שטח פרטי
דלתות מסתובבות
מיכל פיקרסקי
לפני שבועיים חגגנו את יום המשפחה (שעבורי היה ויהיה לנצח יום האם)" .משפחה חדשה" הוא לא רק שם של ארגון, אלא של המציאות מודל שנות ה .2000-ההורים שלי התגרשו קצת אחרי שנולדתי ואמא שלי התחתנה בשנית עם מי שגדל להיות האבא שלי ,קצת לפני שהתחלתי לזכור דברים אחרים, והאבא הביולוגי בצבץ בחיי מאז שאני זוכרת. אז הנה סיפור מהחיים לכבוד יום המשפחה ,באהבה גדולה להורים שלי שיצרו משפחה חדשה מושלמת בשבילי.
ובאחת החנויות שאליהם נכנסנו לקנות משהו המוכרת שאלה אותך "יוסי מי זאת?" וחיבקת אותי ואמרת "זאת מיכלי ,הבת הבכורה שלי". אבל כמו בסיפור המקראי -הייתה בחייך עוד מישהי שלקחה ממני אפילו את הבכורה הזאת והפכה לבתך הבכורה. ואחר כך כשחלית במחלת לב סבתא אמרה שאסור לריב אתך כי אתה חולה .ואני יודעת שלבך נשבר בקרבך כי אתה לא באמת יכול לעזוב תינוקת בת שנתיים בלי לרסק בעצמך משהו. אבל אני אחות בכורה בכל זאת ,ובת נאהבת ונערצת .מאז שאני בת שלוש יש לי אבא אחר .אימא מספרת שבפעם הראשונה שהוא נכנס בדלת דירתנו הקטנה באבן גבירול, קפצתי עליו ,חיבקתי אותו וקראתי לו "אבא" ולא נתתי לו
דלתות מסתובבות לפעמים אני חושבת עליך ,ופתאום בשבועות האחרונים אני חושבת עליך הרבה יותר. אף פעם לא באמת ידעתי למה אתה ואימא התגרשתם .כמו ברשומון לכל אחד הסיפור שלו וכטיבם של זיכרונות קשים ,כשהם מתרחקים מזמן התרחשותם הם מתעבים במקומות אחדים ומתקצרים באחרים ,משנים צורתם ואופיים עד שהם מקבלים חיים משלהם. אבל אף פעם לא ידעתי למה התגרשת גם ממני. כשהייתי קטנה סבתא נהגה להלביש הכול על אשתך המכשפה (הנוכחית ,אימא שלי הייתה המכשפה הקודמת) ,הדמות הרשעה והדמונית שנכנסה לחייך והרחיקה אותך ממני. אף פעם לא ידעתי למה גזלת ממני את האח שנולד לי ממך ולמה גזלת ממנו את אחותו הגדולה .אף פעם לא הבנתי למה גזלת מעצמך את האבהות עליי. שנים לקח לי להתבגר להבין שהדברים יותר מורכבים ממה שהבנתי ,להעז לכעוס גם עליך ,המסכן שהיית (ולא רק על המפלצת שאתה נשוי לה) ואז גם לסלוח לך. ובעצם כל הזיכרונות שיש לי ,מילדות נטולת אתה ,הם של שעות ציפייה ואכזבה ששוב שלא הגעת לקחת אותי .פעם אחת ,כשהייתי בת ,14בילינו יחד יום שלם בתל אביב .אני זוכרת ונוצרת כל רגע מאותו יום .כמה התרשמתי שאתה מכיר ויודע המון .בכיכר המדינה ראינו איש על כיסא גלגלים ואחרי שדיברתם כמה דקות בידידות אמרתי לך בהתרגשות שזה אלי מייזלס וזיהיתי אותו כי בדיוק סיימתי לקרוא את הספר עליו ,ואתה אמרת לי "מיכלי ,בלי ספק את הילדה שלי".
ללכת .היום אני מנחשת שככה קראתי לכל גבר שנכנס לשם, ואימא ,בהיותה יפיפייה תל אביבית צעירה ושובת לב ,בטח הביאה לשם כמה וכמה כאלה .אבל אבא ,שהיה אז גרוש בלי ילדים ,חיבק אותי חזרה והשכיב אותי לישון ולא עזב אף פעם. עד עכשיו ,בימים אלו ,כשמוחו בוגד בו והוא מתחיל לוותר, לשכוח ולהיפרד .עדיין קולו מתרונן כשהוא שומע את קולי או רואה אותי .עדיין עיניו נוצצות בשמחה כשאני מספרת לו על הנכדים שלו ועדיין עיניו דומעות כשאני מספרת לו על המאבקים שלהם .אבל לאט לאט הוא עוזב אותנו. לפני 10שנים אתה עזבת באמת .בהלוויה שלך עמדתי בצד מוקפת בבני משפחתי וחבריי שבאו לתמוך בי בעצב הלא ברור שלי .קברתי את אבא שלי כשאבא שלי מלווה אותי ותומך בי .פתאום באמצע ההלוויה לחשתי לו "זה קצת כמו חתונה שיש בה את הצד שלו והצד שלה" ושנינו פרצנו בצחוק .לאבא
שלי יש חוש הומור בריא ,גם ברגעים חולים .כשכולם כבר עזבו את הקבר חזרתי להיפרד ממך בפעם האחרונה ,בכיתי את כל השנים של הנטישה ואמרתי לך שאני סולחת לך .ובאמת סלחתי. ובימים האלו ,אני מוצאת את עצמי חושבת עליך יותר ויותר. אני אפילו לא זוכרת בין כמה היית צריך להיות היום ,אבל צעיר מאבא שלי בהרבה שנים .אבא שלי בן .87לא באמת הזדקנת ולא באמת היה צורך לטפל בך בזקנתך .ולא היה צריך ללכת לעורכת דין ולחתום על אפוטרופסות כדי שלא תעשה שטויות שיעלו לך הרבה כסף (וכן ,אני יודעת שאתה את השטויות הכספיות שלך עשית בהיותך צעיר וצלול). לא היה צריך לדבר על מה יהיה אם וכאשר ,ולאן המחלה הנוראית הזאת תגיע וכמה קיבלת בציון המיני-מנטל ואם תצטרך מטפלת צמודה ומתי כדאי לטפל בזה ומה עושים עם אמא. ודווקא עכשיו כשאני מלווה את אבא שלי ברגעים מכמירי לב אבל חמים ואוהבים ,אני חושבת לפעמים איך זה היה להיות הבת שלך במשרה מלאה. כמו בסרט דלתות מסתובבות -איך הייתה המציאות האחרת שלי? איך זה היה לחיות אתך ,איש מוכשר ויוצר שבזבז את חייו על כלום? איך זה היה מרגיש לחבק אותך ולהיות עטופה בזרועות איש גבוה ורך?(אבא שלי נמוך ומוצק). איך זה היה לחיות ליד אדם מוקף אנשים וחברים? (לאבא שלי כבר אין חברים בכלל ,הוא השאיר אותם מזמן בשולי חייו). איך זה היה לחיות במציאות כלכלית המנוהלת על ידי איש שלא ידע להתנהל עם כספים וכל חייו ביקש מאימא שלו הפנסיונית שתעזור לו חיכה למותה? (אבא שלי הוא איש עמיד ומחושב). איך זה היה לעבור את גיל ההתבגרות אתך ואיזה מרד הייתי מורדת בך? איך זה היה לילדים שלי להיות הנכדים שלך? (אבא שלי הוא הסבא הכי אוהב והכי מסור שיש). איך זה היה להיות יתומה בת ?40 ואיך זה היה לי ,אם הייתי מצליחה לקבל ולאהוב את שניכם במקביל? בזמן האחרון אני חושבת עליך יותר ואז אני הולכת להתקשר לאבא שלי ולשמוע את האהבה בקולו.
לתגובות ,הערות והארות כתובת המייל שליmipiki@gmail.com :
פרופ' שני בית-הלחמי
NATIONAL LOUIS UNIVERSITY, CHICAGO, ILLINOIS
ייעוץ פסיכולוגי חינוכי למבוגרים ובני נוער התפתחות והעצמה אישית הגשמה עצמית התמודדות עם שינויים בחיים טיפוח דימוי עצמי קשיים חברתיים ובינאישיים מצבי חרדה מידע וייעוץ על התפתחות הילד קליניקה בשהם ,טל' 053-4248778 48
גליון פברואר | 2014גליון 180