__MAIN_TEXT__
feature-image

Page 1

‫ינה‬ ‫ְּפ ִנ ָ‬ ‫מגזין עצמאי לאמנות‬ ‫גיליון ‪3‬‬ ‫חורף ‪2018‬‬


‫ינה‬ ‫ְּפ ִנ ָ‬ ‫מגזין עצמאי לאמנות‬ ‫גיליון ‪3‬‬ ‫חורף ‪2018‬‬

‫על הכריכה‪ ,???? ,"???????" :‬ישעיהו רבינוביץ‬


‫צבי טולקטובסקי‬ ‫מזרח תיכון חדש‬


‫> > שיח ‬ ‫ה‬ ‫ > צבי טולקטובסקי‬ ‫>> ‬

‫מה מעסיק אותך? כשאת מסתכלת על הציורים שלך מהצד — מה את רואה? מה את עושה בעצם?‬

‫> היצירה בשבילי היא הרחבה‪ ,‬מקום נוסף‪ ,‬כלי להכיל את הסערה שבפנים‪ .‬המכחול‪ ,‬העיפרון‬ ‫מאפשרים הארכה של מה שמתחולל בנפש‪ .‬לפעמים נראה לי שהתוצאה ‪ -‬הכתם‪ ,‬הציור‪ ,‬הרישום‬ ‫או הסרט‪ ,‬הם כמו תמצות של מה שעוברת הרוח‪ .‬לפעמים היצירה דווקא חושפת רבדים חדשים‪,‬‬ ‫אפשרויות חדשות ומפתיעה אותי‪ .‬הנושאים משתנים‪ .‬אני משאילה דימויים מסביבת החיים שלי‪,‬‬ ‫מהרשת‪ ,‬מאנשים אחרים ומהדמיון‪ .‬הדימויים שולחים אותי לנייר‪ .‬הרבה פעמים זה גם מתחיל‬ ‫מטקסט‪ ,‬איזו מילה שחוזרת‪ ,‬ממנה אני יוצאת לפעולה‪.‬‬ ‫>> כמו מה למשל?‬ ‫> זה יכול להיות "פינת חי"‪ ,"body bilding" ,‬בדרך כלל זו מילה אחת‪ ,‬לא משהו תוכני‪ ,‬יותר‬ ‫כמו כותרת‪ .‬זה יכול להיות משהו ששמעתי‪ ,‬שקראתי איפה שהוא‪ ,‬או פשוט טקסט שצף לתודעה‬ ‫ומטייל בה‪ .‬אחר כך המילה או צמד המילים האלו עשויות להפוך להיות שם של ציור‪.‬‬ ‫>> בעצם המילה לא עולה לך לראש עם דימוי?‬ ‫> לא‪ ,‬זה טקסט שמפעיל אותי‪ .‬המילים שאני ממציאה או "שואלת" מעוררות אצלי חשק להניח‬ ‫לצידן את נקודת המבט שלי‪ .‬אחר כך מצטרפים דימויים ונבנה עולם על הדף‪ .‬בפעמים אחרות אני‬ ‫יוצאת מתוך צילום או חלק קטן ממנו‪ .‬הדוב שמופיע בסדרה למשל‪ ,‬לקוח מצילום שהיה בו פסלון‬ ‫קטן של דוב‪ .‬משהו בתנוחה שלו ריגש אותי‪ ,‬נגע לי ללב ‪ -‬כאילו נשא בתוכו את כאב העולם‪ .‬הקו‬ ‫שאני שמה על הדף מתוך הזדהות כזו‪ ,‬מחזיק את אותו הכאב של הדוב ושלי ושל המתבונן‪.‬‬ ‫>> ומבחינת היכולות הציוריות ‪ -‬בדוב למשל ‪ -‬את צריכה להתבונן כדי לצייר?‬ ‫> אני צריכה להתבונן כדי לצאת לפעולה אבל אני לא צריכה לראות את כפות הרגליים‪ ,‬את‬ ‫השערות שלו‪ ,‬אלא אם אני רוצה להישאר לגמרי נאמנה למציאות‪ .‬התחלתי לצייר בגיל מאוחר‪.‬‬ ‫אמנם כשהייתי ילדה סבא שלי‪ ,‬שהיה צייר‪ ,‬לימד אותי לצייר ובכל זאת רק בגיל מאוחר‬ ‫גיליתי שיש לי יכולת להעתיק את המציאות כמו שהיא‪ .‬באותו זמן גם הבנתי שהראליזם לא‬ ‫מעניין אותי‪ ,‬דווקא אהבתי את הציורים של אלו שפחות "ידעו" לצייר כביכול‪ .‬דרך הקו שלהם‬ ‫דיברה הנפש‪ .‬זה היה הרגע שבו התחלתי לחפש את השפה שלי בעצם‪.‬‬ ‫>> כמסתכלת מהצד אני יכולה להגיד שדווקא ברוב הציורים שלך יש משהו קונקרטי וגם‬ ‫ראליסטי‪ ,‬אז מעניין אותי למה את קוראת חוסר ראליזם? לחיבורים בין הדברים או לאי‬ ‫הנאמנות למקור?‬ ‫> לשניהם‪ .‬זאת אומרת המציאות מאוד נכנסת לתוך הדף‪ ,‬הדימוי מייצג דבר אבל הוא כבר לא‬ ‫הדבר עצמו‪ .‬הוא מתפרק או מתהפך וגם ברישום ‪ -‬האור‪ ,‬הפרספקטיבה הן תמיד מעוותות‪.‬‬ ‫הפרספקטיבה בדרך כלל לא מוכרת‪ ,‬צפה בחלל ולמעשה לא נאמנה לחוקי הרישום הקלסי‪.‬‬ ‫>> ‬

‫בואי נדבר קצת על עניין החיות‪ ,‬בסדרה שבחרנו למגזין מופיעים ‪ -‬סוס‪ ,‬קוף‪ ,‬ארנבת‪ ,‬דוב‪...‬‬

‫> יש עניין עם חיות כמו עם כל דבר בעצם – לדוגמה‪ ,‬יש לנו בראש דימוי מסוים על פיל‪,‬‬ ‫ובהתבוננות ממושכת בו מתגלה דבר שונה לגמרי‪ .‬קו המתאר זהה אבל מה שקורה שם בפנים‬


‫הדימויים לפי סדר הופעתם‪:‬‬ ‫ללא כותרת‪( ,‬רישום של וולטר גרופיוס‪ ,‬מתוך הספר‪;Staatliches Bauhaus Weimar, 1923 :‬‬ ‫וווקר אוונס‪2015 ,)Beauties of the Common Tool, 1955 ,‬‬ ‫ללא כותרת‪( ,‬דמויות מתוך הבלט הטריאדי ‪ ,1922‬אוסקר שלמר)‪2015 ,‬‬ ‫ללא כותרת‪( ,‬רישום של אוסקר שלמר‪ ,‬מתוך‪ ; Dance Gesture,1927-1926 :‬אניטה‪ ,‬ברבר‪2015 ,)1925 ,‬‬ ‫ללא כותרת‪( ,‬מחקר ידיים וזרועות)‪2015 ,‬‬ ‫שלמר מנוקד‪( ,‬אוסקר שלמר‪ ,‬סדנת הבמה‪ ,‬באוהאוס ‪2015 ,)1922-1929‬‬ ‫ללא כותרת‪( ,‬אוסקר שלמר‪ ,‬סדנת הבמה‪ ,‬באוהאוס‪2015 ,)1922-1929 ,‬‬ ‫פינוקיו‪( ,‬דמות חלום‪ ,‬מרי ויגמן‪2015 ,)1927 ,‬‬ ‫ללא כותרת‪( ,‬מתוך הסרט דרכים לכוח וליופי‪ ;1925 ,‬האנה הך‪ ,‬אלבום‪2015 ,)1933 ,‬‬ ‫ללא כותרת‪( ,‬נידי אימפקובן‪ ,‬הציפור השבויה‪ ,1919 ,‬צלם‪ :‬האנס הולדט)‪2015 ,‬‬ ‫ללא כותרת‪( ,‬צללית של אולגה שפנטל ‪ ,1923‬צלם‪ :‬הוגו ארפורת'; מרי ויגמן‪,1930 ,‬‬ ‫צלם‪ :‬אדמונד קסטינג)‪2015 ,‬‬


‫גילי אבישר‬

‫שדים של‬ ‫חוסר הגיון‬


‫> > שיחה ‬ ‫ > גילי אבישר‬ ‫>> ‬

‫מה מעסיק אותך? כשאת מסתכלת על הציורים שלך מהצד — מה את רואה? מה את עושה בעצם?‬

‫> היצירה בשבילי היא הרחבה‪ ,‬מקום נוסף‪ ,‬כלי להכיל את הסערה שבפנים‪ .‬המכחול‪ ,‬העיפרון‬ ‫מאפשרים הארכה של מה שמתחולל בנפש‪ .‬לפעמים נראה לי שהתוצאה ‪ -‬הכתם‪ ,‬הציור‪ ,‬הרישום‬ ‫או הסרט‪ ,‬הם כמו תמצות של מה שעוברת הרוח‪ .‬לפעמים היצירה דווקא חושפת רבדים חדשים‪,‬‬ ‫אפשרויות חדשות ומפתיעה אותי‪ .‬הנושאים משתנים‪ .‬אני משאילה דימויים מסביבת החיים שלי‪,‬‬ ‫מהרשת‪ ,‬מאנשים אחרים ומהדמיון‪ .‬הדימויים שולחים אותי לנייר‪ .‬הרבה פעמים זה גם מתחיל‬ ‫מטקסט‪ ,‬איזו מילה שחוזרת‪ ,‬ממנה אני יוצאת לפעולה‪.‬‬ ‫>> כמו מה למשל?‬ ‫> זה יכול להיות "פינת חי"‪ ,"body bilding" ,‬בדרך כלל זו מילה אחת‪ ,‬לא משהו תוכני‪ ,‬יותר‬ ‫כמו כותרת‪ .‬זה יכול להיות משהו ששמעתי‪ ,‬שקראתי איפה שהוא‪ ,‬או פשוט טקסט שצף לתודעה‬ ‫ומטייל בה‪ .‬אחר כך המילה או צמד המילים האלו עשויות להפוך להיות שם של ציור‪.‬‬ ‫>> בעצם המילה לא עולה לך לראש עם דימוי?‬ ‫> לא‪ ,‬זה טקסט שמפעיל אותי‪ .‬המילים שאני ממציאה או "שואלת" מעוררות אצלי חשק להניח‬ ‫לצידן את נקודת המבט שלי‪ .‬אחר כך מצטרפים דימויים ונבנה עולם על הדף‪ .‬בפעמים אחרות אני‬ ‫יוצאת מתוך צילום או חלק קטן ממנו‪ .‬הדוב שמופיע בסדרה למשל‪ ,‬לקוח מצילום שהיה בו פסלון‬ ‫קטן של דוב‪ .‬משהו בתנוחה שלו ריגש אותי‪ ,‬נגע לי ללב ‪ -‬כאילו נשא בתוכו את כאב העולם‪ .‬הקו‬ ‫שאני שמה על הדף מתוך הזדהות כזו‪ ,‬מחזיק את אותו הכאב של הדוב ושלי ושל המתבונן‪.‬‬ ‫>> ומבחינת היכולות הציוריות ‪ -‬בדוב למשל ‪ -‬את צריכה להתבונן כדי לצייר?‬ ‫> אני צריכה להתבונן כדי לצאת לפעולה אבל אני לא צריכה לראות את כפות הרגליים‪ ,‬את‬ ‫השערות שלו‪ ,‬אלא אם אני רוצה להישאר לגמרי נאמנה למציאות‪ .‬התחלתי לצייר בגיל מאוחר‪.‬‬ ‫אמנם כשהייתי ילדה סבא שלי‪ ,‬שהיה צייר‪ ,‬לימד אותי לצייר ובכל זאת רק בגיל מאוחר‬ ‫גיליתי שיש לי יכולת להעתיק את המציאות כמו שהיא‪ .‬באותו זמן גם הבנתי שהראליזם לא‬ ‫מעניין אותי‪ ,‬דווקא אהבתי את הציורים של אלו שפחות "ידעו" לצייר כביכול‪ .‬דרך הקו שלהם‬ ‫דיברה הנפש‪ .‬זה היה הרגע שבו התחלתי לחפש את השפה שלי בעצם‪.‬‬ ‫>> כמסתכלת מהצד אני יכולה להגיד שדווקא ברוב הציורים שלך יש משהו קונקרטי וגם‬ ‫ראליסטי‪ ,‬אז מעניין אותי למה את קוראת חוסר ראליזם? לחיבורים בין הדברים או לאי‬ ‫הנאמנות למקור?‬ ‫> לשניהם‪ .‬זאת אומרת המציאות מאוד נכנסת לתוך הדף‪ ,‬הדימוי מייצג דבר אבל הוא כבר לא‬ ‫הדבר עצמו‪ .‬הוא מתפרק או מתהפך וגם ברישום ‪ -‬האור‪ ,‬הפרספקטיבה הן תמיד מעוותות‪.‬‬ ‫הפרספקטיבה בדרך כלל לא מוכרת‪ ,‬צפה בחלל ולמעשה לא נאמנה לחוקי הרישום הקלסי‪.‬‬ ‫>> ‬

‫בואי נדבר קצת על עניין החיות‪ ,‬בסדרה שבחרנו למגזין מופיעים ‪ -‬סוס‪ ,‬קוף‪ ,‬ארנבת‪ ,‬דוב‪...‬‬

‫> יש עניין עם חיות כמו עם כל דבר בעצם – לדוגמה‪ ,‬יש לנו בראש דימוי מסוים על פיל‪,‬‬ ‫ובהתבוננות ממושכת בו מתגלה דבר שונה לגמרי‪ .‬קו המתאר זהה אבל מה שקורה שם בפנים‬


‫ליאוני שיין‬

‫סי פאלאס‬


‫> > שיח ‬ ‫ה‬ ‫ > ליאוני שיין‬ ‫>> ‬

‫מה מעסיק אותך? כשאת מסתכלת על הציורים שלך מהצד — מה את רואה? מה את עושה בעצם?‬

‫> היצירה בשבילי היא הרחבה‪ ,‬מקום נוסף‪ ,‬כלי להכיל את הסערה שבפנים‪ .‬המכחול‪ ,‬העיפרון‬ ‫מאפשרים הארכה של מה שמתחולל בנפש‪ .‬לפעמים נראה לי שהתוצאה ‪ -‬הכתם‪ ,‬הציור‪ ,‬הרישום‬ ‫או הסרט‪ ,‬הם כמו תמצות של מה שעוברת הרוח‪ .‬לפעמים היצירה דווקא חושפת רבדים חדשים‪,‬‬ ‫אפשרויות חדשות ומפתיעה אותי‪ .‬הנושאים משתנים‪ .‬אני משאילה דימויים מסביבת החיים שלי‪,‬‬ ‫מהרשת‪ ,‬מאנשים אחרים ומהדמיון‪ .‬הדימויים שולחים אותי לנייר‪ .‬הרבה פעמים זה גם מתחיל‬ ‫מטקסט‪ ,‬איזו מילה שחוזרת‪ ,‬ממנה אני יוצאת לפעולה‪.‬‬ ‫>> כמו מה למשל?‬ ‫> זה יכול להיות "פינת חי"‪ ,"body bilding" ,‬בדרך כלל זו מילה אחת‪ ,‬לא משהו תוכני‪ ,‬יותר‬ ‫כמו כותרת‪ .‬זה יכול להיות משהו ששמעתי‪ ,‬שקראתי איפה שהוא‪ ,‬או פשוט טקסט שצף לתודעה‬ ‫ומטייל בה‪ .‬אחר כך המילה או צמד המילים האלו עשויות להפוך להיות שם של ציור‪.‬‬ ‫>> בעצם המילה לא עולה לך לראש עם דימוי?‬ ‫> לא‪ ,‬זה טקסט שמפעיל אותי‪ .‬המילים שאני ממציאה או "שואלת" מעוררות אצלי חשק להניח‬ ‫לצידן את נקודת המבט שלי‪ .‬אחר כך מצטרפים דימויים ונבנה עולם על הדף‪ .‬בפעמים אחרות אני‬ ‫יוצאת מתוך צילום או חלק קטן ממנו‪ .‬הדוב שמופיע בסדרה למשל‪ ,‬לקוח מצילום שהיה בו פסלון‬ ‫קטן של דוב‪ .‬משהו בתנוחה שלו ריגש אותי‪ ,‬נגע לי ללב ‪ -‬כאילו נשא בתוכו את כאב העולם‪ .‬הקו‬ ‫שאני שמה על הדף מתוך הזדהות כזו‪ ,‬מחזיק את אותו הכאב של הדוב ושלי ושל המתבונן‪.‬‬ ‫>> ומבחינת היכולות הציוריות ‪ -‬בדוב למשל ‪ -‬את צריכה להתבונן כדי לצייר?‬ ‫> אני צריכה להתבונן כדי לצאת לפעולה אבל אני לא צריכה לראות את כפות הרגליים‪ ,‬את‬ ‫השערות שלו‪ ,‬אלא אם אני רוצה להישאר לגמרי נאמנה למציאות‪ .‬התחלתי לצייר בגיל מאוחר‪.‬‬ ‫אמנם כשהייתי ילדה סבא שלי‪ ,‬שהיה צייר‪ ,‬לימד אותי לצייר ובכל זאת רק בגיל מאוחר‬ ‫גיליתי שיש לי יכולת להעתיק את המציאות כמו שהיא‪ .‬באותו זמן גם הבנתי שהראליזם לא‬ ‫מעניין אותי‪ ,‬דווקא אהבתי את הציורים של אלו שפחות "ידעו" לצייר כביכול‪ .‬דרך הקו שלהם‬ ‫דיברה הנפש‪ .‬זה היה הרגע שבו התחלתי לחפש את השפה שלי בעצם‪.‬‬ ‫>> כמסתכלת מהצד אני יכולה להגיד שדווקא ברוב הציורים שלך יש משהו קונקרטי וגם‬ ‫ראליסטי‪ ,‬אז מעניין אותי למה את קוראת חוסר ראליזם? לחיבורים בין הדברים או לאי‬ ‫הנאמנות למקור?‬ ‫> לשניהם‪ .‬זאת אומרת המציאות מאוד נכנסת לתוך הדף‪ ,‬הדימוי מייצג דבר אבל הוא כבר לא‬ ‫הדבר עצמו‪ .‬הוא מתפרק או מתהפך וגם ברישום ‪ -‬האור‪ ,‬הפרספקטיבה הן תמיד מעוותות‪.‬‬ ‫הפרספקטיבה בדרך כלל לא מוכרת‪ ,‬צפה בחלל ולמעשה לא נאמנה לחוקי הרישום הקלסי‪.‬‬ ‫>> ‬

‫בואי נדבר קצת על עניין החיות‪ ,‬בסדרה שבחרנו למגזין מופיעים ‪ -‬סוס‪ ,‬קוף‪ ,‬ארנבת‪ ,‬דוב‪...‬‬

‫> יש עניין עם חיות כמו עם כל דבר בעצם – לדוגמה‪ ,‬יש לנו בראש דימוי מסוים על פיל‪,‬‬ ‫ובהתבוננות ממושכת בו מתגלה דבר שונה לגמרי‪ .‬קו המתאר זהה אבל מה שקורה שם בפנים‬


‫אולגה קונדינה‬

‫תל אביב‬


‫> > שיח ‬ ‫ה‬ ‫ > אולגה קונדינה‬ ‫>> ‬

‫מה מעסיק אותך? כשאת מסתכלת על הציורים שלך מהצד — מה את רואה? מה את עושה בעצם?‬

‫> היצירה בשבילי היא הרחבה‪ ,‬מקום נוסף‪ ,‬כלי להכיל את הסערה שבפנים‪ .‬המכחול‪ ,‬העיפרון‬ ‫מאפשרים הארכה של מה שמתחולל בנפש‪ .‬לפעמים נראה לי שהתוצאה ‪ -‬הכתם‪ ,‬הציור‪ ,‬הרישום‬ ‫או הסרט‪ ,‬הם כמו תמצות של מה שעוברת הרוח‪ .‬לפעמים היצירה דווקא חושפת רבדים חדשים‪,‬‬ ‫אפשרויות חדשות ומפתיעה אותי‪ .‬הנושאים משתנים‪ .‬אני משאילה דימויים מסביבת החיים שלי‪,‬‬ ‫מהרשת‪ ,‬מאנשים אחרים ומהדמיון‪ .‬הדימויים שולחים אותי לנייר‪ .‬הרבה פעמים זה גם מתחיל‬ ‫מטקסט‪ ,‬איזו מילה שחוזרת‪ ,‬ממנה אני יוצאת לפעולה‪.‬‬ ‫>> כמו מה למשל?‬ ‫> זה יכול להיות "פינת חי"‪ ,"body bilding" ,‬בדרך כלל זו מילה אחת‪ ,‬לא משהו תוכני‪ ,‬יותר‬ ‫כמו כותרת‪ .‬זה יכול להיות משהו ששמעתי‪ ,‬שקראתי איפה שהוא‪ ,‬או פשוט טקסט שצף לתודעה‬ ‫ומטייל בה‪ .‬אחר כך המילה או צמד המילים האלו עשויות להפוך להיות שם של ציור‪.‬‬ ‫>> בעצם המילה לא עולה לך לראש עם דימוי?‬ ‫> לא‪ ,‬זה טקסט שמפעיל אותי‪ .‬המילים שאני ממציאה או "שואלת" מעוררות אצלי חשק להניח‬ ‫לצידן את נקודת המבט שלי‪ .‬אחר כך מצטרפים דימויים ונבנה עולם על הדף‪ .‬בפעמים אחרות אני‬ ‫יוצאת מתוך צילום או חלק קטן ממנו‪ .‬הדוב שמופיע בסדרה למשל‪ ,‬לקוח מצילום שהיה בו פסלון‬ ‫קטן של דוב‪ .‬משהו בתנוחה שלו ריגש אותי‪ ,‬נגע לי ללב ‪ -‬כאילו נשא בתוכו את כאב העולם‪ .‬הקו‬ ‫שאני שמה על הדף מתוך הזדהות כזו‪ ,‬מחזיק את אותו הכאב של הדוב ושלי ושל המתבונן‪.‬‬ ‫>> ומבחינת היכולות הציוריות ‪ -‬בדוב למשל ‪ -‬את צריכה להתבונן כדי לצייר?‬ ‫> אני צריכה להתבונן כדי לצאת לפעולה אבל אני לא צריכה לראות את כפות הרגליים‪ ,‬את‬ ‫השערות שלו‪ ,‬אלא אם אני רוצה להישאר לגמרי נאמנה למציאות‪ .‬התחלתי לצייר בגיל מאוחר‪.‬‬ ‫אמנם כשהייתי ילדה סבא שלי‪ ,‬שהיה צייר‪ ,‬לימד אותי לצייר ובכל זאת רק בגיל מאוחר‬ ‫גיליתי שיש לי יכולת להעתיק את המציאות כמו שהיא‪ .‬באותו זמן גם הבנתי שהראליזם לא‬ ‫מעניין אותי‪ ,‬דווקא אהבתי את הציורים של אלו שפחות "ידעו" לצייר כביכול‪ .‬דרך הקו שלהם‬ ‫דיברה הנפש‪ .‬זה היה הרגע שבו התחלתי לחפש את השפה שלי בעצם‪.‬‬ ‫>> כמסתכלת מהצד אני יכולה להגיד שדווקא ברוב הציורים שלך יש משהו קונקרטי וגם‬ ‫ראליסטי‪ ,‬אז מעניין אותי למה את קוראת חוסר ראליזם? לחיבורים בין הדברים או לאי‬ ‫הנאמנות למקור?‬ ‫> לשניהם‪ .‬זאת אומרת המציאות מאוד נכנסת לתוך הדף‪ ,‬הדימוי מייצג דבר אבל הוא כבר לא‬ ‫הדבר עצמו‪ .‬הוא מתפרק או מתהפך וגם ברישום ‪ -‬האור‪ ,‬הפרספקטיבה הן תמיד מעוותות‪.‬‬ ‫הפרספקטיבה בדרך כלל לא מוכרת‪ ,‬צפה בחלל ולמעשה לא נאמנה לחוקי הרישום הקלסי‪.‬‬ ‫>> ‬

‫בואי נדבר קצת על עניין החיות‪ ,‬בסדרה שבחרנו למגזין מופיעים ‪ -‬סוס‪ ,‬קוף‪ ,‬ארנבת‪ ,‬דוב‪...‬‬

‫> יש עניין עם חיות כמו עם כל דבר בעצם – לדוגמה‪ ,‬יש לנו בראש דימוי מסוים על פיל‪,‬‬ ‫ובהתבוננות ממושכת בו מתגלה דבר שונה לגמרי‪ .‬קו המתאר זהה אבל מה שקורה שם בפנים‬


‫צפיה דגני‬

‫דולפין‪ ,‬לוויתן‬ ‫ופרחי האש‬


‫> זה יכול להיות "פינת חי"‪ ,"body bilding" ,‬בדרך כלל זו מילה אחת‪ ,‬לא משהו תוכני‪ ,‬יותר‬ ‫כמו כותרת‪ .‬זה יכול להיות משהו ששמעתי‪ ,‬שקראתי איפה שהוא‪ ,‬או פשוט טקסט שצף לתודעה‬ ‫ומטייל בה‪ .‬אחר כך המילה או צמד המילים האלו עשויות להפוך להיות שם של ציור‪.‬‬ ‫>> בעצם המילה לא עולה לך לראש עם דימוי?‬ ‫> לא‪ ,‬זה טקסט שמפעיל אותי‪ .‬המילים שאני ממציאה או "שואלת" מעוררות אצלי חשק להניח‬ ‫לצידן את נקודת המבט שלי‪ .‬אחר כך מצטרפים דימויים ונבנה עולם על הדף‪ .‬בפעמים אחרות אני‬ ‫יוצאת מתוך צילום או חלק קטן ממנו‪ .‬הדוב שמופיע בסדרה למשל‪ ,‬לקוח מצילום שהיה בו פסלון‬ ‫קטן של דוב‪ .‬משהו בתנוחה שלו ריגש אותי‪ ,‬נגע לי ללב ‪ -‬כאילו נשא בתוכו את כאב העולם‪ .‬הקו‬ ‫שאני שמה על הדף מתוך הזדהות כזו‪ ,‬מחזיק את אותו הכאב של הדוב ושלי ושל המתבונן‪.‬‬ ‫>> ומבחינת היכולות הציוריות ‪ -‬בדוב למשל ‪ -‬את צריכה להתבונן כדי לצייר?‬ ‫> אני צריכה להתבונן כדי לצאת לפעולה אבל אני לא צריכה לראות את כפות הרגליים‪ ,‬את‬ ‫השערות שלו‪ ,‬אלא אם אני רוצה להישאר לגמרי נאמנה למציאות‪ .‬התחלתי לצייר בגיל מאוחר‪.‬‬ ‫אמנם כשהייתי ילדה סבא שלי‪ ,‬שהיה צייר‪ ,‬לימד אותי לצייר ובכל זאת רק בגיל מאוחר‬ ‫גיליתי שיש לי יכולת להעתיק את המציאות כמו שהיא‪ .‬באותו זמן גם הבנתי שהראליזם לא‬ ‫מעניין אותי‪ ,‬דווקא אהבתי את הציורים של אלו שפחות "ידעו" לצייר כביכול‪ .‬דרך הקו שלהם‬ ‫דיברה הנפש‪ .‬זה היה הרגע שבו התחלתי לחפש את השפה שלי בעצם‪.‬‬ ‫>> כמסתכלת מהצד אני יכולה להגיד שדווקא ברוב הציורים שלך יש משהו קונקרטי וגם‬ ‫ראליסטי‪ ,‬אז מעניין אותי למה את קוראת חוסר ראליזם? לחיבורים בין הדברים או לאי‬ ‫הנאמנות למקור?‬ ‫> לשניהם‪ .‬זאת אומרת המציאות מאוד נכנסת לתוך הדף‪ ,‬הדימוי מייצג דבר אבל הוא כבר לא‬ ‫הדבר עצמו‪ .‬הוא מתפרק או מתהפך וגם ברישום ‪ -‬האור‪ ,‬הפרספקטיבה הן תמיד מעוותות‪.‬‬ ‫הפרספקטיבה בדרך כלל לא מוכרת‪ ,‬צפה בחלל ולמעשה לא נאמנה לחוקי הרישום הקלסי‪.‬‬ ‫>> ‬

‫בואי נדבר קצת על עניין החיות‪ ,‬בסדרה שבחרנו למגזין מופיעים ‪ -‬סוס‪ ,‬קוף‪ ,‬ארנבת‪ ,‬דוב‪...‬‬

‫> יש עניין עם חיות כמו עם כל דבר בעצם – לדוגמה‪ ,‬יש לנו בראש דימוי מסוים על פיל‪,‬‬ ‫ובהתבוננות ממושכת בו מתגלה דבר שונה לגמרי‪ .‬קו המתאר זהה אבל מה שקורה שם בפנים‬

‫> > שיחה ‬ ‫ > צפיה דגני‬ ‫>> ‬

‫מה מעסיק אותך? כשאת מסתכלת על הציורים שלך מהצד — מה את רואה? מה את עושה בעצם?‬

‫> היצירה בשבילי היא הרחבה‪ ,‬מקום נוסף‪ ,‬כלי להכיל את הסערה שבפנים‪ .‬המכחול‪ ,‬העיפרון‬ ‫מאפשרים הארכה של מה שמתחולל בנפש‪ .‬לפעמים נראה לי שהתוצאה ‪ -‬הכתם‪ ,‬הציור‪ ,‬הרישום‬ ‫או הסרט‪ ,‬הם כמו תמצות של מה שעוברת הרוח‪ .‬לפעמים היצירה דווקא חושפת רבדים חדשים‪,‬‬ ‫אפשרויות חדשות ומפתיעה אותי‪ .‬הנושאים משתנים‪ .‬אני משאילה דימויים מסביבת החיים שלי‪,‬‬ ‫מהרשת‪ ,‬מאנשים אחרים ומהדמיון‪ .‬הדימויים שולחים אותי לנייר‪ .‬הרבה פעמים זה גם מתחיל‬ ‫מטקסט‪ ,‬איזו מילה שחוזרת‪ ,‬ממנה אני יוצאת לפעולה‪.‬‬ ‫>> כמו מה למשל?‬

‫>> ומבחינת היכולות הציוריות ‪ -‬בדוב למשל ‪ -‬את צריכה להתבונן כדי לצייר?‬ ‫> אני צריכה להתבונן כדי לצאת לפעולה אבל אני לא צריכה לראות את כפות הרגליים‪ ,‬את‬ ‫השערות שלו‪ ,‬אלא אם אני רוצה להישאר לגמרי נאמנה למציאות‪ .‬התחלתי לצייר בגיל מאוחר‪.‬‬ ‫אמנם כשהייתי ילדה סבא שלי‪ ,‬שהיה צייר‪ ,‬לימד אותי לצייר ובכל זאת רק בגיל מאוחר‬ ‫גיליתי שיש לי יכולת להעתיק את המציאות כמו שהיא‪ .‬באותו זמן גם הבנתי שהראליזם לא‬ ‫מעניין אותי‪ ,‬דווקא אהבתי את הציורים של אלו שפחות "ידעו" לצייר כביכול‪ .‬דרך הקו שלהם‬ ‫דיברה הנפש‪ .‬זה היה הרגע שבו התחלתי לחפש את השפה שלי בעצם‪.‬‬ ‫>> כמסתכלת מהצד אני יכולה להגיד שדווקא ברוב הציורים שלך יש משהו קונקרטי וגם‬ ‫ראליסטי‪ ,‬אז מעניין אותי למה את קוראת חוסר ראליזם? לחיבורים בין הדברים או לאי‬ ‫הנאמנות למקור?‬ ‫> לשניהם‪ .‬זאת אומרת המציאות מאוד נכנסת לתוך הדף‪ ,‬הדימוי מייצג דבר אבל הוא כבר לא‬ ‫הדבר עצמו‪ .‬הוא מתפרק או מתהפך וגם ברישום ‪ -‬האור‪ ,‬הפרספקטיבה הן תמיד מעוותות‪.‬‬ ‫הפרספקטיבה בדרך כלל לא מוכרת‪ ,‬צפה בחלל ולמעשה לא נאמנה לחוקי הרישום הקלסי‪.‬‬ ‫>> ‬

‫בואי נדבר קצת על עניין החיות‪ ,‬בסדרה שבחרנו למגזין מופיעים ‪ -‬סוס‪ ,‬קוף‪ ,‬ארנבת‪ ,‬דוב‪...‬‬


‫יוגב‬-‫ יהודית שלוסברג‬:‫ עריכה והפקה‬,‫ ראיונות‬,‫אוצרות‬ ‫ טל הרדה‬:‫עיצוב גרפי‬ ‫ נעה רווה‬:1 ‫עיצוב גרפי גיליון‬ ‫ ישעיהו רבינוביץ‬:‫דימוי על הכריכה‬ ‫ר הדפסות‬.‫ ע‬:‫דפוס‬

‫פנינה‬ ‫מגזין עצמאי לאמנות‬

yehudit777@gmail.com :‫מייל ליצירת קשר‬

2 ‫גיליון‬ 2017 ‫חורף‬

‫ שותפותי לגיליון‬- ‫תודה לצפיה דגני (מורינה) ולנעה רוה‬ ,‫ ניסוח ועיצוב פנינה‬,‫ על חלקן בבירור‬- ‫הראשון‬ ‫ מקבוצת מעמותה על העצות ועל הבית‬- ‫ללאה ודייגו‬ .‫ לאמא יעל ותודה לאיתן אהובי‬,‫ תודה לשרי גולן‬,‫האמנותי‬ :‫תודה מיוחדת לאמנים המשתתפים‬ ,‫ אסיה לוקין‬,‫ לירון כהן‬,‫ מרים וילנר‬,‫פלג דישון‬ .‫ ישעיהו רבינוביץ‬,‫רונית פורת‬ ‫ התאפשרה גם הודות לתמיכת מועצת‬2 ‫הוצאת 'פנינה' גיליון‬ .‫הפיס לתרבות‬

Pnina Independent magazine for contemporary art Issue 2 Winter 2017

Editor and publisher: Yehudit Shlosberg-Yogev Graphic Design: Tal Harada Graphic Design Issue No 1: Noa Rave Etching on the cover: Yeshaiahu Rabinovitz Printing: A.R Print Email: yehudit777@gmail.com With thank to: Tzfia Dgani (Murina) and Noa Raveh - my partners in the first issue - for their contribution to the writing and design of Pnina; to Lea and Diego, directors of Mamuta Art and Research Center for their advice and for the artistic home; to Sari Golan; to my mother, Yael; and to my beloved, Eitan. With special thanks to the participating artists: Liron Cohen, Peleg Dishon, Asya Lukin, Ronit Porat, Yeshaiahu Rabinovitz, Miriam Vilner. The publication of Issue 2 of Pnina was made possible thanks to the support of the Pais Culture Fund.


Profile for Pnina magazin

Pnina Magazin 3#  

Pnina Magazin 3#  

Advertisement

Recommendations could not be loaded

Recommendations could not be loaded

Recommendations could not be loaded

Recommendations could not be loaded