Issuu on Google+


‫‪41‬‬

‫נונו )‪(Nonno‬‬ ‫בהלוויה הנכד הבכור‪ ,‬איתן‪ ,‬כבר חייל‪ ,‬אמר באיטלקית שוטפת‪:‬‬ ‫נונו‪ .‬תמיד צנוע‪ ,‬אלגנטי‪ ,‬מעונב כבר בשבע בבוקר‪ ,‬עושה תמיד את הדבר הנכון‬ ‫כמו אציל אמיתי‪.‬‬ ‫נלחמת במחלה כבר כמעט עשרים שנה‪ ,‬וניצחת תמיד‪ ,‬כמו כשנלחמת בסיף או‬ ‫שיחקת בטניס‪.‬‬ ‫כל פעם שהמחלה תפסה אותך בהפתעה הבטת בפניה ולא פחדת‪ .‬אולי הפעם‬ ‫כדי להיות הוגן‪ ,‬תמיד הוגן‪ ,‬נתת לה לנצח‪.‬‬ ‫נונו‪ ,‬נונו שלנו לתמיד‪.‬‬ ‫איתך אנחנו משחקים בטניס‪ ,‬בפנאנו או בסן מרטינו‪.‬‬ ‫איתך אנחנו צופים במשחקי כדורגל‪ ,‬מדברים על "יובה" גם אם בלב אתה מעדיף‬ ‫את "מודנה"‪.‬‬ ‫איתך מספרים בדיחות‪.‬‬ ‫איתך משכנעים את נונה להכין פסטליטוס וכבד אווז‪.‬‬ ‫איתך מדברים על המשפחה ועל זמנים שהיו‪.‬‬ ‫במילים מעטות אך מתאימות‪.‬‬ ‫גם אנחנו‪ ,‬מכיוון שעכשיו חול המועד‪ ,‬צריכים להביע במילים מעטות כמה אנחנו‬ ‫אוהבים אותך‪.‬‬ ‫ברוך דיין האמת‪.‬‬


‫‪40‬‬

‫"דירת ארעי"‪ ,‬כלומר דיור זמני‪ .‬נבנו קורות במיוחד‪ ,‬סכך‪ ,‬ואחרי כל שלב בנייה‬ ‫הוא ביקש ממני לפקח על העבודה כדי שזו תהיה סוכה כשרה‪ .‬אני עוד זוכר את‬ ‫שמחתו‪ ,‬ואת שמחתה של סנדרה‪ ,‬כאשר סוף סוף הגיע זמן חנוכת הסוכה‬ ‫החדשה‪ ,‬שיכלה עכשיו להכיל בנוחות את כל האורחים‪ ,‬וביניהם גם את‬ ‫נכדיו האהובים‪ ,‬עמם בילינו חג סוכות נהדר )למרות שהקרב נגד היתושים‬ ‫בגינת רחוב אנדראולי בחגים נמשך עד לימינו(‪.‬‬ ‫אני חושב שניתן לראות באפיזודה זו לא רק את המקרה הפרטי‪ ,‬אלא גם‬ ‫את רצונו של קיקו להפיח בחייו‪ ,‬במשפחתו ובקהילתו את אותן אווירה‬ ‫וחיוניות של "סקולה" יהודית של ממש‪ ,‬כמו ה"סקולות" העתיקות של‬ ‫איטליה היהודית‪.‬‬ ‫יהיה זכרו ברוך!‬

‫הקדיש‬

‫‪4‬‬

‫אבא אמר קדיש על המון אנשים‪ :‬על הוריו‪ ,‬על אחד מבניו ועל דודים וקרובי משפחה‬ ‫רבים להם לא היה מי שיוכל לומר עליהם קדיש‪ .‬הטקסט של הקדיש אינו רקוויאם‪,‬‬ ‫ואינו מתייחס לעולם הבא‪ ,‬אלא הוא שבח לאל ואיחול ששמו יהולל בעולם הזה‪ .‬ישנם‬ ‫אינספור פירושים למדוע דווקא תפילה זו מיוחסת לאבל‪ ,‬לבנו של המת‪ ,‬ולכן אני מרגיש‬ ‫בנוח לבחור בהסבר המועדף עלי‪ ,‬וסביר להניח שגם על אבי‪ .‬איני פונה להסבר מיסטי‬ ‫בשונה מרבנים רבים‪ ,‬אלא אני בוחר בהסבר חברתי‪ .‬על הקדיש להיאמר מול הקהילה‪,‬‬ ‫לעולם לא לבד‪ .‬הפירוש האהוב עלי הוא זה של חכם איטלקי‪ ,‬לא מוכר‪ ,‬בשם עובדיה‪,‬‬ ‫אליו מתייחס ליאון ויזלטיר בספרו היפהפה קדיש‪ .‬לדידו של עובדיה הקדיש הוא עדות‪,‬‬ ‫לא תפילה‪ .‬אני פה כדי להעיד מול הקהילה שאבי מילא את חובתו לעמו‪ ,‬בכך שהנחיל‬ ‫בי את אחריותי כיהודי‪ ,‬והוסיף דור נוסף לעם היהודי‪ .‬המצווה דורשת ממני לא להסתגר‬ ‫בכאב בבדידות‪ ,‬אלא לעמוד בפומבי ולהכריז על שבחי האל‪ .‬גם בבדידותי היתומה‬ ‫והעמוקה אני שייך לקהילה‪ ,‬ומכבד את אבי בכך שאני מראה שהוא הותיר משהו‬ ‫בעולם‪ ,‬המשכיות אוהבת שלו‪.‬‬ ‫‪ 4‬קדיש היא תפילה הנאמרת על ידי בניו של המת באחד‪-‬עשר חודשי האבל בנוכחות עשרה אנשים יהודים‪ .‬אם אין בן היכול‬ ‫לומר קדיש‪ ,‬קרוב משפחה אחר אומר אותו‪ .‬הקדיש נוכח ונאמר בכל אחת משלושת התפילות היומיות‪.‬‬


‫‪39‬‬

‫מילות הרב בנימין גולדשטיין לזכר דוקטור פנחס‬ ‫פליצ'ה בן מזל טוב קרמה ז"ל‪:‬‬ ‫מאיפה נולד ההבדל בין שתי המילים האיטלקיות המתארות בית כנסת‪ ,‬המילה‬ ‫"‪ "tempio‬והמילה "‪ ?"scola‬בין החצי השני של המאה ה‪ 19-‬והשנים‬ ‫הראשונות של המאה ה‪ 20-‬בכל אירופה נבנו בניינים יפהפיים עבור בתי כנסת‬ ‫חדשים‪ .‬המעבר לסגנון האדריכלי החדש המדובר עבור בית כנסת חפף לתקופת‬ ‫האמנציפציה של היהודים במדינות אירופה השונות‪ .‬מנתינים נסבלים במקרה‬ ‫הטוב ומגורשים במקרה הרע‪ ,‬היהודים נהיו לאזרחים בעלי זכויות שוות לאחרים‪,‬‬ ‫ויכלו להחשף לחוויית חיים אחרת‪ .‬כדי להוכיח לאחרים‪ ,‬ואולי בעיקר לעצמם‪,‬‬ ‫את הישג חשוב זה ואת מעמדם החדש‪ ,‬הם בנו מבנים מרהיבים כבתי כנסת‪,‬‬ ‫שהתווספו או החליפו את בתי הכנסת שליוו את היהודים לזמן כה ארוך בגלות‪,‬‬ ‫ה"סקולות"‪ .‬אלו היו מקומות מפגש‪ ,‬תפילה ולמידה שהיה קשה לזהות מבחוץ‪,‬‬ ‫ובמקרים מסוימים אף בלתי אפשרי‪ ,‬אך שהכילו חיים יהודיים עשירים ותוססים‪.‬‬ ‫הבעיה שנולדה עם בניית המבנים החדשים היתה שמה שהורווח במונחים של‬ ‫כבוד והדר חיצוניים‪ ,‬אבד במונחים של חיוניות פנימית‪ ,‬שכן בניינים אלו היו‬ ‫חסרים את החום והחיוניות שאפיינו את ה"סקולות"‪ .‬זהו אולי אחד האתגרים‬ ‫אשר אפיינו ומאפיינים את בתי כנסת אלו‪ :‬להצליח להפיח במסגרת החדשה‬ ‫את אותם הצלילים ואותה האווירה שאפיינו את ה"סקולות" היהודיות‪ .‬בהקשרו‬ ‫של פנחס ז"ל )עבורנו‪ ,‬היהודים של קהילת מודנה‪ ,‬קיקו( אני מיד נזכר כמה‬ ‫הוא שמח כאשר בית הכנסת שלנו היה מתמלא חיים‪ ,‬ריצות של ילדים‪ ,‬מילים‬ ‫ותפילות של מבוגרים וכל מה שמאפיין מקום יהודי פתוח ומלא חיים‪.‬‬ ‫ברצוני להזכיר עובדה שמוכיחה את רצון זה שלו‪ :‬הסוכה בשנים האחרונות‬ ‫ברחוב אנדראולי‪ ,‬בביתו‪ .‬בשנים האחרונות הוא הציע את חצר ביתו כמקום‬ ‫לבניית סוכה‪ ,‬כדי להקל על כמה משפחות להם היה צורך יומיומי בסוכה במהלך‬ ‫החג‪ .‬בשנה הראשונה הסוכה שנבנתה היתה למען האמת מבנה רעוע ביותר‪ ,‬אך‬ ‫היא הצליחה לשרוד את ימי החג‪ .‬אבל בשנה שאחרי כן‪ ,‬לאור הנסיון עם הסוכה‬ ‫מהשנה הקודמת‪ ,‬הוא התחיל לתכנן הרבה לפני החג סוכה שיכלה באמת להיות‬


‫‪38‬‬

‫דוגמה‪ ,‬של רב פיירפאולו פנחס פונטורלו‪:‬‬ ‫בירושלים מת אדון‪ .‬יהודי בעל זהות מודעת‪ ,‬אך לעולם לא זועקת‪,‬‬ ‫ובעל מצוות מבוססות‪ ,‬אך שלעולם לא נעשה בהם שימוש כנשק או‬ ‫כאבנים כדי לפגוע באחרים‪ .‬בירושלים מת יהודי איטלקי שבא מעולם‬ ‫ומחינוך יהודי של דור המוצא את משמעותו המלאה במילים מתהילים‬ ‫ישׁ‪-‬בּ ַﬠ ר‪ ,‬ל ֹא יֵ ָד ע; וּכְ ִס יל‪ ,‬ל ֹא‪-‬יָ ִב ין ֶא ת‪ -‬זֹאת"‪ ,‬כאשר הבערות‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫צב ז‪ִ " :‬א‬ ‫הקלילות‪ ,‬ההבל‪ ,‬מעולם לא היו נפרדים ורחוקים יותר מהאדון שאבד‬ ‫לנו ומהמורשת שהוא מותיר לנו‪ .‬מורשת הבנויה מאציליות יהודית ולא‬ ‫יהודית ממנה הדור שלנו יכול ללמוד הרבה‪ ,‬דור כה מוכן לצעקה‪ ,‬כה‬ ‫מכוון להתנגדות הגסה‪ ,‬לשימוש בזהותו כנשק ולשימוש באצבעותיו‬ ‫המקלידות כברובים‪.‬‬ ‫בירושלים מת אדון שזכרו יהיה לנו לא רק לברכה‪ ,‬אלא הוא יצטרך להיות גם‬ ‫לדוגמה‪ ,‬לעולם היהודי איטלקי‪ ,‬שלו יש עוד הרבה מה ללמוד מעצמו‪ ,‬מאבותיו‬ ‫ומהחינוך בבתים שלו‪ .‬היה שלום פנחס בן מזל טוב קרמה ז"ל‪.‬‬

‫מורשת‪ ,‬רב מיכאל אסקולי‪:‬‬ ‫פליצ'ה קרמה ז"ל היה גם חבר בקהילה איטלקית מקסימה‪ ,‬הקהילה היהודית של‬ ‫מודנה‪ .‬היה לי הכבוד להיות רב באותה קהילה לפני שנים רבות‪ ,‬ובאותה תקופה‬ ‫פליצ'ה קרמה לא עמד בראשה‪ :‬זו היתה )ויש לי סיבות להאמין שהיא גם היום(‬ ‫קהילה מדהימה‪ ,‬בה מספר הנפשות המצומצם לא מנע כלל חיים יהודיים מלאים‬ ‫ושייכות ציונית שראתה רבים מבניה מגיעים לישראל כבר לפני שנים רבות‪ .‬השבתות‬ ‫וימי ראשון שבילינו במודנה‪ ,‬הכוונה בתפילות )‪ 70‬חברי קהילה עשו מניין שלוש‬ ‫פעמים ביום בשבת( במסגרת הקסומה של בית הכנסת הגדול והקטן‪ ,‬התשוקה של‬ ‫הלמידה עם הנערים והילדים‪ ,‬האווירה החמה והשלווה של הארוחות בבית קרמה‬ ‫ושל משפחות מקסימום אחרות‪ ,‬הם עבורי זיכרונות שלעולם לא אשכח‪ .‬פליצ'ה‬ ‫קרמה‪ ,‬אתה מותיר לנו מורשת כפולה‪ :‬באיטליה ובישראל‪.‬‬


‫‪37‬‬

‫לפנחס ז"ל היתה תחושה שהוא מתקרב לקו הסיום‪ .‬לפני כמה שבועות פגשתי‬ ‫אותו בחתונה‪ ,‬הוא אמר לי שקשה לו עם העברית‪ .‬עניתי לו שזו לא בעיה‪,‬‬ ‫שמספיק ללמוד מילה ביום‪ .‬הוא חייך ואמר‪ :‬זו בדיחה גרועה‪ ,‬לא נותר לי עוד‬ ‫הרבה זמן‪.‬‬

‫היתה לו הזכות לדעת שהוא קרוב לסופו‪ ,‬דבר השמור‬ ‫רק לצדיקים‪.‬‬ ‫במדרש כתוב שישנם שלושה יסודות המרכיבים את חייו של האדם‪ :‬קניינו‬ ‫החומרי‪ ,‬קרובי משפחתו וחבריו‪ ,‬וזכויותיו‪ .‬זה מזכיר את הסיפור על האדם‬ ‫לו היו שלושה חברים‪ .‬הוא הואשם על ידי המלך‪ ,‬וההאשמה סיכנה אותו‬ ‫באופן ממשי‪ .‬הוא ביקש עזרה מחבריו‪ .‬הראשון ענה שהוא לא עוסק בדברים‬ ‫כאלו‪ .‬השני ליווה אותו לבית הדין ונטש אותו שם‪ .‬השלישי לא רק ליווה‬ ‫אותו‪ ,‬אלא צעד לפניו כדי שיוכל להגן עליו מול השופט‪ .‬אותו הדבר קורה‬ ‫כאשר אדם נפטר‪ :‬קניינו נותר היכן שהוא‪ ,‬הוא לא מלווה אותו אפילו לבית‬ ‫הקברות‪ .‬קרובי המשפחה והחברים מלווים אותו עד לקבר‪ .‬זכויותיו ניצבות‬ ‫לפניו בבית הדין של מעלה ומגנות עליו‪ ,‬כפי שנאמר בפסוק‪" :‬וְ ָהלַ ְך לְ ָפנֶ יָך‬ ‫צִ ְד ֶקָך" )נח ח(‪ ,‬במובן שזכויותיו יעמדו לפניו בבית הדין של מעלה כדי להגן‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫אין לשפוט אדם לפי רמתם של אחרים‪ ,‬אלא לפי הנקודה ממנה התחיל‪.‬‬ ‫פנחס בטח לא גדל במשפחה חרדית‪ ,‬ולמרות זאת הוא היה קרוב מאד‬ ‫למסורת ולדת‪ .‬לזכותם של פנחס ומשפחתו הם תמכו בקהילת מודנה‬ ‫במשך עשרות שנים‪ ,‬ודאגו לצרכיה החומריים והרוחניים‪ .‬שזכויותיו יילוו‬ ‫אותו בפסק הדין של מעלה‪.‬‬


‫‪36‬‬

‫נונו מקס ורב לטס בפיאצה מציני‪ ,‬מודנה‬

‫זכר צדיק לברכה‬ ‫אני מציין כאן דברי זכרון של ארבעה רבנים שהיו קרובים לאבא בתקופות‬ ‫שונות של חייו‪ :‬רב גולדשטיין‪ ,‬רב פונטורלו‪ ,‬רב אסקולי ורב יואל לטס‪ ,‬נכדו של‬ ‫הרב רפאלו לטס ז"ל שהיה רב של שלושת הדורות האחרונים של משפחת קרמה‬ ‫ממודנה‪.‬‬

‫רב יואל לטס‪ ,‬הספד‪:‬‬ ‫במסכת פסחים )נד ב( כתוב‪" :‬שבעה דברים מכוסים מבני אדם‪ ,‬אלו הן‪:‬‬ ‫יום המיתה‪ ,‬ויום הנחמה‪ ,‬ועומק הדין ‪ ,‬ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו‪,‬‬ ‫]‪ [...‬ומלכות בית דוד מתי תחזור‪ ,‬ומלכות חייבת מתי תכלה"‪ .‬בתהלים הוא‬ ‫ה‪-‬היא; )לט ה(‪ ".‬במסכת שבת‬ ‫י‪--‬וּמ ַדּת יָ ַמי ַמ ִ‬ ‫ִ‬ ‫"הוֹד ֵיﬠנִ י יְ הוָ ה‪ִ ,‬קצִּ‬ ‫מבקש מהשם‪ִ :‬‬ ‫)ל א( כתוב שהשם ענה לו שהאדם אינו יכול לדעת את תאריך מותו‪ ,‬אך הוא‬ ‫גילה למלך דוד שהוא ימות בשבת‪.‬‬


‫‪35‬‬

‫ומאבדים את ההורים בפתאומיות; כשזה מתרחש נדמה לנו שאין זה אפשרי‪ ,‬ורק‬ ‫אז מתגלה לנו כמה אושר הם הביאו לחיינו‪ .‬האובדן קשה ברגע שהוא קורה‪ ,‬אך‬ ‫החיים המתחדשים בילדינו מעסיקים אותנו‪ ,‬וכאשר המוות תואם את חוקי הטבע‬ ‫השלווה משתלטת עלינו שוב במהירות מספקת‪ .‬מתיקות הזיכרון ממלאת אותנו‬ ‫במהרה ומאפשרת לנו לזכור אותם‪ ,‬לחשוב עליהם ללא כאב בלתי נסבל; כפי שאני‬ ‫נזכר‪ ,‬פעמים רבות‪ ,‬באהבה שבה אבי הקיף אותי‪ ".‬כמה חכמה‪ .‬נכון שלא ניתן‬ ‫להתכונן למותו של אב‪ ,‬אפילו לזה של אב שחלה פעמים כה רבות‪ .‬ונכון שאבא‬ ‫מעולם לא התאושש ממותו של אחי ג'וליו )‪ .(Giulio‬הוא ביכה אותו באופן פעיל‬ ‫ועמוק כל יום מחייו ואני מתחרט על כך שמעולם לא היה לי האומץ לדבר איתו על‬ ‫ג'וליו‪ .‬הדמעות שלו על אובדן ג'וליו היו דמעות שלא ניתן לנגב‪ ,‬כפי שכותב סבא‬ ‫אנצו‪ .‬אפילו בנובמבר ‪ 2015‬אבא ניסה למנוע את מה שהתגלה כמסיבה מקסימה‬ ‫לכבוד חמישים שנות הנישואין‪ ,‬והסביר לי שהוא לא יכול להיות במרכז מסיבה כי‬ ‫הוא באבל על ג'וליו‪ .‬אני לא יודע מה יש בעולם הבא‪ ,‬אבל המחשבה על חיבוק בין‬ ‫אבא וג'וליו עוברת רבות בראשי וגורמת לי להרגיש טוב‪.‬‬

‫עליזה‬ ‫בדצמבר ‪ ,2016‬שלושים שנה אחרי מותו של ג'וליו‪ ,‬כשאיבדנו את עליזה כהן‪,‬‬ ‫גם היא בת שמונה‪-‬עשרה‪ ,‬משפחתי נפלה שוב לתוך האבל‪ .‬המסורת היהודית‬ ‫מקדישה אבל של שנים‪-‬עשר חודשים למות ההורים וחודש בלבד עבור מותו של‬ ‫בן‪ .‬זה נראה חסר הגיון‪ ,‬אם מתייחסים לכאב שאין לנחמו של הורה שכול‪ .‬אך אולי‬ ‫חוסר ההתאמה עצמו רומז על פתרון‪ :‬אם שנת אבל היא המידה המתאימה לפי‬ ‫הרבנים כדי לבכות את אובדן האב‪ ,‬האם יספיקו עשר שנים לאובדן של בן? אז למה‬ ‫להכתיב מנהגי אבל לאלו שיש להם את הקריעה‪ 3‬בלב?‬ ‫בעודה מתרחקת מהקבר דודה שלי פרנקה כהן‪ ,‬קרועה‪ ,‬שאלה "סיימנו?"‬ ‫והתכוונה להלוויה‪ .‬אמא שלי ענתה באופן אינסטינקטיבי "רק התחלנו‪ ,‬אחות"‪,‬‬ ‫מודעת לתהליך האבל הארוך שמחכה לנו‪ ,‬שוב‪.‬‬ ‫‪3‬‬

‫במהלך ההלוויה מתרחשת הקריעה‪ ,‬טקס בו בגדו של היתום או של קרובי המת נגזר‪.‬‬


‫‪34‬‬

‫ברור לי – הוא אמר – כמה היא חמורה ואילו השלכות יכולות להיות לה על‬ ‫החיים שלי‪ ,‬אבל אני מעדיף לא לדעת‪ ,‬אני לא רואה מה אני יכול להרוויח‬ ‫מלדעת בדיוק מה המצב‪ ,‬ומלהיות לגמרי מעודכן לגבי כמה שנים נותרו לי‬ ‫לחיות במקרה הכי טוב ומאושר‪.‬‬ ‫מנו הסביר לי מאוחר יותר‪ :‬גם אם ההשתלה העצמית תצליח ולמחלה לא יהיו‬ ‫תסמינים לתקופה מסוימת‪ ,‬זו לא תהיה החלמה של ממש; יכולה להיות רמיסיה‬ ‫ארוכה‪ ,‬אבל סביר להניח שבשלב מסוים המחלה תחזור‪ .‬קשה להאמין שהוא‬ ‫יחיה יותר מחמש שנים‪ .‬אבל הרפואה מתקדמת‪ ,‬ואולי בחמש השנים האלו‬ ‫ימצאו את הטיפול ה'מושלם'‪.‬‬ ‫ואכן כך היה באופן חלקי‪ .‬התקדמות הרפואה אפשרה לקיקו לחיות עשרים שנה‬ ‫עם מחלה איתה ניתן היה לחיות כמה שנים בודדות‪.‬‬ ‫הוא לא הגיע ל‪ ,120-‬אבל הוא הספיק להיכנס לארץ המובטחת‪ .‬אז בואו נאחל‬ ‫לעצמנו שעבור בניו ועבור בני בניו – אחרי מלחמות אכזריות רבות – זו תהיה‬ ‫באמת הארץ המובטחת‪ .‬נאחל לעצמנו שעץ התאנה והגפן יפרסו על כולנו את‬ ‫צילם‪ ,‬שירעננו אותנו ויתנו לנו מעט שלווה‪ ,‬גם בימים החמים ביותר של הקיץ‪.‬‬

‫דמעות שלא ניתן לנגב‬ ‫בימים האחרונים של חייו במחלקת טיפול נמרץ בבית חולים שערי צדק‬ ‫בירושלים‪ ,‬כשלא היה ברור אם הוא בהכרה או לא‪ ,‬הרופאים המליצו לנו לדבר‬ ‫איתו‪ .‬לא קל לדבר עם מי שלא עונה ואולי אף לא שומע‪ ,‬לכן קראתי לו קטעים‬ ‫מהספר האוטוביוגרפי של סבו‪ ,‬אנצו לוי‪ ,‬ספר שאבא קרא מאה או אלף פעמים‪.‬‬ ‫מאד התרשמתי מקטע אחד‪ ,‬היה נראה שהוא נכתב במיוחד כדי להכין ולנחם אותי‪.‬‬ ‫סבא אנצו מצטט את אביו‪ ,‬אלברטו לוי‪ ,‬שמדבר על אובדן ההורים‪" :‬טבעי שזה‬ ‫יקרה‪ ,‬וצריך שכך יהיה‪ ,‬כדי שלא יתקיים מה שלא צריך להיות‪ ,‬כלומר שההורים‬ ‫יאבדו את הבנים ויבכו אותם בדמעות שלא ניתן לנגב‪ .‬על מי שהוריו בחיים להתכונן‬ ‫לאובדנם‪ ,‬ולהעריך בינתיים את האושר על היותם חיים; אבל זה לא קורה אף פעם‬


‫‪33‬‬

‫עליו לעבור טיפולים ניסיוניים פולשניים ביותר‪ ,‬שכללו השתלה עצמית של מח‬ ‫עצם‪ .‬כדי למנוע דחייה של התאים המושתלים היו צריכים לתת לו תרופות מאד‬ ‫חזקות‪ ,‬שדכאו את המערכת החיסונית שלו וכך חשפו אותו לסכנה של זיהומים‪.‬‬ ‫המומחה שייבא לאיטליה את הטיפול הזה היה רופא מ"ריצולי" בבולוניה‪ ,‬אבל‬ ‫היו לו תלמידים במודנה‪ ,‬אז לא היה צורך שקיקו יאושפז בבולוניה‪.‬‬ ‫ערב אחד במודנה קיקו לקח אותי לסטודיו שלו כדי לדבר איתי על המחלה שלו‪.‬‬ ‫הוא הסביר לי על הטיפול שהיה עליו לעבור‪ ,‬הוא סיפר לי על הפגישה שהיתה‬ ‫לו עם מומחה המיאלומה מבולוניה ועל התשובות המהוססות מעט של הרופא‬ ‫לחולה‪ .‬אך ההססנות היתה קודם כל זו של קיקו ביחס למחלה שלו‪ .‬לא לגמרי‬


‫‪32‬‬

‫היחס למחלה‬ ‫אבא נפטר ממיאלומה נפוצה‪,‬‬ ‫מחלה שייסרה אותו פעמים רבות‬ ‫לאורך כמעט עשרים שנה‪ .‬לפי המחקר‬ ‫ניתן לשרוד עם המחלה הזו בין שנתיים‬ ‫לחמש שנים‪ .‬כיומיים לפני האשפוז‬ ‫האחרון אבא הביא את הילדות‬ ‫)אריאלה ומילה( לבלט‪ ,‬מה שמעיד על‬ ‫בריאות מסוימת עד ימיו האחרונים‪.‬‬ ‫אנצו נפי )‪ (Enzo Neppi‬זוכר‪:‬‬ ‫יום אחד קיקו ליווה אותי לבית‬ ‫החולים "אסטנסה"‪ ,‬הינו צריכים‬ ‫לפגוש את הפנימאי שטיפל באבא‬ ‫שלי כדי להבין טוב יותר כמה‬ ‫הלקות במערכת החיסון ממנה סבל היתה חמורה‪ .‬זה היה סוג של סרטן‬ ‫שהחמיר בתקופה האחרונה אחרי רמיסיה ארוכה‪ .‬ישבנו על ספסל‪ ,‬היה חשוך‬ ‫למדי‪ ,‬והסתמנה המתנה ארוכה מאד‪ .‬באיזשהו שלב קיקו אמר לי שעלה מבדיקה‬ ‫שגרתית שגם הוא סובל מבעיה בדם‪ ,‬שאולי לא תגרום לתסמינים לעולם‪ ,‬אך‬ ‫ייתכן גם שתתפתח בשלב מאוחר יותר למיאלומה‪ ,‬מחלה דומה לזו של אבי‪,‬‬ ‫שעלולה להיות סופנית‪ .‬לא ידעתי כמה האיום הזה רציני‪ ,‬והכרתי את האופי‬ ‫הנרגן של קיקו‪ ,‬אותו מעולם לא שמעתי אומר "איזה יום יפה! איך אני מרגיש‬ ‫טוב היום‪ ,‬אני יודע שהגרוע מכל מאחורי‪ ,‬המלחמה נגמרה‪ ,‬יש לי אישה וילדים‪,‬‬ ‫אני אוהב את החיים ואני‪ ...‬מאושר"‪ .‬אבל הבנתי שהפעם הוא היה רציני‪ ,‬הפחד‬ ‫שלו היה מוצדק‪ .‬אם היפוכנדרי כמו אבא שלי בסוף חלה באמת‪ ,‬זה יכל לקרות‬ ‫גם לו‪.‬‬ ‫נזכרתי בזה כאשר גיליתי‪ ,‬כמה שנים לאחר מכן‪ ,‬שאובחן אצלו מיאלומה‪ ,‬ושהיה‬


‫‪31‬‬

‫התורה הוא שכמו העץ‪ ,‬גם האדם לא יכול להתרחק משורשיו‪.‬‬ ‫במובן הזה אנו כמו עץ השדה‪.‬‬ ‫הורי הנחילו לי את שני הערכים או דרכי החיים שבסוף הדריכו אותי תמיד‪,‬‬ ‫היהדות והציונות‪ ,‬שתמיד היו לדבר אחד בקהילה שלי במודנה‪.‬‬ ‫עלי להודות להם על החופש‪ :‬מעולם לא נכפה עלי דבר‪ .‬או שאולי מעולם לא‬ ‫עשיתי שום דבר בעייתי‪ .‬או שאולי מעולם לא הקשבתי כשאמרו לי שאני טועה‪.‬‬ ‫כך או כך‪ ,‬מעולם לא היה מישהו שאמר לי לא באופן סופי‪ .‬ההורים שלי תמיד‬ ‫הראו לי )בלי נאומים מוגזמים( שהחופש הזה תחום רק על ידי הכבוד כלפי‬ ‫הזולת וכלפי החברה‪ ,‬על ידי תחושת מחויבות‪.‬‬ ‫הדבר החשוב ביותר שעליו אני צריך להודות הוא על שקיבלתי את ערך המשפחה‬ ‫עצמו‪ .‬אך גם הערך הזה מעולם לא נכפה עלי‪ .‬זו משפחתיות הבנויה יותר על‬ ‫ארוחות ערב מאשר על מחשבות עמוקות‪ .‬על צחוק גדול‪ ,‬על "יובנטיניות"‪ ,‬על‬ ‫פסטליטוס אחרי התבוסה המי יודע כמה של "מודנה" בגשם‪ ,‬על הבריזה של סן‬ ‫מרטינו‪ ,‬על "דברים שלנו"‪.‬‬


‫‪30‬‬

‫המסיבה לכבוד חמישים שנות הנישואין‬ ‫כשהבנתי שהתוכנית של אמא לארגן מסיבה לכבוד חמישים שנות הנישואין‬ ‫תצא לפועל‪ ,‬בכלל לא התלהבתי מהרעיון‪ .‬אנחנו משפחת קרמה לא חוגגים גדולים‬ ‫ולא נואמים‪ .‬אבל כשהכנתי את התרומה היחידה שלי למסיבה‪ ,‬נאום קצר‪ ,‬נאלצתי‬ ‫לתרגל דבר מה שממנו קיבלתי הרבה‪ ,‬וזה היה להתבונן בהוריי ולהודות להם בציבור‬ ‫על מה שהם נתנו לי‪ .‬זה סיכום של מה שאמרתי‪:‬‬ ‫כשנער גדל‪ ,‬הוא חושב שהוא מאד שונה מהוריו‪ ,‬אך בחווייתי בעיקר כאשר‬ ‫מתחתנים ונהיים הורים‪ ,‬מבינים‪.‬‬ ‫ש"ה ָא ָדם ֵﬠץ ַה ָשּׂ ֶדה" )דברים כ יט(‪.‬‬ ‫בתנ"ך כתוב ָ‬ ‫אם בתורה ישנה השוואה כה מוזרה‪ ,‬אני לא חושב שעלינו לחפש את הדמיון‬ ‫המעורפל בין אדם לעץ‪ ,‬אלא אני מאמין שהכוונה בתורה היא שישנו הבדל בין‬ ‫האדם לעץ שלמעשה הוא רק נדמה לנו‪ .‬ההבדל הכי בולט בין אדם לצמח הוא‬ ‫שאדם זז‪ ,‬בעוד שהצמח עומד במקום‪ ,‬יש לו שורשים‪ .‬אז כנראה המסר של‬


‫‪29‬‬

‫מהעבודה שלנו‪ .‬ובמשך שלושה או ארבעה ימים הינו אוכלים פסטה בתנור‪ ,‬יותר‬ ‫ויותר טעימה בכל יום‪ ,‬אבל היא לא היתה נגמרת לעולם‪....‬‬ ‫והחיפוש של הבית בים‪ ,‬עם סנדרה שרצתה את הים האדריאטי‪ ,‬ואני התעקשתי‬ ‫על הים הטירני‪ .‬כל אחד מאיתנו חלם על המקומות בהם הינו בתור ילדים‪.‬‬ ‫התחלנו מהים האדריאטי‪ ,‬צ'זנטיקו‪ ,‬מילאנו מריטימה‪ ,‬צ'רביה‪ ,‬הכל היה יקר‬ ‫מדי‪ .‬ואז ניסינו בלידי‪ ,‬בתים מכוערים מדי ויותר מדי יתושים‪.‬‬ ‫אני המשכתי להתעקש על הים הטירני‪.‬‬ ‫סוף סוף משפחת במפוראד נשלחה לסיור מקדים בים הטירני‪ ,‬ואחרי כמה‬ ‫נסיונות כושלים הגענו כמעט בטעות למונליה ולגמרי במקרה מצאנו בית יפהפה‪.‬‬ ‫משפחת קרמה התחילה מיד לחפש גם היא בית במונליה ומעט מאוחר יותר הם‬ ‫מצאו וקנו בית מקסים!‬ ‫אבל בשביל קיקו‪ ,‬שלא כל כך אהב את הים‪ ,‬החלום היה למצוא בית בפנאנו‪.‬‬ ‫כשהילדים היו קטנים‪ ,‬קיקו וסנדרה בילו לרוב את חופשותיהם על הרי האפנינים‬ ‫באיזור מודנה‪ ,‬והזכרונות מאותם זמנים מאושרים היו מאד עוצמתיים‪.‬‬ ‫אנחנו מעולם לא ביקרנו שם לפני כן‪ ,‬אפילו בחטף‪ .‬אבל אם זה התאים למשפחת‬ ‫קרמה‪ ,‬זה התאים גם למשפחת במפוראד‪ .‬חיש קל משפחת קרמה רכשה דירה‬ ‫מקסימה וטרם מוכנה‪ ,‬מעט מחוץ לפנאנו‪ ,‬ואנחנו רכשנו דירה מקסימה וישנה‬ ‫בכיכר המרכזית של פנאנו‪.‬‬ ‫בזכות משפחת קרמה הכרנו גם אזורים שלא היו לנו מוכרים‪ ,‬ושלמדנו לאהוב‪.‬‬ ‫החיפושים של משפחותינו הגיעו לסופם‪ :‬יחד במודנה‪ ,‬מונליה ופנאנו‪.‬‬ ‫ככל שאני חושב יותר על השנים הרבות שבילינו יחד‪ ,‬ככה מצטברות בזיכרון‬ ‫הקשיש שלי אלפי אפיזודות שהיו יכולות למלא עשרות דפים‪ ...‬אבל החלטתי‬ ‫לשמור את כולן ליום בו אני וקיקו‪ ,‬תאומים שונים‪ ,‬אני לא יודע היכן ומתי‪ ,‬נפגש‬ ‫שוב לשיחת חולין טובה‪ ,‬כפי שהיה לאורך כל חיינו יחד‪.‬‬


‫‪28‬‬

‫ברקים‪/‬רעמים וסערה מחרידה‪.‬‬ ‫לצערנו‪ ,‬כפי שקורה רבות לחדשים בתחום‪ ,‬אף אחד לא חשב לחפור מסביב‬ ‫לאוהל תעלות ניקוז‪ ,‬אז המים נכנסו בקלות לאוהל!! אנחנו ראינו מחלונות‬ ‫הקרוון כיצד לפעמים מישהו יוצא בריצה בגשם עם עת חפירה‪ ,‬ומנסה לחפור‬ ‫תעלות קטנות כדי לנקז את המים‪ :‬זה היה נסיון אבוד‪ ,‬כי האדמה נהפכה לבוץ‪.‬‬ ‫הגשם המשיך כל היום‪ ,‬ורק בערב הסערה שכחה והשמיים התבהרו‪ .‬הכל נתלה‬ ‫להתייבש‪ ,‬כמו במחנה פליטים‪.‬‬ ‫ההתחלה היתה אסון‪ ,‬אבל כפיצוי כל שאר החופשה התאפיינה בשמש וטבילות‬ ‫בים‪.‬‬ ‫והטקס הקדוש של ה‪) Pasta al forno-‬בעברית‪ :‬פסטה בתנור( של סוף שנה‬ ‫בהרים‪ :‬ממינימום של שמונה תבניות ועד לשיא מקסימלי של שתים‪-‬עשרה‪.‬‬ ‫המתכון היה קל מאד‪ :‬בכל תבנית ½ קילו פסטה‪ ½ ,‬קילו בשמל‪ 250 ,‬גרם‬ ‫פרמזן‪ 250 ,‬גרם מוצרלה‪ ,‬מרגרינה בשפע‪ :‬קליל משהו!‬ ‫בשתיים בצהריים הינו מתחילים לבשל בסירים גדולים פסטה מסוג ‪Penne‬‬ ‫‪ ,rigate‬תמיד רק ‪ .Barilla‬קיקו היה מגיע בסביבות שלוש להכנת המצרכים‪.‬‬ ‫חלי גרדה פרמזן בכמויות‪ ,‬אני תיבלתי את הפסטה ולקיקו ניתן תפקיד חיוני‪:‬‬ ‫לחתוך לקוביות קטנות לפחות שני קילו מוצרלה‪ .‬וקיקו‪ ,‬בשיא הרצינות‪,‬‬ ‫פעמים רבות בסינר שסנדרה סיפקה לנו באדיבותה‪ ,‬חתך בדיוק של מהנדס‬ ‫את המוצרלה קודם כל לרצועות‪ ,‬ואז את הרצועות לקוביות‪ ,‬כולן זהות לגמרי‬ ‫בגודלן‪ .‬ואז התחילה הכנת התבניות‪ ,‬הכל לפי התחושה‪ :‬קודם כל הינו משמנים‬ ‫את התבניות במרגרינה‪ ,‬אחר כך שכבת פסטה‪ ,‬ואז הבשמל וקיקו שהשליך‬ ‫קוביות מוצרלה‪ .‬תמיד היה נדמה לו שהוא שם יותר מדי‪ ,‬ואני התעקשתי שיוסיף‬ ‫עוד‪ .‬ואז עוד שכבת פסטה‪ ,‬בשמל‪ ,‬פרמזן‪ ,‬קוביות מוצרלה‪ ,‬ולפעמים פירורי לחם‬ ‫כדי שיצא פריך‪.‬‬ ‫כמה שעות מאוחר יותר התבניות היו מוכנות‪ ,‬וכולנו הינו מותשים אבל מסופקים‬


‫‪27‬‬

‫ענק – גם אנחנו נהיינו עם הזמן לחברים‬ ‫טובים; חופשות החורף בפולגאריה‬ ‫ובסיוזי‪ ,‬קיקו שהתנסה בסקי למרחקים‪,‬‬ ‫וכשל לגמרי בגללי )שנים אחרי כן קיקו‬ ‫עוד האשים אותי על שחיבלתי בעתידו‬ ‫המזהיר כגולש סקי(‪ .‬זה מה שקרה‪:‬‬ ‫בזמן שקיקו התאמץ עד כאב כדי‬ ‫לעמוד זקוף על מגלשי הסקי הדקיקים‬ ‫ההם‪ ,‬אני הזמנתי אותו מהמרפסת של‬ ‫באפו )‪ (Baffo‬לבוא לשתות יין חם כדי‬ ‫להפשיר‪ .‬עוד לפני שהספקתי לסיים את‬ ‫המשפט קיקו הוריד את מגלשי הסקי‪,‬‬ ‫זנח את מקלות הסקי והצטרף אלי לבר‬ ‫בריצה‪ .‬מאותו רגע דרכם של קיקו ושל‬ ‫הסקי נפרדו לעד‪ ...‬בגללי ובגלל היין‬ ‫החם‪.‬‬ ‫וחופשות הקיץ‪ :‬יחד בקורסיקה‪ ,‬אנחנו‬ ‫בקרוון ומשפחת קרמה באוהל‪.‬‬ ‫אני זוכר שהגענו כמה ימים לפני כן למחנה מרנדלה‪ .‬אני נסעתי ברכב ה‪Alfa-‬‬ ‫של קיקו‪ ,‬וקיקו היה אמור לנסוע ברכב החדש שלי‪ Peugeot ,‬עם שבעה מקומות‬ ‫שעוד לא היה מוכן ביום בו הזמנו כרטיסים למעבורת‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אחרי כמה ימים קיקו והמשפחה שלו הגיעו על ה‪ Peugeot-‬החדשה‬ ‫והמקסימה שלי‪ .‬משפחת קרמה שהתה באוהל‪ ,‬אוהל מדהים וחדש לחמישה‬ ‫אנשים‪ ,‬עם מקום קטן בכניסה אפילו לנעליים ולמזוודות‪ .‬בזכות התנסותו של‬ ‫קיקו כנער )אני חושב שהיה איזה סוף שבוע בים( האוהל הורכב בצורה מושלמת‬ ‫ולפי ההוראות‪ ,‬והלילה הראשון היה די רגוע‪ .‬אבל בבוקר מוקדם התעוררנו בגלל‬


‫‪26‬‬

‫טניס‪ .‬האיש הקטן ההוא היה הופך לאריה‪ ,‬והוא היה יורה עלי כדורים בחבטות‬ ‫אנכיות‪ ,‬שהיה בלתי אפשרי לתפוס‪ .‬והוא רץ כמו מטורף‪ .‬הכבוד שלי כלפי קיקו‬ ‫התעצם לאין שיעור‪ .‬וכששיחקנו בזוגות זכינו לכמה סיפוקים‪ .‬מאז‪ ,‬גם בזכות‬ ‫ההרמוניה שנוצרה בין הרעיות שלנו והעובדה שהילדים שמחו לבלות זמן יחד‪,‬‬ ‫חיי המשפחות שלנו הלכו והצטלבו‪ ,‬עד כדי כך שהאושר והכאב של האחת‬ ‫השתקפו בשניה‪ ,‬והינו צוחקים ובוכים יחד כי האירוע החיובי או השלילי נחווה‬ ‫כאילו הוא קרה לכל אחד מאיתנו‪.‬‬ ‫אנסה לעבור רק על הדברים היפים שעשינו יחד‪ ,‬כפי שאני נזכר בהם באופן‬ ‫מפוזר – בר ובת‪-‬המצווה של הילדים שלנו; החתונה היהודית שלנו )קיקו היה‬ ‫העד שלי(; פסח בבית קרמה עם אקרט הגדול בראש השולחן ואני לידו‪ ,‬כבוד‬

‫אהבה משפחתית לטניס‪ :‬נונה אלברטה עם נונו אנצו ברקע‪ ,‬סן מרטינו‬


‫‪25‬‬

‫אבא עם נינו במפוראד‬

‫ממנו‪ :‬נעשה את המאמץ‪ ,‬שיחה קצרה‪ ,‬נקווה לארוחת ארבע טעימה ויאללה‪,‬‬ ‫הביתה‪.‬‬ ‫ודווקא בסוף היום‪ ,‬בזמן שהילדים התחילו לשחק יחד‪ ,‬תוך כדי שיחת חולין גילינו‬ ‫שהיה דבר או שניים שקישר בינינו‪ :‬שנינו למדנו בתיכון קלאסי‪ 2‬ושנינו שיחקנו‬ ‫בטניס – ומאז הכל בא בקלות‪ .‬התחלנו לשחק בטניס‪ .‬הינו נפגשים במועדון‬ ‫‪ 2Z‬בשבע בבוקר‪ ,‬פעמיים שלוש בשבוע‪ ,‬לפני העבודה‪ ,‬לשעה אינטנסיבית של‬ ‫‪ 2‬באיטליה ישנה חלוקה לסוגי תיכון שונים‪ .‬בתיכון קלאסי ניתן דגש על מדעי הרוח‪ ,‬ובפרט יוונית עתיקה‪ ,‬לטינית‪ ,‬פילוסופיה‪,‬‬ ‫היסטוריה וספרות‪.‬‬


‫‪24‬‬

‫כשעולים בי אלפי הזיכרונות על דברים שעשינו יחד בארבעים שנה ויותר‪ ,‬כמעט‬ ‫חברות זהב‪ ,‬ליבי מתמלא כל כך הרבה אושר והכרת תודה‪ .‬אני בטוח שיום אחד‬ ‫נוכל‪ ,‬אני וקיקו‪ ,‬להזכר בהם יחד ולחייך‪ .‬בעשרים השנים האחרונות‪ ,‬כשהילדים‬ ‫כבר היו גדולים‪ ,‬בילינו את הערבים בשיחות חולין אחרי ארוחת הערב‪" ,‬זרוקים"‬ ‫על ספות מודנה‪ ,‬או מונליה‪ ,‬או פנאנו‪ ,‬או בבית שלנו או אצל משפחת קרמה‪,‬‬ ‫בזמן שסנדרה ודונה סידרו את המטבח‪ ,‬תוך כדי עישון ודיבור‪ ,‬גם הן בשיחות‬ ‫חולין‪ .‬אנחנו שמענו רק את צליל קולן ואת הצחקוקים‪ ,‬שיצרו לנו רקע נעים‪.‬‬ ‫לא דנו בנושאים ברומו של עולם‪ ,‬קשקשנו על פרשות פוליטיות קטנוניות‪ ,‬על‬ ‫המשפחות‪ ,‬על בעיות הקהילה‪ ,‬על ישראל‪ ,‬ספורט‪ ,‬הרבה על בריאות‪ :‬זנחנו כל‬ ‫פורמליות‪ ,‬כמעט כאילו דיברנו לעצמנו‪ .‬באותן הזדמנויות כמעט ולא שמעתי‬ ‫את קיקו מעביר ביקורת על מישהו‪ ,‬ואם הוא כן עשה זאת‪ ,‬הוא לרוב ניסה‬ ‫להבין את הסיבות‪ :‬אלו היו שיחות בין שני חברים ותיקים‪ ,‬מרגיעות ומעודדות‪.‬‬ ‫וכל אחד מאיתנו חיפש‪ ,‬ופעמים רבות מצא‪ ,‬בטיעוניו של האחר את ההסברים‬ ‫והוודאות להם היה זקוק‪ .‬זה יחסר לי מאד‪.‬‬ ‫אני מביט אחורה להיסטוריה של החברות שלנו‪ .‬היא נולדה בשנת ‪1973/74‬‬ ‫הרחוקה‪ ,‬כשאימי ללי ו"קרמה הזקנה"‪ ,‬חברות ב‪) ADEI-‬איגוד הנשים‬ ‫היהודיות של איטליה(‪ ,‬החליטו שהגיע הזמן להפגיש בין המשפחות שלנו‪.‬‬ ‫עבורנו‪ ,‬שהגענו מפירנצה לקרפי מטעמי עבודה‪ ,‬וכנראה גם עבור משפחת‬ ‫קרמה‪ ,‬תושבי מודנה מאז ומתמיד‪ ,‬מדובר היה רק בגינונים כדי לרצות את‬ ‫האמהות שלנו‪.‬‬ ‫אני זוכר שהוזמנו יחד עם בנינו‪ ,‬אחרי הצהריים‪ ,‬לוילה כפרית בקסטלנואובו‪.‬‬ ‫מתייצב מולי אדון דיי נמוך‪ ,‬עם אף בולט וזוג רגליים רזות אבל שריריות‪,‬‬ ‫שהשתרבבו מזוג מכנסוני טניס‪ :‬עם חיוך של נימוס‪ ,‬שלמדתי להכיר היטב‪,‬‬ ‫גינונים רשמיים‪ ,‬מאד ידידותי ומתורבת‪.‬‬ ‫ביני לבין עצמי חשבתי‪ ,‬עם ה‪ 25-‬קילו )היום ‪ (50‬ו‪ 15-‬סנטימטר שלי יותר‬


‫‪23‬‬

‫תחום כגון‪ Fiat , Maserati, Ferrari‬וכו'‪...‬‬

‫אבא שלי היה חבר נפלא‬ ‫דוד שלי ג'ורג'ו כהן מספר‪:‬‬ ‫היו לו חברים טובים בעיר במודנה‪ ,‬רבים וקרובים‪ ,‬עליהם סמך בעיניים עצומות‪,‬‬ ‫כי הקשר שנהג לבנות מעולם לא היה מסוכסך‪ ,‬והוא התבסס על קבלה ואמון‬ ‫באחר‪ .‬היו לו קשרים טובים גם עם החברים האחרים בקהילה היהודית‪ ,‬שבראשה‬ ‫עמד זמן רב‪ .‬הוא מעולם לא הפגין יהירות על תפקידו‪ ,‬ותמיד זכה לאהדת הכלל‪.‬‬ ‫לאבא היו הרבה חברים יקרים מאד‪ ,‬איתם היה לו קשר של עשרות שנים ושמאד‬ ‫אהבו אותו‪ .‬בין החברים הקרובים היו קלאודיו ג'נרלי‪ ,‬פרנקו סאני‪ ,‬אנריקו מריני‬ ‫וויטוריו בטליה שאינם עוד‪ ,‬וגם קרלו ולני‪ .‬אך החבר הקרוב ביותר בארבעים‬ ‫השנים האחרונות היה לדעתי נינו במפוראד )‪ ,(Nino Bemporad‬שמספר‪:‬‬ ‫"החבר היקר אינו עוד‪ ,‬והעתיד קצת פחות ורוד"‪.‬‬


‫‪22‬‬

‫הכוונה היא לא לרמות את האחר‪ ,‬אך לא רק בעסקים‪ ,‬אלא אפילו במילים‪ .‬במסכת‬ ‫בבא מציעא בתלמוד כדוגמה לאיסור זה מצוין האיסור לבקש ממוכר את מחירו של‬ ‫חפץ מסוים אם אין כוונה לקנות אותו‪ .‬מי שהיה קרוב לאבא בתקופת השיפוץ של‬ ‫הדירה בירושלים יודע כמה הוא סבל בגלל כל הצעת מחיר של בעל מלאכה שבסוף‬ ‫לא נבחר‪ .‬גם אם אז זה נראה לי מוגזם‪ ,‬עכשיו אני מבין ומעריך את הרגישות שלו‬ ‫כלפי רגשות הזולת‪.‬‬

‫החיים המקצועיים‬ ‫קרלו ולני )‪ ,(Carlo Vellani‬שותף של אבא בביומדיקה‪ ,‬חברה שביצעה‬ ‫בדיקות דם‪ ,‬מספר‪:‬‬ ‫בסוף התיכון התחלנו יחד את הרפתקת ההרשמה לפקולטה לכימיה‪ ,‬אותה סיימנו‬ ‫בסוף עם תואר בכימיה תעשייתית בבולוניה‪ .‬לאחר כמה שנים של עבודה בתחום‬ ‫הרוקחות קיבלנו השראה מכך שעמית לעבודה שלנו‪ ,‬פאולו טסקיני)‪Paolo‬‬ ‫‪ ,(Taschini‬ניהל מעבדה לבדיקות רפואיות‪ ,"Bioanalisi" :‬והחלטנו‬ ‫להתמודד עם אותה ההרפתקה‪ .‬כך פתחנו את " ‪Biomedica-laboratorio‬‬ ‫‪) "di analisi chimico cliniche‬בעברית‪" :‬ביומדיקה – מעבדת בדיקות‬ ‫כימיות קליניות"(‪ .‬ההתחלה היתה קשה כי היו לנו כמה טעויות‪ ,‬וביניהן להכניס‬ ‫לשותפות חברים רופאים‪ .‬מיד תיקנו את הטעות בכך שרכשנו את המניות שלנו‪.‬‬ ‫הינו בשותפות של ‪ ,50%‬ולעיתים היו לנו קשיים סביב ההסכמה על אסטרטגיות‬ ‫ומדיניות ההתפתחות בגלל התכונות השונות של בעלי העסק‪ .‬התגברנו על‬ ‫הקשיים בזכות זהותנו המשותפת‪ ,‬היושר‪ ,‬הנאמנות‪ ,‬המקצועיות‪ ,‬הנטייה של‬ ‫שנינו לא להתפשר‪ ,‬והחברות היפה בין המשפחות שלנו ובין הילדים שלנו‪.‬‬ ‫כדאי לזכור מבין ההצלחות את ההסכם עם ‪) INAIL‬המכון הלאומי לביטוח נגד‬ ‫תאונות עבודה( להם דיווחנו על תלונות על מחלות הקשורות לעבודה במקרים‬ ‫של הרעלה; את העמידה בראשות מעבדות הבדיקות של מודנה והאיזור; את‬ ‫נציגות המחוז בשולחן אחד עם מנהלי בתי חולים של בולוניה; את ההסכם עם‬ ‫איגוד התעשיות של מודנה‪ ,‬והכבוד לעשות בדיקות עבור חברות חשובות בכל‬


‫‪21‬‬

‫באצטדיון ברליה‪ ,‬ביציע בהחלט לא צפוף‪ ,‬משם תמכנו בקבוצת מודנה לרוב מביכה‪,‬‬ ‫כמעט תמיד בסרייה ‪ .C‬אלו היו שעות של קרבה ושותפות עם אבא‪ ,‬זכרונות יפים‪.‬‬ ‫רק בגיל שש‪-‬עשרה או שבע‪-‬עשרה התחלתי לנסוע לאצטדיון בקטנוע עם החברים‪,‬‬ ‫ואני לא יודע אם הוא התאכזב מזה‪.‬‬ ‫למה אבא אהב כדורגל? זו היתה אהבה משפחתית‪ .‬הוא סיפר לי שהלך לראות‬ ‫את ריבר פלייט עם סבא נינו‪ .‬פעם אחת היה כל כך צפוף באצטדיון שסבא נינו נבהל‬ ‫ויצא תוך כדי שהוא מחזיק את אבא הילד גבוה על הידיים‪ .‬לעומת זאת בברליה‬ ‫במודנה מעולם לא היתה לנו בעיה של צפיפות יתר! זה כמובן לא דבר נדיר לאהוב‬ ‫כדורגל באיטליה‪ ,‬אבל לאבא היתה תשוקה של ממש‪ .‬אני חושב שזו היתה אהבה‬ ‫נוסטלגית‪ ,‬נצצו לו העיניים כשהוא דקלם את ההרכבים של יובנטוס או של ריבר‬ ‫מחמישים שנה לפני כן ויותר‪ .‬גם אם בתור ��ער היתה לו תשוקה מיוחדת לסיבורי‪,‬‬ ‫הוא אהב את הראבנלי‪-‬ים יותר מאשר את הבאג'ו‪-‬ים‪ .‬הוא אהב את האאוטסיידר‬ ‫שהיה לדעת כולם לא מותאם‪ .‬אני חושב שזה היה חלק מהכבוד העיקש שלו‪.‬‬ ‫אם ראבנלי נמצא שם‪ ,‬הסיבה היא‬ ‫שהוא הרוויח את זה ומגיע לו את אותו‬ ‫הכבוד שנותנים לבאג'ו‪ ,‬וכך הוא נהיה‬ ‫למועדף עליו‪ .‬אני חושב שהפריע לאבא‬ ‫חוסר הכבוד ל"ראבנלי‪-‬ים" של העולם‪.‬‬ ‫הכבוד עומד בבסיס הספורט‪ ,‬ושווה‬ ‫ללמד ספורט כדי שהילדים ילמדו‬ ‫לכבד את הזולת‪.‬‬ ‫היתה לו תשוקה לא רק לכדורגל‪,‬‬ ‫אלא גם לענפי ספורט אחרים‪ :‬אבא‬ ‫היה שחקן טניס מעולה וסייף טוב‪.‬‬ ‫אלו דיסציפלינות של "דו‪-‬קרב"‪ ,‬אך גם‬ ‫של כבוד ולמידת היריב‪ .‬בויקרא )כה‬ ‫יז( כתוב "וְ ל ֹא תוֹנוּ ִאישׁ ֶאת‪-‬ﬠֲ ִמיתוֹ"‪.‬‬

‫אבא במדי ריבר פלייט בטיול משפחתי בקורדובה‪ ,‬ארגנטינה‬


‫‪20‬‬

‫כל בני הדודים לוי בחתונתם של דודה דניאלה עם פאוסטו פלדיני‪ ,‬במרכז התמונה‬

‫משמעות היותנו יהודים עבור אבי‪ ,‬דודי‪ ,‬בני הדודים הרבים‪ ,‬עודנה ללא ספק‬ ‫להשתייך לעם הנבחר‪ .‬משמעות היותנו איטלקים היתה להיות אזרחים ופטריוטים‬ ‫של המדינה הטובה והתרבותית ביותר בעולם‪ .‬להיות האחד והשני ובנוסף גם להיות‬ ‫ממודנה )ולתושבי מודנה גאווה זועמת על ה"מודנזיות" שלהם( משמעותו להיות‬ ‫בפסגת הפירמידה האנושית‪ ,‬בפסגת המזל; היה זה מצב שאיפשר לשכוח מאות‬ ‫שנים של רדיפה‪ .‬אני מודה שרגשות אלו הותירו סימנים אשר עדיין מסתתרים‬ ‫בזהות הקולקטיבית של המשפחה‪.‬‬

‫הפוטבול‬ ‫אבא אהב לקרוא לכדורגל פוטבול‪ ,‬באופן רומנטי‪ .‬מדובר בזכרון הישן ביותר‬ ‫שלו שיש לי‪ ,‬והוא מהגמר במדריד‪ ,‬בשנת ‪ .1982‬היתי כמעט בן שש‪ ,‬גם ג'וליו‬ ‫היה שם ואפילו אמא‪ .‬פאולו רוסי הבקיע‪ ,‬אבא קפץ מרוב אושר וטפח לי על הרגל‪,‬‬ ‫בכיתי‪ ,‬קצת מבוהל‪ ,‬וישבתי על ברכיה של אמא עד לסוף המשחק‪.‬‬ ‫אך התשוקה המשותפת לפוטבול היתה מתממשת בימי ראשון אחרי הצהריים‬


19


‫‪18‬‬

‫ליום ההולדת ה‪90-‬‬ ‫של נונה אידה כל‬ ‫משפחת לוי התאחדה‬ ‫בסן מרטינו‬


‫‪17‬‬

‫האחרונות המבנה הרקיב והוא בסכנת קריסה של ממש‪ .‬כשזוכרים את העבר‬ ‫לעיתים נזכרים בשוגג רק בתמונה האחרונה שאדם או מקום הותירו בנו‪ ,‬כפי שאני‬ ‫לפעמים שוגה וזוכר לגבי סביי את שנות המחלה והסניליות האחרונות והעצובות‪.‬‬ ‫עלינו לזכור דווקא את השנים היפות והמשמעותיות ביותר‪ ,‬גם של האנשים וגם של‬ ‫המקומות‪.‬‬ ‫אני רוצה לזכור מסן מרטינו את ארוחות הערב באכסדרה‪ .‬אני זוכר מטבח קר‬ ‫בגלל הלחות‪ ,‬אני זוכר עצים עצומים ביער הקטן‪ .‬אני זוכר שראיתי רכב ‪Alfetta‬‬ ‫עף לעבר תהום שתשנה את הכל לעד‪ ,‬אני זוכר את בית הגמדים והגבעה‪ ,‬את‬ ‫השזיפים והאגסונים‪ ,‬ספריה ענקית ומלומדת‪ ,‬אני זוכר חולצת ‪ Lacoste‬עם סוודר‬ ‫על הכתפיים‪ ,‬אני זוכר גבר בטוח בעצמו‪ ,‬עם סיגריה בפה‪ ,‬שחייך בחום לאהוביו‪,‬‬ ‫אני זוכר ערכים‪ ,‬משפחה‪ ,‬חיבה‪ ,‬הכרת תודה‪ ,‬דורות‪ ,‬שייכות‪ ,‬גאווה‪.‬‬ ‫זו גאווה תורשתית‪ .‬אבא הדגיש את הקטע הזה בספר ‪Un paese non basta‬‬ ‫)בעברית‪ :‬מדינה אחת לא מספיקה( של דוד שלו אריגו לוי‪:‬‬


‫‪16‬‬

‫ההצלחה המקצועית היתה דבר בעל ערך בפני עצמו עבורו‪ ,‬וזוהי תכונה שהיתה גם‬ ‫לסבא נינו‪ .‬גם אבא וגם סבא הזדקנו מאד ברגע שיצאו לפנסיה‪ .‬למצוא משמעות‬ ‫חדשה ולהמשיך להרגיש חשוב בתור מבוגר‪ ,‬בסופם של החיים המקצועיים‪ ,‬זה‬ ‫אתגר עבור האדם המודרני‪.‬‬

‫קיימת את ההבטחה!‬ ‫כאשר נולד לי בן זכר ראשון‪ ,‬ב‪ ,2011-‬ביקשנו מחמי אלי להיות לו לסנדק‬ ‫בברית המילה‪ .‬אבא נעלב‪ ,‬שכן בשל היותו מבוגר מאלי כמעט בעשרים שנה הוא‬ ‫ציפה להיות הסנדק‪ ,‬לראשונה בחייו‪ .‬הסברתי לו ששם הילד יבוא ממשפחתנו‬ ‫)קראנו לו נח יואל‪ ,‬לזכר אחי ג'וליו יואל( ושאולי יוולד לנו בן נוסף‪ ,‬אבל הוא ענה‬ ‫בציניות שהוא בטח ימות לפני כן‪ .‬בספטמבר ‪ ,2013‬כשחלה שוב‪ ,‬התרגשתי לספר‬ ‫לו על לידתו הקרבה של בן נוסף‪ ,‬יונה‪ ,‬לו הוא יהיה לסנדק בפברואר ‪ .2014‬הוא‬ ‫אמר‪" :‬קיימת את ההבטחה"‪ .‬מעטות הפעמים בהן שמעתי כזו התרגשות בקולו‪,‬‬ ‫המתון בדרך כלל‪ .‬זהו רגע שלא אשכח‪.‬‬ ‫כשבועיים לפני מותו שמעתי אותו‬ ‫מתגאה‪" :‬כמה הוא דומה לי!"‪ ,‬בעודו‬ ‫מתייחס ליונה‪ .‬שיהיה ברור‪ :‬יונה הרבה‬ ‫יותר יפה‪ ,‬אבל הסנטר‪ ,‬צבע השיער‬ ‫ואולי גם צורת הפנים מזכירים את‬ ‫סבו היקר‪ .‬האמת היא שדן הוא הנכד‬ ‫שמזכיר במראהו את אבא ביותר‪.‬‬

‫סן מרטינו‪ ,‬בית המשפחה‬ ‫בית משפחת לוי‪ ,‬בסן מרטינו די‬ ‫מונייאנו‪ ,‬מייצגת רגעים חמים של‬ ‫משפחתיות‪ ,‬עבורנו ועבור עשרות‬ ‫קרובי משפחה של אבא‪ .‬בשנים‬


‫‪15‬‬

‫התקופה שאחרי העלייה‬ ‫בעקבות המעבר שלי לישראל בשנת ‪ ,1995‬נוצר עם אבא בהדרגה קשר בוגר‬ ‫ופחות מסוכסך‪ ,‬שהגיע לשיאו עם יצירת משפחתי‪ .‬הקשר עמו היה מבוסס על‬ ‫הסיפוק שלו הן מחיי המקצועיים והן‪ ,‬ואולי בעיקר‪ ,‬מחיי המשפחה שלי‪ .‬אהבתו‬ ‫העמוקה כלפי בניי וחיבתו לאשתי נתנו לי הרבה נחת‪ .‬אבא היה אדם חרדתי‪ ,‬לא‬ ‫מאד שלו‪ ,‬בעיקר בזקנתו‪ .‬אך גם בתקופה זו הוא מעולם לא ניסה להשפיע עלי‪,‬‬ ‫אפילו כשקיבלתי החלטות שאני בטוח שהוא חשב שהיו שגויות לחלוטין‪ ,‬כמו‬ ‫כאשר התפטרתי מבנק ישראל כדי לעבור לקנדה לשנה או שנתיים‪ ,‬בלי תכנית‬ ‫ברורה‪.‬‬ ‫אני זוכר שפעם אחת אבא התעניין בפרטי אחת העבודות הראשונות שלי‪,‬‬ ‫עבודה בכלל לא מספקת‪,‬‬ ‫משתלמת או מעניינית‪,‬‬ ‫כשעוד הייתי סטודנט‪.‬‬ ‫אמרתי לו‪" :‬יש לי תחושה‬ ‫שאתה יותר גאה בי‬ ‫בגלל עבודה זמנית שאני‬ ‫שונא‪ ,‬מאשר כשלמדתי‬ ‫באוניברסיטה יוקרתית"‪.‬‬ ‫הוא ענה לי‪" :‬כאילו שאני‬ ‫לא יודע‪ ,‬תספר לי משהו‬ ‫שאני לא יודע!"‪ .‬כשאני‬ ‫לוקח צעד אחורה אני מבין‬ ‫שהעניין שלו בהתקדמות‬ ‫שלי בלימודים כנער נבע‬ ‫רק מדאגה לילד שקצת‬ ‫חסר את היכולת לקחת את‬ ‫החיים ברצינות‪ .‬לעומת זאת‬


‫‪14‬‬

‫אבא עם מיקלה‪ ,‬שויץ‬

‫בניי‪ .‬הערה שלישית‪ :‬אני רוצה לעבוד כדי שבניי יוכלו להגשים את חלומותיהם‪ ,‬גם‬ ‫אם אלו לא חלומותי שלי‪.‬‬ ‫אבא עשה עליה הדרגתית כדי להצטרף לילדיו ונכדיו‪ ,‬אשר התחילה בראשו‬ ‫אולי כבר בשנת ‪ ,1992‬כשאחי מנו ויעל התחתנו‪ .‬לשם כך הוא עבר תהליך‪ ,‬אני‬ ‫חושב שהיה זה תהליך שלו‪ ,‬של התקרבות לדת‪ .‬ואכן בזקנתו הוא היה הרבה יותר‬ ‫דתי‪ ,‬וקיים מצוות שמעולם לא שמר עד אז‪ .‬אני חושב שהוא עשה זאת גם מתוך‬ ‫כבוד לנו‪ ,‬בניו‪ ,‬ולהרמוניה של המשפחות הדתיות שאנו בונים‪ .‬הערה רביעית‪ :‬לא‬ ‫מביעים אהבה רק באמצעות נוכחות והשפעה; נפש אדיבה יודעת לאהוב ולהיות‬ ‫אהובה גם על ידי היותה חבויה‪.‬‬


‫‪13‬‬

‫בוחרים בצד של בניהם ומייחסים את כישלונותיהם להתנכלות של המורה במקום‬ ‫לילדותיות של אהוביהם‪ .‬הערה ראשונה‪ :‬פעמים רבות לא יהיה נכון לבחור בצידם‬ ‫של ילדי אם אני רוצה לדרבן אותם ולעורר בהם תחושת אחריות‪.‬‬ ‫להסתכל קדימה‪ ,‬לעתיד‪ ,‬לא היה באופי של אבא; הוא העדיף אם כבר להעיף‬ ‫מבט רומנטי לעבר של משפחתו‪ ,‬של עמו‪ ,‬היהודים‪ ,‬של מולדתו‪ ,‬איטליה‪ .‬אני‬ ‫חושב שהילתו של העבר המשפחתי האפוף קסם שתמיד הורגשה בביתי הפכה‬ ‫אותי למתון יותר‪ .‬כאשר אתה נמדד מול משהו מונומנטלי אתה יודע לשים דברים‬ ‫אחרים בפרופורציות הנכונות‪ .‬הערה שנייה‪ :‬אני רוצה לדבר עם בניי על המיתוסים‬ ‫המשפחתיים‪ ,‬זה יעזור להם לשים הכל בפרופורציות הנכונות‪.‬‬ ‫אני חושב שהדתיות שלי הפריעה לאבא בתקופות מסוימות‪ .‬הוא היה חילוני‬ ‫יותר‪ ,‬בעוד שאני נמשכתי לדתיות של חברי הקרובים לטס‪ ,‬ושל סבי הכריזמטי‬ ‫מקס אקרט‪ .‬אני בכל זאת מעריך את העובדה שהוא סלח לי על הכל‪ ,‬וקיבל את‬ ‫העצמאות שלי בצעירותי‪ .‬אבא נתן לי עצמאות מלאה בכל בחירותי‪ ,‬שכמובן לא‬ ‫יכלו להתקיים ללא תמיכתו‪ .‬אני מקווה שאהיה מסוגל לעשות את אותו הדבר עם‬

‫אבא עם מנו‬


‫‪12‬‬

‫דוד שלי ג'ורג'ו כהן זוכר‬ ‫את התקופה מיד אחרי‬ ‫החתונה‪ ,‬בנובמבר ‪:1965‬‬ ‫כשהיה צעיר ישר אחרי החתונה‬ ‫הוא שירת ביחידת סיירת בשם‬ ‫‪ Bersaglieri‬בפורדנונה‪ ,‬יחד עם‬ ‫סנדרה שהיתה אז צעירה מאד; היתה זו‬ ‫תקופה שהוא זכר בגאווה‪ .‬אני זוכר את‬ ‫סיפורי הגבורה הספורטיביים‪ ,‬הקפיצה‬ ‫דרך חישוק בוער‪ ,‬הריצות ליד הטנקים‬ ‫ויחידת הגאווה וההתלהבות בהם‬ ‫השתתף בפעילויות‪.‬‬ ‫סיפור קלאסי של אבא מאותה תקופה‬ ‫הוא על התעלפות בגלל פולנטה חמה‬ ‫מדי שאמא הכינה לו בפורדנונה הקרה‪.‬‬ ‫נסיון רצח‪ ,‬הוא נהג לומר‪.‬‬ ‫במהלך השבעה שמעתי שבתקופת הצבא אבא היה מאושר מאד‪ ,‬היו לו חברים‬ ‫טובים‪ ,‬ולדעת אמא זו היתה התקופה הכי יפה בחייו‪.‬‬ ‫החזרה למודנה אחרי הצבא לעומת זאת‪ ,‬עם לידתם של מנו וג'וליו )‪,(Giulio‬‬ ‫נהיתה לעצובה יותר בשל מותה המוקדם של סבתא נלה )‪.(Nella‬‬

‫מערכת היחסים עם הבנים‪ ,‬הערות פזורות‪.‬‬ ‫אבא העניק חשיבות רבה מאד למסירות ללימודים‪ .‬לא לציונים הגבוהים‪ ,‬שבכל‬ ‫מקרה אף אחד מאיתנו לא סיפק לו‪ .‬אני חושב שמה שהפריע לו היה דווקא לראות‬ ‫עצלנות ושטחיות‪ .‬בבית הספר הייתי מאד חסר סבלנות למשמעת ואני זוכר שהוא‬ ‫תמיד היה בצד של המורים‪ .‬היום‪ ,‬בתור אבא‪ ,‬אני מבין שפעמים רבות ההורים‬


‫‪11‬‬

‫אבא ואמא בחתונצם של אירמה וג'ורג'ו עוזיאלי‬

‫אבא ציפה לשמוע את קולה בטלפון‪ .‬ישנו סיפור מאותה התקופה שתמיד הצחיק‬ ‫אותי‪ :‬אמא היתה מורידה משקפיים ביציאה מבית הספר כדי להיות יפה יותר‪,‬‬ ‫למקרה שאבא בא לבקר אותה‪ .‬אבל אמא באמת בקושי רואה בלי משקפיים והיא‬ ‫היתה צריכה להדריך את חברותיה‬ ‫שיגידו לה "קיקו פה‪ ,‬קיקו פה!"‪ ,‬והיא‪,‬‬ ‫עם קוצר הראייה שלה‪ ,‬היתה שואלת‬ ‫"איפה‪ ,‬איפה?"‪.‬‬ ‫בינואר ‪ '65‬אמא ליוותה אותו‬ ‫בדמעות לאנדרטה ברחוב ‪Caduti‬‬ ‫‪) in guerra‬בעברית‪" :‬הנופלים‬ ‫במלחמה"( כדי להתגייס‪ .‬אבא שירת‬ ‫בקזרטה‪ ,‬לניאנו ואז בפורדנונה‪ ,‬כקצין‪,‬‬ ‫שם הוא אף עבר קורס הסתערות‬ ‫באומץ‪.‬‬


‫‪10‬‬

‫המשפחה שלנו נולדת‬ ‫אמא היתה בת חמש‪-‬עשרה‬ ‫כשהם התחילו לצאת‪ ,‬ואבא בן‬ ‫עשרים ושתיים; אם הבת שלי מילה‬ ‫תבוא אלי באותו גיל עם בחור בן‬ ‫עשרים ושתיים אין לי ספק שאני‬ ‫אתקשר למשטרה‪ .‬אבל בגלל‬ ‫שהמשפחות הכירו האחת את‬ ‫השניה כל החיים‪ ,‬ובגלל שיהודי‬ ‫ממודנה היתה מציאה של ממש‪ ,‬הכל‬ ‫הסתדר‪ .‬סבתא אלברטה וסבתא נלה‬ ‫היו בכתה יחד‪ ,‬וסבא נינו וסבא מקס‬ ‫היו חברים טובים‪ ,‬אולי הצעירים‬ ‫היחידים והאחרונים מבית הכנסת‬ ‫נונו מקס ונונו נינו במסיבת פורים בפירנצה‪1932 ,‬‬ ‫האשכנזי במודנה‪ .‬אפילו מצאנו את‬ ‫הטקסט של הצגת פורים בה סבא נינו וסבתא נלה שיחקו בתור ילדים‪ ,‬יחד עם‬ ‫החברים אנריקו קסטלבולונייזי ואינס קאיון‪ .‬כילדה אמא היתה הולכת לשחק אצל‬ ‫דודה דניאלה‪ ,‬לכן היא פגשה הרבה את אבא כשגדלה‪ .‬אמא התאהבה ביום כיפור‬ ‫אחד‪ ,‬בו אבא נכנס כולו "מעונב" לבית הכנסת‪ ,‬מה שהיה אז אירוע די נדיר‪ ,‬כי‬ ‫הוא לא היה מאד דתי‪ .‬הסבים )גם אקרט וגם קרמה( לא ידעו על הדייט הראשון‪,‬‬ ‫רק דודה דניאלה ידעה והיא כיפתה עליהם כשלמעשה הלכה לחברתה מירלה‪.‬‬ ‫הם "נתפסו" כבר בדייט הראשון על ידי אלברטו ואנה לוי‪ ,‬שעברו ברכב בשדרת‬ ‫מוראטורי‪ .‬באותה תקופה אבא כבר גר בבולוניה אצל הדודים נפי‪ .‬בשנת ‪,'62‬‬ ‫כשאמא היתה רק בת שבע‪-‬עשרה‪ ,‬בחתונה של ג'ורג'ו ואירמה עוזיאלי)‪Giorgio‬‬ ‫‪ , (e Irma Uzzielli‬הם כבר היו זוג )גם אם לא מאורסים רשמית(‪ .‬בשנת ‪'63‬‬ ‫אמא נסעה ללונדון ללמוד אנגלית לכמה חודשים ולקראת סוף שנת ‪ '64‬היא נסעה‬ ‫לוושינגטון לאחותה פרנקה לשלושה חודשים‪ .‬דודה דניאלה מספרת ברכות כמה‬


‫‪9‬‬

‫אנצו נפי )‪ ,(Enzo Neppi‬אחד מבני הדודים הקרובים יותר גם אם היה צעיר‬ ‫בהרבה‪ ,‬מספר שאבא ממש לא הצטער על אותו תפקיד של בן דוד מבוגר‪:‬‬ ‫כשהייתי ילד קיקו גר אצלנו‪ ,‬ברחוב קסטלטה‪ ,‬בבולוניה‪ ,‬כי הוא למד כימיה‬ ‫תעשייתית באוניברסיטה‪ .‬אני הייתי קופץ וקופץ בסלון ומנסה להגיע לקורת‬ ‫הדלת‪ ,‬כדי לבדוק אם גדלתי וכי רציתי להפוך לאלוף בכדורסל‪ .‬היתי אומר‪:‬‬ ‫"אתה רואה‪ ,‬קיקו‪ ,‬טיפה יותר גבוה ואני מגיע לתקרה!"‪ ,‬והוא היה עונה‪" :‬אני‬ ‫אמנם בן דוד שלך‪ ,‬אבל אני כל כך יותר מבוגר ממך שאתה צריך להתייחס אלי‬ ‫ביותר כבוד‪ ,‬אתה צריך לקרוא לי דוד קיקו"‪.‬‬ ‫אבא היה גם אח מתחשב עבור דודה דניאלה‪ ,‬שמספרת‪:‬‬ ‫היתי במילאנו מריטימה עם לוצ'אנה והמשפחה של אלזה פצי‪ .‬אני‪ ,‬שתמיד‬ ‫סבלתי כשהיתי רחוקה מהורי‪ ,‬היתי בוכה תמיד בערב‪ .‬אבא שלכם היה במחנאות‬ ‫שם ליד עם חברים‪ .‬ערב אחד היתי כל כך אומללה שהם נאלצו לשלוח את ג'יג'י‪,‬‬ ‫בן של אלזה פצי‪ ,‬לקחת אותו‪ ,‬כי היתי זקוקה לראות אותו לפחות‪.‬‬

‫אבא בתיכון‬


‫‪8‬‬

‫חוויה עם האוהל בברדולינו‪ ,‬על אגם‬ ‫גרדה‪ ,‬ולבסוף באימפריה‪ ,‬משם נסענו‬ ‫באופניים לקאן‪ ,‬חצינו את "פרומנד‬ ‫דז אנגלז" וסיימנו את הטיול במונטה‬ ‫קרלו‪.‬‬ ‫באותם שנים הינו משחקים בכדורגל‬ ‫אבא עם קרלו ולני במדי הפולגורה‬ ‫ב"פולגורה")‪ (Folgore‬ואני חייב‬ ‫לומר שקיקו שיחק טוב מאד בטניס‪ ,‬אך בכדורגל הוא היה די חלש‪.‬‬ ‫אותם שנים שלוות מסופרות גם על ידי פאולו מילאנו )‪ ,(Paolo Milano‬אחד‬ ‫מבני הדודים של משפחת לוי הגדולה‪:‬‬ ‫קיקו היה הגדול ביותר מבין בני הדודים ובקיץ הוא היה מאד עסוק בלימודים‪ ,‬אבל‬ ‫מה שהפך אותו לדמות אגדית‪ ,‬כמעט בלתי ניתנת להשגה‪ ,‬היו היציאות שלו‪,‬‬ ‫הקטנוע "‪ ,"Lambretta‬החברים‪ ,‬גדולים מאיתנו‪ ,‬איתם היה משחק בטניס‬ ‫)להם הינו חייבים ישר לפנות את המגרש‪ (...‬ובעיקר‪ ,‬עבורי‪ ,‬קסם החופשות שלו‬ ‫במחנאות עם החברים‪ ,‬שמהסיפורים המעטים שדלפו נשמעו כמלאי שמחה‪,‬‬ ‫חופשיות וכיף!‬ ‫כשהינו מבלים תקופות קיץ ארוכות עם אחי אנדראה )‪ (Andrea‬בסן מרטינו‪,‬‬ ‫והדודים הנוכחים היו דואגים לנו ומכינים לנו אוכל‪ ,‬בעיקר סבא וסבתא שלך‬ ‫אלברטה ונינו‪ ,‬הינו אוכלים ארוחת ערב בחדר אוכל עם הדלת והחלונות‬ ‫פתוחים; לרוב פרפרי הלילה היו חגים סביב השנדליר‪ .‬ערבים מסוימים היו‬ ‫סוערים יותר כי היה ידוע שאחרי ארוחת הערב קיקו ייסע למודנה לבקר חברים‪,‬‬ ‫על ה"‪ "Lambretta‬שלו‪ .‬הינו צופים בהכנות לאירוע‪ ,‬מהופנטים מהריטואל‪:‬‬ ‫נאמר לו בן היתר שחשוב שהוא יתלבש חם מספיק‪ ,‬אז מתחת למעיל גשם היו‬ ‫שמים דפי עיתון‪ ,‬שישמרו עליו מפני הקור והמהירות; כמה מרגש ומסעיר היה‬ ‫רגע יציאתו לעבר ההרפתקה‪ ,‬לעבר מקומות‪ ,‬פנים ואירועים שאנחנו‪ ,‬הקטנים‬ ‫יותר‪ ,‬לא יכולנו אלא לדמיין‪.‬‬


‫‪7‬‬

‫אבא ילד על הסירה לארגנטינה יחד עם‪ ,‬משמאל‪ :‬נונו נינו‪ ,‬אנה לוי‪ ,‬נונה אלברטה‪ ,‬אריגו‪ ,‬פאולה ולאויזה לוי‬

‫במשך שלושים שנה מ‪ ,1974-‬מספר‪:‬‬ ‫היתי אומר שההיכרות שלנו התחילה בחטיבת הביניים‪ .‬חווינו את שנות התיכון‬ ‫בשלווה‪ ,‬אני זוכר את החברים ואת המשחקים בבר "טרנטיני"‪ ,‬היה זה איזה‬ ‫משחק של פעם שאת שמו אני לא זוכר‪ .‬מאז התפתחה חברות של ממש בין‬ ‫המשפחות‪ ,‬הן בין ההורים והן בין הילדים‪ .‬אני זוכר בחיבה את משחקי הטניס‬ ‫בביתכם בסן מרטינו‪ ,‬את הוויכוחים הקטנים עם ריקי וג'וניור על מי יקבל את‬ ‫המגרש‪ .‬אני זוכר את דמותה של סבתא אידה ושל אנה ואלברטו‪ ,‬ההורים של‬ ‫ריקי וג'וניור‪.‬‬ ‫יצאנו לראשונה למחנאות יחד עם אלברטו אלברטי‪ ,‬באוהל שפרופסור קרלו‬ ‫בנטי קנה ושילם עליו ‪ 5000‬לירטות‪ .‬לא בכדי הוא עלה מעט‪ :‬לא היתה לו‬ ‫תחתית‪ ,‬והכפתורים לא היו מקבילים לחריצים כך שכדי לסגור את האוהל אדם‬ ‫אחד היה צריך למשוך למטה את הכפתורים והשני למשוך למעלה את החריצים‪.‬‬ ‫הדרמה התרחשה לילה אחד במילאנו מריטימה‪ ,‬כשבמהלך סערה המים זרמו‬ ‫לתוך תחתית האוהל‪ ,‬וסחפו יחד איתם עלים‪ ,‬בדלי סיגריות ועוד‪ .‬היתה לנו עוד‬


‫‪6‬‬

‫אני מהרהר רבות בכך שמשפחת קרמה עזבה את מודנה פעמיים בלבד ב‪300-‬‬ ‫או ב‪ 400-‬שנים האחרונות‪ .‬הפעם הראשונה התרחשה בעקבות סערת מלחמת‬ ‫העולם השנייה‪ ,‬אז ברחנו‪ .‬הפעם השנייה היתה בראש מורם‪ ,‬ללא טינה‪ ,‬להיפך‪ ,‬אך‬ ‫אני חושב שלעד‪ .‬אותה אדמה שבעבר )ואני מקווה שלעולם לא עוד( הפנתה לנו‬ ‫גב‪ ,‬בסופו של דבר עיצבה אותנו‪ ,‬עיצבה את המודעות האזרחית שלנו‪ ,‬את היהדות‬ ‫שלנו‪ ,‬את הדרך שלנו לעבוד ואף להיות משפחה‪ .‬אני לא חושב שלנכדיו של אבא‪,‬‬ ‫ישראלים כולם‪ ,‬ישנם הכלים להבין ולזהות את ה"מודנזיות" שלהם‪ .‬אבל שידעו‬ ‫שכשהם עושים דבר מה כי נכון לעשות אותו גם אם אולי זה לא כדאי‪ ,‬או כאשר‬ ‫יעדיפו להביע עמדה רק אם היא מבוססת‪ ,‬הסיבה לכך היא שבעורקיהם זורם גם‬ ‫דמו של סבא ישר ואדיב‪ ,‬שלמרבה הצער אינו עוד‪.‬‬

‫אבא כנער‪ ,‬מסופר על ידי מי שהיה שם‬ ‫קרלו ולני )‪ ,(Carlo Vellani‬חבר ילדות של אבא ושותף שלו בביומדיקה‬

‫נונו נינו עם אמו אנריקטה ואחיותיו לואיזה וסטלה‪1931 ,‬‬


‫‪5‬‬

‫צבע השיער הזהוב‪ ,‬הוא נשאר ‪ Chicco‬לעד‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1943‬בארגנטינה נולדה דניאלה‪ ,‬אחותו של אבא‪ .‬אחרי המלחמה‬ ‫המשפחה חזרה לאיטליה; הזיכרונות מתקופת המלחמה בארגנטינה היו מרים‪-‬‬ ‫מתוקים‪ ,‬ולעיתים אף חיוביים‪ ,‬לכן שאלתי פעמים רבות מדוע חזרו‪ :‬בסופו של‬ ‫דבר מולדתם הפנתה להם גב בעוד שארגנטינה קיבלה אותם לחיקה‪ .‬סבתא תמיד‬ ‫היתה עונה לי בפשטות "הינו איטלקים"‪ ,‬כפי שתמיד היתה מזכירה לי בנחרצות גם‬ ‫אל מול שאיפתי לעזוב את איטליה לטובת ישראל‪ .‬למען האמת הבנתי עם הזמן‬ ‫שהיו גם שיקולים אחרים‪ ,‬כגון הבריאות של דניאלה והקשר עם סבתא אידה‪,‬‬ ‫שחזרה לאיטליה למשאל העם בשנת ‪ 1946‬ועד מהרה התאלמנה‪ .‬בנוסף‪ ,‬בהתאם‬ ‫להססנות לגבי ההחלטה לחזור לאיטליה‪ ,‬סבא נינו נשאר שמונה חודשים לבד‬ ‫בארגנטינה‪ ,‬זאת גם כדי לשמר את עמדתו הטובה בעבודה‪ ,‬בחברה בשם לוין‪,‬‬ ‫לפני שהצטרף לאשתו וילדיו וחיבק שוב את אמו אנריקטה‪ .‬אך בדומה לסבא אנצו‪,‬‬ ‫שחזר כדי להצביע נגד המונרכיה ולמות במודנה‪ ,‬ללא ספק האהבה לאיטליה היתה‬ ‫הסיבה המרכזית שהביאה אותם בחזרה למודנה‪ .‬ההיסטוריה הקשה של ארגנטינה‬ ‫מאז מלחמת העולם השנייה מעידה בין היתר על כך שזו היתה בחירה טובה‪.‬‬

‫נונו נינו ונונה אלברטה עם אבא‬


‫‪4‬‬

‫המקורות‬ ‫אבא היה יהודי ממודנה בן של יהודים ממודנה‪ .‬משפחת קרמה‪ ,‬במודנה מזה‬ ‫מאות שנים‪ ,‬היא אשכנזית‪ ,‬וסבי פורטונטו קרמה )עבור כולם "נינו"( היה מתפלל‬ ‫בבית הכנסת האשכנזי )‪ (Scola tedesca‬של מודנה כל עוד הוא היה קיים‪ .‬כאשר‬ ‫נסגר הוא פנה לבית הכנסת האיטלקי‪ ,‬שם היה מתיישב בשורה השניה‪ ,‬לצד בני‬ ‫הדודים האהובים עוזיאלי‪ .‬בשנת ‪ 1935‬תוך כמה ימים סבא נינו איבד את אביו‬ ‫פליצ'ה והתארס לאלברטה לוי‪ .‬נינו הצטרף למשפחה מאד שונה משלו‪ ,‬עשירה יותר‪,‬‬ ‫חילונית יותר ומעורבת יותר בפוליטיקה‪ .‬בעיקר‪ ,‬היתה זו משפחה גדולה יותר‪ ,‬ובה‬ ‫שבעה אחים לוי שסבתי היתה הבכורה מביניהם; סבי נקלט מהר מאד למשפחה‪1.‬‬ ‫הבנתי מכמה מקורות שמשפחת קרמה היתה דתיה למדי‪ .‬דודה שלי פרנקה אקרט‬ ‫)שנולדה בשנת ‪ (1937‬זוכרת שאמו של נינו‪ ,‬אנריקטה )‪ ,(Enrichetta‬היוותה‬ ‫עבור ילדי מודנה היהודים עוגן מבחינת הדתיות‪ .‬סבא נינו סיפר לי שהוא הניח‬ ‫פעם תפילין בחוף באזור אמיליה‪-‬רומניה יחד עם בנו של הרב לוי‪ ,‬חבר טוב שלו‪,‬‬ ‫שבהמשך נלקח למחנה ההשמדה‪ .‬נינו אף קיבל תעודה כשוחט עופות‪ .‬לעומת זאת‬ ‫משפחתה של סבתא אלברטה היתה חילונית לגמרי‪ ,‬עד כדי כך שסבתא השתתפה‬ ‫בסדר פסח הראשון שלה רק אחרי האירוסין‪ .‬בכל אופן‪ ,‬יש לי סיבה להאמין שמיד‬ ‫אחרי החתונה ביתם של סבא וסבתא שלי היה לגמרי כשר‪ ,‬כי סבתא היתה מספרת‬ ‫על עוזרת רשלנית שהיתה שמה גבינה בקציצות‪ .‬אך שמירת הכשרות התרופפה‬ ‫עם חלוף השנים‪.‬‬ ‫אבא נולד במודנה ב‪ 4-‬בדצמבר ‪ ,1938‬מספר ימים לאחר פרסום חוקי הגזע‪.‬‬ ‫לגבי זה סבתא אלברטה היתה אומרת שבברית מילה כולם בכו ואף אחד לא צחק‪.‬‬ ‫קראו לו פליצ'ה ג'ורג'ו‪ ,‬ופנחס היה שמו העברי‪ .‬פליצ'ה היה שמו של סבא מצד‬ ‫אבא‪ ,‬ושל סבא של סבא שלו‪ .‬בשנת ‪ ,1942‬בעודו בן פחות מארבע‪ ,‬סבא הפליג‬ ‫בגלל המלחמה לארגנטינה על ה"מונטה אמבוטו"‪ ,‬סירה ספרדית קטנה‪ ,‬יחד עם‬ ‫"שבט" של ‪ 10‬לוי‪ ,‬במסע לעבר הלא נודע‪ .‬לאותה תקופה שייך הכינוי "‪Chicco‬‬ ‫‪) "d’oro‬בעברית "עינב זהב"(‪ ,‬בשל הרעמה המלאה והבלונדינית שלו‪ .‬גם משנעלם‬ ‫‪1‬‬

‫ישנם חומרים רבים על ההיסטוריה של משפחת לוי‪ ,‬לכן אתייחס במסגרת זו להיסטוריה של משפחת קרמה בלבד‪.‬‬


‫אני כותב את עמודים אלו בעיקר לטובתם של בני ושל בני אחי מנו‪ ,‬כדי שידעו‬ ‫כמה שיותר על סבם היקר‪ ,‬שאהב אותם מאד ונאהב בחזרה‪.‬‬ ‫כך אני ממשיך בדרכי הצנועה את דוגמתו של דודו של אבי‪ ,‬אריגו )‪(Arrigo‬‬ ‫לוי‪ ,‬אשר הנציח בספריו את זיכרון אביו אנצו )‪ (Enzo‬לוי עבורנו‪ ,‬צאצאיו‪.‬‬ ‫מיקלה‪ 31 ,‬לינואר ‪2017‬‬


‫סיפורו‬ ‫של‬ ‫ג'נטלמן��� ‫ממודנה‬

‫לזכור את קיקו קרמה‬ ‫)‪(1938-2016‬‬


‫סיפורו‬ ‫של‬ ‫ג'נטלמן‬ ‫ממודנה‬

‫לזכור את קיקו קרמה‬ ‫(‪)1938-2016‬‬


סיפור של ג׳נטלמן