Page 1

‫יוסי ירושלמי‬ ‫‪2018‬‬


1/20


‫פתח דבר‬ ‫הספרון הזה אינו מתיימר להציג ביוגרפיה מקיפה בסדר כרונולוגי על חייו ופועלו של פרופ' יוסי‬ ‫ירושלמי‪ ,‬וגם לא תקציר מנהלים‪ .‬במקום זה‪ ,‬אנחנו מעוניינים להציג רגעים המהווים צוהר אל קיומו‬ ‫של יוסי בנקודות שונות בחייו מפי האנשים שמכירים אותו מקרוב‪ .‬אנחנו מקווים שדרך הרגעים‬ ‫האלה שנכרתו בזכרונם של מכריו (ובזכרונו שלו) תתגלה מקצת מדמותו העשירה והמגוונת‪ ,‬ואם‬ ‫נצליח מאוד במשימתנו ‪ -‬משהו מהמהות שלו (‪ )his essence‬ישתקף מדפים אלה‪.‬‬

‫‪2/20‬‬


‫יעקב (יענק'לה) ירושלמי‪ ,‬מספר על הילדות עם אחיו יוסי‬ ‫זהירות! גורילות מסוכנות‬ ‫המשפחה של אמא נספתה בשואה)‪ .‬אני‬ ‫זוכר שהיה כיבוד (מרכיב חשוב בתקופת‬ ‫יש לי זכרונות מעורפלים של ילד בגן בנימין הצנע) וכמובן את נגינת יוסי באקורדיון‬ ‫בחיפה‪ ,‬בחצר הגן היה תיש שאיתו טיילתי לאורחים‪.‬‬ ‫ביחד עם אחי‪ .‬מדובר היה בתקופת הצנע‬ ‫המפורסמת‪ ,‬היינו מלקטים פירות במורדות הרי לא הבינו איך אנחנו אחים‬ ‫הכרמל (במיוחד תאנים)‪ .‬זכור לי שפעם באחת‬ ‫ההליכות נתקלנו על ההר בגורילות מסוכנות‪ .‬יוסי היה תלמיד מושלם מכל הבחינות ‪,‬כל‬ ‫יוסי (שהיה מבוגר ממני ב‪ 8 -‬שנים) האיץ בי הציונים "טוב מאוד" כולל התנהגות סדר‪,‬‬ ‫שצריך לעזוב את המקום תכף ומיד שלא ניקיון וכמובן התעמלות ואתלטיקה (נדמה‬ ‫יתקפו אותנו! בדיעבד למדתי ש"הגורילות" לי שהתמחה בזריקת דיסקוס)‪ .‬אצלי המצב‬ ‫היו זוג נאהבים‪.‬‬ ‫היה ההפך לגמרי‪ ,‬למזלי הדוד אליעזר‬ ‫ירושלמי‪ ,‬שהיה מורה ואחד המנהלים‪ ,‬הציל‬ ‫אותי מסילוק מבית הספר‪.‬‬

‫הדירה ברח' פבזנר ‪66‬‬ ‫את בר המצווה של יוסי אי אפשר היה לשכוח ‪,‬הייתי‬ ‫אז בן כחמש‪ ,‬גרנו בדירת ‪ 2‬חדרים ברחוב‬ ‫פבזנר ‪ 66‬בחיפה‪ .‬מדובר היה בסלון קטן‬ ‫שהפך לחדר שינה של ההורים (הספה הופכת‬ ‫למיטה זוגית) ועוד חדר שינה ל‪2-3 -‬‬ ‫ילדים (בחלק מהזמן גר אתנו "עולש" ‪,‬בן‬ ‫דוד יתום‪ ,‬שהוברח מגטו וורשה‪ ,‬שאר‬

‫‪3/20‬‬


‫כל מיני תבשילים של אמא וכמובן ‪ -‬הרבה‬ ‫חצילים‪.‬‬

‫יוסי יוצא למלחמה‬

‫רעב? בטח שרעב‬ ‫בשנת ‪ '56‬התגייס לצנחנים והוצב ישירות‬ ‫לקורס קצינים‪ .‬במבצע סיני השתתף בצניחה‬ ‫ובקרב המיתלה‪ ,‬עקוב הדם‪ ,‬בפיקודו של‬ ‫אריק שרון ורפול‪ .‬אני זוכר היטב את ימי‬ ‫המתח של המלחמה בהם לא שמענו דבר‬ ‫על גורלו של יוסי‪ .‬אבא ניסה לברר בקצין העיר‬ ‫ללא הצלחה מרובה‪ .‬בגמר המלחמה‪ ,‬ללא‬ ‫כל הודעה‪ ,‬הגיע יוסי הביתה‪ ,‬עליז ושמח‬ ‫וכדרכו ביקש מיד לאכול ‪.‬אמא הכינה לו‬ ‫חביתה טיפוסית מהרבה ביצים ואז ראינו‪,‬‬ ‫בפעם הראשונה‪ ,‬שידה רועדת‪ ,‬בדיעבד‬ ‫הבנו שאלה היו הניצנים הראשונים של‬ ‫מחלת פרקינסון‪.‬‬

‫פעם אחת אושפז בבית חולים צבאי בחיפה‬ ‫עקב חום גבוה‪ ,‬אני זוכר אותו בפיג'מה צבאית‬ ‫מצחיקה שהגיעה לברכיים‪ ,‬כשהוא מנסה‬ ‫לאלתר אוכל במטבח‪ .‬החום שהיה מעל ‪40‬‬ ‫מעלות‪ ,‬לא הפריע לו להיות רעב‪.‬‬ ‫קריירה צבאית? אז זהו שלא‬ ‫יוסי רצה להמשיך בצנחנים‪ ,‬הוא אהב את‬ ‫השירות הצבאי והיו לו חברים רבים‪ ,‬הוא גם‬ ‫קיבל הצעות מפתות‪ .‬אבא ניסה לשכנע אותו‪,‬‬ ‫בשיחות ארוכות‪ ,‬לנצל את כישרונו וללכת‬ ‫ללמוד‪ .‬יוסי הסכים לבסוף לשמחתו הרבה‬ ‫של אבא‪.‬‬

‫עם דן שומרון‪ ,‬ברזני והחבר'ה‬ ‫בהמשך שירותו הצבאי יצא לי לראות חברים‬ ‫של יוסי שהפכו לדמויות ידועות מהצנחנים‬ ‫כמו ברזני‪ ,‬דן שומרון ועוד‪ .‬יוסי היה מגיע‬ ‫לחופשות סוף שבוע שהיו מתחילות בשינה‬ ‫ואחרי זה ארוחת בוקר מחביתות עתירות ביצים‬ ‫(‪ ,)5-6‬סלט וטחינה‪ .‬אחרי זמן קצר צהריים עם‬

‫‪4/20‬‬


‫פרידה‬ ‫את ליל הנסיעה שלו לארה"ב לא אשכח‪,‬‬ ‫גרנו בדירה על הכרמל‪ ,‬שם הוגש כיבוד פולני‬ ‫טיפוסי לכל החברים הקרובים‪ .‬יוסי ניגן שירים‬ ‫עצובים על האקורדיון ואנו ידענו שלא נשמע את‬ ‫נגינתו לעוד זמן רב‪ .‬למחרת בבוקר ליווינו אותו‬ ‫לאוניה בנמל חיפה‪ ,‬לאחר ההפלגה עליתי‬ ‫לתצפית מ"סטלה מריס" שעל הכרמל עד‬ ‫שהאוניה נעלמה כליל מהאופק‪ ,‬היה זה אחד‬ ‫הרגעים הקשים בחיי‪ ,‬שנכרת היטב בזיכרונו‬ ‫של ילד קטן‪.‬‬

‫עדי זלינגר‪ ,‬חבר לספסל הלימודים בפנימייה הצבאית ובסיטי‬ ‫קולג' בניו יורק‪ ,‬מספר‬ ‫לא כוחות‬ ‫יום ספורט בבית ספר הריאלי‪ .‬המופע המרכזי הוא משחק כדורסל בין צוערי‬ ‫הפנימייה לבין שאר תלמידי בית הספר‪ .‬החמישיה של הפנימיונים‪ ,‬בהנהגת‬ ‫יוסי הגבוה מכולם‪ ,‬ושכוללות‪ ,‬בין השאר‪ ,‬את בני רימלט ואת זילבי‪ ,‬פותחת‬ ‫בסדרת התקפות קטלניות ומביסה את נבחרת בית ספר הריאלי בתוצאה‬ ‫מדהימה שלמיטב זכרוני היתה ‪ .40-4‬יוסי כמובן מניף את הגביע‪.‬‬

‫‪5/20‬‬


‫היתרונות הרבים שבסמסטר קיץ‬

‫היתרונות הרבים שבסמסטר קיץ‬

‫יוסי‪ ,‬חובב אופרות ידוע‪ ,‬בחר להציג בפני את‬ ‫עולם האופרות דווקא דרך האופרה "אלקטרה"‬ ‫של ריכרד שטראוס (ממש לא אופרה למתחילים)‪.‬‬ ‫היה קשה‪.‬‬ ‫‪Yossi vs The Four Seasons‬‬

‫יוסי ואני לומדים בסיטי קולג'‪ .‬הוא‪ ,‬החכם‪,‬‬ ‫לומד הנדסה כימית ואני מצליח איכשהו‬ ‫להסתדר בהנדסה אזרחית‪ .‬שנה אחת החלטנו‬ ‫לקחת גם סמסטר קיץ‪ .‬זה סמסטר קצר ואפשר‬ ‫להפטר מהר מכמה קורסים מעצבנים‪.‬‬ ‫יתרון נוסף לסמסטר הקיץ הוא שבקיץ יש‬ ‫קונצרטים באצטדיון של בית הספר‪" ,‬לואיסון‬ ‫סטדיום"‪ ,‬ובשעת סיום הלימודים מתקיימת חזרה‬ ‫של התזמורת לקראת הקונצרט של הערב‪ .‬יוסי‬ ‫ואני ממהרים להיפגש באצטדיון ונהנים‬ ‫מקונצרטים חינם ובתוספת הסברים של‬ ‫המנצח ‪ -‬תענוג אמיתי‪.‬‬ ‫תרומה נוספת שתרם יוסי לחינוכי המוזיקאלי‬ ‫היתה "סחיבתי" לשמוע אופרה במטרופוליטן‪.‬‬

‫‪ .1964‬יום השנה הראשון לנישואיי עם אשתי‪.‬‬ ‫צ'רלי בינגר‪ ,‬אבי הכלה‪ ,‬מזמין אותנו ואת חברינו‬ ‫למסעדה הכי נחשבת בניו יורק‪The Four ,‬‬ ‫‪ ,Seasons‬הנמצאת בבנין סיגראם על‬ ‫פארק אווניו‪ .‬יוסי‪ ,‬צבי ואילנה רביב מצטרפים‬ ‫לארוחת הערב‪ .‬המסעדה מפוארת‪ ,‬והוילונות‬ ‫המפורסמים שלה נעים ללא הרף כגלי ים‪ .‬מבלי‬ ‫להתבלבל ‪ -‬הזמין יוסי למנה הראשונה דג מלוח‪,‬‬ ‫למנה עיקרית ‪ -‬שניצל ולקינוח פאי תפוחים ‪-‬‬ ‫לתדהמתם הרבה של צוות המסעדה‪ .‬בדרכנו‬ ‫החוצה הפטיר יוסי‪" :‬אני לא מבין מה עושים‬ ‫עניין מהמסעדה הזאת"‪....‬‬

‫‪6/20‬‬


‫סיפורי ניו יורק כפי שסופרו על ידי יוסי לאשתו זהבה‬ ‫יוסי מגיע לכבוש את ניו יורק חמוש באקורדיון‬

‫ההפלגה לניו יורק‪ ,‬הייתה באנייה בשם "ציון"‬ ‫שהקפטן שלה היה חבר של אמא שלי‪ .‬אי לכך‬ ‫הוזמנתי לאכול במחלקה הראשונה‪ .‬וכך היה‬ ‫ מדי ערב הייתי אוכל עם החברה במחלקה‬‫השלישית ולאחר מכן מקנח בארוחה במחלקה‬ ‫הראשונה‪.‬‬ ‫ההיי לייט שלי מהנסיעה היתה סערה איומה‬ ‫מנמל באיטליה עד פלמה דה מיורקה‪ .‬במיורקה‬ ‫ביקרתי בבית שבו גרו שופן וג'ורג סנד‪ .‬קניתי‬ ‫אקורדיון ב‪ 120 -‬דולר‪ ,‬שלמעשה היה חלקו‬ ‫הגדול של הכסף שלי‪.‬‬

‫כל ההתחלות קשות‬ ‫בשנה וחצי הראשונות הרווחתי את לחמי‬ ‫במגוון עבודות‪ ,‬לדוגמא הייתי איש מכירות‬ ‫מדלת לדלת של חומרי ניקיון שונים (סוג של‬ ‫‪ .)Avon Lady‬בחודש הראשון לשהותי בניו‬ ‫יורק עבדתי בסניף בנק לאומי בוול סטריט‪,‬‬ ‫פרוטקציה של אבא שהיה מנהל סניף בארץ‬ ‫של אותו בנק‪ .‬אבא זכר את מספרי החשבון‬ ‫של כל הקליינטים ואני בעקבותיו ידעתי אותם‬ ‫גם כן‪.‬‬ ‫לאון יוריס‪ ,‬בן דודי‪ ,‬סידר לי עבודה בחנות‬ ‫הספרים דבל דיי‪ .‬דבל דיי היתה החברה‬ ‫שהוציאה לאור את הספרים של לאון יוריס‬ ‫("אקסודוס")‪ .‬התפקיד שלי היה למלא את‬ ‫הקריאות של המוכרים ולאתר את הספרים‬ ‫על המדפים ולשלוח למעלה‪ .‬בהיותי מצטיין‬ ‫מחלקה זכרתי את כל הספרים ואת מקומם‬ ‫במדף‪ .‬בסופי שבוע הופעתי עם להקה של‬ ‫שתי אחיות והשלמנו לרביעייה עם פול סטוקי‬ ‫מ"פיטר פול ומרי"‪.‬‬

‫‪7/20‬‬


‫אהבה בהרי הפוקונוז‬ ‫בקיץ של ‪ '61‬קיבלתי עבודה של מדריך‬ ‫במחנה קיץ בפוקונוז‪ ,‬שם נולד הרומן הראשון‬ ‫שלי‪ ,‬אהבה גדולה ‪ -‬הבת של מנהל המחנה‪.‬‬ ‫כשחזרתי לניו יורק בסוף הקיץ התחלתי‬ ‫לעבוד כמורה לפי המלצה של מנהל מחנה‬ ‫הקיץ‪ .‬העבודה כמורה היתה הכנסתי במשך‬ ‫כל לימודי התואר הראשון‪ .‬בימי ראשון‬ ‫ובשבת לימדתי תנ"ך והיסטוריה יהודית‬ ‫ב"סנדיי סקול" של היהדות הרפורמית‪ .‬בימי‬ ‫שלישי רביעי וחמישי לימדתי עברית בשעות‬ ‫אחרי הצהריים‪.‬‬ ‫דוקטור ירושלמי בשבילכם‬

‫אהבתי הגדולה ‪ -‬מוזיקה‪ .‬ומיוחד אופרה‪,‬‬ ‫כמעט מדי ערב ב"‪ "Met‬נכנס בחינם לחלק‬ ‫השני של האופרה‪.‬‬ ‫אנשים שיצאו בהפסקה נתנו לי את הכרטיס‬ ‫שלהם וגם הסדרנים שידעו על מקום ריק‬ ‫דאגו שאני אקבלו‪.‬‬ ‫יצא לי להכיר מקרוב זמרי אופרה ידועים‬ ‫ובראשם זינקה מילנוב הסופרנו הגדית‪.‬‬ ‫סטודנטים? כוח עבודה זול!‬

‫סיימתי את לימודי התואר הראשון בהצטיינות‬ ‫בשנת ‪ 1965‬ומוניתי לתפקיד מרצה‪ .‬אחרי‬ ‫שנתיים העלו אותי לדרגת מרצה בכיר‪ .‬הייתי‬ ‫מורה נערץ ע"י תלמידיי ומדי שנה בחרו בי‬ ‫כמרצה המועדף‪ .‬ב‪ 1969 -‬קיבלתי דוקטורט‪.‬‬

‫במשך השנים האלה עברתי ‪ 6‬דירות‪ .‬כל מעבר‬ ‫מדירה לדירה נעשה בעזרת הסטודנטים שלי‬ ‫שהתנדבו לעזור לי‪.‬‬ ‫אם היית מזדמן לשד' אמסטרדם בסופי שבוע‬ ‫בתקופה ההיא אולי הייתם פוגשים סטונדטים‬ ‫נושאים על ידיהם את הכבודה שלי מדירה א'‬ ‫לדירה ב'‪.‬‬ ‫לסיכום‬ ‫מכל מה שמציעה ניו יורק אהבתי במיוחד את‬ ‫הסטייקים‪ ,‬את הסושי ואת האוכל הסיני‪ .‬הייתי‬ ‫רודף נשים לא קטן ועל חרבי ניתן לחרוט כמה‬ ‫רומנים מעניינים‪.‬‬

‫‪8/20‬‬


‫טיימליין‬ ‫‪ - 1960‬מגיע לניו יורק‬ ‫‪ - 1965‬תואר ראשון‬ ‫‪ - 1969‬דוקטורט ואסיסטנט פרופסור‬ ‫‪ - 1977‬פרופ' מלא‬ ‫‪ - 1978‬מתחיל לעבוד ב‪ EPRI -‬שבפאלו אלטו‬ ‫‪ - 1980‬חוזר ארצה‬

‫‪9/20‬‬


‫‪How I Met Your Father‬‬ ‫אגדה מאת זהבה ירושלמי‬ ‫אפשר להשאיל בצל?‬

‫הפרידה‬

‫יוסי הגיע לדירה ברח' רקנאטי ברמת אביב‬ ‫ג' אחרי אכזבות קשות מדירות אחרות שלא‬ ‫עמדו בסטנדרטים שלו‪ .‬מיד עם הגיעו לבנין‬ ‫התחבר לאחותי שגרה דלת לידו‪ .‬הידיעה‬ ‫שהגיע רווק לגור בבנין הכניסה את כולם‬ ‫לכוננות שידוכים ומיד הוצעו לו ממיטב‬ ‫הרווקות‪ .‬אחותי מרים‪ ,‬החליטה להכניס גם‬ ‫אותי לתחרות אבל יוסי הטיל וטו בטענה שאם‬ ‫היא לא תמצא חן בעיניו הוא יאבד שכנה‬ ‫טובה שהוא מחבב‪ ,‬וכך כאילו נסתם הגולל‪.‬‬

‫כעבור חודשיים של היכרות‪ ,‬החלטתי לשים‬ ‫את הקלפים על השולחן ‪ -‬אמרתי לו של"ג‬ ‫בעומר מתקרב ואם הוא רציני לגבי מערכת‬ ‫היחסים שלנו ‪ -‬בוא נתחתן‪ .‬יוסי ההמום סרב‬ ‫בתוקף ‪" -‬מה פתאום! אנחנו בקושי מכירים"‪.‬‬ ‫אמרתי לו טוב‪ ,‬לא רוצה ‪ -‬לא צריך‪ ,‬אמרתי‬ ‫שלום והלכנו לדרכנו הנפרדות‪.‬‬

‫עברו מספר חודשים‪ ,‬הגעתי לדירה של אחותי‬ ‫לאחר ריצה‪ ,‬כולי מתנשפת ומיוזעת‪ ,‬ויוסי‬ ‫נכנס לבקש בצל (על אמת)‪ .‬אחותי‪ ,‬שקפצה‬ ‫על ההזדמנות אמרה "הנה הבצל ותכיר ‪ -‬זאת‬ ‫אחותי"‪ .‬לחצנו ידיים וכל אחד הלך לדרכו‪.‬‬ ‫למחרת יוסי ביקש מאחותי את מספר הטלפון שלי‬ ‫והתחלנו לצאת‪.‬‬

‫מה קשור ירח עכשיו?‬ ‫כעבור מספר שבועות‬ ‫הטלפון מצלצל ומי‬ ‫בקו? יוסי‪ ,‬מזמין אותי‬ ‫לארוחת ערב ואופרה‪.‬‬ ‫נעניתי בחיוב‪.‬‬ ‫האופרה באותם ימים‬ ‫הייתה קצת פחות מפותחת בישראל וההופעה‬ ‫הייתה כל כך איומה שיצאנו באמצע‪.‬‬ ‫בנסיעה הביתה יוסי הסב את תשומת לבי‬ ‫לירח המלא ואף אמר "‪,‬תראי כמה הירח‬ ‫מדהים היום"‪ .‬באותו הזמן לא מאוד עניין‬ ‫אותי הירח ורק בדיעבד הבנתי שיוסי‬ ‫הרומנטיקן הבלתי נלאה (בניגוד אליי)‬ ‫ניסה לבסס אווירה רומנטית‪.‬‬

‫‪10/20‬‬


‫ההצעה‬ ‫זה אולי ישמע קצת מוזר אבל הצעת הנישואין הגיעה בצורת מכתב אותו הוא הגיש לי ליד‪ .‬קראתי‬ ‫אותו המומה ונרגשת עד עמקי נשמתי‪ ,‬תשוקתו העזה וכושר הכתיבה האדיר שלו השתלבו יחד‬ ‫לטור דה פורס שהותיר לי אפשרות אחת בודדה ‪ -‬להגיד כן‪.‬‬

‫‪11/20‬‬


12/20


‫דוד יעקובי‪ ,‬חייל של יוסי‪ ,‬מספר‪:‬‬ ‫משכמו ומעלה מכל העם‪ ,‬כולו מלא מרץ‪ ,‬חינניות‪ ,‬עיזוז וגבורה‪ ,‬נכון כל רגע לכל משימה‪ ,‬ממש‬ ‫כור גרעיני המסרב לשקוט וממתין לאקשן חדש‪.‬‬ ‫מחלקה ‪ - 2‬גילו אתכם!‬ ‫זכור לי שכל פלוגות גדוד ‪ ,890‬בפיקודו של‬ ‫רפול‪ ,‬חזרו מתרגיל גדודי שנמשך ברצף יום‬ ‫ולילה‪ ,‬עשרים וארבע שעות בין הרים וגבעות‬ ‫באזור העיר מודיעין של היום‪ ,‬מסתערים באש‬ ‫חיה על הג'בלאות‪ .‬תום התרגיל היה על קטע‬ ‫כביש שלא בשימוש מימי המנדט הבריטי‪,‬‬ ‫ובשוליו עצי אקליפטוס גבוהי צמרת‪ .‬רפול‬ ‫הכריז על סיום התרגיל וכל חילי הגדוד‬ ‫פורקים הנשק והחגור; ומי לא זוכר‪ ,‬ומי לא‬ ‫שומע כל חייו את הרעש המתכתי של‬ ‫פריקת הנשק ואת הרעש של הנחתת החגור‬ ‫על הקרקע‪.‬‬ ‫כולם היו עייפים‪ ,‬רצוצים וטרוטי עיניים‬ ‫ושכבו בצל האקליפטוסים‪ .‬כל סגל הפיקוד‬ ‫מ"פ וקציני המחלקות עומדים סביב רפול‬ ‫לסיכום התרגיל בחוסר סבלנות מופגן‪ .‬היחיד‬ ‫שממשיך לנוע בחוסר סבלנות ולא מבין בכלל‬ ‫למה התרגיל נגמר‪ ,‬היה מ"מ מחלקה ‪ 2‬של‬ ‫פלוגה ב'‪ ,‬מיודענו ירושלמי‪.‬‬ ‫כיוון שאני מכיר את נפשו התוססת שעדיין לא‬ ‫עייפה לאחר יממה של פעילות והסתערות על‬ ‫הג'בלאות‪ ,‬החילותי לעקוב אחריו‪ .‬לפתע אני‬ ‫רואה במרחק כמה קילומטרים מזרחה עשן‬

‫מיתמר השמימה ואני מבין שזו שריפת קוצים‬ ‫מירי הלילה‪ ,‬ירושלמי אף הוא קולט את העשן‬ ‫המיתמר‪.‬‬ ‫ובחיוך מאוזן לאוזן של שביעות רצון ניגש‬ ‫לרפול‪ .‬כיוון שעמדתי במרחק די ניכר ואיני‬ ‫שומע את הדו שיח עם רפול‪ ,‬אך את נפשו‬ ‫הסוערת של ירושלמי אני מכיר ומבין‪ ,‬אני‬ ‫על דעת עצמי תופס פיקוד ומכריז בצעקה ‪-‬‬ ‫"מחלקה ‪ - 2‬גילו אתכם!"‪ .‬ירושלמי לא מאבד‬ ‫את המומנטום ניגש לחיילי מחלקתו השרועים‬ ‫בצל העצים ופוקד את כל מחלקה ‪ 2‬מיד‬ ‫לעלות על חגור קל ונשק ‪" -‬קדימה! יוצאים‬ ‫לכיבוי השריפה!"‬ ‫רמבו ירושלמי‬ ‫באחת הצניחות החבל של הרגל של הצנחן‬ ‫ש מ ע ל י ר ו ש ל מ י ה ס תב ך ב מ צ נ ח ש ל ו ‪,‬‬ ‫ובמצנח של ירושלמי נוצר "נר" ‪ -‬משמעות‬ ‫הדבר סכנת התרסקות לצנחן כי הבלימה של‬ ‫תנופת המצנח פוחתת משמעותית‪ .‬ירושלמי‬ ‫לא מתבלבל‪ ,‬מוציא סכין קומדנו מהחגור הקל‬ ‫באמצע האווייר וחותך את החבל‪.‬‬

‫‪13/20‬‬


‫פלוגה ב' ‪ -‬על ענקיה ושיריה‬

‫גם אני רוצה כנפיים עם רקע אדום!‬

‫והעיקר לירושלמי היו כנפי צניחה על מדי א'‬ ‫עם רקע אדום מהצניחה הקרבית בשנת ‪1956‬‬ ‫במיצרי המיתלה במבצע סיני‪ .‬רקע אדום‬ ‫ חלומו של כל צנחן‪ .‬ואכן במלחמת ששת‬‫הימים‪ ,‬כמילואימניקים‪ ,‬יועדנו כל הפלוגה‬ ‫לצנוח בביר לחפן בסיני‪ .‬וכבר עמדנו עם כל‬ ‫ציוד הלחימה וחגורים במצנחים‪ .‬ומנועי מטוסי‬ ‫התובלה מונעים ואז הגיעה הבשורה העצובה‬ ‫שהשריון שלנו כבר כבש בסערה את המקום‪.‬‬ ‫למי שלא ראה ולא שמע‪ ,‬לא ראה עצב כזה‬ ‫מימיו‪ .‬בהמשך הגענו למקום וראיתי את‬ ‫הטנקים המצריים הפזורים בשטח עם דו קנים‬ ‫של מכונות ירייה מכוונים כלפי מעלה הבנתי‬ ‫איזה מזל היה לנו כי הם המתינו לצניחה שם‪.‬‬ ‫כך שתהליך ההתבגרות החל כבר אז ורק‬ ‫כעבור חמישים שנה ההליך הגיע לבשלותו‪.‬‬

‫מה שייחד את פלוגתנו מיתר פלוגות הגדוד‬ ‫שהיה לנו את עזרא מלצר‪ ,‬בן קיבוץ מעברות‪,‬‬ ‫שהיה משורר הפלוגה שבכל שלב וארוע‬ ‫שעברנו אחז בקולמוסו וכתב שיר בנושא‪.‬‬ ‫ושיריו ליוו אותנו לאורך כל הדרך והיו על‬ ‫לשונם של כל חיילי הפלוגה ובכל הזמנות‬ ‫שרנו מהם בשירה אדירה‪ ,‬וזה מה שיחד אותו‬ ‫מיתר פלוגות הגדוד‪ ,‬שמעבר להוויה הצבאית‬ ‫התבדלנו גם בהוויה התרבותית‪ ,‬וגם אקסמפלרים‬ ‫כמו סטמפל'ה וברזני‪ ,‬פק"ל קבע של הומור‬ ‫ויום לא דמה למשנהו‪ .‬וכולנו גם יחד חיילים‬ ‫ומפקדים כאיש אחד‪ ,‬אין נפקדים‪ ,‬היינו מוכנים‬ ‫תמיד להקריב את חיינו למען המולדת ונזכור‬ ‫תמיד את אלו שנפלו ולא זכו‪.‬‬ ‫מחייל הפלוגה ‪-42032-‬‬

‫‪14/20‬‬


‫דני גבעוני‪ ,‬קולגה של יוסי בפמ"א ובחברת "מרחב"‪ ,‬מספר‪:‬‬ ‫שש בש בסטייל‬

‫ראיון העבודה הקצר בעולם‬ ‫אני הצטרפתי לפמ"א בתחילת אוגוסט ‪.1981‬‬ ‫קצת לפני כן יוסי חזר מארה"ב והקים את‬ ‫פמ"א לפי היוזמה של מקס רייס מכי"ל‪.‬‬ ‫באמריקה יוסי עבד ב ‪ EPRI‬על גזיפיקציה‬ ‫של פחם ולכן לא הופתעתי כאשר ראיון‬ ‫הקבלה לעבודה שלי אצל יוסי התנהל בערך‬ ‫כך‪:‬‬ ‫מה זה ‪ . ?steam reforming‬עניתי‬ ‫מה זה ‪ . ?shift reaction‬עניתי‬ ‫התקבלת‪.‬‬ ‫(אני מתנצל בפני מי שלא מהתחום)‬

‫בנסיעה הבאה הצטרפה זהבה‪ .‬אנחנו בטיסת‬ ‫פנים לעיירה במערב קולורדו בשם ‪Grand‬‬ ‫‪ ,Junction‬זו הייתה בירת תעשיית פצלי‬ ‫השמן באותה תקופה‪ .‬מה עושה הזוג הצעיר‬ ‫במהלך הטיסה? משחק שש בש‪ .‬מה שהיה‬ ‫חדש לי היה שאת הקוביות הם הטילו מכוס‬ ‫אליפטית מצופה עור חום יקר‪ ,‬דבר כזה לא‬ ‫נראה בארץ ישראל‪.‬‬

‫ככה זה באמריקה‬ ‫השקט של יוסי‬ ‫אחרי מספר חודשים אני נוסע פעם ראשונה‬ ‫עם יוסי לדנבר קולורדו‪ .‬אני יושב במלון‬ ‫במרכז דנבר לארוחת בוקר ואין יוסי‪ .‬אחרי‬ ‫חצי שעה הוא נכנס ישר מהרחוב עם בגדי‬ ‫ונעלי ריצה ישר למסעדה‪ .‬איפה היית? עשיתי‬ ‫חמישה סיבובים סביב הבלוק‪ ,‬ככה זה באמריקה‪,‬‬ ‫הוא אומר‪.‬‬

‫אחד הדברים הראשונים שעדנה (מזכירתו‬ ‫של יוסי באותם ימים) אמרה לי שאם אני‬ ‫רוצה להגיד לה משהו שיוסי לא ישמע אז‬ ‫שאדבר מאוד בלחש‪ ,‬והכי טוב שאכתוב אותו‬ ‫כי ליוסי יש שמיעה של זמר אופרה והוא שומע‬ ‫רחש של עכבר מקילומטר‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬אחת המוסכמות היו שכאשר נוסעים עם‬ ‫יוסי לחו"ל יש לבדוק בבוקר לאיזה חדר הוא‬ ‫עבר במשך הלילה כיוון ששקט של יוסי זה‬ ‫דבר שונה משקט של אחרים‪.‬‬

‫‪15/20‬‬


‫גוספודה!‬ ‫על התקופה ב"מרחב" אני מעדיף שיספרו אחרים‪ ,‬אבל פטור בלא כלום אי אפשר‪ :‬יוסי‪ ,‬שייקה‬ ‫בייטל ואני היינו צוות שבין השאר היה צריך לנהל את הפרויקטים מול הצוות של בית הזיקוק‬ ‫בטורקמנבשי בטורקמניסטאן‪ .‬הפגישות הפכו פעמים רבות לזירת התגוששות מקצועית ואישית‬ ‫בינינו לבין מהנדסי בית הזיקוק‪ ,‬כמובן דרך טטיאנה המתורגמנית לרוסית‪ ,‬עד שיוסי היה מרעים‬ ‫בקולו במילה היחידה שהוא כנראה ידע ברוסית‪( "!GOSPODA" :‬בערך‪ :‬רבותי!) ואז כבמטה‬ ‫קסם היה מושלך הס‪.‬‬

‫טל ירושלמי מספר על סגירת החוזה של הדירה הראשונה‬ ‫ששכר‬ ‫הגענו לפגישה עם עורכת הדין שייצגה את בעלי הדירה‪ .‬אבא נכנס‪ ,‬ונשא עצמו בקושי מסויים‬ ‫לכסא (ממש כשהתחילו הסימפטומים של הפרקינסון)‪ .‬עורכת הדין ראתה בפניה אדם מבוגר‬ ‫שנראה‪ ,‬על פניו‪ ,‬חביב ולא מאיים‪ .‬אבא שלי קלט שכך היא מתרשמת ממנו‪" .‬כיצד עליי לפנות‬ ‫אליך‪ ,‬דוקטור או פרופסור?" היא שאלה אותו‪ .‬והוא מיד השיב ‪."Your Highness" -‬‬ ‫בשלב מסוים המו"מ התחיל להיגרר ולהסתבך בכמה סעיפים ואבא החליט לחתוך את הדברים‪,‬‬ ‫הישר בעורכת דין מבט ואמר בביטחון מופלג "אני סגרתי בחיי עסקאות במיליארדי דולרים‪,‬‬ ‫מאמין שנוכל גם להגיע לדיל בנושא הזה!"‬

‫‪16/20‬‬


‫חן ירושלמי מספרת על אבא בשנים שגרה בניו יורק‬ ‫קולטורה רבותיי!‬ ‫בשנים שגרתי בניו יורק‪ ,‬אבא היה מעודד‬ ‫אותי ללכת ל‪Metropolitan Opera-‬‬ ‫‪ House‬כדי לראות הפקות מרהיבות של‬ ‫האופרות האהובות עליו‪ .‬כשהוא היה בא‬ ‫לבקר‪ ,‬הוא היה קופץ על ההזדמנות להזמין‬ ‫אותי לאופרה והיה נהנה להסביר לי על הדמויות‪,‬‬ ‫השירים היפים והתלאות בעלילה‪ .‬לרוב‪ ,‬הוא‬ ‫היה מקדים ומספר לי על סופה הדרמטי של‬ ‫האופרה (למרות בקשותיי הרבות שלא יקלקל‬ ‫לי את ההפתעה)‪.‬‬ ‫וואגנר‪ ,‬שנק ומיודענו ירושלמי‬ ‫יצא לי ולאבא לראות אופרות רבות ביחד‪,‬‬ ‫אבל המיוחדת מכל היתה ‪Der Ring des‬‬ ‫‪ ,Nibelungen‬סדרה של ארבע אופרות‬ ‫שכל אחת בין ‪ 2.5‬ל‪ 6-‬שעות‪.‬‬ ‫הראשונה שראיתי הייתה דווקא האחרונה‬ ‫בסדרה ‪ .Götterdämmerung -‬אבא‬ ‫היה בניו יורק לרגל ישיבת דירקטוריון‬ ‫כשהציע לי להצטרף למופע החותם של‬ ‫ההפקה המפורסמת של ‪Otto Schenk.‬‬ ‫‪ Otto Schenk‬היה מפיק ידוע בסגנון‬ ‫היפר‪-‬ריאליסטי‪ .‬ההפקה שלו‪ ,‬שרצה במשך‬ ‫שנים הגיע לסיומה‪.‬‬ ‫לצערי‪ ,‬לא הייתי פנויה באותו הערב ונאלצתי‬ ‫לסרב לאבא‪ .‬הוא הלך למופע ואני נשארתי‬ ‫בבית‪ .‬כמה שעות אל תוך האופרה אבא התקשר‪.‬‬

‫הוא נתקל בגבר מבוגר ביציאה מבית‬ ‫האופרה במחצית שניה‪ .‬האיש שהיה עייף‬ ‫ובדרכו הביתה חיפש לתת למישהו את‬ ‫הכרטיס שלו ואבא נענה במהרה! הוא‬ ‫ישר התקשר אליי והאיץ בי להצטרף!‬ ‫כמובן שהסכמתי וכעבור זמן קצר מצאתי‬ ‫את עצמי בשורה התשיעית באורקסטרה‬ ‫(אבא ישב במושב אחר כמה שורות מא־‬ ‫חוריי)‪ .‬האנשים סביבי לא הבינו מה קרה?‬ ‫מי זאת פתאום הבחורה הצעירה שלפתע‬ ‫החליפה את הגבר המבוגר שעד אותו‬ ‫הזמן ישב במקומה‪ .‬חשבתי מהר על סיפור‬ ‫ואמרתי להם שאני הנכדה וכולם התרשמו‬ ‫מהיוזמה שלי לבוא ולהחליף את הסבא‪.‬‬ ‫כך לי יצא לראות את המערכה האחרונה של‬ ‫‪ Götterdämmerung‬בפעם האחרונה‬ ‫שהציגו אותה בהפקת ‪.Otto Schenk‬‬ ‫חוויה שתיזכר לי לכל החיים! כמובן‪ ,‬שהזכות‬ ‫הכי גדולה היתה שיצא לי לראות את האופרות‬ ‫עם אבא שלי‪ ,‬להנות מהתובנות שלו ולה־‬ ‫כיר לעומק יותר את העולם אותו הוא כל כך‬ ‫אוהב!‬

‫‪17/20‬‬


18/20


‫אריה ירושלמי מספר על הנסיעה ללונדון עם אבא לפני הצבא‬ ‫תמיד תהיה לנו את לונדון‬ ‫במערכת היחסים שלי עם אבי בימי נעוריי היה‬ ‫טיפה דיסטאנס ‪ -‬הוא פרופסור להנדסה כימית‪,‬‬ ‫חובב אופרות‪ ,‬רציני ולא חזק בסמול טוק‪ ,‬אני‬ ‫נער שסיים עכשיו תיכון‪ ,‬מכור לתרבות פופ‬ ‫וג'וקר לא קטן‪ .‬לפני גיוס‪ ,‬אבא החליט שניסע‬ ‫ביחד ללונדון‪ ,‬בשורות שקיבלתי בהתרגשות‬ ‫וגם קצת חששתי מהבילוי הארוך והאינטימי‬ ‫עם אבא שטרם היה לי כמותו בחיי‪.‬‬ ‫אבא כידוע חובב סטייקים מושבע‪ ,‬ומאז ימי‬ ‫הצנע החיפאים הצליח לפתח אנינות טעם‬ ‫קוסמופוליטית‪ .‬כבר בטיסה הוא הודיע לי‪,‬‬ ‫להתלהבותי הרבה‪ ,‬שאנחנו הולכים לאכול‬ ‫סטייקים אמיתיים בנסיעה הזאת (אבא עדיין‬ ‫מתעקש שאין סטייקים טובים בישראל)‪ ,‬חוויה‬ ‫ראשונית בשבילי כי בבית היינו אוכלים כשר‪.‬‬ ‫הייתי בעננים‪.‬‬

‫אבא בנה תוכנית מרהיבה ומגוונת אך מה‬ ‫שחרוט לי בזכרון אלה המסעדות (וכמובן‬ ‫שביניהן היתה מסעדת סטייקים מהנחשבות‬ ‫בלונדון)‪ ,‬כאשר גולת הכותרת היתה ארוחת‬ ‫טעימות בנובו המפורסמת‪ ,‬בה אכלתי קוויאר‬ ‫שחור בפעם הראשונה והיחידה בחיי‪ ,‬ושלל‬ ‫מנות קטנות ובלתי נשכחות שהאביסו אותנו‬ ‫בהן‪.‬‬ ‫בנסיעה הכרתי אבא שונה‪ ,‬אולי דומה יותר‬ ‫לזה שנגלה לחברים‪ .‬אני אוהב לספר שבנסיעה‬ ‫הזאת גיליתי שלאבא שלי יש חוש הומור (ואף‬ ‫מחודד‪ ,‬וגס למדי ולא מעט שחור)‪ .‬זה קצת‬ ‫היה כמו שבירת דיסטאנס בסוף הטירונות‪.‬‬ ‫קשה לי לתאר במילים את עומק החוויה שלא‬ ‫תמוש ממני לעולם‪.‬‬

‫‪19/20‬‬


‫כנרת‪ ,‬מזכירתו של יוסי במשך יותר מעשור עד יום פרישתו‬ ‫דר' ירושלמי כוכב עליון‬

‫קצין וג'נטלמן‬

‫בחברת מרחב ארגנו משחק כדורגל מול ערוץ‬ ‫‪ ,10‬שהיה גם הוא בבעלות יוסי מימן‪ .‬ציפיות‬ ‫גבוהות נתלו בעובדי החברה ממוצא דרום‬ ‫אמריקאי‪ .‬לסגל חברת מרחב צורפו ראול‬ ‫וחואן‪ ,‬היבוא האישי של יוסי מימן (שעבדו‬ ‫באחזקת המשרדים והבית של יוסי מימן)‪ ,‬וד"ר‬ ‫ירושלמי בתפקיד השוער‪...‬‬ ‫בכל יום האישה היה מגיע לעבודה עם שוקולדים‪,‬‬ ‫עובר בכל המשרדים‪ ,‬מברך כל אישה לכבוד‬ ‫היום המיוחד‪ ,‬ומכבד בשוקולד‪.‬‬ ‫אין נפקדים‬ ‫לפני ראש השנה היה מכין כרטיסי ברכה‬ ‫אישיים ממנו לכל עובדי החברה‪ ,‬ולחברים שאסף‬ ‫לאורך חייו‪ .‬לא כאלה עם שורת איחולים קצרה‬ ‫אחידה‪ ,‬אלא ברכה ארוכה ואישית‪ ,‬הנוגעת‬ ‫לחייו של כל עובד‪ .‬התייחסות לאירועים שקרו‬ ‫במשפחתו‪ ,‬וכאלה שצפויים (לידה במשפחה‪,‬‬ ‫סיום לימודים‪ ,‬מעבר דירה‪ ,‬נישואים‪ ,‬וכדומה)‪.‬‬ ‫היה כותב את הכרטיסים בכתב ידו‪ ,‬ושולח‬ ‫בדואר מבעוד מועד‪ ,‬שיגיעו לכבוד השנה‬ ‫החדשה‪ ,‬ישמחו וירגשו‪.‬‬

‫כבר בהתחלת המשחק הסתבר שחואן השמנמן‬ ‫מתקשה לרוץ אחרי הכדור‪ ,‬וראול בורח (באיטיות)‬ ‫מהכדור במקום לחתור למגע‪ .‬השמות הלטיניים‬ ‫של ליאו‪ ,‬טאטו ואנריקה לא באו כלל לידי ביטוי‬ ‫במשחקם העצלן והפחדני‪ .‬את התבוסה הציל‬ ‫השוער האגדי ד"ר ירושלמי‪ ,‬בזינוקים מפוארים‬ ‫אל מטח הכדורים שירו כוכבי ערוץ ‪ .10‬בסוף‬ ‫המשחק נלקח השוער האגדי לטיפול דחוף‬ ‫בשריטות עמוקות שעיטרו את ברכיו ‪ ,‬זרועותיו‬ ‫ומרפקיו‪ ,‬העיקר שהכדור בידיו‪...‬‬

‫‪20/20‬‬


‫ולסיום‪ ,‬שיר שכתב האחיין האהוב של זהבה‪ ,‬אריאל ויסברג‬ ‫כריזמה‪ ,‬בלי טיפת יהירות‪,‬‬ ‫אנליטי‪ ,‬ובכל זאת עם המון רגישות‪.‬‬

‫יוסי יקר ואהוב ‪ -‬גיבור שהגיע לגבורות‪.‬‬ ‫לפני כ ‪ 40‬שנה נכנסת לחיינו‬ ‫אספר לך קצת מה היה לפני‪ ,‬אבל שיישאר‬ ‫בייננו‪.‬‬ ‫אשתך לימים הייתה יוצאת לדייטים בערבים‪,‬‬ ‫וחוזרת בכל פעם עם מפח נפש והרבה עצבים‪.‬‬

‫איש של חסד ‪ ,‬איש אמת‪,‬‬ ‫איש של ספר‪ ,‬איש של עט‪.‬‬ ‫נכנסת לחיינו ונכנסת ישר ללב‪.‬‬

‫וסבא וסבתא כבר נראו טרודים‪,‬‬ ‫שמא הדרישות של הגברת אי שם בעננים‪.‬‬ ‫אתה מכיר את אשתך ‪ -‬ראית לא פעם‪ ,‬איך‬ ‫היא מזמינה מלון‪.‬‬ ‫לא היה לנו ספק שפשרה לא תבוא פה בחשבון‪.‬‬ ‫ואז זה הגיע‪...‬‬ ‫ואצל זהבה כמו שאצל זהבה הכל בהגזמה‪,‬‬ ‫כל ה ‪ list‬היה שם בענק ‪ -‬קיבלה חתן‬ ‫בהזמנה‪.‬‬ ‫ביקשה גבוה ‪ -‬קיבלה נפיל‬ ‫ביקשה גבר גבר ‪ -‬קיבלה צנחן קצין במיל‬ ‫ביקשה מלומד ‪ -‬על פרופסור לא חלמה‬ ‫ביקשה שיהיה בחור טוב ‪ -‬קיבלה "נשמה"‬ ‫ומה שהכי יפה ‪ -‬שכל הטוב הזה היה עטוף‬ ‫בענווה‬

‫‪21/20‬‬


22/20


BOOK  
BOOK  
Advertisement