> .13כתב עת לענייני קולנוע בהוצאת סינמטק תל–אביב > יולי-אוגוסט #183 > 2013
נשימתו האחרונה -דני מוג'ה -
> על התשוקות האפלות בסרטו האחרון > אנחלה מולינה ופרננדו ריי ב"תשוקה אפלה"
"רק דבר אחד יצער אותי" ,כותב לואיס בוניואל בפסקה האחרונה של האוטוביוגרפיה שלו שהתפרסמה ב–" ,1982צר לי לעזוב כל עוד כל כך הרבה ממשיך להתרחש ...ואם לומר את האמת, למרות האימה שמטילה עלי העיתונות ,אשמח לקום מקברי ,מדי עשר שנים פחות או יותר ,על מנת לגשת ולרכוש לעצמי כמה עיתונים .חיוור כרוח רפאים ,אחליק בשקט לאורך הקירות, העיתונים תחת זרועי ,ואחזור לבית הקברות על מנת לקרוא על כל האסונות שבעולם לפני שאשוב ואירדם בקברי בשלווה ובביטחה".
האוטוביוגרפיה של בוניואל נקראת "האנחה האחרונה שלי" ,ומשום שהתפרסמה סמוך למותו הפכה להיות גם לצוואתו ,צוואה כתובה המורישה לנו — מצווה ראוי לומר — את רוח החופש ,החירות לסטות מן העיקר ,ובעיקר את הכנות ,המצפן המוסרי האחד והיחיד שראוי לאדם להתכוון לפיו .רעיונות אלו ,בלוויית האירוניה ,אותה תחבולה אמנותית הכרחית ביצירתו של בוניואל ,מזינים את "תשוקה אפלה" שנעשה כמה שנים קודם לכן ,והיה לסרטו האחרון .משום כך הוא ראוי שיראו גם
בו את צוואתו הקולנועית. בוניואל היה מודע לכך ש"תשוקה אפלה" עומד להיות שירת הברבור שלו .למעשה ,כבר כשסיים את סרטו הקודם" ,רוח החופש" ( ,)1974הכריז בוניואל שיהיה זה סרטו האחרון .הוא היה אז בן 74וביקש לפרוש מעבודתו כבמאי ,אבל בלחץ חבריו לעבודה ,כך על פי עדותו ,החליט כעבור 3שנים לחזור לעוד פרויקט אחד אחרון ,עיבוד קולנועי לספר "האשה והמריונטה" של הסופר הצרפתי פייר לואי ,על פי תסריט ששכב אצלו במגירה 20שנה. בשלהי שנות ה– 50של המאה ה– 20היה אמור בוניואל לביים את הסרט הזה ,אך הוא נושל מהפרויקט על–ידי המפיקים מפני שהתסריט שהגיש היה "יותר מדי בוניואל ופחות מדי לואי" ,גישה אנכרוניסטית המעידה על אנשי קולנוע שאינם מסונכרנים עם רוח הגל החדש המנשבת סביבם ,זו שביקשה לשחרר את הקולנוע הצרפתי מן ה"המכובדּות הספרותית" לטובת עצמאות קולנועית (את הסרט ביים בסופו של דבר הבמאי הוותיק ז'וליין דוביבייה, וכיכבה בו בריז'יט בארדו .הייתה זו הפעם החמישית שהספר הפך לסרט ,ואחריו באו עוד לפחות 4גרסאות). בוניואל חשב דווקא שהוא נותר נאמן למדי לרוח הספר מן המאה ה ,19-ואף הסביר שגם בשם החדש כביכול שהעניק לסרטו — Cet obscur ,objet du désirכלומר "אותו מושא אפל של התשוקה" — לא היה משום התרחקות מן הספר, אלא דווקא חדירה אליו ,שהרי הוא בסך הכל פרפרזה על הביטוי הסוגסטיבי "המושא החיוור של התשוקה" אשר מופיע בתוך הספר של פייר לואי עצמו ,מחבר הספר "האשה והמריונטה". בשם העברי שניתן לסרט" ,תשוקה אפלה" ,יש כדי להטעות את הצופים .שכן ,האפלה בשם המקורי אינה מיוחסת לתשוקה — הרי בוניואל הוא האדם האחרון שהיה מסכים לראות בתשוקה דבר אפל — אלא קשורה למושא התשוקה (הלא היא האשה ,או הנשיות ,בסרט זה) ,ואין באפלה