Issuu on Google+

‫’‪‘Bridging the Divide‬‬

‫>>‬

‫‪Arab/Jewish dialogue at the IDC‬‬

‫>> מערכת פיוז’ן מעניקה לכם גיליון‬ ‫מיוחד ברוח היזמות העסקית‪:‬‬

‫’‪>>‘A Day of Democracy‬‬ ‫?‪Is the IDC politicized enough‬‬

‫מבט על חמש חברות בבעלות‬ ‫סטודנטים מהמרכז הבינתחומי שיתנו‬ ‫לכם השראה‬

‫>> המדורים הקבועים שישאירו‬ ‫אתכם מעודכנים‬ ‫>> וגם‪ :‬איך לאכול בריא ואיך לא‬ ‫להתפרנס בקיץ הקרוב‬

‫’‪‘Recognition of a Genocide‬‬ ‫‪ Israel’s holocaust deniers‬‬

‫‪10‬‬

‫]‪[June 2010‬‬

‫‪10‬‬

‫[יוני ‪]2010‬‬


‫עכשיו היא יכולה להיות שלך‬ ‫‪MINI COOPER‬‬ ‫‪SPECIAL EDITION 2010‬‬

‫שלם ‪₪78,225‬‬

‫‪+‬‬

‫‪ MINI‬מזמינה אתכם ליהנות מהזדמנות חד פעמית‪ ,MINI SPECIAL EDITION 2010 :‬מהדורה‬ ‫מיוחדת של ‪ ,MINI COOPER‬המכונית האופנתית ביותר בעולם‪ ,‬בתנאי רכישה מיוחדים‬ ‫ולמספר מוגבל של מכוניות‪ .‬מנוע חזק ועוצמתי ‪ 120‬כ“ס‪ ,‬תיבת הילוכים אוטומטית ‪6‬‬ ‫מהירויות‪ ,‬רדיו דיסק מקורי‪ ,‬חישוקי סגסוגת והגה מעור‪ .‬לא זו בלבד ש�‪ MINI‬ידידודית‬ ‫לסביבה‪ ,‬היא מצטיינת בחסכון בדלק‪ 19.2 :‬ק“מ לליטר בנסיעה בינעירונית! )‪ 21.7‬ק"מ‬ ‫לליטר לדגם ידני(‪ .‬מהרו לנצל את ההזדמנות להגשים את החלום ותתחילו להתרגש בכל‬ ‫נסיעה מחדש מחוויית הנהיגה הצעירה והעוצמתית שרק ‪ MINI COOPER‬יכולה לתת‪.‬‬

‫‪ ₪1,800‬לחודש‬ ‫)למשך ‪ 36‬חודשים(‬ ‫והיתרה ‪ ₪ 43,200‬בסוף התקופה‬

‫לפרטים חייג מהנייד‬ ‫)‪WWW.MINI.CO.IL (*269‬‬ ‫דגמי ‪ MINI 2010‬מחכים לך באולם התצוגה‪ .‬ת"א אולם תצוגה מרכזי רח' המסגר ‪ 03�6899055 ,12‬צפון אולם תצוגה נשר רח' בר יהודה ‪04�8202024 ,69‬‬ ‫התמונה להמחשה בלבד‪ .‬בהתאם לתקנון החברה‪ .‬ההלוואה מותנית באישור הבנק‪ .‬מחיר במזומן‪ 180,000 :‬ש"ח‪ .‬המימון מבוסס על ריבית פריים ‪) 0.2% +‬ריבית הפריים נכון ל�‪.( 2.75 % 1.1.2010‬‬ ‫החברה רשאית להפסיק ו‪/‬או לשנות את תנאי המבצע לפי רצונה בכל עת וללא כל הודעה‪ .‬ט‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬

‫‪INCREDIBLY MINI.‬‬

‫צריכת דלק ממוצעת בליטרים ל�‪ 100‬ק"מ‬ ‫עירוני‬ ‫‪5.2‬‬ ‫בינעירוני‬ ‫‪9.3‬‬ ‫נתוני היצרן‪ ,‬עפ"י בדיקת מעבדה‪ .‬תקן ‪&&$‬‬

‫דרגת זיהום אוויר לרכב מנועי*‬ ‫זיהום מירבי ‪14 15‬‬

‫‪10 11 12 13‬‬

‫‪9‬‬

‫‪8‬‬

‫‪7‬‬

‫‪6‬‬

‫‪5‬‬

‫‪4‬‬

‫‪3‬‬

‫‪2‬‬

‫‪1‬‬

‫זיהום מזערי‬


48 47 46 45 44 43 41 39 38 37 35 34 34 33 32 31 29 27 26

Editors' notes Culture Shock The Happiest Day of Your Life Bridging the Divide Women in Conflict An Interview with Irad Straus Uniforms at the IDC Welcome to the RRIS Students of the IDC Unite! Quiz - Born to Lead, or Bird of a Feather Cartoon On the Air Hire Me BBC! Refugees in Israel A Day of Democracy Diplomatic Discourse Pot, Booze and Cigarettes Recognition of a Genocide Sigmund Freud, Plagiarizing God?

Editor in Chief: Elka Looks Junior Editor: Josh Mintz Guest Editor: Jonah Rubin Contributors: Adam Cohn, Mark Doing, Avi Jacobs, Yael Mizrahi-Arnoud, Shauna Naghi, Maya Oren, Ella Ran, Apo Sahagian, Lily Seguin, Eliana Summer Galai, Adam Van Heerden, Michal Willinger, Danielle Ziri - Design Studio Graphic Design: Correction from last issue: Paz Barzilai is a second year Government student, not a second year Business student in the RRIS. Sorry Paz!

Cover Photo: Josh Mintz

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

Contributors

For comments, suggestions and more, please write to: idc.fusion@gmail.com

50


There is something wonderfully narcissistic about an editor’s note. It is essentially a glorified monologue on how much hard work you have put into whatever it is you have compiled. You are then expected to segway into self deprecation; how you never could have done if not for your dedicated staff, family, dog etc. I suppose it’s a reward for putting up with having to read a lot of junk that probably isn’t any good, transforming it into something that is decent, and then when the artistic genius reads the butchering that you have done to their creative masterpiece, tolerating (with grace no less) their whining about how their grammatical errors were innovative. This is my last hurrah. My inner fat lady is about to sing and let me tell you, it’s going to be awesome. Gone are the days of explaining that a deadline is not a subjective date for the writer’s consideration. Gone are the days of telling people that no, we will not have a gossip column because journalistic freedom does not equate stupidity. Gone are the days of drinking myself into a stupor after I have discovered, yet again, that a writer has conveniently deactivated spell check on their computer in an ill guided attempt to nourish their creative spirit. Furthermore, adding -ation suffix to words does not make you sound smarter. Really. And now, I kvell. Under my editorship, the number of grammatical errors per issue has statistically decreased by 257.632% and my readership has risen to the astounding number of 12.5. I feel so proud. In addition, the content to scantily-clad-student photo ratio has decreased by a full 17.93%, though this may change due to some serious protests from NOC (Nudists on Campus). I was also recently informed that our former chartreuse and aqua color scheme will now include blue. I cannot express how thrilled I am. I have high hopes for Fusion going forward; I envision a day when Internationals, Israelis and people who don’t wear Prada all unite under the Fusion banner. When this day comes, I know that my toiling wasn’t for naught. It is only fitting in my last issue that I impart what knowledge I have gained while working on this wonderful collection of literature and pass it on to my successors. Fusion, true to its name, is an amalgam of thoughts, opinions and ideas. Its writers will challenge your sensibilities and force you to think outside your comfort zone. And yes, you will be uncomfortable. Often. I hereby bequeath this noble rag to Josh and Yonah. You have been my grammar geek goonies, my editing aficionados and whatever the cleavage-you have chocked it. Thank you. Over and out. Elka Looks I was always terrified of the press. Anything in print is a permanent record, rendering all that is published undeniable. I am elated to decree that I have overcome my phobia - thanks to Fusion. Working on this austere compilation of journalistic integrity and recording these works of genius for posterity, I am no longer afraid. Jonah Rubin

Probably tonight

Probably the best beer in the world

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

Editors' Notes

I don’t want to write an editor’s note. I really have nothing to say about editing, so I’m just going to tell you a story instead. It seems like more fun that way. So, for those of you who don’t know, I’m from England. We drive on the left hand side of the road. That puts the wheel on the right hand side of the car. I know that it makes no sense, but we do it anyway and it was very confusing for me when I moved here a few years ago. I was constantly looking the wrong way before crossing the street and driving down the wrong side of the road. “Hey, idiot, you don’t know your left from your right?” was all I heard for the first six months I lived here, and it was mortifying. Then, one day, I was in a parking lot and a Volkswagen Golf came toward me. I checked and, joy of joys, I was finally right and this moron was driving on the wrong side instead of me, blocking my way. “Hey, idiot, you don’t know your left from your right?” I yelled out of the window with unbridled glee. Finally, I was on the winning side of this one, and nobody was going to take it away from me. He got out of his car. Big fella. Luckily, I’m sizeable myself, so I wasn’t going to be intimidated out of my moment of glory. I got out to. We met at the front of my car and spent a full five minutes waving our arms about and yelling animatedly. It was a circular conversation, nobody really seemed to be wining, probably because I just kept on saying, “Hey, idiot, you don’t know your left from your right?” A crowd gathered, everyone in it took a side and it devolved into a standoff worthy of any spaghetti western. Trigger fingers twitched, tobacco was spat and it looked to be a rumble. Somehow though, the group reached a consensus that the attendant who was napping in the booth at the entrance to the parking lot had the final say. Someone woke him up. He looked annoyed. Over he came, “What’s going on here?” He asked. “This idiot doesn’t know his left from his right!” I proclaimed. After brief, but seemingly intense, deliberation, our newly appointed judge, jury and executioner gave his verdict. “Why don’t you just back up and let this guy go, you are on the wrong side of the road after all.” I was stunned. Victory had been achieved in an Israeli road debate by me, a mere Englishman. My chest swelled with pride as we returned to our cars. So pleased with myself was I, that I promptly got into the car on the right hand side, to find a suspicious space where the wheel should have been. “Hey, idiot,” came the call from the Golf as my heart sank, “you don’t know your left from your right?” Josh Mintz

48


‫עכשיו היא יכולה להיות שלך‬ ‫‪MINI COOPER‬‬ ‫‪SPECIAL EDITION 2010‬‬

‫שלם ‪₪78,225‬‬

‫‪+‬‬

‫‪ MINI‬מזמינה אתכם ליהנות מהזדמנות חד פעמית‪ ,MINI SPECIAL EDITION 2010 :‬מהדורה‬ ‫מיוחדת של ‪ ,MINI COOPER‬המכונית האופנתית ביותר בעולם‪ ,‬בתנאי רכישה מיוחדים‬ ‫ולמספר מוגבל של מכוניות‪ .‬מנוע חזק ועוצמתי ‪ 120‬כ“ס‪ ,‬תיבת הילוכים אוטומטית ‪6‬‬ ‫מהירויות‪ ,‬רדיו דיסק מקורי‪ ,‬חישוקי סגסוגת והגה מעור‪ .‬לא זו בלבד ש�‪ MINI‬ידידודית‬ ‫לסביבה‪ ,‬היא מצטיינת בחסכון בדלק‪ 19.2 :‬ק“מ לליטר בנסיעה בינעירונית! )‪ 21.7‬ק"מ‬ ‫לליטר לדגם ידני(‪ .‬מהרו לנצל את ההזדמנות להגשים את החלום ותתחילו להתרגש בכל‬ ‫נסיעה מחדש מחוויית הנהיגה הצעירה והעוצמתית שרק ‪ MINI COOPER‬יכולה לתת‪.‬‬

‫‪ ₪1,800‬לחודש‬ ‫)למשך ‪ 36‬חודשים(‬ ‫והיתרה ‪ ₪ 43,200‬בסוף התקופה‬

‫לפרטים חייג מהנייד‬ ‫)‪WWW.MINI.CO.IL (*269‬‬ ‫דגמי ‪ MINI 2010‬מחכים לך באולם התצוגה‪ .‬ת"א אולם תצוגה מרכזי רח' המסגר ‪ 03�6899055 ,12‬צפון אולם תצוגה נשר רח' בר יהודה ‪04�8202024 ,69‬‬ ‫התמונה להמחשה בלבד‪ .‬בהתאם לתקנון החברה‪ .‬ההלוואה מותנית באישור הבנק‪ .‬מחיר במזומן‪ 180,000 :‬ש"ח‪ .‬המימון מבוסס על ריבית פריים ‪) 0.2% +‬ריבית הפריים נכון ל�‪.( 2.75 % 1.1.2010‬‬ ‫החברה רשאית להפסיק ו‪/‬או לשנות את תנאי המבצע לפי רצונה בכל עת וללא כל הודעה‪ .‬ט‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬

‫‪INCREDIBLY MINI.‬‬

‫צריכת דלק ממוצעת בליטרים ל�‪ 100‬ק"מ‬ ‫עירוני‬ ‫‪5.2‬‬ ‫בינעירוני‬ ‫‪9.3‬‬ ‫נתוני היצרן‪ ,‬עפ"י בדיקת מעבדה‪ .‬תקן ‪&&$‬‬

‫דרגת זיהום אוויר לרכב מנועי*‬ ‫זיהום מירבי ‪14 15‬‬

‫‪10 11 12 13‬‬

‫‪9‬‬

‫‪8‬‬

‫‪7‬‬

‫‪6‬‬

‫‪5‬‬

‫‪4‬‬

‫‪3‬‬

‫‪2‬‬

‫‪1‬‬

‫זיהום מזערי‬


The Happiest Day of Your Life

Culture Shock T.I.I.-This is Israel | Shauna Naghi |

I was having a really hard day a few weeks ago. When I am upset it shows, and my roommate picked up on it right away. She decided I had to get out of the house and out of my funk. We got on a bus, and an older woman, noticing how down I looked, began fussing over me. She told me to take it easy, sit

What’s Cooking at the IDC? ]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

| Maya Oren |

47

Photos: Maya Oren

Ah, summertime. My top priorities are getting sun and spending as much time possible outdoors. The multitude of seasonal fruits, found in abundance at farmers’ markets, is a great accompaniment to both these fun filled activities. Summer fruit in Israel is particularly delectable; fragrant and full of flavor. In honor of these steamy months, I would like to share my passion fruit cheese cake recipe, a real summer treat!

down and drink some water. It was the sweetest thing; she had no idea who I was but cared enough to try and make my day better. TII R.Z. Recently, my family took a vacation up north. One morning at breakfast, my little brother, Jacob, accidentally spilled a cup of scalding hot water all over his hand. It turned out he had contracted some serious burns. Luckily, the receptionist at the front desk was a former medic from the army. Not only did she help him out, but for the rest of our stay she checked up on him daily- even on her days off.TII. L.N. I was sitting in a park, writing a paper for school, when an older man approached the bench and sat down next to me. As I closed my computer to take a break, he struck up a conversation. I spoke to him out of sympathy at first. Soon, however, I was entranced by his life

Passion Fruit Cheese Cake ½ kilo 5% cream cheese

story. The man was close to 90 years old and a WWII veteran who had fled Belgium and lost all his family in the Holocaust. He also happened to be fluent in more languages than he could count. This man was fascinating and I ended up spending over an hour listening to him talk about his life and taking in his advice. I can’t imagine anywhere else in the world in which such a welcome interruption could occur. TII C.S. I had been trying to contact the head of a specific organization for a long time, utilizing multiple venues to get in touch with him. Despite my tenacity, the never returned my calls or messages. One Friday, I asked my mother in law who the Shabbat guests for the week would be. I was a little surprised, but definitely pleased, when she mentioned his name on the guest list, casually mentioning that he is their neighbor. Finally, he would have no choice but to speak with me. This country is way too small to hide in! TII. D.A. Shauna Naghi is a second year Government student at the RRIS.

Pour the batter evenly into the pan and bake at 150 degrees Celsius for ~30 minutes.

1 ½ cups sugar

Turn the heat down to 110 degrees Celsius and bake for another hour.

1 orange zest

Remove from the oven and cool.

4 tablespoons of flour

Refrigerate until cold and serve.

2 tablespoons of corn flour

Enjoy!

½ cup Passion Fruit

Maya Oren is a second year Communications student at the RRIS.

6 eggs (beaten)

| Ella Ran |

C

ivil marriage is a growing issue in Israel. Headlines such as, ‘Green light for civil marriage in Israel’ and ‘The burial of civil marriage’ are cropping up all over Israeli newspapers. There are two obvious sides to this debate; some believe that marriage is a basic right and that a religious establishment shouldn’t dictate who can and cannot get married. However, others believe that Israel, being a Jewish democracy and the homeland for the Jewish people, should protect the Jewish traditions and the Jewish majority in Israel. The latter believe that, by allowing civil marriage, a window may be opened leading to future problems concerning Israel’s Jewish identity. Currently there is no civil marriage in Israel. The Chief Rabbinate has the sole authority over marriage and divorce. The Rabbinate is an Orthodox institution and holds very strict standards concerning who is and who isn’t Jewish. The current laws are in place to protect the Jewish purity of the state.

qualify for the Law of Return (a minimum of one Jewish grandparent) is far lower than that required for religious marriage. In Israel there are around 300,000 Israelis who are not considered Jewish by Halachic (Rabbinical) law because their mother is not Jewish, or their Jewish conversion was not supervised under the auspices of the Orthodox Rabbinate. Based on these religious laws, no matter how Jewish they feel or think they are, they are not recognized by the Rabbinate as such. These people are directly affected by the lack of civil marriage and desperately want their situation addressed. However, many Israelis are concerned about the importance of the continued existence of a Jewish state and worry that the moment the country takes a secular path in its legislative actions, Israel will become less Jewish. This impasse has manifested itself in the Knesset. Recent attempts to create a civil marriage option have only produced a bill to allow “non-religious” people to marry one another. Inter-faith marriages are still prohibited.

When it comes to me personally, it’s quite simple: I’m not Jewish, but I married an Israeli Jew in America. Shortly after, we moved to Israel, and although we couldn’t have married here if we’d wanted to, the State of Israel does recognize our marriage. Instead of bringing my family here, we shipped his over to the states. Getting married abroad is the solution that many people in Israel have found: they simply go to a travel agent and buy the ‘Get Married in Cyprus’ package.

Basically, we see two recurring themes. One is the principles and rights of citizens living in a democracy; the other is the existence of a Jewish majority and character of Israel. It’s not so easy to find a way to reconcile the two.

Some Israeli Jews are prohibited from marrying in their own country. The level of ‘Jewishness’ required to

Ella Ran is a first year Government student at the RRIS

So now the debate has come down to this: will allowing civil marriage mean the end of a Jewish majority in the homeland for the Jews?

What do IDC students think? Yoni Millo - “Marriage in Israel shouldn’t be dictated by Halachic law or an Orthodox institution. It’s a choice that every person must make for themselves, regarding who and how to get married, and that the state shouldn’t dictate it to us.”

Yoni Michaels - “I think tradition is important and that Israel remains a Jewish state before a democratic state. It would cause future problems, concerning a Jewish majority in Israel.”

Vital Zinger - “From a secular point of view I think it’s important to give the option of civil marriage, because a huge part of the population would be allowed to live their lives without religious imposition.”

Jordan Reed - “I don’t believe civil marriage should be instituted for everyone. I think that Israel is very fragile and right now we’re dealing with enough threats to Israel’s doctrine - as in protecting and serving the Jewish people to the ultimate end.”

vanilla cookies (for the crust) Clean and puree the Passion Fruit. In a large mixing bowl, mix the cream cheese and sugar until smooth. Stir in the Passion Fruit and eggs until blended. Add flour, corn flour and zest, mix into the batter Lightly butter a cake pan and sprinkle in a half inch thick layer of crumbled vanilla cookies onto the pan.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

I work at a blood bank, and tons of people come by every day to donate. We never expect to see the donors again, except in a professional capacity. The other day, after a soldier donated blood, I asked him how he was feeling, as standard protocol requires. “Better now that I’ve seen you,” he responded. How cheesy can you get? I started laughing really hard. He turned bright red and left without even saying goodbye. The next day, I sat down on the bus, only to realize that the soldier from the day before was sitting next to me. I guess Israel really is just that small. TII. A.A.

(if You’re Jewish)

46


The Happiest Day of Your Life

Culture Shock T.I.I.-This is Israel | Shauna Naghi |

I was having a really hard day a few weeks ago. When I am upset it shows, and my roommate picked up on it right away. She decided I had to get out of the house and out of my funk. We got on a bus, and an older woman, noticing how down I looked, began fussing over me. She told me to take it easy, sit

What’s Cooking at the IDC? ]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

| Maya Oren |

47

Photos: Maya Oren

Ah, summertime. My top priorities are getting sun and spending as much time possible outdoors. The multitude of seasonal fruits, found in abundance at farmers’ markets, is a great accompaniment to both these fun filled activities. Summer fruit in Israel is particularly delectable; fragrant and full of flavor. In honor of these steamy months, I would like to share my passion fruit cheese cake recipe, a real summer treat!

down and drink some water. It was the sweetest thing; she had no idea who I was but cared enough to try and make my day better. TII R.Z. Recently, my family took a vacation up north. One morning at breakfast, my little brother, Jacob, accidentally spilled a cup of scalding hot water all over his hand. It turned out he had contracted some serious burns. Luckily, the receptionist at the front desk was a former medic from the army. Not only did she help him out, but for the rest of our stay she checked up on him daily- even on her days off.TII. L.N. I was sitting in a park, writing a paper for school, when an older man approached the bench and sat down next to me. As I closed my computer to take a break, he struck up a conversation. I spoke to him out of sympathy at first. Soon, however, I was entranced by his life

Passion Fruit Cheese Cake ½ kilo 5% cream cheese

story. The man was close to 90 years old and a WWII veteran who had fled Belgium and lost all his family in the Holocaust. He also happened to be fluent in more languages than he could count. This man was fascinating and I ended up spending over an hour listening to him talk about his life and taking in his advice. I can’t imagine anywhere else in the world in which such a welcome interruption could occur. TII C.S. I had been trying to contact the head of a specific organization for a long time, utilizing multiple venues to get in touch with him. Despite my tenacity, the never returned my calls or messages. One Friday, I asked my mother in law who the Shabbat guests for the week would be. I was a little surprised, but definitely pleased, when she mentioned his name on the guest list, casually mentioning that he is their neighbor. Finally, he would have no choice but to speak with me. This country is way too small to hide in! TII. D.A. Shauna Naghi is a second year Government student at the RRIS.

Pour the batter evenly into the pan and bake at 150 degrees Celsius for ~30 minutes.

1 ½ cups sugar

Turn the heat down to 110 degrees Celsius and bake for another hour.

1 orange zest

Remove from the oven and cool.

4 tablespoons of flour

Refrigerate until cold and serve.

2 tablespoons of corn flour

Enjoy!

½ cup Passion Fruit

Maya Oren is a second year Communications student at the RRIS.

6 eggs (beaten)

| Ella Ran |

C

ivil marriage is a growing issue in Israel. Headlines such as, ‘Green light for civil marriage in Israel’ and ‘The burial of civil marriage’ are cropping up all over Israeli newspapers. There are two obvious sides to this debate; some believe that marriage is a basic right and that a religious establishment shouldn’t dictate who can and cannot get married. However, others believe that Israel, being a Jewish democracy and the homeland for the Jewish people, should protect the Jewish traditions and the Jewish majority in Israel. The latter believe that, by allowing civil marriage, a window may be opened leading to future problems concerning Israel’s Jewish identity. Currently there is no civil marriage in Israel. The Chief Rabbinate has the sole authority over marriage and divorce. The Rabbinate is an Orthodox institution and holds very strict standards concerning who is and who isn’t Jewish. The current laws are in place to protect the Jewish purity of the state.

qualify for the Law of Return (a minimum of one Jewish grandparent) is far lower than that required for religious marriage. In Israel there are around 300,000 Israelis who are not considered Jewish by Halachic (Rabbinical) law because their mother is not Jewish, or their Jewish conversion was not supervised under the auspices of the Orthodox Rabbinate. Based on these religious laws, no matter how Jewish they feel or think they are, they are not recognized by the Rabbinate as such. These people are directly affected by the lack of civil marriage and desperately want their situation addressed. However, many Israelis are concerned about the importance of the continued existence of a Jewish state and worry that the moment the country takes a secular path in its legislative actions, Israel will become less Jewish. This impasse has manifested itself in the Knesset. Recent attempts to create a civil marriage option have only produced a bill to allow “non-religious” people to marry one another. Inter-faith marriages are still prohibited.

When it comes to me personally, it’s quite simple: I’m not Jewish, but I married an Israeli Jew in America. Shortly after, we moved to Israel, and although we couldn’t have married here if we’d wanted to, the State of Israel does recognize our marriage. Instead of bringing my family here, we shipped his over to the states. Getting married abroad is the solution that many people in Israel have found: they simply go to a travel agent and buy the ‘Get Married in Cyprus’ package.

Basically, we see two recurring themes. One is the principles and rights of citizens living in a democracy; the other is the existence of a Jewish majority and character of Israel. It’s not so easy to find a way to reconcile the two.

Some Israeli Jews are prohibited from marrying in their own country. The level of ‘Jewishness’ required to

Ella Ran is a first year Government student at the RRIS

So now the debate has come down to this: will allowing civil marriage mean the end of a Jewish majority in the homeland for the Jews?

What do IDC students think? Yoni Millo - “Marriage in Israel shouldn’t be dictated by Halachic law or an Orthodox institution. It’s a choice that every person must make for themselves, regarding who and how to get married, and that the state shouldn’t dictate it to us.”

Yoni Michaels - “I think tradition is important and that Israel remains a Jewish state before a democratic state. It would cause future problems, concerning a Jewish majority in Israel.”

Vital Zinger - “From a secular point of view I think it’s important to give the option of civil marriage, because a huge part of the population would be allowed to live their lives without religious imposition.”

Jordan Reed - “I don’t believe civil marriage should be instituted for everyone. I think that Israel is very fragile and right now we’re dealing with enough threats to Israel’s doctrine - as in protecting and serving the Jewish people to the ultimate end.”

vanilla cookies (for the crust) Clean and puree the Passion Fruit. In a large mixing bowl, mix the cream cheese and sugar until smooth. Stir in the Passion Fruit and eggs until blended. Add flour, corn flour and zest, mix into the batter Lightly butter a cake pan and sprinkle in a half inch thick layer of crumbled vanilla cookies onto the pan.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

I work at a blood bank, and tons of people come by every day to donate. We never expect to see the donors again, except in a professional capacity. The other day, after a soldier donated blood, I asked him how he was feeling, as standard protocol requires. “Better now that I’ve seen you,” he responded. How cheesy can you get? I started laughing really hard. He turned bright red and left without even saying goodbye. The next day, I sat down on the bus, only to realize that the soldier from the day before was sitting next to me. I guess Israel really is just that small. TII. A.A.

(if You’re Jewish)

46


]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

| Avi Jacobs |

45

Photos: Avi Jacobs

“It’s unfortunate that Jewish students don’t have any contact with Arabs” says Dr. Abigail Jacobson “In fact, most [Jewish] students at the IDC don’t even realize that Arabs make up close to 20% of the Israeli population.” It was with this in mind that Dr. Jacobson founded ‘Conflict Resolution by Alternative Methods: Arab-Jewish Dialogue in Israel’, the first ever IDC Arab/Jewish dialogue. The workshop, a 2 credit course open to all IDC students, was launched for the first time this semester, with an equal number of Jewish and Arab participants. Each student comes from a unique background and each has been affected by the Arab - Israeli conflict. Nabeel Hamoda, a second year Law and Business student, reflects, “I came to hear their [Jewish students’] opinion about the Arab population. I also wanted to hear and understand the other side and learn about myself through this.” Although the idea for the program existed prior to this year, it was unsuccessful due to the lack of organization and participation. The course is a collaborative effort, led by Dr. Jacobson and Hatem Darawshi, a psychology PhD candidate at the Tel Aviv University. They have been working together in various programs since 2005. Lior Reshef, a fourth year Law and Government student and Chairman of the Student Union, is a participant in the course. He was also influential in the initiation of the dialogue. “This is very important to me,” says Reshef, “There is not a large Arab student population here. Most of them are Israeli citizens and we are missing an opportunity for Jewish Israeli students to meet them - an opportunity not generally offered to Israeli students. We pass them by for four years and do not speak to them. We are missing something that we could take with us for the rest of our lives.” The dialogue is conducted in both Hebrew and Arabic and takes place weekly. Twenty-two participants from the different programs at the IDC sit together in a circle and discuss a multitude of issues, opinions and ideas. In addition to the discussion, two guest speakers from the IDC faculty, Dr. Eran Halperin and Dr. Tamar Saguy, have come to address the class. They relayed their research on some of the psychological aspects of the conflict and the different coping mechanisms that have developed. Is there still room for improvement in the way the dialogue is run? Ruba Huleihel, a resident of East Jerusalem and a second year Government student in the RRIS, doesn’t think so; “The dialogue is very good as it is, even though it’s not structured. We don’t get a list of topics, we don’t get an agenda or anything like that, but I think

Women in Conflict Eliana Summer Galai

that’s more real. Order can somehow be found within the chaos, which is very positive and very interesting.” Huleihel joined the dialogue because as a lifelong Israeli, she feels that the conflict personally affects her. Although she does not believe that she represents all Arabs, she thinks that it is her duty to work to improve, or if possible, solve the situation. At the start of each session, the students pick the topic of discussion and take it wherever they choose without structure or interference from Dr. Jacobson or Mr. Darawshi. The dialogue often gets heated, evoking many strong opinions and emotions. Ira Morstyn, a third year Business student, sees this as an opportunity to break out of the typical approach many Jews have towards Arabs. While clear distinctions are made between the Israeli right and left, the Arab perspective is often perceived as monolithic. “Arabs have a wide range of opinions as well,” reflects Ira, “I think the dialogue has really highlighted these differences.” Past discussions have covered an array of topics, including the concept of Independence Day versus the Nakba Day and the legitimacy of Operation Cast Lead. Dr. Jacobson and Mr. Darawshi will often ask questions or share observations based on what has been said throughout the dialogue, as a means to encourage students to reflect further. “My personal goal is to create a safe space in which people can discuss all these issues; the conflicts within the state, people’s location within the State of Israel, their identity, concerns, and fears,” says Dr. Jacobson. Mr. Darawshi adds that, “The goal is not necessarily to reach a solution to the conflict or to change the reality, but rather to get to a place where people understand each other better, and also understand their own position vis-à-vis ‘the other’. We want people to meet face to face without any artificial barriers and without mediation.” Neither of the course’s facilitators believes that the course will bring about any concrete results or agreements. Dr. Jacobson and Mr. Darawshi hope the dialogue will leave students with questions, not only about the other side, but also about themselves and their own positions and identity. Dr. Jacobson would like to thank Prof. Galia Golan, Prof. Alex Mintz, Ms. Iren Avidar, Juliana, Hadil, Omri and Lior in supporting the dialogue program. The program is named after the late Yussef Dick, an Arab student at the IDC and supporter of Arab-Jewish dialogue, who passed away this year. Avi Jacobs in a first year Government student in the RRIS.

“I was in the fields with five other women. My baby girl was on my back. Four interahamwe [FDLR] soldiers approached, wearing military fatigues and carrying grenades. They chose me and another woman and forced us with them into the forest. We walked for hours through the bush to reach their camp, which was like a village they’d organized in the middle of the forest. There were around 50 women there, like us, taken by force. The commander chose me as his woman and raped me every day. My baby was beside me when this took place. After, I was left bleeding and weak.” This is the account of Constance from the Democratic Republic of Congo, but her story is not unique. Atrocities of this nature are being perpetrated against hundreds of thousands of women and young girls in places of conflict. Conflict is traditionally perceived as a violent struggle involving two or more parties. There are casualties of war and some collateral damage, which may include injury or loss of civilian life. This simplistic notion hardly encompasses the scope of today’s conflicts, in which women and children are the greatest victims. In addition to the usual risks of conflict women are severely affected in additional ways. Women will often fall prey to various forms of sexual violence, including the widespread use of rape as a weapon. Furthermore, as the traditional caretakers of children, women often suffer socioeconomically. They will frequently lose their homes and must provide for themselves, their children and even the orphans of others under dire conditions. This desperation can force women into prostitution. Women in conflict will often be deprived of proper healthcare, unable to access hospitals or doctors. Although rape as a weapon of war is not a new phenomenon, the classification of rape as a war crime and crime against humanity is relatively new. Despite this classification, rape as a weapon continues to be extremely prevalent in Africa, even today. This weapon is used to traumatize, cause despair and change the demographic and ethnic makeup of communities. Women and girls will be raped by several men, and will often become pregnant as a result. This deliberate attempt at ethnic distortion is destroying communities. The trauma of the rape goes beyond the actual act; the women are usually shamed into silence and the rapes are rarely reported. The victims are disowned by their families and they often contract HIV/AIDS along with STD’s. Abortions are not an option. This is either due to lack of health services or because the women are held in the custody of their rapists until abortion is no longer a viable option. Post rape genital mutilation, a practice that causes lifelong health issues and will prevent the woman from being able to conceive again, is commonplace. The perpetrators of this heinous act go unpunished, making rape all the more prevalent.

Women are afraid to speak up, and those who do often expose themselves to further harassment. In the rare event that a rapist is held culpable, the punishment is nominal at best. Although the international community is waking up to this grave reality, not nearly enough is being done to combat this pandemic. In 2008 the UN Security Council passed resolution 1820, affirming their position on rape as a war crime and a crime against humanity. Other resolutions have been passed to encourage the participation of women in peace building efforts and NGO’s are campaigning for women’s rights and against violence towards women. These efforts, valiant as they are, are not nearly enough. It is each and every one of our responsibility to speak out and act against this terrible injustice. What can you do? One of the most important things you can do is learn more about this and spread the word. Not nearly enough people understand the reality of women in conflict. The violation of women’s rights in conflict is merely the intensification of discrimination in their daily lives. We must promote women’s rights in both war and peace. Here at the IDC, students have started ‘Women4Women’, an initiative created under the auspices of Amnesty International, to promote women’s rights worldwide. To get involved in Women4Women you can join the network at: http://www.amnesty.org.il/?CategoryID=303 Or send an email to: w4w.amnesty@gmail.com For more information on women’s rights and women in conflict check out: Stop Rape Now: http://www.stoprapenow.org/ Women for Women International: http://www.

womenforwomen.org/

Half The Sky: http://www.halftheskymovement.org/ Eliana is a third year Government student at the RRIS.

In 2008 16,000 rapes were reported in the Democratic Republic of Congo, while only 27 men were tried. That’s an average 44 rapes a day and that’s only the reported incidents. An estimated 80% of all refuges are women and children. 60% of the world’s population living under the poverty line are women. In Rwanda over 20% of the female population was raped in 1994. 67% of the rape survivors were infected with HIV. In Bosnia 20,000-50,000 women were raped within 5 months in 1992.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

Bridging the Divide

44


]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

| Avi Jacobs |

45

Photos: Avi Jacobs

“It’s unfortunate that Jewish students don’t have any contact with Arabs” says Dr. Abigail Jacobson “In fact, most [Jewish] students at the IDC don’t even realize that Arabs make up close to 20% of the Israeli population.” It was with this in mind that Dr. Jacobson founded ‘Conflict Resolution by Alternative Methods: Arab-Jewish Dialogue in Israel’, the first ever IDC Arab/Jewish dialogue. The workshop, a 2 credit course open to all IDC students, was launched for the first time this semester, with an equal number of Jewish and Arab participants. Each student comes from a unique background and each has been affected by the Arab - Israeli conflict. Nabeel Hamoda, a second year Law and Business student, reflects, “I came to hear their [Jewish students’] opinion about the Arab population. I also wanted to hear and understand the other side and learn about myself through this.” Although the idea for the program existed prior to this year, it was unsuccessful due to the lack of organization and participation. The course is a collaborative effort, led by Dr. Jacobson and Hatem Darawshi, a psychology PhD candidate at the Tel Aviv University. They have been working together in various programs since 2005. Lior Reshef, a fourth year Law and Government student and Chairman of the Student Union, is a participant in the course. He was also influential in the initiation of the dialogue. “This is very important to me,” says Reshef, “There is not a large Arab student population here. Most of them are Israeli citizens and we are missing an opportunity for Jewish Israeli students to meet them - an opportunity not generally offered to Israeli students. We pass them by for four years and do not speak to them. We are missing something that we could take with us for the rest of our lives.” The dialogue is conducted in both Hebrew and Arabic and takes place weekly. Twenty-two participants from the different programs at the IDC sit together in a circle and discuss a multitude of issues, opinions and ideas. In addition to the discussion, two guest speakers from the IDC faculty, Dr. Eran Halperin and Dr. Tamar Saguy, have come to address the class. They relayed their research on some of the psychological aspects of the conflict and the different coping mechanisms that have developed. Is there still room for improvement in the way the dialogue is run? Ruba Huleihel, a resident of East Jerusalem and a second year Government student in the RRIS, doesn’t think so; “The dialogue is very good as it is, even though it’s not structured. We don’t get a list of topics, we don’t get an agenda or anything like that, but I think

Women in Conflict Eliana Summer Galai

that’s more real. Order can somehow be found within the chaos, which is very positive and very interesting.” Huleihel joined the dialogue because as a lifelong Israeli, she feels that the conflict personally affects her. Although she does not believe that she represents all Arabs, she thinks that it is her duty to work to improve, or if possible, solve the situation. At the start of each session, the students pick the topic of discussion and take it wherever they choose without structure or interference from Dr. Jacobson or Mr. Darawshi. The dialogue often gets heated, evoking many strong opinions and emotions. Ira Morstyn, a third year Business student, sees this as an opportunity to break out of the typical approach many Jews have towards Arabs. While clear distinctions are made between the Israeli right and left, the Arab perspective is often perceived as monolithic. “Arabs have a wide range of opinions as well,” reflects Ira, “I think the dialogue has really highlighted these differences.” Past discussions have covered an array of topics, including the concept of Independence Day versus the Nakba Day and the legitimacy of Operation Cast Lead. Dr. Jacobson and Mr. Darawshi will often ask questions or share observations based on what has been said throughout the dialogue, as a means to encourage students to reflect further. “My personal goal is to create a safe space in which people can discuss all these issues; the conflicts within the state, people’s location within the State of Israel, their identity, concerns, and fears,” says Dr. Jacobson. Mr. Darawshi adds that, “The goal is not necessarily to reach a solution to the conflict or to change the reality, but rather to get to a place where people understand each other better, and also understand their own position vis-à-vis ‘the other’. We want people to meet face to face without any artificial barriers and without mediation.” Neither of the course’s facilitators believes that the course will bring about any concrete results or agreements. Dr. Jacobson and Mr. Darawshi hope the dialogue will leave students with questions, not only about the other side, but also about themselves and their own positions and identity. Dr. Jacobson would like to thank Prof. Galia Golan, Prof. Alex Mintz, Ms. Iren Avidar, Juliana, Hadil, Omri and Lior in supporting the dialogue program. The program is named after the late Yussef Dick, an Arab student at the IDC and supporter of Arab-Jewish dialogue, who passed away this year. Avi Jacobs in a first year Government student in the RRIS.

“I was in the fields with five other women. My baby girl was on my back. Four interahamwe [FDLR] soldiers approached, wearing military fatigues and carrying grenades. They chose me and another woman and forced us with them into the forest. We walked for hours through the bush to reach their camp, which was like a village they’d organized in the middle of the forest. There were around 50 women there, like us, taken by force. The commander chose me as his woman and raped me every day. My baby was beside me when this took place. After, I was left bleeding and weak.” This is the account of Constance from the Democratic Republic of Congo, but her story is not unique. Atrocities of this nature are being perpetrated against hundreds of thousands of women and young girls in places of conflict. Conflict is traditionally perceived as a violent struggle involving two or more parties. There are casualties of war and some collateral damage, which may include injury or loss of civilian life. This simplistic notion hardly encompasses the scope of today’s conflicts, in which women and children are the greatest victims. In addition to the usual risks of conflict women are severely affected in additional ways. Women will often fall prey to various forms of sexual violence, including the widespread use of rape as a weapon. Furthermore, as the traditional caretakers of children, women often suffer socioeconomically. They will frequently lose their homes and must provide for themselves, their children and even the orphans of others under dire conditions. This desperation can force women into prostitution. Women in conflict will often be deprived of proper healthcare, unable to access hospitals or doctors. Although rape as a weapon of war is not a new phenomenon, the classification of rape as a war crime and crime against humanity is relatively new. Despite this classification, rape as a weapon continues to be extremely prevalent in Africa, even today. This weapon is used to traumatize, cause despair and change the demographic and ethnic makeup of communities. Women and girls will be raped by several men, and will often become pregnant as a result. This deliberate attempt at ethnic distortion is destroying communities. The trauma of the rape goes beyond the actual act; the women are usually shamed into silence and the rapes are rarely reported. The victims are disowned by their families and they often contract HIV/AIDS along with STD’s. Abortions are not an option. This is either due to lack of health services or because the women are held in the custody of their rapists until abortion is no longer a viable option. Post rape genital mutilation, a practice that causes lifelong health issues and will prevent the woman from being able to conceive again, is commonplace. The perpetrators of this heinous act go unpunished, making rape all the more prevalent.

Women are afraid to speak up, and those who do often expose themselves to further harassment. In the rare event that a rapist is held culpable, the punishment is nominal at best. Although the international community is waking up to this grave reality, not nearly enough is being done to combat this pandemic. In 2008 the UN Security Council passed resolution 1820, affirming their position on rape as a war crime and a crime against humanity. Other resolutions have been passed to encourage the participation of women in peace building efforts and NGO’s are campaigning for women’s rights and against violence towards women. These efforts, valiant as they are, are not nearly enough. It is each and every one of our responsibility to speak out and act against this terrible injustice. What can you do? One of the most important things you can do is learn more about this and spread the word. Not nearly enough people understand the reality of women in conflict. The violation of women’s rights in conflict is merely the intensification of discrimination in their daily lives. We must promote women’s rights in both war and peace. Here at the IDC, students have started ‘Women4Women’, an initiative created under the auspices of Amnesty International, to promote women’s rights worldwide. To get involved in Women4Women you can join the network at: http://www.amnesty.org.il/?CategoryID=303 Or send an email to: w4w.amnesty@gmail.com For more information on women’s rights and women in conflict check out: Stop Rape Now: http://www.stoprapenow.org/ Women for Women International: http://www.

womenforwomen.org/

Half The Sky: http://www.halftheskymovement.org/ Eliana is a third year Government student at the RRIS.

In 2008 16,000 rapes were reported in the Democratic Republic of Congo, while only 27 men were tried. That’s an average 44 rapes a day and that’s only the reported incidents. An estimated 80% of all refuges are women and children. 60% of the world’s population living under the poverty line are women. In Rwanda over 20% of the female population was raped in 1994. 67% of the rape survivors were infected with HIV. In Bosnia 20,000-50,000 women were raped within 5 months in 1992.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

Bridging the Divide

44


Culture at the IDC An Interview with Irad Straus | Elka Looks |

Photos: Josh Mintz

43

have to admit that I liked it, despite my usual aversion towards made up sounds mid-song. His ‘Flake’ had much more energy and spunk than Jack Johnson ever could have imagined, and his 40 oz. to Freedom was quite the leg jiggler. He has written his own music as well, though he is hesitant to perform it in public. “Lyrically I have been having a really hard time”, Irad confesses, “It’s difficult to be honest and share yourself in your music without getting too personal.” Recently a lot of his music has been what he calls a ‘pseudo-flamenco’ style, incorporating rhythmic hand beats on the guitar while playing. Irad actually played one of his own songs, ‘Lately I’, on IDC radio a few months back. He also plans to participate in the IDC Idol, the IDC’s very own musical competition. His secret? There really isn’t one. Irad’s musical talent is entirely self taught and the result of extensive practice, dedication and perseverance. “I am constantly learning and perfecting.” Irad reflects, “Sometimes what sounded great yesterday will just not cut it today. But what makes it or breaks it is passion-this is what I believe you need to succeed.” Dave Grody speaks highly of Irad and their musical partnership, “Whatever intensity I play with, Irad matches and surpasses with his own unique musical voice-he pushes me to get better while still having lots of fun.” While Irad describes his style as acoustic rock, Dave’s music has a more R&B flavor. There is never a jam session that does not end with laughter, and the two truly complement each other, despite their stylistic differences. Although Irad does not aspire to make music his career, he would like to record at least one album at some point in the future. He already has some equipment and just purchased home recording software, but he is keeping it on the back burner while he is in school. “Even though I know that music will never be the focal point in my life, it will always be something I am passionate about and will always be something that I love. Music relaxes me, it makes me happy. I will always have that.” Elka Looks preforms Tuesdays at the Pussycat Club in Tel Aviv. Bring singles.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

F

irst year business student Irad Straus’s living room has been christened the ‘guitar conservatory,’ and with good reason. Most evenings this central Tel Aviv apartment will host impromptu jam sessions; friends will walk in, pick up a guitar and begin strumming along with whoever else happens to be there. St. Louis born Irad’s main musical accomplice is Dave Grody, resident couch crasher, who will often play with Straus on Fridays at Café Bistro on Bograshov. Irad’s love of guitar was entirely happenstance. When he was 14, his parents decided that he and his brothers were watching too much television, and the boys’ television privileges were revoked to leave more time for wholesome pastimes like reading and playing in the Midwest sun. While moping around the house, Irad discovered his father’s old, beat up Yamaha, the same guitar he was playing when he met Irad’s mother. From that moment on, Irad was hooked. He would often play into the small hours of the morning, even after his parents kicked him out to the backyard when his angsty crooning awoke them. Throughout high school, Irad performed at the Loop, an outdoor pedestrian mall in University City, St. Louis, and he was asked to play at his graduation. As a teen, Irad worked at the local Ben and Jerry’s. When business was slow, he would put on a cow costume that was kept in back, strap on his guitar and go out into the street, playing music and singing about the wonderful ice cream that is Ben and Jerry’s. His business strategy was so successful that he was consistently employee of the month. On a recent trip home, Irad stopped in the ice cream parlor to find the picture of himself in cow costume still mounted on the wall. In 2005 Irad moved to Israel, joining the army in November of 2006. He was drafted into Golani’s 12th battalion, finishing as the commander of a squad of snipers. He did not play at all during his service, but once he was released from the army, he returned to music with a vengeance. Although Irad’s taste in music is eclectic, when performing he tends to play acoustic crowd pleasers, such as Jason Mraz, Dave Matthews Band and Sublime. He will add what he calls his “own stink” to whatever he plays, giving it his own distinct, personal style. Irad’s rendition of Jason Mraz’s ‘I’m Yours’, with its record 76 weeks on the Hot 100 Chart, was a fun shoe tapping number. His whole body moved as he played and for a second there, I actually did believe he was mine. Irad does a great cover of Dave Matthews’ #41, really making it his own. There’s some serious shoobopping in there and, in the spirit of full journalistic disclosure, I

42


Culture at the IDC An Interview with Irad Straus | Elka Looks |

Photos: Josh Mintz

43

have to admit that I liked it, despite my usual aversion towards made up sounds mid-song. His ‘Flake’ had much more energy and spunk than Jack Johnson ever could have imagined, and his 40 oz. to Freedom was quite the leg jiggler. He has written his own music as well, though he is hesitant to perform it in public. “Lyrically I have been having a really hard time”, Irad confesses, “It’s difficult to be honest and share yourself in your music without getting too personal.” Recently a lot of his music has been what he calls a ‘pseudo-flamenco’ style, incorporating rhythmic hand beats on the guitar while playing. Irad actually played one of his own songs, ‘Lately I’, on IDC radio a few months back. He also plans to participate in the IDC Idol, the IDC’s very own musical competition. His secret? There really isn’t one. Irad’s musical talent is entirely self taught and the result of extensive practice, dedication and perseverance. “I am constantly learning and perfecting.” Irad reflects, “Sometimes what sounded great yesterday will just not cut it today. But what makes it or breaks it is passion-this is what I believe you need to succeed.” Dave Grody speaks highly of Irad and their musical partnership, “Whatever intensity I play with, Irad matches and surpasses with his own unique musical voice-he pushes me to get better while still having lots of fun.” While Irad describes his style as acoustic rock, Dave’s music has a more R&B flavor. There is never a jam session that does not end with laughter, and the two truly complement each other, despite their stylistic differences. Although Irad does not aspire to make music his career, he would like to record at least one album at some point in the future. He already has some equipment and just purchased home recording software, but he is keeping it on the back burner while he is in school. “Even though I know that music will never be the focal point in my life, it will always be something I am passionate about and will always be something that I love. Music relaxes me, it makes me happy. I will always have that.” Elka Looks preforms Tuesdays at the Pussycat Club in Tel Aviv. Bring singles.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

F

irst year business student Irad Straus’s living room has been christened the ‘guitar conservatory,’ and with good reason. Most evenings this central Tel Aviv apartment will host impromptu jam sessions; friends will walk in, pick up a guitar and begin strumming along with whoever else happens to be there. St. Louis born Irad’s main musical accomplice is Dave Grody, resident couch crasher, who will often play with Straus on Fridays at Café Bistro on Bograshov. Irad’s love of guitar was entirely happenstance. When he was 14, his parents decided that he and his brothers were watching too much television, and the boys’ television privileges were revoked to leave more time for wholesome pastimes like reading and playing in the Midwest sun. While moping around the house, Irad discovered his father’s old, beat up Yamaha, the same guitar he was playing when he met Irad’s mother. From that moment on, Irad was hooked. He would often play into the small hours of the morning, even after his parents kicked him out to the backyard when his angsty crooning awoke them. Throughout high school, Irad performed at the Loop, an outdoor pedestrian mall in University City, St. Louis, and he was asked to play at his graduation. As a teen, Irad worked at the local Ben and Jerry’s. When business was slow, he would put on a cow costume that was kept in back, strap on his guitar and go out into the street, playing music and singing about the wonderful ice cream that is Ben and Jerry’s. His business strategy was so successful that he was consistently employee of the month. On a recent trip home, Irad stopped in the ice cream parlor to find the picture of himself in cow costume still mounted on the wall. In 2005 Irad moved to Israel, joining the army in November of 2006. He was drafted into Golani’s 12th battalion, finishing as the commander of a squad of snipers. He did not play at all during his service, but once he was released from the army, he returned to music with a vengeance. Although Irad’s taste in music is eclectic, when performing he tends to play acoustic crowd pleasers, such as Jason Mraz, Dave Matthews Band and Sublime. He will add what he calls his “own stink” to whatever he plays, giving it his own distinct, personal style. Irad’s rendition of Jason Mraz’s ‘I’m Yours’, with its record 76 weeks on the Hot 100 Chart, was a fun shoe tapping number. His whole body moved as he played and for a second there, I actually did believe he was mine. Irad does a great cover of Dave Matthews’ #41, really making it his own. There’s some serious shoobopping in there and, in the spirit of full journalistic disclosure, I

42


41

On School Uniforms

Photos: Josh Mintz

Beginning next academic year, the IDC is instituting I thought that I hated all uniforms and vowed never a uniform for its students. The board of governors to wear one again, however, after putting this on and convened over the two week Passover break to debate looking in the mirror I’ve realized that if the jacket breaks the long contested question. just right over the hip and the pants are flat fronted, “These uniforms represent a massive step forward for not pleated, that I can look rugged yet professional the IDC,” said Tal Becker, an IDC faculty representative, at the same time. I’ve totally changed my opinions on after the historic meeting. “There was previously a lot conformity, thank you IDC.” of discrimination on campus against those students The debate concerning school uniforms is not just from lower income groups who could not afford all one of fashion sense, but also of functionality, and the latest fashions. Now, everyone will look fabulous. ranges across the academic world every day. One of the Furthermore, we hope that the $15,000 a year uniform strongest arguments for uniforms is the promotion of charge will keep out those lower income students and school spirit, something the IDC could definitely use. other undesirable elements away, creating a student “I used to show my support for the school by pretending body that will be more in line with the image the IDC to care about the school’s sports teams,” said Yael, a wants to project.” first year student. “Now I feel like I’ll have a real outlet The contract to design the uniforms was won by the for my love of the IDC; people will be able to see how Louis Vuitton team responsible for last summer’s proud I am of my privileged background.” collection, which beat out hopefuls from Remarkably, this groundbreaking move Versace, Diana von Furstenberg and Dolce was born not out of a desire for style, but & Gabbana for the lucrative opportunity, out of a tragic necessity. The IDC had been and includes not only clothes, but also experiencing gang problems for several bags and accessories. years, and the label market-share conflict “We really tried hard to cover all aspects was reaching fever pitch following the of student life and create a total package growth in power of the Alexander McQueen that would enhance the students’ learning wearing Communications students. Many capacity” said Peter Copping, the head non-partisan students were finding of the team, “for example, we feel that themselves the hapless fashion victims the reliability of the compulsory Rolex will of designer violence on campus simply help students to be on time for class.” for wearing the wrong label. The accessories don’t stop with luxury “I was just wearing my favorite red timepieces; oversized sunglasses also Roberto Cavalli ball gown on campus, make up a critical aspect of the school’s which I never even realized identified me new look. as a Business student, when the shooting “The shades aren’t just a great way to Gang violence has palgued the IDC started,” recounted Yael, “I hit the ground without thinking and only later realized look cool and preserve the anonymity of that I had nearly been the victim of some of the worst a celebrity, they’re also highly functional,” explained Mr. Becker, “a lot of our students aren’t what you might sectarian violence seen in the Middle East since the call ‘academically gifted’ and are really hoping to marry Mahdi Army offensive in Najaf during 2004. It terrified into money. Wearing these sunglasses all the time, even me and I’m glad to see that the school has taken a bold indoors, will prevent students from squinting under step to stop this from happening again. I got away with bright lights and thus wrinkling their faces prematurely. only a light flesh wound, the next student may not have Even the indoor fluorescent lights can have a horribly been so lucky.” detrimental effect on preserving youthful looking eyes. Gideon Sa’ar, Israel’s education minister, has denied that They also have miniature mp3 players built into the this is a pilot scheme for the rest of the country’s higher earpieces so that students won’t be bored in classes education establishments. that don’t really engage them.” “Although this project is an interesting and fresh The program has been well received by both the general approach, we don’t think that it’s right for the rest of public and the student body. the country. In Israel we prize individuality and initiative, “I really love the shoes,” said Jen, a second year student, something which school uniforms stifle horribly. The IDC “it was hard to walk in seven inch heels at first, but I find themselves in a fortunate position in this respect, got used to it quickly and I now see how they really as individuality as a concept never really penetrated too deeply into their campus.” define my calves and make my ass pop.” It’s not just the female student body of the school that With the IDC’s new line expected to be a runway success, supports the uniforms; the men are loving it too. Ofer, it remains to be seen if Mr Sa’ar is correct, or if the IDC a masters student, can’t stop looking at himself in his is, as many of its students believe, the fashion forward, trend-setting powerhouse of Israel. mirror. “After three years in the army as a tank commander Josh Mintz is on a bender and unavailable for comment.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

| Josh Mintz |

Photo: Josh Mintz

IDC VOTES ‘YES!’

IDC Uniforms. Because to learn good you have to look good

40


41

On School Uniforms

Photos: Josh Mintz

Beginning next academic year, the IDC is instituting I thought that I hated all uniforms and vowed never a uniform for its students. The board of governors to wear one again, however, after putting this on and convened over the two week Passover break to debate looking in the mirror I’ve realized that if the jacket breaks the long contested question. just right over the hip and the pants are flat fronted, “These uniforms represent a massive step forward for not pleated, that I can look rugged yet professional the IDC,” said Tal Becker, an IDC faculty representative, at the same time. I’ve totally changed my opinions on after the historic meeting. “There was previously a lot conformity, thank you IDC.” of discrimination on campus against those students The debate concerning school uniforms is not just from lower income groups who could not afford all one of fashion sense, but also of functionality, and the latest fashions. Now, everyone will look fabulous. ranges across the academic world every day. One of the Furthermore, we hope that the $15,000 a year uniform strongest arguments for uniforms is the promotion of charge will keep out those lower income students and school spirit, something the IDC could definitely use. other undesirable elements away, creating a student “I used to show my support for the school by pretending body that will be more in line with the image the IDC to care about the school’s sports teams,” said Yael, a wants to project.” first year student. “Now I feel like I’ll have a real outlet The contract to design the uniforms was won by the for my love of the IDC; people will be able to see how Louis Vuitton team responsible for last summer’s proud I am of my privileged background.” collection, which beat out hopefuls from Remarkably, this groundbreaking move Versace, Diana von Furstenberg and Dolce was born not out of a desire for style, but & Gabbana for the lucrative opportunity, out of a tragic necessity. The IDC had been and includes not only clothes, but also experiencing gang problems for several bags and accessories. years, and the label market-share conflict “We really tried hard to cover all aspects was reaching fever pitch following the of student life and create a total package growth in power of the Alexander McQueen that would enhance the students’ learning wearing Communications students. Many capacity” said Peter Copping, the head non-partisan students were finding of the team, “for example, we feel that themselves the hapless fashion victims the reliability of the compulsory Rolex will of designer violence on campus simply help students to be on time for class.” for wearing the wrong label. The accessories don’t stop with luxury “I was just wearing my favorite red timepieces; oversized sunglasses also Roberto Cavalli ball gown on campus, make up a critical aspect of the school’s which I never even realized identified me new look. as a Business student, when the shooting “The shades aren’t just a great way to Gang violence has palgued the IDC started,” recounted Yael, “I hit the ground without thinking and only later realized look cool and preserve the anonymity of that I had nearly been the victim of some of the worst a celebrity, they’re also highly functional,” explained Mr. Becker, “a lot of our students aren’t what you might sectarian violence seen in the Middle East since the call ‘academically gifted’ and are really hoping to marry Mahdi Army offensive in Najaf during 2004. It terrified into money. Wearing these sunglasses all the time, even me and I’m glad to see that the school has taken a bold indoors, will prevent students from squinting under step to stop this from happening again. I got away with bright lights and thus wrinkling their faces prematurely. only a light flesh wound, the next student may not have Even the indoor fluorescent lights can have a horribly been so lucky.” detrimental effect on preserving youthful looking eyes. Gideon Sa’ar, Israel’s education minister, has denied that They also have miniature mp3 players built into the this is a pilot scheme for the rest of the country’s higher earpieces so that students won’t be bored in classes education establishments. that don’t really engage them.” “Although this project is an interesting and fresh The program has been well received by both the general approach, we don’t think that it’s right for the rest of public and the student body. the country. In Israel we prize individuality and initiative, “I really love the shoes,” said Jen, a second year student, something which school uniforms stifle horribly. The IDC “it was hard to walk in seven inch heels at first, but I find themselves in a fortunate position in this respect, got used to it quickly and I now see how they really as individuality as a concept never really penetrated too deeply into their campus.” define my calves and make my ass pop.” It’s not just the female student body of the school that With the IDC’s new line expected to be a runway success, supports the uniforms; the men are loving it too. Ofer, it remains to be seen if Mr Sa’ar is correct, or if the IDC a masters student, can’t stop looking at himself in his is, as many of its students believe, the fashion forward, trend-setting powerhouse of Israel. mirror. “After three years in the army as a tank commander Josh Mintz is on a bender and unavailable for comment.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

| Josh Mintz |

Photo: Josh Mintz

IDC VOTES ‘YES!’

IDC Uniforms. Because to learn good you have to look good

40


| Ron Bronstein | So, by some fluke, I received an email today from the school, which was actually the first message I ever received from them as a prospective student back in 2007. It had somehow been resent to me. I don’t know how this mix-up happened, but it was obviously irrelevant to me, considering it was a promotional email that offered to send me information about enrolling at the IDC (for the 2006-2007 academic year, no less.) I figured the polite thing to do would be reply…

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

Subject: Raphael Recanati International School RRIS:00620028 To: ronjon729@sbcglobal.net Date: Sunday, May 2, 2010, 2:49 PM Dear Bronstein Ron, Thank you for your interest in the Raphael Recanati International School. Our brochure and application form for the 2006-2007 academic year have been sent to you via mail. We take pride in being the only school in Israel that offers three-year bachelors degree programs, which are taught entirely in English. Our school offers the following programs: Business Administration, Middle East Security Studies, Counter Terrorism and International Affairs. We also offer a four-year joint program combining Business and International Affairs. Currently enrolled at the Raphael Recanati International School are students from over 30 countries around the world, giving the exceptional academic experience a flavor that is entirely unique. Here you will have the opportunity to be part of a first rate academic program while learning about Israel first hand. Please feel free to contact us with any questions you may have. Best Regards, Liraz Avni E-mail: rris.registrar@idc.ac.il

39

On Sun, May 2, 2010 at 4:51 PM, Ron Bronstein <ronjon729@sbcglobal.net> wrote: Hi Liraz, Thanks! I’m very interested! So much, in fact, that I already enrolled at the RRIS, and am about to finish my degree! I’ll look over the brochure, but I don’t think it’ll help me very much. I feel I may already have a somewhat better understanding of the 2006-2007 academic year than that which could be gleaned from the brochure. I do have a question about credit transfers, though. If I (re-)enroll at the RRIS, would credits from previous studies be transferable? I can’t imagine it being too

much of a problem, since many of the subjects are quite similar - down to the track, course, and specific lecturer in several cases. I also have a few questions about the program. When you say that it is taught “entirely in English” - do you mean American-English, English-English, or heavilyaccented-barely-intelligible-incoherent-broken-English? I may just be splitting hairs here, but I wonder if it just might impact the quality of education received. Also, regarding the Counter Terrorism program: is it multifaceted enough to teach a wide array of subjects that all contribute to a rich and intellectually stimulating education? Or is it more along the lines of a repetitive reiteration in every course of how Daawa spreads Islamic Jihad, how the terrorists utilize the media (and vice versa), and how the world has difficulty combating terrorism because it is universally undefined, and the terrorists play by different rules? Just wondering. Concerning the “learning about Israel first hand” part, I’m a little confused about what that exactly means. I’m very excited to learn more about Israeli society and the people in it - which, from what I’ve come to understand, is a group of designer-clothes-wearing, tights and bootsclad girls fresh off the runway, and Converse All-Stars sporting guys practically bursting out of their Castro shirts. I’m also fascinated by Israeli institutions and professionalism. Are cramped cafeterias, inconsistent and choppy Wi-Fi connectivity, pot-hole riddled parking lots and overly-bureaucratic school services common in all academic institutions in Israel? Or only the “first rate” ones? Anyway, I look forward to your reply. I am sure such information would be invaluable when I make my enrollment decision. I wouldn’t want to harbor any illusions about the academic experience I’m going to be receiving at the IDC... Regards, Ron Bronstein RRIS Government ‘10 P.S. If could send me retroactive financial aid forms for the 2006-2007 academic year I would be VERY interested in filling those out. Ron Bronstein is a third year Government student at the RRIS.

Students of IDC Unite! | Adam Cohn |

This is a time in Israel’s history when it is more in need of inspired, committed and genuine leadership than ever before. We have a stagnated peace process and deteriorating relations with our primary ally the United States. The dark, shadowy threat of an apocalyptic, fanatical Iranian regime armed with the most terrifying weapons known to man is hanging over us. All this before we even begin to deal with the Middle East’s terrifying shortage of size nine Crocs. Israel and the IDC, as an academic institution at the forefront of progress, cannot merely sit back and weather the storm. They have a responsibility to foster a new leadership that can take not only the country, but the entire region in a new direction. So do those with size nine feet and a penchant for comfort in lieu of style. How can we do this, you might ask? Well, my IDC comrades, the answer is staring us straight in the face. Every day we attend our revered house of learning and inspiration. When approaching our illustrious school, the natural and evident beauty of the surrounding fields and greenery strike you immediately. What is not quite as evident is how nature’s illustrious bounty can make us into stronger individuals and better leaders for the Jewish state in the 21st century. I modestly propose, to you and to the faculty of this bastion of higher learning, that some crucial steps be taken that will lead to the eventual establishment of a Center for Promotion of Agricultural Leadership. A skeptic may ask how agriculture can promote leadership. The answer is simple. Working the land and returning the Jews to their ancestral earth was the original dream of Israel’s founding fathers. They dreamt of forging a New Man, the salt of the earth, a populous that would build the country through their own sweat, blood and toil. These New Men, titans who eclipsed the sun, eradicated the malaria-infested swamplands, made the desert bloom and that defended their brethren from murderous foes; all while constructing a new state and establishing it as a beacon of light, democracy and hope in the concert of nations. The men and women who accomplished this were people hardened by the baking heat of the sun, toughened and made coarse by the dry dirt, yet filled with love, poetry, lofty vision and a heavy dose of Vitamin D. They were emboldened by the close connection that they forged with the very earth they were wrestling. This strength of spirit was drawn from the realization that it is only when man ‘…will return to Nature, that day your eyes will open, you will stare straight into the eyes of Nature and in its mirror you will see your image’ (A.D. Gordon).

This is the kind of spirit that is needed to sustain and strengthen Israel through the dark times ahead. The IDC has a duty to imbue this spirit, with its mission statement being to “train the future leaders of the State of Israel, to nurture a…leadership of the highest caliber.” If we wish to live up to this commitment, we must take advantage of the natural setting in which our redoubtable school is located, and the immense opportunities that are available. The first step towards achieving this noble goal is the drafting of a petition to be circulated that calls for adding 2 hours a week of manual labor to every student’s schedule. This labor will be conducted in the fields surrounding our fair school, or in any other land that the city of Herzliya or the school can cultivate. The petition will also call for the establishment of an agricultural collective to be located in the fields around the IDC, thereby truly integrating the students into their glorious surroundings and instilling them with the necessary mental endurance needed to become the leaders that this country so desperately needs and deserves. This collective will be managed by the Revolutionary Association for the Promotion of Earth-work (RAPE). RAPE will further promote agricultural leadership. There will, of course, be academic compensation for all students that have been ‘RAPEd’ and credits will be earned for all manual labor, calculated based on hours, endurance and strength of spirit (this will be determined at the discretion of RAPE). As a second step, RAPE will rewarded with funding, initially allocated to the creation of an IDC student lounge, to set up the Center for Promotion of Agricultural Leadership. This will be an interdisciplinary research center, attached to the IDC, which will track the long term effects of RAPE at the school, as well as lobby for increased cooperation between institutes of higher learning in this esteemed initiative. The center will actively promote of Agricultural Leadership in Israel, conducting workshops throughout the country in which students can take part (this may also be an opportunity to earn credits, however it is entirely dependent on the robustness of the student). These steps will usher in a new spirit and vitality in a country desperately crying out for inspired leadership that is deeply rooted in the very soil of the country. I implore you to sign the petition and help RAPE become the tool that brings this country together. We must use RAPE to unite our campus with the very land that ensures our existence and lead this country to a new dawn.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

Welcome to the RRIS!

Adam Cohn is a first year Government student at the RRIS

38


| Ron Bronstein | So, by some fluke, I received an email today from the school, which was actually the first message I ever received from them as a prospective student back in 2007. It had somehow been resent to me. I don’t know how this mix-up happened, but it was obviously irrelevant to me, considering it was a promotional email that offered to send me information about enrolling at the IDC (for the 2006-2007 academic year, no less.) I figured the polite thing to do would be reply…

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

Subject: Raphael Recanati International School RRIS:00620028 To: ronjon729@sbcglobal.net Date: Sunday, May 2, 2010, 2:49 PM Dear Bronstein Ron, Thank you for your interest in the Raphael Recanati International School. Our brochure and application form for the 2006-2007 academic year have been sent to you via mail. We take pride in being the only school in Israel that offers three-year bachelors degree programs, which are taught entirely in English. Our school offers the following programs: Business Administration, Middle East Security Studies, Counter Terrorism and International Affairs. We also offer a four-year joint program combining Business and International Affairs. Currently enrolled at the Raphael Recanati International School are students from over 30 countries around the world, giving the exceptional academic experience a flavor that is entirely unique. Here you will have the opportunity to be part of a first rate academic program while learning about Israel first hand. Please feel free to contact us with any questions you may have. Best Regards, Liraz Avni E-mail: rris.registrar@idc.ac.il

39

On Sun, May 2, 2010 at 4:51 PM, Ron Bronstein <ronjon729@sbcglobal.net> wrote: Hi Liraz, Thanks! I’m very interested! So much, in fact, that I already enrolled at the RRIS, and am about to finish my degree! I’ll look over the brochure, but I don’t think it’ll help me very much. I feel I may already have a somewhat better understanding of the 2006-2007 academic year than that which could be gleaned from the brochure. I do have a question about credit transfers, though. If I (re-)enroll at the RRIS, would credits from previous studies be transferable? I can’t imagine it being too

much of a problem, since many of the subjects are quite similar - down to the track, course, and specific lecturer in several cases. I also have a few questions about the program. When you say that it is taught “entirely in English” - do you mean American-English, English-English, or heavilyaccented-barely-intelligible-incoherent-broken-English? I may just be splitting hairs here, but I wonder if it just might impact the quality of education received. Also, regarding the Counter Terrorism program: is it multifaceted enough to teach a wide array of subjects that all contribute to a rich and intellectually stimulating education? Or is it more along the lines of a repetitive reiteration in every course of how Daawa spreads Islamic Jihad, how the terrorists utilize the media (and vice versa), and how the world has difficulty combating terrorism because it is universally undefined, and the terrorists play by different rules? Just wondering. Concerning the “learning about Israel first hand” part, I’m a little confused about what that exactly means. I’m very excited to learn more about Israeli society and the people in it - which, from what I’ve come to understand, is a group of designer-clothes-wearing, tights and bootsclad girls fresh off the runway, and Converse All-Stars sporting guys practically bursting out of their Castro shirts. I’m also fascinated by Israeli institutions and professionalism. Are cramped cafeterias, inconsistent and choppy Wi-Fi connectivity, pot-hole riddled parking lots and overly-bureaucratic school services common in all academic institutions in Israel? Or only the “first rate” ones? Anyway, I look forward to your reply. I am sure such information would be invaluable when I make my enrollment decision. I wouldn’t want to harbor any illusions about the academic experience I’m going to be receiving at the IDC... Regards, Ron Bronstein RRIS Government ‘10 P.S. If could send me retroactive financial aid forms for the 2006-2007 academic year I would be VERY interested in filling those out. Ron Bronstein is a third year Government student at the RRIS.

Students of IDC Unite! | Adam Cohn |

This is a time in Israel’s history when it is more in need of inspired, committed and genuine leadership than ever before. We have a stagnated peace process and deteriorating relations with our primary ally the United States. The dark, shadowy threat of an apocalyptic, fanatical Iranian regime armed with the most terrifying weapons known to man is hanging over us. All this before we even begin to deal with the Middle East’s terrifying shortage of size nine Crocs. Israel and the IDC, as an academic institution at the forefront of progress, cannot merely sit back and weather the storm. They have a responsibility to foster a new leadership that can take not only the country, but the entire region in a new direction. So do those with size nine feet and a penchant for comfort in lieu of style. How can we do this, you might ask? Well, my IDC comrades, the answer is staring us straight in the face. Every day we attend our revered house of learning and inspiration. When approaching our illustrious school, the natural and evident beauty of the surrounding fields and greenery strike you immediately. What is not quite as evident is how nature’s illustrious bounty can make us into stronger individuals and better leaders for the Jewish state in the 21st century. I modestly propose, to you and to the faculty of this bastion of higher learning, that some crucial steps be taken that will lead to the eventual establishment of a Center for Promotion of Agricultural Leadership. A skeptic may ask how agriculture can promote leadership. The answer is simple. Working the land and returning the Jews to their ancestral earth was the original dream of Israel’s founding fathers. They dreamt of forging a New Man, the salt of the earth, a populous that would build the country through their own sweat, blood and toil. These New Men, titans who eclipsed the sun, eradicated the malaria-infested swamplands, made the desert bloom and that defended their brethren from murderous foes; all while constructing a new state and establishing it as a beacon of light, democracy and hope in the concert of nations. The men and women who accomplished this were people hardened by the baking heat of the sun, toughened and made coarse by the dry dirt, yet filled with love, poetry, lofty vision and a heavy dose of Vitamin D. They were emboldened by the close connection that they forged with the very earth they were wrestling. This strength of spirit was drawn from the realization that it is only when man ‘…will return to Nature, that day your eyes will open, you will stare straight into the eyes of Nature and in its mirror you will see your image’ (A.D. Gordon).

This is the kind of spirit that is needed to sustain and strengthen Israel through the dark times ahead. The IDC has a duty to imbue this spirit, with its mission statement being to “train the future leaders of the State of Israel, to nurture a…leadership of the highest caliber.” If we wish to live up to this commitment, we must take advantage of the natural setting in which our redoubtable school is located, and the immense opportunities that are available. The first step towards achieving this noble goal is the drafting of a petition to be circulated that calls for adding 2 hours a week of manual labor to every student’s schedule. This labor will be conducted in the fields surrounding our fair school, or in any other land that the city of Herzliya or the school can cultivate. The petition will also call for the establishment of an agricultural collective to be located in the fields around the IDC, thereby truly integrating the students into their glorious surroundings and instilling them with the necessary mental endurance needed to become the leaders that this country so desperately needs and deserves. This collective will be managed by the Revolutionary Association for the Promotion of Earth-work (RAPE). RAPE will further promote agricultural leadership. There will, of course, be academic compensation for all students that have been ‘RAPEd’ and credits will be earned for all manual labor, calculated based on hours, endurance and strength of spirit (this will be determined at the discretion of RAPE). As a second step, RAPE will rewarded with funding, initially allocated to the creation of an IDC student lounge, to set up the Center for Promotion of Agricultural Leadership. This will be an interdisciplinary research center, attached to the IDC, which will track the long term effects of RAPE at the school, as well as lobby for increased cooperation between institutes of higher learning in this esteemed initiative. The center will actively promote of Agricultural Leadership in Israel, conducting workshops throughout the country in which students can take part (this may also be an opportunity to earn credits, however it is entirely dependent on the robustness of the student). These steps will usher in a new spirit and vitality in a country desperately crying out for inspired leadership that is deeply rooted in the very soil of the country. I implore you to sign the petition and help RAPE become the tool that brings this country together. We must use RAPE to unite our campus with the very land that ensures our existence and lead this country to a new dawn.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

Welcome to the RRIS!

Adam Cohn is a first year Government student at the RRIS

38


The Quiz 5. Which of these leaders would you consider to be the most significant to you? a) b) c) d)

Today’s world seems to be all about leadership. With individual means of survival almost completely destroyed, we rely on groups and mass organization to keep our social structure functioning. Where do you fit in? According to a collaborative research project by leadership guru David Rock and UCLA neuroscientist Jeffrey Schwartz, how effective you are at changing others is how effective you are at leading them. Take this quiz to find out the prowess of your leadership skills.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

1. Imagine yourself as a parent. Your 11-year-old son is late for school, again. The teacher has assured you that next time he is late for class, he will need to stay after school and there will be some remarks on his evaluation form at the end of the year. What do you do?

37

a) Tell your son that if he gets himself out the door in ten minutes, you will give him 100 shekels. b) Do nothing. He knows that he is supposed to be on time and it is up to him to suffer the consequences, for better or worse. c) Ask him questions. ‘Do you know that your teacher wants you to be on time, or else she will write about your lateness on your evaluation? Do you know you only have ten minutes to get out the door if you want to be on time? How can I help you make it to school on time?’ d) Say to him, ‘I will be standing at the door in ten minutes and I expect you to be there’. Say to yourself, ‘I am going to make sure that for the next ten minutes he has no distractions from meeting this goal.’  2. There is a test coming up in one of your courses. You attend most of the classes, but not all of them. You have done a little of the reading, but not all of it. One of your friends is planning on joining

a study group. Another friend has a copy of the chapter summaries from a second-year student. All the PowerPoint lectures and readings are on the website. What do you do? a) Find out the name of the strongest student in your friend’s study group. Call them and ask to join. Bring your laptop, take notes, ask questions and organize what you will read and what you can skip. Spend the next 24 hours with your nose in the material. b) Ask your other friend to email you the chapter summaries. Go over each of them and quickly look over the PowerPoint lectures. If you get stuck, you can always call the friend who went to the study group with any questions you have. c) Go over the PowerPoint lectures and textbook to look for key terms. Two days before, call your own people and organize a small study session. Lead the discussion as much as you can to assure that the information you learned is in line with the group to make sure it’s right.  d) It’s great that your friends go through all that, but for you it’s really not necessary.  You’re lucky to be one of those people who can get away with paying attention in class and skimming the book just before the test. You’re sure you’ll do fine, or at least enough to pass, which is fine by you for college.  3. Leadership is: a) The strong taking advantage of the weak. b) Helping others and making decisions. c) Getting the job done right and on time, sometimes in a group, sometimes alone. d) Taking a group and helping them be creative, productive, and enjoy themselves.  4. A leader is: a) Someone who everyone likes and trusts. b) Someone who not everyone likes or trusts, but who is smart and knows what they’re doing.

 Ché Guevara Barack Obama Theodor Herzl Your family rabbi 

6. You are appointed as the IDC housing advisor and four roommates approach you with a problem. One roommate spent four hours baking a cake for her boyfriend. When the cake was done, she offered some to two of her roommates before leaving the house. When she came home in the evening, most of the cake had been eaten. ‘Who ate this?’ She asked angrily. The first roommate said, ‘I had a small piece, but no more.’ The second roommate said, ‘I didn’t even realize you had a cake in the refrigerator. You didn’t offer me any, so it must be one of the other two roommates.’ The third roommate said, ‘I didn’t do it, I don’t know what happened.’  All the roommates agree that no outside person entered the house during the day. What do you do? a) Blame the first roommate. They admitted to eating the cake. b) Blame the second roommate. They must have known about the cake since it was in the refrigerator all day. They must be lying and ate the cake. c) Blame the third roommate. They are the only one who won’t give an explanation for how the cake is missing. They must be trying to hide something, and therefore ate the cake. d) Blame the roommate who made the cake.  Why would she offer cake to her roommates if she was worried about how much would be eaten?  She is going back on her word, and therefore deserves the consequences.   7. At home, my room: a) Looks pretty much the same as it did when I moved in. b) Was decorated over the first few months, and besides a few ornaments here and there, has stayed pretty stable the whole year. c) Changes every week. d) Room?  I haven’t slept in the same place two weekends in a row since I began at the IDC.  8. You arrive in Israel and can’t speak or read a word of Hebrew. You go into the supermarket looking

for tea. You want something good, maybe local, but all the words on the packages are unfamiliar to you and there is no English at all. You: a) Choose one that looks like the same packaging as something you would find back home. b) Choose one that looks exactly the opposite of something you would find back home. c) Spend a bit of time trying to guess based on the picture, the common words on the packages and the prices before you finally choose one you think will be nice, you hope. d) Find a shopper who speaks English (all the people who work there are busy at the long lines at the counter) and ask their opinion.  9. Google holds a special policy for its workers called 80-20. What does this refer to? a) Every employee must spend 80% of their time on Google projects, and 20% of time on non-related projects that they find personally enjoyable. b) A Google employee must spend 20% of their time doing wellness exercises, such as meditation and yoga. c) 20% of a Google employee’s salary must be donated to a charity of their choice. d) What do I care? Google is a huge, evil corporation. 

10. You are the president of a company which has just completely updated its computer database system. While the new system in the long run is easier to use, more efficient and increases productivity, you are aware that it will be difficult for a lot of your workers who are used to the old system to make the transition. What do you do to make it as seamless as possible; assuming the costs of each is equal?  a) Hire an outside training team to help employees who don’t catch on quickly to the new software. b) Hold a company-wide conference to introduce the new database, explain why it’s more costeffective, and hold a follow-up conference after two weeks. Include food and social activities. c) Offer salary bonus incentives for the quickest to learn the program, and recruit them to “manage” any problems with or from the other employees. d) Enact the database in steps. Divide employees into group based on company function and length of time, and give the software only to a few computers at a time to predict any problems.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

c)  Someone who inspires people to perform at their best and stick to the rules. d) Someone who can produce something and get work done, while themselves creating nothing, and doing no work. 

Turn the page to see how you score!

36


The Quiz 5. Which of these leaders would you consider to be the most significant to you? a) b) c) d)

Today’s world seems to be all about leadership. With individual means of survival almost completely destroyed, we rely on groups and mass organization to keep our social structure functioning. Where do you fit in? According to a collaborative research project by leadership guru David Rock and UCLA neuroscientist Jeffrey Schwartz, how effective you are at changing others is how effective you are at leading them. Take this quiz to find out the prowess of your leadership skills.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

1. Imagine yourself as a parent. Your 11-year-old son is late for school, again. The teacher has assured you that next time he is late for class, he will need to stay after school and there will be some remarks on his evaluation form at the end of the year. What do you do?

37

a) Tell your son that if he gets himself out the door in ten minutes, you will give him 100 shekels. b) Do nothing. He knows that he is supposed to be on time and it is up to him to suffer the consequences, for better or worse. c) Ask him questions. ‘Do you know that your teacher wants you to be on time, or else she will write about your lateness on your evaluation? Do you know you only have ten minutes to get out the door if you want to be on time? How can I help you make it to school on time?’ d) Say to him, ‘I will be standing at the door in ten minutes and I expect you to be there’. Say to yourself, ‘I am going to make sure that for the next ten minutes he has no distractions from meeting this goal.’  2. There is a test coming up in one of your courses. You attend most of the classes, but not all of them. You have done a little of the reading, but not all of it. One of your friends is planning on joining

a study group. Another friend has a copy of the chapter summaries from a second-year student. All the PowerPoint lectures and readings are on the website. What do you do? a) Find out the name of the strongest student in your friend’s study group. Call them and ask to join. Bring your laptop, take notes, ask questions and organize what you will read and what you can skip. Spend the next 24 hours with your nose in the material. b) Ask your other friend to email you the chapter summaries. Go over each of them and quickly look over the PowerPoint lectures. If you get stuck, you can always call the friend who went to the study group with any questions you have. c) Go over the PowerPoint lectures and textbook to look for key terms. Two days before, call your own people and organize a small study session. Lead the discussion as much as you can to assure that the information you learned is in line with the group to make sure it’s right.  d) It’s great that your friends go through all that, but for you it’s really not necessary.  You’re lucky to be one of those people who can get away with paying attention in class and skimming the book just before the test. You’re sure you’ll do fine, or at least enough to pass, which is fine by you for college.  3. Leadership is: a) The strong taking advantage of the weak. b) Helping others and making decisions. c) Getting the job done right and on time, sometimes in a group, sometimes alone. d) Taking a group and helping them be creative, productive, and enjoy themselves.  4. A leader is: a) Someone who everyone likes and trusts. b) Someone who not everyone likes or trusts, but who is smart and knows what they’re doing.

 Ché Guevara Barack Obama Theodor Herzl Your family rabbi 

6. You are appointed as the IDC housing advisor and four roommates approach you with a problem. One roommate spent four hours baking a cake for her boyfriend. When the cake was done, she offered some to two of her roommates before leaving the house. When she came home in the evening, most of the cake had been eaten. ‘Who ate this?’ She asked angrily. The first roommate said, ‘I had a small piece, but no more.’ The second roommate said, ‘I didn’t even realize you had a cake in the refrigerator. You didn’t offer me any, so it must be one of the other two roommates.’ The third roommate said, ‘I didn’t do it, I don’t know what happened.’  All the roommates agree that no outside person entered the house during the day. What do you do? a) Blame the first roommate. They admitted to eating the cake. b) Blame the second roommate. They must have known about the cake since it was in the refrigerator all day. They must be lying and ate the cake. c) Blame the third roommate. They are the only one who won’t give an explanation for how the cake is missing. They must be trying to hide something, and therefore ate the cake. d) Blame the roommate who made the cake.  Why would she offer cake to her roommates if she was worried about how much would be eaten?  She is going back on her word, and therefore deserves the consequences.   7. At home, my room: a) Looks pretty much the same as it did when I moved in. b) Was decorated over the first few months, and besides a few ornaments here and there, has stayed pretty stable the whole year. c) Changes every week. d) Room?  I haven’t slept in the same place two weekends in a row since I began at the IDC.  8. You arrive in Israel and can’t speak or read a word of Hebrew. You go into the supermarket looking

for tea. You want something good, maybe local, but all the words on the packages are unfamiliar to you and there is no English at all. You: a) Choose one that looks like the same packaging as something you would find back home. b) Choose one that looks exactly the opposite of something you would find back home. c) Spend a bit of time trying to guess based on the picture, the common words on the packages and the prices before you finally choose one you think will be nice, you hope. d) Find a shopper who speaks English (all the people who work there are busy at the long lines at the counter) and ask their opinion.  9. Google holds a special policy for its workers called 80-20. What does this refer to? a) Every employee must spend 80% of their time on Google projects, and 20% of time on non-related projects that they find personally enjoyable. b) A Google employee must spend 20% of their time doing wellness exercises, such as meditation and yoga. c) 20% of a Google employee’s salary must be donated to a charity of their choice. d) What do I care? Google is a huge, evil corporation. 

10. You are the president of a company which has just completely updated its computer database system. While the new system in the long run is easier to use, more efficient and increases productivity, you are aware that it will be difficult for a lot of your workers who are used to the old system to make the transition. What do you do to make it as seamless as possible; assuming the costs of each is equal?  a) Hire an outside training team to help employees who don’t catch on quickly to the new software. b) Hold a company-wide conference to introduce the new database, explain why it’s more costeffective, and hold a follow-up conference after two weeks. Include food and social activities. c) Offer salary bonus incentives for the quickest to learn the program, and recruit them to “manage” any problems with or from the other employees. d) Enact the database in steps. Divide employees into group based on company function and length of time, and give the software only to a few computers at a time to predict any problems.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

c)  Someone who inspires people to perform at their best and stick to the rules. d) Someone who can produce something and get work done, while themselves creating nothing, and doing no work. 

Turn the page to see how you score!

36


Scoring: 1. a-4 b-2 c-3 d-1 ‹› 2. a-2 b-4 c-1 d-3 ‹› 3. a-1 b-2 c-3 d-4 ‹› 4. a-4 b-2 c-1 d-3 ‹› 5.  a-4 b-1 c-2 d-3 6.  a-4 b-4 c-4 d-1 ‹› 7.  a-4 b-3 c-1 d-2 ‹› 8.  a-4 b-2 c-1 d-3 ‹› 9.  a-1 b-2 c-3 d-4 ‹› 10.  a-2 b-1 c-3 d-4

On The Air | Danielle Ziri |

10-21: Leadership is change. A leader’s success does not lie in their ability to make others do what they want, but rather in their capcity to make change painless and easy. Normally change is difficult for us as we move into adulthood. This is because it takes more energy for us to consider something new instead of trying to lump it together with the things we already know. If the new information doesn’t fit with our previous knowledge, then it hurts to try to undo what we started and make a whole new category, sometimes at a lower level of capacity then we’re comfortable with. But your skill set is at recognizing change and “scaffolding” the experience for others so that it not only makes sense, it makes them feel creative and empowered. Way to go! In five years I’ll be emailing you my resumé. 

22-28: Firm yet effective. While you are not always the most-liked or trusted in the group, people know that asking you to do something means getting it done. You are able to gauge and understand different types of people, often mediating between them to get a message across. You are willing to offer rewards and punishments as needed to get the

job done. However, good managers know that positive and negative reinforcement should not be long term strategies. You aren’t cut out to be the CEO, but VP just might be in the cards. The salary is almost as high, and in times of scandal you’ll probably avoid the heat.

29-40: Bird of a feather. You are the sort that blends into the crowd. You’re capable of doing things on your own; it’s just that you prefer working in a group. That way you don’t get into trouble if something goes wrong and you don’t need to end up doing all that work when no one else does, which is annoying. However, you could be missing out on some important aspects of leadership, such as the freedom of a flexible mind and the joy of creating something new. Despite the pressure you feel to fly in formation, you need to learn to loosen up and set your mind free. Try watching some TED talks and spinning around outside really fast until you fall over. Michal Willinger is a first year Psychology student at the RRIS.

Josh Mintz

and Gentlemen, I have some good news. The Lleastadies Buggles were wrong; video didn’t kill the radio star, at not at the IDC. A year ago, our sophisticated radio

studio was transformed from an open practice space to the home of our very own radio station, 106.4FM, broadcasting twenty four hours a day, seven days a week. The station is completely student run. “All content, editing and production are exclusively managed by students,” explains Itai Elizur, second year Communications student and producer at IDC Radio, “and it’s not just Communications students. There has been a lot of enthusiasm about the station and students from other programs have gotten involved as well.” The station is in the 106 Mhz range, the frequency run and monitored by the Ministry of Education. The station hosts mainly talk shows on an array of topics, including culture, sports and student interest. The topics discussed on air are entirely based upon student initiative. “The process the students go through to make a show go on air starts simply by them having

an idea and pitching it to us,” explains Itai, “Once they get our green light, it goes on, and they are pretty much free to express themselves as they choose. We don’t use any form of censorship on it, however there are certain guidelines regarding words and terminology that should not be used on air.” Radio Ha Bentchmumi (IDC Radio) can be picked up in the Sharon area, including Herzliya, Ramat Hasharon, and north Tel Aviv. Steps are being taken to broaden the station’s broadcasting strength, aiming to reach as far as Netanya. It can also be streamed through the IDC website. The station is really a wonderful platform for students to get their voices heard, as well as garner invaluable experience in radio production. The station’s staff are extremely open to new ideas and innovation, and are happy to assist students throughout the process. So turn on your radios and start listening-the IDC radio is making waves! Danielle Ziri is a second year Communications student at the RRIS.

Hire me BBC!

35

“Sometimes it seems like Marley has taken me over - I feel like she is cooler than I am!” This is how Meredith Ross, a third year Communications student, describes her video blog alter ego, Marley Jones. Marley was born almost entirely by accident. Meredith never intended to go into video blogging. When the radio course she had signed up for was cancelled last minute she found herself taking what initially looked like an unpromising alternative. The video blogging class is a third year Communications course, geared towards helping students build their portfolio. This is where Marley Jones, a peppy and charismatic young reporter who dreams of working at the BBC, was born. Meredith came to the IDC the same way she came up with Marley, by accident. During her freshman year as a psychology major in the United States, her mother, worried she was losing touch with her Jewish roots, encouraged her to visit Israel on Birthright. During Meredith’s trip in 2006 two major things happened; first, she caught the “Israel bug”, a syndrome many international students can surely relate to, and second, she met a soldier (who is still her boyfriend today). Although Meredith returned to the States, she was eager to get back to Israel. She enrolled in the Tel Aviv University year abroad program, after which she transferred to the IDC, majoring in Communications. So, who is Marley Jones? It took a lot of brainstorming for Meredith to come up with the concept of “Hire me

BBC”. However, the moment it came together, it just felt right. In every episode, Marley demonstrates a different aspect of her journalistic skills; from weather girl, to sports reporter and everything else in between. Meredith has had to get creative. In her 9th episode, Marley, as a nature expert, investigates Israel’s most vicious predator; the Israeli man. When asked where all her good ideas come from Meredith reveals that most of the time, her mom knows best. The episodes are hilarious and original- Marley seems to be quite a hit. In fact, Marley Jones has her own PR team. As a third year project, a team of Communications students have made Marley her own Facebook profile and YouTube channel. “This has really helped Marley get exposure,” says Meredith, “One of the most important aspects of video blogging is marketing your project to make sure you get the maximum number of views possible.” Meredith is preparing for her next big adventures; an internship for the English section of YNet news, then on to a graduate degree at City University in London this fall. Did Marley Jones help? Meredith thinks so. She actually submitted “Hire Me BBC” as part of her application. At City University, she will be specializing in international journalism, which will enable her to work all over the world. Who knows? Maybe one day we will see Meredith Ross working for the BBC! Lily Seguin is a first year Government student at the RRIS.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

| Lily Seguin |

34


Scoring: 1. a-4 b-2 c-3 d-1 ‹› 2. a-2 b-4 c-1 d-3 ‹› 3. a-1 b-2 c-3 d-4 ‹› 4. a-4 b-2 c-1 d-3 ‹› 5.  a-4 b-1 c-2 d-3 6.  a-4 b-4 c-4 d-1 ‹› 7.  a-4 b-3 c-1 d-2 ‹› 8.  a-4 b-2 c-1 d-3 ‹› 9.  a-1 b-2 c-3 d-4 ‹› 10.  a-2 b-1 c-3 d-4

On The Air | Danielle Ziri |

10-21: Leadership is change. A leader’s success does not lie in their ability to make others do what they want, but rather in their capcity to make change painless and easy. Normally change is difficult for us as we move into adulthood. This is because it takes more energy for us to consider something new instead of trying to lump it together with the things we already know. If the new information doesn’t fit with our previous knowledge, then it hurts to try to undo what we started and make a whole new category, sometimes at a lower level of capacity then we’re comfortable with. But your skill set is at recognizing change and “scaffolding” the experience for others so that it not only makes sense, it makes them feel creative and empowered. Way to go! In five years I’ll be emailing you my resumé. 

22-28: Firm yet effective. While you are not always the most-liked or trusted in the group, people know that asking you to do something means getting it done. You are able to gauge and understand different types of people, often mediating between them to get a message across. You are willing to offer rewards and punishments as needed to get the

job done. However, good managers know that positive and negative reinforcement should not be long term strategies. You aren’t cut out to be the CEO, but VP just might be in the cards. The salary is almost as high, and in times of scandal you’ll probably avoid the heat.

29-40: Bird of a feather. You are the sort that blends into the crowd. You’re capable of doing things on your own; it’s just that you prefer working in a group. That way you don’t get into trouble if something goes wrong and you don’t need to end up doing all that work when no one else does, which is annoying. However, you could be missing out on some important aspects of leadership, such as the freedom of a flexible mind and the joy of creating something new. Despite the pressure you feel to fly in formation, you need to learn to loosen up and set your mind free. Try watching some TED talks and spinning around outside really fast until you fall over. Michal Willinger is a first year Psychology student at the RRIS.

Josh Mintz

and Gentlemen, I have some good news. The Lleastadies Buggles were wrong; video didn’t kill the radio star, at not at the IDC. A year ago, our sophisticated radio

studio was transformed from an open practice space to the home of our very own radio station, 106.4FM, broadcasting twenty four hours a day, seven days a week. The station is completely student run. “All content, editing and production are exclusively managed by students,” explains Itai Elizur, second year Communications student and producer at IDC Radio, “and it’s not just Communications students. There has been a lot of enthusiasm about the station and students from other programs have gotten involved as well.” The station is in the 106 Mhz range, the frequency run and monitored by the Ministry of Education. The station hosts mainly talk shows on an array of topics, including culture, sports and student interest. The topics discussed on air are entirely based upon student initiative. “The process the students go through to make a show go on air starts simply by them having

an idea and pitching it to us,” explains Itai, “Once they get our green light, it goes on, and they are pretty much free to express themselves as they choose. We don’t use any form of censorship on it, however there are certain guidelines regarding words and terminology that should not be used on air.” Radio Ha Bentchmumi (IDC Radio) can be picked up in the Sharon area, including Herzliya, Ramat Hasharon, and north Tel Aviv. Steps are being taken to broaden the station’s broadcasting strength, aiming to reach as far as Netanya. It can also be streamed through the IDC website. The station is really a wonderful platform for students to get their voices heard, as well as garner invaluable experience in radio production. The station’s staff are extremely open to new ideas and innovation, and are happy to assist students throughout the process. So turn on your radios and start listening-the IDC radio is making waves! Danielle Ziri is a second year Communications student at the RRIS.

Hire me BBC!

35

“Sometimes it seems like Marley has taken me over - I feel like she is cooler than I am!” This is how Meredith Ross, a third year Communications student, describes her video blog alter ego, Marley Jones. Marley was born almost entirely by accident. Meredith never intended to go into video blogging. When the radio course she had signed up for was cancelled last minute she found herself taking what initially looked like an unpromising alternative. The video blogging class is a third year Communications course, geared towards helping students build their portfolio. This is where Marley Jones, a peppy and charismatic young reporter who dreams of working at the BBC, was born. Meredith came to the IDC the same way she came up with Marley, by accident. During her freshman year as a psychology major in the United States, her mother, worried she was losing touch with her Jewish roots, encouraged her to visit Israel on Birthright. During Meredith’s trip in 2006 two major things happened; first, she caught the “Israel bug”, a syndrome many international students can surely relate to, and second, she met a soldier (who is still her boyfriend today). Although Meredith returned to the States, she was eager to get back to Israel. She enrolled in the Tel Aviv University year abroad program, after which she transferred to the IDC, majoring in Communications. So, who is Marley Jones? It took a lot of brainstorming for Meredith to come up with the concept of “Hire me

BBC”. However, the moment it came together, it just felt right. In every episode, Marley demonstrates a different aspect of her journalistic skills; from weather girl, to sports reporter and everything else in between. Meredith has had to get creative. In her 9th episode, Marley, as a nature expert, investigates Israel’s most vicious predator; the Israeli man. When asked where all her good ideas come from Meredith reveals that most of the time, her mom knows best. The episodes are hilarious and original- Marley seems to be quite a hit. In fact, Marley Jones has her own PR team. As a third year project, a team of Communications students have made Marley her own Facebook profile and YouTube channel. “This has really helped Marley get exposure,” says Meredith, “One of the most important aspects of video blogging is marketing your project to make sure you get the maximum number of views possible.” Meredith is preparing for her next big adventures; an internship for the English section of YNet news, then on to a graduate degree at City University in London this fall. Did Marley Jones help? Meredith thinks so. She actually submitted “Hire Me BBC” as part of her application. At City University, she will be specializing in international journalism, which will enable her to work all over the world. Who knows? Maybe one day we will see Meredith Ross working for the BBC! Lily Seguin is a first year Government student at the RRIS.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

| Lily Seguin |

34


Opinion | Yael Mizrahi-Arnaud | It is told that the Children of Israel sojourned in the desert for 40 years, wandering in the wilderness and often at peril. They were scorned by their Moabite and Ammonite brothers and attacked by their enemy Amalek. The ancestors of the Jewish homeland knew the plight of the nomad and when they reached their promised land it was prophesized by Isaiah that they would be a “Light unto the Nations”. In 1948, when Israel was declared on the principles of “freedom, justice and peace”, it seemed destined to exemplify the words of the prophet.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

Israel was created as a safe haven for all Jews, a long awaited respite from their millennia long struggle against persecution. This persecution is mirrored by the grim reality many African refugees have fled from. These refugees, mostly Sudanese and Eritrean nationals, enter Israel through the porous border with Egypt, where they are often shot or detained by Egyptian border guards. Alas, a country, that was built by the refugees of the Holocaust, is turning a blind eye to those who have escaped a similar fate.

33

In the past decade, Israel has absorbed an estimated 18,000 refugees, only 450 of which have been granted refugee status. The rest are classified as temporary residents or illegal aliens. The Israeli government does nothing more than grant work permits, leaving the refugees’ welfare in the hands of Israeli charities, synagogues, churches and legal and medical aid organizations. Even more appalling is Prime Minister Netanyahu’s attempt to breed an atmosphere of xenophobia by citing hyperbolic figures and making irrational statements. The IDF has predicted that there are close to two million refugees currently residing

Mr. Netanyahu, following previous Prime Minister Olmert’s policy of zero tolerance, has deemed the influx of refugees an immediate threat to national security. He claims that this poses economic as well as social threats, possibly causing the state to regress to its third world beginnings. Not only has Mr. Netanyahu failed to back up these claims with viable justifications, but their basis in reality is questionable. Is it possible that his subterfuge of national security is in fact an unwillingness to bear the costs of absorption? The Israeli government has recently endorsed the Anti-Infiltration Bill, which calls for the immediate incarceration of anyone who enters Israel without the proper documentation, notwithstanding the circumstances of their arrival. It also states that citizens of enemy countries, including refugees from Darfur, will be subject to seven years in prison, or deported back to Egypt. From there, they risk being sent back to Sudan, and will inevitably be punished for their flight. This law is a deliberate exploitation of the government’s control of immigration, made under the guise of national security, that will deny the rights afforded to refugees. Is this the fate of our country? Are we allowing ourselves to repeat the crimes and injustices inflicted upon us by the myriads of discriminatory governments throughout our history? How easily we forget, that less than a century ago, we ourselves were refugees, kicked out of our countries of residence, with no place to call home. Sixty-two years later, after establishing a state, is it not our moral duty to ensure that these refugees, who face a clear and present danger to their safety, be granted asylum? Is it not our moral responsibility to afford them basic rights, such as health care and jobs, to assist them in rebuilding their lives, and live in safety?

If the aphorism that the moral test of any society is how it treats its weakest members were true, Israel would fail. We, the Jewish people, should know better than anyone else what being “the other” in a strange land is. It is not only the government, but Israeli citizens themselves, who are apathetic to the refugees’ plight. This is antithetical to the core Jewish belief in the importance of social responsibility and helping others. This apathy, although widespread, is not universal. Alex Flint, a third year Government student, has organized an IDC sports tournament that took place on the 7th of May, in which 2500 NIS was raised. The participants in the tournament were all IDC students and the proceeds went to the African Refugee Development Center (ARDC), an organization that helps refugees in multiple ways, such as providing legal assistance and English and Hebrew tutoring. Alex and the ARDC are not the only ones working to combat the injustices that have befallen African refugees in Israel. Other organizations, such as Amnesty International, along with several upstanding individuals, continue to fight for the rights of refugees, despite the government’s policies. We cannot let our own problems become an excuse for ignoring the plight of other human beings. We must implore our leaders to take action and live up to the moral standards upon which our country was founded. Yael Mizrahi-Arnaud is a third year Government student at the RRIS.

A Day of Democracy? | Jonah Rubin | Photo: Josh Mintz

This semester we had “Democracy Day” on campus, but I think it would be more accurate to call it “A Day of Democracy”. What a wonderful idea it was, it’s just too bad that no one knew about it. Nor, for that matter, was there anything particularly democratic about it. There were three tables set up outside the cafeteria; from the National Left, B’Tselem, and a third from One Voice. Democratic though they may be, these organizations’ ideologies are universally very left wing, thereby providing an extremely one-sided perspective. The fact that not a single right wing voice was heard on campus that day is disconcerting. Regardless of one’s own political opinions, the entire political spectrum must be understood to both challenge and affirm one’s beliefs. It is dangerous to democracy when only one side is represented; when a single point of view is the only one acknowledged. Such a homogeneous introduction to political activism could easily sway the uninformed student that has not had the opportunity to consider another approach. In fact, even the ‘active’ students seemed unsure of what they were promoting; when the student behind the National Left booth was asked what she was doing, she simply replied that it was “democracy day.” If the students who are active don’t even understand why they are involved, then they are little more than sheep following their leadership blindly into nondemocratic oblivion. A college campus is supposed to be a bastion of political activism and a place where ideas are introduced, discussed, and debated. It is a place where discourse is heard, not only in the classroom, but also from the cafeteria to the dorm room and

everywhere in between. A place where a student can respectfully question the logic and ideology of their professors, and discover a multiplicity of ideologies and thoughts. A place where even the most radical ideas, emanating from both left and right, can be mulled over based upon the merits and flaws of their arguments. It is meant to be a haven that encourages students to think outside the box, questioning and even challenging the status quo. It seems as though the apparently lofty ideal that this “Day of Democracy” was meant to promote has not made its way to the classroom. Unlike many institutions of higher learning around the world, we at the IDC do not have scheduled times for class discussion. Instead we have “recitation” or in some classes “guided reading”. Neither of these forums is conducive to original thought or discourse. A discussion is a healthy way to c o me to a n informed opinion, to challenge a preexisting notion and to voice one’s own ideas. If such an exchange takes place on our campus I have yet to witness it. Perhaps my experiences on other university campuses around the world may have spoiled me. Whilst walking through the dorms or down the grassy patches on campus at UMass Amherst, I would hear students discussing major issues that were affecting the world. Every few days a different student group would organize - although they were often highly disorganized - a protest, lecture, or sit-in. At Hebrew University, students were fed up and felt that Jerusalem was becoming an unwelcome place for students. So, they organized themselves, and the other academic institutions located in the capital city, to create a political party called Hitorrerut for the municipal elections. Guess what? They won some seats on city

council. My friends at Betzalel have organized themselves into groups to go protest at Beilin and Shiekh Jarrah. If art students are more motivated and vocal than us, then we are in trouble. As a leading academic institution we need to be at the forefront of political activism. With an amalgam of international students we should have been aware of, and commemorated, the anniversary of the Armenian Genocide which fell so close to Yom HaShoah (Holocaust Memorial Day). We should have discussed the fact that Sudan just had elections or, better yet, given voice to our fellow students who are refugees from that war torn country and learned from their experiences. One of the biggest afflictions on campus is apathy, a disease that is rapidly spreading in this a-political cesspool. The students that do want to effect change are passive and relatively insular in their activities, failing to make themselves known or available to the larger student body. It seems that our elected student leaders are too busy with IDC Idol to realize how deplorable the situation is. The school and/or the student union needs to take steps that will foster student activism, such as putting up a public bulletin board in a high traffic area, making rooms available to students to hold meetings , and encourage professors to have discussions in the classroom about class material and how it is pertinent to today’s world. I leave you with this question: what is happening to the leaders of tomorrow, where did they go, and could it be that they are too invested in an insignificant popularity contest to care about the plight of this world? Jonah Rubin is neither tortured nor an artist, though he is a master of melancholy.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

Refugees in Israel

in Egypt hoping to enter Israel, while international organizations specializing in the issue put the number closer to 45,000.

32


Opinion | Yael Mizrahi-Arnaud | It is told that the Children of Israel sojourned in the desert for 40 years, wandering in the wilderness and often at peril. They were scorned by their Moabite and Ammonite brothers and attacked by their enemy Amalek. The ancestors of the Jewish homeland knew the plight of the nomad and when they reached their promised land it was prophesized by Isaiah that they would be a “Light unto the Nations”. In 1948, when Israel was declared on the principles of “freedom, justice and peace”, it seemed destined to exemplify the words of the prophet.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

Israel was created as a safe haven for all Jews, a long awaited respite from their millennia long struggle against persecution. This persecution is mirrored by the grim reality many African refugees have fled from. These refugees, mostly Sudanese and Eritrean nationals, enter Israel through the porous border with Egypt, where they are often shot or detained by Egyptian border guards. Alas, a country, that was built by the refugees of the Holocaust, is turning a blind eye to those who have escaped a similar fate.

33

In the past decade, Israel has absorbed an estimated 18,000 refugees, only 450 of which have been granted refugee status. The rest are classified as temporary residents or illegal aliens. The Israeli government does nothing more than grant work permits, leaving the refugees’ welfare in the hands of Israeli charities, synagogues, churches and legal and medical aid organizations. Even more appalling is Prime Minister Netanyahu’s attempt to breed an atmosphere of xenophobia by citing hyperbolic figures and making irrational statements. The IDF has predicted that there are close to two million refugees currently residing

Mr. Netanyahu, following previous Prime Minister Olmert’s policy of zero tolerance, has deemed the influx of refugees an immediate threat to national security. He claims that this poses economic as well as social threats, possibly causing the state to regress to its third world beginnings. Not only has Mr. Netanyahu failed to back up these claims with viable justifications, but their basis in reality is questionable. Is it possible that his subterfuge of national security is in fact an unwillingness to bear the costs of absorption? The Israeli government has recently endorsed the Anti-Infiltration Bill, which calls for the immediate incarceration of anyone who enters Israel without the proper documentation, notwithstanding the circumstances of their arrival. It also states that citizens of enemy countries, including refugees from Darfur, will be subject to seven years in prison, or deported back to Egypt. From there, they risk being sent back to Sudan, and will inevitably be punished for their flight. This law is a deliberate exploitation of the government’s control of immigration, made under the guise of national security, that will deny the rights afforded to refugees. Is this the fate of our country? Are we allowing ourselves to repeat the crimes and injustices inflicted upon us by the myriads of discriminatory governments throughout our history? How easily we forget, that less than a century ago, we ourselves were refugees, kicked out of our countries of residence, with no place to call home. Sixty-two years later, after establishing a state, is it not our moral duty to ensure that these refugees, who face a clear and present danger to their safety, be granted asylum? Is it not our moral responsibility to afford them basic rights, such as health care and jobs, to assist them in rebuilding their lives, and live in safety?

If the aphorism that the moral test of any society is how it treats its weakest members were true, Israel would fail. We, the Jewish people, should know better than anyone else what being “the other” in a strange land is. It is not only the government, but Israeli citizens themselves, who are apathetic to the refugees’ plight. This is antithetical to the core Jewish belief in the importance of social responsibility and helping others. This apathy, although widespread, is not universal. Alex Flint, a third year Government student, has organized an IDC sports tournament that took place on the 7th of May, in which 2500 NIS was raised. The participants in the tournament were all IDC students and the proceeds went to the African Refugee Development Center (ARDC), an organization that helps refugees in multiple ways, such as providing legal assistance and English and Hebrew tutoring. Alex and the ARDC are not the only ones working to combat the injustices that have befallen African refugees in Israel. Other organizations, such as Amnesty International, along with several upstanding individuals, continue to fight for the rights of refugees, despite the government’s policies. We cannot let our own problems become an excuse for ignoring the plight of other human beings. We must implore our leaders to take action and live up to the moral standards upon which our country was founded. Yael Mizrahi-Arnaud is a third year Government student at the RRIS.

A Day of Democracy? | Jonah Rubin | Photo: Josh Mintz

This semester we had “Democracy Day” on campus, but I think it would be more accurate to call it “A Day of Democracy”. What a wonderful idea it was, it’s just too bad that no one knew about it. Nor, for that matter, was there anything particularly democratic about it. There were three tables set up outside the cafeteria; from the National Left, B’Tselem, and a third from One Voice. Democratic though they may be, these organizations’ ideologies are universally very left wing, thereby providing an extremely one-sided perspective. The fact that not a single right wing voice was heard on campus that day is disconcerting. Regardless of one’s own political opinions, the entire political spectrum must be understood to both challenge and affirm one’s beliefs. It is dangerous to democracy when only one side is represented; when a single point of view is the only one acknowledged. Such a homogeneous introduction to political activism could easily sway the uninformed student that has not had the opportunity to consider another approach. In fact, even the ‘active’ students seemed unsure of what they were promoting; when the student behind the National Left booth was asked what she was doing, she simply replied that it was “democracy day.” If the students who are active don’t even understand why they are involved, then they are little more than sheep following their leadership blindly into nondemocratic oblivion. A college campus is supposed to be a bastion of political activism and a place where ideas are introduced, discussed, and debated. It is a place where discourse is heard, not only in the classroom, but also from the cafeteria to the dorm room and

everywhere in between. A place where a student can respectfully question the logic and ideology of their professors, and discover a multiplicity of ideologies and thoughts. A place where even the most radical ideas, emanating from both left and right, can be mulled over based upon the merits and flaws of their arguments. It is meant to be a haven that encourages students to think outside the box, questioning and even challenging the status quo. It seems as though the apparently lofty ideal that this “Day of Democracy” was meant to promote has not made its way to the classroom. Unlike many institutions of higher learning around the world, we at the IDC do not have scheduled times for class discussion. Instead we have “recitation” or in some classes “guided reading”. Neither of these forums is conducive to original thought or discourse. A discussion is a healthy way to c o me to a n informed opinion, to challenge a preexisting notion and to voice one’s own ideas. If such an exchange takes place on our campus I have yet to witness it. Perhaps my experiences on other university campuses around the world may have spoiled me. Whilst walking through the dorms or down the grassy patches on campus at UMass Amherst, I would hear students discussing major issues that were affecting the world. Every few days a different student group would organize - although they were often highly disorganized - a protest, lecture, or sit-in. At Hebrew University, students were fed up and felt that Jerusalem was becoming an unwelcome place for students. So, they organized themselves, and the other academic institutions located in the capital city, to create a political party called Hitorrerut for the municipal elections. Guess what? They won some seats on city

council. My friends at Betzalel have organized themselves into groups to go protest at Beilin and Shiekh Jarrah. If art students are more motivated and vocal than us, then we are in trouble. As a leading academic institution we need to be at the forefront of political activism. With an amalgam of international students we should have been aware of, and commemorated, the anniversary of the Armenian Genocide which fell so close to Yom HaShoah (Holocaust Memorial Day). We should have discussed the fact that Sudan just had elections or, better yet, given voice to our fellow students who are refugees from that war torn country and learned from their experiences. One of the biggest afflictions on campus is apathy, a disease that is rapidly spreading in this a-political cesspool. The students that do want to effect change are passive and relatively insular in their activities, failing to make themselves known or available to the larger student body. It seems that our elected student leaders are too busy with IDC Idol to realize how deplorable the situation is. The school and/or the student union needs to take steps that will foster student activism, such as putting up a public bulletin board in a high traffic area, making rooms available to students to hold meetings , and encourage professors to have discussions in the classroom about class material and how it is pertinent to today’s world. I leave you with this question: what is happening to the leaders of tomorrow, where did they go, and could it be that they are too invested in an insignificant popularity contest to care about the plight of this world? Jonah Rubin is neither tortured nor an artist, though he is a master of melancholy.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

Refugees in Israel

in Egypt hoping to enter Israel, while international organizations specializing in the issue put the number closer to 45,000.

32


31

olorunso Otukoya is one of those people who leaves a lasting first impression. The gregarious, outgoing, IDC Master’s alum is a brilliant conversationalist who will engage people of all ages and walks of life. His charisma and easy laugh allow him to fit in seamlessly in this foreign land. It was not education about diplomacy that brought him to Israel; Mr. Otukoya already knows more about diplomacy first-hand than nearly anyone in this country. In fact, he came to Israel on behalf of his home country, Nigeria, as part of the diplomatic mission. Susan Yang’s unassuming personality belies an intense ambition and sharp intellect that is immediately apparent, even after just a short conversation. Her quick smile and quiet disposition may not lead you to believe that she is one of the more powerful Southeast Asian diplomats in the Middle East, but that is indeed exactly what she is. Mr. Otukoya and Ms. Yang are two of the most fascinating people you will meet in Israel or anywhere, for that matter. With his Nigerian and her Taiwanese roots, they are not merely faces in the crowd. Say what you will about diversity in Israel; the fact is, they stand out. Their uniqueness far surpasses their external visage; Mr. Otukoya is no ordinary Nigerian in Israel, if there were such a thing; he is the Minister Plenipotentiary of the Nigerian Embassy to Israel. Ms. Yang is far from ordinary herself; she is the Second Secretary in Charge of Political, Economic, and Cultural Affairs for the Office of Taiwan. These people are not only unordinary; they are truly extraordinary. We are creatures of choice, prone to a selection bias. We international students, for our own reasons - be they ideological, religious or political (or maybe the weather’s just nicer here) - made the decision to come to Israel for ourselves. But what about someone who is here through no choice of their own? What of the people who have been assigned here to act as emissaries of their government for several years? Such is the life of a diplomat that is serving in their country’s foreign service. Though they may have a limited say in exactly where they are assigned (those with seniority tend to have more influence in their next position than those with less experience), necessity dictates reality. And Mr. Otukoya’s reality has begun each day in Herzliya, his home since July 2007, when

| Mark Doing |

he was first assigned to Israel. So how has Israel treated the Nigerian diplomat? One might think that, when a country that is home to less than 500 Nigerians, Mr. Otukoya might feel like a fish out of water. Not so, says Mr. Otukoya. “It has been a fulfilling tour. I haven’t really experienced a culture shock,” he explains. When pressed (not even a “welcome to Israel” moment? A taxi cab driver who bilks you out of a few shekels by taking 4 right turns to get you down the street? Or a Yiddish grandmother getting all up in your business?) Mr. Otukoya maintains his comfort level here is high. “It’s just like Nigeria,” he says. “There, people are friendly. Here too.” Mr. Otukoya originally decided to enter the Foreign Service shortly after college, where he studied International Relations at the University of Lagos. He says he made his final decision when an in-law, who was already a member of Nigeria’s Foreign Service, began to tell him about the “challenges and opportunities” that existed in his line of work. Moving forward several decades, Mr. Otukoya now sits in one of the most powerful positions a diplomat can. He holds the highest unappointed ministerial office of the embassy, Minister Plenipotentiary, sitting just one step below the rank of Ambassador. His duties include explaining Nigerian policies to the government of Israel; assisting the Ambassador in the day-to-day conduct of his affairs and protecting the interests of Nigerians currently residing in Israel. Additionally, on a daily basis, his Ambassador may assign the Plenipotentiary any duty, at any time, which is then Mr. Otukoya’s responsibility to carry out. “I have been here for three years now, and I have really enjoyed it,” says Mr. Otukoya. “Meeting people, talking on behalf of your government, knowing that you are helping to develop a robust relationship on behalf of Nigeria these are the things I love most about my job.” At first glance, the political ties between Nigeria and Israel may not be obvious. Mr. Otukoya maintains, however, that Nigeria’s interest in the resolution of the Israeli-Arab conflict is stronger than one might think. “For Nigeria, it’s a vital part of our interests,” says Mr. Otukoya. “A majority of Nigerians see any problem between Palestinians and Jews as connected to those

with the Jordanian officials, Ms. Yang proudly recalls that she was able to make improvements in educational agreements in Jordan. “Now,” she smiles, “the Jordan government recognizes a degree matriculated in Taiwan. Before, that wasn’t the case.” She also counts two other achievements as her brightest moments in diplomacy. First, forging a strong relationship with Israeli MK Nahman Shai, who is now the head of the Taipei-Israel friendship league; and second, traveling to Iraq in the height of the war in 2005 to extend humanitarian aid to the Kurdish community there. The latter incurred great risk, and Ms. Yang was told several times that she did not have to go to Iraq if she did not want to. “It was dangerous,” she admits, “but I did it and I am very proud of it.” In the day-to-day aspects of her job here, Ms. Yang serves as a consul in charge of visas and documents for the Taipei Office (in order to maintain peaceful diplomatic relations with China, which does not acknowledge Taiwan’s independence, Israel does not officially acknowledge the Taipei Office as the “Embassy of Taiwan”). This is in addition to acting as the primary organizer of all affairs cultural, political, and economic on behalf of her country. Ms. Yang holds that one of the best ways diplomats can increase understanding between the state they represent and the one in which they serve is through cultural exchange. “Lots of people do not understand what is going on between Taiwan and China. They probably think Taiwan is a factory that only makes things. We are a high tech country. We have many opportunities. We would love the students to come visit, have business, or invest in Taiwan. It’s not like ‘Made in Taiwan’ anymore.” Opportunities abound for young international students to go to Taiwan and learn there. “We have scholarships for international students to learn Chinese,” says Ms. Yang. “We offer a 3-year scholarship for foreign students.” With a new, more dovish, Taiwanese government in place, Ms. Yang adds that there are plenty of opportunities to go to mainland China, as well. Likewise, Ms. Yang continues to encourage her Taiwanese brethren to come to Israel and learn about the politics here firsthand. “With many of my friends,” she explains, “when they come here, they realize the conflict and the stress is not as serious as they imagine. Before my husband or my friends came here, they imagined that it was war 24 hours a day. But all of them when they came, they changed their mind. With the (international) media, whenever there is news in this region, it’s bad news. When there’s peace there is no news. It’s good to come in person. It’s worth the trip to know the truth.” Ms. Yang maintains that in the end, the success of her job lies not only in good policy, but in good people skills. As if to prove her point, she insists on paying the bill for our two-hour lunch - only after she insists that I get some dessert first. “I believe this business is 70% personality. If you don’t have the personality, you can work very hard but you’re not going to get anything done. Diplomacy is all about people.” And as I drip the chocolate fudge off my spoon and into my mouth, I can’t help but think, “Point taken.” Mark Donig is an MA Diplomacy student at the RRIS.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

Diplomatic Discourse F

issues we are experiencing between Christians and Muslims.” A solution to this problem, he explains, would be helpful in reducing a key cause of violence at home, a country that has had high levels of religious tension. An extremely young democracy (the democratic elections of 1999 ended almost thirty-three years of military rule beginning in 1966), Nigeria now stands on the precipice of a new era in leadership, with the passing of President Umaru Ya’Adua and the subsequent ascent of the newly elected leader, Goodluck Jonathan. Some have suggested that the domestic politics will lead to civil turmoil. But, for diplomats such as Mr. Otukoya, his public service lasts as long as his government will have him - or until he retires. When asked about his future, Mr. Otukoya’s words take an introspective turn. “My time in Israel is coming up this summer. After that I’ll be back at the capital of Nigeria [Abuja], trying to help run the Ministry back at home.” And then? “As for my next destination, I don’t know. There will be vacancies, and the government will advise me what to do next.” Such is the life of a professional diplomat. Susan Yang, Taipei Economics and Cultural Office Second Secretary, is also a long way from home. As we sat in the middle of Azrieli Center in Tel Aviv, Israel, Ms. Yang nonchalantly munched on an American-style hamburger. Perhaps the most bizarre aspect of this cultural amalgamation is that it all seems to fit together so nicely. When we had our lunch together, Ms. Yang had been in Israel a little over three months, after having served for three years in Jordan. After all this time in the region, she is still getting used to Middle East culture. “Taipei is a 24/7 city with over 3000 convenience stores that are open all the time,” she explains. “A day of rest - in Israel, it’s Shabbat - is new for me. This idea of staying with your family, and creating an encouraging environment for family life - I like that very much.” She rarely passes up an opportunity to compliment Jewish culture. “Jewish people are smart, hard-working, and practical,” she says. “Sure, Israelis can be a bit tough on the Israeli-Palestinian problem. But in contrast to our culture, where much is left unsaid, they are very straightforward here. That leaves plenty of room for negotiation here, which I really like, and a lot of times, it means you can get what you want.” Ms. Yang’s decision to enter a life of public service over ten years ago had little to do with politics and everything to do with people. “When I was a student,” Ms. Yang begins, “I was studying in Jordan for summer school, and one of our seniors who graduated from the same department came back to help the students, which made our summer very pleasant.” It was then that something clicked. “I had this idea that I wanted to be like him. And I wanted to help Taiwanese abroad. So it actually has nothing to do with politics. I simply want to help people.” Her resume suggests that she has already experienced overwhelming success in this endeavor. When she returned to Jordan, this time as a diplomat, Ms. Yang did not forget how much the help she had received as a student had meant to her, and sought to pay the favor forward to future Taiwanese students. In negotiations

30


31

olorunso Otukoya is one of those people who leaves a lasting first impression. The gregarious, outgoing, IDC Master’s alum is a brilliant conversationalist who will engage people of all ages and walks of life. His charisma and easy laugh allow him to fit in seamlessly in this foreign land. It was not education about diplomacy that brought him to Israel; Mr. Otukoya already knows more about diplomacy first-hand than nearly anyone in this country. In fact, he came to Israel on behalf of his home country, Nigeria, as part of the diplomatic mission. Susan Yang’s unassuming personality belies an intense ambition and sharp intellect that is immediately apparent, even after just a short conversation. Her quick smile and quiet disposition may not lead you to believe that she is one of the more powerful Southeast Asian diplomats in the Middle East, but that is indeed exactly what she is. Mr. Otukoya and Ms. Yang are two of the most fascinating people you will meet in Israel or anywhere, for that matter. With his Nigerian and her Taiwanese roots, they are not merely faces in the crowd. Say what you will about diversity in Israel; the fact is, they stand out. Their uniqueness far surpasses their external visage; Mr. Otukoya is no ordinary Nigerian in Israel, if there were such a thing; he is the Minister Plenipotentiary of the Nigerian Embassy to Israel. Ms. Yang is far from ordinary herself; she is the Second Secretary in Charge of Political, Economic, and Cultural Affairs for the Office of Taiwan. These people are not only unordinary; they are truly extraordinary. We are creatures of choice, prone to a selection bias. We international students, for our own reasons - be they ideological, religious or political (or maybe the weather’s just nicer here) - made the decision to come to Israel for ourselves. But what about someone who is here through no choice of their own? What of the people who have been assigned here to act as emissaries of their government for several years? Such is the life of a diplomat that is serving in their country’s foreign service. Though they may have a limited say in exactly where they are assigned (those with seniority tend to have more influence in their next position than those with less experience), necessity dictates reality. And Mr. Otukoya’s reality has begun each day in Herzliya, his home since July 2007, when

| Mark Doing |

he was first assigned to Israel. So how has Israel treated the Nigerian diplomat? One might think that, when a country that is home to less than 500 Nigerians, Mr. Otukoya might feel like a fish out of water. Not so, says Mr. Otukoya. “It has been a fulfilling tour. I haven’t really experienced a culture shock,” he explains. When pressed (not even a “welcome to Israel” moment? A taxi cab driver who bilks you out of a few shekels by taking 4 right turns to get you down the street? Or a Yiddish grandmother getting all up in your business?) Mr. Otukoya maintains his comfort level here is high. “It’s just like Nigeria,” he says. “There, people are friendly. Here too.” Mr. Otukoya originally decided to enter the Foreign Service shortly after college, where he studied International Relations at the University of Lagos. He says he made his final decision when an in-law, who was already a member of Nigeria’s Foreign Service, began to tell him about the “challenges and opportunities” that existed in his line of work. Moving forward several decades, Mr. Otukoya now sits in one of the most powerful positions a diplomat can. He holds the highest unappointed ministerial office of the embassy, Minister Plenipotentiary, sitting just one step below the rank of Ambassador. His duties include explaining Nigerian policies to the government of Israel; assisting the Ambassador in the day-to-day conduct of his affairs and protecting the interests of Nigerians currently residing in Israel. Additionally, on a daily basis, his Ambassador may assign the Plenipotentiary any duty, at any time, which is then Mr. Otukoya’s responsibility to carry out. “I have been here for three years now, and I have really enjoyed it,” says Mr. Otukoya. “Meeting people, talking on behalf of your government, knowing that you are helping to develop a robust relationship on behalf of Nigeria these are the things I love most about my job.” At first glance, the political ties between Nigeria and Israel may not be obvious. Mr. Otukoya maintains, however, that Nigeria’s interest in the resolution of the Israeli-Arab conflict is stronger than one might think. “For Nigeria, it’s a vital part of our interests,” says Mr. Otukoya. “A majority of Nigerians see any problem between Palestinians and Jews as connected to those

with the Jordanian officials, Ms. Yang proudly recalls that she was able to make improvements in educational agreements in Jordan. “Now,” she smiles, “the Jordan government recognizes a degree matriculated in Taiwan. Before, that wasn’t the case.” She also counts two other achievements as her brightest moments in diplomacy. First, forging a strong relationship with Israeli MK Nahman Shai, who is now the head of the Taipei-Israel friendship league; and second, traveling to Iraq in the height of the war in 2005 to extend humanitarian aid to the Kurdish community there. The latter incurred great risk, and Ms. Yang was told several times that she did not have to go to Iraq if she did not want to. “It was dangerous,” she admits, “but I did it and I am very proud of it.” In the day-to-day aspects of her job here, Ms. Yang serves as a consul in charge of visas and documents for the Taipei Office (in order to maintain peaceful diplomatic relations with China, which does not acknowledge Taiwan’s independence, Israel does not officially acknowledge the Taipei Office as the “Embassy of Taiwan”). This is in addition to acting as the primary organizer of all affairs cultural, political, and economic on behalf of her country. Ms. Yang holds that one of the best ways diplomats can increase understanding between the state they represent and the one in which they serve is through cultural exchange. “Lots of people do not understand what is going on between Taiwan and China. They probably think Taiwan is a factory that only makes things. We are a high tech country. We have many opportunities. We would love the students to come visit, have business, or invest in Taiwan. It’s not like ‘Made in Taiwan’ anymore.” Opportunities abound for young international students to go to Taiwan and learn there. “We have scholarships for international students to learn Chinese,” says Ms. Yang. “We offer a 3-year scholarship for foreign students.” With a new, more dovish, Taiwanese government in place, Ms. Yang adds that there are plenty of opportunities to go to mainland China, as well. Likewise, Ms. Yang continues to encourage her Taiwanese brethren to come to Israel and learn about the politics here firsthand. “With many of my friends,” she explains, “when they come here, they realize the conflict and the stress is not as serious as they imagine. Before my husband or my friends came here, they imagined that it was war 24 hours a day. But all of them when they came, they changed their mind. With the (international) media, whenever there is news in this region, it’s bad news. When there’s peace there is no news. It’s good to come in person. It’s worth the trip to know the truth.” Ms. Yang maintains that in the end, the success of her job lies not only in good policy, but in good people skills. As if to prove her point, she insists on paying the bill for our two-hour lunch - only after she insists that I get some dessert first. “I believe this business is 70% personality. If you don’t have the personality, you can work very hard but you’re not going to get anything done. Diplomacy is all about people.” And as I drip the chocolate fudge off my spoon and into my mouth, I can’t help but think, “Point taken.” Mark Donig is an MA Diplomacy student at the RRIS.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

Diplomatic Discourse F

issues we are experiencing between Christians and Muslims.” A solution to this problem, he explains, would be helpful in reducing a key cause of violence at home, a country that has had high levels of religious tension. An extremely young democracy (the democratic elections of 1999 ended almost thirty-three years of military rule beginning in 1966), Nigeria now stands on the precipice of a new era in leadership, with the passing of President Umaru Ya’Adua and the subsequent ascent of the newly elected leader, Goodluck Jonathan. Some have suggested that the domestic politics will lead to civil turmoil. But, for diplomats such as Mr. Otukoya, his public service lasts as long as his government will have him - or until he retires. When asked about his future, Mr. Otukoya’s words take an introspective turn. “My time in Israel is coming up this summer. After that I’ll be back at the capital of Nigeria [Abuja], trying to help run the Ministry back at home.” And then? “As for my next destination, I don’t know. There will be vacancies, and the government will advise me what to do next.” Such is the life of a professional diplomat. Susan Yang, Taipei Economics and Cultural Office Second Secretary, is also a long way from home. As we sat in the middle of Azrieli Center in Tel Aviv, Israel, Ms. Yang nonchalantly munched on an American-style hamburger. Perhaps the most bizarre aspect of this cultural amalgamation is that it all seems to fit together so nicely. When we had our lunch together, Ms. Yang had been in Israel a little over three months, after having served for three years in Jordan. After all this time in the region, she is still getting used to Middle East culture. “Taipei is a 24/7 city with over 3000 convenience stores that are open all the time,” she explains. “A day of rest - in Israel, it’s Shabbat - is new for me. This idea of staying with your family, and creating an encouraging environment for family life - I like that very much.” She rarely passes up an opportunity to compliment Jewish culture. “Jewish people are smart, hard-working, and practical,” she says. “Sure, Israelis can be a bit tough on the Israeli-Palestinian problem. But in contrast to our culture, where much is left unsaid, they are very straightforward here. That leaves plenty of room for negotiation here, which I really like, and a lot of times, it means you can get what you want.” Ms. Yang’s decision to enter a life of public service over ten years ago had little to do with politics and everything to do with people. “When I was a student,” Ms. Yang begins, “I was studying in Jordan for summer school, and one of our seniors who graduated from the same department came back to help the students, which made our summer very pleasant.” It was then that something clicked. “I had this idea that I wanted to be like him. And I wanted to help Taiwanese abroad. So it actually has nothing to do with politics. I simply want to help people.” Her resume suggests that she has already experienced overwhelming success in this endeavor. When she returned to Jordan, this time as a diplomat, Ms. Yang did not forget how much the help she had received as a student had meant to her, and sought to pay the favor forward to future Taiwanese students. In negotiations

30


Pot, Booze and Cigarettes A play-by-play of body and mind

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

P

29

artying. We all do it. Some of us more often than we feel we should, and some less often than we would like, but the activities involved are the same; pot, booze and cigarettes. Partying is a way in which we take ourselves away from our everyday experiences in both body and mind. The question is, does a little fun now outweigh the repercussions later? With marijuana, as with any drug, there are pluses and minuses. Some teenagers, for example, will use pot to cope with difficulties sleeping and emotional problems, such as depression and stress. However, on the downside, regular pot use decreases serotonin levels, a neurotransmitter responsible for making us feel satisfied. This increases the risks of developing mood disorders and lowers one’s ability to deal with normal stress. THC, which is one of the active compounds in the marijuana plant, activates receptors designed for cannabinoids, only found in plants, occurring mostly in dopamine pathways. These dopamine-related receptors influence pleasure, memory, concentration, coordination and our sensory perception of time. THC, while temporarily activating these signal pathways, will cause them to be less active over time. This can occur for as little as a few days in some people, or for as much as a few months in others. Mice with regular THC exposure have long-term amnesia, and THC-exposed humans display lower levels of motivation than control groups. When partying, the ’high’ feeling we experience comes both from the expectation of feeling high and the chemical magnification of emotional pleasure systems; particularly food, laughter and fulfillment. Paranoia comes from an intensification of negative feelings that are already there. Marijuana has not been found to be addictive the way that cigarettes and alcohol are. From a health standpoint, it’s the lesser of the evils. However, from the standpoint of being able to think with a sound mind, it’s the worst. The number one guest at any party is alcohol. Despite all the negative things we hear about alcohol, it too has pluses and minuses. Studies have shown that a drink a day has cardiovascular benefits and helps against heart disease. Something you may not know is that trauma patients who received their injury sober are seven times more likely to die than those who received theirs whilst drunk. If you are about to fall down the stairs or get hit

by a motorcycle and can’t otherwise avoid injury, best to grab the Jack and guzzle for dear life. Of course there are downsides. Normally the brain’s memory center makes new cells for new information, disproving the old adage that you need to forget old information to fit in the new. So while there’s no excuse for forgetting her name at the party, there might be if you are a regular drinker. Adult daily drinkers produce less than half of the new brain cells that sober people can. Enough alcohol and this effect becomes irreversible. What happens in the body when you drink? 20% of the alcohol goes to your stomach and 80% gets absorbed through your small intestine. Absorption happens at a slower rate with big people, people full of food and beer drinkers. From the stomach and small intestine, about 10% then goes to the kidneys and the breath. The alcohol that goes to the kidneys comes out as urine, while the alcohol that goes to the breath, comes out in the breathalizer test the nice police officer administers you in the early morning hours after what you had thought would be a fun night out. The other 90% goes to the liver, to become acetic acid, which at high levels makes green, tar-like bumps all over its surface. This condition can cause the liver to stop functioning in lifelong heavy drinkers. What happens in our brains when we drink? Alcohol increases the ’let it go’ neurotransmitter GABA and decreases the ’stay alert’ neurotransmitter glutamate. These neurotransmitters affect our thinking more than they affect our bodies. Thoughts are released and alertness is dulled. Reward centers are activated, sensory information is slowed and higher thinking lacks the neurotransmitter fuel it needs to function. In other words, “partying” happens because drinking takes you out of your ability to be self-conscious and geodes you into telling the truth. Ever find yourself dancing on a bar, or on a woman? Whatever inhibitions you would normally have simply aren’t there. The old excuse, “I was drunk,” takes on a new meaning. Uninhibited actions committed while intoxicated are not the result of drunken belligerence, but rather your brain doesn’t stop you, at the exact moment, from doing exactly what you want (although your desires are also under the influence). Alcohol also goes to your movement-controlling cerebellum and upsets balance. It goes to your groincontrolling hypothalamus and lowers your sexual

performance, while at the same time maliciously convincing your pituitary gland to get you more turned on than usual. When a large amount of alcohol reaches the medulla, it will slow one’s breathing and heart rate, and it’s easier for a person to pass out. A ’blackout’ occurs when you are so drunk your brain is prevented from committing memories to long term storage.  Instead, they float in working memory and are lost once you fall asleep. Cigarettes often come hand in hand with pot and booze. Many of us at the IDC have found ourselves confronted daily with smoking - whether we have been tempted, have tempted others, or have simply stopped and marveled at the sheer number of us who smoke. There’s no denying it, though, cigarettes suck. They cause a plethora of problems for the heart and lungs. They mutate the DNA inside your cells so that they uncontrollably replicate whenever they are heavily exposed to tobacco smoke, which is cancer. The World Health Organization points to cigarettes as the cause of 100 million deaths in 100 years. In Israel, death-causing ingredients like tar (yes, like highway pavement) are intentionally higher than in the United States. Despite this clear evidence against it, today 1.45 billion people continue to smoke. In every brand of cigarette, you can find ammonia, arsenic, cadmium, formaldehyde, acetone, butane, turpentine, benzene, lead and nickel. You can find the same ingredients, respectively, in Windex, wood preserver, watercolors, embalming fluid, nail polish remover, lighter fluid, paint thinner, pesticides, aviation fuel and ceramic glaze. So why smoke? Again, there are pluses and minuses. With cigarettes, unlike pot and booze, the minuses are mostly invisible at first. Besides smell and taste, the cellular dysfunction is inside the body where no one can see it. Also, cigarettes activate the dopamine reward pathway. Reaction time and memory, when studied overnight, was better in smokers because smoking creates an artificial boost of alertness for focus. However, like alcohol, more is needed over time for the same effect and the altering of cells to be receptive toward addiction can have lifelong effects. Minuses? Sex. A Greek study showed non-smokers have sex on average 12 times a month. Smokers? 6 times. How good is the sex? For non-smokers, on average they rated sex a 9 out of 10. Smokers on average rated sex a 5 out of 10. Also, another study in the United States showed

smokers to have a 53% higher rate of divorce than nonsmokers. 80% of smokers will often have trouble getting an erection due to cardiovascular inefficiency. But what exactly does smoking do? Smoke never gets digested, it can only move around. First it goes to the eyes and mouth. Over time it makes “crow’s feet” eye wrinkles because its carbon monoxide curbs the cells’ receipt of oxygen they need to regenerate. The tar in the smoke that doesn’t get exhaled goes into your throat and makes a coating of tar once it kills the cilia, the cells that normally cleans the air you breathe before it goes to your lungs, in your throat. The smoke you do exhale, does the same for the people breathing around you. The tar is also what fades your sense of taste and smell. Nicotine in the blood speeds up the heart. When we are nervous, this can feel reassuring because it enforces our feeling with a concrete response from our body. But, nicotine in the heart finds its way through the bloodstream, while carbon monoxide depletes the cells inside your body of oxygen. This explains why running and hiking feels different for smokers, who will often find themselves out of breath. What does smoking do in the brain? Our brain is the source of the associations we make every time we light up. Sometimes it’s nothing more than something to do while standing around, and often it will be a way to meet someone. Smoking can be an accompaniment to contemplation or will be done at the completion of a meal. It is not only the outright addiction that keeps people smoking, but the multitude of associations we make with the act of smoking. The nicotine boost can increase focus on the anxious stimuli that led to the cigarette in the first place, thereby providing the smoker with positive reinforcement to continue smoking. Studies show addictive effects are only measurable after 6 cigarettes, and that an urge or thought of smoking returns usually after about two hours. Partying is an activity of the young, who will often ignore long term effects in favor of instant gratification. So, what’s the best way to make the party last? Take your time, show a little restraint, and enjoy being young. A little bit of will power now will go a long way to keep you looking and feeling fabulous for years to come. Michal Willinger is first year Psychology student at the RRIS.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

| Michal Willinger | Photos: Josh Mintz

28


Pot, Booze and Cigarettes A play-by-play of body and mind

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

P

29

artying. We all do it. Some of us more often than we feel we should, and some less often than we would like, but the activities involved are the same; pot, booze and cigarettes. Partying is a way in which we take ourselves away from our everyday experiences in both body and mind. The question is, does a little fun now outweigh the repercussions later? With marijuana, as with any drug, there are pluses and minuses. Some teenagers, for example, will use pot to cope with difficulties sleeping and emotional problems, such as depression and stress. However, on the downside, regular pot use decreases serotonin levels, a neurotransmitter responsible for making us feel satisfied. This increases the risks of developing mood disorders and lowers one’s ability to deal with normal stress. THC, which is one of the active compounds in the marijuana plant, activates receptors designed for cannabinoids, only found in plants, occurring mostly in dopamine pathways. These dopamine-related receptors influence pleasure, memory, concentration, coordination and our sensory perception of time. THC, while temporarily activating these signal pathways, will cause them to be less active over time. This can occur for as little as a few days in some people, or for as much as a few months in others. Mice with regular THC exposure have long-term amnesia, and THC-exposed humans display lower levels of motivation than control groups. When partying, the ’high’ feeling we experience comes both from the expectation of feeling high and the chemical magnification of emotional pleasure systems; particularly food, laughter and fulfillment. Paranoia comes from an intensification of negative feelings that are already there. Marijuana has not been found to be addictive the way that cigarettes and alcohol are. From a health standpoint, it’s the lesser of the evils. However, from the standpoint of being able to think with a sound mind, it’s the worst. The number one guest at any party is alcohol. Despite all the negative things we hear about alcohol, it too has pluses and minuses. Studies have shown that a drink a day has cardiovascular benefits and helps against heart disease. Something you may not know is that trauma patients who received their injury sober are seven times more likely to die than those who received theirs whilst drunk. If you are about to fall down the stairs or get hit

by a motorcycle and can’t otherwise avoid injury, best to grab the Jack and guzzle for dear life. Of course there are downsides. Normally the brain’s memory center makes new cells for new information, disproving the old adage that you need to forget old information to fit in the new. So while there’s no excuse for forgetting her name at the party, there might be if you are a regular drinker. Adult daily drinkers produce less than half of the new brain cells that sober people can. Enough alcohol and this effect becomes irreversible. What happens in the body when you drink? 20% of the alcohol goes to your stomach and 80% gets absorbed through your small intestine. Absorption happens at a slower rate with big people, people full of food and beer drinkers. From the stomach and small intestine, about 10% then goes to the kidneys and the breath. The alcohol that goes to the kidneys comes out as urine, while the alcohol that goes to the breath, comes out in the breathalizer test the nice police officer administers you in the early morning hours after what you had thought would be a fun night out. The other 90% goes to the liver, to become acetic acid, which at high levels makes green, tar-like bumps all over its surface. This condition can cause the liver to stop functioning in lifelong heavy drinkers. What happens in our brains when we drink? Alcohol increases the ’let it go’ neurotransmitter GABA and decreases the ’stay alert’ neurotransmitter glutamate. These neurotransmitters affect our thinking more than they affect our bodies. Thoughts are released and alertness is dulled. Reward centers are activated, sensory information is slowed and higher thinking lacks the neurotransmitter fuel it needs to function. In other words, “partying” happens because drinking takes you out of your ability to be self-conscious and geodes you into telling the truth. Ever find yourself dancing on a bar, or on a woman? Whatever inhibitions you would normally have simply aren’t there. The old excuse, “I was drunk,” takes on a new meaning. Uninhibited actions committed while intoxicated are not the result of drunken belligerence, but rather your brain doesn’t stop you, at the exact moment, from doing exactly what you want (although your desires are also under the influence). Alcohol also goes to your movement-controlling cerebellum and upsets balance. It goes to your groincontrolling hypothalamus and lowers your sexual

performance, while at the same time maliciously convincing your pituitary gland to get you more turned on than usual. When a large amount of alcohol reaches the medulla, it will slow one’s breathing and heart rate, and it’s easier for a person to pass out. A ’blackout’ occurs when you are so drunk your brain is prevented from committing memories to long term storage.  Instead, they float in working memory and are lost once you fall asleep. Cigarettes often come hand in hand with pot and booze. Many of us at the IDC have found ourselves confronted daily with smoking - whether we have been tempted, have tempted others, or have simply stopped and marveled at the sheer number of us who smoke. There’s no denying it, though, cigarettes suck. They cause a plethora of problems for the heart and lungs. They mutate the DNA inside your cells so that they uncontrollably replicate whenever they are heavily exposed to tobacco smoke, which is cancer. The World Health Organization points to cigarettes as the cause of 100 million deaths in 100 years. In Israel, death-causing ingredients like tar (yes, like highway pavement) are intentionally higher than in the United States. Despite this clear evidence against it, today 1.45 billion people continue to smoke. In every brand of cigarette, you can find ammonia, arsenic, cadmium, formaldehyde, acetone, butane, turpentine, benzene, lead and nickel. You can find the same ingredients, respectively, in Windex, wood preserver, watercolors, embalming fluid, nail polish remover, lighter fluid, paint thinner, pesticides, aviation fuel and ceramic glaze. So why smoke? Again, there are pluses and minuses. With cigarettes, unlike pot and booze, the minuses are mostly invisible at first. Besides smell and taste, the cellular dysfunction is inside the body where no one can see it. Also, cigarettes activate the dopamine reward pathway. Reaction time and memory, when studied overnight, was better in smokers because smoking creates an artificial boost of alertness for focus. However, like alcohol, more is needed over time for the same effect and the altering of cells to be receptive toward addiction can have lifelong effects. Minuses? Sex. A Greek study showed non-smokers have sex on average 12 times a month. Smokers? 6 times. How good is the sex? For non-smokers, on average they rated sex a 9 out of 10. Smokers on average rated sex a 5 out of 10. Also, another study in the United States showed

smokers to have a 53% higher rate of divorce than nonsmokers. 80% of smokers will often have trouble getting an erection due to cardiovascular inefficiency. But what exactly does smoking do? Smoke never gets digested, it can only move around. First it goes to the eyes and mouth. Over time it makes “crow’s feet” eye wrinkles because its carbon monoxide curbs the cells’ receipt of oxygen they need to regenerate. The tar in the smoke that doesn’t get exhaled goes into your throat and makes a coating of tar once it kills the cilia, the cells that normally cleans the air you breathe before it goes to your lungs, in your throat. The smoke you do exhale, does the same for the people breathing around you. The tar is also what fades your sense of taste and smell. Nicotine in the blood speeds up the heart. When we are nervous, this can feel reassuring because it enforces our feeling with a concrete response from our body. But, nicotine in the heart finds its way through the bloodstream, while carbon monoxide depletes the cells inside your body of oxygen. This explains why running and hiking feels different for smokers, who will often find themselves out of breath. What does smoking do in the brain? Our brain is the source of the associations we make every time we light up. Sometimes it’s nothing more than something to do while standing around, and often it will be a way to meet someone. Smoking can be an accompaniment to contemplation or will be done at the completion of a meal. It is not only the outright addiction that keeps people smoking, but the multitude of associations we make with the act of smoking. The nicotine boost can increase focus on the anxious stimuli that led to the cigarette in the first place, thereby providing the smoker with positive reinforcement to continue smoking. Studies show addictive effects are only measurable after 6 cigarettes, and that an urge or thought of smoking returns usually after about two hours. Partying is an activity of the young, who will often ignore long term effects in favor of instant gratification. So, what’s the best way to make the party last? Take your time, show a little restraint, and enjoy being young. A little bit of will power now will go a long way to keep you looking and feeling fabulous for years to come. Michal Willinger is first year Psychology student at the RRIS.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

| Michal Willinger | Photos: Josh Mintz

28


The Recognition of a Genocide

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

| Apo Sahagian |

27

There are almost 22,211 names listed on the ‘Righteous among the Nations’ at Yad Vashem, a list honoring the heroic gentiles who risked their lives to save the Jews from atrocities under Nazi rule. Thirteen on the list are Armenian and yet, the Israeli government insults them daily. How? By not recognizing the Armenian Genocide. The Ottomans systematically massacred the Armenian population of the Ottoman Empire, with the greater part of the casualties perpetrated in northeastern lands. As a result, the majority of the Armenian homeland was (and still is) confiscated by Turkey. Those who survived the genocide are dispersed throughout the world. I myself am a descendant of a survivor, who landed at the port of Jaffa by chance and then decided to stay. How is it possible that Israel, the home of a people who has suffered a mass genocide, simply refuses to recognize another people’s holocaust? These are the same people who out of pure righteousness risked their own lives to save Jews. In downtown Yerevan, Armenia’s capital city, there is a public memorial to commemorate the Holocaust, yet Israel continues to reject any tribute, tangible or oral, to the Armenian Genocide. The government to whom I pay my taxes continually ignores my people’s pain and history as a cheap political bargaining chip. The Israeli government’s policy towards the attempted annihilation of the Armenian people is deplorable. How can a leadership, that prides itself on its code of ethics and moral standards, openly state that its political relations with Turkey are of more importance than taking a stand on basic human rights? At Davos 2009, Turkish Prime Minister Erdogen accused President Shimon Peres, an ardent denier of the Armenian Genocide, of committing crimes against humanity in Gaza. As

I watched this spectacle on Channel 2, I foolishly believed that President Peres would call Prime Minister Erdogen’s bluff. I was positive that Israel’s President would tell the Turkish leader to look in the mirror and recall the atrocities his own people committed before he pointed his finger at Israel. But no, President Peres upheld Israel’s despicable policy of silence and made no mention of genocide. A small saving grace was Major-General Avi Mizrahi’s response, in which he called Prime Minister Erdogen out on his hypocrisy. But, this does not excuse President Peres’s behavior in any way. To add insult to injury, Turkey aired a drama on state controlled television that depicted the alleged Gazan genocide committed by Israel. Israel, pathetically, remained silent, pandering to Turkey’s fanatical regime. The claim that Israel needs Turkey as an ally is a weak and intolerable justification for not recognizing the Armenian Genocide. Armenia, bordered by Turkey on its west and Azerbajian (an ethnically Turkish country) on its east, is left with no choice but to trade through Georgia and Iran. Yes, Iran. Armenia and Iran, a country run by a lunatic Holocaust denier, have quite friendly relations. It is an Armenian economic necessity, particularly for energy resources. Despite these ties, Armenia commemorates and recognizes the Holocaust, unconcerned with the political repercussions it may or may not have on its economic Iranian ties. For the Armenian government, moral duty and obligation to humanity exceed political interests; a concept that the Israeli government has obviously not internalized. The Knesset is due to discuss the official recognition of the Armenian Genocide in the near future. Despite this seemingly positive step, I have no doubt it will pathetically succumb in favor of political interests with Turkey as it has in the past. Yet

again, Israel will refuse to officially recognize the 1.5 million innocent Armenians systematically murdered by their Turkish oppressors. Over twenty countries (chiefly Western) have officially recognized and commemorated the genocide. Major institutions have acknowledged it as well, including the European Parliament, Council of Europe and the Human Rights Associations (of Turkey). How would those thirteen righteous Armenians on the list feel today? How would the thousands of Jews that they saved feel if they knew that the Israeli government continually spits on their Armenian saviors’ history? Today, in Israel, few know of the Armenian Genocide, an ignorance perpetuated by the Israeli government and educational system. A year ago, I was present in the Knesset, when a resolution to recognize the Armenian Genocide was proposed and discussed. The Israeli politicians clung to their amoral, depraved policies. It almost felt like Turkey. On April 24, 2000, Yossi Sarid, the then Minister of Education, proposed that the Armenian Genocide be added to the Israeli high school curriculum. This was, naturally, rejected. There are other upstanding individuals who are fighting the government’s heinous policy as well. Dr. Yair Auron of the Israeli Open University, is one such individual, who has publicly mentioned instances in which Israel has actively denied the Armenian Genocide. “In 1982,” states Dr. Auron, “the Israeli government intervened in an international congress on the subject of the Shoah [Holocaust] and genocide, pressing the organizers to eliminate lectures on the Armenian Genocide. In 1989, Israel was involved in preventing mention of the Armenian Genocide in an American calendar.’’ There are others like Yossi Sarid and Dr. Auron. Despite the Israeli government’s appalling policy, they have maintained their principles and virtue. For them, I and the rest of the Armenian nation are thankful. By refusing to recognize the Armenian Genocide, the Israeli Government is

infringing upon human rights and insulting not only the Armenian people, but humanity as a whole. How can a government born on the ruins of 6 million, ignore the murder of 1.5 million innocent Armenians? Doesn’t Israel realize that by refusing to recognize the Armenian Genocide they are, in fact, negating their own? Apo Sahagian is a first year Government student at the RRIS.

Sigmund Freud, Plagiarizing God? | Adam Van Heerden | Since its inception, psychology has been perceived by many as a threat to Orthodox Judaism. Although this opposition is partially due to the fact that the forefathers of psychology have been Jews who have departed from their Jewish faith, many elements of psychology seem to fundamentally contradict Jewish thought. These alleged contradictions, although not entirely unfounded, are not as incongruous as they initially appear. In fact, psychology reveals many important Jewish concepts. Sigismund Schlomo Freud, or as he is better known, Sigmund Freud, is considered to be the father of psychology. Many of his theories, due to the lack of empirical evidence, have fallen out of favor in the academic world. Nevertheless, he is a household name and has made his mark in the field of psychology. Freud’s psychoanalytic theory largely discusses the power of the unconscious mind; a reservoir of thoughts, feelings and urges that exist outside of human consciousness. Although Judaism in no way condones Freud’s belief that our major motivation is of a sexual nature, Judaism does have a profound appreciation for the inner world of a person. Whether one refers to this inner sanctuary as the unconscious or the soul is irrelevant. What is important is whether we view

man as a base and primal being, as Freud does, or as an exalted creature into which G-d blew life. Judaism believes that G-d not only created the world, but has an active role in shaping history. G-d reveals scientific theories at particular times in order to satisfy the moral necessity of that time. For example, the primitive myth that the planet Earth was the center of the universe provided us with the comfort that our human actions really matter. Rav Kook, the first Chief Rabbi of Israel, says that HaShem had mercy on the people of the Middle Ages for not revealing to them that the Earth is but a speck in the universe. This astronomical truth would have certainly led them into great despair. In a similar fashion, I would like to propose that Freud’s ‘discovery’ of the unconscious mind occurred at an opportune time. Freud received the Goethe Prize in appreciation of his contribution to psychology in 1932, the year before the Nazis took control of Germany. At such a time of darkness and despair we could not possibly believe that people would consciously commit such atrocities. Freud believed the unconscious to be the seat of all our animalistic desires; many found solace in this revelation, convincing themselves that these desires were behind the inhumanity of the Holocaust. The second force of psychology is behaviorism. Behaviorism stemmed from Ivan Pavlov’s dog experiments that illustrated conditioned response. Behaviorism could be seen as the antithesis of Freud’s psychoanalytic theory. Freud’s theory focused on the unconscious thought of a person, while behaviorism emphasized the power of the situation on one’s actions in an attempt to create an empirical approach to psychology. Behaviorism suggests that our major motivation is reward based. For example, if we receive new emails (reward), this will lead us to increasingly check our email. Such a notion has a place in Judaism. The Rambam, in his introduction to Perek Chelek, advocates giving rewards as an educational practice. Educators should provide their students with appropriate rewards according to their maturity. Young children should be rewarded with chocolate

to encourage Torah learning, while an older pupil may require fame and honor as incentives. However, there must come a time when one learns Torah without any incentive; this is true of any genuine pursuit. At this junction Judaism diverges from behaviorism. According to behaviorism, man’s actions are directly linked to the reward he receives for a specific task. Judaism, on the other hand, believes that man is able to rise above this and must learn to pursue his goals because of their significance, independent of any external incentives. Furthermore, if behaviorism were taken to its extreme then free choice is entirely negated. This, of course, is a great affront to Jewish belief, which extols the value of our free choice and believes it to be one of the fundamental differences between the animal kingdom and us. As in any Hegelian dialect there must be a synthesis of both the thesis (psychoanalytic theory) and the antithesis (behaviorism). The third force, and synthesis of the two, is the Humanistic theory that disseminated from Abraham Maslow and others. Maslow incorporated the optimistic belief of behaviorism from Pavlov, and the belief of the unconscious from Freud. The unconscious, in Humanistic Psychology is an innate drive towards self-actualization. Maslow emphasizes one’s ability to change as a means to reach one’s true potential. However, unlike Behaviorism, the motivation for self-fulfillment is internal, rather than being incentive based. The similarities between Humanistic Psychology and Judaism are self evident. Maslow, a Jew from birth, even uses Bible stories, such as Jonah and the Whale, to illustrate that it is impossible for man to escape his true destiny. A healthy person trusts their inner being and allows it to guide to them to their true calling. As Ralph Waldo Emerson says, “Trust thyself: every heart vibrates to that iron string.” Once one realizes that G-d created and sustains man, how can one not believe in oneself? A belief in G-d demands a belief in ourselves! Adam Van Heerden is a first year Psychology student at the RRIS.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

Opinion

26


The Recognition of a Genocide

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

| Apo Sahagian |

27

There are almost 22,211 names listed on the ‘Righteous among the Nations’ at Yad Vashem, a list honoring the heroic gentiles who risked their lives to save the Jews from atrocities under Nazi rule. Thirteen on the list are Armenian and yet, the Israeli government insults them daily. How? By not recognizing the Armenian Genocide. The Ottomans systematically massacred the Armenian population of the Ottoman Empire, with the greater part of the casualties perpetrated in northeastern lands. As a result, the majority of the Armenian homeland was (and still is) confiscated by Turkey. Those who survived the genocide are dispersed throughout the world. I myself am a descendant of a survivor, who landed at the port of Jaffa by chance and then decided to stay. How is it possible that Israel, the home of a people who has suffered a mass genocide, simply refuses to recognize another people’s holocaust? These are the same people who out of pure righteousness risked their own lives to save Jews. In downtown Yerevan, Armenia’s capital city, there is a public memorial to commemorate the Holocaust, yet Israel continues to reject any tribute, tangible or oral, to the Armenian Genocide. The government to whom I pay my taxes continually ignores my people’s pain and history as a cheap political bargaining chip. The Israeli government’s policy towards the attempted annihilation of the Armenian people is deplorable. How can a leadership, that prides itself on its code of ethics and moral standards, openly state that its political relations with Turkey are of more importance than taking a stand on basic human rights? At Davos 2009, Turkish Prime Minister Erdogen accused President Shimon Peres, an ardent denier of the Armenian Genocide, of committing crimes against humanity in Gaza. As

I watched this spectacle on Channel 2, I foolishly believed that President Peres would call Prime Minister Erdogen’s bluff. I was positive that Israel’s President would tell the Turkish leader to look in the mirror and recall the atrocities his own people committed before he pointed his finger at Israel. But no, President Peres upheld Israel’s despicable policy of silence and made no mention of genocide. A small saving grace was Major-General Avi Mizrahi’s response, in which he called Prime Minister Erdogen out on his hypocrisy. But, this does not excuse President Peres’s behavior in any way. To add insult to injury, Turkey aired a drama on state controlled television that depicted the alleged Gazan genocide committed by Israel. Israel, pathetically, remained silent, pandering to Turkey’s fanatical regime. The claim that Israel needs Turkey as an ally is a weak and intolerable justification for not recognizing the Armenian Genocide. Armenia, bordered by Turkey on its west and Azerbajian (an ethnically Turkish country) on its east, is left with no choice but to trade through Georgia and Iran. Yes, Iran. Armenia and Iran, a country run by a lunatic Holocaust denier, have quite friendly relations. It is an Armenian economic necessity, particularly for energy resources. Despite these ties, Armenia commemorates and recognizes the Holocaust, unconcerned with the political repercussions it may or may not have on its economic Iranian ties. For the Armenian government, moral duty and obligation to humanity exceed political interests; a concept that the Israeli government has obviously not internalized. The Knesset is due to discuss the official recognition of the Armenian Genocide in the near future. Despite this seemingly positive step, I have no doubt it will pathetically succumb in favor of political interests with Turkey as it has in the past. Yet

again, Israel will refuse to officially recognize the 1.5 million innocent Armenians systematically murdered by their Turkish oppressors. Over twenty countries (chiefly Western) have officially recognized and commemorated the genocide. Major institutions have acknowledged it as well, including the European Parliament, Council of Europe and the Human Rights Associations (of Turkey). How would those thirteen righteous Armenians on the list feel today? How would the thousands of Jews that they saved feel if they knew that the Israeli government continually spits on their Armenian saviors’ history? Today, in Israel, few know of the Armenian Genocide, an ignorance perpetuated by the Israeli government and educational system. A year ago, I was present in the Knesset, when a resolution to recognize the Armenian Genocide was proposed and discussed. The Israeli politicians clung to their amoral, depraved policies. It almost felt like Turkey. On April 24, 2000, Yossi Sarid, the then Minister of Education, proposed that the Armenian Genocide be added to the Israeli high school curriculum. This was, naturally, rejected. There are other upstanding individuals who are fighting the government’s heinous policy as well. Dr. Yair Auron of the Israeli Open University, is one such individual, who has publicly mentioned instances in which Israel has actively denied the Armenian Genocide. “In 1982,” states Dr. Auron, “the Israeli government intervened in an international congress on the subject of the Shoah [Holocaust] and genocide, pressing the organizers to eliminate lectures on the Armenian Genocide. In 1989, Israel was involved in preventing mention of the Armenian Genocide in an American calendar.’’ There are others like Yossi Sarid and Dr. Auron. Despite the Israeli government’s appalling policy, they have maintained their principles and virtue. For them, I and the rest of the Armenian nation are thankful. By refusing to recognize the Armenian Genocide, the Israeli Government is

infringing upon human rights and insulting not only the Armenian people, but humanity as a whole. How can a government born on the ruins of 6 million, ignore the murder of 1.5 million innocent Armenians? Doesn’t Israel realize that by refusing to recognize the Armenian Genocide they are, in fact, negating their own? Apo Sahagian is a first year Government student at the RRIS.

Sigmund Freud, Plagiarizing God? | Adam Van Heerden | Since its inception, psychology has been perceived by many as a threat to Orthodox Judaism. Although this opposition is partially due to the fact that the forefathers of psychology have been Jews who have departed from their Jewish faith, many elements of psychology seem to fundamentally contradict Jewish thought. These alleged contradictions, although not entirely unfounded, are not as incongruous as they initially appear. In fact, psychology reveals many important Jewish concepts. Sigismund Schlomo Freud, or as he is better known, Sigmund Freud, is considered to be the father of psychology. Many of his theories, due to the lack of empirical evidence, have fallen out of favor in the academic world. Nevertheless, he is a household name and has made his mark in the field of psychology. Freud’s psychoanalytic theory largely discusses the power of the unconscious mind; a reservoir of thoughts, feelings and urges that exist outside of human consciousness. Although Judaism in no way condones Freud’s belief that our major motivation is of a sexual nature, Judaism does have a profound appreciation for the inner world of a person. Whether one refers to this inner sanctuary as the unconscious or the soul is irrelevant. What is important is whether we view

man as a base and primal being, as Freud does, or as an exalted creature into which G-d blew life. Judaism believes that G-d not only created the world, but has an active role in shaping history. G-d reveals scientific theories at particular times in order to satisfy the moral necessity of that time. For example, the primitive myth that the planet Earth was the center of the universe provided us with the comfort that our human actions really matter. Rav Kook, the first Chief Rabbi of Israel, says that HaShem had mercy on the people of the Middle Ages for not revealing to them that the Earth is but a speck in the universe. This astronomical truth would have certainly led them into great despair. In a similar fashion, I would like to propose that Freud’s ‘discovery’ of the unconscious mind occurred at an opportune time. Freud received the Goethe Prize in appreciation of his contribution to psychology in 1932, the year before the Nazis took control of Germany. At such a time of darkness and despair we could not possibly believe that people would consciously commit such atrocities. Freud believed the unconscious to be the seat of all our animalistic desires; many found solace in this revelation, convincing themselves that these desires were behind the inhumanity of the Holocaust. The second force of psychology is behaviorism. Behaviorism stemmed from Ivan Pavlov’s dog experiments that illustrated conditioned response. Behaviorism could be seen as the antithesis of Freud’s psychoanalytic theory. Freud’s theory focused on the unconscious thought of a person, while behaviorism emphasized the power of the situation on one’s actions in an attempt to create an empirical approach to psychology. Behaviorism suggests that our major motivation is reward based. For example, if we receive new emails (reward), this will lead us to increasingly check our email. Such a notion has a place in Judaism. The Rambam, in his introduction to Perek Chelek, advocates giving rewards as an educational practice. Educators should provide their students with appropriate rewards according to their maturity. Young children should be rewarded with chocolate

to encourage Torah learning, while an older pupil may require fame and honor as incentives. However, there must come a time when one learns Torah without any incentive; this is true of any genuine pursuit. At this junction Judaism diverges from behaviorism. According to behaviorism, man’s actions are directly linked to the reward he receives for a specific task. Judaism, on the other hand, believes that man is able to rise above this and must learn to pursue his goals because of their significance, independent of any external incentives. Furthermore, if behaviorism were taken to its extreme then free choice is entirely negated. This, of course, is a great affront to Jewish belief, which extols the value of our free choice and believes it to be one of the fundamental differences between the animal kingdom and us. As in any Hegelian dialect there must be a synthesis of both the thesis (psychoanalytic theory) and the antithesis (behaviorism). The third force, and synthesis of the two, is the Humanistic theory that disseminated from Abraham Maslow and others. Maslow incorporated the optimistic belief of behaviorism from Pavlov, and the belief of the unconscious from Freud. The unconscious, in Humanistic Psychology is an innate drive towards self-actualization. Maslow emphasizes one’s ability to change as a means to reach one’s true potential. However, unlike Behaviorism, the motivation for self-fulfillment is internal, rather than being incentive based. The similarities between Humanistic Psychology and Judaism are self evident. Maslow, a Jew from birth, even uses Bible stories, such as Jonah and the Whale, to illustrate that it is impossible for man to escape his true destiny. A healthy person trusts their inner being and allows it to guide to them to their true calling. As Ralph Waldo Emerson says, “Trust thyself: every heart vibrates to that iron string.” Once one realizes that G-d created and sustains man, how can one not believe in oneself? A belief in G-d demands a belief in ourselves! Adam Van Heerden is a first year Psychology student at the RRIS.

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

Opinion

26


There is something wonderfully narcissistic about an editor’s note. It is essentially a glorified monologue on how much hard work you have put into whatever it is you have compiled. You are then expected to segway into self deprecation; how you never could have done if not for your dedicated staff, family, dog etc. I suppose it’s a reward for putting up with having to read a lot of junk that probably isn’t any good, transforming it into something that is decent, and then when the artistic genius reads the butchering that you have done to their creative masterpiece, tolerating (with grace no less) their whining about how their grammatical errors were innovative. This is my last hurrah. My inner fat lady is about to sing and let me tell you, it’s going to be awesome. Gone are the days of explaining that a deadline is not a subjective date for the writer’s consideration. Gone are the days of telling people that no, we will not have a gossip column because journalistic freedom does not equate stupidity. Gone are the days of drinking myself into a stupor after I have discovered, yet again, that a writer has conveniently deactivated spell check on their computer in an ill guided attempt to nourish their creative spirit. Furthermore, adding -ation suffix to words does not make you sound smarter. Really. And now, I kvell. Under my editorship, the number of grammatical errors per issue has statistically decreased by 257.632% and my readership has risen to the astounding number of 12.5. I feel so proud. In addition, the content to scantily-clad-student photo ratio has decreased by a full 17.93%, though this may change due to some serious protests from NOC (Nudists on Campus). I was also recently informed that our former chartreuse and aqua color scheme will now include blue. I cannot express how thrilled I am. I have high hopes for Fusion going forward; I envision a day when Internationals, Israelis and people who don’t wear Prada all unite under the Fusion banner. When this day comes, I know that my toiling wasn’t for naught. It is only fitting in my last issue that I impart what knowledge I have gained while working on this wonderful collection of literature and pass it on to my successors. Fusion, true to its name, is an amalgam of thoughts, opinions and ideas. Its writers will challenge your sensibilities and force you to think outside your comfort zone. And yes, you will be uncomfortable. Often. I hereby bequeath this noble rag to Josh and Yonah. You have been my grammar geek goonies, my editing aficionados and whatever the cleavage-you have chocked it. Thank you. Over and out. Elka Looks I was always terrified of the press. Anything in print is a permanent record, rendering all that is published undeniable. I am elated to decree that I have overcome my phobia - thanks to Fusion. Working on this austere compilation of journalistic integrity and recording these works of genius for posterity, I am no longer afraid. Jonah Rubin

Probably tonight

Probably the best beer in the world

]vol. 10, June 2010 ‫ יוני‬,10 ‫[גליון‬

Editors' Notes

I don’t want to write an editor’s note. I really have nothing to say about editing, so I’m just going to tell you a story instead. It seems like more fun that way. So, for those of you who don’t know, I’m from England. We drive on the left hand side of the road. That puts the wheel on the right hand side of the car. I know that it makes no sense, but we do it anyway and it was very confusing for me when I moved here a few years ago. I was constantly looking the wrong way before crossing the street and driving down the wrong side of the road. “Hey, idiot, you don’t know your left from your right?” was all I heard for the first six months I lived here, and it was mortifying. Then, one day, I was in a parking lot and a Volkswagen Golf came toward me. I checked and, joy of joys, I was finally right and this moron was driving on the wrong side instead of me, blocking my way. “Hey, idiot, you don’t know your left from your right?” I yelled out of the window with unbridled glee. Finally, I was on the winning side of this one, and nobody was going to take it away from me. He got out of his car. Big fella. Luckily, I’m sizeable myself, so I wasn’t going to be intimidated out of my moment of glory. I got out to. We met at the front of my car and spent a full five minutes waving our arms about and yelling animatedly. It was a circular conversation, nobody really seemed to be wining, probably because I just kept on saying, “Hey, idiot, you don’t know your left from your right?” A crowd gathered, everyone in it took a side and it devolved into a standoff worthy of any spaghetti western. Trigger fingers twitched, tobacco was spat and it looked to be a rumble. Somehow though, the group reached a consensus that the attendant who was napping in the booth at the entrance to the parking lot had the final say. Someone woke him up. He looked annoyed. Over he came, “What’s going on here?” He asked. “This idiot doesn’t know his left from his right!” I proclaimed. After brief, but seemingly intense, deliberation, our newly appointed judge, jury and executioner gave his verdict. “Why don’t you just back up and let this guy go, you are on the wrong side of the road after all.” I was stunned. Victory had been achieved in an Israeli road debate by me, a mere Englishman. My chest swelled with pride as we returned to our cars. So pleased with myself was I, that I promptly got into the car on the right hand side, to find a suspicious space where the wheel should have been. “Hey, idiot,” came the call from the Golf as my heart sank, “you don’t know your left from your right?” Josh Mintz

48


‫עכשיו היא יכולה להיות שלך‬ ‫‪MINI COOPER‬‬ ‫‪SPECIAL EDITION 2010‬‬

‫שלם ‪₪78,225‬‬

‫‪+‬‬

‫‪ MINI‬מזמינה אתכם ליהנות מהזדמנות חד פעמית‪ ,MINI SPECIAL EDITION 2010 :‬מהדורה‬ ‫מיוחדת של ‪ ,MINI COOPER‬המכונית האופנתית ביותר בעולם‪ ,‬בתנאי רכישה מיוחדים‬ ‫ולמספר מוגבל של מכוניות‪ .‬מנוע חזק ועוצמתי ‪ 120‬כ“ס‪ ,‬תיבת הילוכים אוטומטית ‪6‬‬ ‫מהירויות‪ ,‬רדיו דיסק מקורי‪ ,‬חישוקי סגסוגת והגה מעור‪ .‬לא זו בלבד ש�‪ MINI‬ידידודית‬ ‫לסביבה‪ ,‬היא מצטיינת בחסכון בדלק‪ 19.2 :‬ק“מ לליטר בנסיעה בינעירונית! )‪ 21.7‬ק"מ‬ ‫לליטר לדגם ידני(‪ .‬מהרו לנצל את ההזדמנות להגשים את החלום ותתחילו להתרגש בכל‬ ‫נסיעה מחדש מחוויית הנהיגה הצעירה והעוצמתית שרק ‪ MINI COOPER‬יכולה לתת‪.‬‬

‫‪ ₪1,800‬לחודש‬ ‫)למשך ‪ 36‬חודשים(‬ ‫והיתרה ‪ ₪ 43,200‬בסוף התקופה‬

‫לפרטים חייג מהנייד‬ ‫)‪WWW.MINI.CO.IL (*269‬‬ ‫דגמי ‪ MINI 2010‬מחכים לך באולם התצוגה‪ .‬ת"א אולם תצוגה מרכזי רח' המסגר ‪ 03�6899055 ,12‬צפון אולם תצוגה נשר רח' בר יהודה ‪04�8202024 ,69‬‬ ‫התמונה להמחשה בלבד‪ .‬בהתאם לתקנון החברה‪ .‬ההלוואה מותנית באישור הבנק‪ .‬מחיר במזומן‪ 180,000 :‬ש"ח‪ .‬המימון מבוסס על ריבית פריים ‪) 0.2% +‬ריבית הפריים נכון ל�‪.( 2.75 % 1.1.2010‬‬ ‫החברה רשאית להפסיק ו‪/‬או לשנות את תנאי המבצע לפי רצונה בכל עת וללא כל הודעה‪ .‬ט‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬

‫‪INCREDIBLY MINI.‬‬

‫צריכת דלק ממוצעת בליטרים ל�‪ 100‬ק"מ‬ ‫עירוני‬ ‫‪5.2‬‬ ‫בינעירוני‬ ‫‪9.3‬‬ ‫נתוני היצרן‪ ,‬עפ"י בדיקת מעבדה‪ .‬תקן ‪&&$‬‬

‫דרגת זיהום אוויר לרכב מנועי*‬ ‫זיהום מירבי ‪14 15‬‬

‫‪10 11 12 13‬‬

‫‪9‬‬

‫‪8‬‬

‫‪7‬‬

‫‪6‬‬

‫‪5‬‬

‫‪4‬‬

‫‪3‬‬

‫‪2‬‬

‫‪1‬‬

‫זיהום מזערי‬


‫עורך מדור‪ :‬עז תלם‬

‫תגובות‪/‬הערות‪/‬הארות ‪fusion@idc.ac.il‬‬

‫סביצ’ה קיץ‬

‫‪MEZZE‬‬

‫צילום‪ :‬גיל אקרמן‬

‫לא תמיד צריך פרות‬ ‫| גיל אקרמן |‬

‫גיל אקרמן חיפש ומצא מקום מקסים בלב תל אביב שמצהיר ואף‬ ‫מצליח לספק אוכל בריא באמת‬ ‫בתור גרגרן לא קטן‪ ,‬אני מוצא את עצמי לא‬ ‫פעם מחפש מקומות חדשים לנשנש בהם‪.‬‬ ‫שנים ארוכות חסרות השכלה תזונתית‬ ‫הובילו אותי למחוזות הפלאפלים ושאר‬ ‫המעדנים מלאי השומן‪ ,‬מהסוג שסותם‬ ‫טוב את העורקים‪.‬‬ ‫במסגרת מעברי לחצי המתקדם של שנות‬ ‫העשרים לחיי‪ ,‬התיישבה אצלי ההבנה‬ ‫שבריאות ואוכל מזין אינם מילים גסות‪,‬‬ ‫מה שהוביל אותי לחיפושים אחר מסעדות‬ ‫נחמדות שילמדוני בריאות טעימה מהי‪.‬‬ ‫מסתבר שיש לא מעט מקומות שקריים‬ ‫שטוענים להצלחה קולינרית בריאה‪ ,‬אבל‬ ‫לצערי אף אחד מהם לא הסתבר כמציאה‬ ‫גדולה‪ ,‬מה שהוביל אותי לפקפק בכול‬ ‫מקום חדש שחורט על דגלו וויטמינים‬ ‫ערבים לחך‪.‬‬

‫להפתעתי הרבה‪ ,‬לקחה אותי חברה טובה‬ ‫לבית קפה קטן לא רחוק מביתי‪“ .‬מאוד‬ ‫טעים פה‪ ,‬לא יקר וגם בריא” טענה וגם‬ ‫הוכיחה‪.‬‬ ‫למקום קוראים “מזה ( ‪ - ”)MEZZE‬שזה‬ ‫“מזטים” ביוונית‪ .‬אמצע רחוב “אחד העם”‪,‬‬ ‫ממש בכניסה לבניין‪ ,‬חבוי מאחורי כמה‬ ‫שיחים‪ ,‬מקום קסום‪ ,‬טעים‪ ,‬נעים לשבת‪,‬‬ ‫לא יקר וגם מאוד בריא‪.‬‬ ‫רק אחרי שאכלתי שם פעמיים‪ ,‬ניגשתי‬ ‫לכתוב כתבה זו‪ ,‬ולהפתעתי הרבה גיליתי‬ ‫שהמקום בכלל מגיש אך ורק אוכל צמחוני‪.‬‬ ‫לקרניבור שכמוני מאוד לא אופייני לא‬ ‫לשים לב לפרט הזה ‪ -‬מה שאומר שהיה לי‬ ‫טעים כל כך שלא היה לי צורך בבשר!‬ ‫המקום הוקם על טהרת הצמחונות‪ ,‬אחרי‬ ‫שהשף מנשנש הנבטים (גל ברזילאי)‬

‫מי מפחד מדגים טריים?‬ ‫| עֹז תלם |‬

‫צילום‪ :‬טל תלם‬

‫המדריך המהיר לבחירה‪ ,‬טיפול והכנת דגים טריים‪ -‬הם בריאים‪,‬‬ ‫מזינים‪ ,‬טעימים וקלים לבישול‪ ,‬אז אין באמת ממה לפחד‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫כשעובדים עם הדג הטרי‪ ,‬מומלץ להשתמש‬ ‫בכפפות‪ -‬ככה לא נשאר ריח על הידיים‪.‬‬ ‫אם בכל זאת נדבק לכם ריח דגיגוני‪ ,‬מיץ‬ ‫לימון עושה קסמים בניטרולו‪.‬‬ ‫בישול והכנה‪ -‬דגים טריים מסתדרים מצוין‬ ‫עם רוב שיטות הבישול‪ ,‬והם מתבשלים‬ ‫מהר מאוד‪ .‬למתחילים מומלץ לצלות את‬ ‫הדג בתנור חם‪ 200 -‬מעלות‪ ,‬עם שמן זית‪,‬‬ ‫שום ותבלינים‪.‬‬ ‫השיטה האהובה עלי היא טיגון במחבת‬ ‫לוהטת‪ ,‬כך שהעור של הדג נהייה פריך‪-‬‬ ‫מייבשים את הדג היטב‪ ,‬משמנים מעט‬ ‫את העור‪ ,‬מניחים בזהירות במחבת טפלון‬ ‫חמה מאוד ולוחצים על הדג עם תרווד כדי‬ ‫שהעור לא יתקפל‪ .‬אז אפשר לעזוב את‬ ‫הדג ולהשאיר אותו במחבת ‪ 3-4‬דקות על‬ ‫אש בינונית‪-‬גבוהה עד שהוא מוכן‪.‬‬ ‫אם רכשתם דג טרי במיוחד‪ ,‬לא חייבים‬ ‫תמיד לבשל אותו‪ -‬שימו לב למתכון‬ ‫לסביצ’ה פה ליד‪.‬‬ ‫הרשת מלאה במתכונים ושיטות נוספות‬ ‫להכין דגים טריים‪ .‬אל תהססו לחקור‪.‬‬

‫מנת הסביצ’ה תופסת מקום‬ ‫מכובד בתפריטיהן של‬ ‫המסעדות הטובות בעולם‪ ,‬אבל‬ ‫אפשר בקלות להכינה גם בבית‪.‬‬ ‫גיל אקרמן מסביר כיצד‬ ‫חוץ “מגפילטעפיש”‪ ,‬אני אוהב את כל סוגי‬ ‫מנות הדגים שקיימות בעולם‪ .‬מטוגנים זה‬ ‫טעים‪ ,‬ברוטב זה נהדר‪ ,‬מעושנים זה יופי‪,‬‬ ‫אבל ללא ספק הכי כיף זה טרי ‪ -‬עם כמה‬ ‫שפחות התערבות בטעם הנפלא והטבעי‬ ‫שלהם‪.‬‬ ‫סביצ’ה ‪ -‬חתיכות שמנמנות של דג נא‪,‬‬ ‫היושב בצוותא עם כמה ירקות או פירות‬ ‫בשלולית עדינה של שמן זית ולימון‪ ,‬זו‬ ‫מנת הדג השמחה והמרעננת ביותר מבין‬ ‫האופציות הקיימות‪ .‬וביחד עם טוסטונים‬ ‫חביבים וכוס יין לבן מפנקת‪ ,‬מקבלים מנה‬ ‫מושלמת עבור הקיץ הים תיכוני‪.‬‬ ‫למנת הסביצ’ה מומלץ לבחור את דגי‬ ‫הים הבשרניים והטריים ביותר שאפשר‬ ‫להשיג ‪ -‬פרידה‪ ,‬פלמידה לבנה‪ ,‬אינטיאס‬ ‫או האהוב עלי‪ ,‬דג הלוקוס‪.‬‬

‫אוהבים נקניקיות?‬ ‫| עֹז תלם |‬

‫צילום‪ :‬נעם יוסף‬

‫לרועי גלוס‪ ,‬סטודנט שנה ג’ למנהל‬ ‫עסקים‪ ,‬היה חלום‪ :‬ללמד את עם‬ ‫ישראל נקניקייה אמיתית מהי ‪-‬‬ ‫ביחד עם שני שותפים נוספים הוא‬ ‫הקים את פרנק‪ -‬דוכן לנקניקיות‬ ‫איכות‪ ,‬ולאט לאט הם מחזירים‬ ‫לנקניקיה את הכבוד (הראוי לה)‬ ‫אתחיל בגילוי נאות‪ .‬אני לא מעריץ של‬ ‫נקניקיות‪ .‬מאז היום שהסתכלתי ברשימת‬ ‫הרכיבים של‬ ‫הגולי גוץ‪ ,‬ולא‬ ‫הבנתי איך הצליחו‬ ‫לדחוס כל כך הרבה‬ ‫חומרים כימיים‬ ‫ורדיו אקטיביים‬ ‫לנקניקיה אחת‬ ‫מסכנה‪ ,‬העדפתי‬ ‫להשאיר אותן‬ ‫בפריזר שיבכו‪ .‬אבל למרות השם הרע שיש‬ ‫לנקניקיות בארץ‪ ,‬באירופה הן חלק בלתי‬ ‫נפרד מהתרבות‪.‬‬ ‫בחמישי למאי נפתח רשמית הסניף השני‬ ‫של דוכן מומחי הנקניקיות פרנק ברחוב‬ ‫הרצל בתל אביב‪ .‬הוא הצטרף לסניף‬

‫הראשון שנפתח שמונה חודשים קודם‬ ‫לכן ברחוב בן יהודה‪ ,‬שזוכה להצלחה רבה‬ ‫בקרב תושבי הכרך‪ .‬נפגשתי עם רועי גלוס‪,‬‬ ‫אחד מהיוזמים והשותפים במקום‪ ,‬לגלות‬ ‫כיצד הופכים נקניקיה לעסק מצליח‪.‬‬

‫למה נקניקיות?‬ ‫המשפחה שלי הגיעה לארץ מגרמניה‪ ,‬וכל‬ ‫שלושה חודשים היינו טסים לשם לבקר‬ ‫את סבתא שלי‪ .‬כשהגענו אליה‪ ,‬תמיד‬ ‫נהגנו לאכול בדוכן הנקניקיות שהיה ליד‬ ‫ביתה‪ -‬והן היו נהדרות‪ ,‬פשוטות ומאוד‬ ‫טעימות‪ .‬תמיד אחרי שהיינו חוזרים ארצה‬ ‫מהביקורים אצלה‪ ,‬התגעגענו לטעם הזה‪,‬‬ ‫ולא היה מקום בארץ שעשה נקניקיות כמו‬ ‫שהיו שם‪.‬‬

‫איך התחלת להריץ את העסק?‬ ‫אבי נמצא בעסקי המזון כבר זמן רב‪ ,‬והוא‬ ‫קישר אותי לזאב טנא‪ ,‬שהוא טכנאי מזון‬ ‫במקצועו‪-‬הנקניקיות של פרנק הן פיתוח‬ ‫עצמי שלו‪ ,‬מבוסס על מסורת אירופית‬ ‫ומותאם לחך הישראלי‪ .‬ביחד עם שותף‬ ‫נוסף התחלנו להריץ את הסניף הראשון‪-‬‬ ‫אני אחראי על הפן התפעולי‪ ,‬זאב על כל‬ ‫תחום המזון‪ ,‬והשותף השלישי אחראי על‬ ‫התחום הכספי‪.‬‬

‫מה הסוד מאחורי ההצלחה?‬ ���את הנקניקיות אנו מייצרים במפעל בצפון‪,‬‬

‫צילום‪ :‬גיל אקרמן‬

‫מחומרי הגלם האיכותיים ביותר שאנחנו‬ ‫יכולים להשיג‪ .‬זה בניגוד לנקניקיות‬ ‫שהתרגלו אליהן בארץ‪ ,‬שמיוצרות‪ ,‬לא‬ ‫הכי נעים להגיד‪ ,‬מכל הזבל והשאריות‬ ‫של הבשר שלא נכנסו למקומות אחרים‪.‬‬ ‫כל שאר החומרים איתם אנו עובדים‪,‬‬ ‫החל מהחרדל ועד הלחמניות‪ ,‬נבחרים‬ ‫בקפידה‪.‬‬ ‫הקפדנו לשמור שהעסק יהיה פשוט‪ -‬מקום‬ ‫קטן‪ ,‬סגל מצומצם ואיכותי‪ ,‬אוכל טוב‪,‬‬ ‫אוירה טובה ושירות טוב‪.‬‬

‫אז מה הלאה? אתם שוקלים‬ ‫להפוך למסעדה?‬ ‫אנחנו לא מתכננים להפוך למסעדה‪.‬‬ ‫להפך‪ ,‬כמה שיותר להתרחק מהקונספט‬ ‫הזה‪ .‬החלום שלי הוא להכניס לארץ משהו‬ ‫שרץ חזק בגרמניה ונקרא ביר גארדן‪ -‬חצר‬ ‫אחורית‪ ,‬בה אנשים יוכלו לשבת‪ ,‬לבלות‪,‬‬ ‫לאכול אוכל פשוט וטעים ובירה טובה‪.‬‬ ‫אנו גם לא מתכננים להגדיל את התפריט‬ ‫בסניפים‪ ,‬אלא להשאירו קטן ומצומצם‪:‬‬ ‫חמישה סוגי נקניקיות‪ ,‬תוספת צד אחת‪,‬‬ ‫כרוב כבוש תוצרת בית ושוב‪ ,‬בירה טובה‪.‬‬

‫פרנק‪ ,‬ת”א‪:‬‬ ‫סניף בן יהודה פינת פרישמן‪,‬‬ ‫‪077-4113150‬‬ ‫סניף הרצל פינת לילינבלום‪03-5101102 ,‬‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫‪22‬‬

‫מיון ובחירה‪ -‬כשקונים דג טרי‪ ,‬הדג צריך‬ ‫להיראות כאילו הוא לפני רגע עדיין שחה‪.‬‬ ‫יש כמה סימנים לזהות טריות של דג‪-‬‬ ‫עיניים חלקות ומבריקות‪ ,‬זימים אדומים‬ ‫ומופרדים ולא ריריים ובשר קפיצי‪ -‬אם‬ ‫לוחצים עליו עם האצבע הוא אמור לקפוץ‬ ‫חזרה‪ .‬אינדיקטור נוסף‪ ,‬והכי חשוב לטריות‬ ‫מבחינתי‪ ,‬הוא הריח‪ .‬הכלל פשוט‪ -‬אם יש‬ ‫לו ריח‪ ,‬הוא לא הכי טרי‪.‬‬ ‫אם אתם קונים דג שלם‪ ,‬ולא בא לכם‬ ‫להתעסק עם הראש והאדרה (“עצמות”)‬ ‫שלו‪ ,‬אל תהססו לבקש ממוכר הדגים‬ ‫לפלט את הדג‪ .‬ככה תהיה לכם מינימום‬ ‫התעסקות בבית‪ .‬רק קחו בחשבון שבערך‬ ‫חצי מהמשקל של הדג נמצא בראש‬ ‫ובראש ובאדרה‪ ,‬אז יש פחת משמעותי‪.‬‬ ‫לבן אדם אחד דג של ‪ 500‬גרם ברוטו יהיה‬ ‫ארוחה מספקת‪.‬‬ ‫דגים מומלצים‪ -‬ככלל‪ ,‬דגי ים טורפים‬ ‫הם הבחירה הכי טובה מבחינת טעם וערך‬

‫תזונתי‪ .‬האהוב עלי הוא הלברק‪ ,‬שמגיע‬ ‫לרוב מבריכות בים מיוון‪ .‬למתחילים‬ ‫מומלץ לעבוד עם דג הדניס שגם מגיע‬ ‫מיוון‪ -‬זהו דג עשיר בטעם שנורא קשה‬ ‫להרוס אותו בבישול‪ .‬כדאי להימנע מטונה‬ ‫אדומה (שגם נמצאת בסכנת הכחדה וגם‬ ‫נורא יקרה)‪ ,‬סלמון שגדל בחוות (צבוע‬ ‫בצבעי מאכל‪ ,‬סכנה של טפילים) ומושט‬ ‫(לא טעים)‪.‬‬ ‫שמירה והיגיינה‪ -‬אני שומר את הדגים‬ ‫בפריזר‪ ,‬כי זה המקום הכי קר בבית‪ .‬אם‬ ‫לא מבשלים את הדג מיד‪ ,‬שזה המצב‬ ‫האידיאלי‪ ,‬אפשר לעטוף אותו במגבות‬ ‫נייר‪ ,‬כדי שיהיה כמה שיותר יבש‪ ,‬ולהעביר‬ ‫לקופסא במקרר‪ ,‬שם הוא נשמר מקסימום‬ ‫‪ 48‬שעות‪ .‬אפשר גם להקפיא את הדג‪ ,‬ואז‬ ‫הוא ישרוד בפריזר עד שלושה חודשים‪.‬‬ ‫דג קפוא שהפשרתם יהיה טעים‪ ,‬אבל‬ ‫לא ברמה של דג טרי‪ ,‬מכיוון שההקפאה‬ ‫פוגמת במרקם שלו‪.‬‬

‫ואשתו המקסימה (אפרת רבינוביץ’)‬ ‫החליטו שהם רוצים לבשל לעם את‬ ‫מה שהם אוכלים בבית‪ .‬האג’נדה הייתה‬ ‫שבמקום ללכת למסעדת דגים ולאכול‬ ‫רק את הסלטים הטעימים שמגישים‬ ‫בהתחלה‪ ,‬יבואו אליהם בלי הצורך המוסרי‬ ‫של להזמין גם דג‪.‬‬ ‫במקור המקום הגיש רק מזטים ושלל סוגי‬ ‫טחינות מסוגננות (אתם חייבים לטעום את‬ ‫ה”טחינה הסודית”)‪ ,‬אך עם השנים ודרישת‬ ‫הקהל המטבח התפתח לתבשילים חמים‪,‬‬ ‫מאפים ביתיים‪ ,‬מרקים נהדרים וקפה‬ ‫פשוט מעולה‪.‬‬ ‫היום הם מגישים את ארוחת הבוקר הכי‬ ‫שווה בתל אביב‪ ,‬מלאה בגבינות קטנות‬ ‫ושוות (פטה יוונית עם קונפי שום וצנובר)‪,‬‬ ‫לחמים בריאותיים חסרי גלוטן‪ ,‬חצילים‬ ‫בלבנה ושקשוקות שלא טעמתם מעולם‬ ‫(שקשוקה ירוקה שאין דברים כאלה)‪.‬‬ ‫הסלוגן שלהם‪“ :‬מזה ‪ -‬לשמור לעצמך או‬ ‫לרוץ לספר לחברה??”‪ ,‬פשוט גדול וכל‬ ‫כך מאפיין את הדעה הרווחת על המקום‬ ‫הנהדר הזה‪ .‬אני בחרתי לספר‪.‬‬ ‫מזה ‪ -‬אחד העם ‪ 51‬ת”א | ‪03-6299753‬‬

‫| גיל אקרמן |‬

‫אחרי שבחרתם את הדג החביב עליכם‪,‬‬ ‫בקשו מהדייג ש”יפלט” לכם את הדג‬ ‫מהאדרה והעור כך שתישארו רק עם‬ ‫הבשר נטו‪ .‬נסו לפרוס את הדג לפרוסות‬ ‫שמנות‪ ,‬כאשר החיתוך מתבצע עם כיוון‬ ‫הסיבים‪ .‬אם תביטו מקרוב‪ ,‬תראו שלדג יש‬ ‫קווים קטנים בתוך הבשר ‪ -‬אלו הסיבים‪.‬‬ ‫מכניסים את הסכין ביניהם וחותכים‬ ‫כלפי מטה‪ .‬בשיטה זו אמורות לצאת לכם‬ ‫חתיכות דג יפות‪ ,‬עבות ומלאות בטעם‪.‬‬ ‫ביחד עם הדג מומלץ ביותר להשתמש‬ ‫בירקות ובפירות שבעונה‪ .‬ירק או פרי‬ ‫שהבשיל לאחרונה עדיין מלא בוויטמינים‬ ‫וטעמו הוא הטוב ביותר‪ .‬אני אישית מת‬ ‫על אבוקדו‪ ,‬פלפל חריף וכוסברה‪ .‬תוסיפו‬ ‫לאלו צנונית ואיזשהו פרי חמצמץ ויש‬ ‫לכם אחלה של סביצ’ה‪ .‬מאוד נוח להכין‬ ‫מראש את כל המצרכים‪ ,‬לחתוך אותם לפי‬ ‫הצורך ובסוף לבנות את המנה‪.‬‬ ‫לכל אחד יש את הניואנסים שלו לסביצ’ה‪.‬‬ ‫זה המתכון שלי‪ ,‬ל‪ 2-‬מנות נדיבות‪:‬‬ ‫‪ 400‬גר' דג ים מפולט ללא עור‪ ,‬חתוך‬ ‫לריבועים קטנים ועבים‬ ‫‪ 1‬אבוקדו מקולף‪ ,‬מנוקה מהגלעין‬ ‫וחתוך לפרוסות דקות‬ ‫‪ 1‬פלפל ירוק חריף‪ ,‬פרוס לטבעות‬ ‫דקות‬ ‫‪ 1‬צנונית‪ ,‬חתוכה למקלות‬

‫‪ 1‬בצל סגול קטן‪ ,‬חתוך לטבעות‬ ‫דקות‬ ‫חופן עלי כוסברה טריים‬ ‫פרי חמצמץ כלשהו (שזיף ירוק למשל)‪,‬‬ ‫חתוך לקוביות קטנות‬ ‫‪ 1‬בצל ירוק ‪ ,‬פרוס לטבעות קטנות‬ ‫מעט שמן זית איכותי‬ ‫מעט מיץ לימון סחוט טרי‬ ‫מלח ופלפל‬ ‫מסדרים את ריבועי הדג על צלחת שטוחה‪.‬‬ ‫משאירים קצת מקום בין חתיכות הדג‬ ‫כדי שיהיה “ספייס” לירקות‪ .‬באלגנטיות‬ ‫מסדרים את הירקות והפירות בין חתיכות‬ ‫הדג‪ .‬על כל הערמה שמים את הכוסברה‬ ‫ושופכים את שמן הזית‪ ,‬הלימון (בנדיבות)‪,‬‬ ‫ומפזרים מעל מלח ופלפל‪.‬‬ ‫בתאבון‪.‬‬

‫‪23‬‬


‫עורך מדור‪ :‬עז תלם‬

‫תגובות‪/‬הערות‪/‬הארות ‪fusion@idc.ac.il‬‬

‫סביצ’ה קיץ‬

‫‪MEZZE‬‬

‫צילום‪ :‬גיל אקרמן‬

‫לא תמיד צריך פרות‬ ‫| גיל אקרמן |‬

‫גיל אקרמן חיפש ומצא מקום מקסים בלב תל אביב שמצהיר ואף‬ ‫מצליח לספק אוכל בריא באמת‬ ‫בתור גרגרן לא קטן‪ ,‬אני מוצא את עצמי לא‬ ‫פעם מחפש מקומות חדשים לנשנש בהם‪.‬‬ ‫שנים ארוכות חסרות השכלה תזונתית‬ ‫הובילו אותי למחוזות הפלאפלים ושאר‬ ‫המעדנים מלאי השומן‪ ,‬מהסוג שסותם‬ ‫טוב את העורקים‪.‬‬ ‫במסגרת מעברי לחצי המתקדם של שנות‬ ‫העשרים לחיי‪ ,‬התיישבה אצלי ההבנה‬ ‫שבריאות ואוכל מזין אינם מילים גסות‪,‬‬ ‫מה שהוביל אותי לחיפושים אחר מסעדות‬ ‫נחמדות שילמדוני בריאות טעימה מהי‪.‬‬ ‫מסתבר שיש לא מעט מקומות שקריים‬ ‫שטוענים להצלחה קולינרית בריאה‪ ,‬אבל‬ ‫לצערי אף אחד מהם לא הסתבר כמציאה‬ ‫גדולה‪ ,‬מה שהוביל אותי לפקפק בכול‬ ‫מקום חדש שחורט על דגלו וויטמינים‬ ‫ערבים לחך‪.‬‬

‫להפתעתי הרבה‪ ,‬לקחה אותי חברה טובה‬ ‫לבית קפה קטן לא רחוק מביתי‪“ .‬מאוד‬ ‫טעים פה‪ ,‬לא יקר וגם בריא” טענה וגם‬ ‫הוכיחה‪.‬‬ ‫למקום קוראים “מזה ( ‪ - ”)MEZZE‬שזה‬ ‫“מזטים” ביוונית‪ .‬אמצע רחוב “אחד העם”‪,‬‬ ‫ממש בכניסה לבניין‪ ,‬חבוי מאחורי כמה‬ ‫שיחים‪ ,‬מקום קסום‪ ,‬טעים‪ ,‬נעים לשבת‪,‬‬ ‫לא יקר וגם מאוד בריא‪.‬‬ ‫רק אחרי שאכלתי שם פעמיים‪ ,‬ניגשתי‬ ‫לכתוב כתבה זו‪ ,‬ולהפתעתי הרבה גיליתי‬ ‫שהמקום בכלל מגיש אך ורק אוכל צמחוני‪.‬‬ ‫לקרניבור שכמוני מאוד לא אופייני לא‬ ‫לשים לב לפרט הזה ‪ -‬מה שאומר שהיה לי‬ ‫טעים כל כך שלא היה לי צורך בבשר!‬ ‫המקום הוקם על טהרת הצמחונות‪ ,‬אחרי‬ ‫שהשף מנשנש הנבטים (גל ברזילאי)‬

‫מי מפחד מדגים טריים?‬ ‫| עֹז תלם |‬

‫צילום‪ :‬טל תלם‬

‫המדריך המהיר לבחירה‪ ,‬טיפול והכנת דגים טריים‪ -‬הם בריאים‪,‬‬ ‫מזינים‪ ,‬טעימים וקלים לבישול‪ ,‬אז אין באמת ממה לפחד‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫כשעובדים עם הדג הטרי‪ ,‬מומלץ להשתמש‬ ‫בכפפות‪ -‬ככה לא נשאר ריח על הידיים‪.‬‬ ‫אם בכל זאת נדבק לכם ריח דגיגוני‪ ,‬מיץ‬ ‫לימון עושה קסמים בניטרולו‪.‬‬ ‫בישול והכנה‪ -‬דגים טריים מסתדרים מצוין‬ ‫עם רוב שיטות הבישול‪ ,‬והם מתבשלים‬ ‫מהר מאוד‪ .‬למתחילים מומלץ לצלות את‬ ‫הדג בתנור חם‪ 200 -‬מעלות‪ ,‬עם שמן זית‪,‬‬ ‫שום ותבלינים‪.‬‬ ‫השיטה האהובה עלי היא טיגון במחבת‬ ‫לוהטת‪ ,‬כך שהעור של הדג נהייה פריך‪-‬‬ ‫מייבשים את הדג היטב‪ ,‬משמנים מעט‬ ‫את העור‪ ,‬מניחים בזהירות במחבת טפלון‬ ‫חמה מאוד ולוחצים על הדג עם תרווד כדי‬ ‫שהעור לא יתקפל‪ .‬אז אפשר לעזוב את‬ ‫הדג ולהשאיר אותו במחבת ‪ 3-4‬דקות על‬ ‫אש בינונית‪-‬גבוהה עד שהוא מוכן‪.‬‬ ‫אם רכשתם דג טרי במיוחד‪ ,‬לא חייבים‬ ‫תמיד לבשל אותו‪ -‬שימו לב למתכון‬ ‫לסביצ’ה פה ליד‪.‬‬ ‫הרשת מלאה במתכונים ושיטות נוספות‬ ‫להכין דגים טריים‪ .‬אל תהססו לחקור‪.‬‬

‫מנת הסביצ’ה תופסת מקום‬ ‫מכובד בתפריטיהן של‬ ‫המסעדות הטובות בעולם‪ ,‬אבל‬ ‫אפשר בקלות להכינה גם בבית‪.‬‬ ‫גיל אקרמן מסביר כיצד‬ ‫חוץ “מגפילטעפיש”‪ ,‬אני אוהב את כל סוגי‬ ‫מנות הדגים שקיימות בעולם‪ .‬מטוגנים זה‬ ‫טעים‪ ,‬ברוטב זה נהדר‪ ,‬מעושנים זה יופי‪,‬‬ ‫אבל ללא ספק הכי כיף זה טרי ‪ -‬עם כמה‬ ‫שפחות התערבות בטעם הנפלא והטבעי‬ ‫שלהם‪.‬‬ ‫סביצ’ה ‪ -‬חתיכות שמנמנות של דג נא‪,‬‬ ‫היושב בצוותא עם כמה ירקות או פירות‬ ‫בשלולית עדינה של שמן זית ולימון‪ ,‬זו‬ ‫מנת הדג השמחה והמרעננת ביותר מבין‬ ‫האופציות הקיימות‪ .‬וביחד עם טוסטונים‬ ‫חביבים וכוס יין לבן מפנקת‪ ,‬מקבלים מנה‬ ‫מושלמת עבור הקיץ הים תיכוני‪.‬‬ ‫למנת הסביצ’ה מומלץ לבחור את דגי‬ ‫הים הבשרניים והטריים ביותר שאפשר‬ ‫להשיג ‪ -‬פרידה‪ ,‬פלמידה לבנה‪ ,‬אינטיאס‬ ‫או האהוב עלי‪ ,‬דג הלוקוס‪.‬‬

‫אוהבים נקניקיות?‬ ‫| עֹז תלם |‬

‫צילום‪ :‬נעם יוסף‬

‫לרועי גלוס‪ ,‬סטודנט שנה ג’ למנהל‬ ‫עסקים‪ ,‬היה חלום‪ :‬ללמד את עם‬ ‫ישראל נקניקייה אמיתית מהי ‪-‬‬ ‫ביחד עם שני שותפים נוספים הוא‬ ‫הקים את פרנק‪ -‬דוכן לנקניקיות‬ ‫איכות‪ ,‬ולאט לאט הם מחזירים‬ ‫לנקניקיה את הכבוד (הראוי לה)‬ ‫אתחיל בגילוי נאות‪ .‬אני לא מעריץ של‬ ‫נקניקיות‪ .‬מאז היום שהסתכלתי ברשימת‬ ‫הרכיבים של‬ ‫הגולי גוץ‪ ,‬ולא‬ ‫הבנתי איך הצליחו‬ ‫לדחוס כל כך הרבה‬ ‫חומרים כימיים‬ ‫ורדיו אקטיביים‬ ‫לנקניקיה אחת‬ ���מסכנה‪ ,‬העדפתי‬ ‫להשאיר אותן‬ ‫בפריזר שיבכו‪ .‬אבל למרות השם הרע שיש‬ ‫לנקניקיות בארץ‪ ,‬באירופה הן חלק בלתי‬ ‫נפרד מהתרבות‪.‬‬ ‫בחמישי למאי נפתח רשמית הסניף השני‬ ‫של דוכן מומחי הנקניקיות פרנק ברחוב‬ ‫הרצל בתל אביב‪ .‬הוא הצטרף לסניף‬

‫הראשון שנפתח שמונה חודשים קודם‬ ‫לכן ברחוב בן יהודה‪ ,‬שזוכה להצלחה רבה‬ ‫בקרב תושבי הכרך‪ .‬נפגשתי עם רועי גלוס‪,‬‬ ‫אחד מהיוזמים והשותפים במקום‪ ,‬לגלות‬ ‫כיצד הופכים נקניקיה לעסק מצליח‪.‬‬

‫למה נקניקיות?‬ ‫המשפחה שלי הגיעה לארץ מגרמניה‪ ,‬וכל‬ ‫שלושה חודשים היינו טסים לשם לבקר‬ ‫את סבתא שלי‪ .‬כשהגענו אליה‪ ,‬תמיד‬ ‫נהגנו לאכול בדוכן הנקניקיות שהיה ליד‬ ‫ביתה‪ -‬והן היו נהדרות‪ ,‬פשוטות ומאוד‬ ‫טעימות‪ .‬תמיד אחרי שהיינו חוזרים ארצה‬ ‫מהביקורים אצלה‪ ,‬התגעגענו לטעם הזה‪,‬‬ ‫ולא היה מקום בארץ שעשה נקניקיות כמו‬ ‫שהיו שם‪.‬‬

‫איך התחלת להריץ את העסק?‬ ‫אבי נמצא בעסקי המזון כבר זמן רב‪ ,‬והוא‬ ‫קישר אותי לזאב טנא‪ ,‬שהוא טכנאי מזון‬ ‫במקצועו‪-‬הנקניקיות של פרנק הן פיתוח‬ ‫עצמי שלו‪ ,‬מבוסס על מסורת אירופית‬ ‫ומותאם לחך הישראלי‪ .‬ביחד עם שותף‬ ‫נוסף התחלנו להריץ את הסניף הראשון‪-‬‬ ‫אני אחראי על הפן התפעולי‪ ,‬זאב על כל‬ ‫תחום המזון‪ ,‬והשותף השלישי אחראי על‬ ‫התחום הכספי‪.‬‬

‫מה הסוד מאחורי ההצלחה?‬ ‫את הנקניקיות אנו מייצרים במפעל בצפון‪,‬‬

‫צילום‪ :‬גיל אקרמן‬

‫מחומרי הגלם האיכותיים ביותר שאנחנו‬ ‫יכולים להשיג‪ .‬זה בניגוד לנקניקיות‬ ‫שהתרגלו אליהן בארץ‪ ,‬שמיוצרות‪ ,‬לא‬ ‫הכי נעים להגיד‪ ,‬מכל הזבל והשאריות‬ ‫של הבשר שלא נכנסו למקומות אחרים‪.‬‬ ‫כל שאר החומרים איתם אנו עובדים‪,‬‬ ‫החל מהחרדל ועד הלחמניות‪ ,‬נבחרים‬ ‫בקפידה‪.‬‬ ‫הקפדנו לשמור שהעסק יהיה פשוט‪ -‬מקום‬ ‫קטן‪ ,‬סגל מצומצם ואיכותי‪ ,‬אוכל טוב‪,‬‬ ‫אוירה טובה ושירות טוב‪.‬‬

‫אז מה הלאה? אתם שוקלים‬ ‫להפוך למסעדה?‬ ‫אנחנו לא מתכננים להפוך למסעדה‪.‬‬ ‫להפך‪ ,‬כמה שיותר להתרחק מהקונספט‬ ‫הזה‪ .‬החלום שלי הוא להכניס לארץ משהו‬ ‫שרץ חזק בגרמניה ונקרא ביר גארדן‪ -‬חצר‬ ‫אחורית‪ ,‬בה אנשים יוכלו לשבת‪ ,‬לבלות‪,‬‬ ‫לאכול אוכל פשוט וטעים ובירה טובה‪.‬‬ ‫אנו גם לא מתכננים להגדיל את התפריט‬ ‫בסניפים‪ ,‬אלא להשאירו קטן ומצומצם‪:‬‬ ‫חמישה סוגי נקניקיות‪ ,‬תוספת צד אחת‪,‬‬ ‫כרוב כבוש תוצרת בית ושוב‪ ,‬בירה טובה‪.‬‬

‫פרנק‪ ,‬ת”א‪:‬‬ ‫סניף בן יהודה פינת פרישמן‪,‬‬ ‫‪077-4113150‬‬ ‫סניף הרצל פינת לילינבלום‪03-5101102 ,‬‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫‪22‬‬

‫מיון ובחירה‪ -‬כשקונים דג טרי‪ ,‬הדג צריך‬ ‫להיראות כאילו הוא לפני רגע עדיין שחה‪.‬‬ ‫יש כמה סימנים לזהות טריות של דג‪-‬‬ ‫עיניים חלקות ומבריקות‪ ,‬זימים אדומים‬ ‫ומופרדים ולא ריריים ובשר קפיצי‪ -‬אם‬ ‫לוחצים עליו עם האצבע הוא אמור לקפוץ‬ ‫חזרה‪ .‬אינדיקטור נוסף‪ ,‬והכי חשוב לטריות‬ ‫מבחינתי‪ ,‬הוא הריח‪ .‬הכלל פשוט‪ -‬אם יש‬ ‫לו ריח‪ ,‬הוא לא הכי טרי‪.‬‬ ‫אם אתם קונים דג שלם‪ ,‬ולא בא לכם‬ ‫להתעסק עם הראש והאדרה (“עצמות”)‬ ‫שלו‪ ,‬אל תהססו לבקש ממוכר הדגים‬ ‫לפלט את הדג‪ .‬ככה תהיה לכם מינימום‬ ‫התעסקות בבית‪ .‬רק קחו בחשבון שבערך‬ ‫חצי מהמשקל של הדג נמצא בראש‬ ‫ובראש ובאדרה‪ ,‬אז יש פחת משמעותי‪.‬‬ ‫לבן אדם אחד דג של ‪ 500‬גרם ברוטו יהיה‬ ‫ארוחה מספקת‪.‬‬ ‫דגים מומלצים‪ -‬ככלל‪ ,‬דגי ים טורפים‬ ‫הם הבחירה הכי טובה מבחינת טעם וערך‬

‫תזונתי‪ .‬האהוב עלי הוא הלברק‪ ,‬שמגיע‬ ‫לרוב מבריכות בים מיוון‪ .‬למתחילים‬ ‫מומלץ לעבוד עם דג הדניס שגם מגיע‬ ‫מיוון‪ -‬זהו דג עשיר בטעם שנורא קשה‬ ‫להרוס אותו בבישול‪ .‬כדאי להימנע מטונה‬ ‫אדומה (שגם נמצאת בסכנת הכחדה וגם‬ ‫נורא יקרה)‪ ,‬סלמון שגדל בחוות (צבוע‬ ‫בצבעי מאכל‪ ,‬סכנה של טפילים) ומושט‬ ‫(לא טעים)‪.‬‬ ‫שמירה והיגיינה‪ -‬אני שומר את הדגים‬ ‫בפריזר‪ ,‬כי זה המקום הכי קר בבית‪ .‬אם‬ ‫לא מבשלים את הדג מיד‪ ,‬שזה המצב‬ ‫האידיאלי‪ ,‬אפשר לעטוף אותו במגבות‬ ‫נייר‪ ,‬כדי שיהיה כמה שיותר יבש‪ ,‬ולהעביר‬ ‫לקופסא במקרר‪ ,‬שם הוא נשמר מקסימום‬ ‫‪ 48‬שעות‪ .‬אפשר גם להקפיא את הדג‪ ,‬ואז‬ ‫הוא ישרוד בפריזר עד שלושה חודשים‪.‬‬ ‫דג קפוא שהפשרתם יהיה טעים‪ ,‬אבל‬ ‫לא ברמה של דג טרי‪ ,‬מכיוון שההקפאה‬ ‫פוגמת במרקם שלו‪.‬‬

‫ואשתו המקסימה (אפרת רבינוביץ’)‬ ‫החליטו שהם רוצים לבשל לעם את‬ ‫מה שהם אוכלים בבית‪ .‬האג’נדה הייתה‬ ‫שבמקום ללכת למסעדת דגים ולאכול‬ ‫רק את הסלטים הטעימים שמגישים‬ ‫בהתחלה‪ ,‬יבואו אליהם בלי הצורך המוסרי‬ ‫של להזמין גם דג‪.‬‬ ‫במקור המקום הגיש רק מזטים ושלל סוגי‬ ‫טחינות מסוגננות (אתם חייבים לטעום את‬ ‫ה”טחינה הסודית”)‪ ,‬אך עם השנים ודרישת‬ ‫הקהל המטבח התפתח לתבשילים חמים‪,‬‬ ‫מאפים ביתיים‪ ,‬מרקים נהדרים וקפה‬ ‫פשוט מעולה‪.‬‬ ‫היום הם מגישים את ארוחת הבוקר הכי‬ ‫שווה בתל אביב‪ ,‬מלאה בגבינות קטנות‬ ‫ושוות (פטה יוונית עם קונפי שום וצנובר)‪,‬‬ ‫לחמים בריאותיים חסרי גלוטן‪ ,‬חצילים‬ ‫בלבנה ושקשוקות שלא טעמתם מעולם‬ ‫(שקשוקה ירוקה שאין דברים כאלה)‪.‬‬ ‫הסלוגן שלהם‪“ :‬מזה ‪ -‬לשמור לעצמך או‬ ‫לרוץ לספר לחברה??”‪ ,‬פשוט גדול וכל‬ ‫כך מאפיין את הדעה הרווחת על המקום‬ ‫הנהדר הזה‪ .‬אני בחרתי לספר‪.‬‬ ‫מזה ‪ -‬אחד העם ‪ 51‬ת”א | ‪03-6299753‬‬

‫| גיל אקרמן |‬

‫אחרי שבחרתם את הדג החביב עליכם‪,‬‬ ‫בקשו מהדייג ש”יפלט” לכם את הדג‬ ‫מהאדרה והעור כך שתישארו רק עם‬ ‫הבשר נטו‪ .‬נסו לפרוס את הדג לפרוסות‬ ‫שמנות‪ ,‬כאשר החיתוך מתבצע עם כיוון‬ ‫הסיבים‪ .‬אם תביטו מקרוב‪ ,‬תראו שלדג יש‬ ‫קווים קטנים בתוך הבשר ‪ -‬אלו הסיבים‪.‬‬ ‫מכניסים את הסכין ביניהם וחותכים‬ ‫כלפי מטה‪ .‬בשיטה זו אמורות לצאת לכם‬ ‫חתיכות דג יפות‪ ,‬עבות ומלאות בטעם‪.‬‬ ‫ביחד עם הדג מומלץ ביותר להשתמש‬ ‫בירקות ובפירות שבעונה‪ .‬ירק או פרי‬ ‫שהבשיל לאחרונה עדיין מלא בוויטמינים‬ ‫וטעמו הוא הטוב ביותר‪ .‬אני אישית מת‬ ‫על אבוקדו‪ ,‬פלפל חריף וכוסברה‪ .‬תוסיפו‬ ‫לאלו צנונית ואיזשהו פרי חמצמץ ויש‬ ‫לכם אחלה של סביצ’ה‪ .‬מאוד נוח להכין‬ ‫מראש את כל המצרכים‪ ,‬לחתוך אותם לפי‬ ‫הצורך ובסוף לבנות את המנה‪.‬‬ ‫לכל אחד יש את הניואנסים שלו לסביצ’ה‪.‬‬ ‫זה המתכון שלי‪ ,‬ל‪ 2-‬מנות נדיבות‪:‬‬ ‫‪ 400‬גר' דג ים מפולט ללא עור‪ ,‬חתוך‬ ‫לריבועים קטנים ועבים‬ ‫‪ 1‬אבוקדו מקולף‪ ,‬מנוקה מהגלעין‬ ‫וחתוך לפרוסות דקות‬ ‫‪ 1‬פלפל ירוק חריף‪ ,‬פרוס לטבעות‬ ‫דקות‬ ‫‪ 1‬צנונית‪ ,‬חתוכה למקלות‬

‫‪ 1‬בצל סגול קטן‪ ,‬חתוך לטבעות‬ ‫דקות‬ ‫חופן עלי כוסברה טריים‬ ‫פרי חמצמץ כלשהו (שזיף ירוק למשל)‪,‬‬ ‫חתוך לקוביות קטנות‬ ‫‪ 1‬בצל ירוק ‪ ,‬פרוס לטבעות קטנות‬ ‫מעט שמן זית איכותי‬ ‫מעט מיץ לימון סחוט טרי‬ ‫מלח ופלפל‬ ‫מסדרים את ריבועי הדג על צלחת שטוחה‪.‬‬ ‫משאירים קצת מקום בין חתיכות הדג‬ ‫כדי שיהיה “ספייס” לירקות‪ .‬באלגנטיות‬ ‫מסדרים את הירקות והפירות בין חתיכות‬ ‫הדג‪ .‬על כל הערמה שמים את הכוסברה‬ ‫ושופכים את שמן הזית‪ ,‬הלימון (בנדיבות)‪,‬‬ ‫ומפזרים מעל מלח ופלפל‪.‬‬ ‫בתאבון‪.‬‬

‫‪23‬‬


‫עורך מדור‪ :‬אופיר ויינשטוק‬

‫תגובות‪/‬הערות‪/‬הארות ‪fusion@idc.ac.il‬‬

‫עושים שוק‪:‬‬ ‫המדריך המקוצר לקנייה ב‪eBay-‬‬ ‫| אמיר גיל |‬

‫אנחנו הישראלים לא רוצים לצאת פראיירים‪ ,‬לא אוהבים לחכות בתור‪ ,‬לא אוהבים שעובדים עלינו‬ ‫אך בעיקר אנחנו לא אוהבים לשלם ביוקר‪ ,‬בידיוק בשביל זה‪ ,‬קיים אתר ‪ ,eBay‬החנות המקוונת‬ ‫הגדולה בעולם‪ .‬ואפשר למצוא בה הכול‪ ,‬ואני מתכוון הכול!‬

‫| אופיר וינשטוק |‬

‫בשנה החולפת הקימו שניים מבוגרי המרכז הבינתחומי חברה‬ ‫ישראלית בשם ‪ Overwolf‬שרוצה להביא חדשנות לתחום משחקי‬ ‫המחשב בעולם‪ ,‬אופיר וינשטוק נפגש עם מנכ”ל החברה‪ ,‬אורי‬ ‫מרשנד לשיחה על החברה‪ ,‬יזמות וכמובן גיימינג‬

‫המדריך לסטרט‪-‬אפיסט המתחיל‬ ‫בין אם אתם עומדים לחסל את חבריכם‬ ‫על אדמות הקרב של אירופה הכבושה‬ ‫ב‪ ,Call of Duty -‬מביסים את ברצלונה‬ ‫‪ 1-8‬עם נבחרת ישראל בפרו‪ ,‬או מגדלים‬ ‫משפחה למופת בסימס ‪ ,3‬בתור גיימרים‬ ‫בעידן הקישוריות אתם בבעיה‪ .‬רבים‬ ‫מהמשחקים משוחקים במסך מלא ולא‬ ‫משאירים לכם ולו פתח מילוט אחד‬ ‫לפייסבוק שלכם‪ ,‬לסקייפ‪ ,‬לטוויטר ולשאר‬ ‫העיסוקים שמשאירים אתכם מחוברים‬ ‫לעולם כמעט בכל שעות היום‪.‬‬

‫נשארים מחוברים‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫לחברת ‪ Overwolf‬יש את הפיתרון‪ .‬מה‬ ‫שהתחיל בתור מיזם של סטודנטים שסיימו‬ ‫את תכנית ‪ ,ZELL‬הפך להיות אחר הסטרט‪-‬‬ ‫אפים החמים בתחום הגיימינג‪ .‬הרעיון הוא‬ ‫פשוט אך עם זאת מהפכני‪ .‬ב‪Overwolf-‬‬ ‫פיתחו תוכנה שהיא למעשה פאנל שקוף‬ ‫המתלבש על כל משחק המשוחק במסך‬ ‫מלא‪ .‬על גבי הפאנל פועלות אפליקציות‬ ‫שונות המקושרות לאינטרנט ומאפשרות‬ ‫לכם להישאר בקשר עם העולם שמחוץ‬ ‫למשחק‪ ,‬וגם עם חבריכם לעולם שבתוך‬ ‫המשחק אם תרצו‪ .‬התוכנה כוללת כבר‬ ‫היום אפליקציות של עדכונים לרשתות‬ ‫חברתיות‪( VoIP ,‬שיחות טלפון באינטרנט‪,‬‬ ‫כמו סקייפ לדוגמא)‪ ,‬דואר אלקטרוני‬ ‫ומסרים מיידיים‪.‬‬ ‫“מי שהגה את הקונספט הראשוני היה‬ ‫המנטור שלנו בתוכנית ‪ ,ZELL‬אורן קרמר‪,‬‬ ‫שהוא גם אחד ממייסדי החברה”‪ ,‬מספר‬ ‫אורי מרשנד‪ ,‬מנכ”ל החברה‪ ,‬בוגר תואר‬ ‫ראשון במדעי המחשב ובוגר תוכנית‬ ‫‪“ .ZELL‬אורן דיבר על הצורך המאוד‬

‫חשוב שלו להישאר זמין תוך כדי שהוא‬ ‫משחק משחקי מחשב ועל הפער המאוד‬ ‫משמעותי שקיים בין הצורך הזה לבין‬ ‫היכולת בפועל‪ .‬השחקן נמצא בעצם בבית‬ ‫כלא תוך כדי שהוא משחק משחקים‪ .‬הוא‬ ‫לא יכול לגשת לאף אחת מהאפליקציות‬ ‫הרגילות איתן הוא צריך לעבוד”‪.‬‬ ‫עד היום היו רגילים הגיימרים להתנתק‬ ‫לחלוטין משאר הפעילות על המחשב‬ ‫כאשר החלו לשחק ‪ -‬כלומר בלי מיילים‪,‬‬ ‫בלי שיחות ועידה‪ ,‬בלי עדכוני סטאטוס‬ ‫וכו’‪ .‬חברות המשחקים אמנם סיפקו‬ ‫פתרונות תקשורת‪ ,‬אך אלו היו נקודתיים‬ ‫ונועדו בעיקר על מנת לאפשר לשחקני‬ ‫‪ Multiplayer‬לתקשר אחד עם השני‪.‬‬ ‫“התקשורת זה לא הבעיה היחידה‪ .‬זו‬ ‫דוגמא ספציפית לבעיה שמצאנו לנכון‬ ‫לפתור במסגרת המוצר” מציין מרשנד‪.‬‬ ‫“מעבר לכך יש ��ורך לדבר ולתקשר עם‬ ‫אנשים “מהעולם האמיתי” ולא רק מתוך‬ ‫עולם המשחק ופיתרון פנים משחקי לא‬ ‫עונה על הצורך הזה”‪.‬‬

‫נשארים מחוברים‬ ‫“הסיסמא שלנו היא ‪Play Games. Stay‬‬ ‫‪ .Connected‬ואנחנו משתמשים בכוונה‬ ‫במילה ‪ Connected‬כי לא מדובר פה‬

‫רק על תקשורת‪ ,‬אלא על חיבור לעולם‬ ‫שמחוץ למסך המלא‪ .‬אנחנו מביאים עבור‬ ‫המשתמשים לתוך המשחק את כל מה‬ ‫שהם צריכים על מנת להעצים את החוויה‬ ‫שלהם”‪ .‬בנוסף‪ ,‬אחת הנקודות היותר‬ ‫חזקות של ‪ Overwolf‬היא העובדה שהיא‬ ‫פלטפורמה חיצונית המתאימה עצמה לכל‬ ‫משחק בחווית פול‪-‬סקרין‪ ,‬ואינה מצריכה‬

‫לסטודנטים שמעוניים להיכנס לעולם‬ ‫היזמות העסקית בהיי‪-‬טק‪ ,‬ממליץ מרשנד‬ ‫בעיקר לעשות את זה כבר בתקופת‬ ‫הלימודים‪“ .‬מי שכן יש לו חלום‪ ,‬רצון‪,‬‬ ‫ושאיפה אמיתית להיכנס לעולם הזה‪,‬‬ ‫ולא עושה את זה סתם כי זה נשמע טוב‬ ‫או כי אמרו לו שצריך‪ ,‬עדיף שיעשה את‬ ‫זה בתקופה הזו‪ ,‬בגילאים הצעירים כי‬ ‫אין עדיין מחויבויות תובעניות (משפחה‪,‬‬ ‫ילדים וכו’)”‪ .‬עם זאת הוא משתדל להנמיך‬ ‫ציפיות‪“ :‬זו דרך חיים יחסית קשה יחסית‪,‬‬ ‫מעמיסה וברוב המקרים‪ ,‬בעצם ברובם‬ ‫המוחלט של המקרים היא לא מתגמלת‬ ‫מבחינה כספית‪ .‬מסיבה זו חשובה מאוד‬ ‫הבחירה האמיתית והקפדה על ההנאה‬ ‫מהדרך”‪.‬‬ ‫ע”פ אחד ההסברים לשם המעניין של‬ ‫החברה‪ Overwolf ,‬זה סוג של ההפך‬ ‫מאנדרדוג‪ ,‬מן משחק מילים שכזה‪ .‬בין‬ ‫עבודה קשה ומרובה‪ ,‬ובין משחק למשחק‪,‬‬ ‫ב‪ Overwolf-‬מתכננים בשקט בשקט השקה‬ ‫לסוף הקיץ הקרוב ובמקביל עובדים על‬ ‫גיוס הון נוסף לחברה‪ .‬תוסיפו לעל זה דחיפה‬ ‫קלה שקיבלה החברה מגורו ההשקעות‬ ‫באינטרנט‪ ,‬ד”ר יוסי ורדי (עליו ממליץ‬ ‫מרשנד בחום בתור משקיע)‪ ,‬וקיבלתם‬ ‫חברה שייתכן ותחולל מהפכה בדרך שבה‬ ‫אנשים משחקים משחקי מחשב‪ ,‬וכך‬ ‫תהפוך בסופו של דבר מהאנדרדוג של‬ ‫תעשיית הגיימינג העולמית‪ ,‬ל‪.Overwolf-‬‬ ‫ואנחנו‪ ,‬חוץ מלשדרג את המשחקים שלנו‬ ‫עם ‪ Overwolf‬וליהנות כמובן‪ ,‬נוכל תמיד‬ ‫להתגאות ולהגיד שלמדנו עם היזמים‬ ‫והמפתחים על אותו הספסל‪.‬‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫‪20‬‬

‫בבסיס הרעיון של החנות הזו‪ ,‬שהוקמה‬ ‫ב‪ 1995-‬ע”י בחור צרפתי ממוצא איראני‬ ‫בשם פייר אומידר‪ ,‬רעיון מאוד פשוט‪:‬‬ ‫אנשים מכל רחבי יכולים להציע מוצרים‬ ‫לרכישה לעיתים במחירים אפסיים‪ .‬שווי‬ ‫החברה שמחזיקה את האתר היום הוא‬ ‫כ‪ 7.7-‬ביליון דולר וניתן למצוא בה מיליוני‬ ‫פריטים לרכישה‪ .‬החל ממוצרי אספנות‪,‬‬ ‫בגדים ואלקטרוניקה‪ ,‬ועד דירות‪ ,‬מכוניות‬ ‫ומטוסים פרטיים‪.‬‬ ‫מכיוון שכולנו סטודנטים‪ ,‬ועוד לפני כן‬ ‫ישראלים‪ ,‬הספורט האהוב עלינו הוא‬ ‫לקנות בזול (ואחרי זה לספר לכולם כמה‬ ‫בזול קנינו)‪ .‬אז הנה כמה טיפים כיצד לבצע‬ ‫רכישה חכמה ב‪ eBay-‬ולהימנע מתקלות‪,‬‬ ‫ובעיקר איך לחסוך הרבה‬ ‫כסף על דברים שנמכרים‬ ‫בישראל במחיר מופקע‪.‬‬ ‫הדבר הראשון שתרצו‬ ‫לעשות הוא ליצור לכם‬ ‫חשבון משתמש באתר‪ .‬פשוט‬ ‫כנסו ל‪www.ebay.com -‬‬ ‫ולחצו על כפתור ההרשמה‪.‬‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬מומלץ לפתוח‬ ‫חשבון ב‪ - PayPal-‬בנק מקוון‬ ‫שמבטח את הכסף שלכם‪.‬‬ ‫לכן חשוב ליצור דרכו חשבון‬ ‫כי במקרה של תקלה במוצר אותו הזמנתם‬ ‫או מוכר שניסה לעובד עליכם (לא קורה‬ ‫הרבה אך עדיין עדיף שהכסף שלכם יהיה‬ ‫מבוטח)‪ ,‬תקבלו את הכסף שלכם בחזרה‬ ‫לחשבון‪.‬‬ ‫חשוב לציין שבמקרה ש ‪ PayPal‬מחזירים‬ ‫לכם את הכסף במקרה‬ ‫של תקלה‪ ,‬הכסף חוזר‬ ‫לחשבון ה ‪ PayPal‬שלכם‬ ‫ולא לחשבון הבנק‬ ‫ובשביל לעשות זאת‬ ‫תצטרכו לשלם עמלה‬ ‫של ‪ 5‬דולר‪ .‬כמו כן‪ ,‬בעת‬ ‫ההרשמה של לאתרים‬ ‫חשוב מאוד שתמלאו‬ ‫את הכתובת המדויקת‬ ‫שלכם (כולל מיקוד) כדי להימנע מבעיות‬ ‫במשלוח ע”י דואר ישראל‪.‬‬ ‫הדבר הבא הוא פשוט לחפש את מה‬

‫שרוצים לרכוש (ישנה אופציה גם בעברית‬ ‫אם אתם מסתבכים עם האנגלית)‪.‬‬ ‫מומלץ להימנע ממכירות‬ ‫פומביות (‪ )Auctions‬כי אתם‬ ‫לא רוצים להיגרר למלחמת‬ ‫הצעות עם מישהו שיש לו‬ ‫יותר כסף‪ ,‬לכן בצעו את‬ ‫החיפושים שלכם באופציית‬ ‫הקנייה המיידית (‪.)Buy It Now‬‬ ‫המוצרים הטובים והזמינים‬ ‫ביותר לרכישה הם המוצרים‬ ‫שנמצאים בעמודה הראשונה‪,‬‬ ‫אין לכם למה להמשיך ולחפש‬ ‫הלאה מעבר לה‪.‬‬ ‫אם מצאתם את מבוקשכם יש כמה דברים‬ ‫שאתם צריכים לוודא‪:‬‬ ‫אפידבק‪ eBay .‬מנהיגה‬ ‫ ‪.‬‬ ‫מערכת משובים לכל מוכר‬ ‫וקונה‪ ,‬כך לאחר כל רכישה או‬ ‫מכירה נהוג למלא משוב על‬ ‫המשתמש ממנו קניתם או לו‬ ‫מכרתם מוצר‪ .‬כך מצטבר לכל‬ ‫משתמש דירוג מסויים‪ ,‬שככל‬ ‫שהוא גבוה יותר‪ ,‬מצביע על‬ ‫רמת אמינות גבוהה יותר‪ .‬אם‬ ‫אחוזי הפידבקים החיובים של‬ ‫המוכר שלכם הוא נמוך (מתחת‬ ‫ל‪ )90%‬מומלץ להימנע מלקנות כי רוב‬ ‫הסיכויים שלא תקבלו את מבוקשכם‬ ‫ויש הרבה מוכרים יותר מוערכים‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫ ‪ .‬במשלוח לישראל‪ .‬בעמודת המשלוח‬ ‫( ‪ ,)Shipping To‬שימו לב שמצוין‬ ‫‪ .Worldwide‬אם לא‪ ,‬המוכר‬ ‫פשוט לא שולח את המוצר‬ ‫לישראל וחבל לכם על הזמן‪.‬‬ ‫שימו לב גם למחיר המשלוח‪.‬‬ ‫הרבה מוכרים מציינים מחיר‬ ‫נמוך למוצר אך מחיר משלוח‬ ‫גבוה‪ .‬חשוב לציין שאם המוכר‬ ‫שלכם שולח לכם את המוצר‬ ‫ב ‪ UPS‬או ‪ FedEx‬והמוצר הוא‬ ‫יקר‪ ,‬תצטרכו לשלם דמי‬ ‫טיפול בסך ממוצע של ‪ ,₪ 200‬לכן‬ ‫חשוב להכניס זאת לחישובים שלכם‬ ‫לכדאיות קניית המוצר‪.‬‬

‫ ‪ .‬גמכס‪ .‬המכס הוא עניין מסובך ומסועף‬ ‫שמעט מאוד אנשים מבינים בו‪ ,‬אני‬ ‫אשתדל לתת לכם טיפים‬ ‫ממוקדים‪ .‬על מחשבים אין‬ ‫מכס אך יש מע”מ (‪ 15.5%‬מסך‬ ‫המחיר הכולל)‪ .‬על כל מוצר מעל‬ ‫‪ 200$‬תצטרכו לשלם מכס (‪)17%‬‬ ‫ומע”מ‪ .‬על מוצרי טקסטיל מעל‬ ‫‪ 50%‬תצטרכו לשלם מע”מ ועמלת‬ ‫שחרור‪ .‬מבולבלים? בשביל‬ ‫פרטים יותר מדויקים מומלץ‬ ‫להיכנס לאתר משרד האוצר‬ ‫‪( ,www.mof.gov‬או למוכס‬ ‫הקרוב לביתכם)‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬חובה‬ ‫עליכם לחשב את המכס ולהכניס זאת‬ ‫לשקלול שלכם ולוודא אם כדאי לכם‬ ‫בכלל לקנות את המוצר ב ‪.eBay‬‬ ‫לתשומת לב התחמנים‪ .‬יכול להיות‬ ‫שבמכס “יפספסו” לכם את המוצר‬ ‫ואז הרווחתם‪.‬עם זאת‪ ,‬אם המוצר‬ ‫נשלח אליכם ב ‪ UPS‬או ב ‪ FedEx‬הוא‬ ‫בוודאות יעבור לביקורת אצל המכס‪,‬‬ ‫לכן עדיף לשלוח בדואר בינלאומי‬ ‫רגיל (אלא אם כן המוצר ממש יקר‬ ‫ואת זקוקים לביטוח למשלוח)‪.‬‬ ‫עוד כמה דברים שחשוב לציין‪:‬‬ ‫ •זמני המשלוחים נעים בין שבוע‬ ‫לחודש‪ .‬הכול תלוי מהיכן הזמנתם‬ ‫את המוצר (מהמזרח הרחוק לוקח‬ ‫משמעותית יותר זמן להגיע)‪.‬‬ ‫ •חשוב שתמלאו פידבק מדויק על‬ ‫המוכר שלכם (חיובי‪ ,‬שלילי ונטרלי)‬ ‫ושהוא ימלא עליכם‪ .‬ככל שיש לכם‬ ‫יותר פידבקים חיובים‪ ,‬ככה אנשים‬ ‫ירגישו יותר בנוח למכור לכם‪.‬‬ ‫ •חשוב מאוד‪ :‬אם קיבלתם את המוצר‬ ‫לא כפי שהוא תואר באתר‪ ,‬אתם‬ ‫יכולים לתבוע את כספכם בחזרה‬ ‫ע”י כך שתפתחו ערעור (‪ )Dispute‬מול‬ ‫המוכר ב‪ eBay‬והאתר עצמו משמש‬ ‫כשופט מכריע‪.‬‬ ‫אני מקווה שהטיפים יעזרו לכם ויפיגו את‬ ‫חששכם מקנייה ב ‪ .eBay‬הקנייה באתר היא‬ ‫חוויה מהנה (ולעיתים אפילו ממכרת‪ ,‬ראו‬ ‫הוזהרתם) וברוב המקרים גם משתלמת‬ ‫לכם‪ .‬אז‪ ,‬שתהיה לכם קנייה מהנה!‬

‫רוקדים עם זאבים‬

‫התאמה לכל משחק ומשחק‪ .‬כך היא‬ ‫מספקת חוויה אחידה ואישית על גבי כל‬ ‫המשחקים שהשחקן משחק‪.‬‬ ‫“יצא לך לראות אנשים מתעסקים עם‬ ‫הטלפון תוך כדי שהם רואים אווטאר?‬ ‫שמעדכנים את הפייסבוק והטוויטר תוך‬ ‫כדי הסרט ומספרים לחברים שלהם על‬ ‫הסרט וכמה שהוא מגניב? זה הדור שבו‬ ‫אנו חיים‪ .‬למרות שאתה נמצא בחוויה‬ ‫קולנועית מוטרפת שאמורה לגזול לך את‬ ‫כל הקשב אתה מצליח למצוא זמן בשביל‬ ‫לעדכן את החברים שלך”‪.‬‬ ‫על בסיס ההיגיון הזה‪ ,‬מאפשרת‬ ‫הפלטפורמה של ‪ Overwolf‬להעלות צילום‬ ‫מסך מהמשחק לרשתות חברתיות‪ ,‬לעדכן‬ ‫סטאטוסים ואפילו להקליט הילוך חוזר‬ ‫של המשחק ולהעלות גם אותו‪ .‬מרחב‬ ‫האפשרויות הוא עצום ומהווה חיבור‬ ‫ראשוני ותקדימי של עולם הגיימינג לעולם‬ ‫הרשתות החברתיות‪ .‬לדבריו של מרשנד‪,‬‬ ‫חברות המשחקים הגדולות עדיין לא‬ ‫השכילו להפנים את מה שאחיות צעירות‬ ‫וקטנות מהן כבר עושות ממנו כסף‪.‬‬

‫‪21‬‬


‫עורך מדור‪ :‬אופיר ויינשטוק‬

‫תגובות‪/‬הערות‪/‬הארות ‪fusion@idc.ac.il‬‬

‫עושים שוק‪:‬‬ ‫המדריך המקוצר לקנייה ב‪eBay-‬‬ ‫| אמיר גיל |‬

‫אנחנו הישראלים לא רוצים לצאת פראיירים‪ ,‬לא אוהבים לחכות בתור‪ ,‬לא אוהבים שעובדים עלינו‬ ‫אך בעיקר אנחנו לא אוהבים לשלם ביוקר‪ ,‬בידיוק בשביל זה‪ ,‬קיים אתר ‪ ,eBay‬החנות המקוונת‬ ‫הגדולה בעולם‪ .‬ואפשר למצוא בה הכול‪ ,‬ואני מתכוון הכול!‬

‫| אופיר וינשטוק |‬

‫בשנה החולפת הקימו שניים מבוגרי המרכז הבינתחומי חברה‬ ‫ישראלית בשם ‪ Overwolf‬שרוצה להביא חדשנות לתחום משחקי‬ ‫המחשב בעולם‪ ,‬אופיר וינשטוק נפגש עם מנכ”ל החברה‪ ,‬אורי‬ ‫מרשנד לשיחה על החברה‪ ,‬יזמות וכמובן גיימינג‬

‫המדריך לסטרט‪-‬אפיסט המתחיל‬ ‫בין אם אתם עומדים לחסל את חבריכם‬ ‫על אדמות הקרב של אירופה הכבושה‬ ‫ב‪ ,Call of Duty -‬מביסים את ברצלונה‬ ‫‪ 1-8‬עם נבחרת ישראל בפרו‪ ,‬או מגדלים‬ ‫משפחה למופת בסימס ‪ ,3‬בתור גיימרים‬ ‫בעידן הקישוריות אתם בבעיה‪ .‬רבים‬ ‫מהמשחקים משוחקים במסך מלא ולא‬ ‫משאירים לכם ולו פתח מילוט אחד‬ ‫לפייסבוק שלכם‪ ,‬לסקייפ‪ ,‬לטוויטר ולשאר‬ ‫העיסוקים שמשאירים אתכם מחוברים‬ ‫לעולם כמעט בכל שעות היום‪.‬‬

‫נשארים מחוברים‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫לחברת ‪ Overwolf‬יש את הפיתרון‪ .‬מה‬ ‫שהתחיל בתור מיזם של סטודנטים שסיימו‬ ‫את תכנית ‪ ,ZELL‬הפך להיות אחר הסטרט‪-‬‬ ‫אפים החמים בתחום הגיימינג‪ .‬הרעיון הוא‬ ‫פשוט אך עם זאת מהפכני‪ .‬ב‪Overwolf-‬‬ ‫פיתחו תוכנה שהיא למעשה פאנל שקוף‬ ‫המתלבש על כל משחק המשוחק במסך‬ ‫מלא‪ .‬על גבי הפאנל פועלות אפליקציות‬ ‫שונות המקושרות לאינטרנט ומאפשרות‬ ‫לכם להישאר בקשר עם העולם שמחוץ‬ ‫למשחק‪ ,‬וגם עם חבריכם לעולם שבתוך‬ ‫המשחק אם תרצו‪ .‬התוכנה כוללת כבר‬ ‫היום אפליקציות של עדכונים לרשתות‬ ‫חברתיות‪( VoIP ,‬שיחות טלפון באינטרנט‪,‬‬ ‫כמו סקייפ לדוגמא)‪ ,‬דואר אלקטרוני‬ ‫ומסרים מיידיים‪.‬‬ ‫“מי שהגה את הקונספט הראשוני היה‬ ‫המנטור שלנו בתוכנית ‪ ,ZELL‬אורן קרמר‪,‬‬ ‫שהוא גם אחד ממייסדי החברה”‪ ,‬מספר‬ ‫אורי מרשנד‪ ,‬מנכ”ל החברה‪ ,‬בוג�� תואר‬ ‫ראשון במדעי המחשב ובוגר תוכנית‬ ‫‪“ .ZELL‬אורן דיבר על הצורך המאוד‬

‫חשוב שלו להישאר זמין תוך כדי שהוא‬ ‫משחק משחקי מחשב ועל הפער המאוד‬ ‫משמעותי שקיים בין הצורך הזה לבין‬ ‫היכולת בפועל‪ .‬השחקן נמצא בעצם בבית‬ ‫כלא תוך כדי שהוא משחק משחקים‪ .‬הוא‬ ‫לא יכול לגשת לאף אחת מהאפליקציות‬ ‫הרגילות איתן הוא צריך לעבוד”‪.‬‬ ‫עד היום היו רגילים הגיימרים להתנתק‬ ‫לחלוטין משאר הפעילות על המחשב‬ ‫כאשר החלו לשחק ‪ -‬כלומר בלי מיילים‪,‬‬ ‫בלי שיחות ועידה‪ ,‬בלי עדכוני סטאטוס‬ ‫וכו’‪ .‬חברות המשחקים אמנם סיפקו‬ ‫פתרונות תקשורת‪ ,‬אך אלו היו נקודתיים‬ ‫ונועדו בעיקר על מנת לאפשר לשחקני‬ ‫‪ Multiplayer‬לתקשר אחד עם השני‪.‬‬ ‫“התקשורת זה לא הבעיה היחידה‪ .‬זו‬ ‫דוגמא ספציפית לבעיה שמצאנו לנכון‬ ‫לפתור במסגרת המוצר” מציין מרשנד‪.‬‬ ‫“מעבר לכך יש צורך לדבר ולתקשר עם‬ ‫אנשים “מהעולם האמיתי” ולא רק מתוך‬ ‫עולם המשחק ופיתרון פנים משחקי לא‬ ‫עונה על הצורך הזה”‪.‬‬

‫נשארים מחוברים‬ ‫“הסיסמא שלנו היא ‪Play Games. Stay‬‬ ‫‪ .Connected‬ואנחנו משתמשים בכוונה‬ ‫במילה ‪ Connected‬כי לא מדובר פה‬

‫רק על תקשורת‪ ,‬אלא על חיבור לעולם‬ ‫שמחוץ למסך המלא‪ .‬אנחנו מביאים עבור‬ ‫המשתמשים לתוך המשחק את כל מה‬ ‫שהם צריכים על מנת להעצים את החוויה‬ ‫שלהם”‪ .‬בנוסף‪ ,‬אחת הנקודות היותר‬ ‫חזקות של ‪ Overwolf‬היא העובדה שהיא‬ ‫פלטפורמה חיצונית המתאימה עצמה לכל‬ ‫משחק בחווית פול‪-‬סקרין‪ ,‬ואינה מצריכה‬

‫לסטודנטים שמעוניים להיכנס לעולם‬ ‫היזמות העסקית בהיי‪-‬טק‪ ,‬ממליץ מרשנד‬ ‫בעיקר לעשות את זה כבר בתקופת‬ ‫הלימודים‪“ .‬מי שכן יש לו חלום‪ ,‬רצון‪,‬‬ ‫ושאיפה אמיתית להיכנס לעולם הזה‪,‬‬ ‫ולא עושה את זה סתם כי זה נשמע טוב‬ ‫או כי אמרו לו שצריך‪ ,‬עדיף שיעשה את‬ ‫זה בתקופה הזו‪ ,‬בגילאים הצעירים כי‬ ‫אין עדיין מחויבויות תובעניות (משפחה‪,‬‬ ‫ילדים וכו’)”‪ .‬עם זאת הוא משתדל להנמיך‬ ‫ציפיות‪“ :‬זו דרך חיים יחסית קשה יחסית‪,‬‬ ‫מעמיסה וברוב המקרים‪ ,‬בעצם ברובם‬ ‫המוחלט של המקרים היא לא מתגמלת‬ ‫מבחינה כספית‪ .‬מסיבה זו חשובה מאוד‬ ‫הבחירה האמיתית והקפדה על ההנאה‬ ‫מהדרך”‪.‬‬ ‫ע”פ אחד ההסברים לשם המעניין של‬ ‫החברה‪ Overwolf ,‬זה סוג של ההפך‬ ‫מאנדרדוג‪ ,‬מן משחק מילים שכזה‪ .‬בין‬ ‫עבודה קשה ומרובה‪ ,‬ובין משחק למשחק‪,‬‬ ‫ב‪ Overwolf-‬מתכננים בשקט בשקט השקה‬ ‫לסוף הקיץ הקרוב ובמקביל עובדים על‬ ‫גיוס הון נוסף לחברה‪ .‬תוסיפו לעל זה דחיפה‬ ‫קלה שקיבלה החברה מגורו ההשקעות‬ ‫באינטרנט‪ ,‬ד”ר יוסי ורדי (עליו ממליץ‬ ‫מרשנד בחום בתור משקיע)‪ ,‬וקיבלתם‬ ‫חברה שייתכן ותחולל מהפכה בדרך שבה‬ ‫אנשים משחקים משחקי מחשב‪ ,‬וכך‬ ‫תהפוך בסופו של דבר מהאנדרדוג של‬ ‫תעשיית הגיימינג העולמית‪ ,‬ל‪.Overwolf-‬‬ ‫ואנחנו‪ ,‬חוץ מלשדרג את המשחקים שלנו‬ ‫עם ‪ Overwolf‬וליהנות כמובן‪ ,‬נוכל תמיד‬ ‫להתגאות ולהגיד שלמדנו עם היזמים‬ ‫והמפתחים על אותו הספסל‪.‬‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫‪20‬‬

‫בבסיס הרעיון של החנות הזו‪ ,‬שהוקמה‬ ‫ב‪ 1995-‬ע”י בחור צרפתי ממוצא איראני‬ ‫בשם פייר אומידר‪ ,‬רעיון מאוד פשוט‪:‬‬ ‫אנשים מכל רחבי יכולים להציע מוצרים‬ ‫לרכישה לעיתים במחירים אפסיים‪ .‬שווי‬ ‫החברה שמחזיקה את האתר היום הוא‬ ‫כ‪ 7.7-‬ביליון דולר וניתן למצוא בה מיליוני‬ ‫פריטים לרכישה‪ .‬החל ממוצרי אספנות‪,‬‬ ‫בגדים ואלקטרוניקה‪ ,‬ועד דירות‪ ,‬מכוניות‬ ‫ומטוסים פרטיים‪.‬‬ ‫מכיוון שכולנו סטודנטים‪ ,‬ועוד לפני כן‬ ‫ישראלים‪ ,‬הספורט האהוב עלינו הוא‬ ‫לקנות בזול (ואחרי זה לספר לכולם כמה‬ ‫בזול קנינו)‪ .‬אז הנה כמה טיפים כיצד לבצע‬ ‫רכישה חכמה ב‪ eBay-‬ולהימנע מתקלות‪,‬‬ ‫ובעיקר איך לחסוך הרבה‬ ‫כסף על דברים שנמכרים‬ ‫בישראל במחיר מופקע‪.‬‬ ‫הדבר הראשון שתרצו‬ ‫לעשות הוא ליצור לכם‬ ‫חשבון משתמש באתר‪ .‬פשוט‬ ‫כנסו ל‪www.ebay.com -‬‬ ‫ולחצו על כפתור ההרשמה‪.‬‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬מומלץ לפתוח‬ ‫חשבון ב‪ - PayPal-‬בנק מקוון‬ ‫שמבטח את הכסף שלכם‪.‬‬ ‫לכן חשוב ליצור דרכו חשבון‬ ‫כי במקרה של תקלה במוצר אותו הזמנתם‬ ‫או מוכר שניסה לעובד עליכם (לא קורה‬ ‫הרבה אך עדיין עדיף שהכסף שלכם יהיה‬ ‫מבוטח)‪ ,‬תקבלו את הכסף שלכם בחזרה‬ ‫לחשבון‪.‬‬ ‫חשוב לציין שבמקרה ש ‪ PayPal‬מחזירים‬ ‫לכם את הכסף במקרה‬ ‫של תקלה‪ ,‬הכסף חוזר‬ ‫לחשבון ה ‪ PayPal‬שלכם‬ ‫ולא לחשבון הבנק‬ ‫ובשביל לעשות זאת‬ ‫תצטרכו לשלם עמלה‬ ‫של ‪ 5‬דולר‪ .‬כמו כן‪ ,‬בעת‬ ‫ההרשמה של לאתרים‬ ‫חשוב מאוד שתמלאו‬ ‫את הכתובת המדויקת‬ ‫שלכם (כולל מיקוד) כדי להימנע מבעיות‬ ‫במשלוח ע”י דואר ישראל‪.‬‬ ‫הדבר הבא הוא פשוט לחפש את מה‬

‫שרוצים לרכוש (ישנה אופציה גם בעברית‬ ‫אם אתם מסתבכים עם האנגלית)‪.‬‬ ‫מומלץ להימנע ממכירות‬ ‫פומביות (‪ )Auctions‬כי אתם‬ ‫לא רוצים להיגרר למלחמת‬ ‫הצעות עם מישהו שיש לו‬ ‫יותר כסף‪ ,‬לכן בצעו את‬ ‫החיפושים שלכם באופציית‬ ‫הקנייה המיידית (‪.)Buy It Now‬‬ ‫המוצרים הטובים והזמינים‬ ‫ביותר לרכישה הם המוצרים‬ ‫שנמצאים בעמודה הראשונה‪,‬‬ ‫אין לכם למה להמשיך ולחפש‬ ‫הלאה מעבר לה‪.‬‬ ‫אם מצאתם את מבוקשכם יש כמה דברים‬ ‫שאתם צריכים לוודא‪:‬‬ ‫אפידבק‪ eBay .‬מנהיגה‬ ‫ ‪.‬‬ ‫מערכת משובים לכל מוכר‬ ‫וקונה‪ ,‬כך לאחר כל רכישה או‬ ‫מכירה נהוג למלא משוב על‬ ‫המשתמש ממנו קניתם או לו‬ ‫מכרתם מוצר‪ .‬כך מצטבר לכל‬ ‫משתמש דירוג מסויים‪ ,‬שככל‬ ‫שהוא גבוה יותר‪ ,‬מצביע על‬ ‫רמת אמינות גבוהה יותר‪ .‬אם‬ ‫אחוזי הפידבקים החיובים של‬ ‫המוכר שלכם הוא נמוך (מתחת‬ ‫ל‪ )90%‬מומלץ להימנע מלקנות כי רוב‬ ‫הסיכויים שלא תקבלו את מבוקשכם‬ ‫ויש הרבה מוכרים יותר מוערכים‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫ ‪ .‬במשלוח לישראל‪ .‬בעמודת המשלוח‬ ‫( ‪ ,)Shipping To‬שימו לב שמצוין‬ ‫‪ .Worldwide‬אם לא‪ ,‬המוכר‬ ‫פשוט לא שולח את המוצר‬ ‫לישראל וחבל לכם על הזמן‪.‬‬ ‫שימו לב גם למחיר המשלוח‪.‬‬ ‫הרבה מוכרים מציינים מחיר‬ ‫נמוך למוצר אך מחיר משלוח‬ ‫גבוה‪ .‬חשוב לציין שאם המוכר‬ ‫שלכם שולח לכם את המוצר‬ ‫ב ‪ UPS‬או ‪ FedEx‬והמוצר הוא‬ ‫יקר‪ ,‬תצטרכו לשלם דמי‬ ‫טיפול בסך ממוצע של ‪ ,₪ 200‬לכן‬ ‫חשוב להכניס זאת לחישובים שלכם‬ ‫לכדאיות קניית המוצר‪.‬‬

‫ ‪ .‬גמכס‪ .‬המכס הוא עניין מסובך ומסועף‬ ‫שמעט מאוד אנשים מבינים בו‪ ,‬אני‬ ‫אשתדל לתת לכם טיפים‬ ‫ממוקדים‪ .‬על מחשבים אין‬ ‫מכס אך יש מע”מ (‪ 15.5%‬מסך‬ ‫המחיר הכולל)‪ .‬על כל מוצר מעל‬ ‫‪ 200$‬תצטרכו לשלם מכס (‪)17%‬‬ ‫ומע”מ‪ .‬על מוצרי טקסטיל מעל‬ ‫‪ 50%‬תצטרכו לשלם מע”מ ועמלת‬ ‫שחרור‪ .‬מבולבלים? בשביל‬ ‫פרטים יותר מדויקים מומלץ‬ ‫להיכנס לאתר משרד האוצר‬ ‫‪( ,www.mof.gov‬או למוכס‬ ‫הקרוב לביתכם)‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬חובה‬ ‫עליכם לחשב את המכס ולהכניס זאת‬ ‫לשקלול שלכם ולוודא אם כדאי לכם‬ ‫בכלל לקנות את המוצר ב ‪.eBay‬‬ ‫לתשומת לב התחמנים‪ .‬יכול להיות‬ ‫שבמכס “יפספסו” לכם את המוצר‬ ‫ואז הרווחתם‪.‬עם זאת‪ ,‬אם המוצר‬ ‫נשלח אליכם ב ‪ UPS‬או ב ‪ FedEx‬הוא‬ ‫בוודאות יעבור לביקורת אצל המכס‪,‬‬ ‫לכן עדיף לשלוח בדואר בינלאומי‬ ‫רגיל (אלא אם כן המוצר ממש יקר‬ ‫ואת זקוקים לביטוח למשלוח)‪.‬‬ ‫עוד כמה דברים שחשוב לציין‪:‬‬ ‫ •זמני המשלוחים נעים בין שבוע‬ ‫לחודש‪ .‬הכול תלוי מהיכן הזמנתם‬ ‫את המוצר (מהמזרח הרחוק לוקח‬ ‫משמעותית יותר זמן להגיע)‪.‬‬ ‫ •חשוב שתמלאו פידבק מדויק על‬ ‫המוכר שלכם (חיובי‪ ,‬שלילי ונטרלי)‬ ‫ושהוא ימלא עליכם‪ .‬ככל שיש לכם‬ ‫יותר פידבקים חיובים‪ ,‬ככה אנשים‬ ‫ירגישו יותר בנוח למכור לכם‪.‬‬ ‫ •חשוב מאוד‪ :‬אם קיבלתם את המוצר‬ ‫לא כפי שהוא תואר באתר‪ ,‬אתם‬ ‫יכולים לתבוע את כספכם בחזרה‬ ‫ע”י כך שתפתחו ערעור (‪ )Dispute‬מול‬ ‫המוכר ב‪ eBay‬והאתר עצמו משמש‬ ‫כשופט מכריע‪.‬‬ ‫אני מקווה שהטיפים יעזרו לכם ויפיגו את‬ ‫חששכם מקנייה ב ‪ .eBay‬הקנייה באתר היא‬ ‫חוויה מהנה (ולעיתים אפילו ממכרת‪ ,‬ראו‬ ‫הוזהרתם) וברוב המקרים גם משתלמת‬ ‫לכם‪ .‬אז‪ ,‬שתהיה לכם קנייה מהנה!‬

‫רוקדים עם זאבים‬

‫התאמה לכל משחק ומשחק‪ .‬כך היא‬ ‫מספקת חוויה אחידה ואישית על גבי כל‬ ‫המשחקים שהשחקן משחק‪.‬‬ ‫“יצא לך לראות אנשים מתעסקים עם‬ ‫הטלפון תוך כדי שהם רואים אווטאר?‬ ‫שמעדכנים את הפייסבוק והטוויטר תוך‬ ‫כדי הסרט ומספרים לחברים שלהם על‬ ‫הסרט וכמה שהוא מגניב? זה הדור שבו‬ ‫אנו חיים‪ .‬למרות שאתה נמצא בחוויה‬ ‫קולנועית מוטרפת שאמורה לגזול לך את‬ ‫כל הקשב אתה מצליח למצוא זמן בשביל‬ ‫לעדכן את החברים שלך”‪.‬‬ ‫על בסיס ההיגיון הזה‪ ,‬מאפשרת‬ ‫הפלטפורמה של ‪ Overwolf‬להעלות צילום‬ ‫מסך מהמשחק לרשתות חברתיות‪ ,‬לעדכן‬ ‫סטאטוסים ואפילו להקליט הילוך חוזר‬ ‫של המשחק ולהעלות גם אותו‪ .‬מרחב‬ ‫האפשרויות הוא עצום ומהווה חיבור‬ ‫ראשוני ותקדימי של עולם הגיימינג לעולם‬ ‫הרשתות החברתיות‪ .‬לדבריו של מרשנד‪,‬‬ ‫חברות המשחקים הגדולות עדיין לא‬ ‫השכילו להפנים את מה שאחיות צעירות‬ ‫וקטנות מהן כבר עושות ממנו כסף‪.‬‬

‫‪21‬‬


‫עורכת מדור‪ :‬רבקה פאבל‬

‫תגובות‪/‬הערות‪/‬הארות ‪fusion@idc.ac.il‬‬

‫תיק אישי‬ ‫| ליאונורה פורר |‬

‫החלום‬ ‫הארגנטינאי‬ ‫| תום ארליך | צילום‪ :‬ברק שבת‬

‫| רבקה פאבל |‬

‫בטוח כבר שמתם לב שהלהיט הגדול של‬ ‫הקיץ הוא הצבע ‪ .Nude‬כשניסיתי למצוא‬ ‫חלופה בעברית למילה הזו נתקלתי בבעיה‪,‬‬ ‫כי לקרוא לצבע “עירום” זה קצת בעייתי‪,‬‬ ‫ולא מושך כל כך‪ .‬ולכן‪ ,‬מעתה אתייחס‬ ‫אליו כאל “ניוד”‪“ .‬ניוד” הוא למעשה צבע‬ ‫טבעי‪ ,‬כמעט כמו פודרה‪ .‬וורוד בהיר שנוטה‬ ‫לאופ‪-‬וויט‪ .‬יודעים מה? בוא נסכם על צבע‬ ‫גוף‪ .‬הקטע הזה‪ ,‬שבכל עונה יש צבע שולט‪,‬‬ ‫גורם לי לשאול כל פעם מחדש ‪ -‬איך חיינו‬ ‫בלי הצבע הזה קודם? ומי בכלל החליט‬ ‫שזה יהיה הצבע השולט?‬ ‫“הצבעים השולטים” נקבעים בשבועות‬ ‫האופנה באירופה ובארה”ב‪ ,‬בהתאם‬ ‫לגחמות המעצבים השונים‪ .‬ככה בעצם‬ ‫נקבעים ה”טרנדים”‪ .‬הפעם‪ ,‬במקום‬ ‫לעסוק במה נלבש‪ ,‬החלטתי להתמקד‬ ‫באיך נתאפר‪ ,‬לפי הטרנדים הלוהטים של‬ ‫קיץ ‪.2010‬‬ ‫בגדול‪ ,‬המגמה העונה בכל מה שקשור‬ ‫לאיפור היא רתיעה מהפרזות‪ ,‬והתמקדות‬ ‫בביטחון עצמי ופשטות‪ .‬כאן נכנס ה”ניוד”‬ ‫לתמונה‪ .‬כל התצוגות השנה הראו הדגשה‬ ‫של האיפור העירום והחיוור‪ ,‬שנשמר‬ ‫עדין ומהודר‪ ,‬אך יחד עם זאת מתוחכם‪.‬‬ ‫הטרנדים של קיץ ‪ 2010‬הם נועזים אך‬

‫‪Summer‬‬ ‫'‪Lovin‬‬ ‫| דניאלה קפלוטו |‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫איזה כיף שהגיע הקיץ‪ .‬תמיד הייתי ילדה‬ ‫של שמש‪ .‬הכל בקיץ פשוט יותר טוב!‬ ‫חופש‪ ,‬שמש ונונשלט‪ .‬כולם מחייכים כל‬ ‫הזמן‪ ,‬כולם שזופים‪ ,‬כל יום יוצאים ומבלים‬ ‫כי למה להישאר בבית שכל כך נעים בחוץ‪,‬‬ ‫וכמובן‪ ,‬הצבעים יוצאים החוצה! אופנת‬ ‫הקיץ היא צבעונית ורעננה ומביאה איתה‬ ‫כל פעם מחדש את ההתלבטות‪ ,‬איזה צבע‬ ‫היום? ורוד‪ ,‬כתום‪ ,‬כחול‪ ,‬ירוק‪ ,‬צהוב‪ ,‬או‬ ‫אולי הצבע הנקי והמבריק שעושה לכל‬ ‫בחורה עם שיזוף דנדש אושר ושמחה ‪-‬‬ ‫לבן! בקיץ יש אפשרות להפריז בצבע‪,‬‬ ‫בעיקר למכורות שיזוף כמוני‪ .‬אחרי סקירה‬ ‫מפרכת מול אתר האינטרנט ‪,style.com‬‬ ‫ניתן לראות שרוב המעצבים שמו דגש‬ ‫על צבעי הפסטל לעונת הקיץ הנוכחי‪,‬‬ ‫כלומר צבעים רכים כמו וורוד בייבי‪,‬‬ ‫אפרסק‪ ,‬תכלת‪,‬ירוק מנטה ושמנת‪ .‬הם‬ ‫מתאימים לכל אחת‪ ,‬גם לשזופות שבינינו‬ ‫וגם לבנות האחראיות שאוהבות לשמור‬ ‫על עצמן‪ .‬בעזרת איפור נכון ניתן לשלב‬

‫עדינים‪ ,‬ויש שימוש גדול בצבעים בעלי‬ ‫טוויסט לא שגרתי‪.‬‬ ‫מבחינת מה שנראה בתצוגות השונות בלטו‬ ‫‪ 4‬מגמות עיקריות‪ .‬הראשונה‪ ,‬שנראתה‬ ‫בין היתר בתצוגה של קארל לאגרפלד‬ ‫הייתה מגמה של צבע‪ ,‬בעיקר רך ורומנטי‪.‬‬ ‫השנייה‪ ,‬הקיצית ביותר לטעמי‪ ,‬בלטה‬ ‫בהרבה מהתצוגות ובעיקר אצל קלוא’ה‬ ‫והציגה שיזוף לא מכוון‪ ,‬כאילו יצאת‬ ‫לחופשה בתחילת הקיץ ותפסת קצת צבע‪.‬‬ ‫המגמה השלישית‪ ,‬שבלטה בין היתר אצל‬ ‫ויואן ווסטווד‪ ,‬הייתה מגמת אנדרגראונד‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬איפור עם אדג’‪ .‬הטרנד מתאים‬ ‫לבחורות שרוצות שיזכרו אותן ויהי מה‪.‬‬ ‫לא מדובר רק בלהיראות יפה‪ ,‬אלא במראה‬ ‫של “היפ” ו”פאשן”‪ .‬איפור מאוד קשוח‬ ‫ואורבאני‪ ,‬שבכל זאת שומר על הנשיות‬ ‫שמאחוריו‪ .‬אנטי ממסדי אך יחד עם זאת‬ ‫עדיין יוקרתי ומלא סטייל‪.‬‬ ‫הטרנד האחרון הוא הטרנד החיוור‪ ,‬שניתן‬ ‫היה להבחין בו ברוב התצוגות ובין היתר‬ ‫אצל מיסוני‪ .‬האיפור נטול צבע והעור‬ ‫מקבל אפקט רפלקטיבי‪ ,‬כלומר סוג של‬ ‫שקוף‪ ,‬מחזיר אור‪ .‬כמעט כמו עור רטוב‪,‬‬ ‫כאילו בזה הרגע יצאת מהמים‪ .‬הוא רומנטי‬ ‫ויוצר עור בובה יפיפה ומצוחצח‪ .‬סוג של‬ ‫פריט בצבע פסטל לכל אירוע‪ ,‬בערב או‬ ‫סתם ביום יום‪.‬‬ ‫בעניין הלקים‪ ,‬בקיץ יש לכן את האפשרות‬ ‫להעיז! נצלו את זה‪ .‬וורוד זוהר הוא‬ ‫הפייבוריט שלי‪ .‬אסור לשכוח את הכתומים‬ ‫שנכנסים חזק מאוד בעונה הזו‪ .‬כתום‬ ‫משמש‪ ,‬כתום זוהר‪ ,‬לכי על מה שעושה‬ ‫לך כיף‪.‬‬ ‫ועכשיו‪ ,‬לחלק האהוב עלי‪ :‬הבגדים‬ ‫כמובן‪ .‬הפריט ההכרחי לקיץ הינו סנדלי‬ ‫עקב בגוון “פודרה”‪ ,‬שילוב של אופ‪-‬וויט‬ ‫וורוד עדין עדין‪ .‬הסוד הוא לקנות נעליים‬ ‫שיתאימו בצבען בדיוק לצבע כף הרגל‬ ‫שלך‪ ,‬כך תוכלי ללבוש כל בגד והנעליים‬ ‫תמיד ישתלבו‪.‬‬ ‫שמלות‪ ,‬כמובן‪ ,‬הן פריט חובה לקיץ‪ ,‬לכל‬ ‫בחורה באשר היא‪ .‬הן מחמיאות‪ ,‬נוחות‪,‬‬ ‫נשיות ובעיקר ‪ -‬סקסיות‪ .‬שמלה בצבע‬ ‫ובגזרה הנכונה‪ ,‬עם נעל שטוחה או על‬ ‫נעל עקב‪ ,‬תגרום לך להרגיש בשיאך‪.‬‬ ‫ורוד בהיר יהיה חזק מאוד בעונה הזו‪ ,‬וגם‬ ‫צבעי הניאון שבלטו בקיץ הקודם עדיין‬ ‫כאן‪ .‬לכן‪ ,‬לכל הנועזות שבינינו‪ ,‬האפשרות‬ ‫להפגיז עם ורוד‪ ,‬כתום וצהוב ניאון‪ ,‬עדיין‬ ‫קיימת‪.‬‬ ‫ואחרון חביב‪ ,‬טרנד הפרחים שאני כל‬ ‫כך אוהבת‪ .‬הדפסי פרחים על שמלות‪,‬‬ ‫חולצות ואפילו טייצים דקיקים‪ ,‬פרחים‬

‫אמירה בסגנון “אני בלי איפור בכלל‪ ,‬אני‬ ‫פשוט יפה”‪.‬‬ ‫אז עד הטרנד הבא‪ ,‬תתאפרו‪ ,‬תהיו יפות‬ ‫וזכרו שטבעי זה באמת הכי‪...‬‬ ‫(תודה לליאורה גולדסמיט‪ ,‬סטודנטית שנה‬ ‫ראשונה לפסיכולוגיה ומאפרת מקצועית‬ ‫ברשת “מאק” על הטיפים האדיבים‪).‬‬ ‫לשיער ופרחים בתור צמידים‪ .‬הסגנון‬ ‫מתקתק‪ ,‬קיצי ומחמיא לכל אישה‪ .‬בקיצור‪:‬‬

‫‪!Flower Power Here We Come‬‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫‪18‬‬

‫מי לא אוהב נעליים? איזה גבר או אישה‬ ‫לא מחסירים פעימה למראה הנעל‬ ‫המושלמת?‬ ‫נכון שהנעל האולטימטיבית בעיני גבר‬ ‫תהיה נעל ספורט שבצדה השמאלי‬ ‫חתימה של מייקל ג’ורדן‪ ,‬ובעיני אישה‬ ‫נעל עקב עם חתימה של ג’ימי צ’ו‪ .‬ובכל‬ ‫זאת‪ ,‬האמינו או לא‪ ,‬מצאתי את הנעל שגם‬ ‫אני וגם שלצידי התפעלנו ממנה בדיוק‬ ‫באותה מידה‪.‬‬ ‫“‪”Paez‬‬ ‫‬‫ה‬ ‫נעלי‬ ‫הכירו את‬ ‫שהגיעו אלינו‬ ‫לארץ בעזרתו האדיבה של בן מונהייט‪,‬‬ ‫סטונדט שנה א’ למשפטים ומנהל עסקים‬ ‫במרכז הבינתחומי‪.‬‬ ‫“ ‪ ”Paez‬הן נעלי נוחות ארגנטינאיות‬ ‫המיוצרות בשלל צבעים והדפסים‬ ‫ומתאימות לנשים וגברים כאחד‪ .‬החלק‬ ‫העליון של הנעל עשוי מקנבס‪ ,‬הבטנה‬ ‫עשויה מכותנה והסוליה מרופדת עור‪.‬‬ ‫הקנבס מהווה יתרון עצום למי שמחפש‬ ‫נעליים סגורות גם לימי הקיץ החמימים‬ ‫והאכזריים של ישראל‪ .‬לא רק זאת‪ ,‬הן גם‬ ‫עמידות למים וניתן לכבס ולנקות אותן‬ ‫בלי חשש‪.‬‬ ‫יתרון בולט נוסף‪ ,‬מעבר לעיצוב המגניב‬ ‫והנוחות המפתיעה שלהן‪ ,‬הוא העובדה‬ ‫שהנעל מתאימה עצמה לכף הרגל תוך‬

‫שעות ספורות‪ ,‬וזאת בזכות החומרים‬ ‫הגמישים מהם היא עשויה‪.‬‬ ‫למען הגילוי הנאות‪ ,‬אספר שכבר רכשתי‬ ‫זוג אחד לעצמי‪ ,‬ושמחתי לגלות שכל מה‬ ‫שמספרים על הנעל באמת נכון‪.‬‬ ‫לאחר שיחה עם בן‪ ,‬הבנתי שלא מדובר‬ ‫בסיפור סינדרלה‪ ,‬אלא בסיפור של בחור‬ ‫עם חזון‪ ,‬שהחליט לממש אותו‪ .‬כמו רבים‬ ‫אחרים‪ ,‬בן נסע לטיול אחרי צבא בדרום‬ ‫אמריקה‪ .‬הוא ראה את הנעליים לראשונה‬ ‫בארגנטינה‪ ,‬והתאהב‪ .‬באותו רגע‪ ,‬החליט‬ ‫שהוא יביא את הנעליים האלה לארץ‪“ .‬זה‬ ‫חלום של כל אחד למצוא מוצר מגניב‬ ‫ולהביא אותו לארץ”‪ ,‬הוא אומר‪ .‬אצל‬ ‫רוב האנשים‪ ,‬ההחלטה הייתה נשארת‬ ‫בגדר אמירה‪ ,‬אבל בן החליט לעשות את‬ ‫זה עד הסוף‪“ .‬זה גם טוב לצבור ניסיון‬ ‫בעסקים”‪ ,‬הוא מסביר לי‪ .‬במהלך הטיול‬ ‫הוא יצר מגעים עם החברה הארגנטינאית‪,‬‬ ‫שלהפתעתו נענתה בחיוב‪ .‬הם ניהלו משא‬ ‫ומתן לגבי ייבוא הנעליים לישראל‪ ,‬והשאר‬ ‫כבר היסטוריה‪.‬‬ ‫בן וחבריו אחראיים על פרסום הנעליים‬ ‫בארץ‪ ,‬והם עשו שימוש בעיקר ברשתות‬ ‫החברתיות כדי להפיץ את הבשורה‪ .‬עד כה‬ ‫הנעליים נמכרו בירידי אופנה שונים‪ ,‬כמו‬ ‫‪ T-MARKET‬ו”שופוני”‪ ,‬ונערכה גם מכירה‬ ‫פרטית לחברי הקבוצה בלבד‪ .‬בימים אלו‪,‬‬ ‫נמצא מונהייט במגעים עם חנויות שונות‬ ‫כדי למכור דרכן את הנעליים‪.‬‬ ‫פרט אחרון לגבי הנעליים‪ ,‬שהופך את‬ ‫העסקה לעוד יותר משתלמת‪ ,‬הוא המחיר‬ ‫הנוח ‪ ₪ 160 :‬לזוג‪ .‬אם אתם שואלים אותי‪,‬‬ ‫מדובר בלהיט הבא של הקיץ‪.‬‬

‫כל מה שרציתי במהלך שנות שירותי בצה"ל‬ ‫היה להיות חופשייה‪ .‬חופשייה להתעורר מתי‬ ‫שבא לי‪ ,‬לנסוע לחו"ל ולעבוד מתי שארצה‪,‬‬ ‫והכי חשוב‪ -‬חופשייה ללבוש הכל‪ .‬תוך מספר‬ ‫חודשי שירות‪ ,‬התחלתי רשמית להתחרפן‪.‬‬ ‫כל איסורי הצבא בענייני דיגום‪ ,‬עצרו אותי‬ ‫מביטוי עצמי באופן מוחלט‪ .‬הצורך לשמור‬ ‫על ביטחון המדינה סירס כל חוש אופנתי‬ ‫שהיה לי אי פעם‪.‬‬ ‫על אף שאת רוב שירותי העברתי במרכז‬ ‫עזריאלי‪ ,‬היו פעמים שמחוסר ברירה הייתי‬ ‫חייבת להיות נוכחת בבסיס‪ .‬ניסיונות‬ ‫להתחכם כמו ידיים בכיסים שהסתירו‬ ‫לק האדום או פיסות שיער שהתסירו את‬ ‫העגיל השלישי‪ ,‬הביאו לדמעות מול הרס"רים‬ ‫שרדפו אותי בבסיס‪ .‬הגעתי למסקנה שאם‬ ‫אין טעם להוציא כסף על בגדים‪ ,‬אפשר‬ ‫להוציא יותר על אקססוריז‪ .‬די מהר מצאתי‬ ‫עצמי עומדת מול ארון ריק מבגדים חדשים‬ ‫(נו טוב‪ ,‬כמעט ריק)‪ ,‬אך ממש לידו עמד אוסף‬ ‫מכובד של תיקים ומשקפי שמש שלא היה‬ ‫מבייש את גברת הילטון בכבודה ובעצמה‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬יום בהיר אחד‪ ,‬עטופה במדי החאקי‬ ‫המשופשפים‪ ,‬גיליתי את ליין התיקים של‬ ‫‪ .LINEA PELLE‬אמא שלי הושיטה לי שקית‬ ‫ואמרה‪" :‬זה ממאירה‪ ,‬תבחרי את קודם"‪.‬‬ ‫בתוך שני תיקי בד בהדפס זברה חיכו לי‬ ‫התיקים‪ ,‬האחד בצבע קרם והשני בחום‪,‬‬ ‫שהיו בדיוק מה שחיפשתי‪ .‬קלאסי‪ ,‬אבל עם‬ ‫טוויסט‪ ,‬מעוצב‪ ,‬אבל בעדינות‪ ,‬ייחודי‪ ,‬אבל‬ ‫לא בולט מדיי‪ .‬יש משהו יותר טוב שחיילת‬ ‫יכולה לקבל? כנראה שלא‪ .‬מאירה הביאה לי‬ ‫את המתנה המושלמת!‬ ‫מאירה היא ישראלית שמתגוררת בלוס‬ ‫אנג'לס והיא הנשיאה והמנכ"ל של ‪.LP‬‬ ‫בדצמבר ‪ 2009‬החברה השיקה‪ ,‬בנוסף לחנות‬ ‫מקוונת‪ ,‬בלוג העוסק בלייף סטייל המתעדכן‬ ‫באופן שוטף ומביא לגולשים מאמרים‬ ‫העוסקים בעולם האופנה והעיצוב בכלל‪.‬‬ ‫תמונות פפארצי של שחקניות וזמרות‬ ‫מחזיקות תיק "דילן" או קלאץ' של‬ ‫הליין המשותף שעשו ‪ LP‬עם כוכבת‬ ‫הריאליטי לורן קונרד‪ ,‬התפרסמו‬ ‫במגזינים ובאתרי אינטרנט ברחבי העולם‪.‬‬ ‫כוכבות כמו אשלי סימפסון‪ ,‬ריהאנה‪,‬‬ ‫פריס הילטון‪ ,‬לינדסי לוהן ואחרות‬ ‫הפכו מעריצות מושבעות של המותג‪.‬‬ ‫דגמי החברה נמכרים בארה"ב‪ ,‬קנדה‪,‬‬ ‫יפן‪ ,‬אירופה וכן גם במזרח התיכון‪.‬‬ ‫המותג טרם נחשף לחלוטין בארץ‬ ‫הקודש‪ ,‬אולם דגמים מצומצמים‬ ‫כבר נמכרים ברשת "עמנואל"‪.‬‬ ‫זו לא תהיה הגזמה לומר שמאז שגיליתי את‬ ‫תיקי החברה בזמן השירות‪ ,‬צה"ל מעולם לא‬ ‫נראה טוב יותר‪ .‬היום‪ ,‬בתור סטודנטית‪ ,‬כשאני‬ ‫חופשייה לחלוטין מכל איסור‪ ,‬התיקים של‬ ‫‪ LP‬לא רק משדרגים כל הופעה‪ ,‬אלא גם‬ ‫משמשים "בית" נוח ואופנתי ללפטופ שלי‪.‬‬

‫איפור ‪2010‬‬

‫‪19‬‬


‫עורכת מדור‪ :‬רבקה פאבל‬

‫תגובות‪/‬הערות‪/‬הארות ‪fusion@idc.ac.il‬‬

‫תיק אישי‬ ‫| ליאונורה פורר |‬

‫החלום‬ ‫הארגנטינאי‬ ‫| תום ארליך | צילום‪ :‬ברק שבת‬

‫| רבקה פאבל |‬

‫בטוח כבר שמתם לב שהלהיט הגדול של‬ ‫הקיץ הוא הצבע ‪ .Nude‬כשניסיתי למצוא‬ ‫חלופה בעברית למילה הזו נתקלתי בבעיה‪,‬‬ ‫כי לקרוא לצבע “עירום” זה קצת בעייתי‪,‬‬ ‫ולא מושך כל כך‪ .‬ולכן‪ ,‬מעתה אתייחס‬ ‫אליו כאל “ניוד”‪“ .‬ניוד” הוא למעשה צבע‬ ‫טבעי‪ ,‬כמעט כמו פודרה‪ .‬וורוד בהיר שנוטה‬ ‫לאופ‪-‬וויט‪ .‬יודעים מה? בוא נסכם על צבע‬ ‫גוף‪ .‬הקטע הזה‪ ,‬שבכל עונה יש צבע שולט‪,‬‬ ‫גורם לי לשאול כל פעם מחדש ‪ -‬איך חיינו‬ ‫בלי הצבע הזה קודם? ומי בכלל החליט‬ ‫שזה יהיה הצבע השולט?‬ ‫“הצבעים השולטים” נקבעים בשבועות‬ ���האופנה באירופה ובארה”ב‪ ,‬בהתאם‬ ‫לגחמות המעצבים השונים‪ .‬ככה בעצם‬ ‫נקבעים ה”טרנדים”‪ .‬הפעם‪ ,‬במקום‬ ‫לעסוק במה נלבש‪ ,‬החלטתי להתמקד‬ ‫באיך נתאפר‪ ,‬לפי הטרנדים הלוהטים של‬ ‫קיץ ‪.2010‬‬ ‫בגדול‪ ,‬המגמה העונה בכל מה שקשור‬ ‫לאיפור היא רתיעה מהפרזות‪ ,‬והתמקדות‬ ‫בביטחון עצמי ופשטות‪ .‬כאן נכנס ה”ניוד”‬ ‫לתמונה‪ .‬כל התצוגות השנה הראו הדגשה‬ ‫של האיפור העירום והחיוור‪ ,‬שנשמר‬ ‫עדין ומהודר‪ ,‬אך יחד עם זאת מתוחכם‪.‬‬ ‫הטרנדים של קיץ ‪ 2010‬הם נועזים אך‬

‫‪Summer‬‬ ‫'‪Lovin‬‬ ‫| דניאלה קפלוטו |‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫איזה כיף שהגיע הקיץ‪ .‬תמיד הייתי ילדה‬ ‫של שמש‪ .‬הכל בקיץ פשוט יותר טוב!‬ ‫חופש‪ ,‬שמש ונונשלט‪ .‬כולם מחייכים כל‬ ‫הזמן‪ ,‬כולם שזופים‪ ,‬כל יום יוצאים ומבלים‬ ‫כי למה להישאר בבית שכל כך נעים בחוץ‪,‬‬ ‫וכמובן‪ ,‬הצבעים יוצאים החוצה! אופנת‬ ‫הקיץ היא צבעונית ורעננה ומביאה איתה‬ ‫כל פעם מחדש את ההתלבטות‪ ,‬איזה צבע‬ ‫היום? ורוד‪ ,‬כתום‪ ,‬כחול‪ ,‬ירוק‪ ,‬צהוב‪ ,‬או‬ ‫אולי הצבע הנקי והמבריק שעושה לכל‬ ‫בחורה עם שיזוף דנדש אושר ושמחה ‪-‬‬ ‫לבן! בקיץ יש אפשרות להפריז בצבע‪,‬‬ ‫בעיקר למכורות שיזוף כמוני‪ .‬אחרי סקירה‬ ‫מפרכת מול אתר האינטרנט ‪,style.com‬‬ ‫ניתן לראות שרוב המעצבים שמו דגש‬ ‫על צבעי הפסטל לעונת הקיץ הנוכחי‪,‬‬ ‫כלומר צבעים רכים כמו וורוד בייבי‪,‬‬ ‫אפרסק‪ ,‬תכלת‪,‬ירוק מנטה ושמנת‪ .‬הם‬ ‫מתאימים לכל אחת‪ ,‬גם לשזופות שבינינו‬ ‫וגם לבנות האחראיות שאוהבות לשמור‬ ‫על עצמן‪ .‬בעזרת איפור נכון ניתן לשלב‬

‫עדינים‪ ,‬ויש שימוש גדול בצבעים בעלי‬ ‫טוויסט לא שגרתי‪.‬‬ ‫מבחינת מה שנראה בתצוגות השונות בלטו‬ ‫‪ 4‬מגמות עיקריות‪ .‬הראשונה‪ ,‬שנראתה‬ ‫בין היתר בתצוגה של קארל לאגרפלד‬ ‫הייתה מגמה של צבע‪ ,‬בעיקר רך ורומנטי‪.‬‬ ‫השנייה‪ ,‬הקיצית ביותר לטעמי‪ ,‬בלטה‬ ‫בהרבה מהתצוגות ובעיקר אצל קלוא’ה‬ ‫והציגה שיזוף לא מכוון‪ ,‬כאילו יצאת‬ ‫לחופשה בתחילת הקיץ ותפסת קצת צבע‪.‬‬ ‫המגמה השלישית‪ ,‬שבלטה בין היתר אצל‬ ‫ויואן ווסטווד‪ ,‬הייתה מגמת אנדרגראונד‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬איפור עם אדג’‪ .‬הטרנד מתאים‬ ‫לבחורות שרוצות שיזכרו אותן ויהי מה‪.‬‬ ‫לא מדובר רק בלהיראות יפה‪ ,‬אלא במראה‬ ‫של “היפ” ו”פאשן”‪ .‬איפור מאוד קשוח‬ ‫ואורבאני‪ ,‬שבכל זאת שומר על הנשיות‬ ‫שמאחוריו‪ .‬אנטי ממסדי אך יחד עם זאת‬ ‫עדיין יוקרתי ומלא סטייל‪.‬‬ ‫הטרנד האחרון הוא הטרנד החיוור‪ ,‬שניתן‬ ‫היה להבחין בו ברוב התצוגות ובין היתר‬ ‫אצל מיסוני‪ .‬האיפור נטול צבע והעור‬ ‫מקבל אפקט רפלקטיבי‪ ,‬כלומר סוג של‬ ‫שקוף‪ ,‬מחזיר אור‪ .‬כמעט כמו עור רטוב‪,‬‬ ‫כאילו בזה הרגע יצאת מהמים‪ .‬הוא רומנטי‬ ‫ויוצר עור בובה יפיפה ומצוחצח‪ .‬סוג של‬ ‫פריט בצבע פסטל לכל אירוע‪ ,‬בערב או‬ ‫סתם ביום יום‪.‬‬ ‫בעניין הלקים‪ ,‬בקיץ יש לכן את האפשרות‬ ‫להעיז! נצלו את זה‪ .‬וורוד זוהר הוא‬ ‫הפייבוריט שלי‪ .‬אסור לשכוח את הכתומים‬ ‫שנכנסים חזק מאוד בעונה הזו‪ .‬כתום‬ ‫משמש‪ ,‬כתום זוהר‪ ,‬לכי על מה שעושה‬ ‫לך כיף‪.‬‬ ‫ועכשיו‪ ,‬לחלק האהוב עלי‪ :‬הבגדים‬ ‫כמובן‪ .‬הפריט ההכרחי לקיץ הינו סנדלי‬ ‫עקב בגוון “פודרה”‪ ,‬שילוב של אופ‪-‬וויט‬ ‫וורוד עדין עדין‪ .‬הסוד הוא לקנות נעליים‬ ‫שיתאימו בצבען בדיוק לצבע כף הרגל‬ ‫שלך‪ ,‬כך תוכלי ללבוש כל בגד והנעליים‬ ‫תמיד ישתלבו‪.‬‬ ‫שמלות‪ ,‬כמובן‪ ,‬הן פריט חובה לקיץ‪ ,‬לכל‬ ‫בחורה באשר היא‪ .‬הן מחמיאות‪ ,‬נוחות‪,‬‬ ‫נשיות ובעיקר ‪ -‬סקסיות‪ .‬שמלה בצבע‬ ‫ובגזרה הנכונה‪ ,‬עם נעל שטוחה או על‬ ‫נעל עקב‪ ,‬תגרום לך להרגיש בשיאך‪.‬‬ ‫ורוד בהיר יהיה חזק מאוד בעונה הזו‪ ,‬וגם‬ ‫צבעי הניאון שבלטו בקיץ הקודם עדיין‬ ‫כאן‪ .‬לכן‪ ,‬לכל הנועזות שבינינו‪ ,‬האפשרות‬ ‫להפגיז עם ורוד‪ ,‬כתום וצהוב ניאון‪ ,‬עדיין‬ ‫קיימת‪.‬‬ ‫ואחרון חביב‪ ,‬טרנד הפרחים שאני כל‬ ‫כך אוהבת‪ .‬הדפסי פרחים על שמלות‪,‬‬ ‫חולצות ואפילו טייצים דקיקים‪ ,‬פרחים‬

‫אמירה בסגנון “אני בלי איפור בכלל‪ ,‬אני‬ ‫פשוט יפה”‪.‬‬ ‫אז עד הטרנד הבא‪ ,‬תתאפרו‪ ,‬תהיו יפות‬ ‫וזכרו שטבעי זה באמת הכי‪...‬‬ ‫(תודה לליאורה גולדסמיט‪ ,‬סטודנטית שנה‬ ‫ראשונה לפסיכולוגיה ומאפרת מקצועית‬ ‫ברשת “מאק” על הטיפים האדיבים‪).‬‬ ‫לשיער ופרחים בתור צמידים‪ .‬הסגנון‬ ‫מתקתק‪ ,‬קיצי ומחמיא לכל אישה‪ .‬בקיצור‪:‬‬

‫‪!Flower Power Here We Come‬‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫‪18‬‬

‫מי לא אוהב נעליים? איזה גבר או אישה‬ ‫לא מחסירים פעימה למראה הנעל‬ ‫המושלמת?‬ ‫נכון שהנעל האולטימטיבית בעיני גבר‬ ‫תהיה נעל ספורט שבצדה השמאלי‬ ‫חתימה של מייקל ג’ורדן‪ ,‬ובעיני אישה‬ ‫נעל עקב עם חתימה של ג’ימי צ’ו‪ .‬ובכל‬ ‫זאת‪ ,‬האמינו או לא‪ ,‬מצאתי את הנעל שגם‬ ‫אני וגם שלצידי התפעלנו ממנה בדיוק‬ ‫באותה מידה‪.‬‬ ‫“‪”Paez‬‬ ‫‬‫ה‬ ‫נעלי‬ ‫הכירו את‬ ‫שהגיעו אלינו‬ ‫לארץ בעזרתו האדיבה של בן מונהייט‪,‬‬ ‫סטונדט שנה א’ למשפטים ומנהל עסקים‬ ‫במרכז הבינתחומי‪.‬‬ ‫“ ‪ ”Paez‬הן נעלי נוחות ארגנטינאיות‬ ‫המיוצרות בשלל צבעים והדפסים‬ ‫ומתאימות לנשים וגברים כאחד‪ .‬החלק‬ ‫העליון של הנעל עשוי מקנבס‪ ,‬הבטנה‬ ‫עשויה מכותנה והסוליה מרופדת עור‪.‬‬ ‫הקנבס מהווה יתרון עצום למי שמחפש‬ ‫נעליים סגורות גם לימי הקיץ החמימים‬ ‫והאכזריים של ישראל‪ .‬לא רק זאת‪ ,‬הן גם‬ ‫עמידות למים וניתן לכבס ולנקות אותן‬ ‫בלי חשש‪.‬‬ ‫יתרון בולט נוסף‪ ,‬מעבר לעיצוב המגניב‬ ‫והנוחות המפתיעה שלהן‪ ,‬הוא העובדה‬ ‫שהנעל מתאימה עצמה לכף הרגל תוך‬

‫שעות ספורות‪ ,‬וזאת בזכות החומרים‬ ‫הגמישים מהם היא עשויה‪.‬‬ ‫למען הגילוי הנאות‪ ,‬אספר שכבר רכשתי‬ ‫זוג אחד לעצמי‪ ,‬ושמחתי לגלות שכל מה‬ ‫שמספרים על הנעל באמת נכון‪.‬‬ ‫לאחר שיחה עם בן‪ ,‬הבנתי שלא מדובר‬ ‫בסיפור סינדרלה‪ ,‬אלא בסיפור של בחור‬ ‫עם חזון‪ ,‬שהחליט לממש אותו‪ .‬כמו רבים‬ ‫אחרים‪ ,‬בן נסע לטיול אחרי צבא בדרום‬ ‫אמריקה‪ .‬הוא ראה את הנעליים לראשונה‬ ‫בארגנטינה‪ ,‬והתאהב‪ .‬באותו רגע‪ ,‬החליט‬ ‫שהוא יביא את הנעליים האלה לארץ‪“ .‬זה‬ ‫חלום של כל אחד למצוא מוצר מגניב‬ ‫ולהביא אותו לארץ”‪ ,‬הוא אומר‪ .‬אצל‬ ‫רוב האנשים‪ ,‬ההחלטה הייתה נשארת‬ ‫בגדר אמירה‪ ,‬אבל בן החליט לעשות את‬ ‫זה עד הסוף‪“ .‬זה גם טוב לצבור ניסיון‬ ‫בעסקים”‪ ,‬הוא מסביר לי‪ .‬במהלך הטיול‬ ‫הוא יצר מגעים עם החברה הארגנטינאית‪,‬‬ ‫שלהפתעתו נענתה בחיוב‪ .‬הם ניהלו משא‬ ‫ומתן לגבי ייבוא הנעליים לישראל‪ ,‬והשאר‬ ‫כבר היסטוריה‪.‬‬ ‫בן וחבריו אחראיים על פרסום הנעליים‬ ‫בארץ‪ ,‬והם עשו שימוש בעיקר ברשתות‬ ‫החברתיות כדי להפיץ את הבשורה‪ .‬עד כה‬ ‫הנעליים נמכרו בירידי אופנה שונים‪ ,‬כמו‬ ‫‪ T-MARKET‬ו”שופוני”‪ ,‬ונערכה גם מכירה‬ ‫פרטית לחברי הקבוצה בלבד‪ .‬בימים אלו‪,‬‬ ‫נמצא מונהייט במגעים עם חנויות שונות‬ ‫כדי למכור דרכן את הנעליים‪.‬‬ ‫פרט אחרון לגבי הנעליים‪ ,‬שהופך את‬ ‫העסקה לעוד יותר משתלמת‪ ,‬הוא המחיר‬ ‫הנוח ‪ ₪ 160 :‬לזוג‪ .‬אם אתם שואלים אותי‪,‬‬ ‫מדובר בלהיט הבא של הקיץ‪.‬‬

‫כל מה שרציתי במהלך שנות שירותי בצה"ל‬ ‫היה להיות חופשייה‪ .‬חופשייה להתעורר מתי‬ ‫שבא לי‪ ,‬לנסוע לחו"ל ולעבוד מתי שארצה‪,‬‬ ‫והכי חשוב‪ -‬חופשייה ללבוש הכל‪ .‬תוך מספר‬ ‫חודשי שירות‪ ,‬התחלתי רשמית להתחרפן‪.‬‬ ‫כל איסורי הצבא בענייני דיגום‪ ,‬עצרו אותי‬ ‫מביטוי עצמי באופן מוחלט‪ .‬הצורך לשמור‬ ‫על ביטחון המדינה סירס כל חוש אופנתי‬ ‫שהיה לי אי פעם‪.‬‬ ‫על אף שאת רוב שירותי העברתי במרכז‬ ‫עזריאלי‪ ,‬היו פעמים שמחוסר ברירה הייתי‬ ‫חייבת להיות נוכחת בבסיס‪ .‬ניסיונות‬ ‫להתחכם כמו ידיים בכיסים שהסתירו‬ ‫לק האדום או פיסות שיער שהתסירו את‬ ‫העגיל השלישי‪ ,‬הביאו לדמעות מול הרס"רים‬ ‫שרדפו אותי בבסיס‪ .‬הגעתי למסקנה שאם‬ ‫אין טעם להוציא כסף על בגדים‪ ,‬אפשר‬ ‫להוציא יותר על אקססוריז‪ .‬די מהר מצאתי‬ ‫עצמי עומדת מול ארון ריק מבגדים חדשים‬ ‫(נו טוב‪ ,‬כמעט ריק)‪ ,‬אך ממש לידו עמד אוסף‬ ‫מכובד של תיקים ומשקפי שמש שלא היה‬ ‫מבייש את גברת הילטון בכבודה ובעצמה‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬יום בהיר אחד‪ ,‬עטופה במדי החאקי‬ ‫המשופשפים‪ ,‬גיליתי את ליין התיקים של‬ ‫‪ .LINEA PELLE‬אמא שלי הושיטה לי שקית‬ ‫ואמרה‪" :‬זה ממאירה‪ ,‬תבחרי את קודם"‪.‬‬ ‫בתוך שני תיקי בד בהדפס זברה חיכו לי‬ ‫התיקים‪ ,‬האחד בצבע קרם והשני בחום‪,‬‬ ‫שהיו בדיוק מה שחיפשתי‪ .‬קלאסי‪ ,‬אבל עם‬ ‫טוויסט‪ ,‬מעוצב‪ ,‬אבל בעדינות‪ ,‬ייחודי‪ ,‬אבל‬ ‫לא בולט מדיי‪ .‬יש משהו יותר טוב שחיילת‬ ‫יכולה לקבל? כנראה שלא‪ .‬מאירה הביאה לי‬ ‫את המתנה המושלמת!‬ ‫מאירה היא ישראלית שמתגוררת בלוס‬ ‫אנג'לס והיא הנשיאה והמנכ"ל של ‪.LP‬‬ ‫בדצמבר ‪ 2009‬החברה השיקה‪ ,‬בנוסף לחנות‬ ‫מקוונת‪ ,‬בלוג העוסק בלייף סטייל המתעדכן‬ ‫באופן שוטף ומביא לגולשים מאמרים‬ ‫העוסקים בעולם האופנה והעיצוב בכלל‪.‬‬ ‫תמונות פפארצי של שחקניות וזמרות‬ ‫מחזיקות תיק "דילן" או קלאץ' של‬ ‫הליין המשותף שעשו ‪ LP‬עם כוכבת‬ ‫הריאליטי לורן קונרד‪ ,‬התפרסמו‬ ‫במגזינים ובאתרי אינטרנט ברחבי העולם‪.‬‬ ‫כוכבות כמו אשלי סימפסון‪ ,‬ריהאנה‪,‬‬ ‫פריס הילטון‪ ,‬לינדסי לוהן ואחרות‬ ‫הפכו מעריצות מושבעות של המותג‪.‬‬ ‫דגמי החברה נמכרים בארה"ב‪ ,‬קנדה‪,‬‬ ‫יפן‪ ,‬אירופה וכן גם במזרח התיכון‪.‬‬ ‫המותג טרם נחשף לחלוטין בארץ‬ ‫הקודש‪ ,‬אולם דגמים מצומצמים‬ ‫כבר נמכרים ברשת "עמנואל"‪.‬‬ ‫זו לא תהיה הגזמה לומר שמאז שגיליתי את‬ ‫תיקי החברה בזמן השירות‪ ,‬צה"ל מעולם לא‬ ‫נראה טוב יותר‪ .‬היום‪ ,‬בתור סטודנטית‪ ,‬כשאני‬ ‫חופשייה לחלוטין מכל איסור‪ ,‬התיקים של‬ ‫‪ LP‬לא רק משדרגים כל הופעה‪ ,‬אלא גם‬ ‫משמשים "בית" נוח ואופנתי ללפטופ שלי‪.‬‬

‫איפור ‪2010‬‬

‫‪19‬‬


‫תגובות‪/‬הערות‪/‬הארות ‪fusion@idc.ac.il‬‬ ‫עורכים‪ :‬איתי אליצור‬

‫קיץ ברזילאי בחופי הרצליה‬ ‫| רבקה פאבל | צילום‪ :‬אופיר חיימוביץ'‬

‫עידן לוצקי‪ ,‬סטודנט שנה ב בבית הספר סמי עופר לתקשורת החליט‬ ‫לנסות לשחזר את הצלחת הבאר שבבעלותו‪ ,‬ופתח עם מספר שותפים‬ ‫את ה ‪ ,”Morro“ -‬ביץ’ קלאב סגנון חו”ל פה בחוף השרון ‪ -‬רבקה פאבל‬ ‫תפסה את “יזם הצ’ייסרים” לשיחה וסיור במקום שמאיים להיות‬ ‫התפאורה למרבית התמונות בפייסבוק שלכם בקיץ הקרוב‬ ‫מכירים את הימים האלה שהחלטתם‬ ‫שמגיע לכם חופש‪ ,‬ולקחתם “יום ים”‬ ‫לעבוד על השיזוף? השמש קופחת‪ ,‬הגלים‬ ‫גועשים‪ ,‬ויש אווירה של קיץ‪ ,‬אבל אתם‬ ‫מרגישים שחסר לכם משהו‪ ...‬אולי קצת‬ ‫מוזיקה‪ ,‬אלכוהול או אוכל טוב‪.‬‬ ‫אני חייבת להודות שבחופים בחו”ל‪ ,‬אני לא‬ ‫מרגישה את החוסר הזה‪ .‬מסתבר שהסיבה‬ ‫לכך היא תרבות הביץ’ קלאבס שקיימת‬ ‫שם‪ ,‬ואינה מוכרת כל כך כאן בארץ‪ .‬עידן‬ ‫לוצקי‪ ,‬סטודנט שנה ב’‪ ,‬החליט לנסות‬ ‫לייבאה לארץ עם עוד מספר שותפים‪.‬‬ ‫ה”מורו”‪ ,‬שנפתח לפני כחודש וחצי‪ ,‬עבר‬ ‫שיפוץ יסודי והתוצאה הסופית היא ביץ’‬ ‫קלאב אמיתי ויפיפה עם ניחוח של חו”ל‪.‬‬ ‫המקום פתוח משני עד שבת החל מהשעה‬ ‫‪ ,17:00‬כשלרשותכם עומדים שני ברים‪,‬‬

‫מיטות שיזוף עליהם תוכלו לנוח מהיום‬ ‫הקשה שלכם ופינות ישיבה מפנקות‬ ‫מול הים‪ .‬את קרקורי הבטן שלכם תוכלו‬ ‫להרגיע בעזרתו של שף הבית שמציע הכל‪,‬‬ ‫החל מטפאסים ועד המבורגרים ביתיים‪.‬‬ ‫כשאני שואלת את לוצקי על משמעות‬ ‫השם “מורו”‪ ,‬הוא מסביר לי שזהו שמו‬ ‫של אי בברזיל‪ ,‬והמשמעות של השם‬ ‫בפורטוגזית היא “גבעה”‪“ .‬רוב השותפים‬ ‫במיזם היו באי‪ ,‬ובאופן אישי זה היה‬ ‫המקום הכי קסום שהייתי בו בטיול‪.‬‬ ‫הייתה בו אווירה של קיץ וחופש תמידי‪,‬‬ ‫וזו האווירה שרצינו להשרות בבר”‬ ‫לוצקי טוען שהוא ושותפיו מציעים משהו‬ ‫שלא קיים עדיין בישראל בכלל ובהרצליה‬ ‫בפרט‪ .‬ה”מורו” הוא למעשה אלטרנטיבה‬ ‫לתל אביב‪ .‬הם מאמינים בלהפוך את‬

‫כשיש רצון יש יכולת‬ ‫| איתי אליצור |‬

‫כישלונם של גופי השידור הגדולים כמו ערוץ ‪ 10‬ו”רשת” לייצר‬ ‫תוכן חדש ומרענן‪ ,‬מהדהד במיוחד לאור הצלחתה של חברת ‪HOT‬‬ ‫לספק את הסחורה באופן מתמשך‪ ,‬ולכן מכריז איתי אליצור על‬ ‫‪ 2010‬כשנה של ‪HOT‬‬

‫| עמרי אריאב |‬ ‫מאחורי הבר “תאודור” הקורא לעצמו‬ ‫“הבר ההרצליאני הראשון” עומדים‬ ‫כמה סטודנטים בעלי “חזון” להפוך‬ ‫את מרכז העיר של הרצליה למקום‬ ‫צעיר יותר ובעיקר שתוי יותר‬ ‫גילוי נאות‪ :‬אחד מבעלי הבאר הינו כותב במערכת‬ ‫העיתון “פיוזן”‬

‫“בשקט‪ ,‬בשקט בלי לשים לב‪ ”...‬בעיר‬ ‫הרצליה המילים “בשקט בשקט” תמיד‬ ‫קיבלו משמעות אמיתית מכוון שבדרך‬ ‫כלל אחרי השעה ‪ 20:00‬מרכז העיר‪ ,‬רחוב‬ ‫סוקולוב והסביבה‪ ,‬היה הופך לדממת‬ ‫אלחוט מלבד התקהלויות מעטות ליד‬ ‫פיצוציות‪ ,‬ומיטב להיטי הזמר הים תיכוני‬ ‫היוצאים ממגברים בתוך תא המטען לא‬ ‫היה שום דבר אחר‪ .‬לכן מי שחשקה נפשו‬ ‫בכוס בירה היה צריך לגשת להרצליה פיתוח‬ ‫במקרה הטוב או לעזאזל המוסרי המכונה‬ ‫תל אביב במקרה הרע‪ .‬אז הגיע לשכונה‬ ‫בר חדש‪ .‬הוא נקרא בשם הציוני “תיאודור”‪,‬‬ ‫וללא ספק‪ ,‬חוזה המדינה היה גאה לראות‬ ‫בר שוקק חיים בלב העיר הקרויה על שמו‪,‬‬ ‫במדינת ישראל‪ 150 ,‬שנה לאחר שנולד‪.‬‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫היא תכנית הטלוויזיה המדוברת ביותר‬ ‫בישראל‪ .‬על הצלחתה יש להביט בראייה‬ ‫רחבה‪ :‬סודה של התכנית הוא בשוני שלה‪.‬‬ ‫חבורת הצעירים הירושלמית (או יותר נכון‬ ‫ הלא תל אביבית‪ ,‬מה שמדבר לקהל‬‫שונה) שחיים מדרינק לשאכטה‪ ,‬הצליחה‬ ‫לפצח את הנוסחא‪ .‬בשילוב עם “נבלות”‪,‬‬ ‫המיני סידרה הפרובוקטיבית‪ ,‬הפכה ‪HOT‬‬ ‫למנצחת הגדולה של השנה‪.‬‬ ‫התמהיל המציג דרמה איכותית ותוכן צעיר‬ ‫ובועט בשילוב סדרות רכש מפתיעות כמו‬ ‫“ילדי האנרכיה”‪ ,‬מוכיח כי ‪ HOT‬יודעת שכדי‬ ‫להבטיח את ההצלחה ואת שביעות רצון‬ ‫הצופה‪ ,‬קודם כל צריך לחשוב מי הקהל‬ ‫שלך‪ .‬ולערוצים הגדולים אומר‪ :‬אל תזלזלו‬ ‫בנו עם תפאורות נוצצות וכוכבניות חסרות‬ ‫מעוף במסווה של “פורמט חדש”‪ .‬עשו‬ ‫שיעורי בית‪ ,‬חפשו כותבים טובים‪ ,‬עשו‬ ‫אודישנים לשחקנים צעירים ובעיקר‪ ,‬די‬ ‫כבר עם ה”רווק”‪ ,‬זה עושה לי צרבת‪.‬‬

‫אומרים לנו שיש פופ אחר‬ ‫| שירן מנשה |‬

‫המוסיקה הפופולארית באירופה משנה את פניה‪ ,‬ומבט חטוף‬ ‫במצעדי הפזמונים וטקסי המוסיקה יוכיח כי גל חדש‪ ,‬איכותי‬ ‫יותר‪ ,‬שטף את אזני המאזינים ‪ -‬אפילו הפלייליסט של גלגל"צ‬ ‫לא נשאר אדיש‬ ‫זהו‪ ,‬אני מאוהבת‪ .‬לגמרי מאוהבת‪.‬‬ ‫‪.Shiran Menashe is in a relationship‬‬

‫ולא‪ ,‬זה לא האביב‪ ,‬זה לא השכן החדש‬ ‫ובטח לא אחד המרצים‪ .‬זה הזרם שהביא‬ ‫עמו את שתי ענקיות המוסיקה הבריטיות‬ ‫‪ Florence and the Machine‬ו ‪,The XX -‬‬ ‫ואת צמד הממתקים האוסטרלים‬ ‫‪.Empire Of The Sun‬‬

‫ההיכרות עם שלושת ההרכבים הללו‬ ‫הפכה את עולמי לטוב יותר‪ .‬אם זה‬ ‫סאונד הסינתיסייזר של ‪ ,Empire‬שפרצו‬ ‫לתודעה הישראלית בפרסומת של‬ ‫"קסטרו" עם השיר ‪,We Are The People‬‬ ‫הוייב הסקסי‪-‬גותי של ה‪ XX-‬המעולים או‬ ‫הרצון להפוך לפיה קלטית על אסיד‪ ,‬בכל‬ ‫פעם שפלורנס וולש פותחת את הפה‪.‬‬ ‫‪ Empire of The Sun‬הם לוק סטיל וניק‬ ‫ליטלמור‪ ,‬הנותנים לנו צלילים חדשים‬ ‫שנדמה לנו שכבר שמענו‪ ,‬וגורמים‬

‫להתלבט על איזה כפתור ללחוץ במכונת‬ ‫הזמן‪ :‬אחורה‪ ,‬לשנות השבעים‪ ,‬או קדימה‬ ‫באלפי שנים‪ ,‬לעידן טכנו‪-‬חללי‪ .‬האלבום‬ ‫‪ Walking on a dream‬שיצא ב‪ 2008-‬זכה‬ ‫ב‪ 7-‬מתוך ‪ 11‬מועמדויות בטקס פרסי‬ ‫ה‪ ,ARIA -‬אגודת תעשיית ההקלטות‬ ‫האוסטרלית‪ ,‬ביניהם אלבום השנה והרכב‬ ‫הפופ של השנה‪.‬‬ ‫‪ XX The‬הבריטים הם שלישיה שנוצרה‬ ‫בלונדון בשנת ‪ :2005‬אוליבר סים‪ ,‬ג›יימי‬ ‫סמית› ורומי קרופט‪ ,‬שמסתמנת כאחת‬ ‫מהשחקניות החזקות ביותר במגרש‬ ‫המוסיקה הבריטי‪ .‬בשנת ‪ 2009‬שחרר‬ ‫ההרכב את אלבום הבכורה שלו‪ ,XX ,‬המכיל‬ ‫להיטים שהגיעו אפילו עד גלגל"צ כמו‬ ‫‪ Infinity ,Crystalised‬ו ‪ ,Basic Space -‬וכמובן‬ ‫‪ ,Intro‬הרצועה האינסטרומנטלית שהייתה‬ ‫חלק בלתי נפרד מפסקול אולימפיאדת‬ ‫החורף ‪.2010‬‬

‫(כדורגל בעיקר) וכאשר המקום מתחמם‬ ‫מוקרנים עליו קליפים של הופעות חיות‪.‬‬ ‫האקוסטיקה של המקום מרשימה‪ ,‬ובשעות‬ ‫הקטנות ועם האווירה המתאימה המקום‬ ‫עובר לעיתים לדאנס‪-‬בר שלא היה מבייש‬ ‫מקומות גדולים יותר‪.‬‬ ‫הבר מציע ערבי נושא כגון לילה לבנות‬ ‫(‪ , )LADIES NIGHT‬שבו מיטב בנות העיר‬ ‫נהנות ממשקה קבוע לאורך כל הלילה‬ ‫ב‪ 10-‬שח‪ )HAPPY HOUR( 1+1 ,‬בימים ראשון‬ ‫עד חמישי על כל תפריט האלכוהול בין‬ ‫השעות ‪ 19:00-21:00‬אם בא לכם להגיע‬ ‫היישר מיום ארוך בלימודים‪,‬במונדיאל‬ ‫הבא עלינו לטובה יתקיימו מבצעים‬ ‫מיוחדים כאשר על המסך הענק יתרוצצו‬ ‫מיטב כדורגלני העולם‪ ,‬וגולת הכותרת‪:‬‬ ‫‪ 10%‬הנחה קבועה על כל התפריט‬ ‫לסטודנטים מהמרכז הבינתחומי בהצגת‬ ‫תעודת סטודנט! תפריט האוכל הוא‬ ‫מטבח קר אשר מבוסס על טאפאסים‬ ‫קטנים ותוספות לצד המשקאות‪ ,‬וכן‬ ‫אפילו ראש עיריית הרצליה‪ ,‬יעל גרמן‪,‬‬ ‫עצרה שם לצ’ייסר ונאצ’וס‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬העיר הרצליה בשעה טובה‬ ‫עושה שינוי חיובי למען האוכלוסייה‬ ‫הצעירה‪ .‬אנו רק מקווים שה”תיאודור” הוא‬ ‫הסנונית הראשונה שהעירייה עושה למען‬ ‫סטודנטים וצעירים‪.‬‬ ‫ויש את פלורנס וולש‪.‬‬ ‫הו‪ ,‬פלורנס‪ .‬אלבום‬ ‫הבכורה של ההרכב‬

‫‪Florence and‬‬ ‫‪,the Machine‬‬ ‫הנקרא ‪,Lungs‬‬

‫כולל בין היתר‬ ‫את הלהיטים‬

‫‪Drumming Song,‬‬ ‫‪The Dog Days are‬‬ ‫‪Over, Rabbit Heart‬‬ ‫ו ‪.Kiss With a Fist -‬‬

‫בהתאם לזכייתה בתואר‬ ‫"בחירת המבקרים" בטקס פרטי‬ ‫ה ‪ ,2009 BRIT -‬מביאה עמה וולש ישועה‪.‬‬ ‫המוסיקה שלה גורמת לך לשמוח ולהיות‬ ‫עצוב בו זמנית‪ .‬היא נכנסת לתוך הקרביים‪,‬‬ ‫והופכת אותם לחלוטין‪ .‬בא לך לרקוד‪ ,‬בא‬ ‫לך לחייך‪ ,‬בא לך לבכות‪ ,‬ובעיקר בא לך‬ ‫לשמוע אותה‪ ,‬שוב ושוב‪.‬‬ ‫ניכר כי אנחנו עדים לתמורות משמעותיות‬ ‫בעולם המוסיקה הפופולארית בימים אלה‪,‬‬ ‫שהופכת איכותית יותר ויותר‪ .‬פחות צפויה‪,‬‬ ‫פחות תבניתית והרבה פחות משעממת‪.‬‬ ‫העניין הוא‪ ,‬שישראל בוחרת מתי לעלות‬ ‫על הרכבת ומתי לא‪ .‬ובינתיים‪ ,‬בשרביט‬ ‫הפופולאריות המוסיקלית בארץ אוחזים‬ ‫אמנים קבועים שחוזרים על עצמם‪ .‬אולי‬ ‫גם אנחנו צריכים פה איזו פלורנס‪.‬‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫‪16‬‬

‫אין מה לראות בטלוויזיה‪ .‬לפחות לא‬ ‫בערוצים הממלכתים‪ .‬ערוץ ‪ 10‬ממחזר כל‬ ‫תחקיר עיתונאי שצולם אי פעם‪ ,‬איזוטרי‬ ‫ככל שיהיה‪“ ,‬רשת” מעלה ומורידה את‬ ‫אותם שעשעונים ותכניות בידור שנועדו‬ ‫לספק תעסוקה לטאלנטים של הרשת‬ ‫עוד באותו השבוע‪ ,‬והערוץ הראשון? טוב‪,‬‬ ‫אין טעם לדבר על טכנאי השידור שלא‬ ‫מצליחים לגרום למשחק כדורגל להראות‬ ‫כאילו צולם במאה הנוכחית‪.‬‬ ‫“קשת” היא אולי לא כוס התה שלי‪ ,‬אך‬ ‫בסופו של יום מצליחה לספק בידור‬ ‫להמונים באיכות טובה עם תכניות‬ ‫מושקעות כמו “רמוזר”‪“ ,‬מונית הכסף”‪“ ,‬עדי‬ ‫אשכנזי”‪“ ,‬חטופים”‪“ ,‬אימאל’ה”‪“ ,‬מסודרים”‬ ‫וכמובן שלושת תותחי הרייטינג‪“ :‬האח‬ ‫הגדול”‪“ ,‬כוכב נולד” ו”ארץ נהדרת”‪.‬‬ ‫אז עם מה נשארנו? מי יצליח ליצור תוכן‬ ‫איכותי על המסך הקטן? “ ‪ ”yes‬סיפקה‬

‫בשנים האחרונות כמה יצירות מקור‬ ‫מעניינות כמו “רביעית רן”‪“ ,‬פעם בחיים”‬ ‫ו”סרוגים” אך לטעמי יתרונה הגדול נמצא‬ ‫דווקא במחלקת הרכש‪.‬‬ ‫כך הגענו למצב בו הממיר שלי נמצא‬ ‫ברוטציה מתמדת בין ערוצי הספורט‪ ,‬ערוץ‬ ‫‪ 8‬והוט ‪ .3‬כלומר‪ :‬כמעט כל תכנית שאני‬ ‫צורך הינה תוצר מחלקת התוכן של חברת‬ ‫‪ ,HOT‬ולהגיד את האמת‪ ,‬יש מה לראות‪.‬‬ ‫קברניטי הערוץ החליטו שיש יותר בעולם‬ ‫מריאליטי וסלבריטאים‪ ,‬וחזרו למקורות‬ ‫ כתיבת תכנים חדשניים כמו “הבורר”‬‫ו”תמרות עשן”‪ ,‬פיתוח פורמטים מעניינים‬ ‫כמו “מחוברות” ו”עונת החתונות”‪ ,‬ותכניות‬ ‫שמוכוונות לקהל הצעיר כמו “טינופת”‬ ‫ו”תעשה לי ילד”‪.‬‬ ‫את ההחזר להשקעה היציבה ביצירה‬ ‫מקומית קיבל הערוץ השנה דווקא ממקום‬ ‫מפתיע‪“ .‬עספור”‪ ,‬הדרמה היומית של ‪,HOT‬‬

‫הרצליה לעיר המציעה חיי לילה שוקקים‬ ‫לצעירים המתגוררים בה ולסטודנטים של‬ ‫המרכז הבינתחומי‪.‬‬ ‫המורו ביץ’ אכן מציע משהו שטרם נראה‬ ‫באיזור השרון‪ .‬אווירת חוף קייצית ביום‪,‬‬ ‫ואווירה של באר בלילה‪ .‬עד השעה ‪21:30‬‬ ‫המקום פועל במתכונת צ’ילאאוט‪ ,‬עם‬ ‫מוזיקה רגועה לאור השקיעה ופתוח לקהל‬ ‫הרחב‪ .‬בלילה תוכלו ליהנות מאווירה של‬ ‫מסיבה טובה בליינים מתחלפים‪.‬‬ ‫אם אתם שואלים אותי‪ ,‬מסתמן שהולך‬ ‫להיות לנו קיץ חם במיוחד‪.‬‬

‫אם תשתו‬ ‫אין זאת אגדה!‬

‫במסגרת הרפורמה שעורכת עיריית‬ ‫הרצליה בהובלת חברת המועצה מאיה‬ ‫כץ‪ ,‬יו”ר פורום הצעירים של העיר‪ ,‬נערך‬ ‫מהפך במרכז העיר‪ .‬הרעיון בכלליות הוא‬ ‫להכניס לאזור חיי לילה (אם כי אסור‬ ‫לזלזל בטורנירי השח של מיטב גמלאי‬ ‫העיר)‪ .‬לאחר שאותר מתחם ליד הסימנטק‬ ‫ובשיתוף פעולה עם הנהלת המקום‪ ,‬יצא‬ ‫מכרז בו זכו קבוצה של צעירים‪ ,‬רובם‬ ‫סטודנטים ובוגרי המרכז הבינתחומי‪.‬‬ ‫היזמים הם‪ :‬עומרי אקוניס‪ ,‬סטודנט שנה‬ ‫ג’ לממשל‪ ,‬ארי דובין בוגר המרכז ומתרגל‬ ‫בביה”ס לתקשורת ‪,‬דביר בר בוגר המרכז‬ ‫בתואר משפטים‪-‬מנע”ס וארז כחלון יזם‬ ‫ואיש חיי לילה ותיק‪.‬‬ ‫אז מה יש למקום להציע? הבר בהחלט‬ ‫קולע להגדרה של בר שכונתי‪ ,‬אינטימי‪.‬‬ ‫קירות המקום מזכירים אסם‪ ,‬וציטוטים‬ ‫של מגילת העצמאות עם פוסטרים של‬ ‫ראשית ימי האומה בהחלט עושים את‬ ‫האווירה ציונית ופטריוטית‪ .‬במרכז המקום‬ ‫ישנו בר מרכזי‪ ,‬ומי שאינו מסתפק בו יכול‬ ‫לגשת לבר האחורי שמציע מבחר עשיר‬ ‫של משקאות לצד אווירה מתבודדת (אם‬ ‫זה הקטע שלכם)‪ .‬סביב הברים פרוסים‬ ‫שולחנות‪ ,‬ספות ונדנדות ויש אפילו פינת‬ ‫פלייסטיישן אם בא לכם לעשות רושם‬ ‫על חברה שלכם בפרו אבולושיין‪ .‬במקום‬ ‫עצמו‪ ,‬זכר לימיו כאולם קולנוע “סטאר”‬ ‫המיתולוגי ממוקם מסך ענק‪ ,‬שעליו‬ ‫מוקרנים במהלך השבוע אירועי ספורט‬

‫‪17‬‬


‫תגובות‪/‬הערות‪/‬הארות ‪fusion@idc.ac.il‬‬ ‫עורכים‪ :‬איתי אליצור‬

‫קיץ ברזילאי בחופי הרצליה‬ ‫| רבקה פאבל | צילום‪ :‬אופיר חיימוביץ'‬

‫עידן לוצקי‪ ,‬סטודנט שנה ב בבית הספר סמי עופר לתקשורת החליט‬ ‫לנסות לשחזר את הצלחת הבאר שבבעלותו‪ ,‬ופתח עם מספר שותפים‬ ‫את ה ‪ ,”Morro“ -‬ביץ’ קלאב סגנון חו”ל פה בחוף השרון ‪ -‬רבקה פאבל‬ ‫תפסה את “יזם הצ’ייסרים” לשיחה וסיור במקום שמאיים להיות‬ ‫התפאורה למרבית התמונות בפייסבוק שלכם בקיץ הקרוב‬ ‫מכירים את הימים האלה שהחלטתם‬ ‫שמגיע לכם חופש‪ ,‬ולקחתם “יום ים”‬ ‫לעבוד על השיזוף? השמש קופחת‪ ,‬הגלים‬ ‫גועשים‪ ,‬ויש אווירה של קיץ‪ ,‬אבל אתם‬ ‫מרגישים שחסר לכם משהו‪ ...‬אולי קצת‬ ‫מוזיקה‪ ,‬אלכוהול או אוכל טוב‪.‬‬ ‫אני חייבת להודות שבחופים בחו”ל‪ ,‬אני לא‬ ‫מרגישה את החוסר הזה‪ .‬מסתבר שהסיבה‬ ‫לכך היא תרבות הביץ’ קלאבס שקיימת‬ ‫שם‪ ,‬ואינה מוכרת כל כך כאן בארץ‪ .‬עידן‬ ‫לוצקי‪ ,‬סטודנט שנה ב’‪ ,‬החליט לנסות‬ ‫לייבאה לארץ עם עוד מספר שותפים‪.‬‬ ‫ה”מורו”‪ ,‬שנפתח לפני כחודש וחצי‪ ,‬עבר‬ ‫שיפוץ יסודי והתוצאה הסופית היא ביץ’‬ ‫קלאב אמיתי ויפיפה עם ניחוח של חו”ל‪.‬‬ ‫המקום פתוח משני עד שבת החל מהשעה‬ ‫‪ ,17:00‬כשלרשותכם עומדים שני ברים‪,‬‬

‫מיטות שיזוף עליהם תוכלו לנוח מהיום‬ ‫הקשה שלכם ופינות ישיבה מפנקות‬ ‫מול הים‪ .‬את קרקורי הבטן שלכם תוכלו‬ ‫להרגיע בעזרתו של שף הבית שמציע הכל‪,‬‬ ‫החל מטפאסים ועד המבורגרים ביתיים‪.‬‬ ‫כשאני שואלת את לוצקי על משמעות‬ ‫השם “מורו”‪ ,‬הוא מסביר לי שזהו שמו‬ ‫של אי בברזיל‪ ,‬והמשמעות של השם‬ ‫בפורטוגזית היא “גבעה”‪“ .‬רוב השותפים‬ ‫במיזם היו באי‪ ,‬ובאופן אישי זה היה‬ ‫המקום הכי קסום שהייתי בו בטיול‪.‬‬ ‫הייתה בו אווירה של קיץ וחופש תמידי‪,‬‬ ‫וזו האווירה שרצינו להשרות בבר”‬ ‫לוצקי טוען שהוא ושותפיו מציעים משהו‬ ‫שלא קיים עדיין בישראל בכלל ובהרצליה‬ ‫בפרט‪ .‬ה”מורו” הוא למעשה אלטרנטיבה‬ ‫לתל אביב‪ .‬הם מאמינים בלהפוך את‬

‫כשיש רצון יש יכולת‬ ‫| איתי אליצור |‬

‫כישלונם של גופי השידור הגדולים כמו ערוץ ‪ 10‬ו”רשת” לייצר‬ ‫תוכן חדש ומרענן‪ ,‬מהדהד במיוחד לאור הצלחתה של חברת ‪HOT‬‬ ‫לספק את הסחורה באופן מתמשך‪ ,‬ולכן מכריז איתי אליצור על‬ ‫‪ 2010‬כשנה של ‪HOT‬‬

‫| עמרי אריאב |‬ ‫מאחורי הבר “תאודור” הקורא לעצמו‬ ‫“הבר ההרצליאני הראשון” עומדים‬ ‫כמה סטודנטים בעלי “חזון” להפוך‬ ‫את מרכז העיר של הרצליה למקום‬ ‫צעיר יותר ובעיקר שתוי יותר‬ ‫גילוי נאות‪ :‬אחד מבעלי הבאר הינו כותב במערכת‬ ‫העיתון “פיוזן”‬

‫“בשקט‪ ,‬בשקט בלי לשים לב‪ ”...‬בעיר‬ ‫הרצליה המילים “בשקט בשקט” תמיד‬ ‫קיבלו משמעות אמיתית מכוון שבדרך‬ ‫כלל אחרי השעה ‪ 20:00‬מרכז העיר‪ ,‬רחוב‬ ‫סוקולוב והסביבה‪ ,‬היה הופך לדממת‬ ‫אלחוט מלבד התקהלויות מעטות ליד‬ ‫פיצוציות‪ ,‬ומיטב להיטי הזמר הים תיכוני‬ ‫היוצאים ממגברים בתוך תא המטען לא‬ ‫היה שום דבר אחר‪ .‬לכן מי שחשקה נפשו‬ ‫בכוס בירה היה צריך לגשת להרצליה פיתוח‬ ‫במקרה הטוב או לעזאזל המוסרי המכונה‬ ‫תל אביב במקרה הרע‪ .‬אז הגיע לשכונה‬ ‫בר חדש‪ .‬הוא נקרא בשם הציוני “תיאודור”‪,‬‬ ‫וללא ספק‪ ,‬חוזה המדינה היה גאה לראות‬ ‫בר שוקק חיים בלב העיר הקרויה על שמו‪,‬‬ ‫במדינת ישראל‪ 150 ,‬שנה לאחר שנולד‪.‬‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫היא תכנית הטלוויזיה המדוברת ביותר‬ ‫בישראל‪ .‬על הצלחתה יש להביט בראייה‬ ‫רחבה‪ :‬סודה של התכנית הוא בשוני שלה‪.‬‬ ‫חבורת הצעירים הירושלמית (או יותר נכון‬ ‫ הלא תל אביבית‪ ,‬מה שמדבר לקהל‬‫שונה) שחיים מדרינק לשאכטה‪ ,‬הצליחה‬ ‫לפצח את הנוסחא‪ .‬בשילוב עם “נבלות”‪,‬‬ ‫המיני סידרה הפרובוקטיבית‪ ,‬הפכה ‪HOT‬‬ ‫למנצחת הגדולה של השנה‪.‬‬ ‫התמהיל המציג דרמה איכותית ותוכן צעיר‬ ‫ובועט בשילוב סדרות רכש מפתיעות כמו‬ ‫“ילדי האנרכיה”‪ ,‬מוכיח כי ‪ HOT‬יודעת שכדי‬ ‫להבטיח את ההצלחה ואת שביעות רצון‬ ‫הצופה‪ ,‬קודם כל צריך לחשוב מי הקהל‬ ‫שלך‪ .‬ולערוצים הגדולים אומר‪ :‬אל תזלזלו‬ ‫בנו עם תפאורות נוצצות וכוכבניות חסרות‬ ‫מעוף במסווה של “פורמט חדש”‪ .‬עשו‬ ‫שיעורי בית‪ ,‬חפשו כותבים טובים‪ ,‬עשו‬ ‫אודישנים לשחקנים צעירים ובעיקר‪ ,‬די‬ ‫כבר עם ה”רווק”‪ ,‬זה עושה לי צרבת‪.‬‬

‫אומרים לנו שיש פופ אחר‬ ‫| שירן מנשה |‬

‫המוסיקה הפופולארית באירופה משנה את פניה‪ ,‬ומבט חטוף‬ ‫במצעדי הפזמונים וטקסי המוסיקה יוכיח כי גל חדש‪ ,‬איכותי‬ ‫יותר‪ ,‬שטף את אזני המאזינים ‪ -‬אפילו הפלייליסט של גלגל"צ‬ ‫לא נשאר אדיש‬ ‫זהו‪ ,‬אני מאוהבת‪ .‬לגמרי מאוהבת‪.‬‬ ‫‪.Shiran Menashe is in a relationship‬‬

‫ולא‪ ,‬זה לא האביב‪ ,‬זה לא השכן החדש‬ ‫ובטח לא אחד המרצים‪ .‬זה הזרם שהביא‬ ‫עמו את שתי ענקיות המוסיקה הבריטיות‬ ‫‪ Florence and the Machine‬ו ‪,The XX -‬‬ ‫ואת צמד הממתקים האוסטרלים‬ ‫‪.Empire Of The Sun‬‬

‫ההיכרות עם שלושת ההרכבים הללו‬ ‫הפכה את עולמי לטוב יותר‪ .‬אם זה‬ ‫סאונד הסינתיסייזר של ‪ ,Empire‬שפרצו‬ ‫לתודעה הישראלית בפרסומת של‬ ‫"קסטרו" עם השיר ‪,We Are The People‬‬ ‫הוייב הסקסי‪-‬גותי של ה‪ XX-‬המעולים או‬ ‫הרצון להפוך לפיה קלטית על אסיד‪ ,‬בכל‬ ‫פעם שפלורנס וולש פותחת את הפה‪.‬‬ ‫‪ Empire of The Sun‬הם לוק סטיל וניק‬ ‫ליטלמור‪ ,‬הנותנים לנו צלילים חדשים‬ ‫שנדמה לנו שכבר שמענו‪ ,‬וגורמים‬

‫להתלבט על איזה כפתור ללחוץ במכונת‬ ‫הזמן‪ :‬אחורה‪ ,‬לשנות השבעים‪ ,‬או קדימה‬ ‫באלפי שנים‪ ,‬לעידן טכנו‪-‬חללי‪ .‬האלבום‬ ‫‪ Walking on a dream‬שיצא ב‪ 2008-‬זכה‬ ‫ב‪ 7-‬מתוך ‪ 11‬מועמדויות בטקס פרסי‬ ‫ה‪ ,ARIA -‬אגודת תעשיית ההקלטות‬ ‫האוסטרלית‪ ,‬ביניהם אלבום השנה והרכב‬ ‫הפופ של השנה‪.‬‬ ‫‪ XX The‬הבריטים הם שלישיה שנוצרה‬ ‫בלונדון בשנת ‪ :2005‬אוליבר סים‪ ,‬ג›יימי‬ ‫סמית› ורומי קרופט‪ ,‬שמסתמנת כאחת‬ ‫מהשחקניות החזקות ביותר במגרש‬ ‫המוסיקה הבריטי‪ .‬בשנת ‪ 2009‬שחרר‬ ‫ההרכב את אלבום הבכורה שלו‪ ,XX ,‬המכיל‬ ‫להיטים שהגיעו אפילו עד גלגל"צ כמו‬ ‫‪ Infinity ,Crystalised‬ו ‪ ,Basic Space -‬וכמובן‬ ‫‪ ,Intro‬הרצועה האינסטרומנטלית שהייתה‬ ‫חלק בלתי נפרד מפסקול אולימפיאדת‬ ‫החורף ‪.2010‬‬

‫(כדורגל בעיקר) וכאשר המקום מתחמם‬ ‫מוקרנים עליו קליפים של הופעות חיות‪.‬‬ ‫האקוסטיקה של המקום מרשימה‪ ,‬ובשעות‬ ‫הקטנות ועם האווירה המתאימה המקום‬ ‫עובר לעיתים לדאנס‪-‬בר שלא היה מבייש‬ ‫מקומות גדולים יותר‪.‬‬ ‫הבר מציע ערבי נושא כגון לילה לבנות‬ ‫(‪ , )LADIES NIGHT‬שבו מיטב בנות העיר‬ ‫נהנות ממשקה קבוע לאורך כל הלילה‬ ‫ב‪ 10-‬שח‪ )HAPPY HOUR( 1+1 ,‬בימים ראשון‬ ‫עד חמישי על כל תפריט האלכוהול בין‬ ‫השעות ‪ 19:00-21:00‬אם בא לכם להגיע‬ ‫היישר מיום ארוך בלימודים‪,‬במונדיאל‬ ‫הבא עלינו לטובה יתקיימו מבצעים‬ ‫מיוחדים כאשר על המסך הענק יתרוצצו‬ ‫מיטב כדורגלני העולם‪ ,‬וגולת הכותרת‪:‬‬ ‫‪ 10%‬הנחה קבועה על כל התפריט‬ ‫לסטודנטים מהמרכז הבינתחומי בהצגת‬ ‫תעודת סטודנט! תפריט האוכל הוא‬ ‫מטבח קר אשר מבוסס על טאפאסים‬ ‫קטנים ותוספות לצד המשקאות‪ ,‬וכן‬ ‫אפילו ראש עיריית הרצליה‪ ,‬יעל גרמן‪,‬‬ ‫עצרה שם לצ’ייסר ונאצ’וס‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬העיר הרצליה בשעה טובה‬ ‫עושה שינוי חיובי למען האוכלוסייה‬ ‫הצעירה‪ .‬אנו רק מקווים שה”תיאודור” הוא‬ ‫הסנונית הראשונה שהעירייה עושה למען‬ ‫סטודנטים וצעירים‪.‬‬ ‫ויש את פלורנס וולש‪.‬‬ ‫הו‪ ,‬פלורנס‪ .‬אלבום‬ ‫הבכורה של ההרכב‬

‫‪Florence and‬‬ ‫‪,the Machine‬‬ ‫הנקרא ‪,Lungs‬‬

‫כולל בין היתר‬ ‫את הלהיטים‬

‫‪Drumming Song,‬‬ ‫‪The Dog Days are‬‬ ‫‪Over, Rabbit Heart‬‬ ‫ו ‪.Kiss With a Fist -‬‬

‫בהתאם לזכייתה בתואר‬ ‫"בחירת המבקרים" בטקס פרטי‬ ‫ה ‪ ,2009 BRIT -‬מביאה עמה וולש ישועה‪.‬‬ ‫המוסיקה שלה גורמת לך לשמוח ולהיות‬ ‫עצוב בו זמנית‪ .‬היא נכנסת לתוך הקרביים‪,‬‬ ‫והופכת אותם לחלוטין‪ .‬בא לך לרקוד‪ ,‬בא‬ ‫לך לחייך‪ ,‬בא לך לבכות‪ ,‬ובעיקר בא לך‬ ‫לשמוע אותה‪ ,‬שוב ושוב‪.‬‬ ‫ניכר כי אנחנו עדים לתמורות משמעותיות‬ ‫בעולם המוסיקה הפופולארית בימים אלה‪,‬‬ ‫שהופכת איכותית יותר ויותר‪ .‬פחות צפויה‪,‬‬ ‫פחות תבניתית והרבה פחות משעממת‪.‬‬ ‫העניין הוא‪ ,‬שישראל בוחרת מתי לעלות‬ ‫על הרכבת ומתי לא‪ .‬ובינתיים‪ ,‬בשרביט‬ ‫הפופולאריות המוסיקלית בארץ אוחזים‬ ‫אמנים קבועים שחוזרים על עצמם‪ .‬אולי‬ ‫גם אנחנו צריכים פה איזו פלורנס‪.‬‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫‪16‬‬

‫אין מה לראות בטלוויזיה‪ .‬לפחות לא‬ ‫בערוצים הממלכתים‪ .‬ערוץ ‪ 10‬ממחזר כל‬ ‫תחקיר עיתונאי שצולם אי פעם‪ ,‬איזוטרי‬ ‫ככל שיהיה‪“ ,‬רשת” מעלה ומורידה את‬ ‫אותם שעשעונים ותכניות בידור שנועדו‬ ‫לספק תעסוקה לטאלנטים של הרשת‬ ‫עוד באותו השבוע‪ ,‬והערוץ הראשון? טוב‪,‬‬ ‫אין טעם לדבר על טכנאי השידור שלא‬ ‫מצליחים לגרום למשחק כדורגל להראות‬ ‫כאילו צולם במאה הנוכחית‪.‬‬ ‫“קשת” היא אולי לא כוס התה שלי‪ ,‬אך‬ ‫בסופו של יום מצליחה לספק בידור‬ ‫להמונים באיכות טובה עם תכניות‬ ‫מושקעות כמו “רמוזר”‪“ ,‬מונית הכסף”‪“ ,‬עדי‬ ‫אשכנזי”‪“ ,‬חטופים”‪“ ,‬אימאל’ה”‪“ ,‬מסודרים”‬ ‫וכמובן שלושת תותחי הרייטינג‪“ :‬האח‬ ‫הגדול”‪“ ,‬כוכב נולד” ו”ארץ נהדרת”‪.‬‬ ‫אז עם מה נשארנו? מי יצליח ליצור תוכן‬ ‫איכותי על המסך הקטן? “ ‪ ”yes‬סיפקה‬

‫בשנים האחרונות כמה יצירות מקור‬ ‫מעניינות כמו “רביעית רן”‪“ ,‬פעם בחיים”‬ ‫ו”סרוגים” אך לטעמי יתרונה הגדול נמצא‬ ‫דווקא במחלקת הרכש‪.‬‬ ‫כך הגענו למצב בו הממיר שלי נמצא‬ ‫ברוטציה מתמדת בין ערוצי הספורט‪ ,‬ערוץ‬ ‫‪ 8‬והוט ‪ .3‬כלומר‪ :‬כמעט כל תכנית שאני‬ ‫צורך הינה תוצר מחלקת התוכן של חברת‬ ‫‪ ,HOT‬ולהגיד את האמת‪ ,‬יש מה לראות‪.‬‬ ‫קברניטי הערוץ החליטו שיש יותר בעולם‬ ‫מריאליטי וסלבריטאים‪ ,‬וחזרו למקורות‬ ‫ כתיבת תכנים חדשניים כמו “הבורר”‬‫ו”תמרות עשן”‪ ,‬פיתוח פורמטים מעניינים‬ ‫כמו “מחוברות” ו”עונת החתונות”‪ ,‬ותכניות‬ ‫שמוכוונות לקהל הצעיר כמו “טינופת”‬ ‫ו”תעשה לי ילד”‪.‬‬ ‫את ההחזר להשקעה היציבה ביצירה‬ ‫מקומית קיבל הערוץ השנה דווקא ממקום‬ ‫מפתיע‪“ .‬עספור”‪ ,‬הדרמה היומית של ‪,HOT‬‬

‫הרצליה לעיר המציעה חיי לילה שוקקים‬ ‫לצעירים המתגוררים בה ולסטודנטים של‬ ‫המרכז הבינתחומי‪.‬‬ ‫המורו ביץ’ אכן מציע משהו שטרם נראה‬ ‫באיזור השרון‪ .‬אווירת חוף קייצית ביום‪,‬‬ ‫ואווירה של באר בלילה‪ .‬עד השעה ‪21:30‬‬ ‫המקום פועל במתכונת צ’ילאאוט‪ ,‬עם‬ ‫מוזיקה רגועה לאור השקיעה ופתוח לקהל‬ ‫הרחב‪ .‬בלילה תוכלו ליהנות מאווירה של‬ ‫מסיבה טובה בליינים מתחלפים‪.‬‬ ‫אם אתם שואלים אותי‪ ,‬מסתמן שהולך‬ ‫להיות לנו קיץ חם במיוחד‪.‬‬

‫אם תשתו‬ ‫אין זאת אגדה!‬

‫במסגרת הרפורמה שעורכת עיריית‬ ‫הרצליה בהובלת חברת המועצה מאיה‬ ‫כץ‪ ,‬יו”ר פורום הצעירים של העיר‪ ,‬נערך‬ ‫מהפך במרכז העיר‪ .‬הרעיון בכלליות הוא‬ ‫להכניס לאזור חיי לילה (אם כי אסור‬ ‫לזלזל בטורנירי השח של מיטב גמלאי‬ ‫העיר)‪ .‬לאחר שאותר מתחם ליד הסימנטק‬ ‫ובשיתוף פעולה עם הנהלת המקום‪ ,‬יצא‬ ‫מכרז בו זכו קבוצה של צעירים‪ ,‬רובם‬ ‫סטודנטים ובוגרי המרכז הבינתחומי‪.‬‬ ‫היזמים הם‪ :‬עומרי אקוניס‪ ,‬סטודנט שנה‬ ‫ג’ לממשל‪ ,‬ארי דובין בוגר המרכז ומתרגל‬ ‫בביה”ס לתקשורת ‪,‬דביר בר בוגר המרכז‬ ‫בתואר משפטים‪-‬מנע”ס וארז כחלון יזם‬ ‫ואיש חיי לילה ותיק‪.‬‬ ‫אז מה יש למקום להציע? הבר בהחלט‬ ‫קולע להגדרה של בר שכונתי‪ ,‬אינטימי‪.‬‬ ‫קירות המקום מזכירים אסם‪ ,‬וציטוטים‬ ‫של מגילת העצמאות עם פוסטרים של‬ ‫ראשית ימי האומה בהחלט עושים את‬ ‫האווירה ציונית ופטריוטית‪ .‬במרכז המקום‬ ‫ישנו בר מרכזי‪ ,‬ומי שאינו מסתפק בו יכול‬ ‫לגשת לבר האחורי שמציע מבחר עשיר‬ ‫של משקאות לצד אווירה מתבודדת (אם‬ ‫זה הקטע שלכם)‪ .‬סביב הברים פרוסים‬ ‫שולחנות‪ ,‬ספות ונדנדות ויש אפילו פינת‬ ‫פלייסטיישן אם בא לכם לעשות רושם‬ ‫על חברה שלכם בפרו אבולושיין‪ .‬במקום‬ ‫עצמו‪ ,‬זכר לימיו כאולם קולנוע “סטאר”‬ ‫המיתולוגי ממוקם מסך ענק‪ ,‬שעליו‬ ‫מוקרנים במהלך השבוע אירועי ספורט‬

‫‪17‬‬


‫צילום‪ :‬דן ברונפלד‬

‫| עֹז תלם |‬

‫בתקופה האחרונה הולכת וגוברת המודעות לאוכל בריא‪ ,‬אכילה נכונה ושאר‬ ‫ירקות שעוסקים בקשר בין הבריאות שלנו לאוכל שאנחנו אוכלים ‪ -‬יצורים‬ ‫חדשים כמו שוק האיכרים‪ ,‬ערוץ הבריאות ופיליס גלזר צצים בכל פינה‪ ,‬אבל‬ ‫אף אחד לא באמת שם את האצבע ומגדיר מה זה אוכל בריא (זה לא רק‬ ‫קינואה)‪ ,‬ולמה כדאי לנו להחליף את השניצל הקפוא שיש לנו בפריזר בחזה‬ ‫עוף טרי ‪ -‬עֹז תלם‪ ,‬טבח ומעריץ מושבע של ירקות טריים‪ ,‬יעשה לכם קצת‬ ‫סדר במקרר ובקיבה‬

‫ב‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫‪14‬‬

‫שנתיים שאני עובד במטבח‪ ,‬יצא לי ללמוד ולעבוד עם‬ ‫הרבה חומרי גלם‪ ,‬ועם הזמן נבנתה אצלי המודעות להרבה‬ ‫צדדים של עולם המזון‪ ,‬שלא הייתי מודע אליהם‪.‬‬ ‫אם פעם כדי להשיג קלוריות משומן איכותי‪ ,‬סבא של סבא של סבא‬ ‫שלי היה צריך לקנות פרה‪ ,‬להאכיל אותה‪ ,‬לחלוב אותה ולחבוץ את‬ ‫החלב‪ ,‬היום כל מה שצריך זה ללכת לחנות ולקנות גוש חמאה‪.‬‬ ‫הקלות והנגישות של האוכל גרמו לנו להפחית בחשיבות שאנו‬ ‫מייחסים לו‪ .‬אנחנו בוחרים בבחירה הקלה‪ :‬מנשנשים בורקסים בבוקר‬ ‫ומזמינים פיצה (השנייה בחצי מחיר) בערב‪ .‬הקונספט של הארוחה‬ ‫נשאר מאחור‪ ,‬ורשתות המזון המהיר תופסות מקום מכובד בחשבון‬ ‫ההוצאות שלנו‪.‬‬ ‫למרות זאת‪ ,‬ואולי בגלל‪ ,‬ההפחתה בחשיבות של האוכל‪ ,‬בזמן האחרון‬ ‫מתגברת בחברה המודעות לאכילה בריאה‪ -‬אוכל כמה שפחות‬ ‫מעובד‪ ,‬שבושל בצורה בריאה‪.‬‬ ‫אז בשורה התחתונה ‪ -‬מה אני יכול לעשות היום כדי לאכול בריא‬ ‫יותר?‬ ‫דע מה נכנס לגוף שלך‪ -‬אתה מה שאתה אוכל‪ .‬החומרים שאנחנו‬ ‫מכניסים לגוף שלנו משפיעים בצורה ישירה על מצב הרוח‪ ,‬האושר‬

‫והבריאות שלנו‪ .‬לא משנה מה ואיפה קונים‪ ,‬תמיד כדאי להעיף מבט‬ ‫ברשימת הרכיבים ובערך התזונתי של המוצרים‪ .‬אפשר לגלות כמה‬ ‫דברים מפתיעים ‪ -‬למשל שבחטיף אנרגיה יש אותה כמות שומן כמו‬ ‫בגבינת מוצרלה‪ ,‬או שבאותם דגני הבוקר שמתויגים כדגני “בריאות”‬ ‫יש יותר מ‪ 25%‬סוכר לבן‪ .‬גם אם אין ערך תזונתי מסודר (במקרים‬ ‫של ירקות או בשר טרי)‪ ,‬אין בעיה לחפש ברשת‪ -‬המידע קיים ונוח‬ ‫לגישה‪ .‬פשוט תקלידו בגוגל את שם המוצר שאתם רוצים לדעת‬ ‫עליו ‪ +‬ערך תזונתי‪.‬‬ ‫אחד הדברים הטובים ביותר שאתם יכולים להתחיל לעשות היום‬ ‫בשביל הגוף שלכם הוא להימנע מהרשע ‪ -‬יש כמה מוצרים שמוגדרים‬ ‫אצלי כרשע‪ ,‬ולעולם לא יכנסו אלי הביתה‪:‬‬ ‫‪1 .1‬הראשונה והבוגדנית ביותר היא המרגרינה‪ -‬מרגרינה זה שמן‬ ‫צמחי‪ ,‬שכדי להפוך אותו למוצק בטמפרטורת החדר‪ ,‬מקציפים‬ ‫לתוכו אויר‪ .‬התהליך של ההקצפה גורם ליצירה של שומן‬ ‫שנקרא שומן טראנס‪ .‬שומן זה אינו קיים בטבע‪ ,‬ונוצר רק בצורה‬ ‫מלאכותית‪ .‬הבעיה הגדולה היא שהגוף שלנו לא בדיוק יודע‬ ‫איך להתמודד ולעכל את השומן טראנס הזה‪ ,‬ונראה כי צריכה‬ ‫גבוהה ממנו מובילה לכל מיני מחלות לא נעימות‪ .‬הבעיה העוד‬ ‫יותר גדולה היא שהמרגרינה מסתננת להרבה מאוד מוצרים‬

‫צילום‪ :‬אמיתי איצקוביץ‬

‫מבריאים‬ ‫את המקרר‬

‫שאנחנו אוכלים ביומיום‪ :‬קרואסונים‪ ,‬בורקסים‪ ,‬עוגיות מרוקאיות‬ ‫וכמובן ג’חנון ומלאווח‪ .‬כדי להימנע‪ -‬פשוט תשאלו את המוכר אם‬ ‫הבורקס או הקרואסון מכילים מרגרינה (רוב הסיכויים שכן)‪.‬‬ ‫‪2 .2‬עוד אוויל שלעולם לא יפרוץ את שער דלתי הוא המונוסודיום‬ ‫גלוטומט הידוע לשמצה‪ .‬המונוסודיום הוא חומר שבודד על ידי‬ ‫מדעני אוכל יפניים‪ ,‬והוא מוסיף למזון את מה שמכונה הטעם‬ ‫החמישי‪ ,‬או אומאמי‪ .‬הכוונה היא לתחושת המלאות שמורגשת‬ ‫בפה בכל פעם שאוכלים משהו עתיר בחלבון‪ ,‬כמו בשר או גבינת‬ ‫פרמז’ן‪ .‬מה שטוב במונוסודיום הוא שלא משנה למה מוסיפים‬ ‫אותו‪ ,‬הטעם של אותו דבר ישתפר‪ .‬מה שרע בו הוא בערך כל‬ ‫שאר הדברים‪ :‬כאשר צורכים יותר מדי ממנו הוא עלול לגרום‬ ‫לכאבי ראש‪ ,‬בחילות והקאות‪ .‬הוא מעורר את מרכזי העונג במוח‬ ‫ויכול לגרום סוג של התמכרות‪ .‬אז איפה אותו מונוסודיום אורב?‬ ‫בביסלי היקר שלנו‪ ,‬באבקות מרק‪ ,‬בנקניקיות ונקניקים‪ ,‬בתבלין‬ ‫של הפיצה‪ ,‬ברוטבי סויה לא איכותיים ובעוד הרבה מוצרים‬ ‫וחטיפים מעובדים‪ .‬עוד תרגיל נבזי שקורה לעיתים הוא שלא‬ ‫קוראים למר מונוסודיום בשמו‪ ,‬אלא משתמשים בתיוג האירופאי‬ ‫שלו‪ .E-621 :‬יזהר הקונה‪.‬‬ ‫‪3 .3‬בשר ודגים קפואים ומעובדים ‪ -‬אז כן‪ ,‬הם זולים יותר‪ .‬אבל למה‬ ‫הם זולים יותר? פשוט כי מוסיפים להם מים וכל מיני פוספטים‬ ‫כדי שיוכלו לספוג את המים האלה מלכתחילה‪ .‬וזה שכתוב‬ ‫עליהם ‪ 10%‬או ‪ 20%‬מים מוספים‪ ,‬לא אומר שזה נכון‪ .‬ברוב‬ ‫המקרים האחוזים האמיתיים הרבה יותר גבוהים‪ .‬אומנם חומרים‬ ‫אלו אינם מסוכנים לבריאות‪ ,‬אבל האיכות והטעם של הבשר‬ ‫והדגים נפגמים כתוצאה מהניפוח הזה‪ ,‬ומן הסתם שאני לא רוצה‬ ‫להוציא את הכסף שלי על מים כששילמתי על בשר‪ .‬אין בעיה‬ ‫לקנות ולהשתמש במוצרים קפואים‪ ,‬חשוב רק לשים לב שאין‬ ‫יותר מדי התעסקות עם המוצר‪ -‬בשר קפוא אמור להכיל רק בשר‬ ‫קפוא‪ .‬לאוהבי המשוואות‪ :‬פחות רכיבים=פחות מעובד=יותר טוב‪.‬‬ ‫הדבר נכון גם לגבי שניצלים‪ ,‬קבבים או המבורגרים קפואים‪.‬‬ ‫‪4 .4‬נסיים את הרשימה בצבעי מאכל‪ -‬אני בטוח שרבים מכם יחלקו‬ ‫עלי אם אומר שאין מקום להכניס ‪ M&M‬לגוף שלי‪ ,‬אבל עם‬ ‫הכתבות והמחדלים שמתגלים מדי פעם לגבי הצבעים האלה‬ ‫(כתבה שפורסמה לא מזמן קישרה בין צבע מאכל הצהוב‪ ,‬טרטזין‪,‬‬ ‫למספר סוגים של סרטן‪ ,‬והשימוש בו אף נאסר במדינות כמו‬ ‫נורבגיה וארה”ב)‪ ,‬אני מעדיף להשאיר אותם על המדף‪ .‬אז כן‪ ,‬גם‬ ‫בגבינה הצהובה שלנו יש צבעי מאכל‪ ,‬אבל הם מופקים מצמחים‬ ‫והם אינם מסוכנים‪ ,‬ככל הידוע למדע כעת‪ .‬אז איך יודעים מה‬ ‫אפשר לקחת וממה צריך להימנע? גוגל יודע‪.‬‬ ‫מלא מלא‪ -‬לפני ‪ 100‬שנה הכל היה מלא‪ -‬האורז היה מלא‪ ,‬החיטה‬ ‫הייתה מלאה‪ ,‬הסוכר היה חום‪ .‬עיבוד בעזרת מכונות הפך תהליכים‬ ‫מורכבים ויקרים לברי ביצוע בקנה מידה המוני‪ .‬בתכלס‪ -‬מלא=פחות‬ ‫מעובד‪ .‬בתהליכי העיבוד מסירים את הקליפה החיצונית והסובין‬ ‫מהאורז והחיטה ואת המיצים הלא טהורים מהסוכר‪ -‬כך שמתקבל‬ ‫מוצר נקי‪ ,‬נוח לעבודה‪ ,‬זול ובעל חיי מדף ארוכים‪ .‬אך אליה וקוץ‬ ‫בה‪-‬בקליפות שמוסרות בתהליכי העיבוד יש ערך תזונתי רב‪ ,‬שפשוט‬

‫הולך לאיבוד‪ .‬כשמשווים למשל בין סוכר חום לסוכר לבן מגלים‬ ‫שבסוכר חום יש נוכחות של ויטמינים ומינרלים שתהליכי העיבוד‬ ‫פשוט העלימו מהסוכר הלבן‪ :‬ב‪ 100-‬ג’ סוכר חום יש פי ‪ 83‬יותר‬ ‫סידן‪ ,‬פי ‪ 66‬יותר אשלגן‪ ,‬ויטמין ‪ ,B6‬ו‪-‬ויטמין ‪ .B3‬גם השוואה בין אורז‬ ‫חום לאורז רגיל מראה תוצאות דומות‪ -‬ב‪ 100‬ג’ אורז חום מבושל‬ ‫יש פי ‪ 6‬יותר סיבים תזונתיים‪ ,‬פי ‪ 14.5‬יותר חומצה פולית‪ ,‬שחיונית‬ ‫לבניית הגוף ולחילוף החומרים‪ ,‬כמעט פי ‪ 3‬יותר אשלגן ופי ‪ 3.5‬יותר‬ ‫מגנזיום מאשר בכמות זהה של אורז לבן מבושל‪ .‬העבודה עם חומרי‬ ‫הגלם המלאים דורשת מעט התאמות (לא יותר מדי)‪ ,‬והרשת מלאה‬ ‫במתכונים וטיפים כיצד לעבוד איתם‪ ,‬ולדעתי הם גם יותר טעימים‬ ‫מהנכדים המעובדים שלהם‪.‬‬ ‫ארוחת הבוקר תשחרר אותך‪ -‬לא משנה מה הלו”ז‪ ,‬איזה בחינות‬ ‫יש או מתי מתחילים לעבוד‪ ,‬תמיד טוב להכניס משהו לקיבה‪ .‬אם אין‬ ‫זמן להכין חביתה‪ -‬אז אפילו בננה ותפוח בדרך ללימודים יעשו טוב‪.‬‬ ‫מחקרים שבדקו ילדים הראו כי אלו שאכלו ארוחת בוקר היו פחות‬ ‫היפראקטיביים ויותר רגועים ומרוכזים‪ .‬האכילה המוקדמת‪ ,‬גם אם‬ ‫תהיה קטנה‪ ,‬מונעת מהגוף לזלול יותר בהמשך היום‪.‬‬ ‫קחו את הזמן‪ -‬כשאוכלים לאט‪ ,‬מרגישים שובע לזמן ארוך יותר‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬תשתדלו כמה שאפשר להקדיש זמן לאוכל ולאכילה‪ .‬אוכל‬ ‫הוא בסופו של דבר הדלק שמניע אותנו‪ ,‬ועוזר לנו לעשות את מה‬ ‫שאנחנו עושים‪ .‬אז לא מגיע לו קצת כבוד? תשבו לארוחה מסודרת‪,‬‬ ‫ואולי אפילו תנסו להכין אותה‪.‬‬ ‫טרי ובעונה‪ -‬המעבר לאכילה נכונה ובריאה מתחיל איפה שקונים‬ ‫את האוכל ומסתיים באופן שבו מכינים ואוכלים אותו‪ .‬לכן‪ ,‬לכו‬ ‫לקנות בשוק כשאפשר‪ .‬השווקים (שוק הכרמל‪ ,‬שוק רעננה‪ ,‬שוק‬ ‫האיכרים) עמוסים בחומרי הגלם הטריים‪ ,‬הטובים והבריאים ביותר‬ ‫לגוף שלכם‪ .‬ברוב השווקים תוכלו להתייעץ עם בעלי הבאסטות‬ ‫על הדרך הטובה ביותר להשתמש בחומרי הגלם שתקנו‪ ,‬וזו חווית‬ ‫קניה שונה וקצת יותר איכותית מעוד קנייה בעולם הפיתויים של‬ ‫הסופרמרקט‪ .‬חשוב לזכור שפירות וירקות שנקנים בעונתם נמצאים‬ ‫בשיא שלהם מבחינת הטעם‪ ,‬המראה וערכם התזונתי‪.‬‬ ‫גיוון ופרופורציה‪ -‬בהמשך לטיפ הקודם‪ ,‬לא משנה איפה אתם‬ ‫קונים‪ ,‬תקנו מגוון של חומרי גלם‪ .‬אחת הבעיות אצל אנשים שסובלים‬ ‫מהשמנת יתר היא שהם אוכלים אותו סוג של מזון‪ -‬שוקולד‪ ,‬בשר‬ ‫אדום או פחמימות‪ ,‬בכמויות לא סבירות‪ ,‬וצורכים פחות ממה‬ ‫שהם צריכים‪ -‬ירקות‪ ,‬פירות ופחמימות מלאות‪ .‬מבחינה פרקטית‪-‬‬ ‫כשאוכלים ארוחת צהריים‪ ,‬לדאוג שיהיו כמה שיותר צבעים על‬ ‫הצלחת‪ ,‬וכמסתכלים במקרר‪ -‬לוודא שרואים יותר מבירה ישנה‪,‬‬ ‫שניצל טבעול וחלב חמוץ‪.‬‬ ‫אחת השאלות הכי מעצבנות ששואלים אותי היא ‪ -‬האם זה משמין?‬ ‫התשובה לשאלה הזאת‪ -‬כל עוד מה שאוכלים נמצא בפרופורציה‬ ‫מתאימה בין כמות הקלוריות והערך התזונתי שלו למבנה ונתוני הגוף‬ ‫שלכם‪ -‬לא‪ ,‬זה לא משמין‪ .‬ובעברית פשוטה‪ -‬אין בעיה לאכול מדי‬ ‫פעם עוגת שוקולד‪ ,‬כל עוד המנה לא גדולה מדי ולא אוכלים אותה‬ ‫כל יום‪ .‬אל תמנעו מעצמכם את ההנאה שבאכילה!‬

‫‪15‬‬


‫צילום‪ :‬דן ברונפלד‬

‫| עֹז תלם |‬

‫בתקופה האחרונה הולכת וגוברת המודעות לאוכל בריא‪ ,‬אכילה נכונה ושאר‬ ‫ירקות שעוסקים בקשר בין הבריאות שלנו לאוכל שאנחנו אוכלים ‪ -‬יצורים‬ ‫חדשים כמו שוק האיכרים‪ ,‬ערוץ הבריאות ופיליס גלזר צצים בכל פינה‪ ,‬אבל‬ ‫אף אחד לא באמת שם את האצבע ומגדיר מה זה אוכל בריא (זה לא רק‬ ‫קינואה)‪ ,‬ולמה כדאי לנו להחליף את השניצל הקפוא שיש לנו בפריזר בחזה‬ ‫עוף טרי ‪ -‬עֹז תלם‪ ,‬טבח ומעריץ מושבע של ירקות טריים‪ ,‬יעשה לכם קצת‬ ‫סדר במקרר ובקיבה‬

‫ב‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫‪14‬‬

‫שנתיים שאני עובד במטבח‪ ,‬יצא לי ללמוד ולעבוד עם‬ ‫הרבה חומרי גלם‪ ,‬ועם הזמן נבנתה אצלי המודעות להרבה‬ ‫צדדים של עולם המזון‪ ,‬שלא הייתי מודע אליהם‪.‬‬ ‫אם פעם כדי להשיג קלוריות משומן איכותי‪ ,‬סבא של סבא של סבא‬ ‫שלי היה צריך לקנות פרה‪ ,‬להאכיל אותה‪ ,‬לחלוב אותה ולחבוץ את‬ ‫החלב‪ ,‬היום כל מה שצריך זה ללכת לחנות ולקנות גוש חמאה‪.‬‬ ‫הקלות והנגישות של האוכל גרמו לנו להפחית בחשיבות שאנו‬ ‫מייחסים לו‪ .‬אנחנו בוחרים בבחירה הקלה‪ :‬מנשנשים בורקסים בבוקר‬ ‫ומזמינים פיצה (השנייה בחצי מחיר) בערב‪ .‬הקונספט של הארוחה‬ ‫נשאר מאחור‪ ,‬ורשתות המזון המהיר תופסות מקום מכובד בחשבון‬ ‫ההוצאות שלנו‪.‬‬ ‫למרות זאת‪ ,‬ואולי בגלל‪ ,‬ההפחתה בחשיבות של האוכל‪ ,‬בזמן האחרון‬ ‫מתגברת בחברה המודעות לאכילה בריאה‪ -‬אוכל כמה שפחות‬ ‫מעובד‪ ,‬שבושל בצורה בריאה‪.‬‬ ‫אז בשורה התחתונה ‪ -‬מה אני יכול לעשות היום כדי לאכול בריא‬ ‫יותר?‬ ‫דע מה נכנס לגוף שלך‪ -‬אתה מה שאתה אוכל‪ .‬החומרים שאנחנו‬ ‫מכניסים לגוף שלנו משפיעים בצורה ישירה על מצב הרוח‪ ,‬האושר‬

‫והבריאות שלנו‪ .‬לא משנה מה ואיפה קונים‪ ,‬תמיד כדאי להעיף מבט‬ ‫ברשימת הרכיבים ובערך התזונתי של המוצרים‪ .‬אפשר לגלות כמה‬ ‫דברים מפתיעים ‪ -‬למשל שבחטיף אנרגיה יש אותה כמות שומן כמו‬ ‫בגבינת מוצרלה‪ ,‬או שבאותם דגני הבוקר שמתויגים כדגני “בריאות”‬ ‫יש יותר מ‪ 25%‬סוכר לבן‪ .‬גם אם אין ערך תזונתי מסודר (במקרים‬ ‫של ירקות או בשר טרי)‪ ,‬אין בעיה לחפש ברשת‪ -‬המידע קיים ונוח‬ ‫לגישה‪ .‬פשוט תקלידו בגוגל את שם המוצר שאתם רוצים לדעת‬ ‫עליו ‪ +‬ערך תזונתי‪.‬‬ ‫אחד הדברים הטובים ביותר שאתם יכולים להתחיל לעשות היום‬ ‫בשביל הגוף שלכם הוא להימנע מהרשע ‪ -‬יש כמה מוצרים שמוגדרים‬ ‫אצלי כרשע‪ ,‬ולעולם לא יכנסו אלי הביתה‪:‬‬ ‫‪1 .1‬הראשונה והבוגדנית ביותר היא המרגרינה‪ -‬מרגרינה זה שמן‬ ‫צמחי‪ ,‬שכדי להפוך אותו למוצק בטמפרטורת החדר‪ ,‬מקציפים‬ ‫לתוכו אויר‪ .‬התהליך של ההקצפה גורם ליצירה של שומן‬ ‫שנקרא שומן טראנס‪ .‬שומן זה אינו קיים בטבע‪ ,‬ונוצר רק בצורה‬ ‫מלאכותית‪ .‬הבעיה הגדולה היא שהגוף שלנו לא בדיוק יודע‬ ‫איך להתמודד ולעכל את השומן טראנס הזה‪ ,‬ונראה כי צריכה‬ ‫גבוהה ממנו מובילה לכל מיני מחלות לא נעימות‪ .‬הבעיה העוד‬ ‫יותר גדולה היא שהמרגרינה מסתננת להרבה מאוד מוצרים‬

‫צילום‪ :‬אמיתי איצקוביץ‬

‫מבריאים‬ ‫את המקרר‬

‫שאנחנו אוכלים ביומיום‪ :‬קרואסונים‪ ,‬בורקסים‪ ,‬עוגיות מרוקאיות‬ ‫וכמובן ג’חנון ומלאווח‪ .‬כדי להימנע‪ -‬פשוט תשאלו את המוכר אם‬ ‫הבורקס או הקרואסון מכילים מרגרינה (רוב הסיכויים שכן)‪.‬‬ ‫‪2 .2‬עוד אוויל שלעולם לא יפרוץ את שער דלתי הוא המונוסודיום‬ ‫גלוטומט הידוע לשמצה‪ .‬המונוסודיום הוא חומר שבודד על ידי‬ ‫מדעני אוכל יפניים‪ ,‬והוא מוסיף למזון את מה שמכונה הטעם‬ ‫החמישי‪ ,‬או אומאמי‪ .‬הכוונה היא לתחושת המלאות שמורגשת‬ ‫בפה בכל פעם שאוכלים משהו עתיר בחלבון‪ ,‬כמו בשר או גבינת‬ ‫פרמז’ן‪ .‬מה שטוב במונוסודיום הוא שלא משנה למה מוסיפים‬ ‫אותו‪ ,‬הטעם של אותו דבר ישתפר‪ .‬מה שרע בו הוא בערך כל‬ ‫שאר הדברים‪ :‬כאשר צורכים יותר מדי ממנו הוא עלול לגרום‬ ‫לכאבי ראש‪ ,‬בחילות והקאות‪ .‬הוא מעורר את מרכזי העונג במוח‬ ‫ויכול לגרום סוג של התמכרות‪ .‬אז איפה אותו מונוסודיום אורב?‬ ‫בביסלי היקר שלנו‪ ,‬באבקות מרק‪ ,‬בנקניקיות ונקניקים‪ ,‬בתבלין‬ ‫של הפיצה‪ ,‬ברוטבי סויה לא איכותיים ובעוד הרבה מוצרים‬ ‫וחטיפים מעובדים‪ .‬עוד תרגיל נבזי שקורה לעיתים הוא שלא‬ ‫קוראים למר מונוסודיום בשמו‪ ,‬אלא משתמשים בתיוג האירופאי‬ ‫שלו‪ .E-621 :‬יזהר הקונה‪.‬‬ ‫‪3 .3‬בשר ודגים קפואים ומעובדים ‪ -‬אז כן‪ ,‬הם זולים יותר‪ .‬אבל למה‬ ‫הם זולים יותר? פשוט כי מוסיפים להם מים וכל מיני פוספטים‬ ‫כדי שיוכלו לספוג את המים האלה מלכתחילה‪ .‬וזה שכתוב‬ ‫עליהם ‪ 10%‬או ‪ 20%‬מים מוספים‪ ,‬לא אומר שזה נכון‪ .‬ברוב‬ ‫המקרים האחוזים האמיתיים הרבה יותר גבוהים‪ .‬אומנם חומרים‬ ‫אלו אינם מסוכנים לבריאות‪ ,‬אבל האיכות והטעם של הבשר‬ ‫והדגים נפגמים כתוצאה מהניפוח הזה‪ ,‬ומן הסתם שאני לא רוצה‬ ‫להוציא את הכסף שלי על מים כששילמתי על בשר‪ .‬אין בעיה‬ ‫לקנות ולהשתמש במוצרים קפואים‪ ,‬חשוב רק לשים לב שאין‬ ‫יותר מדי התעסקות עם המוצר‪ -‬בשר קפוא אמור להכיל רק בשר‬ ‫קפוא‪ .‬לאוהבי המשוואות‪ :‬פחות רכיבים=פחות מעובד=יותר טוב‪.‬‬ ‫הדבר נכון גם לגבי שניצלים‪ ,‬קבבים או המבורגרים קפואים‪.‬‬ ‫‪4 .4‬נסיים את הרשימה בצבעי מאכל‪ -‬אני בטוח שרבים מכם יחלקו‬ ‫עלי אם אומר שאין מקום להכניס ‪ M&M‬לגוף שלי‪ ,‬אבל עם‬ ‫הכתבות והמחדלים שמתגלים מדי פעם לגבי הצבעים האלה‬ ‫(כתבה שפורסמה לא מזמן קישרה בין צבע מאכל הצהוב‪ ,‬טרטזין‪,‬‬ ‫למספר סוגים של סרטן‪ ,‬והשימוש בו אף נאסר במדינות כמו‬ ‫נורבגיה וארה”ב)‪ ,‬אני מעדיף להשאיר אותם על המדף‪ .‬אז כן‪ ,‬גם‬ ‫בגבינה הצהובה שלנו יש צבעי מאכל‪ ,‬אבל הם מופקים מצמחים‬ ‫והם אינם מסוכנים‪ ,‬ככל הידוע למדע כעת‪ .‬אז איך יודעים מה‬ ‫אפשר לקחת וממה צריך להימנע? גוגל יודע‪.‬‬ ‫מלא מלא‪ -‬לפני ‪ 100‬שנה הכל היה מלא‪ -‬האורז היה מלא‪ ,‬החיטה‬ ‫הייתה מלאה‪ ,‬הסוכר היה חום‪ .‬עיבוד בעזרת מכונות הפך תהליכים‬ ‫מורכבים ויקרים לברי ביצוע בקנה מידה המוני‪ .‬בתכלס‪ -‬מלא=פחות‬ ‫מעובד‪ .‬בתהליכי העיבוד מסירים את הקליפה החיצונית והסובין‬ ‫מהאורז והחיטה ואת המיצים הלא טהורים מהסוכר‪ -‬כך שמתקבל‬ ‫מוצר נקי‪ ,‬נוח לעבודה‪ ,‬זול ובעל חיי מדף ארוכים‪ .‬אך אליה וקוץ‬ ‫בה‪-‬בקליפות שמוסרות בתהליכי העיבוד יש ערך תזונתי רב‪ ,‬שפשוט‬

‫הולך לאיבוד‪ .‬כשמשווים למשל בין סוכר חום לסוכר לבן מגלים‬ ‫שבסוכר חום יש נוכחות של ויטמינים ומינרלים שתהליכי העיבוד‬ ‫פשוט העלימו מהסוכר הלבן‪ :‬ב‪ 100-‬ג’ סוכר חום יש פי ‪ 83‬יותר‬ ‫סידן‪ ,‬פי ‪ 66‬יותר אשלגן‪ ,‬ויטמין ‪ ,B6‬ו‪-‬ויטמין ‪ .B3‬גם השוואה בין אורז‬ ‫חום לאורז רגיל מראה תוצאות דומות‪ -‬ב‪ 100‬ג’ אורז חום מבושל‬ ‫יש פי ‪ 6‬יותר סיבים תזונתיים‪ ,‬פי ‪ 14.5‬יותר חומצה פולית‪ ,‬שחיונית‬ ‫לבניית הגוף ולחילוף החומרים‪ ,‬כמעט פי ‪ 3‬יותר אשלגן ופי ‪ 3.5‬יותר‬ ‫מגנזיום מאשר בכמות זהה של אורז לבן מבושל‪ .‬העבודה עם חומרי‬ ‫הגלם המלאים דורשת מעט התאמות (לא יותר מדי)‪ ,‬והרשת מלאה‬ ‫במתכונים וטיפים כיצד לעבוד איתם‪ ,‬ולדעתי הם גם יותר טעימים‬ ‫מהנכדים המעובדים שלהם‪.‬‬ ‫ארוחת הבוקר תשחרר אותך‪ -‬לא משנה מה הלו”ז‪ ,‬איזה בחינות‬ ‫יש או מתי מתחילים לעבוד‪ ,‬תמיד טוב להכניס משהו לקיבה‪ .‬אם אין‬ ‫זמן להכין חביתה‪ -‬אז אפילו בננה ותפוח בדרך ללימודים יעשו טוב‪.‬‬ ‫מחקרים שבדקו ילדים הראו כי אלו שאכלו ארוחת בוקר היו פחות‬ ‫היפראקטיביים ויותר רגועים ומרוכזים‪ .‬האכילה המוקדמת‪ ,‬גם אם‬ ‫תהיה קטנה‪ ,‬מונעת מהגוף לזלול יותר בהמשך היום‪.‬‬ ‫קחו את הזמן‪ -‬כשאוכלים לאט‪ ,‬מרגישים שובע לזמן ארוך יותר‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬תשתדלו כמה שאפשר להקדיש זמן לאוכל ולאכילה‪ .‬אוכל‬ ‫הוא בסופו של דבר הדלק שמניע אותנו‪ ,‬ועוזר לנו לעשות את מה‬ ‫שאנחנו עושים‪ .‬אז לא מגיע לו קצת כבוד? תשבו לארוחה מסודרת‪,‬‬ ‫ואולי אפילו תנסו להכין אותה‪.‬‬ ‫טרי ובעונה‪ -‬המעבר לאכילה נכונה ובריאה מתחיל איפה שקונים‬ ‫את האוכל ומסתיים באופן שבו מכינים ואוכלים אותו‪ .‬לכן‪ ,‬לכו‬ ‫לקנות בשוק כשאפשר‪ .‬השווקים (שוק הכרמל‪ ,‬שוק רעננה‪ ,‬שוק‬ ‫האיכרים) עמוסים בחומרי הגלם הטריים‪ ,‬הטובים והבריאים ביותר‬ ‫לגוף שלכם‪ .‬ברוב השווקים תוכלו להתייעץ עם בעלי הבאסטות‬ ‫על הדרך הטובה ביותר להשתמש בחומרי הגלם שתקנו‪ ,‬וזו חווית‬ ‫קניה שונה וקצת יותר איכותית מעוד קנייה בעולם הפיתויים של‬ ‫הסופרמרקט‪ .‬חשוב לזכור שפירות וירקות שנקנים בעונתם נמצאים‬ ‫בשיא שלהם מבחינת הטעם‪ ,‬המראה וערכם התזונתי‪.‬‬ ‫גיוון ופרופורציה‪ -‬בהמשך לטיפ הקודם‪ ,‬לא משנה איפה אתם‬ ‫קונים‪ ,‬תקנו מגוון של חומרי גלם‪ .‬אחת הבעיות אצל אנשים שסובלים‬ ‫מהשמנת יתר היא שהם אוכלים אותו סוג של מזון‪ -‬שוקולד‪ ,‬בשר‬ ‫אדום או פחמימות‪ ,‬בכמויות לא סבירות‪ ,‬וצורכים פחות ממה‬ ‫שהם צריכים‪ -‬ירקות‪ ,‬פירות ופחמימות מלאות‪ .‬מבחינה פרקטית‪-‬‬ ‫כשאוכלים ארוחת צהריים‪ ,‬לדאוג שיהיו כמה שיותר צבעים על‬ ‫הצלחת‪ ,‬וכמסתכלים במקרר‪ -‬לוודא שרואים יותר מבירה ישנה‪,‬‬ ‫שניצל טבעול וחלב חמוץ‪.‬‬ ‫אחת השאלות הכי מעצבנות ששואלים אותי היא ‪ -‬האם זה משמין?‬ ‫התשובה לשאלה הזאת‪ -‬כל עוד מה שאוכלים נמצא בפרופורציה‬ ‫מתאימה בין כמות הקלוריות והערך התזונתי שלו למבנה ונתוני הגוף‬ ‫שלכם‪ -‬לא‪ ,‬זה לא משמין‪ .‬ובעברית פשוטה‪ -‬אין בעיה לאכול מדי‬ ‫פעם עוגת שוקולד‪ ,‬כל עוד המנה לא גדולה מדי ולא אוכלים אותה‬ ‫כל יום‪ .‬אל תמנעו מעצמכם את ההנאה שבאכילה!‬

‫‪15‬‬


‫עורך מדור‪ :‬עומרי אקוניס‬

‫תגובות‪/‬הערות‪/‬הארות ‪fusion@idc.ac.il‬‬

‫יחסי ישראל‪-‬ארה”ב‪ :‬תלות או עצמאות?‬ ‫מאז היווסדה זוכה מדינת ישראל לתמיכה גורפת בקרב הממשל האמריקני‪ ,‬הציבור בארה”ב וחשוב‬ ‫מכל תמיכה כלכלית וצבאית מהמעצמה הגדולה בעולם‪.‬‬ ‫אך כמו בכל מערכת יחסים ארוכה‪ ,‬גם ביחסי ישראל‪-‬ארה”ב ישנם חילוקי דעות‪ ,‬חלק מהציבור‬ ‫בישראל גורס כי הגיע הזמן להפסיק את ההישענות המתמדת והתלות בארה”ב‪ ,‬ואילו חלק אחר‬ ‫יאמר שללא ארה”ב קיומה של ישראל מוטל בספק‪.‬‬ ‫לצורך הדיון נתאספו שוב ‪ 4‬סטודנטים מבתי הספר השונים‪ ,‬אשר אוחזים בדעות שונות בנוגע‬ ‫ליחסי ישראל‪ -‬ארה”ב‪ ,‬בכדי לנסות ולענות על השאלה האם מדינת ישראל צריכה להמשיך ולהיות‬ ‫תלויה באמריקנים או שמא צריכה היא לבקש עצמאות מוחלטת‪.‬‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫| אדם וולפסון |‬

‫| עומרי אקוניס |‬

‫כותרת הדיון היא “תלות או עצמאות”‪ ,‬אך לטעמי זוהי שאלה‬ ‫דיכוטומית מדי בעולם מורכב וגלובאלי‪ .‬אין ספק שישראל ‪-‬‬ ‫והעובדות תומכות בכך ‪ -‬תלויה בארה”ב בתחומים רבים‪ .‬כך‬ ‫למשל‪ ,‬ארה”ב מטילה וטו אוטומטי במועצת הביחטון‪ .‬מצד שני‪,‬‬ ‫אין ספק שישראל היא מדינה ריבונית ועצמאית שלא תלויה‬ ‫תמיד בארה”ב בקבלת החלטותיה‪ .‬לדוגמא‪ ,‬ישראל תקפה את‬ ‫הכור הגרעיני בעיראק למרות התנגדות תקיפה של ארה”ב‪.‬‬ ‫אם כך‪ ,‬השאלה בכותרת מוליכה אותנו לנסות לענות על‬ ‫שאלה דיכוטומית ‪ -‬או עצמאות מלאה או תלות מלאה‪ .‬אולם‪,‬‬ ‫זוהי שאלה פשוטה מדי מאחר והעולם מסובך‪ ,‬מורכב ומכיל‬ ‫אינטרסים מתנגשים רבים‪ ,‬בו לא ניתן למצוא אפילו מדינה‬ ‫אחת שהיא עצמאית ושאינה תלויה במדינות אחרות‪ .‬אכן‪,‬‬ ‫אנחנו חיים בעולם גלובאלי בו מתקיים איזון תמידי בין הזכות‬ ‫של מדינה לריבונותה לבין הצורך להתחשב באינטרסים של‬ ‫מדינות אחרות שהיא תלויה בהן להמשך קיומה‪ .‬ישראל אינה‬ ‫מיוחדת בעניין זה‪ ,‬וגם ארה”ב ‪-‬שאף לא אחד חולק שהיא‬ ‫מדינה ריבונית ועצמאית ‪ -‬מתחשבת באינטרסים של מדינות‬ ‫אחרות שהיא בעצמה תלויה בהן‪ .‬כך למשל‪ ,‬ארה”ב שתלויה‬ ‫רבות בסין‪ ,‬ושמוגדרת כמלווה הגדולה ביותר שלה‪ ,‬נזהרה מאד‬ ‫מקיום פגישה עם הדלאי לאמה מאחר והדבר עלול היה לפגוע‬ ‫באינטרסים שלה עם סין‪ ,‬וכן נמנעה לקבוע שבתחילת המאה‬ ‫הקודמת התרחשה שואה לארמנים זאת כדי לא לפגוע את‬ ‫טורקיה‪ .‬ואלה רק שתי דוגמאות מתוך דוגמאות רבות אחרות‬ ‫בהן ארה”ב נאלצת לסגת כביכול מעצמאותה‪.‬‬ ‫כיום השדרה המדינית והצבאית בארה”ב תופסת את הסכסוך‬ ‫הישראלי‪-‬ערבי ‪ -‬ואין זה משנה לעניינו אם התפיסה נכונה או‬ ‫לא‪ ,‬אלא רק שהיא מושרשת חזק גם אצל הדמוקרטים וגם‬ ‫אצל הרפובליקנים ‪ -‬כסכסוך המאיים על החיים של החיילים‬ ‫האמריקאים באפגניסטן ועיראק (ראו את דברי גנרל פטריאוס‬ ‫שהתפרסמו לאחרונה בתקשורת)‪ .‬לכן‪ ,‬כמו שלישראל ישנה‬ ‫זכות ללחוץ על ארה”ב להטיל סנקציות על איראן כדי להגן‬ ‫על אזרחיה‪ ,‬כך לארה”ב ישנה הזכות ללחוץ על ישראל לחתור‬ ‫להסכם שלום כדי להגן החיילים שלה‪ .‬השאלה שעומדת בפנינו‬ ‫היא האם האינטרס הישראלי להמשיך ולהחזיק בשטחי יו”ש‬ ‫עולים על קיום יחסים תקינים עם ארה”ב‪.‬‬

‫רגע של היסטוריה‪ :‬בתאריך ‪ 13‬במאי ‪ ,1948‬שעות ספורות‬ ‫לפני היום ההיסטורי והחשוב ביותר לכל ציוני ויהודי אוהב‬ ‫ישראל‪ ,‬פנה ג’ורג’ מארשל שכיהן מזכיר המדינה האמריקאית‬ ‫אל משה שרת‪ ,‬הנציג היהודי שנשלח לארה”ב במטרה לשכנע‬ ‫את מדינות העולם להצביע בעד הקמת מדינה יהודית במילים‪:‬‬ ‫!‪NOT NOW ,DON’T DECLARE THE STATE‬‬

‫עכשיו תארו לעצמכם את שרת נענה לבקשה‪ ,‬האם היינו‬ ‫יושבים כאן כולנו במוסד אקדמי בעיר אשר נקראת על שם‬ ‫חוזה המדינה היהודית‪ ,‬תיאודור הרצל?‬ ‫אין לפקפק ולו במעט בדבר חשיבותה האסטרטגית והחברות‬ ‫ההיסטורית העמוקה שבין ישראל לארה”ב‪ .‬היחסים הם הדבר‬ ‫הכי חשוב לישראל‪ ,‬אולם גם בחברות אמיצה מתגלעים לעיתים‬ ‫וויכוחים אשר לא אמורים להעיב על היחסים לאורך זמן‪ ,‬ואין‬ ‫וויכוח כי הנכס היקר ביותר לישראל הם היחסים עם ארה”ב‪.‬‬ ‫לא אסתיר את חוסר אהדתי לנשיא הנוכחי‪ ,‬אובמה‪ ,‬אשר אוחז‬ ‫באג’נדה שאיננה תואמת את רצון העם בישראל שבחר אך‬ ‫לא מזמן בממשלת ימין בראשותו של נתניהו‪.,‬ישנו צורך ברור‬ ‫בשמירה על היחסים עם האמריקנים‪ ,‬אך מדינת ישראל חייבת‬ ‫לפתח גם תפישה עצמאית‪ ,‬כזו אשר תבטיח לה אריכות ימים‬ ‫וביטחון‪.‬‬ ‫ישראל היא מדינה ריבונית ועצמאית ‪,‬אשר חייבת לעיתים גם‬ ‫לעצור את הממשל האמריקני כאשר הוא אינו מצליח להבין‬ ‫את מהות הסכסוך הישראל‪-‬פלשתיני‪.‬‬ ‫באם הממשל האמריקני כיום איננו מבין את הסכסוך ולוחץ‬ ‫אך ורק על צד אחד (דווקא זה שמצהיר שהוא מוכן לשבת‬ ‫סביב שולחן הדיונים)‪ ,‬יש לנהוג באומץ ותקיפות מסויימת בכדי‬ ‫להבטיח שהסכם עם הפלשתינאים לא יושג באמצעות לחץ חד‬ ‫צדדי‪,‬אלא באמצעות תיווך אמריקני מאוזן‪.‬‬ ‫הייתי ממליץ לנשיא אומבה לעשות את מה שעשו קודמיו‬ ‫בתפקיד‪ ,‬לצדד במי שרוצה באמת בסיום הסכסוך‪ ,‬ולשתף‬ ‫פעולה עם המדיניות הישראלית של משלת הימין בישראל‬ ‫בראשותו של בנימין נתניהו‪.‬‬

‫| ניר קפלן |‬

‫| עמרי אריאב |‬

‫יחסי ארה”ב‪-‬ישראל אינם יכולים להיקרא “חברות”‪ .‬יהיה נכון‬ ‫יותר לסווגם כ”זוגיות”‪ .‬בזוגיות‪ ,‬בני הזוג לא תמיד מסכימים‬ ‫על היחס לשכנים‪ ,‬על ניהול משק הבית ועל חינוך הילדים‪ ,‬אך‬ ‫ברור שמעל המחלוקות‪ ,‬עומד הרצון לשמר את הקשר ואת‬ ‫החיים המשותפים‪.‬‬ ‫כך גם ביחסי ארה”ב עם ישראל‪ :‬בהתחלה הקשר נראה מבטיח‪,‬‬ ‫טרומן היה הראשון להכיר במדינת ישראל החדשה אך אכזב‬ ‫ואכף אמברגו נשק על ישראל ב‪ .’48‬ארה”ב לא יחסה חשיבות‬ ‫רבה לקיומנו עד לנצחון ‪ ’67‬שהפך את ישראל למעצמה אזורית‪.‬‬ ‫מדוע? כי ארה”ב אוהבת ליצור בריתות עם מדינות חזקות‪,‬‬ ‫שישמרו על אינטרסים אמריקאים‪ :‬קואליציית מדינות מתונות‬ ‫(ישראל‪ ,‬מצרים וסעודיה) נגד מדינות סוררות כאירן‪ ,‬השומרות‬ ‫על יציבות במזה”ת ואספקה שוטפת של נפט מארצות המפרץ‪.‬‬ ‫הוכחה לכך נתקבלה בספטמבר השחור (‪ )1970‬כשהפלסטינים‬ ‫ניסו לבצע הפיכה בירדן בסיוע כוחות סורים שחדרו לממלכה‪.‬‬ ‫לבקשת ארה”ב‪ ,‬ישראל הצילה את חייו של המלך חוסיין ולפי‬ ‫פרסומים זרים‪ ,‬אף החדירה כוחות מיוחדים וטנקים לצפון‬ ‫ירדן בקרב לילי שבסופו‪ ,‬הסורים הובסו וחזרו לסוריה (קראו‬ ‫פרסומים זרים למידע נוסף)‪.‬‬ ‫ישראל שומרת על אינטרסים אמריקאים באזור ומכאן‬ ‫חשיבותינו בעיינם‪ .‬על כן‪ ,‬הסיסמה לפיה “ארה”ב עוזרת‬ ‫לישראל בגלל הקול היהודי”‪ ,‬אינה מדויקת‪ .‬בארה”ב יש יותר‬ ‫מוסלמים מיהודים (כמעט פי ‪ .)5‬גורמי אופוזיציה מנסים‬ ‫להפחיד אותנו ש”יחסינו עם ארה”ב במשבר בגלל ביבי”‪.‬‬ ‫מדובר במסע הפחדה שנועד לעשות דה‪-‬לגיטימציה לרה”מ‪.‬‬ ‫בין הבולטים בקמפיין הוא אלון ליאל‪ ,‬דיפלומט לשעבר שמונה‬ ‫ע”י יוסי ביילין למשרד החוץ‪ .‬ליאל הוא ראש ‘התנועה לשלום‬ ‫ישראל‪-‬סוריה’‪ ,‬הממומנת ע”י ‘הקרן החדשה’ של נעמי חזן‪,‬‬ ‫ונחשב לאיש שמאל רדיקלי‪.‬‬ ‫אולם הטענות נגד ביבי אינן נכונות‪ .‬גם גורדון בראון‪ ,‬רה”מ‬ ‫בריטניה לשעבר‪ ,‬סבל מהשפלות ונזיפות מאובמה שאף קרא‬ ‫לו לגשת למו”מ על איי פוקלנד עם ארגנטינה‪ .‬כך גם הודו‪,‬‬ ‫בת‪-‬ברית ותיקה של ארה”ב‪ ,‬שנקראה לפתוח במו”מ על עתיד‬ ‫חבל קשמיר השייך לה מעצמאותה‪ .‬מומחים מעריכים כי שינויי‬ ‫הגישה לבנות בריתה של ארה”ב‪ ,‬מצד אובמה‪ ,‬הם חלק משינוי‬ ‫כולל שהוא מבצע במדיניות הפנים והחוץ בשל רצונו להתקרב‬ ‫למוסלמים ולפייסם‪.‬‬ ‫על כן‪ ,‬היחס לישראל אינו ייחודי ואל לנו לחשוש ולפחד‪.‬‬ ‫לישראל‪ ,‬כמדינה ריבונית‪ ,‬יש את הזכות לעמוד על האינטרסים‬ ‫והזכויות שלה בדיוק כמו הודו ובריטניה שסירבו לאובמה ולא‬ ‫קיבלו ממנו גט‪ .‬בזוגיות‪ ,‬יש רגעי משבר בהם אחד מבני הזוג‬ ‫משתנה‪ ,‬אולם אין זה אומר שהשינוי יוביל לגירושים או פירוק‬ ‫הזוגיות‪.‬‬

‫פתרון הסכסוך הישראלי ערבי‪ ,‬אינו נראה באופק‪ .‬לשני הצדדים‬ ‫יש תירוצים‪ .‬אנו הישראלים‪ ,‬דורשים מהצד השני הכרה בנו‬ ‫כמדינה יהודית‪ .‬ראש הממשלה הכיר בפיתרון שתי המדינות‬ ‫לשני העמים והקפיא את ההתיישבות‪ .‬גם הפלשתינאים‬ ‫מצהירים ברצונם בחזרה למו”מ ולהקמת מדינה עצמאית‪ .‬הם‬ ‫דורשים את הפסקת הבנייה בשטחי הגדה ומזרח ירושלים‬ ‫וחזרה להיכן שהמו”מ פסק בתקופת אולמרט‪ .‬שני הצדדים‬ ‫מתבצרים‪ ,‬אין תזוזה ואיומי המלחמה גוברים‪ .‬למקום הזה נכנס‬ ‫הנשיא אובאמה‪ ,‬כיחידי המסוגל לשבור את התיקו הזה‪.‬‬ ‫אובאמה מביא איתו מרכיב חשוב‪ .‬אובייקטיביות‪ .‬המרכיב הזה‬ ‫בעצם מציב את הזרקור מול חוש קבלת ההחלטות של רה”מ‪.‬‬ ‫אי אפשר יותר לקרוץ עין‪ .‬אם רה”מ מצהיר שתי מדינות לשני‬ ‫עמים‪ ,‬הוא צריך לפעול לכך באופן ישיר‪ .‬שיקולים קואליציוניים‬ ‫חוזרים למקומם הפרופורציונאלי‪ .‬ביבי חייב להחליט‪ .‬השאלה‬ ‫היא אם ביבי יכול?‬ ‫האובייקטיביות חיונית לישראל‪ .‬מדיניותם עוזרת להציב את‬ ‫משבר המשילות הישראלי במרכז‪ .‬גם אם ביבי רוצה פיתרון‬ ‫מדיני‪ .‬חוסר ההחלטיות שלו‪ ,‬הנובע מהיותו אסיר ציון בידי אלי‬ ‫ישי מתגלה עקב מדיניות האמריקאים‪ .‬הסתירה בין האג’נדה‬ ‫של הממשלה לבין הצהרותיה בולטת לכל‪ .‬לא לחינם קיבל‬ ‫אלי ישי הזמנה לבית הלבן‪ .‬הם מבינים מי בעל הבית האמיתי‪.‬‬ ‫אובאמה חושב לטובת ישראל לטווח הארוך‪ ,‬בזמן שהממשלה‬ ‫מדשדשת במשברים קואליציוניים‪.‬‬ ‫מדיניות ארה”ב מאפשרת בניית אמון בצד הערבי‪ .‬המדינות‬ ‫המתונות קורעות תחת נטל האסלאם הקיצוני‪ .‬יחסי שלום‬ ‫עם ישראל הופכים לאינטרס שלהם‪ .‬תמיד אפשר להאשים‬ ‫את ה”אויב הציוני”‪ ,‬אבל הקיפאון המדיני הזה מסכן את‬ ‫יציבות השלטון שלהם‪ .‬מדיניות אמריקאית שמבינה גם את‬ ‫האינטרסים הללו תורמת לחידוש המו”מ‪ .‬היא מפחיתה את‬ ‫היעדר האמון הערבי הנחוץ לדיאלוג פורה‪.‬‬ ‫בא לשכונה בחור חדש ויש לו את כל המוטיבציה לסיים‬ ‫את הסכסוך הזה‪ .‬ישראל חייבת להקשיב לרוח החדשה‪ .‬אנו‬ ‫תוקפים את “חוסיין” אובאמה שהוא דוחק אותנו לפינה‪ .‬אבל‬ ‫מדובר במדיניות שהיא טובה לישראל‪ .‬עלינו להבין כי ארה”ב‬ ‫עושה את מה שהיא הייתה צריכה לעשות מזמן וזה לעזור‬ ‫לנו לחשוב לטווח ארוך‪ .‬האיום הדמוגרפי מתגבר‪ ,‬ואם חפץ‬ ‫לבנו במדינת היהודים‪ ,‬עלינו לדאוג לכך‪ .‬במקום להאשים‬ ‫את אובאמה‪ ,‬לדאוג לקליטה‪ ,‬חינוך ורווחה‪ .‬אם אנו משווים‬ ‫את אמריקה להורה ולבעלת ברית‪ ,‬חשוב לזכור את המשפט‬ ‫הידוע‪“ :‬חוסך שבטו שונא בנו”‪ .‬אנחנו לא דורשים מכות‪ ,‬אבל‬ ‫אובייקטיביות רק תעשה עימנו טוב‪.‬‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫‪12‬‬

‫תלות או עצמאות‬

‫עצמאות מחושבת‬

‫זוגיות‪ ,‬לא חברות‬

‫בא לשכונה בחור חדש‬

‫‪13‬‬


‫עורך מדור‪ :‬עומרי אקוניס‬

‫תגובות‪/‬הערות‪/‬הארות ‪fusion@idc.ac.il‬‬

‫יחסי ישראל‪-‬ארה”ב‪ :‬תלות או עצמאות?‬ ‫מאז היווסדה זוכה מדינת ישראל לתמיכה גורפת בקרב הממשל האמריקני‪ ,‬הציבור בארה”ב וחשוב‬ ‫מכל תמיכה כלכלית וצבאית מהמעצמה הגדולה בעולם‪.‬‬ ‫אך כמו בכל מערכת יחסים ארוכה‪ ,‬גם ביחסי ישראל‪-‬ארה”ב ישנם חילוקי דעות‪ ,‬חלק מהציבור‬ ‫בישראל גורס כי הגיע הזמן להפסיק את ההישענות המתמדת והתלות בארה”ב‪ ,‬ואילו חלק אחר‬ ‫יאמר שללא ארה”ב קיומה של ישראל מוטל בספק‪.‬‬ ‫לצורך הדיון נתאספו שוב ‪ 4‬סטודנטים מבתי הספר השונים‪ ,‬אשר אוחזים בדעות שונות בנוגע‬ ‫ליחסי ישראל‪ -‬ארה”ב‪ ,‬בכדי לנסות ולענות על השאלה האם מדינת ישראל צריכה להמשיך ולהיות‬ ‫תלויה באמריקנים או שמא צריכה היא לבקש עצמאות מוחלטת‪.‬‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫| אדם וולפסון |‬

‫| עומרי אקוניס |‬

‫כותרת הדיון היא “תלות או עצמאות”‪ ,‬אך לטעמי זוהי שאלה‬ ‫דיכוטומית מדי בעולם מורכב וגלובאלי‪ .‬אין ספק שישראל ‪-‬‬ ‫והעובדות תומכות בכך ‪ -‬תלויה בארה”ב בתחומים רבים‪ .‬כך‬ ‫למשל‪ ,‬ארה”ב מטילה וטו אוטומטי במועצת הביחטון‪ .‬מצד שני‪,‬‬ ‫אין ספק שישראל היא מדינה ריבונית ועצמאית שלא תלויה‬ ‫תמיד בארה”ב בקבלת החלטותיה‪ .‬לדוגמא‪ ,‬ישראל תקפה את‬ ‫הכור הגרעיני בעיראק למרות התנגדות תקיפה של ארה”ב‪.‬‬ ‫אם כך‪ ,‬השאלה בכותרת מוליכה אותנו לנסות לענות על‬ ‫שאלה דיכוטומית ‪ -‬או עצמאות מלאה או תלות מלאה‪ .‬אולם‪,‬‬ ‫זוהי שאלה פשוטה מדי מאחר והעולם מסובך‪ ,‬מורכב ומכיל‬ ‫אינטרסים מתנגשים רבים‪ ,‬בו לא ניתן למצוא אפילו מדינה‬ ‫אחת שהיא עצמאית ושאינה תלויה במדינות אחרות‪ .‬אכן‪,‬‬ ‫אנחנו חיים בעולם גלובאלי בו מתקיים איזון תמידי בין הזכות‬ ‫של מדינה לריבונותה לבין הצורך להתחשב באינטרסים של‬ ‫מדינות אחרות שהיא תלויה בהן להמשך קיומה‪ .‬ישראל אינה‬ ‫מיוחדת בעניין זה‪ ,‬וגם ארה”ב ‪-‬שאף לא אחד חולק שהיא‬ ‫מדינה ריבונית ועצמאית ‪ -‬מתחשבת באינטרסים של מדינות‬ ‫אחרות שהיא בעצמה תלויה בהן‪ .‬כך למשל‪ ,‬ארה”ב שתלויה‬ ‫רבות בסין‪ ,‬ושמוגדרת כמלווה הגדולה ביותר שלה‪ ,‬נזהרה מאד‬ ‫מקיום פגישה עם הדלאי לאמה מאחר והדבר עלול היה לפגוע‬ ‫באינטרסים שלה עם סין‪ ,‬וכן נמנעה לקבוע שבתחילת המאה‬ ‫הקודמת התרחשה שואה לארמנים זאת כדי לא לפגוע את‬ ‫טורקיה‪ .‬ואלה רק שתי דוגמאות מתוך דוגמאות רבות אחרות‬ ‫בהן ארה”ב נאלצת לסגת כביכול מעצמאותה‪.‬‬ ‫כיום השדרה המדינית והצבאית בארה”ב תופסת את הסכסוך‬ ‫הישראלי‪-‬ערבי ‪ -‬ואין זה משנה לעניינו אם התפיסה נכונה או‬ ‫לא‪ ,‬אלא רק שהיא מושרשת חזק גם אצל הדמוקרטים וגם‬ ‫אצל הרפובליקנים ‪ -‬כסכסוך המאיים על החיים של החיילים‬ ‫האמריקאים באפגניסטן ועיראק (ראו את דברי גנרל פטריאוס‬ ‫שהתפרסמו לאחרונה בתקשורת)‪ .‬לכן‪ ,‬כמו שלישראל ישנה‬ ‫זכות ללחוץ על ארה”ב להטיל סנקציות על איראן כדי להגן‬ ‫על אזרחיה‪ ,‬כך לארה”ב ישנה הזכות ללחוץ על ישראל לחתור‬ ‫להסכם שלום כדי להגן החיילים שלה‪ .‬השאלה שעומדת בפנינו‬ ‫היא האם האינטרס הישראלי להמשיך ולהחזיק בשטחי יו”ש‬ ‫עולים על קיום יחסים תקינים עם ארה”ב‪.‬‬

‫רגע של היסטוריה‪ :‬בתאריך ‪ 13‬במאי ‪ ,1948‬שעות ספורות‬ ‫לפני היום ההיסטורי והחשוב ביותר לכל ציוני ויהודי אוהב‬ ‫ישראל‪ ,‬פנה ג’ורג’ מארשל שכיהן מזכיר המדינה האמריקאית‬ ‫אל משה שרת‪ ,‬הנציג היהודי שנשלח לארה”ב במטרה לשכנע‬ ‫את מדינות העולם להצביע בעד הקמת מדינה יהודית במילים‪:‬‬ ‫!‪NOT NOW ,DON’T DECLARE THE STATE‬‬

‫עכשיו תארו לעצמכם את שרת נענה לבקשה‪ ,‬האם היינו‬ ‫יושבים כאן כולנו במוסד אקדמי בעיר אשר נקראת על שם‬ ‫חוזה המדינה היהודית‪ ,‬תיאודור הרצל?‬ ‫אין לפקפק ולו במעט בדבר חשיבותה האסטרטגית והחברות‬ ‫ההיסטורית העמוקה שבין ישראל לארה”ב‪ .‬היחסים הם הדבר‬ ‫הכי חשוב לישראל‪ ,‬אולם גם בחברות אמיצה מתגלעים לעיתים‬ ‫וויכוחים אשר לא אמורים להעיב על היחסים לאורך זמן‪ ,‬ואין‬ ‫וויכוח כי הנכס היקר ביותר לישראל הם היחסים עם ארה”ב‪.‬‬ ‫לא אסתיר את חוסר אהדתי לנשיא הנוכחי‪ ,‬אובמה‪ ,‬אשר אוחז‬ ‫באג’נדה שאיננה תואמת את רצון העם בישראל שבחר אך‬ ‫לא מזמן בממשלת ימין בראשותו של נתניהו‪.,‬ישנו צורך ברור‬ ‫בשמירה על היחסים עם האמריקנים‪ ,‬אך מדינת ישראל חייבת‬ ‫לפתח גם תפישה עצמאית‪ ,‬כזו אשר תבטיח לה אריכות ימים‬ ‫וביטחון‪.‬‬ ‫ישראל היא מדינה ריבונית ועצמאית ‪,‬אשר חייבת לעיתים גם‬ ‫לעצור את הממשל האמריקני כאשר הוא אינו מצליח להבין‬ ‫את מהות הסכסוך הישראל‪-‬פלשתיני‪.‬‬ ‫באם הממשל האמריקני כיום איננו מבין את הסכסוך ולוחץ‬ ‫אך ורק על צד אחד (דווקא זה שמצהיר שהוא מוכן לשבת‬ ‫סביב שולחן הדיונים)‪ ,‬יש לנהוג באומץ ותקיפות מסויימת בכדי‬ ‫להבטיח שהסכם עם הפלשתינאים לא יושג באמצעות לחץ חד‬ ‫צדדי‪,‬אלא באמצעות תיווך אמריקני מאוזן‪.‬‬ ‫הייתי ממליץ לנשיא אומבה לעשות את מה שעשו קודמיו‬ ‫בתפקיד‪ ,‬לצדד במי שרוצה באמת בסיום הסכסוך‪ ,‬ולשתף‬ ‫פעולה עם המדיניות הישראלית של משלת הימין בישראל‬ ‫בראשותו של בנימין נתניהו‪.‬‬

‫| ניר קפלן |‬

‫| עמרי אריאב |‬

‫יחסי ארה”ב‪-‬ישראל אינם יכולים להיקרא “חברות”‪ .‬יהיה נכון‬ ‫יותר לסווגם כ”זוגיות”‪ .‬בזוגיות‪ ,‬בני הזוג לא תמיד מסכימים‬ ‫על היחס לשכנים‪ ,‬על ניהול משק הבית ועל חינוך הילדים‪ ,‬אך‬ ‫ברור שמעל המחלוקות‪ ,‬עומד הרצון לשמר את הקשר ואת‬ ‫החיים המשותפים‪.‬‬ ‫כך גם ביחסי ארה”ב עם ישראל‪ :‬בהתחלה הקשר נראה מבטיח‪,‬‬ ‫טרומן היה הראשון להכיר במדינת ישראל החדשה אך אכזב‬ ‫ואכף אמברגו נשק על ישראל ב‪ .’48‬ארה”ב לא יחסה חשיבות‬ ‫רבה לקיומנו עד לנצחון ‪ ’67‬שהפך את ישראל למעצמה אזורית‪.‬‬ ‫מדוע? כי ארה”ב אוהבת ליצור בריתות עם מדינות חזקות‪,‬‬ ‫שישמרו על אינטרסים אמריקאים‪ :‬קואליציית מדינות מתונות‬ ‫(ישראל‪ ,‬מצרים וסעודיה) נגד מדינות סוררות כאירן‪ ,‬השומרות‬ ‫על יציבות במזה”ת ואספקה שוטפת של נפט מארצות המפרץ‪.‬‬ ‫הוכחה לכך נתקבלה בספטמבר השחור (‪ )1970‬כשהפלסטינים‬ ‫ניסו לבצע הפיכה בירדן בסיוע כוחות סורים שחדרו לממלכה‪.‬‬ ‫לבקשת ארה”ב‪ ,‬ישראל הצילה את חייו של המלך חוסיין ולפי‬ ‫פרסומים זרים‪ ,‬אף החדירה כוחות מיוחדים וטנקים לצפון‬ ‫ירדן בקרב לילי שבסופו‪ ,‬הסורים הובסו וחזרו לסוריה (קראו‬ ‫פרסומים זרים למידע נוסף)‪.‬‬ ‫ישראל שומרת על אינטרסים אמריקאים באזור ומכאן‬ ‫חשיבותינו בעיינם‪ .‬על כן‪ ,‬הסיסמה לפיה “ארה”ב עוזרת‬ ‫לישראל בגלל הקול היהודי”‪ ,‬אינה מדויקת‪ .‬בארה”ב יש יותר‬ ‫מוסלמים מיהודים (כמעט פי ‪ .)5‬גורמי אופוזיציה מנסים‬ ‫להפחיד אותנו ש”יחסינו עם ארה”ב במשבר בגלל ביבי”‪.‬‬ ‫מדובר במסע הפחדה שנועד לעשות דה‪-‬לגיטימציה לרה”מ‪.‬‬ ‫בין הבולטים בקמפיין הוא אלון ליאל‪ ,‬דיפלומט לשעבר שמונה‬ ‫ע”י יוסי ביילין למשרד החוץ‪ .‬ליאל הוא ראש ‘התנועה לשלום‬ ‫ישראל‪-‬סוריה’‪ ,‬הממומנת ע”י ‘הקרן החדשה’ של נעמי חזן‪,‬‬ ‫ונחשב לאיש שמאל רדיקלי‪.‬‬ ‫אולם הטענות נגד ביבי אינן נכונות‪ .‬גם גורדון בראון‪ ,‬רה”מ‬ ‫בריטניה לשעבר‪ ,‬סבל מהשפלות ונזיפות מאובמה שאף קרא‬ ‫לו לגשת למו”מ על איי פוקלנד עם ארגנטינה‪ .‬כך גם הודו‪,‬‬ ‫בת‪-‬ברית ותיקה של ארה”ב‪ ,‬שנקראה לפתוח במו”מ על עתיד‬ ‫חבל קשמיר השייך לה מעצמאותה‪ .‬מומחים מעריכים כי שינויי‬ ‫הגישה לבנות בריתה של ארה”ב‪ ,‬מצד אובמה‪ ,‬הם חלק משינוי‬ ‫כולל שהוא מבצע במדיניות הפנים והחוץ בשל רצונו להתקרב‬ ‫למוסלמים ולפייסם‪.‬‬ ‫על כן‪ ,‬היחס לישראל אינו ייחודי ואל לנו לחשוש ולפחד‪.‬‬ ‫לישראל‪ ,‬כמדינה ריבונית‪ ,‬יש את הזכות לעמוד על האינטרסים‬ ‫והזכויות שלה בדיוק כמו הודו ובריטניה שסירבו לאובמה ולא‬ ‫קיבלו ממנו גט‪ .‬בזוגיות‪ ,‬יש רגעי משבר בהם אחד מבני הזוג‬ ‫משתנה‪ ,‬אולם אין זה אומר שהשינוי יוביל לגירושים או פירוק‬ ‫הזוגיות‪.‬‬

‫פתרון הסכסוך הישראלי ערבי‪ ,‬אינו נראה באופק‪ .‬לשני הצדדים‬ ‫יש תירוצים‪ .‬אנו הישראלים‪ ,‬דורשים מהצד השני הכרה בנו‬ ‫כמדינה יהודית‪ .‬ראש הממשלה הכיר בפיתרון שתי המדינות‬ ‫לשני העמים והקפיא את ההתיישבות‪ .‬גם הפלשתינאים‬ ‫מצהירים ברצונם בחזרה למו”מ ולהקמת מדינה עצמאית‪ .‬הם‬ ‫דורשים את הפסקת הבנייה בשטחי הגדה ומזרח ירושלים‬ ‫וחזרה להיכן שהמו”מ פסק בתקופת אולמרט‪ .‬שני הצדדים‬ ‫מתבצרים‪ ,‬אין תזוזה ואיומי המלחמה גוברים‪ .‬למקום הזה נכנס‬ ‫הנשיא אובאמה‪ ,‬כיחידי המסוגל לשבור את התיקו הזה‪.‬‬ ‫אובאמה מביא איתו מרכיב חשוב‪ .‬אובייקטיביות‪ .‬המרכיב הזה‬ ‫בעצם מציב את הזרקור מול חוש קבלת ההחלטות של רה”מ‪.‬‬ ‫אי אפשר יותר לקרוץ עין‪ .‬אם רה”מ מצהיר שתי מדינות לשני‬ ‫עמים‪ ,‬הוא צריך לפעול לכך באופן ישיר‪ .‬שיקולים קואליציוניים‬ ‫חוזרים למקומם הפרופורציונאלי‪ .‬ביבי חייב להחליט‪ .‬השאלה‬ ‫היא אם ביבי יכול?‬ ‫האובייקטיביות חיונית לישראל‪ .‬מדיניותם עוזרת להציב את‬ ‫משבר המשילות הישראלי במרכז‪ .‬גם אם ביבי רוצה פיתרון‬ ‫מדיני‪ .‬חוסר ההחלטיות שלו‪ ,‬הנובע מהיותו אסיר ציון בידי אלי‬ ‫ישי מתגלה עקב מדיניות האמריקאים‪ .‬הסתירה בין האג’נדה‬ ‫של הממשלה לבין הצהרותיה בולטת לכל‪ .‬לא לחינם קיבל‬ ‫אלי ישי הזמנה לבית הלבן‪ .‬הם מבינים מי בעל הבית האמיתי‪.‬‬ ‫אובאמה חושב לטובת ישראל לטווח הארוך‪ ,‬בזמן שהממשלה‬ ‫מדשדשת במשברים קואליציוניים‪.‬‬ ‫מדיניות ארה”ב מאפשרת בניית אמון בצד הערבי‪ .‬המדינות‬ ‫המתונות קורעות תחת נטל האסלאם הקיצוני‪ .‬יחסי שלום‬ ‫עם ישראל הופכים לאינטרס שלהם‪ .‬תמיד אפשר להאשים‬ ‫את ה”אויב הציוני”‪ ,‬אבל הקיפאון המדיני הזה מסכן את‬ ‫יציבות השלטון שלהם‪ .‬מדיניות אמריקאית שמבינה גם את‬ ‫האינטרסים הללו תורמת לחידוש המו”מ‪ .‬היא מפחיתה את‬ ‫היעדר האמון הערבי הנחוץ לדיאלוג פורה‪.‬‬ ‫בא לשכונה בחור חדש ויש לו את כל המוטיבציה לסיים‬ ‫את הסכסוך הזה‪ .‬ישראל חייבת להקשיב לרוח החדשה‪ .‬אנו‬ ‫תוקפים את “חוסיין” אובאמה שהוא דוחק אותנו לפינה‪ .‬אבל‬ ‫מדובר במדיניות שהיא טובה לישראל‪ .‬עלינו להבין כי ארה”ב‬ ‫עושה את מה שהיא הייתה צריכה לעשות מזמן וזה לעזור‬ ‫לנו לחשוב לטווח ארוך‪ .‬האיום הדמוגרפי מתגבר‪ ,‬ואם חפץ‬ ‫לבנו במדינת היהודים‪ ,‬עלינו לדאוג לכך‪ .‬במקום להאשים‬ ‫את אובאמה‪ ,‬לדאוג לקליטה‪ ,‬חינוך ורווחה‪ .‬אם אנו משווים‬ ‫את אמריקה להורה ולבעלת ברית‪ ,‬חשוב לזכור את המשפט‬ ‫הידוע‪“ :‬חוסך שבטו שונא בנו”‪ .‬אנחנו לא דורשים מכות‪ ,‬אבל‬ ‫אובייקטיביות רק תעשה עימנו טוב‪.‬‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫‪12‬‬

‫תלות או עצמאות‬

‫עצמאות מחושבת‬

‫זוגיות‪ ,‬לא חברות‬

‫בא לשכונה בחור חדש‬

‫‪13‬‬


‫תגובות‪/‬הערות‪/‬הארות ‪aguda.office@idc.ac.il‬‬

‫מ ס ט ר נו ס ף ש ל‬ ‫ס‬ ‫ע ש יי ה‬

‫שלם ושנה שלמה‬ ‫עוד סמסטר תם ונ לסיומה‪ .‬במהלך‬ ‫של עשייה הגיעה רינו לכל הכיוונים‬ ‫י‬ ‫הסמסטר האחרון‪ ,‬אחד מכם ירגיש‬ ‫עלנו שכל אחת ו‬ ‫ופ‬ ‫יותר בנוח במרכז‪.‬‬

‫א גו ד ה מ צ די ע ה‬ ‫ה‬ ‫ח יי לי‬

‫ה א גו ד ה ל‬ ‫ג ם ה שנ ה פ עי לו ת קבע הגיע לשיא‬ ‫ה‬ ‫המילואים ומשרתי תוף עם הנהלת‬ ‫רב ההוקרה בשי‬ ‫השנה אנו מנסים‬ ‫בע‬ ‫הבינתחומי‪ .‬במהלך כל סטודנט אשר‬ ‫ל‬ ‫לסייע כמה שיותר בכרטיסי צילום‬ ‫ם מזמנו בין אם‬ ‫תור‬ ‫עזר‪ .‬חשוב לציין‬ ‫רי‬ ‫ועד לסבסוד שיעו סדות אקדמיים‬ ‫מו‬ ‫כי אנחנו חיפשנו מים אירוע שכזה‬ ‫אחרים אשר מקיי שנה בכינו וצחקנו‬ ‫ועדיין לא מצאנו‪ .‬ה על ת ח ת ח יר וף‬ ‫פ‬ ‫ע ם מי קי גב ע ש טף להצחיק את‬ ‫ש בגשם המטפ‬ ‫נפ‬ ‫המילואימניקים‪.‬‬

‫זו כר ים שה יה פה ש מח‬

‫רים על כל המסיבות שעברנו‪,‬‬ ‫דב‬ ‫כולם מ עם נשף פורים שהיה דוגמית‬ ‫התחלנו‬ ‫לך באילת‪ ,‬על אילת אפשר‬ ‫למה שה‬ ‫לכתוב אבל כמו שאמרו את‬ ‫ו‬ ‫לכתוב “מה שקורה באילת‪ ,‬נשארת‬ ‫זה קודם‬ ‫כמובן שאי אפשר לשכוח את‬ ‫באילת”‪.‬‬ ‫נט או יותר נכון ‪Student‬‬ ‫יום הסטוד‬ ‫הופעה מקפיצה של “הדג‬ ‫עם‬ ‫‪ Rave‬ייב עד השעות הקטנות של‬ ‫נחש” ור‬ ‫הלילה עם “אינפקטד משרום”‪.‬‬

‫זה ז מן ת רב ות‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫‪10‬‬

‫אפשר לו‬ ‫לרחבת מר שהוספנו קצת קולטורה‬ ‫ר‬ ‫דזי‬ ‫נר‪,‬‬ ‫נהנו מהקרנת הסרט‬ ‫על הד‬ ‫ביחד שא “ אה בה ק ולו מבי אני ת”‬ ‫עם‬ ‫בית‬ ‫הס‬ ‫פר‬ ‫ה‬ ‫בינ‬ ‫לאומי‪ .‬שרנו‬ ‫ורקדנו‬ ‫נ הנו בערב “בירה ונשירה” ואפילו‬ ‫מח‬ ‫צי‬ ‫ג‬ ‫מר לי גת הא לופ ות‪.‬‬ ‫במקרה‬ ‫נהנו מ של ליגת האלופות‪ ...‬הרוב‬ ‫הבי‬ ‫רה‬ ‫יו‬ ‫תר‬ ‫מא‬ ‫שר‬ ‫מהמשחק‬ ‫עצמו‪ .‬כמ‬ ‫ספורט ובן שהשתדלנו להכניס קצת‬ ‫לח‬ ‫יים‬ ‫מעבר לצפיית משחק‪,‬‬ ‫במהלך ש‬ ‫איך ל בוע אורח חיים בריא למדנו‬ ‫אזן‬ ‫בין‬ ‫הל‬ ‫ימו‬ ‫דים‬ ‫האקדמיים‬ ‫לבין או‬ ‫רח‬ ‫ח‬ ‫יים‬ ‫ב‬ ‫ריא‬ ‫ונ‬ ‫כון‪,‬‬ ‫ה‬ ‫שיא היה‬ ‫בספי‬ ‫ניג‬ ‫ב‬ ‫קפי‬ ‫טריה‪ .‬לא מאמינים? יש‬ ‫תמונ‬ ‫ות‪.‬‬ ‫ו‬ ‫גם‬ ‫אי‬ ‫רוע‬ ‫זה‬ ‫היה אחד מבין‬ ‫ר‬ ‫בים‬ ‫ש‬ ‫הונ‬ ‫דס‬ ‫והו‬ ‫פק‬ ‫בז‬ ‫כות יוזמת‬ ‫ס‬ ‫טוד‬ ‫נט‬ ‫ומוצל ים‪ ,‬כמו עוד יוז מות ר בות‬ ‫המרכז‪.‬חות אשר צבעו והעשירו את‬

‫ש לו ש‬ ‫למצוא א ר ב ע ל ע בו ד ה‬

‫ע בו ד ה ז ה‬ ‫פשוט שיש ואנח ל א ה ד בר ה כי‬ ‫נו‬ ‫קשה למצוא את מ יודעים עד כמה‬ ‫שר‬ ‫ת‬ ‫ני‬ ‫החלומות‪ ,‬לכן‬ ‫סנו והצלחנו לעז‬ ‫אל מ שר ה זו‪ .‬מ ור לכם להתקדם‬ ‫די‬ ‫ממיטב התאגידי יו ם ש ני ה גי עו‬ ‫ם‬ ‫וה‬ ‫חב‬ ‫רו‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ארץ‬ ‫בת‬ ‫חומים שונים‪ ,‬א‬ ‫שר‬ ‫זר‬ ‫קיימו אירועי‬ ‫ק‬ ‫ור‬ ‫ל‬ ‫גיו‬ ‫ס‬ ‫מ‬ ‫תוך‬ ‫האיכותיים בבינת מגוון הסטודנטים‬ ‫חו‬ ‫פספסתם את יריד מי‪ .‬מקווים שלא‬ ‫ה‬ ‫מע‬ ‫סי‬ ‫קי‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫שר‬ ‫לל למעלה מ‪50-‬‬ ‫שהחליפו ידיים‪ .‬חברות ומאות קו”ח‬

‫גם בפןלו מ די ם א ח ר ת‬

‫האקדמי‬ ‫כמו בסמסטר שע השקענו ועמלנו‪.‬‬ ‫קורסי עזר בעלות בר פעלנו להביא‬ ‫נ‬ ‫מבלי להתפשר מוכה כמה שניתן‬ ‫על‬ ‫ה‬ ‫אי‬ ‫כו‬ ‫ת‪.‬‬ ‫ב‬ ‫נו‬ ‫סף‬ ‫ה ת ק יי מו מ ס פר‬ ‫אי‬ ‫רו‬ ‫הדמוקרטיה בנוש עי ם כ מו יו ם‬ ‫באירוע זה הסטודנ א ‘ישראל לאן?’‪,‬‬ ‫עתידה של המדי טים הצביעו על מה‬ ‫נה‬ ‫בתחומים שונים‪,‬‬ ‫היה מרתק!‬

‫ק שר ים ב רח בי ה עו לם‬

‫מיוחד בכל מה שנוגע לחו”ל‪,‬‬ ‫סם‬ ‫יש ק בה של מ שהו א חר‪ ,‬שו נה‪,‬‬ ‫המ חש לכן אפילו לא פעם אחת‬ ‫מסקרן‪...‬‬ ‫פ עמ ים‪ ,‬ע שר ות מש לח ות‬ ‫ו גם לא‬ ‫הת קיי מו‪ ,‬כנ סי ל ימו דים‬ ‫וס מינ רים‬ ‫וארה”ב ופעילויות נוספות‬ ‫פה‬ ‫באירו דמו אתכם לנתב”ג‪ .‬כמובן‬ ‫קי‬ ‫אשר של חת א חת א שר ח שו בה‬ ‫מ‬ ‫ש יש כל‪ ,‬גם השנה ארגנה האגודה‬ ‫יותר מ לפו לין‪ ,‬המ של חת כל לה‬ ‫מ של חת‬ ‫נט ים‪ ,‬אנ שי ס גל וני צול‬ ‫‪ 36‬ס טוד‬ ‫נה תועדה המשלחת ועל‬ ‫הש‬ ‫אחד‪ .‬תיה וחוויותיה‪ ,‬למי שעדיין לא‬ ‫תחושו מי שהיה‪ ,‬מומלץ להיכנס‬ ‫היה וגם‬ ‫לאתר ולקרוא‪.‬‬

‫ה שי ר פ רי ד ה‬

‫ז‬ ‫א מזמן התקיימו‬ ‫פי ששמתם לב‪ ,‬ל‬ ‫טודנטים‪ .‬אנחנו‬ ‫כ‬ ‫ס‬ ‫בחירות לאגודת ה ם החדשים ואת‬ ‫גי‬ ‫מברכים את הנצי לו רבות גם בשנה‬ ‫הרכזים אשר יפע‬ ‫כלל‬ ‫ד הצלחנו לכווץ‬ ‫הבאה‪ .‬בעמוד אחלית של פעילויות‬ ‫ולדחוס סקירה כל סמסטר האחרון‪,‬‬ ‫ב‬ ‫שהאגודה עשתה מחים לומר שזה‬ ‫לב שלם אנחנו ש‬ ‫הרבה מעבר‪ ,‬וכמו‬ ‫ב‬ ‫לא הכול! יש עוד ם על הפעילויות‬ ‫טי‬ ‫תמיד‪ ,‬את כל הפר היו תוכלו למצוא‬ ‫היו ופעילויות שי‬ ‫‪http://www.myi‬‬ ‫ש‬ ‫אגודה‪dc.org. :‬‬ ‫באתר ה‬ ‫הודות ולהקדיש‬ ‫ל‬ ‫‪ .il‬ועכשיו זה הזמן לכלל הסטודנטים‬ ‫את המילים הבאות ב מ ה לך ה שנ ה‪,‬‬ ‫ם‬ ‫א שר ה יו ם פ עי לי ו לכ לל ה רכ זי ם‬ ‫ם‬ ‫לנ צי גי ה מ ס לו לי ב מ ה לך ה שנ ה‬ ‫עי לי ם ב א גו ד ה‪.‬‬ ‫והפ‬ ‫מאחורי הקלעים‬ ‫הם פעלו מדי יום רועים ופעילויות‬ ‫אי‬ ‫למענכן‪ ,‬דאגו ל שהמרכז הבינתחומי‬ ‫מתוך מטרה אחת‪ ,‬ם שנעים ללמוד‬ ‫קו‬ ‫יהיה לכם לבית‪ ,‬מ דה והסטודנטים‪,‬‬ ‫לבלות‪ .‬בשם האגו‬ ‫בו ו‬ ‫סטודנטים כולם‬ ‫ול‬ ‫אנחנו מודים לכם! הצלחה בתקופת‬ ‫מאחלים לכם רק‬ ‫‬‫המבחנים!‬


‫תגובות‪/‬הערות‪/‬הארות ‪aguda.office@idc.ac.il‬‬

‫מ ס ט ר נו ס ף ש ל‬ ‫ס‬ ‫ע ש יי ה‬

‫שלם ושנה שלמה‬ ‫עוד סמסטר תם ונ לסיומה‪ .‬במהלך‬ ‫של עשייה הגיעה רינו לכל הכיוונים‬ ‫י‬ ‫הסמסטר האחרון‪ ,‬אחד מכם ירגיש‬ ‫עלנו שכל אחת ו‬ ‫ופ‬ ‫יותר בנוח במרכז‪.‬‬

‫א גו ד ה מ צ די ע ה‬ ‫ה‬ ‫ח יי לי‬

‫ה א גו ד ה ל‬ ‫ג ם ה שנ ה פ עי לו ת קבע הגיע לשיא‬ ‫ה‬ ‫המילואים ומשרתי תוף עם הנהלת‬ ‫רב ההוקרה בשי‬ ‫השנה אנו מנסים‬ ‫בע‬ ‫הבינתחומי‪ .‬במהלך כל סטודנט אשר‬ ‫ל‬ ‫לסייע כמה שיותר בכרטיסי צילום‬ ‫ם מזמנו בין אם‬ ‫תור‬ ‫עזר‪ .‬חשוב לציין‬ ‫רי‬ ‫ועד לסבסוד שיעו סדות אקדמיים‬ ‫מו‬ ‫כי אנחנו חיפשנו מים אירוע שכזה‬ ‫אחרים אשר מקיי שנה בכינו וצחקנו‬ ‫ועדיין לא מצאנו‪ .‬ה על ת ח ת ח יר וף‬ ‫פ‬ ‫ע ם מי קי גב ע ש טף להצחיק את‬ ‫ש בגשם המטפ‬ ‫נפ‬ ‫המילואימניקים‪.‬‬

‫זו כר ים שה יה פה ש מח‬

‫רים על כל המסיבות שעברנו‪,‬‬ ‫דב‬ ‫כולם מ עם נשף פורים שהיה דוגמית‬ ‫התחלנו‬ ‫לך באילת‪ ,‬על אילת אפשר‬ ‫למה שה‬ ‫לכתוב אבל כמו שאמרו את‬ ‫ו‬ ‫לכתוב “מה שקורה באילת‪ ,‬נשארת‬ ‫זה קודם‬ ‫כמובן שאי אפשר לשכוח את‬ ‫באילת”‪.‬‬ ‫נט או יותר נכון ‪Student‬‬ ‫יום הסטוד‬ ‫הופעה מקפיצה של “הדג‬ ‫עם‬ ‫‪ Rave‬ייב עד השעות הקטנות של‬ ‫נחש” ור‬ ‫הלילה עם “אינפקטד משרום”‪.‬‬

‫זה ז מן ת רב ות‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫‪10‬‬

‫אפשר לו‬ ‫לרחבת מר שהוספנו קצת קולטורה‬ ‫ר‬ ‫דזי‬ ‫נר‪,‬‬ ‫נהנו מהקרנת הסרט‬ ‫על הד‬ ‫ביחד שא “ אה בה ק ולו מבי אני ת”‬ ‫עם‬ ‫בית‬ ‫הס‬ ‫פר‬ ‫ה‬ ‫בינ‬ ‫לאומי‪ .‬שרנו‬ ‫ורקדנו‬ ‫נ הנו בערב “בירה ונשירה” ואפילו‬ ‫מח‬ ‫צי‬ ‫ג‬ ‫מר לי גת הא לופ ות‪.‬‬ ‫במקרה‬ ‫נהנו מ של ליגת האלופות‪ ...‬הרוב‬ ‫הבי‬ ‫רה‬ ‫יו‬ ‫תר‬ ‫מא‬ ‫שר‬ ‫מהמשחק‬ ‫עצמו‪ .‬כמ‬ ‫ספורט ובן שהשתדלנו להכניס קצת‬ ‫לח‬ ‫יים‬ ‫מעבר לצפיית משחק‪,‬‬ ‫במהלך ש‬ ‫איך ל בוע אורח חיים בריא למדנו‬ ‫אזן‬ ‫בין‬ ‫הל‬ ‫ימו‬ ‫דים‬ ‫האקדמיים‬ ‫לבין או‬ ‫רח‬ ‫ח‬ ‫יים‬ ‫ב‬ ‫ריא‬ ‫ונ‬ ‫כון‪,‬‬ ‫ה‬ ‫שיא היה‬ ‫בספי‬ ‫ניג‬ ‫ב‬ ‫קפי‬ ‫טריה‪ .‬לא מאמינים? יש‬ ‫תמונ‬ ‫ות‪.‬‬ ‫ו‬ ‫גם‬ ‫אי‬ ‫רוע‬ ‫זה‬ ‫היה אחד מבין‬ ‫ר‬ ‫בים‬ ‫ש‬ ‫הונ‬ ‫דס‬ ‫והו‬ ‫פק‬ ‫בז‬ ‫כות יוזמת‬ ‫ס‬ ‫טוד‬ ‫נט‬ ‫ומוצל ים‪ ,‬כמו עוד יוז מות ר בות‬ ‫המרכז‪.‬חות אשר צבעו והעשירו את‬

‫ש לו ש‬ ‫למצוא א ר ב ע ל ע בו ד ה‬

‫ע בו ד ה ז ה‬ ‫פשוט שיש ואנח ל א ה ד בר ה כי‬ ‫נו‬ ‫קשה למצוא את מ יודעים עד כמה‬ ‫שר‬ ‫ת‬ ‫ני‬ ‫החלומות‪ ,‬לכן‬ ‫סנו והצלחנו לעז‬ ‫אל מ שר ה זו‪ .‬מ ור לכם להתקדם‬ ‫די‬ ‫ממיטב התאגידי יו ם ש ני ה גי עו‬ ‫ם‬ ‫וה‬ ‫חב‬ ‫רו‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ארץ‬ ‫בת‬ ‫חומים שונים‪ ,‬א‬ ‫שר‬ ‫זר‬ ‫קיימו אירועי‬ ‫ק‬ ‫ור‬ ‫ל‬ ‫גיו‬ ‫ס‬ ‫מ‬ ‫תוך‬ ‫האיכותיים בבינת מגוון הסטודנטים‬ ‫חו‬ ‫פספסתם את יריד מי‪ .‬מקווים שלא‬ ‫ה‬ ‫מע‬ ‫סי‬ ‫קי‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫שר‬ ‫לל למעלה מ‪50-‬‬ ‫שהחליפו ידיים‪ .‬חברות ומאות קו”ח‬

‫גם בפןלו מ די ם א ח ר ת‬

‫האקדמי‬ ‫כמו בסמסטר שע השקענו ועמלנו‪.‬‬ ‫קורסי עזר בעלות בר פעלנו להביא‬ ‫נ‬ ‫מבלי להתפשר מוכה כמה שניתן‬ ‫על‬ ‫ה‬ ‫אי‬ ‫כו‬ ‫ת‪.‬‬ ‫ב‬ ‫נו‬ ‫סף‬ ‫ה ת ק יי מו מ ס פר‬ ‫אי‬ ‫רו‬ ‫הדמוקרטיה בנוש עי ם כ מו יו ם‬ ‫באירוע זה הסטודנ א ‘ישראל לאן?’‪,‬‬ ‫עתידה של המדי טים הצביעו על מה‬ ‫נה‬ ‫בתחומים שונים‪,‬‬ ‫היה מרתק!‬

‫ק שר ים ב רח בי ה עו לם‬

‫מיוחד בכל מה שנוגע לחו”ל‪,‬‬ ‫סם‬ ‫יש ק בה של מ שהו א חר‪ ,‬שו נה‪,‬‬ ‫המ חש לכן אפילו לא פעם אחת‬ ‫מסקרן‪...‬‬ ‫פ עמ ים‪ ,‬ע שר ות מש לח ות‬ ‫ו גם לא‬ ‫הת קיי מו‪ ,‬כנ סי ל ימו דים‬ ‫וס מינ רים‬ ‫וארה”ב ופעילויות נוספות‬ ‫פה‬ ‫באירו דמו אתכם לנתב”ג‪ .‬כמובן‬ ‫קי‬ ‫אשר של חת א חת א שר ח שו בה‬ ‫מ‬ ‫ש יש כל‪ ,‬גם השנה ארגנה האגודה‬ ‫יותר מ לפו לין‪ ,‬המ של חת כל לה‬ ‫מ של חת‬ ‫נט ים‪ ,‬אנ שי ס גל וני צול‬ ‫‪ 36‬ס טוד‬ ‫נה תועדה המשלחת ועל‬ ‫הש‬ ‫אחד‪ .‬תיה וחוויותיה‪ ,‬למי שעדיין לא‬ ‫תחושו מי שהיה‪ ,‬מומלץ להיכנס‬ ‫היה וגם‬ ‫לאתר ולקרוא‪.‬‬

‫ה שי ר פ רי ד ה‬

‫ז‬ ‫א מזמן התקיימו‬ ‫פי ששמתם לב‪ ,‬ל‬ ‫טודנטים‪ .‬אנחנו‬ ‫כ‬ ‫ס‬ ‫בחירות לאגודת ה ם החדשים ואת‬ ‫גי‬ ‫מברכים את הנצי לו רבות גם בשנה‬ ‫הרכזים אשר יפע‬ ‫כלל‬ ‫ד הצלחנו לכווץ‬ ‫הבאה‪ .‬בעמוד אחלית של פעילויות‬ ‫ולדחוס סקירה כל סמסטר האחרון‪,‬‬ ‫ב‬ ‫שהאגודה עשתה מחים לומר שזה‬ ‫לב שלם אנחנו ש‬ ‫הרבה מעבר‪ ,‬וכמו‬ ‫ב‬ ‫לא הכול! יש עוד ם על הפעילויות‬ ‫טי‬ ‫תמיד‪ ,‬את כל הפר היו תוכלו למצוא‬ ‫היו ופעילויות שי‬ ‫‪http://www.myi‬‬ ‫ש‬ ‫אגודה‪dc.org. :‬‬ ‫באתר ה‬ ‫הודות ולהקדיש‬ ‫ל‬ ‫‪ .il‬ועכשיו זה הזמן לכלל הסטודנטים‬ ‫את המילים הבאות ב מ ה לך ה שנ ה‪,‬‬ ‫ם‬ ‫א שר ה יו ם פ עי לי ו לכ לל ה רכ זי ם‬ ‫ם‬ ‫לנ צי גי ה מ ס לו לי ב מ ה לך ה שנ ה‬ ‫עי לי ם ב א גו ד ה‪.‬‬ ‫והפ‬ ‫מאחורי הקלעים‬ ‫הם פעלו מדי יום רועים ופעילויות‬ ‫אי‬ ‫למענכן‪ ,‬דאגו ל שהמרכז הבינתחומי‬ ‫מתוך מטרה אחת‪ ,‬ם שנעים ללמוד‬ ‫קו‬ ‫יהיה לכם לבית‪ ,‬מ דה והסטודנטים‪,‬‬ ‫לבלות‪ .‬בשם האגו‬ ‫בו ו‬ ‫סטודנטים כולם‬ ‫ול‬ ‫אנחנו מודים לכם! הצלחה בתקופת‬ ‫מאחלים לכם רק‬ ‫‬‫המבחנים!‬


‫המרכז להכוון‬ ‫לא תעסוקתי‬ ‫| שירן מנשה |‬

‫ברוח גיליון היזמות הגדול ולקראת‬ ‫חופשת הקיץ הבאה עלינו לטובה‪,‬‬ ‫איגדנו עבורכם מספר אופציות‬ ‫תעסוקתיות לחודשים הקרובים‪.‬‬ ‫חילקנו אותם לפי בתי הספר‪,‬‬ ‫רק כדי שיהיה לכם נוח‪ ,‬ונשאנו‬ ‫לשמים תפילה‪ ,‬שהקיץ הזה‪,‬‬ ‫להבדיל מקודמיו‪ ,‬לא יסתכם‬ ‫ביקיצה טבעית כשבחוץ כבר‬ ‫חושך‪ ,‬שיזוף יתר‪ ,‬ופיתוח דרכים‬ ‫חדשות לחביקת האסלה‪.‬‬ ‫בית ספר סמי עופר לתקשורת‬

‫או‪ :‬על טופס הויתור הרפואי כבר חתמת?‬ ‫הגדרת תפקיד‪ :‬אם כבר בחרת ללמוד פסיכולוגיה‪ ,‬לך עם זה עד‬ ‫הסוף‪ .‬תוכל להשתתף במחקר כנבדק או לחלופין להיות עוזר‬ ‫נסיין‪.‬‬ ‫יתרונות‪ :‬רק במסגרת מחקרים פסיכולוגיים תוכל למצוא עצמך‬ ‫בסיטואציות הזויות כמו “ניסוי חסך חושי”‪ ,‬שמתקיים בבינתחומי‬ ‫בימים אלה ממש‪ ,‬וכולל שוטטות בחדר כשעיניך מכוסות ולצדך‬ ‫אנשים נוספים כשעיניהם מכוסות גם הן‪ ,‬ובו עליכם לאתר‬ ‫בחשיכה צורות הנדסיות כאלה ואחרות (תודו שחשבתם שזה‬ ‫הולך למקום אחר לחלוטין)‪ .‬אין ספק שמדובר בחוויה ששווה‬ ‫שתספרו עליה לנכדים‪ ,‬מיד אחרי שתסבירו להם‬ ‫איך זה שלמדתם פסיכולוגיה‪ ,‬אבל אתם פנסיונרים‬ ‫של “מפעלי נייר”‪.‬‬ ‫חסרונות‪ :‬סכנת נזק נפשי שתיגרם מחוקרים‬ ‫שהולכים רחוק מדי עם הניסויים שלהם‪ ,‬ע”ע ניסוי‬ ‫הכלא של פיליפ זימברדו‪.‬‬ ‫לסיכום‪ :‬סטודנטים לפסיכולוגיה יכולים למצוא‬ ‫עצמם מתוסכלים מהמקצוע פעמים רבות‪ .‬חומר‬ ‫הקריאה‪ ,‬כמות העבודות והקושי הלימודי יכולים‬ ‫לגרום לאובדן עשתונות‪ .‬השתתפות במחקר לא‬ ‫שגרתי תאפשר יציאה מהמסגרת ואתנחתא הזייתית‬ ‫שתספק את החסכים‪ ,‬שיכולים להיות מטופלים רק‬ ‫בעזרת חומרים שאינם מורשים על פי חוק‪.‬‬

‫בית ספר אפי ארזי למדעי המחשב‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫או‪ ₪ 300 :‬לשעה‬ ‫הגדרת תפקיד‪ :‬ארורים תהיו‪ ,‬תלמידי המחשבים‪ .‬להבדיל מיתר‬ ‫הסטודנטים‪ ,‬אתם שווים הרבה כסף גם טרם קבלת התעודה‪.‬‬ ‫פראיירים לא מתים‪ ,‬הם רק מתחלפים‪ ,‬ותמורת תיקונים (כלומר‪,‬‬ ‫לחיצה על כפתור הריסטארט) וטיפולים (כלומר‪“ ,‬אני מוחק לך‬ ‫את התמונות מהטיול המאורגן לבולגריה‪ ,‬גברת הרמן”)‪ ,‬תוכלו‬ ‫לקבל הרבה מאוד כסף‪.‬‬ ‫יתרונות‪ :‬מינימום מאמץ‪ ,‬מקסימום כסף‪ .‬כמו כן ‪ -‬הזדמנויות‬ ‫הצצה לבתים של אחרים ופטור מלא ממס הכנסה‪.‬‬ ‫חסרונות‪ :‬פוטנציאל גבוה יותר לחטוף דלקת פרקים עקב שהייה‬ ‫ממושכת של ידיכם על המקלדת והיתכנותן של סטיגמות‬ ‫חברתיות מבאסות למדי‪.‬‬ ‫ולסיכום‪ :‬בדלקות הפרקים תוכלו לטפל ואת הסטיגמות תוכלו‬ ‫לנפנף הצידה‪ ,‬אחרי הכול‪ ,‬יהיה לכם הרבה יותר כסף ממי שיעשה‬ ‫ממשלח ידיכם צחוק‪ .‬או במילים אחרות‪ :‬קא‪-‬צ’ינג‪.‬‬

‫או‪ :‬אמריקנו חזק‪ ,‬חלב חם בצד ונדל”ן רומני‬ ‫הגדרת תפקיד‪ :‬אם התמזל מזלכם והצלחתם להשתרבב (או‬ ‫למעשה לשרבב עצמכם) לפרויקט יזמות כזה או אחר עוד בתקופת‬ ‫הלימודים‪ ,‬הרי זה משובח‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬כל אלה שלא נפלה בחלקם‬ ‫הזדמנות זו‪ ,‬סביר שימצאו עצמם מתאמנים על‬ ‫עתידם במהלך הקיץ‪ .‬להלן סדר הפעולות‪ :‬גשו‬ ‫לבית הקפה הקרוב לביתכם‪ ,‬מלווים בעיתוני‬ ‫הכלכלה היומיים‪ .‬הזמינו מהמלצרית בנימה‬ ‫סמכותית‪ ,‬מקצועית ואגבית את הקפה שלכם‬ ‫(ולא‪ ,‬הוא לא יכול לכלול חלב סויה או חלב‬ ‫דל שומן‪ .‬ככה לא מתנהג יזם נדל”ן)‪ .‬השתדלו‬ ‫להתייחס אליה כמה שפחות ולא לענות לאף‬ ‫אחת משאלותיה‪ .‬עלעלו בדפי העיתון והפגינו‬ ‫הבנה‪ .‬דונו עם שותפכם לשולחן על ההחלטות‬ ‫השגויות שלקח לבייב או על המשבר הגדול‬ ‫ביוון‪ .‬בדקו מיילים והודעות במכשיר הבלאקברי‬ ‫שלכם אחת למחצית השנייה‪ .‬בקשו את החשבון וציינו שאתם‬ ‫מאוד ממהרים‪ ,‬עזבו את בית הקפה‪ .‬עברו לבית הקפה הסמוך‬ ‫וחזרו על הפעולה‪.‬‬ ‫יתרונות‪ :‬בשתי מילים ‪ -‬צ’יק מגנט‪.‬‬ ‫חסרונות‪ :‬הסיכוי הנמוך להפיק כסף משרשרת פעולות זו‪ ,‬והסיכוי‬ ‫הגבוה שמרבית הסובבים אותך בבתי הקפה עושים בדיוק אותו‬ ‫דבר‪ .‬מסכנה המלצרית‪.‬‬ ‫ולסיכום‪ :‬תתחיל להיות יצירתי‪ .‬בשביל מה הלכת ללמוד מנהל‬ ‫עסקים? איפה חוש היזמות שלך? מבאס‪ ,‬אה? עזוב‪ ,‬אתה בא‬ ‫לקפה?‬

‫או‪ :‬דרוש סטודנט למשפטים עם רישיון לקטנוע‬ ‫הגדרת תפקיד‪ :‬לאחר קבלתך לעבודה אדמיניסטרטיבית במשרד‬ ‫עורכי דין‪ ,‬תיווכח לדעת ש”אדמיניסטרציה” הינו למעשה שם‬ ‫כולל לביקורים בחנויות לציוד משרדי‪ ,‬סניפי הדואר ותורי טייק‪-‬‬ ‫אוואי‪ ,‬כשאף אחד מהנ”ל לא משרת את צרכייך‬ ‫האישיים‪.‬‬ ‫יתרונות‪ :‬אפשרות להוכיח את עצמך כאדם‬ ‫יסודי‪ ,‬מקצועי ונאמן‪ ,‬ולהתארגן על סטאז’‬ ‫מבעוד מועד‪ ,‬מה גם שתוכל להתאמן על מולטי‪-‬‬ ‫טאסקינג ותלמד להתמודד עם ריבוי משימות‬ ‫וכך להיערך לתקופת הסטאז’ מראש‪ ,‬כי‪ ,‬בוא‬ ‫נודה בזה‪ ,‬גם אז תמצא עצמך מתפקד כנער‬ ‫שליחויות‪.‬‬ ‫חסרונות‪ :‬איפה נתחיל? מלבד התסכול‬ ‫שבהתרוצצויות ותחושת הזוטרות המשמימה‪,‬‬ ‫אל לנו לשכוח את הסטאז’ המרחף מעל הראש‪ ,‬ומונע ממך לזרוק‬ ‫את הסלט קינואה הזה לתוך הפרצוף של הלוזר ששלח אותך‬ ‫להביא אותו‪ ,‬ולדחוף לו לתוך העין את האטב המשרדי‪ .‬חובה‬ ‫לשמור על איפוק והתנהגות מופתית‪ ,‬על מנת לא לחבל בסיכוייך‬ ‫לקריירה‪.‬‬ ‫לסיכום‪ :‬אלה חוקי המשחק‪ .‬קבלו אותם בהבנה‪ .‬יום יבוא וגם לכם‬ ‫לא יתחשק לצאת מהמשרד‪ ,‬ויהיה מי שיעשה את זה בשבילכם‪.‬‬ ‫ואגב‪ ,‬בנות‪ ,‬טרם הגעתכן‪ ,‬שננו היטב את החוק למניעת הטרדה‬ ‫מינית‪ .‬זה שאתן נמצאות במשרד עורכי דין לא אומר שאף אחד‬ ‫לא עובר על החוק‪.‬‬

‫בית ספר לאודר לממשל‪ ,‬דיפלומטיה‬ ‫ואסטרטגיה‬ ‫או‪ :‬הנה הכריך שביקשת‪ ,‬אדוני השר‪ .‬כן כן‪ ,‬בלי חרדל‪.‬‬ ‫הגדרת תפקיד‪ :‬השתלבות במערך הפוליטי בדרכים כאלה‬ ‫ואחרות‪ ,‬שסביר שתהיינה כרוכות בשליחויות‪ ,‬העברות ונסיעות‬ ‫מיותרות ממקום אחד לאחר‪ .‬מה שיפה בעולם הפוליטי הוא‬ ‫הכותרת הגרנדיוזית שתקבל‪ ,‬והפער הקוסמי שיהיה בינה לבין‬ ‫מה שתעשה בפועל‪ ,‬ותמיד יוכל להשיג לך דייטים‪.‬‬ ‫יתרונות‪ :‬הזדמנויות השתחלות למלייה הפוליטי ויצירת אפשרויות‬ ‫השתלבות ברשימות מפלגתיות כמה שנים לאחר מכן‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫תודו שתמיד רציתם ללגום מרק עוף המזנון הכנסת עם רובי‬ ‫ריבלין‪ .‬רק היזהרו מהליסטריה‪.‬‬ ‫חסרונות‪ :‬הכנסת כבר מזמן קיבלה על עצמה את היותה ידועה‬ ‫לשמצה‪ .‬יתכן ושהייה ממושכת‬ ‫במחיצת כרישים פוליטיים‬ ‫כאלה ואחרים‪ ,‬תביא לאימוץ‬ ‫דפוסי התנהגות ותכונות אופי‬ ‫שנויות במחלוקת‪ .‬שוחד כבר‬ ‫קיבלתם הבוקר?‬ ‫ולסיכום‪ :‬בסופו של דבר‪ ,‬אתם‬ ‫עובדים בתחום‪ .‬חרף החברה‬ ‫המפוקפקת‪ ,‬תוכלו לצבור‬ ‫ניסיון אמיתי‪ ,‬כזה שיוכל לקדם‬ ‫אתכם בחיים‪ .‬אז קדימה‪ ,‬שנסו מותניים‪ ,‬סדרו את העניבה והכינו‬ ‫את הלשון‪ ,‬הגיעה השעה ללקק את דרככם קדימה‪.‬‬

‫בית הספר הבינלאומי ע”ש‬ ‫רקאנטי‬ ‫או‪ :‬אחי‪ ,‬עוד צ’ייסר?‬ ‫הגדרת תפקיד‪ :‬איזה תפקיד?! בואו‬ ‫נודה בזה‪ ,‬אף אחד מאיתנו לא באמת‬ ‫מצפה מהסטודנטים הזרים להיכנס‬ ‫חזק בקריירה בישראל‪ .‬אחרי הכול‪,‬‬ ‫גילם הממוצע הוא ‪ ,20‬ובסיום התואר‬ ‫הם ישובו לניכר‪ ,‬ושם יקבלו על עצמם‬ ‫את עול חיי השגרה‪ .‬עד אז‪ ,‬תנו להם‬ ‫לרבוץ‪ ,‬לשתות ולהתהולל‪.‬‬ ‫יתרונות‪ :‬בעודכם מתלבטים בין מלצרות למזכירות‪ ,‬הדילמה‬ ‫היחידה שלהם הקיץ תהיה וודקה‪ ,‬ערק או בירה‪ .‬קשים הם חיי‬ ‫הסטודנט הזר‪ .‬כל כך קשים שבא לבכות‪ .‬איפה נצלה את עורנו‬ ‫היום? איפה נשתה? איפה נקיא? כל כך הרבה בחירות הרות גורל‪,‬‬ ‫וכל כך מעט זמן להתמודד עמן‪.‬‬ ‫חסרונות‪ :‬לבנים‪ :‬סכנת אובדן תאי מוח והתנוונות מחשבתית‬ ‫טוטאלית במהלך הקיץ‪ .‬לבנות‪ :‬התאהבות חסרת תכלית בלוחם‬ ‫גולני לשעבר שיעשה בך שימוש ויזנח אותך לאנחות‪ ,‬והוא באמת‬ ‫מצטער ששכח לציין שמחר הוא טס לדרום אמריקה‪ .‬ואת עוד‬ ‫קנית סנדלי שורש‪.‬‬ ‫לסיכום‪ :‬להקלה על חמרמורת יש להרבות בשתיית מים‪.‬‬ ‫זה הכול להפעם‪ .‬מקווים שסייענו לכם למצוא תעסוקה לקיץ הקרוב‪.‬‬ ‫חשוב לציין כי הכתבה לא מתייחסת לכל בעלי הקשרים‪ ,‬הפרוטקציות‬ ‫והקומבינות באשר הם‪ ,‬מאחר וכמות המאמץ שיידרשו להפיק על‬ ‫מנת להשיג עבודה תהיה משולה לכמות המאמץ של אותו לוחם‬ ‫גולני מהסעיף הקודם להגיע ל ‪ .Third Base -‬ובכל זאת‪ ,‬אם חשקה‬ ‫נפשכם בעבודה שוברת שגרה‪ ,‬תמיד תוכלו להיות דיילי אוויר‪ ,‬נציגי‬ ‫שירות או חלק מעולם המזון והמשקאות או המשקאות וההקאות‪.‬‬ ‫מאחלים לכם קיץ מדהים‪ ,‬ועשו טובה‪ ,‬אם כבר החלטתם ללכת לים‪,‬‬ ‫לפחות מרחו קרם הגנה‪ ,‬כי נער מים זה מטופש‪ ,‬אבל נער מים עם‬ ‫סימן שיזוף של משקפיים על הפנים זה מטופש פי מאה‪.‬‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫‪8‬‬

‫או‪ :‬מה‪ ,‬לא היה “מי עדן”?‬ ‫הגדרת תפקיד‪ :‬לך תביא‪ .‬לך תביא לי מים‪ ,‬לך תביא לי סנדביץ’‪,‬‬ ‫לך תביא סיגריה‪ .‬לך‪ .‬לך ואל תחזור‪.‬‬ ‫יתרונות‪ :‬התחככות בכל המי ומי של התעשייה‪ ,‬יצירת קשרים (גם‬ ‫אם הם כרוכים בשמרטפות על זאטוטים זבי חוטם) ולימודים‬ ‫מעשיים ‪ -‬ככה באמת תבינו איך הכול עובד‪.‬‬ ‫חסרונות‪ :‬תחושת השפלה‪ ,‬זלזול וחוסר הגשמה עצמית‪ ,‬ימים‬ ‫ארוכים המסתיימים בעצבים מרוטים ובעיקר תסכול מאי קיומו‬ ‫של כל קשר בין מעשייך לבין החומר הנלמד בשיעורים‪.‬‬ ‫לסיכום‪ :‬היי‪ ,‬מה עוד אתה יכול לעשות? לעבוד בארכיון? להיות‬ ‫עוזר תחקירן? לכתת רגלייך בין משרדי הפרסום בתקווה שמישהו‬ ‫מהם יסכים להעסיק אותך‪ ,‬כשהתקציב היחיד שעסקת בו אי‬ ‫פעם הוא תקציב החבר’ה לעל האש בל”ג בעומר?‬

‫בית הספר החדש לפסיכולוגיה‬

‫בית ספר אריסון למנהל עסקים‬

‫בית ספר רדזינר למשפטים‬

‫‪9‬‬


‫המרכז להכוון‬ ‫לא תעסוקתי‬ ‫| שירן מנשה |‬

‫ברוח גיליון היזמות הגדול ולקראת‬ ‫חופשת הקיץ הבאה עלינו לטובה‪,‬‬ ‫איגדנו עבורכם מספר אופציות‬ ‫תעסוקתיות לחודשים הקרובים‪.‬‬ ‫חילקנו אותם לפי בתי הספר‪,‬‬ ‫רק כדי שיהיה לכם נוח‪ ,‬ונשאנו‬ ‫לשמים תפילה‪ ,‬שהקיץ הזה‪,‬‬ ‫להבדיל מקודמיו‪ ,‬לא יסתכם‬ ‫ביקיצה טבעית כשבחוץ כבר‬ ‫חושך‪ ,‬שיזוף יתר‪ ,‬ופיתוח דרכים‬ ‫חדשות לחביקת האסלה‪.‬‬ ‫בית ספר סמי עופר לתקשורת‬

‫או‪ :‬על טופס הויתור הרפואי כבר חתמת?‬ ‫הגדרת תפקיד‪ :‬אם כבר בחרת ללמוד פסיכולוגיה‪ ,‬לך עם זה עד‬ ‫הסוף‪ .‬תוכל להשתתף במחקר כנבדק או לחלופין להיות עוזר‬ ‫נסיין‪.‬‬ ‫יתרונות‪ :‬רק במסגרת מחקרים פסיכולוגיים תוכל למצוא עצמך‬ ‫בסיטואציות הזויות כמו “ניסוי חסך חושי”‪ ,‬שמתקיים בבינתחומי‬ ‫בימים אלה ממש‪ ,‬וכולל שוטטות בחדר כשעיניך מכוסות ולצדך‬ ‫אנשים נוספים כשעיניהם מכוסות גם הן‪ ,‬ובו עליכם לאתר‬ ‫בחשיכה צורות הנדסיות כאלה ואחרות (תודו שחשבתם שזה‬ ‫הולך למקום אחר לחלוטין)‪ .‬אין ספק שמדובר בחוויה ששווה‬ ‫שתספרו עליה לנכדים‪ ,‬מיד אחרי שתסבירו להם‬ ‫איך זה שלמדתם פסיכולוגיה‪ ,‬אבל אתם פנסיונרים‬ ‫של “מפעלי נייר”‪.‬‬ ‫חסרונות‪ :‬סכנת נזק נפשי שתיגרם מחוקרים‬ ‫שהולכים רחוק מדי עם הניסויים שלהם‪ ,‬ע”ע ניסוי‬ ‫הכלא של פיליפ זימברדו‪.‬‬ ‫לסיכום‪ :‬סטודנטים לפסיכולוגיה יכולים למצוא‬ ‫עצמם מתוסכלים מהמקצוע פעמים רבות‪ .‬חומר‬ ‫הקריאה‪ ,‬כמות העבודות והקושי הלימודי יכולים‬ ‫לגרום לאובדן עשתונות‪ .‬השתתפות במחקר לא‬ ‫שגרתי תאפשר יציאה מהמסגרת ואתנחתא הזייתית‬ ‫שתספק את החסכים‪ ,‬שיכולים להיות מטופלים רק‬ ‫בעזרת חומרים שאינם מורשים על פי חוק‪.‬‬

‫בית ספר אפי ארזי למדעי המחשב‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫או‪ ₪ 300 :‬לשעה‬ ‫הגדרת תפקיד‪ :‬ארורים תהיו‪ ,‬תלמידי המחשבים‪ .‬להבדיל מיתר‬ ‫הסטודנטים‪ ,‬אתם שווים הרבה כסף גם טרם קבלת התעודה‪.‬‬ ‫פראיירים לא מתים‪ ,‬הם רק מתחלפים‪ ,‬ותמורת תיקונים (כלומר‪,‬‬ ‫לחיצה על כפתור הריסטארט) וטיפולים (כלומר‪“ ,‬אני מוחק לך‬ ‫את התמונות מהטיול המאורגן לבולגריה‪ ,‬גברת הרמן”)‪ ,‬תוכלו‬ ‫לקבל הרבה מאוד כסף‪.‬‬ ‫יתרונות‪ :‬מינימום מאמץ‪ ,‬מקסימום כסף‪ .‬כמו כן ‪ -‬הזדמנויות‬ ‫הצצה לבתים של אחרים ופטור מלא ממס הכנסה‪.‬‬ ‫חסרונות‪ :‬פוטנציאל גבוה יותר לחטוף דלקת פרקים עקב שהייה‬ ‫ממושכת של ידיכם על המקלדת והיתכנותן של סטיגמות‬ ‫חברתיות מבאסות למדי‪.‬‬ ‫ולסיכום‪ :‬בדלקות הפרקים תוכלו לטפל ואת הסטיגמות תוכלו‬ ‫לנפנף הצידה‪ ,‬אחרי הכול‪ ,‬יהיה לכם הרבה יותר כסף ממי שיעשה‬ ‫ממשלח ידיכם צחוק‪ .‬או במילים אחרות‪ :‬קא‪-‬צ’ינג‪.‬‬

‫או‪ :‬אמריקנו חזק‪ ,‬חלב חם בצד ונדל”ן רומני‬ ‫הגדרת תפקיד‪ :‬אם התמזל מזלכם והצלחתם להשתרבב (או‬ ‫למעשה לשרבב עצמכם) לפרויקט יזמות כזה או אחר עוד בתקופת‬ ‫הלימודים‪ ,‬הרי זה משובח‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬כל אלה שלא נפלה בחלקם‬ ‫הזדמנות זו‪ ,‬סביר שימצאו עצמם מתאמנים על‬ ‫עתידם במהלך הקיץ‪ .‬להלן סדר הפעולות‪ :‬גשו‬ ‫לבית הקפה הקרוב לביתכם‪ ,‬מלווים בעיתוני‬ ‫הכלכלה היומיים‪ .‬הזמינו מהמלצרית בנימה‬ ‫סמכותית‪ ,‬מקצועית ואגבית את הקפה שלכם‬ ‫(ולא‪ ,‬הוא לא יכול לכלול חלב סויה או חלב‬ ‫דל שומן‪ .‬ככה לא מתנהג יזם נדל”ן)‪ .‬השתדלו‬ ‫להתייחס אליה כמה שפחות ולא לענות לאף‬ ‫אחת משאלותיה‪ .‬עלעלו בדפי העיתון והפגינו‬ ‫הבנה‪ .‬דונו עם שותפכם לשולחן על ההחלטות‬ ‫השגויות שלקח לבייב או על המשבר הגדול‬ ‫ביוון‪ .‬בדקו מיילים והודעות במכשיר הבלאקברי‬ ‫שלכם אחת למחצית השנייה‪ .‬בקשו את החשבון וציינו שאתם‬ ‫מאוד ממהרים‪ ,‬עזבו את בית הקפה‪ .‬עברו לבית הקפה הסמוך‬ ‫וחזרו על הפעולה‪.‬‬ ‫יתרונות‪ :‬בשתי מילים ‪ -‬צ’יק מגנט‪.‬‬ ‫חסרונות‪ :‬הסיכוי הנמוך להפיק כסף משרשרת פעולות זו‪ ,‬והסיכוי‬ ‫הגבוה שמרבית הסובבים אותך בבתי הקפה עושים בדיוק אותו‬ ‫דבר‪ .‬מסכנה המלצרית‪.‬‬ ‫ולסיכום‪ :‬תתחיל להיות יצירתי‪ .‬בשביל מה הלכת ללמוד מנהל‬ ‫עסקים? איפה חוש היזמות שלך? מבאס‪ ,‬אה? עזוב‪ ,‬אתה בא‬ ‫לקפה?‬

‫או‪ :‬דרוש סטודנט למשפטים עם רישיון לקטנוע‬ ‫הגדרת תפקיד‪ :‬לאחר קבלתך לעבודה אדמיניסטרטיבית במשרד‬ ‫עורכי דין‪ ,‬תיווכח לדעת ש”אדמיניסטרציה” הינו למעשה שם‬ ‫כולל לביקורים בחנויות לציוד משרדי‪ ,‬סניפי הדואר ותורי טייק‪-‬‬ ‫אוואי‪ ,‬כשאף אחד מהנ”ל לא משרת את צרכייך‬ ‫האישיים‪.‬‬ ‫יתרונות‪ :‬אפשרות להוכיח את עצמך כאדם‬ ‫יסודי‪ ,‬מקצועי ונאמן‪ ,‬ולהתארגן על סטאז’‬ ‫מבעוד מועד‪ ,‬מה גם שתוכל להתאמן על מולטי‪-‬‬ ‫טאסקינג ותלמד להתמודד עם ריבוי משימות‬ ‫וכך להיערך לתקופת הסטאז’ מראש‪ ,‬כי‪ ,‬בוא‬ ‫נודה בזה‪ ,‬גם אז תמצא עצמך מתפקד כנער‬ ‫שליחויות‪.‬‬ ‫חסרונות‪ :‬איפה נתחיל? מלבד התסכול‬ ‫שבהתרוצצויות ותחושת הזוטרות המשמימה‪,‬‬ ‫אל לנו לשכוח את הסטאז’ המרחף מעל הראש‪ ,‬ומונע ממך לזרוק‬ ‫את הסלט קינואה הזה לתוך הפרצוף של הלוזר ששלח אותך‬ ‫להביא אותו‪ ,‬ולדחוף לו לתוך העין את האטב המשרדי‪ .‬חובה‬ ‫לשמור על איפוק והתנהגות מופתית‪ ,‬על מנת לא לחבל בסיכוייך‬ ‫לקריירה‪.‬‬ ‫לסיכום‪ :‬אלה חוקי המשחק‪ .‬קבלו אותם בהבנה‪ .‬יום יבוא וגם לכם‬ ‫לא יתחשק לצאת מהמשרד‪ ,‬ויהיה מי שיעשה את זה בשבילכם‪.‬‬ ‫ואגב‪ ,‬בנות‪ ,‬טרם הגעתכן‪ ,‬שננו היטב את החוק למניעת הטרדה‬ ‫מינית‪ .‬זה שאתן נמצאות במשרד עורכי דין לא אומר שאף אחד‬ ‫לא עובר על החוק‪.‬‬

‫בית ספר לאודר לממשל‪ ,‬דיפלומטיה‬ ‫ואסטרטגיה‬ ‫או‪ :‬הנה הכריך שביקשת‪ ,‬אדוני השר‪ .‬כן כן‪ ,‬בלי חרדל‪.‬‬ ‫הגדרת תפקיד‪ :‬השתלבות במערך הפוליטי בדרכים כאלה‬ ‫ואחרות‪ ,‬שסביר שתהיינה כרוכות בשליחויות‪ ,‬העברות ונסיעות‬ ‫מיותרות ממקום אחד לאחר‪ .‬מה שיפה בעולם הפוליטי הוא‬ ‫הכותרת הגרנדיוזית שתקבל‪ ,‬והפער הקוסמי שיהיה בינה לבין‬ ‫מה שתעשה בפועל‪ ,‬ותמיד יוכל להשיג לך דייטים‪.‬‬ ‫יתרונות‪ :‬הזדמנויות השתחלות למלייה הפוליטי ויצירת אפשרויות‬ ‫השתלבות ברשימות מפלגתיות כמה שנים לאחר מכן‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫תודו שתמיד רציתם ללגום מרק עוף המזנון הכנסת עם רובי‬ ‫ריבלין‪ .‬רק היזהרו מהליסטריה‪.‬‬ ‫חסרונות‪ :‬הכנסת כבר מזמן קיבלה על עצמה את היותה ידועה‬ ‫לשמצה‪ .‬יתכן ושהייה ממושכת‬ ‫במחיצת כרישים פוליטיים‬ ‫כאלה ואחרים‪ ,‬תביא לאימוץ‬ ‫דפוסי התנהגות ותכונות אופי‬ ‫שנויות במחלוקת‪ .‬שוחד כבר‬ ‫קיבלתם הבוקר?‬ ‫ולסיכום‪ :‬בסופו של דבר‪ ,‬אתם‬ ‫עובדים בתחום‪ .‬חרף החברה‬ ‫המפוקפקת‪ ,‬תוכלו לצבור‬ ‫ניסיון אמיתי‪ ,‬כזה שיוכל לקדם‬ ‫אתכם בחיים‪ .‬אז קדימה‪ ,‬שנסו מותניים‪ ,‬סדרו את העניבה והכינו‬ ‫את הלשון‪ ,‬הגיעה השעה ללקק את דרככם קדימה‪.‬‬

‫בית הספר הבינלאומי ע”ש‬ ‫רקאנטי‬ ‫או‪ :‬אחי‪ ,‬עוד צ’ייסר?‬ ‫הגדרת תפקיד‪ :‬איזה תפקיד?! בואו‬ ‫נודה בזה‪ ,‬אף אחד מאיתנו לא באמת‬ ‫מצפה מהסטודנטים הזרים להיכנס‬ ‫חזק בקריירה בישראל‪ .‬אחרי הכול‪,‬‬ ‫גילם הממוצע הוא ‪ ,20‬ובסיום התואר‬ ‫הם ישובו לניכר‪ ,‬ושם יקבלו על עצמם‬ ‫את עול חיי השגרה‪ .‬עד אז‪ ,‬תנו להם‬ ‫לרבוץ‪ ,‬לשתות ולהתהולל‪.‬‬ ‫יתרונות‪ :‬בעודכם מתלבטים בין מלצרות למזכירות‪ ,‬הדילמה‬ ‫היחידה שלהם הקיץ תהיה וודקה‪ ,‬ערק או בירה‪ .‬קשים הם חיי‬ ‫הסטודנט הזר‪ .‬כל כך קשים שבא לבכות‪ .‬איפה נצלה את עורנו‬ ‫היום? איפה נשתה? איפה נקיא? כל כך הרבה בחירות הרות גורל‪,‬‬ ‫וכל כך מעט זמן להתמודד עמן‪.‬‬ ‫חסרונות‪ :‬לבנים‪ :‬סכנת אובדן תאי מוח והתנוונות מחשבתית‬ ‫טוטאלית במהלך הקיץ‪ .‬לבנות‪ :‬התאהבות חסרת תכלית בלוחם‬ ‫גולני לשעבר שיעשה בך שימוש ויזנח אותך לאנחות‪ ,‬והוא באמת‬ ‫מצטער ששכח לציין שמחר הוא טס לדרום אמריקה��� .‬ואת עוד‬ ‫קנית סנדלי שורש‪.‬‬ ‫לסיכום‪ :‬להקלה על חמרמורת יש להרבות בשתיית מים‪.‬‬ ‫זה הכול להפעם‪ .‬מקווים שסייענו לכם למצוא תעסוקה לקיץ הקרוב‪.‬‬ ‫חשוב לציין כי הכתבה לא מתייחסת לכל בעלי הקשרים‪ ,‬הפרוטקציות‬ ‫והקומבינות באשר הם‪ ,‬מאחר וכמות המאמץ שיידרשו להפיק על‬ ‫מנת להשיג עבודה תהיה משולה לכמות המאמץ של אותו לוחם‬ ‫גולני מהסעיף הקודם להגיע ל ‪ .Third Base -‬ובכל זאת‪ ,‬אם חשקה‬ ‫נפשכם בעבודה שוברת שגרה‪ ,‬תמיד תוכלו להיות דיילי אוויר‪ ,‬נציגי‬ ‫שירות או חלק מעולם המזון והמשקאות או המשקאות וההקאות‪.‬‬ ‫מאחלים לכם קיץ מדהים‪ ,‬ועשו טובה‪ ,‬אם כבר החלטתם ללכת לים‪,‬‬ ‫לפחות מרחו קרם הגנה‪ ,‬כי נער מים זה מטופש‪ ,‬אבל נער מים עם‬ ‫סימן שיזוף של משקפיים על הפנים זה מטופש פי מאה‪.‬‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫‪8‬‬

‫או‪ :‬מה‪ ,‬לא היה “מי עדן”?‬ ‫הגדרת תפקיד‪ :‬לך תביא‪ .‬לך תביא לי מים‪ ,‬לך תביא לי סנדביץ’‪,‬‬ ‫לך תביא סיגריה‪ .‬לך‪ .‬לך ואל תחזור‪.‬‬ ‫יתרונות‪ :‬התחככות בכל המי ומי של התעשייה‪ ,‬יצירת קשרים (גם‬ ‫אם הם כרוכים בשמרטפות על זאטוטים זבי חוטם) ולימודים‬ ‫מעשיים ‪ -‬ככה באמת תבינו איך הכול עובד‪.‬‬ ‫חסרונות‪ :‬תחושת השפלה‪ ,‬זלזול וחוסר הגשמה עצמית‪ ,‬ימים‬ ‫ארוכים המסתיימים בעצבים מרוטים ובעיקר תסכול מאי קיומו‬ ‫של כל קשר בין מעשייך לבין החומר הנלמד בשיעורים‪.‬‬ ‫לסיכום‪ :‬היי‪ ,‬מה עוד אתה יכול לעשות? לעבוד בארכיון? להיות‬ ‫עוזר תחקירן? לכתת רגלייך בין משרדי הפרסום בתקווה שמישהו‬ ‫מהם יסכים להעסיק אותך‪ ,‬כשהתקציב היחיד שעסקת בו אי‬ ‫פעם הוא תקציב החבר’ה לעל האש בל”ג בעומר?‬

‫בית הספר החדש לפסיכולוגיה‬

‫בית ספר אריסון למנהל עסקים‬

‫בית ספר רדזינר למשפטים‬

‫‪9‬‬


‫שיעור ביזמות‬ ‫| איתי אליצור |‬

‫לצד קורסים מעשיים שמציעים בתי הספר השונים‬ ‫בבינתחומי‪ ,‬פועל מרכז היזמות העסקית ומאפשר‬ ‫לסטודנטים התנסות ראשונית בעולם האמיתי‬ ‫מועדון היזמות במרכז הבינתחומי נוסד בשנת ‪,2001‬‬ ‫ע”י סטודנטים שהאמינו שיזמות עסקית היא דרך‬ ‫חיים‪ .‬במהלך השנים גדל המועדון וכיום מונה כ‪700-‬‬ ‫חברים‪ .‬בשנים האחרונות הרחיב את פעילותו בתחומים‬ ‫רבים‪ .‬מטרת המרכז הינה לזהות ולטפח סטודנטים‬ ‫בעלי כישורי יזמות ולסייע להם ולחבריהם לפתח את‬ ‫רעיונותיהם וכישוריהם תוך יצירת קשרים חברתיים‬ ‫עם בכירי המשק ורכישת ידע מעשי אודות פיתוח‬ ‫רעיונותיהם‪ .‬המרכז פועל בפן החברתי והמעשי כאחד‪,‬‬ ‫והשנה אף החל לעסוק בתחום היזמות הירוקה‪.‬‬ ‫פעילות אקדמית‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫‪6‬‬

‫מדי חודש מעבירים בכירי המשק הישראלי הרצאות בנושאי יזמות‪.‬‬ ‫בין המרצים שנרתמו לפעילות‪ :‬שלדון אדלסון‪ ,‬גדי דנקנר‪ ,‬עידן עופר‪,‬‬ ‫סטף ורטהיימר ועוד‪ .‬בנוסף‪ ,‬חברי המועדון יוצאים לסיורים מודרכים‬ ‫במפעלי הייטק שונים ומוסדות פיננסיים‪ ,‬על מנת לחוות באופן‬ ‫מעשי את סביבת העבודה‪ .‬כמו כן‪ ,‬מופעלות סדנאות יזמות לחברים‬ ‫לפיתוח תכונות הכרחיות להצלחה בשטח‪ .‬מדי שנה מתקיימת‬ ‫תחרות ‪ ,Pitching‬במסגרתה ניתנת לסטודנטים הזדמנות למכור‬ ‫את הרעיונות שפיתחו למשקיעים פוטנציאליים‪.‬‬

‫פעילות בינלאומית‬ ‫מלבד פעילות המרכז בקמפוס בהרצליה‪ ,‬מקיים המרכז קשרים‬ ‫בינלאומיים עם מרכזי יזמות של מוסדות השכלה ברחבי העולם‪.‬‬ ‫לחברים בתכנית ניתנת האפשרות להיות חלק מתכנית ה‪Global -‬‬ ‫‪ ,Village‬המתקיים במרכז “איאקוקה” שבאוניברסיטת ‪ Lehigh‬אשר‬ ‫בפנסילבניה‪ .‬התכנית בת ששת השבועות‪ ,‬מכנסת כ‪ 75-‬צעירים‬

‫מלמעלה מ‪ 40-‬מדינות ומאפשרת להם יצירת קשרים ונטוורקינג‬ ‫שיקחו אותם צעד אחד קדימה לעבר הגשמת חלומם‪ ,‬תוך למידת‬ ‫רזי היזמות ומפגשים עם טובי המומחים בתחום מרחבי העולם‪.‬‬

‫פעילות חברתית‬ ‫במסגרת תכנית היזמות הצעירה‪ ,‬מדריכים סטודנטים מהמרכז‬ ‫הבינתחומי תלמידי חטיבות ביניים‪ ,‬ומסייעים להם לפתח מחשבה‬ ‫יוזמת וליצור רעיונות משלהם‪ .‬הפרויקט‪ ,‬שנערך בשיתוף עם ארגון‬ ‫“יזמים צעירים ישראל”‪ ,‬מיועד לבוגרים ולסטודנטים החל משנה‬ ‫ב’ ללימודיהם‪ .‬היא אינה מזכה במלגה או נקודות אקדמיות‪ ,‬אולם‬ ‫השתתפות בה מכינה את הסטודנט לקראת הכניסה לעולם העסקי‪,‬‬ ‫וההשתתפות בה אף מאפשרת קבלה לתכנית ‪ .ZELL‬במהלך ליווי‬ ‫תלמידי חטיבות הביניים‪ ,‬מפתחים הסטודנטים יחד עם הצעירים‪,‬‬ ‫תכנית עסקית משלב הרעיון‪ ,‬דרך גיוס הכספים ובניית האבטיפוס‬ ‫ועד לשיווק המוצר המוגמר‪ .‬הקבוצות עצמן מתחרות בסוף השנה‬ ‫בתחרות כלל ארצית ליזמות צעירה‪ ,‬כשהמקום הראשון זוכה‬ ‫להשתתף בהשתלמויות עיסקיות שונות ברחבי אירופה‪.‬‬

‫פעילות סביבתית‬ ‫בהתאם לטרנד העולמי‪ ,‬מפעילה התכנית סדנא ליזמות ירוקה בת‬ ‫שישה מפגשים‪ .‬הסדנא מציגה בפני הסטודנטים את העולם הייחודי‬ ‫של היזמות הירוקה ומלמדת את הסטודנטים כיצד לספק לצורך‬ ‫סביבתי פתרון רווחי שמיטיב עם העולם‪ .‬במהלך המפגשים מוצגים‬ ‫בפני הסטודנטים יזמים ירוקים ומומחים בתחום‪ ,‬המספקים להם‬ ‫כלים לפעילות בעולם תוכן זה‪.‬‬ ‫בגיליון זה תמצאו את סיפוריהם של סטודנטים רבים שרעיונותיהם‬ ‫וחזונם הפכו למציאות המתורגמת להצלחה‪ .‬למי מכם שעדיין לא‬ ‫גיבש את היוזמה האישית שלו‪ ,‬ולמי מכן שכל מה שחסר לו הוא‬ ‫מעט ידע (או אומץ)‪ ,‬מציעה התכנית כלים ללמידה‪ ,‬ביצוע ושיפור‬ ‫תוצאות‪ .‬עשו בהם שימוש‪ ,‬ומי יודע‪ ,‬אולי תופיעו גם אתם בגיליון‬ ‫היזמות הבא‪.‬‬


‫שיעור ביזמות‬ ‫| איתי אליצור |‬

‫לצד קורסים מעשיים שמציעים בתי הספר השונים‬ ‫בבינתחומי‪ ,‬פועל מרכז היזמות העסקית ומאפשר‬ ‫לסטודנטים התנסות ראשונית בעולם האמיתי‬ ‫מועדון היזמות במרכז הבינתחומי נוסד בשנת ‪,2001‬‬ ‫ע”י סטודנטים שהאמינו שיזמות עסקית היא דרך‬ ‫חיים‪ .‬במהלך השנים גדל המועדון וכיום מונה כ‪700-‬‬ ‫חברים‪ .‬בשנים האחרונות הרחיב את פעילותו בתחומים‬ ‫רבים‪ .‬מטרת המרכז הינה לזהות ולטפח סטודנטים‬ ‫בעלי כישורי יזמות ולסייע להם ולחבריהם לפתח את‬ ‫רעיונותיהם וכישוריהם תוך יצירת קשרים חברתיים‬ ‫עם בכירי המשק ורכישת ידע מעשי אודות פיתוח‬ ‫רעיונותיהם‪ .‬המרכז פועל בפן החברתי והמעשי כאחד‪,‬‬ ‫והשנה אף החל לעסוק בתחום היזמות הירוקה‪.‬‬ ‫פעילות אקדמית‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫‪6‬‬

‫מדי חודש מעבירים בכירי המשק הישראלי הרצאות בנושאי יזמות‪.‬‬ ‫בין המרצים שנרתמו לפעילות‪ :‬שלדון אדלסון‪ ,‬גדי דנקנר‪ ,‬עידן עופר‪,‬‬ ‫סטף ורטהיימר ועוד‪ .‬בנוסף‪ ,‬חברי המועדון יוצאים לסיורים מודרכים‬ ‫במפעלי הייטק שונים ומוסדות פיננסיים‪ ,‬על מנת לחוות באופן‬ ‫מעשי את סביבת העבודה‪ .‬כמו כן‪ ,‬מופעלות סדנאות יזמות לחברים‬ ‫לפיתוח תכונות הכרחיות להצלחה בשטח‪ .‬מדי שנה מתקיימת‬ ‫תחרות ‪ ,Pitching‬במסגרתה ניתנת לסטודנטים הזדמנות למכור‬ ‫את הרעיונות שפיתחו למשקיעים פוטנציאליים‪.‬‬

‫פעילות בינלאומית‬ ‫מלבד פעילות המרכז בקמפוס בהרצליה‪ ,‬מקיים המרכז קשרים‬ ‫בינלאומיים עם מרכזי יזמות של מוסדות השכלה ברחבי העולם‪.‬‬ ‫לחברים בתכנית ניתנת האפשרות להיות חלק מתכנית ה‪Global -‬‬ ‫‪ ,Village‬המתקיים במרכז “איאקוקה” שבאוניברסיטת ‪ Lehigh‬אשר‬ ‫בפנסילבניה‪ .‬התכנית בת ששת השבועות‪ ,‬מכנסת כ‪ 75-‬צעירים‬

‫מלמעלה מ‪ 40-‬מדינות ומאפשרת להם יצירת קשרים ונטוורקינג‬ ‫שיקחו אותם צעד אחד קדימה לעבר הגשמת חלומם‪ ,‬תוך למידת‬ ‫רזי היזמות ומפגשים עם טובי המומחים בתחום מרחבי העולם‪.‬‬

‫פעילות חברתית‬ ‫במסגרת תכנית היזמות הצעירה‪ ,‬מדריכים סטודנטים מהמרכז‬ ‫הבינתחומי תלמידי חטיבות ביניים‪ ,‬ומסייעים להם לפתח מחשבה‬ ‫יוזמת וליצור רעיונות משלהם‪ .‬הפרויקט‪ ,‬שנערך בשיתוף עם ארגון‬ ‫“יזמים צעירים ישראל”‪ ,‬מיועד לבוגרים ולסטודנטים החל משנה‬ ‫ב’ ללימודיהם‪ .‬היא אינה מזכה במלגה או נקודות אקדמיות‪ ,‬אולם‬ ‫השתתפות בה מכינה את הסטודנט לקראת הכניסה לעולם העסקי‪,‬‬ ‫וההשתתפות בה אף מאפשרת קבלה לתכנית ‪ .ZELL‬במהלך ליווי‬ ‫תלמידי חטיבות הביניים‪ ,‬מפתחים הסטודנטים יחד עם הצעירים‪,‬‬ ‫תכנית עסקית משלב הרעיון‪ ,‬דרך גיוס הכספים ובניית האבטיפוס‬ ‫ועד לשיווק המוצר המוגמר‪ .‬הקבוצות עצמן מתחרות בסוף השנה‬ ‫בתחרות כלל ארצית ליזמות צעירה‪ ,‬כשהמקום הראשון זוכה‬ ‫להשתתף בהשתלמויות עיסקיות שונות ברחבי אירופה‪.‬‬

‫פעילות סביבתית‬ ‫בהתאם לטרנד העולמי‪ ,‬מפעילה התכנית סדנא ליזמות ירוקה בת‬ ‫שישה מפגשים‪ .‬הסדנא מציגה בפני הסטודנטים את העולם הייחודי‬ ‫של היזמות הירוקה ומלמדת את הסטודנטים כיצד לספק לצורך‬ ‫סביבתי פתרון רווחי שמיטיב עם העולם‪ .‬במהלך המפגשים מוצגים‬ ‫בפני הסטודנטים יזמים ירוקים ומומחים בתחום‪ ,‬המספקים להם‬ ‫כלים לפעילות בעולם תוכן זה‪.‬‬ ‫בגיליון זה תמצאו את סיפוריהם של סטודנטים רבים שרעיונותיהם‬ ‫וחזונם הפכו למציאות המתורגמת להצלחה‪ .‬למי מכם שעדיין לא‬ ‫גיבש את היוזמה האישית שלו‪ ,‬ולמי מכן שכל מה שחסר לו הוא‬ ‫מעט ידע (או אומץ)‪ ,‬מציעה התכנית כלים ללמידה‪ ,‬ביצוע ושיפור‬ ‫תוצאות‪ .‬עשו בהם שימוש‪ ,‬ומי יודע‪ ,‬אולי תופיעו גם אתם בגיליון‬ ‫היזמות הבא‪.‬‬


‫עורכי משנה | שירן מנשה‪ ,‬עֹז תלם ‬ ‫עורך ראשי | איתי אליצור ‬ ‫מפיקות ראשיות | דנה בלאו‪ ,‬רבקה פאבל‬ ‫עורכי מדורים | עומרי אקוניס‪ ,‬אופיר ויינשטוק‬ ‫כתבים | גיל אקרמן‪ ,‬עמרי אריאב‪ ,‬תום ארליך‪ ,‬אמיר גיל‪ ,‬אדם וולפסון‪ ,‬ליאונורה פורר‪ ,‬ניר‬ ‫קפלן‪ ,‬דניאלה קפלוטו‬ ‫צלמים | אמיתי איצקוביץ’‪ ,‬דניאל שפע‬ ‫מייל המערכת | ‪fusion@idc.ac.il‬‬ ‫דפוס והפקה | יאיר דפוס ‪03-6876180‬‬ ‫ סטודיו לעיצוב ‬‫עיצוב גרפי |‬

‫מערכת פיוז’ן היא מערכת עצמאית הפועלת בכפוף לאגודת הסטודנטים‬ ‫של המרכז הבינתחומי‪ ,‬הרצליה‬ ‫© כל הזכויות שמורות למערכת פיוז’ן‪ .‬אין המערכת אחראית לתוכן המודעות‪.‬‬

‫תגובות‪/‬הערות‪/‬הארות ‪fusion@idc.ac.il‬‬

‫יזמות היא לא מילה גסה‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫‪4‬‬

‫כשחשבתי לראשונה יחד עם אנשי האגודה‬ ‫וצוות “פיוז’ן” להוציא גיליון נושא‪ ,‬הרעיון הראשון‬ ‫שעלה בראשנו היה היזמות העיסקית של תלמידי‬ ‫המרכז הבינתחומי‪ .‬מוסד הלימודים שלנו מרכז‬ ‫בתוכו אינספור עסקים קיימים ואף יותר עסקים‬ ‫בהתהוות‪ .‬לא סתם ישנן בדיחות על מספר “היחצ”נים”‪ ,‬בעלי‬ ‫הבארים ויזמי הנדל”ן החובבים הלומדים בבינתחומי‪ .‬כמו‬ ‫שאומרים‪ ,‬בכל בדיחה יש טיפה של אמת‪ ,‬ואכן במבט סביב ניתן‬ ‫לראות שכמות הסטודנטים במרכז‪ ,‬הפעילים בעולם העיסקי בכל‬ ‫תחומיו‪ ,‬גבוהה מאד יחסית לשאר המוסדות להשכלה גבוהה‪.‬‬ ‫בגיליון זה בחרנו להתמקד במספר חברות (ממש על קצה המזלג)‪,‬‬ ‫כולן פרי יוזמתם של תלמידים מהמרכז הבינתחומי‪ :‬חלקן יוזמה‬ ‫פרטית של צעירים שאפתנים בעלי חזון עיסקי וחלקן הפירות‬ ‫שהניבו תכניות של המרכז כמו פרוייקט “‪ ”ZELL‬או המרכז‬ ‫ליזמות עיסקית‪ .‬דבר אחד משותף לכולן ‪ -‬ראיה מקורית של‬ ‫השוק הרלוונטי‪ ,‬ופיתוח או יבוא של המוצר החסר‪.‬‬ ‫הסיבה להוצאת הגיליון היא לעודד אתכם‪ ,‬הסטודנטים אשר‬ ‫בטוחים שיש בראשם את “הדבר הגדול הבא”‪ .‬קחו את הכלים‬ ‫שברשותכם‪ ,‬קדחו במוחכם היצירתי‪ ,‬הפעילו את הקשרים‬ ‫שלכם (או של היחצ”ן בשולחן לידכם) והתחילו להזיז עניינים‪.‬‬ ‫בניית תכנית עיסקית‪ ,‬מציאת מקורות מימון והחלטה על לוגו‬ ‫ואסטרטגיה שיווקית אפשריים בקלות באמצעות שיחה קצרה‬ ‫בקפיטריה עם התלמידים מבתי הספר השונים‪.‬‬

‫אם לשפוט את העסקים אותם סקרו כתבי “פיוזן”‪ ,‬סוד ההצלחה‬ ‫טמון בחשיבה מקורית וראייה עיסקית ממולחת‪ .‬תפקיד הכתבות‬ ‫במגזין אינו לשווק או לקדם את העסקים‪ ,‬השונים אלא להביא‬ ‫למודעות את העבודה המעניינת הנעשת סביבנו‪ ,‬ובאותו זמן גם‬ ‫לפרגן לאלו העוסקים במלאכה‪.‬‬ ‫שיהיה לכולם קיץ מהנה ופרודוקטיבי‪ ,‬ולאלו שמסיימים את‬ ‫התואר (כמו דנה בלאו המפיקה היקרה שלנו)‪ ,‬נאחל בהצלחה‪,‬‬ ‫ונבקש שיזכרו אותנו עוד שנה או שנתיים‪ ,‬אם נשב מולם בראיון‬ ‫עבודה‪.‬‬

‫איתי אליצור‪ ,‬עורך מגזין פיוז’ן‬

‫®‬


‫עורכי משנה | שירן מנשה‪ ,‬עֹז תלם ‬ ‫עורך ראשי | איתי אליצור ‬ ‫מפיקות ראשיות | דנה בלאו‪ ,‬רבקה פאבל‬ ‫עורכי מדורים | עומרי אקוניס‪ ,‬אופיר ויינשטוק‬ ‫כתבים | גיל אקרמן‪ ,‬עמרי אריאב‪ ,‬תום ארליך‪ ,‬אמיר גיל‪ ,‬אדם וולפסון‪ ,‬ליאונורה פורר‪ ,‬ניר‬ ‫קפלן‪ ,‬דניאלה קפלוטו‬ ‫צלמים | אמיתי איצקוביץ’‪ ,‬דניאל שפע‬ ‫מייל המערכת | ‪fusion@idc.ac.il‬‬ ‫דפוס והפקה | יאיר דפוס ‪03-6876180‬‬ ‫ סטודיו לעיצוב ‬‫עיצוב גרפי |‬

‫מערכת פיוז’ן היא מערכת עצמאית הפועלת בכפוף לאגודת הסטודנטים‬ ‫של המרכז הבינתחומי‪ ,‬הרצליה‬ ‫© כל הזכויות שמורות למערכת פיוז’ן‪ .‬אין המערכת אחראית לתוכן המודעות‪.‬‬

‫תגובות‪/‬הערות‪/‬הארות ‪fusion@idc.ac.il‬‬

‫יזמות היא לא מילה גסה‬

‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫‪4‬‬

‫כשחשבתי לראשונה יחד עם אנשי האגודה‬ ‫וצוות “פיוז’ן” להוציא גיליון נושא‪ ,‬הרעיון הראשון‬ ‫שעלה בראשנו היה היזמות העיסקית של תלמידי‬ ‫המרכז הבינתחומי‪ .‬מוסד הלימודים שלנו מרכז‬ ‫בתוכו אינספור עסקים קיימים ואף יותר עסקים‬ ‫בהתהוות‪ .‬לא סתם ישנן בדיחות על מספר “היחצ”נים”‪ ,‬בעלי‬ ‫הבארים ויזמי הנדל”ן החובבים הלומדים בבינתחומי‪ .‬כמו‬ ‫שאומרים‪ ,‬בכל בדיחה יש טיפה של אמת‪ ,‬ואכן במבט סביב ניתן‬ ‫לראות שכמות הסטודנטים במרכז‪ ,‬הפעילים בעולם העיסקי בכל‬ ‫תחומיו‪ ,‬גבוהה מאד יחסית לשאר המוסדות להשכלה גבוהה‪.‬‬ ‫בגיליון זה בחרנו להתמקד במספר חברות (ממש על קצה המזלג)‪,‬‬ ‫כולן פרי יוזמתם של תלמידים מהמרכז הבינתחומי‪ :‬חלקן יוזמה‬ ‫פרטית של צעירים שאפתנים בעלי חזון עיסקי וחלקן הפירות‬ ‫שהניבו תכניות של המרכז כמו פרוייקט “‪ ”ZELL‬או המרכז‬ ‫ליזמות עיסקית‪ .‬דבר אחד משותף לכולן ‪ -‬ראיה מקורית של‬ ‫השוק הרלוונטי‪ ,‬ופיתוח או יבוא של המוצר החסר‪.‬‬ ‫הסיבה להוצאת הגיליון היא לעודד אתכם‪ ,‬הסטודנטים אשר‬ ‫בטוחים שיש בראשם את “הדבר הגדול הבא”‪ .‬קחו את הכלים‬ ‫שברשותכם‪ ,‬קדחו במוחכם היצירתי‪ ,‬הפעילו את הקשרים‬ ‫שלכם (או של היחצ”ן בשולחן לידכם) והתחילו להזיז עניינים‪.‬‬ ‫בניית תכנית עיסקית‪ ,‬מציאת מקורות מימון והחלטה על לוגו‬ ‫ואסטרטגיה שיווקית אפשריים בקלות באמצעות שיחה קצרה‬ ‫בקפיטריה עם התלמידים מבתי הספר השונים‪.‬‬

‫אם לשפוט את העסקים אותם סקרו כתבי “פיוזן”‪ ,‬סוד ההצלחה‬ ‫טמון בחשיבה מקורית וראייה עיסקית ממולחת‪ .‬תפקיד הכתבות‬ ‫במגזין אינו לשווק או לקדם את העסקים‪ ,‬השונים אלא להביא‬ ‫למודעות את העבודה המעניינת הנעשת סביבנו‪ ,‬ובאותו זמן גם‬ ‫לפרגן לאלו העוסקים במלאכה‪.‬‬ ‫שיהיה לכולם קיץ מהנה ופרודוקטיבי‪ ,‬ולאלו שמסיימים את‬ ‫התואר (כמו דנה בלאו המפיקה היקרה שלנו)‪ ,‬נאחל בהצלחה‪,‬‬ ‫ונבקש שיזכרו אותנו עוד שנה או שנתיים‪ ,‬אם נשב מולם בראיון‬ ‫עבודה‪.‬‬

‫איתי אליצור‪ ,‬עורך מגזין פיוז’ן‬

‫®‬


‫עכשיו היא יכולה להיות שלך‬ ‫‪MINI COOPER‬‬ ‫‪SPECIAL EDITION 2010‬‬

‫שלם ‪₪78,225‬‬

‫‪+‬‬

‫‪ MINI‬מזמינה אתכם ליהנות מהזדמנות חד פעמית‪ ,MINI SPECIAL EDITION 2010 :‬מהדורה‬ ‫מיוחדת של ‪ ,MINI COOPER‬המכונית האופנתית ביותר בעולם‪ ,‬בתנאי רכישה מיוחדים‬ ‫ולמספר מוגבל של מכוניות‪ .‬מנוע חזק ועוצמתי ‪ 120‬כ“ס‪ ,‬תיבת הילוכים אוטומטית ‪6‬‬ ‫מהירויות‪ ,‬רדיו דיסק מקורי‪ ,‬חישוקי סגסוגת והגה מעור‪ .‬לא זו בלבד ש�‪ MINI‬ידידודית‬ ‫לסביבה‪ ,‬היא מצטיינת בחסכון בדלק‪ 19.2 :‬ק“מ לליטר בנסיעה בינעירונית! )‪ 21.7‬ק"מ‬ ‫לליטר לדגם ידני(‪ .‬מהרו לנצל את ההזדמנות להגשים את החלום ותתחילו להתרגש בכל‬ ‫נסיעה מחדש מחוויית הנהיגה הצעירה והעוצמתית שרק ‪ MINI COOPER‬יכולה לתת‪.‬‬

‫‪ ₪1,800‬לחודש‬ ‫)למשך ‪ 36‬חודשים(‬ ‫והיתרה ‪ ₪ 43,200‬בסוף התקופה‬

‫לפרטים חייג מהנייד‬ ‫)‪WWW.MINI.CO.IL (*269‬‬ ‫דגמי ‪ MINI 2010‬מחכים לך באולם התצוגה‪ .‬ת"א אולם תצוגה מרכזי רח' המסגר ‪ 03�6899055 ,12‬צפון אולם תצוגה נשר רח' בר יהודה ‪04�8202024 ,69‬‬ ‫התמונה להמחשה בלבד‪ .‬בהתאם לתקנון החברה‪ .‬ההלוואה מותנית באישור הבנק‪ .‬מחיר במזומן‪ 180,000 :‬ש"ח‪ .‬המימון מבוסס על ריבית פריים ‪) 0.2% +‬ריבית הפריים נכון ל�‪.( 2.75 % 1.1.2010‬‬ ‫החברה רשאית להפסיק ו‪/‬או לשנות את תנאי המבצע לפי רצונה בכל עת וללא כל הודעה‪ .‬ט‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬

‫‪INCREDIBLY MINI.‬‬

‫צריכת דלק ממוצעת בליטרים ל�‪ 100‬ק"מ‬ ‫עירוני‬ ‫‪5.2‬‬ ‫בינעירוני‬ ‫‪9.3‬‬ ‫נתוני היצרן‪ ,‬עפ"י בדיקת מעבדה‪ .‬תקן ‪&&$‬‬

‫דרגת זיהום אוויר לרכב מנועי*‬ ‫זיהום מירבי ‪14 15‬‬

‫‪10 11 12 13‬‬

‫‪9‬‬

‫‪8‬‬

‫‪7‬‬

‫‪6‬‬

‫‪5‬‬

‫‪4‬‬

‫‪3‬‬

‫‪2‬‬

‫‪1‬‬

‫זיהום מזערי‬


‫מדורים‬ ‫‪ 10‬ועד בית > מדור אגודת הסטודנטים של המרכז הבינתחומי‬ ‫‪ 12‬הפרלמנט המרכזי > משבר יחסי ישראל ארצות הברית‬ ‫‪ 16‬תרבות ומוזיקה > תיאודור” הבר ההרצליני הראשון‪ ”Moro“ ,‬הביץ קלאב הבריזלאי‪,‬‬ ‫סוד ההצלחה של חברת ‪ HOT‬ולהקות הרוק הבריטיות (בערך) של ‪2010‬‬ ‫‪ 18‬סטיילישס > טיפים לקיץ ‪ ,2010‬נעלי ה‪ Paez -‬ישר מארגנטינה וחברת תיקים‬ ‫שכדאי לכן להכיר‬ ‫‪ 20‬קומפיוז’ן > עצות קניה ב‪ EBAY-‬וסטארט אפ שמשאיר את הגיימר מחובר תמיד‬ ‫‪ 22‬בישול > איך להכין סביצ'ה‪ ,‬איך לבחור דג‪ ,‬מסעדת טאפאס יוונית אמיתית וחברת‬ ‫נקניקיות שכובשת את תל אביב‬

‫כתבות‬ ‫‪ 06‬מועדון היזמות‬ ‫‪ 08‬המרכז להכוון לא תעסוקתי ‪ -‬שירן מנשה מספקת לתלמידי המרכז מפת תעסוקה‬ ‫אפשרית (אך לא מומלצת) לקיץ הקרוב‬ ‫[גליון ‪ ,10‬יוני ‪]vol. 10, June 2010‬‬

‫‪ 14‬אוכל בריא ‪ -‬עז תלם מפצח עבור הסטודנטים היקרים מהו בעצם “אוכל בריא”‬

‫‪3‬‬


‫’‪‘Bridging the Divide‬‬

‫>>‬

‫‪Arab/Jewish dialogue at the IDC‬‬

‫>> מערכת פיוז’ן מעניקה לכם גיליון‬ ‫מיוחד ברוח היזמות העסקית‪:‬‬

‫’‪>>‘A Day of Democracy‬‬ ‫?‪Is the IDC politicized enough‬‬

‫מבט על חמש חברות בבעלות‬ ‫סטודנטים מהמרכז הבינתחומי שיתנו‬ ‫לכם השראה‬

‫>> המדורים הקבועים שישאירו‬ ‫אתכם מעודכנים‬ ‫>> וגם‪ :‬איך לאכול בריא ואיך לא‬ ‫להתפרנס בקיץ הקרוב‬

‫’‪‘Recognition of a Genocide‬‬ ‫‪ Israel’s holocaust deniers‬‬

‫‪10‬‬

‫]‪[June 2010‬‬

‫‪10‬‬

‫[יוני ‪]2010‬‬


Fusion 10 פיוז'ן