על-ידי שעוסקים לדבר אחד עם חברו, להכניס דעת ויראת שמים ולהעמיד תלמידים, על-ידי-זה נכנסין "אורות המקיפים" - .שזוכה להבין ולידע ,מה שלא הבין וידע מתחילה. מה שאדם מבין ומשיג בשכלו זה בחינת "פנימי" ,כי זה השכל נכנס לתוך שכלו .אבל מה שאין יכול לכנס לתוך שכלו ,שאי אפשר לו להבין ,זה בחינת "מקיפים" .כי זה הדבר מקיף סביבות שכלו ,ואי אפשר לו להכניסו בפנים בתוך שכלו ,שאי אפשר לו להבין זאת ,מחמת שהוא בחינת מקיף אצלו. כשעוסק לדבר עם בני אדם ,ומכניס בהם דעתו ,נמצא ש"נתרוקן" מוחו מהשכל והדעת שהיה לו ,ואזי נכנס השכל ה"מקיף" לפנים .כי על ידי שנתרוקן שכלו כשהכניס דעתו בחברו ,על-ידי-זה נכנס המקיף לפנים .וזוכה להבין מה שלא היה יכול להבין מתחילה.