Issuu on Google+


‫תוכן הגיליון‬

‫‪9‬‬

‫טל ניצן‬ ‫הטקסט שמשמיד את עצמו | מבוא‬

‫‪ 15‬מירי שחם‬ ‫וידוי | סיפור‬ ‫‪ 19‬דבורה נגבי‬ ‫אישה משעממת | מאמר‬ ‫‪ 28‬יונתן ברג‬ ‫הסבר | שיר‬ ‫‪ 29‬אברי הרלינג‬ ‫הרּבֶה מלושביץ' ותעלומת החמור הנעלם | סיפור‬ ‫‪ 39‬גל חמו‬ ‫תצלומים‬ ‫‪ 47‬יונתן דורי‬ ‫הבלדה על אלטר בלטר | בלדה‬ ‫‪ 53‬עודד וולקשטיין‬ ‫כריסטי ופ‪ .‬ד‪ .‬ג'יימס‪ :‬על עמידתו של הבלש לצד המוות | מסה‬ ‫‪ 63‬ואל מקדרמיד‬ ‫הפיתוי האחרון | פרק מתוך רומן‬ ‫תרגום‪ :‬רחל אהרוני‬ ‫‪ 67‬יוסי קליין‬ ‫בחזרה לאוריינט אקספרס | סיפור מסע‬ ‫עיצוב‪ :‬אמיר כהן‬

‫‪6‬‬

‫א ו ר ו ת | ‪ :5‬א ג ת ה כריס טי‬


‫‪ 75‬ארנה קזין‬ ‫קרול וטוני לנצח‪ :‬על הבלשית הרווקה | מאמר‬ ‫‪ 79‬נורית זרחי‬ ‫פשע או גופה | שיר‬ ‫‪ 81‬יריב גוטליב‬ ‫געגוע יותר גדול | סיפור‬ ‫‪ 89‬אגתה כריסטי‬ ‫המקרה של הלקוח הרשלן | תסכית רדיו‬ ‫תרגום‪ :‬דנה פלג‬ ‫‪ 103‬רונית פורת‬ ‫תצלומים‬ ‫‪ 109‬ז ֶ'סּוס מֹונקָאדָה‬ ‫רצח רוג'ר אקרויד | סיפור‬ ‫תרגום‪ :‬איתי רון‬ ‫‪ 115‬שרון אס‬ ‫מתוך הבלשים | שיר‬ ‫‪ 123‬זהר איתן‬ ‫חקירה | סיפור קצר‬ ‫‪ 125‬דניאלה אידן‬ ‫בונדורמין | סיפור‬

‫א ו ר ו ת | ‪ :5‬א ג ת ה כ ריס טי‬

‫‪7‬‬


‫‪8‬‬

‫א ו ר ו ת | ‪ :5‬א ג ת ה כריס טי‬


‫הטקסט שמשמיד את עצמו‬

‫"עודד‪ ,‬שקורא בעיקר ספרות בלשית‪ ,‬נוטה להעריץ 'ספרות' ו'סופרים'‬ ‫באופן כללי‪ ,‬ואילו אני‪ ,‬שקוראת הרבה‪ ,‬אני יודעת ספרות טובה מהי ואיך‬ ‫היא מסכסכת את הדעת‪ ",‬אומרת אלינור‪ ,‬גיבורת ספרה של גיל הראבן‪,‬‬ ‫'השקרים האחרונים של הגוף'‪ ,1‬וחוזרת בכך על אבחנה רווחת‪ :‬ספרות‬ ‫בלשית סווגה כבר בתחילת דרכה במאה ה‪ 19-‬כז'אנר שוליים ‪ -‬ספרות‬ ‫אסקפיסטית‪ ,‬נוסחתית ונגישה‪ ,‬שייעודה בידור‪ .‬לעומתה יש הרואים‬ ‫בספרות הבלשית ‪ -‬במיטבה ‪ -‬ספרות יפה לכל דבר‪ ,‬ז'אנר מתוחכם ורב‪-‬‬ ‫רבדים‪ ,‬בעל פוטנציאל עשיר לחדירה פסיכולוגית‪ ,‬לדמויות מורכבות‬ ‫ולביקורת חברתית‪ .‬גישה זו התחזקה עם הנטייה הפוסט‪-‬מודרניסטית‬ ‫לטשטוש בין "גבוה" ו"נמוך"‪ ,‬שגררה מצידה‪ ,‬כמובן‪ ,‬תגובת‪-‬נגד השבה‬ ‫ומאששת את האבחנה המקורית‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫אחוזת בית‪ ,2008 ,‬עמ' ‪.15‬‬ ‫ט ל ניצ ן‬

‫‪9‬‬


‫זו האחרונה מוצאת לה תימוכין בין השאר במאמרו הידוע של ו"ה‬ ‫אודן‪.2'The Guilty Vicarage, Notes on the Detective Story, by an Addict' ,‬‬ ‫אודן‪ ,‬המתאר את התמכרותו הקשה לסיפורי בלשים )אסור לו‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫להתחיל בקריאת ספר כזה אם יש לו עבודה להשלים(‪ ,‬מציין שלדידו אחד‬ ‫המאפיינים של הסיפור הזה הוא שלא ניתן לקראו פעמיים‪" :‬אני שוכח‬ ‫את הסיפור ברגע שסיימתי אותו‪ ,‬ואין לי שום רצון לקרוא אותו שוב‪ .‬אם‪,‬‬ ‫כפי שקורה לעיתים‪ ,‬אני מתחיל לקרוא סיפור כזה ומגלה כעבור עמודים‬ ‫אחדים שכבר קראתי אותו‪ ,‬איני מסוגל להמשיך‪".‬‬ ‫חיווי זה‪ ,‬שעל פניו מתקבל על הדעת‪ ,‬ראוי לבחינה‪ .‬האמנם כל רומן‬ ‫בלשי הוא טקסט ש'משמיד את עצמו' משנפתרה שאלת ה‪Whodunit-‬‬ ‫ואינו מאפשר קריאה שנייה? זו בוודאי תהיה שונה מן הראשונה ‪ -‬והדבר‬ ‫נכון לכל ספר שנקרא בשנית ‪ -‬אך יש יצירות בז'אנר הזה המאפשרות‬ ‫קריאה חוזרת המגלה בהן משמעויות שנסתרו מן העין בקריאה הראשונה‪.‬‬ ‫כך למשל‪ ,‬מאמרו של עודד וולקשטיין בגיליון זה הוא פרי קריאה שנייה‬ ‫מדוקדקת )למעשה‪ ,‬קריאות שניות( בספר ‪ The Hollow‬של אגתה כריסטי‪,‬‬ ‫קריאה שחושפת סיפור נוסף‪ ,‬שיכול להתגלות רק בקריאה חוזרת‪.‬‬ ‫ודרור משעני‪ ,‬במאמרו 'מה אנחנו עלולים לגלות אם נקרא סיפור בלשי‬ ‫פעמיים'‪ ,3‬טוען כי הסיפור הבלשי איננו מאפשר קריאה שנייה‪" ,‬לא מפני‬ ‫שאין לו מה להציע לבד מפתרון התעלומה"‪ ,‬אלא מאחר שקריאה כזאת‬ ‫עשויה לגלות בו סוד אפל‪ .‬משעני אף קושר בין תכונה זו לבין הגדרת‬ ‫הפסיכואנליזה את המבנה של הלא‪-‬מודע כ"ידע המבקש לחמוק מגילוי"‪.‬‬ ‫טקסטים אחרים‪ ,‬כאלה המבקשים לבסס את נחיתותו האמנותית של‬ ‫הז'אנר הבלשי‪ ,‬נסמכים לעיתים על טיעונים מוקשים‪ .‬כך טוען דן מירון‬ ‫כנגד הסיפור הבלשי כי הוא אינו עוסק לעולם ב"פשעים הגדולים באמת"‬ ‫של "בנקאים‪ ,‬אילי תעשייה‪ ,‬פוליטיקאים שאפתנים‪ ,‬מפקדי צבא"‪ ,‬כי אם‬ ‫ב"אלמנטים זניחים של אי‪-‬סדר מוסרי‪-‬חברתי שולי"‪" .‬עדיין לא נכתב‬ ‫סיפור בלשי הקורא באמת למהפכה חברתית"‪ ,‬פוסק מירון‪ ,‬ואף מאשים‬ ‫את הרומן הבלשי כי הוא משרת "כל סדר חברתי קיים" )ההדגשה במקור(‬ ‫בכך שהוא מספק הסחת דעת‪" :‬בזכות זו מעניקה החברה למחבר רומני‬ ‫‪4‬‬ ‫הבלשים המצליח פופולריות ותגמול כספי נאה‪".‬‬ ‫‪ 2‬מתוך‪ .The Dyer's hand and Other Essays, London 1969 :‬שם המאמר‬ ‫מרמז לשם ספרה של כריסטי מ­‪') Murder at the Vicarage ,1930‬רצח בבית הכומר'(‪.‬‬ ‫‪' 3‬הו!' גיליון ‪ ,6‬אחוזת בית‪.2007 ,‬‬ ‫‪" 4‬כומרייה בישראל"‪' ,‬הו!' גיליון ‪ ,3‬אחוזת בית‪.2006 ,‬‬ ‫‪10‬‬

‫א ו ר ו ת | ‪ :5‬אגתה כריסטי‬


‫מלבד הבעייתיות המהותית שבסיווג יצירה ספרותית על פי קריטריונים‬ ‫אתיים וחברתיים‪ ,‬בטענה זו מובלעת הקביעה כאילו כל יצירת ספרות‬ ‫יפה היא מהפכנית וחתרנית‪ ,‬עוסקת תמיד בנושאים ה''גדולים באמת''‪,‬‬ ‫שואפת לערער את הסדר החברתי הקיים‪ ,‬אינה מספקת לקוראיה מפלט‬ ‫רגעי מפשעי הבנקאים והפוליטיקאים‪ ,‬ומחבריה אינם זוכים לפופולריות‬ ‫ולתגמול כספי נאה‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬בדומה לתיאוריות אחרות המנסות להחיל כלל אחד מוחלט‬ ‫)ספרות בלשית אינה יכולה להיות ספרות יפה מעצם הגדרתה( על תחום‬ ‫רחב שביטוייו רבים ומגוונים‪ ,‬גישה זו תיאלץ להתמודד עם מספר רב של‬ ‫יוצאים מן הכלל ‪ -‬ספרי מתח בעלי ערך ספרותי‪-‬אמנותי מובהק‪ ,‬יצירות‬ ‫ש"מסכסכות את הדעת" עד מאוד‪ ,‬מאדגר אלן פו ועד ז'ורז' סימנון‪.‬‬ ‫נשאלת השאלה אם שלל ספרי המתח שכתבה אגתה כריסטי‪) 5‬מלבד‬ ‫סיפורים קצרים‪ ,‬מחזות‪ ,‬רומנים רומנטיים‪ ,‬ספרי עיון ורומן ריגול אחד(‪,‬‬ ‫שתורגמו ליותר ממאה לשונות ונמכרו עד היום בארבעה ביליון עותקים‪,‬‬ ‫לפי ספר השיאים של גינס )רק התנ''ך ושקספיר‪ ,‬מרבים לציין‪ ,‬נקראו‬ ‫יותר( זכאים להימנות עם הדוגמאות הללו‪.‬‬ ‫והדעות על כך חלוקות‪ .‬הפופולריות הבלתי‪-‬נדלית שלה ‪ -‬חצי‬ ‫מיליון עותקים מספריה עדיין נמכרים באנגליה מדי שנה‪ ,‬יום הולדתה‬ ‫נחגג שם בפסטיבל בן שבוע ‪ -‬ודאי לא תסייע לה להתקבל למועדון )אם‬ ‫לא תעמוד לה לרועץ(‪ .‬לצד גישות המבטלות את המשקל הספרותי של‬ ‫יצירתה )ושל הסיפור הבלשי בכלל(‪ ,‬יצירה זו נחקרת‪ ,‬נלמדת ונידונה‬ ‫בספרים ובמאמרים רבים בין השאר בשל ערכה הספרותי‪ .‬לא בגיליון הזה‪,‬‬ ‫המתייחס אל כריסטי בראש ובראשונה כמקור השראה ליצירות חדשות‪,‬‬ ‫תוכרע הסוגיה‪ .‬ראוי‪ ,‬עם זאת‪ ,‬להתעכב על שתי הדמויות החשובות‬ ‫שהעמידה כריסטי‪ :‬ארקול ּפּואָרֹו ומיס מארפל‪ ,‬דמויות מרכזיות ובעלות‬ ‫השפעה רבה על הסיפור הבלשי עד היום‪.‬‬ ‫פוארו הופיע כבר בספרה הראשון‪" ,‬הפרשה המסתורית בסטיילס"‬ ‫מ‪ ,1920-‬ומאז פתר תעלומות רצח בעוד חמישים וארבעה סיפורים קצרים‬ ‫ושלושים ושלושה ספרים‪ ,‬הידועים שבהם "הרצח של רוג'ר אקרויד"‪,‬‬ ‫"רצח באוריינט אקספרס" ו"רצח על הנילוס"‪ .‬הנה תיאורו הראשון‪ ,‬בפרק‬ ‫השני ב"הפרשה‪:"...‬‬ ‫"פוארו היה ברנש קטן‪ ,‬יוצא דופן למראה‪ .‬קומתו לא עלתה על מטר שישים‬ ‫‪ 5‬מקורות שונים‪ ,‬על פי קריטריונים שונים‪ ,‬מציינים מספרים שונים‪ :‬בין שישים ושישה‬ ‫לשמונים‪.‬‬ ‫ט ל ניצ ן‬

‫‪11‬‬


‫ושלושה‪ ,‬אך הוא התהלך בהדרת כבוד‪ .‬ראשו היה דמוי ביצה‪ ,‬והוא תמיד היטה‬ ‫אותו הצידה במקצת‪ .‬שפמו היה נוקשה עד מאוד‪ ,‬בסגנון צבאי‪ .‬הוא דיקדק בלבושו‬ ‫באופן מעורר השתאות‪ .‬דומני שגרגר אבק היה מסב לו יותר כאב מפציעת קליע‪.‬‬ ‫ועם זאת‪ ,‬הברנש הקטן הגנדרן והמוזר הזה‪ ,‬שכעת צלע קשות‪ ,‬כפי שהבחנתי‬ ‫בצער‪ ,‬היה בשעתו אחד החוקרים המהוללים במשטרת בלגיה‪ .‬כישרון הבילוש‬ ‫המופלג שלו זיכה אותו בהצלחות רבות והוא זקף לזכותו את פיצוחן של כמה מן‬ ‫התעלומות הסבוכות ביותר בזמנו‪".‬‬

‫כריסטי עיצבה במכוון בלש מגוחך למדי‪ ,‬טרזן נפוח ונוקדני‪ ,‬על‬ ‫סף הקריקטורה‪ .‬כתוספת‪ ,‬המבטא הצרפתי )אף שהוא 'סתם' מבלגיה‬ ‫האפרורית( והמעמד הנחות )הוא נקלע לאנגליה כפליט ממלחמת העולם‬ ‫הראשונה( הופכים אותו לדמות נלעגת לחלוטין במפגש עם הסנוביות‬ ‫והקסנופוביה הבריטיות‪ ,‬אך הללו נאלצות שוב ושוב לבלוע את כובען‬ ‫לנוכח חריפותו‪ .‬בפוארו‪ ,‬אם כך‪ ,‬יצרה כריסטי אב‪-‬טיפוס לבלש הטמבל‪-‬‬ ‫לכאורה )קולומבו הטלוויזיוני הוא אחד הווריאנטים הידועים(‪ ,‬שכל‬ ‫תעלומה שהוא מפצח היא סטירת לחי בפני המזלזלים בו‪.‬‬ ‫סתירה דומה מתקיימת בדמותה של מיס מארפל‪ ,‬אף שמדובר בטיפוס‬ ‫אחר לחלוטין‪ .‬היא הופיעה לראשונה בסיפור קצר משנת ‪ ,1927‬וכריסטי‬ ‫ביססה אותה על דמויות מוכרות לה כסבתה וחברותיה של זו‪ .‬מארפל היא‬ ‫קשישה חביבה‪ ,‬קרתנית‪ ,‬ידועת תחלואים ומכאובים‪ ,‬שפיקחותה מהולה‬ ‫בתמימות של אשת העולם הקטן‪ .‬כלי הפיצוח שלה הם אינטואיציה‪,‬‬ ‫סקרנות‪ ,‬הבנת הטבע האנושי המבוססת על בריות שהכירה בחייה‬ ‫הארוכים‪ ,‬וחזותה הלא‪-‬מזיקה המניעה אנשים למסור לה מידע יקר‪.‬‬ ‫הרומן הראשון בהשתתפותה הוא "רצח בבית הכומר" מ‪,1930-‬‬ ‫מהאהובים בספרי כריסטי‪ ,‬ולאחר מכן לא הופיעה שוב אלא בשנות‬ ‫הארבעים‪" .‬באותו זמן לא היתה לי שום כוונה להוסיף לכתוב עליה‬ ‫במשך שארית חיי‪ ",‬אמרה כריסטי בהקלטות שהתגלו לפני שנתיים‪ .‬אף‬ ‫שכריסטי חיבבה את מיס מארפל לעומת פוארו )"אגואיסט"‪ ,‬הגדירה אותו‬ ‫באותן הקלטות‪" ,‬בלתי‪-‬נסבל"‪ ,‬כתבה עליו ביומנה(‪ ,‬היא כללה אותה רק‬ ‫בשנים‪-‬עשר ספרים‪ ,‬פחות ממחצית ספרי פוארו‪.‬‬ ‫מיס מארפל‪ ,‬שלעתים דומה כי שמה הפרטי הוא "הרווקה הזקנה''‪ ,‬אינה‬ ‫הבלשית הראשונה ממין נקבה בתולדות הז'אנר‪ :‬קדמו לה אחרות ‪ -‬שבניגוד‬ ‫לה שקעו בתהום הנשייה ‪ -‬החל ב‪ .1864-‬אך כפי שמציינת ארנה קזין‬ ‫להלן‪ ,‬מארפל היא הבלשית הרווקה האולטימטיבית‪ ,‬אם‪-‬טיפוס לבלשיות‬ ‫שהרווקּות היא ממאפייניהן הבולטים וההכרחיים‪ :‬למעשה‪ ,‬כמעט שאין‬ ‫בספרות דוגמה לבלשית נשואה )בלשים נשואים או כאלה שחיים בזוגיות‬ ‫‪12‬‬

‫א ו ר ו ת | ‪ :5‬אגתה כריסטי‬


‫דווקא יש(‪ .‬מתברר שבספרות הבלשית עד עצם היום הזה אישה יכולה‬ ‫להתמסר לפתרון תעלומות רק אם היא משוחררת ממחוייבות של זוגיות או‬ ‫משפחה‪ ,‬ולא רק בעולמה של אגתה כריסטי שהיתה גברת שמרנית למדי‪,���‬ ‫כפי שמתארת דבורה נגבי במאמרה כאן‪.‬‬ ‫במהלך מלחמת העולם השנייה כתבה כריסטי שני ספרים‪" ,‬מסך"‬ ‫ו"רצח ישֵ ן"‪ ,‬שהיו עתידים להיות‪ ,‬בהתאמה‪ ,‬הספרים האחרונים של פוארו‬ ‫ומיס מארפל ונשמרו בכספת בנק במשך יותר משלושים שנה‪ .‬שניהם‬ ‫ראו אור אחרי שכריסטי חדלה לכתוב רומנים‪" :‬מסך" ב‪ 1975-‬ו"רצח‬ ‫ישֵ ן" ב‪ .1976-‬באחרון אין דבר שיעיד כי זוהי החקירה האחרונה של מיס‬ ‫מארפל‪ ,‬אך ב"מסך" פוארו עושה מעשה שלא ייעשה‪ ,‬גם ביחס לחוקי‬ ‫הז'אנר‪ ,‬ובסופו הוא הולך לעולמו ממחלת לב )ומקבל מודעת אבל ב"ניו‬ ‫יורק טיימס" ‪ -‬ככל הידוע‪ ,‬הדמות הבדויה היחידה שזכתה לכבוד הזה(‪.‬‬ ‫כעבור שנה‪ ,‬בגיל ‪ 85‬ובניגוד לעשרות מדמויותיה‪ ,‬מתה אגתה כריסטי‬ ‫מוות טבעי‪.‬‬

‫טל ניצן‬

‫ט ל ניצ ן‬

‫‪13‬‬


Orot Magazine - Christie