Issuu on Google+

‫הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל‬ ‫הפקולטה לארכיטקטורה ולבינוי ערים‬

‫מדידת תחושת מקום‬ ‫תצפית בשדרות רוטשילד‪ ,‬תל אביב‬

‫עבודה מסכמת במסגרת הקורס‪:‬‬

‫"מדידה כמותית של המרחב העירוני"‬ ‫מרצה‪ :‬דר' דלית שך‪-‬פינסלי‬

‫מגיש‪ :‬עילם טייכר ‪303908030‬‬ ‫סמסטר ב'‪ ,‬תשע"א‬ ‫אוגוסט ‪1322‬‬


‫‪1‬‬

‫תוכן עניינים‬ ‫מבוא‪ :‬החיפוש אחר ה"מקום" ‪ .............................................................................. .....‬עמ' ‪1‬‬ ‫פרק א'‪ :‬מהו "מקום"? הגדרות‪ ...................................................................................‬עמ' ‪0‬‬ ‫פרק ב'‪ :‬המקום הארכיטקטוני‪ :‬התנאים הפיזיים ליצירת "מקום"‪ .....................................‬עמ' ‪6‬‬ ‫פרק ג'‪ :‬תצפית לאורך שד' רוטשילד ‪ ...........................................................................‬עמ' ‪21‬‬ ‫פרק ד'‪ :‬מדידת השדרה באמצעות תוכנת ‪ ............................................................... Ajax‬עמ' ‪28‬‬ ‫פרק ה'‪ :‬השוואת וניתוח‪ :‬איכות המקום לאורך שדרות רוטשילד‪ .........................................‬עמ' ‪13‬‬ ‫סיכום‪ :‬האם אפשרי מדד לניבוי תחושת מקום?‪ ..............................................................‬עמ' ‪13‬‬ ‫ביבליוגרפיה ‪ ...........................................................................................................‬עמ' ‪18‬‬


‫‪2‬‬

‫מבוא‬ ‫החיפוש אחר ה"מקום"‬ ‫החיפוש אחר "מקום" הוא אחד מהנושאים המשמעותיים ביותר המלווים את הארכיטקטורה הישראלית‬ ‫לדורותיה‪ :‬מכיוון ש"הישראליות" מחפשת כל הזמן להוכיח שהעם היהודי קשור לארצו‪ ,‬מרגיש אליה שייך‬ ‫ורואה בה את "מקומו" הטבעי‪ ,‬לאדריכלות הציונית ולבנייה הפיזית של הארץ חלק חשוב באידיאולוגיה‬ ‫הציונית‪" :‬אנו באנו ארצה לבנות ולהבנות בה"‪ ,‬כפי שאומר שירו של רבינא‪.1‬‬ ‫למעשה‪ ,‬אותו חיפוש אחר חלל ארכיטקטוני שהמשתמש ירגיש אליו שייכות‪ ,‬כלומר יצירת תחושת מקום‪ ,‬הוא‬ ‫נושא המעסיק את האדריכלות המודרנית כולה‪ .‬נראה‪ ,‬כי מה שהיה טבעי לאדריכלים של ימי הביניים והעת‬ ‫העתיקה‪ ,‬אבד בעידן המודרני‪ ,‬וקיים חוסר אמון גדול מאוד ביכולת של האדריכלות של ימינו לייצר "מקום"‪,‬‬ ‫בעיקר במרחב הציבורי האורבאני‪. 2‬‬ ‫פרוייקטים כמו תכנון צ'אנדיגאר על ידי לה‪-‬קורבוזייה‪ ,‬ברזיליה של נימאייר וקוסטה‪ ,‬פרוייקט השיכון הציבורי‬ ‫הנודע לשמצה "פרואיט איגניו" בסנט לואיס או עיירות הפיתוח והשיכון הציבורי בישראל‪ ,‬מואשמים רבות כלא‬ ‫אנושיים וכיוצרים ניכור‪ ,‬והובילו לסלידה והזנחה שלהם על ידי המשתמשים‪ .‬אינני יכול להגיד מדוע זה קורה‪,‬‬ ‫אך לעיתים נראה לי כאילו אדריכלים גדולים רבים סמכו על האינסטינקטים שלהם וכשלו ביצירת מקומות‬ ‫אנושיים‪ .‬בכל פעם שאני עובר בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב‪ ,‬אני מתקשה להבין כיצד התרחשה "תאונה"‬ ‫זו; פליאה שהתגברה אחרי שקראתי את מאמרו של אדריכל התחנה‪ ,‬רם כרמי‪" ,‬ערכים אנושיים בארכיטקטורה‬ ‫עירונית"‪ ,3‬טקסט שכולו הבנה ומודעות למושגים כמו "קנה מידה אנושי"‪" ,‬ביטחון"‪" ,‬מגוון חללים" או "מפגש"‪.‬‬ ‫ניסיונות מעוררי מחלוקת אלו הובילו אותי לחפש בעבודה זו כלים אובייקטיבים למדידת תחושת מקום;‬ ‫עקרונות מנחים שיוכלו לעזור לי בתכנון עתידי‪.‬‬ ‫בחלק הראשון של העבודה אסביר בצורה מדויקת יותר מה הוא בעיניי "מקום"‪ ,‬ואסקור חומר תיאורטי שסייע‬ ‫לי בהגדרת פרמטרים המהווים אינדיקציה לחלל כזה‪ .‬אראה כיצד משפיעים פרמטרים אלו על חלל ציבורי בתל‬ ‫אביב‪ ,‬באמצעות תצפית במקטעים שונים שעשיתי בשדרות רוטשילד‪ .‬לאחר ניתוח תוצאות התצפיות‪ ,‬אבדוק את‬ ‫אותם מקטעים באמצעות תוכנת ‪ ,Ajax‬הבנויה על הפילוסופיה של ‪( Space Syntax‬ארחיב עליה בהמשך)‪ ,‬כדי‬ ‫להראות פן נוסף לבחינה אובייקטיבית של איכות המרחב ברוטשילד ולנסות לראות אם ניתן להשתמש בתוכנה זו‬ ‫כאינדקטור ל"מקום"‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫זלי גורביץ וגדעון ארן (‪",)1991‬על המקום (לקראת אנתרופולוגיה ישראלית)"‪ ,‬בתוך‪ :‬אלפיים ‪,3‬‬ ‫וגם‪ :‬אבא אלחנני (‪ )1998‬המאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית במאה ה‪ ,20 -‬משהב"ט הו"ל (להלן‪":‬אלחנני")‪,‬‬ ‫וגם‪ :‬אלונה ניצן‪-‬שיפטן (‪" ,)2006‬להלאים ולהעלים – תפיסת המקום בירושלים"‪ ,‬בתוך אלפיים ‪( 03‬להלן‪" :‬נצן‪-‬שיפטן")‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫אלחנני‪ ,‬עמ' ‪ .8-9‬דוגמאות לביקורת זו‪.:‬‬ ‫‪3‬‬ ‫רם כרמי (‪" ,)1977‬ערכים אנושיים בארכיטקטורה עירונית"‪ ,‬ישראל בונה ‪ ,2833‬משרד השיכון‪.‬‬


‫‪3‬‬

‫פרק א'‪ :‬מהו "מקום"?‬ ‫הגדרות‬ ‫אנסה תחילה לנסח מהי "תחושת מקום"‪ ,‬ואראה כיצד ניתן למדוד תחושה זו‪ .‬כשחשבתי לראשונה למדוד‬ ‫"מקום"‪ ,‬סברתי שהדבר בלתי אפשרי ושזהו מושג אמורפי וחמקמק; למעשה‪ ,‬חוקרים רבים‪ ,‬לא רק מתחום‬ ‫הארכיטקטורה‪ ,‬עוסקים בנושא עוד משנות ה‪ '70-‬של המאה הקודמת‪ ,‬והוכיחו שניתן למדוד אותו ולהגדיר‬ ‫פרמטרים שמאפיינים אותו‪ ,‬פרמטרים שבדיעבד נראים כמובנים מאליהם‪.‬‬ ‫הסוציולוג שמואל שמאי‪ 4‬מסביר כי מרבית הספרות הפילוסופית והסוציולוגית שנכתבה בעבר על נושא‬ ‫"המקום"‪ ,‬מתייחסת אליו כמושג שאינו בהיר וכרעיון מעורפל‪ ,‬בייחוד אם ננסה לראות בו אלמנטים פיזיים‬ ‫הרלוונטיים לעולם הארכיטקטוני‪ .‬לדוגמא‪ ,‬מאי (‪ )May, 1970‬טוען שמקום הוא חלל "חסר ממדים‬ ‫ופרופוציות"‪ ,‬ובו מתמזגות החוויה האנושית והפיזית לכדי התעלות נפשית והזדהות עם אותה סביבה; גסור‬ ‫(‪ ,Gussor‬אצל ‪ )Lewis, 1979‬אומר שמקום הוא חלק מהסביבה הכוללת‪ ,‬חלק מהמרחב הציבורי ש"נכבש" על‬ ‫ידי הרגש האנושי הפרטי‪ .‬כותבים נוספים מובילים למסקנה ש"המקום" אינו ניתן למדידה‪.5‬‬ ‫שמאי מאפיין את ההתייחסות לנושא בשפה שהוא קורא לה "פילוסופית"‪ .‬זוהי למעשה גישה פרשנית איכותנית‪,‬‬ ‫המתבססת על תיאורים סובייקטיביים של רגשות וחוויות באמצעות כלים כמו תיעוד זיכרונות ילדות או ראיונות‬ ‫אישיים‪ .‬גישה זו מנסה לתת מושג כללי מדוע אנו מייחסים משמעות גבוהה יותר לאזור מסוים לעומת אחר‪,‬‬ ‫ולהבחין בין תחושת שייכות לאומית במקומות גדולים לעומת תחושת שייכות אישית בחללים קטנים‪ .‬הגישה‬ ‫הפילוסופית מוביל להבנה‪ ,‬כי "המקום" הוא למעשה תחושת שייכות הנוצרת מניסיון וחוויה סובייקטיביים‬ ‫ואינדיבידואליים‪.‬‬ ‫הביקורת של שמאי על גישה זו היא שהתייחסותה למושג היא כאל חוויה אישית ופרטנית לחלוטין‪ ,‬בעוד שהוא‬ ‫מניח שיש דווקא בסיס משותף שיוצר עבור אנשים שונים את תחושת המקום‪ ,‬כלומר שמדובר במשהו‬ ‫אובייקטיבי הניתן להגדרה‪.‬‬ ‫באמצעות השוואת המחקרים הסובייקטיביים שנעשו בנושא בשנות ה‪ '70-‬וה‪ '80-‬של המאה הקודמת‪ ,‬שמאי‬ ‫מראה כי זהו מושג שאינו ערטילאי‪ ,‬אלא מושג שתמיד מתאר התייחסות אנושית לשטח גיאוגרפי‪ ,‬שאנחנו‬ ‫מרגישים אליו תחושת שייכות מיוחדת‪ ,‬שהוא "שלנו" גם אם הוא אינו שייך לנו באופן רשמי‪ ,‬ושהחיבור אליו‪,‬‬ ‫השהייה או הזיכרון שלו‪ ,‬מעורר בנו התרוממות רוח‪ ,‬אנרגיה מעוררת שמורגשת בכל החושים שלנו‪ ,‬המתרחשת‬ ‫בתודעה שלנו בלבד‪ ,‬ויוצרת עבורנו מעין קתרזיס עם הסביבה‪.‬‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬כל התיאורים הסובייקטיביים שהוא סוקר‪ ,‬מובילים להגדרה מצומצמת מוסכמת למשמעות‬ ‫המושג "מקום"‪" :6‬תחושת שייכות לחלל"‪.‬‬ ‫על בסיס מהגדרה זו קל יותר למדוד את הנושא‪ :‬פשוט צריך לבדוק עד כמה אנשים מרגישים שייכים למקום‪,‬‬ ‫ולנסות לבודד את הפרמטר שמשפיע על תחושת השייכות הזו‪ .‬בהתבסס על מחקרים קודמים שניסו לסווג את‬ ‫מידת תחושת השייכות‪ ,‬שמאי מבדיל בין כמה דרגות של תחושת זו‪ ,‬ומגדיר אותן במידות שונות של "הזדהות"‬ ‫עם מקום‪ .‬בקצה הסקאלה הוא מציב את הרגשת הניכור והזרות (‪ ,)Alienation‬ובקצה השני‪" ,‬הזדהות מוחלטת"‬ ‫ונכונות להקרבה עמוקה‪.‬‬ ‫‪4‬‬

‫‪Shmuel Shamai (1991), Sense of Place: an Empirical Measurement Geoforum, 22(3),‬‬ ‫(להלן‪":‬שמאי") ‪347-358.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫חוקרים שונים אצל שמאי‪ ,‬עמ' ‪.347-348‬‬ ‫‪6‬‬ ‫כעת‪ ,‬משהגדרתי את משמעות המושג‪ ,‬ההתייחסות אליו תהיה בהמשך תהיה ללא גרשיים‪.‬‬


‫‪4‬‬

‫כדי להראות שניתן למדוד הבדלים בתחושת השייכות על פי פרמטרים אובייקטיביים‪ ,‬כלומר הבדלים בתחושת‬ ‫המקום הנובעים ממשתנה מוגדר‪ ,‬שמאי בחן את תחושת ההזדהות של תלמידים יהודים בקנדה‪ :‬הוא ערך סקר‪,‬‬ ‫שבו הבדיל בין אלו שהלכו לבתי ספר רפורמיים לעומת תלמידים בבתי ספר אורתודוקסיים‪ ,‬ומנסה לראות האם‬ ‫עובדה זו השפיעה על תחושת השייכות של התלמיד לעיר (טורונטו)‪ ,‬למדינה (אונטריו) או לקנדה‪.‬‬ ‫המסקנה החד משמעית של המחקר‪ ,‬היא שרמת הרגשת השייכות לעיר הייתה הגבוהה ביותר‪ ,‬אחריה ההרגשה‬ ‫למדינת העל‪ ,‬קנדה‪ ,‬ורק אחר כך לאונטריו‪ .‬דרך ניתוח בתי הספר שבהם למדו הנשאלים‪ ,‬שמאי הגיע למסקנה כי‬ ‫כאשר התלמידים למדו פחות במוסדות חינוך יהודים‪ ,‬תחושת ההזדהות שלהם עם קנדה הייתה חזקה יותר‪,‬‬ ‫ושמידת ההשתתפות בחינוך הקהילתי היהודי היא הגורם המשפיע ביותר על תפיסת השייכות לעיר‪ ,‬למרות שככל‬ ‫הנראה אין הבדל בין אופי החינוך (רפורמי‪/‬אורתודוקסי)‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬הוא טוען שגם אם מדובר בתחושה שבסיסה הוא פרטי וסובייקטיבי לחלוטין‪ ,‬הנוצרת בתהליך של‬ ‫סוציאליזציה והתפתחות פסיכולוגית‪ ,‬זהו תהליך שניתן לצפות את הגורמים שישפיעו עליו‪ ,‬כיוון שהאופי שבו אנו‬ ‫תופסים מקום‪ ,‬הוא תוצר של החברה והפוליטיקה שבה אנו מתחנכים‪ ,‬שאותם אנחנו יודעים לזהות‪.‬‬ ‫כמסקנה מניסוי זה ומניסוי נוסף שערך בקרב תושבים בקריית שמונה ב‪ ,72004 -‬שמאי סבור‪ ,‬כי למרות שכנראה‬ ‫בלתי אפשרי להגדיר מה יוצר את התחושה הזו‪ ,‬ולמרות שהתחושה הזאת תלויה בחוויות הסוציאליזציה‬ ‫האישיות שלנו‪ ,‬ניתן לזהות תגובות של בני אדם למקומות מסוימים‪ ,‬ואפשר לכמת עד כמה הם מזדהים עם מקום‬ ‫מסוים‪.‬‬ ‫בניגוד אליו‪ ,‬אני דווקא סבור שכן ניתן להגיד‪ ,‬לפחות באופן חלקי‪ ,‬אילו אלמנטים פיזיים משפיעים על התחושה‬ ‫הזו‪ ,‬כלומר מאפשרים את התנאים שיוצרים אותה‪ .‬אני מתבסס על ניתוחים שמוצגים בספרו של הארכיטקט יאן‬ ‫גאהל (‪ ,)Gehl 1971‬המתבססים על תצפיות‪ ,‬שנעשו על ידו ועל ידי חוקרים שונים המצוטטים בספר‪ ,‬כמו קולן‬ ‫(‪ ,)Cullen‬לינץ' )‪ (Lynch‬ו‪-‬וואייט (‪.8)White‬‬ ‫גאהל מתאר בספר מגוון סיטואציות עירוניות‪ ,‬ומראה באילו תנאים אנשים משתמשים במרחב העירוני הציבורי‪,‬‬ ‫כלומר עוברים או שוהים בו‪ .‬המסקנה מהתצפיות שלו‪ ,‬היא‪ ,‬שבעצם‪ ,‬חלל טוב הוא כזה‪ ,‬שמאפשר שהייה ואף‬ ‫גורם לכך שהרגשתנו תשתפר כתוצאה מההמצאות בו‪ .‬אינדיקציות לחלל כזה נעשות בספר באמצעות תיעוד‬ ‫תקשורת בין האנשים‪ ,‬תיעוד תנועה ערה יותר במקומות מסוימים לעומת חללים פחות טובים‪ ,‬��הייה ארוכה‬ ‫יותר של אנשים באתרים "טובים"‪ ,‬או פעילויות אחרות שמתרחשות באופן ספונטני במרחב הציבורי‪ ,‬לדוגמא‪,‬‬ ‫ילדים שמתחילים לשחק ברחוב‪.‬‬ ‫אם ההגדרה הכללית לתחושת מקום‪ ,‬בהסתמך על שמאי‪ ,‬היא תחושת שייכות או הזדהות עם חלל‪ ,‬המסקנה‬ ‫מהמחקר של גאהל‪ ,‬היא שהביטוי ההגיוני והמתבקש של אותה תחושה משתקף בכמות האנשים שנמצאים בחלל‪.‬‬ ‫המשמעות היא‪ ,‬שתחושת המקום של חלל יכולה להימדד באמצעות מדידת כמות האנשים שנמצאים בו ואופי‬ ‫הפעילות שהם מבצעים בו‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫‪Shmuel Shamai and Zilnaida Ilatov (2004), Measuring Sense of Place:‬‬ ‫‪Methodological Aspects Tijdschrift voor Economische en Sociale Geografie, 96(5),‬‬ ‫(להלן‪" :‬שמאי ‪467–476. )"2004‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪Gehl J. (1971), Life between buildings: using public space, The Danish Architectural‬‬ ‫(להלן‪":‬גאהל") ‪Press‬‬


‫‪5‬‬

‫קשר זה מתואר אצל גאהל גם באמצעות אזכור לקולן (‪ :)Cullen‬קולן מתאר שטח ציבורי מוצלח כשטח שבו‬ ‫מתרחשת פעולה שהוא מגדיר כ"גידור"‪ ,9‬כלומר סביבה ציבורית שבה אנו מרגישים מספיק בטוחים כדי שננכס‬ ‫לעצמנו חלק מהשטח‪ ,‬ובכך מתאפשר תהליך שהוא קורא לו "דביקות"‪ ,‬כלומר הצטברות של אנשים במקום אחד‪.‬‬ ‫כמו שמאי‪ ,10‬הוא מדבר על חוויה הוליסטית אישית‪ ,‬שמביאה בסופו של דבר אנשים להתאחד או להתאגד‬ ‫(‪ (Coming Together‬בתנאים פיזיים מסוימים‪ .‬למעשה‪ ,‬ג'יין גייקובס כבר אמרה זאת בצורה פחות פילוסופית‬ ‫עשור קודם לכן‪ ,‬באינסוף הדוגמאות המוחשיות שהיא נותנת לקשר בין המאפיינים הפיזיים של רחובות בניו יורק‬ ‫ובין הכמות והאופן‪ ,‬שאנשים משתמשים בהם‪.11‬‬ ‫באמצעות אלמנטים השוואתיים החוזרים על עצמם כמו גודל המרחב‪ ,‬הנראות שלו‪ ,‬הצללה‪ ,‬השימושים שנגישים‬ ‫אליו ואפילו כמות הספסלים שבו‪ ,‬גאהל מוכיח את הקשר בין תנאים פיסיים מסוימים ובין כמות ואופן השימוש‪,‬‬ ‫כלומר מראה‪ ,‬שיש חוקיות וקשר בין התנאים פיסיים וכמות האנשים בחלל‪ ,‬ולכן יש קשר בין התנאים הפיסיים‬ ‫בחלל ובין תחושת המקום שהוא מייצר; מקום הוא חלל בעל מאפיינים ויזואליים ואקלימיים מסוימים‬ ‫ומוגדרים‪ ,‬בו אנחנו מרגישים נוחות וביטחון‪ ,‬ולכן תופסים אותו כמרחב פרטי‪ ,‬גם כשהוא נמצא בתוך המרחב‬ ‫הציבורי‪ .‬על כך בהרחבה בפרק הבא‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫הוא משתמש במושג בריטי לגידור‪ ,Enclosure ,‬מושג העוסק בגידור קרקע ציבורית‪/‬חקלאית והפיכתה לפרטית (‪,)Outdoor Room‬‬ ‫כלומר משתמש במושג פיזי‪ ,‬אך הוא מציג זאת כמטאפורה לפעולה רגשית‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫שמאי ‪.2004‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪Jacobs, J. (1992), The death and life of great American cities (Vintage Books ed.),‬‬ ‫זוהי גרסה מאוחרת של הספר שפורסם לראשונה ב‪New York: Vintage Books – 1961 -‬‬


‫‪6‬‬

‫פרק ב'‪ :‬המקום הארכיטקטוני‬ ‫התנאים הפיזיים ליצירת מקום‬ ‫עד כה הוסבר מדוע כמות משתמשים היא אינדיקאטור ליצירת תחושת מקום ומדוע סביר להניח כי מאפיינים‬ ‫פיזיים מסוימים יכולים להוות אינדיקציה למקום‪ ,‬כעת אנסה לנסח מהם אותם תנאים הפיזיים המזמינים כמות‬ ‫גדולה של אנשים להשתמש בחלל מסוים‪ .‬תנאים אלו מתוארים בהרחבה בספרו של גאהל‪ ,‬בעיקר תוך התבססות‬ ‫על מחקרו של הסוציולוג הול (‪ 12 )Hall‬בנושא ההתנהגות החברתית שלנו‪ .‬מכיוון שהול מראה כיצד החושים‬ ‫מנחים אותנו בהתנהגות החברתית‪ ,‬ההנחה של גאהל היא שאנחנו מבססים את התגובה שלנו גם בחלל לא רק על‬ ‫סמך זיכרונות וידע קודמים‪ ,‬אלא גם על פי מה שהחושים שלנו משדרים לנו לגביו‪ .‬בהקשר של עבודה זו‪ ,‬המסקנה‬ ‫היא שיש קשר הדוק בין התפישה החושית והיכולת להרגיש מקום‪.‬‬ ‫התפישה החושית מושפעת בעיקר ממגבלות מרחק‪.‬‬ ‫לדוגמא‪ :‬על מנת שנוכל להשתמש בריח או במישוש אנחנו צריכים מרחק מאוד קרוב‪ ,‬כמטר‪ ,‬לשימוש אפקטיבי‪,‬‬ ‫ולכן החושים המשמעותיים יותר במרחב הציבורי הם ראייה ושמיעה‪ ,‬המתאפשרים בטווחים גדולים יותר‪.‬‬ ‫שמיעה אפשרית לטווח רחוק יותר מראייה‪ ,‬אבל היא סלקטיבית יותר ממנה‪ ,‬ולכן במרחק שמעל ‪ 35‬מטר היא‬ ‫מאבדת מהאפקטיביות שלה‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬הראייה היא החוש הקריטי ביותר כדי שאדם יבין מה קורה במקום‪:‬‬ ‫האם הוא טוב עבורו‪ ,‬והאם המרחק שהוא חווה הוא המרחק הרצוי לו כדי לתקשר עם אנשים אחרים מסביבו‪.‬‬ ‫כפי שניתן לראות בתמונות שבעמוד הבא‪ ,‬מרחקים בגודל של עד ‪ 100‬מטר מוגדרים על ידי הול ב"תחום החברתי"‬ ‫כי הם מאפשרים לזהות דמויות‪ .‬במרחק שבין ‪ 70‬ל‪ 100 -‬מטר אפשר להבין יותר טוב מה האדם האחר עושה‪.‬‬ ‫לדוגמא‪ ,‬באצטדיון כדורגל‪ ,‬המרחק הרצוי בין הדשא למושב הרחוק ביותר הוא ‪ 70‬מ'‪ ,‬ומעבר לזה כבר יש בעיה‬ ‫לזהות מה קורה במגרש‪ ,‬מי השחקן עם הכדור‪ .‬ככל שיורדים לטווח ה‪ 30 -‬מטר ואח"כ לטווח ‪ 20-25‬מ'‪ ,‬אפשר‬ ‫לזהות יותר טוב את אופי הפעילות‪ ,‬ולכן באולם תיאטרון זהו מרחק רצוי מקסימאלי למושב האחרון; בשלב הזה‬ ‫אנחנו כבר יכולים להבין על מה אנשים אחרים מדברים ולזהות הבעות פנים‪ .‬אם לא נהיה בטווחים אלו‪ ,‬יכולת‬ ‫ההנאה שלנו מהמשחק או מההצגה תפגע‪ ,‬ומן הסתם נרגיש פחות נוח‪.‬‬ ‫כשאנו מגיעים לטווח שבין חצי לשבעה מטרים‪ ,‬אנחנו בטווח של תקשורת עם האחר‪ ,‬ולכן זהו כבר טווח מתאים‬ ‫לחלל שבו אנחנו גם מגיבים ולא רק צופים‪ .‬מעבר לגבול מסוים‪ ,‬נרגיש חדירה ל"תחום הביטחון" שלנו‪ .‬לדוגמא‪,‬‬ ‫במעלית צפופה או בחצר בגודל של פחות ממטר‪ ,‬המרחק בין האנשים נעשה כבר לא נוח‪ ,‬קרוב מידי‪ ,‬והסיכוי‬ ‫שהם ידברו הוא קלוש‪ .‬על בסיס המחקר של הול‪ ,‬גאהל קובע כי המרחק הרצוי להבנת האחר ולאינטראקציה‬ ‫מצד אחד‪ ,‬ולשמירה על פרטיות מצד שני‪ ,‬הוא כ‪ 0.33 -‬מטר‪ .‬כפי שהוסבר קודם‪ ,‬חלל ציבורי טוב‪ ,‬כזה שיוצר‬ ‫תחושת מקום‪ ,‬צריך לאפשר אינטראקציה נוחה עם אנשים אחרים‪ .‬בעיר מודרנית אנשים אלו הם לרוב לא‬ ‫מוכרים‪ ,‬ולכן על חלל זה לאפשר לנו גם תחושת ביטחון‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬כפי שניתן להבין מהדוגמאות בספר‪ 3.75 ,‬מ' מוגדר על יד גאהל כרוחב הרצוי לרחוב גם אם הוא לא‬ ‫אומר זאת באופן חד משמעי‪ .‬בתחילה חשבתי שההנחה זו מאוד נוקשה ושרירותית‪ ,‬אך כפי שאראה בפרק הבא‪,‬‬ ‫בתצפית שערכתי בשדרות רוטשילד נוכחית לגלות שמרחק זה אינו חסר ביסוס‪ .‬יש לסייג זאת‪ ,‬כמובן‪ ,‬בהתניות‬ ‫החברתיות השונות מעיר לעיר‪ ,‬ולהניח כי בהקשרים תרבותיים וחברתיים אחרים‪ ,‬המספרים יהיו שונים‪.‬‬ ‫בהתבסס על התצפיות שעשה‪ ,‬גאהל מסיק אמות מידה נוספות לגודל רצוי של רחוב‪ .‬לדוגמא‪ ,‬רחוב גישה (לא‬ ‫מסחרי) לא צריך להיות רחב יותר מארבעה מטרים‪ .‬רוחב כזה מאפשר תנועת ‪ 50-60‬אנשים בדקה‪ ,‬ומעבר לרוחב‬ ‫הזה‪ ,‬הרחוב ייראה לנו כבר כקשה למעבר‪ ,‬כלומר רחוק מידי‪ .‬בשוק לדוגמא‪ ,‬מדרכה אפקטיבית לא צריכה יותר‬ ‫להיות מרוחב של יותר משניים‪-‬שלושה מטרים‪ :‬ככה גם אפשר לנוע בחופשיות וגם להספיק להתרשם ויזואלית‬ ‫ממה שיש בצד השני של השוק‪.‬‬

‫‪Hall, E. T. (1966), The hidden dimension, New York: Anchor Books.‬‬

‫‪12‬‬


‫‪7‬‬

‫מימין למעלה‪ ,‬המחשה ליכולת התפיסה של ההתרחשות ברחוב ביחס לגובה קומת המגורים‪.‬‬ ‫משמאל למעלה‪ ,‬המחשה ליכולת התפיסה של התנהגות האחר‪ ,‬ביחס למרחק מאותו אדם‪.‬‬

‫למעלה‪ ,‬דוגמאות לרחובות ומדרכות רחבים מידי מכדי שייתפשו כנוחים למעבר‪.‬‬ ‫למטה‪ ,‬רחובות ומדרכות בקנה מידה אנושי‪ ,‬כלומר כאלו שנתפשים כנוחים למעבר ולכן מזמינים תנועה‪.‬‬ ‫מתוך ‪Gehl J. (1971), Life between buildings: using public space‬‬


‫‪8‬‬

‫בהתבסס על לינץ'‪ ,13‬גאהל מגדיר כחלל ציבורי פתוח "טוב"‪ ,‬חלל ברוחב של כ‪ 25 -‬מ' (לכל כיוון) וקובע שאין בעיר‬ ‫חללים ציבוריים טובים מעל ‪ 110‬מטר (באחד מהכיוונים שלהם מקצה לקצה)‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬חוויה עירונית‬ ‫ותקשורת בין אישית מושגת רק בתנאים של הליכה רגלית‪ .‬מערכת עירונית ברורה מורכבת מרחובות וכיכרות‬ ‫הבנויים בהיררכיה‪ ,‬ועדיף שיהיו מרוכזים בצפיפות להקלת ההליכה‪.‬‬ ‫הוא מסכם את המחקר במסקנה בהשראת לינץ'‪ ,‬כי הרחוב מבטא את הנטייה האנושית לתנועה ליניארית‪,‬‬ ‫כלומר את ההעדפה של העין לתנועה בקו ישר בעת התנועה‪ .‬כיכר‪ ,‬לעומת זאת מבטאת את הצורך שלנו לסקור‬ ‫את הסובב אותנו ב‪ 063 -‬מעלות לצורך הרגשת ביטחון במקום שבו אנחנו שוהים באופן סטאטי‪.‬‬ ‫גאהל ממחיש בכמה דוגמאות כי צריך לספק לאנשים אפשרות לשהייה‪ .‬כלומר עצם הנחת ספסלים בחלל‪,‬‬ ‫בהנחה שנניח אותה בצורה נכונה מבחינת צל‪ ,‬הפנייה להתרחשות ועם הגב לקיר (הרגשת ביטחון)‪ ,‬יביא יותר‬ ‫אנשים לשהות באותו חלל‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוא קובע כי צריך להיות לאורך מסלול הליכה בעיר מקום לישיבה כל ‪100‬‬ ‫מטר‪ .‬בהמשך העבודה אבדוק באמצעות התצפית שעשיתי בשדרות רוטשילד‪ ,‬האם יש קשר בין כמות הספסלים‬ ‫ומיקומם במקטע של השדרה למספר האנשים שהשתמשו באותו מקטע‪.‬‬ ‫בהקשר זה ראוי לציין כי לאחרונה‪ ,‬שופצה האנדרטה בכיכר רבין בתל אביב‪ :‬שוקמה הבריכה שלידה‪ ,‬ועל‬ ‫הדפנות שלה הונח משטח עץ ולצידה מיקמו עשרות כיסאות ניידים‪ .‬מפתיע לראות אנשים רבים יושבים במקום‪,‬‬ ‫למרות החום הכבד‪ ,‬ולדעתי‪ ,‬יש בכך הוכחה למסקנות של גאהל‪ :‬ההתרחשות החדשה (הבריכה האקולוגית‪,‬‬ ‫צמחייה חדשה) והאפשרות החדשה לשבת (מקומות ישיבה נוחים שלא היו קיימים קודם) יוצרים תחושת מקום‬ ‫סביב האנדרטה ומזמינים שהיית אנשים‪ .‬אנשים אלו לא שוהים ומסתובבים בכיכר כשאין בה עצרות‪ ,‬אולי בגלל‬ ‫גודלה "הלא טוב" לפי ההגדרות שלו (גודל השטח הפתוח בין המבנים הוא כ‪ 200 -‬מ' מצפון לדרום ו‪ 150 -‬מ'‬ ‫ממזרח למערב)‪ ,‬ויעדיפו לשבת בחלל המוגדר יותר‪ ,‬מסביב לאנדרטה או בבתי הקפה שבקצה שלה‪.‬‬

‫התמונה מהאתר ‪ ,http://www.realestatetoday.co.il‬צולמה ב‪ 4/2011 -‬לאחר השלמת השיפוץ‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫‪Lynch K.(1960), The City Image and its Elements, The Image of the City, (Cambridge,‬‬ ‫)‪MA: The MIT Press‬‬


‫‪9‬‬

‫האופי של כיכר רבין והרחובות שמקיפים אותה‪ ,‬מחבר אותנו לשני מאפיינים נוספים שגאהל מזכיר‪ ,‬הקשורים זה‬ ‫לזה‪ .‬הראשון הוא העדפת השהייה ב"מקום בתוך מקום"‪ ,‬כלומר הוא מניח שאנשים יעדיפו להיות במקום קטן‬ ‫שנמצא בתוך מקום גדול‪ ,‬מה שקולן מגדיר כ"מובלעת"‪ .‬השני הוא "אפקט הקצה"‪ ,‬נטייה של בני אדם "לברוח"‬ ‫לשוליים של המקום או להעדיף להיות בגבול של המקום‪ :‬המקום בו הצל נגמר‪ ,‬המקום בו העצים של היער‬ ‫ייגמרו‪ .‬הוא מספר על מחקר שנעשה לגבי יער באירופה‪ ,‬שבדק וראה כיצד האנשים הראשונים שהגיעו לעשות בו‬ ‫פיקניק העדיפו תמיד לשבת בקצה היער‪ ,‬ורק כשהגיעו עוד ועוד אנשים היער התמלא‪.‬‬ ‫למרות שאלו לאו דווקא שני דברים זהים‪ ,‬הם די קשורים בעיקר במובן ששניהם מאפשרים לחוות מרחב ציבורי‬ ‫פתוח מבלי לאבד את הרגשת הפרטיות והביטחון‪ ,‬כלומר ליהנות משני העולמות‪ :‬אפשר לסקור את הסביבה ואת‬ ‫האנשים האחרים‪ ,‬מבלי שאהיה חשוף‪ ,‬ולכן אעדיף לעמוד ליד הקיר שמתחם את הכיכר או במקום שבו מתחיל‬ ‫הצל‪.‬‬

‫תצפית על כיכר בעיר פיקאנו שבאיטליה‪ :‬למעלה‪ ,‬סימונים שחורים המייצגים היכן עמדו ועברו האנשים בכיכר‪ ,‬באמצע ולמטה תיעוד‬ ‫לכך בתמונות‪ ,‬מתוך ‪Gehl J. (1971), Life between buildings: using public space‬‬


‫‪10‬‬

‫יש בקצה וב"מקום בתוך מקום" דואליות מעניינית‪ ,‬מעין איזון בין מתחים‪ ,‬מוטיב שגם האמן‪ ,‬אדריכל הנוף‬ ‫והפסל יצחק דנציגר תמיד חיפש ביצירותיו ככלי ליצירת תחושת מקום‪ .14‬קולן קורא לזה הנאה מהמסתורין‬ ‫ומהסיכון‪" ,‬להיות על פי הלוע"‪ ,‬כמו הצורך הפסיכולוגי שגורם לנו ליהנות מסרט מתח או מרכבת הרים‪ .‬אם אתן‬ ‫לתיאורים שלהם לסחוף אותי פחות‪ ,‬אני אוכל להגיד שבסך הכל זה מאפשר לחוות בבת אחת כמה סיטואציות‪,‬‬ ‫ומגוון יהיה תמיד יותר מעניין‪ .‬אם יש לי גם צל וגם שמש‪ ,‬זה עדיף מאשר רק שמש או רק צל‪ ,‬לא?‬ ‫"המקום בתוך מקום" הוא גם סימן עבורנו בהיבט הפרקטי של השימוש במרחב הציבורי‪ :‬יש יותר סיכוי שתהיה‬ ‫כאן הצללה‪ ,‬הגנה מהגשם‪ ,‬פחות רעש‪ ,‬אולי‪ .‬מעבר לכך‪" ,‬המקום בתוך המקום"‪ ,‬מאפשר להגדיר כנפרד חלק‬ ‫מהחלל הציבורי הגדול‪ ,‬וכך אולי קל לנו יותר "לנכס" אותו לעצמו‪.‬‬

‫תמונות אלו צולמו ברחוב אבן גבירול בתל אביב ביום שבת בבוקר‪ .‬אמנם אין עדיין הרבה אנשים ברחוב‪,‬‬ ‫אבל אין בכלל אנשים מחוץ לקולונדה‪ .‬ניתן גם לראות שבית הקפה שבתמונה מימין החליט להניח את הכיסאות‬ ‫רק עד לגבול הקולונדה‪ ,‬ואילו בית הקפה שבתמונה משמאל‪ ,‬שאין לידו כזו‪ ,‬לא מוציא כיסאות החוצה בכלל‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫אם תלכו בסביבות כיכר רבין ביום חול בשעות הבוקר‪ ,‬תראו כיכר נטושה לחלוטין‪ ,‬בעוד שבתי הקפה והרחובות‬ ‫שסובבים אותה עמוסים‪ .‬הסבר לתופעה זו על פי גאהל הוא שלא רק שהכיכר היא אזור גדול מידי ליצירת מקום‪,‬‬ ‫אלא שהרחובות אבן גבירול‪ ,‬פרישמן ומלכי ישראל שמסביבה‪ ,‬מאפשרים לאנשים לחוות אותה כשהם עוברים או‬ ‫לשהות בקצה שלה‪ ,‬באזור שיש בו משחקי אור וצל‪.‬‬ ‫בהקשר זה חשוב להזכיר את ג'יין ג'ייקובס‪ ,‬שכמו גאהל מדברת על רבות על נושא השימושים ברחוב‪ .‬היא מראה‬ ‫שוב ושוב כיצד בסופו של דבר‪ ,‬כדי שמדרכה או רחוב יתעוררו‪ ,‬צריך שיקרה בהם משהו‪ :‬שתהיה לידם חנות‪,‬‬ ‫תיאטרון‪ ,‬בר‪ ,‬איזו שהיא פונקציה שתמשוך אנשים‪ ,‬ולכן הגיוני גם בכיכר רבין‪ ,‬שאנשים ילכו ברחוב המסחרי‬ ‫ולא בכיכר הריקה‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫יצחק דנציגר (‪,)1982‬‫ מקום ‪ ,‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תל אביב‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫אני מניח שאולי יש גם הנחיות של העירייה לגבי מיקום הכיסאות‪ ,‬אך מסיור שעשיתי לאורך הרחוב‪ ,‬מתגלה עובדה לא מפתיעה –‬ ‫אנשים מעדיפים לשבת מחוץ לבתי הקפה‪ ,‬ברחוב‪ ,‬ומעדיפים לשבת בכיסאות שבין העמודים‪ ,‬על הגבול בין הצללת הקולונדה והשמש‬ ‫התל אביבית‪ ,‬ולכן נראה לי שאופן סידור הכיסאות על ידי בעלי העסק נובע גם מהדרך שבה הלקוחות מעדיפים להשתמש בהם‪.‬‬


‫‪11‬‬

‫ללא ספק‪ ,‬לפונקציות‪ ,‬כלומר לאלמנטים הלא פיזיים‪ ,‬תפקיד חשוב ביצירת תחושת המקום‪ ,‬וגם שמאי מסביר‬ ‫זאת בשפה סוציולוגית‪ ,‬ואומר שמהות ההתרחשות באתר הופכת להיות חלק מתהליך הסוציאליזציה והזיכרון‬ ‫האישי והקולקטיבי שלנו שלנו‪ ,‬וכך יוצרת את חושת המקום‪ :16‬כאן פגשתי את אישתי‪ ,‬כאן הכריזו על המדינה‪,‬‬ ‫כאן היה בית המקדש‪.‬‬ ‫בתצפית שעשיתי לצורך עבודה זו ומתוארת בפרק הבא‪ ,‬ניסיתי לנטרל גורמים לא מוחשיים אלו (זיכרון‬ ‫אישי‪/‬היסטורי‪ ,‬שימושים וכדומה)‪ ,‬כיוון שמטרת תרגיל הזה היא חיפוש אחר האלמנטים הפיזיים שיוצרים‬ ‫מקום‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫שמאי ‪ ,2004‬עמ' ‪.467-468‬‬


‫‪12‬‬

‫פרק ג'‪ :‬תצפיות לאורך שד' רוטשילד‬ ‫הסיבות לבחירה באתר‬ ‫כמסקנה לכל הנאמר עד כה‪ ,‬בחרתי לנסות למדוד את תחושת המקום בצורה האובייקטיבית הבסיסית ביותר‪:‬‬ ‫ספירת כמות האנשים שהולכת ברחוב ושעומדת‪/‬יושבת בחלק הציבורי שבו‪ .‬היה עליי לנסות להבחין באלמנטים‬ ‫הפיזיים שמשפיעים על כמות זו (ולכן בעקיפין גם על יצירת תחושת המקום)‪ ,‬ובחרתי לעשות זאת במקטעים‬ ‫שונים של שדרות רוטשילד בתל אביב‪.‬‬ ‫בחרתי ברחוב זה כיוון שחיפשתי מקטעי רחוב‪ ,‬שהמשמעויות התרבותיות והפונקציונאליות שלהם יהיו דומות‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬משום שהעיצוב הפיזי של השדרה משתנה בכל מקטע ומקטע‪ ,‬אוכל להשוות בין קטעים שונים לאורכה‬ ‫ולזהות בקלות יותר את ההבדלים הפיזיים במרחב הציבורי‪ .‬באמצעות השוואת מקטעים שונים בתוך השדרה‬ ‫עצמה‪ ,‬יכולתי להנמיך את עוצמת ההשפעה של אלמנטים כמו חתך הרחוב‪ ,‬העיצוב הארכיטקטוני של חזיתות‬ ‫הבתים‪ ,‬ההקשר ההיסטורי של הרחוב‪" ,‬המותג" של הרחוב לעומת רחובות פחות מוכרים ועוד גורמים‪ ,‬שיכולים‬ ‫להשפיע על כמות האנשים שתרצה ללכת או לשהות בו‪ .‬ההנחה שלי הייתה שבכל המקטעים שלאורך רחוב זה‪,‬‬ ‫גורמים "מפריעים" אלו פחות או יותר זהים‪ ,‬ולכן יהיה קל יותר להבחין בהשפעת העיצוב השונה של השדרה‬ ‫עצמה על התנהגות האנשים‪.‬‬ ‫התצפית בוצעה ביום שבת בשעות הבוקר המוקדמות בחלק של השדרה שמוגדר כמיועד לעירוב שימושים עם‬ ‫נטייה ליותר תעסוקה על פני מגורים‪ .‬זהו החלק של השדרה שמחוץ לתחומי ההגדרה של "העיר הלבנה"‪ ,‬בין רחוב‬ ‫הרצל ועד רחוב נחמני‪ .‬בדרך זו נוטרלה במידה רבה השפעת השימושים על התצפית (מגדלי המשרדים סגורים‬ ‫בשבת‪ ,‬מרבית האנשים נוטים לבלות בבתי קפה ובמסעדות שבאזור לקראת שעות הצהריים‪ ,‬רוב בתי העסק היו‬ ‫סגורים עדיין)‪ .‬בחרתי באזור שרובו לא מיועד למגורים‪ ,‬כי לא היו לי נתונים על האוכלוסייה שגרה לאורך‬ ‫השדרה‪ ,‬ובדרך זו הקטנתי הטיות‪ ,‬שהיו יכולות להיגרם בגלל כמות השונה או פרופיל שונה של הדיירים‪.‬‬


‫‪13‬‬

‫מקטע מס' ‪ : 2‬הרצל – נחלת בנימין‬ ‫יום שבת‪ 0930-0945 ,23/4/2011 ,‬בבוקר‬

‫תיאור כללי‬ ‫אורך‪ 140 :‬מ' ממזרח למערב‪ .‬מורגש על ידי הולך הרגל כשני חלקים שונים בגלל האנדרטה לרגל ‪ 60‬שנה לתל‬ ‫אביב‪ ,‬שניצבת מול בית מס' ‪.20‬‬ ‫שימושים‪ :‬בחלק המערבי של קטע זה בניין הכרזת המדינה (בית דיזנגוף‪ ,‬רוטשילד ‪ ,)16‬מוזיאון שהיה סגור בעת‬ ‫התצפית‪ ,‬ובסמוך אליו ניצב פסל דיזנגוף על סוס‪ .‬בקצוות הדרום‪-‬מערבי והצפון מזרחי של הקטע יש מסעדות‬ ‫ובתי קפה (סמוך לצמתים)‪ ,‬שהיו פתוחים חלקית בזמן התצפית‪ .‬הקיוסק בחלק המערבי של הקטע היה סגור‪.‬‬ ‫המבנים משמשים כמעט לחלוטין למשרדים‪.‬‬ ‫אופי הבנייה‪ :‬המבנים וחלוקת המגרשים שמרו על אופי עיר הגנים משנות ה‪ '20 -‬וה‪( '30 -‬בנייה בגובה ‪ 2-3‬קומות‪,‬‬ ‫לא בקו ‪ 0‬מהמגרש‪ )....‬ורוב המבנים עברו שימור; בקצה המזרחי אוחדו שני מגרשים ונבנה בהם מגדל‪.‬‬ ‫מדרכות‪ ,‬עצים וספסלים‬ ‫השטח המוקצה לתנועת הולכי רגל לאורך שדרות רוטשילד נשאר לכאורה קבוע‪ :‬בכל צד של הכביש יש מדרכה‬ ‫ברוחב ‪ 1.5‬מ'‪ ,‬במרכז השדרה השטח הפתוח הוא ברוחב של כ‪ 10 -‬מ'‪ .‬ההבדל בין מקטע למקטע הוא החלוקה של‬ ‫השטח הפתוח שבמרכז השדרה לדשא‪ ,‬שביל בנוי‪ ,‬מגרש משחקים וכו'‪.‬‬ ‫כשבמקטע הראשון‪ ,‬שביל הולכי הרגל נמצא במרכז השטח הפתוח ורוחבו ‪ 4.5‬מ'‪ ,‬משני צדדיו פסי דשא ברוחב ‪3‬‬ ‫מ' כל אחד‪ .‬העצים בקטע זה כמעט לא מורגשים‪ :‬כמה דקלים במרכז השדרה וכעשרים צאלונים נמוכים ודלילים‬ ‫בצד המערבי‪ .‬בקטע שבין האנדרטה לרחוב נחלת בנימין יש חמישה ספסלים‪ ,‬ומהאנדרטה ועד רחוב הרצל ששה‬ ‫נוספים‪ ,‬בממוצע ספסל כל ‪ 12‬מ'‪.‬‬ ‫תנועה ושהייה בזמן התצפית‬ ‫‪ 36‬אנשים עברו בזמן התצפית‪ ,‬מתוכם ‪ 23‬בחרו לעבור באמצע השדרה ו‪ 13 -‬בחרו לעבור במדרכות שבשולי‬ ‫השדרה (סמוך למבנים)‪.‬‬ ‫אף אחד מהאנשים לא עמד או ישב‪.‬‬


‫‪14‬‬

‫מקטע מס' ‪ : 1‬נחלת בנימין – אלנבי‬ ‫יום שבת‪ 0945-1000 ,23/4/2011 ,‬בבוקר‬

‫תיאור כללי‬ ‫אורך‪ 110 :‬מ'‪ ,‬צפון‪-‬מזרח לדרום‪-‬מערב‪.‬‬ ‫שימושים‪ :‬בחלק הצפוני נמצא מוזיאון ההגנה "בית גולומב" שהיה סגור בעת התצפית‪ ,‬ובסמוך אליו ניצב פסל‬ ‫עם שלט המכווין לבית‪ .‬בקצוות של הקטע יש מסעדות ובתי קפה (סמוך לצמתים) בדומה למקטע הקודם‪.‬‬ ‫הקיוסק (סושייה) בחלק המזרחי של הקטע היה סגור‪ .‬המבנים משמשים כמעט לחלוטין למשרדים‪.‬‬ ‫אופי הבנייה‪ :‬המבנים וחלוקת המגרשים שמרו על אופי עיר הגנים ורוב המבנים עברו שימור; בחלק הדרומי‪,‬‬ ‫במרכז המקטע‪ ,‬נבנה מגדל גבוה וכמו כן‪ ,‬בניגוד למקטע הקודם‪ ,‬ניתן לראות יותר בקלות את המגדלים שבהמשך‬ ‫השדרה‪.‬‬ ‫מדרכות‪ ,‬עצים וספסלים‬ ‫במקטע זה‪ ,‬במרכז השדרה שביל הולכי הרגל המחולק לשני שבילים בני ‪ 4‬מ' כל אחד‪ ,‬וביניהם פס דשא וצמחייה‬ ‫ברוחב ‪ 2.5‬מ'‪ .‬גם בקטע זה העצים כמעט לא מורגשים‪ :‬כמה צאלונים נמוכים ודלילים בפס שבמרכז השדרה‪,‬‬ ‫ובצדדים ברושים בודדים ונמוכים‪ .‬בגלל אופי הבנייה והצמחייה‪ ,‬חתך מקטע ‪ 2‬דומה במידה רבה למקטע הקודם‪.‬‬ ‫יש בקטע זה תשעה ספסלים‪ ,‬בממוצע ספסל כל ‪ 12‬מ'‪ ,‬כשמרבית הספסלים מרוכזים באזור הסושייה ליד רחוב‬ ‫אלנבי‪.‬‬ ‫תנועה ושהייה בזמן התצפית‬ ‫‪ 76‬אנשים עברו בזמן התצפית‪ ,‬מתוכם ‪ 61‬בחרו לעבור באמצע השדרה ו‪ 15 -‬בחרו לעבור במדרכות שבשולי‬ ‫השדרה (סמוך למבנים)‪.‬‬ ‫‪ 15‬אנשים עמדו בזמן שעברו בשדרה (בעיקר סביב הפסל והשלט שהיו במרכז)‪ ,‬אחד ישב‪.‬‬


‫‪15‬‬

‫למעלה‪ ,‬מקטע מס' ‪ ,1‬למטה מקטע מס' ‪2‬‬

‫מקטע מס' ‪ :0‬אלנבי – בצלאל יפה‬ ‫יום שבת‪ 1000-1015 ,23/4/2011 ,‬בבוקר‬ ‫תיאור כללי‬ ‫אורך‪ 240 :‬מ'‪ ,‬צפון‪-‬מזרח לדרום‪-‬מערב‪.‬‬ ‫שימושים‪ :‬בחלק הדרומי סניפים ראשיים של הבנקים (בינ"ל ופועלים) ובנוסף אליהם נבנה מגדל מגורים בתכנון‬ ‫ריצ'ארד מאייר‪ .‬בית לוין (בית השגרירות הרוסית) הנמצא בשימוש עמותה פרטית נמצא במרכז הקטע‪ .‬בכל הצד‬ ‫הצפוני יש מסעדות בקומת הקרקע ויש קיוסק בחלק המערבי‪ ,‬שהיה סגור‪ .‬המבנים משמשים כמעט לחלוטין‬ ‫למשרדים‪.‬‬ ‫אופי הבנייה‪ :‬בצד הצפוני המבנים וחלוקת המגרשים שמרו על אופי עיר הגנים ורוב המבנים עברו שימור (פרט‬ ‫למגדל ציון); בעוד שהחלק הדרומי מורכב מכמה מגדלים גבוהים ושני מבנים לשימור (בית לוין ובית הקהילה‪,‬‬ ‫משני צידי מגדל הבנק הבינ"ל)‪.‬‬


‫‪16‬‬

‫מדרכות‪ ,‬עצים וספסלים‬ ‫במקטע זה‪ ,‬שביל הולכי הרגל במרכז השדרה אינו מחולק והוא ברוחב ‪ 4.5‬מ'‪ ,‬ומשני צדדיו יש צמחייה מגודרת‬ ‫במקטעים ברוחב של כ‪ 2.25 -‬��' כל אחד‪ .‬הרוחב הכולל של השטח הפתוח במרכז יורד מ‪ 10.5 -‬מ' במקטעים‬ ‫הקודמים לקצת יותר מ‪ 9 -‬מ' במקטע זה‪ ,‬השטח הירוק מגודר וגם הכביש מצטמצם (‪ 3.75‬מ' לכל כיוון)‪ ,‬כך‬ ‫שביחד עם הבנייה הגבוהה יותר מדרום‪ ,‬חתך הרחוב מקבל אופי שונה לחלוטין מזה של המקטעים האחרים‪.‬‬ ‫בקטע שבין אלנבי ליבנה העצים כמעט לא מורגשים‪ :‬כמה צאלונים נמוכים בקצה המערבי‪ ,‬אך מרחוב יבנה ועד‬ ‫לבצלאל יפה שתולים בצדדים פיקוסים (יחסית לא גדולים)‪ ,‬והעצים הופכים להיות משמעותיים יותר‪.‬‬ ‫יש בקטע זה ‪ 27‬ספסלים‪ ,‬בממוצע ספסל כל ‪ 9‬מ'‪ ,‬כשכל הספסלים בגדה הדרום‪-‬מזרחית של מרכז השדרה‪.‬‬ ‫תנועה ושהייה בזמן התצפית‬ ‫‪ 98‬אנשים עברו בקטע זה בזמן התצפית‪ ,‬מתוכם ‪ 80‬בחרו לעבור באמצע השדרה ו‪ 18 -‬בחרו לעבור במדרכות‬ ‫שבשולי השדרה (סמוך למבנים)‪ .‬ארבעה אנשים עמדו בזמן שעברו בשדרה‪ ,‬חמישה ישבו‪.‬‬


‫‪17‬‬

‫מקטע מס' ‪ :3‬בצלאל יפה ‪ -‬נחמני‬ ‫יום שבת‪ 1015-1030 ,23/4/2011 ,‬בבוקר‬ ‫תיאור כללי‬ ‫אורך‪ 160 :‬מ'‪,‬צפון‪-‬דרום‪.‬‬ ‫שימושים‪ :‬בקטע זה יחסית יותר מבנים למגורים‪ ,‬ואין קיוסקים בפינות הקטע המרכזי (בניגוד למקטעים אחרים‬ ‫בשדרה)‪ .‬בפינה הדרומית יש חניון שמאפשר באופן נדיר מבט מהשדרה לרחוב יהודה הלוי‪.‬‬ ‫אופי הבנייה‪ :‬בניגוד למקטע הקודם‪ ,‬בחלק זה שוב מורגש אופי עיר הגנים ורוב המבנים עברו שימור; לאורך‬ ‫השדרה רוב המבנים בגובה ‪ 3-4‬קומות‪ ,‬ובחלק הצפוני כמה בנייני משרדים בגובה של ‪ 5-6‬קומות‪.‬‬ ‫מדרכות‪ ,‬עצים וספסלים‬ ‫במקטע זה‪ ,‬במרכז השדרה שני שבילים להולכי רגל‪ ,‬רוחב השביל המזרחי ‪ 2.5‬מ'‪ ,‬ורוחב השביל המערבי ‪ 2‬מ' ויש‬ ‫עליו סימון המייעד אותו לאופניים‪ .‬ביניהם פס קטוע ברוחב ‪ 1.5‬מ' שבו צמחייה או ספסל‪ .‬לכאורה ניתן לקרוא‬ ‫בעין את כל הקטע המרכזי כמרחב הליכה ברוחב ‪ 6‬מ' – אך כפי שמראות תוצאות התצפית‪ ,‬לא כך הדבר‪.‬‬ ‫בקטע זה העצים מורגשים מאוד – פיקוסים גדולים מצילים כמעט לחלוטין ובמקטע הירוק שבאמצע השדרה‪,‬‬ ‫שתולים כמה אשלים וצאלונים‪ .‬בגלל העצים מורגש שינוי בחתך הרחוב לעומת מקטע ‪ 1‬ו‪ ,2 -‬למרות שאופי‬ ‫הבנייה של המקטעים דומה‪.‬‬ ‫יש בקטע זה שישה ספסלים בלבד‪ ,‬בממוצע ספסל כל ‪ 25‬מ'‪ ,‬רובם ממוקמים במרכז המרחב הפתוח וכך תורמים‬ ‫להפרדה בין שני שבילי ההליכה שלכאורה מחוברים‪.‬‬ ‫תנועה ושהייה בזמן התצפית‬ ‫‪ 104‬אנשים עברו בזמן התצפית‪ ,‬מתוכם ‪ 87‬בחרו לעבור באמצע השדרה ו‪ 17-‬בחרו לעבור במדרכות שבשולי‬ ‫השדרה (סמוך למבנים)‪ 22 .‬אנשים עמדו בזמן שעברו בשדרה‪ ,‬שישה ישבו‪ .‬בשביל הולכי הרגל הרחב יותר‬ ‫שבמזרח עברו ‪ 60‬אנשים‪ ,‬ו – ‪ 27‬עברו בשביל המערבי הצר יותר‪.‬‬


18


‫‪19‬‬

‫פרק ד'‪ :‬מדידת השדרה באמצעות תכנת ‪Ajax‬‬ ‫על פי שיטת ה‪Space Syntax -‬‬ ‫הסבר כללי על השיטה והתכנה‬ ‫התכנה מאפשרת ניתוח של המרחב העירוני על פי ההיגיון של שיטת "‪ ,"Space Syntax‬שפותחה בסוף שנות ה‪'70-‬‬ ‫על ידי היליאר והנסון (‪ )Bill Hillier, Julienne Hanson‬ונעדה למדידת איכות של מערכת רחובות עירונית‪ .‬השיטה‬ ‫שמה דגש על קווי ראייה וקווים ציריים היוצרים נתיב מתמשך‪ ,‬בהנחה שמספר המקטעים (‪ )Segments‬שאדם‬ ‫צריך כדי לנוע מנקודה לנקודה בעיר‪ ,‬יכול להיות מתורגם למידת האינטגרטיביות של אותה נקודה‪ :‬המקטע‬ ‫שאליו מתחברים מספר המקטעים הרב ביותר‪ ,‬הוא האינטגרטיבי ביותר‪ .‬ההנחה היא‪ ,‬שקוגניטיבית‪ ,‬בגלל טווח‬ ‫הראייה והנטייה האנושית לתנועה בקו ישר‪ ,‬יהיה קל להגיע ממנו למספר גדול של נקודות‪ ,‬כי הוא מצריך הכי‬ ‫פחות מהלכים כדי להגיע אליהן‪ .‬רחוב כזה הוא האינטגרטיבי ביותר‪ ,‬גם משום שהוא מאפשר למי שמשתמש בו‬ ‫מגוון של אפשרויות בחירה להמשך הדרך‪ .‬כפי שניתן לראות בתרשימים שבהמשך פרק זה‪ ,‬אפשר לדמות את‬ ‫ההנחה שבבסיס השיטה לזרימה של מים שנעים ברחובות‪ ,‬וניסיון להסיק מהחיבורים היכן תהיה התנועה‬ ‫המאסיבית יותר של המים‪ ,‬כלומר תנועה האנשים הצפופה יותר‪.‬‬ ‫מאז שנות ה‪ '80-‬השיטה תפסה תאוצה‪ ,‬שוכללה לשימוש באמצעות תכנות מחשב שונות‪ ,‬ונוסתה בערים רבות‬ ‫בעולם‪ .‬תכנת ‪ ,Ajax‬שבה השתמשתי בעבודה זו‪ ,‬פותחה על ידי מייק באטי (‪ ,)Mike Batty‬ומבצעת את הבדיקה‬ ‫הבסיסית לאינטגרטיביות‪ ,‬שניתן לתרגם גם למפות ‪ ,Depth Distance‬כלומר למדוד לא רק את האינטגרטיביות‬ ‫של כלל האזור‪ ,‬אלא את האינטגרטיביות של כל רחוב ביחס לאזור המדידה‪ ,‬כפי שאראה בהמשך‪.‬‬ ‫השיטה רלוונטית לעבודה כיוון שנקודת ההנחה שלי היא שתחושת מקום תתבטא באמצעות כמות האנשים‬ ‫שתהיה ברחוב‪ ,‬ואילו ההנחה של ה‪ Space Syntax -‬שונה‪ :‬היא מניחה שכמות האנשים ברחוב מסוים מושפעת‬ ‫מאופן החיבור שלו למערך הרחובות העירוני (=מידת האינטגרטיביות שלו)‪ ,‬והיא יכולה לשלול או לאמת את‬ ‫ההנחה שלי באמצעות התצפית‪.‬‬ ‫למרות שבאופן מוצהר לפחות‪ ,‬השיטה אמורה להתבסס לא רק על קווים ישרים אלא גם על איזוויסט מרחבי‪,‬‬ ‫בפועל התרשמתי שהשימוש בתכנה מתבסס רק על קווים ישרים‪ .‬ואכן‪ ,‬יש ביקורת רבה על אמינות ה‪Space -‬‬ ‫‪ ,Syntax‬שחלק ממנה נובע מכך שבשרטוט קווים הישרים וחיבורם‪ ,‬מתעלמים במידה רבה מרוחב הרחוב‪,‬‬ ‫משינויים טופוגרפיים ועוד משתנים ואלמנטים גיאומטריים שמשפיעים בפועל על ההחלטה האינטואיטיבית שלנו‬ ‫כיצד לנוע במרחב‪ .‬בנוסף‪ ,‬החישובים המתמטיים שבעזרתם בונה השיטה את המפות הם גלויים באופן חלקי‪ ,‬ולכן‬ ‫קשה לערער או לאמת את ניתוחיה‪.17‬‬ ‫אופן השימוש בתכנה בעבודה זו‬ ‫בשלב הראשון של הבדיקה סימנתי אזור שתחילתו בבלוק אחד צפונה מהאזור שבו נעשתה התצפית ואחד דרומה‬ ‫ממנה‪ ,‬ואת שני הרחובות המקבילים מדרום ומצפון (אחד העם ויהודה הלוי) והרחובות המקשרים ביניהם‪ .‬כפי‬ ‫שניתן לראות בעמוד הבא‪ ,‬התוצאה שהתקבלה הייתה אחידה וחסרת משמעות‪ .‬הסימן הכחול שבו נצבעו כל‬ ‫הרחובות מראה על אינטגרטיביות נמוכה (ככל שהצבע "חם" יותר‪ ,‬גדלה מידת האינטגרטיביות)‪ ,‬דבר שבהכרח‬ ‫לא נכון באזור זה‪ ,‬ולכן החלטתי להרחיב את הבדיקה לרדיוס של שלושה רחובות מקבילים (כ‪ 300 -‬מ') מהאזור‬ ‫שבו עשיתי את התצפית‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫המידע בעמוד זה מתבסס על הערך ‪ Space Syntax‬בויקיפדיה‪ ,‬ועל האתר הרשמי של התיאוריה‪.http://www.spacesyntax.org/ ,‬‬ ‫הבדיקה באמצעות תכנת ‪ Ajax‬נעשתה דרך האתר ‪.http://www.casa.ucl.ac.uk/ajax/‬‬


‫‪20‬‬

‫אזור התצפית‬

‫למעלה – תוצאות התכנה ביחס לאזור המצומצם שנבדק בשלב הראשון;‬ ‫למטה' התוצאות המעודכנות שהתקבלו כשבחנתי אזור רחב יותר‪.‬‬


‫‪21‬‬

‫תוצאות הבדיקה של מקטעים ‪2-3‬‬ ‫יש דמיון מסוים בין תוצאות התצפית שהוצגה בפרק הקודם ובין המפה שיצרה התכנה‪ :‬כמות האנשים שנמדדה‬ ‫בתצפית הייתה הגדולה ביותר במקטע ‪ ,4‬וככל שמדרימים כמות האנשים קטנה‪ .‬התכנה מראה תופעה דומה‪ ,‬אך‬ ‫מסמנת את מקטע ‪ 3‬כמקטע השיא‪ .‬להערכתי‪ ,‬ההבדל נובע מכך שמקטע ‪ 4‬נמצא כבר בשולי תחום הבדיקה של‬ ‫התכנה‪ ,‬ואם הייתי מרחיב את הבדיקה התוצאות היו שונות‪.‬‬ ‫התכנה מזהה שהרחובות האינטגרטיביים ביותר באזור הם דרך יפו (המשכה של דרך בגין)‪ ,‬אלנבי ורוטשילד‪.‬‬ ‫התכנה מניחה‪ ,‬שרחוב אלנבי בקטע שבין רוטשילד לבגין מנקז עומס גדול יותר‪ ,‬ושרחוב יהודה הלוי הופך עמוס‬ ‫יותר בקטע שבין רחוב הרכבת לאלנבי‪ ,‬בדומה לתחושה האינטואיטיבית שלי כתושב האזור‪.‬‬ ‫למרות הסקפטיות שלי מכך שהתוכנה תוכל לנבא את אופי הרחובות בפועל‪ ,‬הקטעים שבחרה לצבוע באדום‬ ‫ובחום הם הקטעים בהם מרוכזים מרבית המגדלים בשדרות רוטשילד והאזורים ברחוב אלנבי ורחוב יהודה הלוי‬ ‫שהופכים לסואנים יותר‪ ,‬גם על פי מפת עומסי רעש התנועה שמפרסמת העירייה; בשתי המפות הצירים הראשיים‬ ‫זהים‪ .‬ה‪ Ajax -‬לא זיהתה באופן זהה למפת הרעש את אזור דרך בגין‪ ,‬כנראה משום שבדקתי רק קטע מהעיר ובו‬ ‫רק חלק מדרך בגין‪ ,‬או שהיא בעצם מראה לנו שמבחינת הולכי רגל דרך בגין פחות אינטגרטיבית (בהרגשה‬ ‫האישית שלי‪ ,‬להולכי הרגל היא אכן פחות נגישה)‪.‬‬

‫מפת עומסי רעש התנועה בשעות היום‪ ,‬מתוך אתר עיריית תל אביב‬

‫התמקדות במקטעים שנבדקו בתצפית‬

‫אלנבי‬

‫לאחר שבחנתי את כלל השדרה‪ ,‬הגדרתי לתכנה לבחון בנפרד כל מקטע שנבדק בתצפית‪ ,‬וזאת על ידי ‪Depth‬‬ ‫‪ Map‬שמגדירה את המקטע כמרכז ההתייחסות‪ ,‬כך שניתן לראות את מידת ההשפעה שלו‪ ,‬כלומר מידת‬ ‫האינטגרטיביות שלו‪ .‬הקטע שאליו מתייחס מסומן בתמונה באדום‪ ,‬והרחובות "שזולגים אליו"‪ ,‬אם נשתמש שוב‬ ‫בדימוי זרימת המים‪ ,‬מסומנים בצבעים "חמים"‪.‬‬


‫‪22‬‬

‫מקטע ‪ :1‬הרצל ועד נחלת בנימין‬ ‫בגלל שבירת המבט והתנועה במקטע הראשון (ראו תמונה למטה)‪ ,‬התכנה מתייחסת למקטע מס' ‪ 1‬כאל שני‬ ‫מקטעים שונים‪ .‬התוכנה מזהה כי החלק המערבי של המקטע מנקז תנועה בעיקר מרחוב הרצל‪ ,‬והוא מנותק‬ ‫מהחלק המזרחי של המקטע ומחלקה הצפוני של השדרה‪.‬‬ ‫למרות שזהו המקום בו הוקמה תל אביב והוכרזה המדינה‪ ,‬יש בו אנדרטה‪ ,‬מזרקה‪ ,‬והוא הקרוב ביותר לים‬ ‫ולאזור התיירותי בנווה צדק (אלמנטים מוחשיים ולא‪-‬מוחשיים המהווים גורמי משיכה)‪ ,‬גם התצפית הראתה כי‬ ‫במקטע ‪ 1‬היה מיעוט של אנשים‪.‬‬ ‫האנדרטה משפיעה (לרעה) על זרימת האנשים‪ ,‬ובעצם מנתקת את החלק הדרומי של השדרה משאר הרחובות‪.‬‬ ‫ניתן לראות גם במפות וגם בתמונות שבעמוד זה‪ ,‬שהחלק המזרחי ניזון מהשדרה ומרחוב אלנבי העמוסים‪ ,‬ואילו‬ ‫החלק המערבי ניזון רק מרחוב הרצל‪ ,‬שבמפה הכללית נחשב כרחוב "חלש" יותר‪.‬‬

‫כיצד האנדרטה קוטעת את השדרה‪ :‬מימין מבט מדרום לאנדרטה מהאזור שליד רחוב הרצל‪,‬‬ ‫משמאל‪ ,‬מבט מצפון לאנדרטה‪ ,‬ליד רחוב נחלת בנימין‪.‬‬


‫‪23‬‬

‫השוואת מקטעים ‪2-4‬‬ ‫השוואת המקטעים מרמזת שהאנדרטה‬ ‫משפיעה על זרימת האנשים גם במקטעים‬ ‫האחרים‪ :‬היא נקודה שממנה נחלשת‬ ‫האינטגרטיביות ביחס לכל אחד מהמקטעים‬ ‫שמצפון‪-‬מזרח‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬שוב יש ביטוי לכך שהתכנה רואה‬ ‫במקטע מס' ‪ 3‬הארוך ובעל מרבית הצמתים‬ ‫(וגם מרובה המגדלים)‪ ,‬כמקטע שאמור לרכז‬ ‫את מרבית התנועה‪ :‬טווח ההשפעה שלו‬ ‫(הצבעים החומים שמסביב לו) הוא הגדול‬ ‫ביותר‪ .‬למעשה‪ ,‬על פי התצפית‪ ,‬במקטע ‪ 4‬היו‬ ‫יותר אנשים בשטח קטן יותר‪ ,‬כלומר הוא ניקז‬ ‫יותר תנועה‪ .‬אני מניח שאחת הסיבות להבדל‬ ‫היא גיאומטרית‪ ,‬משום שמקטע ‪ 4‬קרוב יותר‬ ‫לשוליים שהגדרתי למפה‪.‬‬ ‫בצורה לא מפתיעה למי מאיתנו שעשה מסלול‬ ‫זה ברגל‪ ,‬אפשר להסיק מהמפות שהולך הרגל‬ ‫שיחצה את רחוב אלנבי לכיוון צפון‪ ,‬לאו דווקא‬ ‫"ירגיש" את הרחובות הקטנים שמתנקזים‬ ‫לשדרה‪ ,‬אלא יוטה להעדיף הליכה צפונה‬ ‫לאורך השדרה (צבע רחובות אלו כמעט ולא‬ ‫משתנה‪ ,‬ונשאר צבוע בצבעים "קרים")‪ .‬רחוב‬ ‫בצלאל יפה ויהודה הלוי משפיעים יותר על‬ ‫זרימת האנשים‪ ,‬לפי המפות‪ ,‬ולכן מורגשים‬ ‫יותר ויכולים לגרום לסטייה מהנתיב לאורך‬ ‫השדרה‪.‬‬


‫‪24‬‬

‫פרק ה'‪ :‬השוואה וניתוח‬ ‫השוואת וניתוח ‪ -‬איכות המקום לאורך שדרות רוטשילד‬ ‫ריכוז תוצאות התצפית‬

‫השפעת רוחב המדרכה על תחושת המקום‬ ‫השוואת מקטע ‪ 2‬למקטע ‪1‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬בייחוד בהתבסס על מפות ה‪ Space Syntax-‬שהוצגו בפרק הקודם‪ ,‬ניתן להגיד שההבדל בכמות האנשים‬ ‫שעברה במקטע ‪ 1‬לעומת מקטע ‪ 36( 2‬לעומת ‪ )76‬נובעת מההקשר האורבאני השונה שלהם‪ :‬מקטע ‪ 1‬ניזון מרחוב‬ ‫הרצל‪ ,‬שפחות הומה מרחוב אלנבי‪ ,‬שהוא "אגן הניקוז" של מקטע מס' ‪ .2‬עם זאת‪ ,‬אני סבור שהנתונים לגבי אחוז‬ ‫האנשים שעברו במרכז השדרה (כלומר לא ליד הבתים שבצד) והנתונים לגבי אחוז האנשים שבחרו לעמוד ולעצור‬ ‫בה‪ ,‬מצביעים שיש הבדל נוסף בין איכות המקטעים‪ .‬לדעתי אין הבדל בסגנון ובאיכות חזיתות הבתים לאורכה‪,‬‬ ‫כלומר לא צידי השדרה הם הגורם לעצירה‪ ,‬וההבדל הנובע מרוחב המדרכה‪:‬‬ ‫למרות שחתך הרחוב בשני המקטעים זהה‪ ,‬ולמרות שבשניהם צמחייה דלילה שלא תורמת ליצירת חלל מוגדר‬ ‫במרכז השדרה‪ ,‬עיצוב שבילי ההליכה בהם שונה‪ ,‬כפי שניתן לראות מהשוואת החתכים שבעמוד ‪ .26‬בעוד‬ ‫שבמקטע הראשון הולך הרגל עובר בשביל ברוחב ‪ 4.5‬מ' שמשני צדדיו צמחייה דלילה‪ ,‬במקטע ‪ 2‬הוא יכול לבחור‬ ‫בין שני שבילים צרים יותר‪ ,‬ברחוב ‪ 4‬מ' כל אחד‪ .‬במקטע ‪ 1‬אף אחד מהולכי הרגל לא בחר לעמוד ולו לרגע‪ ,‬ואילו‬ ‫‪18‬‬ ‫במקטע ‪ 2‬אחד מכל חמישה נעמד‪ ,‬מה שמלמד עוד יותר על ההבדל באיכות עיצוב החלק המרכזי לאורך השדרה‪.‬‬ ‫בהתבסס על המסקנות מספרו של גאהל‪ ,‬אני מניח שרוחב המדרכה הצר יותר במקטע ‪ ,2‬הקרוב למרחק‬ ‫"האידיאלי" של ‪ 3.75‬מ' (ראה פרק ב')‪ ,‬מספק תחושה נוחה יותר ותורם ליצירת תחושת מקום‪ .‬לכן‪ ,‬אם במקטע ‪1‬‬ ‫‪ 36%‬מהאנשים העדיפו ללכת בשוליים‪ ,‬הרי שבמקטע ‪ 2‬רק ‪ 20%‬בחרו לעשות כן‪ ,‬ו‪ 80% -‬העדיפו ללכת במרכז‪.‬‬ ‫אני מניח גם שהעובדה שהמתכננים בחרו לסלול נתיב הליכה כפול‪ ,‬המאפשר יותר אפשרויות בחירה‪ ,‬מקטין את‬ ‫החשש מחדירה למרחב הפרטי בזמן ההליכה‪ ,‬ומאפשר ללכת בשולי הקטע המרכזי ולא באמצעו‪ ,‬וכך תורמים‬ ‫ליצירת מרחב מזמין יותר במרכז מקטע ‪.2‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬העובדה שהרוב המוחלט בשני המקטעים בחר ללכת במרכז ולא בשוליים‪ ,‬בניגוד לנטייה הטבעית שלנו‪,‬‬ ‫מעידה לדעתי על גם על חוסר המשיכה שמשדר רוחב המדרכה בשוליים‪ ,‬רק ‪ 1.5‬מ'‪ .‬ככל הנראה זה נעשה במכוון‬ ‫על ידי המתכננים‪ ,‬כדי לגרום להולכי הרגל לנוע דווקא במרכז‪ ,‬אך זו עדות נוספת לקשר בין רוחב המדרכה ובין‬ ‫היכולת ליצור תחושת מקום ברחוב‪.‬‬ ‫השוואת שני החלקים של מקטע ‪3‬‬ ‫רוחב השביל המזרחי במרכז השדרה במקטע ‪ 4‬הוא ‪ 2.5‬מ'‪ ,‬ורוחב השביל המערבי הוא ‪ 2‬מ'‪ .‬למעשה מדובר‬ ‫בשביל אחד וההפרדה היא ויזואלית בלבד בגלל עצים וספסלים שמוצבים במרכז השביל‪ .‬למרות שההבדל ברוחב‬ ‫שני השבילים כמעט ולא מורגש במבט חטוף של הולך הרגל‪ ,‬מתוך ‪ 87‬אנשים שבחרו לעבור במרכז המקטע‪ ,‬רק ‪27‬‬ ‫‪18‬‬

‫עובדה מפתיעה‪ ,‬אם נזכור שמדובר בקטע רחוב עם אנדרטה‪ ,‬בריכה‪ ,‬פסל דיזנגוף ומקום הכרזת המדינה – אלמנטים שאמורים לגרום‬ ‫לנו להיעצר באופן אקראי במהלך התנועה ברחוב‪.‬‬


‫‪25‬‬

‫בחרו בשביל הצר יותר (‪.)29%‬‬ ‫לכאורה ניתן ליחס הפרש לא גדול זה להצללה‪ ,‬שהייתה בשעות הבוקר רק בצד המזרחי‪ ,‬אך אם נשווה את‬ ‫הנתונים של האנשים שהלכו בשוליים (המדרכות שלצד הבתים)‪ ,‬נראה ש‪ 14 -‬בחרו לעבור בשול המערבי ורק ‪3‬‬ ‫בחרו בשול המזרחי‪ ,‬מה שמחזק את המסקנה כי החלק המזרחי של מרכז השדרה מזמין יותר‪ ,‬ומראה שוב‬ ‫שלהבדל קטן ברוחב המדרכה השפעה גדולה על כמות האנשים שבוחרת להשתמש בחלל‪ ,‬כלומר על היכולת של‬ ‫רוחב המדרכה להשפיע על תחושת מקום‪.‬‬

‫השפעת הצמחייה על תחושת המקום‬ ‫השוואת מקטע ‪ 3‬למקטעים ‪ 2‬ו‪1-‬‬ ‫שביל הולכי הרגל במקטע ‪ 1‬מעוצב באופן דומה לזה של מקטע ‪ ;4‬המסקנה המתבקשת בהמשך להשערות‬ ‫הקודמות‪ ,‬היא שהתנהגות הולכי הרגל תהיה דומה; בפועל הנתונים לא זהים‪ ,‬והמצב במקטע ‪ 4‬דומה דווקא‬ ‫למקטע ‪ 2‬מבחינת החלק היחסי של האנשים שבחר ללכת באמצע ומבחינת כמות האנשים שבחרה לעצור במרכז‬ ‫השדרה‪ .‬גם צפיפות האנשים היחסית במקטעים ‪ 2‬ו‪ 4 -‬הייתה זהה‪.‬‬ ‫על פי נתוני מפת האינטגרטיביות‪ ,‬אין הבדל בנגישות בין מקטע ‪ 2‬ו‪ ,4-‬ולכן הגיוני שנתוניהם דומים‪ ,‬אך‬ ‫התרשמותי הסובייקטיבית מהמקטע‪ ,‬היא שהנתון שגרם לכך שעברו במקום אנשים כמו במקטע ‪ 2‬בעל המדרכה‬ ‫הצרה יותר‪ ,‬הוא אופי הצמחייה‪ :‬כפי שניתן לראות בתמונות שבפרק ג' ומהשוואת החתכים בעמוד ‪ ,26‬הפיקוסים‬ ‫במקטע ‪ 4‬תורמים להגדרת החלל וממסגרים אותו‪ ,‬ובכך‪ ,‬לדעתי‪ ,‬מפצים על התחושה שהחלל פתוח או גדול מידי‪.‬‬ ‫השוואת מקטע ‪ 0‬למקטע ‪ 3‬ו‪1-‬‬ ‫על פי נתוני המפה האינטגרטיבית‪ ,‬היה סביר להניח שמרב האנשים יעבור במקטע ‪ ,3‬אלא שבפועל נתוני הצפיפות‬ ‫הממוצעת בו נמוכים יותר ממקטע ‪ 2‬ו‪ ,4-‬כנ"ל מספר האנשים שבחר להשתהות במרכז השדרה‪ .‬סיבה ראשונה‬ ‫היא רוחב המדרכה במרכז השדרה‪ 4.5 ,‬מ'‪ ,‬גדול מידי ביחס לאמות המידה של גאהל‪ .‬אם במקטע ‪ 4‬העצים במרכז‬ ‫המדרכה האמצעית ובשוליה מפצים על כך‪ ,‬הרי שבמקטע ‪ 3‬בחלק הדרום‪-‬מערבי של השדרה אין מספיק עצים‬ ‫בצדדים‪ ,‬ואין בכלל עצים במרכז‪ ,‬כלומר הרוחב הגדול מידי של המדרכה מורגש יותר‪.‬‬ ‫סיבה אפשרית נוספת‪ ,‬היא שחתך הרחוב בקטע זה שונה מאוד מהמקטעים האחרים‪ :‬החלק הדרומי מורכב‬ ‫בעיקר ממגדלים גבוהים‪ ,‬שאולי יוצרים תחושת אי‪-‬נוחות אצל הולך הרגל‪.‬‬

‫השפעת מספר מקומות הישיבה על תחושת המקום‬ ‫השוואת שני החלקים של מקטע ‪3‬‬ ‫לא היה הבדל בפרופיל האנשים שעמדו‪ 12 :‬מהם עברו קודם‪/‬לאחר מכן בשביל המזרחי הרחב לעומת ‪ 10‬שעברו‬ ‫בשביל המערבי‪ ,‬אך כל ‪ 6‬האנשים שישבו‪ ,‬העדיפו לשבת בספסלים שבצד המדרכה ולא בספסלים שבמרכז‬ ‫השדרה‪ .‬תוצאה זו מתיישבת עם המסקנות של גאהל‪ ,‬המסביר כי כשאנחנו סטאטיים‪ ,‬נעדיף להשקיף על‬ ‫המתרחש מהצד‪ ,‬גם מבחינת העניין וגם מבחינת תחושת הביטחון‪ .‬ספסל שממוקם במרכז החלל לא תורם‬ ‫לתחושת המקום‪.‬‬ ‫השוואת כמות הספסלים במקטעים‬ ‫למרות ההנחה שריבוי ספסלים יוביל לכך שיותר אנשים יישבו במרחב הציבורי‪ ,‬ולמרות שלדעתי הספסלים בכל‬ ‫המקטעים מוקמו בצורה הגיונית (רוכזו ליד קיוסקים‪ ,‬בדרך כלל הוצבו בסמוך לעצים בשוליים)‪ ,‬לא נראה שיש‬ ‫קשר בין כמות הספסלים לאורך המקטעים ובין אופי השימוש בהם‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬העובדה שבמקטע ‪ 3‬היו מספר ספסלים גדול‪ ,‬ובמקטע ‪ 4‬הייתה כמות ספסלים נמוכה ובכל זאת מספר‬


‫‪26‬‬

‫האנשים שבחר לשבת בהם היה דומה‪ ,‬מחזקת את המסקנה כי הנתונים הפיזיים של מקטע ‪ 4‬מבחינת תחושת‬ ‫מקום טובים יותר משאר המקטעים‪ ,‬וגורמים לאנשים לבחור לשהות בו‪ .‬אם היו בקטע יותר ספסלים‪ ,‬סביר‬ ‫להניח שכמות האנשים שהייתה בוחרת לשבת במקטע זה‪ ,‬הייתה גבוהה יותר‪.‬‬


‫‪27‬‬

‫סיכום‬ ‫האם אפשרי מדד לניבוי תחושת מקום?‬ ‫בעבודה זו ניסיתי לכמת מושג שנראה לי בתחילת הדרך כבלתי מדיד בכלים אובייקטיביים‪ :‬תחושת מקום‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬גיליתי שחוקרים רבים עוסקים משך שנים בחיפוש אחר הגדרות אובייקטיביות לנושא‪ ,‬וכי המסקנה‬ ‫המשותפת לחוקרים אלו‪ ,‬היא שתחושת מקום נובעת מהרגשת שייכות רגשית לחלל פיזי‪ ,‬ולכן ניתן להסיק מה‬ ‫הם הגורמים הפיזיים המאפשרים אותה‪ .‬ההנחה של החוקרים היא‪ ,‬שלמרות שמדובר בחוויה פרטית המתרחשת‬ ‫במוחנו‪ ,‬האלמנטים הפיזיים שגורמים לה להתרחש הם דומים וניתנים לניבוי‪ ,‬כלומר ניתנים לתכנון אדריכלי‪.‬‬ ‫הדמיון בתגובות שלנו מוביל לכך שחוויה אישית זו מתורגמת במרחב הציבורי לכך שאנשים רבים ירצו לשהות‬ ‫באותו חלל‪ .‬בכך הופכת תחושת המקום האישית להתרחשות קולקטיבית‪ .‬במילים אחרות‪ :‬במרחב הציבורי‪,‬‬ ‫תחושת מקום משתקפת בכמות משתמשים גדולה באותו חלל‪.‬‬ ‫בסקר שנערך לאחרונה‪ ,‬עולה כי שדרות רוטשילד הוא הרחוב המבוקש ביותר למגורים בקרב הישראלים‪ .‬הוא‬ ‫זכה בתואר יחד עם רחובות תל אביבים רועשים וצפופים נוספים כמו אבן גבירול ודיזנגוף‪ ,19‬מה שמחזק את‬ ‫ההשערה כי תחושת המקום‪ ,‬לפחות אצל רובנו בתקופה זו‪ ,‬מתרגמת לרצון להיות חלק ממרחב תוסס ומרובה‬ ‫משתתפים‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬שדרות רוטשילד הפכו כבר לסמל לרחוב ישראלי מוצלח (לא לחינם בחרה מחאת האוהלים להתמקם‬ ‫בו)‪ ,‬ולכן בחרתי בהן לביצוע תצפית שתאושש את ההשערות של חוקרים כמו קווין לינץ'‪ ,‬ג'יין ג'ייקובס ו‪-‬יאן‬ ‫גאהל לגבי האופי הפיזי הרצוי לרחוב‪ .‬בהנחה שכמות משתמשים גדולה מהווה אינדיקציה לתחושת מקום‪,‬‬ ‫ובהנחה סמויה שמובן מאליו שרוטשילד הוא "מקום"‪ ,‬חיפשתי לבדוק באילו מקומות לאורך השדרה אמצע את‬ ‫מספר האנשים הרב ביותר‪ ,‬ומה יהיו ההבדלים בעיצוב של מקומות אלו‪.‬‬ ‫מצד שני‪ ,‬בדקתי את האזור גם באמצעות תוכנת ‪ .Ajax‬החשיבות של בדיקה זו היא בחיזוק תוצאות התצפית‪ :‬אם‬ ‫נקודת ההנחה של עבודתי היא שאלמנטים פיזיים ברחוב גורמים לאנשים לעבור בו‪ ,‬הרי שהתכנה‪ ,‬בהתאם‬ ‫לפילוסופיה של ה‪ ,Space Syntax -‬מבטלת הנחה זו‪ ,‬וטוענת שתנועה האנשים בעיר נובעת מאופן הסידור של‬ ‫מערך הרחובות‪.‬‬ ‫מסיבות שפירטתי במהלך העבודה‪ ,‬התצפית נעשתה באופן חד פעמי ובחלק מסוים של השדרה‪ ,‬ולכן ברור שיש‬ ‫לקחת אותה בעירבון מוגבל‪ .‬לדוגמא‪ ,‬יכול להיות שביום בו יש במקום תנועת אוטובוסים או מזג אוויר שונה‪,‬‬ ‫אנשים ישתמשו באופן שונה במרחב‪ ,‬וברור לי שמבחינה סטטיסטית בעייתי לבסס הנחות על סמך תצפית אחת‬ ‫בלבד‪ .‬ברור לי גם שישנם משתנים רבים נוספים שמבדילים בין המקטעים‪ ,‬מלבד הדרך בה מעוצב שביל הולכי‬ ‫הרגל‪.‬‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬פילוח העדפות הולכי הרגל‪ ,‬כפי שהוצג בפרק הקודם‪ ,‬והשוואה של תוצאות התצפית לנתונים שהציגה‬ ‫התכנה‪ ,‬מלמדים על כמה תופעות עקביות‪ ,‬שמוכיחות כי אופן העיצוב הפיזי של הרחוב השפיע על תנועת האנשים‬ ‫יותר מאשר מערך הרחובות‪ .‬נראה‪ ,‬כי האלמנטים הפיזיים שתיאר גאהל היו יכולים לנבא יותר טוב את כמות‬ ‫האנשים ברחוב מאשר שיטת ה‪.Space Syntax -‬‬

‫‪19‬‬

‫"שליש מהישראלים רוצים לגור בשדרות רוטשילד"‪ ,‬סקר שפורסם בעיתון "ישראל היום" ‪ ,14/2/11‬פורסם באתר "רשת"‪,‬‬ ‫‪http://reshet.ynet.co.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA/News/Domestic/internal/Article,62304.aspx‬‬


‫‪28‬‬

‫המסקנות שתוארו בפרק הקודם אינן מפתיעות‪ ,‬בלשון המעטה‪ ,‬אך לדעתי הן חד משמעיות יותר ממה שהעיצוב‬ ‫העירוני מביא בחשבון‪ .‬השוואת הנתונים בין המקטעים השונים שבדקתי‪ ,‬מרמזת כי ניתן להגדיר רוחב רצוי‬ ‫למדרכה כדי שתמשוך אליה הולכי רגל (כ‪ 4 -‬מ')‪ ,‬וכי לעצים‪ ,‬החל מגובה וצפיפות מסוימים‪ ,‬יש השפעה גדולה על‬ ‫הדרך שבה אנחנו תופסים את חתך הרחוב‪ .‬כמו כן‪ ,‬שוב הוכח שאין טעם למקם מקומות ישיבה במרכז חלל‬ ‫ציבורי‪ ,‬כיוון שמעטים ישתמשו בהם‪.‬‬ ‫בעבודה עתידית אולי ניתן לקחת קריטריונים אלו ולנסות לנבא את תנועת האנשים גם במקטעים האחרים של‬ ‫השדרה או ברחובות אחרים‪ ,‬כדי לאמתם סופית ולהתקרב עוד יותר ליצירת מדד מדויק לניבוי תחושת מקום‪.‬‬ ‫בהמשך הדרך אפשר יהיה להוסיף למדד זה פרמטרים נוספים‪ ,‬שהתצפית הנוכחית רק רמזה על יכולתם לתרום‬ ‫להרגשה המקום‪ :‬אפשרות בחירה בין חללים‪ ,‬היחס המתאים ל"מקום בתוך מקום"‪ ,‬משחקי אור וצל‪ ,‬אורך‬ ‫המבט לרחוק ועוד‪.‬‬ ‫החשיבות של התצפית היא גם בכך שהיא רומזת‪ ,‬כי מציאת "נוסחת קסם" כמותית לתחושת מקום במרחב‬ ‫ציבורי היא אפשרית‪ .‬אם כיום ההמלצות האובייקטיביות לתכנון רחוב מתבססות בעיקר על חישוב עומסי תנועה‪,‬‬ ‫שיקולי אקלים‪ ,‬אילוצי תשתית או תקני בטיחות‪ ,‬אולי בעתיד נוכל להשתמש בממד אובייקטיבי נוסף לתכנון‬ ‫רחוב ציבורי‪ ,‬כזה שתהיה לו השפעה גדולה על תחושת המשתמש‪.‬‬


29

‫ביבליוגרפיה‬

‫ספרים ומאמרים‬ .‫ משהב"ט הו"ל‬,13 -‫) המאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית במאה ה‬1998( ‫אבא אלחנני‬

.3 ‫ אלפיים‬:‫ בתוך‬,")‫"על המקום (לקראת אנתרופולוגיה ישראלית‬,)1991( ‫זלי גורביץ וגדעון ארן‬

.‫ תל אביב‬,‫ הוצאת הקיבוץ המאוחד‬,‫‫ מקום‬,)1982( ‫יצחק דנציגר‬

.‫ משרד השיכון‬,2833 ‫ ישראל בונה‬,"‫ "ערכים אנושיים בארכיטקטורה עירונית‬,)1977( ‫רם כרמי‬

Gehl J. (1971), Life between buildings: using public space, The Danish Architectural Press

Hall, E. T. (1966), The hidden dimension, New York: Anchor Books

Jacobs, J. (1992), The death and life of great American cities (Vintage Books ed.), New York: Vintage Books

Lynch K.(1960), The City Image and its Elements, The Image of the City, (Cambridge, MA: The MIT Press)

Shmuel Shamai (1991), Sense of Place: an Empirical Measurement Geoforum, 22(3), 347-358.

Shmuel Shamai and Zilnaida Ilatov (2004), Measuring Sense of Place: Methodological Aspects, in Tijdschrift voor Economische en Sociale Geografie, 96(5), 467–476.

‫מקורות מידע מהאינטרנט‬ ,14/2/11 "‫ סקר שפורסם בעיתון "ישראל היום‬,"‫"שליש מהישראלים רוצים לגור בשדרות רוטשילד‬ .http://reshet.ynet.co.il ,"‫פורסם באתר "רשת‬

http://en.wikipedia.org/wiki/Space_syntax

.http://www.spacesyntax.org/

)Ajax ‫ (תכנת‬.http://www.casa.ucl.ac.uk/ajax/


מדידת תחושת מקום בשדרות רוטשילד בתל אביב