עליכן»‪.‬‬ ‫למראה היחס העוין הזה הגיעו העורכות למסקנה שנשים אינן‬ ‫יכולות לסמוך על גברים שייטלו יוזמה בדרישת שוויון לנשים‪.‬‬ ‫אותו גיליון הכיל מאמר שכותרתו «לכבוד משחיתי הרעיון» שבו‬ ‫הזהירו גברים‪« :‬כדאי שתבינו אחת ולתמיד שהמשימה שלנו‬ ‫אינה מצטמצמת לגידול ילדיכם וכיבוס הבגדים שלכם‪ ,‬ושיש גם‬ ‫לנו זכות לשחרר את עצמנו ולהיות חופשיות מכל מיני חסויות‪,‬‬ ‫בין אם כלכליות או משפחתיות»‪ .‬מאמר המערכת בגיליון השלישי‬ ‫הדגיש כי הם אינן תוקפות את האנרכיסטים הגברים ככלל אלא‬ ‫את אותם «אנרכיסטים לריק»‪ ,‬מעמידי פנים שלא רצו להגן על‬ ‫«אחד האידיאלים היפים ביותר באנרכיזם – שחרור הנשים»‪.‬‬ ‫זעמן של העורכות היה מוצדק בהתחשב בכך שאנרכיסטים‬ ‫דגלו בחופש ושוויון לכל בני האדם‪ ,‬לא רק גברים‪ ,‬כאשר נשים‬ ‫שדוכאו על ידי הפטריארכיה יכלו בצדק‪ ,‬כקבוצה מדוכאת‪,‬‬ ‫לדרוש תמיכה מעמיתיהם האנרכיסטים במאבק השחרור‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬מבחינת גברים אנרכיסטים רבים ניתן היה להתעלם‬ ‫מבעיות אלה עד «לאחר המהפכה»‪ ,‬גישה שעורכות ה‪Voz de-‬‬ ‫‪ la Mujer‬דחו בצדק כצרה ואנוכית‪ .‬אין זה מפתיע שהאנרכיזם‬ ‫היה מסוגל לאמץ את המאבק בפטריארכיה יותר מאסכולות‬ ‫אחרות של סוציאליזם שנטו להתמקד בעיקר בענייני ניצול‬ ‫כלכלי‪ .‬עם זאת‪ ,‬תמיכה תיאורטית זו בפמיניזם לוותה לעיתים‬ ‫קרובות בסקסיזם בפועל‪.‬‬ ‫קל לראות מדוע פמיניסטיות נמשכו לאנרכיזם ומדוע הן‬ ‫התנגדו בצדק לצביעות האנרכיסטית הגברית‪ .‬הרעיון המרכזי‬ ‫של האנרכיזם הוא הצורך במאבק בסמכות ובשעבוד מכל סוג‪,‬‬ ‫כולל הכפייה ושלילת החירות מנשים בענייני נישואין ומשפחה‪.‬‬ ‫על כל האנרכיסטים לשאוף לחירות בתוך מערכות יחסים‪ .‬הדגש‬ ‫האנרכיסטי על דיכוי ויחסי כוחות יצר מרחב שבתוכו ניתן היה‬ ‫לראות נשים בו‪-‬זמנית הן כקורבנות של החברה המעמדית והן‬ ‫כקורבנות של סמכות גברית‪ La Voz de la Mujer .‬ביטא זאת‬ ‫בגיליונו הרביעי‪« :‬אנו שונאות את הסמכות כי אנחנו שואפות‬ ‫להיות בנות אדם ולא ‪.‬מכונות לביטוי רצונות ה'אחר'‪ ,‬בין אם‬ ‫תהיה זו סמכות‪ ,‬דת או כל דבר אחר»‪ .‬ניתן לסכם את מטרת‬ ‫העיתון בצורה בטובה ביותר באמצעות חתימתה של אחת‬ ‫הכותבות‪« :‬בלי אלוהים‪ ,‬בלי מנהל ובלי בעל‪».‬‬


‫‪12‬‬ ‫הגיגים פסיכולוגיים על פעילות מהפכנית‬ ‫אלטרנטיבה‬

‫גיליון ‪ 5‬חורף ‪2014‬‬

‫אילן שליף‬ ‫גלגלי ההיסטוריה סובבים לאט… ואנשים חסרי‬ ‫מנוח רוצים לזרז את מהלכם‪ .‬הפעילות למען הרעיון‬ ‫על חברה מסוג אחר בה יחליפו שוויון ‪ ,‬חופש‪,‬‬ ‫ואחווה את הניצול‪ ,‬השעבוד‪ ,‬והניכור השוררים‬ ‫בסדר החברתי הקפיטליסטי‪ .‬פעילות כזאת הן מקלה‬ ‫את הסבל האישי הנגרם לפעילים והן מקדמת שינוי‪.‬‬ ‫כמו כל פעילות אנושית אנחנו יכולים לעשות זאת‬ ‫באופן יעיל יותר ואפילו מהנה‪ .‬מניסיון של פעילות‬ ‫רב שנים ורכישת ידע בתחומים הנוגעים לעניין‪,‬‬ ‫נראה לי שנוכל לעשות זאת טוב יותר אם נשים לב‬ ‫לדברים הבאים‪:‬‬ ‫כיום‪ ,‬כמעט כל אדם שאינו משוחד ואינו שטוף‬ ‫מוח (רוב האוכלוסייה העובדת ושאינה עובדת) יודע‬ ‫שהשיטה הקפיטליסטית מבוססת על ניצול‪ ,‬דיכוי‪,‬‬ ‫וניכור‪ .‬אבל הרוב הגדול גם אם מתמרמר‪ ,‬נירתע‬ ‫מלהתקומם נגד השיטה גם אם מדי פעם לא הולכים‬ ‫בתלם ואפילו עושים משהו בנדון – בדיבור או אף‬ ‫במעשה‪.‬‬ ‫הגורם העיקרי המשמר את המערכת הנוכחית של חוסר‬ ‫שוויון‪ ,‬חופש‪ ,‬ואחווה‪/‬סולידריות הוא הנטייה לקבל‬ ‫את הסמכות של העילית השלטת ושולחיה והפעילות‬ ‫השוטפת של שולחיה לשמר את הסמכותנות‪.‬‬ ‫הפעילות המרכזית של כל מי שרוצה להחליף את‬ ‫השיטה הקיימת בחלופה אנושית יותר היא בהחלשתה‬ ‫עד דעיכתה של הסמכותנות והנטייה להיכנע לה‪.‬‬ ‫מספר גורמים מרתיעים מפני פעילות כוללת נגד‬ ‫השיטה הקיימת‪.‬‬ ‫הגורם העיקרי המרתיע מלפעול בזמנים רגילים‬ ‫הוא כמובן הלחץ והפחד מרשויות המערכת שממש‬ ‫לא אוהבים את המתנגדים לשיטה ועוד יותר מכך את‬ ‫המציעים ופועלים למען חלופה לה‪.‬‬ ‫הגורם השני בחשיבותו הוא תקווה מעטה מדי או אף‬ ‫נעדרת לגבי האפשרות להילחם נגד השיטה הקיימת‬ ‫ועוד פחות מכך התקווה שאפשר להביא להבסתה‬ ‫ולהחלפתה במשהו טוב יותר‪.‬‬ ‫מאחר ועל אף המאמצים והכוח של העילית השלטת‬ ‫ועושי דברה הנטייה להתנגד למערכת וחוקיה ואף‬ ‫למרוד בה די נפוצים לא צריך להמציא מחדש את‬ ‫הגלגל ולהתחיל מאפס‪.‬‬ ‫רבים פעלו בעבר ואף פועלים בהווה כנגד השיטה‬ ‫הקיימת‪ .‬חלקם אף «ראו את האור» ובפועלם קידמו‬ ‫את המהלך ההיסטורי‪ ,‬אבל היכולת של בודדים ואף‬ ‫חוגים לא מאורגנים דיים לקדם את השינוי המהותי‬ ‫באירגון החברתי האנושי מוגבלת‪.‬‬

‫קבוצות של פעילים – גם אם קטנות מאוד‪ ,‬הראו‬ ‫בעבר ומראים בהווה שאפשר גם אפשר לנצל «סדקים‬ ‫של חופש» במשטר הקפיטליסטי המודרני כדי להתנגד‬ ‫למערכת‪ ,‬כדי להשפיע לצמצום הרתיעה של רבים נוספים‬ ‫מלפעול נגד היבטים שונים של המערכת‪ ,‬וכדי לטפח את‬ ‫התקווה שאכן אפשר להביס את העילית השלטת ואת‬ ‫השיטה בכללותה ואפשר להחליפה במשהו יציב אחר‪.‬‬ ‫היתרון העיקרי של קבוצות פעילים על פני פעילים‬ ‫מאורגנים פחות הוא בשני גורמים עיקריים‪:‬‬ ‫היתרון האחד הוא שבהתנהלותם הם יכולים להדגים את‬ ‫החלופה לסמכותנות חסרת החופש‪ ,‬השוויון‪ ,‬והאחווה‪,‬‬ ‫בדמוקרטיה ישירה שיכולה לשמש דוגמית חינוכית‬ ‫למערכת לא סמכותנית של חופש‪ ,‬שוויון ואחווה‪.‬‬ ‫היתרון השני בחשיבותו הוא שפעילות שוטפת נעשית‬ ‫ברמה משמעותית של אי וודאות‪ .‬בתווך פעילות מתמשכת‬ ‫יכולתם של קולקטיבים וארגון של קולקטיבים להגיע‬ ‫להחלטות טובות ויצירתיות יותר‪ ,‬לפעול במציאות‬ ‫החברתית‪ ,‬ולתקן שגיאות עולים לעין ערוך על זו‬ ‫שהייתה להם אילו היו פועלים כאינדיבידואלים בלבד‪.‬‬ ‫גם «האשראי» הציבורי שצוברים קולקטיבים משמעותי‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫בעבר‪ ,‬שוחרי השינוי החברתי סברו ברובם שהדרך‬ ‫לשינוי היא לשכנע את המועמדים לפעילות השינוי בכך‬ ‫שהרעיון של שוחרי השינוי הוא ראוי וההצטרפות של רוב‬ ‫המנוצלים היא הדרך לכך‪ .‬ניסיון העבר ומחקר שיטתי על‬ ‫הדרך בה מתפתחות ומשתנות הדעות‪/‬עמדות‪/‬השקפות‬ ‫של בני אדם מראה כי המציאות הרבה יותר מורכבת‪.‬‬ ‫אפשר להרחיב על כך רבות‪ ,‬אך בצמצום לפסקה אחת‬ ‫נאמר כבר ידוע שלאדם יש בראשו לא רק את «השוטר»‬ ‫שמונע ממנו למרוד אלא גם מערכת מורכבת של דעות‪/‬‬ ‫עמדות‪/‬השקפות שחלקן שונות זו מזו גם לגבי דברים‬ ‫דומים‪ ,‬חלקן דומיננטיות יותר וחלקן נידחות במצבים‬ ‫רגילים מפני הדעות האחרות‪ .‬כמו שבדרך כלל לא‬ ‫מצליחים לשכנע בר פלוגתא במהלך וויכוח שהוא טועה‬ ‫ובמקרה הטוב מערערים את הביטחון בדעה הקיימת‬ ‫וגורמים לחשיבה מחודשת בהמשך‪ ,‬כך גם פעילות‬ ‫פוליטית והפצת הרעיונות על עולם חדש מחלחלת‬ ‫בהדרגה ומתבטאת במצבים מיוחדים בשינוי מערך‬ ‫העמדות של הפרט ושל ציבורים שלמים (לפעמים זה‬ ‫אלה של שוטר בשולי הפגנה שמשנה באופן זמני או‬ ‫אף לגמרי את הפרט‪ .‬לפעמים זה מעשה לא אנושי של‬ ‫רשויות החוק שמביא כעס שמבלגן את הסדר בראש של‬ ‫רבים‪ .‬לפעמים זה מאבק בתחום מצומצם של כמה אלפי‬ ‫פעילים כמו במאבק נגד העלאת דמי הנסיעה בברזיל‬ ‫לאחרונה שהצית מאבק רחב יותר וסחף מיליון וחצי‬ ‫נוספים)‪.‬‬


‫אלטרנטיבה‬

‫גיליון ‪ 5‬חורף ‪2014‬‬

‫‪13‬‬

‫סוריה‪ :‬מפעל חייו של האנרכיסט עומאר עזיז והשפעתו‬ ‫על התארגנות עצמית במהפכה הסורית‬ ‫מאת ליילה שרומס ‪ /‬מאנגלית‪ :‬גיא מור‬

‫עזיז התעודד מהגל המהפכני שאחז במדינה והאמין‬ ‫ש”ההפגנות המתמשכות הצליחו לשבור את הדומיננטיות‬ ‫של הכוח האבסולוטי”‪ ]2[ .‬אך הוא ראה היעדר סינרגיה בין‬ ‫הפעילות המהפכנית לבין חייהם היומיומיים של האנשים‪.‬‬ ‫עבור עזיז‪ ,‬לא היה כל היגיון להשתתף בהפגנות הדורשות‬ ‫את הפלת המשטר ועדיין לחיות במסגרת מבנים היררכיים‬ ‫וסמכותניים נוקשים הנכפים על ידי המדינה‪ .‬הוא תיאר‬ ‫חלוקה זו כקיומם של שני זמנים חופפים שבהם נתונה‬ ‫סוריה‪“ :‬זמן הכוח” ש“עדיין מנהל את פעילויות החיים”‪,‬‬ ‫ו”זמן המהפכה” המשתייך לאלו הפועלים להפלת המשטר‪.‬‬ ‫[‪ ]3‬עזיז האמין שעבור המשכיותה וניצחונה של המהפכה‪,‬‬ ‫על הפעילות המהפכנית לחלחל אל כל היבטי החיים‪ .‬הוא‬ ‫קרא לשינויים רדיקליים בצורת הארגון ובמערכת היחסים‬ ‫החברתית כדי לאתגר את יסודותיה של שיטה המבוססת‬ ‫על שליטה ועל ניצול‪.‬‬

‫עומאר עזיז (ידוע בפי חברים בשם אבו כמאל) נולד‬ ‫בדמשק‪ .‬הוא חזר לסוריה מגלות בערב הסעודית ובארה”ב‬ ‫בימיה המוקדמים של המהפכה הסורית‪ .‬אינטלקטואל‪,‬‬ ‫כלכלן‪ ,‬אנרכיסט‪ ,‬בעל ואב בגיל ‪ ,63‬הוא התמסר למאבק‬ ‫המהפכני‪ .‬הוא עבד יחד עם פעילים מקומיים לאיסוף סיוע‬ ‫הומניטרי וחלוקתו לפרברים של דמשק שהיו תחת מתקפה‬ ‫על ידי המשטר‪ .‬באמצעות כתיבתו ופעילותו הוא קידם‬ ‫ממשל‪-‬עצמי מקומי‪ ,‬התארגנות אופקית ובלתי היררכית‪,‬‬ ‫שיתוף פעולה‪ ,‬סולידריות ועזרה הדדית כאמצעים שדרכם‬ ‫יוכל הציבור לשחרר את עצמו מרודנותה של המדינה‪.‬‬ ‫יחד עם שותפים למאבק‪ ,‬עזיז ייסד את הוועדה המקומית‬ ‫הראשונה בשכונת ברזה בדמשק‪ .‬הדוגמה התפשטה ברחבי‬ ‫סוריה ואיתה חלק מהדוגמאות המבטיחות ביותר‪ ,‬שהחזיקו‬ ‫מעמד זמן רב‪ ,‬להתארגנות עצמית בלתי‪-‬היררכית שיצאה‬ ‫ממדינות האביב הערבי‪.‬‬ ‫במחוותה לעומאר עזיז‪ ,‬כותבת בודור חסאן‪“ :‬הוא לא לבש‬ ‫מסכת ונדטה [מסכת גאי פוקס]‪ ,‬ולא יצר בלוקים שחורים‪.‬‬ ‫הוא לא היה אחוז אובססיה לתת ראיונות לתקשורת‪… .‬‬ ‫[אך] בזמן שמרבית האנטי‪-‬אימפריאליסטים ביכו את‬ ‫קריסתה של המדינה הסורית ואת ‘חטיפתה’ של מהפכה‬ ‫שבה הם לא תמכו מלכתחילה‪ ,‬עזיז ושותפיו למאבק‬ ‫חתרו ללא לאות עבור חירות בלתי מותנית מכל צורות‬ ‫הרודנות וההגמוניה המדינית‪]1[ ”.‬‬

‫עזיז ראה דוגמאות חיובית רבות מסביבו‪ .‬הוא קיבל‬ ‫חיזוק מהיוזמות המקומיות הרבות שצצו ברחבי הארץ‪,‬‬ ‫לרבות אספקה וולונטרית של אמצעי רפואת חירום ותמיכה‬ ‫משפטית‪ ,‬הפיכת בתים לבתי חולים שדה ואיסוף חבילות‬ ‫מזון לחלוקה‪ .‬הוא ראה במעשים מסוג זה את “הרוח החיה‬ ‫של התנגדות הציבור הסורי לברוטליות של המערכת‪,‬‬ ‫ההרג השיטתי וחורבן הקהילה‪ ]4[ ”.‬חזונו של עומאר‬ ‫היה להפיץ את הפרקטיקות הללו והוא האמין שהדרך לכך‬ ‫הייתה באמצעות הקמת מועצות מקומיות‪ .‬בחודש השמיני‬ ‫להמהפכה בסוריה‪ ,‬כאשר ההפגנות ההמוניות נגד המשטר‬ ‫עוד היו ברובן בלתי אלימות‪ ,‬עומאר עזיז כתב נייר עמדה‬ ‫על המועצות המקומיות בסוריה שבו הוא שטח את חזונו‪.‬‬ ‫בראייתו של עזיז המועצה המקומית הייתה הפורום‬ ‫שבאמצעותו אנשים המגיעים מתרבויות שונות ומגוונות‬ ‫ותנאים חברתיים שונים יוכלו לעבוד יחד להשגתן של‬ ‫שלוש מטרות עיקריות‪ :‬לנהל את חייהם באופן עצמאי‬ ‫ממוסדות וזרועות המדינה; לספק את המרחב המאפשר‬ ‫את שיתוף הפעולה הקולקטיבי בין אינדיבידואלים;‬ ‫ולהחיל את המהפכה החברתית ברמה המקומית‪ ,‬האזורית‬ ‫והלאומית‪.‬‬ ‫במאמרו עזיז מפרט את מה שלדעתו צריכים להיות‬ ‫עיסוקיהם העיקריים של המועצות המקומיות‪:‬‬ ‫‪ .1‬קידום סולידריות אנושית ואזרחית באמצעות‬ ‫שיפור תנאי המחייה‪ ,‬בעיקר על ידי הקצאת דיור בטוח‬ ‫לעקורים ולפליטים; מתן סיוע‪ ,‬הן פסיכולוגי והן מטריאלי‬ ‫למשפחות של הפצועים והעצורים; מתן סיוע רפואי‬ ‫ומזון; הבטחת המשך הפעולה של שירותי החינוך;‬


‫‪14‬‬

‫אלטרנטיבה‬

‫גיליון ‪ 5‬חורף ‪2014‬‬

‫ותיאום ותמיכה בפעילויות התקשורתיות‪ .‬עזיז מציין שעל‬ ‫פעולות אלה להיות וולונטריות ולא להוות תחליף לרשתות‬ ‫תמיכה משפחתיות או חמולתיות‪ .‬הוא האמין שייקח זמן‬ ‫עד שהציבור יוכל להרגיש בנוח מחוץ לתחומם של שירותי‬ ‫המדינה‪ ,‬ושהתנהגותם החברתית של האנשים תותאם לכך‬ ‫שתהיה יותר שיתופית‪ .‬עזיז האמין שתפקיד המועצה צריך‬ ‫להיות מינימלי כדי לאפשר את התפתחותן של יוזמות‬ ‫קהילתיות ייחודיות‪.‬‬ ‫‪ .2‬קידום של שיתוף פעולה‪ ,‬כולל בניית יוזמות קהילתיות‬ ‫מקומיות ופעולות המקדמות חדשנות ויוזמה‪ ,‬דברים‬ ‫שעזיז ראה כמוחנקים לאחר כחצי מאה של שלטון עריץ‪.‬‬ ‫המועצה המקומית תהיה הפורום שבאמצעותו אנשים יוכלו‬ ‫לדון בבעיות שהם חווים בחייהם ועל תנאיהם היומיומיים‪.‬‬ ‫המועצה המקומית תתמוך בשיתוף פעולה ותאפשר לאנשים‬ ‫להגות פתרונות הולמים לבעיות שהם חווים‪ ,‬כולל עניינים‬ ‫הנוגעים לתשתיות‪ ,‬הרמוניה חברתית וסחר‪ ,‬וכמו כן עניינים‬ ‫הדורשים פתרונות החיצוניים לקהילה המקומית‪ .‬עזיז‬ ‫ראה חשיבות גדולה בהגנת הטריטוריה באזורים הכפריים‬ ‫והעירוניים שהיו נתונים להפקעה והלאמה על ידי המדינה‪.‬‬ ‫הוא דחה את ההפקעה העירונית של האדמה ואת דחיקת‬ ‫רגליהן של הקהילות הכפריות לשוליים‪ ,‬דברים שהוא‬ ‫ראה בהם אמצעי של המשטר לכפיית מדיניות השליטה‬ ‫וההדרה החברתית‪ .‬עזיז ראה הכרח בהבטחת גישה לאדמה‬ ‫שיכולה לספק את צרכי החיים של כולם וקרא לגילוי מחדש‬ ‫של הרכוש השיתופי והציבורי‪ .‬הוא היא ריאליסט אך גם‬ ‫אופטימיסט‪ .‬הוא ציין כי “ברור שמעשים כאלו נוגעים‬ ‫לאזורים בטוחים ש’שוחררו’ למחצה מידי השלטון‪ .‬אך‬ ‫ניתן להעריך את מצבו של כל אזור ולקבוע מה ניתן להשיג‬ ‫בו”‪ .‬עזיז תמך בקיומם של חיבורים אופקיים בין המועצות‬ ‫ליצירת חיבור ותלות הדדית בין אזורים גאוגרפיים שונים‪.‬‬ ‫‪ .3‬מערכת היחסים עם הצבא הסורי החופשי (‪ )FSA‬ויחסי‬ ‫הגומלין בין הגנת הקהילה והמשכיותה של המהפכה‪.‬עזיז‬ ‫האמין שישנו הכרח לתאם בין ההתנגדות העממית האזרחית‬ ‫להתנגדות העממית החמושה‪ .‬הוא ראה את תפקידו של‬ ‫ה‪ FSA -‬בהבטחת הביטחון וההגנה עבור הקהילה בייחוד‬ ‫בזמן הפגנות‪ ,‬סיוע בשמירה על קווי תקשורת בין אזורים‬ ‫שונים‪ ,‬ומתן הגנה לתנועה‪ ,‬מוביליות ואמצעים לוגיסטיים‪.‬‬ ‫תפקיד המועצה יהיה לספק מזון ודיור לכל חברי ה‪FSA -‬‬ ‫ולהיות בתיאום עם ה‪ FSA -‬בכל הנוגע לביטחון הקהילה‬ ‫ואסטרטגיית ההגנה של האזור‪.‬‬ ‫‪ .4‬הרכב המועצות המקומיות ומבנים ארגוניים‪ .‬עזיז ראה‬ ‫מספר אתגרים הניצבים בפני יצירתן של מועצות מקומיות‬ ‫מרובות‪ .‬הראשון היה המשטר‪ ,‬אשר ביצע פשיטות חוזרות‬ ‫ונשנות על ערים ועיירות על מנת לשתק את התנועה‪,‬‬ ‫לבודד את האנשים במובלעות ולמנוע שיתופי פעולה‪ .‬עזיז‬ ‫טען שכדי להגיב להתקפות כאלה מצד המדינה‪ ,‬על מנגנוני‬ ‫ההתנגדות להיות גמישים וחדשניים‪ .‬מועצות ייאלצו‬ ‫להתרחב או להצטמצם בהתאם לצורך ולהסתגל ליחסי‬ ‫הכוחות על הקרקע‪ .‬הוא האמין שגמישות זו הייתה‬

‫הכרחית כדי שרצון הקהילה לחירות יוכל להתממש‪ .‬כמו‬ ‫כן הוא הכיר באתגר שקיים בעידוד צורות חיים ומערכות‬ ‫יחסים חברתיות שהיו חדשות ובלתי מוכרות בקרב האנשים‪.‬‬ ‫כמובן‪ ,‬על אספקת השירותים השונים להימשך ללא הפרעה‬ ‫ולפיכך היה צורך במקור כוח עצמאי‪ ,‬הן לנוכח הקיצוצים‬ ‫והן בשביל תמיכה בהתפתחותן של פעילויות כלכליות‬ ‫וחברתיות נוספות וחדשות‪ .‬מסיבה זו הוא האמין שהמועצה‬ ‫המקומית צריכה לכלול בין חבריה עובדים סוציאליים‬ ‫ואנשים בעלי מומחיות בתחומים החברתיים‪ ,‬הארגוניים‬ ‫והטכניים השונים‪ ,‬אנשים אשר זוכים לכבוד מצד הציבור‬ ‫ויש להם האפשרות והרצון לעבוד באופן וולונטרי‪ .‬עבור‬ ‫עזיז המבנה הארגוני של המועצה המקומית הוא תהליך‬ ‫אשר מתחיל במינימום הנחוץ ומתפתח בהתאם לרמת‬ ‫הטרנספורמציה שהושגה על ידי המהפכה‪ ,‬יחסי הכוחות‬ ‫באזור נתון ומערכת היחסים עם האזורים השכנים‪ .‬הוא עודד‬ ‫את המועצות המקומיות לחלוק ידע‪ ,‬ללמוד מהניסיונות של‬ ‫מועצות אחרות ולשתף פעולה באופן אזורי‪.‬‬ ‫‪ .5‬תפקיד המועצה הלאומית הוא לתת ליוזמה לגיטימיות‬ ‫ולקבל את הסכמתם של הפעילים‪ .‬עליה למצוא מקורות‬ ‫מימון כדי להמשיך בביצוע העבודה החיונית ולשם כיסוי‬ ‫הוצאות שייתכן כי לא יהיה ניתן לכסות ברמה המקומית‪.‬‬ ‫המועצה הלאומית תסייע בתיאום בין אזורים למציאת מכנה‬ ‫משותף ולעידוד תלות הדדית הדוקה יותר‪]5[ .‬‬ ‫לעבודתו של עומאר עזיז הייתה השפעה כבירה על‬ ‫ההתארגנות המהפכנית בסוריה‪ .‬בזמן שהאופוזיציה‬ ‫הפוליטית המיינסטרימית כשלה בלהשיג דבר מה הראוי‬ ‫לציון במהלך השנתיים האחרונות‪ ,‬תנועת האופוזיציה‬ ‫העממית‪ ,‬אל מול דיכוי אלים‪ ,‬נותרה דינמית וחדשנית‬ ‫וגילמה את הרוח האנרכיסטית‪ .‬ליבתה של האופוזיציה‬ ‫העממית היא הנוער‪ ,‬בעיקר מקרב העניים ומעמד הביניים‪,‬‬ ‫שבו נשים וקבוצות דתיות ואתניות שונות מגלמות‬ ‫תפקידים אקטיביים (ראו כאן וכאן)‪ .‬רבים מאקטיביסטים‬ ‫אלה נותרים לא מזוהים עם האידיאולוגיות הפוליטיות‬ ‫המסורתיות אך הם מונעים על ידי דאגה לחירות‪ ,‬לכבוד‬ ‫האדם וזכויות האדם הבסיסיות‪ .‬מטרתם העיקרית נותרה‬ ‫הפלתו של המשטר‪ ,‬ולא פיתוח תוכניות גדולות לעתידה‬ ‫של סוריה‪.‬‬ ‫צורת הארגון המהפכני העיקרית הייתה באמצעות‬ ‫התפתחותן של התנסיקיאט‪ :‬מאות מועצות מקומיות‬ ‫שהוקמו בשכונות ועיירות ברחבי הארץ‪ .‬כאן פעילים‬ ‫מהפכנים עוסקים במגוון פעילויות‪ ,‬מתיעוד ודיווח על‬ ‫הפרות של זכויות אדם על ידי המשטר (וכמו כן יותר ויותר‬ ‫על ידי אלמנטים מהאופוזיציה) לארגון מחאות ומערכות‬ ‫אי‪-‬ציות אזרחי (כגון שביתות וסירוב לשלם חשבונות)‪,‬‬ ‫ואיסוף ואספקת סיוע ומצרכים הומניטריים לאזורים‬ ‫הנמצאים תחת הפצצה או מצור‪ .‬אין מודל יחיד בנמצא‬ ‫אך הן לעיתים קרובות פועלות כקבוצות אופקיות וחסרות‬ ‫מנהיגים‪ ,‬המורכבות מכל חלקי החברה‪ .‬הן היו הבסיס‬ ‫של התנועה המהפכנית‪ ,‬ויצרו סולידריות בקרב‬


‫אלטרנטיבה‬

‫גיליון ‪ 5‬חורף ‪2014‬‬ ‫האנשים‪ ,‬תחושה קהילתית ופעולה קולקטיבית‪ .‬ראו כאן‬ ‫על המאמצים ביאברוד (פרבר בדמשק) להתארגן בהיעדר‬ ‫המדינה‪ .‬מספר מועצות מקומיות בחרו נציגים כמו בכאפר‬ ‫נאבל‪ ,‬אידליב‪ ,‬שם וועדה ייצוגית נבחרת הכינה חוקה‬ ‫משלהם (ראו כאן)‪ .‬אקטיביסטים צעירים מכאפר נאבל‬ ‫שומרים על תנועת המחאה הפופולרית בחיים וזכו לתהילה‬ ‫עולמית בשל שימושם בבאנרים צבעוניים וסאטיריים‬ ‫בהפגנות השבועיות (ראו כאן)‪ .‬הם גם עוסקים בפעילויות‬ ‫אזרחיות כמו מתן סיוע פסיכוסוציאלי לילדים ופורומי דיון‬ ‫למבוגרים בנושאים כמו אי‪-‬ציות אזרחי והתנגדות בלתי‬ ‫אלימה‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫‪ 2013‬אנשים מפגינים כנגד מעצרים של בני משפחה על ידי‬ ‫ג’בהט אל‪-‬נוסרא‪ .‬הנשים צועקות “התביישו! בגדתם בנו‬ ‫בשם האיסלאם”‪ .‬במהלך אוגוסט ‪ 2013‬תושבי אל‪-‬ראקה‬ ‫הפגינו באופן כמעט יומיומי נגד ארגון “המדינה האיסלאמית‬ ‫של עיראק והלבאנט” (‪ )ISIS‬ודרשו את שחרורם של מאות‬ ‫עצורים‪ ,‬חטופים ונעדרים‪ .‬בדומה‪ ,‬באלפו מהפכנים פתחו‬ ‫במערכה בשם ‘זה מספיק’‪ ,‬הקוראת לשים סוף לפגיעות‬ ‫מצד המורדים ולמען מתן דין וחשבון‪ .‬הפגנה זו מיוני ‪2013‬‬ ‫נערכה מול בית הדין השרעי באלפו לאחר הריגתו של ילד‬ ‫שלכאורה העליב את הנביא מוחמד‪ .‬המפגינים כאן קוראים‬ ‫להעמדה לדין של הרוצחים וקוראים “ועדת השריעה‬ ‫נעשתה למודיעין חיל האוויר!“ (מודיעין חיל האוויר הוא‬ ‫זרוע הביטחון הברוטלית ביותר של משטר אסד)‪ .‬גם‬ ‫באידליב אנשים הפגינו נגד ועדת שריעה שהוקמה‪ .‬כאן‬ ‫הם אומרים “אנו נגד המשטר‪ ,‬נגד הרג קיצוני ודיכוי“‪,‬‬ ‫וקוראים לחזרתם של עורכי הדין המקצועיים (הרשות‬ ‫השופטת העצמאית) לבתי המשפט‪ ,‬במקום אנשי הדת‪.‬‬

‫ברמת העיר והמחוז הוקמו מועצות מהפכניות – מאג’ליס‬ ‫ת’אוואר‪ .‬הן לעיתים קרובות המבנה האדמיניסטרטיבי‬ ‫האזרחי העיקרי באזורים ששוחררו משליטת המדינה‪,‬‬ ‫כמו גם אזורים מסוימים שנותרו תחת שליטת המדינה‪.‬‬ ‫[‪ ]6‬הן מבטיחות את אספקתם של שירותים בסיסיים‪,‬‬ ‫מתאמות את הפעילויות של וועדות מקומיות ונמצאות‬ ‫בתיאום עם כוחות ההתנגדות העממית החמושה‪ .‬ללא ספק‪ ,‬עומאר עזיז לא זכה לראות את האתגרים‪ ,‬שלעיתים‬ ‫ככל שהאספקה המדינית של שירותים נעלמה מאזורים קרובות נראים כבלתי אפשריים‪ ,‬העומדים בפני המהפכנים‬ ‫מסוימים והמצב ההומניטרי בהם הידרדר‪ ,‬הן גילמו תפקיד בסוריה‪ ,‬או את ההצלחות והכישלונות של הניסיונות‬ ‫נחוץ יותר ויותר‪ .‬אין מודל יחיד למועצות המקומיות‪ ,‬בהתארגנות עצמית מקומית‪ .‬ב‪ 20-‬בנובמבר ‪ ,2012‬הוא‬ ‫אך הן נוטות לצורה כלשהי של דמוקרטיה ייצוגית‪ .‬חלק נעצר מביתו על ידי המוחבראת (השירות החשאי מטיל‬ ‫מהן הקימו מחלקות אדמיניסטרטיביות שונות לביצוע האימה)‪ .‬זמן קצר לפני מעצרו הוא אמר “אנו לא פחות‬ ‫פעולות שעד כה היו בסמכותה של המדינה‪ .‬חלק היו יותר מאשר העובדים בקומונה הפריזאית‪ :‬הם התנגדו במשך‬ ‫מוצלחות ואינקלוסיביות מאשר אחרות‪ ,‬שהתקשו לעקור ‪ 70‬ימים ואנו עודנו דוחפים הלאה וממשיכים לאחר שנה‬ ‫את הביורוקרטיה של המשטר הישן או שסבלו ממריבות וחצי“‪ ]8[ .‬עזיז הוחזק בתא מעצר מודיעיני של ‪ 4‬על ‪4‬‬ ‫פנימיות‪]7[ .‬‬ ‫מטרים שנחלק עם ‪ 85‬אנשים נוספים‪ .‬סביר שזה הוסיף‬ ‫בזמן שבסיס הפעילות העיקרית הוא במידה רבה ברמה להידרדרות בבריאותו הרופפת מלכתחילה‪ .‬לאחר מכן‬ ‫המקומית‪ ,‬ישנן מספר “קבוצות מטריה” שהוקמו לשם תיאום הוא הועבר לכלא אידרא שבו מת מסיבוכי לב בפברואר‬ ‫ורישות ברמת המחוז וברמה הלאומית‪ .‬אלה כוללות את ‪ ,2013‬יום לפני יום הולדתו ה‪ .64-‬ייתכן ושמו של עומאר‬ ‫ועדות התיאום המקומיות (‪ ,)LCC‬ועדות הפעולה הלאומיות עזיז לעולם לא יהיה ידוע ברבים‪ ,‬אך הוא ראוי להכרה‬ ‫(‪ ,)NAC‬פדרציית ועדות התיאום של המהפכה הסורית כדמות עכשווית מובילה בהתפתחות המחשבה והפרקטיקה‬ ‫(‪ ,)FCC‬והוועדה הכללית של המהפכה הסורית (‪ .)SRGC‬האנרכיסטית‪ .‬הניסיונות בהתארגנות מהפכנית עממית‬ ‫אף אחת מהן אינה מייצגת את מכלול הוועדות והמועצות שהוא נתן להם השראה מעניקים תובנות להתארגנות‬ ‫המקומיות ויש להן מבנים ארגוניים שונים ורמות שונות אנרכיסטית למהפכות עתידיות ברחבי העולם‪.‬‬ ‫של זיקה או חוסר‪-‬זיקה למפלגות פוליטית רשמיות‪ .‬ראו‬ ‫כאן מפה אינטראקטיבית המציגה את הוועדות המתאמות‬ ‫‪Budour Hassan, ‘Omar Aziz: Rest in Power’, 20 February .1‬‬ ‫ואת המועצות‪ ,‬וכן את פריחתן של יוזמות אזרחיות רבות ‪2013‬‬ ‫נוספות בארץ שבה פעילות זו זכתה בעבר לדיכוי ברוטלי‪.‬‬ ‫‪http://budourhassan.wordpress.com/2013/02/20/‬‬

‫קיים איום משמעותי העומד בפני יוזמות אלו‪ ,‬מלבד‬ ‫הרדיפה של אקטיביסטים על ידי המשטר‪ ,‬היעדר משאבים‪,‬‬ ‫מתקפתה של המדינה על אזורים אזרחיים והתנאים‬ ‫הבטחוניים וההומניטריים אשר הולכים ומידרדרים‪.‬‬ ‫מספר מועצות מקומיות ‘נחטפו’ בידי כוחות ריאקציוניים‬ ‫ואנטי‪-‬מהפכניים‪ .‬כך למשל‪ ,‬באל‪-‬ראקה קבוצות מורדים‬ ‫לא מקומיות בעלות נטיה סלפית‪/‬טקפירית נטלו חלק‬ ‫ניכר מהכוח מהמועצה המקומית‪ .‬כאשר ניסו לכפות חזון‬ ‫איסלאמי‪ ,‬שזר עבור כמעט כולם‪ ,‬תושבי ראגה החלו‬ ‫לקיים מחאות מתמשכות נגדם‪ .‬בסרטון הזה מיוני‬

‫‪/omar-aziz‬‬ ‫‪Omar Aziz, ‘A discussion paper on Local Councils,’ (in( .2‬‬ ‫‪Arabic‬‬ ‫_‪http://www.facebook.com/note.php?note‬‬ ‫‪id=143690742461532‬‬ ‫‪For a report on Local Councils see in Gayath Naisse .6‬‬ ‫‪:’‘Self organization in the Syrian people’s revolution‬‬ ‫‪ttp://www.internationalviewpoint.org/spip.‬‬ ‫‪php?article30‬‬ ‫‪ .4,5,3,7,‬שםות‬ ‫‪Via @Darth Nader https://twitter.com/ .8‬‬ ‫‪DarthNader/status/304015567231266816‬‬


‫‪16‬‬

‫אלטרנטיבה‬

‫גיליון ‪ 5‬חורף ‪2014‬‬

‫על התופעה של עבודות חרטא ‪/‬‬ ‫דיוויד גרייבר‬ ‫מאנגלית‪ :‬א‪ .‬ג‪ .‬ולדמן – קולקטיב אחדות‬

‫ב‬

‫שנת ‪ ,1930‬ג’ון מיינרד קיינס* חזה שעד סוף‬ ‫המאה תתקדם הטכנולוגיה במידה מספקת‬ ‫כדי שבארצות כמו בריטניה וארצות הברית יתקיים‬ ‫שבוע עבודה בן ‪ 15‬שעות‪ .‬ישנן סיבות רבות‬ ‫להאמין שהוא צדק‪ .‬במונחים טכנולוגיים‪ ,‬אנו די‬ ‫מסוגלים לכך‪ .‬ובכל זאת זה לא קרה‪ .‬במקום זאת‪,‬‬ ‫הטכנולוגיה גויסה למציאת דרכים כדי לגרום‬ ‫לכולנו לעבוד עוד‪ .‬כדי להשיג זאת עבודות שהן‪,‬‬ ‫למעשה‪ ,‬חסרות כל טעם היו מוכרחות להיווצר‪.‬‬ ‫קיימות קבוצות ענק של אנשים‪ ,‬באירופה ובצפון‬ ‫אמריקה בפרט‪ ,‬המעבירים את מלוא חיי העבודה‬ ‫הבוגרים שלהם בביצוע מטלות שהם בסתר חושבים‬ ‫שלא באמת צריכות להיות מבוצעות‪ .‬הנזק המוסרי‬ ‫והרוחני שנגרם כתוצאה ממצב זה הוא ניכר‪ .‬זוהי‬ ‫צלקת על גבי נשמתנו הקולקטיבית‪ .‬אך עדיין‪ ,‬אף‬ ‫אחד למעשה לא מדבר על כך‪.‬‬ ‫מדוע האוטופיה המובטחת של קיינס – לה עדיין‬ ‫חיכו בציפייה בשנות ה‪ – 60-‬מעולם לא התגשמה?‬ ‫הטענה הסטנדרטית כיום היא שקיינס לא התחשב‬ ‫בגידול האדיר בצרכנות‪ .‬בהינתן בחירה בין פחות‬ ‫שעות לבין יותר צעצועים ותענוגות‪ ,‬בחרנו באופן‬ ‫קולקטיבי בבחירה השנייה‪ .‬עניין זה מציג סיפור‬ ‫בעל מוסר השכל חביב‪ ,‬אך אפילו הרהור של רגע‬ ‫מראה שזה לא יכול להיות נכון‪ .‬כן‪ ,‬חזינו ביצירתו‬ ‫של מגוון אינסופי של עבודות ותעשיות חדשות‬ ‫מאז שנות ה‪ ,20-‬אך למעטים ביותר יש כל קשר‬ ‫עם הייצור וההפצה של סושי‪ ,‬אייפונים או נעלי‬ ‫סניקרס‪.‬‬ ‫אז מהן בדיוק אותן עבודות חדשות? דיווח‬ ‫מהזמן האחרון המנתח את התעסוקה בארה''ב‬ ‫בין השנים ‪ 1910‬ו‪ 2000-‬נותן לנו תמונה ברורה‬ ‫(ואני מציין‪ ,‬תמונה המצטיירת בקווים דומים‬ ‫ביותר לזו של בריטניה)‪ .‬במהלך מאה השנים‬ ‫האחרונות‪ ,‬מספר העובדים המועסקים בבית‬ ‫המעביד (‪ ,)domestic servants‬בתעשייה‬ ‫ובסקטור החקלאי נפל באופן דרמטי‪ .‬בו בזמן‪,‬‬ ‫מספר ה“עובדים המקצועיים‪ ,‬הניהוליים‪ ,‬עובדי‬ ‫הדת‪ ,‬המכירות והשירותים» גדל פי שלושה‪,‬‬

‫מ«רבע אחד לשלושה רבעים מהתעסוקה הכוללת»‪.‬‬ ‫במילים אחרות‪ ,‬עבודות פרודוקטיביות‪ ,‬בדיוק כפי‬ ‫שנחזה‪ ,‬עברו במידה רבה אוטומציה ונעלמו (גם אם‬ ‫מתייחסים לעובדים התעשייתים באופן גלובלי‪ ,‬כולל‬ ‫ההמונים העובדים בהודו ובסין‪ ,‬עדיין עובדים מסוג‬ ‫זה אינם אחוז גדול מאוכלוסיית העולם כפי שהיה‬ ‫בעבר)‪.‬‬ ‫אך במקום לאפשר הפחתה מסיבית בשעות העבודה‬ ‫ולשחרר את אוכלוסיית העולם ללכת בעקבות הרעיונות‪,‬‬

‫דיוויד גרייבר (‪ )David Graeber‬הוא פרופסור‬ ‫לאנתרופולוגיה‪ ,‬אנרכיסט ופעיל חברתי אמריקני‪.‬‬ ‫גרייבר היה פעיל מרכזי בתנועת «‪ ”Occupy‬בארה’’ב‪.‬‬ ‫הפרויקטים‪ ,‬החלומות והתענוגות שלהן ושלהם‪ ,‬ראינו‬ ‫את הניפוח של הסקטור האדמיניסטרטיבי אף יותר‬ ‫מסקטור «השירותים»‪ ,‬עד וכולל יצירת תעשיות‬ ‫חדשות כמו שירותים פיננסיים או טלמרקטינג‪ ,‬או‬ ‫ההתרחבות חסרת התקדים של סקטורים כמו עריכת‬ ‫דין תאגידית ומסחרית‪ ,‬אדמיניסטרציה אקדמית‬ ‫ובריאותית‪ ,‬משאבי אנוש ויחסי ציבור‪ .‬ומספרים אלה‬ ‫אף אינם משקפים את כל אותם האנשים שעבודתם היא‬ ‫לספק תמיכה אדמיניסטרטיבית‪ ,‬טכנית או בטחונית‬ ‫לתעשיות הללו‪ ,‬או המגוון הרחב של תעשיות משניות‬ ‫(רוחצי כלבים‪ ,‬משלוחי פיצה ‪ )24/7‬שקיימות אך ורק‬ ‫כי כל השאר מעבירים כל כך הרבה מזמנם בעבודה‬ ‫בשאר התעשיות‪.‬‬ ‫אלו הן מה שאני מציע לכנות «עבודות חרטא»‬ ‫(‪.)bullshit jobs‬‬ ‫זה נראה כאילו שמישהו אי שם ממציא עבודות‬ ‫חסרות טעם רק כדי שאנו נמשיך לעבוד‪ .‬ובנקודה‬ ‫זו בדיוק מונחת התעלומה‪ .‬תחת הקפיטליזם‪ ,‬זהו‬ ‫בדיוק מה שלא אמור לקרות‪ .‬כמובן‪ ,‬במדינות‬ ‫הסוציאליסטיות הישנות והבלתי יעילות כמו ברית‬ ‫המועצות‪ ,‬שבהן תעסוקה נחשבה הן לזכות והן‬ ‫לחובה מקודשת‪ ,‬המערכת המציאה כמה עבודות‬


‫אלטרנטיבה‬

‫גיליון ‪ 5‬חורף ‪2014‬‬

‫‪17‬‬

‫שמחה ופרודוקטיבית עם זמן חופשי בידיים היא‬ ‫סכנה חמורה (תחשבו על מה שהתחיל לקרות כאשר‬ ‫זה אך התחיל להתקרב לכך בשנות ה‪ .)60-‬ומנגד‪,‬‬ ‫התחושה שעבודה היא בפני עצמה ערך מוסרי‪ ,‬ושלכל‬ ‫מי שאינם מוכנים להכניע את עצמם למשטר עבודה‬ ‫אינטנסיבי כלשהו למרבית שעות הערות שלהם לא‬ ‫מגיע דבר‪ ,‬נוחה באופן יוצא מהכלל עבורם‪.‬‬

‫‪John Riordan‬‬

‫פעם‪ ,‬כאשר הרהרתי בצמיחה הנראית כמעט אינסופית‬ ‫בסוגי האחריות האדמיניסטרטיבית במחלקות‬ ‫האקדמיות הבריטיות‪ ,‬חשבתי על על חיזיון אפשרי‬ ‫אחד לגיהנום‪ .‬הגיהנום הוא אוסף של אינדיבידואלים‬ ‫שמבלים את מרבית זמנם בעבודה על מטלה שהם‬ ‫אינם אוהבים ואינם טובים בה במיוחד‪ .‬נאמר שהם‬ ‫הועסקו כיוון שהם היו בוני ארונות מעולים‪ ,‬ואז‬ ‫גילו שהם מצופים להעביר חלק גדול מזמנם בטיגון‬ ‫דגים‪ .‬אף המטלה עצמה לא באמת חייבת להיעשות‬ ‫– לפחות‪ ,‬יש מספר מוגבל מאוד של דגים שצריכים‬ ‫להיות מטוגנים‪ .‬ועדיין‪ ,‬הם כולם נעשים אחוזי‬ ‫אובססיה וכעס למחשבה שכמה מהקולגות שלהם‬ ‫עשויים לבלות חלק גדול יותר מזמנם בבניית ארונות‪,‬‬ ‫ולא עושים את חלקם ההוגן בטיגון הדגים‪ ,‬כך שתוך‬ ‫זמן קצר ישנה ערימה אינסופית של דגים מבושלים‬ ‫רע וחסרי תועלת הנערמים בכל מקום‪ ,‬וזה כל מה‬ ‫שכולם עושים‪.‬‬

‫שהיא רק הייתה צריכה (זוהי הסיבה שבחנויות כלבו‬ ‫סובייטים הזדקקו ל‪ 3-‬פקידים כדי למכור חתיכת‬ ‫בשר)‪ .‬אך כמובן‪ ,‬זהו בדיוק סוג הבעיה שתחרות‬ ‫בשוק אמורה לפתור‪ .‬על פי התאוריה הכלכלית‪,‬‬ ‫לפחות‪ ,‬הדבר האחרון שפירמה המחפשת רווח תעשה‬ ‫הוא לשלם כסף לעובדים שהיא לא באמת צריכה‬ ‫להעסיק‪ .‬ולמרות זאת‪ ,‬איכשהו זה עדיין קורה‪.‬‬ ‫בזמן שחברות עסוקות בקיצוצים חסרי רחמים‪,‬‬ ‫הפיטורים וההתייעלויות באופן קבוע נוחתים על‬ ‫אותו מעמד של אנשים שבאמת עושים‪ ,‬מזיזים‬ ‫מתקנים ומתחזקים דברים; דרך איזושהי אלכמיה‬ ‫מוזרה שאף אחד איננו מסוגל להסביר‪ ,‬מספר עובדי‬ ‫המשרד (‪ )paper pushers‬הולך וגדל‪ ,‬ועוד ועוד‬ ‫עובדים מוצאים את עצמם‪ ,‬בדומה למעשה לעובדים‬ ‫הסובייטים‪ ,‬עובדים שבועות של ‪ 40‬או אפילו ‪50‬‬ ‫שעות על הנייר‪ ,‬אך בפועל יותר כמו ‪ 15‬השעות‬ ‫שקיינס חזה‪ ,‬כיוון ששאר זמנם מוצא על ארגון‬ ‫והשתתפות בסמינרי מוטיבציה‪ ,‬עדכון הפרופילים‬ ‫שלהם בפייסבוק או הורדת סדרות טלוויזיה‪.‬‬ ‫התשובה בבירור איננה כלכלית‪ :‬היא מוסרית‬ ‫ופוליטית‪ .‬המעמד השליט הבין שאוכלוסיה‬

‫אני חושב שזהו דווקא תיאור די מדויק של‬ ‫הדינמיקות המוסריות של הכלכלה שלנו‪.‬‬ ‫אני מבין כמובן שכל טענה כזו תיתקל בהתנגדויות‬ ‫מיידיות‪“ :‬מי אתה שתאמר אילו עבודות הן באמת‬ ‫'לא הכרחיות'? מה בכלל הכרחי? אתה פרופסור‬ ‫לאנתרופולוגיה‪ ,‬מה ה'צורך' בכך?” (ואמנם קוראי‬ ‫צהובונים רבים ייסתכלו על קיומה של עבודתי‬ ‫כהגדרה עצמה של הוצאה חברתית בזבזנית)‪ .‬וברמה‬ ‫מסוימת‪ ,‬זה ללא ספק נכון‪ .‬לא יכול להיות כל מדד‬ ‫אובייקטיבי של ערך חברתי‪.‬‬ ‫אני לא אעז לומר למי שמשוכנע שהוא עושה תרומה‬ ‫משמעותית לעולם‪ ,‬שבפועל – הוא לא‪ .‬אך מה עם‬ ‫אותם האנשים שבעצמם משוכנעים שהעבודות שלהם‬ ‫חסרות כל משמעות? לפני זמן לא רב חזרתי לקשר‬ ‫עם חבר מבית הספר שלא ראיתי מאז גיל ‪ .12‬נדהמתי‬ ‫לגלות שבינתיים הוא נעשה ראשית למשורר‪ ,‬ואז לזמר‬ ‫מוביל בלהקת אינדי רוק‪ .‬שמעתי כמה משיריו ברדיו‬ ‫מבלי שהיה לי מושג שהזמר הוא מישהו שהכרתי‪.‬‬ ‫הוא היה ללא ספק מבריק‪ ,‬חדשני‪ ,‬ועבודתו בהחלט‬ ‫שיפרה והאירה על חייהם של אנשים בכל העולם‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬לאחר מספר אלבומים לא מוצלחים‪ ,‬הוא‬


‫‪18‬‬

‫אלטרנטיבה‬

‫גיליון ‪ 5‬חורף ‪2014‬‬

‫איבד את החוזה שלו‪ ,‬ותחת עול החובות ותינוקת‬ ‫חדשה‪ ,‬הוא גמר‪ ,‬כדבריו‪“ ,‬בלקיחת ברירת המחדל‬ ‫של אנשים חסרי כיוון כה רבים‪ :‬לימודי משפטים»‪.‬‬ ‫כעת הוא עורך דין תאגידי העובד בפירמה ניו יורקית‬ ‫חשובה‪ .‬הוא היה הראשון להודות שהעבודה שלו‬ ‫הייתה חסרת כל חשיבות‪ ,‬לא תרמה דבר לעולם‪ ,‬ועל‬ ‫פי הערכתו שלו‪ ,‬לא באמת צריכה להתקיים‪.‬‬ ‫ישנן שאלות רבות שניתן לשאול כאן‪ ,‬החל מזו‪:‬‬ ‫מה זה אומר על החברה שלנו שנראה שהיא מייצרת‬ ‫ביקוש מוגבל ביותר למשוררים‪-‬מוזיקאים מוכשרים‪,‬‬ ‫אך כפי הנראה ביקוש בלתי נגמר למומחים במשפט‬ ‫תאגידי? (תשובה‪ :‬אם ‪ 1%‬מכל האוכלוסיה שולט‬ ‫במרבית העושר הנזיל‪ ,‬מה שאנו מכנים «השוק»‬ ‫משקף את מה שהם חושבים לשימושי או לחשוב‪,‬‬ ‫ולא כל השאר‪ ).‬אך מעבר לכך‪ ,‬זה מראה שמרבית‬ ‫האנשים בעבודות הללו בסופו של דבר מודעים לכך‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬אני לא בטוח שאי פעם פגשתי עורך דין‬ ‫תאגידי שלא חשב שהעבודה שלו הייתה חרטא‪ .‬אותו‬ ‫הדבר לגבי כל התעשיות שתוארו לעיל‪ .‬ישנו מעמד‬ ‫שלם של מומחים בשכר‪ ,‬שאם תפגשו בהם במסיבות‬ ‫ותודו שאתם עושים משהו שעשוי להיחשב למעניין‬ ‫(אנתרופולוג‪ ,‬למשל)‪ ,‬ירצו להימנע לחלוטין אפילו‬ ‫מלדון בעבודתם‪ .‬תנו להם כמה משקאות‪ ,‬והם יחלו‬ ‫לפלוט נאומי תוכחה כועסים על כמה חסרת טעם‬ ‫ומטופשת העבודה שלהם באמת‪.‬‬ ‫זוהי אלימות פסיכולוגית מעמיקה‪ .‬כיצד ניתן‬ ‫כלל להתחיל לדבר על כבוד (‪ )dignity‬בעבודה‬ ‫כאשר אנשים מרגישים בסתר שעבודתם לא צריכה‬ ‫להתקיים? איך זה יכול שלא ליצור תחושה של כעס‬ ‫עמוק ותרעומת‪ .‬אך זוהי הגאונות יוצאת הדופן של‬ ‫החברה שלנו ששליטיה מצאו דרך‪ ,‬כפי שבמקרה‬ ‫של מטגני הדגים‪ ,‬לוודא שהכעס מופנה בדיוק כלפי‬ ‫אלו שבאמת יוצא להם לעשות עבודה משמעותית‪.‬‬ ‫לדוגמא‪ :‬נראה כי קיים חוק כללי בחברה שלנו‪ ,‬לפיו‬ ‫ככל שעבודה מסויימת תורמת לאנשים אחרים בצורה‬ ‫ברורה יותר‪ ,‬כך התשלום שניתן לצפות לקבל ממנה‬ ‫ייפחת‪ .‬שוב‪ ,‬קשה למצוא מדד אובייקטיבי‪ ,‬אך דרך‬ ‫פשוטה אחת לקבל תחושה היא לשאול‪ :‬מה היה קורה‬ ‫אילו מעמד שלם זה של אנשים היה פשוט נעלם?‬ ‫תאמרו מה שתאמרו על אחיות ואחים‪ ,‬עובדי זבל או‬ ‫מכונאים‪ ,‬ברור שאילו הם היו נעלמים במסך עשן‪,‬‬ ‫התוצאות היו מיידיות וקטסטרופליות‪ .‬עולם ללא‬ ‫מורים או עובדי נמל יהיה במהרה בבעיה‪ ,‬ואפילו‬ ‫עולם ללא כותבי מדע בדיוני או מוזיקאי סקא יהיה‬ ‫מקום פחות טוב‪ .‬אין זה ברור לגמרי איך תסבול‬ ‫האנושות אילו כל מנכ''לי קרנות ההשקעות‬ ‫הפרטיות‪ ,‬הלוביסטים‪ ,‬אקטוארים‪ ,‬טלמרקטרים‬

‫או יועצים משפטיים ייעלמו באופן דומה‪( .‬רבים‬ ‫חושדים שהעולם עשוי להשתפר באופן ניכר)‪ .‬מלבד‬ ‫חופן משווק היטב של יוצאים מן הכלל (רופאים)‪,‬‬ ‫החוק ממשיך להתקיים ולחול במידה מפתיעה‪.‬‬ ‫באופן אף יותר פרוורטי‪ ,‬נראה שישנו מובן רחב שבו‬ ‫זוהי הצורה שבה הדברים צריכים להיות‪ .‬זוהי אחת‬ ‫מנקודות הכוח הסודיות של הפופוליזם הימני‪ .‬ניתן‬ ‫לראות זאת כאשר הצהובונים משלהבים גלי תרעומת‬ ‫כנגד עובדי הרכבת על ששיתקו את לונדון במהלך‬ ‫סכסוכי עבודה‪ :‬עצם העובדה שעובדי הרכבת מסוגלים‬ ‫לשתק את לונדון מראה שעבודתם היא למעשה‬ ‫חיונית‪ ,‬אך נראה שזהו בדיוק מה שמעצבן אחרים‪.‬‬ ‫זה אפילו ברור יותר בארה''ב‪ ,‬היכן שהרפובליקנים‬ ‫זכו להצלחה כבירה בגיוס תרעומת ציבורית כנגד‬ ‫מורי בתי הספר ועובדי תעשיית הרכב (ולא‪ ,‬חשוב‬ ‫לציין‪ ,‬כנגד האדמיניסטרטורים של בתי הספר או‬ ‫מנהלי תעשיית הרכב שבאמת גורמים לבעיות) בשל‬ ‫משכורותיהם המנופחות לכאורה ותנאיהם‪ .‬נדמה‬ ‫כאילו נאמר להם‪“ :‬אבל יוצא לכם ללמד ילדים! או‬ ‫לייצר מכוניות! יוצא לכם לעבוד בעבודות אמיתיות!‬ ‫ובנוסף לכל זה יש לכם את החוצפה לצפות לפנסיות‬ ‫וביטוחי בריאות של מעמד הביניים?”‬ ‫אילו מישהו היה מתכנן משטר עבודה המותאם‬ ‫בצורה מושלמת לשימור הכוח של ההון הפיננסי‪,‬‬ ‫קשה לראות כיצד היה ניתן לבצע עבודה טובה יותר‪.‬‬ ‫עובדים אמיתיים ופרודוקטיביים נסחטים ומנוצלים‬ ‫ללא רחם‪ .‬השאר מתחלקים בין השכבה מושלטת‬ ‫הטרור והשנואה אוניברסלית של חסרי העבודה‪,‬‬ ‫ושכבה גדולה עוד יותר של אנשים שבפשטות מקבלים‬ ‫תשלום כדי לא לעשות דבר‪ ,‬בעמדות המתוכננות‬ ‫לגרום להם להזדהות עם נקודות המבט והתודעה של‬ ‫המעמד השליט (מנהלים‪ ,‬אדמיניסטרטורים וכו')‬ ‫– ובייחוד התגלויותיו הפיננסיות – אך‪ ,‬בו בזמן‪,‬‬ ‫מטפחים בקרבם טינה כנגד כל מי שלעבודתו יש ערך‬ ‫חברתי ברור ובלתי ניתן להכחשה‪ .‬כמובן‪ ,‬המערכת‬ ‫מעולם לא תוכננה ביודעין‪ .‬היא תוצר של כמעט מאה‬ ‫שנים של ניסוי וטעייה‪ .‬אך זהו ההסבר היחיד למה‪,‬‬ ‫למרות כל יכולותינו הטכנולוגיות‪ ,‬אנו לא כולנו‬ ‫עובדים ‪ 3-4‬שעות ביום‪.‬‬ ‫* ג’ון מיינרד קיינס (‪ )1883-1946‬היה כלכלן בריטי‬ ‫מודרני‪ .‬קיינס טען שיש צורך בהתערבות אקטיבית‬ ‫ומתמשכת של המדינה בכלכלה כדי לשמור על מצב‬ ‫של צמיחה כלכלית‪ – .‬המתרגם‬


‫אלטרנטיבה‬

‫גיליון ‪ 5‬חורף ‪2014‬‬

‫מאפיה אנרכיסטית בפריז‬ ‫“כיבוש הלחם” – כך נקראת חנות הממוקמת באחת‬ ‫השכונות בפאתי פריז שב ה ‪ 9‬אנשים מכינים בא�ג‬ ‫טים‪ ,‬קרואסונים ולחמניות עם שוקולד‪ .‬מבחינת המג‬ ‫ראה החיצוני החנות הזאת זהה ל‪ 35-‬אלף מאפיות‬ ‫אחרות הפזורות ברחבי צרפת‪.‬‬ ‫ובכל זאת זוהי המאפיה האנרכיסטית היחידה באזור‬ ‫של הבירה הצרפתית‪“ .‬אנחנו – המאפיה שמנוהלת‬ ‫על‪-‬ידי העובדים עצמם‪ .‬אין כאן מנהלים‪ .‬אנחנו עוג‬ ‫בדים בשיתוף פעולה ובכל שבועיים מקיימים אסיג‬ ‫פות כלליות שבהן מחליטים מה נעשה‪ .‬כולם מקבלים‬ ‫אותו שכר – ‪ 1350‬אירו בחודש‪ ,‬ורווחים מתחלקים‬ ‫ביננו באופן שווה”‪ – ,‬מסביר פייר פווין שבהשראתו‬ ‫הוקם הקואופרטיב יוצא הדופן הזה‪.‬‬ ‫“כיבוש הלחם” הופיע לפני ‪ 3‬שנים במונטרי שהייתה‬ ‫בעבר מעוז של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית‬ ‫וכיום נמצאת תחת שליטתם של “הירוקים”‪ .‬מספר‬ ‫אנרכיסטים החליטו לעבור מתיאוריה לפרקטיקה‬ ‫ולהקים פרויקט בניהול עצמי‪.‬‬ ‫הם קראו לחנות שלהם “כיבוש הלחם” כמחווה‬ ‫לספרו של פיוטר קרופוטקין – אנרכו‪-‬קומוניסט‬ ‫מהמאה ה‪ .19 -‬בתור סמל הם בחרו צללית מציורו‬ ‫של דלקרואה‪“ ,‬חירות על בריקדות”‪ ,‬שבו אדם‬ ‫מחליף אקדחים לכיכר לחם ודגנים‪.‬‬ ‫“עבדתי בתחום מדעי המחשב ולא למדתי לאג‬ ‫פות לחם‪ .‬פעם התקשר אלי פייר ואמר לי‪ :‬במשך‬ ‫‪ 10‬שנים דיברת על אלטרנטיבות ‪ .‬בוא להקים‬ ‫מאפיה‪ ,‬לעבוד עימנו”‪ ,‬מספר טומה שעזב את‬ ‫עבודתו בבית הספר לעסקים והתחיל להכין באג‬ ‫גטים‪.‬‬ ‫לאחר ‪ 3‬שנים ממועד פתיחתה המאפייה מהווה‬ ‫עסק רווחי למדי‪ .‬היא ממחזרת ‪ 2‬טונות של קמח‬ ‫בשבוע; מועסקים בה ‪ 7‬עובדים ו‪ 2 -‬תלמידים‪.‬‬ ‫טומה אינו מתחרט על כך שהצטרף ליוזמה הזאת‬ ‫שמזכירה את “לה פרטרנל” – מאפיה בניהול‬ ‫עצמי שהוקמה בתחילת המאה ה‪ 20-‬והתקיימה‬ ‫במשך ‪ 90‬שנה‪.‬‬ ‫“כאן אני מרגיש הרבה יותר טוב‪ .‬אני יודע בשג‬ ‫ביל מה אני עובד‪ ,‬אף שמבחינה פיזית זה הרבה‬ ‫יותר קשה”‪ ,‬מודה טומה תוך כדי לימוד אחד‬ ‫התלמידים כיצד להכין קרם שוקולד‪.‬‬ ‫המאפיה מייצרת מוצרים משלה (כמע ט ‪ 35‬ס�ו‬ ‫גים שונים)‪ ,‬נקיים‪ ,‬באופן כללי‪ ,‬מבחינה אקולוג‬ ‫גית‪ .‬המוצרים האלו נושאים שמות שמזכירים את‬ ‫המהפכנים ההיסטוריים‪ :‬סנדביץ’ “באקונין” עם‬ ‫בצל‪“ ,‬דורוטי” עם קארי‪“ ,‬מארקס” עם ירקות ‪.‬‬ ‫אם מישהו מהקונים אומר שיש לו קשיים כלכג‬

‫‪19‬‬

‫ליים הוא מקבל אוטומטית זכאות ל”מחיר משבר”‪.‬‬ ‫”די בלבקש מהמאפיה כרטיס המקנה זכאות להנחה‪ .‬על‬ ‫מוצרים חיוניים ההנחה היא ‪ 25%‬ועל כל השאר ‪.10% -‬‬ ‫באגט עולה אירו‪ ,‬ועם ההנחה ‪ 75 -‬סנט”‪ ,‬אומר פייר‪.‬‬ ‫לדבריו‪” ,‬אנשים יודעם שזוהי מאפיה אנרכיסטית‪ ,‬אבל‬ ‫באים לכאן משום שכאן אופים לחם טוב‪ ,‬ואנחנו שמחים‬ ‫שהם באים”‪.‬‬ ‫נכון לעכשיו עובדי המאפיה לא מחלקים ביניהם רווחים‪,‬‬ ‫אלא מוציאים אותם לצורך לפירעון הלוואות‪ ,‬צמצום זמן‬ ‫העבודה וגיוס עובדים חדשים‪.‬‬ ‫אין מדובר ביישום אידיאלים גדולים בקנה מידה גלובג‬ ‫לי‪ .‬המשתתפים מקווים שהפרויקט שלהם ימשיך לתפקד‬ ‫על בסיס שיתוף פעולה ויספק עבודה לאנשים נוספים‪.‬‬ ‫”להאמין שנוכל לשנות את החברה באמצעות ניהול‬ ‫עצמי כזה ‪ -‬זה כמו לקוות לשנות את העולם באמצעות‬ ‫אופניים”‪ ,‬מתבדח פייר‪.‬‬


‫כשהכל משקרים אמירת אמת‬ ‫היא מעשה מהפכני‬ ‫ג'ורג' אורוול‬

‫אחדות‬

‫الوحدة‬


אלטרנטיבה - גיליון 5  

גיליון 5 של כתב העת "אלטרנטיבה" של הארגון האנרכו-קומוניסטי "אחדות". לגיליונות נוספים: http://unityispa.wordpress.com/alternativa/

Advertisement
Read more
Read more
Similar to
Popular now
Just for you