Page 1

‫שרה מלצר‬ ‫קונטרפונקט‬


‫מוקדש לזכרם של חמש עשרה נפשות‬ ‫יצה בפולין‪,‬‬ ‫מגֹוְרל ֶ‬ ‫ִ‬ ‫ממשפחת ויינפלד‬ ‫ולקורבנות השואה ככלל‪,‬‬ ‫שחייהם נגדעו במחנות ההשמדה‪,‬‬ ‫ולא ידע איש מקום קבורתם‪.‬‬

‫עריכת לשון‪ :‬אורה רענן | עיצוב‪ :‬דפנה גרייף | צילום‪ :‬עזר מלצר | תרגום‪ :‬איילה גלבוע | סיוע טכני למיצג‪:‬‬ ‫דוד ארגמן | יוצרי סרט וידיאו "מכתבים"‪ :‬מירה לפידות ורומא בוטמן | תודה לאריה ברקוביץ' ‪ ,‬מנהל אמנותי‬ ‫של בית האמנים ע"ש זריצקי‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ ,‬לדוד ארגמן‪ ,‬לזהבה זומר‪ ,‬לרותי חינסקי אמיתי‪ ,‬לאורה רענן‪| .‬‬ ‫תודה מיוחדת למיכאל ולעזר מלצר‪ © | .‬כל הזכויות שמורות לשרה מלצר‪ ,‬אוקטובר ‪.2012‬‬

‫ללא כותרת‪ ,2011 ,‬שמן על בד‪ 100x70 ,‬ס"מ‬ ‫< ללא כותרת‪ ,2012 ,‬עיסת נייר‪ 30x50 ,‬ס"מ‬


‫קונטרפונקט של מציאות כפולת פנים‬

‫הדיוקנאות האקספרסיביים של שרה מלצר ממלאים את חלל הגלריה‬ ‫במעין קלסטרופוביה מעיקה שמותירה בצופה‪ ,‬שלא במודע‪ ,‬תחושה אלימה‬ ‫ואכזרית‪.‬‬ ‫באופן מקרי לחלוטין מצאה שרה מלצר מברק בהול‪ ,‬ששלח דודה‪ ,‬מנדל ויינפלד‬ ‫במאי ‪ 1940‬מפולין‪ ,‬ובו הוא מתחנן בפני קרובת משפחה‪ ,‬שתשיג לו אשרת‬ ‫כניסה לארץ־ישראל‪ ,‬כדי להינצל עם משפחתו מאימת הנאצים‪ .‬הסרטיפיקט‬ ‫לא הגיע‪ ,‬האיום התממש והמשפחה נכחדה במחנה ההשמדה בלז'ץ‪ .‬המברק‬ ‫הזה גרם לסערת רגשות עזה אצל האמנית ולפרץ של יצירה אקספרסיבית‪,‬‬ ‫המנסה לשמר את זיכרון הנכחדים‪.‬‬ ‫שרה מלצר מציירת‪ ,‬יוצרת תבליטי דמויות מנייר עיתון קרוע ושורפת אותם‬ ‫בתנור‪ .‬דמויות אנונימיות אלה‪ ,‬בהיותן יחד‪ ,‬יוצרות תמונת מחזור סימבולית‪,‬‬ ‫החוברת למשפחה אנושית‪ ,‬שכמו בוקעת מתוך הכבשן ומנסה לחזור לחיים‬ ‫ולהכריז‪" :‬לא נעלמנו‪ ,‬אנחנו כאן בתודעה ובזיכרון"‪.‬‬ ‫מקורות הדימויים כמעט ולא ניתנים לזיהוי‪ .‬כולם עוברים שינוי המתיך אותם‬ ‫לכדי סידרה רפטטיבית של זיכרון הקשור לשואה‪ ,‬למוות ולאובדן‪.‬‬ ‫עבודותיה של שרה מלצר הן עדות ייחודית של טכניקה ויכולת הבעה אמנותית‬ ‫של רגש ושל העברת מסרים עמוקים‪.‬‬ ‫אריה ברקוביץ‪ ,‬אוצר התערוכה‬

‫ללא כותרת‪ ,2012 ,‬עיסת נייר‪ 40x30 ,‬ס"מ‬


‫שרה מלצר‪ :‬קונטרפונקט של מציאות כפולת פנים‬ ‫ללא רחם אני נדון‪ ,‬צעד צעד‪,‬‬ ‫לשוב ולראות ‪...‬‬ ‫דן פגיס‪ ,‬מתוך‪ :‬כל השירים‬

‫קופסאות קרטון צבעוניות הפזורות בחלל‪ ,‬שעליהן‬

‫ולמשפחתו הצעירה סרטיפיקט עלייה לארץ־‬

‫מצוירים דיוקנאות אקספרסיביים עזי צבע ותבליטים‬

‫ישראל‪ .‬חששו היה שיוגלו לסיביר‪ .‬הסרטיפיקט‬

‫מונוכרומטיים של דיוקנאות מפוחמים‪ ,‬התלויים‬

‫לא הושג‪ .‬זמן קצר אחר־כך כבשו הנאצים את האזור‬

‫על הקיר הלבן ‪ -‬כל אלה מאכלסים את התערוכה‬

‫וסכנת ההגליה הוחלפה בחשש גדול בהרבה‪,‬‬

‫של שרה מלצר‪.‬‬

‫שהתממש עם הכחדתה של המשפחה במחנה‬

‫הניגודיות שבין שני סוגי הדיוקנאות‪ ,‬בין רוחות‬

‫ההשמדה בלז'ץ ב־‪.1942‬‬

‫‪1‬‬

‫הרפאים מחד לאלו המייצגים את עוצמת החיים‬

‫סערת הרגשות שגרם הגילוי הבלתי צפוי של‬

‫והמשכיותם מאידך‪ ,‬יוצרת את המתח המאפיין‬

‫המברק‪ ,‬שלפה מהזיכרון את מראה המשפחה‬

‫את התערוכה כולה‪ ,‬המתנהלת בין שתי ישויות‬

‫שנספתה‪ .‬המוחשיות והבהירות של מראות העבר‪,‬‬

‫מקבילות‪.‬‬

‫על רקע תהפוכות ההיסטוריה ותעתועי הגורל‬

‫הגורל הסיט את מסלול חייה של מלצר מספר‬

‫הציפו מחשבות שלא נתנו מנוח אודות האופן‬

‫פעמים‪ :‬במלחמת העולם השנייה‪ ,‬בהיותה בת‬

‫המטריד בו המציאות מתנהלת וחורצת גורלות‬

‫אחת עשרה‪ ,‬ניצלו חייה שעות ספורות לפני פלישת‬

‫של חיים ומוות‪.‬‬

‫הצבא הגרמני לעיר מגוריה‪ ,‬ומאוחר יותר‪ ,‬בשעה‬

‫כאב הגעגועים והאבל שמעולם לא עּובד צפו ועלו‬

‫שמשפחתה הגרעינית הוגלתה בחטף מפולין‬

‫כעת‪ ,‬עוררו את דחף היצירה העז שבו בורכה‬

‫לסיביר‪ ,‬בהותירה מאחוריה סאגת חיים עשירה‪.‬‬

‫שרה מלצר‪ .‬בעקבות כך החל תהליך עבודה‬

‫שנים רבות אחר כך‪ ,‬ב־‪ ,2008‬הגיע לידיה כבדרך אגב‬

‫ממושך ומורכב שהצריך כוחות נפש רבים כדי‬

‫עזבון משפחתי של מכתבים וגלויות‪ .‬בהתרפקות‬

‫להביט ולגעת בסמוי ובמודחק שהתפרץ באחת‪.‬‬

‫המלווה את הנבירה בעדויות המשפחתיות הישנות‪,‬‬

‫העיסוק באינותם של החיים ובזיכרון היו למוקד‬

‫מצאה האמנית נייר מצהיב ‪ -‬מברק ‪ S.O.S‬מ־‪,1940‬‬

‫העשייה‪.‬‬

‫ששלח דודּה מנדל ויינפלד מהעיר לבוב אל אחותו‬

‫הללו הובילו לפיתוח טכניקה ייחודית בעלת‬

‫בפלשתינה‪ ,‬ובו הוא מבקש בתחינה שתשיג לו‬

‫משמעות סימבולית‪ .‬ראשיתה בקריעת עיתונים‬

‫כרמז לאבל‪ .‬הפיכתם לעיסת נייר ‪ -‬חומר הגלם‬

‫המערערים על האנונימיות שמכתיב הריבוי‪.‬‬

‫שממנו בראה עשרות דיוקנאות נטולי צלם אדם‬

‫העובדה שאין תבליט אחד זהה לאחר חושפת‬

‫ואז אפייתם בתנור ביתי עד שהעלו עשן והתפחמו‪.‬‬

‫את הניסיון‪ ,‬מכמיר הלב בהישנותו‪ ,‬להשיב לרוחות‬

‫הדיוקנאות החרוכים וחלולי העיניים‪ ,‬שנוצרו‬

‫הרפאים את הייחוד האישי שנלקח מהן‪ .‬להרהר‬

‫בתהליך זה‪ ,‬הודבקו כל אחד בנפרד על מצע לבן‬

‫'על מי היו' בהיפוך לשאלה 'איפה הם היום'‪ ,‬רגע‬

‫אחיד‪ .‬יחד הם יוצרים מאסה של פנים חסרי זהות‬

‫לפני שהפכו לחלק זעיר מזיכרון קולקטיבי‪ ,‬זהו‬

‫אתנית‪ ,‬גיל או מגדר הנקלטת במבט ראשון כהיצף‬

‫במידה רבה הממנטו־מורי של הפוסט מורטם‪.‬‬

‫של תשלילים המרכיבים 'תמונת מחזור' גדולה‪,‬‬

‫בסדרת עבודותיה השנייה עשתה מלצר שימוש‬

‫של ספק שלדים ספק מסיכות‪.‬‬

‫חוזר בקופסאות קרטון בגדלים שונים‪ .‬הקופסא‬

‫המונח 'תמונת מחזור' מתקשר לעבודותיו של‬

‫שהייתה פעם חדשה ומלאה‪ ,‬התרוקנה והפכה‬

‫כריסטיאן בולטנסקי‪ ,‬שעיסוקו בזיכרון בהקשר‬

‫למיכל ריק של זיכרון‪ ,‬המקפל בחיקו את העבר‬

‫לשואה טבוע בו‪ .‬הסופר ומבקר האמנות מאיר אגסי‬

‫כפליט המיטלטל ממקום למקום‪ .‬הדיוקנאות על‬

‫כתב בהקשר ל'תמונות המחזור' של בולטנסקי‪ 2‬כי‬

‫המעטה החיצוני של הקופסאות צוירו בחומריות‬

‫בתמונות מסוג זה האינדיבידואליות מודגשת דווקא‬

‫רבה ובצבעוניות עזה המאפיינות את שפתה‬

‫מתוך נקודת המוצא של האלמוניות‪ 2 .‬התמונה‬

‫האמנותית‪ .‬דיוקנאות נפשיים ופנימיים אלו מכילים‬

‫המנציחה רגע סיום כלשהו‪ ,‬נקלטת במבט הראשון‬

‫את זיכרון הנוכחים ‪ -‬הנפקדים‪ ,‬החיים בקרבה‪,‬‬

‫באחדותה‪.‬‬

‫עימם היא מנהלת שיג ושיח תמידי‪ .‬ובהתייחס‬

‫בהדרגה המבט הנוסף‪ ,‬הסורק והאינטימי‪ ,‬מבחין‬

‫למונחיו של וולטר בנימין‪ ,‬ניתן לראות בהן דמויות‬

‫בתכונות מבדילות ומאפיינים אישיים המחבלים‬

‫המהלכות ומשוטטות לא רק במרחב הגלוי אלא‬

‫בעקרון השוויון של תמונות מסוג זה‪ 3 .‬השאלה‬

‫בנפשן פנימה‪ ,‬כשהן שבות אל העבר שנשכח‬

‫'איפה הם היום?' שמייצר המבט האינטימי היא‬

‫והודחק‪ .‬עבר זה עולה ממקומות נסתרים אל‬

‫כמעט בלתי נמנעת ובעקבותיה הופך התצלום‬

‫מישור קיומי‪ ,‬במציאות כפולת פנים‪ ,‬המיטלטלת‬

‫להוכחה לחיים ולממנטו־מורי כאחד‪.‬‬ ‫מהלך דומה מתרחש מול אלמוניותם המעיקה של‬ ‫התבליטים המפוחמים במיצב של מלצר‪ ,‬הנראה‬

‫בין עולם דינאמי וחי לעולם הדמויות המיוצגות‬ ‫בתבליטי עיסת הנייר השרופים‪ ,‬השוקעות כפצע‬ ‫פתוח אל אופל השכחה‪.‬‬

‫במבט ראשוני כקיר הנצחה‪ .‬התבוננות מעמיקה‬ ‫יותר מאפשרת זיהוי של פרטים אינדיבידואליים‬

‫רותי חינסקי‪-‬אמיתי‬

‫‪ 1‬‬

‫מחנה ההשמדה בלז'ץ (‪ )Belzec‬היה הראשון שהקימו הנאצים במסגרת מבצע ריינהארד בפולין‪ .‬כחצי מיליון‬ ‫יהודים מצאו בו את מותם‪ .‬העובדה שלא נותרו ניצולים ספורים מהמחנה היא אחת הסיבות לכך שהוא אינו‬ ‫ידוע ומפורסם כסוביבור וטרבלינקה שהוקמו מאוחר יותר במסגרת מבצע ריינהארד‪.‬‬

‫‪ 2‬‬

‫מאיר אגסי‪ ,‬הכד מטנסי‪ ,‬כריסטיאן בולטנסקי תמונת מחזור כממנטו מורי‪ ,‬עם עובד‪,‬‬ ‫תל אביב‪. 2008 ,‬‬

‫‪ 3‬‬

‫שם‪.‬‬


‫קורות חיים‬ ‫ילידת פולין ‪ .1928‬את מלחמת העולם השנייה‬ ‫שרדה במנוסה מפולין בפני הכיבוש הגרמני‬ ‫ובהגליה לסיביר בידי השלטון הסובייטי‪ .‬עלתה‬

‫תערוכות יחיד‬ ‫בין השנים ‪ 2007-20012‬הציגה ‪ 6‬תערוכות יחיד‪.‬‬

‫ארצה ב־‪ 1948‬בעיצומה של מלחמת העצמאות‪,‬‬

‫תערוכות קבוצתיות‬

‫ממחנות העקורים בגרמניה כחיילת מתנדבת‬

‫בין השנים ‪ 1976-2012‬השתתפה ב־‪ 16‬תערוכות‬

‫לצה"ל‪.‬‬

‫קבוצתיות‪.‬‬

‫לימודים והשכלה‬

‫פרסים‬

‫‏‪ B.A. - 1973‬בהצטיינות יתירה‪ ,‬בחוג לחינוך‬

‫‪" 1977‬פרס העשור" של האגף לתכניות לימודים‪,‬‬

‫ובחוג לאמנות וליצירה באוניברסיטת חיפה‪.‬‬

‫במשרד החינוך בירושלים‪.‬‬

‫‏‪ M.A. - 1983‬בחינוך באוניברסיטת חיפה‪.‬‬

‫‪" 1994‬פרס יושב ‪ -‬ראש הכנסת לאיכות החיים"‬

‫‏‪ Ph.D. - 1999‬בחינוך באוניברסיטת חיפה‪.‬‬

‫על תרומתה הייחודית לקידום יחסים ולקירוב‬ ‫לבבות בין מנהלים‪ ,‬מורים ותלמידים יהודים‬

‫עבודה ויצירה‬

‫וערבים במערכת החינוך בישראל‪ ,‬באמצעות‬

‫‪ 2000 - 1973‬מרצה בפקולטה לחינוך‬

‫טיפוח ערכי יופי‪ ,‬אסתטיקה ויצירה באמנות‪.‬‬

‫באוניברסיטת חיפה ומרכזת צוות לכתיבת‬ ‫תכניות לימודים לשילוב אמנויות בהוראה‪,‬‬ ‫המופעלת במערכת החינוך בישראל בשיתוף‬ ‫האגף לתכניות לימודים במשרד החינוך‬ ‫בירושלים‪.‬‬ ‫‪ 1983-1994‬מפקחת מחוזית על הוראת האמנות‬ ‫במשרד החינוך והתרבות‪.‬‬

‫‪ 2011‬מקום ראשון בתחרות ציורים לגיל הזהב‬ ‫מטעם איגוד מועדוני ליונס כפר־סבא‪.‬‬ ‫יצירותיה נמצאות במשכן לאמנות עין־חרוד‬ ‫באוסף היודאיקה‪ ,‬בבית העיתונאים ע"ש נחום‬ ‫סוקולוב בתל־אביב‪ ,‬ובקונסרבטוריון למוסיקה‬ ‫ברעננה‪.‬‬

‫‪ 1983-2012‬מפעילה אסטרטגיה ליצירה‬

‫משפחה‬

‫קולקטיבית באמנות הפסיפס‪,‬שהניבה למעלה‬

‫בשנת ‪ 1954‬נישאה לנחום מלצר (‪)1925-1996‬‬

‫ממאתיים יצירות לעיטור בנייני ציבור ברחבי‬

‫לאחר ששרד את השואה‪ ,‬תחת שם בדוי‬

‫הארץ כמנוף ליצירה קהילתית שוויונית‪.‬‬

‫יס ָלאב ַמ ְל ֶצר‪ ,‬כלוחם בחזית הסובייטית נגד‬ ‫ְס ַט ִנ ְ‬

‫‪ 2000‬ועד היום‪ ,‬חזרה לפעילות אינטנסיבית‬

‫הצבא הגרמני‪ ,‬תוך השתתפות בשחרור עשרים‬

‫ליצירה בציור על מגוון הטכניקות האמנותיות‪.‬‬ ‫מציגה בתערוכות קבוצתיות ובתערוכות יחיד‪.‬‬

‫ֲערים בשטחי הכיבוש הגרמני‪ ,‬ממוסקבה ועד‬ ‫למצעד הניצחון באוריינבורג במבואות ברלין‬ ‫ב־‪ 9‬במאי ‪.1945‬‬ ‫בניהם הם המוסיקאי פרופ' מיכאל מלצר ורעייתו‬ ‫יעל; הפיסיקאי‪-‬מוסיקאי ד"ר עזר מלצר ורעייתו‬ ‫תמר‪ .‬הנכדים הם דניאל‪ ,‬עמית ועדן‪.‬‬ ‫לאושרה של שרה כולם חיים בישראל‪.‬‬ ‫ללא כותרת‪ ,2012 ,‬שמן על קרטון‪ 8x40x60 ,‬ס"מ‬


‫>‬

‫ללא כותרת‪ ,2012 ,‬דיו על נייר‪ 70x100 ,‬ס"מ‬

‫ללא כותרת‪ ,2012 ,‬עיסת נייר‪ 30x50 ,‬ס"מ >‬


‫ ס"מ‬10x40x40 ,‫ שמן על קרטון‬,2012 ,‫ללא כותרת‬

surfaced, awakening the powerful creative impulse with which Meltzer was blessed. As a result, began a long and complex process of work requiring many emotional forces to look and touch the hidden and the repressed that suddenly erupted. Preoccupation with the nothingness of life and with memory was the focus of the work. These led to the development of a unique technique with symbolic significance. It started out with tearing newspapers as intimation of

grief, turning them into pulp, the raw material from which she created dozens of portraits devoid of human image, then baking them in a home oven until smoldered and charred. The charred portraits with hollow eyes, created through this process, were glued separately on a uniformly white surface. Together this forms a mass of faces with no ethnic identity, age or gender absorbed at first glance as a flood of negatives composing a large “class photo”, doubtful whether of skeletons or masks.

The term “class photo” recalls the works of Christian Boltanski, immersed in Holocaust memories. The writer and art critic Meir Agassi wrote in the context of Boltanski’s “class photos” that in such photos individuality is actually emphasized from a starting point of anonymity.2 At first glance, the photo commemorating the end of some kind of event is grasped in its overall unity. Gradually, and at a further glance, scanning and intimate, one deciphers different features and personal characteristics that defy the equality principle of such images.3 The question “'Where are they now?” produced by the intimate glance, is almost inevitable and consequently transforms the photo both into an affirmation of life and a memento mori. A similar process occurs with the oppressive anonymity of the charred reliefs in Meltzer’s exhibit, which at first glance seems like a memorial wall. A deeper look allows identification of individual details challenging the anonymity dictated by multiplicity. The fact that not one relief is similar to another exposes an attempt to give back ghosts the personal uniqueness taken from them, touching one’s heart through repetition. To wonder, “Who were they?” as opposed to the

1

2 3

question “Where are they today,”- a moment before they became a small part of collective memory - this is largely the memento mori of the post mortem. In her second series of works, Meltzer reuses cardboard boxes of various sizes. The box once new and full, is empty, and becomes a drained memory container, folding the past within itself like a refugee tossed from place to place. The portraits on the outer layer of the boxes were drawn with great corporeality and intense colors characteristic of her artistic language. These emotional and intimate portraits contain the memory of those present – the absentees, living within her, with whom she holds a constant dialogue; and referring to the concepts of Walter Benjamin, one can see in them figures wandering and roving not only in visible space but inside their souls, as they return to the past, forgotten and repressed. This past arises to the existential plane from hidden places in a two-faced reality that wavers between a dynamic, living world and the world of the figures represented in the reliefs of burnt pulp paper, sinking into the darkness of oblivion as an open wound. Ruty Chinsky - Amitay

Belzec extermination camp was the first camp established by the Nazis created for implementing Operation Reinhard in Poland. Half a million Jews found their death in this camp. The fact that no one survived the camp is one of the reasons that it is not as well- known and famous as Sobibor and Treblinka, created later for Operation Reinhard. Meir Agassi, The Jar from Tennesse; Christian Boltanski, Class Photos as Memento Mori, Am Oved, Tel Aviv 2008. Ibid


Dedicated to the memory of fifteen members of the Weinfeld family from Gorlice Poland, and to victims of the Holocaust in general, whose lives were cut short in the extermination camps. and no man knows their burial place.

Sara Melzer Two-Faced Reality Counterpoint ‫‏‬ Without mercy I am condemned, step by step, To return and see... Dan Pagis

>

‫ ס"מ‬10x22x35 ,‫ שמן על קרטון‬,2012 ,‫ללא כותרת‬

> ‫ ס"מ‬40x60 ,‫ שמן על בד‬,2012 ,‫ללא כותרת‬

Colored cardboard boxes scattered in space, on which are drawn brightly colored, expressive portraits and monochromatic reliefs of charred portraits hanging on the white wall - all these are part of Sara Melzer’s exhibition. The contrast between the two types of portraits, between the ghosts, on the one hand, and those who represent the power of life and its continuity, on the other hand, creates the tension that characterizes the entire exhibition, taking place between two parallel entities. Destiny diverted Melzer’s path of life several times: during World War II, when she was eleven, her life was saved just hours before the German invasion of her hometown; and later on, when her nuclear family was suddenly exiled from Poland to Siberia, leaving behind a rich life saga. Many years later, on 2008, she received, by chance, a family heritage of letters and postcards. While rummaging around old family testimonies, accompanied by nostalgic emotions that this arouses, the artist found a

yellowed piece of paper – an SOS telegram from 1940, sent by her uncle, Mendel Weinfeld, from the city of "Lwów" (Lviv) to his sister in Palestine, pleading her to get for him and his young family a certificate to immigrate to Eretz Israel. He feared he might be exiled to Siberia. The certificate was not obtained. Shortly after, the Nazis occupied the area and the threat of deportation was replaced by a much greater concern, which materialized with the killing of the family at the Belzec extermination camp in 1942.1 The emotional upheaval that the unexpected discovery of this telegram caused, brought up from memory the image of the family that perished. The concreteness and clarity of images from the past on the background of history’s vicissitudes and quirks of fate flooded the mind with restless thoughts about the disturbing way reality works and the way destiny determines life and death. The pain of longing and grief that was never quite extinguished now came out and


Sara Melzer Counterpoint

Sara Melzer  

Sara Melzer

Read more
Read more
Similar to
Popular now
Just for you