Page 1

‫מבוכה‬

‫דניאל היה איש נבוך מטיבו‪ .‬בפרט כשהיה מדובר ב "אביבית"‪ ,‬אהובתו‪.‬‬ ‫היא אהבה להציק לו תמיד עם אותה השאלה‪:‬‬ ‫"למה אתה אוהב אותי "?‬ ‫זה היה מביך אותו ‪ .‬הוא היה מסתכל בה ומתבלבל‪.‬לבסוף הוא היה‬ ‫מגמגם קצת‪ ,‬מסמיק ואומר שהוא אוהב אותה משום שהוא אוהב אותה‬ ‫וזה הכל‪.‬‬ ‫אביבית צחקה ונהנתה מהביישנות שלו ‪ ,‬ליטפה את ראשו ואמרה לו‪:‬‬ ‫"טיפש אחד" ואז הם היו שותקים‪ .‬הוא היה מחבק אותה והיא היתה‬ ‫מניחה את ראשה על כתפו‪.‬‬ ‫כשהוא היה מתנהג באבירות‪ ..‬היא היתה מביטה בו בעיניו החומות‬ ‫ואומרת לו תודה בקול רך ואוהב‪ .‬זה היה פשוט‪ ,‬אמיתי‪ ,‬נוגע ללב‪..‬‬ ‫ביום הולדתה הוא קנה לה זר פרחים‪ ,‬שנים עשר וורדים אדומים וגם‬ ‫טבעת קטנה עם לב זהב ‪ .‬הוא ידע שהפרחים מסעירים את רוחה‬ ‫ומסמלים עבורה את האביב ואת יופיים של החיים‪ .‬בעניין הטבעת‪ ,‬הוא‬ ‫תיכנן הפתעה‪.‬‬ ‫דניאל חיכה לה בבית הקפה שהיה מקום המפגש הקבוע שלהם‪ .‬הוא‬ ‫הגיע מוקדם‪ ,‬הזמין כוס יין והרהר‪ ,‬דימה לעצמו את הפגישה ‪ ,‬את עיניה‬ ‫הכחולות והצוחקות‪ ,‬את ההפתעה‪ ,‬את אהבתם הנפלאה‪.‬‬ ‫לפתע הטלפון צילצל‪ .‬זה היה חברו לעבודה – דוד‪ .‬הוא נשמע נרגש‬ ‫ונסער‪ .‬הוא בישר לו שלאביבית קרתה תאונה‪ .‬שלקחו אותה לבית‬ ‫החולים‪ ,‬בטיפול הנמרץ ושיבוא מהר‪.‬‬ ‫דניאל קפא על מקומו‪ ,‬ישב משותק‪ ,‬לא היה מסוגל‬ ‫לזוז‪ .‬הוא צלל לתוך מבוכה‪ ,‬אימה‪ ,‬ובלבול‪..‬הוא‬ ‫רצה לזעוק אך לא היה מסוגל להוציא הגה מפיו‪.‬‬ ‫הוא הרגיש זעזוע עמוק‪ ,‬חוסר אונים ופחד‪.‬‬ ‫כשהתאושש קצת‪ ,‬הוא עצר מונית והגיע לבית‬


‫חולים שהמה מבני אדם‪ .‬כולו רועד‪,‬הוא התישב וניסה להתאושש‪ .‬הוא‬ ‫לא סלח לעצמו שהוא לא נמצא אתה‪ ,‬מדבר אליה‪ ,‬מרגיע ואומר שהוא‬ ‫כאן לצידה‪.‬‬ ‫הוא לא הבין‪ ,‬לא עיכל ולא ידע מה לעשות‪ .‬לבסוף הוא ניגש לחדר שבו‬ ‫היא שכבה‪ ,‬בקומה השלישית‪.‬‬ ‫הוריה ישבו לידה‪ .‬הרופאים והאחיות נכנסו ויצאו‪ .‬דניאל חיכה‪ ,‬כעס‬ ‫וקיווה שכולם יילכו כדי שיוכל להיכנס ולהיות לבד אתה‪.‬‬ ‫הוא היה מבוהל למראה המיטה‪ ,‬המוניטור‪ ,‬הצינורות וכל המיכשור‬ ‫שאליו היא הייתה מחוברת‪ .‬הוא פחד כי הוא הבין שיתכן שהוא רואה‬ ‫אותה בפעם האחרונה‪.‬‬ ‫כשכולם הלכו ושסוף סוף רק הוא נשאר‪ .‬הוא התקרב‪ ,‬הניח את זר‬ ‫הפרחים על השולחן‪ .‬נטל את ידה הקרה‪ ,‬ליטף וחימם אותה‪ ,‬הביט לתוך‬ ‫עיניה הפקוחות למחצה‪ ,‬דיבר אליה‪ ,‬דיבר אתה‪:.‬‬ ‫"את שומעת‪ ,‬נכון " ? –הוא שאל‪" .‬כי אני כל כך רוצה שתשמעי‪ .‬את‬ ‫זוכרת שהיית שואלת למה אני אוהב אותך‪ .‬אז לא ידעתי מה לענות לך‪.‬‬ ‫עכשיו זה כל כך פשוט ‪ ,‬כל כך מובן מאליו‪ .‬אני אוהב אותך כי את יפה ‪.‬‬ ‫כי במחיצתך העולם נפלא כי את העולם שלי‪ .‬אני אוהב אותך כי בזכותך‬ ‫אני אדם מאושר‪ .‬אני אוהב את צחוקך‪ ,‬את שמחת החיים שלך‪ .‬אני אוהב‬ ‫אותך כי את לא צריכה לומר לי שאת אוהבת אותי‪ .‬אני רואה את זה‬ ‫במבטך "‪.‬‬ ‫פניה היו שלוות‪ ,‬היה נראה שהיא מחייכת ‪ -‬ואז עיניה נעצמו‪...‬המוניטור‬ ‫השמיע צליל ממושך‬ ‫שני רופאים נכנסו לחדר בבהלה‪ .‬ביקשו ממנו לצאת‪ .‬כעבור שתי דקות‬ ‫הם יצאו‪ .‬הרופא הראשי‪ ,‬הסתכל על דניאל ואמר לו בקול עצוב‪ " :‬זה‬ ‫נגמר‪ .‬היא לא סבלה"‪.‬‬ ‫ואז קרה משהו שאיש לא הבין‪ .‬דניאל התחיל לדבר בפרוזדור הארוך עם‬ ‫מישהו שאיש לא ראה‪ .‬הוא נראה מאושר‪ .‬צחק ‪ ,‬התבדח‪ .‬הוא יצא מבית‬ ‫החולים ונסע אל מקום המפגש הקבוע‪ ,‬קרא למלצר והזמין כוס יין‬ ‫ושוקו חם בשבילה‪ .‬המלצר שלא ראה את הגברת אך הכיר אותה היטב‪,‬‬ ‫גילה קצת מבוכה‪ .‬דניאל לא הפסיק לדבר‪ ,‬הוא אמר את המלים היפות‬ ‫ביותר ופתאום כרע ברך מול הכסא הריק‪ ,‬הוציא את הטבעת מכיסו‪,‬‬ ‫הגיש אותה בידו הרועדת ושאל‪ ":‬האם תנשאי לי " ?‬ ‫עברו שנים מאז‪ .‬הוא חי אתה כל הזמן‪ .‬הוא מסתכל בשמים ומספר לה‬ ‫ללא הרף למה הוא לא מסוגל להפסיק לאהוב אותה‪...‬‬


.

מבוכה  

סיפור אהבה

Read more
Read more
Similar to
Popular now
Just for you