Issuu on Google+

‫רוזמרין‬

‫דר' רחמים כהן מלמד‬


‫לאורך השביל שבגינת ביתנו ניצבת שדרת שיחי רוזמרין‪ .‬בכל יום שישי‬ ‫בערב‪ ,‬כאשר החמה מלטפת את ראשי האילנות‪ ,‬מתנועעים ומתלחשים‬ ‫עלי הרוזמרין‪ ,‬בין שהרוח מצויה ובין שהרוח איננה מצויה‪ .‬שיחי‬ ‫הרוזמרין קדים ומשתחווים אל פני השביל לקראת בואו של הרב יעקב‬ ‫מלמד‪-‬כהן‪ ,‬אבינו‪.‬‬ ‫אבא זצ"ל אהב את הרוזמרין לא משום צבעים שבו‪ ,‬שהרי אין בו‬ ‫צבעים מרובים פרט לגוון ירוק בהיר השולט בו‪ .‬ולא משום פרחים שבו‪,‬‬ ‫שהרי אין בו פרחים ססגוניים‪ .‬ולא משום עליו הרחבים‪ ,‬שהרי עליו‬ ‫דקים ומחטיים ‪ -‬אלא משום ריחו וניחוחו‪ ,‬שהרוזמרין הינו צמח עדין‬ ‫ובישמו וארומו ניכרים למי שטעמו אנין‪ .‬בערב שבת‪ ,‬כאשר החמה‬ ‫כמעט מסתלקת מראש האילנות‪ ,‬היה יורד אבא לגינת הביתן‬ ‫ומספריים מצקצקים בידו‪ .‬כך היה פוסע אל שביל הרוזמרין ומכוון בלבו‬ ‫לקיים מצות הכנת 'בורא עצי בשמים' לקראת ההבדלה במוצאי שבת‬ ‫קודש שיבוא עלינו לטובה‪.‬‬


‫הרוזמרינים כורעים ומשתחווים ומודים לפני הרב‪ ,‬כמי שאומרים‪ :‬גוזרנו‬ ‫לברכה‪ ,‬קצצנו למצווה‪ ,‬למענך ולמען בני אנוש ואלוקים‪ .‬יש והיו‬ ‫הרוזמרינים מריבים זה עם זה מי ייגזם ראשונה‪ ,‬זה אומר אני ראשון וזה‬ ‫אומר אני ראשון‪ .‬היה הרב יעקב מלטפן בחיבה וגוזז לעליונים תחילה‪,‬‬ ‫שהרי תחתונים צעירים הם‪ .‬לימים‪ ,‬מכל גיזום של ענף היו צצים ובוקעים‬ ‫סעיפים חדשים‪ ,‬הולכים ומתרבים ונעשים צפופים‪ ,‬אך מעולם לא אמר‬ ‫ענף לחברו צר לי המקום‪.‬‬ ‫אבא היה קוטפן מלוא חופניים ומעבירן לאגרטל או לצנצנת אשר על‬ ‫הארון‪ ,‬נותן בהם מים ונפרד מהם לשלום עד לאחר סעודה שלישית‬ ‫הקרויה בפיו "ויאמר משה" )"‪ ...‬אכלוהו היום כי שבת היום‪ ,‬היום לא‬ ‫תמצאוהו בשדה"(‪ .‬כל יום השבת היו ענפי הרוזמרין מצטערים ואומרים‪:‬‬ ‫מתי תבוא שעת ההבדלה ותקוים בנו הברכה "בורא עצי בשמים" ‪-‬‬ ‫כפרת עוונות‪.‬‬


‫משהגיעה שעת בין השמשות של מוצאי שבת‪ ,‬הזדרז אבא‪ ,‬עטפן בנייר‬ ‫עיתון או בניילון‪ ,‬חבקן באצבעותיו הניח ימינו עם הסממנים על לוח‬ ‫ליבו‪ ,‬שמאלו מאחורי גבו‪ ,‬וכך היה מהלך לבית‪ -‬הכנסת "רננים"‪,‬‬

‫הצופה אל פני חומת העיר ירושלים‪.‬‬ ‫בימים ההם נתן ר' זרח שעור בין מנחה למעריב בבית‪ -‬הכנסת "רננים"‬ ‫שארון הקודש האיטלקי שבו בוהק כפנינה‪ ,‬וחלונות הויטראז' מקרינים‬ ‫סמלי חג זהרו מקרני השקיעה‪ .‬רבים נהגו להקדים תפילת ערבית עשר‬ ‫דקין לפני צאת הכוכבים‪ .‬לפיכך נתקבצו ונתקהלו עם רב באולם‬

‫הכניסה הגדול של אשר בפתח בית הכנסת‪ .‬אבא‪ ,‬ע"ה‪ ,‬קבע לו מקום‬ ‫בפינת האולם ממלמל בפיו "פתח אליהו" וממולל בין אצבעותיו רוזמרין‬ ‫שבידו‪.‬‬


‫קרבה שעת סיום תפילת מעריב של מוצאי שבת‪ ,‬נעו וזעו הרוזמרין‪ ,‬ונעו‬ ‫וזעו המתפללים לקראת הרב יעקב חיים מלמד‪-‬כהן‪ .‬היה קוצץ מענפי ענפי‬ ‫הרוזמרין שבידו ונותן לכל יחיד ויחיד זרד‪ ,‬הכל לפי מעלתו וכבודו של‬ ‫המקבל‪ .‬בראשונה היה הרב עובר וסובב מאדם לאדם‪ .‬משחלשו רגליו‪,‬‬ ‫נהרו אליו לקבל קוצו של רוזמרין‪ .‬תחילה היה כל אחד מקבל ענף של טפח‪,‬‬

‫משנתרבו המתפללים קיבל כל אחד כזרת‪ .‬בימים שתיירים גדשו את‬ ‫המקום נטל כל אחד כרוחב שתי אצבעות‪.‬‬ ‫אבינו ידע להתאים רוזמרין שבידו למי שעומד לפניו‪ ,‬אם שר הוא שהיה‬ ‫מבקש "כהן‪ ,‬מה עם בשמיי?" היה אבינו מגיש לו ממין הרוזמרין ואומר לו‬ ‫"הרי שלך לפניך" ובלבו סובר 'לעשיר לא ירבה ולדל לא ימעיט'‪.‬‬


‫כל הנוטל מן הרוזמרין היה מברך בקול "בורא עצי בשמים" ואבא היה‬ ‫עונה בקול "אמן"‪ ,‬ובליל של עדות‪ ,‬תפוצות וגלויות נשמע מקול הגיית‬ ‫הברכה‪ .‬זה אומר "עשי בשמים" וזה אומר "עצי בשומים" וזה אומר‬

‫בלשון צברית "עצי בשמים"‪ ,‬וה"אמן" של אבא ‪ -‬בהתאם‪.‬‬ ‫לא פעם שימש הרוזמרין כמתווך לשיחה שבין אבינו למתבשם‪ .‬דברים‬ ‫של שמחות‪ ,‬עניינים של צרות לא עלינו‪ ,‬עצה טובה‪ ,‬חיוך מחזק‪ ,‬עידוד‬ ‫ושאלה של סקרנות ‪ -‬אבא בראש‪ ,‬המברך כנגד והרוזמרין בינתיים‪.‬‬

‫לא היו ימים טובים לקהילת "רננים" כימים שהרב מלמד‪-‬כהן היה‬ ‫מחלק בשמים במוצאי שבתות‪.‬‬


‫כל איש ואיש היה שב לביתו‪ ,‬מי רוזמרין בדש מקטרונו‪ ,‬מי רוזמרין‬

‫כסימניה בסידורו‪ ,‬מי רוזמרין ששימש לו כקיסם להסיר שיירי סעודה‬ ‫שלישית מבין שיניו‪ .‬הצד השווה שבהם שהוסיפו מקודש לחול וניחוח של‬ ‫שבת משתרך ומלווה אותם לבתיהם‪ ,‬להבדלה שלהם‪ ,‬אם לא למעלה מזה‪.‬‬ ‫אבא ניחץ‪ ,‬לא נחפז ולא מיהר הביתה לאחר התפילה כדרכם של אלו‬ ‫שאצה להם הדרך‪ ,‬מפני החדשות ומפני הישנות‪ .‬פסיעותיו היו קצרות‬

‫ודקות‪ ,‬שואל ודורש בשלום כל אחד ואחד‪ ,‬וכדרכו תפילה בפיו וברכה על‬ ‫שפתיו‪ .‬שב לבית שלנו‪ ,‬דרך על שביל הרוזמרינים‪ ,‬לחש‪-‬רחש עבר ביניהם‬ ‫כאילו אמרו "שאו שערים ראשיכם"‪ ,‬ואבא כמשיב "צפו לגאולה וישועה"‬ ‫ומלאכים עונים ומשיבים "עד לערב שבת הבא"‪.‬‬


‫מי שלא שמע הבדלה של אבינו לא שמע הבדלה מימיו‪ .‬הבית מלא אורה‪,‬‬ ‫יין‪ ,‬בשמי רוזמרין ונר היו מוכנים ומזומנים‪ .‬אבא היה פותח" אלוקינו‬ ‫ואלוקי אבותינו‪ ,‬בסימן טוב ובמזל טוב‪"...‬‬ ‫וכשמגיע ל "ימח שמם של כל שונאי ישראל" היה קולו הולך מסוף העולם‬

‫ועד סופו‪ .‬פתח בהבדלה "ראשון לציון הנה הינם"‪ ,‬לא כדרכם של אחינו‬ ‫האשכנזים הפותחים ב"הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד"‪.‬‬ ‫העצים ב"אנא ה' הושיעה נא" ו"הצליחה נא" ובאומרו "הצליחנו‪ ,‬הצליח‬ ‫דרכינו‪ ,‬הצליח לימודינו‪ ,‬הצליח פרנסתנו" היה מוסיף מענייני דיומא‬ ‫הקשורים לבני המשפחה‪ ,‬לקהילה‪ ,‬לצה"ל ולעם‪-‬ישראל‪.‬‬

‫בא אצל "ונח מצא חן בעיני ה'" אמרו שלוש פעמים והאריך ב'נח'‪.‬‬


‫היה מסתכל בבבואה שלו המשתקפת מן היין שבגביע‪ ,‬רואה פניו‬ ‫הצוהלים‪ ,‬מברך על היין‪ ,‬שוחק ושמח וגלגול של 'הא הא הא' ממלא את‬ ‫חלל הבית‪ .‬שחוק זה אי אפשר לעמוד בו וכל בני הבית מגלגלים‬ ‫ושוחקים עמו 'הא הא הא'‪ .‬שחוק זה נשמר בלבנו ממוצ"ש עד מוצ"ש‪.‬‬

‫הרוזמרין מניע עליו בחוסר סבלנות ואבא מגלגלן בין אצבעותיו‪ .‬לעיתים‬ ‫משפשפן בין כפות ידיו‪ ,‬מברך "בורא עצי בשמים"‪ ,‬מריחן ומחככן‬ ‫בחוטמו ואנחת רווחה של התבשמות יוצאת מלבו הרחב‪ .‬דומה שריח‬ ‫הניחוח של הרוזמרין יוצא מביתנו ומגיע עד יריחו‪.‬‬


‫הצהלה נמשכה גם לאחר ברכת מאורי האש‪ .‬ושוב שחק אבא כשהיה‬ ‫מסתכל על ציפורניו וחש בהיבראותו מחדש כאדם הראשון‪.‬‬ ‫משסיים ברכת המבדיל בין קודש לחול‪ ,‬טבל קצות זרת ימינו וזרת‬

‫שמאלו ביין‪ ,‬העביר רטיבותן על מצחו‪ ,‬גבותיו‪ ,‬ליחלח עפעפיו וירד לכיסיו‪,‬‬ ‫שפשף ידיו זו בזו ואמר "ברכת ה' היא תעשיר"‪ .‬והמבין יבין‪.‬‬ ‫"ויתן לך האלוקים מטל השמים" שאומרים אחרי ההבדלה‪ ,‬זמן של נחת‪,‬‬ ‫זמרה ותקווה הוא‪ .‬כולנו‪ ,‬כילדים‪ ,‬ציפינו בערגה ובקוצר רוח למה שבא‬ ‫אחרי קריאה זו‪ :‬הפיוט "לכבוד חמדת לבבי"‪ .‬כאן נתעלה אבא והדגיש כל‬

‫מילה בשיר זה החל מ"יותן לנו שבוע טוב‪ ."...‬המשך ב"מימיננו מיכאל‪"...‬‬ ‫המשך ב"יבורך הבית הזה‪ "...‬וכלה ב"יראנו בטוב ירושלים"‪.‬‬


‫"לכבוד חמדת לבבי" לפניו‪ ,‬היה מסתכל על אמא רחל ע"ה במבטים של‬ ‫אהבה וחיבה‪ .‬יש שהיה נוטל ידה בידו‪ ,‬ופעמים שהיה מחמיר ורוקד עמה‬

‫ריקוד של ממש‪ .‬כולנו עלזנו ושמחנו שמחה גדולה‪.‬‬ ‫משפרש אבינו מן העולם הזה נתייתמה קהילת "רננים"‪ ,‬נעלמו הבשמים‪,‬‬ ‫פסקו הברכות ואבד ענן הקטורת שבהיכל‪.‬‬ ‫חבל על דאבדין‪ .‬נתביישו פני הרוזמרין‪ .‬לאורך השביל שבגינת ביתנו‪ ,‬אשר‬ ‫בקרן הרחובות רמב"ן ואבן‪-‬גבירול‪ ,‬ניצבת שדרת שיחי רוזמרין גדולת‪-‬פרא‬

‫עמוסה לעייפה‪ .‬בכל יום שישי בערב‪ ,‬כאשר החמה מסתלקת מראש‬ ‫האילנות‪ ,‬עומדים ענפי הרוזמרין כפופי גב‪ ,‬אבלים ושואלים זה את זה‪ :‬מי‬ ‫יעשה עמנו ברכה?‬ ‫איה רבי יעקב מלמד‪-‬הכהן זכר צדיק לברכה?‬



rosemary