Issuu on Google+


‫הקשבו ילדים ושמעו נא סיפור‪,‬‬ ‫על עם שיצא וקרא לשיפור‬ ‫של שיטה כלכלית שדורשת תיקון‪,‬‬ ‫שעוזרת לכל מי שאין לו מצפון‪.‬‬ ‫זה סיפור על חלשים ועל חזקים‪,‬‬ ‫ואפילו על מי שמושך בחוטים‪,‬‬ ‫על שרים עשירים ועצרות מחאה‪,‬‬ ‫ועל המון המון כסף שהולך על דירה‪.‬‬ ‫בסיפור חרוזים‪ ,‬אבל אין זו שירה‪,‬‬ ‫הוא נשמע בדיון ‪ -‬איך אין זו אגדה‪,‬‬ ‫זה סיפור אמיתי ולמי ששואל‪,‬‬ ‫קרה בארץ קטנה‪ ,‬ששמה ישראל‪.‬‬


‫אחת‪ ,‬כמו כולנו‪ ,‬אחרי יום עבודה‪,‬‬ ‫החליטה להקים מאהל מחאה‪.‬‬ ‫ובמהרה התרבו אוהלים ותומכים‪,‬‬ ‫ומהכנסת החלו להשמע שקשוקים‪.‬‬ ‫הם כינסו ישיבה וחשבו איך להגיב‪,‬‬ ‫ואיך את הנוחות שלהם להשיב‪.‬‬ ‫היו גם שרצו את המצב לנצל‪,‬‬ ‫והיו שניסו את המוחים לפצל‪.‬‬ ‫בין היתר ביקרה שם נבחרת ציבור‪,‬‬ ‫שמפורסמת בעיקר ב“איכות“ הדיבור‪,‬‬ ‫ועוד פוליטקאים ועוד חברי כנסת‪,‬‬ ‫שניסו לרכב על גל המחאה התופסת‪.‬‬


‫מאז ההפגנה עברו רק כמה ימים‪,‬‬ ‫ולפתע דרשו ח“כים בגדים חדשים‪.‬‬ ‫”קראו לחייט“‪ ,‬הורה ראש הממשלה‪,‬‬ ‫והם עשו זאת מיד מבלי לשאול שאלה‪.‬‬ ‫עוד לא עבר רגע ובכניסה אל הכנסת‪,‬‬ ‫עמד מעצב ולו בטן רופסת‪.‬‬ ‫”אני צריך קצת בדים‪ ,‬ושכר עבודה ‪-‬‬ ‫ארבעת אלפים שקל לכל איש ואישה“‪.‬‬ ‫המעצב חיכה בתוך חדר גדול‪,‬‬ ‫ותוך כמה דקות כבר הוגש לו הכל‪.‬‬ ‫”מאיפה הבאתם את מכונת התפירה?“‪,‬‬ ‫”קיצוץ רוחבי“‪ ,‬השיב ביבי‪ ,‬ויצא לפגרה‪.‬‬


‫המוחים חשבו מה אפשר לעשות‪,‬‬ ‫כל אחד ואחת העלו הצעות‪,‬‬ ‫לאחר התייעצות עם הלנים בשדרה‬ ‫בסוף זה הוחלט‪” ,‬נעשה צעדה!“‬ ‫עם צאת השבת כבר היו בכיכר‬ ‫אלפי אנשים‪ ,‬והיה זה ניכר‪:‬‬ ‫זה לא ”כמה הזויים“ או ”עבודה בעיניים“‪,‬‬ ‫זאת הפגנה אמיתית של מעמד הביניים‪.‬‬


  


‫כשקיבל את בגדיו הוא יצא אל העיר‪,‬‬ ‫ואפילו שיתף זאת בפייסבוק בקיר‪:‬‬ ‫”ראו את בגדי! כה חדשים ויפים!‬ ‫הם עלו לכם בזול‪ ,‬רק כמה אלפים!“‪.‬‬ ‫”אין לנו כסף לשלם על הכל!“‪,‬‬ ‫אמר הציבור שקרס מן העול‪,‬‬ ‫”אין לנו כסף ל‘בגדי בנימין‘‪,‬‬ ‫לא למי שמשמאל‪ ,‬ולא למי שמימין“‪.‬‬ ‫ביבי הקשיב לעם ותהה‪:‬‬ ‫”מה זאת אומרת? המצב פה נפלא‪,‬‬ ‫הרי טסתי אתמול במחלקה ראשונה‪,‬‬ ‫אז אם אין לך כסף ‪ -‬זו ודאי אשמתך“‪.‬‬


‫נתניהו לא היה מרוצה מהעם‪,‬‬ ‫ולכן הוא פנה ל“טוקבקיסטים בע“מ“‪.‬‬ ‫”שים שטר בחריץ ותכתוב שאלה“‪,‬‬ ‫אמרה לו בפתח פקידת קבלה‪.‬‬ ‫”אני יפה?“‪ ,‬הוא שאל‪” ,‬בוודאי!“‪ ,‬הם רשמו‪,‬‬ ‫מלבד העובד שלו לא שילמו‪.‬‬ ‫”אומרים לי אחרת!“‪ ,‬רטן למולם‪.‬‬ ‫”כל מי שאומרים ‪ -‬סמולנים‪ ,‬ימח שמם“‪.‬‬


‫ולמרות התקוות ולמרות השיח‪,‬‬ ‫ראש הממשלה נתניהו את ליבו שוב הקשיח‪.‬‬ ‫אז יצאו לרחובות רבבות אנשים‪,‬‬ ‫ברחבי המדינה למעלה ממאה אלפים‪.‬‬ ‫ואל המפגינים הצטרפו גם הורים‪,‬‬ ‫כי צריך אלפי שקלים לגדל ילדים‪,‬‬ ‫צעירים ומבוגרים‪ ,‬מפריפריה‪ ,‬ממרכז‪,‬‬ ‫וגם סטודנטים ורופאים ונדמה כי משהו זז‪.‬‬ ‫”הרגשתם את הקרקע?“ חברי הכנסת שאלו‬ ‫אחד את השני ובכיסא הם נאחזו‪.‬‬ ‫”צריך לקרוא לארכיטקט“‪ ,‬נשמע ברקע קול‪,‬‬ ‫”אם הקרקע מתנדנדת המשכן כולו יפול!“‬


vecto :‫איור‬


‫”קראתם לי?“ שאל עב כרס עם סיגר בפה‪,‬‬ ‫”אנחנו צריכים שיפוצניק“‪ ,‬ענה לו ח“כ בקול רפה‪.‬‬ ‫”אל חשש‪ ,‬חבריה‪ ,‬רק תחתמו לי פה“‪ ,‬אמר‪.‬‬ ‫”אנחנו מכירים תנוהל“‪ ,‬השיב לו איזה שר‪.‬‬ ‫”עשיתם בחוכמה“‪ ,‬סיפר לו עב הכרס‪,‬‬ ‫והושיט לו מזוודה מלאה שטרות של כסף‪,‬‬ ‫”שים את זה מתחת למקום שמתנדנד‪,‬‬ ‫זה יפתור ת‘בעיה‪ ,‬זה כמעט תמיד עובד“‪.‬‬ ‫ואז כל חברי הכנסת חזרו למושבים‪,‬‬ ‫ולעצמם חשבו – ”אלה החיים‪,‬‬ ‫עדיף להיות זנב למי שכסף אדונו‪,‬‬ ‫מראש של מישהו שמתעשרים על חשבונו“‪.‬‬


‫קרדיטים‪:‬‬ ‫אודי אבוניל‬

‫אסף קוזובסקי‬

‫אמרי גפני‬

‫לנה ליפ‬

‫אורן שחר‬

‫רוני לוין‬

‫ענת סעד‬

‫ויקי )‪(vecto‬‬

‫   ‬


‫כולנו כבר יודעים עם מה יש לנו עסק‪,‬‬ ‫בעיות של ”הון שלטון“ ו“ריכוזיות במשק“‪.‬‬ ‫מחירי דירה או קוטג‘‪ ,‬סולר וחשמל‪,‬‬ ‫ימשיכו לעלות אם לא נתמוך במאהל‪.‬‬ ‫והסוף של הסיפור‪ ,‬חברים‪ ,‬עודנו פתוח‪,‬‬ ‫אבל כולנו כבר יודעים לאן נושבת לה הרוח‪,‬‬ ‫אין כל דרך להשתיק קריאה לצדק חברתי‪,‬‬ ‫ואם נרצה יחדיו זה לא יהיה חלום –‬ ‫יהיה זה אמיתי‪.‬‬



Knesset's New Clothes