Page 1

‫בס"ד‬

‫פרשת לך לך‬ ‫גיליון ‪35‬‬ ‫ז' בחשון ה'תשע"א‬ ‫‪51.51.1151‬‬

‫דברים שרואים משם‬ ‫לא רואים מכאן‬ ‫עד לפני שנים מספר כשהייתי חושב על יהודים הגרים בחו"ל או מדבר‬ ‫עם קרובי משפחתי הגרים מעבר לים – היו אלו מחשבות שלעיתים גבלו‬ ‫בהתנשאות ואף בבוז‪:‬‬ ‫ למה הם לא עולים לארץ???‬‫ אחרי ‪ 0222‬שנות גלות ה' נתן לנו מדינה עצמאית ‪ -‬הרבה ממה‬‫שחלמנו עליו והתפללנו עליו במשך אלפי שנות גלות מתקיים לנגד עינינו‬ ‫ והם היהודים הגלותיים בוחרים להישאר בשלוה וברווחה הכלכלית‬‫שבחוץ לארץ – הייתכן???‬ ‫ מה שמעניין את היהודים בחו"ל זה החיים הטובים שלהם‪.‬‬‫ ועוד‪ ,‬ועוד‪...‬‬‫כבר בגלות בית ראשון התייחסו היהודים שנותרו בארץ ישראל בזלזול‬ ‫ֻשלַ ם ַרחֲק ֻו מֵ ַעל‬ ‫שר‪ָ -‬א ְמר ֻו לָ הֶ ם י ְֹשבֵ י יְרו ָ‬ ‫כלפי היהודים שיצאו לגולה‪" :‬אֲ ֶ‬ ‫ש ה"‬ ‫ה' ‪ -‬לָ נ ֻו ִהיא נִ ְֻתנָה הָ ָא ֶרץ ְלמוֹ ָר ָ‬ ‫כלומר‪ -‬ה' שוכן בארץ‪ ,‬ומי שיוצא מהארץ או חי בגלות מתרחק מה'!‬ ‫נקודת מבטי השתנתה לאחר ארבע שנות שליחות באנגליה‪ .‬לפני שבע‬ ‫שנים יצאתי עם משפחתי לעיר מנצ'סטר שבצפון אנגליה (כן‪ ,‬ראיתי את‬ ‫כמה משחקים של מנצ'סטר יונייטד) להקים ישיבה תיכונית בשם יבנה‪.‬‬ ‫ישיבה זו הייתה חלק מקמפוס שלם שבו למדו בנים‪ ,‬בנות מכל גווני‬ ‫הקהילה היהודית (דתיים‪ ,‬מסורתיים וכו')‪.‬‬ ‫במהלך השליחות הבנתי מהם האתגרים וההתמודדויות העומדות לפתחו של‬ ‫היהודי בחו"ל‪:‬‬ ‫חבישת כיפה בסביבה עוינת; חינוך יהודי יקר או חינוך כללי זול; יציאה‬ ‫מוקדמת מהעבודה ביום ששי כששבת נכנסת מוקדם (בחו"ל עובדים ביום‬ ‫שישי כרגיל); שמירת החגים היהודיים (שני ימים טובים בכל חג‪ )...‬על‬ ‫חשבון ימי החופש שלך; מה לעשות כשהחברים מהעבודה (שאינם יהודים)‬ ‫מארגנים מסיבה; להסתובב באוניברסיטה כסטודנט יהודי כשמתארגנות‬ ‫הפגנות והשמצות כנגד מדינת ישראל; ועוד ועוד‪.‬‬ ‫מרשים לראות כיצד הקהילה היהודית בחו"ל מתפקדת כ"מיני מדינה" –‬ ‫הקהילות היהודיות בחו"ל מצליחות להקים מוסדות חינוך‪ ,‬רווחה (בתי‬ ‫אבות‪ ,‬בתי חולים)‪ ,‬חסד (גמח"ים‪ ,‬בתי תמחוי)‪ ,‬דת (בתי כנסת‪ ,‬בתי עלמין‪,‬‬ ‫מקוואות‪ ,‬ישיבות)‪ ,‬תקשורת ואף דואגות לביטחון של חברי הקהילה‪.‬‬

‫המשך בעמוד ‪ 8‬‬

‫| גיליון ‪ | 35‬ז' בחשון ה'תשע"א‬

‫כניסה‪:‬‬ ‫‪51:17‬‬ ‫יציאה‪:‬‬ ‫‪57:71‬‬

‫גיליון על עולים‬ ‫חדשים‪ ,‬על‬ ‫שליחים ועל‬ ‫היחס לאנשים‬ ‫השונים מאתנו‬

‫כל עולה‬ ‫והסיפור שלו‬ ‫הרב אבי גרוסמן‬ ‫מוסר ד"ש מקנדה‬

‫עליות אז והיום –‬ ‫זהבית שנקולבסקי‬ ‫הכל לפי המעשים –‬ ‫שני מלכים‪ ,‬שתי גישות‬

‫‪ ‬השבוע שהיה ‪‬‬

‫‪ ‬ביום שישי שעבר הגיעו‬ ‫תושבים מכל רחבי העיר לסיור‬ ‫בגג הירוק במסגרת "בתים‬ ‫מבפנים"‪.‬‬ ‫‪ ‬כיתה יא'‪ 5‬יצאה לביקור בבתי‬ ‫ספר ובגנים של "קו לחיים"‪.‬‬

‫‪ ‬השבוע שיהיה ‪‬‬ ‫‪ ‬ספורט באור תורה‬ ‫מפעלי הספורט בקט‪-‬רגל ובכדור‪-‬‬ ‫סל יוצאים לדרך‪.‬‬ ‫השבוע יתקיימו המוקדמות של‬ ‫האליפות המחוזית בכדורגל‪.‬‬ ‫בשבוע הבא יתפרסם לוח משחקים‬ ‫מלא‪.‬‬ ‫בהצלחה רבה לכולם!‬

‫‪1‬‬


‫אמריקאי‪ ,‬אתיופי‪ ,‬קנדית‪ ,‬אמריקאית וצרפתי עולים על מטוס בדרך לישראל‪ .‬זו לא‬ ‫התחלה של בדיחה‪ ,‬זהו סיפורם של חמישה עולים‪ .‬דרכיהם היו שונות אבל לכולם‬ ‫מטרה אחת ‪ -‬להגיע לארץ הקודש‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪‬‬

‫נולדתי בארה"ב לאמא יהודיה אמריקאית ולאבא ניצול שואה‪.‬‬ ‫אחרי השואה הגיעו לארה"ב חלוצים לשכנע את הנוער‬ ‫היהודי לעלות לא"י‪ .‬כל החברים של אמי ז"ל עלו ארצה‪,‬‬ ‫אבל סבא וסבתא שלי אמרו לה שקודם כל עליה להתחתן‬ ‫ורק אז אם תרצה תוכל לעלות‪ .‬כשהתחתנה עם אבי‬ ‫הם בחרו לא לעלות ולהישאר בארה"ב‪ ,‬אינני יודעת בדיוק‬ ‫למה‪.‬‬ ‫אני הבת הבכורה ובילדותי אמי סיפרה לי כל מיני‬ ‫סיפורים על א"י‪ ,‬סיפורים שהחלוצים סיפרו לה בילדותה‪.‬‬ ‫אומנם היא סיפרה לי על מקום שמועלם לא ראתה‪ ,‬אבל‬ ‫בכל זאת היא הצליחה להחיות את הסיפורים עד כי‬ ‫בעיני רוחי יכולתי לראות את הארץ על כל צבעיה ונופיה‪,‬‬ ‫אני לא הפסקתי לחלום על המקום הקדוש הזה‪.‬‬ ‫בגיל ‪ 44‬מצבנו הכלכלי לא היה טוב כך שלא יכולתי‬ ‫להרשות לעצמי לקנות אפילו לא ספר אחד עם תמונות‬ ‫ונופים של הארץ‪ .‬במקום זה הלכתי לספרייה ושם‬ ‫חיפשתי ספרים עם המון תמונות‪ .‬את התמונות הייתי‬ ‫גוזרת ומדביקה אותם באלבום הפרטי שלי‪ .‬בספר‬ ‫המקורי הייתי מדביקה דפים לבנים ‪ -‬אף פעם לא תפסו‬ ‫אותי‪ . .‬כל ערב ישבתי עם פנס מתחת לשמיכה ומסתכלת‬ ‫על המקום המדהים הנגלה בתמונות הפרטיות שלי‪.‬‬ ‫המשך בעמוד הבא ‪‬‬

‫עליתי לארץ בגיל שבע מטורונטו‪ .‬הסתגלתי לשפה כי‬ ‫הלכנו לקייטנת עולים ובה למדנו העברית‪ .‬השתלבתי פה‬ ‫טוב מאוד מבחינה חברתית אבל להורי היה קצת יותר‬ ‫קשה בגלל בעיות שפה וכדומה‪.‬‬ ‫בארץ לא הכירו את קנדה כל כך‪ ,‬לכן כשהגעתי שאלו‬ ‫אותי אם גרתי באיגלו‪ .‬כשהייתי בת ‪ 43‬חזרנו לטורונטו‬ ‫אך שמרתי על קשר עם חברותי באמצעות מכתבים‬ ‫(אולי זה נשמע לכם קצת מוזר‪ ,‬אבל באותם ימים‬ ‫הסתדרנו בלי אינטרנט)‪.‬‬ ‫הלימודים בחו"ל שונים מהלימודים בארץ‪ .‬התיכון שם‬ ‫דומה לאוניברסיטה בארץ‪ ,‬כל אחד הולך לקורסים שלו‬ ‫ואין כיתות אם‪.‬‬ ‫בטורונטו הייתי מדריכה בבני עקיבא ולאחר מכן‬ ‫קומונרית‪ .‬כשגדלתי חזרתי לארץ ועשיתי שנת שירות‬ ‫כמדריכה‪.‬‬ ‫בחו"ל עשיתי תואר ראשון בהיסטוריה של יחסים בין‬ ‫לאומיים ובבר אילן עשיתי תואר בהוראה‪.‬‬ ‫החלטתי לעלות לארץ ובעקבותיי עלו גם משפחתי‪.‬‬ ‫משום שתמיד התעניינתי בהיסטוריה והוראה‪ ,‬החלטתי‬ ‫להיות מורה להיסטוריה‪ .‬אני מורה כבר הרבה שנים‬ ‫ועד היום אני מאד נהנית ללמד (בעיקר כשלומדים)‪.‬‬ ‫הביא לדפוס‪ :‬בר יקותיאלי‬

‫| גיליון ‪ | 35‬ז' בחשון ה'תשע"א‬

‫‪2‬‬


‫‪ ‬המשך מהעמוד הקודם (רבקי)‬

‫כשהייתי בת ‪ 41‬אבי חסך כסף ושלח בחופש הגדול את אמי‪ ,‬אחותי בת ה‪ 8-‬ואותי לא"י‪ ,‬סבי וסבתי כבר חיו אז בארץ‪.‬‬ ‫החופש הזה זכור לי כחוויה בלתי רגילה! השנה הייתה ‪ ,4658‬שנה לאחר ששת הימים‪ ,‬וברגע שהמטוס נחת השתטחנו על‬ ‫האדמה הקדושה‪ .‬החודשיים עברו מאוד מהר‪ .‬לקראת סופם אמי הלכה ל"אל‪-‬על" לבקש הארכה לשבועיים‪ .‬אני התפללתי‬ ‫ואמרתי תהלים חזק חזק אצל דודה שלי בכפר הרוא"ה ובקשתי שנזכה לעוד שבועיים בא"י ‪ -‬ואכן זכינו‪ .‬אבל בסוף לא‬ ‫הייתה ברירה‪ ,‬הייתי צריכה לעלות על המטוס ולטוס חזרה לארה"ב‪ .‬עליתי והתיישבתי ליד החלון וכשמטוס המריא וראיתי את‬ ‫א"י מאחורי ואני בורחת לה‪ -‬התייפחתי וצעקתי "או ארצי‪-‬מולדתי"!!!‬ ‫כשחזרנו לארה"ב נשבעתי שאני אעלה ארצה ויהי מה‪ .‬התחלתי ללמוד עברית ובמקום לצאת עם חברות בשבת הייתי יושבת‬ ‫וקוראת ספרים בעברית ולומדת את המילון‪ .‬הכנסתי מים לגרון בשביל לגרגר את ה"ררררריש" הישראלי כשהייתי אומרת‬ ‫קריאת שמע על המיטה בלילה‪ ,‬כנראה זה עזר לי‪.‬‬ ‫חברות היו שאלות אם אני באה למסיבת חנוכה‪-‬פורים‪ ,‬ואני תמיד עניתי‪ -‬לא! אני לא אהיה כאן‪ ,‬אני עולה לא"י!!!‬ ‫אחרי תקופה הם חשבו שאני חיה בחלום‪ ,‬אבל עובדה‪ -‬בסוף אני כאן!!!‬ ‫שנתיים אחרי הביקור הפרנסה של אבי הייתה כל כך גרועה עד שהורי החליטו לעלות ארצה ולנסות פה את מזלם‪ ,‬היינו‬ ‫כאן קרוב לשנתיים אך הקשיים היו רבים והורי בשרו לי שיורדים בחזרה‪.‬‬ ‫אני סירבתי כמובן לשמוע מכל העניין והחלטתי לברוח להר "מוחרקה" ליד חיפה‪ .‬הכנתי את הכל בשביל הבריחה הגדולה‬ ‫ובסוף אמי הפתיעה אותי והודיעה לי רק ערב לפני הטיסה שמחר טסים‪ .‬נכנסתי להלם וכמובן שלא הייתי מסוגלת להוציא‬ ‫לפועל את תוכנית בריחתי וכך שוב עליתי למטוס והתיישבתי ליד החלון ובכיתי נורא "ארצי מולדתי"‪ ,‬כשראיתי שאני שוב נוטשת‬ ‫את ארצי האהובה!‬ ‫רק בגיל ‪ 12‬עליתי ארצה לבדי לקיבוץ טירת צבי שבעמק בית שאן‪ ,‬שם אומצתי על ידי משפחת חורין שעד היום יש לי‬ ‫איתם קשר מאוד מיוחד‪.‬‬ ‫מאז שעליתי ארצה‪ ,‬לא יצאתי ממנה שוב!!! אני לא מוכנה לסכן את הזכות שלי אפילו לא בשביל טיול‪.‬‬ ‫זו זכות גדולה לגדול ולחיות בארץ!!! כל פסיעה זה מצווה‪ ,‬אל תזלזלו‪ .‬זה לא מובן מאליו‪ ,‬לצערי הרב יש כאלו שאינם‬ ‫זוכים לכך!‬ ‫אני אישית חושבת שכדאי כל בוקר כשיוצאים מהבית לנשק משהו מהאדמה הקדושה הזאת כדי להראות להקב"ה שאנו‬ ‫באמת אוהבים ומעריכים את הזכות שלנו לחיות בארץ הזאת‪ .‬ככה חינכתי את הילדים שלי כשהיו קטנים‪ :‬לנשק אבן‪ ,‬עשב‪,‬‬ ‫אדמה‪ ,‬עץ‪ -‬לא משנה מה‪ -‬וזה לא צחוק‪ ,‬תעריכו!‬

‫| גיליון ‪ | 35‬ז' בחשון ה'תשע"א‬

‫‪3‬‬


‫‪‬‬

‫‪‬‬

‫עלינו לארץ לפני ‪ 8‬שנים מארצות הברית‪ .‬גרנו בניו‪-‬ג'רזי‬ ‫שהיא חלק מניו‪-‬יורק‪ .‬יש לי שלוש אחיות וכלב (הוא לא עלה‬ ‫איתנו‪ ,‬קיבלתי אותו פה)‪ .‬כשעלינו הייתי בן ‪ ,5‬הרבה אני לא‬ ‫זוכר‪ ,‬אני זוכר רק שהיה לנו בית גדול‪.‬‬ ‫לארץ עלינו כי ההורים שלי רצו לחיות בארץ הקודש‪.‬‬ ‫ההורים שלנו דיברו איתנו על המעבר לארץ‪ ,‬שמחנו מאוד‬ ‫לא כי הבנו מה זו ישראל אלא פשוט שמחנו לעבור למקום‬ ‫אחר כי אף פעם לא עזבנו את ניו ג'רזי‪ .‬למעשה‪ ,‬לא‬ ‫הבנו שזה לתמיד אז אני לא זוכר שממש נפרדתי‬ ‫מחברים או מהבית‪.‬‬ ‫אני שמח שעלינו‪ .‬בעקבות העליה שלנו גם שאר בני‬ ‫המשפחה עלו ועכשיו יש לנו פה הרבה בני דודים ברעננה‪,‬‬ ‫רמת בית שמש‪ ,‬מודיעין וירושלים‪.‬‬ ‫עלינו לארץ דרך ארגון "נפש בנפש"‪ -‬זה ארגון שדואג‬ ‫לעולים שמגיעים מארה"ב ואנגליה‪ .‬הם עוזרים בהתארגנות‪,‬‬ ‫במציאת מקום עבודה ומגורים בסביבה שקל להתאקלם‬ ‫בה‪ -‬מקום בו יהיו לנו חברים או משפחה‪ .‬אנחנו היינו‬ ‫בטיסה הראשונה שהארגון הביא לארץ ומאז כל שנה‬ ‫מגיעים הרבה עולים באמצעותם‪.‬‬ ‫אני מאד אוהב בארץ את האוכל והחברים‪.‬‬ ‫טיפ ממני‪ :‬צריך הרבה סבלנות כפוגשים ילד או משפחה‬ ‫עולה‪ ,‬אז לא להתייאש ולעזור להם במה שרק אפשר‪.‬‬ ‫הביאה לדפוס‪ :‬אסתי סוויל‬

‫עלינו לארץ מצרפת לפני ‪ 4‬שנים‪ .‬יש לי שתי אחיות ואח‪.‬‬ ‫על הארץ ידעתי רק שזו ארץ הקודש‪ .‬אני זוכר שההורים שלי‬ ‫התייעצו איתנו לפני שעלינו לארץ‪ ,‬אני דווקא שמחתי לעלות‪ .‬בצרפת‬ ‫כידוע ישנה תופעה של אנטישמיות‪ .‬אומנם אני לא סבלתי ממנה‬ ‫ישירות אך לבן דוד שלי ערבים הרביצו‪ ,‬בכלל לא הרגשנו‬ ‫חופשיים שם‪.‬‬ ‫כשהגענו לארץ לא היה לנו כלום והכל היה חדש‪ ,‬קיבלנו עזרה‬ ‫מהשכנים ולאט לאט התאקלמנו‪ .‬עברית לא ידעתי בכלל ולמדתי‬ ‫באולפן ואחר‪-‬כך כאן בבית הספר‪ ,‬אני לומד ומשתפר כל יום‬ ‫עוד קצת‪.‬‬ ‫יש לי חברים ישראלים אבל גם צרפתיים איתם כמובן קל יותר‬ ‫להסתדר בעיקר בגלל השפה‪ .‬אני עדיין לא יודע מה אני יותר ‪-‬‬ ‫ישראלי או צרפתי‪.‬‬ ‫אני שמח מאוד שעלינו לארץ ואני חושב שגם ההורים שלי שמחים‪,‬‬ ‫שניהם עובדים ונראה לי שהכל מסתדר לנו‪.‬‬ ‫לי בסך הכל היה קל להתאקלם אבל הצרפתיות עדין נשארה בי‪,‬‬ ‫בעיקר במבטא כשאני מדבר עברית‪.‬‬ ‫אני מתגעגע בצרפת ל"יורודיסני"‪ .‬אומנם פה יש את ה"סופרלנד"‬ ‫אבל עדין אין מה להשוות‪ ,‬מומלץ לבקר שם לכל מי שנוסע‬ ‫לצרפת‪ .‬בארץ אני אוהב מאוד את הים ואת ההרגשה להסתובב‬ ‫בחופשיות שכאמור הייתה חסרה לנו בצרפת‪.‬‬ ‫טיפ ממני‪ :‬לא לקטלג עולים לפי ארץ המוצא שלהם ולהזכיר להם‬ ‫מאיפה הם הגיעו‪ .‬וכמובן להסביר פנים ולהיות סבלניים‪.‬‬ ‫הביאה לדפוס‪ :‬אסתי סוויל‬

‫‪‬‬ ‫עלינו לארץ מאתיופיה לפני ‪ 5‬שנים‪ ,‬בקיץ ‪ .1003‬משפחתי מונה ‪ 5‬נפשות‪ :‬הורים‪ ,‬שני בנים ושתי בנות‪ ,‬אני השני במשפחתי‪.‬‬ ‫במקור אנחנו מגונדר אבל לארץ עלינו מאדיס אבבה‪ .‬באדיס חיכינו ‪ 2‬חודשים עד לעליה לארץ‪ .‬אני זוכר משם את הצפיפות‪,‬‬ ‫גרנו כמה משפחות בחדר אחד‪.‬‬ ‫חלק ממשפחתנו עלתה לפנינו לארץ‪ .‬סבא וסבתא שלי עלו לפני ‪ 10‬שנה‪ ,‬הם היו מהעולים הראשונים שהגיעו לארץ‪ .‬כיום רוב‬ ‫משפחתנו בארץ‪ .‬אני לא זוכר קשיים בקליטה בארץ ואני לא יודע אם להורים שלי היו‪.‬‬ ‫כשהגענו לארץ העבירו אותנו למרכז קליטה במבשרת ציון שם הינו ‪ 2‬שנים‪ .‬משם עברנו לירושלים לשכונת קטמון‪.‬‬ ‫אני לא זוכר ששאלו אותנו אם אנחנו רוצים לעלות‪ ,‬זה היה ברור שעולים לארץ וזהו‪ .‬אני באופן אישי לא מתגעגע כי למעשה‬ ‫אני לא זוכר משם כלום‪ .‬אבי ואחותי נסעו כל אחד בנפרד לאתיופיה לבקר את המשפחה וסתם לטייל‪ ,‬להם יש יותר זכרונות‬ ‫ואולי הם מתגעגעים יותר‪.‬‬

‫הביאה לדפוס‪ :‬אסתי סוויל‬

‫| גיליון ‪ | 35‬ז' בחשון ה'תשע"א‬

‫‪4‬‬


‫ל‬

‫פני כשנתיים הרב אבי‬ ‫גרוסמן שלימד בבית‬ ‫הספר יצא לשליחות עם‬ ‫קנדה‪.‬‬ ‫בטורונטו‪,‬‬ ‫משפחתו‬ ‫שוחחתי איתו והבנתי עד כמה‬ ‫שליחות היא דבר חשוב‪.‬‬ ‫"הבנו שיש לנו הזדמנות להשפיע‬ ‫ולתרום"‪ ,‬הוא אומר‪" ,‬אין הרבה‬ ‫שיכולים ורוצים לעשות זאת‬ ‫מהמון סיבות‪ ,‬ואנו היינו בשלב‬ ‫מתאים בחיינו לעשות את הצעד‬ ‫הזה‪".‬‬ ‫מטעם מי השליחות ומה זה‬ ‫אומר?‬ ‫"מטעם הסוכנות‪ .‬האמת שזה לא‬ ‫אומר הרבה‪ ,‬אני מגיע מטעם‬ ‫המדינה והסוכנות‪ ,‬אבל בפועל‬ ‫אין לי שום סמכות רשמית או‬ ‫ארועים כאלו ואחרים שאני‬ ‫מחויב אליהם‪".‬‬ ‫איך המשפחה נוטלת חלק‬ ‫בשליחות?‬ ‫"אשתי ואני מלמדים במשרה‬ ‫מלאה בבי"ס תיכון קהילתי‬ ‫הגדול ביותר בחו"ל (ואולי‬ ‫אפילו בעולם) ‪ 0622 -‬תלמידים!‬ ‫איתנו יש עוד ‪ 4‬זוגות של‬ ‫שליחים (בטורונטו יש את קהילת‬ ‫ביותר)‪.‬‬ ‫הגדולה‬ ‫השליחים‬ ‫עקרונית העבודה שלנו היא מול‬ ‫התלמידים בכיתה‪ .‬דומה למה‬ ‫שקורה בארץ‪ ,‬אבל שונה מכיוון‬ ‫שהמערכת היא שונה‪ .‬אנו מנסים‬

‫גם לפעול במסגרת ביה"ס‬ ‫כשליחים‪ ,‬אם זה בארועים‬ ‫מתבקשים כיום העצמאות ואם זה‬ ‫ביוזמה שלנו כארגון ערב הורים‬ ‫או ארוח תלמידים בביתנו‬ ‫בשבתות וכו'‪ .‬מכיוון שכך‪ ,‬הבית‬ ‫הוא חלק אינטגרלי מהשליחות‪.‬‬

‫הקטנים בחיים היא מדהימה‪ .‬אנו‬ ‫חייבים ליישם את זה בארץ‬ ‫שלנו‪ .‬דווקא בארץ שלנו‬ ‫שמעודדת עליה ויש כאן מפגש‬ ‫הרבה‬ ‫כל‪-‬כך‬ ‫בין‬ ‫יחודי‬ ‫תרבויות‪ .‬כל עולה וכל אדם חדש‬ ‫ותייר שמגיע לארץ‪ ,‬עלינו לעזור‬

‫הרב אבי גרוסמן מרגיש שהוא עושה דבר חשוב מאד אבל‬ ‫מתגעגע כל הזמן לארץ‪ .‬ראיון ציוני במיוחד עם אדם שבחר‬ ‫להקדיש שנים מחייו למען הקהילה היהודית בקנדה‪.‬‬ ‫‪ ‬אסתי סוויל‬

‫אנו מארחים הרבה ב"ה‪ ,‬וגם‬ ‫הילדים הם חלק מהארוח‪ .‬אפילו‬ ‫על הקירות הקפדנו שיהיו תמונות‬ ‫מהארץ‪ ,‬מהצבא‪ ,‬דגל המדינה‪".‬‬ ‫האם קיבלו אתכם יפה?‬ ‫"קיבלו אותנו מאד יפה‪ .‬הקהילה‪,‬‬ ‫והשליחים‬ ‫השכנים‬ ‫ביה"ס‪,‬‬ ‫המקומיים‪.‬‬ ‫"אנו‪ ,‬הציבור הישראלי‪ ,‬צריך‬ ‫ללמוד הרבה מהקנדים‬ ‫על קבלה של מישהו‬ ‫"הציבור הישראלי צריך ללמוד‬ ‫שהוא לא מהתרבות‬ ‫הרבה מהקנדים על קבלה של‬ ‫שלנו‪ .‬יש בקנדה המון‬ ‫מישהו שהוא לא מהתרבות שלנו‪.‬‬ ‫סגנונות והמון תרבויות‬ ‫דווקא בארץ שלנו שמעודדת עליה‬ ‫ויש כאן הרבה סבלנות‬ ‫ויש כאן מפגש יחודי בין כל‪-‬כך‬ ‫אפילו‬ ‫לשני‪.‬‬ ‫הרבה תרבויות‪ .‬כל עולה וכל אדם אחד‬ ‫לפקידים ממשלתיים יש‬ ‫חדש ותייר שמגיע לארץ‪ ,‬עלינו‬ ‫סבלנות לאנשים שלא‬ ‫לעזור לו‪ .‬אני לומד מהמקומיים‬ ‫כאן‪ ,‬ולא רק יהודים‪ ,‬הרבה מאוד מכירים את השפה‪ .‬גם‬ ‫על דרך ארץ‪".‬‬ ‫העזרה הפיזית בדברים‬

‫| גיליון ‪ | 35‬ז' בחשון ה'תשע"א‬

‫לו‪ .‬אם זה למצוא את תחנת‬ ‫האוטובוס‪ ,‬את המוצר שהוא‬ ‫מחפש בסופר וכמובן עזרה‬ ‫בשיעורי בית ולהיות לו לחבר‪.‬‬ ‫אני לומד מהמקומיים כאן‪ ,‬ולא‬ ‫רק יהודים‪ ,‬הרבה מאוד על דרך‬ ‫ארץ‪.‬‬ ‫"העזרה מתבטאת בהרבה דרכים‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ ,‬טיילנו במזרח קנדה‬ ‫והסתבכנו קצת בדרך כי ה‪GPS-‬‬ ‫לא כיוון אותי נכון‪ .‬פתחתי מפה‬ ‫וניסיתי להבין מה הצעד הבא‬ ‫שלי‪ .‬לא עוברות ‪ 0‬דקות ועוצרת‬ ‫לידי מכונית והנהג מוביל אותי‪,‬‬ ‫כפשוטו‪ ,‬לדרך המלך ומסביר לי‬ ‫איך להמשיך משם‪ .‬וזה לא סיפור‬ ‫יחיד‪".‬‬ ‫הרב גרוסמן אומר שישנם קשיים‬ ‫רבים בגלל המגורים בחו"ל‪.‬‬

‫‪5‬‬


‫"בארץ לא מבינים כל כך את‬ ‫ההתמודדיות שיש ליהודי חו"ל‪.‬‬ ‫ההתבוללות היא קשה וזו בעיה‬ ‫ידועה‪ .‬אבל לא רק זה‪ ,‬גם חוסר‬ ‫הלגיטימציה של מדינת ישראל‬ ‫בעצם קיומה כמדינה‪ ,‬הולכת‬ ‫וגוברת‪ .‬יש כאן הרבה עבודה‬ ‫ואני חושב שכל אחד שיכול‬ ‫לצאת שיצא לשליחות‪ ,‬זה עוד‬ ‫קול בעד ישראל ועוד קול קורא‬ ‫ליהדות‪".‬‬ ‫האם תרצו להאריך את השליחות‬ ‫או שאתם חוזרים לארץ?‬ ‫"בע"ה נחזור לארץ בתום‬ ‫השליחות‪ .‬נעשה את שלנו ונקווה‬ ‫שיבואו אחרים ויתנו מכוחם‪ .‬אנו‬ ‫מתגעגעים למשפחה‪ ,‬לארץ‪,‬‬ ‫לתרבות‪ ,‬לקדושה‪ .‬אין כמו לחיות‬ ‫בא"י‪ ,‬אני באמת מאמין בזה‪.‬‬ ‫יש לנו תקופה טובה‪ ,‬אבל היא‬ ‫טובה רק כתקופה‪ .‬החיים שלנו‪,‬‬ ‫המקום שלנו ‪ -‬זה בארץ‪.‬‬ ‫מבין‬ ‫אני‬ ‫בגלות‬ ‫"דווקא‬ ‫מה החשיבות של א"י‪ .‬יש בי‬ ‫געגוע לטיולים ולנופים של‬ ‫הארץ‪ .‬אני זוכר שבט"ו בשבט‬ ‫הראיתי לתלמידים מצגת עם‬ ‫תמונות מהארץ ופשוט זלגו עיני‬ ‫דמעות למראה נופי א"י‪ .‬לחוש‬ ‫בקדושה הפשוטה שיש בארץ‬ ‫ובכך שהמקום הזה הוא המולדת‬ ‫שלי‪ ,‬הבית שלי‪ ,‬במובן הכי‬ ‫פשוט‪ .‬להעניק לתלמידים את‬ ‫התחושה שא"י היא המולדת‬ ‫שלהם ‪ -‬זוהי משימה מרכזית‬ ‫בשבילי‪".‬‬ ‫אתה מרגיש שאתם גורמים‬ ‫לשינוי?‬ ‫"יש פתגם מפורסם שאומר שבתי‬ ‫הקברות מלאים באנשים שהיו‬ ‫בטוחים שהעולם לא יוכל‬ ‫להמשיך בלעדיהם‪ ...‬ובכל זאת‪,‬‬ ‫את‬ ‫משנים‬ ‫לא‬ ‫אנו‬ ‫העולם‪ ,‬אבל ניתן לראות שינויים‬

‫אפילו קטנים‪ .‬אדם שהחליט‬ ‫לעלות לארץ בא להתייעץ איתנו‬ ‫על הרבה דברים; תלמידים‬ ‫הולכים לשנה בארץ; תלמידים‬ ‫מעידים שהשליחים משפיעים על‬ ‫רמתם הדתית‪ .‬גם מבחינת השפה‬ ‫המקומית‬ ‫הקהילה‬ ‫העברית‪,‬‬ ‫שמחה בשליחים בשל העברית‬ ‫הקולחת (למרות שגם כאן יש לא‬ ‫מעט יודעי עברית) וגם בתורת‬ ‫א"י שאנו מביאים איתנו‪".‬‬

‫לחפש ולחיות בחו"ל‪ .‬ואם אתה‬ ‫לא דתי ‪ -‬סכנת ההתבוללות‬ ‫מרחפת עליך‪ .‬גם אם הילדים‬ ‫ישארו יהודים‪ ,‬זה בכלל לא‬ ‫בטוח על הנכדים‪ .‬יש לי שכן‬ ‫יהודי שהבת שלו התאסלמה!‬ ‫"ילדים יהודיים רבים הולכים‬ ‫לבתי ספר כלליים (לא יהודיים)‬ ‫כי אין להורים כסף לשלם‬ ‫לחינוך היהודי‪ ,‬שעולה יקר מאוד‬ ‫מכיוון שאינו ממומן מכספי‬ ‫המדינה‪ .‬אני פוגש תלמידים‬ ‫כאלה שלא יודעים על סוכות‬ ‫ולא יודעים באיזה יום ראש‬ ‫השנה‪ ,‬והם חיים בטורונטו שיש‬ ‫בה קרוב ל‪ 022,222-‬יהודים!!!"‬

‫לרב אבי ולאשתו נוגה שני‬ ‫ילדים קטנים‪" .‬דיברנו איתם‬ ‫הרבה ערב היציאה על השליחות‪,‬‬ ‫הם עדיין קטנים כך שהם לא‬ ‫הבינו הרבה (רואי הגדול בן ‪)6‬‬ ‫וזה טוב לנו שהם קטנים‪,‬‬ ‫כך הם יותר זורמים "דווקא בגלות אני מבין מה החשיבות של‬ ‫איתנו‪ .‬וודאי שהיה להם‬ ‫א"י‪ .‬יש בי געגוע לטיולים ולנופים של‬ ‫קשיים‪ -‬בשפה‪ ,‬בתרבות‪,‬‬ ‫הארץ‪ .‬אני זוכר שבט"ו בשבט הראיתי‬ ‫מהארץ‬ ‫בעזיבה‬ ‫לתלמידים מצגת עם תמונות מהארץ‬ ‫ומהמשפחה‪ .‬ב"ה אנו ופשוט זלגו עיני דמעות למראה נופי א"י‪.‬‬ ‫להעניק לתלמידים את התחושה שא"י‬ ‫עדיין מתגעגעים למרות‬ ‫היא המולדת שלהם ‪ -‬זוהי משימה‬ ‫שכבר הצער הראשוני‬ ‫מרכזית בשבילי"‬ ‫איבד מחריפותו‪".‬‬ ‫הוא מספר שקשה לו מאד לראות‬ ‫ישראלים שירדו מהארץ כי‬ ‫לדעתו יהודים צריכים לגור‬ ‫בארץ‪.‬‬ ‫"לצערי יש באזור שלי הרבה‬ ‫מאוד ישראלים יורדים‪ ,‬המספרים‬ ‫עשרות‬ ‫על‬ ‫מדברים‬ ‫אלפים בטורונטו‪ .‬לי זה עצוב‬ ‫מאוד‪ .‬איך אדם מחליף את ביתו‬ ‫במשהו כל כך זר כמו תרבות‬ ‫ומקום של עם אחר‪ .‬הרבה אנשים‬ ‫מגיעים לכאן וחושבים שהם‬ ‫יצליחו‪ ,‬שיהיה להם קל‪ ,‬אבל הם‬ ‫לא מצליחים והחיים לא מאירים‬ ‫להם פנים והם מתביישים לחזור‪.‬‬ ‫אין ליהודים מה לחפש כאן‪ .‬אם‬ ‫הוא דתי ‪ -‬זה ברור שאין מה‬

‫| גיליון ‪ | 35‬ז' בחשון ה'תשע"א‬

‫איך זה לחיות בחו"ל?‬ ‫"שואלים אותי את זה הרבה ואני‬ ‫תמיד אומר שא"י היא קטנה‪,‬‬ ‫אבל יש בה הכל‪ .‬המעבר לא‬ ‫היה לי קשה כי לא היו כאן‬ ‫הכרתי‬ ‫שלא‬ ‫דברים‬ ‫מהארץ‪ .‬נכון שבחו"ל הכל יותר‬ ‫גדול ויותר בומבסטי‪ ,‬אבל‬ ‫יש בישראל כמעט הכל‪ .‬בנוסף‪,‬‬ ‫יש בישראל דברים שאין בחו"ל‪,‬‬ ‫כמו רפואה טובה‪ ,‬כדורגל טוב‪,‬‬ ‫אוכל טעים וכשר בכל מקום‪.‬‬ ‫תחשבו שטיילתי שבועיים בקנדה‬ ‫הזמן‬ ‫כל‬ ‫כמעט‬ ‫ואכלתי‬ ‫סנדוויצ'ים כי אין לקנות אוכל‬ ‫מוכן כשר‪ ...‬ישראל היא לא‬ ‫מדינה מסכנה בכלל‪ ,‬להפך‪ .‬יש‬ ‫‪‬‬ ‫לנו הרבה במה להתפאר!"‬ ‫‪6‬‬


‫‪‬‬

‫"‬

‫ילדים עולים בתקופת המנדט‬

‫לאינטרנציונל שלנו נוסף עוד לאום אחד‪ ,‬יצחק‬ ‫בן חמש מסוריה‪ ,‬מדבר אך ורק צרפתית‪)...( ,‬‬ ‫עלינו להיות השנה בלשניות בכדי ליצור בזמן‬ ‫הראשון את הקשר עם הילדים הקטנים"‪ ,‬כותבת ביומנה‬ ‫הגננת והסופרת ימימה [אבידר] טשרנוביץ בשנת‬ ‫תרצ"ו (‪.)0996‬‬ ‫קליטת עליה‪ ,‬מלווה את החברה הישראלית שנים רבות‪.‬‬ ‫המפעל הציוני‪ ,‬הניע יהודים רבים לעלות ארצה‪.‬‬ ‫כבימינו אנו‪ ,‬גם אז‪ ,‬לוותה העלייה בקשיים רבים‪.‬‬ ‫השבוע במדור זה אחשוף בפניכם מעט מחוויות העלייה‬ ‫של ילדים בתקופת המנדט‪ ,‬כפי שהם משתקפים‬ ‫בחיבורים שכתבו הילדים ואשר נשתמרו בארכיונים של‬ ‫בתי הספר‪ .‬אמקד את דיוני לשתי סוגיות חברתיות‪,‬‬ ‫למרות שקשיי הילדים היו רבים ומגוונים‪ .‬הקושי לעזוב‬ ‫את הבית והחברים בחו"ל והקושי לרכוש חברים‬ ‫חדשים בארץ‪.‬‬

‫פרידה מחברים ומן העולם המוכר‬ ‫רבים מן הילדים‪ ,‬לא היו שותפים בהחלטה לעלות‬ ‫ארצה‪ .‬הייתה זו החלטה של הוריהם‪ .‬הם התקשו לעזוב‬ ‫את ארץ הולדתם ואת חבריהם‪" .‬חשבתי שגם מהכוכבים‬ ‫אני נפרדת שכבר יותר לא אראם‪ ,‬לכן רציתי להסתכל בם‬ ‫בפעם האחרונה‪ ...‬כעת אני מרגישה שאני עוזבת את‬ ‫חברותי [בחו"ל] לנצח‪ ,‬כל נשיקה ונשיקה שאני מקבלת‬ ‫מחברותי משאירה עצב בליבי‪ ...‬מתי אראה את חברותי‬ ‫ואת מורי‪ ,‬מי יודע?" כותבת בשנות השלושים עולה‬ ‫חדשה שנקלטה בביה"ס 'נצח ישראל' בפתח תקווה‪.‬‬ ‫עולה חדשה אחרת‪ ,‬שנקלטה בביה"ס 'למל' בירושלים‪,‬‬ ‫כותבת ב‪" :0907-‬מעולם לא העליתי על לב כי הארץ בה‬ ‫חייתי עד כה – ארץ גלות הנה‪ ,‬ארץ רדיפות‪ ,‬שנאה‬ ‫ומשטמה‪ ,‬מעולם לא עלה על דעתי כי לא זאת היא‬ ‫ארצי‪ ...‬בה גדלתי וחונכתי‪ ,‬בה עברו עלי ימי ילדותי – עת‬ ‫הזהב‪ ,‬רגעי האושר והצער‪ ...‬ואיך אעזבנה? ‪ ...‬ערפל‬ ‫מכסה את עיני‪ ,‬ואיזה דבר שוטף ומטפטף בלי הרף‪ ...‬אני‬

‫והיום? ‪ ‬ניסים סרור‬ ‫כמו העולים אז‪ ,‬גם העולים החדשים בבית הספר מספרים‬ ‫שלא רצו לעלות וכי הוריהם החליטו בשבילם‪" .‬רציתי‬ ‫להישאר כי הכרתי שם את כולם‪ ,‬היו לי חברים והכרתי‬ ‫את האזור ולא רציתי ללכת למקום חדש ולא מוכר"‪,‬‬ ‫אומר לי בנימין עטר (ז‪ )0‬שעלה מאנגליה‪ .‬העולים‬ ‫אומרים כי לא היו לי הרבה קשיים והם התקבלו בצורה‬ ‫יפה בארץ‪ .‬כנראה שהפערים היום בין הותיקים לעולים‬ ‫כבר לא כל כך גדולים‪.‬‬ ‫| גיליון ‪ | 35‬ז' בחשון ה'תשע"א‬

‫מביטה אל תוך התהום השחורה‪ ,‬העמוקה והסתומה‬ ‫בנפשי ברגע זה"‪.‬‬

‫קשיי הקליטה בארץ‬ ‫הקליטה בארץ‪ ,‬הייתה גם היא קשה‪ .‬המורים בארץ‪ ,‬היו‬ ‫מאוד ציוניים ולא הרשו לתלמידים לדבר בשפת האם‬ ‫שלהם (שנקראה ז'רגונית)‪ ,‬הם דרשו מהם לדבר רק‬ ‫עברית‪ .‬רבים‪ ,‬התקשו בלימודים כיוון שלא הכירו את‬ ‫השפה‬ ‫העברית‪,‬‬ ‫לכן הם‬ ‫נחשבו‬ ‫לעצלנים‬ ‫ופעמים‬ ‫רבות‬ ‫הושארו‬ ‫שנה‬ ‫הנריטה סולד וילדים שעלו ארצה במסגרת 'עליית הנוער'‬ ‫נוספת‬ ‫בשנות השלושים‬ ‫באותה‬ ‫הכיתה‪ .‬הם היו שונים במנהגיהם ובלבושם ולכן התקשו‬ ‫לרכוש חברים‪ .‬היו ילדים שעזבו בשל בעיות אלו את‬ ‫בית הספר והצטרפו לילדי הרחוב‪ .‬כך למשל כותב‬ ‫בשנת ‪ 0999‬ברוך‪ ,‬עולה חדש שנקלט בביה"ס‬ ‫'תחכמוני' בירושלים‪" :‬בימים ההם‪ ...‬אז הייתי במצב‬ ‫גרוע‪ ,‬הייתי 'עצלן' והמורה דיבר אלי דברי מוסר ואמר‬ ‫'דבר עברית‪ ,‬אסור לדבר בז'רגונית'‪ .‬ובאותה העת הייתי‬ ‫לקוי בשפה העברית‪ ,‬והיא הייתה גורמת שלא אתקשר עם‬ ‫חברים‪ ...‬כל אותם הימים הייתי מבלה אחרי הצהריים‬ ‫ברחובות‪ ,‬וילדי השוק היו חברי הנאמנים‪ ,‬ונאמנים יותר‬ ‫מילדי בית הספר אשר בזו למלבושי‪ ,‬לשפתי ולעצלותי‪."...‬‬ ‫חברו לספסל הלימודים‪ ,‬צדוק‪ ,‬כותב‪" :‬שמונה שנים‬ ‫חלפו מאז באתי לארץ‪ .‬כאורח זר באתי‪ .‬עברית‪ ,‬שפת‬ ‫הקודש‪ ,‬לא ידעתי‪ .‬את הילדים לא הכרתי ומנהגיהם לא‬ ‫הבינותי‪ ...‬מה הייתי אז! חלש הרוח והרצון‪ .‬בודד‪.‬‬ ‫התרחקתי מכולם‪ .‬זר מול כולם"‪ .‬תלמיד אחר‪ ,‬מיכאל‪,‬‬ ‫שניסה למרות קשיי השפה ליצור קשר עם חבריו‬ ‫הישראלים טוען כי חוסר ההבנה בינו ובין חבריו הביא‬ ‫לעיתים קרובות לסכסוכים‪ .‬הוא פונה לחבריו בכתב‬ ‫מעל גיליונות עיתון כפר הילדים בו הוא למד‪" .‬אני‬ ‫משתדל להבין אתכם ואת הקשיים שאתם נתקלתם‬ ‫בהם בחייכם‪ ,‬הבינו גם את מצבי והראו שיש לכם הבנה‬ ‫לעולה חדש‪".‬‬ ‫קריאתו של מיכאל‪ ,‬אשר הושמעה בשנות השלושים‪,‬‬ ‫חשובה ורלוונטית לחברה הישראלית לדורותיה‪.‬‬ ‫תלמידנו היקרים‪ ,‬הסבירו פנים לעולים החדשים‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫"הראו שיש לכם הבנה לעולה חדש"‪.‬‬ ‫‪7‬‬


‫‪ ‬נקודת מבט ‪ -‬המשך מהעמוד הראשון‬ ‫הקהילות היהודיות שמרו על מסורת ומנהגים מדורי‬ ‫דורות וכל קהילה סגלה לעצמה אופי מיוחד וזיקה‬ ‫מיוחדת לתורת ישראל‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬עלינו להתבונן בענווה ולא בהתנשאות על אחינו‬ ‫בני הגולה‪.‬‬ ‫הבנתי כי הציווי של הקב"ה לאברהם‪" :‬לֶ ְך‪ְ -‬ל ָך מֵ ַא ְר ְצךָ‬ ‫ו ִֻמ ֻמוֹ לַ ְד ְֻת ָך ו ִֻמ ֵֻבית ָא ִב ָ‬ ‫שר ַא ְראֶ ֻ ָך" הוא‬ ‫יך‪ ,‬אֶ ל‪-‬הָ ָא ֶרץ‪ ,‬אֲ ֶ‬ ‫ניסיון קשה ועצום‪.‬‬ ‫רש"י מסביר ש"הדרך גורמת לשלושה דברים‪:‬‬ ‫ממעטת פריה ורביה‪ ,‬וממעטת את הממון‪ ,‬וממעטת את‬ ‫השם‪ ,‬לכך הוזקק לשלש ברכות הללו שהבטיחו על הבנים‪,‬‬ ‫ועל הממון‪ ,‬ועל השם "‬ ‫שנים רבות לא הבנתי את הפסוק הזה לעומקו – לאחר‬ ‫השליחות הבנתי שיהודי המקיים את הצו של לך‪-‬לך‬ ‫מתמודד עם קשיים עצומים‪ .‬הוא עוזב את ארצו‪ ,‬את‬ ‫התרבות ממנה הגיע ומתרגל למקום ולשפה חדשים‪ .‬לכל‬ ‫מדינה אקלים‪ ,‬תרבות‪ ,‬שפה ומנהגים שאדם הורגל‬ ‫מלידתו והמעבר לארץ חדשה מאתגר מאד‪.‬‬ ‫הוא עוזב את בית אביו – את משפחתו‪ .‬כמה קשה‬ ‫לילדים לעזוב את הוריהם‪ ,‬להתנתק מהאחים מהדודים‪,‬‬ ‫מהחברים איתם גדלת‪.‬‬ ‫"וממעטת את הממון"‪ -‬פעמים רבות העלייה לארץ‬ ‫כרוכה בירידה ברמת המחיה‪ .‬רבים מן העולים הורגלו‬ ‫לרמת מחיה גבוהה (בית נאה‪ ,‬מכוניות משוכללות‪ ,‬עזרה‬ ‫רבה בבית) והם עולים לארץ בידיעה שמבחינה כלכלית‬ ‫יהיה קשה יותר‪.‬‬ ‫"וממעטת את השם" ‪ -‬גם אם העולה התגבר על כל‬

‫‪‬‬ ‫אם זה לא היה כל כך עצוב‪ ,‬זה היה מצחיק‪...‬‬ ‫היה היה בארץ מאד מאד רחוקה (רוסיה) בן אדם יהודי שחי‬ ‫בסיביר‪ ,‬שמו היה דאוץ וידניה‪.‬‬ ‫דאוץ וידניה היה בן אדם מאד שקט ונחמד שתמיד רצה לעלות‬ ‫לארץ ישראל אז אחרי הרמת "מסך הברזל" הוא החליט לעזוב‬ ‫את הקור ולעבור לארץ‪ .‬הייתה רק בעיה אחת הוא אהב לשתות‪,‬‬ ‫מאד‪ .‬כל יום לפחות בקבוק וודקה וכל יום הוא לא היה מגיע‬ ‫לשום מקום ‪,‬הוא היה שותה‪ ,‬משתכר‪ ,‬מקיא‪ ,‬קם בבוקר ואומר‬ ‫'היום אני עובר לגור בארץ ישראל'‪ 9 .‬שנים הוא אמר את זה‬ ‫עד שלבסוף החליט חברו סיב לעזור לו‪ .‬בלילה לפני השתיה‬ ‫היומית‪ ,‬הוא שם את דאוץ וידניה במזוודה ואחרי שהוא שתה‬ ‫והקיא דאוץ וידניה נרדם במזוודה‪.‬‬ ‫ביום למחרת‪ ,‬דאוץ וידניה פקח את עיניו ולא ראה כלום אך‬ ‫לפתע מצא אור‪ .‬הוא הכניס אצבע והרים את ידו והמזוודה‪ .‬היא‬ ‫| גיליון ‪ | 35‬ז' בחשון ה'תשע"א‬

‫הנ"ל‪ .‬הרי שלדעתי הקושי הגדול ביותר הוא 'התמעטות‬ ‫השם' – להרבה מן העולים היה מעמד מכובד בארצות‬ ‫מוצאם – אם זה במקום עבודתם‪ ,‬אם זה בקהילה‪ ,‬אם זה‬ ‫בין חבריו‪ ,‬וכשהוא מגיע לארץ הוא בדרך כלל מגיע‬ ‫לסביבה לא מוכרת והוא צריך לבנות את שמו מן‬ ‫ההתחלה (סיפורו הקצר של הרב חיים סבתו 'שברי‬ ‫לוחות' מתאר בצורה מרתקת קושי זה)‪.‬‬ ‫דעו לכם‪ ,‬לעלות לארץ הוא מעשה המנוגד לכל הגיון‬ ‫ונובע מהצו 'לך לך' הקורא ליהודי לשוב לארץ מולדתו‪.‬‬ ‫אני באופן אישי מעריץ כל עולה‪.‬‬ ‫עלינו לחבק את העולים אל ליבנו‪ .‬כל אחד מאיתנו מכיר‬ ‫עולה או משפחת עולים וכל אחד מאיתנו יכול וצריך‬ ‫לעזור להם להתאקלם ולהקל על הקושי שבעליה‪ .‬קל‬ ‫וחומר (בן בנו של קל וחומר) שאל לנו חלילה לזלזל‪,‬‬ ‫לפגוע או להעליב עולה חדש בשל מוצאו או שפתו‪.‬‬ ‫תלמידי המחזור הראשון של הישיבה התיכונית 'יבנה'‬ ‫מנצ'סטר‪ ,‬סיימו שנה שעברה את כיתה י"ב‪ ,‬וכולם ללא‬ ‫יוצא מן הכלל בחרו לדחות את לימודיהם באוניברסיטה‬ ‫כדי לבוא וללמד בישיבה בארץ וחלקם אף בחר להתנדב‬ ‫לצה"ל‪ .‬מספר משפחות אותם הכרנו עלו לארץ וחלקם‬ ‫כיום גרות בשכנות אלינו במודיעין‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬הקשר בין העם היהודי היושב בציון לזה שעדיין‬ ‫לא חשוב מאד‪ .‬לאחר שתתמלאו בתורה ובערכים‪ ,‬כדאי‬ ‫לשקול לצאת לשליחות חינוכית בחו"ל‪.‬‬ ‫ואסיים בתפילה שנזכה להשלמת דברי הנביא יחזקאל‪:‬‬ ‫"ולָ ַק ְח ִֻתי אֶ ְתכֶ ם ִמן‪-‬הַ גֻוֹ יִם וְ ִק ַֻב ְצ ִֻתי אֶ ְתכֶ ם ִמ ָֻכל‪-‬הָ אֲ ָרצוֹ ת‬ ‫אתי ֶא ְתכֶ ם ֶאל‪ַ -‬א ְד ַמ ְתכֶ ם‪":‬‬ ‫וְ הֵ בֵ ִ‬ ‫נפתחה והוא גילה שהוא נמצא במשט בדרך לא"י‪.‬‬ ‫לאחר ‪ 5‬שעות של מחלות ים הוא סוף‪-‬סוף הגיע לנמל חיפה‪,‬‬ ‫ירד מהאונייה וניסה להתחיל את חייו החדשים‪.‬‬ ‫לאחר זמן מה בארצנו הנחמה דאוץ וידניה קיבל הרגל חדש‪,‬‬ ‫במקום לשתות‪ ,‬להשתכר ולהקיא‪ -‬הוא שתה‪ ,‬השתכר‪ ,‬קיבל‬ ‫מכות והקיא‪ .‬תוך זמן קצר נמאס לו מהארץ והתגעגע הביתה‪.‬‬ ‫בדרך לנתב"ג הוא עצר לשתיה אחרונה‪ .‬הוא השתכר‪ .‬המשיך‬ ‫לנסוע והתנגש במשאית (וזה למה לא נוהגים כששותים)‪ .‬הוא‬ ‫גמר בבית חולים בלי רגליים והוא קפץ לצד השני של הכביש‬ ‫ועצר ביד שרה לקחת כסא גלגלים ושילם עבורם ‪ 52222‬רובל‪.‬‬ ‫לאחר שהגיע הביתה הוא התקשר לחברו הטוב סיב (זה שגרם‬ ‫לו לעבור) והתחיל לצעוק עליו‪ ,‬שהכול באשמתו והוא שונא‬ ‫אותו ואת החיים שלו וכו'‪ .‬חברו השיב 'אם אתה כל כך שונא‬ ‫את חייך ונמאס לך‪ ,‬אז תגמור את חייך' (הוא היה שיכור)‪.‬‬ ‫דאוץ וידניה עלה לעזריאלי וקפץ (עם כסא הגלגלים)‪ ...‬כעבור‬ ‫‪ 5‬דקות צניחה חופשית הוא נחת על בר רפאלי‪ ,‬שבר לה את‬ ‫(נא לקחת את הסיפור בערבון מוגבל)‬ ‫הגב והיא מתה‪.‬‬ ‫‪8‬‬


‫שיחו בכל נפלאותיו‬

‫הרב שילה אסף‬

‫קרב מלכים‬ ‫באמצע פרשת השבוע מספרת לנו התורה על מלחמה‬ ‫די מוזרה‪ .‬ארבעה מלכים מאזור עיראק ואירן של‬ ‫היום‪ ,‬קצה העולם ממש‪ ,‬מסיימים מסע מלחמה גדול‬ ‫בעבר הירדן המזרחי‪ .‬בדרכם חזרה‪ ,‬תוקפים אותם‬ ‫מלך סדום ועוד ארבעה מלכי ערי הכיכר‪ .‬ערי הכיכר‬ ‫היו משועבדות משך שתים עשרה שנה‪ ,‬ואחר כך‬ ‫מרדו‪ .‬התקיפה של ארבעת המלכים היא חוצפה‬ ‫שגובלת בטיפשות – האם יש סיכוי ל'מועצה‬ ‫האזורית כיכר הירדן' מול כוחות הקואליציה?‬ ‫אברהם אבינו שומע כי אחיינו נפל בשבי‪ ,‬יוצא‬ ‫בראש כח של ‪ 908‬לוחמים – כשתי פלוגות חי"ר‪,‬‬ ‫מנצח את ארבעת המלכים ומשחרר את כל השבויים‪.‬‬ ‫לאחר הקרב יוצא מלך סדום לפגוש את מצילו‪,‬‬ ‫ולהפתעתנו‪ ,‬באמצע הפסוקים המתארים את המפגש‬ ‫שלהם‪ ,‬נכנס פתאום סיפור על מפגש אחר‪ ,‬בין‬ ‫אברהם למלכי‪-‬צדק מלך שלם‪:‬‬ ‫" ַויֵֻצֵ א ֶמלֶ ְך ְסדֹם ִל ְק ָראתוֹ ַאח ֲֵרי שוֻבוֹ מֵ הַ כֻ וֹ ת אֶ ת‬ ‫שר ִא ֻתוֹ ֶאל ֵעמֶ ק ָשוֵה‬ ‫ְ ֻכ ָדר לָ עֹמֶ ר וְ אֶ ת הַ ֻ ְמלָ ִכים אֲ ֶ‬ ‫ְ‬ ‫הוֻא ֵעמֶ ק הַ ֻ ֶמלֶ ְך‪ :‬ו ַּמ ְל ִּ ּכי צֶ ֶדק ֶמלֶ ך ָשלֵ ם הוֹ ִציא לֶ חֶ ם‬ ‫ָו ָייִן וְ הוֻא כֹהֵ ן ְלאֵ ‪-‬ל ֶע ְליוֹ ן‪ַ :‬ויְבָ ְרכֵ ה ֻו ַויֹֻאמַ ר ָֻברו ְֻך‬ ‫ַא ְב ָרם ְלאֵ ‪-‬ל ֶע ְליוֹ ן קֹנֵה ָשמַ יִם ו ָָא ֶרץ‪ :‬וֻבָ רו ְֻך אֵ ‪-‬ל‬ ‫שר ִמ ֻגֵן צָ ֶר ָ‬ ‫שר ִמכֻ ֹל‪:‬‬ ‫יך ְ ֻבי ֶָד ָך ַויֻ ֻ ִֶתן לוֹ מַ עֲ ֵ‬ ‫ֶע ְליוֹ ן אֲ ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ַויֹֻאמֶ ר ֶמלֶ ך ְסדֹם אֶ ל ַא ְב ָרם ֻ ֶתן ִלי הַ ֻנֶפֶ ש וְ הָ ְרכֺ ש ַקח‬ ‫לָ ְך‪ַ :‬ויֹֻאמֶ ר ַא ְב ָרם אֶ ל מֶ לֶ ְך ְסדֹם ה ֲִרימ ִֹתי י ִָדי אֶ ל ה'‬ ‫אֵ ‪-‬ל ֶע ְליוֹ ן קֹנֵה ָשמַ יִם ו ָָא ֶרץ‪ִ :‬אם ִמחוֻט וְ ַעד ְשרוֹ ְך‬ ‫שר לָ ְך וְ לֹא תֹאמַ ר אֲ נִ י‬ ‫נ ַַעל וְ ִאם אֶ ַֻקח ִמ ָֻכל אֲ ֶ‬ ‫שר ָא ְכל ֻו הַ ְ ֻנ ָע ִרים‬ ‫ש ְר ִֻתי אֶ ת ַא ְב ָרם‪ֻ ִ :‬ב ְל ָע ַדי ַרק אֲ ֶ‬ ‫הֶ עֱ ַ‬ ‫שר הָ ְלכ ֻו ִא ִֻתי ָענֵר אֶ ְשכֻ ֹל וֻמַ ְמ ֵרא‬ ‫ָשים אֲ ֶ‬ ‫וְ חֵ לֶ ק הָ אֲ נ ִ‬ ‫הֵ ם י ְִקח ֻו חֶ ְל ָקם‪" :‬‬ ‫הרשב"ם‪ ,‬נכדו של רש"י‪ ,‬מסביר שהתורה הפסיקה‬ ‫באמצע הסיפור‪ ,‬כדי לומר שאברהם כבר קיבל‬ ‫ממלכי‪-‬צדק אוכל – לחם ויין‪ ,‬ולכן ממלך סדום הוא‬ ‫אינו מבקש אוכל לעצמו‪ ,‬אלא רק עבור הנערים‬ ‫והאנשים שהלכו איתו (אברהם מסרב למימון‬ ‫הוצאות כפול משני גורמים‪ ,‬בסגנון פרשת‬ ‫'ראשונטורס')‪.‬‬ ‫| גיליון ‪ | 35‬ז' בחשון ה'תשע"א‬

‫אפשר אולי להוסיף שיש עוד מטרה בסיפור הקצר‬ ‫הזה‪ .‬המפגש עם מלכי צדק מופיע כאן כדי להראות‬ ‫את ההבדל שבין שני המלכים‪ ,‬מלכי‪-‬צדק ומלך‬ ‫סדום‪.‬‬ ‫מלכי צדק אינו חייב לאברהם דבר‪ .‬הוא לא גר בערי‬ ‫הכיכר‪ ,‬הוא לא נפל בשבי ארבעת המלכים‪ ,‬ולא‬ ‫ניצל בזכות אברהם‪ .‬בכל זאת הוא מקדם את פני‬ ‫אברהם בלחם ויין‪ ,‬ומוסיף לו ברכה מכובדת‪.‬‬ ‫ואילו מלך סדום מרד ולא שילם מיסים‪ ,‬יצא לקרב‬ ‫אבוד מראש‪ ,‬נפל במנוסתו לתוך באר חמר‪ ,‬והוצל‬ ‫על ידי אברהם‪ .‬בעצם לא מגיע לו כלום‪ .‬והוא‬ ‫בחוצפתו אומר לאברהם 'תן לי הנפש והרכוש קח‬ ‫לך' – קודם כל 'תן לי' – האם אברהם חייב לו‬ ‫משהו? הרי אברהם הוא המנצח והכול שייך לו‪ .‬ואם‬ ‫זה לא מספיק‪ ,‬הוא עוד מוסיף 'והרכוש קח לך'‪,‬‬ ‫ממש נדיב מצידו!‬ ‫תגובתו של אברהם לשני המלכים שונה בתכלית‪:‬‬ ‫ממלכי צדק הוא מקבל את הברכה ואת האוכל‪ ,‬וגם‬ ‫נותן לו מעשר מהשלל‪ .‬ואילו ממלך סדום הוא מסרב‬ ‫לקבל 'מחוט ועד שרוך נעל'‪ .‬אברהם מבין את‬ ‫התוצאה האפשרית‪' :‬ולא תאמר אני העשרתי את‬ ‫אברם' ‪ -‬אם הייתי לוקח ממך משהו‪ ,‬עוד היית זוקף‬ ‫את כל העושר שלי לזכותך‪.‬‬ ‫ועוד יותר‪ :‬אברהם לוקח ממלכי צדק גם ביטוי מיוחד‬ ‫ 'א‪-‬ל עליון קונה שמים וארץ'‪ .‬שתי הפעמים‬‫היחידות בתנ"ך בהן מוזכר הכינוי הזה לקב"ה‪ ,‬הן‬ ‫בפסוקים שלפנינו‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫מלכי צדק מברך את אברהם‪ָֻ " :‬ברוֻך ַא ְב ָרם ְלאֵ ‪-‬ל‬ ‫ֶע ְליוֹ ן קֹנֵה ָש ַמיִּם וָ ָא ֶרץ"‪.‬‬ ‫ואברהם מאמץ את הביטוי‪ ,‬ובו הוא נשבע למלך‬ ‫סדום‪" :‬ה ֲִרימ ִֹתי י ִָדי ֶאל ה' אֵ ‪-‬ל ֶע ְל ֹיון קֹנֵה ָש ַמיִּם‬ ‫וָ אָ ֶרץ"‬ ‫שני זרים‪ ,‬מתנהגים בצורה שונה לגמרי‪ ,‬ומקבלים‬ ‫יחס שונה לגמרי! לאחד אומר אברהם 'לא מדובשך‬ ‫ולא מעוקצך'‪ ,‬איני רוצה שום קשר אתך‪ .‬ואילו עם‬ ‫השני מותר ורצוי לשמור קשר‪ ,‬לקבל אוכל וברכות‪,‬‬ ‫ולתת מעשרות‪ ,‬ואפילו ללמוד ממנו‪.‬‬ ‫הכל לפי המעשים‪.‬‬ ‫‪9‬‬


‫ירון אברהמי‬

‫מצוות המילה‬

‫(מתוך פירוש "ילקוט מעם לועז")‬

‫טעם אחד למצווה זו‪ ,‬הוא מפני שזה סימן אמיתי‪ ,‬שאינו משתנה לא בחיים ולא אחר המוות‪ ,‬וחתום יפה‬ ‫בבשרנו‪ ,‬להורות שאנו עבדי הקב"ה ומחוייבים לקיים מצוותיו ולא לעבור עליהם‪ ,‬כי לכך נוצרנו‪ .‬שהרי‬ ‫בוודאי לא באנו לעולם הזה כדי לאכול ולשתות‪ ,‬אלא כדי לקיים את המצוות‪ .‬ורצה הקב"ה לברוא את האדם‬ ‫בחסרון זה בערלה אע"פ שהיה יכול לבוראו כשהוא מהול‪ ,‬כי הדבר משמש סימן שכשם שאדם מסוגל לתקן‬ ‫את מום גופו‪ ,‬הוא יכול לתקן את פגם נשמתו‪ ,‬שכן בידו הדבר להיות טוב ולא לחטוא‪.‬‬ ‫בפרשה‬

‫ירון אברהמי‬

‫עשרה ניסיונות‬

‫משנה מסכת אבות פרק ה' משנה ג'‬ ‫עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום‬ ‫ועמד בכולם‪ ,‬להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו‬ ‫עליו השלום‪.‬‬ ‫ניסיון ראשון‪ :‬באור כשדים‪ ,‬שנמרוד השליך את‬ ‫אברם לתוך כבשן האש‪ ,‬ואברם ניצל ממנו‪" .‬ויצאו‬ ‫אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבואו עד חרן‬ ‫וישבו שם"‪( .‬י"א‪ ,‬י')‬ ‫ניסיון שני‪ :‬אברם עולה מחרן לארץ ישראל בעודו‬ ‫בן ‪ 75‬שנה‪" .‬ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך‬ ‫וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"‪.‬‬ ‫(י"ב‪ ,‬א')‬ ‫ניסיון שלישי‪ :‬אברם בן ‪ 78‬שנה‪ ,‬יורד מארץ ישראל‬ ‫למצרים בעקבות הרעב אשר בארץ‪" .‬ויהי רעב‬ ‫בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד מאוד‬ ‫הרעב בארץ"‪( .‬י"ב‪ ,‬י')‬ ‫ניסיון רביעי‪ :‬פרעה לוקח את שרה אשת אברם‬ ‫בהגיעם למצרים‪" .‬ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו‬ ‫האנשים את האשה כי יפה היא מאוד‪...‬ותוקח האישה‬ ‫בית פרעה"‪( .‬י"ב‪ ,‬ט"ו)‬ ‫ניסיון חמישי‪ :‬מלחמת אברם עם ארבעת המלכים‪.‬‬ ‫"וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי‬ ‫ביתו שמונה עשר ושלוש מאות וירדוף עד דן" (י"ד‪,‬‬ ‫י"ד)‬ ‫ניסיון שישי‪ :‬ברית בין הבתרים‪ ,‬שהראהו שיעבוד‬ ‫מלכויות‪" .‬אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל‬ ‫אברם במחזה לאמר אל תירא‪ ...‬כי גר יהיה זרעך‬ ‫בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות‬ ‫שנה"‪( .‬ט"ו‪ ,‬י"ג‪ -‬ט"ו)‬ ‫ניסיון שביעי‪ :‬אברהם נצטווה לעשות ברית מילה‬ ‫בהיותו בן ‪ 99‬שנה‪.‬‬ ‫"ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהימולו בשר‬ ‫ערלתו"‪( .‬י"ז‪ ,‬כ"ד)‬ ‫| גיליון ‪ | 35‬ז' בחשון ה'תשע"א‬

‫ניסיון שמיני‪ :‬לקיחת שרה לבית אבימלך‪" .‬ויאמר אל‬ ‫שרה אשתו אחותי היא וישלח אבימלך מלך גרר‬ ‫ויקח את שרה"‪( .‬כ'‪ ,‬ב')‬ ‫ניסיון תשיעי‪ :‬גירוש הגר וישמעאל בנו‪" .‬ותאמר‬ ‫לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה" (כ"א‪ ,‬י')‬ ‫ניסיון עשירי‪ :‬עקידת יצחק‪" .‬ויהי אחר הדברים‬ ‫האלה והא‪-‬לוהים ניסה את אברהם ויאמר אליו‬ ‫אברהם ויאמר הנני‪ :‬ויאמר קח נא את בנך את יחידך‬ ‫אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה‬ ‫והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר‬ ‫אליך"‪( .‬כ"ב‪ ,‬א'‪-‬ב')‬

‫ועמד בכולם‪ -‬שלא היה מהרהר אחד מידותיו של‬ ‫הקב"ה‪( .‬רש"י)‬ ‫להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו עליו‬ ‫השלום‪ -‬לקב"ה‪ ,‬שקיים ברצון את כל מה שציוה‬ ‫עליו‪ .‬ויש מפרשים‪ :‬חיבתו של אברהם אבינו על‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שהיה חביב לפני המקום לנסותו בניסיונות‬ ‫ולהראות לבריות‪,‬‬ ‫כי ירא א‪-‬לוהים הוא ושלם במידותיו וראוי לו‬ ‫להיות מופת לדורות עולם בסבלו ובטורחו לכבוד‬ ‫יוצרו‪ ,‬כמו שכתוב (בראשית י"ח‪ ,‬י"ט)‪" :‬כי‬ ‫ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו‬ ‫ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"‪( .‬ר' מנחם‬ ‫המאירי)‬ ‫(מעובד מתוך פירוש קהתי ור"ע מברטנורא על המשנה)‬

‫עורכים‪ :‬יהונתן כהן ‪ ‬אסתי סוויל‬ ‫מערכת‪ :‬בר יקותיאלי ‪ ‬דני שונפלד‬ ‫עורך "מאו"ת תצא תורה"‪ :‬אופיר נחום‬ ‫מייסדים‪ :‬מנשה בוהרון ‪ ‬יוסי חסידים‬ ‫‪Nyflaot@gmail.com‬‬ ‫‪11‬‬

נפלאו"ת 35 Niflaot  

עיתון הקריה לחינוך תורני חברתי אור תורה סטון רמות. גיליון 35

Read more
Read more
Similar to
Popular now
Just for you