הלכות בית הבחירה להרמב"ם

‫םפרי׳‬

‫היכל‬ ‫תשיעי‬

‫—‬

‫אוצר החסידים‬

‫—‬

‫ליובאוויטש‬

‫קובץ‬ ‫שלשלת האור‬

‫שעד‬ ‫שביעי‬

‫הלבות בית הבחירה‬ ‫להדמב׳ים‬ ‫עם‬

‫חידושים וביאורים‬ ‫מכבוד קדושת‬

‫א ו ס ר ו מנחם מענדל‬ ‫זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע‬

‫שגיאווםאהן‬ ‫מלייובאוויטש‬ ‫•‬

‫הוספה‬

‫פרקי יחזקאל מ־מג ומסכת מ‪1‬ות‬ ‫הוצאה שלישית‬ ‫\‪/ p n c o n!cy1n‬‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪www.hebrcwbooks.org‬‬ ‫ע״י חיים תשס״ז‬

‫יוצא לאור על ידי מערכת‬

‫״אוצר החסידים״‬

‫בריקלין‪ ,‬נ‪.‬‬ ‫‪ 770‬איםטערן פ^רקוויי‬ ‫שנת חמשת אלפים שבע מאות ששים ושתים לבריאה‬ ‫שנת הקהל‬ ‫מאה שנה להולדת ב״ק אדמו״ר זי״ע‬

‫מפתח כללי‬ 111

‫פתח דבר‬

vii

‫מפתח‬

1

‫הלכות בית הבחירה ל ה ר מ ב ״ ם‬

‫א‬

‫חידושים וביאורים בהלכות ביהב״ח‬

‫קכה‬

‫עניני בית הבחירה‬

‫רכג‬

‫נספחים‬

‫רלד‬

‫תוכן הענינים‬

‫רמד‬

‫ שו״ע אדה׳׳ז‬,‫ רמב״ם‬,‫ מחז״ל‬,‫מפתח פסוקים‬

‫הוספה‬ ‫רנז‬

‫יחזקאל מ־מג‬

‫רעט‬

‫מ ס ׳ מדות‬

R A M B A M HILCHOS BEIS H A B E C H I R A H IM CHIDDUSHIM U ' B U R I M

Copyright© 1986 Second Printing 1990 Third Printing 2002 by Kehot Publication Society 770 Eastern Parkway / Brooklyn, New York 11213 (718) 774-4000/FAX (718) 774-2718 Orders Department: 291 Kingston Avenue / Brooklyn, New York 11213 (718) 778-0226 / FAX (718) 778-4148 www.kehotonline.cora All rights reserved, including the right to reproduce this book or portions thereof, in any form, without prior permission, in writing, from the publisher. Library of Congress Cataloging-in-Publication Data Maimonides, Moses, 1135-1204 Hilkhot Bet ha-behirah / le-Rambam: im hidushim u-veurim mi-kevod Admur Menahem Mendel Shene'ursohn. - 2nd e. p. cm. -- (Sifny. Otsar ha-Hasidim, Lyubavitsh) (Kovets Shalshelet ha-or; hekhal 9., sha'ar 7.) Title on t.p. verso: Rambam Hilchos Beis Habechirah. Includes: Hosafah, pirke Yehezkel 40-43 u-Masekhet Midot. Includes bibliographical references and index. Romanized record. ISBN 0-8266-5766-4 I. Temple of Jerusalem (Jerusalem)—Early works to 1800. I. Schneersohn, Menahem Mendel, 1902-1994. II. Title. III. Title: Rambam Hilchos Beis habehirah. IV. Title Hilchos Beis habehirah. V. Series: Sifriyat Otsar ha-Hasidim, Lyubavitsh. VI. Series: Kovets Shalshelet ha-or' hekhal 9., sha'ar 7. BM655.M35 1990 <Hebr> 296.172—dc20 90-5305. C1P HE Manufactured

i n t h e U n i t e d States

of A m e r i c a

‫ב״ה‪.‬‬

‫להוצאה החדשה‬ ‫באשר ההוצאות הקודמות של ספר הלכות בית הבחירה עם חידושים וביאורים אזלו מן השוק‪,‬‬ ‫הננו מדפיסים את הספר בהוצאה חדשה — צילום מהוצאה השני׳‪.‬‬

‫ויהי רצון שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים‪ ,‬ולקיום היעוד ״הקיצו ורננו‬ ‫גו״׳‪ ,‬ומלכנו נשיאנו בראשם‪ ,‬שישמיענו נפלאות מתורתו‪ ,‬״תורה חדשה מאתי תצא״‪.‬‬

‫מערפת ״אוצד החסידים ׳‬ ‫‪,‬‬

‫יונו ההילולא ג׳ ומזוו‪ ,‬ה׳וזשס״ב‬ ‫‪ ram‬הוזאה להולדוז כ״ג! אדנזו״ר וי״נו‬ ‫‪ rom‬הגןהל‪,‬‬ ‫ברתזייג נ‪ .‬י‪.‬‬

‫בס״ד‪.‬‬

‫להוצאה שניי‬ ‫באשר הוצאה הקודמת של ספר הלכות בית הבחירה עם חידושים וביאורים אזלה מן השוק‪,‬‬ ‫הננו מוציאים לאור בזה הוצאה חדשה‪ ,‬עם הוספות )מתורת כ״ק אדמו״ר שליט״א‪ ,‬שנדפסה לאחרי־‬ ‫הדפסת הוצאה הראשונה דספר זה(‪ :‬בסוף חלק ראשון)חידושים וביאורים( ‪ -‬סימנים כא־כג‪ :‬ובסוף חלק שני‬ ‫)עניני בית הבחירה ע״ד האגדה והחסידות כוי( ‪ -‬שיחות יב־כ‪.‬‬ ‫כן נתקנו בה כמה מטעויות הדפוס שנפלו בהוצאה הקודמת‪.‬‬ ‫גם ההוספות שבהוצאה ז ו ) כ מ ו הסימנים והשיחות הראשונים דהםפר( נערכו ע״י הרה׳ית ר׳ אברהם‬ ‫ברוך שי׳ פעווזנער‪ ,‬משלוחי כ״ק אדמו״ר שליט״א בירושלים עיה״ק‪.‬‬

‫מוצש׳־ק כיה אלול‪ ,‬ה׳תש״נ)הי׳ תהא שנח נסים(‪,‬‬ ‫ארבעים שנה לנשיאות כ־ק אדמו׳׳ר שליט״א‪,‬‬ ‫מאתיים שנה להולדת כ״ק אדמו׳׳ר הצ׳׳צ‪,‬‬ ‫ברוללץ‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬

‫ב״ה‪.‬‬

‫פתח דבר להוצאה הראשונה‬ ‫בקשר להוראת כ״ק אדמו״ר שליט״א ללמוד במשך ימי בין המצרים בעניני בית הבחירה —‬ ‫וע״פ בקשת רבים — הננו מו״ל בזה הלכות בית הבחירה להרמב״ם עם חידושים וביאורים‪,‬‬ ‫מלוקטים משיחות כ״ק אדמו״ר שליט״א )כו״כ מהן נאמרו בהתועדויות דימי בין המצרים‬ ‫ובסמיכות אליהם(‪.‬‬ ‫חידושים וביאורים אלו נדפסו)רובם( בס׳ חידושים וביאורים בש״ס )שני כרכים( — משם‬ ‫נעתקו ג״כ ה״נספחים״ שבסוף הספר — אלא שבסיום של כמה סימנים הוספנו גם הביאור ע״פ‬ ‫פנימיות הענינים )המופיע בהשיחה המקורית(‪.‬‬ ‫חלק שני של הספר — חלק האגדה — לקט של שיחות שונות בעניני בית הבחירה )ע״ד‬ ‫החסידות כוי(‪.‬‬ ‫וזאת למודעי‪ :‬רובם כבולם של הסימנים והשיחות בספר זה הם ת ר ג ו ם ח פ ש י ) ש ל שיחות‬ ‫מוגהות(‪.‬‬

‫* * *‬

‫לתועלת הרבים הדפסנו‪:‬‬ ‫א( בהוספה בסוף כל הספר עניני בית המקדש שפשט המנהג ללמדם בבין המצרים )ע״פ‬ ‫הוראה הנ״ל של כ״ק אדמו״ר שליט״א(‪ :‬בתושב״כ — יחזקאל סימן מ־מג‪ ,‬ותושבע״פ — מס׳‬ ‫מדות‪.‬‬ ‫ב( בשולי עמודי הרמב״ם — מ״מ וציונים מספר ״מראה מקומות״)קה״ת תשמ״ה( וחוברות‬ ‫המילואים אליו‪.‬‬ ‫ג( בסוף הספר‪) :‬א( ״נספחים״ — זמן אמירת השיחה‪ ,‬ומקום הדפסתה בלקוטי שיחות כוי‪,‬‬ ‫וכן ציונים למקומות בשיחות כ״ק אדמו״ר שליט״א השייכים להנידון‪ .‬ועוד‪) .‬ב( תוכן ענינים‪) .‬ג(‬ ‫מפתח פסוקים‪ ,‬מחז״ל ורמב״ם‪.‬‬

‫* *‬

‫*‬

‫בהזדמנות זו הננו בזה לפרסם עוה״פ ההוראות של כ״ק אדמו״ר שליט״א בקשר לימים‬ ‫אלה‪:‬‬ ‫א( להוסיף בהימים דבין המצרים הן ב״משפט״ — לימוד התורה‪ ,‬והן ב״צדקה״‪ ,‬וע״פ מש״נ‬ ‫״ציון במשפט תפדה ושבי׳ בצדקה״‪.‬‬

‫ב( בהימים דבין המצרים גופא — להוסיף בהנ״ל מתקופה פרטית שבהם לתקופה שלאחרי׳‬ ‫)עד ר״ח מנ״א‪ ,‬מר״ח מנ״א‪ ,‬שבוע שחל בו ת״ב‪ ,‬ערב ת״ב‪ ,‬ות״ב(‪.‬‬

‫ג( בער״ח מנחם אב להוסיף במיוחד בתורה‪ ,‬תפלה וצדקה‪ .‬והצדקה — הוצאת ב׳ סעודות‪,‬‬ ‫ומה טוב — של ג׳ סעודות‪.‬‬ ‫ולהחליט ע״ד כל זה לפני בין המצרים‪ .‬ואלה שלא הספיקו להחליט אז‪ ,‬להחליט עד״ז‬ ‫בהקדם לאח״ז‪ ,‬ויפה רגע אחת קודם )ע״פ פס״ד שו״ע או״ח םקתע״א ס״ג(‪.‬‬ ‫ולהוסיף‪ :‬מובן אשר אלה שלא עשו בפועל בכהנ״ל‬

‫ביומם‬

‫—‬

‫כדאי להשלימם לאחר זה‪.‬‬

‫ד( להשתדל במיוחד — בכל המבצעים ]מבצע‪ :‬אהבת ישראל‪ ,‬חינוך‪ ,‬תורה‪ ,‬בית מלא‬ ‫ספרים )יבנה וחכמי׳(‪ ,‬תפלין‪ ,‬מזוזה‪ ,‬צדקה‪ ,‬נש״ק‪ ,‬כשרות האכילה‪ ,‬טהרת המשפחה[‪.‬‬

‫מוצש״ק מברכיס מנ״א תשמ׳־ו‬ ‫ברוקלין‪ ,‬נ‪ .‬י‪.‬‬

‫מפתח‬ ‫חידושים וביאורים בתל׳ ביהב״ח‬ ‫פתיחה‪:‬‬ ‫סי׳ א‪:‬‬ ‫סי׳ ב‪:‬‬ ‫סי׳ ג‪:‬‬ ‫סי׳ ד‪:‬‬ ‫סי׳ ה‪:‬‬ ‫סי׳ ו‪:‬‬ ‫סי׳ ז‪:‬‬ ‫סי׳ ח‪:‬‬ ‫סי׳ ט‪:‬‬ ‫סי׳ י‪:‬‬ ‫סי׳ יא‪:‬‬ ‫סי׳ יב‪:‬‬ ‫סי׳ יג‪:‬‬ ‫סי׳ יד‪:‬‬ ‫סי׳ טו‪:‬‬ ‫סי׳ טז‪:‬‬ ‫סי׳ יז‪:‬‬ ‫סי׳ יח‪:‬‬ ‫סי׳ יט‪:‬‬ ‫סי׳ כ‪:‬‬ ‫סי׳ כא‪:‬‬ ‫סי׳ כב‪:‬‬ ‫סי׳ כג‪:‬‬

‫א‬ ‫ז‬ ‫יד‬ ‫כא‬ ‫כו‬ ‫ל‬ ‫לה‬ ‫מא‬ ‫מו‬ ‫נג‬ ‫נה‬ ‫ס‬ ‫סה‬ ‫סז‬ ‫עג‬ ‫עו‬ ‫פא‬ ‫פז‬ ‫צג‬ ‫צז‬ ‫צט‬ ‫קה‬ ‫קיא‬ ‫קיח‬

‫לימוד תורת הבית‬ ‫מצות בנץ המקדש‬ ‫ג׳ מצוות נצטוו וכו׳‬ ‫שילה וירושלים‬ ‫עושין במקדש כלים‬ ‫אבן שנפגמה‬ ‫מקום המזבח‬ ‫הכל משוקדים‬ ‫גביעי וקני המנורה‬ ‫עשיית הארון‬ ‫מקום הארון וגניזתו‬ ‫הכפורת והכרובים‬ ‫אורים ותומים‬ ‫חיוב ההיכל במעקה‬ ‫שערי העזרה‬ ‫המקדש כולו הי׳ במעלה ההר‬ ‫ארץ ישראל — כיבוש וחזקה‬ ‫שמירת המקדש‬ ‫סיום הל׳ ביהב״ח‬ ‫בנין ביהמ״ק דלעתיד‬ ‫הערות להל׳ ביהב״ח‬ ‫מקומו המכוון של המזבח‬ ‫אמה טדקסין‬ ‫הערות ‪ . .‬ע״ס ההלכות‬

‫חלק‬ ‫עניני בית הבחירה‬ ‫ב‬

‫שיחה א‪:‬‬ ‫שיחה ב‪:‬‬ ‫שיחה ג‪:‬‬

‫השראת השכינה בדברים גשמיים‬ ‫המשכן וביהמ״ק‬ ‫המשכן — השראת השכינה‬ ‫‪VII‬‬

‫קכה‬ ‫קכט‬ ‫קלג‬

‫קמ‬ ‫שיחה ד‪ :‬נצחיות המשכן והמקדש‬ ‫ק י‬ ‫שיחה ה‪ :‬בית ראשון ובית שני‬ ‫קנא‬ ‫שיחה ו‪ :‬בית המקדש דלעתיד‬ ‫קנז‬ ‫שיחה ז‪ :‬המשכן‪ ,‬המקדש וביהמ״ק דלעתיד‬ ‫קשב‬ ‫שיחה ח‪ :‬ביהמ׳׳ק — בדוגמת לבוש‬ ‫קסז‬ ‫שיחה ט‪ :‬ביהמ׳׳ק ‪ -‬משול לצואר‬ ‫קע‬ ‫שיחה י‪ :‬לשכת העץ‬ ‫קעח‬ ‫שיחה יא‪ :‬חורבן ביהמ׳׳ק ע״מ לבנות‬ ‫קפ‬ ‫שיחה יב‪ :‬בארות יצחק ‪ -‬רמז לג׳ המקדשות‬ ‫קפו‬ ‫שיחה יג‪ :‬מקדש אדנ״י כוננו ידיך‬ ‫קצא‬ ‫שיחה יד‪ :‬הבחירה בירושלים )ובדוד(‬ ‫שיחה טו‪ :‬ג׳ המזבחות שבנה אברהם )מזבח‪ ,‬מזיח ומזין מחבב ומכפר( ‪ . . .‬קצו‬ ‫רב‬ ‫שיחה טז‪ :‬חלוקת הקדושות במשנה ובזהר‬ ‫רז‬ ‫שיחה יז‪ :‬חינוך המשכן‬ ‫ריז‬ ‫שיחה יח‪ :‬מקום הארון אינו מן המדה‬ ‫רטו‬ ‫שיחה יט‪ :‬הסיבות לחורבן הבית ולבנינו‬ ‫רטז‬ ‫שיחה כ‪ :‬שמירת המקדש בזמן הזה‬ ‫רכג‬ ‫נספחים‬ ‫רלד‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫רמד‬ ‫מפתח )פסוקים‪ ,‬מחז״ל‪ ,‬רמב״ס‪ ,‬שו״ע אדה״ז(‬ ‫מ‬

‫הלכות‬ ‫כית הכחידה להרמב״ם‬

‫בשם ה׳ אל עולם*‬

‫שאלו‬

‫שלום ירושלים‬

‫ספר עבודה‬

‫אוהביך‬

‫ישליו‬

‫והוא‬

‫ספר שמיני‬ ‫וזהו םידורן ‪.‬‬

‫הלכותיו ת ש ע ‪.‬‬

‫הלכות בית הבחירה ‪ .‬הלכות כלי המקדש והעובדים ב ו ‪ .‬הלכות ביאת המקדש‪ .‬הלכות איסורי מזבח ‪ .‬הלכות מעשה‬ ‫הקרכנות ‪ .‬הלכות תמידין ומוםפין ‪ .‬הלכות פסולי המוקדשין‪ .‬הלכות עבודת יום הכפורים‪ ,‬הלכות מעילה ‪:‬‬

‫הלבות בית הבחירה‬

‫י ש ככללן ש ש‬ ‫א ( לבנות ב י ת ה מ ק ד ש ‪.‬‬

‫ב( שלא‬

‫מ צ ו ת ‪ .‬ש ל ש מ צ ז ת ע ש ה ‪ .‬ו ש ל ש מ צ ו ת ל א ת ע ש ה ‪ .‬וזה ה ו א פ ר ט ן ‪:‬‬

‫לכנות המזכה ג ז י ת ‪ .‬ג ( ש ל א לעלות עליו‬

‫כ מ ע ל ו ת ‪ .‬ד ( ליראה‬

‫ו ( ש ל א להשבית שמירתו‬ ‫וביאור‬ ‫כ ס‬

‫ף‬

‫מ צ ו ת אלו‬

‫‪:‬‬

‫בפרקים אלו ‪:‬‬

‫פרס ראשון‬

‫מ ש נ ה‬

‫‪p‬‬

‫המקדש ‪.‬‬

‫ה(‬

‫לשמת‬

‫סביב‬

‫‪.‬‬

‫כםף משנה‬

‫הנהירה ממקרא זה אלא ליכלר שהנרחח זרזנו של עמלק קודמה לבגין נ י ח הנהירה מ ד נ ־ י נ‬ ‫‪*3‬א א כ צ ו ת משה לעשוי! ניח לה' וכוי שנאמר ועכו ל׳ מקדש ‪ .‬זיל לבינו‬ ‫והיה נהניה לכס מכל אויביכם וכוי והיה המקום אשר ינחר ה' ולפיכן לא רצה להניא‬ ‫נבשר המנוח שלו מצוה משרים היא ש'‪.‬ונו לגנות ניח הנהירה‬ ‫ראיה ס נ ס ו ק זה והייא ראיה מועשו לי פקלש יאע״נ דההיא פרשה נמשכן בבמדבר מיירי‬ ‫לענולה נ ו יהיה ההקרנה והנערה האש המיל ואליי אהיה ההליכה והכליה לרנל‬ ‫משמע להא׳ קרא כלל הוא לכל מקוס ני! למשכן שנמרנר ני! לשילה י ט נ ינבעו! נ ץ‬ ‫והקנו! נכל בנה והוא אמרו יי‪,‬עלה ועשו ל• מקלש ‪ .‬ולשון סכרי ג׳ מצווח נצשוו ישראל‬ ‫לניח עולמים וליקא <מי לקאמר ועשו לי‬ ‫נעח ננישחן לארז למנוח להם מלך ולנניח להם‬ ‫מקלש ילא קחמר ועשו ל׳ משנן‪ .‬וכן הוא ננמרא‬ ‫ניח הנחירה ולהכריח זרעו של עמלק הנה‬ ‫מקריבים‬ ‫להיות‬ ‫מוכן‬ ‫ליי׳‬ ‫בית‬ ‫לעשות‬ ‫״עשה‬ ‫םנהררין נז״ו בנועוס ייד וכן חמשו ללורוחוכו׳‪:‬‬ ‫החנאר שננין ניר‪ .‬המקלש מציה נ&נ׳ עצמה‬ ‫בו הקרבנות ‪ .‬והימין אליו שלש פעמים‬ ‫ב ניון בנכנבו לארן העמידו המשק ננלנל‬ ‫יהא לספרי א־חא נמ׳ נ פ ר ק כ״ג )כנהלריו‬ ‫׳״ל שנה ונו׳ עד כיון סנננה המקדש‬ ‫לן> נ ׳ ‪ ( :‬וסמ״נ כ ח נ יז״ל חניא נ׳ מצור‪ .‬נצטוו בשנה שנאמר ועשו לי מקדש‪ .‬וכבר נתפרש בתורה‬ ‫נירישליס נאסרו כל המקומוח כיל! לננוח נ ה ם‬ ‫ישראל יכו׳ וההר שיניח להם המקים מנל‬ ‫אויביה' משכן שעשה משה ר ב ע ו ‪ .‬והיה לפי שעה שנאמר כי‬ ‫נ י ה לה' ולהקרינ נ ה ם קרנן וכוי‪ .‬הכל מבואר‬ ‫מסנינ למוח ניה הנחירה כנאכ׳ר יענרמס אח‬ ‫נסוף זיהיס נמשנה)קי״נ‪.‬׳( וננמרא )לייןי״י(‪:‬‬ ‫הירדן ויננחם ני‪,‬רן וחח״כ והיה י‪,‬מ׳־‪,‬ום אבר לא באתם עד עתה ו נ י ‪ :‬ב כיון שנכנסו לארין העמידו‬ ‫ד ו א נ ע י ביה שני לשננו נימי עזרא וכוי ‪.‬‬ ‫ינחר ה׳ אלהיכס נ ו לשכן כמו שם ‪ :‬מ ה חניאי‬

‫א מצות‬

‫המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו ‪.‬‬ ‫את כל חכר א;ני מציה אחכם עוליחיכס‬ ‫יזנחיכס יכי׳ זמן רציה זי של בנין ניח הנהירה ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבניס ופרשו יריעות‬ ‫לא הניעה עד ימי ד‪.‬יד וכן היא אומר נדוד י ה י המשכן עליו ולא היתה שם הקרה ‪ .‬ושםיט שנה עמד‬ ‫נ ׳ ישנ המלך נניהו והי הניח לי מבנינ מנל משכן שילה וכשמת עלי חרב ובאו לניב ובנו שם מקדש‪.‬‬ ‫אויביו ויאמר המלך אל גחן הנביא ראה נא‬ ‫אגני יי‪:‬נ נניח ארזים ואדון האלהיס יושב נחוך וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש‬ ‫היריעה סכ״ל‪ .‬ונראה בלא רצה לומר כהמציה היא ומנבעון באו לבית העולמים ‪ .‬וימי נוב וגבעון שבע‬ ‫יעשו ל• מקדש כמ״ש רניני מכים דההוא קרא והמשים שנה ‪ } :‬כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו‬ ‫נמבכן שנמדנר מ״רי ירניני לא נראה לו‬ ‫כהמצוה היא והיה המקים אבר ינחר ה' כל המקומות כולן לבנות בהן בית ליי׳ ולהקריב בהן‬ ‫אלהינם וני' יכשמינ משום דהחם לא פקיד קרבן‪ .‬ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד‬ ‫לינולו ניח הנחירה אלא סיפור נעלמא היא ובהר המוריד‪ ,‬שבה נאמר ויאמר דויד זה הוא בית יי‬ ‫דקאמר שיניאי קרננוח למקום שינהר ה ׳ אבל‬ ‫נא מציני נמקרא ציווי שיננו ניח הנחירה האלהים וזה מזבח לעולה לישראל ואומר זאת מנוחתי‬ ‫יאעיפ שנפרק כ״נ הניאו מקראדוהיה המקום עדי עד ‪ :‬ד בנין שבנה שלמה כבר מפורש במלכים ‪.‬‬ ‫אשר ינחר ה׳ לא לעני! שיהא ציווי‬ ‫הנהירהננין נית וכן בנין העתיד להבנות אעיפ שהוא כתוב ביחזקאל‬ ‫אינו טפורש ומבואר ואנשי בית שני כשבנו בימי עזרא‬ ‫בנוהו כבנין שלמה ומעין דברים המפורשים ביחזקאל‪ :‬ך ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית‪ .‬עושין בו קדש וקדש הקדשים‬ ‫ויהיה לפני הקדש מקים אחד והוא הנקרא אולם ‪ .‬ושלשתן נקראין היכל ‪ .‬ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו‬ ‫כעין קלעי החצר שהיו במדבר ‪ .‬וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה והכל נקרא מקדש ‪:‬‬ ‫ן ועושין במקדש כלים ‪ .‬מזבח לעולה ולשאר הקרבנות‪ .‬וכבש שעולים בו למזבח ‪ .‬ומקומו לפני האולם משוך לדרום ‪.‬‬ ‫וכיור‬ ‫‪ JP‬משין קמינ‪:‬‬ ‫‪'D K‬‬ ‫משנה למלך‬

‫נבדק נ' ‪-‬מדוח )מכנה ה( וארנע‬ ‫לשנוא היו נארנמה מקצועויזיה של מ׳ מ׳ אמה‬ ‫ולא היו מהורולן וכך הם עמידים להיוח שנאמר‬ ‫ויוציאני אל הוזצר החיצינה ונוי ונפרק שלישי‬ ‫ננ• מזבח קחמר רני יום כשעלו נ נ ׳ הגולה‬ ‫הוסיפו עליו וכוי שנאמר והאריאל י״נ ארך‬ ‫וכוי ינשרק ד' )דף ע׳ ‪ (:‬ושני כשששין היו‬ ‫לשער הנלול וכי׳ שנדרים לא נכנם נ ו אדם‬ ‫מעולם ועליו הוא מפירש על ידי יחזקאל ויאמר‬ ‫אלי ה' השער הזה יהיה כגור ‪:‬‬ ‫ה ואלו הן הדנרים שה! עיקר נננין הניח‬ ‫יכו׳ עד הוא הנקרא עזרה ‪ .‬נשיב‬ ‫למלוח ופיל ופיה ‪ .‬ומיש והכל נקרא מקדש‪.‬‬ ‫פשוט הוא ‪:‬‬ ‫ו ועושים נמקדש כלים יכו' עד מכין לדרוס‬ ‫נ פ ר ק ג׳ למדיח )משנה וי( ‪:‬‬ ‫גיובח‬

‫פיא א מ צ י ת משה למשוח נית לה' ו נ ו י ‪ .‬הימני! נמיפ ‪ '>0‬צינ נהנ ומש״יז האיון יהכ‪:‬ורת לס‪1‬ס ‪ cc‬העדוח הזונה מציה נ‪:5‬י מצ»ה ינינ נכין המד נשנא להבלים מנין רמ־)‪ 1‬מצות משה ׳מיש ‪:‬‬ ‫כשנינץ‬

‫בשם ה׳ א־ל עולם•‪ .‬וירא כא‪ .‬לג‪ .‬שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך‪ ,‬תהלים קכב‪ ,‬כ‪.‬‬

‫מראי מקומות‬

‫פרק א‪ - :‬א מצות עשה וכר‪ .‬סנהדרין כ‪ ,‬ב‪ .‬ספרי ראה יב‪ ,‬י‪ .‬תוספתא סנהדרין פ׳׳ד‪ .‬ג‪ .‬בית לה׳ מוכן‬ ‫להיות מקריבים בו קרבנוח עיץ רה״כ ב‪ .‬נ‪ .‬ה‪ .‬ירושלמי ר״ה פ״א ה״א‪ :‬שלמה בנך בונה כית המקדש אלא‬ ‫להקריב קרבנות וכוי וחומץ אליו וכר שופטים טז‪ .‬טז שנאמר ועשו ובר‪ ,‬חנחומא תצא יא‪ .‬וראה סדר עולם‬ ‫רבה ספ׳׳ו׳ כך תזכו וכוי ועשו לי מקדש‪ .‬תרומה כה‪ ,‬ת‪ .‬וכבר נתפרש בחודה‪ .‬פרשיות תרומה‪ ,‬ויקדל פקודי‬

‫והיה לפי שעה וכר ובחים קיט‪ .‬א‪ .‬כי לא באתם עד עתה ובר‪ ,‬ראה יב‪ ,‬ט‪.‬‬

‫ב‪ .‬כיון שנכנסו לאדץ‪ .‬סנהדרין‬

‫חייב שיחה ד העי ‪ .(12‬ויאמד דויד וגר‪ .‬דה״א כב‪ .‬א‪ .‬ואומר זאת מנוחתי ובר‪ .‬זבחים קיט‪ .‬א‪ .‬תוספתא שם‬ ‫םפי״ג‪ .‬ואח מנוחתי וגר‪ .‬תהלים קלב‪ .‬יד‪ .‬ד‪ .‬כבד מפורש במלכים‪ ,‬מ״א פרק ו‪ .‬ביחזקאל‪ .‬פרקים מ־מד‪.‬‬

‫ואנשי כיח שני וכר‪ .‬ראה סרוח פ״כ מ׳־ה‪ .‬פ׳׳ג מ״א‪ .‬פ״ד מ״א־כ‪.‬‬

‫ה‪ .‬ואלו ‪ p‬הדברימ וכר‪ .‬עיין י‪-‬ושלמי‬

‫שקלים פ״ד ה״כ‪ .‬עושין בו קדש וקדש הקדשים‪ .‬תרומה כו‪ ,‬לג‪ .‬עיקד בבנץ הבית כר אולם‪ .‬ראה ר־׳ה כד‪.‬‬ ‫סע״א‪ :‬לא יעשה כוי אכסדרה תבנית אולם )ראה לקמן ח׳׳א סי׳ כ העי ‪ .(61‬והוא הנקרא אולם‪ ,‬ס״א ו‪ .‬ג‪.‬‬

‫ושלשחן נקראין היכל‪ .‬מדות פייר מ״ו‪ :‬וההיכל מאה אמה על מאה אמה‪ .‬וראה זבחים יד‪ .‬א‪ .‬כעין קלעי החצר‬

‫כ‪ .‬ב ספרי ראה יב‪ ,‬י העמידו המשק בגלגל וכר‪ ,‬זבחים קיח‪ ,‬ב ואילך‪ .‬תוספתא שם פי״נ‪ ,‬ב‪ .‬ירושלמי מגילה‬ ‫ספ׳יא‪ .‬ובנו שם בית של אבנים וכר‪ .‬זבחים קיב‪ .‬ב‪ .‬וכשמח עלי וכר‪ .‬שם קיח‪ .‬ב‪ ,‬סדר עולם רבה‬

‫ובר‪ .‬זבחים קטז‪ .‬ב תוספתא כלים פ״א‪ .‬י‪ .‬הוא הנקרא עזרה‪ .‬יחזקאל מג‪ .‬יד‪ .‬יז‪ ,‬כ מה‪ ,‬יט‪ .‬דה״כ ר‪ .0 ,‬ו‪ ,‬יג‬ ‫ו מזבח‪,‬‬ ‫מדות פ״ה מ״א‪ .‬והכל נקרא מקדש‪ .‬ראה תמיד פ׳׳א מ״א‪ :‬הכהנים שומרים בבית המקדש‪.‬‬ ‫תרומה כז‪ .‬א מזבח לעולה‪ .‬יאה תשא ל‪ .‬כח‪ .‬רקהל לה‪ .‬טז‪ .‬פקודי מ‪ .‬י‪ .‬וראה ברייתא דסלאכת המשכן‬ ‫םפי׳׳א וכבש‪ .‬יתרו כ‪ .‬כג‪ .‬ומקומו ובר‪ .‬מדוח פ׳׳נ מ״ג )ראה הד המוח״(‪.‬‬

‫•ז כ״ה ככת״י תימן ועוד‪ .‬ולסי כת״י אלה‪ ,‬בן פתח הרמב׳׳ם כל ספר מספרי היד )בכת״י תימן ‪ -‬חוץ‬ ‫מספר מדדז( וזוהי נ״כ פתיחת ספריו פיה״מ‪ .‬ספהמ״צ‪ .‬מו״נ )ובכל חלק שבו בפ׳׳ע( ועוד )כפרט בכח״י‬

‫תימן( ו‪.‬כתב משה" פתיחה זו בלה׳יק ‪ -‬ואף שהספרים ‪ -‬חוץ מסי היד ‪ -‬נכתבו בערבית‪) .‬הערת כ״ק‬

‫פי״ג‪ .‬נ כיון שנבנה המקדש בירושלים נאםרו וכר‪ ,‬זבחים קיב‪ ,‬ב‪ .‬מגילה י‪ .‬א‪ .‬מכילתא בא יכ‪ .‬א‬ ‫בידושלימ כר ובהד חמורי׳‪ .‬עפ״י דה״ב ג‪ .‬א שבה גאמד ויאמר דויד וגר‪ .‬ע׳ מדרש שוחי׳ט ד‪ .‬ב וועיץ לקמן‬

‫אדמו׳׳ר שליט׳׳א(‪.‬‬

‫עיונים‬

‫א( לבנות בית המקדש‪.‬‬ ‫סהמ״צ מ״ע כ‪.‬‬

‫ב( שלא לבנות ובר‪ .‬סהס״צ‬

‫מל״ת עט‪.‬‬

‫ג( שלא לעלות וכוי‪ .‬סהמ״צ‬

‫מל״ ח פ‪.‬‬

‫ד( ליראה ‪ p‬המקדש‪,‬‬

‫םהמ־צ מ״ע כא‪.‬‬

‫ה( לשמרו סביב‪ .‬סהמ״צ‬ ‫מ״ע כב‪.‬‬

‫ו( שלא להשבית שמירתו‪.‬‬

‫סוזמיצ מל־־ת סז‪.‬‬

‫פרק א‪ - :‬א‪ .‬מצות עשה‬

‫וכר‪ .‬סהמ׳־צ מ״ע כ סו״ב‬ ‫חייג פל״ה‪.‬‬

‫כסף משנה‬ ‫זניונום‬ ‫ז‪ ,‬המנורה בדרום וכוי‬ ‫פיה״מ מנחות פי׳׳א מ׳׳ו‬ ‫ט פיה״מ חמיד פ״א מ׳־ב‪.‬‬

‫עבודה‪ .‬הלכות בית הבחירה פיא‬

‫כסף משנה‬

‫ינמרא נס״ק מומיד שאכתוב בשיק זה כ י נ י נחמיה אתי ‪:‬‬ ‫ו ם י ב ח לקשיח ומנורה ושלחן‪ .‬מפורש נ ת י ר ה ‪ .‬ומ״ש ושלשתם נתון הקלש ונוי על‬ ‫מ ואין נונין נ ו עז טלש כלל ו נ ו ׳ ‪ .‬גלמי ממיש לקמן נסמוך ‪ :‬ו א ק עובין אכסדמח‬ ‫ישלחן מימין‪ .‬מניאר נפרשח תרימה ינפישח פקידי‪ :‬ימה שכחנ ימזנח הקשרת‬ ‫של מן נ פ ל העזרה ונוי‪ .‬נשתיק י ח מ י י )לף כיח‪ :(:‬כ ת ב הראניל ואין נונץ‬ ‫משין מנין שניהם לחין‪ .‬נ פ י נ ליומא )לף לינ‪: (:‬‬ ‫נ ו ע! כלל א׳א והלא לשכח נ י נ של ע! ונו׳‪ .‬מה שכתב והלא לשני! נ״נ של מן היחה הכי‬ ‫ז ועושים נתיך העזרה ננולין י נ י ׳ ‪ .‬נפרק שני למלית )מבנה יי( ראשי פספכין‬ ‫אימא נפוף מלוח )פרק הי( שלשכת נ״נ‬ ‫נין עזרת ישראל לעזרת‬ ‫מנלילין נין‬ ‫היסה נקראת לשכה ה ע ן ‪ .‬ועיש מיד ובשממת‬ ‫הנהגים ‪ :‬ובונים נ ה נתיס ונו׳ ‪ .‬נמשנת‬ ‫לעבודה‪.‬‬ ‫ורגליהם‬ ‫ידיהם‬ ‫הכהנים‬ ‫טמנו‬ ‫לקדש‬ ‫וכנו‬ ‫וכיור‬ ‫נית השיאנה מקישין נ ל העזרה נזיזסרא זני׳ ‪.‬‬ ‫מלוה )שם( ‪:‬‬ ‫ח כ ש ב ו נ י ם ההיכל יהעזרה ו נ י ' ‪ .‬נמלכים וטקוטו בין האולם ולטזבח טשוך לדרום שהוא שמאל‬ ‫נ פ ר ק בני למלית )מבנה הי(‪ .‬ימיפ אנל נפזרח‬ ‫הנשים ונהר הניח מותר כצימר יההיא לשמחת ניח‬ ‫נתינ אנניס גלולות אבנים הנכנס למקדש ‪ .‬ומזבח לקטורת ומנורה ושולחן ושלשתן‬ ‫השואנה נעזרת הנכים היחה ונספינ מהלכיה‬ ‫יקרות ל ע ל הניח ינמנילהא כלשח מזנח אדמה‬ ‫של בתוך הקדש לפני קדש הקדשים ‪ :‬ן המנורה בדרום‬ ‫עיז חירן דשאני ההיא ללשעחה היתה ו נ ת נ‬ ‫ואס מזנח אנניס רצה בל אבנים עושה רצה‬ ‫שס עיל ונימה כל ען שהיי עישים למלך נשמת‬ ‫משמאל הנכנס ושולחן מימין שעליו לחם הפנים •‬ ‫ל מ י ס פישה וילפינן מיניה לבנין הניח ‪:‬‬ ‫הקהל לבעתה היר‪.‬ה‪ :‬ות‪0‬יד‪.‬א לי הא דתנן‬ ‫ואין פפצלין אח אננ׳ הנני! נ ה ר הניח וני׳ ושניהם בצד קדש הקדשים מבחוץ ומזבח הקטורת‬ ‫נפרק נ׳ למלית יכלינשוח של •ארז היו ק ט ע י ם‬ ‫ואח״כ מנניסין איחש לננין‪ .‬נ״ז נמכילתא‬ ‫משוך מבין שניהם לחוץ ‪ .‬ועושין בתוך העזרה נבולין מכתלו של היכל לנתלו של אולם כ י י שלא ינעס‬ ‫נרבת מזנח אימה אנצ נפרק עגלה ערוכה‬ ‫ושמא יש לומר שלא ק ט ע י ם ממש מאמר נננין‬ ‫)שישה לף מ״ח‪ (:‬תני רננן שמיר שט ננה עד כאן לישראל עד כאן לכהנים ‪ .‬ובונים בה בתים‬ ‫אלא קניעיס נעלמא נלא ננין ועל שי זה יש‬ ‫שלמה אח נהמ״ק שנאמר יהניח נהנניתי אנ; לשאר צרכי המקדש כל בית מהם נקרא לשכה ‪:‬‬ ‫נ » י ן אלא‬ ‫י ‪J,J‬‬ ‫^‬ ‫ל‬ ‫בלמה מכמ נננה הלנריס כנהנן לנרי רני‬ ‫׳הילה אמר לי ר נ י נחמיה וני אפשר לומר‬ ‫כן יהלא נ נ ר נאמר כל אלה אננים יקריח יני׳‬ ‫מנוררוח נמנרה א״כ מה תלמיל לימר לאנבמע‬ ‫ננית נהננוחו שהיה מתקן מנחי! ומכנים‬ ‫מכניס אמר ר נ י נראין לנרי ר נ י יהילה נאנני‬ ‫מקלש ולנר׳ רני נחמיה נאנני ניחי ופירשיי‬ ‫לברים ככחנן כמשמען אנן שלמה מבע כמה‬ ‫שהסיעה מן ההר ילא סיתהיה שינ בכלי נ מ ל‬ ‫יכיזן לרני אמר נראי! לנרי רני ׳הולה נאננ׳‬ ‫הדוקיש יש לחמיה על רנינו למה הניח לנרי‬ ‫ר נ י ׳הילה יפסק נ ר נ י נחמיה יהפבר למשוש‬ ‫י ם ח ם מכילתא נ ר נ ׳ נחמיה יחי רפשטק לקרא‬ ‫מסייע ליה משיה פסק נויהיה והכרעת רני אינה‬ ‫הכרעה מפני שהיא הכרעת לעת שלישיח לנאי‬ ‫הכרעה היא ניאיתא נספ״ק לפכחיס יעיל‬ ‫לגמרא‬

‫ח כשבונין ההיכל והעזרה בעין באבנים גדולות ‪ .‬ואם‬

‫ר ‪ 1‬ר ן‬

‫־‬

‫כ‬

‫ח נ‬

‫נ‪C‬‬

‫ר < מ ( ה‬

‫ל | ‪ 3‬ו ע ה‬

‫כלא בנין יעי״ל בלשכת כ י נ לא של ע! סיתה‬ ‫לא םצאו אבנים בונין בלבנים ואין טפצלין את אבני‬ ‫אלא בנין אבנים !לא נקראת של ע ן אלא מפני‬ ‫שהניחו נ ה עצים אי זה שעם יכעמא למסתנר‬ ‫הבנין בהר הבית אלא טפצלין אותן ומסתתין אותן טבחוץ‬ ‫היא לאס לא לן למה נשתנ ח לשנה זו לעשותה‬ ‫ואחיכ מכניםין אותן לבנין ‪ .‬שנאמר אבנים נתלות‬ ‫של ע ן ייתר משאר לבנית שהיי של נ נ י ן ‪ .‬ועייל‬ ‫אבנים יקרות ליםד הבית אבני נזית ‪ .‬ואומר ומקבות‬ ‫להראניל ניחא ליה לשכת כהן נייל שתהא של‬ ‫שן מפני ששיבר בלשכה זי היתה בנייה נמקים‬ ‫והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע‬ ‫השגת הראביד‬ ‫לריסת רנלי ישראל ולא אסרו אלא משער נקניר‬ ‫בו‬ ‫בבית בהבנותו‪ :‬ט ״ואין בונין‬ ‫ילפנים שהוא אצל המזנח ומקשה לרנינו שסחס‬ ‫*ואי! נונין טן גילנו נצל נוי‪.‬‬ ‫באבנים‬ ‫עין בולט כלל אלא או‬ ‫לנריי ימשמע מלנריי שננל הנית אץ נינין‬ ‫* ' א ‪) fiint‬שנח נגן ניול של‬ ‫ע! אפילו בעזרת הנשים וללעח לניני יש לחי!‬ ‫עושין טן היהה וגשמחח גיח השיאוה‬ ‫או בלבנים וסיד ‪ .‬ואין‬ ‫לכל העזרה לקאמר היינו משער נקטר ולפנים‬ ‫מקישין נצ כטווה גזווטוא אצא‬ ‫אכסדרות של עין בכל העזרה‬ ‫כדנלי ה ר א נ י ל ‪:‬‬ ‫לא אגלה וזורה נצ פן יזלא‬ ‫נמי‪0‬‬ ‫עורי(‬ ‫והיא‬ ‫ס'‬ ‫מונח‬ ‫אצל‬ ‫אלא של אבנים או לבנים ‪:‬‬ ‫וברצפי!‬ ‫משטר ניקנוו ול‪6‬ני‪ 0‬אגל גפווח‬ ‫ומרצפין‬ ‫*]נגירבחני נחינ שצ יגן ולפי וה אין נאן סמיכא!‬ ‫נשים ונהר הגיח מוהר ‪:‬‬

‫משנה לטלך‬

‫ח כ ש ב ו נ י ן ההינל והטווה גוני! גאגניס גדולות וכוי ואין מפצל׳! אח אגני הנני! גהו הגיח אלא‬ ‫מפצל׳! אוססומבחת׳! אוחה פגמו! ואחינ מנניכ•! אוחס לגני! שנאי אגניסנוולוחאגניס‬ ‫יקווח לישי הגיה אגני גויר‪ .‬ואומו ומקניח יהנוו! נצ נצי גווצ לא גשמע נניח נהננייז ט״נ‪ .‬וגהין ש'‬ ‫טנלה טרושה אמוינ! חיו שמיו שגו גנה בצמה אח גהמיק שנאמו'יהנית נהגנותו אגן שצמה מכט‬ ‫נגנה הונויס נגחנן ונוי ו ׳ יהודה ארו לו ו ' נחמיה יני אשכר צומו נן והצח נגו נאמו נצ אצה‬ ‫אנניס •קווח מגווווח נמנוה אינ מה חיצ נלי נרגל נא נשמט גגיח גהגנוחו שהיה מי‪.‬־‪,‬ן מגחון‬ ‫וממיס גננים אמו וני נואיס וגוי ו ׳ יכולה גאג;׳ מקז‪ :‬ודגוי ו ' נחמיה גאגני ניר‪ !.‬ולוי נחמיה‬ ‫שמיו למאן ‪ fmh‬צאגני אשוו ונוחניא נו׳ טינ‪ .‬ושי׳ וביי וגויס ננתג; נמשמטן אגן שצמה מנט נמו‬ ‫כהפיעוס מן ה‪:‬ו וצא היההוה טוו מצי גווצ ט־כ‪ .‬והנה מון המה טצ מה בשסק וגינו נוי‬ ‫)חמיה וכיון דרגי אמו נואין דנני ו ' יהווה נאנני מ‪,-‬וש נמה הניח וגוי ו ' יהווה ‪1‬שהק נ ו ׳ נחמיה‬ ‫!חיו! ואשבו למשוס ונחם מניצחא נד׳ נחמיה והו ונשטא דקוא מכ״ט ליה משיה שכק נוותיה וכנוט'‬ ‫יני אינה הנוטה ממי שהוא כנועה נ ' שחינה הנוטה נדחיחא נכניק דשנחיס ופול ינמוא נפיק וחמיו‬ ‫שאנחונ נפוק וה נו׳ נחמיה אחיא עינ‪ .‬ודנרי מון חמוהיש הה נטינ׳ גמיש והכרעת וני אינה הניעה‬ ‫נוי ננואה והוקשה צו ואמא׳ צא פני‪ ,‬נונ׳ להוי מניינו וקי״ל והלנה נ מ ו • המנויט וחמהני והא‬ ‫נצל וה לא נ^מו ני אש נמשנה וצא ננרייחא ונדאיחא נג״ג וכנח טלה מ' ואע״ג לנוון השק נאמר‬ ‫מיצוק וה לקאפו זיצמא ה״מ גמהניחין אגל גנוייהח נא ואינ י‪:0.‬ו ולפי כאמח אן ננוייחא קייצ‬ ‫והלנה נדנוי המנויע ויטיו עצ וה שהוי צפי האמח ו ' יוחנן פשק גניויש יהצנה נ י ' יהודה גכהיא‬ ‫ישנה ואטיג ונחש מחני' הוי וצא כוי יהיוס יו' יוחנן איר‪ .‬ציה והלנה נני‪.‬ס משנה וו‪'.‬כ טינ צומו‬ ‫‪ p • ,‬׳ ולווה הוא מכושושיצ והננה נדגוי נמנויט אן נני״הא ונמו שנהנו‬ ‫וטעמי‪7‬לוי‬ ‫התוכי שכ גויה אמו יטיב‪ .‬ואח ונויד נואיחי לחו;' שנהגו ‪ sc‬לילמא הימ גמחניהין אגל גגוייחא צא‬ ‫אטיג ולא קאמו נמשנהנו הנא משמט דאין הלכה נמיחי משיה דנחם מתניהין ונא גווחיה טינ‪ .‬והנה‬ ‫מונוי החים' הצצו מונח דאסיצי נ;י הניד היה סיצ ומאי וקייל והצגה כונו׳ המגויע הוא אן‬ ‫ננוייהא מוצא ק‪£‬מו הלכה נונוי המלויע נמשנחנו אלא ושיני הגא דאין הצגה נדנה׳ המכויט מניס‬ ‫דכחס מזזני׳ ולא ליוחיה‪ ,‬כן אמה שוגוי הד‪.‬יכ׳ הצלי גטינ• קכיס הס ינוינים חצמוו וא־נ לאיזה‬ ‫חנצית הצ‪ 1,-‬גנמ׳ גין מחניחין צגוייתא והנו היה לני למימי וצמא הימ הינא ולינא החס ננו‬ ‫המנויט הגל הינא ואיכא החס שצא גוגו׳ המנויע או לא קייצ נונוי הממיט וני חימא וסיל‬ ‫ננחמח דר‪.‬נמו;א ונמהני׳ אן והוי מחלוקת ואח״נ נחם ונעלמא <ץ'ל נכחס מימ קייצ נונוי‬ ‫הממיט ניון כהוא גמשנה אגל ננד״חא טון ואינחנהס נמהניחין לא קי״ל מ נ ו י הממיט גגוייחא‬ ‫משיה מצק נין מחניהין צגוייתא הא ליתא להא גס־ק וננחיס )לן יינ( הקשו גנמוא ונימא מו‬ ‫הצנה נ ו ׳ מאיו והחם ל! הנא כווחיה ואע־נ והחס ונן גמליאל הוא מנויט ונמו שהקשו שה נחר‬ ‫י‪:‬ני ונימא מר הלכה מ״נ והוה ליה ממיט כוי מנוהו דכיל ואן וויג היא ממיט מימ היה לי‬ ‫לסכור‪ ,‬נכתס מתניהין ‪1‬א'פ ט״נ ני אנזרינן כימ גמה׳‪.‬׳' הוא הינא וניכא כחש דאי איכא כחס קייצ‬ ‫כנמס וח״נ נ׳ אמוינן אנצ ננוייחא צא הוא אן דליכא כחס ננד המנויט דאי אינא כחס אן נמחני'‬ ‫לא קייל גונו׳ הממיט וכלמונח ככוניא דשנחיס‪ .‬ועוד יקשה נ ו מ י החוכ' הצצו דאינ נמצאו לגווה‬ ‫השוגוח מן כקצה מל הקצה מהגרח הפ״ו לכנות כמהקנא שהרי לשי המסקנא קייל להצנה נדגוי‬ ‫הממיט ננו״תא אן דאינא החס מתני׳ וצא גוזחיה והינא והממיט הוא גמהני' ואיגא כחס ולא‬ ‫נוחיה קייל נכהס ונמו שנל זה הוא מטאו נדמו החוב' ולשי החיו והינא והמכויט הוא גגיייחא‬ ‫ואיגא כחס גמהני' וצא נוחיה קייצ נההס אגל היכא והממיט הוא נמחנ׳' אן ואמא כחס גמחנ׳'‬ ‫דצא ניחיה עיל נוגוו המנווע יוה הוא דוחק נווצ געיני‪ .‬מימ העולה מחייב הוא וניצ)חוסי ואליגא‬ ‫וניט אן ננוייחאנאמר כלל זה והלנה נונוי המנויע יאינ אפשו ומון נשיפה החיפ' אויל ימשיה‬ ‫הקשה לונינו דאמאי לא ;כק נונ׳ והוא ממיט‪ .‬ומיהו אכחי קבה דאו מו! אויצ נשיטה החוש׳ מהו‬ ‫‪t 1‬‬

‫‪m‬‬

‫־‬

‫־ ו‬

‫וה כנחג נכין ונייי ‪»1‬וי וגמוא יזיין וחסיד נ י ' נחמיה אי‪ 1‬והנה סיגיא וו יספיד לאחי נרי‬ ‫נחמיה היא ציישנ ‪0‬חפא ומתני׳ לחמיו יןתני יניס המוקד היה ‪ !pin‬וונוי! ימאיחא בסם וא״כ‬ ‫מה ראיס יש פנאן דהיולמוי סיצ נ י ' נוזמיס ‪ 8*1‬מיניו מרן היא דניון לההוגיא פונחס דמיוני' ומפיי‬ ‫אס׳ נ י ' נחמיה משיה שסנץנן כיוחיה הא ליחא ‪:‬היי אלינא ווזוס' קייל כינוי הפנויפ אף דאינא‬ ‫נחס מחני' ולא נוור‪.‬יה ונמו שנהגנו לעיל‪ .‬ומיהו לוה היה א‪:‬שו ל״‪:‬נ דמרן ויל לאו אהאי ספפא‬ ‫לחוד קא המין אלא שהניא נ נ ‪ 000‬וה למשיחי הנין צטטסיס הקיומיםשניונ א־נ ושאי ה נ א * נ •‬ ‫ננצנזי הממיט ההם מ ' נחמיה יא״נ אןשי ונל ט האי נא קייל ניגרי המנויפ מאחר למפריע‬ ‫ענמי החס נ נ י פלוגחיה אינ לכוונת מון היא ומחנ׳' יחמיו היה אמכר לאוקומה נוי יהווה והיינדין‬ ‫היו נוי׳ שפיו והרג נפל נאי שנפ נמיוושיו לחפיי נחג דפאי ואמוינן גנפרא אפי אגי׳ ופסקני‬ ‫ומ״חי מטיקוא היינו דוחקנ׳ פי׳ שפיר פיכ ומרן אויל נשיפס הממש כ;חנ ימאי לאפיינן מעיקוא‬ ‫הייני‪:‬היי פנהחיס חותס נכל׳ מול קווה ביטאו האנניה נניח יכפנוח ר׳ נחמיה וזהי ששטה של מגיא‬ ‫וא״נ הנוח חון היא ימדא‪1‬קמוה נגמוא צחחני' נ ו י נחמיה ולא אוןמוה נ י ' יהודה פיכח יסחמא‬ ‫דחלפיוא ‪'0‬ל נ ו י נחמיה ווהו שוקדק מון וכמנ ונפלא דפ־י‪ ,‬והפיל ולא נחנ ופחני' יפיק יספיד‬ ‫לשי ש‪:‬ל ההכיח אינו אלא מכוגיית הנמיא ואוקמוה למחני' נ ו ׳ נחמיה ונואה ליש להניא ואיה לוה‬ ‫ומתני' וויניין אששו צאוקמה נויי ו»" כפיו דאי לא חימא הנ׳ חיקשי יהיני היה ‪"0‬ו ונפיין‬ ‫ליומא )לן פיו( ונוחי ומווח י ' יהווה נינה! והא נפ־ק לפל‪1‬ה פיח חנן יניס הפיקו היה מוקף‬ ‫וונלין של אגן אלא ודאי ופהא לא קשיא ואכשו צאוקופה פי׳ שפיו וכחמא וחמיו אוקמוה נסנוס‬ ‫י נ י נחמיה מנוס יכהמ• וחמיו ו ׳ שמניין איש המצפה קחני להו ומואוו‪,‬פ‪1‬ה כיי ניזמיה פשמפ ופ״ל‬ ‫לאני' לנרי נחמיה קי־צ‪ .‬אן אטיקוא וזינא וה שנחננו ופין נשיפח החיפ' אויל ומשיה הקשה ציניני‬ ‫הוא תימה מניני שהוי הוייף גשיק וקידושין פלה וההיא דנחצ־ו ו ׳ נוסו! יו' עקינא אס הפנו‬ ‫הייצא נואש׳ אינויס צוין נמ שחיוו אי לא יאמוינן החס ננוייחא המנויפין צפני מנמים אימי״)‬ ‫ניאיס דגר׳ וגי טוני! נ‪:‬ן ועין ולנוי ו ׳ עקינא נשאו אינויס נחנ ולא קייל נינו׳ הפמ״פין‬ ‫משוס ללא אמוינן הצגה נונוי הממיט אצא נחחנ׳' אגל גמייחא לא ‪1‬הניא יאיה צדנריי פהסיגיא‬ ‫וסיג ושגה שנהנני יונינו נשיטח הריין אויצ ינמ״ש נסיה מהי פנויס וין ל' )'איה פיין מ״שהינ‬ ‫סמחני נסיט מה׳ נינוח(‪ .‬וווו יש לי קישיא נונוי מרן ונוילה היא אצ׳ משיפ לוגו׳ וגי ואפו‬ ‫ניאין וגוי וי׳ גאננו ניה נוי צאו הנוטה הס משוס לאס היינו אומויס ויי׳ היל ונין נאננ׳ ניה‬ ‫נין גינני ניחו היו מיי שמיי ווינ היה אומו ונגוצם היה מחקן מגהון וממיס ממניה או המפח‬ ‫וני היחה הנוטה אגל ונר וה לא ניחן ליאמו ואין ומו גשיח מקיה ואאגני גיחי צא ינין גיול ואשילו‬ ‫נפנים צג״ט היי עיי גיול ואן ‪ p‬עינ איח לן למימי יוני הנ׳ קאמו נואה מקאמו ויי נאנני ניס‬ ‫משוס לקוא ומייח׳ וינ לא מ״יי אנא מנין נימ בלמה ואן שדין וה הוא קצס וחוק פיס טינוחיס‬ ‫אנו לאימון ונן נחנ הונ נטל ישה מואמ נשים וסוטה ואיל נשיטא וצא שיין נאן צומי והלנה לונוי‬ ‫למנויע לן׳ שוני לא נא נ ׳ אס לחח טפס לונוו ויי ידניי מון ‪5‬צ'» ‪:‬‬ ‫ט ו א י ן ניני! גו ע! נ‪1‬צט נוי ‪ .‬נחינ נהשנוח ולא אסוס חווה כל טן אלא אצל מונח ה׳ והיא טווס‬ ‫להניס משעו נקניו ולפנים ונו׳ ‪ .‬נ־ל שצוין להגיה פויח ישואל נשי שפשפו נקניי ולפנים‬ ‫היא ט‪1‬יח ישואל יסיצ להואגיו וטווח ישיאל ננלל האיחוי שהיי כייס אגל נפויח נשים ונהי הניס‬ ‫חיחו ‪ .‬ולשנה זי לכ־נ אן ונימא שהיחה גטזיח ישיאצ לא קשה מכים וטיל לשנה זי לא נסקושס‬ ‫נקדישס טורה שהיי נינ היה ישן נה כלו' יפיס יגמיוי ואין ישינה נטווה נ־א נטזוח נשיה וכמנזאו‪.‬‬ ‫ואפשר ללשכה ‪ 11‬אן שהיחה גנדה נקוש לא היה לה טחח לקוש ני אס למול וקייצ יחונן מ‪1‬ל ונמיש וניט‬ ‫כשיו מהי אלו וא״נ וין טווח מיה י ‪ :‬ללבנה ‪ 11‬ומשיה כוחו לעשותה של ‪ . ;0‬ויגו׳ מין זיל ספונים‬ ‫לס געיני וטי׳! גמיש הוג חייט נכון מווח ווויק ‪:‬‬ ‫הםזנח‬

‫מ ר א י מקומות‬ ‫וכיור ובנו‪ .‬ומוה ל‪- ,‬ח‪ .‬ומקומו ובר‪ ,‬מדוח פ‪-‬נ מ־ו‪ .‬זבחים נט‪ .‬א‪ .‬ומוכח לקסורת‪ .‬תצוה ל‪ .‬א‪ .‬ומנודה‪.‬‬ ‫הדומה כה‪ .‬לא ושלחן‪ .‬שם כה‪ .‬כנ ושלשתן בתוך הקדש וכר‪ .‬תרומה כו‪ ,‬לה‪ .‬תצור ל‪ .‬ו‪ .‬פקודי ם‪ .‬ד־‬

‫ת‪ .‬ממיס‪ ,‬ראה ירושלמי עקליפ פ‪-‬ד ה״נ‪:‬‬ ‫ישראל‪ .‬ובונים בה בתים וכר‪ .‬מדות פ־א מ‪-‬ד‪ .‬פ־ה מ‪-‬נ‪.‬‬ ‫אבני המזבח ההיכל והעזרות‪ .‬תוספתא מכוח פ‪-‬ד ה‪ :‬הנוחץ ‪ pn‬אחת פן ההיכל והאולם‪ .‬ואס לא » « ו‬

‫וגר‪ .‬מדות פ״ב מ־ו‪ .‬עד כאן לכהניס‪ .‬עיין מדות פיה מ״א‪ :‬מקום דריסת רגלי ישראל י״א אמה מקום דריסת‬ ‫הכהנים אחה עשרה אמה‪ .‬יומא לו‪ ,‬א‪ :‬רבי מוסיף אף מקום דריסת רגלי הכהניס ואף מקום דדיסח רגלי‬

‫ס‪ .‬ואץ בונין בו עץ בולט וכר‪ .‬עיץ ר־ה ד‪ .‬א‪ .‬ואין עושין אכסדרות ובר‪ ,‬תמיד‬

‫ו‬

‫ז‪ ,‬המנודה גדדומ ובר‪ ,‬תרופה כו‪ .‬לה‪ .‬יומא לנ‪ .‬נ‪ .‬ומזבח הקטורת ובר‪ ,‬יומא לנ‪ ,‬ב‪ .‬ועושין בחון העזרה‬

‫אבניפ ובר‪ .‬מכילתא •תרו נ‪ .‬כב‪ .‬ואין מסצלין ובר‪ .‬שם‪ .‬סוטה ‪ .no‬ב‪ •ran .‬בו‪ .‬ב‪ .‬אגניפ גדולות וגר‪ ,‬מ‪-‬א ה‪,‬‬

‫לא ומקבות וגר‪ .‬שם ו‪ .‬ז‬ ‫כה‪ .‬ב‪.‬‬

‫עבודה‪ .‬הלכות בית הבחירה פא‬

‫כסף טשני־‬

‫י ו כ ר צ פ ק אח כל העזרה באבנים יקריח ‪ .‬הכי משמע בכמה דיכחי ‪ :‬ואם נעקרה‬ ‫אבן ו נ י ׳ ‪ .‬פרק שני לזבחים ) ל ו כיל(‪ .‬וכחנ הראנ״ל עוד אמרו שם י כ י ׳ ‪.‬‬ ‫ויתבאר פרק ה׳ מהלכיה ביאת המקלש‪:‬‬ ‫יא ומציר‪ ,‬מן המינחר לחזק אש הננין וכוי‪ .‬ששיט הוא‪ .‬ומ־ש אם יכולים לשיח אוחי בזהב‬ ‫וני'‪ .‬שנן שלמה טח אותו בזהנ‪:‬‬ ‫י ב אין נונין אח המקלש בלילה ו נ ו י ‪ .‬נפרק‬ ‫נ ׳ ישנועיח )לף פיו ‪: (:‬‬ ‫ועוהקין כבנין מעלוח הבחר על צאת הכוכבים‪.‬‬ ‫הכי נחינ בעזרא ‪ .‬ימיש יהכל ס״נין‬ ‫לנניח ילסעל נעצמס ינממיגס אגשים ונשים‬ ‫כמקלש המלנר‪ .‬לכחינ יינאי האנשים על הנשים‬ ‫ינחינ רעשי כל חכמי ל נ ינייינ יכל אשה‬ ‫חנהח לנ ניריה שיי ‪:‬‬ ‫ואין מננילין חיניקיח של ניח רנן לננין‪ .‬מימרא‬ ‫שרק כ ל נ ח נ ׳ ) ל ף קייס‪ :(:‬ואין ננץ נהמ׳׳ק‬ ‫יומה יום פונ ‪ .‬נפ״נ דשנועוח )דף פ ״ י ‪: ( :‬‬ ‫ינ המזבח אין עישין אוחו אלא בנין אנניס‬ ‫ו נ ו ׳ ‪ .‬נמנילתא י נ י ישמעאל אימר‬ ‫מזנח אדמה תעבה ל• שלא חננהי לא ע״ג‬ ‫ניני! ולא על נ נ ׳ עמודים וההם קאמי דהרא‬ ‫דואס מזנח אבנים חונה ואע״נ דתנאי סייגי‬ ‫עליה החם פשק רנינו נווחיה משוס ינר״ס‬ ‫קדשי הקדשים זנחיס )דף ניח( סתם גמרא‬ ‫ניוחיה‪:‬‬ ‫‪ T‬כל אכן שנפגמה ו נ ו ׳ ‪ .‬נפיק דתולין)דף‬ ‫׳'ח( ונמה פגימת המזנח כדי שתחגור‬ ‫נ ה צפור! מיתינ׳ נמה פגימת המונח רני‬ ‫שמעת נ ! יוחאי אומר טפח ראנ׳״י אומר כזית‬ ‫ל״ק הא נסידא הא נאננא ופירש* נאננא‬ ‫נל רהי נלכתינ אנניס שלימות‪ .‬יכתבו החיס׳‬ ‫ינמה פגימת המזבח נדי שתחגור נ ה צנירן יאש‬ ‫תאמר יהיאך ננו המזנח דאנה ימצאי אנניס‬ ‫נלא פגימה ואם יחליקי ננרזל אינא איסורא‬ ‫דלא חניף עליהן נרזל ולינא למימר נמי עי׳‬ ‫שמיר יש״כ ע״׳ פמיר נמ׳ לא יהיו חלוקיה‬ ‫שלא ח מ ו ר בהן הצ&ירן מדאמרינן נפיד דע״ז‬ ‫נ נ ׳ אבני המונח שבקצים מלכי יין יננזיש ניח‬ ‫השמינא׳ היכ׳ נעביד נהברינהי אבניה שלימיח‬ ‫אמר רחמנא ננסרנהי סי' לעשיח בלא כנימה‬ ‫לא הניף עליהם אמר רחמנא *והבחא לעגדינהי‬ ‫עיי במיר אלא ידא׳ במיר אין עובה היחן‬ ‫חלקית בלא חחניר נהם הצפורן וי־ל דנפרק‬ ‫איזהי מקימן יבמ־ל בננו אוחו נאנניס קטנות‬ ‫חלקית שלא היה נהם בים פנימה נ ; ו ! חלוקי‬ ‫אנניס בל נחל ‪ .‬ימה שנתנ רניני הרי זי‬ ‫פסולה לכנש ולמזבח‪ .‬נס״נ דמדית )משנה די(‬ ‫מכמע‬ ‫‪,‬‬

‫*)צא ייי״י ליין קושיא ‪ 11‬שהוי ח‪1:‬נחה נצום‬ ‫שנטת שני צא היה שמיו ואין מגא; ואיה[ ‪:‬‬

‫כסף משנה‬

‫משמע שלין אבני הכנש שיים ללי! אננ‬

‫מניאים‬

‫המזבח‪ .‬ומה גכחנ ומהיכן היו‬

‫למטה מכחולה ומביאים משם אבנים שלימוח שלא היצף עליהם נ מ ל ‪ .‬ומיש או‬ ‫מן הים הצליל‪ .‬נפרק אי יהי מקומן)דף ניד(‬ ‫אמרינן נ נ י נ ס המזבח מניא חלוקי אבנים‬ ‫י ומרצפץ את כל העזרה באבנים יקרות‪ .‬ואם נעקרה‬ ‫מסילמוח ‪ :‬וכן אבני ההיכל והעזרות שלימות‬ ‫אבן אע־פ שהיא עומדת במקומה ‪ .‬הואיל ונתקלקלה ה י י ‪ .‬נראה שנא כתב כן אלא לעצי! שלא יהיה‬ ‫פסולה ואסור לכהן העובד לעמוד עליה בשעת העבודה נ ה ם שנס כלכתינ אכן בלמה מסע נינה אנל היו‬ ‫מסתחין ומשיין אותן בנלי ברזל מנתון ימכנישין‬ ‫* ע ד שתקבע בארץ ‪ :‬יא ומצוה‬ ‫איתן כמי שכתב לעיל מפצלין יהםחחץ אותן‬ ‫השגת הראכ״י‬ ‫מנחי; משא״כ באבני מזנה שאביר להניף עליהן‬ ‫מן המובחר לחזק את‬ ‫הבנין יעי כתקנפ נ א י ; ‪ »'» .‬עוו‬ ‫ברזל הכי אמרינן נפיק לחמיי )לף כיי‪ (:‬אהא‬ ‫ולהגביהו כפי כח הציבור שנאמר אמו! כאם נטקוה סאנן ועמו‬ ‫לתנן שנית המוקל היה מוקף רינלין של אבן‬ ‫סכין וענו גמקומה )ננומא(‬ ‫ולרומם את בית אלהינו‪ .‬ומפארין‬ ‫מקשה רובדי! מאי ניהי נזרתא דאצטבחא וכוי‬ ‫אין ״( ו ו ן שיויח נכך‪:‬‬ ‫ומי מפלגי הבנים והכמינ והבית נהננוחו א י !‬ ‫אותו ומייפין כפי כחן אם יכולין *(]ממי צאאיששיטאוקאיגתיקו[‬ ‫שלימה יני׳ ישני א נ ״ למתקני ומייחו מעיקרא‬ ‫למוח אותו בזהב ולהגדיל במעשיו‬ ‫ופירש המפרש קולם שיניאי האנניס נעזרה היי‬ ‫ה־ז מצוי׳ •י יב אין בונין את המקדש בלילה שנאמר וביום‬ ‫מתקנות על יל׳ ברזל יכו׳ יחון לעזרה מיתר‬ ‫לחתכן ילהבווחן בברזל אבל משבאו לעזרה‬ ‫הקים את המשכן ביום מקימין לא בלילה‪ .‬ועוםקין בבנין‬ ‫אסור להניף עליהן ברזל והכי מוכח נמכילחא‬ ‫לבנות‬ ‫מעלות השחר עד צאת הכוכבים ‪ .‬והכל חייבין‬ ‫דאמרינן החם לא תבנה אתה! נזית ני אי אהה‬ ‫ולםעד בעצמן ובםמינם אנשים ונשים *כמקדש המדבר‪.‬‬ ‫בונה נזית אבל אחה נונה גזית בהיכל ונניח‬ ‫קלשי הקלשיס הא מה אני מקיים ומקבות‬ ‫ואץ מבטלץ תינוקות של בית רבן לבנין ‪ .‬ואין בנין‬ ‫וה‪:‬רזן וכל כלי ברזל וכי׳ נניח אילי נשמע‬ ‫ביה דוחה יום טוב יי ע המזבח אין עושין אותו אלא‬ ‫אנל נהו! נשמע כי חרבך הנפת עליה ותחללה‬ ‫בנין אבנים נזית וזה שנאמר בתורה מזבח אדמה תעשה רשניא אומר המזבח נברא להאריך ימיו בל‬ ‫ארס וכי' עב" ל‪ .‬משמע ללא נאסר הנהח ברזל‬ ‫לי שיהיה מחובר באדמה שלא יבנוהו לא על נכי‬ ‫אלא על המזבח בלבל משים לננרא להאריך‬ ‫מזבח‬ ‫כיפין ולא על נבי מחילות‪ .‬וזה שנאמר ואם‬ ‫ימיי של אדם אבל אבנים של גגי! נית המקדש‬ ‫אבנים טפי השמועה למדו שאינו רשות אלא חובה ‪:‬‬ ‫אי! הנפת ברזל עליה! פיסל! ובלבד שלא יאק!‬ ‫גפנים יכן מיכח מחיך לברי רניני י ע ד השתא‬ ‫יד בל אבן שנפגמה כדי שתהמר בה הציפורן כפכץ‬ ‫לא איירי אלא לעני! שלא יהא נהם פגם ועד״!‬ ‫של שחיטה הרי זו פסולה לכבש ולמזבח שגאמר אבנים‬ ‫לא הזכיר פיסול הנסח נרול ולקמן גשמו‪,‬־‬ ‫שהזכירו לא הזכירו אלא לעני! אכני המזבח‬ ‫שלמות תבנה את מזבח י י ׳ ‪ .‬ומהיכן היו טביאין אבני‬

‫מזבח מן בתולת הקרקע חופרין עד שטניעין למקום‬ ‫׳‪'i‬‬ ‫האבנים‪.‬‬ ‫הניכר שאינו מקום עבודה ובנין ומוציאין ממנו‬ ‫או מן הים הנדול ובמין מהן‪ .‬וכן אבני ההיכל והעזרות‬ ‫עלמות היי ט ‪ 1‬אבני היכל ועזרות שנפנמו או שננממו‬ ‫פםולין ואין להן פדיון אלא נננזים ‪ .‬כל אבן שננע בה‬ ‫הברזל אע׳פ שלא נפגמה פסולה לבנין המזבח ובנין‬ ‫הכבש שנאמר כי חרבך הנפת עליה ותחללה‪ .‬והבונה‬ ‫אבן שננע בה ברזל במזבח או בכבש לוקה שנאמר לא‬ ‫תבנה אתהן נזית ‪ .‬והבונה אבן פנום עובר בעשר‪: .‬‬

‫‪u‬‬

‫אבן‬ ‫*)סי' כמשכן שנינ נקוא‬

‫בלבד ‪:‬‬ ‫טו א ב נ י הינל יעזריח יני' ‪ .‬חוסשחא סוף‬ ‫פרק בני למגילה ‪ :‬בל אב!•‬ ‫בנגע נ י הירזל יכי׳‬ ‫נסרק שלישי למדות‬ ‫)משנה י י ( ‪ :‬ימיש יהנונה א ק כננע נ ה נרזל‬ ‫במזבח או נכנש לוקה שצאפר לא ח נ נ ה אתהן‬ ‫נזיח והבינה א ק פגום עובר נמשה‪) .‬לכתיב‬ ‫אכניס שלימות תנגה אח מזנה ה׳ אלהיך(‬ ‫פ‪:‬יש היא ‪ .‬ימה שכתב שלין הננש שות נזה‬ ‫למזנה היא מלחנן נפיג למלית אחל אב‪•:‬‬ ‫הכבש יאחד איני ההזנה מבקעה ניח כרם‬ ‫וכי' ימניאיס אנגים בליהית שלא הונף על•יהס‬ ‫נרזל‪:‬‬

‫נניזונ ועשי צ׳ מקדש[‬

‫אב;‬

‫משנה למלך‬ ‫ינ המיבח אין טובין אות‪ 1‬אלא מין אגניפ ‪ . '1:1‬קבס לי על וה מההיא וחנן נשיג וטרה‬ ‫הגיח יהטווות תחחיהס חציל משני קגו החהיס ונגר הגיא וגינו משנה וו גפיג מהלכות‬ ‫פדה איימה וין ‪1‬׳ וצכאיוה נואה שכל מין הניח היה חלול וכולל ניכ אף מקים המונח ינצ מקים‬ ‫פאמופ וחחתיהס חצ‪1‬צ נוי היינו שהיא ננ‪ •1‬ניסין וגמיש וניני נויש פינ מהצי שוה ואיכ קשה והינ׳‬ ‫ןאמו ‪5‬צא יננוהו טינ נישין וכנוי הייחי לומי דמאי ואמיינן שצא ׳גנוהו טיג כיפי! היינו צומו‬ ‫ובימיו ג‪1‬נה המונח צא יהיה מיג ניפץ אלא מחינו נאומה וגן'המונח עצמו צא יהיה נישיןאנצ נצ‬ ‫שכמוגח מחוגו נאדמה אס למטה מן האדמה יש נישין !מחיצוח אינו מענג‪ .‬כונ ואיתי ווה איני שהוי‬ ‫פ־ו וונחיפ ) ו ן נ״ח( אמרי יניח ועניו מחיצות גקוקט ושחיט גהו וכי האי גוונא מי ה‪1‬י מוגח והחניא‬ ‫מוגח אומה חעשה ל׳ שיהא מחוגו גאומה שלא יגונו לא ט־ג מחילות וצא עיג נישין טיכ הוי הוגו‬ ‫מג‪1‬או יסיצ צהתמא ישים ואשיצי חחח האומה שהמוגח מחוגו צו צוין שצא •היה לא מחילות ולא‬ ‫ניפין‪ .‬אשו טיכ נואה ומוגדחיס אני לומר וווקא הי הניח והטוייח היה חחחיהס חלול אגל המוגח לא‬ ‫היה החסין חלל משני נויוח הנחונ וקאמו מונח אדמה והיה גיל להניא ואיה לוה מההיא יאמוינן‬ ‫ניוושצמ׳ פיק דשנהויי; יחזקיה פינו אח השנה משני הטומאה והטומאה היחה שמצאו גולגלה! של אונן‬ ‫היגוכי החח המזגח טיכ וששטן של וגויה נואה שגצניצח וי לא היחה גלויה ע־ג האומה אלא היחה טמונה‬ ‫חחח המונח ופנכיו כשוצ‪ 1‬לתקן אה המונח דאששו שנהוס קצח נימי אחו מצאו הגולגולת יא־נ נמצא‬ ‫במל כיי טמאים משני שהיחה טומאה רצונה דקי־נ ניקנח יעילה ני' ונצ מי בנננפ שס נטמא ואי אמרח‬ ‫פנה המונח היו מוי טשין עיג נישין הא קייל דטשח על פסח חיצן נפני הטימאה יאינ אף אה מצאי‬ ‫טימאה חמס המונח לא היי ממאיס יני חיסא ולעילם שנם המוגח היה גניי כישין ע״נ נישין אלא‬ ‫שהטומאה נמצאח למעלה מהנישין נמקים שלא היה חלל טפח הטומאה הא ליחא והא הא ואמוינן ונצ‬ ‫הו הגיח היה נני׳ כישין ע ‪ /‬נישין משנו הטומאה עינ לימי שהקוקע שהיה עינ ננוק שלא היה שפ‬ ‫טימאה אצא ‪:‬חששי שמא יכ למסה ממקיה הנייק טימאה ימשיה עשי אוחי ניכין נוי שלא יהיה טומאה‬ ‫וציצה יאה נס המוגח היה גניי ניטיו ע״נ שהטומאה נמצאס למטה ממקיס הנווק ‪ .‬ודוחק הוא נטיני‬ ‫לימו דענשיי ‪:‬מצאי הטומאה נטמאי הנהנים נמנע ואין יעצה פצ הדעה שגצ הנהנים אי ייגס נגעו‬ ‫נטימאה‪ .‬הן אמת ונש• דוכנו ציל ומ״ו והטומאה היסה משוס נילנילח ארנן ס־ל נמיו וקגי׳ מכייס‬ ‫מטמאים נאהצ ‪^1‬ששו וושיי ו י י ש נהנהיוין והטומאה היחס מפני ט‪1‬מאת ט" ו שפנוי נימי אחו ולא‬

‫קאמו נסיניייו הייושצמי ‪5‬וא משוש והעם וה וירושלמי לא יצוק ניא צמיו ועניים מטמאים נאדל‬ ‫ואיהי וצה צי‪1‬ח פפם נוצל אן צמיו ועני״ס אינם מטמאים נאהצ יאפשר נמי ום־צ והצמא נמיו‬ ‫ופנייס אינם מעמאיס נאהל יכמו ששכק וגינו נהצניח טימאח מס ימשיה כיזכ סעפא ופומא־ו ע־ז‬ ‫הנצל העילה ומדגו׳ היייש' הצלו נואה ופיני וחיל והמונח לא היה מלל חתחיי נלל יכינידננא ‪.‬‬ ‫וופ שאם עשה המונח עיג נישין או על פ ג מחילוח לא חשינ מונח ישמצ להפליח פציי קינן יכומינח‬ ‫הכוניא וויש ם"! ווגחיס‪ .‬יגשיפוה נמה יהיה חלל החח המוגח ויפםצ צא נחנאי נ ו נ י ׳ ינימ אן•‬ ‫ואיחי נחיסשתא ואהנוח הניאה הויש נניפ ואהלות ווי יהושע אומו אין מפליו פילוח גסה מן האין‬ ‫פשח פינ ונהג שה הואיש נש״ו וזנהים וושינן מונח אדמה שיהא מחונד נאומה שלא יגננו לא פ־נ‬ ‫נישין יצאעינ מוולוח ואה היה חצצ טשמ חחהיו חשינ נמיצחא אחויח׳ וצא נמהונו ישכיצ להפצות‬ ‫עליו עילה ע״נ ‪ .‬ינסחשקתי אס הננש גינ ישני נוין וה וצוין שלא יננמ עיג נ י י ן לן׳ שונימ נ ו ץ‬ ‫איהוו גני! הגויח ופסיצ אגנים פגומות השוה הכנש למונח וכמי שכחנ נונייי ‪1‬לא מצאתי םעס מין‬ ‫לחלק גין וין וה וממונו נאומה כלא הוטו נ ׳ אם מונח ונשאו הדינים השוה נשיויש המש למונח ‪:‬‬ ‫י ד ו מ ה י כ ן היו מניאין אגני מזגח מן נחילת הקוקע וכוי‪ .‬נראה והפעם הוא משים ויש לוי‪:‬‬ ‫שמא עטה נוזצ גאגניס וקיימא לן ואגן שננעה נה גוול פסוצה למונח ומשים הכי‬ ‫היי מגיאיס האנניס מנתיצת קוקט ‪:‬‬ ‫ט ו ו ה ב ו נ ה אגן פנים טונו נפשה‪ .‬היינו מוניינ אנניס שלמוח חננה וגי׳ רש לוקוק ולמה צא מנה‬ ‫זה נכלל המבין צומו שנצטוינו למות המונח מאנניס שלמוח שלא יהיה נדם שגם מיהו‬ ‫הא צא קשיא נצל משום ווה הוא חצק מהמציה ווטשי צ׳ מקוש יינינו נלל נזה נל מה שנעשה נניס‬ ‫המקדש נמצוה אמח והוא שצוה שיטשו לו מקיש ואחינ ניאו מקדש וה יהיה ני נ ן ‪ p i‬ננון מונח ישלחן‬ ‫ומנווה וגוזמה וחזו יגיאו ומזנח זה יהיה מאיניס שצמוח ונמצא ועשה וה יאנניס שצמיח גה נן‬ ‫ננצל נאומיי יעשו צי מקדש אגל הלא חט‪:‬ה מין צא חננה אחהן גויח נפניח »צ‪1‬ה נפנ׳ עצמה משום‬ ‫דהטשה הפושי ננצל גכלצ העשה הכיצצ אגל לא חעשה אינו ננצל ננצל הפשה וחילוק וה מא מטאו‬ ‫ויומה צזה שינינו מנה צמציה אחיו למשוח חטאח ושיהיה על חואי ‪ p i p‬וצא סנה פיסי הוגיאח פגין‬ ‫היציקות והנציציח יונויחיה נצ אהה יאחח למציה מני עצמה ינן צא מנה חטאיו הטון למצוה נפני פצפה‬ ‫משום והכל נכלל נמה שנצטוינו לטכוח החטאס ואטשינ מנה נמנין לא חפסה לאי שצא ׳נמל נמשאס‬ ‫הטון‬

‫מראי מקומות‬

‫ויקהל לה‪ .‬י ואילך ואץ מבטלץ תעוקות וכר‪ .‬שבח קיט‪ .‬ב ואץ בנץ ב׳׳ה ובר‪ .‬שבמוח שם‪.‬‬

‫אבנים בלבד‪ .‬וראה נ״כ דה׳־כ נ‪.‬‬ ‫י‪ .‬יממסץ בל העזרה באבנים יקרות‪ .‬עיין מנילה כב‪ .‬ב‪ :‬ואבן משכית‬ ‫ו ) ה ר המור ׳‪ .‬עיי׳׳ש עוד(‪ .‬ואס נעקרה וכר‪ .‬זבחים כד‪ .‬א‪ .‬יא‪ .‬ולדומם וגר‪ ,‬עזרא ט‪ ,‬י‪ .‬וראה שבת יא‪ .‬א‪.‬‬ ‫וכרראה מכילתא בשלח סו‪ .‬ב ומייסץ‪ .‬ראה סוכה נא‪ .‬ב‪ :‬דהכי שפיר ספי‪ .‬כפי כחן‪ .‬עיין מדות פ׳׳כ‬ ‫ו‪0D‬א‪.p‬‬ ‫י י ‪ .‬בל ‪ tan‬שנפגמה ובו׳‪ ,‬חולין‬ ‫וכר‪ ,‬מכילתא שם כב ויראה הר המרי׳ ס״ק יח>‪ .‬מכילתא דדשב״י שם‪.‬‬ ‫מ׳׳נ‪ :‬כל השערים נשתנו להיות של זהב‪ .‬אם יכולץ למוח אותו כותב‪ .‬ראה מ׳׳א ו‪ ,‬כב‪ .‬פדות פ׳׳ד מ״א‬ ‫פסחים נז‪ ,‬א‪ .‬שהש׳׳ר פ׳׳נ‪ .‬ת‪ :‬רפידתו זהב כההוא דחנינן וכר‪ .‬וראה סוכה נא‪ ,‬ב‪ :‬סבר למשעיין יח‪ .‬א‪ .‬לכבש‪ .‬עיין מדוח סייג מייד אבגיס שלמות ונר‪ ,‬תבוא כז‪ ,‬ו‪ .‬ומהיק היו מביאץ וכר‪ .‬מדוח שם‪ .‬או מן‬ ‫‪,‬‬

‫מ‪ .‬המוהח‬

‫‪ . .‬ב‪ p‬אבנים‪ .‬עיין זבחים םא‪ .‬ב‪ :‬ראבי״ אומר מה ת״ל אכניס וכוי תה שנאמר ‪ . .‬מחילות‪ .‬מכילתא יתרו‬

‫כ כא‪ .‬זבחים נח‪ .‬א וכ״מ( מזבח אדמה וגר‪ .‬יתרו כ‪ .‬כא‪ .‬ואפ מזבח אבדם‪ .‬שס כ‪ .‬בב‪ .‬מסי השמועה למדו‬

‫ברהכא‪.‬‬

‫יב‪ .‬אין בונץ אח המקדש באלה ובר‪ ,‬שבועוח טו‪ .‬נ‪ .‬וביים הקים ונר‪ .‬בהעלותך ט‪ ,‬טו ועוסקץ‬

‫בבנץ מעלות השחר וכר‪ .‬ראה נחמי׳ ד‪ .‬טו‪ .‬ועיין ברכות כ‪ .‬ב ובני׳ כ־י מינכן(‪ :‬ומשום ב ח בית המקדש‬ ‫מקדמי ומחשכי‪ .‬ונשים‪ .‬עיין ב־׳ב ד‪ .‬א‪ :‬שאני עבדא דאיחייב במצות )עיוני מהר׳׳ן(‪ .‬כמקדש המדבר‪ .‬ראה‬

‫ציונים‬

‫סו כל אק וכר‪ .‬סהמ״צ‬ ‫במניעין למקום הניכר שאינו מקום‬ ‫אננ• מ׳נח מן כחולה הקרקע תיפרץ על‬ ‫מנקעח ניח נ ר ם ומופר•! מל״ת עט‬ ‫ע מ ל ה ובנין‪ .‬גס אחל אבני הכנש ואחד אבני הדזנח‬

‫הים הנדול‪ ,‬ע ‪ p‬זבחים נד‪ ,‬א וכס־׳מז‪ .‬ו ק אבגי ההיכל וכר‪ .‬מ׳׳א ו‪ .‬ז‪ .‬חמיד בו‪ .‬ב‪.‬‬

‫טו‪ .‬אבני היכל ו‪0‬ר‪.‬‬

‫תוספתא מגילה פ‪-‬׳ב י זבחים נב‪ .‬ב‪ .‬כל אבן ‪ p m . .‬הכבש‪ .‬מדות פ׳׳נ מ׳׳ד‪ .‬בי תדגן ונר‪ .‬יתרו כ‪ ,‬ב‪ .‬לא‬

‫תבנה וגר‪ .‬שם‪.‬‬

‫עבודה‪ .‬הלכות בית הבחירה פ״א פיב‬

‫כסף משני׳‬ ‫ציונים‬ ‫םז ומלבבץ את המזבח‬ ‫ויפסול‪ .‬פ י ה ״ מ מ ד ו ת פ ״ ג‬ ‫מייד‬ ‫יד‪ .‬א ץ עישץ מדרגות ובר‪.‬‬ ‫ס ה מ ״ צ מ ל ״ ת פ‪ .‬פ י ה ״ מ מדות‬ ‫פ׳־ג מ ״ י ‪ .‬מ ו ״ נ חייג פ מ ״ ה ‪.‬‬ ‫פ ר ק ב• ‪ -‬א המזבח מקומו‬ ‫מכוץ וכר‪ .‬ס י ה ״ ם מ ד ו ת פ ״ ג‬ ‫מ ״א‬ ‫ד‪ 5 .‬י ר ״ מ מדור‪ .‬יז־‪-‬ג ם ״ א‬

‫כסף משנה‬

‫נפרק אמר להם המיויגה )יומא לף ל״ז( מיננז המלך פשה נ ל יווה הנליס של‬ ‫ט ז אבן שנפגמה וכי'‪ .‬נסייג למדות נפגמה •אחת מהן היא פסולה וטלן נשרית ומשמע‬ ‫לרנימ וה״ה לנגע נ ה ברזל‪ :‬וםניננין אח המזבח שעמים נשנה י כ ו ׳ ‪ .‬שם ‪ .‬ייה בל זהנ ומ״ש אפילו שערי העזרה מחשץ אותס זהנ אס מצאה י ו ס ‪ .‬נשיג‬ ‫כתנ ה ר א נ י ו וכן פנל העזרות והלשנות שהן קוש מכיל‪ .‬ויש להקשות שכנר בתנחי נםמיך ומלוח )משנה נ י ( נל השערים שהיו שם נבחנו להיויו של זהנ יזיז •שערי נקנור מפני‬ ‫שגעש? נהם גש ‪:‬‬ ‫שאבני ההיכל והשירית אע״פ שצריך שלא יהיה נהם פגש מוהר להניף עליהם ברזל שהרי לא‬ ‫אסר הכתינ הנסת הברזל אלא על אגני המזנת‬ ‫ב אין עושין כל הכלים ממחלק ו ט י ‪ .‬טווסי‬ ‫ואעיש שאין מתקנים איתכ נפנים נכלי נרזל‬ ‫פרק שני ומגילה ‪ :‬ומה שטוב‬ ‫במזבח‬ ‫שנבנית‬ ‫אחר‬ ‫ברזל‬ ‫בה‬ ‫שננע‬ ‫או‬ ‫שנפגמה‬ ‫׳אבן‬ ‫וכלי גנוה על שלא נשהמש נהם נ ט ה רשאי‬ ‫נ ו נ ת י נ יסקנות והגרזן כל כלי נרזל לא נשמע‬ ‫השגת הראביר‬ ‫להשחמש נהם הלייש ו נ ו י ‪ .‬שם * ג נ י העושה‬ ‫בנית נהננותו הימ לעשות מלאכה נ ה ם נכלי או בכבש אותה האבן פסולה‬ ‫חינה ומספהות לספי ‪ :‬אבנים וקילוח שחצק‬ ‫נרזל נענין שישמע קול הנרזל אנל ליגע נהם‬ ‫והשאר כשירו׳‪* .‬ומלבנין את המזבח‬ ‫*ינוצמין אח מ ו מ ו י ט ' ‪.‬‬ ‫מתחילה לנה־כ יכו'‪ ,‬פס אנניס וקירות שחצבן‬ ‫נרזל אפי׳ נפנים אין נ כ ך כלים ‪:‬‬ ‫א ״ א ינ‪5‬בוין אותי צא היו פ ו י !‬ ‫בפסח ובחנ ‪.‬‬ ‫י ז אי; עושי! מורנות למזבח‪ .‬פזוש היא‪ .‬ימ״ש פעמים בשנה‬ ‫מתחילה להליוש אין בוני! איתם ג ה י הניח‬ ‫אוקי אלא מ פ י ס ‪ :‬ל נון י נ ן מכל‬ ‫ומשמע לרנינו ללהליוט היינו ט ח הכנסת ולגנ׳‬ ‫יכורית ו»כל סצככייו כהן ק י פ ‪:‬‬ ‫אלא בוני! כמי חל נורומי של מזבח וכשמלבנין אותן מלבנין במפה ‪.‬‬ ‫הר הניח הדיוש קרי ליה ויש לתמוה מי למקי‬ ‫ונו׳ והוא הנקרא כנש‪ .‬בסיג למלוח הנ! כנש‬ ‫היה ללרומו של מזנח ונפרק קלש׳ קלשים)דף אבל לא בכפיס של ברזל שמא‬ ‫ליניני לפרש כן ולמה לא שירש ללהליוס ממש‬ ‫קאמר ואסשר לנליכתא אחרינא איחיה נהליא‪:‬‬ ‫ס ״ נ ‪ ( :‬מ״הי לה מקראי‪ .‬ומ״ש והעולה נמעלות יגע באבן ויפםיל‪ :‬יז אץ עושין מדרגות למזבח שנאמר‬ ‫‪£‬יב א ה ט ב ח מניין ניישר ואין משנין‬ ‫על המזבח לוקה‪ .‬פבוש הוא ‪:‬‬ ‫לא תעלה במעלות על מזבחי ‪ .‬אלא בעין כמו תל‬ ‫אותו ממקימי לעולס ‪.‬‬ ‫וכן הניחן אבן אחח מן המזבח ונוי לוקה‬ ‫הארץ‬ ‫עד‬ ‫המזבח‬ ‫מראש‬ ‫ויורד‬ ‫מתמעט‬ ‫מזבח‬ ‫של‬ ‫בדרומו‬ ‫נפרק קלשי קדשים )לן׳ ם״נ( ג׳ נביאים עלי‬ ‫בנאמר ונתצהס את מזנחיחס כיי‪ .‬נםיפר׳‬ ‫עמהס מ; המלה אהד בהעיל להס על מקום‬ ‫מניין לנותן אנן צרח מן ההינל ומן המזבח והוא הנקרא כבש ‪ .‬והעולה במעלות על המזבח לוקה ‪.‬‬ ‫המונח יכו׳ ‪:‬‬ ‫ימן העזרות בהוא נל״ת חיל ונהצתה אח וכן הנותץ אבן אחת מן המזבח או מכל ההיכל או מבין‬ ‫מזבחיהם לא תעשי! כן לסי אלהיכס ואין לחמיה‬ ‫ב ומסורת ניד הכל יכו' עד כשנברא ‪ .‬נפרק׳‬ ‫את‬ ‫על רנינו שכתנ אי מן ההיכל אי מנין האילם האולם ולמזבח דרך השחתה לוקה שנאמר ונתצתם‬ ‫רני אליעזר ינמלרשית‪ .‬ימת שכתב‬ ‫ולמזבח ומבמע דוקא הנ׳ אבל עזרות לא‬ ‫טזבחותם וט׳ לא תעשון כן ליי' אלהיכם ‪ :‬יח המנורה ומשם ננרא בנייר נפסוק וייצר ינירישלמי‬ ‫נזיר פרק כה״נ ‪:‬‬‫שכחך על מ״ש נפרק ו ׳ מיסיד׳ ההורה שהוא וכליה והשולחן וכליו ומזבח הקטורת וכל כלי שרת אין‬ ‫מיקר דין זה ‪ .‬ילשין וכן שנחנ רבינו איני‬ ‫ג מ ר ו ת המזנה מכיינות הרנה יכו' ואין‬ ‫מדיקדק‪ .‬ומיש דרך השחתה כלומר שאש ניחן עושין אותן אלא מן המתכת בלבד ‪ .‬ואם עשאום של‬ ‫להיבין• על מלחו ונוי ‪ .‬נר״פ קיק‬

‫טז‬

‫כדי לתקן ודחי שרי ‪:‬‬ ‫עץ או עצם או אבן או של זכוכית פםילין •י יט היו‬ ‫י ח ה מ ו ר ה וכליה וכי' אי! עישין אותם הקהל עניים עושין איתן אפילו של בדיל ואם העשירו‬ ‫אלא מן היוחכח נלנד ואס‬ ‫טשאוש של ען ו נ ו ׳ ‪ .‬נ ; ר ק הקומ! רנה )מנרות עושין אותן זהב אפילו המזרקות והשפודין והמגרפות‬ ‫דף כיח‪ (:‬תני ר נ שפא יני׳ מנירה היחה נהה של מזבח העולה והמרות אם יש כח בציבור עושין אותן‬ ‫מן העשח ימן הזהב משחה כל כסף ככרה בל של זהב אפילו שערי העזרה מחפין אותן זהב אם מצאה‬ ‫נ ע ן של אנר ישל ניסכרין רני פוסל ורבי ׳ישי‬ ‫בר יהודה מכביר של מן ושל עצם ישל זנונית ידם ‪-‬י כ אין עושין בל הבלים מתחילתן אלא לשם‬ ‫דברי הכל ככולה ופסק רנינו כר"׳ נ ר ׳הייה הקודש‪ .‬ואם נעשו מתחילתן להדיוט אין עושין אותן‬ ‫משוש דאיחא החש נר״חא בתם דקתני‬ ‫מבאר לגבוה ‪ .‬וכלי נבוה עד שלא נשתמש בהן גביה רשאי‬ ‫מיני מחכות כנדה ואעיינ למ״תי התש נר״חא‬ ‫אחריתי לקחני כלי שרח שמשאן של ע; רני להשתמש בהן הדיוט‪ .‬ומשנשתמש בהן גבוה אםורין‬ ‫פישל ור״י נ ר יהודה מכשיר פסק רנינו לפשול להדיוט ‪ .‬אבנים וקורות שחצבן מתחלה לבית הכנסת‬ ‫משוס למשמע התש דלניש כליני עליה דר"׳ גר‬ ‫אין במין אותן להר הבית ‪:‬‬ ‫׳הילה נהא ‪ .‬ימ״ש היי הקהל ענ״ש עוביס‬ ‫אזתס אס•' של נדיצ יחם העבירי עוביס אותש‬ ‫של והב נפרק הקימן ר נ ה שם ובפרק כל‬ ‫הצלמים )דף מינ( ]וכן עוד נר״ה ) ל י י ( [ ‪:‬‬ ‫י ט אפילו הסזרקית והכפיד׳] וני׳ אס יש‬ ‫כח נצמד עיבים אותם בל זהב ‪.‬‬ ‫נבדק‬

‫פ ר ס שני‬

‫)דף ניח‪ .(:‬ימ״ש יני נניאיס עלו עמהס מן‬ ‫הגולה ונוי‪ .‬נפרק קדב׳ קדשים )דף ס י נ ( ‪:‬‬ ‫ה טיבה שעשה מפה יכו'‪ .‬נפרק קדשי קלבים‬ ‫)דף ניע‪ (:‬תניא ישלש אמות קומתי דברים‬ ‫ככתבן דברי רני יהידה ר׳ ייש׳ אימר נאמר כאן‬ ‫רנוע ונהמר להלן י נ י ע מה להלן נונהי פי שנים‬ ‫נארכי אף כאן ננהי פ׳ שנים נארכו וכוי איל‬ ‫י נ י יוסי והלא מ ר נאמר ימת קלעי החצר ואח‬ ‫משך שער החצר אבר על המשנן ועל המזנה‬ ‫מה מבנן י׳ אמיח אף מזנח י׳ אמית ובו'‬ ‫ימה ת״ל יני אמת קימחו משפת סוננ ולמעלה‬ ‫ופירש״׳ משפת סיני ולמעלה עד מקום הקרנית‬ ‫ילמבה הימ׳־י ו ' אמות ונינה הקרנות אמה הרי‬ ‫עשר וידוע והלכה נ ר נ י יים׳ לגני רני יהווה‬ ‫ועוד דשתם גמרא נסרק בחי הלהס )מנחית‬ ‫דף ציו( כרב־ יוסי ופירש"׳ יני אמות קימתי‬ ‫נמזנח‬ ‫י |כונ נפל נימ הניא למוצא וין וס מס שנתנ‬ ‫נהיכפחא נגי הפיכה תיגה יגמוזילס מנית לא וי‪,‬‬ ‫בלמי וגינו כס לשון המוס׳ ממ‪ £‬גכוף אותי מק‬ ‫ווק והכנת[ ‪:‬‬

‫א המזבח מקומו מכוון ביותר ‪ .‬ואין משנין אותו‬ ‫ממקומו לעולם‪ .‬שנאמר זה מזבח לעולה‬ ‫לישראל‪* .‬ובמקדש נעקד יצחק אבינו שנאמר ולך לך‬ ‫אל ארץ הםוריה ונאמר בדברי הימים ויחל שלמה לבנות את בית י י ׳ בירושלים בהר המוריד‪ ,‬אשר נראה לדויד אביהו אשר‬ ‫הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי ‪ :‬ד ומסורת ביד הכל שהמקום שינה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא‬ ‫המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק ‪ .‬והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה ‪ .‬והוא המזבח שהקריב‬ ‫עליו קין והבל‪ .‬ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא‪ .‬אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא‪ :‬ג מדות המזבח‬ ‫מכוונות הרבה וצורתו ידועה איש מאיש‪ .‬ומזבח שבנו בני הגולה כעין מזבח שעתיד להבנות עשוהו ואין להוסיף על מדתו‬ ‫ולא לנרוע ממנה •י ד ושלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה‪ .‬אחד העיד להן על מקום המזבח‪ .‬ואחד העיד להן על מדותיו‪.‬‬ ‫ואחד העיד להן שםקדיבין על המזבח הזה כל הקרבנות אע׳פ שאין שם בית ‪ :‬ך‪ ,‬מזבח שעשה משה ושעשה שלמה‬ ‫ושעשו בני הטלה ושעתיד להעשות כולן עשר אמות נובה כל אחד מהן‪ .‬וזה הכתוב בתורה ושלש אמות קומתו מקום המערכה‬ ‫נינ שניל כמקום כמונח[‬ ‫‪ H‬סח׳יג משין ק כ י ג ‪:‬‬ ‫בלבד‬ ‫משנה למלך‬ ‫כעוף וכי‪1‬עם הוא כתי שכתבנו ‪:‬העשה הכולל כ‪1‬לל כל‬

‫קשה לי מ ה שנהב יבינו גשרשיו שירש י ׳ נ‬ ‫נעשייתס כ ; ‪ pin‬והלק נשני‬

‫המשין השרטייס אנל אינו כוצל לא חעשה‪ .‬אן‬

‫שכהנ שאי! ראוי למנות חלקי המלאכה מהמלאכות שנא כצווי‬

‫עצמו ובייל כל זה באר היטב בי‬

‫המלאכה היא המצוה ויין ראוי למנות‬

‫כ‪:‬ח‪:‬נ‪1‬‬

‫‪:‬‬

‫ו ם י ש לנינו לאכני היכל ועווית ש ״ נ מ ו‬

‫ג־‪.‬וכהי‪.‬א ‪ .‬ונרמה ליש‬

‫נגנזים ואין לכס‬

‫להככיח לין זה מתלמזדא דידן מ ‪ :‬ה י ח‬

‫מזבח ששקצום א ש י י ו ן שגנזום והקשו בגמרא‬

‫ס ל י ו ן ‪ .‬נ ה ג מרן‬

‫לבני איתא‬

‫לאמרינן נשיל י ע י ז ) ק > ) ' כ ‪ ( :‬דאגני‬

‫לאמא• נגזום ליתברינהו‬

‫ונישקו‬

‫לחולין משוס מ א ז‬

‫נה‬

‫כל תלי‪ ,‬יה‪1‬ק מחלקי המלאכה מניה אלח אם כס צורים כוללים מיני ה ק י מ ו ת כולם ולא יתייחדו מ ו י ן‬

‫סריציכ‬

‫זולת וה המין אז ראוי שימנה כל צווי מהס גמצוה בשני ט!מכ נכי שאינו אז חלק מחלקי מלאכת יזקרנן‬

‫ראך• ש־צאי להול•! אפיה א ב ו י גהזיוט להשתמש נ ה ם ואיכ השעם למנזים ואין להם סליו] ה!א מהאי‬

‫זמן‬

‫בלתי שדיון ומשיב אשור‬

‫מזקגינניה נ ש הזהירו‬ ‫והוא אמרו ומיום השמיני‬

‫מהקרינ קרנן נטל מוס חו צווחו שיהיה חמים וגוותי שיהיה כלת־ מתיםר‬

‫והלאה וצווח* שימלח כל קרנן והוא אימרו על כלקרבנך הקליג מלח ודוה־רו‬

‫מכשכיתו ולא חשבית מלח וכוי שכל א ח י מאלו‬

‫הנוףין הוא מצום בפני עצמה כי ה ם א י ן מהס ‪ CJ‬אחד‬

‫הלק מחלקי המצוה מכל מלאכת הקרבן מיוחד אבל צוויי! כוללים כל קרבן כמו שננאר במנותנו איחש עיכ‪.‬‬ ‫והנס לשי דרכנו לא היה ציין רניני לאזהרת לא חטשה‬ ‫מלח למה שחלק לומר שמה שמנה את א‪:‬ו הוא מ נ ו ם שהם‬

‫מהקלינ בעל מוס וכן‬

‫טעמא לאשור להדוט להשתמש כהכ‪ .‬וליכא למימר לבאג י כחס לינאי לחזלין‬ ‫ללליוט להשתמש גלש אנל כל‬ ‫בלס ‪ .‬סא ליתא לכיון י מ ן‬

‫שנשלה שכנר נכנס דגר אחר‬

‫נ מ ק י ם המקיש מוחר‬

‫הלין מ ר יצאו להולין מ ס לי אס‬

‫אורח ארעא וסוד לאס איתא היקשי ראמאי‬

‫גנזוס‬

‫לסליוס‬

‫לכשחמש‬

‫יצאו מ־י שריין או גלא שליין ‪1‬טגין‬

‫יסדו אותם‪ .‬הרב באר שנע כשרשת עגלה‬

‫מרמה‬

‫לאוהרת שלא נשנית‬

‫הקשה לאין בנו המזבח נלא ענימה ט ׳ וכהב והיינו יכולים לחלק ג י ! קורם שהוקדשו אבנים למ!גח לעידן‬

‫צירים כוללים כל מ י מ הקרנ‪:‬זת שאף אס‬

‫נ ל ע ח כרב לומר לאיסור וה ללא תניף עליכם ברול איגו‬

‫ה־‪ 1‬צווייס אלו מיונזדים כמין מחיגי הקרנןראו׳ היה ‪:‬־מ‪:‬ה אלו האזהרוח לשי שאין העשה‬ ‫כ* אס העשין ה‪:‬רטיכ אכל לא כאזהרה‬

‫וחללוה ותירצו לביו; משתמש גה גגוה לאו אורח ארעא להשתמש בה הדיוט ‪ .‬הרי כזכר סכזאד‬

‫וכמו ש‪:‬חב;ז ואששר שנם רבינו מורה בזה‬

‫הכולל כולל‬

‫חולי! נ י ! לאחר שהוקדשו ע ׳ כ ‪ .‬גראה רעלה‬

‫אלא באבנים כ » ר הוקדשו למוכח אגל באבנים שלא הוקדשו אף שהונף עליהס‬

‫ברול מיהרים למונח ‪.‬‬

‫וכמו שהכרחגו‬

‫ו>ה אינו נראה כלל להאיכור אינו בשעת הנשח רכרזל כי אש נבעת ה נ נ י ! כזכתיב לא תבנה אתהן ג ז י ה ‪:‬‬

‫ח‪:‬א שרצה לתת טמס ‪ :‬ל נ י שהיא כילל בין נמצית ע ‪ :‬ה ו נ י ! למצות לא ח ע ‪ :‬ה שראוי שימנו משני שהס‬

‫נמעלוח ע ל המזכה לוקה ‪ .‬נמנילתא )אשר( לא העלה שיהלך עקב נצד גודל יגודל נצר‬

‫צזיייש כוללים כל מיני הקרמוה ואה־ג ללאוהר־ ‪ ' :‬׳‬

‫לי‪-‬כי הטעם שכחנ רנינו יש ‪P‬׳‪ CL‬אחר נ י כ ר ‪ .‬ז נ ח ו‬

‫מראי‬ ‫טז‪ .‬אבן ו כ ד ‪ .‬מ ד ו ת ם ״ ג מ י ד או שנגע בה ברזל‪ ,‬עיין מ כ י ל ת א יתרו כ‪ ,‬כב‪ .‬יז‪ .‬א ץ עושין מדינות‬ ‫למזבח וכוי‪ .‬מ כ י ל ת א ד ר ש ב ׳ ׳ ‪ -‬יתרו כ‪ .‬כג ל א חעלה במעלות וגוי‪ .‬יתרו כ‪ .‬כג‪ .‬אלא בינץ כמו תל בדרומו‪,‬‬ ‫מדוח פ ״ ג מ ״ ג ‪ .‬זבחים סב‪ .‬א ‪ .‬וכן הנוחץ וכר‪ .‬תוספתא מכות פ״ד‪ ,‬ה נ צ פ ע ״ נ )לספר עבודה׳! כאן(‪ .‬דרך‬ ‫יח‪ .‬המנורה וכוי‪ .‬מ נ ח ו ת בח‪ .‬כ סוכה‬ ‫השחתה‪ ,‬ב ״ ב ד‪ .‬א‪ .‬ונוזצתמ וגוי ר א ה ‪-‬ב‪ .‬ג‪ .‬ל א חעשון מ ר ‪ .‬שם‪ .‬ר‬ ‫נ‪ .‬כ‪ .‬סוטה יד‪ .‬ב ו ופסק כ ר כ י ‪ -‬ה ר ה ס ו ר י ׳ ׳ ‪ .‬ואם עשאום של עץ וכד‪ .‬עיין מ נ ח ו ת שם‪ :‬של ע ץ ו ש ל ע צ ם וכוי‪.‬‬ ‫יט היד הקהל עניים ובו׳ מ נ ח ו ת כח‪ .‬ב‪ .‬ע ״ ז מג‪ ,‬א ‪ .‬אפילו המזרקות וכי‪ .‬י ו מ א לט‪ .‬ס ע ״ א ‪:‬‬ ‫י ו מ א לט‪ .‬א‬ ‫נעבדינהו לדידהו דזהב ו כ י ‪ .‬ו ר א י ב מ ד כ ״ ר פי״ב‪ .‬ד ו כ ל הבלים היו נ ע ש י ם מ ס נ ו ונוי‪ .‬ש ה ש ״ ר סייג מ ״ ה •‬ ‫ב ואם נעשו מתחילתן יכו׳‬ ‫י מ מ ו ו היו נ ע ש י ם כי הכלים ‪.‬יכו׳ אפילו שערי העזו־יל וכר‪ .‬מדות פ ״ ב מ ׳ ׳ נ‬ ‫תוספתא מ ג י ל י ‪ s‬׳ ‪ r‬י י כ ל ‪ -‬גבוה עד ש ל א נ ש ת מ ש בהם וכוי ש ם ע ״ ז נב‪ .‬ב אבנים וקורות ו ב ו ‪ /‬תוספתא‬ ‫‪1‬‬

‫י ז והעולה‬

‫עד‪,‬נ והכי איתא כירושלמי סרק קמא לכרכזח הלנה א ׳ ח ו איחא במכילתא אין לי אצא‬ ‫עניה‬

‫מקומות‬ ‫כגי׳‬

‫י הגנוז‬

‫ו ר א ה חכדי ד ו ד ש ם ד י י ו כלי גבוה(‪.‬‬

‫פרק ב• ‪ -‬א המזבח מקומו וכוי‪ .‬זבחים סב‪ ,‬א‪ .‬הה מזבח לעולה ונר‪ ,‬ד ה ״ א כב‪ ,‬א‪ .‬ובמקדש נעקד יצחק‬ ‫ב‪ .‬ומסורת ביד הכל וכר‪.‬‬ ‫אבינו‪ .‬תענית טז‪ ,‬א ולך לך ונוי‪ .‬וירא כב‪ .‬ב ויחל שלמה לבנוח ונד‪ .‬דה״ב ג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫פ ד ר ׳ ׳ א פ ל ״ א ועקד עליו יצחק‪ .‬זבחים סב‪ .‬ב‪ .‬ומשם נברא וכר‪ .‬ירושלמי נזיר פ״‪ :‬ה ״ ב ‪ .‬א מ ת חכמים וכר‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מדוח המזבח וכר‪ .‬ו כ ה י ם נח‪ .‬ב‪ .‬ומזבח שבנו בני ועולה וכר‪ ,‬מדות פ״ג‬ ‫ב ״ ר פי״ד‪ .‬ח‪.‬‬ ‫ד‪ ..‬מזבח שעשה משה וכר‪ ,‬זבחים נט‪ ,‬נ ‪ .‬ברייתא‬ ‫ד דשלשה נביאים עלו וכוי‪ ,‬זבחים סב‪ ,‬א‬ ‫מ״ א‬ ‫ד נ ׳ ל א כ ת יזמשכן פ י ״ א ‪ .‬ד‪ .‬ושלש אמוח קומתו‪ ,‬ח ר ו מ ה כז‪ .‬א‪ .‬ושלש ‪ . .‬המערכה‪ ,‬זבחים נד‪ ,‬א‪ .‬יעייז ש ם סה‪,‬‬ ‫א‪ -‬עושה מ ע ר כ י ע ״ ג סיבב ׳ ו ע י ץ פ ־ ה ס ״ ש מ ד ו ת פ ״ ג ס ״ א ‪ -‬ה ר הסודי׳!‬

‫כסף משני־‬

‫עבודה‪HOSl .‬‬

‫‪TO‬‬

‫‪T D N‬‬

‫‪ M‬פ׳ב‬

‫כסף משנה‬

‫ל‪.‬‬

‫כיח יל' טפחים אלא שהוא לא מגה ה־״יפחים שהיא פקוח מאמה פיון ללא הוי אמה לא חשינ‬ ‫נרזנה הנהשת כתינ ונאמר להלן רביע במזבח הזהנ אמה ארכו ואמה רחבו רבוע‬ ‫ליה יזה המאמר קייס מכ״ל ‪ .‬כלומר אע״נ להא ל נ ו ן ללא היי אמה לא חשינ ליה‬ ‫יאמחיס קימחי חף כאן גנהי פ׳ שנים כארכו הרי יי אמיח יני' משפת סיננ ילמעלה‬ ‫אחמר למאי להיל היא מאמר קיים לנס למאי דאםיקנא אמרינן ה כ י ‪ ,‬ודע לאפי׳‬ ‫מל מקום הקרנית ולמסה הימגו וי אמיח ונינה הקרן אמה ועיין נמה שאכתוב לקמן‬ ‫לפירוש רפ״י אני צריכין לומר למתניתין לאו לוקא להא נם צמסקנא כניסה לםיננ‬ ‫נפרק זה ‪ :‬וסזבח בעמי ננ• הנולה ונו׳ ‪ .‬משנה נס״נ דמדות )משנה אי( ‪.‬‬ ‫נאמה נ ח ה׳ ספחים ואם ‪ p‬פיכ נ י קחני‬ ‫י עשר אמות של נינה המזנח וכוי‪ .‬נפייז‬ ‫כיח ישני‬ ‫על כיח היינו‬ ‫נמצא כיח‬ ‫דנליס )משנה יי( מנ; רני יהודה אומר אמה‬ ‫ימ״תי בלבד ‪ .‬ומזבח שעשו בני הנולד‪ ,‬וכן העתיד להכנות‬ ‫טפחים על כיח ישני ספחים אלא לכיין להיי‬ ‫של ננץ נת שבה ספחים יפל כלים ה'‬ ‫נציר מאמה לא חשינ ליה יללעח לנינו‬ ‫לה נפי שתי הלחם נמנחות)דף ציז( ימיית׳ עלה מדת ארכו ורחבו ליב אמות על ליב אמית ‪ :‬ן י׳ אמות‬ ‫נמ׳ הוי נאמה נ ח הי‬ ‫לכניסה ליסוד‬ ‫קרא דכחינ !אלה מדיח המזבח באמיח אמה של נובה המזבח מהן באמה בת ה׳ טפחים‪ .‬ומהן באסה‬ ‫ספחים הוה ליה ל' ספחים ללא חשינ להי‪.‬‬ ‫אמה יספח וחיק האמה ויזמה רוחב ונטלה חל‬ ‫זה בת ששה טפחים ושאר כל אטות הבנין באמה בת ששה‬ ‫ינהשניח לחנו כ״ד אמה ודי ספחים על‬ ‫שפתה סנינ זרת האחד יני׳ חיק האמה‬ ‫כיד אמה ודי ספחים ‪ .‬א״א אולי אינו כ;‬ ‫׳סיד אמה ריחנ זה כ י נ נ ונבילה אל בכהה טפחים‪ .‬ונוכה כל המזבח ניח טפחים ‪ :‬ז וכך היתד‪.‬‬ ‫כי הדי ספחים הס כניסח הקדנוח מדפנ׳‬ ‫המזנח‬ ‫סנינ יכי׳ אלי הקרניח ופירש״׳ מדיח‬ ‫מדתו וצורתו ‪ .‬עלה ה׳ טפהים וכנס חמשה טפחים זהו‬ ‫המוכח מכיל ‪ .‬ודנר פשוס הוא שספנח‬ ‫מזיח העילה ‪ .‬נאמיח אמה אמה יספח נאמיח‬ ‫נינוניוח •הא מאמיתי! אמה יספח דאמיחיי והן יסוד ‪ .‬נמצא רוחב שלשים אמה ושני טפחים על רוחב‬ ‫אולי אינה סענה וכל שכן למה שנתנח׳‬ ‫דלפירש״י נמי כיח על כ״ח לאו דוקא ‪ .‬ונחיכ‬ ‫גבל ממבה דהוה ליה בל ככה אמה יספח נאלי‪ .‬שלשים אמה ושני טפחים ‪ .‬עלה שלשים טפחים וכנס‬ ‫נפירוש היר שמעיה על מתניחין דנסמיך‬ ‫מקום‬ ‫יריק האמה נלימר נאלי אמות אני אימר שיהי חמשה טפחים זהו סובב ]עלה י־ח טפחים זהו‬ ‫עלה אמה וכנס אמה מלה ה' וכנס‬ ‫נניה המשה וחיק האמה דה״ני יכיד ‪ .‬אלי‬ ‫הקרנות זרה אמה האחד דמאמצעית האק מידד המערכה[ נמצא רוחבו שמונה ועשרים אמה וארבעה‬ ‫אמה הכניםוח בנה במשנה אנל עלה שלש זה‬ ‫מקום הקרנות שלא היה שם כניסה לא קא‬ ‫יהויא זרח לכל ריח דה״ני אמה כל זרח הצי טפחים על כיח אמה ודי טפחים ]עלה י־ח טפחים וכונס‬ ‫ח ‪ 5‬י כ יאות; נ ' כתובות במקרא וני אמות קומתו‬ ‫אמה ימסיק החם חיק האמה נניכהה‬ ‫אמה לקרן זוית של הייח בנין חלול מרובע לכל ארבע קרנות[‬ ‫משפח סיבנ ולמעלה מכיל ‪ .‬כלומר דחמרינן‬ ‫ווחנ נניכה יפירשיי היק האמה ננינהה איחה‬ ‫נפרק קדשי קדשים לרבי יוסי דנקפינן נווחיה‬ ‫אמה שמן הרצפה יעד היכוד נאמה נ ח ה' ‪ .‬ימקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה םביב ‪ .‬וכן מקום‬ ‫דמאי דכתינ וני אמות קומתו היינו משפת םוננ‬ ‫ואיזה רוחב כניסה דסיננ נאמה נת ה' אכל רנלי הבחנים אמה סביב נמצא מקום המערכה‬ ‫ולמעלה ונמו שכתנתי לעיל והיינו מקום הקרנות‬ ‫מקום‬ ‫נניסה דיםוד נאמה נינוניח‪ .‬וגבולה כל שפהה‬ ‫חנל *רוחבו עשרים וארבע אמות‬ ‫ונשמינ חצאח׳ שהיה נ ח ו נ כ; נהפנה עצמה‬ ‫כנינ דננהו דקרן נאמה נח ה' מכיל‪.‬‬ ‫השנת הראביד‬ ‫שהיא נורם במשנה עלה ה' אמוח וכנס אמה‬ ‫עשרים‬ ‫רנינ! מפרש דכי המריק ואמה רוחב *וארבעה טפחים על‬ ‫ז ל י ם י נ נ ע ל ה נ ' ומש אהה זהו מקום הקרנות‬ ‫* נ י ז נ י עשרים ו א ר נ ע אמיח‬ ‫כניסה אשתי כניסות קא׳ נין ליסוד נין וארבע אמות וארבעה טפחים ‪:‬‬ ‫כלומר וגובה כל קרן אמה הרי עשר אמות‬ ‫ו נ י ' ‪ " * .‬א אילי איני נן נ•‬ ‫דשיננ דתלוו״הי נאמה נח ה׳ ספחים ולפ״ז‬ ‫חמשה‬ ‫כ׳ קהנ׳ חיק האמה זה יסוד אמה ריחנ ח נובה כל קרן וקרן‬ ‫נו‪:‬יויס הס מ י כ ח‬ ‫סארנעה‬ ‫נוכה המזבח וכיין שכן יש להניה נ י נ ר ׳ רטנו‬ ‫‪:‬‬ ‫המזנון‬ ‫מיס;׳‬ ‫ה‪-‬ךנית‬ ‫אצל מיש ונמצא רהנו כ״ח אמה ודי נ‪-‬פחיס על‬ ‫זה סיננ ואכיקנא היק האמה כנוכהה לאו טפחים ‪ .‬ורבוע כל קרן אמה על‬ ‫כ״ח אמה ודי טכהיס עלה ייח הכהים יכונש‬ ‫לאפוק׳ כניםה היא דכניכה נמ' הוי נ י מ ה אטה ‪ .‬וארבע הקרנית חלולות היו‬ ‫ברניני‬ ‫שנראה‬ ‫הי‪.‬יי'נ‪1‬‬ ‫*]נהג‬ ‫לקרן זרת של הייח נ ‪ :‬ץ ח!יל מרובע לכל‬ ‫נח ה' אלא לאשמיעינן דנונהה נאמה נת ה׳‬ ‫גסירישו‬ ‫שניזנ‬ ‫ממה‬ ‫כאן‬ ‫לי‬ ‫נזיר‬ ‫מתוכן‪* .‬ונוכה מקום הטערכה ייח‬ ‫ד' קרניה וכך מצאה׳ נספר חונה ‪. .‬׳מיש רנינו‬ ‫שכס גסירוגו לא נהג אלי הדי‬ ‫‪ few‬לאחא וני קארר נססקנא ואמה רוחנ‬ ‫נינה נל קרן ה׳ ספחים ירינוע נל קרן אמה‬ ‫טפחים ‪ .‬נמצא חצי נובה המזבח טפוזיס‪ .‬ותני אומר ש*ר‪,‬ר ננזינח‬ ‫נניפה היינו נין נניכה דיסוד נין כניכה‬ ‫על אמה נחנאד נסמיך ‪ .‬ימ״ש יד׳ הקרנות‬ ‫רשות ממענת תורתו אישתמינוחיה‬ ‫ביט‬ ‫דכונב ‪ :‬ונשיש ונינה נל המזנח נייח‬ ‫חליליח היו מהיכן בס )זנהיס דף נ י ד ‪ ( :‬איר‬ ‫מה שנחנ ונינו נשייישו וו־צ וגן‬ ‫ספחים ‪ .‬הכי אמרינן ההם בגמרא ע״פ מל‬ ‫כהנא המיס כל קרנית הלילות היו שנחיזר‬ ‫אמר נמצאח כ־ר‪ ,‬על כ״וז היינו‬ ‫כנתנאר שנינה המזברז י׳ אמיח יכל אמה‬ ‫ומלאו כמזרק כיויות מזנה הנא נמ׳ אכניס‬ ‫נ״יז יו' טסתיס וגו׳ אצא כהוא לא מנה הטסתי‪: :‬הוא סהוח מאמה גיין דלא הזי‬ ‫נר‪ ,‬י' ספחים זילח אמיח היסיד יאמיח‬ ‫שלמות אמר רחמנא ‪ MS‬דמחית מידי מחיחיה‬ ‫אמה צא ח‪:‬ינ ליה ג״כ הא קיו! דאין נדנריז וזורה כלצ אלא צדקי יהדי( ‪:‬‬ ‫הקרנות בהם ננוח ה' טפחים ‪ .‬וסיש וכך‬ ‫ושקיל ליה יפירש'׳ קרנית של מזבח חלילית‬ ‫*!נוגה מקיכ המערכה ‪ .‬א־א צא ׳ועת‬ ‫אס אמר על התפוח‬ ‫מהו גונה סממו‬ ‫כיהה מדחי יצירתי עלה ה׳ ספחים וננם‬ ‫נארנעתן‬ ‫עמוקים‬ ‫נקניס‬ ‫היי נקינים‬ ‫ה' ספחים זה יסוד ונו׳ ‪ .‬נפ״נ דמדוח‬ ‫כמזרק כווייה מזנח אלמא ניח קיבול יש‬ ‫מהותיה הקלוח וקסמים דקים ני‪.‬ן נין חלוקי האנגים‬ ‫שיכול ד‪:‬‬ ‫מיד׳ לתוני‬ ‫דמהיח ייבלע‬ ‫המסאה‬ ‫)מכנה אי( חנן המזנח היה ל*נ על לינ עלה אמה וכנס אמה זה יהודי נמצא ל׳ על ל'‬ ‫נמזרקיסהיציאס ינבארי מר‪,‬ימוח בנקיים חלילים ולא הוצרך לכנוס פגימות לנקיים ‪.‬‬ ‫עלה ה' יננם אמה זה הכיננ נמצא נ״ח על כיח מקים הקרנוח חמה מזה ואכה מזה ינבינש‬ ‫ח ימיש ינינה מקים המערכה ׳*ה ספחים‪ .‬נ ח נ הרמב״ד על זה לא ידכח׳ מהי נינה‬ ‫נמצא כיי על כיי מקים הילוך רנלי הנהנים אמה מזה ואמה מזי‪ ,‬נמצא כיל על כיד‬ ‫המערכה יכי' ‪ .‬ונאמד• בדנריו נזה תמוהים נעינ׳ שאיך עלה על דעתו לומר דמקים‬ ‫מקוס המערכה יאמרינן עלה נס׳ בה׳ הלחם )דף ציז‪ (:‬עלה אמה יכנס אמה זה יסיל‬ ‫מערכה היא החפוח ‪ .‬נס מיש שהנושחא המלוייקח רוחנ מקים המערכה ׳'ח‬ ‫נמצא ל' על ל׳ שלשים ובני ספחים מיין כלומר כיון לכניסה ליכול לא הוי אלא נאמה‬ ‫ספחים וני׳ איני יודע איך אפשר לזמר כך כהרי כחנ רניני נסמוך שרויונ‬ ‫נח ה' פבי ספח מכאן יספח מכאן יחי עלה ה' יכנש חמה זהי כ י נ נ נמצי( כ״ח על כיח כיח‬ ‫המערכה כ״ד אמות וארבע ספחים ונתנאל בהוא מבנה ונהרא יאיך יתכן לומר‬ ‫ודי ספחים היי אלא לניון ללא הוי אמה לא הבינ ליה ואע״ג להא לאמלינן כיין ללא היי‬ ‫שרוהנ מקים המערכה ׳"ה סכרים כמי שנבנ כראב״ד בהיא הניםחא המדו״קה נס‬ ‫אמה לא השיב ליה אחמר למאי דסיד דמיק האמה ננסה ינחר הכי אסיקנא דחיק האמה‬ ‫ס״ש ישני הכפהים הם שכיהתי מבתי הקדניח נרהנן יאול׳ יש לימר פאוחס‬ ‫נננהה כנר נחנאר ברנינו סינר ללסםקנא נמ׳ ננסה ליסוד נאמה נח ה׳ ספחים יזהי‬ ‫כני טפהיס היו פנימה יני' איני יכיל ל״שני דרנינו מ״ר׳ נגינה יאיתם שני‬ ‫‪5‬נפנ לנינו נ פ " המבנה פ" נ למלוח מה באמר נמצח ל׳ על ל' היא ל׳ ושני ספחים על ל׳‬ ‫‪:1‬נ־ כסחים לפי בלא כנס מלא ה׳ ניפהיס כמו שניארנו וכן המר נמצא נייח על כ״ח ה״;ו‬

‫משנה לטלך‬ ‫עלי‪ :‬ירייה מני; חיל אשר לא יוגלס ונא ידעת• אמאי השמיט ינינ! נצ וה וע״! נכנס־ג ‪ .‬מיש מרן‬ ‫כלומר ואפ ניתן כיי צחקן ייא׳ שרי נ־נ יגינו לקמן היט מסלנית כלי המקוש וין ג׳ יע־ש ‪:‬‬ ‫פיכ ו ע ש ר אמות של נוגס המונח ונו׳ ‪ .‬טיין נמ־ש היאגיל לקמ! סיג מהלכיה תמיוין‬ ‫ימיססי; זין ז' ווויק‪ .‬מיש סראנ־ד אולי איני נ! ני הוי סשמיס סס נניפת הקונות‬ ‫מוגר נמוגח מיין נסרק לילג וערגה )ין! מיה( שנהג! ושיי וסת‪1‬כסות נמרי ונינו שהקרנית לא‬ ‫היו משוכיס לשנים כליס ‪:‬‬ ‫ז וכך סיתה מותי יצירתי גו׳ ‪ .‬הנראה מיגריו היא וכ־ל ימאי יאמרינן נסרק שתי הלחם אלא‬ ‫חיק האמה גגוגהה לאו למעמד כניסס אצא למעט גונה יכונג שסיס נאמס נינינית יהקרנית‬ ‫גונה! סיס המשה ‪;0‬ר‪,‬יס יריהנן אמס ניניניח אנל וש״י ס״ל ונניפס ויסוד גאמס גינוניה וסקרנות גין‬ ‫וומגן גי‪ ,‬גינהן ה‪-‬א אמס נת יומשס יכן שירש נסרק שתי הלחם ונסיק דעירונין)‪ ep‬וי( ולעי וס מאי‬ ‫ואמרינן ננמרא נמצא עשריה ושש עצ עשרים וכש אליגא לנ׳ע סוי עשויפ ושש יארגעס טסולס עצ‬ ‫עשרים ושש יאיגעה טנמיס אצא שלישי׳ סאינעס טסחיס הם מכניסם וניכנ ייימנ סקרנות ולוג•;!‬ ‫‪ 05‬מנדנה ייניו יגיננ ומי‪,‬׳ ראמרינן נמצא שנשים ע< שצשיפ צרש׳י הוו גמשמעו וצרנינו ה‪ •1‬נ׳‬ ‫ושני ססריס טל ל' ‪1‬נ*ט ומאי לאמרי‪ ]:‬נמלא כיין על ניח לנשיי לא יק נניס ילרניני לא יק נאיגעס‬ ‫טזו‪1‬ם וקשס צי עצ מין שגתג יצא תיקשי צונינו יתיר סטסחיס שנתנ נצא גוני! נמשנה ימיות‬ ‫נשום ירון ולא היי אמה לא תשיג ליה ינהנ כאן לפירוש רשיי צריכים אנו לומר כן שהד כניסה‬ ‫ומגג צניע הי• נאמה נת חמשה יאינ מאי וקתני נמצא כיח טל ניפ צאו ווקא והא אייתו ליס שני‬ ‫נפי‪,‬׳‪ :‬אצא יצרני;! צא דק נארגנס משוס נגיכס דיכוי וגוגג עינ ‪ .‬יקשה ואמאי צא הג‪-‬א נזאי‬ ‫יאמוינן נמצא נ־! על נין יאן צוש־י צא יק גאינעס סנתים שירי צרש'• רויזג סקרנות ס•! גאמס‬ ‫גת יומשה וגן כתג רשיי ג‪5‬יק שתי סלמס ילסי נמסקנא צא יק סתנא גארגעה טשמיס יטצ רניני קש‪:‬‬ ‫ל׳ ממאי ואמוינן ננמוא גנולס מל שסתם ‪ 5‬נ י נ צא שנא סכי וצא שנא הגי יגשצמא לושיי נייוא וכיון‬ ‫וכיפה ויניד היס גאמס גינינית אינ פצינו למימי ואף ויחנ סקרנית סי! גאמס גמ ממשס דאין י‪,‬ילוק‬

‫סשידס‬

‫נין אי אמדינן לכתנא צא וי! נשני טסוזים כמו נארגטה טשהיס כיון דצא כוו אמס שלמה אגל לרנינו‬ ‫דכ־צ וגניכס ליכוד י‪:‬ונג היה גאמס נת ממשה ע־נ אית לן צמימר דרווזנ הקרנות כח נאמה בינונית‬ ‫לאס לא גן נמצא שהתנא צא יק נאמה אחה יקרא ניזינ יההרחל שתיס עכרה אורן נשהיפ עשרה רוחג‬ ‫נוי‪ .‬עוד נתג רנינו נמצא מקיס המערכה ניד אמה ודי טסלזי; עצ ניד אמה ווי ט‪:‬היס ע״נ יהא‬ ‫ונחיג וההראצ ׳'ג אורן גי״נ ריתנ רגוע דמגמע והיי כיו על ניד יכ לומר די‪,‬רא נמי טסחיס צא‬ ‫קא יזשינ יקישיית הגמרא מהאי קרא ‪ Si‬היתה ‪ hYn‬לה• הס־ד דנל הננימת היו נאמה גח ממשה ינמצא‬ ‫למקים המכונה היה ניה על ניה ינשלמא גמשנה דקא משיג יסוד וכוננ כמס סיס יט‪:‬תיס איננו מינה‬ ‫משיס הנ׳ נשנא אל מקיש המעיכה צא משיג כני טסתים אן שנצטרסו סטסהיס לאמה אגל גקרא דלא‬ ‫חשיג אצא מקיס המערכה הוה ציה צמימו שהש ׳'נ וחצי ננצ ׳'נ וחצי טין שיש מקיס צפעות גאמה‬ ‫אורן ואמה רומג אגל לס• המסקנא אמרינן יקרא לא מש להוכיר טסוזיפ אגל סראגיי גתג שהוי טסחיס‬ ‫סס נניסת קרנית מדוסני סיזוגח נראה דש״צ וקרא לטילס דק אסיצו גטסתיס יווקא גמשנס אמוינן‬ ‫יתנא לא דק גטפחיס ‪1‬הא ולא מתרן דצעיצש נוצה! ננינות היו גאנוהנת חמשה ינוקא כיי אצא שכניסת‬ ‫הקרנית סיס אמה הוא משי‪ :‬יאיכ תיקש׳ דאמא׳ נא תני גגי קינית מס אמד יכרתניא גגי יכיד‬ ‫וכיגנ ינשצמא אי צא הוי אצא ד' טסולם נניכת סקרנות אששו צומי נ״ן וצא כן• אמס צא משיג יכמי‬ ‫יצא משיג טסתיס גני מיים המערכה והא וצא קאמר יצטולס נולהי נניכופ נאמה גת וומשס אצא‬ ‫שכניסת הקרנות היה שני טשרץס או ארגעה טשמיס ימקיס המטרנה כיד וגי טסיויס או ו ' טשוזיס‬ ‫עצ כ־ד וגי טסוזיס או ו ' טגמיס הוא משוס וקרא צעוצס סוא גרוקא לאפ איסא דסיס נמקוס‬ ‫המטרנה טנהיכ הוה ציס למקרא לאשייעינן‪ .‬וראיר•• צמרן כנתג טל ינרי היהגיר הללי ‪:‬גיע‪:‬ת‬ ‫אולי אינה טענה וכיש למה ‪:‬גתנהי ולושיי נמ׳ כיח עצ נ״ת צאו יוקא עינ ‪ .‬ולשי מה שכתגני אין‬ ‫טענה גצצ מדגרי ושי׳ ונואנ־י נמי מודה לנמשנה לאו דיקא אצא גקרא כגירא ליה וציכא למימר‬ ‫צאו יוקא וגמו שגתננו‪:‬‬ ‫ינקת‬

‫מ ר א י מקומות‬ ‫ו‪ .‬ובך הימה מדתו ובר‪ .‬סרות פ־י ס‪-‬א‪ .‬וכר‪ .‬מגרות »ז‪ ,‬סע״כ ואילך ורביע בל קת ונר‪ .‬מרוח פ־יג ‪0‬״א וארבע הקינוח חלולוה ונר‪ .‬זבחים נד נ‪.‬‬ ‫ו‪ .‬י אמות של גובה וכר‪ .‬כליס פי־ ו ם ״ ‪ .‬מנחות צ!‪ .‬ב‪.‬‬ ‫יגונה מקום הנ״נרנר ׳‪-‬ח ספחים‪ .‬ראה חסצו״ן נר־ה דיה ושלש ‪ . .‬הכמרכה‬ ‫ח‪ .‬גונח נ ל קרן‬ ‫ונחים צז‪ .‬סע״ב ואילך ווראה גי• יל״ש יחזקאל רמז שפכ ‪ -‬הד המרי(‪ .‬סוכה מה‪ .‬א‪.‬‬

‫ציונים‬ ‫פיי״מ‬

‫מדיח‬

‫‪:‬׳״ג‬

‫וכך היתה מדחי‬ ‫‪:‬״מ‬ ‫‪r‬‬

‫מדות פ״ג‬

‫ם״א‬

‫סביב‬ ‫בא‬

‫פ י ד ״ מ ס ד ו ח פ ״ ג מ״א‬

‫כסף משנה‬ ‫עיוני•‬ ‫ם י ה ״ ם מדדת פ ״ ג מ ״ כ‬ ‫פיה״ מ‬ ‫והן‬

‫הנקראין‬

‫בפחים הם נלירזנ ומה מנין זה לזה ‪ .‬ומה שכתנ אתר כל זה התבוננתי מדנריו‬ ‫מערניח ויש מהם שבופניש על יסול לממית לפיכך נהן הנ׳ נקנים‬ ‫בהוא קורא מן השוכב ילמעלה מקים מערכה מ׳ ית; ואדע מאחר שהתנינן יירד לסוף‬ ‫לרומי ענ״ל‪ .‬ו נ ק יהי׳ פשוש לפניך מה כשנינו מהערנין ‪:‬‬ ‫דעתו למה לו לכתוב לנו מה שעלה בדעתו קודם שהתבונן בדבריי ימה גם‬ ‫י נ ו כ ב ש היה ננוי ללרומו של מזנח ו נ ו י ‪ .‬נס זה מ‪:‬נה שס )משנה ני( ונפרק קלשי‬ ‫נהיוחם דברים חמוהיס ‪ .‬ומה פסייש הראנ״ד וזהו שכתב ונוכה מקום מערכה‬ ‫הקדשים )לף סיב‪ (:‬ס״ת׳ מקרי(׳ לכנש נלרוס וחניא כמכילתא לי( חעלה‬ ‫ייח ספחים שהם שלש ממוח ולמעלה נמזנח‬ ‫נמעליח על מזנה׳ עשה כנש למזבח שלא‬ ‫של משה כחנ נמי נן נזה הלשון נ ׳ נלבין‬ ‫יעשה מלרניח שגורמים לגילוי ע מ ס מיומי!‬ ‫כיט טפחים משוף הסובב ולמטה‪ :‬ש^מ)ע המזנון והלא גיא‬ ‫אחרת ידבר אל העם הזה ומבנה לשין חכמינו‬ ‫הרוזנת הפשיעות אין לי אלא עליה ירידה‬ ‫שאומר צהנוה שהתשיח ההוא‬ ‫עכ״ל ‪ .‬מיש ולמעלה במונח של משה בהי ט וחוט של‬ ‫מניין תיל אשר לא הגלה ערותך טליו‪ ,‬י מ י ן‬ ‫סקרה היה חונר אינו אצא הושן המו!־‪ ,‬כס ונווי‬ ‫אנצ‬ ‫סמנורכס‬ ‫מקום‬ ‫אינו‬ ‫סיזשווז‬ ‫והיה אוכל נארן ל' אמה מצד המונח ופירה‬ ‫כימ״כ גזה הלכו; כלומר ‪ :‬כ ת י למעלה מזנה באמצע המזבח ]כששה טפחים‬ ‫סנישנזא סמדוייקת ירוחנ מקיש‬ ‫‪5‬ע‪:‬ס מכה ו^עשה שלמה ושעשו ננ׳ הנילה‬ ‫מדני אמה על היסו־ ואמה על הםוננ ‪.‬‬ ‫משוף הסובב ולמטה[ להבדיל בין המערכה שמנה עשר טשווים ושני‬ ‫ושגית־‪ :‬להעכיר‪ .‬כולה •י אמות נובה כל ההל‬ ‫נפרק קלש׳ הקדשים רמי מחני' אהלל׳ דר״י‬ ‫יעשמיס הש ששתקו משי‪.‬׳‬ ‫מכס וזה הכתוב בתורה וגי אמות קומתו‬ ‫התחתונים‪.‬‬ ‫לדמים‬ ‫העליונים‬ ‫דמים‬ ‫חדא כנש היה לדרימי של מזנה ארך ל״נ‬ ‫הקרמה גרחגן ואולי יש צומר‬ ‫מקים המערכה בלבד ולפס כסב כהוגן שהזכיר‬ ‫והמזבח ל״נ ארך הרי ארך המזכח והכבש‬ ‫ונמצא גובהו מן הארץ עד מקום שאוחן שני נושנזיש היו שנימה‬ ‫המות וכהן שינה לשינו להזכיר ספחים ואני‬ ‫ם" ד וכי מני נהו אהדר׳ נפי ה' למדיח‬ ‫שהקרנוה היו כנופים מיושן‬ ‫אוסר דרנינו חנא דווקנא היא ומפני שאמות המערכה תשע אמות פחות טפח‪:‬‬ ‫המונח שני פשתים ז' נושנזיס‬ ‫( הכבש והמזבח ס״נ יהא סיד היי‬ ‫)משנה‬ ‫יסוד המזבח לא היה מקיף מני(] ‪ '11‬טשתיס מכאן אתר כצ‬ ‫נינה המזנח קצתם בנוח חמש השתים כמו י‬ ‫תופסי! נקרהע העזרה והתם לגני הפיסח‬ ‫שנתבאר הוצרך לכתוב מדת כל דבר נובה‬ ‫וה התגוננתי מדנריי שהוא קירא‬ ‫הקרקע מני נהו ומשני נמצא פורח אמה על יסוד‬ ‫המזכח נלכון כיפחיס להודיענו נאי זה מקום‬ ‫מארבע רוחותיו כמו הםיבב‪ .‬אלא מן הכיננ נצמעלה מקוש מערכה‬ ‫ואמה על סובב ופירש״׳ שראש הכנש סורר‪ ,‬יעילה‬ ‫היה היסוד משיך כנגד כל רוח זוהי שנתנ וגובה מ־ים מערגה‬ ‫נמדד נאמה נת ה' ניפהיס ונא׳ זה מקים‬ ‫על ]שח• אמות של[ נגיסת היסוד והסיני‬ ‫‪:‬זנה עשר טשתים שהם שלש‬ ‫נמוד באמה נת ששה יגמלהו ה׳ כצדקו שהאיר‬ ‫אמה‬ ‫בדרום‬ ‫ואובל‬ ‫ומערבי‬ ‫צפון‬ ‫‪ J‬מניע לראש המזכה[ ונמצאו שתי אמית העליונות‬ ‫אמות ‪1‬למ‪6‬לס גמונת שצ גשי‬ ‫עינינו‪ .‬ומ״פ רנינו נמצא חצי גונה המזבח‬ ‫שלו נבלעות נל״נ אמית ] ; ל מזנמ[ ונפרק איזהו‬ ‫אחת וקרן כתג כמו כן גוה הלכו! ני גלשו!‬ ‫כ״ט ספחים משוף הסובב מבואר ממה כקדם ‪ :‬אחת ובמזרח אמה‬ ‫מקומן)לף נ״ל( מקשה לרב דאמר גהא לתניא‬ ‫אשרת ייגר אל העש הוס‬ ‫ט ו פ ה בכחנ וחוס של סיקרא היה חוגר דרומית מזרחית לא היה לה יסוד‪:‬‬ ‫ומשנה לשין נזכמינו ‪:‬‬ ‫מזרחית דרומיח לא היה לו יפיל נבנין סלקחני‬ ‫באמצע המזבח להבדיל נ ץ דמים‬ ‫פירח המה על יסוד מכלל דאיכא ננישח היסוד‬ ‫העליונים לדמים ההמחיניס ‪ .‬משנה נפיג יא ובקרן מערבית דרומית היו‬ ‫לדרים דהא ננש לדרים הוא ומשני אימא כנגד‬ ‫למדיח)מבנה חי(‪ .‬ימ״ש נמצא נונהי סן האר; שני נקבים כמין שני חוטמין דקין‪ .‬והן הנקראין‬ ‫אמה יסוד ופירש*׳ כנגד מקים שהכניסה ראייה‬ ‫עד מקים המערכה ט׳ אמית סרוח ספח‬ ‫נינה‪ .‬שיתין שהדמים יורדין בהן וטתערבין באותה הקרן‬ ‫להיות ולא שכיתה שם ומיהו שתי המית נבלעות‬ ‫שאמות‬ ‫שנתכאר‬ ‫הוא סבוס ממה‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫לתוך ל״נ של מונח שהיה נכנם לתוך הפנימי‬ ‫הישיר הי ת ה נת ה' ימנם עד הכינב ה' באסה ויוצאין לנחל קדרין ב ולמטה ברצפה באותו‬ ‫שכנגד נליטה שהיסוד התהיל לאכול נה נדרים‬ ‫אסיח ננוח פשה יגונה מקום המערכה הקרן היה מקום אטה על אמה וטבלא של שיש וטבעת‬ ‫אמ‪ :‬אמי‪ :,‬ומ״ש יאויר מעס היה מפסיק נין‬ ‫נ׳ אמות בנות ו׳ כים ט' אמית נניח י׳ טפחים‬ ‫קבועה בה שבו יורדין לשיתין ומנקין אותו‪ :‬יג וכבש‬ ‫הננש למזיח כדי ליח! האינריס למונח בזריקה‪.‬‬ ‫כהות סכה‪:‬‬ ‫נפרק קדשי הקדשים )דף סינ‪ (:‬שאל ר״ש‬ ‫היה בנוי לדרומו של מזבח ‪ .‬ארכו שלשים ושתים אמה‬ ‫י יסור המזנה וכוי‪ .‬נפיג ומדות תנן היבול‬ ‫נר יוסי נן לקוניא את ר' יוסי אומר היה‬ ‫מצד‬ ‫אמה‬ ‫שלשים‬ ‫בארץ‬ ‫אוכל‬ ‫יהיה‬ ‫אמה‬ ‫מיז‬ ‫רוחב‬ ‫על‬ ‫היה מהלך על כני כל הצפון ועל‬ ‫רשנ"׳ אויר יש נין כנש צמזנח איל ואתה‬ ‫הנ׳ נל המערב ואוכל נדרוש אמה אחת המזבח ‪ .‬ופורח טמנו אטה על היסוד ואמה על הסובב ‪.‬‬ ‫א׳ אהה אומר כן והלח כנר נאמר ועשית‬ ‫עולתיך הנשר והדס מה דם מריקה אף נשר‬ ‫ובמזרח המה המת ונפרק איזהו מקומן )דף ואויר מעט היה מפסיק בין הכבש למזבח כדי ליתן‬ ‫גינ‪ (:‬אמרי׳ קרן מזרחית לרומית לא היה לו‬ ‫בזריקה אייל שאני אומר עומל נצד מערכה‬ ‫אמות‬ ‫•סול ס״ט אמר ר' אלעזר לפי שלא הימה נחלקו האיברים למזבח בזריקה ‪ .‬וגובה הכבש תשע‬ ‫וזורק כשהוא זורק למערכה דליקה היא זירק‬ ‫של טורף להמר רנ שמואל נר רנ יצחק מונח פחות שתות עד כנגד המערכה‪ :‬יד ושני כבשים קטנים‬ ‫או למערכה שאינה דליקה זורק היי אומר‬ ‫אוכל נמלקו של יהודה המה ופי' רש'׳ טורף‬ ‫למערכה דליקה הוא זורק התם משוס דלא‬ ‫נקרן‬

‫‪ .‬וכקרן מערבית דרומית‬ ‫מדויז‬

‫עבודה‪ .‬הלכות בית הבחירה פיב‬

‫כטף סשנה‬

‫פ ״ג‬ ‫שיודן‬

‫יורדין דשיתין‬ ‫‪ r‬פ״ג מ״ג‬

‫יוצאים טמנו שבהם פינים ליסוד‬

‫מעמי‬

‫השגת הראביד‬

‫בנימי! לכתיב ניה זא‪ :‬׳טרף שנתנבא עניו‬ ‫אפשר ר נ פפא אמר כי דס מה דם אויר קרקע‬ ‫•עקנ נבקר ׳מכל עד נאחכנתיה יחבני מדנהא ולסובב ומובדלין מן הטזבח כטלא ‪,‬‬ ‫מפסיקו אף נשר אייר מפםיקי יפירש"׳ אייר יש‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫יאותה הקרן לא היחה נחלקו נדמכרש ואזיל‬ ‫‪* ,‬ורנוגה כיתה נק־את‪ K M .‬נא נין כנש למ׳נח שלא היה ראש הננש ניגע נמזנה‬ ‫יכו' מזנח היה אוכל נחלקו של יהודה אמה‬ ‫אלא אויר מעס מפסיק נינחיס וני׳ ‪ .‬מה דם‬ ‫נימא ‪ .‬וחלון היתה במערבו של <׳ אלא החלון לגי והרגוגס‬ ‫אמה במזרקי אמה בדרומו כל הארך יכו׳ על‬ ‫עולה כעימל נארן יזירק מן הכלי כלכחינ‬ ‫» ו ר ב ו ב ה צגי וכן היא שנייה גמכנת‬ ‫אמר‪,‬‬ ‫על‬ ‫אמה‬ ‫כבש‬ ‫פני כל המזרח שכשמגיע לקרן מזרחית צפיניח‬ ‫יזרקו אף נשר נזריקה מלמא אויר יש ומחמת‬ ‫מדות ‪:‬‬ ‫היתה כלה נסמוך לקרן אמה כל הארך במיני‬ ‫האייר היא זריקה פעימל נ נ נ ש יזירק אל עבר‬ ‫האמה אלא שלא היתה חמה שנסזנח על פני היתה נקראת ‪ .‬שבה נותנץ‬ ‫האויר למערכה וכוי שאני אימר נצל המערכה‬ ‫כל המזרח וכוי וכן אכילח האמה הדרומיה לא‬ ‫נראש המזנח ]וזורק[ ולהכ׳ אתא קרא ‪ .‬א״ל‬ ‫נסמוךעדלקרןשתעבור צורתה ותצא לבית‬ ‫העוף‬ ‫פסולי חטאת‬ ‫היתה מהלכת על פני נל הדרוס שכשמנעת לקר! דרומית מערבית כלה‬ ‫כבהוא זורק למערכה דליקה הוא זורק וכוי כלומר משום הא למה לי קרא סשיסא‬ ‫השריפה‬ ‫אמה כלתנן היסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערנ ואוכל נמזרח אמה‬ ‫יכיל לסדר סביב על ראשי העצים שאין המערכה חלקת שם‬ ‫דעיכ הוא זורקי בהרי אין‬ ‫אחח ונדרים אמה אחת נמצא יסוד לב לשת הקרנית ונחר הכי)לף נ״ל( אמרינן רב אמר‬ ‫אלא הימנו והלאה מקים שהמערכה דולקת והחם מבוס דלא אפשר היא דעיכ כי‬ ‫בבכיו ולוי אמר נדמים ופירש"׳ נננין נקרן דרומית מערניח ננו יסוד אמה נארך הדרום‬ ‫אחא קרא לאשמיעינן אחא דיש אויר נין כנש למזבח ‪ .‬ר נ הפא אמר לא מצית אמרת‬ ‫וחדנו להם כל הדרוס וכל המזרח עד אמה סמוך לקרן צפיניח מזרחית כדתנ! אוכל נמורח‬ ‫להיקש לאשמיעינן אתא דעומד בצד המערכה וזורק דהפסקח אייר רצפה בעינן כ׳ דם‬ ‫חמה ונדרוש אמה ולוי אמר נדמים ׳שוד היה על פני נל המורח אנל לא נוחלים דמים‬ ‫מה לס אויר קרקע הרצפה מפסיק נינו למזנח אף נשר יכי' ‪ :‬ו ט י ש יגונה הכבש‬ ‫נחלקו של יהירה ינשק רניני נ ר נ משוס דפשעא דמחניחין כויחיה‪ .‬ומיקי ננמרא‬ ‫ט' אמית פחוח שחוח עד כננל המערכה ‪ .‬זה פשוס ממה שנתבאר שגונה המזבח על‬ ‫אליבא דרב מתני' והמזבח ל״נ על ליר מ; הצד ופירשיי מן הצד לאו נארנעת רבעיו‬ ‫ראש המערכה למעלה ט' אמות וכולם נאמה נח ו׳ ספחים תון מאמה יסוד שהיא נאמה‬ ‫משיב אלא מצד צפון היה ל״נ אנל מזרח ודרום לא היה אלא ליא על ל״א דקרן‬ ‫נח ה ׳ ‪:‬‬ ‫דרומית מזרחית חסרה לה אמה לדרום ואמה למזרח וסיהינ ננמרא לרנ מוחניא כיצד‬ ‫י ד ומיש ושני כנשים קטנים יוצאים ממנו שבהם פונים ליסוד ולשיננ ומינדלים מן‬ ‫נונים אח המזבח מניח מלב! ל״ר על ל״נ וניכהו אמה ימניא חלוקי אבנים מפולמית ני!‬ ‫המזנח כמלא נימא ‪ .‬מימרא לרנ יהודה נפרק קדשי הקדשים ומסיים‬ ‫ניילוה נין קטנות ומניא םיל וקוניא וזפת וממחה ישופך וזהו מקים יסוד כלומר אלמא‬ ‫נה משים שנאמר םנינ ירנ׳ אנהי אמר רביע ופירש״׳ שני כנשים קסניס‬ ‫יסוד נולס נו סד' רוחותיו ומכני דנ״ז ליה אננים שלימות כתינ דמחית מידי מחותיה‬ ‫יוצאים מן הכנש וכי' אותו שפינין ני לסיננ יצא כמזרחי של כנש לימין ייוצא ימחחיל‬ ‫ושקיל ליה ופירש״׳ דנ״ז ליה לאחר שינב כתר הננין מעל חלקו של יהודה ופרכינן והא‬ ‫בשיפולי של כנש ונמשך ועולה נאלנבון עד שמגיע לסיננ יהפינה ליסוד יוצא‬ ‫אבנים פלימית כתינ שיהא חלק ולא פנימית יא״א לסתירה להיות חלקה‪ .‬דמנח מידי‬ ‫למערבי להוליך נו שירים של חטאת שיורד מ; המזבח שונה לשמאלו ליסוד דרומי‬ ‫חיתיה כלומר במקומו על כנגד חלקו בל יהודה הניח מן אריך יעניי כעיני התלנן‬ ‫ומתחיל לצאח נשיפולו של ננש רחוק מן המזבח כ ד שיהא נוח לשסע ולירד ליסוד ‪.‬‬ ‫והלק נתיך המלבן ולא יכול להלניק עם חלוקי האבנים עיי שפיכת הסיחו׳ של סיר‬ ‫משוס שנאמר סנינ שיהא היקף למזנח נל להי ואי היה מחונרי! שוב אי! היקף אפילו‬ ‫ישל קוניא ולכשינש קצח נטלו ונבאר מקומו חלק ;‬ ‫י א ובקרן מערבית לרומית וכוי על ומנקין אוחו‪ .‬מבנה בסייג להוות )משנה נ י ( ילבין‬ ‫המשנה שהדמים הניחנין על יסוד מכירני ועל יסוד לרומי ׳ורליס נהם וממערב׳! נאמה‬ ‫יייצאיס לנחל קדרין‪.‬וסי' ה״ר שמעיה שהדמים הניחניס על יסוד סערנ׳ ועל יסוד דרומי נתיחה‬ ‫אמה שהיסוד אוכל נדרוס‪.‬וכחב שש לבינו נ נ ר נחנאר ששירי הדס יש מהם ששיפכיס על יסוד‬

‫כהוס ‪ :‬ומ״ש וחלון היחה נמערני של כנש אמה על אמה ורכונה היתה נקראת שנה‬ ‫נוחי׳! פסולי חטאת העיף וכוי‪ .‬נמבנה סרק נ ' למלות ורטנה היחה לו נמערני יכו׳ ששם‬ ‫היי ניחנים פסילי חטאת העוף‪ .‬וכתב הראניד על לנרי רנינוח״א לא כ׳ אלא החלון לנר‬ ‫והרנונה לנל ונך היא שנויה נמסכת מליח עכ*ל ‪ .‬יפיחיה למר לא ילענא שאי;‬ ‫נמשכת מלית זילת המשנה שכתנת׳ נסמוך ולניני כתנ נפי' המשנה לאיחא נתוספתא‬ ‫נובחים‬

‫ודוק‪:‬משנה למלך‬

‫י א ובקר] מערגית דרומית שש היו שני נקגים נוי ‪» .‬״ן ננרכת הזנת )רך‪ .‬מיו‪(:‬‬ ‫י ף ן ע ן י י כנ‪<:‬ם קטנים יני' ‪ .‬שירשיי שני נגשים קטנים ייצא•! מ! המש איתי ‪::‬ונין ני לסורג‬ ‫יצא גתורחו כל נגש לימין נוי‪ .‬ודע דנש״י דונחיש )‪-.‬׳ כיד( ‪:‬תלקי רשיי י ״ י ‪ » :‬ס אש‬

‫גמעוג ככגש סיס כנש קטן שסיס פונה לפיננ דוש״י סיל דווקא נמורפו נל גנש כיס ננש קפן שסים‬ ‫שינה לכוגג אגצ גמערגו של כנש לא אן התופעות סיצ וגפ גמעוגי היה נכש קטן עינה צכיגנ ועיי;‬ ‫נמה שנתנ סרג היו״ט שרק י' הגנזים משנה ג' ‪:‬‬

‫מושח‬ ‫מדאי מקומות‬ ‫יד ושני כבשים קטנים וכר זבחים סב‪ .‬ב‪m .‬ל‪ p‬היתה במערבו של כבש וכר‪ ,‬מדוח פ׳׳ג מ״ג‪.‬‬ ‫ט‪ .‬וחוט של שקדר וכר‪ ,‬מ‬ ‫זבחים שם‬ ‫•סוד המוכח לא היה וכר‪ ,‬מדור‪ .‬פ״ג ס״א‪ .‬וקרן דדומיח‬ ‫פ ״ ג מ״א‬ ‫מזרחיח וכוי‪ ,‬זבחים נג‪ ,‬ב‬ ‫תיספחא המורה פ״ד‪ .‬ר‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬ולמטה כ ת פ ה וכר‬ ‫ובקרן מערביח דרומית וכר‪ ,‬מדוח ם״ג מ״ב‪,‬‬ ‫מ וכבש היה בנוי לדרומו וכר‪ ,‬מדות פ״ג מי׳נ זבחים ס!‬ ‫ניייוח סייג מ ״ ג‬ ‫ואויר מעט היה מפסיק וכר‬

‫כ ם‬

‫ף משני־‬

‫עבודה‪ .‬הלכות בית הבחירה פ־ב פיג‬

‫‪7‬‬

‫יסף משנה‬

‫נזנחים חלין היתד במערבו בל נ נ ‪ :‬אמה על אמה ורכיבה היתה נקראת בבס זורק•!‬ ‫לכתיב נ׳ ‪:‬ניעיםרבוקדים ‪•:‬־!‪:‬ה הארז הרי ה׳ ונפחד תרזה בני הקני; י ק לבכיה האמרים‬ ‫פסולי חפאח העיף עד בהעובר צידתה וחצא לניח הבריפה עכ״ל‪ .‬והוא הלשון שהעחיק‬ ‫ו ט י ‪ .‬עד פ־חה ד י ה לך הכתינ הד כרה ‪! :‬מיש והכל מבוקרים ‪ :‬ת ־ הר״׳ קורקום ז״ל‬ ‫‪5‬ה תינה בחיבה‪ .‬ולבון רביבה פירש ה״ר עובדיה בהוא כמו נבונה כלומר שהיחה חלילה ‪:‬‬ ‫שכתב כן רטנו מדאמריק נפרק הוציאו ל ו ) ד ף נ*ג‪(:‬ה׳ מקראות אין לה‪ :‬הכרע ו&ימ־נוהש‬ ‫טו ושני שלחנות היו ב מ ר ב הכנב א' בל כיש ו כ ו י ‪ .‬נ נ ״ ו מקלים )משכה לי( ‪:‬‬ ‫א׳ קא׳ אגניעים או אכפחיליה ופרקיה ולכך מפרש אחריייהו‬ ‫רבוקדיס דימנקא לן‬ ‫לן א‪-‬‬ ‫מז כ ש מ ג י ן המזבח יכי' עד יישארו הקרנוח‬ ‫דמספיקא ענדינן כולהי משוקדיס שאף אם‬ ‫חלילים ‪ .‬הכל נפרק איזהו מקימן‬ ‫יעבו מבוקרים ואין צריך להיות משוקדיס אי;‬ ‫)דף ניד עיא יני( מתנאי נפרק זה‪ .‬יפירש״י השריפה •י טל ושני שולחנות היו במערב הכבש אהד‬ ‫נכך הכשר אבל אם יניה מלעשות משוקדיס‬ ‫מלבן דפוס מריבע עשי׳ מד׳ קרבים ‪ .‬קוכיא‬ ‫של שיש‪ .‬שנותנין עליו את האיברים ואחד של כסף הם צריך מבוקרים איכא קפידא עכ״ל ‪ .‬ומ״פ‬ ‫וכול; מעכנין זה אח יה יאכילו חסד א׳ מהמ״נ‬ ‫גיהיך אבר כפין שעובים לציפי׳ כלי חרם שנותנין עליו כלי השרת י טז כשבונין המזבח בעין‬ ‫מעכב אח כולן ‪ .‬נהוספחא פ״ו דמכהות‬ ‫שקורי!‬ ‫פלזמי״ר ‪:‬ייבידי ורביעי אותו כולו אטום כמין עכזור ואין עושין בו חלל כלל ‪.‬‬ ‫מעכנין זה‬ ‫;ניעיה כפחיריז ופרחיה‬ ‫‪ V‬א ר ב ע קרניה ש‪ :‬מזבח‬ ‫מעכבי! ו כ י ׳ ‪ .‬בפרק קרבי הקרבים אלא מביא אבנים שלמות נדולות וקטנות ומביא םיד‬ ‫אח זה‪:‬‬ ‫ד כ כ ה ד־א נבעשאה של זהנ י כ ו ׳ ‪ .‬נפרק‬ ‫)דף ם״נ( חנו רבנן קרן וכיש ויבוד וריבוע וזפת וקינייא וממחה ושופך לתוך מלבן גדול כמדהו‬ ‫הקימן רנה )דף כיח( ויליף להו‬ ‫מעכנין מדת ארנו ומדח רחנו ומדח‬ ‫קורהו ובונה ועולה‪ .‬וניתן בתיך הבנין נוף של עץ או אבן‬ ‫מקראי ופיר־"׳ מן העשת עשייתה חתיכה‬ ‫אי; מעננין מנא ה״מ אמר ר נ הונא אמר קרא‬ ‫המזבח כל מקום בנא׳ המזנה לעכב ופירש"׳ בקרן דרומית מזדהית במרת היסוד‪ .‬ובן נותן בתוך בל‬ ‫בלימה ומכה בקירנ; עד שיצאו ממכה כל כליה ‪.‬‬ ‫וה״ב אס היתה חלולה נראה לפרש דהיינו לומר‬ ‫ורינוע אס אין המזנה הריבע‪ .‬בכל מקום ‪:‬כאי קרן וקרן עד שישלים הבנין ויסיר הנופים שבתוך הבנין‬ ‫המזבח לעכב דהמזכח משמע כשהוא כ; היא‬ ‫כאינה מקשה ‪ :‬ה ומ״ב ואין עושין אותה‬ ‫קרנית כדי שתשאר קרן דרומית מזרחית בלא יסוד וישארו‬ ‫דמיקר׳ מזנה יא׳ צא לא ונקר; כחינ‬ ‫הכריעאית וכוי‪ .‬בכדק הרומן רנה ויליף לי‪:‬‬ ‫המזנח ונישיד נתיב אל יסוד המונח יבכנב הקרנות הלולין‪ :‬ין ארבע קרנות של מזבח ויסודו ורביעי‬ ‫מקרא ופירש"׳ כריכאוח ימנ בבור ‪:‬‬ ‫כתיב אל כני החינה יניא הכבש שהיא פניי‬ ‫וכל מזבח שאי‬ ‫לו קרן סוד וכבש וריבוע ו הכ‪-‬לקיוייש והמחתות יכל׳ השמן יכו׳ ‪.‬‬ ‫של מזבח בעולי; לי דרך בם כ׳ היכ׳ דחשינ צד מעכבי‬ ‫בפי שתי מדיה )מנחית דף פיה(‬ ‫מזדחיח שני אהל מועד מהמח בה־תח בם הרי היא פסיל שארבעתן מעבבין ‪.‬יאבל מדת ארכו ומדת‬ ‫חכיא מנורה ונרותיה ביות מן הככל ואין מלקחי'‬ ‫ובריבוע נתיב רביע יהיה ההזנח ‪ .‬ואהא רחבי ומדת קומתו אינןמעבבין‪ .‬והוא שלא יפחית מאמה‬ ‫ומהתותיה מן הככד רני נהמיה אומר מנורה‬ ‫דה;יא מדת אדנו ומדת רחבי ימדח קוחהו‬ ‫היתה נאה ה; הנכר ולא נרותיה ומלקחיה‬ ‫אין מעכבי! אמר ר נ י ״כ׳ ונלכד בלא •פחהנו על אמה ברום שלש אמית כשיעור מקום המערכה של‬ ‫ומחחיתיה באור! מן הככר במאי קא מיכל‪:‬׳‬ ‫ממזבח בעשה מכה וכמה אמד רב יוסף אמהמזבה מדבר •י יה מזבח שנפגם מבניינו אם נפנם מבניינו‬ ‫בהאי קרא דתניח ככר זהי טהור יעבה אותה‬ ‫לחדכו‬ ‫מחכו עליה חרש אריח ירך והמב אמיח רומנ‬ ‫ה כ נ י ל;״ן צרנוה‬ ‫מקים טפח פסול פחות מטפה כשר והוא שלא יהיה בנשאר‬ ‫אח כל הכלים האלה יכיל יי•‬ ‫רנוע יהיה המזנה חייל הב״ דילמא‬ ‫נייח׳‬ ‫אבן פגומה‪:‬‬ ‫מערנה קאמר מר אמר ליה מר לנברא רנא‬ ‫מרבה אף מלקחיה ומח־יחיה חייל איחה דבר­‬ ‫ר' נחמיה קשיח דרי נחמיה אדרי נחמיה תר׳‬ ‫הוא ילע מאי קאמיכא יכילש"׳ דילמת מקום‬ ‫תנאי ואליבא דרי נחמיה ר׳ ׳הובע בן קרחה‬ ‫מערכה קאמר לה!׳ אמה בני; הקרנוח ומקים‬ ‫אומר מנודה באה רן הכנר יחץ מלקחיה‬ ‫הילוך ממעטים ניאמה״ס לכל צל כ ‪ :‬ליה‬ ‫ומהחותיה ונרותיה נאים מן הככר ואנא מה‬ ‫אמה על אהה ‪:‬‬ ‫מפורשת צורתה בתורה ‪ .‬וארבעה גביעים‬ ‫אני מק״ס א־ כל הכלים האלה שהיו כלים בל‬ ‫יה כ ז ב ח כנפנם מבניינו !נוי ‪ .‬נפרק קמא‬ ‫ושני כפתירים ושני פרחים היו בקנה‬ ‫זהב ואמרינן בנמדא דאמיראי כברי כמ״ד‬ ‫לחולין)דף י*ח( להכינן לפנימת‬ ‫מנורה ונרותיה באוש מן הנכר ומפייה פכק יבינו‬ ‫המזבח כדי בהמנור נה צביר; מיהינ׳ כמה המנורה שנאמר ובמגירה ארבעה גביעים משוקדים‬ ‫כן ‪ .‬ומ״ש רבינו בהרי נאמר במנורה זהי‬ ‫פנימה המזבח רבב"׳ אימר ניכה ראכ״י אימי כפתוריה ופרחיה‪ .‬ועוד פרה שלישי היה כמוך ליריכה‬ ‫טהור יחזר ואמר ומלקחיה ומי־־יתיה זהב שהוד‬ ‫כזית ליק הא בשידא הא נאננא וניר‪":‬׳ נאננא‬ ‫כל דהו דנחינ אב‪ :‬ם ‪•::‬מות ופשק רטנו של מנורה שנאמר עד ירכה עד פרחה ‪ :‬ב ושלש רגלים‬ ‫יכו׳‪ .‬מצאתי כתוב דאיחיה ננד״תא דמלא;־‪.‬‬ ‫כר‪:‬נ"׳ מבוס דמאריה דנמרא הוא טפי מראניי היו לה ‪ .‬ושלשה כפתורים אהרים היו בקנה המנורה‬ ‫ז ׳גיכעד‪ ,‬קני מנילה מעכטן זה אה זה וכוי ‪.‬‬ ‫ואע״נ דקי״ל מ‪::‬ת ראנ"׳ קב ינק• אפ־ר דה״מ שמהן יוצאים ששת הקנים ‪ .‬שלשה מצד זה ושלשה מצד‬ ‫משכה בפרק הקימ; רנה )דף כיה(‪.‬‬ ‫כמבנה ‪ h r‬ל־‪ :‬ננרייחא ‪:‬‬ ‫פ י ג א ה כ נ ו ר ה מכירבה !ודחה נהירה זה ‪ .‬ובכל קנה וקנה מהן שלשה גביעים וכפתור ופרח‬ ‫ומ"‪ :‬בין בהיתה כל זהב בי; ‪:‬כיתה של באר‬ ‫מיני מחכות הכי אמדי‪ !:‬נגמרא ואימא נמי‬ ‫וכי׳ נמצאו כל הנטעים והכל משוקדים כמו שקדים בעשייתן‪.‬־ ג נמצאת ב‪-‬‬ ‫נאה זהב נאה קנים אינה נאה זהב אינה‬ ‫ניב ו כ י ׳ ‪ .‬נר״הא נכרק הקיר; רבה ולך‬ ‫כ״ח( הגביעים שנים ועשרים ‪ .‬והפרחים תשעה ‪ .‬והכפתורים‬ ‫נאה קנים ההוא "פריס מיקד׳ ‪ .‬ומ״ש ויל‬ ‫יבנמרא נבלמא נטעים כ״ב דכתינ ונמנורה‬ ‫מן‬ ‫אהד‬ ‫חסר‬ ‫ואפילו‬ ‫זה‬ ‫את‬ ‫זה‬ ‫מעכבין‬ ‫וכולן‬ ‫עשר‪.‬‬ ‫אהד‬ ‫הנדות קבועים בקכיםנך כיד‪":‬׳ ‪ :‬י ע ה נרותיה‬ ‫ד' נטעים יכחיב נ' נטעים מכוקדים בקנה‬ ‫קכה וקנה היה נר אמד כעין בזך ובם‬ ‫ניאב כל‬ ‫ל' לילה וי״ח לקנים הא כ״נ כפתורים נמ׳ ׳יא השנים וארבעים מעכב את בילן •־ ד בריא בשעשאוה‬ ‫יו׳‬ ‫תילוי‪ : :‬ן ומ״כ ששח הנרות‬ ‫כפתורים תר׳ ו‪::‬ה דקכיש וכפתר וכנהר וכפתר‬ ‫‪1:‬ת‬ ‫נוהכין הבמ‬ ‫הא 'יא אלא פרחים כ' מכיל פרחיה הרי ובנד זהב אבל שאר מיני מתכות אין עושץ בה גביעים כפתורים‬ ‫הקבועים נ ‪ : :‬ח כינים היוצאים מ; המכורה‬ ‫לקנים המניא הוו אמר רב בלה! כתיב על ופרה־׳‪ .‬וכן מנורה הבאה זהב תהיה כולה בבר עם נרותיה‬ ‫האמצע• בעל קני מכורה וכוי‪.‬‬ ‫כילה פנימס‬ ‫נפרק בתי הלחם ;'דף צייה‪ (:‬תניא אל מול כני‬ ‫כרמה ופיר;"׳ ׳"ה וקניה דנתיב נ' נטעים ותהיה בולה מקשה מן העשתות ‪ .‬ושל שאר מיני מתכות‬ ‫רבוקדים נ י נ ה האהל • מחיריה למנורה ניפה‬ ‫המנורה יאירו כבעת הנרות מלמד כהיו מצדדין‬ ‫תר• יטה דק;• ו י ; נכל קנה וקנה כשהר אין מקפידין על משקלה ‪ .‬ואב היתה הייולה כשיירה‬ ‫פניהם‬ ‫ץ ש י ר ‪ • ' :‬מנייה ‪ • : -‬״ [‬ ‫דנהינ‬ ‫לים מן הגרוטאות בין שהיתה שי‬

‫״ז‬

‫פרק שלישי‬

‫א המנורה‬

‫ה ואין עושין אותה ל‬ ‫זהב כין שהיתה של שאר מיני מתכות ‪ :‬ן המ־לקהים והמ ות יבלי השמן אינן י ״ י י • י­ בכר שהרי נאמר כמנורה זהב טחו״‬ ‫וחזר ואמר ומלקחיה ומהתותיה זהב טהור ‪ .‬ולא נאמר נרותיה זהב‬ ‫‪,‬ור מפני שהנרות קבוע״ במנורה והם מ כ י ‪ -‬הבכר ‪:‬‬ ‫ז שבעת קני המנורה מעכבץ זה את זה ‪ .‬ושבעת נרותיה כ‬ ‫ה של שאר‬ ‫אה זה בי שהיתה ע ל זהב‬ ‫שה־חה‬ ‫טיני מתכות‪ .‬וכל הנרות קבועים בקנים‪ :‬ה ע ז ‪:‬ת הנרות‬ ‫פניהם לנר‬ ‫‪ :‬היוצאים מן ה‪ :‬׳נורה‬ ‫‪; Sr.? n‬׳‪: i-z: ]•z‬‬ ‫האמצ׳‬ ‫יייזי^ןי‬ ‫מיגע‬ ‫יילהיה הוכ ליה לח־הי כלכל גכיטיה כ־נ? ה*י‪,‬ד תכיד־יס כה^ד ו ״ י ז דליהו דימיא דיץ־‬ ‫‪1‬‬

‫יד מזכה ‪ :‬נ ‪ :‬נ ה ו;‪ . '1‬כהי ה י ; יאע״נ ל י י ׳ ; מ‪:‬נח ראכ־י ־ב י ; ‪ :‬׳ א‪^:‬ר דה״מ כמ‪ : :‬אכצ ל‬ ‫נכרייהא ו לימן כ‪:‬׳‪ 1‬מהלכוח שזה אדומה כהל מדן ככדא יי כ‪-:‬כי־‪.‬־וק ניי כגנא ‪);•:‬‬ ‫וקיפ ‪:‬בנה ר ‪ :‬נ ׳ נ ימכנהני הלכה כמותו דלא נאמר כלל ‪1‬ה ננלויהא אך יאיי־״י מ״י נ־‪• ,-‬כ נוי־‪:.‬׳ ‪j‬‬ ‫אההיא ‪ p r : 7‬ולכניךי צייה כא;ו למחלו‪:‬ה לרבנ׳ג ורבין ‪:‬נ?•‪ :‬דייך‪ .‬דכללא ר‪:‬כ'ג חינו כברייהא כי‪:.‬א‬ ‫ה‪:‬ד׳ר ‪5‬כי כ י ׳ י׳ בהאריך ככל? ;ה ועיין ג‪1‬ד ‪;; = :‬תן‬ ‫דראג־־• הוא אף ככל״הא יעיין‬

‫טעס לפיה כ‪:‬ק יכינו כרככ׳י ) * א י ה עיי; כמיס •‪:‬רמ״ז רכ׳ כ‪:‬ו״‪ 1‬המרי‪: (:‬‬ ‫פיג ‪ 2‬ו ע ל ש דג‪:‬׳ס כיי לה כוי והכל חכי;דיס כרוז בילדיה נ ע נ י י ח ן ‪ .‬ונהכ לוין בכה הריי‬ ‫קודקוכ כ‪:‬תנ כן מ י ג ו מדאמלינ; ; ‪ :‬ר ק ה‪51‬ייז לו לאחר מן המ־‪,‬ראויז ‪:‬אין ‪1‬הש‬ ‫כלמו הוא מכוידיג זמכ;־י א ‪ p‬אי ר‪,‬אי אגניעיכ או אכיהיי־יה י‪:‬לחיה ולכך מ‪:‬לב אהריוייהי‬ ‫ימכשי־א עכזינ‪ ,‬כילדו מבוידיס טיכ‪ .‬וקימה לי דבינרי ר‪'2‬י כס מז‪:‬ח דנא מס‪:‬יא ליה אלא כקרא‬ ‫דינמגורה ארכעה נכיע•‪ :‬יזכוקייס כשקיריה ושמזיה למייר׳ גגוהה כל מנירה אכל נככקידיס ושר הים‬ ‫! כיון רה‪:‬ני ק נקנה האהד נין מכד ! לכ=הו‪:‬זר ישיח‬ ‫גבשח כ‪;-‬־ס צא לזככ• ‪:‬׳ה הי ננגינן מ ;‬ ‫(‬

‫מדאי‬ ‫טו ושני שולחנות היו במערב וכר שקלים י ״ו מייד‪ .‬טז‪ .‬כשבונץ המזגה ובד‪ .‬זבחים כד‪ ,‬א‬ ‫ואילך‪.‬‬ ‫יז ארבע קדנות של מזבח יכו׳ זבחים סב א תוספתא מנחו״‪ .‬פ״ו‪ .‬ו‪ .‬תו־יב ייקרא א‪ ,‬ה‪ .‬כשיעור‬ ‫יח מזבח שנפגם מבניינו וכר‪ .‬חולין יח א‪.‬‬ ‫מקום המערכה של מזבח מדבר •י־ושלמי שק־^־ם פ׳׳י הי־ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪K‬‬ ‫ה‬ ‫־בת־ רפ״ב‬ ‫‪w‬‬

‫פרק ג‪ - :‬א המנודה מפיישת צורתה בתורה קרומה כה‪ .‬י ואילך‪ .‬וארבעה בבתים ובר‪ .‬מנחות ‪:‬ה ב‪.‬‬ ‫‪ :‬ושלש רגלים היו לה‪ .‬מדרש תדשא פ״ י‬ ‫ובמנורה וגר‪ .‬תרומה שם יד עד ידבר ונוי‪ .‬בהעלותך ח‪ .‬ד‪.‬‬ ‫והכל משוקדים‪ .‬יומא נב‪ .‬א ואיייך כמו‬ ‫)אוצר מדרש־• ע׳ « י ‪ ! 4‬ושלשה כפתורים ו נ ר תרומה כה‪ .‬י‬

‫רוכ־זנירה‬ ‫ארנטה נכיעיס וכן ‪-:‬הה נ״כ יו־כיי ר ‪ ' :‬י נפי׳ ההירה ו ‪ ; :‬כהנו ההזכ' דליכו־ןדיכ ד־; ‪ :‬לי? י * י‬ ‫אנא אגכיגיס וי*ב ק ז כי‪:‬ז ד־‪ ?,‬נ ‪ : :‬ז ה־ניש ח‪:‬א ליה יל;ל מגקדיש ‪:1‬״<‪1‬‬ ‫ג וכולן מעכנין ‪1‬ה א־ז ‪1‬ה י ־ ‪ ' :‬חסד אתד מ; כיי״כ מעכנ יי[ כזל; עיכ ‪ .‬וכ־י דל־ן‬ ‫י‬ ‫אה‬ ‫כהוכ־הא ודכי ייתא נגמיא כשרק היי יי ן יכל )דף יית( גנ־עין ליעניץ זה‬ ‫י ‪:‬ש־זור‬ ‫יזטככין ‪1‬ה יי; זה כרתי‪ :‬יז‪:1‬נין זה אה זה גכיעיס כשחיר־ם ושרחיס ‪ p;en‬זה אח זה ‪:‬‬ ‫ד ה בד־א בבעב־יייה זהב כי׳ ואי! עיכין איחה לעילם ‪1‬לן הגריטאו׳־ז ו ט ׳ ‪1 .‬ה‪:‬ה ה‪:‬ראה חינרי‬ ‫לכיני הוא דאלז הגי דניים כנצגיוינו כמנורה נ ל זהכ דהיינו נייעיה כשהורים ו‪£.‬יחיס‬ ‫יכיזליה כולה ככר לא ‪:‬וי‪,‬״ ולא יותר יכהליכ מ ״ ה ש;י‪:‬מ‪1:‬י‪ 11‬כחבורה ‪ :‬ל ‪ :‬ה ר מיני י ז ״ ו ה לקראי‬ ‫אין דינם כיה כמיטיטס לאינו ג ניטים נשהור׳ס ישרחים יש הי‪-:,‬דה כלא לעבוה !זהי ככהכ אין טי;ין‬ ‫כה ילא כהכ אין מ ״ י ד י ; כמו כ‪:‬הכ גכ* ככר ואילו גגי הלקה ככר אי נטי מניר ככל או שהזה או‬ ‫יוהד ואנו הכני הלוייה הככדא מוכי־ירי עניה‪ :‬דדיה ליכ כאלו כחכ ־;רא םהס ועכיד‪ ,‬מנייה דכשינזא‬ ‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫‪,‬‬

‫דאץ‬ ‫מקומות‬ ‫ג נמצאמ וכוי‪ .‬מנחות כח‪ .‬ב ואילך‪ .‬וכולן מעבבץ זד אוז זה שם‬ ‫שקדים‪ ,‬נאי‪ :‬ויובא כראי״! עד׳ ס׳‬ ‫י בי־״א יכו׳ מנחות כח‪ .‬א ברייתא דמלאבת המשכן פ׳־ט‪ .‬כ‪ .‬וכן מנורה הבאה זהכ‬ ‫היספתא ש • פ״י ־‬ ‫ובו׳ תרוסר כד‪ .‬לט מ‪:‬יזי־‪ ,‬פח ב מקשה הריקה כה לא‪ .‬נשא ח‪ ,‬ר ואם היחה חלולה מוידה‪ .‬עיין פסיקתא‬ ‫ו‪ .‬המלקחיים והמחתות וכר‪ .‬מנחות פח‪ .‬ב‪ .‬ברייתא‬ ‫עיש״ז וכי־ מנחות כ ח א‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‪ .‬שבעת וכד‪ .‬מנחוח כר א‬ ‫ירלאבת המשכן פייט ב זדב שדיי תרימה נ!־‪~ .‬ו ומלקת״ה וגר שם‪ .‬לח‬ ‫ח ששת הנרות וכוי‪ .‬מנחות צח‪ .‬ב ברייתא דמלאכת‬ ‫יכל מדוח קבועים בקנים ש ‪ :‬־ ‪ ,‬כב ב מנחית ‪5‬ח‪ .‬ב‬ ‫־־ייטב׳‬

‫עיונים‬ ‫ועולה‪.‬‬ ‫טו כשבונץ‬ ‫פ״ ג‬ ‫מדות‬ ‫פיה׳־ם‬ ‫במדת היסוד‬ ‫מ״ א ונותץ‬ ‫נדה״מ מדוח פ״ג מ״ב‬ ‫פרק ג ‪ K -‬פיה ״מ מנחות‬ ‫ס‪-‬׳ג מיו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ושלש רגלים היו לה‬ ‫פ״ ג‬ ‫מנחות‬ ‫פ י ה״ל‬ ‫יחבל משוקדיס ובר‬ ‫מ־יז‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ג פיה״מ מנחוח פ״כ מ״ו‬ ‫ח פיה־׳מ !קאפחו תמיד‬ ‫ש י ג ‪"2‬ט פ״ו מ״א‬

‫‪8‬‬ ‫ציונים‬ ‫ט פ י ה ״ מ מ נ ח ו ת סייג מ ״ ז‬ ‫פיה״מ מנחות פ ״ ג מ ״ י‬

‫י‬

‫י א י א ק היתד ו כ ר ‪ .‬פ י ה ״ מ‬ ‫יד ס ״ נ סוף מ ״ ט‬ ‫יב‬ ‫ו‬

‫פיד״מ‬

‫מנחות‬

‫פי״א‬

‫וכן נרות המנודה ובר‪.‬‬

‫ה ״ מ ת מ י ר סייג מ ״ ט‬ ‫יג‬

‫סיה״ס‬

‫מנחות‬

‫פי״א‬

‫יד‬

‫פיה״ס‬

‫מנחות‬

‫פי״א‬

‫ז‬

‫והוא נתון בדיכל וכוי‪.‬‬

‫״מ כיוחוח פ ־ ״ א מ ״ ו‬

‫עבודה‪ .‬הלכות בית הבחירה פ!•‬

‫כםף משנה‬

‫‪,‬‬

‫כסף משנה‬

‫והבאר על הקנים‬ ‫ש נ י ה ם כלפי נ ר א מ צ ע י ופירש*׳ ה א מ צ ע י ע ו מ ר ע ל נ י ש ה של מ נ ו ר ה‬ ‫מיל &ני המנויה אפצעי עימד פל נישה של מנויה יהש‪6‬ר מל הקנים ומשפע קיא‬ ‫ו מ ש מ ע ק ר א א ו ח ן שעל ה ק נ י ם מ צ ו ל ל ו ת כ ל פ י א י ח ה של מ ע ר נ ‪ .‬ומ״ש ו ו ה ה נ ר ה א מ צ ע י‬ ‫איתן שעל הקנים פצילרית כלסי מוחם של מ ע י נ ‪ .‬ינר״ש נסה תלליקין )דף נ י נ ‪:‬‬ ‫כניו כ נ נ ל קלשי הקדשים והוא ה נ ק ר א נ ר מ ע ר נ ׳ ‪ .‬׳ ש נ א ר לקמן נ פ ר ק זה ‪:‬‬ ‫דיה נר מעלני( נ ת נ רש'׳ למיל מזרח ימערנ היי מינמיס סדי הקנים קר• פמלנ׳‬ ‫נ׳ נביעיס כפתור‬ ‫ה ג ב י ע י ם ד ו מ י ם ל כ ו ס ו ת ו נ ו ׳ ע ל נ ב ח ״ ו ו בלשה ש פ ח י ם ש נ ה ם‬ ‫ט‬ ‫נר שני שבצד החיצין שהיא נמזיה ילמיל לעין ידיים ]היי[ ממחים האמצעי קרי נצעלני‬ ‫יפרח ‪ .‬הכל נ ר ״ ת א נ פ ר ק הקומן ר נ ה‬ ‫על שם שהיה שיי נ נ נ ר מערנ יכל שאר נריח‬ ‫) ד ף כ ״ ח ‪ . ( :‬ימ״ש כ מ י ! ת פ י ח י ס נ ר י ת ״ ס ‪ .‬פירש"׳‬ ‫כלשי האמצעי לכתינ אל מול שני המנייה דהיינו‬ ‫האמצעי שעל קני המנורה וזה הנר האמצעי פניו כננד‬ ‫אמצעי יאילי וני' של צפו! היו פונים לליוס‬ ‫מקים ‪:‬‬ ‫שם‬ ‫יא ו א ב ן ה י ת ה לכנ• ה מ נ ו ר ה י כ י ' ‪ .‬מ ב נ ה קדש הקדשים והוא הנקרא נר מערבי •י ט הנביעים דומין‬ ‫ובנדרוס פונים לצפין‪ .‬כרית ליצ״ש של זה?‬ ‫ע כ ״ ל ‪ .‬ואע״נ דהלנה נדני חקנירי שסק רנינו‬ ‫נ ש פ י נ דתמיד ) ד ף כ״ע‪: (:‬‬ ‫לכוסות אלכםנדריאה שפיהן רחב ושוליהן קצר ‪.‬‬ ‫כר׳ אלעזר נרי שמעון מפום דקרא דאל פול‬ ‫ה ש ל ר ז ן ה י ה א ר כ ו י ״ נ ניפח י ר ה נ ו כשה ‪.‬‬ ‫יב‬ ‫כ פ ר ק ש ה ׳ ה ל ח ם ) ד ף צ י ו ( ה נ ! והכפתורים כמין תפוחים כרותיים שהן ארוכין מעט‬ ‫פני המנירה ׳אירי כנע» הנריח מסייע ליח‪ ,‬יאין‬ ‫לימר שפעם רנינו מנוס דהיה עדיף מיניה‬ ‫השלח! א ר כ ו ע ב ר ה ו ר ח ב י ה מ ש ה י כ ו ' ד נ ר ׳ ר ׳ כביצה ששני ראשיה כרין‪.‬והפרחים כמו פרחי העמודים‬ ‫נחירה כראיחא נש׳ הפועלים שאף עיש כן‬ ‫י ה ו ד ה ר ' מ א י ר א ו מ ר ה ב ל ח ! א ו ר כ ו ׳ " ג י ר ח נ ו שהן כמין קערה ושפתה כפולה לחוץ ‪ :‬י נובה המנורה‬ ‫לא יצא מנדי חנירי יתדע שהרי נפיח מהלניח‬ ‫בשה יפירש"׳ א ר כ ו יי ו ר ח נ ו ה ׳ כ ד כ ח י נ א מ ה י ם‬ ‫חרכי‬

‫יאמה‬

‫אמח‬

‫ר ח נ י ירי‬

‫כלים‬

‫לפעמיה‬ ‫פעם‬

‫נאמה‬

‫יהודה‬

‫נח‬

‫חמבה‬

‫דאמר נל האמוח‬

‫שבניני‬

‫יני׳‬

‫היו‬

‫למה פ ס ק כרי מאיר‬ ‫שם נ מ ש נ ה‬

‫לטעמיה‬

‫דאמר‬

‫י ר נ י מאיל‬

‫נינינייח‬

‫יצריך‬

‫יאפבר שפעמי‬

‫מכני‬

‫ד א נ א באיל‬

‫היה שמונה עשר טפח‪ .‬הרגלים והפרח שלשה טפחים ‪.‬‬ ‫ושני טפחים חלק ‪ .‬וטפה שבו גביע כפתור ופרח ‪.‬‬ ‫וטפחיים חלק ‪ .‬וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו‬ ‫אחד הילך ואחד הילך ונמשכים ועולין כננד נובה‬ ‫המנורה ‪ .‬וטפח חלק‪ .‬וטפח כפתור ושני קנים יוצאים‬ ‫ממנו אחר הילך ואחד הילך ונמשכין ועולין כננד נובה‬ ‫המנורה ‪ .‬וטפח חלק ‪ .‬וטפח כפתור ושני קנים יוצאים‬ ‫טכנו אהד הילך ואחד הילך ונמשכין ועולין כננד נובה‬ ‫המנורה ‪ .‬וטפחיים חלק ‪ .‬נשתיירו שלשה טפחים שבהן‬ ‫שלשה נביעים כפתור ופרח ‪ :‬יא ואבן היתה לפני‬ ‫המנורה ובה שלש מעלות שעליה כהן עומד ומטיב את‬ ‫הנרות ומגיח עליה כלי שמנה ומלקחיה ומחתותיה‬ ‫בשעת הטבה ‪ :‬ב ״השלחן היה ארכו שנים עשר טפח‬ ‫ורחבו ששה טפחים‪ .‬והיה מונח ארכו לאורך הבית‬ ‫ורוחבו לרוחב הבית וכן שאר כל הכלים שבמקדש‬ ‫אורכן לאורכו של בית ורחבן לרוחב הבית חוץ מן‬ ‫הארון שהיה אורכו לרוחב הבית‪ .‬וכן נרות המנורה‬

‫רווחיה ‪.‬‬

‫ס״ל‬

‫ימ״ש ו ה י ה מ ו נ ח א ר כ ו ל א י ד ך ה נ י ח י כ י ' ו נ ן שאר‬ ‫כל הכלים ארכן‬

‫נ י ח ‪ .‬משנה‬

‫ל א ר כ י בל‬

‫‪:‬‬

‫שם‬

‫ו פ ״ ש ה ו ן מ ן ה א ר ק שהיה א ר כ ו ל ר ו ח ב ה נ י ח ‪ .‬ש ם‬ ‫צייר‪ (.‬ת נ י ר נ נ ן‬

‫ולף‬

‫לארכי‬ ‫ניח‬

‫של‬

‫לרחנו‬

‫מינחין‬

‫ה נ ל י ס •נול‬

‫זיוצאין ח י ל‬

‫לוחקין‬

‫בל‬

‫י נ ו י י מנ״ל‬ ‫נונעיס‬

‫צא ה י ו‬

‫ח י ל ייראו אי ויראו יכול יהו‬

‫כפרוכת‬ ‫אבה‬

‫כך היי‬

‫ויאריכו‬

‫נפריכח‬

‫כל‬

‫נית הין מארי!‬

‫וכי׳ מ ל נ ד י י‬

‫דחניא‬

‫הכלים שנמקדש‬ ‫שארכו‬

‫ארכן‬

‫מקרעי!‬ ‫ניצל‬

‫לא י ר א ו ה ח ו צ ה ה א‬

‫ו נ ו ל מ י ן ב כ ר י כ ה ו ל י מ י ן כ מ י ; שני‬

‫בנאמר‬

‫ומנ״ל‬

‫צרור ה מ ו ל ד י ו ׳‬

‫דנדיו‬

‫לפוחיא‬

‫לוארכו ד א ר ו !‬ ‫ננר׳‬

‫הוו‬

‫באמתא‬

‫ונארנעה‬

‫דארין‬

‫•תנ•‬

‫ופלנא‬

‫הוו‬

‫לי‬

‫נ י ן שלי‬

‫היי י ת נ ׳‬

‫ילין‬

‫דילמא‬

‫אמר רב יהודה‬ ‫מםתנ׳‬

‫לא‬

‫חר׳‬

‫להו‬

‫ו ר ו להי ד כ ת י נ ו נ ש ע ו‬

‫ה ר י נישא׳ ה מ ק ד ש‬

‫ללי‬

‫י‬

‫ומנ״ל‬ ‫הקהתיס‬ ‫הכלים‬

‫נ מ י ה ר י ‪ .‬ופירש*׳ כל‬

‫כ נ י ן שלחנות ח ר ק ל י ‪ ,‬ר כ ו של נ י ת מ מ ז ר ח ל מ ע ר נ‬ ‫| יפויי |‬

‫יכי' ‪.‬‬

‫וכך‬

‫מנ״ל‬

‫מונחים‬

‫ה י ו כדיי‬

‫השנת הראב״ד‬

‫כננד 'רוחב הבית בין הצפון‬ ‫ובין הדרום •־ יג ארבעה םניפין של‬ ‫‪: H'K‬הו נותליקח התנאים ו כ י ו‬ ‫החוזיו אינו כן פהוי פנינו מצא‬ ‫זהב היו לשלחן מפוצלין בראשיהן‬ ‫כחי נרות מזרחיות דולקים ווהי‬ ‫שהיו םומכין בהן שתי המערכות‬ ‫צענין ס ו נ ה ומננונ מ ו נ ח י ם ‪:‬‬ ‫של לחם הפנים ‪ .‬שנים מםדר‬ ‫זה ‪ .‬ושנים מםדר זה ‪ .‬והם הנאמרים בתורה וקשותיו‪:‬‬ ‫י! וכיח קנים של זהב כל אחד מהן כחצי קנה חלול‬ ‫היו לו‪ .‬ארבעה עשר לסדר זה וארבעה עשר לםרר זה ‪.‬‬ ‫והם הנקראים מנקיותיו ‪ .‬ושני הבזיכין שמניחין בהן‬ ‫הלבונה על השולחן בצד המערכות הן הנקראין כפותיו‪.‬‬ ‫והדפוסץ שעושין בהם להם הפנים הם הנקראים קערותיו‪:‬‬ ‫טן אלו הארבעה עשר קנים נותן החלה הראשונה על עצמו‬ ‫של שולחן ונותן בין ראשונה ושנייה שלשה קנים ‪ .‬וכן‬ ‫בין כל חלה וחלה שלשה קנים ובין ששית וחמישית שני‬ ‫קנים בלבד‪ .‬לפי שאין על הששית אחרת נמצאו ארבעה‬ ‫עשר בכל מערכה ומערכה ‪ :‬טז ושני שולחנות היו‬ ‫באולם מבפנים על פתח הבית ‪ .‬אחד של שיש נותנין‬ ‫עליו לחם הפנים בכניסתו‪ .‬ואחד של זהב נותנין עליו‬ ‫לחם ביציאתו שמעלין בקדש ולא מורידין ‪ :‬יז מזבח‬ ‫הקטרת היה מרובע אמה על אמה ‪ .‬והוא נתון בה‬

‫מ מ ו ר ח למערב י כ י ' ‪ .‬פרכת היחה פריסה נ פ ת ח‬ ‫ניח‬

‫הקובים יכי׳ ‪.‬‬

‫קובי‬

‫אצמא‬

‫נדים‬

‫למערנ‬

‫וראבן‬ ‫של‬

‫רחנו‬ ‫כיח ‪.‬‬

‫ממורח‬ ‫אחו‬

‫ארון‬

‫להלכו‬ ‫ומחצה‬

‫ל מ ע ר נ קיימי ראשן‬

‫אהד‬

‫הפחח‬

‫יש״מ‬

‫היה‬

‫א ר כ ו בל‬

‫ל מ ע ר נ שהיה‬

‫נ א מ ח א ושלנא א׳‬

‫היי‬

‫ל נ ו אלא‬

‫נהי‬

‫בין‬

‫ע כ ״ ל •י‬

‫כמין בני‬

‫למזרח נתיך‬

‫ממורח‬

‫תר׳ נבר׳‬ ‫לא‬

‫ווי‬

‫חשה‬

‫נו‬

‫וכן נרות‬

‫\ם"ט‬

‫*וורנ‬

‫נדים‬ ‫אמית‬ ‫היו‬

‫המנורה‬

‫נ נ נ ו ר ו ח ב ה נ י ח נ י ן הצפון ו נ י ; ה ו ר ו ה ‪ .‬נ פ ר ק‬ ‫הלחם‬

‫פתי‬

‫ומנורה‬

‫)וף‬

‫מזרח‬

‫ס ב ר צפי; י ו ר ו ם‬ ‫ו כ ת י ב בנד‬ ‫דכילהי‬

‫ציי‪(:.‬‬

‫ומערב‬

‫אררינ;‬

‫ור׳‬

‫יאמריק‬

‫נילהי נמ׳‬

‫דפעמא‬

‫ה'‬

‫לכנ׳‬

‫יא׳‬

‫ס״ו‬

‫לפניה' נינהייר'‬

‫וכוי הא כ ת י נ יערוך איתי‬ ‫דחניח‬

‫אלעזר‬

‫דרנ׳‬

‫משום‬

‫ה'‬

‫מכלל‬

‫מ ע ר ב י י ע ר ו ך א י ת י לפני‬

‫לאי‬

‫חל‬

‫הנרות‬

‫דרבי‬ ‫נר׳‬

‫מול‬

‫מלמו‬

‫פני‬

‫שהיו‬

‫כנר‬ ‫שמעו!‬

‫יורים‬

‫צפון‬

‫א ל ע ז ר נ ר ׳ במעין‬ ‫ד מ צ ו ו להי‬

‫אצדיו׳‬

‫׳אייו‬

‫פנעת‬

‫המנורה‬

‫פניהם‬

‫מצווי!‬

‫גד‬

‫כלפי‬

‫א מ צ ע י ‪ .‬יכירפ״י מ ז ר ח ו מ ע ר ב ה נ ׳ ק נ י ם במזרח‬ ‫יהשלכה‬ ‫וכתיב‬

‫במערב ‪ .‬מדכתיב‬

‫מ ר מערבי לכנ׳‬

‫לפני ה׳‬

‫דמבמע איתי‬

‫לפני ה ׳ ו א י ; א ה ר ל פ נ י ה ' א ל מ א‬

‫דהו•‬

‫כלכ•‬

‫י ע ר ו ך אותו יכי'‬

‫ה'‬

‫מ ע ר ב צ צ ו נ י ח קדשי ה ק ד ש י ם אלמא מ ז ר ח‬

‫ו ה ע ר ב היו‬ ‫ליה‬

‫מד היא‬

‫נר‬

‫הפתילות‬

‫מונחים‬ ‫ביות‬

‫דמבמע‬

‫א'‬

‫לעילם‬

‫צפי!‬

‫כלפי‬ ‫מערב‬

‫וההיצון‬

‫מ ע ר נ ׳ דאי נצפו;‬ ‫למערב‬

‫בל‬

‫וכוי ‪.‬‬

‫לפני ה ' יתו לא ‪.‬‬ ‫ודרים‬

‫מנחי‬

‫מ ע ר נ יה״ני אמצעי‬ ‫ובאר‬

‫הפחיליח‬

‫ה א מ צ ע י ב נ י של צד‬

‫צו מערב‬

‫חבהכח‬

‫קרי‬

‫וכילה!‬

‫והכתיב‬

‫פי‬

‫אותו‬

‫מ צ ד ד להו ת צ ו י ד‬

‫י א פ י י ‪ .‬ל י ג א חלא ח ד‬ ‫שפי‬

‫י‬

‫‪ :‬פ ת‬

‫מציוריח‬

‫'ל‬

‫ה‬

‫פיהן‬

‫מכוון בין הצפון לדרום משוך בין‬ ‫א ש פ כ מ ־ נ טשי! ק ה ־ נ ‪:‬‬

‫'לשי‬ ‫כלפי‬

‫צפון מ צ ו ד ד ו ת כלפי ד ר ו ם‬

‫ובלשה של צד‬

‫דרים‬

‫מ צ ו ד ד ו ת כלפי צפ‪.‬׳;‪ .‬א ל‬

‫המנורה‬

‫ואח‬

‫הניח‬

‫נ י ן ה!‪:‬ין י נ י ' ‪.‬‬

‫נלי המקיש פםק כרנ׳ לננ׳ י״א נ י ׳ שמעין‪:‬‬ ‫ו כ ת ב הראנ״י יכן נריח המטרה היי מ ג ל‬ ‫ריחנ הניח נין הצפין והלרום‪ .‬א*א זה‬ ‫היא מחליקח חנאיס יכו׳‪ .‬ימשנה זי פ״ג ותפיל‬ ‫ימדקחני נריח מזרחיים משמע ילא׳ לאתיא‬ ‫כמיל מזרח ימערנ היו מונחים לאילו למיל‬ ‫צפין ילריס לא שייך למיחנ׳ פזרח״ס ילא‬ ‫מערנ״ס אלא צפוניים אי דרומיים ואי! מזה‬ ‫הפנה על רניני שהיא סינר שמשנה זי נרני‬ ‫ולא קי״ל כיוחיה יכ״כ רניני נפיריש המפנה‬ ‫ואין להקשיח דסתס מתני׳ יפרק שחי הלחם‬ ‫אתיא כרני דקחני כל הנליס שנמקדש ארכן‬ ‫לארכי של ניח דההיא כללא לאו דוקא רהא‬ ‫הרי‪ :‬לכיע ארני לרחני בל ניח כמי בנתנאר‬ ‫ואדרנה יש להיכיח ואחיא נריא נר״ש יחנא‬ ‫ושייר אלון ינרות לאי נ ר נ ׳ דלא שייר אלא איין‬ ‫קשיא מאי ש״י יהא׳ שייר‪:‬‬ ‫ינ א ר ב ע ה סניפין של זהנ היו לשלחן י כ ו ׳ ‪.‬‬ ‫משנה נפרק שחי הלחם ) י ף ציו(‬ ‫ופירש*׳ מפוצלים לחת ראפ׳ הקנים נאיתם‬ ‫פיצוצים יהרנה פיצולי! יש נהם למנין הקנים ‪.‬‬ ‫ימ״ש יהם הנאמרים נחירה וקכותיו שם ננמרא‬ ‫יפירשיי על בס שמקשה הלחם ומחזקו שלא‬ ‫יבכר ‪ :‬יד יפ״ש וכיח קנים של זהנ נל אחל מהם‬ ‫כחצי קנה הלול היי לי י כ ו ׳ ‪ .‬משנה שם )רף‬ ‫צייו( ‪ .‬ומה בכחנ והס הנקרא׳! מנקיוחיו ‪ .‬שם‬ ‫ננמרא )לף צ״ז( ופרש"׳ על שם שמנקים את‬ ‫הלחש מעיפיש‪ .‬ומ״ש ושני הנזיכין שמניחים‬ ‫נהם הלנינה יכו׳ הן הנקראים כפותיו והרסוםים‬ ‫שעובין נהם לחם הפנים הם הנקראים קערותיו‪.‬‬ ‫נס זה שם ננמרא ־‪.‬‬ ‫מ‪ 1‬אלו הארנעה עשר קנים וני׳ על נמצאי‬ ‫הרנעה עשר נכל מערכה ומערנה‪ .‬נר״חא‬ ‫שם ומסיים נ ה העליונה אינה צרינה אלא‬ ‫בניס לפי שחי; עליה מבאי׳ התחחונה אינה‬ ‫צריכה כל עיקר לפי במונחח על פ נ י י של‬

‫על שלמשה הימנה ‪ .‬על שהרו של שלח! ולא‬ ‫מיעפש ‪:‬‬ ‫טז ישני שלחנות היי נאולס מבפנים על‬ ‫פתח הבית ו כ י ׳ ‪ .‬נ״ז שם נמשנה‬ ‫)דף ציינו‪:(:‬‬ ‫יז ב ז ב ח הקנולת היה מלי נ ע אמה על אמה ‪.‬‬ ‫מפירש נתירה נסיף פרשת חציה‬ ‫אמה ארכו ואמה רחנו רניע •היה ינפרק שתי‬ ‫הלחש )לף צ״ז( ינפלק קמח לעירוני! )לף לי(‬ ‫אמרי׳ להיה אמה נ ת ה׳ ספחים יאיני יודע‬ ‫למה השמיעי רנינו ‪ .‬ימ״ש והיא נתון בהיכל‬ ‫מטין נין הצפין לדרוס יני׳‪ .‬נפ״נ דיימא )לף‬ ‫ל״נ‪ (:‬שלחן נצפו! משוך מן הכיתל שתי אמית‬ ‫ומחצה ומנורה נדרים משונה מן הניתל שחי‬ ‫השלחן ( והמנורה‬ ‫אמות ומחצה מזנח ממוצע יעומל נאמצע ימשוך‬ ‫ילחוץ‬ ‫כלפי חין קימעא וניקמיה להל״הי כיין לכחיב‬ ‫נ י פ ח הבלח! נעינן לחזו אהללי ופירש״י משוכה מן הכותל שחי אמית‬ ‫ומחצה‬

‫משנה למלך‬ ‫ואין ננוכין נ כ ננינויפ נ ן ת ו ו י כ ו נ ו ה י ם ונמשקלה כניה וננני‬ ‫הי־זה הלילה נשלה ופירשה מ ו ן והיינו צומו באינה‬ ‫‪ 1‬ו י ן לטשותה נוי‪:,‬ה‬

‫וגוה ניחא‬

‫מ ה שנחנ וחין‬

‫ואלפיה תיקש׳ ו ה א טפול רגרונןאות‬

‫נסקא‬

‫לן‬

‫ע נ י ו ו א ל ו נ נ • יזלוקה נזקשה ב נ ה י ואפ‬

‫אינה נ א ה והב אינה נ א ה מקפה א‪ 0‬נ ן ססול דנרוטאוח פ נ א צ ן אצא ודאי ו נ י נ ו צא מייל' אלא לנפחיצה‬

‫נשוה אנל לנתתילה‬

‫ומינו לא ׳ ו ט ח ׳ מנא ל י ־ ו י ן וכ י א ו ו נ א לישנא דננזיא וקתנוו אינה נ א כ ו ה נ אינה נ א כ מקשה משמע‬

‫מקשה נראה לדזקא נ ו י כ נ ו‬ ‫טושין‬

‫אוהה לעולם נון מ ו ו ע א ו י ז והיינו לכמזילה‬

‫מ נ נ ת י נ נוקשה ותניא מקשה והנ נאה <הנ נאה מקשה‬

‫אטילי לכתחילה‬

‫י! מזבח‬

‫ונויפ מ ו ן טל זה נ פ ו י ן הקינון ר נ ה וילין‪ :‬צפ מיןוא׳ לא ידעתי כ י נ ן‬

‫הקטורת היה מ ו י נ ע‬

‫ני'‪.‬‬

‫טייו דנציס נושנה‬

‫היא‪:‬‬

‫י׳‪:‬‬ ‫הקיפ‬

‫מראי‬ ‫הנר האמצעי וביי‪ .‬מגילה בא‪ .‬ב‬

‫ט‬

‫הגביעים וכוי‪ .‬מ נ ח ו ת כח‪ .‬ב‬

‫מקומות‬

‫ברייתא ד מ ל א כ ת ה מ ש כ ן פ ״ י ‪ .‬ד‪.‬‬

‫וכוי‪ .‬מ נ ח ו ת צו‪ .‬א‪ .‬תוספתא מ נ ח ו ת פ י ״ א ‪ .‬ג‪ .‬ח ו ״ כ א מ ו ר כד‪ ,‬ו‪ .‬במדב״ד פ״ד‪ ,‬יד‪ .‬וקשוחיי‪ .‬ת ר ו ס ה כה‪ .‬כס‪,‬‬

‫יא‪ .‬ואבן היתה לפני המנודה וכר‪,‬‬ ‫י גיבה המנורה יכי׳ מ נ ח ו ת כח‪ .‬ב‬ ‫תפיחיס כרוידים‪ .‬עייי־ש סג א‬ ‫יב השלחן היה ארכו ובו׳ תרומה כה‪ .‬פנ מנחות צו א וראה ירושלמי שקליט פ ״ ו ה ״ א ) ד ר י •‬ ‫תמיד ל ב‬ ‫פסק כ ר ״ מ ו יעיין פסחים ק ט ב א מ ת א כ א מ ת א היכי מטבלי׳ ו ש ר י ת נ ו ״ ב מ ה ד ו ״ ת ח א ר ׳ ח סי׳ ק כ כ ! מ נ ח ו ת‬ ‫צ ט א ו נ י ״ ב עיסו ש כ ת צב א ‪.‬יאיבעית א י מ א מ א ר ו ן וכוי ע י ר ו ב ץ ד כ מ ח י צ ו ת דאורייתא נינה• וכוי סוכה‬ ‫יג‪ .‬ארבעה סניפץ של זהב‬ ‫ד ב ו ש א י נ ה גכוהד ע ש ר ה ט פ ח י ם ם נ ל ז וכוי סנהדרין ז א‪ :‬ותניא ארון יכו׳‬

‫יד ועשרים ושמונה קנים וכר‪ .‬מנחות צו‪ .‬א‪ .‬כמדב״ר פ״ד‪ ,‬יד‪ .‬תו״כ אמור כד‪ .‬ו‪ .‬תוספתא‬ ‫מ נ ח ו ת צו א‬ ‫מ נ ח ו ת פיייא‪ .‬ד מנקיותיו‪ .‬תרומה כד‪ .‬כט‪ .‬מנחות צו‪ .‬א‪ .‬כפותיו‪ .‬תרומה שם‪ .‬מנחות שס‪ .‬קערותיו‪ .‬תרומה כד‪.‬‬ ‫טז‪ .‬ושני שולחנות וכד‪ .‬דה״כ ד‪ .‬יט‬ ‫סו אלו וכר‪ ,‬מנחות צז‪ .‬א על עצמו וכר‪ ,‬ת ו ״ כ אמור כד‪ .‬ו‪.‬‬ ‫כיש‬ ‫יו‪ ,‬מזגה‬ ‫מ נ ח ו ת צט‪ .‬כ י ר ו ש ל מ י ש ק ל י ם פ ״ ו דייג תמיד לא‪ ,‬ב‪ .‬שמעלין בקודש וכר‪ .‬מנחות צט‪ .‬א ‪.‬‬ ‫הקטרת וכד חצות יי‪ .‬כ יבחים נא‪ ,‬א‪ .‬ט ד ר ״ א סל״א‪ .‬והוא נתון ובר‪ ,‬יומא לג‪ .‬ב‪.‬‬

‫׳‪1 °‬‬

‫‪M‬מנד‬

‫‪ . iTTDy‬הלטת‬

‫‪TO‬‬

‫‪ yQ J T I T G 1 1‬פיך‬

‫כסף משנה‬

‫ומחצה כמלת השלח! י ה א כתיב נ נ ח השלחן זה נצד זה ‪ .‬כלפי חין כלס׳ מזרח לצל‬ ‫ני אין לנס משא נ נ ת ף ונרםינ! נשקלים ירושלמי שיו אמר להם א ס נלה עינכם לכבל שינ חין‬ ‫פתח ההיכל‪ .‬לוקמיה נהל״הי מכיין נינייהו ינפה נמשך לחו!‪ :‬ום״ש ושלשתן היו מונחים‬ ‫אהס מחזירים אותו נכחפיכס וננזו‪ .‬ומ״ש ואף אורים וחומים שהיו בניה שני לא היו משינים‬ ‫נרוח הקדש וכוי עד כדי שלא יהא מחוסר מ ד י ם ‪ .‬נ ״ נ המוספות םפיק דיומא ‪ .‬והראנ״ד‬ ‫משליש ההיכל ולפנים ו נ ו ׳ ‪ .‬תוספתא פרק נ ׳ דיומא ‪:‬‬ ‫נ ת נ לא היי משינים א״א יהלא איריס יחומיס וריח הקדש יני' שעמי דתניא נספ״ק דיומא‬ ‫יח הביור היו לו שנים משל ל ל וכוי‪ .‬נםיס איל הממונה )יף ליז( תנ! נן קטין עשה שנים‬ ‫)דף כ*א ע״נ( אלי חמשה דנריס שהיי נין‬ ‫משי י ל לכיור שלא היו לו אלא‬ ‫מקדש ראשון למקדש שני ואלי הן ארין יכתירת‬ ‫שנים יממלא תנא נ י ׳ שיהי שנים עשר אחי!‬ ‫ולפנים‬ ‫ההיכל‬ ‫משליש‬ ‫טונחין‬ ‫היו‬ ‫ושלשתן‬ ‫‪.‬‬ ‫ץ‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫ונרוניס אש ישכינה יריח הקדש ואורים ותופים‬ ‫הנהנים המוסקים נתמיי מקישין ידיהם ייגליהס‬ ‫‪:‬‬ ‫הקדשים‬ ‫קדש‬ ‫ובין‬ ‫הקדש‬ ‫כין‬ ‫המבדיל‬ ‫הפרוכת‬ ‫כננד‬ ‫יפרש״׳ ארון יכפירת וכרוניס נולה חדא מילתא‬ ‫נ נ ת א ח ת ‪ .‬ומים ומוכני משו לי שיהיי נה‬ ‫ושכינה לא שדחה נו יריח הקדש לא היתה‬ ‫המיס תמיד וכוי ‪ .‬שם משנה אף הוא משה יח הכיור היו לו שנים עשר דד כדי שיהיו כל הכהנים‬ ‫נ נ נ י א י ס מ ש נ ת שתים ל י י י ו ש ו א י ל ך ע נ ״ ל ‪ .‬י י נ י נ ו‬ ‫מיכני לכייי שלא ׳היי מימיו נפסלין נלינה‬ ‫השנת הראביד‬ ‫יהיה העוסקים בתמיד מקדשים ממנו‬ ‫ארון ונפורח י נ ר י נ י ס נתלחא‬ ‫אפשר להשינ‬ ‫ו נ נ ס י א מאי מיפנ׳ אמי אניי נילנלא‬ ‫* ו מ י מ י עשי ל י ‪ H'K .‬ו נ ר י ס‬ ‫בה‬ ‫שיהיו‬ ‫לו‬ ‫עשו‬ ‫*ומוכני‬ ‫כאחד‪.‬‬ ‫ישכינה ו ר ו ח ה ק ל ש ו א ו ר י ם ו ח ו מ י ם ל א ח ש י נ‬ ‫משקעא ליה יפירש*׳ מוכני משיש ננמיא נלנל‬ ‫וריש אני רואה נכא! ואנו‬ ‫להו אלא נ ח ל א ואפילו א ח י ל ל ח כ י נ לארין‬ ‫לשקעי נ י נ ט ר שהיי מיידי מהינריס למימי המים תמיד‪ .‬והיא חול כדי‬ ‫שלא טקונליס שהנויננ׳ איני מקנל‬ ‫י כ פ ו ר ח ו נ ר י נ י ס נ ח ל א ושכינה ו ר ו ח ה ק ל ש‬ ‫הכיור ואי לא הוו מיפסלי נלינה לשי‬ ‫יויס והיא נלנל שהיי קושיים נ ו‬ ‫בלינה‬ ‫שקישו יהיו המים שבה בפסלי‪*,‬‬ ‫ואורים וחומים נ ח ל ח א ל י ק שרנינו מפרש ל ר י ח‬ ‫נכל׳ ילאי כניד היא ליכסל מים קרישים‪ .‬וינינו‬ ‫את הכיור מזנל ייושקנוין אופי‬ ‫ה ק ר ש היינו נ נ ו א ה ש נ ס ת ל ק ה מ ה נ ב י א י ם מ ש נ ת‬ ‫נ ח נ נפירוש המשנה הכיור מנלל נל׳ שרת שהכיור מבלי הקדש ומקדש וכל‬ ‫ה ו א ומימיו מ ו ר העירה ננורנ‬ ‫ש ח י ם ללליוש וזהו ח ם ל ו ן נ ל י ל נ י פ ר א ל שלא ה י ו‬ ‫ג ו י שיהיו מימיו ננחוניוס ולא‬ ‫וכשהיו נ ו סיס נתקדשו ונפסלו נלינה וזה‬ ‫עשה כלי ס נ י נ לכיור יהיו נ ו המיס תמיד דבר שיתקדש בכלי קדש אם לן‬ ‫נ נ י א י ס להוניחם נ ד נ ר ה ׳ יעוד היה ל ה ם חסרו!‬ ‫יפשלי נלינה ומפורש נ צ וה‬ ‫‪:‬‬ ‫נפסל‬ ‫א ח ר שחסר! נ ם כן ח כ י נ ח אורים ו ה י מ י ם ‪.‬‬ ‫ניומא ו ג ו נ ח י ם ‪:‬‬ ‫יהיי שוחח׳! מאיתי כלי לכייר כדי הצורך ראשון‬ ‫י מ י ש ע ו ד ה ר א נ ״ ד שאיני מ ח ש נ ו ן ה נ נ ד י ש‬ ‫יאשי! יאיתו הכלי היה נקרא מוכני מ כ י ל ‪.‬‬ ‫ש ע מ י שהיא ק ו ר א א ו ר י ם י ח ו מ י ם ל ש ם ה מ ש ו ר ש‬ ‫וכך ס ס דנייו כאן וניאה שהוא מפיש נלגלא‬ ‫שהיי מ ת נ י ן נ י ן כפלי ה ח פ ן כ ל נ ח י נ י נ ח ח א ל‬ ‫להיה סשקפא ליה היינו לומי שמשה נל׳ מנול‬ ‫החשן א ת ה א ו ר י ם ו א ת ה ח ו מ י ם י ר נ י נ ו ק ו ר א‬ ‫אבן היחה בקדש הקדשים במערבו שעליה היה‬ ‫ננלנל ס נ י נ י ח הנייי שהיה הכיוי משוקע א‬ ‫נתוכו וכשהיו יוציס היו הותחין פי אוחו בלי‬ ‫פ ה א ו ר י ם ו ח ו מ י ם להשן נ ל ר ך השאלה ‪:‬‬ ‫הארון מונח ‪ .‬ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן‪.‬‬ ‫ב נ י ת לאכין ה י ה כיחל מ נ ל י ל ז כ י ׳ ‪ .‬נ פ ר ק‬ ‫ב‬ ‫והמיס שושתץ ממני לכייל כיי הצייך יאשת‬ ‫הוציאו לי ) ל ף נ י א ‪ ( :‬י כ ח נ לש״י‬ ‫ראשון‪ .‬ימל י ר ך זה יש לפרש מה שאמלו גת״נ ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה‬ ‫ד נ מ ק ד ש שני ל א נ נ י א י ח ו כותל מ פ נ י שהיה‬ ‫יזנחיס )יף כי( כיור שלא שיקעו מ נ מ י‬ ‫מקלשנ בו מקום לננוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות‬ ‫נ נ י ה " מ א ה א מ ה י ע נ י ו לא ה י ה אלא אמה‬ ‫מקלש ממני לענולח לילה ולמחי אינו‬ ‫והראניד הורגל מל פיריש ישי׳ ילכך חמה ועקלקלות ויאשיהו המלך צוד‪ .‬ובנזו במקום שבנה שלמה‬ ‫דאינה יכולה לעמוד ב נ י נ ה ק ׳ א מ ה ולהוסיף‬ ‫ע ל ע נ י ה א ״ א ד כ ה י נ ה כ ל נ כ ת ב מ י ד ה ' עלי‬ ‫על י נ ר ׳ י ט נ ו ו נ ח נ עליו נהשניח י נ ר י ס זרים שנאמר ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים‬ ‫השכיל ו ה ס ד נ ר ׳ ה נ מ ר א נ פ ר ק ק מ א ד נ ת ר א‬ ‫אני רואה נכאן וני׳ ייש לחמיה עליי דאשו‬ ‫פיריש ליי׳ תנו את ארון הקדש בכית אשר בנה שלמה בן דויד‬ ‫) ד ף נ י ( ‪ :‬ו מ י ש ר נ י נ ו וכיון ש נ נ ו נ י ח שני נ ס ת פ ק‬ ‫מפני שהיא סקונל נפי' רש"׳ מי שפירש‬ ‫ל ה ם ולו׳ ‪ .‬נילושלמ׳ לכלאים פ״ח )הלכה ל י (‬ ‫אחי י נ י ז י יאמר לו ינס על מה פ כ ח נ מפורש מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את י־י‬ ‫ח מ ה שרקסין מ ה מ נ ש נ י ם או מ נ ה ו ; א מ ר ר '‬ ‫ניימא ונזנחיס יש לחמוה שאין פייושו מפורש אלהיבם ונר‪ .‬ונננז עמו מטה אהרן והצנצנת ושמן המשחה‬ ‫•וסי מ ן מ ה ל כ ח י נ ו א ר נ ע י ס נ א מ ה ה י ה ה נ י ח‬ ‫ננמיא ׳יחי משיייש י ט נ ו ‪ :‬ו ד ע שיניני נ ח נ‬ ‫ה ו א ה ה י כ ל לפני ה ד א א מ ר ה ח נ פ נ י ם א מ ר ליה‬ ‫נפ״ה מהללית ניאח המקיש מ׳ כיור נשסלי‪ 1‬וכל אלו לא חזרו בבית שני‪ .‬ואף אורים וחומים שהיו‬ ‫ר נ י מ נ א ו ה נ ת י נ ויעש א ח נ י ח ק ד ש ה ק ד ש י ם‬ ‫נלינה יניצי היי עושים משקעים אוחו ביר בבית שני *לא היו משיבין‬ ‫עשרים חמה א ר ך ועשרים א מ ה ר ו ח נ הדא‬ ‫השנת הראב״ד‬ ‫מקוה או!בתי[ מט״ן ולמחי מעלי! אוהו יממלא'! ברוח הקדש ‪ .‬ולא היו נ שאלין‬ ‫א מ ר ה מ ב ח ו ן ‪ .‬ו מ י ש רבינו א נ ל ב מ ק ד ש ראשו!‬ ‫*לא היו משיכי! ‪ K'H .‬והלא‬ ‫אותו כל יום נ נ ק ר עכיל‪ .‬נראה מדנייו אלה‬ ‫לא היה שם אלא פ ר ו כ ח א ח ת ו כ י ' נ ר א ה‬ ‫שנאמר עד עמוד כהן‬ ‫שהם כפירוש רש"׳ והראניד ואפשר שרטנו בהן‬ ‫אודים וחומים ורוח הקדש שנו‬ ‫דלמשכן ק ר י מ ק ד ש ראשון דאילו נ נ י ח ראשון‬ ‫וגרים הם מ ן החמשה שמסרו‬ ‫מפרש פני הפירושים וכאן כ ת נ האחד ישם לאורים ותומים‪ .‬ולא היו עושין אותן‬ ‫נ נ י ח שני ולדנויו אינו אצא‬ ‫ל א ה י ה פ ר ו כ ת א ל א כוחל ‪:‬‬ ‫נ ח נ האחר* ‪:‬‬ ‫אלא להשלים שמנה בנדים לכהן‬ ‫אחו וחיכוו י נ י י ם ‪ :‬א מ ו אינו‬ ‫ה ה י כ ל ש נ נ ו נ נ ׳ ה ג ו ל ה וכוי ע ד ה ר י ה כ ל‬ ‫נ‬ ‫פ י ר א אבן היחה נקדש הקדשים ונו׳ ‪.‬‬ ‫כלום שאינו מחשנין כננוים ‪:‬‬ ‫מ״כ דאיחיה נמלאכח המשנן נדול כדי שלא יהא מחוסר‬ ‫ק ׳ א מ ה ‪ .‬מ ש נ ה ב פ ר ק ד׳ ד מ ד ו ת‬ ‫) מ ש נ ה ו י ( ‪ .‬ו נ ה ש נ ו ת א י א לא ה א י ר ולא ה ז ה י ר‬ ‫ש״ל ‪ .‬ומת שנחנ ונגנז עמו מסה אהרן והצנציח בנדים ‪ :‬ב בבית ראשון היה כותל‬ ‫ו נ ו י ‪ .‬ואני אומר שהמנהג ב א י ; ה ו נ ר מ ה י מ י ן‬ ‫אמה‪.‬וכיון‬ ‫יו‬ ‫עב‬ ‫הקדשים‬ ‫יני'‪ .‬נ ס י ק לכריחוח )לף ה‪ (:‬ונפלק שלישי מבדיל בין הקדש ובין קדש‬ ‫מצי״ריש‬ ‫מנשרים‬ ‫נג‬ ‫ביח ה ש ר י ם לעשות‬ ‫להוטות )לף י״נ( ונפרק חמישי ליומא )לף‬ ‫ו ה ו א ה נ ק ר א שבאין ו ל מ ע ל ה מ מ נ ו‬ ‫בציירים‬ ‫נ״נ( משנננז אלו! נננז צנצנח המן וצלוחית שמן שבנו הבית שני נסתפק להם אם עובי הכותל היה ממרת‬ ‫ה ת ק ר ה ה ע י ק ר י ת שהיא מגולית ל א י י ר ה ש מ י ם‬ ‫המשחה ומקלו של אהרן שקידיה ופרמיה וארגו הקרש או ממרת קדש הקדשים לפיכך עשו קדש הקדשים‬ ‫יהלל נ י ן ה ט נ א " ! י נ י ן א י ח ה ת ק ר ה ה ע י ק ר י ת‬ ‫ששילו פלשתים לורין לאלה׳ יכראל ימי גנזי‬ ‫יאשיהו עביו עשרים אמה תמימות ועשו הקדש ארבעים אמה‬ ‫י א ס לפעמים הדלף אזהה ח ק ר ה העיקריח ירד‬ ‫מלך ׳הולד מזו שנאמל זיאמל ללויםהמטניסנו'‬ ‫ה ד ל ף נ א ו מ ו חלל ע ל נ נ ׳ ה ה ב א י ! ו ל כ ך נ ק ר א א ו ה ו‬ ‫הנו חח ארון הקלש וכי׳ ופירש'׳ בכריתות תמימות והניחו אמה יתירה בין הקדש ובין קדש הקדשים‬ ‫חלל נ י ח דילפא ו ה ע נ א י ן נ ק ר א נ י י ר ו ה י ה‬ ‫אחת‬ ‫חגו אח ארון הקדש נניח אשר נ נ ה שלמה ולא בנו כותל בבית שני אלא עשו שתי פרוכות‬ ‫ר נ י נ ו בעצמי בפירוש‬ ‫נ י נ ה ו א מ ה וכן כ ת נ‬ ‫כ׳‬

‫פרק רביעי‬

‫מצד קדש הקדשים ואחת מצד הקדש וביניהן אמה כננד‬ ‫* ] ז ה מ ה ן צינור כן צט• ששני השיכושים אינם נ‪!1‬צין עובי הכותל שהיה בראשון‪ .‬אבל במקדש ראשון לא‬ ‫נ א מ ו ונמצא הרסניים יהיה כמסתפק‬ ‫והחייט נ חמהנ הייתה שם אלא פרכת אחת בלבד שנאמר והבדילה‬ ‫נחמיו טיא משנה ו ׳ דאשוזמינןווים להכימ‬ ‫הפרכת לכם ונו׳‪ '.‬ג ההיכל שבנו בני נולה היה מאה‬ ‫‪1‬‬ ‫משנה מ ' ‪ ' t‬ו מ נ י ל ת ץ‬ ‫ולפי ‪ cnv‬זה ס ו נ מ ש ו ג ו י ו מילין נפננין א ח ו מיש( אמה על מאה אמה על רום מאה ‪ .‬וכן היתר‪ .‬מדת רומו‪.‬‬ ‫בנו נובה שש אמות אטום םתום כמו יסוד ל ו ‪ .‬ורום‬ ‫כותלי הבית ארבעים אמה ״ורום הכיור שבתקרה אמה ועל‬ ‫השנת הראכ׳ד‬ ‫נביו גובה שתי אמות פנוי שיכנס בו הדלף והוא הנקרא בית‬ ‫דילפא‪ .‬ועובי התקרה שעל נבי בית דילפא א מ ה ‪ .‬ומעזיבה‬ ‫הכיול‪ H'H .‬לא האיר ולא הצהיר ‪1‬צא הים ט ו ו נחקרה אצא נווח ננוחל יזוז מנטניס נ כ י ו ו‬ ‫*‪1‬וו‪0‬‬ ‫ואמיזים נ י ת ו י ל ז א נ מ ו מוונויו‬ ‫וכייר כ ו י שלא יכנסו מ י ם ש מ נ ו ת םיזאום ננוחלי ההיכל‬ ‫נובה א מ ה ‪ .‬ועלייה בנויה על נביו נובה כותליה ארבעים‬ ‫קגועויו גכוחציס ינילסיח צקנל ו ל ן המקרה ילשופכו לחון ואיו אפשר להיוח מיש ועדיין לא‬ ‫אמה‪ .‬ובגנה גובה אמד‪ .‬כיור ואמתים גובה בית דילפא ואמה‬ ‫הניע לחקרה ‪:‬‬ ‫תקרה ואמה מעזיבה וגובה המעקה שלש אמות וטס של‬ ‫למכנה‬

‫ננחנ‬

‫רנינו‬

‫מירובו‬

‫* ] נ י ל כהוא פ י ה נרשיי וצריו להיות י‪ '1‬אמם יכן היא‬ ‫נ מ ו י י [ שיד נ ל ההינל <‪1‬י קיויי עציה ראשונה ושל ניח‬ ‫לאשי! היה נ נ י כ ו י ‪ ,‬ל' ו נ ן כ ת נ רש־י נד״ה׳ נ ' נ '‬ ‫ו ' א מ ו נ ן מצאתי בחייכן שהאוין נזה כשרק הוציאו‬ ‫לו עיש[ ‪:‬‬

‫ברזל כמו סייף גובהו אמה על נבי המעקה סביב כדי שלא ינוחו עליו העופות והוא הנקרא כלה עורב‪ .‬הרי הכל מאה‬ ‫מן‬ ‫משנה למלך‬

‫אטה‪:‬‬

‫פ ־ ד א ו א ף אוויס וחומים י נ י ' ‪ .‬עיין ליזייי פי• חכלנויו נ צ י כמקוש ו י ן י׳ ‪:‬‬ ‫מ ר א י מקומות‬ ‫שם נ‪ ,3‬כ הוריות יב א כריתות ה‪ .‬ב‪ .‬תוספתא סוטד פי״ב‪ ,‬כ ואף אורים וחומיפ וכר‪ .‬עיין יומא כ«‪ ,‬ב‬ ‫ושלשתן היו מונחיץ וכוי‪ .‬תוטפתא יומא פ׳יב יא מנחות צח‪ .‬ב ושלשתן וכוי‪ .‬פקודי ס‪ .‬כו‬ ‫הכיור‬ ‫תוספתא םוםד פי״ג‪ .‬ג ואף אורים ותומיס ‪ .‬בגדים )דלא כדראב׳׳ד(‪ .‬דאה אוצה׳׳ג ברכות‪ ,‬התשובות‪ .‬סי׳ ד‬ ‫וכד‪ .‬יומא לז א וכל דבר שנתקדש ובר‪ .‬סיכה נ‪ .‬א‬ ‫נ ‪ .‬בנית יאשון וכר‪• ,‬ונמו‬ ‫ו‪ .‬וע• ‪6‬־‪ .(5‬ולא היו נשאלין וכר‪ .‬סוטר פת‪ .‬נ ‪» .‬ד ע מ ד כ ק ונר‪ ,‬עירא ב‪ .‬סג‪.‬‬ ‫פרק ד‪ .* - :‬אבן היתר בקה־ק‪ .‬יומא נג‪ .‬ב תוספתא שם פ־ב‪ .‬ינ‪ .‬שעליה היה הארץ מונח‪ .‬תוספתא‬ ‫ב ההיכל‬ ‫נא‪ .‬ב‪ .‬נסתפק להם וכר‪ .‬ירושלמי כלאים פ־׳ח ה״ד‪ ,‬והבדילה הפרוכת לכס וגר‪ ,‬תרומה כו‪ .‬לנ‬ ‫שם‪ .‬ולפניו מוננת המן‪ .‬בשלח טז‪ .‬לג‪ .‬ודאה תוספתא שם פ״כ‪ ,‬יג‪ .‬ומסד‪ ,‬אהרן‪ ,‬קרת יו‪ ,‬כה‪ .‬וראה תוספתא‬ ‫שבנו וכר‪ .‬מדות פ״ד מ״ו יומא נב‪ .‬א‪ .‬וסם של ברזל ובר‪ .‬ראה שבת צ א‪ .‬ר״ח שם נז‪ .‬ב‬ ‫שם‪ ,‬ו‪»1‬ו במקום ש מ ה שלמה‪ .‬יומא נ נ ‪ .‬ב נג‪ .1 ,‬ויאמר ו ל מ ס ונר‪ ,‬דה־ב לה‪ ,‬נ ונגנז עפו מטה אהיז וכר‪,‬‬ ‫היה‬

‫זניוביס‬ ‫יח‪ .‬הכיור וכוי‪ .‬פ י ה ״ מ יומא‬ ‫פ ״ ג מ י ״ א ומוכני עשו לו‬ ‫פיר״מ‬

‫שם‬

‫ת מ י ד ס״ א מייד‬

‫פ ״ ג מי׳ח‪.‬‬ ‫פ ר ק ד׳‬

‫‪ -‬ב‪ .‬פ י ר ״ מ מ ד ו ת‬

‫פ״ר מ״ו‪ .‬יימא פ ״ ר‬ ‫ג‬

‫נ׳יה״מ פ ״ ד‬

‫מ״ו‬

‫מ״א‬

‫‪10‬‬

‫משני־‬

‫עבודה‪ .‬הלכות בית הבחירה פ־ד‬

‫כסף משנה‬ ‫כוהצ‬

‫השער ו׳ אפיח (הו מה ששנינו כוחל ההיכל ו ׳ ‪ .‬וחיש והאולם י״א אמות ועוני‬ ‫המשנה היה נהונ אצלס נ נ נ ״ נ ס לעשות צניח שני קירו״ס קירי׳ למעלה מחנייו ונותנים‬ ‫ציונים‬ ‫י‪ .‬מן הצפון לדרוש‬ ‫כץ שניהם ממש הרחקה וקורים אותו החלל נ י ת הליצשא על שם הללף כלי שאס יטיף‬ ‫האולם ה׳ מנואל במשגה ‪:‬‬ ‫ד אמות‪ ,‬פ י ה ״ מ מדות פייר הקיליי העליין ׳עמלי סמים נאיחו החלל ‪ :‬ו ר ע שהריר שמעיה שירש נמשנה האוטם שש‬ ‫ה י ם י ש מ! הלשין ללחם ק׳ אמה וכוי‪ .‬זהו מה ששניט האילם עורף עליו שיו אמוח‬ ‫כ <בהצי‪.‬־דו ש ט טוף מ ״ י אמיח המפחן נניה מהארן שש אמות מנין אסים חומה שרימה וצריך לומר מעליח היו‬ ‫מ! הצפון וסיו פ! הלרוס ומשרש לנינו דהיינו לומר שפיני ניחל האילם ה׳ אמוח נצפו!‬ ‫פיה״מ תמיד פ״ו‪ .‬ם״י‪ .‬באולם שמהם עולים על המפתן ומורליח כהיכל‬ ‫והי נ ל ח ם כמו שהוא כמזרח וחיכו של אולם‬ ‫־‪ r‬פ ״ ד מ ״ ב‬ ‫לילל נה! מהמפחן ע נ י ל ‪ .‬וטעמו מפני שאס‬ ‫נצפין י' אמונן יכן נלרוס כשם שארכו ממזרח‬ ‫וארבע דלתות ו כ ד האופס הוא היסיל המונלע נקרקע לא היה ד מן המערב למזרח מאה אמה ווהו חשבונן‪ .‬ארבעה‬ ‫לפעלנ ••א אמה ‪ :‬ו כ ת ב נהשנית נ ל זה‬ ‫‪:‬׳׳מ מ ד ו ת פ ״ ד מ ״ א‬ ‫‪ r‬וחמש מלתריות ובר‪ .‬לתנא למנותו נכלל רוס ההיכל‪ .‬אנל רנינו כתלים זה לפנים מזה וביניהן שלשה מקומות פנויץ ‪.‬‬ ‫הנל ורעיון רוח וכוי‪ .‬ואני אומר כל עצמו של‬ ‫הראניד לייחס טעות לרנינו הוא ממס ששנינו‬ ‫נגיף‬ ‫שנוני!‬ ‫אסים‬ ‫ננין‬ ‫הוא‬ ‫אוטם‬ ‫שם‬ ‫פירש‬ ‫‪ :‬״ מ מדות פ ״ ג מ ״ ו ‪.‬‬ ‫בין הכותל המערבי ובין הכותל שלפנים ממנו חמש‬ ‫נמשנה הנזכרח ההיכל צר מאחריו ורחג מלפגיו‬ ‫& ההיכל וכר‪ ,‬פיה •מ מדות הקרקע יסוד ועליו מעמידים הנחלים עכ־ל‬ ‫־ סוף מ ״ ז ויציעיט היו נראה שהאוטס היה כולו מונלע נקרקע ‪ .‬יכאן אמות ובין כותל שני ושלישי שש אמות ובין כותל‬ ‫ולומה לארי ו נ נ ר פירשו רנינו כפירוש המשנה‬ ‫וז״ל היה נ ל ההיכל ק' על קי אנל היו משי!‬ ‫־פץ לבית ובו׳ פיה״מ שםכ ח נ נמו יסוד לו ויש לדי! נדנריו לומר שסינר שלישי ורביעי שש אמות‪ .‬ואלו המרות הן של עובי הכותל‬ ‫הננין מעש צר לצד המפרנ וכשימשך לצד‬ ‫שלא היה האינוס הזה מונלע כקרקע ' י נ ד נ ר י עם המקום הפנוי שבין שני כותלים ‪ .‬ואורך קדש הקדשים‬ ‫המזרח מתרחנ כדמות האריה שהוא רחנ מצפניו‬ ‫ה״ר שמעיה ־‪.‬‬ ‫ד ‪ 0‬ן המערנ למזלח מאה מאה וכוי ‪ .‬נוסיזח עשרים אמה ‪ .‬ובין שתי הפרוכות המבדילות בינו ובין‬ ‫יצר מאחוריי מל כאן לשינו‪ .‬ולפי זה אינו מנין‬ ‫לנלי‪ 1‬שלנו‪ :‬ו ם י ש לניני יכתל׳ הקלש ששה כשלים‬ ‫הדפום שנשכר׳ לבינו נחונה כשעות הקדש אמה ‪ .‬ואורך הקדש ארבעים אמה ‪ .‬ועובי הכותל‬ ‫זה לפנים מזה וביניהם ה׳ מקיפוח פנו״! נ ץ‬ ‫והילך הנוסחא הנכונה ונין כותל שני ושלי; המזרחי שבו השער שש אמות והאולם אחת עשרה‬ ‫כותל חיצין וני! השני ה׳ אמות‪ .‬זהו מה ששניני‬ ‫ר‪.‬ל מ ל י ו ׳‬ ‫אמות‬ ‫שש ממות ונין‬ ‫כותל המשנה ה׳ וכנר נמנאר שכיתל המסכה‬ ‫ורביעיי נ י ' יבמקוס אמה‪ .‬ועובי כותל האולם חמש אמות‪ .‬נמצא הכל מאה‬ ‫ואלי המדית הן בל עיב׳ הכיחל‬ ‫ששנינו לא היה ניתל סתוכ אלא שני נתלים‬ ‫השגת ת־אב׳־ר‬ ‫מן הצפון לדרום ״מאה‬ ‫שכתינ עשר אמיח והאולס צריך למחיק נ' חיטת אמה‪:‬‬ ‫והרחקה ניניהם ועוני שני הנתלים פס‬ ‫•מאה אמה « נ י נ ״ ל ה א י ל ם ‪.‬‬ ‫אלו ולכתוב והאולם י״א אמה ולכתוב אחריו אמה ‪ .‬עובי כותל האולם‬ ‫ההרחקה שביניהם היו המש אמות‪ .‬ומ״ש‬ ‫ועוני נוהל האולם חמש אמות וכל זה משנה‬ ‫א ״ א נל ‪1‬ה מ ל וועיי! רוח‬ ‫ונין שני ישליש׳ ג׳ זהו ששנינו והמשנה ני‪ .‬ומיש‬ ‫שם )משנה זי( מן המזרח למערב מאה אמה‬ ‫אמות‪ .‬ומכותל אולם עד כותל שלא היה כס כותל כאולם כלל‬ ‫וחמש נין נ ׳ ולי זהו מה ששנינו כותל החא ה'‬ ‫כותל האולם חמש והאולם י״א כותל ההיכל הקדש עשר אמות‪ .‬וכותלי הקדש וטנווח גדולה כיא וו שלא גיס‬ ‫! כ נ ר נתנאל שכוחל התא ששנינו לא היה כותל‬ ‫לאולם אלא נוחל המורח שלפני‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שש יחיכו ארבעים אמה סרקםין עברים אמה‬ ‫סחים אלא שני כחלים והרחקה ניניהם יעוני‬ ‫ט ק קדשי הקדשים כיתל ההיכל שש והתא שש ששה כתלים זה לפנים מזה וביניהן ההיכל ועל ק אמ‪ ,-,‬ההיכל ‪5‬י‬ ‫שני הכתלים עס ההרחקה שכיניהם היה חמש‬ ‫מאחריו ורחנ מלפניו ויונזנ‬ ‫ץ כותל‬ ‫״ ן‬ ‫כותל התא חמש מן הצפי! לדרים ע' אמה כותל חמשה מקומות‬ ‫אמיח‪ .‬ומייש ונין רניש׳ וחמישי שש זהי מה‬ ‫האולם נמנה נ ו ו ח נ ההיכל‪.‬־‬ ‫י‬ ‫המסכה ה׳ והמשנה נ׳ כוחל החא ה' והתא ו׳‬ ‫ששנינו זהתא יי‪ .‬ימ״ש ונין ‪-‬מישי וכותל הפנימי‬ ‫כותל ההיכל ו' ותוכו עשרים אמה כותל ההיכל‬ ‫‪.‬‬ ‫אמות‬ ‫חמש‬ ‫השני‬ ‫ובין‬ ‫חיצון‬ ‫שש זהי מה ששניני כיח ל ההיכל ז' יעל סי מה‬ ‫שני ושלישי שלש אמות וחמש בין שלישי ורביעי‪.‬‬ ‫שנחנאר שלא היה כיתל סחיס אלא נ ׳ כחלים‬ ‫ו' והתא י׳ וכותל ההא ה' וטח הורדת המיס וב ‪I‬‬ ‫ג׳ אמות והכותל ה' אמות האולם עודך• עליו‬ ‫ובין רביעי וחמישי שש ‪ .‬ובין חמישי וכותל הפנימי‬ ‫יעינ׳ שני הכתלים עם‬ ‫והרחקה ניניהם‬ ‫ההרתקה שניניסס היה י׳ אמית‪ .‬ומ*ש נמצא‬ ‫פ״ו אמה מן הצפין ופיו מן הדרוס והיא היה שש נמצא הכל ארבעים אמה מצד זה ‪ .‬וארבעים אמה‬ ‫נקרא ט ח החליפות ששם נונזין את הסכינים ‪.‬‬ ‫הכל מ' אמה מצל זה ששוט היא‪ .‬וסיש וסי‬ ‫ו נ ח נ ר ט נ ו בפירוש המשנה נפרק הניכר על‬ ‫מצד שבעדו ורוחב הבית מבפנים עשרים‪ .‬הרי מאה אמה מצי שכננלי זה‪ 1‬ששנינו כותל ההיכל י'‬ ‫יהחא י' יכיתל החא חמש יניח הורלח המיס‬ ‫מה בשנינו שם במשנה שלישית וליח חאיס היו אמה‪ :‬ן הפשפש והוא שער הקטן‪ .‬ושני פישפשין היו‬ ‫; ־ ט״י נצפו! יש״ו נ ו ר י ם ושמנה‬ ‫נ ׳ יהכיחל ה׳ ועל שי מה שנתנאר הרי כ״ה‬ ‫נמערנ להיכל מצדי השער הגדול שבאמצע ‪ .‬אחד בצפון ואחד‬ ‫שבצפון ובנדרים ה' על נב׳ ה' והי על נטה!‬ ‫ומס נוחל האילם שהם שיו עילה הכל מי‪ .‬ומ״ש‬ ‫ושבמערנ ג ' על נ נ ׳ נ׳ וכנים על נטה‪,‬׳ בדרום‪ .‬שבדרום לא נכנם בו אדם מעולם ועליו הוא‬ ‫ורוחנ הניח עשרים ‪ .‬מנואר נמשנה ‪:‬‬ ‫כשהסתכל נצורח ההיכל שציירנו המצא נצפו! מפורש על ידי יחזקאל השער הזה סגור יהיה לא יפתח‪.‬‬ ‫י ה פ ש פ ש הוא שעל קטן יני׳ ער ומהלך‬ ‫ה' הרהקית יהס כותל מסנה ומסבה יכוחל‬ ‫התא והתא ומחל ההיכל וכמוהם נ ד ח ס לפיכך ושבצפון בו נכנסין‪ ,‬ומהלך בין שני הכתלים עד שמניע‬ ‫על שעל הגדול ופיתחז ‪ .‬נ פ י ק‬ ‫י נ י ע ׳ למלות )משנה נ י ( ‪:‬‬ ‫אמר שעל אלו ה׳ הרחקות היו חמשה תאים ועל למקום פתוח לקדש משמאלו ונכנס לתוך ההיכל ומהלך‬ ‫ז ה ש ע ר הנלול היה לחנו י׳ אמוח ובונהו‬ ‫ה' תאים )תמשה) וכיוצא נ ו היה בדרום ואל עד שער הנדול ופותחו ‪ :‬ז השער הנדול היה רחבו‬ ‫יכי' על לכסות אחורי הללתוח ‪.‬‬ ‫ישעך שקראם מתל מסנה ומבנה וכותל התא‬ ‫והתא וכותל כהיכל תחר כך חזר וקרחה כולם עשר אמות וגובהו עשרים אמה ‪ .‬וארבע דלתות היו‬ ‫שם ומסיים נ ה שכל הניח פיח נ ז ה נ חי;‬ ‫מאחורי הדלתות ופירש היל עינליה ז״ל שתים‬ ‫תאים לפי שהתרחקה שיש ט ן בני הכתלים לו שתים בפנים ושתים בחיץ‪ .‬החיצונות נפתחות לתוך‬ ‫נפנים נעוני הנוחל שנלפ׳ פנים י״תים נחי;‬ ‫ריח ההא וכולם חחים תבל ככותל המהנה וכותל הפתח לכסות עוביו של כותל והפנימיות נפתחות לתוך‬ ‫בעניי שכלש׳ החי; שעיניו של כותל ההיכל‬ ‫התא ונוחל ההיכל לא היה כותל סתום אלא‬ ‫היה י׳ אמיח ילסוף אמה מיצינה של עוני‬ ‫שני נתלים וניניהם הרחקה )כמו שציירנו(הבית לכסות אחורי הדלתות •י ח פתחו של אולם היה‬ ‫הניתל היו הדלתית התיציניתאחת לימין הפתח‬ ‫ולקצת התאים היו במות כגון בקרא הכירה גבוה ארבעים אמה ורוחב עשרים ולא היה לו שערים‬ ‫יאחת לשמאלי נל ילח מהם לחנה ה ׳ אמית‬ ‫התחתונה מהם משבה יטה הורדת המיס וחמש מלתריות של מילא היו על גבי פתחו מלמעלה ‪.‬‬ ‫וכשהיו נעיליח היי נונעוח זו נזי יסיתמית‬ ‫יזילתם וכוי וכשתסתכל בלירה גם כן חמצא‬ ‫יוחנ חלל הפחח שיחנו יי אמות וכבנ;יו נפתחות‬ ‫במערב בלב הרחקות והם כותל החא והתא התחתונה עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה ‪ .‬וכל‬ ‫לצי פנים מכסות חמש אמות של כוי׳ הכותל‬ ‫וכוחל ההיכל והיו עליהם ג' תאים ובנים מל אחת מחמשתן עודפת על שלמטה ממנה אמה מזה ואמה‬ ‫ישחים ילחוח אחיית כמלת אלי היו קנופות‬ ‫בסוף עיני הכיתל לצי פנים יכשהן נפחחיח‬ ‫גביהן ענ*ל‪ .‬ועל פי הדברים האלה יהיו מבוארים מזה‪ ,‬נמצאת העליונה שלשים אמה ונדבך של אבנים‬ ‫לפניך דנריו פה כ׳ מ״ש מן המערנ למזרח ק׳‬ ‫מכסות ה׳ אמית פפה והי אמות פסה מ י ו ח נ‬ ‫אמה וזהו הפבוגן ארנעה נהלים זה לפנים מזה היה בין כל אחת ואחת •י ט ההיכל היה בניינו רחב‬ ‫כותל ההינל נפנים ישם לא היה הכותל טית‬ ‫וניניהם נ ׳ מקומות פנויים נין הכותל המערנ׳ מלפניו וצר מאחוריו כמו ארי‪ .‬ויציעים היו מקיפין לבית נזהנ כמו שאר הניח לפי שלא היה נלאה ע י כ ‪:‬‬ ‫ו נ י ! הכותל שלפנים ממנו ה׳ אמות זהו‬ ‫ח פתחו של אילם היה נכיה ס׳ אמה י נ י ' על‬ ‫מה כולו מסביב חוץ לכותל המסיבה ‪ .‬ויציע התחתונה חמש‬ ‫ששגינו כותל התא ה' ! כ נ ר נתנאר שניתל התא‬ ‫ינלנך של אנניס היה נין נל אמת‬ ‫ורובד‬ ‫ששנינו לא היה כוחל סחוס אלא שני נתלים‬ ‫ואחת ‪ .‬משנה נפ״נ למלית ‪ .‬ישי' ה י י עונליה‬ ‫וביניהם הרחקה ועוני השני כחלים פ ס ההרחקה‬ ‫זיל מלתייות קורות סצליירות וסכו״יומ של מילא של אילן שנלליס נ ו עתציס שקייייס‬ ‫שניניהס היו ה׳ אמיח‪ .‬ימה שבחב ונין כוחל שני ושלישי שש אמות זהו מה ששנינו‬ ‫מילין‪ .‬החחחונה הקויה החחחינה מושכבת על משקוף הפחח ליחני של פתח שהיא‬ ‫והתא ו׳ ומה שכחב ונין מתל נ ׳ ודי ו׳ אמות זהו מה ששנינו וכותל ההיכל שש ונבר רחב כ' אמה והקויה עייפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה נמצא איכה כ״נ וקורה‬ ‫הרחקה‬ ‫כותל סחוס מלא נ ' כתלים יטניהס‬ ‫נתנאל פכוחל ההיכל ששנינו צא‬ ‫שניה שלמעלה הימנה עייפה על הראשונה אמה מזה ואמה מזה נמצא ארכה כיל‬ ‫ומוני נ ' הכתלים עם ההרחקה שכיניהם היה ו' אמוח ‪ .‬ומה שכחנ ואלו המרוח הן‬ ‫והשלישית כ״ו והרניעית כ״ח יהחמישית ל ׳ ‪ .‬ינינך שייה כמי נינכי! די אכן גלל‪ .‬נ ץ‬ ‫ואורך‬ ‫ומ״ש‬ ‫שכחנח׳‪.‬‬ ‫נמה‬ ‫מנואר‬ ‫הוא‬ ‫כחלים‬ ‫שני‬ ‫שנין‬ ‫של עוני הכותל עם המקום הפנוי‬ ‫כל אחת ואחת חמש קיריח אלי לא היי נינעית זי נזי אלא שורה של נני; אננים‬ ‫קדש הקדשים כ׳ אמה מנואר במשנה שכחנתי נסמיך‪ .‬ימ״ב ונין שתי הפרוכיח המבדילוח‬ ‫היתה נין זי לזי עכ״ל ־‪ .‬כתבו התיספות נפי כל הצלמים )דף מיג( אהא יתניא לא‬ ‫נינו ו נ ץ הקדש אמה‪ .‬נחנאר בפרק זה והוא מה ששנינו אמה טרקםין ‪ .‬ומ״ש ואורך‬ ‫יעשה אלם נית תננית היכל אכסדרה תבנית אילם שהאולם היה פרין נמיליאו‬ ‫הקדש מ' אמה זהי מה ששנינו בהיכל חיכי מ׳ אמה ‪ .‬ימ״ש !עיני הכותל המזרח שנו‬ ‫לריח מזרתיס ‪:‬‬ ‫השער‬ ‫ט ההיכל היה נניינו י ח נ מלפניו וצר מאהיריי כמו איי‪ .‬נתנאר נכירק ז ה ‪:‬‬ ‫*]החייט כוכים שא־א שוגוי סימנים כ י נ ו י הרר־ש שהוי כחג נם־י המקדש נולי לא כיס נמיבוי‬ ‫ויציעים היו מקיפים לנית כולו וכי' ‪ .‬בפיק י' למלות )משגה יי( התחתונה‬ ‫וכוי ומסיום שהאולם יההיכל נילי נשיה והאריך געני! זה ע״ש גפיו ומדיח[ ‪:‬‬ ‫ה' ו י ו נ י י׳ האמצעית י ' יריני ז' והעליונה ז' שנאסי היציע התחתונה חמש כאפה‬ ‫יחכה‬ ‫מראי מקומות‬ ‫הפשפש של אולם וכר‪ ,‬מדות פ‪-‬יג מ״ז ולא היו לו שערים‪ .‬שם פ״ב מ׳׳ג‪ .‬ווומש מלתדיוח וכר‪ ,‬שם פ״ג‬ ‫מן הצפק לדרוס וכר‪ ,‬מדוח פ״ד מ״ז‪.‬‬ ‫ד‪ ,‬מן דמערכ למזרח וכר‪ ,‬מדות פ ״ ד מי״‬ ‫ז‪ ,‬השער הגדול וכוי‪ .‬מדוח פ״ד מ״א‬ ‫וכוי מדוח פ ״ ד מ ״ כ השער הזה וגוי‪ .‬י ח ז ק א ל‬ ‫‪ r‬פתחו ם ״ ז מ ההיכל וכר‪ ,‬מדוח פ״ר מ״ו‪ .‬ויציע התחתונה וכר‪ .‬שם פ׳׳ד ס״ד‪,‬‬

‫ה‬

‫ח‬

‫‪3‬‬

‫נ‬

‫י‬

‫ו‬

‫‪1‬‬

‫ב‬

‫‪1‬‬

‫ם‬

‫ש‬

‫כסף משני׳‬

‫עבודה‪ f T Q HOSl .‬הבחירה‬

‫רינה והפיכונה שש נאמה י ח נ ה והשלישית שנע כאמה יחנה ופי׳ ה״י עונייה ממון‬ ‫לנוחל המסכה שהיא הכיתל מזיצץ של הקיש המ יציעים דהיינו גזוזטראות מקיפים את‬ ‫הניח מני מחית מערנ צפון ולרום והיו היציעים הללו סמת״ס שרים ישלישיס היציע‬ ‫סשחחיצה ממש נאמה יחנה י ה ר י נ י שעליה דהיינו התקרה שעל התחתונה‬ ‫‪ bvs‬הרצפה שעל התיכונה שש נאמה י ח נ ה‬ ‫לפי שכותל המסכה היה הולך ומצי כלפי ספלה‬ ‫ינשמניפ אל הליכי שעל גכ התחתונה היה‬ ‫נכנס לפנים אחה א' ועל אותת אמה הטלשת‬ ‫היו נתונים קולות היצימ נמצאת היצימ התיכונה‬ ‫וחנה אמה א׳ •ותי מ; התחתונה יה״נו אותה‬ ‫אמה שנכנס הכושל לפגים וכן כשמניע ל י ו נ י‬ ‫שפיג התיכונה שהיא היצשה של שלישית היה‬ ‫הכותל מצל ונכנס לשנים אמה אחת כלי שיטח‬ ‫ואש הקידה סל איתת אמה שכותל תיכונה‬ ‫בולש ייוצא לחין ייתר מכותל העליינה ונמצאת‬ ‫היציע העליינה יחנה אמה ייחר מן התיכונה‬ ‫ישפי אמית יותר מן התחתונה וזהי שנאמי כי‬ ‫מניעות נתן לטח חוצה לנלתי אתיז נקירית‬ ‫הנית כלומר היה מגיש ומחסי מטיט הנוחל‬ ‫מנחין אמה א' כריכי של החיניגה יעיי אמה‬ ‫א ‪ x‬ס ברוני של העליונה כרי שיהיה לו מקיס‬ ‫לשים נהם לאשי הקילוח של ה ל ו נ י נ י ׳ שלא‬ ‫יצסרך לאחוז נקילוח הניח לעשיח חוייש‬ ‫נטתל ולחחונ שם ראשי הקורות פכיל‪:‬‬ ‫וכתב נהשנוח לונל על גנה איא איני יולע‬ ‫מהו על נגה אלא וני' ‪ .‬ולשון על גנה‬ ‫שהיקשה לו נלנרי רטנו מנואר נמה שכתבתי‪.‬‬ ‫ידע ממה שנהינ פה נספל׳ הלסוש ונן סנינ‬ ‫לנחלי האילם מלמטה על למעלה כך היו‬ ‫הנ׳ יציעים מקיפים לטח משלש לוחית הכל‬ ‫מיוחר יצריך למחקו ‪:‬‬ ‫ו נ ן סנינ לכחל׳ האילם י כ י ' ‪ .‬נפרק ג׳ למלות‬ ‫)משנה וי( אמה ורונל ג' אמה ירונל נ '‬ ‫והעליונה אמה ורוני ל׳ ופירש רטנו שנחלי‬ ‫האולם היו ננו״ס כםלר הזה והיא שאמה א׳‬ ‫מנינה הכותל לאינו היה חלק ושיה כשאר‬ ‫הנתלים אה״כ ננין כולפ מהכוחל כנין כצוצרא‬ ‫ננהו נ' אמוח אח״כ מרחיק אמה ניפ וייצא‬ ‫נצין יהוא הנקרא רובל וכן כל בניינו אמה‬ ‫ילוני שלש וכצוצלא העליונה היה נו ר׳ אמוח‬ ‫וכ! היה סוננ ההיכל במי שיחנאר נפרק זה‬ ‫ענ״ל‪ .‬ימ״ש יכן היה סוננ ההיכל היינו שהיה‬ ‫ני רוני למקום חקרת היציע החחהונה יכן‬ ‫לחקלת החינונה ולא שיהא מיקף לינליס כמו‬

‫ם‬

‫ב‬

‫ב‬

‫לבתלי האולם מלמטה עד למעלה‬ ‫כך היו אמה אחת חלק וריבד‬ ‫וי‬

‫י!‬

‫כסף משנה‬

‫איא לא היה שם הא אמר י כ ו ׳ ‪ .‬וזיל רטנו נ ש י המשנה מה מאפר אחי לפשפש ליל‬ ‫עיונים‬ ‫יכן סביב לכחל• האולם‬ ‫לפא שיש ני הפשפש הצפוני שני נכנסים להיכל וזהי הפחח שהיה בצפוני של פא שהיי לי‬ ‫ממשה הסמים והתא הזה היה נשירה אמצעיה מהתאים והיא שעל נ נ ׳ המסנה עכיל‪ .‬ולס׳ וכי פיה״מ שם מ״ו‬ ‫י פיה״ם מדוח פייה מ״ג‬ ‫זה לא היה חא יסר יאין כאן השגה ‪:‬‬ ‫־א יבקוץ מזרחית צפונית‬ ‫ומסיבה היסה עולה וכי׳ ע י כדי שלא‬ ‫יב‬ ‫וכר‪ .‬פיד״ס מרוח פ״ד מ״ג‬ ‫קדשי‬ ‫׳זינו עיניהם מטח‬ ‫•כ ו מ י כ ה הימה עילה‬ ‫השגת ה ר א ב ״ י‬ ‫הקדשים ‪ .‬כשרק רניפ׳ דסדייז)משנה ני( פי׳ וכוי‪ .‬פיה״מ מדוח פ״ד מ־יה‬ ‫מסינה נני! כמין עפוי חליל עשר כמי משלות‬ ‫וראשי פםפסין‬ ‫•יוינו עצ ננס ‪ .‬א י א איני‬ ‫ס ט נ והעולה נו עילה י י ך היקף כן טחנ ה«ומנין ז י י » ‪0‬־ד מ ה‬

‫•ורובד על גבה שש ויציע אמצעית‬ ‫שש ורובד על גבה ז׳ והעליונה‬ ‫ז׳ שנאמר היציע התחתונה וגו׳‪.‬‬ ‫וכן היו השלש יציעים מקיפים‬ ‫י‬ ‫לבית משלשה רוחותיו ן‬ ‫ו כ‬

‫‪D‬־|־‪J‬‬

‫‪II‬‬

‫ונו מהי ‪1 Sr‬נס אלא שנכזתל‬ ‫של סיכל סיס הקצו אמס ממצא‬ ‫חלל היוא כפ^נושיש א״י^י״״לי‬

‫״‪.‬־צי‬ ‫כנגדל ^ י «‬ ‫־יי ״ נ‬ ‫ממש ‪I‬‬ ‫אוטם ההיכל‬ ‫ספ‪ I‬סיו‬ ‫שהיו שפ אמייז וזהו שחשנו וונזנ‬ ‫ססיכל כותל סחא חמש יסהא‬ ‫‪1‬‬

‫ה י י י ק כשי׳ יחזקאל וכן סייש״י‬ ‫מסינה כנין‬ ‫נמקיף עמיר‬ ‫הימניים לול‬ ‫נשנה מפסח‬

‫נש׳ק‬

‫ל‪ .‬א‬ ‫ומ‬

‫אנניס מעלות מנלנלית וסיננית עשר אמות פ־ה״מ מדות פ״א‬ ‫נמין ע; נלנל של גת ‪ .‬ולולים פי׳ מייד‬ ‫ד ישבעה שערים היו לה‬ ‫היא פתח קטן ‪ .‬ימיש יפשס אמת‬ ‫פיד״מ מדוח פ״א מ־יא ויעיין‬ ‫לפסח מלננין את ההיכל‪ .‬נסייג‬ ‫ייהמן ד״א סי׳ ידי‬

‫דמדוח )משנה י י ( ‪:‬‬ ‫פ י ה א הר הניח והוא הר המוריה וכוי‪.‬‬ ‫נסיק שני ימייח )משנה אי(‬ ‫ה י הניח היה חמש מאוח אמה על חיק אמה ‪.‬‬ ‫ומיש והיה מוקף חומס ומיש וניפץ ע״נ כיסי!‬ ‫היי כנייית מחחחיו יכו׳‪ .‬נסינ דפיה)משנה ני(‬ ‫הר הכית והמזיית תחתיהם חליל מפני קנר‬ ‫התהיס יסשממ ליכינו שהיה כיפי! ע״נ כיפ־ן‬ ‫כמו ששנינו נפרק הנזכר נ נ ׳ כנש סרה ‪ .‬ימיש‬ ‫וכולו היה מקורה*‪ .‬ימים סטיו לפנים מסטיו‪.‬‬ ‫נפיק לפסחים )יף יינ‪ (:‬ונפרק לולנ ועדנה‬ ‫) י ף ס״ה( ופירש״׳ האצטנא םנינ סנינ מקפח‬ ‫ונהיו איחו היקף פוי א ח י ‪ :‬ב ומ״ש והי שעיים‬ ‫היו לו אחר מן המערנ ואחי מן המזיח וכוי‪.‬‬ ‫נפיק ימלוח )משנה גי( ‪ .‬וסיש רוחנ נל שעל‬ ‫י׳ אמות וניכהו עשרים ויש לכס ללחוח‪ .‬נפרק‬ ‫שני למלוח)משנה ג י ( ‪ :‬ג ומיש לפנים ממני סירנ‬ ‫יכו׳ על מכהו י׳ אמית כפרק הנזכל ופירוש‬

‫שלש אמות ‪ .‬ואמה חלק ורובד‬ ‫למנולס»ן םאועפ ‪:‬‬ ‫שלש אמות עד למעלה ‪ .‬ונמצאו‬ ‫הרובדין מוקפץ לכתלים ‪ .‬רוחב‬ ‫כל רובד שלש אמות עד למעלה‪ .‬ובין כל רובד ורובד‬ ‫אמה ורובד העליון היה רוחבו ארבע אמות ‪ :‬י כל אלו‬ ‫המקומות הפנויים שבין הכתלים הם הנקראים תאים ‪.‬‬ ‫נמצאו התאים *המוקפין למקדש חמשה מן הצפון וחמשה‬ ‫מן הדרום ושלשה מן המערב‪ .‬ושלש דיוטות היו דיוטא‬ ‫על נכי דיוטא נמצאו טיו תאים בדרום חמשה עינ חמשה‬ ‫וחמשה על גביהן וכן בצפון חמשה עשר ‪ .‬ושמונה תאים‬ ‫היו במערב שלשה על גבי שלשה ושנים על גביהן‬ ‫השגת הראב״ד‬ ‫*בדיוטא אחת הבל ליח תאים ו‬ ‫םולנ מקלעות עצים אלונות זו על נ נ ׳ ‪v‬‬ ‫יא נ׳ פתחים היו לכל אחד ואחד *נוייטא אנוש ‪ .‬א״א אין לוון‬ ‫מן התאים‪ ,‬אחד לתא מן הימין‪ .‬לזה ומה נשתני השנים מן השלכה‪:‬‬ ‫נאלנשין נלשון מסלגין אח המשוח וכמנ הרא״ש‬ ‫שהסייג נעשה *לטלטול שנח ולזה היה גנוה יי‬ ‫ואחד לתא מן השמאל‪ .‬ואחד לתא‬ ‫טפחים כיין נל מחיצה יהיקף הר הטה לא‬ ‫*יאחד לתא שני הטיששש ‪.‬‬ ‫שעל גביו‪ .‬ובקרן מזרחית צפונית‬ ‫מהנ׳ להוי הוקף ולנסיף פהח ילא מהנ׳ ‪.‬‬ ‫א״א לא היה שם תא אחו‬ ‫ומ״ש ועליו הוא אומר בקינוח ייאבל חל ימימה‪.‬‬ ‫היו לאיחו הפשפש אלא נייוחי התא‬ ‫בתא שבדיוטא האמצעית‬ ‫נפי כיצל צילין)לף שיו( ‪:‬‬ ‫שנקון מונחית צשוניח היה‬ ‫‪.‬‬ ‫מימין‬ ‫חמשה פתחים‪ .‬אחד לתא‬ ‫קטן‬ ‫טחמ‬ ‫והיה‬ ‫למווחו‬ ‫הטשטש‬ ‫ד לשנים מן החיל העזלה י כ ו ' ‪ .‬נסלק ה׳‬ ‫ואחד כנוי! חלין שמכניס ורינוי נה‬ ‫ואחד לתא שעל גביו ‪.‬‬ ‫למלוח )משנה א י ( ‪ .‬ומ״ש ושבעה‬ ‫יסיא נקוא פשפש ופוחח טתח‬ ‫שעיים היו לה שלשה מן הצפין וכוי ע י ואחר‬ ‫למסיבה ‪* .‬ואחד לתא שיש בו התא המוור‪.‬׳ שהוה המנעול‬ ‫נמזרה‪ .‬נסיק דמדיח)משצה די(‪ .‬ומיש נשמרים‬ ‫הפשפש ‪ .‬ואחד להיכל‪ :‬יב ומסיבה סנטניכ ושני מנעולים היו לו‬ ‫שנצשון ושנירוס שמונים למעינ ‪ .‬שס נ פ י נ‬ ‫אחו יווו לאמח השחי ואחו‬ ‫)השנה אי( ינשקליס פיו ‪ .‬וס״ש ואחי כמזיח‬ ‫היתה עולה מקרן מזרחית צפונית פוחח כיון ואס נונויו היה הא‬ ‫של אולם ‪:‬‬ ‫מניין כנגד נית קדשי קדשים נאמצע ‪ .‬נשיק‬ ‫שבה למורח והוי לא מנו אותן נמנין‬ ‫י כל אלו המקומות הפני״ס יני' על ואחל לקרן צפונית מערבית‬ ‫התאים ‪:‬‬ ‫ה י י א ה ) י ף ג״י( שנינו לא יקל איס יאשו נננד‬ ‫להינל‪ .‬נפיל למלוח )משנה נ י (‬ ‫אין‪ :‬צולי היו עולין לננות התאים ‪ .‬היה‬ ‫שער המזרח שהיא מכוון נ נ נ י נימ קדשי‬ ‫ו נ ת ב נהשנוח נלייטא אחח א״א‬ ‫הקישיס ‪:‬‬ ‫לזה ימה נשחנו שנים מן השלשה עכיל‪ .‬עולה במסיבה ופניו למערב‬ ‫וטיש‬ ‫*עי׳ ״ י ל‬ ‫ואני אומי שמ״ש נליוטא אמת אששל לקא׳ הלך את כל פני הצפון עד שהוא מניע למערב‪ .‬הניע‬ ‫*]תימה לונויו דלסלטול לא כיה צוין שום ונר צ*‬ ‫נס לשלשה שהשלשה היו ניייפא אחת ‪:‬‬ ‫הפששש למערב הפך פניו לדרום הלך את כל פני המערב עד‬ ‫שמן הפיוס כל מה שהיא מיקן! נאונע מתיצית סיא‬ ‫ו נ ת ב עיי נהשנית ואחי להחא שנו‬ ‫וס״י גמורה כמי שאמו! גופי״א ושגה ישנייו גמקוש‬ ‫והיה‬ ‫למזרח‬ ‫פניו‬ ‫הפך‬ ‫לדרום‬ ‫הניע‬ ‫לדרום‪.‬‬ ‫מניע‬ ‫שהוא‬ ‫א״א‬ ‫לא נווי ‪ .‬ומיין נתייע נפינ וממס( ‪:‬‬ ‫מהלך לדרום עד שהוא מניע לפתחה של עלייה שפתחה‬ ‫של עלייה היה פתוח לדרום ‪ :‬יג ובפתחה של עלייה היו שחי בלונסות של ארז שבהן עולץ לנגה של עלייה‪ .‬וראשי‬ ‫פספסין היו מבדילין בעלייה בין גג הקדש לגג קדש הקדשים‪ .‬ולולין היו פתוחין בעלייה לבית קדש הקדשים שבהן משלשלין‬ ‫את האומנין בתיבות כדי שלא יזונו עיניהם מבית קדש הקדשים ‪ .‬ופעם אחת בשנה מפסח לפסח מלבנין את ההיכל ‪:‬‬ ‫שש וכלחל‬

‫סהינל ש־‬

‫‪,‬״א‬

‫פ ר ק חמישי‬ ‫א הר הבית והוא הר המוריד! היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה והיה מוקף חומה‪ .‬וכיפין על נבי כיפין היו‬ ‫בנויות מתחתיו‪ .‬מפני אהל הטומאה‪ .‬ובולו היה מקורה סטיו לפנים טסטיי ‪ :‬ב וחמשה שערים היו לו ‪.‬‬ ‫אחד מן המערב ואחד מן המזרח ואחד מן הצפון ושנים מן הדרוס ‪ .‬רוחב כל שער עשר אמות וגובהו עשרים‪ .‬ויש להם‬ ‫דלתות‪ :‬ג לפנים ממנו סורג מקיף סביב גובהו י׳ טפחים ולפנים מן הםורג החיל ]גובהו[ עשר אמות‪ .‬ועליו הוא אומר‬ ‫בקינות ויאבל חל וחומה זו חומת העזרה‪ :‬ד לפנים מן החיל העזרה‪ .‬וכל העזרה היתה אורך קפ־ז על רוחב קל־ה ‪.‬‬ ‫ושבעה שערים היו לה‪ .‬ג׳ מן הצפון הסםוכין למערב‪ .‬וגי מן הדרום סמוכין למערב ‪ .‬ואחד במזרח מכוון כנגד בית‬ ‫קדש‬ ‫‪.,‬‬ ‫•‬ ‫םשנה למלך‬ ‫] ״‬

‫־־ק‬

‫‪6‬‬

‫‪(1‬‬

‫פ י ה א ה י ה מקורה ססיי ו נ ו ׳ ‪ .‬מיושלסי סיג ויאניייו סלנס מ׳ אססיא מונן »ו *(אי ישואצ מיוישלוס לני » י פ הוא א»לפ סר סניס מקורס סיס יעיין נמיש הו'נ חיייס ופינ יפוום‪:‬‬ ‫מד*י‬ ‫י‪ .‬נמצא התאים וכר‪ .‬מדות פ״ד‬ ‫היציע התחתונה וגר‪ .‬מ״א ו‪ .‬ו‪ .‬וכן סביג לכתלי וכר‪ ,‬מדוח פ״ג מ״ו‪.‬‬ ‫יב‪ .‬ומסיבה וכר‪ .‬מדות פ״ד מ״ה‪ .‬יג‪ .‬ונפחתה וכר‪,‬‬ ‫ס״ג‪ .‬יא‪ .‬שלשה פתחים וכר‪ .‬מדות פ״ד מ׳־נ‪.‬‬ ‫מדות פ״ד מ־׳ה‪ .‬ופעם אחת בשנה וכוי‪ .‬שם פ״ג מ״ד‬ ‫פרק ה‪ - :‬א הד הבית וכר‪ .‬מדות פ״ב מיא‪ .‬וראה תענית טז‪ .‬א‪ :‬סא׳ הר המור ־ וכר‪ .‬והוא הר המודיה‪,‬‬ ‫דה״ב ג‪ .‬א‪ .‬והיה מוקף חומה‪ .‬מדות ס״ב מ״ד‪ .‬ודאה שם פ״א מ״א‪ .‬וניפץ וכר‪ .‬פרה פ׳־ג מ״ו‪ .‬מפני אהל‬ ‫‪,‬‬

‫פהק ה‪ .‬־ ג החיל ניבוי‬

‫מקומות‬ ‫ב‪ .‬וחמשה‬ ‫הטומאה‪ .‬שם מ״ג ובולו היד מקידה וכר‪ .‬ירושלמי תענית פ״ג ה״נו‪ .‬סטיו וכוי‪ .‬פסחים יג‪ .‬כ‪.‬‬ ‫ג‪ .‬לפנים וכר‪ .‬מדות ם״ב מ״ג‪ .‬ועליו‬ ‫שערים וכר‪ .‬מדות פ״א מ״איב‪ .‬רוחב כל שער וכר‪ .‬שם פ״כ מ״נ‪.‬‬ ‫ד‪ .‬וכל העזרה וכר‪ .‬מדות ס״כ מ״ו פ״ה מ״א‪.‬‬ ‫הוא אומר וכוי‪ .‬פסחים פו א ויאבל וגר‪ .‬איכה כ‪ .‬ח‪.‬‬ ‫ושבעה שערים היו וכר‪ .‬שם ס״א מ״ד נ׳ מן הצפק וכר‪ .‬שם פ״ב מ״א‪ .‬וגי מן הדרוש ובר‪ .‬שקלים פ״ו מ״ג‪.‬‬ ‫ואחד במזרח וכר‪ .‬ברכות נד א •־במשנה(‬

‫‪12‬‬

‫עבודה‪ .‬הלכות בית הבחירה פיה‬

‫כסף משני׳‬

‫כסף משנה‬

‫‪)•q‬‬

‫חשטנן ונוי מל מקים דייסת מלי ישראל והוא מקרא מזלת •שלאל ייא אמה‪ .‬נסיה‬ ‫ומלוח )משנה א י ( ‪ :‬י ג וס״ש ויומנ העזרה מ! הלשה ללרום קל״ה וזהו חשבונן וכוי‪ .‬שם מן‬ ‫הצפון ללרוס קל׳־ה מן מ נ ש ולמזבח ס׳׳כסןסמזנח לפנעומ שמונה אמות מקום סשנעוש‬ ‫נ״ל מן הסנעות לשלחנות ד׳ מן השלמנומ לנצסיס א מ ע מן הננסים למפל העזרה מ׳ אפוש‬ ‫והמוהר נ ץ הננש לנוחל ומקום הנגנזים ונראה‬

‫ח ו מ י ש נל שפר מהם היה רחנו י׳ אמיח ונוי‪ » .‬י ק שני דמדוח‪ .‬ומ״פ ושער זה‬ ‫ציונים‬ ‫ו נ׳יה״מ מדוח פ ״ כ מ ״ א‬ ‫הוא נקרא שער העליון‪ .‬ומ״ש והיא שער נקבור‪ .‬נסיק למדיח )משנה לי(‪:‬‬ ‫ד מתליעים בעצים‪ ,‬פ י ה ״ מ ו העזרה לא היחה ממונח נאמצע הר הניח ונר‪ .‬נפיח שני לפלות הר הניח היה‬ ‫מדוח פ ״ ב מ ״ ה‬ ‫חמש מאית אמס על חיק אמה רונו סן הומם שני לו מן המזרח שלישי לו מן הצפין‬ ‫עזרת הנשים וכוי‬ ‫ט‬ ‫סיפושו סן המפינ ושילש ינינו אמר שהעזים‬ ‫פ י ר ״ מ מ ד ו ת פ״ב מ ״ ה ‪ .‬בצד‬ ‫העזרה בצפונה מבחוץ‪ .‬פ י ה ״ מ לא היתה נאמצע הי הניח אלא היה החחק‬ ‫שיש נין מוסת הי הנית יבין חומת העזרה לצי קדש הקדשים באמצע‪ :‬ה כל שער מהן היה רוחבו‬ ‫םדוח פ ״ א ס ״ ‪ . :‬ודיי בנוי‬ ‫כיפה וכר‪ .‬פ י ה ״ מ ח מ י ד פ ״ א י י י ם ייחי ‪ p‬היוחק שיש ניניהם מצי מזיח עשר אמות וגובדע כ׳ אטה‪ .‬והיו לו דלתות מחופות‬ ‫מ ״ א הי׳ נקרא בית המוקד‪ ,‬והייתק ממזיח ׳יחי מסצסוג׳ והצשינ׳ יוסי מ! זהב‪ .‬חוץ משער מזרחי שהיה מצופה נחושת דומה‬ ‫פיד״מ שכח פ ״ א מ י ״ א המ־ד‬ ‫השעיני עניל‪:‬‬ ‫סימה מזיח הנשים לזהב‪ .‬ושער זה הוא הנקרא שער העליון והוא שער‬ ‫פ״י מ״ג‬ ‫‪ T‬ולפני המזרה נסזיח‬ ‫י פיה״מ מדוח פ ״ א מ״ו‬ ‫יכי׳ על כוי שלא ׳היי מעירנט! ‪ .‬ניקנור‪ :‬ן העזרה לא היתה מכוונת באמצע דד הבית ‪.‬‬ ‫י א ‪ .‬הי׳ הולך במפיבה וכוי‬ ‫נסינ ימיות ‪:‬‬ ‫אלא רחוקה מדרום הר הבית יתר מכל הרוחות וקרובה‬ ‫פ י י ״ מ חמיד פ ״ א מ ״ א‬ ‫יד ובו שולחנות של שיש מ ובית גלול היה נצל עזלה נצסינה סנמון‬ ‫יכו' מל נה ׳יללים לנית הטנילה ‪ .‬למערב יתר מכל הרוחות‪ .‬ובינה ובין הצפון יתר ממה‬ ‫וכר‪ .‬פיה״מ חמיד פ ״ ג מ ״ ה‬ ‫מ ד ו ח פ ״ ו מ ״ י ־ ושם נסיק למלית )משנה וי( ופרשי׳ נסיק ליימא שבינה ובין המערב ‪ .‬ובינה ובין המזרח יתר ממה‬ ‫פיר״מ מ ע ״‬ ‫שוחטץ ובו'‬ ‫כייאש )לף ט״י‪ (:‬ואלנמ לשכות היו לנית המיקל שבינה ובין הצפון‪ :‬ז ולפני העזרה במזרח היתה עזרת‬ ‫כ ״ א מ ט ״ ו המיר פ ״ ד‬ ‫שתוחוח לה שתים נקלש ושתים נחיל של נית‬ ‫המיקל מקצתה בנויה נתיך מולה מקולשח הנשים ‪ .‬והיא היתה אורך כן אמה וליה על רוחב קל־ה‪.‬‬ ‫ומקצתה נחיל וראשי פספסץ חחינות עצים יארבע לשכות היו בארבע מקצעותיה של ארבעים‬ ‫יז ל ש ב ח ה פ ר ו ד ‪ ,‬פ י ה ״ מ מנליליס צסימ! נמקוס המפסיק נין קלש לחול‪ .‬ארבעים אמה ולא היו מקורות וכן עתידי] להיות ‪:‬‬ ‫ומיש רנינו מערנית ללומיח לשנת 'הטלאים‬ ‫כיי׳״‪ ,‬פייה ל ש כ ת ה נ י י ת אעיג לנפרק שליש• לתסיל )לף לי( חנן ח ומה הם משמשות ‪ .‬דרומית מזרחית לשכת הנזירים‬ ‫הנקראת‬ ‫והיא‬ ‫שם‪.‬‬ ‫וביי‬ ‫שהיחה צפונית מערנית נסיק למלות )משנה וי( ששם מבשלין את שלמיהם ומנלחין את שערם‪ .‬מזרחית‬ ‫לשבח פדדדדין‪ ,‬שם‬ ‫פ ר ־ י‪ - .‬א פ י ה ״ מ מ ד ו ת תנן מפרנית דרומית ונפ״ק דיומא רמי להו‬ ‫צפונית לשכת דיר העצים ששם כהנים בעלי מומין‬ ‫פ ״ ב ל י ד מ י ״ נ חייג פ מ ״ ה‬ ‫ומשיק למערנית דרומית הואי ‪:‬‬ ‫י א היורר לניש הפנילה מלשכה זו היה הולך מתליעים בעצים‪ .‬שכל עץ שנמצא בו תולעת פסול ‪.‬‬ ‫‪?:‬ופי‬ ‫נחשינה ההולנת תחת המקדש צפונית מערבית לשכת המצורעים ‪ .‬מערבית דרומית‬ ‫כולי וכוי ‪ .‬נליש מהכת חמיד )דף כ״ה( ‪ :‬בה היו נותנין יין ושמן והיא היתד‪ .‬נקראה לשכת בית‬ ‫י ב אורך העזרה מן המזרח למערנ קש״ז וזהי‬ ‫שמניא‪ :‬ט עזרת הנשים היתה מוקפת נזוזטרא כדי‬ ‫חשנונן‬

‫מונרי וניט שהחי אמית ששנינו עליהם מ!‬ ‫הפנעימ לשלמניס ארנע סן סשלתניס וצננםים‬ ‫ארנע הס מקום השלחנות שחי שלתמת היו שם‬ ‫נלמנן נסרק ששי סמסנת שקלים והיו נתונות‬ ‫נחי אמות אלו‪ .‬והיש מן הפנעות למחצית‬ ‫השלחנוח אינע ומחצית השלחנוח לננסים ארבע‬ ‫וממה ששדני יהסיתר נין הננש לנוחצ ומקום‬ ‫הגנסים מפרש לנינו וחציי! להיינו •"נ אמות‬ ‫ולוצ• לנץ הכנש ילכוחצ יי״כ ופחצה למקים‬ ‫הננסים ‪ .‬יסיריש ננםיס הם ממילים קצרים‬ ‫ואנקליות של נרזל קנימים נהם שנהם מילין‬ ‫ומששיפין כמו ששגינו נש״ג למלית)משנה ה י ( ‪:‬‬ ‫ט‪ 1‬מכותל צסיני של עזרה על ממל המזנח‬ ‫וני' על והיא המקים ששוחסי! ני‬ ‫קלשי הקלשיס ‪ .‬שלונחא וסנאי נפ״נ לזכחיס‬ ‫)לף כי( ופסק כרני לאמל הכי ‪:‬‬ ‫יז שמונה לשכיח היי נעזלת ׳שלאל וכוי על‬ ‫וגנ שלשתן שוה‪ .‬נסיה למלית)משנה‬ ‫ני( ‪ .‬ומ״ש יחציה היה קדש וחציה היה חול‬ ‫וני׳ מל היו הסנהדרין •ושנין‪ .‬נפ״נ דיומא‬ ‫)לף היה(‪ .‬ימיש ישהי לשנות אחלוח היו שם‬ ‫נמזרת ישראל יכו'‪ .‬ש״ק ימלוח)משנה לי( יסיק‬ ‫ייימא )לף י״פ(‪:‬‬ ‫פ י ו א המקדש נולי לא היה נמישוי יני׳‪.‬‬ ‫נסינ למלות )משנה ני(‬ ‫לשנים ממנו החיל י ׳ אמות יי״נ ממצות היו‬ ‫שם לוס מעלה חצי אמה ושלמה מצי אמה‬ ‫ושילש'׳‬

‫*]היא צפנת ניט כנוניא ונתמיו נקראת צכנח הטלאים שיהיו הנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא‬ ‫יניייוא צפנת טצ׳ קרנן וננזוום לפכח קינן!‬ ‫יהיו מעורבבין‪ .‬ובית נדול היה בצד העזרה בצפונה‬ ‫מבחוץ בין העזרה והחיל והיה בנוי כיפה ומוקף רובדין של אבן והוא היה נקרא בית המוקד ‪ .‬ושני פתחים היו לו אחד פתוח‬ ‫לעזרה ואחד פתוח לחיל ‪ :‬י וארבע לשכות היו בו‪ .‬שתים קודש ושתים חול ‪ .‬וראשי פםפםין מבדילין בין הקדש והחול‪.‬‬ ‫ומה היו משמשות מערבית דרומית לשכת הטלאים‪ .‬ודרומית מזרחית לשכת עושי לחם הפנים‪ .‬מזרחית צפונית בה ננזו בית‬ ‫חשמוני אבני מזבח ששקצום מלכי יון‪ .‬צפונית מערבית בה יורדין לבית הטבילה ‪ :‬יא היורד לבית הטבילה מלשכה זו‬ ‫היה הולך במסיבה ההולכת תחת המקדש כולו והנרות דולקות מכאן ומכאן עד שמניע לבית הטבילה‪ .‬ומדורה היתה שם ‪.‬‬ ‫ובית הכסא של כבוד וזהו כבודו‪ .‬מצאו נעול בידוע שיש שם אדם • יב אורך העזרה מן המזרח למערב קפ׳ז וזהו חשבונן‪.‬‬ ‫מכותל מערבי של עזרה עד כותל ההיכל אחת עשרה אמה‪ .‬ואורך ההיכל כולו מאה אמה‪ .‬בין האולם ולמזבח שתים ועשרים‪.‬‬ ‫המזבח שתים ושלשים‪ .‬מקום דריסת רנלי הכרעים והוא הנקרא עזרת כהנים אחת עשרה אמה‪ .‬מקום דריסת רגלי ישראל והוא‬ ‫הנקרא עזרת ישראל אחת עשרה אמה‪ :‬ע ורוחב העזרה מן הצפון לדרום מאה ושלשים וחמש וזהו חשבונן‪ .‬מכותל צפוני‬ ‫עד בית המטבחים שמונה אמות‪ .‬בית המטבחים י״ב אמות ומחצה‪ .‬ושם תולין ומפשיטין את הקדשים בצרי‪ :‬יד מקום‬ ‫השולחנות שמונה אמות ובו שולחנות של שיש שמניחין עליהן הנתחים ומדיחין את הבשר לבשלו ‪ .‬ושמנה שלחנות היו ‪.‬‬ ‫ובצד מקום השלחנות מקום הטבעות כיד אמה‪ .‬ושם שוחטין את הקדשים‪ :‬טו ובין מקום הטבעות והמזבח שמונה אמות‬ ‫והמזבח ליב‪ .‬והכבש שלשים‪ .‬ובין הכבש ולכותל דרומי י׳ב אמה ומחצה‪ .‬מכותל צפוני של עזרה עד כותל המזבח שהוא‬ ‫רוחב ששים ומחצה‪ .‬וכנגדו מכותל האולם עד כותל מזרחי של עזרה שהוא אורך שש ושבעים ‪ :‬טז כל המרובע הזה הוא‬ ‫הנקרא צפון הוא המקום ששוחטין בו קדשי קדשים‪ :‬יז שמונה לשכות היו בעזרת ישראל‪ .‬ג׳ בצפון‪ .‬וני בדרום‪ .‬שבדרום‬ ‫לשכת המלח‪ ,‬לשכת הפרוה‪ .‬לשכת המדיחין‪ .‬לשכת המלח שם נותנין מלח לקרבן‪ .‬לשכת הפרוה שם מולחין עורות הקדשים‪.‬‬ ‫ועל גנה היתה בית טבילה לכהן נדול ביום הכפורים ‪ .‬לשכת המדיחין שם היו מדיחץ קרבי הקדשים ומשם מסיבה עולה‬ ‫לגג בית הפרוה‪ .‬והשלש שבצפון לשכת הגזית‪ .‬לשכת הנולד‪ .,‬לשכת העץ‪ .‬לשכת המית שבה םגהדרי גדולה יושבת ‪.‬‬ ‫וחציה היה קדש וחציה היה חול‪ .‬ולה שני פתחים אחד לקדש ואחד לחול ובחצי של חול היו הסנהדרין יושבין‪ .‬לשכת הגולה‬ ‫שם היתה בור שממלאץ טמנו בגולה ומשם מספקין מים לכל העזרה‪ .‬ולשכת העץ ודתה אחורי שתיהן והיא היתה לשכת כ־נ‬ ‫והיא הנקראת לשכת פרהדרין‪ .‬יבב שלשתן שוה‪ .‬ושתי לשכות אחרות היו שם בעזרת ישראל‪ .‬אחת מימין שער מזרחי והוא‬ ‫לשכת פנחס המלביש‪ .‬ואחת משמאלו והוא לשכת עושה חביתין‪:‬‬

‫פ ר ק ששי‬ ‫א המקדש כולו לא היה במישור אלא במעלה ההר ‪ .‬כשאדם נבנם משער מזרחי של הר הבית מהלך עד סוף החיל‬ ‫בשוה‬ ‫י‬ ‫משנה למלך‬ ‫ינויץ ניויו׳ס נסיו פיוס ‪ :‬ולשכת סען סינוס ו נ י ׳ ‪ .‬לשנס וי אפ סיפס מייה ניןזז או‬ ‫יב מכותל פעיני של מורס פי נוחל ססיכצ נ ו י ‪ .‬נ׳נ והוא סנוקיס סנקיא אמירי נית סנפוויז ז‬ ‫יד וםדיווין איז כנפל ‪ .‬עיין לקםן סין מהלכות מעשם סקונניח וין י ׳ ‪:‬‬ ‫טז כ ל ננווונע סיס סוא כנקיא יטין‪< .‬ו״ן נפיייס טינ ויימא‪:‬‬ ‫י ז ו ע •ל ננגס סיסס ניס ענילס ‪ .‬נתנו סתום' סיג ויונוא )וף ליא( שגג וס סיס שוס ליןוקע סעזוס‬ ‫‪1‬‬

‫נחיל יכן אס סייזם עיזיחס לקיש אי לאיל עיץ נחום' פיק ויי»א ) ו ן חי( דש י * מיץ גתיייפ‬ ‫סיף מייפ‪ :‬והוא סניןיאיו לשנס סלסדלץ‪ .‬וטיק ויומא)דף ניס( נסחסיןי נלמוז אנעינם ילשנס‬ ‫נ ׳ נ איוי היחס נולים יאיוו נצסין יעיין נלי!'« סין סיא מסלניס ענייה ייס סמויים ‪:‬‬

‫מראי מקומות‬ ‫ה‪ .‬כל שער וכוי‪ .‬מ ד ו ח פ ״ ב מ ־נ‪ .‬מחופות והב וכר‪ ,‬ש ם ‪ .‬י ו מ א לח‪ .‬א )במשנהי‪ .‬ושער וה וכר‪ ,‬י ר ו ש ל מ י‬

‫עירובין פייה ה ״ א הנקרא שער עליון סוכה נא‪ .‬ב י ר ו ש ל מ י עירובץ פ ״ ד ה ״ א ‪ .‬שער נקנוד‪ .‬מדוח ס ״ א‬ ‫ו ולפני דעזרה במזרח היתה עזרת נשיט וכר מ ד ו ח פ ״ ב‬ ‫ו העזרה יכר‪ .‬מדוח פ ״ ב מ ״ א‬ ‫מייד‬ ‫ט עזרת הנשים וכר‪ .‬מהוח פ ״ ב מ ״ ה סוכה נא‪ .‬ב‪.‬‬ ‫ח ומה הם משמשות יכי־ מדוח פ״ ב מ ״ ה‬ ‫כי״ ר‬ ‫ובית גדול וכר‬ ‫מ ד ו ח פ ״ א ס״ ו‬

‫תמיד פ ״ א מ ״ א‬ ‫יא‪,‬‬

‫מ ד ו ח פ ״ א מ ״ ח ושני פתחים וכר מ ד ו ח ש ם מ ״ ז‬

‫דיידד ‪ . .‬ארם‬

‫חמיד ס ״ א ר ״ א‬

‫מ א י כ י ר ר כ ר כיי' ה מ ה ד ש ‪ :‬׳ י ו הרו׳ כ־י־ל ו נ ר‬

‫יב‪.‬‬

‫י‪ ,‬וארבע לשכות וכוי‬

‫תחת המקדש כולו‪ .‬ש ם ‪ .‬ח ח ח ה ב י ר ה‬ ‫א ו ד ך העודה ו כ ר ‪ .‬מ ד ו ח פ ״ ד מ ״ א‬

‫י ו מ א ב‪ .‬א׳‬ ‫יג‪.‬‬

‫ורוחכ‬

‫העזרה‬

‫וכוי‪.‬‬

‫מדות‬

‫פייה מ ״ א‬

‫מכוחל צפוני‪ .‬ש ם מ״ב‪ .‬ושם‬

‫וזולין וכר‪ ,‬ש ם פ ״ נ מ ״ ר ‪.‬‬

‫יד‪.‬‬

‫מקום‬

‫השולחנות וכוי מדוח פייה מ ״ כ שולחנות של שיש‪ .‬ש ם פ ״ ג מ״ה‪ .‬ח מ י ד לא‪ .‬ב ומדיחיץ אח הבשר וכר‪ .‬ת מ י ד‬ ‫נזו‪ .‬ובין מקום וכוי‪ .‬מ ד ו ת פ ״ ד ם״ב‪ .‬מכותל צפוני וכר‪ .‬זבחים כ‪.‬‬ ‫פ ״ ר מ ״ נ שקלים פ ״ ו מייד‪.‬‬ ‫יז‪ .‬נ׳ בצפון מ׳ בדרום ‪ . .‬שלשתן שוה‪ .‬מ ד ו ח פייה מ ״ ג י ד‬ ‫טז‪ .‬כ ל המריבע יכי׳ זבחים כ‪ .‬א‬ ‫א‬ ‫ו נ ו י ׳ הגמ׳ י ו מ א יט‪ ,‬אי‪ .‬וחציה הי׳ קודש ‪ . .‬ולה שני פחחים וכר‪ ,‬י ו מ א כד‪ .‬א‪ .‬יהיא הנקראת וכר‪ .‬י ו מ א ב‪ .‬א‬ ‫!במשנהו‬

‫ש • יט‪ .‬א‬

‫פ‪ :-‬ו‬

‫א‪.‬‬

‫ושתי לשכוח וכר‪ ,‬ש ם פ ״ א מ ״ ד‬ ‫ה מ ק ד ש כולו וכוי‬

‫מדיח ס ״ כ מ ״ ג‬

‫י ו מ א ים‪ ,‬א‬

‫עבריה‪ .‬חלמת בית‬

‫כסף משני־‬

‫‪,TITOn‬‬

‫כסף משנה‬

‫‪13‬‬

‫וזיישיי נ&״ח דיומא)לן שיי( שלחה משןוימנ מעלה מצי אמה יאונה ננל יוחנ‬ ‫קדש אמר ר נ חמא נר מריא לאיש! ‪PD‬׳ אמוש ‪ pin‬שהי אמיח היה מושן הכירם‬ ‫הסו לצפון ולדמם‪ :‬ב ומיש ימולה פ » ה לגחוח ישואל שהיא חחלח העזרה גסיי‬ ‫וכי' והירש נבין ועליוש לא נחקושו נ ץ נגי ׳משלים נקוושח ירישליס לקדשים חלים‬ ‫»על» ימי‪ .‬נפינ דמדוח ימיו מעליה עוליח *]מחינה[ לפזוח ישראל ושגינו נאוחי‬ ‫גץ נגי לשכוח העזרה נקדושח מזרה לקיושש קדשי קדשים ‪ .‬סחוחויו למל !ואץ להם‬ ‫סוק נל הפעליח שהיי שם וים מעלה חצי אמס ושלחה חצי אמה ‪ :‬נ ימיש יעילה‬ ‫חחח לעזרה אלא להר הגיש ‪ .‬שונן חול נקדושש הר הניח ולא כעזרה ונחוסחחא אזלינן‬ ‫ממנו לפזוה הנהנים נמעלס גניההאפה‬ ‫נשננותיהםשויס לקרקע שהלשטת נניוח מחילות‬ ‫ועליה י י ק יש ני נ׳ מעליח י נ י ' ‪ .‬חם נני‬ ‫חחח הקיקמ הילנן מים וייהי היל כי איפא‪.‬‬ ‫פעלה בשוה‪ .‬ועולה טן החיל לעזרת הנשים כשתים עשרה‬ ‫עוומ ישואל יעזוש הנהנים ואנ״י אומו‬ ‫ני אמרה רני יוחנן להא דמחיליח לא נשקזשו‬ ‫‪:‬‬ ‫אטה‬ ‫חצי‬ ‫ושלחה‬ ‫אמה‬ ‫חצי‬ ‫מעלה‬ ‫בל‬ ‫רום‬ ‫מעלות‬ ‫היחס ]שם[ וננהה אמה והרוק גחין עליה יני‬ ‫נשחוחיח להר הניח דגגי שילוח נפל קרי‬ ‫המשחלח חון להר הניח אמיה נפיק אלו לגייס‬ ‫ג' פמליח של חצי מצי אמה גמצאה עזרח ב ומהלך כל עזרת הנשים בשוה‪ .‬ועולה ממנה‬ ‫המגיס גניהה מעזיח ישיאל שחי אמומ ומחצה‬ ‫ו נ ו ׳ ‪ .‬יני חניא ההיא דחוק קדש נפחוחומ‬ ‫יסיושיי נפיק ייימא יני שלש תעליח של חצי לעזרת ישראל שהוא תחלת העזרה בחמש עשרה‬ ‫לעזרה להני נקש סחיחיח ינחר פחיחחן אזלינן‪.‬‬ ‫אמה שעיליס נה לדוכן‪ :‬ד יסיש יעילה משם מעלות‪ .‬רום כל מעלה חצי אטה ושלחה חצי אמה‪:‬‬ ‫והחניא מחילו' שחחח ההינל חול וקסיד נסחוחות‬ ‫לעזרה קאמי ומשנינן נסחיחי' לחול ]להר הניח[‪.‬‬ ‫לאולם ניינ מעליס יני׳‪ .‬נשיג ימויח )מיי( ג ומהלך בל עזרת ישראל בשוה ועולה מטנו לעזרת‬ ‫יש לנמנם על זה שהרי שניט נפינ דמיימ‬ ‫ונפיק איזהו מקומן)יף ניו( חני חנא קמיה‬ ‫נל החפליח שהיי שם דים מעלה חצי אמה הבחנים במעלה נבוחה אמה ועליה דוכן יש בו שלש‬ ‫י י נ נחמן כל העזרה היחה קש״ז על רחנ קליה‬ ‫ישלחה חצי אמה חין משל אילם היי שמעליה מעלות רום בל מעלה חצי אמה ושלחה חצי אטה נמצאת‬ ‫איל הנ׳ אמי לי אנא כגון זה נהגים נננסים לשם‬ ‫ואוכלים שם קדשי קישיס ושימשין שם קישיס‬ ‫האילם לא היי נמיה זי יהיי עיכייה כחנ גני עזרת הבחנים גבוהה על של ישראל שתי אמות ומחצה‪:‬‬ ‫פעליח האילם הינ וים מעלה ]מצי אמה[‬ ‫קלים וחיינים משום טומאה למעופי מאי וכוי‬ ‫ולטזבת‬ ‫ישלחה אמה יכו׳ יכן גויס היו שמעיה ילגייסח ד ומהלך כל עזרת הכהנים והטזבת‪ .‬ובין האולם‬ ‫למעוטי לשכוח ואי ננויוח נחול ופחיחוח לקיש‬ ‫וניט קשה נ ץ האילם ילמזנח נ ׳ נ אמה ויינ‬ ‫בשוד‪ ..‬ועולה משם לאולם בשתים עשרה מעלות‪ .‬רום כל והא חגן חונן קיש מיישנן ודאורייחא לא יהא‬ ‫מעלוח היו שם ווס מעלה חצי אמה ישלחה‬ ‫מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה והאולם וההיכל כולו חגיא לשכיח נטיית נמול י שחוחות לקיש מנץ‬ ‫חצי אמה וצימ‪ :‬ה ומיש גמצא גונה קיקע ההינל‬ ‫שהכהנים גכגסים לשם יאוכלים שם קושי קישים‬ ‫פל קרקע שעו המזיח של ה ו הניח נ ׳ נ אמוח בשוה ‪ :‬ה נמצא גובה קרקע ההיכל על קרקע שער‬ ‫ישייי מנרה חיל כחצי אהל מיעי יאכלוה‬ ‫התורה ינחה חציוח הינה אצל אכילה אחת‬ ‫יגונה שעי הניח עשוים אמה לפינך המומו המזרח של הר הבית שתים ועשרים אמות‪ .‬וגובה שער‬ ‫אמי ינא לאנילה שאני אנל לפני! שומאת לא‬ ‫מ ג ו שעי המזיח אינו ויאה פחח ההינל הר הבית עשרים אמה‪ .‬לפיכך העומד כנגד שער המזרח‬ ‫ומפני זה משו כותל שמל גני שמי זה נמוך וכוי‪.‬‬ ‫יהתגיא לשכיח הכוויות כחול ופתוחות לקלש‬ ‫נסיק שני ימיות וכל הכתלים שהיו שם היו אינו רואה פתח ההיכל‪ .‬ומפני זה עשו כותל שעל נבי‬ ‫כהגים גכנשיס לשם יאיכליס שם קדש• קדשים‬ ‫ואץ שוחשץ שם קושיס קלים וחייכיס משים‬ ‫גטהיס חון מכותל המזרחי שהכהן השייף את שער זה נמוך‪ .‬כדי שיהא כהן העומד בהר המשחה רואה‬ ‫השיה מומי כראש הר המשחה ומחטי!‬ ‫טומאה לאו אמרח אין שוהסץ חני נמי אין ח״כין‪.‬‬ ‫ורואה פתח ההיכל בשעה שמזה מדם הפרה נוכח ההיכל ‪:‬‬ ‫נשחחו של היכל נשמת הזיית הים יפיושיי כחיק‬ ‫יפייש'׳ הא אגן חגן חוק קלפ ולימייכ על״הי‬ ‫דיומא )מיז( נל הנחלים שהיו שם נכל נגייגי ו ולשכות היו שם תחת עזרת ישראל פתוחות לעזרת‬ ‫משים טומאה‪ .‬מייכגן מציח חכמים היא שלא‬ ‫׳כנסי להם נטימאה אכל ניח יקינו ליכא ‪.‬‬ ‫הי הניח היו ננוהיס הינה מאי שהיו נל הנשים‪ .‬ששם הלוים נותנין הכנורות והנבליםוהטצלתים‬ ‫פחחים שנהם גנוהים משיים אמה לנד ממה‬ ‫והחגיא מנין ללשכיח וכוי ומומיניגן נהו לפגי!‬ ‫שעל הפתחים הינה מאי‪ .‬חון מנוהל מזימי וכל כלי השיר‪ .‬ועל הדוכן העולה מעזרת ישראל לעזרת‬ ‫אכילה שמע מינה קדושס ק מן החווה יא׳‬ ‫והוא התחחו! לינלי הי הניח שנו נננסיס לחיל הכהנים היו הלוים עומדים בשעה שאומרים שירה על‬ ‫מייכנן יקיא אסמכתא הוא היאך הקילו חכמים‬ ‫לעקיר ו נ י יצהכשיי מקים חיל לאנילח קישי‬ ‫שלשני עזיח הנשים ימן החיל נננשיס לעזרת הקרבן •י ז הלשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול אם‬ ‫הנשים וממזיח גשיס לעזיה הנמלה‪ .‬שכהן‬ ‫קושיס ‪ .‬חציית הינה נמקים קיוש נחצי אהל‬ ‫השויף אח הפיה מומי נהי המשחה הוא הי היו גגותיהן שוין עם קרקע העזרה תוכן חול וגנותיהן‬ ‫מועד ‪ .‬לאנילה שאני י י נ י נה קיא חצרוח‬ ‫הזיתים אשי פל שגי ייישליס מקים יפני הכ» קדש ואם אינן שוין אף גגותיהן חול שהגגות והעליות‬ ‫הונה ‪ .‬ואין שיחשץ שם קדשים קלים‬ ‫דהא נמינן ל&ג׳ אהל מועד למעוס׳ ציד׳‬ ‫למ י כ ימחכוץ וייאה מעל גונה יאש הכיחל לא גתקדשו‪ .‬לפיכך גגים אלו אין אוכלין שם קדשי‬ ‫ו ר ן השערים שלפנים סמני שחחי של היכל‬ ‫צ י י ץ ‪ .‬לאי אמיח ]וקחגי[ נה אץ שוחסץ‬ ‫כשהיא מזה כים כיכחיכ יהזה אל נכח פגי אהל קדשים ולא שוחטין קדשים קלים •י ח היו בגויות לחול‬ ‫אלמא לא קדשי חגי נסי אין ח״נין משוס‬ ‫מומי ואס היה הניחל גמה אעיפ שהשמיים ופתוחות לקדש תוכן קדש לאכילת קדשי קדשים אבל‬ ‫טומאה ע נ י ל ‪:‬‬ ‫ט ו ס י ש ונינו החליניח יעינ׳ החימה נצשגים‬ ‫מנוונים זה נגגד זה שמי הי הניח כנגד אין שוחטין שם קדשים קלים והנכנס לשם בטומאה‬ ‫שעו עזרח הגשים ושער מזיח הגשים נגגד שמר‬ ‫ונוי‪ .‬נסיק ניצי צילץ ) י ף פיה‪ (:‬חגן‬ ‫העזרה הגלולה ושעו המזכה כגגד פחח ההיכל פטור‪ .‬וגגותיהן חול לכל דבר ‪:‬‬ ‫החלוגוח יעינ• המימי* נלפגים ונפיק איזהו‬ ‫השנת הראב״ד‬ ‫לא היה יכול ליאוח אח פחח ההיכל לרן פחחים ט ‪.‬המחילות הפתוחות לעזרה‬ ‫מקומן משמע דנץ לאכילה קדשי קדשים נ ץ‬ ‫לשי שההי הולך ומגניה יעילה פ י פקיקע‬ ‫לסומאה היי כלפנים‪ .‬יפיישיי)נאיזהו מקומן(‬ ‫‪, ^ r t‬‬ ‫והפתיחות להר הכיח חיל • ‪* ™1,‬‬ ‫קודש‬ ‫פחח ההיכל גטה עשייס אמוח יוחל מקיקפי‬ ‫החלוניח עיני חלל החלומי! שנחומוח העזוה‬ ‫וגלי הו הניח ונמצאה אסקופח ההיכל גכוהה החלונות ״ועובי התומה כלפנים בין מולה ימשנחיז ל־י מ ל שילא‪:‬‬ ‫ניאשה‬ ‫ועוני החומה‬ ‫מנפניס‬ ‫סנינ‬ ‫ממשקין שחח הי הניח ולא יוכל ליאוח חלל לאכילת קדשי קדשים בין לטומאה‪:‬‬ ‫מלמעלה ‪:‬‬ ‫שחח ההיכל י י ן אוחו פחח ענ״ל‪ .‬ויניגו‬ ‫ו ד ע י נ פ י ק ניצי צולץ ) י ף פ״ו( אהא ומוקי‬ ‫נפייוש י בית דין שרצו להוסיף על ירושלים או להוסיף על‬ ‫המשגה פ*נ ימיוח אסחג•' יכל הכחליס שהיו‬ ‫י נ חסדאמחניחין נלשניח ננייוח נקיש‬ ‫שם היו נכוהים כחנ ככל מה שלחנ נפיק זה העזרה מוסיפין‪ .‬ויש להם למשוך העזרה עד המקום‬ ‫וחחוחוח לחיל נגוחיהן קיש נשנגוחיק שיים‬ ‫לקיקפ העזדה מחינ מדחק החלוגוח ועיני‬ ‫נאי היסכ‪ :‬ו ומיש ולשכוח היו מס חחח פזיח שירצו מהר הבית ולמשוך חומת ירושלים עד מקום‬ ‫ישיאל ו ט י ‪ .‬נפיק נ ׳ ימסכח מייח‪ .‬ימה שכחכ‬ ‫החומה כלפנים נשלמא החלוגוח מפנחח להי‬ ‫שירצו‬ ‫ומל הוונן המולה מעזיח ישיאל למזימ הנהנים‬ ‫ישוו לקיקמ העזיה אלא עיני המיסה היכי‬ ‫היו הלויס מימיים נשמה שאומייס שייה על‬ ‫משכחח לה משכחח לה נ נ ו שווא ‪ .‬וסירש״י‬ ‫‪,,‬‬

‫הקרנן‪ .‬נסיפ נ ׳ ימיני! ) י ן י ״ נ ( ‪ :‬ז הלשנות הנגויוח נקדש ופשיחיח לחיל ו נ י ‪.‬‬ ‫נפיק נ׳ ימששי שגי )משגה מ( תגן הלשנות נגויוח נקדש יפחיחוח לחול חונן חול‬ ‫ונניחיהן קיש נגיייח נחיל ופחוחות לקיש שוק קודש וגגותיהן מול ונשיח ניצי צילץ‬ ‫) ל ן פ״ה‪ (:‬אמו ו נ גניו ועלייה לא גחקלפי וני׳ חיש סלשניח הננויוח נקדש וחמוחוח‬ ‫לחול חוק חול וגגוחיק קיפ חיגמה י נ חסלא נשנניחיק שיין לקרקע העזוה איה אימא‬ ‫סיפא נניייח נחיל יפחיחיח לקדש חינן קיש ינגוחיהן מיל ואי סיד נשגגיחיהם שיין‬ ‫לקוקע פזוה היל מחילה יאמו ו נ י ייחנן מחיליח לא נחקדשי ני קאמו ו ׳ יוחנן‬ ‫נפחיחוח להו הניח ט חגיא ההיא נפחוחוח לעזות והחגיא ו נ י יהודה אומו מחילימ‬ ‫מחחח ההיכל חיל כי חגיא ההיא שפחיחיח לחיל‪ .‬חיש ינגן קיש יחסנוא והא קחני‬ ‫וגנץ סללו אץ איכלין שם קדשי קדשיס ואץ שיחסץ שם קושים קלים ואלא קשיא נגן‬ ‫קדש‬ ‫*]ויל פעזייי גויס[‪:‬‬ ‫‪,‬‬

‫»'‪ » 1‬והעליות‬

‫פוני החימה אלמא ואש החימה גחקיש יומי לגנץ ועלייח ‪ .‬נ ר שווא חומה‬ ‫קטנה לפנים מחומה נחלה והיא נמוכה ישוה לקרקע גונה העזרה שקיקע הפזוה‬ ‫כולן וגניה יעילה נממליח עניל‪ .‬ייש לחמיה על וניט למה סחס וגויי ילא פייש‬ ‫להא דהחלונוח ועוני החוסה נלפגים דוקא נששוויס לקוקפ העזוה אנצ אס‬ ‫איגו שיה לקוקמ העזוה איני נלסגיס ונגר השיג עליו הואגיד נזה ונחנ ועוני‬ ‫החומה נלפנים איא אף אלו נששיים לרוקע העזרה ומפנחח להו נ נ י שווא‬ ‫מכיל‪ .‬וצוין לדחוק ולומר שסמך ינימ על מה ‪6‬נחג למיל גסיווי גני לשטח‬ ‫אס היו ננוחיהס חיים מס קוקפ העזוה זממילא משמע דסוא הדץ למליגיח יעיכי‬ ‫החומה ‪:‬‬ ‫י ב י ד שוצו להוסין על יוושציס וכי׳‪ .‬נסיק דסגסדרץ )דף ני( ינפינ דפטפיח‬ ‫)דן ‪ -‬י ( ‪:‬‬

‫איו‬

‫משנה למלך‬ ‫נתקדשו וגואס ‪ (9‬החלונות‬

‫לא נחקישו‪ .‬םססיניא ופי( ליצו צולץ מיניו דמליופ וסיגל‬ ‫וסעמא שממש לשפ וזיינ נוח יק נואם ממוי סוויפסייו נפיג ושממת)רף •יי(‬ ‫(‬ ‫‪,‬״‪0‬‬ ‫וספ‬

‫‪:‬‬

‫מראי‬ ‫נ‪ .‬ועולה םמנו לעזרת הבחנים ובר‪ ,‬מדות פ‪-‬ב‬ ‫ב‪ .‬ומהלך כל עזרת תנשים וכוי‪ .‬מדות פ־ב מ־ה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ונוכה וכד‪ .‬סרות פ־ב מ״נ‪ .‬ומפני יה וכר‪ .‬שם מ׳־ד‪ .‬יומא‬ ‫ד‪ .‬ועולה משט וכר‪ .‬מדות פ׳־ג מ׳־ו‬ ‫מ־־ו‬ ‫ו‪ .‬הלשכות וכר‪ ,‬םע״ש פ״ג ס״ת‪.‬‬ ‫ו ולשכות וכר מדות פ־־ב ס״ו ועל הדוכן‪ .‬ערכץ יג‪ .‬ב‪.‬‬ ‫טז‪ .‬א‪.‬‬ ‫ח‪ .‬היו ופר‪ .‬זבחים נו‪ .‬א‪ .‬וגגוודק חול לגל יבר‪ .‬םעי־ש‬ ‫פסתים פה ב‪ .‬פי‪ .‬א‪ .‬לפיכך גנים וכר‪ .‬פסחים שם‪.‬‬ ‫י‪ .‬נית דין שיונו וכר‪ .‬סנהדרק ב‪.‬‬ ‫ט‪ .‬המחילות וכר‪ .‬פסחים פו‪ .‬א‪ .‬החלונות וכר‪ .‬שם פה‪ .‬ב‪.‬‬ ‫פ־׳נ מיח‬ ‫א <כמשנד> שבועוח יד‪ .‬א )במשנה׳ טז‪ .‬א עד מקום שידונו בהר הבית‪ ,‬עיין זבתים נד‪ .‬ב‪ :‬וקמת ועלית אל‬

‫ו»נ> כוזינזס נלאים ‪ .‬מיין נאים יוסלניח משר שי ו נ י י »‪9‬ל‪0‬ח »ש‪ 0‬סקינניס‬ ‫דין ‪0‬׳ יני»״ס מ‪8‬צניח קינן ‪: noc‬‬ ‫ו׳ייםייו‬

‫מקומות‬ ‫המקום מלמד שבית המקדש גכוול מכל » ‪ p‬ישראל‪ .‬תגיגת פ״א ם״א‪ :‬כל שאינו יכול ל»תוז כוי ולעלות‬ ‫מירושלים להר הבית‪ .‬ובירושלמי שם‪ :‬בעזרה היו םראץ פנים מאיק את מוח־ כר סן השילוח וכר ואוי־ש(‪.‬‬ ‫וראה וירא כב‪ .‬ח־ ת־א בש‪-‬יח « ‪• .‬ז <אריש>‪ .‬וראה מכילתא בא יב‪ .‬א‪ :‬עד שלא נבחר בית עולמים היחד‬ ‫ירושייים ראוי לשבינד משנבחר ביה עולמים יצאח ירושלים שנא־ כי כחר ה׳ בציון‪ .‬וראה תהלים עח‪ .‬סח‬ ‫! א ד י ש במילואים!‪.‬‬

‫*יונים‬ ‫ב‪ .‬פיה״מ מדות‬

‫מ׳׳ב‪.‬‬

‫ג פית׳־מ מדות‬ ‫ד פיה״מ מדות‬

‫מ׳׳ב‪.‬‬ ‫מ״ד‪.‬‬

‫ת‪ .‬פיה־מ מדות‬ ‫ו פיה״מ מע״ש‬

‫מ״ד‬ ‫ם־׳ח‬

‫‪14‬‬ ‫ציונים‬ ‫יא׳‬

‫סיר״מ‬

‫שבועות‬

‫יד‪.‬‬

‫פ־־ה״מ‬

‫שבועות‬

‫טי‬

‫יבמה נתקדשה ו‬

‫יד ״ב‬ ‫; ! ־ ד ״ מ עדיות ס׳יד מ ״ ו‬

‫טז‬

‫ובקדושת‬

‫שאר‬

‫ובר‪ .‬פ י ד ״ מ עדיות פ ״ ח ו‬ ‫תשיבות סי' קכח ו פ א ר י‬

‫כ פ‬

‫ף משני׳‬

‫עבודה‪ .‬הלכות בית הבחירה פין‬

‫כסף משגה‬

‫י א אין מיפיסץ על העיר אי על העזרות ונו׳ ‪ .‬נשרק שני דשנועות תנו שאין מוסיסין על‬ ‫הנכנס לשם אין ח״כץ עליה איחמי כנ הוגא אמר ככל אלו סנן י נ )ממן אפי נאמת מכל‬ ‫העיר יעל העזרוח אלא נמלך ינניא ינאוריס יתימיס ינסנהדרץ של עיא ינשתי תויית‬ ‫אלו חנן רנ ה‪1‬נא אסר ככל אצו הנן קשני קדושה ראשונה קישה לשעתה יקידשה לעחיז‬ ‫לכא ועויא זכי כעלפא הוא ומכי י נ נחמן אמינאמח מכל אלו חנן סכר קיושה ראשונה‬ ‫ונשיר וניד מהלכים ושת׳ תידות אחריהם וני' וכל שלא נעשה ככל אלי הנכנס לשם אין‬ ‫קדשה לשעתה ולא קישה לעחיי לכא ועזיא קדושי קדיש ואעינ יצא היו אוייס וחומים‬ ‫ח ״ נ עציה‪ .‬וננמרא מנא הימ אמי ר נ שימי נר ח״א דאמר קרא ככל אשר אני מראה אותך‬ ‫ואסיינן יחנאי סליני נהאי מילתא מר סכר‬ ‫את תנניח המשנן ואת תנניח כל כליו וכ!‬ ‫ולא‬ ‫לשעתה‬ ‫קישה‬ ‫יאשינה‬ ‫קיישת‬ ‫קושה‬ ‫תעשו ליויות ושיישיי מנא ה״מ ינעינן נל הנ׳ שירצו‪ :‬יא אין טוסיפץ על העיר או על העזרות אלא‬ ‫לתוספת עזרה ‪ .‬ונן תעשו קרא יחירא למדרש‬ ‫לעתיד לכא ומר פ נ י קדשה לשפתה וקישה‬ ‫לרירית וכימי משה דהיא מלך ונניא ואחיי כ״נ על פי המלך ועיפ נביא ובאורים ותומים ועל פי סנהדרין‬ ‫לעתיי לנא ושסק יכינו כמ״י קישה לשעתה‬ ‫וקישה לעתיד לנא ומיאסיינן התם ננמרא‬ ‫יאוריס וחומים ועי זקנים ‪ .‬שחי תודות מנחמיה של שבעים ואחד זקנים שנאמר כבל אשר אני מראה‬ ‫נן חכליה נמרינן יננמ' תני שחי תודית‬ ‫תנאי היא יתנן א״י אליעזי שמעתי נשהיו‬ ‫שאמרו אותך וכן תעשו לדורות‪ .‬ומשה רבעו מלך היה ‪:‬‬ ‫נלממן ילא ננשרן ייליף לה מקרא דמאי נינהי‬ ‫נינים נהינל עושים קלעים להינל וקלעים‬ ‫תודות‬ ‫שתי‬ ‫דין‬ ‫בית‬ ‫עושין‬ ‫העיר‬ ‫על‬ ‫מוסיפין‬ ‫וכיצד‬ ‫יב‬ ‫ממן‪ .‬ואמרינן חו ננמרא ינייד סהצכין ישחי‬ ‫לעזיות יכי' א״י יהושע שמעתי שסקיינץ‬ ‫אעיפ שאין בית אוכלים קישי קישיס אע״פ‬ ‫תודות אחריהם למימרא דניד קמי תידה ולוקחין לחם חמץ שבהם והולכים בית דין אחד שתי‬ ‫אזל׳ והכחינ וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי‬ ‫שאין קלעים קדשים קצים ומעשי ‪50‬׳ אעיפ‬ ‫מהלטח התודות ושתי התודות זו אחר זו ועומדין בכנורות‬ ‫יהודה היק נ י ד מהלכץ ושח׳ תוווח‬ ‫שאץ חומה משגי שקיושה יאשוגה קישס לשעתה‬ ‫ז נ י י אמייהס ואמכינן תו כגמיא כיצד מהלכוח ובנבלים ובצלצל על כל פנה ופנה ועל כל אבן *)ואבן(‬ ‫וקדשה לעתיי לכא מ י י ' יהושע סנל קישה‬ ‫לעתיי לכא מכלל י י ׳ אליעזי םנר לא קיפה‬ ‫רני ח״א יר׳ שמעון נ י נ י חי אמי זו נצגי זי שבירושלים ואומר ארוממך י*י בי דליתני ונו׳‪ .‬עד‬ ‫וחי אמר זו אחר זו מ״י זו כנגר זי הפנימית‬ ‫לעחיי לנא והא קי״ל ייכי אליעזר ו י ׳ יהושע‬ ‫‪.‬‬ ‫סך דמקרנא לחומה ומייד זו אחי ‪ v‬הפנימית שמניעץ לסוף המקום שמקדשין אותו ועומדין שם‬ ‫הלכה כי׳ יהושע וכיש למאי ייחי החם יילמא‬ ‫הך דמקרנא לניד‪ .‬ואיני יודע מניין לו צרנינו ואוכלים שם לחם תודה אחת משתי התודות והשנייה‬ ‫י נ י ע קדשה לעחיי לנא זמר מאי ישמיע ליה‬ ‫קאמר ומר מאי ישמיע ליה קאמר וכיח קלעים‬ ‫לפסוק נמיר זו אחר זי ואפשר דמשוס דפששא נשרפת וע׳פ הנביא שודפין את זו ואוכלין את זי‪ :‬יג וכן‬ ‫ימילהא משמע פסי דמהלכיח זי אחר זו משיה‬ ‫למה לי לצניעותא נעלמא יהשחא אף ר׳ אליעזר‬ ‫אם הוסיפו על העזרה טקדשץ אותה בשיירי המנחה‬ ‫נקש *הכי ‪:‬‬ ‫‪0‬נר יקושה לעתיד לנא‪ .‬ועיי ונפרק השותפ‬ ‫י ב זטיש ועומדים נכנורות ינננלים וכוי ‪ .‬מה ירושלים התודה שנאכלת בה מקדשתה אף העזרה‬ ‫ומעלה )זנחים י ף קיז‪ (:‬גיסי׳ איתמי המעלה‬ ‫כזמן הזה י נ י יוחנן אמי חיינ י״ל אמר שפור‬ ‫שם אהא יחנן ונשיר חנו מ נ ן שיר שיירי המנחות שאין נאכלין אלא בה הן שמקדשין אותה‬ ‫י י י אמי חיינ קדושה יאשינה קישה לעתיד‬ ‫של תודה נכנוריח ונננליס ינצלצליס על נל‬ ‫פינה ופינה ועל כל אנן גדולה שנירישליס אומר בהן ואוכלי! אותן בסוף המקום שקדשו‪ :‬יד כל מקום‬ ‫לנא ר׳׳ל אמר פטור יני׳ לא קישה לעשיר לנא־‬ ‫ונשלונתא ירי אליעזי וי׳ יהושע ויהי יילמא‬ ‫ארוממך ה׳ כ׳ דליתני ונוי ושיר של שנעים ו מ ׳ שלא נעשה בכל אלו וכסדר הזה אין קדוש נמור וזה‬ ‫דכ״ע קדשה לעתיד לנא ומר מאי ישמיע ליה‬ ‫ואומר יישנ נסחר עליי! וני׳ עד כ׳ אתה ה' שעשה עזרא שתי תודות *זכרון הוא שעשה לא במעשיו‬ ‫קממר וכי׳ וידוע דהלכה כרי׳ צנני ר*ל וא*כ‬ ‫מזמור לדוד ננרחו ונו׳‬ ‫מחסי יאומר‬ ‫וסירשיי ארוממך ה׳ הוא מזמיר חנינת הניח נתקדש המקום שלא היה שם לא מלך ולא אורים וחומים‪.‬‬ ‫קייל יקדשה צעחיד צנא ונצ שק למאי דיח׳‬ ‫יכיע קישה לעתיי לנא‪ .‬יכתינ נהשניח איא‬ ‫לכך אומר אותי‪ .‬שיר של שגעיס יושנ נסתר ובמה נתקדשה *בקדושה ראשונה‬ ‫פנית עצמו היא זי יכי'‪ .‬ימיש שזי םנרת‬ ‫השנת הראב״ד‬ ‫עליון לסי שאמרו מפה כהקמת המשכן‪ .‬ואומר שקדשה שלמה שהוא קידש העזרה‬ ‫עצמו וצא ידע מאין לו כני הוכחתי מאין לו‬ ‫מה רנו צרי ונו׳ לפי שנאמר נו רכים אומרים‬ ‫שלמם‬ ‫שקישם‬ ‫יאשונס‬ ‫*נקיישס‬ ‫לנששי אין ישועתה לו נחלהים סלה שהיו וירושלים לשעתן וקידשן לעתיד‬ ‫לומר כן נסקיש יייישליס ‪:‬‬ ‫טז ומ״ש נשאר א״י שלא קדשה לעחיי לכא‬ ‫‪ M ' K‬שנות עצמי ־יא ‪ 11‬יצא‬ ‫לפיכך םקףיבץ‬ ‫רחליצציס צרי יהודה וננימין כשהיו ננ׳ ישראל ל ב א ; ‪«|£‬‬ ‫נתכאי בראש הלכות חרימוח נס״י‪ .‬ימ״פ‬ ‫בני הגולה בונים החומה ורנינו לא נ ח נ אלא‬ ‫׳ועתי מאין צו וננמה מקומית‬ ‫הקרבנות בולן אע־פ שאין שם בית נמשנס א‪ 6‬אין מקדש יוקנוננמ׳‬ ‫היאנ״י ינכמה מקומות כמשנה אם אין מקיש‬ ‫ארוממך ה׳ ני דליחנ׳ וצריך שפס למה ונשלמא‬ ‫אמרו דנפוצ מחיצות אצמא למיד‬ ‫ירקנ וננמרא אמיי ינפול מחיציח אלמא למ״י‬ ‫מה רנו לר׳ אינא למימר דלא נאמר אלא‬ ‫בכל‬ ‫קדשים‬ ‫קדשי‬ ‫ואוכלין‬ ‫בנוי‪.‬‬ ‫קדושה ואפונה צא קדשה לעתיד‬ ‫קדישה ראשונה לא קדשה לעתיד צנא לא‬ ‫נאוחו זמן כהי! הצרים מחלוצצים עליהם‬ ‫ואינה‬ ‫הריבה‬ ‫שהיא‬ ‫אע־פ‬ ‫העזרה‬ ‫לירושלים‬ ‫ויקדש‬ ‫ץ‬ ‫נ‬ ‫וזלק‬ ‫לא‬ ‫לנא‬ ‫מילק נין מקיש וייושליס לשאר א י״ל אין‬ ‫אנל היכא דאין צרים מחליצליס עליהם לא‬ ‫לבאר איי וצא עוד אלא ‪:‬אני‬ ‫אמרינן ליה אנל יושב נשתר עליון משמע מוקפת במחיצה ואוכלי‬ ‫משם יאיה יכיון ימזינן י י נ י יהושע דהלכתא‬ ‫קדשים אומי שאפילו לינ׳ יופי ואמו‬ ‫כויתיה סנל יקישה לעתיד לנא ולא הזכיר‬ ‫דלעילם אמרינן ליה וייל דמזמור יישב נסחר‬ ‫קלים ומעשר שני בכל ירושלים קוושכ שניים קופה לעתיד לנא‬ ‫אלא ׳יישליס ומקיש ממילא אית לן למשמע‬ ‫עליון נמ׳ אינו עני! לאיסרי אלא כשיש צרים‬ ‫לא אמי אצא לשאו איי אנצ‬ ‫הנלחמים נהם דכחינ מחן יעוף יומם וגוי אף על פי שאי שם חומות‬ ‫דנהנ׳ דיקא קאמי׳ לא נשאי אי׳ ונתן ינינו‬ ‫ליויכליס ולמקדש לא אמו לסי‬ ‫פעם לדנר אך הנך מקימוח דקסנ׳ אס אץ‬ ‫יפיל מצדן אלף ו ג ו ׳ ‪:‬‬ ‫שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה שםיס יויע ע!וא ־המקוש‬ ‫מקיש ירקכ קשו ואץ לומר לאחי דלא כהלכחא‬ ‫וס״ש יאוכליס שם נחס חידה אחת יכו׳‪ .‬פס‬ ‫עתיויס לסשתנות‬ ‫׳וופלים‬ ‫ולמה‬ ‫טז‬ ‫!‬ ‫לבא‬ ‫לעתיד‬ ‫וקדשה‬ ‫ילהתקוש קידוש איוו עולמי‬ ‫שכרי יבינו פשק כן נפ״ז מהלכוח מעשי שני‬ ‫אפלוגחא דכיצד מהלכות השחי חידות‬ ‫אני אומר במקדש וירושלים קדושה ננניו •"י לעילם נו ננלה לי‬ ‫וצ״ע‪ .‬ומ״ש ולא עוי אלא שאני אומר שאפילי‬ ‫חנן הפנימיח נאכלת והחיצונה נשרפת נכלמא‬ ‫מסיו ס' ליואיו לעינן םנננס‬ ‫ליכי יוסי יאמכ קיישה שניה קדשה לעחיי‬ ‫למ״ו זו אחר זו אמשו להכ׳ פנימית נאכלת יכו'‬ ‫‪,‬‬ ‫לבוא‬ ‫לעתיד‬ ‫קדשה‬ ‫ראשונה‬ ‫עתה פם אין נו נוס ‪:‬‬ ‫לנא לא אמי אלא לשאי אי׳ וכי׳ אני אומי‬ ‫אלא למיד זו כמד זי חרו״הו כהד׳ הדדי‬ ‫מיקדש׳ ולישעמיו למ״ד זו אחר זו חדא מ׳ ובקדושת שאר איי לענין שביעית‬ ‫אס קנלה נקנל ואם ליין יש תשונה יאעפיכ‬ ‫מיקדשא וכוי אלא אמר ר' יוחנן של פ׳ נניא ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא‪ .‬לפי‬ ‫למה היה מניח עזרא סלקיש לעחיו לנא שמא‬ ‫כזמן החינן עיון לני ישות להקמנ‪ .‬ומ״ש‬ ‫נאכלת יע״ש נניא נשרשח ומשרש רנינו דכי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה‬ ‫לפיכך הנכנס פחה שם אין ני כיח אגי המס‬ ‫מסיק אלא א״ר יוחנן היינו לומר לאחיחני פנימית‬ ‫נאכלת וחיצונה נשרשח אלא האחח נאכלח בטלה ‪ .‬והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו‬ ‫ימפיקרא משמע יכסססק אמיה יכפוף ינריי‬ ‫יהאחת נשרשח והנניא אמר להם אי זו ׳אכלנו חכמים אעיפ ששמומין בקדושתן הן עומדים אבל חיוב‬ ‫נראה יששיסא ליה וחידוש גדול היא והיה‬ ‫צריך להכיא יאיה ‪ .‬ומ״מ מ״ש יכינו אנל‬ ‫יא׳ זי יפרפי ‪:‬‬ ‫הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש‬ ‫מיינ הארן כשניעיס ונמעשרית אינו אצא‬ ‫ינ וכן אס הוסיפי על העזיה י נ י ׳ ‪ .‬אמי רמי‬ ‫ונפטרה‬ ‫הכבוש‬ ‫בטל‬ ‫מידיהם‬ ‫הארץ‬ ‫שנלקחה‬ ‫וכיון‬ ‫רבים‬ ‫ספני שהוא כיבוש רכים וכיון שנלקחה הארן‬ ‫נ ר חמא אץ העזרה מתקדשת אלא‬ ‫סיריהם כפל הכיבוש וכי׳ וכיון שעלה עזרא‬ ‫כשיירי מנחה מיש יני׳ נירישליס מה ירושלים מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן ארץ‬ ‫יקישה לא קישה נכינוש אלא בחזקה שהחזיקו‬ ‫י נ ר הנאכל נ ה וייצא ממנה נפסל אף עזרה ישראל ‪ .‬וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה‪ ,‬בכיבוש‬ ‫כה וכוי איני יודע מה כח חזקה נייל מנס‬ ‫דנר הנאכל נה ויוצא ממנה נפסל ‪:‬‬ ‫אלא‬ ‫כינוש וצמה לא נאסי כחזקה נס ק משנלקחה‬ ‫י ד כל מקום פלא נעשה ו נ ו ׳ ‪ .‬שס )דוישיז(‬ ‫*]נ‪0‬־א זבח יססמ‪ /‬נתנ ונר ‪ pi‬סיא ממי‬ ‫*]נ״ל נצויך צימו גוילס יק הוא ע מ י [ ‪:‬‬ ‫האין מיינו נשלה חזקה ותו נימפונה פנחקישה‬ ‫אהא דחגן כל שלא נפשה נכל אלו‬ ‫נניניש‬ ‫הנכנס‬ ‫* ] « ! » ! ! ולשו! הטנימית מפמע טשי פםםאוו מסצנת אוזר וי[ ז‬ ‫‪,,‬‬

‫משנה למלך‬

‫י כ ו ע ו ט ר ] נננייות כוי ‪ .‬נתנ מין ויישנ נכתו עליון משמע דלעולס אמוינן ציס ומינוי ופיו‬ ‫משמע יצעולס אמומן ליס שנתן עעפ לוס המומיר לטי שאמרו משם נסקמח המשנן‬ ‫אן ססוששות שם נתנו עד ני אתס ס' מתפי וכחינ לעיל ממיס ושלומח ושעיס תיאם ומשתעו‬ ‫נאויניפ שהוי מיצוין להם נשעת סנמ! אנל משש ואילך לא משתעי נהנ׳ ‪ .‬סי׳ ופיל ומומזר וס לא‬ ‫נאמר אלא נאותז ומן והכי וייקא שמעתתא וקאמו »ו ני אתה ס׳ מחפי ‪ .‬ילונוי ושיי צוין עעס‬ ‫נמה לא סיימו סמומיו ילא ׳ועתי צסם לא כניא סין ונוי סתיס' הללי‪ .‬יוע וננמוא אמוינן חיי‬ ‫שיי של תווס נכניוייז נ י ' ו;יוש'י שיר של פיוס סין אומויפ שם נכניוייז ימני פיו של תיום מועור‬ ‫‪,‬‬

‫צתודס ‪ .‬ומינו לא כחנ מזמור וה ונראה ררנינו מפרש לה הכי שיר של תולה כלומר שיר של חולה‬ ‫וו שהיו מניאין לי‪,‬לש העיר היה גמורות ומכלים ס׳ והיה * מ י ארומגק־ ס' ונוי‪:‬‬ ‫י ד ו כ מ ה נתקלמה נקוושה ראשונה כו'‪ .‬כחג מרן אן הנן מקומות רקשני אם אין מקרש ייקנ קשו מ ׳‬ ‫ועיי! נפיש מימ לעיל ל‪8‬״נ מהלמס מפשר שני שכתג ומעשר שני אינו נאכל םיום‬ ‫כירושלים מבוס משיג! שיהיה הכית מזי דומיא מכור וכיכ הנףייהי׳ של״א לסיהראוי לאוכלו כירושלים‬ ‫אעיפ שאין מימה דקחשת העיר והגית לא נטלו אלא שאי אששי לאוכלו טון שאין מומו יאת־ןש לגמר‬ ‫<א*כ לא קשיא כלל למינו ממה ששגינו גמשנם אין מקיש ייקנו וההיא מרק סזםכ משיל מחיצוש‬ ‫המשיי!‬

‫מראי‬ ‫יא אץ מוסיפין וכר‪ .‬שבועות יד‪ .‬א !׳כמשני!‪ .‬ועל פי סנדדרץ וכר‪ .‬סנהדרין ב‪ .‬א )במשנה(‪ .‬ככל אשר‬ ‫מר‪ .‬תרומה כה‪ .‬ט‪ .‬ומשה יבינו וכר‪ .‬שמוי׳ר פמ״ח‪ .‬ד מדרש שוח״ט פ״א‪ .‬ועיץ זבחים קב‪ ,‬א‪ .‬שבועות טו‪ .‬א‬ ‫•ב‪ .‬וכיצד וכר‪ .‬שבועות יד‪ .‬א )במשנה ‪ -‬כני־ הירושלמי והוצאת‬ ‫!ראה ר״ח שם‪ .‬סיהס״ש שם פ״ב מ״ב(‪.‬‬ ‫לו( ולוקחין לחמ וכר‪ .‬שם טו א ואילך‪ .‬ועומדץ וכר‪ ,‬שם‪ .‬ב‪ .‬ארוממך ונר‪ ,‬חדלים ל‪ .‬ב‪ .‬והשנייה נשרפת‪,‬‬ ‫יד‪ .‬כל מקום וכר‪ .‬שבועות יד‪ .‬ב‪ .‬וזה‬ ‫ינ וכץ אם הוסיפו יכו׳‪ .‬שבועות לזו‪ .‬א‬ ‫שבועות שם ואילך‪.‬‬ ‫טו‪ .‬לפיכך וכוי‪ .‬עדיות פ״ח מ״ו‬ ‫שעשר עזרא‪ .‬ע״פ נחמי׳ יכ‪ .‬לא זכדוץ הוא שעשה ובר שבועות טז‪ .‬א‬

‫י‬ ‫מקומות‬ ‫מגילה י‪ .‬א‪ .‬שבועות טז‪ .‬ב‪ .‬זבחים קי‪ .‬ב‪ .‬ועיין חולץ יו‪ .‬א‪ :‬וכ״ש השתא דארחיקו לתו טפי )שו׳׳ת כנסת‬ ‫טז‪ .‬ובקדושת שאר א״י לענץ שביעית ‪ . .‬לעתיד לבא‪ ,‬חגיגה נ‪ ,‬נ‪ .‬חולק ז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫יחזקאל חו־־מ סי׳ קטון‪.‬‬ ‫יבמות טז‪ .‬א‪ .‬לסי שקדושת המקדש ‪ . .‬והשכינה אינה בטילה‪ ,‬ע״פ דה״ב ז‪ ,‬טז‪ .‬שמו״ר ס״ב‪ ,‬ב‪ .‬יל״ש מ׳׳א‬ ‫רמו קצה‪ .‬חהליס דמז תרנז‪ .‬והשימותי וגר‪ ,‬ברקתי בז‪ ,‬לא‪ .‬אע־י׳פ ששופמץ והר‪ .‬מגילה כה‪ ,‬א )במשנה(‪ .‬וכיק‬ ‫שעלה עזרא וכר‪ .‬ירושלמי שביעית פ״ ו ה״א‪.‬‬

‫כסף משני׳‬

‫עבודה‪ .‬הלמה‬

‫‪TO‬‬

‫^ ! " ‪ D I'D J I T I‬׳ |‬

‫‪15‬‬

‫כסף משנה‬

‫נ י ט ש וכי צא היה שס חזקה אשז מ׳ שיישא חזקה כלא כיכוש מחזקה מס כיניש‬ ‫יזקן יישב במעונה ואי לאו ימציה נמול הינ׳ פצי יחינ ‪:‬‬ ‫יצל׳ע‬ ‫ז אף על שי שהמקדש היום ו נ י ׳ ‪ .‬כשרק כני העיר )דף כיח( ושיק יינמות )דף ו ' ‪. ( :‬‬ ‫פץ א םצות עשה צייאה מן המקדש יכו' יצא מן המקיש אחה ייא י מ י ‪ .‬נפיק‬ ‫ומ״ש מה שמירח שנח לעולם ו ט ׳ ‪ .‬לשון סישרא‪:‬‬ ‫קמא יינמוח ) י ף ו׳ ‪: (:‬‬ ‫ח בוםן שהמקדש כנוי י כ י ' ‪ .‬נפרק הריאה )דף ס*א‪ (:‬אהא דחנן לא קל ראשו‬ ‫ב ואיזהו יראתו וכוי מד אלא יקיפו מנחון‪.‬‬ ‫כננו שמי המזרח אמר רכי •וחנן לא אמרי‬ ‫שם יכפרק הרואה )דף נ*ד(‪ .‬ומיש‬ ‫אלא מן הציסים ילפנים ינריאה יכשאין נ י ר‬ ‫העיר אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום שהחזיקו‬ ‫ילא יכנס לו אלא לדבר מציה‪ .‬כשרק כני‬ ‫וכזמן שהשכינה שורה ופירש ׳ מן הצופים מקים‬ ‫)יף כיח‪ (:‬אמרינן הכי לנכי כיח הכנסת יכ״ש בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה הוא‬ ‫שיכולים לראוח משם הר הכיח ומשם והלאה אין‬ ‫יכילים ליאיחו‪ .‬ונייאה שיכיל לר<*ח משם פרפ‬ ‫לכיח המקיש ‪:‬‬ ‫מקודש היום ואעיפ שנלקח הארץ ממנו ותייב בשביעית‬ ‫אם מקים נמוך היא ‪ .‬ינשאין נ י י הפסיק‬ ‫נ ו ג ל הנכנסין להר הנית נכנסין י י ך ימץ‬ ‫‪:‬‬ ‫תרומה‬ ‫בהלכות‬ ‫שביארנו‬ ‫הדרך‬ ‫על‬ ‫ובמעשרות‬ ‫ניני להי הניה ‪ .‬ינזמן שהשנינה שייה שניה‬ ‫וכי׳ עי ייקרניך‪ .‬נסרק שני ימיות‬ ‫קייס ‪:‬‬ ‫)משנה ני( וכרי׳ ‪:‬‬ ‫ד כל שהשלים ענורה יכו׳‪ .‬נפרק הוציאי לו‬ ‫ט אסור לאים לעילם שיפנה או שיישן נין‬ ‫) י ף נ״נ( כהניס נעניישן ולויס כיוכנן‬ ‫מזיח למעיכ יכי' ‪ .‬נפיק המאה‬ ‫וישראל כמעמק כשהן נפשיים לא היו מחזיייס‬ ‫)דף ס״א( ]מדין שיפנה אמנם מיק שינה לא‬ ‫עשה ליראה מן המקדש שנאמר ומקדשי‬ ‫פניהם יהילנים אלא מצדדין פניהם והולכים‬ ‫נזכי שם אלא )נדף הי( נכי אנא מ י מ י ן [ ‪.‬‬ ‫תיראו‪ .‬ולא מן המקדש אתה ירא אלא ממי‬ ‫ומשמע דמצדדין דקחני היינו משים דא״א לאדם‬ ‫ומ״ש וכל המשיל מיס מן הצופים ולפנים ונו׳‪.‬‬ ‫לילך לאחוריו לנמר׳ ונן איא לו לילך לאחורי שצוה על יראתי •י ב ואי זו היא יראתו לא יכנס אדם‬ ‫כייושלמי כפיק היואה )דף ייי‪ (:‬וכל היכדם‬ ‫הללו ניארחי נאר היסנ נספר כיח יוסף שעל‬ ‫אלא מעש מעש אעיפ שהוא מצדד ולפיכך נחנ להר הבית במקלו או במנעל שברנליו או באפונדתו או‬ ‫רנינו מעט מעש‪ .‬ומ״ש ננחת איני יודע לו מעם‬ ‫סיר א״ח כסימן ב׳ עיין עליו ויש ש״ס ביברי‬ ‫‪,‬‬

‫פרק שביעי‬

‫א מצות‬

‫באבק שעל רגליו או במעות הצרורין לו בסדינו ואין ציל‬ ‫דנכלל מעש מענו הוא וסמ״נ תשמישו‪:‬‬ ‫ה לא יקל אדם אח ראשו כנגד שער מזרחי שאםור לרוק בכל הר הבית אלא אם נזדמן לו רוק‬ ‫של עורה וכוי‪ .‬נפרק הריאה)דף נ י ד ( ‪ :‬מבליעו בכסותו‪ .‬ולא יעשה הר הבית דרך שיכנם מפתח‬ ‫ו נ ל הנכנס לעזרה יהלך ננחת ‪ .‬כתנ הראנ״ד זו ויצא מפתח שכננדה כדי לקצר הדרך אלא יקיפו‬ ‫שי' שלא ילך דרך הדייטות ‪:‬‬ ‫העזרה ונו׳ ‪ .‬מבחוץ‪ .‬ולא יכנס לו אלא לדבר מצוה •י ג וכל הנכנסין‬ ‫ו ואסור לכל אדם לישנ ננל‬ ‫כסוף פרק אלו נאמרין )דף ו ' ‪ ( :‬להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל‬ ‫יא ש ל ש מחנוח היי נמיכי יכו׳ מ י מעלה‬ ‫ושיק דממיד)דף כ״ז‪ (.‬ופיכ דיומא )דף כ״ה(‪ :‬חוץ ממי שארעו דבר שהוא מקיף על השמאל לפיכך‬ ‫יחירה נניח פילמים ‪ .‬נסרק נחיא‬ ‫וס״ש והסנהדרין שהיו ׳ושניס כלשכת הנזית‬ ‫אבל‬ ‫לא היו ׳וכנים נחציה של מול נפינ היו שואלין לו מה לך מקיף על השמאל‪ .‬שאני‬ ‫יזנחים ) י ף קייי קי״ז( ‪:‬‬ ‫ייומא )דף כיה‪ (.‬אמריגן דלשכת הגזית היחה השוכן בבית הזה ינחמך ‪ .‬שאני מנודה השוכן בבית‬ ‫יב כל א•׳ מקיישת מכל סארצוח י כ י ׳ ‪.‬‬ ‫עשר‬ ‫ננויה מציה נקדש וחציה נמול מדקתני התס הזה יתן בלבבך ותשמע לדברי חבריך ויקרבוך‪ :‬ד כל‬ ‫יזקן‬ ‫שהשלים עבודה ונסתלק לו אינו יוצא ואחוריו להיכל‬ ‫אלא מהלך אחורנית מעט מעט ומהלך בנחת על צדו עד שיצא מן העזרה‪ .‬וכן אנשי משמר ואנשי מעמד ולוים מדוכנן בך‬ ‫הם יוצאין מן המקדש כמי שפוסע אחר תפלה לאחוריו‪ .‬כל זה ליראה מן המקדש ‪ :‬ה לא יקל אדם את ראשו בנגד שער‬ ‫השנת הראכ״ד‬ ‫מזרחי של עזרה שהוא שער ניקנור ‪ .‬מפני שהוא מכוון מ נ ד‬

‫רכינו וצריך להניה יכל המשיל מיס מן הצופים‬ ‫ולפנים לא ישכ יפניי כלפי הקדש אלא לצפון‬ ‫או צדיוש או יסלק הקדש לצדדיו וכן נחינ‬ ‫כספיי יכינו המוגהים‪:‬‬ ‫ואסור לאדם שיעשה ו נ ו ׳ ‪ .‬ע י אעסיי שיש‬ ‫לה ז' קנים ‪ .‬נפיק כל הצלמים )דף‬ ‫מינ( ‪:‬‬

‫בית קדש הקדשים‪ .‬וכל הנכנס לעזרה *יהלך בנחת במקום‬ ‫שמותר לו להכנם לשם ‪ .‬ויראה עצמו שהוא עומד לפני י־י‬ ‫במו שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים‪ .‬ומהלך באימה וביראה ורעדה שנאמר בבית אלהים נהלך ברנש ‪ :‬ו ואסור לכל אדם‬ ‫לישב בכל העזרה ואין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני הי‪ .‬והסנהדי־ין שהיו‬ ‫יושבין בלשכת הנזית לא היו יושבין אלא בחציה של חול ‪ :‬ז אע־פ שהמקדש היום חרב בעונותינו חייב אדם במוראו‬ ‫כמו שהיה נוהנ בו בבניינו‪ .‬לא יכנם אלא למקום שמותר להכנס לשם ולא ישב בעזרה ולא יקל ראשו כננד שער המזרח שנאסר‬ ‫את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו‪ .‬מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם שאע׳פ שחרב בקדושתו עומד ‪:‬‬ ‫ח בזמן שהמקדש בנוי אסור לו לאלם להקל את ראשו מן הצופים שהוא חוץ לירושלים ולפנים ‪ .‬והוא שיהיה רואה אח‬ ‫המקדש ‪ .‬ולא יהיה נדר מפסיק בינו ובין המקדש ‪ :‬ט אסור לאדם לעולם שיפנה או שיישן בין מזרח למערב‪ .‬ואין צריך‬ ‫לומר שאין קובעין בית הכסא בין מזרח למערב בכל מקום מפני שההיכל במערב‪ .‬לפיכך לא יפנה למערב ולא למזרח‬ ‫מפני שהוא כננד המערב‪ .‬אלא בין צפון לדרום נפנים וישנים‪ .‬וכל המטיל מים מן הצופים ולפנים לא ישב ופניו כלפי הקדש‬ ‫אלא לצפון או לדרום או יסלק הקדש לצדדין‪ :‬י ואסור לאדם שיעשה בית תבנית היכל‪ .‬אכסדרא תבנית אולם ‪ .‬חצר כננד‪.‬‬ ‫העזרה‪ .‬שולחן בצורת שולחן‪ .‬ומנורה בצורת מנורה‪ .‬אבל עושה הוא מנורה של חמשה קנים או של שמונה קנים או מנורה‬ ‫שאינה של מתכת אע׳פ שיש לה שבעה קנים‪ :‬יא שלש מחנות היו במדבר‪ .‬מחנה ישראל והוא ארבע מחנות ומחנה לויה‬ ‫שנאמר בה וסביב למשכן יחנו‪ .‬ומחנה שכינה והוא מפתח חצר אהל מועד ולפנים‪ .‬וכננדן לדורות‪ .‬מפתח ירושלים עד הר‬ ‫הבית כמחנה ישראל‪ .‬ומפתח הר הבית עד פתח העזרה שהוא שער ניקנור כמחנה לויה ‪ .‬ומפתח העזרה ולפנים מחנה‬ ‫שכינה‪ .‬והחיל ועזרת הנשים מעלה יתירה בבית עולמים‪ :‬יב כל ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ‪ .‬ומה היא קדושתה‬ ‫שטביאין‬ ‫משנה למלך‬ ‫צהם ישינס נו׳ נראם דס״ל ומווננן הוא איסיו וס ‪ .‬ומיסו יש צ״שנ ונא לחיו סעם למס אםרס מוס‬ ‫*מהלן ננחת ‪ .‬סי׳ שצא ילן ו ו ן פויונוויז ‪:‬‬

‫המעיין הינונ נונו׳ יניני פשיי מהצנוס ממשו שני שהניא וין וס מז״כנ צ‪ 1‬קושיא וי וויק ‪:‬‬ ‫‪ t'B‬ב אן נמנעצכנינליי נוי‪ .‬סנן נשיי דשנס נוס קבול נחיהיס סמא כמיניס שלי ייצאין נהם נשנס‬ ‫ונננסוס נהפ נעווה כסא יסמוניס כלו ‪ 0‬׳ ואין נכנכים נהס נעווה ילא ׳ועתי אמאי‬ ‫השמיע וביני מיליקי ויניס אלי‪ .‬נויישלמו שי! ו‪6‬פחיפ ומן שלחין סנוליהון םחס האגף של הי הניס‬ ‫הוא אמדה שלא קדשי יזחם סאנף שנ סו הניח עינ ‪:‬‬ ‫ח לא וןל אופ אח יאשי ומי ‪ .‬ננא׳ סוא לעמוד נצא מצנפת נעוים ‪ .‬מיס' פ״נ דיומא )וף‬ ‫‪ [f:‬דיס יסא‪:‬‬ ‫ן ואיי ישינס נעויס נו׳ ‪ .‬לא נסנאי איכיי ום אס הוא מואויויסא אי מדיננן ויאייוי לושי׳‬ ‫ויל נפיק חלק )ון> קיא( שנסנ נמיוי ואין ישינם הלנה צמשס מפיני וצא מקיא אן‬ ‫ןסיג ויומא ) ו ן ניס( ונפי! )‪ >p‬סיע( נחנ אין ישינס נעווה ונסינ לעמיד ילשיס סעימויס שם‬ ‫לעני ס׳ נו׳ אצמא מקיא נפקא לן ‪ .‬ומיסו יש ליישג והני קיא׳ אסמכתא נינס! אן מאי וקשיא לי‬ ‫היא מיש ישיי ‪ n‬יסיעס )ק> »׳( אין ישינס נעוים דאין כניו שמיס נ נ ן ןאעי' מצאנ• סשיס אין‬

‫מראי‬ ‫בהלכות תרומה‪ ,‬פ־יא הכ״ו‬ ‫פרק ו; ‪ -‬א‪ .‬מצות עשה ליראה מן המקדש‪ ,‬יבמות ו‪ .‬ב‪ .‬תו״כ קדושים יט‪ .‬ל‪ .‬והר ח״נ קט‪ ,‬ב‪ .‬ומקדשי‬ ‫ב‪ .‬ואי וו היא ידאחו וכר‪ .‬תו״כ קדושים יט‪ .‬ל‪.‬‬ ‫חידאו‪ .‬קדושים שם‪ .‬ולא מן המקדש וכר‪ ,‬יבמות שם‪.‬‬ ‫קה׳־ר פ״ד‪ ,‬יו‪ .‬ברכות נד‪ .‬א‪ .‬סב‪ .‬ב‪ .‬יבמות ו‪ .‬ב‪ .‬תוספתא כרכות פ״ו‪ .‬כד‪ .‬ירושלמי שם פ״ט ה״ה‪ .‬אלא אם‬ ‫ב‪ .‬ובל‬ ‫נזדמן לו ובר‪ .‬ראה ברכות כד‪ .‬ב‪ .‬ולא יכנס לו אלא לדנד מצוה‪ .‬ראה מגילה בח‪ .‬סע״א ואילך‪.‬‬ ‫ה‪ .‬לא יקל איס וכר‪ .‬ברכות נד‪ .‬א‪ .‬ובל‬ ‫ד‪ .‬כל שהשלים ובר‪ .‬יומא ע‪ .‬א‪.‬‬ ‫הנכנסץ וכר‪ ,‬מדוח פ״ב מ״ב‪.‬‬ ‫הנכנס לעזרה וכר מכילתא דרשכ־׳י ס״פ יתרו‪ ,‬ויראה עצמו שהוא עומר לפני זו‪ ,‬עיין ברכות ל‪ ,‬א‪ .‬סב‪ .‬ב‪.‬‬

‫סישינם יכן נואם ממ־ש שם הון ממלכי ניס ווד שחלק להם םמקיס כניד ני' אלנזא יפיל דססל סוא‬ ‫ו נ י תווה האיכוו והסיחו‪ .‬וקצה ניל להכויח ואיסיר זס מן סיוורס מםסיא ואמיינן נסיק עשוה‬ ‫יייונין )וף ע״מ( ומססקינן לקרא וישמיאל שיננ נהינל ס׳ משוס דאין ישינס נעורס אצא לסלט‬ ‫ניס ווו נלני ואי אמיח ואיסור וה היא מווננן לא יועסי מניל ימומ! שמואל נאםו ו נ י ‪1‬ס אימא‬ ‫ו נ י ו שאחריי אסרוםי אן ואיחי צההיס' פינ וונתיס)ון> ‪ (p*1‬י״ס הגסים !'ל ושמא אינו מ! סיזווס‬ ‫חוע ני׳ יהנואה מונויהס וםש‪1‬יך מכזקא להי אס איסיי וס סיא סן הסייס אז מדרננן יעיין נמיש‬ ‫סינ דיומא )דף ניה( דיה אין שהקכו והינ׳ אנל ננ׳ ומינח מונויספ וסיל דמן סימום אסיר‪i< .‬‬ ‫קשיא ל׳ אם איםוו וה מן הסירה אסא• לא חני לה נסיק יכלים נני סעליח דעויס ישראל‪ .‬יוע שראיס•‬ ‫צמהיימיס נוישייויי סישיו קוח שכתנ וכשעילה לסשסחויש יצוניוז יש שם ישינס ולא ידעתי וי מנין‬ ‫לו ול־ע ‪ .‬יאף נלשכיס סמויות נחיל אם שתותות לקוש אשיי לישנ מ ס נ ׳ נ סתום" עיק ויימא )דן‬ ‫ח' ודף כיה( יסיק וינמומ)דן וי()*איים עיין נמ״ש םינ סממני סיס ססלנויו מ * ז מקוש יין יי!(‪:‬‬

‫מקומוח‬ ‫והיו עיני וגר‪ .‬מ־׳א ם‪ .‬ג ומהלך באימה‪ .‬ראה תרגום יונתן קדושים יט‪ .‬ל‪ .‬וראה פרש״י אבווז ‪5‬״ו ם׳׳נ‪ .‬בביח‬ ‫ו ואסור לכל אדם ליש‪ 3‬וכר‪ .‬יומא כה‪ .‬א‪ .‬םנהדדץ קא‪ .‬ב‪ .‬תמיד כו‪ .‬א‪ .‬ואץ‬ ‫אלקיס ובר‪ .‬תהליס נה‪ .‬טו‪.‬‬ ‫ו‪ .‬אעי׳פ‬ ‫ישיבה כעזרה ובר‪ .‬סוטה מ‪ .‬ב‪ .‬ויבוא המלך ונר‪ ,‬ש״ב ו‪ .‬יח‪ .‬והסנהדרין שהיו ובר‪ .‬יומא שם‪.‬‬ ‫שהמקדש וכר‪ ,‬יבמות ו‪ .‬ב מגילה כה‪ ,‬ב ועיין ברכות סב‪ ,‬ב‪ .‬את שבתותי וגר‪ ,‬קדושים ים‪ .‬ל‪ .‬מה שמירח‬ ‫ח‪ .‬בזמן שהמקדש בנד‬ ‫שבח לעולם וכר‪ ,‬תו״כ קדושים שם‪ .‬תנחומא ויקרא ו‪ .‬שהש״ר פ׳׳ד‪ .‬ד )אות ו(‪.‬‬ ‫ט‪ .‬אסור לאים לעולם שיפנה וכר‪ .‬ברכות םא‪ .‬כ‪ .‬או שיישן‪ .‬שם ה‪ ,‬ב‪ .‬ובל המםיל מיס‬ ‫ובר‪ .‬ברכות םא‪ .‬ב‪.‬‬ ‫יא‪ .‬שלש מחמת וכר‪ ,‬תוספתא‬ ‫י‪ .‬ואסור לאדם שיעשה וכר‪ ,‬ע״ז מג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫וכר‪ .‬ירושלמי שם פ׳־ט היה‪.‬‬ ‫יב‪ .‬כל א י י מקודשת וכר‪ .‬כלים פ״א מ״ו‬ ‫כלים פ״א‪ .‬י‪ .‬ובחיס קטי‪ .‬ב וסביב למשכן יחנו‪ .‬במדבר א‪ .‬נ‪.‬‬

‫ציונים‬ ‫כל מקום שהחזיקו בה עולי‬ ‫בבל וכר‪ .‬פיה״מ שם תשובוח‬ ‫שם‬ ‫פרק ז‪:‬‬

‫‪ -‬א‪ .‬מצור עשה‬

‫וכר‪ .‬סהמ׳־צ סייע כא‬ ‫ב‪ .‬פיה״מ ברכות פ״ט מ״ו‬ ‫נ‪ .‬וכל הנכנסין וכר‪ .‬פיה״מ‬ ‫מדות פ״ב מ״ב‪.‬‬ ‫ה לא יקל אדם וכר‪ .‬סיה״מ‬ ‫ברכות פייט מ״ו‪.‬‬ ‫ו‬

‫ואסור לכל אדם וכר‪.‬‬

‫שהם־יןי מ״ע כא‪ .‬מו״‪ :‬ח״נ‬ ‫פמ׳ ד‬ ‫יא פיד״מ כלים פ״א מ׳־ח‪.‬‬ ‫יב פיד״מ כלים פיא מ״ו‬

‫כסף משנה‬

‫‪16‬‬ ‫עיונים‬ ‫עיירות‬ ‫״ ד כריב ם׳ א מ ״ ח‬ ‫!"א מ״ח‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫"א מ״ח‬

‫יה כ י ר ״ מ כיייפ ! " א מ ״ ח ‪.‬‬ ‫י ט ו ל ש ח י ט ה ס׳ ־ ״ מ כיייס‬

‫כנ מקוס שהיי בעליי־ וכו׳‬ ‫‪ -‬ר ״ מ כייים ס ״ א מ ״ט מ ד ו ת‬

‫עבודה‪ .‬הלכות בית הבחירה פץ‬

‫כםף משנה‬

‫יג ע ש ר קייפוח ‪ p‬יכו׳‪ .‬כפיק יכלים )משנה ז ( ‪ :‬ימיש יאץ קיניים נתיק סח ע י שייצו ממפנץחין מקני המלך ומקני הנביא ר*ע אומי אף ק נ י המלך וקני מביא מחסנץאמוו‬ ‫לו והלא ק נ י ניח י ו י וקנר חוליה הנניאה היו כירושלים ולא נגע נהם אדנו מעולה ‪.‬‬ ‫שנעה סוכי הפיי‪ .‬לשין המשנה שם ימשכיכין* לתיכ! מת מ י שירצי יצא אין‬ ‫סמזייץ איתי יפייש שם יניני ע י שירצו אנשי המיינה נכלל או ז' שוני ה ע ? שאס יצו יאעינ יאמי י*ע משם יאיה מחילה היחה עשויה להם והיחה מוציאה אח המומאה לנחל‬ ‫קירו! כיאיחא נייושלמי סוף נזיי לא מש ינינו לנחונ אלא י נ י י חיק ‪ .‬ועיש וכ! לא‬ ‫לקיניי כמקום מהמרינה יובלו לקונרו יצא המת מהמיינה אץ להם להחזייו‬ ‫יגילו הנהנים חינגוליס מ ל א״י ו ט‬ ‫למדינה לקכיי שם יאכילו •רצו כילם ‪ ,‬נראה‬ ‫משנה‬ ‫שהיא משיש ימשנינץ לתיכ! מת הייני‬ ‫נסיס מיונה ) י ף עיש‪(:‬‬ ‫שמניחין שמביאין סמנה העוטר ושתי הלחם והביכורים‬ ‫אותו במשכנו יאין קינרין איהי נעיר ע י שייצי‬ ‫טי ה ר הניח מיץיש ממנה ו נ ו ׳ ‪ .‬נשיק‬ ‫בני המרינה ‪ .‬ובהשגות איא לא שממתי כאן לא מה שאין טביאין בן משאר ארצות יי ע עשר קדושות‬ ‫יכלים)משגה ח י ( ‪ :‬ומה שנחנ ומוחי‬ ‫להכניס המח עצמו להי הכיח ונוי‪ ,‬נפיק אלו‬ ‫רצון סיכי הסיר יכי׳ ניאה שהיא נוים ומםננין הן בארץ ישראל וזו למעלה מזו‪ .‬עיירות המוקפות חומה‬ ‫לתיק מת ע ו שייצי ואין נרנריי השנה לרכרי‬ ‫י נ י י ם ) י ף ס*ז( וכפרק היה נופל)יף כ׳ עיכ(‪:‬‬ ‫מקודשות משאר הארץ שמשלחין מתוכן את המצורעים‬ ‫טז החיל מקויש ממנו יכו׳‪ .‬נפיק דנליס‪.‬‬ ‫רניני כ׳ לא שמעתי אינה יאיה ‪:‬‬ ‫השגת ה ר א ב י י‬ ‫ר ג ו ננ׳ העיר להוציא הקנר מהמדינה ו נ י ׳ ‪* .‬ואין קוברין בתוכן מת עד שיי־צי‬ ‫כסכ היאכיי אף וה סינריהס‬ ‫מכיל ‪ :‬ימיש יטענ נ י ה ‪:‬‬ ‫פ י מפנין איתי‪ .‬כאנל רנחי פי״ד שבעה טובי העיר או כל » » י ׳‪,‬אי‪ ,‬קו״׳‪« ,‬מ נ״‪,‬־‪ ,‬נ־ני‬ ‫‪ P‬עזרת הנשים מקויפח וכוי‪ .‬כש*ק יכלים‬ ‫ינירישלמי סיף נזיר איתיה נסי אלא שיש שם‬ ‫העיר‪ .‬ואם יצא המת חוץ לעיר שיי*! יצא אי! ממויוין א י » ( ‪.‬‬ ‫עזרח הגשים מקוישח ממנו שאץ פטל‬ ‫קצת חילוף ‪:‬‬ ‫יד ירושלים מקידשת י נ י ' ‪ .‬נסיק דכליס אין מחזירין אותי לתיכי׳ אעים‬ ‫יום נכנס לשם ואין חייכי! עליה חטאח‪ .‬ומ״ש‬ ‫שרצו כולן להחזירו‪ .‬רצו בני העיר אצא לעוצם אין קוניין גה! אנל אנל מן החוכה מוחי לפנוצ יום להכנס למחנה‬ ‫)משנה ח ( ‪ :‬ואלו יניים שנאמיי‬ ‫נייישליס אץ מלינץ ו ט ׳ ‪ .‬נס״פ מיונה ) י ף‬ ‫לויה‪ .‬נפ״ק יינמית ) י ף יי( ‪:‬‬ ‫אס וצי צ‪x‬ני ננניו נוי צהינוח‬ ‫״ ‪__.«. .‬״‪«.‬‬ ‫‪..._L‬״‪ .‬י‬ ‫כ י נ ‪ ( :‬משיה י נ י י ס נאמיי ניייפליס אץ הבית‬ ‫יח עזרת ישיאל מקוישס ו כ ו י ‪ .‬נשיק יכלים‬ ‫«‪ ,‬נ י ן ‪:‬שייצי‬ ‫להוציא הקבר ‪ P‬ד י ט ד נ ה מפנץ נ־כסיי וננג״י‬ ‫קרוביי לה‪1‬ציאו מ פ נ‬ ‫נילוס כה ואינה מניאה ענלה עייפה יאינה‬ ‫עזית ישיאל מקוישח ממנה שאץ‬ ‫נעשיח מיי הניחת יאינה מססחה כנגעים יאין אותו ‪ .‬וכל הקברות מפנין חוץ‬ ‫מחוסי כפויים נכנס לשם וח״ניס עליה חפאח‬ ‫*{ ]ס״אאיא לשון המפנה ומכננ׳!‬ ‫וחני עלה כתוספתא שחייבי! על זדונה כיח‪:‬‬ ‫המת צפונה מ י שירצו יצא איו‬ ‫מיציאץ נה זיזי! ינזוזסיאוח ואץ מושי! כה מקבר נביא או מלך‪ .‬קבר שהקיפתו‬ ‫אשסתוס ואין עושי! כה כנשוטח יאין עישץ כה‬ ‫ממויוץ אויוו[ נ‬ ‫יט עורת הכהנים מקודשת מסנה ו כ ו ׳ ‪ ,‬נס‬ ‫משתי‬ ‫נניח יפריםץ חי! מגינת וייין שהיתה מיסוח העיר בין מד׳ רוחותיו בין‬ ‫זה שס ‪:‬‬ ‫נביאים הראשינים יאץ מנילץ כה תרננולין רוחות זו כננד זו אם היתה‬ ‫כ בין האולם ולמזכח וכו׳‪ .‬נ״ז שם ‪ .‬ומה‬ ‫יאץ מלינץ נה את המת יננמרא ׳הינ‬ ‫שכתכ וקיועי כנייס כתכ הי״י קורקוס‬ ‫טעמא בינו ובין העיר יתר מחמשים אמה לכאן וחמשים לכאן‬ ‫לטלהו ושירש*׳ חין הנית חלים נה כ י ץ נחי‬ ‫ז״ל יאנשי יטעמו מיכתיכ ראשיכם אל תפיעו‬ ‫אותו‪:‬‬ ‫מפנץ‬ ‫מכאן‬ ‫פחות‬ ‫כולן‪.‬‬ ‫שירצו‬ ‫עד‬ ‫אותו‬ ‫מפנין‬ ‫אין‬ ‫ערי חיסה ‪ :‬ומיש ואי! מענירין נחונה עצמות‬ ‫וכגייכס לא תפרומו היקשו קיוע• נגייס‬ ‫אים ואין מתנין נתינה מקים לנר תישנ‪ .‬יד ירושלים מקודשת משאר העיירות המוקפות חומה ‪.‬‬ ‫לפרוע׳ ראש ‪:‬‬ ‫תוספתא נשיו יננעיס ‪ .‬ומיש ואין משכי‪p‬‬ ‫כא ההיכל מקודש וכו׳ נימ קיש הקרשים‬ ‫כני שאוכלין קדשים קלים ומעשר שני לפנים מחומתה‪ .‬ואלו‬ ‫נה בתים ‪ .‬נפיק דיומא)דף י י נ ( ונפרק‬ ‫וכו׳‪ .‬נם זה כפרק קמא יכלים‪:‬‬ ‫העיר )דף כ״ז( ימפרש ספמא מפני שאינן דברים שנאמרו בירושלים ‪ .‬אין מלינין בה את המת ‪.‬‬ ‫כנ סקום שהיה כעלייה יכו' ‪ .‬תוספתא‬ ‫שלהם יפירש״י אין משכירי! נעלי נתיס את ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם ואין משכירין בתוכה‬ ‫סרק קמא דכליס ואיתא כפרק‬ ‫נתיסם לפילי רגלים אלא נחנס ניתנים להם‬ ‫ניצי צולין )דף פ״ו( ואף על סי ששם פנינו‬ ‫ינכנםין לתיכ!‪ .‬ומ״ש ואץ מקיימי! נה קנרית בתים‪ .‬ואין נותנין בתוכה מקום לנר תושב‪ .‬ואין מקיימין‬ ‫חין נכנסים לה אלא פעם אחת נשניע ואמי׳‬ ‫מון מקנר׳ ניח דיד יקבר חילדה יכי' ‪ .‬בה קברות חוץ מקברי בית דוד וקבר חולדה שהיו בה‬ ‫לה פעמיים נפניע ואמי׳ לה פעם אחח כיוכל‬ ‫בתוספתא )שם( ונספיק דנחרא נל הקברות מימות נביאים הראשונים‪ .‬ואין נוטעין בה גנות ופרדסים‪.‬‬ ‫גקס יכיני כמ״י אחח נשנוע יהיא םניא‬ ‫סחפנין‬ ‫מציעחא‬ ‫ואינה נזרעת ואינה נחרשת שמא תםרח ‪ .‬ואין מקיימין‬

‫* ) נ י י פ ח נ ו ומפננין[‬ ‫בה אילנות חוץ מנינת ורדים שהיתה שם מימות נביאים‬ ‫הראשונים ‪ .‬ואין מקיימין בה אשפה מפני השרצים ‪ .‬ואין‬ ‫מוציאין הימנה זיזין ונזוזטראות לר׳ה מפני אהל הטומאה‪ .‬ואין עושין בה כבשונות מפני העשן‪ .‬ואין מנדלין בה תרנגולות‬ ‫מפני הקדשים‪ .‬וכן לא ינדלו הכהנים תרננולים בכל איי מפני הטהרות‪ .‬ואין הבית נחלט ב ה ‪ .‬ואינו מטמא בננעים ‪ .‬ואינה‬ ‫נעשית עיר הנדחת‪ .‬ואינה מביאה ענלה ערופה לפי שלא נתחלקה לשבטים‪ :‬טו הר הבית מקודש ממנה שאין זבין וזבות‬ ‫השנת רראב‪-‬ד‬ ‫נדות ויולדות נכנסין לשם‪ .‬ומותר להכניס המת עצמו להר‬ ‫»‪,‬חיצ ״‪p‬״־ ‪ »•* .‬אף‪,‬ס מינייסס‪:‬‬ ‫הבית ואין צריך לומר טמא מת שהוא נכנםלשם‪ :‬טל * ל‬ ‫מקודש מטנו שאין עברם וטמא מת ובועל נדה נכנסים לשם ‪:‬‬ ‫ץ עזרת הנשים מקודשת מן התיל שאין טבול יום נכנס לשם ‪ .‬ואיסור זה מדבריהם אבל מן התורה מותר לטבול יוס להכנם‬ ‫למחנה לויה‪ .‬וטמא מת שנכנס לעזרת הנשים אינו חייב חטאת ‪ :‬יח עזרת ישראל מקודשת מעזרת נשים שאין מחוסר‬ ‫כפורים נכנס לשם ‪ .‬וטמא שנכנס לשם חייב כרת‪ :‬יט עזרת הכהנים מקודשת ממנה ‪ .‬שאין ישראל נכנסין לשם אלא‬ ‫בשעת צרכיהם לסמיכה ולכפרה ולשחיטה ולתנופה‪ :‬כ בין האולם ולמזבח מקודש ממנה שאין בעלי מוטין ופרועי ראש וקרועי‬ ‫בנדים נכנסין לשם‪ :‬כא ההיכל מקודש מבין האולם ולמזבח ‪ .‬שאין נכנם לשם אלא רחוץ ידים ותלים יי ל ב בית קדש‬ ‫הקדשים מקודש מטנו שאין נכנס לשם אלא כהן נרול ביוהיכ בשעת העבודה •י כג מקום שהיה בעלייה מכוון על קדש‬ ‫הקדשים‬ ‫משנה למלך‬ ‫הנית נוי שיהיו ‪1‬ניס מגינים תחמיסס נמנום מעני סתעס ומשמים מסי סגשמיפ ו‪0‬ק« על « ולא‬ ‫ע עיירות נמוקסיו! חימם מקוושייו ס ' ‪ .‬נואם ונצ סחנאים שסצוין ונינו נסיינ מסצנות שמיסם‬ ‫ה ח י‬

‫ויונל צסנין נסי מוי חיפס צייטס גינ צמעליס אל‪ 1‬שנסנ נא! ועיין נםויש וננויכ‬ ‫פמימיפ חייו סי' ציו שיצה לסלק נין נסי סו׳ תימס לסמלים אלו יונייי צוינים אללי תלמוו יויק‪.‬‬ ‫מיו פוונס ענויס נטלה ממנה קוישפ היקף מימה ‪ .‬סיסניס פיו ונתונות ) ו ן מיה‪ (:‬ו־ה מל ווויק ‪.‬‬ ‫ולא ׳מחי אם סססניס נתקושו נקוושס םמיו או לא לסי שואיסי נפ־‪ 1‬ופסחים )וף ס״ה( יאמיי'‬ ‫*ויש נ י יצחק משני מס לא נסקושי שמיי ׳וישלים משני כמצורעין מנינין סחסיהס נחמה מפני החמס‬ ‫וננשסים מעמ משסים !לסי ‪1‬ה ׳ואם וגס נגס׳ מיי מימה לא נתקדשו הנעויס מפני כמציונניס ‪.‬‬ ‫ואסשר וייקא ניוושלים עשי ‪ p‬נ י ׳ שלא יצאו סייישליפ אנל נשאר עייווס לא עשי נן אלא אן השעויס‬ ‫נפקושו‪ .‬ומימ לא ׳ועתי לעס לא הגיא וניני וין ום ושעוי יו‪1‬שליס שלא נחקושו ינסקא מינם‬ ‫סונא לאניצס מעשו שני ו‪6‬טצס קדשים קצים שאין אונצין אוסס נשעויס כיין שצא נסקושי נקוושת‬ ‫ירושליס ‪ .‬ואילי ‪0‬מן עצ מיש ניסימ מהצמת קונן סכמ וסינן עצמו שהוא עוני כפתח נצחון ‪ .‬עוד‬ ‫אני ‪ w‬ומאוסה פיני* וספפיס מוכח ונל שערי סעויס נתקושו נקוישח בעורם מזן משעי נקטי‬ ‫פסני ‪ vmite‬עופויס שפ ופנמפיפ נגוטח יוס ילא ׳ועמי אמאי לא גניא רניני וין וה וניפ‬ ‫‪ top‬יסמא שנמס לשמו נקניי ססוו מנרס יאפ נננס נשאר סעתתיס חיינ נריז ינ! נ״מ עינא לעניינים‬ ‫אוזויפ ינמנואו ‪ .‬עוד אני עסיזפק נשעוי םו סניס א‪ 0‬נשיןדשי ‪ .‬ימסיזנוא מסקושי נקוושס סי‬ ‫סטס ד‪11‬ק* נייישציפ מפום עעמא ומציועיס לא קושי סשעייס ‪ .‬שונ ראיס׳ ניוושלמי עין ועפסיפ‬ ‫י ד ן וס פחליקס אמויאוס דיני ייעיס נשם י נ שמואל נ ו יצחק אמי דלא קדשו סחס סאנן של הו‬ ‫ינ‪ .‬עשר קדושות וכוי‪ .‬כלים ס ״ א מ ״ ו ־ ז‬ ‫ירושלמי‬

‫נזיר פייט ה ״ ג‬

‫תוספתא נגעים פ ״ ו כ‬

‫יד‬

‫רעו בני העיר וכר‪ .‬תוספתא ב ״ ב פ ״ א ‪ .‬ז‪ .‬סס׳ ש מ ח ו ת פי׳׳ד‪.‬‬

‫י ד י ש ל י ם מקודשת וכוי‪ .‬כלים ס ״ א ם ״ ה ‪ .‬ואלו דברים וכר‪ .‬ב ״ ק פכ‪ .‬ב‪.‬‬

‫א ד ר ‪ -‬נ פלייה ב‬

‫ואץ עושץ בה כבשונות‪ .‬ב ״ ק פב‪ .‬ב‪ .‬ואץ מגדלץ וכר‪ .‬ש ם עט‪ .‬ב‬

‫ובמשנה( יאץ הבית יכי׳ ש ם סב כ‪ .‬יאיני מטמא בנגעים כ ר שלא נחחלקה לשבטים‪ .‬נגעים פי״ב מייד יומא‬ ‫טו‪ .‬הד הבית מקודש וכר‪ .‬כלים פ ״ א מ״ח‪.‬‬ ‫יב‪ .‬א ואינה מכיאה עגלה עריפה‪ .‬סוטה מה‪ ,‬ב‬ ‫טז החיל מקודש ממנו ובו׳‪ ,‬כלים פ ״ א מ ״ ח ובועל‬ ‫ומיחד להכניס המת וכוי‬

‫ימי למצורע שעשו חקנס נמדו משים ואין לו לסנ! ונ יש לו פיק לסגן ננלירישציה רני יוחנן נשם יני‬ ‫סנחס מן מה יאנא יזמי יננן שלמין סנוליסין פחח האגף של םו סמח סוא אפוס שלא קושי פפה פאגן‬ ‫של הו הניס עינ‪ .‬ולשי טמא וו נואם וק״ל שלא קושי סזוס םאנף של סו סניס ומעשם ו נ ולא‬ ‫׳ועסי אמאי השמיע וניני וין וס ‪:‬‬ ‫טו הר סניס מקווש ממנס כוי‪*) .‬אים ס״ן נמיש סונ סמיזנו עינ מסלנוס סיפס דין פיו(‬ ‫וין וה מיק דנליס אן לא ׳ועסי למה לא הזכירו נ ׳ נ נעל קו• שסי* פשמלח חין לני‬ ‫מתנות נמו סונ נואיתא נסמויס ) י ן פיו( יק נסיג מהלכות ניאס מקוש לא סניא וין סנעל קו׳‬ ‫נפירוש אן ניאה שהיין יין אמס שהיי נתנ כס סעמא סמשולמ מהר םנית אפ נכנס עוני נל* סעשס‬ ‫נו׳ וקיא ומ״תי ננעל ןיי מ״י׳ וכן מתנאי ממ״ש נעיפ מסלניס *לו יין ו׳ ‪:‬‬ ‫טז ובועל ניס נננסיס לשם ‪ .‬נסין מפי וניס סנן נועל נוס כעמא מס ימיו ועפחיפ ) י ן פיס(‬ ‫אמיינן וצמפנומם קאהו ‪:‬‬ ‫כ שאין נעלי מימין יפויעי ואש ‪01‬׳ ‪ .‬נויש סקשס ואמאו לא סנינ! נסחניסין ש*יי יין ‪pw‬‬ ‫ושאני נעלי מיפ יעיועי ואש ופסילי! נגוס! זק נסנ פועינ וזיק* נעלי פיס ופיזפיואש‬ ‫ופפנלין נגיע! כל‪ p‬שיליפן פמיו‪ .‬יצעי ונויספ קויעי מויפ נמפין ני! פאילפ זלמנפ‪ .‬אנל ופס‬ ‫יניני ואן שמי• יין אינן נננסץ מן סמונת יצפניס ונפיפ נע'* פסלניס ניאפ מקוש ו ץ ׳יי‪ .‬ויש‬ ‫עיו מפלוקיז אפי נין סואפוניפ ויל אס סני מעליס סוי פן ספיופ זמיפ צ* י ו » ז אמ*י צ* פני*‬ ‫רמז‬

‫מקומוח‬ ‫יו‪ .‬עזרת הנשים מקודשת וכוי‪ ,‬כלים פ״א מ״ח‪ .‬יבסוח ו‪.‬‬ ‫נדה‪ ,‬זבים פייה מ י ״ א ‪ .‬פסחים סח‪ .‬א יומא ו‪ ,‬א‬ ‫יח‪ .‬עודה ישראל‪ .‬כלים פיא מ״ח‪ .‬וממא שנכנש ובד‪ .‬מנחות בו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬א ב ן מ ן החווה וכוי‪ ,‬י ב מ ו ח‬ ‫כ‪ .‬בין האולם‬ ‫עזרת הכהניס וכר‪ .‬כלים פ״א מ״ח‪ .‬ולכפרה‪ .‬עיין סוטה ח‪ .‬א‪ :‬אקודבנייהו וכוי‪.‬‬ ‫בב‪ .‬ביח קדהיק מקודש ממנו‪,‬‬ ‫בא‪ .‬ההיכל מקודש וכר‪ .‬כלים פ״א מ׳׳ט‪.‬‬ ‫ולמזבח וכו׳ כלים פ׳ א מ ״ ט ‪.‬‬ ‫כג‪ .‬מקום שהיה בעליה וכוי‪ .‬פסחים פו‪ ,‬א‪ .‬תוספתא כלים פ״א‪ .‬ז‬ ‫כלים פ ״ א מ ״ ט ‪.‬‬

‫כסף משני•‬

‫עבודה‪TO^ .‬‬

‫‪ VQ i T T P D n‬פיח‬

‫‪TO‬‬

‫‪17‬‬

‫כסף משנה‬

‫מציעחא‪ :‬בשער‪ .‬שנכנסין הננאים למות ולתקן ו נ ו י ‪ .‬כתוספתא דכליס פיק הכל נכנביס‬

‫נפרק רניע• מוחה )ששנה ה( ולולי! היו פחיחים כעלייה לניס קדש הקישיס שנהם סיו‬

‫לנמח ולחקן ולהוציא ר‪,‬ח כטומאה סצוה ככהנים אץ כהנים נכנסין לו״ס ]אין לו״ס[ נכנסין‬

‫משלשל•! אס האומנים כסיכות כדי כלא יזונו עיניהם מניה קדש הקדשים דש לחחוסדסשמע‬

‫ישראלים |מצוה[ כשהורים אץ טהורים גכנסץ כסאיס מצוה נחמימיס אץ חמימים נכנסין‬ ‫נעלי מומי! ומשרש כסוף עירונין)דף קיה( מצוה נחמימים אי! שם חמימים נכנסין נעלי‬ ‫מומי! מצוה נסהוריס אץ נם שהורים נננסץ‬ ‫ממאיס‬

‫אידי ואיוי נהנים אץ ישראלים לא ‪.‬‬

‫ועיש רנינו שמא ונעל מוס וכי׳‪ .‬שם כסוף‬ ‫עירוני! אינפיא להו טמא ינעל סוס אי וס מהם‬ ‫נכנס רב הייא‬

‫נר‬

‫אשי אמר ר נ שמא נכנס‬

‫דהא אשתרי נמטדח צנור ריא אמר כעל מוס‬ ‫נמס דהא אשחר׳ כאכילת קדשים וססק רנעי‬ ‫כריא דפלינ ארכ משוס דאסר טומאה הותרה‬ ‫נציטר ונשיק דיומא )דף ו׳‪(:‬‬ ‫המת רנ‬

‫איתמר סומאת‬

‫נתק אסר היתרה נצבור ורנ ששת‬

‫אמו דהויה היא נצנור וקיימא לן דהלנה כרנ‬ ‫ששת לנכי ר״נ כאיסורי יא״כ דהויה היא נצבור‬ ‫ולא הוסרה ולסיז הניסחא הנכונה כספרי רנינו‬ ‫היא •כנש נעל מים ואל‬

‫יכנס‬

‫טמא כמיש‬

‫נספרים ולא כמו שראיתי מ׳ שהגיה יכנס טמא‬ ‫ואל יכנס נעל‬

‫מום וכמיח הוא בידי שעלה‬

‫כדעתי שמיש רניני‬

‫שהסימאה דחויה נצכור‬

‫הוא פעם להקל בכיסא ואינו אלא היא כעס‬

‫ממתניתין דדוקא נקדש הקדשים אמרו ולא נהיכל ורכינו שכתכ הנכנכיס להיכל •( מנץ‬ ‫לו‪.‬‬

‫ומ״ש אס אין שם מינוח או אי אששר להם שיעשו נסינוה יכנסו‬

‫הקדשים אין נכנסין לו אלא פעם אחת בשבוע‬ ‫לידע מה הוא צריך לחזק בדקו‪ .‬בשעה שנכנסין הבנאים‬ ‫לבנות ולתקן בהיכל או להוציא משם את הטומאה ‪.‬‬ ‫מצוד! שיהיו הנכנסין כהנים תמימים‪ .‬לא מצאו תמימים‬ ‫יכנסו בעלי מומין ‪ .‬ואם אין שם כהנים יכנסו לוים ‪ .‬לא‬ ‫מצאי לוים יכנסו ישראל ‪ .‬טצוה בטהורים ‪ .‬לא מצאו‬ ‫מהורים יכנסו טמאים ‪ .‬טמא ובעל מום יכנס בעל מום‬ ‫ואל יכנס טמא שהטומאה דחויה בציבור‪ .‬וכל הנכנסין‬ ‫להיכל לתקן יכנסו בתיבות‪ .‬אם אין שם תיבות או איא‬ ‫להם שיעשו בתיבות יכנסו דרך פתחים ‪:‬‬

‫פ ר ס שמיני‬

‫ד ע פמודס ‪.‬‬

‫נחיםפחא דכליס שיק ‪:‬‬ ‫א ש נ ד ר ת המקדש‬

‫פיח‬

‫מצות‬

‫ששה וכוי‬

‫איט דומה סלסרץ שיש עליו‬

‫שומרים ונוי‪ .‬נספרי זיסא פרשת קרח על פסוק‬ ‫וזר לא יקרנ‪:‬‬

‫ד‬

‫םצות שמירתו‬

‫סועד‪:‬‬

‫ו ט ׳ ‪ .‬נססר• פרשח קרח‬

‫על פסוק אחה ובניך אר<• לפני אהל‬

‫ו א ר ב ע ועשרים עדה וכוי והיק כיו‬

‫שומרים ו ט י עד‬

‫סוף הסרק ‪ .‬כשיק‬

‫יו‬

‫דחמיד‬

‫*( ]ולי אני הצעיו נואסידיצא צו לרטט טסיפפיוא‬ ‫ופיק וכלים יפני ספם םנל נננפיפ למ‪1‬ס ולפקן ונוי‬ ‫ואוצסיל קא< יקאמר נל ססיואין שנכנמ לפיס‬ ‫ממחיצותיהן כרי אצו נאוסיס נכנכו לקודש סי׳ אלו‬ ‫תייניס וני יסווס אומר »צ ס‪ :‬כקווש נמיסה ושאר‬ ‫נל כמקימוס נאוהוס‪1 .‬אמ'נ ונתר הכי מייסי קראוינ‪6‬י‬ ‫םנםניס לפנים סנית לסהו לאי למיסוא וווקא נקיש‬ ‫כקושיס אצא ולא סימא נקו‪ :‬ייקא נמס! אנל לא‬ ‫נקוש יקישים אלא נל קיוש נמשממ ‪ .‬וסנר רטנו‬ ‫וטון דנחיפ' אזלו נקיש מ ״ ו ׳ לא סלינא אמימיפין‬ ‫ומתניתין ומתא קפני אנל סיס להיכל ווז״ק[‪:‬‬ ‫‪,‬‬

‫להחמיר נכמא כמו שכחנתי ‪:‬‬ ‫א שמירת המקדש מצות עשה ‪ .‬ואע׳פ שאין שם‬ ‫וכל הנכנסים להיכל לתקן יכנסו נתינות ‪.‬‬ ‫פחד מאויבים ולא מלםטים ‪ .‬שאין שמירתו‬ ‫נפרק‬ ‫אלא כבוד ל ו ‪ .‬אינו דומה פלטרץ שיש עליו שומרין‬ ‫לפלטרין שאין עליו שומרין‪ :‬ב ושמירה זו מצותה כל הלילה ‪ .‬והשומרים הם הכהנים והלוים שנאמר ואתה ובניך אתך‬ ‫לפני אהל העדות‪ .‬כלומר אתם תהיו שומרים ל ו ‪ .‬והרי נאמר ושמרו את משמרת אהל מועד ונאמר והחונים קדמה לפני‬ ‫אהל מועד מזדהה משה ואהרן ובניו שומרי משמרת הקדש י ג ואם בטלו שמידה עברו בלא תעשה שנאמר ושמרו את‬ ‫משמרת הקדש‪ .‬ולשון שמירה אזהרה היא הא למדת ששמירתו מצות עשה‪ .‬וביטול שמירתו מצות לא תעשה ‪ 5‬ד מצות שמירתו‬ ‫שיהיו הכהנים שוברים מבפנים והלוים מבחוץ ‪ .‬וכיד עדה שומרין אותו בכל לילה תמיד בכ׳ד מקום‪ .‬הכהנים בג׳ מקומות‬ ‫והלוים‬ ‫משנה למלך‬ ‫הניא ונינו כסויי יין נ י ו ו נטצו מ ו מ י ! ‪:‬‬ ‫כנ בשעה שנכנסין הגנאים נ י ' ‪ .‬ו ט כוין זה ה‪1‬א ווקא נטומאה כנמצאת נהינצ אנצ הטומאה‬ ‫שנמנאת נעווה או נהנים נא מטמאינן אצא צויס מוציאי! את הסימאה והני נ־וינ‬ ‫נ ו נ י י הימים ויכאו הנהנים צפנימה בית כ ׳ לסהר ויוציאו את הטומאה אכו מלאו נהיכל ה' ציצו‬ ‫נית נ ' ויקנצו הצרם להוציא נחל קויון חוצה‪ .‬ומ־מ אס הםומאה כיתה נייכצ מוציאין ככינים‬ ‫עצמן אפ הנוימאה ע י י י ן לטויה אלא שאס נמצאת נטויה הי! מוליאין אותה הלויס ‪ .‬וקיא ו ד נ י ׳‬ ‫הימים ומשמע ו א ן נטומיה הנמצאת נ י י נ צ צא י י ! מוציאי! אותה הנהנים נ ׳ אם ט י י ע ו ו ה ומכס‬ ‫ואילן הלויס ‪ ,‬התם שאני כייו לויניס לאנבים י ו נ ה אנו היו מוציאי! מן ההיכל צטווה ואלו מכם‬ ‫לחון ונמיש ושי׳ נכים ני‪.‬וא וטיוינין וקמיל קוא ואלו המוציא׳! צרון מן המורה צא היי נהנים‬ ‫נ ׳ אס לרם וצא מנימאינ! נינים נמקים שיפשי נצו־ם י נ נ נמקים ‪ :‬י נ ש ו שהמוציא מ! ההיכל יהיה‬ ‫המוציא ר! העורג או מוציא אוהי ה נ ק אף שאשכי נ ל י י ס ‪ :‬י נ ל הנננבין להיכל להק! נוי‪ .‬נ ת נ תין‬ ‫ויש לתמוה ומשמע ממתנ׳' וווקא נקיש הקוכיס אמיו ולא נהיכצ נ ו ׳ ‪ .‬וגי•! נ ‪ :‬י ק נל שטה )וף‬ ‫נ ־ ו ( שיניא ו נ א ו א י י צונויו מתכנה וי יעיין בס היסב נאותה כוניא ותמצא וצונא ויהלנחא נוותיה‬ ‫צאו ווקא טת קושי הקושים ווו״ק ‪ .‬ו ט ״ ! נ כ נ י מוכת י ו נ ח )ון‪ -‬קמיח‪ (:‬שנתנ !מכתיכ׳ שיניא מ ו ן‬ ‫י מ ו וה מוכת וקאי אהינל ווןיקנומיש טמא ונטל מוס יכנס נעל מוס ואצ יכנס טמא שהטומאה ‪7‬מ«ה‬ ‫נ ל י נ ו י ‪ .‬וזו היא נ י ו נ ח ס ו ! ולס׳ וכ לא י י י נ ונינו עעס ל י נ נ נ ה נטל מום אלא למניטת י נ נ נ ת טמא‬ ‫והוה פ י ו שיכנס טמא לפ• כירמיה ייתלה נצינוו לוה ק י מ י וליתא ולא כוכיה אלא ותרה היא נלנוי‬ ‫ועיקו סעמא הוא מכוס ונעל מום אישתו׳ נ י ט ל ת קונים ומרלוקת ו נ יוני אלטזו בוא נוה יווני! מ‬ ‫כ נ ו •ננכ נימי מבוס וחצינו ונוומית ייהיה נצינוו ויטיג ו נ ס נטל מוס הותו נאנילת קושיס לא‬ ‫ו מ י משום ו י נ ! נכניכת ‪5‬ניס טכקינן וננניכח פנים צא מלינו כהותו נעל מוס נ ׳ אס גמא ווני‬ ‫אלעוו כ ו נ ו ונטל מום ׳ננס משוס וטומאה צא היתוה נצינוו אצא יהויס היא נצנוו אנצ נעל מוס‬ ‫י ו ת ו נאנילת קיכיס ואי נאי האי טעמא ואשתי׳ נאכילת קוביס היה קיום יסמא מכיס ו נ י י ולא‬ ‫י ו ת י ה טומאה נצינוי מימ והויה י י א נציגיה ואיכ קליש איכיי טומאה מאיכיו נעל חוס הגל י ש י א‬ ‫ו מ י נ ן ו נ ע ל מוס איבתו׳ נאבילת קושים נטל מום קוזס מכוס וטמא לא הוהו נטנווה נינוו ואלו נטל‬ ‫מוס הוחו נאניצת ק ו נ י ם ‪ .‬ומימ יש לוקזק נ ו נ ו י ס ו ! ולמס ינינו נתן כטס לכלילת יטמא ולא נתן‬ ‫טעם צנניכת נעל מוס וצי היה נואה כניוכא האחות כוסס ה ו נ והיא נ י ו כ ח ה ו נ ימנייט נקויח‬ ‫ב ז ר ובוא •ננס טמא ואל •כנם גטצ מוס ביטומיה ורויה בצינור ו ו נ ום״צ יטמא קווס אית ציה‬ ‫וטומאה והדה היא ולא היתרה ייפיה אית לוי וטמא קיום לפי כמצינו שנוחי נניכת סניס אצל‬ ‫העמא ואיכ הכא נמי לתקן או להוציא את הטומאה יכנס טמא ו ו נ ׳ אלעוי פיל ונעל מום קווס משום‬ ‫ולטמא לא הותי לו שום ו נ ו י נ ל ליעל מוס הוהו אנילח קושיכ ופכק ונינו כ ו נ ‪:‬‬ ‫פיח כ ושבירה וו מלויי כל הלילה נוי ‪ .‬המפוש לחכנת תמיו נהג והכמיוה ביתה ניוס וכלילה‬ ‫אן ונינו שמעיה נ ו י נ מוות נ ה ג והשמיכה היחה גלילה ו נ ! הוא ו ע ת כ ו ע י נ ‪.‬‬ ‫ו י נ ו ׳ המגיש תמוהים הס נעינ׳ ‪:‬‬ ‫ד וארבע ועשרים טוה כומויס נ ו ׳ ‪ .‬תנ! גרש מפי מוות נ נ ' מקומות הנהמה שומוים מ י ה ננית‬ ‫אנטינם נניח הניצי! ונגית המוקו והלוים נטשייס ו י ח ו מקום ה ׳ טל ה׳ שטוי יי‬ ‫סנית יי עצ ו ' שנותיו מתוכו ה' טל ה' ב ע ט הטווה ו ' על ו ' פנוהיי י נ ח ו ! ואי נלשנת י י ו י ! ואי‬ ‫נלכנת הטרינח יא' לאמיר• גית הכפוות ט״כ‪ .‬ונפיק ומוות הנן ושנצכון שטו הבינו! ונתין א כ נ ו ו ה היה‬ ‫ועלייה בנויה טל נ ט ו שהכהנים שומרים מלמטלן והלויס מלמנץ מיכ‪ .‬וינה לכאורה נראה וכיכםירה וו‬ ‫הנהנים הי! שומרים מלמעלה וכלייס מלמטה י ן ואיתי למכוש נהחילת מס׳ תמיו שהונאה כס מכנה זו‬ ‫ומוות שכתנ ושמיות לרם אינה מוכנת טל גני! א כ נ ו ו ה אלא למון כאע״פ שכמיוח כינים צויני שתהא‬ ‫למעלס מקום שמיכת ילויס לא נ ע ׳ למעל! אלא למט! כוי והגיא ואיה לוגויו והא תנ! נ נ ־ א מקומות‬ ‫סלויס שזמויפוקא משינ לכו ולי קא תכינ שמירה זו ואככווה ואס איתא ולויה כומוים גאכסלוה איכ הוו‬

‫להו טכוום ומוי מיכ‪ .‬יגנמיא הקכו סל משנה זו דהצוים נכיא מקום זקא חשינ ס ' סל ס' פערי‬ ‫טווה יומינהו כנמה ככויס היי נמזרה וה״רצי אמו אניי ח י י מינייכי לא נמי בימוי יסייש שם םמזוש‬ ‫ו ח י י צא נטי כימני ציים דכא כהניס כני מקומוס שמיי ומאי נינהי פסו כיח המוקר ושמר טס‬ ‫לנינו; ונוזכנין הזי כטייס קא חשינ צהו ע״נ‪ .‬וכנה הכלל כסולם ממיין הוא ולא פיגעיא י מ י מקומות‬ ‫אצו שהיו הנהנים שומוים נמציס כלא היו יצויס שימויס צמסס אצא אף נשמטס שכיא פי^ס שסייחן‬ ‫שצ הלויס נכטו נית רניצין י נ נ מ ו נית המיקו לה היי סלויס שומרים ניון שכנסניס סין שופייסנעליה‬ ‫וכן הוא וטת ו נ י נ ו שנתנ ייזינע ו ע נ י י ם מוכ שומוים ננל לילס פמיו ננ״ו ״קיפ סנמיפ מ ' מקומית‬ ‫והציים גכיא מקוב וצא מכינ נצל כמיוח צויפ נמקוס שהיו מ מ י ס שומויפ וגדין ח' נתנ וסל ס'‬ ‫כטל׳ הטווס הון לטונה כהוי הנינים שומויס ננל כמו ימיקו ומל שמי הניצין מינ כיין‪ .‬למס שסייצו‬ ‫נ נ ר ו א תי׳ מינייהו צא נטי שימוו והייני כטו המוקו ושמי סניצון וצא כיה שם שמירת לדם כלל כיון‬ ‫שהנהנים כ ו ר ו י כ שם מלמעלה אן ואיחי לכמינ נחלק מניס משם ביי קכיה שכיונ אף נטה אנטינס‬ ‫וגית הניגון וכיח נליוקי היי נ כ לייס שומרים וטפלים ננהניכ כמו כנאמר וילוו סליו דכיהון נמקוס‬ ‫שהיו טליות כיו הנהנים נ ו מ י י כ מצמטלה יצויפ מצמםס יננית נמוקו כיס נםן מגסניס וצד מנחת‬ ‫כלמנרכ נמככת הסיד ומובלת מוות כנינו ככלוים כומייס נכ׳א מקומות לנים כוי ונשני ככסייס‬ ‫י י ח ו י ם היו נהנים ולוים כומויכ ט י נ ‪ .‬והנה נפי כניא ‪ 11‬מתני' ומויס וקסני כסלויפ שומרים‬ ‫מלמטלה והלויכ מלמטה אתיא נסכנוה לנאותה אנכווה עצמה כיו כצייפ כומוים לפסה ונוחניחץ‬ ‫דקהני והלוייס היו שומכיס נכ־א מקיכ ילםי ו ג ו י הכמיג נמצא כהלדיס הי‪ 1‬שומויס נכיו מקים דסיינו‬ ‫‪ '1‬מקוונות טס ׳‪.‬נהנים ונ־א מקום לנוס היינו מכים ומתניתץ צא קא תשינ אלא המקומית בסין סצדס‬ ‫כומויס לניס נצחי שותפות כנהניס אנצ למולם ונמקיס שטו הנהנים שומויס נס סלויס היו שימויפפפ‬ ‫למטר ו ו ו נ ת ע וילוו מלין ויכותון ווה למינו ממתנ׳' ומוות וקחנ׳ »צ אנפורס יטת מיייז שפגהניס‬ ‫כומייש למטלה והלוים למטה והוא כלל לכל כמקומות ככיו הכינים שומוינ כיסיי הלרפשומויסשפלמסס‬ ‫ונפי והמה שתירצו נננזכא תוי מיניייו לא נעו שממר א ץ המונה כסו שנהנני למפלס משוס וסכהניםסיי‬ ‫בוחרים שם למטלה אלא הכוונה כיא סכום ו נ ה נ ׳ הוי שעויפ כנו סין סלדפ שומטס מסס פעליויו‬ ‫כריו כימויכ שם הנהנים ואינ לא נ ט שימוו לבעוים והמקשר סיס כנוי יפצנו מס שסין סלויס‬ ‫כיסוים י‪1‬ו‪,‬ת הטליות שהיו רנהניס כומויס ונתינ וילוו מלין היה מן ה ט ן שיהיו שומויפ נ ׳ נ נשענים‬ ‫שהמת העליות !תיון אניי ואין צורן לוה ונר‪,‬ו מקים תי׳ שימויס למס ל׳ מיין פסי! שומוים תחת‬ ‫העליות שונ א י נ ו ! ו ו ן צשומויה נבערים‪ .‬אן מה כאני תמיכ לנץ ונוי כסמינ סצלי סיא מההיא ואמרי'‬ ‫נויש תמיו מנא לן והצוים היו בוסויס נ נ י א מקום ואמוי ט ו ט י נ צמוות ליום ששה ‪1‬נ‪ '1‬יסקכו‬ ‫על וה הנ׳ עשויה ואונטה היו ותיונ! ולא כיו ט אס נ״א ‪1‬כמנ!או שס עיו סיוצו ילעולס פשטם‬ ‫ואונעה נ ו נ ת י נ תלתא יוינ״יו ו נ מ י ס יעכויס י ח ו ולויס ע״נ‪ .‬יל‪:‬׳ ונוי סכמינ ופיל וסליפ‬ ‫מלגו מה שהיו שומויס ננ' מק!מ‪1‬ת טס כנהניס עוו סין שומויס ננ־א מק‪1‬פ לניס ונמצא שסין‬ ‫שומרים נכיו מקום מהו וה שהקכו גגמוא הנ׳ כ י ו הוו והלא נשישא וכיו סיי יט יימא וס״ט פס‬ ‫כתייצו נתייולא נ ח י א חלהא מינייהו ונהנים כלומר שהיו פומויס עם הנהנים סא ליתא יהא מפרא‬ ‫הקשו טל וה והא הנא לויס הוא והילוכו לומו וננ״י מקימות נקראו הנהנים לייס ולינא למימי‬ ‫ומה שהוליכו לומר ותלתא כינים ונוייג־ל הוא מ מ י ככוקשה להם ואין הנמינ סוטי שמיוס סליפ‬ ‫וצא ה ו ט ו שמיות הכינים ואיכ כ‪:‬׳ תייוצא קמא יקאמי י ק י א נמ• צא קימר ט אפ ניא פקופ חי קשי‬ ‫אמאי צא קאמי קוא שתיות הנינים ‪ .‬ומיין נ י ס יעשו לימי ואפ סנתונ לא איירי ט אט ט י י פ‬ ‫ילויס לנוס א ץ ום מהקושי אס יכהונ לא הזכיר שמיים סכסניס אן נפי חייזצא ניזיא אי אמרח‬ ‫וקוא ניו מקומות קאיכ והגי כס מקומ‪1‬ח כהי‪ 1‬הכהניס שומרים עפ כלויפ או קשס אץ לא הוכיר‬ ‫הנתונ יכהנים ניס הטיקכ יכלויס ספלים להם כוכתינ וילוו מלין ימימ * ן ונטפ הללי נוויס אצלי‪.‬‬ ‫ט ו ו קשה צי וגשלמא כפי הירזצא קמא יקאמי יקיא ניא מקומוש קאסר אף שסלויפ היו פומיים‬ ‫נ נ ״ ו מקום ניר‪,‬א ואינא למימי וקוא צא אייוי אצא נמקופ שסין הלויס פימדפ ל ״ י ילא )‪ apt‬שביו‬ ‫‪,‬‬

‫מפייס‬ ‫מראי מקומות‬ ‫בשעה שנכנסין הבנאים וכר‪ ,‬עירוכץ קה‪ .‬א‪ .‬טמא ובעל מום וכר‬ ‫וכל הנכנסץ פ״נ ב‪ .‬ב‪ .‬ישמירה זו מצותה וכר ראה מדות פ״א מ״א )כפיי הר״ש והרע״ב(‪ .‬ועיץ תמיד כה‪ .‬ב‪.‬‬ ‫להיכל ובר‪ ,‬תוספתא כלים פ״ א‪ ,‬ט וראה מדות פ׳׳ד מ״ה‪.‬‬ ‫והשומרים הס חכהנים והלייס‪ .‬מדוח פ״א מ״א‪ .‬ג‪ .‬ואם בסלו שמירה ובר‪ ,‬ראה מדה׳׳ג קרח יה‪ .‬ד )וראה‬ ‫םהמ״צ מ״ע כב(‪ .‬ושמרתמ וגר‪ .‬קרח יה‪ .‬ה ולשון שמירה אזהרה היא‪ .‬עיין מנחות לו‪ ,‬ב‪ :‬השמד דעשה נמי‬ ‫ד מעות שמידחו וכר תמיד כה ב ובמשנה(‪ .‬וכ׳׳ד וכר‪ .‬תמיד כו‪ .‬א‪ .‬מדות פ״א מ״א‬ ‫פרק ח‪ - :‬א שמידת המקדש מ׳׳ע‪ ,‬ר א ך והר חייג קט‪ ,‬א שאץ שמידחו אלא כבוד לו‪ .‬ראה במדב״ד לאו‬

‫עיונים‬ ‫בשעה שנכנפץ וכר‪ .‬שם‬ ‫פרק ח‪ ~ :‬א‪ .‬שםירת‬ ‫המקדש וכר‪ .‬םהמ׳־צ מ׳׳ע‬ ‫כב ואע׳׳פ שאץ שם פחד‬ ‫וכר‪ .‬שם פיה״מ תמיד פ״א‬ ‫ם״א סו״נ ה״ג פמ׳יר‬ ‫ב ושמירה וו מעוחה כל‬ ‫הלילה‪ .‬סהס״צ מ״ע כב‬ ‫ג סהמ״צ מליח סו‬ ‫ד וכ״ד עדה שימרין אותו‪.‬‬ ‫פיה״מ מדוח פ״א מ״א‬

‫‪18‬‬ ‫ציונים‬ ‫אבן <‬ ‫והדובץ‬ ‫ד‬

‫פ״א מ״א‬

‫כסף משני׳‬

‫‪ .JTTQy‬הלכ‪1‬ת‬

‫‪TO‬‬

‫‪H T P D H‬פיח‬

‫בסף משנה‬

‫)דף נ'ה‪(:‬ונש'ק דמיייז )ס״א(‪1:‬מ*ש והריני! והלוים בכיא מקום ! ה והיק היו שומרים‪ .‬נהנים היו‬ ‫ספיש ננסיא פ־י‪ ,‬יחמיי )דף‬ ‫נ״נ( דהיינו שומרים בבית אבטינם ובבית הניצוץ ובבית המוקד‬ ‫נעדם‬ ‫בית אבטינם ובית הניצוץ היו עליות בנויות בצד שערי‬ ‫העזרה והרובין היו שומרים שם ‪ .‬בית המוקד כיפה ובית נדול היה מוקף רובדין של אבן וזקני בית אב של‬ ‫אותו היום היו ישנים שם ומפתחות העזרה בידם‪ :‬ן לא היו הכהנים השומרים יענים בבנדי כהונה אלא מקפלין‬ ‫אותן‬ ‫משנה למלך‬ ‫גפיים שלא הגיעי למטח פטדה מין פחוהיס‬ ‫מייג ‪:‬‬ ‫ומ״ש‬

‫שומויס עס הנהרס ט כיני ולא מיייי קיא נכמיית הנהנים י ן לתיווצא נ ת ו י וקוא אייו• נכמיוי‬ ‫הנינים קפה ואמאי ל א ק י מ ו נמ• נמק‪1‬ם נהיו םלויס נומויס טס םנכניס ו י ם גן נוו להן כיו מקום‪.‬‬ ‫אשי על גן ניל דצניע עיקי מלוח השמיים אונה אלא נ נ ־ ו עקום ומקיא ילפינן ו נ י נ י נ י ם צוינים‬ ‫צנמוי נ נ ' מקומזס ושמעינן נמ׳ מקוא ת ם הלוים צווגיס לשמור נמקום עיותו נ ו נ ת י נ משה אהין‬ ‫ונניו אלא שגנתונ לא הוונו ‪1‬ני צדם נכמה מקומות צו׳ נים לשתיו ו י ל ו נ ה מ! הפטק נואם י נ ח ו‬ ‫לוי שומר כני וסא נקוא לא י י ו נ ו נ• אס מ ב י אלא ויעשו ו ו ו י הקן שיייו הצויס שומנים נניא‬ ‫מקנס ונמצא שהיי הלנים עם ינהניס נ ״ ו שומוים ווה! נשביונוי כפויוים לא הוונו! ני י ם נשיכוכ‬ ‫זה לייינ! כ י ו אלי וכיין ויתמנא אמי ייצוי עלין ויכותון למונו מפסוק וה ונויות כ ג מ נ היא‬ ‫ונעקוס סשומויס הנהנים שיהיו שם לויס עפליס להם וליו מביס ‪ :‬מ י ו ח הנית אנא שיהיו נמו משותיס‬ ‫לנהנים בשומיים והס נמו שומטס לשומרים ומוה נטעם עצמו נעינן ‪:‬יהיו הנהנים כותויס למעלה‬ ‫נ ו י שיהיו הצוים למעה לקיים סנתונ וקימר וישוסון שכם כמו המשוסים שיאוו! עומי למעלה ובמשיח‬ ‫עומו למעה וקיא ו י נ י י כימים צא א ״ י ׳ אלא נלוים םש‪1‬מריס ונפי תייוצא קמאקיא צא איירי ני י ם‬ ‫נצויס !צא גנהניס וכעי תייוצא גתוא קרא איירי נ ; ל השומרים נינים וצויס אנל נ מ י שהיו הצויס‬ ‫גומויה עם הנהניפ נהא צא אייו! קוא משוס ו י נ י לי! משוס כמיות ינית קא י » י ל י מוין שיווה‬ ‫נכהניפ וכוכת־ננא ‪ .‬וסנה נפי מה ככתננו וגינו וכמינ נפיוושא וקרא לילו! עלין פליני ו ו נ י נ ו סיצ‬ ‫יקיא נמלות שמירת נניח איירי וקימי ו י נ כ נ י ס יכי! כימיים בעלייה וכלוים למטה נמקום נשומייס‬ ‫שיהיו הלויס טפלים לנהנים והיינו יגחיג ילוו עלין ויכמינ כ ו נ י וקוא לא א ״ י ׳ נשמעת הלויס אלא‬ ‫שנוי נ נ ת ו נ ונמקוס שהנהנים שומרים כיייו שם לויס למטה נמו מכותים ותית מאסו וקיא לי‬ ‫אייוי נשמיוס הלויס מנא ל! כהלויס ל י •כמוי נטליות נס נן וייל ולעולם ‪ :‬מ י ו ה נחם אינה ילא‬ ‫למסס כשמירת תצווח כמלכים וננ׳ נהנים וחנינן בייה נמירתס נטלייה שאלו נ נ מ ו י מנא לן ותיוצי‬ ‫מוקאמו וחמנא ויצוו עצין ונוי כל!מו בנויות הנחונ ונתקום שהנהנים כוויים שיהיו כם לויס טפלים‬ ‫לסם שמעת מינה והנהנים מצות כמינתס היא נמקוס ננוה מזירת הכתוג הוא כוי שיהיו כס ספלים‬ ‫לכס אגל נ נ • שמיות הלויס גוקיימא קיימא נסתם כסיום שהיא מליטה‪ .‬ייע ונהוף פיק למוות תנ!‬ ‫הניע וען סגעילס נוי ונעל ה כ י ! מנסניה ונ! לוי יכן לו מנתו! נ מ ו מלנעול יתויו י ת המפתחות‬ ‫ונוי נס! נכסו עליה יכן ל! עיכ ‪ .‬וכנה מה שנחוג ננוכחא ו י ו ן ונ! לוי •שן נ ו י ה ‪ :‬כ ו י טיפ וציין‬ ‫לנווס ונן לוי יושנ ל‪ 1‬וכן נ ת נ ונינו עונייה וגן לוי זה הוא השומו שננית המוקו שהיו שם הנהנים‬ ‫שומרים וגגית ינטינם ונניח הניצי! שהיו עליוח היו הנהנים למטלה והלויס למטה ונניח נ מ ו ק ו שלא‬ ‫הים שם עליה ט ס בנה! מנפניס ‪1‬נן לוי מנתון ונמו בנתנ ו ־ ע והן י ן ו נ ו י י כ מ ־ נ שניננו למעלה‬ ‫ומ״ש נומפוש נסכנת תמיו היינו ההיא ו י מ ו י נ ן נ ט ש תכנת תמיו ונטי נ נ נ ו ו י מ נ י ל! כ י נ י נ י ם‬ ‫שומייפ סצמעצם והצויס מלמטה ותיי ויצוו עלין וינותון נ ע נ ו ו י ן הנתונ מ ו נ ו אתה י ו מ ו נ ט נ ו ו י ן‬ ‫או אינו אצא נטגויהם כשהוא צומי ונצו! עצין וכמון הוי ענויתס ימול• הא מה אני מקוים !יצוו טלין‬ ‫וישימון געגווחן סגתונ מ ו נ ו הא ניצי נבנים נומויכ מלמעלה ולויס מלמטה ט ״ נ ‪ .‬והנה יטחקתי‬ ‫םוניא ‪ 11‬משוס ומנא! מוועא ו נ ס למה כנחני‪.‬׳ למכלי ומה שביו ילדם ‪ :‬ו ח י י ם במקום שהננניס‬ ‫שומנים אינו מכוס שמיות בנית אלא נ ו י שיהיו ווייס גמנותים לנהניה והנו״תא כני מייפובא‬ ‫‪1‬יצו! עצין וישרתון נטנווהן כלומר נשיתי עונו יכיר‪ !.‬תובן ילויס והיינו נכהנהניס שימויס והיינו‬ ‫ענווה שלכם הלויס יצוו עצין וישיתון והיינו שיניו מלמטה נמו שומרים צן א! יינו יצא נטנוותס‬ ‫נלומי שנם י ם יהיו שומייס כמון נשהוא אומי ונלוו טלין וכמין י ו ׳ טנונתם ו ו ו ו ה י מה יני‬ ‫מקיים ‪1‬יצ!ו עלין גענווחן הנהונ מ ו ג י י א נ י נ י נ י נ י ם שומייס מלמעלה ולוים מלמטכ ויף שינופו‪:‬‬ ‫י י ש ם צניייתא ‪ 11‬נ י ו ן י ה ו ח היינו מבוס ו א י י ו כ ־ צ ; ו ע ת ו נ מ ו לנמקים שהנהנים שומויס לא היה‬ ‫שם לויס נלל א ן לוטת כסמיג ‪ :‬נ י ג נ ו אתיא נוייחא וו נפכפא ולויק ‪ .‬ווט וילינא ירכינו וייונוש‬ ‫לא ׳ועתי מאי ‪:‬יאפים לגן לוי לקחני ונן לוי יושג לו נתון שהוי נפי ו נ ו י ד ס נמקים ‪:‬הנהנים שוווים‬ ‫צא היו שם נדם כלל ונמו שנהגנו לעיל וכניו נייתי לומו דנן לוי וה בוא איש כ ו י נ י ח ינווונו ‪ :‬ס‬ ‫נחמיו וגמדית ש‪:‬יה םתויו נכל לילה ו י נ כ ו שמקומו כקנוע לו ייה נניח ימוקו מנתון ואזכר‬ ‫ומנוי וה היה מ[ הצוים ולח חן י נ י נ י ס י ן יינו מיז״כנ לי נל וי ולמי בינו ית במו ונהתילה‬ ‫קואוהו נלשון מעלה איש י ו הניח ועכשיו ק ו י ו י ו י ן לוי ‪ .‬וראיה׳ לונינו שמעיה‪:‬ני‪.‬נ עלי וישנה ‪11‬‬ ‫פיווש מתווש וויל י נ י ט ומן הנעילה נ ו י י נ נ י י י ת כנונלא י נ י ! ישומי נוי ונעל הנין מנ‪ :‬ניב ;ל‬ ‫השעויס שיש לי לנטול ונעווו עוכק ננעילת כעויפ נן לוי י ו ‪ :‬נ לו ו נ ח ו ; טל כטנלח נ מ ו מלנעול‬ ‫הנניה הסנצא נ ו י ויתויו הסנלא למקומה ונתן נן לוי ננתו טליה ת! ו וי‪:‬ן ע ־ ג ‪ .‬וינה נפי ו נ ו י ! נ;‬ ‫ליי זם היה וושנ גפנים גנית נמוקו ו י י נ נעל יוכפות ׳'ט י ו נ ה להשיג נ י נ י ׳ ונינו ‪:‬מעיה הללו‬ ‫ומנא לים נל ו י והנראה אצלי ולנינו במעיה היל נועת ונינו ו נ נ י ח המוקו לא היה שם ; ו ת ו לוי‬ ‫כצל ממקום וכנבניס נ י ! שיסויס לא כיו הלויס שווייס משיה טיוש ו נ ן ליי זה יינו כימו כמקיש‬ ‫אצא מינדו היה שכיה יושג על הנינלי שהיה נתוני מפתחות יטזרה‪ .‬ויע ‪:‬ספבל‪.‬׳ בינינו בחינוכו ו נ י‬ ‫ואיתי שהניא תשנה ‪ 11‬ובניע ותןינעילה ולא ילטת׳ למי‪ .‬ווט בלעת ונינו טונליה כ ו י נ ו ע י גכמינ‬ ‫וכסו פכהנ נספיק ומוות !גנייור ההיא דימוי;; נויש חמיו חיי מינייהו לי נעו שיחוו נ י גלה ועהו‬ ‫אצל( נהג התם נויש מו‪1‬ת ויפי׳ ל ו נ ו ׳ היומי וי שפייה היה מווה בלא ה י י משמו י ל י על תמשה‬ ‫ע י כ ‪ .‬ו נ ו ג נעל תיו־ע הניא סוגיית הנמוא ונתב וני' ה י ו שמעיה לפי שיי! הנופץ לביו כננוויס‬ ‫ע י נ ולי ׳ועתי למה ני‪.‬י נפיווש ‪1‬ה ו ו נ י נ ! שמטיה מנל הפיווביס וללילי טו נ י ! לי ייזקק י י ו ״ ש‬ ‫צטיווש וה יצא מכ!ס י כ נ ו נונ<נ‪ 1‬לנמקים שסין הנינים בומויס צא נ י ו נליים בומויס ומשיה הוקשה‬ ‫לו וכני הוי אמאי לא נעו שימ‪1‬ו וצי ניחא ציה נמה כנתנ המפוש ןונינו למכוס והיו ינכניס בומויכ‬ ‫למעלה מבוס הכי לא נעי למטה ומשיי פ י ו ‪ :‬שיין יטטס י ל י משוס ישני כעויה היו תנופין לניר‬ ‫כשםויס י ן לועה הר״מ וכל מקים שהיו הנהניס שומוים למעלה הלויס ‪:‬ונזריכ למטה י י ן צוין‬ ‫צונוי י ו ו ־ ש אלא הטטס שלא היו שותוים נ ‪ :‬ט ו ניח כמוקי ונכעו נית מילון ה ו י מנוס מ נ י ת‬ ‫כניצון היו ‪ :‬ו מ מ ס התת האנםווה יננית המןקו היו ; ו מ ו י ס נו‪ !1,‬ויישיכ לא היו;ומריה נשענים ‪.‬‬ ‫ולע ביאיתי נפסק׳ חופ׳ נויש מוות כלנויס כילה נ נ ' מקומות נ מ ק ו ‪ :‬שומרים נהנים ונם לויכ‬ ‫וכמים סגפנים ולדם מנתי! וטוו חיי מקומות ‪:‬וסוים לויס לנוס ונין הכל נ י י מקימות ע י נ ‪ .‬ונטי!‬ ‫וה כתמ ניכ גפכק׳ תום' ו ח מ י ו ‪ .‬והנה מה כנתנו וכני מקומית שהיו הכהניס שומויכ כיו בלויה‪:‬ומרין‬ ‫הן בן ונרי ככמינ שכהננו צטיל י ן מה שכיימו ועוו ת׳יי מקומוח הלנו ה י י תימה נהלי נפרט! אחה‬ ‫מוצא כ׳א ובנויה וכתום' ם׳ל למאי ותנ! והצייכ נניאמקומות ה י י ני! נל המקומות זכייני ני! במקומות‬ ‫שהיו כומויס עפ הנהנים ונין כמקומות כיי! כימויס לנוס צפי‪:‬שמיות הנהנים היתה ננית הסיקו‬ ‫וננית ננילון וננית ינטינס והנה ידוע ה ו י וצכנת נית ינטינס היסה נווום נצו ‪ :‬ט ו ימים ונמיש‬ ‫ה י נ נעל חיויט נציוו הניח שטכה נכון• מוות י ע י ‪ :‬ו י י נ נ ״ נ י נ ו גשמיות לדם סמנה על סמכה‬ ‫בעיי העווי ננלל סשעויס הללו כס שעי נית ימוקו ו נ ט י נית הנילו! ושעו ימיה וגג' מקומית הללו‬ ‫הנהנים כיו לרעלה וילדם למטה ונמצא ‪ :‬כ י ו מ י נ י ם ‪:‬וסיים עם כצוים ונייח מקומות יתניכ היי‬

‫ה והיכן וזיו שימריס ובו׳ ‪-‬ומיד כר‪ .‬ב ובמשנהי מדות פ ״ א ם ״ א‬

‫כימיים ילוים לנים ‪ .‬ולעי י נ ר ׳ מ י ס ' יללו מ י י יאמטנן גגמרא נ ט ש תמיו פ י ׳ עיניים! ל‪ 6‬נעו‬ ‫שניוו * ! הנוונס ועיש כמפיש והיינו משוס ו י נ נ נ י ם נימייס למעלה ש מ י נ נ ר נחמו ולעי דניי םפים'‬ ‫ננלל הה׳ ‪ :‬ע י י ם כשנינו נ מ ת י ' שייו הלוים שומויס הס נ ע ו נימ המוקד ישעו הניגון ופעו הפיס אצא‬ ‫ימוש' ס״ל נועי! הוויש ו נ ט ו ע ‪ :‬היא תיי נעויס כיו שם שהון תכופים לשעוים אמויס ומשיה לא נעו‬ ‫שימוכ י י פ ; ו ; ו ע ת הוריש מ ע ת נחוש' וילויס י י ! שומנים ננים המוקו ו נ י ם סרצין ומשים היניפ‬ ‫לנוש ומאי ו ו מ ו י נ ן י מ ו ׳ לא נעו שימור ו כ ״ נ ו ישוס וכיו מנועים ואן שנתנני לעיל וממה שעייפ‬ ‫נמהני' והניע ומן הנעילה נואה והיל ולא י י ה ללויס שמיום נמקופ ככהניס גואה ו א י ן ! ם י נ ו ח‬ ‫ולעילם ום״ל שהיי גלייס כומייס נמקים כ י נ י נ י פ שימויס אלא וסיל ו ה ן ניל נאי שומכ הוה דמאי‬ ‫י י נ י א הנא וינ• נשמיוה שהוי נ נ ו נשנו נ ו י ש הפיק ועוו ואמאי שנה אוחי נלשין ימיו ינן ליי‬ ‫>\‪ x‬מנרו! והוי נכימ ששנו כמיוח הלויס הוא נלשון ו נ י פ ונן נ ד ן ווואי לא היה איש אפו שומו‬ ‫ועוו אפשו וניוכחו היתה מוי ויכנ לו וקי׳ על נ״ל המוונר למכלי יכיון כנ! ע י נ לאו שועי בזא יהא‬ ‫אין )וי נ ו מ ו מנעניס מנל כני כעמי כיל ו נ ן לי• י מ ו ו נ י כאן אינו שומו נ ׳ אס ממונה על מקופ‬ ‫נמנחתוח‪ :‬נכלל העולה ממה שנחננו ונכמיית הלויס לעי ועתי אינא נלש מחנוקוח סועח סאיוס‬ ‫הוא ועת ונינו והמפוש והלויס צח היו כומויס כי אס נניא מקומות ווקא ונשעי נימ הפיקו וניס‬ ‫יניצון לא היו כס שומוים ציים לפי שננהניה היי שימויס מלמעלה‪ .‬הועת השנית היא ועת התוסייכיל‬ ‫ניעת ינינו שכלוים לא היו שומרים ני אס ננ״א מקומות אן נ י א עליגי עס ינינו ו ס י ) וסלויס‬ ‫היו שומויס נניס המוקו ומיס הניצו! מלמסה וכנו נהנתי נ י נ ו א ה אללי הוא שועת היי״ש סוא נ ו ע ת‬ ‫התופי‪ .‬הועת השלישית היא ועת הכמיג וונינו עונייה והלויס מלנו מה כיו! שומויה מ י א מקומות‬ ‫לנוס עוד היי שומויס נ נ ' מקומות עם הנהנים יכנו ניאותי לעיל פנוא ‪ w‬נ א ו נ י ע נ ‪1 .‬הינ‬ ‫גאו שנע י מ ו שהניא מס שנתונ נשכקו ת ו ; ' ומדות וותמיו שנסננו למעלה נתנ ולי נואס שנוא‬ ‫טעות נוול שהיי משנה שלמה שנינו נשלשה וקומות נוי וילויס ננ״א וקא תשינ להו ל מ י נ ״ א מקום‬ ‫שילוים היו שומויס צנום נין נ ע ו וסנה ו ה י הנית ועורם נוי ועוין נ נ מ ו א ןומינסו וי שעויס‬ ‫הוי ומשני תיי מינייה! לא נ ע ! שימוו ניוש ימפוש לא צ ו י ט שימוו והא נהנים נ נ ' שמוי לנו ומאי‬ ‫נייו כעו נית המ‪1‬קי ושטו נית הניצוץ זכ״כ ונינו נהייא שילויס לא הי! ש‪1‬מויס נלל למטה נ נ '‬ ‫מקומות כיי! ינהניס ‪ ! :‬מ נ י ם י א ־ נ אף אלו י‪.‬וי מיניייו צוינ• נימוו ועוו ו א י נ נ י ו נין הנל ניו‬ ‫מקומ‪1‬ת ואנן יצפינן מקיא שלא היו נ י ן הנל יק כ י י מקומות נ ו י ‪ .‬וניל והמכנה דמיוס הטעהו דקסני‬ ‫שטר ינילון נוי שהנהנים שומויס מלמעלה ובלויה מלמטה ועלה על ועתו ישמיית צדם מיהנת על מ י ן‬ ‫נ ט ו יניצון וסשס צמו והיה נ ג י ת י נ ט י נ ס וננית המוקד היו הלוים שומוים צמניה אנצ כ נ ו נשמי מזה‬ ‫יטעות כוויש וניוש ישמיות לויס אינה מינני‪ .‬על ננין שעו הניצון אלא קאי עצ נ ־ א מקום שהיי‬ ‫הלויס שומויס לנוס ונן עייש גמנוש וצאנוקי מהפמינ כנתנ שהצייס הי! שומרים מ ׳ מק!מויז שהיו‬ ‫הנהנים נומויס והיו נמ• נומויס נ נ י א מקום לנוס ע נ י י ‪ .‬והנה הנן וואה כאין ממש נ ו נ ו י ס אלו‬ ‫כלל ומה שסקכה ממה ו י מ ו ׳ ‪ ! :‬הוי צא צויט שימור וסניא ‪ ' t‬המפוש נפי ננואה צא ואס ו נ ו י‬ ‫הוריש נויש מוות כסיוש פירוש אתו ‪1‬כנו נתננו וכתום' פיל כעי' נ ו ו י ש ומה שפור ו א י נ היו‬ ‫נין י נ ל נ ־ ז נ‪ '1‬מס שאינו נ ת נ ו ל ו נ ו י בחופי לא ניו נין הנצ ו ק נ י ו ואף אפ י י ! כיו ונפנות‬ ‫יסמיג לא קנה מיו׳ ממה שיקנה ונמו שניננו לעיל נס מיש והויש פי' ושמירת לויס יינפ חופנת‬ ‫על כנין שעו הנינון וה אינו יווקא י מ נ ו ש נ • ' כן א ן ו נ י ׳ היי״ש ייתו נועיס צונוי החופי מ מ ן‬ ‫‪ :‬׳ ו י ה המעיין ומה נס ואיזו כסייש וטעמי‪ .‬ו ס ו ׳ לא נע! שימוו הוא משים והיו סניפים שמעת מינה‬ ‫לאף במקום שהיו הנהנים נונווים סצויה נ ׳ נ היו שומרים‪ ,‬נכלל העולה ו נ ל מה שיש לשאת וצתת‬ ‫נ ל נ ו י נ מ ־ נ ותום' נ נ ו הארכנו נוה לטיל והנצ מתוקן אצלנו ווס המתנו נסי מ ו א ס לא סכגימ‬ ‫נעין יפה נ י נ ו י ה פ ולא ו י לנו וה בצעו אצא שהסיח ו נ ו י ס יפעו עין נ נ ו ינותיני נעליססופ' ינפנ‬ ‫נכניס ושלכה מקומות שעעו יהנויס אצלי י נ ל ו נ י אתו !והו עונשו ושוי ליה מוי׳ ו ל ן ‪ :‬וונן נפיק‬ ‫ומנוס ומקום היה שפ י מ ה על אמה כוי שהמפתחות י י ן תלויות נ ה ע * נ ‪ .‬ונואה ומקוש וה היה מ ו ח‬ ‫המוקו ע נ י ו ולי נ ו י לשנות שהיו נניח נמיקו ובא קווס למשנה ‪ 11‬קחני ניח נמוקו נ ו ׳ ועלה קחני‬ ‫ומקום היה כפ משנוע ונניח המוקו היה המקים אן ואימי למעיש מ י ש ע״ק ותמיו עצה ימתניתין‬ ‫ומפסמת נעווה ניוס כנתנ ומקים וה ו י מ ה על י מ ה היה נלשנת נמוקו ולשנה ‪ 11‬סנקיאח לשנס‬ ‫נית המוקו הוונוה נשינ ו י מ י ו וייתה צנונית מעונית ומימ לא יועה׳ תנא ציס צמפוש ו נ ו זס‬ ‫והוויה בציור כעכה י ו נ נטל היו״פ נכון מוות ׳ואה וכ״ל ומק!ה וה ואמה על י מ ס היה גנים‬ ‫נמוקו עצמו ולא נשום אתת מהנ;נ‪1‬ת‪ :‬ח נ ן בשיק וחמיו ונפיק ומוות נית ימוקו כוי ווקנ׳ ט ת י נ‬ ‫יכניס שם ומפהתות העווה ניוס ע י נ ‪ .‬וינה צי ילעתי פי' מכנה ‪ 11‬דקתני מנתמוסיעזוה ניוס ומשמע‬ ‫לקי׳ טל וקני ניח אנ ולמעוטי פרתי כהונה י כ י נ ח י י כ י קתני ערר‪.‬׳ כיונה איש נכחו נ י ו ן והלא‬ ‫כמניחות היו נניח כמוקו ‪ :‬ה י ה שס מקום י מ ה על י מ ה וכוייהא שס נפיק דמוית נא׳כ צמס וס‬ ‫יחסי המפההות ל‪1‬קני ניח י ג יותי משיר הנהנים‪ .‬ו כ נ ו י הייתי צומי ומקום וה ואמה סל אמה היה‬ ‫נ ו י נ ו ץ כהיי ישני! כס וקני נית אנ ומנום כני ימנו כמפתחות לוקני נית י נ ווייתי למפיש נייש‬ ‫ממיו שנתנ ומפתתית העווה נ י ו פ כלומר ניו• יומס נ י נ י כ לכס היו מונחות כל מפתחות ה ע י ם‬ ‫ומפי ש נמכנת מוות כיב! כיתה מ ת ח ! מקום היה ‪ :‬ם אמה טל ומה כוי ע י כ ‪ .‬והנה י ג ו י ס אלו הם‬ ‫לחייה ופחימיפ והוגו לוין תלמוו ‪) .‬איה ע ״ ! מיש ה ו ג י מ ת נ ו נעיד מכצנוח נצי המקוש יין י י • ( ‪:‬‬ ‫ד‪ .‬ו ה ר ו ב י ן היו פוריים שס נוי ‪ .‬ננמיא ימויון נמשים קו׳ להו רובין משוס ולא מטו למעגו‬ ‫ענווה ו ט ו ש נ מ נ י ש גנו! פיוחין מי״נ שנה י נ י נ מ י ן ‪ .‬ויני ימיה עצ וה יאין יסנן‬ ‫דמצוה ו! שהיא כמייח המקוש שהית מלוח עשה יניחו יוהה לעשוח לקטנים שאינן גני מצוה וכ• חימא‬ ‫בימצוה מתק״נזת גשמיות סליפ' הא ליהי והא מקיא מצא הוא כהניניס יהיו שומויס ו נ ו א י ת א מ מ ו א‬ ‫ויש מ נ נ ת ח מ י ו ‪ .‬ומיהו לוה היה אפבי )ומי וננית המוקו יבומייס לא נ י ! קטנים ו נ א התס לא‬ ‫קחני יוני! ני י ס פרו‪,‬׳ ונמו כעוו נעמוו עצ ו י ‪1‬י"נ ר נ י מתקיימת מצות שמייה הסס ומיכן אין‬ ‫וטתי מת״כנח נוה ו ה י מקנא ׳לפינן ילהניס יכמיי נ נ ' מקומיח מונחינ א י י ן ינניי יאינ מ! סוין‬ ‫ויוי והשומויפ יייי נני מצוי ‪ .‬י י נ ו י ס יצל׳ והא וקימר נכא וצא מטי למענו ענייה הייני שהם‬ ‫פחותים ועשרים כנה ונמ״ש ונינו גפיה מהצניח כני המקוש ו י ! ‪0‬״! יכשינוצ הכהן ייעשה איש הוי‬ ‫הוי נשו לעמלה אנצ אחיו יגהנים לא היו מניתי! י‪1‬תו לעגוו ט ו שיהיה גן עשויס שנס ע י נ ‪ ,‬ולאל!‬ ‫הוי לקוי לכו ה נ י וונין דהיינו שנן ו י ו ״ ! )טנויה אצא שהנהנים י י ! מניתין אותן ל ע מ ו זהי!‬ ‫עושי! רוח! שימוים ‪ .‬וככמ״נ עשי! קסיג נ ח נ ו ג ו ו נ י ! היו ועיים שלי הניעו לתימן ענווס עיכ‬ ‫וונויו כח!תיס מ י ו מינון ענווה ‪ .‬שינ ראיתי להינ ג א ו ‪ :‬נ ע שנהנ כן יומה דני׳ ה‪0‬פי‪ £‬וראיתי‬ ‫נפנק׳ היכ' מהנח תמיו כ ' י' שכיונ שם פיות מנן עשויה אין נ כ ו לענווה ולס׳ דעתי י נ י י ה ם הן‬ ‫טל י ו ו נ י ! השניי נמשנהני ו י מ ו י נ ן מ מ ו א ללא מטי למענו ענווה ו נ י ' י פ ו מ ״ ו • נסיזית מ נ ׳ ומשים‬ ‫י‬

‫הילוכו ניסו לפתות מגן עכייס אין נשו לענייה ‪:‬‬ ‫‪ 1‬ל א כיו הנהנים ככימויס ושנים ו נ ו י ‪ .‬סנן גפיה ושקלים נן נ נ ׳ על כעקיע ופי' ונינו עינויה‬

‫מראי מקומות‬ ‫לא דיו הכדניס השימדים וכוי‪ .‬חמיו־ כד‪ .‬ב ובמשנה'‬

‫כסף משני׳‬

‫עבודה‪ .‬הלבות בית הבחירה פיח‬

‫כסף משנה‬

‫‪19‬‬

‫ומ״ש ומניחים אוחס כנני יאשיהס‪ .‬הוא אותן ומניתין אותן כננד ראשיהן ולובשין בנדי עצמן‬ ‫נאוקימחא דרנ נשא כריש כא לו)דף‬ ‫סיש( וישנים על הארץ‪ .‬כדרך כל שומרי הצירות המלכים‬ ‫יהכי מסיק נסרא יננני ראשיהם היו מניחים‬ ‫אוחס לא חחח ראשיהם כי היכי ללא ליתהני שלא יישנו על המטות‪ :‬ז אירע קרי לאחד מהן‪ .‬הולך‬ ‫מננדי כהונה ואע״נ לכתר הכי משמע י מ י י במסיבה שתחת הקרקע שהמחילות הפתוחות להר הבית‬ ‫כהונה ניתנו ליהנות מהם איכא למימר‬ ‫רההיא לא נתקדשו וטובל וחוזר ויושב אצל אחיו הכהנים עד‬ ‫ד י ן לנישה יוקא ועל מה ששנינו )תמיי י ף‬ ‫נ״ח( העמייו עושי מכיחין לפשוח חכיתין שיין שנפתחין השערים בבוקר יוצא והילך לי‪ :‬ח והיכן היו‬ ‫ממיא למימרא יהכיתין לוי קיימי והחניא הלוים שומרים‪ .‬על חמשה שערי הר הבית‪ .‬ועל ארבע‬ ‫^ י ק ו לתו הלבות בית ה ב ח י ר ה‬ ‫» ץ שאץ י נ י קידם לחמיו של שחי כו׳ אמי פנותיו מתוכו‪ .‬ועל ארבע פינות העזרה מבחוץ שאסור‬ ‫רכ‬ ‫לישב בעזרה ‪ .‬ועל חמשה שערי העזרה חוץ לעזרה‬ ‫שהרי הכהנים שומרים על שער המוקד ועל שער הניצוץ הרי שמנה עשר מקום י ט ועוד שומרים בלשכת הקרבן ובלשכת‬ ‫הפרוכת ואחורי בית הכפורת ‪ :‬י ומעמידין ממונה אחד על כל משמרות השומרים ‪ .‬ואיש הר הבית היה נקרא והיה מחזר‬ ‫על כל משמר ומשמר כל הלילה‪ .‬ואבוקות דלומות לפניו‪ .‬וכל משמר שאינו עומד ואומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר‬ ‫שהוא ישן חובטו במקלו ‪ .‬ורשות היה לו לשרוף את כסותו עד שהיו אומרין בירושלים מה קול בעזרה קול בן לוי לוקה‬ ‫ובגדיו נשרפין שישן על משמרתו ‪ :‬יא בשחר קודם שיעלה עמוד השחר סמוך לו יבוא הממונה של מקדש וידפוק על‬ ‫הכהניס שבבית המוקד והן פותחין ל ו ‪ .‬נטל את המפתח ופתח את השער הקטן שבין בית המוקד ובין העזרה ונכנס מבית‬ ‫המוקד לעזרה ונכנסו אתריו הכהנים ושתי אבוקות של אור בידם ונחלקו לשתי כתות ‪ .‬כת הולכת למזרח ‪ .‬וכת הולכת‬ ‫למערב והיו בודקין והולכין את כל העזרה עד שיניעו שתי הכתות למקום בית עושי חביתין ‪ .‬הניעו אלו ואלו אומרין שלום‬ ‫הכל שלום והעמידו עושי הביתין לעשות חביתין י יב כסדר הזה עושין בכל לילה ולילה חוץ מלילי שבת שאין בידם אור‬

‫י נ יהודה להחם חמץ לרטכה ושילש*׳ למוחי‬ ‫להחס חמץ לעסוק נה ומשמניס זמן הקשיחה‬ ‫לאחי שיקייט איני׳ סחמיי יקסיר כמו ‪p‬‬ ‫כ ״ א וחתר ויושב וכו׳‬ ‫אח החניחין ואיר יויפ למה קיצר יכינו מלנאל‬ ‫‪!:‬יד״כי מדות פ ״ א מ ׳ י ט‬ ‫זה‪ .‬ומיש ינינו חון מלילי שנח ונו* ואע״נ‬ ‫ח ועל חמשה עעי־י דעירד‬ ‫יקיימא לן יאין שטח נסקיש משום דנהנים‬ ‫כר שהרי הכינים וכר‪ .‬פיה״כי‬ ‫וייזים הם ושלשול נ י כשנח אינו אלא שנות‬ ‫מ ד י ה פ ״ א ס ״ א י ו ע י י ז לקמל‬ ‫שאני הכא יאששי כניוח הילוקיס מעינ שכח ‪:‬‬ ‫ם‬

‫אלא בודקין בנרות הדלוקין שם מערב שבת ‪:‬‬

‫סליקו להו הלכות בית הבחירה‬ ‫משנה למלך‬ ‫עצ ספןיע להלקיח נהנים יהצייפ שנמצאו ישנים עצ מכמווחיהס שהיי שומטס אח המקוש גלילה‬ ‫נואמוינן נמסכח פו‪1‬ס מ׳ שהיו פוצאין אוחו ישן היו מונסון אוחו ע י כ ‪ .‬והנואה מ מ ר י ! הוא שגס‬ ‫לנהנים סין מצקץ אס הו! מוצאין אוחי ישן אן נפיק ומוות חנינן איש ה ו הניח היה מהוו כוי‬ ‫יהס אומרים מה קול נעווה קול נן לוי לוקה ו מ ו י ! נשוסין שישן ל! על משמותו ע י נ ‪ .‬נואה וווקא‬ ‫ליים היו לוקין וצא הכלניפ ומיהי יש לדהות וצאו ווקא אלא כיון שהוונ היו צויס והנהנים לא היו‬ ‫שומרים ני אס גני מקומות והצויס נ נ י א משוס הכי קיו צכוצהו נ ! צו׳ והכהניס נמ׳ נקואו ציים‬ ‫וניאמוינ! נ נ ־ ו מקומות נקיא! הנהנים לויס א־נ שהשומע נייוכליס את צעקה הלוקה היה אומי קוצ‬ ‫גן לוי הוא לפי שהיה תולה ה ו נ ו נ ו ו נ ‪ .‬והונ נעל תיוינו נפיק ומוות וקוק מתון ו נ ו • המפוש‬ ‫שאיש ה ו הגיס צא היה מחור כי אס על משתוות הלרס ‪1‬לא על משתוות הנהנים ! נ ח ג נשם החנש‬ ‫ה י י ו אנוהם ווסא כהשינ על יכינו עוגויה גמיכ כנס הנהנים צוקי! שצא מצינו כהניס ליקין ומכתמיוו!‬ ‫ד נ ט ונינו םנתנ ומעמיוין ממונה אתו על נל משמרות השומטס ט י נראה ווה הממונה היה מתור אף‬ ‫עלמשמווח הנהנים‪ .‬ומיהו ע ו ״ ! אפנו צומו ונהי שהיה מחור אן צא היה מצקה נ• אש ללוים אנצ‬ ‫לא לכהניס‪ .‬אן מתון מה שלקוק ה ו ג געל תיייט מדגוי כמסוש נראה ואיש הר הניח נא היה מחוו‬ ‫«ל משמרות הכהניס ט אס על משמווח הליום ‪ .‬ומיהו לכל הפיוושיס נואס ל׳ שגס הנהנים לשומייס‬ ‫לא ט י ישנים וכיין ועיקו מצוח השמיוה היא שיהיו נטווים מה נשחנ! הכמיס מ! הלויס אלא וקשה‬ ‫לי ההיא וחנן נטש תנדי ופיחי כהונה איש ככתו ג א ו ! צא היו יכניס נ ב נ ו י קוש משמע ופוחי‬ ‫כהונה שהם השומויס היו ישנים אצא שלא היו ישניס נ נ נ ו י קווש ה! אמת שמתון ו ג ו ו המפוש כנתנ‬ ‫יסעעס שהיו הרוני! שומטת הוא משוס ואותם שיכולים לעניו אינה יוציס לשמ!ו ועוו מאיל יינולי!‬ ‫לעבוד אין אנו מניתי! אותם לשמוו נוי נואם מתון טעמוס אלו ו נ ס נ ט ת המוקו הי! הרוני! שומרי!‬ ‫והפכתי כהונה צא היו שומרים אלא שיהיו שם נ ו י שיהיו מוכנים שם וכן כהנ ה ו נ נעל נ א י כנע‬ ‫ו ל מ ר י המסוש נס נניס סמוקו לא היו שומויס אלא הוונין והגויה כן ממיש המפוש עלה ההיא‬ ‫ו א מ ד נ ן מ מ ר א כתם דלא מט‪ 1‬למיענו ע נ ו ו ה נ ו ׳ החס נ נ י כמיוה ולא מט! ונו' משמע ו ה נ א נ נ ׳‬ ‫סוחי כהונה אין נהם שמיים כלל נ ו י ואס ‪ p‬כפי כ נ ו א זו לא קשה מ י ט ולעוצם השומרים לא היו‬ ‫ישנים ומאי והנן וסיח׳ כהונה איש ככת! ‪ phi‬הנ׳ לא היו שומויס אלא שהוו ישניש בש כוי‬ ‫שיהיו מוומניס צמחו לענווה ונמו שנתנ המפוש‪ .‬וגויה! אעיקיא ו י י נ א כנוא זו שיחסנו למפיש היא‬ ‫סמוה וסכטא ומתניתי; וקתני וכוינין שומויס שם משמע וויקא התם התם היו הרוני! שומויש אנצ‬ ‫נ ט ת המוקד לא סין הרוני! שומייס וכן נתנ נ ט י ינינו עונטה דגטת המוקו פרמי כהונה היו‬ ‫הש‪1‬מויס וגן כתג הכמ״נ נמצוח עשה כיי קסיה יכן הוא ועת ינינו שנחנ לא היי הנהנים השוסויס‬ ‫ישנים נ ג נ ו ׳ כהונה כוי הנם ועת שפתיו נרור מללי ומאי וסנן לא היי ישנים ג נ נ ו ׳ קוש קא׳ על‬ ‫השימטס ופשיטא שאינם יונים ונוינין והייני שלא הניעו לענוד ענווה מ ו י נכונה מאי נע‪ 1‬ננייהו‬ ‫אצא וואי דס״ל והשומרים ו ט ח המוקו לא היו כיני! כי אס פותי כהונה ונסננפיוושוהכומויס לא‬ ‫היו ישנים נ מ ו י קוש משמע ושלא נ מ ו י קוש סי! ישנים והווא קישיון לוונתא ומס נבחני נהנים‬ ‫מצדם ללויס מוכח ממתניתין דלא היו ישיניס ונונתיננא ‪ .‬וואיתי כספקי ת‪1‬כפוס וריש תמיו ווינ‬ ‫נ מ י פ ולויס נמלק! למשפווס וומן קטע סיס להם לישן ואם מצא! ממונה שיש! ׳וסו חונטו נמקל ושווף‬

‫סליקו‬

‫נגדיי אס לא שמימי מהנה יאומר סלים מלין נ ‪ 0‬נמשמי אמד יש! משמי ב י נסיו י נ י פ ו ס'כ‪.‬והנם‬ ‫אין הסק שיש טיס נסיף דני׳ המים' הצלי והנראה אצל׳ דהסוס' היקשה אללם מס שהקשימ ו א ץ‬ ‫הי׳ השומויס ישנים!לזה סיולי נשנ׳ אופנים האופן היאשין היא ולשולס והיו ׳שמס אלא וזמן קהיפ‬ ‫היה להם לישן ואיש ה י הניה היה מחוי ואס מצא! שישן יוסי מהזמן הקנומ היה חינגיי גמקל ומאי‬ ‫וסנן לא ט ו ישנים מ נ ו י קרש היינו נזמן הקנונו להם לישן‪ ,‬טוו נסנ! ו מ ל משמו ומשמר לא היו טלם‬ ‫נמוטפ אלא היה א ' ישן ואחד נעור והיו חוזויס מלילה ולס׳ זה מאי וסנן ואיש הו סטח סיס מנה‬ ‫למי שהיה ישן היינו למי שהיה זמנו להיוח נעיר ומאי וסנן לא היו ישנים נ מ ו ׳ קידש הסונה היא‬ ‫כמ ס ט ה ומנו להיוח ישן לא היה יש; בננוי קוש ‪ .‬ומה שהיימו החושפוח ונחנו ומקומיח יש שלא‬ ‫לישן נהם ולנאווה ו נ ו י החום' הללו אין להם מונן ונאיזה מקים מיייי יאי נמייה הא א ז ' ישינה‬ ‫אכויה וכל ככן שינה והנראה והחום' הוקשה להם וכפי מה שכחננו מ נ ל משמו ומשמר לא היו נילס‬ ‫נעיויס אלא היה אחו ישן ואחו נעוו איכ איש ה ו הניס כשהיה מחזו אין הים יודע שזה שהוא יש!‬ ‫היה זמנו להיות נטוו ואפשו וומנו היה להיוח ישן ואס כן איך היה מכה אוחו לוה נתנו ימקומוח יש‬ ‫בלא לישן נכס כלזמו והיה להם נכל משמר ומשמו מקום קטע כלא לישן אלא לישנ שם לשמור וםסיה‬ ‫ומן אמו מלה לכמוי היה יושנ שם וכמקום אחר היה הוצן חניכו וישן וכשהיה מאזי איש ס י סניס‬ ‫והיה מוצא נן ליי נמקוס שלא היו ישנים שם והוא היה ישן היה מכה אוחי צם׳ שישן נמשמיי* ‪.‬‬ ‫שינ יאיס׳ להינ נעל נ א י שגע שהקשה קושיא ‪ 11‬שנסננו ונחנ וניאה נ ע י ד חמן קנוע היה לספ‬ ‫לישן גלילה ואס מצאו הממונה כיש! •וסו ח‪1‬נסו נמקל ושורף נ ג ו י י אם לא שממו חוילה ואמר שלום‬ ‫עלי‪,‬־ ומשמו אחו היה ישן ומשמו שני היה נסיו ישימו כ ו י ! נל שימיי אוצייס סמצטס וכן וייק‬ ‫לשון המכנה ומויח וקחנ׳ קול גן ליי צוקה ומוי‪ 1‬נשוסין כישן לו על משמרו מונקס על משמרי*‬ ‫מבמע שאינו נלקה אלא על שישן על משמוחי אנל נלא משמוחי היה ישן נהיחו יאס צא ‪ p‬סל‬ ‫מכנזיחו צמה צי והשימייס כיו מחהלפ•] על פ׳ משמווח ע י שינמי! נ י י משסיות יייוטס הציצה נמו‬ ‫נשאו ענוווח והשחא צא קשיא מיד׳ ענייו ‪ .‬יהנן כיאה כ י נ י ׳ ! הס לקוחים ספכק הסוס' אלא שםינ‬ ‫נראה יפיוש ל מ י ׳ החום' כאופן אחי ממה שנחנני יונייו צויכיס חלמוו יעיד אנושף ידי כויניס‬ ‫אלו אם ינמוו ה׳ נ ע ו י ‪:‬‬ ‫י‬

‫‪,‬‬

‫י ב ח ו ץ מלילי שנס שאין נידה אור ט ׳ ‪ .‬נ ח נ מ ו ן ו א פ ‪ /‬לקייל דאי! שנוס נמקיש נ י ׳ שאני הכא‬ ‫ואפשי נניוח היצוקים מעיש ‪ .‬וקשיא צ׳ ממ״ש מניייא ננחניו ‪0‬י' קניי ולהקיש נאצנעו‬ ‫נשנח לשחק לחינוק שט והגיא ואיה סוחנן נקש צהחנמנס סוסי כהונה מקישין לפניי ס ' וצא מיוק‬ ‫עלה משים שאין בנוח נמקוש כומסיק נמצויף גחלת גוי ‪ .‬ואפ כ מ ט מון עיכ ססמא לאי פשופ ואי!‬ ‫שנוח נמקוש והא היה אפשה להקיצו גענין אחו אנא ע ״ נ טעמא הוא משוס והקשה אף נמוינה שריא ‪.‬‬ ‫ח! קשיא צי ממיש ונינו נפינ מהצנוח ענווח יום הטפיויס היס נ ׳ נ זק! או סולם מלינץ עששיוס של‬ ‫גוזל נאש מ נ ע ו נ ולמחר מנדצין אוהס גמיס נ ו י צהפיג צעק שאין שמס נטקדש או מפרטן פיס‬ ‫חמין נמ' המקיה ע י שחפונ צינחן ‪ .‬ואי כדגי׳ מון צמה סין מלננין טששיויו מ נ ס י נ ולממו פ ז י ל ץ‬ ‫אוחס נמים יהיו עוניים על שנוח מאחי שאפשר נקיקי( אחו וליכא איניי שנים שמא לסתם »יפ‬ ‫חמין מ נ ע ו נ ולמחו יעונו איי‪.‬ם נמ׳ המקום ולינא איפויא סלל‪:‬‬

‫להו ה ל כ ו ת‬

‫בית הבחירה‬

‫מ ר א י מקומות‬ ‫יא בשחר קורס שיעלה וכוי‪ .‬חמיז־ כו‪ .‬א )במשנה(‪ .‬נטל אח המפתח וכר‬ ‫ז‪ .‬אירע קרי מ״ב‬ ‫ומניחין אותן כנגד ראשיהן‪ .‬יומא סט‪ .‬א תמיד כז‪ .‬א‪ .‬וישנים על ה א ^ ראה שם כו‪ .‬ב‪.‬‬ ‫יכ חוץ מלילי שכח‪ .‬יאה ירושלמי ר״ה פ״א היית‪.‬‬ ‫ובמשנה(‬ ‫ח‪ .‬והיכן ודו תלויס שומרים וכר‪ .‬מדות פ״א‬ ‫וכר‪ .‬חמיד כה‪ .‬ב‪ .‬שהמחילות הפתוחות וכר‪ .‬פסחים סו א‬ ‫י ומעמיד־ץ ממונה וכר‪ .‬מדוח פיא‬ ‫ט‪ .‬ועיר שומרים וכר מדות פ״א מ״א‪.‬‬ ‫מ״א‪ .‬תמיד כז‪ .‬א‬

‫ודולך‬

‫תמיד‬

‫‪:‬״א‬

‫לו‬

‫פ ״ א‬

‫סי׳‬ ‫ופתח את השעד הקטן‬

‫פיה״ד‬

‫תמיד ס ״ א ס ״ ג‬

‫חידושים וביאורים‬ ‫בהלכות בית הבחירה‬

‫מפתח‬ ‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫פתיחה‪:‬‬ ‫סי׳ א‪:‬‬ ‫סי׳ ב‪:‬‬ ‫סי׳ ג‪:‬‬ ‫סי׳ ד‪:‬‬ ‫סי׳ ה‪:‬‬ ‫סי׳ ו‪:‬‬ ‫סי׳ ז‪:‬‬ ‫סי׳ ח‪:‬‬ ‫סי׳ ט‪:‬‬ ‫סי׳ י‪:‬‬ ‫סי׳ יא‪:‬‬ ‫סי׳ יב‪:‬‬ ‫סי׳ יג‪:‬‬ ‫סי׳ יד‪:‬‬ ‫סי׳ טו‪:‬‬ ‫סי׳ טז‪:‬‬ ‫סי׳ יז‪:‬‬ ‫סי׳ יח‪:‬‬ ‫סי׳ יט‪:‬‬ ‫סי׳ כ‪:‬‬ ‫סי׳ כא‪:‬‬ ‫סי׳ כב‪:‬‬ ‫סי׳ כג‪:‬‬

‫לימוד תורת הבית‬ ‫מצות בנין המקדש‬ ‫ג׳ מצוות נצטוו וכו׳‬ ‫‪,‬‬ ‫שילה וירושלים‬ ‫עושין במקדש בלים‬ ‫אבן שנפגמה‬ ‫מקום המזבח‬ ‫הכל משוקדים‬ ‫גביעי וקני המנורה‬ ‫עשיית הארון‬ ‫מקום הארון וגניזתו‬ ‫הכפורת והכרובים‬ ‫אורים ותומים‬ ‫חיוב ההיכל במעקה‬ ‫שעדי העזרה‬ ‫המקדש כולו הי׳ במעלה ההר‬ ‫ארץ ישראל ‪ -‬כיבוש וחזקה‬ ‫שמירת המקדש‬ ‫סיום הל׳ ביהב״ח‬ ‫בנין ביהמ״ק דלעתיד‬ ‫הערות להל׳ ביהב״ח‬ ‫מקומו המכוון של המזבח‬ ‫אמה טרקסין‬ ‫הערות ‪ . .‬ע״ס ההלכות‬

‫א‬ ‫ז‬ ‫יד‬ ‫כא‬ ‫כו‬ ‫ל‬ ‫לה‬ ‫מא‬ ‫מו‬ ‫נג‬ ‫נה‬ ‫ס‬ ‫סה‬ ‫סז‬ ‫עג‬ ‫עו‬ ‫פא‬ ‫פז‬ ‫צג‬ ‫צז‬ ‫צט‬ ‫קה‬ ‫קיא‬ ‫קיח‬

‫פתיחה‬

‫לימוד תורת הבית‬ ‫א‪ .‬בתנחומא צו יד‪ :‬וכן אמר ר׳ שמואל בר אבא‬ ‫אמר הקב״ה לישראל אע״פ שביהמ״ק עתיד ליחרב‬ ‫לסדר‬ ‫בטלין לא תשכחו עצמכם‬ ‫והקרבנות‬ ‫הקרבנות‪ ,‬אלא הזהרו לקרות בהן לשנות בהן ואם‬ ‫תעסקו בהן אני מעלה עליכם כאילו בקרבנות אתם‬ ‫עוסקים‪ .‬ואם רצונך לידע‪ ,‬בא וראה‪ ,‬כשהקב״ה מראה‬ ‫ליחזקאל את צורת הבית מה הוא אומר‪ ,‬הגד את בית‬ ‫ישראל את הבית ויבלמו מעונותיהם ומדדו את‬ ‫תכניתי‪ ,‬אמר יחזקאל לפני הקב״ה רבש״ע עד עכשיו‬ ‫אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו ואתה אומר לי לילך‬ ‫ולהודיע לישראל צורת הבית וכתוב אותו לעיניהם‬ ‫וישמרו את כל צורותיו ואת כל חוקותיו ‪ ,‬וכי יכולין‬ ‫הן לעשות‪ ,‬הניח להם עד שיעלו מן הגולה ואח״כ אני‬ ‫הולך ואומר להם‪ ,‬אייל הקב״ה ליחזקאל ובשביל שבני‬ ‫נתוניו בגולה יהא בנין ביתי בטל‪ ,‬א״ל הקב״ה גדול‬ ‫קרייתה בתורה כבנינה לך אמור להם ויתעסקו לקרות‬ ‫צורת הבית בתורה ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות‬ ‫בה אני מעלה עליהם כאלו הם עוסקים בבנין הבית ‪.‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫מעלה עליכם כאילו הם עוסקים בבניז הבית״( זהו‬ ‫מפני שבאמת הם דבר אחד‪:‬‬ ‫אלא שמכיון שהתוצאות הגשמיות מזה שעוםקין‪,‬‬ ‫באות בפועל ממש למטה לאחר זמן‪ ,‬נאמר בזה הלשון‬ ‫״כאילו״ — אבל גם לפני שזה בא ונמשך בפועל ממש‬ ‫)כבנדו״ד — לפני שמותר ואפשר לבנות את הביהמ״ק‬ ‫למטה בגשמיות( — אי״ז באופן שהלימוד בצורת הבית‬ ‫כו׳ הוא רק זכר)וכיר׳ב( בלבד לבנין ביהמ״ק‪ ,‬או)וגם(‬ ‫שהקב״ה נותן ע״ז שכר כמו על בנין בית המקדש —‬ ‫אלא שע״י שהוא עוסק בלימוד הוא עוסק כבנין הבית‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הביאור בזה מובן ממה שאמרו חז׳׳ל בנוגע‬ ‫לקרבנות ש״כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב‬ ‫חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם״‬ ‫וכיו״ב‪ ,‬שהענין ד״כאילו הקריב״ שבקרבנות אינו רק‬ ‫בתור שכר בלבד‪ ,‬או שעי״ז מכפר הקב״ה על העוונות‬ ‫כמו ע״י הקרבת הקרבן )שהלימוד וההקרבה פעולה‬ ‫ותוצאה אחת להן( ‪ ,‬אלא זהו)לכמה דעות‪ ,‬עכ״פ( גדר‬ ‫‪5‬‬

‫‪6‬‬

‫‪7‬‬

‫והנה לכאורה העסק בצורת הבית ובנין ביהמ״ק‬ ‫עצמו הם שני דברים שונים‪ ,‬שהרי בענין ביהמ״ק נוגע‬ ‫שיהי׳ הבית המקדש הגשמי )להקריב שם קרבנות‬ ‫גשמיים — דלא כמשחרב ביהמ״ק שאז תפילות‬

‫‪4‬‬

‫‪(s‬‬

‫מנחות‬

‫בסופה‪.‬‬

‫וראה‬

‫מדרשים‬

‫הנ״ל‬

‫בתחילת‬

‫הסימן‬

‫ובהערה ‪) 3‬ובהערה הבאה(‪.‬‬ ‫‪(6‬‬

‫בשו״ע אדה׳׳ז או׳׳ח מהד״ת סום״א‪ ,‬מהד״ק שם סי׳־א‪ ,‬הל׳‬

‫במקום קרכנות תיקנום(‪ ,‬ואילו הדיבור והלימוד הנ״ל‬

‫ת״ת פ״ב סי״א ״כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה כו״׳*‪.‬‬

‫ש״אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבנין הבית״‪,‬‬

‫ועד״ז הוא בבעה׳׳ט ר״פ צו עה״פ זאת תורת העולה‪ .‬ובבחיי )ס״פ‬

‫אינו אלא כדיבור התפילות‪.‬‬

‫ויקהל‪ .‬צו ז‪ ,‬לז( ‪,,‬כל העוסק בפרשת עולה כאילו הקריב עולה‪,‬‬ ‫בפרשת כו׳״‪.‬‬

‫אבל אינו כן‪ ,‬כי כשתורת אמת משווה שני דברים‬

‫ובפסיקתא )בהמשך לקרבן תמיד( ובויק״ר )הנ״ל הערה ‪(3‬‬

‫זה לזה )כבנדו״ד‪ ,‬שע״י הלימוד בצורת הבית כו׳ ״אני‬

‫״הואיל ואתם מתעסקיז בהם כ א י ל ו ״ אתם מקריבים אותם׳׳ )וי״ג‬ ‫״קרבנות״(‪ .‬ובתנחומא שם ״ואם תעסקו בהן אני מעלה עליכם כאלו‬ ‫בקרבנות אתם‬

‫‪(1‬‬

‫יחזקאל מג‪ ,‬י‪.‬‬

‫‪(2‬‬

‫שם‪.‬‬

‫ן(‬

‫ובפסיקתא דר״כ )פ׳ ו( פסיקתא רבתי)פט״ז( ויק׳׳ר )פ״ז‪ ,‬ג(‬

‫עוסקים״‪.‬‬

‫ובויק״ר‬

‫ותנחומא‬

‫הנ״ל הוא‬

‫עה״כ‬

‫וובהמשך ל(זאת תורת העולה‪.‬‬ ‫‪(7‬‬

‫להעיר מהלשון בתענית )כז‪ ,‬ב( מגילה )לא‪ ,‬ב( בזמן‬

‫שקוראים לפני כו׳ אני מוחל להם על כל עונותיהם‪.‬‬

‫יל״ש )יחזקאל שם(‪ :‬אמר הקב״ה הואיל ואתם מתעסקים בו כאילו‬ ‫אתם בונים אותו•‪ .‬וביל״ש שם לפנ׳׳ז)ממדרש ילמדנו( עה׳׳פ )שם‪ ,‬י(‬

‫•(‬

‫נמהד״ת שם ‪,.‬כמו שאמרו חכמים ע״פ )צו ז‪ ,‬לז( זאת‬

‫אתה בן אדם )קרוב ללשון התנחומא(‪ :‬א״ל לאו אע״פ שאינם עושים‬

‫התורה לעולה למנחה ולחטאת וגי״ )וכ״ה בבודי צו שם(‪ .‬ובמנחות‬

‫אותו עכשיו יהו קורים בצורת הבית ואנ• מעלה עליהם כאילו בבנינו‬

‫שם לפנינו היא עה״פ )צו ו‪ ,‬יח‪ .‬ז‪ ,‬א( ״זאת חורת החטאת״ ‪,.‬זאת‬

‫הם עסוקים‪.‬‬

‫תורת האשם״ )ועדייו כהל• ת״ת שם פ״א ס״ד(‪ .‬ועל הפסוק ״זאת‬

‫וראה לקמז בפנים בסעיף ב׳ ובהערות‪.‬‬ ‫‪(1‬‬

‫ברכות כו‪ ,‬ב‪ .‬טושי״ע )ודאדה״ז( או״ח סי׳ צח )סייד(‪.‬‬

‫התוהה לעילה וגוי״ דריש ר״ל שם לפנ״ד‪..‬כל העוסק בתורה כאילו‬ ‫הקריר עולה מנקה חטאת ואשם״‪ .‬ראה חדא״ג מההש״א שם‪ .‬והאה‬ ‫לקמן בפנים ההערה מבעה״ט ומדרשים כר‪.‬‬

‫•(‬

‫ביל״ש‬

‫נו״‪ .‬והאה לקמן הערה ‪.53‬‬

‫״(‬

‫כויק״ר שס‪ :‬מעלה אני עליכם כאילו‪.‬‬

‫א‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫ב‬

‫של הקרבת הקרבןי עד שאמרו להלכה בנוגע לפרשת‬ ‫‪8‬‬

‫הקרבנות — ״לא יאמר אלא ביום לפי שאין מקריבין‬ ‫קרבן‬

‫‪ (8‬ראה מת״כ לויק״ר שם דייה כאילו אתם מקריבים‪ :‬דריש‬

‫בתורת הקרבנות שצ״ל בדוגמת הקרבתו״‪.‬‬

‫היא העולה הכי זאת תורת העולה כשאתם עוסקים בתורת העולה‬ ‫היא הקרבת העולה ב ע צ מ ו ) ו ר א ה יפ׳׳ת שם(‪ .‬וראה בחיי ויקהל שם‬ ‫״כאילו הקריב הקרבן עצמו כו׳ כאילו עשה המעשה והקריב קרבן‬ ‫על המזבח׳׳ ןולהעיר דבפסיקתא דר״כ ופס״ר שם הרי״ז בא לתרץ‬ ‫״ולמה הוא אומרה ושונה )פ׳ התמיד( כוי לפי שהיו ישראל אומרים‬ ‫לשעבר היינו מקריבים קרבנות ומתעסקים בהם ועכשיו שאין אנו‬ ‫מקריבים מהו להתעסק בהם א״ל הקב״ה כו״׳[‪.‬‬ ‫וראה חדא״ג מנחות שם‪ .‬לבוש או״ח ס״א ס״ו‪ .‬פרישה שם‬ ‫סקט״ז )מפרש״י(‪ .‬ושם בסו׳׳ס נ בהחילוק דמשנת איזהו מקומן‬ ‫ופרשת התמיד‪ :‬פרשת התמיד שבקריאתו הוה כאילו הביא הקרבן‬ ‫ממש‪ .‬וראה תו״ח‬

‫שמות תקפג‪ ,‬א בסופו‪ .‬וראה הערה הבאה‬

‫עד״ז )ויתירה מזו( הוא בנוגע להעסק בצורת‬ ‫הבית כו׳ )שבמדרש שם י הושווה ׳ להעסק בהלכות‬ ‫ג‬

‫הקרבנות(‪ ,‬כמובן מלשון המדרש ׳‪ ,‬שעל טענתו של‬ ‫‪2‬‬

‫יחזקאל ״עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו‬ ‫ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית כר‪,‬‬ ‫וכי יכולין הן לעשות הניח להם עד שיעלו מן הגולה‬ ‫כו׳״ ענה לו הקב״ה ״ובשביל שבני נתונים בגולה יהא‬ ‫בנין ביתי בטל״‪ ,‬ולכן אמר שיעסקו בלימוד צורת‬ ‫הבית כו׳ — היינו‪ ,‬שע״י לימוד זה אין ״בנין ביתי‬ ‫בטל״ ‪.‬‬

‫ואולי זהו החילוק בין ״קוראיו לפני״ שבתענית ומגילה‬

‫שם•‪ ,‬שאז ״מעלה אני עליהן כאילו הקריבום לפני״‪ ,‬שמדגיש‬ ‫הפעולה לגבי הקב״ה והתוצאה מזה ״ואני מוחל להם כוי״‪ ,‬ל״עוסק״‬ ‫״מתעסקים בהם״ שבמנחות‪ ,‬פסיקתא וויק׳׳ר שם‪ ,‬שבזה אומרים‬ ‫״כאילו‬

‫‪, 1‬‬

‫‪,4‬‬

‫ובהערה ‪.11‬‬ ‫‪(9‬‬

‫בלילה״ ״‪ ,‬ועד״ז בנוגע לכמה דינים והלכות‬ ‫‪,‬‬

‫הקריב״ ״כאילו אתם מקריבים א ו ת ם ״ ‪ , -‬פעולת ומצות‬

‫ההקרבה‪ .‬וראה שו״ע אדה״ז הל׳ ת״ת שם שמצד כל העוסק כר‪:‬‬ ‫נכוו הדבר ‪ . .‬ללמוד הלכות כל הקרבנות כשלימות כו׳ כמבואר‬ ‫היטב בחיבור הרמב״ם כוי‪ .‬וראה פיה״מ להרמב׳׳ם סוף מנחות‪ :‬ראוי‬ ‫לאדם להתעסק בדברי הקרבנות ולשאת ולתח בהן)בתרגום קאפח‪:‬‬ ‫ולהתבונן בהם(‪ .‬באר שבע בהקדמה בסופה‪ .‬וראה בחיי צו שם‪.‬‬ ‫בב״י סי׳ א׳ הביא ב׳ המאמרי רז״ל )דתענית מגילה ודמס׳‬ ‫מנחות( ביחד‪ .‬ואולי — כי שם מדובר רק באמירת פרשת הקרבנות‪.‬‬ ‫ובטור או״ח ר״ס מח ״כדאי׳ במדרש כר כ׳׳ז שעוסקין בהן מעלה אני‬ ‫עליהם כאילו הקריבום לפני״‪ .‬ובב״י שם ציין לתענית ומגילה שם‪.‬‬ ‫וראה לקו״ש חייה ע׳ ‪ 438‬ובהערה שם‪.‬‬ ‫וראה לקו״ש ערב פסח תשמ״ט ס״ג‪.‬‬

‫‪(10‬‬

‫שו׳׳ע אדה״ז מהד״ק שם םי״ג‪ .‬ועד׳׳ז במהד״ת שם )משו״ע‬

‫שם ס״ו‪ .‬וט״ז שם סק״ו(‪ .‬ולהעיר דמשנה מלשון הטור שם ״טוב‬ ‫לאומרם ביום״‪ .‬ושם ר״ס מח‪ :‬כאילו הקריבו קרבן תמיד‬

‫יוחד‬

‫במועדו‪ .‬וראה הלשון בסדר קרבן פסח )סידור האריז״ל‪ .‬של״ה קמב‪,‬‬ ‫א‪ .‬סידור אדה״ז( לפניו ולאחריו )וראה בארוכה לקו״ש ערב פסח‬ ‫הנ״ל(‪ .‬אבל ראה אוה״ת במדבר )שבועות( ע׳ קנט ואילך‪.‬‬ ‫‪ (11‬ראה שו״ע אדה״ז מהד״ק שם )סי׳׳א ואילך‪ ,‬וש׳׳נ(‪ :‬ולפי‬ ‫שכל קרבן ‪ . .‬טעון נסכים לפיכך כו׳)סי״א(‪ :‬יאמר תחלה פ׳ חטאת‬ ‫ואח״כ פ׳ עולה מפני שחטאת כוי )סי״ב(; צריך לומר פ׳ הקרבנות‬ ‫מעומד ‪ . .‬דוגמת הקרבתו שהיתה מעומד• )םי״ד(‪ :‬אבל לא יאמר‬ ‫כך אחר פ׳ חטאת כוי והרי זה כמקריב חולין בעזרה כו׳ )סטיו(‪.‬‬ ‫ו ע ו ד ״ ‪ .‬וראה שם ר״ס מח‪ .‬ובארוכה של״ה רא‪ ,‬ב ואילך‪ .‬ושם )רב‪,‬‬ ‫סע״א(‪ :‬וגם מאחר שכל העוסק בפי הקרבנות לשם הקרבת הקרבן‬ ‫הוא במקום הקרבת הקרבן צריך שיהי׳ דומי׳ להקרבה בכל חוקותיי‬ ‫וככל משפטיי‪.‬‬ ‫ובתנחומא שם כהמשך העני! )ועד״ז בפסיקתא וויק״ר בקיצור‬

‫•(‬

‫ועד״ז העניו‬

‫דתפלות במקום קרב!‪ ,‬אבל ראה טזשו״ע‬

‫ן ן אדי! ״ז והו״ל הערה ‪ :(4‬ולכן צריך ליזהר וכד‪.‬‬

‫לשון( למה הם מתחילים התינוקות של בית רבן ללמוד בספר ויקרא‬ ‫כוי ומפני שהם טהורים כו׳ שיהו מתחילין תחלה בסדר הקרבנות‬

‫ויש לומר דבל תנאים אלן שבהם צריכה התפלה להיות דוחה‬

‫יבואו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים לפיכך אני מעלה עליהם‬

‫להקרכח קרכנות הס רק משום שהפעולה !התוצאה דתפלה דומה‬

‫כאילו הם עומדים ומקריבים לפני הקרבנות‪ .‬וראה עץ יוסף שם‪:‬‬

‫לקרבנוח‪ ,‬או דמעשה התפלה היא במקום מעשה הקרבנות‪ ,‬משא״כ‬

‫מפני שהעסק כו׳ הוא כאילו הקריבם שפיר שייך להתינוקות כוי‬

‫בתורה הוא משום שלימוד תודח הקרכנות הוא בגדר הקרבת קרב!‬

‫שאסור להקריב בטומאה‪ .‬ועד״ז בפי׳ מהרדיו בויק״ר‪.‬‬

‫מחש‪.‬‬ ‫ולהעיר מלקו״ח ר״פ פינחס‪ :‬וכו בקרבנות מחשבה ‪ 11‬תפלה‬ ‫עבודה שכלך‪ .‬שכנגד הקבבנות זדבור הוא ת״ת דקרבנות כל העוסק‬ ‫ב ת ח ת עולה כ י ועבודת הקרבנוח עצמן כ י מעשה‪.‬‬

‫‪(12‬‬

‫תנחומא שם‪.‬‬

‫!!(‬

‫״ואם ברצונך לידע )האמור לפנ״ז בקרבנות ״שאני מעלה‬

‫עליכם כאילו בקרבנות אתם עוסקים״( בא וראה כשהקב״ה מראה‬ ‫ליחזקאל את צורת הבית כוי״‪ .‬וגם בפסיקתא ובויק״ר הובאו בהמשך‬

‫ארל הלשונות ופרטי התנאים בשו״ע שם ‪..‬שהתפלה היא במקום‬

‫אחד‪ .‬ובהל׳ ת״ת שם )הנ״ל הערה ‪ (6‬שמצד כל העוסק כו׳ ״נכון‬

‫ל!רייי ולכן צריך שתהיי דוגמת הקרב! בכוונה ומעומד וקביעת‬

‫הדבר אם אפשר לו ללמוד הלכות כל הקרבנות כשלימות וכל‬

‫מקוח ודלי חציצה וכו — הם לכאורה כמו הפבטיס לגבי עסק‬

‫העבודות שבמקדש והלכות המקדש וכל כליו כמבואר באר היטב‬

‫וחודו! ה ק ד מ ו ת והמבוארים בפ‪1‬יס ובהערה ‪ ,(11‬ויתר על כן‪ ,‬ומזה‬

‫בחיבור הרמב״ם ז״ל בסי עבודה וסי קרבנות״‪.‬‬

‫משמע‪ ,‬שגם החפצה דתפלה היא בגדה הקרבת קבב! ממש‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫י‪ -‬ובאה לקדיש ערב פסח תשמ״ט סייג‪.‬‬ ‫״(‬

‫מעשה ה״גברא״ דנחשב כאילו האדם עוסק בבנין הבית‪ ,‬כ׳׳א גם על‬

‫בתנחימא שם‪ :‬לא תשכח! עצמכם לסדר הקרבנות אלא‬

‫הזהרו לקרות בהן לשנות בהן ואם תעסקו בהן אני מעלה עליכם‬ ‫כאל! בקרבנות אתם עוסקים‪ .‬וראה !ע״ד החסידות( תריח שם‪ ,‬עייר‬ ‫ואילן‪.‬‬

‫‪(1-1‬‬

‫והיינו דה״כאילו״ הוא לא רק על עוסקים כבנין הבית‪ ,‬על‬

‫‪c‬‬

‫רמהד״ת שם‪ :‬אבל אצ״ל מעומד‪ .‬אבל שם מפוהש הטעם‪:‬‬

‫תאחר שהוא א ת ה כהן העובד כד‪.‬‬ ‫••(‬

‫יואה אליי דרה חק״י דיג‪.‬‬

‫פתיחה‪ :‬לימוד תורת הבית‬ ‫הביאור בזה‪ :‬המצוה ד״ועשו לי מקדש‬

‫וי״ל‬

‫ושכנתי בתוכם״ ׳ היא מ״ע לדורות ׳‪ :‬מוטל חיוב על‬ ‫‪6‬‬

‫‪5‬‬

‫ג‪.‬‬

‫ג‬

‫ואת״ל‪ ,‬זהו מרומז ברמב״ם לפני הלכות בית‬

‫הבחירה‪ ,‬בתהילת ספר עבודה‪ ,‬שמביא את הכתוב‬

‫‪22‬‬

‫לבנות בית המקדש‪ ,‬ולכן כשאין ישראל‬

‫״שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך״‪ :‬בהקדמת פסוק‬

‫יכוליז לבנות ביהמ״ק בפועל ובמעשה‪ ,‬מפני סיבות‬

‫זה לפני הל׳ בית הבחירה וספר עבודה‪ ,‬הוא מרמז‬

‫תלויות בהם ׳ חל עליהם החיוב והמצוה״‬

‫ומגלה שישנו חיוב וציווי ד״שאלו שלום״)בדיבור וכוי(‬

‫ישראלי׳‬ ‫שאינן‬

‫‪8‬‬

‫להתעסק ״בקרייתה״‪ ,‬שעי״ז הרי זה ״כאילו אתם בונים‬ ‫אותו״‪.‬‬

‫שזהו הלימוד בהל׳ ביהב״ח״ וס׳ עבודה ‪.‬‬ ‫‪24‬‬

‫באם כוונת הרמב״ם היא שצריך ללמוד הלכות‬

‫כלומר‪ :‬לא זו בלבד שמאחר שאין אנו יכולים‬

‫אלו )רק( בתור ״זכר למקדש״‪ ,‬הרי הי׳ לו להביא את‬

‫לבנות את הביהמ״ק בפועל‪ ,‬לכן אנו לומדים עכ״פ‬

‫הכתוב שממנו זה נלמד בגמרא — ‪,,‬מנלן דעבדינן‬

‫אודות צורתו כו׳ בתור זכר ושייכות רוחנית לבנין‬

‫זכר למקדש שנאמר כו׳ ציון היא דורש אין לה מכלל‬

‫‪20‬‬

‫דבעי דרישה״‪ :‬מאחר שהוא מביא דוקא את הפסוק‬

‫המקדש‪ ,‬אלא שבעסק זה בלימוד יש מגדר מצות‬

‫‪25‬‬

‫‪26‬‬

‫״שאלו שלום ירושלים״ מדגיש הרמב״ם שישנו חיוב‬

‫בנין בית המקדש׳ ‪.‬‬ ‫‪2‬‬

‫מיוחד ללמוד ולעסוק בהפרטים ובפרטי הפרטיםי‬ ‫)בדרך של ״שאלו״‬

‫‪28‬‬

‫‪2‬‬

‫ב״שלום״( של הל׳ בית הבחירה‬

‫החפצא של )בנין( הבית*‪ .‬ובמודגש בלשון הפסיקתא‪ ,‬ויק״ר ויל״ש••‬

‫— לא רק בתור ״זכר למקדש״ בעבר ובכדי לדעת איך‬

‫שם ״הואיל ואתם מתעסקים בו כאילו אתם בונים אותו )בו(״‪.‬‬

‫לבנותו בעתיד‪ ,‬אלא זהו חיוב וציווי בבנין ביהמ״ק‬

‫ובמנחות שם‪ :‬אלו ת״ח העוסקין בהלכות עבודה מעלה עליהם‬

‫בהווה‪ ,‬בזמן הזה‪.‬‬

‫הכתוב כאילו נכנה מקדש בימיהם‪ .‬וראה שיחת ש״פ ראה תש״מ‪.‬‬ ‫‪(is‬‬

‫תרומה כה‪ ,‬ח‪ .‬רמב״ם ריש הל׳ בית הבחירה‪.‬‬

‫‪(16‬‬

‫להעיר מאוה״ח תרומה שם‪ :‬היא מ״ע כוללת כ ל הזמנים‬

‫משא״כ מהפסוק )והלשון( ״ציון היא דורש אין‬ ‫לה״‪ ,‬למדים רק את החיוב של הדרישה‪ ,‬ע״ד זכר‪.‬‬

‫‪ . .‬אפילו בגליות כר‪ .‬וראה ספרי דבי רב ל ס פ ר י ) ר א ה יב‪ ,‬י — פי׳‬ ‫יד(‪.‬‬

‫ועפי״ז נמצא שהלימוד של הל׳ בית הבחירה אינו‬ ‫רק כדי לדעת כיצד לבנותו לעתיד ‪ ,‬אלא זהו נוגע גם‬ ‫‪29‬‬

‫‪ (17‬ואף ש״בנין בית הבחירה״ הוא מה״מצות שהם חובה על‬ ‫הצבור לא כל איש ואיש״)סהמ״צ להרמב״ם בסוף חלק המ״ע( הרי‬ ‫כתב הרמב״ם )הלי ביהב״ח פ׳׳א הי״ב(‪ :‬״הכל חייבין לבנות ולסעד‬

‫לחיוב בנינו עכשיו‪ ,‬ע״י העסק בהלכות אלו‪ ,‬ע״י‬ ‫״שאלו שלום ירושלים״‪.‬‬

‫בעצמן ובממונם אנשים ונשים״‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫כעין‬

‫דוגמא‬

‫לענין‬

‫הנ״ל‬

‫בהלכה בפועל‪,‬‬

‫‪(18‬‬

‫בפועל‪ ,‬אף שהסיבה העיקרית תלוי׳ בהם דמפני חטאינו‬

‫‪(19‬‬

‫להעיר מבחיי ויקהל שם‪ :‬מצוה גדולה היא‪ .‬ובשו״ע‬

‫שלימות התשובה והכפרה על חטא )בשוגג( הוא‬

‫אדה׳׳ז או״ח סתרכ״א סט״ז‪1 :‬מצנה ללמוד ביוה״כ משניות יומא כדי‬

‫ע״י וידוי דברים עם הקרבן ‪ ,‬אעפ״כ בזמן הגלות שאי‬

‫כוי‪.‬‬

‫שתעלה האמירה במקום הקרבה‪.‬‬ ‫‪(20‬‬

‫להעיר מהל׳ ת״ת לאדה״ז פ״א ס״ד )מכתבי האריז״ל(‬

‫מצינו במצות דתשובה וגירות‪:‬‬

‫‪0‬נ‬

‫אפשר להקריב קרבן‪ ,‬נפעלת שלימות הכפרה ע״י‬

‫״שכל נפש מישראל כוי תקיים כל התרי״ג מ צ ו ת ‪ . .‬ודיבור ומחשבה‬ ‫הוא לימוד הלכותיהן על ד ר ך שאמרו חכמים כו׳ שבל העוסק‬ ‫בתורת חטאת כאילו כוי״‪ .‬וראה לקו״ת ר״פ פינחס‪ .‬ובבאר שבע שם‪:‬‬

‫תהלים קכב‪ ,‬ו‪.‬‬

‫‪(22‬‬

‫‪ (23‬כי כמו ש״מקדש תקרא ירושלים כולה״)פיה״מ להרמב׳־ם‬

‫שכבר קדמונים אחזו שער שהלמוד והעסק במצות הבלתי נוהגות‬

‫ראש השנה רפ״ד(‪ ,‬כן מובן לאידו‪ ,‬וכפשוטו של ענין‪ ,‬דבירושלים‬

‫בזמן הזה יותר הכרחי כוי כי אחר שלשלמותינו צריכים אנו לעיון‬

‫)נכלל( הכוונה )גם( למקדש‪ .‬ובפרט ע״פ תוד״ה מאי )זבחים ס‪,‬‬

‫ומעשה בכל חלקי תורתינו הקדושה ובזה החלק הבלתי נוהג אי‬

‫בשביל הבית ואיך יתכן‬

‫אפשר בו המעשה והעיון והלמוד בו יספיק לנו לעיון ומעשה יחד‪.‬‬ ‫‪(21‬‬

‫להעיר מפיה״מ להרמב״ם מנחות שם‪ ,‬שלאחרי שמביא‬

‫״כל העוסק בתורה כאילו הקריב כו׳ ואמרו ת״ח העוסקים בהלכות‬

‫סע״ב(‬

‫ד״ירושלים לא נתקדשה אלא‬

‫שקדושת הבית תבטל וקדושת ירושלים קיימא״‪.‬‬ ‫‪ (2.1‬ראה לעיל הערה ‪ 13‬מהל׳ ת״ת‪.‬‬ ‫‪. (s2‬ר״ה ל‪ ,‬א‪ .‬סוכה מא‪ ,‬א‬

‫עבודה מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה ביהמ״ק כו׳ וע״כ ראוי‬

‫‪(26‬‬

‫לאדם להתעסק כו״׳ מסיים ״ולא יאמר הרי הן דברים שאין צורך‬

‫‪ (27‬ראה בחיי ס״פ ויקהל‪ .‬צורת הבית להתוי״ט בהקדמה‪.‬‬

‫להן בזמן הזה כמו שאומרים רוב בני אדם״‪.‬‬

‫ירמי׳ ל‪ ,‬יז‪.‬‬

‫פיה״מ ובאר שבע שצויינו לעיל הערה ‪.9‬‬

‫וראה הון עשיר ריש מס׳ מדות‪.‬‬

‫‪(28‬‬

‫להעיר ממש״כ )ראה יג‪ ,‬טו( ודרשת וחקרת ושאלת‪,‬‬

‫ודחז״ל בזה )סנה׳ מ‪ ,‬סע׳׳א(‪.‬‬ ‫•(‬

‫ראה‬

‫לעיל‬

‫הערה ‪9‬‬

‫ובשוה״ג הבי‬

‫עד״ז‬

‫לעוץ‬

‫שינוי‬

‫הלשוהח ר הקרבת הקהכנות‪.‬‬ ‫״(‬ ‫שח‪.‬‬

‫וי יל שזהו החידוש דשמואל לגבי המאמר לפריז ביל״ש‬

‫‪ (29‬ראה הקדמתו לפיה״מ בנוגע למס׳ מדות — הובא לקמן‬ ‫בפנים‪.‬‬ ‫‪ (30‬ראה רמב״ם ריש הל׳ תשובה‪ .‬וראה בית אלקים להמבי״ט‬ ‫שער התשובה פרק בי‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫ד‬

‫עי״ז‬

‫וכתב התוי״ט ‪ ,‬שאע״פ שבנין ביהמ״ק דלעתיד‬ ‫אינו דומה לבנין בית שני‪ ,‬וכמ״ש הרמב״ם בעצמו‬ ‫בהל׳ בית הבחירה ש״בניו העתיד להבנות אע״פ‬ ‫שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר‪ ,‬ואנשי בית‬ ‫שני כשבנו בימי עזרא בנוהו כבנין שלמה ומעין‬ ‫דברים המפורשים ביחזקאל״ — א״כ סו״ס מהי‬ ‫התועלת שבידיעת מדות הבית השני‪.‬‬

‫תשובה‬

‫דברים(‬

‫)ווידוי‬

‫בלבד ‪/‬‬

‫מילה וטבילה״ ‪ ,-‬ובזה נעשית הגירות כשלימות‪ -,‬וזה‬

‫מבאר בזה התוי״ט‪ ,‬שאעפ״כ יש תועלת בלימוד‬ ‫מס׳ מדות להבנין דלעתיד‪ ,‬והיינו בנוגע להפרטים‬ ‫שבהם שווה הבית דלעתיד לבית השני והראשון‪.‬‬ ‫ואיה״נ‪ ,‬שבבית דלעתיד יהיו שינויים לגבי בנין בית‬ ‫שני‪ ,‬כי ״יגלה הקב״ה עינינו‪ . .‬ולהבין הסתום בדברי‬ ‫יחזקאל ונבנהו‪ ,‬אבל מ״מ צריך לסיפור מ י ן השני שכן‬ ‫רוב ועיקרי הבנין מיוסדים בתבנית ה׳ אשר השכיל‬ ‫לדוד ולא ימוט״‪ .‬וזוהי כוונתו של הרמב״ם בראייתו‬ ‫מהכתוב )שדוד אמר לשלמה( ״הכל בכתב מיד ה׳ עלי‬ ‫השכיל״ ‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫מקיימים‬

‫כשלימות את מצות התשובה״‪:‬‬ ‫וכידוע הנפק״מ בהלכה בפועל בנוגע לאל תשת‬ ‫גו׳ רשע להיות עד ח מ ס ״‬ ‫וביותר שייכות לנדו״ד — ענין הגירות‪ :‬למרות‬ ‫שלצורך הכניסה לברית להתגייר ״צריך מילה וטבילה‬ ‫והרצאת קרבן״ ‪ ,‬מ״מ ״בזמן הזה שאין שם קרבן צריך‬ ‫‪,4‬‬

‫‪,5‬‬

‫״כשיבנה‬

‫ביהמ״ק יביא קרבן״‬

‫‪35‬‬

‫אינו נוגע להגמר‬

‫והשלימות של הגירות בזמן הזה ‪.‬‬ ‫‪36‬‬

‫עפיהנ״ל )ס״ב( יש‬

‫ה‪.‬‬

‫לבאר מ״ש‬

‫הרמב״ם‬

‫בפיהמ״ש בהקדמה בנוגע למס׳ מדות‪ :‬״אין בו ענין‬ ‫אחר אלא סיפור שהוא זוכר מדת המקדש )של בית‬ ‫שני( וצורתו ובנינו וכל ענינו‪ ,‬והתועלת שיש בענין‬ ‫ההוא כי כשיבנה ב״ב יש לשמור ולעשות התבנית‬ ‫ההוא והתבניות והצורות והערך מפני שהוא ברוח‬ ‫הקודש כמו שאמר הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל״‪.‬‬ ‫‪37‬‬

‫תי(‬

‫באנציקלופדיא תלמודית ערך‬

‫חטאת )ע׳ תקג( כותב‬

‫— ולא ראינו זה כלל )שראי׳ היא בדבר הרגיל — שד״ח כללים מעי‬ ‫ל כ ל ל עז‪ .‬ושיו( וגם אבותינו לא ספרו לנו‪ — .‬והמקורים שצויינו‬ ‫שם יל״פ בדוחק עכ״פ‪ .‬ואכ״מ ומבואר במק״א‪ .‬וראה הערה שלאח״ז‪.‬‬ ‫‪(32‬‬

‫‪40‬‬

‫‪41‬‬

‫‪38‬‬

‫בפשיטות שאף בזמה״ז כאו״א צריך לכתוב חיובי חטאת שלו)וש״ נ(‬

‫וצ״ע ברי‬

‫‪3,‬‬

‫ישמעאל‬

‫ש״כתב על פנקסו כו׳‬

‫לכשיבנה‬

‫ביהמ״ק אביא חטאת שמינה״ )שבת יב‪ ,‬ב( והרי אין מביאין חטאת‬ ‫נדבה‪ - .‬־ ובכל אופן צ״ע דלא אישתמיט שום תנא וכוי לכתוב כן‪.‬‬ ‫ולגודל התמי׳ אולי י״ל ובפשטות‪ :‬ר׳ ישמעאל הי׳ בזמן ר״י בן חנניא‬ ‫שאז ניתנה הרשות לבנות ביהמ״ק )ב״ר םפס׳׳ד( ובזמן ההוא קודם‬ ‫שבטלו הרשיון — קרה לרי׳׳ש שהטה וכתב על פנקסו‪ .‬וראה בכל‬ ‫הנ״ל שיחת ו־ תשרי תשמ״א‪.‬‬

‫אבל אי״ז מיושב לגמרי‪ :‬מאחר שבבנין דלעתיד‬ ‫יהיו כמה וכמה שינויים באופן שיהיו זקוקים לזה‬ ‫ש״יגלה הקב״ה עינינו כו׳ ‪ . .‬ולהבין הסתום בדברי‬ ‫יחזקאל״ — א״כ מהו ההכרח להיות ״זוכר מדת‬ ‫המקדש וצורתו ובנינו וכל עניניו״ שבמס׳ מדות ?‬ ‫‪42‬‬

‫ועפיהנ״ל יובן‪ :‬מכיון שהמ״ע דועשו לי מקדש‬ ‫היא תמידית‪ ,‬י״ל שישנה תמיד המצוה לעסוק בבניו‬ ‫המקדש‪ ,‬כלומר‪ :‬תוכן המצוה אינה רק בעצם הלימוד‬ ‫והידיעה בתורת הבית‪ ,‬אלא גם — לעשות כל התלוי‬ ‫בישראל שיהי׳ הכל מוכן ושיוכלו לבנות תיכף ‪ ,‬עד‬ ‫שזה פועל שאין בנין הבית בטל‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬ ‫‪43‬‬

‫משפטים כג‪ ,‬א‪ .‬טושו״ע חו״מ סו״ם לד‪ .‬אגה״ת פ״א‪ .‬וראה‬

‫וזה שלעתיד יוזקקו בפועל לזה ש״יגלה הקב״ה‬

‫קידושין מם‪ ,‬ב )שו״ע אה״ע סי׳ לח סקל״א(‪ .‬אבל אינו דומה פי׳‬

‫עינינו ולהבין הסתום בדברי יחזקאל״‪ ,‬או שבכמה‬

‫ן!־(‬

‫לשון בנ׳׳א ודהמקדש( ללשון תורה )״רשע״ — בעדית(‪.‬‬ ‫וצ״ע בהמקדש את האשה ע״מ שהוא צדיק ולא ידעו שכבר‬

‫ענינים הרי ״כשיבנה משה ואהרן יהא עמנו״ ‪ ,‬והם‬ ‫‪44‬‬

‫חרב ביהמ״ק‪ .‬וכן — בזמן ביהמ״ק אולי גם אז אין קרבן מעכב‬ ‫לקידושין כמו ש״אין אומרים כשמעון בין עזאי״ )קידושין שם(‪.‬‬ ‫וראה חלקת מחוקק שם סקמ״ד‪ .‬ב״ש שם סקנ״ה‪ .‬בית אלקים‬ ‫שם‪ .‬תשיבת חת״ס ״קובץ תשובות״ )ירושלים תשל״ג( תשובה כא‪.‬‬ ‫שיחת י׳ תשרי הנ״ל‪.‬‬ ‫!‪!5‬‬

‫י־מב״ם הל׳ איסורי ביאה פי׳׳ג ה״ד‪ .‬מבריתות ט‪ ,‬א‪.‬‬

‫ל!(‬

‫רמב״ם שם ה״ה‪ ,‬ע״פ כריתות שם‪.‬‬

‫‪(36‬‬

‫בנוגע לזמן הבית — ראה רמב״ם הל׳ מחוסרי כפרה פ״א‬

‫ה״ב‪ .‬צפע״נ הל׳ איסו״ב שם ה״ד‪ .‬וראה ריטב״א יבמות מו‪ ,‬ב סד״ה‬ ‫דיומא‪ .‬נמוק״י שם ד״ה תנו רבנן בשם ר״י‪ .‬רע״ב כריתות שם‪.‬‬ ‫ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪(37‬‬

‫‪(39‬‬

‫בפתיחה למס׳ מדות‪.‬‬

‫‪ (10‬פ״א ה״ד‪.‬‬ ‫‪(11‬‬

‫וראה שו״ת חת׳׳ס יו״ד סרל״ו‪ .‬או״ח םר״ח‪ .‬וראה גם‬

‫בארוכה אוה״ח תרומה כה‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪(12‬‬

‫בתוי״ט שם מסיים ״ואילו לא היי זה הספור נכתב בספר‬

‫לא מצאנו ידינו ורגלינו באותו הבנין העתיד שיבנה במהרה בימינו״‪.‬‬ ‫יצ׳׳ע‪.‬‬ ‫‪ (.13‬ראה פרש״י יחזקאל שם‪ ,‬יא‪ :‬וישמרו ילמדו עניני המדות‬ ‫מפיר שידעו לעשותם לעת קץ‪ .‬וראה צורת הבית שם בתחלתו‪ :‬צוה‬

‫בהוצאת קאפח‪ :‬והתועלת בכך שכשיבנה לשמור בו אותה‬

‫השם ב״ה אל הנביא שיגיד לישראל שימדדו כל תוכן חשבון ה ב נ ץ‬

‫צורה ואותו היחס כי אותו היחס מאת ה׳ כמו שאמר הכל בכתב מיד‬

‫ושישמרו הצורות בלבבם שמא היום יבא משיח ואין כאן בונה פונה‬

‫ה׳ עלי השכיל‪.‬‬ ‫‪(38‬‬

‫דה״א כח‪ ,‬יט‪.‬‬

‫לבניו בהמ״ק‪.‬‬ ‫‪(u‬‬

‫תוד״ה אחד )פסחים קיד‪ ,‬סע״ב(‪ .‬וראה יומא ה‪ ,‬ב‪.‬‬

‫פתיחה‪ :‬לימוד תורת הבית‬ ‫יגלו איך צריך לעשות — אי״ז גדעון במצות העסק‬

‫ישראל‬

‫בלימוד שהוא בגדר בנין ביהמ״ק‪ ,‬אלא זהו עילוי‬

‫שעליהם(‪.‬‬

‫שיתוסף לעת״ל‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬

‫ה‬

‫)ועי״ז הם מקיימים כשלימות את המצוה‬

‫משא״כ הענינים שבמקדש דלעתיד שיתגלו בידי‬

‫וי״ל שכשם שהוא בנוגע להלימוד והעסק‬

‫והידיעה בצורת הבית כר‪ ,‬כ״ה גם בנוגע לבנין הבית‬ ‫כפשוטו‪.‬‬

‫שמים — אינם שייכים לחיוב ומצות בנין ביהמ״ק‪,‬‬ ‫המוטלים על בנ״י‪.‬‬ ‫אבל המדרש והזהר )פנימיות התורה( מדברים‬

‫ידוע שבאופן בנין ביהמ״ק דלעתיד ישנן שתי‬

‫ע״ד השלימות של ביהמ״ק דלעתיד ותכלית המכוון‬

‫דעות א( ״יגלהי• ויבוא משמים שנאמר מקדש אדנ״י‬

‫שבו — שזה יופעל ע״י העילוי שבביהמ״ק שייעשה‬

‫‪46‬‬

‫‪4‬‬

‫כוננו ידיך״‪ :‬ב( הבנין יהי׳ בידי אדם‪ ,‬שמשיח יבנה‬

‫הענין שיהי׳ בידי שמים‪.‬‬

‫ביהמ״ק ‪.‬‬ ‫‪47‬‬

‫אחד מהאופנים בהם אפשר‬

‫לתווך בין שתי‬

‫הדעות — יש לומר‪ :‬החלק והסוג שבהבנין המבואר‬ ‫‪48‬‬

‫ומובן‬

‫מלמעלה‬

‫״בנינא‬

‫דקוב״ה״יי לכן הם מדגישים את‬

‫מה״סיפור״ שבמס׳‬

‫מדות )ובלשון הרמב״ם‬

‫״מעין דברים המפורשים ביחזקאל״( יבנה בידי אדם‪:‬‬ ‫והפרטים שהם בסוג של ״אינו מפורש ומבואר״‪ ,‬יתגלו‬ ‫משמים ע״י הקב״ה‪.‬‬ ‫— ע״י משיח )שאיליו יתגלה מה ש״אינו מפורש‬ ‫ומבואר״(‪,‬‬

‫ח״ו בהבנין שע״י בנ״א‪ ,‬שע״י משיח צדקנו‪.‬‬ ‫שבמעשה‬

‫הבנין הם מקיימים את מצות בנין‬

‫ביהמ״ק בשלימותה‪ ,‬ולאחר זה יתוסף מה שייגלה‬ ‫ויבוא משמים‪.‬‬

‫ןאו באופן אחר‪ :‬בנין הבית למטה יהי׳ בידי אדם‬ ‫ובמקדש זה‬

‫ועפי״ז‬

‫מובן בהענין כמו שהוא לעת״ל‪ ,‬שזה‬

‫שחלק מהמקדש יתגלה מן השמים‪ ,‬אי״ז מחמת חסרון‬

‫שלמטה‬

‫״יתלבש״ המקדש‬

‫שלמעלה״ ‪,‬‬ ‫‪4‬‬

‫ז‪ .‬עפי״ז יומתק זה שע״י ההתעסקות עתה בלימוד‬ ‫וקריית‬

‫צורת הבית ״אני מעלה עליהם כאילו הם‬

‫עוסקים בבנין הבית״‪ ,‬או כהלשון האחר ״הואיל ואתם‬ ‫מתעסקין בו כאילו אתם בונים אותו״)ובשתי קצוות(‪:‬‬

‫וכדוגמת ו ע ״ ד האש שלמעלה שנתלבשה באש‬ ‫שלמטה — שמצוה להביא מן ההדיוט‬ ‫‪50‬‬

‫שזה יביא את הנצחיות בהבנין דלעתיד[‪.‬‬ ‫ובזה מוסבר טעם השינוי והחילוק שבין ב׳ דעות‬ ‫הנ״ל — דעת הרמב״ם שמשיח יבנה את המקדש‪,‬‬ ‫ומ״ש בזהר ומדרשים כו׳ שייבנה בידי שמים‪:‬‬ ‫הרמב״ם הוא ספר הלכות‪ ,‬שעפ״י הלכה בנין‬ ‫המקדש הוא מצוה המוטלת על ישראל‪ ,‬לכן הוא‬ ‫מדגיש את החלק של בנין בית המקדש שייבנה ע״י‬ ‫‪ (45‬פרש״י סוכה מא‪ ,‬סע״א‪ .‬ר״ה ל‪ ,‬סע״א‪ .‬וכ״ה בתוס׳ סוכה‬ ‫שם‪ .‬שבועות טו‪ ,‬ריש ע״ב ד״ה אין‪ ,‬ומסיים ״וכן מפרש במדרש‬ ‫תנחומא״)וי״ל שהכוונה לתנחומא פקודי יא(‪ .‬זח״א כח‪ ,‬א‪ .‬ח״ב נט‪,‬‬ ‫סע״א‪ .‬קח‪ ,‬סע״א‪ .‬חייג רכא‪ ,‬א‪ .‬ילקוט תהלים רמז תתמה בסופו‪.‬‬

‫מאחר שלכל הדיעות תהי׳ תכלית השלימות של‬ ‫הביהמ״ק ע״י מה ש״יגלה ויבוא משמים״ — ודוקא‬ ‫חלק זה )שלא ייבנה בפועל ע״י בנ״א( גורם את‬ ‫הנצחיות בהביהמ״ק‪ ,‬כ מ ״ ש ״ ״אם ה׳ לא יבנה בית שוא‬ ‫עמלו בוניו בו״‪ ,‬אשר )הבית הראשון והשני הם ״בניינא‬ ‫דבר נש דלית בי׳ קיומא כלל״‪ ,‬אבל( הבית השלישי‬ ‫מאחר שהוא ״בניינא דקוב״ה״ יהי׳ קיים לעולם —‬ ‫נמצא‪ ,‬שקיום מצות בנין ביהמ״ק בזה״ז ע״י העסק‬ ‫בתורת הבית וצורתו צריך ג״כ להיות מעין ודוגמת‬ ‫הבנין בפועל ע״י בנ״י לעת״ל — חיוב ומצות הלימוד‬ ‫והעסק בהמדות והתבניות וכו׳ הידועים לבנ״א‪ ,‬שזהו‬ ‫בחלק הבנין שיהי׳ בידי אדם״‪.‬‬ ‫לאידך‪ ,‬כשם ששלימות במקדש דלעת״ל תיעשה‬

‫וראה תנחומא )באבער( בראשית יז )בסופו(‪.‬‬ ‫‪ (46‬בשלח טו‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪ (47‬רמב״ם הל׳ מלכים רפי״א ובסופו‪ .‬וכמובן גם ממ״ש בנוגע‬ ‫התועלת במס׳ מדות )נעתק לעיל בפנים(‪ .‬והוא ע״פ ירושלמי מגילה‬ ‫פ״א הי׳׳א‪ .‬ויק׳׳ר פ״ט‪ ,‬ו‪ .‬וראה גם ירושלמי פסחים פ״ט ה״א‬ ‫)תוספתא פסחים פ״ח‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪ (48‬ראה עוד אופנים לקמן סי״ט‪.‬‬ ‫‪ (49‬ראה עד״ז ערוך ל נ ר סוכה שם ד״ה א״נ‪.‬‬

‫‪(51‬‬

‫זודא וזח״ג שנטמנו בהערה ‪.45‬‬

‫‪(52‬‬

‫תהלים קכז‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪ (53‬ועפ״ז מובן הלשון דשמואל במדרשים )פסיקתא וויק״ר(‬ ‫הנ״ל ״כאילו אתם בונים אותו״‪ ,‬ולא כמ״ש בצורת הבית שם ״ונראה‬ ‫לדקדק מלשונו )דשמואל בפסיקתא•( שאמר בונים בו ולא אמר‬ ‫בונים אותו כוי‪ ,‬שמשמעו קצת ממנו‪ ,‬וזה מפני שעניני הבנין הזה‬ ‫סתומים בלתי מפורשים״‪ .‬וראה בהמשך דבריו שם‪.‬‬

‫‪ (50‬עירוביו סג‪ ,‬א‪ .‬יומא כא‪ ,‬ב‪ .‬וראה לקו״ת ר״פ תצא )לד‪ ,‬ג‬ ‫ואילך(‪ .‬יוה״כ )סח‪ ,‬ג(‪ .‬סוכות )עח‪ ,‬ד(‪ .‬ברכה )צד‪ ,‬ב(‪ .‬וראה במדבר‬ ‫)יא‪ ,‬א(‪.‬‬

‫•(‬

‫כ ה כצורת הבית שם‪ ,‬ולפנינו בפסיקתא דר״כ ופס״ר‬

‫‪,‬אותו״‪ .‬והלשון ‪..‬בונים ברי הוא בילק״ש יחוקאל שם‪.‬‬

‫ו‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫דוקא ע״י מה שיגלה ויבוא מן השמים כנ״ל‪ ,‬עד״ז הוא‬ ‫במצות הלימוד והעסק בכל פרט וחלק של מעשה‬ ‫הבניו‪ ,‬שגם בזה זקוקים ל״אני מעלה עליהם״‪ ,‬שדוקא‬ ‫עי״ז נפעלת תכלית השלימות )דעתה( במצות הבני׳‬ ‫שע״י העסק בתורת הבית‪.‬‬ ‫ח‪ .‬מכל הנ״ל ישנה הוראה מיוחדת לכל יהודי‪:‬‬ ‫ראשית‪ ,‬עד כמה זהו דבר המתאים לעסוק בתורת‬ ‫הבית צורתו מוצאיו ומובאיו וגו׳ ובפרט בימי בין‬

‫המצרים‪ ,‬כי עי״ז מקיימים בזמן הגלות את המצוה של‬ ‫בנין בית המקדש‪ ,‬וממילא זה גופא מחליש את העניו‬ ‫של חורבן )ואת הגלות בכלל( ומחליש את ימי בין‬ ‫המצרים כר‪.‬‬ ‫וזה גופא פועל שמ״כאילו אתם בונים אותו״‪,‬‬ ‫מגיעים אל בנין ביהמ״ק כפשוטו בגשמיות ע״י משיח‬ ‫צדקנו‪ ,‬ונתגלה בו מיד הביהמ״ק שלמעלה‪ ,‬ובמהרה‬ ‫בימינו ממש‪.‬‬

‫ז‬

‫סימן א‬

‫מצות בנין המקדש‬ ‫וסיום מסכת מדות‬

‫א‪ .‬כתב הרמב״ם בסהמ״צ׳ מצות עשה ״שציונו‬ ‫לבנות בית הבחירה לעבודה בו יהי׳ ההקרבה והבערת‬ ‫האש תמיד‪ ,‬ואליו תהי׳ ההליכה והעלי׳ לרגל כו׳ והוא‬ ‫אמרו ית׳ ועשו לי מקדש״ )וממשיך( ״שזה הכלל‬ ‫‪2‬‬

‫כולל‬

‫‪5‬‬

‫מינים רבים שהם המנורה והשלחן והמזבח‬

‫וזולתם כלם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש‪ ,‬וכבר‬ ‫ייחד הציווי בכל חלק וחלק״‪.‬‬

‫הארון והכפורת לשום שם העדות תמנה מצוה בפ״ע״‪.‬‬ ‫ומה שעשיית השלחן ומזבח ומנורה לא תמנה מצוה‬ ‫בפ״ע לפי״ד הרמב״ן — הוא מפרש הטעם ״מפני‬ ‫שנצטווינו‬ ‫בהכשר‬

‫לשום לחם לפני ה׳ תמיד וצוה אותנו‬

‫העבודה הזאת שהיא לשום אותו בשלחן‬

‫מתואר כן ושיסודר לנו שתהיי הדלקה הזו במנורה של‬ ‫זהב משקלה וענינה כן וכן‪ .‬והנה הם תשמישי קדושה״‪.‬‬

‫והיינו שדעת הרמב״ם היא‪ ,‬כי עשיית כלי המקדש‬ ‫אינה מצוה בפ״ע כ״א חלק במצות בנין בית המקדש‪.‬‬

‫שהם אינם מעכבים העבודה בביהמ״ק על זה לא ימנע‬

‫הרמב״ן״ חולק עליו וכותב ״ולא הוכשר בעיני‬

‫מהיותם חלקים שהרי כמה דברים יש שאינם מעכבים‬

‫הטעם שכתב בו הרב שאמר שהם חלקים מחלקי‬ ‫המקדש‪ ,‬לפי שאין הכלים חלק מן הבתים אבל הם‬

‫ב‪ .‬והנה בישוב דעת הרמב״ם כתב המג״א ד״אף‬ ‫‪5‬‬

‫דבר אחר והם חלקים׳ כמו התכלת והלבן שאינם‬ ‫מעכבים זא״ז וכל אחד מהם הוא חלק ממצות ציצית״‪.‬‬

‫שתים מצות ואינן מעכבות זו את זו ומקריבין בבית‬ ‫אעפ״י שאין בו כלים אלו)וממשיך( ולכן אצלי עשיית‬

‫אמנם עדיין לא נתבאר בזה די הצורך )וכמו‬ ‫שכבר הקשו עליו׳(‪ ,‬כי אין ראייתו מתכלת ולבן דוגמא‬ ‫לנדו״ד‪ ,‬שהרי הרמב״ם עצמו כתב גבי תכלת ולבן‪ ,‬כי‬ ‫‪8‬‬

‫‪ (1‬מ״ע כ‪ .‬וראה שם שרש יב‪ .‬רמב״ם ריש הל׳ ביה״ב‪ .‬ועד״ז‬ ‫הוא בחינוך מצוה צה‪.‬‬ ‫‪(2‬‬

‫תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬

‫‪ (3‬ראה כס״מ הל׳ ביהב׳׳ח שם דהסמ״ג )מ״ע קםג( כתב‬ ‫דלמדין מהכתוב )ראה יב‪ ,‬יא( והי׳ המקום אשר יבחר ה׳׳א גו׳‬ ‫)שהובא בסנה׳ כ‪ ,‬ב(‪ .‬ולא רצה לומר שהמצוה היא ועשו לי מקדש‬ ‫)כהרמב׳׳ם( משום דההוא קרא במשכן שבמדבר מ י י ר ״ ‪ ,‬ולהרמב״ם‬

‫בדברים שאינם מעכבים זא״ז ״העולה במחשבה ‪. .‬‬ ‫שיהי׳ כל חלק מצוה בפ״ע )וכן — בלבן ו ת כ ל ת ( ‪. .‬‬ ‫לולא מה שמצאנו להם לשון מבואר והי׳ לכם לציצית‬ ‫מצוה אחת ‪ . .‬שאפילו החלקים שאין מעכבין זא״ז‬ ‫פעמים יהיו מצוה אחת כשיהי׳ הענין אחד״‪ .‬וא׳׳כ‬ ‫בנדון הבית והכלים שלא נמצא לשון מבואר )וחלוקים‬

‫משמע דהאי קרא כ ל ל הוא ל כ ל מקום בין למשכן שבמדבר בין‬

‫זמ״ז — שלא בערך החילוק דחוטי תכלת ולבן( צ״ל‬

‫לשילה ונוב וגבעון בין לבית עולמים ודיקא נמי דקאמר ועשו לי‬

‫שתי מצות מאחר שאין מעכבין זא״ז‪.‬‬

‫מקדש ולא ועשו לי מ ש כ ן ״ ‪ .‬ובברית משה ל ס מ ״ ג ) ש ם ( כתב שגם‬ ‫לדעת הסמ״ג למדין מפסוק דילן‪ .‬וכבר העירו שכדברי הרמב׳׳ם‬ ‫)שלבנות ביהב״ח נא׳ בפסוק ועשו לי מקדש( מפורש בתנחומא תצא‬ ‫יא‪ .‬פסיקתא דר״כ פ׳׳ג‪ .‬ועד׳׳ז בסדר עולם ספ׳׳ו‪.‬‬

‫אמנם זהו לפי השיטה בדעת הרמב״ם שהבית‬ ‫והכלים אינם מעכבים זא״ז‪ .‬אבל יש מפרשים‬ ‫דהרמב״ם ס״ל שכלי מקדש אלו ה״ה חלק הבית‬

‫‪9‬‬

‫ומש׳׳כ בלח״מ ריש הל׳ מלכים שגם לדעת הרמב׳׳ם ועשו לי‬ ‫מקדש קאי על משכן שבמדבר )״וכי היכא דבשילה ובמדבר היא‬ ‫מצוה ודאי דבביהב׳׳ח היא מצוה״(‪ ,‬צ׳׳ע שהרי מנה המצוה מפסוק‬ ‫דילן במנין המצות‪ ,‬והרי אינו מונה במנין המצות רק מה שנוהג‬ ‫לדורות‪ .‬וגם מפשטות לשונו בהל׳ ביהב״ח ״וכבר נתפרש בתורה‬ ‫משכו שעשה משה רבינו והי׳ לפי שעה שנאמר כי לא באתם כו׳״‪,‬‬ ‫מוכח שהפסוק ועשו לי מקדש שהביא‪ ,‬הוא לכל הזמנים — ראה‬ ‫קרית ספר שם‪.‬‬ ‫‪(4‬‬

‫בהשגות לםהמ״צ מ״ע לג‪.‬‬

‫‪(5‬‬

‫בסהמ׳׳צ שם‪.‬‬

‫‪(6‬‬

‫ובסברא זו כתב גם במנ׳־ח )שם(‪ :‬אך באמת יש הרבה דיני‬

‫מצוה שאין מעכביו א״כ אפשר שהוא מדיני מצוה זו ומ׳׳מ אינו‬ ‫מעכב‪ .‬אבל לא כתב כן בדעת הרמב׳׳ם )ראה לקמן הערה ‪ .(41‬וכתב‬ ‫דהסברא נותנת דהכלים הללו לאו מדיני מצות של עשיית מקדש‪,‬‬ ‫אלא )כמ׳׳ש הרמב״ן( שהמנורה היא ממצות הדלקת הנרות כו׳‬ ‫עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫‪(7‬‬

‫•(‬ ‫•־(‬ ‫שם‪.‬‬

‫עד״ז כתב בקנאת סופרים למ״ע כי‪.‬‬ ‫וראה עד״ז באנה״ח תרומה שם‪ .‬וראה גם קנאת סופרים‬

‫בביאור לרי׳׳פ פערלא בםהמ׳־צ להרס״ג פרשה נ׳׳ב )את‬

‫הרמב׳׳ם דלקמן בפנים לא הביא(‪.‬‬ ‫‪(8‬‬

‫םפהמ״צ שורש יא‪ .‬וראה מ״ע יד‪.‬‬

‫‪ (9‬לב שמח שרש יב‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ה‬

‫ח‬

‫לעיכובא‪ ,‬שבלעדם לא יקרא מקדש והם מעכבים‬ ‫מלהיות מקריבין בו ‪.‬‬

‫שם בית בנוי״ ‪ ,‬ומכיון שאין הבית בנוי הרי גם הכלים‬ ‫אינם )על מקומם במקדש( — ומוכח דלא ם״ל‬ ‫שהשלחן והמנורה כוי מעכבים את הקרבן ‪.‬‬

‫במס׳‬

‫ג‪ .‬גם צ״ל‪ :‬בתחלת פרשת תרומה כתב‬ ‫הרמב״ן )הטעם שהציווי על עשיית הארון והכפורת‬ ‫נאמר )שם( קודם להציווי על שאר הכלים‪ ,‬כי( ״עיקר‬ ‫החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון‬ ‫כמו שאמרי• ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל‬ ‫הכפורת על כן הקדים הארון והכפורת בכאן כי הוא‬ ‫מוקדם במעלה״‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫שהוסיפו‬

‫ויש‬ ‫הרמב״ם‬

‫והרמב״ן‬

‫שקלים ‪:‬‬

‫״השלחן‬

‫‪,2‬‬

‫לבאר״‬ ‫היא‬

‫ששורש מחלקותם של‬ ‫פלוגתת‬

‫והמנורה‬

‫התנאים‬

‫והמזבחות‬

‫והפרוכת‬

‫מעכבין את הקרבנות״ דברי ר״מ‪ ,‬וחכמים אומרים אין‬ ‫לך מעכב את הקרבן אלא הכיור והכן בלבד״ ‪ .‬והיינו‪,‬‬ ‫‪,4‬‬

‫שהרמב״ם‬

‫ס״ל כר״מ שהכלים מעכבין את הקרב!‬

‫ובמילא שהם ״כלם מחלקי המקדש״ שהוא כולל הבית‬ ‫והכלים כאחד‪ .‬והרמב״ן ס״ל כחכמים‪ ,‬שאין הכלים‬ ‫מעכבים‪ ,‬ומזה ש״אין הכלים חלק מן הבתים״״‪.‬‬ ‫אמנם גם בזה קשה‪ :‬א( שהרמב״ם יפסוק כר״מ‬ ‫שהיא דעת יחידאה ׳ וחכמים פליגי עלי׳ ? ב( ועיקר‪:‬‬ ‫‪6‬‬

‫‪19‬‬

‫‪20‬‬

‫‪2,‬‬

‫‪22‬‬

‫‪2‬‬

‫ועפי״ז‬

‫אי״מ‪:‬‬

‫איך‬

‫כתב‬

‫הרמב״ן‬

‫)בסהמ״צ(‬

‫שעשיית הארון כו׳ ״תמנה מצוה בפ״ע״ ואינה נכללת‬

‫‪,7‬‬

‫הרמב״ם פסקי״ ש״מקריבין הקרבנות כולן אעפ״י שאין‬ ‫‪(19‬‬

‫ראה מאירי )שקלים שם( דטעם ד ״כלו איו מענביו את‬

‫הקרבנות שהרי מקריבין אעפ״י שאיו בית״‪.‬‬ ‫‪(10‬‬

‫בביאור הרי״פ שם הביא ראי׳ ד״המקדש וכליו אין מעכבין‬

‫זא״ז וא״כ ע״כ שתי מצות הן )ושלא במו שעלה על דעת קצת‬ ‫אחרונים‬

‫ד ל לומר לדעת הרמב״ם ז״ל דס״ל דמעכבין זא״ז‪ ,‬וזה‬

‫ודאי לא יתכן כלל(״‪ ,‬מזה שהקריבו במקדש שני כל הקרבנות אף‬ ‫שלא הי׳ בו ארון וכפורת‪ ,‬אבל א( הראי׳ היא רק בנוגע לארון ולא‬ ‫בנוגע כל הכלים )וראה כלי חמדה ר״פ פקודי(‪ .‬ב( גם בנוגע לארון‬ ‫הראי׳ היא רק למי שס״ל דקדושה ראשונה לא קדשה לעת״ל ולא‬ ‫לדעת הרמב״ם שם״ל דקדשה לעת״ל )נסמן בהערה ‪ — (18‬כמו‬ ‫שכתב שם בעצמו‪ .‬וראה בל״ח פ׳ תרומה‪ .‬ג( הרמב״ם בסה׳׳מ מ׳׳ע כ׳‬ ‫במנותו הכלים לא הזכיר ארון‪ .‬וראה הל׳ ביהב״ח רפ״ד‪ .‬וראה לקמן‬ ‫הערה ‪.24‬‬ ‫‪(11‬‬

‫ראה צפע״נ על הרמב״ם )בתחלתו( במנין המצות מ״ע כ‪.‬‬

‫צפע״נ מהדו״ת עג‪ ,‬ב־ד )הובא בהערה בצפע״נ עה״ת )תרומה ע׳‬ ‫קמד‪ .‬ואתחנן ע׳ ל‪ .‬וראה שם בפנים ע׳ כט־ל((‪ .‬וראה בהנסמן לקמן‬ ‫הערה ‪.40‬‬ ‫‪(12‬‬

‫פ״ד ה״ב‪.‬‬

‫‪(13‬‬

‫שאסור להקריב קרבן אם אין אלו במקומן — כ״פ בקה״ע‪,‬‬

‫פנ״מ‪ ,‬תק״ח‪ .‬ובקה״ע שם מוסיף‪ :‬ויותר נראה שאסור להקריב עליהן‬ ‫קרבן כגון לחם הפנים על השלחן כו׳‪.‬‬ ‫‪(14‬‬

‫לגירסת הפ״מ וקה״ע‪ .‬וראה תק״ח והגהות הגר׳יא וגה״ש‬

‫‪(15‬‬

‫ובלשון הרגצובי)מהדו״ת שם(‪ :‬״אם המשכן עם כליו הוא‬

‫שם‪.‬‬ ‫מציאות אחת אשר יש שם הרבה פרטים‪ ,‬או כל דבר ודבר הוי‬ ‫מציאות בפ״ע״‪.‬‬ ‫‪(16‬‬

‫‪(20‬‬

‫בחסדי דוד )לתוספתא( כתב‪ ,‬דמה שאיי בתוספתא )שם(‬

‫ד״השלחן והמנורה והמזבחות מעכבין זא״ז״ מצי אתי׳ אפיי כר״י‬ ‫דס׳׳ל )סוף עדיות( דמקריבין אעפ׳׳י שאין בית‪ ,‬דזהו דוקא אם ליתנהו‬ ‫אבל כי איתנהו מעכבין זא׳׳ז‪ .‬אבל א( במאירי )שבהערה הקודמת(‬ ‫משמע שגם אם איתנהו אינן מעכבין מטעם שמקריבין אעפ״י שאין‬ ‫בית‪ .‬ב( אם נימא דכי איתנהו מעכבין זא׳׳ז מטעם שהם חלקי הבית‪,‬‬ ‫הרי צריכיז לעכב בכל זמן — גם אם ליתנהו‪ ,‬ומזה שאינן מעכבין‬ ‫אם ליתנהו מוכח שאינן חלק מעצם הבית‪ ,‬אלא שאם איתנהו ישנו‬ ‫דין פרטי שמעכבין‪ .‬ראה כל״ח )ר׳׳פ פקודי( שכ׳ שעד״ז הוא סברת‬ ‫הרמב״ן‪ .‬וראה בסוף הערה הבאה‪.‬‬ ‫!‪(2‬‬

‫וגם אם נאמר )כבכל׳׳ח פ׳ תרומה אות גי‪) .‬וראה שם ר״פ‬

‫פקודי(‪ .‬וראה צפע״נ למ״ע כי( שהרמב״ם ס״ל כהתירוץ בשקלים‬ ‫שם‪ ,‬״כאן בעבודות שבפנים כאן בעבודות שבחוץ״ )בהיכל כגון‬ ‫קטרת שבכ״י ונרות המנורה ולחם הפנים על השלחן באותן הוא‬ ‫דפליגי )אמוראי שם( מה מעכב כ ו ‪ /‬ובעבודות שבחוץ על המזבח‬ ‫החיצון בהא הוא דקאמרי אי־ ל ו מעכב אלא הכיור והכן בלבד —‬ ‫פנ״מ )ועד״ז הוא בקה״ע ותק״ח•( שם( הרי א( מכיון שבעבודת חוץ‬ ‫אי״צ לכל הכלים ומקריבין בהביהמ״ק על מזבח החיצון גם בלא‬ ‫כלים הללו‪ ,‬מדוע יחשבו כולם מחלק הבית )כקושיית הרמב״ן‬ ‫שבס״א(‪ .‬ב( הרמב״ם פסק )הל׳ תמידין ומוספין פ״ג ה״ב( מזבח‬ ‫שנעקר מקטירין הקטרת במקומו‪ ,‬ולא כתב שא״א אז לעבוד כל‬ ‫שאר עבודות פ נ י ם ״ ‪.‬‬ ‫‪(22‬‬

‫וראה גם מ״ש בפי עקב י‪ ,‬ה‪.‬‬

‫‪(23‬‬

‫תרומה כה‪ ,‬כב‪.‬‬

‫בדוחק י״ל שס״ל כן‪ ,‬משום שכן איתא גם בתוספתא‬

‫)מנחות פ׳׳ו ה״ו( ד״השלחן והמנורה והמזבחות מעכבין זא״ז״‪.‬‬ ‫אבל הרי מכללי הרמב״ם שפוסק כהירושלמי נגד התוספתא‬ ‫)ראה יד מלאכי כללי שני התלמודים ס״ג(‪ .‬אף שי״ל שבגדו״ד שאני‬ ‫כי בירושלמי שנוי׳ במחלוקת‪.‬‬ ‫‪(17‬‬

‫ראה צפע״נ מהדו״ת פא‪ ,‬א )הובא כמפענח צפונות פ״ד‬

‫סי״ב(‪ :‬״וכן במקדש קיי״ל כחכמים בירושלמי פ״ד דשקלים דכלים‬ ‫שבמקדש אין מעכבין זא״ז״‪.‬‬ ‫‪(18‬‬

‫פ״ו מהל׳ ביהב״ח הט״ו‪.‬‬

‫•(‬

‫אלא שלדעת הקה״ע ותק״ח לחד מ״ד גם הארון וכפורת‬

‫מעכבין בעבודת פנים‪ .‬ראה כל״ח שהובא בהערה ולקמן הערה ‪.25‬‬ ‫ואכ״מ‪.‬‬ ‫״(‬

‫ועד״ז צ״ע לפי׳ הצפע׳׳נ שם‪ ,‬הקושי׳ האי‪ .‬משא״כ הקושיא‬

‫הב׳ — י״ל דאדרבא זוהי מיסודי פי׳ המחודש דהראגוצ׳בי )דלא‬ ‫ככל מפרשי הירוש׳( דלא מעכבי בעבודת פנים וכקטרת( ובחוץ‬ ‫מעכבי נכדמיס — זבחים וט‪ ,‬א(‪.‬‬

‫סי׳ א‪ :‬מצות בנין המקדש‬

‫ט‬

‫במצות בנין המקדש — הלא לפי דעתו הארון הוא‬

‫הוא שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה׳ בבית‬

‫״עיקר החפץ״ בבנינו ?‬

‫קדשי הקדשים״‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫‪25‬‬

‫ד‪.‬‬

‫וכמה דיוקים בזה‪:‬‬

‫ויובן כ״ז בהקדים לבאר בסיום דמס׳ מדות‬

‫)שמס׳ זו תוכנה ״מדת המקדש וצורתו ובנינו וכל‬ ‫ענינו״ (‪ :‬״לשכת הגזית שם היתה סנהדרי גדולה של‬ ‫‪26‬‬

‫ישראל יושבת ודנה את הכהונה״ ו כ ה ן ‪ . .‬שלא נמצא‬ ‫בו פסול לובש לבנים ומתעטף לבנים נכנס ומשמש עם‬ ‫אחיו הכהנים ויום טוב היו עושים שלא נמצא פסול‬ ‫‪28‬‬

‫בזרעו של אהרן הכהן וכך היו אומרים ברוך המקום‬ ‫ברוך הוא שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן‪ ,‬וברוך‬

‫א( אמרו תחלה ״ברוך המקום כו׳ שלא נמצא‬ ‫פסול בזרעו של אהרן״ ואח״כ ״ברוך הוא שבחר‬ ‫באהרן ובבניו״ — לכאו׳ צריכין להאמר בסדר הפיר‪,‬‬ ‫כיון שהשבח )והפרט( ״שלא נמצא פסול בזרעו של‬ ‫אהרן״ שייר הוא לאחר ״שבחר הקב״ה באהרן ובבניו‬ ‫לעמוד לשרת לפני ה׳ כו׳״‪.‬‬ ‫ב( בברכה השני׳ ״שבחר באהרן ובבניו לעמוד‬ ‫לשרת כו׳ בבית קדשי הקדשים״ — אינו מובן שה״ז‬

‫בנוגע‬

‫‪(24‬‬

‫להארון‬

‫וכפורת‬

‫לדעת‬

‫הרמב״ם‪ ,‬הנה‬

‫ב״דרך‬

‫מצותיך״)שבסוף סהמ״צ( ח׳׳א )במצוה הי״ח לדעת הרמב״ן( כתב‪,‬‬ ‫שהרמב׳׳ם לא מנה עשיית הארון וכו׳ מהטעם שהיא חלק ממצות‬ ‫בנין ביהמ״ק‪ ,‬וכ״כ בקנאת סופרים במ׳׳ע לג שם‪ .‬ובמנ׳׳ח שם‪:‬‬ ‫״והארון אינו מעכב אף שהוא מדיני המצוה להר״מ מ״מ יש הרבה‬ ‫דיני המצות שא״מ בדיעבד״‪ .‬ונשאר בצ״ע על הרמב״ם מדוע לא‬

‫העבודה דכה״ג ורק פעם אחת בשנה )ביוה״כ( —‬ ‫ובחירת אהרן ובניו לעמוד לשרת בכהונה ה״ז לכל‬ ‫עבודות הכהנים‪ :‬בהמקדש כולו ובמשך כל השנה‬ ‫כולה‪ .‬ולמה לא נכללו בהברכה גם עבודות כל השנה‬ ‫ועבודות כל הכהנים?‬ ‫והנה בחדא״ג כתב ״ואומרים ברוך המקום ברוך‬

‫כתב פרטי עשיית הארון‪.‬‬ ‫אבל במג״א כתב שמה שלא נמנה עשיית הארון ״כי המצוה‬ ‫אינה נוהגת לדורות לפי שלעולם לא נצטרך לעשות אחר כו״׳‪.‬‬ ‫והקשה עליו בביאור הרי״פ שם‪ .‬עיי׳׳ש בארוכה שלדעתו מוכרח‬ ‫כהרמב״ן‪ .‬וראה לקמן סימן ט‪.‬‬ ‫ולהעיר שבשרש יב כ׳ ״ואין ראוי שימנה כל מה שנא׳ בו‬ ‫ועשית מצוה בפ״ע״‪ .‬ובארון נא׳ )כה‪ ,‬י( ״ועשו ארון גו׳״ — אבל‬ ‫מובן שנקט ל׳ הרגיל‪ ,‬ואטו כי רוכלא ליחשיב וליזיל )ע״ד מרז״ל —‬ ‫גיטין לג‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪ (25‬כן הקשה גם בכל׳׳ח )פ׳ תרומה בסוף האות(‪ ,‬ובחמד״י‬ ‫)קונט׳ נר מצוה מ״ע כ(‪ .‬ובחמד״י שם תירץ ד״קודם חטא העגל הי׳‬ ‫עיקר המכוון כבנין המשכן לצורך השראת השכינה‪ ,‬והיינו לענין‬ ‫ארון וכפורת‪ .‬אמנם אח״כ כשחטאו בעגל והי׳ המשכן כפרה על‬ ‫חטא העגל והיינו ע״י הקרבנות שוב הוי מצוה בפ״ע כו׳״‪ .‬אבל‬ ‫לכאורה אא״פ לפרש כן דהרי דעת הרמב״ן)ר״פ ויקהל( היא שציווי‬ ‫עשיית המשכן מהקב״ה למשה הי׳ קודם חטא העגל‪ ,‬וציווי משה‬ ‫לבני ישראל היי לאחרי חטא העגל‪ ,‬וכתב ד״לאחר שנתרצה להם‬ ‫הקב״ה ונתן לו הלוחות כו׳ חזרו לקדמותם כו׳ ובידוע שתהיי‬ ‫שכינתו‬

‫בתוכו כענין שצוהו תחלה כמו שאמר ועשו לי מקדש‬

‫ושכנתי בתוכם ולכו צוה אותם משה עתה ככל מה שנצטווה תחלה״‪.‬‬ ‫ונוסף לזה‪ ,‬לפי פי׳ החמד״י הרי מובן בפשטות מה שמשה‬ ‫הקדים בפי ויקהל‪ ,‬את המשכו כו׳ ולא את הארון‪ ,‬כי בנתיים הי׳ חטא‬ ‫העגל )לדעת הרמב״ן כנ״ל(‪ ,‬ולא הו״ל להרמב״ן )בר״פ תרומה(‬ ‫לבאר טעם השינוי שמשה הקדים המשכן וכן עשה בצלאל ״לפי‬ ‫שהוא הראוי לקדם במעשה״‪.‬‬ ‫‪(26‬‬

‫הרמב״ם בהקדמתו לפי׳ המשניות‪ .‬הובא ונתבאר בתויו״ט‬

‫בפתיחתא למס׳ מדות‪.‬‬ ‫‪(27‬‬

‫וברוך שבחר באהרן ובניו שהם נבחרים ביותר גם‬ ‫מתוך‬

‫הכהנים להיות נכנסים‬

‫לשרת בבית‬

‫קדשי‬

‫הקדשים ביום הכיפורים והיינו אהרן ובניו״‪.‬‬ ‫אולם לפי דעתו ג״כ תמוה ]לבד זאת שעדיין‬ ‫יוקשה כנ״ל‪ ,‬למה שללו סתם כהנים לברך על בחירתם‬ ‫)לכללם בהברכה דכה״ג‪ ,‬או בברכה מיוחדת להם(‬ ‫יוקשה גם לאידך גיסא[‪ :‬כשם שברכו ״ברוך המקום‬ ‫כו׳ שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן״‪ ,‬היינו בנוגע‬ ‫לכהן הדיוט‪ ,‬כמו״כ )ולכאורה עוד יותר( הי׳ צ״ל‬ ‫ברכה בתוכן זה בנוגע לאהרן ולכה״ג )בברכה אחת‪,‬‬ ‫או בפ״ע(?‬ ‫יש מפרשים ‪ ,‬דמ״ש כאן ״בבית קדשי הקדשים״‬ ‫הכוונה לבית המקדש בכללו — שהוא קודש לגבי‬ ‫שאר מקומות המקודשים והל׳ כאן שייך וקשור למס׳‬ ‫כלים פ ״ א ‪ :‬״עשר קדושות הן א״י מקודשת מכל‬ ‫הארצות וכו׳ עיירות וכו׳״‪ ,‬דמכיון שביהמ״ק מקודש‬ ‫מכולם לכן הוא נקרא כאן קדשי הקדשים‪ ,‬הקודש‬ ‫שבקדשים‪.‬‬ ‫‪29‬‬

‫‪30‬‬

‫‪3,‬‬

‫אבל הפי׳ צע״ג‪ ,‬כי ]נוסף לזה שבמס׳ כלים עצמה‬ ‫קחשיב כמה מעלות בקדושת הביהמ״ק עצמו‪ ,‬ורק‬

‫ולשון הרמב׳׳ם בפ״ו מהל׳ ביאת מקדש הי״א‪ :‬״בי״ד‬

‫הגדול היו יושבין ודנין את הכהונה ובודקין הכהנים ביוחסין‬ ‫ובמומין״‪.‬‬ ‫‪(28‬‬

‫הוא שלא נמצא פסול בזרעו כו׳ להיות כהן הדיוט‪,‬‬

‫״פי׳ אותם שלא נמצא בהם פסול היו קוראים כאו״א‬

‫לרעיו ומיודעיו ושמחים עמו והיו ג״כ מודים ומשבחים להש״י״‬ ‫)תויו״ט בסיום המס׳(‪ .‬וראה תפא״י ובעזרת כהנים לסיום מס׳ מדות‪.‬‬

‫י>‪(2‬‬

‫ביאורי הגר״א שם‪.‬‬

‫‪(30‬‬

‫להעיר מדה״י א כג‪ ,‬יג‪ :‬בני עמרם אהרן ומשה ויבדל‬

‫אהרן להקדישו קודש קדשים הוא ובניו — דכל הכהנים נקראים‬ ‫קד׳׳ק•‬ ‫‪ (31‬מ״ו ואילך‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫י‬

‫אחד מהם נקרא שם ״קדש הקדשים״‪ ,‬הרי[ במס׳ מדות‬

‫הקרבנות כר״ — להדגיש שאין הציווי מוגדר ומוגבל‬ ‫לבנית בית כ״א ״לעשות בית לה׳ מוכן להיות מקריבים‬ ‫בו הקרבנות״ ‪ .‬היינו שאם אין הבית מוכן ״להיות‬ ‫מקריבים בו״‪ ,‬לא נתקיימה המ״ע של ״ועשו לי‬ ‫מקדש״ ‪.‬‬

‫בסיום המס׳ מהמפורש כ״פ לעיל מיני׳? אף שבדוחק‬

‫ועפ״ז מובן בפשטות ש״המנורה והשלחן והמזבח‬

‫גופא‬

‫הוזכר‬

‫‪,2‬‬

‫״קדש‬

‫הקדשים״‬

‫לענין‬

‫מדתו‬

‫וכו׳‬

‫והכוונה לקדה״ק ממש‪ ,‬כי מידת ההיכל לחוד ומידת‬ ‫קדה״ק לחוד‪ ,‬וגם מ פ ו ר ש ״ ‪ :‬״בין הקודש לבין קדה״ק״‪,‬‬ ‫ואיך יתכן לומר שהפירוש ד״קדשי הקדשים״ ישתנה‬ ‫י״ל דשאני הכא דנאמר ״בבית קדה״ק״‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫‪41‬‬

‫וזולתם כולם )הם( מחלקי המקדש״)היינו שבציווי על‬ ‫עשיית כלי המקדש הרי הוא מצווה על חלקי המקדש(‪,‬‬

‫והביאור בכ״ז‪:‬‬

‫ענינם )תכליתם( של המשכן ובית המקדש הם שני‬

‫כי במה נעשה המקדש מוכן כו׳ — הוא ע״י עשיית‬ ‫המנורה והשלחן והמזבח )כי ב״הקרבנות״ נכללות‬ ‫‪42‬‬

‫דברים כללים ־‪:‬‬ ‫‪,4‬‬

‫א( בל׳ הרמב״ן הנ״ל ״בית מקודש לשמו ושם כו׳‬ ‫יצווה את בנ״י כו׳״)מלכן גם( ״עיקר החפץ״ הוא כו׳‬ ‫הארון שמשם דיבר(‪ ,‬מנוחת והשראת השכינה שהיתה‬ ‫בהם‪ ,‬וכמו שמסיים )בהפסוק שממנו למד הרמב׳׳ם‬ ‫המ״ע לבנות ביהב״ח( ״ועשו לי מקדש ושכנתי‬ ‫בתוכם״‪ .‬וכמו שמצינו זה מפורש בנוגע לביהמ״ק ״זאת‬ ‫מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתי׳״ ‪ .‬ועיקר מנוחת‬ ‫והשראת השכינה הוא בקדשי ק י ‪.36‬‬ ‫‪35‬‬

‫ה‬

‫ד ש‬

‫ם‬

‫ב( העבודה שבהם )שבעיקרה ה״ה‬ ‫הקרבנות(‪ ,‬והעלי׳ לרגל אליהם בשלש רגלים‪.‬‬

‫עבודת‬

‫ובזה היא מחלוקת הרמב״ם והרמב״ן‪ :‬מי משני‬ ‫אלה הוא העיקר בציווי הקב״ה לבנות ביהמ״ק‪:‬‬ ‫וממחלקותם זו נובעת פלוגתתם הנ״ל בנוגע להציווי‬ ‫על עשיית הכלים בבית המקדש‪.‬‬ ‫לדעת הרמב״ם תכלית המכוון ב מ י ן המקדש הוא‬ ‫בשביל להקריב בו קרבנות‪) ,‬שכולל כל‬

‫עבודות״‬

‫‪(40‬‬

‫להעיר מצפע׳׳נ )מהדו׳׳ת ג‪ ,‬ב‪ .‬פב‪ ,‬ג־ד — הובא בכללי‬

‫התוהמ״צ ח״א ע׳ צט( דהרמב״ם כתב דהמצוה היא לעשות ביהב״ח‪,‬‬ ‫ולא נקט ל נ ו ו ת דהבנין של המקדש הוא רק כדי שיהי׳)הגמר שיהי׳(‬ ‫כר‪ ,‬ולא שיבנה‪ .‬ומחלק בין משכן למקדש‪ ,‬דבמשכן הוי המצוה‬ ‫הבנין‪ .‬ולכן דחי הבנין שלו שבת*‪ .‬עיי״ש עוד נם״מ אם נשים‪ ,‬עבדים‬ ‫וקטנים כשרים לבנין‪ .‬וראה גם צפע״נ הל׳ ערכין בהשמטות נד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫פ׳ ויקהל ע׳ קסח־ט‪.‬‬ ‫‪(41‬‬

‫וראה בחינוך שם ״וזאת המצוה )ועשו לי מקדש( כוללת‬

‫עמה הכלים הצריכים בבית א ל העבודה כגון המנורה וכל שאר‬ ‫הכלים כולם״‪.‬‬ ‫במנ״ח )שם( כתב ד״בר״מ כאן אינו מבואר בל׳ הזה רק מ״ע‬ ‫לעשות בית כו׳ ואח״ז בה״ו כתב דינים דעושים כלים כו׳ אבל אי״ז‬ ‫דיני המצות של מ״ע זו״‪.‬‬ ‫אבל )נוסף לזה שמפורש כתב כן הרמב״ם בסהמ״צ מ״ע כ‬ ‫ושורש יב )הובא בתחילת הסימן( אלא שסה״מ לא הי׳ אז תח״י‬ ‫המנ״ח‪ ,‬כמ״ש שם‪ ,‬הנה( מוכח הוא גם מספר היד‪ ,‬א( מזה שכתב‬ ‫שהמצוה היא ״לעשות בית לה׳ מ ו נ ן להיות מקריבים בו הקרבנוח‬ ‫כוי״ בבפנים‪ .‬ב( מהכי תמוה לכאורה — שהכניס דיני עשיית כלי‬

‫הכהנים שעיקרם עבודת הקרבנות(‪ .‬ומדייק הרמב״ם‬

‫המקדש )המזבחות השלחן המנורה כו׳( בהל׳ ״בית הבחירה״ ולא‬

‫בלשונו )בספרו — שהוא ס׳ פסקי הלכות (‪ :‬״מצות‬

‫בהל׳ ״ללי המקדש״‪ .‬ג( בפ״א מהל׳ ביהב״ח גופא לאחרי שמפרש‬

‫להיות מקריבים בו‬

‫בה״ה הדברים שהן עיקר בבוין הבית מפרש בה״ו־ז ״ועושין במקדש‬

‫‪,8‬‬

‫עשה לעשות בית לה׳‬

‫מוכן‬

‫‪,,‬‬

‫כלים כוי״‪ ,‬לפוי שמבאר בה׳׳ח איך נ ו ו י ! ההינל והעורה כוי‪.‬‬ ‫‪(42‬‬

‫‪ (32‬פ״ד‪ ,‬מ״ז ואילך‪.‬‬ ‫‪ (33‬שם‪ ,‬מ״ה‪.‬‬ ‫‪ (31‬אחד מ צ ד הגילוי דלמע׳ ואחד מ צ ד העבודה דלמטה‪.‬‬ ‫‪(35‬‬

‫ועפי״ז יובן גם לדעת הרמב״ם שאין מצות בנין המקדש‬

‫״הכשר מצוה״ וכתום׳ שבת קלא‪ ,‬א סד״ה ושוין‪.‬‬ ‫ועפי״ז יש לבאר מה שבמ׳׳ע כ הוצרך להוסיף ״הנה התבאר‬ ‫)מהספרי שהביא( שבנין ביהב״ח מצוה בפ״ע״•‪ .‬כי מכיון שכתב )שם‬

‫תהלים קלב‪ ,‬יד‪ .‬הביאו הרמב״ם ריש הל׳ ביהב״ח ה״ג‪.‬‬

‫ראה זבחים קיט‪ ,‬א‪.‬‬

‫•(‬

‫כן וראה מצפע״נ על התורה ויקהל ע׳ קסה וכן מוכח‬

‫‪ (36‬ראה הפסוקים שהביא הרמב״ז שם‪ .‬וראה מו״נ )ח״ג‬

‫מההמשך במהדו״ת שם )אף שבדפוס כתב ‪..‬החינוך•־ — ואינו מובן‪,‬‬

‫פמ״ה(‪ :‬וצוונו אנחנו שנבנה היכל לשמו יתעלה ונשים בו הארון‬

‫שהרי גם החיוון דכהמק״ד דחי שבח‪ .‬ואולי )גם( לקושיא זו רמז‬

‫שיש בו כוי‪.‬‬ ‫‪(37‬‬

‫וכלשונו במ״ע כ )הובא לעיל בתחלת הסימן( ״שצונו‬

‫לבנות ביהב״ח לעבודה כו״׳‪.‬‬ ‫‪(38‬‬

‫משא״כ ספהמ״צ שאינו פסקי הלכות‪ .‬ועוד‪ :‬ספר היד‬

‫כתבו בלה״ק )ובתראי הוא( משא״כ סהמ״צ שכ׳ בערבית‪.‬‬

‫בציונו תינף למרק )ט‪ ,‬א«‪ .‬ובכל אופן צע״ג‪ .‬שהרי מפורש במכילתא‬ ‫ריפ ויקהל)הובא בצפע־נ שם( שאין מלאכת המשכן דוחה שבת ושם‬ ‫מדובר בעשיית המשכן‬

‫שמשמע אחרת או שהדיוק להסיום במכילתא שמדייק ‪,.‬כגון שנטל‬ ‫קרנו של מוכח כד״ — ולא קאמר כפשוטו מלאכות דעשיית המשכן‪.‬‬

‫עד״ז הוא בשרש יב ״שיהי׳ לנו בית מוכן יבאו אליו כוי״‪.‬‬

‫ואכ״מ‬

‫וכ״ה בסהמ״צ הוצאת העליר)ובהוצאת קאפח‪ :‬שיהא לנו בית שאליו‬

‫•(‬

‫‪(39‬‬ ‫פונים(‪.‬‬

‫ואולי זוהי כוונתו בהציון למכילתא —‬

‫ואין לומר שכוונתו היא שבנין ביהב״ח היא מצוה בפ״ע‬

‫ממצות בנין המשכן וכר ראה לעיל הערה ‪.3‬‬

‫סי א‪ :‬מצות בנץ המקדש‬

‫יא‬

‫‪,‬‬

‫כל העבודות שבביהמ״ק ‪ :‬הדלקת והטבת הנרות ‪,‬‬

‫להשראת השכינה — אבל לא נכללו בזה הציווים על‬

‫עריכת לחם הפנים וכו׳ (‪ .‬וע״ז הי׳ הציווי בתחילת‬

‫)העבודה(‬

‫‪44‬‬

‫‪43‬‬

‫‪45‬‬

‫‪46‬‬

‫הכלים‪,‬‬

‫כי‬

‫עיקרם‬

‫לעניו‬

‫״הקרבנות״‬

‫עשיית המקדש‪ .‬אבל לאחר שנעשה בית מוכן — אע״פ‬

‫שבמשכף ‪ .‬והטעם שלא נמנו הכלים במצות בפ״ע‪,‬‬

‫שנחרב‪ ,‬מקריבין)קרבנות( ״אף שאין שם בית״ וכלים‬

‫הוצרך לבאר שזהו משום שהכלים הם רק תשמישי‬

‫כו׳ ‪ ,‬כי אין הכלים )והבית( מצ״ע מעכבין את‬

‫קדושה להעבודות הנעשות בהם‪.‬‬

‫‪47‬‬

‫‪48‬‬

‫הקרבנות‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫ולכן גם ״עשיית הארוז והכפורת לשום שם‬

‫אמנם לדעת הרמב״ו עיקר הכוונה והחפץ‬ ‫בהמשכו)ומקדש( להיות מקום מוקדש לשמו כו׳ משם‬ ‫ידבר כר‪ ,‬ועל פי זה הציווי ד״ועשו לי מקדש ושכנתי‬ ‫בתוכם״ לא קאי אלא על הבית עצמו‪ ,‬לבנות משכן‬

‫העדות תמנה מצוה בפ״ע״‪ ,‬כי אין הארון ״הכשר מצוה‬ ‫אחרת כמנורה והמזבחות ו ה ש ל ח ך ‪ ,‬ויש עליו״ ציווי‬ ‫‪5‬‬

‫‪50‬‬

‫)שנמנה בפ״ע( מיוחד ולא נכלל בכלל הציווי לעשות‬ ‫לו בית מקודש לשמו — כי הארון )וקדה״ק( ה״ז‬ ‫״עיקר החפץ״ אבל גם בלאה״כ ה״ז בית מקודש כר‪.‬‬

‫בתחלת‬

‫דבריו( שהמצוה לבנות ביהב״ח )היא( לעבודה בו יהי׳‬

‫הקרבה כוי‪ ,‬הי׳ אפ״ל שהוא רק כמו‬

‫״הכשר מצוה״ לעבודת‬

‫הקרבנות שלאח״ז‪ :‬ולכן מוסיף שהיא ״מצוה בפ״ע )לא הכשר(״‪.‬‬ ‫ובהל׳ ביהב״ח מובן הוא מדיוק לשונו ״לעשות בית לד׳ חוכך‪,‬‬ ‫בבפנים‪ .‬וראה צפע״נ שנסמן בהערה ‪.40‬‬ ‫‪ (43‬ראה ל׳ קה״ע שקלים שם בל׳ השני )הובא לעיל הערה‬ ‫‪ :(13‬להקריב עליהם קרבן לחם הפנים על השלחן ונרות במנורה‬ ‫כוי‪.‬‬ ‫‪(44‬‬

‫שלדעת הרמב״ם )הל׳ תמידין ומוספין פ״ג הי״ב‪ .‬סהמ״צ‬

‫מ״ע כה( מצוה אחת היא והדלקת הנרות היא הטבתם‪.‬‬ ‫‪(45‬‬

‫להעיר מתוס׳ ד״ה בלילה‪ ,‬מנחות ק‪ ,‬סע״א‪ .‬ד״ה וכל‬

‫הקרב‪ ,‬תמורה יד‪ ,‬א‪ — .‬דלפרש״י כל הקרב )בלילה( היא הטבת‬ ‫הנרות )שמן למנורה(‪ .‬וראה צפע״נ עה״ת פקודי לט‪ ,‬לו‪ .‬דס״ל‬ ‫לרש״י )לגרסא זו( דהוה גדר קרבן‪.‬‬ ‫‪(46‬‬

‫שבלי שלחן א״א לערוך לחם ובלי מנורה )עכ״פ שפודין‬

‫— כלי מגלת תענית פ״ט‪ .‬וש״נ( א״א להדליק כו׳ גם לאחר הקמתו‪.‬‬ ‫וכדמוכח גם מזה שרק במזבח הפנימי כתב הרמב״ם )הובא לעיל‬ ‫הערה ‪ (21‬מזבח שנעקר מקטירין קטרת במקומו‪ .‬ולהעיר בנוגע‬ ‫למנורה מרמב״ן ר״פ בהעלותך‪.‬‬ ‫‪(47‬‬

‫ואפ״ל שלאחר שנבנה כולו עם כ ל כליו ונתחנך‪ ,‬אף שאין‬

‫חרב‪ ,‬אין הכלים מעכבין הקרבנות על המזבח כמ״ש המג״א )הובא‬ ‫בס״א( והמנ״ח )שם(‪.‬‬ ‫וראה צפע״נ עה״ת פקודי מ‪ ,‬ט‪ :‬״דבמשכן כל הכלים מעכבין‬

‫ו‪ .‬והנה בכמה דפוסים )ובעיקר — כת״י( ־ של‬ ‫מס׳ מדות אין בהם )בסיום המס׳( הברכה אחרונה‬ ‫״ברוך שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה׳‬ ‫בבית קדשי הקדשים״‪ ,‬וסיומה של המשנה הוא בברכת‬ ‫״ברוך המקום ברוך הוא שלא נמצא פסול בזרעו של‬ ‫אהרן״‪ ,‬וכנראה כן היא גירסת הרמב״ם״‪.‬‬ ‫‪2‬‬

‫ועפ ״י הנ״ל י״ל שג״ז תלוי בפלוגתא של הרמב״ם‬ ‫והרמב״ן הנ״ל‪:‬‬ ‫מס׳ מדות ענינה כמ״ש הרמב״ם ‪ :‬״שהוא זוכר‬ ‫‪26‬‬

‫מדת המקדש וצורתו ובנינו וכל עניניו‪ ,‬והתועלת שיש‬ ‫בהעניז ההוא כי כשיבנה ב״ב יש לשמור ולעשות‬ ‫התבנית ההוא וכו׳״‪ ,‬ומובן שבסיום המס׳ מבואר מהי‬ ‫התכלית ב מ י ז ביהמ״ק‪:‬‬ ‫לדעת הרמב״ן שהכוונה והחפץ במשכן הוא —‬ ‫מנוחת השכינה‪ ,‬ועיקרו הוא בקדה״ק‪ ,‬הרי מובן שכל‬ ‫העבודות הנעשות בהמשכן ומקדש הוא לתכלית הזאת‬ ‫שתהי׳ מנוחת השכינה בקדה״ק — לדידי׳ שפיר‬ ‫גרסינן בהמשנה ומסיימים בברכת ״ברוך הוא שבחר‬ ‫באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה׳ בבית קדשי‬

‫וכל הפרטים מעכבין משא׳׳כ במקדש‪ .‬וזה נעשה בגדר השלמה‬ ‫למשכן‪ ,‬וכו הדין בכל דבר דלבנות לכתחילה צריך שיהי׳ ראוי לכל‬

‫‪(49‬‬

‫ולפ״ז צ״ל שמיש ״אבל הם שתים מצות ואינן מעכבות זו‬

‫אבל אח״כ להעמידו די בדברים יחידים״‪ .‬וי״ל שכ״ה בהמקדש )כל‬

‫את זו ומקריביז בבית אע״פ שאין בו כלים אלו• כתב בעיקר לשיטת‬

‫חלקיו( עצמו‪.‬‬

‫הרמב״ם‪.‬‬

‫‪ (48‬אבל מ״מ מזבח בעי )ראה מל״מ הל׳ ביהב״ח פ״ו הי״ד‪.‬‬ ‫מג״א או״ח סתקס״א םק״ב‪ .‬תשובת הר״מ גאלאנטי )נעתקה בס׳‬

‫‪(50‬‬

‫הרמב״ן שם במ׳׳ע לג‪ .‬ולפ״ז לכאורה צ״ל שס״ל כהמ״ד‬

‫)יומא נה‪ ,‬רע״א‪ .‬נז‪ ,‬א‪ .‬ידוש׳ שם פ״ה ה״ד( שהזאות של יוהכיפ אי״צ‬

‫הלכות קטנות ח״ב סי״ד(‪ .‬שו״ת דברי אמת )להר׳״י בכר דוד( קונט׳‬

‫ליגע בכפורת כר‪ ,‬דאל״כ הוי הכשר מ צ ו ה ) כ מ ו הכלים(‪ .‬ראה צפעינ‬

‫יא ס״ד(‪ .‬ומוכרח הוא גם מזה שהרמב״ם )הל׳ ביהב״ח פ״ב ה״ד(‬

‫עה״ת ריש פרשת תרומה‪ .‬ויקהל ע׳ קסט‪.‬‬

‫הוסיף ״)אחד שהעיד להן מקריבין( על המובח הזה )כל הקרבנות‬ ‫אע׳׳פ שאין שם בית(״‪ .‬שאינו בל׳ חז״ל עדיות פ״ח מ״ו‪ .‬זבחים סב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫וש׳׳נ‪.‬‬ ‫ובמנ״ח שם ״בלא מזבח )החיצון( אינו קרוי בית המקדש כי‬ ‫עיקר המקדש להקריב קרבנות״‪.‬‬ ‫וראה זבחים )כז‪ ,‬סע״ב(‪ :‬האי רצפה )מזבח החיצון בנין אבנים(‬ ‫האי כלי שרת )מזבח הפנימי(‪ .‬שם )ס‪ ,‬א(‪ :‬דנים כלי מכלי ואין דנין‬ ‫כלי מבנין‪ .‬וראה צפע״נ עהית תצוה ל‪ ,‬י‪ .‬פקודי לט‪ ,‬לט‪.‬‬

‫‪(51‬‬

‫ולכאורה מוכח הוא גם מדברי הרמב״ו שם‪ ,‬שכתב ״על כן‬

‫הקדים הארון והכפורת בכאן כי ה‪1‬א מוקדם במעלה״‪ ,‬ואם כ ל חפץ‬ ‫במקדש כו׳ הוא הארון‪ ,‬אי״ז רק שהוא מוקדם במעלה אלא שזהו כל‬ ‫תכלית ענייו של המשכן וכוי‪.‬‬ ‫‪(52‬‬

‫צוין בשינויי נוסחאות למשניות שם‪ .‬ועד״ז הוא במאירי‬

‫למדות‪.‬‬ ‫‪(53‬‬

‫כי כפה״נ כתב הרמב״ם גם המשניות עצמו ביחד עם‬

‫פירושו‪ .‬ראה במשניות הוצאת קאפאח וגירסא שלו‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫יב‬

‫הקדשים״‪ ,‬כי כל הבנין והשירות תכליתן שתהי׳ מנוחת‬ ‫השכינה )שעיקרה( בבית קדה״ק ‪.‬‬

‫מן הבית‪ ,‬מ״מ עשיית הכלים שלחן מנורה ומזבח אינה‬

‫‪54‬‬

‫אמנם לדעת הרמב״ם שעיקר המכוון של ביהמ״ק‬ ‫הוא שיהי׳ ״בית מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות‬ ‫וחוגגין אליו ג״פ בשנה כו׳״‪ ,‬ועיקר עבודה זו של‬ ‫הקרבת הקרבנות ועלי׳ לרגל היתה נעשית במשך כל‬ ‫השנה כולה‪ ,‬ובהמקדש כולו‪ ,‬ולא בבית קדה״ק‪ ,‬הרי‬ ‫לא יתכן שאמרו ברכה שבה מודגש רק העבודה ״בבית‬ ‫קדשי הקדשים״ )שהיא פ״א בשנה(‪.‬‬ ‫ז‪ .‬אבל עדיין צלה״ב‪ :‬לדעת הרמב״ם למה אינו‬ ‫מברך‬

‫בנוסחא‬

‫המתאימה‬

‫לשיטתו‪,‬‬

‫ועד״ז גם לדעת הרמב״ן‪ :‬אעפ״י שאין הכלים חלק‬

‫״ברוך‬

‫שבחר‬

‫באהרן ובבניו לעמוד לשרת בביהמ׳׳ק״?‬ ‫ועד״ז צריך ביאור גם לדעת הרמב״ן‪ :‬עם היות‬ ‫שמצד ״עיקר החפץ״ דביהמ״ק שפיר לומר ״ברוך‬ ‫שבחר באהרן ובבניו לעמוד ולשרת כו׳ בבית קדה״ק״‪,‬‬ ‫כנ״ל‪ ,‬אבל מ״מ הרי מצד מעלת רובה ככולה דעבודת‬ ‫אהרן ובניו )שאליהם מכוונת הברכה( מתאים יותר‬ ‫לומר ״לעמוד ולשרת בכיהמ״ק ;ובפרט שזה כולל גם‬ ‫קדה״ק(״‪.‬‬ ‫ח‪ .‬וגם זה יתבאר עפ״י שיטות הרמב״ם והרמב״ן‬ ‫הנ״ל‪ ,‬בנוגע להמקדש והכלים שבו‪.‬‬ ‫והביאור‪ :‬ענין הברכה והשבח יתכן רק כאשר‬ ‫הדבר שעליו מברכין ומשבחין הוא ענין מיוחד בפ״ע‪,‬‬ ‫אבל לא כאשר הוא פרט המוכרח מצד ענין אחר )כי‬ ‫באם צ״ל ברכה — מקומה בנוגע לסיבה ולא בנוגע‬ ‫למסובב המוכרח(‪.‬‬ ‫ובנדו״ד‪ :‬לדעת הרמב״ם שהמ״ע ד״ועשו לי‬ ‫מקדש״ ענינה ״לעשות בית לה׳ מוכן להיות מקריבים‬ ‫בו הקרבנות וכו׳״‪ ,‬הרי כשם שעשיית הכלים לא תמנה‬ ‫מצוה בפ״ע‪ ,‬משום שהכלים הם חלק דכללות המ״ע‬ ‫של בנין בית ״מוכן״ — עד״ז אין מקום לברכה מיוחדת‬ ‫על בחירת הכהנים לביהמ״ק‪ ,‬מכיון שבחירתם‬ ‫להעבודה היא חלק עשיית המקדש‪ ,‬שהציווי ״לעשות‬ ‫בית לה׳ מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות כו׳״ ה״ה‬ ‫מכריח ג״כ בחירתם של כהנים המוכנים להקריב‬ ‫קרבנות אלו ‪.‬‬ ‫‪55‬‬

‫מצוה‬

‫נחשבת‬ ‫העבודה״‬

‫בפ״ע‪,‬‬

‫משום‬

‫שאינה אלא‬

‫״הכשר‬

‫והכנה לעיקר המצוה )״שנצטווינו לשום‬

‫לחם לפני ה׳ תמיד ציוה אותנו בהכשר העבודה הזאת‬ ‫— שהיא לשום אותו בשלחן מתואר כן כו׳״( — עד״ז‬ ‫ג״כ בעבודת הכהנים בכלים הללו שאין להגדירה‬ ‫כענין בפ״ע ולאמר שבח מיוחד על בחירתם לעבודה‬ ‫)״ברוך שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת בביהמ״ק״(‪,‬‬ ‫כי בחירה זו מוכרחת מצד הציווי להקריב קרבנות‬ ‫ולשום לחם לפני ה׳ וכו׳‪ ,‬שא״א לקיימם בלי)השלחן‬ ‫חהכהנים הנבחרים ״לעמוד לשרת״ ‪.‬‬ ‫‪56‬‬

‫ט‪.‬‬

‫אמנם‬

‫בנוגע‬

‫להעיקר‬

‫והתכלית‬

‫במשכן‬

‫ומקדש — מקום מנוחת השכינה בביהמ״ק‪ ,‬הרי לדעת‬ ‫הרמב״ן כשם שענין זה אינו תלוי בעשיית הכלים‬ ‫כנ״ל‪ ,‬כמו״כ אינו תלוי בבחירת אהרן ובניו להעבודה‬ ‫בכלים אלו‪ ,‬ובקיום הציווי ד״ועשו לי מקדש״ יקויים‬ ‫מיד ה״ושכנתי בתוכם״ גם בלי עבודת הכהנים‪ .‬וגם‬ ‫אם נאמר שמאיזה טעם רצה הקב״ה שמנוחת והשראת‬ ‫השכינה תהי׳ רק ע״י עבודה בהמקדש‪) ,‬ויש לקשר זה‬ ‫עם הביאורים בתוכן ענין חינוך המקדש וכליו‪ .‬ואכ״מ(‪,‬‬ ‫הרי די׳)החינוך ההעבודה הראשונה כשהוקם המקדש‪.‬‬ ‫וכמו שמצינו בהמשכן לאחרי הקמתו מיד ״וכבוד ה׳‬ ‫מלא את המשכן״ )את״ל שזה הי׳ גם קודם העבודה(‪,‬‬ ‫‪57‬‬

‫ועד״ז כאשר נגמרה הקמתו ובאחד בחודש הקריב‬ ‫הקטרת והקרבנות כר‪ ,‬שנאמר ״וירא כבוד ה׳ אל כל‬ ‫העם״ — ומכירן שכבר שרתה השכינה תיכף בתחילת‬ ‫‪58‬‬

‫הקמתו )והעבודה אז( שוב אינה זזה משם גם לולא‬ ‫עבודת הכהנים )שלאח״ז(‪.‬‬ ‫ועפ״ז עבודת אהרן ובניו בביהמ״ק היא פרט‬ ‫בהמ״ע של הקרבת הקרבנות )ושאר העבודות(‬ ‫בביהמ״ק‪ ,‬אבל אינה שייכת לעיקר המכוון במקדש‪,‬‬ ‫השראת השכינה בקדשי הקדשים‪.‬‬ ‫ולכן מוסיפים‬ ‫כו׳ לעמוד לשרת‬ ‫עבודתם שאמנם‬ ‫השכינה בביהמ״ק‬

‫ואומרים ״ברך שבחר באהרן ובבניו‬ ‫בבית קדה׳׳ק״ — שבח מיוחד על‬ ‫שייכת ופועלת להיות השראת‬ ‫)קה״ק(‪ ,‬כי עצם בחירתם לעבודה‬

‫‪ (54‬ראה רמב׳׳ן ״דרשת תורת ה׳ תמימה״)כתבי הרמב״ן ח״א‬ ‫עי קסה(‪ .‬ובהמובא בהעי ‪.58‬‬ ‫‪(55‬‬

‫להעיר מסהמ״צ להרמב״ם שבמ׳׳ע לב מנה רק ״היא‬

‫שצונו לכבד זרע אהרן ולפארם כו׳״‪ .‬ובמ׳׳ע לו ״היא שצונו שיהיו‬ ‫כהנים עובדים למשמרות״‪ ,‬אבל לא כתב כמ״ע עצם העניו ש צ מ ו‬ ‫שהנהנים יעבדו בביהמ׳׳ק כוי‪ .‬כמו בלוים — מ״ע כג‪ .‬רפ״ג מהל׳‬

‫‪(56‬‬

‫להעיר ממנחות )כ‪ ,‬רע״א(‪ :‬כשם שא״א לקרבנות בלא‬

‫כהונה כוי‪.‬‬ ‫‪(57‬‬

‫פקודי מ‪ ,‬לד‪.‬‬ ‫‪ a 5‬ש מ י נ י ט‪ ,‬כג‪ .‬ועד״ז הי׳ בביהמ׳׳ק‪ .‬ראה רמב׳׳ן דרשת(‬

‫כלי המקדש )אבל ראה לשונו ברפ״ד שם‪ .‬וראה מ״ע כד־ל‪ :‬הוא‬

‫״תורת ה׳ תמימה׳׳)כתבי הרמב׳׳ן ח׳׳א ע׳ קסג( ״ולא שרתה שכינה‬

‫שצרה הנהנים נוי(‪.‬‬

‫במשכו אלא ע״י קרבנות ‪ . .‬ובבית המקדש נמי ע״י קרבן נבחר כו׳״‪.‬‬

‫יג‬

‫סי׳ א‪ :‬מצות בנין המקדש‬ ‫מוכרחת כיון שצ״ל ״ריח ניחוח לה׳״׳ — אבל מכיון‬ ‫‪5‬‬

‫לתוכן השבח‪ ,‬שעבודת אהרן ובניו בהמקדש מ ל ו‬

‫שיש בעבודתם גם ענין ומעלה מיוחדים‪ ,‬לפעול מנוחת‬

‫פועלת במנוחת השכינה בקדה״ק‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬שיתכן רק‬

‫והשראת השכינה‪ ,‬ע״כ אומרים ע״ז ברכה מיוחדת‬

‫כשהעבודה נעשית דוקא בהמקדש כולו ולא כאשר‬

‫שבה מודגש העילוי הנוסף שבעבודת הכהנים‪ ,‬עיקר‬

‫העבודה מוכרחת להיות בקדה״ק — ביוה״כ‪.‬‬

‫החפץ שבמקדש — מנוחת השכינה שהיא — בקדה״ק‪.‬‬

‫יב‪.‬‬

‫ובזה הוראה נפלאה בעבודת התורה ומצות‬

‫ועפ״ז מובן מה שמתחלה היו אומרים ברוך‬

‫בזמן הזה‪:‬‬

‫המקום שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן‪ ,‬ולאח״ז‬

‫אמרו‬

‫י‪.‬‬

‫״ברוך שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה׳‬ ‫בבית קדה״ק״‪:‬‬

‫רז״ל‬

‫״תפילות כנגד תמידין תקנום״‪,‬‬

‫‪62‬‬

‫ויתירה מזו הוא‬

‫התורה‬

‫בלימוד‬

‫פרים‬

‫״ונשלמה‬

‫שפתינו״ — שכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב‬

‫זה שאומרים ״ברוך שבחר באהרן ובבניו״ אין‬

‫ע ו ל ה ״ — בכל מקום )וזמן(‪ ,‬הרי )כמו הכהנים‬

‫הכוונה לשבחו ית׳ על עצם הבחירה באהרן ובניו‬

‫בעבודתם בזמן שביהמ״ק קיים( נוסף ע״ז ]שפועל ריח‬

‫‪60‬‬

‫ניחוח ל ה ‪ /‬העלאה מלמטלמ״ע‪ ,‬ועוד יותר[ שפועל גם‬

‫ברכה זו לפני הברכה ״שלא נמצא פסול בזרעו של‬

‫בהמשכת והשראת השכינה למטה ‪ ,‬שיהי׳ לו ית׳‬

‫אהרן״‪ ,‬וכנ״ל(‪ ,‬כ״א השבח הוא ע״ז שהיא ״בבית‬

‫דירה בתחתונים ‪ .‬הנה המשכה והשראה זו היא לא‬

‫קדה״ק״ — על שפועלים בעבודתם מנוחת השכינה‬

‫רק בהאדם עצמו וכמרז״ל עה״פ ״ושכנתי בתוכם —‬

‫בקדה״ק — וזה אינו מוכרח מצד עצם בחירת אהרן‬

‫בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כאו״א מישראל״‬

‫ובניו לעבוד בביהמ״ק‪ .‬ולכן מתחלה מברכין ואומרים‬

‫)ובסביבתו(‪ ,‬אלא שפועל וממשיך השראת השכינה‬

‫״ברוך המקום שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן״‪,‬‬

‫במקום קדה״ק‪ ,‬ששם היא בחי׳ קדה״ק של כל העולם‬

‫לעבוד‬

‫שהיא‬

‫עבודה בביהמ׳׳ק )שאז הי׳ צריך להקדים‬

‫ברכה ושבח עבור יכלתם לעבוד ביום זה‬

‫בביהמ״ק )כולו( ואח״כ משבחין על הפעולה הנוספת‬

‫‪64‬‬

‫‪65‬‬

‫‪66‬‬

‫— דוגמת עבודת אהרן ובניו הנעשית בעזרה וכו׳‬ ‫שהיא ממשכת השראתה של השכינה בקדה״ק‪,‬‬

‫והנפלאה הנעשית ע״י עבודתם )בכל יום — גם( ביום‬ ‫זה‪ ,‬״לעמוד לשרת לפני ה׳ בבית קדה״ק״‪ ,‬מנוחת‬ ‫השכינה בהמקדש — שהיא ״בבית קדה״ק״‪.‬‬ ‫בסגנון אחר קצת‪ :‬״בבית קדה״ק״ שייך רק ללפניו‬

‫שמזה‬

‫גודל‬

‫מובן‬

‫בעבודת‬

‫האחריות‬

‫כאו״א‬

‫בתומ״צ‪ ,‬שאם חסר בעבודתו‪ ,‬הנה לא רק שעי״ז נחסר‬ ‫בה״ושכנתי‬

‫בתוכם״ שלו‪ ,‬כ״א‬

‫להמשכת‬

‫שנוגע‬

‫השכינה לכל ישראל כולו ולהעולם כולו‪.‬‬

‫״הוי׳״ ולא לתיבת ״לשרת״‪.‬‬ ‫יא‪.‬‬

‫‪67‬‬

‫ולאידך מובן מעלה הנפלאה שבעבודתו בתורה‬

‫אמנם עפ״ז יש להקשות‪ :‬כל הנ״ל יתכן בכל‬

‫ימות השנה‪ ,‬שעבודת הכהנים היא בכל המקדש כולו‪.‬‬

‫ותפלה של כאו״א מישראל ופעולתו עי״ז בכל העולם‬ ‫כולו‪,‬‬

‫אמנם ביוה״כ שנצטווה לעבוד בקדה״ק בהזאת הדם‪,‬‬ ‫והקטרת הקטרת וכר‪ ,‬איך מתאים אז לומר ע״ז ברכה‬ ‫מיוחדת ״לעמוד לשרת לפני ה׳ בבית קדשי הקדשים״‪.‬‬

‫עד‬

‫שעי״ז‬

‫וממהרים‬

‫מקרבים‬

‫הזמן‬

‫שיוכלו‬

‫להקריב קרבנות ״כמצות רצונך״ בביהמ״ק השלישי‪,‬‬ ‫‪68‬‬

‫שירד ויתגלה׳ במהרה בימינו‪ ,‬בקרוב ממש‪.‬‬ ‫‪6‬‬

‫הרי מוכרח זה מצד הציווי להזות הדם והקטרת‬ ‫הקטרת בקדה״ק‪.‬‬ ‫והתירוץ פשוט‪ :‬זה שהיו עושים יו״ט כשלא נמצא‬ ‫פסול בזרעו של אהרן הוא כאשר היו הסנהדרין‬ ‫״יושבים בלשכת הגזית ששם היו דנים את הכהונה״‪,‬‬ ‫ובלשכת הגזית היו הסנהדרין יושבים רק בימות החול‬ ‫אבל בשבת ויו״ט יורדים ויושבים ב״חיל״ ‪.‬‬ ‫‪6,‬‬

‫ועפי״ז נמצא ששבח וברכה זו נאמרו רק בימות‬ ‫החול ולא בשבת ויו״ט )ולא ביוה״כ( — שאז מתאים‬

‫‪(62‬‬

‫ברכות כו‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪(63‬‬

‫מנחות בסיומה‪ .‬שו״ע אדמוה׳׳ז ס׳׳א סי״א‪ .‬ובמהדו״ת שם‬

‫ס׳׳ט‪.‬‬ ‫‪ (64‬ראה כוזרי מ׳׳ב פכ״ו‪ .‬לקו״ת פנחס עו‪ ,‬א‪ .‬סידור לג‪ ,‬א‬ ‫ואילך‪ .‬אוה״ת בראשית קפח‪ ,‬א ואילך‪ .‬פנחס ע׳ א׳עב ואילך ובהנסמן‬ ‫שם‪ .‬ד״ה באתי לגני תש״י‪ .‬לקו״ש חי״ב שיחה ב׳ לפ׳ ויקרא בסופו‪.‬‬ ‫‪ (65‬ראה תניא פל״ז‪.‬‬ ‫‪ (66‬ר״ח שער‬ ‫מקומות‬

‫האהבה פ״ו‬

‫בלקו״ש חי״א ע׳ ‪109‬‬

‫קרוב‬

‫לתחלתו‪.‬‬

‫ונסמנו‬

‫כו״כ‬

‫הערה ‪ .10‬ולקמן ע׳ פ הערה ‪48‬‬

‫ובשוה״ג‪.‬‬ ‫‪ (67‬ראה תניא פנ״ג‪ .‬סידור צז‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬ ‫‪(59‬‬

‫ענינו בארוכה ראה רמב״ן ויקרא א‪ ,‬ט‪.‬‬

‫‪ (60‬וגם לא היי מתאים כ״כ — כדלעיל בפנים ם״ח‪.‬‬ ‫‪(61‬‬

‫סנה׳ פח‪ ,‬ב‪ .‬וראה רמב״ם רפ״ג מהל׳ סנהדרין‪.‬‬

‫‪(68‬‬

‫ראה המשך וככה פייז ואילך‪.‬‬

‫‪(69‬‬

‫ראה בהנסמן לקמן סי״ט‪ ,‬ושם דהרמב״ם הנ״ל )בתכלית‬

‫בנין המקדש( אזיל בזה לשיטתו‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהבי׳ח‬

‫יד‬

‫סימן ב‬

‫ג מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ‬ ‫‪,‬‬

‫א‪.‬‬

‫הלכות בית‬

‫ברמב״ם‬

‫הבחירה‬

‫בתחלתו׳‪:‬‬

‫ביה״ב את הכתוב ועשו לי מקדש )לא בתור ציווי על‬

‫״מצות עשה לעשות בית ליי׳ מוכן להיות מקריבים בו‬

‫המשכן‪ ,‬אלא( מפני שממנו למדים המצוה )הכללית(‬

‫הקרבנות כו׳ שנאמר ועשו לי מקדש ‪ ,‬וכבר נתפרש‬

‫של ביהמ׳יק‪ ,‬כדאיתא במדרשים ‪ .‬אבל לפ״ז אינו‬

‫משכן שעשה משה רבינו‪ ,‬והי׳ לפי שעה‬

‫מובן‪ ,‬לאידך גיסא‪ ,‬מה שבמצות בנין ביהב״ח בהלכות‬

‫‪2‬‬

‫בתורה‬

‫שנאמר כי לא באתם עד עתה וגו׳״ ‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫מלכים מביא כתוב אחר — לשכנו תדרשו ובאת שמה‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫אבל בהלכות מלכים כתב הרמב״ם לימוד ע״ז‬

‫וביותר‬

‫‪4‬‬

‫מכתוב אחר‪:‬‬ ‫כניסתן‬

‫מצוות‬

‫״שלש‬

‫נצטוו‬

‫ישראל בשעת‬

‫שמקורו של הרמב״ם בהלכות מלכים הוא מ ה מ ד ר ש ״‬

‫‪5‬‬

‫שמביא הכתוב ועשו לי מקדש לענין בית המקדש‪,‬‬

‫לארץ וכו׳ ולבנות בית הבחירה שנאמר‬

‫לשכנו תדרשו ובאת שמה״‪ .‬וידועה הקושיא‪ :‬למה אינו‬ ‫מביא כאן אותו הכתוב שהביא בתחלת הלכות בית‬ ‫הבחירה?‬

‫וז״ל‪:‬‬ ‫״על שלשה דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ‬ ‫למנות עליהם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית‬

‫הלחם משנה מתרץ ע״ז שהכתוב ועשו לי מקדש‬ ‫‪6‬‬

‫איירי במשכן המדבר‪ ,‬והכתוב לשכנו תדרשו קאי על‬ ‫משכן שילה )כדפרש״י (‪ ,‬ו״כי היכא דבשילה ובמדבר‬ ‫‪7‬‬

‫היא מצוה ודאי דבבית הבחירה היא מצוה״ ‪.‬‬ ‫‪8‬‬

‫אבל אי״ז מובן‪ :‬מכיון שבנין בית ליי׳ מונה‬ ‫הרמב״ם בהלכות ביה״ב כמ״ע — והיינו שהיא מצוה‬ ‫הנוהגת לדורות — א״כ למה מביא כתוב שהציווי שבו‬ ‫אינו אלא על בנין המשכן?‬ ‫ובכלל קשה‬

‫להבין‪,‬‬

‫שבהלכות‬

‫בית‬

‫הבחירה‪,‬‬

‫שכשמן כן הן‪ ,‬שכל תוכנן הוא המצות עשה לדורות‬ ‫ע״ד )בנין( ביהמ״ק‪ ,‬מביא כתוב שהציווי שבו הוא על‬ ‫משכן המדבר — ובהלכות מלכים‪ ,‬שכשמן כן הן‪,‬‬ ‫שמדובר שם בעיקר אודות מצות )מינוי( מלך‪ ,‬מביא‬ ‫הכתוב לשכנו תדרשו דמיירי במשכן שילה )ובית‬ ‫עולמים״(‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫יוקשה‪,‬‬

‫שמשמע‬

‫מסגנון‬

‫הלשון וכר‪,‬‬

‫לכאורה אפשר לתרץ‪ ,‬שהרמב״ם מביא בהל׳‬

‫זרעו של עמלק‪ ,‬למנות עליהם מלך דכתיב שום תשים‬ ‫עליך מלך לבנות להם בית הבחירה דכתיב ועשו לי‬ ‫מקדש להכרית זרעו של עמלק דכתיב והי׳ בהניח ה״א‬ ‫גו׳ תמחה את זכר עמלק״‪ ,‬הרי שבאותו הענין דג׳‬ ‫מצוות שנצטוו‪ ,‬הלימוד במדרש על מצות בנין בית‬ ‫הבחירה הוא מהכתוב ״ועשו לי מקדש״ — וא״כ למה‬ ‫משנה הרמב״ם בהל׳ מלכים )ממ״ש במדרש ובהל׳‬ ‫ביהב״ח( ומביא את הציווי מפסוק אחר?‬ ‫ג‪ .‬גם צריך להבין‪ :‬על בנין ביהמ״ק ישנו פסוק‬ ‫וציווי מפורש )ולא כמו ״ועשו לי מקדש״ שבפשוטו‬ ‫מיירי במשכן(‪ :‬״והי׳ המקום אשר יבחר ה״א בו לשכן‬ ‫שמו שם גו״׳ ‪ ,‬כדאיתא בגמרא ׳ ובספרי ׳ — וא״כ‬ ‫‪3‬‬

‫‪,2‬‬

‫‪4‬‬

‫למה אין הרמב״ם מביא כתוב זה בתחילת הל׳ בית‬ ‫הבחירה ששם מונה מצוה זו לדורות?‬ ‫הכסף משנה ׳ מתרץ ע״ז‪ ,‬כי לדעת הרמב״ם לא‬ ‫‪5‬‬

‫נאמר הכתוב ״והי׳ המקום וגו׳״ בתור ציווי לבנות את‬ ‫‪ (10‬סדר עולם רבה ספ״ו‪ .‬תנחומא תצא יא )תנחומא נ א ב ע ר‬

‫‪(1‬‬

‫ובםהמ״צ מ״ע כ‪ .‬ועד״ז בחינוך מצוה צה‪.‬‬

‫שם(‪ .‬פסיקתא דר״כ )באבער( פ׳׳ג )עה׳׳פ והי׳ בהניח גו׳(‪ .‬ועוד‪.‬‬

‫‪(2‬‬

‫תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬

‫ובהנ״ל משמע שקאי רק על בניו בית הבחירה‪.‬‬

‫‪ (3‬ראה יב‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪(4‬‬

‫בתחלתו‪.‬‬

‫‪ (5‬ראה יב‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫‪(6‬‬

‫בהלכות מלכים שם‪.‬‬

‫‪(7‬‬

‫עה״פ ראה שם‪ .‬וראה ספרי שם יב‪ ,‬יא‪ .‬פרש״י שם‪ .‬אבל‬

‫בספרי שם לפנ׳׳ז )יב‪ ,‬ה( ולאח׳׳ז )יב‪ ,‬יד( דקאי על ירושלים‪ .‬וכ״כ‬ ‫ברמב״ן עה׳׳ת קרח טז‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪(8‬‬

‫וראה שם בסיום דבריו ולפי מ״ש הרא׳׳ם כוי‪.‬‬

‫‪ (9‬ראה לעיל הערה ‪.7‬‬

‫‪(11‬‬

‫תנחומא ופסיקתא שם‪ .‬אבל בנו״כ הרמב״ם שם כ׳ דמקורו‬

‫מסנהדרין )כ‪ ,‬ב(‪ ,‬ו ס פ ר י ) ר א ה יב‪ ,‬י(‪ .‬אבל שם לא הובאו הפסוקים‬ ‫כברמב׳׳ם‪ .‬ולאידך במדרשים הנ׳׳ל אי׳ ביהב״ח לפני מלחמת עמלק‪.‬‬ ‫וראה קרית ספר )הל׳ מלכים( שם‪ .‬םמ״ג מ״ע קיד־קטו‪.‬‬ ‫‪ (12‬ראה יב‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫ן!(‬

‫סנהדרין שם‪.‬‬

‫‪ (1-1‬ראה שם‪ .‬וכ׳׳כ הםמ״ג במ׳׳ע קסג וברמזי מ״ע שם‪ .‬וראה‬ ‫לקמן הערה ‪.58‬‬ ‫‪5‬ו( ריש הלכות בית הבחירה‪.‬‬

‫טי׳ ב‪ :‬ג׳ מצוות נצטוו ובר‬

‫טו‬

‫בית המקדש‪ ,‬אלא ״סיפור בעלמא הוא״ )—שיביאו‬

‫מובן‬

‫קרבנות למקום אשר יבחר ה׳(‪ :‬ומה שבגמרא ובספרי‬

‫שברמב״ם )ה״ג(‬

‫מביאים כתוב זה‪ ,‬אי״ז אלא לראי׳ ש״הכרתת זרעו של‬

‫נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית ליי׳ ולהקריב‬

‫עמלק קודמת לבנין בית הבחירה״‪.‬‬

‫בהן קרבן״ — אינו נוגע זה שכשבאו לגלגל הותרו‬

‫אבל לפי״ז)נוסף על שאי״ז מובן כ״כ מחמת הכלל‬

‫דהוה הוה‪:‬‬

‫בפשטות כי מאי‬

‫שנבנה‬

‫״כיון‬

‫ולצורך הדין‬

‫המקדש‬

‫בירושלים‬

‫הבמות וכשבאו לשילה נאסרו וכו׳ —‬

‫הידוע ברמב״ם שמביא הדרשה היותר פשוטה אע״פ‬

‫עפיכ׳׳ז גדולה עוד יותר התמי׳ בזה א( שהוא‬

‫שלא נמצאת בש״ס‪ ,‬ועד״ז צריך להיות גם בנדו״ד —‬

‫מביא הסדר ד״גלגל וכו׳ ומשם באו לשילה וכו׳״ וב(‬

‫למה אין גם‬

‫שהוא גם מפרט מספר השנים שעמד כל אחד מהם‪,‬‬

‫הרמב״ם מביא כתוב זה )בהלכות מלכים ( לראי׳‬

‫שאפילו בזמן גלגל וכו׳ אינו אלא ענין של דברי ימי‬

‫שהכרתת זרעו של עמלק קודמת לבנין הבית?‬

‫ישראל‪ ,‬וג( גם במשנה לא נזכר מזה‪.‬‬

‫‪,6‬‬

‫וכאן לא כן הוא( נשאלת השאלה‬

‫‪,7‬‬

‫‪18‬‬

‫ד‪ .‬גם צריך להבין בדברי הרמב״ם בהלכות בית‬

‫ויובן כ״ז בהקדים ביאור הטעם שהרמב״ם‬

‫ה‪.‬‬

‫הבחירה שלאחרי שמסיים בהלכה א׳ ״וכבר נתפרש‬

‫מביא בהלכות מלכים ששם מדובר אודות מצות)מינוי(‬

‫בתורה משכן שעשה משה רבינו והי׳ לפי שעה שנאמר‬

‫מלך‪ ,‬גם את מצות בנין בית הבחירה )וכל ה״ג׳‬

‫כי לא באתם עד עתה וגו׳״ — ממשיך בה״ב‪ :‬״כיון‬

‫מצוות״(‪.‬‬

‫שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה‬ ‫שנה שכבשו ושחלקו ומשם באו לשילה ובנו שם בית‬ ‫של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם‬ ‫תקרה‪ ,‬ושס״ט שנה עמד משכן שילה וכשמת עלי חרב‬ ‫ובאו לנוב ובנו שם מקדש וכשמת שמואל חרב ובאו‬ ‫לגבעון ובנו שם מקדש ומגבעון באו לבית העולמים‪,‬‬ ‫וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה״‪.‬‬ ‫וקשה‪ :‬מכיון שהרמב״ם הוא ספר של הלכות —‬ ‫למאי נפק״מ‪ ,‬להלכה‪ ,‬אריכות זו שהעמידו את המשכן‬ ‫בגלגל ואח״כ בשילה‪ ,‬נוב וגבעון — הרי לכאורה אי״ז‬ ‫אלא סיפור מדברי ימי ישראל?‬

‫ועד״ז מצינו בסהמ״צ שבשמונה שם את מצות‬ ‫בנין בית המקדש — ״שצונו לעשות בית עבודה כו׳‬ ‫‪22‬‬

‫‪23‬‬

‫והוא אמרו יתעלה ועשו לי מקדש״‪ ,‬מוסיף הרמב״ם‪:‬‬ ‫״ולשון ספרי שלש מצוות נצטוו ישראל בעת כניסתן‬ ‫לארץ למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה‬ ‫ולהכרית זרעו של עמלק״ ‪ ,‬וגם בזה צריך להבין‪ :‬מה‬ ‫‪24‬‬

‫שייכות שתי‬

‫המצוות‬

‫האחרות‬

‫לענין‬

‫בנין‬

‫מצות‬

‫ביהמ״ק״?‬ ‫גם הפתיחה )כל׳ הגמרא והספרי( ״שלש מצוות״‬ ‫הוא יתור לשון לכאורה‪ ,‬שהרי הוא מונה תיכף ומיד‬ ‫)כבגמרא וספרי( את שלושת המצוות בפרטיות —‬

‫הן אמת שמקורו של הרמב״ם בדבר סדר הבנינים‬ ‫וכו׳ הוא מהמשנה במס׳ זבחים״ — אבל במשנה ישנם‬ ‫כמה ענינים שאינם הלכות ‪ ,‬משא״כ ס׳ היד של‬ ‫‪20‬‬

‫הרמב״ם שאינו אלא הלכות פסוקות ‪.‬‬ ‫‪2,‬‬

‫יתירה מזו‪ :‬גם במשנה אינו מסופר סתם אודות‬ ‫סדר הבנינים‪ ,‬אלא בצירוף הלכות ודינים שבזה‪,‬‬ ‫שכש״באו לגלגל הותרו הבמות ק״ק נאכלין כו׳ באו‬ ‫לנוב וגבעון הותרו הבמות )וכל זה הוא ג״כ הקדמה‬ ‫לזה שרק לאחרי ש(באו לירושלים נאסרו הבמות ולא‬ ‫הי׳ להן היתר והיא היתה נחלה״‪.‬‬ ‫אבל הרמב״ם אינו מזכיר דבר מכ״ז‪ ,‬והטעם ע״ז‬

‫וא״כ למה לו להקדים את מספרם‪ ,‬ובלשון הש״ס ‪:‬‬ ‫‪26‬‬

‫״מנינא למה לי״ ?‬ ‫‪27‬‬

‫ואין לומר שזה מתורץ עפ״י פירש״י שם ‪ :‬״להכי‬ ‫‪28‬‬

‫נקט שלש הללו שהן תלויות זו בזו לעשותן כסדרן כו׳‬ ‫מלך ואחרי׳ עמלק ואחרי׳ בית הבחירה״‪,‬‬ ‫כי זה מספיק לבאר רק למה ״נקט שלש הללו״‬ ‫אבל לא את ההקדמה — ג׳ מצוות‪.‬‬

‫‪(22‬‬

‫במ״ע כי‪.‬‬

‫‪ (23‬כ״ה‬

‫בסהמ״צ‬

‫הוצאת‬

‫קאפח‪.‬‬

‫ועד׳׳ז‬

‫בהוצאת‬

‫העליר‬

‫״לבנות בית עבודה כו׳״‪ .‬אבל בהוצאה שלפנינו‪ :‬לבנות בית הבחירה‬ ‫לעבודה‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.37‬‬ ‫‪ (24‬וכן הביאו במ״ע קפח במצות להכרית זרע עמלק‪.‬‬

‫‪(16‬‬

‫לח״מ הל׳ מלכים שם ה״ב‪ .‬יד מלאכי כללי הרמב״ם ס״ד‪.‬‬

‫‪ (17‬כמו שהקשה בכס״מ ריש הלכות מלכים‪.‬‬ ‫‪ (18‬שם ה״ב‪ .‬ועיי״ש בלח״מ‪.‬‬ ‫‪ ( I P‬קיב‪ ,‬ב‪ .‬ובגמרא שם קטז‪ ,‬ב ואילך )קיח‪ ,‬ב ואילך(‪ .‬כציון‬

‫בפני עצמה״ הי׳ מספיק שיאמר ״שלש מצות נצטוו כו׳‪ .‬ולבנות להם‬ ‫בית הבחירה״‪.‬‬ ‫‪ (26‬שבת סט‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪(27‬‬

‫הכס״מ‪.‬‬ ‫‪ (20‬וכן בגמרא‪.‬‬ ‫‪(21‬‬

‫‪(25‬‬

‫כמ״ש הרמב״ם בהקדמתו‪.‬‬

‫דבשביל ההמשך ״הנה התבאר שבנין בית הבחירה מצוה‬

‫להעיר מיד מלאכי כללי הרמב״ם סל״ד‪ .‬אבל יש לחלק‬

‫בנדו״ד‪.‬‬ ‫‪(28‬‬

‫סנהדרין שם ד״ה ש ל ש מצות‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫טז‬

‫והביאור בזה‪ :‬שלש מצוות הללו הן )בל׳‬

‫ו‪.‬‬

‫]ומטעם‬

‫זה‬

‫מביא‬

‫הרמב״ם‬

‫שש‬

‫)ה״ב(‬

‫את‬

‫רש״י( ״תלויות זו בזו״‪ ,‬דהיינו שלמרות שהן ג׳ מצוות‬

‫הכתובים״ ״ויהי כי ישב המלך בביתו וה׳ הניח לו‬

‫נפרדות‪ ,‬מ״מ כל אחת ממצוות אלו היא )גם( פרט‬

‫מסביב מכל אויביו ויאמר המלך אל נתן הנביא אנכי‬

‫בשתיים האחרות ומשלימה אותן‪ :‬שלימות מצות מינוי‬

‫יושב בבית ארזים וגו׳״‪ ,‬כי הראי׳ מכתובים אלו היא לא‬

‫מלך היא כשמתקיימת מצוות הכרתת זרעו של עמלק‬

‫רק על סדר זמן המצוות — כי לזה די בכתובים‬

‫ומצוות בנין בית הבחירה ‪ ,‬ועד״ז במצוות האחרות‪,‬‬

‫)הראשונים(‬

‫מכל‬

‫עד ששלימות קיום מצות בגין בית הבחירה קשורה‬

‫אויביכם וגו׳ והי׳ המקום אשר יבחר ה׳ גו׳״ — אלא‬

‫בקיום המצוות דמינוי מלך ומלחמת עמלק ‪.‬‬

‫)בעיקר( שזהו ענין וגדר ב)קיום מצות( מלך ומלחמת‬

‫‪29‬‬

‫‪30‬‬

‫ובהמשך לזה למדים עוד מהכתוב‪ ,‬ששייכותן ״זו‬ ‫בזו״ היא גם בנוגע לסדרן‪ :‬בתחילה מינוי מלך‪ ,‬ולאח״ז‬ ‫הכרתת זרעו של עמלק ולאחריהן בנין ביהב״ח‪.‬‬ ‫ז‪ .‬א‪ .‬שלא זו בלבד שזהו סדר בזמני החיוב של‬ ‫המצוות וקיומן כמו שהוא ביחס לישראל — ״נצטוו‬

‫המובאים‬

‫בגמרא‬

‫״והניח‬

‫לכם‬

‫והכרתת עמלק‪ :‬״ויהי כי ישב המלך בביתו וה׳ הניח לו‬ ‫מסביב גו׳ ויאמר המלך גו׳״[ ‪.‬‬ ‫‪34‬‬

‫ובזה מובן מה שהרמב״ם מביא כל ה״ג׳ מצוות״‬ ‫בהלכות מלכים וגם במ״ע דבנין המקדש — כי הם‬ ‫תלויים וקשורים זב״ז״‪.‬‬

‫ישראל״ )מחמת הגברא(‪ ,‬אלא זהו פרט במינוי מלך‪:‬‬ ‫מפני הגדר של מלך צריך שיהי׳ מלחמת ע מ ל ק ׳ ובנין‬ ‫‪3‬‬

‫ביה״ב‪ ,‬ומחמת הגדר דביהמ״ק נדרש שיהי׳ מינוי‬ ‫מלך‬

‫‪32‬‬

‫ומלחמת עמלק‪.‬‬

‫בעיון יעקב לע״י סנהדרין שם כ׳‪ ,‬ו מ ש מ ע ו ת הש״ס דלא‬ ‫קמסתפק כלל אי לבנות ביהמ״ק תחלה קודם ה ע מ ו ת מלך לפי‬ ‫דמילתא דפשיטא דהעמדת מ ל ו קודם כדאיתא בב״ב )ד‪ ,‬א(‪ .‬ועד׳׳ז‬ ‫הוא בשו״ת בית הלוי ח״ב ס״א סק״ח )בהגהה(‪ ,‬דפשיטא לי׳ ד מ ל ו‬ ‫קודם מצד הנ״ל דא״א לקדש העזרה אלא במלו‪ .‬אבל בהרי״ף לע״י‬

‫מעין זה )אף שאינו ממש אותו עניו(‪ :‬במינוי מלך — מלך‬

‫‪(29‬‬

‫ישראל‪ ,‬מבית דוד‪ ,‬נמשח בקרן‪ ,‬על כל השבטים‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫בעמלק — באופן דיהושע‪ ,‬שאול‪ ,‬בימי המן‪ ,‬דבל יחיד‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫בביהב־׳ח — משכן וכוי‪ ,‬בית ראשון‪ ,‬כשחסרו בו ה׳ דברים‪,‬‬ ‫ב״ש‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫ועד״ז בשאר מצות — ולדוגמא‪ :‬תש״ר בפ״ע‪ ,‬לאחרי תש״י‪.‬‬ ‫ציצית‪ ,‬תכלת בציצית‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬

‫שם‪ ,‬דגם בזה מסתפק ליי‪ .‬וגם דמשמע מהגמ׳ )ובפרט מפרש״י‬ ‫הנ׳׳ל( דשייכותם הוא גם‪ :‬א( מ צ ד קיום המצוה — פועל‪ ,‬ב( מצד‬ ‫הנפעל שישנו מ ל ך והכרתת זרעו של עמלק‪ .‬ולא רק מצד המציאות‬ ‫דמבלי מלך א״א לקדש העזרה וכיו״ב‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.35,34‬‬ ‫ולהעיר ממו״נ ח״ג פמ״ה‪.‬‬ ‫‪(33‬‬

‫ש״ב ז בתחלתו‪.‬‬

‫‪(34‬‬

‫עפמש״כ הרמב״ם בםהמ״צ סוף חלק המ״ע »שהם חובה‬

‫שיהי׳ רק לכתחילה‪ ,‬או גם לעכב — וראה‬

‫על הצבור לא כל איש ואיש כמו בניו בית הבחירה והקמת מלך‬

‫דבהערה הקודמת‪ .‬וראה לקמן סימן יד די״ל דמ״ש‬

‫והכרתת זרעו של עמלק״ יל״ע אם הצורך במלך במחיית עמלק‬

‫במשנה )מדות פ״א מ״ג־ד( ״חמשה שערים היו כו׳״ — ״שבעה‬

‫ובניו בית הבחירה הוא כיון דאז נעשה השלימות דגדר צבור‬

‫שערים היו״ )אף שמפרשם לאח״ז( לרמז שכולם הם מציאות אחת‬

‫]ויומתק לס״ז מה שנצטוו בכניסתם לארץ )דוקא( עפמ״ש בצפע״נ‬

‫וכ״ז שלא ישנם כל השערים איי לא׳ מהם דין שער )וע״ד מכות ט‪,‬‬

‫)לרמב״ם הל׳ ברכות פ״י הי״א‪ .‬מהד״ת צ‪ ,‬ב‪ .‬שו׳׳ת צפע״נ ווארשא‬

‫ב‪ :‬שש ערי מקלט כו׳(‪.‬‬

‫)נ‪ .‬י‪ .‬תשי״ד( סקמ״ג( דכשנכנםו לא״י דוקא נעשו גדר צביר[ אבל‬

‫ואפשר‬

‫‪(30‬‬ ‫הדוגמאות‬

‫‪(31‬‬

‫להעיר שכשבקש משה )פנחס כז‪ ,‬טז־יז( ״יפקוד ה׳ אלקי‬

‫הרוחות גו׳״‪ ,‬אמר ״אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם גו׳״‬ ‫ובספרי ובמפרשי התורה שהוא למלחמה‪ ,‬ובפרש״י שם ״לא בדרך‬ ‫מלכי האומות כו׳ משלחין חיילותיהן למלחמה כוי‪ ,‬וכדרך שעשה‬ ‫יהושע‪ .‬וכן בדוד כר״•‪ .‬ולהעיר שבגמרא )סנהדרין שם( ובספרי‬ ‫)ראה שם( הביאו לראי׳ שמינוי מלך הוא לפני מלחמת עמלק‬ ‫״כשהוא אומר כי יד על כס י־ה מלחמה לה׳ בעמלק ואין כסא אלא‬ ‫מלך שנאמר כו״׳‪ ,‬והרי ע״ז דרשו רז״ל )נסמן לקמן הערה ‪ .78‬וראה‬

‫לפי״ז שונה דין צבור במצות מינוי מלך מבהשאר‪ .‬או דמצות אלו‬ ‫שייכות במיוחד למלך‪ ,‬כפשטות הכתובים שהביא הרמב״ם וכמ״ש‬ ‫ברד״ק )שמואל שם( דעל המלך מוטל לעשות ולצוות את ישראל כו׳‬ ‫)וראה צפע״נ לסנהדרין שם(‪ .‬וע״ד דעת היראים סרצ״ט )בהשלם‬ ‫— סתל״ה(‪ .‬רמב״ו ס״פ בשלח — לענין מחיית עמלק דהמלך חייב‪.‬‬ ‫ומצד זה נק׳ מצות על הצבור•‪ .‬וראה לשון הרמב״ם רפ״ה מהל׳‬ ‫מלכים )ובה״ה שם( לענין מלחמת עמלק‪.‬‬ ‫‪(35‬‬

‫ולפי כהנ״ל ימצא דהשייכות דג׳ מצות אלו י״ל בג׳‬

‫לקמן הערה ‪ ,(79‬שהכסא שלם תלוי במחיית עמלק‪ .‬וראה רמב׳ץ‬

‫אופנים‪ :‬א( מצד הזמן‪ ,‬דזמן חיוב הכרתת זרעו של עמלק הוא לאחר‬

‫ס״פ בשלח‪ .‬לקמן הערה ‪.34‬‬

‫מינוי מלך‪ .‬וזמן חיוב בניו בית הבחירה הוא לאחר מלחמת עמלק‪.‬‬

‫להעיר מזה ש״אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא‬

‫ב( מצד קיום המצוה‪ ,‬דקיום מצות בנין בית הבחירה הוא לאחר קיום‬

‫במלך כו׳״ )שבועות יד‪ ,‬א במשנה‪ .‬רמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״ו הי״א(‪.‬‬

‫מצות מינוי מלך ומלחמת עמלק )ועד״ז לאידך‪ ,‬דשלימות קיום‬

‫וגם לפי הדיעה בגמרא שם )טז‪ ,‬א( ״באחת מכל אלו״‪ ,‬כ׳ הריטב״א‬

‫מצות מינוי מ ל ך היא כאשר מקיימים לאח״ז גם הכרתת זרעו של‬

‫‪(32‬‬

‫)שבועות שם( ד״למצוה בעיי כולהו״‪ .‬וראה צפע״נ לסנהדרין שם‪.‬‬ ‫־(‬ ‫•(‬

‫וראה רמב״ס שם פ־א ה״ד‪ .‬ספ״ד‪ .‬וראה לקו״ש וד״ח עי‬

‫‪ 279‬העי ‪.56‬‬

‫להעיר‬

‫משרית‬

‫הרשב״א‬

‫ח״א‬

‫סקמ׳׳דז‬

‫״המלך‬

‫כצבור‬

‫שהצבור וכל ישראל תלוי! בו״‪ .‬וראה בארוכה לקו״ש זד״ט שיחה א‬ ‫לפ־ שופטים‪.‬‬

‫יז‬

‫טי׳ ב‪ :‬ג׳ מצוות נצטוו וכר‬ ‫לפי״ז יתבאר גם המשך ההלכות בתחלת הל׳‬

‫ז‪.‬‬

‫מובך‬

‫שגם בכל אחד‬

‫‪3‬‬

‫מבניני‬

‫)משכן(‬

‫המקדש‬

‫ביהב״ח‪ :‬״מ״ע לעשות בית ליי׳ מוכן כו׳ שנאמר ועשו‬

‫הקודמים )היתה בנייתו לאחר ש(הי׳ מלך ו״הניח גו׳‬

‫לי מקדש״ וממשיך ״וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה‬

‫מכל אויביך מסביב״‪ ,‬שהרי הן ״תלויות זו בזו״‪.‬‬

‫משה רבינו והי׳ לפי שעה כו׳״ — היינו שמצות בנין‬ ‫״בית ליי׳״ קאי)גם( על המשכן שעשה משה רבינו ;‬ ‫‪36‬‬

‫ןאלא‬ ‫דורות‬

‫‪40‬‬

‫שכשם‬

‫ששלימות‬

‫ביהמ״ק‬

‫עצמו‬

‫לדורי‬

‫הי׳ כבנין בית העולמים כ״שנבנה המקדש‬

‫ומכיון שמצות בנין ביהמ״ק קשורה בשתי המצוות‬

‫בירושלים״‪ ,‬כן הוא גם בתנאיו וגדריו)שבתור הקדמה‬

‫האחרות‪ ,‬שלצורך גדר )הקיום( דבנין ביהמ״ק נוגע‬

‫אליו(‪ ,‬מינוי מלך ומלחמת עמלק‪ ,‬ששלימותם נפעלה‬

‫)קודם לזה(‬

‫שיהי׳‬

‫הקיום‬

‫דמינוי מלך‬

‫ו״בהניח״‬

‫דמלחמת עמלק — צריך לומר שכן הי׳ בכל בתי‬ ‫המקדש‪:‬‬

‫‪41‬‬

‫דוקא ע״י בנין המקדש בירושלים[‪.‬‬ ‫ומהאי טעמא מביא הרמב״ם את הכתוב ועשו לי‬ ‫מקדש‬

‫״וכבר נתפרש בתורה משכן‬

‫וממשיך מיד‬

‫והיינו שאע״פ שהן ״ג׳ מצוות״ ש״נצטוו ישראל‬

‫שעשה משה רבינו והי׳ לפי שעה״‪ :‬הרי הציווי כפשוטו‬

‫בשעת כניסתן לארץ״‪ ,‬אי״ז אלא בנוגע להציווי דכל‬

‫הי׳ על המשכן שעשה משה‪ ,‬שגם בו קיימו את מצוות‬

‫שלושת המצוות‪ ,‬אבל מכיון שמצות בנין בית ליי׳ הוא‬

‫בנין בית ליי׳ עם כל הגדרים שבו — כי ״משה רבינו‬

‫ציווי אחד לכל הדורות • — ״ועשו לי מקדש״ —‬

‫מלך הי׳״‪ ,‬כמ״ש הרמב״ם ‪ ,‬וזה הי׳ לאחרי המנוחה‬

‫שהוא כולל את כל הבנינים )גם הבנינים הקודמים( ‪,‬‬

‫ממלחמת עמלק‪ :‬״ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו‬

‫‪31‬‬

‫‪38‬‬

‫‪42‬‬

‫נ‪4‬‬

‫לפי חרב״ ‪ :‬ומאז נשאר קיים לדורות חיוב הציווי‬ ‫‪44‬‬

‫דועשו לי מקדש‪.‬‬ ‫עמלק ובנין בית הבחירה(‪ .‬ג( שלימות בהחפצא דבית הבחירה‬ ‫כאשר הוא נעשה לאחר מינוי מלך ומלחמת עמלק )וכן לאידך‬ ‫שלימות ג ד ר מ ל ך כאשר לאח״ז הוא מלחמת עמלק ובנין בית‬ ‫הבחירה(‪ .‬ובפרט לפי משנת״ל הערה ‪.32‬‬ ‫אבל י״ל דשלימות החפצא אינה תלוי׳ בסדר קיומם‪ ,‬כ״א רק‬

‫ה‪.‬‬

‫לפי״ז‬

‫מובנת‬

‫האריכות‬

‫ברמב״ם‪,‬‬

‫מתחיל‬

‫מ״משכן שעשה משה רבינו והי׳ לפי שעה״‪ ,‬וממשיך‬ ‫״כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע‬ ‫עשרה שנה שכבשו ושחלקו״ — שבזה מבאר שציווי‬

‫בהמציאות ד כ ל ־ג׳‪ .‬ודוגמא בתש״ר — שמספיק ש״כל זמן שבין‬ ‫עיניך יהיו שנים״‪ ,‬או שצ״ל גם ״והי׳ לאות ע ״ י ) ו ה ד ר ( ולטוטפות בין‬ ‫עיניך״‪ .‬ונפק״מ בהקדים תש״ר — האם צריך לחלצו ולהניח תש״י‬ ‫ותש״ר‪ .‬וראה לקו״ש חי״ט ע׳ ‪ 47‬ואילך‪.‬‬ ‫בסגנון פשוט יותר ג׳ אופנים הנ״ל‪ :‬א( מצד הפועל‪ ,‬ב( פעולה‪,‬‬ ‫ג( נפעל‪.‬‬ ‫‪ (36‬אלא מכיון שהי׳ לפי שעה מוכח שבזה לא נגמר קיום‬ ‫הציווי ד״ועשו לי מקדש״ כפשטות הפי׳ ברמב״ם‪.‬‬ ‫‪(37‬‬

‫ולכן כאן כשמדבר בתוכן המ״ע לדורות כ׳ ״לעשות בית‬

‫ליי כו׳״•‪ ,‬משא״כ בריש הל׳ מלכים כ׳ ״לבנות בית הבחירה״‪ .‬וראה‬ ‫לקמן הערה ‪ .57‬ולהעיר שבהמצות שבהכותרת להל׳ ביהב״ח כ׳‬ ‫״לבנות בית המקדש״‪ .‬ובמנין המצות בריש ספר היד ״לבנות בית‬ ‫הבחירה״‪ .‬וראה לקו״ש חי״ז ע׳ ‪ 90‬והע׳ ‪ .93‬לקמן סימן ו ושם סוס״ג‪,‬‬ ‫וש״נ‪.‬‬

‫)ראה פרש״י עה״פ(‪ .‬משא״כ ברמב״ם‪ .‬ב( מלשונו שם בפנים ‪.‬זמן‬ ‫מצוה זו של בניו ביהב״ח לא הגיעה עד ימי דוד כו׳״‪ .‬משמע שלפנ״ז‬ ‫לא הי׳ מצוה )וראה כס״מ שם(‪ .‬אף שיש ל ת ר ץ שכוונתו זמן מצות‬ ‫בנין בית הבחירה דוקא‪ ,‬שהרי קאי בהמשך לההתחלה שג׳ מצות‬ ‫נצטוו‪ .‬אבל מ״מ מזה שבמצות ב נ ץ הבית חשיב רק זה )ש״ג׳ מצות‬ ‫נצטוו״( ולא כברמב״ם משמע דלא ס״ל כהרמב״ם‪.‬‬ ‫‪(39‬‬

‫ומכיון‬

‫דהמ״ע‬

‫״לעשות בית ליי׳״ הוא ״מוכן‬

‫להיות‬

‫מקריבים בו קרבנות וחוגגין עליו שלש פעמים בשנה״ י״ל דגם‬ ‫במשכו‪ ,‬שילה ונוב וגבעון הי׳ מצות עלי׳ לרגל‪ .‬וידועים דברי‬ ‫ה ר מ ב ״ ן ) ר א ה טז‪ ,‬ט( או שיבאר כאן שלא יתחייבו לעלות ל ר ג ל כו׳‬ ‫)וראה שם יב‪ ,‬ח(‪ .‬וראה הר המורי׳ הל׳ ביהב״ח בתחילתו סק״א‪.‬‬ ‫ועוד‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬

‫‪ (38‬ראה עד״ז ספרי דבי רב לספרי ראה )פיסקא יד( דועשו‬ ‫לי מקדש הוא ציווי לאותה שעה ולדורות דמאותה שעה חייבים‬ ‫לעשות מקום מקודש כוי‪ .‬ובאוה״ח תרומה עה״כ‪ .‬קרית ספר ריש‬ ‫הל׳ ביהב״ח שם‪ .‬ואולי זוהי כוונת הכס״מ בריש הל׳ ביהב״ח ״משמע‬ ‫דהאי קרא כלל הוא לכל מקום הן למשכן שבמדבר בין לשילה ונוב‬

‫‪ (40‬ראה לשון הרמב״ם בהל׳ ביהב״ח פ״א ה״ג‪.‬‬ ‫‪ (41‬שאז נצטוו וקיימו מצות אלו — המעלה באופן הב׳ דלעיל‬ ‫הערה ‪ .35‬משא״כ באופן הא׳ והגי‪ .‬אף שמובן שגם בזה תום׳‬ ‫שלימות כי נעשה ע״י קיום המצור‪ .‬כר‪.‬‬ ‫‪ (42‬הל׳ ביהב״ח פ״ו הי״א‪ .‬פ ר ש ״ י ) ו ר ״ ח ( שבועות טו‪ ,‬רע״א‪.‬‬

‫וגבעון בין לבית עולמים״‪ .‬וראה הר המורי׳ הל׳ ביהב״ח שם סק״ב•‪.‬‬

‫ולהעיר שזה שצריכים מ ל ך כו׳ לקדש העזרה נלמד מ מ י ש למשה‬

‫משא״כ דעת הסמ״ג‪ ,‬אף שגם הוא הביא הכתוב ״ועשו לי‬

‫״ככל אשר אני מראה אותך כו׳״ דמשה רבינו מלך הי׳ כבגמרא‬

‫מקדש״ ברמזי מ״ע )קסג( הרי‪ :‬א( ממשיך שם ״ונא׳ והי׳ המקום‬ ‫אשר יבחר גו׳״‪ .‬וגם בהכתוב ״ועשו לי מקדש״ כ׳ ״וגו׳ וכן תעשו״‬

‫ורמב״ם שם‪.‬‬ ‫‪(43‬‬

‫בשלח יז‪ ,‬יג‪.‬‬

‫‪ (44‬אף שלא הי׳ הכרחת עמלק‪ ,‬הרי גם לפני מקדש ראשון‬ ‫•(‬

‫וכן בסהמ־צ מ״ע כ׳ ‪..‬בית עבודה כוי״ — ראה הוצאות‬

‫העליר וקאפח‪ .‬משא״כ בסהמ״צ לפנינו‪ ,‬כנ״ל הערה ‪.23‬‬ ‫•(‬

‫להעיר מחזקוני ראה יב‪ ,‬ה‪.‬‬

‫לא נמחה זרעו של עמלק ראה ש״א כז‪ .‬ל‪ ,‬יז‪ .‬וראה ביב כא‪ ,‬סע״א‬ ‫ואילך‪ .‬ובחדא״ג סנהדרין‪ .‬ספרי דבי רב שם‪ .‬וראה צפע״נ סנהדרין‬ ‫שם עד״ז לעניו מלך ״אך חטאו בזה ועד ימות המשיח לא הוה״‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב׳יח‬

‫יח‬

‫ועשו לי מקדש שבמשכן משה הוא ציווי לדורות‬

‫שלא הי׳ אז מצב של מנוחה בתכליוז ממלחמה‪ ,‬לכן לא‬

‫וקיימוהו כש״העמידו המשכן וכו׳״‪ :‬והחילוק הי׳ רק‬

‫הי׳ ב״ימי נוב וגבעון״ ״בית עולמים״ — ״ומגבעון באו‬

‫שנבנה‬

‫לבית עולמים״ )שאז הי׳ כשלימות ענין המלך‪ ,‬בדוד‬

‫באופן הקיום‪:‬‬

‫המקדש‬

‫שעשה משה‪ ,‬כיון‬

‫במדבר והוקם ״ממסע למסע״‪ ,‬הי׳ באופן ד״משכן״‬ ‫)אהל( — רק ״לפי שעה״ — וממילא נמשך אופן זה‬ ‫‪45‬‬

‫של החיוב והקיום גם כאשר ״נכנסו לארץ״ כל זמן‬ ‫שהיו שם בסדר ד״לפי שעה״ — קודם גמר ״ארבע‬ ‫עשרה שנה שכבשו ושחלקו״‪ .‬והרי יהושע הי׳ מ ל ך ‪.‬‬ ‫‪46‬‬

‫״ומשם באו לשילה״‪ :‬אז היו ישראל במצב של‬ ‫מנוחה יותר בארץ ישראל — כי זה הי׳ לאחר שכבשו‬ ‫ושחלקו ‪ ,‬אז בנו בית של אבנים‪ ,‬לא אהל )כמו עד‬ ‫אותו זמן( אלא ״שס״ט שנה עמד משכן שילה״ ‪.‬‬ ‫‪47‬‬

‫‪48‬‬

‫אבל גם אח״כ ״וכשמת עלי חרב ובאו לנוב ובנו‬ ‫שם מקדש וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ‪ . .‬וימי‬ ‫נוב וגבעון שבע וחמשים שנה״‪ .‬היינו שגם בנוגע לנוב‬ ‫וגבעון כותב הרמב״ם‪ :‬״ובנו שם מקדש״ )אע״פ‬ ‫שהארון לא הי׳ שם ונקראו בכ״מ ״במה גדולה״ (‪ ,‬כי‬ ‫מצות בנין ה מ ק ד ש נתקיימה גם אזי ‪ :‬אלא שמכיון‬ ‫‪49‬‬

‫‪50‬‬

‫‪5‬‬

‫ושלמה‪ ,‬וגם שלימות המנוחה ממלחמת עמלק( ‪.‬‬ ‫‪52‬‬

‫ט‪ .‬עפ״י הנ״ל יובן מה שבתחילת הלכות מלכים‬ ‫כותב הרמב״ם אודות כל ״ג׳ המצוות״‪ ,‬והטעם שהוא‬ ‫מביא את הכתוב לשכנו תדרשו ובאת שמה ולא את‬ ‫הכתוב ועשו לי מקדש וגם לא כתוב מפורש אודות‬ ‫בית עולמים — כי שם מיידי בהזמן ד״שעת כניסתן‬ ‫לארץ״)אחרי כיבוש וחילוק(‪ ,‬ואז כבר הי׳ הקיום דכל‬ ‫ג׳ המצוות שנצטוו ה״תלויות זו בזו״)אע״פ שתכלית‬ ‫שלימות! לא הי׳ אלא ב מ י ן ביהמ״ק בירושלים( ‪:‬‬ ‫‪53‬‬

‫‪54‬‬

‫כבר הי׳ בנין בית )לא אהל כמו שהי׳ לפני״ז(;‬ ‫לאחרי י״ד שנות הכיבוש וחילוק הי׳ מצב של מנוחה‬ ‫‪55‬‬

‫בא״י‪ :‬וזה הי׳ ע״י יהושע שהוא נתמנה למלך )ע״י משה‬ ‫רבינו ובית דינו‪ ,‬כמו שמצות מינוי מלך היא לדורות(‬ ‫״ע״פ בי״ד של שבעים זקנים ועל פי נביא״ ]משא״כ‬ ‫‪56‬‬

‫המשכ! שהי׳ לפי שעה במדבר )וממסע למסע(‪ ,‬לא‬ ‫במצב של מנוחה‪ ,‬ומלכות משה לא מצינו שהיתה ע״י‬ ‫מינוי‪ ,‬כפרטי מצות מינוי מלך[ ‪.‬‬ ‫‪57‬‬

‫‪ (45‬ראה שמואל ב ז‪ ,‬ו‪ .‬ובפשטות קאי ״אהל״ על ה ״ מ ש כ ך‬ ‫ו ״ מ ש כ ך על ״שילה״‪ .‬ועי׳ פרש״י שם‪ .‬וראה זח״ב רמא‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫רמב״ם הלכות מלכים שם ה״ג‪.‬‬

‫‪(46‬‬

‫‪ (47‬ואף‬

‫שהמצוה היא‬

‫לאחר‬

‫מלחמת‬

‫עמלק‪ ,‬הרי‬

‫מבי‬

‫‪(52‬‬

‫וכ״ה הסדר דג׳ מצות אלו בבניו בית השלישי כברמב׳׳ם‬

‫הכתובים שבגמרא )ורמב״ם הל׳ מלכים( ״והניח לכם מכל אויביכם‬

‫רפי׳׳א מהלכות מלכים המלך המשיח וכו׳ ובונה המקדש‪ .‬ובה׳׳ד שם‪:‬‬

‫התחלת הכתוב היא‬

‫יעמוד מלך כו׳ וילחום מלחמות ה ׳ ) ס ת ם — כולל מלחמת עמלק‬

‫״ועברתם את הירדן וישבתם בארץ גו׳״‪ .‬וראה פרש״י סנהדרין שם‬

‫ולאחר הכרתת זרעו כו׳ ומצב דמנוחה —( כו׳ ״אם עשה והצליח‬

‫ד״ה בכניסתם לארץ( ״וה׳ הניח לו מסביב מכל אויביו״ מוכח שבנין‬

‫ונצח כל האומות שסביביו״)תיבות אלו נשמטו ע׳־י הצנזור( — אז‬

‫הבית שייך למצב דמנוחה‪ .‬וראה חדא״ג סנהדרין שם‪ .‬ספרי דבי רב‬

‫— ובנה מקדש במקומו‪ .‬וראה הר המורי׳ שם סק״ב‪.‬‬

‫המקום כו״׳‬

‫גו׳ והי׳‬

‫)ובפרט‬

‫שבפשטות‬

‫שם‪ .‬ולהעיר מהגי׳ )הובא בדק״ס שם( והי׳ בהניח לך ה״א מכל‬

‫אבל בנוגע לבנין בית שני דלא הי׳ שם מ ל ך וכו׳)רמב״ם פיו'‬

‫אויביך — הכתוב דפ׳ תצא במחיית עמלק‪ .‬ובספרי ראה ל פ נ י נ ו ) ל א‬

‫מהל׳ ביהב״ח הי״ד‪ ,‬וברמב״ם שם ״ובמה נתקדשה בקדושה ראשונה‬

‫הובא המשך הכתוב ״והניח לכם גו׳״ כ״א התיבות לפנ״ז( אשר ודא‬

‫כו״׳(‪ ,‬אולי י״ל דאין צריך כיון שהוא המשך דבית המקדש הא׳‪.‬‬

‫מנחיל אתכם‪.‬‬ ‫‪ (48‬אבל מוסיף ״ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם‬ ‫תקרה״‪ ,‬היינו שעדיין לא הי׳ בית קבוע ממש‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.55‬‬ ‫מ׳׳א ג‪ ,‬ד‪ .‬תוספתא זבחים ספי״ג‪ .‬וראה מאירי מגילה ט‪,‬‬

‫‪(49‬‬ ‫ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪(50‬‬

‫ולכן כתב ״ובנו שם מקדש״ שמשמע שהי׳ שם בנין אבנים‬

‫)וכ״כ רש״י פסחים לח‪ ,‬ב(‪ ,‬ולא שהקימו שם אוה״מ — המשכן כמ״ש‬ ‫בפיה״מ להרמב״ם במשנה זבחים פי״ד מ״ז‪ .‬וכדמשמע מכ״מ‪ .‬וראה‬ ‫תפא״י זבחים שם‪ .‬הר המורי׳ שם םק״ד‪.‬‬ ‫!‪(5‬‬

‫וצ״ע אם גם לזה צריך מלך‪ ,‬ונוב נבנה ע״י שמואל )ראה‬

‫לשון הגמרא )זבחים קיח‪ ,‬סע״ב וש״נ( שמלך שמואל‪ ,‬ושנה שמלך‬ ‫שאול ושמואל(‪ ,‬וגבעון ע״י)שמואל•( שאול או דוד‪ ,‬ראה ס״ע פי״ג‪.‬‬ ‫סדר הדורות ב״א תתעא‪ .‬הר המורי׳ שם סק״ה‪ .‬ועוד‪ .‬ואולי תלוי אם‬ ‫״בנו שם מקדש״ )כרמב״ם כאן( שאז צריך למלך‪ ,‬או שרק הקימו‬ ‫האה״מ — המשכן‪.‬‬ ‫•(‬

‫ע־׳פ הילקוט שמואל א נכח( מסייע‪.‬‬

‫וראה קונטרס דרישת ציון וירושלים בשו׳׳ת שאילת דוד בתחלתו‪.‬‬ ‫ולהעיר מרמב״ם הלכות מלכים פ״א ה׳׳ז ״כיון שנמשח דוד וכו׳ והרי‬ ‫המלכות לו ולבניו כו׳״ ובה״ט שם‪ .‬וראה צפע״נ סנהדרין שם‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫ואכ״מ‪.‬‬ ‫‪ (53‬ראה ספרי דבי רב שם בסופו‪.‬‬ ‫‪(54‬‬

‫והיינו אף שהרמב״ם מדבר ב״בית הבחירה״‪ ,‬מ״מ לא‬

‫הביא כתוב מפורש על בית הבחירה‪ ,‬אלא כתוב שבו מרומז משכן‬ ‫שילה‪ .‬וכדלקמן‪.‬‬ ‫‪ (55‬ורק כשבאו לשילה נאסרו הבמות )משא״כ בגלגל ונוב‬ ‫וגבעון( והיא היתה מנוחה כ ו ׳ ) מ ש נ ה זבחים קיב‪ ,‬ב( וראה גמרא שם‬ ‫קיט‪ ,‬א ואילך‪ .‬ושם )ובספרי ראה יב‪ ,‬ט( גם דיעה ״דנחלה זו שילה״‪.‬‬ ‫ובפיה״מ שם ״נקרא שילה בית כו׳״‪ .‬וראה ספרי תבוא )כו‪ ,‬ב( אל‬ ‫המקום א ש ר יבחר ה״א זה שילה ובית עולמים‪ .‬רמב״ז שם‪ .‬ובכ״מ‬ ‫הושוו שילה ובית עולמים‪ .‬וראה ביאור הרי״פ פערלא לסהמ״צ‬ ‫רס״ג מ״ע פד־פה‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪(56‬‬

‫רמב״ם הל׳ מלכים פ״א ה״ג‪.‬‬

‫‪(57‬‬

‫עפכהנ״ל מובן שינוי לשון הרמב״ם דבהל׳ ביהב״ח כ׳‬

‫יט‬

‫טי ב‪ :‬ג׳ מצוות נצטוו וכר‬ ‫‪,‬‬

‫עפי״ז יש לתרץ גם את השאלה בהלכה הנ״ל‬

‫י‪.‬‬ ‫בהל׳‬

‫שאפשר‬

‫ביה״ב‪ ,‬ומה‬

‫וגבעון ‪.‬‬ ‫‪64‬‬

‫ללמוד ממנה להלכה‬

‫בפועל‪:‬‬

‫התחתונים‪,‬‬

‫פסק הרמב״ם ״ואסור לאדם שיעשה בית תבנית‬ ‫‪58‬‬

‫היכל אכסדרא תבנית אולם חצר כנגד העזרה׳׳ —‬

‫ובזה‬

‫כבר נק׳ המשכן אהל‪.‬‬

‫וראה צפע״נ‬

‫)הפלאה‬

‫בהשמטות נד‪ ,‬א( דאם קפל הרוח את היריעות העליונות המשכן‬ ‫כשר‪ .‬וראה לקו״ש חט״ז ע׳ ‪5‬־‪.454‬‬ ‫‪(63‬‬

‫במנ׳־ח מצוה ר נ ד סקיו שקו״ט בזה ורוצה לחדש )דלא‬

‫ומכיון שכל הבנינים שהרמב״ם מונה הי׳ להם דין‬

‫כמשמעות הפוסקים ושו״ע( שהאיסור הוא רק בזמנו‪ :‬בזמן המשכן‬

‫מקדש ובכל אחד מהם נתקיימה המצוה דועשו לי‬

‫הי׳ אסור לעשות כתבנית המשכן כיון שהי׳ אז משמש לפניו‪ .‬וכן‬

‫מקדש‬

‫כשהי׳ שילה עומד וכן נוב וגבעון וכן ב״ר הי׳ אסור לעשות בכ״ז‬

‫ןעד שגם ביהמ׳׳ק‪ ,‬אע״פ שציודו ופרטי מדת ארכו‬

‫מהזמנים איזה תבנית שהי׳ דוגמת התבנית שהי׳ משמש אז וכן בבית‬ ‫שני כשל בית שני כר‪ ,‬אבל האידנא כיון דאין משמשין לפניו אפשר‬

‫ורחבו היו באופן אחר מאשר במשכן‪ ,‬מ״מ היו הענינים‬

‫דאין בכלל הלאו הזה‪ .‬אבל הרי״ז נגד דעת הפוסקים טושו״ע יויד‬

‫העקריים שבו בדוגמת המשכר ‪ -.‬כמ״ש הרמב״ם ‪:‬‬

‫סקמ׳׳א ס׳׳ח דאסור גם ע כ ש י ו ) כ מ ו י ש שם בעצמו(‪ ,‬וא׳כ י״ל דגם‬

‫״ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו כעין‬

‫דמות המשכן כו׳ אסור‪ .‬ובשו״ת בית אפרים או״ח םיו׳׳ד כ׳ דלדעת‬

‫‪60‬‬

‫‪5‬‬

‫קלעי החצר שהיו במדבר וכל המוקף במחיצה זו שהוא‬ ‫כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה״י [‪,‬‬ ‫‪6‬‬

‫עפ׳׳י דבריו י׳׳ל שאסור גם בתבנית משכן‪.‬‬ ‫והנה במנ׳׳ח שם הקשה דא״א לומר שעכשיו אסור בל הבנינים‬

‫יש לומר שהאיסור לעשות ״בית תבנית כו׳״ חל‬ ‫גם על התבנית דהמשכן ‪ ,‬דמשכן שילה׳ ודנוב‬ ‫‪62‬‬

‫רשי־י והרמב׳׳ם )למםקנא( האיסור הוא גם בתבנית בית ראשון‪ .‬וגם‬

‫‪6‬‬

‫״דהיו מודיעים לנו חז״ל צורת המשכן שילה ג״כ כדי לידע תבניתו״‪.‬‬ ‫אבל מזה גופא שלא מפורש מדתו מוכח שמדת ארכו ורחבו כו׳ הי׳‬ ‫כמו המשכן וכדמוכח מהיריעות שע״ג‪ .‬וגם אם לא הי׳ בדומה ממש‬ ‫הרי״ז )בפשטות( לפי שלא הי׳ שינוי המעכב‪ .‬וראה לקו״ת ברכה‬

‫הרמב״ם ״לעשות בית״‪ ,‬ובהל׳ מלכים ״לבנות״‪ ,‬וכ׳ ה צ פ ע ״ נ ) מ ה ד ״ ת‬

‫)צט‪ ,‬ד( ״להבין ההפרש שבין בנין המשכן לבין בנין שילה כי‬

‫ג‪ ,‬ב‪ .‬עז‪ ,‬א( דל׳ ״לעשות״ פי׳ ״שיהיי״ ולי ״לבנות״ פי׳ ד״המצוה היא‬

‫לכאורה הם שוין מ מ ש בארכן וברחבן וכל הפרטים כמו צורת‬

‫הבניף‪ :‬בהל׳ ביהב״ח מבאר התוכן דמצות בנין ביהמ״ק )שבכל‬

‫המשכן כן נעשה בנין שילה״‪ .‬וראה מאמרי אדה׳׳ז הנחות הר״פ ע׳‬

‫הזמנים וכמ״ש ״בית ליי׳״)כנ״ל הערה ‪ ,(37‬״מוכן להיות מקריבים בו‬

‫פא‪.‬‬

‫״לעשות״• )ראה‬

‫ולהעיר מסוטה )ט‪ ,‬סע״א( ״זה משה ודוד שלא שלטו כו׳ נגנז‬

‫בארוכה לעיל סימן א(‪ .‬משא״כ בהל׳ מלכים שמדבר ב״ג׳ מצות‬

‫אה״מ״‪ .‬וראה יומא עב‪ ,‬א )סוכה מה‪ ,‬ב(‪ :‬״עצי שטים כו׳ עומדים‬

‫שנצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ״ כ׳ ״לבנות״‪ ,‬כי הוספת המצוה‬

‫שעומדין לעולם ו ל ע ו ל מ י ם ״ ) ו ב פ ר ש ״ שם(‪ .‬רבינו בחיי תרומה כו‪,‬‬

‫הקרבנות‬

‫וחוגגין אליו כו׳״(‪ ,‬ולכן כ׳‬

‫הלשון‬

‫‪,‬‬

‫שם היא לא בעצם )תוכן( מצות בנין הבית‪ ,‬כ״א קיום מצנח בנין בית‬

‫טי•‪ .‬ולפי״ז ג״ז הוא דמות שמשי שמשמש לפניו ית׳‪ .‬ואף שזהו עפ״י‬

‫הבחירה שלאחר מצות מינוי מלך‪ ,‬והכרתת זרעו של עמלק )אבל‬

‫דעת ה ת ו ס ׳ ) ד ״ ה לא אסרה ר״ה כד‪ ,‬ב‪ .‬ע״ז מג‪ ,‬ב‪ .‬ד״ה כרובים —‬

‫להעיר מצפע״נ שם ג‪ ,‬ב בהמשך דבריו‪ ,‬דכתב שזה החילוק דמשכן‬

‫יומא נד‪ ,‬ב‪ .‬מאירי ע״ז)מב‪ ,‬ב‪ .‬מג‪ ,‬א(‪ .‬ר״ו ע׳׳ז שם( דגם למסקנא לא‬ ‫חזר בו א ב ״ והאיסור ד״לא יעשה אדם בית תבנית כר״ הוא מטעם‬

‫ומקדש‪ .‬ואכ״מ(‪.‬‬

‫דלא תעשון אתי — כדמות שמשי כו׳ — ראה פנ״י ר״ה שם‪ ,‬א ד״ה‬

‫‪(58‬‬

‫הל׳ בית הבחירה פ״ז ה״י‪ .‬מר״ה כד‪ ,‬א‪ .‬ע״ז מג‪ ,‬א‪ .‬מנחות‬

‫‪(59‬‬

‫ולהעיר ממ״ש שם פ״א הי״ב ״והכל חייבים לבנות כו׳‬

‫הרי עפ״י ה כ ל ל דאין להרבות במחלוקת י״ל שאסור גם לשיטת‬

‫כמקדש המדבר״‪ .‬ובפ״ו הי״א שם )הובא לעיל הערה ‪ .(42‬פ״ז הי״א‪.‬‬

‫הרמב״ם דמשמע מהמשך ההלכות שהוא מדין מורא מקדש )כמ״ש‬

‫ועוד‪ .‬ולהעיר מפרש״י תרומה כה‪ ,‬ט‪ .‬וברא״ם שם‪.‬‬

‫בשו״ת בית אפרים ומנ״ח שם(‪ .‬וראה רבותינו בעה״ת )תשא ל‪ ,‬לג(‪:‬‬

‫אמר אביי‪ .‬בית אפרים שם ד״ה אך מדברי רש״י‪,‬‬

‫כח‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪(60‬‬

‫שם פ״א ה״ה‪.‬‬

‫״איש אשר ירקח כמוהו‪ ,‬וכן גבי קטורת לפי שאין דרך להשתמש‬

‫‪(61‬‬

‫ועפ״י הנ״ל צע״ק מ״ש הרמב״ם לפנ״ז ״ואלו הן הדברים‬

‫בשרביט של מלך וכן אמרו חז״ל שלא יעשה אדם בית תבנית היכל‬

‫שהו עיקר כבנין הבית כו׳ והוא הנקרא אולם״‪ ,‬מנין שגם אולם הוא‬ ‫עיקר בבנין הבית כיון שלא הי׳ ב מ ש כ ן ) ו א ו ל י מקורו מגמ׳ הנ״ל לא‬ ‫יעשה אדם בית תבנית — שחשב אולם(‪ .‬וראה קרית ספר שם דהא‬

‫כו״׳‪.‬‬ ‫‪(64‬‬

‫עפמש״כ הרמב״ם ״ובנו שם מקדש״ וע״פ הכלל דילמוד‬

‫סתום מן המפורש י״ל לכאורה דמקדש דנוב וגבעון הוא כהקודמו‬

‫במשכן לא הי׳ אולם ואע״ג כו׳ אפילו הכי לענין קדושת הבית ליכא‬

‫— שילה‪ .‬וע׳׳פ פיה״מ ו כ ו ׳ ) ב ה ע ר ה ‪ (50‬הרי״ז אוהל מועד דהמדבר‪,‬‬

‫שינוי בין משכן למקדש דכמו במשכו ליכא אלא ג׳ קדושות כו׳‬

‫וא״כ בין משכו שילה בין האוה״מ בלא״ה אסור‪.‬‬

‫עיי״ש‪ .‬ולהעיר מעירובין ב‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪ .‬תוי״ט כלים פ״א מ״ט ד״ה‬

‫יומתק שזהו בדוגמת הכלים שבהמשך לזה )בהלכה שם( ״שלחן‬

‫ההיכל מקודש‪ .‬וראה הר המורי׳ שם סק״י‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫‪(62‬‬

‫ועפ״י הנ״ל שלהרמב׳׳ם אסור גם לעשות תבנית משכן וכו׳‬

‫יריעות העליונות הנעשים מעורות תחשים )תרומה כו‪,‬‬

‫יד( א״א לעשות שהרי תחש הי׳ רק בזמן משה )שבת כח‪ ,‬א‪ .‬פרש״י‬ ‫תרומה כה‪ ,‬ה(‪ .‬אבל מוכח בשבת שם דעיקר האהל הוו יריעות‬

‫בצורת שלחן ומנורה בצורת מנורה״‪ ,‬שצורתם הוא המפורש בתורה‬ ‫בנוגע למשכן‪.‬‬ ‫והטעם שלא כתבו הרמב״ם בפירוש הוא דמכללי הרמב״ם )יד‬ ‫מלאכי‬

‫כללי הרמב״ם ס״ה( שאינו מביא דינים‬

‫הוזכרו בש״ס‪.‬‬ ‫•(‬

‫וכ״ה‬

‫בסהמ־יצ‬

‫שלפנינו‪.. :‬לבנות״‪.‬‬

‫שם‬

‫בהוצאת‬

‫קאפח‪.‬‬

‫משא׳יכ‬

‫בדפוסים‬ ‫•(‬

‫וראה צפע״נ עה״ח ר״פ תשא‪.‬‬

‫מחודשים שלא‬

‫חידושים וביאורים בהל ביהב״ח‬

‫כ‬

‫‪,‬‬

‫יא‪.‬‬

‫הביאור בזה בפנימיות הענינים‪:‬‬

‫מישראל‪ ,‬שכל יהודי יכול )וצריך( לפעול שיהי׳ הוא‬

‫בהתוכן והסדר של ג׳ המצוות הללו מבואר‬ ‫בחסידות ‪ ,‬ש״שום תשים עליך מלך״ הוא בחי׳ היראה‪,‬‬ ‫כי מלך ענינו — ירא את הש״י ביתר שאת‪ ,‬הוא בטל‬ ‫להקב״ה‪ ,‬וע״י המלך נמשכים היראה והביטול לכל‬ ‫‪65‬‬

‫העם •׳‪.‬‬ ‫‪6‬‬

‫וכשכבר מגיעים לבחי׳ היראה‪ ,‬שהיא ענין של‬ ‫אתכפיא‪ ,‬צריך להיות לאחרי זה מחיית עמלק‪ ,‬הענין‬ ‫של ״ובערת הרע״‪ ,‬שזהו ע״י אתהפכא‪ :‬ורק לאחרי זה‬ ‫אפשר וצריך להגיע למדריגת יראה עילאה‪ ,‬שזה בא‬ ‫ע״י הביהמ״ק — ״ומקדשי תיראו״ שמדריגה וו של‬ ‫‪67‬‬

‫היראה באה מבחי׳ החכמה‪ ,‬שהיא ענין התורה‪ .‬וכמו״כ‬

‫עצמו משכן ומקדש — ״ושכנתי בתוכם״ — והכח ע״ז‬ ‫ניתן לו מבתי׳ משה שבנפשו‪ :‬וכמו שאדה״ז׳ מסביר‬ ‫‪6‬‬

‫את זה‪ ,‬שיראה היא ״מילתא זוטרתא״ לגבי כל אחד‬ ‫ואחד מישראל‪ ,‬כמו שנאמר בהכתוב ״שואל מעמך״[‪.‬‬ ‫אבל לאידך‪ ,‬השלימות של מצות בנין המקדש‬ ‫היתה בבית עולמים‪ ,‬כי ענין המלכות כשלימות ובגלוי‬ ‫נפעל ע״י דוד המלך ‪ ,‬עד להגילוי של המלכות‬ ‫בתכלית השלימות‪ ,‬שיהי׳ כאשר ״יעמוד מלך מבית‬ ‫דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו כו׳ ויכוף‬ ‫כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחום מלחמת ה­‬ ‫וכו׳ ובנה מ ק ד ש במקומו״‪,‬‬ ‫‪74‬‬

‫‪75‬‬

‫‪76‬‬

‫הוא גם בכל דור ודור‪ ,‬גם בזמן הגלות משחרב‬

‫שאז יהי׳ ענין המלך כשלימות ‪ ,‬והכרתת זרעו‬ ‫‪77‬‬

‫ביהמ״ק — ד״א של הלכה ‪.‬‬

‫של עמלק כשלימות — שיהי׳ ״השם שלם והכסא‬

‫ועפי״ז יובן הטעם שהציווי על בנין ביהמ״ק וגם‬ ‫הבנין בפועל של )המקדש הראשון—( המשכן‪ ,‬הי׳‬ ‫צריך להיות ע״י משה רבינו דוקא )וכמו שהרמב״ם‬ ‫מדייק ״וכבר נתפרש בתוכה משכן שעשה משה‬ ‫רבי ו ו״( — כי המשכת הדעת לכל יהודי‪ ,‬שעי״ז‬ ‫מגיעים ליראה‪ ,‬היא ע״י מ ש ה ׳ ) כ מ ו שמצינו שעה״פ‬ ‫״ועתה ישראל מה ה״א שואל מעמך כי אם ליראה״‬ ‫מקשה בגמרא ‪ :‬״אטו יראה מילתא זוטרתא היא?״‬ ‫ומתרץ‪ :‬״אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא״(‪ ,‬ולכן‬ ‫התחלת ענין המלוכה )יראה תתאה( עד לבנין המשכן‬ ‫)יראה עילאה( שלאח״ז היו צריכים לבוא ע״י משה‬ ‫רבינו‪.‬‬

‫שלם״ ‪ ,‬גילוי מלכותו של הקב״ה׳ ‪ ,‬והשלימות בבנין‬

‫‪68‬‬

‫‪6‬‬

‫‪71‬‬

‫ןיתירה מזו‪ :‬הרי‬

‫‪70‬‬

‫‪72‬‬

‫ענין‬

‫המשכן‬

‫והמקדש הוא‬

‫כ מ ר ז ״ ל ״ ״בתוכו לא נאמר אלא בתוכם״ בתוך כאו״א‬

‫‪7‬‬

‫‪78‬‬

‫ביהמ״ק ‪,‬‬ ‫‪80‬‬

‫בנין נצחי אשר‬

‫״מקדש׳‬

‫‪8‬‬

‫אדנ״י כוננו‬

‫ידיך״ ״‪ ,‬במהרה בימינו בקרוב ממש‪.‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪ (74‬ראה בארוכה דרמ׳׳צ שם‪ .‬אוה׳׳ת שם ע׳ תרסו‪.‬‬ ‫‪(75‬‬

‫רמב׳ים םפי״א מהל׳ מלכים‪.‬‬

‫‪ (76‬ראה לעיל הערה ‪ 52‬שזהו הגי ענינים מינוי מלך הכרתת‬ ‫זרעו של עמלק ובניו ביהמ״ק‪.‬‬ ‫‪ (77‬ראה דרמ׳׳צ שם בסופו‪.‬‬ ‫‪(78‬‬

‫תנחומא )ובאבער( ס׳׳פ תצא‪ .‬פסיקתא דר׳׳כ םפ״ג‪ .‬מ ד ר ש‬

‫תהלים ט‪ ,‬ז‪ .‬פס״ר פי״ב‪ ,‬ט‪ .‬פרש׳׳י ס״פ בשלח‪.‬‬ ‫‪(79‬‬

‫וראה ברכות נח‪ ,‬סע״א‪ .‬ובפרש׳׳י שם‪ .‬חדא׳׳ג שם‪ .‬מ ד ר ש‬

‫תהלים )באבער( מזמור צז‪ .‬אוה׳׳ת שם ע׳ תרםו ואילך )וראה תו׳׳א‬ ‫פה‪ ,‬א‪,, :‬כסא מלכותו שום תשים עליך מ ל ך כו׳׳׳‪ .‬צה‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬ ‫ועוד(‪.‬‬ ‫וגם מכהנ״ל מוכח מה שנת״ל ס׳׳ו ובהערות שם דשלימות עניו‬ ‫מלחמת עמלק היא ע״י מלך‪ .‬ושלימות גדר מלך כאשר הוא לוחם‬

‫‪(65‬‬

‫אוה״ת בשלח ע׳ תרסז‪.‬‬

‫‪ (66‬ראה גם דרמ״צ מצות מינוי מלך‪.‬‬

‫מלחמת עמלק‪ .‬וראה הערה הבאה בבניו ביהמ׳׳ק‪.‬‬ ‫‪(80‬‬

‫וראה אוה״ת שם )ע׳ תדסח(‪ .‬תצא )ע׳ תתרכד( כדי שיהי׳‬

‫‪(67‬‬

‫קדושים יט‪ ,‬ל‪ .‬בהר כו‪ ,‬ב‪.‬‬

‫בניו ביהמ״ק צ׳׳ל השם שלם והכסא שלם‪ .‬ולכו צ׳׳ל תחלה שימחה‬

‫‪(68‬‬

‫ברכות ח‪ ,‬א‪.‬‬

‫זרעו כוי‪.‬‬

‫‪(69‬‬

‫תניא פמ״ב‪.‬‬

‫‪ (70‬עקב י‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫‪(71‬‬

‫ברכות לג‪ ,‬ב‪.‬‬

‫י‪ (7‬כ״ה בתניא‪ .‬וכ״מ בע״י‪ .‬וכ״ה בחדא״ג‪ .‬עיון יעקב‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫אבל בגמרא לפנינו‪ :‬אטו יראת שמים‪.‬‬ ‫?‪ (7‬ר״ח )שער האהבה פ״ו ד״ה ושני(‪ .‬של״ה )שער האותיות‬ ‫אות זי(‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬

‫‪(81‬‬

‫בשלח טו‪ ,‬יז‪ .‬ובפרש׳׳י שם‪ .‬ומסיים‪ :‬ואימתי יבנה בשתי‬

‫ידים בזמן שה׳ ימלוך לעולם ועד‪.‬‬ ‫‪ (82‬אף שזהו בעיקר לדעת רש״י ותום׳ )סוכה מא‪ ,‬סע״א‪.‬‬ ‫פרש״י ר״ה ל‪ ,‬סע״א‪ .‬תוס׳ שבועות טו‪ ,‬רע״ב ד״ה אין‪ .‬ובכ׳׳מ בזהר‬ ‫ומדרשים(‪ ,‬משא״כ לדעת הרמב״ם הנ״ל שמלך המשיח בונה מקדש‬ ‫— כבר נת׳ בכ״מ התיווך בזה‪ ,‬שמשיח יבנה השערים והדלתות —‬ ‫ראה בכהנ״ל לקמן סי׳ יט‪.‬‬

‫כא‬ ‫סימן ג‬

‫שילה וירושלים‬ ‫א‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫במשנה זבחים )פי״ד מ״ד ואילך‪ .‬קיב‪ ,‬ב(‪:‬‬

‫משהוקם המשכן נאסרו הבמות ‪ . .‬באו לגלגל הותרו‬ ‫הבמות ‪ . .‬באו לשילה נאסרו הבמות ולא הי׳ שם‬ ‫תקרה אלא בית של אבנים ‪ . .‬והיא היתה מנוחה‪ .‬באו‬ ‫לנוב וגבעון הותרו הבמות ‪ . .‬באו לירושלים נאסרו‬ ‫הבמות ולא הי׳ להן ]עוד[ היתר והיא היתה נחלה‬ ‫)ועד״ז הוא בספריי(‪.‬‬ ‫מלשון‬

‫מובן‪,‬‬

‫המשנה‬

‫שהענין‬

‫לשילה‬

‫ד״באו‬

‫נאסרו הבמות״ קשור עם זה ששם הי׳ ״בית אבנים ‪. .‬‬ ‫והיא היתה מנוחה״ )משא״כ בגלגל שלפני״ז ששם‬ ‫‪2‬‬

‫הקימו את האוהל מועדי(‪ ,‬וכלשון הרמב״ם ״נקרא‬ ‫‪4‬‬

‫וי״ל הביאור בזה‪:‬‬

‫מצינו שהתורה אומרת אותו הלשון בנוגע לשילה‬ ‫וביהמ״ק שבירושלים‪ :‬עמ״ש ״המקום אשר יבחר ה׳״‬ ‫איתא בספרי ״זו שילה ובית עולמים״‪ .‬שזה לא מצינו‬ ‫‪10‬‬

‫בנוגע להמשכן שלפני״ז)וגם לא בנוגע לה״מקדש״״‬ ‫שבנוב וגבעון ׳(‪.‬‬ ‫‪2‬‬

‫והחילוק‬

‫שביניהם‬

‫מובן‬

‫בפשטות‪:‬‬

‫כשהמשכן‬

‫הוקם במדבר‪ ,‬למרות שגם אז נאסרו הבמות‪ ,‬ואת‬ ‫הקרבנות היו חייבים להקריב רק במשכן — לא הי׳ זה‬ ‫״המקום אשר יבחר ה׳״‪ ,‬שהרי לא עמד במקום אחד‪,‬‬ ‫אלא התהלך ממסע למסע״‪ .‬ופשיטא שאי אפשר לומר‬

‫שילה בית״ ‪.‬‬

‫כן בנוגע לי״ד שנים שכבשו וחלקו )כשהמשכן הי׳‬

‫וצריך להבין‪ :‬מפורש בכתוב ״כי לא ישבתי בבית‬ ‫למיום העלותי את בנ״י ממצרים ועד היום הזה ואהי׳‬ ‫מתהלך באוהל ובמשכן״‪ ,‬נמצא שגם משכן שילה אינו‬ ‫נחשב ל״בית״ אלא רק ״אוהל״ )או משכן( בלבדי?‬

‫בגלגל‪ ,‬ולא היתה מציאות של מחנות (‪:‬‬

‫‪5‬‬

‫‪6‬‬

‫בפשטות אפ״ל שזה תלוי לגבי מה מדובר‪ :‬לגבי‬

‫‪,4‬‬

‫משא״כ בשילה‪ ,‬שם חלה ההגדרה של ״המקום‬ ‫אשר יבחר ה׳״‪ ,‬שהי׳ מקום קבוע למשך שסט שנה ‪,‬‬ ‫‪15‬‬

‫וממילא הי׳ בזמן שילה האיסור להקריב במקום אחר‬ ‫)מחוץ למשכן שילה(‪.‬‬

‫אוהל מועד — המשכן — נחשב שילה לבית‪ :‬משא״כ‬ ‫לגבי בית המקדש שבירושלים אינו אלא אוהל ‪.‬‬ ‫‪8‬‬

‫אבל ממה שמקשרים ענין זה עם דין מסויים —‬ ‫איסור הבמות — משמעי‪ ,‬שגם במשכן שילה ישנו גדר‬ ‫של בית‪ ,‬שלכן ״היא היתה מנוחה״‪.‬‬

‫רק סימן להזמן שאז נאסרו הבמות‪ ,‬הרי מובן‪ ,‬שהסימן שייך לתוכו‬ ‫העניו‪ .‬וע״ד הסימן שבירושלמי דלקמן הערה ‪.14‬‬ ‫‪(10‬‬

‫ראה יד‪ ,‬כה )אלא דהכתוב מדבר )לא בנוגע למקדש‬

‫עצמו אלא( בנוגע לירושלים(‪ .‬תבוא כו‪ ,‬ב‪ .‬וראה פרש״י ב״מ פט‪ ,‬א‬ ‫ד״ה נתחייבו‪ .‬פרש״י פסחים צא‪ ,‬א ד״ה מנין‪.‬‬ ‫‪(11‬‬

‫לשון הרמב׳׳ם הל׳ ביהב׳׳ח שם‪ :‬ובנו שם מקדש‪ .‬אבל‬

‫‪(1‬‬

‫ראה יב‪ ,‬ח‪.‬‬

‫בדה״ב א‪ ,‬ג־ח וגמרא שם )קיח‪ ,‬סע״ב(‪ ,‬פיה״מ שם מ״ז )שהקימו‬

‫‪(2‬‬

‫וראה זבחים )קיט‪ ,‬א( ״באו לירושלים בו׳ ת׳׳ר כי לא‬

‫בנוב וגבעון( אה״מ שנעשה במדבר‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬

‫באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה כו׳ זו שילה כו׳״‪ ,‬ושם )קיח‪,‬‬

‫‪(12‬‬

‫וראה רמב״ן תבוא שם‪ .‬ביאור הרי״פ פערלא שם‪ .‬ועוד‪.‬‬

‫א( באו לשילה כו׳ מנה״מ כתוב אחד אומר )ש״א א‪ ,‬כד( ותביאהו‬

‫‪(13‬‬

‫ובלשון הרמב״ם ריש הל׳ ביהב״ח ״והי׳ לפי שעה״‪.‬‬

‫בית ה׳ שילה כוי‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫‪(3‬‬

‫זבחים קיח‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם הל׳ בית הבחירה פ״א ה״ב‪.‬‬

‫‪(4‬‬

‫בפיה״מ זבחים פי״ד מ״ו‪ .‬וראה לשונו בהל׳ ביהב״ח שם‪.‬‬

‫‪(5‬‬

‫וממשיך שם‪ :‬וכן כתוב ותביאהו בית ה׳ שילה כד‪ .‬ואחר‬

‫שהי׳ שם בנין אז הוא מנוחה לפי שנתיישבו ולא היתה שם נסיעה‬ ‫וה׳ צוה שלא להקריב בבמות לכשתהי׳ שם מנוחה והוא מה שנאמר‬ ‫כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ומכאן ראי׳ שבשעה שיגיעו אלי׳‬ ‫שיהא אסור עליהן להקריב בבמות‪ .‬וראה הלשון בתרגום קאפח שם‪.‬‬ ‫‪(6‬‬ ‫‪(7‬‬

‫שילה‬

‫וירושלים )ספרי וגמרא שם קיט‪ ,‬א(‪ ,‬והיינו שגם בנוגע‬

‫להמשכן)ביחס לשילה( נאמר כי לא באתם עד עתה ג ו ׳ ) א ב ל ברש״י‬ ‫עה״פ פי׳ ״כי לא באתם — כל אותם י״ד שנה״(‪ .‬וראה לקמן בפנים‬ ‫סעיף גי‪.‬‬ ‫‪(14‬‬

‫ראה פיה״מ להרמב״ם זבחים שם מ ״ ה ) נ ע ת ק — חלקו —‬

‫לקמן ס״ג(‪ .‬אבל בירושלמי מגילה פ״א הי״ב‪ :‬זה סימן כל זמן‬

‫ש׳׳ב ז‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫ראה ת״י ורש״י שם‪ .‬וראה זח״ב רמא‪ ,‬א‪ .‬רמב״ן עה״ת קרח‬

‫מאירי מגילה ט‪ ,‬ב‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫‪(15‬‬

‫וראה בארוכה ביאור הרי״פ פערלא לסהמ״צ רס״ג מ״ע‬

‫זבחים קיח‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם הל׳ ביהב״ח שם‪ — .‬משא״כ ימי נוב‬

‫וגבעון )רק( נ״ז שנה )זבחים ורמב״ם שם(‪ .‬ובפרט שנק׳ ״במה״‬ ‫)דה״א טז‪ ,‬לט‪ .‬כא‪ ,‬כט‪ .‬דה״ב א‪ ,‬ג‪ .‬שם‪ ,‬יג(‪ ,‬״במה גדולה״)מ״א ג‪ ,‬ד‪.‬‬

‫פד־פה‪.‬‬ ‫‪(9‬‬

‫עד עתה וגו׳״‪ .‬שהכתוב ממשיך ״אל המנוחה ואל הנחלה״ שקאי על‬

‫שהארון בפנים הבמות אסורות יצא הבמות מותרות‪ .‬וראה בארוכה‬

‫טז‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪(8‬‬

‫ועיי״ש ברמב״ם שמביא ע״ז ״שנאמר )ראה יב‪ ,‬ט( כי לא באתם‬

‫ואפילו את״ל שהנאמר בשילה ש״היא היתה מנוחה״ הוא‬

‫תוספתא זבחים ספי״ג(‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בחל׳ ביהב׳׳ח‬

‫כב‬

‫ולכן הקימו שם בית של אבנים ׳)והוא נקרא בשם‬ ‫ב י ת ( י י ‪ ,‬כי בזה בא לידי ביטוי ענין של קביעות מקום ׳‪.‬‬

‫ולכאורה‪ ,‬למה יהי׳ קם״ד שמשבאו לשילה בטל‬

‫‪6‬‬

‫‪8‬‬

‫לגמרי ענין הבמות?‬

‫החילוק שבין‬

‫אלא מוכח מזה‪ ,‬שבשילה נפעל עניו של קביעות‬

‫הלימודים בענין היתר הבמות בין כשנכנסו לארץ ובאו‬

‫מקום )שלא הי׳ לפני כן( — ״המקום אשר יבחר ה׳״ ‪,‬‬

‫ג‪.‬‬

‫על פי זה יש‬

‫לבאר את‬

‫לגלגל‪ ,‬לבין כשחרבה שילה ובאו לנוב וגבעון‪:‬‬ ‫ובלשון הרמב״ם״‪ :‬״לפי שמיום שפסקו המחנות‬ ‫ונכנסו לארץ כו׳ והוא הזמן שבאו לגלגל נסתלקה‬ ‫מצות ל״ת זו ונשאר מותר שכל מי שרוצה להקריב‬ ‫בבמה מקריב כמו שהי׳ קודם המשכן״‪ :‬היתר ההקרבה‬ ‫הוא בדרך ממילא‪ ,‬מכיון שאין מחנות וזהו בדומה‬ ‫להמצב הקודם‪ ,‬לפני הקמת המשכן ‪.‬‬

‫‪25‬‬

‫וזה ביטל את ענין הבמות ‪ ,‬אלא שלאח׳׳ז בא לימוד‬ ‫‪26‬‬

‫מיוחד ״ליתן היתר בין זה לזה״‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אבל עפי״ז צריך להבין‪ :‬מאחר שגם בנוגע‬ ‫לשילה נאמר הלשון ״המקום אשר יבחר ה׳״‪ ,‬למה‬ ‫נקרא דוקא ביהמ״ק שבירושלים בשם ״בית הבחירה״‪,‬‬ ‫ולא המשכן שבשילה?‬

‫‪20‬‬

‫משא״כ בנוגע להיתר ההקרבה בבמה לאחרי הזמן‬ ‫דמשכן שילה‪ ,‬זקוקים ללימוד מיוחד‪ ,‬כמו שלמדים‬ ‫ז ה מהכתוב ״כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל‬ ‫הנחלה — אל המנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים‪ ,‬למה‬ ‫חלקן ןהכתוב[ כדי ליתן היתר בין זה לזה״‪ :‬שזקוקים‬ ‫להיתר מיוחד לזה‪.‬‬ ‫‪2,‬‬

‫ובהכרח לומר‪ ,‬שאע״פ שגם שילה נקראת ״מקום‬ ‫אשר יבחר ה׳״‪ ,‬מ״מ ישנו חילוק בהבחירה בין שילה‬ ‫לירושלים‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫ומשמעות הלשון ״ליתן היתר בין זה לזה״ הוא‪,‬‬ ‫שהקס״ד לאסור את הבמות אז)שזה נשלל ע״י הלימוד‬ ‫הלזה( ןאינו מפני שהמשכן הי׳ אז בנוב וגבעון והיו‬ ‫מחנות‪ ,‬אלא[ הוא מפני הסברא שמשבאו לשילה‬ ‫נתבטל כללות ענין הבמות )וע״ז מחדש הכתוב ונותן‬ ‫״היתר בין זה לזה״ (‪ .‬וכן מובן גם מלשון רש״י‬ ‫‪23‬‬

‫בפירושו על הש״ס ‪ :‬״מנה״מ שהי׳ היתר לבמות אחר‬ ‫‪24‬‬

‫קדושת שילה משחרבה״‪.‬‬

‫ויובן זה בהקדים חילוקי הלשונות בפרשת ראה‬ ‫בנוגע לחיוב ההקרבה בבית‪.‬‬ ‫בתחילה נאמר בכתובי ״לא תעשון כן לה׳‬ ‫אלקיכם )דהיינו — כפירוש רש״י‪ :‬להקטיר לשמים‬ ‫בכל מקום(‪ ,‬כי אם אל המקום אשר יבחר ה״א גר‬ ‫לשכנו תדרשו ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם‬ ‫גו׳״‪ ,-‬לאח״ז נ א מ ר ״ועברתם את הירדן גו׳ והניח לכם‬ ‫גו׳ והי׳ המקום אשר יבחר ה״א בו לשכן שמו שם שמה‬ ‫תביאו את כל אשר אנכי מצוה גו׳״‪ ,‬ומבואר בספרי‪,‬‬ ‫ורש״י מביא זה בפירושו עה״ת ‪ ,‬שהכתוב הראשון‬ ‫״אמור לענין שילה״‪ ,‬והשני — ״אמור לענין‬ ‫ירושלים״״!;‪.‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪28‬‬

‫‪29‬‬

‫עוד‬

‫חילוק‬

‫ישנו בין‬

‫כתובים אלו‪:‬‬

‫בכתוב‬

‫הראשון ההדגשה )ההתחלה( היא על האדם‪ ,‬הגברא‪,‬‬ ‫‪ (16‬אבל להעיר מדעת הרמב״ם )דלעיל הערה ‪ (11‬שגם בנו״ג‬ ‫בנו תקדש‪ ,‬ד מ ש מ ע בנין אבנים )ראה לעיל סימן ב הערה ‪1.50‬ש״נ(‪.‬‬ ‫‪(17‬‬ ‫שנצטוו‬

‫וראה לעיל שם סעיף ט ואילך‪ ,‬שגם בנוגע לג׳ מצוות‬

‫״והבאתם שמה עולותיכם גו׳״‪ ,‬משא״כ בכתוב השני‬ ‫ההדגשה )ההתחלה( היא על המקום ״שמה תביאו את‬ ‫כל אשר אנכי מצרה אתכם גו׳״‪.‬‬

‫ישראל בשעת כניסתן לארץ )וסדרן( למנות להם מלך‬

‫ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה )סנהדרין כ‪ ,‬ב‬ ‫וספרי עה״פ‪ .‬רמב״ם ריש הל׳ מלכים( קיימו)גם( במשכן שילה )אף‬

‫וי״ל שזה קשור עם חילוק כללי שבין כתובים‬ ‫אלו‪:‬‬ ‫בכתובים הראשונים מתחילה התורה עם האיסור‬

‫דהשלימות בזה היתה — בבית הבחירה בירושלים(‪ .‬שלכן לא הביא‬ ‫הרמב״ם בהל׳ מלכים שם הכתוב שבו מפורש בית הבחירה כ״א‬ ‫הכתוב ״לשכנו ת ד ר ש ו ״ ) ר א ה יב‪ ,‬ה(‪ ,‬שלכמה פי׳ נאמר בשילה )ראה‬ ‫לח״מ שם(‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.31‬‬ ‫‪ (18‬ראה מהרש״א לתום׳ שבועות טו‪ ,‬א ד״ה אין העזרה‪.‬‬ ‫‪(19‬‬

‫פיה״מ זבחים שם‪ .‬וראה הלשון בתרגום קאפח‪.‬‬

‫‪ (20‬אבל ראה רש״י במשנה שם ד״ה הותרו‪ .‬פרש״י ראה יב‪ ,‬ח‬ ‫דלמדין היתר הבמות ב ג ל ג ל מהכתוב ) ש ם ( ) ל א תעשון גו׳( איש כ ל‬

‫‪(25‬‬

‫להעיר מפרש״י קידושין לז‪ ,‬א ד״ה ל ל מ ד ה‬

‫‪(26‬‬

‫ולהעיר מפירוש רבי חיים בתום׳ ד״ה מאי קסבר זבחים‬

‫)ס‪ ,‬ב( דלר׳׳י דקאמר זה וזה שילה אתא לאשמעינן דשילה אין אחרי׳‬ ‫היתר‪.‬‬ ‫‪ (27‬יב‪ ,‬ד ואילך‪.‬‬ ‫‪(28‬‬

‫שם‪ ,‬יו״ד ואילך‪.‬‬

‫‪(21‬‬

‫זבחים קיט‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪(29‬‬

‫שם‪ ,‬יא‪.‬‬

‫‪(22‬‬

‫ראה יב‪ ,‬ט‪.‬‬

‫‪(30‬‬

‫לשון רש״י שם‪ .‬בספרי זה בא בהמשך להדרשה על‬

‫?‪(2‬‬

‫וראה הלשון בפיה״מ להרמב״ם שם מ״ז‪.‬‬

‫״מבחר‬

‫‪(24‬‬

‫זבחים שס‪.‬‬

‫אבל מובן שגם בספרי הכוונה לעצם המצוה דהבאת קרבנות‪.‬‬

‫הישר בעיניו‪.‬‬

‫נדריכם״ שבהפסוק‪ ,‬ובפרש״י כתבו בד״ה ״שמה תביאו״‪.‬‬

‫סי ג‪ :‬שילה וירושלים‬

‫כג‬

‫‪,‬‬

‫״לא תעשון כן לה׳ אלקיכם״ — ״להקטיר לשמים בכל‬

‫בסגנון אחר‪ :‬הבחירה בשילה היתה לצורך בנ״י ‪,‬‬

‫מקום״‪ ,‬ובתור המשך )ותוצאה( מאיסור זה בא החיוב‪:‬‬

‫שיהי׳ להם מקום מיוחד להקרבה )ולא — בכל מקום‪,‬‬

‫״כי אם אל המקום גו׳״׳ ‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬שבענין הבחירה‬

‫כמו שהי׳ לפני זה‪ ,‬בשעת היתר הבמות(‪ :‬משא״כ‬

‫במקום מיוחד זה מודגש שענינו להבטיח את הזהירות‬

‫הבחירה בירושלים היתה מצד הקב״ה כביכול‪ ,‬שהוא‬

‫מהאיסור של הקרבת קרבנות ״בכל מקום״ — אלא‬

‫ית׳ בחר כביכול מקום לשכינתו — ״זאת מנוחתי עדי‬

‫יקריבום רק במקום אחד שיהי׳ מיוחד משאר המקומות‬

‫עד״ ‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫ע״י בחירתו ית׳‪,‬‬ ‫משא״כ בכתוב השני ההתחלה היא בהענין החיובי‬ ‫— ״והי׳ המקום אשר יבחר ה״א בו לשכן שמו שם‬ ‫שמה תביאו גו׳״‪ ,‬היינו שאדרבא‪ ,‬זה ש״שמה תביאו״‬ ‫הוא תוצאה מכך שזהו ״המקום אשר יבחר ה״א בו״‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬

‫מובן מזה‪ ,‬שאין הכי נמי‪ ,‬גם בשילה הי׳ ענין‬

‫הבחירה‪ :‬אבל בתוכן הבחירה ישנו חילוק עיקרי בין‬ ‫שילה לירושלים‪:‬‬

‫‪34‬‬

‫‪35‬‬

‫ו‪ .‬מחמת החילוק באופן הבחירה שבין שילה‬ ‫לירושלים — ישנו חילוק גם בשייכות להענין הנבחר‪:‬‬ ‫מאחר שהבחירה בשילה היא כדי שיהי׳ מקום‬ ‫מיוחד‬

‫להקרבה‪ ,‬הרי מספיק לזה שהבחירה היא‬

‫בהמקוס )של הבית‪ ,‬אבל לא בהבית שנבנה עליו(‪:‬‬ ‫משא״כ בירושלים‪ ,‬זוהי בחירה מצ״ע )בלי טעם‬ ‫המגביל( בהענין‪ ,‬לכן היא כוללת הן את המקום )של‬ ‫הבית(‪ ,‬הן את הבית עצמו‪ .‬ואדרבא‪ ,‬מאחר שזהו דבר‬

‫בשילה היתה הבחירה בהמקום‪ ,‬רק כתוצאה‬

‫שהקב״ה‪ ,‬השכינה‪ ,‬בחר למנוחתו ״עדי עד״‪ ,‬מובן‬

‫מהאיסור ״להקטיר לשמים בכל מקום״‪ ,‬שלכן הי׳ צריך‬

‫שהמנוחה בפועל נעשית ע״י הבית‪ ,‬הבית גופא הוא‬

‫להיות מקום מיוחד להקרבה‪ ,‬היינו שזוהי בחירה‬

‫״בית הבחירה״ ‪.‬‬

‫)במקום( מחמת טעם וסיבה‪:‬‬

‫‪36‬‬

‫וגם זה מודגש בשינויי הלשונות שבכתובים הנ״ל‪:‬‬

‫משא״כ ירושלים הוא המקום שהקב״ה בחר בו‬ ‫)לא מחמת טעם ‪ ,‬אלא( שהוא יהי׳ מקום השראת‬ ‫‪32‬‬

‫שכינתו ית׳ — וממילא זהו ג״כ המקום שבו צ״ל‬ ‫הקרבת הקרבנות )״שמה תביאו״( ‪.‬‬ ‫‪33‬‬

‫בנוגע לשילה נאמר ״המקום אשר יבחר ה׳ גו׳‬ ‫לשום את שמו שם״‪ ,‬אבל בנוגע לירושלים לשון‬ ‫הכתוב הוא ״אשר יבחר ה״א בו לשכן שמו שם״׳ ‪:‬‬ ‫‪3‬‬

‫בשילה אין הבחירה ״בו״)בהמקוםיי ( אלא ב״ לש ו ם את‬ ‫‪3‬‬

‫שמו״ ‪ ,‬משא״כ בירושלים‪ ,‬״יבחר ה״א״ — ״בו״‬ ‫‪39‬‬

‫‪ (31‬ראה גו״א בפרש״י)שם‪ ,‬ה( ד כ ל הפסוק ״כי אם אל המקום‬

‫‪39‬‬

‫בהמקום‪.‬‬

‫אשר יבחר גו׳״ קאי על שילה‪ .‬ועד״ז בגו״א שם‪ ,‬יד‪ .‬אבל ראה רא״ם‬ ‫ושפ״ח )ועוד( בפרש״י בפסוקים הנ״ל‪.‬‬ ‫‪(32‬‬

‫להעיר דגם כפשוטו‪ ,‬בזמן )דוד( שלמה בזמן שבנו בית‬

‫כיון( שההתחלה היא בנוגע להקרבה — ״לא תעשון כן כי אם אל‬ ‫המקום גו׳״‪ ,‬משמע דהבחירה היא מ צ ד ההקרבה‪ ,‬כנ״ל בפנים‪.‬‬

‫הבחירה הי׳ מקדש בנוב ו ג ב ע ו ן ) ל א רק משכו כבגלגל(‪ .‬אלא שאז‬

‫‪(34‬‬

‫להעיר משפתי חכמים בםרש״י ראה יב‪ ,‬יג‪.‬‬

‫היו הבמות מותרות‪ .‬ודין במה גדולה להם )ראה מ״א ג‪ ,‬ד ובפרש״י‬

‫‪(35‬‬

‫תהלים קלב‪ ,‬יד‪.‬‬

‫‪(36‬‬

‫ועפכ״ז אולי יש לבאר ולתווך מה שבכ״מ מפורש דאין‬

‫שם‪ .‬דה״ב א‪ ,‬ג־ח‪ .‬מאירי מגילה ט‪ ,‬ב‪ .‬ובכ״מ(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫‪(33‬‬

‫החילוק בין שילה וירושלים יש לבאר גם באופן אחר‬

‫קצת‪:‬‬

‫שילה בכלל המקום אשר יבחר ה׳ — ראה ספרי ראה )יב‪ ,‬יח( לפני‬ ‫ה׳ זו שילה‪ ,‬במקום אשר יבחר זו ירושלים ]אבל שם י״ל כיון דכל‬

‫בשילה בחירת המקום להקרבה הוא )בעיקר( שלילה דשאר‬

‫הרואה בשילה דשם נאכל קק״ל )מגילה ט‪ ,‬סע״ב‪ ,‬זבחים קיב‪ ,‬ב(‬

‫המקומות‪ ,‬שלא יקטירו בכל מקום )לא תעשון כן גו׳ כי אם אל‬

‫אינו המקום אשר יבחר כירושלים שבו נאמר ענין הבחירה בפ״ע‬

‫המקום גו׳(‪ .‬ןהיפך מבמשכן — ע״פ פשטות הכתוב בפ׳ אחרי)יז‪ ,‬ה(‬

‫)כבפ׳ ראה שם‪ .‬ושם יד‪ ,‬כג ואילך‪ .‬וראה זבחים קטז‪ ,‬סע״ב ואילך‪.‬‬

‫בטעם האיסור דשחוטי חוץ ומצות הבאתם במשכן — ״למע! אשר‬

‫שפת אמת שם([‪ .‬ר ד ״ ק ) מ ״ א ח‪ ,‬יג( — כיון דלא הוי)גם( בהבנין א״כ‬

‫יביאו בנ״י את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה והביאום לה׳‬

‫אי״ז אמיתית ענין הבחירה גם בהמקום )כדלקמן הערה ‪ .(38‬אבל‬

‫גו׳״‪ .‬ראה ראב״ע שם‪ .‬פיה״מ להרמב״ם זבחים שם מ״ה‪ .‬וראה רש״י‬

‫לכאו׳ לא משמע כן מלשון הרד״ק שם ״גלגל ושילה ונוב ו ג ב ע ו ן ‪. .‬‬

‫זבחים קיב‪ ,‬ב ד״ה בעשה דמפרש העשה מהכתוב הג״ל ״והביאום‬

‫לא היו הם המקום הנבחר כו׳ כי אם זה המקום שהוא הר המורי׳‬

‫לה׳ גר״[‪:‬‬ ‫משא״כ בירושלים )כמו במשכן( בחירת המקום הוא )בעיקר(‬ ‫חיוב ובחירת מקום זה בשביל הקרבה‪.‬‬

‫כר״‪ .‬וראה רמב״ן ראה טז‪ ,‬ט‪ .‬פנים יפות ס״פ פנחס‪.‬‬ ‫‪ (37‬ראה כלי יקר ראה יב‪ ,‬ד ״המפרשים א מ ר ו • ) א ל א שלדעתו‬ ‫אינו כן(‪.‬‬

‫אבל מפשטות הכתוב בנוגע להמקדש בירושלים ״והי׳ המקום‬

‫‪ (38‬כי שלימות הבחירה בהמקום הוא כאשר ישנה הבחירה‬

‫אשר יבחר ה׳ לשכן שמו שם״ משמע‪ ,‬דהבחירה היא כדי שיהי׳‬

‫)גם( בהבית )שבמקום זה(‪ .‬ומכיון שבשילה לא היתה בחירה בהבית‪,‬‬

‫מקום לשכן גו׳ וכתוצאה מזה ״שמה תביאו גו׳״‪ ,‬בבפנים‪ .‬וראה לקמן‬

‫מובן שאי״ז בחירה בשלימותה )גם( דהמקום‪ .‬וכניל הערה ‪.36‬‬

‫הערה ‪.45‬‬ ‫משא״כ בשילה )אף שגם שם ממשיך ״לשום את שמו שם״‪ ,‬הרי‬

‫‪(39‬‬

‫ואולי י״ל עוד חילוק‪ :‬לשוס — שייך גם לרגע‪ ,‬ארעי‪:‬‬

‫לשכו — משמעותו קביעות‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫כד‬ ‫ז‪.‬‬

‫עפי״ז מובן מה שהרמב״ם קורא להלכות אלו‬

‫— ״הלכות בית הבחירה״ —‬

‫כולן לבנות בהן ביתי לה׳ כרי׳ — דלכאורה‪:‬‬ ‫‪4‬‬

‫]למרות שבההתחלה — בהכותרת להלכות בית‬ ‫הבחירה‪ ,‬שם מנויות המצוות שבהלכות אלו ‪ ,‬כ׳‬ ‫‪40‬‬

‫הרמב״ם שהמצוה הראשונה היא ״לבנות בית המקדש״‬ ‫)ולא ״בית הבחירה״(‪ .‬ועד״ז בהלכות אלו גופא‪ ,‬מיד‬ ‫בתחילת הלכה הראשונה הוא מביא את הכתוב‬

‫‪41‬‬

‫״ועשו לי מ ק ד ש ״ ) ו ל א את הכתוב שנאמר בו הלשון‬ ‫‪42‬‬

‫של ״בחירה״ (‪ :‬יתר על כן‪ :‬אכן את ההלכות שלאח״ז‬ ‫‪43‬‬

‫שבשייכות לבית המקדש קורא הרמב״ם בשם ״מקדש״‬ ‫— ״כלי המקדש״‪ ,‬״ביאת מקדש״[‪.‬‬ ‫בזה מודגש שעיקר החידוש שבביהמ״ק בירו­‬ ‫שלים ״בית עולמים״‪ ,‬הוא בחירת הקב״ה ‪.‬‬ ‫‪44‬‬

‫הבחירה‪ ,‬הי׳ לו להרמב׳ים לומר ״כיון שנבחר בית‬ ‫עולמים״? יתר על כן‪ :‬במכילתא אכן איתא בלשון זה‬ ‫‪48‬‬

‫״עד שלא נבחרה ירושלים כו׳ עד שלא נבחר בית‬ ‫עולמים כו׳״ — והרמב״ם משנה מלשון המכילתא‬ ‫וכותב ״כיון שנבנה המקדש״?‬ ‫ועפיהנ״ל י״ל‪,‬‬

‫שישנם שני פרטים בהבהירה‬

‫במקדש שבירושלים‪ ,‬כל אחד מהם בזמנו‪:‬‬ ‫הבחירה במקום המקדש‪ ,‬שבהר המורי׳‪ ,‬שזה הי׳‬ ‫מימי האבות‬

‫‪49‬‬

‫‪50‬‬

‫ועקד עליו יצחק והוא המקום שבנה בו נח כו׳״‪ ,‬כמו‬ ‫שביאר הרמב״ם בפ״ב [‪:‬‬

‫‪45‬‬

‫״בית הבחירה״ ‪.‬‬ ‫עפ״י כהנ״ל יש לבאר גם את לשון הרמב״ם‬

‫מאחר שעיקר החידוש בבית העולמים הוא ענין‬

‫ןשלכן הי׳ זה ״המקום שבנה בו אברהם המזבח‬

‫שזה בא לידי ביטוי גם בזה ש)גם( הבית הוא‬ ‫ח‪.‬‬

‫״כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות‬

‫‪51‬‬

‫‪46‬‬

‫והבחירה בהבית עצמו‪ ,‬שזה נתחדש כאשר ״נבנה‬ ‫המקדש בירושלים״)ואז גם ניתוספה שלימות הבחירה‬

‫‪ (40‬שגם זה הוא מהרמב״ם — וראה הקדמתו לספרו‪.‬‬ ‫‪(41‬‬

‫תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬

‫‪(42‬‬

‫כהובא בסנהדרין שם וספרי עה״פ‪ .‬וכמו שכתב הסמ״ג‬

‫מ״ע קסג וברמזי מ״ע שם‪ .‬וראה בס״מ ריש הל׳ ביהב״ח‪ .‬נ״כ‬ ‫הרמב״ם ריש הל׳ מלכים‪ .‬ובארוכה לעיל סימן ב‪.‬‬ ‫‪ (43‬וכן לשונו במנין המצות בריש ספר היד מ״ע כ‪ .‬סהמ״צ‬ ‫שם )לפנינו‪ .‬אבל בתרגום העליר וקאפח‪ :‬בית עבודה(‪.‬‬ ‫‪ (44‬ראה לקמן סי׳ ו ס״ג ואילך‪ .‬וש״נ‪ .‬וראה שיחת ש״פ מטו״מ‬ ‫תשמ״ב‪.‬‬ ‫‪(45‬‬

‫לכאורה י״ל שלדעת הרמב״ם פי׳ ״בית הבחירה״ היינו —‬

‫גם על המקום(‪ ,‬שלכן דוקא אז ״נאסרו כל המקומות‬ ‫כולן לבנות בהן בית לה׳״‪.‬‬ ‫בזה מבואר גם הטעם שהרמב״ם מביא ראיות ע״ז‬ ‫מהכתובים — ״ויאמר דוד זה הוא בית ה׳ האלקים‬ ‫‪52‬‬

‫‪53‬‬

‫וזה מזבח העולה לישראל״‪ ,‬שבזה משמיענו שהבחירה‬ ‫היא )לא רק במקום המקדש אלא גם( בהבית גופא‪:‬‬ ‫״ואומר זאת מנוחתי עדי ע ד ‪ /‬שבפסוק השני הלזה‬ ‫מוסבר הטעם על מה שהבחירה היא )גם( בהבית —‬ ‫מאחר שהקב״ה בחר במקום הלזה )לא לשם טעם‬

‫בית הנבחר להקרבת הקרבנות )וראה לעיל הערה ‪ .(33‬ועפמש״כ‬

‫ותפקיד מיוחד‪ ,‬מקום להקרבה‪ ,‬אלא( בתור ״זאת‬

‫בסהמ״צ מ״ע כ דהמ״ע היא ״לבנות בית הבחירה לעבודה בו יהי׳‬

‫מנוחתי עדי עד״ — לכן הבחירה היא כהבית עצמו ‪.‬‬

‫ההקרבה״)ראה בארובה לעיל סימן א ס״ה ואילך(‪ .‬וראה רמב״ם הל׳‬

‫‪54‬‬

‫יסוה״ת פ״ט ה״ג ״וירושלים נבחרת לכך״‪.‬‬ ‫אבל מדיוק לשונו בספר היד• בריש הל׳ ביהב״ח בגדר המ״ע‬ ‫‪,-‬לעשות ב‪-‬ח לה‬

‫מוכן להיות מקריבים בו כוי״ משמע‪ ,‬שהבית‬

‫‪(47‬‬

‫ידועה השקו״ט באחרונים ״דלבנות בהן בית כו׳ ואיו שם‬

‫בבנייתו אינו בשביל ההקרבה כ״א ״בית לה־״ )והיינו‬

‫בית״ משמע דלא נאסרו ב מ ו ת י ) ר א ה מעשי למלך על אתר(‪ .‬וראה‬

‫להשראת השכינה(‪ ,‬אלא שהבית צ״ל באופן ש״מוכ! להיות מקריבין‬

‫לקמז ח״ב שיחה ד הערה ‪ 12‬די׳׳ל דההמשך ברמב״ם ״ולהקריב נה‪1‬‬

‫והמצוה‬

‫בו הקרבנות״ )וראה לקמן סימן ט בתחילתו(‪ .‬וכן מוכח מלשונו‬

‫קרבן״ — ״בהך )בהמקומות( ולא ״בו״)בהבית( — מורה שמוסיף‬

‫שם ה״ג )נעתק לקמן ס״ח( ״נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן‬

‫עניו שני‪ ,‬איסור הקרבה )במק״א( בבמות‪ .‬ע״ש‪.‬‬

‫ריח לה־״ ומביא הכתובים )דה״א כב‪ ,‬א‪ .‬תהלים קלב‪ ,‬יד( ״זה הוא‬ ‫בית לה׳ האלקים ‪ . .‬זאת מנוחתי עדי עד״‪ ,‬כדלקמן בפנים‪.‬‬ ‫‪ (46‬הל׳ בית הבחירה פ״א ה״ג‪.‬‬

‫‪ (48‬בא בתחלתה‪.‬‬ ‫‪(49‬‬

‫ולשון המכילתא ״עד שלא נבחרה ירושלים כו׳ עד שלא‬

‫נבחרה בית עולמים בו׳״ היינו הבחירה בפועל למזבחות ולהשראת‬ ‫השכינה כההמשך במכילתא ״יצאת א״י כו׳ יצאת ירושלים״‪ .‬וראה‬

‫•(‬

‫שכתבו בלה־־ק‪ .‬משא״כ סהמ־־צ שכתבו בערבית‪ .‬ובידנו בלו‬

‫העתקות — וצ״ע פי־ התיכה בערבית בדיוק ואין ללמוד מפי׳ התיבה‬ ‫עוזי — כי כידוע דיוק פי־ התיבות ככל לשו! — משתנה במשך‬ ‫הזמן‪ .‬ולהעיד מהכלל אפילו כלה־־ק — ל׳ חודה לחוד ולי זזמזיס‬

‫‪(50‬‬

‫בא״י״ )תנחומא ראה ח( — ראה לקו״ש חי״ח ע׳ ‪.402‬‬ ‫‪ (51‬הל׳ ביהב״ח ה״א וה״כ‪ .‬וראה לקמן סי׳ ו שם‪,‬‬ ‫‪ (52‬ראה גם לקמן שם הערה ‪ .47‬ח״ב שיחה ד שם‪.‬‬

‫לחוד‪.‬‬ ‫ועוד‬

‫מפרשי המכילתא‪ .‬וכמה גירסאות בהמכילתא שם ובפירושה‪.‬‬ ‫וע״ד הבחירה בא״י שהיא היתד‪ ,‬״כשברא העולם בר בחר‬

‫שחפה היד היא‪ :‬א( פסקי הלכות‪ ,‬ב( כתראי לגבי סהמ״צ‬

‫ו י ז מלאכי כללי הרמב־׳ם אות כג(‪.‬‬

‫‪(53‬‬

‫דה״א כב‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪(54‬‬

‫ולכן נקרא ״בית עולמים״‪ ,‬הבית גופא )אף שהבית עצמו‬

‫סי ג‪ :‬שילה וירושלים‬

‫כה‬

‫‪,‬‬

‫ט‪.‬‬

‫עפ״ז מובן גם החילוק הנ״ל )ס״ד( שבנוגע‬

‫לשילה‬

‫מתחילה‬

‫נאמר‬

‫״והבאתם )שמה(״‪,‬‬

‫התורה‬

‫בחיוב ההבאה של האדם )וזה גורם שיהי׳ ה״שמה״(‪,‬‬ ‫ובנוגע‬

‫לירושלים‬

‫ההתחלה היא‬

‫״שמה‬

‫)תביאו(״‬

‫ההקרבה‬

‫שם‬

‫—‬

‫״להקריב‬

‫כל‬

‫הקרבנות‬

‫בבית‬

‫הבחירה״״ — היא גם מצד החפצא של הקרבן‪.‬‬ ‫ועפי״ז יומתק לשון הרמב״ם בספר היד ‪ ,‬במצות‬ ‫‪58‬‬

‫ההקרבה בבית הבחירה‪ ,‬שאינו מתחיל את ההלכות‬

‫)וממילא צריך להיות שם ״תביאו״(‪:‬‬

‫האלו בחיוב האדם ״מצות עשה להקריב כל הקרבנות‬

‫החיוב להקריב קרבנות בשילה דוקא )בזמן משכן‬ ‫שילה( הוא ״חיוב גברא״‪ :‬מאחר שישראל נצטוו‬ ‫להקריב קרבנות ולאח״ז ניתוסף בהחיוב שזה יהי׳‬ ‫במקום מיוחד — בחר הקב״ה בשבילם ממשכן( שילה‬ ‫שיהי׳ למקום ההקרבה )וזהו בדוקא — שחל עליהם‬ ‫איסור להקריב מחוץ לשילה (‪:‬‬

‫בבית הבחירה״‪ ,‬אלא בהקרבנות‪ :‬״כל הקרבנות כולם‬

‫‪55‬‬

‫‪56‬‬

‫משא״כ בירושלים‪ ,‬ששם ענין הבחירה הוא מצ״ע‬ ‫ובהחפצא‬

‫בהבית — ״בית הבחירה״‪ ,‬י״ל שמצות‬

‫נחרב(‪ .‬ובלשון הרמב״ם )הל׳ ביהב״ח פ״ו הט״ז( ״לפי שקדושת‬ ‫המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטילה והרי הוא‬ ‫אומר כו׳ אע״פ ששוממין בקדושתן הן ע ו מ ד י ך — הבית לא רק‬ ‫המקום‪ .‬וראה לקו״ש חי״א ע׳ ‪ 177‬ואילך‪ .‬לקמן ח״ב שיחה ד ס״ד‪.‬‬

‫כו׳ מצות עשה להקריבן בבית הבחירה״‪ ,‬שמזה משמע‪,‬‬ ‫שהחיוב להקריב קרבנות שם דוקא )אינו רק תנאי‬ ‫באופן ההקרבה מצד המקריב — גברא‪ ,‬אלא( ג ם‬

‫‪59‬‬

‫מצד הקרבנות‪ ,‬חפצא‪.‬‬ ‫וי״ל שזהו מחמת הטעם הנ׳׳ל‪ :‬מאחר שישנו בית‬ ‫הבחירה‪ ,‬מקום השכינה‪ ,‬זה מביא גם חיוב על החפצא‬ ‫של הקרבנות‪ ,‬שצריך להקריבם בבית זה‪.‬‬

‫‪(57‬‬

‫לשון הרמב״ם במניו המצות בריש ספר היד‪ ,‬מ״ע פד‪.‬‬

‫ועד׳׳ז בהכותרת להל׳ מעשה הקרבנות מצוה כ‪.‬‬ ‫‪ (58‬הל׳ מעה״ק רפי׳׳ח‪.‬‬ ‫‪(59‬‬

‫בפיה״מ להרמב׳׳ם שם מ׳׳ח הביא הכתוב )יא( ״שמה‬

‫ולפי כהנ״ל י״ל שג״ז נלמד מהיתר הקרבה בבמה לאחר‬

‫תביאו גוי״ שבפסוק ״והי׳ המקום אשר יבחר ה״א בו גו׳״‪ .‬אבל גם‬

‫שילה )כנ״ל ס״ג( שאין זה מקום מנוחת השכינה בקביעות‪ ,‬כנ״ל‬

‫בהפסוק )יד( שהביא בהל׳ מעה״ק שם‪ ,‬ובסהמ״צ ומניו המצות שם‪,‬‬

‫‪(55‬‬

‫נאמר ״שס תעלה עולותין־ ושם תעשה״‪ ,‬ולא כבשילה ״והבאתם‬

‫בארוכה‪.‬‬ ‫‪(56‬‬

‫וראה לעיל הערה ‪.33‬‬

‫שמה גו׳״ )כנ״ל(‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בהל ביהב״ח‬

‫כו‬

‫‪,‬‬

‫סימן ד‬

‫עושין במקדש כלים‬ ‫בספר המצוות להרמב״ם מ״ע כ ‪ :‬״שצונו‬

‫א‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫לבנות בית הבחירה לעבודה בו יהי׳ ההקרבה והבערת‬ ‫האש תמיד כו׳ והוא אמרו ית׳ ועשו לי מקדש״‪ .‬ולאח׳׳ז‬ ‫ממשיך‪ :‬״שזה הכלל כולל מינים רבים שהם המנורה‬

‫‪3‬‬

‫והשלחן והמזבח וזולתם כלם מחלקי המקדש והכל‬ ‫יקרא מקדש וכבר ייחד הציווי בכל חלק וחלק״ ‪.‬‬ ‫‪5‬‬

‫‪4‬‬

‫וצריך להבין‪ :‬לאחרי שהרמב״ם כותב שהכלים‬ ‫הם ״מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש״ — שהם‬ ‫פרטים מהכלל‪ ,‬מהמ״ע ד״ועשו לי מקדש״ — למה לו‬ ‫להרמב״ם לומר בסוף דבריו ״וכבר ייחד הציווי בכל‬ ‫חלק וחלק״‪ ,‬שלכאורה הוא מדגיש תוכן הפכי‪ ,‬שכל‬ ‫חלק וחלק מכלי המקדש הוא דבר בפנ״ע ומצוה‬ ‫בפנ״ע ?‬ ‫‪6‬‬

‫ובכלל — למאי נפק״מ הוספה זו בדברי הרמב״ם‬ ‫שם?‬ ‫ב‪ .‬וי״ל ההסברה בזה‪:‬‬ ‫בענין השייכות שבין כלי המשכן עם המשכן‬ ‫אפ״ל כמה אופנים — מעין האופנים שאפ״ל בנוגע‬ ‫לכל כלל המורכב מפרטיםי‪:‬‬ ‫א( כל פרט מהפרטים אינו מציאות בפני עצמו‪,‬‬ ‫כל מציאותו הוא רק מה שע״י התאחדות כולם יחד‬

‫]מעין דוגמא ל ז ה ‪ :‬הגדר של חצי שיעור לדעת‬ ‫ריש לקיש שחצי שיעור מותר מן התורה ‪ .‬אבל‬ ‫כשמצטרפים שני חצאי שיעור — נעשית מציאות‬ ‫חדשה‪ ,‬ואז נפעל ומתחדש האיסור מן התורה [‪.‬‬ ‫‪8‬‬

‫‪9‬‬

‫‪10‬‬

‫ב( גם הפרטים הם מציאות בפני עצמם‪ ,‬אלא‬ ‫שע״י הצטרפותם יחד‪ ,‬הם מהווים גם ענין חדש‪ ,‬שלא‬ ‫הי׳ לפני כן‪ ,‬כשכל פרט הי׳ בפני עצמו‪.‬‬ ‫]ע״ד הענין של עשרה לדבר שבקדושה‪ ,‬שכל‬ ‫יהודי בפנ״ע יש בו קדושה‪ ,‬אבל כשעשרה יהודים‬ ‫נאספים יחד‪ ,‬נפעלת )גם( קדושה נעלית יותר‪ ,‬שאז‬ ‫אומרים דברים שבקדושה[‪.‬‬ ‫ג( הפרטים אינם מציאות חשובה כל אחד בפני‬ ‫עצמו‪ :‬אבל כשהם מתאחדים ומתהווה מהם כלל‪,‬‬ ‫מקבל אח״כ כל פרט גם חשיבות לעצמו‪.‬‬ ‫!עד״ז י״ל במשכן וביהמ״ק גופא‪ ,‬שהחצר‪ ,‬אהל‬ ‫מועד וקדה״ק״ כל אחד כפי שהוא בפני ע צ מ ו ) ל פ נ י‬ ‫שישנה המציאות של כל המשכן וקדושתו( אין מציאות‬ ‫קדושת משכן בעולם — וממילא אין חלות קדושה על‬ ‫החצר וכר‪ :‬אבל לאחרי שמקימים כל המשכן)מקדש(‪,‬‬ ‫חלה הקדושה על כל חלק פרטי‪ ,‬חצר אהל מועד‬ ‫וקדה״ק‪ ,‬נוסף על הקדושה הכללית דהמשכן‪,‬‬ ‫המקדש ‪.‬‬ ‫‪,2‬‬

‫וי״ל שקדושת החלקים במקומה עומדת אפילו‬

‫נעשית מציאות אחת — הכלל‪ .‬בנוסח אחר‪ :‬מציאות‬ ‫הפרטים אינה אלא הכשר בלבד למציאות הכלל‪.‬‬

‫‪(8‬‬

‫יש לומר דוגמא במצוה )לא רק באיסור בבפנים(‪ :‬חוט א׳*‬

‫מארבע חוטי הציצית‪ ,‬שאין עליו שם בפ״ע‪ ,‬כי ענינו הוא רק שע״י‬ ‫צירוף ד׳ חוטיו נעשה למציאות ציצה אחת‪.‬‬

‫‪(1‬‬

‫וראה לשונו שם שורש יב‪.‬‬

‫‪(2‬‬

‫כ״ה הלשון בסהמ״צ לפנינו‪ .‬ובתרגום הר״ח העליר ור׳׳י‬

‫<>(‬

‫קאפח בשינוי לשון‪.‬‬ ‫‪(3‬‬

‫בקאפח‬

‫״שהכללות‬

‫הזאת‬

‫כוללת‬

‫פרטים‪,‬‬

‫ושהמנורה‬

‫‪(10‬‬

‫וראה לקו״ש ח״ז ע׳ ‪ .110‬וש״נ‪.‬‬

‫‪(11‬‬

‫ראה רמב׳׳ם הלי בית הבחירה פ״א ה״ה‪.‬‬

‫‪(12‬‬

‫והשלחן כו׳״‪ .‬ובהעליר ״כולל חלקים ושהמנורה כו״׳‪.‬‬

‫יומא עד‪ ,‬א‪.‬‬

‫וכפשטות לשון המשנה )כלים פ״א מ י ו ואילך‪ .‬רמב״ם שם‬

‫פ״ז הי״ג ואילך( עשר קדושות הן כו׳ עזרת ישראל מקודשת ממנה‬

‫‪(-4‬‬

‫בקאפח‪ :‬וכבר נתייחד ציווי לכל חלק וחלק‪.‬‬

‫‪(5‬‬

‫וראה בארוכה לעיל סימן א‪.‬‬

‫‪(6‬‬

‫ובסהמ״צ בשורש יב )שנזכר במ״ע כ׳ ״וכבר בארנו שזה‬

‫כו׳ עזרת כהנים מקודשת כוי‪ .‬וראה רמב״ם הל׳ תמורה פ״ד הי׳׳א‬

‫הכלל כוי״( כתב‪ :‬ואחר כך בא לתאר חלקיו ואיך יעשה‪ ,‬ואין ראוי‬ ‫שימנה כל מה שאמר בו ועשית מצוה בפני עצמו‪ .‬וראה מפרשי‬

‫משנים‬

‫דאין‬

‫השקו׳׳ט‬

‫איזו‬

‫מקדושה‬

‫לקדושה‬

‫בקדושת בדק הבית‪ — .‬וידועה‬

‫מעשר‬

‫המעלות‬

‫מה׳׳ת‪ .‬וראה לקמן ס׳׳כ הערה א‪.‬‬

‫וש״נ‪.‬‬

‫סהמ״צ שם ובמ״ע לג‪.‬‬ ‫‪(7‬‬

‫ראה‬

‫מפענח‬

‫צפונות‬

‫בשייכות כלל ופרט‪ .‬וש״נ‪.‬‬

‫פרק‬

‫ד כמה‬

‫אופנים‬

‫וביאורים‬

‫•(‬

‫משאי־כ ציצה א׳ שלימה — ראה מנחות כח‪ ,‬א במשנה‪,‬‬

‫ובגמ׳ שם לז‪ ,‬ב‪ .‬הובא במפטנח צפונות שם ס׳־ו‪.‬‬

‫סי׳ ד‪ :‬עושין במקדש כלים‬ ‫ונפרק‬

‫מסוע‬

‫הביהמ״ק ‪ ,‬מן‬ ‫‪,5‬‬

‫המשכו ‪,‬‬ ‫‪,3‬‬

‫התורה‪.‬‬

‫או‬ ‫וי״ל‬

‫משחרב‬ ‫שאי״ז‬

‫)הכלל(‬

‫נשאר‬

‫‪14‬‬

‫אלא‬

‫מדרבנף [‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫ג‪.‬‬

‫‪(13‬‬

‫ראה זבחים ס‪ ,‬ב ואילך ובמפרשים שם‪ .‬מנחות צה‪ ,‬א‬

‫‪17‬‬

‫ואילך‪ .‬ספרי זוטא נשא ז‪ ,‬א‪ :‬המקדש נתקדש בעמידה ובפירוק ‪. .‬‬ ‫ובפירוק מניו כוי‪ .‬וראה אמבוהא דספרי שם‪.‬‬ ‫בתוד״ה מאי זבחים )שם םע״ב(‪,, :‬זהו תימא לומר דהא‬

‫ירושלים לא נתקדשה אלא בשביל הבית ואיך יתכן שקדושת הבית‬ ‫תבטל וקדושת ירושלים קיימת״‪ .‬אבל צע״ג אם כו׳׳ע ס״ל כן‪ ,‬כי י״ל‬ ‫שלאחרי שכבר נתקדשה ירושלים — נעשית קדושה בפ־׳ע‪ .‬מעי!‬ ‫דוגמא לדבר‪ :‬כהן שנתחלל אביו לא נתחלל הבן‪.‬‬ ‫‪(15‬‬

‫א( בתחילה איז בהם שום חשיבות )קדושה(‪ ,‬אבל‬ ‫לאחר גמר עשיית כל הכלים‪ ,‬או לאחר הקמת המשכן‪,‬‬ ‫והכנסת הכלים בו בפעם הראשונה — מתהווה אז‬ ‫המשכן — ״נקרא מקדש״‪ .‬אבל אין הם מקבלים שום‬ ‫גדר וחשיבות פרטיים‪ ,‬אלא רק ע״ד החלקים מגוף‬ ‫הבנין‪ ,‬קרשי המשכן ויריעות‪ ,‬שהם רק חלקים‬ ‫המרכיבים את המשכן‪ ,‬ועד״ז בנוגע להכלים‪.‬‬ ‫‪18‬‬

‫מעין כל זה יש לומר בנוגע לכלי המשכן ‪:‬‬

‫‪(14‬‬

‫כז‬

‫להעיר‪ :‬פירוק המשכן לגבי חורבן ביהמ״ק או ביאת‬

‫פריצים• — י״ל סברות הפוכות )ובפרט — מה־׳ת(‪ :‬א( פירוק המשכו‬

‫בסגנון אחר‪ :‬גדר המשכן הוא שישנם יריעות‬ ‫קרשים אדנים ושלחן מנורה ומזבחות‪ .‬אבל הכלים אין‬ ‫להם חשיבות כשלעצמם‪ ,‬כשם שהידיעות והקרשים‬ ‫והאדנים אינם אלא חלק בלבד מכללות הבנין‪ .‬והציווי‬ ‫ולא יבואו לראות כבלע גו׳)וכיו״ב( — הוא ציווי חדש‬ ‫לגמרי‪ ,‬ואינו תולדה מהציווי על קדושת קדה״ק —‬ ‫מאחר שמפרקים אותו ׳‪.‬‬ ‫‪9‬‬

‫מבטל )ממעט( פחות )שהרי אין כאן חילול‪ ,‬שינוי בעלות וכוי(‪ ,‬ב(‬

‫ב( הכלים יש להם חשיבות מצ״ע גם לפני שישנו‬ ‫המשכן בשלימותו‪ .‬המנורה — בפנ״ע‪ ,‬ועד״ז השלחן‬ ‫והמזבחות; אלא שע״י שמכניסים אותם למשכן הם גם‬ ‫משלימים את המשכן‪ ,‬ואז נעשה המשכן כשלימות‪.‬‬

‫)שהייתה רק פעם א ( ובמילא גם לא זה שעבודתן מקדשתן שהרי‬

‫ג( מצד עצמם‪ ,‬בעת עשייתם‪ ,‬איו בהם שום‬ ‫חשיבות מצד עצמם‪ ,‬אבל לאחרי הקמת המשכן‬ ‫והכנסת הכלים בתוכו‪ ,‬חלה על כל כלי וכלי חשיבות‬ ‫בפ״ע — שחלה קדושה מיוחדת על כל כלי לעצמו —‬ ‫שישנה קדושת מנורה‪ ,‬שלחן ו כ ו ״ )נוסף להקדושה‬ ‫הכללית שבתור חלק מקדושת המשכן בכלל(‪.‬‬

‫מבטל )ממעט( יותר — כיון שע״פ הוי׳ י ס ע ו ) ב ה ע ל ו ת ך ט‪ ,‬כ‪ .‬שם‪,‬‬ ‫כג( ומפרקים המשכן‪ ,‬הפה שהקים הוא הפה וכו׳ — וע״ד באיסורא‬ ‫כשהפה שאסר מתיר — שמבטל ל ג מ ר י ״ ‪.‬‬ ‫אבל )היפר הנ״ל( אין לומר דהפירוק מחליש קדושת המשיחה‬ ‫היא דוגמתה ו כ ו ׳ ) ר א ה שבועות טו‪ ,‬רע״א‪ .‬ספרי נשא ז‪ ,‬א‪ .‬תוספתא‬ ‫סוטה רפי״ג‪ .‬שו״ת צפע״נ דווינסק ח״א סי׳ פ(‪.‬‬ ‫‪(16‬‬

‫ראה רמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״ו הי״ד־טו‪ .‬השגת הראב״ד שם‬

‫ונ״כ שם‪ .‬ומלשון הרמב״ם משמע דלא רק דכללות המקום נשאר‬ ‫בקדושתו כ״א גם קדושת הנוספת דחלקי המקדש‪ ,‬ק״ק• היכל‬ ‫ועזרה‪ ,‬שהם עיקר הבית )רמב״ם שם פ״א ה״ה(‪ ,‬שלכן ״מקריבין‬

‫‪20‬‬

‫‪2‬‬

‫הקרבנות כ ו ל ן ‪ . .‬ואוכלין ק״ק בכל העזרה אע״פ שהיא חרבה ואינה‬ ‫מוקפת מחיצה״‪ .‬שלכ״ז צריכין קדושה פרטית דחלקי המקדש‪ .‬וראה‬ ‫צפע״נ על הרמב״ם הל׳ תרומות פ״א ה״ה )ו‪ ,‬ב(‪ .‬ובהמובא בצפע״נ‬

‫ובהערות שם‪ .‬פקודי מ‪ ,‬ט‪ .‬וש״נ‪ — .‬וראה צסע״נ מהד״ת עג‪ ,‬סע״ג‬

‫עבודה בהלכה הנ׳׳ל‪ .‬וראה אנציקלופדי׳ תלמודית ע׳ ביהמ״ק )ע׳‬

‫ואילך‪ .‬פא‪ ,‬א‪ .‬פב‪ ,‬ג־ד‪ .‬מפענח צפונות פ״ב ס״א )ע׳ פג(‪ .‬ועוד‬

‫רלד(‪ .‬וש״נ‪.‬‬

‫)ועיי״ש במקומות הנ׳׳ל דמחלק בין המשכן ומקדש(‪.‬‬

‫ולהעיר גם מהשקו״ט אם הקדושות תלויות זב״ז וכשבטלה‬ ‫קדושת א ׳ ) ע ״ י שבאו בה פריצים וחללוה( בטלה גם קדושה השני׳‬ ‫)ראה מכתבי תורה מכתב ו(‪.‬‬ ‫‪(17‬‬

‫בכל הבא לקמן ראה צפע״נ עה״ת פ׳ ויקהל לה‪ ,‬יו״ד‪.‬‬

‫‪(18‬‬

‫או רק לאחרי שלימות במטרתו• )שהקריבו בו קרבנות(‪,‬‬

‫או — גם שירדה שכינה )או — גם לאחרי סיום כ ל החינוך )גם‬ ‫דהנשיאים( — ראה צפע״נ מהד״ת י‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫להקרבת הקרבנות צ׳׳ע שאולי די מציאות מקדושת( חצר )ובו‬ ‫המזבח( ואפילו קודם שהוקם האהל מועד וק״ק)אפילו בפעם הא׳?(‪.‬‬

‫•(‬

‫ראה ע״ז נב‪ ,‬ב‪ .‬פרש׳׳י שס‪ .‬בעל המאור ומלחמות שם‪.‬‬

‫רמב־ץ וריטר׳׳א מכות יט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫••(‬

‫להעיר מח׳־ש הצפע״נ מהד״ת ג‪ ,‬ג ואילך ועוד )הובאו‬

‫ונתמנו בצ״פ על ההמב־־ס עבודה המלוקט הל׳ ביהב״ח פ״א הייד(‬ ‫בכאו פריצים וחללוה‪ .‬דכשתבוא ליד ישראל או נתקדשה בקדושה‬ ‫א׳‪ ,‬חוזרת הקדושה עליהם‪ .‬ועד׳־ז כ׳ בשו־׳ת בית יצחק או״ח סי׳ כז‬ ‫בתחלחו‬

‫וראה מגילה י‪ ,‬א‪ :‬א״ר אליעזר שמעתי כ ר ו ב פ ר ש ״ שם ד״ה קלעים‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫וראה תוס׳ רי״ד מגילה שם‪ :‬דר״מ סובר ‪ . .‬צריך קלעים לתו״מ‬ ‫הצריכים במה גדולה כוי‪.‬‬ ‫‪(19‬‬

‫ראה בהנסמן לעיל הערה ‪ .13‬צפע״נ מהד״ת עג‪ ,‬סע״ג‪.‬‬

‫‪(20‬‬

‫אבל גם באופן זה י״ל שיש להם חשיבות )קדושה( בפ״ע‬

‫ולאח״ז‬ ‫‪(21‬‬

‫— נתוספה קדושה‪.‬‬ ‫להעיר‬

‫מלשון הרמב״ם )הל׳‬

‫תמורה שם(‪ :‬כיצד אם‬

‫ולהעיר מלשון הרמב׳׳ן במלחמות ע׳־ז שם‪ :‬שהרי נביא מתנבא‬

‫הקדיש לבדק ההיכל לא ישנה לבדק הנזזבה‪ .‬אבל להעיר דגם לדעת‬

‫על המקדש שיחרב ואמר שיצא לחולי! וגזיה׳׳כ הי׳ ה כ ל ‪ . .‬והיינו‬

‫הרמב״ם ד כ ל הבלים )וגם המזבח( הם בכלל המ״ע דועשו לי מקדש‬

‫דכתיב נמי נתתיו ביד זרים לבוא כוי‪.‬‬ ‫•(‬

‫להעיר מחידושים וביאורים להיעב־׳ץ לרמב׳׳ס הל׳ ביהב׳־ח‬

‫)כנ״ל בסהמ״צ שם‪ .‬וראה כס״מ במנין המצות בריש ספר היד מ״ע‬ ‫כ(‪ ,‬הרי יש ענין מיוחד במזבח ״שמקריביז על המזבח הזה כל‬

‫רפ״ד‪ .‬ולהעיר ממכות בסופה‪ :‬ראו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים‬ ‫‪ . .‬אמר! לו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומא ועכשיו כו׳‪ .‬וראה‬ ‫ערוך לנר שם‪ .‬לקו״ש חי״ט ס״ע ‪ 71‬ואילך‪.‬‬

‫•(‬ ‫סימן א‪.‬‬

‫ראה רמב׳׳ס ריש הל׳ ביהב׳־ח‪ .‬סהמ״צ מ״ע כ‪ .‬וראה לעיל‬

‫כח‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביחב״ח‬ ‫ד‪ .‬אחת מהנפק״מ לדינא שבין האופנים הנ״ל‬

‫חשיבות בפנ״ע גם לפני שהם נעשית חלק מהמשכן‬ ‫— הלשמה )בשעת עשיית הכלי( צ״ל לשם הקדושה‬ ‫הפרטית־׳ של כלי זה‪ :‬מנורה‪ ,‬שלחן וכר״‪.‬‬

‫ל ש מ ה — ״אין עושין כל הכלים מתחלתן אלא לשם‬

‫ולאופן הג׳ הנ״ל‪ ,‬הרי מאחר שבעשיית הכלים‬ ‫והכנסתם למשכן חלים לא רק השם הכללי והקדושה‬ ‫הכללית של המשכן‪ ,‬אלא גם קדושה בפני עצמה —‬ ‫צריכה להיות תחילת עשייתם לשמם של שני הענינים‪:‬‬ ‫ה״לשמה״ ‪ -‬לשם )מצות( קדושת המשכן‪ ,‬וה״לשמה״‬ ‫הפרטי‪ ,‬לשם הכלי הפרטי ‪.‬‬

‫יי ״קי •‬

‫הרי עשיית כלי המשכן )ומקדש( צריכה להיות‬ ‫‪22‬‬

‫הקדש״׳ ‪ .‬והנפק״מ היא מהו תוכנה של הכוונה לשמה‪:‬‬ ‫‪2‬‬

‫לאופן הא׳ — שגדר הכלים אינו אלא זה שהם‬ ‫חלק מהמשכן — ה ר י תחלת עשייתן לשמה היא לשם‬ ‫קדושת המשכן‪.‬‬ ‫‪24‬‬

‫לאופן השני הנ״ל — שפרטי הכלים יש להם‬

‫הקרבנות אע״פ שאין שם בית״ )רמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״ב ה״ד(‪,‬‬ ‫שהקרבת‬

‫הקרבנות היא‬

‫עיקר‬

‫המ״ע‬

‫דועשו לי‬

‫מקדש‪,‬‬

‫כמ״ש‬

‫הרמב״ם ריש הל׳ ביהב״ח‪ .‬וראה בארוכה לעיל סימן א‪.‬‬ ‫‪(22‬‬

‫וכמ״ש רש״י )תרומה כה‪ ,‬ח( ״ועשו לי מקדשי — ״ועשו‬

‫לשמי בית קדושה״‪.‬‬ ‫‪(23‬‬

‫רמב״ם הל׳ ביהב״ח ספ״א‪ .‬וראה קרית ספר להמבי״ט שם‬

‫״דכתיב את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו‪ ,‬משמע‬ ‫דעשיית כל הכלים דומי׳ דמשכן דעשיתו לקודש מתחלתו כד־‬ ‫משמע ועשו לי מקדש שמתחילת עשיתו יהי׳ לשם הקודש כו׳״‪.‬‬ ‫בפרש״י יתרו כ‪ ,‬כא‪ :‬מזבח אדמה תעשה לי — ״שתהא תחלת‬ ‫עשייתו לשמי״‪ .‬ומזה מוכח לכאורה‪ ,‬ש)ע״פ פשוטו ש״מ עכ״פ( רק‬ ‫במזבח יש דין דלשמה ולא בשאר כלים‪ .‬ולפי״ז צ״ל ד״ועשו לשמי‬ ‫בית קדושה״ הוא רק בבניו המשכן עצמו ולא בכלים‪.‬‬ ‫אבל י״ל ובכמה אופנים‪:‬‬ ‫א( דלמדין מהמזבח לשאר הכלים‪ .‬ב( דבמזבח החידוש הוא‬ ‫שצ״ל‬

‫‪25‬‬

‫‪2‬‬

‫‪28‬‬

‫ועפי״ז י״ל‪ ,‬שבזה שהרמב״ם מוסיף לאחרי מ״ש‬ ‫״כולם מחלקי המשכו והכל יקרא מקדש״ — ״וכבר‬ ‫ייחד הציווי בכל חלק וחלק״‪ ,‬הוא מלמדנו‪ ,‬שלמרות‬ ‫ש״זה הכלל )מצות ועשו לי מקדש( כולל מינים רבים״‪,‬‬ ‫שהציווי ועשו לי מקדש תוכנו לכתחילה שיעשו משכן‬ ‫שהוא כולל כלים — הרי לאחרי גמר עשייתו‪ ,‬חל על‬ ‫כל אחד מהכלים ציווי׳ וממילא — קדושה בפנ״ע‬ ‫)כאופן הגי(‪ ,‬וממילא הכוונה דלשמה שבעשיית הכלים‬ ‫צריכה להיות באופן זה‪ ,‬וכנ״ל‪.‬‬ ‫‪2‬‬

‫ה‪ .‬עפ״י הנ״ל )סעיף ב( יש להסביר מה שאמרו‬ ‫במדרש בנוגע לקרבנותיו של נשיא שמעןןסג — ש‬ ‫הקריב ״על סדר מעשה המשכן״ — וז״ל״‪ :‬קערת‬ ‫כנגד חצר המשכן שהי׳ מקיף את המשכן ‪ . .‬שלשים‬ ‫ומאה משקלה כמה דתימא״ אורד החצר מאה באמה‬ ‫ה ו א‬

‫תחלת עשייתו לשמי‪ ,‬משא״כ המשכן ובכלל שאר הכלים‬

‫)וראה מכילתא דרשב״י יתרו שם‪ :‬״תעשה לי שתהא חציבתן והבאתן‬ ‫‪ s 2‬ל כ א ו ר ה י״ל דב״ה דעת הרמב״ן בהשגותיו לסהמ״צ מ״ע(‬

‫ובנייתן לשמי״(•‪ .‬ג( במזבח יש דין מיוחד דלשמי פ ר ט י ) ל ש ם מזבח(‪,‬‬ ‫משא״כ בשאר כלים שבהם דיו לשמי הוא בכלל לשם המקדש )ראה‬

‫לג דפליג על הרמב״ם וס״ל שאיו הכלים חלק מן הבית‪ ,‬אבל הם‬

‫לקמן בפנים(‪ .‬ד( דפליגי בזה רש״י והרמב״ם‪ :‬לרש״י דועשו לשמי‬

‫שתי מצות כו׳ עיי״ש‪ .‬אבל י׳יל שס״ל כן רק בנוגע לביהמ״ק‪ ,‬משא׳־כ‬

‫בית קדושה הוא רק בהבניז ולא בהבלים ]ורש״י פי׳ בפ׳ תרומה‬

‫בנוגע למשכן‪ .‬ראה צפע״נ דלעיל הערה ‪.17‬‬ ‫להעיר מהדיעות בדיו לשמה במצה )שו״ע אדה׳־ז סי׳ תנג‬

‫)שם‪ ,‬ט( ״יכן תעשו — לדורות‪ ,‬אם יאבד אחד מן הכלים או‬

‫‪(26‬‬

‫כשתעשו לי כלי בית עולמים כר כתבנית אלו תעשו אותם״‪ ,‬היינו‬

‫סי״ד‪ .‬וש״נ(‪.‬‬

‫שפירוש ״ובן תעשו״ על תבניתם ולא כוונה לשמה כבקרית ספר‬

‫‪(27‬‬

‫ראה לעיל הערה ‪.23‬‬

‫הנ״ל בפירוש דברי הרמב״ם שעשיתו לשם הקודש[‪ ,‬משא״כ במזבח‬

‫‪(28‬‬

‫ואולי י״ל גם נפק״מ בין הסברות הנ׳׳ל בזמן הקמתו‪ ,‬דאין‬

‫דיש לימוד מיוחד‪ :‬אבל להרמב״ם ד״אין עושין כ ל הכלים מתחלתן‬

‫בוני־ את המקדש בלילה שנאמר )בהעלותך ט‪ ,‬טו( וביום הקים את‬

‫אלא לשם הקודש״‪ ,‬אין לימוד מיוחד דלשמי במזבח‪ .‬וראה צפע״נ‬

‫המשכן ביום מקימים ולא בלילה )שבועות טו‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם שם הי״ב(‪,‬‬

‫עה״ת יתרו שם‪ .‬צפע״נ לרמב״ם )המלוקט( סוף פ״א מהל׳ ביהב״ח‪.‬‬

‫אם גם הכלים בדין זה‪ :‬לאופן הב׳ אינם בדין זה‪ ,‬כיון שעשית הכלים‬

‫ואכ״מ‪.‬‬

‫עצמן אינה בגדר הקמת המשכו )וכ׳־ה בערוך ל נ ר סוכה מא‪ ,‬א‬

‫‪(24‬‬

‫ואולי י״ל דלפי אופן זה‪ ,‬מכיון שענינם הוא רק חלק‬

‫מבניו והקמת כללות המשכן‪ ,‬י״ל דדין לשמה בהם חל רק באשר‬ ‫מקימים את המשכן ומבניסין אותן לתוכו‪ ,‬ולא מתחלת עשייתן דהוי‬ ‫רק הכשר דהכשר )וראה הערה שלפנ״ז(‪ .‬ולהעיר מדין לשמה‬ ‫בציצית )ראה לעיל הערה ‪ (8‬ש״צריכים שיהיו טווי! ושוורץ לשם‬ ‫ציצית ‪ . .‬ויש בעלי נפש שמחמירין על עצמן אפילו בניפוץ הצמר‬ ‫אבל אין נוהגין כן״ )שו״ע אדה״ז שם סי״א ם״ג‪ .‬וש״נ(‪.‬‬

‫•(‬

‫וראה‬

‫ירושלמי יומא פ־ג ה״ו‪.‬‬

‫להרמב״ן סוכה פ״א !ט‪ ,‬א(‪.‬‬

‫קה״ע שם‪.‬‬

‫מלחמות ה׳‬

‫בתוד״ה אי נמי‪ .‬הר המורי׳ הל׳ ביהב״ח פ׳׳א סק׳׳ב‪ .‬וראה צפע״נ‬ ‫מהד״ת ג‪ ,‬ג‪ .‬ובכ״מ(‪ ,‬משא״כ לאופן האי והגי דהוי חלק מעשיית‬ ‫והקמת המשכן )וראה פנים יפות ר״פ ויצא דכתב ע״ז דאין בנין‬ ‫ביהמ״ק בלילה‪ ,‬״וכ״ש עשית המזבח״(‪ .‬ולהנ״ל הערה ‪ 24‬י״ל דלאופן‬ ‫הא׳ איו בעשיית כלים עצמם גדר דהקמת המשכן‪ ,‬כ״א בהכנסתן‬ ‫במשכן‪.‬‬ ‫‪(29‬‬

‫אף שאינה מ״ע בפ״ע‪.‬‬

‫‪(30‬‬

‫שמזה מובן גם לשאר השבטים‪ ,‬שהרי בענין המבואר‬

‫לקמן בפנים — אין כ ל סברא לחלק ביניהם‪.‬‬ ‫‪(31‬‬

‫במדב״ר פי״ג‪ ,‬יט‪.‬‬

‫‪(32‬‬

‫תרומה כ ז‪ ,‬יח‪.‬‬

‫סי׳ ד‪ :‬עושץ במקדש כלים‬

‫כט‬

‫והמשכן שהי׳ בתוכו שלשים אמה ארכו הרי מאה‬

‫מחשבים את אורך החצר בתור מאה אמה‪ ,‬שזה כולל‬

‫ושלשים‪ .‬מזרק אחד כסף כנגד החצר בלא המשכן‬

‫את כ ל המשכן כאחד‪:‬‬

‫שהיתה ע׳ אמה ]וכן משקל המזרק שבעים שקל‪,‬‬ ‫מת״כ[ ‪ . .‬ד״א החצר הי׳ ארכו ק׳ אמה ורחבו נ׳ אמה‬ ‫‪ . .‬טול חמשים ‪ . .‬ועשה ממנו ר צ ו ע ו ת ‪ . .‬בריבוע‬ ‫‪33‬‬

‫יהי׳ ארכו כרחבו ע׳ אמה כו׳ ועל זה אומר שבעים‬ ‫שקל וגר‪.‬‬

‫כשרוצים‬

‫המשכן — מחשבים את ״החצר בלא המשכן״)שבעים‬ ‫אמה(‪ ,‬כמו שהחצר הוא קדושה בפנ״ע‪:‬‬ ‫והאיחוד של שתי קדושות אלו מתבטא במספר‬ ‫ק״ל‪ :‬יש הן הכלל — ״מאה״)שבזה אין השלשים של‬

‫ולכאורה צריך להבין‪:‬‬

‫המשכן קדושה בפנ״ע‪ ,‬אלא הם חלק מהכלל(‪ :‬והן‬

‫א( השלשים אמה דאורך המשכן הרי הם נכללים‬

‫השלשים של המשכן כמו שהיא )קדושה( כפנ״ע‪.‬‬

‫בהמאה אמה דאורך החצר — וא״כ איך חושב את הל׳‬ ‫אמה בנוסף להמאה אמה — ועושים מהם סך־הכל‪:‬‬ ‫ק״ל אמה?‬ ‫ב( מאחר שכבר ישנו המספר של ק״ל )הכולל את‬ ‫מידת החצר והמשכן( — לשם מה הוצרך להקריב עוד‬ ‫קרבן ״כנגד החצר בלא המשכן״?‬ ‫החצר בלא המשכן״‪ ,‬אלא כנגד כל החצר‬

‫)ובפרט שמחמת זה צריך לחדש — שלא לחשב‬

‫‪34‬‬

‫את השיריים(?‬ ‫ו‪ .‬ע״פ הנ״ל י״ל שג׳ האופנים הנ״ל בחישוב‬ ‫אורך החצר‬ ‫החצר והמשכן ביחד‪ ,‬וביחד עם זה — מדת המשכן‬ ‫בפנ״ע‪) ,‬ב( ״החצר בלא ה מ ש כ ן ‪ . .‬שבעים אמה״‪) ,‬ג(‬ ‫מאה האמה של החצר )שבו נכלל אורך המשכן([ —‬ ‫הם בהתאם לג׳ הענינים הנ״ל שבקדושת המשכן‪:‬‬ ‫)א(‬

‫ולכן‬

‫המזבח — שזה קשור עם שלושת הענינים הנ״ל כמו‬ ‫שהם בנוגע אל )ובתוך( ישראל — )א( כמו שיהודי‬ ‫חד‬

‫הוא‬

‫מעלתו‬

‫עם‬

‫כל‬

‫ישראל‪,‬‬

‫בלי‬

‫התחלקות‪,‬‬

‫)ב(‬

‫הפרטית‪) ,‬ג( איחוד העצם שלו עם הפרט‪,‬‬

‫בקרבנותיו‬

‫ש״כנגד מעשה המשכן״ לענינים הללו‬

‫כפי שהם באים לידי ביטוי בענין המשכן‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫מחשבים‬

‫וזוהי ג״כ‬ ‫את‬

‫ההסברה בשתי הדעות — אם‬

‫ה״שבעים‬

‫״כנגד‬

‫שקל״‬

‫החצר‬

‫בלא‬

‫המשכן״ או שזהו המאה אמה ארכו ונ׳ אמה רחבו‬ ‫כש״עושים״ מהם ״ארכו כרחבו״‪:‬‬

‫ןא( שלשים ומאה — מספר הכולל את מידת‬

‫הקדושה‬

‫כשנשיא שמעון הקריב קרבנות לחנוכת‬

‫כמבואר כל זה במקום אחר בארוכה״ — התכוון‬

‫ג( מהי סברתו של המ״ד שהשבעים שקל אינם‬ ‫״כנגד‬

‫להדגיש את הקדושות הפרטיות של‬

‫הכללית‬

‫של‬

‫המשכן‪,‬‬

‫הכוללת‬

‫לדעה הראשונה‪ ,‬עיקר ההדגשה בחנוכת המזבח‬ ‫היא — מעלת הפרט )שגם בזה ממשיכים את ענין‬ ‫האחדות( — ולכן אינו נוגע בזה כל כך הקדושה‬ ‫הכללית )כמו שהיא בפנ׳יע( ]שזה שייך ומרומז —‬ ‫בנדבת העגלות‪ ,‬כמבואר במק״א [‪:‬‬ ‫‪36‬‬

‫משא״כ לדעה השני׳‪ ,‬עיקר החידוש הוא — מעלת‬

‫ומקיפה את כל המשכן — כל חלקיו ופרטיו — בשווה‪.‬‬

‫הכלל‪ ,‬והחידוש והפעולה של חנוכת המזבח היא מה‬

‫—‬

‫שהיא מורה כיצד גם בהפרטים נרגשת מעלת הכלל‪:‬‬

‫)ב( הקדושות‬

‫הפרטיות‬

‫שבחלקי‬

‫המשכן‬

‫קדושת חצר‪ ,‬קדושת אהל מועד וקדושת קדה״ק‪.‬‬ ‫)ג( היחוד של שתי הקדושות ביחד )שמצד זה‬ ‫מתוספת קדושה יתירה בהקדושה הפרטית( —‬ ‫כשמדובר ע״ד הקדושה הכללית של המשכן —‬

‫ולדיעה זו אין רמז להקדושה הפרטית )כמו שהיא‬ ‫בפנ״ע(‪ ,‬ולכן ס״ל שה״שבעים״ הם חשבון כללות שטח‬ ‫החצר )משא״כ שטח המשכן שניתוספה בו קדושה‬ ‫נוספת — פרטית( — מעלת הכלל‪.‬‬

‫לקו״ש חכ״ג שיחה ב׳ לפי נשא‪.‬‬

‫‪ (33‬ראה רש״י עירוביו בג‪ ,‬ב )נעתק בעץ יוסף לבמדב״ר שם(‪.‬‬

‫‪05‬‬

‫‪ (34‬ראה בהמצוייז בהערה הקודמת‪.‬‬

‫‪ (36‬לק ו ״ש שם סעיף יא‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫ל‬

‫סימן ה‬

‫אבן שנפגמה‬ ‫א‪ .‬בהלכות בית הבחירה פ״א הי״ד‪ :‬״כל אבן‬ ‫שנפגמה כדי שתחגור בה הציפורן כסכין של שחיטה‬ ‫הרי זו פסולה לכבש ולמזבח שנאמר׳ אבנים שלימות‬ ‫תבנה את מזבח ה׳״‪ .‬ומסיים בהלכה זו‪ :‬״וכן אבני‬ ‫ההיכל והעזרות שלימות היו״‪.‬‬

‫ב‪ .‬לאחר שתי ההלכות הנ״ל )ולאחרי שכתב את‬ ‫הדין של ״אבן שנגע בה הברזל ‪ . .‬והבונה כו׳״( כותב‬ ‫הרמב״ם בהלכה בפני ע צ מ ה ‪ :‬אבן שנפגמה או שנגע‬ ‫בה ברזל אחר שנבנית במזבח או בכבש אותה האבן‬ ‫פסולה והשאר כשירות‪.‬‬

‫ועזרות‬

‫מזה שגם כאן אין הרמב״ם כותב שיעור‪ ,‬ובפרט‬

‫לאח״ז‬

‫כותב‬

‫הרמב״ם ‪:‬‬ ‫‪2‬‬

‫אבני‬

‫היכל‬

‫‪8‬‬

‫שנפגמו או שנגממו פסולין ואין להן פדיון כ ו ׳ ) ו ר ק‬

‫שדין זה נכתב לאחרי ההפסק בהדין ד״אבני היכל‬

‫לאח״ז הוא כותב את הדין של פגימה באבן לאחרי‬

‫ועזרות שנפגמו כו׳״‪ ,‬אשר )לפי המפרשים הנ״ל( בהם‬

‫שנבנית במזבח‪ ,‬כדלקמן סעיף ב(‪.‬‬

‫שונה שיעור הפגימה מדלעיל‪ ,‬משמע שגם באבן מזבח‬

‫בפשטות לומדים שגם באבני היכל ועזרות‬ ‫שנפגמו שיעור פגימתן הוא ״כדי שתחגור בה‬ ‫הציפורן״ כשם שהוא בהלכה הקודמת באבן שנפגמה‬ ‫שהיא פסולה לבנין הכבש והמזבח‪ .‬ומה שאין הרמב״ם‬ ‫כותב שיעור זה בהלכה זו‪ ,‬הוא מפני שהדברים באים‬ ‫בהמשך להלכה שלפני׳‪ ,‬וא״כ אין צורך לחזור ולומר‬ ‫את השיעור עוה״פ‪.‬‬

‫לאחר שנבנית במזבח‪ ,‬לא נאמר שיעור הפגימה דכדי‬

‫אבל יש מפרשים‬

‫‪3‬‬

‫שמדייקים שאינו כן‪ :‬מזה‬

‫שתחגור כוי‪.‬‬ ‫ואע״פ שבפשטות הי׳ משמע שהשיעור בזה הוא‬ ‫אותו השיעור שבהלכה הראשונה )מהמובאות לעיל(‪,‬‬ ‫שבה כותב הרמב״ם השיעור ״כל אבן שנפגמה כדי‬ ‫שתחגור כו׳ פסולה לכבש ולמזבח״ — יש לומר שישנו‬ ‫חילוק בין האבנים העומדות לבנין המזבח לבין —‬ ‫לאחרי שנבנו בו‪:‬‬

‫שבאבני ההיכל והעזרות כותב רק ״שלימות היו״ ואינו‬

‫מאחר שהפסול של פגימה נלמד )כמ״ש הרמב״ם(‬

‫כותב בהן )בהלכה שלאח״ז( את השיעור של חגירת‬

‫מהכתוב ״אבנים שלימות תבנה את מזבח ה׳״ שבו‬

‫הציפורן)ובריש דבריו כתב בפירוש ששיעור הפגימה‬

‫מדובר ע״ד בנין המזבח ‪ ,‬יש מקום לומר שאחר שנבנה‬

‫באבן )כדי שתחגור כר( פוסל )רק( לכבש ולמזבח(‬

‫המזבח שיעור הפגימה בו שונה ‪.‬‬

‫מוכח‪ ,‬שבהם אין השיעור של חגירת הציפורן ‪.‬‬ ‫‪4‬‬

‫)ומביאים ראי׳ לזה‪ :‬באבני ביהמ״ק אמרו‬ ‫בפירוש ‪ ,‬שהם נחצבו ע״י השמיר — ובתום׳ מבאר‬ ‫שע״י השמיר אי אפשר שהאבנים יהיו חלקות לגמרי‬ ‫שלא תהי׳ בהם פגימה אפילו כדי שתחגור בה‬ ‫הציפורן( ‪.‬‬ ‫‪6‬‬

‫‪5‬‬

‫‪7‬‬

‫‪9‬‬

‫‪10‬‬

‫ואם כי בגמרא איתא השיעור ״כדי שתחגור בה‬ ‫‪11‬‬

‫הציפורן״ לגבי ״פגימת המזבח״ — שבפשטות מיירי‬ ‫ע״ד אבני המזבח לאחרי שנבנו במזבח ׳ —‬ ‫‪2‬‬

‫הפר״ח הנ״ל‪ .‬וראה מנ׳׳ח מצוה צה בתחלתה מש׳׳כ בדעת הרמב״ם‪.‬‬ ‫אבל כדברי הפר״ח )במים חיים( כתב גם במהר׳׳י קורקוס על‬ ‫הרמב״ם כאן )נדפס מכת״י ברמב״ם הוצאת שולזינגער נ‪.‬י‪ .‬תש׳׳ז‪,‬‬ ‫ובספר בפ״ע נ‪.‬י‪ .‬תשל״ג(‪.‬‬

‫‪(1‬‬

‫תבוא כז‪ ,‬ו‪.‬‬

‫‪(8‬‬

‫י(‬

‫הלכה טו‪.‬‬

‫‪ (9‬ראה רמב״ן שהובא לקמן בפנים‪.‬‬

‫‪ (3‬מים חיים )להפריית( על הרמב״ם כאן‪.‬‬ ‫!‪>-‬‬

‫וממשיך)הפר׳׳ח(‪ :‬ולא נתבאר בתלמוד כמה שיעור פגימתן‬

‫ולפיכך לא הזכירו הרב‪.‬‬ ‫‪a‬‬

‫גיטין סח‪ ,‬א־ב‪ .‬סוטה מח‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪ (6‬ד״ה וכמה — חולין יח‪ ,‬א ) ו ש ״ נ ( — הובא בכס׳׳מ לרמב״ם‬ ‫הל׳ ביהב״ח כאן )וראה חידושים וביאורים מהיעב״ץ לרמב״ם שם‬ ‫פ״א הי״ג(‪.‬‬ ‫‪(7‬‬

‫אמנם מתום׳ שם בסופו)ובסוכה מט‪ ,‬א סד׳׳ה שבל‪ :‬זבחים‬

‫‪(10‬‬

‫הט״ז‪.‬‬ ‫להעיר מהפירוש במפרשים )פי׳ הא׳ בחי׳ היעב׳׳ץ להל׳‬

‫ביהב׳׳ח כאן הט״ז‪ .‬צפע״נ תרומות ד‪ ,‬ג‪ .‬השלמה יח‪ ,‬א )נעתקו‬ ‫בצפע׳׳נ המלוקט להל׳ ביהב׳׳ח כאן(( בדברי הרמב״ם כאן‪ ,‬דזה שרק‬ ‫אותה האבן פסולה והשאר כשירות הוא דוקא כשנבנה בכשרות‬ ‫ונפגם אחר שנבנית במזבח‪ ,‬אבל בנאו מתחלה אפי׳ באבן אחת‬ ‫פגומה )שבהלכה יד( כולו נפסל כיון שנעשה בפסול‪.‬‬ ‫‪ (11‬חוליו יז‪ ,‬סע״ב ואילך‪.‬‬ ‫‪(12‬‬

‫פרש״י חולין שם בסוף העמוד‪ .‬וברגמ״ה חולין שם )יח‪,‬‬

‫נד‪ ,‬ב סד׳׳ה אבנים( משמע‪ ,‬דגם באבני ביהמ״ק פסול בחגירת‬

‫רע׳׳א(‪ :‬כדי פגימת המזבח שאם הי׳ מזבח פגום נפסל מלהקריב‬

‫הצפורן — ראה שירי קרבן לירושלמי סוטה פייט הי״ג שהקשה על‬

‫עליו‪ .‬וראה להלן בפנים )מרמב׳׳ן( ובהערה ‪.19‬‬

‫לא‬

‫סי׳ ה‪ :‬אבן שנפגמה‬ ‫אבל מזה גופא שהרמב״ם משנה כאן מלשון‬ ‫הגמרא )למרות שבדרך כלל הוא מעתיק את דיני‬ ‫הגמרא ״כצורתם וכלשונם״ ( והוא כותב את השיעור‬ ‫‪,3‬‬

‫של פסול הפגימה ״כדי שתחגור בה הציפורן״ דוקא‬ ‫בשייכות לבנין הכבש והמזבח‪ ,‬ע״פ הכתוב ״אבנים‬ ‫שלימות תבנה את מזבח ה׳״ — ולא סידר את הדינים‬ ‫באופן שהשיעור של תגירת הציפורן יכלול בהדיא‬ ‫שבאבנים‬

‫משמע‪,‬‬

‫אלו‬

‫לא נאמר‬

‫)לדעת‬

‫הרמב״ם( ״כדי שתחגור בה הציפורן״‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬

‫ד‪ .‬ויש לומר‪ ,‬דהנה ידוע‪ ,‬ש)גם( בהשיעור ״כדי‬ ‫שתחגור בה הציפורן״)בנוגע לסכין של שחיטה( יש‬ ‫שקו״ט ודיעות״ בגודל השיעור‪ ,‬עד שיש אומרים‪,‬‬ ‫שהשיעור של חגירת הציפורן הוא אפילו פגימה כל‬ ‫שהיא‪,‬‬

‫‪14‬‬

‫גם את האבנים לאחרי שנבנו במזבח כבגמרא —‬ ‫השיעור‬

‫שמזה משמע שבנדו״ד לא נאמר שיעור זה?‬

‫אבל‬

‫להדיעות״‬

‫אפילו‬

‫שמפרשים )בהרמב״ם(‬

‫שזהו שיעור הכי קטן‪ ,‬״כל שהוא״ ‪ ,‬אעפ״כ מזה שאין‬ ‫‪24‬‬

‫הרמב״ם כותב כאן הלשון ״כל שהוא״ וכיו״ב אלא‬ ‫‪25‬‬

‫אבל קשה לומר את החילוק הנ״ל בדעת‬

‫הרמב״ם )שאבנים שלימות תבנה קאי רק על האבנים‬ ‫לבנין המזבח(‪ ,‬שהרי הרמב״ם אינו מביא שום לימוד‬ ‫אחר על הפסול של אבן שנפגמה אחר שנבנית במזבח‪.‬‬ ‫— הרמב״ן ׳ מביא שאכן לגבי אבני מזבח לאחרי‬ ‫‪5‬‬

‫שנבנו במזבח יש לימוד אחר ״וזבחת עליו את עולותיך‬ ‫ואת שלמיך וגו׳״ וכי עליו אתה זובח אלא בזמן שהוא‬ ‫שלם ולא בזמן שהוא חסר״ ‪ ,‬ובלשונו ״דאי מאבנים‬

‫״כדי שתחגור בה הציפורן כסכין של שחיטה״ מובן‬ ‫שכוונת הרמב״ם לדייק שיש לה שיעור מסויים ‪.‬‬ ‫‪26‬‬

‫וי״ל ההסברה בזה‪ :‬השיעור של כל שהוא מצינו‬ ‫ברמב״ם כמ״פ‪ ,‬ולדוגמא‪ :‬״יין שנתנסך לעכו״ם אסור‬ ‫בהניי׳ והשותה ממנו כל שהוא לוקה ‪ . .‬וכן האוכל כל‬ ‫שהוא מתקרובת עכו״ם מבשר או מפירות אפילו מים‬ ‫ומלח האוכל מהן כל שהוא לוקה״ ‪ .‬ועד״ז כ׳ הרמב״ם‬ ‫‪27‬‬

‫בהל׳ עבודה זרה לגבי ע״ז ולגבי שלל עיר הנדחת ‪.‬‬ ‫‪28‬‬

‫‪29‬‬

‫‪,7‬‬

‫‪30‬‬

‫שלימות ה״א ה״מ בשעת בנין לכך נאמר עליו״‪.‬‬ ‫ומאחר‬

‫הרגוצובי מוסיף לציין להרמב״ם הל׳ שבת״ שם‬

‫שהרמב״ם )כאן — הל׳ ביהב״ח( אינו‬

‫לומד זה מהכתוב ההוא הרי בפשטות צריך לומר‪,‬‬

‫מביא הרמב״ם כמה דברים שאיסור ההוצאה שלהם‬ ‫הוא ״בכל שהוא״ ‪.‬‬ ‫‪32‬‬

‫‪,8‬‬

‫כנ״ל‪ ,‬שגם בנוגע להאבנים לאחר שנבנו במזבח מקורו‬ ‫של פסול הפגימה הוא מהכתוב‬

‫‪,,‬‬

‫״אבנים שלימות‬

‫תבנה את מזבח ה׳״ שהוא מביא בהלכה שלפני״ז ‪.‬‬ ‫‪20‬‬

‫והדרא קושיא לדוכתה — למה אין הרמב״ם כותב‬ ‫כאן את השיעור הנ״ל ״אבן שנפגמה כשיעור זה״‬ ‫)וכיו״ב(׳ ‪,‬‬ ‫‪2‬‬

‫)הפוסלת( — כי החידוש בהלכה זו הוא )לא ד״אותה האבן פסולה״‬ ‫— שזה מובן מאליו מהלכה יד — כ״א( רק ד״השאר כשרות״)וראה‬ ‫בהנםמן לעיל הערה ‪ — (10‬כי מפשטות לשון הרמב״ם משמע שבא‬ ‫להודיע גם דין זה ד ״אותה האבן פסולה״‪.‬‬ ‫‪(22‬‬

‫ראה ראשונים לחולין שם‪ .‬נ״כ הטושו״ע יו״ד סי״ח ס״ב‪.‬‬

‫וראה בפרטיות קו״א לשו״ע אדה״ז יו״ד שם‪ .‬שו״ת הצ״צ יו״ד םטיז‬ ‫ובפסקי דינים מא‪ ,‬ב ואילך )הנסמן עה״ג בשו״ע שם(‪.‬‬ ‫‪(13‬‬

‫יד מלאכי כללי הרמב״ם אות ה‪ .‬וש״נ‪.‬‬

‫‪(14‬‬

‫ובפרט שהפסיק ביניהם באבני היכל ועזרות אשר )לפי‬

‫‪(23‬‬

‫המפרשים הנ״ל( שיעורם שונה‪ ,‬וכנ״ל סעיף א‪.‬‬ ‫‪(15‬‬

‫חולין שם )יח‪ ,‬רע״א םד״ה כדי(‪.‬‬ ‫‪(16‬‬

‫יתרו כ‪ ,‬כא‪.‬‬

‫‪(17‬‬ ‫‪(18‬‬

‫והביאו)הא דזבחים שם( רק בהל׳ פסולי ה מ ו ק ד ש י ן ) פ ״ ג‬

‫שהוא אפי׳ חוט השערה״‪ ,‬והוא מהרשב״א בתורת הבית בית א׳ שער‬ ‫‪(25‬‬

‫הכ״ב — נעתק לקמן סוס״ז( לגבי הפסול דקדשים ״שהיו שם‬ ‫שחוטיך‪.‬‬

‫ובקרית ספר להמבי״ט הל׳ ביהב״ח כאן כתב ״ובפגימה‬

‫כל שהיא בחגירת הצפורן לא הויא אבן שלימה״‪.‬‬ ‫‪(26‬‬

‫ובפרט‬

‫שבהל׳ שחיטה )פ״א הי״ד‪ .‬הכ״ג‪ .‬וראה מ״מ‬

‫להי״ד( לא כתב הרמב״ם דהשיעור פגימה בסכין הוא כדי שתחגור‪.‬‬ ‫וראה תבואות שור שם סק״ה־ו‪ .‬צפע״נ הל׳ שחיטה שם )נעתק‬

‫וכפשטות דברי רש״י חולין)יח‪ ,‬רע״א(‪ ,‬הובא בתוס׳ סוכה‬

‫מט‪ ,‬א רד״ה שכל — בתחלתו‪ .‬וכהפי׳ ברמב״ן שם‪ .‬חי׳ הרשב״א‬ ‫חולין שם ד״ה פגימת‪ .‬וראה גם תוס׳ חולין יז‪ ,‬ב‪ .‬פי׳ הרא״ש מדות‬ ‫פ״ג מ״ד‪ .‬ריטב׳׳א חולין שם‪.‬‬ ‫‪(20‬‬

‫ל׳ השו״ע שם‪ .‬אלא שבשו״ע שם ״ובלבד שתאגור בה כל‬

‫ב‪ .‬וראה בהנסמן בהערה ‪.23 ,22‬‬

‫לשון רש״י חולין שם — מזבחים נט‪ ,‬א )כמ״ש רש״י(‪.‬‬

‫‪(19‬‬

‫פמ״ג )משב״ז( שם סק״ב‪ .‬פלתי םק״א‪ .‬וראה שו״ת צ״צ שם‪.‬‬ ‫‪(24‬‬

‫חולין שם סד״ה וכולן פגימתן)״וי״מ״(‪ .‬וראה גם ריטב״א‬

‫ראה דרישה )סק״א( ופר״ח )השלם — סק״ה( יו״ד שם‪.‬‬

‫ולהעיר‬

‫ממאיר‬

‫הרמב״ם הל׳ ביהב״ח כאן‪.‬‬ ‫‪(27‬‬

‫הל׳ מאכלות אסורות פי״א ה״א‪.‬‬

‫‪(28‬‬

‫פ״ז הט״ו‪.‬‬

‫דאבנים‬

‫‪(29‬‬

‫שלימות לגבי הבנין ואח״כ ממשיך ״ואף אם נפגמה בשיעור זה אחר‬

‫‪(30‬‬

‫הל׳ מאכלות אסורות שם בסופו )צב‪ ,‬ד(‪.‬‬

‫‪(31‬‬

‫פי״ח ה״ה‪.‬‬

‫‪(32‬‬

‫וראה בהמשך דברי הצפע״נ הלי מאכא״ס שם‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫חולין‬

‫שם‬

‫שכתב‬

‫הדרשה‬

‫בצפע״נ)המלוקט( להל׳ ביהב״ח כאן(‪ .‬וראה המובא בלשד השמן על‬

‫הבנין נפסל״‪.‬‬ ‫‪(21‬‬

‫ודוחק גדול לומר‪ ,‬שלא הוצרך לומר כאן שיעור הפגימה‬

‫פ״ד ה״ז‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫לב‬ ‫)לכאורה( יש‬

‫אמנם‬

‫חילוק‬

‫ביניהם‪ ,‬ובהקדם‪,‬‬

‫את השיעור של פגימת האבן ״כדי שתחגור בה הציפו­‬

‫שגדר האיסור דכל שהוא יש לפרש בב׳ אופנים‪:‬‬ ‫א( שזהו שיעור בהאיסור המסויים — יש איסורים‬ ‫ששיעורם בגרוגרת‪ ,‬בכזית כו׳ ויש גם כאלו ששיעור‬ ‫האיסור בהם הוא בכל שהוא‪.‬‬ ‫ב( זהו איסור שאין לו שיעור‪ ,‬ולכן האיסור הוא‬ ‫בכל שהוא — אינו בגדר שיעור״‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬

‫ועד״ז י׳׳ל בנדו״ד‪ :‬בזה שהרמב״ם מדייק לכתוב‬ ‫רן״ דוקא בנוגע לבנין אבן במזבח ובכבש — בשינוי‬ ‫מבש״ס‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬ובנוגע ל״אחר שנבנית במזבח״ אינו‬ ‫מוסיף ״אבן שנפגמה כשיעור זה״ וכיו״ב )וגם בזה‬ ‫שבין שתי הלכות שבנוגע לאבני מזבח הוא מסדר את‬ ‫הדין של ״אבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו‬ ‫פסולין כו׳״( —‬

‫וזהו החילוק בין גדר כל שהוא באיסור‬

‫ההוצאה בשבת לכל שהוא שבאיסור ע״ז‪:‬‬

‫הוא מרמז )ומדגיש( שב״אבן שנפגמה כו׳ אחר‬ ‫שנבנית במזבח״ מיתוסף עוד פסול שאינו קשור עם‬

‫בנוגע להוצאה בשבת שאיסור ההוצאה בכלל יש‬

‫השיעור ״כדי שתחגור בה הציפורן כסכין של שחיטה״‪,‬‬

‫לו שיעור‪ ,‬מובן שדברים אלו שאיסורם הוא בכל שהוא‬

‫אלא הפסול הוא בכל שהוא‪ ,‬בגדרי כל שהוא כנ״ל‪.‬‬

‫זהו מפני שבהם השיעור הוא כל שהוא — אם מפני‬

‫לחילוק זה‪ :‬הרמב״ם כ׳ בהל׳ ביהב״ח‬

‫שגם ״כל שהוא״ מדברים אלו הוא חשוב מצ״ע‪ ,‬וע״ד‬ ‫״פלפל כל שהוא‪ ,‬עיטרן כל שהוא ריח טוב כל שהוא‬ ‫וכר״ ‪ ,‬או מפני ש״מצניעים אותם לגניזה״ ‪ — -‬בני‬ ‫‪,4‬‬

‫‪34‬‬

‫אדם מחשיבים )מצניעים( בדברים אלו גם כל שהוא‪.‬‬ ‫משא״כ בנוגע לעיר הנדחת ועד״ז בע״ז בכלל‪,‬‬ ‫שע״ז נאמר ׳ ״ולא ידבק בידך מאומה מן החרם״ ‪,‬‬ ‫‪36‬‬

‫‪5‬‬

‫איסור ״כל שהוא״ אינו מפני ש״כל שהוא״ הוא גדר של‬ ‫שיעור‪ ,‬אלא מפני שאיסור ע״ז אין לו שיעור —‬ ‫״מאומה״‪ ,‬ובלשון הרמב״םי ‪ :‬כיון שאיסור זה משום‬ ‫‪3‬‬

‫עכו״ם הוא אין לו שיעור ונאמר בעבודת כו״ם ולא‬ ‫ידבק בידך מאומה מן החרם‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬

‫עפי״ז יש לבאר גם דברי הרמב״ם בהל׳ בית‬

‫הבחירה‪ ,‬ובהקדם‪:‬‬

‫והטעם‬

‫בהלכה שלאח״ז ״הנותץ אבן אחת מן המזבח או מכל‬ ‫‪40‬‬

‫היכל או מבין האולם ולמזבח דרך השחתה לוקה‬ ‫שנאמר׳‬

‫‪4‬‬

‫ונתצתם את מזבחותם וגו׳ לא תעשון כן‬

‫לה״א״‪ .‬ומאחר שאיסור זה שייך ובא בקשר לע״ז‬ ‫— וכמו שהרמב״ם מדגיש בהל׳ יסוה״ת‬ ‫״הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה מן המזבח או מן‬ ‫ההיכל או משאר העזרה לוקה שנאמר בעבודת כוכבים‬ ‫כי את מזבחותם תתוצון וכתיב לא תעשון כן‬ ‫לה״א״ —‬

‫‪42‬‬

‫‪43‬‬

‫נמצא שהאיסור הוא גם כשהוא נותץ אפילו כל‬ ‫שהוא מאבן אחת מן המזבח וכיו״ב — ונותץ כל שהוא‬ ‫היינו פוגם )אפילו כל שהוא(‪ ,‬וכמ״ש באוה״ח ״שלא‬ ‫‪44‬‬

‫אמר בדיוק אבן אחת אלא שעושה בנתיצתו רושם‬

‫י ד ו ע שאין דרכו של הרמב״ם לכתוב בפירוש‬ ‫דינים מחודשים )מלבד המקומות שבהם הוא כותב‬ ‫״ויראה לי״‪ ,‬הנמצאים ברמב״ם במספר מצומצם‪,‬‬ ‫כיוצאים מן הכלל׳־ (‪ ,‬אבל בכ״מ הוא משנה לשונו‬ ‫ומסדר דבריו באופן כזה‪ ,‬שאפשר ללמוד מזה חידוש‬ ‫בדין פרטי‪.‬‬ ‫‪,8‬‬

‫‪,‬‬

‫‪45‬‬

‫בבנין״ ‪.‬‬ ‫ז‪ .‬ועפי״ז מובן החילוק בין אבן שנפגמה לפני‬ ‫שנבנית במזבח ובכבש לאבן שנפגמה כו׳ אחר שנבנית‬ ‫במזבח או בכבש‪:‬‬

‫שאינו בערך לרבבות ההלכות שבספרו‪ .‬ועוד ועיקר — בהנ״ל כולל‬ ‫‪ (33‬י״ל הנפק״מ‪ :‬בשיעור — גדרו שאפשרי שיוגרע‪ :‬כל‬

‫גם מה שפסק והכריע כוי‪ ,‬ובפנים מדובר ע׳׳ד חידושי דינים‪.‬‬

‫שהוא — גדרו להיפך‪ :‬כל שהוא‪ .‬ונפק״מ כשנפל מהתערוכה‬

‫‪ (40‬פ״א הי״ז‪.‬‬

‫לתערוכה שני׳ וכוי‪ .‬וראה פלוגתת הט״ז)יו׳׳ד םצ״ב םקט׳׳ז( והש״ך‬

‫‪ (41‬ראה יב‪ ,‬ג־ד‪.‬‬

‫)נקודת הכסף שם(‪ .‬ועפ׳׳ז אי״ז פלוגתא במציאות‪ .‬וראה פמ״ג‬

‫‪ (42‬פ״ו ה״ז‪.‬‬

‫)משב״ז( שם‪ .‬שו״ע אדה״ז או׳׳ח םתמ״ז סט׳׳ז‪ .‬ואכ־־וו‪.‬‬

‫‪ (43‬תשא לד‪ ,‬יג )ועד״ז ואתחנן ז‪ ,‬ה(‪ .‬וצ״ע שאינו מביא‬

‫‪ (34‬ל׳ הרמב״ם הל׳ שבת שם‪.‬‬

‫הפסוק דראה — ובפרט שבהמשך ההלכה מביאו‪ .‬וראה ספר המדע‬

‫‪ (35‬ראה יג‪ ,‬יח‪ .‬הובא ברמב״ם הל׳ מאכא״ס שם )ה״ב(‬

‫)ירושלים‪ ,‬תשכ״ד( מב׳ דפוסים‪ ,‬שהכוונה להפסוק דראה‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬

‫כדלקמן בפנים )וכן בהל׳ ע״ז פ׳׳ד שם(‪.‬‬ ‫‪ (36‬ראה ציוני מהר׳׳נ על הרמב״ם הל׳ מאכא״ס שם )ודא(‪.‬‬

‫‪(44‬‬

‫עה״ת ראה שם‪.‬‬

‫‪(45‬‬

‫הובא במנ״ח מצוה תלז )מה‪ ,‬ב(‪ .‬ובהמשך לזה מביא‬

‫‪ (37‬הל׳ מאכא״ם שם ה״ב‪.‬‬

‫מ״תוס׳ מכות )כב‪ ,‬רע״א( שכתבו גבי עצי הקדש דהשורף חייב אף‬

‫‪ (38‬ראה יד מלאכי שבהערה ‪.13‬‬

‫שאינו שוה פרוטה ופשוט דה׳׳ה א״צ שום שיעור כ ל ל ד ע ל כ ל שהוא‬

‫‪ (39‬מאה פעמים ועוד כתב הרמב״ם בספרו ״יראה ל י ״ ) נ ס מ נ ו‬ ‫במבוא לרמב״ם צילום דפוס רומי רמ )ירושלים תשט׳׳ו — ע׳ ו«‬

‫חייב כוי דאיסורי ע״ז הוא בכ״ש ועז״נ לא תעשון וכו׳ וחייבים על‬ ‫כ׳׳ש״‪.‬‬

‫סי ה‪ :‬אבו שנפגמה‬

‫לג‬

‫‪,‬‬

‫הפסול דאבן שנפגמה קודם הבנין הוא מצד‬

‫כשם שמצות ״ונתצתם את מזבחותם גו׳״ אין‬

‫הציווי והחיוב ״אבנים שלימות תבנה את מזבח ה׳״‪,‬‬

‫תוכנה רק מעשה הניתוץ של הגברא‪ ,‬אלא גם ביטול‬

‫שהאבנים צריכות להיות שלימות בשעת הבני׳ — ולכן‬

‫המציאות של ״מזבחותם״‪ ,‬עד״ז הוא גם בהאיסור של‬

‫ישנו שיעור בהפגימה‪ ,‬שיהי׳ בה כדי שזה ייחשב‬

‫״לא תעשון כן לה״א״‪ ,‬שאמנם הלאו ומלקות הם על‬

‫לחסרון וקלקול בה״שלימות״ דהאבן ‪ ,‬והשיעור הזה‬

‫עשיית‬

‫כוללים‬

‫הוא ״כדי שתחגור בה הציפורן כסכין של שחיטה״‪.‬‬

‫ושוללים נתיצת האבן בכל אופן שהוא‪ ,‬שכל דבר‬

‫‪46‬‬

‫משא״כ אבן שנפגמה אחר שנבנית במזבח‪ ,‬מאחר‬

‫האדם‪ ,‬אבל תוכן‬

‫האיסור‬

‫וגדרו‬

‫שב״מזבח ה׳ אלקיר״ לא יהי׳ נתוץ ובטל‪.‬‬

‫שזה נוגע להענין ד״לה״א״‪ ,‬זהו ״מזבח ה׳״‪ ,‬הרי״ז‬

‫]ויש להוסיף בזה עפ״י דברי הצפע״נ בגדר ״לא‬

‫קשור לא רק להחיוב ד״אבנים שלימות תבנה את מזבח‬

‫תעשון כן לה״א״‪ ,‬שהחיוב בזה אינו רק מה שהוא‬

‫ה׳״ אלא גם עם הגדר דנתיצת המזבח‪ ,‬שהוא קשור‬

‫מפקיע את הקדושה׳ מהאבן‪ ,‬אלא גם מה שעי״ז נפסל‬

‫עם ״לא תעשון כן )כמו למזבח דע׳׳ז( לה״א״‪:‬‬

‫המזבח )או נעשה חסרון בהעזרה כו׳( —‬

‫‪47‬‬

‫‪50‬‬

‫‪5‬‬

‫‪52‬‬

‫ואם כן כשם שבע״ז האיסור הוא בכל שהוא‪ ,‬לא‬

‫ועד״ז ב״אבן שנפגמה ‪ . .‬אחר שנבנית במזבח״‪,‬‬

‫שיעור כנ״ל‪ ,‬עד״ז הפגימה בהאבן שנבנית‬

‫ישנם שני פרטים אלו‪ :‬גם הפקעת הקדושה מהאבן —‬

‫במזבח אינה בגדר שיעור‪ ,‬אפילו לא שיעור הכי קטן‬

‫״אותה האבן פסולה״‪ :‬וגם ביטול קדושת המזבח בנוגע‬

‫״כדי שתחגור בה הציפורן״)אפילו להדיעות שזהו כל‬

‫להקרבה ‪ ,‬כמ״ש הרמב״ם בהל׳ פסולי המוקדשין ‪,‬‬

‫שהוא(‪ ,‬אלא אבן שנפגמה סתם‪ ,‬בלי שיעור‪ ,‬״אותה‬

‫״שהרי אין שם מזבח לזרוק עליו ונאמר וזבחת ע ל י ו ‪. .‬‬

‫האבן פסולה״ ‪.‬‬

‫בתקונו לא פגום״ ‪.‬‬

‫בגדר‬

‫‪53‬‬

‫‪55‬‬

‫‪48‬‬

‫)ומעין זה ועד״ז הוא באבני היכל ועזרות שנפגמו‬

‫]ועפי״ז י״ל שגם בזה שאין הרמב״ם מפרש שיעור‬ ‫ב״אבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו״‪ ,‬אי״ז מפני‬ ‫ששיעור‬

‫פגימתן הוא‬

‫מ״כדי‬

‫גדול‬

‫שתחגור‬

‫בה‬

‫הציפורן״ )כנ״ל ס״א(‪ ,‬אלא אדרבא‪ ,‬מאחר שהאבנים‬ ‫נעשו חלק מההיכל והעזרות׳ — אין איסור הפגימה‬ ‫‪4‬‬

‫בהם בגדר שיעור‪ ,‬אלא הוא בכל שהוא[‪.‬‬ ‫ואע״פ שהלאו ומלקות בנתיצת אבן נאמרו דוקא‬ ‫בפעולת‬

‫‪54‬‬

‫האדם‪ :‬״הנותץ אבן אחת מן המזבח ‪. .‬‬

‫שנאמר ‪ . .‬לא תעשון כן לה״א״‪ ,‬ויתירה מזו — דוקא‬ ‫ב״דרך השחתה״ — אבל מובן שגם הנתיצה )פגימה(‬

‫או שנגממו שבהלכה טו([‪.‬‬ ‫ח‪ .‬הענין של שיעור פגימת האבן לאחרי שנבנית‬ ‫במזבח קשור גם עם השם של הלכות אלו — ״בית‬ ‫הבחירה״ ‪:‬‬ ‫‪56‬‬

‫הרי בית הבחירה הוא על שם ״המקום אשר יבחר‬ ‫ה׳״ ‪ ,‬והרמב״ם מדגיש בזה )כמדובר כמ״פ( שעיקר‬ ‫מעלת המקדש הוא זה שהוא ״בית הבחירה״‪ ,‬בחירת‬ ‫הקב״ה‪:‬‬ ‫‪58‬‬

‫‪57‬‬

‫הנפעלת בהחפצא‪ ,‬כשלעצמה‪ ,‬אפילו שלא ע״י פעולת‬ ‫גברא ובדרך השחתה‪ ,‬יש לה שייכות והיא ע״ד כבגדר‬ ‫ביטול ע״ז‪:‬‬

‫‪ (50‬הל׳ יסודי התורה שם‪ .‬וראה גם מהד״ת לד‪ ,‬סע״ד‪ .‬עד‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫ועוד )נעתקו בצפע״נ המלוקט להל׳ ביהב׳׳ח כאן(‪.‬‬ ‫‪(51‬‬

‫וראה מנ״ח שבהערה ‪.45‬‬

‫‪(52‬‬

‫ועיין בצפע׳׳נ שם שעפ״ז מתרץ שינוי ל׳ הרמב׳׳ם בין הל׳‬

‫יסוה׳׳ת שכתב ״הסותר״ ומוסיף ״או משאר העזרה׳׳‪ ,‬ובהל׳ ביהב׳׳ח‬ ‫‪(46‬‬

‫ולפ״ז מש״כ ברש״י חוליו )הנ״ל הערה ‪ (19‬״באבנא כל‬

‫דהוא כדכתיב אבנים ש ל י מ ו ת ״ ) ו ר א ה רמב״ן‪ ,‬רשב״א וכו׳ שבהערה‬ ‫הנ״ל(‪ ,‬אין הכוונה כל שהוא ממש — שלא בגדר ״שיעור״‪ ,‬כ״א ״כל‬ ‫שהוא״ לגבי השיעור דטפח או כזית שבפגימת ״סיד״ המבואר שם‪.‬‬ ‫‪(47‬‬

‫שבזה הוא המדובר בחולין )בשיעור כדי שתחגור בה‬

‫‪(54‬‬

‫נסמן בהערה ‪.18‬‬

‫‪(55‬‬

‫ומטעם זה הוסיף הרמב״ם כאן בהט׳״ז ״והשאר כשרות״‪,‬‬

‫כי אף שאין שם מזבח לזרוק עליו‪ ,‬דהמזבח נפסל‪ ,‬שאר ה א ב נ י ם‬ ‫נשארו כשרות‪ ,‬ובמילא אפשר להכשיר המזבח ע״י חליפת אבן‬

‫הצפורן(‪.‬‬ ‫‪(48‬‬

‫כ׳ ״הנותץ״ ילא כתב ״מן העזרה״‪.‬‬ ‫‪ (53‬ראה מאירי שבהערה ‪ ,20‬שמוסיף שם ״)נפסל( כלו״‪.‬‬

‫אפילו את׳׳ל )כנ׳׳ל ס״ב( שלהרמב״ם גם באבני מזבח‬

‫הפגומה‪ .‬וראה בהנסמן לעיל הערה ‪.10‬‬

‫לאחרי שנבנית במזבח הפגימה היא ״כדי שתחגור בה הציפורן״‪ ,‬יש‬

‫‪ (56‬כן קוראם הרמב״ם‪ ,‬אף דלשון הכתוב שהביא ל ר א י ׳ ) ר י ש‬

‫לומר‪ ,‬דזה גופא שלא כתבו מפורש בדין זה הוא‪ ,‬לפי שבאבני מזבח‪,‬‬

‫הל׳ ביהב״ח( הוא ״ועשו לי מ ק ד ש ״ ) ת ר ו מ ה כה‪ ,‬ח(‪ ,‬ובעצמו כותב‬

‫זה שהפגימה פוסלת כדי שתחגור בה צפורן‪ ,‬הוא לא בגדר שיעור‬

‫בכ׳׳מ הלשון ״)בית ה(מקדש״‪ .‬וראה לעיל סימן ג סעיף ז‪ :‬לקמן‬

‫פגימה‪ ,‬אלא סימן על פגימה כל שהיא‪.‬‬ ‫‪(49‬‬

‫ועפ״ז לא יוקשה קושיית התוס׳ )דלעיל הערה ‪ (7‬איך‬

‫נבנה ביהמ׳׳ק ע״י שמיר‪ ,‬כי דין זה באבני היכל כו׳ הוא רק לאחרי‬ ‫שנבנית‪ ,‬משא׳׳כ בהשמיר שהי׳ לפני הבנין‪.‬‬

‫סימן ו סעיף ג — ובהנסמן שם‪.‬‬ ‫‪ (57‬ראה יב‪ ,‬יא‪ .‬וכו בפ׳ תבוא כו‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪ .‬וראה לעיל סימן ג‪.‬‬ ‫וש״נ‪.‬‬ ‫‪ (58‬ראה בהנסמן בהערה ‪.56‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫לד‬

‫י ד ו ע ״ שבחירה אמיתית הוא דוקא כשהבחירה‬ ‫בהדבר היא אך ורק מצד בחירתו החפשית של הבוחר‬ ‫— לא מחמת מעלה וחשיבות איזו שתהיי שבדבר‬ ‫הנבחר‪ ,‬ובכלל‪ ,‬לא מחמת סיבות וטעמים ונטיות‪,‬‬ ‫המכריחים את הבוחר‪.‬‬ ‫שמצד זה יוצאים שני ענינים‪:‬‬ ‫א( כשאדם בוחר בדבר מחמת מעלתו וחשיבותו‪,‬‬ ‫מובן שמידת ותוקף של הבחירה בו ע״י הבוחר היא‬ ‫כפי מידת מעלתו וחשיבותו‪:‬‬ ‫אבל כשהבחירה אינה מחמת מעלת הדבר‪ ,‬אלא‬ ‫מפני שהבוחר בחר אותו בבחירתו החפשיח‪ ,‬הרי זה‬ ‫באופן שאי״ז קשור עם מידה ושיעור )ובמילא זהו גם‬ ‫ענין תמידי(‪.‬‬ ‫ב( מזה מובן גם‪ ,‬שכשנעשה חסרון בהדבר הנבחר‬ ‫— הרי אם הרצון והבחירה בהדבר הם מחמת מעלתו‪,‬‬ ‫זו תלוי בהשיעור של החסרון‪ ,‬עד כמה הוא פוגם‬ ‫במעלת הנבחר‪ :‬אבל כשהבחירה בהדבר היא מצד‬ ‫הבוחר‪ ,‬אז איו חילוק בשיעור החסרון — כי אי״ז‬ ‫הדבר שהוא בחר בו‪.‬‬ ‫ט‪.‬‬

‫ועפי״ז יובן גם בנוגע לבית המקדש‪ :‬מאחר‬

‫שעיקר מעלתו של הבית הוא זה שהוא ״בית הבחירה״‪,‬‬ ‫לכן אין החסרון והפגם בהבית קשורים עם שיעור‪,‬‬ ‫אלא אפילו חסרון משהו נוגע בעיקר ענינו של בית‬ ‫הבחירה‪.‬‬ ‫ועפי״ז יומתק גם מה שהעניז הנ״ל‪ ,‬שהפגימה‬ ‫בכל שהוא‪ ,‬מודגש בעיקר בנוגע להמזבח )וכנ״ל‬ ‫שהרמב״ם משנה וכותב השיעור ״כדי שתחגור בה‬ ‫הציפורן״ ולא )כבגמרא( בנוגע לאחר שנבנית במזבח‪,‬‬ ‫אלא בנוגע לאבן לבנין המזבח(‪,‬‬ ‫כי בנוגע להמזבח היתה בחירה מיוחדת הן‬ ‫בנוגע למקומו כמו שהרמב״ם מדגיש במזבח ״המזבח‬ ‫מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם״‪,‬‬ ‫והן בנוגע למזבח ע צ מ ו ׳ כמודגש בכתוב״ ״וזה‬ ‫מזבח לעולה לישראל״‪,‬‬ ‫‪58‬‬

‫‪60‬‬

‫‪6‬‬

‫וכמו שהרמב״ם מביא בתחילת הל׳ ביהב״ח״ שני‬ ‫הפרטים שבכתוב זה ״זה הוא בית ה׳ האלקים וזה‬ ‫מזבח לעולה לישראל״‪ ,‬דיוק ובחירה )״זה״( מיוחדים‬ ‫בנוגע להמזבח‪.‬‬

‫‪ (60‬הל׳ ביהב״ח רם״ב‪.‬‬ ‫‪ (61‬ראה לעיל סי׳ ג הערה ‪.38‬‬ ‫‪(62‬‬

‫‪ (59‬ראה לקו׳׳ש חי״ז ע׳ ‪ 89‬ואילך‪ .‬וש־׳נ‪.‬‬

‫דה״א כב‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪ (63‬פ״א ה״ג‪.‬‬

‫לה‬ ‫סימן ו‬

‫מקום המזבח‬ ‫ברמב״ם הל׳ בית הבחירה פ״ב‪ ,‬הלכה א‪ :‬המזבח‬

‫כו״כ מעלות של מקום זה קודם שנבחר — ״הוא‬

‫מקומו מכוון ביותר‪ ,‬ואין משנץ אוחו ממקומו לעולם‪,‬‬

‫המקום שבנה בו אברהם המזבח כו׳ שבנה בו נח כו׳‬

‫שנאמר זה מזבח לעולה לישראל‪ .‬ובמקדש נעקד יצחק‬

‫שהקריב עליו קין והבל‪ .‬ובו הקריב אדה׳׳ר כוי ומשם‬

‫אבינו שנאמר ולך לך אל ארץ המוריה ונאמר בדברי‬

‫נברא״‪.‬‬

‫שבפשטות הכוונה בזה היא‪ ,‬שזה ש״מקומו‬

‫הימים ויחל שלמה לבנות את בית ה׳ בירושלים בהד‬

‫מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם״ הוא‬

‫המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד‬

‫)לא מחמת בחירת הקב״ה )בלבד(‪ ,‬אלא( מפניי שהוא‬

‫בגק ארנן היבוסי‪ .‬ובהלכה ב׳ ומסורת ביד הכל שהמקום‬

‫המקום שבו הקריבו אברהם נח וכו׳ את קרבנותיהם‬

‫שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום‬

‫)שכל זה הי׳ מקודם‪ ,‬לפני בחירת הקב״ה(‪.‬‬

‫שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק‪ ,‬והוא המקום‬

‫וכמ״ש אחרונים״ שזוהי מחלוקת בין הרמב״ם‬ ‫לס׳ החינוך ‪ :‬להחינוך ״אין המקום סגוליי להשראת‬ ‫השכינה״״ )מעלת המקום אינה אלא מפני שהקב״ה‬ ‫בחר בו(‪ ,‬משא״כ להרמב״ם מה שבחר הקב״ה במקום‬ ‫זה מפני שהוא מקום סגוליי )מקודם(‪.‬‬

‫שבנה בו נח כשיצא מן התיבה‪ ,‬והוא המזבח שהקריב עליו‬ ‫קין והבל‪ ,‬ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא‪ ,‬ומשם‬ ‫נברא‪ .‬אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא‪.‬‬ ‫א‪.‬‬

‫אמרה תורה׳‪ :‬״והי׳ המקום אשר יבחר ה׳ גו׳‬

‫‪10‬‬

‫‪12‬‬

‫)שהוא ״בית הבחירה בירושלים״ ( שמה תביאו גו׳‬

‫וצריך להבין ‪ :‬מהפסוק ״המקום אשר יבחר ה׳ גו׳‬

‫עולותיכם וזבחיכם גו׳״‪ .‬מהלשון ״אשר יבחר ה׳״ —‬

‫שמה תביאו גו׳״ משמע שמעלת מקום זה הוא )רק(‬

‫שמעלתו של המקום )שהיא הסיבה ל״שמה‬

‫מחמת ״יבחר ה׳״ — בחירת הקב״ה במקום זה‪ :‬ומדברי‬

‫‪2‬‬

‫נ‬

‫משמע‬

‫‪,4‬‬

‫תביאו גו׳״(‪ ,‬הוא רק בחירתו של הקב״ה במקום זה‪.‬‬

‫הרמב״ם משמע שמעלתו של המקום ׳ הוא )לא מפני‬

‫אבל לפני בחירת הקב״ה — הי׳ אפשר לבחור במקום‬

‫בחירת הקב״ה‪ ,‬אלא( מפני שאדה״ר כו׳ אברהם‬

‫אחר‪ ,‬שמקום זה לא היתה בו שום מעלה מיוחדת לגבי‬

‫הקריבו בו קרבנות‪ ,‬מעלה שהיתה מימות אדה״ר‪ ,‬ולכן‬

‫מקומות אחרים‪.‬‬

‫״מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו וכו׳״?‬

‫‪5‬‬

‫וכמאמר חז״ל ״עד שלא נבחרה ירושלים היתה‬

‫ב‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫כל א ״ י כשרה • למזבחות כו׳ עד שלא נבחר בית‬

‫הצמח‬

‫צדק‬

‫באוה״תי׳‬

‫מביא‬

‫‪,6‬‬

‫מחלוקת‬

‫‪5‬‬

‫עולמים היתה ירושלים ראוי׳ לשכינה כו׳״‪ ,‬היינו ש״עד‬ ‫שלא נבחרה ירושלים כו׳ למזבחות״ לא היתה בה שום‬ ‫מעלה מיוחדת בענין המזבח )וביהמ״ק( לגבי שאר א״י‪.‬‬ ‫ועד״ז ב״בית עולמים״ לגבי שאר ירושלים‪.‬‬

‫‪(10‬‬ ‫גופא‪.‬‬

‫אבל הרמב״ם כ׳ בהל׳ בית הבחירה ‪ :‬״המזבח‬ ‫מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם‬ ‫‪8‬‬

‫בפשטות הלשון )ולא לבאר מקומו המכוון בהר המוריה‬

‫ובפרט שאז הו׳׳ל להביא זה בהלכה א•‬

‫״ובמקדש‬

‫‪6‬‬

‫שנאמרי‪ :‬זה מזבח לעולה לישראל״‪ ,‬וחשיב לאח״ז‬

‫‪ (9‬ראה הלשון בקרית ספר לרמב״ם רפ׳׳ב‪.‬‬ ‫בהמשך למ״ש‬

‫נעקד יצחק אבינו כו״׳ )ובפרט להגירסא בהלכה א׳‬

‫״במקום המזבח נעקד כו״׳((‪.‬‬ ‫‪(11‬‬

‫מעשי למלך להל׳ בית הבחירה שם‪.‬‬

‫‪(12‬‬

‫מצוה צה‪.‬‬

‫‪(13‬‬

‫במעשי ל מ ל ך שם מוכיח ממ״ש ״צרנו לקבוע מקום שיהי׳‬

‫טהור ונקי בתכלית הנקיות לטהר שם מחשבות ב״א כו׳ והוא ב״ה‬ ‫בחר אותו המקום כו׳ אולי מהיותו אמצעית העולם בכיון כו׳״‪.‬‬ ‫‪ (1‬ראה יב‪ ,‬יא‪.‬‬

‫‪(14‬‬

‫וכמו שהקשה בכלי יקר שם יב‪ ,‬ד‪.‬‬

‫רש״י עה״פ‪ .‬וראה רש״י שם ד״ה שמה תביאו וגו׳ לעיל יב‪,‬‬

‫‪ (15‬אף שמדובר ע״ד ב׳ ענינים שונים‪ :‬בהכתוב דראה — ע״ד‬

‫ה ובספרי )במקומות הנ״ל( ובמפרשי רש״י שם‪ .‬לקמן הערה ‪.48‬‬

‫חיוב הבאת קרבן בביה״ב )ואיסור הבמות(‪ ,‬וברמב״ם — ע״ד מקום‬

‫‪(2‬‬

‫המזבח — ״המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו‬

‫ואכ״מ‪.‬‬ ‫‪(3‬‬

‫ועד״ז הוא שם‪ ,‬יד‪ .‬יח‪ .‬בא‪ .‬כו‪ .‬ועוד‪.‬‬

‫‪(4‬‬

‫מכילתא בתחילתה‪.‬‬

‫‪ (5‬לא רק ש״לא נאסרה״ כלשון הרמב״ם הובא לקמן בפנים‪.‬‬ ‫‪(6‬‬

‫רפ״ב‪.‬‬

‫‪(7‬‬

‫דה״א כב‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪ (8‬שם ה״ב‪.‬‬

‫לעולם״ — ה״מכווך במקדש גופא‪.‬‬ ‫‪(16‬‬

‫להעיר ממו״נ ח״ג פמ״ה‪ :‬שהמקום א ש ר ייחדו אברהם‬

‫בנבואה הי׳ ידוע א צ ל משה רבנו ואצל רבים שאברהם צוה אותם‬ ‫שיהי׳ בית עבודה‪ .‬וראה פרש״י וירא כב‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪(17‬‬

‫ויצא קעח‪ ,‬א ואילך‪ .‬ביאוה״ז )להצ״צ( ויצא ע׳ קג ואילך‪.‬‬

‫סה״מ תר״ל ע׳ סג ואילך‪ .‬ועייג״כ סה״מ פר״ת ע׳ קפד ואילו‪.‬‬

‫לו‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב׳׳ח‬

‫הראשונים בנוגע למקום המקדש לאחרי שנבחר‪ ,‬אם‬

‫— ובחירה אמיתית אינה אלא כששני הדברים )הנבחר‬ ‫והשאר( יש בהם כל התנאים )מעלות( הנדרשים‪.‬‬

‫בהמקום כשלעצמו(‪ ,‬או שהשכינה ״מאיר ושורה בבחי׳‬

‫ב( מפורש במחז״ל הנ״ל‪ ,‬שלפני זה ״כל א״י‬ ‫כשרה למזבחות״‪.‬‬

‫נעשה מקום נבחר להשראת השכינה )בלי שינויים‬ ‫מקום״ — ומבאר דוגמא לשני האופנים‪:‬‬ ‫לדעה הא׳ — דעת הרמב״ם )במורה נבוכים ( —‬ ‫השראת השכינה שבמקדש היא בדוגמת דבר שכל‬ ‫שנכתב ע״י אצבעות היד‪ ,‬שהשכל אינו מאיר ושורה‬ ‫ביד — כי יד אין לה שום שייכות לשכל — אבל‬ ‫אעפ״כ אפשר לכתוב דבר שכל ע״י אצבעות היד״‪,‬‬ ‫ולא ע״י אצבעות הרגל‪ .‬וכמו״כ השראת השכינה היא‬ ‫דוקא במקום המקדש‪ ,‬אע״פ שהמקום אינו שייך‬ ‫להשראת השכינה‪.‬‬ ‫‪18‬‬

‫ג( עפי״ז יומתק מה שכל המעלות הנ״ל מונה‬ ‫הרמב״ם בהלכה בפני עצמה )פ״ב מהל׳ ביהב״ח ה״ב(‬ ‫ובהלכה הראשונה‪ ,‬שם אומר את הדין ״המזבח מקומו‬ ‫מכוון ביותר ואין משנין כו׳״‪ ,‬מביא ע״ז את הפסוק‬ ‫״זה מזבח לעולה לישראל״ — שנאמר לאחר הבחירה‬ ‫— הוא אותו הפסוק׳ שהוא מביא בתחילת הל׳‬ ‫בית הבחירה ‪ :‬כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו‬ ‫כל המקומות כו׳ ואין שם בית לדורי הדורות אלא‬ ‫בירושלים בלבד ובהר המורי׳ שבה נאמר ויאמר דוד‬ ‫זה הוא בית ה׳ האלוקים וזה מזבח לעולה לישראל״ —‬ ‫‪24‬‬

‫‪2‬‬

‫‪25‬‬

‫‪26‬‬

‫משא״כ לדיעה הב׳ — דעת הרמב״ן — השראת‬ ‫השכינה בהמקום היא בדוגמת ״התלבשות השכל‬ ‫במוח׳‪ /‬שאע״פ שגם המוח הוא גשמי‪ ,‬יש לו שייכות‬ ‫עם שכל והשכל מלובש במוח ״בדרך התלבשות‬ ‫והשראה ממש״‪.‬‬ ‫‪20‬‬

‫לכאורה שתי הפלוגתות הנ״ל תלויות זו בזו‪:‬‬ ‫להשיטה שמקום המקדש )ומזבח( הוא מקום סגוליי‬ ‫)מצד עצמו( — השראת השכינה בו היא בדוגמת‬ ‫״התלבשות השכל במוח״‪ :‬ולהשיטה ש)אינו מקום‬ ‫סגוליי ו(הוא רק ״המקום אשר יבחר ה׳״)רק — שבו‬ ‫בחירת הקב״ה( — השראת השכינה במקום היא‬ ‫בדוגמת השכל הנמסר ע״י אצבעות היד‪.‬‬ ‫‪21‬‬

‫עפי״ז צריך להבין‪ :‬איך תתאים שיטת הרמב״ם‬ ‫בהל׳ בית הבחירה עם שיטתו במורה נבוכים?‬ ‫ג‪ .‬אבל כד דייקת שפיר מוכח שגם הרמב״ם‬ ‫בהל׳ ביהב״ח ס״ל )כשיטת החינוך( שזה ש״מקומו‬ ‫מכוון ביותר״‪) ,‬אינו מחמת שהקריבו שם קרבנות‬ ‫לפני״ו‪ ,‬אלא( הוא רק מחמת בחירת הקב״ה‪:‬‬ ‫א( כנ״ל‪ ,‬לשון הכתוב בכ׳׳מ אשר יבחר )וכיו״ב(‬

‫‪22‬‬

‫ואת הפסוק״ בדברי הימים ״ויחל שלמה לבנות‬ ‫את בית ה׳ בירושלים בהר המורי׳ אשר נראה לדויד‬ ‫אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי״‪.‬‬ ‫‪28‬‬

‫היינו שהטעם על ״מקומו מכוון ביותר ואין משנין‬ ‫כו׳״ הוא )לא מחמת המעלות שהוא עתיד למנות‬ ‫בהלכה שלאח״ז‪ ,‬אלא( מפני ״זה מזבח לעולה‬ ‫לישראל״ ו״ויחל שלמה גו׳״ — שמדברים ע״ד לאחרי‬

‫בחירת הקב״ה‪.‬‬ ‫‪(23‬‬

‫ולהעיר מפירוש המשניות להרמב״ם רפ׳׳ג דמס׳ מדות‬

‫״לפי שהקפידה על מדת המזבח בתורה גדולה מאד וכן על מקומו‬ ‫)ומביא גם בתחלת הכי( ונאמר בדברי הימים כשיחד להם מקום‬ ‫המזבח שנאמר ויאמר דוד זה הוא בית ה׳ אלקים וזה מזבח לעולה‬ ‫לישראל‪.‬‬ ‫‪ (24‬ראה בארוכה לקמן ח״ב שיחה ד העי ‪ ,12‬הטעם שהביא‬ ‫הרמב״ם כתוב זה‪ ,‬ולא מפ׳ דברים )יב‪ ,‬ט( שהוא בש״ס זבחים )קיט‪,‬‬ ‫א(‪.‬‬ ‫‪ (25‬פ״א ה״ג — והרי שם לא הזכיר הרמב״ם מעלה בירושלים‬ ‫והר ה מ ו ר י ׳ ) ש ל פ נ י הבחירה(‪ ,‬ומובן שכוונתו דמה ש״איו שם בית‬ ‫כו׳ אלא בירושלים בלבד ובהר המורי׳ שבה נאמר כ ו ״ הוא רק מצד‬ ‫בחירת הקב״ה במקום זה‪ ,‬וכמו שמסיים ״ואומר )תהלים קלב‪ ,‬יד(‬

‫‪ (18‬ראה שם ח״א פכ״ה )צויין באוה״ת וסה״מ תר״ל שם(‪.‬‬ ‫וראה עבוה״ק שהובא שם בשם חכם אי‪.‬‬

‫לקמן הערה ‪.47‬‬

‫‪ (19‬ע״י שתנועות האצבעות הן בדוגמת )ועושות ע״י אמצעות‬ ‫הקולמוס( קוי האותיות‪.‬‬ ‫‪ (20‬ראה‬

‫אוה״ת‬

‫‪ (26‬ראה לקמן ח״ב שיחה ד הע׳ ‪.13‬‬ ‫‪ (27‬ומה שמביא לפנ״ז ״ובמקדש נעקד יצחק כו׳״‪ ,‬הוא לא‬

‫ביאוה״ז‬

‫וסה״מ‬

‫תר״ל שם‪.‬‬

‫ומביא )גם(‬

‫מרמב״ן עה״ת ס״פ פקודי‪ .‬ומשער הגמול בעניו געה״ת‪.‬‬ ‫‪ (21‬ראה בארוכה הסברת החינוך שם‪ ,‬הצורך בבחירת מקום‬ ‫כו׳‪ ,‬ומתאים לכאורה עם המובא והמבואר באוה״ת ביאוה״ז כו׳‬ ‫בדעת המו״נ רס״ג עקרים כוי‪.‬‬ ‫‪(22‬‬

‫זאת מנוחתי עדי עד״ )וראה לקמן ח״ב שיחה ד סעיף ד(‪ .‬וראה‬

‫בכדי לבאר מעלת המקום‪ ,‬כ״א להדגיש מקומו‪ ,‬וכבגמרא זבחים סב‪,‬‬ ‫א‪ :‬אלא מזבח מנא ידעי כו׳ אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום‪.‬‬ ‫ולהעיר‬

‫דבפירוש‬

‫המשניות להרמב״ם שם הביא מזבחים )שמ(‪:‬‬

‫״ואמרו רבותינו ד ל אמר רבי אלעזר ראה מזבח בנוי ומיכאל השר‬ ‫הגדול עומד ומקריב עליו ואמרו ג׳ נביאים עלו עמהם כו׳ אחד‬

‫שבזה נכלל גם הבחירה במקום המזבח )שהוא ״מכוון‬

‫שהעיד להם על המזבח ואחד כו׳ על מקום המזבח״ והשמיט דעת‬

‫ביותר״(‪ .‬וראה לקמן הערה ‪ .57‬ולהעיר שבהכתובים שם )יב‪ ,‬ה‪ .‬יא‪.‬‬

‫ר״י נפחא )שלאחר מאמר ר״א( שם ״אפרו של יצחק ראו כ ו ׳ ״ ) ו כ ן‬

‫יד‪ .‬כא‪ .‬כו( נאמר הלשון ״המקום אשר יבחר ה׳״ לענין הקרבת‬

‫מאמר ר״ש בר נחמני שם(‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.47‬‬

‫הקרבנות‪.‬‬

‫‪ (28‬ב ג‪ ,‬א‪.‬‬

‫לז‬

‫סי׳ ו‪ :‬מקום המזבח‬ ‫]ועפי״ז יובן מה שהרמב״ם מביא גם את סיום‬

‫ובו הקריב אדה״ר קרבן כשנברא ומשם נברא״‪ ,‬הוא‬

‫הכתוב ״)ויחל שלמה גוי( אשר נראה לדויד אביהו‬

‫מוסיף — ״אמרו חכמים״ אדם ממקום כפרתו נברא״‪.‬‬

‫ארנן היבוסי״ —‬

‫ואינו מובן‪ :‬למה מביא הרמב״ם מקור על העניו‬

‫אשר הכין‬

‫דויד‬

‫במקום‬

‫בגרן‬

‫דלכאורה‪ ,‬הרי בא להביא ראי׳ שזהו ״בירושלים בהר‬ ‫המורי׳״‪ ,‬וא״כ מספיק להביא ״ויחל שלמה לבנות את‬ ‫בית ה׳ בירושלים בהר המורי׳״‪ ,‬מה שייר כאז סיום‬ ‫הכתוב ״אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום‬ ‫דויד בגרן ארנן היבוסי״?‬ ‫וע״פ הנ״ל יש ל ו מ ר ‪ :‬בזה מרמז הרמב״ם‪ ,‬שמה‬ ‫‪2,‬‬

‫שאין משנין אותו ממקומו — ״ויחל שלמה לבנות את‬ ‫בית ה׳ בירושלים גו׳״ — הוא מפני ״אשר נראה‬ ‫לךויד אביהו״ — בחירת הקב״ה‪ .‬לפני בחירה זו אין‬

‫ד״משם נברא״‪ ,‬לא כבענינים הקודמים שמונה שם‪,‬‬ ‫שאינו מביא מקורם בדברי חז״ל ?‬ ‫‪38‬‬

‫ויש לומר‪ ,‬שאין כוונת הרמב״ם להביא מ ק ו ר ) ע ל‬ ‫״ומשם‬

‫נברא״׳ ( אלא לרמז בזה שכל )המעלות(‬ ‫‪3‬‬

‫המאורעות האלו שבמקום המזבח שמונה בהלכה זו‬ ‫אינם בסתירה להענין ד״המקום אשר יבחר )ל׳ עתיד(‬ ‫ה׳״ — שמעלתו היא רק מחמת בחירת הקב״ה שהיתה‬ ‫רק לאחרי זה‪ ,‬כדלקמן‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫שום מעלה מיוחדת׳ במקום זה לגבי מקומות אחרים‪,‬‬ ‫‪3‬‬

‫הוא ״בגרן ארנן היבוסי״[‪.‬‬ ‫״הלכות בית הבחירה״ ‪ ,‬אע״פ שלשון הכתוב שהוא‬ ‫‪32‬‬

‫מביא תיכף לראי׳ הוא ״ועשו לי מקדש״ ‪ ,‬ולפנ״ז‬ ‫‪33‬‬

‫כותב‬

‫״יש בכללן שש מצות כו׳ א( לבנות בית‬

‫המקדש״ וגם ההלכות שלאח״ז תיכף קורא להן הל׳‬ ‫‪35‬‬

‫כלי המקדש כו׳ ביאת המקדש‪.‬‬ ‫כי שיטת הרמב״ם היא‪ ,‬שמעלת המקדש היא רק‬ ‫מצד בחירת הקב״ה במקום זה‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫דוקא‪ ,‬בחרו במקום זה‪ ,‬הוא מפני שידעו בנבואה שזהו‬ ‫״המקום אשר יבחר ה׳״ )בעתיד( ‪ .‬בסגנון אחר‪ :‬לא‬ ‫‪40‬‬

‫ועפ״ז יומתק מה שהרמב״ם קורא להלכות אלו —‬

‫‪34‬‬

‫ה‪ .‬זה שאדה״ר וכו׳ הביאו קרבנות במקום זה‬

‫שבחירת הקב״ה במקום זה היא מסובב מזה שכבר‬ ‫הקריבו שם קרבנות קודם לזה )ועשו את המקום‬ ‫ל״מקום סגוליי״(‪ ,‬אלא להיפך‪ :‬זה שהקריבו קרבנות‬ ‫במקום זה דוקא‪ ,‬הוא מסובב מזה )שהם ידעו בנבואה(‬ ‫שהקב״ה יבחר במקום זה ‪.‬‬ ‫‪41‬‬

‫וכל זה‬

‫אפשר‬

‫לומר רק‬

‫בנוגע‬

‫להקרבנות‬

‫שהקריבו‪ .‬משא״כ בנוגע ל״ומשם נברא״ — הרי״ז‬ ‫פעולה של הקב״ה ‪ ,‬וא״כ אפילו אם נאמר ש״ומשם‬ ‫‪42‬‬

‫ואת״ל‪ ,‬מרמז זה הרמב״ם גם בהלכה השני׳‬

‫גופא‪ ,‬שבה מונה מעלות המקום‪ :‬לאחרי שהרמב״ם‬ ‫מאריך ש״ומסורת ביד ה כ ל שהמקום שבנה בו דוד‬ ‫‪36‬‬

‫כר הוא המקום שבנה בו אברהם כו׳ נח כו׳ קין והבל‪.‬‬

‫‪ (37‬ב״ר פי״ד‪ ,‬ח‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.46‬‬ ‫‪(38‬‬

‫בדוחק גדול אולי י״ל שבנוגע לשאר הענינים לא הביא‬

‫מקור כי מקדים שזוהי ״מסורת ביד הכל״ ודוקא בנוגע ל״משם‬ ‫נברא״ אין מסורת)!( ולכן צריך למקור ע״ז ״אמרו חכמים כו׳״‪— .‬‬

‫‪ (29‬ראה עוד ביאור בההתוועדות )דש״פ מטו״מ תש״מ(‪.‬‬ ‫‪ (30‬לא — אברהם נח ואדה״ר‪.‬‬ ‫‪(31‬‬

‫ועפ״ז מובן זה שלא הביא פסוק דויחל שלמה גו׳ ברפ״א‬

‫— כי שם אין צריך לשלול הקס״ד שהוא מפני שבנה בו אברהם כוי‪.‬‬ ‫‪ (32‬וכן לשונו במנין המצות בריש ספר היד מ״ע כ‪ .‬ספהמ״צ‬

‫אבל יל״ע בכלל אם ״מסורת ביד ה כ ל ‪ -‬קאי על כל עניני ההלכה —‬ ‫גם ע״ז שבנה בו נח קין והבל ואדה״ר‪ ,‬או רק ע״ז ש״הוא המקום‬ ‫שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק״‪ ,‬וכדמשמע במו״נ)הובא‬ ‫לעיל הערה ‪.(16‬‬ ‫‪(39‬‬

‫אולי י״ל‪ ,‬מכיון שבהלכה ב׳ בא להוכיח שמקום זה מובחר‬

‫שם )לפנינו‪ .‬אבל בתרגום העליר וקאפאח ״בית עבודה״( — וגם שם‬

‫ומיוחד למזכה ולהקריב בו קרבן‪ ,‬לכן מסיים ״אמרו חכמים ממקום‬

‫מביא ע״ז הראי׳ מ״ועשו לי מקדש״ — בהל׳ מלכים ומלחמותיהן‬

‫כפרתו נברא״‪ ,‬דגם זה דמשם נברא הוא מפני שהוא מקום כפרתו‪.‬‬ ‫‪(40‬‬

‫בתחלתן‪.‬‬ ‫‪(33‬‬

‫ומש״כ ברפי״ח מהל׳ מעשה הקרבנות ״בית הבחירה״)ג׳‬

‫פעמים( — הוא מתאים לראיתו שם מהפסוקים בפ׳ ראה )יב‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫כו( ״במקום אשר יבחר ה׳״ ״המקום אשר יבחר ה׳״‪.‬‬

‫ובפרט בנוגע לאברהם שלא הוצרך לנבואה כי הקב״ה‬

‫ציווהו )וירא כב‪ ,‬ב( ״לך ל ך א ל א ר ץ המורי׳״ ורצה הקב״ה שיהי׳‬ ‫כתפלת אברהם ״ה׳ יראה גו׳ יאמר היום גו׳״ )שם‪ ,‬יד(‪.‬‬ ‫‪(41‬‬

‫וי״ל‬

‫שלכן‬

‫הוסיף‬

‫הרמב״ם‬

‫וכופל‬

‫בתחלת‬

‫ההלכה‬

‫‪ (34‬כי ג״ז הוא מהרמב״ם — ראה הקדמתו לספרו‪ .‬וראה‬

‫״שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה כו׳״‪ ,‬דלכאורה‬

‫צילום מ ד י הרמב״ם דהתחלת ס׳ משפטים )בהוצאת שולזינגער נ‪.‬י‪.‬‬

‫הוא מיותר וכפל לשון‪ .‬והל״ל ״שהמקום הזה הוא המקום שבנה בו‬

‫תש״ז — סוף כ ר ך האחרון תמונה ז(‪.‬‬ ‫‪(35‬‬

‫ועד״ז כתב במנין המצות על סדר הלכות הרמב״ם ״ספר‬

‫שמיני אכלול בו מצות שהם בבנין המקדש״‪ .‬ובא׳ מכת״י הרמב״ם‬ ‫)הובא ברמב״ם ספר המדע — ירושלים תשכ״ד( בהנ״ל )בהכותרת‬ ‫דהל׳ ביהב״ח( יש בכללן ו׳ מצות כו׳ לבנות בית הבחירה‪.‬‬ ‫‪(36‬‬

‫דיוק לשון ״מסורת ביד ה כ ל ״ ) ו ע ו ד דיוקים בהלכה בי( —‬

‫ראה שיחת ש״פ דברים תשל״ט‪.‬‬

‫כו׳״?‬ ‫— כי זה ש״הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח כו׳״‪ ,‬הוא‬ ‫מסובב מזה שהוא ״המקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח״‪.‬‬ ‫‪(42‬‬

‫משא״כ זה‬

‫שהקריבו בו קרבנות‪ .‬דגם לפי המבואר‬

‫בפדר״א )פל״א(‪ :‬״כיון שהגיעו לאותו מקום הראהו הקב״ה לאברהם‬ ‫ואמר לו זה הוא המזבח״ — הרי ממשיך ״זה הוא המזבח שהי׳ אדם‬ ‫הראשון מקריב בו מקודם כו׳ קין והבל כו׳״‪ ,‬ולא — ״הוא המזבח‬

‫לח‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫נברא״ הוא מחמת ידיעתו ית׳ שבעתיד יבחר במקום‬ ‫זה‪ ,‬אבל הרי זו היתה כבר פעולה )נברא( של בחירה‬ ‫וממילא כבר אי אפשר להיות באופן אחר‪.‬‬

‫וכמו שמצינו בנוגע לדוד המלך שהקב״ה בחר‬ ‫בדוד ובניו אחריו — ״המלכות לו ולבניו הזכרים עד‬ ‫עולם״ — ואעפ״כ הדין)כפסק הרמב״ם ( ש״הנביא‬ ‫שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל כו׳ ה״ז מלך וכל‬ ‫מצות המלכות נוהגות בו״ )אלא ש״תפסק המלכות‬ ‫מביתו״( ‪.‬‬

‫‪49‬‬

‫‪50‬‬

‫]ובמכל שכן מהביאור הידוע ב״צדיק ורשע לא‬ ‫‪43‬‬

‫קאמר״ ‪ ,‬שאם הידיעה שלמעלה היתה באה לידי‬ ‫‪44‬‬

‫דיבור‪ ,‬הי׳ זה מכריח את האדם להתנהג כפי ידיעתו‬

‫‪5,‬‬

‫‪52‬‬

‫ית׳‪ :‬ועל אחת כו״כ בנדו״ד שהידיעה היתה פעולה‬

‫ועפי״ז הרי צריך להבין בנוגע למקום ביהמ״ק —‬ ‫מנ״ל שלילת כל מקום‪ ,‬והשאלה היא בפרט בנוגע‬

‫מלמעלה[‪.‬‬ ‫לכן מוסיף הרמב״ם ״אמרו חכמים אדם ממקום‬ ‫כפרתו נברא״ — שזה ש״ומשם נברא״‪ ,‬הרי״ז‬

‫)לא‬

‫כהענינים הקודמים‪ ,‬הקרבנות שהקריבו כו׳ במקום זה‪,‬‬ ‫שזה הי׳ מפני שבעתיד יהיה זה ״המקום אשר יבחר‬ ‫ה׳״‪ ,‬אלא( מפני שזהו ״מקום כפרתו״ — המקום‬ ‫שאדה״ר ב ח ר להביא קרבנו ‪.‬‬ ‫‪45‬‬

‫‪46‬‬

‫לשילה‪ ,‬שגם היא היתה מקום אשר ״יבחר ה׳״ ‪,‬‬ ‫‪53‬‬

‫שהמשכן עמד שם שס״ט שנה ‪ ,‬ולכאורה הרי זה‬ ‫‪54‬‬

‫מכריח לומר אשר ״זה הוא בית ה׳ גו׳ וזה מזבח גו׳״‬ ‫הוא לאו דוקא? ועד״ז — בנוגע להר סיני ‪ ,‬שמשה‬ ‫‪55‬‬

‫רבינו הקים שם את המשכן בפעם הראשונה? — קושי׳‬ ‫זו מתרץ הרמב״ם במקומו בפרק א׳‬

‫‪56‬‬

‫ו‪ .‬אבל עדיין אינו מובן‪ :‬מכיון שגם לדעת‬ ‫הרמב״ם הטעם ש״מקומו מכוון ביותר״ )אינו מחמת‬ ‫הקרבנות שהקריבו כו׳ במקום זה‪ ,‬אלא( הוא מחמת‬ ‫בחירת הקב״ה — א״כ מה נוגע להביא בהל׳‬

‫בית‬

‫הבחירה את כל הענין )בהלכה ב׳( ש״הוא המקום‬ ‫שבנה בו אברהם כו׳ נח כו׳ ממקום כפרתו נברא״?‬ ‫וי״ל שבזה מתרץ הרמב״ם למה ״ואין משנין אותו‬ ‫ממקומו לעולם״ — הן אמת שזהו ״המקום אשר יבחר‬ ‫ה׳״‪ ,‬אבל הרי עדיין אי״ז ראי׳ )גמורה( שעי״ז נשללה‬ ‫האפשרות לשנות למקום אחר ‪.‬‬ ‫‪47‬‬

‫‪48‬‬

‫נעקד יצחק כר שנאמר כר״ )ולא דיו בהפסוק ‪,,‬זה מזבח לעולה‬ ‫לישראל״( — להוכיח שהכוונה בזה היא קביעת מ ק ו ם המזבח )ראה‬ ‫לקמן בפנים( כי מהלשון ״ ו ז ה מ ז ב ח לעולה״ אין הכרח שקאי על‬ ‫קביעת ה מ ק ו ם ‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬ ‫וע״פ הנ״ל מובן מה שהוצרך הרמב״ם להוסיף לעיל )פ״א ה״ג(‬ ‫— בנוגע לזה ש״אין שם בית וכו׳ אלא בירושלים בלבד כו׳״ — ראי׳‬ ‫ב׳ מהכתוב ״זאת מנוחתי ע ד י ע ד ״ ‪ ,‬ולא הסתפק בהראי׳ ״ויאמר דויד‬ ‫זה הוא בית ה׳ האלקים וזה מזבח לעולה לישראל״ — כי מהפסוק‬ ‫״זה בית וגו׳ וזה מזבח גו״׳ אין הכרח על קביעות מ ק ו ם הבית‪ .‬וגם‬ ‫איז הכרח שמצד בחירה זו ״ נ א ס ר ו כ ל המקומות״ )כדלקמן לענין‬ ‫מקום המזבח(‪ .‬ולכן מביא הכתוב ״ ז א ת )דוקא( מנוחתי ע ד י ע ד ״ ‪.‬‬ ‫וראה בהנסמן לקמן הערה ‪.58‬‬ ‫‪ ( 4 8‬וכמוכרח בנדו״ד גופא‪ ,‬שגם ב ש י ל ה נאמר ״המקום אשר‬

‫שיקריבו בו‬

‫ב ב י ה מ ״ ק ״ ‪ .‬והיינו שידיעתו ית׳ שהוא מקום המזבח‬

‫בביהמ׳׳ק )דעתיד( לא באה בדיבור‪ .‬וראה לעיל הערה ‪. 1 6‬‬ ‫‪ ( 4 3‬שער התשובה לאדהאמ״צ ח״א כ‪ ,‬ד ואילך‪ .‬תו״ח תולדות‬ ‫יג‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬

‫י ב ח ר ה׳״)ספרי ראה יד‪ ,‬כה‪ .‬תבוא כו‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪ .‬וראה בארוכה ביאור‬ ‫הרי״פ‬

‫פערלא‬

‫לסהמ״צ רס״ג מ״ע פד־פה‪ ,‬וש׳׳נ‪ .‬וראה הנסמן‬

‫בהערה ‪.(2‬‬ ‫‪ ( 4 9‬כלשון הכתוב )מ״א יא‪ ,‬לד‪ .‬תהלים עח‪ ,‬ע‪ .‬ועוד(‪ .‬וראה‬ ‫הערה ‪.51‬‬

‫‪ ( 4 4‬תניא פ״א‪ .‬וראה נדה טז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ ( 4 5‬ראה תיב״ע נח ח‪ ,‬כ‪ :‬מדבחא דבנא אדם בעידן דאיטריד‬ ‫מן גנתא דעדן ואקריב עלוי קרבנא‪ .‬וראה ע״ז ח‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪ ( 5 0‬רמב״ם הל׳ מלכים פ״א ה״ז‪ ,‬ע״ש‪.‬‬ ‫! ‪ ( 5‬שם ה״ח‪ — .‬ולהעיר שבמכילתא בתחילתה מביא ) ב ה מ ש ך‬

‫‪ ( 4 6‬כמו שמביא תיכף לפנ״ז‪ .‬וע״פ המבואר בפנים יומתק מה‬

‫להמאמר ״עד שלא נבחרה ירושלים כו׳ עד שלא נבחר בית עולמים‬

‫ה ב ״ ר דוקא‪ ,‬ולא מ י ר ו ש ל מ י )נזיר פ״ז ה״ב‪ .‬הובא‬

‫כו׳״( — ״עד שלא נבחר דוד היו כל ישראל כשרים למלכות‬

‫ה מ ז ב ח וברא בו אדה״ר״‪ ,‬או‬

‫מ ש נ ב ח ר ד ו ד י צ א ו כ ל י ש ר א ל ״ ‪ .‬וי״ל שזהו בנוגע להפסק המלכות‬

‫שהביא‬

‫לשון‬

‫בכס״מ שם( ״נטל הקב״ה ממקום‬

‫מ פ ד ר ״ א )רפי״ב‪ .‬וראה שם רפ״כ( ״ממקום טהור וקדוש ‪ . .‬ממקום‬ ‫בית המקדש״ — כי ב״מקום כ פ ר ת ו ״ כוונתו ) ל א למזבח וביהמ״ק‬ ‫שלאחרי‬

‫הבחירה‪ ,‬כ״א( למקום שהביא‬

‫)כדלקמן בפנים(‪ .‬וראה הערה שלאח״ז‪.‬‬ ‫‪ ( 5 2‬שם ה״ט‪.‬‬

‫ובהשגת‬

‫הראב״ד שם‪,‬‬

‫ש ״ ל א היתה מלכות‬

‫א ד ה ״ ר קרבנו‪ — .‬אבל‬

‫פוסקת מזרעו אבל היתה שני׳ למלכות בית דוד כגון קיסר ופלג‬

‫להעיר ש)גם( בב״ר שם ממשיך ״היך מה דאת אמר מזבח אדמה‬

‫קיסר״ )סנהדרין צח‪ ,‬סע״ב( — וא״כ אין זה אמיתית עניו מלכות‬

‫תעשה לי״‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫‪ ( 4 7‬ו ע ד ״ ז אין הכרח מהכתוב ״ ז ה מ ז ב ח לעולה לישראל״ —‬ ‫כי דחז״ל כשנאמר ״זהי׳ ״זאת״)החודש הזה‪ ,‬זאת החי׳ ועוד( — הוא‬

‫)נשיא( — שאין עליו אלא ה׳ אלקיו )הוריות י‪ ,‬א במשנה(‪.‬‬ ‫‪ ( 5 3‬נסמן לעיל הערה ‪ .48‬ולהעיר מכלי יקר ראה יד‪ ,‬כה‬ ‫בתחלתו‪.‬‬

‫דיוק בהדבר עצמו ולא בנוגע למקומו וענין שחוץ הימנו‪ .‬וגם כאן‬

‫‪ ( 5 4‬זבחים קיח‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם הל׳ בית הבחירה פ״א ה״ב‪.‬‬

‫הול״ל עד״ז — שבא ללמד שכל מזבח צ״ל במזבח זה )רבוע ארכו‬

‫‪ ( 5 5‬ראה פירש״י )ד״ה מורא( ותוס׳ )ד״ה הר( תענית טז‪ ,‬א‪.‬‬

‫כרחבו וכו׳ — ראה רמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״ב הי״ז‪ .‬ועוד(‪.‬‬ ‫ועפ״ז יומתק זה שמביא בה׳׳א העניו ״ובמקדש)במקום המזבח(‬

‫ועוד‪ ,‬דלדיעה אחת זה הי׳ מקום העקידה‪.‬‬ ‫‪ ( 5 6‬ראה הערה ‪ 4 7‬בסופה‪.‬‬

‫לט‬

‫סי׳ ו‪ :‬מקום המזבח‬ ‫עד״ז כאן‪ :‬מטעם זה מביא הרמב״ם ראי׳ שבנדון‬

‫ענין שאינו יכול להיות נפעל על ידי בני אדם )או מצד‬

‫זה הבחירה היא באופן ששללה מקומות אחרים ‪,‬‬

‫המקום( אלא רק מחמת‬

‫שלמעלה‬

‫שלכן אדה״ר וכו׳ בנו מזבחותיהם דוקא במקום זה‪:‬‬

‫ממדידה והגבלה ‪ :‬וע״ז הוא מביא את הכתוב שלאחרי‬

‫שכן אם בחירת הקב״ה לא שללה מקומות אחרים‪ ,‬למה‬

‫הבחירה ״זה מזבח לעולה לישראל״‪.‬‬

‫‪57‬‬

‫דייקו כולם להביא קרבנותיהם רק במקום מכוון זה‬ ‫בהר המורי׳ עצמו?‬ ‫שמחמת‬

‫משמע מזה‪,‬‬

‫בחירת‬

‫הקב״ה‬

‫נשללו‬

‫מקומות אחרים‪ ,‬ולכן‪ ,‬כשבאים להקריב קרבן ב­‬ ‫מקום מסויים )ע״ש העתיד(‪ ,‬הרי זה רק ב״מקומו‬ ‫מכוון ביותר״ בהר המורי׳ עצמו ‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫שנתבאר‬

‫אודות שני הענינים של בחירה‬

‫וקדושה ]שבנוגע להמקדש כותב הרמב״ם את שני‬ ‫התוארים‪:‬‬

‫״הלכות בית‬

‫הבחירה״‪,‬‬

‫ובהלכה שלאח״ז הוא מוסיף אשר )גם לפני‬ ‫בחירת הקב״ה( יש בהמקום קדושה )מוגבלת( —‬ ‫מחמת שבמקום זה הקריבו קרבנות אדה״ר וכו׳ ומשם‬ ‫נברא‪.‬‬ ‫‪6‬‬

‫בפנימיות הענינים יש לבאר‪ ,‬ובהקדים מה‬ ‫במק״א‬

‫‪60‬‬

‫ונמצא שבמקום זה ישנן שתי המעלות׳ ‪.‬‬

‫‪58‬‬

‫‪59‬‬

‫בחירת‬

‫הקב״ה‬

‫ו״הלכות‬

‫כלי‬

‫המקדש״‪ ,‬״הלכות ביאת המקדש״‪ .‬ועוד[ — שבכל‬ ‫אחד מהם ישנה מעלה לגבי השני‪:‬‬ ‫כשאומרים על דבר מסויים שהוא ״קדוש״‪ ,‬הרי זה‬

‫ועפי״ז גם אין סתירה בין הלכות בית הבחירה‬ ‫להמו״נ‪ :‬זה שבהלכות בית הבחירה משמע שמקום‬ ‫המקדש‬

‫)והמזבח( הוא‬

‫״מקום‬

‫סגוליי‬

‫להשראת‬

‫השכינה״ — הוא רק לגבי הקדושה המוגבלת )שיכולה‬ ‫להיפעל ע״י מעשה בנ״א(‪ :‬משא״כ לגבי בחירת הקב״ה‬ ‫)שהיא — בלתי מוגבלת( — כ׳ הרמב״ם )במו״נ( שאין‬ ‫המקום ״כלי״‪ ,‬וזה יכול להיות רק ״דרך מעביר״‪ ,‬אבל‬

‫מורה‪ ,‬שהקדושה חדרה לתוך הדבר והתאחדה עמו —‬

‫לא שורה ומתלבש‬

‫הדבר‪ ,‬שהוא מוגבל‪ ,‬הרי גם הקדושה היא מוגבלת‬

‫ןמשא״כ הרמב״ן סובר שמצד כחו ית׳ הכל יכול״‪,‬‬ ‫ובפרט לאחר הבחירה‪ ,‬נעשית גם הקדושה בלי גבול‬ ‫והיא מתלבשת בהמקום[‪.‬‬

‫הבבך קדוש‪ ,‬אבל לאידך‪ ,‬מאחר שהקדושה קשורה עם‬ ‫)לפי הגבלות הדבר(‪ .‬וכ״ה גם בנוגע למקום‪.‬‬ ‫משא״כ בחירה היא )לא מצד הנבחר‪ ,‬אלא( מצד‬ ‫הבוחר‪,‬‬

‫שהוא בחר כך‪ .‬ובעניננו — ״המקום אשר‬

‫יבחר ה׳״‪ :‬כשהקב״ה בוחר במקום‪ ,‬נעשית בו מעלה‬ ‫)וקדושה( בלתי מוגבלת )כי הקב״ה הוא בלי גבול(‪:‬‬ ‫אבל לאידך‪ ,‬מאחר שמעלתו וקדושתו הן מצד הבוחר‪,‬‬ ‫אי״ז ״קב שלו״‪ ,‬לאחרי זה צריכה להיות עבודת עצמו‬ ‫בכדי שזה יחבור בתוך הדבר כולו‪.‬‬ ‫וזהו שהרמב״ם מבאר בשתי ההלכות הנ״ל בנוגע‬

‫ח‪ .‬ויש‬

‫להוסיף בזה )גם‬

‫לדעת‬

‫הרמב״ם(‪,‬‬

‫שהקדושה המוגבלת הקשורה עם המקום עצמו —‬ ‫שייכת גם לבחירת הקב״ה‪.‬‬ ‫כי מאחר שאברהם וכו׳ בנו שם מזבחות והקריבו‬ ‫שם קרבנות מחמת )שידעו בנבואה( שזהו ה״מקום‬ ‫אשר יבחר ה׳״ )כנ״ל ס״ה( —‬

‫נמצא‬

‫שפעולתם‬

‫למקום המזבח‪:‬‬ ‫בהלכה הא׳‪ ,‬ששם כותב ״המזבח מקומו מכוון‬ ‫ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם״ — שזה מורה‬ ‫על הנצחיות )— בלי הגבלה( של המקום — הרי זה‬

‫‪ (57‬והיינו‪ ,‬שהבחירה המיוחדת במקום ה״מכוון ביותר׳׳‬ ‫דהמזבח )בהר המוריה עצמו( הוא באופן שאין משנין אותו למקום‬ ‫אחר )אפילו( בהר המוריה — משא׳׳כ הבחירה במקום המקדש‬ ‫שוללת ״כל המקומות׳׳ שאינם בהר המוריה )ראה לעיל פ׳א ה׳׳ג(‪,‬‬ ‫ולא מצינו שמקום המקדש )בהר המוריה( הוא ״מכוון ביותר״‪.‬‬ ‫ולהעיר מהלי ביהב״ח פ״ה ה״ו‪ .‬וראה לשונו בפיה״מ הניל הערה ‪.23‬‬ ‫ולהעיר מלשון הרמב״ם )הל׳ מלכים פי״א ה״ד( ״ובנה מקדש‬ ‫במקומו״ — ראה לקמן סי׳ כ הערה ו‪.‬‬ ‫‪ (58‬וראה בכהנ״ל גם שיחת ש״פ דברים תשמ״ב‪.‬‬ ‫‪ (59‬ראה לקו״ש חי״ח ע׳ ‪ 407‬ואילך )ובהערות שם(‪.‬‬

‫‪ (60‬ובלשון התזב״ס )הל׳ ביהב״ח פ״ו הט״ז( — לגבי קדושת‬ ‫המקדש וירושלים — שהיא ״מפני השכינה ושכינה אינה בטילה׳׳‪.‬‬ ‫וראה לקמן הערה ‪ .63‬וראה לקמן ח׳׳ב שיחה ד )הערה ‪ .(12‬ושם‬ ‫)סעיף ו ואילך( בארוכה‪ ,‬ע׳׳ד הנצחיות שבמשכן ומקדשות‪.‬‬ ‫‪ (61‬וי״ל שזהו ב׳ הענינים בספרי פ׳ ראה עה״פ )יב‪ ,‬ה( כי אם‬ ‫אל המקום אשר יבחר ה׳ גר‪ :‬דרוש על פי נביא יכול תמתין עד‬ ‫שיאמר לך נביא ת׳׳ל לשכנו תדרשו ובאת שמה דרוש ומוצא• ואודכ‬ ‫יאמר לך נביא‪.‬‬ ‫‪ (62‬ראה אוה״ת ביאוה׳׳ז וסה״מ תר״ל שצויינו לעיל הערה ‪.17‬‬

‫•(‬

‫ובכמה נת־י והובאו בספרי הוצאת פינקלשטיין( ומצוא‪.‬‬

‫וביל״ש‪ :‬ואתה מוצא‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫מ‬

‫)שהביאה לקדושת המקום המוגבלת כנ״ל(‪ ,‬קשורה עם‬ ‫בחירת הקב״ה״‪ .‬ועפי״ז יומתק שאברהם התפלל —‬

‫ן‪(6.‬‬

‫ממשנ״ת‬

‫להעיר‬

‫חי״ח שם‪,‬‬

‫בלקו׳׳ש‬

‫בארוכה )ובהערה !‪ .(7‬וראה שם גם לענין קדושת הארץ‪.‬‬ ‫ואולי י״ל‬

‫בעניננו )עב׳׳פ‬

‫עד״ז‬

‫‪64‬‬

‫שבחירת הקב׳׳ה‬

‫בנש׳׳י נקבעה בפנימיותם ע״י קדושתם )מצד עבוךתם בתומ׳׳צ(‪ ,‬ע׳׳ש‬ ‫לדעת‬

‫וגם פעל — ״אשר יאמר ה י ו ם ) כ ל יום‪ ,‬ענין נצחי (‬ ‫בהר ה׳ יראה״‪.‬‬

‫ועפ״ז‬

‫יומתק מה‬

‫‪65‬‬

‫שהביא הרמב״ם ע״ז ד״אין משנין אותו‬

‫ממקומו לעולם״ ב׳ הענינים‪ :‬בחירת הקב״ה וזה דבמקדש נעקד‬ ‫יצחק וכוי‪ ,‬כי עי״ז נקבעה בחירת הקב״ה )הבל״ג( בהמקום עצמו‪,‬‬

‫הרמב״ן(‪ ,‬שע״י זה‬

‫ולכן ״אין משנין אותו ממקומו לעולם״‪.‬‬

‫שהקריבו אדה׳׳ר וכוי קרבנות במקום זה‪ ,‬נקבעה בחירת הקב״ה‬

‫ועד״ז לענין ״קדושת המקדש וירושלים )בכלל( מפני השכינה‬

‫הקרבנות‬

‫ושכינה אינה בטלה״ )כנ״ל הערה ‪ (60‬דקביעת הקדושה ״מפני‬

‫שלאחרי הבחירה )ולהעיר מהענין דעבודתן מקדשתן — שבועות‬

‫השכינה״ בהמקום הוא מ צ ד זה שקדשה שלמה‪ ,‬כברמב״ם שם פ״ו‬

‫)שלאח״ז(‬

‫מלכתחילה בפנימיות בהמקום״‪ .‬ובפרט ע׳׳י‬

‫הי״ד‪ .‬וראה גם לקו״ש חט״ו ע׳ ‪206‬״‪.‬‬

‫ט ו ‪ ,‬א‪ .‬וש״נ(‪.‬‬ ‫ואולי י״ל שגם‬

‫להרמב׳׳ם כן הוא‪ ,‬דמה שס״ל שההשראה‬

‫במקדש היא רק ד ר ך‬ ‫מלמעלה‪:‬‬

‫אבל ע״י‬

‫מעביר‪ ,‬הוא מצד‬

‫עבודת‬

‫האדם כו׳‬

‫‪ (6-1‬וירא כב‪ ,‬יד‪.‬‬

‫ההשראה כמו שבאה‬ ‫נקבעה‬

‫בהמקום‬

‫ל‪(6‬‬

‫פרש״י עה״פ‪ .‬וראה לקו״ת ר״פ ראה‪ :‬ארז״ל כ״מ שנאמר‬

‫עצמו‬

‫היום הוא נצחי — באוה״ת ראה ע׳ תרסו מציין לערה״כ של הסה״ד‬

‫ןולהרמב׳׳ן — גם מ צ ד ה״למעלה״ א פ ״ ל התלבשות במקום‪ ,‬מצד‬

‫ע ר ך היום )מסוטה מו‪ ,‬ב(‪ — .‬שם ע׳ תרלה כ׳ א ש ר כ״מ בערה״כ‬ ‫ע ר ך מחר כו׳ ״דכל עוה״ז נקרא היום״‪ .‬ואולי י״ל הטעם דמסקנתו‬

‫כחו ית׳ הכל יכול ן‪.‬‬

‫מערך היום דוקא — כי נצחי כולל גם עוה״ב‪.‬‬ ‫‪c‬‬ ‫לעיל‬ ‫האדם‪.‬‬

‫א ף שאפשריות ה ד כ ר ה ו א מ צ ד נ ח ו י ת ׳ ה כ ל י כ ו ל ) כ ה ו ב א‬ ‫נ ב ר ח סוף‬

‫ס ע י ף ז! — מ י מ ‪,‬‬

‫נ ע ש ה ז ה בפועל‬

‫ע״י‬

‫•*(‬

‫עבודת‬

‫ו ו ל ד י ם‪.‬‬

‫‪0^3‬‬

‫ו ש ח ה ע ר ה ‪ 4 6‬ש ו ר ה ה מ ת ח ל ת ח ו ק ר י ם נדפס‪ :‬נ ו ו ר י ו צ ״ ל ‪:‬‬

‫מא‬

‫סימן ז‬

‫הכל משוקדים‬ ‫א‪ .‬ברמב״ם הל׳ בית הבחירה פ״ג ה״ב‪ ,‬לאחר‬ ‫שהוא מפרט את מספרם של הגביעים כפתורים‬ ‫ופרחים‪ ,‬הן של ״קנה המנורה״ )הקנה האמצעי( והן‬ ‫של ״ששת קנים״‪ ,‬הוא מסיים‪ :‬״והכל משוקדים כמו‬ ‫שקדים בעשייתן״‪.‬‬ ‫עמ״ש הרמב״ם ‪,,‬והכל משוקדים״ — שכל‬ ‫הגביעים כפתורים ופרחים שבמנורה היו משוקדים —‬ ‫מביא הכסף משנה )מהר״י קורקום(‪ :‬כתב כן רבינו‬ ‫מדאמרינן בפרק הוציאו לוי ה׳ מקראות אין להם‬ ‫הכרע ואחד מהם משוקדים ]״ובמנורה ארבעה גבי­‬ ‫עים משוקדים כפתורי׳ ופרחי׳״ [ דמםפקא לן אי קאי‬ ‫אגביעים או אכפתורי׳ ופרחי׳‪ ,‬ולכך מפרש אתרווייהו‬ ‫דמספיקא עבדינן כולהו משוקדים‪ ,‬שאף אם יעשו‬ ‫משוקדים ואין צריך להיות משוקדים אין בכך הפסד‪,‬‬ ‫אבל אם יניח מלעשות משוקדים אם צריך משוקדים‬ ‫איכא קפידא‪.‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫ומקשה המשנה למלך‪ :‬הרי הספק )שבברייתא(‬ ‫אינו אלא ״בקרא דובמנורה ארבעה גביעים משוקדים‬ ‫כפתורי׳ ופרחי׳ דמיירי בגופה של מנורה״‪ ,‬אבל בנוגע‬ ‫ה״כפתורים ופרחים בששת הקנים )״שלשה גביעים‬ ‫משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח״ ( לא מספקא לי׳‬ ‫אי בעינן משוקדים כיון דהפסיק ]בהתיבות[ ״בקנה‬ ‫האחד״ בין ״משוקדים״ ל״כפתור ופרח״‪ ,‬דאלת״ה הו״ל‬ ‫למימר שלשה גביעים בקנה האחד משוקדים כפתור‬ ‫ופרח״ — וא״כ למה כתב כאן הרמב״ם ש״הכל משו־‬ ‫קדים״? ונשאר ב״צ״ע״‪.‬‬ ‫‪4‬‬

‫ב‪ .‬המבי״ט מקשה קושיא זו ומתרץ ע״פ פירוש‬ ‫התום׳ בהטעם ש״משוקדים״ — ״אין לו הכרע״‪,‬‬ ‫שהספק הוא ״משום דאיכא אתנחתא בגביעים‪ ,‬וב­‬ ‫מנורה ארבעה גביעים‪ ,‬ומשמעו משוקדים כפתורי׳‬ ‫‪5‬‬

‫‪6‬‬

‫ופרחי׳‪ ,‬וקרא אחרינא מוכחא דמשוקדים לא קאי אלא‬ ‫אגביעים דכתיב שלשה גביעים משוקדים‪ ,‬ולהכי אין‬ ‫לו הכרע״‪ .‬היינו שזה שאין לו הכרע הוא מחמת‬ ‫הסתירה שבץ שני הפסוקים — מהפסוק ע״ד ששת‬ ‫הקנים מוכח ש״משוקדים לא קאי אלא אגביעים״‪,‬‬ ‫והפסוק ״ובמנורה ארבעה גביעים״)״דאיכא אתנחתא‬ ‫בגביעים״( ״משמעו משוקדים כפתורי׳ ופרחי׳״‪.‬‬ ‫ומכיון שכן — ״עבדינו לכולהו דקני המנורה נמי‬ ‫משוקדים ‪ . .‬דמאי שנא מנורה גופא מקני מנורה ‪. .‬‬ ‫אי כולהו גביעים כפתורים ופרחים דמנורה בעו משו־‬ ‫קדים משום דאין הכרע אהיכא קאי‪ ,‬הכי נמי כולהו‬ ‫דקנים בעו משוקדים״‪.‬‬ ‫אבל לכאורה אין פירוש זה מובן‪:‬‬ ‫להמבי״ט נמצא‪ ,‬שמצד הסברא ״דמאי שנא מנורה‬ ‫גופא מקני מנורה״ מתהווה ספק )״אין לו הכרע״( בשני‬ ‫הכתובים י‬ ‫]וכמו שכתב‪ ,‬שאם נאמר ש״משוקדים דמנורה לא‬ ‫קאי אלא אכפתורי׳ ופרחי׳״‪ ,‬הי׳ צריך לדחוק ולומר‬ ‫שגם הפסוק ״שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד‬ ‫כפתור ופרח״ — ״קאי משוקדים אסיפי׳ דקרא‬ ‫דכפתור ופרח״[‬ ‫ולכן‪ ,‬לפי ביאור הכס״מ )ממהרי״ק( ״דמספיקא‬ ‫עבדינן כולהו משוקדים״ — צריך לעשות ״הכל משו־‬ ‫קדים״‪ ,‬הן במנורה עצמה והן בששת הקנים — מכיון‬ ‫שהספק הוא בשני הכתובים‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬ ‫אבל דוחק גדול לומר כן‪ ,‬כ י ‪ :‬א( תמוה לומר‪,‬‬ ‫שמחמת הסברא ד״מאי שנא כו׳״ ידחקו את הפסוק‬ ‫״שלשה גביעים גו׳״ ויפקיעוהו מפשוטו׳ ב( בכמה‬ ‫‪8‬‬

‫‪ (7‬וכן משמע בשיח יצחק ליומא שם‪.‬‬ ‫‪(8‬‬

‫ונוסף לזה‪ :‬לפי פירושו שאפשר לפרש )בדוחק עכ״פ(‬

‫‪(1‬‬

‫יומא נב‪ ,‬סע׳׳א ואילך )הובא בפרש״י תרומה כה‪ ,‬לד(‪.‬‬

‫‪(2‬‬

‫תרומה שם‪.‬‬

‫ד״משוקדים״‬

‫‪(3‬‬

‫פרש״י תרומה שם ויומא שם‪ ,‬ב‪ .‬וראה לקמן בפנים סעיף‬

‫לכאורה‪ ,‬הדרא קושיית התום׳ למקומה‪ ,‬״אמאי לא דרשינהו להו‬

‫ב — שכ״ה בכו״כ מקומות‪.‬‬ ‫‪(4‬‬

‫תרומה שם‪ ,‬לג‪.‬‬

‫‪(5‬‬

‫קרית ספר על הרמב״ם כאן‪ .‬וראה עד״ז בהר המורי׳ על‬

‫הרמב׳׳ם‪ .‬חזון עובדי׳)ליוורנו‪ ,‬תקמ״ז( עה״ת תרומה )עח‪ ,‬ד ואילך(‪.‬‬

‫)שבשני הפסוקים( קאי או אלפניו או אלאחריו —‬

‫לפניהם ולאחריהם כמו בנשך ובמרבית״)ועוד(? וראה לקמן הערה‬ ‫‪.17‬‬ ‫‪(9‬‬ ‫אא״פ‬

‫משא״כ בפסוק השני‪ ,‬אף ד״איכא אתנחתא בגביעים״ —‬ ‫ללמוד ולהכריע )לדעת התום׳•( מפיסוק הטעמים‪ ,‬דאל״כ‬

‫ועוד‪.‬‬ ‫‪(6‬‬

‫יומא שם ד״ה שאת‪.‬‬

‫•(‬

‫משא״כ‬

‫לדעת הריטב״א יומא שם ״דאלו השתא דאיכא‬

‫חידושים וביאורים בתל׳ ביהב״ח‬

‫מב‬

‫מקומות — ירושלמי ‪ ,‬ברייתא דמלאכת המשכן״״‪,‬‬ ‫‪,0‬‬

‫מכילתא ׳‬ ‫‪2‬‬

‫ועוד — מפורשי׳ שהספק הוא בפסוק‬

‫)השני( ״ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים גו׳״ ‪.‬‬ ‫‪,4‬‬

‫נמצא לכאורה שצריך לומר‪ ,‬שבפסוק הראשון‬

‫והדרא קושיא לדוכתא‪ :‬מאיזה טעם צריך לעשות‬ ‫הכפתורים והפרחים של ששת הקנים משוקדים?‬ ‫ג‪ .‬יש מפרשים ׳ המתרצים שאע״פ שהספק אינו‬ ‫‪8‬‬

‫אלא בפסוק הב׳)כנ״ל( — אבל הרי יש סברא לדמות‬

‫״שלשה גביעים משוקדים גו׳״ אין שום ספק ש״משו־‬

‫ולקשר )בתור הוכחה( את הכתוב השני עם הראשון‬

‫קדים״ קאי רק על הגביעים )מאחר שישנו ההפסק של‬

‫)כי ״מסתברא שיהיו שווץ״(‪ ,‬לכן סובר הרמב״ם‪,‬‬

‫״בקנה האחד״ לפני התיבות ״כפתור ופרח״( ]ובדיוק‬

‫שכשם שעושים ״הכל משוקדים״ בגופה של מנורה‬

‫הלשון בתוס׳ ׳‪ :‬וקרא אחרינא מוכחא דמשוקדים לא‬

‫)מהטעם ש״אץ לו הכרע״(‪ ,‬כך עושים הכל משוקדים‬

‫קאי אלא אגביעים — ואינם כותבים )כלשונם לפני״ז(‬

‫בששת הקנים )״אף דהפסוק לא חייב כך״( — ״כדי‬

‫״משמעו״[‪:‬‬

‫להשוותן״ )מאחר ש״אין קפידא בהוספה״(‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫הספק )גם להתום׳ ( אינו אלא בפסוק השני‪,‬‬

‫אבל גם תירוץ זה צע״ג‪ :‬האומנם מספיקה הסברא‬

‫דהיינו‪ :‬אם ״משוקדים״ קאי על ״כפתור גו׳״‪ ,‬כדמשמע‬

‫ד״כדי להשוותן״ לחדש דין ש״הכל משוקדים״‪ ,‬גם‬

‫מזה ״דאיכא אתנחתא בגביעים״ )דלא כמו בששת‬

‫במקום ״דהפסוק לא חייב כ ך ״ )ובפרט שאין הרמב״ם‬

‫‪,5‬‬

‫‪,9‬‬

‫הקנים שהגביעים הם משוקדים(‪ ,‬או שנאמר ש״משו־‬

‫אומר בזה ״ויראה לי״ וכיו״ב( — חידוש כזה בהלכה‬

‫קדים״ קאי על הגביעים ׳ כי כן למדים מהכתוב שלפני‬

‫בהכרח‪ ,‬לכאורה‪ ,‬שיהי׳ לו מ ק ו ר !‬

‫‪6‬‬

‫זה‪ ,‬ששם ״מוכחא דמשוקדים לא קאי אלא אגבי־‬ ‫עים״ ׳‪.‬‬ ‫‪7‬‬

‫אפשר לפשוט הספק בשאר ד׳ המקראות )ראה שיח יצחק ליומא שם‬ ‫ולחגיגה ו‪ ,‬ב )וש״נ(‪ .‬ועוד(‪.‬‬ ‫‪(10‬‬

‫ע׳׳ז פ״ב ה״ז‪.‬‬

‫‪(11‬‬

‫פ״י‪.‬‬

‫‪(12‬‬

‫בשלח יז‪ ,‬ט‪ .‬ובו בתנחומא שם‪.‬‬

‫‪(13‬‬

‫וכהובא בהר המורי׳ שם )ונפרד תי׳ התו״ת תרומה שם(‪.‬‬

‫ומה שמתרץ ד״אולי ס״ל לרבינו דבקנים ליכא לאסתפוקי כלל‬ ‫וקאי וודאי אגביעים ואכפתור ‪ . .‬וכמו שהקשו התום׳ ביומא שם‬ ‫ןראה לעיל הערה ‪ . . [8‬אבל כאז דאיכא אתנחתא ספוקי מספקא‬ ‫להדי — צעי׳ג‪ ,‬שהרי גבי קנים הפסיק הכתוב ע״י התיבות ״בקנה‬ ‫האחד״‪ ,‬ומדוע נאמר דנדרש גם אלאחריו)וקושיית התוס׳ היא רק‬ ‫בהפסוק דגופה ש ל מנורה(?‬

‫‪20‬‬

‫ד‪ .‬ויובן זה בהקדם הביאור בברייתא הנ״ל‬ ‫)״תניא איסי בן יהודה״( ש״משוקדים״ ״אין לו הכרע״‪,‬‬ ‫דלכאורה‪:‬‬ ‫תמוה ביותר לומר שהתורה תכתוב דין באופן‬ ‫שאין לו הכרע — שיתהווה ספק ולא ידעו איך לקיים‬ ‫את המצוהי‬

‫‪2‬‬

‫]בשלמא בשאר ארבעת המקראות — ״שאת ‪. .‬‬ ‫מחר ארור וקם״ — אין זה נוגע אלא לדעת את פירוש‬ ‫הכתוב‪ :‬אבל ב״משוקדים״ הרי זה ציווי באופן עשיית‬ ‫המנורה [‪.‬‬ ‫‪22‬‬

‫וצריך לומר )לכאורה( שב״אין לו הכרע״ א ץ‬ ‫הכוונה שמלכתחילה ובעצם לא הכריעה התורה —‬

‫ולהעיר מפי׳ הנחלת יעקב )על פרש״י תרומה שם( ב״אין לו‬ ‫הכרע״ — ״אם הגביעים בלבד היו משוקדים כמו שאר קנים ולא‬

‫לפי הסברא שנלמד מפסוק שלפני ז ה ) מ פ נ י שגוף המנורה צ״ל שווה‬

‫הכפתורים ופרחים וקאי משוקדים אלמעלה בלבד או דקאי גם‬

‫לששת הקנים( — יש לעשות רק הגביעים משוקדים )כמו ששת‬

‫אלמטה וגם הכפתורים ופרחים היו משוקדים ומעלה יתירה הי׳‬

‫הקנים ש״מוכחא דמשוקדים לא קאי אלא אגביעים״(‪ .‬וראה לעיל‬

‫לקנה האמצעי״‪ .‬וראה גם נזר הקודש )השלם( לב״ר פ״פ‪ ,‬ה‪ .‬מלבי״ם‬

‫הערה ‪.13‬‬

‫תרומה שם‪.‬‬ ‫‪(14‬‬

‫ודוחק לומר שהביאו הפסוק השני רק משום שהספק נולד‬

‫ע״י פסוק השני )הסותר הפסוק שלפניו( — ולהעיר שזוהי נפק״מ‬ ‫להלכה )ראה ברייתא דמלאכת המשכן( באיזה חלק מהמנורה חל‬ ‫הספק‪.‬‬ ‫‪(15‬‬

‫‪(18‬‬

‫מעשה רקח על הרמב״ם‪ .‬ותי׳ עד״ז הובא בחזון עובדי׳‬

‫שם )והקשה עליו(‪ .‬וראה גם מלבי״ם שם )ומביא מברייתא דמלאכת‬ ‫המשכן ספ ״י ״ונרותיהן שוות והן דומות זו לזו״(‪.‬‬ ‫ומ״ש במעשה רקח שם עוד תי׳ — ״משום דתחילת דין זה‬ ‫)ברמב״ם( אגופה של מנורה ק א י ‪ . .‬וסיים)ברמב״ם( והכל משוקדים‬

‫והרי המל״מ מביא ראי׳ )דבפסוק הראשון איו ספק(‬

‫דקאי לגופה של מנורה שהתחיל״ — לכאורה דוחק גדול ביותר‪.‬‬

‫מדברי החוס‪ .‬וכו משמע )שמפרש כן בתום׳( בנחלת יעקב וחת״ם‬

‫ואינו דומה לדברי הכס״מ )מהרי״ק(‪ ,‬דשם מוכרח לעשות‬

‫עה״ת תרומה שם‪ .‬וראה גם משכיל לדוד שם‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ (16‬ראה הערה ‪.9‬‬ ‫‪(17‬‬

‫ולכו אא״פ לדרוש אלפניו ואלאחריו)ראה הערה ‪ — (8‬כי‬

‫‪(19‬‬

‫שניהם מחמת הספק‪ ,‬ו״מספיקא עבדינן כולהו משוקדים״‪.‬‬ ‫‪(20‬‬

‫בהערה ‪.18‬‬ ‫‪(21‬‬

‫פסוקא דקראי והפסק טעמיס נתברר ספיקו״‪ .‬וראה יד מלאכי כלל‬ ‫רעח‪ .‬וכדר שקו״ט בזה — ראה שדי חמד כללים מעי חי־׳ת כלל צ״ח‬ ‫יוש״נ(‪ .‬ועוד‪ .‬ואכ־׳מ‪.‬‬

‫ודוחק לומר דנלמד מברייתא דמלאכת המשכו שהובאה‬ ‫אפילו לא ביאור בתושבע״פ )שהי׳ צ״ל קבלה בזה וכוי(‪.‬‬

‫ולהעיר מריטב״א הנ״ל שוה״ג להערה ‪.9‬‬ ‫‪(22‬‬

‫ודוחק גדול ל ת ר ץ שזהו מפני שלפועל המנורה ״נעשית‬

‫מ ע צ מ ה ״ ) ת נ ח ו מ א בהעלותך ג )ועוד(‪ .‬פרשיי תרומה כה‪ ,‬לא(‪.‬‬

‫סי׳ ז‪ :‬הכל משוקדים‬ ‫ודאי אמרה תורה כיצד לעשות את המנורה באופן‬

‫ה‪.‬‬

‫מג‬

‫ידועה השקו״ט בעניו המצות שקיימו תמיד‬

‫מסויים וכן עשה אותה משה בפועל — והספק )״אין לו‬

‫מזמנו של משה רבינו ואילך — איך נולדו בהן ספיקות‬

‫הכרע״( נולד רק בזמן מאוחר יותר‪.‬‬

‫ומחלוקות באופן קיומן״?‬

‫אלא שא״כ נשאלת השאלה‪ :‬מאחר שתמיד היתה‬

‫]ומהדוגמאות‬

‫המפורסמות —‬

‫מחלוקת‬

‫רש״י‬

‫מנורה במשכן ומקדש — מתי)ואיך( נולד ספק זה?‬

‫ור״ת בתפילין‪ ,‬דלכאורה‪ :‬איך שייכת מחלוקת בזה —‬

‫לכאורה הי׳ אפשר לומר‪ ,‬שהספק נתהווה בזמן‬

‫הרי הי׳ אפשר וצריך לברר את זה בקלות ע״י שיבדקו‬

‫גלות בבל — עדמ״ש בגמרא שם )לפנ״ז(״ בנוגע‬

‫בתפילין של אבותיהם לראות אם הם מסודרים לפי‬

‫לאמה טרקםיו אשר )רק( ״במקדש שני״ ״איסתפקא‬

‫דעה אחת או לפי השני׳?!‬

‫להו לרבנן בקדושתי׳ אי כלפנים או כלחוץ״)והספק‬ ‫ה ו א ״ מחמת דאיבעיא להו איך לפרש פסוק״ )״ודביר‬ ‫גו׳״( אלפניו או אלאחריו( ‪.‬‬ ‫‪26‬‬

‫אבל נוסף על הדוחק שבדבר — שהרי בין‬ ‫העולים עם עזרא הרי היו ״ורבים מ ה נ ה נ י ם גו׳ הזקנים‬

‫אשר ראו את הבית הראשון״״‬ ‫— הרי עוד ועיקר‪ :‬לא אישתמיט בשום מקום‬ ‫לומר‪ ,‬שהי׳ שינוי בצורת המנורה בין בית ראשוו לבית‬ ‫שני‪ ,‬שדוקא בבית שני הי׳ ״הכל משוקדים״ !‬ ‫‪28‬‬

‫ןגם אין לומר שהספק נולד רק אצל איסי בן‬ ‫יהודה )או בזמנו( — כי‬ ‫)נוסף לזה שיש מקום לחקור אם‬

‫בזמנו —‬

‫בהיותו תנא׳ — כבר נשכחה צורת המנורה‪ ,‬ולא הי׳‬ ‫‪2‬‬

‫באפשר לברר ה ד ב ר — הרי עוד ועיקר(‬

‫וידוע הביאור בזה ‪ ,‬שהמחלוקת לא הותחלה‬ ‫נג‬

‫בזמן רש׳יי ור״ת‪ ,‬אלא ששתי שיטות אלו היו גם‬ ‫בדורות שלפניהם )ובהתאם להשיטות היו גם התפילין‬ ‫שלהם בפועל בשני אופנים(‪.‬‬ ‫אבל השאלה במקומה עומדת‪ :‬מאחר שיהודים‬ ‫מניחים‬

‫תפילין מזמז משה‬

‫רבינו״‪ ,‬הרי לכאורה‬

‫בהכרח שתהיי בזה מסורה מאב לבנו כו׳ מאז דורו של‬ ‫משה‪ ,‬א״כ איך נתהווה בזה מחלוקת אפילו בזמן הכי‬ ‫קדום?‬ ‫עד״ז היא השאלה במחלוקת ב״ש וב״ה״ בציצית‬ ‫— ״כמה חוטין הוא נותן״ — איך היתה המסורה‪,‬‬ ‫שלפי׳ קיימו ישראל מצות ציצית מזמן משה רבינו‬ ‫ואילך והלאה — בלי הפסק?‬

‫‪0‬ג‬

‫ועוד[‪.‬‬

‫לפי״ז הרי אין מקום להסביר את פסק הרמב״ם‬ ‫)״והכל משוקדים״( במנורת ביהמ״ק‪ ,‬על יסוד המאמר‬

‫אבל כל האופנים שבהם מסבירים את אפשריות‬

‫״אין לו הכרע״ — ספק שעפהנ״ל נולד רק לאחר‬

‫הספיקות‬

‫— אינם מתרצים את‬

‫החורבן״![‪.‬‬

‫השאלה בנדו״ד בענין המנורה‪ :‬המנורה שעשה משה‬

‫‪(23‬‬

‫בהשקו״ט ה נ ״ ל‬

‫‪6‬נ‬

‫יומא נא‪ ,‬ב ואילך‪ .‬וראה רמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״ד ה״ב‪.‬‬

‫לכאורה לא שייך ספק בזה‪ ,‬וכמחז׳׳ל )יומא ה‪ ,‬ב — בכגון דא(‬

‫‪ (24‬שם נב‪ ,‬סע״א — וע״ו הובאה הברייתא ד״חמשה מקראות‬

‫‪,,‬אהרן ‪ . .‬ומשה עמהם׳׳‪ .‬וראה תוי׳׳ט )בהקדמתו למס׳ מדות(‪:‬‬ ‫כשנזכה לבנות בנין העתיד יגלה הקב״ה עינינו כוי‪.‬‬

‫כו׳״‪.‬‬ ‫‪ (25‬מ״א ו‪ ,‬יט‪.‬‬ ‫‪ (26‬וכן מצינו בעוד כמה ענינים ש״שכחום״ מחמת גלות‬ ‫)ראה מגילה ג‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ(‪.‬‬ ‫‪(27‬‬

‫עזרא ג‪ ,‬יב‪ .‬וראה מצו״ד שם‪.‬‬

‫‪ (28‬ע״ד המובא ביומא שם ב״אמה טרקסיף‪ .‬וכן בעוד כמה‬ ‫ענינים )לדוגמא — מדות פ״ג מ״א‪ .‬ועוד(‪.‬‬ ‫‪(29‬‬

‫שהרי הובא בברייתא‪ .‬וראה יפה עינים יומא שם‪ .‬סדר‬

‫הדורות ע׳ איסי בן עקיבא‪.‬‬

‫‪ (32‬ע״ד קושיית ה י ר ו ש ל מ י ) ש ב ת פי״ט ה״א‪ .‬פסחים פ״ו ה״א(‬ ‫בהא דנתעלמה הלכה מבני בתירא אם פסח דוחה שבת — ״והלא‬ ‫א״א לשני שביעית שלא חל י׳׳ד להיות בשבת״ ]והתי׳ ״כדי ליתן‬ ‫גדולה‬

‫להלל״ — צ״ע לכאורה‪ ,‬שהרי זה ש״נעלם ונשכח רוכל‬

‫ישראל״)קה״ע פסחים שם( איך נעשה הפסח בפעם שלפנ״ז — הוא‬ ‫נס יוצא מ ג ד ר הטבע לגמרי‪ ,‬והרבה דרכים למקום ליתן גדולה‬ ‫להלל‪ — .‬נת׳ בההתועדות‪ ,‬ובארוכה בשיחות י״א ניסן ואחש״פ‬ ‫תשל״ז[‪.‬‬

‫להעיר מאדר״נ )פמ׳׳א‪ ,‬יב(‪ :‬ומנורה ‪ . .‬עדיין מונחין‬

‫‪ (33‬ראה שו״ת מן השמים ס״ג)ובהערות הר״ר מרגליות שם(‪.‬‬

‫ברומי‪ .‬ובשבת )סג‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ( ״אני ראיתיו)הציץ( בעיר רומי וכתוב‬

‫אות חיים ושלום הל׳ תפילין סל״ד סק״ב ואילך‪ .‬תו״ש מילואים לפי‬

‫‪(30‬‬

‫כו׳״ )וראה לקמן סימן ח בסופו(‪.‬‬ ‫‪(31‬‬

‫ולכאורה דוחק גדול לומר שסתימת ל׳ הרמב״ם ״והכל‬

‫משוקדים״ הוא פסק רק היאך לעשות המנורה לעת׳׳ל בביהמ״ק‬

‫בא )כרך י״ב( סמ״ד‪ .‬וש־׳נ‪.‬‬ ‫‪ (34‬אלא שי״א שלא נתחייבו בתפילין במדבר )נסמן בתו״ש‬ ‫שם סי׳ מ — ע׳ רמט(‪.‬‬

‫השלישי )ועפמ״ש בהקדמת הרמב״ם לפיה״מ שה״תועלת״ בלימוד‬

‫‪(35‬‬

‫מנחות מא‪ ,‬ב‪.‬‬

‫מס׳ מדות היא כדי לידע איך לבנות מקדש הגי( — ובפרט שאז‬

‫‪(36‬‬

‫וראה הנסמן בסוף הערה ‪.32‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫מד‬

‫]שהיא היתה בתבנית ״אשרי אתה מראה בהר״ [ הרי‬ ‫היתה קיימת במשך מאות השנים של הבית הראשון׳־‬ ‫באופן שראו וידעו בדיוק את צורת המנורה ]וכאמור‬ ‫לעיל — לא אשתמיט בשום מקום לומר שנתהווה בזה‬ ‫ספק‪ ,‬אפילו לא בזמן גלות בבלן‪.‬‬ ‫‪3‬‬

‫‪38‬‬

‫‪3‬‬

‫ו‪ .‬ויש לומר הביאור בזה — דהיא הנותנת‪:‬‬ ‫שתי השאלות האמורות בענין ״אין לו הכרע״ —‬ ‫)א( איך יתכן לומר שציווי השם שבמנורה ייאמר דוקא‬ ‫באופן שיגרום לספק איך לעשות הלכה למעשה?)ב(‬ ‫הרי אפשר הי׳ לברר את הספק מהמנורה שעשה‬ ‫משה —‬ ‫מכריחות לומר שלפועל הי׳ במנורת משה ״הכל‬ ‫משוקדים״ )לא מחמת ספיקא ולחומרא‪ ,‬אלא( מצד‬ ‫הדין וההלכה )מטעם המבואר לקמן סעיף ז(‪.‬‬ ‫ו״אין לו הכרע״ אינו ספק בדין)איזה חלקים מה­‬ ‫מנורה צ״ל משוקדים(‪ ,‬אלא רק בפירוש הכתובים‬ ‫בלבד )ודוקא עפי״ז יומתק שזהו בדיוק כארבע‬ ‫מקראות האחרים* ‪ ,‬כנ״ל ס״ד(‪ :‬אם תיבת ״משוק־‬ ‫דים״ קאי למעלה או למטה — אבל בפועל היתה‬ ‫המנורה ״הכל משוקדים״‪.‬‬ ‫‪3,‬‬

‫נמצא שפסק הרמב״ם ״הכל משוקדים״ אינה‬ ‫תוצאה של חומרא בהספק )״אין לו הכרע״( שנולד‬ ‫בזמן מן הזמנים‪ ,‬אלא הוא הלכה קבועה‪ :‬ומקורו של‬ ‫פסק זה הוא מזה ש״אין לו הכרע״‪ ,‬שזה מכריח לומר‬ ‫ש״הכל משוקדים״‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬

‫‪(37‬‬

‫תרומה כה‪ ,‬מ‪ .‬ושם‪ ,‬ט‪ :‬ככל אשר אני מראה אותד גו׳ ואת‬

‫תבנית כל כליו‪ .‬ולהעיר מפרש״י שם‪ :‬וכן תעשו — לדורוח ‪. .‬‬

‫ז‪ .‬ההסברה בזה‪:‬‬ ‫העניז ד״משוקדים״ אינו דין בצורת המנורה ]שעל‬ ‫כותלי הגביעים כו׳ צריכות להיות בליטות בציור של‬ ‫שקדים׳ — ע״ד שבמנורה צ״ל גביעים כפתורים‬ ‫ופרחים[ — אלא כמו שהרמב״ם מדייק בלשונו‪ :‬״והכל‬ ‫משוקדים כמו שקדים בעשיית!״ — זהו דין באופן‬ ‫עשיית המנורה‪ .‬וכמו שביאר הרמב״ם בפירוש‬ ‫המשניות ‪ :‬״משוקדים ‪ . .‬מלאכה ידועה אצל אומני‬ ‫הנחושת שהן מכין בפטיש כו׳ כולו שקדים שקדים‬ ‫והוא מעשה מפורסם אין צריך לבאר״‪.‬‬ ‫‪40‬‬

‫‪4‬‬

‫‪42‬‬

‫כלומר‪ :‬מכיון שהגביעים כו׳ הם לנוי המנורה‬ ‫)כמ״ש ר ש ״ י י ‪ -‬״לא היו בה אלא לנוי״(‪ ,‬לכן ציוותה‬ ‫תורה שזה ייעשה באופן של ״משוקדים״‪ ,‬שזוהי‬ ‫אומנות העושה את ציור הגביע וכר בתכלית הנוי‬ ‫והיופי‪.‬‬ ‫‪4‬‬

‫מזה מובן‪ ,‬שלאחרי שהתורה מגלה שלנוי המנורה‬ ‫דרוש מעשה אומנות באופן של ״משוקדים״ — אין‬ ‫מקום לחלק באותה המנורה בין הגביעים לכפתורים‬ ‫ופרחים‪ :‬זוהי מילתא דפשיטא שכל חלקי המנורה‬ ‫צריכים להיעשות ע״י מעשה אומנות זה‪.‬‬ ‫‪44‬‬

‫ומה שהתורה פירשה את זה רק בפרט אחד של‬ ‫המנורה )או בהגביעים או בהכפתורים ופרחים(‪ ,‬אין‬ ‫הכוונה בזה לאפוקי את השאר‪ ,‬אלא אדרבה‪ :‬הכתוב‬ ‫בא ללמד מפרט זה על שאר הפרטים‪ ,‬כדמצינו בכמה‬ ‫מקומות‪.‬‬ ‫ןאו באופן אחר קצת‪:‬‬ ‫מכיון‬ ‫חל בדרך‬ ‫קדים״)לא‬ ‫גם מחמת‬

‫ש״משוקדים״ הוא ענין של נוי המנורה —‬ ‫ממילא חיוב לעשות את המנורה ״משו־‬ ‫רק מחמת הציווי המפורש שבמנורה‪ ,‬אלא(‬ ‫הציווי הכללי דזה א־לי ואנוהו — דיו נאה‬ ‫‪45‬‬

‫ומנורות ‪ . .‬שעשה שלמה כתכנית אלו )וברמב״ן שם פליג‪ .‬וראה‬ ‫השקו״ט במפרשים שם‪ .‬וראה לקמן סימן ח ח״ב הערה ‪ .15‬ואכ׳׳מ(‪.‬‬ ‫‪(38‬‬

‫שמזה מובן‪ ,‬שגם את״ל שב״ד לאחרי זמן משה יכול‬

‫לחלוק על פס״ד של )ב״ד ח מ ש ה בדבר התלוי בלימוד באחת מן‬ ‫המדות שהתורה נדרשת בה‬

‫‪(40‬‬

‫ראה פיה״מ להרמב״ם שהובא לקמן בפנים‪ .‬פי׳ הר״א בן‬

‫הרמב׳׳ם עה״ת ורשב״ם תרומה שם )לג(‪.‬‬ ‫‪(41‬‬

‫כ׳׳ה לדעת הרמב״ם שכ׳ ״במו שקדים׳•)וכן בפיה״מ שם(‪.‬‬

‫— כדמשמע מפסק הרמב״ם )הל׳ ממרים פ״ב ה״א( שבזה אין‬

‫ועד׳׳ז בראב״ע תרומה שם בשם הגאון )הרס״ג( ״כדמות שקדים״‪.‬‬

‫גדול מחבירו בחכמה ובמנין )ראה שם ה״ב‪ .‬וראה‬

‫וראה הנסמן בהערה הקודמת‪ .‬הרד״ק בס׳ ה ש ר ש י ם ) ע ׳ שקד(‪ .‬ועוד‪.‬‬

‫במפרשיו שם(‪ ,‬ומקורו ממחז׳׳ל )ר״ה כה‪ ,‬ריש ע׳״ב( ״שקל הכתוב‬

‫— אבל בפרש״י עה״ת תרומה שם ״כתרגומו מצוייריס היו‬

‫צריך ב״ד‬

‫שלשה ‪ . .‬כמשה בדורו״‪ .‬וראה סדר הדורות )ד״א תתקל( הסיפור‬

‫כו׳״‪ .‬וראה לקו״ש חי״א ע׳ ‪.143‬‬

‫דר״ת ומשה )בנוגע לתפילין( ש״אמר משה ט ע י ת ״ ) ע ״ ש באורך( —‬

‫‪(42‬‬

‫מנחות ספ׳׳ג‪.‬‬

‫מ״מ‪ ,‬במנורה של משה שנעשית בתבנית שנראית בהר כוי‪,‬‬

‫‪(43‬‬

‫תרומה )כה‪ ,‬לא( בנוגע לגביעים — וכש״כ הכפתורים‬

‫מובן שלא שייר לשנות כר‪.‬‬ ‫‪(39‬‬

‫דהעשר מנורות שעשה שלמה )דה״ב ד‪ ,‬ז( היו בהוספה‬

‫למנורה של משה )ראה מנחות צח‪ ,‬ב ואילך‪ .‬ברייתא דמלאכת‬ ‫המשכו שם‪ .‬ועוד(‪.‬‬

‫ופרחים‪.‬‬ ‫‪(44‬‬

‫ובזה יומתק מ״ש במפרשים הנ״ל )הערה ‪ (18 ,5‬דמצד‬

‫הסברא צ״ל הכל בשווה‪.‬‬ ‫‪(45‬‬

‫בשלח טו‪ ,‬ב‪ .‬שבת קלג‪ ,‬ב‪ .‬וצע״ג שלא הביאו הרמב״ם‪.‬‬

‫וראה גליוני הש״ס )להר״י ענגל( יומא נב‪ ,‬א — שציין‬

‫וידועה השקו״ט אם הוא חיוב דאורייתא או רק דרבנן — ראה שד״ח‬

‫לכמה מקומות בש״ס דנסתפקו במקרא אי קאי אלפניו או אלאחריו‪.‬‬

‫כללים מע׳ זיי״ן כ ל ל יב‪ .‬אנציקלופדי׳ תלמודית ע ר ך הדור מצוה )ע׳‬

‫•‪(39‬‬

‫סי ז‪ :‬הכל משוקדים‬

‫מה‬

‫‪,‬‬

‫כר‪ ,‬ודכל חלב לה׳ ‪ ,‬כמו שהרמב״ם מבאר ש״כל‬

‫)לכאורה ( — אם ״משוקדים״ הוא דין לעיכובא‬

‫דבר שהוא לשם הא־ל הטוב״)ועאכו״כ בנדו״ד‪ ,‬בענין‬

‫)מחמת הציווי המפורש שבמנורה( או שהוא חיוב רק‬

‫כלי המקדש( צריך שיהי׳ ״מן היפה המשובח ביותר‬

‫ל כ ת ח י ל ה ׳ ) מ ח מ ת זה א־לי ואנוהו‪ ,‬כל חלב לה׳( —‬

‫‪47‬‬

‫‪46‬‬

‫‪ . .‬מן הנאה והטוב״ ‪.‬‬

‫‪50‬‬

‫‪5‬‬

‫מכל מקום‪ ,‬לא הי׳ אפשר לברר מהמנורה שעשה‬

‫‪48‬‬

‫כלומר‪ :‬בחיוב ״משוקדים״ ישנם שני דינים‪ :‬א(‬

‫משה את פירוש הכתוב שאין לו הכרע‪ ,‬כי אי אפשר‬

‫חיוב ״משוקדים״ בתור ציווי פרטי במנורה — וציווי‬

‫הי׳ לדעת איזה חלקים הם ״משוקדים״ מחמת הציווי‬

‫זה שבכתוב קאי או על הגביעים או על הכפ­‬

‫)בכתוב‬

‫שבמנורה(‪ ,‬ואיזה מהם — מחמת החיוב‬

‫תורים ופרחים )באופן ש״אין לו הכרע״(‪ :‬ב( מחמת‬

‫הכללי[‪.‬‬

‫מפורש‬

‫‪49‬‬

‫הציווי הכללי ד״ואנוהו״‪ ,‬״כל חלב לה׳״ — שמצד ו ה‬ ‫החיוב‬

‫ד״משוקדים״ הוא‬

‫על‬

‫הגביעים‬

‫כפתורים‬

‫ופרחים בשווה — ״הכל משוקדים״ [‪.‬‬ ‫‪50‬‬

‫ובדרך‬

‫ממילא מתורצת קושייתו של המשנה‬

‫למלך‪ ,‬ע״ז שהרמב״ם כותב ״הכל משוקדים״ גם בנוגע‬ ‫לששת הקנים )למרות שבהם אין ספק( — כי הטעם‬

‫ועפי״ז מובן כיצד הענין ד״משוקדים״ ״אין לו‬

‫לומר ״הכל משוקדים״)אינו מחמת הספק‪ ,‬אלא( הוא‬

‫הכרע״ הוא ספק רק בפירוש הכתובים‪ ,‬אבל אי״ז‬

‫מפני ש ה ג ד ר של ״משוקדים״ תוכנו הוא ענין וחיוב על‬

‫נפק״מ להלכה — מאתר שבכל אופן הדין דמשוקדים‬

‫״הכל״‪ ,‬על כל פרטי המנורה‪ ,‬וממילא זהו חל הן על‬

‫חל על כל פרטי המנורה‪.‬‬

‫הקנה האמצעי והן על ששת הקנים — שכולם צריכים‬

‫ןגם לפי אופן הב׳ הנ״ל‪ ,‬שיש נפק״מ להלכה‬

‫ערב־ג(‪ .‬ושי־נ‪ .‬וראה לקו״ש חכ״ז ויקרא )ב( סוס״ג ואילך ובהערות‬

‫להיות ״ואנוהו״ דוקא‪ ,‬״מן היפה המשובח ביותר ‪ . .‬מן‬ ‫הנאה והטוב״‪.‬‬

‫‪ (50‬ראה הערה הבאה‪.‬‬ ‫‪,, (51‬הרוצה‬

‫שם‪.‬‬ ‫‪(46‬‬

‫ייקרא ג‪ ,‬טז‪.‬‬

‫‪ (47‬סוף הל׳ איסורי מזבח‪.‬‬ ‫‪(48‬‬

‫ומפשטות ל׳ הרמב״ם משמע שהוא דין דאורייתא‪.‬‬

‫‪(49‬‬

‫ולהעיר מסהמ״צ להרמב־־ס שרש ב ׳ ) ע ״ ד הפרטים במצות‬

‫״ואהבת לרעך כמוך״ וכיו״ב(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬

‫לזכות‬

‫עצמו‬

‫כו׳״‬

‫)רמב״ם שם(‪.‬‬

‫—‬

‫ועפ״ז‬

‫הכפתורים ופרחים דששת הקנים שבודאי לא נאמר בהם ״משוקדים״‬ ‫)כנ״ל סעיף ב( אינם מעכבים בדיעבד‪ .‬ומסתימת ל׳ הרמב״ם ״והכל‬ ‫משוקדים״ מ ש מ ע שדין אחד לכולם‪.‬‬ ‫ואולי‬

‫י״ל‬

‫להיפך‬

‫)ודלא‬

‫בבפנים(‬

‫—‬

‫שלהרמב״ם‬

‫ד״משוקדים״ )וגם המפורש במנורה( אינו לעיכיבא‪.‬‬

‫הדין‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫מו‬

‫סימן ח‬

‫גביעי וקני המנורה‬ ‫א‪ .‬הגביעים‬

‫]ובפרט שהרמב׳׳ס הי׳ דייקן בכל ענין ובכל פרט‬

‫א‪ .‬בענין ציור גביעי המנורה אמרו חז״ל׳‪ :‬״למה‬ ‫הן דומין כמין כוסות אלכסנדריים״‪ .‬ומפרש הרמב״ם‬ ‫)בפירושו למשניות ( בזה שהכוונה לכוס אשר ״שולים‬ ‫שלו צרים״ ‪ .‬וכן פוסק הרמב״ם להלכה )בספר היד( ‪:‬‬ ‫״הגביעים דומין לכוסות אלכסנדריאה שפיהן רחב‬ ‫ושוליהן קצר״‪.‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪4‬‬

‫‪3‬‬

‫והנה בענין הגביעים מצינו דבר תמוה‪ :‬ישנו‬ ‫הציור של המנורה שהרמב״ם צייר בגוף כתב יד קדשו‬ ‫)בפירושו למשניות( ‪ ,‬ושם הוא מצייר את הגביעים‬ ‫‪5‬‬

‫באופן הפוך — חלק הרחב של הגביע )״פיהן״( לצד‬ ‫התחתון של המנורה וחלק הצר )״שוליהן״( למעלה‪,‬‬ ‫היינו — ציור של כוס )של אלכסנדריאה( הפוך!‬ ‫ואע״פ שהרמב״ם עצמו כותב שבציור זה אינו בא‬ ‫להראות אלא ״כללותה האיך היתה״ — ״ידיעת מנין‬ ‫הגביעים כו׳ ומקומותם כו׳״ — אבל לא ״שתדע ממנו‬ ‫תבנית הגביע בדקדוק״‪.‬‬ ‫‪6‬‬

‫]שלכן הוא מצייר את הגביעים ב״תבנית משולש״‪,‬‬ ‫אע״פ שכוס אלכסנדריה אינה כמשולש ממשי —‬ ‫כמובן בפשטות שאין עושים שוליים של כוס חדים‬ ‫ממש )כי באופן זה אי אפשר להעמיד את הכוס ( —‬ ‫‪8‬‬

‫אלא הם רק ״צרים״)ובפרט( לגבי הרוחב של ״פיהן״[‪,‬‬ ‫אבל אי״ז טעם לצייר אותם בהיפוך )השוליים —‬ ‫למעלה ופיהן — למטה( ‪:‬‬ ‫‪9‬‬

‫— אינו מסתבר כלל‪ ,‬שהרמב״ם יצייר את הגביעים‬ ‫באופן הפוך )ובכל גביע( — עשרים ושניים פעמים![‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לכן נראה לומר כפשטות הדבר‪ ,‬שהרמב״ם‬ ‫צייר את הגביעים באופן זה ׳ כי לדעתו כן הי׳ קבי­‬ ‫עותם במנורה )או מ צ ד הקבלה ממלמד למלמד מדור‬ ‫ל ד ו ר ״ ‪ ,‬או( מפני שכן מצא במדחז״ל שלא הגיע לידינו‬ ‫]ע״ד שמצינו בכמה מקומות ברמב׳׳ם )ובראשונים‬ ‫אחרים( ענינים שמקורם במדרש )וכיו״ב( שלא הגיע‬ ‫לידינו[‪.‬‬ ‫‪0‬‬

‫ואינו מביא את זה בס׳ היד ׳ — כמו שאינו מביא‬ ‫‪2‬‬

‫בספרו את הציורים שבפיה״מ שלו )למרות שבדרך‬ ‫ממילא לא נמצאים בספרו גם כמה פרטים הנראים‬ ‫בהציור(‪.‬‬ ‫וי״ל כמה טעמים בזה‪ .‬ומהם‪ :‬א( מלכתחילה לא‬ ‫הי׳ זה )הציורים( בתכנית ספרו משנה תורה‪ .‬ב( ע״פ‬ ‫הידוע ׳ עד כמה מ מ ע ט הרמב״ם בתכלית להביא‬ ‫בספרו דברים שאינם מפורשים בש״ס וכיו״ב‪ .‬ג( כמה‬ ‫מהפרטים האלה‪ ,‬לדעתו‪ ,‬אינם לעיכובא כלל‪ .‬ועוד‬ ‫טעמים‪.‬‬ ‫‪3‬‬

‫ויש להאריך בכל זה וביותר‪ .‬ואכ״מ״ ‪.‬‬ ‫‪13‬‬

‫‪(10‬‬

‫וצע׳׳ק בפי׳ ר׳ אברהם בן הרמב׳׳ס)לונדון תשי״ח( תרומה‬

‫שם )בערבית — עם תרגום(‪ :‬בדמיון הכום רחב מלמעלה וקצר‬ ‫מלמטה‪ ,‬דמשמע קצת כבמפרשים שבהערה הקודמת‪ .‬ויש לומר‬ ‫שתיבות אלו קאי על צורת כוס זה )אלכסנדרי( בכלל‪ ,‬אבל לא נחית‬

‫‪(1‬‬

‫מנחות כח‪ ,‬ב‪ .‬ברייתא דמלאכת המשכן פרק יו״ד‪.‬‬

‫‪(2‬‬

‫מנחות ספ״ג‪ .‬אבל ברש״י מנחות שם )וכן בפי׳ עה״ת‬

‫תרומה כה‪ ,‬לא( פי׳ באו״א‪ .‬וראה ס׳ הזכרון לפרש״י תרומה שם‪.‬‬ ‫ר( כ״ה הלשון בהעתקת קאפח )וכן שאר העתקות ל׳ הרמב״ם‬ ‫בפיה״מ דלקמן הן מהעתקה זו‪ .‬ובפיה״מ לפנינו הוא בשינוי לשון‬ ‫אבל בתוכן דומה(‪.‬‬ ‫‪a‬‬

‫צילום‬

‫ממנו‬

‫נדפס‬

‫הוצאת‬

‫קאפח‪.‬‬

‫ולתועלת‬

‫המעיינים — נדפס לקמן ע׳ נב‪.‬‬ ‫‪(6‬‬

‫בפיה״מ שם‪.‬‬

‫‪(7‬‬

‫כמפורש בפיה״מ שם לםנ״ז )ושם‪ :‬ואם תרצה אמור ‪. .‬‬

‫שנחתך מ ל מ ע ל ה מ ע ט כוי(‪.‬‬ ‫‪ (8‬ראה פסחים )סד‪ ,‬א(‪ :‬ולא היו לבזיכין שוליים כוי‪.‬‬ ‫‪(9‬‬

‫וראה רלב״ג עה״ת תרומה‪ :‬שוליהם לצד יציאתו מקנה‬

‫המנורה‪ .‬וכן מוכח בחזקוני ובבכור שור עה״ת תרומה‪ ,‬שהגביעים‬ ‫היו מתמלאים מן השמן כשהנר מתמלא יותר מדאי‪ .‬וראה לקמן‬ ‫סעיף ה והערה ‪.27‬‬

‫דבזה מובן דס׳׳ל כאביו‪ — .‬ראה לקמן עמוד מח ואילך בפי׳‬ ‫הראב״מ בזה‪.‬‬ ‫‪(11‬‬

‫עדמש״כ בהקדמת פיה״מ )ד״ה וכאשר מת יהושע( דאין‬

‫שייר ספק מהו פרי עץ ה ד ר כיון שנלקח בכל שנה‪.‬‬ ‫‪ (12‬העי לאחר זמן‪ :‬שוב נתפרסם כת״י דם׳ היד*‪ ,‬ושם בהל׳‬ ‫ביהב״ח פ״ג סה״י)איתא ״וזו היא צורתה״‪0 ,‬יש ציור המנורה )כמו‬

‫‪ (4‬הל׳ בית הבחירה פ״ג ה״ט‪.‬‬ ‫בפיה״מ‬

‫לפרט אם במנורה היו כתבנית כוס העומדת ביושר או הפוכה —‬

‫בפיה״מ( — וגם שם הגביעים מצויירים פיהם למטה ושוליהס‬ ‫למעלה )כציור המנורה שבגוף כי״ק הרמב״ם(‪ .‬וכן הקנים עולים‬ ‫באלכסון)ראה לקמן עמוד מח ואילך(‪ — .‬ראה בנספחים‪.‬‬ ‫ן ‪(1‬‬

‫ראה יד מלאכי כללי הרמב״ם אות ב׳ ודי‪.‬‬

‫•‪ (13‬הע׳ לאחר זמן‪ :‬העירוני שבכת״י של ם׳ היד• יש כמה‬ ‫ציורים )אלא שנשמטו על ידי המדפיסים(‪ .‬והם )שנמצאו ע״ע( —‬ ‫בהל׳ ביהב״ח ע צ מ ו ) נ ו ס ף על ציור המנורה‪ ,‬כנ״ל הערה ‪ :(12‬פ״ב‬ ‫ה״ט‪ .‬שם הי״ב‪ .‬פ״ד ה״ח‪ .‬פ״ה הי״ח‪ .‬וכן הל׳ ס״ת פ״ח ה״א־ב‪ .‬הל׳‬ ‫כלי המקדש פ״ט ה״ט‪.‬‬ ‫•(‬

‫נדפסו לקמן ב״נספזזיס׳ לסימן זה‪.‬‬

‫סי׳ ח‪ :‬גביעי וקני המנורה‬ ‫ג‪ .‬הנ״ל מתרץ ומבאר את הרמב״ם — אבל‬ ‫עדיין קשה‪ :‬מאיזה טעם היו גביעי המנורה הפוכים‪,‬‬ ‫שפיהם למטה?‬

‫מז‬

‫הוא ״כלי שיש לו בית קיבול והוא משקה ומרוה״‪ ,‬וזהו‬ ‫רמז על ה״גלגלים שהם מקבלים כהות העליונים‬ ‫ומשפיעים כה בעולם השפל״‪.‬‬

‫ובפרט שמצינו שקרשי המשכן היו צריכים להיות‬ ‫״עומדים דרך גךילתן״ דוקא — ״התחתון למטה‬ ‫והעליון למעלה״ ׳ ומזה למדים ׳ כלל ש״כל המצות‬ ‫כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן״ — א״כ‬ ‫למה יהיו הגביעים בהיפך מ״דרך גדילתן״?‬

‫התפקיד )העיקרי( של כוס אינו בזה שהוא כלי‬ ‫קיבול — זהו תפקיד של חבית וכיו״ב‪ ,‬דברים שמח­‬ ‫זיקים בהם מים‪ ,‬יין וכר‪.‬‬

‫ויש לומר‪ ,‬שההסברה בזה היא לפי מה שמצינו‬ ‫בנוגע לכללות ענין המנורה דבר שהוא מעין ודוגמת‬ ‫הנ״ל‪:‬‬

‫אבל כוס הוא כלי שעל ידו מגיעים המים וכו׳‬ ‫שמהחבית )או המעין וכיו״ב( והם ״משקים ומרוים״ את‬ ‫האדם השותה ‪.‬‬

‫ע״ד אור המנורה אמרו חז״ל ׳‪ :‬״לא לאורה אני‬ ‫צריך ‪ . .‬עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה‬ ‫בישראל״ — אור המנורה לא הי׳ כדי להאיר את‬ ‫המקום בו העמידוה )המשכן והמקדש(‪ ,‬ואררבא — שם‬ ‫״אינו צריך לאורה״‪ ,‬אלא היא היתה ״עדות ‪ . .‬לכל‬ ‫באי עולם שהשכינה שורה בישראל״‪.‬‬

‫נמצא‪ ,‬שהביאור הנ״ל של הבחיי מתאים עם‬ ‫מאמר רז״ל הנ׳יל )ע״ד כללות ענין המנורה( ״לא‬ ‫לאורה אני צריך ‪) . .‬אלא( עדות הוא לכל באי עולם‬ ‫כו׳״ — שהתפקיד של אור המנורה הוא )לא ב״אני‬ ‫צריך״ — ״קיבול״ — אלא( להאיר את העולם )שמ­‬ ‫בחוץ(‪ ,‬וכלשון הבחיי‪ :‬להשפיע ״בעולם השפל״‪.‬‬

‫ומהאי טעמא ׳ היו חלונות בית המקדש באופן‬ ‫הפכי מחלונות סתם — אלא ״שקופים אטומים״ ׳ —‬ ‫״שקופים מבחוץ ואטומים מבפנים״ )רחבים בחוץ‬ ‫וצרים בפנים(‪ ,‬כמבואר בזה במפרשים!‪:2‬‬

‫ה‪ .‬עפ״ז יובן הטעם שהגביעים שבמנורה היו‬ ‫באופן שפיהן למטה ושוליהן למעלה‪:‬‬

‫‪14‬‬

‫‪6‬‬

‫‪5‬‬

‫‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫‪9‬‬

‫‪20‬‬

‫‪20‬‬

‫חלון בנוי באופן‪ ,‬שפתיחתו רחבה יותר מבפנים‬ ‫מאשר בחוץ‪ ,‬כדי שהאור שמבחוץ יתפשט גם בצדדי‬ ‫החדר‪ :‬אבל חלונות בית המקדש היו בהיפך — ״קצר‬ ‫מבפנים ומרחיב והולך לצד חוץ כדי שתהא אורה יוצא‬ ‫מהיכל שתאיר לעולם״ ‪ ,‬כי תפקידו של אור המנורה‬ ‫הוא — ״עדות הוא לכל באי עולם כוי״ ‪.‬‬ ‫‪22‬‬

‫שההדגשה בזה היא —‬

‫ההשפעה‬

‫‪24‬‬

‫מהעליון‬

‫להשפל‪ ,‬״משקה ומרוה״‪.‬‬ ‫‪25‬‬

‫‪26‬‬

‫כשגביעים משמשים )באופן זמני( לשם קיבול‪,‬‬ ‫בשעה ש״אומר קידוש על הכוס״ מצבן הוא שפיהן‬ ‫למעלה ושוליהן למטה )שאז הם מחזיקים בתוכם את‬ ‫המשקה (‪:‬‬ ‫‪27‬‬

‫אבל מאחר שהגביעים שבמנורה הם לרמז על‬ ‫הענין ד״משקה ומרוה״ — הרי‪ ,‬אדרבה‪ :‬מצבם הוא‬

‫‪22‬‬

‫ד‪.‬‬

‫על דרך זה אפשר לבאר בנוגע להגביעים‪:‬‬

‫הבחיי״ מבאר את הרמז שבגביעי המנורה‪ :‬גביע‬

‫‪(24‬‬

‫ובמודגש בל׳ הרקאנטי שם ״הם מקבלים ‪ . .‬להשפיע כו׳״‬

‫)ולא ״מקבלים ‪ . .‬ומשפיעים״ כבבחיי שם( — משא״כ לפי׳ העקידה‬ ‫)תרומה ש ע ר מט( שענינם )רק( קבלה‪ .‬וראה הערה הבאה‪.‬‬ ‫‪(25‬‬

‫וצע״ק‬

‫לתווך עם‬

‫המבואר‬

‫במקומות‬

‫שבהערה הבאה‬

‫בהחילוק בין גביע לכוס‪ ,‬דכוס היא כנגד ספי׳ המלכות שעניבה‬ ‫מקבל‪ .‬אבל להעיר שגם במל׳ יש ב׳ ענינים )כידוע(‪ :‬א( מקבלת‬

‫‪(14‬‬

‫סוכה מה‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪(15‬‬

‫רש״י שם ד״ה דרך גדילתן‪.‬‬

‫מהספירות‬

‫‪(16‬‬

‫סוכה שם‪ .‬וראה הנסמן בגליוני הש״ס )להר״י ענגל( שם‪.‬‬

‫וראה לקו״ש חט״ז ע׳ ‪) 447‬וש״נ( בנוגע לב׳ הענינים שב״דלת״ ומהו‬

‫‪(17‬‬

‫מנחות פו‪ ,‬ב‪.‬‬

‫העיקר•‬

‫‪(18‬‬

‫מנחות שם‪ .‬וראה גם ויק״ר פל״א‪ ,‬ז‪ .‬תנחומא )תצוה ו‪.‬‬

‫בהעלותך ב(‪.‬‬ ‫‪ (19‬מ״א ו‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪ (20‬כ״ה הגירסא ברש״י כת״י מנחות שם‪ .‬שטמ״ק שם‪ .‬וגם‬ ‫לפי הגירסא שלפנינו )וכ״ה גירסת רש״י שם( ״שקופין מבפנים‬ ‫ואטומים מבחוץ״ — הכוונה בזה צר מבפנים ורחב מבחוץ )ראה‬ ‫רש״י שם‪ .‬וראה חדא״ג מהרש״א שם(‪.‬‬ ‫‪(21‬‬

‫רש״י כת״י מנחות שם‪ .‬וכ״ה במדרשים שצויינו בהערה‬

‫שלמעלה ממנה‪ ,‬ב( משפיעה בעולמות שלמטה ממנה‪.‬‬

‫‪ (26‬ראה מקץ )מד‪ ,‬ב־ה( ״גביע הכסף ‪ . .‬אשר ישתה אדוני‬ ‫בו״‪ .‬וראה ערכי הכינויים )לבעל סה״ד( מע׳ גביע‪.‬‬ ‫— בכ״מ מבואר )ראה ס׳ הליקוטים )ממאמרי כו׳ דהצ״צ( מ ד‬ ‫גביע‪ .‬וש׳׳נ( שגביעים הם גדולים מכוס ובהם מביאים היין‪ ,‬ומהגביע‬ ‫מוזגין לתוך הכוס )וא״כ הוא דלא כפשוטו של מקרא הניל(‪.‬‬ ‫אבל גם עפ״ז הרי ענינו של הגביע הוא שממנו מוזגין)״משקה‬ ‫ומרוה״( לתוך הכוס )ולא כחבית וכיו״ב שבה אוצרין יין(‪ .‬וראה ם׳‬ ‫הליקוטים שם )מאוה״ת מקץ שמא‪ ,‬ב‪ .‬וראה ד״ה גביע הכסף‬ ‫לאדהא״מ(‪ :‬שהגביע הוא ביסוד ז״א אשר הוא מקור המשפיע לבחי׳‬

‫‪.18‬‬ ‫‪ (22‬ל׳ רש״י כת״י מנחות שם‪.‬‬ ‫‪(23‬‬

‫תרומה כה‪ ,‬לא )הועתק בס׳ תורת העולה ח״א פ״כ(‪.‬‬

‫ועד״ז בפי׳ הרקאנטי עה״ת תרומה שם‪ ,‬לג‪.‬‬

‫הכום שהוא המל׳‪ ,‬כמו שמהגביע שופכים להכוס‪ .‬ושם )מאוה״ת‬ ‫במדבר ע׳ א׳תפה( מפורש כז בנוגע לגביעי המנורה‪.‬‬ ‫‪(27‬‬

‫כמ״ש בחזקוני ובבכור שור שבהערה ‪ .9‬וראה הערה ‪.25‬‬

‫חידושים וביאורים‬

‫מח‬

‫להיפך פיו למטה ושוליו למעלה )שהופכים את הכוס‬ ‫כדי שהמשקה ישפך ממנו(‪.‬‬ ‫ועד״ו בעניננו‪ :‬מאחר שאור המנורה צריך להאיר‬ ‫את ״באי עולם״ שהם )ברוחניות( למטה מהמקדש ]או‬

‫בתל׳‬

‫משא״כ‬

‫מצבם‬

‫הגביעים‬

‫של‬

‫שבמנורה הוא‬

‫תרומת‬

‫מרמזת‬

‫המשכן‬

‫על‬

‫כללות‬

‫העבודה דלעשות לו מקדש‪ ,‬ושכנתי בתוכם — דירה‬ ‫בתחתונים‪ ,‬שבזה אין שום הגבלות׳ ‪ ,‬היא כוללת את‬ ‫‪3‬‬

‫כל עניני העולם[‪.‬‬

‫כלשון הבחיי הנ״ל‪ :‬ומשפיעים בעולם השפל[‪ ,‬לכן‬ ‫פיהם‬

‫ביהב״ח‬

‫וזהו הרמז בהענין שאע״פ ש״כל המצות״‬

‫ז‪.‬‬

‫למטה‬

‫צריך לעשותן ״דרך גדילתן״ דוקא — כמובא לגבי‬

‫ושוליהם למעלה )ע״ד שחלונות המקדש הם ״שקופים‬

‫לולב‬

‫ומיניו ׳ )ולמדים מהם( — אעפ״כ הגביעים‬

‫אטומים״‪ ,‬היפך מחלונות הבית(‪.‬‬

‫שבהמנורה הם היפך מ״דרך גדילתן״‪:‬‬ ‫כל מ צ ו ה‬

‫ע״פ הנ״ל אפשר להסביר גם בעבודת האדם‬

‫ו‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫‪2‬נ‬

‫ובפרט לולב ומיניו הם בדוגמת כל‬ ‫‪ -‬לכן צריך לעשותן ב״סדר״‬

‫את הרמז והלימוד שהגביעים היו ״פיהן רחב ושוליהן‬

‫סדר‬

‫קצר״ דוקא‪:‬‬

‫וב״השתלשלות״‪ ,‬״דרך גדילתז״•‪,‬‬ ‫שהגביעים מרמזים על הענין ד״משקה‬

‫מאחר‬

‫ומרוה״ מובן‪ ,‬שלזה דרוש ״פה רחב״‪.‬‬ ‫ענין‬

‫על‬

‫ההשפעה‬

‫ההשתלשלות‬

‫ס‬

‫ו ל כ ן‬

‫ד‬

‫ך‬

‫ה ק י ן ם‬

‫ש‬

‫ל המצוה הוא באופן של‬ ‫‪33‬‬

‫״דרך גדילתן״‪.‬‬

‫יהודי שני‪ ,‬או‬

‫)בכללות‬

‫גם הגביעים עצמם ״שוליהם קצר ופיהם רחב״ —‬

‫יותר ‪ ( -‬להתעסק עם העבודה דלעשות לו ית׳ דירה‬

‫אבל כשהם נעשים חלק מהמנורה )מקשה( והענין‬

‫‪ -‬צריך‬

‫שלהם במנורה הוא להשקות ולהרוות לשפל‪ ,‬להאיר‬

‫למעלה‬

‫בחוץ — הרי זה קשור עם שינוי בטבעו ורגילותו —‬

‫‪ -‬לכן הוא צריך )לקבל( למלא את‬

‫הוא צריך לצאת מ״עצמו״‪ :‬וממילא )חלונות ביתו הם‬

‫עצמו עם הכחות הכי גדולים‪ ,‬פיו)שדרכו הוא מקבל‬

‫באופן ד״שקופים אטומים״‪ ,‬חהגביעים פיהם למטה‬

‫בתחתונים )״עדות הוא לכל באי עולם״(‬ ‫עם‬

‫להיעשות‬

‫הרחבות הכי‬

‫ממדידה והגבלה‪.‬‬

‫גדולה‪,‬‬

‫עד‬

‫לתוכו הוא( רחב‪.‬‬ ‫כשמדובר‬

‫והנה‬

‫ושוליהם למעלה — היפר מ״דרך גדילתן״‪,‬‬ ‫בנוגע‬

‫כשהוא‬

‫לעצמו‬

‫עדיין‬

‫בתחילת העבודה‪ ,‬או אפילו לאחר מכן אבל )מאיזה‬ ‫סיבה שהיא( עבודתו היא מוגבלת — אז מצבו הוא‪:‬‬

‫ועבודתו והשפעתו למטה הם אופן של פה ״רחב״‬ ‫— למעלה ממדידה והגבלה‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫*‬

‫פיו למעלה‪,‬‬

‫ההכרח לדעת‪ ,‬שבזה צריך להיות למעלה מהגבלות‪,‬‬

‫*‬

‫ב‪ .‬הקנים‬

‫אבל כשמגיעים להעבודה עם יהודי שני‪ ,‬ובפרט‬ ‫— להעבודה דלעשות את העולם לדירה לו ית׳ —‬

‫*‬

‫א‪.‬‬

‫בציור המנורה שבגוף כתב יד קדשו של‬

‫הרמב״ם )בפירושו למשניות(‪ ,‬ישנו עוד פרט )נוסף‬

‫שאז נעשה הרחב — כלפי)המקבל ממנו — ה(מטה‪.‬‬

‫להנ״ל בענין הגביעים( השונה מבציורים הרגילים של‬

‫בענין החילוק‬

‫)מהקנה‬

‫ןע״ד‬ ‫שבין‬

‫משנ״ת במק״א בארוכה׳‬

‫‪2‬‬

‫תרומת האדנים )ותרומת השקלים( לתרומת‬

‫המשכן‪:‬‬

‫המנורה‬

‫— ששת קני‬

‫המנורה‬

‫נמשכים‬

‫האמצעי( לצד מעלה בקו ישר באלכסון‪ ,‬דלא כבציורי‬ ‫המנורה הרגילים‪ ,‬שהם נמשכים בחצאי קשת‪.‬‬

‫תרומת האדנים )והשקלים( היתה מוגבלת לדבר‬

‫ואע״פ שבנוגע לפרט זה‪ ,‬אולי הי׳ מקום לומר‬

‫מםויים )כסף ומחצית השקל(‪ ,‬משא״כ תרומת המשכן‬

‫בדוחק הכי גדול‪ ,‬שהרמב״ם צייר כן ״להקל על‬

‫היתה כלולה מכל סוגי הבריאה — דומם צומח וחי‬

‫הציור״‬

‫בן‬

‫)ובצירוף ״איש ‪ . .‬ידבנו לבו״ — מדבר( —‬

‫הרמב״ם׳ ד״ששת קנים ‪ . .‬נמשכים מגופה של מנורה‬

‫‪30‬‬

‫כי תרומת האדנים )והשקלים( מרמזים על )הנחת‬ ‫האדנים ו(התחלת עבודתו של יהודי שעבודת )הץזמידים‬ ‫)היא( כסדרם‪ ,‬עבודה מסודרת — מתחילים ממודה אני‬ ‫והולכים מדרגא א׳ לשני׳ וכר‪.‬‬

‫‪(31‬‬

‫— אבל‬

‫מפורש‬

‫בפירוש ר׳‬

‫אברהם‬

‫וראה אוה״ת תרומה )ע׳ א׳שנא( דתרומת ה מ ש כ ו ) ד פ ר ש ת‬

‫תרומה( הו״ע בכל מאדך‪.‬‬ ‫‪(32‬‬

‫להעיר ש״מצוה״ אותיות ״הוי׳״)בחילוף י״ה באתב״ש( —‬

‫לקו״ת ויקרא ב‪ ,‬א‪ .‬ועוד‪ — .‬וכל מצוה כלולה מכל המצוות )המשך‬ ‫תרס״ו ע׳ סח‪ .‬ע׳ תקכב‪ .‬ובכ״מ(‪.‬‬

‫‪128‬‬

‫בערך ה״רחב״ ובל״ג שבהעבודה עם הזולת‪ ,‬כי סו״ס גם‬

‫ב ה ע מ ד ה עם עצמו צ״ל בבל מאדך‪ .‬וראה הערה ‪.31‬‬ ‫‪(29‬‬

‫לקו״ש חי״א ע׳ ‪ 113‬ואילך )ובהערה ‪ 51‬שם(‪.‬‬

‫‪(30‬‬

‫תרומה כה‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪ (33‬וכן‬

‫קרשי המשכן‪ ,‬שהם כותל‬

‫וה״חוץ״ )עולם(‪.‬‬ ‫‪(1‬‬

‫תרומה כה‪ ,‬לב‪.‬‬

‫המפסיק בין המשכן‬

‫סי ח‪ :‬גביעי וקני המנורה‬

‫מט‬

‫‪,‬‬

‫לצד ראשה ביושר כמו שצייר אותה אבא מרי ז״ל‪ ,‬לא‬

‫הרמב״ם ופירושו של ר׳ אברהם בן הרמב״ם‪ ,‬היו גם‬

‫בעיגול כמו שצייר אותה זולתו״‪.‬‬

‫הם כותבים שאין כל מחלוקת בזה ולכולי עלמא היו‬

‫וכן איתא גם בפירוש רש״י על התורה שששת‬ ‫‪2‬‬

‫הקנים ״באלכסון נמשכים ועוליך‪.‬‬

‫ןעדמ״ש‬

‫נמצא‪ ,‬שציורי המנורה הרגילים אינם כדעת רש״י‬ ‫ולא כמו שצייר הרמב״ם!‬ ‫ב‪ .‬בעל משנת חסידים בספרו ״מעשה חושב״‬

‫‪3‬‬

‫)על מלאכת המשכן( כותב בפשטות שששת הקנים‬ ‫״נמשכין בעיגול״‪.‬‬ ‫והוא מבאר‪ ,‬שאע״פ שמפירש״י מוכח ש״לא היו‬ ‫‪2‬‬

‫בעיגול״ — ״אבל הרמב״ם בחיבורו לא הזכיר תיבת‬ ‫‪4‬‬

‫אלכסון אלא כתב‬

‫‪5‬‬

‫ונמשכים ועולים״‪ ,‬והוא מביא‬

‫ממ״ש בעל ״חכמת המשכן״ ‪ ,‬שמזה ״נראה ‪ . .‬שהיו‬ ‫‪6‬‬

‫עולים הקנים כמעט בעיגול״‪ :‬וב״מעשה חושב״ מסיים‪:‬‬ ‫״והכי מסתברא דבהכי הם דומים לגלגלי הרקיע כו׳‬ ‫‪7‬‬

‫שכנגדם הם ה ש ב ע ה נרות״‪.‬‬ ‫‪8‬‬

‫אבל לפענ׳׳ד‪ :‬מאחר שב״מעשה חושב״ הוא כותב‬ ‫בהדיא‪ ,‬שיסודו לפרש ש״נמשכין בעיגול״ הוא מס־‬ ‫תימת‬

‫לשון‬

‫הרמב׳׳ם‬

‫בחיבורו )״לא הזכיר תיבת‬

‫אלכסון״(‪ ,‬שמזה ״נראה ‪ . .‬שהיו עולים ‪ . .‬כמעט‬ ‫בעיגול״ ןו״הכי מסחברא׳׳[ —‬ ‫הרי לאחר שנתגלה גוף כתי״ק של הרמב״ם בציור‬ ‫המנורה׳ ועדותו של בן הרמב״ם בזה ]ובהדגשה שזה‬ ‫שאביו צייר ״ביושר״ הוא בכוונה מפורשת — דוקא כך‬ ‫ו״לא בעיגול כו׳״[ — בטל היסוד ובטל הבניך׳‪.‬‬ ‫ובמחכ״ת ולפענ״ד נראה ברור‪ ,‬שאם היו המעשה‬ ‫חושב‬

‫ובעל חכמת‬

‫המשכן‬

‫הקנים ״ביושר״‪.‬‬

‫רואים את‬

‫ציורו של‬

‫אדה״ז‬

‫בשו״ע‬

‫שלוי ‪ ,‬אשר‬ ‫‪1‬‬

‫״הרבה‬

‫מספרים הראשונים ז״ל לא יצאו לאור הדפוס עדיין‬ ‫בימי האחרונים ז״ל ‪ . .‬ולזאת ודאי אין לסמוך כר״[‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ואם כנים הדברים‪ ,‬מהנכון להחזיר עטרה‬ ‫ליושנה — שכל העושים ציורים מהמנורה )בכדי‬ ‫ללמוד את מראה המנורה שבמשכן ומקדש(‪ ,‬יציירו‬ ‫את קני המנורה באלכסון‪ ,‬כדעת רש״י )פשוטו של‬ ‫מקרא( והרמב״ם )וע״פ הנ״ל — י׳׳ל שבמסקנא אין‬ ‫‪,2‬‬

‫חולק בדבר (‪.‬‬ ‫ועד״ז מוסדות החינוך המציירים על ״גליונו־‬ ‫תיהם״ וניירות המכתבים שלהם וכיו״ב את ציור‬ ‫המנורה‪ ,‬והקנים הם חצאי קשת —‬ ‫הרי מאחר שמטרת הציור היא לשמש כזכר‬ ‫להמנורה שבמשכן ובמקדש — כדאי וביותר שישנו‬ ‫את הציור ויציירו את הקנים באלכסון ‪.‬‬ ‫‪,3‬‬

‫ד‪ .‬עוד ענין בזה‪:‬‬ ‫הציור הרגיל של המנורה )שששת הקנים הם‬ ‫כחצאי קשת( הוא ע״פ השערה חיקוי מציור המנורה‬

‫‪ (11‬ריש הלי מכירת ח מ ץ )שנדפסו לאחרי הל׳ פסח —‬ ‫בהוצאות קה״ת תקס‪ ,‬ב(‪ .‬וראה גם בשו׳׳ע חיו׳׳ד שלו סקפ״ט סי״ג‬ ‫סקמ׳׳ג‪.‬‬ ‫‪(12‬‬

‫בזית רענן )לבעל מג״א( ר״פ‬

‫בהעלותך מפרש מ׳׳ש‬

‫בספרי זוטא )והובא ביל״ש( ר״פ בהעלותך ״שהן חוזרין חלילה כמין‬ ‫עטרה״ — ״שהקנים בעצמו היו עגולה כמין עטרה״‪ .‬אבל מסיים‬ ‫שפי׳ זה ״דוחק״ ןושם לפנ״ז‪ :‬הלשון משמע דס״ל שהקנה האמצעי‬ ‫‪(2‬‬

‫תרומה שם‪.‬‬

‫‪(3‬‬

‫פ״ז‪.‬‬

‫הי׳ באמצע וששה קנים מקיפין אותו סביב כמין עטרה‪ .‬וא״כ ה״ז פי׳‬ ‫שלישי‪ .‬וראה בזה בתו״ש מילואים לכרך כב ע׳ לב•[‪.‬‬

‫‪ (4‬הל׳ בית הבחירה פ״ג ה״י‪.‬‬ ‫‪(5‬‬

‫״וכן הוא‬

‫בברייתא‬

‫דמלאכת המשכן )פ״י( וכן בש״ס‬

‫)מנחות כח‪ ,‬ב(״ — מעשה חושב שם‪.‬‬ ‫‪(6‬‬

‫להר״י ריקנטי )מנטובה‪ ,‬תל״ו(‪.‬‬

‫‪(7‬‬

‫ולהעיר שהגלגלים שייכים לבחי׳ עיגולים)ע״ח ש׳ עיגולים‬

‫ויושר ענף ג‪ .‬ש׳ ציור עולמות אבי״ע פ״ב‪ .‬ועוד(‪.‬‬

‫‪(13‬‬

‫ועפ״ז מקום לומר שגם החנוכיות )לימי חנוכה( כדאי‬

‫לעשות קניהן באלכסון‪ — .‬ובלאה״כ צ״ל שאין בזה חשש איסור‬ ‫ד״מנורה תבנית מנורה״ )ע״ז מג‪ ,‬סע״א‪ .‬רמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״ז‬ ‫ה״י‪ .‬שו״ע יו״ד סו״ס קמא(‪ ,‬כי משנים מספר הקנים )ראה ע״ז‬ ‫ורמב״ם ושו״ע שם(‪ ,‬ולמה לשנות בגוף צורת המנורה שקני׳ היו‬ ‫ביושר ולא כחצי עיגול‪.‬‬

‫‪(8‬‬

‫וצע״ג האם מפרש שגם הנר האמצעי יהי׳ ״כמעט בעיגול״!‬

‫‪(9‬‬

‫הערה לאחר ומ!‪ :‬וראה לעיל סימן זה ח״א הערה ‪ 12‬שכ״ה‬

‫•( ושם‪ .‬שזוהי גם כוונת הראב״ע )תצוה כז‪ .‬כא ובן בפי־‬

‫גם בכת״י של ספר היד‪ ,‬היינו שנתגלה שגם ״בחבורו״ לא סתם‬

‫הקצר תרומה כה‪ .‬לו( אשר ששה הנרות היו כחצאי עיגול‪ ,‬והיינו‬

‫הרמב״ם‪.‬‬

‫שהקנים הקיפו קוה האמצעי כמי! עטרה‪.‬‬ ‫ובכלל לא זכיתי לפענ״ד להבין כלל הראי׳ דמדסתים‬

‫אבל תמוה‪ ,‬כי בספרי זוטא סתם ‪,.‬חוזרי! חלילה כמין עטרה״‪,‬‬

‫בכהנ״ל נראה שהי׳ ״כמעט בעיגול״ — שהרי תיבת ״קנה״ מובאה‬

‫שמשמעו ‪..‬מקיפים אותו סביב )מכל הצדדים(׳־‪ ,‬ולא ‪.,‬כחצי עיגול׳־‪.‬‬

‫במ״כ מקומות בתושב״כ‪ ,‬ובכ״מ מוכרח שהוא קו ישר‪ .‬ולא מצאתי‬

‫ואולי הכוונה שהקיפו רק מלפנים — כדוגמת חצי גור! עגולה‬

‫‪(in‬‬

‫ע״ע אף פ״א שמוכרח שזהו באופן אחר‪.‬‬

‫בסנהדריו‬

‫וכמדומה שישנם עטרות המקיפות הראש רק מלפנים‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫נ‬

‫אשר לא־יהודים ציירו ברומי‪ ,‬ועל ״שער הנצחוך׳ של‬

‫שיראו את הכתוב ורשום שם‪ ,‬בכדי להשפילם וכו׳‬

‫טיטוס ימ״ש !‬

‫וכר‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫בשטיטוס הרשע החריב את ביהמ״ק‪ ,‬ציוה לקחת‬

‫נמצא‪ ,‬שציור קני המנורה כחצאי קשת )כמו שהם‬

‫את כלי המקדש ולהביאם לרומי‪ :‬ול״כבודו״ של הרשע‬

‫מצויירים על שער טיטום( צריך להביא לזעקת שבר‬

‫בנו ברומי ״שער נצחון״ הנושא את שמו‪ :‬שער טיטוס‪.‬‬

‫— נוסף ע״ז וגם זה עיקר שזהו היפו רש״י והרמב״ם‬

‫על שער זה ציירו את נשיאת כלי המקדש השבויים‬

‫וכו׳ — גם מפני שזה נותן הסכם מסויים וכו׳ ר״ל‬

‫ובתוכם את המנורה — ובציור המנורה על שער‬

‫להציור שעל שער טיטוס‪ ,‬שנעשה כדי לצער יהודים‬

‫טיטוס ששת הקנים הם כחצאי קשת‪.‬‬

‫ולהשפילם!‬

‫שנוסף לזה שציור המנורה שעל שער טיטוס אינו‬

‫תמורת זה שציור המנורה צריך להזכיר ליהודי‬

‫מדוייק כלל ׳ — הרי זה נעשה‪ ,‬כמובן‪ ,‬כדי להראות‬

‫—‬

‫‪5‬‬

‫ולעוררו‬

‫שתפקידו הוא להיות ״לאור גויים״‬

‫‪16‬‬

‫ולבטא את השליטה והממשלה של רומי על היהודים‬

‫״עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה ביש­‬

‫ר״ל‪ ,‬עד שחקקו שם בכמה מקומות את התיבות‬

‫ר א ל ״ — עושים את צורת המנורה באופן המזכיר את‬

‫״יודעא‬ ‫זמנים‬

‫קאפטא״ )״יהודה )יהודים( שבויים״(‪ .‬והיו‬ ‫שבהם היו מכריחים יהודים לבוא להשער‪,‬‬

‫‪(14‬‬

‫כהערת הר״י קאפח בפיה״מ דהרמב׳׳ם שהו״ל‪ .‬וכן בתו״ש‬

‫‪(!5‬‬

‫כמו שהעירו כו״כ — שאין בה רגלים וכוי‪ ,‬אף שבמנחות‬

‫‪1,‬‬

‫ההיפר ממש — שרומי ניצחה את היהודים‪ ,‬ר״ל!‬ ‫ה‪ .‬ויהי רצון שבקרוב ממש תבוא הגאולה‬ ‫האמתית והשלימה ותהי׳ לנו המנורה כפשוטה ובש־‬ ‫לימותה ״י בבית המקדש השלישי‪ ,‬וכולם יראו את‬ ‫תבנית המנורה‪.‬‬

‫שם‪.‬‬ ‫)כח‪ ,‬ב( מפורש שהיו בה רגלים‪.‬‬ ‫— י״א אשר המנורות שנשבו ע״י טיטוס היו מהעשר מנורות‬

‫ומשה ואהרן עמהם ‪ ,‬ונראה בעיני בשר‪ ,‬ותחזינה‬ ‫‪19‬‬

‫עינינו — את קיום הציווי ״דבר אל אהרן גו׳ בהעלותר‬ ‫את הנרות״‪ ,‬הדלקת המנורה‪,‬‬

‫שעשה שלמה )ראה יוםיפון פצ״ה — הוצאת הומינר(‪ .‬אבל ]נוסף‬

‫כפשוטה ממש ובמהרה בימינו ממש‪.‬‬

‫לזה שמסתבר לומר שהמנורות דשלמה לא היו בבית שניי‪ ,‬הרי גם‬ ‫אם נאמר שצורת המנורה שעל שער טיטום היא כצורת מנורות‬

‫*‬

‫דשלמהן — בפשטות‪ ,‬נ״ל שמנורות שלמה נעשו כצורת מנורת‬ ‫מ ש ה ״ ‪ ,‬כי ]נוסף לזה שכן מ פ ו ר ש בפי׳ רש׳׳י עה״ת תרומה )כה‪ ,‬ט(‪,‬‬

‫על״ ״שער הנצחון״ שבנו ברומי ע״ש טיטוס ימ״ש‬

‫הנה גם ע״ד ה ה ל כ ה מסתבר לומר כן‪ ,‬כין‪ :‬א( למה ישנה ויחדש‬

‫— לאחר נצחונו על ירושלים — חקוק )ציור של(‬

‫צורה אחרת?! ב( מפורש )ברייתא דמלאכת המשכן פ״י‪ .‬וראה‬ ‫ירושלמי שקלים פ״ו ה״ג‪ .‬תוספתא מנחות פי׳׳א‪ ,‬ו( שגם מנורות‬ ‫שלמה היו כ ש ר י ם לעבודה )וכן מוכח במנחות צח‪ ,‬ב‪ :‬מצינו מנורה‬ ‫בצפון(‪ :‬ולפרש״י )ד״ה על כולן מנחות צט‪ ,‬א(*•* — לדיעה אחת‬ ‫שם‪ .‬וכן‬

‫)מנחות‬

‫ברייתא‬

‫דמלאכת‬

‫המשכן‪,‬‬

‫ירושלמי‬

‫שקלים‬

‫מנורה‪ ,‬שיש אומרים שזהו הציור של המנורה שבבית‬ ‫המקדש‪.‬‬

‫והמנורה מצויירת שם באופן שששת קני‬

‫המנורה‬

‫נמשכים ועולים )מהקנה האמצעי( כחצאי‬

‫קשת‪.‬‬

‫ותוספתא מנחות שם( היתה הדלקת המנורה )לפעמים( רק בשל‬ ‫שלמה‪ .‬וכן סתם במדרש הגדול תרומה כה‪ ,‬כ ג • ״ ‪.‬‬ ‫ובכל אופן‪ :‬גם את״ל דמנורות שלמה לא היו כצורת מנורת‬ ‫משה )וע״פ זה ציירו המנורה שעל שער טיטוס( — למה לצייר ע ת ה‬ ‫המנורה בצורת מנורות שלמה‪ ,‬ולא במנורת משה‪ ,‬דלכו׳׳ע הוא‬

‫ולכאורה‪:‬‬

‫רש״י כותב בפירושי שקני המנורה‬

‫״באלכסון נמשכין ועוליך‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שנמשכים בשיפוע‬ ‫ישר‪,‬‬

‫שהרי‬

‫זהו‬

‫הפירוש‬

‫של‬

‫״קנה״‬

‫בתושב״כ‬

‫ובתושבע״פ — צמח ישר‪ ,‬כמו שרואים על שפת כל‬

‫העיקר!‬

‫•(‬ ‫רי־ד‬

‫ר א ה ר״ה כד‪ ,‬ב ) ו ש ־ ‪ 0‬בזמן החשמונאים‪ .‬אבל ר א ה תנסי‬

‫‪(16‬‬

‫הוא‬

‫‪(17‬‬

‫ל י ו מ א נ נ א ‪ .‬ב( ב נ ו ג ע ל ש ו ל ח ו ו ח ש ע ש ה ש ל מ ה ‪ .‬א ל א ש ג ם‬

‫מסיים‬

‫ש מ ס ת ב ר ש ל א היו בבית שני‪.‬‬

‫״ (‬

‫ע״ש‪.‬‬

‫וכן מ ו כ ח ב מ ד ר ש ה ג ד ו ל ת ה ו מ ה נכה‪ ,‬בג( ש ה ו צ ר ך ל ש ל ו ל‬

‫ש א ץ בעשיית שולחנות )ומנורות(‬

‫ד ש ל מ ה מ ש ו ס ״ ל א ת ו ס י ף עליו־׳‬

‫) ו א ת ח נ ן יג‪ .‬א(‪ ,‬כ י ״ כ ך ה י ת ה ב י ד ם מ ס ו ר ת מ פ י מ ש ה ‪ . .‬י ה ו ב ו ע ש ב‬ ‫שולחנות עשר‬ ‫ח ר ו מ ה )כה‪,‬‬ ‫•״(‬ ‫שלמה‪.‬‬

‫מנורות ‪ . .‬הכל‬

‫ישעי׳ מב‪ ,‬ו‪ .‬שם מט‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫להעיר מיל״ש מלכים )רמז קפה(‪ :‬מנורה ‪ . .‬כנגד שבעים‬

‫אומות שכל זמן שהנרות דולקות היו מתכבשים‪.‬‬ ‫‪ (18‬דכל מעשי משה נצחיים )ראה סוטה ט‪ ,‬א‪ .‬צפע״נ עה״ת‬ ‫ריש פ׳ תרומה‪ .‬ועוד(‪.‬‬ ‫‪ ( 1 9‬תוד׳׳ה אחד פסחים קיד‪ ,‬ב‪ .‬וראה יומא ה‪ ,‬ב‪.‬‬

‫ב כ ת ב מ א ת ה״׳‪ .‬ו ע ד ״ ז ה ו א בבחיי‬

‫י(‪.‬‬

‫בנוגע לשולחנות דשלמה‪ ,‬שמזה מובן גס בנוגע למנורות‬

‫‪c‬‬

‫לשלימות העניו מועתק כאן בענין הנ׳׳ל ממקום אחר‪.‬‬

‫המייל‪.‬‬ ‫‪(1‬‬

‫תרומה כה‪ ,‬לב‪.‬‬

‫סי׳ ח‪ :‬גביעי וקני המנורה‬ ‫יאור ‪ :‬וכך צויירו קני המנורה ע״י הרמב׳׳ם )כמו‬ ‫‪2‬‬

‫שרואים בציור המנורה שבגוף כי״ק הרמב׳׳ם ‪ ,‬וכמו‬ ‫‪3‬‬

‫שהעיד ר׳ אברהם בן הרמב״ם״‪ ,‬שזה שאביו צייר את‬ ‫קני המנורה ״ביושר ‪ . .‬לא בעיגול״ הוא בכוונה( —‬ ‫הרי אי״ז מתאים עם ציור המנורה שעל השער הנ״ל‪,‬‬ ‫שהוא לכאורה ענין של ״עדות ראי׳״?‬ ‫וי״ל הביאור בזה — בפשטות‪ :‬המנורה החקוקה‬ ‫על השער אינה הציור )הנכון( של המנורה שבמקדש‪.‬‬

‫נא‬

‫מלכתחילה אינו של המנורה שבמקדש‪ ,‬אלא ממנורה‬ ‫א ח ר ת שהי׳ בה דמיון מסויים להמנורה שבמקדש* ‪.‬‬ ‫‪6‬‬

‫‪6‬‬

‫מאחר שהמנורה שבמקדש היתה בעלת חשיבות‬ ‫גדולה ביותר‪ ,‬היו רגילים לעשות מנורות בתבנית‬ ‫הדומה למנורה שבמקדש‪ ,‬ובפרט עובדי הע״ז — לע״ז‬ ‫שלהם )וזהו הביאור דהוספת ציור ‪ . .‬דרקון שהוא‬ ‫ע״זי( — ולפי אחת המנורות האלו עשו את ציור‬ ‫המנורה שעל השער‪.‬‬

‫וכמו שרואים בציור ההוא עוד כמה וכמה פרטים‬ ‫שאינם מתאימים עם תבנית המנורה שבמקדש ‪ ,‬עד‬ ‫‪5‬‬

‫שב״מנורה״ שעל השער מצויירת צורת דרקון!‬ ‫לכן מסתבר לומר‪ ,‬שציור המנורה שעל השער‬

‫‪(6‬‬

‫ולהעיר שבס׳ יוסיפון)פצ״ה( איתא שהביאו לטיטוס שתי‬

‫מנורות ממנורות הזהב אשר היו במקדש‪ .‬ו ע ׳ פ מ ש נ י ת ) ל ע י ל הערה‬ ‫‪ .15‬ע׳׳ש( שבמקדש שני לא היו העשר מנורות שעשה שלמה‪ ,‬צ׳׳ל‬ ‫לכאורה שמנורות הנ״ל לא ה י ו ) ש ת י ה ם עכ״פ( לעבודה‪ .‬אבל ראה‬

‫‪ (2‬ראה פרש״י שמות )ב‪ ,‬ג( ראב״ע ועוד שם‪.‬‬ ‫‪0‬‬

‫בפיה״מ מנחות ספ״ג )נדפס בהוצאת קאפח(‪ — .‬והעירני‬

‫חכם א׳ שלאחרונה נתפרסם שכ״ה גם בכת״י דס׳ היד בהל׳ ביהב״ח‬ ‫פ״ג סה״י)שהרמב״ם צייר שם המנורה כבפיהימ(‪ ,‬אלא — שנשמט‬ ‫ע״י המדפיסים‪ — .‬וראה בפרטיות והציורים לקמן בנספחים‪.‬‬ ‫‪(4‬‬

‫בפירושו עה״ת תרומה שם‪.‬‬

‫‪(5‬‬

‫וכמו שהעיר הר״י קאפח בהוצאתו דפיה״מ להרמב״ם‪.‬‬

‫משנה סוף חגיגה‪ :‬כל הכלים כו׳ שניים כוי‪.‬‬ ‫ובפשטות י״ל שהיו מהמנורות שבהם הנרות דרמב״ם הל׳‬ ‫ביהב״ח בסופן‪.‬‬ ‫•‪ (6‬אבל להעיר מהשקו׳׳ט )ראה פתחי תשובה יו״ד סקמ״א‬ ‫סקי׳׳ד‪ .‬ועוד( אם אסור לעשות מנורה של ד ק נ י ם ‪ .‬א פ י ל ו חסר איזה‬ ‫דבר המעכב״‪.‬‬ ‫‪ (7‬ע״ז מב‪ ,‬ב )במשנה(‪.‬‬

‫צילום צמר המנורה שבגוף כתב יד קודש הרמב״ם‬

‫נג‬

‫סימן ט‬

‫עשיית הארון‬ ‫‪ . . .‬י ש להעיר כמה ‪ . .‬ומובן מהבא לקמן מה‬

‫יש לתרץ כי הארון ענינו רק כלי ל״ושכנתי בתוכם״‪,‬‬

‫א(‬

‫שזהו כללות ענין כל התומ״צ‪ .‬והציווי לעשותו אף‬

‫בתכלית בנין ביהב״ח‪ .‬ב( בעשיית הארון — )והארכתי‬

‫שהוא ״מעשה מיוחד״‪ ,‬הרי ענינו כולל עניני ״התורה‬

‫שנלפענ״ד‬

‫בביאור‬

‫שיטת‬

‫והרמב״ן‪:‬‬

‫הרמב״ם‬

‫בכ״ז במק״א(‪:‬‬ ‫א( ברמב״ן)ר״פ תרומה‪ .‬וראה ג״כ רמב״ן פ׳ עקב‬ ‫י‪ ,‬ה( כי‪ :‬עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה‬ ‫שהוא‬

‫הארון‪.‬‬

‫ובספהמ״צ‬

‫להרמב״ם‬

‫מצוה כ‪:‬‬

‫היא‬

‫שצונו לבנות בית הבחירה לעבודה בו יהי׳ ההקרבה‬ ‫כוי‪ .‬וכן הוא ביד ריש הל׳ ביהב״ח‪ .‬ובסה״מ שורש יב‪.‬‬ ‫וכיון שמקרא מלא הוא בנוגע לכוונת מ״ע זו‬ ‫ד״ועשו לי מקדש״ שהיא ״ושכנתי בתוכם״ וכן בנוגע‬ ‫למקום ה״ושכנתי״ שהוא הארון)כהובא ברמב״ן( הרי‬ ‫א״א לומר שהרמב״ם חולק בזה על הרמב״ן‪ :‬וראי׳‬ ‫)ועכ״פ — זכר( לדבר גם מדברי הרמב״ם עצמו)מו״נ‬ ‫ח״ג פמ״ה( וז״ל‪ :‬וצוונו אנחנו שנבנה היכל לשמו‬ ‫יתעלה ונשים בו הארון שיש בו כר‪.‬‬ ‫ועכצ״ל שגם לדעת הרמב״ם החפץ במקדש הוא‬ ‫מנוחת השכינה‪ ,‬ובעיקרה הוא על הארון‪ ,‬ובמילא מובן‬ ‫שבו תלוי׳ גם שלימות קדושת המשכן‪.‬‬ ‫— ולכן המשכן בזמן שלא הי׳ בו הארון‪ ,‬הי׳ לו‬ ‫דין במה גדולה )תוספתא זבחים ספי״ג‪ .‬וראה ג״כ‬ ‫מאירי מגילה ט‪ ,‬ב(‪ .‬ואין להקשות מהא דביהמ״ק‬ ‫בקדושתו גם לאחר שנגנז )ואפילו לאחר שניטל(‬ ‫הארון — כי הוא לפי ש״שכינה אינה בטילה״)רמב״ם‬ ‫הל׳ ביהב״ח ספ״ו( משא״כ המשכן שהי׳ מלכתחילה רק‬ ‫״לפי שעה״‪ ,‬דירת עראי ולא מנוחה ונחלה‪— .‬‬ ‫אלא שהרמב״ם מדבר בענין המצות שנצטוו בנ״י‬ ‫לעשות בביה״ב )עבודת האדם(‪ ,‬והרמב״ן מדבר בענין‬ ‫וחפץ אשר במשכן עצמו‪ ,‬שהוא ״ושכנתי״ השראת‬ ‫השכינה שהיתה בו מלמעלה‪ .‬וזה הי׳ בעיקר ע״י‬ ‫הארון‪.‬‬ ‫ב( ידועה הקושיא על שלא מנה הרמב״ם עשיית‬ ‫הארון במנין המצות )ובפרט שמנה משאו בכתף‪,‬‬ ‫ושקו״ט בכ״ז בארוכה בפי׳ רי״פ פערלא לסהמ״צ‬ ‫לרס״ג בסופה פרשה נב(‪ .‬ולא עוד אלא שבסהמ״צ שם‬ ‫כשמבאר הטעם שאינו מונה את עשיית ״המנורה‬ ‫והשלחן והמזבח וזולתם״ כי ״כלם מחלקי המקדש‬ ‫והכל יקרא מקדש״‪ ,‬אינו מזכיר את הארון‪ — .‬ולכאורה‬

‫כולה״ ״המצות כולם״ ולכן נחשב כציווי כולל‪ ,‬וציווי‬ ‫כולל אינו נמנה במנין המצות )עיין שרש ד׳ בסהמ״צ‬ ‫להרמב״ם ונ״כ שם(‪ — .‬ובכ״ז נמנה בניו ביהב״ח אף‬ ‫שענינו ״ושכנתי בתוכם״‪ ,‬כי כבנין ביהב״ח ישנם עוד‬ ‫ענינים‪ :‬ההקרבה וכו׳ והם הם שנמנו בתרי״ג המצות‬ ‫— משא״כ בארון‪) .‬נתינת הלוחות בארון — לפי׳ זה‬ ‫— אינה אלא פרט מעניני)קדושת( הארון(‪ — .‬ובכ״ז‬ ‫מונה הרמב״ם מ״ע דמשא בכתף ומל״ת דלא יסורו‪ ,‬כי‬ ‫אין תלוי׳ בזה קדושת הארון וענינו ד״ושכנתי בתוכם״‪,‬‬ ‫כ״א ציווי מיוחד הוא לכהנים שישאוהו בכתף וכו׳‪.‬‬ ‫והנה פי׳ הנ״ל בשיטת הרמב״ם דוחק הוא‪ ,‬דסו״ס‬ ‫כיון שיש ציווי על ״מעשה מיוחד״‪ ,‬עשיית הארון —‬ ‫למה לא יכנס במנין המצות? ומה בכך שענינו כולל‪,‬‬ ‫כיון שנוסף ציווי ״מעשה מיוחד״‪ .‬ובמכש״כ ממ״ע‬ ‫דאמונת ה׳‬

‫דמנינן‪ ,‬אף‬

‫שענינה כולל עוד יותר‬

‫)ולהעיר מסה״מ להצ״צ ריש מצות האמנת אלקות(‪.‬‬ ‫ולכן נ״ל פי׳ שיטת הרמב״ם באופן אחר‪ ,‬ובהקדם‬ ‫התמי׳‬

‫גדולות‪ :‬א( למה השמיט הרמב״ם כל דיני‬

‫עשיית הארון? ב( איך זה נטל יאשיהו הארון ממקומו‬ ‫שנצטוו בנ״י לשומו שם וגנזו? ובש״ס )יומא נב‪ ,‬ב(‬ ‫מוכח שלא הי׳ זה ע״פ הציווי וכיו״ב כ״א שדאג שמא‬ ‫יגלה לבבל לאחרי זמן?‬ ‫ולתרץ כל הנ״ל י״ל — דמעשה יאשיהו מוכיח‬ ‫דקראי כפשוטם‪ ,‬דעשיית הארון והבאתו לקדה״ק הוא‬ ‫אך ורק כדי שיהי׳ ״ונועדתי לך שם״‪ .‬ולאחרי שנעשה‬ ‫זה ו״אינה בטילה״ לעולם — שוב לא מצאנו מצו ה‬ ‫בעשיית הארון‪ .‬אלא שכל זמן שישנו)ולאחרי שיתגלה‬ ‫לעת״ל( — נצטוו לשאתו בכתף ושלא יסירו הבדים‪.‬‬ ‫ולכן לא נמנית עשיית הארון במצות )לדורות( ולא‬ ‫הובאו דיני עשייתו‪ ,‬כי מאי דהוי הוי‪ ,‬ומזמן בנין‬ ‫ביהמ״ק הא׳ אין כל ציווי בזה‪ .‬ובזה מתורץ ג״כ הא‬ ‫דבמלחמות פלשתים וכיו״ב לא גנזו את הארון עד‬ ‫עבור המלחמה — וע״פ הנ״ל מובן‪ ,‬כי אז נטילת‬ ‫הארון ממקומו הייתה מבטלת ה״ונועדתי לך שם״‪,‬‬ ‫שהרי בנטילתו הי׳ למשכן רק קדושת במה גדולה‬ ‫וכנ״ל‪) ,‬והטעם — שהייתה רק דירת עראי(‪.‬‬

‫נד‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫— ורק במקום פקו״נ )מיתת אנשי בית שמש —‬ ‫ש״א ו‪ ,‬יט — ומיתת עוזה — ש״ב ו‪ ,‬ז( הותר שלא‬ ‫להחזיר הארון למשכן —‬

‫בקה״ק‪ ,‬אף שלאח״ז בדרך ממילא לא תוכל להיות‬

‫וע״פ הנ״ל‪ ,‬מעשה יאשיהו — ראי׳ חזקה לשיטת‬

‫הנגיעה ביוהכ״פ )וכמה דוגמאות לזה‪ ,‬ואפילו בחיוב‬

‫הרמב״ם דאין מ״ע כלל )משנבנה ביהמ״ק( לעשות‬ ‫ארון‪ — .‬ולפע״ד כ״ז ברור וגם פשוט‪) .‬אלא שמ״מ‬ ‫הוצרך לגנוז את הארון בביהמ״ק דוקא ולא במקום‬

‫— וי״ל א( דהדאגה דיגלה לבבל מספיק כוחה לגנוז‬ ‫הארון בזמן שאין כל חיוב )אפילו לכתחילה( שיהי׳‬

‫ואיסור ברור(‪ .‬ב( מ״ד דצריר שיגע — יסבור כמ״ד‬ ‫דלא גנזו יאשיהו )אלא שניטל הארון לבבל(‪] .‬ודלא‬ ‫כפסק הרמב״ם — דנגנז[‪.‬‬ ‫*‬

‫אחר‪ ,‬כי אף ששכינה אינה בטילה‪ ,‬מ״מ כמה דרגות‬ ‫בהשראת השכינה שבביהמ״ק‪ ,‬כמפורש ביומא כא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫תניא פנ״ג‪ .‬ונצטוו במ״ע נצחית — שבביהמ״ק תהי׳‬ ‫אותה דרגת ההשראה שבאה ע״י שהכניסו לשם הארון‬ ‫באופו דדירת קבע‪ .‬ובעת שישראל זוכין יש דרגא‬ ‫נעלית מזו‪ :‬כשהארון נמצא )עכ״פ גנוז( בביהמ״ק‬ ‫כשנמצא במקומו בקדה״ק וכו׳(‪.‬‬

‫*‬

‫*‬

‫עפ״י הנ״ל לא הי׳ בארון שום עבודה )כמו בשאר‬ ‫כלי המשכן(‪ :‬וענינו הוא כלי להגילוי שמלמעלה‪.‬‬ ‫וצע״ק מעניו ההזי׳ על ביו הבדים וכוי‪ .‬וי״ל‬ ‫בהקדם התמי׳ איך הי׳ בזה כל אותן השנים שהי׳‬ ‫המשכן‬

‫בנוב‬

‫וגבעון‬

‫והארון‬

‫בקרית‬

‫יערים ועיר‬

‫ציון‪ .‬וע״כ צ״ל שהעיקר בזה מקום )בדי( הארון‬

‫אלא שעדיין יש להבין‪ :‬לדעת המ״ד )ירוש׳ יומא‬

‫שבקדה״ק‪ .‬אבל קשה למ״ד דהזי׳ על הכפורת צריך‬

‫פ״ה ה״ד( דהזי׳ על הכפורת צריך שיגע — איך זה גנז‬

‫שיגע בכפורת )ירושלמי שם(‪ .‬ועכצ״ל דגם לדידי׳ אינו‬

‫יאשיהו את הארון‪ ,‬שהרי)עכ״פ לכתחילה( צריך שיגע‪.‬‬

‫מעכב כלל ונוב וגבעון יוכיחו‪ .‬ועצ״ע‪.‬‬

‫נה‬

‫סימן י‬

‫מקום הארון וגניזתו‬ ‫ברמב״ם ריש פ״ד מהל׳ בית הבחירה ]לאחר‬

‫א‪.‬‬

‫שהוא כותב מה הי׳ בקדה״ק — ״אבן היתה בקדש‬ ‫הקדשים במערבו שעלי׳ הי׳ הארון מונח כו׳״ — הוא‬ ‫ממשיך[‪ :‬ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו‬ ‫ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות‬ ‫עמוקות ועקלקלות‪ ,‬ויאשיהוי המלך צוה וגנזו במקום‬ ‫שבנה שלמה‪ ,‬ש נ א מ ר ״ ‪ :‬ויאמר ללוים המבינים לכל‬ ‫ישראל הקדושים לה׳ תנו את ארון הקודש בבית אשר‬ ‫בנה שלמה בן דויד מלך ישראל‪ ,‬איו לכם משא בכתף‪,‬‬ ‫עתה עבדו את ה׳ אלקיכם וגו׳ ונגנז עמו מטה אהרן‬ ‫וכו׳ וכל אלו לא חזרו בבית שני‪ .‬ואף אורים ותומים‬ ‫שהיו בבית שני לא היו משיבין ברוח הקדש כו׳‪.‬‬ ‫וצריך‬

‫להבין )כמו שהקשו במפרשים (‪ :‬למאי‬

‫]נוסף לזה שהרמב״ם עצמו מבאר טעמוי למה‬ ‫״קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא״ — ״לפי‬ ‫שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה‬ ‫אינה בטלה״ ולכאורה אינו נוגע בזה דוקא )מקום(‬ ‫הארון‪ — ,‬גם אינו מובן[‪:‬‬ ‫‪8‬‬

‫לפי זה הו״ל להרמב״ם לומר בקיצור ובמפורש‬ ‫ש״ארון במקומו נגנז״‪ :‬אבל הרמב״ם —‬ ‫א( סותם ״בנה בו מקום לגנוז בו הארון״ — שיש‬ ‫לפרש שתיבת ״בו״ מתייחסת לה״בית״ )שכתוב לפני‬ ‫זה בסמוך( ולא ל״קדש הקדשים״)שלפני פניו(‪ .‬ונמצא‬ ‫שהעיקר חסר מן הספר — הענין דארון במקומו נגנז‬ ‫אינו מודגש בדברי הרמב״ם‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫נפק״מ להלכה כל אריכות וסיפור הדברים‪ ,‬היכן ואיך‬ ‫וע״י מי נגנז הארון? והרי דברי הרמב״ם בספרו יד‬ ‫החזקה ״להלכה אמורים ‪ . .‬ודברים שאין יוצא מהן דין‬ ‫מוסר והנהגה וידיעה‬

‫מהדינים ולא‬

‫הצריכה אין‬

‫ב( הרמב״ם אינו מביא ע״ז את הכתוב )המובא‬ ‫בגמרא ( ״ויהי שם עד היום הזה״‬ ‫‪9‬‬

‫‪,0‬‬

‫שמודגש בו‬

‫שהארון נמצא )גם עכשיו״( במקומו‪.‬‬ ‫ג(‬

‫ועיקר‪ :‬זה‬

‫אינו‬

‫מתרץ כלל למה‬

‫מביא‬

‫הרמב״ם )את הדיעה( אשר יאשיהו גנז את הארון‪,‬‬

‫מדרכו ז״ל להטפל בהם בחיבור זה״?‬ ‫יתירה מזו‪ :‬עניו זה )איך והיכן נגנז הארון(‬ ‫״במחלוקת שנוי״י• וא״כ לשם מה מכריע הרמב״ם‬

‫שאין זה נוגע כ ל ל להעניו‪ ,‬אם הארון במקומו נ ג נ ז‬

‫‪,2‬‬

‫)או בלשכת העצים(״‪.‬‬

‫כדברי האחד מאחר שלכאורה אין ענין זה נוגע‬ ‫‪4‬‬

‫לדינא?‬

‫‪ (7‬שם הט״ז‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫במפרשים תירצו ש״צורך גדול יש לרבינו‬ ‫‪2‬‬

‫בדבר זה לפי שיטתו שתפס לו לקמן בפ״ו מהל׳ הללו‬

‫‪5‬‬

‫‪ . .‬שקדושת הבית לא בטלה ‪ . .‬דסבר רבינו דהך‬ ‫מילתא דקדושת הבית לא בטלה אזלא כמאן דס״ל‬ ‫במקומו נגנז ‪ . .‬ועכ״פ לענין ביאת מקדש‬

‫ארון‬

‫מסתברא דבהכי תליא דהא כתיב )ל(מבית לפרוכת‬ ‫‪6‬‬

‫)ו(אל פני הכפורת וכו׳״‪.‬‬ ‫אבל תירוץ זה צ״ע כי‬

‫‪(8‬‬

‫ומפורש ברמב״ם )שם הי״ד( דקדושה זו נעשית )א( ע״י‬

‫מעשה הקידוש שקדשה שלמה‪) .‬ב( ביחד עם זה ש״קידש )שלמה(‬ ‫העזרה וירושלים״ — ולא מפני שהארון הוא במקומו‪.‬‬ ‫‪ (Q‬יומא שם‪ .‬ברייתא דמלאכת המשכן שם‪.‬‬ ‫‪(in‬‬

‫מלכים א ח‪ ,‬ח‪.‬‬

‫‪(11‬‬

‫שהרי זה נוגע בעיקר לדברי היעב״ץ‪ ,‬שלכן הנכנס לשם‬

‫וזמן הזה חייב‪ .‬עיי״ש‪.‬‬ ‫‪(!2‬‬

‫ובפרט דהא דיאשיהו גנזו אין מכריח לומר שלא גלה‬

‫לבבל‪ ,‬כמ״ש בכמה מפרשים )גבורת ארי ליומא )מילואים( נג‪ ,‬ב ד״ה‬ ‫תנו‪ .‬שער יוסף )להחיד״א( להוריות יב‪ ,‬א ד״ה צוה וגנזום( שי״ל‬ ‫דכו״ע מודי דארון נגנז בימי יאשיהו גם למ״ד דגלה לבבל )אלא‬ ‫שלמ״ד זה נתגלה למחריבים מקום גניזתו ונטלוהו(‪.‬‬

‫‪ (1‬יומא נב‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫•‪ (1‬דה״ב לה‪ ,‬ג‪ .‬וראה רד״ק שם‪ ,‬שהעתיק לשון דומה ללשון‬ ‫הרמב״ם )ו״בעת ‪ . .‬עקלקלות״( בשם רז״ל‪.‬‬ ‫‪(2‬‬

‫חידושים וביאורים להיעב״ץ על אתר‪ .‬וראה חת״ס לחולין‬

‫ז‪ ,‬א ד״ה קדושה ראשונה‪.‬‬ ‫ר(‬

‫יומא נג‪ ,‬סע״ב‪ .‬ברייתא דמלאכת המשכן פ״ז‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬

‫‪ (A‬ראה לקמן הערה ‪.12‬‬ ‫‪(5‬‬

‫בסופו )הט״ו(‪.‬‬

‫י«‬

‫אחרי טז‪ ,‬ב‪.‬‬

‫ואף שמזה שהרמכ״ם מסיים כ א ן ) ל א ח ר י שכותב ״וגנזו״( ״וכל‬ ‫אלו לא חזרו בבית שני״ לא משמע כ״ב שס״ל שגלה לבבל )וראה‬ ‫מאירי יומא נב‪ ,‬ב שמ״ד שבמקומו נגנז גנזו יאשיהו(‪ ,‬הרי םו״ס לא‬ ‫מודגש בלשון זה )דיאשיהו גנזו( עיקר המכוון בדבריו דבמקומו‬ ‫נגנז ונמצא שם עד היום‪ .‬וראה חסדי דוד לתוספתא סוטה )פי״ג‪ ,‬ב(‬ ‫דמ״ד דאריו במקומו נגנז פליג אתנא קמא‪ ,‬דםבר שלא גנזו יאשיהו‬ ‫כלל אלא נגנז מעצמו‪.‬‬ ‫רו(‬

‫ולהיעב״ץ שם נוגע רק הא דבמקומו נגנז )אף שהביא זה‬

‫רק בניגוד לדעה שגלה לבבל‪ ,‬ולא הביא הדיעה דנגנז בלשכת‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫נו‬

‫ד( יתירה מזו‪ :‬בשני הענינים )בגניזת הארון‪ ,‬ומי‬ ‫גנזו( מאריך הרמב״ם בכמה וכמה פרטים‪) :‬א( ששלמה‬ ‫המלך בנה את המקום לגניזת הארון‪:‬‬ ‫)ב( שהמקום הוא ״למטה במטמוניות עמוקות‬ ‫ועקלקלות״‪:‬‬ ‫)ג( שיאשיהו המלך צוה וגנזו — לא סתם גנזו ׳‪:‬‬ ‫‪4‬‬

‫)ד( ש״וגנזו במקום שבנה שלמה״ — לא ״וגנזו‬ ‫שם״‪:‬‬ ‫)ה( מביא ע״ז ראי׳ מהכתוב‪,‬‬ ‫)ו( ונוסף לזה הוא מעתיק מהכתוב גם התיבות‬ ‫)״ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה׳ ‪ . .‬בן‬ ‫דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את‬ ‫ה״א וגו׳״( שלכאורה אינם עניו לההוכחה ש״יאשיהו‬ ‫המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה״ —‬ ‫מהי הנפקותא לדינא מכל הפרטים הנ״ל?‬

‫ד( ויובן זה בהקדים דיוק בנוגע להמקום בו‬ ‫מביא הרמב״ם את ההלכה הזו‪:‬‬ ‫בתחילת הל׳ ביהב״ח כותב הרמב״ם ‪ :‬״אלו הן‬ ‫הדברים שהן עיקר בבנין הבית‪ ,‬עושין בו קדש וקדש‬ ‫הקדשים ‪ . .‬אולם כו׳״ ואח״כ ׳ כותב ״ועושין במקדש‬ ‫כלים וכו׳״ ומפרט את כלי המקדש ומקומן‪.‬‬ ‫‪18‬‬

‫‪9‬‬

‫בפרקים שלאח״ז — ב׳ וג׳ הוא מבאר צורת‬ ‫הכלים כו׳ ובפ״ד צורת הבית )כותלי הבית‪ ,‬היכל‪,‬‬ ‫שערים וכר(‪ .‬ולפי״ז צ״ב‪ :‬הרי הארון שייך לכאורה‬ ‫לכלי המקדש‪ ,‬ואיך מתאים)אריכות( בהלכה הנ״ל ע״ד‬ ‫גניזת הארון בפ״ד העוסק בצורת הבית?‬ ‫ומזה גופא משמע שזה שהארון עומד בקדה׳׳ק‬ ‫הוא)לדעת הרמב״ם( פרט בצורת הבית‪ :‬כלומר הארון‬ ‫אינו רק כלי שמצוי בקדש הקדשים )וכדוגמת כלי‬ ‫המקדש האחרים המצויים בהיכל וכר(‪ ,‬כי אם הוא‬ ‫חלק מקדש הקדשים )בנין( עצמו — כיון שהארון‬ ‫עושה את ביהמ״ק לבית לה׳׳ ‪ ,‬כמ״ש ונועדתי לך‬ ‫שם‪.‬‬ ‫‪20‬‬

‫ג‪ .‬גם צריך להבין‪:‬‬

‫‪2‬‬

‫א( מפשטות לשון הרמב״ם )״וידע שסופו ליחרב‬ ‫בנה בו מקום״( משמע ששלמה בנה את ה״מקום״‬ ‫בביהמ״ק מדעת עצמו )לפי ש״ידע שסופו ליחרב״(‪.‬‬ ‫ותמוה‪ :‬הרי כל חלקי ופרטי הבית נבנו ע״פ ציווי ה׳‬ ‫— ״הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל״ — וא״כ איך בנה‬ ‫שלמה ״מקום״ בביהמ״ק מדעת עצמו?‬ ‫‪,5‬‬

‫ב( מהו שהרמב״ם מסיים את הנ״ל )ובאריכות(‬ ‫בנוגע להאורים ותומים בבית שני‪ .‬לכאורה‪ :‬אף שיש‬ ‫לאו״ת צד השוה עם הארון בזה ש״לא חזרו בבית‬ ‫שני״•׳ — הרי כל ענין האו״ת אינו שייך להל׳ בית‬ ‫הבחירה כי אם אצל בגדי כהונה שמקומם בהל׳ כלי‬ ‫המקדש והעובדים בו )והרמב״ם אכן מזכירן שםלי(‬ ‫ולשם מה מביא הרמב״ם ענין זה כאן בהל׳ ביהב״ח‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫ובהכרח לומר ששייכות האו״ת להארון אינו רק‬ ‫במה שלא חזרו בבית שני‪ ,‬כי אם הם שייכים לעצם‬ ‫עניו הארון‪ ,‬ומה״ט מובא הדבר בהלכות אלו יחד עם‬ ‫דיני הארון‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫ןובזה מוסבר מה שאין הרמב״ם מונה את הארון‬ ‫בין כלי המקדש שהוא מפרט בהלכה הנ״ל )בתחילת‬ ‫הל׳ בית הבחירה(׳ ‪ :‬״ועושין במקדש כלים וכו׳״ — כי‬ ‫הארון אינו כלי)בפנ״ע(‪ :‬הוא חלק מקדש הקדשים [‪.‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪24‬‬

‫אלא שעפ״ז מתעוררת תמיהה גדולה‪ :‬לפי זה‬ ‫נמצא שבבית שני שבו לא היה הארון)במקומו(‪ ,‬לא הי׳‬ ‫קדש הקדשים )שהארון הוא חלק ממנו(‪ ,‬בשלימותו‪:‬‬ ‫כלומר שבבית שני הי׳ חסר )לא רק פרט‪ ,‬אלא( אחד‬

‫הדברים שהם ״עיקר בבנין הבית״?!‬ ‫וכדי‬

‫להסיר‬

‫תמיהה זו‪,‬‬

‫מביא‬

‫הרמב״ם‬

‫כל‬

‫‪ (18‬פ״א ה״ה‪.‬‬ ‫‪ (19‬היו ואילך‪.‬‬ ‫‪(20‬‬

‫משא״כ שאר‬

‫הכלים‪ ,‬דאף‬

‫שלדעת‬

‫הרמב״ם גם הס‬

‫נכללים בכלל מצות בנין ביהנדק‪ ,‬כמ״ש בםהמ״צ מ״ע כ ושם שרש‬ ‫יב — הרי זה רק שהם בכלל המ״ע דועשו לי מקדש באופן שיהי׳‬ ‫בית לה׳ מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות )רמב״ם ריש הל׳ בית‬ ‫הבחירה‪ .‬וראה בארוכה לעיל סימן א(‪ ,‬אבל סוים הם כלי המקדש‬

‫העצים(‪ ,‬לפי שרק אז שייך האיסור דביאת מקרש מ צ ד ״מבית‬

‫)כלשונו שם ריש הלכה ו(•‪ ,‬משא״כ הארון שהוא )היינו מציאותו‬

‫לפרוכת אל פני הכפורת״‪.‬‬

‫בבית קדה״ק( חלק ״בבניו הבית״‪.‬‬

‫‪(14‬‬

‫כיומא )נב‪ ,‬ב‪ .‬נג‪ ,‬סע״ב(‪ .‬ברייתא הנ״ל שם ]משא״כ‬

‫בהוריות יב‪ ,‬רע״א )ועד״ז בתוספתא סוטה פי״ג‪ ,‬ב(‪ :‬יאשיהו מ ל ן‬ ‫יהודה ‪ . .‬צוה וגנזום(‪.‬‬ ‫<•!(‬

‫דה״א כח‪ ,‬יט — הובא בהקדמת הרמב״ם לפיה״מ )בנוגע‬

‫למס׳ מדות(‪ .‬וראה עירובין קד‪ ,‬א‪ .‬סוכה נא‪ ,‬סע״ב‪.‬‬ ‫‪(!6‬‬

‫ראה יומא )כא‪ ,‬ב( שהאו״ת והארון הם מה״חמשה דברים‬

‫‪ (21‬ל׳ הרמב״ם ריש הל׳ ביהב״ח‪.‬‬ ‫‪(22‬‬

‫תרומה כה‪ ,‬כב‪ .‬וראה לעיל סימן ט ובהערות שם‪.‬‬

‫‪(23‬‬

‫ועד׳׳ז בסהמ״צ שם‪ ,‬כשמפרט הכלים שהם מכלל המ״ע‬

‫דבנין המקדש‪.‬‬ ‫‪(24‬‬

‫לכללות ענין זה ראה גם לעיל סימן ט‪ .‬סימן א הערה ‪24‬‬

‫וש״נ‪.‬‬

‫שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני״‪ .‬ראה כס״מ כאן‪.‬‬ ‫‪ (17‬פ״י ה״י‪.‬‬

‫•(‬

‫וראה לעיל סימן ד‬

‫סי י‪ :‬מקום הארון וגניזתו‬

‫נז‬

‫‪,‬‬

‫האריכות ע״ד גניזת הארון‪ ,‬שלפי״ז יובן שאף בבית‬

‫ליחרב )ולכן( בנה בו מקום לגנוז בו ה א ר ו ך —‬

‫שני לא הי׳ חסר ״בבנין הבית״ ‪.‬‬ ‫‪25‬‬

‫ה‪.‬‬

‫לפיכך מדגיש הרמב׳׳ם ש״שלמה כו׳ ידע שסופו‬

‫והביאור בזה‪ :‬מש״כ הרמב״ם ״ובעת שבנה‬

‫שלמה את הבית כו׳ בנה בו מקום לגנוז בו הארוז כו׳״‬ ‫כוונתו בזה לא להכריע היכן נגנז הארוז)שהרי מאי‬ ‫דהוה הוה(‪ ,‬אלא לחדש בזה דין בבנין הבית‪.‬‬

‫מלכתחילה בנה מקום של גניזה לצורך הארון ]כמו‬ ‫שהרמב״ם מדגיש שהמקום הי׳ )מתאים לגניזה( —‬ ‫״למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות״[‪ ,‬וממילא מובן‬ ‫שהוא‬

‫קידשו׳‬

‫‪3‬‬

‫בתור )מקום הארון וממילא( חלק‬

‫מקדש קדשים ‪.‬‬ ‫‪32‬‬

‫גניזת הארון אינה רק ענין של ״בדיעבד״ ולית‬ ‫ברירה ‪ ,‬אלא שמלכתחילה נקבע ב מ י ן הבית שהארון‬ ‫‪26‬‬

‫)כאילו( יהיו לו שני מקומות בביהמ״ק‪ :‬א( מקום גלוי‪,‬‬

‫ו‪.‬‬

‫עפי״ז‬

‫יובן‬

‫גם‬

‫הטעם‬

‫הרמב״ם‬

‫שכתב‬

‫ש״יאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה״‪:‬‬

‫על האבן שתיה בקדש הקדשים‪ :‬ב( מקום לגונזו‬

‫כדי להוכיח יותר שגניזת הארון במקום זה )לא‬

‫עמוקות‬

‫הי׳ ענין של בדיעבד‪ ,‬אלא כך( נקבע מלכתחילה )שזה‬

‫ועקלקלות״( — ואף מקום זה הוא מלכתחילה חלק‬

‫יהי׳ מקומו)הגנוז( של הארון בתור חלק מקדה״ק( —‬

‫״למטה״‬

‫הקדשים‬

‫מקדש‬

‫)״במטמוניות‬

‫מהבית ‪.‬‬ ‫‪27‬‬

‫כלומר‪:‬‬

‫מבאר הרמב״ם שגם גניזת הארון היתה )לא בעת‬ ‫גניזת‬

‫הארון אינה‬

‫ענין‬

‫נוסף לבית‬

‫ה ח ו ר ב ף — הזמן של בדיעבד‪ ,‬אלא( בשעה שביהמ״ק‬ ‫‪2‬‬

‫המקדש )שנעשה כדי)ובעת הצורך( לגנוז ולשמור את‬

‫לא הי׳ בסכנה כלל — כידוע תוקף יד ישראל בזמן‬

‫האדון( אלא שזהו דיו כבנין הבית‪ :‬כשם שלצורך‬

‫יאשיהו‪ ,‬ויתירה מזו‪ ,‬שההכנסה למקום גניזתו היתה‬

‫שלימות המקדש צריך שייבנה מקום )קדש קדשים( בו‬

‫ע״ד ומעין הכנסת הארון לקדש הקדשים ע״י שלמה‪:‬‬

‫יעמוד הארון באופו גלוי‪ ,‬כך צריך ביהמ״ק למקום‬ ‫גניזה‬

‫)בקדה״ק (‬ ‫‪28‬‬

‫בשביל‬

‫הארון‬

‫)ובזה‬

‫מובטחת‬

‫נצחיותו של קדש הקדשים‪ ,‬מאחר שהארון הוא חלק‬ ‫)עיקרי( ממנו כנ״ל(‪.‬‬

‫א( יאשיהו המלך הי׳ זה ש״צוה״ לגנזו )ע״ד‬ ‫הכנסתו לקדה״ק ע״י שלמה המלך( ‪ .‬ב( ההכנסה‬ ‫‪33‬‬

‫נעשתה ע״י ״הלוים המבינים לכל ישראל הקדושים‬ ‫לה׳״ — ע״ד שהי׳ בימי שלמה אשר ״ויביאו הכהנים‬ ‫‪34‬‬

‫וזהו פירוש דברי הרמב״ם ״ובעת שבנה שלמה כו׳‬ ‫וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום כר״‪ :‬לא ששלמה בנה‬ ‫את המקום מדעת עצמו ח״ו‪ ,‬אלא שבעת בנינו היה צריך‬ ‫לדעת שיחרב ונצטוה ובנה את מקום הגניזה‪:‬‬

‫את ארון ברית ה׳ אל מקומו״ ‪.‬‬ ‫‪35‬‬

‫ולכן מדייק הכתוב לומר הלשון ״תנו את ארון‬ ‫הקדש בבית אשר בנה שלמה גו׳״ שאי״ז פעולה של‬ ‫סילוק ונטילת הארון ממקומו‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬זהו ענין‬

‫הרי הארון צריך להיות בקדש הקדשים‪ :‬ולכן‬ ‫אילו הי׳ שלמה חופר סתם מקום למטה )ע״פ ציווי(‬ ‫בלא לדעת את תכליתו‪ ,‬היה יוצא שבעת הבנין׳ לא‬ ‫‪2‬‬

‫היה המקום מתקדש בתור מקום ל)קדושת( ארון‬

‫‪30‬‬

‫)בקדש הקדשים(‪.‬‬

‫‪ (31‬בי אף שדוד קידש עד התהום )זבחים כד‪ ,‬א(‪ .‬הרי גם‬ ‫שלמה קידש )הוסיף בקידוש( כל׳ הרמב״ם )ובפרט ע״י הקרבנות‬ ‫שלו וכר( ואכ״מ‪.‬‬ ‫‪(32‬‬

‫עפ׳׳ז יש לבאר מה שבייל הרמב״ם בהלכה זו ע׳־ד צנצנת‬

‫והרי לימוד צורת בית שני נוגע למ״ע לדורות של בנין‬

‫המן ומטה אהרן — הן בתחלת ההלכה ״ולפניו צנצנת המן ומטה‬

‫ביהב״ח )ראה פיהמ״ש להרמב״ם בהקדמתו בנוגע למס׳ מדות‪.‬‬

‫אהרן״‪ .‬והן בסופה ״ונגנז עמו מטה אהרן והצנצנת ושמן המשחה‬

‫‪(25‬‬

‫תויו״ט בפתיחתו למסי מדות‪ .‬לעיל בהפתיחה(‪.‬‬ ‫‪(26‬‬

‫להעיר מחסדי דוד לתוספתא שם דלמ״ד ארון במקומו‬

‫נגנז — ״בשעה שבאו האויבים למקדש‪ ,‬מעצמו נגנז במקומו״‪.‬‬ ‫‪ (27‬ראה תום׳ הרא״ש להוריות יב‪ ,‬א‪ .‬צפע״נ עה״ת בהפטרת‬ ‫פ׳ פקודי — שזהו מה שאמר שלמה )מלכים א ח‪ ,‬כט( ואשים שם‬ ‫מקום לארח‪.‬‬

‫וכל אלו לא חזרו כו׳״ — כי מזה מוכח עוד יותר שגם במקום שנגנז‬ ‫הארון הוי מקום ארון‪ ,‬שלכן בענינים אלה שדינם הוא להיות במקום‬ ‫הארון‪ ,‬נגנזו עמו )וראה גבורת ארי יומא נב‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ(‪.‬‬ ‫‪(33‬‬

‫עפ״ז תומתק הדגשת הרמב״ם‬

‫״ויאשיהו‬

‫המלך״‪ ,‬וכן‬

‫בלשון הפסוק שהביא ״שלמה בן דויד מלך ישראל״‪ ,‬כי הקידוש ובו׳‬ ‫קשור עם המלך — ראה רמב״ם שם פ״ו הי״א‪.‬‬

‫וע״פ הנ״ל ס״ד — שתובן פרק זה ברמב״ם הוא ע״ד‬

‫‪(34‬‬

‫מלכים א ח‪ ,‬ו‪.‬‬

‫צורת הכית‪ ,‬ובהלכה א׳ מפרש ע״ד קדש הקדשים )ושהארון הוא‬

‫‪(35‬‬

‫כדמוכח מסיום הפסוק שהביא כאן ״אין לכם מ ש א בכתף״‪,‬‬

‫‪(28‬‬

‫פרט וחלק ממנו( — מובן בפשטות שכוונת הרמב״ם ב״בנה בו‬ ‫מקום כו׳״ היא לקדה״ק‪.‬‬

‫שלדעת הרמב״ם )םהמ״צ מ״ע ל ד ( שהיא מצות הכהניס‪ ,‬שישאו‬ ‫הארון בכתף‪ .‬וגם לדעת הרמב״ו שם )שורש ג( שהיא מצות הלויים‪,‬‬

‫דבעינן קידוש בשעת בנין — ראה שבועות טו‪ ,‬ב‪.‬‬

‫בנדו״ד מוכרח שהכוונה כאן הוא לכהנים כיון שהוצרכו ליכנס‬

‫‪ (30‬ראה מנחות בז‪ ,‬סע״ב — דמקום הארון יש לו קדושת‬

‫לקדה״ק‪ ,‬ובמו שפירש הרמב״ן שם בהפסוק דמלכים הנ״ל ״ויביאו‬

‫‪(29‬‬

‫ארון ״מקום המקודש לקודש״‪.‬‬

‫הכהנים גו׳״‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫נח‬

‫של נתינה בבית ‪ .‬ומטעם זה מביא הרמב״ם גם את‬ ‫סיום הכתוב ״אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה״א‬ ‫גו׳״‪ ,‬שאע״פ שמכאן ואילף יהי׳ הארון במצב של גניזה‬ ‫וממילא ״אין לכם )האפשרות של( משא בכתף״ אי״ז‬ ‫חסרון בהעבודה שבביהמ״ק כי אם ״עבדו את ה״א גו׳״‬ ‫בביהמ״ק )כי לא נחסר עי״ז בבנין הבית(‪.‬‬ ‫‪36‬‬

‫ז‪ .‬עפ״י כהנ״ל יובן גם מה שהרמב״ם מסיים את‬ ‫ההלכה בהאריכות בעניו האורים ותומים בזמן בית‬ ‫שני‪:‬‬ ‫הרמב״ם מביא דוגמא למש״כ בתחלת ההלכה‬ ‫ע״ד הארון — שגם בבית שני הי׳ הארון כשלימות‬ ‫)היינו במקומו( אע״פ שהי׳ שינוי גדול בגלוי‪ ,‬שלא ראו‬ ‫אותו בביהמ״ק —‬ ‫שכן מצינו בענין האורים ותומים בבית שני‪:‬‬ ‫שלדעת הרמב״ם היו האורים ותומים בשלימותם אף‬ ‫בבית שניי ‪ :‬אע״פ שהי׳ שינוי גדול ״לא היו משיבין‬ ‫כו׳״ שלא היו שומעים אותם‪ ,‬כי הי׳ חסר בהגילוי‬ ‫שלהם )בתור אורים והומים( כפי שהי׳ בבית ראשון‪:‬‬ ‫אבל הם היו בשלימותם ולכן )כסיום דברי הרמב״ם(‬ ‫השלימו את מנין הבגדים של הכה״ג‪.‬‬ ‫‪3‬‬

‫ח‪ .‬ועפ״י כל האמור יוצא חידוש והפלאה לא רק‬ ‫בנוגע לשלימות המעלה והקדושה של הבית השני‪,‬‬ ‫שגם אז הי׳ קדש הקדשים בשלימותו והארון במקומו‪,‬‬ ‫אלא בזה מבוארת מעלה גם בקדושת בית ראשון‪:‬‬ ‫למרות שבחיצוניות לא הי׳ הבית־ראשון בנין‬ ‫נצחי‪ ,‬שהי׳ יכול להיות ואכן הי׳ חורבן הבית — אבל‬ ‫בפנימיותו אף בו ניתן ענין של נצחיות — שבבית‬ ‫ראשון ישנו מקום גניזה שבו לא הי׳ חורבן והארון הוא‬ ‫במקומו ״עד היום הזה״‪.‬‬ ‫זה שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה‬ ‫לעת״ל‪ ,‬הוא מחמת קדושת המקום ״מפני השכינה״‪,‬‬ ‫אבל כאן מחדש הרמב״ם ענין עמוק יותר‪ ,‬שגם הבנין‬ ‫גופו יש בו ענין וחלק שהוא ״לשעתו ולעתיד לבא״ —‬ ‫קדש הקדשים נבנה מלכתחילה לשעתו ולעת״ל‪ ,‬שיש‬ ‫לו מקום גניזה‪.‬‬

‫ט‪ .‬ע״פ הנ״ל גם יתוסף עומק בהקישור שבין ג׳‬ ‫בתי המקדש‪:‬‬ ‫אין זה שישנם ג׳ בתי מקדש )נפרדים( שיש‬ ‫שייכות בין זל״ז אלא בעיקר הם בית א ח ד ‪ :‬בית‬ ‫המקדש השני וכן השלישי אינו בית חדש )בחלק‬ ‫עיקרי(‪ ,‬אלא — הבית )הראשון( נבנה מחדש‪.‬‬ ‫‪38‬‬

‫כבר בבנינו של הבית הראשון נקבע ענין שהוא‬ ‫לשעתו ולעת״ל )כנ״ל(‪ ,‬נצחי‪ ,‬השני והשלישי‪.‬‬ ‫ןוי״ל שעד״ז הוא בתחיית המתים ‪ :‬אז לא ייבראו‬ ‫גופים חדשים לגמרי‪ ,‬אלא הגופים ייבנו מה״עצם‬ ‫ל ו ז ״ — שזהו עצם הגוף שלפני״ז‪ ,‬שבו אינו שייך‬ ‫שום הפסד )״חורבן״(‪.‬‬ ‫‪40‬‬

‫‪4,‬‬

‫וזהו הענין של ״בנה בו מקום לגנוז בו הארון״ —‬ ‫מקום הארון הוא ה״עצם״)עיקר‪ ,‬כנ״ל( של הביהמ״ק‪,‬‬ ‫שבו אינו שייר שום חורבן והפסד ‪ ,‬וממנו נבנה‬ ‫המקדש השני והשלישי[‪.‬‬ ‫‪42‬‬

‫י‪ .‬הלכה זו של הרמב״ם מביעה גם דברים‬ ‫נפלאים בכללות ענין החורבן והגלות‪:‬‬ ‫בהביהמ״ק מצ״ע לא היתה אפשרות לשום ענין‬ ‫של חורבן — אין אפשרות שהגוים בכח עצמם יהי׳‬ ‫להם ח״ו שליטה כל שהיא בהביהמ״ק‪ ,‬הבית לה׳‪:‬‬ ‫זה שבפועל הי׳ אפשר שיהי׳ חורבן הבית‪ ,‬הוא‬ ‫מפני שבהביהמ״ק גופא‪ ,‬בעת בנינו‪ ,‬היתה נתינת מקום‬ ‫ואפשריות להחורבן‪,‬‬ ‫וע״ד שהוא בנוגע ליהודי בכלל‪ ,‬שגוי מצ״ע אין‬ ‫לו שום שליטה על יהודי‪ ,‬אא״כ היהודי נותן מקום לזה‬ ‫)ע״י מעשיו ופעולותיו(‬ ‫ןויתירה מזו‪ :‬לא רק שאי אפשר שגוי יהי׳ לו‬ ‫שליטה על יהודי‪ ,‬אלא גם להבדיל וכו׳ ב״ד ופמליא‬ ‫של מעלה אין להם כביכול שליטה על יהודי‪ ,‬והדין‬ ‫שהם פוסקים על יהודי בהכרח שיהי׳ ב״הסכמתו״ של‬ ‫היהודי [‪.‬‬ ‫‪43‬‬

‫וזהו מש״כ הרמב״ם‪ ,‬שזה שהי׳ אפשר להיות‬ ‫חורבן הבית‪ ,‬הוא מפני שבעת שבנה שלמה את‬

‫‪(38‬‬ ‫‪(36‬‬

‫להעיר מרש״י יומא נב‪ ,‬ב ד״ה תנו‪ ,‬תוס׳ הרא״ש להוריות‬

‫‪(37‬‬

‫כמ״ש המפרשים )באר שבע סוטה מח‪ ,‬א‪ ,‬מרכבת המשנה‬

‫שם‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫ובפרט לדעת ה ר מ ב ״ ן ) ר י ש תרומה(‪ :‬עיקר החפץ במשכן‬

‫הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון‪.‬‬ ‫‪ (39‬ראה לקמן ח״ב שיחה ג ס״ד ואילך‪ .‬שם שיחה ז בארוכה‪.‬‬

‫הל׳ ביהב״ח שם‪ ,‬הכתב והקבלה‬

‫תצוה כח‪ ,‬ל‪ ,‬ועוד(‬

‫שלדעת‬

‫הרמב״ם )הל׳ ביהב״ח כאן‪ ,‬הל׳ כלי המקדש פ״י היי( אבני החשן הם‬ ‫האורים ותומים )ולא שם המפורש שהי׳ חסר בבית שני(‪ .‬וראה לקמן‬ ‫סימן יב‪ .‬וש״נ‪.‬‬

‫‪ (40‬ראה בכ״ז לקו״ש ח״ו ע׳ ‪ 83‬ואילך‪ .‬חי״ח ע׳ ‪ .248‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪ (41‬ב״ר פכ״ח‪ ,‬ג‪ .‬וש׳׳נ‪.‬‬ ‫‪ (42‬ראה בארוכה לקמן ח״ב שיחה ד סעיף י ואילך לענין‬ ‫הארון‪.‬‬

‫וראה לעיל הערה ‪.30‬‬

‫‪ (43‬ראה לקו״ש ח״ד ע׳ ‪ 1207‬ואילך‪.‬‬

‫סי׳ י‪ :‬מקום הארון ומיזתו‬ ‫המקדש‪ ,‬הרי לא רק שידע שסופו ליחרב‪ ,‬אלא שבתוך‬ ‫הבנין גופא הכניס את ה)נתינת( מקום לחורבנו —‬

‫להבטיח את‬

‫נט‬

‫הנצחיות של‬

‫הארון‬

‫וביהמ״ק‪:‬‬

‫עי״ז‬

‫הבטיחו שגם בבית השני לא יחסר ב״בנין הבית״‪ ,‬ועוד‬

‫״בנה בו מקום לגנוז בו הארון״‪.‬‬

‫יותר — זה הבטיח שהארון גופא יישאר כשלימות‬

‫יא‪ .‬אבל מזה גופא שבהזמן של בנין ביהמ״ק‬ ‫ביחד עם כל השמחה וה״שטורעם״ שהי׳ אז‪ ,‬חשב‬ ‫שלמה ע״ד חורבן הבית ולא עוד אלא שעשה פעולה‬ ‫בקשר לזה‪ ,‬מובן‪ ,‬אשר באמת )גם( החורבן נוגע ומביא‬ ‫להתכלית של בנין הבית‪.‬‬

‫וממנו ייבנה מחדש הבית השלישי )כנ״ל ס״ט(‪.‬‬

‫והביאור בזה‪:‬‬

‫בזה מרמז הרמב״ם את העילוי שנקבע בהמקדש‬ ‫ע״י ש״בנה בו מקום לגנוז בו הארון״‪ :‬אע״פ שב־‬

‫חורבן הבית לא הי׳ לשם החורבן עצמו ח״ו וח״ו‬ ‫— אלא כדי שעי״ז תיתוםף עלי׳ נעלית יותר — ירידה‬ ‫צורך עלי׳ — עד להבנין של הבית השלישי שיהי׳ בית‬ ‫נצחי‪ ,‬ואז תהי׳ השלימות בבנין ביהמ״ק‪ ,‬כי הוא יהי׳‬ ‫״בנינא דקוב״ה״ )״מקדש אדני כוננו ידיך״ (‪.‬‬ ‫‪44‬‬

‫יב‪ .‬עפי״ז יש לפרש ג״כ )בפנימיות הענינים( את‬ ‫ג׳ הלשונות שהרמב״ם כותב ע״ד המקום שנגנז בו‬ ‫הארון — ״במטמוניות עמוקות ועקלקלות״‪:‬‬

‫‪45‬‬

‫וזהו מש״כ הרמב״ם ״בעת שבנה שלמה את הבית‬ ‫מ ב ד ר ך ממילא( ידע שסופו ליחרב״ — מכיון שהי׳‬ ‫״בנינא דבר נש״ — ולכן ״בנה בו מקום לגנוז בו‬ ‫כו׳״‪ ,‬מלכתחילה הכניס בהבנין את ה)נתינת( מקום‬ ‫להחורבן‪ ,‬כדי שלאחרי זה יגיעו )ע״י הידידה של‬ ‫החורבן( להעלי׳ של הבית השלישי‪.‬‬ ‫‪46‬‬

‫וענין זה‪ ,‬שה״סופו ליחרב״ הוא לצורך העלי׳‬ ‫שלאח״ז‪ ,‬מודגש בהענין גופא ששלמה עשה — ״בנה‬ ‫בו מקום לגנוז בו את הארוך‪ ,‬שבזה ישנן שתי קצוות‪:‬‬ ‫זה מורה שהבית הוא באופן ש״םופו ליחרב״‪ ,‬אבל‬ ‫לאידך המטרה של בניית מקום הגניזה היא —‬

‫חיצוניות הרי זה‬

‫קשור עם ענין החורבן‪ ,‬״סופו‬

‫ליחרב״‪ ,‬אבל דוקא ע״י ירידה זו נעשית )ע״י התיקון‬ ‫והתשובה על הירידה—( העלי׳‪ :‬שמתגלית הבחי׳ של‬ ‫״מטמוניות‬

‫עמוקות״ —‬

‫המדריגות הכי‬

‫עליונות‬

‫באלקות שמצ״ע הם ״מטמוניות עמוקות״ )ל׳ רבים(‬ ‫״עמוק עמוק מי ימצאנו״ ‪ ,‬שע״י עבודה רגילה‪ ,‬באופן‬ ‫‪47‬‬

‫ישר‪ ,‬אין אפשרות להמשיכן‪:‬‬ ‫ודוקא ע״י עבודת התשובה‪ ,‬הבאה כשהאדם‬ ‫מתנהג )לא כמו שהאלקים עשה את האדם ישר ‪,‬‬ ‫אלא( בדרך של ״עקלקלות״ — נעשה מזה ״עקל­‬ ‫קלות״ למעליותא‪ ,‬שממשיכים את ה״מטמוניות עמו­‬ ‫קות״ )שאינן נמשכות בדרך אור ישר‪ ,‬אלא בדרך אור‬ ‫חוזר‪ ,‬״עקלקלות״(‪,‬‬ ‫‪48‬‬

‫שזה יהי׳ בגלוי בביהמ״ק השלישי‪ ,‬הבנין הנצחי‪,‬‬ ‫שיבנה ויתגלה במהרה בימינו ממש‪ ,‬בגאולה האמיתית‬ ‫והשלימה ע״י משיח צדקנו‪.‬‬ ‫‪(47‬‬

‫קהלת ז‪ ,‬כד‪ .‬ובפרש״י שם‪ :‬אין לו רשות להרהר בהן מה‬

‫‪(44‬‬

‫זח׳׳ג רכא‪ ,‬א‪ .‬ועד׳׳ז שם ח״א כח‪ ,‬א‪.‬‬

‫למעלה כ ר ומה לאחור — וראה חגיגה רפ״ב‪ ,‬תקו״ז ת״ע )קכז‪,‬‬

‫‪(45‬‬

‫בשלח טו‪ ,‬יז‪.‬‬

‫סע״א( חו׳׳ב ובשל״ה )ו‪ ,‬ב‪ .‬ח‪ ,‬א( קוצו של יו׳׳ד‪ .‬וראה ל ק ר ת ר׳יפ‬

‫‪(46‬‬

‫כמ״ש בזח״ג שם ‪,,‬ושלמה הוה ידע דבגין דהאי עובדא‬

‫מסעי‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬

‫דבר נש לא יתקיים״‪.‬‬

‫‪(48‬‬

‫קהלת שם‪ ,‬כט‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫ס‬

‫סימן יא‬

‫הכפורת והכרובים‬ ‫הארון‬

‫בלא כפורת״ ‪ .‬משא״כ להרמב״ן ש״ארון יקרא ‪. .‬‬

‫מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך״‬

‫בהיות הכפורת עליו״‪ ,‬אי אפשר לומר שהציווי הוא‬

‫יש מחלוקת בין רש״י להרמב״ן‪:‬‬

‫בלשון אשר ״משמעו יותר״ — להיפך‪ :‬״תתן״ —‬

‫א‪.‬‬

‫״ונתת‬

‫עה״פ׳‬

‫את‬

‫הכפורת‬

‫על‬

‫רש״י כותב הטעם שבפסוק זה ״נכפל״ הציווי‬ ‫״ואל הארון תתן את העדות״)הרי כבר נאמר לפני זה‬

‫‪12‬‬

‫״אחר שיתן הכפורת על הארון״ ‪.‬‬ ‫‪8‬‬

‫ב‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫״ונתת אל הארון את העדות״( — ״יש לומר שבא‬

‫אלא זהו חילוק להלכה בגדר הארון )והכפורת(‪:‬‬

‫ללמד שבעודו ארון לבדו בלא כפורת יתן תחילה‬ ‫‪3‬‬

‫העדות לתוכו ואח״כ יתן את הכפורת עליו״״‪.‬‬

‫ויש לומר‪ ,‬שאי״ז רק חילוק בהשם ״ארוך‪,‬‬

‫לדעת הרמב״ן הכפורת היא פרט וחלק מהארון‬ ‫ודוקא כשהכפורת מונחת על הארון אז הארון ב־‬

‫הרמב״ן עומד על דברי רש״י ומקשה‪ :‬אם הי׳ זה‬

‫שלימותו ]וי״ל שהוא ע״ד כבהארון גופא שהוא עשוי‬

‫צוואה משמעו יותר שאחר שיתן הכפורת על הארון‬

‫משלש תיבות ‪ ,‬ודוקא מכולם ביחד נעשית מציאות‬

‫כאשר אמר־‪ /‬יתן בארון את העדות‪ ,‬כי ארון יקרא‬

‫הארון — עד״ז הכפורת‪ ,‬שהיא כיסוי על הארון‪ ,‬היא‬

‫)גם ( בהיות הכפורת ע ל י ו ‪/‬‬

‫חלק מהארון[‪:‬‬

‫‪5‬‬

‫ד‬

‫‪13‬‬

‫היינו‪ :‬לרש״י ה״ארון לבדו״ — בלי הכפורת —‬ ‫נקרא בשם ״ארון״ ; ו ל כ ן כשנאמר ״ואל הארון תתן‬ ‫‪9‬‬

‫‪,0‬‬

‫את העדות״ משמעות הכתוב — אל ״הארון לבדו״‬

‫ולדעת רש״י הכפורת היא כלי בפנ״ע ׳‪ ,‬אלא‬ ‫‪4‬‬

‫שמקומה הוא על הארון ‪.‬‬ ‫‪,5‬‬

‫סברא‬

‫כמו שמצינו‬ ‫הרגוצובי ‪ ,‬אשר‬

‫זו‬

‫בנוגע‬

‫להלכה‪:‬‬

‫כ׳‬

‫‪,6‬‬

‫‪n‬‬

‫ת ר ו מ ה כ ה ‪ ,‬כא‪.‬‬

‫י(‬

‫כ ה ‪ ,‬טז‪.‬‬ ‫כ״ה‬

‫‪(5‬‬

‫‪7‬‬

‫‪18‬‬

‫בפרש׳׳י לפנינו‪ ,‬ובדפוס ראשון‪ ,‬וכן ברא״ם‬

‫ובכמה‬

‫מ פ ר ש י ם ‪ .‬א ב ל ב ר מ ב ״ ן ל א ה ו ע ת ק מ פ ר ש ״ י תיבת ״לבדו״‪.‬‬ ‫‪(I‬‬

‫ןמזה שבגמרא ׳ נקראת הכפורת ״כלי״)״ואין דנין‬ ‫כלי מהכשר כלי״(‪ ,‬וכן ממ״ש בתו״כ ״לפי שנאמר‬ ‫כפורת יכול יהי׳ כיסוי לארון ת״ל כפורת‪ ,‬כפורת‬ ‫לארון ואין כיסוי לארון״׳״‪ ,‬מובן אשר[‬

‫ע ד ״ ז פי׳ ב ת י ס ׳ ה ד ר ז ק נ י ם ופי׳ ה ר א ״ ש ע ה ״ ת ש ם ‪ .‬ו ע ו ד ‪.‬‬

‫וראה לקמן הערה‬ ‫‪(5‬‬

‫‪.9‬‬

‫ו ל ה ע י ר ש ב ר מ ב ״ ן ע ק ב )י‪ ,‬ה ( א כ ן מ ב י א פ ס ו ק ז ה ״שצ‪1‬וי‬

‫הכפורת‬

‫״לא הוי רק בשביל כיסוי אלא זה‬

‫מציאות בפ״ע רק צריך להניחו על ארון״ ‪ .‬ולפי״ז‬ ‫‪20‬‬

‫י נ ת ת א ת ה כ פ ו ר ת ג י ו א ל ה א ר ו ן ת ת ן א ת ה ע ד ו ת גו׳״‪.‬‬ ‫כן‬

‫‪(6‬‬

‫הועתק‬

‫ברא״ם‪.‬‬

‫וברמב״ן לפנינו‬

‫ליתא תיבת‬

‫״אמר״‬

‫)וראה ברמב״ן ה ו צ א ת ש ע ו ו ע ל ובהנםמן שם(‪ .‬ובטור ה א ר ו ך מביא‬ ‫מ ר מ ב ״ ן ״ א ד ר ב ה י ו ת ר הי׳ נ ר א ה ל ה פ ך ש א ח ר ש י ת ן ה כ פ ו ר ת ע ל י ו‬ ‫יתן ה ע ד ו ת כדכתיב ו א ל הארון תתן העדות״‪.‬‬ ‫‪(7‬‬

‫״וארוז נ ק ר א ע ם ה כ פ ו ר ת ש ע ל י ו ״ ‪ .‬ו ב כ ס ף מ ז ו ק ק ג ו ר ס ״כי א י ן ה א ר ו ן‬ ‫יקרא‬

‫ב א ר יצחק(‪ .‬ועי׳ ש ם ג ם בפי׳ ה ס ד ר בכתוב )לפרש״י(‬ ‫״ונתת‬

‫ב״ה ב ר מ ב ״ ן לפנינו‪ .‬ו ב ט ו ר ה א ר ו ך מ ס י י ם ב ד ב ר י ה ר מ ב ״ ן‬

‫יק ב ה י ו ת ה כ פ ו ר ת ״ ) ה ו ב א ב ר מ ב ״ ן ה ו צ א ת ש ע ו ו ע ל ‪ .‬ו ר א ה ש ם‬

‫פ ״ ‪,.‬כור ז ה ב ״‬

‫‪(12‬‬

‫— ל ה ג י ר ס א שלפנינו(‪.‬‬

‫את‬

‫הכפורת‬

‫על‬

‫הארון‬

‫מלמעלה״‬

‫)וראה‬

‫— דמקדים‬ ‫גם‬

‫מפרשים‬

‫ש ב ה ע ר ה ‪ .4‬ו ע ו ד ( ‪ .‬ו א כ ״ מ ‪.‬‬ ‫‪(13‬‬

‫ל ׳ ה ת נ ח ו מ א — ו י ק ה ל ז‪ .‬ו ע ד ״ ז ה ו א ב פ ר ש ״ י ת ר ו מ ה ) כ ה ‪,‬‬

‫י א ( ‪ ,‬מ י ו מ א ע ב ‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(14‬‬

‫— פי׳ ה ר מ ב ״ ן ע צ מ ו בהפסוקים‪.‬‬

‫ו ר א ה ב מ פ ר ש י ר ש ״ י ) ר א ״ ם ‪ ,‬באר מ י ם חיים‪ ,‬מ ש כ י ל לדוד‪,‬‬

‫כ ן ב י א ר בגו״א בפי׳ ה ש נ י ה כ פ ל ב ה פ ס ו ק י ם ) ל א ב ד ב ר י‬

‫‪8‬׳‬

‫וראה לקמן סעיף ד‬

‫‪!9‬‬

‫כ״ה בפרש״י כנ״ל‪ ,‬א ב ל במקומות ש ב ה ע ר ה ‪ 4‬פירשו רק‬

‫ס ״ ד ) ו ר א ה ה ע ר ה ‪ .(36‬ו ל א כ ד ע ת ר ש ״ י ה מ ב ו א ר ל ק מ ן ב פ נ י ם ש ם ‪.‬‬

‫המציאות בפועל‪ :‬יפי׳ התום׳ ״לתת הלוחות בארון קודם שתשיב את‬

‫ועפ״ז יומתק שהקדים ש י מ ת בדי הארון לנתינת ה כ פ ו ר ת‬

‫הכפורת״‪ :‬ובפי׳ ה ר א ״ ש ״קודם נ ת י נ ת ה כ פ ו ר ת ת ת ן ה ת ו ר ה בתוכו״‬ ‫) ו ר א ה ל ק מ ן ה ע ר ה ‪.(36‬‬ ‫‪(10‬‬ ‫העדות‬

‫משא״כ‬ ‫בארון‬

‫להראב״ע‬

‫ואחר‬

‫תשיב‬

‫שם‬

‫״כמשפט‬

‫הכפורת״‪.‬‬

‫‪(16‬‬ ‫הי•‬

‫נותן‬

‫‪(17‬‬

‫ס ו כ ה ה‪ ,‬א‪.‬‬

‫הוא בחזקיני‬

‫״לפי‬

‫‪(18‬‬

‫א ח ר י טז‪ ,‬ב ) פ ר ש ה א‪ ,‬יא(‪.‬‬

‫‪(!9‬‬

‫והוא כגירםתנו בתו״כ וכפי פירוש רבנו ה ל ל בתו״כ שם‪.‬‬

‫וכבר‬

‫פשוטו״‪ .‬י ר א ה רא״ם ואוה״ח שם‪.‬‬ ‫‪(II‬‬

‫‪(IS‬‬

‫) פ ק ו ד י מ ‪ ,‬כ(‪.‬‬ ‫ע ה ״ ת ת ר ו מ ה ) כ ה ‪ ,‬יז(‪ .‬ו י ק ה ל ) ל ז ‪ ,‬ו ( ‪.‬‬

‫הלשון‬

‫ועד״ז‬

‫רש״י(‪ .‬א ב ל ביאורו ש ם ה ו א ב ה ת א ם ל ד ע ת ה ר מ ב ״ ן ה מ ב ו א ר ל ק מ ן‬

‫ו צ ״ ע ב א ו ה ״ ח כ א ן ש כ ת ב ע ל ד ב ר י רש״י ד מ ש מ ע מ ד ב ר י ו‬

‫שהי׳ מקום ל ט ע ו ת שיתן ה ע ד ו ת ע ל הארון‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬

‫וראה ראב״ד וקרבן אהרן לתו״כ שם‪.‬‬ ‫‪(20‬‬

‫לשון הצפע״נ תרומה שם‪.‬‬

‫סי יא‪ :‬הכפורת והכרובים‬

‫סא‬

‫‪,‬‬

‫נפק״מ להלכה )כמ״ש הרגוצובי שם( ‪ :‬הכפורת הוי‬ ‫״כלי שרת מחמת הזאה של יום הכיפורים״‪ ,‬ולכן‬ ‫הכפורת צריכה לבוא משל ציבור‪ ,‬שלא יהי׳ ״שמו)של‬ ‫יחיד( כתוב עליו״‪ .‬משא״כ הארון אין לו דין כלי שרת‬ ‫)ולכן מצינו שבהארון נאמר ״ויעש בצלאל״ ‪ ,‬דלא‬ ‫כבכפורת (‪.‬‬ ‫‪21‬‬

‫‪22‬‬

‫בפנ״ע‪ ,‬יש לומר שהאיסור הוא גם בעשיית הארון‬ ‫בפנ״ע או הכפורת )עם הכרובים ( בפנ״ע‪.‬‬ ‫‪30‬‬

‫ד‪ .‬ההסברה במחלוקת הנ״ל )דרש״י והרמב״ן(‪,‬‬ ‫י״ל שזהו קשור עם החילוק בשיטתם בכללות ענין‬ ‫הארון‪:‬‬

‫‪23‬‬

‫הרמב״ן כ ׳ ש״עיקר החפץ במשכן הוא מקום‬ ‫מנוחת השכינה שהוא הארון כמו שאמר ונועדתי לך‬ ‫שם ודברתי אתך מעל הכפורת )על כן הקדים הארון‬ ‫והכפורת בכאן( כר״‪ ,‬וזה נפעל ע״י שנותנים את‬ ‫העדות אל הארון — ביחד עם הכפורת‪,‬‬ ‫‪3,‬‬

‫וי״ל עוד נפק״מ להלכה בין שני האופנים‪:‬‬

‫ג‪.‬‬

‫א( בהכוונה ד ל ש מ ה — שעושי הכפורת היו‬ ‫צריכים לכוון בעשיית הכפורת לשמה‪ :‬לדעת הרמב״ן‬ ‫נראה שזה הי׳ צריך)יכול?( להיות נכלל בהכוונה לשם‬ ‫הארון‪ ,‬ולדעת רש״י י״ל שהכוונה לשמה היתה צריכה‬ ‫להיות כוונה בפני ע צ מ ה — רק לשם הכפורת ‪.‬‬ ‫‪24‬‬

‫‪26‬‬

‫‪25‬‬

‫ב( באם נאמר שהאיסור לעשות דבר בתבנית‬ ‫המשכן )ומקדש( וכלי המקדש — הוא גם בנוגע‬ ‫להארוף ‪ :‬באם הכפורת היא חלק ממציאות הארון‪ ,‬אין‬ ‫האיסור אלא כשעושה את התבנית של שניהם —‬ ‫הארון והכפורת ‪ :‬אבל באם הכפורת היא מציאות‬ ‫‪22‬‬

‫‪2‬‬

‫‪2,,‬‬

‫‪(21‬‬

‫צפע״נ ויקהל שם‪ .‬וראה גם מ י ש בפ׳ תרומה כה‪ ,‬י‪ .‬צפע״נ‬

‫מהד״ת סז‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪(22‬‬

‫ויקהל לז‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪ (23‬שם לז‪ ,‬ו ) א ל א שבפשטות — בא בהמשך ל״ויעש בצלאל״‬ ‫שבתחילת העניו(‪.‬‬ ‫‪ (24‬ראה פרש״י תרומה כה‪ ,‬ח‪ .‬וראה בארוכה לעיל סימן ד‬

‫‪32‬‬

‫)וכמו שהוא כותב בנוגע למצות עשיית הארון‬ ‫— ״עשיית הארון והכפורת לשום שם העדות תמנה‬ ‫מצוה בפני עצמה״ (‪.‬‬ ‫‪33‬‬

‫‪34‬‬

‫היינו‪ ,‬שלא רק הארון הוא כלי להערות‪ ,‬אלא גם‬ ‫הכפורת )והכרובים ( היא לבוש וכלי להערות ‪,‬‬ ‫שעי״ז נפעל ונשלם מה ש״ונועדתי לך שם״‪.‬‬ ‫‪36‬‬

‫‪35‬‬

‫אבל לדעת רש״י תכליתם של הארון והכפורת הם‬ ‫ענינים שונים זמ״ז‪ :‬הארון הוא לצורך העדות‪ ,‬כדמוכח‬ ‫מזה שבסוף הציווי על עשיית הארון )לפני הציווי‬ ‫״ועשית כפורת גו׳״( אמרה תורה׳ ״ונתת אל הארון‬ ‫את העדות אשר אתן אליך״‪ ,‬שזהו לצורך התורה )כמו‬ ‫שפירש רש״י ״העדות״ — ״התורה שהיא לעדות ביני‬ ‫וביניכם שצויתי אתכם מצות הכתובות בה״(‪,‬‬ ‫‪3‬‬

‫בדין לשמה בכלים‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪(25‬‬

‫להעיר מש״ך עה״ת תרומה כה‪ ,‬יז‪ :‬מה צורך לומר האורך‬

‫והרוחב אם הכפורת על הארון ודאי שהוא כמדת ה א ר ו ן ‪ . .‬אלא בא‬ ‫ללמד על עשייתה שצריך שיכוין בעשייתה כוונה ידועה כר‪.‬‬ ‫‪ (26‬כן י״ל דנפק״מ אם גם ע״י השתתפות בהכפורת מקיים‬ ‫מש״כ‬

‫הרמב״ן )עה״ת שם‪ ,‬יו״ד(‪ :‬שיהיו כל ישראל משתתפין‬

‫בעשיית הארון כו׳ והעסק שיתנדב כל אחד כלי זהב אחד לארון או‬ ‫לעזור לבצלאל עזר מעט או שיכוונו לדבר‪.‬‬ ‫‪ (27‬ר״ה כד‪ ,‬סע״א‪ .‬ע״ז מג‪ ,‬סע״א‪ .‬מנחות כח‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם‬ ‫הלכות בית הבחירה פ״ז ה״י‪.‬‬ ‫‪ (28‬אבל במקומות הנ״ל לא הובא האיסור בנוגע להארון‪.‬‬ ‫וראה הערה הבאה‪ .‬ובצפע״נ מהד״ת שם‪ :‬אך מ״מ כ״ש גמור לא הוי‬ ‫ולכך לא חשבינן בגמ׳ ע״ז דמ״ג לחייב אמ עשה ארון תבנית ארון‪.‬‬

‫‪ (30‬ראה הערה הקודמת‪ .‬וראה לקמן ם״ה‪.‬‬ ‫‪(31‬‬

‫בפי׳ עה״ת ריש תרומה‪.‬‬

‫‪(32‬‬

‫תרומה כה‪ ,‬כב‪.‬‬

‫‪(33‬‬

‫בהשגותיו לסהמ׳׳צ להרמב׳׳ם מ׳׳ע לג‪ .‬וכן מנה ״עשיית‬

‫ארון וכפורת״ בהוספותיו לסהמ״צ שם במנין המ״ע )בסוף מצות‬ ‫ל״ת( ד״ה ואתה אם תבין‪.‬‬ ‫‪(34‬‬

‫וממשיך שם בהשגותיו‪ :‬ואל תחשוב לומר שלא תמנה‬

‫שלא נצטוינו לךורות ולא נעשה אלא ללוחות הברית ‪ . .‬אם נעלה‬ ‫על דעתנו שיאבד או שישבר מצוה לעשותו כמדה ראשונה לשום‬ ‫שם לוחות העדות כי בכך נצטוינו‪.‬‬ ‫‪ (35‬ראה לקמן סעיף הי‪.‬‬

‫ובמנ״ח מצוה צה לאחר שמקשה על הרמב״ם מדוע לא‬

‫‪ (36‬ראה גו״א הנ״ל )הערה ‪ (14‬דשניהם ארון וכפורת הם‬

‫הזכיר הצורה של הארון אף שהזכיר שמן המשחה‪ ,‬כתב ״ואף דשמן‬

‫כלים ומשמשים להעדות‪ .‬וראה אוה״ח שם‪ :‬עוד ירצה כי לא יניח‬

‫המשחה נ״מ דאסור לעשות כמתכונתו הא גם ארון אסור לעשות‬

‫העדות בארון עד שיהי׳ הארון שלם בכפורת הלום ולא קודם‪.‬‬

‫‪(29‬‬

‫כמו היכל דוגמת היכל ואפשר דארון הוא עם הכרובים כלי א׳ ואם‬

‫ולכאורה כ״מ גם לפי׳ הרא״ש הנ״ל הערה ‪) 4‬אף שהמציאות‬

‫כן כרובים בלא״ה אסור לעשות כמבואר שם במצות לא תעשון אתי‬

‫לדעתו היא להיפך( שגם הכפורת ״הוי משמש לעדות״ שממשיך‬

‫וארון בלא כרובים אין איסור ואפשר דמותר‪ .‬וצ״ע״‪.‬‬

‫״וא״כ מאי צריכה למימר דבר פשוט הוא שבסתום איך יתן העדות‬

‫העירני חכם א׳ דבתוס׳ ה ר א ״ ש ) ב נ י ברק — תשכ״ח( לר״ה כד‪ ,‬ב‬

‫שם‪ .‬וי״ל ש ר ״ ל אפילו לכסותו אם הוא מיושב כראוי לא תכסהו‬

‫סד״ה חוץ‪ :‬וי״ל דלא מקרי שמשי אלא א״כ עשה כלי שלס כמו‬

‫קודם נתינת העדות״ )וראה גם טור הארוך שם מה שתירץ אליבא‬

‫שלחן ומנורה וכן הארון עם הכפורת וכרובים‪ .‬ובהערות המו״ל שם‬

‫דרש״י(‪ .‬ולכאורה מובן מזה‪ ,‬שגם כפורת הוי משמש וכלי להעדות‪.‬‬

‫חוקר כנ״ל בנוגע לארון וכפורת כו׳‪ ,‬ומקשר זה במחלוקת רש״י‬

‫‪ (37‬כה‪ ,‬ט ז ) ו ר א ה רא״ם בפרשיי שם דכתב דהפסוק שם בא‬

‫והרמב״ן‪.‬‬

‫לומר התכלית דהארון ולא ציווי‪ ,‬אבל מפרשיי שם‪ ,‬משמע בבפנים(‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫סב‬

‫הארון הוא לשם העדות‪ ,‬משא״כ הכפורת‬ ‫שנאמרה לאזד׳ז היא ענין בפנ״ע — ״ונועדתי לך‬ ‫שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים גו׳‬ ‫כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל״‪ .‬יתירה מזו‪:‬‬ ‫לפרש״י עה״פ — אי״ז ענין של ״מנוחת השכינה״‪ ,‬אלא‬ ‫— ״כשאקבע מועד לך לדבר עמך אותו מקום אקבע‬ ‫למועד שאבוא שם לדבר אליך״ ‪.‬‬ ‫‪38‬‬

‫‪9‬ג‬

‫‪40‬‬

‫ולכן סובר רש״י שהכפורת היא כלי בפנ״ע ואינה‬ ‫חלק מן הארון‪.‬‬ ‫ה‪ .‬מצד החילוק הנ״ל )שבין רש״י והרמב״ן(‬ ‫בענין הכפורת )אם היא חלק מהארון או — כלי‬ ‫בפנ״ע( — יוצא חילוק גם בנוגע להכרובים שעל‬ ‫הכפורת‪ ,‬שגם בנוגע להכרובים אפ״ל ב׳ סברות ‪:‬‬ ‫‪4,‬‬

‫א( הכרובים הם פרט מהכפורת‪ :‬משני קצות‬ ‫הכפורת עשו מקשה את שני הכרובים ‪.‬‬ ‫‪42‬‬

‫ב( הכרובים הם לא רק פרט בהכפורת )שהכפורת‬ ‫היא חלק מהארון‪ ,‬בתור כלי להערות( — אלא‬ ‫הכרובים גופא הם חלק )נוסף( מהארון‪ :‬כשם‬ ‫שהכפורת היא חלק ממנו‪.‬‬ ‫לרש״י דם״ל שהכפורת היא כלי בפנ״ע מהארון‬ ‫)כנ״ל( — גם הכרובים אינם פרט בהארון‪ ,‬כמובן‪:‬‬ ‫יתירה מזו‪ :‬מפשטות המקראות משמע‪ ,‬שהכרובים‬ ‫אינם ענין בפנ״ע‪ ,‬אלא הם פרט בהכפורת‪ ,‬שלכן‪) :‬א(‬ ‫הכרובים הם נעשו ״ מ ק ש ה ‪ . .‬משני קצות‬ ‫הכפורת״ ־ ‪) ,‬ב( הם ״סוככים בכנפיהם על הכפורת ‪. .‬‬ ‫‪42‬‬

‫‪,‬‬

‫‪4‬‬

‫אל הכפורת יהיו פני הכרובים״ ‪ ,‬היינו שהכלי‬ ‫ל״ונועדתי ‪ . .‬ודברתי״״ היא ה כ פ ו ר ת ‪ ,‬אלא‬ ‫שבהכפורת גופא‪ ,‬בא הקול ״מבין שני הכרובים״‪.‬‬ ‫‪44‬‬

‫‪45‬‬

‫משא״כ הרמב״ן מבאר את עניו הכרובים‪ ,‬וז״ל‪:‬‬ ‫״והנה הוא במרכבה אשר ראה יחזקאל ‪ . .‬ואדע כי‬ ‫כרובים המה ולכך נקרא יושב הכרובים ‪ ,‬כי היו‬ ‫פורשי כנפים להורות שהם המרכבה נושאי הכבוד ‪. .‬‬ ‫ואם תחשוב עוד למה ‪ . .‬תוכל לדעת כי ראוי להם‬ ‫שיהיו פורשי כנפים למעלה כי הם כסא עליון וסוככים‬ ‫על העדות שהוא מכתב אלקים״‪,‬‬ ‫‪46‬‬

‫‪47‬‬

‫בזה הוא מבאר את הטעם שהכתוב חוזר עוה״פ‬ ‫״ונועדתי ‪ . .‬ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני‬ ‫הכרובים אשר על ארון העדות״ )אע״פ ש״בידוע‬ ‫שהכרובים הם על ארון העדות״( — כי תיבות אלו‬ ‫באות לבאר את תוכן ענין הכרובים‪ :‬״כי בעבור שיצוה‬ ‫בכרובים להיות פורשי כנפים למעלה ולא אמר למה‬ ‫יעשם כלל ומה שישמשו במשכן ולמה יהיו בענין הזה‪,‬‬ ‫לכך אמר עתה ונתת הכפורת עם כרוביו שהכל דבר‬ ‫א׳ על הארון מלמעלה‪ ,‬כי אל הארון תתן את העדות‬ ‫אשר אתן אליך כדי שיהי׳ לי כסא כבוד כי אני אועד‬ ‫לך שם ואשכין שכינתי עליהם ודברתי אתך מעל‬ ‫הכפורת מבין שני הכרובים בעבור שהוא על ארון‬ ‫העדות״‪.‬‬ ‫נמצא שהכרובים הם חלק מהארון בדיוק כמו‬ ‫הכפורת‪,‬‬ ‫וכל שלושת הללו הם ״מקום מנוחת השכינה״‪,‬‬ ‫ואדרבה‪ :‬הקב״ה נקרא ״יושב הכרובים״ ‪.‬‬ ‫‪48‬‬

‫‪(38‬‬

‫ולפ״ז יש לפרש שההוספה בפסוק זה)כה‪ ,‬כא( ״בא ל ל מ ו‬

‫שבעודו ארון לבדו בלא כפורת יתן תחלה העדות לתוכו ואח״כ יתן‬ ‫את הכפורת עליו״‪ ,‬היינו במעשה בפועל‪ ,‬דמהפסוק לפנ״ז יודעים‬ ‫רק ש א ץ זה ענינו‪ ,‬וכאן מוסיף שגם בפועל צ״ל הסדר כן‪ ,‬שבעודו‬ ‫ארון לבדו יתן תחלה העדות‪.‬‬ ‫‪(39‬‬

‫ו‪ .‬עפ״ז יובן גם טעם החילוק שבין‬ ‫והרמב״ן בנוגע לצורת הכרובים‪:‬‬

‫רש״י‬

‫הרמב״ן מפרש‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬שהכרובים הם ״במרכבה‬

‫וכדמשמע לפרש״י גם מזה שהוצרך לומר האורך והרוחב‬

‫של הכפורת — אף שהכפורת הוא ״כיסוי על ה א ר ו ן ‪ . .‬מניחו עליו‬ ‫כמין ד ף ״ ) ר ש ״ י שם כה‪ ,‬יז(‪ ,‬כנ״ל )הערה ‪ (25‬מש״ך עה״ת‪ — .‬אף‬ ‫שי״ל ששולל שלא יהי׳ הכפורת קצר מהנ״ל כיון שמניחו על עובי‬ ‫דב׳ ארונות הפנימיים )שני פעמים(‪ — .‬וראה פרש״י כה‪ ,‬יז ד״ה‬ ‫אמתיים וחצי‪ .‬כה‪ ,‬יא ד״ה זר זהב‪ .‬וראה הראב״ע )כה‪ ,‬יוד(‪.‬‬ ‫‪(40‬‬

‫וראה פרש״י תצוה בם‪ ,‬מב‪ .‬ולהעיר דשם הביא דיעה זו‬

‫‪(41‬‬

‫לשמה — בעת ה״מקשה״ )כנ״ל‬

‫ונפק״מ גם‬

‫בכוונת‬

‫בפנים(‪.‬‬ ‫‪ (42‬כה‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫בתחלת‬

‫‪(45‬‬

‫כפשטות הכתוב ״ונועדתי גו׳ ודברתי ‪ . .‬מ ע ל הכפורת‬

‫גו׳״‪ .‬ולהעיר דבפרש׳׳י תצוה שם כתב ״מעל הכפורת כמו שנאמר‬ ‫ודברתי אתך מ ע ל‬

‫הכפורת״‪ ,‬ולא הזכיר‬

‫״מבין הכרובים״‪ .‬וכו‬

‫בתרומה שם עה״פ העתיק מס״פ נשא רק ״מעל הכפורת״ וההמשך‬

‫כי״א‪.‬‬

‫‪(43‬‬

‫‪ (44‬כה‪ ,‬כ‪.‬‬

‫וראה פרש״י שם ד״ה מקשה תעשה ״הטיל זהב הרבה‬ ‫עשיית הכפורת והכה בפטיש ובקורנס באמצע וראשין‬

‫בולטיו למעלה וצייר הכרובים בבליטת קצותיו״‪.‬‬

‫רמז ב״וגו׳״‪ — .‬וצ״ע הישוב עפ״ז ד״יושב הכרובים״ — ראה לקמן‪.‬‬ ‫‪(46‬‬

‫עה״פ כאן כה‪ ,‬כא‪.‬‬

‫‪(47‬‬

‫שמואל א ד‪ ,‬ד‪ .‬ש״ב ו‪ ,‬ב‪ .‬דה״י־א יג‪ ,‬ו‪.‬‬

‫‪(48‬‬

‫וראה גם רמב״ן עקב י‪ ,‬ה‪ :‬והיתה המצוה הראשונה שם‬

‫ועשו ארון עצי שטים כי הוא עיקר הכוונה בכל המשכן להיות השם‬ ‫יושב הכרובים‪.‬‬

‫סי יא‪ :‬הכפורת והכרובים‬

‫סג‬

‫‪,‬‬

‫אשר ראה יחזקאל ‪ . .‬יושב הכרובים״‪ :‬משא״כ רש״י‬ ‫כותב ש״הכרובים ‪ . .‬דמות פרצוף תינוק להם״ ‪.‬‬ ‫‪50‬‬

‫‪4,‬‬

‫מנוחת‬

‫להרמב״ן עניו הכרובים הוא ״מקום‬ ‫השכינה״ ולכן הם בצורת מרכבה העליונה‪:‬‬

‫ורש״י לשיטתי׳ שהכפורת )והכרובים( אינה פרט‬ ‫בהארון )והעדות שבו(‪ ,‬אלא ענין וכלי בפני ע צ מ ו ‪,‬‬ ‫ולכן הכרובים הם ב״דמות פרצוף תינוק״ — שזה‬ ‫מדגיש את חיבתו של הקב״ה לישראל‪ ,‬וכמש״נ״ ״כי‬ ‫נער ישראל ואוהבהו״ )״פרצוף תינוק״(‪.‬‬ ‫‪5,‬‬

‫‪53‬‬

‫הכרובים‪ ,‬שהוא מאריך אשר ״על דרך הפשט״ הכוונה‬ ‫בשני הכרובים שהיו זכר ונקבה ״להודיע כמה ישראל‬ ‫חביביז לפני הקב״ה כחבת זכר ונקבה״‪ ,‬וכדאיתא‬ ‫בגמרא יומא״ ״בשעה שהיו ישראל עולין לרגל‬ ‫מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים‬ ‫שהיו מעורים זה בזה ואומרים להן ראו חבתכם לפני‬ ‫המקום כר״ ‪ .‬שכל זה מ ד ג י ש ״ את ״הפלגת הדביקות״‬ ‫שבין הקב״ה לישראל בלי שום אמצעי‪ ,‬כמו שהוא‬ ‫מאריך שם בזה[‪.‬‬ ‫‪56‬‬

‫ז‪.‬‬

‫כלומר‪ :‬הארון עם העדות שבו מורים על ענין‬

‫הביאור בזה בפנימיות הענינים‪:‬‬

‫התורה‪ :‬והכפורת אשר שם ״ונועדתי לך שם ודברתי‬

‫ענין הארון שבתוכו היו העדות — מורה על‬

‫אתך ‪ . .‬כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל״ —‬

‫התורה ‪ .‬וכמ״ש )גם( ברמב״ך שכל ישראל השתתפו‬

‫מדגישה את חביבות ישראל לפני הקב״ה )שלכן צורת‬

‫בעשיית הארון כדי ״שיזכו כולן לתורה״ ‪.‬‬

‫הכרובים היא ״פרצוף תינוק״(‪.‬‬

‫נמצא שלדעת הרמב״ן‪ ,‬שהכפורת )והכרובים( הם‬ ‫דבר אחד עם מציאות הארון )והעדות(‪ ,‬הרי גם זה‬ ‫ש״ונועדתי לך ‪ . .‬ודברתי אתך מעל הכפורת״ הוא‬ ‫קשור עם ענין התורה )הלוחות(‪.‬‬

‫]שזהו על דרך ביאורו של רבינו בחיי‬

‫‪54‬‬

‫בענין‬

‫‪ (49‬בה‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫‪ (50‬אף שבפי׳ התיבות ״יעשה אותה כרובים׳׳ בנוגע לפרוכת‬ ‫)תרומה כו‪ ,‬לא( כתב ״ציוריו של בריות יעשה בה״‪ .‬וראה בארוכה‬ ‫במפרשי התורה שם‪ .‬ובמפרשי רש״י בפירוש תיבת ״כרובים״‪ .‬וראה‬

‫‪58‬‬

‫‪60‬‬

‫משא״כ לרש״י‪ ,‬הם שני ענינים שונים — תורה‬ ‫וישראל‪.‬‬ ‫וי״ל שטעם החילוק ביניהם הוא‪:‬‬

‫תו״ש מילואים לפ׳ תרומה )נדפס בתו״ש חכ״ב( ס״ו‪.‬‬ ‫‪(51‬‬

‫להעיר מהשינויים בלשון רז״ל כשמנו חמשה דברים‬

‫שחסרו בבית שני‪:‬‬ ‫בירושלמי)תענית פ״ב ה״א‪ .‬מכות פ״ב םה״ו‪ .‬הוריות פ״ג ה״ב‪.‬‬ ‫ועד״ז בשהש״ר פ״ח‪ ,‬י )ג« נמנה רק הארון‪ :‬ביומא )כא‪ ,‬ב( ארון‬ ‫וכפורת וברובים• )אבל ״כולא חדא מ י ל ת א ׳ ) פ ר ש ״ י יומא שם ד״ה‬ ‫ארון( במנין החמשה דברים••(‪ :‬ובמדרשים )במדב״ר פט״ו‪ ,‬י בסופו‪.‬‬ ‫תנחומא‬

‫בהעלותך בסופו( נמנו הארון והכרובים וכשני דברים‬

‫מהחמשה•••‪.‬‬ ‫ולכאו׳ דוחק לומר שהכוונה בכרובים במדרשים הנ״ל היא‬

‫‪5‬‬

‫הרמב״ן יש ״דברים נעימים ‪. .‬‬ ‫בפירוש‬ ‫)‪0‬ליודעים ח ן ״ ‪ ,‬שהוא מבאר בגלוי ענינים של סודות‬ ‫התורה‪ ,‬שזה קשור עם בחינת ה״גילויים״‪ .‬ומצד‬ ‫הגילויים ישראל מתקשרין באורייתא ואורייתא‬ ‫בקוב״ה — הקשר שבין ישראל והקב״ה הוא ע״י‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫‪6,‬‬

‫‪62‬‬

‫משא״כ בפירוש רש״י‪ ,‬פשוטו של מקרא‪ ,‬נרגשת‬

‫להכרובים של שלמה דהיו על הארץ בקדה״ק לא ע״ג הארון —‬

‫הפשטות של יהודי‪ ,‬שהפשטות של יהודי היא דבר‬

‫ראה יומא כא‪ ,‬סע״א ובפרש״י שם‪ .‬ב״ב צט‪ ,‬א וברשב״ם שם‪.‬‬

‫אחד עם פשיטות העצמות ‪ .‬והתקשרות זו של ישראל‬

‫‪(52‬‬

‫הושע יא‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪(53‬‬

‫בעה״ט שם‪.‬‬

‫‪(54‬‬

‫תרומה כה‪ ,‬יח‪.‬‬

‫‪63‬‬

‫‪ (55‬נד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ (56‬ב״ה הלשון ביומא שם‪ .‬וברבינו בחיי הובא בשינוי לשון‬

‫•(‬

‫וראה גס וזדג קסא‪ ,‬רע־־ב‪ :‬קדש הקדשים דתמן שכינה‬

‫שריא וכפורת וכרובים וארון‪ .‬וראה לקוטי ל ו ״ צ שם מסמן לקמן‬ ‫הערה ‪ .(73‬ומחייב רכב‪ ,‬ב‪ :‬כית קדשי הקדשים וארון וכפורת‪.‬‬ ‫••(‬

‫קצת‪.‬‬ ‫‪(57‬‬

‫וראה מה שממשיך ש‪ :0‬והיי אפשר שהיו הכרובים האחד‬

‫כצורת אדם גדול והשני כצורת ילד קטן כענין שראה יחזקאל)סוכה‬

‫ובמאירי יומא שם חשבם לשנים‪ :‬א( ארון וכפורת‪ ,‬ב(‬

‫ה‪ ,‬ב( ‪ . .‬ויהי׳ זה להעיד על אהבתו לישראל כאהבת האב לבנו‬

‫כרובים‪ .‬ובכס׳־מ לרמב־׳ם הל־ ביהב׳־ח רפ׳׳ד‪ :‬ורבינו אפשר דחשבי‬

‫שהיא אהבה חזקה‪ ,‬אבל ר צ ה לעשות מ ש ל בדביקות גופני שאין‬

‫ארון וכפורת וכרובים כחלתא )ושכינה ורוה׳׳ק ואוית לא חשיב להו‬ ‫אלא כחדא( — דלא כ פ ר ש ״ ‪ .‬ולהעיר מלשון הגמרא )מנחות כז‪,‬‬ ‫סע־־ב( ‪.,‬אלא דמקדש שני דלא הוי ארון וכפורת״‪.‬‬ ‫•••(‬

‫וסוג בפ׳־ע מרז׳׳ל )יומא נב‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪ .‬וראה רמב־־ם הל־‬

‫ביהב״ח שם( משנגנו ארון נ ע ז עמו צנצנת כוי‪ ,‬דמשם אין ראי׳‬

‫למעלה ממנו‪.‬‬ ‫‪(58‬‬

‫כמבואר בארוכה במדרשי חז״ל ומפרשי התורה‪.‬‬

‫‪ (59‬כה‪ ,‬יוד‪.‬‬ ‫‪(60‬‬

‫שמו״ר פל״ד‪ ,‬ב‪ .‬וראה רבינו בחיי‪ ,‬אברבנאל עה׳׳פ‪ .‬ש׳־ך‬

‫עה׳׳ת‪ .‬ובכ׳׳מ‪.‬‬

‫דאינו מוכיר כפורת וכתבים בפ״ע‪ ,‬כי שם המדובר בדברים שהיו‬

‫‪(61‬‬

‫בקדה׳׳ק בפ״ע ואעפ׳־כ נגנוי עם הארון‪ .‬משא׳׳כ כפורת וכרובים‪.‬‬

‫‪ (62‬ראה זח״ג עג‪ ,‬א‪.‬‬

‫וראה אבות דר״נ פמ׳־א‪ ,‬יב‪.‬‬

‫‪ (63‬ראה לקוטי דבורים ח״ג תצא‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪.‬‬

‫רמב״ן בפתיחת פירושו עה׳׳ת בסופה‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב׳׳ח‬

‫סד‬ ‫בהקב״ה היא למעלה י ו ת ר‬

‫‪64‬‬

‫מההתקשרות שעל ידי‬

‫התורה כביכול‪.‬‬

‫מלמעלה״ הוא מפני שהכפורת היא למעלה‪ ,‬נעלית‬

‫וכידוע הפירוש במה שאמרו ״תלת קשרין‬ ‫מתקשרין״ )ולא תרין( כי ישנו קשר שבין ״קוב״ה‬ ‫ישראל ואורייתא״‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫‪65‬‬

‫ולכן מפרש רש״י שהכפורת )והכרובים( הם כלי‬ ‫בפנ״ע מהארון — כי הכפורת מבטאת את ההתקשרות‬ ‫שבין ישראל והקב״ה שלמעלה מהתורה‪.‬‬

‫העצמית‬

‫וע״פ מרז״ל‬

‫‪67‬‬

‫משא״כ לרש״י‪ ,‬הטעם שהכפורת היא ״על הארון‬

‫שמחשבתן של ישראל קדמה )אפילו(‬

‫לתורה‪.‬‬

‫יותר מהארון )והעדות שבו( ‪ ,‬ולכן הם מגינים על‬ ‫‪72‬‬

‫הארון — הכפורת הוא הכיסוי על הארון והעדות שבו‪,‬‬ ‫שומרים‬

‫הם‬

‫העצמית‬

‫על‬

‫התורה‪ .‬כי‬

‫ההתקשרות‬

‫מחמת‬

‫שבין ישראל וקוב״ה‪ ,‬ישראל‬

‫בתורה כידוע ‪ ,‬״ולאפשא לה״‬ ‫‪74‬‬

‫‪75‬‬

‫משפיעים‬

‫‪73‬‬

‫דוקא‪.‬‬

‫וזהו ג״כ הקשר עם הפירוש בכפורת — לשון‬ ‫כפרה ‪ ,‬כי הכח לכפרה על חטא הוא מצד שורש‬ ‫נשמות ישראל כמו שהם למעלה מהתורה ‪ .‬שלכן‪,‬‬ ‫אפילו כשהי׳ אצל יהודי חסרון בקיום התורה )היינו‪,‬‬ ‫שנעשה חסרון בהתקשרותו להקב״ה שע״י התורה(‪,‬‬ ‫בכחו למלא בחזרה את החסרון ולקבל את הכפרה ‪,‬‬ ‫— ועוד יותר מזה )ע״ד מעלת בעלי תשובה לגבי‬ ‫צדיקים( —‬ ‫‪76‬‬

‫‪77‬‬

‫וזהו ג״כ הביאור בפנימיות הענינים שהכרובים‬ ‫היו ב״דמות‬

‫פרצוף‬

‫דוקא — כי האהבה‬

‫תינוק״‬

‫העצמית שמאב לבן ‪ ,‬אינה קשורה עם מעלת הבן‪,‬‬ ‫‪68‬‬

‫אלא היא מפני שהם עצם אחד‪ .‬ואהבה עצמית זו היא‬ ‫בגילוי בנוגע לבנו קטן דוקא״ ‪.‬‬

‫‪78‬‬

‫‪6‬‬

‫ועד״ז האהבה העצמית של הקב״ה לישראל‪ ,‬אינה‬ ‫קשורה עם עבודתם הגלוי׳ בתורה ומצות‪ ,‬אלא היא‬ ‫מפני "שהם‬ ‫העצםיי(‪.‬‬

‫״חלק אלקה ממעל מ מ ש ״‬

‫‪70‬‬

‫ולכן מתבטאת האהבה העצמית לישראל‬ ‫‪(72‬‬

‫עפי״ז מובן‪ ,‬שישנו חילוק עיקרי בין רש״י‬

‫והרמב״ן בהטעם שהכפורת )עם הכרובים( מקומה הוא‬ ‫״על הארון מלמעלה״‪:‬‬ ‫להרמב״ן‬ ‫העדות‬

‫לפני ה׳ להיות נחת רוח לקונו״‪.‬‬

‫)חלק מן‬

‫ב״דמות פרצוף תינוק״ דוקא‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬

‫עד להפירוש הנעלה יותר בכפרה‬

‫‪79‬‬

‫— ״לכפר‬

‫גם‬

‫הכפורת‬

‫הכרובים קאי על למוד התינוקות‪ ,‬״ולזה היו על הכפורת והלוחות‬ ‫למטה• מהכפורת לומר שעיקר לימוד התורה הוא למוד התינוקות‬ ‫כ!־׳״‪ .‬וראה גם צרור המור שם )כה‪ ,‬יז(‪.‬‬ ‫ו‪(7‬‬

‫והכרובים הם‬

‫לצורך‬

‫שבארון )שלכן מדגיש הכתוב ״מבין שני‬

‫להעיר מש״ך עה׳ית שם )כה‪ ,‬יח( ד״ה ויש מי שפירש‪ ,‬דב׳‬

‫להעיר מלקוטי לוי״צ )הערות לזהר( ח״ב ריש ע׳ שעו‪:‬‬

‫כשמקדים הכרובים לארון הוא ע״ד שיפה כח הבן מכח האב ‪. .‬‬ ‫והבנים מוסיפים תום׳ יתרון בהאב מצד שרשם שלמעלה מהאב‬ ‫)בגלוי(‪.‬‬

‫הכרובים אשר על ארון העדות״‪ ,‬כמ״ש הרמב״ן‪ ,‬כנ״ל‬

‫‪ (74‬ראה זח״ג רכב‪ ,‬ב‪ .‬לקו״ת שלח נא‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬

‫סעיף ה׳(‪:‬‬

‫‪. (s7‬זח״א יב‪ ,‬ב‬ ‫‪ (76‬ראה שמו״ר פ״נ‪ ,‬ד‪ .‬תנחומא ויקהל יוד‪ .‬וראה ראב״ע‬ ‫תרומה כה‪ ,‬יז ובפירושו הקצר — הובא בם׳ החקירה להצ״צ צו‪,‬‬

‫‪(64‬‬

‫כמרז״ל שישראל קדמו לתורה )ב״ר פ״א‪ ,‬ד‪ .‬תדבא״ר‬

‫סעי׳א‪.‬‬ ‫‪ (77‬ראה המשך תער״ב ח״ג ע׳ א׳רנב ואילך‪ .‬ועוד‪.‬‬

‫פי״ד(‪ .‬וראה לקו״ת שה׳׳ש יט‪ ,‬ב־ג‪ .‬המשך תרס״ו ד״ה וידבר גו׳‬ ‫במדבר סיני‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫ובכן יתקדש( תרנ״ז‪ .‬לקו״ש חי״ח ע׳ ‪ .408‬ולהעיר מאוה״ת אמור‬ ‫)כרך ד( ע׳ א׳קה ואילך ע״ד הקשר שע״י תשובה שהוא למעלה‬ ‫מהקשר דישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקובייה‪.‬‬

‫‪ (78‬ראה ס׳ החקירה שם ד״לדברי יפת )בראב״ע שם‪ ,‬שמפרש‬ ‫‪,,‬כי כמוהו לכפר עליו כמו כסוי חטאה״( י״ל שהוא ע״ד על כ ל‬ ‫‪ s 6‬ר א ה ד״ה אמנם עדיין צ״ל דש״פ האזינו )המשך לד״ה(‬ ‫פשעים תכסה אהבה‪ ,‬א״כ האהבה היא כסוי חטאה״‪.‬‬ ‫ועפ״ז מובנת השייכות לכרובים שהם ״דמות פרצוף תינוק״ —‬ ‫עפמש״כ באגדת בראשית )פ״ה‪ ,‬א(‪ :‬כשם שבנו של אדם כשהוא‬ ‫תינוק קטן אם יחטא אין אביו מסלק עליו מפני שהוא קטן ‪ . .‬כך‬

‫‪ (66‬דלא כהגירסא תלת דרגין‪.‬‬

‫ישראל אפילו חוטאין כוי‪.‬‬

‫‪ (67‬ראה הערה ‪.64‬‬

‫‪(74‬‬

‫‪ (68‬ראה לקו״א להה״מ בתחלתו‪ .‬או׳׳ת בתחלתו‪.‬‬

‫אגה״ת פ׳׳ב‪.‬‬

‫‪ (69‬ראה בארוכה לקו״ש חכ״א ע׳ ‪ 20‬ואילך‪ .‬יש״)‪.‬‬ ‫‪(70‬‬

‫תניא רפ׳׳ב‪.‬‬

‫‪c‬‬

‫‪ (71‬ראה בארוכה ד״ה זאת תורת הבית תרפ׳׳ט )בסה״מ‬ ‫קונטרסים ח״א( פ״ד ואילך‪.‬‬

‫הכתוב׳‬ ‫למטה‬

‫‪0^3‬‬

‫ילה;‪1‬יר‬

‫מאוה־־ח שם‬

‫בסופו‪ :‬כי בא לרמוז לו )בסדר‬

‫ש ה ג ם שהכפורת למעלה מן העדות שהם בתוך הארון‬ ‫מהכפורת‬

‫כר‪.‬‬

‫סה‬ ‫סימן יב‬

‫אורים רתומים‬ ‫ברמב״ם הל׳ בית הבחירה פ״ד ה״א‪ :‬ואף‬

‫ןוכדמוכח מזה שלא הזכיר בענין עשיית בגדי‬

‫אורים ותומים שהיו בבית שני לא היו משיביז ברוח‬

‫כהונה״ את האו׳׳ת גם לא מנתינתן בחשן‪ ,‬וכן מוכח‬

‫א‪.‬‬

‫הקודש ולא היו נשאלין בהן שנאמר׳ עד עמוד כהו‬

‫בפיה״מ ‪ :‬״ושמיר נחש חופר אבנים ובו פתחו אורים‬

‫לאורים והומים‪ ,‬ולא היו עושין אותן אלא להשלים‬

‫ותומים״י‪-‬י[‬

‫בגדים לכהן גדול כדי שלא יהא מחוסר‬

‫שמונה‬ ‫בגדים ‪.‬‬

‫‪,2‬‬

‫ולכן מוכרח לומר שהאו״ת היו בבית שני אלא‬ ‫שלא היו נשאלין בהם‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫והראב״ד שם משיג וז״ל‪ :‬וחיסור בגדים שאמר‬ ‫אינו כלום שאינו מחשבון הבגדים ‪.‬‬

‫ולדעת‬

‫הרמב״ם ותום׳ י״ל )בנוגע למשמעות‬

‫הגמרא הנ״ל(‪) :‬א( לאחרי שמוכרח לתרץ כן בנוגע‬

‫‪3‬‬

‫וכ״כ רש״י בפירושו עה״ת עה״פ ״ונתת אל חשן‬ ‫‪4‬‬

‫לאש — ה״ה בנוגע לאו׳׳ת )ב( שבנוגע לאו״ת אין תמי׳‬

‫המשפט את האורים ואת התומים גו׳״‪ :‬את האורים ואת‬

‫כלל לומר שהאו״ת עצמם היו‪ ,‬אלא שלא היו נשאלין‬

‫שהי׳ נותנו‬

‫בהן‪ ,‬ולכן גם המקשה ס״ד לומר כן‪ ,‬משא״כ בנוגע‬

‫בתוך כפלי החשן שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם‬

‫לאש שזהו היפר טבע האש ש״סיוע לא מסייעא׳׳ ולכן‬

‫—‬

‫התומים‬

‫הוא כתב‬

‫שם‬

‫המפורש‬

‫את דבריו‪ .‬ובמקדש שני הי׳ החשן שאי אפשר לכהן‬ ‫גדול להיות מחוסר בגדים אבל אותו השם לא הי׳‬ ‫בתוכו‪ ,‬ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט שנאמר‬

‫‪5‬‬

‫ושאל לו במשפט האורים ‪) .‬והיינו‪ ,‬כי חסרון האו״ת‬ ‫‪6‬‬

‫אינו נוגע לעצם החשו כ״א לעניו ה״משפט״‪ ,‬ולכן אין‬

‫מקשה מאש דוקאי״‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫ומה שלא ס״ל לרש״י כן )שהאו׳׳ת הם אבני‬

‫החשו( גם ע״ד הפשט — מובן הוא‪ ,‬כי פשטות‬ ‫הכתובים הוא שהאו״ת לא היו אבני החשן כמ״ש ״ונתת‬

‫הכה״ג מחוסר בגדים בהעדרם‪ ,‬כמבואר במק״א* (‪.‬‬ ‫‪6‬‬

‫והנה מה שלא ם״ל לרש״י וכו׳ )ע״ד ההלכה(‬ ‫כדעת הרמב״ם ש״עשו בבית שני או״ת כדי להשלים‬ ‫שמונה בגדים״ אלא ״שלא היו נשאלין בהם כו׳ מפני‬ ‫שלא היתה שם רוה״ק״י — י״ל כי זהו דלא כמשמעות‬ ‫הגמרא כי רק בנוגע לאש מבואר שם ״אין מיהוה הוה‬ ‫‪8‬‬

‫סיוע לא מסייעא״ אבל בנוגע לשאר הדברים משמע‬ ‫שלא היו כלל‪.‬‬

‫ורש״ג ורנ״ג — הובאו באוצה״ג ברכות ד‪ ,‬א(‪ .‬הרלב״ג בשם רד׳ל‪.‬‬ ‫מדרש לק״ט תצוה כט‪ .‬וראה פי׳ רגמ״ה ב׳׳ב קכב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(11‬‬

‫הלי כלי המקדש פ׳׳ט‪.‬‬

‫‪(12‬‬

‫סוטה פייט מי״ב‪.‬‬

‫‪(13‬‬

‫ר״א‬

‫ובן‬

‫פירש‬

‫בנו‬

‫בפירושו‬

‫עה״ת‬

‫)תצוה כח‪,‬‬

‫ל(‪:‬‬

‫״והחכמים ז״ל אומרים שהם )האורים ותומים( תוארים לאבנים כוי״‪.‬‬ ‫ומסתבר שהוא הולך בשיטת הרמב״ם אביו‪.‬‬ ‫וי״ל דאזיל לשיטתו בפי׳ ״חשו״ בשם אבי אביו)שם‪ ,‬ד(‪ :‬״ואמר‬

‫ולהרמב״ם כתבו כמה מפרשים׳ שס״ל שאבני‬ ‫החשן הם האו״ת )כשיטת הגאונים וכו׳ (‬ ‫‪10‬‬

‫אבי אבא שגזרתו מן חש שטעמו מהירות התשובה אצל השאלה‬ ‫באורים ותומים כוי״‪ ,‬הרי שהאו״ת הם חלק מהחשן ואדרבה החשן‬ ‫נקי על שמם‪ .‬כי מכיון שהאו״ת הם אבני החשן‪ ,‬מובן שהאו״ת הם‬ ‫עיקר החשן ולכן נקרא על שמם‪.‬‬ ‫‪(!4‬‬

‫וראה במדב״ר )בהעלתן־ פט״ו‪ ,‬יו״ד( ותנחומא )בהעלתך‬

‫‪(1‬‬

‫עזרא ב‪ ,‬סג‪.‬‬

‫‪(2‬‬

‫ועד״ז כתב בהל׳ כלי המקדש פ״י ה״י‪.‬‬

‫ו( דלא חשיב האו״ת בין ה׳ דברים שנגנזו בבית שני‪ ,‬ולהרמב״ם אינו‬

‫‪(3‬‬

‫וראה כס״מ שם‪.‬‬

‫סותר )עכ״פ בפרט זה( להמבואר בש״ס שם‪ ,‬כי י״ל שבש״ס הכוונה‬

‫‪(4‬‬

‫תצוה כח‪ ,‬ל‪.‬‬

‫שלא היו נשאלין בהם‪ ,‬ובבמדב״ר הכוונה שמציאותם לא חסרה‪.‬‬

‫‪(5‬‬

‫פינחס כז‪ ,‬כא‪.‬‬

‫‪(6‬‬

‫ו י א ה עוד בזה — תוד״ה ואורים — יומא כא‪ ,‬ב‪ .‬רשב״ם‬

‫ב״ב קלג‪ ,‬ב ד״ה לגזבר‪ .‬ראב״ע אחרי טז‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫•א(‬

‫לקו״ש חי״א שיחה ב׳ לפי תצוה‪.‬‬

‫ובזה יבואר מה שבבמדב״ר ותנחומא )שם( מדייק שה׳ דברים‬ ‫״נגוזו״ משא״כ במקומות שנמנו האו״ת בין הה׳ דברים )יומא שם‪.‬‬ ‫ירושלמי הוריות פ״ג ה״ב‪ .‬וש״נ‪ .‬שהש״ר ח‪ ,‬ט( נאמר רק שחסרו‪ ,‬כי‬ ‫לשון גניזה מדגיש‬

‫שמציאותם הי׳ חסר ולכן לא חשיב האו״ת‬

‫‪(7‬‬

‫ל׳ הרמב״ם בהל׳ כלי המקדש שם‪.‬‬

‫לשיטת הרמב״ם )ואי״ז דומה להמבואר בגמרא בנוגע לאש דמיהוה‬

‫‪(8‬‬

‫יומא שם‪.‬‬

‫הוה סיוע לא מסייע‪ ,‬ומ״מ מונה אותו בין הה׳ דברים גם בבמדב״ר‬

‫ו>(‬

‫באר שבע סוטה מח‪ ,‬א‪ .‬מרכבת המשנה הלי ביהב״ח שם‪.‬‬

‫הכתב והקבלה תצוה כח‪ ,‬ל‪.‬‬ ‫‪ o n‬ראה תורה שלימה שם שכ״ה שיטת הגאונים )רה״ג‬

‫ובתנחומא הנ״ל‪ ,‬כי שם עכ״פ הי׳ ענין של גניזה בפעולת האש‬ ‫עצמו‪ ,‬משא״כ באו״ת שרק שלא היו נשאלין בהם(‪ ,‬משא״כ ״חסר״‬ ‫)שעכ״פ בדוחק י״ל( פי׳ שאינו כשלימות‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב׳׳ח‬

‫סו‬

‫אל חשן ה מ ש פ ט את האורים ואת חתומים גו׳״‪ ,‬ונכתב‬ ‫זה לאחרי כל ענין אבני החשן המבואר בכתוב לפני‬ ‫זה‪.‬‬ ‫והנה‬

‫רש״י אזיל לשיטתו )שהאו״ת הוא שם‬

‫המפורש( גם בפי׳ הגמרא ‪ ,‬וגם אזיל לשיטתו זו‬ ‫‪15‬‬

‫בפי׳‬

‫‪16‬‬

‫מנ״ל‬

‫ש״מלתא דלא כתיבא בהאי ענינא )דמילואים(‬ ‫)שמעכבים בימי המילואים(״ הכוונה לאו״ת‪,‬‬

‫משא״כ להסוברים שהאו״ת הם אבני החשןיי הרי ודאי‬ ‫שמעכבים )גם( בימי המילואים‪.‬‬ ‫וי״ל שהמאירי שפי׳ שהכוונה ״לבישת מכנסיים‬ ‫ועשירית האיפה״ אזיל לשיטתו בפירושו ׳ שכי‪ :‬וזהו‬ ‫שבבית שני אעפ״י שעשו בו או״ת להשלים מנין‬ ‫הבגדים ‪ . .‬מ״מ לא היו נשאלין בהם מפני שלא היתה‬ ‫‪8‬‬

‫בהם רוח הקדש )עדמ״ש הרמב״ם הנ״ל וכדלעיל‬ ‫שלשיטתו האו״ת הם אבני החשן(״‪.‬‬ ‫ג‪ .‬וי״ל שרש״י והרמב״ם אזלי לשיטתם גם בפי׳‬ ‫הגמרא ״פניו )של הכה״ג הנשאל( כלפי שכינה״‪,‬‬ ‫שרש״י פי׳ ‪ :‬״כלפי או״ת ושם המפורש שבתוך‬ ‫החשן״‪ .‬כי יתכן לקרוא האו״ת בשם שכינה כי הוא‬ ‫השם המפורש‪ .‬והרמב״ם לשיטתו )שאבני החשן הם‬ ‫האו״ת כנ״ל( מפרש שכלפי שכינה היינו הארון‪.‬‬ ‫‪20‬‬

‫‪21‬‬

‫‪22‬‬

‫ובזה יומתק מה שגם המאירי )שהולך בשיטת‬ ‫הרמב״ם‬

‫כנ״ל( מפ׳‬

‫בגמרא‬

‫‪23‬‬

‫שכלפי שכינה היינו‬

‫הארון כדעת הרמב״ם‪.‬‬

‫‪(19‬‬

‫וראה גם תוס׳ הרא״ש ב׳ ר״ת ותום׳ רי״ד מהדו״ק ב׳‬

‫רבינו ברוך שהכוונה ביומא )ה‪ ,‬ב( לפרישת שבעה‪.‬‬ ‫‪(15‬‬

‫יומא עג‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪(20‬‬

‫יומא עג‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪(16‬‬

‫שם ה‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪(21‬‬

‫שם ד״ה כלפי‪.‬‬

‫‪(17‬‬

‫ראה לעיל בפנים ובהערות ‪.13,10‬‬

‫‪(22‬‬

‫הל׳ כלי המקדש פ״י הי״א‪.‬‬

‫‪(18‬‬

‫יומא עא‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪(23‬‬

‫שם עא‪ ,‬ב‪.‬‬

‫סז‬ ‫סימן יג‬

‫חיוב ההיכל במעקה‬ ‫א‪.‬‬

‫עה״פ׳ ״כי תבנה בית חדש ועשית מעקה‬

‫לגגך״ איתא בספרי ‪ :‬״בית — לרבות היכל״‪ ,‬היינו‬ ‫‪2‬‬

‫שהמעקה שעל גגו של היכל המקדש הי׳ )לא רק‬ ‫‪3‬‬

‫שאינן ״גגך״ — אין להם בעלים ׳‪ :‬וא״כ גם היכל‬ ‫‪4‬‬

‫המקדש צריך להיות פטור ממעקה‪ ,‬כי למרות שהוא‬ ‫נבנה בחול‪ ,‬אינו נעשה עי״ז ״גגך״‪.‬‬

‫לנוי וכיו״ב‪ ,‬אלא( מחמת החיוב דמצות מעקה‪.‬‬

‫אין לומר שתירוצו הוא לפי טעמו של הרמב״ם‬

‫‪4‬‬

‫‪15‬‬

‫וידועה השאלה ‪ :‬הרי בתי כנסיות ובתי מדרשות‬

‫— שבתי כנסיות ובתי מדרשות פטורים ממעקה )לא‬

‫‪5‬‬

‫פטורין ממעקה‪ ,‬כמו שדרשו בגמרא ״גגך ‪ . .‬למעוטי‬

‫לפי שאינם של יחידים‪ ,‬אלא( ״לפי שאינן עשויים‬

‫בתי כנסיות ובתי מדרשות״ — א״כ למה היכל המקדש‬

‫לדירה״‪ :‬משא״כ ההיכל שבשעת בנינו עדיין חול הוא‪,‬‬

‫חייב במעקה?‬

‫ויכול לשמש לדירה‪ ,‬ולכן הוא חייב במעקה‪,‬‬

‫‪6‬‬

‫ב‪ .‬הרגוצוביי מתרץ ע״ז‪ ,‬שחלות חיוב מעקה‬ ‫הוא )כדאיתא בספרי ( ״משעת חידושו״ —‬ ‫‪9‬‬

‫‪8‬‬

‫מיד‬

‫משנבנה הבית )עוד לפני שמתחילין להשתמש בו״׳(‪:‬‬

‫כי ׳ אע״פ שבונין בחול ואח״כ מקדישין‪,‬‬ ‫‪6‬‬

‫הרי‬

‫מכיון שהוא נבנה לשם מקדש‪ ,‬מסתבר שלא השתמשו‬ ‫)או — שאסור להשתמש( בהבית לצרכי הדיוט ‪.‬‬ ‫‪17‬‬

‫ומאחר שבמקדש הדין ה ו א ״ שבונין בחול ואח״כ‬

‫ב( בית המחוייב במעקה — שעשאוהו אח״כ‬

‫מקדישין‪ ,‬נמצא שבשעת חידושו )כשהמקדש נבנה(‪,‬‬

‫ביהכנ״ס )וכיו״ב — בית הפטור ממעקה(‪ ,‬מתבטל‬

‫אין בו עדיין שום קדושה ולכן חייב אז במעקה‪.‬‬

‫ממילא חיוב המצוה דמעקה ‪.‬‬ ‫‪18‬‬

‫אבל תירוץ זה צע״ג ׳‪:‬‬

‫ג‪ .‬ויש לומר הביאור‬

‫‪2‬‬

‫א( זה שבתי כנסיות ובתי מדרשות פטורים‬ ‫ממעקה )אינו מפני שהם ״קודש״ ׳‪ ,‬אלא( הוא מפני‬ ‫‪3‬‬

‫בזה‪:‬‬

‫ר ש ״ י י י מסביר‪ ,‬שבתי כנסיות ובתי מדרשות אינם‬ ‫בכלל ״גגך״ מפני ״שאין חלק לאחד מהן בו שאף לבני‬ ‫עבר הים הוא״‪ .‬בזה מבאר רש״י במה שונים‬

‫בתי‬

‫כנסיות כו׳ מבית של שותפין‪:‬‬ ‫‪(1‬‬

‫תצא כב‪ ,‬ח‪.‬‬

‫‪(2‬‬

‫אף שיש מוחקים זה — הרי נוסף ע״ז שכן הוא בדפוס‬

‫ויניציא וכר — כן הוא גם בכת״י ה ס י פ ר י ) ר א ה הוצאות ר״מ א״ש‪,‬‬

‫שם ה״ב( מפורש שנתמעטו מ ג ג ך ״לפי שאינן עשויים לדירה״‪,‬‬ ‫כדלקמן בפנים‪.‬‬

‫האראוייץ — הובאו באנצ׳ תלמודית מעי היכל ע׳ מח(‪.‬‬ ‫‪(3‬‬

‫מדות פ״ד מ״ו‪ .‬רמב״ם הל׳ בית הבחירה פ״ד ה״ג‪.‬‬

‫‪(14‬‬

‫‪(4‬‬

‫כמו שפי׳ בספרי דבי רב לספרי שם‪.‬‬

‫ואולי י״ל )בדעת הצפע״נ(‪ ,‬ע״פ מ״ש במ״א )צפע״נ שו״ת‬

‫‪(5‬‬

‫ספרי דבי רב שם‪ .‬מנ״ח מצוה תקמו‪ .‬ועוד‪.‬‬

‫ווארשא סי׳ קיב‪ .‬וראה שו״ת דווינסק ח״ב םי״ב( בביאור פרש״י זה‪,‬‬

‫‪(6‬‬

‫חולין קלו‪ ,‬א‪.‬‬

‫ד״דבר שבקדושה אין בו קניו עצם״ — שזהו מחמת הקדושה שבו‪.‬‬

‫‪(7‬‬

‫ראה הנעתק בצפע״נ עה״ת תצא שם‪ .‬צפע״נ להל׳ בית‬

‫וא״כ במקדש קודם שמקדישין אותו אין שייך טעם זה‪.‬‬ ‫ולהעיר ממנ״ח שם‪ :‬שאינן בית דירה מכש״כ היכל וגם הוא‬

‫הבחירה שם )ירושלים תשל״ט( ובהנסמן שם‪.‬‬ ‫‪(8‬‬ ‫‪(9‬‬ ‫‪(10‬‬

‫תצא שם‪.‬‬

‫לגבוה ולא קרי גגך כי הוא של גבוה כמו שדרשינן בכל מקום שלך‬

‫כ״ה ביל״ש תצא שם‪ .‬ועוד‪ .‬ובספרי לפנינו‪ :‬חדשתו‪.‬‬

‫ולא של גבוה )אבל כותב זה רק בנוגע להיכל‪ ,‬ולא לביהכנ״ס כו׳‬

‫כן מפרש גם ברבינו הלל וספרי דבי רב לספרי שם‪ .‬אבל‬

‫שאינם ״של גבוה״ כ״א דבני העיר‪ .‬וראה לקמן סעיף ג(‪.‬‬

‫בתולדות אדם שם‪ :‬כשהוא חדש לו ויכנוס לדור בו‪.‬‬ ‫‪(11‬‬ ‫‪(12‬‬

‫כפרש״י חולין שם — נעתק לקמן בפנים )ר״ס ג(‪.‬‬

‫מעילה יד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫נוסף‬

‫על‬

‫העיקר‪,‬‬

‫שדין‬

‫הנ״ל‬

‫בספרי‬

‫דחייב‬

‫״משעת‬

‫‪(16‬‬ ‫הרמב״ם‪.‬‬

‫חידושו״ הוא דעת יחיד‪ ,‬ולא הובא ברמב״ם כ ו ׳ ) ר א ה ספרי דבי רב‬ ‫שם‪ .‬וראה מ ג ד ל עוז להל׳ רוצח ושמירת נפש פי״א ה״ג(‪.‬‬

‫‪(15‬‬

‫הל׳ רוצח כו׳ שם‪ .‬וכ״ה בשו״ע חו״מ םתכ״ז ס״ג‪.‬‬ ‫נוסף לזה שאא״פ לפרש כן בצפע״נ‪ ,‬שלא הביא שם דברי‬

‫‪(17‬‬

‫ולהעיר מהאיסור לבנות בית בתבנית היכל )ע״ז מג‪ ,‬א‪.‬‬

‫וש״נ‪ .‬רמב״ס הל׳ ביהב״ח פ״ז ה״י(‪.‬‬ ‫‪(18‬‬

‫‪ ( 1 3‬גבי מזוזה כתב הרמב״ם )הל׳ מזוזה פ״ו ה״ו( ש״פטירין‬

‫דבפטור ביהכנ״ם וכו׳ אין תנאי בזה שצ״ל נבנה מהחלתו‬

‫לפי שהן קדש״‪ ,‬אבל ]נוסף לזה שגם בזה פירש בחת״ס )שו״ת י ד ד‬

‫לשם זה‪ ,‬ולא כשקנו בית )דירה( ועשאוהו ביהכנ״ס כו׳ — ומעשה‬

‫סרפ״א( שהטעם הוא לפי שאינם ד י ר ת הדיוט‪ ,‬ודוקא דירת הדיוט‬

‫רב‪.‬‬

‫לא הובא טעם זה )אבל ראה הערה הבאה(‪ .‬וברמב״ם )הל׳ רוצח כו׳‬

‫סעיף ה ­‬

‫חייבת במזוזה ע״ש‪ .‬ועיין ל׳ החינוך מצוה תכג — הרי[ גבי מעקה‬

‫‪(19‬‬

‫חולין שם )בטעם הראשון‪ .‬בטעם השני — ראה לקמן‬

‫חידושים וביאורים בהל ביהב״ח‬

‫סח‬

‫‪,‬‬

‫הדין הוא‪ ,‬שבית של שותפין חייב במעקה‪ ,‬כמ״ש‬ ‫בגמרא ‪ ,‬שאע״פ שתיבת ״גגך״ משמעותה ״דידך אין‬ ‫דשותפות לא״‪ ,‬מ״מ‪ ,‬מאחר שבכתוב מפורש הטעם‬ ‫למעקה — ״כי יפול הנופל ממנו״‪ ,‬שמצד חשש זה אין‬ ‫נפק״מ אם זהו בית של יחיד או של שותפין‪ ,‬לכן בית‬ ‫של שותפין חייב במעקה —‬ ‫‪6‬‬

‫‪20‬‬

‫לפי״ז יוקשה‪ :‬במה נשתנו בתי כנסיות ובתי‬ ‫מדרשות שנתמעטו מתיבת ״גגך״? הרי אפילו אם אי״ז‬ ‫״גגך״‪ ,‬בהכרח להבטיח את החשש ד״כי יפול הנופל‬ ‫ממנו״‪.‬‬ ‫לכן מסביר רש״י‪ ,‬שבבתי כנסיות ובתי מדרשות‬ ‫אין על מי להטיל את החיוב‪ :‬החיוב דמעקה הוא על‬ ‫בעלי הבית )ובבית של שותפין — חל חיוב המעקה על‬ ‫כל אחד מהשותפין ועל כולם(‪ ,‬אבל בני העיר )שבנו‬ ‫את ביהכנ״ס או ביהמ״ד( אין חלק לאחד מהם‬ ‫בביהכנ״ס וביהמ״ד‪ ,‬כי ״אף לבני עבר הים הוא״ ‪,‬‬ ‫וממילא לא שייך להטיל עליהם את החיוב לעשות‬ ‫מעקה‪.‬‬ ‫!‪2‬‬

‫אין סתירה לזה מהא דמצינו שלגבי דינים‬ ‫אחרים נחשבים בני העיר כבעליו של בית הכנסת כו׳‬ ‫— כי בענין חיוב מעקה נוגע )לא רק קנין הגוף של‬ ‫ביהכנ״ם כו׳‪ ,‬שזה שייך רק לבני העיר‪ ,‬אלא גם( שיהי׳‬ ‫מקום שלו לדור בו ‪,‬‬

‫עפי״ז יתבאר גם הטעם שהיכל המקדש חייב‬

‫ד‪.‬‬ ‫במעקה‪:‬‬

‫כל ישראל הי׳ להם חלק במקדש‪) ,‬כעין( שותפות‪:‬‬ ‫הן במקום המקדש‪ ,‬שדוד המלך קנה מארונה היבוסי‬ ‫עם הכסף שגבה מכל השבטים ‪ :‬ועד״ז המקדש גופא‬ ‫הרי נבנה מנדבות הציבור )וכשם שכל ישראל‬ ‫השתתפו בנדבת המשכן‪ ,‬כך מסתבר‪ ,‬שכל ישראל‬ ‫השתתפו גם בהקופה ובהלשכה שממנה בנו את‬ ‫המקדש )או לקחו לבדק הבית((‪:‬‬ ‫‪27‬‬

‫ואע״פ שכשהיחיד נותן את נדבתו להקופה‪ ,‬זהו‬ ‫באופן ד״ימסרם לציבור יפה י פ ה ״ ) ל א כממון השייך‬ ‫לכמה יחידים בתור שותפות( — מ״מ עי״ז לא מתבטל‬ ‫)לגמרי( חלקו של ה י ח י ד ׳ ) כ י ד ו ע הראי׳ לזה מבקשת‬ ‫משה )בקשר לקורח ועדתו(‪ :‬״חלקם )בתמידי ציבור(‬ ‫לא יקובל״ (‪ :‬ולכן המקדש הוא )עכ״פ( מעין שותפות‬ ‫ד כל ישראל״‪.‬‬ ‫‪28‬‬

‫‪2‬‬

‫‪0‬נ‬

‫ומאחר שכל ישראל הי׳ להם חלק בביהמ״ק —‬ ‫כנ״ל)ובמכל שכן — מהתמיד(‪ ,‬לכן נתחייבו ישראל‬

‫‪32‬‬

‫‪22‬‬

‫‪23‬‬

‫ספרי)ורש״י( ראה יב‪ ,‬יד‪ .‬זבחים קטז‪ ,‬ב‪ .‬פרש״י יומא שם‬

‫‪(27‬‬ ‫ד״ה אלא‪.‬‬

‫‪ (28‬ר״ה ז‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪(29‬‬

‫הארין־ בזה בצפע״נ בכ״מ )ראה מפענח צפונות פ״ד נדב‬

‫משא״כ ביהכנ״ס שכל ישראל רשאים ליכנס‬

‫וס״ד‪ ,‬וש״ג‪ .‬אבל ראה השקו״ט בזה)שו״ת שם סי״ב־יג‪ .‬ועוד( גם גבי‬

‫ולהשתמש בכל בית כנסת שבכל עיירות העולם ‪:‬‬

‫ניהכנ׳׳ס‪ ,‬דאף ששייר לכל )בני( העיר‪ ,‬נשאר בו חלק היחיד(‪ .‬וראה‬

‫ובלשון הרגוצובי ‪ :‬״גבי מעקה ‪ . .‬תלי׳ בדירה ודירת‬

‫גם לקו״ש חי״ח ע׳ ‪ 112‬ואילך‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫‪25‬‬

‫בהכ״נ שייך לכל״ ‪.‬‬ ‫‪26‬‬

‫‪(30‬‬

‫פרש״י קרח טז‪ ,‬טו‪ .‬מבמדב׳׳ר פי״ח‪ ,‬י‪.‬‬

‫‪ (31‬כו מוכח ג״כ ממ״ש בפיה״מ נדרים שם גבי דבר של עולי‬ ‫בבל מותר‪ :‬״דבר של עולי בבל הוא הדבר המשותף לכל עולי הרגל‬ ‫‪ . .‬שבוניו אותן ‪ . .‬מממון כל ישראל ויש לכל אחד מהם בהן קנץ‬

‫‪(20‬‬

‫ובל׳ הרמב״ם הל׳ רוצח כוי שם‪ :‬לא תלה אלא בנופל‪.‬‬

‫אלא שהוא מועט מאד אין חוששין ל ו ״ ) כ ״ ה הלשון בתרגום קאפח‪.‬‬

‫‪(21‬‬

‫ובמילא אין חלק מבורר‪ ,‬או אינו שווה פרוטה ועוד‪ .‬וראה‬

‫ועד״ז הובא במאירי שם )וכ״כ בפירושו הוא(‪ .‬ובפיה״מ לפנינו)הובא‬

‫לקמן הערה ‪ .31‬ועצ״ע‪.‬‬ ‫‪ (22‬כמו גבי מזוזה ונגעים )אם יש בו בית דירה( — ראה יומא‬

‫בתוי״ט(‪ :‬אין זה כ״א זכות מעט מאוד שאין לאחד מהם שום רשות(‪.‬‬ ‫וגם להטעם )תוס׳‪ ,‬ר׳׳ן‪ ,‬פי׳ הרא״ש‪ ,‬רע״ב ועוד שם( משום דהפקר‬

‫יא‪ ,‬ב ואילף )ועיין פרש״י שם יב‪ ,‬רע״א החילוק בין דכפרים‬

‫הוי ולא דשותפין — היינו משום ד״לא נתנוהו להם להיות שותפין‬

‫לכרכים‪ .‬וראה אנציקלופדי׳ תלמודית ע׳ בית הכנסת ע׳ רא‪ .‬וש״נ(‪.‬‬

‫בו לענין שיוכל האחד לאסור חלק חבירר )תוס׳ שם(‪.‬‬

‫וראה גם משנה נדרים )מח‪ ,‬רע״א( ״ואסורים בדבר של אותה העיר‬ ‫‪0) . .‬בית הכנסת״‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪(23‬‬

‫שבזה תלוי הענין ד״יפול הנופל ממנו״‪ .‬וראה לקמן הערה‬

‫‪.39‬‬

‫— ומכיון שכל בנ״י משתתפים בממונם בבנין המקדש‪ ,‬לכם‪,‬‬ ‫חלקם במקדש )לענין חיוב מעקה( הוא יותר מהחלק שיש לכל‬ ‫ישראל בביהכנ״ס מחמת זה ש״דירת בהכנ״ס שייך ל כ ל ״ ) כ נ ״ ל ס״ג‬ ‫מפרש״י והצפע״נ( — ראה לעיל הערה ‪.21‬‬

‫‪ (24‬ראה גם נמוק״י נדרים שם‪ .‬וראה המובא באנציקלופדי׳‬ ‫תלמודית שם‪.‬‬ ‫‪(25‬‬

‫צפע״נ מהד״ת פז‪ ,‬א‪ .‬ועייג״כ שו״ת צפע״נ דווינסק ח״ב‬

‫‪(26‬‬

‫ומסיים ״ואץ נ״מ בין של כפרים ל ש ל כרכים״ )ראה‬

‫סי״ג‪.‬‬

‫‪ (32‬ואף שישראל מותר להכנס רק בעזרות ולא בהיכל שעליו‬ ‫המעקה• — ה״ז רק משום ארי׳ דרביע עלי׳ איסור התורה‪ ,‬ולא מצד‬ ‫תסרוז בבעלות ש ל ה ם ) ו ל ה ע י ר מתוי״ט למשנה נדרים שם(‪ ,‬ולכן יש‬ ‫לומר דגם ישראל מצ״ע מחויב במעקה כדי ש״לא יפיל הנופל‬ ‫ממנו״‪ ,‬ולא רק מפני שצריכים להשתתף בבנית כל ביהמ״ק‪.‬‬

‫הנסמן לעיל הערה ‪.(22‬‬ ‫ולהעיר מהשקו״ט אם שוכר חייב במעקה מה״ת )שד״ח כללים‬ ‫מע׳ המ״ם כלל קצה‪ .‬וש״נ(‪ .‬ואכ׳׳מ‪.‬‬

‫•(‬

‫אבל ראה לקמן הערה ‪ — 39‬בנוגע לג‪1‬לייח וגג ההיכל‪.‬‬

‫סי׳ יג‪ :‬חיוב ההיכל במעקה‬ ‫לעשות מעקה כשבנו את ביהמ״ק ‪.‬‬ ‫‪33‬‬

‫סט‬

‫ויש לומר בזה ‪ :‬ענין הדירה קשור בעיקר עם‬ ‫אכילה‪ ,‬כהדין בסוכה‪ ,‬שבה צריך להיות ״תשבו כעין‬ ‫תדורו״״ ‪ ,‬ש״עיקר מצות הישיבה בסוכה״ היא האכילה‬ ‫בסוכה ‪.‬‬ ‫‪59‬‬

‫והרי כדי להתחייב במעקה אין הכרח שיהי׳ ״גגך״‬ ‫כשלימות ממש )וכנ״ל סעיף ג׳‪ ,‬שגם בית של שותפין‬ ‫אינו במשמעות ״גגך״ ממש(‪ ,‬וחייבים בהזהירות שלא‬ ‫״יפול הנופל ממנו״ ‪.‬‬ ‫‪34‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4,‬‬

‫ולכן המקדש הוא ״בית דירה״‪ ,‬כי הוא המקום‬ ‫הקבוע לאכילת קדשים ‪ :‬ואע״פ שאכילת קדשים היא‬ ‫_ הי׳‬ ‫רק בעזרה ולא בהיכל )שעליו _ על‬ ‫המעקה( — הרי הדין הוא ‪ ,‬שמותר‬ ‫‪42‬‬

‫ה‪ .‬אבל עדיין יש להקשות‪:‬‬ ‫חיוב מעקה הוא דוקא בבית ד י ר ה ) ד א ל ״ כ הרי‬ ‫״אינו זקוק לו״ (‪ :‬ש)גם( מטעם זה בתי כנסיות ובתי‬ ‫מדרשות פטורים ממעקה‪ ,‬כי בית הכנסת ״אינו בית‬ ‫דירה״ ןובפרט לדעת הרמב״ם שכותב רק טעם זה —‬ ‫״לפי שאינן עשויים לדירה״ — כנ״ל סעיף ב[ —‬ ‫‪35‬‬

‫ג ג ו‬

‫‪43‬‬

‫‪36‬‬

‫‪37‬‬

‫‪38‬‬

‫והרי ההיכל אינו בית דירה?‬

‫‪(33‬‬

‫משא׳׳כ בביהכנ׳׳ס כו׳ )שלא נבנה מקופת ציבור דכל‬

‫ישראל( אין לחייב )רק( בני העיר בענין ששייך לכל ישראל‪ .‬וצ״ע‪.‬‬ ‫‪ (34‬עוד י״ל — את״ל דמאמר חז״ל )שמו״ר פ׳׳ל‪ ,‬ט( ״מה‬ ‫שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות״ )שהקב״ה מקיים מצוות‬ ‫התורה( הוא גם גדר בהלכה‪ :‬ביהמ׳׳ק הוא דירת הקב״ה• ]ונקי ״בית‬ ‫לה׳׳׳)הובא בהלכה — רמב׳׳ם ריש הל• ביהב׳׳ח(‪ ,‬ואומר עליו ״זאת‬

‫ויותר מזה — צריך ויש חיוב )בשעת הדחק(‬ ‫לאכול קדשי קדשים בהיכל‪.‬‬ ‫ואין להקשות מזה שבשעת הדחק מותר לת״ח‬ ‫לאכול גם בביהכנ״ס )וכל שכן בביהמ״ד ( ואעפ״כ‬ ‫אין הם נקראים בית דירה כנ״ל — כי שם ההיתר הוא‬ ‫מפני שאכילה ושתי׳ )ושינה( כאלה הם דרך ארעי‪,‬‬ ‫ולכן אי״ז נקרא בית דירה להתחייב במעקה‪ ,‬כי זהו רק‬ ‫ע״ד דירת עראי )סוכה ‪ :‬בית בחו״ל פחות מל׳ יום‬ ‫שפטור ממזוזה (‪:‬‬ ‫‪45‬‬

‫‪44‬‬

‫‪46‬‬

‫‪47‬‬

‫משא״כ אכילת קדשי קדשים‪ ,‬שאכילה זו היא‬ ‫מצוה ומצוותי׳ אחשבי׳ ‪ ,‬ובפרט שהיא צריכה להיות‬ ‫‪48‬‬

‫מנוחתי״ )תהלים קלב‪ ,‬יד‪ .‬רמב״ם שם פ״א ה׳׳ג(‪ ,‬דירת קבע —‬ ‫לאחרי ואתהלך כאוהל[‪ :‬ולכן יש חיוב כביכול על הקב״ה לעשות‬ ‫מעקה על גג ךירתו‪ ,‬ובנ׳׳י עשאוה בשליחותו של הקב״ה‪.‬‬ ‫‪ (39‬גם‬

‫ןויש לחלק בין זה למ׳׳ש בשו״ת חת׳׳ס )הנ״ל הערה ‪ (13‬דאין‬

‫י׳׳ל‬

‫להמ׳׳ד‬

‫דגגין של‬

‫היכל לא‬

‫נתקדשו‬

‫)ראה‬

‫חיוב מזוזה על ביהכנ״ס כי הוא דירה של קדש‪ ,‬״דירת גבוה״‪ ,‬ודוקא‬

‫אנציקלופדי׳ תלמודית ע׳ גגין ועליות )ע׳ קלג( וש׳׳נ(‪ ,‬וא׳׳כ מותרת‬

‫דירת הדייט חייבת במזוזה )ולא אמרינן בזה ״מה שהוא עושה‬

‫ההשתמשות בם — והרי הפטור דאינו בית דירה הוא מפני שאין‬ ‫משתמשין על הגג )ראה שו״ע אדה׳׳ז שם(‪ .‬ולהעיר משרית מבי׳׳ט‬

‫כו״׳( —‬ ‫כי עניו המזוזה הוא קביעות שם ה׳ ע ל פתח הבית‪ ,‬ואין צורך‬

‫סק׳׳י‪ .‬שד״ח כללים מע׳ המ״ם כלל קצה )תקנה‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫ולהעיר דאת׳׳ל שעליית ההיכל לא הייתה פתוחה להיכל צ״ע‬

‫בזה ב״דירת גבוה ה׳ אלקי י ש ר א ל ״ ) ל ׳ החת״ס שם(‪ ,‬משא״כ מעקה‬ ‫שענינו שמירת הבית ש״לא יפול הנופל ממנו״‪ ,‬צ״ל גם בדירת‬

‫אם קדושתה בהיכל או כעזרה )ראה צל׳׳ח פסחים פו‪ ,‬א‪ .‬אנצק׳ תל׳‬

‫הקב״ה )אם בנ״א משתמשים בו‪ .‬וראה לקמן סעיף ה([•‬

‫שם(‪.‬‬ ‫בחדר‬ ‫שם‪.‬את‬ ‫שהסתירו‬ ‫רוצח כו׳ רפי״א‪ .‬שו״ע חו״מ(‬ ‫יואש הל׳‬ ‫רמב׳׳ם‬ ‫ואילך(י תצא‬ ‫כן להעיר ממלכים )ב יא‪3 ,‬ב ‪ s‬ס פ ר‬

‫ר״ס תכז‪ .‬שו״ע אדה׳׳ז חלק חו״מ הל׳ שמירת גוף ונפש כו׳ סעיף א‪.‬‬ ‫‪(36‬‬

‫רמב׳׳ם שם )וראה הערה ‪ .(38‬שו״ע שם‪ .‬וראה שו״ע‬

‫אדה״ז שם‪.‬‬ ‫‪(37‬‬

‫רש״י חוליו )הנ׳׳ל הערה ‪.(19‬‬

‫‪(38‬‬

‫וצ׳׳ע‪ ,‬לכאורה‪ ,‬דא״כ למה צריכים מיעוט מיוחד ד״גגך״‬

‫— והרי ״אינו זקוק לו״ מכיון שאינו עשוי לדירה‪ :‬ועכ״פ נלמד זה‬ ‫מ״בית״ )כבספרי שם‪ .‬וראה הגמ״י שם(‪ .‬וראה סמ״ע שם סק״ה‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דהו״א דביהכנ׳יס וביהמ״ד נקי בית דירה‪ ,‬מכיון‬ ‫שמשתמש בו היחיד בקביעות לתפלה ותורה*‪ ,‬ולכו צ׳׳ל מיעוט‬ ‫מיוחד )שגם הם בכלל ״אינם עשויין לדירה״(‪.‬‬

‫המטות — עליית בית קדש הקדשים )רש׳׳י שם( — שש שנים‪.‬‬ ‫‪(40‬‬

‫סוכה כח‪ ,‬ב‪ .‬וש׳׳נ‪ .‬טושו״ע )ודאדה״ז( או״ח ר״ס תרלט‪.‬‬

‫‪(41‬‬

‫שו׳׳ע אדה׳׳ז שם םי״ב‪ .‬וראה טור שם‪ .‬נ״כ השו״ע שם‬

‫בסוף הסימן‪.‬‬ ‫‪(42‬‬

‫להעיר דישיבת מלכי בית דוד היא בעזרה )רמב״ם הל׳‬

‫ביהב׳׳ח פ ״ז ה״ו(‪.‬‬ ‫‪(43‬‬

‫זבחים סג‪ ,‬א‪ .‬ספרי קרח יח‪ ,‬י‪ .‬רמב״ם הל׳ מעה״ק פ׳׳י‬

‫ה״ג‪ .‬וראה מנ״ח מצוה קפד‪.‬‬ ‫‪(44‬‬

‫רמב״ם הל׳ תפלה פי׳׳א ה״ו )וראה כס״מ שם(‪ .‬טושו״ע‬

‫או״ח ר׳׳ס קנא ונ׳׳כ‪ .‬וראה אנציקלופדי׳ תלמודית ע׳ בית הכנסת ע׳‬ ‫קצה‪ .‬וש־ץ‪.‬‬

‫•(‬

‫וח״ש בחת־מ )שבפנים ההערה( ה ג ם ( ביהכנ״ס הוא ״דיבת‬

‫גבוה־ — היינו רק לעני! ‪,‬דירה״ שצ״ל במזוזה‪ ,‬דדירת גבוה לא וק­‬ ‫דירה‪ :‬משא״כ מעקה — תלוי ב״גגך׳ וביפול הנופל — בבפנים‪.‬‬ ‫•(‬

‫להעיר דמדינא תדורו דסוכה — הוא גס בנוגע לת״ת‬

‫)מקומות שנסמנו בהערה ‪.(40‬‬

‫‪s4‬ראה‬

‫רמ׳׳א שם‪ .‬וראה פרטי החילוקים בביהמ״ד לגבי(‬

‫ביהכנ״ס — אנציקלופדי׳ תלמודית ע׳ בית המדרש ע׳ ריא‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪(46‬‬ ‫‪(47‬‬

‫סוכה בתחלתה‪.‬‬ ‫מנחות מד‪ ,‬א‪ .‬טושו״ע יו״ד םרפ״ו סכ״ב‪ .‬ב״י לטור שם‪.‬‬

‫ש׳׳ך שם‪.‬‬ ‫‪ (48‬ראה בכורות י‪ ,‬א‪ .‬רש׳׳י ד״ה חלה )ביצה כז‪ ,‬ב(‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫ע‬

‫באופן ד״למשחה — לגדולה״ ‪ ,‬זהו עניו של קביעות‬ ‫‪49‬‬

‫מאחר שהתורה ציותה לאכול קדשי קדשים בהיכל‬

‫שיהיו זהירים ומוגדרים ע״י הרגש הביטול‪ :‬ואדרבה‬ ‫— ״כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקודש״ ‪:‬‬ ‫‪5,‬‬

‫)עכ״פ בשעת הדחק(‪ ,‬לכו הוא בית דירה [‪.‬‬

‫אפילו כשהוא נמצא בדרגא הנותנת מקום לחשוב‬

‫ו‪ .‬ביאור החילוק שבין ביהכנ״ס כו׳ לביהמ״ק‬ ‫)לגבי חיוב מעקה( בפנימיות הענינים — יובן לפי‬ ‫ביאור ענין המעקה בעבודה הרוחנית‪:‬‬

‫שהוא כבר כלי ״גמור״‪ ,‬ושהוא נגמר בטהרה — הרי‬

‫‪50‬‬

‫הפירוש הפנימי ב״ועשית מעקה לגגך גו׳ כי יפול‬ ‫הנופל ממנו״ הוא‪ :‬״גגך״ מורה על הגבהה וגאוהיי‪,‬‬ ‫והכוונה ב״ועשית מעקה לגגך״ היא‪ ,‬שצריך לעשות‬ ‫גדר לגאוה ולהגבילה ‪ :‬״כי יפול הנופל ממנו״ — כי‬ ‫מידת הגאוה היא השורש לכל נפילה רוחנית‪ ,‬כידוע‬ ‫שהמדות הרעות בהאדם שרשן הוא מהישות וגאוה‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫‪52‬‬

‫‪53‬‬

‫וזוהי ג״כ ההוראה הכללית מזה שגם ההיכל חייב‬ ‫במעקה‪:‬‬ ‫אפשר הי׳ לחשוב‪ ,‬שהזהירות שבמעקה צריכה‬ ‫להיות רק בהענינים של ״בית של חול״‪ ,‬שה״גג״‬ ‫)גבהות וגאוה( שלו היא גאוה פשוטה‪ ,‬היפר הקדושה‪:‬‬ ‫אבל כשמדובר ע״ד המקדש‪ ,‬שהוא כולו קודש —‬ ‫הרי גם גג המקדש הוא עבודה דקדושה‪ :‬״ויגבה לבו‬ ‫בדרכי ה ׳ ״ ‪ /‬וכמחז״ל אשר ״ת״ח צריד שיהא בו אחד‬ ‫משמונה שבשמינית״ — א״כ למה זקוקים לזהירות‬ ‫בזה — שזהו עניו המעקה?‬ ‫‪4‬‬

‫‪55‬‬

‫ע״ז היא ההוראה‪ ,‬שאפילו גג המקדש חייב‬ ‫במעקה וזקוק לו‪ :‬ועוד יותר‪ :‬בהמקדש גופא הי׳‬

‫המעקה על גג ההיכל‪ ,‬וגם — של קודש הקדשים•׳ ‪.‬‬ ‫‪5‬‬

‫כי אפילו כשמגיעים לתכלית‬

‫העלי‪ /‬בהכרח‬

‫‪ ( 4 9‬קרח יח‪ ,‬ח‪ .‬זבחים צא‪ ,‬א )וש״נ(‪.‬‬ ‫‪ ( 5 0‬והא דהיכל פטור ממזוזה‪ ,‬ה״ז מפני שהוא ק ו ד ש )יומא יא‪,‬‬ ‫ב‪ .‬רמב״ם הל• מזוזה פ״ו ה״ו(‪ .‬וגם לפמ׳׳ש בחת״ס )כנ״ל הערה ‪(13‬‬ ‫שתלוי רק בעניו דירה )של הדיוט( — יש לחלק ביו שם ״דירה״‬

‫אז הוא עוד יותר זקוק ל״טבילה — אותיות ביטול‬ ‫— לקודש״‪.‬‬ ‫‪58‬‬

‫ז‪ .‬והנה מעקה כפשוטו אינו)כ״כ( לשם שמירה‬ ‫לעצמו‪ ,‬אלא )בעיקר( לשם שמירה שוולתו לא יפול‬ ‫מ״גגך״‪.‬‬ ‫ועד״ז הוא בענין המעקה ברוחניות‪ :‬ה״מעקה‬ ‫לגגך״ אין ענינו רק שהוא עצמו יישמר מנפילה‬ ‫רוחנית‪ ,‬אלא גם לצורך יהודי שני‪ ,‬ש״גגך׳ — הגבהות‬ ‫והגאוה שלך — לא יגרום לנפילה רוחנית אצל השני‪.‬‬ ‫כשיהודי עוסק בהפצת היהדות והוא מקרב‬ ‫יהודים לאביהם שבשמים — שגם זה נכלל״ ב״כי‬ ‫תבנה בית חדש״ )לפי פנימיות העניו(‪ ,‬שיהודי לא‬ ‫יסתפק בעבודת עצמו‪ ,‬אלא הוא צריך ״לבנות״ בית‬ ‫ל ה ‪ /‬להקים ״בית״ גמור ושלם‪ ,‬סביבה שתהיי חדורה‬ ‫ביהדותי•׳ —‬ ‫‪6‬‬

‫וביחד עם זה יש לו גאוה‪ ,‬אי״ז רק חסרון בעבו­‬ ‫דתי שלו)הפרטית(‪ ,‬אלא זה עלול לגרום לנפילה אצל‬ ‫השני שמתפקידו להשפיע עליו‪ .‬כשהוא משפיע על‬ ‫הזולת בדברים היוצאים מן הלב‪ ,‬בלי פניות עצמו כר‪,‬‬ ‫אז בטוח שהדברים יהיו גם נכנסים אל הלב ויפעלו‬ ‫פעולתם‪:‬‬ ‫אבל אם בדבריו ישנה תערובת של ישות וגאוה‪,‬‬ ‫הרי לבד זאת שזה מפריע לההשפעה וההצלחה שב­‬ ‫דבריי לקרב את הזולת‪ ,‬הרי זה עלול לגרום את‬ ‫ההי&ך מזה — הגאוה שבדבריו עוד יכולה לרחק את‬ ‫השומע‪ ,‬ר״ל‪.‬‬ ‫ועוד זאת מובהר בהכתוב — ״כי יפול הנופל‬ ‫ממנו״‪ ,‬וכפי׳ ח ז ״ ל ״ ״ראוי זה ליפול מששת ימי‬

‫לעניו חיוב מזוזה‪ ,‬לשם ״דירה״ גבי מעקה )שענינו השמירה שלא‬ ‫״יפול הנופל״(‪ .‬ולהעיר מסמ״ע חו״מ שם סק״ב‪ .‬וי״ל שלכן צריר‬ ‫ריבוי מיוחד לחייבו במעקה — ״בית לרבות היכל״ — כי לולא זה‬ ‫הו״א דאין זה בכלל ״עשוייו לדירה״‪.‬‬ ‫‪ ( 5 1‬להעיר ממחז״ל בנוגע לגג ביהכנ״ס ודבתי העיר )שבת‬ ‫יא‪ ,‬רע״א(‪.‬‬ ‫‪ ( 5 2‬של״ה חלק תושב״כ סוף פ׳ תצא‪ .‬וראה או״ת להה״מ תצא‬ ‫עה״פ‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ ( 5 3‬ראה דרושים עה״פ ראשית גוים עמלק‪.‬‬ ‫‪ ( 5 4‬דה״ב יז‪ ,‬ו‪ .‬תו״א צא‪ ,‬ב‪ .‬קיט‪ ,‬ג ואילך‪ .‬לקו״ת במדבר טו‪,‬‬ ‫ג‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ ( 5 5‬סוטה ה‪ ,‬א‪ .‬וראה תו״א שם‪.‬‬ ‫‪ ( 5 6‬כמובן ממקומות שנסמנו בהערה ‪.3‬‬

‫‪59‬‬

‫‪ ( 5 7‬משנה חגיגה כ‪ ,‬ב‪ .‬וראה אוה״ת ויקרא )כרך ב( דרושים‬ ‫לפסח ע׳ תנה‪.‬‬ ‫‪ ( 5 8‬להעיר מתו״א שם )קכ‪ ,‬א( דשמינית שבשמינית צ״ל רק‬ ‫בתחלת העבודה אבל אח״כ צ״ל בביטול לגמרי‪ .‬וראה לקוטי לוי״צ‬ ‫אגרות ע׳ שה‪ .‬לקו״ש חכ״ב ע׳ ‪ 162‬הערה ‪.32‬‬ ‫‪ ( 5 9‬אלא שנתחלף הוי״ו בה״א )סידור עם דא״ח כוונת המקוה‬ ‫בסופה — קנט‪ ,‬סע״ד(‪.‬‬ ‫‪ (60‬גם בפשטות‪ :‬הכנסת אורחים‪ ,‬יהי ביתר בית ועד לחכמים‬ ‫)אבות פ ״א‪ ,‬מ״ד(‪.‬‬ ‫‪ (61‬ראה בארוכה בזה — לקו״ש חי״ט ע׳ ‪.212 ,210‬‬ ‫‪ (62‬שבת לב‪ ,‬א‪ .‬פרש״י עה״פ‪.‬‬

‫סי׳ יג‪ :‬חיוב ההיכל במעקה‬ ‫בראשית ‪ . .‬אלא שמגלגלין זכות ע״י זכאי וחובה ע״י‬ ‫חייב״‪:‬‬ ‫יהודי יכול לטעון‪ ,‬שנפילתו של השני אינה‬ ‫באשמתו‪ ,‬אלא מפני שההוא ״ראוי ‪ . .‬ליפול״‪ ,‬או‬ ‫יתירה מזו — הוא ״נופל״ כפשוטו‪ ,‬הוא כבר נופל ‪:‬‬ ‫‪63‬‬

‫אילו הי׳ השני איש ישר הולך‪ ,‬הי׳ מבחין בין‬ ‫האמת שבדבריו )שהם דברים של תורה( ובין הישות‬ ‫כו׳ )של האדם( המעורבת בהם‪ ,‬ע״ד מחז״ל ״תוכו‬ ‫אכל קליפתו זרק״ ‪:‬‬ ‫‪64‬‬

‫‪65‬‬

‫אלא שמפני שההוא כבר נופל הוא‪ ,‬לכן‪ ,‬כשהוא‬ ‫שומע ענין של ישות כו׳ זה פועל עליו ירידה יתירה‬ ‫— א״כ מה הוא אשם בזה‪ ,‬שיהי׳ מוטל עליו להיות‬ ‫זהיר בה״גג״ שלו‪ ,‬בכדי שזה שהוא כבר ״נופל״ לא‬ ‫תהי׳ לו נפילה עוד יותר גדולה?‬ ‫ע״ז אומרים לו‪ ,‬שמבלי הבט ע״ז שהשני הוא‬ ‫נופל‪ ,‬מ״מ מוטל עליו חיוב ליזהר‪ ,‬שמ״גגך״ — מהגג‬ ‫שלך — לא תיגרם גם נפילה של נ ו פ ל ‪ :‬אתה אינך‬ ‫צריך להיות מאלו שעליהם נאמר ״מגלגלין ‪ . .‬חובה‬ ‫על ידי חייב״ — הגורם לנפילתו של השני‪.‬‬ ‫‪66‬‬

‫ח‪ .‬אבל ע״ז אפשר לטעון‪ :‬מאחר שהוא יודע‬ ‫שיש לו ישות‪ ,‬א״כ למה לו ליכנס לספק — אם יוכל‬ ‫או לא יוכל לעשות ״מעקה״ כדבעי‪ ,‬שזה ישמור‬ ‫מנפילה )שלו ‪0‬של השני — מוטב שהוא לא יעסוק‬ ‫כלל ב״בנין הבית״‪ ,‬ובפרט — לבנות ולקרב יהודי שני!‬ ‫לכן מקדים הכתוב ובתור ברכה ״כי תבנה בית‬ ‫חדש״‪ :‬יהודי צריך לבנות בית לה׳ ע״י שהוא מקים‬ ‫בסמוך לו סביבה של יהדות‪ ,‬כנ״ל‪ :‬ואינו יכול לסמוך‬ ‫על אחרים‪ ,‬אלא זה צריך להיות ״בית חדש״‪ :‬לכל‬ ‫יהודי נועד חלק בעולם שהוא צריך לברר והוא צריך‬ ‫לחדש בו — לעשותו דירה לו ית׳‪ .‬אינו יכול לסמוך‬ ‫על העבודה של כל הדורות הקודמים‪ ,‬או על העבודה‬ ‫של יהודים אחרים שבדורו — אלא עליו מוטל חיוב‬ ‫גברא לבנות את החלק שלו בעולם‪ ,‬שזהו החידוש שלו‬ ‫)ולא של זולתו(‪.‬‬ ‫‪67‬‬

‫‪68‬‬

‫‪ (63‬ראה פענח רזא כאן‪ :‬הנפל חסר ו׳ ‪ . .‬לשון עבר‪ .‬צרור‬ ‫המור כאן‪.‬‬ ‫‪(64‬‬

‫חגיגה טו‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪(65‬‬

‫וע׳׳ד קבל את האמת ממי שאמרו )פיה״מ להרמב״ם‬

‫הקדמה לאבות‪ .‬רמ׳׳א בהקדמתו למחיר יין‪ .‬ועוד(‪.‬‬

‫עא‬

‫ולכן‪ ,‬כשהוא פוגש ביהודי שני — שזה גופא הוא‬ ‫)בהשגחה פרטית‪ ,‬ובמילא( הוכחה שהבירור של השני‬ ‫קשור אתו — הוא חייב להתעסק בו‪.‬‬ ‫אפילו אם השני הוא ״נופל״‪ ,‬ואצלו יש ״גגך׳ שזה‬ ‫יכול לגרום )תוספת( נפילה אצל השני — הרי‬ ‫מפני שאצלו ישנה ישות וגאוה‪ ,‬צריך להיות חסר אצל‬ ‫השני‪ ,‬שתקונו קשור בו? עשה מעקה וגדר את ישותך!‬ ‫ולא אתה בן חורין להבטל ממנה — מלהתעסק עם‬ ‫יהודי שני‪.‬‬ ‫ה‬

‫א‬

‫וכידוע סיפור חסידים בשם אדמו״ר האמצעי‪:‬‬ ‫אדמו״ר האמצעי עשה תקנה שהחסידים שבאו‬ ‫לליובאוויטש‪ ,‬יחזרו חסידות בהעיירות שהם עוברים‬ ‫בהן בדרכם חזרה לביתם‪ .‬ואברך חסיד אחד — שהי׳‬ ‫חוזר חסידות בטוב טעם — התלונן לפני אדמו״ר‬ ‫האמצעי‪ ,‬שבחזרו חסידות הוא מרגיש רגש של גאוה‪,‬‬ ‫ולכן הוא רוצה להפסיק מלחזור חסידות‪ .‬ענה לו‬ ‫אדמו״ר האמצעי‪ :‬״בצל׳ תיעשה )ע־קמוצה(‪ ,‬אבל‬ ‫חסידות תחזור״!‬ ‫‪6‬‬

‫ט‪ .‬עפ״י כהנ״ל יובן גם החילוק שבין ביהכנ״ס‬ ‫כו׳ ובית המקדש‪:‬‬ ‫העניו של בית הכנסת ובית המדרש הוא —‬ ‫עבודת התפלה ולימוד התורה‪ ,‬שזוהי העבודה‬ ‫הרוחנית של האדם בתוך עצמו ועם עצמו‪ :‬משא״כ‬ ‫ביהמ״ק מבטא את כללות עבודת האדם״ — לא רק‬ ‫העבודה עם עצמו‪ ,‬אלא גם )ואדרבא — בעיקר(‬ ‫העבודה של ״דירה בתחתונים״‪ ,‬לעשות מהענינים‬ ‫הגשמיים ומהעולם בכלל דירה לו ית׳‪.‬‬ ‫‪7‬‬

‫שלכן הרי אחת העבודות העיקריות שבמקדש‬ ‫היא עבודת הקרבנות ‪ ,‬להעלות את הבהמה וכו׳‬ ‫הגשמית לה׳‪ ,‬ויש אכילת כהנים ואכילת בעלים‪ ,‬שזהו‬ ‫עניו של עבודת הבירורים‪.‬‬ ‫‪71‬‬

‫ועד״ז הוא כללות ענין המקדש להשפיע על‬ ‫העולם מסביב‪ ,‬שלכן היו חלונות המקדש ״שקופים‬ ‫אטומים״ כדי שהאורח תאיר בעצמה ותאיר גם את‬ ‫החוץ ותהי׳ עדות ״לכל באי עולם שהשכינה שורה‬ ‫בישראל״ ‪.‬‬ ‫‪72‬‬

‫‪(69‬‬

‫להעיר שטעמו בפ״ע מר‪ ,‬אבל מתבל המאכל‪.‬‬

‫‪ (70‬ראה גם לקו״ש ח ט ״ ז ) ע ׳ ‪ (293‬לענין ג׳ תרומות המשכן‪,‬‬

‫‪ (66‬כמו מעקה כפשוטו‪ ,‬דאף שראוי ליפול משי״ב‪ ,‬״עונש‬

‫שבהן נרמזו ג׳ סוגי עבודה דתורה עבודה וגמ״ח‪ .‬וראה שם ע׳ ‪.297‬‬

‫גדול ל ח י שמסבב׳׳ )בחיי כאן‪ .‬וראה אלשיך כאן‪ .‬מו״נ ח״ג פ״כ(‪.‬‬

‫ויתרה מזה ברמב״ם הל׳ ביהב״ח בתחלתו‪ :‬מ״ע לעשות‬

‫ולהעיר מאגה׳׳ק ר׳׳ם כה )קלח‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪ (67‬תנחומא הובא בפרש״י עה״פ‪.‬‬ ‫‪(68‬‬

‫תניא פל״ז )מח‪ ,‬א(‪.‬‬

‫ס‬

‫‪(71‬‬

‫בית לד׳ מוכן להיות מקריבין בו הקרבנות וחוגגיז אליו כו׳‪— .‬‬ ‫וראה גם לקו׳׳ש שם ע׳ ‪ 479‬ובהנסמן שם‪.‬‬ ‫‪(72‬‬

‫מנחות פו‪ ,‬ב‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫עב‬ ‫ומאחר‬

‫העיקרי‬

‫שהתפקיד‬

‫של‬

‫המעקה‬

‫הוא‬

‫להבטיח שלא ״יפול הנופל ממנו״ — שני שהוא בדרגת‬ ‫נופל‪ ,‬ועד״ז בעצמו‪ ,‬כשהוא עסוק בהעבודה הקשורה‬ ‫עם ירידה ממדריגתו שלו ולעסוק בבירור העולם‬ ‫)״תבנה בית חדש״( —‬ ‫לכן בית הכנסת ובית המדרש‪ ,‬שבהם האדם‬ ‫מופשט מעניני העולם‪ ,‬אינם צריכים מעקה‪.‬‬ ‫משא״כ‬

‫ביהמ״ק‬

‫של מעקה ‪.‬‬ ‫‪74‬‬

‫אעפ״כ תכלית השלימות קשורה עם בית המקדש‬ ‫דוקא‪ ,‬כי ע״י עבודה זו דוקא נשלמת כוונת הבריאה‪,‬‬ ‫שנעשה ״תבנה בית חדש״ — שעושים דירה לו ית׳‬

‫‪7,‬‬

‫הפועל‬

‫לעשות מהסביבה דירה לו ית׳ — בזה דרושה הזהירות‬

‫בגשמיות‬

‫העולם‬

‫בתחתונים‪,‬‬ ‫ועי״ז‬

‫—‬

‫זוכים גם לבנין בית המקדש השלישי‪,‬‬

‫במהרה בימינו ממש‪.‬‬

‫ובעבודה הרוחנית היא העבודה של בניית בית לה׳‪,‬‬ ‫‪(74‬‬ ‫ו‪ (7‬ראה בארוכה בזה — לקו״ש חי״ט שם )ע׳ ‪ 210‬ואילך(‪.‬‬

‫להעיר מבעה״ט‪ ,‬צרור המור ואלשין־ באן — שמפרשים‬

‫״כי תבנה בית חדש״ על הביהמ״ק‪ .‬ע״ש‪.‬‬

‫עג‬

‫סימן יד‬

‫שערי העזרה‬ ‫בתחילת‬

‫א‪.‬‬

‫מדות‪:‬‬

‫מס׳‬

‫מקומות‬

‫״בשלשה‬

‫הכהנים שומרים בביהמ״ק כו׳ והלוים בעשרים ואחד‬ ‫מקום כו׳ חמשה על חמשה שערי העזרה כו׳״‪.‬‬ ‫אבל להלן שם׳ שנינו ״שבעה שערים היו בעזרה‬ ‫כו׳״ )ומפרטם( — ומתרץ בגמרא על קושיא זו שני‬ ‫תירוצים ‪ :‬״אמר אביי תרי מינייהו)משבעת השערים(‬ ‫לא צריכי שימור )ולכן שנה התנא שהשמירה היתה רק‬ ‫״על חמשה שערי העזרה״(‪ .‬רבא אמר תנאי היא ‪. .‬‬ ‫ואיכא תנא דאמר שבעה ואיכא תנא דאמר חמשה‬ ‫הוו״‪.‬‬ ‫‪2‬‬

‫והרמב״ם ביד החזקה ‪ -‬מביא את שתי המשניות‪:‬‬ ‫)א( ״ושבעה שערים היו לה״ ‪) ,‬ב( ״והיכן היו הלוים‬ ‫שומרים ‪ . .‬ועל חמשה שערי העזרה״ — ומיד הוא‬ ‫מוסיף שםי־ הטעם לזה שהשמירה לא היתה אלא על‬ ‫חמשה משבעת השערים‪ :‬״שהרי הכהנים שומרים על‬ ‫שער המוקד ועל שער הניצוץ״ ‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪4‬‬

‫‪6‬‬

‫היינו שהרמב״ם ם״ל בתירוצו של אביי‪ ,‬שאין‬ ‫המשניות‪,‬‬

‫מחלוקת בין שתי‬

‫ותמוהי‪ :‬למה פוסק‬

‫הרמב״ם כאביי‪ ,‬הרי אביי ורבא הלכה כרבא ?‬ ‫‪8‬‬

‫ב‪ .‬בפיה״מ׳ כתב הרמב״ם שמ״ש במשנה‬ ‫״)חמשה על( חמשה שערי העזרה״ זהו ״לדעת ת״ק‪,‬‬ ‫לפי שיש מן התנאים מי שאמר חמשה שערים היו‬ ‫לעזרה והוא המדבר כאן‪ ,‬ויש מהם שאמר ז׳ והיא דעת‬ ‫רבים ‪ . .‬ולדעת החכמים הי׳ המשמר על חמשה‬ ‫שערים מן השבעה״ ‪.‬‬ ‫‪10‬‬

‫‪(1‬‬

‫משנה ד‪,‬‬

‫‪(2‬‬

‫תמיד כז‪ ,‬א‪.‬‬

‫ח‬

‫הלי ביהב״ח פ״ה ה״ד‪ .‬שם פ״ח ה״ח‪.‬‬

‫‪(4‬‬

‫ועד״ז כתב בהל׳ כלי המקדש פ״ז הי״ז‪.‬‬

‫‪ (5‬הל׳ ביהב״ח פ״ח שם‪.‬‬ ‫‪ ( 6‬ועד״ז פי׳ בה״מפרש״ תמיד שם ד״ה אמר א ב ״ ‪ .‬וברבינו‬ ‫גרשום‪ ,‬פי׳ הרא״ש‪ ,‬ר״ש )ריש מדות(‪ ,‬ועוד — פירשו באופו אחר‪.‬‬ ‫וראה משנה למלך להל׳ ביהב״ח פ״ח ה״ד‪.‬‬ ‫‪ (7‬כמו שהקשה בהר המורי׳ להל׳ ביהב״ח שם‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ (8‬ב״מ כב‪ ,‬ב‪ .‬פרש״י פסחים עו‪ ,‬ב ד״ה אמר לך‪ ,‬ועוד —‬ ‫ראה אנציקלופדי׳ תלמודית ע׳ הלכה סכ״ו‪ ,‬וש׳׳נ‪ .‬וראה שם הדעות‬ ‫האם רק כשחולקים בדיו כ ל ל הוא או בכ״מ‪.‬‬ ‫‪ (9‬ריש מדות‪.‬‬ ‫‪(10‬‬

‫ועד״ז פי׳ ברע״ב ריש מדות‪.‬‬

‫וצריך להביו‪ :‬בתחילת דבריו כ׳ הרמב״ם לתרץ‬ ‫את הסתירה )מהמשנה שלאח״ז ״שבעה שערים היו‬ ‫בעזרה״( בתירוצו של רבא — שזוהי מחלוקת תנאים‪,‬‬ ‫)״תנאי היא״( והתנא של משנה זו ס״ל דחמשה הוו‪,‬‬ ‫ומסיים )כשיטת אביי( שגם לפי התנא ששבעה שערים‬ ‫היו בעזרה לא היתה השמירה אלא על חמשה שערים‬ ‫)מן השבעה(?!‬ ‫ומוכרח לומר שהרמב״ם ס״ל שגם לרבא דאמר‬ ‫תנאי היא אין המחלוקת אלא במספר השערים בלבד‪,‬‬ ‫אבל לא בנוגע להשמידה שעל השערים‪ .‬שהתנא‬ ‫שבמשנה הראשונה ם״ל‪ ,‬שלא היו אלא חמשה שערים‬ ‫)וממילא היתה השמירה על חמשה שערי העזרה(‪:‬‬ ‫והתנא שבמשנה האחרת ס״ל )כמ״ש בפירוש( ששבעה‬ ‫שערים היו בעזרה‪ ,‬אבל הוא מודה שהשמירה היתה‬ ‫רק על חמשה שערים כי תרי מינייהו לא צריכי שימור‬ ‫ןואביי ס״ל‪ ,‬שאין מתלוקת כלל וכו׳׳ע ס״ל ששבעה‬ ‫שערים היו בעזרה ותרי מינייהו לא צריכי שימור[‪,‬‬ ‫ובזה מתורץ מה שפסק הרמב״ם שהשמירה היתה‬ ‫״על חמשה שערי העזרה ‪ . .‬שהרי הכהנים שומרים‬ ‫וכו׳״ )בתירוצו של אביי(‪ ,‬כי גם לדעת רבא ס״ל כן‬ ‫לתנא דאמר ״שבעה שערים היו בעזרה״ והרמב״ם‬ ‫פוסק כתנא זה )לא כהתנא דס״ל חמשה הוו(‪ ,‬כי זהו‬ ‫״דעת רבים״ )כמ״ש בפיה״מ‪ ,‬כנ״ל(‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אבל לכאורה ביאור זה תמוה‪ :‬מאחר ש)גם(‬ ‫לרבא אין סתירה בין שני הענינים — )א( ששבעה‬ ‫שערים היו בעזרה ו)ב( שאעפ״כ השמירה היא)רק( על‬ ‫חמשה שערי העזרה — א״כ מהו הכרחו של רבא‬ ‫לומר דתנאי היא )ולאפושי מחלוקת(‪ ,‬שאי אפשר‬ ‫למיקם את המשנה הראשונה)״חמשה על חמשה שערי‬ ‫העזרה״( כתנא דמתני׳ האחרת שאומר ד״שבעה‬ ‫שערים היו בעזרה״ )בתירוצו של אביי(‪ ,‬אלא מוכרח‬ ‫לומר שסבירא לי׳ דחמשה הוו?‬ ‫ותמי׳ זו בולטת עוד יותר בפיה״מ‪ ,‬שאומר שני‬ ‫הענינים בחדא מחתא כנ״ל‪) :‬א( שהתנא דמשנה‬ ‫הראשונה ס״ל דחמשה שערים היו בעזרה )בתירוצו‬ ‫של רבא(‪ ,‬מב( שגם חכמים שאמרו שבעה שערים היו‬ ‫בעזרה ס״ל ש״הי׳ המשמר על חמשה שערים מן‬ ‫השבעה״ —‬ ‫ולכאורה‪ :‬מכיון שגם ״לדעת החכמים הי׳ המשמר‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫עד‬

‫על חמשה שערים כו׳״ א״כ למה לו למיקם המשנה‬ ‫דעל חמשה שערי העזרה כמ״ד חמשה שערים היו‬ ‫לעזרה‪ ,‬ולא כדעת חכמים)״דעת רבים״( שאמרו ש״הי׳‬ ‫המשמר על חמשה שערים כו׳״ — כמו שהרמב״ם‬ ‫בעצמו ם״ל בס׳ יד החזקה״?‬ ‫ד‪ .‬ויובן זה בהקדים הקושיא בלשון המשנה‬ ‫״שבעה שערים היו בעזרה כו׳״‪ :‬מכיון שהמשנה מונה‬ ‫את בל שבעת השערים — ״שער הדלק וכו׳״ — א״כ‬ ‫למה לו להתנא להקדים ״שבעה שערים כו׳״‪ ,‬ובלשון‬ ‫ה ש ״ ם ‪ :‬מנינאיי למה לי ?‬ ‫‪14‬‬

‫‪,2‬‬

‫והביאור בזה‪ :‬זה שמצינו כמה דעות במספר‬ ‫שערי העזרה — ה׳‪ ,‬ז׳‪ ,‬ח׳ וי״ג״ — אי״ז פלוגתא‬ ‫במציאות — כמה שערים היו שם כי אי אפשר שתהי׳‬ ‫פלוגתא במציאות״ אלא לכו״ע היו שם י״ג שערים‬ ‫)כמובא במשנה•׳׳( והמחלוקת היא‪ :‬כמה מי״ג השערים‬ ‫יש להם דין שער ׳ — ה׳‪ ,‬ד‪ ,‬ח׳ או י״ג״‪.‬‬ ‫‪15‬‬

‫‪8‬‬

‫והנפק״מ בין השערים שיש להם דין שער לשאר‬ ‫השערים נוגע לכמה ענינים בהלכה‪ ,‬ומהם‪) :‬א( בנוגע‬ ‫לשמירת המקדש‪ :‬רק השערים שדין שער להם צריכים‬

‫שמירה ‪) ,‬ב( בנוגע לביאת מקדש‪ :‬כשנכנס למקדש‬ ‫דרך השערים שאין להם דין שער‪ ,‬י״ל שאי״ז ״דרך‬ ‫ביאה״ ‪) ,‬ג( בנוגע למזוזה‪ :‬לולא הלימוד ״מה בית‬ ‫שהוא חול אף כל שהוא חול יצאו אלו שהן קודש״‪ ,‬הי׳‬ ‫הדיף׳ שדוקא שערים שדינם דין שער חייבים במזוזה‪,‬‬ ‫וכמו שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך ‪.‬‬ ‫‪20‬‬

‫‪22‬‬

‫‪2,‬‬

‫‪2‬‬

‫‪24‬‬

‫ולכן מקדימה המשנה ״שבעה שערים היו‬ ‫בעזרה״ — כדי לקבוע שרק שבעה שערים אלו יש‬ ‫להם גדר ודין ש ע ר ולא האחרים‪.‬‬ ‫‪25‬‬

‫ןועוד י״ל‪ :‬ע״ד מה שאמרו חז״ל עה״כי ״שש‬ ‫ערי מקלט תהיינה״ — ״עד שיהיו ששתן קולטות‬ ‫כאחת״ — כן הוא גם בעניננו‪ :‬ביתור הלשון ״שבעה‬ ‫שערים היו בעזרה״ מרמזת המשנה שכל שערים אלו‬ ‫הם מציאות אחת‪ ,‬ואם אין המספר המלא דשבעה‬ ‫שערים לא חל עליהם דין של שער העזרה — דצריך‬ ‫שמירה וכו׳[‪.‬‬ ‫‪26‬‬

‫ה‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫ועפי״ז‪ ,‬מה שאמר רבא ״תנאי היא״ אין‬

‫כוונתו למחלוקת במציאות )כמה שערים היו בפועל(‬

‫‪ ( 2 0‬ראה פי׳ הרא״ש תמיד כו‪ ,‬ב )ד״ה הא כיצד(‪ :‬ומדקרי להו‬ ‫‪ ( 1 1‬ואולי י״ל שדיוק הרמב״ם )והרע״ב( הוא מלשון המשנה‬ ‫״חמשה שערי העזרה״ ולא ״משערי״‪ .‬וראה שנויי נוסחאות במשניות‬ ‫שם‪ .‬מלאכת שלמה שם‪ .‬אבל גם ברמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״ח שם‪:‬‬ ‫״חמשה שערי העזרה״ ולא ״משערי״‪.‬‬ ‫‪ ( ! 2‬שבת סט‪ ,‬א‪ .‬וש׳׳נ‪.‬‬ ‫ן‪>1‬‬

‫ראה ג״כ ״לקוטים״ למשניות מדות שם מ״ג ודי)משושנים‬

‫לדוד(‪ .‬וראה ג ״ב באר שבע לריש תמיד‪.‬‬ ‫‪ (11‬אף שבדוחק י״ל דמרמז למספר גזברין כוי)תמיד כז‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪ ( 1 5‬תמיד שם‪.‬‬ ‫‪ ( 1 6‬מדות פ״ב מ״ו‪ .‬שקלים פ״ו מ״ג‪.‬‬ ‫‪ ( ! 7‬ראה שד״ח כללים מעי המ״ם כלל קסד‪.‬‬ ‫‪ ( 1 8‬ראה עד׳׳ז תוספות כתובות )קו‪ ,‬א ד״ה שבעה( לעניו‬ ‫הפלוגתא אם היו ז׳ שערים או י״ג שערים — שאי״ז פלוגתא‬ ‫במציאות‪ ,‬כי אם‪ ,‬אם היו חשובים שיהיו השתחוואות כנגדם‪ .‬וראה‬ ‫ג״כ פי׳ הרא׳׳ש תמיד שם סד״ה אלמא‪.‬‬ ‫‪ ( 1 9‬בפיה״מ להרמב״ם )שהובא לעיל בפנים(‪ :‬״שיש ‪ . .‬מי‬

‫שערים אלמא גדולים היו וצריך כל חד מינייהו שימור לחודי׳‪,‬‬ ‫‪ ( 2 1‬ראה שבועות יז‪ ,‬ב‪ :‬דרך ביאה אסרה תורה‪ .‬וראה מנחות‬ ‫כז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ ( 2 2‬יומא יא‪ ,‬ב‪ .‬וראה שם‪ ,‬רע״א‪ :‬״כל השערים כר לא הי׳‬ ‫להם מזוזה חוץ משער נקנור כו׳״)וברמב״ם הל׳ מזוזה פ״ו ה״ו‪ :‬חוץ‬ ‫משער נקנור ושלפנים ממנו(‪.‬‬ ‫‪ ( 2 1‬הטעם שהובאה נפקותא זו — אף שלמסקנת הש״ס אינה‬ ‫במזוזה מפני שהוא בקדש — הוא בקשר לההתעוררות על מ ב צ ע‬ ‫מזוזה‪ ,‬שבתקופה זו יש לו חשיבות מיוחדת כמדובר כמ״פ‪.‬‬ ‫ועוד ועיקר — נפק״מ להלכה כשבונה בית וחומות צורת‬ ‫מקדש‬

‫וחומות שלו )אלא‬

‫שמשנה בקומתו וכיו״ב — שמעכב‬

‫במקדש )ולכן מותר לבנותו — ראה נ״כ שו״ע יו״ד סו״ם קמא( ואינו‬ ‫שייר לחיוב מזוזה(‪.‬‬ ‫‪ (2-1‬ראה תשובת הרמב״ם )נעתקה בכם״מ להל׳ מזוזה שם‬ ‫ה״ה( שעיקר המצוה לא תלה אותה אלא בשער כו׳‪ .‬וראה תשובת‬ ‫ר״א בן הרמב״ם בס׳ ברכת אברהם סי׳ מא‪.‬‬

‫שאמר חמשה ‪ . .‬ויש מהם שאמר ז ׳ ‪ . .‬ויש מהם שאמר י״ג״‪ .‬וראה‬

‫‪ ( 2 5‬עד״ז יש לתרץ מניינא דמשנה ג׳‪,,‬חמשה שערים היו להר‬

‫גם ירושלמי שקלים שם‪ :‬מתניתין אבא יוסה ‪ . .‬ברם כרבנן כר‪.‬‬

‫הבית״‪ .‬אבל עפמ״ש במנ״ח )מצוה שסג( דהדין ד״דרך ביאה״ הוא‬

‫וע״פ המבואר בפנים שהפלוגתא היא ב ד י ן ) ו ל א במציאות( — צריך‬

‫רק במקדש ולא בהר הבית — נפק״מ וו )דלעיל בפנים( אינה‬

‫לומר‪ ,‬שפירוש ״ויש מהם שאמר י״ג״ הוא שלכולם הי׳ ד י ן שער‪.‬‬ ‫אבל גם למ״ד שהי׳ דיו שער לכל הי״ג שערים‪ ,‬לא היתה‬ ‫שמירה ב כ ו ל ם • ) ו מ ה שהי׳ להם דיו שער הוא רק לענין השתחוואה(‪,‬‬ ‫כמ״ש בפי׳ הרא״ש שבהערה הקודמת‪ .‬אבל ראה מהרש׳׳א כתובות‬ ‫שם‪.‬‬

‫בשערים דהר הבית‪.‬‬ ‫ומניינא דמשנה א׳ — ״בגי מקומות כו׳ כ ״ א מקום בוי״‪ ,‬ובמשנה‬ ‫ד׳ — ״גי בצפון וגי בדרום ואי במזרח״‪ ,‬ועוד — י״ל כי מקראי‬ ‫ילפינן רק שצ״ל שמירה בכו׳׳כ מקומות‪ ,‬שכהנים ולוים בנפרד‬ ‫)תמיד כו‪ ,‬א( וכמה בצפון וכו׳ )תמיד בז‪ ,‬א( — ולהעיר משינוי‬ ‫הסדר במשנה להסדר בקרא )דה״א כו‪ ,‬יז(‪ .‬ולהעיר משו׳׳ת צ״צ‬ ‫חאו״ח סס׳׳ז‪.‬‬

‫•(‬

‫ש ק ״ ז ח‪1‬ר‪ 1‬מ ה ש ב ת מ י ד ש ס א י ו ו מ ב י א ד ש ה זו‪ .‬ו ר א ה חוס־‬

‫כ ח י ר ו ת ש ם ‪ .‬פי־ ה ר א ״ ש‬

‫ש‪.0‬‬

‫‪ ( 2 6‬מכות ט‪ ,‬ב במשנה‪.‬‬ ‫‪ ( 2 7‬מסעי לה‪ ,‬יג‪.‬‬

‫סי׳ יד‪ :‬שערי העזרה‬

‫עה‬

‫אלא שהמחלוקת היא — כמה מהשערים יש להם דין‬

‫בדרך ממילא שמירה )גם( על שער המוקד ושער‬

‫שער‪:‬‬

‫הניצוץ‪ ,‬לכן לא הוצרכו הלויים לשמור עליהם ‪.‬‬ ‫‪32‬‬

‫מה שהתנא דמשנה הראשונה אומר שהשמירה‬ ‫היתה רק על חמשה שערי העזרה — אע״פ שלפועל‬ ‫היו י״ג שערים — הוא מפני שלשיטתו רק לחמשה‬ ‫שערים הללו הי׳ דין שער ןו״חמשה הוו״ הכוונה —‬

‫שערים שיש להם דין שער[‪:‬‬

‫ז‪ .‬עפ״י כהנ״ל מובן הטעם ש)רבא ו(הרמב״ם‬ ‫בפיה״מ ס״ל שהתנא )שבמשנה הראשונה( דאמר‬ ‫חמשה על חמשה שערי העזרה לא ם״ל כהתנא‬ ‫ששבעה שערים היו בעזרה אע״פ שגם לתנא זה לא‬ ‫היתה השמירה אלא על ״חמשה שערים מן השבעה״‪:‬‬

‫״שבעה‬

‫בתחילת המשנה מיירי התנא בכל המקומות שהי׳‬

‫שערים היו בעזרה״‪ ,‬ס״ל ששבעה )מתוך י״ג השערים(‬

‫על הכהנים והלויים לשמור‪ ,‬וז״ל המשנה‪ :‬״בשלשה‬

‫יש להם דין שער‪ ,‬וממילא — כולם בכלל חיוב‬

‫מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש בבית אבטינס‬

‫אבל התנא‬

‫שבמשנה האחרת‬

‫שאומר‬

‫שמירה‪ :‬ומה שהשמירה לא היתה אלא על חמשה‬

‫ובבית הניצוץ ובבית המוקד והלוים כו׳ חמשה על‬

‫שערי העזרה הוא מחמת כי תרי מינייהו לא צריכי‬

‫חמשה שערי העזרה״‪.‬‬

‫שימור‪ ,‬והיינו ולא שאינם חייבים בשמירה אלא[ —‬ ‫בהסברת הרמב״ם — ״שהרי הכהנים שומרים על שער‬ ‫המוקד‬

‫ועל שער‬

‫הניצוץ״‬

‫היינו‬

‫ששני‬

‫השערים‬

‫נשמרים כבר ע״י הכהנים‪.‬‬

‫ונמצא‬

‫שהתנא מזכיר רק את השמירה )שע״י‬

‫הכהנים( ״כבית הניצוץ ובבית המוקד״ ולאח״ז בענין‬ ‫השמירה של הלויים על שערי העזרה‪ ,‬הוא אומר ״על‬ ‫חמשה שערי העזרה״‪ ,‬וא״כ אם נאמר שתנא זה ס״ל‬

‫ו‪ .‬בזה מוסבר גם מה שיש להקשות על לשונו‬ ‫הנ״ל של הרמב״ם )בס׳ יד החזקה(‪ :‬״)ועל חמשה שערי‬ ‫העזרה ‪ (. .‬שהרי הכהנים שומרים על שער המוקד‬ ‫ועל שער הניצוץ״‪:‬‬ ‫השמירה של הכהנים הרי לא היתה על שער‬ ‫המוקד ועל שער הניצוץ‪ ,‬אלא ״בבית הניצוץ ובבית‬ ‫המוקד״‪ ,‬כמ״ש במשנה״ )והרמב״ם בעצמו מביא את‬ ‫‪2‬‬

‫זה כמה הלכות לפני״ז״( — א״כ למה משנה הרמב״ם‬ ‫לכתוב ״על שער״ המוקד ועל שער הניצוץ״?‬ ‫‪3‬‬

‫ולפי הנ״ל מובן‪ :‬בזה מדגיש הרמב״ם שגם שני‬ ‫שערים אלו דין שער להם‪ ,‬וממילא חייבים בשמירה‪,‬‬ ‫ומה שאין הלויים שומרים עליהם‪ ,‬זהו מחמת שע״י‬ ‫שמירתם של הכהנים ״בבית הניצוץ ובבית המוקד״ הם‬ ‫כבר בדרך ממילא ״שומרים על ש ע ר ׳ המוקד ועל‬ ‫‪3‬‬

‫שער הניצוץ״‪.‬‬ ‫כלומר‪ :‬בדין השמירה בבית המוקד ובבית הניצוץ‬ ‫ישנם שני דינים‪ :‬א( חיוב השמירה מחמת הבית )כמו‬ ‫בית אבטינס( — שזה שייך לכהנים‪ :‬ב( מחמת השערים‬ ‫שבהם — שזה שייך )בעיקר( ללויים‪ ,‬אלא מכיון שע״י‬ ‫שמירתם של הכהנים בבית המוקד ובבית הניצוץ ישנה‬

‫‪8‬י( ריש תמיד ומדות‪.‬‬ ‫‪ (20‬ה״ה‪.‬‬ ‫‪ (30‬במדות שם מ״ה ״שלישי לו ב י ת המוקד״‪ .‬אבל עדיין קשה‬ ‫שינוי הלשון י ר ח כ ״ ס ‪ .‬ובמלאכת שלמה )מדות שם( מביא גירסא‬ ‫״שער בית המוקד״ וכותב ע״ז‪ :‬״כך מצאתי כו׳ והנאני״‪.‬‬ ‫‪ (31‬וצע״ק דהא כהן שעבד עבודת לוי ה״ז בל׳׳ת )רמב״ם הלי‬ ‫כלי המקדש ספ׳יג(‪.‬‬

‫שז׳ שערים היו בעזרה ומה שהשמירה היא על חמשה‬ ‫שערי העזרה הוא מחמת דתרי מינייהו לא צריכי‬ ‫שימור‪ ,‬נמצא שאינו מזכיר )אפילו ברמז( את חיוב‬ ‫השמירה שישנו על שער הניצוץ ושער המוקד‪:‬‬ ‫ועוד וג״ז עיקר‪ :‬במקום שאפשר לומר שתנא‬ ‫דוקא ק א מ ר ופירש דבריו אין אומרים שזהו לאו‬ ‫דוקא וסתם וכר‪.‬‬ ‫‪34‬‬

‫‪33‬‬

‫ולכן סובר )רבא ו(הרמב״ם שתנא זה ס״ל שחמשה‬ ‫שערים היו בעזרה — רק חמשה שערים הי׳ להם דין‬ ‫שער ומחוייבים בשמירה ‪.‬‬ ‫‪35‬‬

‫ולכן‪ ,‬בספר היד‪ ,‬ששם כותב הרמב״ם פסק‬ ‫ההלכה )כדעת הרבים( ששבעה שערים היו לה‪ ,‬מדייק‬ ‫שמה שהשמירה היא רק על חמשה שערי העזרה הוא‬ ‫מחמת ששמירת הכהנים היא )לא רק ״בבית הניצוץ‬ ‫ובכית המוקד״ — כדעת הת״ק — אלא‪ ,‬שבדרך‬ ‫ממילא‪ ,‬השמירה היא גם( ״על שער המוקד ועל שער‬ ‫הניצוץ״‪.‬‬ ‫‪ (32‬ועצ״ע במשנה מדות פ״א מ׳׳ה ״ ו ה ל ו י י ם מלמטן״ דלא‬ ‫כפיה״מ )מ״א( ודלא כבהל׳ ביהב״ח )פ״ח ה״ח( ודלא ‪ . .‬כאביי!‬ ‫והרמב״ם לא הביאו‪ .‬וראה משנה למלך הלי ביהב״ח פ״ח ה״ד‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫ויש ל ה א ר י ך בכ״ז‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫‪ (33‬תה״ד הובא בט״ז שו״ע או״ח סשי״ט סק״ב‪.‬‬ ‫‪ (34‬ראה דרכי שלום כללי הש״ס סי׳ שכ מתוד״ה יבמות כז‪,‬‬ ‫א‪ .‬ועד״ז אפילו בנוגע לתושב״כ ראה רש״י וירא כא‪ ,‬לד‪ :‬לא בא‬ ‫הכתוב לסתום אלא לפרש‪.‬‬ ‫‪ s 3‬ו ש ע ר הניצוץ והמוקד — או שאיו להן ד י ! שער ופטורים(‬ ‫משמירה‪ ,‬או שנכללים ב״חמשה על חמשה שערי העזרה״ ו ה ל ו י י ם‬ ‫שומרים שם )ולא שנפטרים ע״י שמירת הכהנים(‪ .‬וראה פי׳ הרא״ש‬ ‫תמיד כז‪ ,‬א ד״ה על ה׳ שערי העזרה וד״ה אלמא‪ .‬משנה למלך שם‪.‬‬ ‫ואכ״מ‪.‬‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫עו‬

‫סימן טו‬

‫המקדש כולו הי במעלה ההר‬ ‫‪,‬‬

‫א‪.‬‬

‫ברמב״ם הלכות בית הבחירה פ״ו‪ ,‬הל׳ א־ד‪:‬‬

‫״המקדש כולו לא הי׳ במישור אלא במעלה ההר‬

‫השלוש‬ ‫לדורות״[‪.‬‬

‫)ולאח״ז ממשיך ומבאר פרטי החילוקים והעליות כו׳‬ ‫— ( כשאדם נכנס משער מזרחי של הר הבית מהלך‬ ‫עד סוף החיל בשוה‪ .‬ועולה מן החיל לעזרת הנשים‬ ‫בשתים עשרה מעלות כו׳ ומהלך כל עזרת הנשים‬ ‫בשוה ועולה ממנה לעזרת ישראל שהוא תחלת העזרה‬ ‫בחמש עשרה מעלות כו׳ ומהלך כל עזרת ישראל‬

‫מחנות‬

‫שהיו‬

‫במדבר‬

‫גם‬

‫שכ״ה‬

‫״כנגדן‬

‫ולכן הי׳ מקום לומר‪ ,‬שכשם שכל המשכן הי׳‬ ‫)בפשטות( במישור‪ ,‬וחלק אחד בו לא הי׳ גבוה מן‬ ‫האחר‪ ,‬כך הי׳ גם המקדש באופן זה‪,‬‬ ‫לכן מתחיל הרמב״ם‪ :‬״המקדש כולו לא הי׳‬ ‫‪6‬‬

‫במישור )כמו המשכן(‪ ,‬אלא במעלה ההר״‪.‬‬

‫בשוה ועולה ממנו לעזרת הכהנים במעלה גבוהה אמה‬

‫ב‪ .‬ס׳ היד הרי תוכנו הוא ״הלכות הלכות״‪ .‬א״כ‬

‫כו׳ ומהלך כל עזרת הכהנים והמזבח כו׳ ועולה משם‬

‫מובן‪ ,‬שזה שהרמב״ם מתאר ש״המקדש כולו לא הי׳‬

‫לאולם בשתים עשרה מעלות כו׳ והאולם וההיכל כולו‬

‫במישור אלא במעלה ההר״‪ ,‬אינו רק מפני שכן היתה‬

‫בשוה״‪.‬‬

‫צורת הבית בפועל — שמאחר שהמקדש הי׳ בנוי על‬

‫הטעם שהרמב״ם מתחיל בשלילה )ומוסיף אותה(‬ ‫— ״המקדש כולו לא הי׳ במישור )אלא במעלה ההר(״‪,‬‬ ‫ואינו כותב את החיוב בלבד ״המקדש כולו הי׳ במעלה‬

‫הר‪ ,‬שהוא עולה והולך בשיפוע‪ ,‬לכן הי׳ הכרחי לבנות‬ ‫את חלקי הבית זה למעלה מזה — א ל א זהו ענין של‬ ‫‪8‬‬

‫ה ל כ ה ׳ ב״מקדש כולו״ — ובשני הפרטים של שלילה‬ ‫‪10‬‬

‫ההר״ — יש לומר‪:‬‬ ‫היות שלדעת הרמב״ם‪ ,‬קיום המצות עשה ד״ועשו‬ ‫לי מקדש״׳ בבנין בית המקדש — הי׳ בהמשך‬ ‫לה״משכן שעשה משה רבינו)במדבר(״‪ ,‬כמ״ש בתחלת‬ ‫הל׳ בית הבחירה ‪ :‬וכמו שמפרט שם גם בענין‬ ‫ה״דברים״ שבבנין הבית ‪:‬‬ ‫‪2‬‬

‫נ‬

‫״ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית‪ ,‬עושין‬ ‫בו קדש וקדש הקדשים ויהי׳ לפני הקדש מקום אחד‬ ‫והוא הנקרא אולם‪ ,‬ושלשתן נקראין היכל ועושין‬ ‫מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנה כעין קלעי‬ ‫החצר שהיו במדבר וכל המוקף במחיצה זו שהוא כ ע ץ‬ ‫חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה והכל נקרא מקדש״‪.‬‬ ‫ומובן מפשטות לשונו‪ ,‬שה״דברים״ שהם ״עיקר בבנין‬ ‫הבית״ הם כעין ובדומה להמשכו ‪.‬‬ ‫‪4‬‬

‫ןועד״ז כתב‬

‫להלן בהל׳ בית הבחירה‬

‫‪5‬‬

‫בענין‬

‫‪ (1‬תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪ (2‬רפ״א‪ .‬וראה בארוכה לעיל סימן ב‪ .‬וש״נ‪ .‬לקמן ח״ב שיחה‬ ‫ג סעיף ד ובהנסמן בהערות שם‪.‬‬ ‫ו( הלי בית הבחירה פ״א ה״ה‪.‬‬ ‫‪ (4‬ראה לעיל סימן ב סעיף י‪ .‬וש״נ‪ .‬וראה גם קרית ספר‬ ‫להמבי״ט על הרמב״ם שם פ״ד‪.‬‬ ‫‪ (5‬פ״ז הי״א‪.‬‬

‫‪ (6‬לכאורה י״ל שזהו דיוק לשון הרמב״ם כאן ״המקדש כולו״‪,‬‬ ‫כי מאחר שכבר כתב )פ״א ה״ה( שרק ההיכל )קדש קה״ק ואולם(‬ ‫והעזרה )היינו עזרת ישראל‪ ,‬וכלשונו כאן ה״ב‪ :‬עזרת ישראל שהוא‬ ‫תחלת העזרה( נקרא מקדש)שהם בדוגמת המשכן(‪ ,‬וכאן הרי מפרש‬ ‫״ועולה מן החיל לעורת הנשים כוי״ )״שהחיל ועזרת נשים מעלה‬ ‫יתירה בבית עולמים״ — רמב״ם שם פ״ז הי״א( — לכן הוצרך‬ ‫להקדים ״המקדש כולו״‪ ,‬היינו ״מקדש״ במובנו הכללי•‪.‬‬ ‫אבל יש לדחוק שגם ב״מקדש כולו״ כוונתו לחלקי המקדש‬ ‫שנקראים מקדש )שם פ״א ה״ה( היינו מעזרת ישראל ולפנים)הנמנה‬ ‫כאז ה״ג ואילך(‪ .‬ואכ״מ‪ .‬וראה אנציקלופדיא תלמודית ערך ביהמ״ק‪.‬‬ ‫וראה לקמן הערה ‪.13‬‬ ‫‪ (7‬נוסף על העיקר שאין זה הכרח גמור‪ ,‬שהרי כמו שמהלך‬ ‫עד סוף החיל בשווה וכל עזרת הנשים וכו׳ בשווה)ולא בשיפוע(‪ ,‬כך‬ ‫יכול להיות משך כל המקדש כולו‪.‬‬ ‫‪ (8‬ראה קרית ספר כאן רפ״ו‪ .‬וראה שם גם בפיה‪.‬‬ ‫‪ (9‬דאם נאמר שכוונת הרמב״ם בד׳ הלכות הראשונות בפ״ו‬ ‫היא — רק הקדמה לזה שמסיים בהלכה ה ״נמצא גובה קרקע‬ ‫ההיכל על קרקע כו׳ ומפני זה עשו כותל שעל גבי שער זה נמוך‬ ‫כדי שיהא כהן כו׳״)וכ״מ מפיה״מ להרמב״ם מדות פ״ב מ״ד והי( —‬ ‫לא הוצרך הרמב״ם להאריך כ״כ בד׳ הלכות הראשונות‪ ,‬כ״א לומר‬ ‫כמה גבוה עזרת נשים מן החיל‪ :‬עזרת ישראל מעזרת נשים‪ ,‬וכר‪ .‬או‬ ‫שהי׳ מספיק רק מ״ש בה״ה‪.‬‬ ‫‪ (10‬וראה לעיל הערה ‪.6‬‬

‫‪c‬‬

‫כאה יבמות ו‪ ,‬כ )הובא ברמב״ס כאן פ״ז היא‪ .‬ע־ש(‪ :‬איוו‬

‫ה י א מורא מקדש לא יכנס אדם כהר הכיח כו׳‪ .‬וראה בכורים פיא‬

‫סי טו‪ :‬המקדש כולו הי במעלה ההר‬ ‫‪,‬‬

‫עז‬

‫‪,‬‬

‫וחיוב‪ :‬״המקדש כ ו ל ו ״ ) א ( צריך להיות שלא במישור‬

‫בפרק שלאח״ז (‪ .‬ועפ״ז י״ל שהדין ד״המקדש כולו לא‬

‫— ״לא הי׳ במישור״‪ ,‬ועוד זאת ״אלא״)ב( הוא צריך‬

‫הי׳ במישור אלא‬

‫ב מ ע ל ה ההר״ קשור עם עליות‬

‫להיות ״במעלה ההר״‪.‬‬

‫הדרגות שבקדושת המקדש — כל חלק שבמקדש‬

‫ויתירה מזו י״ל‪ :‬מזה שהרמב״ם מדייק לכתוב‬

‫‪14‬‬

‫הגבוה בשטח מקומו יש בו קדושה נעלית יותר ‪.‬‬ ‫‪15‬‬

‫בלשון ״לא ‪ . .‬אלא״ — ולא ״המקדש כולו הי׳ במעלה‬

‫ולכן דין זה הוא רק בהמקדש ולא בהמשכן — כי‬

‫ההר ולא במישור״ — מ ש מ ע ״ שאי״ז ענין של לכת­‬

‫נפעל דין‬

‫חילה בלבד‪ ,‬אלא זהו תנאי ל ע י כ ו ב א ‪.‬‬ ‫‪,2‬‬

‫אבל צריך להבין‪ :‬מאחר שבנין המקדש הוא‬ ‫המשך‬

‫ממצות‬

‫ועשו לי‬

‫מקדש‪,‬‬

‫שקיומה‬

‫זה שמחמת חילוקי הדרגות‬ ‫בשטח‬

‫ההסברה בזה‪:‬‬

‫בהמשכן‪ :‬והדברים שהן עיקר בבנין הבית הם בדוגמת‬ ‫צריך המקדש להיות שונה מהמשכן ?‬ ‫‪,3‬‬

‫מקומם‪ ,‬קשור עם גדר הקדושה‬

‫שנתחדש‬

‫בהמקדש )לגבי קדושת המשכן(‪.‬‬

‫התחיל‬

‫הדברים שבמשכן כנ״ל — מהי ההסברה שבענין זה‬

‫שבקדושה‬

‫ישנו חילוק עיקרי בין המשכן ובין בית המקדש‪:‬‬ ‫המשכן הי׳ בנין ארעי‪ ,‬כמ״ש • ״ואהי׳ מתהלך באהל‬ ‫‪6‬‬

‫ובמשכן״‪ ,‬ובלשון הרמב״ם הנ״ל ש״המשכן שעשה‬

‫ואע״פ שבכמה פרטים הי׳ ביהמ״ק שונה מהמשכן‪,‬‬

‫משה ‪ . .‬הי׳ לפי שעה״‪ :‬משא״כ בית המקדש היי ״דירת‬

‫מתחיל ממדת המקדש וכו״כ פרטים בגוף הבנין —‬

‫קבע״״‬

‫המקדש‬

‫הנה‪ :‬א( גם בהם צריך להיות טעם‪ ,‬ב( בכמה מהם‬

‫בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית‬

‫הטעם פשוט‪ ,‬כגון — המקדש הי׳ בנוי )גם( מאבנים‬

‫לה׳ ולהקריב בהן קרבן ואין שם בי