Page 1


‫נינוחות‬

‫המפגש עם שושנה‬ ‫מול הפקידה במשרד הפנים‪ ,‬רגע לפני ששני נכנסה לחיי באופן רשמי‪ ,‬ביקש ממני אבא‬ ‫להשאיר את השם "שושנה" כשם שני‪ .‬הופתעתי‪ ,‬הוא מעולם לא העלה את הנושא‬ ‫ותמיד תמך בי‪ .‬אפופה בתחושת אופוריה שהנה עוד רגע זה קורה‪ ,‬עוד רגע יש לי שם‬ ‫חדש‪ ,‬הסכמתי‪ .‬בתור ילדה בת ‪ 13‬מה ידעתי על מסמכים ממשלתיים או פיננסיים?‬ ‫היום אני מקבלת תזכורת לשמי השני בכל פעם כאשר תיבת הדואר שלי פולטת הודעה‬ ‫מהבנק או מזמינה אותי להצביע בבחירות‪ .‬אני מסתכלת אז על שמי המלא‪ ,‬שני שושנה‪,‬‬ ‫המופיע ליד שורת הכתובת‪ ,‬מחייכת ובפינה קטנה בלב מרגישה את הגאווה שחשתי‬ ‫ביום הראשון בו הסתובבתי עם שמי החדש בגאון‪ .‬הגאווה הזאת שאני לקחתי החלטה‬ ‫שלא הרבה אנשים מעזים לקחת‪ .‬אני החלטתי איך יראו חיי‪ ,‬בחרתי את הדרך בה אני‬ ‫אלך מתוך הכרות מלאה עם עצמי‪ ,‬עם מי שאני‪ .‬ואז אני נכנסת הביתה‪ ,‬זורקת את‬ ‫המכתב על השולחן ושוכחת מזה‪ .‬עד המכתב הבא‪.‬‬


‰Ú„‰ È˙ϷȘ ±μ ˙· È˙Èȉ˘Î ˙ÓÂÒ¯Ù ˙Ú„ÂÓ· ·ÎÎÏ È˙¯Á·˘ ˙ÂÓÂÒ¯Ù‰ Âȉ˘ ¨o.b ÈÂÙÓË Ï˘ ƉÙ˜˙ ‰˙‡· ˙Âȯ‡ÏÂÙÂÙ ÈΉ ‡ÏÏ ÈÏ˘ ˙ÂÂÓ˙ ÂÁÏ˘ ˙¯·Á ‰ÓÈȘ˙‰˘ ˙¯Á˙· È˙ÈÎÊ ¨È˙ÚÈ„È Ï΢ ÔÂ˙ÈÚ‰ ¨¢¯ÚÂÏ ·È¯ÚÓ¢· ÌÈ˘ ˘ÂÏ˘ ͢ӷ Ƈ¯˜ ÔÂÎÈ˙‰ ‰ÂÓ˙‰ ¨Ú·˘ Ïη ¨˙ÂÙˆ¯ Ï˘ ȯÂÁ‡ ¯Ú˘ Ïη ‰ÚÈÙ‰ ÈÏ˘ ÌÏÂÎ ¨È˙‡ ¯ÈΉ ÌÏÂÎ ÆÔÂ˙ÈÚ‰ È˙Ú‚‰ È‡Â ÈÏ˘ Ì˘‰ ˙‡ ¯ÈΉ Æ̯ÂÓ ˘‡¯· ¯ÙÒ‰ ˙È·Ï ÌÂÈ ÏÎ


‫אור הזרקורים‬


‫מבט מהצד‬ ‫יובל סלע‬

‫בעלי‪ .‬נולד ב‪ .1979‬מכיר אותי כמעט שנתיים‪.‬‬ ‫סטודנט למשפטים ומנהל עסקים במרכז‬ ‫הבינתחומי בהרצליה‪ ,‬רס"ן בקבע‪ ,‬נמצא‬ ‫בתכנית "אופק" מטעם הצבא‪.‬‬

‫מה הרגשת‬ ‫אחרי ששמעת‬ ‫ש"שושנה" היה‬ ‫שמה המקורי‬ ‫של שני?‬

‫את שני הכרתי לפני שנתיים כמעט‪ .‬ראיתי אותה לראשונה בבר תל אביבי שכונתי‪.‬‬ ‫ישר נדלקתי עליה והתחלתי לשלוח מבטים וחיוכים‪ .‬אני זוכר שחשבתי שהיא בערך בת‬ ‫‪ 25‬למרות שהייתה בת ‪ .28‬אחרי הרבה מבטים שנזרקו לאוויר‪ ,‬אזרתי אומץ וניגשתי אליה‪.‬‬ ‫זאת הייתה סיטואציה מביכה יחסית‪ ,‬אף פעם לא ידעתי איך להתחיל עם בנות ורציתי‬ ‫שכל שלב הקרח וחוסר הנעימות יסתיים כמה שיותר מהר‪.‬‬ ‫אמרתי לה משהו כמו "שלום‪ ,‬אפשר את הטלפון שלך?" היא הסתכלה אלי‪ ,‬חייכה חיוך‬ ‫קטן וענתה לי בביטחון מטובל בציניות מרומזת "שלום אני שני‪ ,‬ואתה?"‪ .‬דיברנו קצת‪,‬‬ ‫אני זוכר שחשבתי שהיא כל כך מרשימה‪ ,‬כל כך בטוחה בעצמה‪ .‬החלפנו מספרי טלפון‬ ‫והשאר היסטוריה‪.‬‬ ‫המראה של שני הוא מדהים בעיני‪ ,‬אני מאוד אוהב את איך שהיא נראית‪ .‬אני זוכר‬ ‫שכאשר היא אמרה לי בפעם הראשונה איך קוראים לה השם כל כך התחבר לי לפנים‪,‬‬ ‫לגוף‪ ,‬למבע‪ ,‬לחיוך לדיבור‪.‬‬ ‫אני לא זוכר באיזה שלב ביחסים שלנו שני סיפרה לי שהיא החליפה את שמה‪.‬‬ ‫אני מאמין שזה היה אחרי אחד הביקורים אצל הוריה כאשר שם החיבה "שוש" או‬ ‫"שושקה" נזרק לאוויר‪ .‬כששמעתי בפעם הראשונה שהשם המקורי של שני שלי היה‬ ‫"שושנה" שמחתי שהכרתי אותה בגלגולה השני משתי סיבות‪ :‬הראשונה היא שיש חיבור‬ ‫מושלם בין השם של שני לבין המראה שלה ולאחר היכרותי איתה גם לאופי‪ .‬הסיבה‬ ‫השנייה היא ש"שושנה" היה שמה של סבתי ז"ל‪ .‬זהו שם זקן בעיני‪ ,‬גלותי‪ ,‬שם שממש‬ ‫לא הולך יד ביד עם שני שלי‪.‬‬ ‫אני מנסה לדמיין מה היה קורה באותו ערב בבר‪ ,‬אם אחרי מיליון מבטים הייתי ניגש‬ ‫לבחורה היפה הזאת‪ ,‬עם החיוך שהמיס אותי והייתי שומע את השם "שושנה" או "שושי"‪.‬‬ ‫הייתי בורח? אני לא חושב‪ .‬אבל מהיכרותי עם שני‪ ,‬אני יודע שהשם השפיע גם על‬ ‫האדם שהיא‪ .‬על איך שהיא הולכת‪ ,‬מחייכת‪ ,‬מקשיבה‪ ,‬כועסת ואוהבת‪ .‬זאת הסיבה‬ ‫שבתוך תוכי אני שמח ששמה של אשתי הוא שני ושכך הכרתי אותה‪.‬‬


‫ערבה‪2009 ,‬‬


‫הייתי פה‬


‰¯È‡ ¯ÂˆÈÏ ÂËÈÏÁ‰ ÈÏ˘ ÔÂÎÈ˙· ˙Ó‚Ó ÏΠƯ˙ÂÈ ‰¯Èڈ ‰˘„Á ·ˆÚÏ ÂÒÈ‚ ‰ÎÂ˙· È‡Â ˙ÂÓ‡‰ ÌÈÈˆÈÁ‰ ˙¯Ș‰ ˙‡ ˘„ÁÓ Ï·È˜ „ÈÓÏ˙ ÏΠƯÙÒ‰ ˙È· Ï˘ ¨ÌÈÚ·ˆ È˙¯Á· ÆÈ‡ Ì‚ ¨¯È˜ ƯÈÈˆÏ È˙ÏÁ˙‰Â ÔÂÈÚ¯ ÏÚ È˙ËÏÁ‰ Ɖ·È‰¯Ó ‰˙Èȉ ˙ÈÙÂÒ‰ ‰‡ˆÂ˙‰ Ìȯ‰‰ ¨ÌȯÂÓ‰ Ï΢Π¨ÌÂȉ ÛÂÒ· ‰¯ÈˆÈ‰ ÏÂÓ Â„ÓÚ ÌÈ„ÈÓÏ˙‰Â È˙Ó˘ ¨Â·‰Ï˙‰Â ÂÏ˘ ˙Ù˙¢Ӊ ˙ˆ˜ È˙Ó˙Á ÈÏ˘ Ì˘‰ ˙‡˘ ·Ï ÆÒÙ‡ ÆÌÏÂÎÓ Ï„‚ ¯˙ÂÈ


ÈÏ ‰‡¯˜ ÈÓ‡˘ ‰¢‡¯‰ ÌÚÙ‰ ÆÔÂÎÈ˙‰ ÛÂÒ ˙‡¯˜Ï ‰˙Èȉ Èœ ÷ à Ïη ÆÏÏη ‰ÊÏ ‰ÎÂÓ È˙Èȉ ‡Ï È˙ÙÏÁ‰˘ Ê‡Ó Â¯·Ú˘ ÌÈ˘‰ ÈÓ˘· ÈÏ ‰‡¯˜ „ÂÚ ‡È‰ Ì˘‰ ˙‡ Æ˙Â¢‰ ÂÈ˙ÂÈˉ ÏÚ Ì„Â˜‰ ‰¯ÎÊ ‡È‰ ʇ ‰ÓÓ È˙„¯Ù ‰‡¯˜Â ÈÏ „È‚‰Ï ‰˙ˆ¯˘ ‰˘Ó· ÏΠƢڂ¯ ȇ· ÷»˜Èœ ÷ à ¢ ˜ÂÁ¯Ó „ӂ˙‰ ʇ „Ú È˙ÎÈÈÁ˘ ÌÈÎÂÈÁ‰ ‰ÏÈÓ Íȇ ÆÈÙ ÏÚ ‰ÏÚ˘ ‰Ê ˙ÓÂÚÏ ‰ÊÎ Ï„·‰ ‰˙˘Ú ‰˘ ÍÎ ÏÎ ‡È‰˘ ÌÚÙ Ïη ¨ÌÂȉ „Ú øÏ„‚ ˘ÓÓ È‡ ¨¢Èœ ÷ à ¢ ÈÓ˘· ÈÏ ˙‡¯Â˜ ƉÈÙ· ˙¯ˆÂ ˙ÂÈ˙‡‰ Íȇ ˙ÚÓ¢


‫אמא‬


‫פרגון‬

‫משפחה וחברים‬ ‫לכל אורך התהליך‪ ,‬מההחלטה על החלפת השם‪ ,‬דרך ההתלבטות בין שמות שונים‬ ‫ועד ההחלפה עצמה‪ ,‬משפחתי תמכה בי ועטפה אותי בהרבה חום ואהבה‪ .‬אך עם כל‬ ‫התמיכה ואהבה‪ ,‬ההסתגלות שלהם לשם החדש לא הייתה חלקה ולקחה זמן‪.‬‬ ‫השינוי הפנימי שהתחולל בי השפיע בצורה מהירה על דרך ההתנהגות שלי‪ .‬פתאום‬ ‫פרחתי ורציתי יותר תשומת לב‪ ,‬ויחד עם שינוי השם‪ ,‬הורי ראו לפניהם פתאום ילדה‬ ‫שהם לא ממש זכו להכיר עד כה‪.‬‬ ‫ידעתי שהתהליך שהורי עוברים הוא לא קל‪ ,‬לכן כאשר אבי אמר לי שהוא לא יתרגל‬ ‫לשם החדש ושאני חייבת לקבל את זה‪ ,‬ויתרתי לו עם המון אהבה‪ .‬גם אמא המשיכה‬ ‫לכנות אותי בכל שמות החיבה שהיו לשושי‪ .‬מעולם לא הערתי לה‪ ,‬אבל בכל זאת בדקתי‬ ‫שאיש לא שומע‪ .‬לעומתם‪ ,‬אחותי אימצה את השם החדש במהירות ובאותה המהירות‬ ‫גם המציאה לי את שם החיבה הראשון שלי — שניקי‪.‬‬ ‫לעומת המשפחה‪ ,‬הילדים סביבי התרגלו מהר יותר מהר לשם החדש‪ .‬ברור שהיו הצקות‪,‬‬ ‫בעיקר מהבנים‪ ,‬אבל רוב הילדים פשוט קיבלו את העניין ולתחושתי‪ ,‬עם שינוי השם הם‬ ‫גם קיבלו אותי יותר‪ .‬פתאום הרגשתי חלק מהקבוצה‪ ,‬הרגשתי שווה בין שווים‪.‬‬


È‡˘ ÔÂÎÈ˙· ‰Ù˜˙ ‰˙Èȉ ÛÈÒ· Â„·Ú ÈÏ˘ ˙¯·Á‰Â ̘Ӊ ‰È‰ ‰Ê Ɖ·È· ßı‡¯‚¯Â·‰ Âȉ ÌÏÂΠƉÙ˜˙ ‰˙‡· · ˙ÂÈ‰Ï ÌÈίÂÚ ÂÈȉ ÏÂÎ‡Ï Ì˘Ï ÌÈÚÈ‚Ó È‡ˆÂÓ· ƉÂÈÏÚ‰ ‰Ó˜· ˙·ÈÒÓ ÌȯˆÂÚ Âȉ ÒÈˉ ÈÁ¯Ù ¨˙·˘ ÒÈÒ·Ï ˙È·‰Ó ‰¯ÊÁ ͯ„· ÛÈÒ· ˙¯„ÒÓ Âȉ ˙Â·‰ ÏÎ ÆÌȯˆÁ· ̉˘ ÈÙÏ ‰ˆÏÂÁ‰ ‡ ¯ÚÈ˘‰ ˙‡ Ï·‡ È˙¯„˙Ò‰ È‡ Ì‚ ¨ÌÈÚÈ‚Ó Âȉ Ì‚ È˙Á΢ ‡Ï ÌÚÙ Û‡ Ô˙ÓÂÚÏ ÆÌ˘‰ ‚˙ ˙‡ ¯„ÒÏ


‫נעים מאוד‬


‫מבט מהצד‬ ‫אפרת גזית‬

‫חברתי הטובה‪ .‬אנחנו מכירות כבר ‪ 8‬שנים‪.‬‬ ‫עוסקת באימון עסקי והנחיית קבוצות‪.‬‬ ‫מתגוררת בתל אביב עם בעלה‪ ,‬נמרוד‪ ,‬בקרוב‬ ‫תהפוך לאם בפעם הראשונה‪.‬‬

‫מה הרגשת‬ ‫כששמעת את‬ ‫הסיפור על‬ ‫החלפת השם?‬

‫כששמעתי ששני החליפה את שמה כאשר היתה ילדה‪ ,‬מאוד הופתעתי‪ .‬השם "שני" מאוד‬ ‫מתאים לה ונראה כמשהו שודאי נולדה אליו‪ .‬כל ההתנהלות של שני‪ ,‬המראה‪ ,‬סגנון וחתך‬ ‫הדיבור שלה הם ישראליים וצעירים לחלוטין‪ .‬מכאן ששם ישראלי צעיר נראה הכי טבעי‬ ‫ומתאים לה‪.‬‬ ‫כששמעתי מה היה השם המקורי זה מאוד הצחיק אותי‪ .‬שושנה? מכל השמות‪,‬‬ ‫שושנה!! אם אני זוכרת נכון‪ ,‬רק דרך סיפור השם ממש התוודעתי בעצם לרקע של‬ ‫שני‪ .‬העובדה שהיא בת לעולים מרוסיה על כל המשתמע מכך‪ .‬תמיד הכרתי עולים‬ ‫חדשים‪ ,‬אך לעולים ותיקים פחות נחשפתי או לפחות לא הייתי מודעת להשפעת המעבר‬ ‫על חייהם‪ .‬מה שהצחיק אותי יותר מהשם "שושנה"‪ ,‬היה השם ששני רצתה כילדה‬ ‫קטנה להחליף אליו‪" ,‬סיגי"‪ .‬הכי לא שני שיש‪.‬‬ ‫למרות שאני גם דוגמא למישהי שמעולם לא אהבה את השם שלה וחשבה‬ ‫שהוא משעמם‪ ,‬עדיין קשה לי להתחבר לתחושה ששני מתארת‪ ,‬הקושי לשאת את השם‬ ‫שבחרו לה הוריה‪ .‬העובדה שמגיל כל כך צעיר היא לקחה את שמה הפרטי כמשהו בר‬ ‫שינוי ולא כמובן מאליו הפתיע אותי‪.‬‬ ‫זה מדהים‪ ,‬בגיל ‪ 13‬לקום ולשנות את השם‪ ,‬ומעבר לזה לגרום לכל הסובבים‬ ‫אותך לקבל את השינוי ולהפנים אותו‪ ,‬בהחלט מעשה מיוחד שדורש אומץ ותעוזה‪.‬‬ ‫כל הצעדים האלה רק מראים עד כמה שינוי השם היה חשוב ומשמעותי לשני‪ .‬מעניין‬ ‫אותי אם הוריה של שני היו מודעים לאפקט של השם "שושנה" מראש‪ ,‬האם הם היו‬ ‫בוחרים שם אחר? איזה שם הם היו בוחרים במקום?‬ ‫אין ספק שעניין השם עדיין חי ומשמעותי אצל שני גם היום‪ .‬בעקבות נישואיה שוחחנו‬ ‫לא מעט על החלפת שם המשפחה לזה של הבעל‪ .‬גם שם המשפחה עבור שני הוא מייצג‬ ‫משמעותי למי שהיא‪" .‬אני שני מלניק" היא חוזרת ואומרת‪ .‬אין ספק שהחלפה לשם‬ ‫המשפחה של הבעל היא תהליך מוזר‪ ,‬אך עבורי זה היה מעשה מאוד ברור שהושפע גם‬ ‫משיקולי נוחות‪ ,‬לעומת שני שהאמונה שלה בעוצמה שיש לשם על אנשים מחזקת את‬ ‫מידת החשיבות של החלפת השם בעיניה‪.‬‬ ‫היום אני נמצאת בחודש התשיעי להריוני עם בת בכורה‪ .‬אני ובעלי מתחבטים רבות‬ ‫בנוגע לבחירת השם‪ .‬בעלי טוען שצריך שם מיוחד וששום שם לא יהיה בעייתי אם‬ ‫לילדה יהיה ביטחון עצמי‪ .‬אני לעומתו מאמינה במשפט "ילדים הם עם אכזר" ושצריך‬ ‫להקל עליה ככל הניתן‪ .‬יכול להיות שלילדתי יהיה ביטחון עצמי ואף שם לא יהווה בעיה‪,‬‬ ‫אך למה להציב לה אתגרים ידועים מראש? אני מקווה שנצליח לבחור שם שהיא תאהב‬ ‫ותרגיש בו בנוח‪ .‬בינתיים אנחנו לא מצליחים להרגיש בנוח עם אף שם בעצמנו‪ .‬זוהי‬ ‫משימה לא פשוטה לבחור שם‪ ,‬מלאה באחריות‪.‬‬ ‫אני מאוד שמחה בשביל שני שהיא אכן עשתה את השינוי שאותו היא רצתה ובגיל כל‬ ‫כך מוקדם‪ .‬בעיני כחברה השם החדש תפס ועדיין תופס מקום חזק בעיצוב תחושת העצמי‬ ‫שלה‪ .‬וכמובן‪ ,‬ללא כל ספק מגיע שאפו גדול להורים של שני‪ ,‬ששיתפו פעולה עם רעיון‬ ‫שינוי השם פעולה ותמכו לאורך כל הדרך‪.‬‬


‫גן אירועים "פוקט"‪2007 ,‬‬


‫הצעת חברות‬


‰ÚÂ˙· È˙¯Î‰ ¨„Úχ ̯ȷ‡ ˙‡ ÆÈÈÈÚ· ÔÁ ‡ˆÓ ‡Â‰ „ÈÓ ßÁ ‰˙Èη ¨ÔÂÎÈ˙· È˙„ÓÏ˘Î ¨ßÈ ‰˙Èη ˜¯ ÂÏ „È‚‰Ï ÂÈχ ˙˘‚Ï È˙Áψ‰ È˙ȇ ‡Â·Ï ‰ˆÂ¯ ¨Ì¯È·‡ „È‚˙¢ ̯ȷ‡ ¨¢øÔ˜· ‰˘‰ ˘‡¯ ˙·ÈÒÓÏ ‰„Ȉ‰ ˘‡¯‰ ˙‡ ˙ˆ˜ ‰Ë‰ ¨ÍÈÈÁ Æ¢ÛÈη ¨Èœ ÷ à ÁË·¢ ¯Ó‡Â


‫תראו אותה‬


‰·Î˘‰ ÏÎ ¨‰·ÈËÁ‰ ÌÂÈÒ ÏÎ Ï˘ ¯Â·ÈÁ ÔÈÚÓ ¨‰‚ˆ‰ ‰ÏÚÓ È˙È‰ È‡ Æ„ÁÈ ÌÈ„Ïȉ ˙„‚‡ ˙„ÁÂÈÓ‰ ‰˜Ù‰‰Ó ˜ÏÁ ˙ÂÈ‰Ï ·ÂˆÈÚ ¨‰¯Â‡Ù˙ ·ÂˆÈÚ ∫ÂÏÚ‰˘ ÈΉ Ï·‡ ÆÌχ‰ ¯Â„ÈÒ ¨˙¢·Ï˙ ÌÏ‚Ï ¨‰Ó·‰ ÏÚ „ÂÓÚÏ ‰È‰ ÛÈÎ ¨‰È‚Ï˘ Ï˘ È˘‡¯‰ „ȘÙ˙‰ ˙‡ ÌÂÈÒ· ÌÏÂÎ ÌÚ ˙ÂÂÁ˙˘‰Ï ˙‡ÈÁÓ ˙‡ ÚÂÓ˘Ï ‰‚ˆ‰‰ Ưӂ ‡Ï˘ ÌÈÈÙΉ


‫בטחון‬

‫אני שני‬ ‫היום הראשון בו הסתובבתי לובשת את שמי כמו שמלה חדשה היה מרגש‪ .‬רציתי לספר‬ ‫לכולם‪ ,‬לצעוק לכולם "קוראים לי שני!" אך עדיין תהיתי איך יהיה המעבר בין השמות‪,‬‬ ‫האם ייקח לי זמן להתרגל? האם אני אתבלבל ולא אענה?‬ ‫בבוקר למחרת פקחתי את העיניים והכול היה אותו דבר‪ .‬הסתכלתי במראה וראיתי מולי‬ ‫את מי שתמיד הייתה צריכה להיות שם‪ ,‬את שני‪ .‬התחושה הייתה כל כך טבעית‪ ,‬כל כך‬ ‫נכונה‪ .‬השם הזה היה שלי תמיד‪ ,‬הוא רק חיכה להכרה‪ .‬הבנתי שאני לא צריכה להתרגל‬ ‫לשום דבר‪ ,‬אני שני וזהו‪ .‬וכמו ניצן שחיכה לאביב אני פרחתי‪ .‬שמי החדש פתח בפני‬ ‫עולם שבתור "שושי" לא דמיינתי שהוא אפשרי‪ .‬הביטחון העצמי שלי עלה‪ ,‬נעמדתי‬ ‫בשורות ראשונות‪ ,‬צחקתי בקול רם יותר‪ ,‬התלבשתי כמו שתמיד רציתי‪ ,‬היו לי יותר‬ ‫חברות‪ ,‬הפכתי להיות בן אדם "עסוק"‪ .‬כל ערב הלכתי לפעילות אחרת‪ ,‬מסיבה‪ ,‬חברה‪,‬‬ ‫ובכל פעם הופתעתי מחדש איך החיים איבדו מהכובד שלהם והפכו להיות טבעיים יותר‪,‬‬ ‫זורמים יותר "שני" יותר‪ .‬בלעתי את העולם בעיניים גדולות וחיוכים תמידיים‪.‬‬


Æ˙‡Ê‰ ‰ÈÈ˘‰ ˙‡ ˙¯ÎÂÊ È‡ ̇˙Ù ˙Ï„‰ ˙‡ È˙Á˙Ù ˙Á‡ ‰ÏÈÓ ˙ÂϘ ÔÂÓ‰ È˙ÚÓ˘ ÌÏÂΠ˜τ ˙¯‡‰ ¢°‰-Ú-˙-Ù-‰¢ ¨˙¯·Á‰ ¨‰˙ÈΉ ÏÎ ∫Ì˘ „ÓÚ „ˆ· ÈÏ˘ ‡Ó‡Â ‰ÚÂ˙‰Ó ‰ß¯·Á‰ ÌÂÈ ˙¯ ‰‡ÏÓ ‰Ï„‚ ‰‚ÂÚ ÌÚ ÌÈÈʇ‰Â ˜Ù„ ÈÏ˘ ·Ï‰ Æ˙„ω È‡ Íȇ È˙˘‚¯‰ ¨ÈÏ ÂÓÓÁ˙‰ ÈÏ ˙‡ÏÓÓ ‰ÁÓ˘‰ Íȇ ‰˜ÈÓÒÓ ¨‰ÓÏ˘ ˙„ω ÌÂÈ ÆÛ‚‰ ÏÎ ˙‡ ¨ÈÏ˘ ˙È·‰ ¯ˆÁ· ¨˙È˙ÈÓ‡ ¨˙È‚È‚Á ÆÈÏÈ·˘· ˜¯


‫יום הולדת‬


‫לכתוב אותי‬


˘„Á‰ ÈÓ˘ ˙‡ È˙¯Á·˘ ȯÁ‡ ˙Âӄʉ Ïη Â˙‡ È˙·˙Î ˙ÂÓÂ˜Ó ÈÈÓ Ïη ˙ȯ˘Ù‡ ∫‰È¯ÂËÈ¯Ë È˙ÓÈÒ Æ˙È·· Ìȯ˙Ò ȯÂÁ‡‰ Û„· ¨˙Â¯È‚Ó È¯ÂÁ‡Ó ÆÌȯÙÒ ÍÂ˙·Â ˙¯·ÁÓ‰ Ï˘ È˙·˙Î ¨˘„Á‰ ÈÓ˘ ˙‡ È˙·‰‡ ‰˙ȉ ˜ÈÏÓ Èœ ÷ à ” ÂÓÎ Ìȯ·„ ‰¯„Á ÈËȉ¯ Âȉ Âχ” ‡ ¢‰Ù È·‚ ÏÚ ÌȯÙÒ Æ¢˜ÈÏÓ Èœ ÷ Ã Ï˘ ¨˙ÈÏ‚‡ ¨˙ȯ·Ú· ‡ÏÓ˙‰ ÌȯÙÒ Æ·˙Î ¨ÒÂÙ„ ¨ÌÈ‚ÂÒ‰ ÏÎÓ ˙ÂÓÈ˙Á ÆÈÏ˘ Ì˘‰


‫מבט מהצד‬ ‫דפנה שניר‬

‫חברה ותיקה של המשפחה‪ .‬מכירה אותי מאז‬ ‫שהייתי בת שנתיים‪ .‬מורה להיסטוריה‪ ,‬בעלת‬ ‫דוקטורט מהאוניברסיטה העברית‪ .‬מתגוררת‬ ‫ביבנה עם בעלה משה‪.‬‬

‫כיצד הגבת‬ ‫כאשר שמעת על‬ ‫החלפת השם של‬ ‫שושי ל“שני“?‬

‫כששמעתי ששושי מחליפה את השם מאוד הבנתי אותה‪ .‬נזכרתי כיצד אני הרגשתי‬ ‫כאשר בניתי את הזהות החדשה שלי‪ .‬אמנם הייתי ילדה‪ ,‬אבל זה די דומה לסיפור של‬ ‫שני‪ .‬נולדתי להורים ניצולי שואה ונקראתי על שם סבתי מאשה‪ .‬לא היו לי בעיות עם‬ ‫השם כי כולם אהבו אותי‪ .‬הייתי בת יחידה‪ ,‬אהובה‪ ,‬גם בבית הספר הייתי מאוד מקובלת‬ ‫בחברה‪ ,‬תלמידה מצטיינת‪.‬‬ ‫בכיתה ה' קיבלתי אות הצטיינות‪ .‬האדם שהעניק את הפרס לא הכיר אותי וקרא‪:‬‬ ‫”יעלה לבמה לקבל את הפרס‪ ,‬משה גלס“‪ .‬זה מאוד הפריע לי‪ ,‬גם בגלל שביטאו‬ ‫את שם המשפחה שלי לא נכון וגם בגלל שקראו לי בשם של בן‪ .‬המחנכת שלי‪,‬‬ ‫שהייתה מחנכת דגולה בשם לאה עמית‪ ,‬הציעה לי להחליף את השם‪ .‬זו הייתה‬ ‫תקופת בן גוריון‪ ,‬בה כולם עברתו את השמות הגלותיים כדי לא להשאיר שום זיקה‬ ‫למה שבא משם‪ ,‬אלא לבנות את המודל החדש של הצבר‪ ,‬החזק‪ ,‬החלוץ‪ ,‬הקיבוצניק‪,‬‬ ‫איש התנועה‪ .‬החלטתי שאני מחליפה את שמי לשם "דפנה"‪ ,‬שמה של דמות בספרו של‬ ‫לאון יוריס‪” ,‬אקסודוס“‪ .‬גם אני וגם אמי קראנו את הספר‪ ,‬מאוד אהבנו אותו והחלטנו‬ ‫יחד שזה השם המתאים‪ .‬הודעתי בכיתה‪ ,‬והילדים קיבלו את השם החדש שלי מאוד יפה‪.‬‬ ‫עם השם דפנה אני ממשיכה עד היום‪ .‬אני מאוד אוהבת אותו וגאה בו‪ .‬אני חושבת‬ ‫שהחלפת שם מצביעה על כך כי כאדם אתה אחראי לגורלך‪ ,‬מעצב את חייך‪ .‬כשאתה‬ ‫נזרק לעולם‪ ,‬ההורים נותנים את השם ואת הזהות‪ ,‬אין לך באמת בחירה‪ .‬אך כשאדם‬ ‫מאוד צעיר‪ ,‬מחליט פתאום ליצור זהות חדשה מתוך בחירה אישית זה מעיד על אומץ‬ ‫ואחריות‪ .‬אבי הבין את זה ובגיל ‪ 16‬הוא הסכים לשנות לי רשמית את השם‪ .‬אחרי השינוי‬ ‫הרשמי גם הורי החלו לקרוא לי דפנה‪ ,‬מה שהוסיף לגאוותי‪.‬‬ ‫זה לא מפריע לי שקרובי משפחה ואנשים שמכירים אותי מהילדות עדיין קוראים לי‬ ‫מאשה‪ .‬אבל הם מעטים‪ .‬רוב האנשים לא יודעים בכלל שזהו שמי הקודם‪ .‬את מאשה‬ ‫השארתי מאחור בגיל עשר ומאז אני דפנה‪.‬‬ ‫אני שיניתי את שמי כדי להישמע יותר ישראלית‪ ,‬ממש להיות חלק מהארץ! לא דיברנו‬ ‫יידיש בבית‪ ,‬רק עברית‪ .‬היה לי חלום ללכת לקיבוץ והגשמתי אותו‪ .‬זו הייתה תקופה בה‬ ‫דיברו‪ ,‬קראו וחשבו רק בעברית וזה היה חלק מלהיות ישראלי‪.‬‬ ‫לכן מאוד הבנתי את שני‪ ,‬את הרצון שלה לא להיות "שושי"‪ .‬הרגשתי שהשם "שני" יחזק‬ ‫אותה מבפנים‪ ,‬יקרב אותה לחברה הישראלית ויוריד ממנה את התווית הרוסית‪.‬‬ ‫הקושי שלי עם שינוי השם ל"שני" היה פרקטי‪ .‬פשוט התבלבלתי‪ .‬אני מכירה את שני‬ ‫מגיל שנתיים כשושי ולהתחיל לקרוא לה בשם אחר לא היה קל‪ .‬אך מכיוון שידעתי כמה‬ ‫חשוב לה שינוי השם מאוד השתדלתי לשים לב‪ ,‬לעצור רגע לפני שאני קוראת לה ולוודא‬ ‫שהשם הנכון מתגלגל על הלשון‪.‬‬ ‫בנוסף גם הבנתי למה היא בחרה בשם "שני"‪ .‬שני הוא שם תנ“כי‪ ,‬צבע ארגמן‪ ,‬יש הרבה‬ ‫עוצמה בצבע הזה‪ .‬זהו צבע של מלכות‪ ,‬כוח‪ ,‬ולכן אפשר להבין איך הוא נתן לשני את הכוח‬ ‫להפוך האדם שהיא בחרה להיות‪.‬‬


‫יבנה‪2008 ,‬‬


‫שמות חיבה‬


Ɖ·ÈÁ ˙ÂÓ˘ ‰·¯‰ ÍÎ ÏÎ ÈÏ ˘È ‰Êȇ ËÈÏÁ‰Ï ‰ÏÂÎÈ ‡Ï ˘ÓÓ È‡ ¨Èœ ‡À÷ ¨ÔÃ÷–ÔÃ÷ ∫¯˙ÂÈ ˙·‰Â‡ È‡ Ì˘ ÆÔ»÷–Ô»÷ ¨÷»ˆŸ Ã÷ ¨˘»˜Èœ Ã÷ ¨Èœ˜Èœ ÷ à ˜ÂÈ„· ¨ÌÈ„ÂÓÁ ÍÎ ÏÎ ÌÏÂΠ̉ Æ˙ÂÈ‰Ï Íȯˆ ‰·ÈÁ Ì˘˘ ÂÓÎ


ßÁ ‰˙ÈÎ Ï˘ Ô¢‡¯‰ ÌÂȉ ˙‡ ‰¢‡¯ È˙Ú‚‰ ÆÁ΢‡ ‡Ï ÌÈÈÁ· ̘ӷ È˙·˘ÈÈ˙‰Â ‰˙ÈÎÏ ÌÈ„Ïȉ ÆÚˆÓ‡· ÔÈÓÈ „ˆ ¨È˙¯Á·˘ ‰¯ÂÓ‰ ̉ȯÁ‡Â ÚÈ‚‰Ï ÂÏÈÁ˙‰ ‰ÙÂ˜Ê È˙·˘È Æ˙ÂÓ˘‰ ˙ÓÈ˘¯ ÌÚ „È‚‰Ï ÌÈÈÒÈ˘ „ÓÏÓ ÛÒ‡Ï È˙ÈÎÈÁ ‰¯ÂÓ‰ ˙‡ ÚÂÓ˘Ï È„Î ¢Ô‡Î¢ ˙‡ È˙Ó¯‰ ¢ø˜ÈÏÓ Èœ ÷ à ¢ ˙¯Ó‡ È˙¯Ó‡Â È˙ÏÂÎÈ˘ ‰Â·‚ ÈΉ „ȉ ƘÚ ÍÂÈÁ· ¢ÆÆÆԇΠÈ‡ ÆÆÆԇ΢ ÆÂχ˘ ˙Âχ˘Â Âӯ‰ ˙·‚ È·È·Ò ˙‡¯‰Ï ˙¯˘Â‡Ó È˙Èȉ ˜¯ È‡Â ˙È· Ì‚ ÂÈ˘ÎÚÓ °ÈÓ˘¯ ‰Ê˘ ÌÏÂÎÏ ÆÈœ ÷ à ÈÏ ‡¯Â˜ ¯ÙÒ‰


‫הקראת שמות‬


‫התרגשות‬

‫ההחלפה‬ ‫יום ההולדת ה‪ 13‬שלי הגיע‪ ,‬הבוקר המרגש בחיי‪ ,‬עוד מעט והיא תהיה אני‪.‬‬ ‫יצאתי עם אבא לכיוון משרד הפנים כשבידי הדרכון בו ייכתב שמי החדש בצורה‬ ‫רשמית ובלתי ניתנת לערעור‪ .‬הלכתי ברחוב‪ ,‬אוחזת בדרכון בחוזקה‪ ,‬לא מעיזה‬ ‫לעזוב אותו ולו לרגע‪ ,‬יודעת שפעם הבאה שאלך ברחובות האלה אני אהיה אחרת‪,‬‬ ‫אני אהיה מי שהחלטתי להיות‪ .‬הדלת למשרד הפנים כמו פתחה לי דלת לעולם‬ ‫חדש‪ .‬עולם בו הייתי שני‪ .‬יצאתי מהמשרד‪ ,‬משאירה את "שושי" מאחורי ומרגישה‬ ‫איך גלים של אושר מציפים אותי‪ ,‬שלוש אותיות שנכתבות יפה מלאו את גבה של‬ ‫החולצה שקיבלתי מתנה מאבא‪ .‬פתאום הייתי אחת עם שמי‪ ,‬הרגשתי שאני יכולה‬ ‫לנשום עמוק ולחייך אל העולם‪ ,‬הייתי מעבר למאושרת‪.‬‬


‫אומץ‬

‫ההחלפה‬ ‫קבעתי את תאריך החלפת השם ליום ההולדת שלי‪ ,‬רציתי תאריך שיסמל התחלה‬ ‫חדשה ושינוי‪ .‬שנה לפני חגגתי את בת המצווה‪ ,‬חגיגה שסימלה את כניסתי‬ ‫לעולם הבוגרים‪ .‬הציפייה והתקווה ליום בו אני אשנה את שמי התחלפו במן‬ ‫תחושת מוכנות נפשית והשלמה כי הנה הגיע הרגע לו חיכיתי‪ .‬הנה אני‪ ,‬הבוגרת‪,‬‬ ‫לוקחת את גורלי בידי‪ .‬מתוך הילדה חסרת הביטחון‪ ,‬זאת שנשארת בשורה‬ ‫האחרונה‪ ,‬תצא ילדה חדשה‪ ,‬בוגרת יותר ובטוחה בעצמה ובדרכה‪ .‬הייתי מוכנה‬ ‫להשאיר מאחורי את הילדה הזאת עם השם הזה שבחרו לה‪ ,‬להכניס למגירות חיי‬ ‫את הזיכרונות והדמעות ולעבור לפרק הבא‪ ,‬זה שאני בוחרת את נתיבו‪ ,‬ובנתיב‬ ‫הזה אני אצעד בתור שני‪ .‬את השם "שני" בחרתי מכמה סיבות‪ :‬הוא שמר על צליל‬ ‫השם שנתנו לי הורי‪ ,‬הוא היה שמה של אחותה הקטנה של חברה שמאד אהבתי‪,‬‬ ‫הוא הוזכר בתנ"ך והוא שמו של צבע אדום ייחודי‪ .‬וכמו הצבע המיוחד והיקר‪ ,‬גם‬ ‫מהילדה הביישנית והקטנה תצא השני הייחודית שהתחבאה בה כל כך הרבה זמן‪.‬‬


¯È ¨¯ÂÙÈÒ Â˙‡ ˯ÂÙÒ ¯ÂÚÈ˘ ÏÎ ‰Ã ÷ À «÷ ‰Ã ÷ À –«÷¢ ÈÏ Ìȯ˘ ÏÈȇ ƢÆÆÆÔÚ Ï‡ ‡˘È Á¯È ¨‰Ã ÷ À «÷ ¨¢ÌÚÙ¢ Ï˘ ¯È˘ ‰ÊÎ ¨‰Ê‰ ¯È˘‰ È·¯Ú· Ìȯ˘ Ìȯ‰ ˜¯˘ ¯È˘ ‡Ï˘ ‰Ó ÏÎ ˙ÂÓÏ‚˙‰ ¨‰¯È˘ ̉ ÆÈÏ˘ ‰Ê‰ Ì˘· ¨Â· È˙·‰‡ ¨ÈÏ ÌÈÚ ‡Ï ‰Ê˘ ÏÈȇ ¯È ÂÚ„È ¯È˘Ï ÂÎÈ˘Ó‰ ̉ ¨ÈÏ ÚȯÙÓ ‰Ê˘ Ƈ˜Â„ ¨Ë¯ÂÙÒ ¯ÂÚÈ˘ ÏÎ Â˙‡ ÈÏ Æ‰Ê ˙‡ È˙Ï·Ò ‡Ï ÆÌÈ˘ ͢Ó ‰Ê ƘÈÒÙÈ˘ ˘˜·Ï È˙ÊÚ‰ ‡Ï


‫אור הזרקורים‬


‫מבט מהצד‬ ‫טולי קרן‬

‫חברתי הטובה‪ ,‬מכירה אותי מבית הספר‬ ‫היסודי ועד היום‪ .‬כיום‪ ,‬עובדת כמפיקה‬ ‫בקבוצת ניהול של ברים ומסעדות תל אביביות‪.‬‬ ‫מתגוררת בתל אביב‪.‬‬

‫מה היה הרושם‬ ‫הראשוני שקיבלת‬ ‫מהילדה שושי?‬

‫האמת‪ ,‬בכלל לא חשבתי על שושי כ"הילדה שושי"‪ .‬היא הייתה פשוט עוד ילדה‪ ,‬עוד חברה‪.‬‬ ‫העובדה ששמה היה "שושי" לא הוריד ולא העלה‪ ,‬ובטח לא נראה לי מוזר‪ .‬העובדה שהשם‬ ‫"שושי" היה גם שמן של עוד כמה נשים מבוגרות שהכרתי בכלל לא נראתה לי מוזרה‪.‬‬ ‫בתור ילדה שמות כמו "שלומי" או "איציק" נראו לי הרבה יותר מוזרים‪ ,‬כבדים ומבוגרים‪.‬‬ ‫אני זוכרת שאמא שלי סיפרה לי ששושי עוברת ליבנה והיא תצטרף לכיתה שלי‪ .‬סיפרתי‬ ‫את זה לכל מיני חברים‪ ,‬ואני לא זוכרת שקיבלתי תגובות מיוחדות‪ .‬טוב‪ ,‬מה אפשר לצפות‬ ‫מילדים שלומדים בכיתה עם בנות שקוראים להן "טולי"‪" ,‬סוזי" ו"נזמית"? בעולם שלי השם‬ ‫"שושי" היה לגיטימי לחלוטין‪.‬‬

‫האם לדעתך שינוי‬ ‫השם שינה את‬ ‫הילדה שושי?‬

‫אני חושבת שלמרות שלא למדנו באותה חטיבת ביניים‪ ,‬שמתי לב שהתרחש בשני שינוי‬ ‫מסוים‪ .‬אבל האמת? אולי זה נשמע תמים‪ ,‬בכלל לא חשבתי שזה קשור לשינוי השם‪.‬‬ ‫הרי כל כך הרבה דברים השתנו והשפיעו על כולנו באותה התקופה‪ :‬התבגרנו‪ ,‬ההורמונים‬ ‫התחילו לעבוד וכולם התחילו לשים לב לילדות יפות‪ ,‬ושני הייתה מהבולטות‪ .‬בנים התחילו‬ ‫להתייחס אלינו הבנות‪ ,‬ושני הייתה מחוזרת ובמוקד תשומת הלב‪.‬‬ ‫באותה התקופה שני גם התחילה לדגמן‪ ,‬פתאום כולם הכירו אותה וידעו מי היא‪ .‬אחרי‬ ‫הפרסומת הראשונה‪ ,‬ללכת איתה ברחוב היה לשמוע לחשושים של בנים ובנות כשהם‬ ‫קולטים שהיא היפה מהפרסומת‪ .‬הייתי בטוחה שהדוגמנות היא זו שהעלתה לה את הביטחון‬ ‫העצמי‪ ,‬גרמה לה להיפתח‪ ,‬להיות חברותית יותר ולפרוח‪.‬‬ ‫אני מאמינה שכל שינוי שאנו עושים בחיים משפיע עלינו ועל הדרך שאנחנו לוקחים‪ ,‬כך‬ ‫שמן הסתם שינוי השם השפיע על שני‪ .‬אולי הוא אפשר לה להיות יותר מי שהיא‬ ‫רצתה ושחרר אותה מכל המגבלות שהיא שמה על עצמה תחת העול של השם "שושי"‪.‬‬ ‫אני מניחה שזה גם לא קרה ביום אחד‪ ,‬אלא שהשינויים היו חלק מתהליך‪ ,‬שעדיין מתרחש‬ ‫וכל יום הופך את "שושי" לעוד קצת שני‪ .‬אז במחשבה שנייה אני מניחה שמשם הכול‬ ‫התחיל‪ ,‬פשוט רק שני ידעה באמת איפה הייתה נקודת הזינוק‪.‬‬


‫ירושלים‪1990 ,‬‬


‫הייתי פה‬


¨È„ÂÒȉ ¯ÙÒ‰ ˙È· ÛÂÒ ˙‡¯˜Ï ÏÎ ÌÈÈÈ·‰ ˙·ÈËÁÏ ¯·ÚÓ‰ ÈÙÏ ∫˘„Á ·È·Á˙ ˆÓȇ ÈÏ˘ ˙¯·Á‰ Ô‰È˙ÂÓ˘ ˙‡ ˯ÁÏ Â‡ ·Â˙ÎÏ ˙·Á¯· ˜È˜ÈÙ‰ ˙ÂÁÏ¢ ÏÚ ˙È˘È‡ ˙Ó˙ÂÁ ÔÈÚÓ Æ¯ÙÒ‰ ˙È· Æ¢‰Ù È˙Èȉ¢ ‰¯Ó‡ ÂÏÈ‡Î˘ ˙ÂË·¯˘Ó Ô‰ÈÏÚ ˙ÏÎ˙ÒÓ È˙Èȉ Ìȯ˜¯Ó ÈÈÓ Ïη Ô‰È˙ÂÓ˘ ˙‡ ‰‡˜Ó ¨„¯ÂÈ ‡Ï˘ ‚ÂÒ‰Ó ÌÈÚ·ˆÂ ‰‚È‚Á· ˙Ù˙˙˘Ó ‡Ï ԉ· ˙Ï‚ÂÒÓ È˙Èȉ ‡Ï Ɖ˙ÈÁ˘Ó‰ „ÚÏ Ë¯Á ¯‡˘ÈÈ ÈÓ˘˘ ·Â˘ÁÏ Æ¢°‰Ù ‰˙ȉ Èœ÷«÷¢˘ ÌÏÂÎÏ ¯ÈÎÊÈÂ


ÌÚ È˙Îω ¨ÌÈ˘ÙÂÁ‰ „Á‡· ÌÈÎω¢— ‰ÂȈ–Ò· ÔÂÈ˜Ï ‡Ó‡ Æ¢°ÛÈÎ ‰Êȇ ¨ÌÈ˘„Á ÌÈ„‚· ˙Â˜Ï ¨È˙˘ÙÈÁ ¨ÌÈÙ„Ó‰ ÔÈ· È˙··Â˙Ò‰ Ɖ„È„ÓÏ ÌÈ„‚· È˙ÙÒ‡ ¨È˙ÏÎ˙Ò‰ ¯Â¯·Â ̯ Ϙ È˙ÚÓ˘ ̇˙Ù ÆÈÏ ˙‡¯Â˜ ‡Ó‡ ¨¢÷«÷¢ ¢‰Ê‰ Ì˘Ï ‰¯Â˘˜ ˙ÂÈ‰Ï ‡Ï ˜¯¢ ‡È‰˘ ˙Ú„ÂÈ ¨ÈÓ˜ӷ È˙¯ÙÁ˙‰ Ï·‡ ‰‡· ‡Ï È‡˘ ÈÏÚ ÒÚÎ˙ ˙ÂÈ‰Ï ‡Ï ˜¯ Æ‰Ê ˙‡ ‚ÂÙÒÏ ‰ÎÂÓ Æ‰Ê‰ Ì˘Ï ‰¯Â˘˜


‫אמא‬


‫התלבטות‬

‫התגבשות רעיון ההחלפה‬ ‫הרעיון לשנות את שמי עלה כבר לפני המעבר לחטיבת הביניים‪ .‬רציתי לעלות לחטיבה‬ ‫כילדה אחרת ושכולם יכירו אותי בשם אחר וחדש‪ .‬התבשלתי עם הרעיון במשך תקופה‬ ‫ארוכה במהלכה ניסיתי שמות שונים ומשונים‪ ,‬אותם הייתי מוצאת במילון אבןשושן‪.‬‬ ‫הייתי אומרת את השמות בקול רם מול המראה‪ ,‬מנהלת שיחות עם הילדה בעלת‬ ‫השם החדש שנשקפה מולי‪ ,‬בודקת את השמות החדשים על אנשים וכותבת צירופים‬ ‫של שם פרטי חדש עם שם המשפחה‪ ,‬רק כדי לבדוק איך זה נשמע ואיך זה נראה‪.‬‬ ‫עברתי על כל השמות במילון‪ .‬היו שמות שנפסלו מיד כי ככה קראו לילדה שלא הייתי‬ ‫חברה שלה או סתם לאיזה בן‪ ,‬והיו שמות שהלכו איתי לאורך כל היום‪ .‬חיפשתי שם‬ ‫בעל משמעות עבורי‪ ,‬אולי אפילו תנ"כי‪ ,‬כזה שישמע טוב ויהיה לו קשר למציאות‬ ‫הישראלית אליה אני שייכת‪.‬‬


‫מבט מהצד‬ ‫סופי מלניק‬

‫אחותי הגדולה‪ ,‬נולדה בשנת ‪ 1971‬במולדובה‪,‬‬ ‫ברית המועצות לשעבר‪ .‬עלתה לארץ כאשר‬ ‫היתה בת ‪ 7‬עם הורי‪ .‬נשואה לגיא אמתי ואמא‬ ‫לשלוש בנות‪ ,‬מיה‪ ,‬יולי ואנה‪ .‬מתגוררת ביבנה‪.‬‬

‫איך קיבלת את‬ ‫עובדת שינוי השם‬ ‫משושנה לשני?‬

‫שני אחותי האהובה צעירה ממני ב‪ 9‬שנים‪ ,‬פערי הדורות גרמו לכך שגדלנו למעשה‬ ‫בנפרד‪ .‬הייתי מעין נוכחת‪-‬נפקדת בחיי הילדה שושנה‪ ,‬וכשאמא הודיעה לי ששושי החליטה‬ ‫להחליף את השם שלה נתפסתי ממש לא מוכנה‪ .‬רגשות האשמה הציפו אותי‪ ,‬אני הייתי‬ ‫זו שבחרה לה את השם!‬ ‫הייתי בת ‪ ,9‬ילדה של עולים חדשים עם שם שבלט כל כך בזרותו בעולם הישראלי אליו‬ ‫נכנסתי‪ .‬רציתי לבחור לאחות הקטנה שלי שם ישראלי שורשי‪-‬קיבוצניקי של ארץ ישראל‬ ‫היפה וגם בעל נופך רומנטי‪ ,‬שיהיה לה שם כזה שיקל עליה להשתלב בחברה החדשה‬ ‫והצברית‪ .‬השם ”שושנה“ ענה על כל הקריטריונים ונשמע לי כל כך יפה‪ .‬ההורים שלי‬ ‫לא ממש הבינו‪ ,‬השם נשמע להם כמו תרגום עברי לרוזה‪ ,‬רוזצ‘קה‪.‬‬ ‫האמת‪ ,‬לא ממש הקדשנו לכך מחשבה‪ ,‬בדיוק הגענו למדינה חדשה‪ ,‬עם שפה ומנטאליות‬ ‫שלא הכרנו והיינו צריכים ללמוד להשתלב‪ ,‬היינו עסוקים בהישרדות יומיומית‪.‬‬

‫עלית לארץ‬ ‫עם שם גלותי‪,‬‬ ‫האם מצאת את‬ ‫עצמך מזדהה‬ ‫עם שושנה?‬

‫”שושי החליטה להחליף את השם לשני“‪ ,‬רגשות האשמה שטפו‪ ,‬זורקים אותי לאורכה‬ ‫של מנהרת הזמן‪ ,‬הישר לסופי בת ה‪ 10‬שרצתה כל כך להחליף את שמה‪ .‬עברתי‬ ‫תהליך של הטמעה עמוקה אל תוך הישראליות‪ ,‬ורק השם הגלותי שלי‪ ,‬סופי‪ ,‬נשאר‬ ‫כתזכורת תמידית למקום ממנו הגעתי‪.‬‬ ‫החלפת השם‪ ,‬או עברות‪ ,‬היה דבר מאד מקובל‪ .‬חברות עולות חדשות כמוני‪ ,‬תרגמו את‬ ‫שמן מיד‪ ,‬סווטה הפכה לאורה‪ ,‬נטשה לנטע ואגטה לחגית‪ ,‬ואני התחלתי בניסויים משל‬ ‫עצמי‪ :‬הייתי סופה )כמו הרוח(‪ ,‬ספיר וגם סיוון‪ .‬אני זוכרת כמה רציתי שם אחר‪ ,‬וכל כך‬ ‫רציתי את האישור של הורי‪ .‬אבל אמא אמרה לי‪” ,‬את יכולה לקרוא לעצמך באיזה שם‬ ‫שתרצי‪ ,‬אני לא אקרא לך בשם אחר אף פעם‪ “.‬וזהו‪ .‬כנראה הבנתי שזו לא תהיה החלפה‬ ‫אמיתית אם אמא שלי לא תקבל אותה‪ ,‬וויתרתי‪ .‬נשארתי סופי‪.‬‬ ‫בדיעבד‪ ,‬אני מבינה שהשם שלי כנראה לא באמת הפריע לי‪ .‬בחושים של ילדה בת ‪,10‬‬ ‫הבנתי ש“סופי“ הוא אמנם שם יפה‪ ,‬רק לא כל כך מתאים לילדה בבאר שבע המדברית‪.‬‬ ‫כעבור שנים‪ ,‬כשהמון ”סופי“ הסתובבו סביבי ברחובות פאריז‪ ,‬במהלך מגורי שם‪ ,‬הרגשתי‬ ‫שקיבלתי אישור סופי‪ ,‬השם שלי לא רק יפה‪ ,‬הוא גם עם שיק אירופאי‪ .‬את חותמת האישור‬ ‫הישראלית קיבלתי בתקופה האחרונה‪ ,‬כשחברה שאלה אותי אם היא יכולה לקרוא לבתה‬ ‫בשמי כי ”זה שם כל כך יפה“‪.‬‬ ‫היום אחרי שנים אני מבינה שמתוך תמימות‪ ,‬אהבה ודאגה של ילדה קטנה לאחותה‪,‬‬ ‫מתוך רצון לעשות רק טוב פגעתי באחד האנשים היקרים לי מכל‪ .‬גרמתי למתנה שקיבלתי‬ ‫בגיל ‪ 9‬לחוות תסכול וחוסר נוחות רק בגלל השם שבחרתי לה‪ .‬על זה אני מצטערת‪.‬‬


‫יבנה‪1990 ,‬‬


ÌÂÈÏ È˙Îω ¨±± ˙· È˙Èȉ˘Î ˜¯‡Ù· ÌȇÙ¯‰ È„ÏÈ Ï˘ ÛÈÎ ‰Ï·È˜ ‰Îȯ„Ó Æ·È·‡–Ï˙· ÌÈÓ Ìȇ¯Â˜ Íȇ¢ — ‰ÒÈη ÈÈÙ ˙‡ ‡Ï ƉÚ˙Ù‰· È˙ÈÚ ¢‰„¢ ¨¢øÍÏ È˙Èȉ ÌÂȉ ÏÎ Æ‰Ê ˙‡ È˙Î˙ Æ¢‰„¢ ˙ÂÈ‰Ï È˙È‰ ‰ÓΠƢ‰„¢ Ìȇ¯Â˜ Íȇ È˙‡ Âχ˘È˘ È˙Ȉ¯ Ïη È˙Ù˙˙˘‰ ¨ÈÏ Â‡¯˜È˘Â ÈÏ ÆÍÈÈÁÏ ˜ÈÒÙ‰Ï È˙ÏÂÎÈ ‡Ï ¨‰ÏÚÙ‰ ¨‰˙È·‰ ÂÎω˘ ÈÙÏ ¨ÌÂȉ ÛÂÒ· È‡ Èχ¢ ‰Ï‡˘ ˙„Ïȉ ˙Á‡ ¨¢¯˘Ù‡ ȇ¢ ¨¢øÍ˙‡ ¯˜·Ï ‡Â·‡ ¨¢˜ÂÁ¯ ‰¯‚ È‡¢ ¨‰¯·ÚÏ È˙¯ËÙ‰ Ƈ·‡ Ï˘ ÂËÂ‡Ï È˙ˆ¯Â


‫נעים מאוד‬


‫הצעת חברות‬


ÂÚȈ‰ ˙Â·‰ ÏÎ ¨ß ‰˙Èη ¨È˙Ȉ¯ È‡ Ì‚ ÆÌÈ·Ï ¢˙¯·Á¢ ‰¯·Á ˙ÂÈ‰Ï È˙Ȉ¯ ÆÈ˙Ȉ¯ ÍÎ ÏÎ ˙¯˘Ú È˙Ή Æ„È·¯ ¯Â¯„ Ï˘ È˙Ë˘È˜ ¨˙¯·Á ˙Úˆ‰ Ș˙Ù ¨ÌÈ·ÏÓ ÌÈÁ¯Ù ˙··Ï· Ì˙‡ ÌÈί„ ‰‡Ó· ˙¯·Á ÂÏ È˙Úˆ‰ È‡ ‰Ó¢ — È˙˘‚¯˙‰ ¨˙Â¢ ¯·Á ‰È‰È˘ È„Î „È·¯ ¯Â¯„Ï „È‚‡ ‰È‰ ˜˙Ù˘ ÌÚÙ Ïη Ï·‡ ¢øÈÏ˘ ¨ÒÈÎÏ È˙ÒΉ Â˙‡ È˙ÏÙȘ ¨ÔÎÂÓ Ï˘ ‰˙Èη ÈÎ ÆÂ˙‡ È˙ÓÏÚ‰ ‰Êȇ ¨¢È„ڢ ¢‰ÚÂ¢ ¨¢ÈÏ‚¢ ¨¢ÏÚÈ¢ øÈœ÷«÷ Ï˘ ¯·Á ˙ÂÈ‰Ï ‰ˆ¯È „ÏÈ


‫מבט מהצד‬ ‫אלכס מלניק‬

‫אבא שלי‪ ,‬נולד בשנת ‪ ,1944‬במולדובה‪ ,‬ברית‬ ‫המועצות לשעבר‪ .‬עלה לארץ בשנת ‪.1978‬‬ ‫רופא עור‪ .‬מתגורר ביבנה עם אמי‪.‬‬

‫איך הגבת לרעיון‬ ‫החלפת השם?‬

‫כששושקה שלי נולדה מאוד שמחנו‪ .‬התייעצנו עם בתנו הבכורה‪ ,‬סופי‪ ,‬ונתנו לה את השם‬ ‫”שושנה“‪ ,‬שהוא תרגום ישיר של השם הרוסי "רוזצ‘קה"‪ .‬עם השנים שעברו שושנה החליטה‬ ‫כי היא לא אוהבת את שמה והיא רוצה להיות ישראלית לחלוטין‪ ,‬עם שם ישראלי לחלוטין‪.‬‬ ‫היא ביקשה ודיברה והסבירה ובסוף הלכתי איתה למשרד הפנים כדי להחליף את השם‪.‬‬ ‫בהתחלה לא אהבתי את כל הרעיון‪ ,‬לא רציתי ששושנה תחליף את השם שנתנו לה‪,‬‬ ‫ולא הבנתי מדוע היא בעצמה מעוניינת בכך‪ .‬אהבתי את שמה המקורי‪ ,‬ועד היום אני‬ ‫משתמש בשם החיבה "שושקה"‪ .‬אבל עם הזמן התרגלתי‪ ,‬הפנמתי והיום אני אוהב את‬ ‫השם החדש‪ ,‬שני‪.‬‬

‫העובדה שגם אתה‬ ‫שינית את שמך‬ ‫לא גרמה לך להבין‬ ‫את המעשה?‬

‫הסיפור של החלפת שמי הוא סיפור שיגרתי בזמנים של ברית המועצות לשעבר והוא‬ ‫אחר לחלוטין‪ .‬לכן לא הרגשתי קשר בהתחלה‪ .‬הורי ז"ל נתנו לי את השם "שוני"‪ .‬זה היה‬ ‫שם ללא שייכות‪ ,‬לא שם יהודי ולא של גוי‪ .‬בבית לא הרגשתי מוזר עם שמי‪ ,‬רוב‬ ‫חברי נקראו בשמות יהודיים כמו‪" :‬יוסל"‪" ,‬חיים"‪" ,‬יואל" ו"ולבל"‪ .‬אך כשסיימתי את לימודי‬ ‫בבית הספר והתחלתי ללמוד באוניברסיטה הבנתי שהשם הלא ברור שלי יכול לעמוד‬ ‫בדרכי להתקדמות מקצועית‪ .‬בחברה הרוסית‪ ,‬שהייתה חברה סגורה עם כללים מאוד‬ ‫ברורים‪ ,‬לא יבינו מה זה השם הזה‪ .‬השם הרוסי שהיה הקרוב ביותר ל"שוני" היה "סשה"‬ ‫וכך בגיל ‪ 17‬החלפתי ביוזמתי את שמי‪.‬‬ ‫גם ההורים שלי לא הבינו למה החלפתי את שמי‪ .‬אבל החלפת השם הייתה מאוד‬ ‫חשובה לי‪ .‬הרגשתי טוב עם השם החדש ובעצם אף פעם לא נתתי הזדמנות לשם "שוני"‬ ‫בחברת זרים‪ .‬אף אחד באוניברסיטה לא ידע על שמי הקודם‪ ,‬כולם הכירו אותי בתור סשה‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬שם משפחתי "מלניק"‪ ,‬היה רוסי מובהק‪ ,‬ובצירוף השם סשה אנשים קיבלו את‬ ‫הרושם שאני גוי‪ ,‬דבר שאפשר לי להסתובב בחברתם של גויים ולקבל יחס שווה‪.‬‬ ‫לעומתי‪ ,‬שושנה גדלה וגרה בארץ הקודש‪ .‬בעלת שם יהודי בין שמות יהודיים‪ ,‬לכן לא‬ ‫הבנתי מדוע שמה הפריע לה‪ .‬הבנתי שהשם נתפס כשם זקן בעיניה אבל סביבה היו אנשים‬ ‫עם שמות כל כך דומים שלא הבנתי למה דווקא לה מפריע השם‪.‬‬ ‫כשהבנו שהשם מפריע לשושי עשינו "ישיבת בית"‪ ,‬והחלטנו יחד ללכת למשרד‬ ‫הפנים ולעשות את השינוי שכל כך היה חשוב לבת האהובה שלנו‪ .‬אני מניח שבסופו‬ ‫של דבר הבנתי שאם יהיה לשני טוב עם שמה החדש היא תהיה מאושרת‪ ,‬וכך‬ ‫כל הבית‪ ,‬אני‪ ,‬אמא וסופי‪ ,‬נהיה מאושרים‪.‬‬


‫אילת‪1991 ,‬‬


‫תראו אותה‬


˯ÂÙÒ È¯ÂÚ˘· ‰¢‡¯‰ ‰¯Â˘‰ ‰¯Â˘ ‡È‰ È҇Ϙ ËÏ· ¯ÂÚÈ˘· ‡ ‰· ˙„ÓÂÚ˘ ÈÓ Æ‰·Â˘Á „Â‡Ó Æ¢ÈÏÚ ÂÏÎ˙Ò˙¢ ˙¯Ó‡ ̈ڷ „ÂÓÚÏ ıÓ‡ ‰È‰ ‡Ï ÌÚÙ Û‡ ÈÏ ¨˙ÂËÏ·‰ ˙„ÏÈ‰Ó ˙ÂÈ‰Ï ¨Ì˘ Ô‰ÈÏÚ ‰ÓÈ‚„Ó ‰¯ÂÓ‰˘ ‰Ï‡ ˙Á˜Ï È˙ÏÂÎÈ ‡Ï ÆÌÈÏÈ‚¯˙‰ ˙‡ ÌÏÂ΢ „È‚˙ ‰¯ÂÓ‰˘ ÔÂÎÈÒ‰ ˙‡ È˙¯˙˙Ò‰ È‡ ƢȜ÷«÷ ÏÚ ÏÎ˙Ò‰Ï Æ˙Â¯Á‡‰ ˙Â¯Â˘·


‫הסתרה‬

‫מציאות מדומה‬ ‫התחלתי לשקר לגבי השם שלי בגיל מאוד צעיר‪ .‬כאשר היו שואלים אותי "ילדה איך‬ ‫קוראים לך?" הייתי ממהרת להציג את עצמי בתור דנה‪ ,‬מקווה שהשקר לא יצוף כמו‬ ‫ששקרים בדרך כלל עושים‪.‬‬ ‫המראה שלי‪ ,‬הדרך בה התנהגתי‪ ,‬התאימו מאוד לילדה בשם "שושי" או "שוש"‪.‬‬ ‫אמא שלי הלבישה אותי בבגדים שנראו כמו בגדי מבוגרים שלא תאמו את גילי‪ ,‬עגילי‬ ‫הזהב באוזני נראו כמו מתקופה אחרת‪ ,‬החדר שלי היה מרוהט בריהוט חום‪ ,‬כהה וישן‬ ‫שהוסיף לכבדות שחשתי עוד כמה קילוגרמים‪ ,‬רוסית הייתה שפתי השנייה והורי דיברו‬ ‫במבטא רוסי כבד שהדגיש את השונות שלי לעומת כל ה"ישראלים האמיתיים"‪.‬‬ ‫בכל פעם שקראתי לעצמי "דנה" או "מיכל" הרגשתי איך אני מצליחה לצאת מגופה של‬ ‫הילדה הביישנית שהייתי‪ ,‬מהבגדים‪ ,‬עגילי הזהב והרהיטים הכבדים ולהפוך לזמן קצר‬ ‫לילדה אחרת‪ ,‬פחות שונה‪ ,‬יותר רגילה‪ ,‬יותר כמו כולם‪.‬‬


Ï˘ ˙„ω‰ ÈÓÈ· È˙Ù˙˙˘‰ ¨Â‚‚Á ÌÏÂÎÏ Æ‰˙ÈΉ È„ÏÈ ÏÎ ¯ˆÁ ∫¯·„‰ Â˙‡ ¨¯˙ÂÈ Â‡ ˙ÂÁ٠‡ ÔˆÈÏ ¨˙È‚È‚Á ‰‚ÂÚ ¨˙È· Ï˘ ÆÌÈÏÂÁȇ ˙Âί· ¨ÌȘÁ˘Ó ¨ÌÒ˜ ÌÂÈ „ÏÈ ˙‡ „ÈÓ˙ ‰··Ò ‰‚È‚Á‰ ¨¢¯ÈÓ‡ ˙‡ Ìȯ ‡·¢ ∫˙„ω‰ ÆÆÆ¢¯Ó˙Ï ·ÂË ÏÊÓ ÏÁ‡ ÂÈ˘ÎÚ¢ ˙„ω ÌÂÈ ÏÎÏ ‰ÚÈ‚Ó È˙Èȉ È‡Â ‰ˆÂ¯ È˙Èȉ ‰ÓÎ ˙·˘ÂÁ ÌÚÙ ÏΠÆ˙Ï‚ÂÒÓ ‡Ï Ï·‡ ¨ÌÓ˜ӷ ˙ÂÈ‰Ï ÌÚ Á·ËÓ· ‚‚Á ÈÏ˘ ˙„ω‰ ÈÓÈ ˙˜Ï„‰ ¨È‡Â È˙ÂÁ‡ ¨‡·‡ ¨‡Ó‡ Æ·ÂË ÏÊÓ Æ˙Â˙Ó ˙˜ÂÏÁ ˙¯


‫יום הולדת‬


‫לכתוב אותי‬


ÍÎ ÏÎ ‰¯Âˆ· ·˙Î ¢Èœ÷«÷¢ Ì˘‰ ÌÈ·˙ÂÎ Âȉ ÌÈ„Ïȉ ÏÎ Æ˙¯ÚÂÎÓ ¨ÔÂÏ· ·˙η Ì‰Ï˘ ˙ÂÓ˘‰ ˙‡ ˙ÁÙÂÓ ˙‡ Æ˘È˘ ‰ÙÈ ÈΉ ·˙Ή ‰ÏÂ‚Ú ¨˙ÁÙÂÓ ˙‡ „ÂÚ ‰È¯Á‡Â Æ¢˜ÈÏÓ¢ ˜¯ È˙·˙Î È‡ ƉÙÈ ƘÈÁˆÓ ‰‡¯ ÔÂÏ· ·˙η ¢Èœ÷«÷¢ ÆÌÈ„ÏÈ Ï˘ ·˙η ˙¯‚Â·Ó Ï˘ Ì˘ Ì˘‰ ˙‡ ·Â˙ÎÏ ÏÚ ¯·„Ï ‡Ï˘ È˙˘ ÔÈ· ˙˜Á ß ˙‡‰ Æ¢÷«÷¢ Âȉ ‡Ï˘ ˙ÂȘÚ‰ ߢ–‰ ˙ÂÈ˙‡ ÆÈÂÓÎ ¨Ì¢Ï ÌÂ˜Ó ‰Ï ˙¯ȇ˘Ó ˙Á˙ Ì¢Ï ÌÂ˜Ó ‰È‰ ‡Ï ÈÏ Ì‚ ÆÈÏ˘ Ì˘‰ „·ÂÎ


‫מבט מהצד‬ ‫גניה מלניק‬

‫אמא שלי‪ ,‬נולדה בשנת ‪ 1944‬במולדובה‪,‬‬ ‫ברית המועצות לשעבר‪ .‬עלתה לארץ ב‪,1978‬‬ ‫עם אבי ואחותי‪ .‬רופאת ילדים בפנסיה‪.‬‬ ‫מתגוררת ביבנה עם אבי‪.‬‬

‫האם הרגשת‬ ‫עד כמה שושנה‬ ‫לא הרגישה בנוח‬ ‫עם שמה?‬

‫עד שהיתה בת ‪ ,10‬לא הרגשתי בחוסר הנוחות של שושנה‪ .‬בעיני‪ ,‬הצליל של השם‬ ‫"שושקה" כל כך התאים לה ולמי שהיא הייתה‪ .‬יש בצליל של השם הזה משהו פרוותי‪ ,‬נעים‪,‬‬ ‫כמו חיה קטנה שנעים לגעת בה‪ ,‬ללטף אותה‪ ,‬לחבק אותה‪ .‬שושקה הייתה כזאת מן‬ ‫ילדה נעימה‪ ,‬מבקשת ליטוף וחיבוק‪ .‬בשבילי היא הייתה כזאת מושלמת ומקסימה‬ ‫שהתייחסתי רק לצליל של השם ולא למשמעות‪.‬‬ ‫כששושנה הגיעה לגיל ‪ ,10‬התחלתי לשים לב לחוסר הנוחות של הילדה שלי‪ .‬בבית‬ ‫הכול היה כרגיל‪ ,‬אבל כשקראתי לה בפומבי "שושקה!" היא הייתה נבוכה‪ ,‬מתכווצת‬ ‫ומסתכלת לצדדים לראות מי שמע‪ ,‬בודקת מי יודע שלילדה היפה הזאת קוראים שושנה‪.‬‬

‫איך הרגשת‬ ‫עם הרעיון של‬ ‫החלפת השם?‬

‫כשעלה הרעיון של החלפת השם לא הייתי מופתעת‪ .‬באותה תקופה כבר לא הייתי‬ ‫אותה עולה חדשה של שנה וחצי בארץ שבחרה את השם "שושנה"‪ .‬הייתי אישה‬ ‫אחרת‪ ,‬גרתי במקום אחר‪ ,‬שלטתי טוב בעברית‪ ,‬הכרתי את התרבות הישראלית‪.‬‬ ‫הסתכלתי סביב‪ ,‬שמעתי את השמות שהקיפו את שושנה שלי וידעתי שבחירת השם‬ ‫לא הייתה מוצלחת‪ .‬השם היה מיושן‪ ,‬לאף ילדה בסביבה הקרובה לא קראו בשם כזה‪.‬‬ ‫גם לנשים בגילי כבר לא קראו שושנה‪ .‬רק נשים מסביבה אחרת‪ ,‬שונה מהסביבה שחיינו‬ ‫בה נקראו שושנה‪ .‬היה לי ברור שזה שם חריג שלא מתאים לילדה‪ .‬האמת‪ ,‬הרגשתי לא‬ ‫טוב עם זה‪ .‬אז כששושנה באה וסיפרה לי שהיא רוצה להחליף את שמה לא הופתעתי‪.‬‬ ‫בתור אמא שראתה את הבת שלה גדלה‪ ,‬את תגובותיה ואת התנהגותה ידעתי שיום אחד‬ ‫יהיה חייב להתרחש איזשהו סוג של שינוי‪ .‬ההחלטה על החלפת השם לא התקבלה‬ ‫ביום אחד‪ .‬זה היה תהליך ארוך‪ ,‬שנמשך כמעט שנה‪ ,‬ששושנה עברה עם עצמה‪ ,‬אך בעצם‬ ‫בדממה‪ ,‬מבחוץ‪ ,‬גם אני עברתי אותו איתה‪.‬‬ ‫ניסינו יחד כל מיני שמות‪ ,‬ממש "מדדנו" אותם כמו בגדים בחנות‪ .‬מכיוון שבשבילי‬ ‫הבת שלי היא שושקה ועד היום היא שושקה‪ ,‬ובגלל שאהבתי את הצליל של השם‬ ‫"שושנה" ביקשתי לשמור עליו‪ .‬לכן כששושנה באה עם השם "שני" אהבתי אותו בגלל הדרך‬ ‫בה הוא שמר על הצליל שם השם הישן )הרי זה בעצם החלק האחרון של השם "שושנה"(‪.‬‬ ‫לאבא היה קצת קשה‪ .‬הוא לא אדם שאוהב שינויים ולכן היה לו לא קל עם הרעיון‬ ‫של החלפת השם‪ .‬אבל אני הבנתי את הילדה שלי‪ ,‬ראיתי איך שושנה רוצה להוריד מעצמה‬ ‫את השם הישן ולהיכנס ל"שני" החדשה‪ .‬בכוחות נשיים משותפים רתמנו את אבא‬ ‫למשימה ויחד הוא ושני הלכו למשרד הפנים‪ .‬בשבילי‪ ,‬החלפת השם לשני רק הוסיפה‬ ‫עוד גוון יפה לכל הצבעים שמרכיבים את היצור המושלם הזה שהוא הבת שלי שנקרא‬ ‫שני שושנה מלניק‪.‬‬


‫נסציונה‪1984 ,‬‬


‫שמות חיבה‬


˙ÂÓ˘ Ì‚ ̉ ÈÏ˘ ‰·ÈÁ‰ ˙ÂÓ˘ ¨÷«÷ ¨‰À÷«÷ ∫˙¯‚Â·Ó ‰˘È‡ Ï˘ Ï·ÒÏ ˙Ï‚ÂÒÓ È˙Èȉ ‡Ï ÆÈœ˜÷ Ÿ «÷ Ìȇ¯Â˜¢ — ÈÏ˘ ‰·ÈÁ‰ ˙ÂÓ˘ ˙‡ È˙Èȉ ¨¢˘Â˘ ¨ÛÈËÁ‰ ÏÏ‚· ‰ÎÎ ÈÏ ¯·Î ̇ ÆÌÈ„Ïȉ ¯‡˘Ï ˙ˆ¯˙Ó Ì˘‰ ˙‡ ÛÈ„Ú Èχ¯˘È ‰·ÈÁ Ì˘ Æ¢Ô·Ï ÏÂÁ΢ — ÈÏ ‡ÈˆÓ‰ ‡·‡˘ Ɖ·ÈÒ ˘È ‰Ê‰ Ì˘Ï ˙ÂÁÙÏ


˙ÂÓ˘‰ ˙ÓÈ˘¯· ÈÙÏ ‰È‰˘ „ÏÈÏ Æ„ÓÏÓ ÛÒ‡ ‡¯˜ ˙È˙˙ÈΉ Ɖʉ Ì˘‰ ˙‡ Á΢‡ ‡Ï ÌÈÈÁ· ‰˙Èη ˙·˘ÂÈ È˙Èȉ ÌÂÈ ÏÎ ˙‡¯˜‰ ·Ï˘· ‰ÁÂ˙Ó ‰Î¯„ È· ÈÂÏ˙ ‰È‰ ‰Ê ̇ Æ˙ÂÓ˘‰ ÏÚ ˙‚Ï„Ó Ìȯ˜·· ˙¯Á‡Ó È˙Èȉ ÌÈÈÒ „ÓÏÓ ÛÒ‡˘ „ÈÓ˙ Æ‚ÂÚ˙‰ ¢‰¯ÂÓ‰ ԇ΢ ÌÈÏÈÓ‰ ˙‡ „È‚‰Ï ߢ–‰ ÏÚ ‰·˘Á ˜¯ ‰¯ÂÓ‰˘ Ú‚¯·Â È˙Ú·ˆ‰ ¯˘È ¨¢Èœ÷«÷¢· ‰¢‡¯‰ È˙ÏÂÎÈ ‡Ï ƢԇΠÈ‡ ¨Ô‡Î¢ È˙¯Ó‡Â ‡È¯˜˙ ‡È‰˘ ÔÂÎÈÒ‰ ˙‡ ˙Á˜Ï Ư˜Â· ÏΠ̯ Ϙ· ÈÓ˘ ˙‡


‫הקראת שמות‬


‫מבוכה‬

‫השם שלי ואני‬ ‫מאז שאני זוכרת את עצמי לא הרגשתי בנוח עם השם שלי‪ .‬אולי בתור ילדה קטנה לא‬ ‫שמתי לב לזה‪ ,‬אבל ברגע בו התחלתי לפתח חברויות וקשרים עם ילדים אחרים הרגשתי‬ ‫את השונות שלי‪ .‬המבטא הרוסי של הורי הזכיר תמיד שאני בת לעולים חדשים‪ ,‬לעומת‬ ‫כל ההורים הצבריים‪ .‬השם שלי בעל הצליל הזר לאוזניהם של בני גילי‪ ,‬גרם לי לבלוט‬ ‫בעל כורחי על רקע כל ה"מיכל"‪" ,‬דנה"‪" ,‬נועה" ו‪"-‬יעל" שהקיפו אותי‪ ,‬מחייכות ובטוחות‬ ‫בעצמן‪ .‬הרגשתי לא שייכת לשמי‪.‬‬


‫התחלה‬

‫השם שלי‬ ‫נולדתי ב‪ 19‬באוגוסט ‪ .1980‬קראו לי שושנה‪ .‬הורי‪ ,‬עולים חדשים מרוסיה‪ ,‬עלו לארץ‬ ‫מטעמים ציוניים ורצו "להיות כמו כולם"‪ ,‬להשתלב מבחינה מקצועית וחברתית‪.‬‬ ‫ההשתלבות הייתה הדבר החשוב ביותר בעיניהם‪ .‬את העברית הארכאית שלמדו ברוסיה‬ ‫הם רצו להפוך ל"ישראלית" כך שתהיה עברית מדוברת‪ ,‬מתובלת במטבעות לשון וסלנג‪.‬‬ ‫הם גם רצו שהבת שלהם תשתלב‪ ,‬תהיה הישראלית האמיתית הראשונה במשפחה‪.‬‬ ‫אז מתוך תמימות של עולים חדשים שהשמות הישראלים המודרניים של אותה התקופה‬ ‫היו זרים להם‪ ,‬ומהרצון הכה עז להפוך לישראלים הם בחרו לי את השם "שושנה"‪,‬‬ ‫שהוא גרסה ישראלית של היהודי ‪ -‬גלותי "רוזצ'קה"‪ .‬וכך הרצון להשתלב הותיר בי חותם‬ ‫של יוצאת דופן‪.‬‬


‫כשיש לך שם שאתה מחובר אליו‪ ,‬אתה מרגיש שלם‪ .‬אתה מרגיש שהשם הוא חלק‬ ‫ממי שאתה‪ ,‬ממי שהפכת להיות‪ .‬אתה גאה בשם שלך כי אתה רואה בו את עצמך‪,‬‬ ‫את מעשיך והחלטותיך‪ ,‬אתה רואה בו את מי שהיית ואת מי שתהפוך להיות‪ .‬אתה יודע‬ ‫שכאשר אתה אומר את שמך לאדם העומד מולך אתה בעצם אומר לו את כל הווייתך‪.‬‬ ‫אדם הנותן לעצמו את שמו‪ ,‬שולט בגורלו‪.‬‬

‫השם שהעניקו לי הורי היה שושנה‪.‬‬ ‫השם שהענקתי לעצמי הוא שני‪.‬‬


ÏÚ Á¯Î‰· ÚÈÙ˘Ó ‡Â‰ ‰ÊÎΠ¨˙ÂÚÓ˘Ó ÏÚ· ÔÓÈÒ ‡Â‰ Ì˘¢ ˙ÂÎÈÈ˘‰ ˙˘ÂÁ˙ ¨˙‰ʉ ¨˙ÈÓˆÚ‰ ‰Î¯Ú‰‰ ¨ÈÓˆÚ‰ ÈÂÓÈ„‰ ¢Æ‰¯·ÁÏ ÒÁÈ·Â ÈÓˆÚ‰ ÈÙÏÎ ˙‚‰˙‰‰Â

2008 .‫ מאיר נדב ואשר שיבר‬,‫העצמי במראת השם‬


Èœ ÷ à Ȝ÷«÷

shoshishani  

Final project for Shenkar College for Engeeniring and Design.

Read more
Read more
Similar to
Popular now
Just for you