Issuu on Google+

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫בסיוע המועצה לשידורי כבלים ולווין במשרד התקשורת‬

‫העיתון מוקדש לסיכום ותיאור פרויקט “אנשי הגליל‪-‬סרט בהמשכים” שהתקיים השנה‬

‫דבר העורך‬

‫דברי שרת החקלאות‬

‫מאות מתנדבים שיקפו ביצירה קהילתית‬ ‫את סיפור ההתיישבות בגליל‬ ‫יוחאי רוטנברג יו”ר האגודה‬

‫בכנס האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית‬ ‫במכללה להנדסה אורט בראודה כרמיאל ‪1.3.11‬‬

‫בחודש מרס האחרון בא לסיומו‬ ‫בקול תרועה גדולה פרויקט‬ ‫הדגל של האגודה הישראלית‬

‫דמיון‪ ,‬חוצי דת‪ ,‬עדה‪ ,‬לאום‬ ‫ושיקפתם את תושבי המדינה‬ ‫שאנו גאים להיות בניה‪.‬‬

‫לתקשורת קהילתית ‪.‬‬ ‫שרת החקלאות‪ ,‬חה”כ אורית‬ ‫נוקד המלווה אותנו בחמש שנים‬ ‫מאות מתנדבי האגודה התכנסו‬ ‫האחרונות‪ ,‬סגן יו”ר הכנסת‪ ,‬חה”כ‬ ‫באודיטוריום של המכללה‬ ‫מגלי והבה‪ ,‬ניצן‬ ‫ל ה נ ד ס ה‬ ‫חן יו”ר מועצה‬ ‫בראודה‬ ‫אורט‬ ‫לשידורי כבלים‬ ‫ב כ ר מ י א ל ‪,‬‬ ‫פרופ’‬ ‫ולוויין‪,‬‬ ‫ב ח ס ו ת ה‬ ‫יוחנן ארזי נשיא‬ ‫ו ת מ י כ ת ה‬ ‫המכללה להנדסה‬ ‫של‬ ‫המבורכת‬ ‫בראודה‪,‬‬ ‫אורט‬ ‫עיריית כרמיאל‪,‬‬ ‫ושמעון גולדברג‬ ‫ביבול‬ ‫לצפות‬ ‫מנהל מחוז אגד‬ ‫של‬ ‫ההפקה‬ ‫חברה‬ ‫צפון‪,‬‬ ‫שעלו‬ ‫חבריהם‬ ‫שסייעה לפרויקט‬ ‫לגליל מכל יישובי‬ ‫להתגשם‪ ,‬ברכו‬ ‫הארץ ויצרו עם‬ ‫הנוכחים‬ ‫את‬ ‫הגליל‬ ‫תושבי‬ ‫ידי‬ ‫וחיזקו‬ ‫לדורותיהם‬ ‫המתנדבים יוצרי‬ ‫סרטים מובחרים‬ ‫צילום‪ :‬קובי שרביט הקהילה ‬ ‫את‬ ‫המשקפים‬ ‫המצולמת‪.‬‬ ‫ ‬ ‫ההתיישבות בחבל ארץ הגליל‪.‬‬ ‫צבעוניות מיוחדת זו נעשתה‬ ‫באהבה לאחר תחקיר ממושך‬ ‫של יותר מחצי שנה שהשתתפו‬ ‫ביצירתו‪ :‬חברים‪ ,‬ידידים מהצפון‪,‬‬ ‫התחקירנים‪,‬‬ ‫משפחות‬ ‫בני‬ ‫מדריכי טיולים‪ ,‬היסטוריונים‬ ‫ואוהבי ארץ ישראל לדורותיה‪.‬‬ ‫אתם ששיתפתם פעולה ויצרתם‬ ‫‪ 25‬סרטים קצרים המתעדים את‬ ‫תמונת ארץ ישראל על חוויית‬ ‫ההתיישבות הגלילית מוזמנים‬ ‫לקרוא את שנכתב ונעשה‬ ‫בהפקת הסרטים‪ :‬הבאתם את‬ ‫ערכי הארץ באמצעות‪ ,‬סיפורי‬ ‫מורשת‪ ,‬מסורת‪ ,‬תרבות‪ ,‬שפה‪,‬‬

‫לטלוויזיה הקהילתית תפקיד מכריע‬ ‫בבנייתה של חברה ישראלית טובה יותר‬ ‫חה”כ אורית נוקד‬ ‫אחרים‪.‬‬ ‫באמצעות הפעילות למען‬ ‫החברה נבנית ומתחזקת הקהילה‪.‬‬ ‫נוצרים קשרים חדשים ואמיצים‬ ‫בין חבריה השונים‪.‬‬

‫האמת שאני כאן לא מתוקף‬ ‫היותי שרת החקלאות ‪ ,‬אלא כמי‬ ‫שמאד אכפת לה ומאד מעריכה‬ ‫את העבודה שלכם‪.‬‬ ‫היצירה הישראלית זוכה בשנים‬ ‫האחרונות לעדנה של ממש‪.‬‬ ‫שרואים‬ ‫דברים‬ ‫היצירה המגוונת‪,‬‬ ‫מכאן לא רואים‬ ‫סרטים‬ ‫כוללת‬ ‫משם‪ .‬סיפור חיי‬ ‫דוקומנטריים‬ ‫היומיום‪ ,‬תיעוד‬ ‫רבים המספרים‬ ‫הפעילויות‬ ‫את סיפורה של‬ ‫השונות והעברת‬ ‫סיפור‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫החיוני‬ ‫המידע‬ ‫הכולל‬ ‫מרתק‪,‬‬ ‫יכול‬ ‫לתושבים‬ ‫תרבותי‬ ‫אושר‬ ‫אך‬ ‫להעשות‬ ‫האוצר‬ ‫עצום‪.‬‬ ‫ורק ע”י ערוץ‬ ‫הזה‬ ‫התרבותי‬ ‫קהילתי המהווה‬ ‫ומתפתח‬ ‫חי‬ ‫חלק מתבנית נוף‬ ‫בקהילות השונות‪,‬‬ ‫יושב‬ ‫קהילתנו‪.‬‬ ‫מרכיבות‬ ‫אשר‬ ‫קהילתו‬ ‫בתוך‬ ‫החברה‬ ‫את‬ ‫ויוצר באמצעות‬ ‫הישראלית‬ ‫אנשיה ומתנדביה‪.‬‬ ‫התוססת‪ .‬קיומן‬ ‫וייס‬ ‫אבי‬ ‫צילום‪:‬‬ ‫והתפתחותן‬ ‫חייהם תרבותם‬ ‫הקהילות‬ ‫של‬ ‫של‬ ‫וסיפוריהם‬ ‫השונות‪ ,‬מותנה בשמירת והידוק תושבי הגליל כפי שמוצג בפרויקט‬ ‫הקשרים בין האנשים השונים‪ ,‬ראי הדורות בגליל‪ ,‬היא דוגמא‬ ‫בתוך הקהילות ובשמירה והידוק נפלאה לחשיבות ליופי והעניין‬ ‫הקשרים בין הקהילות השונות‪.‬‬ ‫שמעורר תיעוד מבורך זה‪.‬‬ ‫לקשרים אלו משמעויות רבות פריחתו של תיעוד זה מושג אך‬ ‫דרמטיות‬ ‫על חיינו‪ .‬קהילה ורק אם המדינה תדע להעריך‬ ‫מכירים‬ ‫שחבריה‬ ‫יותר‬ ‫מגובשת‬ ‫במלואה יצירה זו על משמעותיה‬ ‫בטוחה‬ ‫קהילה‬ ‫היא‬ ‫זה‬ ‫זה את‬ ‫השונות‪.‬‬ ‫יותר‪ ,‬מכבדת יותר‪ ,‬סובלנית‬ ‫אני חייבת לומר‪ ,‬לא נמצא כאן‬ ‫יותר ומסופקת יותר‪ .‬לטלוויזיה‬ ‫אומנם שר התקשורת שניחן‬ ‫מכריע‬ ‫תפקיד‬ ‫הקהילתית‬ ‫ברגישות חברתית‪ ,‬גם כן תורם‬ ‫בבנייתה של חברה ישראלית‬ ‫ומסייע לטלוויזיה הקהילתית‪.‬‬ ‫טובה יותר‪.‬‬ ‫ליוצרים‪,‬‬ ‫לומר‬ ‫רוצה‬ ‫התפתחותו של הערוץ הקהילתי‪ ,‬אני‬ ‫העוסקים‬ ‫ולכל‬ ‫מאפשרת ליותר אנשים להתחבר למתנדבים‬ ‫לסביבתם ולקחת חלק פעיל במלאכה‪ ,‬ראו ברכה וחשיבות‬ ‫בהתפתחותה ועל המתנדבים בעמלכם העשירו את הלקחים‬ ‫הרבים שעושים במלאכה‪ :‬ילדים‪ ,‬התרבותיים החברתיים היקרים‬ ‫נוער‪ ,‬מבוגרים‪ ,‬עולים ורבים והחשובים שבידכם‪ .‬כה לחי‪.‬‬ ‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪1‬‬


‫סיפור הפקת פרויקט “אנשי הגליל”‬ ‫ענת ווגמן*‬ ‫בואו אקח אתכם במנהרת‬ ‫הזמן מס’ חודשים לאחור‪,‬‬ ‫להתחלה‪.....‬‬

‫וכו’‪ ...‬דיונים אלו מתפרסים‬ ‫על פני שעות עבודה וחשיבה‬ ‫ארוכות ‪.‬‬

‫כשיוחאי רוטנברג מיודעינו‬ ‫העלה את הרעיון ליצור‬ ‫פרויקט המשך ל”חיבוקי דרום”‬ ‫פרויקט סרטים דוקומנטרים‬ ‫קצרים שהופק על ידי עבור‬ ‫האגודה בשנת ‪ 2009‬בישובי‬ ‫עוטף עזה‪ ,‬הסכמתי מיד‪.‬‬

‫נושא איתור הדמויות‬ ‫גם‬ ‫ותחקיר ראשוני מקדים הינו‬ ‫תהליך ארוך ‪-‬‬ ‫יצירת הקשר עם‬ ‫עשרות אנשים‬ ‫בפרויקט‬ ‫אם‬ ‫אותנו‬ ‫שיכוונו‬ ‫דרום‬ ‫חיבוקי‬ ‫לעוד אנשים וכך‬ ‫בשדרות נאלצו‬ ‫שיחות‬ ‫הלאה‪.‬‬ ‫ה צ ו ו ת י ם‬ ‫טלפון ארוכות‬ ‫עם‬ ‫להתמודד‬ ‫ואינסופיות‪,‬‬ ‫משימה פשוטה‬ ‫גם‬ ‫לעיתים‬ ‫סירטי‬ ‫יחסית‪,‬‬ ‫לפגוש‬ ‫נסיעה‬ ‫דיוקן – סרטים‬ ‫הדמויות‬ ‫את‬ ‫כיכבו‬ ‫שבהן‬ ‫עצמן לקבל מהן‬ ‫שדרות‬ ‫תושבי‬ ‫הסכמה עקרונית‬ ‫והסביבה שסיפרו‬ ‫לשיתוף פעולה‬ ‫סיפורם‪,‬‬ ‫את‬ ‫בתאריך ספציפי‪,‬‬ ‫החשיבה מבחינת‬ ‫וכאמור העובדה‬ ‫צילום‪ :‬אלכס הובר התוכן בפרויקט‬ ‫שלא מדובר באדם‬ ‫“אנשי הגליל” הייתה מאתגרת‬ ‫אחד אלא בשניים מאותה‬ ‫הרבה יותר‪ ,‬בעזרתו של הבמאי‬ ‫המשפחה וגם פה כפי שבוודאי‬ ‫המוביל‪-‬דוקי דרור (“פנטזיה‬ ‫הבחינו הצוותים שהשתתפו‬ ‫שלי”‪“ ,‬המסע של ואן”‪“ ,‬השכן‬ ‫בפרויקט‪ ,‬סיפורים קמו ונפלו ‪.‬‬ ‫של ישו”‪“ ,‬מעבר לנהר”)‬ ‫האתגר השני הוא כמובן‬ ‫שהינו איש מקצוע מהמעלה‬ ‫ההפקה הלוגיסטית‪.‬‬ ‫הראשונה‪ ,‬אשר עימו בנינו יחד‬ ‫את הפרויקט ויהיה זה רק מן‬ ‫יצירת הקשר עם כל קבוצה‪,‬‬ ‫הראוי שהצוותים שהשתתפו‬ ‫לפרויקט‪,‬‬ ‫תקציבים‬ ‫גיוס‬ ‫בפרויקט‪ ,‬יצפו לפחות בסרט‬ ‫עם‬ ‫פעולה‬ ‫שיתופי‬ ‫יצירת‬ ‫אחד שיצר‪ .‬בפרויקט אנשי‬ ‫הבאת‬ ‫חיצוניים‬ ‫גורמים‬ ‫הגליל היה ניסיון לקבל סיפור‬ ‫ללוקיישנים‬ ‫הצוותים‬ ‫של מקום ומשפחה דרך‬ ‫והתניידותם בשטח‪ ,‬אפשרויות‬ ‫דינאמיקה של ‪ 2‬דמויות‪.‬‬ ‫העריכה‪ ,‬מקומות הלינה‪ ,‬פיזור‬ ‫הארוחות חזרה לבסיסי האם‪,‬‬ ‫סצינות‬ ‫לקבל‬ ‫המפתח‬ ‫איסוף החומרים המצולמים‬ ‫סרט‬ ‫בכל‬ ‫דוקומנטריות‬ ‫וכך הלאה ויש אתכם הצוותים‬ ‫דוקומנטארי שתבחרו לעשות‪,‬‬ ‫עצמם‪.‬‬ ‫ה”סצינה‬ ‫אחר‬ ‫החיפוש‬ ‫הדוקומנטרית” זה הקסם‬ ‫הבמאים‪ ,‬הצלמים‪ ,‬היוצרים‬ ‫לדעתי בסרטים דוקומנטרים‪,‬‬ ‫כולכם באתם עם ניסיון‪ ,‬ידע‪,‬‬ ‫שני אנשים שקורה בניהם‬ ‫אג’נדה‪ ,‬יכולת‪ ,‬הדיאלוג בין‬ ‫משהו‪ ,‬שיש איזשהי דינאמיקה‬

‫כנראה‪ ,‬בשל נטיותי המוזרות‬ ‫יש לומר לאמץ כל רעיון ביזרי‬ ‫ככל שיהיה של יוחאי ולהפוך‬ ‫אותו למשהו שקורם עור‬ ‫וגידים ולובש צורה‪.‬‬ ‫הרעיון המופרך משהו להוציא‬ ‫‪ 25‬קבוצות של טל”קים מכל‬ ‫הארץ ולצוות אותם ל‪50-‬‬ ‫דמויות מ‪ 25-‬יישובים בגליל בו‬ ‫זמנית‪ ,‬נראה כמו משהו מספיק‬ ‫מוזר בכדי שאתייצב בראשו‪.‬‬ ‫ואם מפרטים את המהלך‪:‬‬ ‫מדובר בפרויקט שהשתתפו בו‬ ‫בקירוב קרוב ל‪ 200‬איש‪ .‬כולל‬ ‫הצוותים הדמויות‪ ,‬העורכים‬ ‫וכו’‪.‬‬ ‫אם לשדרות יצאנו עם ‪10‬‬ ‫צוותים‪ ,‬שם תנאי השטח‬ ‫לצילום היו יחסית קלים‬ ‫בשל המרחק הפיזי הקצר בין‬ ‫הלוקיישנים לצילום ומיעוט‬ ‫הצוותים‪ ,‬סיפורי הגליל היו‬ ‫יצירה עם אופרציה אחרת‬ ‫לגמרי ‪ .‬יש להפקת אירוע שכזה‬ ‫המוני חוטים נראים סמויים‬ ‫ועשרות עליות ומורדות‪ .‬‬ ‫יש את נושא הפקת התוכן ‪-‬‬ ‫ראשית בחירת הנושא‪ ,‬מה‬ ‫המשמעות של יצירת הפרויקט‬ ‫מה הסיבה להיווצרותו והצורך‬ ‫בקיומו‪ ,‬אילו אנשי תוכן ילוו‬ ‫את הפרויקט וכיצד נעשה זאת‬

‫התמונות לעיתון צולמו על ידי‬ ‫צוותים שהשתתפו בפרויקט “בראי‬ ‫הדורות” בגליל וע”י אנשים פרטיים‬ ‫ומקצועיים למעט מקרים חריגים לא‬ ‫יופיעו הקרדיטים מתחת לתמונות‬ ‫המופיעות בעיתון ותודתנו נתונה‬ ‫לכל אחת ואחד שצילם ומסר לנו את‬ ‫תמונותיו להלן‪ :‬לצוותי זמן חיפה‪,‬‬ ‫גיל הצפון‪,‬שלומי‪ ,‬קרית אתא‪ ,‬גדרה‬ ‫רחובותטיוי‪ ,‬מעברים וקול הלב‪ ,‬נוה‬ ‫מונסון‪ ,‬אדומדיה במעלה אדומים‪,‬‬ ‫מרכז תקשורת כגן בירושלים‪ ,‬מבט‬ ‫רענן ברעננה‪ ,‬מבט גן ברמת גן‪ ,‬מכללת‬ ‫תלחי מגמת קולנוע‪ ,‬מדיה תקשורת‬ ‫בפתח תקוה‪ ,‬גילה– ירושלים‪“ ,‬על‬ ‫האצבע” בגליל העליון‪.‬‬ ‫והצלמים‪ :‬אלכס הובר מכרמיאל‪ ,‬דני‬ ‫אבוטבול מקבוצת רחובותטיו‪ ,‬אלון‬ ‫תקוע מהגליל העליון‪,‬יוחאי רוטנברג‬ ‫ויוסי לוי מראש פינה‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫ההפקה ליוצר גם היא לא‬ ‫פשוטה אבל הדרך המאתגרת‬ ‫גם בעבודה מולכם‪ ,‬מול‬ ‫הצוותים הוציאה תוצרים‬ ‫הרבה יותר טובים‪ .‬לדעתי‬ ‫חילוקי דעות הם‬ ‫לא דבר רע‪ ,‬אלא‬ ‫מקדם‪.‬‬

‫למי תודה למי ברכה‬

‫הנהלת האגודה מודה לכל השותפים‬ ‫בהפקת‬ ‫חלק‬ ‫שנטלו‬ ‫הרבים‬ ‫הפרויקט‪:‬‬ ‫למר ניצן חן יו”ר המועצה לשידורי‬ ‫כבלים ולוויין‪ ,‬לעודד חביב יועץ‬ ‫המועצה לשידורי כבלים ולוויין‪,‬‬ ‫לועדת התמיכות ‪ ,‬למזל ששון ראש‬ ‫ענף במועצה לשידורי כבלים ולוויין‪,‬‬ ‫לחברת מכאן משדרת את ערוץ ‪,98‬‬ ‫לחברת אגד‪ ,‬לעדי אלדר ראש העיר‬ ‫כרמיאל‪ ,‬לחנה קובל מנכ”לית העירייה‬ ‫של כרמיאל‪ ,‬לאדרי בן אברם מנהלת‬ ‫בעיריית‬ ‫מחלקת תאום ובקרה‬ ‫כרמיאל‪ ,‬לפרופ’ יוחנן ארזי וכל צוות‬ ‫השיווק והאחזקה של מכללת אורט‬ ‫בראודה‪ ,‬ליורם הררי מנהל מגמת‬ ‫קולנוע ואנימציה במכללת תל‪-‬חי‬ ‫ולסטודנטים שלו‪ ,‬לפוטו שוורץ‬ ‫בירושלים‪ ,‬לרשות הנגב והגליל‬ ‫ו��מנהלת הפיתוח של הגליל‪ ,‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫לשלומי אפרייאט מנכ”ל אולפני‬ ‫טופליין‪.‬‬ ‫לחברי הנהלת האגודה וועדת‬ ‫הביקורת שתמכו בקיום הפרויקט‬ ‫ואישורו‪:‬‬

‫מנשה פיקל שהיה יו”ר משותף של‬ ‫האגודה‪ ,‬הרצל רווה ז”ל‪ ,‬פרופ’ יעל‬ ‫קציר‪ ,‬יעל אשכנזי‪,‬יעל חטב‪ ,‬וילי‬ ‫לאופר‪ ,‬דוד מוטאי‪ ,‬חיה כהן‪ ,‬איתן‬ ‫טימן‪ ,‬מרסלו קליינר‪ ,‬סוזי ורון וצפי‬ ‫מליסדורף‪.‬‬ ‫המוביל‪,‬‬ ‫הבמאי‬ ‫דרור‬ ‫לדוקי‬ ‫לענת וגמן המפיקה‪ ,‬רוני גנור‪,‬‬ ‫גבריאל ואגון ‪ ,‬משה יונס‪ ,‬עדי‬ ‫עדואן שסייעו בהנחיית הצוותים‪,‬‬ ‫ולכם מאות המתנדבים הפעילים‬ ‫בטלוויזיה הקהילתית שהגעתם‪,‬‬ ‫תחקרתם‪,‬צילמתם‪,‬ערכתם‪,‬למדתם‪,‬‬ ‫והשתתפתם בהפקת ענק זו‪.‬‬

‫שנוצרת דרך המבטים בניהם‪,‬‬ ‫דרך הדיבור ‪.‬‬ ‫הרבה צוותים יצרו ראיונות‬ ‫פרונטאלים עם ‪ 2‬הדמויות‬ ‫ובכך לא אפשרו ל”קסם”‬ ‫לקרות‪ ,‬הסוד לדעתי הוא‬ ‫לשחרר את המושכות ‪ ,‬לא‬ ‫ללחוץ כל הזמן על ההדק ולא‬ ‫להיות כל הזמן בשליטה ‪ ,‬אלא‬ ‫לתת לסיטואציה להתרחש‬ ‫ואם ההתרחשות והדמויות‬ ‫קצת הולכות לאיבוד אז כן‬ ‫להתערב וכן להחזיר אותם‬ ‫לתוואי השיחה ולנושאים‬ ‫הרלוונטים‪ .‬אבל באמת קצת‬ ‫צניעות לא מזיקה‪ ,‬ובמקום‬ ‫שהבמאי יהיה המרכז לתת‬ ‫לדמויות להיות המרכז גם ככה‬ ‫צוות צילום תופס נפח וצריך‬ ‫לדעת קצת להצטמצם‪.‬‬ ‫זה בכל אופן ה”הטיפ” המקצועי‬ ‫שלי להמשך העשיה‪.‬‬ ‫ובאשר ללקחי ההפקה‪ ,‬תמיד‬ ‫יש כאלה‪ .‬את מה שלא היה‬ ‫בסדר אנחנו כבר יודעים‬ ‫ובהפקה הבאה עלינו לטובה‬ ‫חלק מהדברים ישתנו ‪ ,‬אבל‬ ‫אנחנו דוגלים בעשייה ומי‬ ‫שעושה לעיתים גם טועה אך‬ ‫לומד לקחיו לעתיד‪ .‬לא נהיה‬ ‫חפים מטעויות בעיקר בשל‬ ‫הסיבה הפשוטה שאנחנו‬ ‫תמיד מנסים לאתגר את‬ ‫עצמנו מחדש‪.‬‬ ‫תודה לכל המשתתפים היקרים‬ ‫על הנכונות‪ ,‬על ההשקעה‪ ,‬על‬ ‫הרגש ‪ ,‬על האומץ לאתגר את‬ ‫עצמכם ואותנו‪.‬‬ ‫להתראות בהפקה הבאה‪.‬‬ ‫* ענת ווגמן ‪ -‬תחקיר והפקת הפרויקט‬

‫עורך העיתון‪ :‬יוחאי רוטנברג‬ ‫מפיקה‪ :‬ענת וגמן‬ ‫מנחה הפרויקט ובמאי ראשי‪ :‬דוקי‬ ‫דרור‬ ‫סייעו בהנחייה לצוותים‪ :‬משה יונס‪,‬‬ ‫גבריאל ואגון‪ ,‬עדי עדואן‪.‬‬ ‫צלמי מייקינגאופ‪ :‬רוני גנור‪ ,‬יוחאי‬ ‫רוטנברג‪ ,‬יוחאי חדד‪ ,‬ענת וגמן‪.‬‬ ‫כתובת האגודה ‪ :‬האגודה הישראלית‬ ‫לתקשורת קהילתית‪ .‬ת‪.‬ד‪30054 .‬‬ ‫מיקוד ‪ 91300‬ירושלים‬ ‫אתר האגודה ‪:‬‬ ‫‪http://www.comtv.co.il‬‬ ‫דוא”ל האגודה‬ ‫‪comtv@comtv.co.il‬‬ ‫ ‬


‫הסוכה של כרמלה‬ ‫איתן פלד ‪ -‬צוות אדומדיה מעלה אדומים‬

‫ביקרנו אצל כרמלה משה‬ ‫במושב עמקה ובמושב כליל‬ ‫שבגליל המערבי ותיעדנו את‬ ‫סיפור חייה‪ .‬כרמלה משה‬ ‫מתגוררת באוהל מונגולי‬ ‫עגול ללא חיבור לחשמל‬ ‫אבל עם הרבה רוחות‬ ‫ורוחניות‪“ .‬הבית שלי הוא‬ ‫כמו רחם‪ .‬עגול ומחבק”‪,‬‬ ‫היא אומרת‪.‬‬ ‫כבת חמישים‪,‬‬ ‫כרמלה‬ ‫נראית צעירה מכפי גילה‪,‬‬ ‫אומרת שהבטון לא עשה לה‬ ‫טוב‪“ .‬לא רציתי מבנה עשוי‬ ‫בטון שמעצים את האגו‬ ‫אלא משהו מינימליסטי‬ ‫וטבעי”‪ ,‬ולכן עברה להתגורר‬ ‫באוהל‪.‬‬ ‫בתה של כרמלה ‪ -‬דקלה‪ ,‬בת‬ ‫‪ 32‬נשואה ומתגוררת בנהריה‪,‬‬ ‫בעלת טור במקומונים ומעצבת‬ ‫בגדים‪ .‬כששאלנו את דקלה‬ ‫כיצד היא מגדירה את עצמה‬ ‫לעומת אמה היא אומרת שפער‬ ‫הדורות גורם לפרספקטיבה‪.‬‬ ‫“החיים שאני מנהלת שונים‬ ‫בתכלית מהחיים שלה‪ .‬בחרתי‬

‫להיות עירונית כי זה בנשמתי‪.‬‬ ‫ואין לי מה לחפש במושב”‪.‬‬ ‫כרמלה שגרה שנים רבות‬

‫כרמלה מקפידה לשלב את‬ ‫החיים החדשים הללו עם מה‬ ‫שהם מזמנים לה‪ ,‬ומקבלת‬ ‫הכל באהבה‪ .‬הסוכה מבחינתה‬ ‫הייתה ההשראה לכך שחיפשה‬ ‫פשוט משהו אחר‪“ .‬אני חשה‬

‫במושב כליל‪ ,‬עזבה לישוב‬ ‫עמקה הסמוך לטובת קליעת‬ ‫סלים מענפי עץ התמר והיא‬ ‫עושה זאת כבר ‪ 25‬שנה‪.‬‬ ‫בסוכה של כרמלה פינות ישיבה‬ ‫נעימות‪ ,‬שטיחים צבעוניים‪,‬‬ ‫הסוכה‬ ‫וכריות‪.‬‬ ‫מחצלות‬ ‫משמשת כתחנת דרך לקבוצות‬ ‫מטיילים הבאות לבקר לצד‬ ‫ארוחה בניחוח תימני‪ .‬שם‬ ‫היא מעבירה סדנאות של‬

‫קשר בין דורי בבית ג’אן‬ ‫ישראל זה המדינה שלי‪ ,‬הבית שלי‪,‬‬ ‫כאן נולדתי‬

‫הסרט צולם ע”י קבוצת מבט‬ ‫רענן של עמותת גימלאי‬ ‫רעננה ע”י הבמאית רחל‬ ‫שילה וצוותה אשר שיקפו‬ ‫את סיפורו המעניין של סמיר‬ ‫ווהבה‪ ,‬קצין בכיר בגמלאות‪,‬‬ ‫נכה צה”ל‪ ,‬אשר בעבר היה‬ ‫יועצו של ראש הממשלה‬ ‫לשעבר אריאל שרון‪ .‬סמיר‬ ‫אומר‪“ :‬בית זה מקום בו‬ ‫שומרים‬ ‫אותו‬ ‫נולדים‪,‬‬ ‫ומטפחים ומתגעגעים אליו‬ ‫כאשר נאלצים לעזוב אותו”‬ ‫ובנו אמין אומר‪ :‬בית ג’אן‬ ‫זה הבית שלי‪ ,‬כפר ורדים זה‬ ‫מקום הלימודים שלי‪ ,‬ישראל‬ ‫היא המדינה שלי‪ ,‬הבית‬ ‫שלי‪ ,‬כאן נולדתי”‪ .‬דאגתו‬

‫קליעת סלים מסורתית וריקוד‬ ‫ומספרת על המסורת התימנית‪,‬‬ ‫על האישה ועל נשיות‪“ .‬כל‬ ‫המלאכות הנשיות הן בעצם‬ ‫ריקוד‪ .‬זכיתי לחיות בסביבה‬ ‫של נשים שלימדו שימוש בגוף‬ ‫לדברים שקשורים בקיום”‪.‬‬

‫הראשונה של אמין היא לאביו‬ ‫ואח”כ למולדתו‪ ,‬הוא מעוניין‬ ‫להיות איש עסקים ובהמשך‬ ‫גם פוליטיקאי‪ .‬היה שמח‬ ‫לעשות תוכנית טלוויזיה‬ ‫לילדים ולהביא את מכמני‬ ‫התרבות הדרוזית לידיעת בני‬ ‫הנוער הישראליים‪.‬‬ ‫דאגתו הראשונה של סמיר‬ ‫היא לבנו‪ ,‬חינוכו ולבית שלו‪,‬‬ ‫מדינתו ישראל‪.‬‬ ‫הדאגה הניבטת מעיני האב‬ ‫ובנו‪ ,‬זה כלפי זה יוצרת‬ ‫תחושה של הזדהות הן עם‬ ‫הכאב והן עם השמחה של‬ ‫שניהם‪.‬‬

‫צוות אדומדיה באולפני טפליין‬ ‫בקריית שמונה‬

‫מחוברת לחיי שהם פשוטים‪,‬‬ ‫עוד לפני שהציוויליזציה‬ ‫הגיעה והשתלטה‪ .‬הכי פשוט‬ ‫להיות פשוט”‪.‬‬ ‫האוהל המונגולי ממוקם על‬ ‫הר‪ ,‬בעל מבנה אקולוגי וקליל‪,‬‬ ‫עם חלון עגול עשוי מרצפת עץ‬ ‫ובתוספת בידוד על ידי שילוב‬ ‫סככה של עץ ובד קנבס בקירות‬ ‫ובגג‪ ,‬העוזרים גם להגנה בפני‬ ‫הגשם‪ .‬החשמל במקום הוא‬ ‫סולארי‪ ,‬והמקרר עובד על גז‪.‬‬ ‫למרות צניעות המבנה‪ ,‬דאגה‬ ‫כרמלה למקלחת‬ ‫מ פ ו א ר ת‬ ‫קרמיקה‬ ‫עם‬ ‫שהוסיפה למבנה‬ ‫וגם‬ ‫הבסיסי‬ ‫למטבחון‪ .‬המבנה‬ ‫ביתיות‬ ‫מבטא‬ ‫ואהבה‪.‬‬ ‫חזרנו‬ ‫אנחנו‬ ‫מוקסמים מחייה‬ ‫של כרמלה‪ .‬חיים‬ ‫עטופים בחום אנושי וקסם‬ ‫שאי אפשר למדוד במילים‪.‬‬

‫בחזרה לאיילת השחר‬ ‫סרט שנוצר ע”י סטודנטים‬ ‫ממגמת קולנוע במכללת תל‪-‬חי‬

‫תמה סלומון מספרת על‬ ‫קיבוץ איילת השחר ועל‬ ‫הסביבה שכל כך השפיעה‬ ‫על עיצוב דמותה בנערותה‪.‬‬ ‫“הייתי הילדה של אבא שלי‬ ‫יותר משל אמא שלי‪ ,‬אמא‬ ‫נתנה לי את הפראיות ‪ ,‬אבא‬ ‫נתן לי אהבה ללא תנאי‬ ‫ושקט” אחי ואימי בקיבוץ‪,‬‬ ‫רק אני עזבתי אותו‪ .‬אמה‪,‬‬ ‫נירה ששון אומרת“ יצחק‬

‫בעלי חסר לי נורא נורא‬ ‫נורא‪ ,‬אני אוהבת את הקיבוץ‬ ‫ואת האנשים ואני מאושרת‬ ‫שמשפחתי בקיבוץ‪ ,‬רק את‬ ‫עזבת‪ .‬כשאת נולדת‪ ,‬הרגשתי‬ ‫שהבאתי מתנה גדולה לאביך‬ ‫יצחק‪ ,‬ואח”כ הוא די שם‬ ‫אותי בצד‪ .‬זנח אותי לטובת‬ ‫הטיפוח שלך”‬

‫“אמא נתנה לי‬ ‫את‬ ‫הפראיות‪,‬‬ ‫אבא נתן לי‬ ‫אהבה ושקט”‬ ‫נירה ששון ותמה סלומון‬

‫סמיר והבה ורחל שילה בכנס בכרמיאל‬

‫רחל שילה באופלני טופליין‬ ‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪3‬‬


‫משפחתזיידבלסקי במטולה‬ ‫של‬ ‫המלון‬ ‫אלכסנדרה‬ ‫חילוקי הדעות לא מפריעים לקשר המשפחתי‬ ‫חברי צוות ההפקה מקבוצת‬ ‫“על האצבע” הפועלים בגליל‬ ‫העליון‪ :‬שושי מאירי‪ -‬במאית‪,‬‬ ‫דב ציפרוני ‪ -‬מראיין‪ ,‬עוזר‬ ‫עורך‪ ,‬משה ברק‪ -‬צלם‪ ,‬תיעדו‬ ‫את משפחת בלסקי ותרומתה‬ ‫ליישוב‪.‬‬ ‫חברתי שושי סיפרה לי‪ ,‬כי‬ ‫מזמן נרקם במוחה הרעיון‬ ‫לעשות סרט על משפחת‬ ‫בלסקי במטולה‪.‬‬ ‫כאשר התעורר פרויקט “בראי‬ ‫הדורות” העלתה את הנושא‬ ‫במפגש הקבוצתי המורחב‪.‬‬

‫המורה שלנו חיים‬ ‫שפיר‪ ,‬שלח את‬ ‫לענת‬ ‫החומר‬ ‫(מפיקת‬ ‫וגמן‬ ‫וכך‬ ‫הפרויקט)‬ ‫החל להתממש‬ ‫הרעיון לעשיית‬ ‫הסרט‪.‬‬

‫מופיעות בכתבה‪,‬‬ ‫גם בחרנו מקומות‬ ‫צילום נאותים דנו‬ ‫על מה ואיך נצלם‬ ‫וכך השלמנו את‬ ‫התחקיר‪.‬‬

‫“ ש ל ו ש ת‬ ‫המוסקטרים”‬ ‫יחד‬ ‫התקבצו‬ ‫ובשיתוף פעולה‬ ‫מתוך הנאה רבה‬ ‫בעבודה‪.‬‬ ‫החלו‬ ‫“היה כיף לעבוד בצוות היה לנו‬ ‫שיתוף פעולה מצויין‬ ‫והקשבנו האחד לשני”‬ ‫אמרו‪.‬‬ ‫“לפני הצילומים הלכנו‬ ‫מקום‬ ‫את‬ ‫לראות‬ ‫המלון במטולה” מספר‬ ‫דב‪ -‬הידוע יותר בשם‬ ‫ברל’ה‪ ,‬כמו כן בקרנו‬ ‫ב”בית האיכר” המוזיאון‬ ‫לתולדות מטולה ובחרנו‬ ‫בתמונות אשר סרקנו והן‬

‫שושי מסבירה‪ ,‬כי‬ ‫העבודה נעשתה‬ ‫בנחת ולא היו‬ ‫צריכים לעשות‬ ‫הכול בזמן קצר‪.‬‬ ‫העורך היה עומר‬ ‫שהוא‬ ‫ששון‪,‬‬ ‫העורך‬ ‫הקבוע והמצוין של‬ ‫הקבוצה הגלילית‪.‬‬

‫כל יום שישי והארוחה‬ ‫המשותפת מקרבים את בני‬ ‫המשפחה והם מתכוונים‬ ‫לשמור על המסורת הזו‪.‬‬ ‫האב ביאליק‪ ,‬שקיבל את המלון‬ ‫מהוריו סיפר לבנו אביעד ולו‬ ‫יש חילוקי דעות‪ ,‬למשל הוא‬ ‫לא רצה את המלון ורצה להיות‬ ‫חקלאי‪ .‬אבל חילוקי הדעות לא‬ ‫מפריעים לקשר המשפחתי‪.‬‬

‫מהפגישה‬ ‫נהננו‬ ‫עם משפחת בלסקי‬ ‫לדורותיה‪.‬‬ ‫בעריכה היה חשוב לנו‬ ‫להדגיש את המוטיב‬ ‫שחזר אצל כל בני‬ ‫המשפחה‪“ :‬מה הוא‬ ‫הבית”‪ ,‬וכולם אמרו‬ ‫כי שולחן האוכל‬ ‫המשפחתי‬

‫צוות ההפקה בדיון עם המנחה‬ ‫גבריאל ואגון‬

‫משפחת עבו‪-‬צפת‬ ‫*שרה שטרייכמן בשם צוות “זמן חיפה”‬

‫לאחר יום צילומים ועריכת‬ ‫הסרטון יש לנו עכשיו הרגשה‬ ‫של הכרות קרובה עם משפחת‬ ‫עבו‪.‬‬ ‫ראשית ה”רומן” שלנו בהגרלה‬ ‫בה בחרנו‪ ,‬באקראי‪ ,‬בפתק עליו‬ ‫היה כתוב “משפחת עבו”‪ .‬כל‬ ‫מה שידענו עד אז‪ ,‬היה מושג‬ ‫קלוש על איזו תהלוכת ספר‬ ‫תורה שמקדימה את הילולת‬ ‫ל”ג בעומר וקשורה למשפחה‬ ‫זו‪.‬‬

‫וכיום הולכת ומתחרדת ודוחה‬ ‫כל סממן תרבות שהיה בה‪.‬‬ ‫ראשיתה של השושלת בצפת‬ ‫ב ‪ 1817‬עת הגיע שמואל עבו‬ ‫מאלג’יר ובחר להתיישב בעיר‬ ‫המקובלים או במילותיה של‬ ‫מלכה‪“ :‬ראה שמגניב כאן‬ ‫והחליט להישאר‪ ”.....‬הוא נעשה‬ ‫מיד ראש הקהילה היהודית‬ ‫הזעירה וקונסול צרפת לאזור‬ ‫הגליל כולו תחת השלטון‬

‫פרויקט “בראי הדורות”‬ ‫אליו התקבצנו מקבוצות‬ ‫שידור שונות של הטלויז��ה‬ ‫הקהילתית בחיפה‪ ,‬נתן לנו‬ ‫הזדמנות להכירם מקרוב ‪.‬‬ ‫פגשנו את עצמונה‪ ,‬דור חמישי‬ ‫לשושלת‪ ,‬ובתה מלכה‪ ,‬דור‬ ‫שישי‪ ,‬בביתן אשר בפאתי צפת‪.‬‬ ‫הרושם החזק ביותר שקיבלנו‪,‬‬ ‫היה הכאב של שתיהן על‬ ‫דעיכת המסורת המשפחתית‬ ‫שזהרה בעבר ועוד יותר מכאבן‬ ‫על אבדן צביונה של העיר צפת‬ ‫שהיתה עיר נופש ובירת הגליל‬

‫‪4‬‬

‫בניו אחריו המשיכו את מסורת‬ ‫רכישת האדמות בסביבה‬ ‫שעליהן הוקמו בהמשך רבות‬ ‫ממושבות הגליל‪.‬‬

‫הובלת ספר התורה מבית עבו‬ ‫לקבר הרשב”י פותחת‪ ,‬באופן‬ ‫רשמי‪ ,‬את ארועי ל”ג בעומר‬ ‫המוכרים לכולנו‪.‬‬ ‫צוות ההפקה בכניסה לבית עבו‬

‫עצמונה ובתה מלכה‬

‫העותומני‪ .‬בהיותו אדם עשיר‬ ‫רכש אדמות בסביבה וביניהן‬ ‫בהר מירון בו בנה את הקבר של‬ ‫רבי שמעון בר יוחאי –הרשב”י‪.‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫העדות בגליל לקחו בה חלק‬ ‫והיו שנים שהתהלוכה היוותה‬ ‫מוקד של לאומיות יהודית‬ ‫מול המנדט הבריטי‪ .‬כיום‬ ‫יחד עם התחרדותה של צפת‬ ‫הופכת התהלוכה לארוע יותר‬ ‫ויותר דתי ופוליטי ומקומה‬ ‫של המשפחה המייסדת הולך‬ ‫ונדחק מקידמת הבמה‪.‬‬

‫עוד בחייו של שמואל עבו‬ ‫החלה מסורת העברת ספר‬ ‫תורה מביתו בצפת ועד קבר‬ ‫הרשב”י בהר מירון‪ .‬מסורת‬ ‫הנשמרת כבר קרוב למאתיים‬ ‫שנה‪ .‬תחילה היו האנשים‬ ‫הולכים ברגל ובחמורים וכיום‪,‬‬ ‫כמובן‪ ,‬במכוניות‪.‬‬ ‫אופי התהלוכה לבש ופשט‬ ‫לזמנים‬ ‫בהתאם‬ ‫צורה‬ ‫ולנסיבות; היו שנים שבני כל‬

‫צילמנו ‪ 2‬קלטות‪ ,‬ותוך כדי‬ ‫תהליך העריכה צפינו בקטעים‬ ‫ושוב‪.‬‬ ‫המצולמים שוב‬ ‫התלבטנו רבות‪ ,‬אבל תנאי‬ ‫הפרויקט לא השאירו הרבה‬ ‫ברירה‪ ,‬חייבים לסיים את‬ ‫העריכה תוך יום אחד ואורך‬ ‫הסרט חייב להיות מכסימום ‪6‬‬ ‫דקות‪ .‬האם בחרנו נכון?‬ ‫*צוות “זמן חיפה”‪:‬‬ ‫צפורה מימון‪ ,‬תלמי לסקוב‪ ,‬שרה‬ ‫שטרייכמן – רמות חיפה‪.‬‬


‫בדרך אל קבוצות התקשורת הקהילתית‬ ‫*אלכסנדרה זייד‬ ‫לפני כמה חודשים מטלפן‬ ‫אלי יוחאי רוטנברג יו”ר‬ ‫האגודה הישראלית לתקשורת‬ ‫קהילתית ‪.‬‬ ‫הוא שאל אם אני מוכנה‬ ‫לסקר שתי קבוצות העומדות‬ ‫לצלם משפחות בגליל‪ .‬האחת‬ ‫באלמגור והשנייה בגוש חלב‪.‬‬ ‫למען עודד אותי הבטיח כי‬ ‫תעמוד לרשותי מונית צמודה‬ ‫ואיתה אוכל לנסוע לראות את‬ ‫הצוותים‪.‬‬ ‫יופי‪ ,‬אמרתי לעצמי אני קרובה‬ ‫מאד לגיל שבעים וזו הפעם‬ ‫הראשונה שתהיה לי מונית‬ ‫צמודה לטיולים בגליל‪ ,‬כך‬ ‫אוכל לטייל בבוסתן הלבונה‬ ‫באלמגור‪ ,‬לפגוש את מפוני‬ ‫בירעם בגוש חלב‪ ,‬שני מקומות‬ ‫חדשים‪ .‬תענוג‪.‬‬ ‫קיבלתי את שם הנהג המיועד‪-‬‬ ‫“גילי” ואת מספר הטלפון שלו‪.‬‬ ‫קבענו להיפגש בקפה זיגפרדו‬ ‫בצומת הגומא בתשע‪ .‬ומשם‬ ‫“נפליג” לאלמגור‪.‬‬ ‫החלפנו מספרי טלפון ולא‬ ‫נתנו סימנים לפגישה‪ .‬אני‬ ‫זוכרת מימים עברו כי אם יש‬ ‫פגישה עיוורת תמיד המיועדים‬ ‫מצליחים להיפגש‪ ,‬חוץ מזה מה‬ ‫כל כך קשה למצוא נהג בבית‬ ‫הקפה בצומת גלילית בבוקר‪.‬‬

‫השעה חמישה לתשע‪ ,‬שלא‬ ‫כהרגלי הגעתי בזמן החנתי את‬ ‫מכוניתי‪ ,‬ושמתי לב כי לא רחוק‬ ‫ממני עומדת מונית שנראתה‬ ‫לי לא מהאזור שלנו‪ .‬כל הכבוד‬ ‫“גילי”‪ ,‬כבר פה‪.‬‬ ‫אני מתחילה לסקור בסקרנות‬ ‫את הנמצאים בבית הקפה‪ .‬כאן‬ ‫שלושה אנשים צעירים שותים‬ ‫קפה מדברים ביניהם וצוחקים‪-‬‬ ‫אלה לא‪ .‬את‬ ‫כל הזוגות‬ ‫היה‬ ‫קל‬ ‫למחוק כלא‬ ‫מתאימים‪.‬‬ ‫שתי‬ ‫הנה‬ ‫ח ב ר ו ת‬ ‫מסתודדות‬ ‫ומצחקקות–‬ ‫גם הן לא‬ ‫מתאימות‪.‬‬ ‫אך מי זה‬ ‫הגבר הגבוה‬ ‫העומד באמצע המסעדה גבו‬ ‫אלי והוא תר ומחפש מישהו?‬ ‫הא! אמרתי לעצמי כל כך קל‬ ‫למצוא‪ .‬ואני נכנסת לקפה‬ ‫מביטה על הגבר ורואה כי יופיו‬ ‫אינו פחות מקומתו‪ .‬כתפיים‬ ‫רחבות‪ ,‬ראש מלא תלתלים‬ ‫אפורים‪ ,‬עיניים כחולות וחיוך‬ ‫קטן בזוית הפה‪ .‬ככה כבן‬ ‫חמישים כזה‪.‬‬

‫הא הא‪ ,‬נהניתי עם עצמי‪,‬‬ ‫עמדתי מול הגבר הבטתי בו‪,‬‬ ‫הוא הביט אלי אבל לא אמר‬ ‫כלום‪ .‬דקה ארוכה עוברת‪ ,‬אני‬ ‫מחליטה כי אינני מתחילה‬ ‫לדבר‪ ,‬אם הוא גילי והוא‬ ‫בתפקיד בודאי יציג את עצמו‪.‬‬

‫באותו רגע שכחתי הכול‪,‬‬ ‫שכחתי בת כמה אני ואת יום‬ ‫הולדת השבעים שלי‪ ,‬שכחתי‬ ‫את משפחתי‪ ,‬שכחתי את‬ ‫התפקיד שלקחתי על עצמי‬ ‫ופשוט התפעלתי מהנראה‬ ‫מולי‪ .‬איזו הצלחה‪.‬‬

‫כלום לא קורה‪.‬‬

‫ואני מתחילה להסביר לו כי‬ ‫נראה לי שקבוצת “קול הלב”‬ ‫מתל אביב בטח עוד לא הגיעה‬ ‫לאלמגור‪ ,‬ולכן כדאי לחכות‬ ‫עוד חצי שעה כאן‪.‬‬

‫חבל‪ ,‬אני חושבת לעצמי‪ ,‬יכול‬ ‫היה נהדר‬ ‫לבלות איתו‬ ‫שלם‬ ‫יום‬ ‫בצילומים‪.‬‬ ‫ומכיוון שלא‬ ‫קרה כלום‬ ‫נ כ נ סתי‬ ‫ל ק פ ה ‪,‬‬ ‫הזמנתי‬ ‫סנדויץ’ טוב‬ ‫וכוס קפה‬ ‫וחיכיתי‬ ‫שהמלצרית תכין לי אותם‪.‬‬ ‫והנה היפיוף הולך אחרי ניגש‬ ‫ועומד לידי‪ ,‬ליבי מתחיל‬ ‫לפעום‪ .‬הוא פונה אלי ושואל‪:‬‬ ‫זאת את?‬ ‫בטח שזו אני‪.‬‬‫זה אתה? חוזרת על שאלתו‬‫ורואה את החיוך הביישני עולה‬ ‫שוב על פניו היפות‪.‬‬

‫ ושואלת‪ :‬מה דעתך?‬‫אני חושב שאת טועה הוא‬‫עונה לי‪.‬‬ ‫אני חושבת שאתה טועה‬‫עניתי לו‪.‬‬ ‫האם את גברת אלמונית‬‫מקיבוץ להבות הבשן?‬ ‫לא‪ ,‬אני אלכסנדרה מנאות‬‫מרדכי‪ ,‬השבתי כשבלון התקווה‬ ‫כבר מתפוצץ לי בפנים‪.‬‬ ‫את כל כך דומה לה‪.‬‬‫אומר ופונה לכיוון דלת היציאה‬ ‫משאיר אותי עומדת שם עם‬ ‫כוס קפה וסנדויץ פסטרמה‬ ‫חם‪.‬‬ ‫ואז בא גילי‪.‬‬ ‫* אלכסנדרה כתבת “כיוון חדש” עיתון‬ ‫גימלאי הגליל וחברת “על האצבע” מגזין‬ ‫טל”ק של הגליל העליון‪.‬‬

‫תמונות מכנס התקשורת‬ ‫צולמו ע”י‪ :‬אלכס הובר‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪5‬‬


‫אלמגור מהיבטים‬ ‫מפגש בלתי צפוי‬ ‫באלמגור‬ ‫צביה כהן‪-‬נציגת צוות “קול הלב” תל‪-‬אביב‬ ‫שמחנו על שנפלה בחלקנו‬ ‫המשימה להכין כתבה על‬ ‫לישנסקי‬ ‫יוסף‬ ‫משפחת‬ ‫במושב אלמגור‪ .‬למפגש עם‬ ‫המשפחה‪ ,‬התלוותה התרגשות‬ ‫להיתקל בדמויות שקשורות‬ ‫עמוק בהיסטוריה של המדינה‪.‬‬ ‫זאת‪ ,‬כי יוסף לישנסקי החי‬ ‫באלמגור‪ ,‬הוא הנכד של‬ ‫יוסף לישנסקי מניל”י‪ ,‬ארגון‬ ‫שהוקם בשנת ‪ ,1915‬ופעל‬ ‫בארץ ישראל בתקופת מלחמת‬ ‫העולם הראשונה‪ .‬חבריו עסקו‬ ‫בריגול‪ ,‬בנסיון לסייע לצבא‬ ‫הבריטי לכבוש את הארץ מידי‬

‫האימפריה העותומאנית‪ ,‬יוסף‬ ‫לישנסקי‪ ,‬שהיה חבר פעיל‬ ‫בין כשלושים החברים בניל”י‬ ‫נחשף‪ ,‬והתורכים הוציאוהו‬ ‫להורג בדמשק‪.‬‬ ‫ב‪ 11 -‬בלילה שלפני הנסיעה‬ ‫שלנו למושב אלמגור במסגרת‬ ‫הדורות”‬ ‫”בראי‬ ‫פרויקט‬ ‫של הטלוויזיה הקהילתית‪,‬‬ ‫התקשרה אלינו אלכסנדרה‬ ‫זייד‪ ,‬הוטל עליה לכתוב על‬ ‫הצוות מ”קול הלב” מתל אביב‪.‬‬ ‫“מה הקשר שלך עם משפחת‬

‫‪6‬‬

‫זייד הידועה?” שאלנו‪“ ,‬אני‬ ‫הנכדה של אלכסנדר זייד”‬ ‫ענתה‪ ,‬מאותו הרגע נתקפנו‬ ‫בחשש מפני המפגש בין‬ ‫אלכסנדרה ויוסף‪.‬‬ ‫אלכסנדרה‪,‬‬ ‫של‬ ‫הסבא‬ ‫אלכסנדר זייד‪ ,‬היה מראשי‬ ‫תנועת “השומר”‬ ‫ומגיבורי‬ ‫שקמה בשנת ‪ 1909‬כדי‬ ‫להרחיב את השמירה היהודית‬ ‫לכל המושבות בארץ ישראל‪,‬‬ ‫לישנסקי ביקש להתקבל כחבר‬ ‫ב”השומר”‪ ,‬וזייד היה הראשון‬ ‫שסרב באופן עיקש לצרפו‬ ‫לארגון‪ ,‬הוא לא האמין בו‪,‬‬

‫השתתפנו בפרויקט אנשי‬ ‫משפחת לישנסקי‬ ‫ערב אחד קיבלנו שיחת טלפון‬ ‫מאנשים לא מוכרים שאמרו לנו‬ ‫כי‪ ,‬נבחרנו להשתתף בפרויקט‬ ‫של הטלוויזיה הקהילתית‪,‬‬ ‫כשהנושא הוא “אנשי הגליל”‪.‬‬ ‫שיחת הטלפון הזאת ערכה‬ ‫יותר משעה‪ ,‬נשאלנו שאלות‬ ‫רבות דרך הטלפון‪ ,‬השואלים‬ ‫הודיעו לנו שבעוד מספר ימים‬ ‫כפי שנקבע בינינו יגיע צוות‬ ‫צילום הכולל‪ :‬צלם‪ ,‬במאית‬ ‫ועוד ‪.‬‬ ‫ביום המיועד חיכינו נרגשים‬ ‫ובליבנו חששות איך יהיה? איך‬ ‫תהיה האינטראקציה בינינו?‬ ‫מי האנשים האלה? ידענו שיש‬ ‫להם יומיים לצילומים וזה מעט‬ ‫מאוד זמן‪ .‬שלא באשמתם הם‬ ‫אחרו מאוד להגיע‪ .‬כשבאו‬ ‫ריקי ‪ ,‬צביה‪ ,‬ג’קי ויוסף הצוות‬ ‫מ”קול הלב” סינמטק ת”א‪ ,‬מיד‬ ‫הם הסתערו על הבית והחצר‪,‬‬ ‫עשו סיבוב‪ ,‬החליטו איפה‬ ‫הפינות הטובות לצילום והחלו‬

‫במלאכה‪.‬‬ ‫בצילומים הם היו מאוד‬ ‫רציניים‪ ,‬יעילים ומקצועיים‪.‬‬ ‫בפעם השנייה שהם באו‪,‬‬ ‫חיכינו להם בשמחה‪ ,‬הרגשנו‬ ‫שחברים ותיקים שלנו באים‪.‬‬ ‫היה זה יום ארוך‪ ,‬מלא פעילות‪,‬‬ ‫הצוות עבד ללא לאות‪ ,‬חדור‬ ‫מוטיבציה‪ ,‬הם צילמו ללא‬ ‫הפסקה‪.‬‬ ‫אחרי יומיים הכרות‪ ,‬הפכנו‬ ‫למשפחה‪ ,‬כי הם יודעים‬ ‫ומכירים אותנו כל כך טוב‪.‬‬ ‫בינתיים כבר הספקנו להתארח‬ ‫בביתם בת”א‪.‬‬ ‫שמחנו להיות מוזמנים ליום‬ ‫ההקרנות בכרמיאל‪ .‬חיכינו‬ ‫בסקרנות וסבלנות לראות‬ ‫מה הם יצרו מהסיפור שלנו?‬ ‫התפלאנו‪ ,‬כשנפגשנו עם‬ ‫יוחאי רוטנברג שהוא מנהל‬ ‫הפרויקט הגדול הזה‪ ,‬מיד הוא‬ ‫הכיר אותנו‪ ,‬ידע את שמנו‬

‫בקשתו של לישנסקי נדחתה‪.‬‬ ‫פחדנו מכך‪ ,‬שכאשר תופיע‬ ‫אלכסנדרה זייד בבית משפחת‬ ‫לישנסקי כדי להיפגש אתנו‪,‬‬ ‫יהיה עימות בינה ובין לישנסקי‬ ‫ויתעורר ויכוח היסטורי מר בין‬ ‫שני הנכדים‪ ,‬חששנו שכאן‬ ‫יעשה חשבון נפש הדורות‪,‬‬ ‫אבל לא יכולנו למנוע את‬ ‫המפגש‪.‬‬ ‫לבית‬ ‫הגיעה‬ ‫אלכסנדרה‬ ‫של לישנסקי‪ .‬הצגנו אותה‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫משפחת לישנסקי וצוות ההפקה‬ ‫בבוסתן לבונה באלמגור‬

‫בתחילה בשמה הפרטי בלבד‪,‬‬ ‫ולא ציינו את ייחוסה ובכך רצינו‬ ‫לדחות את העימות האפשרי‪.‬‬ ‫הצגנו את אלכסנדרה ואת קשרי‬ ‫משפחתה רק בסוף הביקור‪.‬‬

‫אחרי שראתה את האנדרטה‬ ‫לזכרו של יוסף לישנסקי האגדי‪,‬‬ ‫שניהם לא הביעו עניין מיוחד‬ ‫בהיכרות‪ .‬יתכן שידעו על מה‬ ‫שחלף בין הסבים שלהם ולגבי‬


‫אישיים וקבוצתיים‬ ‫הגליל “בראי הדורות”‬ ‫בישוב אלמגור‬ ‫וגם זכר מי הצוות שעשה את‬ ‫הסרט עלינו‪.‬‬ ‫שמחנו לראות את הסרטים‬ ‫המעניינים והמגוונים‪ .‬קיבלנו‬ ‫הרבה מחמאות על הסרט‬ ‫שנעשה עלינו “חלקת אלוהים‬ ‫הקטנה שלי”‪.‬‬ ‫זאת הייתה חוויה מיוחדת‪,‬‬ ‫יצאנו מרוצים ומסופקים ועל‬ ‫כך אנחנו מודים לכם מאוד‬ ‫ומאחלים עוד הרבה שנים של‬ ‫יצירה‪.‬‬ ‫בתודה‬ ‫לישנסקי‪.‬‬

‫רבה‬

‫משפחת‬

‫ויוסי לישנסקי מוסיף את‬ ‫התרשמותו מהפרויקט‪:‬‬ ‫נפגשנו בצוות י��יל וסימפתי‬ ‫שמהתחלה נוצר קליק בינינו‪.‬‬ ‫ריקי הבמאית ניסתה לעבור‬ ‫על כל הפרטים הקטנים הן‬ ‫בתוכן והן בצורה‪ ,‬איך להעמיד‬

‫דידם לא הייתה בכך‬ ‫חשיבות‪ ,‬או שלא‬ ‫ידעו כלל על פרט‬ ‫היסטורי חשוב זה‪.‬‬ ‫אנחנו שידענו‪ ,‬נרגענו‬ ‫לאחר שעות המתח‬ ‫הרבות שעברנו‪.‬‬ ‫כנראה‪ ,‬שיש פצעים‬ ‫היסטוריים שנרפאים‬ ‫מעצמם‪ .‬‬

‫אותי‪ ,‬מה יהיה הרקע‪ ,‬וכמובן‬ ‫שתוכן הדברים שאני משיב‬ ‫יהיה מדוייק‪ .‬יוסי הצלם בדרכו‬ ‫השקטה והבטוחה הרגיע כל‬ ‫הזמן “יהיה בסדר‪ ,‬מצאתי‬ ‫תמונת נוף נהדרת” ואני שואל‬ ‫אותו יוסי‪“ :‬מה נהדר בנעלי‬ ‫עבודה מלוכלכות העומדות‬ ‫בשורה לפני הבית”‪.‬‬ ‫לי יש דברים שנראים מובנים‬ ‫מאליהם ואין צורך לדבר‬ ‫עליהם‪ ,‬להזכיר לכל אחד מה‬ ‫אני עושה? איך? ולמה? אלא‬ ‫שכאן נדרשנו לתת תשובות‪,‬‬ ‫שיצליחו למצות את הנושאים‬ ‫הרבים שמעסיקים אותנו‪ ,‬בזמן‬ ‫כל כך קצר שהוקדש לעשיית‬ ‫הסרט‪.‬‬ ‫שיתפנו פעולה כמיטב יכולתנו‬ ‫הסרט‬ ‫שיוצרי‬ ‫והתוצאה‬ ‫הצליחו למצות את עיקר‬ ‫הדברים עלינו בצורה מכובדת‬ ‫ונאותה ועל כך התודות‬ ‫והברכות‪.‬‬

‫קבוצת “קול הלב”‬ ‫מסינמטק תל‪-‬אביב‬ ‫בסרטה “חלקת אלוהים הקטנה שלי”‬ ‫אלכסנדרה זייד‬ ‫משתתפים‪ :‬ריקי וישניה‪ .‬במאית‬ ‫ומראיינת; יוסי וישניה צלם; ג’קי‬ ‫אלאלוף ‪ -‬צלם וסאונד מן; צביה‬ ‫כהן‪-‬תחקירנית ותסריטאית‪.‬‬ ‫צוות ההפקה הינו חלק מקבוצה‬ ‫גדולה יותר‪ ,‬פעילי הטלוויזיה‬ ‫הקהילתית בתל אביב‪ ,‬בעלי‬ ‫ניסיון רב בהכנת כתבות וסרטים‬ ‫לטלוויזיה הקהילתית המשודרת‬ ‫בערוץ ‪ – 98‬הערוץ הקהילתי‪.‬‬ ‫ריקי וישניה וצביה כהן זכו בפרס‬ ‫ראשון בסרטי דרמה ב”פסטיבל‬ ‫מסך הכסף” בחסות “אשל”‪.‬‬ ‫הסרט זכה בפרס גם בפסטיבל‬ ‫הסרטים “יוצרים מציאות ‪”2010‬‬ ‫“שק”ל”‬ ‫בחסות‬ ‫בירושלים‬ ‫שירותים קהילתיים לאנשים עם‬ ‫צרכים מיוחדים‪ .‬שם סרטם “יפה‬ ‫שעה אחת קודם” עסק בנושא‬ ‫בוגרים עם צרכים מיוחדים‪,‬‬ ‫שבו שחקו בתפקידם הראשיים‬ ‫השחקן אלברט כהן מהקאמרי‬ ‫ודקל שקרצ’י שהינו שחקן מחונן‬ ‫ואיש בעל צרכים מיוחדים‪.‬‬ ‫גילם של יוצרי הקבוצה משבעים‬ ‫ומעלה‪ ,‬הכותבת לא הצליחה‬ ‫למרות תחבולות “מתוחכמות”‬ ‫להשיג אינפורמציה יותר מדויקת‬ ‫על הגילים המדויקים‪.‬‬ ‫כל צוות הגריל את הנושא‬ ‫לכתבה שלו‪ .‬אנחנו זכינו לתעד‬ ‫את משפחת לישנסקי מאלמגור‬ ‫שיש לה מטע הנקרא “בוסתן‬ ‫לבונה”‪.‬‬ ‫הייתה לנו סקרנות לנושא‪,‬‬ ‫הקבוצה‪,‬‬ ‫חברי‬ ‫מספרים‬ ‫מכמה‬ ‫אליו‬ ‫והתחברנו‬ ‫אספקטים‪.‬‬ ‫הפרויקט הכניס אותנו “למיטת‬ ‫סדום” כי נתבקשנו להכין סרטון‬ ‫בן שש דקות‪ ,‬בזמן קצוב כל כך‬ ‫וזה היה מאתגר‪ ,‬מלחיץ ומעייף‪.‬‬ ‫המפגש היום עם משפחת‬ ‫לישנסקי הוא מיוחד ומעניין‬ ‫הן מבחינת הסיפור המשפחתי‬

‫והן ממראות הטבע בגן “ בוסתן‬ ‫לבונה”‪ .‬לפגוש משפחת חקלאים‬ ‫החיים במשק חקלאי‪ ,‬במושב‬ ‫רחוק בגליל הייתה חוויה נעימה‪.‬‬ ‫לנו התל אביבים הייתה הנסיעה‬ ‫לגליל אולי קצת מתישה אבל‬ ‫מרתקת‪ ,‬אנו מרגישים כי יש‬ ‫לנו זכות גדולה בהכנת סרט‬ ‫זה‪ .‬בני המשפחה קיבלו אותנו‬ ‫בחום והזמינו אותנו לסעוד על‬ ‫שולחנם ממטעמי בעלת הבית‪.‬‬ ‫הכותבת מעידה שגם הוזמנה‬ ‫לארוחה ונהנתה אף היא‪ ,‬תודה‪.‬‬ ‫הבן שישי ‪,‬סיפר כי בטיול להודו‬ ‫ביקר בבוסתן צמחי תבלין‬ ‫והתרשם מאד‪ .‬בחזרו ארצה‬ ‫הדביק ברעיון את אביו ואחיו‬ ‫דני ויחד החליטו לטעת ולשתול‬ ‫כמאה עצים ושיחים טרופיים‪,‬‬ ‫שהובאו מכל העולם‪ ,‬בצלע הר‬ ‫סלעי ליד מושב אלמגור ‪.‬‬ ‫הם חברו לפרופסור יוסי מזרחי‬ ‫מאוניברסיטת בן גוריון והקימו‬ ‫העצים‬ ‫את “בוסתן לבונה”‪.‬‬ ‫התאקלמו בבוסתן יפה וכך אפשר‬ ‫לראות‪ ,‬להריח ולטעום מפרות‬ ‫עצי הגן הנדירים והמיוחדים‪ .‬לא‬ ‫לחינם מגדיר יוסי לישנסקי את‬ ‫המקום “חלקת אלוהים הקטנה‬ ‫שלי”‪.‬‬ ‫האב עורך סיורים בשבילי הגן‬ ‫המופלא‪ ,‬ומספר גם את תולדות‬ ‫המשפחה‪.‬‬ ‫שישי (דרעי)‪ -‬לישנסקי החליט‬ ‫לממש את אהבתו לטבע‬ ‫ולבישול וחזר לגליל‪ .‬הוא מבשל‬ ‫ומגיש ארוחות גורמה מיוחדות‬ ‫בצל עצי הגן‪.‬‬ ‫“עבדנו הרבה על הסרט‪,‬‬ ‫בשתי הפגישות עם המשפחה‬ ‫בצילומים בבית המשפחה ובגן‬ ‫לקחנו את העבודה ברצינות‬ ‫אנחנו‬ ‫ובהתלהבות‪,‬‬ ‫אהבה‬ ‫מקווים כי הסרט יצא מוצלח”‪.‬‬ ‫אומרים חברי הצוות‪.‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪7‬‬


‫חולמים בארמית‬ ‫קבוצת “מבט גן” מרמת גן‬ ‫אלכסנדרה זייד‬

‫חברי הקבוצה צעירים ברוחם‬ ‫בני ‪ 60‬עד ‪ , 71‬למדו טלוויזיה‬ ‫קהילתית בעמותה לזקן של‬ ‫אגף הרווחה ברמת גן‪.‬‬ ‫הקבוצה הנמצאת כאן בגליל‬ ‫התקבצה “עד הוק” לצרכי‬ ‫הפרויקט‪ :‬מלכה כהן‪-‬צלמת‪,‬‬ ‫מרוין‬ ‫רחל כהן‪-‬בימאית‪,‬‬ ‫ביקמן‪-‬סאונד‪ .‬כולם עובדים‬ ‫כארבע שנים‪.‬‬ ‫לפחות‬ ‫משתדלים להוציא כל חודש‬ ‫מגזין טלוויזיה‪.‬‬ ‫הנושא לכתבה הנוכחית נבחר‬ ‫דרך הגרלה שעשתה האגודה‬ ‫לתקשורת קהילתית‪“ .‬גם‬ ‫קיבלנו שאלות מנחות לסרט‪,‬‬ ‫זה לא הפריע לנו במהלך‬ ‫העבודה”‪.‬‬ ‫התסריט נכתב ע”י הצוות‪.‬‬ ‫הנושא מאד מרגש ונוגע ללב‪.‬‬ ‫כמו שחשתי קשר למפונים‬ ‫שלנו מגוש קטיף כך הזדהתי‬ ‫עם מפוני בירעם אבל עבודה‬ ‫זו שונה בהרבה מהעשייה‬ ‫הרגילה שלנו ברמת גן‪ ,‬נחשפנו‬ ‫לדברים מרגשים אחרים‪.‬‬ ‫ומלכה מוסיפה‪ ,‬כי היא חמש‬ ‫שנים בחוג התקשורת ויש לה‬ ‫קשרים חברתיים עם חברי‬ ‫הקבוצה‪ ,‬אנחנו אפילו הולכים‬ ‫למועדון ספורט ביחד‪( .‬נו‬ ‫חשבתי לעצמי בקנאה קטנה‬ ‫זה אולי מסביר כיצד כל חברי‬ ‫הצוות הנוכחי רזים גמישים‬ ‫וספורטיביים)‪.‬‬ ‫“כששמעתי מה היו תוצאות‬

‫‪8‬‬

‫ההגרלה אמרתי לעצמי‪ :‬אוי‬ ‫ואבוי‪ ,‬מה בכלל יהיה לצלם?‬ ‫נשמע לי נושא יבש ומשעמם‪.‬‬ ‫לא ידענו מה אנחנו הולכים‬ ‫לעשות?” אומרת מלכה‪.‬‬ ‫ח’לול‬ ‫לשהדי‬ ‫כשטלפנו‬ ‫מעקורי בירעם מיד נוצר קשר‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫כשיצאנו לשטח לסיור בברעם‬ ‫וראינו את גבעת הדמעות ואת‬ ‫שרידי הבית של איסה היה‬ ‫מעניין ביותר ונהניתי מעבודת‬ ‫הצילום‪ .‬כשאני מצלמת אני‬ ‫מרוכזת ורק בבית אני הופכת‬ ‫צופה של החומר שלי‪ .‬גם‬ ‫עבורי לצלם בגליל לעומת‬ ‫העיר היא חויה מסוג אחר‪ .‬כאן‬ ‫את בלחץ להספיק‪ ,‬אין “מחר”‪.‬‬ ‫צריך לתכנן את הזמן ולנצלו‬ ‫כראוי‪ .‬אני מוכרחה לציין כי‬ ‫קשה לי לעבוד בלחץ ובערב‬ ‫כולנו היינו מאד עייפים ולא‬ ‫חשבנו על בילויים‪”.‬‬ ‫מרווין מספר לי כי הוא יליד‬ ‫שיקגו בעבר התנדב שנה‬ ‫בקיבוץ מעין ברוך במסגרת‬ ‫“שירות לעם”‪ .‬כך שהביקור‬ ‫בגליל החזיר אותו לחויות‬ ‫ישנות מהעבר‪.‬‬ ‫גם הוא הצטער על הנושא‬ ‫שיצא בהגרלה‪ ,‬אך משנפגשו‬ ‫ושוחחו עם המפונים וילדיהם‬ ‫“הרגשנו כי זכינו ביהלום של‬ ‫נושא” אמר‪.‬‬ ‫בערב הלכנו לישון בלי‬ ‫אינטראקציות עם השכנים‪.‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫רחל כהן הבמאית מוסיפה‬ ‫על הראיון שכתבה עמם גם‬ ‫אלכסנדרה זייד ‪:‬‬ ‫‪ ‬בכתבה ‪“ ‬חולמים בארמית“‪,‬‬ ‫שני חברי ואנוכי נחשפנו לעדה‬ ‫נוצרית מרונית דוברי השפה‬ ‫הארמית‬ ‫גילנו‬ ‫התחקירים‬ ‫בהכנת‬ ‫בימי‬ ‫הארמית‬ ‫שהשפה‬ ‫קדם במזרח התיכון ובמרכז‬ ‫אסיה ‪ ‬שימשה ‪ ‬בתחומים‬ ‫שונים כשפה בינלאומית‬ ‫המשולה לאנגלית בימינו‪.‬‬ ‫מיליוני אנשים דיברו בה‪.‬‬ ‫ועובדי‬ ‫נוצרים‬ ‫יהודים‪,‬‬ ‫אלילים‪.‬‬ ‫התלמוד הבבלי והירושלמי‬ ‫וספרי הזוהר נכתבו בארמית‬ ‫כמיליון אנשים בעולם‪ ,‬ובארץ‬

‫כעשרים וחמש אלף ‪ ‬דוברים‬ ‫את השפה‪.‬‬ ‫בנוסף למרונים הפועלים‬ ‫לשימור השפה והקנייתה לדור‬ ‫הצעיר‪ ,‬במרכז הארץ ‪ ‬פועלות‬ ‫מספר קבוצות יהודים מעולי‬ ‫קורדיסטן לשימור הארמית ‪.‬‬ ‫בחולון קיימת תחנת שידור‬ ‫לכל‬ ‫בארמית‬ ‫המשדרת‪-‬‬ ‫העולם‪ ,‬כמו כן קיימת עמותה‬ ‫בשם‪“ ‬דוברי השפה הארמית‬ ‫ומורשתה“ ועוד ‪...‬‬


‫הגליל‬ ‫שירת‬ ‫שוש‪ ‬קדוסי נעים ‪ -‬ראש צוות‪ ,‬מרכז התקשורת גדרה‬ ‫עבותות אהבה לאמא‬

‫בבוקרו של יום שטוף שמש‬ ‫הגענו למושב אושרת בגליל‬ ‫המערבי‪ ,‬המושב‪ ,‬הוא בעצם‬ ‫ההרחבה של בניו הממשיכים‬ ‫של מושב עמקה הסמוך‪.‬‬ ‫שני המושבים טובלים בירק‬ ‫ופרחים וממוקמים בלב העמק‬ ‫הצופה על מבצר יחיעם ממזרח‬ ‫וכפרים ציוריים מסביבם‪.‬‬

‫לציין שיפה אישה מרשימה‬ ‫ויפה ענתה לכל השאלות‬ ‫רהוטה‬ ‫בשפה‬ ‫שנשאלה‬ ‫וקולחת ותשובותיה הפתיעו‬ ‫אותנו בכנות שלה‪ .‬לאט‬ ‫לאט לבשה דמותה הילה של‬ ‫סלבריטי ואז הבנתי שאומנם‬ ‫זה כך‪ ,‬יפה היא ‪ ‬זמרת‪ ,‬מפיקה‬ ‫ומנחה ערבי זמר ושירה‬ ‫ארצישראלית‪,‬ובעיקר עורכת‬ ‫טקסי חינה מסורתיים ברחבי‬ ‫הארץ‪.‬‬

‫התארחנו בביתה של יפה‬ ‫יהודה‪ ,‬אשה בשנות החמישים‬ ‫לחייה‪ ,‬שנולדה וגדלה במושב‬ ‫עמקה ולאחר שנישאה לבן‬ ‫המקום‪ ,‬הם בנו את ביתם‬ ‫באושרת‪.‬‬

‫לאחר מכן ראיינו את האם רחל‬ ‫אשר בלטה בצניעותה ובטוב‬ ‫ליבה והפליגה בסיפורים על‬ ‫ימיה הראשונים במושב‪,‬למרות‬ ‫שהאם והבת הקרינו שלווה‬ ‫ושקט ואף ריחוק מסויים אין‬ ‫ספק שאפשר היה להבחין‬ ‫שיש ביניהן קשר חזק ואוהב‪.‬‬

‫רוב תושבי מושב עמקה הינם‬ ‫עולים שהגיעו מתימן בשנת‬ ‫‪ 1949‬והינם שומרי מסורת‪.‬‬

‫את הדרך לביתה עשינו ברגל‪.‬‬ ‫שושנה‪ ,‬עקיבא ואני‪ ,‬כשאנו‬ ‫סוחבים איתנו את ציוד‬ ‫הצילום הכבד‪ ,‬תוהים איך‬ ‫יקבלו את פנינו ומה מצפה‬ ‫לנו מיום הצילומים היזום של‬ ‫התקשורת הקהילתית‪.‬‬ ‫כבר בחוץ חיכתה לנו קבלת‬ ‫פנים חמה ולבבית ונכנסנו‬ ‫לבית כפרי מעוצב בטוב טעם‬ ‫שם פגשנו את כל ‘’החמולה’’‬ ‫של יפה‪.‬‬ ‫מהמטבח‪ ,‬עלה ריח ניחוח של‬ ‫תבשילים ועל הסירים ניצחה‬ ‫אמא רחל‪ ,‬שהוסיפה קמצוץ‬ ‫תבלין ובחשה במרץ את‬ ‫המרק‪.‬‬ ‫בקפה‬ ‫שהתכבדנו‬ ‫לאחר‬ ‫והתוודענו לכל החבורה נגשנו‬ ‫למלאכה‪ .‬העמדנו חצובה‪,‬‬ ‫מצאנו תפאורה מתאימה‪,‬‬ ‫הושבנו תחילה את יפה‬ ‫לצילום הראיון והסברנו לה‬ ‫מה אנו מצפים ממנה‪ .‬יש‬

‫יפה סיפרה על פער הדורות‬ ‫וההבדל בינה לבין אמה‪ ,‬על‬ ‫תחושת ההחמצה על זה שהיא‬ ‫רצתה לעזוב את המקום בו‬ ‫היא חיה‪ ,‬היא רצתה להתפתח‬ ‫להתפרסם ולפרוש כנפיים‬ ‫בעולם‪ ,‬והנה היא כבולה‬ ‫בעבותות של אהבה לאמה‬ ‫ומגוננת עליה‪ ,‬כמו התחלפו‬ ‫שתיהן בתפקידים‪ .‬אבל יפה‬ ‫הצליחה בג��ול למרות תחושה‬ ‫ההקרבה למרות פער הדורות‪,‬‬ ‫היא הגיעה למקום שטוב לה‬ ‫בו‪ ,‬הבית!‬ ‫היא עוסקת במקצוע האהוב‬ ‫השירה‬ ‫עליה‪,‬‬ ‫והריקוד תוך שימת‬ ‫דגש על הפולקלור‬ ‫התימני ושמירה על‬ ‫המסורת בשיתופם‬ ‫של כל בני ביתה‬ ‫ומשפחתה המורחבת‬ ‫ביצירה האומנותית‬

‫מוסיקלית שלה‪.‬‬ ‫לאחר הראיונות פתחו שולחן‬ ‫והעמיסו אותו בכל טוב‬ ‫מהמטעמים התימניים‪ ,‬מרק‬ ‫עם בשר‪,‬סחוג וחילבה‪,‬לחוח‬ ‫ופיתות אורז וסלטים היה‬ ‫טעים ושמח סביב השולחן‪.‬‬ ‫גם הרב המקומי של עמקה‬ ‫השתתף בארוחה וסיפר לנו‬ ‫על תולדות הישוב‪.‬‬ ‫לאחר הארוחה ישבנו כל‬ ‫המסובים ל’’ג’עלה’’ ( חברותא)‬ ‫ופצחנו בשירה‪.‬‬ ‫יפה הפתיעה אותנו בכך‬ ‫שהסכימה להדגים עבורינו‬ ‫טקס חינה‪ ,‬כטעימה ממה‬ ‫שהיא יודעת לעשות‪.‬‬ ‫תהליך ההתלבשות שלה צולם‬ ‫על ידי באינסטינקט של כתבת‬ ‫טלויזיה מנוסה‪ .‬בראיון סיפרה‬ ‫יפה על התלבושת המיוחדת‬ ‫על התכשיטים ועל המסורת‬ ‫העתיקה העוברת מדור לדור‪,‬‬ ‫בטקסי החינה‪.‬‬ ‫וככה מול המצלמה הפכה יפה‬ ‫לאישה אחרת‪ ,‬כשהתלבושת‬ ‫משווה לה נופך מסתורי‬ ‫והחזירה אותה לארץ רחוקה‪,‬‬ ‫לתימן‪.‬‬ ‫יפה סיפרה לנו על טקס החינה‬ ‫והפגינה ידע רב וכן סיפרה על‬ ‫החוויות שעברה‪.‬‬ ‫בשלב‬

‫מסויים‬ ‫אתי‬

‫הצטרפה‬ ‫מלאכי‬

‫מאד מהמעמד וסיפרה לנו‬ ‫שבצעירותה ייחלה לטקס‬ ‫חינה כזה ולא נערך הטקס‬ ‫מסיבות שונות והיום החזרנו‬ ‫אותה ארבעים שנה אחורה‪.‬‬ ‫בסיום ההסבר על התלבושת‬ ‫יפה‬ ‫פצחה‬ ‫והתכשיטים‬ ‫בשירים ותיפוף וכל הנשים‬ ‫ליוו את הכלה בשירה‪.‬‬ ‫לאחר שהסתיימה החגיגה‬ ‫יצאנו באדיבותו של בנצי בן‬ ‫משפחה נוסף של יפה לסיור‬ ‫בעמקה ולצלם את הבית בו‬ ‫נולדה וגדלה‪.‬‬ ‫הערב רד‪ ,‬חיכינו בשער המושב‬ ‫לאוטובוס לחברים שיגיעו‬ ‫ולספר להם שהיה לנו יום‬ ‫גדוש ומלא בחוויות ואהבה‬ ‫בהכרות עם אנשים חמים‬ ‫ואחרים שהאירו לנו את יומנו‬ ‫בגליל‪ .‬אני בטוחה שנחזור‬ ‫לבית הזה לאנשים המיוחדים‬ ‫האלה‪ ,‬שקיבלו אותנו בהרבה‬ ‫סבלנות ונתינה‪.‬‬ ‫והסרט‪ ,‬כן‪ ,‬זה שלשמו באנו‬ ‫לכאן הוא בודאי יהווה מזכרת‬ ‫ושבו אני מקווה נעביר לצופים‬ ‫את המסרים את האוירה ואת‬ ‫מה שראינו וחווינו ביום הזה‪.‬‬ ‫תודה ליפה יהודה ולמשפחתה‬ ‫על שיתוף הפעולה ‪ ,‬על‬ ‫הכנסת האורחים הלבבית‬ ‫ועל הנגיעה בחייה העשירים‬ ‫והצבעוניים מלאי שמחה‬ ‫ואהבה‪.‬‬ ‫לאגודה‬ ‫תודות‬ ‫הישראלית לתקשורת‬ ‫הקהילתית הגענו לגליל‪, ‬‬ ‫לפרוייקט בראי הדורות‬ ‫למפיקה ענת ווגמן אשר‬ ‫ליוותה אותנו לאורך כל‬ ‫הדרך‪ ,‬לבמאי‪ ‬דוקי דרור‬ ‫שהנחה אותנו בעשייה‪,‬‬ ‫ליוחאי רוטנברג יו”ר‬ ‫הישראלית‬ ‫האגודה‬ ‫לתקשורת קהילתית ולכל‬ ‫העושים במלאכה‪-‬‬ ‫יישר כח!‬

‫קרובת משפחה מלבישת‬ ‫הכלות בטקס ויד ימינה אשר‬ ‫הלבישה אשה אחרת מבנות‬ ‫המשפחה שהתנדבה להיות‬ ‫הכלה התימניה והפכה לנגד‬ ‫עינינו המשתאות לדמות‬ ‫צבעונית ומרהיבה בתלבושת‬ ‫מסורתית‪ ,‬היא כמובן התרגשה‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪9‬‬


‫הצפון מה שחשבנו!‬ ‫גוסינסקי‪ –-‬גיללא‬ ‫הדורות‬ ‫בראי‬ ‫הגליל‬ ‫מעיינה (מיה)‬ ‫את הנושאים עליהם נכין‬ ‫כתבות אנחנו בוחרים בעצמנו‬ ‫– עיתונות חופשית ‪ ,‬לא כן? יש‬ ‫לנו ותק וניסיון של שנים‪ .‬לא‬ ‫הפעם! “הגליל בראי הדורות”‬ ‫צימח נושא לסרט מתוך פחית‪,‬‬ ‫כתוב על פתק מקופל‪ .‬ג’אלל‬ ‫ומילאד אל’חייט אב ובנו‬ ‫מתרשיחא‪ ,‬בעלי חומוסיה‬ ‫בכפר‪ .‬האב מורה‪ ,‬הבן סטודנט‬ ‫לשעבר והם נצר למגורשי‬ ‫איקרית‪.‬‬ ‫פתאום‪ ,‬במקום מה שתכננו –‬ ‫יום שמש וירוק בעיניים‪ ,‬צפוי‬ ‫לנו עימות כואב ומר – לא מה‬ ‫שחשבנו‪.‬‬ ‫הצילום הבימוי והעריכה‪ ,‬לחם‬ ‫כרמלה‬ ‫חוקינו מזה שנים‪.‬‬ ‫שלנו צלמת מיומנת‪ ,‬מקצוענית‬ ‫בעלת עין בוחנת וחדה‪,‬‬ ‫מוצאת תמיד זווית שיש בה‬ ‫עניין ושופכת אור על הנושא‪.‬‬ ‫התסריט והבימוי שלנו יש בהם‬ ‫תמיד סיפור‪ ,‬עלילה מתפתחת‬ ‫ניסים‪ ,‬יש‬ ‫והפתעה בסוף‪.‬‬ ‫לו קול רדיופוני נפלא‪ ,‬חזות‬ ‫מרשימה ובקיאות ממשית‪ .‬היה‬ ‫לנו כל הדרוש להפקת סרט‬ ‫מוצלח‪ .‬אבל נדרשנו לצלם‬ ‫ראיון יחיד של האב‪ ,‬ראיון יחיד‬ ‫של הבן וראיון משותף של‬ ‫שניהם‪ .‬הכל חזיתית למצלמה‬ ‫– ראשים מדברים‪ ,‬איזה אסון‪.‬‬ ‫בלי קריינות‪ ,‬רק מעט מאוד‬ ‫ויז’ואלס ולהימנע מאפקטים‬

‫– בקצור סרט של אחרים – לא‬ ‫מה שחשבנו!‬ ‫אנחנו צוות “מקצוענים” לא‬ ‫ויתרנו‪ ,‬החלטנו‪ ,‬לנסות הפעם‬ ‫דרך אחרת‪ ,‬ללמוד ממקצוענים‬ ‫אמיתיים‪.‬‬ ‫‪ 08:50‬עשר דקות לפני הזמן‬ ‫המיועד היינו בחניה של היכל‬ ‫הספורט בחיפה‪ .‬חמושים ב‬ ‫– ‪ 2‬מצלמות מיקרופונים וכל‬ ‫הדרוש‪ .‬היו שם הקולגות שלנו‬ ‫מזמן חיפה‪ ,‬ועוד צוות של גיל‬ ‫הצפון‪ ,‬הגיעה גם ענת ווגמן‬ ‫וגם משה יונס‪ ,‬מי לא הגיע‬ ‫ האוטובוס‪ .‬חיכינו ולא בא‬‫ואנחנו קבענו עם ג’אלל ומילאד‬ ‫בתרשיחא בשעה ‪ .10:30‬לקחנו‬ ‫את המכונית שלנו ונסענו‬ ‫בעצמנו‪ ,‬הגענו בול בזמן‪.‬‬ ‫מסתבר שגם המרואיינים שלנו‬ ‫אנשי כבוד וחיכו לנו במקום‪.‬‬ ‫מצאנו פינת חמד‪ ,‬חומוסיה‬ ‫בלב הכפר‪ ,‬הדודות מבשלות‬ ‫וג’אלל מפקח‪ ,‬מגיש וטורח‬ ‫האב מילאד איש‬ ‫לכולם‪.‬‬ ‫סמכותי משכיל וחם ושניהם‬ ‫מקבלי אורחים‪ .‬צילמנו כמו‬ ‫את‬ ‫שנתבקשנו‪ ,‬שאלנו‬ ‫השאלות שהוכתבו לנו‪ ,‬הכל‬ ‫עבר ברוח טובה‪ ,‬מצאנו מעט‬ ‫קונפליקט בין דורי‪ ,‬הבנו את‬ ‫הכאב‪ ,‬והבנו שאת הסיפור‬ ‫האמיתי נמצא במקום אחר‪-‬‬ ‫אצל הסבתא באיקרית וביערה‪.‬‬

‫צלמנו את הכפר מנקודת‬ ‫תצפית גבוהה והיינו מוכנים‬ ‫לארוז ולחזור‪ .‬אבל לא כמו‬ ‫שחשבנו‪ .‬הזמינו אותנו‪ ,‬ולא‬ ‫יכולנו לסרב‪ ,‬לחומוס גלילי‬ ‫נימוח‪ ,‬לחצילים בטחינה‬ ‫וסלט‪ .‬ישבנו בחוץ בשמש‬ ‫ופגשנו את מישאל‪ ,‬שבא‬ ‫לאכול‪ ,‬וסיפר שהוא האיש‬ ‫שיצר את המפגש בין הסיפור‬ ‫לבין הסרט “הגליל בראי‬ ‫הדורות”‪ .‬כך יש לנו גיבור נוסף –‬ ‫מישאל‪ ,‬איש מקסים‪ ,‬חם ומבין‬ ‫הזמין אותנו לביתו במעלות‬ ‫לנוח‪ ,‬יש לו ‪ 3‬חדרי שינה פנויים‬ ‫של ילדים‪ ,‬ולנו היו שעתיים‬ ‫לחכות‪ .‬הסכמנו‪ ,‬נחנו נהנינו‬ ‫מאוד‪ ,‬ואמרנו הרבה תודה‪.‬‬ ‫נסענו‬ ‫שבועיים‪,‬‬ ‫כעבור‬ ‫במיניבוס לצלם את הסיפור‬ ‫ממש‪ ,‬שוב לא כמו שחשבנו‪.‬‬ ‫ענת (המפיקה) באה אתנו‬ ‫וצלמה אותנו‪ ,‬לסרט מאחורי‬ ‫הסרט‪ .‬הסבתא שגרה היום‬ ‫בכפר יאסיף‪ ,‬ידעה לספר את‬ ‫הסיפור שקרה לפני ‪ 60‬שנה‪,‬‬ ‫עם כל הכאב כאילו קרה אתמול‪.‬‬ ‫צילמנו את בית המשפחה‬ ‫ביערה‪ ,‬בה נהרג האב מטיל של‬ ‫החיזבאלה ביום האחרון של‬ ‫מלחמת לבנון השנייה‪ .‬היום‬ ‫הכל טובל בירק‪ ,‬וברקע ההרים‬ ‫ומערת הקשת‪ ,‬בגינה גדלים‬ ‫תבלינים‪ ,‬ועצי פרי ומנדרינות‬ ‫מתוקות‪.‬‬

‫יוחאי (יו”ר האגודה) בא לראות‬ ‫שהכל בסדר‪ ,‬ובערב נפגשנו‬ ‫כולנו בכפר סאלד‪ ,‬מותשים‪,‬‬ ‫בדיוק כמו שחשבנו‪ .‬הייתה‬ ‫ארוחת דגים טובה מאוד בדפנה‬ ‫ושמחת המפגש של כולם יחד‪.‬‬ ‫פיזרו אותנו בחדרים וישנו כמו‬ ‫כשהיינו צעירים‪ ,‬בנים לחוד‬ ‫בנות לחוד‪.‬‬ ‫וביום המחרת‪ ,‬במכללת תל חי‪,‬‬ ‫קבלנו את עירא שדמי שישב‬ ‫באישון לילה‪ ,‬דגם וראה את מה‬ ‫שצילמנו‪ ,‬ואחר כך בסבלנות‬ ‫רבה שמע את מה שביקשנו‬ ‫להראות‪ .‬ביחד ערכנו סרט‪,‬‬ ‫סיימנו בזמן שהוקצב לנו‪ ,‬אבל‬ ‫הסרט יצא לנו לא בדיוק כמו‬ ‫שחשבנו!‬ ‫בסכום ניסינו בפעם הראשונה‬ ‫לעשות סרט‪ ,‬לא כתבה‪,‬‬ ‫ואנשי‬ ‫לעמיתים‬ ‫נחשפנו‬ ‫מקצוע מכל הארץ‪ ,‬היינו חלק‬ ‫מפרויקט שהיה מאתגר ומהנה‪.‬‬ ‫בטח למדנו משהו חדש‪ ,‬כמו‬ ‫שחשבנו?‬

‫על הפרויקט המיוחד בגליל‬ ‫רותי מיוחס ‪ -‬גיל הצפון‬

‫מעולם לא הגרלנו נושא‬ ‫לכתבה‪ .‬הפעם משכנו פתק‬ ‫בהגרלה‪ .‬הפתק קבע היכן‬ ‫נצלם ומי יהיה מושא הצילום‬ ‫העיקרי שלנו‪.‬‬ ‫מעולם גם לא היה לנו במאי‪,‬‬ ‫ובודאי‪ ,‬לא במאי שהמגדיר‬ ‫דרישותיו ומשתף אותנו רק‬ ‫בחלק ממטרותיו – בעינינו זה‬ ‫היה מאתגר‪.‬‬ ‫מאתגר לעבוד בדרך שונה‪,‬‬ ‫אינטנסיבית יותר‪ ,‬מוכתבת‬ ‫ומוגדרת שבה יש יומיים של‬ ‫ראיונות וצילומים ויום של‬ ‫עריכה‪ ,‬מה עוד שהעורכים‬ ‫אינם אלו שאנו רגילים‬ ‫אליהם‪.‬‬ ‫אבל היו דברים שכן ידענו‬ ‫מראש והם סקרנו אותנו‪.‬‬ ‫ידענו שהנושא ‪ -‬הקשר הבין‬ ‫דורי‪ -‬נושא מרתק כשלעצמו‪.‬‬ ‫קונפליקטים‬ ‫על‬ ‫חשבנו‬ ‫הקשורים להתבגרות‪ ,‬לבחירת‬ ‫מקצוע ועוד‪ .‬כמו כן‪ ,‬נאמר‬ ‫לנו‪ ,‬שנראיין אנשים הגרים‬

‫‪10‬‬

‫בגליל‪ .‬ידענו שהפרויקט הוא‬ ‫ארצי ושנפגוש קבוצות שונות‬ ‫העובדות בדרך השונה משלנו‬ ‫וגם זה משך אותנו‪.‬‬

‫“שר החוץ או שר ההסברה‬ ‫מטרת חייו היא‬ ‫שלהם”‪.‬‬ ‫להביא למודעות תושבי הארץ‬ ‫היהודים מי הם הצ’רקסים‪.‬‬

‫הבמאי את החומר‪ ,‬למדנו‬ ‫לקחים ומקוויים ליומיים‬ ‫מעניינים ולקשר הדוק יותר‬ ‫עם הבמאי‪.‬‬

‫במשיכת הפתק עלה שמקום‬ ‫הראיון שלנו הוא ריחנייה‬ ‫והדמות העיקרית שנראיין היא‬ ‫שאוקי‪ .‬כן נמסר לנו שיש לו‬ ‫‪ 3‬בנים ובת ואם בת ‪ 82‬הגרה‬ ‫עמם בבית‪.‬‬

‫בראיון עמו ראינו אנלוגיה בין‬ ‫העדה הקטנה הזו (מוסלמים‬ ‫סונים) לבין העם היהודי‪ .‬גם‬ ‫הם הוגלו מארצם הקווקז‪,‬‬ ‫וכמהים לשוב לשם‪ .‬כמונו‬ ‫אנו היהודים שגרנו בארצות‬ ‫הגולה והיינו “רומאים בני‬ ‫דת משה”‪ ,‬הרי הם אזרחים‬ ‫למופת משרתים בצבא‪ -‬הנה‬ ‫שאוקי עצמו שרת בגולני והיה‬ ‫קצין בצבא ‪ ,‬ויחד עם זה הם‬ ‫שומרים על ייחודם ועל שפתם‬ ‫וכפי ששאוקי אומר ‪“ :‬הם‬ ‫היחידים שגרים בארץ ישראל‬ ‫ולא טוענים שהארץ שלהם”‪.‬‬

‫היום אנחנו חושבים שהנושא‬ ‫אינו קונפליקט הקשר בין‬ ‫אב לבן‪ ,‬שאולי קיים‪ ,‬אלא‬ ‫קונפליקט שבין התבוללות‬ ‫בחברה שבה חיים לבין שמירת‬ ‫והאוטנטיות‬ ‫הייחודיות‬ ‫המסורתית של העדה‪.‬‬

‫הראשון‬ ‫הראיון‬ ‫לקראת‬ ‫התכוננו‪ ,‬קראנו על ריחנייה‪,‬‬ ‫קראנו על הצ’רקסים בכלל ‪,‬‬ ‫על ההיסטוריה שלהם ובאנו‬ ‫מוכנים למשימה‪.‬‬ ‫הייתי בעבר בריחנייה‪ ,‬ביקרתי‬ ‫במוזיאון‪ ,‬שמעתי שם הרצאה‪.‬‬ ‫אולם אין כמו לימוד עצמי‬ ‫מבחינת יסודיות ועומק‪.‬‬ ‫בישראל יש ‪ 4000‬צ’רקסים‬ ‫הגרים בשני כפרים ‪ :‬כפר קמא‬ ‫וריחנייה‪ .‬מעט מהם מפוזרים‬ ‫בארץ‪.‬‬ ‫אחרים‬ ‫במקומות‬ ‫שאוקי אותו ראיינו משמש‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫עד כמה הבן אותו לא ראיינו‬ ‫עדיין מקבל את דרך אביו או‬ ‫הוא בן הדור החדש‪ .‬נראה?!‬

‫לקבוצה שלנו היה זמן קצר‬ ‫לראיין שכן שאוקי היה עסוק‪.‬‬ ‫הספקנו לצלם ולראיין אותו‪,‬‬ ‫אולם לא פגשנו את בנו‪.‬‬ ‫צפינו בתוצאות עבודת היום‬ ‫הראשון‪ ,‬הראינו לדוקי דרור‬

‫צוות הצילום והמנחה משה יונס‬


‫כליל הגליל‬ ‫צוות טל”ק גילה ירושלים‬

‫האוטובוס שהביא אותנו‬ ‫מירושלים פנה לדרך עפר צרה‬ ‫ומתמשכת‪ .‬שלט קטן בישר‬ ‫כי פנינו לכליל‪ ,‬אי שם בגליל‬ ‫המערבי ‪ -‬עשר דקות מנהריה‪.‬‬ ‫השתרע‬ ‫הדרך‬ ‫במעלה‬ ‫מטע זיתים‪ ,‬שהעיד כי זהו‬ ‫איזור חקלאי‪ .‬היה גם שקט‪.‬‬ ‫האוטובוס הפר את השלוה‬ ‫שמשתרעת בין הצמחייה‬ ‫הגדלה פרא ובין עצי הפרי‪,‬‬ ‫שנשתלו על ידי המתיישבים‪.‬‬

‫(ח’ירבת) כליל‪.‬‬ ‫הם היו חלוצים והתחילו‬ ‫מההתחלה‪ .‬יחד עם אמנים‬ ‫צעירים אחרים עשו מעשה‬ ‫ובנוסף לאמנותם פנו גם‬ ‫לעבודת האדמה‪.‬‬ ‫אלון בנה את ביתו במו ידיו‪.‬‬ ‫הוא התפרנס במשך ‪ 25‬שנה‬ ‫מעבודת הבניה‪ ,‬גידל עזים‪,‬‬ ‫עצי פרי וזיתים‪ .‬היום הוא‬

‫גם איש רוח – אמן שעוסק‬ ‫גם בציור וגם בפיסול‪ ,‬אך הוא‬ ‫גם איש אדמה‪ .‬אלון הוא איש‬ ‫שבנה את ביתו ואת היישוב‬ ‫במו ידיו‪ ,‬אבן על אבן‪.‬‬

‫ביניהם – על השוני והדומה‬ ‫בדרך העבודה של כל אחד‬ ‫מהם‪ .‬אנו מקווים שהצלחנו‪,‬‬ ‫להביא זאת בסרט שלנו “אל‬ ‫מקום אחד”‪.‬‬

‫בתו אף היא אמנית – צלמת‬ ‫אשר גדלה בכליל‪ ,‬ורואה בו‬ ‫את ביתה אך היא מחפשת‬ ‫את דרכה בתחום האמנות‪ ,‬גם‬ ‫מחוץ לישראל‪.‬‬

‫בתדריך שקיבלנו מדוקי דרור‬ ‫(במאי הפרויקט)‪ ,‬הפורמט‬ ‫נראה בתחילה‪,‬‬ ‫שהותווה‪,‬‬ ‫כמקל‪ ,‬נותן כיוון‪ ,‬מכניס‬ ‫למסגרת‪ ,‬נותן לנו את השאלות‪.‬‬ ‫אך “בשטח” נתקלנו בקושי‪.‬‬ ‫גם למרואיינים היה קשה עם‬ ‫השאלות‪ ,‬שנדמה היה כי הן‬ ‫חוזרות על עצמן‪ ,‬וקצת הביכו‬ ‫אותם‪ ,‬או שלא תמיד ידעו‬ ‫לענות עליהם‪.‬‬

‫את המקום לא הכרנו קודם‬ ‫לכן‪ .‬שמענו מעט‪.‬‬ ‫ניסינו‬ ‫האוטובוס‬ ‫מחלון‬ ‫להתרשם לאן הגענו‪ .‬על‬ ‫הגבעות ראינו בתים מבודדים‬ ‫‪ -‬בית פה בית שם‪...‬‬

‫אם התשובה לשאלה מה‬ ‫לקחנו מהתהליך? תהיה – בניית‬ ‫“תעודת הזהות” לאב ובתו‪ ,‬הרי‬ ‫השאלות המשותפות ביחד‬ ‫וגם לחוד– יצרו עבורנו את‬ ‫המסגרת‪ ,‬את הבסיס לראיון‬ ‫ואת השלד לסרט‪ .‬אכן‪ ,‬הבנו‬ ‫שבעצם כל תשובה שתינתן– זו‬ ‫התשובה‪ .‬וכל אחת מהן‪ ,‬מהווה‬ ‫תרומה כל שהיא‪ .‬כל תשובה‬ ‫כזו מקרבת אותנו להבנת‬ ‫הדמות‪.‬‬

‫בגורלנו עלה לפגוש את אלון‬ ‫פורת ובתו נעמה ‪ -‬הוא צייר‬ ‫והיא צלמת‪.‬‬ ‫הבית של משפחת אלון‬ ‫הסתתר בין העצים‪ ,‬מצטנע‪,‬‬ ‫לא רוצה להתריס‪ .‬תחתיתו‬ ‫אבן וקירותיו עץ‪ .‬כאילו אומר‬ ‫– אני מכאן‪.‬‬ ‫הם קידמו אותנו בקנקן של‬ ‫מים רותחים ועלי לואיזה‪,‬‬ ‫קערה מלאה של אגוזי פקאן‪,‬‬ ‫מעצי הגן‪ ,‬שקדים צימוקים‬ ‫וגם תמרים‪.‬‬ ‫אלון הוא ממייסדי הישוב‬ ‫המיוחד והיפיפה – הוא הגיע‬ ‫לכליל לפני כ‪ 30-‬שנה‪ ,‬יחד‬ ‫עם אשתו אורה ‪ -‬זוג צעיר‬ ‫עם ילדה בת שנתיים ועוד‬ ‫ילדה‪ ,‬נעמה‪ ,‬שזה עתה נולדה‪.‬‬ ‫במהלך השנים נולדו לאלון‬ ‫ולאשתו אורה עוד שתי בנות‪.‬‬ ‫הם באו יחד עם אמנים נוספים‬ ‫להתיישב בגליל‪ ,‬ולהקים ישוב‬ ‫חדש – ישוב אקולוגי – סביבתי‬ ‫וחברתי – כליל שמו‪ .‬מקור שם‬ ‫היישוב במבנה עתיק הנמצא‬ ‫בתחומי היישוב ומכונה חורבת‬

‫מתפרנס מהציור‪.‬‬ ‫אלון מצייר את מה שהוא רואה‪,‬‬ ‫באור היום‪ ,‬מחלון הסטודיו‬ ‫שלו‪ ,‬על הגבעה שמול ביתו‪.‬‬ ‫נעמה מצלמת את כליל באור‬ ‫של החושך‪.‬‬ ‫אלון‬ ‫הבית שלהם בכליל‪.‬‬ ‫אמנם מצא את הנחלה‪ ,‬ואילו‬ ‫נעמה – אמנית בתחילת דרכה‬ ‫חיה בתל אביב שיוצאת לכבוש‬ ‫את העולם‪.‬‬ ‫אנו‪ ,‬הצוות של טל”ק גילה‪,‬‬ ‫בחוויה‬ ‫להתנסות‬ ‫יצאנו‬ ‫מיוחדת במינה‪.‬‬ ‫עבורנו‪ ,‬כמובן‪ ,‬שהמפגש‬ ‫עם אנשי הגליל היה מעניין‬ ‫ומרתק‪ .‬פגשנו חלוץ שהוא‬

‫כצוות טל”ק – עברה עלינו‬ ‫התנסות‪ ,‬מעניינת במיוחד‪.‬‬ ‫ההתמקדות במפגש בין דורי על‬ ‫רקע הגליל נראתה מבטיחה‪.‬‬ ‫כשהבנו מי “הזוג” שעליו‬ ‫נעשה את הסרט – ראינו שיש‬ ‫לנו סיפור‪ .‬חשבנו שיש‪ ,‬מטבע‬ ‫הדברים‪ ,‬קונפליקט ‪ -‬אב ובת‪,‬‬ ‫שניהם אמנים‪ ,‬הוא צייר והיא‬ ‫צלמת – איזה יופי ‪ -‬יהיה הרבה‬ ‫חומר‪“ .‬קונפליקטים” במלוא‬ ‫מובן המילה – לא מצאנו‪.‬‬ ‫מצאנו הערכה רבה של אב‬ ‫אל בתו‪ ,‬של בת אל אביה‪ ,‬אב‬ ‫תומך ואוהב‪ ,‬מקבל את דרכה‬ ‫ואת עבודתה של בתו ומעודד‬ ‫אותה לצאת לעולם‪.‬‬ ‫החלטנו לעבוד על ההקבלה‬

‫התחקיר המצולם‪ ,‬ומרחק הזמן‬ ‫בינו לבין יום הצילומים אפשר‬ ‫לנו ללמוד את הדמויות ולבחור‬ ‫את הכיוון של הסרט‪.‬‬ ‫יום הצילומים ויום העריכה‪,‬‬ ‫מטבע הדברים‪ ,‬אפשרו את‬ ‫ההתנסות בעבודה עם מגבלת‬ ‫זמן‪ .‬אי אפשר לחזור ולתקן‪.‬‬ ‫מה שיש‪ ,‬זה מה יש!‬ ‫וכך‪ ,‬גם עבודת העריכה – ראינו‬ ‫שאנו עצמנו לא עמדנו בזמן‬ ‫המוגבל‪ ,‬והיינו זקוקים להמשך‬ ‫עבודה על עריכת הסרט‪ .‬הזמן‬ ‫שהיה בידינו כשחזרנו הביתה‪,‬‬ ‫אפשר את עבודת העריכה‬ ‫בנחת‪ ,‬עד לתוצאה שתספק‬ ‫אותנו‪ ,‬ותעביר את מה שרצינו‬ ‫להגיד‪ .‬מקווים שהצלחנו‪.‬‬

‫הבן של שאוקי בריקוד מסורתי‬ ‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪11‬‬


‫הפקת הסרט “פיסות של פקיעין”‬ ‫דוד גונן ‪ -‬רכז מגמת קולנוע בישיבה התיכונית למדעים ואומנויות בקרית אתא‬

‫שיתוף הפעולה בין יוסי אוזנר‬ ‫רכז התקשורת של מתנ”ס‬ ‫קריית אתא לבין “הישיבה‬ ‫התיכונית למדעים ואומניות”‬ ‫מתקיים זו השנה השנייה‪,‬‬ ‫במטרה לאפשר במה ליוצרים‬ ‫הצעירים ממגמת הקולנוע‬ ‫בישיבה‪ .‬אם פרסום פרויקט‬ ‫“ראי הדורות” של האגודה‬ ‫פנה‬ ‫לתקשורת קהילתית‬ ‫אלינו יוסי‪ ,‬בבקשה שניקח‬ ‫חלק בניסיון לחזק את הקשר‬ ‫בין הישיבה לקהילה בקריית‬ ‫אתא ‪.‬‬ ‫מטרת הפרויקט הייתה לשקף‬ ‫את הפער הבין דורי והקשר‬ ‫למקום בפרספקטיבה של זמן‬ ‫דור ההורים לילדיהם הלוקיישן‬ ‫שניבחר הוא הגליל בשל‬ ‫הפסיפס האנושי המגוון בתוך‬ ‫מסגרת של נופים אוטנטיים‪.‬‬ ‫המפגש הראשון התקיים‬ ‫בסינמטק בחיפה עם הבמאי‬ ‫דוקי דרור והמפיקה ענת‬ ‫ווגמן‪ .‬שם התקבצו קבוצות‬ ‫מאזור הגליל‪ .‬ההנחיות היו‬ ‫ברורות לגבי דרך הצגת הדמות‬ ‫מה מצלמים ובאיזה נקודות‬ ‫צריך לשים דגש בכדי לייצור‬ ‫פסיפס אנושי בעל מוטיבים‬ ‫אחידים‪ .‬בתום המפגש חולקו‬ ‫המשימות והתחקירים לגבי‬ ‫הדמויות ומיקום הצילום אנו‬ ‫באנו מוכנים אם רעיון משלנו‬ ‫לעשות סרט על מרגלית‬ ‫ואוריאל‪ .‬ענת ודוקי קיבלו‬ ‫אותו בברכה‪.‬‬ ‫את סיפורה המעניין של‬ ‫מרגלית זינאתי שמתגוררת‬ ‫בפקיעין פגש יוסי כשיצא‬ ‫לחפש דמויות לסרט‪ .‬באחת‬ ‫משיחות הטלפון שהיו לנו‪,‬‬ ‫יוסי אומר כבדרך אגב‪“ ,‬פגשתי‬ ‫דמות מעניינת שמחזיקה‬ ‫את המפתח של בית הכנסת‬ ‫אחרון‬ ‫כשריד‬ ‫בפקיעין‬ ‫למשפחת זינאתי נכון שהרבה‬ ‫כבר סופר ונכתב על המשפחה‬ ‫הזו‪ ,‬אבל מעט יודעים על‬ ‫אוריאל ומעשיו בפקיעין” ‪.‬‬ ‫משפחת זינאתי‪ ,‬חיה בפקיעין‬ ‫‪ 800‬שנה ומהווה ציר מרכזי‬ ‫בהיסטוריה היהודית של‬ ‫פקיעין‪ .‬המסורת העוברת‬ ‫בירושה מספרת כי ראשוני‬ ‫המשפחה‪ ,‬היו כוהנים‪ ,‬שהגיעו‬ ‫למקום בימי בית שני‪.‬‬ ‫בשנייה שיוסי סיים את‬ ‫המשפט‪ ,‬כבר עמד לנגד עינינו‬

‫‪12‬‬

‫סיפור בעל ערך היסטורי‬ ‫הרגשנו בערך כמו למצוא כד‬ ‫חרס בחפירות ארכיאולוגיות‪,‬‬ ‫בית הכנסת בפקיעין מיוחס‬ ‫כבית מדרשו של יהושע בן‬ ‫חנניה‪ ,‬רבו של רבי עקיבא‪,‬‬ ‫דור שני לתנאים מתקופת‬ ‫חורבן בית שני‪ .‬שרשרת‬ ‫הדורות הייתה כבר כמעט‬ ‫מושלמת‪ ,‬למעט פרט אחד –‬ ‫המשכיות‪ .‬מי ממשיך דרכה‬ ‫של מרגלית‪ .‬בעקבות כך‪ ,‬יצא‬ ‫יוסי לשטח חמוש במצלמה‬ ‫בכדי לחפש עוד “שרידים”‬ ‫והפעם הוא פגש את אוריאל‬ ‫רוזנבאום‪ ,‬בחור בן ‪ ,36‬אבא‬ ‫לחמישה ילדים‪ ,‬בן‬ ‫כפר פינס‪ .‬במקור‪,‬‬ ‫אוריאל היה בחור‬ ‫ישיבה ממעלות‬ ‫אמן ושחקן בוגר‬ ‫תיאטרון הפתוח‬ ‫סמדר‬ ‫של‬ ‫ודודי‬ ‫יערון‬ ‫לפני‬ ‫מעיין‪.‬‬ ‫שנים‬ ‫שבע‬ ‫הלך אוריאל‬ ‫בסמטאות‬ ‫פ ק י ע י ן‬ ‫נ פ ש ו‬ ‫נקשרה‬ ‫בפקיעין‬ ‫ובמיוחד‬ ‫במרגלית‬ ‫זינאתי‪ .‬אוריאל‬ ‫בעבודה‬ ‫למרגלית‬ ‫עזר‬ ‫שהוא‬ ‫וכיוון‬ ‫החקלאית‪,‬‬ ‫מתעסק בתיאטרון ובדרמה‬ ‫תרפיה‪ ,‬הוא נכנס איתה‬ ‫לתהליך עבודה על מופע‬ ‫המספר את הביוגרפיה שלה‬ ‫ושל פקיעין‪.‬‬ ‫המעגל כבר כמעט ניסגר‪,‬‬ ‫ואז הטלפון מצלצל‪ ,‬יוסי בצד‬ ‫השני‪“ :‬ערוץ ‪ 1‬רוצים לבוא‬ ‫לצלם את תלמידי הישיבה‬ ‫מצלמים את הסרט”‪ .‬עוד אין‬ ‫לנו תמונה אחת וכבר הסיפור‬ ‫תופס לו מקום של מציאות‪ .‬יום‬ ‫שני שעה ‪ 8:00‬בבוקר יציאה‬ ‫לצילומים‪ .‬נבחרו בוגרי המגמה‬ ‫לקולנוע בישיבה התיכונית‬ ‫בה אני מלמד‪ :‬במאי‪ ,‬צלם‪,‬‬ ‫ועורך תוך דגש חשוב על שלב‬ ‫ההכנות כגון שימוש בציוד‬ ‫הצילום וההקלטה זוויות צילום‬ ‫סצנות דוקומנטריות וכשכל‬ ‫אחד מאנשי הצוות יודע על‬ ‫מה הנושא מיהן הדמויות ומה‬ ‫המטרה‪ .‬יום הצילומים הגיע‪.‬‬ ‫העמסנו את כל ציוד ההפקה‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫למכוניות‬ ‫לדרך‪,‬‬ ‫ויצאנו‬ ‫לפקיעין‪.‬היה הרבה‬ ‫לקראת ההפקה‪.‬‬

‫את שער הכניסה לחצר‬ ‫בית הכנסת העתיק מקום‬ ‫שבו הזמן עצר מלכת‪ .‬בבית‬ ‫הכנסת ממוקמים אבנים‬ ‫מתקופת חורבן בית שני‬ ‫שמעידים על ההיסטוריה‬ ‫של המקום‪ .‬לחברי הקבוצה‬ ‫זה היה מפגש מרגש שניכר‬ ‫בתמונות שצילמנו‪ .‬תלמידי‬ ‫הישיבה למדעים ואומנויות‬ ‫סיימו לערוך את הסרט‬ ‫במטרה להשתתף בהקרנת‬ ‫הבכורה של הפרויקט “ראי‬ ‫הדורות“ למרות שאת התשובה‬ ‫האמיתית להמשך דרכה של‬ ‫מרגלית עדיין אנו מחפשים‪.‬‬ ‫מתח‬

‫בדרך‪ ,‬כל הזמן עברה המחשבה‬ ‫אם לא שכחנו ציוד‪ ,‬או האם‬ ‫הסוללות יספיקו וכו‪ ..’.‬הגענו‬ ‫לפקיעין כשעה לפני המועד‪.‬‬ ‫ניצלנו זמן זה לצילומי וויז’ואל‬ ‫לסרט‪ .‬מבחינת הצוות העבודה‬ ‫התנהלה על פי התסריט‪,‬‬ ‫במטרה להספיק לצלם כמה‬ ‫שיותר‪ .‬לבסוף אוריאל ענה‬ ‫לפלאפון שהוא מיד מגיע‬ ‫ומרגלית כנראה נמצאת במסיק‬ ‫הזיתים שלה‪ ,‬אנו מגיעים תוך‬ ‫‪ 10‬דקות‪ ,‬הוסיף ‪“ .‬תגיד לי היכן‬ ‫המסיק‪ ,‬כדי שאוכל לצלם‬ ‫אתכם” ביקשתי מאוריאל‪ .‬אך‬ ‫הוא ע��ה שמרגלית לא תסכים‬ ‫שנחכה קצת והם כבר מגיעים‪.‬‬ ‫עברה חצי שעה‪ ,‬שוב התקשרנו‬ ‫לאוריאל לשאול היכן הם‪ .‬הוא‬ ‫ענה ‪ -‬מיד מגיעים! והפעם אכן‬ ‫כך קרה‪ .‬מרגלית פתחה לנו‬

‫שמעון גולדברג‪ -‬מנהל אגף‬ ‫תפעול צפון של אגד‪ ,‬מקבל שי‬ ‫מיוחאי רוטנברג יו”ר האגודה‬

‫אייל יחיאל‪-‬‬ ‫מנהל אגף‬ ‫השיווק של אגד‬ ‫בכנס בכרמיאל‬


‫תושבים משדרים‬ ‫‬‫הדורות‬ ‫ראי‬ ‫מדיה תקשורת פתח תקווה‬ ‫אנחנו יכולים לעשות שלום באמצעות המוסיקה‬ ‫יום שני שש בבוקר קבוצה‬ ‫של חברי “תושבים משדרים”‬ ‫מחכה לאוטובוס שיבוא לאסוף‬ ‫אותם להרפתקה מסקרנת‪.‬‬ ‫מהתחקיר הטלפוני והכתוב‬ ‫באינטרנט ידענו שהמרואין‬ ‫שעלה בגורלנו הוא זמר ונגן‬ ‫עוד’ ידוע והוא מופיע עם‬ ‫אהוד בנאי וזמרים נוספים‪,‬‬ ‫צצו השאלות האם נצליח‬ ‫להתחבר אליו‪ ,‬או נצליח להגיע‬ ‫לסיפור האישי שלו‪ ,‬והאם‬ ‫יפתח אלינו?‬ ‫אבל עד הפגישה הדרך ארוכה‪.‬‬ ‫אחרי שצלחנו את פקקי הבוקר‪,‬‬ ‫התחלנו להעפיל לכפרי הגליל‪.‬‬ ‫הסתבר שהמרחקים גדולים‬ ‫והפיזור אורך זמן רב דבר‬ ‫שהעמיד במבחן את סבלנותנו‪.‬‬ ‫הגענו לכפר רמה ובמורד‬ ‫הרחוב התגלתה לנו דמותו‬ ‫של ג’ורג’ סמאן נושא עמו כלי‬ ‫מוסיקאלי ייחודי “עוד’ “ זהו‬ ‫האיש עמו נבלה את השעות‬

‫הבאות בביתו אשר בגוש חלב‪.‬‬

‫היכולה להיות אימו‪.‬‬

‫עלינו אל ביתו היפה כשהנוף‬ ‫המרהיב של הגליל מלווה‬ ‫אותנו לאורך הדרך‪.‬‬

‫זהו‪ ,‬נמצא פתרון לבעיה ‪ .‬הזקנה‬ ‫תייצג את הדור הקודם ואכן‬ ‫צרפנו אותה לסיפור‪ .‬הרגשנו‬ ‫שיש בידנו סיפור דורות חביב‬ ‫ונעים‪ .‬היינו מאושרות עד הגג‪,‬‬ ‫מילאנו את המשימה‬ ‫ביום אחד‪ .‬יום בתחקיר‬ ‫המצולם‪.‬‬

‫לאחר שהתארגנו עם המצלמה‪,‬‬ ‫הנק מייק והאוזניות‪ ,‬ולאחר‬ ‫התלבטות לגבי מיקום הצילום‬ ‫התחלנו במלאכה‪.‬‬ ‫ג’ורג’ התגלה כאדם מלבב‬ ‫נעים שיחה ופתוח‪ .‬שיתף‬ ‫אותנו בהשקפת עולמו‪ :‬אנחנו‬ ‫האומנים יכולים לעשות שלום‬ ‫באמצעות המוסיקה‪ ,‬ג’ורג’‬ ‫סיפר על עבודתו וקשריו‬ ‫בעולם המוסיקה וכמובן נהנינו‬ ‫משיריו ואף הצטרפנו ושרנו‬ ‫יחד עמו‪.‬‬ ‫עד כאן הכל טוב ויפה‪ ,‬אבל‬ ‫לא הייתה לנו דרך לפגוש את‬ ‫בתו החיה בחיפה ועובדת‬ ‫בתל אביב‪ .‬היינו אובדות עצה‪.‬‬ ‫לפתע נכנסה לחדר זקנה‬ ‫חביבה בת ‪ 88‬שכנתו של ג’ורג’‬

‫כשהגענו הביתה וצפינו‬ ‫בחומר הבנו ששני‬ ‫הסיפורים שלנו לא כל‬ ‫כך נדבקים ובשיחה‬ ‫עם דוקי ויוחאי הבנו‬ ‫שאכן אין ברירה עלינו לתאם‬ ‫פגישה עם ג’ורג’ ובתו בביתם‬ ‫בכפר “רמה”‪ ,‬שם פגשנו את כל‬ ‫משפחתו החמה‪.‬‬ ‫גם בתו של ג’ורג’ התגלתה‬ ‫כבחורה קלת ביטוי היודעת‬ ‫היטב מה רצונה ולאן פניה‬ ‫מועדות‪ .‬היא ידעה להגדיר‬ ‫פער‬ ‫הוא‬ ‫איפה‬ ‫היטב‬

‫חולמים על גלגלים‬

‫הדורות לצד שיתוף פעולה‬ ‫מוזיקלי ערב‪ ,‬לפנינו היה עוד‬ ‫יום עריכה בו השכלנו להכיר‬ ‫דרכי חשיבה שונים משלנו‪.‬‬ ‫לסיכום – עברו עלינו יומיים‬ ‫לא קלים אבל מהנים עד מאד‬ ‫ומלמדים‪ .‬ואנו מחכים כבר‬ ‫לשנה הבאה לפרויקט הבא‪.‬‬

‫רות סובל ושמוליק פרידמן‬ ‫בכנס בכרמיאל‬

‫כתבתם של‪ :‬נחמה‪ ,‬רותי‪ ,‬אבי‪ ,‬סמי ודוד ‪ -‬מקבוצת תושבים משדרים מדיה תקשורת פתח תקווה‬ ‫קריית שמונה זו הפנינה של הגליל!‬ ‫במפגש ההיכרות שלנו בנוה‬ ‫מונסון זכינו בהפניה לתחקיר‬ ‫של – משפחת פרידמן בקרית‬ ‫שמונה‪.‬‬ ‫בתחילת התחקיר היססנו והיה‬ ‫לנו קושי למצוא את הנרטיב‬ ‫שיוביל אותנו להתרגשות‬ ‫ולסיפור‪.‬‬ ‫עם קצת דחיפה מענת‪ ,‬דוקי‬ ‫ויוחאי‪ ,‬התחלנו לבנות תחקיר‬ ‫ותסריט מחדש‪.‬‬ ‫ציידנו את צוות הצלמים‬ ‫ומשם‬ ‫תחקיר‪,‬‬ ‫בשאלות‬ ‫המשכנו בבנייה הסופית‪.‬‬ ‫הסרט נקרא‪“ :‬חולמים על‬ ‫גלגלים”‪ ,‬אך כוונתנו היא‬ ‫לא לגלגלים הגשמיים‪ ,‬אלא‬ ‫לגלגלי האהבה‪ ,‬הנשמה והדת‬ ‫שיוצרים לא אוטובוס אלא‬ ‫משפחה מיוחדת‪ ,‬חמה ויוצאת‬ ‫דופן‪ ,‬משפחת פרידמן!‬ ‫הקשר הבין דורי בין האבא‬ ‫שמוליק פרידמן והבנים‪ :‬אורן‬ ‫ותומר‪ ,‬הוא קשר שלא ניתן‬ ‫לתאר אותו במילים‪ ,‬הקשר‬ ‫החם בין כל אחד מהם לחוד‬ ‫וביחד‪ ,‬הקשר האדיר ועצום‬

‫לסביבה בה הם גרים הוא קשר‬ ‫מיוחד‪ .‬כל תושבי קריית שמונה‬ ‫מכירים אותם!‬

‫בעוצמה רבה כל כך‪ ,‬גורמת‬ ‫לנתק ביניהם ומחפש את‬ ‫תומר שהכיר קודם לכן‪.‬‬

‫האב התייתם מאמו ניצולת‬ ‫שואה‪ ,‬נטל על כתפיו את‬ ‫הטיפול במשפחה והוא רק‬ ‫בן ‪ .13‬בבגרותו בנה לו עולם‬ ‫ומשפחה משלו‪ ,‬השקיע את‬ ‫כל כולו בעבודתו בחברת אגד‪,‬‬ ‫במשפחתו ובקהילה הסובבת‬ ‫אותו‪ ,‬בה פעל לסייע לכל‬ ‫מי שהיה זקוק לעזרה‪ .‬גם‬ ‫כיום‪ ,‬כאשר אין הוא במיטבו‬ ‫מבחינה בריאותית‪ ,‬הוא עדיין‬ ‫מסייע לזולת‪ ,‬הבן תומר‪ ,‬נפגע‬ ‫בפיגוע תופת בחדרה ובעקבות‬ ‫זאת חזר בתשובה‪.‬‬

‫לתוך סערת רגשות חזקה זו‬ ‫בין האחים והאב נסחפנו אף‬ ‫אנו‪ .‬השתתפנו ברגשותיהם‬ ‫והוקרנו את מערכת היחסים‬ ‫ביניהם‪.‬‬

‫אביו – שמוליק‪ ,‬גדל בילדותו‬ ‫בסביבה דתית‪ ,‬למד בישיבה‬ ‫והקפיד על קיום המסורת‪,‬‬ ‫בשלב מסוים בחייו‪ ,‬הוא הסיר‬ ‫את הכיפה מראשו‪ .‬חזרתו‬ ‫בתשובה של בנו תומר סגרה‬ ‫מעגל לשניהם‪.‬‬ ‫ואורן היו‬ ‫האחים‪ :‬תומר‬ ‫קשורים מאד מילדותם‪ ,‬אורן‬ ‫חש שהדת אליה תומר התחבר‬

‫לעיתים נדירות אנשים זוכים‬ ‫לחוות מערכת יחסים כה‬ ‫נדירה‪ ,‬התמזל מזלנו ואנו היינו‬ ‫שם‪.‬‬ ‫לסיכום‪ :‬יש כאן כמיהה וחלום‬ ‫משפחתי המתגשם בעיסוק‬ ‫בנהיגה כחברי אגד‪ ,‬אך יותר‬ ‫מכך‪ ,‬יש כאן אהבה עד אין‬ ‫קץ ‪ ,‬וחזרה אל הדת ‪ ,‬הגורמת‬ ‫לקונפליקט בין כולם ולמרות‬ ‫זאת מתקיים קשר אמיץ וחזק‪.‬‬ ‫משפחת פרידמן מתגוררת‬ ‫בקריית שמונה‪ ,‬עיר שסבלה‬ ‫ביטחוניות‬ ‫מבעיות‬ ‫שנים‬ ‫ אף ביתם נפגע לא פעם‬‫ממטחי הקטיושות בעבר‪ ,‬בני‬ ‫המשפחה דוחים את הרעיון‬ ‫לעקור למקום מגורים אחר‪.‬‬

‫השקפת‬ ‫ע ו ל מ ו‬ ‫במשפט‪:‬‬ ‫“קריית‬ ‫שמונה זו‬ ‫הפנינה של‬ ‫הגליל!”‬ ‫זכות גדולה נפלה בידינו להכיר‬ ‫משפחה כזו‪ ,‬אנו רואים את‬ ‫עצמנו כחלק בלתי נפרד מהם‪,‬‬ ‫וחשים שניבנה בינינו למשפחת‬ ‫פרידמן הנהדרת קשר חזק‪,‬‬ ‫קשר שיישאר לשנים ארוכות‪,‬‬ ‫תודה למשפחת פרידמן –‬ ‫לאב ולבניו‪ ,‬תודתנו לאגודה‬ ‫הישראלית לתקשורת קהילתית‬ ‫ולענת וגמן – המפיקה‪ ,‬על‬ ‫האפשרות שנתתם לנו לפגוש‬ ‫את משפחת פרידמן ולהכיר‬ ‫את ארץ ישראל היפה!‬

‫האב – שמוליק מבטא את‬ ‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪13‬‬


‫שלום במעונו‬

‫מיכאל פרלמוטר טל”ק מוצקין‬ ‫“אם אין לי את הלול‪ ,‬מה אני עושה מחר?”‬ ‫ביקרנו ביישוב “במעונה“‬ ‫את שלום נדב ובתו במטרה‬ ‫במסגרת‬ ‫כתבה‬ ‫לעשות‬ ‫פרויקט “בראי הדורות” מטעם‬ ‫האגודה הישראלית לתקשורת‬ ‫קהילתית‪.‬‬ ‫עברו הצבאי של שלום נדב‬ ‫הביאו לגליל לעסוק בענייניי‬ ‫בטחון וכך הגיע גם למעונה‪.‬‬ ‫דוד בן גוריון ביקש מבני‬ ‫המושבים לבוא לעזרת יישובי‬ ‫העולים‪ ,‬ובמעונה התרכזו‬ ‫המדריכים של כל היישובים‬ ‫עולים‬ ‫הסמוכים וקלטו‬ ‫מרומניה ומרוקו ‪.‬‬ ‫עקב קשריו במפלגת העבודה‪,‬‬ ‫כיהן שלום נדב בשנות ה‪60-‬‬ ‫כמזכיר המועצה האזורית‬ ‫במעלות ועבד גם בסוכנות‬ ‫היהודית במחלקה להתיישבות‬ ‫וטיפול באזורים החלשים‪.‬‬ ‫לפני שלום נדב נפתחו הרבה‬ ‫אפשרויות בגלל היותו יליד‬ ‫הארץ ובעיקר עקב עברו‬ ‫הצבאי המרשים‪ ,‬כך ששהותו‬ ‫במקום לא נתקלה בקשיים‬ ‫מרובים‪ .‬קשיי התאקלמות‪-‬‬ ‫דווקא היו‪ :‬הם חיו כאן ללא‬ ‫חשמל או תשתיות‪ ,‬גנרטור‬ ‫שעבד רק “שעתיים בלילה”‬

‫וללא שירותים‪.‬‬ ‫שלום‪ ,‬מצא בכל‬ ‫זאת את ‬ ‫נולדו‬ ‫מקומו‪,‬‬ ‫לו ילדים והוא‬ ‫הקים משק של‬ ‫עופות‬ ‫גידול‬ ‫כל‬ ‫שהיה‬ ‫כיום‪.‬‬ ‫עולמו‪.‬‬ ‫למשפחה לול‬ ‫קטן עם ‪ 2200‬עופות ‪ ,‬מהם‬ ‫הוא מוצא את פרנסתו בכבוד‬ ‫ עד ש”נפלה” עליו “רפורמת‬‫העופות” ‪.‬‬ ‫הרעיון ברפורמה‪ ,‬הוא להחליף‬ ‫את מאות הלולים הקטנים‬ ‫והפרטיים של חקלאי הצפון‪,‬‬ ‫שנמצאים בדרך כלל במבנים‬ ‫הבתים‪,‬‬ ‫בחצרות‬ ‫ישנים‬ ‫במתחמים גדולים של לולים‬ ‫בשטחים‬ ‫שייבנו‬ ‫חדשים‬ ‫פתוחים מחוץ ליישובים‪.‬‬ ‫הממשלה טוענת שיישום‬ ‫הרפורמה יוריד את התחלואה‬ ‫בקרב העופות ויעלה את‬ ‫איכות החיים של התושבים‪.‬‬ ‫הלולנים טוענים‪ ,‬כי מדובר‬ ‫בצעד שיחסל את המשק‬ ‫הפרטי של הביצים בצפון‪ .‬ניתן‬ ‫לומר שבעקבות הרפורמה‬ ‫יקטן מספר תושבי המושבים‬ ‫שיש בבעלותם מכסות ביצים‪-‬‬

‫וזה בדיוק מה‬ ‫שמפחיד את‬ ‫נדב‪.‬‬ ‫שלום‬ ‫מוטרד‬ ‫הוא‬ ‫מ ה ע ו ב ד ה‬ ‫שיאלץ להיפרד‬

‫שלו‬ ‫האהובים‬ ‫מהעופות‬ ‫ואינו רואה את עצמו מתפקד‬ ‫בלעדיהם‪“ .‬אם אין לי את‬ ‫הלול‪ ,‬מה אני עושה מחר”?‬ ‫הוא שואל‪ .‬הרפורמה מאלצת‬ ‫את שלום להוציא סכומי כסף‬ ‫גדולים שאין ברשותו ומחייבת‬ ‫אותו לקחת הלוואה‪“ .‬מי ייתן‬ ‫לי סכום כזה בגילי”? הוא שואל‬ ‫בכאב ובפחד שמטה לחמו‬ ‫ועתיד משפחתו הולך לאבדון‪.‬‬ ‫ענת בתו של שלום מחזקת‬ ‫את דבריו וצופה בדאגה גדולה‬ ‫לעתיד משפחתה‪.‬‬ ‫למשפחה קונדיטוריה קטנה‬ ‫‪.1988‬‬ ‫בשנת‬ ‫שהוקמה‬

‫הקונדיטוריה פועלת במתכונת‬ ‫מצומצמת ‪ 4‬ימים בשבוע‬ ‫ומכסה בעיקר את הוצאותיה‪.‬‬ ‫ענת הבת‪ ,‬אינה רואה עתיד‬ ‫כלשהו במקום‪ ,‬מציינת את‬ ‫ההזנחה וטוענת שריחוק‬ ‫גורם‬ ‫מהמרכז‬ ‫המקום‬ ‫להזנחה זו‪“ ,‬לא משקיעים‬ ‫במקום‪ ,‬יש מחסור חמור‬ ‫במקומות עבודה ואם יש‬ ‫כאלה המשכורות המשולמות‬ ‫משמעותית מאלה‬ ‫נמוכות‬ ‫שמשולמים באזור המרכז”‪,‬‬ ‫היא אומרת‪ ,‬תוך דאגה לעתיד‬ ‫ילדיה במקום‪.‬‬ ‫שלום‪ ,‬דווקא‪ ,‬היה רוצה שילדיו‬ ‫ונכדיו יבנו את עתידם במעונה‬ ‫ויחיו סביבו‪ .‬הוא מאמין שהם‬ ‫ימשיכו את השושלת במקום‬ ‫בו הם גדלו והתחנכו‪ .‬לדבריו‬ ‫“בשום מקום הם לא יקבלו את‬ ‫מה שהם מקבלים פה”‪.‬‬

‫צוות מוצקין עורכים באולפני טופליין‬

‫גלעדי‬ ‫כפר‬ ‫מירי לנסקי‪-‬רחובות טיוי‬

‫פגשנו נשים המייצרות חברה שיתופית‬ ‫פרויקט המחווה לתושבי‬ ‫הגליל היה גדול מכמה נקודות‬ ‫ראות‪.‬‬ ‫גדולתו‪ ,‬בעיקר בהיקפו‪.‬‬ ‫בהכללתו מגוון גדול‬ ‫של תושבים ממגזרים‬ ‫מצורות‬ ‫שונים‪,‬‬ ‫התיישבות שונות‪.‬‬ ‫כל צוות היה חוליה‬ ‫הזאת‬ ‫בשרשרת‬ ‫וכך הרגשנו‪ .‬בימי‬ ‫הצילום‪ ,‬במפגשים‬ ‫הצוותים‬ ‫בין‬ ‫בזמני ההתכנסות‬ ‫והחלפנו‬ ‫שוחחנו‬ ‫רשמים וחווינו בצורה זאת גם‬ ‫את חוויות הקולגות שלנו‪ .‬כך‬ ‫גם העצמנו את המפגש עם‬ ‫האנשים שאיתם הכנו את‬

‫‪14‬‬

‫הכתבה שלנו‪ ,‬בזכות ההרגשה‬ ‫שהיינו חלק מקבוצה גדולה‬ ‫הגדיל את הרושם‬ ‫שלנו מהעשייה‪.‬‬

‫מאמין‬ ‫שלהם‬

‫בנושאים‬ ‫ר ב י ם ‪.‬‬ ‫פגשנו נשים‬ ‫המייצרות‬ ‫ח ב ר ה‬ ‫אמה‬ ‫פרופ’ איילת שביט ו‬ ‫שיתופית‬ ‫והמאמינות‬ ‫המרואויינים‬ ‫“בדרך”‪ .‬כל אחת לפי תכונותיה‬ ‫כפר‬ ‫מקבוץ‬ ‫ובת‬ ‫שלנו‪ :‬אם‬ ‫האישיות‪.‬‬ ‫גלעדי פתחו לפנינו את האני‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫המסגרת‬ ‫בגלל‬ ‫של הזמן למדנו‬ ‫להתמקד‪ ,‬למצוא‬ ‫הדברים‬ ‫את‬ ‫ה ח ש ו ב י ם‬ ‫זאת‬ ‫באמת‪.‬‬ ‫בעיקר בעקבות‬ ‫תחקיר שעם‬ ‫מגבלות‬ ‫כל‬ ‫המרחק והזמן היה מועיל‪ .‬ככל‬ ‫שההכרות עם המרואויינים‬ ‫רחבה ועמוקה‪ ,‬כך השאלות‬ ‫מצליחות לעורר תשובות‬ ‫טובות ואמינות‪.‬‬ ‫ההכרות עם אנשי הגליל‬ ‫והמאמץ להעביר את החוויה‬ ‫דרך המדיום של טלויזיה‬ ‫קהילתית היה חוויתי ומתגמל‪.‬‬


‫קונפליקט של יוצר דוקומנטרי‬ ‫*מירי שנר ‪ -‬רכזת קבוצת טל”ק נווה מונסון‬

‫זה היה בסתו‪ ,‬פגשתי אותה‬ ‫במושב הותיק‪,‬‬ ‫בחצר‪ ,‬עצים מבוגרים‪ ,‬זקופים‬ ‫וירוקים‪ ,‬גדר של עצי זית‪,‬‬ ‫עמוסים בפרי‪ ,‬רוח חרישית‬ ‫הניעה את הענפים‪.‬‬ ‫היא גרה בבית ישן מאד וחצר‬ ‫גדולה ועזובה‪ .‬שרידי דשא‬ ‫שלא הושקה‪ ,‬שיחי ורדים‬ ‫צמאים‪ ,‬דוקרים וקוצניים‬ ‫שהמזמרה לא גזמה‪.‬‬ ‫פעם היתה פה רפת ומשק‬ ‫חי וכלים חקלאים שמישים‬ ‫של‬ ‫ים‬ ‫ורועשים‪ ,‬היום‪,‬‬ ‫גרוטאות‪ ,‬טרקטור עטוף‬ ‫בקורי עכביש וטונה של אבק‬ ‫על פלטפורמה מעץ מתפורר‪,‬‬ ‫שרידי חבילות חציר שריח‬ ‫החציר התנדף והן מונחות‬ ‫בערמה מגובבת דהויה מצבען‬ ‫הצהוב‪.‬‬

‫העזובה והכלים‬ ‫על רקע‬ ‫השבורים‬ ‫החקלאים‬ ‫והמושבתים‪ .‬הסביבה שידרה‬ ‫בדידות וזקנה‪.‬‬ ‫התחקירן החל לשאול‪ :‬ספרי‬ ‫לנו מי את?? והיא החלה לגולל‬ ‫את סיפור חייה‪ ,‬נולדה לפני‬ ‫‪ 84‬שנים‪ ,‬במושבה עין גנים‪,‬‬ ‫היום הישוב נבלע בפ”ת‪ ,‬אח”כ‬ ‫התחתנה ועברה לגליל‪ ,‬היו‬ ‫חלוצים‪ ,‬היתה מורה‪ ,‬החיים‬ ‫היו קשים‪ ,‬חיו בצמצום‪,‬‬ ‫בעיות פרנסה ‪ ,‬גידלו ‪ 6‬ילדים‪,‬‬ ‫מלחמות‪ ,‬בעלה נפטר לפני ‪3‬‬ ‫שנים ממחלה‪ .‬היא לא תעזוב‬ ‫את המושב‪ ,‬בשבילה הוא בית‪.‬‬

‫הבמאי והצלם הושיבו את‬ ‫בסככה הנטושה‪,‬‬ ‫תחיה‬

‫אין קונפליקטים‪ ,‬תחיה‬ ‫שלמה וגאה בכל מה שעשתה‬ ‫בחייה וכל דעותיה חקוקות‬ ‫בסלע‪.‬‬

‫לא הצלחתי לישון‪ ,‬הרגשתי‬ ‫את האחריות הכבדה שתחיה‬ ‫העבירה לנו‪ ,‬היא “התפשטה”‪,‬‬

‫הבמאי גער במראיין‪ :‬תקצר‬ ‫בפרטים‪ ,‬תוציא סיפור‪.‬‬ ‫המראיין‪ :‬איך אפשר לקטוע‬

‫שלוש שעות דיברה ודיברה‬ ‫כאילו חיכתה רק לנו‪ ,‬כדי‬

‫היתה בטוחה ומלאת אמונה‬ ‫בנו‪.‬‬ ‫אולי אציג אותה באור שלילי?‬ ‫לא חבקה את ילדיה‪ ...‬היתה‬ ‫קשוחה?‪....‬‬

‫היא יצאה להאכיל את‬ ‫החתולים ודלת הרשת נטרקה‬ ‫מאחוריה‪ ,‬גם חמשת הנמיות‬ ‫באו לאכול‪ ,‬הן גרות מתחת‬ ‫לבית‪ ,‬כולם שמחו לאכול‬ ‫מידיה‪.‬שמחה שבאנו‪.‬‬ ‫היינו ‪ 3‬אנשי צוות שמטרתנו‬ ‫היתה להכין סרט דוקומנטארי‬ ‫על הדמות של תחיה מוסל‬ ‫החיה בגליל‪.‬‬

‫המשפחה? הילדים? הכלות‬ ‫החתנים? הנכדים? הנינים?‬ ‫אולי היא מצטערת על משהו?‬ ‫על בחירה שעשתה בנעוריה?‬ ‫אולי יש בה כעס על מישהו?‬

‫כדי לספר את סיפורה של‬ ‫תחיה מוסל‪.‬‬

‫ולהפסיק אישה מבוגרת‬ ‫שרוצה לספר? היא כמו נהר‪,‬‬ ‫אי אפשר לעצור‪ ,‬אין סכר‬ ‫למילים‪.‬‬ ‫תחיה מוסל ובתה הרופאה‬

‫להשיל מעליה את סיפור‬ ‫חייה‪.‬‬ ‫אנחנו צריכים לעשות סרט‪,‬‬ ‫מחפשים קונפליקטים‪ ,‬אולי‬ ‫נמצא משהו ביחסים בתוך‬

‫שאלות‬ ‫תשאל‬ ‫הבמאי‪:‬‬ ‫פרובוקטיביות‪ ,‬שיהיה “בשר”‬ ‫לסרט‪ ,‬קונפליקט אני מחפש‪.‬‬ ‫המראיין‪ :‬לא נעים לפגוע בה‪,‬‬ ‫אני לא יכול לשאול‪.‬‬ ‫הבמאי‪ :‬אנחנו באנו מהערוץ‬

‫מה פתאום‪ ,‬אישה חרוצה‪,‬‬ ‫צנועה‪ ,‬אשת ספר‪ ,‬גלילית‪,‬‬ ‫ציונית ושורשית‪.‬‬ ‫אין קונפליקט‪ ,‬לא מעניין‪ ,‬אין‬ ‫סרט‪.‬‬ ‫* הערת הפקה‪ -‬הסיפור נכתב לפני יום‬ ‫הצילומים הנוסף בו התגלתה תחיה בכל‬ ‫עוצמתה ופתרה הקונפליקט‪ ,‬בסרט‬ ‫מתגלה לפנינו דמות של אישה אמיצה‪,‬‬ ‫קשוחה ורגישה שגידלה את בתה‬ ‫הרופאה סיגל כירורג אשר כיום מטפלת‬ ‫ברגישות רבה בתושבים הערביים בכפרי‬ ‫הסביבה‪.‬‬

‫סעיד אסעד‪-‬כפר ראמה‬ ‫יעל סמואל – זמן חיפה‬

‫ביום הראשון לפרויקט “דורות‬ ‫בגליל”‪ ,‬כשלאוטובוס חיכינו עד‬ ‫בוש‪ ,‬שברנו לעצמנו את הראש‪.‬‬ ‫רצינו להבין הנחיות והוראות של‬ ‫דוקי דרור הבמאי מיום אתמול‪.‬‬ ‫יש להניח שאותן נבין כליל רק‬ ‫בסופו של התרגיל”‪.‬‬ ‫האוטובוסים המפוארים‬ ‫והגדולים עשו דרכם בעצלתיים‬ ‫בדרכי הגליל‪ .‬הנהגים הנחמדים‬ ‫מן המאה ה‪ 20-‬ויותר‪ ,‬לא ידעו‬ ‫על פלאי ה – ג'‪.‬פי‪.‬אס‪ ,‬מפה ואולי‬ ‫בדיקה מקדימה של דרך גלילית‬ ‫עלומה?‬ ‫המשפחה הדרוזית שפגשנו‬ ‫בכפר “ראמה”‪ ,‬קבלה אותנו בחום‬ ‫ביתי משיב נפש‪ .‬הכי התרשמנו‬ ‫מסב ונכד בני מיעוטים – נעימים‪,‬‬ ‫רהוטים ומשכילים‪ .‬הם שקדו‬

‫לשלב בהצלחה בין אהבת‬ ‫ישראל‪ ,‬אהבת העדה‪ ,‬כיבוד בן‪-‬‬ ‫אנוש מכל מין ובעל כל דעה‪.‬‬ ‫ביום השני לחוויה ‪ -‬הושלמו‬ ‫צילומים וכל הצוותים נאספו‬ ‫בכפר סולד לארוחה‪ .‬הפורל‬ ‫היה מצוין ממש טרי ממימי הדן‪,‬‬ ‫האוירה הכללית היתה עליזה‬ ‫וטובה‪.‬‬ ‫איפה נערוך ביום השלישי? כל‬ ‫הצוותים היו בטוחים‪ :‬הכי טוב‬ ‫לעריכה המקום שלי! הצוות‬ ‫שלנו גילה יופי של אולפן‬ ‫בקריית שמונה‪ ,‬כ‪ 7 -‬חדרי עריכה‬ ‫מוכנים לפעולה‪ .‬היה יום מאוד‬ ‫דחוס ודרשני – העורך שלנו נסוג‬ ‫מהעבודה ובמקומו באמצע היום‪,‬‬ ‫התייצב עורך שני‪.‬‬

‫במהלך הימים עד תום העריכה‪,‬‬ ‫היה לנו מספר פעמים “קצר”‬ ‫בהבנה‪ .‬אולי כי אנחנו כבר לא‬ ‫כל כך צעירים‪ ,‬ואולי כי הדברים‬ ‫שנמסרו (או לא נמסרו) לנו לא‬ ‫היו כל כך ברורים ??‬ ‫אנחנו מאלה שמאמינים‬ ‫שמהכל אנו לומדים –‬ ‫מהטוב‪ ,‬המעורפל ואפילו‬ ‫הרע – תמיד אפשר‬ ‫שתהיה איזו הארה!‬ ‫אנו בעצמנו כבר ארגנו‬ ‫בחיים כמה פרויקטים‬ ‫ואירועים ולכן ‪ -‬יודעים‬ ‫ומעריכים “עבודת נמלים”‬ ‫מקצועית שנעשתה‬ ‫ודאי במשך לילות‬ ‫וימים‪ ,‬כספים שהושקעו‬ ‫ואנרגיה שזרמה – ועל כך‬ ‫כל העוסקים במלאכה ראויים‬

‫לתודה ולברכה!!‬ ‫וממי כל זה בא? מ”זמן חיפה” ‪-‬‬ ‫יעל סמואל רשמה‪ .‬הצוות שלנו‬ ‫שהיה כיף לעבוד יחד ‪ :‬נעמי‬ ‫בק‪ ,‬יעל סמואל שושי רוזנבאום‬ ‫והצלם שמואל נחום‪.‬‬

‫צוות זמן חיפה בעריכה באולפני טופליין‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪15‬‬


‫משק שוורץ שדה אליעזר‬ ‫איציק שור‪-‬רכז מגמת קולנוע ביה”ס התיכון “שחקים” נהריה‬ ‫ציונות והתיישבות בגליל‬

‫שמחנו לקריאה של האגודה לתקשורת קהילתית‬ ‫להצטרפות שלנו לפרויקט “בראי הדורות”‬

‫היה יפה לראות את שילוב הדורות גם בעשייה של‬ ‫הסרטים שנעשו בפרויקט‪.‬‬

‫אנחנו משדרים כבר למעלה מ‪ 10 -‬שנים מגזין‬ ‫בית ספרי במסגרת הטלוויזיה הקהילתית בנהריה‬ ‫והיה לנו ברור שאנחנו ניטול בזה חלק במיוחד כאשר‬ ‫דובר על הגליל‪.‬‬

‫התלמידים נחשפו לעוד גופים המשדרים וכמו כן‬ ‫לסיפורי הגליל שבצורה אחרת לא היו נחשפים אליהם‬

‫בית הספר עבר שנוי בשנה האחרונה ונושא המעורבות‬ ‫החברתית בקהילה הוא אחד מהסימנים לשנוי‬

‫‪16‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫המפגש עם המשפחה במושב שדה אליעזר פתח‬ ‫לפניהם צוהר לציונות וההתיישבות בגליל‬ ‫ואין שיעור הסטוריה יותר טוב מזה‪.‬‬


‫הצעירים‬

‫יוחאי רוטנברג‪-‬יו”ר האגודה‬ ‫ראוי למועצה לשידורי כבלים ולווין להתערב ולהחזיר את השידור הקהילתי לשלומי‬

‫“נוער‬ ‫“‬ ‫נוער‪...‬‬ ‫נוער‬ ‫מ ש פ ט י ם‬ ‫שמתחילים במילים אלו‬ ‫נדושות ומיד מעבירות‬ ‫למחשבה‪ ,‬איך היה בעבר‪,‬‬ ‫בדור שלנו בדור ההורים‬ ‫ותמיד בהשוואה “לאיך” היה‬ ‫יותר טוב בזמנו של הדובר‪,‬‬ ‫אל מול המציאות החבוטה‬

‫והאבודה של היום‪.‬‬ ‫בגליל פגשתי ‪ 3‬קבוצות‬ ‫צעירות‪ :‬ילדים ונוער‪ .‬אחת‬ ‫מהן בולטת במיוחד היתה‬ ‫של יוסי אוזנר משלומי‬ ‫שלצער כולנו לא השכיל‬ ‫המתנ”ס שבו עבד יוסי‪,‬‬ ‫לשמר את הקבוצה‪ ,‬ולאחר‬ ‫סיום הצילומים הוא סגר‬ ‫שעריו לבני נוער שרואים‬ ‫את התועלת החברתית‬ ‫תרבותית במיזם הקולנוע‪.‬‬ ‫עדי עדואן‪ ,‬חבר‪ ,‬קולנוען בן‬ ‫לעדה הדרוזית‪ ,‬ליווה את‬ ‫הקבוצה לצילומים בירכא‬ ‫ססגוניות‪.‬‬ ‫דמויות‬ ‫ל‪2-‬‬ ‫הראשונה “השייח”‪ ,‬אליו‬ ‫הגיעו בכוחות עצמם אחרי‬ ‫הראיון המקיף והארוך עם‬ ‫יחיא עטאללה “המשורר”‬

‫שהוא מורה‬ ‫במקצועו‬ ‫ו כ ו ת ב‬ ‫שירים‪.‬‬ ‫ה ס ר ט‬ ‫נכנס‬ ‫לא‬ ‫של‬ ‫בסופו‬ ‫דבר להקרנות‬ ‫כי כנראה היו תקלות‬ ‫טכניות‪.‬‬ ‫בקשתי מעדי שהקונפליקט‬ ‫לא רק הבינדורי אלא גם‬ ‫הקונפליקט של “השייכות”‬ ‫יבוא לביטוי‪ .‬עדי ואני ידידים‬ ‫ומכירים מפרויקט שביצענו‬ ‫לפני שנתיים בעין גדי וביפו‬ ‫עם קבוצת נוער יהודי ערבי‬ ‫ישראלי‪ .‬עדי בחור דעתן‬ ‫מביע ללא כחל וסרק את‬ ‫הקונפליקט היהודי –ערבי‬ ‫ואת משמעותו והשפעתו על‬ ‫חיי הדרוזים במדינת ישראל‪.‬‬ ‫הויכוח שגם הוא שרוי בו‬ ‫בא לביטוי בכל סרטיו‪ .‬אי‬ ‫אפשר היה להימנע מכך‬ ‫וראוי שכך זה יעשה‪ .‬אנחנו‬ ‫חיים במדינה אחת ‪ ,‬הדרוזים‬ ‫נלחמים עמנו ולא תמיד‬ ‫זוכים למלוא הכרת הזכויות‬ ‫במיוחד הדבר בולט אחרי‬ ‫השחרור מצה”ל‪ .‬שמענו‬ ‫וראינו את הדבר גם בסרטים‬ ‫אחרים‪.‬‬ ‫וטוב שנצליח אולי גם אנו‬ ‫לשינוי‬ ‫לתמוך ולעשות‬ ‫ולשוויון בזכויות כמו גם‬

‫בנטל‪.‬‬ ‫עבודת הצוות של בני הנוער‬ ‫היתה מדהימה‪.‬‬ ‫ונתחיל בעדי‪ ,‬בתו בת ה ‪3.5‬‬ ‫(ביום הצילומים) של יוסי‬ ‫אוזנר רכז הקבוצה‪ .‬ילדה‬ ‫קטנה‪ ,‬נושאת חצובה קלה‬ ‫של מצלמה‪ .‬התמונה היתה‬ ‫כל כך מרשימה שחשבתי‬ ‫שנתחיל עמה את הכנס‬ ‫הבינדורי שלנו בכרמיאל‪.‬‬ ‫להקדיש לדור הצעיר את‬ ‫ההמשך של הטל”ק שלנו‬ ‫בגליל‪ ,‬כי זו מורשת מביתו‬

‫של איש יקר שמעז וגם‬ ‫ילדיו ממשיכים את שהוא‬ ‫אוהב‪.‬‬ ‫יחד עם בני הנוער ‪:‬‬ ‫הבימאית‪ ,‬דקל בן צבי‬ ‫‪ ,‬הצלם ואיש הסאונד‬ ‫דרור בן צבי‪ ,‬רביד עמר עדי‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫בת שלו‬ ‫צלם ותאורן והעורך נצר‬ ‫ש‪ ,‬צלמת‬ ‫מ‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫פ‬ ‫למת‬ ‫וגם‬ ‫שטרית ‪.‬‬ ‫“המשורר”‬ ‫עם מנהיגים יהודים וערבים‪.‬‬ ‫חבורה עצמאית תאבת דעת‪,‬‬ ‫דמות האם לא על הקיר‪,‬‬ ‫בטלו לימודיהם ובאו לימי‬ ‫למה? סוג של צניעות‪ ,‬חינוך?‬ ‫הצילום‪ ,‬שארכו יותר ממה‬ ‫לא ידוע‪ ,‬הבידול‪ ,‬האתני‪,‬‬ ‫שאנחנו היינו עמם‪.‬‬ ‫הקונפליקט‬ ‫השייכות‪,‬‬ ‫שקיים למי ולאיזו ארץ אנו‬ ‫נבחרו‬ ‫הצילום‪,‬‬ ‫זוויות‬ ‫שייכים ואם שייכים‪ ,‬לא היה‬ ‫בקפידה‪ ,‬לא מעט ויכוחים‬ ‫צריך להאמר הוא נשקף‬ ‫עם עדי‪ ,‬שלעיתים מזעיף‬ ‫מ”קירות יודעות אומר” ‪,‬‬ ‫פנים וקשה להתווכח עמו‬ ‫ומהחיוכים המכבדים מחד‬ ‫או להפיס את דעתו‪ ,‬כך‬ ‫ומהשתיקה מאידך‪ ,‬גם אם‬ ‫בשולחן‬ ‫כך‬ ‫בצילומים‪,‬‬ ‫נאמר אחרת בשיחה‪ ,‬שלא‬ ‫העריכה‪ ,‬תקיף‪ ,‬שמחמיר‬ ‫הבנתי את פישרה וחבל‪ .‬הרי‬ ‫אנחנו באותה ארץ ונלחמים‬ ‫על אותם דברים‪ .‬חבל שלא‬ ‫למדתי ערבית!‬ ‫בני חבורת “שלומי” ‪,‬‬ ‫התחלקו בעבודה‪ ,‬את הראיון‬ ‫היה ברור‪ ,‬נותנים לבימאית‪,‬‬ ‫יש סיבה? לא ברור האם‬ ‫היא כבימאית תשאל יותר‬ ‫בדרישותיו כמנחה מלווה‬ ‫שאלות מנער משתתף אחר‬ ‫מקצוע‪.‬‬ ‫וכאיש‬ ‫כעורך‬ ‫או משום שהיא מובילה‬ ‫השיחה התנהלה בעברית‪,‬‬ ‫את קו הרצף כפי שנלמד?‬ ‫חשתי שהדו‪-‬שיח אינו‬ ‫יש כאן אולי קיבוע דמות‬ ‫מקיף את הרגש‪ ,‬וגם אני‬ ‫המראיינת או נוחות אולי לא‬ ‫התערבתי‪ ,‬היה ראוי לנהל‬ ‫הייתי בקטעים שדרור הצלם‬ ‫את השיחה בשפה הערבית ‪,‬‬ ‫ורביד צלם‪-‬תאורן‪ ,‬שאלו‪.‬‬ ‫ולתת לרגש לזרום ולהעלות‬ ‫מאידך גם דקל השתתפה‬ ‫את הרציפות המחשבה לכדי‬ ‫בסט ובחירת זוויות הצילום‪.‬‬ ‫ביטוי מילולי‪ .‬אך “אליה‬ ‫וקוץ בה” לצערי‪ ,‬בדיעבד‪,‬‬ ‫יתכן והיה טוב למען למידת‬ ‫בני הנוער של שלומי לנהל‬ ‫השיחה בעברית כך היו‬ ‫מבינים וגם לומדים מה ראוי‬ ‫ומה מיותר‪.‬‬ ‫גם בנותיו הנאות והיפות‬ ‫עדי עדואן‪ -‬במאי‪ ,‬מנחה הפרוייקט בירכא‬ ‫של “המשורר” הוכנסו לסבך‬ ‫הצילום בסטילס‪ ,‬בוידיאו‪.‬‬ ‫חייכניות‪ ,‬החיוך כשפת דיבור‬ ‫תמו הצילומים‪ ,‬תמה העריכה‬ ‫ללא מילה‪ .‬אינן מחליפות‬ ‫המורכבת‪ ,‬תמו ימי הקבוצה‪.‬‬ ‫מבטים‪,‬‬ ‫רק‬ ‫דיבורים‬ ‫חבל שמתנ”ס שלומי או‬ ‫ששזורות בהן המילים‪ .‬הכל‬ ‫מנהלו לא השכילו להמשיך‬ ‫מובן וראוי‪ .‬הכיבוד אהבת‬ ‫ולכבד ולהוקיר ולקדם את‬ ‫האורחים נשקפה מהמבטים‪,‬‬ ‫התנדבות הנוער שיוצר כך‬ ‫מהרצון להטיב‪ .‬על הקירות‬ ‫מנהיגות ליישוב בו גדלו‪.‬‬ ‫המורשת‪ ,‬האב ‪ ,‬המיתולוגי‬ ‫ואינם מעריכים את עבודתו‬ ‫הוא שחינך‪ ,‬והוא שנראה‬ ‫של יוסי אוזנר‪.‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪17‬‬


‫ראש פינה‬

‫כתב‪ :‬יוסי לוי רכז הווידאו בראש פינה‪.‬‬ ‫השינוי הגדול של ראש פינה באנימציית ילדים‬ ‫במסגרת פרויקט “בראי‬ ‫הדורות” הגיעו אלינו לראש‬ ‫פינה וסיל סרביני ומאשה‬ ‫קרסני‪ ,‬צמד אנימטורים‬ ‫מסטודיו “אנימציע” של‬ ‫מרכז תקשורת עירוני ויצו‬ ‫כגן בירושלים‪ .‬וחברנו‬ ‫יחד עם חוג בנות מביה”ס‬ ‫“וילקומיץ“‬ ‫הקהילתי‬ ‫שאנו מרכזים בבית הספר‬ ‫בנושא אחר ליומיים של‬ ‫חוויות ושיתוף‪.‬‬

‫על ידי וסיל ומאשה‬ ‫והנושא שנבחר לסרט‬ ‫האנימציה הוא השינוי‬ ‫הגדול שעוברת ראש פינה‬ ‫בשנים האחרונות ממקום‬ ‫כפרי לחלוטין בעבר‪ ,‬לסוג‬ ‫של עיירה שניתן למצוא‬ ‫בה גם מרכזי קניות וגם‬ ‫טבע‪ ,‬גם אופי כפרי וגם‬ ‫עירוניות מסויימת השם‬ ‫שנבחר לסרט‪“ :‬ראש פינה‬ ‫בראי הזמן “‪.‬‬

‫בחכמה רבה נווטה הסדנא‬

‫ייצרנו דמויות כל אחת על‬

‫‪18‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫פי בחירתה ויחד ציירנו‬ ‫רקעים עליהם הדמויות‬ ‫הרקעים‬ ‫ואכן‬ ‫ינועו‬ ‫שיצרנו מתחילים בוואדי‬ ‫ראש פינה טובל בטבע‬ ‫ירוק ומסתיימים בכיכרות‬ ‫שליד פתח המושבה בהם‬ ‫יש מעברי חצייה ומרכזי‬ ‫קניות‪.‬‬ ‫חשוב לציין כי הבנות‬ ‫הביעו אהדה לרבגוניות‬ ‫במושבה והגיבו בחיוב‬ ‫גם לטבע שקיים וגם‬

‫לאפשרות לרדת ולבלות‬ ‫מרחק כמה דקות מהבית‪.‬‬ ‫זו הזדמנות להודות לוסיל‬ ‫ומאשה שהגיעה אלינו‬ ‫לארץ רק מספר ימים קודם‬ ‫ליוחאי שהביא אלינו את‬ ‫הסדנא‪ ,‬למתנ”ס שתמך‬ ‫במקום ובכיבוד ולבית‬ ‫הספר ששחרר את הבנות‬ ‫משני ימי לימודים לטובת‬ ‫העניין‪.‬‬


‫תגובות מהשטח לפרויקט בגליל‬ ‫תודות‪ ,‬ברכות דברי שבח והלל‬ ‫שמחנו שהיה בידנו לסייע ואני שמחה‬ ‫שהאירוע היה מוצלח‬ ‫לביאה שלו‪-‬פישר‬ ‫דוברת עיריית כרמיאל‬

‫‪k‬‬ ‫תודה רבה לך על המכתב הנאה‪ .‬שוב‬ ‫תודה על שנתת לנו הזדמנות לארח‬ ‫אירוע כה נפלא‪.‬‬ ‫בברכה‪,‬‬ ‫פרופ’ יוחנן ארזי‬ ‫– נשיא המכללה להנדסה אורט‬ ‫ברואדה כרמיאל‬

‫‪k‬‬

‫על הלמידה וההפקה – צוות‬ ‫גדרה‬

‫שלכם‪ .‬הארגון וההשקעה ראויים לציון‬ ‫ותודתינו‬ ‫במלאכה‪.‬‬

‫נתונה‬

‫לכל‬

‫העוסקים‬

‫ברגשי הערכה‬ ‫שושי קדוסי נעים‪ -‬גדרה‬

‫‪k‬‬ ‫איציק שור ‪ -‬רכז מגמת קולנוע‬ ‫וטלוויזיה ביה”ס התיכון הרב‬ ‫תחומי למצויינות ומנהיגות‬ ‫חברתית “שחקים” נהריה‬

‫קודם כל שאפו על האירגון של הכנס‪.‬‬ ‫מקום מצויין לכנסים כאלה‪ ,‬יש לך את‬ ‫כל השרותים שאתה צריך במקום‬ ‫זה שהיה כל הזמן קפה ושתייה‪,‬‬ ‫שרותים מקום לצאת לנשום אויר וכו’‬ ‫בקיצור תחשוב גם בעתיד לעשות אצלנו‬ ‫בצפון כנסים או אפילו השתלמויות של‬ ‫מכאן לא רק ברחובות‪.‬‬

‫להודות על האמת היתה לי חוויה‬ ‫יוצאת דופן ונהניתי מאד כך שכל‬ ‫הקשיים שהועלו בפני צוות ההפקה ‪-‬‬ ‫ממש שוליים בעיניי‪.‬‬

‫שמחנו לקריאה שלכם להצטרפות שלנו‬ ‫לפרויקט “בראי הדורות”‬

‫לגבי הצילומים סאונד וכו’ ‪ -‬הייתה לנו‬ ‫בעייה של תאורה מתאימה ופחות או‬ ‫יותר התגברנו לא יצא אופטימלי אבל‬ ‫עבר את המסך‪.‬‬

‫אנחנו משדרים כבר למעלה מ‪10-‬‬ ‫שנים מגזין בית ספרי במסגרת‬ ‫הטלוויזיה הקהילתית בנהריה‬ ‫והיה לנו ברור שאנחנו ניטול בזה חלק‬ ‫במיוחד כאשר דובר על הגליל‪.‬‬

‫העורך שלנו בטופליין היה מקצועי סבלני‬ ‫וחביב במיוחד הבעיה ששאר חברי‬ ‫הצוות מלבד העורכת נותרו משועממים‬ ‫וחסרי מעש‪ .‬מה גם שסיימנו הרבה לפני‬ ‫הזמן וחיכינו זמן רב להסעות חזרה‪.‬‬

‫בית הספר עבר שנוי בשנה האחרונה‬ ‫ונושא המעורבות החברתי בקהילה‬ ‫הוא אחד מהסימנים לשנוי‬

‫אפשר לנסות לשלב בפעם הבאה‬ ‫הרצאות וסדנאות למעוניינים להעשרת‬ ‫הידע ואינפורמציה על התקשורת‬ ‫הקהילתית‪.‬‬ ‫היה חסר ערב גיבוש של כל הצוותים‬ ‫מן שיחת סיכום ‪.‬‬

‫‪k‬‬ ‫רציתי להודות לכם בשמי ובשם צוות‬ ‫גדרה על היום הנפלא בכרמיאל‪.‬‬ ‫האירוח היה מעל למצופה וכך גם‬ ‫האירוע התרבותי והאיכותי‪.‬‬ ‫אין ספק שהפרויקט תרם לנו רבות‬ ‫המתנדבים בערוץ הקהילתי‪,‬‬ ‫והסרטים שהוקרנו הינם ההוכחה‬ ‫שאפשר לבטא את היכולות והכשרונות‬ ‫עם הכשרה ומסגרת מתאימה כמו‬

‫היה יפה לראות את שילוב הדורות גם‬ ‫בעשייה של הסרטים שנעשו בפרויקט‬ ‫התלמידים נחשפו לעוד גופים משדרים‬ ‫וכמו כן לסיפורי הגליל שבצורה אחרת‬ ‫לא היו נחשפים אליהם‬ ‫המפגש עם המשפחה במושב שדה‬ ‫אליעזר פתח לפניהם צוהר לציונות‬ ‫וההתיישבות בגליל‬ ‫ואין שיעור היסטוריה יותר טוב מזה‪.‬‬

‫‪k‬‬ ‫תודה על ההזמנה לאירוע שנראה על‬ ‫פניו מרשים ביותר‪.‬‬ ‫ברור לי שהושקעה עבודה ענקית בכל‬ ‫הפרוייקט ועל כך יישר כוח גדול לענת‬ ‫ווגמן ולכל מי שתרם‪.‬‬ ‫תמר צוהר‪-‬מבט גן רמת גן‬

‫‪k‬‬

‫ענת‪ ,‬יוחאי‪ ,‬דוקי וכל הצוות‪.‬‬ ‫אני רוצה להודות לכם באופן אישי וגם‬ ‫בשם הקבוצה שלי (תושבים משדרים‬ ‫–פתח תקוה) על הזכות שניתנה‬ ‫לנו להשתתף בפרויקט אדיר‪ :‬בראי‬ ‫הדורות‪.‬‬ ‫זו הייתה חוויה‪,‬חזקה ועצומת נפש‬ ‫מאין כמוה‪.‬‬ ‫הארגון היה נהדר‪.‬‬ ‫תודה על הזכות לעלות לבמה ולקרוא‬ ‫את הקטע המתאר את התהליך‬ ‫והקשר שנוצר בעקבות הסרט אותו‬ ‫עשינו‪.‬‬

‫חבל שלא ניצלתי זאת לצילום עמו‪,‬‬ ‫במקום‪.‬‬ ‫תודה‬ ‫‪ ‬יעקב מאוטנר‪ -‬חבר צוות‬ ‫“אירגון גימלאי צה”ל‪ -‬בירושלים‬

‫‪k‬‬ ‫תודה על היום הנפלא בכרמיאל‪ .‬‬ ‫הארגון והסרטים היו ‪!10‬‬ ‫רותי ואריה ריכטר‬

‫קיבלתי בסוף הערב מחמאות הן על‬ ‫הסרט והן על קטע הקריאה ממשה יונס‬ ‫הנחשב בעיני מאוד‪ .‬הוא חיפש אותי‬ ‫במיוחד לציין בפניי שאילו היו מחלקים‬ ‫פרסים היה מגיע לי מקום ראשון‪,‬‬ ‫והסרט ראוי להיכנס כחומר לימודי‬ ‫בסדנאות בטלוויזיה הקהילתית‪ .‬זו‬ ‫מחמאה גדולה מאוד מאיש גדול‬ ‫ויקר‪ ,‬אותו אנו מכירים ומוקירים‬ ‫שנים רבות‪.‬‬ ‫קיטרנו בהתחלה‪ ,‬ולמרות הכל‬ ‫יצא דבר מרגש ונפלא‪.‬‬ ‫אני מציעה לערוך חוברת ובה דיווח‬ ‫על הערב שהיה אתמול ועל הפרויקט‬ ‫עצמו‪ ,‬כולל תמונות ודיווחים קטנים‬ ‫על כל סרט מפי היוצרים‪ ,‬ותמונות‬ ‫שצולמו במקום‪.‬‬ ‫תודה מראש ושוב תודה‬ ‫ענקית‬ ‫רות סובל והצוות– תושבים‬ ‫משדרים פתח תקוה‬

‫‪k‬‬ ‫בשמי ובשם חברי‪ ,‬חברי‬ ‫“צוות” (ארגון גמלאי‬ ‫צה”ל ) בירושלים‬

‫אבקש להודות לך ולכולם על יום‬ ‫נפלא‪.‬‬ ‫ההחלטה לצרף אותנו הייתה‬ ‫במקום‪.‬‬ ‫יצאנו‪ ,‬מרוצים ובעיקר נשכרים‪.‬‬ ‫“תלונה” אחת יש לי אליכם‪:‬‬ ‫במקרה באותו יום הייתי עייף‬ ‫מאוד‪ ,‬ומאוד רציתי לנצל את‬ ‫החושך באולם ולישון‪.‬‬ ‫לא הצלחתי להירדם – הייתי‬ ‫מרותק‬ ‫על כך ישר כוח ותודה לכולכם‪.‬‬ ‫כבר סיפרתי לך על הפגישה עם‬ ‫הנכד שלי שצילם את הסרטון על‬ ‫פקיעין‪.‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪19‬‬


‫לזכרם‬

‫בשנה האחרונה נפרדו מאיתנו לעולם פעילים רבים שהשקיעו ממיטב‬ ‫שנותיהם למען היצירה של הטלווזיה הקהילתית‬ ‫הרצל רווה ז”ל‬

‫ולכולם הידיעה שאת האהבה‬ ‫הזאת והלימוד לקראת הביצוע‪,‬‬ ‫אתה הרצל מעביר בדרך לא‬ ‫אמצעית‪.‬‬ ‫את רעיון היצירה של הטלוויזיה‬ ‫לקהילה ‪ ,‬יישמת בכל דרך‪ .‬אני‬ ‫זוכר שיחות לא קלות בשנים‬ ‫עברו על קשיים מול צרכים ועל‬ ‫תפיסות חברתיות‪.‬‬

‫שבועיים לפני פטירתו של‬ ‫הרצל רווה ז”ל‪ ,‬חבר הנהלת‬ ‫האגודה הישראלית לתקשורת‬ ‫הקהילתית‪ ,‬נערך כנס הוקרה‬ ‫למתנדביו במעלה אדומים על‬ ‫‪ 15‬שנות פעילות‪ ,‬ושם נאמרו‬ ‫עליו דיברי שבח והלל כפי‬ ‫המובא ע”י יוחאי רוטנברג בשם‬ ‫הנהלת האגודה‪.‬‬ ‫קטע קריאה מתוך שירו של‬ ‫לוין קיפניס‪ /‬הבית‬ ‫הבית הקטן הוא הבית��� ‫שלי‬ ‫המשפחה‬ ‫של‬ ‫יש בו קירות‪ ,‬רצפה וגג‬ ‫והרבה חלונות להביט החוצה‪.‬‬ ‫יש בו‬ ‫ומקום‬ ‫יש בו‬ ‫ויש בו‬ ‫בשבילי‪.‬‬

‫מקום לאבא ולאמא‪,‬‬ ‫ולאחותי‪.‬‬ ‫לאחי‬ ‫מקום לסבא וסבתא‬ ‫מקום שהוא רק שלי‬

‫אני אוהב את הבית הקטן שלי‪,‬‬ ‫שומר עליו שיהיה יפה ונקי‪,‬‬ ‫נעים‬ ‫בו‬ ‫שיהיה‬ ‫רוצה‬ ‫לאבא ולאמא‪ ,‬לסבא ולסבתא‪,‬‬ ‫לאחי הקטן‪ ,‬לאורחים שבאים‪,‬‬ ‫לשכנים וגם לי‪.‬‬

‫‪k‬‬ ‫אולפן אדומדיה הינו בית בין‬ ‫לביקור ובין לשידור ‪ ,‬וכך אני‬ ‫מרגיש ‪ -‬מי שהגיע אליכם‪ -‬לא‬ ‫אחת ‪.‬‬ ‫לכל אחת ואחד מכם יש את‬ ‫הטאצ’ האישי במתן התחושה‪,‬‬ ‫בקריצה‬ ‫במבט‪,‬‬ ‫בחיוך‪,‬‬ ‫ובחברות‪.‬‬

‫אבל “הקהילה” היא המאור אליו‬ ‫אתה מחנך את כל המתנדבים‬ ‫הנמצאים באדומדיה‪“ .‬הנתינה”‬ ‫היא הנר הנוסף אליו אתה מכוון‬ ‫את אנשיך‪.‬‬ ‫“ההקשבה” היא תכונה קיימת‪,‬‬ ‫אך בהחלט אתה ארי בסוגר‬ ‫וכשיש צורך או מחלוקת אתה‬ ‫משמיע את דבריך‪.‬‬ ‫אני שמח שיש לי חבר כמוך‬ ‫שאני יכול לחלוק עמו הגיגים‪,‬‬ ‫קשיים‪ ,‬או חוויות‪ ,‬בין אם זה‬ ‫קשור לענייני דיומא‪ ,‬לאגודה‪,‬‬ ‫או לקהילה‪.‬‬ ‫במאבקנו על תקציב התמיכות‪,‬‬ ‫שלחת צוותים לכל דיון בכנסת‬ ‫וגייסת את בני כשריאל ראש‬ ‫העיר‪ ,‬שלו אנו חייבים תודה על‬ ‫תמיכה ללא לאות ברעיון של‬ ‫הטלוויזיה הקהילתית למען‬ ‫הציבור במדינה‪ ,‬ולמען תושבי‬ ‫מעלה אדומים ומתנדבי אולפן‬ ‫הטלוויזיה המשקפים את‬ ‫העיר לעיני תושביה באמצעות‬ ‫הטלוויזיה הקהילתית‬ ‫אצלך הרצל‪ ,‬יש משפט מאד‬ ‫ברור לאורך כל הדרך‪“ ,‬זה לא‬ ‫בלתי אפשרי”‪ ,‬ובכן עם כל רעיון‬ ‫יצירתי יותר‪ ,‬או פחות‪ ,‬שהגעתי‬ ‫אני אליך‪ ,‬או גם אחרים‪ ,‬הרמת‬ ‫את הכפפה וזה סוג חינוך‬ ‫לדורות הצעירים שאתה מגדל‬ ‫את בני כל הגילאים שחשוב‬ ‫שינחילו הלאה לדורות הבאים‪.‬‬ ‫בין לביתם ובין לבית כאן‬ ‫באדומדיה‪.‬‬ ‫‪ 3‬אירועים בולטים אצלי בזכרון‪.‬‬ ‫שלושתם יש להם בסיס חזק‬ ‫של התגברות על כל מכשול‪.‬‬

‫ומאידך כאשר מתכוננים או‬ ‫מעבירים שידור אתם יוצרים‬ ‫הרגשה של סינכרון‪ ,‬האחד‬ ‫סומך על השני או על השניה‪.‬‬ ‫הלחץ קיים אבל יש בו סוג של‬ ‫חיבוק סוג של אהבה ‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫האחד‪“ :‬תחרות גומות חן” –‬ ‫המצאה של יהודב גפשטיין‬ ‫מתנדב צעיר בן למעלה מ ‪70‬‬ ‫מפתח תקוה שהדביק את כל‬ ‫המדינה ב”שיגיון” שלו ‪ ,‬בדרכך‬ ‫הסכמת לשמש במה לסיום‬ ‫ארצי בתחרות אצלכם באולפן‪.‬‬

‫האירוע השני היתה העברת‬ ‫שידור חי בזמן מלחמת‬ ‫עופרת יצוקה מהדרום‪ ,‬עם‬ ‫המצאת העברת שידורים‬ ‫ברשת סלולארית‪ ,‬שהיום כל‬ ‫ערוץ מסחרי מבצע גם בלי‬ ‫לחצי מלחמה‪ ,‬אתה הסכמת‬ ‫וביצעתם‪.‬‬ ‫האירוע השלישי הוא העברת‬ ‫דומים‬ ‫באמצעים‬ ‫השידור‬ ‫מהמשלחת של תלמידי מעלה‬ ‫אדומים לפולין‪.‬‬ ‫אין לי ספק שהתגברות על‬ ‫קשיים היא הצד הבולט‪ ,‬החזק‬ ‫והאפשרי שלך ושלכם‪.‬‬ ‫לאחר מותו‬ ‫כתב יוחאי‪ ,‬יו”ר‬ ‫לתקשורת קהילתית‪:‬‬

‫האגודה‬

‫חבר‪ ,‬עזבת‪ ,‬עברת דירה לארץ‬ ‫לא זרועה‪,‬‬ ‫שאין ממנה ידיעה אם טוב שם‬ ‫או רע‪,‬‬ ‫היית חבר‪,‬שומע‪ ,‬קשוב לכל‬ ‫משובה‬ ‫מצוקה או שמחה של כל חברי‬ ‫הקהילה‬ ‫העיר והסביבה‪.‬‬ ‫יצרת מקום‪ ,‬משפחה‪ ,‬בית‬ ‫לאוהבי מצלמה‪ ,‬מיקרופון‬ ‫ומידע‬ ‫לכולם נתת פינה‪ ,‬מכל לב‬ ‫בעשיה רצופה יותר מיממה‪.‬‬ ‫עזבת בשקט בדממה עם הרבה‬ ‫אהבה‪,‬‬ ‫האישית‪,‬‬ ‫המשפחה‬ ‫לכל‬ ‫הצמודה‪ ,‬ולזו המקיפה במעגל‬ ‫הקהילה‬ ‫אוהבים אותך הרצל‪ ,‬על מי‬ ‫שאתה ועל שחלקת עמנו את‬ ‫עוצמתך‪.‬‬

‫מילה אחרונה להרצל‪/‬‬ ‫*עפרה חיימוביץ‬ ‫שקטים והמומים ליווינו את‬ ‫הרצל בדרכו האחרונה‪ .‬עוד לא‬ ‫הספקנו לעכל את דבר מחלתו‬ ‫והוא כבר איננו‪ .‬הולכים כולנו‬ ‫עם חולצות ירוקות‪ ,‬עליהן‬ ‫מתנוסס הכיתוב “טלויזיה‬ ‫קהילתית‪ -‬הבית של כולנו”‪ .‬זה‬ ‫באמת בית‪ .‬ואבא כבר איננו‪.‬‬ ‫מין בור כזה שנפער‪ .‬דמותו‬ ‫האצילית‪ ,‬החזקה מלווה אותנו‬ ‫תוך כדי ירידה למקום שממנו‬ ‫אין דרך חזרה‪ .‬תוך כדי הליכה‬ ‫רצות בראש מחשבות על‬ ‫דברים שרצינו לעשות ולא‬ ‫הספקנו‪ ,‬על עוד כמה מילים‬ ‫שיכלו להיאמר‪ .‬הוא הרגע היה‬ ‫פה‪ ,‬עוד מתכנן את המגזין הבא‬ ‫או את הפרוייקט שצריך להרים‪,‬‬ ‫מייעץ עצה טובה‪ .‬רק לפני‬ ‫שבוע עשינו ערב שכולו לכבודו‪,‬‬ ‫זו הייתה הוקרה שכל כך הגיעה‬ ‫לו‪ ,‬וכמעט שהיה מאוחר מידי‪.‬‬ ‫בדרך חזרה נכנסים לאולפן‬ ‫הטלויזיה‪ .‬על הקלטת שצילמנו‬ ‫צריך לכתוב עכשיו “הלוויה‪-‬‬ ‫הרצל”‪ -‬כל כך הזוי‪ .‬בתוך‬ ‫המשרד כאילו הכל השתנה‪.‬‬ ‫השולחן מלא בבלגן של דפים‬ ‫ואבק‪ ,‬אפילו ריח הסיגריות‬ ‫נעלם לו‪ .‬רק העניבות שתלויות‬ ‫על ידיות הארון‪ ,‬מעידות בשקט‬ ‫על תקופה שחלפה‪ .‬הרצל חדר‬ ‫ללב של כולנו‪ .‬ביושר‪ ,‬בדבקות‬ ‫במטרה‪ ,‬בהקשבה‪ ,‬באהבה‪.‬‬ ‫כזה היה הרצל‪ ,‬גרם לנו להיות‬ ‫מאוחדים‪ .‬הוא האמין בכל‬ ‫ליבו בדרך‪ ,‬ועל ידי דקדוק בכל‬ ‫הפרטים ובהמון סבלנות גרם‬ ‫לכל סובביו להידבק בחיידק‬ ‫הזה של נתינה לקהילה‪ .‬עכשיו‪,‬‬ ‫כשהוא מביט בנו מלמעלה‪,‬‬ ‫בחצי חיוך‪ ,‬אנו רוצים להבטיח‬ ‫לו שמשפחת אדומדיה תמשיך‬ ‫ביחד את הדרך והמורשת‬ ‫שאבא הרצל הנחיל לדורות‪.‬‬ ‫*עופרה מפיקה בטלוויזיה הקהילתית‬ ‫מעלה אדומים‬


‫חוסה פרפיניאל ‪ PEPE‬ז”ל‬ ‫דברים לזכרו בשם צוות טל”ק נצרת עילית מפי‪ :‬מרסלו קליינר‬ ‫‪José Perpiñal, argentino y‬‬ ‫‪cordobés de origen, tenía‬‬ ‫‪68 años bien vividos y‬‬ ‫‪sueños de muchos más.‬‬ ‫‪Aprendió entre otras cosas‬‬ ‫‪a contar sus vivencias y‬‬ ‫‪pensamientos a su estilo‬‬ ‫‪sin pretensiones de ser‬‬ ‫‪un escritor, sólo con‬‬ ‫‪el esfuerzo y el valor‬‬ ‫‪de seguir intentándolo.‬‬ ‫‪Participó del grupo de‬‬ ‫‪televisión‬‬ ‫‪comunitaria‬‬ ‫‪Vivencias de Nazareth‬‬ ‫‪Illit y seguirá por siempre‬‬ ‫‪en el recuerdo de sus‬‬ ‫‪compañeros.‬‬

‫יוסף פרפיניאל (‪)PEPE‬‬ ‫בעיר‬ ‫נולד‬ ‫ארגנטינה‬

‫קורדובה‬

‫–‬

‫היה בן ‪ 68‬במותו‬ ‫אנחנו חבריו בנצרת עלית‬ ‫יכולים לספר עליו שתמיד תרם‬ ‫לנו מנסיון חייו המעניינים‬ ‫וגם שתף אותנו בחלומותיו‬ ‫לגבי העתיד‪ ,‬חלקם לא הצליח‬ ‫להגשים בגלל מותו בטרם עת‬ ‫במשך השנים הרבות שהכרנו‬ ‫אותו סיפר לנו חוויות ומחשבות‬ ‫בסגנון אישי מיוחד במינו‪,‬‬ ‫צנוע ‪,‬עינייני ‪,‬ביקורתי ומלא‬ ‫הומור‪ .‬גם בעל‪-‬פה וגם בכתב‬ ‫באמצעות מאמרים שהופיעו‬ ‫בשני הספרים שהוצאו לאור‬ ‫ע”י סופרים חובבים מיוצאי‬ ‫הקהילה הדרום האמריקאית‬

‫בישוב וגם ככתב בכתבות‬ ‫ששודרו ע”י קבוצת התקשורת‬ ‫הקהילתית שלנו‪.‬‬ ‫אנחנו יכולים להעיד על דאגתו‬ ‫לנושאים חשובים לאזרח‬ ‫הקטן ‪ ,‬למתן שוויון הזדמנויות‬ ‫למוגבלים ולמאמצים שלו‬ ‫לתרום ולהיות שותף למרות‬ ‫המחלות במשך מעל לעשר‬ ‫שנים היה חבר ותיק במערכת‬ ‫“חוויות בנצרת עלית “ ובכלל‬ ‫פעיל קהילתי מתחילת קליטתו‬ ‫בארץ כשגם מלא תפקיד‬ ‫יו”ר התאחדות אמל”ט ולקח‬ ‫חלק מוביל בהקמת ספריה‬ ‫בספרדית הוא ימשיך להיות‬ ‫בזיכרון של כולנו‬ ‫יהיה זכרו ברוך !!!!‬

‫יצחק כץ ז”ל ‪1912-2011‬‬ ‫דברים לזכרו‪ :‬משה יונס‬ ‫בימים אלו הלך לעולמו בשיבה‬ ‫טובה (בן ‪ 99‬וחצי)‪ ,‬יצחק כץ‪ ,‬מי‬ ‫שכיהן כראש עיריית רחובות‬ ‫במשך ‪ 12‬שנים‪ .‬בשנות ה‪80-‬‬ ‫ועד אמצע שנות ה‪ 90-‬כיהן‬ ‫כיו”ר האגודה למען הקשיש‬ ‫ברחובות (ע‪.‬ל‪.‬ה רחובות)‬ ‫יצחק כץ ניהל ופיתח אגודה‬ ‫מובילה‪ ,‬מצליחה ומקצועית‬ ‫מן הטובות בארץ‪ .‬יצחק‬ ‫הכניס חידושים רבים בתחום‬ ‫עבודת האגודות למען הקשיש‬ ‫בישראל ובמה שנוגע לעניין‬ ‫המשותף לכולנו‪ ,‬יצחק כץ‬ ‫ואשתו ניצה‪ ,‬שתיבדל לחיים‬ ‫ארוכים‪ ,‬הובילו את השידורים‬ ‫הראשונים בארץ בתחום‬ ‫הטלוויזיה הקהילתית‪.‬‬ ‫ברחובות הופעלו השידורים‬ ‫הראשונים בשידור ישיר עם‬

‫תגובות צופים‪ .‬התוכניות‬ ‫הועברו מאולפן חברת עידן‬ ‫(אחת מהזכייניות הראשונות‬ ‫של הכבלים)‪ .‬ד”ר סימונה נאור‬ ‫הפסיכיאטרית הידועה מבית‬ ‫חולים‪ ,‬קפלן‪ ,‬הנחתה בכישרון‬ ‫רב ופרדי ז’יסקורט מפיק‬ ‫הטלוויזיה הדריך את הקבוצה‬ ‫באותה תקופה‪ .‬יצחק כץ‬ ‫שימש תקופה קצרה גם כחבר‬ ‫הנהלת האגודה‪.‬‬ ‫קבוצת הטלוויזיה הקהילתית‬ ‫של רחובות היא עד עצם היום‬ ‫הזה קבוצה יוצרת תוססת עם‬ ‫מספר מתנדבים גדול ואיכותי‬ ‫בריכוזן של יונה וקסלר‬ ‫וניצה כץ‪ .‬יצחק כץ היה איש‬ ‫רחב אופקים‪ ,‬חכם‪ ,‬משכיל‪,‬‬ ‫בקי במקורות היהדות‪ .‬אדם‬ ‫עם יכולת קבלת החלטות‬ ‫מעמיקה‪,‬מנהיג של ממש‪ .‬כך‬ ‫נזכור אותו‪.‬‬

‫על יצחק כץ כתב גם עודד‬ ‫חביב יועץ המועצה לשידורי‬ ‫במשרד‬ ‫ולוויין‬ ‫כבלים‬ ‫התקשורת‬ ‫יצחק‪ ,‬לשעבר ראש עיריית‬ ‫רחובות‪ ,‬פעיל ציבור מרכזי‬ ‫בעיר ובארץ כולה‪ ,‬חבר‬ ‫במוסדות ציבור שונים ומגוונים‬ ‫לאורך‬ ‫בהתנדבות‬ ‫ופעיל‬ ‫השנים‪.‬‬ ‫יצחק נמנה על יוזמי ומקימי‬ ‫האגודה לטלוויזיה קהילתית‬ ‫ומחלוציה הפעילים מאז‬ ‫היווסדה בארץ‪.‬‬

‫למרות גילו המופלג‪ ,‬פעל‬ ‫יצחק‪ ,‬ללא לאות לקידום‬ ‫תחום הטל”ק וקבוצת השידור‬ ‫ברחובות‪ ,‬תוך שהוא פועל‬ ‫במקצועיות ‪ ,‬מסירות ויסודיות‬ ‫לאורך השנים‪.‬‬ ‫בתרומתו‬ ‫הצטיין‬ ‫יצחק‬ ‫לקהילה בכלל ולקהילת העיר‬ ‫רחובות בפרט‪ ,‬איש משכיל‪,‬‬ ‫אינטליגנטי‪ ,‬רחב אופקים‬ ‫נעים הליכות וצנוע‪.‬‬

‫כמי שעמד בראש העמותה‬ ‫ברחובות‬ ‫הקשיש‬ ‫למען‬ ‫ייסד יחד עם רעייתו ניצה‬ ‫ואחרים את קבוצת הטלוויזיה‬ ‫הקהילתית ברחובות‪ ,‬בנה‬ ‫והפעיל את הקבוצה‪ ,‬תוך‬ ‫שהוא דואג לגיוס תקציבים‪,‬‬ ‫מתנדבים ‪,‬להכשרתם והכנסתם‬ ‫למעגל הפעילות‪.‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪21‬‬


‫לזיכרו של דן ידין ‪1925-2011‬‬ ‫דן ידין‪ ,‬מאת צוות הטלויזיה‬ ‫הקהילתית “עלי יהוד”‬ ‫של‬ ‫הפעילים‬ ‫מראשוני‬ ‫הטלויזיה הקהילתית בארץ‪,‬‬ ‫ומי שהקים את הטלויזיה‬ ‫הקהילתית ביהוד וניהל אותה‬ ‫במשך שנים רבות – הלך‬ ‫לעולמו בגיל ‪.85‬‬ ‫בשנת ‪ ,1989‬לקראת פרישתו‬ ‫מהתעשייה‬ ‫לגימלאות‬ ‫האווירית‪ ,‬הצטרף דן יחד עם‬ ‫ארבעה מתנדבים נוספים‬ ‫הראשון‬ ‫לקורס‬ ‫מיהוד‪,‬‬ ‫לטלויזיה קהילתית‪ ,‬שנערך‬ ‫בתל השומר מטעם אשל ‪-‬‬ ‫המרכז האורקולי‪.‬‬ ‫לדבריו‪“ :‬איש לא ידע אז‬ ‫עדיין מה מהותה של טלויזיה‬ ‫קהילתית‪ ,‬אבל היינו מרוצים‬ ‫שלמדנו לצלם‪”...‬‬ ‫עם תום הקורס נותרו מתוך‬ ‫החמישה ‪ -‬מסיבות שונות ‪ -‬רק‬ ‫שני מתנדבים ומצלמה‪.‬‬ ‫דן לקח על עצמו לגייס‬ ‫מתנדבים חדשים ותודות לו‬ ‫אכן קמה ביהוד בשנת ‪1990‬‬ ‫קבוצה איכותית‪.‬‬ ‫הוא פעל לאורך שנים‬ ‫בנחישות ובמרץ תוך שהוא‬ ‫מקדיש הרבה מזמנו לפתח‬ ‫ולקדם את הקבוצה‪ ,‬כשבשנים‬ ‫הראשונות בסיס הפעילות‬ ‫שלה היה בעצם בביתו‪.‬‬ ‫דן היה הרוח החייה בקבוצה‬ ‫ותרם רבות לגיוס מתנדבים‬ ‫חדשים‪ ,‬הכשרתם בקורסים‬ ‫שונים‪ ,‬וגיוס משאבים וציוד‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1993‬החלו השידורים‬ ‫של יהוד ב”ערוצי זהב” והסיפוק‬ ‫שלו היה עצום‪.‬‬ ‫בזכות כוח השיכנוע שלו‪,‬‬ ‫קיבלה הקבוצה בית לפעילותה‬ ‫בבניין המועצה המקומית‬ ‫הישן‪.‬‬ ‫במקביל צוייד חדר עריכה ויהוד‬ ‫היתה מהקבוצות הראשונות‬ ‫שערכה את שידוריה בעצמה‪.‬‬ ‫עד אז זה לא היה מקובל‪ ,‬אך‬ ‫הוא האמין שזה אפשרי ויעיל‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫מעט מאוחר יותר הוקם‬ ‫ביוזמתו במקום גם אולפן‬ ‫צילום ששימש לתוכניות‬

‫‪22‬‬

‫מולטימדיה‪.‬‬ ‫וכפי שאמר בעצמו‪“ :‬הרבה‬ ‫שמחה‪ ,‬הרבה כאב ראש וכמובן‬ ‫– ההנאה שביצירה‪”...‬‬ ‫בשנים ‪ 1997 – 1994‬היה דן חבר‬ ‫באגודה הישראלית לתקשורת‬ ‫קהילתית ותרם מהנסיון שלו‬ ‫לקידום נושא התקשורת‬ ‫ביישובים‬ ‫גם‬ ‫הקהילתית‬ ‫אחרים‪.‬‬ ‫דן ידע להפעיל ולהנהיג את‬ ‫המתנדבים (מבוגרים וצעירים‬ ‫כאחד) ובמקביל להשתתף‬ ‫כאחד מכולם בעשיית הכתבות‪,‬‬ ‫עם הרבה איכפתיות ואמונה‬ ‫ביכולת האנשים ליצור ולשנות‬ ‫דברים‪.‬‬ ‫היה לו חזון והוא התאמץ‬ ‫לאורך זמן בנחישות והתמדה‬ ‫להגשים אותו‪.‬‬ ‫הוא האמין ביכולתה של‬ ‫הטלויזיה הקהילתית לעשות‬ ‫ולהשפיע‪.‬‬ ‫היה לו חשוב להביא לידי‬ ‫ביטוי בכתבות‪ ,‬את רצונותיהם‬ ‫ובעיותיהם של האנשים ויחד‬ ‫עם זאת גם להעביר מסר ומידע‬ ‫והוא ראה בכך את תרומתה של‬ ‫הטלויזיה הקהילתית לקהילה‬ ‫בה אנו חיים‪.‬‬ ‫גם כשפרש מהעשייה והניהול‬ ‫ועבר להתגורר מחוץ ליהוד‪,‬‬ ‫המשיך ללוות אותנו מרחוק‬ ‫ובכל הזדמנות שהיתה לו ‪-‬‬ ‫היה מגיע להתעניין‪ ,‬להתעדכן‬ ‫של‬ ‫בשלומם‬ ‫ולדרוש‬ ‫המתנדבים הוותיקים שהכיר‬ ‫משכבר‪.‬‬ ‫אנחנו נזכור אותו כחבר‪ ,‬כאיש‬ ‫של חזון‪ ,‬שתרם ממיטב כישוריו‬ ‫ומרצו‪ ,‬באווירה טובה‪,‬‬ ‫להקמת בסיס איתן לטלויזיה‬ ‫הקהילתית “עלי יהוד”‪.‬‬ ‫יהי זיכרו ברוך!‬ ‫דברים לזכרו‪ :‬משה יונס‬ ‫דן ידין ז”ל מראשוני פעילי‬ ‫הטלווייזה הקהילתית בישראל‬ ‫הלך לעולמו ביום ג’‪.1.3.11‬‬ ‫‪ ‬בהיותו בן ‪ 62‬לאחר שעבד‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫שנים ארוכות והגיע לדרגה‬ ‫בכירה בתעשיה האווירית פנה‬ ‫דן ידין לקורס הראשון של‬ ‫טלוויזיה קהילתית שהתקיים‬ ‫ביוזמת המרכז האור קולי‬ ‫לקשיש באזור המרכז‪.‬‬ ‫‪ ‬בשנת ‪ 1990‬הקים דן קבוצת‬ ‫טלוויזיה קהילתית ביהוד‬ ‫הפועלת עד עצם היום‬ ‫הזה‪  .‬לאורך כל שנות ה‪ 90-‬פעל‬ ‫דן ידין במרץ לקידום הנושא‬ ‫של הטלוויזיה הקהילתית‪.‬‬ ‫תודות לו הוקם אולפן ובית‬ ‫קבע לפעילות חשובה זאת‬ ‫במרכז הישוב‪.‬‬ ‫‪ ‬דן עצמו יצר סרטים ‪,‬העלה‬ ‫ישיבות‬ ‫כינס‬ ‫רעיונות‪,‬‬ ‫מערכת‪ ,‬רכש ציוד עריכה‬ ‫והיה הרוח החיה מאחורי‬ ‫חייו‬ ‫‪ ‬בשנות‬ ‫הפעילות‪.‬‬ ‫האחרונות התגורר דן בישוב‬ ‫כרמי יוסף יחד עם חברתו‬ ‫לחיים אסתר‪.‬‬ ‫‪ ‬אנחנו נזכור את תבונתו‪,‬‬ ‫חריצותו ויכולתו הבצועית‬ ‫המצויינת ‪.‬‬ ‫‪ ‬דן היה ישראלי יפה ישר והגון‬ ‫וכך נזכור אותו‪.‬‬ ‫‪ ‬יהי זכרו ברוך!‬

‫לזכרו של דן ידין‪ :‬דברים מפי‬ ‫עודד חביב ‪ -‬יועץ המועצה‬ ‫לשידורי כבלים ולוויין במשרד‬ ‫התקשורת‬

‫דן היה‪ ,‬פעיל מרכזי בטלוויזיה‬ ‫הקהילתית מאז ייסודה בסוף‬ ‫שנות ה‪ 80 -‬ותחילת שנות ה –‬ ‫‪.90‬‬ ‫נמנה על מייסדי האגודה‬ ‫לתקשורת‬ ‫הישראלית‬ ‫קהילתית והיה פעיל בשירותיה‬ ‫לאורך השנים‪.‬‬ ‫פעל רבות לפיתוחה וקידומה‬ ‫של הטלוויזיה הקהילתית‬ ‫ברחבי הארץ‪ .‬דאג עם אחרים‬ ‫להפצת הרעיון ופיתוח קבוצות‬ ‫שידור בכל ישראל‪.‬‬ ‫ייסד ובנה את קבוצת הטלוויזיה‬ ‫הקהילתית בעיר יהוד‪ ,‬ריכז את‬ ‫קבוצת השידור במשך שנים‪.‬‬ ‫מתנדבים‪,‬‬ ‫לגיוס‬ ‫דאג‬ ‫להכשרתם‪ ,‬חניכתם והפקת‬ ‫מישדרים קהילתיים רבים‬ ‫לאורך הזמן כולל בניית אולפן‬ ‫קהילתי והפעלתו‪.‬‬ ‫כל פעילותו לאורך השנים‬ ‫בוצעה בהתנדבות ‪,‬בצניעות‪,‬‬ ‫במסירות במקצועיות וללא‬ ‫לאות גם בשנים בהן סבל‬ ‫מבעיות רפואיות‪.‬‬ ‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬


‫קורסים מיוחדים‬

‫יפתחו בספטמבר ‪2011‬‬ ‫קורס מבוא לעריכה‬ ‫סדנת סרט הומוריסטי‬ ‫מירי שנר רכזת טל”ק נוה בתוכנת לאפטר אפקטס‬

‫מונסון פותחת סדנא לה יש‬ ‫הצלחה רבה‬ ‫יצירת סרט מצחיק עם‬ ‫הבמאי‪ :‬יוחנן ולר‪ ,‬תוכלו לעיין‬ ‫בקישורית להלן‬ ‫‪http://www.youtube.com/‬‬ ‫‪watch?v=h2xHDix2lL0‬‬ ‫יתקיימו ‪ 5‬מפגשים מצחיקים‬ ‫ומרתקים בימי חמישי מתאריך‬ ‫‪1.9-3.11.2011‬‬ ‫בשעות ‪ 17:00-20:00‬במועדון‬ ‫“רעים” בנוה מונסון‬ ‫מטרת הסדנא לייצר סרטים‬ ‫קצרים עם הומור‬ ‫עלות הסדנא ‪ 300‬ש”ח‪,‬‬ ‫(חנייה חינם)‬ ‫מספר המקומות מוגבל‪,‬‬ ‫הקדימו להרשם‪ ,‬מירי שנר‪.‬‬ ‫להרשמה‬ ‫מירי שנר‬ ‫‪054-4533643‬‬ ‫‪mirishner@gmail.com‬‬

‫הקורס מיועד לבעלי ניסיון‬ ‫בעריכת וידיאו בכל תוכנה‬ ‫אחרת‪.‬‬ ‫אפטר אפקטס היא תוכנה‬ ‫‪Adobe‬‬ ‫מבית‬ ‫מקצועית‬ ‫המאפשרת להעמיד על במה‬ ‫אחת קטעי וידאו‪ ,‬סאונד‪,‬‬ ‫תמונות סטילס‪ ,‬כיתובים‬ ‫בעזרת‬ ‫ולבצע‬ ‫ואיורים‬ ‫כלים מגוונים מניפולציות‬ ‫ואנימציות מתוחכמות‪.‬‬ ‫הקורס מיועד לעוסקים‬ ‫בעריכת וידאו ומעוניינים‬ ‫לגוון ולשבח את הכלים‬ ‫העומדים לרשותם‪ .‬בקורס‬ ‫נלמד לרתום את כוחה של‬ ‫תוכנת אפטר אפקטס ליצירת‬ ‫פתיחים‪ ,‬סצינות כותרות‪,‬‬ ‫אפקטים מיוחדים‪ ,‬פרומואים‬ ‫ופרסומות‪.‬‬ ‫ידע נדרש‪ :‬הפעלת מחשב‪,‬‬ ‫ניסיון בעריכת וידאו‪.‬‬ ‫‪ 12‬מפגשים‪ 4 ,‬שעות אקדמיות‬ ‫למפגש‪.‬‬ ‫לפרטים הרשמה‪:‬‬ ‫‪comtv@comtv.co.il‬‬

‫התמונות משקפות פעילות האגודה ברחבי מדינת ישראל עם בני נוער ומבוגרים‬ ‫קורסים‪ :‬למתחילים ‪ ,‬דוקומנטרים ואחרים‪.‬‬ ‫הצילומים בוצעו ע"י חברי אגודה שונים‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪23‬‬


‫קורסים לשנת ‪2011-2012‬‬ ‫האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית תפתח קורסים כפי שיפורט כאן‪ ,‬מחודש ספטמבר ‪2011‬‬

‫ניו‪-‬מדיה להעצמת השידור הקהילתי‬

‫קורס ליצירת סרטים דוקומנטריים ‪2011‬‬

‫מהי ומה היא מאפשרת לנו כיוצרים‬ ‫בקהילה?‬

‫לקידום ושיפור רמת היצירה הדוקומנטרית‬ ‫בקרב פעילי הטלוויזיה הקהילתית‬

‫הקורס מיועד לפעילים בעלי רקע בהפקה‬ ‫ויצירה של תכני וידאו המעוניינים לשדר‬ ‫תכנים גם באינטרנט‪.‬‬

‫‪ ‬התחלת הפרויקט‪ :‬אוקטובר ‪( 2011‬אחרי חג‬ ‫סוכות)‬

‫מטרות‪:‬‬ ‫‪‬הכרות עם המדיה החדשה ויתרונותיה‪.‬‬ ‫‪‬הקניית ידע מעשי בהפקת תוכן‬ ‫לאינטרנט‪.‬‬ ‫תכנים‪:‬‬ ‫‪‬יצירה טלוויזיונית מול יצירה אינטרנטית‬ ‫תכנים‪,‬‬ ‫שיתוף‬ ‫פעילה‪,‬‬ ‫‪‬צפייה‬ ‫אינטראקטיביות‪ ,‬קרוס מדיה‪.‬‬ ‫‪‬צילום בסמרטפונים‪ ,‬יצירת משחקים‪,‬‬ ‫סרטונים וסדרות אינטרנט‬ ‫‪‬הפקת פרויקט אישי או קבוצתי‪.‬‬ ‫מבנה‪:‬‬ ‫‪ 6‬מפגשים שבועיים (‪ 3‬מפגשי לימוד ‪3 +‬‬ ‫מפגשים לליווי עבודות בפיתוח)‬ ‫‪‬קבוצות נפרדות לנוער ומבוגרים‪ -‬בצפון‪,‬‬ ‫מרכז ודרום הארץ‬ ‫‪‬משך כל מפגש שעתיים‪.‬‬ ‫הנחייה‪:‬‬ ‫פרופ’ יעל קציר ‪ -‬במאית ומפיקה דוקומנטרית‬ ‫עצמאית‬ ‫לשעבר יו”ר הגוף המשדר של ‘קמפוס אחר’‪,‬‬ ‫מגזין המכללה האקדמית‪ ,‬בית ברל בטלוויזיה‬ ‫הקהילתית‬ ‫רותי פרנסדורף ‪ -‬מרצה‪ ,‬מפיקה‪ ,‬במאית‬ ‫וצלמת‪ ,‬תיעוד אישי וחברתי‬ ‫מחיר‪:‬‬ ‫בני נוער ‪.₪ 350 :‬‬ ‫מבוגרים ‪ ₪ 500 :‬לחברי אגודה‬ ‫(בעלי תעודה לשנת ‪. ₪ 400 )2011‬‬ ‫לפרטים על תכני הקורס נא לפנות לרותי‬ ‫פרנסדורף לכתובת ‪ruti@me.com‬‬ ‫(נא ציינו שם‪ ,‬גיל‪ ,‬כתובת‪ ,‬טלפון‪ ,‬דוא”ל)‬ ‫וציינו את הנסיון או רקע שלכם‪.‬‬ ‫הקורסים יפתחו בספטמבר ‪2011‬‬ ‫הרשמה‪:‬‬ ‫משלוח צ’קים לאגודה הישראלית לתקשורת‬ ‫‪ 30054‬מיקוד ‪91300‬‬ ‫קהילתית‪ ,‬ת‪.‬ד‪.‬‬ ‫ירושלים‪.‬‬

‫‪ ‬במסגרת הפרויקט נפיק עד‬ ‫תיעודיים באורך של עד ‪ 20‬דקות‪.‬‬

‫‪ 8‬סרטים‬

‫‪ ‬שלב מקדים‪:‬‬ ‫‪.1 ‬איתור והחלטה על הנושא‬ ‫‪ ‬המעוניינים להשתתף בפרויקט מתבקשים‬ ‫לשלוח הצעות עם נושא ותקציר בהיקף של‬ ‫‪ 2‬עמודים‪.‬‬ ‫ולנמק מהו הנושא‪ ,‬למה בחרו בו? מהי‬ ‫החשיבות החברתית של הנושא?‬ ‫‪ ‬יש לספר בקצרה את סיפור הסרט‪ .‬ולפרט‬ ‫מהו פוטנציאל‪  ‬ההתפתחות של הסיפור‪.‬‬ ‫‪ ‬לפרט מיהם גיבורי הסרט? ולבדוק את מידת‬ ‫נכונותם לצאת למסע הארוך של עמידה‬ ‫במרכזו של סרט מעין זה‪.‬‬ ‫תכנים‪:‬‬ ‫‪ ‬עקרונות בחירת נושא לסרט תיעודי‪,‬‬ ‫חשיבות התחקיר‪ ,‬גיבוש נושא מתוך התחקיר‪.‬‬ ‫‪‬עקרונות כתיבת תסריט דוקומנטרי‪ ,‬בנית‬ ‫סצנה דוקומנטרית‪ ,‬ראיון דוקומנטרי‪ ,‬בנית‬ ‫תסריט עריכה‪ ,‬עריכה של סרטים‪.‬‬ ‫‪ ‬שיטת עבודה‬ ‫‪ ‬בכל אזור יערכו ‪ 4-5‬מיפגשים להעברת‬ ‫החמר התיאורטי‪( .‬כל מיפגש בן ‪ 4.5‬שעות)‪.‬‬ ‫וכן יתקיימו פגישות בשטח עם קבוצה‪.‬‬ ‫‪ ‬יציאה לצילומים ועריכה‬ ‫יהיה ליווי צילומים ביום הראשון‪.‬‬ ‫‪ ‬עריכה‬ ‫‪ ‬העריכה תעשה ע”י אחד מחברי הצוות‬ ‫היוצר‪.‬‬ ‫‪ ‬גודל צוות מפיק הסרט‪  :‬עד ‪ 6‬פעילים‬ ‫‪ ‬מוקדי הפרויקט‪-‬מקומות ביצוע‬ ‫‪ ‬הפרויקט הוא ארצי‪.‬הפגישות המרכזיות ‪4-5‬‬ ‫יתבצעו באיזור חיפה ותל אביב‪.‬‬ ‫פגישות העבודה “בשטח”‪.‬‬ ‫‪ ‬מחיר למשתתף ‪ .₪ 800‬חברי אגודה נושאי‬ ‫תעודת שנת ‪ 2011‬ישלמו ‪ .₪ 600‬ניתן לשלם‪ ‬‬ ‫ב ‪ 3‬תשלומים‪.‬‬ ‫‪ ‬מספר מפגשים‪ 12  ‬מפגשים (‪ 5‬מפגשים‬ ‫מרכזיים ו‪ 7-‬מפגשים בשטח)‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫קורסים לפעילים חדשים בתחום‬ ‫הטלוויזיה הקהילתית‬ ‫‪ ‬מקומות ביצוע משוערים‬ ‫‪ ‬ערבה– עבור ערבה תיכונה‪ ,‬דרומית ואילת–‬ ‫הנושא נבדק בימים אלו מול גורמים‬ ‫רלוונטיים‪.‬‬ ‫ברחובות‪ -‬עבור רחובות‪ ,‬ראשל”צ והדרום‪.‬‬ ‫בקריות‪-‬‬ ‫המערבי‪.‬‬

‫עבור‬

‫חיפה‪,‬‬

‫הקריות‬

‫והגליל‬

‫נתניה‪( -‬או חדרה) עבור אזור השרון הצפוני‪,‬‬ ‫חוף הכרמל ��שומרון‪.‬‬ ‫ירושלים‪ -‬עבור אזור ירושלים רבתי‪.‬‬ ‫מועד התחלה משוער‪ :‬אוקטובר ‪2011‬‬ ‫תכנים‪:‬‬ ‫‪ ‬מהותה של טלוויזיה קהילתית‪ ,‬תחקיר‪,‬‬ ‫תסריט‪ ,‬צילום‪ ,‬סאונד ותאורה‪ ,‬הכנה להפקה‪,‬‬ ‫איסוף מקורות מידע‪ ,‬עבודת מערכת‪.‬‬ ‫תפוקות גמר של הקורס‪:‬‬ ‫סרטון קצר‪ ,‬סיפור מצולם‪ ,‬כתבת טלוויזיה‬ ‫של ‪ 5-7‬דקות‪.‬‬ ‫הקורס‪  ‬ימשך כ‪ 5-‬חודשים‪ .‬אחת לשבוע ‪3.5‬‬ ‫שעות למפגש‪.‬‬ ‫‪  ‬הסרטים שיופקו ע”י המתנדבים שייכים‬ ‫לאגודה הישראלית לתקשורת קהילתית‬ ‫ולמתנדבים עצמם‪.‬‬ ‫‪ ‬בסוף‪  ‬הפרויקט יערך אירוע סיום חגיגי בו‬ ‫יוקרנו הסרטים שיגיעו לקו הגמר ויחולקו‬ ‫תעודות גמר‪     .‬‬ ‫מחיר למשתתף‪₪ 750 :‬‬ ‫(ניתן לשלם ב ‪ 4‬תשלומים)‬ ‫הרשמה‪:‬‬ ‫משלוח צ’קים לאגודה הישראלית לתקשורת‬ ‫‪ 30054‬מיקוד ‪91300‬‬ ‫קהילתית‪ ,‬ת‪.‬ד‪.‬‬ ‫ירושלים‪.‬‬

‫יתקיימו קורסי עריכה בתוכנות‬ ‫פינוקל סטודיו ופרמיאייר‬ ‫למתחילים בעלי ידע בצילום והתנסות‬ ‫ולמתקדמים‪.‬‬ ‫פרטים באתר האגודה‪:‬‬

‫‪http: / / w w w . c o mt v .c o . il‬‬


עיתון קהילה TV 2011