Issuu on Google+

‫שם המגישה‪ :‬גל שחר‬ ‫תאריך הגשה‪ 3 :‬לדצמבר‬ ‫‪2102‬‬ ‫כיתה‪ :‬ה'‪ ,0‬בכור לוי‬ ‫מחנכת‪ :‬לירון אמירא‬


‫תוכן עניינים‬ ‫מבוא (שלא כדאי לפספס)‬

‫‪1‬‬

‫פרק ראשון‬

‫‪2‬‬

‫פרק שני‬

‫‪3‬‬

‫פרק שלישי‬

‫‪5‬‬

‫פרק רביעי‬

‫‪7‬‬

‫פרק חמישי‬

‫‪9‬‬

‫פרק שישי‬

‫‪11‬‬

‫סוף דבר‬

‫‪12‬‬

‫מגדיר נחשים ‪ +‬נספחים (או‬ ‫בקיצור‪ ,‬מה שבכוכבית)‬

‫‪13‬‬


‫מבוא‬ ‫שלום‪ ,‬קוראים לי היס‪ ,‬ואני נחש‪ .‬נחש צפע‪ .‬לא להיבהל‪ ,‬אני לא נושך‪ ,‬ומי‬ ‫שמכיר אותי טוב יודע שאני חבר מצוין‪ .‬ובכלל‪ ,‬הארס הוא רק הגנה עצמית‬ ‫שלי‪ ,‬למה לנשוך מישהו סתם? בכל מקרה‪ ,‬הסיפור שלפניכם קרה לפני‬ ‫שנים‪ .‬ברוס‪ ,‬חברי הטוב‪ ,‬דרבן אותי לכתוב את הרשומות האלה‪ .‬גם אגתה‪,‬‬ ‫אשתי‪ ,‬עודדה אותי לקחת עט ודף ולהתחיל לכתוב‪ .‬זה היה קשה‪ ,‬אבל‬ ‫אחרי זה מתרגלים‪ .‬כשסיימתי לקחתי את קובץ הגיליונות שמרכיבים את‬ ‫הסיפור הזה לחברת הוצאת האור המפורסמת "גליונחש" ולהפתעתי – זה‬ ‫התקבל! הספר הוצא לאור‪ ,‬ואני גאה לומר שנהייתי סופר מפורסם מאוד‪.‬‬ ‫כשהמליצו לי לחשוף את הספר לעיני בני אדם‪ ,‬קצת נבהלתי‪ .‬איך אדע‬ ‫שהם יאהבו את הסיפור? אולי משהו שכתבתי שם על בני האדם יפגע‬ ‫בהם? אני לא יודע‪ .‬את זה אתם תחליטו‪.‬‬ ‫החלטתי לכלול בסיפור את שמות הסוגים של כל הנחשים‪ ,‬ובגלל שזה קצת‬ ‫מבלבל‪ ,‬הוספתי בסוף הסיפור מגדיר נחשים‪ ,‬ולא להתבייש‪ ,‬בכל פעם‬ ‫שהתבלבלתם במשהו תעברו לעמ' ‪ ,13‬שם תמצאו את מגדיר הנחשים‪.‬‬ ‫אני מאחל לכולם קריאה מהנה‪ ,‬בהצלחה‪ ,‬וארוחת בוקר טעימה‪.‬‬

‫‪1‬‬


‫פרק ראשון ‪-‬‬ ‫ישבתי על כיסא בפינה של המסבאה "החור" ולגמתי קצת ויסקי‪ ,‬כן‪ ,‬גם‬ ‫נחשים שותים ויסקי‪ .‬ישבנו בשולחן הכי רחוק מהכניסה‪ .‬ברוס המשיך‬ ‫בתיאור הרפתקאותיו "הנמייה ההיא הייתה ענקית‪ ,‬אבל ידענו מה אנחנו‬ ‫עושים‪ ,‬אדם זינק לה על הגב בזמן שאני גיריתי אותה להתקרב אליי‪ ...‬היס‪,‬‬ ‫אתה מקשיב?" "שנייה אחת" עניתי‪ ,‬אל המסבאה נכנסה כנופיית נחשים‬ ‫נושאים כמה שקים‪ .‬יכולתי לזהות פתן שחור‪ ,‬אפעה מגוון ואת הנחש הגדול‬ ‫מכולם‪-‬הצפע‪ ,‬שכנראה היה מנהיג החבורה‪" .‬הכנופיה של בארוק‪" ,‬לחש לי‬ ‫ברוס‪ ,‬שהבחין בהם גם "שודדים אסמים ולולים‪".‬‬ ‫"הייתה פשיטה מוצלחת" הרעים נחש הצפע בקול שהשתיק את כל יושבי‬ ‫הפונדק "תפסנו תשעה עכברים ושתי לטאות" הוא פנה למוזג‪" ,‬תביא לכולם‬ ‫בירה טובה על חשבוני" הוא תר בעיניו אחר‬ ‫שולחן פנוי ועיניו נחו על השולחן הריק‬ ‫היחיד במסבאה שהיה לידנו‪ .‬כל הכנופיה‬ ‫התיישבה שם‪ .‬האפעה פתח את אחד‬ ‫השקים בגנבה‪ .‬הצפע הגדול חבט בו בזנבו‬ ‫"תיזהר אריק‪ ,‬עוד פעם אחת שאני רואה‬ ‫אותך עושה את זה ולא תזכה לטעום שום‬ ‫עכבר‪ ,‬כי לא תהיה לך שום לשון בשביל‬ ‫זה!" הוא צחק בקול עבה מהבדיחה של‬ ‫עצמו "נכון‪ ,‬קסנדרה?" הוא פנה למישהי‬ ‫שלא ראיתי "אם הטיפש הזה יעז עוד פעם אחת לפתוח את השק אז אני‪,‬‬ ‫אני‪" "...‬נו שתוק כבר‪ ,‬בארוק" אמרה קסנדרה‪ ,‬קולה היה גבוה וקר‪" .‬אתה‬ ‫והבדיחות המטופשות שלך" זזתי קצת הצידה וראיתי את הנחשית‪ .‬היא‬ ‫הייתה צפעונית דקה אבל יפה והקרינה סמכות ויהירות‪" .‬היום שבו תפסיק‬ ‫לצחוק על כלום יהיה היום שבו אני אמצמץ*‪" .‬ברוס לחשש בעצבנות "אני‬ ‫לא אוהב אותם‪ ,‬יש בבארוק הזה משהו קצת‪" "...‬משהו מה?" שאל בארוק‪,‬‬ ‫שלפתע גהר מעלינו "אתה די גדול לבני המין שלך‪ ,‬נכון?" הוא פנה לברוס‬ ‫"כל שאר עייני החתולים שפגשתי לא עלו על שישים סנטימטר! ואתם אפילו‬ ‫לא מסוכנים! ואתה‪ ",‬הוא פנה אליי "המממ‪ ...‬צפע צעיר‪ ,‬די חזק‪ ,‬איך‬ ‫קוראים לך?" "היס‪ ",‬עניתי מהר‪" .‬היס‪ ,‬אתה נראה די טוב‪ ,‬אולי 'תה רוצה‬ ‫לנסות לעשות אתנו פשיטה אחת על איזה מחסן תבואה? יהיה טוב‪ .‬אוכל‪,‬‬ ‫כסף והכי חשוב‪ "...‬הוא החווה בראשו על קסנדרה "בחורות‪ .‬אז מה‬ ‫דעתך?" "אמ‪ ...‬טוב‪ ,‬אבל אני בא רק עם ברוס" "ואיך הוא בדיוק יכול‬ ‫לעזור?" שאל בארוק בלגלוג קל "אמ‪ ,‬הוא פורץ מצוין‪ ,‬עם הגודל שלו הוא‬ ‫‪2‬‬


‫מצליח להשתחל דרך סדקים קטנים יחסית ולפרוץ מנעולים פשוטים‪ ,‬הוא‬ ‫יכול לעזור‪" "...‬טוב" התרצה בארוק‪" .‬מחר‪ ,‬בחצות‪ ,‬כאן‪".‬‬ ‫***‬ ‫"אתה יודע שאני סובל מקלסטרופוביה ואין לי שמץ של מושג במנעולים" אמר‬ ‫ברוס כשיצאנו מהפונדק‪ ,‬קצת אחרי ארבע לפנות בוקר‪" .‬ובכלל למה הסכמת‬ ‫להצעה המטורפת הזו?" "לא יודע בדיוק" עניתי "אולי כי אני רוצה קצת‬ ‫אקסטרים‪ ,‬אקשן‪ ,‬ולא להמשיך לחיות כאן‪ ,‬נלחם עם עוד עשרה נחשים על כל‬ ‫חיפושית שאני רואה‪" ".‬אה‪ ".‬אמר ברוס‪.‬‬ ‫הגענו לשדה‪ ,‬ברוס נפרד ממני כאן ואני המשכתי לעבר החורש הקטן שבקצה‬ ‫השני‪ .‬מצאתי את המאורה שלי מתחת לסלע‪ .‬אכלתי את שארית הלטאה‬ ‫מאתמול והלכתי לישון‪.‬‬

‫פרק שני ‪-‬‬‫ברוס חיכה לי בפונדק כבר באחת עשרה‪" .‬התאמנתי בפתיחת מנעולים‪ .‬אני‬ ‫יכול לפתוח מנעול פשוט של מפתח עם השיניים ויש לי קצת בעיה עם מנעולי‬ ‫קודים‪" ".‬באמת התאמנת?" קטעתי אותו "כן‪ ,‬אני לא רוצה להגיע ל'פעילות'‬ ‫הזאת לא מוכן‪ ,‬אני לא רוצה לדעת איזה סוג של פשטידה בארוק יכין ממני אם‬ ‫יתגלה שאני לא יודע כלום‪ ,‬ובכלל למה 'הזמנת' אותי לפשיטה הזאת?" "כי אין‬ ‫סיכוי שאני הולך איתם לבד‪" ".‬טוב‪".‬‬ ‫השעון תיקתק‪ ,‬אני מזמין בירה שחורה‪.‬‬ ‫אחת עשרה ועשרה‪ .‬ברוס מתחיל להתמתח‪" ,‬נראה לי שאני אצטרך להתנשל‬ ‫בעוד שבוע בערך‪ .‬אני מסתכל לו בעיניים‪ .‬כן‪ ,‬באמת דסקיות העיניים שלו נראו‬ ‫קצת עכורות‪.‬‬ ‫אחת עשרה ורבע‪ .‬גמרתי את הבירה השחורה‪.‬‬ ‫אחת עשרה עשרים וחמש‪" .‬נמאס לי‪ ,‬אני יוצא" אמרתי ויצאתי החוצה‪ .‬בריזה‬ ‫קלה נשבה‪ .‬פונדק 'החור' היה בעצם בקתה קטנה שנהרסה וכמה נחשים‬ ‫החליטו להשתכן שם ולהקים בו מקום קטן‪ .‬מבחוץ לא היה אפשר אפילו לדמיין‬ ‫מה יש בפנים‪ .‬הקפתי את המסבאה וניסיתי לדמיין איך המקום היה פעם‪ ,‬בטח‬ ‫זה היה אסם של איזה איכר‪ ,‬וכל השדות הבורים שמסביב היו פרדסים או שדות‬ ‫מלאים בחיטה בשלה‪ ,‬ובטח היו כאן עכברים‪ ,‬ו‪ ...‬לא משנה‪.‬‬ ‫אחת עשרה וחצי‪ .‬חזרתי לפונדק‪ .‬ברוס מחליט להפיג את הדממה והמשיך‬ ‫בסיפור שלו עם ההיתקלות של הנמייה‪.‬‬ ‫אחת עשרה ארבעים‪ .‬ברוס ממשיך לדבר‪ .‬אני לא מצליח לעצור אותו‪.‬‬ ‫אחת עשרה חמישים‪ .‬אני מתמלא במחשבות מעמיקות על מהות היקום‪...‬‬ ‫‪3‬‬


‫סתם! ברוס ממשיך לקשקש‪.‬‬ ‫חצות‪ .‬הם הגיעו‪.‬‬ ‫*‬ ‫קסנדרה גלגלה את עיניה‪" ,‬אז איפה המקום?" שאלה‪" .‬מחסן תבואה לא רחוק‬ ‫מכאן‪ ",‬ענה לה הפתן‪ .‬הוא פנה אליי "הי‪ ,‬קוראים לי נום‪ ".‬הוא הושיט זנב‪,‬‬ ‫לחצתי אותו‪" .‬איך קוראים לך? היס? אני פשוט לא זוכר טוב שמות‪ ...‬את‬ ‫בארוק וקסנדרה אתה כבר מכיר‪ ,‬אבל את אריק ונייג'ל לא ראית‪ ,‬נכון? אריק‪,‬‬ ‫נייג'ל‪ ,‬בואו לכאן‪ ".‬שני נחשים גדולים התקרבו ‪ -‬האפעה שראיתי שניסה לקחת‬ ‫משהו מהשק בא‪ ,‬וגם עכן גדול שלא ראית אותו‪" .‬היי‪ ,‬אז אתה היס‪ ,‬נעים‬ ‫לפגוש אותך‪ ,‬אני אריק‪ ".‬אמר האפעה "וזה נייג'ל‪ ".‬שניהם התעלמו לחלוטין‬ ‫מברוס‪".‬טוב‪ ,‬תודה" אמרתי‪.‬‬ ‫בסך הכול הינו שבעה‪ :‬בארוק‪ ,‬קסנדרה‪ ,‬אריק‪ ,‬נייג'ל‪ ,‬נום‪ ,‬ברוס ואני‪ .‬נום הוביל‬ ‫ובארוק היה האחרון‪ ,‬ונבח לנו פקודות וקריאות של 'תזדרזו כבר‪ ,‬אידיוטים!'‬ ‫ו'אפילו הלטאות יותר מהירות מכם' אבל בשלב מסוים הוא הפסיק‪ ,‬וכולנו זחלנו‬ ‫בדממה מוחלטת‪.‬‬ ‫מחסן התבואה היה מורכב מקומה ועליית גג‪ ,‬עם גג רעפים אדום ודלת גדולה‬ ‫עם מנעול גדול‪ .‬הקפנו אותו מכל הצדדים‪" .‬עכשיו תורך" לחש בארוק לברוס‪.‬‬ ‫ברוס סימן לי לבוא איתו והתקדמנו לעבר הדלת‪ .‬הלילה היה ירח מלא ויכולתי‬ ‫לראות שבדלת מנעול ספרות‪ .‬ברוס נשם לרווחה‪" ,‬את זה אני יודע לפתוח‪".‬‬ ‫הידית הייתה גבוהה מעלינו‪ ,‬ולא היה לי שמץ של מושג איך להגיע אליה‪ .‬ברוס‬ ‫סינן לי "אני אטפס עליך‪ ".‬הוא התכרך סביבי וטיפס עד לקצה ראשי‪ ,‬שם‪ ,‬בפרץ‬ ‫גדוש של אקרובאטיקה‪ ,‬הוא נשען עם קצה זנבו עליי‪ ,‬נתן זינוק לעבר הידית‪,‬‬ ‫נכרך סביבה‪ ,‬ונתלה עליה עם הזנב‪ ,‬כדי להגיע למנעול‪ .‬שרקתי בהערכה‪,‬‬ ‫"ממש שיא גינס! לא ידעתי שאתה כזה אווירודינמי!" "אתם הצפעונים‪ ,‬לא‬ ‫יודעים כלום על שיווי משקל‪ ,‬קואורדינציה או יכולת להתלות הפוך מהזנב" אמר‬ ‫ברוס בחיוך‪ .‬הוא התחיל להתעסק במנעול‪ ,‬מושך ומסובב‪ ,‬עד שהמנעול נפתח‬ ‫בקול נקישה משביע רצון‪ .‬הוא חייך אליי "ככה זה מקצוענים!" אמר וכל החבורה‬ ‫התקרבה‪ .‬נייג'ל ונום התחילו לדחוף את הדלת עד שנפתחה לחריץ קטן‪.‬‬ ‫קטן‪ ,‬אך לא מספיק קטן מכדי שנוכל להיכנס לתוכו‪ .‬בארוק פנה לברוס "יפה‬ ‫מאוד‪ ,‬קטנצ'יק‪ ,‬עבודה מעולה‪ .‬אתה נשאר לשמור כאן‪ ,‬ת'ה לא מספיק גדול‬ ‫כדי לתפוס עכברים" ברוס סינן משהו (לא בדיוק טוב) ונשאר ליד הדלת‪.‬‬ ‫הסתכלתי על המקום‪ .‬בפינה אחת של החדר היו מונחים הרבה כלי עבודה ‪,‬‬ ‫והיה גם טרקטורון קטן‪ .‬לא ראיתי בשום מקום חציר או עכברים‪" .‬איפה הכול?"‬ ‫שאלתי‪ .‬קסנדרה תקעה בי מבט של איך‪-‬אתה‪-‬לא‪-‬יודע‪-‬את‪-‬זה ואמרה בקרירות‬ ‫"בעליית הגג‪ .‬ככה יותר קשה לעכברים להגיע‪".‬‬ ‫נייג'ל מצא סולם קטן שמוביל לדלת נפתחת בגג‪ ,‬וכולנו התחלנו לטפס‪.‬‬ ‫‪4‬‬


‫התלפפנו על כל שלב בסולם וככה עלינו‪ ,‬בטור שקט‪ .‬הגענו לחדר קטן‪ ,‬עם‬ ‫תקרה משופעת‪ ,‬מלא בקש‪ .‬התפרשנו ברחבי החדר‪ ,‬כל אחד לפינה שונה‪.‬‬ ‫זחלתי אחרי נום‪ ,‬לא היה לי שמץ של מושג מה לעשות‪ .‬קולות ציוץ זעירים‬ ‫בקעו מפינות שונות ברחבי האסם‪ .‬היו כאן הרבה עכברים‪" .‬זה לא אסור?"‬ ‫שאלתי את נום‪ ,‬שסקר את החדר‪" .‬בטח שזה אסור" הוא ענה‪ ,‬לא מסיר את‬ ‫מבטו מערימת קש גדולה למדי‪" ,‬אצל בני אדם כל דבר אסור‪ .‬אבל למען האמת‬ ‫אנחנו רק עושים להם טובה‪ .‬תחשוב על האיכר בר המזל שאנחנו פושטים לו על‬ ‫האסם‪ ,‬ואז מחר בבוקר הוא מתעורר ומגלה שהוא ריק מעכברים‪ .‬וכל זה חינם!‬ ‫אין כסף! אבל בני האדם תמיד שונאים אותנו‪ ,‬בלה בלה בלה ארסיים בלה בלה‬ ‫בלה מסוכנים בלה בלה להרוג אותם‪ ,‬אז אל תצפה לשום דבר טוב מהם‪".‬‬ ‫נום איתר עכבר אחד‪ .‬הוא לא ראה אותנו‪ ,‬ורחרח בחשדנות ערימת קש‪" .‬מוכן‬ ‫לשחק תופסת עכברים?" לחשש נום וזינק אל העכבר‪ .‬שיני הארס ננעצו‬ ‫בעורפו של העכבר‪ ,‬והוא התפתל רגע‪ ,‬ונדם‪ .‬נום נשא אותו אל השק‪" .‬עכשיו‬ ‫תורך" אמר‪.‬‬ ‫בסך הכל זה היה די כיף‪ ,‬תפסתי שלושה עכברים‪ .‬בסוף כשמילאנו את השק‬ ‫לגמרי ירדנו בסולם ויצאנו החוצה‪ .‬ברוס חיכה לנו‪ ,‬קצת מצוברח‪ .‬חזרנו כל‬ ‫הדרך לפונדק‪ ,‬שם עצרנו לספירת מלאי‪ .‬אחד עשר עכברים‪ .‬בארוק נתן לכל‬ ‫אחד עכבר ועוד שלוש בין כולנו‪ .‬את הנותר הוא שמר לעצמו‪.‬‬ ‫"היה כיף" אמרתי לברוס‪ .‬כשישבנו על הבר‪ ,‬שותים קצת אלכוהול כדי‬ ‫להתאושש‪ .‬תיארתי לו הכול‪ ,‬את המבנה של האסם‪ ,‬את 'תופסת' העכברים‪,‬‬ ‫את הפדיחה שקרתה לאריק כשהוא תפס בטעות את הזנב של עצמו‪ ,‬ואת כל‬ ‫ההילולה‪ .‬חזרתי למחילה שלי עם העכבר ושליש שלי‪ ,‬ונרדמתי מהר‪.‬‬

‫פרק שלישי ‪-‬‬‫נשארתי עם ברוס בהתנשלות‪ .‬עברו כבר שלושה שבועות‪ ,‬ומאז שהצטרפנו‬ ‫לחבורה של בארוק‪ ,‬החיים דווקא די טובים‪ .‬היו עוד כמה פשיטות‪ ,‬אבל עכשיו‬ ‫אני חייב להישאר עם ברוס‪ ,‬לשמור עליו בהתנשלות שלו‪ .‬התנשלות היא‬ ‫תופעה המיוחדת לחלק מן פרוקי רגליים וזוחלים (כן כן‪ ,‬אני יודע שזה קצת‬ ‫מוזר שלי ולציקדה יש משהו במשותף) שבה שכבת העור שלנו מתקלפת‬ ‫ונושרת מידי פעם ומוחלפת בחדשה שמתחתיה‪ .‬אנחנו מתנשלים בגלל‬ ‫שאנחנו גדלים‪ ,‬אבל העור לא גדל איתנו**‪ .‬כמה ימים לפני ההתנשלות רואים‬ ‫שעיני הנחש כחלחלות עכורות‪ ,‬סיבה לכך שהעור הישן נפרד מן החדש‪.‬‬ ‫התופעה הזאת נקראת 'עיניים כחולות' והיא נמשכת כמה ימים‪ ,‬שבה הנחש‬ ‫כמעט עיוור‪ .‬בגלל זה נשארתי עם ברוס‪.‬‬ ‫נשארתי מלפני המאורה הקטנה של ברוס‪ ,‬בשעות הצהריים המאוחרות‪ .‬השמש‬ ‫‪5‬‬


‫כמעט שקעה וצבעה את שדה החיטה שלמולי בגוונים מדהימים של חום וזהב‪.‬‬ ‫המאורה של ברוס שוכנת בכיפת אבנים קטנה ליד שדה חיטה קטן‪ ,‬שעוד כמה‬ ‫שרצים שוכנים בה‪ .‬החורש שבו התגוררתי היה צפונה לו‪ ,‬והיה אפשר לראות‬ ‫את העצים שלו באופק‪.‬‬ ‫חשבתי על ברוס‪ ,‬ועל החברות שלנו‪ .‬ברוס הוא יותר מבוגר ממני‪ ,‬הוא מצא‬ ‫אותי כשהייתי צפעוני קטן‪ ,‬משוטט ויתום‪ .‬הוא לקח אותי אליו ולימד אותי את כל‬ ‫הדברים שצריך לדעת בעולם הזה ותמיד תמך בי‪ .‬הוא לא כמו אבא‪ ,‬הוא כמו‬ ‫חבר‪ ,‬אח‪ ,‬המישהו הזה שתמיד נמצא שם‪ ,‬שרק אלה שאין להם אותו יודעים‬ ‫שהוא קיים‪ .‬כשהתבגרתי קצת עברתי לחורש ליד והתחלתי לדאוג לעצמי‪ .‬מאז‬ ‫אנחנו פחות קרובים‪ ,‬ומוזר שמה שהפריד אותנו הוא גודל המאורה של ברוס‪.‬‬ ‫ברוס הוא קטן אבל חבר טוב‪ ,‬אמיץ‪ ,‬וציני במקומות הטובים‪.‬‬ ‫"היס? היס?" ברוס יצא מהמאורה‪ ,‬והקפיץ אותי (במלוא מובן המילה)‬ ‫מהרהורי‪ .‬הוא נראה זוועה ובצדק‪ .‬עור הנחש מתקלף פיסות פיסות‪ ,‬ואיך לומר‬ ‫בעדינות‪ ,‬הוא לא נראה כרגע במיטבו‪" .‬בוא צא קצת‪ ",‬אמרתי לו "נטייל‬ ‫לאנשהו‪ ,‬זה יעזור לך לקלף את שאר העור‪" ".‬צודק‪ ,‬כל החבורה תצחק עליי אם‬ ‫אני אופיע ככה בפשיטה‪ ".‬התבלבלתי‪" ,‬איזו פשיטה?" שאלתי בקול נבוך‪ ,‬קצת‬ ‫מתוסכל מזה שאני לא מעודכן‪" .‬לא ידעת? היום‪ ,‬עוד איזה חצי שעה‪ ,‬אנחנו‬ ‫יוצאים לעוד פשיטה‪ ,‬בארוק הבטיח לנו משהו מיוחד‪ ".‬ענה ברוס‪ ,‬בעודו מנסה‬ ‫לקלף מעליו עוד פיסת עור שנדבקה עליו‪" .‬טוב‪ ,‬אז צריך להתכונן‪".‬‬

‫נפגשנו כרגיל בפונדק‪ ,‬בשעות‬ ‫הדמדומים‪ .‬בארוק הוביל אותנו‬ ‫דרך שביל בוצי במיוחד לגבעה‬ ‫גדולה‪ ,‬שם יכולנו להשקיף על‬ ‫חווה קטנה בודדה בעמק הרחב‪.‬‬ ‫"זאת המטרה שלנו‪ ",‬הוא לחש‬ ‫"מוכנים?" כולנו כבר ידענו מה‬ ‫לעשות‪ ,‬זחלנו בדממה אל החווה‪,‬‬ ‫מתפרשים ומקיפים אותה מכל‬ ‫עבריה‪ .‬החווה הייתה מורכבת‬ ‫מבניין מרכזי‪ ,‬שבו כנראה גרה משפחת האיכרים‪ ,‬שני ביתנים קטנים יותר‬ ‫ועמוד רחב וגדול‪ .‬קסנדרה החוותה את ראשה לעבר הביתן שאנחנו צריכים‬ ‫'לשדוד' וברוס התקדם מהר קדימה‪ .‬הוא ידע בדיוק מה לעשות‪ .‬כרגיל‪,‬‬ ‫התקרבתי איתו‪ .‬הביתן היה ארוך עם גג משופע‪ ,‬ובכלל לא היה דומה לאסם‬ ‫הקודם‪ .‬קולות משונים בקעו ממנו‪ ,‬קצת כמו צווחות‪ .‬הידית הייתה נמוכה וברוס‬ ‫‪6‬‬


‫הצליח להגיע אליה אפילו בלעדיי‪ .‬הוא התעסק שנייה במנעול‪ ,‬הכניס את זנבו‬ ‫פנימה‪ ,‬סובב משהו ו'קליק' המנעול נפתח‪" .‬יפה‪ ,‬יפה" לחשתי לו כשפתחתי‬ ‫לחריץ את הדלת‪" ,‬אתה כבר פורץ רציני!" החזרתי את מבטי לדלת‪ ,‬ואז סגרתי‬ ‫אותה באכזבה‪ .‬זה לא היה אסם‪ ,‬זה היה לול‪ ,‬לול תרנגולות‪ ,‬החברה כנראה‬ ‫התבלבלו‪" .‬נו כבר‪ ,‬תפתח!" לחששה קסנדרה‪ ,‬שהתקרבה‪" .‬זו טעות‪ ",‬אמרתי‬ ‫לה "זה לול‪ ,‬לא אסם‪" ".‬אז?" "אנחנו אוכלים ע‪-‬כ‪-‬ב‪-‬ר‪-‬י‪-‬ם" "לא‪ ",‬אמרה‬ ‫קסנדרה‪ ,‬בטון כאילו היא מסבירה לילד קטן‪" .‬אנחנו יכולים לאכול תרנגולות‪,‬‬ ‫ואם לא אז לסחור עם הבשר שלהן" היא פתחה את הדלת ונכנסה‪ .‬כל החבורה‬ ‫נכנסה אחריה‪ .‬לא הייתה לי ברירה ונכנסתי אחריהם‪ .‬זה פשוט היה חדר עם‬ ‫המון תרנגולות‪ ,‬לא משהו מיוחד‪ .‬אריק‪ ,‬נייג'ל וקסנדרה כבר התחילו להקיף‬ ‫תרנגולת עבת בשר ‪ ,‬שהתחילה לצווח‪" .‬רגע!" נזכרתי במשהו "זה אסור‪,‬‬ ‫עכברים זה בסדר‪ ,‬כי זה עוזר לשני הצדדים‪ ,‬אבל תרנגולות זה משהו אחר‬ ‫לגמרי! זה גניבה‪ ,‬זה פשע!" בארוק רק גיחך אליי‪" .‬שמע‪ ,‬בחורצ'יק‪ ,‬אתה כאן‬ ‫כדי לעזור לנו‪ ,‬לא להתייסר בייסורי מצפון‪ .‬מה זה משנה לבני האדם האלה?‬ ‫הם לא ישימו לב‪ .‬אנחנו עזרנו להם בעכברים‪ ,‬עכשיו אנחנו לוקחים את השכר‬ ‫שלנו‪ ".‬רציתי לומר משהו בהגנת התרנגולות‪ ,‬אך בארוק נראה אז מאיים‬ ‫מתמיד‪ ,‬אז פשוט יצאתי החוצה‪ .‬אני לא רוצה להשתתף בזה‪ .‬ברוס ישב‬ ‫בדממה ליד הדלת‪ ,‬שומר‪" .‬אה! אז יצאת!" "כן אני לא רוצה להשתתף בזה‪".‬‬ ‫ישבנו בדממה והקשבנו בדריכות‪ ,‬השמש כבר שקעה ורק אוושת הרוח נשמעה‪.‬‬ ‫פתאום הדלת של הבניין הגדול נפתחה‪ ,‬ילדה קטנה בכותונת לילה ואביה יצאו‬ ‫החוצה‪" .‬שמעתי קולות" שמעתי אותה מסבירה לאבא שלה‪ .‬הם התקרבו לעבר‬ ‫הלול‪ ,‬האבא מחזיק בידו קלשון‪ .‬ברוס זחל מהר פנימה כדי להזהיר את השאר‪.‬‬ ‫הילדה הקטנה הבחינה בתזוזה וצעקה "נחש!" ברוס וניג'ל יצאו החוצה‪ ,‬הבחינו‬ ‫במתרחש וחמקו הצידה בסתר‪ .‬האבא ראה רק אותי‪" .‬נומי! תזמיני את לוכדי‬ ‫הנחשים!" הוא צעק לעבר הבית‪ .‬הוא כיוון את הקלשון לעברי אבל החטיא‬ ‫בקצת‪ .‬הילדה צרחה עוד פעם והתרחקה‪ .‬הוא כיוון את הקלשון עוד פעם‪.‬‬ ‫הרגשתי כאב רב בצד שמאל ובמשהו סמיך‪ ,‬חם שם‪ .‬האבא כיוון עוד פעם‪ ,‬לא‬ ‫הייתה לי ברירה‪ .‬זינקתי ונעצתי את שיני ביד שלו‪ .‬הילדה צרחה עוד פעם‪,‬‬ ‫האיש גנח בכאב‪ ,‬ובדיוק אז הגיעה מכונית לוכדי הנחשים‪.‬‬

‫פרק רביעי ‪-‬‬‫קראו לו מיקו‪ ,‬לפי מה שהבנתי בניידת‪ .‬התלפפתי סביב המקל וניסיתי‬ ‫להתחמם קצת‪ .‬הוא הלך איתי במסדרון המוארך‪ ,‬עם כלובים מימין ומשמאל עד‬ ‫לתקרה‪ ,‬פתח כלוב והכניס אותי לשם בזריזות‪ .‬הכלוב היה קטן יחסית‪ ,‬והיה‬ ‫שם את כל מה שהייתי צריך‪ :‬כלי מים קטן‪ ,‬עציץ הפוך עם פתח‪ ,‬כמה ניירות‬ ‫עיתונים וגזע עץ צעיר‪ .‬העציץ ישמש לי מחבוא‪ ,‬ובקערית מים אני אוכל גם‬ ‫‪7‬‬


‫להתרחץ‪ .‬ציפיתי לפחות מזה‪ ,‬ודי שמחתי‪ .‬נכנסתי לעציץ ההפוך התכרבלתי‬ ‫ונרדמתי‪ .‬קיוויתי שברוס לא נתפס‪.‬‬ ‫היה לי חלום‪ .‬בחלום ראיתי את ברוס‪ ,‬בפונדק‪ ,‬מחייך אליי‪ .‬אבל אז הוא התחיל‬ ‫להתנשל ויצא ממנו בארוק ועמד מולי‪ ,‬כולו זעם‪ .‬הסתובבתי אחורה ורציתי‬ ‫לברוח‪ ,‬אבל פתאום החדר היה מלא בתרנגולות קופצות ומצווחות בזעם‪.‬‬ ‫השתחלתי ביניהן עד שהגעתי לערימת קש גדולה‪ ,‬שממנה יצאה קסנדרה‪ .‬היא‬ ‫לחששה "עזבת אותנו!" "גם בארוק הצטרף "עזבת אותנו!" אבל הכי נורא זה‬ ‫היה כשברוס הצטרף‪ ,‬ואמר לי "אכזבת אותי‪ ".‬התעוררתי בבהלה‪ .‬לא יכולתי‬ ‫עוד להירדם‪ .‬כשנרדמתי סופסוף היו לי חלומות מטושטשים‪ ,‬מפחידים‪ .‬בוקר‪.‬‬ ‫התעוררתי‪ .‬היה שקט מוזר ‪ ,‬מתכתי‪ .‬מבעד לסורגים של המתכת ראיתי עיניים‪,‬‬ ‫מסתכלות עליי‪ ,‬מסוקרנות‪ .‬הנחש ההוא שבצד השני של הקיר הסתכל עליי‪,‬‬ ‫בדממה מוחלטת‪ .‬קול השקט הופר בצעדים כבדים שהדהדו במסדרון‪ ,‬שני‬ ‫אנשים‪ ,‬עם סרבלים מוזרים וכפפות‪ .‬הם עברו בין הכלובים וחילקו עכברים‪.‬‬ ‫שמתי לב שהם מאוד נזהרים לא לגעת בנחשים‪ ,‬אבל גם אוהבים להתגרות‬ ‫בהם‪ .‬הם עמדו מול כלוב של נחש קטן ונפנפו מולו בעכבר‪ .‬הנחש ניסה לתפוס‬ ‫את העכבר ושגילה שאין לו סיכוי‪ ,‬רק תלה בהם עיניים גדולות (במקרה של‬ ‫חתול או כלב זה עובד‪ ,‬אבל לא אצל נחשים)‪ .‬רק אחרי שהוא כמו עמד על זנבו‬ ‫הם זרקו לו את העכבר‪ .‬ככה הם עברו עם כל הכלובים‪ ,‬וכל זה בדממה הזאת‬ ‫המוזרה‪ .‬אז התחיל אחד מהם לדבר בקול עבה‪":‬זוכר את הצפע ההוא‪ ,‬אתמול‪,‬‬ ‫של'כדנו?" השני‪ ,‬שהיה מיקו‪ ,‬ענה‪" ,‬בטח! צריך להעביר 'תו כלוב‪ " .‬הם חייכו‬ ‫ביניהם וצחקו צחוק מוזר‪ ,‬צורם ועבה‪ ,‬בדיחה פרטית שלהם‪ .‬מיקו ניגש אל‬ ‫הכלוב שלי‪ ,‬שוב עם המוט המוזר‪ ,‬והרים אותי באוויר‪" .‬ש'לא תעז לנשוך אותי‪,‬‬ ‫שמעת?" ושוב צחק צחוק גרוני ועבה‪ .‬איזו סיבה לעזאזל הייתה לי לנשוך אותו?‬ ‫נחשים נושכים רק בעת צרה‪ ,‬רק מתוך הגנה עצמית‪ .‬המתכת הייתה קרה‪.‬‬ ‫"לאיזה כלוב נעביר 'תו?" שאל האיש השני "מה דעתך על ‪' ?381" "?381‬תה‬ ‫בטוח? היא עוד יכולה להרוג 'תו!" "אל תדאג‪,‬‬ ‫הוא ישרוד‪ .‬לפי גודל הארס שהוא הזריק לאיכר‬ ‫ההוא יש לו שיניים חדות!" ושוב הצחוק המוזר‬ ‫הזה‪ .‬מיקו פתח איזה כלוב אחד‪ ,‬זרק אותי לתוך‬ ‫החשכה ונעל‪.‬‬ ‫ושוב‪ ,‬אותן העיניים‪ ,‬העיניים הירוקות האלה‪,‬‬ ‫מביטות בי בסקרנות אילמת‪ .‬הכלוב היה מוארך‪,‬‬ ‫וכמו בכלוב הקודם הייתה בו קערית מים‪ ,‬עציץ‬ ‫הפוך וחתיכת גזע עץ‪ .‬ובקצה היה מישהו‪ ...‬לא‪,‬‬ ‫מישהי‪ ...‬היא הייתה צפע‪ ,‬כמוני‪ ,‬והיא הביטה בי‬ ‫‪8‬‬


‫כאילו היא אף פעם לא ראתה צפע‪ ,‬אף לא דיברה‪ ,‬אפילו התחלתי לחשוב‬ ‫שהיא אילמת‪ ,‬עד שהיא לחששה בכעס "תתרחק!" נזכרתי בדבריו של לוכד‬ ‫הנחשים "היא עוד יכולה להרוג אותו!" "טוב‪ ,‬טוב‪ ,‬אם זה מה שאת רוצה‪ ".‬היא‬ ‫בהתה בי שנייה‪ ,‬וראיתי דמעה קטנה בקצה עינה‪" ,‬סליחה‪ ",‬היא אמרה כמעט‬ ‫ללא קול‪,‬ומחתה את הדמעה‪" .‬אמ‪ ...‬הכול בסדר? קוראים לי היס‪ ",‬הושטתי‬ ‫זנב‪ ,‬היא לחצה אותו בזנב רפה "קוראים לי אגתה‪ ",‬היא אמרה‪" .‬ברוכים‬ ‫הבאים לבית הכלא שלי"‪ .‬שתקנו‪.‬‬ ‫"איך הגעת לכאן?"שאלתי בהיסוס‪ ,‬נחוש לקדם איכשהו את השיחה הזאת‪ .‬היא‬ ‫התמתחה ממקום מושבה והזדקפה "אם‪ ,‬אתה זוכר את הסופה הנוראה ההיא‪,‬‬ ‫ששברה כמה עמודים והוביל לקריסת כל רשתות החשמל? אז‪ ,‬כשישבתי לי‬ ‫לתומי" נימה מלגלגת נוספה לקולה "הגיע סיוקי‪ ,‬האיש ההוא שהאכיל את כל‬ ‫הנחשים‪ ,‬ופשוט לקח אותי לכאן‪ .‬גרמתי לו לחתך רציני ביד‪ ,‬ומאז הוא חושב‬ ‫שאני מפלצתית למדיי‪" ".‬ומאז את כאן?" שאלתי בתדהמה‪" ,‬כן‪" ".‬אבל עברו‬ ‫מאז שלוש שנים!" אגתה הסתובבה אליי "באמת? טוב‪ ,‬הזמן עובר‪" ".‬ואין לך‬ ‫שום תוכנית בריחה? משהו?" היא חככה אותי במבטה‪ ,‬היססה קצת ולבסוף‬ ‫אמרה "לא‪ ,‬אין לי כלום‪".‬‬ ‫רוב שאר היום עבר עלינו בשתיקה הדדית‪ ,‬שעה שלמדתי את הכלוב‪ ,‬בעזרת‬ ‫אגתה‪ .‬היא שתקה הרבה אך מדי פעם אמרה איזה משפט מסכם‪ .‬למדתי‬ ‫שמקערת המים אני שותה רק בצד ימין‪ ,‬ומתרחץ רק בין שתיים לארבע‪ .‬גזע‬ ‫העץ נועד בעיקר לעזור בעת ההתנשלות‪ ,‬שם אפשר לחכך בו את העור ולעזור‬ ‫לו להתקלף‪ ,‬ואת העציץ ההפוך‪ ,‬שהיה אסור לי להתקרב אליו בשום פנים‬ ‫באופן‪" .‬אסור‪ ".‬אמרה אגתה‪ ,‬וזה היה החלק היחיד שאני יודע בוודאות שהיא‬ ‫הייתה נחושה לעמוד על דעתה‪ ,‬וכך נשבעתי שאף פעם לא אכנס לעציץ בלי‬ ‫אישורה‪.‬‬ ‫הלכנו לישון‪ .‬אני ישן בחוץ‪ ,‬ליד קערית המים‪ ,‬ואגתה בעציץ הסודי' שלה‪ .‬אני‬ ‫שומע דפיקות מוזרות מהעציץ‪ ,‬שמקשות עליי להירדם‪ ,‬אבל בסוף נהייתי כל כך‬ ‫עייף שנרדמתי בלי בעיות‪.‬‬

‫פרק חמישי ‪-‬‬‫עבר שבוע‪ ,‬או שבועיים‪ ,‬אני לא זוכר‪ ,‬אבל כבר לא אכפת לי‪ .‬החיים במכלאה‬ ‫היו בסדר‪ ,‬חוץ מסיוקי ומיקו‪ ,‬שמצאו כל דרך אפשרית להתעלל בנו‪ .‬איבדתי‬ ‫קשר עם העולם החיצוני‪ ,‬ואת רוב הזמן הייתי מבלה בבהייה מסורגי הכלוב‬ ‫ומחשבה על ברוס‪ ,‬ועל המאורה שלי‪ ,‬ועל החופש שאין לי‪ .‬אני ואגתה נעשנו‬ ‫ידידים‪ .‬לא חברים ממש‪ ,‬אבל כמו שותפים לעת צרה‪ .‬היא המעיטה לדבר ואת‬ ‫רוב הזמן הייתה מבלה בעציץ ה'סודי' שלה‪.‬‬ ‫‪9‬‬


‫יום אחד‪ ,‬בשעת האכלה בבוקר‪ ,‬שמעתי שבריר שיחה ממיקו וסיוקי‪" .‬נו‪ ,‬אז‬ ‫מתי היא תבוא?" שאל מיקו "כן‪ ,‬אני צריך להדגים את ההאכלה" "איך קוראים‬ ‫לה?" "בטי‪ ,‬מהאגודה לצער בעלי חיים‪" ".‬מחבקי חיות‪ ".‬והם שוב צחקו את‬ ‫הצחוק הזה‪ ,‬שכבר התרגלתי אליו‪ .‬כעבור כמה דקות נשמע צלצול‪ .‬למכלאה‬ ‫נכנסה אישה צעירה‪ ,‬עם עיניים כחולות חדות ושער בהיר סתור‪ .‬היא הורידה‬ ‫את מעילה וצעיפה לכיסא ופנתה להסתכל במיקו וסיוקי‪" .‬נו‪ ,‬מתחילים?" היא‬ ‫שאלה בהתלהבות‪" .‬הנה זה מתחיל" לחש מיקו וקם מכיסאו בכבדות‪ ,‬והתחיל‬ ‫להסביר לה כל מיני דברים‪ .‬היא הנהנה בראשה בהתלהבות והקשיבה לכל‬ ‫מילה בלהט‪ ,‬רוצה להתחיל‪ .‬מיד כשמיקו סיים את ההסבר המפרך‪ ,‬היא לבשה‬ ‫כפפות ופתחה את אחד הכלובים‪ .‬היא הוציאה משם בעדינות נחש אפעה מגוון‬ ‫וליטפה אותו על הגב‪" .‬תיזהרי!" צעק סיוקי "הוא ארסי!" "זה בסדר" אמרה בטי‬ ‫והמשיכה ללטף את הנחש‪" ,‬אם לא פוגעים בו אז הוא לו פוגע בחזרה‪ ,‬הארס‬ ‫הוא רק הגנה עצמית שלו‪ ".‬היא החזירה ברוך את הנחש לכלוב‪ ,‬לקחה את‬ ‫קופסת האוכל והמשיכה להאכיל את כל שאר הנחשים‪ .‬מיקו וסיוקי בהו בה‬ ‫בתדהמה‪ ,‬מיקו משך בכתפיו‪" ,‬טוב‪ ,‬שיהיה‪".‬‬ ‫אגתה הסתכלה על בטי במבט חושד‪ ,‬ומלמלה לעצמה "אני חייבת לזרז את‬ ‫זה‪" ".‬את מה את צריכה לזרז?" שאלתי והקפצתי אותה במקומה‪" .‬היא‬ ‫הסתכלה עליי במבט בוחן ולבסוף נאנחה ואמרה‪" ,‬טוב‪ ,‬אם חייבים‪ ".‬היא‬ ‫פנתה לעציץ‪ ,‬ונעמדה מולו‪" .‬תיכנס" אמרה‪ .‬לא האמנתי‪ ,‬כל כך הרבה זמן היא‬ ‫לא מרשה לי להיכנס אליו ואז פתאום "בום" תיכנס‪ ,‬אז פשוט נכנסתי‪ .‬עכשיו‬ ‫הבנתי מה היא הסתירה מפני‪ :‬העציץ הסתיר את פתח האוורור של הכלוב‪,‬‬ ‫שהסורגים שבו התעקמו ויצרו מן עיגול כזה שאפשר להשתחל דרכו‪ .‬אגתה‪,‬‬ ‫שנכנסה אחריי‪ ,‬הצביעה בזנבה על הפתח‪ ,‬ולחשה בהתרגשות "זה כרטיס‬ ‫היציאה שלנו‪".‬‬ ‫היא המשיכה להסביר‪" :‬כל לילה אני מעקמת עוד קצת את הסורגים‪ ,‬עד שבסוף‬ ‫נוכל לעבור דרכם‪ ,‬ולהשתחרר! אבל מאז שבטי הזאת הגיעה אז אני חייבת‬ ‫להגביר את העבודה‪ ,‬אסור שהיא תגלה את זה!" "מה הבעיה בבטי?" שאלתי‬ ‫"היא נפלאה!" "כן‪ ,‬אבל אישה חובבת חיות פעילת צער בעלי חיים תרצה קצת‬ ‫לשפר את תנאי המחייה כאן‪ ,‬מספיק שהיא תוריד את העציץ והופ! הכל הולך‬ ‫לאבדון! אנחנו חייבים להגביר את הקצב!" היא אמרה את כל זה בהתלהבות‬ ‫גדולה‪ ,‬וזו אחת הפעמים היחידות שראיתי אותה עומדת על דעתה בנחישות‬ ‫כזאת‪ .‬היא נשמה לאט והביטה בי‪ ,‬מצפה לתשובה‪.‬‬ ‫גיחכתי וחייכתי "רוצה קצת עזרה?"‬

‫‪11‬‬


‫פרק שישי–‬‫זהו‪ ,‬הגיע הזמן‪ .‬השעון מתקתק‪ ,‬ואגתה בדיוק סיימה ללטש את הברזל‪.‬‬ ‫חצות‪ ,‬חושך‪ ,‬כל הנחשים ישנים‪ ,‬כל העובדים הלכו ממזמן‪ ,‬הרגע המתאים‬ ‫לפעול‪ .‬נכנסתי לעציץ‪ .‬אגתה החוותה לי בראשה "אתה ראשון" לחשה‪.‬‬ ‫נכנסתי לחושך‪ ,‬והתקדמתי בהיסוס על המתכת הקרה‪ .‬אגתה נכנסה‬ ‫אחריי‪ .‬התקדמנו בדממה דרך תעלת האוורור‪ .‬מאחר ופתחי האוורור‬ ‫מקושרים‪ ,‬כל רעש קטן עלול להעיר כמה נחשים‪ .‬הגענו לפניה‪" .‬מה דעתך‬ ‫שכל הזמן נפנה ימינה?" לחשתי לאגתה‪" .‬ככה לא נתבלבל‪" ".‬אין שום‬ ‫בעיה‪ ".‬לפי חוש הכיוון שלי‪ ,‬אנחנו בכיוון הנכון – אם נמשיך ישר אנחנו‬ ‫אמורים להגיע לדלת המכלאה‪ ,‬בצד הפונה לרחוב‪ .‬יופי‪ ,‬חשבתי‪ ,‬עוד שנייה‬ ‫נגיע‪ .‬בדיוק אז עצרנו מול עוד פניה‪ ,‬שהובילה בכלל לכיוונים מנוגדים‪.‬‬ ‫סיננתי בכעס ופנינו כרגיל בפניה הימנית‪ .‬חלפנו על פני פתחי אוורור של‬ ‫נחשים ישנים‪ ,‬ופנינו בעוד כמה פניות‪ ,‬עד שהגענו לפנייה אחת‪ .‬כמעט‬ ‫המשכתי ימינה עד שאגתה אמרה לי "עצור‪ ,‬תסתכל‪ ".‬עצרתי והסתובבתי‪.‬‬ ‫זה היה הסורג המעוקם של התא שלנו‪" .‬אז זה אומר ש‪ "...‬לחשתי‬ ‫"שהלכנו במעגלים‪ ".‬השלימה אגתה‪ .‬הפנייה שפניתי בה הייתה הנקודה‬ ‫ההתחלתית שלנו‪" .‬אז מה דעתך שמעכשיו בכל פנייה נפנה שמאלה?" היא‬ ‫הנהנה לחיוב‪ .‬נראה שהמסע שלנו התארך עוד יותר‪ ,‬וכבר הייתי בטוח‬ ‫שנאבד לנצח במסדרונות האינסופיים‪ .‬הגענו לפנייה השתים עשרה שלנו‬ ‫שלנו‪ .‬אגתה עצרה במקומה‪" .‬אתה מריח?" "מה" עצרתי וריחרחתי את‬ ‫האוויר‪ .‬מהפנייה הימנית עלה ריח קלוש של עשן‪ ,‬אשפה ומשהו רקוב‬ ‫למדיי‪" .‬זו חייבת להיות היציאה!" לחשה אגתה בהתרגשות היא התחככה‬ ‫בי ועקפה אותי‪ ,‬ממהרת למקור הריח‪" .‬נו בוא כבר!" מיהרתי אחריה‪ ,‬שנינו‬ ‫נחושים לצאת כבר מהכלא הזה‪ .‬הגענו לפתח אוורור‪ ,‬ואגתה פתחה אותו‬ ‫(מסתבר שפתחי האוורור נפתחים מבפנים) העיפה מבט לרחוב וקפצה‪ .‬כן‪,‬‬ ‫פשוט קפצה‪" .‬אתה בא?" נשמע קולה העמום מלמטה‪ .‬מיהרתי אל פתח‬ ‫האוורור וקפצתי‪ .‬ישר לתוך שקית האשפה‪.‬‬ ‫"אין דבר" אמרה אגתה‪ ,‬מורידה את הזבל מגופה‪" .‬זה לא משנה‪ ,‬העיקר‬ ‫שאנחנו חופשיים!"‬

‫‪11‬‬


‫סוף דבר‬ ‫שלום‪ .‬קוראים לי גל‪ .‬ושנייה לפני שאתם סוגרים את הספר‪ ,‬אני רוצה לספר‬ ‫לכם קצת (או אולי יותר מקצת) על הרעיון של הסיפור הזה‪.‬‬ ‫הכל התחיל לפני קצת פחות מחודשיים‪ .‬היינו צריכים לחשוב על הרעיון לסיפור‪.‬‬ ‫העליתי את הרעיון בארוחת הערב‪" :‬אני חושבת לעשות יומן‪ ,‬אבל של איזושהי‬ ‫חיה‪ ,‬כמו חתול או כלב‪ ,‬שיש להם משפחה וקורים להם כל מיני דברים‪" ".‬חתול‬ ‫או כלב זה מוכר מדי‪ ,‬תעשי על חיה אחרת‪ ,‬כמו תוכי או נחש" הציע אבא‪" .‬כן‪,‬‬ ‫זה רעיון!" התלהבתי‪ .‬אבא המשיך "מה דעתך על יומנה של כבשה? 'קמתי‬ ‫בבוקר‪ .‬אכלתי‪ .‬חירבנתי‪ .‬המשכתי לאכול‪ .‬כאבו לי הרגליים אז התיישבתי‪.‬‬ ‫קמתי‪ .‬חירבנתי עוד פעם‪ .‬הפלצתי‪ .‬הלכתי לישון'‪ ".‬כל המשפחה התפקעה‬ ‫מצחוק גדול‪ ,‬ואני חשבתי על הרעיון של הנחש‪ ,‬עד שגמלה בי ההחלטה‪,‬‬ ‫והתחלתי לכתוב‪.‬‬ ‫הכתיבה הייתה יותר קשה‪ .‬בהתחלה פחדתי להעביר מהראש את הדברים‬ ‫לדף‪ .‬בהתחלה הכל נתקע אבל אז התחלתי לזרום‪ ,‬והיה כיף לכתוב‪.‬‬ ‫אני רוצה לומר‪ ,‬שלמיטב הבנתי‪ ,‬נחשים לא שותים ויסקי‪ ,‬לא יוצאים לשדוד‬ ‫אסמים‪ ,‬אין להם פונדקים או שהם מנהלים יומן‪ .‬ועד כמה שידוע לי‪ ,‬אין דבר‬ ‫כזה מכלאת נחשים‪.‬‬ ‫בשלב זה אני רוצה להודות לסבתא‪ ,‬שתמיד יש לה מה לתרום‪ ,‬ללירון‪ ,‬שבדקה‬ ‫ללא לאות את הסיפור‪ ,‬ושעזרתה תמיד סייעה לי‪ .‬לכל המשפחה שלי‪ :‬לעמית‪,‬‬ ‫מתקן השגיאות האולטימטיבי‪ ,‬ללרג'ה‪ ,‬שהרשתה לי ללטף אותה ברגעים‬ ‫הקשים‪ ,‬לאמא ולאבא‪ ,‬שבלעדיהם כל הסיפור לא היה קורה‪ ,‬ולכל הקוראים‪,‬‬ ‫שהסכימו לשבת רגע ולקרוא את הסיפור הזה‪.‬‬

‫‪12‬‬


‫מגדיר נחשים‪:‬‬ ‫עכן גדול‪ :‬הוא הנחש הכי ארסי בארץ ישראל‪ .‬האורך שלו הוא בין ‪31 – 01‬‬ ‫סנטימטר (מקסימום ‪ 85‬ס''מ)‪ .‬הוא שוכן באזוריים חוליים וצד את טרפו בלילה‪,‬‬ ‫במערב‪ .‬נייג'ל הוא עכן גדול‪.‬‬ ‫צפע ארצישראלי‪ :‬הוא הנחש ארסי הכי נפוץ בישראל‪ .‬הצפע היא חיה שמורה‬ ‫ואסור להרוג אותה‪ .‬צבעו הוא אפור צהבהב או חום‪ .‬היס‪ ,‬בארוק‪ ,‬קסנדרה‬ ‫ואגתה הם נחשי צפע‪.‬‬ ‫עין חתול חברבר‪ :‬לא מסוכן לבני אדם‪ .‬יש לו אישונים מאונכים ולכן שמו "עין‬ ‫חתול"‪ .‬אורכם של רוב הנחשים הבוגרים אינו עולה על ‪ 01‬ס"מ‪ .‬ברוס הוא עין‬ ‫חתול חברבר‪.‬‬ ‫פתן שחור‪ :‬הוא נחש ארסי שנחשו מה‪ ,‬צבעו הוא שחור‪ .‬אורכו מגיע עד‬ ‫לשניים וחצי מטר והוא מתחפר באדמה‪ .‬נום הוא פתן שחור‪.‬‬ ‫אפעה מגוון‪ :‬נחש ארסי מאוד‪ .‬גבו אפור צהבהב עם נקודות לבנבנות‪ .‬ראשו‬ ‫שטוח ומשולש‪ .‬האפעה פועל בלילה ובמהלך היום רובץ בעיקר בשיחים‪ .‬אריק‬ ‫הוא אפעה מגוון‪.‬‬

‫נספחים‪( ,‬או במילים אחרות‪ :‬מה שבכוכבית)‬ ‫* לנחשים אין עפעפיים ולכן הם לא יכולים למצמץ‪ ,‬בדיחה ידועה אצל הנחשים‪.‬‬ ‫** דמיינו לכם חולצה‪ .‬כן‪ ,‬חולצה‪ .‬אתם לובשים אותה‪ ,‬היא נוחה עליכם‪ ,‬היא‬ ‫מתאימה לכם‪ ,‬חולצה‪ .‬עוברת שנה‪ ,‬ועוד שנה‪ ,‬והופה! החולצה כבר לא‬ ‫מתאימה‪ .‬מה עושים? זורקים לפח וקונים חדשה‪ .‬ככה זה בדיוק אצל נחשים‪:‬‬ ‫הם גדלים אבל החולצה שלהם לא‪ .‬אז הם משילים אותה ומחליפים אותה‬ ‫בשכבת העור החדשה שנוצרה תחתיה‪.‬‬

‫‪13‬‬


‫"שלום‪ ,‬קוראים לי היס‪ ,‬ואני נחש‪ ".‬ככה מתחיל סיפורנו‪ ,‬המתאר‬ ‫את הרפתקאותיו של היס‪ ,‬נחש צפע צעיר‪ .‬היס‪ ,‬יחד עם חברו ברוס‪,‬‬ ‫מצטרפים לכנופיה של נחשים‪ ,‬ששודדת אסמים ולולים‪ .‬לילה אחד‪,‬‬ ‫בזמן פשיטה‪ ,‬היס עושה משהו נורא‪ ...‬רוצים לדעת מה קרה? איך‬ ‫הוא הסתיים? אז פשוט תפתחו את הספר!‬

‫קוראים לי גל שחר‪ ,‬נולדתי ב ‪ 21‬אפריל‬ ‫‪ ,2112‬ואני לומדת בכיתה ה'‪ 1‬בבית‬ ‫הספר בכור לוי‪ .‬אני מאוד אוהבת לקרוא‪,‬‬ ‫לכתוב‪ ,‬לגלוש (לא במחשב‪ ,‬בים) ולצייר‪.‬‬ ‫מקווה שתהנו מספר זה‪.‬‬

‫‪14‬‬


גל שחר - היס