Issuu on Google+

‫החורף לא תם עדיין‪ ,‬אך מפעם לפעם נראים סימני אביב בשמי התכלת הבהירים‪.‬‬ ‫האחו הירוק‪ ,‬מתחיל לפרוח לעיני עוברי הדרכים והמטיילים‪.‬‬ ‫רוב העצים עוד בשלכת אך אחדים כבר מלבלבים ופורחים‪.‬‬ ‫ט"ו בשבט בפתח ולכבוד המאורע‪ ,‬קרני שמש חמימות‬ ‫מלוות את השותלים השמחים שבאו מכל העברים‪.‬‬ ‫השתיל שלי היה צנום ודק‪ ,‬גזע בקוטר של אצבע‪ ,‬שני ענפים ערומים והשלישי נשא‬ ‫ארבעה עלים קטנים‪.‬‬ ‫אדמת העציץ הסתירה את השורשים הזעירים שנאחזו בה‪.‬‬ ‫חפרתי בור בקרבת השקדיה שפרחה בגינה‪ ,‬הכנסתי את השתיל לתוכו‪ ,‬בעדינות רבה‪,‬‬ ‫ומסביבו‪ ,‬ציירתי לו גומה‪.‬‬ ‫השקיתי אותו במים צוננים‪ ,‬השמש ליטפה את העלים‪.‬‬ ‫ליבי נשא תפילה‪ ,‬שיגדל ויצמח‪ ,‬ילבלב ויפרח‪.‬‬ ‫כשהסתיימה המלאכה והעץ כבר עמד זקוף וישר‪,‬התקשיתי להיפרד ממנו‪.‬‬ ‫הרגשתי אחריות לגורלו ולעתידו כאילו היה זה ילד קטן‪.‬‬ ‫בהתחלה ביקרתי אותו כל יום‪ ,‬הסתובבתי סביבו‪ ,‬התבוננתי בו בפליאה על עמידתו‬ ‫הישרה‪ ,‬ניקיתי את הגומה‪.‬‬ ‫על אחד העלים ראיתי חיפושית אדומה‪ .‬שמחתי שיש לו כבר חברה ושבאים לבקר אותו‪.‬‬ ‫השתיל נקלט‪,‬הסתגל והשתרש היטב באדמה שפרסה לכבודו מרבד ירוק ורענן‪.‬‬ ‫לקראת הערב‪ ,‬עננים שחורים כיסו את השמים‪ .‬גשם התחיל לרדת‪.‬‬ ‫משבי רוח עזים השמיעו קול שריקה מאיים ‪-‬‬ ‫הסתכלתי דרך החלון וראיתי את ענפי השקדיה המתנועעים בחוזקה‪,‬‬ ‫ראיתי את השתיל המסכן‪ ,‬מכופף את ראשו בהכנעה ומחכה שיעבור זעם‪.‬‬ ‫הגשם הצליף בו והרוח איימה לעוקרו‪ .‬דבר לא הגן עליו‪.‬‬ ‫הרעמים הרעידו את הגן והברקים האירו אותו מפעם לפעם‪.‬‬ ‫יצאתי מהבית‪ ,‬ניסיתי לעזור אבל הגשם והרוח הדפו אותי לאחור‪.‬‬


‫באותו לילה‪ ,‬היה לי קשה להירדם‪ ,‬אך בבוקר הכל נרגע‪.‬‬ ‫יצאתי לבקר את השתיל שהיה תשוש לחלוטין‪ .‬שלושה עלים נשרו‪.‬‬ ‫מתוך העלה הרביעי‪ ,‬יצאה לדרכה חיפושית קטנה‪...‬‬ ‫עברו שנים‪ ,‬השתיל היה לעץ פורח‪.‬‬ ‫ציפורי שיר מתעופפות מעל צמרתו ומשחקות בין ענפיו‪ ,‬פרפרים פוקדים את פרחיו‪.‬‬ ‫הוא אמנם כבר לא זקוק לי אבל אני גאה בו וקשור אליו מאוד‪.‬‬ ‫לפעמים אני יושב בצילו ומשתף אותו בהרהורי לבי‪ ,‬מלטף את קליפתו ונזכר בערגה‬ ‫באותם הימים‪.‬‬ ‫אנחנו חברים וותיקים‪...‬‬


ט"ו בשבט