Page 1

‫אייל סבג‬

‫אייל סבג‬


‫אייל סבג‬

‫“‪ ...‬כמעט תשעים אחוז מהאנשים בעולם קמים מדי‬ ‫בוקר אל מציאות שאינה מתאימה להם‪.‬‬ ‫מציאות שנכפתה עליהם‪ ,‬לו רק ידעו הם כמה יש להם‬ ‫חלק ביצירת המציאות הזו ‪ -‬הם וודאי היו מלקים את‬ ‫עצמם ללא הרף‪ .‬הם הולכים לעבודה בחיוך מאולץ‪,‬‬ ‫משרתים אנשים שלפעמים רומסים את כבודם‪ ,‬מגניבים‬ ‫אל השעון מבטים ללא הרף‪ ,‬כאילו מבקשים להמציא‬ ‫את השניות מחדש‪ ,‬כמהים להתאדות ולשוב לחיק‬ ‫משפחתם‪”...‬‬

‫צילום‪ :‬דני שביט‪ ,‬כתב‪ :‬אייל סבג‬

‫אייל סבג‬


‫אייל סבג‬ ‫עד לפני שבע עשרה שנים‪ ,‬הייתי בחור מפוחד‪ ,‬חסר ביטחון‪,‬‬ ‫תלותי‪ ,‬עצוב‪ ,‬בעל כעס רב כלפי האל שלמעלה ובעיקר‬ ‫‹קורבן› לרשלנות רפואית בעת לידתי ‪ -‬רשלנות ש”טוטאה”‬ ‫ממסדרונות חדר היולדות וגרמה לי לנכות חמורה הקרויה‬ ‫בשפה המקצועית “‪( ”Cerebral Palsy‬שיתוק מוחין)‪.‬‬ ‫לגלוג הילדים בגן ובבית הספר היסודי‪ ,‬האצבע המושטת‪,‬‬ ‫הכינויים ש”הדביקו” לי‪ ,‬כל אלה יצרו חסכים ושאר השלכות‬ ‫שליליות שגרמו ל”נכות פסיכולוגית” שעם הזמן הפכה חלק‬ ‫מעולמי‪.‬‬ ‫מאוחר יותר‪ ,‬בשעה שרוב חבריי כבר היו עם בנות זוג‪,‬‬ ‫מצאתי את עצמי מתוסכל בעיקר לנוכח העובדה שתחושות‬ ‫לגיטימיות שחווה נער מתבגר כמו‪ :‬רגש‪,‬חיבוק‪ ,‬נשיקה‪ ,‬יחסי‬ ‫מין‪ ,‬ודברים טריוויאליים אחרים – טרם הפכו לחלק מנחלתי‬ ‫בעקבות הנכות הפיסית המאיימת‪ .‬לצה”ל היה מאוד קל‬ ‫“לנפנף” אותי עם תעודת הפטור‪ ,‬וכך בעצם הפכתי קורבן‬ ‫לפחדים‪ ,‬לרחמים עצמיים ולתפיסת עולם צרה שכלאה אותי‬ ‫כאסיר בבית הכלא שיצרתי לעצמי‪.‬‬

‫צילום‪ :‬דני שביט‬

‫בגיל ‪ ,24‬עברתי מהפך בחיי האישיים‪ .‬מהמקום הנמוך שבו‬ ‫הייתי‪ ,‬הבנתי שאף אחד לא יעזור לי מלבדי‪ ,‬ושרק אני יכול‬ ‫לנווט את ספינת חיי לחוף המבטחים בו ביקשתי להיות‪ .‬ספר‬ ‫שקראתי (כוחו של תת‪-‬המודע)‪ ,‬הוביל אותי לאמץ מודעות‬ ‫עצמית ומשמעת מחשבתית גבוהה‪ ,‬משמעת שלימדה אותי‬ ‫לחשוב אחרת‪ ,‬להאמין אחרת‪ ,‬להתבטא אחרת‪ ,‬ולהכיר‬ ‫בכוחם העצום של תת‪-‬ההכרה והמדיטציות המודרכות‪.‬‬

‫דרך החיים הזו הובילה אותי למסעי‬ ‫הראשון לבד ברחבי העולם‪ ,‬שם‪,‬‬ ‫הבנתי ש’נכות’ היא מושג המצוי‬ ‫בראש ובראשונה בתוך ראשי‪.‬‬ ‫לאחר מספר שבועות של טיול‬ ‫מדהים בדרום אפריקה‪ ,‬טיול שבו‬ ‫חציתי את כל מגבלות הגוף והנפש‪,‬‬ ‫שונו חיי מקצה לקצה‪ .‬מאז ובמשך‬ ‫שבע עשרה השנים האחרונות‪,‬‬ ‫קצרתי הצלחות בתחום הקריירה‪,‬‬ ‫החברה‪ ,‬המשפחה‪ ,‬העסקים‪ ,‬ועוד‬ ‫ים של הישגים חסרי תקדים‪ ,‬אותם‬ ‫השגתי בזכות לקיחת האחריות על‬ ‫מחשבותיי‪.‬‬


‫אייל סבג‬

‫וידוי אישי‬ ‫לפני חמש שנים‪ ,‬לאחר חזרתי מטיול נוסף במזרח‪ ,‬עזבתי את‬ ‫אילת ‪ -‬העיר שגידלה וחישלה אותי בעשור האחרון‪ ,‬ויתרתי‬ ‫על משרה טובה כמנה”ח בכיר‪ ,‬משכורת מצוינת‪ ,‬דירת גן‬ ‫שרכשתי במיטב כספי‪ ,‬ועוד שאר דברים נפלאים ויציבים‪,‬‬ ‫לטובת מעבר לשרון‪ ,‬שם הגשמתי והרחבתי את מפעל חיי‪.‬‬ ‫שבע עשרה שנים‪ .‬שבע עשרה שנים שנכנעתי לסטטיסטיקה‬ ‫הבזויה‪ ,‬אליה נגררים כל אותם אנשים אשר “קורטוב” של פחד‬ ‫ממלא את מקומו של האומץ‪ .‬שבע עשרה שנים של כמיהה‬ ‫בלתי מתפשרת‪ ,‬בלתי נתפסת‪ ,‬כמיהה מהולה בנאמנות‬ ‫חוצבת סלעים‪ ,‬אותה הנאמנות לאמת שלי‪.‬‬ ‫כמעט תשעים אחוז מהאנשים בעולם קמים מדי בוקר אל‬ ‫מציאות שאינה מתאימה להם‪ .‬מציאות שנכפתה עליהם‪ ,‬לו‬ ‫רק ידעו הם כמה יש להם חלק ביצירת המציאות הזו ‪ -‬הם‬ ‫וודאי היו מלקים את עצמם ללא הרף‪ .‬הם הולכים לעבודה‬ ‫בחיוך מאולץ‪ ,‬משרתים אנשים שלפעמים רומסים את כבודם‪,‬‬ ‫מגניבים אל השעון מבטים ללא הרף‪ ,‬כאילו מבקשים להמציא‬ ‫את השניות מחדש‪ ,‬כמהים להתאדות ולשוב לחיק משפחתם‪.‬‬ ‫חלקם עם משכורת טובה‪ ,‬חלקם עם משכורת רעב‪ ,‬אבל רובם‬ ‫שבים לקן המשפחתי שלהם ומתקנאים באותם עשרה אחוז‬ ‫שהחיוך קורן מהם עוד בטרם יצאו מהבית‪ ,‬אותם אנשים‬ ‫שמתמסרים בעונג לשליחות שלהם‪ ,‬למקור פרנסתם‪ ,‬למקום‬ ‫עבודתם שמוקיר להם תודה על שבחרו בו‪ ,‬על שהבינו שזכות‬ ‫הבחירה נמצאת בידיהם ולא בידיו של הגורל‪.‬‬

‫לפני חמש שנים‪ ,‬ניצלתי את זכות הבחירה הזו‪ .‬הפחד לא‬ ‫הרפה ממני‪ .‬נהפוך הוא‪ ,‬הוא רק טפח על פניי‪ .‬משום מה‪,‬‬ ‫נדמה היה לי‪ ,‬שהחבר הכי טוב שלי ‪ -‬הפחד ‪ -‬פתאום מפנה‬ ‫לי עורף‪ ,‬פתאום בוגד במערכת היחסים שנרקמה בינינו עם‬ ‫השנים‪ .‬ניסיתי להקשיב‪ ,‬להתחבר אליו‪ ,‬לשמוע את שמבקש‬ ‫הוא לומר לי‪ ,‬ואז הבנתי דבר שכבר מזמן אמור הייתי להבין‪,‬‬ ‫הוא מבקש שאביט עמוק אל תוך עיניו‪ ,‬ואמצא שם את האמת‬ ‫ממנה התעלמתי‪.‬‬ ‫במרץ ‪ 2006‬חתמתי לראשונה כנס של מאות סוכני ביטוח‬ ‫שביקשו ‘הרצאה קצת אחרת’‪.‬‬ ‫ביום ההוא בו עמדתי על הבמה ההיא‪ ,‬ביום ההוא בו הביטו‬ ‫בי שבע מאות זוגות עיניים בוהקות‪ ,‬באותו מעמד בו עמדו‬ ‫על רגליהם וביקשו להודות בידיהם‪ ,‬באותו היום ממש‪ ,‬חשתי‬ ‫כשחקן שזה עתה זכה בפרס האוסקר על הסרט הזר הטוב‬ ‫ביותר‪ .‬את התחושה הזו ‪ -‬אף משרה בכירה לא תוכל לתת לי‪.‬‬ ‫את הסיפוק העצום הזה ‪ -‬אף משרד‪ ,‬בכיר ככל שיהיה ‪ -‬לא‬ ‫יוכל להקנות לי‪ .‬באותו יום הבנתי את הסיבה שהאל בחר בי‪.‬‬ ‫באותו יום בעצם התחלתי במסע עזיבה שנמשך שנה וחצי‪.‬‬


‫אייל סבג‬

‫עזבתי‪.‬‬

‫עזבתי עשור מדהים‪ .‬עשור בו לימדתי את עצמי את מה שאף‬ ‫מוסד אקדמי לא יכול היה ללמדני לעולם‪ .‬עזבתי את בית‬ ‫חלומותיי אותו בניתי בשתי ידיי‪ .‬רק האל יוכל להעיד על רמת‬ ‫ההעזה והנחישות שבה רכשתי אותו‪ .‬פרוטה אחר פרוטה‪,‬‬ ‫מאה אחר מאה‪ .‬עזבתי את מקום העבודה הבטוח שאפשר‬ ‫לי להחזיק אותו‪ ,‬להחזיק את עצמי‪ .‬עזבתי רמת חיים גבוהה‪,‬‬ ‫ביטחון כלכלי מובטח‪ ,‬פנסיה שלבטח הייתה שולחת אותי‬ ‫לסיישל בימים בהם אבקש להביט בעיניה של האחת עמה‬ ‫ארצה להזדקן‪ ,‬האחת ש‪-‬לה אבטיח כי לעולם אוהב אותה‪,‬‬ ‫אכבדה‪ ,‬אחרוט חיוך נצחי על לבה‪ ,‬ואתעלס עמה תחת‬ ‫יחד ביישני‪.‬‬ ‫עזבתי את הים האדום שחבק אותי בין גליו כל ערב מחדש‪.‬‬ ‫את השקיעות המרהיבות שהשרו תחושת רוגע ונועם בסופו‬ ‫של יום חשבונאי מטורף‪ .‬עזבתי את היצורים המדהימים‬ ‫האלה‪ ,‬אותם נאהבים שחיוכם נחרט בנשמתי‪ ,‬שסיפור‬ ‫אהבתם לימד אותי עולם ומלואו‪ ,‬כמה הייתי רוצה להיות‬ ‫כמותם‪ .‬להתעלס במצולות‪ ,‬באחד המקומות שנחשב פעם‬ ‫לאתר צלילה מרהיב ביופיו‪.‬‬

‫עזבתי את חבריי‪ ,‬את אותם האנשים‬ ‫שעדים היו לצעדים היותר גדולים שלי‪,‬‬ ‫לרגעי השפל והגאות‪ ,‬לשעות השקיעה‬ ‫והזריחה‪ ,‬אותם יקרים שדרך עיניהם‬ ‫למדתי על ערכה האמיתי של‬ ‫חברות נפש‪.‬‬ ‫עזבתי את אחד המקומות היפים‬ ‫בעולם (הכל בעיניי המתבונן)‪ ,‬את‬ ‫הקניונים וההרים שלימדו אותי‬ ‫להקשיב לרוח‪ ,‬להקשיב לשתיקה‬ ‫ממנה ברחתי שנים ארוכות‪ .‬יש בה‬ ‫המון‪ ,‬באותה רוח שלימים גם ביקשה‬ ‫להכות בי ולהותיר עם כאב‪ ,‬אותו כאב‬ ‫שנחרט בלבבות של המבקשים לאהוב‪.‬‬


‫אייל סבג‬

‫ביקשתי להמר על כל הקופה‪ .‬כולה‪.‬‬ ‫החיים הם אלה שדרבנו אותי לנצח במקום בו אחרים מבקשים‬ ‫להפסיד‪ .‬עזבתי משום שרציתי להיות נאמן לעצמי ולדרך בה‬ ‫בחרתי‪ .‬עזבתי משום שזו הדרך האמיתית‪ ,‬ואולי גם היחידה‪,‬‬ ‫לתעל את הכעס העצום שהיה בי בזמנו ‪ -‬אל מקום של הבנה‪,‬‬ ‫של השלמה‪.‬‬ ‫היום אני מרוחק מאות ק”מ מהמקום בו הכל התחיל‪ .‬הריח‬ ‫המשכר הזה‪ ,‬המתעתע הזה‪ ,‬המאיים הזה‪ ,‬המשתק הזה‪,‬‬ ‫הריח הנורא הזה של חוסר הוודאות‪ ,‬הוא ריח שמעולם לא‬ ‫הכרתי‪ .‬ואולי בעצם הסנפתי אותו מהיום בו ביקשתי לעצמי‬ ‫זהות חדשה‪ ,‬הוא פשוט היה שם‪ ,‬כל כך ברור מאליו עד‬ ‫שהתעלמתי מקיומו‪.‬‬ ‫אחת מאהובותיי הביאה לי מכתב וספר‪“ .‬ספר החיים” אני‬ ‫קורא לו‪ .‬יש בו משפט שנחצב בתודעתי ואולי היה הוא הטריגר‬ ‫לאותה נאמנות בלתי מתפשרת לצעדיי מרחיקי הלכת ‪:‬‬ ‫“יהיו אשר יהיו האתגרים והמכשלות שיציבו בפניך החיים‪,‬‬ ‫זכור להביט אל ראש ההר‪ ,‬משום שבעשותך זאת‪ ,‬תביט אל‬ ‫הגדולה‪ .‬זכור זאת ואל תיפול ברוחך בגלל שום עניין‪ ,‬ולא‬ ‫משנה עד כמה חשוב הוא נראה‪ ,‬ואל תיתן לשום דבר‪ ,‬מלבד‬ ‫ראש ההר‪ ,‬להסיח את דעתך‪ .‬זוהי המחשבה היחידה שברצוני‬ ‫להוריש לך‪( ”....‬אלפונסו אורטיז)‪.‬‬

‫“בעבר‪ ,‬אפשרתי לחיים לחיות אותי במקום שאהיה זה אני‬ ‫שאחיה אותם‪ .‬היום‪ ,‬לאחר המון הרצאות מול גופים ציבוריים‬ ‫גדולים בהן הנחלתי את סיפורי האישי ושיניתי את זווית הראיה‬ ‫של רבים וטובים ‪ -‬אני פותח את לבי בפני כל קהל הקשוב לו‪,‬‬ ‫ובליין סדנאות מיוחד‪ ,‬מנסה לשנות במידה לא מבוטלת את‬ ‫פניה של החברה המשוסעת בה אנו חיים‪ .‬אחת ממטרותיי היא‬ ‫לגרום לאנשים להבין שאושר והצלחה הם לא יעד‪ ,‬אלא דרך‬ ‫חיים‪( ”...‬מתוך הרצאותיי)‬ ‫בספטמבר ‪ 2010‬הוצאתי לאור את ספרי הראשון ‘לחלום‪,‬‬ ‫להעז‪ ,‬להגשים’‪ .‬מעבר לסיפורי האישי‪ ,‬מובאים בספר עשרות‬ ‫תובנות‪ ,‬רשמים וטיפים הקשורים לעולם האימון וההתפתחות‬ ‫האישית‪ .‬בפברואר ‪ 2012‬הוצאתי את ספרי השני ‘להביט‬ ‫לפחד בעיניים ולנצח’‪ ,‬ובקרוב ישווקו ספריי בשוק הבינ”ל‬ ‫באמצעות ‪ .Amazon‬בימים אלו אני עובד על ספר חדש‪ ,‬וכולי‬ ‫תקווה שיראה אור עד סוף ‪.2013‬‬


‫אייל סבג‬

‫חזוני‪:‬‬ ‫• לתרום ליצירת חברה מודעת יותר‪ ,‬הוגנת יותר‪ ,‬ערכית יותר‪,‬‬ ‫מוסרית יותר‪ ,‬חברה שבה מכירים במוגבל כשונה אך שווה‬ ‫בכל הקשור בתנאי העסקתו‪ ,‬תרומתו‪ ,‬ויכולתו להיות ככל‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫• לתרום ליצירת חברה בה אנשים מקשיבים לא רק למילים‬ ‫היוצאות מפיהם‪ ,‬אלא גם למה שמאחוריהן‪.‬‬ ‫• לעורר אהבה‪ ,‬לעודד חמלה ומחילה‪ ,‬ללמד קבלת אחריות‬ ‫ולטפח מודעות עצמית גלובלית‪.‬‬ ‫• ליצור חברה בה אנשים יחיו מתוך בחירה‪ ,‬ולעולם לא יפסיקו‬ ‫לחלום‪ ,‬להעז‪ ,‬להאמין ולהגשים!‬ ‫צילום‪ :‬רפאל בן משה‬

‫שלכם‪,‬‬ ‫אייל סבג‬

Intro eyalsabag v10 issuu